{
"title": "Reggio on Torah",
"language": "he",
"versionTitle": "merged",
"versionSource": "https://www.sefaria.org/Reggio_on_Torah",
"text": {
"Genesis": [
[
[
"בראשית ברא אלהים, ספר הכתוב שכאשר עלה ברצונו ית' לברוא את העולם ברא חומר כל הנבראים ברגע אחד כי שמים שזכר כאן כולל כל מציאות עולם העליון, והארץ כולל כל מציאות עולם התחתון, אך בהיות עדיין כל הדברים מעורבבים יחד ובלי סדר גזר הבורא לתקן בששת ימים כל צאצאי השמים וצאצאי הארץ, כדי שיהיה כל דבר על מקומו הראוי לו ויפעל כפי חקו, ד\"מ צוה שיקוו המים ותראה היבשה, צוה לארץ שתדשא דשא ושתוציא נפש חיה, צוה למים שישרצו שרץ נפש חיה, וכן בכל דבר, הרי שכל הצוויים האלה היו תיקונים לא בריות חדשות, כי מן החומר הנברא ביום הראשון נעשו ונשלמו אמנם בריאת החומר הזה היתה יש מאין, ולכן לא אמר הכתוב כאן ויאמר אלהים יהיו שמים תהי ארץ ללמדנו שהבריאה הראשונה היתה מהאפס המוחלט, כי לא יתכן לשון אמירה טרם ברוא דבר, שהרי לא היה עדיין חומר או שום דבר שיצוה עליו ה\"ית שיוציא את השמים ואת הארץ, אבל בשאר הבריאות שהיו יש מיש, אע\"פי שהיו בדרך כלא ודומות ליש מאין, סוף סוף כבר היה חומר שממנו יצאו, ועליהם ראוי לומר ויאמר אלהים, כלומר שצוה על היש שיוציא יש אחר, אך עכ\"ז גם שמים וארץ נבראו במאמרו וברצונו ית' שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל\"ג ו'), וכן אחז\"ל בראשית נמי מאמר הוא:",
"בראשית, כמו בתחילה, והכונה בתחילת הוית כל נמצא, כי קודם לכן לא היה שום דבר נמצא זולתי הבורא ית לבדו, וגם מלשון זה שאמר בראשית למדנו אמתת חידוש העולם:",
"ברא, לשון בריאה נוכל על ההויה החדשה וגם על הגדלת דבר, ואין הבדל בין לשון בריאה ללשון בריאות וטובות, אלא שזה טבעי וזה ע\"ד הפלא, כי עיקר המלה על ההוצאה מן האפס אל היש כמו בפסוק זה, והועתקה גם אל תוספת היש ורבות העצם את כחו:"
],
[
"והארץ, שימוש הוי\"ו אינו לחיבור, כ\"א להמשיך המאמר, כאומר ואולם הארץ שאמרתי, כי לא דברה התורה על עולם הבא שהוא עולם המלאכים בפרט, רק כללו במלת השמים שזכר בריאתם בפסוק ראשון, ועתה התחיל לדבר בפרט מהארץ שהוא עולם הויה והפסד הנתון לבני אדם:",
"היתה תהו ובהו, מלת תהו על המקומות שאינן לא לעזר ולא להועיל ליישוב העולם כמו ויתעם בתהו לא דרך (תהלים ק\"ז), ומלת בהו על מציאות הפרטים כלם הצריכים להשלמת הארץ אך הם מעורבבים ואין דבר על מקומו, ואמר כאן שאחרי שהמציא הבורא כל יסודות הנבראי' החמריי' עם כחותיהן, עדיין היו בערבוב ובלי סדר נאות, והיו צריכין תקון:",
"וחשך על פני תהום, העדר האור ולפי שבתחילת הבריאה היו המים מכסים לארץ מכל צד לכן אמר שהחשך היה על פני התהום, כי תהום הוא קרקעית הים, והושאל אל כל דבר גדול ועמוק ורחב ידים, ומלת פנים על פרצוף האדם הנראה בהשקפה ראשונה, ובהשאלה השטח הנראה מכל גשם יקרא פנים, א\"כ כונת הכתוב שהחשך היה על כל שטח המים שהיו אז מכסים את הארץ, והנה זכר כאן ג' ענינים, תהו בהו וחשך, ואח\"כ פרט תיקונם למפרע, על חשך אמר יהי אור, על בהו אמר יהי רקיע יקוו המים, ועל תהו אמר תדשא הארץ, וכל התקונים האלה לתועלת יצוריו שעשה אח\"כ בחמישי ובששי:",
"ורוח אלהים מרחפת על פני המים. שם רוח נאמר על כל ענין מתפשט ומרחיב עצמו וע\"י כן פועל בדבר זולתו, ונגזר מן ורוח לשאול (שמואל א' י\"ו כ\"ג), ולכן הושאל על האויר היסודי הנושב, לפי שמתרחב ופועל דבר בדבר, וכן נופל על כח מתפשט בנשמת האדם שפועלת על ידו פעולותיה כמו ועבר עליו רוח קנאה (במדבר ה' י\"ד), ומטעם זה הושאל כאן שם רוח על הכח האלהי הגדול שבו תיקן פרטי הבריאה, ואמר שהכח העליון הזה התעסק תחלה ופעל במים לתקנם, כי קודם שיתקן את היבשה היה צריך לתקן את המים שהיו מכסים אותה, ולכן היתה התחלת התיקון במים ע\"י ההבדלה בין מים למים, וע\"י הציווי שיקוו המים אל מקום אחד, שכל זה נעשה ביום השני, ואח\"כ תיקן את הארץ:",
"מרחפת, כמו שהנשר מרחף על גוזליו להטיב עמהם כן כביכול היתה רוח אלהים מרחפת על המים, והכונה ששם הבורא עין השגחתו על המים לתקנם:"
],
[
"ויאמר, לא שאמר בחתוך שפתים אלא שחפץ וגלה רצונו להוציא את האור מן הכח אל הפועל:",
"יהי אור, חומר האור היה כבר במציאות, כמו שאמרנו שהכל נברא ברגע אחד, אלא שעדיין לא התחיל האור לפעול פעולתו להאיר, והיה החומר ההוא עומד שקט ונח בערבוב שאר החמרים, ונקרא אור בכח, לכן אמר למעלה וחשך על פני תהום ועתה צוה לו הבורא ית' שיצא מכללות שאר הדברים ויתחיל להאיר כפי חקו, שעל זה יורה לשון יהי, כלומר יתגלה הויתו ע\"י פעולתו, ואין מאמר יהי אור דומה למאמר יהי מארת הנאמר ביום הרביעי, כי יש הבדל בין אור למאור, האור הוא עצם זך ספוגי המתפשט בכל מקום, והמאור הוא כמו כלי ואוצר שבו יתאסף האור, כמו שנבאר (לקמן פסוק י\"ד), ובגזירת הבורא שימש האור ג' ימים הראשונים טרם נבראו המאורות, ואז התאחז בהם, והנה עם כי האור הזה דומה בעצם לאור השמש שאנו רואים כעת בכל יום בעולם, עכ\"ז יש הבדל ביניהם, כי אור השמש בהיות מוצאו ומקורו רק ממקום אחד שהוא השמש עצמו, לכן קרנותיו אינן יוצאים כ\"א בקו ישר, ואם יפלו על גוף עכור יהיה אחריו צל וחשך, לא כן היה האור בג' ימים הראשונים של הבריאה, כי לפי שלא היה אז עדיין גוף אחד שממנו יצא האור, הנה קרנות האור הלכו לכל עבר גם בקו עקום, באופן שכל החלל הגדול שבו נברא העולם היה מלא אור על כל גדותיו, וכל נקודה ונקודה מן החלל היה מוצא ומקור לאור, לכן אמר הכתוב סתם ויהי אור להודיע שלא היה חשך כלל בשום מקום, אבל אחרי בריאת השמש נולדה תכונה באור להיות קרנותיו יוצאים רק בקו ישר, כי מוצאו רק מן השמש ולזה רמזו חז\"ל באמרם אור שברא הקב\"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו:"
],
[
"וירא, שחפץ ורצה בקיום והתמדת האור לפי שהיה מסכים אל התכלית המכוון מאתו ית', ולכן אמר גם במעשה שאר הימים וירא אלהים כי טוב, ומלת טוב על מעשה כפי החכמה, להורות שבריאת כל דבר היתה מסכמת עם החכמה העליונה שהיא ראשית דרכו של הקב\"ה, ולהלן (פסוק ל\"א) אפרש יותר:",
"ויבדל אלהים, לפי שהאור הזה היה מאיר מעצמו בשלשת ימים הראשונים בלי סיוע המאורות כמו שאמרנו יתחייב מזה שיתמיד להאיר בלי הפסק, כי אין סבה שימנעהו מלירות קרנותיו בכל עבר ופנה, ואינו כמו השמש והירח שבהיותם למעלה מן האופק יאירו לנו וברדתם למטה יהיה לנו חשך, וא\"כ יהיה בכל אותן הג' ימים תמיד אור ויום, ולא יהיה מציאות ללילה, והכתוב אומר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד יום שני וגו', לכן סיפר כאן שהבדיל הבורא בין האור ובין החשך, כלומר שהגביל את האור וצוה לו שיתמיד זמן קצוב ואח\"כ יפסיק מלהאיר, וכן צוה שיתמיד החשך זמן קצוב ואח\"כ ישוב האור להאיר, ובזה יהיה מציאות לבוקר ולערב ליום וללילה, שעל זה כיונו חז\"ל במאמר גבולות חלק הקב\"ה בעולמו דכתיב ויבדל אלהים וכו' אמנם ההבדלה הזאת לא היתה כ\"א לג' ימים הראשונים, אבל אחרי שנבראו המאורות, הם יבדילו בסיבובם בין היום ובין הלילה, כמו שאמר עליהם הכתוב להבדיל בין היום ובין הלילה (לקמן פסוק י\"ד) וכן ולהבדיל בין האור ובין החשך (שם פסוק י\"ח):"
],
[
"יום, מלת יום נאמרה בתורה על ג' דרכים, הא' יום של כ\"ד שעות מתחיל מערב ונמשך עד ערב אחר, והוא הנאמר בסמוך ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ונקרא יום של מעשה בראשית, והב' הוא כ\"ד שעות יתחילו מתי שיתחילו, ונקרא מעת לעת, כגון מהצהרים עד הצהרים שלאחריו, והג' הונח על זמן האור לבד שהוא בהיות השמש מעל לאופק מן בוקר עד ערב, ועליו אמר כאן ויקרא אלהים לאור יום:",
"ערב, תחלת הלילה יקרא ערב לפי שבו יתערבו הצורות והמראות, ותחלת היום יקרא בוקר, שבו יבקר האדם בינותם:",
"יום אחד, ולא אמר יום ראשון לפי שאין ראשון בלי שני, ועדיין לא נעשה השני:"
],
[
"יהי רקיע, הוא האויר הזך הסובב את כל הכדור הארצי, ונקרא בלע\"ז (Atmosfera), ולשון רקיע נגזר מן וירקעו את פחי הזהב (שמות ל\"ט ג'), לכי שהאויר הוא נמתח ומרוקע סביב כל הארץ כנודע, והנה נברא האויר הזה ביום השני כדי שיהיה קיום לצמחים שהוציא אח\"כ בשלישי, ולבע\"ח שברא בחמישי ובששי וכדי שיאירו על הארץ המאורות שברא ברביעי, כי ידוע שהאויר הכרחי לכל אלה, ובאין אויר לא יצמחו הדשאים, ולא יחיו הבעלי חיים, ולא יתפשט האור לירות חציו בקו ישר על כל הגופים, לכן התחיל התיקון באויר, ואח\"כ במים, ואח\"כ בארץ כדי שיהיה הכל על הסדר, אולם בהיות בריאת הרקיע נכללת בבריאת המים, כי מהבדלת המים נולד הרקיע, לכן הודיענו הכתוב בתחילת הבריאה ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כמו שביארנו שם:",
"ויהי מבדיל, ע\"י התהוות הרקיע הזה נבדלו המים שהיו מכסים את הארץ לשני חלקים, קצתם נתקבצו למעלה והיו ענן, עליהם אמר דוד המקרה במים עליותיו (תהלים ק\"ד ג ), וקצתם נשארו למטה על פני הארץ שעדיין היתה כלה מכוסה בהם, ואח\"כ ביום השלישי צוה שיקוו המים התחתונים ותראה היבשה, ובין המים העליונים והתחתונים נתהווה האויר הנקרא רקיע:"
],
[
"ויעש, לשון עשיה נופל על התיקון, כמו ולא עשה שפמו (שמואל ב' י\"ט כ\"ה), והכונה כי תקן את האויר באופן שיהיה זך וטוב לנשימת הבע\"ח ולגדל הצמחים:",
"ויהי כן, שהיה כן כל ימי העולם:"
],
[
"ויקרא אלהים לרקיע שמים, השמים שזכר בפסוק ראשון הם השמים העליונים הרוחניים, ולא פרט הכתוב בבריאתם דבר, כאשר כתבנו שלא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה שקדמותם אפס, ורק בחפץ השי\"ת יצאו אל היש, וכאן קרא לרקיע שמים בדרך השאלה על שם השמים העליונים הראשונים, וכן נקרא אח\"כ בתורה הרקיע בשם שמים כמו וזרקו משה השמימה (שמות ט' ח'), כלומר לאויר, ולפעמים זכרה שמים וגם שמי השמים לרמוז אל הרוחניים שאמרנו:"
],
[
"יקוו המים, הצווי הזה מוסב אל המים התחתונים האמורים למעלה, כי אחרי שהבדיל בין מים למים ע\"י הרקיע, שב עתה לתקן את המים התחתונים ולקבצם אל מקום אחד כדי שתתגלה היבשה:",
"מתחת השמים, אותן המים שהם תחת רקיע השמים, דהיינו המים התחתונים שאמרנו:",
"אל מקום אחד, המקום הזה שזכר הוא מקום רחב ידים בתחתיות הארץ בפנימיות הכדור, שבו גזר הבורא להכניס כל המים התחתונים האלה, ולכן נזכר תמיד בתורה שהמים הם מתחת לארץ, כמו ואשר במים מתחת לארץ, (שמות כ' ד'), לרוקע הארץ על המים (תהלים קל\"ו ו'), ומן המקום התחתון הזה יעלו המים ויראו החוצה, קצתם יתחברו סביבות היבשה ונקראים ימים, וקצתם ילכו בתחתיות הארץ אל תוך ההרים, ויצאו מן הארץ והיו למעין ולמוצא מים, והנה בהיות כל הימים שבעולם מחוברים זה עם זה כי מימיהם מתערבים כנודע וגם מימי הנהרות והיאורים מעורבים יחד טרם יצאו מן ההרים, לכן אמר הכתוב אל מקום אחד:"
],
[
"ויקרא אלהים ליבשה ארץ, לפי שמלת ארץ שבפסוק ראשון כוללת כל אשר תחת השמים הרוח והמים והעפר וכל אשר בהם, ולכן קרא כאן בפרט ליבשה ארץ לתת כלל על הזכרת מלת ארץ בתורה שמדבר על היבשה:",
"ולמקוה המים קרא ימים, שם ים נופל בלש\"הק על החלל שבו נקווים המים, וקרקעית הים נקרא תהום, והמים שבחלל נקראו מי הים, ולפי שיש בעולם ימים רבים וכולם ממקום אחד יצאו, לכן אמר ולמקוה בלשון יחיד וימים בלשון רבים, והנה עם זה נשלם התיקון של בהו, כי עתה כל דבר נכנס בגדרו ובמקומו הראוי לו, גם הבדיל השם ביניהם לבל יתערבו עוד יחד ולא יעברו גבולם:"
],
[
"תדשא הארץ דשא, עתה מתחיל התיקון של תהו, כי תחת שהיתה הארץ שממה עתה הצמיח בה כל מיני דשאים, ודשא הוא שם המין כולל עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי:",
"מזריע זרע, שיגדל בו הזרע לזרוע ממנו במקום אחר:",
"אשר זרעו בו, הם גרעיני כל פרי שמהן האילן צומח כשזורעין אותו:",
"למינו, מה שהוא דומה לו והוא מתכונתו:"
],
[],
[],
[
"יהי מארת, הכלים או האמצעיים המקבלים את האור כדי שיוכל להאיר נקראים מאור, ולכן השמן שעל ידו נדבק האור בנר להאיר נקרא מאור, שנאמר שמן למאור (שמות כ\"ה ו'), וכן כאן גזר השם שיתהוו כלים מוכנים בטבעם לקבל את האור שנברא ביום א', באופן שיוכל האור להתדבק בהם ולא יתפרד עוד מהם, והם השמש והירח, שניהם נקראו מאורות לפי ששניהם קבלו את האור ומאירים על ידו, אלא שהשמש קבל עצם האור בתחילת הבריאה והתאחז בו האור להתקיים לעולם, כי אין שמש בלא אור, אבל הירח הוא גוף עכור בעצמו ואינה מקבלת אור השמש כ\"א בהיותה מנגד לו, לכן נקראת המאור הקטון לערך השמש שהוא המאור הגדול, ועכ\"ז יתכן לקרוא שניהם מאורות גדולים, לא על מדתם בגופם, אלא על אורם שהוא כפלי כפלים מן האור המגיע אלינו משאר הככבים:",
"להבדיל בין היום ובין הלילה, ביאר לנו הכתוב כי תכלית בריאתם הוא כדי שיבדילו בין היום ובין הלילה, לפי שלמעלה ספר שהבורא ית' עשה ההבדלה הזאת בעבור כי אז לא היו עדיין מאורות כמו שביארנו שם:",
"והיו לאותות, כל סימן שיורה עלענין מיוחד נקרא אות, כמו כי אות היא ביני וביניכם (שמות ל\"ג י\"ג), והשמש והירח המאירים על הארץ ומושלים בה, ושומרים את חקם הניתן להם ולא ישנו את תפקידם לעולם, הם אות קיים על רוממות השם וגודל כבודו בשמים ובארץ והשגחתו בתחתונים, ועל כונה זאת אמר והיו לאותות:",
"ולמועדים, שרשו יעד, ושם מועד ענינו דבר קצוב ומיועד, ויש שני מיני יעידות, יעידת מקום כמו למועד דוד (ש\"א כ' ל\"ח) בית מועד לכל חי (איוב ל' כ\"ג), ומלשון זה נקרא המשכן אהל מועד ויש יעידת זמן, כמו למועד אשר דבר אותו אלהים (להלן כ\"א ב'), למועד אשוב אליך (שם י\"ח י\"ד), ושתיהן נודעים ע\"י מאורות השמים, כי אורך המדינות ורחבן מקו השוה, ומרחק מקום ממקום ומדינה ממדינה, ומהלך ימים מזו לזו א\"א לדעת אלא ע\"י המאורות והככבים, וכן קביעות זמנים לשעות ולימים וכיוצא, וכן זרע וקציר קור וחום קיץ וחורף הכל תלוי במאורות השמים ועל כל זה אמר ולמועדים:",
"ולימים, מדת היום ומדת הלילה:",
"ושנים, שישלימו מהלכם ויוסיפו שנית לשוב בדרך ההיא אשר הלכו בה, ושנת החמה בשס\"ה יום ושנת הלבנה בשלושים יום בקירוב:"
],
[
"והיו למאורות, הוסיף שיהיה אורם מגיע לארץ, כי היה אפשר שיראה להם אור בשמים מבלי שיאירו בארץ לכך אמר שיהיו למאורות ברקיע השמים המביט בארץ ויאירו עליה:"
],
[
"לממשלת היום, מלבד שישמשו להאיר על הארץ גם ינהגו בה ממשלה, השמש ביום והירח בלילה, והממשלה הזאת היא השפע היורד מהם להוליד ולבשל צמחים להעלות אידים ליבש וללבן ולחמם וכיוצא, ועל דרך זה אמר הכתוב וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים (דברים ל\"ג י\"ד):",
"ואת הככבים, אלו שבעה ככבי לכת וגם הכוכבים הקיימים, והנה לא אמר הכתוב בבריאתם למשול ביום ובלילה כמו שאמר בשמש ובירח, לפי שאין הככבים הקיימים חלק מן העולם השפל הנברא בעבור האדם, אלא כל כוכב וכוכב הוא שמש בפני עצמו, וכל שמש יש לו גופות עכורים הסובבים אותו, וכפי מספר הככבים כן מספר העולמות:"
],
[],
[],
[],
[
"ישרצו, שרץ הוא שם כולל לכל בעל תנועה, והתנועה היא הסגולה היותר פחותה שבבעלי חיים המבדלת אותם מן הדוממים ומן הצמחים, כי יש סגולות אחרות לבע\"ח מעולות זו מזו, ועל פיהן נחלקים הבע\"ח למחלקות הרבה, ולכן הכתוב חילק ביניהם בבריאתם, כי התחיל מן היותר גרועים שבהם שהם השרצים, ואח\"כ הזכיר העופות, ואח\"כ בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואח\"כ האדם שהוא הנבחר מכולם, והדבר ידוע שהחיות והבהמות מלבד תנועתם ומעשיהם הטבעיים יש להם מדות כגון הגבורה בארי, העזות בנמר, הצניעות בחתול, הזריזות בנמלה וכדומה, ועוד הם בעלי לימוד לתשמישי בני אדם, כמו הסוס לרכוב וללחום, השור לחרוש, החמור לשאת משאות, והכלב לשמור בית אדוניו וכיוצא בכל אלה, אבל בחיות הים אין גם אחת ממדות והתכונות הללו, זולתי התנועה והמעשים הטבעיים שיעשה כל מין ומין מהן בחקו ובטבעו, ולכן קראם הכתוב שרצים שהוא לשון חיות ותנועה, כאילו אין בהם דבר חיים רק התנועה:",
"ועוף יעופף, אע\"פי שהעופות פחותים הם בענין המדות משאר בעלי חיים שנבראו ביום הששי, עכ\"ז הם מעולים יותר מן הדגים, כי העופות יש להם קול והם בעלי לימוד השיר, ולכן נבדלו מן השרצים בבריאתם:"
],
[
"התנינים הגדולים, הדגים הגדולים שבים נקראו כן, ובעבור גדלם נזכרו בפרט, ולא נכללו בנפש החיה הרומשת אשר שרצו המים, שהם הדגים הקטנים:",
"ואת כל נפש החיה, כל החיים בכללם מתוארים בשם חיה, לפי שיש בהם חיות והוא שם כולל אדם ובהמה, אולם הבדילו ספרי הקודש בין חיה שהיא תואר לאדם, ובין חיה שהיא תואר לשאר בעלי חיים, וזה הכלל כל מקום שנזכר תואר חיה בלבד ואינו סמוך לבהמה או עוף או רמש, וגם אין עמה שם לווי, יורה תמיד על נשמת האדם, כי היא לבדה דבקה גם בעה\"ז בחיים עליונים ונצחיים, ועליה אמר להלן ויהי האדם לנפש חיה כמו שנפרש שם, אבל כשידברו על שאר בעלי חיים תמצא תמיד תואר חיה סמוך למלת בהמה או עוף או רמש כגון כאן, או חברו עמה שם לווי כמו חית השדה, חיה רעה, חית הארץ או חיתו יער וכדומה, ושמור זה הכלל:",
"הרמשת, דומה למלת רמס בסמ\"ך שענינו התנועה והדריכה על הארץ, וגם הוא לגנאי כמו מלת שרץ לרמוז שאין בו יתרון רק התנועה, כן רמש רומז שאין בו יתרון רק הרמישה:"
],
[
"ויברך, גזר עליהם תוספת טובה שזהו ענין הברכה בכל מקום:",
"לאמר, לא שאמר כך להם דוקא, כי לא יתיחד דיבור השם אל החיות שאינם בעלי דעה והשכל, אלא הכונה שגזר עליהם ברכה בלשון הזה פרו ורבו וכו', כענין שצוה תדשא הארץ, ישרצו המים וכו', שאין הכונה שהסיב הדיבור אל הארץ והמים:",
"פרו ורבו, שרש פרה נופל על דבר המוליד בכחו דבר אחר, ומה שהוליד נקרא פרי, לכן פרו היא ברכה שיולידו ולא יהיו עקרים, אבל ורבו הוא ענין אחר, ופירושו שיולידו ולדים הרבה לא ולד אחד בלבד, ושלא ימותו הנולדים בנעוריהם, אלא ירבו כ\"כ עד שימלאו את המים בימי', והנה בא הציווי במקו' עתיד אע\"פי שאין זה בכחם לעשות, ושיעורו אני נותן בכם כח שתפרו ותרבו:",
"והעוף ירב בארץ, כמו שפרט העוף בבריאתו כן פרטו בברכתו, ואמר בארץ כי אין העוף מטיל ביציו במים לפרות ולרבות שם:"
],
[],
[
"תוצא הארץ, לפי שכל הבע\"ח זולת האדם הם צאצאי הארץ ואינם פועלים רק בעניני הארץ, לכן הודיעה התורה בבריאתם שכל מוצאם היה מן הארץ, כי רק לתשמישי החומר נבראו, ולזה לא תמצא שנברא גופם תחלה מן הארץ, ואח\"כ תבוא בהם הנפש ממקום אחר, אלא גם נפשם יצאה מן הארץ, כאמרו תוצא הארץ נפש חיה, ובעבור כך בהפרדה מן הגוף תשוב נפשם אל הארץ שממנה לוקחה כמאמר החכם ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג' כ\"ח), אבל בבריאת האדם אין הדבר כן כמו שנפרש שם:",
"בהמה, שם בהמה נאמר בכלל על כל הבע\"ח זולת האדם, כדרך אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים ל\"ו ז'), וכאן נאמר בפרט על המינים האוכלים עשב, שהרי זכר אחריו וחיתו ארץ שהם הטורפים אוכלי הבשר:"
],
[
"ויעש, תיקנם בצביונם ובקומתם בטבעם ובמזגם שלא ישתנו לעולם מטוב לרע ומרע לטוב:"
],
[
"ויאמר אלהים נעשה אדם, נתיחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו, ולהורות על יתרון הכבוד וההדר שעטרהו על כל בעל חי להמשילו בכל מעשה בראשית אמר ביצירתו נעשה אדם כאילו נמלך כביכול בפמליא שלו שהם מלאכי יה וצבאותיו לאמר, אחרי אשר בראתי את כל אלה לצורך האדם תשמישו והנאתו, עתה יבא האדון אל היכלו:",
"אדם, יש לשאול והרי עדיין לא נברא ואיך קראו בשם, וכך היה ראוי להכתב נעשה נפש חיה בצלמנו כדמותנו וכו' ואח\"כ יאמר ויקרא שמו אדם ? אולם נשמת חיים אשר באפו היא הנקראת צורת אדם לפי שמחוברת עם אדמת עפר, וזאת הנשמה כבר היתה נבראת מיום הראשון ואילך, ולפי שאין הגוף לבדו נקרא אדם אם לא תתחבר אליו גם הנשמה, לכן אמר כאן נעשה אדם, כלומר תנתן הנשמה שהיא צורת האדם בתוך גוף אחד שיהיה עשוי בצלמנו, ועי\"כ תהיה הנשמה כדמותנו, וכמו שאבאר:",
"בצלמנו, מלת צלם נאמר תמיד על ענין גופני לא ענין רוחני, כי כל הגלמים נקראים צלמים בלש\"הק, וראיה ואת כל צלמי מסכותם תאבדו (במדבר ל\"ג כ\"ב), וכן ותעשי לך צלמי זכר (יחזקאל ט\"ז י\"ז), והנה כל הבע\"ח נבראו בצלם כל מין בצלמו, אבל לא בצלם אלהים, כלומר לא בצלם נפלא ונשגב משאר הצלמים, כי מלת אלהים הנסמכת למלה אחרת יורה לפעמים בכתוב על דבר מוכן לחול עליו ענין אלהי, אמר אין זה כי אם בית אלהים (לקמן כ\"ח י\"ז) הר האלהים חורבה (שמות ג' א'), וידוע כי בית השם עצמו בנוי ככל שאר הבתים והר האלהים עצמו דומה לכל ההרים אשר תחת השמים, אלא שלהיותם מיוחדים להשראת שכינה נקראו כן, ככה האדם שנברא להיות בעל נשמת חיים, כי בצלמו דהיינו בגופו שוכנת נשמה בעלת השכל והדעת, ויותר מזה אם יזכה תשרה עליו שכינה וידבר השם עמו, על כן צלמו לבדו נקרא צלם אלהים, כלומר צלם המוכן בתכונתו שתחול בו נשמה עליונה ושישרה עליו כבוד ה', ועליו אמר כאן בצלמנו, בדפוס מיוחד ונבדל מצלמי החיים כלם בבנין גופו ואיבריו, בכלי הדיבור וכלי המעשה, ועורקים וגידים ועצבים, הכל קשור נפלא מאד כידוע לחכמי הטבע:",
"בדמותנו, הוא שידמה בדרכיו ובמנהגיו לדרכי השם ב\"ה, כאמרו והלכת בדרכיו, וזאת היא בכח נשמת חיים הנטועה בו, שבהיותה ממרומים וכל כחותיה הן בה לתשמישי החכמה, השכל והבינה להבין גדולת השם ומעשיו הנכבדים, והאהבה לאהוב את השם ודרכי הצדק, והשנאה לשנוא עול ומעשה נבלה, וכיוצא בכל אלה, הנה ידמה בדרכיו לעשות צדק ומשפט לדרכי ה\"ית החפץ בכל אלה, גם אין בעליונים ובתחתונים כח הבחירה כ\"א באדם, וגם בזה הוא דומה ליוצרו ית':",
"וירדו, לשון ממשלה, כי האדם מושל בעולם התחתון, כדרך תמשילהו במעשי ידיך (תהלים ח' ז'):"
],
[
"בצלמו בצלם אלהים, לפי שכנוי בצלמו שבא לנושא המאמר שהוא אלהים, הוסיף לבאר בצלם אלהים, כדי שלא נטעה ששב אל האדם הנזכר בפסוק שהוא הנשוא:",
"זכר ונקבה ברא אותם, הבריאה היתה מתחלה זכר ונקבה מחוברים בגוף אחד, ונשמתם כלולה בהם, כמו שאפרש להלן (ה' ב'), אבל היצירה היתה לאדם לבדו, והאשה נבנית אח\"כ מן הצלע כמפורש בסמוך, ולכן הזכיר כאן בריאה, ובפרשה שלמטה הזכיר יצירה:"
],
[
"ויברך אותם אלהים, הברכה הזאת אינה פרו ורבו בלבד, אלא הם שני ענינים, תחלה ברך אותם ואח\"כ אמר להם ג\"כ פרו ורבו, ולכן שם בעל הטעמים הסגולתא על מלת אלהים, וענין הברכה הזאת היא תוספת אור דעה והשכל שעל ידו יזכה האדם לר\"הק ולכל המתנות הנפלאות, כי היה בדעת הבורא שיהיו כל בני אדם מושפעים משפע אלהי להיותם מבחר יצורי מטה, כדרך שאפרש (להלן ב' ג'), לולי שקלקלו מעשיהם:",
"ויאמר להם אלהים, כאן לא כתוב סתם לאמר כמן למעלה בבהמות, אלא ויאמר להם, כי האדם ראוי שיתיחד לו הדיבור מן השם, לא כן הבהמה:",
"ומלאו את הארץ, שבהיותם עם רב יפרדו הגוים למשפחותיהם בקצוי תבל לרובם, ולא יהיו במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה:",
"וכבשוה, כי הארץ וצאצאיה נתונה תחת ממשלת האדם, כדרך והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט\"ו ט\"ז), והנה במלת וכבשוה שמוסב על הארץ נתן ממשלה באדם לעשות בארץ כרצונו, לבנות ולנטוע ולעקור ולחצוב וכיוצא, ואח\"כ זכר ממשלתו בבע\"ח ואמר שירדו גם בדגי הים המכוסים מהם, ובעוף השמים אע\"פי שאינם עמהם באדמה, וגם בכל חיה רעה:"
],
[
"הנה נתתי, נתן להם רשות לאכול מכל הזרעים ופירות הארץ, אבל לא להמית בריה ולאכול בשרה, כי קודם חטא אד\"הר לא היה ראוי לו להתפרנס אלא מן הצמחים להיותם מוכנים ומקבילים לטבעו הטובה להחיותו חיי עד כדרך שאפרש (לקמן ב' י\"ז), אמנם לאחר שחטא ונעשה בן מות, היה טבעו מוכן לאכילת הבשר המוליד רקב וכליון הגוף, ולכן אחר המבול שאז נשלם עונש האדמה בעבור חטא האדם כמו שנפרש, הותר לבני נח אכילת הבשר:",
"כל עשב זורע זרע, זרועי העשב כגרגרי החטה והשעורה והקטניו':"
],
[
"ולכל חית הארץ, נתן לבהמות כל ירק עשב ולא פרי העץ והזרועים לפי שהיו מאכל אדם, וכן לא נתן לאדם את ירק עשב לפי שהיה מאכל בהמה, והנה דבר גדול הודיע לנו הכתוב הזה, והוא שבתחילת הבריאה לא היו חיות השדה אוכלות בשר גם לא הושם אז בטבעם לטרוף ולדרוס, כי הכתוב קבע להם מזונותיהם ולא נתן להם לאכול רק ירק עשב, והטעם יראה לי לפי שמאכל הבשר מוליד בהם אכזריות חימה ושטף אף כמו שעינינו רואות ארי טורף ודוב שוכל וכלבים עזי נפש אוכלים הבשר, ולפי שקודם חטא אד\"הר היו גם החיות במדריגה יותר עליונה ממה שהם עתה ולא היה בהם טבע מזיק ואכזרי כמו שנוכיח מן הכתובים, לכן לא היו אוכלים רק ירק עשב, אבל אחר חטא האדם נפלו גם הם ממדריגתם ונשתנה טבעם לרעה, ולעתיד לבא ישוב הדבר לקדמותו, כי פרה ודוב תרעינה ואריה כבקר יאכל תבן ולא ירעו ולא ישחיתו וגו' כמפורש בנבואות:"
],
[
"והנה טוב מאד, העולם הזה בהבראו לא היה באותו מצב שהוא עתה לפנינו שכלולים בו הטוב והרע ונמצאים בו התחלואים הרבים והדבר והחיות הרעות וכל מיני נגעים ומחלות אשר עינינו רואות כהיום, אלא היה כלו רק טוב ולא היה מציאות לרע הפרטי כלל, ד\"מ לא היה ארס בצמחים, לא היו החיות טורפות, ולא היה בן מות המין האנושי כמו שנוכיח (לקמן ב' י\"ז), וכן בכל דבר היה העולם במדריגה מעולה וטובה כראוי למעשה הבורא ית' שהוא רק טוב ומטיב לכל, ולכן אמר כאן שאחרי כלות מלאכת הבריאה ראה והתבונן הבורא ית' את כל אשר עשה ומצאו טוב מאד בכלל ובפרט, ומליצת טוב מאד מוכיח הענין שאמרנו, כי בשאר הימים לא נאמר רק וירא אלהים כי טוב לפי שאין שלמות מוחלטת בפרטים בעבור כי כל מין ומין צריך לעזר ולסיוע מין אחר להשלמתו, אבל בצירוף כל המינים נעשה העולם שלם בתכלית השלמות וראוי להתאר טוב מאד, אמנם כל זה היה רק קודם חטא אד\"הר, אבל אחרי שחטא ונפל ממדריגתו, נפל גם העולם כלו ממצבו הראשון והתחדשו בו כל מיני הרעות הנמצאים כהעת בעולם כאשר נוכיח מן הכתובים בבואינו אליהם, וגם בזה כוונה החכמה העליונה לטובת האדם, כי מאחר שנפל ברשת החטא אין טוב שיהנה בשלוה מכל טובות הבריאה, אלא צריך שיבואו עליו גם הרעות להחזירו למוטב, וכמו שיתבאר:",
"יום הששי, בה\"א הידיעה, והוא מוסב אל ויכלו הנאמר בסמוך, ושעורו ערב ובקר של אותו היום הששי שבו נגמרה מלאכת השמים והארץ וכל צבאם, והיה הכל לאחד שלם דבוק ואחוז זה בזה:"
]
],
[
[
"ויכלו, נשלמו, ולא חסר עוד דבר בבריאה, כי מלת כלה על השלמת המלאכה בלי שום חסרון כמו ויכל משה את המלאכה (שמות מ' ל\"ג):",
"וכל צבאם, צבא הארץ שהם דצח\"ם, וצבא השמים התחתונים שהם השמש והירח והככבים, וצבא השמים העליונים שהם המלאכים:"
],
[
"ויכל אלהים ביום השביעי, ולמעלה אמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ויכלו וגו', משמע שכלו ביום הששי, אלא הענין כך, לכל פעולה יש ב' מיני כילוי, א' מצד הפעול ר\"ל שיהיה הפעול שלם בעצמו עד שלא יצטרך להשלימו יותר וב' מצד הפועל ר\"ל שיכלה הפועל וישבות מעשות עוד פעולות אחרות כמו הפעולות שפעל, והנה שמים וארץ ותולדותיהם בבחינת עצמם נגמרו בששי, כי היו שלמים כבר, אולם בבחינתו ית' הפועל עדיין לא נודע אם גמר פעולתו, כי אפשר שיוסיף מינים בשביעי כמו בששי, ובבוא יום השביעי ולא פעל עוד, אז נודע כי כלה כל מלאכתו, ולכן אמר בששי ויכלו בבנין פועל כנגד הנבראים, ובשביעי ויכל בבנין הקל כנגד הבורא ית':",
"וישבת, שורש שבת אינו על המנוחה אחרי היגיעה, אלא על ההפסק, וכל דבר הפוסק נוכל לומר ששבת אותו דבר, עד שיפול לפעמים גם על הפוסק ממנוחה ומתחיל לעמול ולטרוח, כמו זקנים משער שבתו (איכה ה' י\"ד), שפסקו משבת בשער והלכו בגולה, ולכן אמר כאן וישבות להודיענו שהיה בכחו הגדול ית' להגדיל מעשי הבריאה כהנה וכהנה, אלא שפסק ברצון ממלאכתו, כי כן גזר בחכמתו העליונה, ואעפי\"כ לא חסר דבר והכל מושלם, ולזה אמר למעלה ויכל אלהים:"
],
[
"ויברך וגו' ויקדש אותו, דע כי כאשר נשלמה מלאכת הבריאה התחיל הבורא ית' למלוך על יצוריו, וחפץ להשכין שכינתו בתחתונים ולשפוך את רוחו על כל בשר, גם רצה שכל בני אדם יהיו עלולים לקבל הנבואה ורו\"הק ומבורכים בכל ההצלחות העליונות, וכמו שהיה אד\"הר מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת וזכה לנבואה, כן יתמיד השפע האלהי לזרעו אחריו עד עולם, ועל דבר זה כרת ברית עם יצוריו ביום השביעי לבריאה שהוא יום השבת, כי לפי שהמתנות האלה הם למעלה מן הטבע, לכן לא נזכר מאלו דבר במעשה ששת הימים שבהם גזר והכין כל הטובות הטבעיות לתת בהן שכר טוב לטובים, אבל הטובות הנשגבות מדרכי הטבע שהן כנגד יום השבת שהוא קודש, זכרם ביום השביעי וכללם במלות ויברך ויקדש, כי הברכה והקדושה היא שתהיה שכינה שרויה בתחתונים, והנה אילו לא חטא אד\"הר היו כל ימי העולם קודש במדריגת השבת כי בכל יום היה מתמיד השפע האלהי על בני האדם, אולם כשחטא אד\"הר ונשתנה טבעו לרעה, אבדה ממנו הסגולה הזאת, ואע\"פי ששב בתשובה הנה בניו השחיתו דרכם, זולתי יחידים שרידים כמו שת וחנוך, ונבחר מהם נח, ובו חידש ה\"ית את הברית שכרת עם יצוריו בתחלת הבריאה, שנאמר והקימותי את בריתי אתך (לקמן ו' י\"ח), אחריו נבחר אברהם וגם בו נתחדשה הברית הזאת שנאמר והקימותי את בריתי וגו' לברית עולם להיות לך לאלהים (לקמן י\"ז ז'), ובדרך זה נתגלגל הדבר עד שזכו לנחול הטובות הכלולות בברית הזאת ועל כן צוה על שמירת השבת, כי יום זה הוא אות על כריתת הברית שאמרנו, כי כן כתוב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים וגו' (שמות ל\"א י\"ז), ולעתיד לבא ישוב הדבר לאיתנו הראשון כי ישפוך ה' את רוחו על כל בשר כנזכר בנבואות אז אהפוך אל עמים וכו' (צפניה ג' ט ) כי מלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה י\"א ט'), וכמה פסוקים אחרים מורים על זה, ולכן חז\"ל קראו לעולם הבא עולם שכלו שבת, והבן:",
"כי בו שבת, לא בא לתת טעם למה ברכו וקידשו, אלא נותן טעם למה בחר ביום השביעי דוקא ולא בששי או בשמיני, ואמר שהטעם היה לפי שביום הזה פסק ממלאכתו והתחיל להשפיע לאדם משפע טובו:",
"לעשות, לשון עשיה נופל על התיקון, והלמ\"ד לתכלית, ובזה גילה לנו הכתוב שכונת הבורא בבריאת היצורים היתה לתיקונם ולטובתם, כי מטבע הטוב להטיב לכל:"
],
[
"אלה, האמורים למעלה:",
"תולדות סיפור מעשה איך נולדו ונתהוו השמים והארץ:",
"ביום עשית, ביום הוא כמו בעת, וכן ביום אכלך ממנו מות תמות (לקמן ב' י\"ז), והענין מוסב על ששת ימי הבריאה הנזכרים:",
"ה' אלהים, פירושו ה' שהוא אלהים, ולפי שאין בכל לשונות העולם שם עצם פרטי המיוחס לבורא ית' כ\"א בלש\"הק שם הוי\"ה ב\"ה הכולל הוראות נשגבות עד אין חקר, לכן אין ביד שום אדם לתרגמו ללשון אחרת כראוי, ובתרגומי הלכתי בשטת המתרגם האשכנזי שהשכיל לפתרו מענין הנצחיות, כי ממנה יסתעפו ההוראות האחרות:"
],
[
"וכל שיח השדה וכו', הפסוק הזה ושלאחריו הם כמו הקדמה לסיפור שיבא אח\"כ כדרך הכתובים בכמה מקומות להקדים הודעה אחת הצריכה להבנת הסיפור, ולפי שעתיד לספר ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ וכו', והיה קשה מה צורך לצמיחה זאת והלא כבר נבראו האילנות ביום השלישי, לכן הוצרך להודיע שאע\"פי שהיו אילנות בעולם לא היה עדיין שיח בארץ, כי שיח לדעתי הוא אילן הנטוע בידי אדם מזמורת אילן אחר, ומורכב באופן שיעשה פירות טובים למאכל, והנה ביום השלישי נברא כל עץ פרי עושה פרי למינו, אבל לא היו הפירות ההם טובות למאכל כי לא היו מורכבים, והבורא ית' נטע גן בעדן והצמיח בו אילנות מורכבים וטובים למאכל לצורך המין האנושי:",
"טרם יהיה, עדיין לא היה:",
"וכל עשב השדה טרם יצמח. זה ענין אחר וגם הוא כמו הקדמה, כי לפי שעתיד לספר שהאדם נענש לאכול את עשב השדה הקדים כאן הודעה שלא צמחו עדיין עשבי השדה שהם העשבים הראויים כעת למאכל אדם, כגון מיני ירקות והקישואים והאבטיחים וכדומה, כי ירק עשב שזכר למעלה ביום הששי הוא החציר שאינו ראוי אלא למאכל בהמה כענין שכתוב מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם (תהלים ק\"ד י\"ד), והנה עתה ספר שלא התחילו עדיין עשבי השדה לצמוח, אבל כבר היה כח מוטבע באדמה להוציא העשבים כשירד עליה מטר, כמו שקרה אח\"כ:",
"כי לא המטיר וכו', זה נתינת טעם למה לא צמחו עדיין עשבי השדה, כי המטר מרוה את הארץ ומוליד ממנה כל מיני עשבים כידוע שהם מלאים לחלוחית ומים, והודיע כאן שעדיין לא היה מטר בארץ מן הטעם שאבאר בסמוך:",
"ואדם אין לעבוד את האדמה, זה נתינת טעם למה לא היה עדיין שיח בארץ, וזה לפי שלא היה שם אדם לעבוד העבודות הצריכות לזה לכרות ולהבריך ולהרכיב וכדומה:"
],
[
"ואד יעלה מן הארץ, לפי שהזכיר שלא היה מטר אחר שבמקום המטר היה עולה איד מן הארץ להשקותה, וטעם הדבר יראה לי כי בתחילת הבריאה היתה הכונה העליונה שלא להמטיר על הארץ כלל, כי בהיות אז העולם בתכלית השלמות כמו שאמרנו (לעיל א' ל\"א), היה ראוי שתהיה האדמה תמיד כגן ה' ולא יאבדו צמחיה בחוסר הגשמים, אלא כמו שהשמש זורח תמיד על הנהרות ועל הימים ומחמם אותם, כן תמיד יעלה מן הארץ איד נולד מכח השמש וישקה מדי יום ביומו את כל פני האדמה בשיעור הראוי לה בלי עודף וחוסר, אבל אחר שחטא האדם נתקללה גם האדמה שלפעמים לא תתן יבולה בעבור חטאות האדם, ולכן כוונה החכמה העליונה שלא תהיה עוד השקאת האדמה תלויה בטבע הארץ, אלא ברצונו ית' למטר השמים תשתה מים, ואם בני אדם ייטיבו דרכם יתן להם מטר ארצם בעתו, ואם לא יזכו יעצר את השמים ולא יהיה מטר, ככתוב והמטרתי על עיר אחת וכו' (עמוס ד' ו'):"
],
[
"וייצר, עכשיו בא לפרט יצירת האדם, וההבדל העצמי שבינו לשאר בע\"ח שבעבור זה זכה להשגחת ה' עליו:",
"את האדם, נקרא אדם בעבור שנוצר מן האדמה, והוא שם עצם פרטי לאדם הראשון וגם שם כללי לכל המין האנושי, ולכן תתכן בו ה\"א הידיעה:",
"עפר מי האדמה, ביצירת הבע\"ח נאמר תוצא הארץ נפש חיה להורות שגולמיהם ונפשותיהם על צאצאי הארץ יחשבו, ואין פעולתם רק בעניני הארץ, אבל ביצירת האדם זכר תחלה יצירת הגולם שהיה חומר כחומר האדמה, ואח\"כ.",
"ויפה באפיו נשמת חיים. אמר שהנשמה באה לו ממרומים לא מן היסודות, גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים, אבל היא רוח ה' מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר יתן לו מנשימתו, כן חלק ה' לאדם נשמה יקרה אצולה ממרום, שיש בה יכולת לפעול בדברים שהם ממעל לשמש, ולכן תארה הכתוב בשם נשמת חיים, כי אילו אמר ויפח באפיו נשמה, אולי טעינו לומר שרק ע\"י התחברות הנשמה לגוף היה האדם חי ופועל פעולות, אבל הנשמה קודם שהתחברה עם הגולם לא היתה חיה ובעלת פעלים, ושלכן אין בה כח לפעול כ\"א בדברים שהן תחת השמש, עכשיו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים, יטענו שהיו החיים והפעולות בנשמה זו גם טרם התחברה לגוף להשכיל ולהבין ענינים נשגבים אלהיים עד להפלא, ומאחר שלמדנו הכתוב שהנשמה הזאת מאז היתה חיה ורבת פעלים בלי גוף נבין מדעתנו שאינה מצטרכת לגוף לחייה ולפעולותיה, ואם הן כצאתה מן הגוף תשוב ותחיה ותפעל פעולותיה הנשגבים, כמו שחיתה וכמו שפעלה בקודש טרם שהתחברה עמו, ולמדנו מזה השארת נפש האדם אחר המות:",
"ויהי האדם לנפש חיה, זהו ענין אחר, ולכן שם בעל הטעמים האתנח תחת מלת חיים, ופירושו שע\"י שבאה הנשמה בגולמו נעשה האדם בעל יכולת לעשות גם מעשי העולם הזה ולהשתמש בכחותיו גם בדברים הארציים, כי שם נפש יורה על דבקות צורה עם הגוף לפעול על ידו פעולות חמריות, וכל עוד שהנשמה קשורה בגוף נקראת נפש, ולכן שאר הבע\"ח שאין בכחן לפעול ולחשוב זולתי פעולות ומחשבות חמריות, קראן לבד נפש חיה, ולעולם לא נאמר בהן לשון נשמה, אבל האדם הוא בעל נשמת חיים, שנקראת כן גם טרם התחברה לגוף, ובהתחברה בגוף היה גם לנפש חיה, והבן:"
],
[
"ויטע, פירשתיו לעיל (פסוק ה'):",
"גן בעדן מקדם, במזרחו של עולם היה מקום עדן ועונג במחוז שוה האויר והמזג, נברא בתכלית העונג דשן ושמן מטע ה' להתפאר, ולזה נקרא עדן, ושם הכין הקב\"ה לאדם מקום לשבת בו וגזר שיהיה גן במקום ההוא, כלומר מקום אילנות הסוככים בענפיהם וגוננים על היושבים תחתם, והושיב שם את האדם אשר יצר' והנה מקום הגן הזה נוכל למצוא בקירוב על פי ההודעות שפרט לנו הכתוב, והסברא היותר מתישבת אל הדעת היא שהיה הגן ההוא במדינת אַרְמֵינִיאָה במחוז שהוא בין מוצא ד' נהרות [Phasis, Araxes, Tigris, et Eufrates] שהם לדעתי ד' הנהרות שזכר הכתוב בסמוך, כמו שאפרש, והמחוז בכללו נקרא עדן להיותו שמן ועדן כעדות כותבי קורות העתים, ובחלק ממנו היה הגן:"
],
[
"מן האדמה, על אדמת הגן הכתוב מדבר:",
"ועץ החיים בתוך הגן, אילן שפריו נותן לאוכליו חיים נצחיים ומה שאמר בתוך הגן ענינו אמצע רחב, כי גם עץ הדעת טוב ורע היה בתוך הגן כאמרו ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו', כאילו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שתי האילנות האלה:",
"ועץ הדעת טוב ורע, ידוע כי לב האדם מוכן יותר לצייר הכחות שבנפשו בדרך רע מלציירם בדרך טוב כי התאוות הגופניות מתחילים להתגבר בלבו בעודנו נער וקשורה בו אולת, ואז לא נתגלו בו עדיין כחות השכל והבינה והדעת, וכשיגדל ויחפוץ ללכת בדרך טובים יצטרך לעמל רב וליגיעה גדולה עד שיזכה לדכא תחת רגליו כל הציורים הרעים שכבר נצטיירו בלבו, ולהמשיל תחתם הכחות הטובות, והכלל כי הציורים הרעים יתעוררו מאליהן בלב האדם בטבע נפשו וקודמים בו בזמן, אבל הציורים הטובים לא יתעוררו מאליהן כלל וצריך האדם לעמול ולטרוח כדי להוציאם מן הכח אל הפועל, והם מאוחרים בזמן עם היותם יקרים במעלה, אמנם ידוע תדע כי התכונה הזאת שאמרנו לא נולדה בנפש האדם רק אחרי חטא אד\"הר, אבל קודם שחטא האדם היה הדבר בהפך, כי הציורים הטובים כבר נתגלו בלבו מרגע שנברא ועל פיהן היה משתמש בשכלו ובבינתו ללכת בדרך אמת ולאהוב צדק ומשפט ומישרים, והציורים הרעים לא היו מתעוררים מאליהן כלל אלא היו טמונים בלבו ונכנעים תחת ממשלת הכחות הטובות, והנה האב הראשון לפי שנברא בצביון זה, לכן היה נעלם ממנו דעת טוב ורע, כלומר לא היה יודע טיב הציורים הרעים כלל, כי לפי שלא עברו עליו ימי נערות ואולת לא הרגיש מעולם הציורים הרעים הטבעיים כמו שהן בנו, ונבדל בזה מכל הבאים אחריו, שגם היותר צדיק שבכל דור ודור יודע טיב הציורים הרעים, כי נולדו בו טרם החל להתהלך את האלהים, אבל אד\"הר לא ידע טבע הרע ומה טיבו, ועץ הדעת טוב ורע היה מוכן להגביר בקרבו הציורים הרעים כשיאכל מפריו, ולהפוך מצב נפשו מן התכונה השנית שאמרנו אל הראשונה, ולכן נאסר עליו האכילה, כמו שנפרש בסמוך:"
],
[
"ונהר יוצר מעדי, אין בידנו לידע שם הנהר הזה ואיה מקומו, כמו שהגן עצמו אין רשומו ניכר כעת לעוברי אורח, ובהיות הנהר ההוא רק להשקות את הגן כעדות הכתוב, הנה גם הגן גם הנהר נעלמו ממנו עתה, אולי נכלל זה בין השינויים הרבים שעשה המבול על פני התבל, לכן לריק נעמול כעת לבקש מקומו, אך הנהרות היוצאים מן הגן לפי שלא היו לתועלת הגן בלבד נוכל לעמוד עליהם כמו שאפרש:",
"ומשם יפרד, אילו היתה כונת הכתוב להודיענו כי מן הנהר הראשון שזכר היו יוצאים ד' נהרות אחרים, ומקור אחד לכולם, היה אומר וממנו יפרד, ויהיה הכנוי מוסב אל הנהר הנזכר, גם מה טעם לקרותם ארבעה ראשים, והם לא היו ראשים אם נאמר שממקור אחד יצאו, אלא מלת משם מוסבת אל הגן, ומלת ראשים כמשמעו כלומר מקורות, והודיענו הכתוב שמלבד הנהר הנזכר היו עוד מים אחרים יוצאים נפרדים זה מזה מן הגן ההוא, ובצאתם נהיו לארבעה יבלי מים וראשי נהרות:"
],
[
"פישון, שמו מורה עליו שהוא נהר [Phasis] היורד ממדינת ארמיניאה ונופל אל הים השחור [Pontus Euxinus]:",
"החוילה, היא מדינת [Colchis] הסמוכה אל נהר פַאזִיז שאמרנו, וידוע כי במדינה ההיא היה זהב הרבה מאד, והוצרך הכתוב להודעה זאת, כי שני חוילה היו, אחת נבנית מחוילה בן כוש ואחת מחוילה בן יקטן, וזו היתה נבנית מבן יקטן, ואינה חוילה של מצרים שנאמר בה וישכנו מחוילה עד שור (לקמן כ\"ה י\"ח), והנה נקראת כן כפי שמה שהיה לה בימי משה:"
],
[
"הבדולח, שם אבן יקרה, וכך שמה גם בלשון איטלקי בשינוי קצת:"
],
[
"גיחון, אין זה הנהר הקטן סמוך לירושלים שהרי כתוב הוא הסובב את כל ארץ כוש, והנהר הקטן ההוא לא יעבור אפילו בחלק ממנו, גם אינו נהר גַאנְגֵיס, כי הוא במדינת הודו המזרחית רחוק מאד מנהר פרת ומשאר הנהרות הנזכרים כאן, אבל לדעתי הוא נהר [Araxes] המתחיל ג\"כ במדינת ארמיניאה ונופל בים הנקרא [Caspio], ושמו היוני אַראַקְסֵיס יורה על ההליכה בחזקה כמו שהעידו עליו נוסעי המדינות שמימיו רצים במרוצה עצומה, ודומה לו בלשוננו שם גיחון משורש גוח שהונח ג\"כ על חוזק המהירות, כמו יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ' כ\"ג):",
"את כל ארץ כוש, היא מדינת [Scithia] הסמוכה אל נהר אַראַקְסֵיס:"
],
[
"חדקל, הוא [Tigris] היוצא גם הוא סמוך לארמיניאה וסובב את ארץ אשור כעדות הכתוב, ונופל בנהר פרת:",
"קדמת אשור, אין פירושו שהדקל הולך למזרח מדינת אשור, כי הוא הפך המציאות שהרי ארץ אשור היא ממזרח לנהר חדקל, והנהר סובב למערבה, אלא מלת קדמת פירושה כמו לפני, כי הוראתה קרוב להוראת מלת פנים כנודע, והכתוב יודיע כי נהר חדקל אינו עובר תוך ארץ אשור, כי אם הולך לפניה על גבול המערבי שלה:",
"פרת. הוא נהר הנודע עלשמוזה, ולא נתן בו הכתוב סימן אחר כי הוא כבר מפורסם:"
],
[
"לעבדה ולשמרה, בכנוי לנקבה, ומוסב על האדמה שהגן נטוע בה, כי אין לשון עבודה נופל על הגן:"
],
[
"ויצו, לשון צווי עם מלת על יורה על מצות לא תעשה ובלא מלת על הוא על מצות עשה:",
"מכל עץ הגן, אף מעץ החיים לא נאסר ממנו האכילה, שהרי בסמוך אמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שמענו שרק ממנו נאסר האכילה, וכן הדעת נותנת כי בהיות שנברא האדם לחיות חיי עד מה יתן ומה יוסף לו אם יאכל מפרי עץ החיים, אבל אחר החטא שנעשה בן מות נאמר ועתה פן ישלח ידו וכו' (לקמן ג' כ\"ב) כמו שנפרש שם:",
"אכול תאכל, רשות ומותר לך לאכול:"
],
[
"לא תאכל ממנו, לפי שפריו היה מוכן לעורר בלב האדם הכחות הרעות שעד הנה היו נסתרות במצולות נפשו, לכן נאסר עליו לאכול מפריו, אולם ידע ה\"ית כי לא יעמוד האדם בנסיון זה אלא יחטא ויגרום תקלה לו ולזרעו אחריו, ועכ\"ז נתן לו צווי זה כדי להודיע לכל באי עולם כי השם חפץ חיים, ושלולי חטא אד\"הר היה חי לעולם, ושהחטא גרם הכליון, וכל זה ללמדנו ששומר מצוה תחי נפשו לעולם, ועוד תועלת שניה כי על ידי אכילת הפרי יבין האדם ברוע התאוה והרשעה וישתמר לבלתי התגאל בהן, כי כל עוד שנעלם ממנו ידיעת הרע, יותר מוכן הוא ליפול ברשתו מחוסר ידיעתו אותו אבל כשירגיש בטיב הרעה יעמול לכבוש את יצרו, ועוד תועלת אחרת כדי שיבא לו שכר כפול ומכופל אם יזכה להתגבר על יצרו, כי הטובה אשר אליה יקוה תהיה נערכת אל התאמצותו ויגיעתו למשול על תאוותיו, ולפום צערא אגרא:",
"ביום אכלך ממנו מות תמות, אין הכונה שימות מיד כי כמה שנים חיה אד\"הר אחרי חטאו, אלא ענינו בעת שתאכל ממנו תהיה בן מות, וכמהו ביום צאתך וכו' תדע כי מות תמות (מלכים א' ב' מ\"ב), ומזה נלמד שאילו לא חטא אד\"הר לא היה מות בעולם, והיה יכול האדם להתקיים בגוף ונפש תמיד כמו צבאות השמים, שמיום בריאתם ועד עתה הם קיימים לא יחליפו ולא יחסרו כח, כענין שכתוב ויעמידם לעד לעולם (תהלים קמ\"ו ו'), כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה, אולם מאחר שקלקל מעשיו שוב אין ראוי שיחיה תמיד, כי בהיות יצר הלב רע ישתקע ברשע ובכסל יותר ויותר, וכמו שנבאר:"
],
[
"לא טוב היות האדם לבדו, אינו נאות לתכלית בריאת האדם ולהכנת מזונותיו ולקיום מינו שיהיו לבדו בלי עזר, כי האדם מדיני בטבעו ולא יגיע אל ההצלחה בלי עזר מבני מינו:",
"עזר כנגדו, אמר כן על האשה כי היא עוזרת האדם תמיד ומשמשתו, ומלת כנגדו כלומר שתהיה לפניו ולעומתו תמיד לשרתו:"
],
[
"ויצר, כבר ספר למעלה יצירת החיות והעופות, ושנה כאן יצירתם מן האדמה ללמדנו שבעבור היותם נבראים מן האדמה בגוף ונפש ולא באה להם נשמה ממרומים כמו לאדם, לכן הם פחותים ממנו במעלה, וראוי א\"כ שיביאם אל האדם שהוא מבחר הנבראים והוא יקרא להם שמות, כי כולם נבראו לשמשו והוא האדון על כלם:",
"מה יקרא לו, מה שם יקרא לו:",
"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, תואר נפש חיה מוסב על האדם, וכך פירושו, כל שם שקרא האדם (שהוא בעל נפש חיה מלאה חכמה ודעת) לכל אחת מן החיות והעופות, הוא שמו הנאות לו כפי צורתו הפנימית וטבעו, וכן דעת בעל הטעמים, וקריאת השמות בל\"הק היא חכמה גדולה שצריך להכיר מהות הדברים וטבעם כדי לקרוא להם שמות כראוי [עיין בהקדמה], והכתוב העיד על חכמת אד\"הר שהבין וידע טבע כל חיה ועוף, וזה טעם אמרו הוא שמו:"
],
[
"ולאדם לא מצא, כלומר ולשם אדם לא מצא עזר שיהיה ראוי להקרא בשמו שיוליד ממנו, כי בהיות קריאת השמות כפי הבדל המינים וטבעיהם, אמר שלטבע האדם לא מצא יחס ודמיון בכל המינים שבאו לפניו:"
],
[
"תרדמה, היא יותר חזקה מן השינה הטבעית, ועל הרוב היא בדרך פלא, כמו תרדמת אברהם ויונה וסיסרא, וכן בשאול ואנשיו אמר כי תררמת ה' נפלה עליהם (ש\"א כ\"ו):",
"מצלעותיו, העצמות שהן בשני צדי הגוף של כל הבע\"ח נקראים צלעות, ובדרך השאלה נקרא הצד והפאה של כל דבר בשם צלע, כמו ולצלע המשכן השנית (שמות כ\"ו כ') והנה עם כי בתרגומי הלכתי אחר דעת אונקלוס והמתרגם האשכנזי לפרשו צלע ממש, עכ\"ז לבי אומר לי שפירושו האמיתי הוא מלשון צד כדעת רש\"י ורד\"ק ז\"ל כי דו פרצופים נבראו מחוברים זה בצד זה, ועתה הפרידם הש\"ית וסגר בשר תחת מקום הפרידה וראיה גדולה אצלי על זה, כי ביצירת האשה לא נזכר דבר מן הנשמה שנופח בה כמו שאמר באדם, והבן:",
"תחתנה, במקומה:"
],
[
"לאשה, להיות אשה, כמו ויעש אותו גדעון לאפוד (שופטים ח' כ\"ז), והנה הכתוב קראה כאן אשה ע\"ש העתיד, כי עדיין לא נקראת כן והאדם קרא שמה אשה ככתוב בסמוך:"
],
[
"זאת הפעם, בפעם הזאת מצאתי לי עזר שלא מצאתי עד הנה בשאר מיני בעלי חיים, כי היא עצם מעצמי ובשר מבשרי, והיא דומה לי מכל וכל, וראוי א\"כ שתקרא בשמי ממש כי נוליד זה מזה, והנה אם ישאל שואל מדוע לא קראה אדמה כשמו הפרטי אדם, כי עד הנה לא קראו הכתוב בשם איש אלא תמיד בשם אדם ? התשובה כי לא יתכן לקרוא אותה אדמה לפי שהוא נקרא אדם רק בעבור שנוצר גלמו מן האדמה ואח\"כ באה לו הנשמה ממרומים, אבל חוה נוצרה מצלעו של אדם שכבר היה איש בעת ההיא, כלומר שהיה בו עצם ויש, כי האדם נקרא איש בעבור שהוא בעל עצם הנשמה העליונה, ועל זה אד\"הר שהיה מלא חכמה בקריאת השמות אמר זאת הפעם וגו', פי' בריאת חוה אינו דומה לפעם הראשון שנבראתי אני גולם מן האדמה ואח\"כ נופחה בי הנשמה, אלא היא לוקחה מעצמי ובשרי לאחר שהייתי איש, לכן לזאת יקרא אשה ולא אדמה, לפי שמאיש לוקחה זאת, שכבר הייתי איש בעת שנוצרה:"
],
[
"על כן יעזב איש, בעבור שאשת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, על כן הושם בטבע האדם ותולדותיו בהיותו לאיש, שיעזוב את אהל ומשכנות אביו ואמו אשר היה כרוך אחריהן מעת צאתו מרחם, וידבק באשתו ויראה אותה כאילו היא עמו בשר אחד באהבתו אותה, וענין לבשר אחד כמו אחינו בשרנו הוא (לקמן ל\"ז כ\"ז):"
],
[
"ולא יתבוששו, כי באין ידיעת טוב ורע אין מקום ליצר לפתות את לב האדם לעבור חק תשוקתו, אבל אחרי חטאם שאז נולד כח בלבם לצייר ציורים רעים, יהיה זה נגד הצניעות ויגרום תקלה גדולה במדות:"
]
],
[
[
"והנחש היה ערום, מפורש בס' איוב ובסיפור מיתת אחאב בנביאים שבין רבבות מלאכי מעלה יש קצתם משטינים בני אדם ביום משפט ומלמדים עליהם חובה, לא לחרוץ על פיהן משפט בני אדם כי הוא ב\"ה לבדו גוזר ומצוה וכל אשר יחפוץ יעשה, אבל גזרה חכמתו ית' להודיעם סודו הן כדי להעמידם על יושר משפטיו ית' הן לנסות על ידיהם את הצדיקים כמו שקרה לאיוב, הן מטעמים אחרים נעלמים מבני אדם, ודומה לזה מצאנו ביהושע הכהן הגדול שהיה השטן עומד על ימינו לשטנו, כלומר ששאל מופת שינסהו השם בשפטיו, אבל ה\"ית גער בו ולא רצה לשמוע אליו שכפי דרך חכמתו העליונה לא היה צריך לנסיון, והנה על פי מה שספר הכתוב בענין איוב מתברר לנו ענין הנחש שזכר כאן הכתוב, כי כאשר ברא השם ב\"ה את האדם ואשתו בצלם ודמות והושיבם בגן עדן באושר גדול בעבור ישמרו חקיו ביום משפט בהתיצב בני אלהים אמר השופט העליון, השמתם לבכם אל יציר כפי ההולך לפני באמת ובצדקה, ידע שמי ואכבדהו, אז בא גם השטן כדרכו, ובקנאתו לכבודם אמר למה יפלא שהאדם ואשתו שומרים מצותך, והרי אינם יודעים לעשות רע כי הם לבדם בארץ, אבל אילו יחיו בקרב אנשים חטאים שיסיתום בחלקלקות ויודיעום שאם יאכלו מפרי העץ ההוא יעלו למדריגה יותר גדולה, מיד יתפתו לדבריהם ויעברו על מצותך, אז נתן לו ה\"ית רשות לברר הדבר במופת אע\"פי שידע שלא יעמדו בנסיון, וזה מטעמים שכתבנו (לעיל ב' י\"ז), והשטן יצא מלפני ה' למלאות עצתו, ולפי שאדם אחר בארץ אין להסית על ידו את אדם וחוה, הוצרך לבחור באחד הבע\"ח, ולא מצא מוכן בכולם כי אם הנחש שהיה ערום מכל חית השדה, והשטן העיר את הנחש וישם דבר בפיו והוא דבר מה שדבר אל האשה, והנה הכתוב קצר בתעלומות כאלה ורק הודיענו שהנחש היה ערום מכל חית השדה, ותואר ערום נופל על המרבה מחשבות בלבו טרם יעשה דבר, כלומר שמבקש תחבולות ודרכים שונים כדי שיצליח מעשהו, וכדרך שנבאר (שמות כ\"א י\"ד), ומלבד שכל החיות היו בתחילת הבריאה יותר שלימות ממה שהן עתה, העיד הכתוב שהיה הנחש שלם מכולן בערמימות, ולכן בחר בו השטן:",
"אף כי אמר אלהים, מפשטות הכתובים נראה שדברי הנחש בפסוק זה מחוברים עם דבריו בפסוק ד', ושעורו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן אעפי\"כ לא מות תמותון, אלא שהאשה בשמעה כי שקר בפיו, שהרי באמת לא אסר האכילה משאר האילנות, נכנסה תוך דבריו ואמרה לא כן הדבר, כי מפרי עץ הגן מותר לנו לאכול, אבל מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים וגו', וככלותה לדבר אז השלים הנחש את דבריו הראשונים ואמר לא מות תמותון, ואע\"פי ששמע תשובת האשה רצה לגמור דבריו כאומר, יהיה איך שיהיה בין שאסר לכם כל פירות הגן בין שלא אסר כ\"א פרי עץ הדעת כמו שאמרת, באמת לא תמותו באכלכם ממנו:",
"אמר אלהים, לא הזכיר הנחש שם הנכבד והנורא כי לא ידעו:"
],
[
"נאכל, יש לנו רשות לאכול:"
],
[
"אשר בתוך הגן, תיבת הגן מועמדת בטעם סגולתא, ועומק המליצה כך הוא, מ\"ם דמפרי מוסב על פועל האמירה לא על האזהרה, והאזהרה כוללת האכילה והנגיעה כפי מה שאמרה האשה כאן, ועל האכילה שייך לומר ממנו, ועל הנגיעה יאמר בו, והרי הוא כאילו אמר, ועל דבר העץ אשר בתוך הגן הזהירנו האלהים שלא נאכל ממנו ולא נגע בו:",
"ולא תגעו בו, הוספיה על מצות השם לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר אל תוסף על דבריו (משלי ל' ו'):",
"פן תמותון, שלא תמותון:"
],
[
"לא מות תמותון, עתה גמר דבריו שהתחיל אף כי וגו':"
],
[
"כי יודע, אמר הנחש דעו שלא אמר השם כי ביום אכלך ממנו מות תמות אלא להפחיד אתכם, ובאמת אף אם תאכלו ממנו לא תמותו, אלא להפך תגיעו על ידו לשלמות גדולה, כי יפקחו עיניכם, כלומר עיני השכל להבין ולהשכיל באמתיות עד שתהיו דומים למלאכי אלהים היודעים טוב ורע, והשם לא אסר לכם אכילתו רק משנאתו אתכם כדי שלא תגיעו לשלמות הזאת:"
],
[
"ותרא האשה, בלבה, חשבה והבינה שדברי הנחש נכונים מג' טעמים, האחד:",
"כי טוב העץ למאכל, האדם ואשתו חכמים גדולים היו, וכמו שהכירו טבעי החיות והעופות הנראה מקריאת השמות, כן הכירו טבעי הצמחים למיניהם, והנה ראתה האשה שאין בעץ ההוא שום אדם או דבר ממית, אבל הוא טוב למאכל, א\"כ אין בטבעו להמית האוכלים ממנו:",
"וכי תאוה הוא לעינים, ועוד טעם שני כי היה העץ יפה תואר ויפה מראה בקומה ובהדור וברבוי הענפים והפירות, כי אולי הגדילו השם מכל שאר עצי הגן ולכן נטע אותו באמצע כדי להרבות היופי וההדור לכל הגן, וחשבה האשה כי תפארת העץ גם מקום מושבו הוא אות על חשיבות הפרי:",
"ונחמד העץ להשכיל, ויותר מכל זה נמצא בו סגולה נפלאה והוא ההשכלה בענינים רוחניים ואלהיים, כי על ידו יקנה האדם שכל טוב ורוח מבין עד שידמה למלאכי מעלה, והנה מפירושנו תבין שאין כפל לשון בפסוק זה, ושעל פי שלשת הטענות האלה דנה האשה בדעתה שראוי לאכול ממנו, כי אמרה מאחר שלא נמצא בו דבר ממית, ועוד שהוא הדור ויפה מכל העצים, ועוד שעל ידו ישכיל האדם יותר באמתיות, א\"כ למה מנע השם ממנו אכילתו, אין זה אלא שהשם שונא אותנו ולכן רצה למנוע ממנו השלמות האחרון מדברי הנחש:",
"ותקח מפריו ותאכל, דע שיש ב' מיני חטא, האחד מצד התאוה שיתגבר היצר על האדם ויטהו מן הדרך הישרה כדי למלאות תאוותיו הגופניות, והשני מצד השכל כשיטעה האדם בחקירותיו וישפוט בשכלו על הרע שהוא טוב ועל הטוב שהוא רע, כמו שאדבר על זה (במדבר ט\"ו ל'), והנה האדם ואשתו חטאו מצד השכל לא מצד התאוה, כי בהיות שלא הרגישו עדיין בנפשם הרגש היצר המצייר הכחות בדרך רעאי אפשר שיתאוו ויחמדו לו, אבל אם היו מרגישים אופן הציור הרע ומה טיבו, ודאי היו מתרחקים מן הכיעור הזה, והלא צדיקי וחסידי דור ודור משתמרים מחטא אע\"פי שיודעים טיבו, כל שכן האבות הקדושים שהיו מלאים חכמה, ואולם בעבור שנפלא להם הענין חטאו במחשבת און על ה' שהוא טוב לכל, והם חשבו שהוא שונא בריותיו חלילה:",
"ותתן גם לאישה, כי הנחש בערמתו לא דבר כ\"א לאשה שדעתה קלה מדעת מאיש, ונקל יותר להסיתה, ורצה שהאדם יתפתה מאשתו כי באהבתו אותה יעשה כרצונה, והנה האשה חטאה ב' חטאים, הא' שאכלה מן העץ והב' שהסיתה את בעלה, ולכן נענשה כפלים מן האיש כי חלו בה כל ענשי האיש ונוסף עליהם בעצב תלדי בנים וכו' והוא ימשל בך:",
"לאישה עמה, כפי פיסוק הטעמים אין מלת עמה מוסבת אל פועל ויאכל כאילו יאמר ויאכל עמה, אלא ענינו ותתן לאישה שהיה עמה, ולמדנו מזה שהאשה נשאה ונתנה עם האיש והגידה לו כל טענות הנחש וכל מה שחשבה בדעתה על הענין הזה ופתתה אותו בדבריה עד שאכל, וכן מפורש להלן כי שמעת לקול אשתך (פסוק י\"ז), משמע שדברה:"
],
[
"ותפקחנה עיני שניהם, לא להשכיל שכל טוב כמו שחשבו, אלא שהחלו התאוות הגופניות להתגבר עליהם, והמשיכו השכל והבינה אחריהן לשרת אותם, ומן העת ההיא נולד בטבע כל בני אדם תכונה שהציורים הרעים יתגברו על הטובים כדרך שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו (להלן ח' כ\"א), וכן הם מתגברים עד היום בכל יוצאי חלציו:",
"וידעו כי ערומים הם, אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא פירושו שעתה הרגישו בעצמם הרגש הבושת שבני אדם מרגישים בהיותם ערומים, וזו היתה התולדה הראשונה של ידיעת הרע שקנו עתה, כי ידוע שהבושת הזאת נולדת בעבור שיצטייר בלב ציור רע בראותו גילוי האיברים:"
],
[
"מתהלך, מאחר שמצאנו לשון הילוך גם על הקול כמו כי עוף השמים יוליך את הקול, יתכן שמלת מתהלך שב על הקול:",
"לרוח היום, לפי פשוטו לאותו הרוח שהיום מתחיל שם, והוא צד מזרח:",
"עץ הגן, עץ שם המין וענינו כמו עצי הגן:"
],
[
"איכה, יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהיה נבהל להשיב אם יפחידהו פתאום בהודעת העונש:"
],
[
"ואירא כי עירום אנכי, ולא הודה על חטאתו, אלא בקש תחבולה להתנצל ולומר כי רק בעבור היותו ערום נחבא בעצי הגן, אבל באמת היה ירא להענש על חטאו, אמנם לפי שנשתנה עתה מצב לבבו מן הטוב אל הרע, לכן שכלו המציא לו תואנה שלא להודות:"
],
[
"מי הגיד לך, מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום:",
"המן העץ, בה\"א השאלה, ולא שאל לשמוע המענה, כי הדבר ידוע לפני האל, אלא כן משפט הלשון, והוא כאילו אמר אין זה אלא שאכלת מן העץ:",
"לבלתי, בלמ\"ד כטעם שלא, ובלא למ\"ד טעמו אך רק:"
],
[
"האשה אשר נתתה עמדי, לעזרני, והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל, וזהו מ\"ש האל בענשו כי שמעת לקול אשתך, שלא היה לך לעבור על מצותי בעבור עצתה:"
],
[
"מה זאת עשית, איך מלאך לבך לעשות הפך ממה שצויתי, והנה רצה השם ב\"ה להתוכח עם האדם ואשתו טרם ענשו אותם, כדי שיראו בעצמם שאין להם דרך להתנצל, ושהם גרמו לעצמם הרעה הזאת המתפשטת גם לזרעם אחריהם ולכל העולם התחתון בכללו, ובחשבם זאת יתנו על לב לשוב בתשובה ולהתחרט על חטאם, כמו שעשו אח\"כ, וישתמרו לעתיד מלנפול בחטאים:",
"השיאני, לשון פתוי והסתה, וכן אל ישיא לכם חזקיהו (מ\"ב י\"ח כ\"ט):"
],
[
"כי עשית זאת, לפי שהנחש אינו בר דעת ובינה כמו האדם, לכן לא שאל לו השם מה זאת עשית אלא החליט שרעה גדולה עשה:",
"ארור אתה מכל הבהמה, אילו אמר ארור אתה סתם, היינו שומעים שהנחש לבדו נתקלל, עכשיו שהוסיף מכל הבהמה ומכל חית השדה, למדנו שכל החיות והבהמות נתקללו בעבור חטא אד\"הר, כי בהיות האדם עיקר עולם התחתון ומושל על כל יצורי מטה בנפלו ירדו גם הם עמו ונפלו ממדריגתם, כי נתחדש בהם הארס והאכזריות וההשתדלות להזיק וכדומה, אולם הנחש שהיה בתחילה מעולה וחשוב מכל חית השדה, היה ראוי שגם בנפילתו ישאר גדול מהם במעלה, אלא שבעבור קלקולו אמר לו השם ארור אתה מכל הבהמה, שבחטאך תגדל קללתך מכלם, ותהיה הפחות שבהם:",
"על גחונך תלך, למדנו שקודם לכן היה הנחש הולך על כפיו בקומה זקופה, כי היה הנכבד שבכל חית הארץ, ועתה נענש לילך מושכב ארצה על בטנו ולא יהיו לו רגלים כלל, עד שישוה עם הגרוע שבשרץ הארץ:",
"ועפר תאכל, כי בתחילה היה הנחש אוכל מפירות הארץ הנבחרים, ועכשיו נתקלל לאכול עפר הארץ שהוא הגרוע שבמאכלים:",
"כל ימי חייך, כל הימים שמין הנחש על האדמה, והוסיף כן כי הנה מפורש בנבואות שלעתיד ישתנה טבע הב\"עח לטובה, ולא יהיה בהם עוד ענין מזיק, כי אז יגור זאב עם כבש ושעשע יונק על חור פתן, אבל הנחש ישאר לעולם בענשו לאות ולמופת שהוא גרם כל הקלקול, ולכן אמר הנביא זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו (ישעיה ס\"ה כ\"ה), כלומר כולן יתקנו אבל הנחש יהיה תמיד עפר לחמו:"
],
[
"ואיבה אשית, כל דברי הפסוק כמשמעם, שהשם ית' שם שנאה בין מין הנחש ומין האדם, כי הנחש יבקש להטיל ארס באדם, והאדם יבקש להמיתו, אבל עם כל זה יש במשמעות הדברים האלה ענין אחר, כי בהיות הנחש המסית הראשון אשר הביא את האדם לידי חטא, הנה הוא רומז אל היצר הפנימי שנתחדש עתה באדם ומבקש להטותו מדרכי הצדק, והוא אורב לו ומבקש רעתו, והודיע הכתוב שעל כל פנים יש כח באדם להתגבר על יצרו ולהכניע התאוות הרעות הנולדות בקרבו, כי הוא בעל בחירה, וע\"ז אמר הוא ישופך ראש, כדרך שאמר לקין ואתה תמשול בו, ועוד ענין גדול הודיע הכתוב באמרו ואתה תשופנו עקב, והוא שמאז ואילך ראתה החכמה העליונה לתת רשות להרע להתפשט בעולם ולהניח הרשעים להשחית ולהתעיב עלילה, עד שבלכתם אחר יצרם יש להם רשות להשתקע בכל מיני רשע וכסל, ויתמיד הענין הזה עד ישוב השם לתקן את העולם כבתחילה לקץ הימין, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה:",
"ישופך, לשון מכה וכתיתה, וכן אשר בשערה ישופני (איוב ט' י\"ז):"
],
[
"אל האשה אמר, לא הזכיר הכתוב באשה עונש המות, כי היא נכללת בזה עם האדם שגזר עליו השם שישוב גופו אל העפר, ושניהם נקראים אדם:",
"הרבה ארבה, טעם הרבוי הזה לפי שקודם החטא היו האדם ואשתו שוים במזג הגוף ובמצב הבריאות והכח, ועתה נתחדש רפיון וחולשה בטבע האשה, וכפי רבות החולשה בגוף כן ירבה הרגש הכאב כנודע:",
"עצבונך והרונך, לפי שהקדים עצבונך להרונך יראה שהעצב רומז אל דרך נשים, כי בעת האורח האשה בעצב, ומלת הרונך על צער ההריון, ואח\"כ אמר בעצב תלדי בנים על צער הלידה, הרי שהלך הכתוב על סדר טבעי הדברים:",
"ואל אישך תשוקתך, ואע\"פי שיהיה לך צער גדול, עכ\"ז תהי נכספת ומתאוה אל בעלך ולא תחוש לשום צער ועצבון, כי לולי התשוקה הזאת שהטביע הבורא באשה, אין ספק שתתרשל מהוליד בנים ותתרחק מבעלה מפחד הצער שיהיה לה בהריונה:",
"והוא ימשול בך, גם זה עונש שנתחדש אחר החטא, כי לפנים היו האדם ואשתו שוים זה לזה במעלה, ואין לאחד מהם ממשלה על חבירו, כי באין ידיעת טוב ורע אין לירוא שהאחד ירים יד בחבירו לפרוץ פרצות ולהתגבר עליו, אבל אחר החטא גזר האל שהאשה בהיות דעתה קלה וטבעה חלש, תהיה כבושה ונכנעת תחת יד בעלה והוא ימשול בה כאדון:"
],
[
"ותאכל מן העץ, היה די לומר כי עשית זאת, אבל חזר לפרט חטאו לפי שעיקר החטא לו יחשב לא לאשתו, כי קודם שנוצרה חוה בא הצווי אל האדם שלא יאכל מפרי עץ הדעת, ובפירוש כתוב ויצו ה' אלהים על האדם (לעיל ב' ט\"ז), אבל האשה אע\"פי שנכללה גם היא בצווי ההוא, הנה לא בא מאמר האל מוסב לה כמו לאדם, ולכן דקדק הכתוב כאן לומר אשר צויתיך לאמר, כי לו היה עיקר הצווי:",
"ארורה האדמה בעבורך, בעבור כבוד מעלת האדם לא תלה המארה בו אבל אמר שהאדמה ארורה בעבורו, אך באמת גם האדם ירד ממעלתו כמו שיבא בסמוך, וענין קללת האדמה הוא הדבר שאמרנו למעלה (א' ל\"א), כי לפי שהעולם התחתון נברא בעבור האדם ראוי שהאדמה תפול ממדריגתה כדמות נפילת האדם כדי שתהיה נערכת למצבו, כי האדם עולם קטן, וכמו שבבריאתו היו הציורים הטובים נולדים בלבו מאליהן, ולא ניכרו בו עדיין ציורי הרע, כן האדמה היתה אז מוציאה מאליה כל מיני מאכל ולא היה נמצא בה דבר רע, וכמו שהאדם בחטאו פרץ גדרי תאוותיו שיציירו רע מאליהן, כן האדמה תוציא מאליה קוץ ודרדר, וכמו שהאדם אחר החטא לא יגיע לחכמה ויראת ה' רק אחר יגיעה גדולה וכבישת היצר, כן האדמה לא תוציא לחמה רק אחר החרישה והזריעה, והמשל נכבד מאד, ותבין כי בכלל קללת האדמה כל המחלות והתחלואים הרבים שנתהוים עתה בתבל בדרך טבע, כגון ארס הבהמות והחיות, הרעש בארץ ורוח סערה בימים, הברד ואבני אלגביש באויר וכיוצא מן הרעות, ולעתיד לבא יחדש השם עתים לטובה וכל המחלות האלה לא ירעו ולא ישחיתו עוד בתבל כמפורש בנבואות, והנה הקללה הזאת שנגזרה כאן לא חלה פתאום על הארץ, אלא לאט לאט כי השם האריך להם עד המבול, ועדיין היו בעולם טובות רבות והיו חיים אנשי הדורות ההם כאלף שנים, עד שבא המבול לשפוט תבל כלה, ואז נשחתה הארץ ויסודותיה, וירדה מעת לעת עד שנהיתה כמו שהיא עתה, ועל אריכות העונש הזה שנינו עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו:",
"בעצבון תאכלנה, אין פירושו שיאכל לחמו בעמל ויגיעה, כי זה נאמר אחריו בזיעת אפיך תאכל לחם, שהוא על עבודת האדמה, אבל בעצבון תאכלנה הוא ענין אחר, ומלת תאכלנה אינו על הלחם לבדו כי אם על כל ההנאות שיהנה תחת השמש, כמו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו (קהלת ו' ב') ובנוי תאכלנה על האדמה, וכאילו אמר תהנה ממנה, והענין כי אין ביד האדם להתענג בעונג אמתי כל ימי חיי הבלו בעולם הזה, אלא כל ימיו מכאובים ואין שמחה בלא תוגה:"
],
[
"וקוץ ודרדר תצמיח לך, הרי שקודם לכן לא היתה מוציאה כ\"א מיני מאכל, ועתה נתקללה להוציא מעצמה קוץ ודרדר אע\"פי שהאדם יטרח לזרוע בה זרעים:",
"ואכלת את עשב השדה. גם זה עונש, כי קודם הקללה לא אכל האדם כ\"א הזרעינים והפירות כמו שכתוב לעיל הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו' שהם זרועי העשב כמו גרגירי חטה ושעורה, אבל עשב השדה היה מאכל הבהמות והחיות כמו שנזכר שם את כל ירק עשב לאכלה, ואחר הקללה נענש האדם לאכול עשב השדה, והטעם כי האדם עתה עלול ליפול ברשת החטא וללכת אחר תאוותיו עד שיאפיל אור שכלו וידמה לחית השדה, לכן גם מאכלו דומה למאכל הבהמות:"
],
[
"בזעת אפיך תאכל לחם, ביגיעה רבה לחרוש ולזרוע לזרות ולטחון ללוש ולאפות, כענין שזכרו חז\"ל הרבה יגיעות יגע אד\"הר:",
"אפיך, הם הפנים, וכנה הכתוב הפנים באפים לפי האפים גבוהים על הפנים:",
"עד שובך אל האדמה, בזה גזר עליו מיתה בע\"הז שישוב גופו אל העפר אשר נברא ממנו, ולא יחיה החיים הנצחיים כ\"א אחרי הפרד הנפש מן הגוף, ועונש זה נמשך מחטאו, כי אחרי שיצרו רע אין טוב לאדם כ\"א בשוב גופו אל העפר ותשוב הנפש אל האלהים לראות בטוב ה' בארץ החיים, כי אילו יחיה תמיד על תכונה זו, יתור אחר עיניו ויזנה אחריהם ויתרחק מאד מן האושר הנצחי, אבל לעתיד לבא נאמר בלע המות לנצח וכו':"
],
[
"ויקרא האדם, בתחלה קראה אשה שהוא שם כללי לכל הנקבות, ולאחר שהיתה אשתו קראה בשם פרטי חוה, מלשון חי, אלא שלא רצה לקרותה חיה להבדילה מן חית השדה:",
"אם כל חי, במינה כלומר מבני אדם:"
],
[
"ויעש, ללמד לבני אדם צורך המלבושים מאחר שהם יודעי טוב ורע:"
],
[
"היה כאחד ממנו, כבר כתבנו (לעיל ב' י\"ז) שידיעת טוב ורע היא טובה בעצמה, כי על ידה יבין האדם יתרון החכמה על הסכלות, אלא שצריך האדם לעמוד על משמרתו תמיד פן יתגברו הציורים הרעים על לבו ויכול במכמרות היצר, והשם ידע שדבר זה קשה עד מאד לאדם, ולא רבים יתאמצו ללכת בדרכי החכמה המנגדים ליצר לב האדם, ולכן אמר השם מאחר שהאדם קנה ידיעת טוב ורע, ועל הרוב ישתמש בה לרעה, אם יאכל גם מעץ החיים ויקנה על ידו חיים תמידים, יקלקל מעשיו יותר, כי אורך ימים יחזיקו ידי רשעים וישחיתו כהנה וכהנה, ויהיה זה נגד הכונה העליונה שגזרה מות לאדם לטובתו, גם אינו ראוי עוד לישב בגן עדן בשלוה אלא צריך שיעמול ויטרח כל ימיו וימצאוהו צרות רבות ורעות, כדי שעל ידן יכנע לבו וישוב אל ה' וירחמהו, לכן גרשו מגן עדן:",
"כאחד ממנו, כאחד ממלאכי מרום שגם הם יודעים מה בין טוב לרע כי הם מלאים בינה והשכל, אבל אין היצר שולט בם להטותם מן הדרך הישרה כי הם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואין להם חפץ אחר רק לעשות דבר השם, אמנם האדם הוא בחיריי במעשיו ויוכל ללכת אחר הרע כשיצרו תוקפו, לכן ידיעת טוב ורע שבבחינת המלאכים היא מעלה נכבדת, בבחינת האדם תוכל להביאו לידי סכנה גדולה אם יתור אחר יצר לבבו:",
"ועתה פן ישלח ידו, קודם חטאו אף אם היה אוכל מפרי עץ החיים אין בכך כלום, כי כבר היה בטבעו חי חיי נצח, אבל עתה שנגזרה עליו מיתה בעבור חטאו אינו רשאי לאכול מעץ החיים, וא\"ת אצונו עתה שלא יאכל ממנו, הנה יש לחוש שמא יעבור על המצוה מאחר שיצרו נוטה לרעה, לכן טוב לו כי אגרשנו משם:"
],
[
"וישלחהו, כל שילוח שאחריו מ\"ם הוא לשון גירושין:",
"לעבוד את האדמה, כדי שיהיה טרוד בעבודתו ולא יפנה לבו לבטלה ולא ילך בדרך שובב כמו שאמרנו:"
],
[
"מקדם לגן עדן, במזרחו של גן עדן חוץ לגן:",
"את הכרובים, מלאכי חבלה, וזה אחד מן הדברים שהעלימה התורה ענינם ולא זכרם כ\"א ברמז, ולעת עתה אין אתנו יודע מקומם, אולי מן הטעם שכתבתי (לעיל ב' י'):",
"ואת להט החרב המתהפכת, חרב חדה ועל ידי התהפכותה מצד לצד יש לה להט, כי דומה ללהט ולברק, כענין ולהט חרב וברק חנית (נחום ג' ד'):"
]
],
[
[
"והאדם ידע, כבר קודם שחטא ונטרד מגן עדן, שאם היה אחרי כן היה לו לכתוב וידע האדם כדרך הכתוב בסיפורים:",
"ידע, השורש הזה הונח בראשונה על הידיעה גרידא, וממנה הושאל על האהבה וההשגחה על הדבר, ולפעמים יורה אל המשגל כמו וכל אשה יודעת איש (במדבר ל\"א י\"ז), וכן כאן:",
"ותלד את קין ותאמר, הרי זה מקרא קצר ושיעורו ותלד בן ותקרא את שמו קין כי אמרה קניתי איש:",
"את ה', כמו מאת ה':"
],
[
"את הבל, לא נזכר בכתוב טעם קריאת שמו הבל, כמו שנזכר בקין, ואולי ראתה חוה בר\"הק שעתיד קין להרוג את אחיו ואמרה בלדתה אותו, אך להבל וריק סבלתי צער ההריון והלידה בעבור בני זה, כי ימות בחצי ימיו בלא בנים והיה כלא היה, והנה אין ספק שנולדו תאומותיהן עמהם ונשאו אותן לנשים, וכן הדעת נותנת כי אי אפשר בלאו הכי, והכתוב נתן רמז לזה (לקמן ה' ג'), כמו שנפרש שם:",
"רעה צאן, אף שלא הותר להם הבשר עדיין, מ\"מ לא נאסרו החלב והגזה והעור לצרכי בני אדם, אחרי שאינו מן ההכרח להמית בריה בשביל זה:",
"עבד אדמה, לרוב צורך האדם אל האדמה ושצריך להתעסק בה תמיד, הוא אליה כעבד אל אדוניו:"
],
[
"ויבא קין, ממה שספר הכתוב אח\"כ שקין קם על אחיו ויהרגהו, נדע בלי ספק שגם קודם חטאו זה לא היה לבבו שלם עם ה ולא הלך בדרך טובים, כי לולי כן היה לו להוסיף אהבה על אחיו בעבור כי ה' אהבו, ולקח מנחתו מידו לאות כי הוא ירא את ה מאד, אבל בהיותו מאז איש חימות ובעל קנאה, עשה מה שעשה בשרירות לבו הרע, א\"כ ממעשיו האחרונים למדנו מחשבותיו הראשונים, שמנעוריו היה סר מדרך החכמה, ותמיד קנא את אחיו על שראהו מצליח בכל עסקיו וה' עמו, ולכן חשב תחבולה להביא מנחה לה', לא בנפש חפצה להודות לה' כי טוב, אלא כמו שמביאין דורון למלך ב\"ו כדי לעור עיניו בשוחד ולהטות רצונו שימלא בקשת השואל, כן חשב קין שבמנחה זאת יתרצה לו השם וינשאהו על אחיו עד שיוכל להתגבר עליו ולהכניעו תחתיו כעבד ולעבוד בו עבודת פרך, וכל זה בעבור קנאתו שהיה מקנא בתמימות אחיו וביושר לבבו, אבל חלילה לאל לשעות אל מנחתו שהביא במחשבות כאלה, כי לא חפץ לה' בעולות וזבחים כעשות משפט וצדקה בארץ, ולכן לא לרצון היתה לו מנחתו:"
],
[
"והבל הביא גם הוא, אף הוא היה דומה לאחיו בהבאת המנחה אבל לא היה דומה לו במחשבות לבבו, כי הבל חשב לתת כבוד לה' ולהודות לו על חסדיו שעשה עמו וברך מעשה ידיו עד שמקנהו פרץ בארץ, ולכן דקדק להביא מבכורות צאנו דוקא, כי מאחר שמידו ית' הכל ראוי להביא לפניו קרבן ראשית, ולפי שהיתה גדולת ה' וחסדו ראשית כל מחשבותיו, כן רצה לכבדו בפטר שגר בהמותיו, ועוד הביא מחלביהן, כלומר מהיותר שמנים וטובים שבהם, כי מלת חלב הונחה על המוטב והמובחר שבכל דבר, כמו שנפרש (ויקרא ג' ט'), והשם בוחן לבות ויודע מחשבות אדם, לכן שעה אל מנחת הבל ולא אל מנחת קין:",
"וישע ה', סתם הכתוב אופן השעיה הזאת, ואין ספק שנתן להם אות אל מי משניהם שעה, ויתכן שירדה אש מן השמים ותאכל את מנחת הבל, ומנחת קין נשארה בלי מאנולת אש:",
"אל הבל ואל מנחתו, זכר שני דברים, וכן בסמוך אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וטעם הדבר מבואר ממה שאמרנו, כי שעה אל הבל בעבור צדקתו ומשך לו חסדו, ומטעם זה שעה גם אל מנחתו, אבל אל קין לא שעה, כלומר מחשבות קין לא עלו לרצון לפני ה', ולכן לא שעה אל מנחתו:"
],
[
"ויחר לקין מאד ויפלו פניו, שני ענינים הם, האחד שהיטב חרה לו על כי השם לא שעה אל מנחתו, ונוסף על זה כשראה שנתקבלה מנחת אחיו נפלו פניו, ומלת פנים הושאלה לפעמים על פני הנפש שהם הבינה והדעת, וכן כאן נתבלבלה דעתו באין מבין, כי לפי שלא היה בו חכמה ודעת אלהים לא הבין למה שעה ה' אל מנחת אחיו, כי לא ידע שקרבת אלהים ואהבתו גורמים זאת, כי השם אוהב טובים ורחוק מבוזי חכמה, ולפי שלא הבין טעם הדבר נטרפה דעתו, וזהו ויפלו פניו, וענין נפילת פני הנפש דומה לנפילת פני הגוף מפני הכעס והבושה, כי כל מצבי הנפש נמשלים אל תנועות הגוף:"
],
[
"ויאמר ה' אל קין, אע\"פי שידע השם כי לא יועילו תוכחותיו ומוסרו לאיש משחית כזה, רצה ללמדו דעת, לפי שקין היה הראשון שהלך אחר יצרו אחרי חטא אד\"הר, והיה יכול להתנצל ולומר שלא ידע עדיין מה טיבו של יצר לב האדם, כי לא היו לפניו רשעים שחטאו ונענשו שמהן יקח מוסר לבלתי עשות כמותם, וכבר כתבנו שחטא אד\"הר לא היה מצד היצר אלא בדרך שכל, לכן כדי שלא יהיה לו פתחון פה בא עתה ללמדו אמתת הענין, ונכתבו דברי השם אל קין בתורה אע\"פי שלא הועילו לקין כדי להודיע לכל באי עולם תכונת היצר שנשתנה עתה בלב האדם, ובמה יזכו ובמה יתחייבו ושהכל תלוי בבחירתם, ומדברי השם אל קין ילמדו הדורות הבאים דרך יצר לבבם וישתמרו מחטוא לפניו:",
"למה הרה לך, מה טעם היה לך לכעוס ולמה נתבלבלה דעתך, בא ואלמדך סוד הדבר:"
],
[
"הלוא אם תיטיב שאת, אם תיטיב דרכיך ותנהג בחכמה, תשיג המעלה והגדולה שאתה מבקש לך, לא עתה בהיותך רע מעללים, כי הכל תלוי בכשרון מעשיך, ועל זה אמר שאת שהוא על המעלה והרוממות כמו יתר שאת ויתר עז (לקמן מ\"ט ג'), והודיעו בזה שאם האדם נותן על לבו ליישר אורחותיו יבא לו עזר מן השמים עד שיוכל להתנשא ממעלה למעלה ויוסיף קדושה וטהרה עד שידמה למלאכי מרום, כדרך שאמרו הבא ליטהר מסייעין אותו וכל זה כלול במלת שאת, שלא נתן קץ וגבול להתנשאות הזאת אלא אמר סתם שאת:",
"ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, אבל הפך מזה אם לא תיטיב דרכיך אל תחשוב שתעמוד במקומך, אלא תלך מדחי אל דחי עד שתחטא חטאה גדולה שתאבד בה, וזהו החטאה שרצח את אחיו, והמשיל את החטאת כאילו קרוב הוא אליו ורובץ בפתח אהלו, וכאילו שוקד על הדלת הסגור מפניו עד שימצא עת להכנס שם, ובא רובץ בלשון זכר על חטאת שהוא לשון נקבה לפי שהוא רובץ בכח עצום ומשתוקק אל האדם לטרפו, ומצינו זכר במקום נקבה להורות על הזריזות וההשתדלות העצום, כמו עמד פתח האהל (שופטים ד' כ'), והנה השם ידע שעוד מעט ישחית את אחיו והודיעו בזה מה שאמרו הבא ליטמא פותחין לו:",
"ואליך תשוקתו, ודע עוד שדרך היצר להשתוקק אל האדם להטותו שיעשה כחפצו והוא צודה לקחת את נפשך:",
"ואתה תמשול בו, אבל אתה תוכל למשול ברוחך, כי יש בך כח הממשלה למשול על יצר לבבך, ותוכל להטיב דרכך, על כן אמרתי לך הלא אם תיטיב שאת, והתבונן כי היצר בענינו דומה לאשה בענינה, כי האשה משתוקקת להטות לב בעלה שיעשה כל חפצה, ובהיותה יפת תואר ואולת אם ישמע לעצתה באהבתו אותה, תאבדנו באולתה, וצריך שימשול בה האדם ולא ישמע לקולה רק במה שהוא הכרחי ובדרך ישר וכן היצר וכמו שביארנו, ועל כן המליצה שוה לשתיהן, שגם עליה אמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך (לעיל ג' ט\"ז), וזהו פי' אמרם ז\"ל יצר תינוק אשה שמאל דוחה וימין מקרבת:"
],
[
"ויאמר קין אל הבל אחיו, ולא פירש מה אמר לו, ויתכן שאמר לו נצא השדה כאשר כתב תי\"בע וכן הוא בהעתקה יונית שבידינו המיוחסת לע' זקנים, והנה קין לא השיב דבר לתוכחת השם, כי היה מכת בוזי חכמה ומוסר, ובלכתו בשרירות לבו הרע לא היה מטה אזנו לדברי תוכחת, ונבין מזה שהיה משוקע בתכלית הרשעה ושוב אין לו תקנה:",
"ויהי בהיותם בשדה, מכאן שלא הרגו ברגע הכעס והחימה כאשר יקום איש על רעהו בעת יחם לבבו ורצחו נפש, אלא בדעת צלולה בחר לו הזמן והמקום הראוי לעשות לו כאשר זמם, כי בתחלה דבר עמו להראות לו שאין בלבו שנאה עליו, ואח\"כ הרחיקו מאהל אביו ואמו כדי שלא ימנעוהו למלאות עצתו, ואולי חשב להסתר גם מעיני האל הרואה כל, כמו שיורה תשובתו שהשיב השומר אחי אנכי, ובהיותם מטיילים בשדה וכריע כאח יתהלכו, בשצף קצף קם עליו ושפך דם נקי זה אות על היות נפשו בתכלית ההשחתה:",
"אל הבל אחיו, כמו על הבל אחיו, וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י\"ח ו'):"
],
[
"אי הבל אחיך, הוא לפתיחת דברים כמו שאמר לאדם איכה:",
"ויאמר לא ידעתי, המנוול הזה השתקע כ\"כ ברשעתו עד שזדון לבו השיאו לגדף את השם, וכחש בו לאמר לא ידעתי כאילו יפלא מעיני ה' התועבה שעשה:",
"השומר אחי אנכי, כלומר לא די שלא נתת לי גדולה ויתרון עליו כמשפט הבכור על הקטן ממנו, אלא שאהיה עוד גרוע ממנו ואשמור מקום מושבי יציאתו וביאתו כעבד השומר את אדוניו, כי כל שנאת קין היתה בעבור שקנא את אחיו וחפץ להתגבר עליו:"
],
[
"צועקים אלי, שב על דמי שהוא לשון רבים ולא על קול שהוא לשון יחיד, כאילו אמר שמעתי קול דמי אחיך הצועקים אלי, והנה ה\"ית לא השיב לו הממני יפלא כל דבר הלא אנכי יודע מה שעשית, כי כל זה לא יועיל לאיש משחית הרחוק מדעת אלהים, אלא רצה לתת לו הוכחה טבעית שלא יהיה אפשר להכחישה, ואמר איך תכחש מה שעשית, והלא גוף אחיך עודנו מושלך ארצה ודמיו רותחים עדיין:"
],
[
"ארור אתה, לאדם ולאשתו לא אמר ארור אע\"פי שחטאו לפניו, כי חטאם אינו דומה לחטאו של קין, ועוד שהם עשו תשובה מיד, אבל קין ששפך דם האדם העשוי בצלם אלהים היה איש משחית ובן מות, ולא המיתו השם לפי שלא נקנסה מיתה על שפיכת דם האדם אלא בימי נח ככתוב שם, אבל קללו שלא יהיה לו שלוה ונחת כל ימיו:",
"מן האדמה, יתכן שפירושו יותר מן האדמה, כי לפי שלמעלה אמר ארורה האדמה, עתה קלל את קין יותר ממה שקלל את האדמה אשר הוא עליה, וזה שימוש מ\"ם אחר מלת ארור כמו ארור אתה מכל הבהמה האמור למעלה, ולכן הוסיף לפרש מה היא הקללה, ואמר נע ונד תהיה בארץ שאפילו הארץ לא תסבול אותו אם יבקש מנוחה עליה, כי הוא מקולל יותר ממנה, כדרך ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י\"ח כ\"ה) שהוא בגלל תועבות העמים, וכן מצינו עון שפיכת דם האדם מיוחס אל הארץ וגם כפרתו מיוחסת לארץ שנאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר וגו':"
],
[
"כי תעבוד את האדמה, בכל אשר תטרח לעבוד את האדמה בחרישה ועדור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, לא תוסיף לתת לך פרי וקציר שהם כחה, כאשר היתה עושה עד הנה, ובא עונשו בכך לפי שהוא היה עובד אדמה:",
"נע ונד, שניהם הפך המנוחה, אלא שהמתנועע בכל גופו אפשר שישאר במקום אחד, והמתנודד גולה ממקום למקום, והנה ידוע כי עונש המרצחים גלות:"
],
[
"גדול עוני מנשוא, ר\"ל ענשי גדול מלשאת אותו ולסבלו, כי מלת עון וכן חטאת תורה לפעמים על העונש הבא עקב החטא ובעבורו:"
],
[
"הן גרשת אותי היום, היכן מצינו שגירש אותו ה\"ית מכל האדמה? וזה לא יתכן כי כל עוד שהוא חי הנה הוא על פני האדמה, והוא עצמו הודה אח\"כ והייתי נע ונד בארץ, א\"כ עודנו עומד על פני האדמה, ועוד מליצת ומפניך אסתר אין לה טעם, כי איך יסתר אדם מעיני ה', וקין עצמו היה לו לידע זאת, כי מאחר שלא הועיל לו להסתיר מעיני ה' הריגת הבל היה לו להבין כי אין נסתר מעיני ה', לכן יראה שפועל גרשת הוא עבר על תנאי וכן פועל והייתי, וכן אמר קין, המשפט אשר חרצת עלי הוא מר ממות, וטוב מותי מלסבול אותו, כי אילו היית גורש אותי היום (היינו לאלתר) מעל פני האדמה (כלומר שאמות מיד) אז הייתי מסתתר מפניך ברגע (כי קין חשב שככלות הגוף תכלה הנפש) ומאחר שאינני עוד במציאות לא אסבול עוד שום עונש, אבל עתה שאהיה נע ונד בארץ על פי משפטך הלא אמות מאה פעמים בכל יום, כי בכל רגע אפחד שכל מוצאי יהרגני, לכן טוב לי מותי בידך פעם אחת מלהיות תמיד בפחד הזה, כי באין לי בית וגדרות בשום מקום בכל עת אפחד פן תטרפני חית השדה:"
],
[
"לכן כל הורג קין, לשון נקמה לא תפול על ההורג כי אם על הנהרג או על סובל החמס הנעשה לו, וכן כאן מלת יוקם אינו שב אל ההורג, אלא שיעור הכתוב כך הוא:",
"לכן, יהיה הורג קין מי שיהיה (מאחר שאמרת והיה כל מוצאי יהרגני), שבעתים יוקם קין מן ההורג ההוא, והוא כאילו אמר לכן מכל הורגו שבעתים יוקם קין, ומצינו פסוקים הרבה מסורסים כזה, ואין צורך לנתח הפסוק לשני מאמרים, ומלת שבעתים אינו למספר שבעה דוקא, אלא ענינו פעמים רבות, כי דרך הכתוב להזכיר מספר קצוב במקום הבלתי קצוב להגדלת והפלגת הענין:",
"וישם ה' לקין אות, אמר וישם ולא אמר ויתן להורות ששם בו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה, ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא:"
],
[
"מלפני ה', שיעורו מן המקום אשר לפני ה', והוא הגן והאדמה הקרובה אליו שהיתה מקום השכינה ומקום קבול הנבואה:",
"בארץ נוד, יתכן שקראה כן בעבור שהיה נע ונד:",
"קדמת עדן, למזרח הגן:"
],
[
"וידע קין את אשתו, ולא הזכיר עדיין שנשא אשה, אלא זכרה בשם אשתו סתם, כלומר המיוחדת לו מעת שנולד, כי תאומות נולדו עם קין ושת ועם הבאים אחריהן:"
],
[
"ועירד ילד, פועל ילד משמש פעמים לאיש פעמים לאשה:"
],
[
"שם האחת עדה, הזכיר שמות נשי למך בעבור שעתיד לכתוב מאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי:"
],
[
"אבי, ראשון, והושאל לו לשון אב, כי כן האב ראשון וקודם לבנו:",
"יושב אהל ומקנה, ענינו יושב אהל ויושב עם מקנה, והנה גם הבל היה רועה צאן, אלא שיובל היה ראשון לרועי בהמות במדברות ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום אחר:"
],
[
"כנור ועוגב, מיני כלי הנגינה:"
],
[
"לוטש, מחדד:",
"חרש, שם דבר, וענינו מחדד כל אומנות נחושת וברזל:",
"ואחות תובל קין נעמה, כאומר ונולדה לו אחות ושמה נעמה, ונזכר שמה בכתוב אע\"פי שגם עם האחרים נולדו תאומות, אולי לפי שהיתה אשה יפה עד מאד כמו שיורה שמה, וממנה התחילו בני האלהים לטעות, וכן חז\"ל במדרש הזכירו יפיה:"
],
[
"ויאמר למך לנשיו, זה השיר הראשון שבא לידינו משנים קדמוניות ההם:",
"כי איש הרגתי, רבותינו קבלו המאורע אשר אליו כיון למך במליצתו, והוא, למך היה סומא ויצא לצוד ציד עם תובל קין בנו שהיה נער קטן, ובראות הנער מרחוק את קין שהיה נחבא בתוך עצי השדה נדמה לו כחיה, ואמר ללמך שימשוך לשם ויכהו וימות, וכאשר הלכו שמה וראה שהיה קין זקנו הכה כף אל כף לגודל צערו, ולא ידע כי בנו עומד שם וספק אותו ביניהם, והיו נשיו מצטערות הרבה ופורשות ממנו באמרן שהוא בן המרצח הראשון ותפש מעשה אבותיו בידו, והוא אמר להן לפייסן, באמת איש הרגתי ע\"י פצעי הוא קין וילד ע\"י חבורתי הוא תובל קין, אך שוגג הייתי ולא אענש על זה, ולפי סיפור זה נוכל לומר שהיתה נסבה מאת האלהים כדי שיענש קין ככל חטאותיו:"
],
[
"כי שבעתים, כי אם קין שהרג במזיד יוקם שבעתים כמאמר האל, הלא למך שהרג בשגגה ראוי שינקם כפלי כפלים מן הפוגע בו:"
],
[
"כי שת לי, שיעורו כי אמרה שת לי אלהים:",
"תחת הבל, במקומו:"
],
[
"ויקרא את שמו אנוש, השם הזה הושאל אח\"כ אל כל המין האנושי, כי מצאנו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ז' ה'), אנוש כחציר ימיו (שם ק\"ג ט\"ו), והוא נגזר מלשון ומכתי אנושה (ירמיה ט\"ו י\"ח) עקוב הלב מכל ואנוש הוא (שם י\"ז ט'), ונקרא כן האדם בבחינת היותו תמיד איש מכאבות נגוע ומוכה אלהים ומעונה, והנה שת חכם גדול היה כי נולד בדמותו של אד\"הר ככתוב לפנינו, ולפי שנתן על לבו תמיד גודל חטאת אביו והבין איך ע\"י העון ירד האדם פלאים, ואבד סגולותיו היקרות, לכן קרא שם בנו הנולד לו אנוש, כאומר ראוי מעתה לאדם להיות שפל רוח אנוש ומעונה, פן מרוב השלוה יפרוץ גדרי תאוותיו וילך אחר יצרו הרע:",
"אז הוחל לקרוא בשם ה', לשון תחילה, והענין שבהיות רוב בני אדם בדור ההוא שוכחי אלוה וטעו אחרי הגלולים, אז החלו נדיבי עם לקרא בשם ה', והודיעו במקהלים כבודו ודרכיו ללמד איש את אחיו לדעת את ה', והשרידים האלה הם ראשי הדורות שהזכיר אח\"כ קינן מהללאל ירד חנוך וכו':"
]
],
[
[
"זה ספר תולדות אדם, ספירת התולדה הבאה מן האדם, והם הבנים אשר יזכיר:",
"ביום ברוא אלהים אדם, לפי שעתיד לומר אח\"כ ששת נולד בדמותו של אד\"הר, לכן הקדים כאן שהאדם נברא בדמות אלהים ומזה שמענו שגם שת נולד בדמות אלהים:"
],
[
"זכר ונקבה בראם, אבל למעלה לא זכר כ\"א בריאת האדם שהוא הזכר ואח\"כ ספר יצירת אשתו, ולפי האמת כשנברא האדם נבראת גם אשתו עמו, אלא שהיתה נצמדת ומחוברת עמו בגוף אחד, וכן נשמתם היתה כלולה זו בזו, וראיה לזה כי כאשר לקח את הצלע ובנה ממנו האשה לא הזכיר הכתוב שהשם נפח באפה נשמת חיים כמו שאמר באדם, כי עם צלע האדם לקחה האשה נשמתה שהיתה כלולה בנשמתו, ולכן אמר כאן שהשם בראם זכר ונקבה יחד, ומטעם זה הטביע בהם הבורא תכונה שיולידו גם כן זכר ונקבה, קין ותאומתו, והבל ותאומתו, וכן כלם, ואילולא חטא האדם, והעולם היה עומד מבורך כתבניתו הראשון יראה שהיו כל בני אדם נולדים זכר ונקבה כאחד, והם איש ואשתו:",
"ויברך אותם, זו הברכה הנזכרת בבריאתם, ולכן בא האתנח תחת מלת בראם, כי ויברך אותם מחובר בענין עם ביום הבראם:",
"ויקרא את שמם אדם, מכאן ששם אדם כולל זכר ונקבה, וכל זוג וזוג נקרא בשם זה, כי אין האיש שלם כי אם בהיותו נשוי, וההפרש שבין שם אדם לשם איש, כי איש יונח על כל דבר בעבור היותו יש כמו שאמרנו (לעיל ב' כ\"ג), אבל שם אדם לא יונח כ\"א למחובר מגולם ונשמת חיים שהוא המין האנושי:"
],
[
"ויולד בדמותו כצלמו, כמו שהאדם נברא בצלם אלהים, כן תולדותיו היו באותו אצלם המעולה, וכמו שהאדם נברא זכר ונקבה, כן בדמותו נולד שת עם תאומתו, ונשאה לאשה, ואמר זה בשת לפי שממנו הושתת העולם:"
],
[],
[
"ויהיו כל ימי, כבר ידוע זה ממה שקדם, אלא פירושו שכאשר היו ר\"ל נשלמו כל ימי אדם אשר חי ת\"ת ק\"ל שנה, אז מת, ויש וו\"ין רבים בתורה המשמשים כשימוש הזה, והנך רואה שהאריכו בני האדם ימים רבים בעת ההיא עד הדורות שאחרי המבול, והיה זה בחסד האל ית' על המין האנושי להאריך להם העונש שקצב לאדם בעבור חטאו אולי ישובו בתשובה, ומארת האדמה שאררה ה' לא נתקיימה עד ימי המבול כי האריך להם השם עשרה דורות עד שנתמלאה סאתם אך העשרה דורות הללו קלקלו מאד, כי מלאה הארץ מזרע קין הפושע, וקלקלו זרע שת עמהם ולמדו מדרכיהן, והצדיקים שהיו ביניהם הם המוזכרים בכתוב ועוד מעטים אחרים, והשם האריך ימיהם כדי שבחקירותם ובנסיונם יבאו ויביאו הדורות הבאים אחריהם לשלמות החכמה, גם יעמדו על התקופות והחשבונות ע\"י אורך ימיהם כמו שאמרו בב\"ר:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויתהלך חנוך, ולא אמר וילך חנוך, כי יש הפרש בין הליכה להתהלכות, מי שחפץ ללכת למקום ידוע נקרא הולך, כמו ויעקב הלך לדרכו (לקמן ל\"ב ב'), אבל מתהלך אינו מכוין למקום ידוע, רק לטייל פעם כה ופעם כה כמו אם יקום והתהלך בחוץ (שמות כ\"א י\"ט), וכך הוא בהליכת מחשבת הלב, מי שכוון לעמוד על דבר שחפץ לדעתו נקרא הולך, אבל החושב על דבר נחמד ללבו ומתעסק בו מאהבתו את הדבר ההוא נקרא מתהלך, וזוהי ההתהלכות את ה' או לפני ה' הנזכרת אצל הצדיקים, שכל כך היו אוהבים את המקום ב\"ה שהיו שמחים תמיד לחשוב ביראת ה' ומתענגים בזכרון נפלאותיו ונוראותיו, וכן חנוך שם כל חשקו באהבת ה' והתעסק בבחינת דרכיו ומעשי ידיו, והכיר את בוראו משהגיע לס\"ה שנה:"
],
[],
[
"ואיננו, לפי שלוקח בגוף ונפש מן העולם הזה, לכן לא נזכרה בו מיתה, אלא אמר ואיננו, כלומר לא נשאר ממנו רושם בארץ אפילו גופו, ואילו אמר ואיננו סתם, לא היינו יודעים מה היה לו, אם תעה במדבר ואיננו עוד, או חיה רעה אכלתהו כדרך הילד איננו (לקמן ל\"ז ל'), לכן פירש כי לקח אותו אלהים כמו שנאמר באליהו כי היום ה' לוקח את אדוניך (מ\"ב ב' ג'), להורות שנסתלק באורח נפלא בגוף ונפש ויעל בסערה השמימה:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"זה ינחמנו, שרשו נחם, ונגזר ממנו שם נח שלא כדת, כי על הרוב השמות שומרים הטעמים ולא המלות:",
"ממעשנו ומעצבון ידינו, ענינו העמל והיגיעה, והנה למך בהיותו נוהג בדרך טובים ועשה הישר בעיני ה', התבונן בתכונת העולם וראה שדור דור הולך ומתמוטט, כי בני קין היו לעם כבד עון ואחזו מעשי אבותם בידיהם, ובני שת למדו מהם והשחיתו דרכם, ושעל כן החלה קללת ה' לחול על האדמה, לכן קרא שם בנו נח והתפלל אל ה' שבנו זה יהיה צדיק וראוי לנחם בני האדם מעצבון ידם, כי בתוכחותיו רבים ישיב מעון ויקרא בשם ה', עד שבזכותו ישוב ה' לרחם את האדמה שנתקללה בחטא אד\"הר ותשוב הארץ לקדמותה ולאיתנה הראשון, אבל תפילתו לא הועילה, כי בכל הדור ההוא לא היה גם אחד ששב מדרכיו הרעים זולתי נח איש צדיק, לכן הוא לבדו זכה להנצל, וכל שאר בני אדם שנתמלאה סאתם נאבדו במבול:"
]
],
[
[
"כי החל, לשון תחלה, וספר הכתוב איך קלקלו בני האדם מעשיהם ונתחייבו כליה, ומכל פשעיהם לא הזכיר כ\"א הזנות והניאוף כי הוא ראש לכלם וממנו ימשכו כל התועבות הגדולות כי השטוף בזמה נקל לו לגזול לכחש לשקר ולרצוח נפש כדי למלאות תאוותיו:"
],
[
"ויראו בני האלהים את בנות האדם, יתכן שהיו בני אדם בימים ההם נחלקים לשתי כתות, הכת האחת נולדת בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, והם הולידו בנים רבים כמוהם, והיו חכמים ומשכילים וכל עניניהם מסודרים ע\"פ החכמה והקבלה שבידיהם, ועל זה נקראו בני האלהים, לפי ששמרו דרך ה' המקובל אצלם, וקצתם נזכרו בכתוב כמו שת קינן מהללאל וכו', והכת השנית היו מבני בנים של אלו שנולדו אח\"כ, חדל מהשכיל לבותם, והיו בני אדם אובדי עצות שונאי הישוב ותיקון הקיבוץ, שוכני מדברות כפראים וחיות היער, וכאשר ראו בני האלהים את בנות האנשים האלה כי טובות הנה, ר\"ל יפות, גברה יד יצרם עליהם, עזבו מעלתם הנכבדה ולקחו להם נשים דרך חמס מכל אשר בחרו גם באו דרך זנות אל בנות האדם פחותי המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים רק מאלו נולדו שהיו גדולים וחזקים בטבעם, אבל נופלים מאבותם בגובה ובכח, כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב י\"ב ג'), וע\"ז נקראו נפילים, והמה גבורים כנגד שאר בני האדם:"
],
[
"לא ידון רוחי באדם לעולם, ידון הוא לשון מריבה ומדון, ורוחי היא הנשמה שנפח ה' באדם, ופירוש הכתוב כך הוא, לא יהיה עוד רוחי העליונה אשר נפחתי באדם תמיד במריבה ומדון עם הבשר שהוא הגוף:",
"בשגם הוא בשר, כלומר בעבור אשר הוא גם בשר ואינו רוח עליון לבד, כי אם מורכב מבשר ורוח שני הפכיים המריבים תמיד זה עם זה, וכנוי הוא שב על האדם שזכר בפסוק, לא על הרוח שהוא לשון נקבה, וענינו האדם הוא גם בשר ולא רוח לבד, ומפסוק זה למדנו רוחניות הנפש מן התורה, כמו שיבין המעיין היטב בלשון הכתוב:",
"והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אע\"פי שכבר נקנסה מיתה בעבור חטא אד\"הר, אילו אנשי דור המבול לא קלקלו מעשיהם, היו חיים כאלף שנים, גם היו נהנים מכל טוב הארץ שלא חלה עליה עדיין קללת ה', אך מאחר שהשחיתו דרכם, גזר ה' לשחת כל בשר בימי המבול, אלא שמרוב חסדו רצה להאריך להם עוד מאה ועשרים שנה, אולי ישיבו ולא ישחיתם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, וכשלא שבו אז הביא עליהם את מי המבול:"
],
[
"הנפילים, הכונה שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים בני האלהים בהיותם בתכלית השלימות שילדו עם בנות האדם הנפילים האלה:",
"וגם אחרי כן, כי הנפילים ההם עצמם הולידו נפילים כמותם והם הגבורים אשר מעולם אנשי השם, כי האנשים אחר המבול כאשר יראו גבורים יזכירו אלה, ויאמרו כבר היו גבורים כאלה לעולמים אשר היו לפנינו, והיו אנשי השם בכל הדורות אחרי כן:"
],
[
"וכל יצר מחשבות לבו, לא די שרעתם רבה בארץ, כלומר שהשחיתו דרכם בפועל, אלא שגם לבם היה תמיד מצייר ציורים רעים, ואפילו אם היו עושים דבר שעל ידו לא תצא תקלה לעולם, כל מחשבותם היו לרעה, והשם כל יצר מחשבות מבין וראה שאין להם עוד תקנה מאחר שנהפך לבם בקרבם והשתקע ברשעה, ולהן גזר להשחיתם:"
],
[
"וינחם ה', כל לשון נחמה הוא שינוי רצון מעצה לעצה שכנגדה, פעם מן הרעה לטובה פעם להפך, וידוע שאין שינוי רצון לפניו ית', כי לא אדם הוא להנחם, אך הענין כך הוא, כל גזירות השם ב\"ה והבטחותיו הם על תנאי שהמקבלים יזכו לטובה ההיא ולא ישתנו ממצבם, וכאשר תחול הגזירה על כל פנים בלי שום תנאי אז יתלווה אליה לשון שבועה, או מופת, או לשון עצה, והנה בבריאת העולם גזר הש\"ית שיתמידו חקי הבריאה לעולם, ועל זה נאמר בהם כי טוב, וכן גזר על המין האנושי שיפרה וירבה ויכבוש את הארץ, וכל זה היה על תנאי אם ישמרו בני האדם המצות המדעיות, ויתרחקו מן החמס ומן העריות, וידע השם מתחלה שישחיתו את דרכם ויתחייבו כליה, ולכן לא נשבע הגזירות האלה בזמן הבריאה, אבל נשבע עליהם אחר המבול לנח, ומזה נבין שפורענות המבול לא היה שינוי רצון אצלו ית' אלא שינוי מצב המקבלים, שברוע מעלליהם לא זכו עוד לטובות ההמה שהבטיחם ה' עליהם בתחילת הבריאה, אבל לפי שלא גילה ה' סוד זה לאדם כשברך אותו ואמר פרו ורבו, נדמה לנו כאילו נחם ה' ממה שאמר, וכן היה הענין בנבואת נינוה שידע השם מתחילה שלא תחול הגזירה, אלא שהעלים סודו מן הנביא ולכן כשנשתנה מצב המקבלים כתוב וינחם האלהים (יונה ג' י'), לכי שאנשי נינוה עשו תשובה, וכן קרה בנסיון העקידה כמו שנפרש שם, וכן אמר הנביא רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו' ונחמתי על הרעה (ירמיה י\"ח ז'), ופירש גם, שהוא כשישתנה מצב המקבלים:",
"ויתעצב אל לבו, כמו שבקיום הנבראים נאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים ק\"ד ל\"א), כן להפך בהשחת העולם אמר שהוא ית' כביכול התעצב אל לבו, והוא כדי להסביר את האוזן:"
],
[
"ויאמר ה', מוסב אל לבו האמור למעלה, כאילו אמר ויאמר ה' אל לבו:",
"את האדם, שם כלל לכל המין האנושי, ומאמר אשר בראתי מחובר עם מה שלמעלה לא עם מה שלמטה, ושיעורו אמחה מעל פני האדמה את האדם אשר בראתי:",
"עד בהמה, לפי שהכל נברא בשביל האדם, כיון שהוא נמחה ימחו אף הם:",
"כי נחמתי כי עשיתים, לשון עשייה על התיקון כמו שכתבנו פעמים רבות, ולכן למעלה זכר לשון בריאה וכאן לשון עשייה, וענינו אני תקנתי בני אדם באופן שיהיה שלימים ומאושרים אבל הם הרעו וקלקלו ונשתנו ממצבם, לכן אינם ראויים עוד להתקיים:"
],
[
"ונח, שיעורו ואולם נח, כי בהיות הוא לבדו צדיק והולך בדרכי ה' זכה להנצל, ותבין מזה שעל כל פעם דבר ה' שאמר פרו ורבו לא ישוב ריקם, שאף אם יעבור כוס החימה על כל באי עולם, יהיה ביניהם איש צדיק שבזכותו יחיה המין האנושי לפליטה גדולה, והפסוק הזה הוא הקדמה למה שיספר בפרשה הבאה:",
"מצא חן, ההטבה בלי הגמול תקרא חנינה, והחן הוא ההכנה אל ההטבה ההיא, והשם הוא החונן האמיתי, כי אם נצדק מה נפעל לו, לכן בקשת הטובה מאתו תקרא תחינה, והוא לבדו חנון, כי החנינה בו בעצם, וזולתו לא יקרא חנון, כי אם חונן, שהחנינה אליו במקרה:"
],
[
"אלה תולדות נח, כבר מזכיר למעלה בניו, אבל כאן בא לספר כל תולדותיו שכולל גם בני בניו שנולדו אחר המבול, אלא שמתוך שזכרם האריך לספר קורותיהם וענין המבול, ואח\"כ כתב ויולדו להם בנים אחר המבול:",
"צדיק, במעשיו, ותמים בלבו, והם שני ענינים, כאילו אמר איש צדיק ואיש תמים:",
"בדרתיו, לשון רבים, לפי שהאריך ימים וראה דורות הרבה מכעיסים ובאים, ובכלם היה צדיק, והנה הוא היה חי קצת דורו של מתושלח, ועד שהיה אברהם בן נ\"ח שנה:"
],
[
"את שם את חם ואת יפת, הגדול מכלם היה יפת שנאמר אחי יפת הגדול, והקטון שבהם היה חם שנאמר את אשר עשה לו בנו הקטן, אבל הקדים שם בעבור מעלתו, והזכיר חם אחריו כי כן נולדו, והנה נתאחר יפת, ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם, כי היו כלם נזכרים שלא כסדר תולדותם, ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו:"
],
[
"ותשחת הארץ, אנשי הארץ, וכן ותמלא הארץ, וכמהו וכל הארץ באו מצרימה:",
"לפני האלהים, כעבד שעבר עבירה לפני רבו ולא ירא ממנו, כן חטאו בני אדם לפני האלהים, והענין שהיו אנשי משחית ואמרו אין אלהים שופטים בארץ:",
"חמס, בגזל ועושק ולקחת גם הנשים בחזקה, ובכל שאר תועבות ה' אשר שנא, כי מלת חמס כולל כל מיני עול המנגדים לשקול דעת האדם, כגון רציחת אדם וההכחשה גמורה באדון הכל ב\"ה, שאין תועבה גדולה הימנה, והודיע הכתוב שאנשי הדור ההוא הגיעו להשחתה היותר עצום שבכל ההשחתות, כי חלקו על דעתם, השפילו רוממות נפשם וכחשו בה, בחרו בחלקלקות באין פחד אלהים, ובכל מיני שיקוצים נפשם חפצה, עד שנתחייבו כליה:"
],
[
"את דרכו, מעשי האדם נמשלו לדרכים לפי שיש בכל מעשה שתי דרכים, האחת טובה והאחת רעה, וביד האדם לבחור אחת משתיהם כרצונו:"
],
[
"קץ כל בשר, סוף ותכלית של כל בשר, והודיע השם לנח סבת הגזירה קודם שיביא המבול, כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:",
"בא לפני, הגיע לפני, שכבר נגזרה גזירה, ואין לך להתפלל עליהם:",
"מפניהם, על ידם ובעבורם:",
"והנני משחיתם את הארץ, עם הארץ, כמו רעה את אחיו בצאן (לקמן ל\"ז ב'), והענין כמו שכתבנו למעלה, שאחרי עשרה דורות שהאריך להם כדי שייטיבו דרכם, והם לא שבו מדרכיהם, עתה בא העת למלאות דברו אשר דבר ארורה האדמה בעבורך, ותחול עתה מארת ה' על האדמה, ויתחדש בארץ כל חלי וכל מדוה כאשר עינינו רואות כהיום, ועל זה אמר שישחיתם עם הארץ:"
],
[
"עשה לך, לצרכך:",
"תבת, איננה עשויה כדמות ספינה, כי לא היו לה תורן ומשוט ושאר כלים הצריכים להנהגת האניות, אלא היתה כמין בית של עץ:",
"גפר, מין עץ קל על פני המים, ואולי הוא הארז הגדל בארץ אררט, ולפי שהתיבה נעשתה במדינה ההיא או סמוך לה, כי מצאנו שנחה אח\"כ על הרי אררט, לכן צוה לעשותה מהארז המובחר הגדל שם:",
"קנים, מדורים חלוקים, כמו שעושין ליונים קנים רבים חלוקים, להיות כל חיה ועוף ובהמה זכר ונקבה לבדו:",
"וכפרת, פועל נגזר מן שם כפר שהוא הזפת, ונקרא הזפת כפר לפי שמכסה ומגין על העץ שלא ירקב, כי כל לשון כפר במקרא ענינו כסוי, כמו שנפרש לקמן (ל\"ב כ\"א):",
"מבית, מבפנים:"
],
[
"וזה אשר תעשה אותה, פי' וזה השיעור והמדה, והנה קומתה עשירית ארכה, כדי שתהיה צפה על פני המים ולא יהפפנה הרוח:",
"שלש מאות אמה, רבים שאלו איך החזיק מקום צר ומועט כזה כל המון החיות והבהמות ועוף כנף שבעולם שנים מכל מין ומין ונוסף עליהם שבעה שבעה מן הטהורים וכל מיני המאכלים הראויים להם? אמנם אין שאלתם שאלה, כי מלבד שנוכל להשיב (כדעת הרמב\"ן ז\"ל) שהיה זה בדרך נס, גם בדרך הטבע שתי תשובות לדבר, א' שלא פירש הכתוב שיעור האמה, וחז\"ל לא קבלו כ\"א מדת אמת המשכן, אבל אמת התיבה אפשר שהיתה גדולה יותר כי מדת האמה עיקרה אורך זרוע האדם שלכן נקראת אמה, וידוע שבני האדם קודם המבול היו גבוהי קומה וגדולים ביותר, גם היו ביניהם נפילים הרבה, לפיכך יתכן שגם מדת האמה היתה נערכת לקומתם, וביותר לדעת הר\"י אברבנאל ז\"ל שאמת התיבה היתה בעלת שש אמות בינוניות, וב' כי מלשון הפסוק שאמר ואל אמה תכלנה מלמעלה משמע שכל החלל שתחת הגג לא היה בכלל שלשים האמה של קומת התיבה, אלא כל אחד מכתלי התיבה היה גבוה ל' אמה, והיו הכתלים נצבים ועליהם התחיל הגג מקצר ועולה עד שבראשו לא היה כ\"א אמה מרובעת, שאילו התחיל השיפוע מקרקעית התיבה ולמעלה, שוב לא יתכן לומר שהיה אורך התיבה ג' מאות אמה ורחבה חמשים בכל קומתה, והכתוב חבר ארכה ורחבה לקומתה להודיע שבכל קומת התיבה היה ארכה ג' מאות ורחבה חמשים, כי היו כותליה נצבים, ובפסוק הסמוך הזכיר הגג ללמדנו שאינו בכלל קומתה שאמר כאן, אלא גובה התיבה לחוד וגובה הגג לחוד, ועתה צא וחשוב המידות הנזכרות בכתוב ותמצא כל חלל התיבה עד מקום שהתחיל הגג מכיל ד' מאות אלף וחמשים אלף אמות מעוקבות מבלי חלל הגג, ואם תדמה בדעתך שהיה שיפוע הגג בזוית בעלת מ\"ה מעלות שהוא השיפוע הממוצע הנהוג, תמצא גובה המחודד הזה כ\"ה אמה בקירוב, וחללו מכיל יותר ממאה ועשרים אלף אמות מעוקבות, תן עליהם חלל התיבה שאמרנו ויעלה בין הכל סך חמש מאות אלף ושבעים אלף אמות מעוקבות, ועל פי זה היה המקום די והותר להכיל כל מה שצוה ה' להכניס בו, וביותר אם תתבונן אל מה שרמזו לנו הכתובים (להלן פסוק כ\"א, גם ח' י\"ג וי\"ט) כפי מה שפירשנו בהם:"
],
[
"צהר, מגזרת צהרים, והנה החלל בעצמו שבו תכנס האורה נקרא חלון, והגשם הבהיר שמשימים עליו למנוע הגשם והרוח מליכנס נקרא צהר:",
"ואל אמה תכלנה, פירשתיו בפסוק שלמעלה, והיה זה למען לא תתהפך כאשר יניענה הרוח:",
"ופתח התיבה בצדה תשים, שלא תהיה כשאר האניות שעולים אליהם מלמעלה ונכנסים בפתח שעל הגג אל החדרים התחתונים, אלא יעשה הפתח מן הצד ולא יחוש שמא יכנסו המים בחרכי הפתח, כי ה' יסגור בעדו ויצילהו מכל נזק:",
"תחתים שנים ושלשים, שמות התואר מוסבים אל מלת קנים שאמר למעלה, כלומר קנים תחתיים, קנים שניים וקנים שלשיים, כי כל קומת התיבה נחלקת לג' חלוקות ובכל חלוקה היו קנים הרבה:"
],
[
"הנני מביא, ולא אמר הנני מוריד, לפי שמי המבול קצתם ירדו מלמעלה וקצתם עלו מן התהום כנזכר להלן:",
"המבול, שם מבול הונח על כל דבר הנופל מן השמים או ממקום גבוה, ושרשו נבל שהוא קרוב בענין לשורש נפל כי בי\"ת ופ\"א מתחלפים, אלא שהנפילה יאמר על הגופים הקשים, ונבל על הדברים הרכים בנפלם, כמו מים היורדים או עלי האילן הנובלים וכדומה, ופירש הכתוב מה היה המבול באמרו המבול מים, ושעורו המבול מבול מים:",
"כל אשר בארץ, לפי שאמר כל בשר אשר בו רוח חיים, ובכלל זה גם הדגים שבים, לכן פירש כל אשר בארץ להוציא הדגים שאינם בארץ:",
"יגוע, ימות פתאום, כי זה יורה לשון גויעה כמו שנפרש (לקמן כ\"ה ח'):"
],
[
"את בריתי, שרשו ברה, ויש עוד שורש בר ושורש ברר וכולן קרובים בענין שהונחו על דברים נקיים מפסולת כל אחד כפי ענינו, התבואה הנקייה ממוץ ותבן נקראת בר, והמזון העולה על השולחן שהוא נקי ויפה נקרא בריה ולהברות, והמאמרים הנקיים מכל שבוש נקראים ברורים, ועל האנשים המובחרים מכל העדה שאין לערער עליהם נאמר ברו לכם, וכן התנאים המיוסדים בין שני צדדים, הטהורים מכל ערעור וטענה נקראים ברית, כמו כל כורתי ברית שכל אחד מחייב עצמו לחבירו לעשות כך וכך אם הוא יעשה כך וכך, והנה לא מצינו שכרת ה' עדיין ברית עם נח שיאמר עליו עתה להקימו, כלומר לקיימו, אבל הברית הזאת הוא ברית עולם שכרת ה\"ית בששת ימי בראשית לקיים כל פרטי הבריאה על מתכונתם ולהשפיע לבני אדם משפע טובו, ולפי שעל ידי המבול מחה את כל היקום, הבטיח לנח שיקים עמו את הברית הזאת שינצל בתיבה עם משפחתו ועם שנים שנים ושבעה שבעה מכל המינים, ועל ידי כן יהיה שארית לארץ:"
],
[
"שנים מכל, לפי שלא חילק כאן בין הבהמה הטמאה לטהורה אלא כללם יחד במאמר ומכל החי, לכן לא זכר כ\"א שנים מכל, אבל למטה שפרט הטהורות והטמאות אמר שיקח ז' ז' מן הטהורה וב' ב' מן הטמאה:",
"תביא אל התיבה, ובפסוק הסמוך אמר יבאו אליך שמשמע שיבאו מאליהם, אבל שני ענינים הם, כאן הוא צווי להכניסם אל התיבה וזה מוטל על נח לעשות, ולמטה היא הביאה אל נח, וזה א\"א אם לא שיבואו אליו מאליהם בדרך פלא, וכן הפריש הכתוב בשעת מעשה, תחלה אמר שנים שנים באו אל נח, שנתאספו אצלו מאליהם, ואח\"כ אמר בעצם היום הזה בא נח וכו' המה וכל החיה וכו' שהוא הכניסם:"
],
[
"להחיות, ולא אמר לחיות בקל, כי אין הדבר תלוי בהם, ואם לא ימצאו די מחיתם ימותו, אבל אתה מצווה להספיק להם די מחיתם:"
],
[
"מכל מאכל אשר יאכל, עדיין לא הותר לו הבשר, וכבר הוכחנו לעיל (א' ל') שגם הבע\"ח לא אכלו בשר עד אחר המבול, וא\"כ המאכל שאמר כאן אינו אלא פירות ומיני דגן לצורך בני ביתו, וירק עשב לבהמות ולחיות, וראייה לזה כי למעלה אמר שיקח שנים מכל, ואילו הוצרך לאסוף בשר לכל החיות אשר עמו היה צריך ליקח כמה מאות כבשים ועזים וכדומה, והכתוב אומר שנים מכל:"
],
[
"ויעשנה, שעשה התיבה ואסף המאכל, ודרך הכתוב לאמר ויעש וכן עשה, לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' לנח. הפרשה הזאת נאמרה לו בעשירי לחשון, והראיה שאמר כי לימים עוד שבעה וכו', והמבול התחיל בי\"ז לחשון, והנה מכאן ועד פסוק י\"א סיפור המבול בדרך כללי, ואמר שכאשר נשלם בנין התיבה ובאו ימי הפקודה עשה ה' אשר זמם והביא מבול לעולם, וכל תוכן הסיפור נכלל במאמר ומי המבול היו על הארץ (לקמן י'), ואח\"כ שב הכתוב לבאר כל זה בפרטות גדול להודיענו מספר הימים והחדשים וימי הריבוי וימי החסירה ונסיונות שעשה נח לראות הקלו המים, וכיוצא בזה בדרך פרט, והתחיל מפסוק בשנת שש מאות שנה וגו':"
],
[
"שבעה שבעה, ז' זוגות זכר ונקבה, והנה מזה ראיה גדולה שנח נביא ה' היה וידע התורה עד שלא ניתנה, כי בלא זה לא היה אפשר לו להבחין בין בהמה טהורה לטמאה מבלי שידע הסימנים המבדילים ביניהם:",
"איש ואשתו, שמות איש ואשה יפלו על כל זוגי דברים שיש ביניהם קצת יחוס ודמיון אבל אינם שוים ממש, ויאמר גם על חיה ועוף גם על הצמחים והדומם, אבל על שני דברים שנים ממש בכל ענין יאמר הכתוב איש ואחיו או אשה ואחותה:"
],
[
"גם מעוף השמים, הטהור כי הכתוב נמשך למעלה:"
],
[
"את כל היקום, שם כלל לכל חי אשר על האדמה, והנה שיעור הכתוב ומחיתי מעל פני האדמה את כל היקום אשר עשיתי:"
],
[
"ויעש נח, שלקח לו שבעה שבעה מן הטהורים, ובמשך הז' ימים הללו היה נכנס בתיבה פעמים רבות להכין כל הצריך בה, ולכן נזכר כאן נח לבדו, אבל כשספר ביאתם מפני מי המבול זכר גם בני ביתו:"
],
[
"והמבול היה, הכוונה כאשר היה נח בן שש מאות שנה אז היה המבול מבול מים על הארץ:"
],
[
"מפני מי המבול, מיראת מי המבול שהתחילו כבר הגשמים:"
],
[],
[
"שנים שנים, אין הכונה שבאו רק שנים מכל מין ומין, כי אז היה הכתוב אומר שנים מכל, או שנים מכל בשר כמו שאמר למעלה, אבל ענינו שלא באו אל נח ב' זכרים יחד או ב' נקבות יחד מכל מין, אלא נזדמנו לו זוגות זוגות זכר ונקבה, ולא זוג אחד מכל מין דוקא, אלא זוגות הרבה, ומבין כלם בחר לו נח זוג אחד מן הטמאים וז' זוגות מן הטהורים:"
],
[],
[
"בחדש השני, לדעת רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם החדש השני הוא חשון, וכן עיקר כי קודם מתן תורה היו מונים החדשים מתשרי שבעבור כן נקרא ירח האיתנים, לפי שבו נבראו יסודות השמים והארץ, כי מלת איתן על הכחות הנטועים בשמים ובארץ מעת הוייתן, כמו והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב') וספר הכתוב שבי\"ז לחשון התחיל המבול, וכפל ואמר ביום הזה, כי בו נשלמו הק\"כ שנה שהאריך להם הקב\"ה אולי ישובו:",
"נבקעו כל מעינות תהום רבה, אותן המים שמתחת לארץ המוסגרים שם מזמן הבריאה, כמו שכתבנו (לעיל א' ט'), בקעו עתה ועלו ממעל לארץ בשטף גדול, גם לא יצאו ממקום אחד לבד אלא מכל צדי הכדור, ולכן אמר כל מעינות:",
"וארובות השמים, מלבד המים שעלו מתחת גם ירדו מן השמים גשמים רבים, ולשון ארובה הוא חלון שבגג הבית או האהל, ולפי שהשמים ידמו לעין הרואה כאהל נטוי על הארץ, והגשמים יורדים מתוכם על הארץ, כשיריקו שפע רב בדרך פלא הן לטובה הן לרעה יפול להם ע\"ד מליצה לשון ארובה, כאילו נפתח החלל שבגג האהל להעריף משם המטר, וכן הנה ה' עושה ארובות בשמים (מ\"ב ז' ב') על ההפלגה והרבוי, ומלשון זה למדנו שלא היה הגשם בדרך טבע כ\"א זרם מים בזעם גדול לשחת כל בשר באף ובחימה:"
],
[],
[
"בעצם היום הזה, בגוף היום בעצמו, וטעם מליצה זו לפי שמלת יום נאמרה בג' דרכים כמו שכתבנו (לעיל א' ה'), לכן כשיזכיר הכתוב דבר הנעשה באותו יום בעצמו טרם בא השמש שהוא יום של מעשה בראשית אמר בעצם היום הזה להבדילו מיום של כ\"ד שעות הנקרא מעת לעת, והראיה מ\"ש (יהושע י' כ\"ז) ויהי לעת בוא השמש צוה יהושע וכו' וישימו אבנים גדולות על פי המערה עד עצם היום הזה, שלא תחשוב לפי שהיה סמוך לשקיעת החמה היתה שימת האבנים בלילה שלאחריו על כן אמר עד עצם היום הזה, שהכל נעשה בעיצומו של יום קודם הערב, וכן כאן שלא תאמר שנכנסו בתיבה בצהרים עד צהרים של יום שלאחריו, ויהיה זה א\"כ בקצת יום י\"ז וקצת יום י\"ח בחשון, אלא בעצם היום הזה, הכל נעשה באותו היום שהוא יום י\"ז, וזה פלא גדול שיכנסו בתיבה כל החיה והבהמה והרמש והעוף עם כל מזונותיהם ועם גשם שוטף ורוח זלעפות ביום אחד, אם לא בעזר האל כי רוחו הוא קבצן:"
],
[
"כל צפור כל כנף, מלת צפור הוא סמוך אל כל כנף, ופירושו כל צפור בעל כל כנף שיהיה, ולפי ששם צפור אינו נופל אלא על עוף השמים בפרט, ויש בעלי כנפים שאינם בכלל צפור כגון שרץ העוף, הזכיר כל כנף לכלול גם אותם, להודיע שכלם באו אל התיבה:"
],
[
"ויבאו וכו' שנים שנים, לפי שבפסוק שלפני זה לא זכר כ\"א החיה למינה והבהמה למינה וכו', פירש עתה שבאו שנים שנים מכל מין ולא אחד אחד, ובפסוק הסמוך פירש יותר ואמר שהשנים שנים היו זכר ונקבה ולא ב' זכרים או ב' נקבות:"
],
[
"ויסגור ה' בעדו, בחמלת ה' עליו סגר את התיבה שלא נפתחה מהמים האדירים ההם ולא יזיקוה הרוחות החזקות, ולפי שאין זה ביד שום אדם להציל תיבת עץ קל מגשם שוטף ומזרם מים כמהו, יחוס הפעולה אל הש\"ית, כי הוא היה מחסהו מכל נזק ופגע רע:",
"בעדו, כנגדו, וכן כל בעד שבמקרא:"
],
[
"ויהי המבול, כבר נכתב ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה, אבל כך פירושו כאשר היה המבול מ' יום על הארץ, אז במשך הימים ההם רבו המים נשאו התיבה והגביהו אותה מעל הארץ:"
],
[
"ויגברו המים, לשון גבורה היא ההתקוממות על המנגד צו, וכשנלחמים איש ואחיו מי שכובש את חבירו תחתיו נאמר שגבר עליו, ולכן נופל לשון על אצל גבורה, וכן כאן לפי ששם השם חק למים שיגלו היבשה, עתה עברו חקם וגברו על הארץ וכסו אותה:",
"ותלך התבה על פני המים, כבר אמר ותרם מעל הארץ ובידוע שהלכה על פני המים, אלא בא להודיע שהיתה נהוגה בהשגחה האלהית בדרך פלא, כי לא היו לה הדברים ההכרחיים לשאר האניות כמו תורן ונס ומשוטין, גם לא היה שם רב החובל מנהיגה ומדריכה, אבל הנותן במים עזים נתיבה הוליכה על פני המים הרבים ההם בנחת ובשקט, להחיות את נח ואשר אתו לפליטה גדולה:"
],
[
"והמים גברו, בא להוסיף למה שאמר, שמלבד שנתרבו המים וגבהו במישור, גם כסו כל ההרים, ובסמוך הוסיף שמלבד כסיית ההרים גברו גם ט\"ו אמה למעלה מהם:"
],
[],
[
"וכל האדם, לפי שהאדם מבחר יצורי מטה ונבדל מכל שאר בעל חי, הזכירו הכתוב לבדו:"
],
[],
[
"וימח, למעלה אמר ויגוע על המיתה, וכן מתו דלעיל, וכאן אמר שנמחו גם הגופות והיו למים עד שלא נשאר רושם מפגרי אנשי המבול, וכן אמר בפירוש וימחו מן הארץ, וגם בגזירה נאמר אמחה את האדם אשר בראתי, ולשון מחייה כמו ומחה אל מי המרים:"
],
[
"חמשים ומאת יום, אין לחשוב שהיו הק\"ן יום אחרי המ' יום שזכר למעלה, כי הנה ביום הראשון מהמבול נבקעו כל מעיינות וכו', ואין ספק שמהיום ההוא התחיל תגבורת המים, והכתוב לא אמר כאן ועברו עוד המים, אלא סתם ויגברו המים, וא\"כ בהכרח יוכללו בק\"ן יום גם מ' ימי הגשם, ומה שאמר ויגברו המים על הארץ ק\"ן יום אין הכוונה שבכל הק\"ן יום היו תמיד מתרבים והולכים, כי מיד אחר המ' יום חדל המטר, ובאין מטר יחסרו המים, אבל פירושו שבכל הק\"ן יום היו המים עוד גוברים על הארץ ומכסים אותה, כי אע\"פי שהתחילו לחסור מקץ מ' יום, מ\"מ החיסור הזה היה לאט לאט וכל הק\"ן יום היו המים גבוהים כ\"כ, עד שהתיבה לא מצאה עדיין מקום לנוח עליו אבל מקצה ק\"ן יום ותנח התיבה וכו' כמו שנפרש שם:"
]
],
[
[
"ויזכור, אין שכחה לפניו ית', כי הוא זוכר כל הנשכחות, אבל לשון זכירה אצל הבורא ית' יורה תמיד על יום הגמול, כי כל עוד שמאחר לתת שכר טוב לצדיקים, נראה לנו כביכול כאילו הוא ית' שוכח לתת לאיש כדרכיו, וכשבא יום הגמול אז נגלה לעין כל שהשם זוכר להשיב לכל איש גמולו, והנה הזכירה בנח מפני שהיה צדיק תמים, אבל הזכירה שאמר בחיה ובבהמה אינה בזכותם, שאין בבע\"ח זכות וחובה זולתי באדם לבדו, והזכירה בהם כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה לקיימו במינים אשר ברא בו:",
"ויעבר אלהים רוח על הארץ, עתה התחיל לספר מה שקרה אחרי ארבעים ימי הגשם והרבוי, שמיד התחיל החיסור, וכמו שזכר גבולי תגבורת המים כן זכר גבולי חסרונם מתחלה ועד סוף, וההתחלה היתה שהעביר השם רוח, ועל הארץ שאמר היינו על הכדור הארצי שהיה כלו מכוסה במים:",
"וישכו המים, לשון מנוחה, שנחו משטיפתם וחזקם וקול שאונם:"
],
[
"ויסכרו, לשון סגירה, והכ\"ף והגימ\"ל מתחלפים, והכתוב הולך ומונה סדר חסרון המים, תחילה שקטו מהמייתם, אח\"כ חדל התהום מלהעלות מים ונעצר המטר, ונמשך מזה שהמים היו הלוך וחסור:",
"ויכלא, לשון מניעה:"
],
[
"וישבו המים. מהארץ אל התהום כאשר בראשונה:",
"ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום, אין פירושו שאחר ק\"ן יום התחילו לחסור, כי קודם לזה כבר אמר ששבו המים הלוך ושוב, והדעת נותנת שמשפסקו הגשמים התחיל החסרון, אבל ענין הכתוב שמקצה הק\"ן יום חסרו המים כ\"כ עד שנחה התיבה בו ביום על הרי אררט:"
],
[
"בחדש השביעי בשבעה עשר יום, בי\"ז לניסן שהוא שביעי לתשרי, והנה המבול התחיל בי\"ז לחשון, וממנו עד י\"ז בניסן ה' חדשים שלמים, שהם הק\"ן יום שזכרה התורה, ומזה ראיה שמ' ימי הגשם נכללים בק\"ן ימים:",
"על הרי אררט, לא מפני שהם יותר גבוהים משאר ההרים, כי יש אחרים גבוהים מהם, אלא בהיות התיבה נעה ומטולטלת על פני המים קרה מקרה בחדש השביעי בארץ אררט ותנח על ראשי ההרים ההם:"
],
[
"היו הלוך וחסור, שיעורו היו הולכים הלוך וחוסרים חסור:",
"בעשירי באחד לחדש, בראשון לתמוז שהוא עשירי לתשרי, כי התורה מנתה תמיד החדשים בסדר אחד, וקראה לתשרי ראשון, ולחשון שני ולכסליו שלישי וכו':",
"נראו ראשי ההרים, הכונה שנראו לנח, כי הוא לבדו היה הרואה, ובמקומות הסמוכים לארץ אררט לא ראה ראשי ההרים עד ביום א' בתמוז, אבל במדינות הרחוקות מאד מקום שאין עינו מגעת אפשר שנתגלו ראשי ההרים קודם לכן, כי יש הרים גבוהים עד מאד בשאר חלקי היישוב כנודע:"
],
[
"מקץ ארבעים יום, מיום שראה ראשי ההרים, והיה זה בעשירי לחדש אב, ואז שלח את העורב:",
"את חלון התיבה, הוא הצהר שעשה לתיבה, וכל עוד שהוא סתום ע\"י הגשם הספירי אשר הושם בתוך החלל נקרא צהר, שאז איננו כ\"א לאורה, וכאשר יפתח הסתום יקרא חלון, ומאמר ויפתח את חלון הוא ע\"ד ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ\"ב ו'):"
],
[
"וישלח את העורב, לא זכר הכתוב טעם שליחתו, גם לא אמר כמו ביונה לראות הקלו המים כי העורב חזק בטבעו ויוכל לעוף למרחוק עד שינוח בראשי ההרים שכבר נגלו, וא\"כ אין ממנו ראיה על חסרון המים במישור ובעמקים, ואפשר ששילחו לנפשו כדי שיזון עצמו מאיזה שארית הפגרים באשר ימצא, והוא הלך אנה ואנה פעמים על ההרים ופעמים על גג התיבה כרצונו עד יבושת המים, וחז\"ל אמרו ששילחו לפי שנתחבר לבת זוגו בתיבה:"
],
[
"וישלח את היונה, נראה שעברו שבעת ימים בין שליחת העורב לשליחת היונה, כי לקמן (פסוק י') אמר וייחל עוד שבעת ימים אחרים, וא\"כ ג' שליחיות היונה היו בי\"ז ובכ\"ד לחדש אב ובא' באלול, ואח\"כ המתין ל' יום דהיינו כל חדש אלול, ובא' בתשרי הסיר את מכסה התיבה:",
"הקלו, שרשו קלל, וביאורו מעטו, כי הדבר המועט הוא קל מהמרובה, וכן המרובה יקרא כבד, לפי שכבד מהמועט:"
],
[
"ולא מצאה היונה מנוח, אין בכח היונה לעוף למרחוק עד ראשי ההרים, ולכן שבה אל התיבה:"
],
[
"ויחל, י\"א לשון המתנה, וי\"א לשון תוחלת, אבל שתיהם קרובים בענין, כי הממתין הוא מיחל ומקוה, ומי שאבדה תוחלתו ותקותו לא ימתין עוד:"
],
[
"לעת ערב, להודיע שכל היום היתה חוץ לתיבה, כי מצאה איזה מנוח לכף רגלה:",
"עלה זית טרף בפיה, מלת טרף הוא שם כי הוא כלו קמץ, וענינו עלה כמו כל טרפי צמחה תיבש (יחזקאל י\"ז ט'), אלא ששם עלה הוא אפילו כתושה או נובלת אבל טרף תואר לעלים רעננים בעודם על העץ, ולפי שעלי עץ הזית לא יבולו כל השנה כל זמן שהן על העץ, לכן הודיע הכתוב שהיה העלה טרף בפיה, כלומר שהיתה ירוקה ולחה, ולפי שא\"א שיהיה כי אם לא שלקחתם היונה מעץ הזית העומד בארץ, ידע נח מזה כי באמת קלו המים ומפשוטו של מקרא יראה שלא נעקרו ולא נמחו כל האילנות במבול:"
],
[],
[
"באחת ושש מאות שנה, לחיי נח, כי נמשך למה שאמר למעלה בשנת שש מאות שנה לחיי נח:",
"ויסר נח את מכסה התיבה, זו ראיה לפירושנו על תמונת התיבה, שאמרנו (לעיל ז' ט\"ו) שהיו דפנות התיבה נצבות ועליהן התחיל הגג, כי אם היו הדפנות בשיפוע כדברי המפרשים, היה יכול לראות דרך החלון אם חרבו פני האדמה, אבל כפי דרכנו שהיו הכתלים נצבים, והחלון היה בגג התיבה שהוא המכסה, כי שם היתה דירתו, כמו שאחז\"ל עליונים לאדם, א\"א לראות פני האדמה דרך החלון, אם לא בהסיר המכסה, שאז יביט הרואה על פני הכתלים מבחוץ עד מקום שתחתית התיבה מונח עליו:",
"חרבו, קרמו, כי הפנים לבדם חרבו ולא כל הארץ, ועדיין לא תוכל הרגל לדרוך בה לפי שהיא רכה:"
],
[
"בשבעה ועשרים יום לחדש, בכ\"ז לחשון, והנה כל המספרים האלה לתגבורת המים ומנוח התיבה וראיית ראשי ההרים וארבעים יום אחרי כן, הכל ידענו בדרך הנבואה, כי הכתוב מודיע אותנו כן, אבל נח לא ידע רק שהרגיש כי נחה התיבה והמתין לפי דעתו זמן שחשב כי קלו המים, ושלח את העורב ואת היונה לדעת האמת:",
"יבשה, נעשית גריד כהלכתה:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"למשפחותיהם, קודם המבול לא זכר שם משפחה אצל הבהמות ולא אצל האדם, אלא אמר תמיד לשון מין, את הבהמה למינה, והעוף למינהו, וכן כלם, ויש הפרש בין מין ומשפחה, כי מין הוא יותר כללי ממשפחה ובכל מין יש משפחות רבות, ד\"מ מין הסוסים הוא מין אחד, אבל משונים סוסי מדינה זו מסוסי מדינה אחרת, והדומים ממש נקראים משפחה אחת, וכן הדבר בבני אדם, המין האנושי הוא אחד, אבל יש בו משפחות הרבה, הן בשינוי הגוף והצבע כגון הכושים הלבנים והאדומים, הן בטבע נפשותיהם, קצתם בעלי חכמה, בעלי גבורה, וכמו משפחות הכהנים והלויים וכן כלם, ולפי שהנולדים מזרע אחד על הרוב דומים זה לזה, לכן האב והאם ובני ביתם וקרוביהם נקראים משפחה אחת, והנה בתחילת הבריאה היו כל אישי מין אחד שוין זה לזה, ולכן לא ברא השם כ\"א אחד מכל מין ומין זכר ונקבה, ואמר נפש חיה למינה, עוף כנף למינהו, וכן נעשה אדם ומטעם זה לא נכנסו בתיבה כ\"א זוג אחד מכל מין, ואילו לא חטא אדם הראשון, והיה העולם נשאר בתבניתו הראשון בלי חילוף מזג האויר ושינוי היסודות, היו גם המינים שומרים מתכונתם בלי חילוף המשפחות, אבל לפי שבמבול נתקיים דבר ה' שקלל את האדמה בעבור האדם, לזה אמר כאן שיצאו כל הבהמות והחיות מן התיבה למשפחותיהם, כי בהיות שנשתנית עתה תכונת האדמה והתחדשו בה חילופים רבים באויר ובמאכלים וכיוצא, גם הבהמות יולידו מעתה משפחות רבות משונות זו מזו, כפי מקום מושבם וכפי שינוי מאכלם, וגם במין האנושי נתחדשו אח\"כ שינויים כאלה, כמו שנכתוב בסיפור בנין המגדל:"
],
[
"ויבן נח, כשראה את העולם חרב ושגמלו השם ברחמיו להצילו, נדבה רוחו אותו להקריב קרבן לה' להודות לו על כל אשר עשה עמו:"
],
[
"וירח ה', חלילה שיתפעל השם על ידי הריח, אבל טעם המליצה כך הוא, הריח הוא רושם הדבר אחר הסתרו והעלמו מיתר החושים, וכן מי שזוכר שומר רשמי הדברים אחר העלמם מן החושים, לכן יכונה הריח בלש\"הק בשם זכר ואזכרה, וחוש הריח הוא כנגד הזכרון, כמו שאמר מזכיר לבונה במקום מקטיר לבונה, מעתה מה שאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ענינו שעלה לפניו זכרון ההקרבה ופקודת המקריב לטובה:",
"הניחח, לשון מנוחה, ולקמן (שמות כ\"ט י\"ח) אפרש:",
"אל לבו, לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לרצון וגזר שלא להכות עוד את כל חי:",
"לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, אין זו ההבטחה שלא יביא עוד מבול לעולם, כי דבר זה נאמר בסמוך ולא אוסיף עוד להכות את כל חי, אבל כאן דבר כנגד האדמה, כי מאחר שנשתלם עונשה במה שנשתנו יסודותיה והתחדשו הרעות בעולם, שכל זה נתקיים במבול, הנה לא אוסיף עוד לקללנה בעבור חטאות בני אדם, אלא אף אם יוסיפו לחטוא ולהרבות אשמה תתמיד האדמה מכאן ולהבא להיות באותו מצב שהיא בו עתה:",
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אין זה דומה למה שאמר למעלה וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, כי שם בא להודיע רשעתם, וכאן מדבר על טבע יצר האדם שמנעוריו הוא נוטה לרעה, כי ציורי הלב המובלים אל האדם בימי הנערות ע\"י החושים טרם יוכל השכל לשלוט עליהם ולהנהיגם כפי החכמה, הם תמיד נוטים אל הרע, כדרך הכתוב אולת קשורה בלב נער (משלי כ\"ב ט\"ו), ובזה היה נבדל אד\"הר מכל הבאים אחריו, כי לא עברו עליו ימי הנערות והאולת, ואמר הכתוב שבעבור היות יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא ינהג כפי החכמה רק בכבוש את יצרו כשיגדל, לכן גם אם יחטא וירד עוד ממעלתו, ראוי לחמול עליו בעבור חולשתו, ולכן לא אוסיף לקלל את האדמה בכל פעם שיחטא האדם, כדי שתהיה נערכת למדריגתו, אלא תשאר כמו שהיא עתה:",
"ולא אוסיף עוד להכות את כל חי, זה ענין אחר, וכולל ההבטחה שלא יהיה עוד מבול על הארץ להכות את כל חי, ועל הבטחה זו נשבע אח\"כ לנח באות הקשת, כמו שיתבאר שם:"
],
[
"עוד כל ימי הארץ, לפי שאמר למעלה לא אוסיף עוד, דמשמע לעולם, אילו אמר כאן כי זרע וקציר וכו' לא ישבותו, היינו שומעים שלא יחדלו לעולם ממנהגם, ושיהיה העולם נוהג תמיד כאשר הוא עתה, אבל הפך מזה מצאנו בפי הנביאים שלעתיד לבא יברא ה' שמים חדשים וארץ חדשה, לא תזכרנה הראשונות והעולם בכללו יתחדש כנשר נעוריו, וכן אמר דוד תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה (תהלים ק\"ד ל'), לכן להוציא מדעתנו הסברא הזאת הוסיף הכתוב לבאר שהמנהגים האלה לא ינהגו אלא כל הימים שגזר השם ב\"ה על עולמו, והוא העו\"הז, ועליו אמר עוד כל ימי הארץ, להוציא הימים הבאים אחרי כן, כי אז ינהגו מנהגים אחרים, והשם יחדש את עולמו ויעשה אותות לטובה:",
"זרע, חלק את השנה בתחלה לשני חלקים, והם זרע וקציר, ואח\"כ דרך פרט לד' חלקים, קור כנגד חום, וקיץ כנגד חורף, וכלם יום ולילה יחלקו, כי החסר מזה נוסף בזה, אח\"כ ישוב העודף ויוסיף על החסר עד היותם בשוה:",
"לא ישבותו, מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא היה ניכר בין יום ובין לילה, ועתהלא ישבותו ולא יפסקו מלהתנהג כסדרן:"
]
],
[
[
"ויברך, חדש לו הברכה שברך בה לאד\"הר באותו לשון עצמו, והודיעו שכמו שבזכותו היה לעולם שארית, כן הוא יפרה וירבה ויהיה אבל כל באי עולם אחריו:"
],
[
"ומוראכם, לפי שעתה נתחדש בחיות טבע האכזריות והכח לטרוף בני אדם או להטיל בהם ארס או להזיק להם ולהפחידם, לכן הבטיח השם לנח שעוד יהיה האדם שולט ומושל עליהם, ובשכלו ימציא תחבולות להבריחם מעליו ולצוד אותם עד שיהיה מוראו וחתתו עליהם:",
"בכל אשר וכו' ובכל דגי הים, אינו מוסב אל ומוראכם וחתכם, אלא הם ב' מאמרים ולכן בא האתנח ביניהם, וענין השני בי\"תין הבאים זה אחר זה הוא כמו מדבר עד דבר, וכן בגר ובאזרח הארץ (שמות י\"ב י\"ט), ענינו מגר עד אזרח הארץ, וכן בבשר ובלחם (ויקרא ח' ל\"ב), כמו מבשר עד לחם, וכן כאן אמר תחלה שיהיה מוראם על חית הארץ ועל עוף השמים, ולא הזכיר דגים שלא יפול בהם לשון מורא וחתת, ואח\"כ אמר מכל אשר תרמוש האדמה עד כל דגי הים בידכם נתנו, כי אף הדגים בידי אדם ונאחזים במצודתם:",
"תרמוש האדמה, כמו על האדמה:"
],
[
"כל רמש אשר הוא חי, יכלול הבהמה והחיה והעוף וגם דגי הים כי כלם נקראים רמש:",
"לכם יהיה לאכלה, שלא הרשתי לאד\"הר אלא פירות הארץ, ואז לא נתתי לבהמות רק ירק עשב לאכלה, ועתה נשתנו הדברים, כי הבהמות ידרסו ויטרפו, ולכם התרתי גם הבשר:"
],
[
"אך בשר בנפשו דמו, בא לאסור להם אבר מן החי שהוא א' משבע מצות בני נח, ואמר אך בשר עם נפשו שהוא דמו לא תאכלו, ור\"ל בעוד נפשו בו שהוא עדיין חי, וטעם מליצה זו של בנפשו דמו וענין התחברות הנפש בדם יתבאר בע\"ה (ויקרא י\"ז י\"ד):"
],
[
"ואך את דמכם לנפשותיכם, לפי שהתירלמעלה לשפוך דם הב\"עח בא עתה לאסור שפיכת דם האדם, ומדבר תחלה בהורג את עצמו, כלומר אני אדרוש את דמכם הנשפך על ידי עצמיכם וזהו לנפשותיכם, כדרך ונשמרתם מאד לנפשותיכם (דברים ד' ט\"ו) שפירושו ושמרתם עצמיכם, ובא בלשון נפש, כי השם הזה הונח על נשמת האדם כשהיא דבקה עם הגוף כמו שאמרנו, אבל עדיין הפסוק צריך פירוש, כי מאחר שמאבד עצמו ואיננו, ממי ידרוש דמו? לכן הוסיף הכתוב ואמר:",
"מיד כל חיה אדרשנו, כפי הכלל שהנחנו (לעיל א' כ\"א) שם חיה כשבא סתם בלי שם ליווי יורה תמיד על נשמת האדם לפי שהיא חיה חיי נצח, ואמר הכתוב שידרוש השם דם ההורג את עצמו מיד נשמתו הנצחיית אחרי הפרדה מן הגוף בעולם שכלו ארוך, ולכן שם בעל הטעמים האתנח תחת אדרשנו, לפי ששם נשלם ענין ההורג עצמו:",
"ומיד האדם מיד איש אחיו, זה מדבר על ההורג אדם אחר, ואמר שעל כל פנים ידרוש נפש האדם הנשפך מיד אדם אחר, ולתוספת ביאור אמר מיד איש אחיו, כלומר זה שאמרתי מיד האדם, אינו מיד ההורג את עצמו, אלא מיד איש אחיו, הרג את חבירו:"
],
[
"באדם דמו ישפך, הפסוק שלמעלה מדבר בהורג נפש בלי עדים או בסתר ואמר שם אני אדרוש דמו שנידון בדין שמים, וכאן אמר שההורג נפש בגלוי ובעדים, יומת במשפט הדיינים, וזהו באדם, כלומר ע\"י אדם אחר, וטעם גודל העון הזה הוא:",
"כי בצלם אלהים עשה את האדם, ולא נברא תחת השמש כשאר בעלי חיים לאכול ולשתות וכיוצא, אלא לעבוד את השם ולטהר נפשו ולזכותה בימי הבלו, ומי שמאבדו בלא עתו לא הרע לבד לגופו, אלא לנפשו שמנע אותה מעבודתה ומתקונה ואע\"פי שהמשחית צלם האדם לא נגע בנשמתו, כי גם בהפרדה היא נשמת חיים כמבראשונה, הנה השחית צלמו שהוא צלם אלהים משכן לנשמה שעל ידו תעבוד בע\"הז, ולכן המשחית אותו דם יחשב לו, והבן:"
],
[
"שרצו, פועל השריצה לפעמים הוא יוצא ולפעמים הוא עומד, ויראה שהיוצאים כמו כאן הם לשון תולדה, והעומדים הם לשון ריחוש:"
],
[
"אל נח ואל בניו, על יד אביהם, כי בניו לא היו נביאים ולא הגיע חם למעלת הנבואה, וכן פירש בסוף ויאמר אלהים אל נח:"
],
[
"הנני מקים את בריתי, הוא הברית שכרת עם יצוריו בתחלת הבריאה לקיים כל המינים ולא לאבדם, ועתה הבטיח שנית לנח להקים עמו ועם כל העולם אותו הברית ושלא להביא עוד מבול כמו שהולך ומפרש בסמוך:",
"ואת זרעכם, עם זרעכם:"
],
[
"בעוף בבהמה, ענינו מעוף עד בהמה עד כל חית הארץ:",
"חית הארץ אתכם, אשר אתכם:"
],
[
"ולא יכרת וכו' ולא יהיה עוד מבול, שני ענינים הם, וכדרך שאמר לעיל (ח' כ\"א), כי ולא יכרת כל בשר היא הבטחה שלא יביא עוד מבול למחות כל הבע\"ח, ומ\"ש אח\"כ ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ מדבר על קללת האדמה, שאף אם יוסיפו בני אדם לחטוא, לא יוסיף השם לקלל את האדמה ולשחתה יותר ממה שהיא, והטעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכמו שבארנו שם:"
],
[
"זאת אות הברית, אות הוא לשון זכר כמו האות הזה (שמות ח' י\"ט), ואולם תיבת זאת בכאן הוא נושא המאמר, מוסב אל מה שלמטה את קשתי נתתי וכו', והרי הוא כאילו נכתב זאת היא אות הברית, ובא בלשון נקבה כדרכו בכל מקום בהעדר הוראת המין:",
"לדרת עולם, לזמן בלי הפסק, כי הקב\"ה נשבע בדבר הזה, כמו שאמר הנביא אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה כ\"ד):"
],
[
"את קשתי נתתי בענן, הקשת הוא דבר טבעי ויתילד מלהט השמש בטיפי המים אשר בענן, וגם אם יושם כלי מים לפני השמש יראה אחורי הכלי כמראה הקשת, וכאן לא אמר הכתוב אני נותן בענן, אלא נתתי, כי מזמן הבריאה היה הקשת מצוי בכח כדתנן באבות שהוא א' מעשרה דברים שנבראו בע\"ש בין השמשות, וענין הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, ואע\"פי שהיתה הקשת קודם לכן דבר טבעי עתה נתחדש בה טעם האות:",
"והיה לאות ברית, כל דבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות, וכל הסכמה ברית, וכן כאן הקשת תהיה לאות על הברית, ואח\"כ פירש איך יהיה לאות ברית:"
],
[
"והיה בענני, בכל פעם שתראו הקשת בענן שאביא על הארץ ביום הגשם, תשכילו ותבינו כי אני השם זוכר הברית אשר ביני וביניכם, והמטר אשר אמטיר בעת ההיא לא ירבה כ\"כ עד שיהיה המים למבול, אלא יהיה מעט לרוות את הארץ ואח\"כ יחדל, וזה טעם שבחר השם להיות לאות ברית, ולא בחר בדבר אחר, כי הקשת יבא תמיד בזמן המטר כמאמר הנביא כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם (יחזקאל א'), ואז לא יפחדו עוד בני אדם שהשם יביא שנית מבול לעולם כי בראותם הקשת יזכור הברית:"
],
[
"ולא יהיה עוד, משמע לעולם, ולמדנו שלשון הזה בפי השם ית' הוא לשון שבועה, והנה טעם השבועה הזאת לפי שראתה החכמה העליונה, כי פלא המבול ירשום רושם גדול בלבב רוב בני האדם לבל ימרדו עוד במלכות השם כאשר עשו הדורות שלפניהם, ואף אם קצתם ישחיתו דרכם, יהיו תמיד ביניהם אנשים צדיקים יגינו בזכותם בעד אנשי דורם, וכן מצינו שאחרי פלא המבול לקחו הדורות הבאים מוסר, והיה פחד אלהים בארץ, ועמים רבים תקנו בארצותם תקנות מועילות לקיבוץ המדיני, וגדרו עצמם מן התועבות הגדולות שעברו עליהם הדורות שלפני המבול, וכמו שאמר אברהם למלך פלשתים כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה (לקמן כ' כ\"ט), שמענו שהיו אז ממלכות אחרות שנהגו בדרכי החיים, ועל זה נשבע ה' שלא תקום פעמים צרה כזאת שכללה כל יושבי תבל ושוכני ארץ, אלא מכאן ואילך ארץ כי תחטא לו, יענישנה כפי חטאה טרם ילמדו כל יושבי הארץ לעשות כמעשיה, כמו שעשה לבוני המגדל ולאנשי סדום:"
],
[
"בין אלהים ראוי לומר ביני, כי אלהים הוא המדבר אך הוא מנחות לשון המקרא, כמו ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כ\"ד א'):"
],
[],
[
"וחם הוא אבי כנען, לפי שעתיד לספר שנתקלל כנען, ועדיין לא הזכיר תולדות חם לכן הקדים עתה שחם הוא אבי כנען:"
],
[
"שלשה אלה, חזר לספר זאת להודיע שנתקיימה ברכת ה' בבני נח ופרו ורבו מאד עד שנתמלאה הארץ מהם, ואפשר עוד שזה כמו הודעה בכללל מה שסיפר אח\"כ שנפרדו הגוים בכל קצוי תבל:"
],
[
"ויחל, לשון תחלה, והוא היה הראשון שהתעסק בנטיעת האילנות להשתלם במלאכה זאת:",
"איש האדמה, לפי שנתן לבו לעבוד את האדמה בעבור מצאו הארץ שממה, לכן נקרא שמו עליה, שכל מי שנבדל ומיוחד לדבר אחד יקרא איש לאותו דבר, כמו אנשי דוד הם עבדיו, איש האלהים הוא המיוחד לעבודת ה':",
"ויטע כרם, כי מתחלה היו הגפנים נפרדים לאכול פריהם לא לעשות מהם יין, אך הוא החל לנטוע הגפנים הרבה ביחד כדי לעשות מהם יין, וכרם הוא הרבה גפנים ביחד נטועים שורות שורות:"
],
[
"ויתגל, לשון גלוי וספר הכתוב שקרה זה בתוך אהלה ולא על פני השדה להגדיל תועבת המעשה אשר עשה לו בנו, כי לא במקרה פגע באביו על פני השדה, אלא נכנס בכוונה לאהלו כדי לבזותו:"
],
[
"וירא חם אבי כנען, לא לחנם הוסיף גם כאן אבי כנען אחר שהודיע למעלה שכנען היה בנו, כ\"א להודיענו שגם כנען התחבר לבזות את נח ולכן נתקלל, וכן דעת רבי נחמיה בב\"ר שאמר כנען ראה והגיד, אלא שהכתוב ייחס המעשה לחם כי הוא בנו, וגדלה רעתו שפגם בכבוד אביו מרעת חם שפגם בכבוד זקנו, והנה הכתוב לא זכר רק שראו ערותו ולא שום מעשה אחר, וכדי בזיון הוא לאיש צדיק כמהו, והמזלזל בכבוד אביו וזקניו הוא איש משחית, כי נטוע בדעת כל אדם לכבד את הוריו, ולכן נתחייב כנען קללה:",
"ויגד לשני אחיו בחוץ, גם זה להודיע גודל רשעתו, כי לא די שפגם בכבוד אביו אלא גם הגיד לאחיו כמצחק בקלון אביו, כדי שיבאו גם הם לבזותו:"
],
[
"ויקח שם ויפת את השמלה, שם ויפת צדיקים היו כנראה ממה שעשו לכבוד אביהם ואין ספק שבשמעם הנבלה הזאת הוכיחו את חם ואת בנו בעבור רשעתם והכריחום לתקן את אשר עותו, וממה שאמר הכתוב את השמלה בה\"א הידיעה, נראה שהיתה שמלת נח עצמה שהיה מתכסה בה, וחם וכנען לקחו שמלתו והוציאוה כדי שישאר מגולה עד יבאו שם ויפת לראותו:",
"וישימו על שכם שניהם, מלם שכם סמוכה למלת שניהם, ופירושו על שכם של שניהם, ואילו היה מוסב על שם ויפת היה הכתוב אומר וישימו על שכמם, כי הם נושאי המאמר, אלא הנכון אצלי שכנוי שניהם שב על חם וכנען הנזכרים בפסוק שלפני זה, ושם ויפת הכריחום ליכנס לאהל אביהם והשמלה על שכמם כדי שיבושו ממה שעשו וילמדו לנהוג כבוד באביהם, ונכנסו גם הם עמהם מדאגה פן יבזוהו שנית אם יניחום ליכנס לבדם, ובדרך הזה גילה לנו הכתוב ששנים היו החוטאים דהיינו חם וכנען:",
"וילכו אחורנית, שב על ארבעתן, שכלם הלכו לאחור שלא לראות את ערות אביהם:"
],
[
"וידע, בנבואה, כי מיד שסר יינו מעליו צלחה עליו רוח ה' ואמר מה שאמר בנבואה:",
"את אשר עשה לו, הכתוב לא פירש שעשו לו מאומה רק שראו ערותו ודברו עליו בדרך קלון, וגם על הדיבור והראיה נופל יפול לשון מעשה כמו שאמר השם לנחש כי עשית זאת (לעיל ג' י\"ד) והוא דבר בשפתיו:",
"בנו הקטן, זה חם שהיה הקטן שבבני נח, וכן משמע מכנוי בנו שבלי ספק שב אל נח הנזכר בפסוק, ועכ\"ז נתקלל כנען לפי שגם הוא עשה את המעשה הזה כמו שהוכחנו, ועוד מטעם אחר שאבאר בסמוך:"
],
[
"ויאמר ארור כנען, אע\"פי שחם חטא יותר מכנען כמו שאמרנו, לא רצה נח לקללו לפי שהשם ברכו כשיצא מן התיבה כדכתיב ויברך אלהים את נח ואת בניו, אבל קלל את כנען לפי שראה בנבואה שזרע כנען לא ייטיבו מעשיהם לעולם, אלא ירשיעו דור דור וילכו מדחי אל דחי עד שיתחייבו כלייה, והשם צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ולפי שידע שאין להם תקנה, לכן הרשה את נח לאררם מארת עולם, והנה אע\"פי שידע השם שהכנענים לא ישובו מפשעיהם לעולם, עכ\"ז האריך להם כמה דורות ואמר לאברהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה, כי כך היא מדת טובו ית' שמאריך לרשעים אע\"פי שגלוי לפניו שלא ישובו מרעתם:",
"עבד עבדים, עבדות חזק ונפלא:"
],
[
"ויאמר, עתה הסב פניו אל שם ויפת לברכם, ולכן כפל הכתוב מלת ויאמר, לפי שהוא ענין אחר:",
"ברוך ה' אלהי שם, קודם שברכם התחיל בשבח האל יתעלה, כמו משה רע\"ה כשבא לברך את ישראל התחיל בשבח השם ואמר ה' מסיני בא וכו', ולפי שראה נח בנבואה כי העם הנבחר מקבלי התורה מחלצי שם יצאו, לכן ייחד עליו שם המיוחד, כי ה\"ית הוא אלהי שם ביחוד, אבל אצל יפת הזכיר שם אלהים בלבד:",
"ויהי כנען עבד למו, מלת למו הוא לשון רבים, וחוזר על לאחיו שבפסוק הקודם:"
],
[
"יפת אלהים ליפת, לשון נופל על לשון, והכונה שירחיב השם את גבולו, וכן היה כי רוב ממלכות הראשיות מזרעו של יפת הם, כמו מלכות יון, מלכות אשכנז, מלכות משך וכו':",
"וישכון באהלי שם, לפי שבירך את יפת אצל שם, והיינו חושבים שיהיו שניהם שוים לברכה, לכן חזר ואמר וישכון באהלי שם, פועל וישכון שב על אלהים הנזכר בפסוק, ופירושו אע\"פי שיהיה ליפת הרחבה בגבולים, לא יזכה למתנות הרוחניות אשר הם נחלה לזרע שם לבד, כי האלהים ישרה שכינתו באהלי שם, ויהיה לבניו לאלהים, והם יהיו לו סגולה מכל העמים, ולכן אין דמיון ליפת עם שם רק בענין השררה שנתתי להם על זרע חם, כי בני חם יהיו נכנעים תחת שניהם, וזהו שחזר ואמר ויהי כנען עבד למו:"
]
],
[
[
"אחר המבול, להודיע חסדי האל שלא רצה לתת להם בנים קודם המבול בהיות העולם נשחת, כדי שלא יולידו לבהלה:"
],
[
"בני יפת, החל ממנו כי הוא הבכור ונתן אחריו חם כי רצה לאחר תולדות שם לקרב שני הפרשיות בתולדותיו, כי יש להאריך בתולדות אברהם:",
"גמר ומגוג, יש דעות הרבה בענין השמות האלה והאומות היוצאות מהם, וקשה להכריע ביניהם, גם החקירה הזאת אינה הכרחית כ\"כ לפשטות הכתוב, לכן אקצר בהם:"
],
[],
[],
[
"איי הגוים, שם אי הונח בראשונה על המדינה היושבת באמצע הים או הנהר, ואפשר שהוא מלשון איה, כמו אי הבל אחיך (לעיל ד' ט'), כי בהיות המחוז ההוא נבדל ונפרד מכל שאר הארצות, ואין דרך לבא אליו כי המים יסובבוהו מכל צד, גם יורדי הים לא בנקל ימצאו מקום מושבו כ\"א על פי ידיעת מסילות הככבים והכלים הצריכים להם, לכן ישאלו עליו איו, ומטעם זה הושאל שם אי גם אל המחוזות שאין נהר או ים מקיפם, אלא להיותם רחוקות זו מזו יקראו איים, כדרך והגידו באיים ממרחק (ירמיה ל\"א י'), וכן כאן לפי שספר שבני יפת התישבו במדינות רחוקות זו מזו כמו שיורה לשון נפרדו, לכן קרא למקום מושבם איים:",
"איש ללשונו, ולהלן הוא אומר ויהי כל הארץ שפה אחת, אלא על סוף הענין הכתוב מדבר, שנפרדו הגוים זה מזה באיפן שאחרי שבלל ה' שפת כל הארץ, היתה לכל אומה ולשון מדינה מיוחדת:"
],
[],
[],
[
"וכוש ילד את נמרוד, לא הזכירו בין שאר בני כוש, כי כולם היו ראשי אומות, אבל נמרוד לא היה לאום:",
"הוא החל להיות, הוא משל בגבורתו על האנשים והוא המולך תחלה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, ונמרוד גבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם:"
],
[
"הוא היה גבור ציד, להתגבר על החיות ולצוד אותם, והיה בזה תועלת עצום לצורך קיום המין האנושי, לפי שחיות השדה רבו על בני אדם ומשחיתות את הארץ, ועדיין לא ידעו בני אדם לכבוש את הבהמות הביתיות ולרדות בהם ככל הצורך להלחם על ידם עם הבריות המשחיתות האלה, ולכן היודע לצוד ציד משובח מאד ביניהם, ואפשר שלזה המליכו עליהם את נמרוד:",
"לפני ה', להפלגה, כי אין תחת כל השמים כמהו, כמו ותשחת הארץ לפני האלהים:",
"על כן יאמר, משל היה גם בימי משה:"
],
[],
[
"מן הארץ ההוא יצא אשור, כמו לאשור והלמ\"ד חסר, כלומר נמרוד יצא מן הארץ ההיא שהיא בבל שבה התחיל למלוך, ובא לארץ אשור ומלך גם בה, כי הצליח למלוכה:"
],
[
"היא העיר הגדולה, שב על נינוה כדכתיב ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים (יונה ג' ג'):"
],
[
"את לודים, משמות בני מצרים נולדו שמות הנקראים על שמם, וזה טעם סימן הרבוי שבהם, וגם המדינות נקראו אח\"כ בשם ראשי אומותם, כי בנו להם ערים ויקראו לעריהם בשמותם:"
],
[
"ואת פתרוסים, בדרך הפשט יהיה מאמר אשר יצאו משם פלשתים כמו מסוגר, ועיקר הכתוב הוא ואת פתרוסים ואת כסלוחים ואת כפתורים, והודיע שאלה הג' הם ג\"כ מבני מצרים, וספר שאחר זמן יצאו איזה מבני הכסלוחים משם, דהיינו מארצם שהיתה מכלל ארץ כפתור אחיהם, והלכו לתור להם מנוחה והניחו הארץ לאחיהם וכבשו להם ארץ ששמה פלשת ונקראו אח\"כ פלשתים על שם הארץ ההיא שכבשו וזהו שאמר הכתוב ופלשתים מכפתור (עמוס ט' ז'), וכן כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור (ירמיה מ\"ז ד') והנה הוצרך הכתוב להודעה זאת כי על ידה יובנו כמה מקראות בתורה ובנביאים כמו שארמוז (לקמן פסוק י\"ח, ודברים ב' כ\"ג):"
],
[
"וכנען ילד, אחד עשר בנים הזכיר כאן לכנען, ואין ספק כי ארץ כל אחד מהם נתנה לאברם במתנה, אמנם בברית בין הבתרים נזכרו רק עשר, גם קצתם בשמות אחרים, לכן נפרש כאן בבני כנען את השייך לענין זה:",
"צידון בכורו, מקום עיר צידון ידוע, היא נפלה בגורל לבני אשר, אבל לא כבשוה, ויתכן כי צדון להיותו הבכור נקרא אח\"כ על שם אביו כנעני עם אחד מאחיו שלא היה לגוי, וכשנזכר בתורה כנעני עם שאר העמים פריזי חוי יבוסי וכו', הכונה על צידון עם איזה בני אחיו שנתערבו בו ולזה כתיב והכנעני יושב על הים (במדבר י\"ג כ\"ט):",
"ואת חת, נתישבו בנגב א\"י, כי שדה עפרון החתי היה סמוך לממרא:"
],
[
"ואת היבוסי, נתישבו בירושלים וסביבותיה:",
"ואת האמורי, ארצם היתה לצד מזרחית דרומית, סמוך לים המלח, שנאמר את האמורי היושב בחצצון תמר, אך בהיות האמורי היותר תקיף וגדול מכל אחיו שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב' ט'), לכן לפעמים נקראו גם שאר הכנענים בשם האמורי, כמו סיחון ועוג נקראו שני מלכי האמורי (דברים ג' ח'), אף כי עוג מן הרפאים היה:",
"הגרגשי, אחז\"ל שפנה והלך לו והניח ארצו לישראל:"
],
[
"החוי, הם הנקראים עוים (דברים ב') כי חי\"ת ועי\"ן מתחלפות, וקצת מבני החוי (דהיינו היושבים בחצרים) נשמדו ע\"י הפלשתים שיצאו מאי כפתור ככתוב שם, וקצתם היושבים בערי המבצר נשארו במקומם סמוך להרי לבנון, ולכן נזכרו ביהושע י\"ג מלבד חמשת סרני פלשתים, שנאמר העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים:"
],
[
"ואת הארודי ואה הצמרי ואת החמתי, עם שנים הנזכרים למעלה ערקי וסיני, אלא חמשה עממים לא נזכרו עוד בתורה בשום מקום, והטעם לפי שנשמדו בתחילת ישיבתם בארץ ע\"י הפלשתים מבני חם אשר יצאו מכפתור כמו שהודיענו הכתוב למעלה, וקמו תחתם חמשת סרני פלשתים, ולפי שגלילות פלשת היו תחילה לחמשת בני כנען האלה, לכן הבטיח ה' ליצחק גם ארץ פלשתים כי בהיותו בגרר אמר לו השם כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (לקמן כ\"ו ג'), וכן כתוב לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע י\"ג ג'), ואולי גם אלה החמשה בני כנען נכללו אח\"כ בשם עוים, ועל זה סובב הכתוב והעוים היוצאים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב'), שהרי עזה היתה לפלשתים:",
"ואחר נפוצו משפחות הכנעני, שורש פוץ הונח על הפיזור והזריה בהכרח מפני המלחמה או אונס, כמו שאוכיח לקמן (י\"א ד'), וכן פירושו כאן, אחרי שהזכיר כל בני כנען, הודיענו שלאחר זמן נפוצו ונתפזרו קצת משפחות הכנעני, כי קאה הארץ אותם מפני חטאותיהם, ולכן קצתם לא נזכרו עוד בכתוב, כגון חמשת האחרונים, וקצתם נזכרו בשינוי שמם הראשון, כגון העוים והפריזי, וכן קני קניזי וקדמוני ורפאים הנזכרים בברית בין הבתרים, כמו שאפרש שם, סבת כל השנויים האלא הוא מפני המלחמות שהיו לבני כנען מלפנים, פעם עם כדרלעומר וחביריו ופעם עם הפלשתים מכפתור, שע\"י כך נתפזרו ונשמדו קצתם, ועל המלחמות וההשמדות האלה רומז הכתוב כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י\"ח), ושם אפרש:"
],
[
"ויהי גבול הכנעני מצידן, עכשיו יודיע באיזו מדינה נתישבו בני כנען והזכיר גבוליהם שהיו להם בתחילת ישיבתם, ואע\"פי שאח\"כ נשתנו הגבולים האלה בפ' מסעי, הנה כונת הכתוב כאן אינו אלא להודיע מקום מושבם ואיזה חלק מן התבל לקחו להם, לא גבולים בצמצום, ודי להודיע עתה כי מצידן ועד עזה כל צד מערבי של א\"י סמוך לים הגדול היה לבני כנען לנחלה, ומזה נלמד שארץ פלשתים לא לבני חם היתה, אלא לקחוה בחזקה מיד בני כנען, ולכן ראויה ליפול אח\"כ ביד ישראל:"
],
[],
[
"ולשם יולד גם הוא, בעבור שאיחר תולדות שם וספר תולדות אחיו הקטן ממנו כאילו לא היו לו בנים אמר בכאן גם הוא:",
"אבי כל בני עבר, הוא עבר בן שלח הנזכר בסמוך, ולהיותו גדול המעלה כי חז\"ל קבלו שהיה נביא ושיעקב למד בביתו י\"ד שנה, לכן אליו ייוחסו אנשי המעלה והזרע הנבחר, ובכל מקום שנקראו בני ישראל בשם עבריים הכונה על שנולדו מעבר שהיה גדול בדורו, והנה גם שם בן נח גדול בדורו היה, כמו שזכרו חז\"ל מדרשו של שם ועבר, אולם לא נקראו בני ישראל על שמו אולי לפי שהוליד בנים רבים שהיו ראשי אומות אחרות, כמו עילם אשור וארם, אבל עבר לא הוליד כ\"א שני בנים פלג ויקטן, פלג הוליד הזרע הנבחר, ובני יקטן זכר הכתוב שנתישבו במדינות רחוקות למזרח א\"י, ולפיכך לא יחשבו עוד לעבריים, והנה עבר דומה במעלה לאברהם שהוליד יצחק וישמעאל וגם ליצחק שהוליד יעקב ועשו, ולכן זכה להזכר שמו על האומה הנבחרת:",
"אחי יפת הגדול, גדול הוא תואר ליפת, וענינו שיפת היה הגדול מכל אחיו:"
],
[],
[],
[],
[
"כי בימיו נפלגה הארץ, לא היה זה בלבול הלשונות הנאמר להלן, כי הוא היה בסוף ימי פלג כמו ג' מאות שנה אחר המבול, אבל כאן הזכיר סבת הקראו פלג כשנולד, ומלת נפלגה הוא כמו פלגי מים שפירושו חצי ופי' הכתוב שבימי לדת פלג נחלקה כל הארץ לממשלות רבות ולסבה זו קראו את שמו פלג, והענין כי בני נח אחר המבול נתישבו בארצות אררט עד ימי לדת פלג, ובזמן ההוא פרו ורבו מאד ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותו, אז צוה אותם האב הזקן נח שהיה נביא ה' שיפרדו למשפחותיהם וילכו לרשת להם משכנות, ונתן לכל אחד מהם חלקו בארץ הכל מיד ה' עליו השכיל, ועל ענין זה נאמר בהנחל עליון גיים וכו' (דברים ל\"ב ח'), כי לא מצינו שהנחיל השם לעם ועם ארצות בימי קדם ושהציב להם גבולים רק כאן אחר המבול, ולמדנו שנעשה הכל בעצת ה', ולזכר הפלגה הזאת קראו את שמו פלג:"
],
[],
[],
[],
[
"ואת אופיר ואת חוילה, שמות בני אדם, ונקראו שמות מקומותם על שמם, והם מקומות הזהב:"
],
[
"הר הקדם, כל הארצות המזרחיות לארץ ישראל נקראו ארץ קדם:"
],
[],
[
"ומאלה נפרדו, זהו הפירוד שזכרנו למעלה בימי לדת פלג:"
]
],
[
[
"ויהי כל הארץ, כל אנשי הארץ, והפסוק הזה הוא כמו הקדמה למה שיזכור בסמוך מבלבול הלשונות, כי כן דרך הכתוב להקדים הודעה אחת להבנת מה שיספר אח\"כ:",
"שפה אחת, לשון אחד, והיה זה לשון הקדש שבה נכתבה התורה, כי אם היו אז בני אדם מדברים בלשון אחרת היה הכתוב מודיענו איזו לשון היתה, והיה אומר ויהי כל הארץ שפה כשדית או ערבית וכדומה, אבל מאחר שהתורה נכתבה בלשון הקודש וסיפרה סתם שהיה כל הארץ שפה אחת, נבין מזה שהיו אז מדברים בלש\"הק, ובהקדמה הארכתי בזה:",
"ודברים אחדים, ידוע שגם בלשון אחד ישתנו דרכיו ודקדוקיו ותנועותיו וסידור הדברים בהקדמת ואיחור המוקדם כפי השתנות הארצות, וכאן אמר הכתוב שגם בדרכי הלשון לא היה שינוי ביניהם, אצא אף הדברים היו אחדים:"
],
[
"ויהי בנסעם, כאשר נסעו כל המשפחות הנזכרות מאת פני הזקן קרוב לזמן לדת פלג כמו שאמרנו למעלה:",
"מקדם, מארצות הקדם שהיא ארץ אררט כי שם היו יושבים:",
"וימצאו בקעה, אינו שב על בנסעם, והמוצאים לא היו אנשי העולם כלם, כי איך יסכימו כל אנשי העולם להתישב במקום אחד ולעשות להם עיר אחד ומגדל אחד, וזה מעשה טפשים, אלא בנסעם שב על כל המשפחות ומלת וימצאו פי' המוצאים, כי קצת מן הנוסעים תרבות אנשים חטאים כשעברו דרך ארץ שנער מצאו בקעה מוכנת להשלים מאויי רשעתם ונפרדו מאת אחיהם ונתיישבו שם, וזמן אחר זמן בנסוע מחנה מקדם אל אחת הארצות, נפרדו מהן המורדים והפושעים והתחברו עם אנשי הבקעה:"
],
[
"ויאמרו, כאשר נהיו לעם רב חשבו לבנות להם בתים לשבת בהן יחד, ותכלית התחברותם היה לפרוק עול מלכות שמים מעליהם, ולמרוד באחיהם וראשיהם, ולעשות להם ממלכה חטאה, למשול עם הזמן על כלל הארצות:",
"הבה, לשון זרוז והזמנה:",
"נלבנה, פועל מגזרת לבנים, וענינו לישת הלבנים במים, ואח\"כ ונשרפה לשרפה, כמו שהדבר נוהג גם בימינו:",
"לאבן במקום אבן, פי בבקעה ההיא לא מצאו אבכים:",
"והחמר היה להם לחמר, החמר הוא טיט מגובל עפר במים, והחומר הוא המגובל מסיד וחול במים ולפי שלא היו שם אבנים הצריכים לשריפת הסיד, היה להם לבנינם החמר במקום החומר:"
],
[
"ויאמרו, לפי שיזמו רעה על כל שאר הממלכות, ורצו למשול עליהם, פחדו לנפשם פן יבאו שאר האומות עליהם למלחמה וישמידום, על כן אמרו צריכים אנו לעיר גדולה ומבצר גדול להשגב בו אם יעלו עלינו למלחמה, וע\"י המבצר החזק הזה נעשה לנו שם גבורה בארץ שיפחדו ממנו:",
"וראשו בשמים, להפלגת הגובה:",
"פן נפוץ, יש שני שרשים בל\"הק בענין זה, האחד נפץ והשני פוץ, נפץ ענינו ברצון שמתרצים להפרד זה מזה, כמו ומאלה נפצה כל הארץ האמור למעלה, ופוץ בכל מקום על ההכרח והאונס כמו אשר הפיצך ה' אלהיך (דברים ל' ג'), והפיץ ה' אתכם בעמים (שם ד' כ\"ז), וכן כאן פן נפוץ שיכריחו אותנו בחרב מלחמה לפוץ על פני כל הארץ, והנה האריך דבר זה עד סוף ימי פלג שבזמן ההוא כבר נולד אברהם, וכאשר עברו עשרה דורות מנח עד אברהם ונתמלאה סאתם, אז גזר ה' להשליכם מעל פניו עד עולם ולכרות הברית עם א\"א ע\"ה שיקבל שכר כלם, כמו שיתבאר:"
],
[
"וירד ה', ידוע שאין אצלו ית' לא עליה ולא ירידה, כי הוא יתעלה אין לו מקום שיעלה אליו או ירד ממנו, אלא בדרך השאלה תיוחס אליו הירידה להיות האדם שפל המדריגה בערך אל הבורא ית', וכשרוצה להשקיף על מעשי בני אדם, כנה הכתוב הענין הזה בשם ירידה, ופירושו כאן פנות המחשבה לפקוד על מעשי החוטאים ולענשם כראוי להם:"
],
[
"ויאמר ה', צפה הקב\"ה שאם יניחם לבנות העיר והמגדל כאשר החלו לעשות יפלו אח\"כ ברעות גדולות עד להשחת, ויתחייב כל העולם כלייה בעבור שתהיה כל הארץ נשחתה כמו בדור המבול ויאבדו כלם מן הארץ, וכבר נשבע האל שלא יעשה עוד כן, על כן ברחמיו תקן הדבר טרם בא עד קצו כי בלל לשונם והכריחם לחדול ממחשבותם, וזהו אמרו:",
"הן עם אחד, פי' כלם משתתפים בעצה אחת וראש אחד להם אליו ישמעו כלם גם שפה אחת להם שבה יגידו איש לאחיו מצפוני לבבו:",
"וזה החלם לעשות, עתה החלו לעשות הרעה ועדיין לא שלם עונם, אבל אם אניחם בשלותם לא יבצר מהם לעשות כל הפשעים הגדולים אשר יזמו לעשות ופתאום יתחייבו כלייה, ואנכי לא חפצתי בזה:",
"כל אשר יזמו, לשון מזימה כשיבא סתם בתורה ובכתובים מורה תמיד על מחשבת רשע גדולה, כמו זממו אל תפק (תהלים ק\"ט י'), וכן מחשב להרע לו בעל מזימות יקרא (משלי כ\"ד ח'), אם לא שענינו מורה עליו שמדבר על מחשבת חכמה, כגון נצור תושיה ומזימה (שם ג' כ\"א), לנער דעת ומזמה (שם א' ד') שפירושם על מחשבות החכמה המתגברות על הלב, ולכן כאן שנכתב סתם אשר יזמו פירושו לרעה, ובלשון זה העיד הכתוב שכל מגמתם היה להשחית ולהתעיב עלילות:"
],
[
"הבה נרדה, כלומר אתקן הדבר בראשיתו כדי שלא יבאו לתכלית הרשעה ואבלל לשונם, ועי\"ז לא ישמעו איש שפת רעהו ויצטרכו לריב זה עם זה ויתפרדו איש מעל אחיו:",
"לא ישמעו, לא יבינו, ואינו זז מלשון שמיעה כי הוא על שמיעת הלב:",
"שפת רעהו, דברי רעהו, והדברים יקראו שפה ולשון, לפי שמוצאם ע\"י שפה ולשון, והנה כמו שהנחיל השם לראשי האומות חלק ונחלה בארץ ע\"י נח, שחילק לבניו ובני בניו כל מדינות התבל כדרך שאמרנו, כן חלק השם לכל העמים לשונות רבות, ובלל אז שפת בוני המגדל כדי שמן הבלבול ההוא יתהוו אח\"כ לשונות אחרות, ונתקלקלה כ\"כ לשון הקדש בפי כל אחד מהם בחילופים רבים שונים זה מזה עד שהאחד לא הבין דברי חבירו, ובהפרדם איש מעל אחיו נשתנו הלשונות יותר בפי כל עם ועם עד שכמעט אין ביניהם אלא יחס מועט, אע\"פי שכלם ממקור לש\"הק יצאו ומן העת ההיא נשארה הלשון המקודשת לשם בן נח וליותר חשוב שבבניו עבר שבעבורו נקרא אח\"כ לשון עברי, ואח\"כ לאברהם וממנו היתה מורשה לקהילת יעקב:"
],
[
"ויפץ ה' אותם, אין זה ענין אחד עם בלילת לשונם, אלא הבלילה וההפצה שני דברים הם, האחד ששינה שפתם, ועוד הפיץ אותם באפו ובחמתו מן המקום ההוא, וכפאן להגלות מסוף העולם ועד סופו, ולכן בפסוק הסמוך חזר להזכיר שני דברים כי שם בלל וכו' ומשם הפיצם וכו', ומן ההפצה הזאת נהיה שנתיישבו בני אדם בקצוות הארץ גם במדינות רעות ומשכלות במקומות הקור והקרח הנורא ובארץ ציה וצלמות, אשר יפלא בעינינו למה בחרו ראשי אומותם להתיישב בארצות הרעות ההן, אך הוכרחו ללכת לדור שמה בגזירת עליון שהפיצם בזרוע עזו על פני כל הארץ, וכמו כן מן ההפצה הזאת נולדו כל השינויים הרבים שאנחנו רואים כעת בין אנשי תבל בקומותם בזיו איקונין שלהם במראיהם ובטבעם, כגון הכושיים והלבנים, הגבורים והחלשים, גדולי הקומה והננסים וכדומה, הכל כפי מזג האויר שבמדינותיהם וכפי שינוי מאכליהם, וכמו שרמזנו על זה לעיל (ח' י\"ט):",
"ויחדלו לבנות העיר, ביאורו שארית העיר, כי כבר החלו לבנותה, שנאמר אשר בנו בני האדם, והנה זכר העיר לבד, ואין ספק שחדלו לבנות גם המגדל, כי באין עיר מה יועיל מגדל:"
],
[
"בבל, הראוי להקרא בלל רק שהורכבה מב' מלות בָא בֵל, ושם בל שרשו בלל על משקל חן קן ששרשם חנן קנן, ופי' בא להם הבלבול מן השמים:"
],
[
"שם בן מאת שנה וכו' שנתים אחר המבול, אין בזה סתירה למה שספר למעלה שנח הוליד בן חמש מאות שנה, ובהיותו בן ת\"ר בא המבול, וא\"כ שנתים אחר המבול יהיה שם בן ק\"ב שנה, שהרי בודאי נח לא הוליד כל ג' בניו בהיותו בן ת\"ק כי נולדו זה אחר זה, אלא כונת הכתוב שבהולידו את יפת הבכור היה בן ת\"ק, ואחרי שנה או יותר הוליד את שם, וא\"כ בזמן המבול היה שם בן צ\"ח שנים ואיזה חדשים, ופי' שנתים אחר המבול שנכנסה השנה השנית, והכלל כי הכתוב יחשוב לפעמים חצאי שנה לשנה שלימה כנראה בס' מלכים (א' כ\"ב נ\"א):"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויהי תרח שבעים שנה, כל ראשי הדורות שקדמו בפרשה זו הולידו בהיותם כבני שלשים שנה בקירוב, ורק תרח הוליד בהיותו בן שבעים, והטעם יראה לי כי מי שאינו מוליד בימי בחרותו אלא אחר היותו לאיש בזמן שנתקררה קצת חמימות תאותו, הנה בניו יוכשרו יותר להשיג המעלות הנכבדות, ולכן אבותינו הקדושים שהיו יחידי סגולה בדורותם, לא נולדו כ\"א אחר שעברו ימי בחרות אבותם, נח לא הוליד רק בהיותו בן ת\"ק ובנו בחירו שם, אברהם הוליד בן ק', יצחק בן ששים, יעקב בן פ\"ד, וכן כלם:"
],
[],
[
"על פני תרח אביו, בחיי תרח שמת ואביו רואה, כמו על פני אהרן אביהם (במדבר ג' ד'):",
"בארץ מולדתו, כל בני המשכחה הנולדים מזרע אחד נקראים מולדת, בין הנולדים לפניו, שהם האב אבי האב וכו', כמו באבדן מולדתי (אסתר ח' ו') שהם אבות המשפחה, ובין הנולדים אחריו שהם הבנים ובני בנים וכו', כמו ומולדתך אשר הולדת אחריהם (לקמן מ\"ח ו') והנה המקום שבו נולד האדם או הוח או אבותיו נקרא ארץ מולדתו, וזכר כאן שהרן מת באור כשדים שהיתה ארץ מולדתו, ואין הכונה ששם נולדו אבותיו, אלא הרן לבדו נולד באור כשדים, אבל אברם ונחור נולדו בעבר הנהר ששם נתיישב תרח ואבותיו כעדות הכתוב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וכו' (יהושע כ\"ד ב') ומלת מעולם תורה כי משם תולדותיו מאז ומשם הלך תרח עם אברם בנו לאור כשדים, ונשאר נחור בנו י בעבר הנהר בעיר ארם נהרים שהיא חרן, ובארץ כשדים נולד בנו הקטן הרן ומת שם, וידענו בקבלה שאברם חלק שם על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, והאיש אדוני הארץ ההיא קצף עליו והשליכו לכבשן האש ונעשה לו נס וניצול וזה נרמז בכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (לקמן ט\"ו ז'), ולא אמר לקחתיך אלא הוצאתיך כדרך הכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב') שהיה בדרך נס, ונקרא המקום אור כשדים על שם הנס הזה:"
],
[
"ואבי יסכה, רבותינו קבלו שהיא שרה אשת אברם, וכן אמר הוא בעצמו לאבימלך וגם אמנה אחותי בת אבי היא וכו' (לקמן כ' י\"ב), כי בני בנים חשובים כבנים כמו שאפרש שם:"
],
[
"ותהי שרי עקרה, סיפר זה כאן להגדיל הנם הנעשה לה אח\"כ, כי אע\"פי שאין בתולדתה להוליד בנים גם בבחרותה כי היתה עקרה, עכ\"ז אחר שחדל לה האורח ילדה בן לאברהם לזקוניו, וזההפלאופלא:"
],
[
"ויקח תרח, לאחר הנס שנעשה לאברם רצה תרח להתרחק מאור כשדים מפחד המלך ההוא וללכת למקום אחר לגור שם עם כל בני ביתו, אלא שבבואם אל חרן אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם נתעכבו שם ימים רבים, ולא רצה תרח עוד להתרחק מארץ מולדתו ושם נתיישב ומת שם, אבל אברם מאז היה בדעתו ללכת ארצה כנען, כי מן הנבואה שאמר נח לבניו ויהי כנען עבד למו הבין אברם ששם יהיה גדולה לו ולזרעו מאחר שבני כנען עתידים להיות עבדים לבני שם, אלא שהוצרך להתעכב בחרן ימים רבים עם אביו, ובהיותו שם בא אליו הצווי מהשם ית' לעזוב משפחתו וללכת ארצה כנען, וזהו שאמר הכתוב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטווה בזה ומשם לקחו והוליכו בארץ כנען:",
"ויצאו אתם ללכת ארצה כנען, היה ראוי לומר ויצאו אתו כי מוסב אל תרח הנזכר בראש הפסוק, אלא אמר אתם לכלול גם אברם, כי הוא לבדו התאוה ללכת ארצה כנען דוקא, ובני ביתו יצאו בעבורו ובעצתו כי חשוב היה בעיניהם, כמו שראינו לוט הלך אחריו גם אחרי שנפרד אברם מאביו, ועוד שתרח עצמו התעורר לצאת מאור כשדים בעבור אברם, ומעתה כלם הלכו אחרי תרח ובעבור אברם, ולזה אמר אתם:"
],
[
"וימת תרח בחרן, לא מת בזמן ההוא, כי בעת שהיה אברם בן ע\"ה שנה לא היה תרח רק בן קמ\"ה שנה, וחיה עוד ששים שנה אחרי כן, אלא שזה מנהג הכתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו, ואח\"כ מתחיל ענין הבן, כמו שהזכיר למעלה מיתת נח והוא עודנו חי בימי אברם, ומן הספור הזה למדנו שבחר לו תרח לשבת בחרן וגמר בדעתו שלא לצאת משם, כי הוא חי שם עוד ששים שנה, ולכן בסמוך כתוב שצוה ה' לאברם שיעזוב את אביו וילך ארצה כנען:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' אל אברם, אחרי שהעניש הקב\"ה אנשי דור הפלגה והשליכם מעל פניו עד עולם לפי שעזבו את ה' והשחיתו דרכם בארץ, בחר בא\"א ע\"ה ובזרעו אחריו להיות להם לאלהים לעדי עד, אבל טרם כרות עמו הברית הזאת רצה לנסותו בנסיונות הרבה בגלות וברעב, באשתו הראשונה ובשניה, בבנו בכורו לגרשו ובבנו אשר אהב להקריבו על המזבח, וכאשר עמד בכלן והיה לבבו שלם עם ה' אלהיו, אז נשבע לו השם שזרעו יהיה לו סגולה מכל העמים והבטיחו שהוא וזרעו יקבלו שכר כל הדורות שקדמו לו, ולולי הנסיונות האלה היה קשה בעיני ההמון מדוע הבדיל השם איש אחד מכל צאצאי תבל לשם ולכבוד ולתפארת, ויאמרו חלילה משוא פנים יש בדבר, אולם אחרי שעמד א\"א בנסיונות גדולות וקשות כאלה מאהבתו את השם ב\"ה אהבה עזה, ידעו כלם כי צדיק ה' ושמעשיו גרמו לו כל הכבוד הזה, וזוהי כונת הספורים האלה בפרשיות הבאות:",
"לך לך, בהיותו בחרן בא אליו דיבור זה פתאום, ואע\"פי שלא הורגל עדיין בנבואה, כי עד הנה לא דיבר אליו אלהים, הנה מיד האמין בה' ושמע לקולו, וזהו שאמר אח\"כ וילך אברם כאשר דבר אליו ה':",
"מארצך וממולדתך ומבית אביך, המקום שבו נולד אדם אחד אע\"פי שבאו שם אבותיו ממקום אחר נקרא ארצו או ארץ מולדתו, אבל מולדתו סתם בלי הוספת שם ארץ יורה תמיד על משפחתו וקרוביו שנולדו מזרע אחד, כמו שאמרנו (לעיל י\"א כ\"ח), וצוה הקב\"ה לאברם שיתרחק מארצו שהיא חרן כי שם נולד, וגם יתרחק ממולדתו דהיינו מקרוביו שנולדו מזרע אבותיו, וגם יתרחק מבית אביו, כלומר שאף אם יסכימו כל אנשי ביתו ללכת אחריו אל אשר ילך, כמו שכבר גמרו בדעתם ללכת ארצה כנען, הנה צריך הוא להתרחק מהם, כי מעתה לא יהיה לו חלק ונחלה עם בית אביו, ולא יחשב עוד למשפחת תרח:",
"אל הארץ אשר אראך, ולא פירש לו שם העיר אשר ילך שמה, כי לא קבע לו מקום לישיבתו, אלא צוהו ללכת ממקום למקום עד שיעבור בכל ארץ כנען, ואף כשנתעכב במקום אחד לא היה דר בין אנשי המקום ובחברתם, אלא נטה אהלו על פני השדה, ולא כרת ברית אחוה רק עם ענר אשכל וממרא שהיו תמימי דרך, ועוד לא ביאר לו ה\"ית לאיזה מקום ילך כדי להגדיל הנסיון, כי אע\"פי שלא ידע עדיין להיכן ילך, שם נפשו בכפו והלך מביתו כרצון האל:"
],
[
"ואברכך, שאתה תהיה אב וראש לכל העם הגדול שאוציא מחלציך, והעם יקרא תמיד על שמך, כדרך עם אלהי אברהם (תהלים מ\"ז י'):",
"ואגדלה שמך, שלא לבד תהיה נשיא בעמך, אלא גם בין שאר גויי הארץ יהיה שמך גדול ונורא, כי בשמעם שמעך והנפלאות שאעשה בעבורך יכבדוך ויהללו שמך בכל דור ודור:",
"והיה ברכה, כל כך תהיה ברכתך והצלחתך גדולה עד שתהיה ברכה לאחרים, כי כשיברך אדם את בנו יאמר לו יברכך ה' כברכת אברהם:"
],
[
"מברכיך, לשון רבים, ומקללך לשון יחיד, כי מעטים יהיו המקללים אותו, וטעם ברכה זו, כי קרוב להאמין שכאשר חלק אברם על דעת אנשי דורו עכ\"ום היו מגנים ומקללים אותו, ולפי שסבל הכל בעבור השם, לכך הבטיחו כאן ואברכה מברכיך ומקללך אאור:",
"ונברכו בך, שיהיו מבורכים בעבורך ובזכותך לא מסבתם:"
],
[
"וילך אתו לוט, להגיד שלא בקש אברם מלוט שילך עמו, אלא לוט ברצונו נתעורר ללכת אחריו:",
"ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, כדי שלא נחשוב שהלך אברם מחרן בעבור כי כבר מת תרח אביו, אבל אם היה חי לא היה עוזב אותו, לכך פי' שהיה אברם בן ע\"ה שנה בצאתו מחרן, ומשנות חיי תרח שזכר למעלה נדע כי עודנו חי, ואעפ\"כ אברם עזבו:"
],
[
"ואת כל רכושם, שם רכוש כולל כל ממון האדם מקנה הבהמה וכסף וזהב וכל מטלטלין, והזכיר הכתוב שלקח עמו כל רכושו להודיע מעלת אברהם, כי אע\"פי שיצא מארץ מולדתו ולא ידע איזה מקום יהיה מנוחתו, לא השאיר דבר בבית אביו מכל קניניו כאילו יהיה מסופק בהליכתו ודעתו לחזור, אלא לקח עמו כל אשר לו ונשען באלהיו שיכין לו מקום לישיבתו:",
"כל רכושם אשר רכשו, וביציאת תרח מאור כשדים לא זכר הכתוב שלקח רכושו עמו, כי כפי מה שסופר בספרים הקדמונים כשקצף מלך הארץ ההיא על אברם גירש כל משפחתו מארצו, ושלל את כל אשר להם ויצאו ריקם משם, ואח\"כ רכשו להם רכוש אחר:",
"ואת הנפש אשר עשו, העבדים והשפחות שקנו בחרן, אבל גם הם בכלל הרכוש, כי עבד איש הוא מקנת כספו וקנינו, והוציאם הכתוב מכלל הרכוש לרמוז על הנפשות שגיירו והחזירו לאמונת האל, ויהיה מלת עשו כמו אשר עשה את משה ואת אהרן (שמואל א' י\"ב ו') שהגדילם ולמדם ותקנם, וכינוי הרבים מוסב על אברם ושרי, כי הוא היה מגייר את האנשים והיא מגיירת הנשים כמאמר חז\"ל:",
"ויצאו ללכת וכו' ויבאו ארצה כנען, להגיד שלא נתעכבו בדרך כאשר עשה תרח אביו שנתיישב בחרן, אבל אברם הלך לדרכו בלי עכוב עד בואו שמה:"
],
[
"עד מקום שכם, לא נולד עדיין שכם בן חמור שעל שמו נקראת העיר כן, רק משה כתב השם שהיה לה בימיו:",
"אלון מורה, אלון הוא יער, והיה האלון לאחוזה לאיש כנעני אחד ששמו מורה, והוא סמוך לשכם וקרוב לירדן אבל אלוני ממרא הוא מקום אחר בארץ חברון רחוק מן הירדן:",
"והכנעני אז בארץ, ארץ כנען בחלקו של שם נפלה, אבל התגבר אז הכנעני לכבוש חלק ממנה והיה נלחם בה, וסיפר הכתוב שעכ\"ז לא נמנע הצדיק ללכת לדרכו במצות השם ועבר בארץ בהיות רבים לוחמים בה וליוצא ולבא אין שלום, והוא בוטח באלהיו שלא יקרנו אסון:"
],
[
"וירא ה' אל אברם, אינו דומה נבואה זו לשלמעלה ויאמר ה' אל אברם, כי שם לא היה כ\"א שמיעת קול מפני היותו אז בחרן שהוא חוצה לארץ, אבל אחר שבא לארץ הקדושה המוכנת לקבלת הנבואה זכה לראות מראות אלהים, ולכן בנה שם מזבח מה שלא עשה בראשונה:",
"ויאמר לזרעך אתן, כלומר הלא תראה הכנעני כובש הארץ עתה מיד בני שם, התחשוב כי כן יהיה תמיד, דע שלא תשאר הארץ בידו, כי הנני עתה מאריך לו עד שתתמלא סאתו, וביום הפקודה לזרעך אתננה וינערו רשעים ממנה:",
"לה' הנראה אליו, בנה מזבח דרך הודאה לשם הנכבד לא על בשורת הזרע והארץ אלא מפני שנראה אליו האלהים וזכה למראה הנבואה כאומר אכן יש ה' במקום הזה ושמח אני בראות מראות אלהים יותר מבשורת הזרע והארץ:"
],
[
"ויעתק, הלך משם ההרה (שהוא) מקדם לבית אל (כלומר למזרחו של בית אל, והוא לתוספת ביאור של מלת ההרה), ויט אהלה שם:",
"בית אל מים והעי מקדם, שיעורו ע\"י שנטה שם אהלו, היה לו בית אל מצד הים והעי מצד המזרח:",
"ויקרא בשם ה', קרא בני אדם לעבודת ה' ולמד אותם ללכת בדרכי החכמה, והנה גם בהיותו בשכם בנה מזבח, אבל לא קרא שם בשם ה', אם מפני הכנעני שהיה הולך וכובש במקום ההוא כן יתעולל עליו עלילות ברשע, ואם מפני שלא נתעכב שם, כי על זה לא נאמר שנטה שם אהלו כמו כאן, אבל כשנעתק משם ההרה בראותו העם שוקט ובוטח, נטה שם אהלו וקרא בשם ה':"
],
[
"הלוך ונסוע הנגבה, לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה, ללכת לדרומה של ארץ ישראל:"
],
[
"ויהי רעב בארץ, בארץ כנען שישב בה אברם, והנסיון הזה קשה עד מאד, כי אחרי שצוהו ה\"ית ללכת לכנען הביא עליו שם רעב כבד מאד עד שלא היה יכול להחיות את נפשו ואת נפשות ביתו, ואיך לא יתרעם על דברי השם שהבטיחו ואעשך לגוי גדול ואברכך, ועתה נפשו בו תתעטף מפני זלעפות רעב, ונוסף על זה כי להיותו אז בדרומה של ארץ ישראל אין לו מקום להמלט שמה מן הרעב רק ארץ מצרים, ואברם ידע כי יושבי מצרים הם עם בזוי ומגואל שטופי זמה ויסתכן שם בעבור אשתו, ועכ\"ז לבבו נאמן בה' וסבל הצרות האלה בנפש חפצה, וזאת נחמתו בעניו ששמר מצות אלהיו:",
"לגורשם, לא להתיישב אלא לגור בדרך גרות, כי הרעב הכריחתו לצאת משם עד יפקוד ה' את ארץ כנען לתת להם לחם ואז ישוב, ולזה הוסיף הכתוב הטעם, כי כבד הרעב בארץ:"
],
[
"הקריב, מחנהו, או את עצמו:",
"הנה נא ידעתי, מלת נא לא יורה על דבר שיתחדש בעת ההיא, אלא על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כמו הנה נא עצרני ה' מלדת (לקמן ט\"ז ב') מנעורי ועד היום הזה, וכן כאן ידעתי מאז ועד עתה שאשה יפת מראה את, ועל כן מעת צאתי מחרן בקשתי ממך שתאמרי לי אחי הוא, כי כן כתוב ויהי כאשר התעו אותי אלהים וכו' (שם כ' י\"ג), ועתה שנרד למצרים אל עם מתועב ושטוף בזמה הנני מזרז אותך פעם אחר אמרי לי נא אחותי את:"
],
[
"והרגו אותי ואותך יחיו, כי בשמעם שאת אשתי לא יקוו שאתנך לאחד מהם לאשה ברצוני ויהרגוני פתאום, ואף לחיי עצמי אינני חש כ\"כ, כי אני ביד ה' והוא הטוב בעיניו יעשה, אבל יראתי פן יתעללו בך לאחר שהרגו אותי, ויעשו נבלה גדולה, לכן איעצך נא עצה:"
],
[
"אמרי נא אחותי את, ובזה יקוה כל אחד מהם שאתרצה לתתך לו לאשה, ובין כך ובין כך לא יהרגוני, וחשב אברם שלא יקחוה פתאום וביד חזקה מפחד המלך אבל ישאו ויתנו עמו במתון ימים רבים, ובארך הזמן יוכל להשמט מהם בתחבולות ותואנות, או יחדל הרעב אח\"כ וישוב אל ארצו, ולא עלה על לב אברם שהמלך עצמו יקחה לו לאשה, ולכן חשב להנצל משרי הארץ בתחבולת זאת:",
"למען ייטב לי בעבורך, אין פירושו שיתנו לי מתנות בעבורך, כי חלילה לאברם לקבל אתנן, והוא היה שונא מתנות כאמרו אל מלך סדום אם מחוט וגו', אלא הכונה שיעשו עמדי הטובה הזאת להחיות את נפשי, כמ\"ש אחר זה וחיתה נפשי בגללך, והוא לתוספת ביאור, כדרך ונחיה ולא נמות (לקמן מ\"ג ח'):"
],
[
"את האשה כי יפה היא, שיעורו ויראו כי האשה יפה היא, וכן דרך הלשון:"
],
[
"ויראו אותה שרי פרעה, קרה להפך ממה שחשב אברם, כי שרי פרעה בראותם שלמות יופיה אמרו ראויה זו למלך, ושאר העם לא תבעו אותה עוד, ולזה אמר תחלה ויראו המצרים, ואח\"כ ויראו אותה שרי פרעה:",
"ותקח האשה, אין זה לשון נישואין, כי לא אמר ויקחה פרעה לאשה, אלא לוקחה לביתו כדי שישאנה אח\"כ בכבוד גדול:"
],
[
"ולאברם היטיב, לא הזכיר מי היטיב לאברם, ואפשר ששב על פרעה הנזכר בסוף הפסוק הקודם, וכאילו אמר ופרעה היטיב לאברם, אבל מאחר שלא הזכיר שם פרעה היה לו לומר ולאברם הוטב, כמו שאמר ותוקח האשה, לכן אפשר שנמשך לפסוק שלאחריו וינגע ה' וכו', והכונה שהשם היטיב לאברם ונגע את פרעה, ובתרגומי אין הכרע:"
],
[
"על דבר שרי, כמו בעבור, והכונה כי היו הנגעים באופן שיכירו וידעו שהיו באים על דבר שרי, לפי שאם באו בדרך טבע לפרעה, לא היו כוללים כל אנשי ביתו, ואם היה מפאת הפסד האויר או סבה אחרת כללית לא היו מיוחדים לפרעה ולביתו אלא יבואו על כל מצרים:"
],
[
"ויקרא פרעה לאברם, יתכן כי בבא הנגעים פתאום עליו ועל ביתו והבין שקרה בעבור שרה, או שאל אותה והגידה כי היא אשת אברם, ולכן קרא לאברם והאשים אותו:",
"מה זאת עשית לי, אתה סבת נגעי במה שלא הגדת לי כי אשתך היא, והייתי משיבה לך טרם יבאו הנגעים:",
"למה לא הגדת לי, אף שיראת לאמר לכל העם שהיא אשתך פן יהרגוך, הנה היה ראוי שתגיד לי בסתר, כי אני מלך ולא רוצח:"
],
[
"למה אמרת אחותי היא, ואם תשיבני שהיה לי לשאול מאתך אם היא אשתך טרם קחתה, באמת כך הייתי עושה, אלא שאתה אמרת לכל אדם אחותי היא, וסמכתי על דבריך:"
],
[
"ויצו עליו, צוה על אודותיו איזה אנשים שילווהו וישמרוהו בדרך לבל יזיק העם לו ולכל אשר לו, כי מעתה הבין שאברם איש נכבד מאד ושמן השמים נענש הוא וכל ביתו בעבור שרה, והנה השם סבב כל זה לאברם למען נסותו ולהוציא צדקתו מן הכח אל הפועל כמו שאמרנו למעלה, ועוד לרמוז על מה שיקרה לבניו במצרים, כדרך שאחז\"ל מה שאירע לאבות סימן לבנים, כי כמו שהוא ירד למצרים בעבור הרעב, ופרעה ביקש להרע לו, והשם הביא נגעים על פרעה והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, כן בניו ירדו מצרימה מפני הרעב ומצרים ענו אותם בפרך, והש\"ית נקם נקמתם והוציאם מלאים כל טוב:"
]
],
[
[
"הנגבה, שב על ויעל שבראש הפסוק, שעלה ממצרים לבא לדרומה של א\"י ולא לדרומו של אותו מקום שהלך משם, כי מצרים לדרומה של א\"י ואברם פנה עתה לצד מזרחית צפונית באופן שיבא לדרום א\"י, וכאילו כתוב ויעל ממצרים לבא בנגב, ר\"ל לצד הדרומי של א\"י, ואין פירוש מלת הנגבה כאן, כמו הנגבה דלעיל (פסוק ט'), כי שם הלך ממש מצפון לדרום:"
],
[
"כבד, מלשון ואת הכבודה לפניהם (שופטים י\"ח כ'), שפירושו מקניהם ושאר ממונם, והוא שם תואר, כלומר אברם היה כבד מצד מקנהו ורכושו שהיה רב מאד:"
],
[
"למסעיו, הראשונים, שלא שינה לילך בדרכים אחרים, רק כל נסיעותיו שנסע יום יום בתחלה נסע גם עתה:",
"מנגב, שב על למסעיו, ושיעורו וילך למסעיו אשר מנגב (של א\"י) ועד בית אל:"
],
[
"ויקרא שם אברם, אינו מחובר אל מה שלמעלה, ואין כונת הכתוב לומר שעתה חזר אל המקום אשר בו קרא בשם ה בפעם הראשונה, כי אין בזה הודעה להכרת המקום, אלא פירושו שגם עתה בשובו אל המקום ההוא קרא שנית בשם ה' כמנהגו:"
],
[
"ההולך את אברם, כבר ידענו שהיה הולך עם אברם, אלא בא להודיע שהברכה הבאה ללוט במקנהו ורכושו לא היה אלא בעבור שהיה הולך עם אברם הצדיק ומברכתו יבורך גם הוא:"
],
[
"ולא נשא, ולא סבל, והכונה שלא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם:",
"כי היה רכושם רב, ר\"ל מקניהם כי רכוש כולל הכל:"
],
[
"ויהי ריב, על דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם, והנה אברם ולוט היו גרים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי שכבר נתישבו בארץ ההיא את רוב עשרם ומריבתם על מרעה הארץ אשר לא להם, ויכום לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, וזה טעם אמרו:",
"והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, למעלה לא זכר רק הכנעני גם לא אמר שם שהיה יושב, אלא אמר סתם והכנעני אז בארץ, והטעם כי כשעבר אברהם בשכם בפעם הראשונה אז התחילה כנעני לכבוש א\"י והיה מתפשט והולך באותה מדינה, ובמשך הזמן בעוד אברם במצרים נתחבר הפריזי עם הכנעני ואז גברה ידם כ\"כ עד שבשוב אברם ממצרים כבר נתאחזו שם ונתישבו בארץ, ולכן פחד אברם יותר, אמנם עכ\"ז לא כבשו עדיין את כל ארץ כנען, כי בסמוך סיפר שמלכי צדק היה מלך שלם, שהיא ירושלים:"
],
[
"אל נא תהי מריבה ביני ובינך, מריבת הרועים תסבב בלי ספק מריבה גם בינינו כיון שאנחנו אדוני המקנה, וזה לא יתכן לשום אדם וביותר לנו שאנחנו אנשים אחים כלומר קרובים, ועוד יהיה זה סבה להבאישנו ביושב הארץ בכנעני ובפריזי האלה:"
],
[
"אם השמאל ואימינה, אם תרצה ללכת לצד שמאל, דהיינו לצפון העולם, אני אלך לצד ימין דהיינו לדרום העולם, והענין כי בהיות אברם אז בבית אל היה יכול לפנות עצמו לצד צפון בגבול אפרים ויששכר, או לצד דרום ללכת אל סדום ועמורה וזוהי כונתו בלשון ימין ושמאל, כי ההולך מבית אל לסדום הולך מצפון לדרום כנודע, והנה אברם נשיא אלהים ונביא היה אחי אביו של לוט, וגדול ממנו בחכמה ובשנים ועכ\"ז השפיל עצמו לפני בן אחיו, ובקש ממנו שיבחר לו המקום תחלה, והוא ילך אל מקום אחר שאין ללוט חפץ בו, למדנו מזה כמה היה ענו ומוחל על כבודו:"
],
[
"וישא לוט וכו' וירא, הענין מחובר לפסוק שלאחריו ויבחר לו לוט, ושיעורו כאשר ראה לוט את כל ככר הירדן, אז בחר לו וכו', ומאמר לפני שחת וכו' עד סוף הפסוק הוא מאמר מסוגר להודיע תכונת הארץ בעת ההיא:",
"ככר, מישור:",
"כי כלה משקה, בא שם המקרה תחת שם התואר וענינו בעלת משקה, ר\"ל ארץ נחלי מים:",
"כגן ה', אינו שב אל כי כלה משקה לומר כי כלה משקה כגן ה' וכארץ מצרים, דא\"כ היה ראוי להיות האתנח במלת עמורה, אלא מקרא קצר הוא, ותשלומו לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה המישור כגן ה' וכו', וענינו שהיו משקים כל המישור ברגל מן הירדן כדרך הנעשה בגן ה' שנאמר בו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכדרך שהוא בארץ מצרים שנאמר בה והשקית ברגלך כגן הירק, והנה לוט בחר לו בזה, כי הארץ שישקו אותה כן, רחוקה היא מן הבצורות וטובה למרעה:",
"באכה צוער, עד צוער היה המקום משקה:"
],
[
"ויסע לוט, מהמשך הספורים נראה שמתחלה לא הלך לוט אחרי אברם אלא להתעשר על ידו ובזכותו, שהרי משהשיג מבוקשו לא נכסף עוד להתחבר עם הצדיק הזה כדי ללמוד ממעשיו, אלא די לו במצוא מקום מועיל למקנהו אף אם יהיה בחברת רשעים ואנשי זדון, ולכן זכר הכתוב אח\"כ תכונת אנשי סדום, להגיד שאעפי\"כ לא נמנע לוט מלהתחבר אליהם:",
"מקדם, אילו פירושו ממזרח קשה על כל פנים, כי לוט לא הלך לא ממזרח העולם למערבו, ולא ממזרח א\"י למערבו, ולא ממזרח של מקום אברם למערבו, כמו שהוכחנו למעלה (פסוק ט'), לכן תרגם אונקלוס ונטל לוט בקדמיתא, והוא העיקר, כי אחת מהוראות מלת קדם על קדימת הזמן, כמו חדש ימינו כקדם (איכה ה'), וכן בימי דויד ואסף מקדם (נחמיה י\"ב מ\"ו), אף כאן פירושו טרם החצ אברם לנסוע, נפרד לוט ממנו בראשונה, והניח ברשות אברם לשבת על מקומו הראשון או ללכת אל מקום אחר, וכונת הכתוב להודיענו שלוט היה הראשון שנתעורר להתפרד מאברם, ולא היה צר לו לעזוב חברת הצדיק:"
],
[
"אברם ישב בארץ כנען, בשאר ארץ כנען כלה, כי גם ערי הככר היו מכלל ארץ כנען:",
"בערי הככר, פעם בזו ופעם בזו מפני כובד המקנה, וזה טעם שבחר לו את כל ככר הירדן, כי צא יתישב בכולו בפעם אחת אלא ישב זמן מה בצד אחד, וככלות המרעה היה הולך לצד אחר, והתנה עם אברם שלא יבא לרעות בכל הככר:",
"ויאהל עד סדם, לפעמים היה נוטה אהלים לרועיו ולמקנהו עד סדום:"
],
[
"ואנשי סדם, שיעור הכתוב שהיו רעים לה' וחטאים לה', היו רעים מאד וחטאים מאד, ולכן באו בפסוק זה מפסיקים הרבה שלא כמשפט, והנה הכתוב הוא כמו הקדמה לספור הפיכת סדום הכתובה להלן:",
"רעים וחטאים, רעים בגופם וחטאים בממונם, כמפורש ביחזקאל (ט\"ז מ\"ט), וכמו שנראה מהמשך הספור, בענין ממונם מה שהיה רע בעיניהם קבלת האורחים, ובענין גופם מה שאמרו הוציאם אלינו ונדעה אותם:"
],
[
"אחרי הפרד לוט מעמו, השם בוחן לבות וידע שלוט היה רודף אחר הממון ואין לבבו שלם עם ה' כלבב אברם, ולכן סבב שיפרדו איש מעל אחיו כדי שיזכה אברם לבדו בטובות הנפלאות שהבטיחהו עתה, ואחרי שנפרד לוט מעמו באה אליו הנבואה הזאת בביאור גדול, והבטיחו על ירושת הארץ ורבוי זרעו:",
"צפונה, הוא צד שמאל העולם:",
"ונגבה, הוא צד ימין העוצם, ונקרא בכתוב גם ימין דרום ותימן:",
"וקדמה, הוא צד פנים של עולם ונקרא ג\"כ מזרח:",
"וימה, הוא צד האחור שבעולם ונקרא ג\"כ מערב, אבל יש הפרש בין שם ים, לשאר שמות הנזכרים כאן, כי כולם נקראים כי בעצם ובערך אל כל מדינות התבל, אבל צד מערב אינו נקרא בשם ים אלא לערך ארץ כנען, לפי שיש למערבה הים התיכון [Mare mediertraueo] הנקרא בתורה ים הגדול, אבל כשהכתובים מדברים מגבולות כל הארץ בכלל, יהיה מלת ים כינוי לפאת דרום, לפי שהחלק היותר גדול מאוקיאנוס היא בדרומה של עולם, ועל פי כלל זה תפרש פסוק ממזרח וממערב מצפון ומים (תהלים ק\"ז ג'), וכן ואלה מצפון ומים (ישעיה מ\"ט):"
],
[
"לך אתננה ולזרעך, הנתינה לאברם היא מסירת הזכות, ועדיין לא נתן לו הכח לכבשה, כמו שאמר לו כי לא שלם עון האמורי עד הנה אולם נתינת החרץ לזרעו היא נתינה לרשותם ממש שיכבשוה:"
],
[
"גם זרעך ימנה, אם יהיה זה יהיה זה, ואם לא לא, כלומר כשם שזה אי אפשר גם זה כמו כן:"
],
[
"קום, ענין זרוז:",
"התהלך, לשון התהלכות פירשנו למעלה (ה' כ\"ב), וכן כאן מאחר שאתה האדון, לך וטייל בארץ לארכה ולרחבה כי לזרעך נתתיה ירושה:"
],
[
"ויאהל אברם, אין פירושו שתקע אהלו, כי מה טעם לומר אחריו ויבא וישב, אלא הוא כמו ויאהל עד סדום דלעיל, ופירושו שהיה נוטה אהליו פעם כה ופעם כה, ויום יום היה מתקרב והולך לאלוני ממרא עד שבא למקום ההוא ונתישב שם:",
"ויבן שם מזבח לה', להודות לשמו על מה שיעדו בנבואה הזאת:"
]
],
[
[
"ויהי בימי, המלכים האלה היו מעבר לנהר פרת, כנראה משמות המדינות שבהן היו מולכים:",
"אמרפל, אחז\"ל שהוא נמרוד:",
"שנער, זה בבל:",
"מלך גוים, שם מדינה כחבריו שבפסוק:"
],
[
"עשו מלחמה, ארבעה מלכים הנזכרים למעלה ערכו מלחמה עם החמשה שבפסוק זה, והכתוב נתן כאן הודעה כללית, ואח\"כ (בפסוק ח') הודיע איך היתה המלחמה הזאת:",
"ומלך בלע, שם העיר היה אז בלע, ובזמן הפיכת ערי הככר הוסב שמה להקרא צוער ע\"ש והיא מצער, והתורה הודיעה כאן גם השם שהיה לה בימי משה:"
],
[
"כל אלה, החמשה המלכים הנזכרים:",
"חברו, נתחברו ונתאספו בעמק השדים להועץ יחד ולמרוד בכדרלעמר, ולפי שהמלחמה הזאת היתה בעמק השדים סמוך לערי הככר, והיה קשה להבין איך ולמה יצא כדרלעומר המולך אצל נהר פרת חוץ למלכותו ובא ממרחק רב כזה להלחם בעמק השדים, לכן הודיע הכתוב (פסוק ה' ו' ז') טעם היציאה הזאת, שהוא להלחם עם הרפאים, הזוזים, האימים, החורי, העמלקי והאמורי, שע\"י כך באו מלכי פרת עד עמק השדים, כמו שיתבאר:",
"השדים, כך שם העמק, יהיה מלשון שדה ע\"ש שדות הרבה שהיו שם או מלשון סיד ע\"ש שנוטלים משם אדמה לטיט של בנין, כמו שאמר בסמוך ועמק השדים בארות בארות חמר:",
"הוא ים המלח, העמק עצמו נעשה אח\"כ ים בהפיכת הככר, והוא הנקרא ים המלח:"
],
[
"ושלש עשרה, כמו ובשלש עשרה, והכונה כי אחר שעבדו י\"ב שנה, בשנה הי\"ג מרדו:"
],
[
"ובארבע עשרה שנה, אע\"פי שכבר בשנה הי\"ג הסכימו למרוד בו, עכ\"ז לא היו יכולים להלחם עמו להיותו רחוק מהם הרבה, אבל בשנה י\"ד נתגלגל הדבר שכדרלעומר יצא ממקומו ועשה מלחמות רבות עד שלבסוף בא לחצצון תמר שהוא סמוך לעמק השדים, ואז באו גם מלכי הככר להלחם עמו:",
"ויכו את רפאים, הרפאים היו מבני כנען שנאמר ואת הרפאים (לקמן ט\"ו כ') ועקר מושבם היה בבשן שהיא ממלכת עוג שנאמר בה ההוא יקרא ארץ רפאים (דברים ג' י\"ג), אלא שלהיותם חזקים מאד גברה ידם גם בממלכות אחרות עד שהיו מושלים בכל עבר מזרחי של הירדן, כי נתפשטו בארץ עמון שנאמר רפאים ישבו בה לפנים (שם ב' כ'), גם בארץ מואב שנאמר רפאים יחשבו אף הם (שם ב' י\"א), אלא שהוסבו שמותם, כי העמונים קראום זמזומים (שהם לדעתי הזוזים הנזכרים כאן), והמואבים קראום אימים, וכל הרפאים האלה הכה עתה כדרלעומר, וצא השמידם לגמרי אלא החלישם ונתנם למס עובד, ואחר שנים באו בני לוט ויורישום לגמרי שנאמר וישמידם ה' מפניהם (שם ב' כ\"א), וסיפר הכתוב השמדת העמים האלה שהיו מבני כנען, להודיענו שגם קודם כבישת הארץ ע\"י יהושע החל ה' לקצות בבני כנען, שהקיאה אותם הארץ בחטאותיהם, ועל כן הביא עליהם המלכים הללו להכניעם, והוא שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י\"ח כ\"ח), וכמו שיתבאר שם:"
],
[
"ואת החורי, אחרי שעברו כל הבשן וארץ עמון וארץ מואב, כל יד מזרחי של הירדן, באו עתה בארץ אדום שהיא לדרומה של א\"י, ושם הכו את החורי היושבים אז בשעיר שנאמר ובשעיר ישבו החרים לפנים (דברים ב' י\"ב), ולא השמידוהו כי אח\"כ באו בני עשו ויורישום לגמרי:",
"בהררם, בהר שלהם שהוא שעיר:",
"עד איל פארן, הוא מקום סמוך למדבר פארן שבו חנו ישראל אחרי צאתם ממצרים, ועד המדבר הזה פשטו המלכים הנוצחים, הרי שהלכו כל צד מזרח וכל צד דרום של א\"י:"
],
[
"וישובו, כבואם אל המדבר לא פשטו עוד לצד דרום אלא שבו לאחוריהם והפכו לצד צפון של מדבר פארן, ועל זה נופל לשון וישובו:",
"אל עין משפט, בחזרתם לא שבו מיד בדרך שבאו בה אלא בחרו להם דרך אחרת כדי להלחם עוד עם עמים אחרים, ולכן באו אל עין משפט שהוא קדש ברנע בגבול א\"י שמשם נשתלחו המרגלים, והמקום הזה הוא צפוני למדבר פארן כמו שאמרנו:",
"את כל שדה העמלקי, הנה כבואם לקדש היה להם העמלקי משמאלם והאמורי מימינם, כידוע לבקי בגבולות הארץ והמלכים האלה הכו את שדה העמלקי, דהיינו יושבי הערים אשר שם, כי מישור גדול אשר ערים בנויות שם נקרא ג\"כ שדה, כמו שדה אדום (לקמן ל\"ב ד'), בשדה מואב (רות א' ו'):",
"העמלקי, עדיין לא נולד עמלק, אבל משה קרא למקום ההוא כפי השם שהיה לו בימיו:",
"היושב בחצצון תמר, המקום הזה הוא בחלק יהודה סמוך לים המלח, שהיה אז עמק השדים, וכדרלעומר הכה את האמורי מקדש עד חצצון תמר, ובזה היה מתקרב והולך אל עמק השדים, ולכן המתינו מלכי סדום ועמורה עדי בואו שם, ואז ערכו אתו מלחמה:"
],
[
"ויצא, הוא מה שסיפר למעלה כל אלה חברו, ולפי שהפסיק הענין כדי להודיענו שאר המלחמות, שב עתה לכפול יציאת מלכי סדום ועמורה:"
],
[
"את כדרלעומר, כל הפסוק הזה הוא ביאור מלת אתם שבפסוק הקודם, ולפי שהזכיר למעלה אומות אחרות הוצרך לפרש עם מי נלחמו עתה:"
],
[
"בארות חמר, בארות הרבה היו שם שנוטלים מהם אדמה לטיט של בנין:",
"ויפלו שמה, בעבור שכבדה עליהם המלחמה הוכרחו לנוס, ובחפזם נפלו שמה בלא ראות:",
"והנשארים, מלכי אדמה וצבוים ובלע עם כל העם אשר ברגליהם:",
"הרה נסו, כמו להר, ויש הפרש בין הרה לההרה, כי ההרה פירושו לההר, והוא הידוע ומפורש בפרשה, אבל הרה פירושו להר אחד בלתי ידוע, ולכן כתוב כאן הרה, כי כל אחד נס לאיזה הר שיהיה באשר מצא תחלה:"
],
[
"את כל רכוש, כולל גם נפשות בני אדם, כי כן אמר אח\"כ מלך סדום לאברם תן לי הנפש:",
"וילכו, ככלות המלחמה שבו דרך הגלעד והבשן שהיו כבר משועבדים להם כדי לשוב אל מקומם אצל נהר פרת, והיו הולכים לעבר המזרחי של הירדן, כי אילו הלכו למערבו היו צריכים להלחם עם שאר מלכי כנען שהיו אז בא\"י, והכתוב לא כתב עוד מלחמה אחרת, ועוד הדבר מוכח ממה שאכתוב להלן (פסוק י\"ד):"
],
[
"ויקחו את לוט, הוציאו הכתוב מכלל הרכוש כי יש צורך בהודעה זאת לסיפור שיבא, ועוד כי אולי לקחו את לוט בכונה בעבור שידעו שהוא בן אחי אברם, כי אמרפל שהוא נמרוד היה שונא לאברם, ולזה הוסיף כאן בן אחי אברם:",
"והוא יושב בסדום, לפי שבחר לו לוט את כל ככר הירדן לרעות מקנהו פעם כה ופעם כה, לכן סיפר כי אז היה יושב בסדום דוקא ולא בשאר מקומות הככר, וישיבתו שם בין אנשים רעים גרמה לו הצרה הזאת, ועוד הוא הקדמה למה שיספר אח\"כ שיצא מלך סדום לבדו לקראת אברם, להודיענו למה לא יצא עמו גם מלך עמורה, כי היה זה בעבור שלוט היה יושב בסדום, ובעבורו חשב המלך שאברם ישיב לו את השבי:"
],
[
"הפליט, מן המלחמה, ואמרו במדרש שזה היה עוג שנאמר כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (דברים ג' י\"א):",
"העברי, מבני בניו של עבר:",
"והוא שוכן, ולא אמר והוא יושב, כי שורש שכן יורה על העסק והריעות שיש בין אדם לחברו, כמו שאפרש (שמות כ\"ה ח'), ולפי שאברם כרת ברית אחוה עם ענר אשכול וממרא, כי מצא לבבם נכון עמו ונאמנו בבריתו, לכן אמר והוא שוכן:"
],
[
"וירק, ענין חליצה למלחמה, והנה ידע אברם כי שי\"ח אנשים נגד חיל ארבעה מלכים אדירים כאין יחשבו אבל מרוב צדקתו וחנינתו לא היה יכול נסבול צרת בן אחיו, והאשים עצמו בדבר על שאמר לו הפרד נא מעלי, אע\"פי שלוט בעצמו בחר לו לשבת בערי הככר, לכן נדבה רוחו אותו ללחום במתי מעט עם חיל גדול ועצום, וחרף נפשו למות להציל את לוט, ואחרי שהפליא כ\"כ בנדיבות, בא לו עזר מן השמים, כי השם הרהיב בנפשו עוז נפלא ובו עשה חיל נגד כל אויביו כי עוז לאלהים הוא:",
"את חניכיו, הבערים שהיו תמיד עמו שחנך אותם ולמד אותם חכמה ומוסר, כדרך חנוך לנער על פי דרכו (משלי כ\"ב ז'):",
"ילידי ביתו, שנולדו בביתו מן הנפש אשר עשו בחרן ובארן כנען:",
"וירדף עד דן, אין זו העיר שכבשו בני דן בימי יהושע כמסופר (יהושע י\"ט מ\"ז), כי היא היתה נקראת לשם גם בימי משה ורק בימי יהושע קראוה דן, ועוד המתבונן בתחומי הארץ יבין שלא היה צריך אברם ללכת אל לשם כדי להלחם עם כדרלעומר, כי לשם מהלאה להרי לבנון וחרמון, וכדרלעומר היה הולך עתה בעבר מזרחי של הירדן מדרום לצפון, אבל באמת זו עיר אחרת היתה כמו שהעיד גם יוסיפון בקדמוניות (ספר א' פרק י\"ח), ומושבה במקום התחלת הירדן אשר סמוך לה נבנית אחר כך עיר [Paueas] הנקראות קסרי של פיליפוס, והיח אשר הראה הקב\"ה למשה שנאמר את הגלעד עד דן (דברים ל\"ד א'), והנה אברם בצאתו מאלוני ממרא לא רצה ללכת לצד מזרח, כי אז היה צריך לעבור את הירדן, וחשש פן יתאחר בעברו את הנהר, ובין כך ינוס כדרלעומר אל מקומו, אלא הלך לצד מערבי של הירדן עד מקום מוצאו שהוא המקור ושם היתה עיר דן, ובדרך הזה לא יצטרך לעבור את הנהר אלא יסבב אותו, ותבין מזה כי בעוד שהלך כדרלעומר בעבר מזרחי של הירדן, הלך אברם בכל עבר מערבי, ושניהם הלכו מדרום לצפון, עד שלבסוף פגשו זה את זה במקור הנהר, ולפי שאברם היה הולך מול אויביו ובצדם ולא אחריהם, לכן לא אמר הכתוב וירדפם עד דן, אלא וירדוף סתם, ופירושו שהיה רץ עד עיר דן כדי להגיע שם טרם יבאו האויבים:"
],
[
"ויחלק עליהם לילה, לפי שאנשיו מעטים התחכם בשני דברים, א' שלא בא עליהם ביום כדי שלא יראו מעוט אנשיו, והב' שחלק את אנשיו באופן שיכו בהם מצדדים הרבה וידמו לעמים רבים, ובזה ימס לבב אויביו, ושיעור הכתוב ויחלק עליהם הוא ועבדיו בלילה:",
"אשר משמאל לדמשק, יותר לצד צפון, ואברם עבר סמוך לדמשק והלך עוד ממנו והלאה לצד צפון עד חובה, וידוע כי דמשק בחוצה לארץ רחוק הרבה מאלוני ממרא, א\"כ זמן רב רדף אברם אחריהם, והיה זה כדי להכריחם לנוס בחפזון גדול, ומתוך כך יעזבו את השבי ואת הרכוש, כי רק זאת היה מבקש:"
],
[
"את כל הרכוש, רכוש סדום ועמורה:",
"וגם את לוט, שהיה עיקר סבת המלחמה, והנה כשראה לוט גודל נדיבות אברם שהסתכן בעבורו, והתשועה הגדולה שנתן לו השם חלף נדיבות לבו, היה ראוי לו לעזוב אהבת הקנינים המדומים וללכת אחרי הצדיק הזה כדי ללמוד ממעשיו ולהנצל בזכותו מסכנות אחרות מאחר שראה שה' עמו, אבל להיותו כרוך אחר הטובות הגופניות ובלתי רגיל לחשוב אלא בדברים שתחת השמש, לא שת לבו גם לזאת, ותכף שניצול מן השביה עם כל הרכוש אשר לו, שם לדרך פעמיו והתישב שנית בין אנשי סדום, ושם קרה לו מה שקרה:"
],
[
"ויצא, עיקר הכתוב כך הוא, ויהי אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר אתו ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה:",
"לקראתו, יצא מבארות חמר והיה רוצה ללכת עד אלוני ממרא כדי לדבר עם אברם, אבל אברם כבואו אל אלוני ממרא לא התעכב שם, אלא היה בא עתה אל ערי הככר כדי להשיב אל מלך סדום את שביו ורכושו, והראיה כי עבר סמוך לירושלים שהוא דרומי לאלוני ממרא, ושם יצא אליו מלך שלם, וכל זה יורה על נדיבות לב אברם:",
"אל עמק שוה, אולי נקרא כן לפי שהיה פנוי מאילנות ומכל מכשול:",
"הוא עמק המלך, נקרא ג\"כ עמק המלך שהיה מיוחד למלך לצחק שם:"
],
[
"ומלכי צדק מלך שלם, שלם הוא שם המחוז כמו שאוכיח (לקמן ל\"ג י\"ח), ועל שמו נקראת העיר ירושלים, ונקראת גם צדק ע\"ש הכתוב צדק ילין בה (ישעיה א' כ\"א), ומלכה יקרא גם בימי יהושע אדוני צדק, כי מאז ידעו הגוים שהמקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב:",
"לחם ויין, כך עושים ליגיעי המלחמה:",
"והוא כהן לאל עליון, אחז\"ל שמלכי צדק היה שם בן נח, וקראו הכתוב כהן שפירושו עובד, כי היה עובד את ה' בלב שלם ומשתמר מכל עול וחמס, ונהג כבוד באברם לפי שידע כי השם אוהבו:",
"לאל עליון, בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים אלים, שנאמר מי כמוכה באלים (שמות ט\"ו י\"א), לכן יקרא הקב\"ה אל עליון, וענינו התקיף הגבוה על כל גבוהים, כמו יש לאל ידי (להלן ל\"א כ\"ט):"
],
[
"ברוך אברם לאל עליון, אהוב הוא אברם לאל עליון ומבורך ממנו בכמה מיני ברכות, ולכן בכל אשר יפנה יצליח:",
"קנה שמים וארץ, יש קנין שאין שם מכירה ולא דמים, כמו זה והדומים לו, והרי הוא כאילו אמר עושה או ממציא, כמו קניתי איש את ה' (לעיל ד' א'), והזכיר קניית שמים וארץ אצל אברם, לפי שאברם היה מודיע ומפרסם לבני אדם מציאות ה' ובריאת העולם מאין, שזוהי הקריאה בשם ה' שזכר כמה פעמים, ובהיות שזרח אורו בחשך והוא היה הראשון שהלך בדרכי המקום ב\"ה, ורבים השיב מעון והכניסם תחת כנפי השכינה, לכן ברוך הוא לה', כי על ידו נודע בעולם שהשם קונה שמים וארץ:"
],
[
"אשר מגן צריך בידך, ענינו נתן ומסר, וכן עטרת תפארת תמגנך (משלי ד' ט'), והנה מלכי צדק ייחס הנצחון הזה לאל עליון, כי הבין שלא היה אפשר בדרך טבע לשי\"ח אנשים לנצח ארבעה מלכים נוצחים כמה מלחמות, ובירך את השם שעשה לו נס גדול כזה:",
"ויתן לו מעשר מכל, אברם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל אבל הפריש תחלה המעשר לכבוד השם, כדרך שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק שהיה כהן לאל עליון, וכאשר ראה מלך סדום נדיבות לבו וצדקתו שנתן המעשר, אז מלאו לבו לבקש ממנו הנפש בדרך צדקה, ואברם בטח באלהיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד, ולא רצה לקחת ממנו דבר:"
],
[
"תן לי הנפש, נפש האדם לבד, ושאר הרכוש קח לך, כי הנפשות אינם צריכות לך ואני אשיבם אל בתיהם ואדמתי לא תשם:"
],
[
"הרימותי ידי, לשון שבועה, מרים אני ידי לאל עליון שלא אקח ממך דבר:",
"אל עליון, הזכיר זה השם כאומר הנני נשבע בשם שברכני זה הכהן:"
],
[
"אם מחוט וכו' ואם אקח, כל אם שבא אחר לשון שבועה הוא במקום שלא, ומלת אקח חוזרת על שתיהם, ושיעור הכתוב שלא אקח מחוט ועד שרוך נעל ושלא אקח מכל אשר לך:",
"ולא תאמר, כי ידעתי שהקב\"ה יעשירני כמו שאמר ואברכך (לעיל י\"ב ב'), ואם אקח מממונך תאמר שהעשרתני, ויהיה בזה חילול השם, ואני חפץ שכל באי עולם יודו שמידו ית' הכל, ולא יבטחו בכחם ועוצם ידם כי ברכת ה' היא תעשיר ושוא תשועת אדם, והנה פסוק זה הוא בנין אב לכל הקריאות שקרא אברם בשם ה' ללמדנו איך היה מתאמץ להוכיח לבני אדם בטענות ובמופתים מציאות ה' והשגחתו בתחתונים, כי כמו שלימד דעת את מלך סדום כך היה עושה תמיד, ובהודיע לבני אדם איזו מדה חשובה שראוי להם להתנהג בה כדי ללכת בדרכי השם, היה הוא עצמו נוהג בה תחלה להורותם הדרך הנכונה:"
],
[
"בלעדי, ענינו זולת, ואינו מחובר עם מה שלאחריו רק אשר וכו', כי מלת בלעדי מוטעמת ברביע, אלא נמשך למעלה, כי אחרי שאמר שאינו רוצה ליהנות ממנו כלום רצה לחזק דבריו ואמר בלעדי, ר\"ל המדה הזאת להתאוות ממון אחרים רחוקה היא ממני וחלילה לי לעשות כן, ולא תפצר בי כי לא אקח, רק אשר אכלו וכו', הם יקחו חלקם:",
"אכלו הנערים וחלק האנשים, זכר נערים ואנשים, ואח\"ז הזכיר ענר אשכול וממרא אף כי לפי הפשט לא הלכו עמו, כי לא לקח עמו אלא חניכיו ילידי ביתו, לכן יראה שענר אשכול וממרא נשארו על הכלים לשמור את ביתו ומקנהו, וראה אברם בצדקתו שראוי לתת להם שכר שמירתם, והזכיר תחלה הנערים שהם חניכיו ילידי ביתו, ואמר שלא יקחו מאומה רק מה שאכלו בדרך בשובם מן המלחמה, כי לפי שלמד אותם לנהוג במשפטי הצדק והחכמה אין ראוי שיקחו דבר מהשלל כמו שרבם לא לקח מחוט ועד שרוך נעל אולם האנשים אשר הלכו אתו הם השכירים שהיו בביתו לעשות מלאכתו, והרשה אותם לקחת חלקם כי אין ראוי למנוע מהם השכר שזכו אליו בזעת אפם ובהסתכן עצמם במלחמה, אבל ענר אשכול וממרא אע\"פי שלא נלחמו עמו ראוי שיקחו חלקם לפי שישבו על הכלים, ומזה למד דוד שאמר לאנשיו כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו:"
]
],
[
[
"אחר הדברים האלה, כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג, והיה זה מיד אחר שובו מהכות את המלכים,",
"במחזה, בנבואה, כי הנביא יחזה מראות אלהים בראיה רוחנית כאשר יראה האדם בעינים פקוחות את התמונות העומדות לנגדו:",
"אל תירא אברם, יראה שהיה מתירא מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו להנקם ממנו, אך עכ\"פ יקשה מאד איך כרגע נהפך לבו בקרבו, כי תמול היה לבו כלב האריה ורדף כגבור אחרי המלכים, ועתה שנצחם מה הגיע לו שהיה מתירא? אולם יש לדעת כי השם ב\"ה נותן לפעמים בנפש בחיריו כח גדול לעשרת מעשים נפלאים נגד שקול הדעת, ובהיותם מלובשים בכח העליון הזה לא יראו ולא יפחדו וגוברים על כל מונע, כמו יונתן בן שאול שהלך למחנה פלשתים, ודוד שנלחם עם הענק והציל שה מפי ארי, ומשה שהרג את המצרי, וכמו שהיה אברם במלחמת המלכים, אולם לעתות אחרות מונע השם הכח הזה מן הקדושים האלה כדי לנסותם ולהוציא יראת ה' שבנפשם מן הכח אל הפועל, ואז יפעלו הגדולים האלה ככל שאר בני אדם, דואגים איך יפול דבר ומכינים הכנות טבעיות להצליח בהן, כמו שקרה ליעקב כשבא עשו לקראתו, ולמשה רבינו כשנגלה אליו השם בסנה, ולשמואל כשהלך למשוח את דוד, וכזה קרה עתה לאברם שאחרי הנצחון לא הרגיש עוד בנפשו הכבוד וההדר ההוא שבו עטרהו השם לפני זה, ולכן היה דואג כן יבאו אויביו עליו כדרך כל בני אדם הדואגים על העתיד, כי חלילה לו לסמוך על צדקתו שיפליא השם לעשות עמו, אלא היה קטן בעיניו, ולזה היה ירא, והבטיחו השם שלא ירא עוד, ואמר הטעם:",
"אנכי מגן לך, כמו שהצלתיך עד כה, אהיה מגן לך לעתיד:",
"שכרך הרבה מאד, עקב לכתך עם ה' ונדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:"
],
[
"ויאמר אברם, לא שמח לבו על השמועה הזאת לומר גם עושר גם כבוד יתן לי אלהים כי לא חפץ באלה, לפי שנפשו היתה שפלה בקרבו והסתפק במועט ומאס בכל קניני העולם ומחמדיו, ולכן השיב:",
"מה תתן לי, מה תרצה לתת לאיש כמוני שתחשב בעיני לשכר, אם תתן לי עושר וכבוד וסגולות מלכים אינו נחשב בעיני לכלום, כי לא מצאתי בכל המתנות שתחת השמש דבר עומד וקיים זולתי מתת הזרע, שכל המניח בן ממלא מקומו בחכמה וביראת ה' כאילו לא מת, ועל זה אמר השם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכו' (לקמן י\"ח י\"ט):",
"ערירי, חסר בנים:",
"ובן משק ביתי, מלשון שקק בו (ישעיה ל\"ג ד'), והכונה שכל עניני הבית הולכים ומתנהגים על ידו:",
"דמשק אליעזר, שיעורו איש דמשק, והוא מקום ידוע, והענין מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בנים, אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק לא מבית אבי ולא מארצי, ואותו הפקדתי על כל אשר לי:"
],
[
"ויאמר אברם, כפל הכתוב לשון אמירה שני פעמים להודיענו שבעוד דברו בפיו בא אליו פתאום דבר ה' להבטיחו שזרעו יירשנו, כאילו אמר ואברם עודנו עומד ואומר הן לי לא נתתה זרע והנה דבר ה' אליו וכו', וזה טעם שאמר והנה, כי בלא זה היה די לומר ויהי דבר ה' אליו כמנהג בכל מקום:"
],
[
"הנה דבר ה' אליו, הטעם שבא אליו הדיבור פתאום, להורות לו שכוונת השם באמרו שכרך הרבה מאד לא היתה אלא על הבטחת הזרע, אלא שבחר הש\"ית להסתיר כוונתו מה יהיה השכר ההוא כדי לנסותו אם יתאוה לעושר וגדולה או למתנות אחרות, כדרך שאמר השם לשלמה בגבעון שאל מה אתן צך והשם ידע מה ישאל, ורק אמר לו כן להרבות שכרו אח\"כ, וכן כאן נתן מקום לאברם לחפש במצפוני לבבו איזה דבר יחמוד ביותר, וכששמע ממנו שהוא מואס בכל ורק נכסף להוליד בן, אז הודיעו לא יירשך זה:",
"זה, מוסב אל אליעזר הנזכר לעיל:"
],
[
"ויוצא אותו החוצה, לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הככבים, וגם רמז לו השם בזה שיצא מגדר ההתחכמות האנושי כדרך שאחז\"ל צא מאיצטגנינות שלך וכו', כי אין מנהגי השם עם בחיריו כפי התולדות וחקי הטבע כי אם למעלה מהם, ומעתה יהיה לבך בטוח שיתקיימו לך הבטחותי, ושיהיה זרעך רב כעפר הארץ אע\"פי שזקנת בלי בנים:"
],
[
"והאמין בה', כל מקום שבא לשון אמונה ואחריו בי\"ת ענינו שהאמונה נשענת על דברת המדבר שלא יכזב, אע\"פי שהדבר סותר לסברתו ולשכלו, וכן כאן ידע אברהם שהשם ית' אל אמונה וכל הבטחותיו יתאמתו בפועל, לכן עם היות שהדבר זר בעיניו שזקן כמוהו יוליד בנים, האמין באל הנאמן ולא שאל לו אות על זה, ואין כן אמונה שאחריה למ\"ד שהיא נוסדת על סברת השכל, כלומר שמאמין לפי שהדבר נצטייר כן בלבו, יהיה המגיד מי שיהיה:",
"ויחשבה לו צדקה, הקב\"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על שהאמין בו ולא שאל לו אות ברית על דבר יוצא ממנהג התולדות, וצדקה כמו וצדקה תהיה לנו (דברים ו' כ\"ה):"
],
[
"אני ה', אחרי שהבטיחו על הזרע בא לגלות לו סוד אחר, ואמר לו אל תחשוב שמה שאמרתי לך אשר יצא ממעיך הוא יירשך, הוא ענין שנתחדש ברצוני אחר ששאלת לך בן, ואילו לא התאוית לבנים היית הולך ערירי, כי דע לך שאני ה' לא שניתי, ולפי שאני קורא הדורות מראש ומצאתי מאז לבבך נאמן לפני, לכן טרם תצא מרחם הקדשתיך לעבד לי ובחרתי בך ובזרעך, ובעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך את הארץ הזאת, ועל דעת כן הוצאתיך, אלא שרציתי לנסותך פעם אחר פעם כדי שתצטייר יראתי ואהבתי בלבך בשיעור נפלא, וכדי להרבות שכרך:"
],
[
"במה אדע כי אירשנה, לא שאל אות על ההבטחה הזאת, וגם הקב\"ה לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו דבר נפלא, אבל בקש אברם לידע ידיעה אמתית שיירשנה, כי חשש פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים שיעשת הוא או בניו, ופן יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים יושבי הארץ תשובה, ויקוים בהם מה שכתוב על ידי (ירמיה י\"ח ז') רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ וכו' ושב הגוי ההוא מרעתו וכו' ונחמתי על דעה, לכן כרת הקב\"ה עמו ברית שיירשנה על כל פנים מבלי שום תנאי, ועוד היה אברם מסופק אם יירש הוא עצמו את הארץ או אחד מבניו או מבני בניו, ואם יהיה דור שלישי או רביעי או לאלף דור כי בהבטחות שקדמו פעם אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ופעם כי לך אתננה, ופעם לך אתננה ולזרעך, ועכשיו חזר ואמר לו לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, לכן נתעורר אברם לשאול באיזה דור תקויים ההבטחה הזאת, וגם על זה השיבו האל שדוקא זרעו יירשנה ולא הוא, כי הוא יבוא אל אבותיו בשלום, ושדוקא דור רביעי ישובו הנה, וגילה לו אורך הגלות וקץ הישועה:"
],
[
"עגלה משלשת, בת שלש שנים:",
"ואיל, הוא הכבש הגדול:",
"וגוזל, בן יונה ודוקא קטן, והנה רמז לו השם בזה לקרבנות שיקריבו ישראל לפניו, כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף יביאו קרבנותיהם:"
],
[
"ויבתר, חתכם כל אחד לשני חלקים, שכן דרך כורתי ברית בימים ההם לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, ובחרו בזה המעשה להורות על ההסכמה שעשו ביניהם, הכריתה מורה על היות הדבר נגזר ונפסק כאילו כבר עשוי, וההעברה בין הגזרים מורה על אחדות הכונה והרצון בכורתי הברית, וכמו שאין החצי האחד שלם בלתי צרוף עם החצי שכנגדו, כן אין רצון אחד מהם שלם בלי רצון חבירו, והשם יתעלה ברצותו לעשות ברית עם אברם בחר במעשה ההוא הנהוג אז, ונתן לו בזה הבטחה וקיום על דבריו, וזולת זה בהיות מדרך החכמה העליונה לרמוז במעשה אחר לענינים רבים, כן היה בזה רמז לקרבנות והעבודה שיעבדו בניו בארץ אשר ינחילם, כי בתר הבהמות בתוך לרמוז לכל קרבן בהמה שצריך לנתחו לנתחים או ירימו ממנו החזה והשוק או החלבים, אבל הצפור לא בתר כי כן בכל העוף הקרב נאמר לא יבדיל, ועוד בא המעשה הזה לרמוז אל אומות העולם הנמשלים לפרים ואילים ושעירים שנאמר סבבוני פרים רבים (תהלים כ\"ב י\"ג), ואומר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (דניאל ח' כ'), ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כ\"א), וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר יונתי בחגוי הסלע (ש\"ה ב' י\"ד), לפיכך בתר הבהמות רמז שיהיו האומות כלים והולכים, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימים לעולם:",
"ואת הצפור לא בתר, אלא נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו:"
],
[
"העיט, הוא מין עוף הדורס:",
"על הפגרים, על הגופות לאכול אותם כמנהג העופות:",
"וישב, אברם גרש אותם משם, ונרמז לו בזה כי יבאו העמים לבטל הקרבנות וזרע אברהם יבריחם:"
],
[
"לבא, שהיה נוטה לבא, כלומר סמוך לשקיעת החמה, ונמשכה הנבואה עד אחר שקיעת החמה:",
"ותרדמה, כבר אמרנו (לעיל ב' כ\"א) שתרדמה היא יותר חזקה מן השינה הטבעית, והשם הפיל תרדמה על אברם לרמוז לו על הגלות:",
"אימה חשכה גדולה, תיבות חשכה וגדולה הם שמות התואר לתיבת אימה, והשם הביא פתאום בנפש הנביא אימה והיתה האימה הזאת חשכה וגדולה, ואח\"כ פירש לו ענינה ואמר כי גר יהיה זרעך, כלומר האימה שהרגשת היא רמז לגלות קשה שיבא לזרעך בארץ לא להם:"
],
[
"כי גר יהיה זרעך, לפי שאברם שאל מתי יירשו בניו את הארץ, הודיעו עתה שזרעו יהיה גר בארצות אחרות ד' מאות שנה ואח\"כ הדור הרביעי ישובו הנה לרשתה, ואע\"פי שאין לבא בסוד ה' לידע למה גזר גלות כזה לזרעו של אברהם, הנה לפי הפשט יראה שהיה זה בעון בני יעקב שמכרו את יוסף אחיהם על לא חמס בכפיו, והודיע ה' לאברם שעתידים בניו לחטוא ויתחייבו גלות, ואמר זרעך סתם, כי הת' שנה של גלות וגרות התחילו משנולד יצחק:",
"בארץ לא להם, ולא אמר בארץ מצרים אלא לא להם, כי משנולד יצחק גרו אבותינו פעם כה ופעם כה, ויגר אברהם וכו' (לקמן כ\"א ל\"ד), וישב יצחק בגרר (שם כ\"ו ו'), ויעקב גר בארץ חם (תהלים ק\"ה כ\"ג), לגור בארץ באנו (בראשית מ\"ז ד'):",
"ועבדום, כמו ועבדו בהם, כלומר אנשי הארץ ההיא שזכר יעבידו את זרעך בפרך:",
"וענו אותם ארבע מאות שנה, הרי המקרא מסורס, ושעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם:"
],
[
"וגם את הגוי אשר יעבודו, אע\"פי שאני גזרתי על בניך להיות גרים ועבדים בארץ לא להם, אעפי\"כ אשפוט את הגוי אשר יעבודו, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי, והטעם כי הם לא ידעו מגזרת ה' ולא כיונו לעשות רצונו כי אם להרע לישראל, ולזה לא זכר ה' בברית הזה שם המצריים כלל, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר שעשו רצון הבורא ואמר סתם שגוי אחד ירדה בישראל בפרך, לכן לב' טעמים נתחייבו המצריים עונש גדול, האחד הוא מה שאמרנו שכוונתם היתה לרעה, ולא לעשות רצון השם, וראיה לזה כי כאשר צוה אותם השם השכם והערב לשלח את ישראל מארצם הקשו ערפם לבלתי שלחם, וכדרך מה שכתוב בסנחריב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו (ישעיה י' ז'), ושנית שהוסיפו להרע לישראל יותר ממה שנגזר עליהם בהשליך בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזהו שאמר דן אנכי, שאביא אותם במשפט אם עשו כמו שנגזר עליהם או הוסיפו רעה, כדרך שאמר הכתוב קנאתי לירושלים וכו' וקצף גדול אני קצף על הגוים וכו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א' י\"ד):"
],
[
"ואתה, פי' ואולם אתה, כלומר אף שגזרתי על בניך להיות עבדים בארץ לא להם, אתה לא תראה דבר העבדות והענוי בימיך:",
"תבוא אל אבותיך, כנוי למיתה כדרך כל הארץ, והנה מן המליצה הזאת לכנות המיתה בשם ביאה אל אבותיו נדע ונשכיל שהשארת הנפש אחר המות היתה ידיעה מפורסמת באומתנו גם בימים ההם ולא הסתפק בה אדם, ולכן הורגלו לומר שהמת בא אל אבותיו והשומעים הבינו שהוא כנוי צמיתה טבעית, ואילו כדעת המתעקשים הממאנים להאמין זאת, תהיה המליצה זרה ובלתי מובנת כלל לשומעים, כי היכן הם האבות אם ככלות הגוף תכלה הנפש ח\"ו, ולא תמצא בשום לשון מליצה מיוסדת על מושכל בלתי מפורסם ומקובל באומה שהשתמשה בה, ומליצות הלשון הם מופתים נאמנים על דעות העם המדבר בו:"
],
[
"ודור רביעי ישובו הנה, כמו בדור רביעי, כלומר לא ישוב זרעך בארץ הזאת אשר אני נותן לך כ\"א בדור רביעי, שיאריך השם לאמורי עוד ד' דורות עד שתתמלא סאתו, והשם ידע מאז שלא ייטיבו הכנענים מעשיהם לעולם, ולבסוף יתחייבו כליה, אלא כך היא מדת טובו ית' להאריך אפו אף לרשעים:",
"הנה, כל הנה בלי מלת עד מורה על המקום כלומר אל המקום הזה, ועם מלת עד יורה על הזמן, וכן הענין במלת אנה:",
"האמורי, כל הז' אומות בכלל, והזכיר האמורי שהוא הגדול שבהם, כמו שאמר הנביא אשר כגובה ארזים גבהו:"
],
[
"ויהי השמש באה, זמן עבר, ופי' כבר באה ולכן הוא מלעיל:",
"ועלטה, הוא חשך אפלה:",
"תנור עשן ולפיד אש, אמר שראה דמות תנור מעלה עשן ובתוכו לפיד אש, והיה זה כעין מראה דמות כבוד ה' הנגלה בהר סיני לעיני כל העם, כי גם שם כתוב ויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות י\"ט י\"ח) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שם כ\"ד י\"ז), והמראה הזאת עברה בין הגזרים לאות על כריתת הברית שהיא השבועה שנשבע השם לאברהם על ירושת הארץ, ועליה רמז ליצחק באמרו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (לקמן כ\"ו ג'):"
],
[
"לאמר, באמרו לו את הדברים האלה:",
"נתתי, כמו אני נותן:",
"מנהר מצרים, אינו היאור, כי אם נהר ששמו נחל מצרים, והוא למערב א\"י בגבול חלק שמעון:",
"נהר פרת, לצד מזרחית צפונית של א\"י, אבל אינו מגבולי א\"י כי לא נזכר בפ' מסעי, והטעם לפי שהבטחת הארץ האמורה כאן כוללת גם הרחבת גבוליה לעתיד לבא אם ישמרו בני ישראל מצות ה' כמבואר (דברים י\"ט ח'), ולכן הזכיר כאן גם עממין שלא באו עדיין תחת ממשלת ישראל, ועתידין להכבש לעתיד לבא, כי כולם נכללו בהבטחה זאת, אשר על זה סובב כונת הכתוב ושתי את גבולך וכו' (שמות כ\"ג ל\"א) כמו שאפרש שם:"
],
[
"את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, שלשה עממין אלו לא נזכרו עוד בתורה, והם עמון ומואב ואדום שעתידין להיות ירושה לישראל שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיה י\"א י\"ד), ועיקר ישיבת הארצות האלה היתה ע\"י בני כנען אשר פשטו בכל עבר מזרחי של הירדן, והראיה כי גם סיחון ועוג שהיו ממזרח הירדן נקראו אמוריים שהוא לפעמים שם כללי לכל בני כנען מן הטעם שכתבתי (לעיל י' ט\"ז), ואלה בני כנען שהיו למזרח הירדן נקראו ג\"כ רפאים לגדלם וגבורתם, ולפי שהרפאים האלה היו בארץ עמון ומואב וגם בגלעד ובשן, לכן זכר כאן במתנה קני וקניזי כנגד עמון ומואב שלא הורשו ישראל לכבשם אלא לעתיד לבא ואח\"כ הזכיר בפרט ואת הרפחים כנגד ארץ סיחון ועוג שהורשו לכבשם מיד:"
],
[
"ואת הפרזי, זה לא נזכר למעלה בבני כנען, ולעומת זה נזכר שם (י' ט\"ז) החוי שלא נזכר כאן, ואחשוב כי נתחדש שם פריזי לאחד מבני כנען בבחינת היותם יושבים בערי הפרזות, וכאן הוא רומז אל החוי הנקרא ג\"כ עוי לדעת הרמב\"ן (דברים ב' כ\"א), כי הכתוב העיד שהיו העוים יושבים בחצרים דהיינו בערי הפרזות, אלא שלאחר זמן כשנהיו לעם רב נחשבו לשני עממין החוי לחוד והפריזי לחוד, ולכן נזכרו חוי ופריזי פעמים רבות בתורה כשתי אומות:"
]
],
[
[
"ושרי, הכתוב הולך ומונה כל הנסיונות שנתנסה בהן אברהם אבינו ע\"ה, וסיפר שאע\"פי שהבטיחו ה' בזרע ככוכבי השמים לרוב, שרי אשתו עקרה היתה ולא ילדה לו, ואין נסיון גדול מזה, כי היו שניהם באים בימים, והיא אין בתולדתה להוליד ועכ\"ז לא התרעם אברם על דברי השם אלא האמין בו שיקיים הבטחתו:",
"ולה שפחה מצרית, אחז\"ל שהגר היתה מנכסי צאן ברזל שנתן פרעה לשרי, ולכן גם אחרי שנישאת לאברם קראה תמיד הכתוב שפחת שרי:"
],
[
"הנה נא עצרני, לגודל צדקתה לא תלתה סבת מניעת הבנים בבעלה להיותו זקן, כי ידעה שהשם הבטיחו בבנים, ולזה אמרה עצרני כלומר המניעה היא ממני ובעבורי, אבל אתה תזכה לבנים:",
"אולי אבנה, כי תלד על ברכי ויהיה לי לבן:",
"אבנה, מגזרת בן, אלא שגם מלת בן נגזרת מלשון בנין, כי מי שיש לו בנים נקרא בנוי:",
"וישמע אברם לקול שרי, כל לשון שמיעה שאחריו בי\"ת או למ\"ד אינו מורה לבד על שמיעת הדברים באזנים, אלא על ההסכמה וההקשבה לדברי האומר, וכן כאן לא שהתאוה מדעתו לקחת אשה אחרת, כי הסתפק בשרה אשתו אע\"פי שלא הוליד ממנה, ולקח את הגר רק לעשות רצון שרה שתבנה ממנה ויהיה לה נחת רוח בבני שפחתה:"
],
[
"מקץ עשר שנים, א\"כ היה אברהם אז בן פ\"ה שנה:"
],
[
"ותקל גבירתה בעיניה, שרה היתה נחשבת דבר קל בעיני הגר, ולא היתה רוצה לעבדה כאילו בחר השם בה יותר ממנה:"
],
[
"חמסי עליך, החמס שאני סובלת מן שפחתי עליך הוא, ועל ידך ובשבילך אני סובלו, כי אני לטובתך נתכוונתי, ונתתי שפחתי בחיקך כדי שיהיה לך ממנה זרע, ועתה שהיא אשתך כמוני אין לי רשות ליסרה מפני כבודך, ואם תמנע אתה לתבוע עלבוני מידה אקרא חמס עליך, וה' ישפוט בינינו שאני עשיתי טובה עמך, ואתה מונע המשפט הראוי לפי כבודי:"
],
[
"הנה שפחתך בידך, ראה עד היכן הגיעה ענות אברהם, כי הוא היה נקי מכל חשד לפי ששרה הפצירה בו ליקח את הגר לאשה, ועתה כעסה עליו שלא כדין ואעפי\"כ לא כעס עליה ולא הוכיחה על זה, אדרבא השיב בשפה רכה הנה שפחתך בידך, כלומר אל תחשוב שאקפיד על כבודה בעבור שהיא אשתי, אלא כיון שהקלה בכבודך הרי היא שפחתך כבתחלה ועשי לה הטוב בעיניך:"
],
[
"וימצאה, ונראה אליה בדמות איש:"
],
[
"אי מזה באת ואנה תלכי, כלומר הביטי וראי מאין יצאת שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לב ואוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה:",
"מפני שרי גברתי, אע\"פי שהיא גבירתי לא אוכל לסבול ענויה ומפניה אני בורחת:"
],
[
"ויאמר, ג' פעמים לפי שאמר לה שלשה ענינים:",
"שובי אל גבירתך, אחרי שאת מודה שהיא גבירתך אין ראוי שתתגאי עמה ותשתוי אליה אבל שתתעני תחת ידיה ואז ייטב לך, לכן צריכה את לשוב אליה:",
"והתעני תחת ידיה, רמז לה שלא תצא לחפשי ממנה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם:"
],
[
"הרבה ארבה, אל תיראי שמא תפילי זרעך מפני הענוי, כי הנני מבשרך בשם ה' שירבה זרעך ולא יספר מרב:"
],
[
"הנך הרה, ועוד תדע שמן ההריון הזה שאת הרה עתה, תלדי בן ולא בת, וצריכה את לקרוא את שמו ישמעאל, וזה יהיה לך לאות כי השם שמע אל עניך, כלומר אל צעקתך מעניך:"
],
[
"פרא אדם, אדם מדברי ודומה לפרא שהוא חמור הבר:",
"ידו בכל, שינצח בתחלה כל הגוים:",
"ויד כל בו, שינוצח לבסוף, וכן מפורש בדניאל שהוא החיה הרביעית:",
"ועל פני כל אחיו ישכון, שיתרחב נחלתו כנגד כלם:"
],
[
"ותקרא שם ה', כל קריאת שם ה שבמקרא פירושו לשון תפילה וסידור שבחיו של מקום, כמו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו (דברים ל\"ב ג'), וכן כאן נתנה שבח והודאה לשם ב\"ה על ההבטחות והיעודים שהודיעה בנבואה, וזה טעם הדובר אליה:",
"אתה אל ראי, מלתראי שבכאן אינו דומה למלת ראי שבסוף הפסוק, כי שם הוא נקוד חולם והוא בינוני עם כנוי, אבל כאן הוא שם המקרה על משקל עֳנִי דֳמִי צֳרִי, ולכן הוא נקוד חטף, וענינו אל ראות אתה הנראה לבני אדם במראות הנבואה:",
"כי אמרה, נתנה טעם לדבריה איך הבינה שהיה מלאך הדובר אליה, ואמרה:",
"הגם הלם ראיתי, בדרך תימה, הראיתי דבר אחריו כאשר פנה ממני, כי אילו היה בן אדם הדובר עמי הייתי רואה אחריו בעת שנפטר ממני והלך לו, כדרך העולם שיראה עוד האדם אחרי אשר יפרד מחבירו עד אשר ירחק ויתעלם מעיניו, אבל מלאך הנראה לבני האדם ברצותו יתעלם כרגע, וכדרך זה קרה למנוח ואשתו שלא הרגישו היותו מלאך ה' אלא אחרי שנתעלם מהם בדרך פלא:",
"אחרי ראי, כמו רואה אותי, ר\"ל הנראה אלי וראה אותי בעניי:"
],
[
"על כן קרא, הקורא:",
"באר לחי ראי, לפי שאמרה הגר אתה אל ראי, והמלאך חי לעולם לפיכך אמר לחי:",
"ברד, הוא שור שזכר למעלה, ושני שמות היו לו לפיכך זכר את שניהם:"
],
[
"ותלד הגר, אין ספק שהגר שבה לבית אברם כדברי המלאך, ושם ילדה את ישמעאל:",
"ויקרא אברם שם בנו, כי הגר גלתה לו ציווי המלאך:"
],
[
"ואברם בן שמונים שנה ושש שנים, בא להודיענו שאע\"פי שהיה אברם זקן ולא הוליד בבחרותו, השם ב\"ה חידש כנשר נעוריו ונתן בו כח להוליד, ואף כשהזקין יותר לא סר כחו זה מעליו, כי בן מאה הוליד את יצחק וגם אחרי כן הוסיף ליקח אשה והוליד ממנה בנים הרבה, אבל הפלא הגדול שהיה בלידת יצחק הוא בהיות שרי עקרה וכבר חדל לה האורח כאשר נבאר שם:"
]
],
[
[
"אני אל שדי, הבורא ית' יתואר בשם שדי בבחינת השפע היורד ממנו לכל הנבראים, ולכן בא התואר הזה מחובר עם שם אל שענינו היכולת והתוקף, להורות כי השם ית' מלבד היותו כל יכול גם רוצה להראות יכלתו לבאי עולם בהשפיע עליהם משפע טובו, ולשון שדי מן שד, כח משפיע כשד ליונק, והטעם להזכיר עתה זה השם, להודיע לאברהם כי עוד ימשוך אליו חסד לתת לו בן משרה אשתו, ולהרבות זרעו כעפר הארץ, ולהשכין שכינתו ביניהם עם כל שאר ההבטחות הכלולות בנבואה הגדולה הזאת:",
"התהלך לפני, ענין מליצה זו פירשנו (לעיל ה' כ\"ב), והנה לא תמצא בתורה ציווי כזה לכל ישראל, כי א\"א לכל אדם להגיע למעלה זו להתהלך לפני ה' כל ימי חייו, ורק השרידים אשר ה' קורא זוכים בה, ולכן באה סתם המצוה בתורה והלכת בדרכיו (דברים כ\"ח ט') שישתדל כל אדם להתדמות לדרכי השם ב\"ה כפי כחו, אבל אברהם אבינו אחרי שעמד בכמה נסיונות והיה לבבו שלם עם ה', זכה להגיע למעלה זו שיצוהו השם התהלך לפני, כלומר עוד גזרתי עליך נסיונות קשים, וצריך אתה להתהלך לפני ולשום אהבתי תמיד לנגד עיניך כדי שתעמוד גם בהם, ואז תהיה תמים ושלם בתכלית השלמות:"
],
[
"ואתנה בריתי ביני וביניך, הברית שכרתי מששת ימי בראשית עם כל בני אדם להשרות שכינתי ביניהם ולהנחילם כל טוב, כמו שרמזנו על זה (לעיל ב' ג') עתה אקים את בריתי זאת בך לבד ולא בשאר האומות ובסמוך (פסוק ז' ח') פירש יותר מה הוא ענין הברית הזאת:"
],
[
"ויפול אברם על פניו, לפי שהנבואה הזאת לא היתה כ\"א ברמז ודבריה סתומים כי לא פירש עדיין איך יהיה אברהם תמים ומהו הברית שיתן השם בינו ובין אברהם, לכן נפל אברהם על פניו להתבודד ולחשוב בעומק הענין ההוא, דומה למה שכתוב להלן ויפול אברהם על פניו ויצחק (לקמן י\"ז), ששם פירש יותר ויאמר בלבו הלבן וכו', הרי שהנפילה על פנים הוא על המחשבה בדברים עמוקים וסתומים שהיא האמירה בלב:",
"וידבר אתו אלהים, עכשיו בא לפרש דבריו הראשונים בהרחבה גדולה ובביאור, ולכן אמר כאן לשון וידבר, מה שלא אמר כן בכל הנבואות שקדמו, כי לשון דבור הוא על הרחבת דברים בכל פרטיהם כמו שנפרש (שמות י\"ג א'):"
],
[
"אני הנה בריתי אתך, אני כבר כרתי ברית אתך במראה בין הבתרים ששם כתוב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (לעיל ט\"ו י\"ח), ועתה אני מוסיף עליו והפרתי אותך וכו' ומלכים ממך יצאו, ועל כן אשנה שמך לרמוז על זה, אבל בריתי שאמרתי למעלה ואתנה בריתי ביני ובינך שרומז על ברית עולם של מעשה בראשית, כמו שאמרנו שם, את בריתי זאת אקים ביני וביניך וכו' להיות לך לאלהים וכו' עד והייתי להם לאלהים, זהו לדעתי המשך הכתובים:"
],
[
"אברהם, בלא ה\"א פירושו אב הם, ועתה פירושו אביר המון, כלומר המון גוים, והמון ענינו קבוץ ורבוי:"
],
[],
[
"והקימותי את בריתי ביני ובינך, תחת שהיה רצוני להקים בריתי עם כל בני אדם ולשפוך את רוחי על כל בשר, עתה שקלקלו בני אדם מעשיהם והשחיתו דרכם בארץ ואני הארכתי להם עשרה דורות שמנח ועד אברהם ולא שבו עדי, לכן גם אני אשליכם מעל פני עד עולם, ואבחר בך ובזרעך אחריך להקים בכם בריתי זאת ולדורותיכם, ברית שלא תופר לנצח אלא תעמוד לעולמי עד, ולכן קראתיה ברית עולם, ומהו הברית:",
"להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, שאע\"פי שאני אלהי כל בשר וכל הגוים, אהיה אלהיך ואלהי זרעך ביחוד, ואעשה למענכם מופתים ונפלאות לא נראו בארץ, אקים מבניכם לנביאים ואשפוך רוחי עליהם, אנחילכם תורתי התמימה, ואתם לבדכם תקראו עם קדוש, חלק ה' וחבל נחלתו, בנים לה', סגולה מכל העמים, וכיוצא בתוארים הנכבדים האלה המורים יתרון אומה זו על כל שאר האומות, ולכן הבטחה זו להיות לך לאלהים כוללת כל הטובה הצפונה לו ולזרעו חתומי ברית קדש, וכל ההצלחות הנשגבות לאין חקר ואין ערוך אליהם בכל טובות העו\"הז:"
],
[
"ונתתי לך וכו' את כל ארץ כנען, סמך מתנת הארץ אל ההבטחה להיות להם לאלהים, לפי שרק בארץ כנען אשר בחר בה אלהים והיא מקום הנבואה והמקדש, שם ישכין השם שכינתו, ועל ידי זה יודע לכל כי הוא אלהי ישראל ביחוד, ושישראל נבדלים מכל האומות, ואין כן כשהם גולים ממנה, שאין חזון ואין אות ומופת בארץ העמים, ונדמה כאילו אינו אלהיהם, שהרי אין יתרונם על העמים נראה שם:"
],
[
"ואתה, וא\"ו מוסיף על ענין ראשון, כמו שאני הבטחתיך להקים בריתי ביני ובינך כן אתה היה זהיר לשמרו, ומהו שמירתו, זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם וכו', והשמירה היא בלב, כמו ואביו שמר את הדבר (לקמן ל\"ז י\"א), כדי לשמור דבר תמיד בלב צריך אות מורגש יורה על אותו ענין ומעיר הזכירה עליו, וא\"כ מצות המילה תהיה אות על הברית שכרתי עמכם, וע\"י זכירת האות תשמרו הברית, וזהו שכתוב בסמוך והיה לאות ברית ביני וביניכם (פסוק י\"א):"
],
[
"המול, כמו להמול, והוא ענין כריתה:",
"כל זכר, יראה שהבן יקרא זכר בעבור האבר המוליד, כמו שנקראת הבת נקבה בעבור נקבותה, והאבר בעצמו נקרא מתחילה בלש\"הק זכר מלשון זכרון, כי יש לו ייחס עם הזכרון כידוע, וממנו הושאל אח\"כ שם זכר על האיש כלו, וא\"כ כבר פירש הכתוב המקום שימולו בו באמרו המול לכם כל זכר כלומר אבר הזכר:"
],
[
"את בשר ערלתכם, עכשיו פירש יותר שהכריתה תהיה בבשר הערלה, ולשון ערלה על כל דבר המכסה יופי הדבר, כמו ערל לב שהוא משל כסוי הטפשות והסכלות המכסה על בינת הלב, וכן ערל אזן שיש עליו כמו כסוי המכסה על שמיעת האזן, וכן ערל שפה, ומטעם זה העור המכסה תמונת האבר וממאס תבניתו נקראת ערלה, וכל ערלת בשר סתם הכתובה בתורה פירושה על העור שעל האבר, כי כל שאר לשון ערלה הם סמוכים לדבר אחר, כגון ללב לאזן לשפה או לפרי וכיוצא:"
],
[
"ימול לכם, כמו ינמול והוא מבנין נפעל, כי בהיות מצות המילה בן שמונת ימים, הנה הילד הנולד אינו עדיין בר דעת, ואביו והוריו מחוייבים להכניסו בברית:"
],
[
"המול ימול, לפי שצוה דרך כלל שכל הנולדים מכאן ולהבא מאנשי הבית או ממקנת כסף ימולו לשמונת ימים, אולי נשאר מקום לטעות שהנולדים כבר בבית אברהם לא יהיו נכללים בציווי, לכך הוצרך לפרט כאן הציווי לאברהם שימול את אנשי ביתו ומקנת כספו, ואם הם גדולים:",
"והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם, פי' לכך צויתי אתכם להמול כדי שיהיה בבשרכם אות קיים על בריתי שכרתי עתה עמכם, וע\"י האות הזה יכירו וידעו כל באי עולם כי אתם זרע ברך ה':"
],
[
"וערל זכר, כאן למדך הכתוב שהמילה באותו האבר שבעבורו נקרא האיש זכר:",
"אשר לא ימול, כמו ינמול ושיעור הכתוב כל ערל אשר בשר ערלתו לא יהיה נמול, ופירושו אם יגיע לכלל עונשין ולא ימול יש עליו כרת, אבל אביו אין ענוש כרת עליו כי אם עובר בעשה:",
"ונכרתה הנפש ההוא מעמיה, הכרת הוא עונש המגיע לנפש החוטאת לעו\"הב באופן שאינה נאספת אל עמה בארץ החיים, אלא נכרתה מעמיה, וזה הפך מן ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ובמקום אחר (ויקרא כ\"ג ל') אפרש יותר, והנה בהיות עונש הכרת על הבן הערל עצמו ולא על האב כמו שאמרנו, יתחייב מזה שלא חל עציו עונש הכרת עד שימות ערל, כי התורה לא קבעה זמן על זה, וכל עוד שהערל חי יוכל למול את עצמו ולפטור עצמו מן הכרת, ואם אינו חייב כרת עד שימות, א\"כ יש עונש לאחר מיתה, ומפסוק זה למדנו השארת הנפש אחר המות מן התורה:",
"את בריתי הפר, לפי שכריתת הערלה היא אות על היות הנימול מיוחד להנהגה האלהית ולקבל עליו עול מלכותו ית' על הדרך שיתבאר (שמות כ' ב'), לכן מי שאינו נימול נקרא מפר הברית, כי הוציא עצמו מן הכלל:"
],
[
"ויאמר אלהים אל אברהם, עתה בא לבשרו ששרה אשתו תלד לו בן, כי עם היות שהבטיחו כבר בריבוי הזרע כמה פעמים, הנה חשב אברהם שכל ההבטחות האלה יתקיימו בישמעאל ושלכן נתגלה המלאך להגר בהריונה להודיעה כי בנה יהיה הזרע הנבחר, ולפי שזו הבטחה חדשה שלא עלתה על לב אברהם מעולם בהיות שידע כי שרה עקרה היתה, לכן בא בתחלתה ויאמר אלהים אל אברהם עם כי כל האמירות האלה בכלל נבואה אחת היו, כי בסוף כולם נאמר ויכל לדבר אתו וכו':",
"לא תקרא את שמה שרי, דמשמע שרה לי ולא לאחרים, כי שרה סתם יהיה שמה, שתהיה שרה וגברת להמון גוים רבים:"
],
[
"וברכתי אותה, בהריון, כמו שפירש אח\"כ וגם נתתי ממנה לך בן:",
"וברכתיה, כבר אמר למעלה וברכתי אותה, אבל כאן הוא ענין אחר וכך פירושו, לפי שגם בברכת ההריון הוסיף מלת לך ואמר נתתי ממנה לך, שהיא כנגד אברהם, והיה נראה מזה שהזרע הנולד יקרא תמיד על שם אביו ולא על שם אמו, לכן אמר כאן וברכתיה, שיהיה גם שמה נקרא על האומה הנבחרת, ותזכה גם היא להיות אֵם המון גוים, כמו שאתה אב המון גוים, כדרך שפירשתי למעלה (י\"ב ב') על ואברכך הנאמר באברהם, וזהו שאמר הנביא הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נ\"א ב'), כי אברהם ושרה שניהם אבות וראשי אלפי ישראל המה:",
"מלכי עמים ממנה יהיו, הזרע שיצא ממנה יהיה בערך אל שאר אומות העולם כערך המלך אל העם, כי כמו שבין כל המון העם אחד לבדו הוא הנבחר למלוך על כלם, כן בין כל עמי הארץ עם ישראל לבדו נבחר להיות ראש וקצין לכל העמים, וזהו מלכי עמים, כדרך שנאמר במתן תורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים(שמות י\"ט ו'), כמו שנבאר שם:"
],
[
"ויפול אברהם על פניו, לעיין בדבר הזה היאך יהיה אפשר שעקרה תלד אחרי זקנתה:",
"ויצחק, יש צחוק של לעג שהוא על ענין בלתי ראוי שיאומן, ויש צחוק של שמחה כמו משחקים לפני ה' (ש\"ב ו' ה'), כי אם יהיה הדבר אמתי וטוב ישמח השומעו המאמין בו, וכן כאן כשנאמר זה לאברהם צחק ושמח שמחה גדולה, אלא שהתפלא מאד על הדבר הזה היוצא מדרך התולדות ועל גודל חסדי ה' עליו, ומתוך שמחתו אמר בלבו:",
"הלבן מאה שנה יולד, לא להרחיק אמתת הדבר ח\"ו, כי אם להודיע ענין הפלא אשר בו, כלומר הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב\"ה עושה לי, שבבחרותי לא הולדתי, ואחרי סור כחי כשהייתי בן פ\"ו שנה החלפתי כח והולדתי את ישמעאל, ולא די בזה אלא שגם עתה יולד לי בן משרה אשתי העקרה אחר כמה שנים שהייתי עמה, ולכן אמר הלבן מאה שנה יולד ולא אמר הבן מאה שנה יוליד, כי אין פלא גדול כ\"כ באיש שיוליד בן ק' שנה, אבל הפלא הגדול הוא שיולד לו בן מאשה עקרה:",
"ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, אבל מה שהוא יותר מתמיה מכל זה הוא, שאף אם שרה תלד, התלד בת תשעים שנה ? כלומר אף אם יפליא ה' לעשות עמה נס גדול כזה שיפתח את רחמה בהיותה עקרה, הנהיה כדבר הגדול הזה שתלד עתה אחרי שחדל לה האורח והיא בת צ' שנה, שאף בבחרותה היה נס אם הולידה לפי שהיא עקרה, וכ\"ש אחרי זקנתה, וזה טעם הכפל הנראה בלשון הפסוק שאמר ואם, שהוא לשון שאלה, ואח\"כ אמר הבת בה\"א השאלה:"
],
[
"לו ישמעאל, כששמע אברהם בשורת הבן שתלד לו שרה בדרך פלא, הבין מזה שלא היה רצונו ית' שיתקיים הברית בישמעאל, ולכן פחד פן ימות בחצי ימיו, או שלא יזכה לשום גדולה וכבוד, ובהיות אברהם עניו מאד ולא חשב עצמו ראוי והגון שיעשה ה' עמו עוד נסים גדולים כאלה, לכן התפלל לפניו ית' ואמר, אנא ה' קטנתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך, כי מגלולי בית אבי לקחתני להיות מאוהבי שמך ולפרסם דרכיך לבני אדם, ותגדל חסדך אשר עשית עמדי לתת לי בן מהגר, ועתה די לי שיחיה ישמעאל ויזכה להתהלך לפניך כל ימי חייו, לעבדך בלבב שלם וללכת בדרכיך, וזה טעם יחיה לפניך:"
],
[
"אבל, לשון אמתת הדברים, כאומר באמת, והענין אף שאתה מקטין בזכותך, דע כי שכרך הרבה מאד ובאמת ראוי אתה ששרה אשתך תלד לך בן:",
"וקראת את שמו יצחק, על שם הצחוק שצחקת בלבך, והודיעו בזה שהצחוק ההוא היה לרצון לפניו ית', כי היה צחוק של שמחה כדרך שפירשנו:",
"את בריתי אתו, בו אני מקיים את בריתי לעולם ולזרעו אחריו, ואת ישמעאל אברך להפרות אותו ולהרבות אותו במאד מאד, אך לא יהיה בריתי אתו ואת זרעו:"
],
[
"ולישמעאל שמעתיך, שמעתי תפילתך ואע\"פי שלא יכנס בבריתי, אברכהו בזכותך:"
],
[
"ואת בריתי, חזר לשנות זה לחזק הענין, כי זרע יצחק לבדו יהיה בברית ואין לאחר חלק עמו:",
"למועד הזה בשנה האחרת, נתן זמן קצוב ללידתו, כדי שיודע הנס לעין כל, ושרק ברצון האל יהיה הדבר הזה:"
],
[
"ויכל ויעל, הענין כאשר כלה לדבר אתו אז עלה, ולמדנו מזה שמפסוק אני אל שדי ועד כאן, הכל בכלל נבואה אחת, ושלא נתרשל אברהם להמול את עצמו ואנשי ביתו אחר שבא אליו הציווי, כי לא נשלמה הנבואה אחר צווי המילה בפסוק י\"ד, ונמשכה עוד בבשורת לידת יצחק עד פסוק כ\"א, ואז כלה השם לדברו ומיד ויקח אברהם וכו':",
"ויעל אלהים, דרך כבוד כלפי שכינה ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:"
],
[
"את ישמעאל בנו, בתחלה מל את ישמעאל וכל בני ביתו, ואח\"כ מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה, ולא היה יכול להשתדל במילתם:",
"בעצם היום הזה, מליצה זו פירשנוה (לעיל ז' י\"ג), ובא להגיד שבחו של א\"א ע\"ה, שאע\"פי שעבר קצת מהיום ההוא בעבור הנבואה הגדולה שבאה אליו, עכ\"ז נזדרז מאד בעשיית המצוה, וטרם בוא השמש ביום ההוא עצמו שנדבר האל עמו השלים להמול את עצמו וישמעאל בנו וי\"ח איש ילידי ביתו מלבד מקנת כספו:"
],
[
"ואברהם בן תשעים ותשע שנה, להגיד שקדם מעשה המילה להולדת הזרע הקדוש להיות המעשה ההוא הכנה גדולה למעלת הבנים הנוצדים אח\"כ:",
"בהמלו, מבנין נפעל, אברהם היה הנמול והוא מל את עצמו, וא\"כ היה פועל ומקבל הפעולה כאחד, ובא אחריו בשר ערלתו לתוספת ביאור, כאילו אמר שאברהם היה נמול מצד בשר ערלתו שנמול:"
],
[],
[
"בעצם, חזר וכפל זה להגיד שישמעאל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו כלם נמולו ברצונם שלא הכריחם על כך, רק מהרו כלם ביום ההוא בעצמו לעשות ולמלאות רצון השם:"
]
],
[
[
"וירא אליו ה', מחובר לפרשה שלפניו, ולכן לא אמר וירא ה' אל אברהם, והטעם כי בעבור שנמול וקיים מצות ה' זכה לגלוי שכינה להודיעו כי רצה האלהים את מעשהו, והנה סיפר הכתוב בדרך כלל שהשם נראה אליו, ואח\"כ בא לפרש היאך, ואמר שראה ג' אנשים וכו', וכל הענין הנכתב בסמוך אינו אלא פרטו של פסוק זה וירא אליו ה' וכו', ונמשכה הנבואה הזאת עד ואברהם שב למקומו, ולפיכך כל מה שדיבר המלאך בפרשה זו הם דברי השם ב\"ה, וכן מ\"ש ויאמר ה' צעקת וכו' הכוונה ששם הדברים בפי המלאך, כי המלאכים נקראו בשם ה' כדכתיב כי שמי בקרבו (שמות כ\"ג כ\"א), וכן וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכו' (שם ג' ב'), וכתוב שם וירא ה' כי סר לראות:",
"והוא יושב פתח האהל, להיותו חולה וחלוש הכחות מפועל המילה לא היה בו כח לעמוד על רגליו וכ\"ש לילך אנה ואנה לעשות צרכי ביתו אלא היה יושב תחתיו פתח אהלו צנוח שם עד ישוב כחו אליו:",
"כחום היום, מליצה זו ענינה תמיד על עת הצהרים שאז היום חם ביותר, וראיה ויבאו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים (ש\"ב ד' ה'), אבל מליצת חם השמש ענינה על עת הנץ החמה כמו שאפרש (שמות ט\"ז כ\"א), ואמר כאן שקרה זה בעת הצהרים להודיע שלכן לא הפציר אברהם באורחים שילינו אלא שיסעדו לבם ואחר יעבורו, משא\"כ בלוט שבאו בערב אמר להם ולינו:"
],
[
"וישא עיניו וירא, זה היה תחלת המראה שזכר למעלה וירא אליו ה':",
"והנה שלשה אנשים, מן המסופר בסמוך נדע בבירור שמלאכי עליון היו, כי אחד מהם אמר שוב אשוב אליך כעת חיה, ואין בן אדם יכול להבטיח שיבא בשנה הבאה כי אולי ימות בתוך שנתו, ועוד בפירוש אמרו וישלחנו ה' לשחתה, ואין שני בני אדם יכולים להשחית מדינה גדולה, אלא שעם היותם מלאכים מופשטים מחומר נראו לאברהם בדמות אנשים, ולבשו לבוש גשמי כדרך המלאך הנראה למנוח ולגדעון, וחז\"ל אמרו שהאחד בא לרפאות את אברהם ולהציל את לוט, והב' לבשר את שרה, והג' להשחית את ערי הככר:",
"נצבים עליו, לפניו וסמוכים אליו, והנה היה זה שלא כדרך הנהוג, כי לא ראה אותם מרחוק ולאט לאט מתקרבים והולכים, אלא בפתע פתאום ראה אותם עומדים אצלו, ולזה כתוב וירא וירא שני פעמים, כי אברהם התפלא מאד על ענין ביאתם שלא כמנהג הטבעי, וחשב שבלי ספק בעבורו באו, אלא שעכ\"ז ראה אותם נצבים ועומדים במקומם, ולכן נתעורר ללכת לקראתם לחלות פניהם שיסורו אל ביתו:",
"וירץ לקראתם, התאמץ בכל כחו לקום ולהקרב אליהם אע\"פי שהיה חולה, אך מיד שקם ממקומו מצא עצמו חזק ובריא עד שרץ לקראתם, כי תכף שנראו המלאכים לנגד עיניו נתרפא מחליו ושב להיות כבראשונה, ולזה סיפר הכתוב אח\"כ שהוא בעצמו תיקן הסעודה, ואל הבקר רץ אברהם, והוא עומד עליהם, ואברהם הולך עמם לשלחם, כל זה להגיד שהלכה לה חולשתו ונתרפא לגמרי:",
"וישתחו ארצה, כי הבין שמחנה אלהים זה ולכן נהג בהם כבוד, אלא בעבור שנראו בדמות בני אדם רצה לכבדם ג\"כ כמנהג לבני אדם והכין להם סעודה:"
],
[
"אדני, אין ספק שהוא קדש כמו שפסק הרמב\"ם ז\"ל, ועכ\"ז יתכן שאברהם לגדול שבהם אמר כן, כי המלאך נקרא בשם שולחו, וגם כנגד המלאך יתכן לומר לשון אדני בקמ\"ץ, והוא קודש, כמו שמצינו במשה שבתחלת המראה כתוב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה (שמות ג' ב') ומשה אמר לו אח\"כ בי אדנָי שלח נא ביד תשלח (שם ד' י\"ג), וכן בגדעון כתיב וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך (שופטים ו' י\"ב) וגדעון אמר לו בי אדנָי במה אושיע את ישראל (שם ט\"ו):",
"אל נא תעבור מעל עבדך, מאחר שזכיתי לראית פני אלהים אל נא תתרחק ממני פתאום, אלא אתה ורעיך אשר ישארו עמך תרחצו רגליכם:"
],
[
"ורחצו רגליכם, כך היה מנהג עוברי דרך בימים ההם:",
"והשענו, לשון סמיכה, שכן היה דרכם אז לסמוך על צדם באכילתם:",
"תחת העץ, תחת אילן ידוע שהיה שם באלני ממרא, ואמר שישבו תחתיו לרוח היום ולא יכנסו באהלו אם מפני שהיו שם כל אנשי ביתו חולים מחמת המילה, או לומר שלא יתעכבו בזה זמן רב כי לא יעשה משתה גדול כראוי לנכבדים כמוהם, אלא אכילת עראי תחת העץ ומיד ילכו לדרכם, ולזה הוסיף אחר תעברו:"
],
[
"וסעדו לבכם, בלחם, כי הלחם יסעד ויסמוך הלב כמ\"ש ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק\"ד ט\"ו), ולזה קראו חז\"ל למאכל סעודה, והנה מלת יסעד חוזרת על הלחם, שהלחם יסעד הלב, אבל וסעדו שבעל האנשים שהם יסעדו לבם בלחם:",
"כי על כן עברתם על עבדכם, שיעורו כי על כן (אני מבקש מכם דבר זה, הואיל) ועברתם על עבדכם:",
"כן תעשה, נתרצה לך ועשה כדברך:"
],
[
"וימהר אברהם האהלה, ללכת האהלה:",
"מהרו, קחי מהר:",
"שלש סאים קמח סלת, סלת הוא תואר אל הקמח, וענינו קמח של סלת שהוא המובחר, והנה אין לשאול למה לקח קמח רב כזה לג' אנשים, כי הלא לקח גם עגל אחד, ואין דרך ג' אנשים לאכול עגל שלם עם שלש סאים לחם וחמאה וחלב, אלא כך היה המנהג להביא הרבה לפני האורחים להראות שנותנים להם בעין יפה, והם יקחו מה שירצו:",
"ועשי עגות, עגה היא חררה דקה הנאפת ע\"ג גחלים וצוה לעשותן כן כדי שתאפינה מהר כי נחוצים הם לדרכם:"
],
[
"ואל הבקר רץ אברהם, להגיד רוב חשקו בנדיבות שהוא בעצמו השתדל לעשות כל התיקונים האלה:",
"וטוב, שמן:",
"לעשות אותו, לתקן אותו ולבשלו:"
],
[
"ויקח חמאה וחלב, ולא הזכיר הפת, כי הבאת לחם על השלחן אינו חידוש, ומאחר שאמר ואקחה פת לחם ידענו שהביא הפת, אבל התוספת שלא אמר להם ושאינו מזומן לכל האורחים הוצרך לפרש:",
"חמאה, שומן החלב שקולטין מעל פניו:",
"והוא עומד עליהם, היה עומד על רגליו סמוך אליהם לשמשם:"
],
[
"איה שרה אשתך, אע\"פי שהיו יודעים היכן היא, שאלו כן כדי ליכנס עמו בדברים ולהגיד הבשורה:"
],
[
"שוב אשוב אליך, מאחר שהיא נסתרת ואיני יכול לתת לה הבשורה, אבשר אותך בעבורה שאשוב אליך בשנה הבאה לתת בן לשרה אשתך, והנה לא מצאנו בכתוב ששב המלאך לאברהם כאשר ייעדו, אבל זה נכלל בפסוק וה' פקד את שרה (לקמן כ\"א א') ששלח מלאכו לפתוח את רחמה, וזהו שהוסיף שם כאשר אמר:",
"כעת חיה, מלשון חיים והוא שם המקרה כמו חיות, ופירושו כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלמים וקיימים, והיא בשורה לכל בית אברהם שיהיו חיים לשנה הבאה:",
"ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו, שרה בעצמה שמעה את הבשורה המכוונת אליה, וזה בעמדה בפתח האהל לפי שהפתח היה אחרי המלאך, ולכן שמעה אבל לא רצתה להראות החוצה:"
],
[
"באים בימים, שכבר נכנסו הרבה בימי הזקנה, והנה פסוק זה הוא הקדמה לתת טעם לדברי שרה וצחוקה:",
"ארח כנשים, מנהג כשנים היולדות והוא הנדות, וכן אמר כי דרך נשים לי (לקמן ל\"א ל\"ה), והוא הזמן הראוי להריון כי אחרי הפסק האורא מחמת זקנה לא תהרינה עוד:"
],
[
"ותצחק שרה בקרבה, אין לחשוב ששרה לא האמינה ביכולת האל חלילה, אלא צחקה בקרבה לפי שלא ידעה שהם מלאכי עליון, רק חשבה שהם אנשים, ודבריהם אלו אינם רק ברכה, כדרך האורח המברך לבעל הבית טרם לכתו מעמו בעבור שאכל משלו, ולכן צחקה על זה בחשבה שהיא ברכת שוא מן הטעמים שזכרה, ויתכן שגם אברהם לא הגיד לה דבר מהבטחה זו שהבטיחו האל ביום צותו על המילה, ומפני זה לא האמינה שרה שיקרה לה כזאת מאחר שהוא כנגד הטבע:",
"לאמר, בלבבה, ולא הוציאה דבר מפיה ולכן היתה יכולה לכחש:",
"בלתי, לשון זקנה:",
"היתה לי, עבר במקום עתיד כמו תהיה לי, והכוונה תתחדש לי:",
"עדנה, תענוג נערות ועדונו:",
"ואדני זקן, ועוד כי גם אדני זקן:"
],
[
"ויאמר ה' אל אברהם, המלאך הדובר לאברהם אמר לו מיד ששרה בעת ההיא היתה צוחקת בקרבה, והאשים אותה על ככה כי ידע שהיה צחוק של לעג ושהיא לא האמינה לדבריו:",
"האף אמנם, הגם באמת יהיה הפלא הזה שאלד:",
"ואני זקנתי, אע\"פי שהיא אמרה ואדני זקן, הנה זכרה גם זקנתה במאמר אחרי בלותי, ועיקר הצחוק היה בעבור זקנתה שכבר חדל לה האורח:"
],
[
"היפלא, לשון פלא נופל על הדבר הנעלם והמכוסה כמו כי יפלא ממך דבר למשפט (דברים י\"ז ח'), וגם על הדבר המופרש והמובדל שגם הוא קרוב לענין העלמה, כמו לפלא נדר (במדבר ט\"ו ג'), והושאל על הנס והפלא שהוא ענין נעלם סבתו מבני אדם, והכונה פה היהיה שום דבר נעלם ומובדל מאת השם לעשותו:"
],
[
"ותכחש שרה לאמר, כנגד המלאך שאמר למה זה צחקה שרה, השיבה שרה לא צחקתי, והעיד הכתוב שכחשה מפני יראתה מאברהם, וזהו כי יראה, והנה שרה עשתה כן בחכמה לדעת אם אברהם היה מאמין בלבו אמתת הבשורה הזאת אם לא, כי היא בתחלה לא האמינה בדבר בחשבה שהם אנשים, אבל בראותה שאחד מהם ידע תעלומות לבה והגיד לבעלה שהיא צחקה בקרבה, אז נולד ספק בלבה אולי האנשים האלה מלאכים הם וראוי להאמין בם, אולם לא יכלה לשאל אותם אם הם מלאכים או בני אדם, כי הוא נגד המוסר, גם לא יכלה לשאול מאברהם, כי הוא היה עומד תמיד עליהם, ויראה ממנו ומהם, לכן התחכמה לאמר לפני בעלה לא צחקתי כדי לנסותו, שאם אברהם יריב את ריבה ויאמר לאורחים מאין אתם יודעים שצחקה אשתי, תדע בבירור שהם אנשים, אבל אם יקיים דברי המבשר ויאמין בו במה שאמר למה זה צחקה שרה, תבין מזה שהם מלאכים, ושראוי להאמין גם לבשורה שהגידו, ואברהם שהבין כוונתה השיב ואמר:",
"לא כי צחקת, כלומר לא כמו שאת חושבת בלבך שהם בני אדם ואין להאמין בדבריהם, אלא אע\"פי שכחשת בדבר, אני אאמין באמת כי צחקת מאחר ששמעתי כך מפי מלאכי עליון אלה, וכמו שאני מאמין שצחקת כן אאמין שתלדי בן, והנה שרה לא ענתה דבר, כי מעתה האמינה שהשם יפקדה ברחמים, ולכן כשילדה את יצחק אמרה צחוק עשה לי אלהים (לקמן כ\"א ו') כמו שאפרש שם:"
],
[
"ויקמו משם, המלאכים שנים מהם הלכו לסדום כדכתיב ויבאו שני המלאכים סדומה, והגדול שבהם נשאר שם לדבר עם אברהם בשם ה', וזהו שכתב בו ויאמר ה' צעקת סדום וכו', ויאמר ה' אם אמצא בסדום וכו', הכל דברי המלאך עד וילך ה' כאשר כלה:",
"וישקיפו, לשון הצצה והבטה, שהפכו פניהם לצד סדום ללכת שם:",
"לשלחם, ללוותם:"
],
[
"וה' אמר, ולא כתב ויאמר ה' כנהוג בכל מקום, לפי שהוא נגד מה שאמר בפסוק הקודם וישקיפו על פני סדום, שעתה שמו מגמת פניהם להשחית את סדום, ואמר כאן אבל ה' אמר שלא יתכן לכסות זה מאברהם אוהבו:",
"המכסה אני מאברהם, בעבור שהוא אוהבי אין ראוי להעלים ממנו דבר, ע\"ד כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג' ז'):"
],
[
"ואברהם היו יהיה לגוי גדול, ולפי שהוא עתיד להיות לגוי גדול ויהיה זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה, לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים למה כסה ממנו או איך התאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל:",
"ונברכו בו כל גויי הארץ, שיהיו מבורכים בשבילו:"
],
[
"כי ידעתיו, לשון ידיעה מורה לפעמים על חול רוח הנבואה על האדם, כמו ואתה אמרת ידעתיך בשם (שמות ל\"ג י\"ב), וכן כאן אמר אני בחרתי באברהם מבין כל אנשי תבל ונתתי את רוחי עליו כדי שיצוה לבניו אחריו לשמור דרך ה', ופירש מהו שמירת דרכי ה', דהיינו לעשות צדקה ומשפט, ועי\"ז תזכה האומה שתצא מחלציו לכל הטובות הנפלאות שהבטיח ה' לאברהם שאמר לו והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך וכו' להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל י\"ז ז') וכוונת הכתוב שלא בחר ה' באברהם בעבור עצמו לבד, אלא כדי שיהיה אב לעם קדוש שעמו יקיים האל הברית שכרת עם יצוריו בתחילת הבריאה, ועתה שהודיע לו פורענות סדום אין ספק שיזהיר בניו מאד לעשות צדקה ומשפט כדי שלא יבוא עליהם מה שבא על סדום בעבור שלא היה ביניהם צדקה ומשפט:"
],
[
"ויאמר ה', המלאך הנשאר אצל אברהם אמר לו בשם ה' זעקת סדום וכו', ושיעור הכתוב זעקת סדום אע\"פי שהיא רבה וחטאתם אע\"פי שכבדה מאד עכ\"ז ארדה ואראה וכו' כדרך שאפרש בסמוך:",
"זעקת סדום, זעקת העשוקים אשר יזעקו וישועו מזרוע רשעתם של אנשי סדום:"
],
[
"ארדה נא ואראה, מפסוק זה ידמה כאילו לא ידע עדיין עד היכן הגיעה רשעתם של אנשי סדום כי אמר שירד לראות אם עשו המזמתה אם לא, וחלילה לחשוב כזאת, כי השם ב\"ה חוקר לב ובוחן כליות ואין דבר קטון או גדול נעלם ממנו ית', וגם אם נאמר שהמלאך דבר כן ואצלו שייך העלם ידיעה כפי קבלתו מהאל ית', עכ\"ז לא יתכן כאן לייחס אליו העלם ידיעה כי הוא דבר בשם ה', והכתוב אמר ויאמר ה' כאילו הקב\"ה בעצמו מדבר, אולם אמתת הענין כך, השם ית' ידע בלי ספק שאנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, ושכל התקנות להחזירם למוטב יהיו לא לעזר ולא להועיל, אולם עכ\"ז ראתה חכמתו ית' לעשות בהם עוד נסיון טרם השחיתם מכמה טעמים, הא' כדי שיתעורר אברהם להתפלל עליהם כשישמע שעדיין לא נגזרה גזירה, ב' למען דעת כל עמי הארץ כי ה' לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו ולכן פותח לו פתח לשוב אם ירצה, ג' ללמד לדיינים שלא ירשיעו את הנדון עד שיבחנו הדבר, כדרך שאמרו בתנחומא על פסוק וירד ה לראות את העיר וכו', ד' כדי שלוט יבין חטאתו אשר חטא בהתחברו עם אנשי משחית כי עתה בנסיון זה יכיר רשעתם, וכיוצא מן הטעמים והנסיון היה לשלוח בסדום שני מלאכים בדמות אורחים לראות אם יקבלו אותם בשמחה או יתאכזרו עליהם ויבקשו לעשות בם נבלה גדולה, וע\"פי המעשה שיעשו יחתום גזר דינם, לכן אמר השם לאברהם בשני פסוקים אלה, אע\"פי שגלוי לפני כמה גדלה זעקת סדום וחטאתם, אעפי\"כ רוצה אני לנסותם עוד הפעם, וזה בשלוח ביניהם שנים אנשים בעלי תואר ונשואי פנים, וארדה נא ואראה אם עודם מחזיקים במעשיהם הרעים ועוד יתמידו להרשיע נגד האורחים ההם בתועבות גדולות כמו שבאה שעקתם לפני, אם לא, ואם אראה שכלו סג יחדו נאלחו אעשה בם כלה, ואם לאו אדעה מה אעשה להם, ואולי ארחמם עוד:",
"הכצעקתה, של עיר סדום כי היא היתה אם לכל ערי הככר:",
"עשה כלה, עבר במקום בינוני, כלומר אם כן הנם עושים, אעשה אותה כלה, והיא מליצה קצרה כמו אם תטיב שאת (לעיל ד' ז'):",
"ואם לא אדעה, ואם יעמדו בנסיון זה ולא ירשיעו עוד, אדעה מה אעשה להם, כדרך ואדעה מה אעשה לך (שמות ל\"ג ה'), אבל עכ\"ז יש במשמע מלת אדעה ענין הסליחה והרחמים, והכתוב לא פירש מה יעשה בם, אלא אמר בלשון סתום אדעה, כדי שיחשוב אברהם אולי יש עוד תקוה ויתפלל עליהם, אבל לפני ה' לא היה הדבר בספק כי הוא ידע בבירור שלח יעמדו בנסיון:"
],
[
"ויפנו משם האנשים, אחר שגמר דברי המלאך שאמר זעקת סדום וכו', חזר לסיפורו הראשון ואמר ששני המלאכים פנו משם והלכו לסדום, ואברהם מעת הפרדם ממנו עד בואם לסדום עידנו עומד לפני המלאך הנשאר, ומפרש אח\"ז מדוע נשתהה כ\"כ, לפי שנגש אברהם והתפלל:"
],
[
"ויגש, אינו הגשה מקומית אלא התעוררות לישא בעדם רנה ותפלה, כדרך ויגשו אליו ויאמרו (במדבר ל\"א ט\"ז):",
"האף תספה צדיק עם רשע, בתמיה הגם תעשה כדבר הזה לכלות צדיק עם רשע, כי ממה שאמר לו האל מלת כלה, הבין אברהם שיעשה כליון גמור בכל אנשי העיר, והנה התפלה הזאת התפלל אברהם לה', כי לו לבדו הרחמים והסליחות, רק עם המלאך דבר להשיב לו דבר מאת ה', והוא השיבו כל התשובות בשם ה' שולחו, ועיקר תפלתו לא היתה כ\"א להציל את הצדיקים לבדם לא שבזכותם ינצלו גם הרשעים, כי כאשר שמע אברהם שההשחתה תהיה ע\"י המלאכים הנשלחים היה מתירא פן תעבור כוס גם על הצדיקים, שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ומשחית הכל, כמו שנאמר במצרים ואתם לא תצאו וכו' ולא יתן המשחית וכו', שמענו שהיה המשחית נוגף גם את ישראל לולי אמר הקב\"ה אני יוצא בתוך מצרים, ולכן נגש אברהם ואמר האף תספה וכו', שראוי להבדיל בין צדיק לרשע, ואח\"כ אמר אולי יש וכו', הכונה שאם יש שם חמשים צדיקים ישא למקום ולא ישלח שם המשחית, אלא ימית הרשעים בדרך אחר כדי שינצלו הצדיקים, ופי' למען החמשים הצדיקים שינצלו עצמם לא שיצילו אחרים, כי מתחלה לא התפלל על הרשעים שהרי אמר האף תספה צדיק עם רשע, ואח\"ז אמר בפסוק שלאחריו שאם לא תעשה כן ותשלח עכ\"ז מלאך המשחית ובלי ספק גם הצדיקים יסופו עמהם, חולין הוא לך דבר זה להמית צדיק עם רשע, כך נראה המשך הכתובים:"
],
[
"בתוך העיר, סדום כי היא העקרית והגדולה שבהם ומלך סדום היה ראש לכל המלכיות שבמקום ההוא, לכן על הרוב יזכיר סדום לבדה ובכללה גם שאר ערי הככר, כמו ואנשי סדום רעים וכו' (לעיל י\"ג י\"ג) ואין ספק שגם אנשי עמורה אדמה וצבוים רעים היו, וכן ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע וכו' (איכה ד' ו'), וגם שאר העיירות נהפכו כמו רגע וכן הנביא זכר סדום ובנותיה (יחזקאל י\"ו) להורות ששאר העיירות היו טפלות לה:",
"ולא תשא למקום, ולא תשא עונם כי סליחת העון היא נשיאתו ונטילתו מעל האדם, ופי' למקום, המקום אשר ימצאון שם הצדיקים אם בסדום או באחרת, אותו המקום בלבד ימלט ולא יכנס בו המשחית כדי שינצלו הצדיקים שבתוכו, והיתה ג\"כ כונתו אם ימצאון חמשים צדיקים מפוזרים בכל הערים, ימלטו כל הערים מגזירת המשחית:"
],
[
"חלילה לך, שרשו חלל והוא הפך הקדושה, כמו ואחלל שרי קדש (ישעיה מ\"ג כ\"ח), ופירושו דבר חולין יהיה לך זה ומאחר שאתה האל הקדוש לא אאמין שתעשה דבר חולין כזה, אלא תתן לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, ויגבה ה' צבאות במשפט הזה להבחין בין צדיק לרשע:",
"כצדיק כרשע, כאשר יתחברו ב' כפ\"י הדמיון יורו על הפלגת הדמיון וחוזק השווי ביניהם, ותהיה הכונה זה כזה וזה כזה, וכן פה והיה הצדיק כרשע והרשע כצדיק שניהם שוים, רק שקיצר בלשון:",
"השופט כל הארץ, וכי מי שהוא שופט כל הארץ לא יעשה משפט אמת, והנה אברהם ידע שהשם שופט צדק ואין בו עול חלילה, ולא הסתפק ח\"ו אם יעשה משפט אם לא, אלא היה מקנא לשמו הגדול שלא יחולל בין הגוים, כי כל חשקו של אברהם היה לפרסם דרכי טובו ית' לבני אדם, ולפי שהיו אז יושבי תבל משוקעים בהבלים ולא ידעו את ה' ואת דרכיו, היה חושש אברהם פן ידברו סרה על ה' בראותם המשפט הקשה הזה שכולל צדיקים ורשעים יחד, ואף אם אמת הדבר שלפעמים כך תגזור חכמתו ית', כמו שקרה בימי דוד על שפקד את ישראל והמשחית הכה בעם שבעים אלף איש עד שדוד התפלל ואמר ואלה הצאן מה עשו (ש\"ב כ\"ד י\"ז), הנה טעם הדבר הוא סוד כמוס ליראיו, אבל הגוים ההמה בימי אברהם לא יעצרו כח לבא בסוד ה', וישיתו בשמים פיהם לדבר און על משפטי ה', לכן התפלל אברהם שעכ\"פ יעשה בעבור שמו הגדול שלא יחולל ביניהם, וזאת היתה כוונתו במלת חלילה:"
],
[
"אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי, אברהם לא אמר אלא בתוך העיר, והשם השיבו בסדום בתוך העיר, וכן אברהם אמר ולא תשא למקום, והשם השיבו לכל המקום, והענין כך, אל תחשוב שאמית צדיק עם רשע, אלא אף הרשעים לא אשחית אם אמצא שם צדיקים שיגינו בעדם, כי כן דרכי להציל גם הרשעים בזכות הצדיקים, ולכן אם אמצא רק בסדום או בעמורה או בעיר אחת לבדה חמשים צדיקים, אציל בזכותם כל המקום אשר נגזר עליו להשחית, כלומר גם שאר ערי הככר אע\"פי שלא יהיה בם אפילו צדיק אחד, והודיעו בזה דרכי טובו ית' שהוא סולח לעונות הרבים בשביל זכות המעטים, כמו שנשא עון עושי העגל בעבור זכות משה, כמפורש בקבלה ויאמר להשחיתם לולי משה בחירו וכו' (תהלים ק\"ו כ\"ג), ובמקומו אפרש, והנה כששמע אברהם שיציל גם הרשעים בזכות הצדיקים, התאמץ יותר בתפלתו, ולא די שהתחנן שלא יתן המשחית לבא אל בתי הצדיקים לנגוף, אלא התפלל גם על הצלת הרשעים והלך בהדרגה אולי יחסרון חמשה, אולי ימצאון שם ארבעים, שלשים, עשרים, ועשרה, ובכל אלה היתה כונתו על כל הערים:",
"בעבורם, בעבור זכותם, אבל אברהם לא אמר בתחילה בעבור, אלא למען, וזה אות על יושר פירושנו, כי יש הפרש בין מלת בעבור למלת למען, ואברהם ביקש שישא למקום למען הצדיקים, כלומר כדי שלא ימותו גם הצדיקים עם הרשעים, אבל השם השיבו שישא לכל המקום בעבורם, דהיינו שיציל גם הרשעים בזכותם:"
],
[
"הואלתי, לשון רצון:",
"ואנכי עפר ואפר, אע\"פי שעפר הייתי ואפר אשוב, והכוונה על הגוף:"
],
[
"אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה, שיעורו אולי יחסרו חמשה מן החמשים:",
"בחמשה, בעבור חמשה שיחסרו:",
"לא אשחית אם אמצא שם, ולא אמר לו דע שאין שם כמספר הזה, כי עדיין לא הביא עליהם הנסיון האחרון שדברנו עליו למעצה (פסוק כ\"א), ולכן כנגד אברהם הניח הדבר בספק, אבל כלפי שמיא ליכא ספקא, והוא ב\"ה ידע שאין בהם אפילו צדיק אחד, ולכן אברהם שלא ידע עדיין איך יפול דבר הנסיון השכים בבקר והשקיף על פני סדום, ובראותו כי נשחתו הבין למפרע שהיו כלם רשעים:"
],
[],
[
"לא אעשה, כלה בהם:"
],
[],
[
"אך הפעם, רק הפעם הזאת:"
],
[
"ואברהם שב, מן המקום שלוה שם המלאכים, כישם נאמר לו זעקת סדום וכו', ושם התפלל:",
"למקומו, אל אלוני ממרא:"
]
],
[
[
"שני המלאכים, כי השלישי הלך לו כמו שאמרנו, והנה קראם כאן מלאכים מפני שלא עשו מעשה אנשים בביאתם לסדום, אלא הלכו מהלך רב בזמן מועט, כי הם אכלו בבית אברהם בצהרים ועל המאכל האריכו הדברים ועכ\"ז באו לסדום בערב, ועשו זה בכוונה כדי ליכנס לעיר בערב דוקא, לראות אם יהיה איש שיאסף אותם הביתה ללון שם, כי עתה מתחיל הנסיון שדברנו עליו למעלה (י\"ח כ\"א):",
"ולוט ישב בשער סדם, הנה אנשי סדום היו מכת המנאצים ורשעים גדולים, והיו בוחרים בכל המעשים המגונים שדעתו של אדם מכרעת אסורם, כמו הגזל והחמס והרציחה והמרד וכיוצא, ובהיות ארצם שמנה וטובה כגן ה' והיו באים שמה עניים רבים, והם היו מואסים הצדקה, לכן תקנו לכלות הרגל מביניהם והיו מודרים הנאה מכל אדם זולתם, והסכימו ביניהם שאם יבא לעירם אורח, יתעללו בו בתועבה הגדולה שזכר הכתוב אח\"כ, ומרוב הענוי והמצוק יכריחוהו לצאת מיד מעירם או ימיתוהו, והדבר מפורש בנביא הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה (כלומר התגאו בעבור ארצם שהיתה טובה ולא יחסר כל בה) ויד עני ואביון לא החזיקה (שמנעו הצדקה מהעניים) ותגביהנה ותעשינה תועבה לפני (יחזקאל י\"ו), שהיא התועבה שאמרנו כדרך שכתוב תועבה היא (ויקרא י\"ח כ\"ב), ולוט שישב זמן רב עם אברהם ולמד ממנו מעלת הצדקה והחנינה לאורחים, היה רגיל לישב בשער סדום כדי להמתין שם אם יבואו אורחים ויכניסם לביתו בחשאי באופן שלא ירגישו אנשי העיר דבר, ולכן לא היה יושב בשער ביתו כי ירא מבני העיר, גם לא היה חוזר אחר האורחים ביום מפחד אנשי המקום, אלא בערב היה הולך מחוץ לעיר בשער להמתין העוברים דרך שם:",
"ויקם לקראתם, מקרא קצר הוא וענינו ויקם וילך לקראתם, ולא המתין שיכנסו לעיר מטעם שאמרנו, אלא רץ לקראתם לדבר עמם טרם יכנסו:",
"אפים, על פניו:"
],
[
"הנה נא, לשון תחינה:",
"אדני, לשון רבים, והוא חול:",
"סורו נא, כלומר אין ראוי לכם להתעכב כאן, אלא שתסורו מן המקום הזה כדי שלא יראה אתכם אדם, ותבואו אל בית עבדכם בית בטוח, ושם תלינו אחר שתרחצו רגליכם ולמחר תשכימו בבוקר טרם יכיר איש את רעהו והלכתם לדרככם, כי אין ראוי לשבת פה כאור היום פן יפגעו בכם אנשי העיר:",
"ויאמרו לא כי ברחוב נלין, לא נסור אל ביתך כי לא לנסותך באנו, אלא נלין ברחוב העיר ונראה אם יבוא איש לאסוף אותנו אל ביתו:"
],
[
"ויפצר בם מאד, כששמע לוט כונתם ללון ברחוב, התאמץ מאד לפצור בם שלא יעשו כן, כי ידע הסכנה הגדולה שיש לכל אורח אם יתראה בחוצות העיר:",
"ויסורו אליו ויבאו אל ביתו, זכר שני דברים, כי הלכו אחרי לוט ועקמו את הדרך שלא ישגיחו בם אנשי העיר ונכנסו עמו אל ביתו:",
"משתה, קביעות סעודה על היין בהיות היין אהוב אצלו כמו שמוכיח סופו על תחילתו:"
],
[
"טרם ישכבו, הנה זמן מועט אחר שנכנסו בביתו נודע הדבר לקציני סדום ע\"י המרגלים ששמו בכל פנות העיר להשבית רגל כל אורח ועני מביניהם, ותכף שלחו לשם אנשים להוציא את האורחים מבית לוט בחזקה, וגם נתנו רשות לכל אנשי העיר לעשות באורחים ההם, ככל הנבלה שהסכימו לעשות לכל אורח, וזה טעם שבאו שם כל אנשי העיר ולא קצתם, כי להיות כלם שטופי זמה נאספו כלם סמוך לבית לוט לתכלית המגונה ההוא:",
"ואנשי העיר אנשי סדם, לפי פשוטו הוא לתוספת ביאור, אנשי העיר שהם אנשי סדום, אולם לפי שלא היה צריך לביאור זה יתכן שרומז אל רשעתם, כלומר אנשי העיר בהיותם אנשי סדום שעליהם נאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאד נסבו וכו':",
"נסבו, הקיפו הבית מכל צד כדי שלא יצאו משם בהחבא:",
"כל העם מקצה, מכל קצה העיר, כאילו אמר מן הקצה אל הקצה, ובא להודיע שאפילו עשרה שאמר אברהם לא נמצאו בהם:"
],
[
"איה האנשים אשר באו, כי ידענו בלי ספק שבאו אליך:",
"ונדעה אתם, במשכב זכור, כי שורש ידע כנוי לשכיבה, כמו ואיש לא ידעה (לקמן כ\"ד ט\"ז), והראיה לזה מתשובת לוט שרצה לפייסם בשתי בנותיו, והנה לא המתינו להרע עמהם עד אור הבקר כאשר חשב לוט, אבל טרם ישכבו באו לתבעם לאותו פועל מגונה, כי היתה כוונתם לבזותם ולנבלם כדי שישמע מעשה פתגם הרעה שיעשו, ולא יבואו עוד זרים אל ארצם, ואם לא היה כן לא היו מזכירים הזמה ההיא קודם עשותה, ועוד נבין מזה עד היכן הגיע השחת נפשותם כי לא היה להם בושת פנים להגיד בפומבי ובקול גדול כל מאוויי רשעתם ולזה אמר הנביא וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיה ג' ח'):"
],
[
"הפתחה, אל הפתח והוא החלל שבו נכנסים ויוצאים, והדלת הוא הסובב לנעול ולפתוח:",
"והדלת סגר אחריו, לוט סגר מבחוץ אחר שיצא כי ירא פן יבואו בחזקה אל הבית לקחת האנשים:"
],
[
"אלנא אחי תרעו, קראם אחים כדי לפייסם, ועוד לרמוז להם שבהיות גם הוא אחד מתושבי העיר כמוהם ראו שיקחו נקמתם ממנו, כי הוא הפר הנימוס, לא האורחים שלא ידעו מזה דבר, ולפי שעליו ליתן את הדין הנה הוא יתן להם שתי בנותיו:"
],
[
"הנה נא, לשון הזמנה וזריזות:",
"הוציאה נא אתהן אליכם, נראה שכוונת לוט לא היתה להפקיר שתי בנותיו לגמרי, אלא לדחותם בדבריו כדי שיהיה לו פנאי להציל האורחים, כי מאחר שהיו בתוך אנשי העיר חתני לוט לוקחי בנותיו, חשב שהם לא ירצו בדבר זה ויצילו את הנערות הארוסות להם מהזמה ההיא, ושבזה יתארך הענין ובין כך ינצלו האנשים וימלטו על נפשם חוץ לעיר:",
"האל, כמו האלה:",
"כי על כן באו בצל קרתי, כי על כן צריך אני להשתדל בהצלתם הואיל ובאו לחסות תחת כנפי, ונכנסו בביתי להשוב שמה:"
],
[
"ויאמרו גש הלאה, התקרב לצדדין והתרחק ממנו, כי היה לוט עומד לפני הפתח מבחוץ למנוע אותם מגשת אל הדלת לשברה, והם גרשוהו משם אע\"פי שהיה בעל הבית, וקרבו אל הדלת בחזקה, וזה טעם שאמרו גש האלה:",
"ויאמרו האחד בא לגור, מכפל הלשון שאמר ויאמרו ויאמרו שני פעמים יראה שרומז לב' כתות אנשים שהיו שם, קצתם באו בצווי קציני סדום לקחת האנשים בחזקה, והם אמרו גש האלה, כלומר פנה לנו מקום לשבור הדלת כי כך נצטווינו, ושארית העם שנתקבצו שמה למלאות תאוותם הרשעה אמרו כמוכיחים את לוט על שהעיז פניו למרות את פי קציני הארץ האחד בא לגור וכו', פי' האיש האחד הזה (דהיינו לוט) בא לגור בינינו, ואנחנו נגד נימוסי הארץ נתנו לו מלון אורחים בעברנו על מדותינו, ועתה רוצה לשפוט את מעשינו הצדקו אם לא, כי החליט ואמר רק לאנשים האל אל תעשו דבר, והפך מזה כבר הסכמנו לענות כל האורחים, ואפשר שטעם אמרם האחד ולא אמרו האיש בא לגור, לפי שאנשי סדום לא קבלו מימיהם שום אורח להתיישב בעירם אלא לוט לבדו, וגם עליו נתחרטו:",
"עתה נרע לך מהם, למ\"ד לך מושכת עצמה ואחרת עמה, ושיעורו מלהם, והכוונה נעשה לך רעה יותר ממה שנעשה להם, ובזה רמזו לו שאם לא יוציא אליהם, האורחים יקחו נקמתם ממנו, אם בעשות לו כאשר זממו לעשות להם או בעונש אחר קשה יותר:",
"ויפצרו באיש בלוט מאד, בני העיר שהוכיחוהו ואמרו לו האחד בא לגור היו מפצירים בו מאד ודוחקים ולוחצים אותו עד שיתרצה להם, כי פועל פצר אינו תמיד על פיוס דברים, אלא דומה לפועל פרץ שהוראתו הריסת הגדר והלחיצה בו, וכן פצר ענינו לפעמים דחיקה בכח, וכן מצאנו ויפרצו בו עבדיו (ש\"א כ\"ח כ\"ג), שהוא כמו ויפצרו:",
"ויגשו לשבר הדלת, בעוד שאנשי העיר דברו כזאת ללוט, בין כך ובין כך שלוחי המשפט והשוטרים נגשו אל הדלת לשברה:"
],
[
"וישלחו האנשים את ידם, המלאכים שהיו בבית בראותם שלוט היה בסכנה גדולה בעבורם, ראו באמת שהיה ראוי להנצל ופתחו הדלת והכניסוהו אלהים, ובאותו רגע נתמלאה סאתם של אנשי סדום ונחתם גזר דינם להעקר מן העולם, כי הנסיון שעשו בם הוכיח שכלם השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב:"
],
[
"בסנורים, חולי של שממון במחשך העין והלב, שאינו רואה אלא בערבוביא וכן הלב משתגע שאינו יכול לחשוב מחשבות ואינו יודע מה לעשות, והנה מלת הכושב על המלאכים שהם הכו אנשי סדום במכה הנפלאה הזאת לאות כי קרבה עת פקודתם:",
"מקטן ועד גדול, לא שכולם היו בבת אחת סביבות הבית אלא זה אחר זה, כי הראשונים כאשר הוכו בסנורים וחפשו למצוא הפתח עד שלאו למצוא, נתפזרו אנה ואנה בתמהון לב, ובאו אחרים לשבור הדלת והכו גם המה כראשונים, וכן פעם אחר פעם עד שהוכו כלם מקטון ועד גדול, כי כבר אמר למעלה שכל העם מקצה נתחברו לעשות הנבלה, וטעם העונש הנפלא הזה לא היה להציל את לוט מידם, כי היה יכול להנצל באופנים שונים בהיות מלאכי עליון בביתו, אלא היה מחכמתו ית' להכותם בסנורים כדי שלא ימלט גם אחד מהם באותה הלילה, ולא למחרת כצאת לוט וביתו מן העיר, שלא ירדפו אחריו עד צוער וימלטו גם המה בראותם האש סביבותם, וכן קרה למצריים שהיה מאפל סביבם כל הלילה עד שנטבעו בבקר:",
"וילאו. טרחו ונסו כמה פעמים למצות הפתח עד שנלאו ואמרו נואש:"
],
[
"עד מי לך פה, שיעורו מי לך עוד פה, ור\"ל העוד לך קרובים בעיר מלבד אלו שבבית:",
"חתן ובניך ובנתיך. חתן או בנים ובנות, והיה דבורם כדרך בני אדם:"
],
[
"כי משחתים אנחנו, אע\"פי שאחד היה המשחית והאחר בא להציל את לוט, הנה עסק הפיכת סדום והצלת לוט על שניהם יקרא, כי זה עוזר לזה, ולא היו יכולים לעשות דבר זה בלא זה:",
"את המקום הזה, לא עיר סדום בלבד, אלא כל המקום שכולל כל ערי הככר:",
"כי גדלה צעקתם, צעקת העשוקים והאביונים אשר התעללו בם, אלה צועקים עליהם:",
"וישלחנו, בבנין הכבד, לפי שהוא שילוח של השחתה כדכתיב ושן בהמות אשלח בם (דברים ל\"ב כ\"ד), והנה עתה הודיעו ללוט שהם שילוחיו של מקום, כי עד עתה היה סבור שהם בני אדם:",
"לשחתה, בכינוי נקבה, כי הוא מוסב אל המדינה או אל הארץ ההיא, אבל מקום על הרוב לשון זכר הוא:"
],
[
"אל חתניו לקחי בנותיו, לפי פשוטו לא היו לו רק שתי בנות והיו ארוסות לב' אנשים מבני סדום, כי חתן יקרא גם טרם הנישואין בעודנו ארוס ואילו היו לו ב' בנות אחרות נשואות כבר, היה הכתוב אומר וידבר אל בנותיו כי הם עיקר:",
"ויהי כמצחק בעיני חתניו, כמו איש מצחק שדבריו אינם כלום, כי גם חתניו היו כשאר אנשי סדום מכת האפיקורוסים ומורדי אור, ולא האמינו בה' ובנפלאותיו, ולא היה בהם איש ששם לבו לדבר ה' זולתי לוט לבדו:"
],
[
"וכמו השחר עלה, כאשר היה זמן קרוב לעלות השחר:",
"ויאיצו, לשון מהירות ודחיקה, והיה החפזון הזה לפי שבאשמורת הבוקר יתחיל הפורענות כמו שנבאר:",
"הנמצאות, המזומנות לך בבית להצילם, ולא תחזור עוד אחר חתניך הרשעים:",
"פן תספה בעון העיר, שלא תמות גם אתה בעונש אנשי העיר:"
],
[
"ויתמהמה, לשון מהמה נופל על המתעכב שלא ברצונו ורק בעבור איזו סבה שתכריחהו להתעכב, ואין כן שורש אחר שהוא על עכבה ברצון כמו ואחר עד עתה (לקמן ל\"ב ה') ושם אפרש, והנה לוט צדיק היה והאמין בדברי המלאכים, ולולי שהוצרך להתעכב בעיר לדבר על לב חתניו להצילם, לא היה מתמהמה רגע, ולכן כתוב ויתמהמה ולא ויוחר, להעיד שלא היה אשם על עכבתו, אולם אשתו מרשעת היתה ככל אנשי סדום, כי מבנות אנשי העיר לקחה לו לוט לאשה, שהרי במלחמת כדרלעומר עדיין לא היה נשוי, כי שם כתוב ויקחו את לוט ואת רכושו (לעיל י\"ד י\"ב), ולא הזכיר אשתו, וכשהלך לו שנית להתיישב בסדום אז נשא אשה מבנות המקום, והכתוב העיד שהיתה רעה וחטאה כמוהם, ולזה לא אמר ויתמהמהו, אע\"פי שהמתעכבים היו ד', הוא ואשתו ושתי בנותיו, להודיע שהוא לבדו התעכב נגד רצונו, אבל אשתו ובנותיו היו חפצות להשאר שם והיו מסבבות סבות שלא לצאת כי לא האמינו בדברי ה', ורק בזכותו של לוט ניצולו, ועוד אדבר על זה בסמוך:",
"ויחזיקו, היו מושכים בהם בחזקה למהר לשלחם:",
"בחמלת ה' עליו, עליו ולא על אשתו ובנותיו כי רשעות היו, והנה אע\"פי שלוט צדיק היה ולא למד מדרכי בני סדום, עכ\"ז חטא לעזוב חברת אברהם הצדיק וללכת להתחבר עם אנשים פושעים, ובעבור זה היה ראוי שילקה גם הוא קצת כאשר יצא הקצף על שכניו הרעים, כדרך שאמר הנביא אל יהושפט בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (ד\"ה ב' כ' ל\"ז), ולכן השם ב\"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, צירף עמו זכות אברהם וחמל עליו, ולזה כתוב להלן (פסוק כ\"ט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וכו':"
],
[
"ויהי כהוציאם וכו' ויאמר, מלמד ששניהם הוציאו את לוט ואת משפחתו, ומיד חזר האחד לסדום לשחתה, והשני אמר ללוט המלט וכו', ולזה כיון יב\"ע:",
"המלט על נפשך, כמו בנפשך, כלומר המלט מהר ממקום זה למען תהיה לך נפשך לשלל:",
"אל תביט אחריך, טעם האיסור הזה אינו כדי שלא יראה בהכרת רשעים, כי הכתוב אומר ושלומת רשעים תראה (תהלים צ\"א ח'), ולמה במשפט סדום לא ישמח צדיק כי יחזה נקם ? אלא הענין כך, השם ב\"ה לבדו בוחן לב, וזולתו אין יודע, ואפי' המלאכים אינם יודעים עומק המחשבה שבלב, כמו שכתוב כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (ד\"ה ב' ו' ל'), ולכן כשראו המלאכים שהם מתעצלים לצאת, חשבו שכולם היו מסופקים בדבר ה', ושגם לוט פוסח על שתי הסעיפים היהיה כדבר הזה אם לא, ולכן אמר לו, השמר לך מהביט אחריך לראות היעמדו דברינו שאמרנו בשם ה' שתשחת העיר, כי מי שיעשה מעשה זה מחוסר אמונתו, ילכד גם הוא בעון אנשי סדום שאינם מאמינים בה', אולם השם ידעכי לוט מאמין בדבר, וסבב צווי זה כדי שתמות אשתו בעברה על דברי המלאך ותקח כפלים ככל חטאותיה, כמו שיתבאר:",
"ההרה המלט פן תספה, ואח\"כ אמר לו כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה, א\"כ איך יספה בעון העיר, אם לא יתחיל הפורענות רק אחר בואו שמה? אלא צריך לידע שעונש אנשי סדום כלל שני דברים כמו שנוכיח מן הכתובים, א' המטרת גפרית ואש שהתחילה מיד בעלות השחר להמית הרשעים, ולזה הזהירו אל תביט אחריך בעבור רדת האש, והב' היא המהפכה שהתחילה כאשר יצא השמש על הארץ, ועליה אמר כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה, ולקמן יתבאר יותר:"
],
[
"אל נא, אל תצריכוני לעלות ההרה כי לא אוכל למהר פעמי כל כך:"
],
[
"להחיות את נפשי, להשאירני חי:",
"תדבקני, תשיגני, ושיעור הכתוב כך הוא, הנה נא מצא עבדך חן וכו' להחיות את נפשי (באופן שאמלט ההרה, אך) אנכי לא אוכל להמלט ההרה (ולבא שמה מהר, כי יראתי) פן תדבקני הרעה (בטרם אבוא שמה) ומתי (ועכ\"ז אמות, ולא יועיל לי חסדך, לכן אבקש) הנה נא וכו':"
],
[
"קרבה לנוס שמה, לפי פשוטו שאיננה רחוקה כמו ההר ואוכל מהר לנוס שמה:",
"והוא מצער, עיר קטנה, ואנשים בה מעט, ואין לך להקפיד אם תניחנה עתה:",
"אמלטה נא שמה, תן לי רשות להמלט שמה:",
"הלא מצער הוא, הוא כמו מאמר מסוגר, ושיעורו אמלטה נא שמה (הלא מצער היא) ותחי נפשי, ואז תחיה נפשי כי אנצל שם:"
],
[
"לבלתי הפכי את העיר אשר דברת, אם הכוונה שיציל עיר צוער בגללו ולא יהפכנה, יקשה מאד איך יהיה זכותו של לוט עדיף משל אברהם שלא זכה בתפלתו להציל אפילו איש אחד, ובמה יזכה לוט להציל עיר שלמה? ועוד משוא פנים יש בדבר ! אם אנשי צוער רעים כאנשי סדום למה ימלטו ? ואם אינם רעים כ\"כ, למה השיב המלאך הנה נשאתי פניך וכו' דמשמע שבזכות לוט נצולו אע\"פי שלא היו ראויים לכך, וכבר נגזרה הגזירה גם עליהם? ועוד לוט התפלל רק להצלת עצמו ואמר אמלטה נא שמה, ולא אמר שא נא למקום ההוא בעבורי, ולמה השיבו המלאך לבלתי הפכי את העיר? לכן לבי אומר לי שגם על צוער עברה כוס חמת ה' אחרי שיצא לוט משם, כי גם היא בכלל ערי הככר היתה, ומשנהפך כל הככר ידענו שנהפכה גם היא עם שאר הערים, ורק האריך לה המלאך זמן מועט כדי שיוכל לוט להנפש שמה שעה או שתים מיגיעת הדרך ואח\"כ ימהר להמלט ההרה, ולכן סיפר הכתוב אח\"כ ויעל לוט מצוער וכו' כי ירא לשבת בצוער, ואילו הבטיחו המלאך להציל את צוער לגמרי, ממה היה מתירא? אלא מאמר לבלתי הפכי וכו', ענינו לפי שעה לא אהפכנה והיה ירא לוט שמא יתעכב שם יותר מן הזמן שקצב לו המלאך ותדבקהו הרעה, ולכן מהר לעלות ההרה, ולפי שנהפכה גם צוער, קראו כל חכמי העמים את הערים האלה בשם [Pentapoli] שפירושו חמשת הערים:"
],
[
"קרא, הקורא:",
"צוער, על שם והיא מצער:"
],
[
"השמש, שיעורו כשיצא השמש על הארץ אז בא לוט לצוער:"
],
[
"וה' המטיר על סדום, ולא אמר וימטר ה' כדרך הכתוב בכל מקום, לפי שפירושו וכבר המטיר, כמו שכתבנו על והאדם ידע, והענין שההמטרה והמהפכה הם שני דברים, ולכן חלקם הכתוב בשני פסוקים וסיפר כאן שכרגע צאת לוט מסדום, שהיה בעלות השחר, מיד התחיל הפורענות שהוא המטרת גפרית ואש על כל אנשי סדום ובנותיה, ונשרפו כולם מן האש הגדולה הזאת שירדה בדרך פלא, כי לא התקדרו שמים בעבים כדרך הטבע טרם המטר, אלא בהיות האויר צח נפל פתאום גפרית ואש ולזה הקדים לומר השמש יצא על הארץ, ולפי שהיה זה כעלות השחר הוצרך לוט לצאת בחפזון מן העיר כמו השחר עלה, כדי שלא תדבקהו הרעה, אולם אחרי צאתו מהעיר אע\"פי שהיה עוד בארץ הככר לא היה מתיירא פן תשרפהו האש, כי ההמטרה הזאת לא היתה אלא בערים להעניש יושביהן ולא התפשטה בכל הככר, ולכן לא נזכרו בפסוק זה אלא הערים, ובפסוק שלאחריו נזכר גם הככר:"
],
[
"ויהפך, זהו ענין אחר, כי אחרי צאת השמש שכבר נשלם פורענות הרשעים ומתו כלם מקטון ועד גדול לא נשאר בהם עד אחד, הוסיף ה' להכות את האדמה אשר הם עליה, וזה כי נהיה רעש גדול הפלא ופלא מתחת מקום הככר שבו היו הערים, ונהפכה כמו רגע כל המדינה מלמעלה למטה, וברדת הערים ורגבי האדמה למטה בתחתיות הארץ ונשתקעו עד התהום, אז גברו המים שהיו מתחת לארץ על מקום הככר ועלו למעלה, ומזה נתהווה ים המלח המפורסם לכל, ונקרא כן לפי שמימיו מלוחים מאד ומלאים זפת וגפרית, ואולי ראתה חכמתו ית' להעלות מים במקום ההוא, כדי שתכבה כרגע האש הגדולה ההיא ולא תזיק למדינות אחרות שהיו סביבות הככר, וזהו העשן שראה אברהם למחרת:",
"וצמח האדמה, משנהפך כל הככר כבר ידענו שנהפכו גם הצמחים שהיו עליה, ומקרא שאינו צריך הוא, אלא רומז לדעתי לפלא אחר שנולד אז, והוא שגם האדמה הנשארת סביבות ים המלח הפכה טבעה, לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב ואף אם יגדל עליה איזה עץ פרי, הנה לא יצליח למאומה, ולא יתן פריו בעתו, כמו שהעידו נוסעי המדינות בספריהם, שעוד היום האילנות שמצאו סביבות ים המלח לא יבשילו פריהם לעולם אבל הם תמיד בוסר, ואף אם מבחוץ מראיהן יפה, בתוך הפרי יבא רקב ויהיה לאבק ועפר ולזה כיון הכתוב באמרו וצמח האדמה:"
],
[
"ותבט אשתו מאחריו, כבר אמרנו שאשת לוט היתה מרשעת ככל אנשי סדום, ושרק בזכות בעלה יצאה משם, אבל השם שופט צדק וסבב באופן שתענש גם היא ככל חטאותיה אחרי צאתה, כדי שיבין לוט כי צדיק ה' ושבחטאה מתה, וילמד להתרחק מפועלי און ולא יתחתן עוד בם, ולזה ספר הכתוב כי בצאתם מסדום קרה מקרה שהלכה אשתו מאחריו ולא מלפניו של לוט, כי אילו הלכה לפני לוט לא היתה מעיזה פניה להביט אל העיר, ולוט עצמו היה מונע אותה, אבל היה זה למכשול עון שהלכה אחרי לוט, ומתוך כך הפכה פניה לראות הנהיה כדבר ה' אם לא, ולא הרגיש לוט בזה אחרי שנאסר גם עליו להביט אחריו, ולפי שלא האמינה בה', מיד:",
"ותהי נציב מלח, שורש היה יורה לפעמים על השתנות ההויה לדבר אחר, וכן כאן ירד עליה גפרית ואש פתאום, ונעשה גופה מצבת מלח למזכרת שחסרה אמונה דומה לעונש אנשי סדום שנחתם גזר דינם בעבור שלא עמדו בנסיון שאמרנו, כן היא לא עצרה כח להאמין בה' ונענשה, אלא שאנשי סדום נשרפו ונמוחו ואין להם חלק לעולם הבא, והיא שלא מתה בתוכם יש לה חלק לעוה\"ב כמו שתרגם יוב\"ע, ועוד נשאר גופה לדור דור מצבת מלח לאות לבני מרי, ולכן אחז\"ל (בפ' הרואה) הרואה אשתו של לוט וכו', וגם סופרי זמננו העידו שראו המצבה הזאת סמוך לים המלח:"
],
[
"וישכם וכו' אל המקום, שיעורו ללכת אל המקום:"
],
[
"וישקף על פני סדום, לדעת אם נמצאו שם עשרה וניצולו אם לאו:",
"קיטור, תימור של עשן, והוא מלשון קטורת:",
"הכבשן, חפירה ששורפין בה את האבנים לסיד או אשר מבשלין בו כלי החרס והאש דולקת בה תמיד:"
],
[
"ויהי בשחת, כלל שאחר הפרט, והודיע שבדרך זה ניצול לוט מתוך ההפכה:",
"ויזכר אלהים את אברהם, פירשנו לעיל (פסוק י\"ו) איך זכותו של אברהם הכריע הצלת לוט:",
"אשר ישב בהן לוט, באחת מהן:"
],
[
"בהר, הידוע שאמר לו המלאך:",
"כי ירא לשבת בצוער, להתעכב עוד בצוער, כי ידע שגם עליה נגזרה, להתהפך כמו שפירשתי לעיל (פסוק כ\"א):",
"וישב במערה, להסתר שם מזרם וגשם, כי לא היו לו עוד צאן ובקר ואהלים, ויראה שאבד כל עשרו בנוסו מסדום בחפזון, כי הכתוב לא זכר דבר מרכושם וקנינם להודיע שהלכו אל נפשם בחוסר כל:"
],
[
"אבינו זקן, יתכן שהיו בנות לוט פתיות וחסרות לב, הן מצד נערותם, הן מצד שנולדו בסדום ומימיהם לא יצאו משם, ולפי שאנשי סדום דבר אין להם עם כל אדם, כי השביתו רגל האורחים מביניהם, לכן בנות לוט לא ידעו דבר מתכונת הארץ וממציאות שאר העמים אשר תחת כל השמים, ובראותם הכליון הגדול בסדום ובנותיה, ושהוצרכו לברוח גם מצוער, חשבו שכל העולם נחרב במבול של אש, ושלכן נמלט אביהם במערה כי אין עוד עיר להמלט שמה, ולפ\"ז עשו מה שעשו בכוונה טובה כדי להחיות זרע על פני כל הארץ, וכבר שבחו חז\"ל הפועל הזה באמרם (נזיר והוריות) לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שהקדימה בכירה לצעירה וכו':"
],
[
"לכה, לשון זרוז והזמנה, ולא לשון הליכה דוקא, ולכן לא נשתנה בנקבה לומר לכי:",
"יין, אמרו במדרש ב\"ר מנין היה להם יין במערה, אלא ממה שהיין מרובה להן היו מחביאין אותו במערות עכ\"ל, פי' שארץ הככר היתה ארץ מבורכת ומוציאה יין הרבה, והיו מחביאין אותו במערות שלא יחמיץ וכשנחרבה כל ארץ הככר נשאר היין שבמערה הפקר:"
],
[
"בלילה, בחסרון ה\"א הידיעה דרך זרות, והראוי בלילה ההוא:"
],
[],
[],
[],
[
"מואב, כמו מאב וכן בן עמי שאבי הילד ממשפחתה הוא, וכיונו בשמות האלה להודות על מעשיהן שחטאו בשוגג לא מרוח זנונים אלא מכוונה טובה בחשבם שהעולם חרב, ונכתב הסיפור הזה להודיע קורבת שתי האומות האלה עמון ומואב עם ישראל, ועכ\"ז לא קדמו אותם בלחם ובמים בצאתם ממצרים, עד שבא הציווי עליהם לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו וכו' (דברים כ\"ג ד'), כמו שנבאר שם:"
]
],
[
[],
[
"אל שרה, על שרה, ורבים ככה:",
"אחותי הוא, לא היה זה כמו במצרים כי שם נאמר ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך כי אנשי זמה הם, אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם בעבור שלא ידע מה טיבם, אמר אחותי היא כמנהגו תמיד, וכמו שהתנצל לבסוף עם אבימלך:",
"וישלח אבימלך, אע\"פי שהיתה בת צ' שנה, חזרה לנערותיה אחרי בשורת המלאך, אבל בלקיחתה לא נזכר דבר מיופיה כמו שזכר בלקיחת פרעה, לפי שאבימלך לא לקחה רק בעבור ששמע שהיא אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו:"
],
[
"ויבא אלהים, כענין שנאמר בלבן ובבלעם, ולא נזכר בהם וירא אליו ולא מראות אלהים ולא דבור כמו שנזכר באבות ובשאר נביאים להבדיל בין נבואה לנבואה כדרך במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י\"ב ו'), כי לפי האמת לא נראה להם האל ית' כלל, אבל בא להם קול אומר בלבד:",
"הנך מת, הנך בן מות משני טעמים, האחד שלקחת אשה בחזקה ונגד רצונה, והב' כי היא בעולת בעל, וזה טעם וא\"ו של והיא:"
],
[
"ואבימלך לא קרב אליה, כי השם לא נתנו להרע עמה, כמו שאמר לו אח\"כ:",
"הגוי גם צדיק תהרג, שיעורו הגם גוי צדיק תהרוג, ואמר כן בעבור עמו ואע\"פי שלא אמר לו השם אלא הנך מת, דמה בדעתו שיצא הקצף גם על עמו ולפי שראה שמיד אחרי ביאת שרה בביתו, נענשו גם בני ביתו בעבורו במכה הנפלאה שזכר הכתוב אח\"כ, דן בדעתו שכל עמו יהיה בן מות אולם עכ\"פ לשון גם קשה כאן, כי מה בא לרבות? והיה לו לומר התהרוג בעבורי גוי צדיק, או שיכלול גם הוא עמהם בתואר צדיק כמו שאמר אח\"כ בתום לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת, וא\"כ היה ראוי שיאמר התהרוג מלך צדיק, ובני עמו הצדיקים, לכן יראה לי שכיון אבימלך להפיכת סדום שקרה באותו זמן, כי בשמעו המשפט הנורא על הערים ההמה, אחזתו פחד ורעדה מפני אלהי המשפט, ובשמעו עתה חרון אף ה' עליו ועל בני ביתו ושנגזרה עליו מיתה, חשב שלא יהיה תקומה גם לעמו, וכלם יסופו יחד כאנשי סדום, לכן אמר הגם הגוי הצדיק הזה שאין עול בכפיו תהרוג כמו שהרגת אנשי סדום הרשעים, חלילה לך, כי אני ועמי נקיים בדבר, שהרי הוא אמר לי וכו':"
],
[
"והיא גם הוא, ומאחר שגם היא הסכימה בדבר אע\"פי שאפשר שיולד לה סכנה בעבורו, דנתי בעצמי שבלי ספק דבריהם אמת, ולפיכך גם אם הייתי שוכב עמה לא הייתי אשם בדבר:",
"בתם לבבי ובנקין כפי, הלב כנוי למחשבה, והכף אל המעשה, והכונה שלא חטא לא במחשבה ולא במעשה בלקיחתו זאת, והתנצל כ\"כ כי ירא לנפשו מאד, ואחרי שראה כליון סדום היה תמיד פחד אלהים לנגד עיניו:"
],
[
"גם אנכי ידעתי, הממני יפלא כל דבר, הלא אנכי בוחן כליות, ומחשבות לבבך לא נעלמו ממני, וא\"כ התנצלותך לפני ללא צורך, וכדי להראותך שגלוי לפני, כי בתם לבבך עשית זאת, דע שאני מנעתי אותך מחטוא לפני, כי אני שומר דרכי צדיקים, לבל יפלו ברשת החטא כדרך ושמר רגלך מלכד (משלי ג' כ\"ו), אבל מה שאמרתי הנך מת, הכונה אם לא תשיבנה מיד, כמו שיפרש אח\"כ:",
"לא נתתיך, לא הנחתיך, ואינו זז מלשון נתינה ממש, כי ענינו לא נתתי לך כח לעשות חפצך ומניעת הכח הזה היא המכה שבאה פתאום לאבימלך בעבור שרה עד שלא היה יכול להתקרב אליה, כמו שמפרש בסוף הענין, שהשם רפא אותו ואנשיביתו, כי עצור עצרוכו':"
],
[
"ועתה, בהיות שכבר לקית בעבורה, אין לך תקנה אלא שתשיבנה מיד, כדי שלא יגדל ענשך ותהיה בן מות:",
"כי נביא הוא, ואל תדאג פן יחשוד אותך ששכבת עמה, כי הוא נביא ויודע שלא נגעת בה ויקחנה ממך:",
"ויתפלל בעדך שב על השב אשת האיש, אם תשיבנה לו אז יתפלל בעדך, כי מאמר כי נביא הוא מסוגר, ושיעורו השב אשת האיש (כי נביא הוא) ויתפלל בעדך, והטעם כי צריך אתה רחמים מאחר שלקחת לך אשת איש בחזקה:",
"וחיה, שתשאר חי ולא תמות, ובכלל החיים גם הרפואה, שתתרפא מחלייך:",
"דע כי מות תמות, לפי שתהיה מזיד בדבר לא שוגג:",
"אתה וכל אשר לך, כי חטאת המלך לכל אנשי ביתו תחשב:"
],
[
"וייראו האנשים מאד, בעבור שראו באותו פרק ממהפכת סדום, כמו שאמרו בב\"ר:"
],
[
"מה עשית לנו, כפי דעת בעל הטעמים יהיה שיעור הכתוב כך מה עשית לנו (ומה חטאתי לך) כי הבאת וכו', ולכך כיון לומר עלי ועל ממלכתי בעבור מלת לנו שהיא לרבים:",
"חטאה גדלה, לשכב את אשת איש ומכאן שהיו אנשי גרר משתמרים עצמם מן הניאוף:",
"מעשים אשר לא יעשו, לגרום היזק לאיש לא ידעתו קודם לכן, ואין לך איבה עמו וכל זה בלתי תועלתך, ואין דרך לעשות כן:"
],
[
"מה ראית כי עשית, מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן:"
],
[
"כי אמרתי רק אין יראת אלהים, ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה, ולא ידעתי אל איזה מקום נבוא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת וחשבתי לי בו הצלת נפש, ולא החלותי בדבר בבואי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא:",
"והרגוני, ואולי יהרגוני:"
],
[
"אחתי בת אבי הוא, וגם זאת אתנצל לפניך שלא דברתי שקר כי אם אמת שהיא אחותי בת אבי, כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח, וכן קרא אברהם ללוט אח אע\"פי שהיה בן אחיו, והנה עקר התנצלות אברהם לא היתה להראותם שאין שקר בפיו, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה ואין חלוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר, אלא כך אמר אברהם, אני לפי דרכי אמרתי כן לפי שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה ישאלוני אם היא גם אשתי מאחר שמותרת לי, וכיון שלקחוה עבדיך בחזקה ולא שאלוני דבר, אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והחרשתי:",
"אך לא בת אמי, אולם זה שאמרתי אחותי היא, לא שהיא אחותי ממש שיצאה מבטן אמי אלא להיותה בת אחי קראתיה אחותי, כמנהג בני אדם אז לקרוא לבת האח אחות, ולכן בהיותה מותרת לי, ותהי לי לאשה:"
],
[
"ויהי כאשר התעו, כאשר הגלני הקב\"ה ממקומי שנאמר לך לך מארצך (לעיל י\"ב א'), והוציאני משם להיות תועה בארץ נכריה, כדרך תעיתי כשה אובד (תהלים קי\"ט קע\"ו), ולפי שהייתי נד ממקום למקום וידעתי שאעבור במקום רשעים, לכן אמרתי לה זה חסדך וכו':",
"אמרי לי, כמו עלי או בעבורי:"
],
[
"ויתן לאברהם, כדי שיתפייס ויתפלל עליו:"
],
[
"הנה ארצי לפניך, ולא שילחו מארצו מיד כמו שעשה פרעה, כי אבימלך היה ירא אלהים, ועכשיו שהכיר מעלת אברהם עד שבעבורו בא אליו האלהים בחלום, היה חפץ לכרות עמו ברית אחוה, כמו שעשה אא\"כ, ולכן עשאו כתושב העיר, ונתן לו רשות להתיישב במיטב ארצו:"
],
[
"ולשרה אמר, אבימלך לפייסה:",
"הנה נתתי אלף כסף לאחיך, הנה מלבד הצאן והבקר והעבדים והשפחות שנתתי לאברהם לכבדו במנחתי בעבור היותו נביא ה' ואהוב לאלהיו, נתתי לו ג\"כ אלף כסף בעבור שהוא אחיך, כלומר בשביל המעשה הזה שאירע לך בארצי בעבור שאברהם רצה להקרא אחיך, וזה כדי שבני עמי לא יזלזלו בכבודך ויכירו שלא נגעתי בך, כי אילו התעללתי בך אפילו בשוגג לא היה עוד לפי כבודי לתת מתנות לבעלך ולהושיבו בארצי, אלא הייתי משלח אתכם מיד, כדי להסיר חרפתי ממני, שלא יאמרו זאת האשה אשר שכב עמה המלך:",
"הנה הוא לך כסות עינים, הדבר הזה שנתתי לו יהיה לך כמו כסות ומלבוש לכסותך מכל חשד, ור\"ל שלא ישיגך בושת על זה, או פירושו שכלם יכסו עיניהם מראות בך בביזוי, באמרם המלך הוצרך לפדות נפשו באלף כסף על שלחו יד באשת הנביא וחד מן חבריא פירש מלת כסות מלשון כי יסיתך אחיך (דברים י\"ג ז') והכ\"ף משמשת, ודעתו בפירוש הכתוב כך, ראשונה הוכיח אבימלך את אברהם אבל הוא מצא מענה לאמר, להציל נפשו עשיתי זאת, ואבימלך קבל דבריו ונתן לו מתנות, אח\"כ בא אל שרה להוכיח גם אותה ולשמוע מה בפיה, ואמר לה:",
"הנה נתתי אלף כסף, לאיש אשר קראת אחיך, ודעי וראי כי רע ומר, אמרך אחי הוא! כי הנה הדיבור הזה הוא לך כמו מסית עינים לכל רואיך ולכל שומע שמעך כמוני היום, כי כראותנו את יופיך וכשמענו היותך פנויה לא נשמר מקחתך לאשה, והיא נוכחת וקבלה תוכחתו כי לא יכלה לענות אותו, וגם זה הפירוש נכון לולי האתנח שבמלת אתך:",
"לכל אשר אתך, הם בני ביתך או שאר האנשים הרואים זאת כעת:",
"ואת כל ונכחת, אבל עם כל האנשים אשר לא ראו את כבודך אשר הוצרכתי לפייסך באלף הכסף אשר נתתי לאחיך, תהיי נוכחת על ידי האנשים אשר ראו כעת את כבודך, והם יגידו לכל את אשר ראו בעיניהם, ובדרך זה ימליצו בעדך ויצדיקוך, וכל לשון תוכחה הוא בירור דברים בראיות:"
],
[
"וילדו, שב אל אבימלך ואשתו ואמהותיו, כי בלא כן היה אומר ותלדנה, אולם לפי ששורש ילד הושאל לענינים רבים המורים על יציאת הדבר הסתום לחוץ, כמו והרה עמל וילד שקר (תהלים ו' ט\"ו), לכן נכון לפרש שנעצרו נקביו לאבימלך בלי לצאת החוצה, כאשר קבלו חז\"ל שנסתמו כל נקביהם, ובפסוק הבא שזכר רחם לא נזכר בו רק לבית אבימלך שהם אשתו ואמהותיו, ולא הוזכר אבימלך שם כלל, ואולם בפסוק שלפנינו שמודיע בו רפואת כלם עם אבימלך לא נזכר בו רחם, ואמר וילדו שהושאל גם לשאר דברים היוצאים לחוץ:"
],
[
"בעד כל רחם, עצירת הרחם הוא שלא תהר האשה, אבל עצירה בעד הרחם הוא שלא תלד, והנה לא פירש הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר:"
]
],
[
[
"וה' פקד, אין פקידה אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד, וכשבא הלשון הזה אצל ה\"ית יורה שהגיע הזמן שבו ימלא ה' את דברו והבטחתו, כמו לשון זכירה שיורה על יום הגמול:",
"כאשר אמר, זוהי בשורת המלאך שוב אשוב אליך וכו':",
"ויעש ה' לשרה כאשר דבר, זהו ענין אחר ולכן חזר לכפול שם ה' ושם שרה, ואילו היה חוזר למה שלמעלה היה די לומר ויעש לה כאשר דבר, אלא הענין הוא שגידל שמה בעיני העמים ועשאה אם לאומה הנבחרת, כדרך שפירשנו (לעיל י\"ז ט\"ז) בברכה שבירכה ה':"
],
[
"לזקניו, בימי זקנותו:",
"אשר דבר אתו, כנוי אותו שב אל המועד, כי השם דיבר וקבע את המועד באמרו למועד אשוב אליך:"
],
[
"הנולד לו אשר ילדה לו שרה, כבר ידענו כל זה, אלא בא לתת שני טעמים לקריאת שם יצחק, הא' הנולד לו, כלומר נולד לאברהם שצחק בשמעו בשורת הזרע, שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק, וב' אשר ילדה לו שרה, שגם היא צחקה בקרבה:"
],
[],
[
"ואברהם בן מאת שנה, כבר נודע זה מהפרשיות הקודמות, אך הוא חוזר אל הפסוק שלאחריו, והכוונה לפי שהיה אברהם בן מאת שנה בהולד לו וכו' לכן אמרה שרה צחוק וכו':"
],
[
"צחק עשה, הוא צחוק של שמחה, כי בכל השומע שילדתי בן ישמח בעבורי ויצחק לי כמו שיצחק האדם לדבר התימה:"
],
[
"מי מלל לאברהם, מי הוא האיש אשר יגיד מתחלה לאברהם הדבר הזה שתיניק בנים שרה, אין בעולם מי שיאמר לו כן, כי לא עלה על לב איש דבר פלא כזה ולכן כל השומע יצחק לי, ואפשר עוד שרמזה במלת מי אל המלאכים שבאו לאברהם בדמות אנשים, ואחד מהם אמר והנה בן לשרה אשתך והיא צחקה עליו בחשבה שהוא איש, ועתה אמרה, עכשיו נתאמת לעין כל שהאיש הדובר לאברהם עתידות כאלה לא בן אדם היה, כמו שחשבתי אז, אלא מלאך ה' צבאות, שהרי ילדתי בן לזקוניו, ועכ\"פ עיקר כוונתה בדבריה לתת שבח להקב\"ה השומר הבטחתו, והנה הזכירה תחלה עיקר הנס שילדה אחר שחדל לה האורח, ועל זה אמרה היניקה בנים שרה, ואח\"ז זכרה הנס הנעשה לבעלה שהוליד בהיותו זקן, וע\"ז אמרה לזקוניו:"
],
[
"ויגמל, נבדל מן הדדים ונשלמה יניקתו:",
"ביום הגמל, עשה משתה כמנהג אז, וכמו שמצינו בשמואל כאשר גמלתו הביאתו שילה וקרבנות עמו, והנה לא עשה משתה על הלידה ולא על המילה לפי שכבר הבטיחו השם על אלה, אבל על ההנקה שהיה נס חדש, כי לא נפסק חלבה עד גמלה אותו אף כי היתה זקנה, עשה משתה לתת הודאה לאלהיו על הפלא הזה שהוסיף לעשות עמו:"
],
[
"ותרא, מלת ותרא חוזרת על מצחק, וענינו ותראהו מצחק, ומאמר אשר ילדה לאברהם הוא כמו מאמר מסוגר, וענין הצחוק הזה הוא ללעג, כי בעת המשתה שזכר למעלה היה ישמעאל מתלוצץ באמרו, מאבימלך נתעברה שרה, כפי מה שהיה שומע מליצני הדור, ושלכן אין ראוי שיצחק יירש את אברהם, ותהיה א\"כ לו כל הירושה, ולזה השיבה שרה כי לא יירש וכו':"
],
[
"גרש האמה הזאת, לפי שלא יוכל הנער לעזוב את אמו, לכן, גרש גם אמו עמו:",
"עם בני עם יצחק, מב' טעמים לא יירש עמו ישמעאל, הא' לפי שהוא בני ואני הגבירה, וב' לפי שהוא יצחק, כלומר הבן הנבחר שעליו אמר האל ואת בריתי אקים את יצחק:"
],
[
"על אודת בנו, הכתוב סיפר בכבוד אברהם שלא היה הדבר רע בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה, אלא מפני בנו חרה לו מאד, ולא היה רוצה לשמוע אליה:"
],
[
"שמע בקולה, קבל ממנו ועשה כדבריה, כי נכון בעיני הדבר שבקשה ממך, וגם אני הסכמתי שרק יצחק לבדו יקרא בנך המובחר, ורק זרע יצחק יקרא זרעך, ובריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען על יצחק הבטחתיך:"
],
[
"וגם את בן האמה, לפי שהיה אברהם מפחד עליו פן יקראנו אסון בשלחו אותו ממנו, לכן אמר לו הקב\"ה אל תדאג עליו, כי אף שהוא יקרא בן האמה ולא בנך, לגוי אשימנו, הואיל וזרעך הוא שנולד ממך, ובזכותך אגדלהו:"
],
[
"וישכם, להגיד שבחו של אברהם שאע\"פי שקשה עליו מאד להפרד מעל בנו לא ערער על מצות השם, אלא השכים לעשות רצון קונו:",
"לחם וחמת מים, להגיד שלא נתן לו עתה חלקו בנכסים, אלא מעט צידה לדרך, אבל קודם מותו נתן לו אברהם מתנות כמו שנתן לשאר בניו, ולכן כתוב שם ולבני הפלגשים לשון רבים, שפירושו הגר וקטורה:",
"שם על שכמה ואת הילד, פירושו שנתן לה לחם וחמת מים וגם נתן לה את הילד, אלא הפסיק הכתוב ביניהם וספר שהלחם והחמת שם על שכמה, ומסדר המאמר יראה שלא שם הילד על שכמה:",
"ותלך ותתע במדבר באר שבע, לא נקרא אז עדיין באר שבע רק מרע\"ה קראה בשם שנקראת בימיו, והנה יתכן שהיה אז אברהם במקום ההוא הנקרא אח\"כ באר שבע והוא סמוך לחברון, ומשם שילח את הגר, והיה דעתה לחזור לארץ מולדתה מצרימה כמפורש אח\"ז ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, ובלי ספק הראה לה אברהם את הדרך אשר תלך בה למצרים, ונתן לה מזון מספיק עד בואה שם, אבל היא בלכתה מבאר שבע למצרים, תעתה במדבר באר שבע טרם בואה אל מדבר פארן, ומתוך כך כלו המים מן החמת:"
],
[
"ותשלך, כאשר גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת, השכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעצב:",
"אחד השיחם, אחד מן האילנות, ועשתה כן כדי שלא יכהו חום השמש:"
],
[
"מנגד, מרחוק:",
"הרחק כמטחוי קשת, בא לתת שיעור למרחק שהרחיק עצמה ואמר שהיה כשיעור מרוצת החץ כאשר יורו אותה בקשת, וכל זה שלא לראות ברעתו, כי כמעט נתייאשה ממנו באמרה שאם עזבו אביו למה תחוש עליו היא יותר ממנו וכבר אבדה תקותה, לכן בא אליה המלאך לנחמה בהגיד לה גדולת ישמעאל:"
],
[
"מה לך הגר, הוא להתחלת דברים כמו שאמרנו פעמים רבות:",
"אל קול הנער, אין ספק שגם הנער היה מתאנח וצועק במר רוחו בעבור הצמאון, והנה שמע ה' אל קולו בעבור היותו בן אברהם, ולא אל קולה בעבור היותה מצרית:",
"באשר הוא שם, במקום אשר הואשם, וכמוהו באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים ה' כ\"ז), ולפי שלא היתה רואה אותו שהרי נתרחקה מאותו מקום, הוצרך לומר כי במקום אשר הוא שם שמע אלהים את קולו ונתן לו מים:"
],
[
"והחזיקי את ידך בו, לשון אחיזה בין הזרועות בחזקה כחק האם לבנה באהבתה אותו:",
"כי לגוי גדול אשימנו, כי אין ראוי לך לעזבו כאילו אין תקוה לאחריתו, כי אני ה' שומר הבטחתי שאמרתי לך מתחלה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב (לעיל ט\"ז י'), וגם עתה אבשר אותך שנית שאשימנו לגוי גדול בעבור אברהם עבדי:"
],
[
"ויפקח אלהים את עיניה, לא שנברא שם באר לשעתו, כי לא תספיק זכותם לנס גדול כזה, אלא שנתן בה דעת לחקור ולדרוש באר מים שהיה שם, והיא לא ראתה אותו קודם לכן:"
],
[
"ויהי אלהים את הנער, כמו שהבטיח לאברהם:",
"ויהי רבה קשת, מושך בקשת ומורה חצים, והתפרנס עצמו מהצידה אחרי שיצא מבית אביו בלא כלום, ועכ\"ז הגדילו השם ועשאו ראש לאומה גדולה:"
],
[],
[
"אלהים עמך בכל אשר אתה עשה, כלומר ראו ראינו כי היה ה' עמך בכל משלח ידיך, שיצאת משכונת סדום בשלום, ועם המלכים נלחמת ונפלו בידיך, וניצלה אשתך משני מלכים לכבוד ולתפארת, והולדת בן אחרי זקנתך, וכל ההצלחות האלה יורו על השגחת ה' עליך למעלה מדרך הטבע, ולכן בראותנו גדולתך ומעלתך אמרנו לכרות ברית עמך, והנה קרוב להאמין שידע אבימלך מנבואת ה' לאברהם לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכו' ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וכו', ועל זה לא מלאו לבו לשאול ממנו שבועה רק לג' דורות, כי ידע שאברהם לא ישבע לדור רביעי בעבור הבטחת השם, ואולי חשב אבימלך שבזכות החסד שיעשה עם אברהם והברית שיכרות עמו תנצל ארצו מן הגזירה ההיא, מאחר שהשם אמר שלא שלם עדיין עון אנשי הארץ, א\"כ אם ישובו יסלח להם, ועוד התברך אבימלך בלבבו שלא תהיה ארץ פלשתים נכללת עם הארץ שהבטיח השם לזרע אברהם, כי בברית בין הבתרים לא זכר ה' אלא ארץ כנען בן חם לגבולותיה, אבל פלשתים היו בני מצרים אחיו של כנען, ומן הטעמים האלה נתעורר אבימלך לבא אל אברהם שהיה אז בבאר שבע לכרות עמו ברית אחוה:"
],
[
"הנה, במקום הזה:",
"אם תשקר לי, כשבא פועל שקר בבנין הקל ענינו עשיית איזה מעשה של שקר, ובבנין הכבד יורה על דיבור של שקר, ופירושו כאן אל תלך עמי בדרך שקר להיות כפוי טובה, ולעשות עמנו רעה בהיות שאנחנו עשינו עמך רק טוב:",
"ועם הארץ, ואם אנשי הארץ:"
],
[
"אנכי אשבע, אני אעשה את שלי לעשות עמך חסד ואשבע, אבל אתה לא עשית עמדי חסד כדבריך, שהרי עבדיך גזלו ממני הבאר:"
],
[
"והוכח אברהם, נתוכח עמו בטענת דברים על שהתפאר שעשה עמו חסד, והביא מופת מגזילת הבאר:",
"אשר גזלו עבדי אבימלך, הוכיחו על שני דברים, א' על הגזל הנעשה בארצו ואין מכלים, וב' כי הרשעים האלה שגזלו ממנו היו בני ביתו של אבימלך ומשרתיו, ואין ראוי למלך צדיק שיהיו אנשי ביתו גזלנים:"
],
[
"לא ידעתי מי עשה, גם עכשיו שהודעתנו כי נעשה הגזל על ידי עבדי, לא ידעתי מי מהם עשה זה:",
"וגם אתה וכו' וגם אנכי, ועל מה שהוכחתני שבהיותי מלך היה עלי לאשר חמוץ, הנה המלך לא יעשה זה כי אם על אחד משני פנים, אם לקול צעקת הגזול ואם לקול המון מפרסם איזה גזל שנעשה, והנה אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי קול המון בזה:"
],
[],
[
"את שבע כבשת הצאן, מלבד הצאן והבקר שנתן לאבימלך בדרך מתנה, הפריש ג\"כ שבע כבשות לתת אותן בדרך חליפין בעד הבאר כדי שלא ישאר לפלשתים זכות עליו כלל:"
],
[
"הנה, כנוי לנקבות נסתרות, כמו לזכרים הם:"
],
[
"תהיה לי לעדה, כמו עד הגל הזה ועדה המצבה (לקמן ל\"א נ\"ב), והכוונה כמו לעדות, כלומר נתינת הכבשות יהיה לי לעדות כי אני חפרתי הבאר הזאת ואין לאחר זכות בה:"
],
[
"קרא למקום ההוא, לפי שלא היו אז אצל הבאר, ורק נתוכחו יחד על אודות הבאר, לכן לא אמר על כן קרא לבאר ההיא באר שבע, אלא למקום, ואעפי\"כ קראוה באר שבע בעבור השבועה, וזה טעם כי שם נשבעו:"
],
[
"ויכרתו ברית בבאר שבע, הוא כלל שאחר הפרט:",
"וישובו אל ארץ פלשתים, מזה נדע שבאר שבע היא חוץ מארץ פלשתים, וכמו שנראה גם מדבר אבימלך שאמר ועם הארץ אשר גרתה בה, ולא אמר הארץ אשר אתה גר בה, משמע שגר בה לפנים ולא עתה, והנה לא זכר הכתוב הליכת אברהם מארץ פלשתים אל באר שבע, כי דרך התורה לקצר בפרטים כאלה, וכמו שלא נזכר סיפור הענין שחפר באר ושגזלוה ממנו עבדי אבימלך, רק בתוכחתו לאבימלך אמר על אודות באר המים אשר גזלו וכו', וכמו כן לא זכר הכתוב אימת נסע אברהם מבאר שבע לחברון עם שרה או שרה לבדה, כי בסוף פ' העקידה נאמר וישב אברהם בבאר שבע, ואח\"ז כתוב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, אלא שדרך הכתוב לקצר:"
],
[
"ויטע אשל, שם אשל הוא כלל לכל עץ, וענינו שנטע כמין פרדס מכמה מיני עצים:",
"ויקרא שם, שהיה מורה דרך ה' ומלמד דעת אלהים לכל באי עולם, איך הוא ית' מנהיג יצוריו בחכמה:",
"אל עולם, לשון נצח, וכן כל עולם שבמקרא:"
],
[
"ויגר אברהם, לפי מה שכתבתי שבאר שבע איננה בארץ פלשתים יתכן לפרש ויגר אברהם שכבר גר בארץ פלשתים ימים רבים טרם יצא משם אל באר שבע, ונמצאים רבים כמוהו במקרא, והנה אברהם בהיותו בן צ\"ט שנה מיד אחר הפיכת סדום הלך מאלוני ממרא לגרר ככתוב (לעילכ' א'), ונתעכב שם כ\"ו שנה, ואח\"כ הלך לו לבאר שבע שהיא חוץ מארץ פלשתים, ונתפעל מזה אבימלך לילך אליו לבקש ממנו כריתת ברית, ואחר שישב בבאר שבע י\"ב שנה שהיה אז יצחק בן ל\"ז שנה נצטוה על העקידה, ואחר העקידה שב לבאר שבע, ולפי הסברא יש בשם כל שארית ימיו, ולכן נטע שם גם גן אילנות לקבוע בה דירת קבע, ומטעם זה נאמר ויגר בגרר ולא וישב, משא\"כ בבאר שבע נאמר וישב אברהם בבאר שבע (לקמן כ\"ב י\"ט):"
]
],
[
[
"והאלהים נסה את אברהם, ידוע שהשם ית' מנסה לפעמים את הצדיקים, אם לאמץ את לבבם בדרכי היראה ועבודת האל, אם להוציא ציורי החכמה שבנפש הצדיק מן הכח אל הפועל כדי להרבות שכרם, אם להראות לכל באי עולם תפארת הצדיקים העומדים בנסיון וכיוצא מן הטעמים, והנה בכל הנסיונות שנתנסה בהן א\"א עד הנה, לא זכר הכתוב בפירוש שהאלהים נסה אותו אלא כאן, להורות על גודל הנסיון האחרון הזה שאין כמוהו ואין דעתנו משגת אותו, עד שבערכו שאר הנסיונות שעברו כמעט אינם נסיונות, ולכן לא נאמר בהם והאלהים נסה, ואע\"פי שכבר עמד אברהם בכל הנסיונות שעברו והיה לבבו שלם עם השם אלהיו, רצה האל לבחנו עוד בכור הנסיון הנפלא הזה, כדי שיגיע על ידו אל השלמות האחרון ליראה את השם הנכבד והנורא בכל לבו, ויזכה אל השבועה שנשבע לו השם אח\"כ בי נשבעתי וכו', וכמו שיתבאר:",
"ויאמר אליו אברהם, קראו בשמו תחילה, כדי שיתעורר לשום לב לדברי השם שיצוהו, ויתבונן בם היטב כדי להבין הנרצה בהם:",
"הנני, לשון הזמנה, הנני מזומן למצותך:"
],
[
"את בנך את יחידך, בעבור היותו בן הגבירה והוא לבדו אשר יקרא לו זרע, קראו יחידו, ובא הלשון להגדיל המצוה, כלומר אע\"פי שהוא יחידך ואהוב לך:",
"אל ארץ המריה, הוא המקום שנבנה שם אח\"כ בית המקדש, ובו הרים רבים, ואחד מהם נקרא הר המוריה, ועל שמו נקראת כל הארץ ההיא ארץ המוריה, ואחז\"ל שבמקום ההוא הקריבו אדם וקין והבל ונח את קרבנותיהם:",
"והעלהו שם לעולה, אילו כונת הציווי הזה שישחט את בנו על המזבח וישרפהו כליל, היה הכתוב אומר והעלהו שם עולה, כמו שאמר יפתח והעליתיהו עולה (שופטים י\"א ל\"א) לפי שהיתה כונתו לשחוט את היוצא מפתח ביתו, וכן ויעלהו עולה על החומה (מלכים ב' ג' כ\"ז) האמור במלך מואב ששחט את בנו, ולא מצאנו לשון העלאת עולה להקרבת בן אדם על המזבח זולת אלה השנים, ובשניהם בא פועל עלה נקשר עם ב' פעולים בלי אות השימוש, כי הנקרב בא ביחס הפעול שהוא הכנוי, והעליתיהו, ויעלהו, והשם עולה בא ג\"כ ביחס הפעול בלי למ\"ד, ואף שבקרבן בהמה מצאנו פעמים הרבה שם עולה קשור עם למ\"ד, כמו כל הבקר לעולה, ואיל לעולה, ודומיהם, הוא לפי שאין שם מקום לטעות, כי העלאת בהמה על המזבח בודאי לא יהיה לתכלית אחר אלא לשרוף אותה, אבל העלאת אדם למקום גבוה אפשר שיהיה לתכלית אחר כמו שנפרש, ולכן מאמר והעלהו שם לעולה יובן על ב' דרכים, האחד שישחט ממש את בנו לקרבן עולה, והשני שיעלהו אל ההר ההוא לצורך העולה שיקריב אברהם שם, כלומר שיוליך עמו את יצחק בנו כדי שיהיה נצב על העולה וילמד מעשה הקרבנות שמקריבים לכבוד השם, כי כן שימוש הלמ\"ד אצל הקרבנות, כמו ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח (שמואל א' י\"ו ה') שלמ\"ד לזבח כירושה שיהיו נצבים אצל הזבח ומתעסקים בו, אף כאן לעולה לתכלית העולה שתקריב שם לפני יצחק כדי לחנכו במעשה ההוא, והנה ה\"ית לא צוהו מתחלה שישחוט את בנו חלילה, כי קרבן כזה הוא תועבה גדולה בעיני השם ב\"ה שהוא רחום וחנון ושונא מעשי האכזריות, כמו שאמרה התורה כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם (דברים י\"ב ל\"א), וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו' לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז' ל\"א), ואחז\"ל אשר לא צויתי לאברהם, אבל ראתה חכמתו ית' להסתיר כונת הציווי בלישנא דמשתמע לתרי אפי כדי לעשות נסיון גדול באברהם והוא, כי אברהם ידע את השם ואת דרכיו ואהב את השם אהבה עזה, ובעבור כן היה מבקש להתדמות אליו בדרכי החסד והחנינה והרחמים, להיותו יודע שהדרכים הללו אהובים לו ית', ומטעם זה ג\"כ מאס בגילולי בית אביו, לפי שהיו אז מייחסים לאליליהם כל מיני נבלות ואכזריות, ועתה שנצטוה פתאום לפי דעתו לשחוט את בנו, איך לא יבהל לשמוע כן מפי אב הרחמים ולא יתר לבו ממקומו לעשות אכזריות גדולה כזו שהוא נגד הטבע והדעת, בלי להרהר על דרכי השם ב\"ה? אולם א\"א ע\"ה מלבד שהיה אוהב את השם מאד, גם היה ירא את ה' יראה גדולה, ומי שנקבעה בלבו מדה זו לא ישלח מחשבותיו חפשים לחקור בשכלו ובבינתו על דברים שהם תעלומות ממנו, אלא ישים מסוה הצניעות נגד פני נפשו, ולא יהרהר על דברי השם אפילו הם הפוכים משקול דעתו, כמו שאמר הנביא הגיד לך אדם מה טוב וכו' והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו' ח'), והדברים הללו עמוקים ורחבים ואין זה המקום להאריך בהם, רק להודיע שתכלית הנסיון הזה היה להוציא יראת השם שבנפשו מן הכח אל הפועל, ואברהם ברוב גדולתו עמד גם בזה ונשתלם במדה זו, כמו שמעיד עליו הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכדרך שיתבאר:",
"על אחד ההרים, ולא פירש לו עתה לאיזה הר ילך, אולי כדי שלא יודע לאנשי ביתו מקום הליכתו, ולא ילכו אחריו לבקשו אחרי שיעברו איזה ימים מעת נסיעתו מביתו:"
],
[
"וישכם אברהם בבקר, הצדיק הזה לא השיב דבר לציווי השם אע\"פי שהיה זר בעיניו מאד, כי לא הסתפק רגע בהבנת המאמר והעלהו שם לעולה, אלא חשב שבודאי כוונת הבורא היתה שישחט את בנו, ועכ\"ז לא הרהר אחר דבריו ית', אלא נהג צניעות בעצמו ולבש יראה נפלאה בחשבו בקרב לבו, אמת שכפי קוצר שכלי ודעתי לא יאות לו ית' ציווי אכזרי כזה, אבל מי אני לבא בסוד ה' ולחקור במה שגזרה חכמתו הנעלמה מעיני כל חי, די לי לידע בלי ספק שרצונו בכך, ועלי החיוב לשמוע בקולו, וזאת היא מעלת יראת ה' הנכבדת, ולכן אברהם לא ענה דבר אלא קם בבוקר ומהר לעשות רצון קונו בשמחה:",
"ויבקע עצי עולה, הגיד הכתוב זריזותו במצוה, כי חשש פן לא ימצא על ההר אשר יאמר לו השם עצים מזומנים:",
"ויקם וילך, כך דרך הכתוב להוסיף לשון קימה אצל ההליכה להורות על הזריזות:",
"אל המקום, אל ארץ המוריה כמו שאמר לו השם, ובטח שהוא ית' יראהו את ההר אשר יבחר בו:"
],
[
"ביום השלישי, לנסיעתו, וידוע שבאר שבע אינו רחוק מהר המוריה מהלך ג' ימים, אלא פחות מזה, אולם להגדיל הנסיון לא הראהו השם את ההר מיד כשהגיע לארץ המוריה, והוצרך אברהם ללכת מהר להר ומגבעה לגבעה לראות סימן שבו יכיר את ההר אשר יבחר בו ה', ונמשך הזמן עד היום השלישי, וכל זה כדי לתת צו זמן להתיעץ ולהתחרט אם לא יחפוץ בדבר, כי אולי יעלו לאט לאט מחשבות אחרות על לבבו ויתחיל להרהר אחר מצות אלהיו, ובין כך תתעורר אהבתו על בנו שהיה הולך עמו ויכמרו רחמיו עליו ויחדל משלוח יד בו, אבל אברהם מושל ביראת אלהים צא נסוג אחור ולבבו לא הרך מעשות את מצות ה':",
"וירא את המקום, ראה ענן קשור על ההר ונתקיים בזה מ\"ש לו השם על אחד ההרים אשר אומר אליך:"
],
[
"שבו לכם פה, המתינו פה, ולא רצה שילכו עמו, כדי שלא ימחו בידו ויטרידוהו בעשותו הזבח, ולפי שהיה מסתיר מהם כוונת הליכתו, התנצל עמם שהיה מוכרח לעזבם תחת ההר מפני החמור, וזהו שאמר שבו לכם פה עם החמור, כי בהיות ההר גבוה ותלול ואין בו דרך סלולה, לא יוכל החמור לעלות בו, ואין ראוי שישאר החמור לבדו פן יאבד או יאכלוהו החיות הטורפות, לכן שבו אתם עמו לשמירתו:",
"נלכה עד כה, לא אתרחק הרבה אלא אלך דרך מועט למקום אשר לפנינו, לכן לא תלכו אנה ואנה, כי כמעט רגע אשוב ואולי לא אמצא אתכם מזומנים:",
"ונשתחוה ונשובה אליכם, גם לא אתעכב שם זמן הרבה אלא נשתחוה לפני ה' ונשובה, וכל זה להדיחם בדברים כדי שלא יעלה על לבם המעשה אשר יעשה:"
],
[
"וישם על יצחק בנו, כי בתחלה שם העצים על החמור, ועתה שעזב החמור עם נעריו שם העצים על יצחק:",
"המאכלת, הסכין המיוחד לחתוך בשר נקרא כן אולי לפי שמאכיל את הבשר, כי הוא מתקנה ומכינה עד שתהיה מוכשרת לאכילה:"
],
[
"ויאמר אבי ויאמר הנני בני, דרך חבה, להורות שהיתה נפשו קשורה בנפשו ועכ\"ז לא נמנע מלהקריבו על המזבח:",
"הנה האש והעצים ואיה השה לעלה, כלומר אם אנו הולכים למקום ישוב, למה הבאת אש ועצים ממרחק ג' ימים, הלא הם מזומנים בכל מקום, ואם לא נלך למקום ישוב, ולזה לקחת עמך אש ועצים, למה לא נוליך גם השה לעולה שהוא העיקר ואינו נמצא בנקל במקום חרב ושממון:"
],
[
"אלהים יראה לו השה לעלה בני, הטפחא שבמלת לעולה מפסיק יותר מן התביר שתחת מלת השה, לכן פירושו, אתה בני, דע שאלהים יראה לו השה לעולה, ומלת יראה כמו יבחר, כמו פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה (דברים י\"ב י\"ג), ענינו אשר תבחר ותרצה, וכך אמר לו, ידעתי בני שבראש ההר לא ימצא שה לעולה, אבל אלהים יבחר לו שם דבר שיהיה תמורת השה, ואם בהמה אם איש, את אשר יבחר בו אותו אקריב אליו, ולא רצה לפרש לו פתאום שהוא יהיה העולה פן יבהל בשמעו זאת, אלא נתן לו רמז בדבריו כדי שישפוט בשכלו שאף אם ה' יבחר בו ראוי לו למסור נפשו לה', ומכוון בזה מה שאמר אלהים יראה לו, כי אילו כוונתו שהאל ימציא שם שה בדרך פלא, אע\"פי שאינו מצוי שם בדרך טבע, היה אומר אלהים יברא שם בריאה וימציא אלי שה לעולה, אבל יראה לו משמע שיבחר במה שיהיה שם מצוי, ומאחר שלא יהיה שם אלא האב עם בנו והאב הוא הזובח, א\"כ הבן יהיה הנזבח:"
],
[
"אל המקום אשר אמר, עתה הוא הר המוריה, שאמר לו הנה זה ההר אשר אמרתי לך:",
"ויבן וכו' ויערך, להגיד שלא היתה פעולתו בבהלה וכאדם שלבו הומה בקרבו, אלא בישוב הדעת בנה את המזבח וערך את העצים באופן נאות, ולא נתבלבלה דעתו בהכינו את הנצרך אל המעשה הנורא ההוא:",
"ויעקד, קשר ידיו ורגליו יחד, והנה אז הבין יצחק בלי ספק שהוא יהיה העולה, והסכים ברצונו ליעקד אע\"פי שלא ידע שכך גזר האל לאברהם ורק חשב שאביו רוצה מדעתו לעשות נסיון בו לראות אם יהיה מורא אביו עליו עד שימסור עצמו צמיתה בעבורו, או אם יהיה בן מרי וימרוד בו, ולכן יצחק בצדקתו נתכנע לפני אביו כאומר הנה נפשי בידיך, ובהיותו על גבי המזבח כפשע בינו ובין המות קרא אל ה' בחזקה שיפדה את נפשו מרדת שחת, כמו שתיקנו חז\"ל בנוסח התפילה דעני ליצחק על גבי מדבחא ענינן, ותבין מזה שאע\"פי שנתרצה יצחק להעקד אין זכותו דומה לזכות אברהם שעשה כן בגזירת האל, ולכן ייחסו תמיד שלמות זה הפועל לאברהם וצא ליצחק, והנה רצה אברהם לעקוד את בנו אע\"פי שהיה מתרצה בכך, כי גם שלא ברצונו היה אפשר שיפשוט ידו ברגע השחיטה, כי ידוע שתנועה כזאת טבעית לאדם בשעת הצער והכאב:"
],
[
"וישלח וכו' ויקח, להגיד שלא היה חסר דבר להשלמת הזבח אלא השחיטה, ושאף באותו רגע לא חרד הצדיק מעשות מעשהו, אלא כבר בא באומץ לבב לשחוט את בנו בפועל, לולי קריאת המלאך שהכריחתו להפסיק:"
],
[
"אברהם אברהם, ב' פעמים לנחץ הדבר ולמנעו משחיטה:",
"הנני, והפסיק מלאכתו לשמוע מה דבר ה':"
],
[
"אל תשלח ידך אל הנער, לשחטו:",
"ואל תעש לו מאומה, אפילו פצע קטן כדי לשפוך מקצת דמו על המזבח, כי מעולם לא עלה על דעתי לצוותך על הדבר הזה, ורק לנסותך באתי לדעת את אשר עם לבבך האם יראתי על פניך תמיד אם לא, אבל מאחר שאתה חשבת היות כוונתי שתשחט את בנך ולא אחרת לעשות הדבר, זה אות ברור שאתה ירא אלהים:",
"כי עתה ידעתי, ידוע שהאל ית' נשגב ומרומם ממקרי הזמן ושינויו, והתגלגל הדברים בעבר והוה ועתיד לא יהיו בערך אל השם יתעלה, כי אם השתלשלות הסבות והמסובבים, כפי אשר גזרה חכמתו ורצונו הקדום, והוא ידע מאז את כל אשר יעשה בעתיד ע\"י ידיעת הסבות אשר מהן יסובב, וא\"כ הענין אשר בערכנו הוא עתה יהיה בערך השם הסבה, ומה שבערכנו הוא עתיד יהיה בערכו המסובב, ולכן אמרו עתה ידעתי הכוונה לא על הזמן ההוה, כי אם על המעשה שהוא סבת הידיעה, כי זהו הזמן ההוה בערך אל השם, ועל ידי המעשה הזה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ועל דרך זה מצאנו פעמים רבות לשון ידיעה אצל הנסיון, כמו לנסותך לדעת את אשר בלבבך (דברים ח' ב'), וכן כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת וכו' (שם י\"ג ד'):",
"כי ירא אלהים אתה, יראת השם ב\"ה מצד רוממותו וגדלו וכבודו היא מעלה נפלאה בנפש האדם שאין למעלה ממנה, ומי שמושלת מדה זו בלבו ממשלה חזקה הוא עומד תמיד לפני ה', ועל ידה ישליך מנגדו כל חפצי יצרו, ידכא תחת רגליו כל הכחות הרעות המתפרצות בנפשו, ויזכה להיות מכת אנשי חיל ובחירי השם, לכן אברהם אבינו שעמד בנסיון הנפלא הזה שהיה מנגד לכל כחות נפשו, והוציא המדה היקרה הזאת שבנפשו מן הכח אל הפועל זכה להקרא בתואר הנכבד ירא אלהים:",
"ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, שיעורו ולא חשכת ממני את בנך את יחידך, כדרך ולא חשך ממני מאומה (לקמן ל\"ט ט'):"
],
[
"והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, בתחלה ראה איל עובר לפניו, ואחר כך ראהו בפתע שמדי עברו נאחז בסבכי היער, לכן חשב כי מאת ה' היתה זאת להזמינו לפניו ולהאחיזו בסבך כדי שיוכל לקחתו ולהקריבו, וכך עשה:",
"בסבך, הענפים והסעיפים נקראו כן לפי שנסבכים ומעורבים זה בזה:"
],
[
"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, בעבור שאמר בתחלה ליצחק אלהים יראה לו השה לעולה, ונתקיים כן שהראה לו הקב\"ה איל להקריבו תחת בנו, לכן לזכר הנס הנפלא הזה קרא למקום ההוא שם זה, ה' יראה, ע\"ש המאורע, כי כן היה מנהג הנביאים ועובדי האל לקרוא למקימות שנעשו בהם נסים, שמות מורים עליהם, כמו שקרא משה שם המזבח ה' נסי, מפני הנס שעשה לו השם במלחמת עמלק, ויעקב קרא למזבח אל אלהי ישראל, להורות שה' הוא אלהיו, וקרא למקום אשר דבר אתו, שם אלהים בית אל, כי שם נגלו אליו האלהים:",
"אשר יאמר היום בהר ה' יראה, אלה הם דברי משה כותב התורה, שברצותו לסמן המקום ולהודיעו לבני דורו אמר שהוא ההר אשר עליו יאמר בזמננו בהר ה' יראה, כלומר שכך היה רגיל ומפורסם בימיו בפי ההמון, שעל ההר ההוא יראה הכבוד, וכן הבטיחה משה שעליו יראה הכבוד לעולם, שכאשר יבואו לא\"י יבחר ה' אותו המקום לשבתו להיות בית עולמים:"
],
[],
[
"בי נשבעתי, כלומר דע לך אברהם שתכלית הנסיון הזה היה כדי שיתיחד זרעך להשגחתי, וכדי שתבא שבועה על הבטחה זו שתתקיים על כל פנים, כי כשנשבע ה' בימינו ובזרוע עזו על קיום הדבר. אין שום חטא או מונע שיגרום ביטול ההבטחה ההיא לעולם, וזהו בי נשבעתי, שכמו שאני קיים לנצח, כך הדבר הזה קיים לעולם, כי אף שהבטיחו השם על זה בצאתו מחרן, וגם אחרי הפרד לוט מעמו, ובברית בין הבתרים, ובצוותו על המילה, לא מצאנו בכל ההבטחות שבועה עמהם כמו כאן בעבור עשותו הדבר הגדול הזה, והנה זו הבטחה שלמה בגאולה העתידה לנו:"
],
[
"כי ברך אברכך, מלת כי שב על בי נשבעתי נאום ה', והתחיל שם במלת כי שהוא כמו אשר, ורצה לומר כי ברך אברכך, אלא שטרם גמרו כוונתו זכר סבת ההבטחה ההיא, מן יען עד יחידך, ואחרי אשר גמר ענין הסבה, כפל מלת כי ושב אל ענין השבועה שהתחיל בו כי ברך אברכך, והברכה הזאת כוללת כל הטובות שהבטיחו מאז לבניו אחריו:",
"את שער איביו, פי' ארץ אויביו, ונקראת כל הארץ כן על שם כניסתה שהיא שער הארץ, לפי שהארץ החזקה והבצורה קשה ליכנס שמה מפני ההרים או הימים אשר סביבותיה, וכיון שנכנסו האויבים ועברו אותם השערים הרי כל הארץ נכבשת לפניהם:"
],
[
"עקב, שכר באחרית, ונקרא כן כי כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף המעשה:"
],
[
"וישב אברהם אל נעריו, ולא הזכיר יצחק כי הוא ברשותו, ולדעת חז\"ל הוליכו משם לבית שם ועבר ללמוד דרכי ה':",
"וישב אברהם בבאר שבע, כבר אמרנו לעיל שאברהם נתיישב בבאר שבע להיות לו לדירת קבע כל ימיו, ולכן זכר כאן וישב וכו' להשלים ענין באר שבע, ואח\"כ יספר שבא לחברון לקבור את שרה אע\"פי שזה היה קודם ביאתו לבאר שבע, כמו שנפרש (לקמן כ\"ג ב'):"
],
[
"ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה, עיקר כוונת מגיד הבשורה היתה על לידת רבקה, שהיתה נאותה להזדווג עם יצחק מצד אבי אביה שהיה אחי אברהם, ומצד אם אביה שהיתה אחות שרה, אבל אחרי שהוצרך להזכיר את רבקה, הזכיר גם כל בני נחור, להודיע יחוסו ובניו, אע\"פי שנולדו זמן הרבה קודם לכן, והיתה הבשורה בעבור שידעו שאברהם לא יתחתן בגויי הארצות רק במשפחתו, גם לא מצאנו שנולדה נקבה עדיין בבית אחיו עד רבקה, והנה הפרשה הקטנה הזאת היא הקדמה לסיפור זיווג יצחק שבפרשה שלאחריה:"
],
[
"אבי ארם, ראש משפחתם גם זאת היא הקדמה אל מה שנזכר ארם כמה פעמים בתורה:"
],
[],
[],
[
"ותלד גם הוא, שיעורו כאשר לקח לו פילגש ושמה ראומה, אז ילדה לו גם היא בנים ארבעה:"
]
],
[
[
"ויהיו חיי שרה, אע\"פי שבשאר נשים לא נתפרש ימי חייהן, בשרה הוצרך לפרש, לפי שלמעלה סיפר הנס הנעשה לה שבת תשעים שנה חדשה כנשר נעוריה, וכדי שלא נחשוב שזה היה נס לפי שעה ושמתה תיכף אחר לדתה את יצחק, סיפר כאן שאחר הפלא הגדול הזה חיתה עוד ל\"ז שנה, ובכל אלה השנים היתה לה עדנה:",
"שני חיי שרה, לפי פשוטו הוא כלל שאחר הפרט, וענינו, אלה היו שני חיי שרה:"
],
[
"בקרית ארבע, נקראת העיר כן ע\"ש איש אחד ששמו ארבע, ככתוב קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י\"ד ט\"ו), ואח\"כ נעשה השם הזה שם העצם לה, ולכן כתוב שם ושם חברון לפנים קרית ארבע, שזה היה שמה:",
"הוא חברון, הכונה שנקראת עתה חברון בימי משה כותב התורה שבימיו כבר מת ארבע אבי הענק, ולכן בפרשת מרגלים לא הוזכר רק ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק (במדבר י\"ג כ\"ב), ולא ארבע:",
"ויבא אברהם, מבאר שבע, כי שם שב אחר העקידה, ורק שרה לפי שלא ידעה היכן הלך אברהם עם יצחק בנו, כי הוא לא הגיד לה דבר, הלכה לחברון לשאול שם על אודות בנה, ומתה שם, ואברהם בשמעו זאת בא לחברון:",
"לספד לשרה, על שרה:"
],
[
"ויקם אברהם מעל פני מתו, אחר שבכה אותה וספד עליה בפני הגוף המת שהיה מוטל לפניו, קם מלפניה והתחיל להתעסק בקבורתה:"
],
[
"גר ותושב אנכי עמכם, יראה שהוא\"ו ותושב במקום או, כמו ומכה אביו ואמו (שמות כ\"א ט\"ו) שפירושו אביו או אמו, אף כאן גר או תושב, כלומר חשבו אותי כגר שבא עתה מארץ אחרת, כמו שבאמת מקום מולדתי הוא עבר הנהר, או כתושב, מאחר שנתיישבתי כ\"ה שנים באלוני ממרא אשר בחברון, עכ\"פ אני מבקש מכם שתעשו עמי החסד הזה ליתן לי אחוזת קבר עמכם, ולמדנו מזה כמה היתה נפשו שפלה ורוחו נמוכה, כי הוא היה נביא ה' וגדול בדורו עד שהמלכים היו מקדימין לפניו במתנותיהם ומבקשים לכרות עמו ברית, גם כבר נתן לו האל את ארץ כנען לאחוזת עולם, והיה א\"כ כל הקרקע שלו, וכל יושבי הארץ ההיא עבדים לו כקנין כספו, ואעפי\"כ השפיל עצמו מאד לפניהם, חשב עצמו כגר או תושב עמהם, השתחוה לפניהם ב' פעמים ובקש מהם בתורת חסד שימכרו לו מעט קרקע לקבור את אשתו, וגם זה בכסף מלא שנתן להם טרם קברו אותה:",
"תנו לי, כוונתו היתה שימכרוהו לו, כי לא רצה ליקח מהם מחוט ועד שרוך נעל בתורת מתנה, אבל מאחר שהם הבינו מלשון תנו לי כאילו רוצה ליקח בלא דמים, והיו חפצים לתתה לו במתנה, הוצרך אח\"כ לפרש כוונתו יותר ואמר בכסף מלא יתננה לי וכו', והנה ידע אברהם שמערת המכפלה היתה בשדה עפרון, ולא שאל אותה ממנו בתחלה, כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר, ולכן שאל מהם תחלה תנו לי, כלומר שיתרצו בכך ויתנו לו רשות על זה, וכששמע שהם מסכימים בדבר בקש מהם שידברו אל עפרון שהיה בעל השדה:",
"ואקברה מתי מלפני, אוציאנו מלפני לקברו:"
],
[],
[
"שמענו אדני, בשמעם גודל ענות אברהם נתביישו לפניו ואמרו לו, אתה מקטין ערכך ממנו, אבל באמת אתה אדונינו וחשוב בעינינו מאד:",
"נשיא אלהים אתה בתיכנו, ונוסף על מעלתך גם נשיא אלהים אתה, כי ראינו את הנפלאות שעשה האל בעבורך ואת אשר גדל אותך מכל שאר בני אדם:",
"במבחר קברינו קבור את מתך, במקום שאנחנו קוברים שרי הארץ והמלכים, והנה הם חשבו שיקבור את מתו בין מתיהם, אבל אברהם לא רצה בכך, אלא בקש לו קבר מיוחד במקום שלא קברו בני חת את מתיהם מעולם, כי כל חפצו היה לקנות מערת המכפלה:",
"לא יכלה, לאימנע:"
],
[
"וישתחו לעם הארץ לבני חת, ענינו לעם הארץ שהם בני חת, והשתחוה לפניהם לכבדם, ולהודות להם על טובתם עמו:"
],
[
"אם יש את נפשכם, אם רצונכם שאקבור את מתי כמו שאמרתם במבחר קברינו קבור וכו', אל תצריכוני לקברו בין מתיכם, כי לא חפצתי בזה, אלא שמעוני ועשו לי את אשר אבקש, דהיינו:",
"ופגעו לי, התחננו בעבורי אצל עפרון בין צוחר, וטעם הבקשה כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר ביני ובינך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו כענין נבות היזרעאלי, על כן בקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו:"
],
[
"מערת המכפלה, המערה ההיא כפולה היתה, כלומר ב' מערות ביחד, ומפני זה נקראת בשם מכפלה, שהוא שם העצם לה, אבל לא שם התואר בעבור היותה כפולה, כי אז היה ראוי להיות המערה המכפלה, ולא מעדת המכפלה בסמיכות, אלא שבעבור המערה קראו אח\"ז את כל הבקעה ההיא מכפלה, כמו שאמר הכתוב ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, והנה אין ספק שהיה אברהם חפץ במערה ההיא מפני הקבלה שהיתה בידו שנקברו שם אדם וחוה, אבל עפרון לא ידע מזה דבר:",
"בכסף מלא, שלם במשקלו ולא יחסר דבר וכן עשה שנאמר עובר לסוחר:",
"בתוככם לאחזת קבר, שיעורו, יתננה לי לאחוזת קבר בתוככם:"
],
[
"ועפרון ישב בתוך בני חת, בא לפרש מה שאמר בתחלה אברהם ופגעו לי בעפרון בן צוחר, ולא נזכר בשום מקום איש ששמו עפרון, לכן אמר שהיה שם בין בני חת איש אחד ועפרון שמו:",
"באזני בני חת, בקול רם שישמעו כולם, ולא המתין שיפגעו בו, אלא מיד ששמע רצון אברהם, התחיל לדבר, להראות לו שברצון טוב יתן לו מה ששאל:",
"לכל באי, לפני כל באי:",
"באי שער, שיוצאים ובאים בשער, והכוונה כל אנשי העיר, ופעם יאמר באי ופעם יאמר יוצאי, וענין אחד הוא, ולפעמים יאמר שניהם, כמו ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו (ירמיה י\"ז ט\"ז):"
],
[
"לא אדני שמעני, לא כן אדני כאשר אמרת ליקח המערה לבד, ולשלם אותה בכסף מלא, אך שמעני אדני:",
"השדה נתתי לך, מלבד המערה ששאלת גם השדה כבר נתון, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוך שתהיה לך המערה לאחוזת קבר והשדה יהיה לאחר, ואמר זה דרך מוסר אבל כוונתו היתה שאברהם ישלם לו הכל בכסף מלא, ולא היה רוצה למכור המערה לבד, כי יהיה נזק לשדהו, שבהיות המערה לאברהם יהיה גם השדה כהפקר, וחשב בלבו שאברהם לא יקח ממנו שדה ומערה במתנה, אלא ישלם גם את השדה גם את המערה בדמים יקרים:",
"לעיני בני עמי, אנשי עמי, וכולם עדים בדבר, ומעתה תוכל לקבור את מתך שם, כי שלך היא ולא אוכל לאזור בי:"
],
[
"וישתחו אברהם, לעפרון:",
"לפני עם הארץ, לעיניהם, והיתה ההשתחויה הזאת רק לעפרון להודות לו על טובתו:"
],
[
"אך אם אתה לו שמעני, הלואי ותשמעני, כי אז:",
"נתתי כסף השדה, כמו שכבר נתת לי השדה, כך אנכי כבר נתתי לך כסף השדה, כלומר גמרתי בלבי לתתו לך, ולכן אני מבקש עתה קחהו ממני ואז אקברה את מתי שמה, כי לא ארצה לקברה עד שיהיה השדה שלי בפרעון שלם:"
],
[],
[
"ארץ ארבע מאת שקל כסף, כשראה שאברהם אינו רוצה לקבור טרם ישלם, ועדיין לא נתברר כמה יהיה שוויו, ענהו למה תמהר לתת לי את הכסף, ואין הסכום כ\"כ גדול שלא תוכל לשלמו אח\"כ, כי הנה ארץ שאינה שוה אלא ארבע מאות שקל כסף מה היא חשובה בין שני אוהבים או עשירים כמונו, לכל אל תתעכב בעבור הכסף אצא קבור מתך מיד:"
],
[
"וישמע אברהם אל עפרון, הבין דבריו וגם הבין כונתו, כי דבריו היו ליקח המעות אחר הקבורה, אבל כונתו היתה ליקח הכסף מיד, ולכן שמע לו, כלומר עשה כפי מה שהיה בדעת עפרון, ולא כדברי פיו:",
"וישקל אברהם לעפרון, פועל שקל שאחריו למ\"ד כגון כאן ענינו הפרעון עם המשקל יחד, וכשבא בלא למ\"ד יורה על המשקל לבד, ולכן נאמר ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים וגו' ואשקול הכסף במאזנים (ירמיה ל\"ב ט'), הא' עיקר כוונתו על הפרעון ולכן בא עם למ\"ד, והשני אין כוונתו רק על מעשה המשקל:",
"עובר לסוחר, כסף מלא במשקלו כמו שנושאים ונותנים בו הסוחרים, כי הם מדקדקים במשקל, וגם כסף צרוף שמתקבל בכל מיני סחורה:"
],
[
"ויקם שדה עפרון, נתקיים ועמד השדה בידו, וכל הפסוק הזה נמשך למטה, ושיעורו ויקם שדה עפרון (אשר במכפלה וכו' גבולו סביב) לאברהם למקנה וכו':",
"אשר במכפלה, סימן אל שדה עפרון שהוא בבקעה הנקראת מכפלה:",
"אשר לפני ממרא, לא בא להודיע היכן היתה הבקעה, אלא גם זה הוא סימן אל שדה עפרון, והודיע הכתוב שהיה שדה עפרון בבקעת המכפלה, והיה לפני ממרא, כלומר באותו חלק מן המכפלה אשר לפני ממרא לא בחלק אחר ממנה:"
],
[
"לאברהם למקנה, מיד אחד נתינת הכסף קם השדה למקנה לאברהם, כלומר שהוא שלו, אבל עדיין לא קם לאחוזת קבר עד שקבר את שרה אשתו שם, ואז ויקם לאחוזת קבר מאת בני חת, והטעם כי גם בשדה אחוזתו לא היה יכול אדם לקבור את מתיו אם לא בהסכמת כל אנשי העיר:",
"בכל באי שער עירו, בקרב כלם ובמעמד כלם הקנהו לו:"
],
[
"אל מערת, כמו במערת:"
]
],
[
[
"ואברהם זקן, סיפר הכתוב שלהיותו זקן ולא ידע יום מותו נתן אל לבו למצוא אשה הגונה לבנו יחידו בחייו, ולתכלית זה שלח את עבדו למשפחתו, לא מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא היו רוצים להזדווג לו, שהרי נתברך בכל והשם הגדילו לנשיא אלהים בתוך בני כנען וכל העולם מתאוים להתחתן בו, אבל הוא לא רצה כ\"א ממשפחתו, ולפי שידע שאין רשות ליצחק לצאת מארץ הנבחרת, לכן לא שלח את בנו לארם נהרים כפי הראוי שהוא יבחר לו משם אשה, אלא שלח שם את עבדו והשביעו על הדבר הזה כדי שיעשה מעשיו באמת ובתמים ולא במרמה:",
"בא בימים, הוא הרחבת גבול הזקנה והיה עתה בן ק\"מ שנה, ואף שגם כשהיה בן צ\"ט שנה ושרה בת צ' נאמר עליהם באים בימים, הנה שם הוא בינוני שהתחילו לבא בימי הזקנה, אבל כאן הוא עבר:",
"וה' ברך את אברהם בכל, באורך ימים ועושר וכבוד ובנים מכל חמדת האדם, ונתקיים בו מ\"ש האל ואברכך:"
],
[
"שים נא ידך תחת ירכי, כך היה המנהג בימים ההם בכריתת הברית והשבועה בין המושל והמשועבד לו, כגון בן לאביו ועבד לאדוניו להורות על ענין השעבוד, וכן מצינו ביוסף כשנשבע ליעקב, אבל תקיעת כף אל כף או כריתת דבר לשנים ולעבור בין בתריו מצויה אז בשאר בני אדם:"
],
[
"אלהי השמים ואלהי הארץ, הקב\"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב לא ידעו את משפט אלהי הארץ (מ\"ב י\"ט כ\"ו), וידברו על אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ (ד\"ה ב' ל\"ב י\"ט), לפי שאיננה תחת ממשלת המזלות והככבים אשר חלק ה' אותם לכל העמים, ולפי שהיה אברהם עתה בארץ כנען הזכיר גם אלהי הארץ, אבל להלן שאמר אשר לקחני מבית אבי, לא הזכיר רק אלהי השמים, לפי שרומז לזמן היותו בחוצה לארץ, כי היה אז בחרן או באור כשדים:",
"מבנות הכנעני, הקפיד אברהם שלא להתחתן בם, לפי שכנען היה ארור מפי נח, ולא רצה שיתערב בנו זרע ברך ה' עם הזרע המקולל ההוא, ועוד שהקב\"ה יעד לתת את הארץ לזרעו שהיה מבני שם ושיסחו רשעים בני כנען ממנה, ואם היה יצחק נושא אשה מבני כנען היו היורשים את הארץ כנעניים ולכן אסרם עליו, והנה עכ\"ז בחר אברהם בזרע בתואל עם היותו עובד ע\"ז מטעם אחר והוא, כי המצוות והעבירות אשר בתורה הם על ב' פנים מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמדות וכמעשים, ומהם אשר יעשו רושם בנפש לבד, כאמונות, והנה אותם אשר יעשו רושם בגוף ובנפש, הם אשר יעברו רשומם אל הבנים אשר ישתלשלו מהם, כשנאה והנקמה והאכזריות והזימה והכילות ודומיהן, שהן יעשו רושם בנפש, מהצד שהן עבירות, ובגוף, לפי שהמדות יפעלו בליחות, כמו שהליחות יעשו תכונה במדות, כי כמו שכאשר יהיה דם הלב רותח, יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעס, יעשה דם לבו רותח, הנה אם כן אותן המדות יחייבו המזגים הגופיים, ולזה ימשך ענינם לבנים, וזה רוע אנשי כנען, אמנם הדברים שעושים רושם בנפש בלבד, והם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים, ולזה לבן ובתואל אף שהיו עובדי ע\"ז, לא היה מחוייב שיעבור רשומם לבניהם, ולכן בחר בהם אברהם, והרחיק בנות הכנעני:"
],
[
"אל ארצי ואל מולדתי, אל ארצי הוא חרן, ולפי שגם בחרן יש משפחות אחרות שאינם מזרע שם, דקדק לומר ואל מולדתי, כלומר שתחזור אחר קרובי שבארצי, ולא תקח אשה משאר משפחות שאינם מולדתי, אף אם יהיו בארצי:"
],
[
"אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, טענת העבד לא היתה שאולי לא תתרצה האשה להנשא ליצחק, כי מי האשה שלא תחפוץ להנשא לו אלא שמא תרצה שיתיישב שמה יצחק עמה, ולא תצטרך לעזוב את אביה ואת אמה:",
"ההשב אשיב את בנך, אל ארץ אבותיך, ואעפ\"י שיצחק לא היה שם קודם לכן, קורא אותה השבה בעבור אברהם שיצא משם, ולזה אמר אל הארץ אשר יצאת משם, ולא אמר אשיב את בנך שמה, כי בבחינת אברהם תקרא השבה, וכן ודור רביעי ישובו הנה (לעיל ט\"ו ט\"ז), כי הדור שבא לכנען לא היו שם מעולם שיתכן לומר עליו שישוב, אבל נאמר לאברהם בעבור שבא משם:"
],
[
"השמר, כל השמר מלעיל לשון שמירה, ובפעם אחת נמצא מלרע והוא לשון שמרים:",
"פן תשיב, שלא תשיב:"
],
[
"ה' אלהי השמים, לפי שגזר שלא יבא בנו שמה, התפלל עתה שהשם יסבב הדבר באופן שתתרצה האשה ללכת אחרי העבד, ואח\"כ אמר שעל כל פנים אם לא תועיל תפילתו ולא תאבה האשה וכו':",
"ונקית, והנה היה די לומר ה' אלהי השמים ישלח מלאכו לפניך, אולם הוסיף שני דבורים אשר לקחני וכו', ואשר דבר לי וכו', לתת שני טעמים למה לא היה רוצה שילך בנו חוצה לארץ, הא' מאשר לקחהו השם מבית אביו ומארץ מולדתו וצוהו לך לך מארצך וכו', ואין נכון א\"כ לשוב שמה לא הוא ולא בנו בלי רשות האל, והב' מאשר דבר לו פעמים רבות ונשבע לו ליתן לזרעו את הארץ הזאת, ואיך א\"כ יצא בנו יחידו ממנה כאיש אובד חזקתו ומואס אותה:",
"ואשר דבר לי, לצרכי כמו אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור בלי שיתלווה עמו הפעול שהוא המדובר, מתפרשים כמו על, וכן לי דבר צור ישראל (ש\"ב כ\"ג ג'), כאשר דבר ה' ביד משה לו (במדבר י\"ז ה), וכהנה רבות:",
"ואשר נשבע לי, לא מצאנו שבועה זו רק אחר העקידה ששם נאמר בי נשבעתי נאום ה' ושם נרמז הבטחת הארץ באמרו ויירש זרעך את שער שונאיו, כי לא הובטח להם ארץ אחרת ואיזה שער יירשו חוץ מזה:",
"הוא ישלח מלאכו לפניך, לשון תפלה, שישלח עזרו מקודש באופן שתתרצה האשה ללכת אחריך, והנה כל המתפלל בוטח בה' שימלא שאלתו, וכן כאן כוונת אברהם היתה לומר אבטח בה' שיזמין לך אשה הוגנת לבני ושלא תמאן ללכת אתך, ואילם אם מה' יצא הדבר שלא תצליח בשליחותך ולא תאבה האשה וכו' אז ונקית:"
],
[
"ונקית משבעתי זאת, הוסיף מלת זאת, כי השביעו על ב' דברים, הא' שלא יקח לו אשה מבנות הכנעני, והב' שיקח לו אשה דוקא ממשפחתו, ולכן אמר עתה שאם לא תאבה האשה וכו' ינקה מן השבועה הזאת השנית שהיא ולקחת אשה לבני משם דוקא, אבל עכ\"ז צריך שישתדל להביא אשה לבנו משאר העמים ולא מבנות הכנעני, ולכן אליעזר מחמת שהיה מוטל עליו להביא אשה לבנו כאשר צוהו, אמר להם ואפנה על ימין או על שמאל, והיינו לקחת אשה ממקום אחר ולא אמר ואשובה לי:"
],
[
"על הדבר הזה, על כלל השבועה, ואם היו בהם תנאים, הכל בכלל כוונה אחת:"
],
[
"וכל טוב אדוניו בידו, מלת כל תבא לפעמים על הפלגת הרבוי כמו וכל הארץ באו מצרימה (לקמן מ\"א נ\"ז), פי' רבים מבני הארץ, אף כאן לקח מכסף וזהב ומרגליות משא עשרה גמלים כדי להראותם עושר אברהם להטות לבבם אליו:",
"בידו, ברשותו:",
"אל ארם נהרים, היא שם המדינה ונקראת כן לפי שיושבת בין שתי נהרות:",
"אל עיר נחור, אל העיר אשר נחור אחי אברהם יושב שם:"
],
[
"ויברך הגמלים, הבריכם על ברכיהם:",
"אל באר המים, אצל הבאר:",
"לעת צאת השאבת, בא לפרש למה התעכב אליעזר סמוך לבאר, שהטעם לפי שהיה העת שרגילות הנערות לצאת לשאוב מים שהוא לעת ערב, וחשב העבד ששם יוכל לעשות בחינתו בנערות היוצאות כמו שיתבאר:"
],
[
"אלהי אדני אברהם, שבחרת באברהם אדוני ועשית עמו חסדים גדולים, בזכותו אני בא להתפלל לפניך:",
"הקרה נא לפני היום, שתעשה דבר שיהיה לפני מקרה, כי כל מה שיארע לאדם בלי השתדלות וחריצות מכוון לכך, יקרא מקרה בערך האדם, אבל בערך הש\"ית אינו מקרה כי הכל בא בהשגחה מאת השם המסבב הסבות אל התכלית המכוון מאתו ית', ולזה אמר לפני שבערכו יהיה מקרה, כי אני לא אחפש מפתח לפתח בעיר למצוא נערה הגונה לבן אדוני, אלא היא תזדמן לפני בהשגחת השם:",
"ועשה חסד עם אדני אברהם, בזה נתן טעם למה בחר לעשות תנאי כזה, כי בשאר ענינים אסור לנסות את השם ב\"ה שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו' ט\"ז), אבל כך אמר אליעזר בלבו, ידעתי שכל חריצותי לא תספיק למצוא אשת חיל ראויה ליכנס בבית אברהם כי אף אם אמצא נערה ממשפחת אברהם שתאבה ללכת אחרי, וקרוביה יהללו אותה וגם אנשי העיר יאמרו שהיא בעלת מדות ישרות, מי יערבני שהדבר כן, ואפשר שכולם יסכימו לרמות אותי מרוב חפצם להתחתן באברהם, ומי ידע את אשר עם לבבה ואפשר שהיא טובה למראה עיני האדם ולבה חורש מחשבות און, אבל אתה האל בוחן לבות ואין זולתך יכול לעשות חסד עם אדוני אברהם שתהיה הנערה ראויה לבנו, ולכן תפול נא תחינתי לפניך הקרה נא וכו', ואחר התפילה הזאת עשה התנאי שיבוא בסמוך:"
],
[
"הנה אנכי נצב על עין המים, הדבר ששאל לו אליעזר לאות אינו כמנהגו של עולם כי הוא אמר הנה אנכי נצב וכו', כלומר אינני רחוק מן המים שאצטרך לשאול מאחרים שישקו אותי ואת הגמלים, כי אני נצב אצל העין, גם יש לי אנשים שישרתוני, כמו שכתוב אח\"כ ורגלי האנשים אשר אתו ואין ספק שהיה עמו כד לשאוב מים כדרך הולכי דרכים להביא עמם כל הצריך להם, ולפי זה אין טעם לשאול מים מן הנערות השואבות לצורך בני ביתם, ויותר זר יהיה שהנערה תתעורר מעצמה להשקות גם גמליו, מבלי שישאלנה על זה, כי להשקות עשרה גמלים צריך זמן רב, והיה אז סמוך לחשיכה ותצטרך הנערה להתאחר שם יותר משאר השואבות עד אם כלו הגמלים לשתות, ותשוב אח\"כ אל העיר באישון לילה והיא לבדה, כי רעיותיה כבר הלכו להן, ובכל זה יש טורח ואיבוד זמן וסכנה, וביותר לעשות ככה לאיש נכרי אשר לא מעירה הוא, ואין מכיר אותו, ומי יודע אם כוונתו לטובה או תואנה הוא מבקש כדי להרע לה, והנה התחכם אליעזר לשאול לו אות כזה שהוא חוץ מן המנהג, כדי לידע על ידו בבירור ההצליח ה' דרכו אם לא, כי אילו היה שואל דבר נהוג, אפילו אם נתקיים אח\"כ אין מזה ראיה שהשם קיבל תפילתו כי אפשר שקרה כזה במקרה, אבל בהיות הדבר זר כפי דרך בני אדם ועכ\"ז יתקיימו התנאים כולם טרם כלה לדבר, יקח מזה ראיה שהשם עושה חסד עם אדוניו וכי ישרה בעיני ה' הנערה שיבחר, ובזה יתחזק לבבו לעשות שליחותו באמת ובתמים, ותבין מזה שאליעזר לא סר לבו מה' כדי לסמוך על נחש של הבל, אלא שאל ממנו ית' אות כדי להתאמץ באמונתו ובבטחונו, ולזה אחז\"ל כל נחש שאינו כאליעזר וכיונתן אינו נחש והבן:"
],
[
"אתה הכחת, ביררת ופי' ע\"י התנאים שיתקיימו בה אבין כי אותה הוכחת:",
"ובה אדע, אין מילת בה מוסב אל הנערה כי לא מצאנו פועל י\"ע קשור עם בי\"ת על כוונה זאת, אלא פירושו ובדבר הזה אדע, ובא בלשון נקבה כמשפט הלשון כשלא הוברר המין, כמו בזאת תדע כי אני ה' (שמות ז' י\"ז):"
],
[
"טרם כלה, בעוד שלא כלה:",
"אשר ילדה, בעבור שהיו לנחור בנים מפילגשו ראומה ייחס הכתוב בתואל למלכה, והנה עיקר הכתוב הוא והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה ומן אשר ילדה וכו' עד אברהם הוא מאחר מסוגר:"
],
[
"טבת מראה מאד, מראית הצבע היפה הראוי אל האשה:",
"ואיש לא ידעה, להגיד שבחה שהיתה צנוע ולא הרגילה עצמה להיות בחברת האנשים כשאר בנות המקום, ובבואה לעין ירדה מיד ותמלא כדה ותעל ולא היה בדעתה להתעכב שם רגע בדברי שחוק ובטלה כמשפט בנות העיר, ולכן הוצרך העבד לרוץ לקראתה:",
"ותעל, מבנין הקל, שעלתה, ואילו היה מההפעיל שהעלתה את הכד היה ראוי לבא עם הכינוי, ותמלא כדה ותעלהו:"
],
[
"הגמיאיני, השקיני, ולשון הגמאה הוא פחות מהשקאה:"
],
[
"שתה אדני, נתרצתה לו מיד, וגם כבדה אותו בלשון אדוני עם היותו איש נכרי:",
"ותרד כדה על ידה, לא נתנה את הכד בידו שלא להטריחו, אלא סבלה את המשא בידה:"
],
[
"עד אם כלו לשתת, לפי שהגמלים שותים מים הרבה אמרה שרצונה להמתין עד אשר יכלו לשתות די ספוקם, כי לא חששה לא אל העמל ולא אל העיכוב:"
],
[
"ותער, לשון שפיכה מכלי אל כלי, והכוונה ששפכה אל השוקת המים הנותרים בכדה משתיית העבד:",
"השקת, אבן חלולה שמשקים שם הגמלים:",
"ותרץ עוד אל הבאר, יש הפרש בין באר לעין, כי העין מימיה יוצאים מתהומות הארץ בלי מעשה ידי אדם, והבאר הוא שחפרוה בני אדם להמשיך המים הנובעים או לצורך אחר, כמו שיעידו על זה פסוקים רבים (אבל בור עם היותו ג\"כ נחפר בידי אדם אין בו מים נובעים רק מכונסים מימי גשמים, ולפעמים הוא חפירה בלי מים כלל), והנה כאן הזכיר הכתוב פעם באר ופעם עין, ואצל הבאר אמר ותרץ ואצל העין אמר ותרד, והענין כך, סמוך לעיר היה עין המים נובע בעמק, והיו צריכים לרדת אליו ומפני העמל והטורח הרב, חפרו שם באר במקום מישור סמוך אל העין, והיו בו מים נובעים אך לא טובים ומתוקים כמימי המעין, כנודע שהמים הנובעים מאליהם זכים המה וטובים יותר ממימי הבארות שמצאום ע\"י חפירה, ולכן לשתיית בני אדם היו יורדים אל העין, ולהשקות את הגמלים היו שואבים מן הבאר, והנה העבד הבריך הגמלים אל באר המים ולא אל העין, ורבקה עם כדה ירדה אל העין, כי שאבה לשתיית אנשי ביתה, ולכן נאמר ותרד העינה, ותעל, ולפי שבעלותה מן העין היתה מתקרבת אל הבאר שהיה במישור, ועברה שנית דרך שם, לכן כתוב וירץ העבד לקראתה, כי לולי כן היה ראוי לומר וירץ העבד אחריה, ואחר ששתה העבד ואמרה גם לגמליך אשאב לא ירדה עוד אל העין רק הלכה אל הבאר, ולא נאמר ותרד אלא ותרץ, וכן אצל העין אמר ותמלא ואצל הבאר אמר ותשאב ומה שכתוב הנה אנכי נצב על עין המים, ואבא היום אל העין, היינו לפי שבאמת היו העין והבאר סמוכים זה לזה:"
],
[
"והאיש משתאה לה, משתומם עליה, ותמה על שראה דברו קרוב להצליח, אבל לא ידע עדיין אם ממשפחת אברהם היא אם לאו, ועכ\"ז תמה כי היה במעשה זה דבר זרות כמו שאמרנו לעיל:",
"מחריש לדעת ההצליח, בעוד שרבקה היתה עוסקת בשאיבת המים היה אליעזר מחריש כלומר שלא הזכיר לה דבר מהשקאת הגמלים, והיה חושב על התנאים שזכר למעלה, לדעת ע\"י מעשה רבקה אם נתקיימו כלם, ואם הצליח ה' דרכו אם לא:"
],
[
"ויקח האיש, ולא הזכיר מעשה הנתינה, כי באמת לא נתן לה המתנות רק אחר ששאל אותה בת מי את, כמו שסיפר העבד ואמר תחלה ואשאל אותה וכו', ואח\"כ ואשים הנזם וכו', אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, זכר תחלה ויקח האיש וכו':",
"נזם, יש נזם שהוא תכשיט על האף, ויש שהוא תכשיט לאוזן, ואותו שבכאן הוא שעל האף:",
"בקע, חצי שקל, מלשון ובקעהו (שמות י\"ד ט\"ז):",
"צמידים, נקרא כן החלי שעל היד לפי שהוא מחובר בה תמיד:",
"עשרה זהב, עשרה שקלים זהב:"
],
[
"בת מי את הגידי נא לי, כל זה הוא שאלה אחת, כמו שיורה האתנח במלת לי, והשאלה השנית היש בית אביך וכו', ועל השאלה הראשונה הוסיף הגידי נא לי, לפי שהיא העיקרית, ואותה הוא מבקש לדעת משפחתה למלא דבר שליחותו:",
"היש בית אביך, בבית אביך:",
"ללין, כמו להלין והוא מבנין הפעיל, אבל ללון הוא מבנין הקל, והנה הוא שאל רק מקום להלין הגמלים, והיא ענתה לו כי גם לאנשים יש מקום ללון:"
],
[
"בת בתואל, השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:"
],
[
"גם תבן גם מספוא, מלבד הדבר ששאלת תמצא גם תבן גם מספוא רב גם מקום ללון:",
"מספוא, כל מאכל הבהמות קרוי מספוא לבד מתבן:"
],
[
"ויקד האיש וישתחו, קידה הוא כפיפת קדקד, והשתחויה זו פישוט ידים ורגלים:"
],
[
"ברוך ה', נתן שבח לשי\"ת על הצלחת דרכו ועל קיום דבריו, והודה שהוא עצמו היה קטן מכל החסדים האלה, אלא שבזכות אברהם הכין ה' את חפצו:",
"אשר לא עזב חסדו, היה יותר ראוי לומר אשר עשה חסד ואמת עם אדוני, כי הרבה חסדים עשה השם לאברהם עד הנה, ולמה יעזוב חסדו מעמו הפעם הזאת, אלא ידע אליעזר שהשם אמר לאברהם לך לך מארצך וכו', כלומר שיתרחק מבית אביו ולא יהיה לו עסק עמהם, וכל החסדים שעשה עמו אח\"כ היו בעבור שנפרד ממשפחתו, ועתה בבקשו מהם אשה לבנו חשש אליעזר שמא לא יצליח במעשהו כי אולי לא ייטב בעיני ה' שיתחתן בם, וגם מטעם זה עשה התנאי לראות אם יסכים השם בדבר, ועתה שראה בבירור כי מה' היתה זאת, נתן הודאה לש\"ית שאע\"פי שאברהם התחתן בם, לא עזב חסדו מעמו:",
"אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני, אין אנכי מוסב אל נחני, כי היה ראוי להיות אותי נחני, גם אין נחני ה' מוסב אל בית אחי אדוני, כי הטעם מפסיק ביניהם, אלא שיעורו, אנכי (בדרך אשר נחני ה' בה) באתי אל בית אחי אדוני:"
],
[
"ותרץ הנערה ותגד, מן האתנח שתחת מלת אמה יראה שתיבות לבית אמה מוסבות גם על ותרץ הנערה, כאילו אמר ותרץ הנערה לבית אמה ותגד לבית אמה, וטעם לבית אמה כי דרך הבנות להגיד לאמותיהן יותר מלאביהן:",
"כדברים האלה, יתכן שבכלל זה שמעה גם דברי אליעזר שאמר אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני, ורבקה הבינה מזה שהיה איש מבית אברהם, ולכן אמר לו לבן למה תעמוד בחוץ, כלומר ראוי היה שתלך מיד אל ביתנו בעבור הקירבה שבינינו:"
],
[
"ולרבקה אח וכו' וירץ, זה כלל הסיפור וסוף המעשה שהוא העיקר, ואח\"ז בפסוק שאחריו התחיל לפרט ולספר מתחלתה דבר מדוע רץ ומה הניעו לזה:"
],
[
"ויהי כראות, פסוק הוא פרטו של ראשון, ואמר כראות, והוא כמו כראותו וזכר ב' סיבות שהניעוהו לעשות כן, הא' חמדת המתנות שראה לאחותו, והב' לפי ששמע ממנה שהאיש חפץ לסור אל ביתו:",
"והנה עומד על הגמלים, אצל הגמלים לשמרן, ובא להודיע שלא הלך אליעזר מיד אחרי רבקה, אע\"פי שאמרה לו שיש עמה מקום ללון, כי אין זה מדרך המוסר, ואפשר שאנשי ביתה לא יאבו לקבלו, לכן המתין עד יתפרסם שמעו בבית בתואל, ואם יחפצו בו, יבוא אחד מהם לקראתו ויביאהו הביתה:"
],
[
"בא ברוך ה', מדרך לבן היה לדבר תמיד בשפה רכה ובדברים ערבים, ובקרבו ישים ארבו לרמות את הבריות, כמו שנראה ממה שעשה ליעקב, ולכן גם בפעם הראשונה שדבר עם אליעזר אמר לו ברוך ה' כמו שחבק ונשק ליעקב בבואו לפדן ארם:",
"ואנכי פניתי הבית, בעדך ובעד אנשיך, ואל תחשוב שלא אסכים במה שאמרה לך אחותי, כי גם אנכי חפץ לקבלך בביתי, שהרי כבר פניתי הבית:",
"ומקום לגמלים, ופניתי גם מקום בעד הגמלים:"
],
[
"ויבא האיש הביתה ויפתח, אליעזר הוא האיש הבא והוא פתח גמליו, כלומר התיר חבישתם והמשא שעליהם ורצה הוא בעצמו לפרוק את משאם בעבור הכלי כסף וכלי זהב שהיו שם, עליו מוטל לשמור את טוב אדוניו שמסר לו, ולכן בא האתנח תחת הגמלים להורות שפועל ויבא ויפתח שניהם על אליעזר נאמרו, אבל ויתן תבן פירושו ויתן הנותן, שהיה אחד מעבדי לבן, או לבן עצמו, ואינו מוסב על אליעזר שהרי סמוך לו ומים לרחוץ רגליו, וכינוי רגליו שב בלי ספק על אליעזר:"
],
[
"ויושם לפניו, מאכל לאכול:",
"עד אם דברתי דברי, מאחר שראה שהסכים הקב\"ה על ידו, לא רצה להתעסק באכילה ושתייה תחלה:",
"ויאמר דבר, לבן או בתואל אמרו לו דבר:"
],
[
"עבד אברהם אנכי, תחלה הודיע להם מי הוא, ואמר מכל הגדולה שראיתם, עשרת גמלים וכלי כסף וזהב וכמה עבדים לשרתני אל תחשבו שאני בנו או קרובו מבני לוט כי אני איני אלא עבדו:"
],
[
"וה' ברך, הרבה לספר גדולת אברהם בעושר וברכת ה', וגם גדולת יצחק שהיה בן זקונים ויחיד לאמו ויורש כל אשר לאביו, להודיע שלכן רבים היו חפצים להזוודג עמו, אך לפי שהוא אינו חפץ בם לכן שלח את עבדו אליהם:"
],
[],
[
"לא תקח, על כל פנים, אף אם לא תמצא ממשפחתי, לא תקח מבנות הכנעני:"
],
[
"אם לא, אינו תנאי, שאם לא ילך תחילה אל ארצו לא יוכל ליקח מבנות כנען, אבל אחר שילך שם ולא ירצו ליתן אז יהיה לו רשות ליקח אשה מבנות כנען, אלא פירוש אם לא כמו אך או רק, כלומר אלא תעשה את הדבר הזה שתלך וכו':",
"אל בית אבי תלך ואל משפחתי, ואברהם אמר אל ארצי ואל מולדתי, אבל אליעזר פרט יותר כדי שיחשבו שאברהם חפץ מאד בקרבתם:"
],
[],
[
"ה' אשר התהלכתי לפניו, ולא הזכיר אשר לקחני מבית אבי כמו שאמר אברהם, פן יהיה להם לחרפה שהשם בחר בו מכל בית אביו ומאס בהם:"
],
[
"והיית נקי מאלתי, ולא זכר רק את בני לא תשב שמה כדברי אברהם, פן ירע בעיניהם שאברהם יאהב יותר ארץ כנען מארץ מולדתו:"
],
[
"ואמר ה', כל אריכות הדברים כדי שיבינו מעצמם כי מה' יצא הדבר, ולא יתנו אל לבם למאן, כי אע\"פי שידע שהשם הצליח דרכו, עדיין הדבר תלוי בבחירתם, והוא לא יכול להכריחם בזה:"
],
[],
[],
[
"והנה רבקה יצאת, הנה אליעזר ידע את שמה אע\"פי שלא הגידה לו, כי כבר הוגד לאברהם הנה ילדה מלכה וכו', ובתואל ילד את רבקה (לעיל כ\"ב כ\"ג), ורק לא היה מכירה קודם לכן, וכשאמרה לו שהיא בת בתואל, אז הבין שהיא רבקה שנתבשר אברהם בעבורה, כי לא נתבשר רק בבת אחת לבתואל:"
],
[
"וגם גמליך אשקה, ולמעלה כתוב וגם לגמליך אשאב, כי אז לא נודע עדיין אם ישתו אם לא, והיא אמרה רק שתשאב להם, אבל אחר ששתו בפועל, נכון לומר אשקה:"
],
[],
[
"בדרך אמת, שהדרך שאני עליו עתה מסכים עם הדרך אשר בדעתי לילך בה ועם הכוונה והתכלית ליקח אשה לבן אדוני מבית אביו, וזהו ענין האמת, כל דבר שהוא בנפש כמו שהוא במציאות חוץ לנפש הוא אמת, והפכו שקר ולפעמים כזב:"
],
[
"אם ישכם עשים, אם תרצו לעשות:",
"חסד ואמת, חסד הוא טובה בלתי מחוייבת, ואמת שתעשו בפועל ממש כאשר אני מקוה מכם ומשער בנפשי שראוי לכם לעשות:",
"ואם לא הגידו לי ואפנה, אף אם לא תרצו בדבר, צריכים אתם להגיד לי עתה, כי מחוייב אני לפנות על ימין או על שמאל אל שאר קרובים שיש לאדוני ולכן לא אתן לכם זמן ארוך להשיב, אלא מיד הגידו לי:"
],
[
"לא נוכל דבר אליך רע או טוב, לא למאי ולא להסכים אינו תלוי בבחירתנו, כי מן הדברים שסיפרת ידענו כי מה' יצא הדבר, ולכן אין ראוי לנו להשיב אלא הנה רבקה לפניך וכו':"
],
[
"קח ולך, קחנה ולך עמה אל בית אדוניך:",
"כאשר דבר ה', פי' כאשר גזר:"
],
[
"וישתחו ארצה לה', כי עתה נשלם כל חפצו, ונתן הודאה לה' על שהטה את לבבם למלאות שאלתו:"
],
[
"כלי כסף וכלי זהב, תכשיטי נשים של כסף ושל זהב:",
"ומגדנות, כל דבר משובח ומעולה בין בפירות בין בזהב וכסף ואבנים יקרות נקרא מגד ומגדנות, כל אחד לפי מקומו הכתוב בו, וכן ממגד שמים מטל (דברים ל\"ג י\"ג), כי הטל הוא המשובח מן המטר שיועיל ולא יזיק:"
],
[
"וילינו, כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:"
],
[
"תשב הנערה אתנו, אפשר שכוונת לבן היתה לבקש תואנה כדי שאליעזר ירבה במתנות אחרות בעבור שישלחוה מיד, וכששמע תשובת אליעזר אמר נקרא לנערה, כי אולי תתרצה גם היא לישב ימים או עשור:",
"ימים, שנה של ימים, וטעם שנקראת לפעמים השנה ימים אפרש לקמן (שמותי\"ג י'):",
"או עשור, עשרה חדשים:"
],
[
"אל תאחרו אתי, היה ראוי לומר אל תאחרו אותה, כי עליה היו מבקשים, אלא כך אמר להם, אני לא אלך מכאן אלא עם רבקה, ואם תשאר היא ימים או עשור, הלא אתם מאחרים גם אותי, ולפי שעכבה כזאת תהיה בלא סבה, אמר לשון איחור, ולא שאר לשונות של עיכוב, כי כבר אמרנו (לעיל י\"ט ט\"ז) שלשון איחור בא על עכבה ברצון, וכן כאן אם תעכבוני פה יהיה ללא סבה ורק ברצוניכם:",
"וה' הצליח דרכי, ואם תאמרו מה בכך אם אתעכב גם אני עד אותו זמן, במה יודע איפא שהשם הצליח דרכי אם אצטרך להתעכב נגד רצוני, וכבר אמרתם גם אתם שמה' יצא הדבר, לכך אבקש מכם שלחוני מיד:"
],
[
"ונשאלה את פיה, אין הכוונה לשאול ממנה אם היתה רוצה להנשא ליצחק כי זה כבר מוסכם ועומד, אלא אם תרצה ללכת מיד ועם אליעזר לבד, או להתאחר ימים או עשור, ואחר תלך עם אחד מבני משפחתה שילוו אותה, וכן אמרו לה התלכי עם האיש הזה:"
],
[
"ותאמר אלך, מיד ועם אליעזר:"
],
[
"וישלחו, שהרשוה ללכת עם העבד:",
"אחתם, לא נזכר בכתוב רק אח אחד לרבקה והוא לבן, ונראה שהושאל שם אח גם לשאר הקרובים בעבור אהבה אשר ביניהם, כמו כי אנשים אחים אנחנו (לעיל י\"ב ח'), אבל לפי מה שסופר בס' הישר היה לה עוד אח שלא נזכר בכתוב, ושמו שכר, ואולי ירמוז עליו הכתוב פה במלת אחותם:",
"ואת מנקתה, שהיתה לה מקום בשנות יניקתה, והיה אז דרכם שהמינקת תהיה אצלה לשמשה גם אחר שתגדיל, כי יתכן שהיתה אז רבקה בת י\"ד שנה (עיין תוספות ביבמות דף ס\"א ע\"ב), והנה כאן קצר הכתוב ולא זכר הנערות ששלחו עמה, ובסמוך מפורש:"
],
[
"את היי לאלפי רבבה, הוסיף מלת הכינוי את, והיה די לומר היי לאלפי רבבה, אלא הכוונה כבר ידענו שהשם הבטיח לאברהם הרבה ארבה את זרעך וכו' ויירש זרעך את שער אויביו (לעיל כ\"ב י\"ז), ועתה נברך אותך שאת וזרעך תקבלו אותה ההבטחה, וממך יצא אותו הזרע ולא מאשה אחרת: לאלפי רבבה, לאלפים של רבבות, והוא להפלגת הרבוי:"
],
[
"הגמלים, בה\"א הידיעה, והם הנזכרים למעלה שהביא העבד עמו:",
"ויקח העבד, הוא כלל שאחר הפרט:"
],
[
"ויצחק בא מבוא, כמו מבואו, וסיפר הכתוב שיצחק היה שב עתה לעירו מן הדרך שבא בו אל באר לחי ראי, ואילו אמר ויצחק בא מבאר לחי רואי, היה נראה שהיה דר שם, לכך הוצרך לפרש שאין דירתו שם, אלא שהיה רגיל לילך אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפילה בעבור הראות שם המלאך להגר אבל עיקר דירתו היה בארץ הנגב, כלומר בדרומה של א\"י הנקרא נגב בכל המקרא באחת העיירות הסמוכות אל הבאר ההיא:"
],
[
"לשוח בשדה, לשון תפלה כמו ישפוך שיחו (תהלים ק\"ב א'), וכן שיחו בכל נפלאותיו (שם ק\"ה) אבל מלשון שיח השדה שהם האילנות, לא מצאנו בכל התנ\"ך הפועל נגזר ממנו, ואין מצוי רק השם שיח: לפנות ערב, כשהערב פונה ובא, כי כל שש שעות אחר חצות נקראים ערב, והנה גמלים באים, ועדיין לא הכירם בעבור המרחק, ולכן לא כתוב וירא את הגמלים, אבל, לפי שידע שאביו שלח גמליו לארם נהרים, נטה מן הדרך שהיה בה והלך לקראתם כמו שכתוב אח\"כ ההולך בשדה לקראתנו:"
],
[
"ותרא את יצחק, משה כותב התורה קראו יצחק אבל רבקה לא הכירתו עדיין שהוא יצחק, כי שאלה אח\"כ מי האיש הלזה:",
"ותפול מעל הגמל הטתה עצמה לצד מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו להסב פניה ממנו דרך צניעות, כמו ויפול מעל המרכבה לקראתו (מלכים ב' ה' וכ\"א) הכוונה שישפיל עצמו במרכבה לקראת הרץ אשר היה בארץ לשאול לו לשלום, וכן אמר אלישע כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך (שם כ\"ו) אמר הפך במקום ויפול:"
],
[
"הלזה, לעומד מרחוק יאמר הלזה ולקרוב יאמר הזה:",
"הוא אדוני, בעבור שנתן אברהם ליצחק את כל אשר לו, והעבד בכלל הנכסים, קראו אדוני, ואע\"פי שלא אמר בפירוש הוא יצחק אדוני, הבינה רבקה שאינו אברהם, כי ראתה שאינו זקן:",
"הצעיף, עטוף שמעטפים בו הנשים פניהם:"
],
[
"את כל הדברים אשר עשה, דבריו אצל הבאר, והניסים שנעשו לו, ודבריו בבית בתואל, כדי שיבין שהיא בת מזלו:"
],
[
"האהלה שרה אמו, שיעורו האהלה אהל שרה אמו, ויספר הכתוב בכבוד שנהג יצחק באמו כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה, כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת וכאשר ראה את רבקה והכיר צדקתה וכשרון מעשיה, נדמה בעיניו כאילו היא שרה אמו והביאה אל האהל לכבדה ויאהבה:",
"וינחם יצחק, אינו מחובר אל מה שלמעלה, כי יש אתנח במלת ויאהבה, אלא פירושו על דרך כלל שאחר הפרט שע\"פי כל הקורות האלה שמצא אשה הגונה ממשפחתו ורצויה לאביו, והכיר מסיפורי אליעזר כי מה' יצא הדבר, התנחם והסיר מלבו היגון שהיה לו תמיד על מיתת אמו כי לפי שלא ראה אותה עוד אחר העקידה, כי הוא לא שב עם אביו לבאר שבע כמו שאמרנו למעלה, היה מצטער תמיד על שלא זכה לשית ידו על עיניה בשעת מיתתה ולהתעסק בקבורתה:",
"אחרי אמו, אחרי מיתת אמו:"
]
],
[
[
"ושמה קטורה, לפי הפשט איננה הגר, מדכתיב אח\"כ ולבני הפלגשים בלשון רבים, אלא אחרת היתה, ולא חשש אברהם עוד לקחת אשה ממשפחתו כמו שעשה בזיווג ראשון וכמו שעשה ליצחק, כי איננו שומר רק זרע יצחק שעליו נכרת הברית, ובס' הישר סופר שהיתה מארץ כנען:"
],
[
"ותלד לו, אע\"פי שהיה זקן מאד, הנה בזקנתו החליף כח, ואחר שהוליד את יצחק שב להיות כבחור, והתמיד בכוחו זה עד יום מותו:"
],
[
"אשורם ולטושם ולאמים, לא שבני דדן נקראו כן אלא סיפר שמבני דדן יצאו אומות שנקראו אשורים ולטושים ולאומים, לא ע\"ש בני דדן אלא לאיזו סבה ידועה אז ולכן הוסיף הכתוב מלת היו כלומר מבני דדן יצאו האומות האלה, וראיה לזה בדברי הימים מונה מונה אלו ו' הבנים, וגם בני יקשן ובני מדין ולא הזכיר בני דדן:"
],
[
"ובני דדן, אלו הם חמשה בתי אבות אשר למדין ולהם חמשה מלכים אשר נהרגו במלחמת ישראל במדבר בסוף הארבעים שנה, והנה הזכיר הכתוב האומות שיצאו מבני אברהם להגיד שנתקיים בו מה שאמר לו האל ונתתיך לגוים:"
],
[],
[
"ולבני הפילגשים, הגר וקטורה, כי גם ישמעאל בא לבית אביו לקחת חלקו בירושה, וכן נזכר בסמוך שיצחק וישמעאל קברו אותו:",
"נתן אברהם מתנת, ממון נתן להם:",
"בעודנו חי, בעוד אברהם חי:",
"קדמה אל ארץ קדם, תחלה אמר בדרך כלל קדמה, כלומר ששלחם כלפי מזרח, ואח\"כ פירש יותר לאיזה ארץ מארצות המזרח שלחם, ואמר אל ארץ קדם, והיא חרן ואור כשדים, והארצות ההם נקראות סתם בכתוב ארץ קדם או ארץ בני קדם, ובאותה הארץ היתה משפחת אברהם לפיכך שלחם לשכון שם כי לאהבתו יקרבום אנשי משפחתו:"
],
[
"ואלה ימי, סיפר כאן מיתת אברהם, אע\"פי שהוא חי עד שהיה יעקב בן ט\"ו שנה, כדי להשלים סיפור אברהם טרם יתחיל בסיפור יצחק, כמנהג הכתוב:"
],
[
"ויגוע, הגויעה היא צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי ענוי ועכוב וכשנאמרה אצל הצדיקים ענינה בלא חולי מכאיב ובלא יסורין, ואין זוכים לה אלא הצדיקים, אבל אצל הרשעים כמו בדור המבול שאמר ויגוע כל בשר (לעיל ז' כ\"א), וכן מתי מדבר שנאמר בגוע אחינו (במדבר כ' ג'), היא המיתה הפתאומית הבאה לענוש החוטאים על עונם, כדרך שכתוב והוא איש אחד לא גוע בעונו (יהושע כ\"ב כ'):",
"בשיבה טובה, כמו שאמר לו הקב\"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה (לעיל ט\"ו ט\"ו), שלא אירע העינוי בימיו:",
"זקן ושבע, שבע ימים שלא התאוה שיחדשו לו הימים דבר, כי ראה כל משאלות לבו והיה שבע כל טובה:",
"ויאסף אל עמיו, המליצה הזאת לא נמצאת רק אצל הצדיקים, וענינה שנאספת נשמת הצדיק אל צרור החיים לחיי עד להתדבק עם מקורה שהוא עמה, וכן מפורש רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל\"ד י\"ד), וכן כבוד ה' יאספך (ישעיה נ\"ח ח ), וענין זה דומה ממש לאור השמש כשאוסף אליו נגה הירח והככבים, שאז שב נגהם אל מקורו שהוא השמש, ולכן המליצות דומות בשתיהם, אמר וירחך לא יאסף (ישעיה ס' כ'), וככבים אספו נגהם (יואל ד' ט\"ו), כך האור העציון אוסף אליו נגה הנשמה, ולכן כמו שנגה הירח מתואר בלשון יקר שנאמר וירח יקר הולך (איוב ל\"א כ\"ו), כך על מיתת הצדיק נופל לשון יקר, כמו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קט\"ז ט\"ו), אבל הרשעים המכחישים בהשארת הנפש אומרים ואדם ביקר בל ילין (שם מ\"ט י\"ב), והבן זה:"
],
[],
[],
[
"ויברך אלהים את יצחק בנו, הנה אברהם לא ברך את יצחק בנו לפני מותו כמו שעשה יצחק ויעקב ומשה סמוך למיתתם, לפי שכבר גילה לו הקב\"ה שיצחק יהיה היורש את היעודים וההבטחות שנאמרו על זרעו, כי השם אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ואת בריתי אקים את יצחק, ומטעם זה צוהו לגרש את ישמעאל, משא\"כ ביצחק שהיו לו ב' בנים ורצה לברך את האחד, וכן ביעקב שרצה לברכם איש אשר כברכתו, ולזה אמר כאן שהאלהים ברך את יצחק, כלומר שקיים בו את ברכת אברהם ובחר בו ובזרעו כמו שהבטיח קודם לכן:",
"עם באר, לפי שאינו עיר אמר שנטה אהלו אצל הבאר:"
],
[
"אשר ילדה הגר המצרית, כלומד אין זה בנו הנקרא על שם זרעו אלא בן שפחה, אבל ביצחק כתוב לפניו אלה תולדות יצחק בן אברהם, כיצד היה בנו אברהם הוליד את יצחק, כלומר זה הוא עיקר תולדתו של אברהם:"
],
[
"בשמתם לתולדתם, סדר לידתן זה אחר זה:"
],
[],
[],
[
"בחצריהם, הם הכפרים והפרזות שאינם מוקפים חומה, והם כמו חצר פתוחה:",
"ובטירתם, ארמונים:"
],
[],
[
"וישכנו מחוילה עד שור, בעבור שמצאנו חוילה בבני כוש בן חם, והיתה ארצו בין ארצות בני כוש, ומצאנו חוילה בבני יקטן בן עבר, והיתה ארצו בארץ הערב, לכן יודיע כאן הכתוב, כי החוילה האמורה פה היא השנית שבארץ ערב אשר לצד מזרחי של ים סוף, ולפי שמקצת ארץ מצרים במערבו של ים סוף לכן אמר אשר על פני מצרים, ושור האמור כאן הוא הנזכר למעלה וישב בין קדש ובין שור (לעיל כ' א') שהוא בדרום א\"י ולמזרח מצרים:",
"באכה אשורה, אין אשור הנזכר פה מדינת אשור הנודעת שבמזרחית צפונית לא\"י, רק היא אשורים הנזכר למעלה בבני קטורה, ויתכן ששם מדינתם היה ג\"כ אשור, והם היו נקראים אשורים ע\"ש מדינתם, ולפי שבני קטורה שהם אחי ישמעאל מצד האב נתיישבו בארצות הקדם כמו שאמר למעלה, לכן אמר הכתוב על פני פל אחיו נפל, כלומר שנתרחבה נחלת ישמעאל כ\"כ עד שבניו שכנו כנגד כל ארצות הקדם, והודיע בזה שאע\"פי שהיה ראוי שיקח ישמעאל גורל שוה כשאר בני הפילגשים, הנה נחלתו היתה גדולה כנחלת כולם ביחד, ונתקיים בו מאמר האל הנה ברכתי אותו וכו' ונתתיו לגוי גדול (לעיל י\"ז כ'), ועל פני כל אחיו ישכון (שם ט\"ז י\"ב):"
],
[
"ואלה תולדת יצחק, מלת תולדות תמיד על הבנים, וכן כאן בא לספר שהוליד יעקב ועשו, אלא שהתחיל לספר בפרטות איך בא לידי תולדות, ואמר שהיתה אשתו עקרה, והתפלל אל ה' ונעתר להם:",
"אברהם הוליד את יצחק, התחיל באברהם כמנהג הכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחש, ואמר זה לפי שלמעלה כתוב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, ואילו אמר גם כן אלה תולדות יצחק בן אברהם בלבד, הנה השוה שניהם ביחוס ובמעלה ואף כי הקדים הבכור, לכן חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק, כי הוא לבדו תולדותיו, וכאילו לא הוליד אחר:"
],
[
"מפדן ארם, נקרא כן לפי שהיו שני מקומות שהיו נקראים ארם, ארם נהרים וארם צובה, ולשון פדן בדברי רז\"ל שנים, כי צמד בקר מתורגם פדן דתורי:",
"אחות לבן הארמי, וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם:"
],
[
"ויעתר, הרבה והפציר בתפילה, והמתפלל נקרא עותר או מעתיר, ומי שיתפללו אליו נקרא נעתר:",
"לנכח אשתו, כמו בעבור אשתו או בעדה, והנה התאמץ יצחק כ\"כ להתפלל בעבורה, כי הוא ידע כבר שיוליד בנים, שהרי אמר השם לאביו וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו וכו' ולזרעו אחריו (לעיל י\"ז י\"ט), אבל היה ירא שמא יוליד מאשה אחרת ורבקה תשאר עקרה, לכן העתיר בעדה שיפקדה ה':"
],
[
"ויתרוצצו, אילו היה מלשון ריצה היה אומר וירוצו, כי לא מצינו שורש רוץ בהתפעל על הוראה זאת אלא שרשו רצץ, וענינו לחיצה בכח, שבהצותם זה עם זה היה האחד דוחק את חבירו ומבקש לרעוץ אותו תחתיו, כדרך וירצצו את בני ישראל (שופטים י' ה') שאינו לשון שבירה ממש, אלא יורה על הלחץ הגדול שהיה להם:",
"ותאמר אם כן למה זה אנכי מקרא קצר הוא, ופירושו אם כך גדול צערי יותר, מצער שאר הנשים, למה זה התאויתי על ההריון:",
"ותלך לדרש את ה', הלכה אל אחד הנביאים שבאותן הימים, אל שם או אל אברהם, לדרוש את ה' מאתו לדעת טעם שינוי הריונה ומה יהיה בסופה:"
],
[
"ויאמר ה' לה, ע\"י נביא:",
"שני גוים בבטנך, אל תיראי, כי צער שלך הוא בשביל שתאומים יש בבטנך, ומרובה צער העיבור של שנים מצער עיבור של אחד, ואף כי שאר הנשים היולדות תאומים אינן סובלות צער כזה בהריונן, את משונה מהן, כי דע לך שבניך לא יהיו כשאר הבנים מדלת הארץ, אלא יגדלו מאד ויהיו לשני גוים רבים ועצומים:",
"ושני לאמים ממעיך יפרדו, ואם תאמר אף אם יהיו לשני גוים לאחר שיגדלו, למה זה יתרוצצו עתה בהיותם עוברים בבטן אמם, לכן הוסיף ושני לאומים ממעיך יפרדו, כלומר דע כי לא יהיה שלום בין שני הגוים האלה אע\"פי שהם אחים, אלא להיותם משונים בטבעיהם ומדותיהם ודתיהם יצטרכו להפרד זה מזה, ולהורות על השינוי הזה גם עתה שהם במעיך יריבו זה עם זה:",
"ולאם מלאם יאמץ, ואם תבקש לדעת מי ינצח את חבירו, דע שכפי חילוף הזמנים תתחלף ממשלתם, פעם האחד יאמץ מאחיו ופעם האחר יתגבר עליו, וכשזה קם זה נופל, וכן היה, כי כל הימים אשר הצמיח השם קרן ישראל נתן אדום תחתיו, וכן להפך בעונותינו, אולם לא יתמיד הדבר כן לעולם, כי באחרית הימים:",
"ורב יעבד צעיר, כלומר יהיה לצעיר ממשלה נצחיית על הרב ויכניעהו תחתיו לעבד עולם, וקרא לעשו רב בעבור שנוצר תחילה, וליעקב צעיר לפי שנולד אחריו, כי להיותם תאומים א\"א להבדיל ביניהם אלא בזמן יציאתם לעולם, וכן לא רבים יחכמו (איוב ל\"ב ט'), פי' גדולים בשנים, אף כאן עשו שהוא הרב לקץ הימין יעבד עבודת עולם לצעיר שהוא יעקב, ועל הדבר הגדול הזה התנבא עובדיה בארוכה, וחתם דבריו באמרו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה:"
],
[
"והנה תומם, מצאו שנתאמתה הנבואה והיו תאומים:"
],
[
"ויצא הראשון אדמוני, שיעורו הראשון שיצא היה אדמוני, וקראו ראשון אע\"פי שעדיין לא יצא השני כי כבר הודיענו שהיו תאומים בבטנה:",
"כלו' כאדרת שער, כאדרת של שער כן היה כל גופו מלא שער, ואדרת הוא מין טלית של צמר:",
"ויקראו, הקוראים:",
"עשו, אדם עשוי ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:"
],
[
"וידו אחזת בעקב עשו, לתת סימן על אמתת הדברים שנאמרו עליהם בנבואה היתה יד יעקב אוחזת בעקב עשו כאילו היה רוצה לעכבו מלצאת ראשון, כי לו משפט הבכורה, ולכן לקח אח\"כ את בכורתו, ואע\"פי שלא הועילה חריצות יעקב לצאת ראשון, לא הניח עקבו אף ברגע הלידה אלא אחז בו לרמוז שממשלת יעקב האמיתות תהיה באחרית עשו ובסופו, כמו שהעקב הוא אחרית הגוף:",
"ויקרא שמו יעקב, הקורא או יצחק אביו:",
"בלדת אותם, שב על יצחק הנזכר בפסוק, והוא כמו בלדתו אותם, כי פועל ילד יאמר גם על האיש, כמו ועירד ילד את מחויאל (לעיל ד' י\"ח):"
],
[
"ויגדלו הנערים, בשנים, כי יש גדולה גם בחשיבות:",
"ידע ציד, לצוד ציד להביא ומלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו:",
"איש שדה, יוצא והולך תמיד בשדות לצוד חיות ועופות:",
"איש תם, הפך מן איש ציד, לא היה בקי לרמות:",
"יושב אהלים, הפך מן איש שדה, שהיה אוהב להתעסק במרעה הצאן כאברהם ויצחק אבותיו, והנה שניהם בחרו להם מעשים מסכימים עם תכונת נפשם, עשו שהיה בעל חימה ואכזרי ואוהב החמס התעסק בצדיית החיות הדורסות והטורפות וחפץ לשפוך את דמם, ויעקב שהיה אוהב שלום וטוב לב וכל מעשיו בנחת ובהשכל התעסק ברעיית הבהמות הביתיות אשר יועילו ולא יזיקו:"
],
[
"ויאהב יצחק את עשו, לא שהיה שונא ליעקב חלילה, אלא אהב את עשו יותר מאחיו, כי להיותו בכור חשב שהוא יהיה היורש כל ברכותיו וירושת הארץ ושאר הבטחות השם, ויתכן שרבקה לא גילתה לו מה שנאמר לה כשהלכה לדרוש את ה', ורב יעבד צעיר:",
"כי ציד בפיו, חסר וי\"ו הכנוי, ושיעורו כי צידו בפיו, כלומר צידו של עשו היה בכל יום בפיו של יצחק:",
"ורבקה אהבת את יעקב, יותר מעשו, כי ידעה מאמר האל ורב יעבד צעיר, והוצרך לכתוב הפסוק הזה להודיע מה שכתיב לפנינו כי יצחק רצה לברך את עשו ורבקה הערימה לברך את יעקב:"
],
[
"ויזד יעקב נזיד, בישל תבשיל, ולהלן מפורש שהיה עדשים, והנה לפי עומק פשוטו של מקרא לא היו הדברים הנזכרים בפרשה תכופים זה לזה, רק ביניהם עתים ושנים, ואולם עיקר כונת הכתוב להודיע מכירת הבכורה ליעקב, ולכן הקדים להודיע טבע רשעות עשו מנעוריו אשר בחר תמיד בחיי החפשית כפרא למוד מדבר, ומאס בעול היראה ועבודת האל, שזה היה סבה למכירת הבכורה:",
"ויבא עשו מן השדה, נראה שלא הביא בידו צידה ולכן לא היה לו מה לאכול, ושאל מיעקב את המאכל שתיקן לעצמו או להאכיל אביו ואמו:",
"והוא עיף, ומן העופות נמשך שהיה רעב וצמא, וצריך להשיב את נפשו במאכל:"
],
[
"הלעיטני, הטעימני, וכן ת\"א, ולשון טעימה אינו רק מעט, כי כן דרך המבקש מתנת חנם שלא לבקש אלא מעט:",
"מן האדם האדם הזה, היה התבשיל מאודם מן העדשים שהיו אדומות, ועשו מרוב עיפותו לא נתן על לבו להבחין מה היה הנזיד ההוא, אבל קראהו אדום בעבור מראהו, ודרך אדם הממהר לשאול מחבירו כופל את דבריו:",
"על כן קרא שמו אדום, הוא אדמוני ונתאוה לאכול אדום, ובשביל רעבתנותו התרצה למכור בכורתו, ולשם בזיון קראו לו כן, כי לעגו עליו שמכר בכורה נכבדת בעבור החפזון לאכול, כי סובא וזולל יורש:"
],
[
"מכרה כיום את בכרתך לי, ידע יעקב שכל היעודים שאמר האל לאברהם יתקיימו בזרע יצחק, אבל היה ירא שמא יחולו על ראש עשו לבדו בהיותו הבכור, ויתגרש הוא מהסתפח בנחלת ה' כי לא היה אפשר שיזכו בהם הוא ועשו יחד, בעבור שטבעיהם שונים זה מזה, ולכן אמר לו, אבינו זקן וכל צרכי הבית ראוי שיתנהגו על ידי הבכור כי הוא ימלא מקומו אחרי מותו, אבל הפך מזה כל הנהגת הבית מוטלת עלי עד שאצטרך יום יום לבשל ולתקן המאכלים ולעשות נזיד, ולא די בזה אלא שגם אתה תבא מן השדה לעת האוכל ותבקש ממני מזון להאכילך, לכן בחר לך אם תרצה להיות בכור, עשה הנהגת הבית במקום אבינו ויהיה כל העול מוטל עליך, ואם לאו מכור לי הבכורה ואני אעשה את הכל:",
"כיום, כעת הזאת, וכן ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלהים (ש\"א ט' כ\"ז):"
],
[
"הנה אנכי הולך למות, בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים שמצויים שם דובים ואריות וחיות רעות, ואף קודם מיתת אבי אולי תמיתני חיה מן החיות, ומאחר שאין לבכור מעלה רק אחר מיתת אביו, מה לי להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו, ואם לענין הטובות הנפשיות שהבטיח השם לאברהם, איני מאמין בם, כי סופי לילך למות, וככלות הגוף תכלה הנפש, ודי לי למלאות תאוותי וליהנות מכל טוב העולם הזה בעוד בחיים חייתי, וכן אחז\"ל שעשו כפר בתחיית המתים באותו היום:"
],
[
"השבעה לי, חשש יעקב שמא יתחרט בזמן מן הזמנים על המכירה הזאת, וביותר בהיות הקנין על דבר שאין בו ממש, לכן רצה שישבע לו על הדבר הזה:",
"וימכר את בכרתו, לפי פשוטו לא נתן לו הנזיד במחיר הבכורה, רק הכתוב יספר כי בבקשו לאכול והוא עיף אמר לו יעקב מכור לי בכורתך ואח\"כ נאכל, ועשו ענה לו בפחזותו על האכילה למה זה לי בכורה הרי היא מכורה לך ונשבע עליה, וישבו אחרי כן לאכול ולשתות, כי המאכל היה בימים ההם לעדות ולקיום כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל (לקמן ל\"א מ\"ו) לקיום ברית בין לבן ויעקב, והכתוב לא פירש המחיר שנתן לו, ואפשר שעזב יעקב לאחיו כל נכסי אביו והתנה עמו שלא יהנה מהם לא בחייו ולא אחרי מותו של אביו, כי כל חפצו היה לנחול רק הטובות הרוחניות והדבקות האלהי, ולזה אמר בשובו מבית לב כי במקלי עברתי את הירדן הזה, להורות שלא קיבל מנכסי אביו כלום, והיה זה נסבה מאת האלהים כדי שיזכה אח\"כ יעקב לברכת אביו ולירושת הארץ ולהשגחה האלהית על זרעו:"
],
[
"ויבז עשו את הבכרה, לפי שבסוף התחרט על כך כדכתיב את בכורתי לקח, לכן העיד כאן הכתוב שלחנם תפש את יעקב בזה, ושלא היה מקח טעות, כי לא מכר לו את בכורתו בעבור הרעבון והעיפות, אלא בעבור שהיה בז לה בלבו, ולאפס נחשבת לו מעלת הבכורה עם שאר היתרונות הנמשכות ממנה, וא\"כ ברצונו מכר אותה, ומה שהתרעם אח\"כ ואמר את בכורתי לקח, לא היה כ\"א דרך רמאות וזדון לבב:"
]
],
[
[
"מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, בא להגיד כי אחר הרעב ההוא שהיה בימי אברהם לפי שעה כדי לנסותו כמו שכתבנו שם, לא היה רעב אחר בארץ כנען, ותכף ששב אברהם ממצרים לבית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, תמו ימי הרעב ההוא והיה שבע גדול בארץ בזכות אברהם, ואחרי מותו קרא השם לרעב שנית כדי שיבינו כל יושבי ארץ כנען שבזכותו היה להם שובע שמחות:",
"וילך יצחק, היה בדעתו לרדת מצרימה כמו שירד שם אברהם אביו מפני זלעפות רעב, והלך תחלה אל אבימלך שהיה בנו של אבימלך אשר היה בימי אברהם (כמו שת\"א לקמן על פסוק בינותינו בינינו וביניך) בעבור האהבה שהיתה בין אבותם, אולי ייטב עמו כמו שנשבע לאביו:"
],
[
"אל תרד מצרימה, אפילו לגור שם דרך עראי עד עבור ימי הרעב, אלא שכון בארץ וכו', כלומר שכון כל ימיך בארץ שאומר אליך בכל פעם ופעם, על כי ה' תסע ועל פי ה' תחנה, והכוונה שאחר עבור הרעב ישוב לבאר שבע ויתיישב שם, ובלי ספק מה שנאמר להלן ויעל משם באר שבע היה על פי צווי השם ואף שקיצר הכתוב, ועתה אנכי מצוך לאמר גור בארץ הזאת:"
],
[
"גור, לא תשב בקביעות דירה רק כגר מארץ אחרת:",
"בארץ הזאת, בארץ פלשתים שהיה שם אז:",
"אתן את כל הארצת האל, כי גם ארץ פלשתים בכלל ארץ ישראל, כדכתיב לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע י\"ג ג'):",
"והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, אין צריך שיבטיח הקב\"ה את יצחק שלא יעבור על השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם, והשבועה איננה על תנאי, אלא זה המאמר הוא שבועה מיוחדת ליצחק להודיע שאף הוא ראוי כאביו לכרות עמו הברית, ולכך יאמר תמיד בתורה הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב (דברים ל\"ד ד'), כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת, ורצה הקב\"ה להשבע לכל אחד מן האבות, כי אע\"פי שהראשונה תספיק תוספת זכות וכבוד הוא להם, ויתכן עוד שהוסיף ליצחק בשבועה זאת שיקיים בו בעצמו השבועה שנשבע לאברהם אביו, שיהיה הוא ברכה בעמים, כמו שאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, ויהיה פירוש הכתוב והקימותי בך את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, כי אתה ברכה בעמים, וכן אמר עוד ביעקב ונברכו בך כל משפחות האדמה (לקמן כ\"ח י\"ד):"
],
[],
[
"אשר שמע אברהם בקלי, על העקידה דכתיב אשר שמעת בקולי (לעיל כ\"ב י\"ח), ושם נשבע לו השם שנאמר בי נשבעתי וכו':",
"וישמר משמרתי, משמרת הוא הכלל ולכן מועמד בז\"ק, ואח\"כ פרט ואמר מצותי חקתי ותורותי, והנה כל מה שחייב האדם לשמור ולעשות יקרא משמרת, ואם יחוייב לשמרו מפאת רצון המצוה לפי שיש יראת רוממותו על פניו, כמשמרת האב על הבן יקרא מצוה ואם יהיה זה מחמת יראת העונש כמשמרת האדון על העבד יקרא חקה, ואם מצד הטובה שיש בו לעושהו כמשמרת המורה על תלמידו יקרא תורה, והנה כל פקודי ה' הם מצד האמת מצות וחקות ותורות, כי יבא בהם החיוב לאדם לשמרם משלשת פינות הללו יחד, וא\"כ ירמוז הפסוק אל כל מצות התורה בכלל על דרך שאחז\"ל קיים אברהם אבינו כל התורה על שלא נתנה, ועל דרך הפשט תאמר שיהיה משמרתי, אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי ע\"ז וקרא בשם השם להשיב רבים לעבודתו:",
"מצותי, ככל אשר צוהו לך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה:",
"חקותי, ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם:",
"ותורותי, המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהם תורה להן:"
],
[
"וישב יצחק בגרר, עשה כאשר צוהו השם ולא ירד למצרים, רק נתיישב שם עד עבור ימי הרעה:"
],
[
"וישאלו, כי כבר היו מלומדים ממה שקרה לאברהם שלא לנגוע באשה נכריה אשת איש, ולכן שאלוהו:",
"לאשתו, על אשתו או בעבור אשתו, ועל הבנים לא שאלוהו, כי יאמר בני אשה אחרת הם לי:",
"אחותי היא, כי להיותה קרובה אליו ממשפחתו ומבית אביו היה יכול לקרותה אחותו באמת:",
"כי ירא, היה ירא מאנשי המקום, וחשב שאם יבואו ללקחה ילך אז אל המלך ויודיעהו שהיא אשתו, אבל עם כי ארכו לו שם הימים לא נגע המלך ולא אחד העם באשתו כי היו נזכרים בענין אברהם, ושיעור הכתוב כך, כי ירא לאמר אשתי (היא, כי אמר בלבו) פן יהרגוני אנשי המקום על (אודות) רבקה:"
],
[
"ארכו לו שם הימים, מלת ארכו פועל עומד, ופירושו כי הוא האריך ימים שם והימים ארכו לו:",
"וישקף, יתכן שהביט אבימלך במתכוין בעד חלון ביתו שהיה מנגד לבית יצחק כדי לראות איך יתנהג יצחק עם רבקה, כי כבר נולד ספק בלבו אולי אשתו היא:",
"מצחק, לשון שעשוע ושמחה, ומזה הבין שהיא אשתו כי כן לא יעשה צנוע כמוהו כ\"א עם אשת חיקו:"
],
[
"אך, כמו אבל, כלומר באמת אני רואה כי היא אשתך:",
"פן אמות עליה, פן ימיתוני בעבורה:"
],
[
"כמעט, אני לא נגעתי בה ונשמרתי ממנה אבל קרוב היה הדבר שאחד העם ישכב עם אשתך מאחר שאמרת אחותי היא והיית מסבב לנו עונש כמו שקרה לנו בעבור אביך:"
],
[
"הנגע, לרעה:",
"באיש הזה ובאשתו, כלומר באיש לפי שהוא חשוב בעיני המלך והוא בן אברהם בעל בריתו, וברבקה לפי שהיא אשתו, ובזה נתקיים לו מ\"ש האל ואהיה עמך, ובסמוך סיפר ויזרע יצחק וכו', להודיע שנתקיימה לו גם ההבטחה השנייה ואברכך:"
],
[
"בארץ ההיא, אע\"פי שאינה חשובה כשאר ארץ ישראל:",
"בשנה ההיא, אע\"פי שאינה כתקונה שהיתה שנת רעבון:",
"מאה שערים, מלת שערים הוא ענין שיעור ואומד, ופירושו שמצא במה שאסף מאה חלקים יותר ממה ששערו בני אדם שיצא מן הזרע ההוא, כגון שדה ששיערוהו שיוציא כור אחד, הוציא מאה כורין, וחז\"ל אמרו אומד זה למעשרות היה, ונכון הוא גם לפי פשוטו, כי האבות קיימו לתת המעשר לעובדי השם כאשר מצאנו באברהם ויתן לו מעשר מכל (לעיל י\"ד כ'), וביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (לקמן כ\"ח כ\"ב), ובלי ספק גם יצחק קיים מצוה זאת כאשר קבלה מאביו, וממנו קבלה יעקב לקיימה ג\"כ:"
],
[
"ויגדל האיש, בעושר, ונלמד מענינו:"
],
[
"ועבדה רבה, עבודת שדה וכרמים, כי סתם עבודה עבודת קרקע היא, והנה לא הזכיר הכתוב שגדל גם בכסף ובזהב כאשר נאמר באברהם, לפי שלא קנאו אותו רק בעבור המקנה הרב והעבודה הרבה אשר לו: שהם דברים נגלים לעין כל, והיה להם בזה חרפה כי היה ביתו גדול מבית המלך:",
"ויקנאו אותו פלשתים, ולא אמר ויקנאו בו או ויקנאו לו, כי יש הבדל רב ביניהם, והענין כך, יש מקנא בזולתו כשרואה בו יתרון מי היתרונות או גדולה או שררה או עושר וכדומה, והוא מבקש להיות כמהו, אבל לא יבקש להרע לבעל היתרונות ההמה, כי יודע שהוא אינו אשם בעבור היתרון שחלק לו אלהים על זולתו, ורק רוצה להשוות אליו, אם הקנאה ממין זה, תבא אחריו אות בי\"ת, כמו ותקנא רחל באחותה (לקמן ל' א'), ושם יתבאר, וכן אל תקנא ברשעים (משלי כ\"ד י\"ט), אבל אם הקנאה הזאת תעשה אותות איבה ורשע לבעל הכבוד, שהמקנא יבקש להרע למי שמתקנא בו ויגמלהו רעה חנם, אז הניחו כתבי הקודש אחריה מלת את, כגון כאן שהפלשתים הרעו מאד עם יצחק בקנאתם אותו על לא חמס בכפיו, וכן ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה' י\"ד), כמו שיתבאר שם, ואם הקנאה היא שמקנא לכבוד עצמו או לכבוד זולתו המחולל, תבא אחריה אות למ\"ד, כמו המקנא אתה לי (במדבר י\"א י\"ט), ושם אפרשנו, ושמור זה הכלל:"
],
[
"סתמום פלשתים, שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו, ועשו בזה חמס גדול ליצחק כי היה המים יקר מאד במחוז ההוא, ובפרט לצורך מקנה רב שהיה לו, ואברהם כבר נתן שבע כבשות לאבימלך בעבור תהיה לו לעדה שהבאר שלו, ואבימלך נשבע לו על זה, ועתה הפלשתים ברשעתם סתמו כל הבארות אשר חפר אברהם, ויצחק חזר וחפרן כמו שיספר להלן:"
],
[
"לך מעמנו, המלך ושריו היו נקיים מקנאת העם, אך נתיירא אבימלך, פן אנשי המקום בקנאתם ימרדו גם במלך שהיה אוהב את יצחק ויעשו רעות גדולות, לכן לטובת עצמו וגם לטובת יצחק אמר לו בשפה רכה שיותר טוב יהיה לו לצאת מן העיר, כי בהתרחקו יהיה שלום לו ולהם, והנה לא הקפיד אבימלך רק שלא ישב בעיר המלוכה אבל הרשהו לישב בכל ארץ פלשתים, ולכן לא אמר לו לך מארצנו, אלא לך מעמנו:"
],
[
"בנחל גרר, העמק שנגרים בו המים יקרא נחל, ואע\"פי שאין בו מים יקרא ג\"כ נחל, כי המקום הוא הנקרא נחל, והיה המקום ההוא בארץ פלשתים, ולכן היו רועים שם רועי גרר את מקניהם בנחל:"
],
[
"וישב יצחק ויחפור, אותן הבארות שחפרו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום אחרי מות אברהם, חזר עתה יצחק וחפרן:",
"ויקרא וכו' כשמות, כדי שלא יוכל אדם לערער עליהם, והנה הפסוק הזה הוא כלל ואח\"כ בא לפרט, תחלה סיפר בדרך כלל שחפרו בארות אברהם, ואחר זה אמר שעל הבאר הראשון רבו רועי גרר, וכן על השני, אבל על השלישי לא רבו עליה:"
],
[
"באר מים חיים, שהם נובעים תמיד, והוצרך הכתוב אל התוספת הזה לומר שלא היו המים מתמצית הנחל כאשר אמרו רועי גרר המריבים עליה, כי אם מים חיים הנובעים ממקורם אל המקום ההוא:"
],
[
"לנו המים, ולא אמרו לנו הבאר, כי עיקר טענתם היה על המים, באמרם שמימי הנחל הם אשר ימצו שם, ומתמציתם ימלא הבאר, ובזה יתמעט הנחל, ולכן המים שלנו הם, ועל כן הזכיר למעלה וימצאו שם באר מים חיים, להודיע כי היה מקור נובע מים חיים, ואין מימיו מן הנחל כאשר אמרו מריביו:",
"עשק, לשון ערעור, וכן התעשקו פי' ערערו עליו, והוא קרוב לענין עסק בסמ\"ך הידוע בדברי חז\"ל:"
],
[
"שטנה, כלומר לשטן הם לנו כי בכל אשר אנחנו חופרים הם מריבים עמנו:"
],
[
"ויחפר, בלשון יחיד מוסב על יצחק, והכוונה שצוה לחפור והוא עומד עליהם בזמן שחפרוה אולי כדי למנוע רועי גרר מהריב עליה:",
"ולא רבו עליה, לפי שנתרחק ממרעיתם כדכתיב ויעתק משם:",
"ויאמר כי עתה, קרא שמה רחובות לפי שאמר כי עתה וכו', ומעתה נפרה ונרבה בארץ:"
],
[
"ויעל משם באר שבע, אע\"פי שלא רבו על הבאר השלישית, מ\"מ לא אבדה קנאתם עליו והיו תמיד מבקשים עלילות להרע לו, ולכן נתיירא יצחק לשכון עוד בכל ארץ פלשתים, והלך לבאר שבע שהוא חוץ לארצם:"
],
[
"אל תירא כי אתך אנכי, בעבור שהבריחו אבימלך מעליו מקנאתם בו, וגם רועי גרר רבו עמו, לכן הבטיחו הקב\"ה שלא יירא מהם ויברך אותו, ואז נתן בלב אבימלך לילך אליו בכבוד גדול יותר מאשר עשה לאביו, כי בא עם שר צבאו ועוד הוסיף להביא עמו רבים מרעיו:",
"ויכרו שם, חפרו גם שם באר, כי כך היו עושים בכל מקום אשר יחנו שם:"
],
[],
[
"ואבימלך הלך אליו, כראות המלך שיצחק יצא מכל ארצו את אשר לא צוה ולא עלתה על לבו, נתיירא שמא תופר הברית אשר כרת עם אביו, שזכר אז גם את עמו באמרו ועם הארץ אשר גרתה בה (לעיל כ\"א כ\"ג) ועתה שאנשי הארץ הרעו עמו נתעורר המלך לבא אליו לחדש הברית ולהראות לו שהוא אינו אשם בדבר, ושהיתה כוונתו לטובה באמרו לך מעמנו:",
"ואחזת מרעהו, שהלך עם חבורת אוהביו ורעיו, ונקראת חבורת האיש אחוזה לפי שנאחזים בו ולא יתפרדו ממנו בצאתו ובבואו, וכנוי מרעהו הוא לרבים כמו מגן גבוריהו (נחום ב' ד'), והוא כמו מרעיו:"
],
[
"מדוע באתם, כלומר אם אתם אוהבים לי למה שלחתם אותי מאתכם, ואם אתם שונאים אותי כמו שראיתי עד הנה, מדוע באתם אלי עתה:"
],
[
"ראו ראינו כי היה ה' עמך, ידענו שכל הגדולה והעושר אשר לך היא מתת אלהים אשר משך אליך חסדו בהיותך צדיק בן צדיק, ולכן אין אנחנו מקנאים אותך בזה, כמו שקנאו אותך פלשתים, ורק בעבור קנאתם אמרנו לבא אליך ולחדש הברית שעשינו עם אביך:",
"בינותינו בינינו ובינך, מלות בינינו ובינך הם ביאור על מלת בינותינו, ולכן בא בינותינו בשני מיני רבוי, כלומר בינינו מצד אחד ובינך מצד השני:"
],
[
"אם תעשה עמנו רעה, שלא תעשה עמנו, כדרך לשון אם אחר השבועה:",
"כאשר לא נגענוך, להרע לך, וצויתי את עמי לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת:",
"וכאשר עשינו עמך רק טוב, במה שאמרתי לך מעמנו, כי כוונתי הייתה להטיב עמך ולשלחך בשלום כדי שלא יפגעו בך אנשי הארץ המקנאים:",
"אתה עתה ברוך ה' והראיה שלא נגענוך כי אתה עתה ברוך ה' יותר ממה שהיית כשבאת לארצנו, ולא חסרת דבר בכל הימים שישבת בתוכנו:"
],
[
"ויעש להם משתה, להורות שקיבל דבריהם ואין בלבו עליהם כלום:"
],
[
"וישבעו, חידשו השבועה שעשה אברהם לאבי אבימלך:",
"וישלהם, לשון לויה:"
],
[
"על אדות הבאר אשר חפרו, הוא האמור בו למעלה ויכרו שם עבדי יצחק באר, כי החלו לחפור אותו, ובא אבימלך אליו ביום ההוא, ואחר הברית בלכתם ממנו, בשרוהו כי מצאו מים:"
],
[
"על כן שם העיר באר שבע, ואצל אברהם לא הזכיר שם הבאר, גם לא שם העיר, רק אמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע, גם לא אמר שם עד היום הזה כמו שכתוב כאן, ולהפך בכאן לא אמר לשון קריאה אלא סתם על כן שם העיר, וטעם השינויים הוא, כי אברהם בזמן השבועה עם אבימלך לא היה אצל הבאר אלא רחוק ממנו, ולכן נזכר שם מקום ולא באר, והוא היה הראשון שקרא למקום ההוא באר שבע בעבור השבועה, אבל לא נתחזק השם ההוא להשאר לדורות כן, עד שאירע שם ג\"כ דבר יצחק עם אבימלך, ואז נתחזק השם ההוא בפי כל לקראה באר שבע, ולזה לא נזכר כאן לשון קריאה, כי זכרו כלם שכבר נקראת כן בימי אברהם, ורק צרפו עם השם הזה גם כוונת שם שבעה שקרא יצחק לבאר:"
],
[
"ויהי עשו בן ארבעים שנה, ואז היה יצחק בן מאה, כי בן ששים היה בלדת אותם, ובא להודיענו מה שכתוב אחריו ויהי כי זקן יצחק:",
"יהודית, שם העצם ולא תואר כמו יהודי, ולא הוליד ממנה, כי להלן בסיפור יחוס בני עשו לא נזכר לה בנים:",
"בשמת, לא לקחה בהיותו בן ארבעים אלא זמן רב אח\"כ, וכן מוכיח האתנח שתחת מלת החתי, כי בן ארבעים שב על לקיחת יהודית לבד, והנה בזמן לקיחתה היה שמה בשמת, אבל עשו שינה את שמה וקראה עדה לאמר כי עדה ממנו הברכה בעת ההיא, ככתוב בס' הישר, והיא עדה בת אילון הנזכרת להלן:"
],
[
"ותהיין מרת רוח, שרשו מרה, והוא מלשון הקנטה והכעסה, כמו כי המרו את רוחו (תהלים ק\"ו ל\"ג), ובא בלשון יחיד, כלומר כל אחת מהן היתה מורת רוח, והודיע הכתוב שמלבד שעשו היה רע מעללים, גם לקח לו נשים רעות ומורדות נגד רצון אביו ואמו, ולכן גם בניו נטו אחר טבע האב והאמהות והיו זרע מרעים, אבל יעקב מלבד היותו בעל מדות ישרות, גם הלך אחר עצת אביו ולקח לו נשים טובות והגונות אשר מהן יצא הזרע הנבחר, ובאה כאן ההודעה הזאת כמו הקדמה למה שיספר אח\"כ שאמרה רבקה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, ושהלך יעקב פדנה ארם לקחת לו משם אשה:"
]
],
[
[
"ותכהן עיניו, ענינו שנתקמטו ונעצרו עיניו מחמת הזקנה ולא יוכל לראות, ושיעור הכתוב כאשר זקן יצחק וכהו עיניו, אז קרא לעשיו וכו':",
" את עשו בנו הגדל, כבר ידענו שהיה הגדול, אלא בא לתת טעם למה בחר יצחק לברך את עשו, וזה כי בהיות לו שני בנים, והשם לא פירש לו מי יהיה הנבחר כמו שאמר לאברהם לגרש את בן האמה, חשב בדעתו שראוי עשו ליקח הברכות מטעם היותו בנו הגדול, ועוד כי מנעוריו היה אוהב אותו מאד, ואף כי כשהגדיל הלך אחרי שרירות לבו הרע אפשר שיצחק לא ידע דבר מזה, ולכן לא הסיר אהבתו ממנו ורצה לברכו לפני מותו:"
],
[
"הנה נא, כמו עתה:",
"לא ידעתי יום מותי, כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין שהיה ביעקב ובמשה, כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר, והנה היה ירא יצחק שמא ימות טרם ברכו אחד מבניו, ויסבב זה קטטה בין בניו אחרי מותו, עשו יאמר שהוא הבכור ולו משפט הנחלה האלהית הזאת, ויעקב יאמר שכמו שיצחק עם היותו קטן מישמעאל ירש את הבית כן הוא יירשנה ויתכן שלא ידע יצחק דבר ממכירת הבכורה עד שלבסוף עשו גלה את אזנו לאמר את בכורתי לקח, כי אילו ידע שיעקב הוא הבכור האמיתי לא היה אומר לברך את עשו:"
],
[
"שא נא כליך, קח עתה כלי זיינך שאתה צר בהם, ושם כליך הוא הכלל, והפרט תליך וקשתך, ולכן בא כליך בלשון רבים ומועמד בז\"ק:",
"תליך, האשפה התלויה באזור האדם ששם החצים:",
"וצא השדה, אל השדה:"
],
[
"מטעמים, ענין הטעימה שיטעם אדם בפיו ואינו אוכל אלא מעט, כמו ולא טעם כל העם לחם (ש\"א י\"ד כ\"ד), פי' אפילו טעם ואין צריך לומר שלא אכל, ולפי שהחיך יטעם מיני המאכלים, אמר פה ועשה לי מטעמים כלומר תבשיל שיטעם החיך מטעמי מיני התבלין הטובים, והנה אין הכוונה שבעבור אכילת המטעמים יברכהו, כי הנה ברך אח\"כ את עשו אע\"פי שלא אכל דבר ממטעמיו, אלא כוונת יצחק היתה לתת לו צווי קודם שיברכהו כדי שיהיה לו זכות לקבל הברכה בהשתדלותו לקיים מצות אביו, ובחר בצווי המטעמים ולא בצווי אחר כדי שיהיה לו עזר באכילה ההיא לברכו בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הכל תלוי בכוונת המברך, וידוע משאחז\"ל אין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, ככה יצחק להיותו ביגון ואנחה וכלוא בבית במחשכים לאבדן מאור עיניו חשב לשמח את לבו באכילת המטעמים ובשתיית היין כדי לברך את בנו מתוך שמחה ובנפש חפצה:",
"בעבור תברכך נפשי, היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ ולהיותו הוא בעל הברית לאלהים כי הוא הבכור, וכבר אמרנו למעלה שרבקה לא הגידה לו מעולם הנבואה אשר אמר לה ה' ורב יעבד צעיר, והנה לא אמר ואברכך לפני ה' כמו שאמרה רבקה, כי לא היה מברך את עשו בצווי השם, אלא מדעתו, וחשב שאם ייטב בעיני ה' לבחור בעשו יסכים על ידו ויקיים בו הבטחותיו, וכמו שאמר ויתן לך האלהים וכו, כי עיקר הברכות מפי השם תבואנה, והוא לבדו המברך האמיתי כדרך ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אף כאן ברכת יצחק לא היתה כ\"א תפילה לה' שיסכים על ידו וישפיע עליו ברכתו אם חפץ בו ה', ואם לאו הטוב בעיניו יעשה:"
],
[
"ורבקה שומעת, היתה נסבה מאת האלהים שתשמע רבקה את דברי יצחק כדי שתשתדל לשלוח את יעקב תחת עשו:",
"להביא, לביתו:"
],
[
"אמרה אל יעקב בנה לאמר, אמרה לו בלשון הזה, הנה שמעתי וכו': שאביך אמר אל עשו בלשון הזה, הביאה לי ציד וכו', וזה טעם מלת לאמור שנכפלה בפסוק זה"
],
[
"ואברככה לפני ה', חשבה רבקה שהברכה תהיה ברוח הקודש ואם יתברך בה עשו תתקיים בו ובזרעו לעולם, ולזה אמרה לפני ה', והקפידה שלא יזכה לה עשו הרשע:"
],
[
"שמע בקלי, לפי שהיתה מצוה אותו לעשות דבר הנראה כפועל מגונה דהיינו לרמות את אביו, לכך אמרה לו בתחלה שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, כי אין ספק שיעקב היה רגיל לשמוע תמיד בקול אמו, אבל עתה אולי יקשה בעיניו לעשות דבר שהוא הפך תמימותו כפי מה שהיה חושב, אבל לפי האמת אינו כן כמו שנפרש, ולכן אין לו כ\"א לשמוע בקולה:"
],
[
"גדי עזים, הקטן מן העזים יקרא גדי עזים, וצותה לקחת מן העזים ולא מן הכבשים בשביל העורות ששער העזים קשה כשער אדם:"
],
[],
[
"איש שער, בעל שער, וההפך חלק:"
],
[
"אולי ימשני, אין הטעם שימושהו להכיר אותו, אבל אמר אולי יקרב אותי על עצמו לנשק לי או לשום ידו על פני כדרך חבת האב על בנו וימצא במשוש שאני חלק, והנה לא פחד מהיכר הקול, כי היו האחים דומים בקולם ולא היה ביניהם כ\"א שינוי מעט, ובטח יעקב שלא ירגיש אביו אותו השינוי, אבל עכ\"ז הכיר בו יצחק ואמר הקול קול יעקב:",
"כמתעתע, כאיש שמתעה אחר:",
"קללה ולא ברכה, כי אם אניחהו שיברך את עשו אולי יברך גם אותי אח\"כ, אבל אם אעשה זה יקללני ולא יברכני כלל:"
],
[
"עלי קללתך, אל תפחד שיקלל כי כבר נאמר לי בנבואה ורב יעבד צעיר, ומזה ידעתי שהקב\"ה מסכים על ידי ורוצה בך ולא בעשו, וכל מה שתעשה יהיה רצוי בעיני המקום אע\"פי שהוא נגד דעת אביך, כי דע שלא יפה עשה אביך באהוב את עשו, ובעבור אהבתו לא השגיח על מעשיו הרעים ולא עצבו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, אבל אני מעת לדתו דקדקתי על דרכיו ויען לא מצאתי בו דבר טוב מאסתי בו ובחרתי בך, לכן מובטחני כ\"כ שלא יקללך עד שאני מזומנת ליקח עלי אותה הקללה, כי איך יקלל והשם אמר לי שיברכך:",
"אך שמע בקולי, ומעתה אין לך לבקש עוד טענות פן יאריך הזמן ובין כך יבא עשו מצידו, אלא מהר וקח מה שאמרתי לך:"
],
[],
[
"עשו בנה הגדל, אע\"פי שהיה בנה הגדול ורוב הנשים לאהוב את בנם הגדול יותר מן הקטן, היא לא עשתה כן, אלא הלכה בעצת השם כדי שיתברך בנה הקטן, החמודות, היותר חשובים:"
],
[],
[],
[
"ויאמר אבי, התחיל מיד לאמור לו אבי, כדי שיבין יצחק מעצמו שהוא עשו מאחר שהיה ממתין אותו, ולא ישאל יותר, אבל יצחק לא הבחין עדיין אם הוא עשו או יעקב, כי ממה שאמר לו אבי לא הבין אלא שהיה בנו, ובהיות קולם שוה אפשר שיהיה בנו הגדול או הקטן, ולכן שאל מי אתה בני, כלומר ידעתי שאתה בנו כי קולך הוא קול עשו או קול יעקב, אבל מי מהם אתם:"
],
[
"אנכי עשו בכרך, אילו היה אומר אנכי עשו סתם, היה משקר בדיבורו, אבל מאחר שהוסיף מלת בכורך כך פירושו, לפי שאני בכורך האמיתי, א\"כ אני עשו שחשבת עליו שהוא בכורך, והרי כאילו אמר, ידעתי שכל חפצך לברך את עשו אינו רק בעבור היותו הבכור כפי מחשבתך, ואילו ידעת שאני קניתי בכורתו, בודאי היית מברך אותי ולא אותו, ולכן מאחר שאני הבכור האמיתי, ובדין באתי עתה להתברך ממך, וגם דעתך אינה כ\"א לברך הבכור, אין שקר אם אומר שאנכי עשו בכורך:",
"עשיתי כאשר דברת אלי, כלומר מה שצוית לעשו לעשות לך מטעמים כדי להתברך ממך, אלי היה ראוי הצווי הזה, כי דעתך היתה לצוות את הבכור כמו שכתוב לעיל ויקרא את עשו בנו הגדול, שרק בעבור היותו בנו הגדול צוה אותו כן, לכן עשיתי אני מה שדברת, כי להיותי הבכור היה הצווי מוסב אלי, ועלי מוטל החוב לעשות כאשר דברת:",
"ואכלה מצידי, אע\"פי שלא יצא לצוד השדה אלא הלך לו אל הצאן, היה יכול לומר מצידי, כי שם זה יאמר גם לכל מיני מזון המזומנים לאכול, כמו ויאכלו האנשים מצידם (יהושע ט' י\"ד), והנה התבאר מזה שכל דברי יעקב היו אמת מצד עצמם, אבל עכ\"ז נתן מקום ליצחק לטעות בם כדי שיחשוב היותו עשו, וגם בזה אין להאשימו כי היה מחוייב לשמוע בקול אמו:"
],
[
"כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכוונתו שהקרה לו את אמו והיא הכינה את המטעמים במהירות ויעצתו לעשות כן:"
],
[
"גשה נא ואמשך, בתחלה האמין לו במה שאמר אני עשו, אבל אחר דברו עם יעקב דברים הרבה והתבונן היטב בקולו הכיר איזה שנוי בקולו מקול עשו, ומפני הספק שנולד עתה בקרבו קראו אליו להמישהו, וכשמצא ידיו שעירות תמה על זה ואמר הקול קול יעקב וכו':"
],
[],
[
"ולא הכירו, אע\"פי שהיה הדבר בספק כי היו בו סימני עשו וסימני יעקב, סיפר הכתוב שהאמין יותר לחוש המשוש מלחוש השמע ולא הכירו בעבור ידיו:",
"כידי עשו אחיו שערת, שיעורו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו:",
"ויברכהו, אמר בדרך כלל ויברכהו, ואח\"כ מפרטו הולך שתחלה אכל מצידו, ונשק אותו והריח בגדיו ואחר המעשים האלה בא לברכו:"
],
[
"אתה זה בני עשו, כדי להסיר לגמרי ספק הקול מלבו, רצה לשאול אותו עוד הפעם אם הוא עשו, כדי שירבה בדברי תשובתו ויכירהו עוד בקולו, אבל יעקב התחכם והשיבו מלה אחת בלבד, ואמר אני ואז חדל הזקן מלחקור עוד אחר קולו אלא הלך אחר סימן הידים וגמר בלבו שהוא עשו:"
],
[],
[],
[
"וירח את ריח בגדיו, החמודות ובגדיהם היו מבושמים במוגמר, ושעור הכתוב, וכשהריח את ריח בגדיו אז ברכהו:",
"ראה ריח בני, מלת ראה הוא לסימן הקריאה וענינה כמו הנה:",
"כריח שדה אשר ברכו ה', חשב בלבו שהוא עשו, ולפי שבא מן השדה הריחו בגדיו כריח ציצי האילנות, כי יתכן שהיה זה המעשה בחדש האביב, כמובא בפרקי רבי אליעזר, ומאמר אשר ברכו ה' מוסב אל השדה כפי דעת בעל הטעמים:"
],
[
"ויתן לך האלהים, מוסב למה שלמעלה ראה ריח בני שנתן לו הק\"בה כריח שדה וכו', ועוד יתן לך מטל השמים וכו':",
"מטל השמים ומשמני הארץ, פי' מדינה מבורכת מטל השמים ומשמנונית הארץ: ותירוש, הוא היין החדש, והנה ברכו בפסוק הזה בארץ שמנה וטובה ארץ זבת חלב ודבש, כי היה דעתו שהוא יירש את ארץ כנען אשר נשבע ה' לאברהם, ובסמוך הזכיר שאר הבטחות ה' הכוללות גדולת זרעו והשגחה האלהית:"
],
[
"יעבדוך עמים, כמו שאמר השם לאברהם מלכי עמים ממנה יהיו (לעיל י\"ז ט\"ז), וכדרך שביארתי שם:",
"וישתחוו לך לאומים, זה כולל מה שהבטיח השם לאברהם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל י\"ז ז'), כי בעבור הכבוד וההדר שיהיה לאומה הנבחרת יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליה וישתחוו לפניה כעבד לאדוניו, להיותה סגולה מכל העמים:",
"הוה גביר לאחיך, אמר לאחיך בלשון רבים אולי לרמוז על בני ישמעאל ובני קטורה, כי הקרובים יקראו אחים:",
"בני אמך, ויעקב אמר ליהודה ישתחוו לך בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך:",
"ארריך ארור ומברכיך ברוך, כדרך הנאמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור (לעיל י\"ב ג'):"
],
[
"ויהי כאשר כלה וכו' ויהי אך, בא כפל ויהי בעבור שנתארך המאמר אחר ויהי הראשון:",
"אך יצא יצא, זה יוצא וזה בא, ולהגיד נסים שנעשו ליעקב בא הכתוב, שאילו הקדים עשו לבא רגע אחד קודם, לא נתברך יעקב, ושמענו מזה שהסכים האל עם המעשה הזה שיתברך יעקב:"
],
[],
[
"מי אתה, ולא חרד עדיין כששמע מאמר עשו יקום אבי ויאכל וכו', כי חשב בלבו שהראשון שנתברך היה עשו, ושעתה בא יעקב אחריו להתברך גם הוא כאחיו, ולכן שאל לו בנחת מי אתה:",
"אני בנך בכרך עשו, כששמע עשו שאביו שאל לו מי אתה כאילו אינו מכירו עוד, נתיירא פן התחרט יצחק מלברכו, כי לאיזה טעם ישאלהו עתה מי אתה מאחר שצוהו הוא בעצמו לצוד ציד להביא, ועתה שתיקון הכל ואמר יקום אבי ויאכל מציד בנו וכו', בוודאי זה הודעה ברורה שהיה עשו בנו הבא עתה לפניו, לכן חשב עשו שאולי בעוד שהוא יצא השדה הגידו אנשי הבית ליצחק קצת ממעשיו הרעים או שהגידו לו שכבר מכר הבכורה לאחיו הקטון ממנו, ומן הטעמים האלה נשתנה עתה רצון אביו ולא ירצה עוד לברכהו, לכן דקדק לומר לפניו אני בנך בכורך, כלומר ראוי אני לקחת ברכתך מאחר שאני בנך אשר אהבת, ועוד שאני בכורך, וכחש לאביו באמור לו שהוא הבכור אחרי שברצונו מכר את בכורתו בבזיון, כדי שלא ימנע ממנו הברכה:"
],
[
"ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד, כשהבין יצחק שזה השני היה עשו באמת, חרד מאד, כי בהשקפה ראשונה לא ידע מי היה הראשון, ואפשר שבירך למי שאינו הגון, ולזה בא לו פחד פתאומי, אבל כשנתן על לבו להתבונן בכל מה שקרה אז הבין בלי ספק שלא היה זה כ\"א יעקב, ולאט לאט נתקררה דעתו עד שחתם דבריו במאמר גם ברוך יהיה, וכדרך שיתבאר:",
"מי איפוא הוא, כך אמר יצחק, מתחלה גמרתי בלבי לברך את עשו לפי שהשם לא פירש לי מי מבני יהיה המבורך, אבל עתה אני רואה שלא חפץ ה' בעשו, כי מנעו ה' מן הכבוד הזה, אולם מי הוא האחר אשר בא תחתיו והצליח כל כך במעשהו עד שעשה כל מה שהיה בדעת עשו לעשות, צד ציד, והביא לי אע\"פי שלא צויתיו, גם אני אכלתי בטוב לב מכל מה שהגיש לי, והיה לי פנאי לעשות כל זה טרם יבא עשו מן השדה, ואח\"כ נתתי לו ברכה כאות נפשו אע\"פי שלא הכרתיו, והדברים שיצאו מפי לא היו בדרך הטבע, כי הרגשתי אז בעצמי סיוע אלהי ששם דבר בפי ונחה עלי רוח ה' ומלתו על לשוני, מכל זה אני דן שהיה יעקב המבורך ממני, כי לולי כן לא היה השם מסכים לברך איש זר אשר לא מזרעי הוא בברכות גדולות כאלו, וכמו שהשיב אח\"ז לעשו בלשון ברור בא אחיך במרמה ובלתי מסתפק בדבר, לכן בהיותו הדבר גזור מאת האלהים גם ברוך יהיה עכ\"פ:"
],
[],
[
"בא אחיך במרמה, כנגד יצחק הנה הדבר מרמה, כי הוא חשב לברך את עשו, ונמצא יעקב מתברך, אבל כנגד יעקב לא היה מרמה כי הוא היה הבכור האמיתי, והלך אחר דעת אביו שרצה לברך הבכור ולא אחר דבריו, ולזה ת\"א בחוכמא:",
"ברכתך, אותה הברכה שרציתי לתת לך, אותה לקח יעקב, ומעתה איני יכול ללקחה ממנו ולתתה לך:"
],
[
"הכי קרא, האם בשביל שקרא הקורא את שמו יעקב, קרה זה שעקבני זה פעמים, כאילו שמו גרם לו זה:",
"ויעקבני, ענין תדרמית וערמה, וכן ויהוא עשה בעקבה (מ\"ב י' י\"ט):",
"את בכרתי לקח, עכשיו סיפר לאביו שהוא אינו הבכור, אבל כדי להסיר חרפתו ממנו לא הגיד שהוא בעצמו מכר את בכורתו לאחיו, כמו שהיה באמת, אלא אמר את בכורתי לקח, כאילו לקחה ממנו בחזקה, וזה שקר כמו שפירשנו שם:",
"וגם עתה לקח ברכתי, גם התלונה הזאת אין לה טעם, כי מאחר שיעקב הבכור ראוי הוא ליקח את הברכה המיועדת לחול על ראש הבכור:",
"הלא אצלת, האם לא הנחת אצלך שום ברכה בעבורי, כי לא אאמין שנתת לו הכל:"
],
[
"הן גביר, כששמע יצחק שיעקב קנה הבכורה מעשו חזר וקיים לו כל ברכותיו ואמר הנה יפה עשיתי במה ששמתיו לך לראש ולקצין, כי הוא הבכור, וכך היתה כוונתי הראשונה לתת כל המעלות לבכור:",
"גביר שמתיו לך, במה שאמר הוה גביר לאחיך:",
"ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, במה שאמר וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו:",
"ודגן ותירוש סמכתיו, במה שאמר ויתן לך האלהים מטל וכו' ורב דגן ותירוש, ומלת סמכתיו לשון סעד ומשען, ותחסר בי\"ת השימוש, כאילו אמר ובדגן ותירוש:",
"ולכה אפוא, יתכן שאינו לשון הליכה אלא כנוי לנוכח כדברי המסרה, ובא זקף קטן במלת אפוא לחזק הענין, שלעומת מה שאמר נתתי לו, יאמר עתה ולך מה אתן, אבל אם מלת ולכה מלשון הליכה יהיה המאמר השני מה אעשה בני חסר הכינוי, ויהיה ראוי לומר, ולכה איפה מה אעשה לך בני, אבל הנכון שהוא כנוי:",
"מה אעשה בני, מה נשאר לי עתה לעשות לטובתך, אתה גרמת לך כל זה במכירת הבכורה, ואין לך עוד תרעומת עלי:"
],
[
"הברכה אחת היא לך אבי, כבר אמר לו למעלה הלא אצלת לי ברכה, אבל עתה כך אמר לו, אמת שלא תוכל לברכני במאמר יעבדוך עמים וכו' הוה גביר לאחיך וכו' כמו שאמרת ליעקב, כי זו ברכה אחת ולא תתחלק, כי אם הוא גביר עלי איך אהיה גם אני גביר עליו, אבל מה שסמכת אותו בדגן ותירוש האם תאמר שגם זו ברכה אחת ולא תתחלק, ומה יזיק לו אם גם בארצי יהיה שובע שמחות כמו בארצו, כי בדברים כאלה זה נהנה וזה לא חסר, לכן אתחנן לפניך ברכני גם אני במה שתוכל:"
],
[
"הנה משמני הארץ, טעם מלת הנה, כי כך אמר לו, הנה אוכל למלאות חפצך בזה ולתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק כמו שאמרת אבל הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד, ושיעור הכתוב הנה במקום משמני הארץ יהיה מושבך ובמקום שירד טל השמים מעל:"
],
[
"ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח' ג'), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ורמז לו שבניו יהיו מלומדי מלחמה כמו שהוא היה צד החיות בכלי זיין:",
"ואת אחיך תעבד, אע\"פי שאמרתי לך שתנצח גוים רבים, נגד אחיך לא תהיה לך תקומה בחרבך, כי כבר נגזר שהוא הגביר ואתה עבדו, ולכן רק אם יחטאו בני יעקב לאלהים אז תוכל לפשוע מתחת ידם כי כן יגזור האל לפעמים כדי ליסרם, וכמו שהיה בימי יהורם, אבל לבסוף תשוב להשתעבד תחת ידם, כי אתה עבד עולם, וכן כתוב לעתיד לבא וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל\"ד ו):",
"והיה כאשר תריד ופרקת, כמו תרדה, לשון ממשלה והם שני שרשים והענין אחד, ופי' כאשר תמשול שיבא את הממשלה לך, בזמן שישראל יעברו על התורה אז תפרוק עלו ותהיה חפשי מהעבודה, והתבונן שלא אמר ותשבור מוטות עולו שאז תהיה הכוונה שלא ישוב לעולם להשתעבד לו, כמו שנאמר לישראל והיה ביום ההוא נאום ה' צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק (ירמיה ל' ח'), אבל אמר ופרקת עלו, שהעול ישאר קיים אבל תפרוק אותו לאיזה זמן, עד ישוב ה' את שיבת ציון ואז ישוב יעקב להתגבר על אדום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כאמור בנבואות:"
],
[
"וישטם, נטר בלבו איבה גדולה ורבה משטמה על יעקב, וזכר הכתוב טעם האיבה הזאת באמרו:",
"על הברכה אשר ברכו אביו, לא שטמו על הבכורה שלקח ממנו, כי ידע עשו שהוא בעצמו התרצה למכור אותה ויבז לה בלבו גם לא שטמו על שהתחפש בבגדיו ובא בתחבולות לקחת ברכת אביו תחתיו, כי הבין שבדין עשה כל זה להיותו הבכור, אבל על הברכה עצמה היה שונא אותו, כי לא יכול לסבול שיהיה יעקב גביר עליו, והוא עבדו נכנע תחתיו, וסוף הכתוב מוכיח על כוונתו, כי בקש להרוג את יעקב טרם יתגבר עליו כאדון ובזה לא תתקיים בו הממשלה שנתן לו יצחק עליו:",
"יקרבו ימי אבל אבי, לא היתה כוונתו כדי שלא לצער את אביו, כי אם היה מורא אביו עליו כראוי, לא יעשה נבלה כזאת גם אחרי מותו, ועוד לא היה שוטם אותו בחיי אביו, אלא נתיירא עשו אם יהרוג את אחיו מיד, פן יקללנו אביו קללה נמרצת יותר מן העבדות, וא\"כ נקמתו לא תועיל כלום, לכן גמר בלבו להמתין עד אחר מיתת אביו, ואז יסיר מעליו חרפת העבדות בהריגת אחיו:",
"ואהרגה את יעקב אחי, הוסיף מלת אחי כאומר צריך אני להורגו בעודנו אחי, כלומר שוה לי במעלה, ולא אמתין שיתן עולו על צורי, כי אז לא תהיה לי עוד תקומה לפניו:"
],
[
"ויגד לרבקה, ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:",
"ותשלח ותקרא ליעקב, כי אולי אחר הברכה הלך לו יעקב אל השדה לראות צאנו כמאז:",
"מתנחם לך להרגך, ידוע שבנין התפעל יורה לפעמים על פעולה דמיונית שאינה כך באמת, כמו יש מתעשר (משלי י\"ג ז'), מראה עצמו עשיר ואינו, וכן מתרושש מתברך מתנכר וזולתם, אף כאן מתנחם, מראה עצמו מנוחם שמח וטוב לב עמך, כאילו אין בלבו עליך כלום על ענין הברכות אבל בקרבו ישים ארבו להרגך, ורק כדי שלא תשתמר ממנו הוא מסתיר שנאתו, והנה מפסוק זה ראיה שרבקה ידעה כל זה ברוח הקודש, כי מאחר שעשו היה מראה עצמו כאוהב בודאי שלא יגלה לשום אדם את אשר עם לבבו:"
],
[
"שמע בקולי, לפי שהיה יכול יעקב לטעון, והלא עשו מדבר עמי והוא אוהבי, ומאין ידעת שהוא מבקש רעתי, לכן אמרה לו שמע בקולי, כלומר אין לך אלא לשמוע בקולי, כי כל מעשי הם על פי ה' וכמו שראית בענין הברכה שהשם הסכים על ידי:"
],
[
"אחדים, מעטים, ולפי שהאחד הוא תחלת המספרים והוא המעט שבנספרים יכנו הדבר המועט באחד:",
"חמת, לפי שיתחמם האדם בעת כעסו נקרא הכעס חמה, והיא לא תתיחס רק אל הכועס, ולכן לא אמר הכתוב אצל החמה מלת ממך, ומן החמימות יולד הרוגז והאף על הנכעס, ולכן בפסוק הסמוך שבו הזכיר האף הוסיף מלת ממך:"
],
[
"למה אשכל, למה תסבב (אם לא תברח) שאהיה שכולה משניכם ביום אחד, והקובר את בניו קרוי שכול, כמו ואני כאשר שכלתי שכלתי:",
"גם שניכם, כי אם יהרגך יהרג גם הוא על ידי גואלי הדם:"
],
[
"קצתי בחיי, מאסתי בחיי:",
"מפני בנות חת, נשי עשו שזכר למעלה:",
"אם לקח יעקב, דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשו, ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן, כי חשבה שאולי לא יאמין יצחק ברשעת עשו מאחר שהיה אוהב אותו, ועוד יראה פן יתרעם עליה יצחק שהיא סבבה את הרעה הזאת בשלחה מדנים בין אחים, לכן שינתה מפני השלום, ואע\"פי שאמרה ליעקב קום ברח לך, לא רצתה שיברח מביתו בלי רשיון אביו לכן תלתה הסבה בנשואין:"
]
],
[
[
"ויברך אתו, אמר בדרך כלל שברכהו, ואח\"כ מפרט ואומר ואל שדי יברך אותך וכו', והיא הברכה עצמה שאמר כאן:",
"לא תקח אשה מבנות כנען, כי זכר מה שצוה אביו לאליעזר בעבורו, ולפי שיעקב יירש את ברכת אברהם, ראוי שיתרחק גם הוא מבנות כנען:"
],
[
"פדנה, כמו לפדן:",
"מבנות לבן, אולי נתבשר שנולדו בנות ללבן:"
],
[
"ואל שדי, לפי שבתחלה ברך אותו בחשבו שהוא עשו כי לא הכירו, עכשיו שהבין ממה שקרה כי מה' יצא הדבר, רצה לקיים לו ברכותיו, כי ראה שהשם בחר בו, וממנו יצא הזרע הנבחר:"
],
[
"את ברכת אברהם, שאמר לו ואעשך לגוי גדול, והתברכו בזרעך וכו', להיות לך לאלהים וכו', אותן הברכות יחולו על ראשך:",
"לרשתך את ארץ מגריך, מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען שיהיו עבדים לך, כמו שצוה אברהם ליצחק:",
"ארץ מגריך, ארץ כנען שאתה גר בה עכשיו:"
],
[
"וילך פדנה ארם, אמר כאן בדרך כלל שהלך לשם כצווי אביו, ובסמוך סיפר כל מה שקרה לו בדרך בפרטות גדול':",
"אחי רבקה אם יעקב ועשו, בעבור שאמר שצוה יצחק את יעקב לקחת לו אשה מבנות לבן אחי אמו, הזכיר הכתוב שהיה ג\"כ אחי אמו של עשו, והיה ראוי שיצוה כן גם לעשו, אבל מדעתו שברכת אברהם תהיה ליעקב ולזרעו עשה כן:"
],
[
"וירא עשו כי ברך, המשך הכתובים כך הוא, כשראה עשו שיצחק ברך שנית את יעקב, ותכף אחר הברכה, שלח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה וסבת הליכתו היתה כי בעת שברכו צוה לו שלא יקח אשה מבנות כנען, שפט עשו מזה שלקיחת אשה ממשפחתו גרמה ליעקב את הברכה הזאת ושאבדה ממנו ברכת אברהם רק בעבור שנשא מבנות כנען, ולפי שהבין מכל זה כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, לכן נתעורר גם הוא לקחת אשה ממשפחתו:"
],
[],
[
"בעיני יצחק אביו, ולא אמר בעיני רבקה אמו, אע\"פי שהיא אמרה קצתי בחיי, לפי שאינו חושש לאמו בעבור מה שעשתה נגדו בענין הברכה:"
],
[
"את מחלת, ולהלן קורא אותה בשמת, שהיו לה שני שמות, ורבים כן במקרא:",
"אחות נביות, לפי שנביות היה הבכור ונכבד מכל אחיו, קורא אותה אחות נביות, וכן ואחות לוטן תמנע (לקמן ל\"ו כ\"ב), ועוד לפי שהיו לישמעאל שתי נשים, כמו שכתב יב\"ע (לעיל כ\"א כ\"א), ומחלת היתה אחות נביות גם מצד האם:",
"על נשיו, הודיע הכתוב כי עם שקיים במקצת רצון האב בלקחו אשה ממשפחתו, לא קיים כלו ולא גרש את הרעות, כי הלך על תאות נפשו יותר מרצון אביו:"
],
[
"ויצא יעקב, לפי שהפסיק ענין הליכת יעקב כדי לכתוב וירא עשו כי ברך וכו' עכשיו חזר לענין הראשון:",
"וילך חרנה, הלך לצד חרן, ואין כוונת הכתוב שכבר בא לחרן, כי אז היה אומר ויבא חרנה:"
],
[
"ויפגע במקום, ולהלן מפרש שהיה במקום ההוא עיר ששמה לוז, ויעקב קרא אותה בית אל, משמע מזה שאינו בית אל הסמוך לעי, כי הוא נקרא כן כבר בימי אברהם שנאמר בין בית אל ובין העי (לעיל י\"ג ג'), ואם נאמר שמשה קראו כן על שם העתיד, הנה יהיה ללא צורך להודיענו כאן שהיה לו שם לוז בראשונה, אלא אותו בית אל היא עיר אחרת והמקום שזכר כאן הכתוב הוא בית אל הסמוך לירושלים, והוא הר המוריה, ולכן כתוב במקום בה\"א הידיעה להורות על המקום הידוע שנאמר עליו וירא את המקום מרחוק, והנה אילו הלך יעקב מבאר שבע לחרן כדרך הנוסעים לא היה עובר דרך המקום המקודש הזה, אולם השם הוליכו אל המקום ההוא למען הראות לו מראות אלהים, ויעקב שהיה מנעוריו יושב אהלים, לא נסה ללכת בדרך מתמול שלשום, ובלכתו ממקום למקום פגע בהר המוריה מבלי ששם לבו על זה, ולזה כתוב לשון ויפגע:",
"וילן שם כי בא השמש, גם אחרי בואו לשם לא ידע יעקב כי המקום קודש הוא, וכמו שאמר אח\"כ ואנכי לא ידעתי, ולכן לא התעכב שם בכוונה בעבור קדושת המקום לקבל שם שפע אלהי, אלא סיפר הכתוב שהוצרך ללון שם בעבור כי בא השמש ולא היה לו פנאי ליכנס לעיר לוז ביום, ולפי שקרה כל זה בהשגחה העליונה, לכן אחז\"ל ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:",
"ויקח מאבני המקום, אחת מאבני המקום כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:",
"וישם מראשתיו, תחת ראשו, והוצרך לספר זה לפי שאח\"כ שם אותה מצבה, ולמדנו מזה מעלת הצדיק שיצא ערום ובחוסר כל מבית אביו, כמו שאמר אח\"כ כי במקלי עברתי את הירדן הזה והוא בורח מפני אחיו בצרת לב, ובבאו אל ארץ נכריה ואל הר שמם לא עבר בו איש, היה די לו באבן קשה תחת ראשו לשכב עליה, ולא התרעם על ה' ולא שאל ממנו דבר, וזו באמת מדת ההסתפקות במעלה נפלאה:"
],
[
"ויחלם, חלום של נבואה, כמו שנראה מענינו, וכן אמר לו הש\"ית בשובו מפדן ארם קום עלה בית אל וכו' לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך (לקמן ל\"ה א'):",
"והנה סולם, החזיון הזה מורה על השתלשלות הסבות והמסובבים והקשר האמיץ והחזק שבין העליונים והתחתונים, וכולם ביד ה' עלת כל העלות וברצונו הפשוט לכל אשר יחפוץ ישלחם, כי מלכותו בכל משלה, וממעון קדשו השמים הוא ית' מושל ומשגיח על כל אשר בארץ ולזה נדמה אליו שהסולם היה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להורות על כבוד מלכותו ית' ושהשם נצב על ראש הסולם והמלאכים עולים אליו לשמוע ויורדים ממנו לעשות כאשר יצום:",
"מצב, ע\"י אחרים, וכן מקטר מוגש (מלאכי א' י\"א) וכן אשר אתה מראה בהר (שמות כ\"ה מ'), אבל נצב שאמר בסמוך, הוא מעצמו, וכן נגש אל הערפל (שמות כ' כ\"א):"
],
[
"נצב עליו, על הסולם:",
"אני ה', הודיעו תחלה שהוא אלהי אבותיו, וכמו שמשך אליהם חסדו בכל עת כן לא יעזוב אותו ולא יסור ממנו חסדו, ואח\"כ הבטיחו על ירושת הארץ ועל רבוי הזרע ועל השגחתו הפרטית לו ולזרעו:",
"הארץ אשר אתה שכב עליה, שאתה שוכב במקום ממנה, וכן כי את כל הארץ אשר אתה רואה (לעיל י\"ג ט\"ו), וענינו כל ארץ כנען:"
],
[
"ופרצת, ענינו ורבית, ועיקרו מענין ההריסה והנתיצה, כי לרוב הדברים ושפעם ידמם הכתוב לפריצה כאילו מרובם יפרצו הגדרים שלא יכילם מקום נגדר:"
],
[
"והנה אנכי עמך, טעם מלת והנה כאומר, עתה שהבטחתיך לקיים בך כל מה שייעדתי לאברהם, הנה לא תירא עוד מעשו אחיך, ותדע שאני אהיה עמך בכל מה שתעשה, וכן היה, כי מרגע שהקיץ יעקב משנתו מצא בעצמו אומץ לב וכח גדול, ובו עשה חיל בכל אותן עשרים שנה שישב בבית לבן, והכח הזה שהלבישהו השם עתה הוא אשר דברנו עליו (לעיל ט\"ו א'), שבו היה מלובש אברהם כשנצח את המלכים, אולם כששב יעקב מפדן ארם סר ממנו הכח הזה לפי שעה, ולכן היה ירא מעשו, כמו שנפרש שם:",
"כי לא אעזבך, לא אחדל מלהפליא עמך עד אשר אקים את דברי הטוב שהבטחתיך:",
"את אשר דברתי לך, לשון דבור עם מלות לו ולך ולי ולהם (בלי שיתלוה עמו הפעול שהוא הדבר המדובר) יורה תמיד על ההבטחה בין שתהיה אמירת ההבטחה אליו או לאחר בשבילו, ועם מלות אלי אליך אליו אליהם, הכוונה על הדיבור לבד:"
],
[
"אכן יש ה', הקב\"ה כבודו מלא עולם, אבל הענין כאן שבמקום הזה נראה כבוד שכינתו ית' אל הראויים אליו, כי מקום נבחר יש לגלוי השכינה כמ\"ש והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם (דברים י\"ב י\"א), והר המוריה נתייחד מאז להשראת הכבוד ולירידת השפע האלהי, ולכן נצטוה אברהם להקריב שם את בנו לעולה, ושם הקריב דוד עולות לעצור המגפה, ושם בנה שלמה המלך את בית הבחירה ככתוב בדברי הימים:",
"ואנכי לא ידעתי, שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה:"
],
[
"ויירא ויאמר, יותר שהתבונן יעקב במראה הנפלא שזכה אליו בחלומו, עלתה יראת רוממותו ית' על לבו, והתפלא על קדושת המקום, ואמר מה נורא המקום הזה, כלומר ראוי לכל אדם להיות ירא וחרד מלחלל את המקום המקודש הזה באכילה או בשינה או בשאר מעשים של חול, אלא יקבעהו לבית אלהים, פי' למקום תפילה שבו יתפלל האדם בשעת צרכו, כי הוא כמו שער פתוח שבו תעלה תפילתו השמימה, והוא דרך משל כמו ותבא תפלתם למעון קדשו לשמים (ד\"ה ב' ל' כ\"ז):"
],
[
"וישם אתה מצבה, הציבה על קומתה, ואז היה מותר לעשות כן, אבל בבואם לארץ נאסרה להם המצבה מפני ששמו אותה הכנענים להם לחוק:",
"ויצק שמן על ראשה, משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו כדכתיב במשכן וימשחם ויקדש אותם, וכן מוכיח לפנינו אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה וכו':"
],
[
"בית אל, על שם שאמר אין זה כי אם בית אלהים, וכבר אמרנו שזהו בית אל הסמוך לירושלים:",
"לוז שם העיר, ועל שם המקום שחוץ לעיר שבו שכב יעקב נקרא שם העיר עצמה בית אל:"
],
[
"אם יהיה אלהים עמדי, אם ישמור לי הבטחות הללו שאמר לי והנה אנכי עמך, וטעם התנאי אינו להיותו מסופק בדבר חלילה, אלא ירא שמא יגרום החטא, וכאילו אמר אם אזכה לכל הטובות האלה:",
"ושמרני, כמו שאמר לי ושמרתיך בכל אשר תלך:",
"ונתן לי לחם לאכל, כמו שאמר לי כי לא אעזבך, והמבקש לחם הוא נעזב, שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ( תהלים ל\"ז כ\"ה ), והנה הצדיק הזה לא ביקש לו עושר וכבוד וגדולות, ורק שאל ההכרחי לחיי האדם שהוא לחם ובגד והשם העשירו בדרך פלא בבית לבן ונתן לו יותר ממה ששאל:"
],
[
"ושבתי, כמו שאמר לי והשיבותיך אל האדמה הזאת, אבל הוסיף מלת בשלום, גם מלות אל בית אבי כי עיקר כוונתו היתה, שלא ישטמהו עוד עשו ולא יבקש להרע עמו, אלא יחדיו יהיו בבית אביו בשלום וגם זה נתקיים:",
"והיה ה' לי לאלהים, לפי שאמר לו השם אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, אמר עתה יעקב, אם אזכה שיקרא שמו גם עלי ויתמיד השגחתו בי ובזרעי, כי קריאת השם על האבות יורה על היותם מונהגים בהנהגה למעלה מן הטבע עד שהשם יקרא אלהיהם ביחוד, אף על פי שהוא אלהי כל הארץ, והיתה א\"כ כוונת יעקב באמרו והיה ה' לי לאלהים שיבחר בו ובזרעו לקיים בהם בריתו אשר כרת עם אברהם, כדרך שאמר לו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל י\"ז ז'), וכמו שפירשתי שם:"
],
[
"והאבן הזאת, וי\"ו של והאבן היא לתשובת התנאי, כלומר אם יעשה לי את אלה אף אני אעשה זאת, וטעם הנדר הזה, כי עתה הוא יוצא מן הארץ הקדושה ומפני אחיו הוא בורח, ויצטרך לבקש טרפו בארץ נכריה ולבלות ימיו ברעיית הצאן בעד ככר לחם, ולכן לא יהיה אפשר לו לעבוד את השם כראוי ולעסוק בעסקי הנפש, אבל כשישוב בשלום אל בית אביו, והשם יניח לו מכל יגון מסביב, אז יקדש כל זמנו לעבודת האל, ישפוך שיחו לפני ה' בהודות והלל לשמו אצל האבן הזאת, כי שם נגלו אליו האלהים, ויפריש המעשר מכל ממונו לתתו למי שראוי לקחתו לכבוד ה':"
]
],
[
[
"וישא יעקב רגליו, כבר אמרנו שמאז ואילך לבשתו רוח אלהים והיה נעזר בה' ושש בישועתו, ולכן עשה את רגליו בטוב לב והלך למסעיו בבטחון:",
"בני קדם, ארם, כדכתיב מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כ\"ג ז'):"
],
[
"שלשה עדרי צאן, מערכת הצאן נקרא עדר, ואין ספק שהיו גם הרועים אצל הצאן, אע\"פי שהכתוב לא זכרם, ואולי שם עדר כשבא סתם יכלול הצאן והרועה:",
"רבצים עליה, סמוך לה:",
"ישקו העדרים, משקים הרועים את העדרים:",
"והאבן גדלה על פי הבאר, שיעורו והאבן אשר על פי הבאר, היתה גדולה, וטעם שהיתה גדולה כדי שלא יפול אדם שם, או שלא ישאבו ממנה שאר בני אדם:"
],
[
"ונאספו, המשך הכתובים כך הוא, והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים (עליה לפי שממנה היו משקים צאנם, אבל לפי שהאבן שעל פי הבאר היתה גדולה, ולא היו יכולים לגוללה, לכן היו רגילים להמתין עד שיתאספו כלם לגוללה ולהשיבה):"
],
[
"ויאמר להם יעקב אחי, והוא בדרך סיפור להודיע סבת רביצתם על הבאר, אך יעקב לא ידע זאת, ושאל להם, והם הודיעו לו כמו שיבא:",
"אחי, קראם כן דרך מוסר ליכנס עמם בדברי שלום:",
"מאין אתם, כי היה אפשר שבאו לשם מעיר אחרת ולא מחרן:"
],
[
"את לבן בן נחור, זכר אבי אביו ולא זכר אביו, כי נחור היה ידוע ובעל השם ונכבד יותר מבתואל, וכן אמר לבן אלהי אברהם ואלהי נחור(לקמן ל\"א נ\"ג):",
"ידענו, אותו:"
],
[
"ויאמרו שלום, לו:",
"והנה רחל בתו, גם אלה דברי הרועים, ואינו מסיפור משה כותב התורה, ולכן בא האתנח במלת לו, והרועים השיבו לו, שלום וראה כי רחל בתו בא לפניך כעת עם הצאן:",
"באה, מלרע, והוא בינוני:"
],
[
"הן עוד היום גדול, לא אחשוב שבאתם כאן להתאסף יחד וללכת מיד עם מקניכם הביתה, כי הנה עוד היום הגדול ועדיין אינו סמוך לחשיכה שהוא העת הנהוג להאסף המקנה, כי יעקב היה בקי מאד ברעיית הצאן, אלא בלי ספק באתם כאן רק להשקותם, ולמה א\"כ תשבו בטלים, השקו את הצאן מיד, ואחר תרעו אותם בזמן הנשאר מהיום עד בוא השמש, והאריך הכתוב בסיפור זה להודיענו איך קרה שיעקב בעצמו גלל את האבן, ולמה לא גללוה הרועים:"
],
[
"לא נוכל, להשקותם:",
"יאספו, וכן וגללו והשקינו שבפסוק זה כלם הם עתיד המשמש במקום בינוני, כלומר כך רגילים אנו לעשות כל הימים:"
],
[
"באה, מלעיל והוא עבר:",
"כי רעה היא, להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה, כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים, לא תלך בהם לאה אחותה כלל, ולא היה ענינם כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו רועות כאחת, ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה, אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ, וירא מגשת אל בנותיו, או שהיה לבן צנוע ממנו להיותו ממשפחת אברהם:"
],
[
"ויהי כאשר ראה, זכר שני דברים את רחל בת לבן וכו', ואת צאן לבן וכו', וכן במעשה אמר ויגל וכו' וישק וכו', והטעם כי בעבור שהיתה רחל ממשפחתו גמר בדעתו לעזרה וגלל את האבן, ובעבור שהצאן היה צאן לבן אחי אמו רצה ג\"כ להשקותם, ובזה עשה חסד עם רחל ועם לבן, ולמדנו מזה גודל נדיבות לבו:",
"ויגל את האבן, הפעיל משרש גלל ומאחר שהקל יוצא לשני כמו שאמר למעלה וגללו את האבן, יתכן שההפעיל יוצא לשלישי:",
"וישק את צאן לבן, ולא זכר הכתוב שהשיב את האבן למקומה, כי נשארו שמה שאר הרועים להשקות את צאנם, והם השיבוה:"
],
[
"וישק יעקב לרחל, וכדי שלא תקח הדבר לגנאי הגיד לה שהוא קרוב לה מאד והוא בן רבקה אחות אביה:",
"ויבך, יראה שבכה מחמת שמחה בראותו שהצליח בדרכו והשם הקרה לפניו את רחל ממשפחתו ועוד שראה צאן הרבה ללבן, וחשב שיהיה לו מחיה בבית לבן בעבודת הצאן אשר יעבוד, או אפשר שבכה לפי שלא היה בידו נזמים וצמידים לתת לה כמו שנתן אליעזר לרבקה:"
],
[
"כי אחי אביה הוא, קרובו:",
"וכי בן רבקה הוא, הזכיר לה את רבקה אע\"פי שהיתה בלתי נודעת מיד שראה אותה יעקב כי רועה היא, חמל עליה ולא רצה שתשוב עוד לרעות צאן, אלא התחיל הוא מיד לרעות את צאן לבן, ומן היום ההוא והלאה לא יצא הצאן מתחת ידו, ולכן אמר לו לבן בסמוך ועבדתני חנם, משמע שהיה עובד אותו:",
"ותגד לאביה, לבשרו ביאת קרובו ושיצא אליו ויכבדהו, אבל רבקה הלכה לבית אמה להראות לה התכשיטין אשר נתנו לה כמנהג הנערות:"
],
[
"את כל הדברים האלה, מה שקרהו בענין הברכות, להודיעו שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להמלט מאחיו ושאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו:"
],
[
" אך עצמי ובשרי אתה, אחרי ששמע לבן כל הסיפור מפי יעקב, השיבו אע\"פי שאחיך שונא לך ומבקש רעתך, אני לא כן אעשה לך, אלא אחמול עליך בהיותך עצמי ובשרי ואפרנס אותך בביתי:",
"חדש ימים, פי' חדש שלם, כי לא תשלם לנו החדש כי אם ביום שלם לא במקצת היום:"
],
[
"הכי אחי אתה, לשון תימה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם, והנה לבן בערמה דבר, כי בראותו גודל שלמות יעקב ברעיית הצאן ושמיד אחר ביאת יעקב בביתו היתה ברכה מצוי בעדריו, וכמו שהודה לבסוף באמרו ויברכני ה' בגללך, חשב תחבולות לחייבי בעבודה כדי שלא יצא מעבדותו לעולם, ולכן אמר לו ועבדתני חנם, ולא אמר אם תרצה להטריח עצמך בעבודה קשה כזאת קח נא את עדרי ורעה אותם ואני אתן את שכרך, אלא אמר לו, ידעתי כבר שתעבדני מכאן ולהבא כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים אולם איני רוצה שתעבדני חנם, אלא נקבה שכרך ואני אתנהו:",
"הגידה לי, גם זה דרך רמאות, כי לא אמר לו מתחלה אני אתן לך כך וכך, שאז לא היה אפשר לו עוד להחליף את משכורתו אלא אתה תגיד מה יהיה שכרך, וחשב לבן אולי לא יפרש התנאים באר היטב, ויתן לו מקום לעשוק את שכרו, וכמו שקרה לבסוף בענין העקודים והטלואים:"
],
[
"וללבן שתי בנות, הפסיק הכתוב בזה קודם תשובת דבריו של יעקב, לפי שהיא הקדמה לתשובתו, שהיו לו שתי בנות והקטנה מצאה חן בעיניו, לכן בקש את הקטנה:"
],
[
"רכות, חלושות:",
"יפת תאר ויפת מראה, התואר הוא צורת הפנים ושאר האיברים כמו דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים וכן קומת הגוף, והמראה הוא זיו קלסתר וצבע העור והשער, כי הצבע הוא מושג לחוש הראות לבד:"
],
[
"ויאהב יעקב את רחל, לא בלבד בעבור יפיה, אלא לפי שהבין כי היא האשה אשר הוכיח לו ה', ושלכן נזדמנה לו על באר המים כמו שנזדמנה רבקה אמו לאליעזר, ועוד לא בחר בלאה מפני שעיניה רכות, וחשש שתהיינה עיניה כעיני יצחק אביו:",
"אעבדך שבע שנים, לא שהיה מחוייב להתנות עמו כך כדי שיתן לו את בתו לאשה, כי גם בלי עבודה היה ראוי שיתן לו לבן את רחל להיותו ממשפחתו וצדיק בן צדיק, וכמו שנתנו את רבקה ליצחק בלי תשלום גמול, אלא מרוב נדיבותו של יעקב התרצה לעבדו שבע שנים בעד רחל, והוסיף לפרש בתך הקטנה, כדי שלא יתן לו את לאה כמו שעשה:"
],
[
"טוב תתי, כששמע שיעקב התחייב עצמו לעבדו שבע שנים, לא רצה לדבר עוד בענין העבודה כי חרפה היא לו למכור את בתו למען הרבות את צאנו וכמו שאמרו בנותיו אח\"כ הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו, אלא הראה עצמו שיתן לו את רחל רק בעבור חשיבותו וצדקתו, ולזה אמר טוב תתי וכו', כלומר אתה חשוב בעיני יותר משאר בני העיר לכן אבחר בך ולא באיש אחר, אולם בהיות עיקר כוונתו על העבודה לא רצה לתת לו את בתו טרם יעברו שבע שני העבדות אלא אמר לו שבה עמדי שבע שנים ואח\"כ אתננה לך, וכדי שלא ירגיש יעקב שכל מגמתו היה על העבודה לא אמר לו בפירוש עבוד עמדי, אלא שבה עמדי, כאומר לפי שמצאת חן בעיני אבקש ממך שתשב עמדי עוד איזה שנים ואח\"כ תלך עם אשתך לאיזה מקום שתרצה:"
],
[
"כימים אחדים, מרוב אהבתו את רחל היו בעיניו השנים כימים, וצא כשבעת ימים אלא כימים אחדים כלומר מעטים:"
],
[
"הבא את אשתי, ממה שהוצרך יעקב לשאול את אשתו נראה שהיה לבן מתרשל בדבר, ואף שעברו כבר שבע השנים לא הקדים להביא אליו את בתו, אלא עשה כאילו שכח את התנאי שביניהם עד שיעקב הוכרח להזכירו:",
"כי מלאו ימי, שבע שנים שעבדתיך, והטעם אני עשיתי את שלי עשה אתה את שלך:"
],
[
"ויאסף לבן אבל ברחל לא נזכר שעשה משתה, כי היתה כוונת לבן לעשות נישואי לאה בפומבי לעיני כל אנשי המקום, כדי שיעקב לא יתן אל לבו לגרש את אשתו למחרת בראותו שהיא לאה, ויתביישו מכל אנשי העיר שאכלו עמו בחתונתו, אבל ברחל לא היה צריך לתחבולה זאת, כי ידע שיעקב אוהב אותה מאד:"
],
[],
[
"ויתן לבן לה, וחוזר ומפרש ללאה בתו כי כן דרך הכתוב:",
"את זלפה שפחתו, יראה שזלפה היתה בחורה מכולן כי לא נזכר בה הריון, וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתת שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה:"
],
[
"והנה הוא לאה, שיעורו, והנה נודע לו שהיא לאה:",
"מה זאת עשית לי, בא וראה כמה היתה רוחו שכלה בקרבו, כי אף שלבן התל בו וכבש את שכרו תחתיו, הנה יעקב לא חרה אפו עליו ולא דבר עליו נאצות ודברי זעם, אלא בשפה רכה שאל לו מה זאת עשית לי:"
],
[
"לא יעשה כן במקומנו, לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן כי נבלה הוא אצלם, אולם לא אשנה את דיבורי, ואם תרצה אתן לך גם את רחל, ורק הקדמתי לתת לך את לאה בעבור היותה בכורה, והנה עכ\"פ היה יכול יעקב להשיבו ולומר ולמה לא הגדת לי מתחילה שלא יעשה כן במקומך, ואז היה תלוי בבחירתי לקחת את שתיהן או לעזוב גם את רחל בעבור לאה, ועתה מוכרח אני לקיים את לאה, שלא ברצוני, אולם לא רצה להוכיח עוד את חותנו על הדבר הזה, כי שוב איי בו תקנה, וכבר ידע שכל קורותיו היו נסבה מאת האלהים כמו שהבטיחו להיות עמו במראה הסולם:"
],
[
"מלא שבע זאת, שבוע של זאת, ומלת זאת חוזרת על לאה, והכוונה על שבעת ימי המשתה, כי אולי נהגו בהם נכבדי האומות מימי קדם, כענין באבלות דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים (לקמן נ' י'):",
"ונתנה לך, עתיד למדברים בעדם מבנין הקל, וענינו אנחנו נתן לך, ולבן בערמה דבר, כי אמר אנשי המקום לא יניחוני לתת הצעירה לפני הבכירה אך כאשר תמלא השבוע של זאת, אז אני וכל אנשי המקום נסכים בדבר ונתן לך גם את זאת בכבוד כאשר בראשונה, ועוד אטיב עמך שאתננה לך קודם העבודה אשר תעבוד בעבורה, והנה לא חשש לבן עוד פן יחדל מעבוד אותו אחרי שישא את רחל, כי כבר נסהו בשבע שנים הראשונים ומצאו עבד נאמן ועומד בדיבורו:",
"עוד שבע שנים אחרות, דקדק לומר מלת עוד, וגם הוסיף אחרות כדי שלא יחשוב יעקב לצאת ידי חובתו במה שעבד עד הנה שבע שנים:"
],
[
"ויעש יעקב כן, הנה גם פה היה יכול יעקב לטעון, כי נשואי לאה היו נגד רצונו, ולא יתחייב אח\"כ לעבוד בלאה שבע שנים, ובהיות שעבר עד הנה שבע שנים ברחל למה יעבוד בעבורה עוד שבע שנים אחרות, אולם מה יוכל לעשות, וכל חפצו היה לקחת את רחל, לכן נתרצה לו גם בזה:"
],
[],
[
"ויאהב גם את רחל, וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה, ורוב גם הפוכים כן בתורה:",
"ויעבד עמו עוד שבע שנים, ובשבע שנים הללו נולדו י\"א בני יעקב מד' נשים, וכאשר נולד יוסף נשלמו הי\"ד שנה שהיה יעקב בבית לבן:"
],
[
"כי שנואה לאה, לא היה יעקב שונא אותה, כי בפירוש כתוב ויאהב גם את רחל מלאה, הרי שהיה אוהב גם את לאה, אלא כנגד אהבתה של רחל היתה נקראת שנואה וכי האחת אהובה והאחת שנואה (דברים כ\"א ט\"ו) ולפי שהיתה בושה בדבר, ראה אלהים את עניה:",
"ורחל עקרה, נשארה עקרה כמו שהיתה כי יתכן שגם לאה עקרה היתה בטבעה אלא שהשם ראה את עניה ויפקדה ברחמים, ולכן כתוב בה ויפתח את רחמה, והנה התבונן שהאמהות כולן היו עקרות, והיה זה כדי שיצאו האבות הקדושים אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה לא בטבע, וזה סימן לאומה שתתנהג גם היא בדרך פלא בהשגחת ה' למעלה מן הטבע:"
],
[
"כי ראה ה' בעניי, היגון והצער שהיה ללאה בעבור שהוכרחה מאביה לרמות את אחותה בלילה הראשון מן הנשואים, והיתה מתנכרת גם אל יעקב כל הלילה, כי כל חפצה להנשא אל הצדיק, ויעקב לא היה אוהב אותה כרחל בעבור שחשב שגם היא רמתה אותו, כי לא אמרה לו שהיא לאה, ולפי שסבלה כל זה בלא חמס ונתכוונה לטובה, לכן ראה ה' בעניה ונתן לה בן והיא בצדקתה נתנה שבח והודאה לשם בקריאת שם בנו הבכור ראובן, כלומר השם ראה ונתן לי בן, או פי' ראו כי ה' רב את ריבי ונתן לי בן:",
"כי עתה יאהבני אישי, וראוי עתה שיאהבני בעלי כאחותי:"
],
[],
[
"ילוה, לשון חבור, יתחבר בעלי אלי בדרך חבה, ולא יהיה בלבו עלי כלום, והטעם:",
"כי ילדתי לו שלשה בנים, כי אביו לא הוליד כ\"א ב' בנים, אבל אני ילדתי לו שלשה בנים, א\"כ ראוי שאשא חן בעיניו:",
"על כי קרא, יתכן שיעקב קרא לו שם לוי, כי עתה הבין בצדקתה, ובשמחתו על בניו הסכים עמה שילוה אליה:"
],
[
"הפעם אודה את ה', בג' בנים הראשונים נתנה טעם לקריאת שמם, שהיה כדי שיאהבנה אישה, אבל עתה שכבר היתה אהובה בעיני בעלה נתנה שבח והודאה לה' על עשותו עמה הטוב הזה שהוא מתנת חנם, ולכן לא הזכירה טעם כלל בזה הבן:",
"ותעמוד, פסקה:"
]
],
[
[
"ותקנא רחל באחותה, כבר אמרנו (לעיל כ\"ו י\"ד) שכל לשון קנאה ואחריו בי\"ת אינו צרעה, ויורה שבעל הקנאה רוצה להיות נכבד כמו האחר שמקנא בו מבלי העלות חימה ואיבה על בעל הכבוד ההוא, וכן כאן רצתה רחל להיות כאחותה אם הבנים שמחה, מבלי ששנאה ללאה חלילה על יתרונה, כי היתה אשה יראת ה' והבינה שלאה בצדקתה זכתה לבנים, וראיה לזה מ\"ש הכתוב ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ואילו היתה קנאתה כקנאת איש מרעהו שמבקש להרע לבעלה כבוד, היה הכתוב אומר ותרא רחל כי לאה ילדה ליעקב, כי זאת היה מעיר בלבה אש הקנאה אבל באמת לא רעה עינה באחותה על שהולידה בנים רק התעצבה לפי שהיא לא ילדה ליעקב, וזו באמת מדה ישרה:",
"הבה לי בנים, אין ספק שעיקב התפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו שישוב להתחנן ויתן לה בנים עכ\"פ בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן ונענה, ואם לא יעשה כן הרי היא כמתה כיון שלא ישאר ממנה זרע אשר יירש ארץ או שתמות בצערה, וזה טעם ואם אין מתה אנכי:"
],
[
"ויחר אף יעקב ברחל, שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע עכ\"פ, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה, חרה אפו ואמר לה כי הדבר ביד האלהים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו לפי שהיה עתיד להיות לו זרע, אבל הוא כבר הוליד מלאה, וממנה נמנע פרי בטן ולא ממנו, ובהיות החסרון תלוי בה צריכה היא לשחר פני אל ויענה, וכן עשתה וזהו וישמע אליה אלהים:"
],
[
"הנה אמתי בלהה, למדה ממה שעשתה שרה בכדומה לזה שנתנה הגר שפחתה לאישה, ואחר המעשה ההוא ילדה גם היא לאברהם:"
],
[],
[
"ותלד ליעקב בן, הזכיר בכל השפחות ליעקב להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם, ואיננו נקרא לא בן האמה רק בן ליעקב כבני הגבירות המתיחסים אליו, ואמר בלאה בן חמישי ובן ששי ליעקב בעבור רבוי הבנים, לומר כי בכולן יחפוץ ואת כולן יקרב ולא הזכיר בראשונים כן:"
],
[
"דנני אלהים, לפי שראתה שמפני חטאתה נמנעה מלהוליד, והיה חטאה שלא קדמה פניו ית' בתפלה כמשפט העקרות, לכן אמרה דנני אלהים במה שלא נתן לי בנים, כי בדין ומשפט הוא, ולכן זכרה שם אלהים בדבריה לא שם ה' כמו שזכרה לאה, אבל עכ\"ז שמע בקולי למלאות קצת משאלותי ונתן לי את הבן הזה משפחתי:"
],
[],
[
"נפתולי אלהים נפתלתי, כאדם שיאבק עם אחר ויפתל לנצח אותו, כן אנכי נתאמצתי ונשתדלתי עם אחוחי לנצחה בתתי שפחתי לבעלי, וגם השתדלותי עמדה לי ויכולתי לנצחה, ואמרה נפתולי אלהים כי השם עזרני בהאבקי, וזה אות על צדקתה שלא קנתה את אחותה כדרך רשעים, כי אילו הדבר כן לא היה השם עוזר אותה:"
],
[
"ותרא לאה כי עמדה מלדת, אין דרך הנשים להרבות נשים לבעליהן ללא צורך, כי לאה לא היתה עקרה שתצטרך להבנות מזלפה שפחתה, אבל כפי האמת נביאות היו וידעו שעתיד יעקב להעמיד י\"ב שבטים, ורצתה לאה שיהיו רוב הבנים לה ממנה או משפחתה שהיא ברשותה, ויעקב שמע אליה לפי שידע שנתנה הארץ לזרעו, ואברהם ויצחק לא הרבו בנים, והיה חפץ להרבות זרעו לנחול את הארץ, כי דור רביעי ישובו הנה, ולכן רצתה לאה ליתן לו שפחתה שלא ישא נכרית:"
],
[],
[
"בגד, הקרי הוא שתי תיבות בא גד, ופירושו בא מזל טוב כמו העורכים לגד שלחן (ישעיה ס\"ה י\"א), וגד הוא שם כוכב שיורה על דבר טוב, וכוונת לאה לומר, אע\"פי שעמדתי מלדת זה ימים רבים, הנה עתה בא וחזר המזל:"
],
[],
[
"באשרי, השם הוא אושר על משקל גורן חודש, וענינו באושר ובהצלחה בא לי הבן הזה, דומה למה שאמרה בא גד:",
"כי אשרוני בנות, כי הנשים אומרות עלי, אשריך שהיו לך כמה בנים בין ממך בין משפחתך:"
],
[
"דודאים, כתרגומו יברוחין, והוא מין עשב הנותן ריח, כדכתיב הדודאים נתנו ריח (ש\"ה ז' ט\"ז):",
"תני נא לי, יראה מזה שהיו הדודאים מועילים להריון, כי לולי כן לא היתה רחל משתדלת כ\"כ להן עד שאמרה ללאה לכן ישכב עמך וכו':"
],
[
"המעט קחתך את אישי, יתכן שיעקב בראותו כי לאה עמדה מלדת חשב שפסקה לגמרי, ומן העת ההיא ייחד שכיבתו אצל רחל שהיתה בחורה ממנה ועדיין לא ילדה והיתה מצפה שתהר, לכן אמרה לה לאה המעט ממך שלקחת לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה, אף כי תעשי עצמך גברת לקחת גם דודאי בני:",
"ולקחת, בתמיה ותרצי עוד לקחת:",
"תחת דודאי בנך, חלף ושכר, ואין ספק שלאה נתנה את הדודאים לאחותה ואם לא נתפרש בכתוב:"
],
[
"ותצא לאה לקראתו, מדרך המוסר עשתה זאת, לפי שיעקב לא ידע בדבר והיה הולך כדרכו לבית רחל, ולא היה מדרך המוסר שתוציאנו לאה מבית אחותה אחר שנכנס שם, לכך קדמה לקראתו:",
"אלי תבא, אל אהלי, כי לכל אחת היה אהל בפני עצמה, וכן כתוב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות וכו' (לקמן ל\"א ל\"ג):",
"שכור שכרתיך, נתתי לרחל שכרה בעדך:"
],
[
"וישמע אלהים אל לאה, שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:"
],
[
"נתן אלהים שכרי, הכירה לאה כי מציאת הדודאים לא במקרה היה רק בהשגחה מאת מסבב הסבות למען תת לה שכר טוב בעמלה שנתנה שפחתה ליעקב, ובראות השם השתדלותה להרבות בנים, סבב כל זה שרחל תבקש ממנה דודאים ובשכרם תניח לה משכב הצדיק, ועי\"ז נתעברה ממנו באותו לילה והולידה בן, לכן כדי לתת שבח אל השם יתברך קראה שמו יששכר:"
],
[
"ותהר עוד לאה, כראות יעקב כי לא פסקה לאה לגמרי מלדת, כמו שחשב קודם לכן, לא חדל מבא אצלה עוד:"
],
[
"זבדני אלהים אתי, נתן לי חלק טוב ומנה יפה:",
"הפעם יזבלני אישי, לשון דירה, כלומר מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו:",
"כי ילדתי לו ששה בנים, לא אמרה בלשון הזה רק בלידת לוי ובלידת זבולון, כי יודעות היו אמתינו בר\"הק שעתיד יעקב להעמיד י\"ב שבטים והם יתחלקו לד' דגלים שעליהם רמז השם באמרו ליעקב ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (לעיל כ\"ח י\"ד), לכן כשילדה את לוי אמרה כי ילדתי לו שלשה בנים שהוא דגל שלם, וחשבה כי כן יולידו האחרות דגל לכל אחת, ועתה שילדה את זבולון אמרה כי ילדתי לו ששה בנים שהם ב' דגלים:"
],
[
"דינה, לא נכתב הטעם למה נקראת כן, והנכון כדברי חז\"ל שדנה לאה דין בעצמה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפכה לנקבה:"
],
[
"וישמע אליה אלהים, מכאן שהתפללה רחל על עקרותה:"
],
[
"אסף אלהים את חרפתי, לשון קבוץ וכנוס, כלומר הכנסת והטמנת את חרפתי שהייתי נקראת עקרה:"
],
[
"ותקרא את שמו יוסף, על שאמרה אסף אלהים, היה די שתקראו אסף, אבל הוסיפה יו\"ד על שמו לפי שהתפללה יוסף ה' לי בן אחר, הרי שם זה משמש שני אמירות אסף ויוסף:",
"יסף ה' לי, כי ידעה שעוד בן אחד יוליד יעקב, והתפללה שיהיה הבן ההוא נולד ממנה ולא מאחרת:"
],
[
"שלחני, כי עתה כשנולד יוסף נשלמו שבע שנים אחרות של רחל, וכפי מה שסופר בס' הישר שלחה עתה רבקה אמו את דבורה מניקתה אל יעקב לקחתו משם כמו שאמרה לו ושלחתי ולקחתיך משם (לעיל כ\"ז מ\"ה), ועוד אדבר מזה לקמן (ל\"ה ח'):"
],
[
"תנה את נשי, כבר נתנן לו בשעה שנשא אותן, ואם ליטול רשות ממנו כבר אמר שלחני ואלכה, אלא מלמד שהיה לבן מעכב את בנותיו אצלו למשכון כדי שלא ילך יעקב מביתו כשירצה, עד שהוצרך יעקב לשאול אותן ממנו:",
"אשר עבדתי אתך בהן, שב אל נשי לא אל ילדי, והכוונה מאחר שעבדתיך בהן י\"ד שנה הרי הן שלי, ואוכל להוליכן עמי לאיזה מקום שארצה:",
"כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך, כלומר אין לך תערומת עלי כאילו לא קיימתי מה שהתניתי לעבדך י\"ד שנים, כי אתה בעצמך ידעת את רוב העמל והטורח אשר סבלתי ברעיית הצאן ביום ובלילה בקיץ ובחורף ועשיתי את עבודתי באמונה, א\"כ כמו שעשיתי את שלי, עשה גם אתה את שלך ותן לי את נשי:"
],
[
"אם נא מצאתי חן בעיניך, שב אל הפסוק של אחריו, ומאמר נחשתי וכו' הוא כמו מאמר מסוגר ולכן הוא בס\"פ, ולפי שהיה המאמר ארוך חזר הכתוב לכתוב מלת ויאמר, ומצאנו רבים כמהו, ושיעורו אם נא מצאתי חן בעיניך (לפי שנחשתי ויברכני ה' בגללך לכן) נקבה שכרך וכו':",
"נחשתי, נסיתי בניחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה, כי היה מנחש, והיו לו תרפים לנחש בהם כמו שמפורש להלן בפרשה:"
],
[
"נקבה שכרך, לשון פירוש, אתה תפרש השכר, ואמר זה בערמה כי חשב אולי לא יפרש תנאי השכר באר היטב ויתן לי מקום להחליף את משכורתו כשאבוא על שכרו, וכמו שעשה אח\"כ:"
],
[
"אתה ידעת את אשר עבדתיך, באמונה, ואע\"פי שבנדיבות לבי אמרתי לך בתחילה לעבדך י\"ד שנים בשתי בנותיך, מ\"מ היה ראוי לך לתת לי שכר עמלי, כי מי האיש אשר ימכור את בנותיו כדי להרויח ע\"י עבודה ארוכה וכבדה כזאת, ולא יתן להן מוהר ומתן כמנהג הבתולות, ובפרט אחרי שראית בעיניך שנתעשרת בעבורי, לכן אף אם לא אשאל ממך דבר על מה שעבר, צריך אני לשאול על העתיד, כי כוונתי להתפרנס מיגיע כפי, ויש במשפחתי י\"ו נפשות שפרנסתן עלי:",
"ואת אשר היה מקנך אתי, מלת היה כמו נעשה ופירושו ואת אשר נעשה מקנך אחר שהיה אתי, והוא כדרך כלל, ובפסוק שלאחריו יפרש את המאמר הזה, כי מעט וכו' ויפרוץ לרב:"
],
[
"לפני, קודם בואי, כשהיה הצאן ביד רחל:",
"ויפרוץ לרוב, עתה, כמו שעיניך רואות:",
"לרגלי, עם רגלי, בשביל ביאת רגלי באה אצלך הברכה:",
"אעשה גם אנכי לביתי, כאומר הנה אתה עשית הון רב על ידי אחרים לצרכך ולצורך אנשי ביתיך, ועתה מתי אעשה גם אני לצורך ביתי הנשים והטף, וזה טעם מלת גם:"
],
[
"לא תתן לי מאומה, לא תתן לי דבר קצוב בכל שנה ושנה, ולא יהיה שכרי תלוי בנתינת ידך, אלא אני בעצמי אקחנו:",
"אשובה ארעה צאנך אשמר, תחסור הוי\"ו ופי' אשוב לעשות כל מה שעשיתי עד הנה, ארעה צאנך וגם אשמור אותם:"
],
[
"הסר, כפי דקדוק המלה אין להבחין אם הוא מקור או צווי אבל מענינו נלמד שהוא מקור, כי אילו צוה יעקב ללבן להסיר מצאנו העקודים היה הכתוב אומר עבור בכל צאנך היום והסר משם, עכשיו שכתוב אעבור למדנו שיעקב יעבור והוא יסיר משם את העקודים, כמו שנבאר בסמוך, ושיעורו אעבור בכל צאנך להסיר:",
"נקד, מנומר בחברבורות דקות כמו נקודות:",
"וטלוא, לשון טלאי שבדברי חז\"ל, ונמצא ג\"כ במקרא ונעלות בלות ומטולאות (יהושע ט' ה ):",
"חום אדום הנוטה לשחור, והנה בכשבים הזכרים הקפיד יעקב להפריד כל האדומים שבהם, אע\"פי שלא היה בהם כתם מגוון אחר, כי ידע שבהיות הזכר כולו אדום והנקבה כולה לבנה על הרוב יהיו הוולדות נקודים וטלואים, כי מטבע הבן להתדמות קצת אל האב וקצת אל האם, וכדי שלא יחשוב לבן שהוא במרמה מעכב אצל הצאן הזכרים האדומים לתכלית שזכרנו, רצה להפריד משם גם כל חום בכשבים:",
"בעזים, אע\"פי שמלת שה כולל כשבים ועזים, רצה לפרט ג\"כ המינים הנכללים בו לתוספת ביאור:",
"והיה שכרי, אילו פירושו שמה שיולידו דוגמתן מכאן ולהבא אחר שתסירם יהיה שכרי, היה הכתוב אומר והיה כמוהם שכרי, אלא פשטות הכתוב יורה שאלה הנפרדים עתה יהיו שכרו בתורת מוקדם בעבודה אשר יעבוד אחרי כן, כי הנה בנהוג שבעולם שהלבנים יולידו לבנים והעקודים עקודים והטלואים טלואים, ואם היה יעקב שואל בשכרו את המנומרים שיולדו מן הלבנים זה יהיה זרות גדול' ויהיה כאילו לא שאל כלום, ומאחר שאמר מתי אעשה גם אנכי לביתי, שמענו שהיה שואל שכר ודאי וקיים ולא תלוי בספק, לא היה יעקב סומך על הנס שהלבנים יולידו מנומרים, וכן בפירוש אמר לו לבסוף עבדתיך וכו' ושש שנים בצאנך הרי שבעבור חלק מן הצאן ששאל לו מתחילה עבדו שש שנים, ולפי שידע יעקב שלבן אינו עומד בדיבורו לא רצה שיתן לו משכורתו שנה בשנה פן יהתל בו, ושאל שיתן לו מתחילה חלק מן הצאן חלף עבודתו, ונתן בהם סימנים בצבעים שזכר מפני שהוא דבר נגלה לעין וא\"א לעשות בו רמאות, כי כל הלבנים יהיו תמיד ללבן וכל המנומרים ליעקב:"
],
[
"וענתה בי צדקתי, לשון עדות, אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, צדקתי תענה בי כאשר תבא לראות את שכרי, דהיינו העדר שאני מפריש עתה בשכרי שלא תמצא שם כ\"א נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהם שאינו נקוד או טלוא בידוע שגנבתיו לך, ואמר כל זה להנצל מערמת לבן כל מה שאפשר:",
"מחר, יש מחר שהכונה בו גם לאחר זמן ברחוק ולא על הקרוב דוקא:",
"על שכרי לפניך, על שכרי אשר לפניך כלומר לנגד עיניך, שתוכל לראות אם יש בו דבר שאינו שלי:"
],
[
"הן, לשון קבלת דברים עם הזרוז:",
"לו, הלואי שתחפוץ בכך, ותקח כל מה שתמצא בהם נקודים וטלואים, אם תמצא, ולבן השיבו כן בשפה רכה כדי שלא ירגיש מה שבדעתו לעשות, והוא:"
],
[
"ויסר ביום ההוא, תכף שעשו תנאי זה ביניהם וטרם ישוב יעקב אל השדה להפריד את הצאן כמו שהתנו לעשות, הלך לבן לבדו אל העדר מבלי שירגיש יעקב, והסיר במהרה כל הצאן עקוד וטלוא ונתנם ביד בניו והרחיקם דרך שלשת ימים כדי שלא יידע היכן הן, ובזה עשק את כל שכרו בפעם אחת, כי לא השאיר ליעקב רק הצאן הלבנות, והיה מתנצל בזה לאמר, הנה התנינו שתקח לך כל נקוד וטלוא שתמצא, ואם לא תמצא דמך בראשך, ואני איני אשם בדבר, כי אולי גנבים באו לך או שודדי לילה ולקחו כל שה נקוד וטלוא:",
"את התישים, עזים זכרים, והנה בפסוק ראשון לא נזכרו תישים, כי אולי נכללים במה שאמר כל שה נקוד וטלוא, ואחריהם זכר וטלוא ונקוד בעזים שהם הנקבות, ובפסוק השני כלל במלת עזים זכרים ונקבות, וכאן פירש וזכר התישים שהם הזכרים, ואח\"כ הזכיר העזים שהם הנקבות, ולכן בא התואר בלשון נקבה, הנקודות והטלואות:",
"העקודים, שמשונים במראה במקום עקידתם ביד וברגל, ואע\"פי שלא היו נקודים וטלואים בכל הגוף לקחם לו לבן:",
"כל אשר לבן בו, כל מי שהיה בו שום לבנונית, דהיינו צמר לבן בחלק ממנו, ואעפ\"י שלא התנו אלא על נקוד וטלוא, דהיינו שיהיה רובו לבן ובו איזה חברבורות מצבע אחר, לקח לו לבן גם כל אשר לבן בו, דהיינו שהיה רובו אדום או שחור ורק במקומות מעטים איזה לבנונית:",
"ויתן ביד בניו, בניו של לבן, כי אחר שבא יעקב לביתו נתברך גם בבנים זכרים בזכות יעקב, וקודם לכן היו לו כ\"א בנות, ולכן הוצרכה רחל לראות צאנו:"
],
[
"דרך שלשת ימים, שלא ירגיש יעקב דבר מהם:",
"בינו, אינו שב על לבן כי הוא עצמו לא היה רועה את צאנו, ואילו שב על בניו היה צריך לומר ביניהם ובין יעקב, אלא כינוי בינו שב על הצאן, כי הוא שם כלל לכל מיני הבהמות הדקות זכרים ונקבות, לכן יתואר לפעמים בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים, ויכונה פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה:",
"ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת, כשהלך אח\"כ אל העדר להסיר משם כל נקוד וטלוא ולא מצא כ\"א הלבנות היה מוכרח א\"כ לרעות את אלה הנותרות בלבד, ובלי תשלום גמול:"
],
[
"ויקח לו יעקב, מתחלה כשעשה התנאי עם לבן לא היה בדעתו לשום את המקלות כי היה די לו בכל נקוד וטלוא, אבל עתה שלבן התל בו וגזל ממנו כל שכרו הוצרך להמציא תחבולה שלא לעבוד בחנם, והנה שימת המקלות לא תספיק בדרך הטבע לשתלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים בהכרח, כי תמיד היה אפשר שתלדנה במראות אחרות לולי הסיוע האלהי שרצה הש\"ית להעשיר את יעקב בדרך פלא, כמו שראה בחלום כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים, וכמו שהודה יעקב באמרו ויצל אלהים את מקנה אביכם, וכן לבסוף אמר לולי אלהי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני, הרי שבדרך נס נולדו נקודים ולא בעבור המקלות אבל יעקב שלא ידע עדיין מן הנס הזה טרם יודיעהו המלאך בחלום, בחר להסתייע בדרך טבע ע\"י שימת המקלות, כי צריך האדם לעשות את שלו בהשתדלותו וחריצותו, ואח\"כ על ה' ישליך יהבו:",
"מקל לבנה, עושהו מנומר:",
"מחשף הלבן, מחשוף ענינו גלוי והוא שם המקרה שבא במקום המקור כמו למקרא העדה (במדבר י' ב'), ותחסר פה למ\"ד השימוש, מענינו לגלות הלבן, כי על ידי הקילופין שעשה היה נגלה ונראה לובן שלו במקום הקילוף:",
"[מקל לבנה, מקל של לבנה, והוא עץ שגזרתו לבן:",
"לח, כשהוא רטוב והוא תואר למקל לבנה:",
"ולוז, ועוד לקח לו מקל של לוז, והוא עץ שגדלים בו אגוזים דקים:",
"וערמון, אילן הנקרא בלע\"ז קאסטאניו:",
"ויפצל, ענינו הסרת הקלף מעל העץ בעודו לח:",
"פצלות, קילופין קילופין:]"
],
[
"ויצג, לשון תחיבה ונעיצה:",
"ברהטים, במקום מרוצת המים בבריכות העשויות בארץ להשקות שם הבהמות:",
"אשר תבאן, עד סוף הפסוק הוא מאמר מסוגר, ובא לפרש למה הציג את המקלות במקום ההוא, ואמר לפי שהיו רגילות לבא שמה הצאן (דהיינו הנקבות) לשתות לנוכח הצאן (האחרות שהם הזכרים), והיו רגילות להתחמם שם בבואן לשתות, לכן הציג שם את המקלות, ובפסוק שלאחריו סיפר שכך קרה בפועל שנתחממו הצאן אל המקלות ותלדן וכו', וכן משמע מפיסוק הטעמים:",
"ויחמנה, מלה מורכבת מסימן הזכרים וסימן הנקבות, כי לזכרים לבד יאמר ויחמו, ולנקבות לבד יאמר ותחמנה, ואולי לפי שפועל החמימה שב על שניהם כי הצאן הזכרים וגם הנקבות התחממו אלה נגד אלה, לכן התחבר במלה זו סימן הזכרים והנקבות:"
],
[
"אל המקלות, כנגד המקלות, או אל מראית המקלות:",
"ותלדן הצאן, הנקבות:"
],
[
"והכשבים, הבדיל העקודים והנקודים והטלואים הנולדים, שהם אותם שזכר בפסוק שלפני זה, ולא לקחם עדיין לעצמו להיות שכרו, כי אם כל זמן היותם קטנים הנהיגם בראש העדר, כדי שהצאן המתחממות תתננה עיניהן בהן ותלדן כמותן, וזהו ויתן פני הצאן אל עקוד, אולם כשהגדילו הוולדות והיו ראויות לילד, לא שתם עוד על צאן לבן כי אין לשמרן שיהיו תמיד בראש העדר ולא יבאו בין שאר הצאן, ואדרבה יש לחוש אז, פן יראו הצאן הלבן ויתחממו מהן לילד כמותן, לכן לקחם בשכרו והנהיגם לעצמם, ועשה מהם עדרים לבדם, ושם לא היו כ\"א עקודים נקודים וטלואים:",
"אל עקד וכל חום בצאן לבן, אל כל עקוד ואל כל חום שמצא בצאן לבן:",
"ולא שתם על צאן לבן, אצל שאר צאן לבן:"
],
[
"בכל יחם, בכל עת שהיו מתחממות:",
"הצאן המקשרות, הבכורות שנולדו בימי ניסן, והם חזקים ובריאים מהאחרים:",
"ליחמנה, ליחם אותן:"
],
[
"ובהעטיף, בעת התאחרות של עיבור הצאן, והם הנולדות בימי תשרי, וחלושים ביותר:"
],
[
"ושפחות ועבדים, מוכר צאנו בדמים, ולוקח לו את כל אלה:"
]
],
[
[
"את דברי בני לבן, לא שאמרו לו כך, אלא שהיו מדברים ביניהם באופן שיוכל לשמוע, ואין ספק ששמעו כזאת מאביהם:",
"לקח יעקב את כל אשר לאבינו, לא שכבר לקח הכל, אלא כונתם לומר שיעקב הולך ומתגדל, ונכסי לבן הולכים ומתמעטים, ובהיות גם המעט הנשאר מצאן לבן ביד יעקב ותחת רשותו, הנה הוא כאילו כבר לקח הכל, כי שוב לא יוכל אבינו להציל מידו כלום:",
"ומאשר לאבינו, והראיה על גניבתו הוא כי כל עשרו הוא מאשר לאבינו שהרי קודם לכן לא היה לו כלום משלו, ואין ספק שלא היתה כוונת אבינו להעשירו כ\"כ בתנאים שהתנה עמו, א\"כ הוברר הדבר שהוא התל באבינו ובמרמה עשה עושר ולא במשפט:",
"את כל הכבוד, כל הדברים שהן גדולות בעיני הבריות, וכשיראו שישנם בזולתו יגדל בעיניהם נקראים כבוד, לפי שגורמין כבוד לבעליהן מכל זולתו, שיכבדוהו ויגדלוהו בעבורן, לכן העושר והנכסים נקראים כבוד, הממשלה נקראת כבוד, כמו והגדתם לאבי את כל כבודי (לקמן מ\"ה י\"ג), החכמה, והתבונה נקראים כבוד, כמו כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' ל\"ה), וכל שכן הנבואה ורוח אלהים, כמו ולפני כבוד ענוה (שם ט\"ו ל\"ג):"
],
[
"וירא יעקב, כששמע יעקב דברי בני לבן, חשב מתחלה אולי מדעת עצמן מדברים כן לכן נתן אל לבו לדקדק היטב איך היה לבן מתנהג עמו, אם הכרת פניו תענה בו שגם הוא חושב כבניו:",
"והנה איננו, מרוצה, כי עד הנה היה מסביר לו פנים, כדי שלא ילך לו מביתו, אבל עתה לא היה יכול להסתיר קנאתו על עושר יעקב, אע\"פי שגם הוא נתעשר בזכותו:",
"כתמול, הוא היום שעבר:",
"שלשום, הוא היום השלישי לאחור, והכונה כמו קודם לכן:"
],
[
"ויאמר ה' אל יעקב, גם אחר ששמע מה ששמע וראה מה שראה לא היה בורח מביתו, כי סוף סוף אין לו לירא ממנו מאחר שהבטיחו השם להיות עמו, אבל אחרי שבא לו הצווי מאת השם לא יכול עוד להתעכב:",
"ואהיה עמך, כמו שהבטחתיך בבית אל, ולא תירא לא מלבן ולא מעשו:"
],
[
"וישלח יעקב, יתכן שיעקב היה בשדה כמנהגו להיות תמיד שם לרעות את צאנו, ומשם שלח לקרוא לנשיו שתבאנה אליו, ורחל ולאה היו בשדה אחר רחוק ממקום יעקב, ושם היו רועות את הכשבים שהפריד יעקב בשכרו, ולכן אמר הכתוב אל צאנו, והנה המקרא מסורס, ושיעורו וישלח יעקב השדה אל צאנו ויקרא לרחל וללאה, ולא רצה לדבר אליהן בבית פן ירגישו אנשי בית לבן בדבר:",
"לרחל וללאה, נזכרה רחל קודם לאה לפי שהיא עקרת הבית:"
],
[
"ויאמר להן, ולא הגיד להן מה ששמע מבני לבן, כי לא רצה לשלח מדנים בין אחים:",
"את פני אביכן כי איננו, רואה אני בפניו כי אין לבו שלם עמי כתמול שלשום, כי הוא חושב שיש בידי משלו, ואף אם עד הנה לא הרע לי בפועל, זה היה לפי שאלהי אבי היה עמדי והצילני ממנו, אבל עכ\"פ כונתו רעה כנגדי וממה שאני רואה עתה פניו רעים עלי והוא חושד אותי שגנבתי ממנה ומקנא בעשרי תחת שהיה לו לשמוח על ברכת ה' שהיתה לי, אבין מזה שגם קודם לכן היה תמיד חודש רעה עלי, ולכן כל מה שהיה יכול להרע עמדי לא נמנע מלעשותו, התל בי החליף משכורתי וכו':"
],
[
"ואתנה, בא הכינוי אצל הפועל לחזק הכונה ולהורות הפך הקודם, כלומר אבל אתן לא כאביכן לחשדני, רק אמנם ידעתן כי בכל מאמצי כחי עבדתי את אביכן:"
],
[
"ואביכן התל בי, מלת התל על המדבר אחת בפה ואחת בלב, וכן לבן לא דבר עם יעקב רק טוב וכרוצה להעשירו, ולבו חורש רע עליו, ויתכן שרמז יעקב בזה למרמת לבן בהסיר מן העדר כל שה עקוד וטלוא, כי בפיו אמר לו לו יהיה כדברך, ובמעשיו עשק את כל שכרו, ונוסף על זה כאשר נולדו מן הצאן עקודים וטלואים בא לבן להחליף את משכורתו מצבע אחד לצבע אחר:",
"עשרת מונים, מנינים, והטעם כמו עשרת פעמים, ואמר עשרת לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות, ולאו דוקא עשר אלא פעמים הרבה כמו זה עשר פעמים תכלימוני (איוב י\"ט ג'), ואם קצר הכתוב בסיפור המאורע, אין ספק שהחליף לו תנאי שכרו פעמים רבות, כיון שיעקב אמר כן ללבן בפניו ולא כחש:",
"ולא נתנו, לא נתן לו כח להרע עמדי, ואח\"כ מפרש איך היה ה' עמו:"
],
[
"וילדו כל הצאן, זה לא היה בעבור המקלות, אלא הוא מספר להם עתה מעשה ה' הגדול שעשה עמו להפליא מידי שנה בשנה, וכמו שאמר אח\"כ שהאלהים הציל לו ממקנה לבן:"
],
[
"ויצל, הפריש, והוא כמו ויאצל, וכן כל לשון ישועה והמלטה וחליצה לשון הפרשה הם, שמפרישו מן הרעה או מן האויב:"
],
[
"והנה העתדים, הם התישים הגדולים וכל זה היה במראה להבטיחו כי יולידו כהם, והנה הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים, ואח\"כ היו כלם נקודים, ושוב היו כלם ברודים, ויעשו הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב, ומזה שמענו שלא היה די בתחבולת המקלות:",
"על הצאן, הנקבות:",
"וברדים, שיש להם כתמים לבנים כמו ברד:"
],
[],
[
"כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך, לדעת המפרשים בפסוק והיה שכרי שזכרנו למעלה, יקשה מאמר המלאך ליעקב כי ראיתי וכו', שהרי עדיין לא עשה לבן ליעקב מאומה, כי החלום היה בעת יחם הצאן ואז עדיין לא הולידו, ולא היה יכול לבן להחליף משכורתו, ואיך א\"כ אמר כי ראיתי וכו'? אבל לפי פירושנו שם יתכן הכל, כי כונת המלאך להגיד לו כי ראה את העושק אשר עשקו לבן בהסיר כל נקוד וטלוא, והוא בא עתה להציל את העשוק מיד עושקו:"
],
[
"אנכי האל בית אל, האל אל בית אל, כלומר הנראה אליך בפעם הראשונה בבית אל והנה סיפר יעקב לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום, כי הכל פיוס להן שתלכנה עמו, אבל מה שסיפר לא חלום אחד הוא, כי מאמר שא נא עיניך וכו' היה בעת יחם הצאן בהיותו עובד את לבן ומאמר אנכי האל בית אל היה בעת הנסיעה, כי אחר שאמר לו קום נא מן הארץ הזאת, לא נתעכב עוד בחרן לרעות צאן לבן ויעלו העתודים עוד על הצאן לשתלדנה נקודים וטלואים, רק ממחרת החלום שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם:",
"אשר משחת שם מצבה, להקדישה ועדיין לא הקרבת עליה נדריך:",
"ושוב אל ארץ מולדתך, לחברון כי שם נולד ושם יתיישב:"
],
[
"העוד לנו, כי עתה שיש לו בנים זכרים לא נקוה עוד לירש את נחלת אבינו, ואיך תחשוב שיקשה עלינו להפרד ממנו:"
],
[
"הלא נכריות, ואם תאמר שאף בלי תקות הנחלה תקשה עלינו הנסיעה כדי שלא לצער את אבינו מפני אהבתו אותנו, גם זה אינו, כי הוא חשבנו כנכריות, ולא עשה כמשפט האבות עם הבנות לתת להן נדוניא בשעת נשואין, רק אמר לך שמור צאני וקח בנותי במשכורתך, הרי שמכר אותנו כשבויות חרב:",
"ויאכל גם אכל את כספנו, לא די שלא נתן לנו משלו אלא גם אכל מה שראוי לתת לנו, ובקש בתחבולות לכבוש את שכרך כדי שנשאר בלא כלום:"
],
[
"כי כל העשר, כי זה ענינו לפי, והוא נתינת טעם על שאמרו את כספינו, לפי שאף שהעשרנו משל אבינו עכ\"ז שצנו הוא, כי ה' הציל אותו מאבינו:"
],
[],
[
"מקנה קנינו, שם כולל כל המטלטלין שקנה, והזכיר זה אחר שאמר ואת כל רכושו להודיע שיעקב קנה כל הרכוש הזה ביגיע כפיו ובאמונה כאילו קנה אותו בכסף מלא:"
],
[
"לגזז את צאנו, שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:",
"את התרפים, כלים ידועים לקסם בהם לידע העתידות, ורבים טעו אחריהם ומאמינים בדבריהם כאילו הם אלוהות, וכן לבן היה עובד אותם כי קראם אלהיו אח\"כ, ובכל מעשיו היה קוסם ומנחש בהם, כמו שאמר נחשתי, גם ארצו היתה ארץ הקוסמים מעולם כדכתיב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיה ב' ו'), ובלעם הקוסם בן בנו של לבן היה ככתוב בס' הישר, והנה כוונת רחל היתה לעקור הע\"ז מבית אביה טרם צאתה מביתו, כי מעת שנישאת ליעקב השליכה גילולי בית אביה מנגד פניה והאמינה באלהי אמן, כמו שאמרה ליעקב כל אשר אמר אלהים אליך עשה:"
],
[
"ויגנב יעקב, לא הראה ללבן שהרגיש כלל במה ששמע מבניו ובמה שלא היו פניו עמו כתמול שלשום, שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו ולא היה ליעקב דרך להמלט, לכן הוצרך לברוח בהחבא ולגנוב את דעתו:",
"את לב לבן הארמי, הוסיף מלת הארמי, כלומר אע\"פי שהוא הארמי הקוסם ובעל ערמה גדולה, אבל לדעת בעל הטעמים שחיבר מלת לב עם לבן, והפריד מהם מלת הארמי, יראה כאילו תואר ארמי מוסב אל לב, כי לולי כן היה ראוי להפסיק במלת לב ולחבר לבן הארמי יחד, ואכשר שמפרש לשון ארמי כמו רמאי בחילוף האותיות ופירושו שהוצרך יעקב לרמות את לבן בעבור שהיה רמאי, כדרך עם עקש תתפתל, אבל פירוש זה רחוק מפשטות הכתוב:",
"על בלי הגיד לו, לא שיאמר לו אני בורח, כי זה לא יתכן, אלא חסר כאן המגיד, ופירושו על בלי הגיד לו המגיד, והודיע הכתוב שהצליח יעקב בעצתו ועלתה לו לגנוב את דעת לבן עם היותו בקי בערממיות, לפי שלא היה אדם שהגיד לו דבר מבריחת יעקב, כי הסכימו כלם על ידו:"
],
[
"ויברח הוא וכל אשר לו, כלל שאחר הפרט:",
"את הנהר, נהר פרת:",
"וישם את פניו, ללכת הר הגלעד והנה מזה קרא כאן שם ההר ההוא גלעד כפי מה שהיה נקרא בימיו, אבל כשברח יעקב לא היה עדיין נקרא כן עד שיעקב הקים שם גל לעד, ולזכר הגל קראו כן ככתוב בסמוך:"
],
[
"ביום השלישי, שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:"
],
[
"את אחיו, קרוביו:",
"דרך שבעת ימים, כי יעקב היה הולך לאט בשביל צאנו, ולבן מיהר לרדוף אחריו כגבור לרוץ אורח לכן לסוף שבעת ימים השיגו, עם כי יעקב נסע ג' ימים קודם לבן:",
"וידבק, השיגו אבל לא סמוך לו ממש, כי ביום השביעי לערב הגיע לבן אל תחתית ההר וראה את יעקב חונה מעליו על ראש ההר, ולן בלילה ההוא למטה, ושם בא אליו החלום:"
],
[
"אל לבן הארמי, אע\"פי שהוא ארמי ואנשי מקומו אנשי תרפים ומעוננים בא אליו חלום הנבואה לכבוד יעקב:",
"פן תדבר, שלא תדבר:",
"מטוב עד רע, השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו, ושיעור הכתוב, השמר לך מדבר עם יעקב (מענין שובו אליך) בין באופן שטוב לו או באופן שרע לו:"
],
[
"וישג לבן את יעקב, השגה יותר קרובה, כי הראשונה לא היתה רק אצל ההר בתחתיתו ויעקב היה בראשו אבל זאת היתה בראש ההר:",
"תקע את אחיו, תקע את אהלו עם אחיו בהר הגלעד, והנה היו שניהם בהר אלה נוכח אלה:"
],
[
"מה עשית, עיקר טענת לבן היה להוכיח כי אמת הדבר שיעקב התעשר משלו בתחבולות, כי לולי כן למה היה בורח, לכן אמר לו תחלה מה עשית, כלומר מהו החטא והפשע שעשית בביתי שבעבורו הוצרכת לברוח, אין זה אלא שלקחת את צאני בתרמית ולכן ברחת טרם יודע מה שגנבת:",
"כשביות חרב, כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב ופי' נהגת את בנותי בלי שום כבוד ומבלי לויית קרוביהן אלא כמו השבויות במלחמה:"
],
[
"למה נחבאת לברח, למה הסתרת כוונתך ממני כדי ליסע מביתי כבורח, והמעלים מחשבותיו כאילו מעלים את עצמו, לכן אמר נחבאת:",
"ותגנב אותי, כונתו על גניבת התרפים, ובתחלה שאל שתי שאלות בדרך כלל, א' למה נחבאת לברוח, וב' למה גנבת את התרפים, ואח\"ז פרט שתיהן, כי ולא הגדת לי עם הפסוק שלאחריו ביאור על הראשונה, ופסוק ועתה הלוך הלכת וכו' ביאור על השאלה השנייה שהיא ותגנוב אותי:",
"ולא הגדת לי, פי' ולמה לא הגדת לי מה שבלבבך, כי אני לא הייתי מעכב אותך, אלא:",
"ואשלחך, הייתי משלח אותך, והוא עתיד מורכב עם העבר:",
"בשמחה ובשרים, כמו שמשלחין את הכלות עם בעליהן וכמו ששילח לבן את רבקה אחותו:"
],
[
"נטשתני, עזבתני:",
"לבני, בני יעקב שנולדו על ברכי לבן והרי הן כבניו:",
"הסכלת עשו, הסכלת מה שעשית ולא הלכת בדרך שכל וכן כל סכל שבמקרא הוא ההפך מן שכל:"
],
[
"יש לאל ידי, שיעורו יש אל לידי, ומלת אל פירושו כח, וחיל, וענין הכתוב יש יכולת בידי להרע עמכם ולהשיב גמולכם שבעתים על אשר בגדתם בי, וכך הייתי עושה בלי ספק לולי כי בא אלי אמש החלום:",
"ואלהי אביכם, הוא\"ו כמו אבל:",
"אמש, הלילה שעברה:",
"השמר לך, וזה מורה שהאלהים יודע מה שפשעת נגדי, ושריה ראוי לי לעשות עמך רעה, ולכן הוצרך להזהירני שלא אעשה כן, ואם לא היית חייב בדבר לא היה צריך לצוות אותי כך, אמנם כל המאמר הזה מורה על השתבשות דעת לבן ושלא ידע את ה', כי אם הודה שהשם ב\"ה הזהירו מהרע עם יעקב הרי זה מופת גדול על צדקתו כי לולי כן מדוע יריב הש\"ית את ריבו? אולם לבן בסכלותו חשב כאילו השם נושא פנים ליעקב אע\"פי שיש עול בכפיו וחלילה לו ית' מזה, על כן כשהוכיחו יעקב חתם דבריו באמרו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, כדרך שאפרש שם:"
],
[
"ועתה הלך הלכת, הכונה אם מרוב חשקך לבית אביך הלכת ממני, ויש לך קצת התנצלות בזה אין לך התנצלות על גניבת אלהי כי לא היתה תאותך לבית אביך סבה לשתגנוב אותם:",
"נכסף נכספת, לשון תאוה:",
"למה גנבת את אלהי, לא נסתפק בדבר אם יעקב הוא הגנב אם לא אלא כבר החליט שהוא גנב אותם, ורק שאל לו מאיזה טעם עשה זאת והנה אין דרך בני אדם לשאול לגנב למה גנבת, כי ידוע הוא שגונב למלא נפשו כי ירעב, או לחמדת הממון, או לסבות כיוצא באלו, אלא כך אמר לבן, מאחר שלא גנבת מביתי כסף או זהב ולא דבר אחר רק התרפים שהייתי מנחש בהם, אין זה אלא שיראת ופחדת שמא יגידו לי פשעיך והתחבולות שעשית בענין הצאן, כי אין ספק שאין אתה קוסם, ולא תבחר בהם לדעת העתידות כמוני, א\"כ מעשיך האחרונים מוכיחים על הראשונים, כי בתחלה גנבת צאני, ואח\"כ ברחת טרם אדע מה שעשית, וכדי שלא אנחש אח\"כ לידע פשיעתך גנבת גם את התרפים:"
],
[
"ויען יעקב, השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ובדברים מעטים ובלי כעס וחימה כי לא היה דעתו לעשות מריבה עם חמיו, אלא בקש בשפה רכה להתנצל לפניו ולהראות לו צדקתו:",
"כי יראתי, כלומר לא נחבאתי לברוח מפני פשע וחטאת שעשיתי, אלא מפני שידעתי כי לא היית מניח אותי לצאת מביתך, והיית מעכב אצלך את נשי בחזקה, כמו שעשית זה שש שנים עד שהוכרחת, לשאול ממך בתורת חסד תנה את נשי וכו' ולא הועיל לי כי רצית שאשוב לרעות צאנך, ומזה הבנתי כי היה בדעתך שאהיה לך כל ימי לעבד נכנע למען הרבות צאנך:",
"פן תגזול, לשון גזילה יורה תמיד על הלקיחה בחזקה:"
],
[
"עם אשר תמצא, אבל מה שחשדתני על ענין התרפים, אני לא גנבתי אותם, ואיני יודע אם גנבם אחד מאנשי אבל אני חפץ שכל מי אשר תמצא את אלהיך עמו לא יחיה, כי אני אעשה נקמה מגופו:",
"מה עמדי וקח לך, שיעורו, מה משלך עמדי וקח לך הדבר ההוא:",
"ולא ידע יעקב, אלה דברי משה כותב התורה, כלומר יעקב אמר לא יחיה, לפי שלא ידע כי רחל גנבתם:"
],
[
"ויבא לבן באהל, לבן בא תחלה באהל יעקב, ואח\"כ באהל לאה, ואח\"כ באהל רחל ואח\"כ באהל שתי השפחות, אבל מפני אורך דברים שאמרה רחל ללבן לא רצה להפסיק, ואיחר להזכיר אהל רחל:",
"ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, אע\"פי שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות, לא כך היה, אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באהל רחל, ומה שאמרנו עד הנה ולא מצא, לפי שלא היו שם, אבל עתה נכנס לאהל רחל אשר שם התרפים, רק שכבר לקחתם רחל ותשימם בכר הגמל:",
"ובאהל שתי האמהת, באהל של כל אחת מהן, כי האהלים היו לכולם מדרך צניעות בעבור שלא תדע האחת בבואו אל רעותה, וליעקב אהל מיוחד ושם תאכלנה על שולחנו עם בניו ועם בני ביתו:"
],
[
"ורחל לקחה, לפני זה:",
"בכר הגמל, לשון כרים וכסתות, והיא מרדעת שנותנים על הגמל לשבת עליה:"
],
[
"דרך נשים, נדות, ואמר כן דרך כבוד, וטעם התנצלותה בזה כי אולי ראשה ואיבריה כבדים עליה והיא חולה בבא האורח, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שהאורח יכבד עליה מאד, והנה בימי הקדמונים היו הנשים בימי נדתן מרוחקות מאד ולכן נקרא שמן נדות לריחוקן, לא יקרב אדם אליהן ולא ידבר עמהן, כי ידעו הקדמונים שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע, והיו יושבות בדד באהל, ולכן אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, ולבן החריש ממנה ולא ענה אותה דבר, כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדיבורה טמא:",
"לקום מפניך, מזה למדנו כמה כבדו את אביהן אמותינו הצדקניות אע\"פי שהיה עובד ע\"ז ורע מעללים עד שמכר את בנותיו:",
"ויחפש, כלל שאחר הפרט:"
],
[
"ויחר ליעקב וירב בלבן, לא בעבור שמשש את כל כליו, כי הוא בעצמו נתן לו רשות לחפש באמרו הכר לך מה עמדי, ואיך ימצא אם לא יחפש, אבל מתחלה היה חושש אולי אחת השפחות או העבדים גנבו את אלהיו, ועתה בראותו כי אינם עמהם חרה אפו, כי אמר, לא נגנבו ממנו אלהיו רק תואנה הוא מבקש ממני, והמציא תחבולת התרפים רק כדי לחפש את כלי, כי חושד אותי שגנבתי איזה דבר משלו:",
"מה פשעי מה חטאתי, מה מצאת בי עול לשעבר כי חשדתני עתה לגנב:",
"כי דלקת אחרי, ואחרי שאמרתי לך הטעם למה הוצרכתי לברוח אשאל עתה ממך למה תרדוף אחרי, אם בעבור שגנבתי דבר משלך, הלא מששת את כל כלי מה מצאת וכו', ואם בעבור שלקחתי מצאנך, זה אינו אמת כי אפילו טרפה אנכי אחטנה, ואם בעבור שלא עבדתי עמך כל הזמן שהתנינו בינינו גם זה שקר כי עבדתיך י\"ד שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך א\"כ לא דלקת אחרי אלא לגזול את אשר לי, ובאמת כך היית עושה לולי אלהי אבי וכו', כך הוא לדעתי המשך הכתובים:"
],
[
"מכל כלי ביתך, לא לבד התרפים אלא גם משאר כלי ביתיך אשר חשדתני שגנבתי אותם:",
"שים כה נגד אחי ואחיך, אל תעלם מפני כבודי, אלא שים כאן בפרסום כל טענותיך שיש בלבך עלי, ואל תדבר עוד אחד בפה ואחד בלב, אלא כל הויכוח שבינינו יהיה בגלוי נגד אחי ואחיך, והמה יוכיחו, ונראה את מי יצדיקו ואת מי ירשיעו:",
"ויוכיחו, ויבררו עם מי הדין:"
],
[
"זה עשרים שנה אנכי עמך, אינני אצלך איש נכרי שתחשדהו עתה לגנב, כי במשך עשרים שנה שהייתי עמך, היה לך להכיר מה טיבי שאין מנהגי ליקח ממון אחרים:",
"רחליך ועזיך לא שכלו, ועוד היה לך לחשוב כמה טובות עשיתי עמך כי מלבד שעבדתיך באמונה כמשפט הצדיקים, גם השתדלתי שרחליך לא יפילו עיבורן מתוך חוסר מרעה או מחמת שמירה פחותה, ומצורף עם חריצותי היה גם ברכת השם בכל אשר לך, ובכל העשרים שנה לא שכלו בהמותיך אפילו פעם אחת:",
"ואילי צאנך לא אכלתי, אפילו כמנהג שאר הרועים, כי דרך רועי צאן במדבר לאכול מן הכבשים הזכרים, ופי' ואילי, כמו ומאילי, אפילו אחד לא אכלתי, אע\"פי שהתחייבת בפרנסתי:"
],
[
"טרפה לא הבאתי אליך, ועוד עשיתי עמך גם יותר ממה שהייתי חייב לעשות, כי אם קרה מקרה שארי או זאב נשא כשב אחד מהעדר, ואין חיובי לסכן עצמי עם החיות, עכ\"ז רדפתי אחריו ואציל טרפו מפיו, ונוסף על זה לא הבאתי אליך הטרפה שהצלתי, אלא אנכי אחטנה, כלומר אחסרנה, מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' ט\"ז), אם חסרה חסרה לי, כי אתה לא הנהגת עמי כפי המשפט, ותקטן בעיניך סכנת נפשי עד שהיית תובע ממני לשלם לך הנזק, והטרפה מידי תבקשנה:",
"גנבתי יום וגנבתי לילה, וכן אם נגנב שה מהעדר או נשבה אין רואה אכילו באישון לילה ואפלה, היית תובעו ממני והוצרכתי לשלמו:"
],
[
"הייתי ביום, ענינו במקום שהייתי ביום, אכלני החורב ויובש והשרב, כי היה השמש מכה על ראשי כל היום ולא עזבתי צאנך אפילו רגע:",
"וקרח בלילה, כמו משליך קרחו (תהלים קמ\"ז י\"ז), גם הקרח והכפור אכלני בלילה:",
"ותדד שנתי מעיני, לשון שינה, גם שעות הרבה מהלילה הוצרכתי לעמוד על משמרתי ולהעביר השינה מעיני, ועם כל הטורח והעמל הזה שסבלתי בעבורך לא חמלת עלי כראוי לעשות לאיש קרובך, אלא התאכזרת נגדי והכבדת את עולי מיום אל יום:"
],
[
"זה לי עשרים שנה בביתך, ואם תאמר שלא עבדתיך כל הזמן שהתניתי עמך ולכן רדפת אחרי לעשות החשבון, גם זה אינו, כי י\"ד שנה עבדתיך בשתי בנותיך כמו שגזרת עלי, ואח\"כ נשכרתי בעבודתך כשכיר שנה בשנה, לכן כאשר תמו ששת שנים שעבדתי בצאנך הייתי חפשי לילך באשר אחפוץ:",
"ותחלף את משכרתי עשרת מנים, ואחרי שהייתי לך עבד נאמן בין בכמות העבודה בין באיכותה, אמור עתה נגד אחי ואחיך, הנתת לי שכרי באמונה, לא כי, אלא מתחלה גזלת מן הצאן כל שה נקוד וטלוא עם כי הסכמת להיות זה שכרי, וכאשר נשארתי בידים רקניות, והשתדלתי להוליד עקודים וטלואים ע\"י שימת המקלות באת בתחבולות כדי לגזול ממני גם את אלה והחלפת משכורתי עשרת מונים מנקוד לטלוא מעקודים לברודים וכו', והתבונן בצדקת יעקב, כי אף בשעת הכעס לא רצה להאריך בסיפור המרמות שעשה לו לבן כמו שהאריך במה שנוגע להתנצלות עצמו, אלא כלל הכל במאמר קצר ותחלף וכו' מפני כבודו של חמיו שלא לזלזלו בעיני קרוביו ובנותיו השומעים חרפתו:"
],
[
"אלהי אבי, כמו אלהי אבותי ואח\"כ פרט אברהם ויצחק:",
"ופחד יצחק, מי שיצחק מפחד ממנו, והוא הקב\"ה:",
"היה לי, בעזרי והצלני מידך שלא הועילו כל תחבולותיך להזיק לי, אלא ברכני והעשירני:",
"כי אתה ריקם שלחתני, כלומר למן היום אשר נכנסתי בביתיך לעבדך היה בדעתך לכבוש שכר עבודתי ולשלחני ריקם, וגם עתה אילו הדבר תלוי בך לא היית נותן שכר עמלי, אלא שאלהי אבי היה בעזרי והצליחני:",
"את עניי, כי אתה עניתני בעבודת פרך:",
"ואת יגיע כפי, שטרחתי כמה שנים כדי שלא ליהנות משל אחרים אלא להתפרנס מיגיע כפי:",
"ויוכח אמש, כל לשון תוכחה הוא על בירור דברים במופתים חותכים המכריעים דעת החולק להודות על האמת, וכן כאן אומר לפי שראה השי\"ת את נקיון כפי ושהדין עמי, לכן אמר לך אמש השמר לך וכו', ומאחר שהשם הזהירך שלא תיגע בי, זו הוכחה ברורה שאני צדיק ואתה חוטא וסכל:"
],
[
"הבנות בנותי, לפי שלא יכול עוד להשיב לטענות יעקב כי חזקות הנה, ועכ\"ז לא רצה להודות על האמת ולבקש ממנו מחילה על כל הנבלה שעשה עמו, לכן התחכם להסתיר כונתו הראשונה ולהראות עצמו כאילו מעולם לא חשב לעשות עמו רעה, ואדרבא עשה תמיד עמו טובות הרבה, וכך אמר לו, הלא אני נתתי בנותי בחיקך ובניהן אשר ילדו הם כבני, גם כל העושר הזה אשר לך בבקר ובצאן לי הוא, כי על ידי נתעשרת, ואיך יעלה על דעתך שאחרי שהטיבותי עמך כל כך אבוא עתה להרע לך ולמשפחתך והפך מזה גם עתה לא רדפתי אחריך רק להיטיב לבנותי שתכרות לי ברית שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים, וזה דרך הנבל, כי תחת אשר עד הנה לחץ אותו בלחץ גדול וקנא אותו בעבור עשרו, רצה עתה להתגדל עליו כאילו הוא נדיב לב יותר ממנו:",
"והצאן צאני, לא רצה להודות לו כי ברכת ה' היא תעשיר, לפי שעדיין היה מאמין שתחבולת המקלות עמדה לו להתעשר:",
"ולבנתי מה אעשה, ושכח מה שאמר בתחילה יש לאל ידי לעשות עמכם רע, שיורה על כוונתו הרעה לולי אזהרת האל:"
],
[
"והיה לעד, נכרתה ברית בדבר קיים שיהיה לעד בינותינו, ועל כן הרים יעקב אבן והוא מה שאמרו עד הגל הזה ועדה המצבה כטעם ויאמר יהושע אל כל העם הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה (יהושע כ\"ד כ\"ז):"
],
[
"וירימה מצבה, הרימה להיות מצבה, שהציבה על קומתה ושמה במקום גבוה מההר להיותה נראית מרחוק, וזהו שאמר וירימה ולא אמר וישם, ולפיכך קרא מצפה:"
],
[
"ויאמר יעקב לאחיו, לקרוביו והם אשר באו עם לבן, ואולי היו מבני משפחתו של לבן מזרע נחור אחי אברהם, והיו קרובים ללבן וגם ליעקב, ולכן קראם אחים ללבן וגם אחים ליעקב:",
"ויאכלו שם על הגל, אכלו על הגל הזבח הנזכר למטה, וצוה לעשות גל כדי לאכול עליו כדרך כורתי ברית לאכול שניהם יחדיו לאהבה ולחברה:"
],
[
"יגר שהדותא, תרגומו של גלעד:",
"גלעד, גל של עדות:"
],
[
"ויאמר לבן, אחרי שקראו יעקב גלעד בלש\"הק, דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד וכו' ועל כן נשאר שמו גלעד ולא יגר שהדותא, כי בשם הזה הסכימו שניהם:"
],
[
"והמצפה, נמשך למעלה, על כן קרא שמו גלעד וקראו ג\"כ מצפה כי אמר יצף ה' וכו', והאבן שהקים יעקב היא הנקראת גלעד ומצפה, וע\"ש האבן ההיא נקרא אח\"כ כל ההר ההוא בשם גלעד:",
"אשר אמר, לפי שאמר לבן ליעקב:",
"יצף ה', לשון הבטה, והכוונה אף כי נסתר איש מרעהו ולא יראה האחד את חבירו, השם יראנו:"
],
[
"אם תענה, לפי פשוטו כל עינוי במשמע, שאל יעשה להן רע ויכריחם על דבר שאינן חפצות בו:",
"ואם תקח נשים על בנתי, לא שהיה לבן מקפיד על זה, שהרי כבר נשא יעקב את שתי שפחותיו, ולא אמר לבן כלום, אלא המצאה היתה זאת ממנו כדי לתת טעם לרדיפתו אחר יעקב, כאילו לא דלק אחריו רק להיטיב עם בנותיו:",
"אין איש עמנו, והלא כמה אנשים היו עמהם, אלא אין איש עמנו שיוכיח בין שנינו אם תעשה זה, כי אתה תשכון בארץ אחרת, ואין מי שיאמר לך מה תעשה:",
"ראה אלהים עד, והוא רואה הנסתרות ויראה אם תשקור בבריתי:"
],
[
"ויאמר לבן ליעקב, עתה יעשה תנאי אחר והוא שלא לעבור את הגל וכו', ולכן חזר הכתוב בלשון ויאמר לבן אע\"פי שהוא היה המדבר עד הנה:",
"הנה הגל הזה והנה המצבה, שני עדים היו שם, הגל שצוה יעקב לעשות בעצת לבן, ואנשי לבן לקטו האבנים ולכן אמר כאן לבן אשר יריתי, והמצבה שהרים יעקב, אשר אחר כך קראוה מצפה בחילוף הבי\"ת בפ\"א לפי שרמזו בה למאמר יצף ה' וכו':",
"אשר יריתי ביני ובינך, שיעורו, אשר יריתי להיות עד ביני ובינך:"
],
[
"אם אני וכו' ואם אתה, אם זה משמש במקום אשר:",
"לא אעבר, יראה ששם היה המעבר והדרך מחרן לבאר שבע, ולא היה דרך אחרת מחמת הרים גבנונים או נהרות רבות:",
"את הגל הזה ואת המצבה הזאת, ביעקב הזכיר הגל והמצבה, ובלבן לא נזכר כ\"א הגל, לפי שיעקב הקים המצבה לאות שיקיים בריתו, כי כן דרכו להקים מצבה, כמו שעשה בבית אל לעד על נדרו אשר נדר, אבל ללבן היה דבר זר להקים מצבה, כי לא עשה כן מימיו, ולא חשב שיש בזה סימן של עדות:",
"לרעה, לעשות רעה אחד לחבירו וכן אמרו בב\"ר לרעה אי אתה עובר אבל אתה עובר לפרקמטיא:"
],
[
"אלהי אברהם, קדש:",
"ואלהי נחור, חול, והנה כל זה הוא מדברי לבן כי נמשך אל ויאמר לבן, והוא הזכיר אלהי אברהם כנגד יעקב, כלומר שראוי ליעקב לישבע באלהי אברהם לפי שאברהם היה הראשון שעזב האלילים ונטה מדעת אבותיו, ואח\"כ הזכיר אלהי נחור כנגד עצמו, כי לבן רצה לישבע באלהי נחור לפי שעודנו מחזיק בגילולי בית אבותיו:",
"אלהי אביהם, זה אינו מדברי לבן, אלא הוא כמו מאמר מסוגר, והודעה ממרע\"ה כותב התורה, שכל אחד מכורתי הברית נשבע באלהי אביו, ולכן שם זה משמש קודש וחול, לפי שהוא כולל אלהי אברהם שהוא קודש ואלהי נחור שהוא חול:",
"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, הזכיר בפירוש שהוא נשבע בפחד אביו יצחק כדי שלא יוכלל בשבועתו אלהי נחור שהזכיר לבן, וזכר יצחק אביו לפי שהוא חייב לכבדו יותר מאבי אביו:"
],
[
"ויזבח יעקב זבח, שחט בהמות למשתה, ואע\"פי שהיה לו ללבן לעשות כן כדי לפייס את יעקב על מה שחטא נגדו פעמים רבות, הנה יעקב לא רצה ליהנות משל חמיו אפילו דבר מועט אחרי שיצא מביתו, והקדים הוא לעשות לו סעודה משלו:",
"לאכל לחם, כל דבר מאכל קרוי לחם:"
]
],
[
[
"לבניו, לבני בנותיו שהם כבניו:"
],
[
"ויפגעו בו מלאכי אלהים, מלאכים ממש, והיתה המראה הזאת ליעקב להודיעו שלא יירא מאויביו כי רבים אשר אתו מאשר אתם ולקיים לו ההבטחה שאמר לו האל בבית לבן שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך:"
],
[
"מחנים, שתי מחנות, מחנהו ומחנה העליונים לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים כלם מחנות אלהים מברכים לו ומודים לו בייחודו:"
],
[
"וישלח יעקב מלאכים, לפי שיעקב היה שב עתה לבית אביו נתיירא פן ידע עשו שהוא בא בדרך ויבא נגדו להרגו בעבור הברכות שלקח ממנו, לכן בקש לפייסו בדברי רצוי, ואע\"פי שלא היה צריך לעבור דרך ארצה שעיר לילך לחברון, מ\"מ שלח אליו איזה אנשים מעבדיו לבשר לו ביאתו ולתת לו שלום כדרך האוהבים העושים כן זה לזה, ועשה כן כדי להכיר כוונת אחיו, אם אבדה שנאתו עליו או עדיין מבקש רעתו, ולזה אמר הכתוב ששלחם לפניו, כדדך נשלחה אנשים לפנינו (דברים א' כ\"ב) שהלכו לתור את ארץ כנען, אף כאן שלחם לרגל את מחשבת עשו כי מתוך דברי תשובתו יבין מה שבלבו עליו:",
"שדה אדום, לשון שדה יאמר לפעמים על שדות הזריעה, ולפעמים על מדברות, ופעמים על הארצות והמדינות כמו ויברח יעקב שדה ארם (הושע י\"ב י\"ג), וכן לגור בשדה מואב(רות א' א'), אף כאן שדה אדום, בארץ שדר שם אדום:"
],
[
"ויצו אתם לאמר כה תאמרון וכו' כה אמר, צוה אותם ואמר להם בלשון הזה כה תאמרון וכו', והנה מלת לאמר תודיע לשון יעקב אליהם המתחיל מן כה תאמרון, וכה תאמרון מודיע לשונם שיאמרו לעשו ומתקיל מן כה אמר, וכה אמר מודיע לשון יעקב אל עשו מתחיל מן עם לבן גרתי:",
"לאדני לעשו, כבר אמרנו (לעיל כ\"ז מ\"א) שעיקר משטמת עשו על יעקב היתה בעבור מה שברכו אביו הוה גביר לאחיך, וירא עשו פן יבא יעקב וימשול עליו, לכן יעקב ברצותו להעביר יראה זו מלבו קראו פעמים רבות אדוניו, וקרא עצמו עבד נכנע תחתיו כדי שיבין שהוא אינו מבקש למשול בו ויחדל מלשנוא אותו ועוד כי יעקב לא נשתדל להיות בכור בעבור השררה והכבוד או כדי ליקח פי שנים בנחלה, אלא כוונתו היתה לנחול את ברכת אברהם והטובות הרוחניות ולכן עתה שידע כבר מפי האל כי הוא הנבחר ושזרעו ינחל את הארץ ושאר ההבטחות כמו שהודיעו במראה הסולם, לא בקש עוד להשתרר על אחיו, אלא קראו תמיד בשם אדון:",
"עם לבן גרתי, כלומר מעולם לא עלה על דעתי לנהוג עמך ברבנות כמו שאמר לי אבי, והראיה על זה כי זה לי שנים רבות שהייתי גר וכאורח נטה ללון בבית לבן ולא חשבתי להתפרד מעליו אחר שנה אחת או שתים ללכת לארצי למשול עליך:",
"ואחר עד עתה, ואל תחשוב שהיתה עכבתי נגד רצוני ומפני סבה שמנעני לשוב לביתי, ושאילו הדבר תלוי ברצוני הייתי בא מיד לבית אבי כדי למשול עליך, כי אדרבא נתעכבתי ברצון הלב ובשמחה בבית לבן עד עתה, וזה יורה שמעולם לא חשבתי להתגדל עליך, ולהורות על עכבתו שהיתה ברצון אמר כאן לשון ואחר כי השורש הזה יורה תמיד על עכבה ברצון, ואין כן שורש מהמה שהוראתו על העכבה מפני סבה ונגד רצון המתעכב כמו שאמרנו (לעיל י\"ט ט\"ז):"
],
[
"ויהי לי שור וחמור, ואם תרצה לדעת למה בחרתי להסתופף בבית לבן, והתעכבתי שם בשמחה, דע כי זה היה לפי שברכני השם בביתו ונתן לי שור וחמור וכו', כלומר שורים וחמורים וצאן לרוב, גם יש לי עבדים ושפחות שישרתוני ואין אני חסר כלום ומטעם זה גם עתה לא הייתי חושב להפרד ממנו לולי מצות ה' עלי לשוב אל ארץ כנען:",
"ואשלחה להגיד לאדוני, להודיעך שאני בא אליך בעושר ונכסים, ואין בלבי עליך על שהעשרת מאשר לאבינו אף כי אני יצאתי מביתי בחוסר כל, כי השם ברכני מאד:",
"למצא חן בעיניך, שאני שלם עמך ומבקש אהבתך:"
],
[
"וישבו המלאכים, אין ספק שהמלאכים האלה עשו שליחותם אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך:",
"באנו אל אחיך, ולא השיב אותנו דבר, אלא כמו שאתה הולך לקראתו כן גם הוא הולך לקראתך, וזה טעם מלת וגם, ויראה שהמלאכים לא ידעו דבר משנאת עשו את יעקב, גם לא הבינו כוונת עשו בבואו עם ד' מאות איש, אך יעקב הבין מיד שלהלחם עמו הוא בא:"
],
[
"ויירא יעקב מאד ויצר לו, הנה בכל הסכנות שעברו עליו עד הנה לא נאמר שהיה ירא, אבל עתה לא הרגיש יעקב בנפשו אותו הכח העליון שהיה מלובש בו מיום צאתו מבית אביו ובו אזר חיל לעשות כל גבורותיו ולכן שב עתה להיות כאחד מבני אדם היראים מן הסכנות ודואגים על העתיד ועושים הכנות להנצל מאויביהם, כמו שקרה לאברהם אחרי שובו מהכות את המלכים, כדרך שכתבנו (לעיל ט\"ו א'), ושם כתבנו הטעם למה בוחר הש\"ית לפעמים להסיר כוחו מבחיריו, וכזה קרה לשמשון כשהעיר משינתו, וכן יעקב כאן מצא עצמו מלא יראה ויגון, ובראותו כי סר עוז ה' מנפשו ועם כל ההבטחות שהבטיחו השם להיות עמו עודנו ירא ולא יכול להעביר פחדו מלבו, סבבה לו יראתו צרת לב, וזהו ויצר לו:",
"ויחץ, חלקם לשני חצאים ונתן רוח ביניהם כדי שאם יבא עשו למלחמה יצטרך ללחום משני צדדיו כי יבא עליו מחנה אחת מימין והאחרת משמאל, ודרך עורכי המלחמה לעשות כן, כמו אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה (ש\"ב י' י\"א):"
],
[
"המחנה האחת והכהו, הרי שם מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה, ורבים כמהו:",
"והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי בהכותו את האחד יברח האחר, או תבא להם הצלה בדרך אחר, ואמרו בב\"ר למדתך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת:"
],
[
"ויאמר יעקב, אחרי שעשה הכנה למלחמה בא עתה להתפלל אל ה' שישלח לו עזרו ויצילהו מיד אחיו, והתחיל תפילתו בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחילת י\"ח ברכות וכברכת משה לפני מותו שהתחיל בשבחי המקום, ה' מסיני בא וכו':",
"ה' האמר אלי, שכך אמר לו בבית לבן שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (לעיל ל\"א ג'), והתבונן שיעקב שינה כאן הלשון הנאמר לו שם, ותחת ואהיה עמך אמר ואיטיבה עמך, כי עיקר כוונתו לומר שהוא אינו ירא בעבור שהוא מסופק בהבטחות השם אם יתקיימו בו אם לאו בערך אל המבטיח, חלילה לו מזה אלא הספק היה בבחינת עצמו, שמא אינו כדאי לכך כי אפשר שנכשל באיזה עון שבעבורו תאבד ממנו הבטחת השם, ולזה אמר בתפילתו מה שהבטחתני להיות עמי אינה כ\"א הטבת חנם מצד חסדיך, ולפי מעשי לא היית כדאי שתבטיח לי טובות כאלו, ועתה שאני מרגיש בלבי פחד וצרה מה שלא הרגשתי עד הנה אחשוב שמעשי גרמו לי זאת, והמה מנעו ממני קיום הבטחותיך:"
],
[
"קטנתי מכל החסדים, אתה ה' הרבית להיטיב עמי בכל העשרים שנה שהייתי בבית לבן והגדלתני והעשרתני בחסדיך, אולם ידעתי אני בעצמי שלא הייתי כדאי אפילו לטובות ההמה, כי קטון אני מהיות ראוי לכל החסדים שעשית עמי, וביותר בראותי עתה שלבי מלא פחד ורעדה, מכיר אני בזה שקטנתי מכל החסדים וכו', שאין אני כדאי להיות מלובש בעוזך:",
"כי במקלי, היא ראיה שמביא על אבדן הכח ההוא, כאומר הרי בעברי את הירדן הזה הייתי עני וחסר כל, ועכ\"ז בטחתי בה' כי הוא הרהיב אז בנפשי עוז, ולכן עברתיו בשמחה כדרך שכתבנו על פ' וישא יעקב רגליו (לעיל כ\"ט א'):",
"ועתה הייתי אבל עתה עם כל העושר שיש לי במקנה ובעבדים הנני דואג כ\"כ פן אבולע עד שהוצרכתי לבקש תחבולה כדי להנצל מאחי ולכן חציתי את עמי לשתי מחנות, כדי להציל את חציים אם יחזק עשו על חציים:",
"לשתי מחנות, אין כוונתו להגיד בזה את רוב עשרו, כי לא לרבויים חלקם לשנים אלא לצורך המלחמה, ואף אם היה מחנהו קטן היה חולקו לשנים, והיה לו לומר ועתה הייתי למחנה גדולה, אלא בא להגיד על השתדלותו שהוצרך לחצותם מדאגה איך יפול דבר, כמו שכתבנו:"
],
[
"הצילני נא, כן תפול נא תפילתי לפניך שלא תדינני כפי מעשי, אלא שתוסיף להפלא חסדיך עמדי ותצילני מיד עשו, בתורת חסד ובהטבת חנם:",
"מיד אחי מיד עשו, לפי פשוטו הוא לתוספות ביאור:",
"כי ירא אנכי אותו, וכל החרדה הזאת היא לפי שאני מרגיש בלבי יראה גדולה מה שלא הרגשתי בשאר הסכנות שעברו עלי וזאת אצלי אות לרעה, כי סר כחך מעלי ואיני יכול עוד להתגבר על פחד לבבי:",
"והכני אם על בנים, על דרך השאלה יאמר על האיש שהוכה בעבור בניו ובני ביתו שהוכו, אף אם הוא בעצמו לא הוכה, וכן יאמר על המלך שהוכה במלחמה, בעבור עמו שהוכו, גם כי הוא בעצמו נמלט, וכן כאן יכה אותי בזה שיהרוג אם על בנים, גם שאוכל אני להמלט מידו:"
],
[
"ואתה אמרת, אבל אתה אמרת לי במראה הסולם שתטיב עמי בהרבות זרעי כעפר הארץ, ואיך אראה עתה באבדן מולדתי, לכן אף אם איני כדאי עשה למען העוללים והטף האלה שלא חטאו וקיים בם הבטחותיך:",
"אשר לא יספר מרב, אינו שב על זרעך אלא על החול, כי כמו שלא יוכל איש לספור את החול כי רב הוא, כן זרעך לא ימנה:"
],
[
"וילן שם בלילה ההוא, לא מצאנו שענה ה' דבר לתפילת יעקב והיה ראוי א\"כ שיפחד עתה יותר ממה שפחד בתחילה, בראותו כי השם לא פנה אל תפילתו, אבל הפך מזה מצאנו שהיה יעקב מכאן ואילך שלו ושאנן, לא חשב עוד להכין עצמו למלחמה, ולא ירא איך יפול דבר, אלא נתעסק לערוך המנחה והעביר משפחתו את הנחל כאיש גבור ואח\"כ הקדים לעבור לפניהם עד גשתו עד אחיו, אין זה אלא שמיד אחר התפילה הרהיב השם עוז בנפשו ונתחדש בו הבטחון הנפלא שלא יגע בו יד עשו לרעה, ובבטחון הזה לן שם כל הלילה בלב שקט, ולא זכר הכתוב עוד שום דבר מיראתו, וטעם שלא ענהו השם מיד אחר שהתפלל ולא אמר לו בפירוש אל תירא יעקב כי אתך אנכי, לפי שחפץ השם להודיע לו דבר זה ע\"י המלאך שנאבק עמו, כי כן אמר לו כי שרית, וכו' ותוכל, כמו שנפרש שם:",
"מן הבא בידו, מאשר עמו, כי עשרו היה צאן ובקר ומהם שלח כי בדרך היה ואיננו מקום לשלוח לו כלי כסף וכלי זהב:",
"מנחה לעשו אחיו, חשב לפייסו בדורון כמו שכתוב לפנינו כי אמר אכפרה פניו, ועוד להראות לו את עשרו כמו שאמר לו בתחלה ויהי לי שור וחמור ושעם כל זה הוא אינו מתהלל בעשרו ורוצה להתגדל עליו, אלא שולח לו מנחה כעבד אל אדוניו:"
],
[
"עזים מאתים ותישים עשרים, מאתים עזים צריכות עשרים תישים, וכן כלם הזכרים כדי צורך הנקבות כי ידע תולדותם, כי רועה בקי היה:"
],
[
"ובניהם, לפי פשוטו בניהם ממש והיה בהם זכרים, ופירושו הגמלים עם בניהם היו שלשים:",
"אתנת, חמורים נקבות:",
"ועירים, חמורים זכרים:"
],
[
"עדר עדר לבדו, כל מין ומין לעצמו, והנה היו כאן חמשה מינים, ובכל מין זכרים ונקבות, הרי עשרה עדרים:",
"עברו לפני, דרך יום או פחות ואני אבוא אחריכם:",
"ורוח תשימו, מקום פנוי, והיתה כוונתו להשביע עינו של אותו רשע עד שיתפלא על רבוי הדורון:"
],
[
"יפגשך, לשון פגיעה:",
"ושאלך לאמר, רצה יעקב לעשות נסיון במנחה זו אם כוונת עשו לרעה או לטובה, ולכך אמר לעבדיו, אם ישאלכם עשו אחת מן השאלות הללו, ויורה שחפצו לקחת המתנות, אז תשיבו לו כך וכך ותתנו לו הכל, אבל אם הוא ברשעתו לא ישאל דבר, אף כי מסדר הליכתם ניכר שהיא מנחה, ויודע הוא שיעקב אחיו בא עתה בדרך ההוא, זה אות שכוונתו רעה ושלהלחם הוא בא, ואז לא יתנו לו דבר, וכן קרה שעשו לא שאל אותם והם לא נתנו לו המנחה עד ששאל אח\"כ עשו ליעקב מי לך כל המחנה הזה וכו', כמו שנפרש שם:",
"למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך, לא ידע יעקב מה ישאל עשו אחיו ובאיזה לשון ישאל, אלא כך אמר לעבדיו בין שישאל על עצמיכם ויאמר של מי אתה ואנה פניך מועדות לילך, ובין שישאל על העדר ויאמר של מי הצאן הזה לפניך, על כל השאלות הודיעו לו את דבר המנחה לרצותו, ועוד תאמרו לו שגם אני אבא אחריכם, אף שלא יהיה זה מענין השאלה:"
],
[
"לאדני לעשו, מאחר שהדבור הוא לנוכח עשו היא די לומר מנחה היא שלוחה לאדוני ואין צורך להוסיף לעשו, אלא יעקב צוה שלא יראה השליח את עצמו כמכיר את עשו, פן יחשוב עשו שידע אחיו שהוא הולך לקראתו ושלח לו דורון מחמת יראה, אבל יראה השליח את עצמו כמו שליח לשעיר וכבלתי מכיר את עשו, ואם יפגשהו בדרך יאמר לו אני שלוח לאדוני לעשו שהוא יושב בשעיר:",
"גם הוא, יעקב:"
],
[
"ויצו גם את השני, צוה שכל אחד מהם יאמר כן, כדי שימצא עשו דברי כלם מכוונים בזה שהיה יעקב הולך אחריהם לשעיר להקביל פני אחיו:"
],
[
"ואמרתם, חזר ושנה צווי זה לעבדיו כלומר אף אם לא ישאל אתכם דבר ולא תתנו לו המנחה, על כל פנים צריכים אתם להודיע לו שאני אבא אחריכם, כי זאת היתה עיקר כוונתו בשליחות הזאת, כדי שידע עשו שאחיו דורש שלומו ומבקש להיות אוהב לו ולכן בא לראות פניו, ואף אם הוא מבקש להרגו לא ימנע יעקב מלבא לפניו, כי סוף סוף אינו ירא ממנו ולכן איננו בורח לארץ אחרת, אלא בלב בוטח בא לקראתו:",
"כי אמר, אין זה מדברי השלוחים רק דברי משה, שיעקב חשב בלבו כן:",
"אכפרה פניו, כל לשון כפרה פירושו הגנה וכסוי, כי הכלי שעל הארן קרוי כפורת לפי שמכסה עליו, והזפת נקרא כופר לפי שמכסין בו את העץ להגין בעדו שלא ירקב, וכן הדבר המכסה את החטא שלא יזיק יקרא כפרה, מלשון כסוי חטאה (תהלים ל\"ב א'), וכן האיש המכסה על הנפש החוטאת שלא יזיקה החטא יקרא מכפר, והפדיון גם הוא יקרא כופר שהוא מגין בעד הפדוי ומכסה אותו שלא יארע לו נזק, וכן כאן אכפרה פניו פירושו אכסה כעס נפשו במנחתי זאת:",
"אולי ישא פניו, ירצה אותי, כמו שאמר למטה כי על כן ראית פניך וכו' ותרצני:"
],
[
"על פניו, כמו לפניו:",
"והוא לן בלילה ההוא במחנה, נשאר כל הלילה במחנה אצל נשיו ובניו ולא הלך אחר עבדיו מוליכי המנחה:"
],
[
"ויקח את שתי נשיו וכו' ויעבר, אין מוקדם ומאוחר בפסוק זה להצלה, אבל אמר שאסף נשיו ושפחותיו וילדיו אל שפת הנחל, ועבר הוא לבדו תחלה את מעבר יבק לראות אם גבהו המים, ושב ולקחם עמו או על זרועותיו ויעבירם את הנחל ואח\"כ ויעבר את אשר לו שהוא מקנהו ורכושו:",
"מעבר יבק, מעברות המים, והוא מקום שעוברים בו את הנהר, ויבק שם הנהר:"
],
[],
[
"ויותר יעקב לבדו, כי שב באחרונה לבקש אם נשאר שם כלום, או שהמתין עד שעבדיו העבירו כל רכושו אל העבר השני, ומתוך כך נשאר יחידי בעבר הנהר מצד זה:",
"ויאבק איש עמו, לשון קשירה ועניבה, והוא לשון ארמי, בתר דאביקו ביה, ואביק ליה מיבק, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחוברו ואובקו בזרועותיו, והנה סיפר הכתוב שראה כדמות איש מתאבק עמו להפילו ארצה, ומפורש בנביאים שהיה מלאך שנאמר ובאונו שרה את האלהים וישר אל מלאך ויוכל וכו', (הושע י\"ב ד'), וכן לקמן אמר כי שרית עם אלהים ואחז\"ל שזה היה שרו של עשו, כלומר שר אומת אדום שיצאה מעשו כי יש לכל אומה ואומה שר בשמים, כמו שנזכר בדניאל שר מלכות יון שר מלכות פרס ובקש השר ההוא להתחזק על יעקב ולהתגבר עליו כדי שישאר נכנע הוא וזרעו תחת זרע עשו, ולזה נדמה לו בדמות איש מריב עמו:",
"עד עלות השחר, הזמן טרם זרוח השמש שהוא בין הלילה והיום נקרא שחר, מלשון שוחר טוב (משלי י\"א) שענינו דרישה וחקירה, כמו שנקרא ג\"כ בוקר בעבור שבו יבקר האדם בין דבר לדבר, והביקור והחקירה דומים במובן, וסיפר הכתוב שהאריכה המלחמה הקשה הזאת כל החלק הנשאר מהלילה עד אור הבוקר, ואין זה בכח האדם במה שהוא אדם לאזור חיל להלחם עם מלאך אלהים, אבל הוא ב\"ה נתן עוז ותעצומות ליעקב באורח נפלא מן הטבע, כמו שאמרנו למעלה להיות סימן יפה לבניו שאומת אדום תתגולל ותתנפל עליהם דור דור להמיתם ולא תוכל להם:"
],
[
"וירא כי לא יכול לו ויגע, כשראה המלאך שאינו יכול לנצח את יעקב ולהמיתו, נגע בכף ירכו ועשאו צולע, אבל עכ\"ז לא רפו ידי יעקב ועודנו מחזיק בו בזרועותיו ואינו מניחו ללכת עד שהוצרך לבקש ממנו שישלחהו:",
"בכף ירכו, קולית הירך התקועה בקלבוסית קרויה כף, והנה הירך ירמוז לזרעו של יעקב כמ\"ש יוצאי ירך יעקב, ורצה לרמוז לו בזה שכבר יוכל להרע לזרעו של יעקב בהאבקו עמו, כלומר כל עוד שיהיו בניו בתוך בני עשו, אבל יבואו ימים שישאל זרע עשו רשות והצלה מזרע יעקב, וזה יהיה לזמן הגאולה העתידה שיבאו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכו':",
"ותקע, נבדלה מן הירך ונתקעקעה ממקום מחברתה:",
"בהאבקו עמו, בהאבק יעקב עם המלאך:"
],
[
"ויאמר שלחני, בזה הודה שיעקב מושל בו כי הוכרח לבקש ממנו שישלחהו:",
"כי עלה השחר, וכיון שהאיר היום מעתה יש לך לילך לדרכך:",
"לא אשלחך כ\"א ברכתני, שאהיה מבורך מפיך לאות שאין אתה שונא אותי אלא תפרד מעלי כאוהב, וחז\"ל פירשו הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשו מתערער עליהן:"
],
[
"מה שמך, לפתיחת דברים כמו איכה (בראשית ג' ט'), כי יודע היה מה שמו כיון ששולח אליו:"
],
[
"לא יעקב וכו' כי אם ישראל, לא יעקב בלבד, כי אם גם ישראל, והנה אם כוונת השם הזה רק על הנצחון עם המלאך היה קוראו שראל על שם כי שרית עם אלהים שהוא לשון עבר, אבל בכוונה הוסיף יו\"ד על שמו להורות על הנצחון שיהיה לו עם עשו כלומר שהוא יהיה שר על אחיו ולא יוכל עשו להרע לו, כי אם שרי מעלה לא יוכלו לו אף כי אנשים גבורים בארץ, ולכוונה זו קרא את שמו ישראל, כדרך שקראה רחל את שם בנה יוסף על שם העתיד:",
"כי שרית עם אלהים ועם אנשים, מלת שרית אינו על הנצחון בפועל, כי זה משמע מלשון ותוכל, אלא ענינו על השתדלות וההתאמצות לשרור, והטעם רבת ונלחמת עם מלאך ה' ועם אנשים, מי ינצח את מי ומי ישרור על מי ותוכל להם שלא נצחוך, כענין כפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי (לעיל ל' ח), ומלת אנשים על עשו ולבן שהתחכם נגדם בעצות ותחבולות שלא ינצחוהו, והנה אירע זה ליעקב לאות עולם לבניו אחריו, שכל זמן שיראו את ה' בכל לבבם לא יגורו מכל רע, ולא ישלוט עליהם לא מלאך ולא מזל, כי ירומו על כל בהיותם עם נושע בה' תשועת עולמים:"
],
[
"הגידה נא שמך, ידע יעקב שמלאך היה ולא איש, ולכן נכספה נפשו לדעת את שמו, כלומר מה תכלית שליחותו אליו, ובאיזה שם יקראהו בעת הצורך, והמלאך השיבו:",
"למה זה תשאל לשמי, אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין לי שם קבוע וישתנה שמי כפי השתנות השליחות שאני משתלח בו, גם אין בי כח ויכולת בלתי לה' לבדו אם תקראני לא אענך וגם מצרתך לא אושיעך, אבל עתה אברך אותך כי כן צויתי:",
"ויברך אתו שם, במקום ההוא הוצרך לברכו, כי לא רצה יעקב להמתין לו עד בית אל:"
],
[
"כי ראיתי, שיעורו כי אמר כי ראיתי:"
],
[
"ויזרח לו השמש, לשון בני אדם הוא כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר זהו פשוטו, וכן ויאור להם בחברון (ש\"ב ב' ל\"ב):",
"פנואל, פניאל ביו\"ד ופנואל בוא\"ו אחד הוא כי אותיות אהוי מתחלפות:",
"והוא צולע, עתה כשזרח' השמש ראוהו צולע על ירכו:",
"צלע, נקרא הפסח כן לפי שהולך על צלעו האחד:"
],
[
"על כן לא יאכלו, לזכרון גבורתו של יעקכ ונס שעשה לו הקב\"ה שלא מת, והנה לפי פשוטו אין זה צווי, רק שיעורו על כן אינם אוכלים, ובאמת הצווי היה במתן תורה, לפי שבשעת מעשה לא נקראו עדיין בני ישראל כ\"א בני יעקב, אלא שמשה כתבו במקומו להודיע הטעם שנאסר להם, ואולם בעבור שאמר עד היום הזה משמע לפי פשוטו שאף שלא נצטוו בני יעקב על זה, הם נהגו מעצמם שלא לאכלו לזכרון נס אביהם, אך בסיני נאסר להם מפי הקב\"ה:",
"הנשה, נקרא כן לפי שנשה וקפץ ממקומו:"
]
],
[
[
"ויחץ את הילדים, לא עמד במקומו לערוך עמו מלחמה, גם לא חצה את העם אשר אתו לשתי מחנות כמו שעשה בראשונה, אבל חצה את הילדים על אמותיהם והוא עצמו עבר לפניהם לקראת אחיו, ואילו היה עדיין מפחד לא היה לו להסתכן, פן עשו באפו ובחמתו יכול עליו עם אנשיו ויהרגהו, אבל אחר שנאבק עמו המלאך, ולא יכול לו עד שהוצרך לברכו ולקראו ישראל ע\"ש העתיד כמו שכתבנו שם, היה בטוח שעשו לא יכול לו כי השם יצילהו מידו, ולכן לא החצם עוד רק סדרם באופן נאות לכל אשה מנשיו שם בניה אצלה:"
],
[
"את השפחות ואת ילדיהן ראשנה, לא היתה כוונתו בזה פן יהרגם עשו וינצלו האחרונים, כי שוב איננו ירא מאחיו, אך חשש על נשיו ועל בניו פן יפחדו בראותם ד' מאות אחוזי חרב באים נגדם, ולכן שם השפחות ראשונה, והחביב אצלו יותר לאחרונה, כי בראותם שלא עשו לראשונים דבר לא יפחדו האחרונים עוד:",
"וילדיה אחרונים, אין פירושו אחרונים ממש, רק קראם אחרונים כנגד הראשונים:"
],
[
"והוא עבר לפניהם, בלב בטוח הלך לפני כלם, כי הוא היה העיקר:",
"וישתחו ארצה, להראות לו שאין בדעתו להתגדל עליו כגביר כמו שברכו אביו, אלא הוא נכנע לפניו כעבד:",
"עד גשתו, כל עוד שהיה מתקרב היה משתחוה עד שבהשתחויה השביעית הגיע קרוב לאחיו:"
],
[
"וישקהו, ידענו שעשו היה שונא אותו ובא לקראתו להלחם עמו אך השם ב\"ה הפך לבבו משנאה לאהבה, והכמיר רחמיו באותה שעה על יעקב:",
"ויבכו, שניהם, מתוך חבה וזכרון כמה שנים שלא ראו איש את אחיו:"
],
[
"מי אלה לך, מי אלה להיות שלך, שאל אם הם בניו או עבדיו ובני ביתו:",
"ויאמר הילדים, עשו שאל על הנשים ועל הילדים ויעקב ענה על הילדים לבד כי הם הרוב, ולפי שהיו הילדים נחצים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות הבין עשו שהן אמות הילדים:",
"אשר חנן אלהים את עבדך, בהם, והוא קרוב לענין מתנה:"
],
[],
[],
[
"מי לך, אין מלת מי מוסב על המחנה, כי הכלל הוא שלא יבא מי כ\"א על חי מדבר, רק ענינו מי הוא ששיגרת לו כל המחנה הזה שלך אשר פגשתי, והם העדרים ששלחת, כי כבר אמרו לי העבדים ההם שאתה תבא אחריהם, ומזה הבנתי שהם עבדיך גם מסדר הליכתם נודע לי שהם מוליכים מנחה, אבל הם לא הגידו למי הם שלוחים, לכן אמור נא לי עתה מי הוא הגדול אצלך שתשלח לו כל אלה:",
"למצא חן בעיני אדני, כלומר אתה האדון והגדול בעיני, ולך שלחתי מנחה כדי למצוא חן בעיניך:"
],
[
"יש לי רב, האם חשבת שאני חסר מקנה צאן ומקנה בקר, יש לי די והותר ואין אני צריך למתנותיך, והיה ממאן לקחת מדרך גאוה, כי היה דומה לו כמו חרפה ליקח מתנה מאחיו:"
],
[
"אל נא, אל תאמר לי כן, אלא אם מצאתי חן בעיניך אבקש ממך שתקח את מנחתי:",
"מידי, אף שלא קבלת אותה מיד השלוחים קח אותה עתה מידי:",
"כי על כן ראיתי פניך, כלומר לא כיונתי במנחתי למלאות צרכיך אלא היא כמו קרבן שמקריב אדם לגבוה שהוא לתועלת עצמו יכוין לא לצורך האל, אף אני לעשות חובתי נתכוונתי, ומאחר שראיתי פניך שהם לי כראות פני אלהים, ומאחר שרצית אותי וקבלתני בסבר פנים יפות, ראוי לך ג\"כ ליקח את ברכתי אשר הובאת לך וכו':",
"פני אלהים, אינו על השם ב\"ה ולכן הוא חול לענין כתיבת ס\"ת:"
],
[
"קח נא את ברכתי, מנחתי, ונקראת המנחה ברכה, כי האדם שולח מאשר ברך אותו השם, כענין אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו (דברים ט\"ו י\"ד), וכן אמר למעלה מן הבא בידו:",
"אשר הבאת לך, ביד עבדי, ומאחר ששלחתיה אליך פעם אחת לא אשוב לקחתה, לכן ראוי לך לקבלה ממני:",
"וכי יש לי כל, כל ספוקי, ואין לי נזק במנחה שאתן לך, והנה יעקב הודה שכל עשרו בא אליו מאת האלהים שהוא החונן האמיתי, ולזה אמר כי חנני אלהים, אבל עשו אמר יש לי רב כאילו כחו ועוצם ידו עשה לו את כל חילו:"
],
[
"נסעה, לשון עתיד והנו\"ן לרבים ופי' נסע ונלך יחדיו:",
"ואלכה לנגדך, בשוה לך:"
],
[
"אדני ידע, חשש יעקב שמא ישתנה רצונו ויהפך לו לאויב בדדך, ובקש תחבולות להפרד ממנו כי לא בחר בחברתו:",
"כי הילדים רכים, כי הגדול שבהם י\"ב שנה יש לו וימים מספר:",
"והצאן והבקר עלות עלי, כפי דעת בעל הטעמים ששם מונח בעלות פירושו, מוטלות עלי, כלומר טרחת הצאן והבקר ומשאם עולים ומוטלים עלי:",
"ודפקום, ענין דחיה, ופירושו אם ידפקום הרועים יום אחד שיצטרכו למהרם בעבורך אז ימותו כל הצאן:",
"ומתו כל הצאן, כבר זכר הצאן למעלה, והיה די לומר ומתו כלם, אבל לא רצה לומר כן כי יחמול על הילדים שלא יהיו במשמע, ולא זכר הבקר כי רק הצאן שהם בהמה דקה ימותו אם ידחקום, אבל הבקר לא ימות אלא יזיק להם:"
],
[
"יעבר נא, אל תאריך ימי הליכתך בעבורי, אלא עבור לפני כפי דרכך אף אם תתרחק:",
"ואני, אבל אני:",
"אתנהלה לאטי, אלך בנחת:",
"לרגל המלאכה, לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך, ופי' המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו גם הממון יקרא כך, כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (שמות כ\"ב ז'), ומזאת הגזרה מלת מלאך בעבור שהוא תחת רשות השולח:",
"ולרגל הילדים, לפי רגליהם שהם יכולים לילך:",
"עד אשר אבא אל אדני שעירה, לא היה בדעת יעקב ללכת לשעיר, אלא רצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, ורק דרך מוסר אמר לו כן, ולא כמקבל עליו נדר לבא אליו, כלומר ישוב אדוני לעיר ממשלתו, ואני מוצרך להתנהל לאטי, ואוכל גם בנחת לבא אל אדוני שעירה אם ירצה אדוני בזה, ולכן אמר עד אשר אבא, שהוא על תנאי, ולא אמר ואני אבא שעירה לרגל המלאכה וכו', אבל עשו לא היה חפץ בזה שיבא אליו יעקב לעירו, ולכן לא השיב לו דבר מענין הליכתו לשעיר, ורק אמר אציגה נא עמך וכו', שיתן לו מאנשיו כדי ללוותו עד חברון, ומשהבין יעקב כוונת אחיו לא הלך כלל דרך ארץ שעיר, אלא נטה לדרך אחר:"
],
[
"ויאמר למה זה אמצא חן, למה זה תעשה לי הטובה הזאת, די לי במציאות החן בעיניך, וטוב לי זה מכל האנשים שתציג עמי:"
],
[],
[
"סכתה, הוא סכות שבעבר הירדן במלכות סיחון המוזכר בספר יהושע (י\"ג כ\"ז), ויש עוד סכות אחר אצל מצרים, והוא המסע הראשון לישראל שנסעו מרעמסס לסכות:",
"ויבן לו בית, להגיד גדולת יעקב שאע\"פי שלא היה דעתו לישב שם זמן הרבה, בנה לו בית ולא רצה להתאכסן בבית אדם כלל:"
],
[
"ויבא יעקב שלם, שלם הוא שם המחוז כלומר, והיו במחוז ההוא עיירות שכם, ושילה, ונב, וגבעון, וירושלים, ושם הכולל את כולם הוא שלם, כמו שיש להוכיח מפסוקים הרבה (שופטים כ\"א י\"ט, ירמיה מ\"א ה') וזוהי כוונת הכתוב ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון (תהלים ע\"ו ג'), כי כלל בשם שלם משכן שילה ונוב וגבעון, וקראם בשם המחוז שלם הכולל את כולם, ואמר סכו שפירושו דירת עראי לפי שלא היתה קדושתם קדושת עולם, משא\"כ בציון שהיה מעון ודירת קבע, ופי' הכתוב כאן ויבא יעקב לארץ שלם לעיר שבה ששמה שכם, או לעירו של האיש שכם שהיה נשיא הארץ:",
"אשר בארץ כנען, להגיד שעתה נכנס לא\"י:",
"ויחן את פני העיר, לפני העיר, ולא רצה יעקב ליכנס לעירם כי ידע שאנשי המקום רשעים היו, אלא נטה אהלו מחוץ לעיר:"
],
[
"ויקן, לא מצינו באברהם וביצחק שהוצרכו לקנות חלק קטן מה שדה לנטיית אהלם, כי דבר זה היה הפקר ורשות לכל, ובפרט כי לא היה להם מקום קבוע לרעיית צאנם, אלא פעם ילכו כה ופעם כה, ואין ראוי א\"כ לקנות שדה לזמן מועט אלא למדנו מזה שאנשי שכם ברשעתם לא הניחוהו לנטות אהלו אף מחוץ לעיר עד שקנה את חלק השדה בכסף מלא:",
"מיד בני חמור אבי שכם, לא קנהו מיד אחד מבני העיר, אלא מיד בני חמור שהיה נשיא הארץ, ותחת כי שאר המלכים והנשיאים נהגו כבוד במשפחת אברהם עד שאבימלך אמר לאברהם הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב, הנבל הזה עם היותו נשיא הארץ לא רצה שיגור יעקב בארצו דירת עראי עד שקנה ממנו את חלקת השדה וראיה לזה מה שאמר להלן כדי לפייסם ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם, (לקמן ל\"ד י'), מכלל שקודם לכן לא היה להם רשות לשבת אתם:",
"אבי שכם, בנים הרבה היו לחמור כמו שאמר מיד בני חמור, וקראו אבי שכם, כי היה שכם הנכבד מכל בית אביו ככתוב להלן:",
"קשיטה, י\"א מעה, שהיא הגרה הנזכרת בכתוב, והם חמשת שקלים כי עשרים גרה השקל:"
],
[
"ויצב שם מזבח, להודות לה' אשר גמלו כרחמיו והביאו בשלום אל הארץ הקדושה:",
"ויקרא לו אל אלהי ישראל, לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל אלא ע\"ש שהיה הקב\"ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של הקב\"ה נזכר בקריאת המזבח כלומר מי שהוא אל הוא אלהים לי ששמי ישראל:"
]
],
[
[
"ותצא דינה, כי חוץ לעיר נטה יעקב אהלו, ויצאה משם ונכנסה לעיר:",
"בת לאה אשר ילדה ליעקב, הטעם לומר שהיא אחות שמעון ולוי המקנאים ונוקמים נקמתה, והזכיר אשר ילדה ליעקב כי כל האחים קנאו לה:",
" לראות בבנות הארץ, לראות אנה ואנה בין בנות הארץ כי לא היה בבית יעקב נערה אחרת בלתה להתענג בחברתה, וקרוב הדבר שיצאו אז בנות העיר לחוג את חגיהם במחולות או כדומה וטעתה דינה לצאת יחידה להתחבר עם בנות הערלים ההם, כי כל כבודה בת מלך פנימה, ולכן נענשה:"
],
[
"נשיא הארץ, יתכן ששב אל שכם שגם הוא היה לראש על אנשי העיר כאביו, וכן משמע לקמן ששניהם דברו אל אנשי העיר, ושם כתוב וישמעו אל חמור ואל שכם בנו (פסוק כ\"ד), מכאן ששניהם נשיאים היו:",
"ויקח אתה, בעל כרחה כי לא אמר הכתוב ויקח אותה לאשה, כמו שכתוב אח\"כ קח לי וכו' לאשה:",
"ויענה לפי שהיתה הלקיחה באונס קראה הכתוב ענוי, וסיפר בשבחה שלא נתרצית לו אע\"פי שהיה נשיא הארץ:"
],
[
"ויאהב את הנערה, החשק הגדול לשכם, כי היתה הנערה יפת תואר מאד, אבל לא ספר הכתוב ביפיה בהיותו אליה למכשול עון:",
"וידבר על לב הנערה, דברים המתיישבים על הלב, כי היתה מצטערת על חלול בתוליה ובוכה תמיד, ולא היתה מתרצת אליו:"
],
[
"קח לי, כבר היתה בביתו, אבל ראה שלא יכול לפייסה, ושאי אפשר לו לעשות הנישואין עד שתתרצה לו, לכן אמר לאביו שיעשה באופן שתסכים בדבר, וזה בדבר אל קרוביה שיחפצו לתתה לו:"
],
[
"ויעקב שמע, לפי ששכם וחמור בקשו להסתיר מיעקב את המעשה הרע שעשו, וכמו שנפרש בסמוך, לכן דקדק הכתוב להודיענו שיעקב ידע את כל אשר נעשה אע\"פי ששכם לא הגיד לו כלום:",
"כי טמא, שכם:",
"ובניו היו את מקנהו בשדה, הוא כמו מאמר מסוגר, והקדמה למאמר והחריש יעקב עד בואם:"
],
[],
[
"ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, לפי הפשט היו בשדה כשהגיד להם המגיד כי נגזלה דינה וכשמעם זאת באו מן השדה, ובעת בואם היה חמור אצל יעקב לדבר אתו, וכשראם חמור דבר אל כולם שכם בני וכו' ואף כאן הקדים הכתוב מלת כשמעם להודיע שבני יעקב ידעו את הדבר כמו שקרה באמת ולא כמו שהגיד להם חמור, ולכן נועצו אח\"כ לדבר במרמה, וכמו שנפרש במקומו:",
"כי נבלה עשה בישראל, בישראל שהם זרע קודש ונגדרים מן העריות, אבל אצל הכנענים השטופים בזמה לא נחשבה זאת לנבלה שכן כתוב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקרא י\"ח כ\"ז):",
"לשכב את בת יעקב, ובפרט להיותה בת יעקב עצמו, והיה ראוי לשכם למנוע עצמו מלחלל כבוד הצדיק:"
],
[
"שכם בני חשקה נפשו בבתכם, בקש לרמותם ולא הגיד להם דבר מן הענוי והנבלה שעשה בנו, רק שאל את דינה מאתם כאילו אינו רוצה לעשות דבר שלא ברשותם, וכאילו דינה ברצונה נתעכבה בביתו, ועדיין לא נתחלל כבודה, אולם אם היתה כוונתו לטובה, היה לו לספר הדברים כמו שהיו ולבקש מהם מחילה על בנו, ואח\"כ ישא ויתן עמהם על דבר הנישואין:"
],
[
"והתחתנו אתנו, עמנו, והיה חמור חפץ מאד בזה, כי משפחת יעקב חשובה ומיוחסת יותר מכל גדולי ארצם:",
"את בנותיכם תתנו וכו' תקחו לכם, אתם תתנו בנותיכם ליותר חשובים שבינינו, ותבחרו לכם בנותינו היותר חשובות ויפות, הכל כרצוניכם, ואמר כל זה לפתותם שיתנו לבנו את דינה, אבל כשדבר אל אנשי עירו הפך הלשון:"
],
[
"שבו וסחרוה, שבו בה וסחרו בה, וגם בזה היה חפץ מאד כי לתועלת יהיה לו ישיבת יעקב בארצו:",
"והאחזו בה, קחו לכם אחוזה בה עד שתהיו כגדולי העיר:"
],
[
"ויאמר שכם, יראה כי בתחלה הלך חמור לבדו לדבר אל יעקב, והוצרך להמתין שם עד יבואו בניו מן השדה, כי לא רצה יעקב לדבר כלל בענין זה אם מפני כבודו ואם בעבור העצבון הגדול שהיה לו על דבר בתו וכשראה שכם שאביו מתאחר לבוא לא יכול עוד להתאפק ויצא גם הוא לראות איך יפול דבר, והגיע אל בית יעקב ברגע שהשלים אביו לדבר, ולפי שבני יעקב לא ענו דבר לדברי חמור, חשב שכם להוסיף עוד דברי רצוי ופיוס כדי שיתרצו לו ואמר אמצא חן בעיניכם וכו':"
],
[
"מהר, כתובה שהוא הדבר הניתן לבתולה, כדכתיב כמוהר הבתולות (שמות כ\"ב ט\"ז), והם סבלונות שהבחורים שולחים לבתולות כאשר ישאו אותן:",
"ומתן, מגדנות או כסף וזהב לאביה ולאחיה:",
"ואתנה כאשר תאמרו אלי, המנוול הזה חשב שיעקב יהיה נבהל להון ובעבור בצע כסף יתרצה בחרפת בתו אבל מלבד שיעקב היה עשיר גדול בברכת ה' כדכתיב ויפרוץ האיש מאד מאד (לעיל ל' מ\"ג), גם לא היה רודף אחר הממון כי היה די לו לחם לאכול ובגד ללבוש כמו ששאל מהשם בבית אל, ואדרבא היה נדיב לב לתת משלו לאחרים, כנראה מן המנחה ששלח לאחיו, ואיך יתן את בתו לאיש כנעני בעבור המוהר והמתן לפיכך בהיות דברי שכם נגד כבודם, לא הזכירו בני יעקב בתשובתם כלום לא מן המהר ולא מן המתן:"
],
[
"ויענו בני יעקב, הנה חמור ושכם אל אביה ואחיה דברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, שבעבור היות הדבר להם לקלון לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל:",
"במרמה, בדין היה שידברו אתו במרמה כי אחרי הנבלה הגדולה שעשה שכם לאנשים צדיקים שלא עשו עמו רק טוב וקנו מאתו בכסף מלא מעט קרקע לנטיית אהלם, רצה גם כן לרמותם ולהראות עצמו כאילו אין עול בכפיו, ובא בחלקלקות לשאול את דינה אחרי אשר גזל אותה בחזקה וענה אותה, והיתה המרמה בזה שהראו את עצמם כאילו לא ידעו כלום ממה שענה שכם את אחותם מאחר שהוא בקש להעלים מהם מה שעשה ותיקנו תשובתם באופן שיחשוב שכם כאילו הם ימלאו את בקשתו, אבל הם לא אמרו בפירוש שיתנו לו את דינה, וכמו שנפרש בסמוך, ועוד חשבו בני יעקב שלא יעשו כן בני העיר להמול כולם בעבור שכם, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כלם נמולים, יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם בלי שפיכת דמים וילכו, ובעצה הזאת הסכים גם אביהם, כי בפניו דברו, אבל מה שהרגו אח\"כ כל אנשי שכם היה לסבה אחרת ולא כיונו אליה עתה, כמו שנפרש שם:",
"אשר טמא את דינה אחתם, שב על במרמה, כי לזה דברו במרמה על אשר טמא את אחותם ורצה להעלים מהם דבר זה:"
],
[
"לא נוכל לעשות, הרי שבתחלת דבריהם אמרו בפירוש שא\"א להם לעשות זאת והטעם כי חרפה היא לנו, פי' אם ירצה אדם ליקח את בתנו לאשה, צריך שימול תחלה את בשר ערלתו כדי שלא תגיע אלינו חרפה בהתחתן עם איש ערל בשר, ואח\"כ ישאנה, אבל שכם עשה בהפך, כי תחלה בא עליה דרך זנות בהיותו ערל ואח\"כ מל, ולפיה דין לא היה די מעשהו האחרון להסיר החרפה שעשה למשפחת יעקב במעשהו הראשון, אולם בני יעקב בראותם כי שכם בקש להעלים מהם את הנבלה שעשה, דברו גם הם במרמה כאילו לא ידעו מה שקרה, ורק אמרו בדרך כלל, אם תקדם המילה לבעילה נתרצה לך, ואם לאו ולקחנו את בתנו והלכנו, אבל שכם לא הבין כוונתם בחשבו שנעלם מהם אמתת הדבר ולזה מהר להמול:"
],
[
"אך בזאת נאות לכם, ולא פירשו במה יאותו להם, כי לא אמרו בפירוש לתת לו את דינה, אלא כונתם לומר נאות לכם במה שאמרתם להתחתן בכם מכאן ולהבא ולשבת אתכם, אבל לא לתת לכם את דינה אחרי אשר הוטמאה, כי לחרפה הזאת שוב אין תקנה, וכן משמע מלשון הכתוב כי מלת אך בא למעט, כלומר את אחותנו לא נוכל לתת לך כי כבר נבעלה לאיש אשר לו ערלה, אכן בזאת נאות לכם, ואין פירוש מלת בזאת, בתנאי הזה שנזכור אח\"כ, אלא פירושו אך בדבר הזה ששאלתם להתחתן בנו נאות לכם, כי יש לתקן הדבר באופן שלא תהיה לנו לחרפה, וזה בהמול לכם וכו', והראיה על אמתת הפירוש הזה, מה שאמרו להמול לכם כל זכר, ואילו כוונתם על נתינת דינה לשכם היה די שישאלו להמול את שכם בלבד כי הוא העיקר:"
],
[
"ונתנו את בנתינו לכם, בזה גלו כוונתם שמעשה המילה לא יועיל אלא לעתיד להתחתן זה עם זה, אך לא לתקן מה שעבר:",
"ואת בנתיכם נקח לנו, תפשו הלשון שאמר חמור להם בנתינה ולקיחה, אבל להלן חמור הפך הדברים לאנשי עירו:",
"והיינו לעם אחד, בעלי הברית שכרת ה' עם אבותינו ומוכנים לקבל תורתו, והנה בני יעקב כוונו בזה לטובת אנשי שכם כדי לגיירם אם היה אפשר, אבל כשבא חמור לדבר אל אנשי עירו ואמר אך בזאת יאותו וכו' להיות לעם אחד לא היתה כוונתו להמיר דתו ולהשליך גילולי ומפניו, אלא כיון לרמות את בני יעקב ולשלול אח\"כ את כל אשר להם כמו שנפרש בסמוך:"
],
[
"ולקחנו את בתנו והלכנו, אין פירושו שאם ימולו תשאר דינה בבית שכם, אלא שאם ימולו, יתיישב יעקב עם משפחתו ביניהם והיו לעם אחד ויתנו אח\"כ את בתם לאחד מהם לאשה, ואם לאו ילכו משם מיד עם בתם:",
"את בתנו, ולא אמרו את אחותנו כי היו מדברים בשם אביהם:"
],
[],
[
"ולא אחר, לא התעכב ברצונו להמול, כי אם היה הדבר תלוי בו היה מל לאלתר, אלא שהוצרך לדבר תחלה אל אנשי עירו, ולזה יורה שורש אחר שהוא על העכבה ברצון:",
"כי חפץ בבת יעקב, וחשב שעם המילה לא ישאר עוד ספק בדבר דינה:",
"והוא נכבד מכל בית אביו, שכם היה הנכבד מכלם, לכן שמע אליו אביו לילך עמו לפייס אנשי עירו שיתרצו להמול, וגם אנשי העיר שמעו אליו לפי שהיה נכבד:"
],
[],
[
"האנשים האלה, התבונן בערמת דבריהם עם אנשי עירם כי לא הגידו להם שהיו עושים כן כדי שתנתן דינה לשכם, אלא כך אמרו להם, מה שאנו יועצים אתכם הוא לטובתכם, וטובתכם היא שתעשו באופן שיתרצו האנשים האלה לשבת אתנו, ואל תחשבו שהם אויבים לנו ומבקשים רעתנו, כי כבר ידענו שהם שלמים אתנו ורודפי שלומנו, וחפצים לשבת אתנו:",
"ויסחרו אתה, וגם יעשו סחורה בארצנו, ותגיע לכם תועלת ורוח מהם:",
"והארץ הנה רחבת ידים לפניהם, אין לכם לירוא כן לא תוכל הארץ לשאת אותם, כי יש מקום רחב בארצנו גם להם:",
"את בנתם נקח, הפך ממה שאמרו לבני יעקב, וכל זה לפתות את אנשי שכם:"
],
[
"אך בזאת יאתו לנו, טעם מלת בזאת כלומר בתנאי הזה שנהיה נמולים, וזה כפי מחשבת חמור ושכם בנו, ואינו דומה למה שאמרו בני יעקב אך בזאת נאית לכם, כי הם כיונו לומר שאם ימולו, יאותו להם רק בדבר ההוא ששאלו להתחתן זה עם זה, כמו שפירשנו שם:"
],
[
"מקניהם, ואח\"כ אמר וכל בהמתם, כי רק הבהמות אשר בעדרים בשדה הם יקראו מקנה בעבור שהם עיקר קנין האדם, ואשר אינם עדר כגון בהמות יחידות בבית אין שמם מקנה ויכנסו בכלל וכל בהמתם:",
"הלא לנו הם, כלומר הלא ידעתם שהם עשירים מאד והם מתי מעט ואנחנו רבים, בהכרח כל אשר להם ישאר בידינו מעט מעט, קצת בהונאה קצת בגנבות או בגזל וכדומה, ולבסוף נקח לנו כל ממונם:",
"אך נאותה להם וישבו אתנו, כלומר הכל תלוי בישיבתם בארצנו, ורק אם נאות להם בדבר הזה ישבו אתנו:"
],
[
"וישמעו, זה דבר גדול שיתרצו כל יושבי העיר להמול ולהביא עצמם לידי חולי כי אין חביב לאדם יותר מגופו, אבל כל זה עשו בעבור בצע כסף כדי לעשות להם חיל ונכסים מאשר ליעקב כאשר הבטיחם חמור:"
],
[
"ויהי ביום השלישי, לפי המסופר בספר הישר אחר שנמולו התחרטו על זאת, כי יראו מאחיהם הכנענים פן יבאו עליהם למלחמה, והמתיקו סוד כי אחר שיתרפאו יתאספו כלם על בני יעקב להרגם בחרב, ודינה שמעה זאת כי היתה עדיין בבית שכם ושלחה להודיע זאת לאביה ולאחיה ביד נערה אחת מנערותיה אשר שלח יעקב לשמרה בבית שכם ועל זה נתמלאו חימה שמעון ולוי ועשו מה שעשו, ויש רמז מזה בפסוק ויסעו ויהי חתת אלהים וכו' ולא רדפו אחרי בני יעקב, שנראה שהיה בדעתם לרדוף אחריהם לולי חתת אלהים נפלה עליהם, אולם זולת זה אין ספק שבמשך שלשת הימים האלה נודע לבני יעקב מה שדברו שכם וחמור אביו אל יושבי עירם וכוונתם לשלול את בית יעקב, ובראותם שנמולו כל אנשי העיר לכוונה הרעה ההוא, עלה עשן באפם, ותחת אשר חשבו בתחלה ליקח את דינה מבית שכם בלי שפיכת דמים, עתה נועצו יחד להרוג את כלם בלי שידע יעקב כלום מזה, ועכ\"פ חטאו במעשה הזה, כי היה להם לשכך חמתם ולא ללכת אחר כעסם, ולזה הוכיחם אביהם במאמר עכרתם אותי וכו', וגם לפני מותו שאמר ארור אפם כי עז וכו':",
"בהיותם כאבים, לפי פשוטו היו אז כואבים מיום ראשון ושני:",
"שני בני יעקב, בניו היו ואע\"פי כן נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינן בניו שלא נטלו עצה הימנו, ב\"ר:",
"אחי דינה, כלומר הנוקמים נקמתה:",
"בטח, שהיו יושבים בטח ולא נזהרו מהם:",
"ויהרגו כל זכר, יתכן שהיתה עיר קטנה ואנשים בה מעט, ולכן יכלו להרוג את כלם, ובספר הישר כתוב שמספר הנשים אשר הוליכו בשביה פ\"ה נפש, והטף בזכר מ\"ז נפש:"
],
[],
[
"בני יעקב, שאר בני יעקב:",
"באו על החללים, לפשטם:",
"ויבזו העיר, לפי שהיה דעתם לשלול כל אשר ליעקב, עשו להם כאשר יזמו לעשות:",
"אשר טמאו אחותם, בעבור אשר טמאו, וממה שאמר טמאו בלשון רבים, יראה שכל בני העיר הסכימו במעשה שעשה שכם, והיה בעיניהם דבר טוב ורצוי שיהיה נשיא הארץ הראשון שיגזול נערה מבית יעקב כי אחריו יוכלו גם הם לעשות כן, וכן פתה אותם שכם בעצמו באמור להם את בנותם נקח לנו לנשים, ולכן חשבו בני יעקב שכל אנשי העיר בני מות הם:"
],
[],
[
"חילם, ממונם:",
"שבו, לשון שביה, כי טעמו מלרע, והנה אמר כאן שני לשונות שבו ויבזו, כי לשון שביה נופל על הנפשות ולשון ביזה על הממון, והרי הוא כאילו כתוב וישבו את כל טפם ואת נשיהם ויבזו את כל חילם ואת כל אשר בבית:",
"כל אשר בבית, בבית של כל אחד מהחללים:"
],
[
"עכרתם אותי, לא אמר להם רוצחים אתם שהרגתם אנשים צדיקים על לא חמס בכפם, כי באמת רשעים היו, ונהגו עמו בתכלית הנבלה באשר זלזלו בכבוד משפחתו לעשות לו חרפה גדולה, והתנכלו עליו לקחת את אשר לו, אשר על כל אלה היו ראויים לאיזה עונש, אבל עכ\"ז הוכיחם שלא היה להם להתאכזר עליהם ולעשות נקם בידם, כי לדעתו היה יותר טוב לברוח מפניהם אל ארץ אחרת מלהרגם, או להניח הדבר ביד השם, והוא יענישם כמו שהעניש את פרעה ואבימלך על דבר שרה, ולכן אמר להם עכרתם אותי, כמו המים שהיו צלולים ועתה הם עכורים, כן אני הייתי בשלום ובשלוה עם כל העמים אשר סביבותי, ואתם גרמתם שיתהפכו עלי לאויבים:",
"להבאישני, להבאיש את ריחי, והטעם לסבב שישנאו אותי וימאסו בי כמו שימאס אדם בדבר המבאיש, ולא אמר זה מפני יראת המלחמה, כי זה כתוב אח\"כ ונאספו עלי והכוני, ולכן בא האתנח במלת והפריזי כי הם שני ענינים, הא' צר לו מאד להיות שנוא בעיני העמים, הגם כי אינו צריך להם ואף אם לא יבאו עליו למלחמה, כי הי' בטבעו רודף שלום וחפץ להיות אהוב בעיני כל העמים כדי שילמדו ממנו דרכי היושר והצדק, ולזה אמר להבאישני וכו', והב' היה ירא ג\"כ פן יאספו עליו והכו אותו בהיותו במתי מעט:",
"מתי מספר, אנשים מועטים שיכולים לספרם בנקל:",
"ונאספו, ואם יתאספו עלי יכולים להכות אותי, ואז ונשמדתי אני וביתי:"
],
[
"ויאמרו, שמעון ולוי:",
"הכזונה יעשה את אחותנו, הנסבול הקלון והפגם הזה שאיש ערל ובזוי יעשה את אחותנו כזונה מופקרת לכל, ולא נשיב חרפתו שבעתים אל חיקו, כי אם נחריש אחרי מה שקרה, יאמרו שמופקרת היתה ולכן לא נקמנו נקמתה, ויהיה שכם הסבה שיאמרו כך, כי הוא במעשהו עשה אותה כזונה, כלומר סבב שיאמרו עליה שהיא זונה, וכדי שלא יאמרו כך מוכרחים היינו לעשות מה שעשינו:"
]
],
[
[
"קום עלה בית אל ושב שם, צוה ה' ליעקב בעבור שהיו סביביו צריו שיצא משם כי הוא מקום סכנה ושיעלה בית אל הוא לוז, ושם ישב לבטח ולא יירא עוד מיושבי הארץ שרצו להנקם ממנו על הריגת אנשי שכם:",
"ועשה שם מזבח, שם ראוי לעשות מזבח כי במקום ההוא נגליתי אליך, אבל לא בשלם עיר שכם שרצית לבנות שם מזבח:"
],
[
"את אלהי הנכר, שיש בידכם משלל שכם, ונכר הוא תואר מענין הכחשה והזרות, והוא הפך ההכרה:",
"והטהרו, שירחצו הגוף:",
"והחליפו שמלתיכם, כדי שיהיו נקיים, ומזה נלמד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים:"
],
[
"הענה אתי ביום צרתי, כאשר צר לו מפני עשו ככתוב ויצר לו (לעיל ל\"ב ח'), והתפלל אל השם, אז ענהו האל ע\"י המלאך שנאבק עמו והבטיחו שלא יוזק:"
],
[
"ואת הנזמים אשר באזניהם, פרט הנזמים אחר שזכר חילוף כל שמלותיהם, לפי שחילוף השמלות לא היה רק לנקיות ולא משום ע\"ז לכן לא הוצרכו לתתם ליעקב לטמנם, והיה די להחליפם וללבוש אחרים נקיים, אבל הנזמים היה מציייר בהם ע\"ז כדברי יב\"ע, והם בכלל הסירו את אלהי הנכר לענין האיסור, אבל הם בכלל הבגדים לפי שהם תכשיטים, לכך פרטם הכתוב שנתנו אליו הנזמים לטמנם עם יתר הע\"ז:",
"עם שכם, אצל שכם:"
],
[
"ויהי חתת אלהים, כפי מ\"ש בספר הישר נאספו שכני שכם ועשו עם בני יעקב שלש מלחמות גדולות ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, ורבותינו הזכירו מזה בפסוק אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (לקמן מ\"ח כ\"ב), וכן הביא בעל הילקוט הסיפור הזה באריכות בשם ספר מדרש ויסעו, שנקרא כן ע\"ש תחלתו שמתחיל בפסוק ויסעו, אבל הכתוב יקצר בזה כי היה נס נסתר, כאשר קיצר בענין אברהם באור כשדים, אבל הזכיר כאן כי נפלה עליהם אימתה ופחד בדרך פלא מן הגבורה אשר ראו במלחמה ולא נאספו עוד לרדוף אחרי בני יעקב, ולזה סיים ויבא יעקב לוזה וכו':",
"הוא וכל העם אשר עמו, להודיע שלא נפקד מהם ולא מעבדיהם איש במלחמה:"
],
[],
[
"ויבן שם מזבח, לשלם נדרו אשר נדר בצאתו מבית אביו, ואין לומר שהוא אחר לשלמו עד שהזהירו האל במאמר קום עלה בית אל, כי בנדרו פירש ואמר ושבתי בשלום אל בית אבי וכו', ואחר כך והאבן הזאת וכו', ועדיין לא בא אל בית אביו, לכן אמר לו השם עתה שקודם בואו אל בית אביו יעשה שם מזבח:",
"ויקרא למקום אל בית אל, לאותו מקום שחוץ ללוז שהקים שם מצבה בצאתו מבית אביו וקרא אז את שמו בית אל, עתה הוסיף על שמו וקראו אל בית אל, כלומר הקב\"ה הוא בבית אל וגילוי שכינתו שם, וחסר בי\"ת השמוש, כאילו כתוב בבית אל, וכבר אמרנו למעלה שהמקום הזה הוא הר המוריה:",
"נגלו אליו האלהים, המלאכים, כמו שכאמר שם והנה מלאכי אלהים וכו':"
],
[
"ותמת דברה, כבר אמרנו כי לסוף י\"ד שנה ששימש יעקב בבית לבן שלחה רבקה את דבורה מינקתה לקחתו משם כאשר הבטיחתו, ולפי שיעקב השכיר את עצמו לעבוד בבית לבן עוד שש שנים, נשארה שם דבורה בחרן להיות לו לעזר בטורח בניו הקטנים, ועתה מתה עליו בדרך, אולם עכ\"ז בהיות שהפסיק הענין כאן להזכיר מיתתה, בין ויבן שם מזבח, ובין וירא אלהים אל יעקב שהדברים האלה קרו זה אחר זה, נכון להאמין כי עתה נודע ליעקב שמתה רבקה אמו, ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה, אבל יעקב התאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו האלהים ובירך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם, וסיוע לזה מה שאמור למטה ויבא יעקב אל יצחק אביו, ואילו היתה רבקה שם היה מזכיר אל אביו ואל אמו, כי היא השולחת אותו שם והגורמת לו כל הטובה, ויצחק בעצתה צוה אותו ללכת שם, ואמנם הטעם למה לא נזכרה מיתת רבקה בפירוש, אמרו חז\"ל לפי שלא היה במותה אחד מבניה ולא מבני בניה להתעסק בקבורתה:",
"תחת האלון, אינו האלה שזכר למעלה, כי אלה ואלון שני מיני אילנות הם, כדכתיב כאלה וכאלון (ישעיה ו' י\"ג):",
"אלון בכות, לא נכתב אלא מפני שכל המקומות שהלך יעקב בחזרתו הולך ומפרש, פנואל, סכות, אל אלהי ישראל, שכם, לוז, אל בית אל, אלון בכות, בית לחם, אפרת, מגדל עדר:"
],
[
"עוד, פעם שני' במקום הזה אחד בלכתו ואחד בשובו:"
],
[
"שמך יעקב לא יקרא, לא יעקב לבד אלא גם ישראל, ובא לקיים לו השם שקרא צו המלאך שכך יקרא הוא וזרעו, כי המלאך לא נשתלח בפרט להחליף את שמו אלא להבטיחו שלא יירא מעשו, ורק בעבור שאמר לו יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני שינה אז את שמו ונתן הטעם כי שרית וכו', אבל כאן הודיעו השם שראוי הוא להקרא ישראל מלשון שר ומושל ועם יו\"ד העתיד להורות שעיקר ממשלתו תהיה לעתיד לבא, והוסיף בסופו שם אל מפני דבקותו תמיד באלהים, והשגחת האל בו ובזרעו:"
],
[
"אל שדי, כבה פירשנו הוראת השם הזה (לעיל י\"ז א'):",
"פרה ורבה, על שם שעדיין לא נולד בנימין ואע\"פי שכבר נתעברה ממנו, או יהיה ברכה על בניו שיפרו וירבו:",
"גוי וקהל גוים, אמר גוי בלשון יחיד כי כל בניו אף שיפרו וירבו מאד, מ\"מ לאומה אחת יחשבו ולא לאומות רבות, ואמר קהל גוים כי יתחלקו בניו לי\"ב שבטים:",
"ומלכים מחלציך יצאו, האנשים ההגונים למלוך על האומה הגדולה הזאת, יצאו מחלציך ולא תצטרך לתת עליך איש נכרי כענין במלכי אדום שמלה ממשרקה, שאול מרחובות הנהר וזולתם:"
],
[
"ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, כאשר נתתיה להם בשבוע שלא יגרום החטא כך אתננה לך בשבועה, והענין לא נתינה ממש אלא שתהיה הארץ שלו במתנה באופן שאם ירצה לכבשה איננה גזל בידו, אבל לזרעך אחריך אתן את הארץ, היא נתינה ממש שהם יכבשוה:"
],
[
"ויעל מעליו אלהים, כמו שאמר באברהם ויעל אלהים מעל אברהם שנסתלק ממנו השפע הנבויי, ושניהם להודיע כי לא היה מראה וחלום נבואה בלבד, אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד:"
],
[
"ויסך עליה נסך, מים או יין, והיה רמז לניסוך שיעשו בניו בבית עולמים, והנה בזה השלים את נדרו אשר נדר, ואין ספק שהפריש גם המעשר מהונו לכבוד השם ונתנו למי שהיה בדור ראוי לקחתו:"
],
[
"ויקרא יעקב, יקראנו כן פעם אחר פעם להודיע כי אמת ונכון הדבר שהוא בית אלהים ושם השכינה תמיד:",
"המקום אשר דבר אתו, כמה פעמים נאמר לשון זה בפרשה זו לפי שהיה המקום באמצע הדרכים ואין שם עיר:"
],
[
"כברת הארץ, שם מדה של קרקע פחות מדרך מיל, והכ\"ף לדמיון, כי שורש המלה ברה מלשון מה ברי (משלי ל\"א ב') שפירושו כמו בני, ויהיה ברת כמו בת, והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי אורחות ויקראו לה בת ארץ, כי המדה כמו בת למדה אחרת ידועה אז וגדולה הימנה:",
"ותקש, כמו ותקשה והוא פועל יוצא שהלידה הקשתה על נפשה:"
],
[
"אל תיראי כי גם זה לך בן, לדבר על לבה נתכוונה, כלומר כמו שהתפללת יוסף ה' לי בן אחר, כן היה שקבל תפילתך, ועתה התחזקי ואל תיראי שתמותי, כי כמו ששמע ה' אל תפילתך כן יחנך שתחיי:"
],
[
"ויהי בצאת נפשה, מאחר שכינה המיתה בשם יציאת הנפש, זו ראיה על השארת הנפש אחר המות מן התורה, כי ענין היציאה הוא העתקת הדבר ממצב למצב ולא מן היש אל האין ח\"ו:",
"כי מתה, זה כמו מאמר מסוגר והודעה שכן היה באמת שאחר שקראה לו בן אוני מתה, ועיקר הכתוב ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו וכו', כי כשקרבה למות ואין בה תקוה קראה לו קודם שתמות בן אוני:",
"בן אוני, בן אבלי, כמו לא אכלתי באוני(דברים כ\"ו י\"ד):",
"ואביו קרא לו בנימין, לא רצה יעקב שיקרא לו שם של אבל, אולם רצה לקרותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו יקראו בשם שקראו להם אמותם, לכן בחכמתו תרגם אותו לטובה, ועשה מן אוני כחי, כמו כחי וראשית אוני (לקמן מ\"ט ג') ולכוונה זו קרא שמו בנימין, כי הימין יותר חזק מהשמאל ובו הגבורה וההצלחה:"
],
[
"ותקבר בדרך אפרתה, ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה לשם לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה בחלקו של יהודה, ולא רצה לקוברה רק בחלק בנימין, והדרך אשר המצבה בה היא בגבול בנימין:"
],
[
"מצבה, היא אבן שמציבין אותה לציון הקבר, ועשה זה מפני שהיה הקבר על אם הדרך ולא היה בו שום היכר:"
],
[
"למגדל עדר, סמוך גבית לחם היה כדכתיב ואתה בית לחם אפרתה וכו', (מיכה ה' א') וכתיב בסמוך ואתה מגדל עדר וכו':"
],
[
"ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא, עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירע כל זה:",
"וישכב את בלהה פילגש אביו, נחלקו רבותינו בדבר, יש אומרים שכיבה ממש, וחשב ראובן כי לא היתה אסורה עליו להיותה פילגש שהיא האמה המיוחדת לאדם למשכבו בלא כתובה ובלא קידושין, ויש אומרים שלא חטא בשכיבה ממש רק שבלבל משכבו, כי בראותו שאחרי מות רחל ייחד יעקב מטתו באהל בלהה, נתקנא אל לאה אמו והסיר את משכבו משם, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה:",
"וישמע ישראל, ספר הכתוב ענותו, כי שמע בחלול בנו יצועו, ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם, אבל ימנהו עמהם ויהיו שנים עשר והוא ימנה ראשון, כי נשאר עוד בכור ליעקב כל ימי חיי האב, אולם סמוך למיתתו הוכיחו על זה ונטל ממנו הבכורה:",
"ויהיו בני יעקב שנים עשר, הודיע הכתוב בזה שכבר היו בני יעקב שנים עשר קודם המעשה הזה, כי לא נולד לו אחר כך בן, ולכן הדבר ההוא לא עשה פגם במשפחה המקודשת, כמו שאחז\"ל שהיו כלם שוין בקדושה:"
],
[
"בכור יעקב ראובן, קראו בכור מן הטעם שכתבנו למעלה, כי לא ניטלה ממנו הבכורה עד סמוך למיתת אביו:"
],
[],
[],
[
"אשר ילד לו בפדן ארם, עשתי עשר נולדו לו שם כי בנימין נולד בארץ כנען, והכתוב כתב על הרוב:"
],
[],
[],
[
"ויגוע יצחק, יספר כאן מיתת יצחק קודם שיתחיל בתולדות בניו כי כן דרך הכתוב, עם שאין זה מקומו כי מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק י\"ב שנה, וראוי היה להקדים מיתת יצחק גם לתולדות יעקב האמורות לעיל, אבל יכוין הכתוב להגיד כי יצחק מת בשיבה טובה אחרי ששב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו, וקברוהו בכבוד שני בניו:",
"ושבע ימים, שהשיג כל חפצו, והיתה נפשו שבעה בשמחה וברב כל, ולא אמרה נפשו הלואי זכיתי להשיג דבר זה בחיי, ונכתב זה למעלת אבותינו הקדושים אהובי עליון, ולהפך נאמר ברשעים אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע (חבקוק ב' ה'):",
"ויקברו אתו, במערת המכפלה, ולא הוצרך לפרש זה כי היה בעיר ההיא ואנה יקברוהו אם לא בקבר אבותיו:",
"עשו ויעקב, לפי שיעקב היה חולק כבוד לאחיו מטעם שכתבנו (לעיל ל\"ב ו'), לכן הקדימו הכתוב, אבל בקבורת אברהם הקדים הכתוב יצחק לישמעאל לפי שהיה בן האמה:"
]
],
[
[
"הוא אדום, הוא הנקרא אדום:"
],
[
"לקח את נשיו מבנות כנען, כלומר לא השתדל לקחת לו אשה ממשפחת אברהם, אלא בחר לו מבנות כנען לנשים, ורק אחר ששמע מה שצוה אביו ליעקב ללכת פדנה ארם וכו', הלך גם הוא אל ישמעאל ולקח את בשמת, אולם עיקר נשיו היו מבנות כנען:",
"את עדה בת אילון, למעלה נזכרו לו ג' נשים, יהודית בת בארי, בשמת בת אילון, ומחלת בת ישמעאל, וכאן לא נזכרה יהודית בת בארי כלל, לפי שמתה בלא בנים, ובת אילון נקראת כאן עדה, כי עשו קרא אותה כך לאמור כי עדה ממנו הברכה בעת ההיא, ומחלת בת ישמעאל נקראת כאן בשמת, כי אולי נתחלף שמה כך כמו שמצינו בכמה מקומות, אבל אהליבמה בת ענה לא נזכרה לעיל, כי עשו לקחה אחרי כן אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר והתחתן בבני שעיר החרי ככתוב לפנינו, כי אהליבמה היתה בת ענה בן צבעון בן שעיר החרי, וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר, ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה היתה לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף:",
"בת ענה בת צבעון, לפי שנמצאו בפרשה שני ענה, אחד בן שעיר, ואחד בן צבעון בן שעיר לכן יודיע הכתוב שהיא היתה בת ענה בן צבעון והיתה נכדת צבעון, וקורא אותה בת צבעון כי בני בנים הרי הם כבנים, ולא נמנע הכתוב לקרוא את בן בנו, בנו, ואת בת בתו, בתו:",
"צבעון החוי, ובסמוך הוא מונה אותו בין בני שעיר החורי, מכאן ראיה שהוא חוי הוא חורי, כי עיקר שמם הוא חוים על שם חוי בן כנען, ונקראו גם כן חורי אם מלשון גדולה ושררה כמו ואת כל חורי יהודה (ירמיה כ\"ז), אם על שם בן חוי שנקרא כי כדעת בעל ספר הישר שכתב שעיר בן חור בן חוי בן כנען, או לפי שהיו יושבים בחורים ובנקיקי הסלעים כמנהג הפראים שבימים ההם השוכנים במערות ונקראו [roglodii]:"
],
[],
[],
[],
[
"ויקח עשו, משמעות הכתוב פה כי אחרי בוא יעקב מחרן לעיר חברון יצא עשו משם ונתיישב בארץ שעיר, כאמרו מפני יעקב אחיו, ויקשה כי מצאנו למעלה שכבר נתיישב שם לפני בוא יעקב לארץ כנען, כמ\"ש וישלח יעקב לארץ מלאכים וכו' ארצה שעיר שדה אדום (לעיל ל\"ב ד ), וכתוב עד אשר אבא אל אדוני שעירה (שם ל\"ג י\"ד), אולם הענין כך, טרם מת יצחק אף שנתיישב עשו בהר שעיר מ\"מ לא ישב שם בתמידות, אלא הלך כפעם בפעם לגור בחברון אצל אביו עם בניו ונשיו, כי כל חפצו היה להמצא שם בשעת מיתת אביו כדי שלא יקח יעקב מאומה מנכסי אביו, כמו שהתנו ביניהם שכל נכסי הבית ישארו לעשו, כדרך שכתבנו (לעיל כ\"ה ל\"ג), אך אחרי מות יצחק הניח ירושת הארץ ליעקב, ולקח לעצמו את כל העושר אשר הניח יצחק אחרי מותו וילך אל ארץ שעיר החורי ולא שב ארצה כנען מהיום ההוא והלאה, ומה שאמר כאן מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב וכו', דמשמע מסבה זו הלך לו לארץ שעיר, יתכן שזה וזה גרם, כי אילו יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם היו עשו ויעקב יושבים כשבת אחים גם יחד אף שהארץ ליעקב, כי היו אז באהבה ושנאתם כבר אבדה שהרי לכוונה זו בקש ג\"כ עשו מיעקב נסעה ונלכה וכו' והיה רוצה שיעקב ישב עמו בשעיר, אף שאין ליעקב חלק ונחלה בה:",
"וילך אל ארץ, תחסר ה\"א הידיעה, ושיעורו וילך אל הארץ, והיא ארץ שעיר, שכבר נודע היותו שם, וכן יזכיר בסמוך וישב עשו בהר שעיר:"
],
[
"ולא יכלה ארץ מגוריהם להספיק מרעה לבהמות שלהם:",
"ארץ מגוריהם, טעמו עיר מגוריהם היא חברון אשר גרשם אברהם ויצחק, כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים, אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו:"
],
[],
[
"ואלה תלדות עשו וכו' בהר שעיר, בא להזכיר התולדות אשר הולידו בניו אחרי שהלכו עמו לשעיר, כי הוא לא הוליד שם, והנה החל ממנו לומר הוא הוליד את אליפז ורעואל, והם הולידו בארץ שעיר תולדות הללו, ויזכיר עמרם בני אהליבמה הנולדים בארץ כנען כדי שימנו עם אחיהם בני עשו הנזכרים בתחלת הכרשה, ועוד בעבור היותם בשעיר אלופים, כי כל אלופיהם יזכיר:"
],
[],
[],
[
"ותמנע היתה פילגש, מלת ותמנע מחוברת גם לפסוק העליון כאילו אמר צפו וגעתם וקנז ותמנע, ואח\"כ ותמנע היתה פילגש, וכבר מצאנו פסוקים אחרים שמלה אחת משמשת לסוף פסוק ראשון ולראש פסוק שני, וראיה לפירוש זה כי בדברי הימים כתוב צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק (ד\"ה א' ל\"ה), ואח\"כ הוא אומר בבני שעיר ואחות לוטן תמנע (שם א' ל\"ח), נשמע מזה כי שני תמנע היו, הראשון זכר מבני אליפז כי נמנה עמהם, והשני נקבה מבני שעיר ואחות לוטן כמו שמזכירה להלן, וזאת השניה היתה פילגש לאליפז:"
],
[],
[],
[
"אלופי, ענין אלוף הוא שר וגדול:"
],
[
"אלוף קרח, ולהלן נזכר אלוף קרח בין בני אהליבמה, מזה נראה כי שנים היו, וקרוב הדבר שזה היה תמנע בן אליפז הנזכר בדברי הימים, ושתי שמות היו לו, שהרי למעלה בבני אליפז השמיט קרח, וכאן השמיט תמנע:"
],
[],
[],
[
"אלה בני עשו, הוצרך הכתוב לפרט כל תולדות עשו להודיע מי הם שנכללו במצוה אשר צוה ה' לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולזה חתם ואמר הוא אדום, אולם יצא מהם עמלק כי בעבור שבא נגד ישראל בצאתם ממצרים להרע להם חנם והיה מכחיש בנפלאות ה' שעשה למענם, צוה השם למחות שמו, כמו שיתבאר במקומו, ואינו נכלל בצווי לא תתעב אדומי:"
],
[
"אלה בני שעיר החרי, לא הוזקק הכתוב לכתוב לנו משפתת החורי אלא להודיע שקודם שבא עשו לשעיר היו שמה אנשים גבורים בני שעיר החורי שהיה ממשפחת כנען, וראויה א\"כ ארץ אדום להיות ירושה לישראל, אלא שהנחילה ה\"ית לבני עשו לכבוד אברהם, אמנם כמו שנאמר לרבקה ורב יעבד צעיר, כן לעתיד לבא יעלו מושיעים לשפוט את הר עשו ויהיה אדום משלוח ידם כמוזכר בנבואות:",
"שעיר החרי, אדם היה ששמו שעיר, והיה בן חור בן חוי בן כנען כמובא בספר הישר, ומצא בקעה נגד הר פארן ויבן שם עיר ויקרא לה שעיר על שמו:",
"יושבי הארץ, שהיו יושביה מתחלה קודם שבא עשו לשם, ובני עשו יירשום ככתוב באלה הדברים, וישבו תחתם:"
],
[],
[],
[],
[
"ואיה וענה, נראה שכך היה שמו ואיה בוא\"ו, כמו ופסי' ושתי ואף שבד\"ה כתוב איה בלי וא\"ו כבר נודע כי השמות נשתנים לרוב בספרי הקודש, אולם וא\"ו של וענה אין ספק שהיא נוספת: כי אח\"כ נזכר ענה בלי וא\"ו:",
"הוא ענה, לפי שיש שני ענה כמו שכתבנו למעלה, סיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר, להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו, וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו:",
"אשר מצא את הימם, הם הפרדים, וזה האיש מצא בתחלה תחבולה זו להרביע החמורים עם הסוסיות והולידו, כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע, והנה נודע במעשה ההוא ועל כן יתארוהו בו:"
],
[
"ואלה בני ענה דשן ואהליבמה בת ענה, זה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה, כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם, והיה לזה ענה בן אחד יקרא ג\"כ דשן כשם דודו, ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון, ולכך יאמר הכתוב באשת עשו אהליבמה בת ענה בת צבעון להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון:"
],
[
"ואלה בני דישן חמדן ואשבן, הוא דישון הבן החמשי לשעיר כי אין קפידא שיקראנו דישן או דישון רק כשהם בפסוק אחד להבדיל בין שניהם, וכן ויעש חירום את הכירות וכו' ויכל חירם (מלכים א' ז' מ'), והוצרך הכתוב בכאן לקראו דישן שלא יחשב שהוא דישון בן ענה הנזכר בסמוך ליחס לו תולדות כי כן יהיה במשמע:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ואלה המלכים, נכתב זה להגיד כי נתקיימה באדום ברכת יצחק שאמר לו ועל חרבך תחיה, כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם, ובספר הישר סופר בארוכה סבת מלחמתם עם בני שעיר החורי שהיו עיקר יושבי הארץ, ושלהם היתה, ומדוע השמידום אחר שנעשו קרוביהם ע\"י שהתחתנו עמהם, ולמה בחרו להם מלך ולא התנהגו ע\"פ האלופים כמקדם, ומדוע הסכימו להמליך עליהם איש נכרי דוקא, הכל בסדר נכון שבו יותרו כמה ספיקות שיפלו בענין זה, והרוצה לעמוד עליהם יעיין בו:",
"לפני מלך מלך לבני ישראל, מאחר שלא מצאנו בשום מקום שנקרא משה בשם מלך, יראה לפרש הכתוב כפשוטו על שאול המלך הראשון, ומרע\"ה ידע שעתידין ישראל להמליך עליהם מלך, כמו שנרמז בדברים י\"ז י\"ד, ובפירוש כבר אמר ה\"ית לאברהם ומלכים ממך יצאו (לעיל י\"ז ו'), וכן לשרה מלכי עמים ממנה יהיו (שם י\"ז ט\"ז), וליעקב נאמר ומלכים מחלציך יצאו (שם לה י\"א), לכן בבואו להזכיר המלכים שמלכו באדום, ואולי נחשוב שהיתה להם ממלכה גמורה נגד מה שאמר יצחק לעשו ואת אחיך תעבוד, הודיע הכתוב שאין מזה סתירה לנבואה ההיא, כי עדיין אין מלך בישראל שיוכל להכות באדום ולהכניעם אבל כשימליכו ישראל עליהם מלך אז לא יצליח עוד אדום למלוכה, וכן היה כי בדוד כתוב ויהי כל אדום עבדים לדוד (ש\"ב ח' י\"ד):",
"ושם עירו, עיר מולדתו, וכן כלם:"
],
[],
[],
[
"מארץ התמני, מדינה היתה ונקראת כן על שם תימן בנו בכורו של אליפז:"
],
[
"המכה את מדין בשדה מואב, אדום בא על מואב להלחם עמם, וביקש מואב מאת מדין לבא לעזרם, וכבואם שם עזבו את מדין להלחם והמה נמלטו אחד אחד ממערכת המלחמה, ודבר זה סבב את השנאה ביניהם כל הימים:"
],
[],
[
"מרחבות הנהר, זה נהר פרת, וכן כל נהר סתם שבמקרא ובפרט הבא בה\"א הידיעה הוא פרת כי יורה על הנהר הנזכר בתחלת התורה והנהר הרביעי הוא פרת (לעיל ב' י\"ד), ועיר רחובות היא עיר פתור:"
],
[
"בעל חנן בן עכבור, היה ממקום שאול על כן לא הזכיר לו עיר אחרת, ויתכן שהיה חנן מקום, והוא בעל עליו ואחרי כן מלך:"
],
[
"ושם אשתו, נאמר במלך האחרון שם אשתו ולא נאמר כן בשאר המלכים לפי שהיה חמיו עשיר גדול עד שבעבור זה נקרא מי זהב שהיה הזהב בביתו כמים, ומפני שבטח בו המלך ההוא נפסקה מלכותו ולא היה בהם עוד מלך:",
"בת מטרד בת מי זהב, ענינו כמו שפירשנו למעלה על בת ענה בת צבעון, או יהיה מטרד שם אביה ומי זהב שם אמה, או להפך, והנה לא נזכר פה מיתת הדד כי בימי משה עדיין לא מת, כמו שכתוב בספר הישר כי אחר חמש שנים שעברו ישראל את הירדן נלחם עמו אביאנוס מלך בני כתים ויהרגהו, אבל בדברי הימים שנכתב כמה שנים אחרי משה נאמר וימת הדד:"
],
[
"ואלה שמות אלופי עשו, אחר שהזכיר המלכים שמלכו בארץ אדום, הזכיר ג\"כ האלופים שנתמנו למשול על איזה מקומות מיוחדות תחת ממשלת המלכים ההמה, ואין כן האלופים הנזכרים למעלה כי הם היו כלם כאחד שרים על כל הארץ כמנהג במדינות החפשיות (ריפובליקי) ואין מלך אחר זולתם, והאלופים ההם מתו במלחמה ולזה לא נזכרו בד\"ה כלל, ואחריהם מלכו המלכים, והאלופים שזכר הכתוב עתה היו בזמן המלכים כמו פקידים במצות המלך על איזה ערים ולכן נאמר בהם למקומותם:"
]
],
[
[
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו, אחר שסיפר למעלה שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם כלומר בארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אמר עתה שיעקב ישב גר כאבותיו בארץ לא להם ובחר להתגורר בארץ הקדושה, כי בו נתקיים כי גר יהיה זרעך וכו' האמור לאברהם, ולא בעשו:"
],
[
"אלה תלדות יעקב, כל אלה תולדות האמור בתורה פירושו על בני האדם או בני בניו שהם תולדותיו, וכן פירושו כאן, כי כמו שפירש בעשו בניו שנולדו לו בארץ מגורי אביו ואח\"כ בני בניו שנולדו לו בהר שעיר, אף ביעקב כן, למעלה כתוב אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם (לעיל ל\"ה כ\"ב), ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והאיך נולדו, כיצד יוסף בן שבע עשרה שנה וכו', ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו שם מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים, וכל זה הוצרכה התורה להודיע לפי שעל זה הוכיחם מרע\"ה בשבעים נפש ירדו אבותיך וכו' (דברים י' כ\"ב):",
"בן שבע עשרה שנה, להודיע כי כ\"ב שנה נעלם מיעקב אביו שהרי בן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, וז' שני השבע וב' שנים של רעב ואז בא יעקב מצרימה:",
"היה רעה את אחיו בצאן, עם אחיו, והם בני לאה שהיו אחיו שוים לו במעלה, ולא בני השפחות:",
"והוא נער את בני בלהה, בהיותו נער היה מצוי תמיד אצל בני השפחות, הם גדלוהו ולהם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו לא לבני הגבירות, וספר הכתוב בשבחו של יוסף שהיה שפל רוח בעיניו ולא התנהג בשררה עם בני השפחות אלא היה תמיד רגיל אצלם ומכבדם וזה להיותם בעיניו בני נשי אביו ולא בני שפחות, אבל בני לאה לא עשו כן כי לדעתם היה נגד כבודם ללכת עם בני השפחות והיו מבזים אותם:",
"ויבא יוסף את דבתם רעה, שם דבה נגזר מלשון דובב שפתי ישנים (ש\"ה ז' י'), וענינו דבור, ואינו תמיד לרעה אלא פעמים גם לטובה והכלל כל הוצאת דבה הוא על דברי שקר והבאת דבה על דברי אמת, והנה פירוש דבתם רעה כמו דיבורים הרע, וכנוי דבתם שב אל כל האחים לא אל בני השפחות בלבד ולכן בא האתנח תחת מלת אביו, וא\"כ פירוש הכתיב שיוסף היה מביא אל אביו (כלומר מספר לפניו כמו כל הדבר הקשה יביאון אל משה) כל הדברים הרעים שהיו אומרים זה כנגד זה, כדי שיעקב יוכיחם ויחזירם למוטב, ומהמשך הסיפור נבין מה היו אומרים, כי בני לאה היו מזלזלים בבני השפחות ואומרים עליהם דברי גנאי, ובני השפחות היו ג\"כ מדברים רעה על בני לאה בראות עצמם נבזים בעיניהם, ויוסף שהיה רועה את הצאן עם בני לאה, וגם היה רגיל להיות אצל בני השפחות, שמע מפה ומפה את דבריהם הרעים וסיפר את דבתם של כלם אל יעקב, ואמר הכתוב אל אביהם ולא אמר אל אביו, כי לכוונה זו היה יוסף מביא את דבתם, כדי שיעקב להיותו אביהם של כלם וכולן שוין מצד האב, יסיר שנאתם מלבם ויסבב שיאהבו זה את זה:"
],
[
"וישראל אהב את יוסף, אע\"פי שהיה מביא אליו את דבתם רעה, חשב יעקב שלטובתם הוא מתכוין, ולכן לא נמנע מלאהוב אותו:",
"כי בן זקנים הוא לו, נראה שמנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק, ומכוון בזה לשון הכתוב שלא אמר כי בן זקונים היה, לפי שבאמת בנימין היה קטן ממנו, גם יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים, אבל אמר כי בן זקונים הוא לו, שהיה כן בעיניו כי בו בחר מכל בניו לתכלית זה:",
"כתנת פסים, היה מצבעים רבים שכל פס ממנו היה מצבע בפני עצמו ותרגום ככף איש (מ\"א י\"ח מ\"ד), כפסת ידא, ועשה כן יעקב כדי שיובדל במלבושו משאר האחים, וידעו כולם שהוא הבן האהוב לאביו וייראו משלוח יד בו:"
],
[
"ויראו אחיו וכו' וישנאו אותו, לא היו שונאים אותו בעבור היותו מביא דבתם רעה אל אביהם, כי הם לא ידעו דבר מזה, גם לא בעבור כתונת הפסים אשר עליו, כי אין זו סבה לשנוא אותו ומי יעצור אותם לעשות גם הם לעצמם כתונות פסים, אלא סבת שנאתם היתה בעבור כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, וחשבו שיתרון אהבתו זאת יורה שיוסף לבדו יירש את ברכת אברהם ונחלת הארץ ושאר היעודים הטובים, כי בהיותו הבן הבכור לאהובה ועיקר תולדותיו של יעקב, ירצה אביו לעשותו היורש, ושלכן אוהב אותו יותר מכלם, כמו שיצחק היה אוהב את עשו לכוונה זו ובראותם כי בזרע אברהם נדחה ישמעאל ובזרע יצחק נדחה עשו, ייראו פן יגורשו כלם מהסתפח בנחלת ה' ויהיה יוסף לבדו הנבחר, ולכן שנאו אותו, ויותר שהיו מכירים גדולתו בחלומותיו, יותר היו שונאים אותו, עד שלבסוף בקשו להמיתו כדי שלא יהיה היורש, והכתובים מוכיחים על אמתת הפירוש הזה כמו שנזכור להלן:",
"מכל אחיו היה ראוי לומר מכל בניו כי שב אל אביהם שהוא נושא המאמר, אבל זאת היה קשה בעיניהם כי לא די שאהב אותו יותר משאר בניו בני השפחות, אלא גם אהב אותו יותר מכל אחיו בני הגבירות, עם שהיו אחיו שוין לו במעלה, וחשבו שאין זה אלא בעבור הירושה:",
"דברו, לדבר עמו:"
],
[
"ויחלום יוסף חלום, אין ספק שזה היה חלום של נבואה כמו שיורו כל עניניו ותנאיו שנתקיימו בו, ויוסף הרגיש בעצמו שאין זה כאשר החלומות בדרך טבע, אלא נצנצה בו ר\"הק וידע שהחלומות ירמזו על גדולתו, ולכן רצה לספרם לאחיו כדי שיכירו אמתת יתרונו עליהם ויחדלו משנוא אותו:",
"ויגד לאחיו, יתכן שלא הגיד להם תחלה אלא שחלם חלום והיה מתפאר בו שהוא חלום יורה על גדולתו, והם לא היו רוצים לשמוע סיפורו משנאתם אותו, אלא הוסיפו עוד לשנוא אותו על שהיה מתפאר בו אף שלא שמעו עדיין סיפור החלום, וכשהפציר בהם ואמר שמעו נא וכו' וסיפר להם חלומו, אז הוסיפו לשנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, שהם שני דברים, וזה טעם שאמר שני פעמים ויוסיפו עוד שנוא אותו:"
],
[],
[
"והנה, כן דרך הכתוב להקדים מלת והנה בסיפור החלומות, כלומר הנה נראה לי כאילו הדבר כך באמת:",
"מאלמים אלמים, אוגדים אגודות ועומרי התבואה, וזה רמז שתהיה מעלתו על ידי התבואה:",
"קמה אלמתי, נזקפה מעצמה, רמז שיעלה לגדולה מעצמו ולא על פי סיוע אחיו:",
"וגם נצבה, לעמוד על עמדה בזקיפה, וזה אות שיתמיד במלכותו זמן רב כי שמונים שנה מלך על מצרים:",
"והנה תסובנה אלמתיכם, רמז שיקיפו אותו מכל צד ויתנכלו עליו למנוע ממנו מעלתו:",
"ותשתחוין לאלמתי, שלא תועיל השתדלותם, ולבסוף ישתחוו, ואמר לאלומתי ולא אמר לי, כי החלום הראשון הזה יורה למה שקרה לו עם אחיו קודם ההכרה, ואז לא השתחוו אלא לאלומתו כלומר לצורך התבואה שהיתה בידו, לא בעבור היותו יוסף, אבל בחלום השני אמר משתחוים לי, כי הוא ירמוז לפעם השנית שהשתחוו לא אחרי שנודע להם שהוא יוסף:"
],
[
"המלך תמלך עלינו, מכללות החלום הבינו שזה יורה על גדולת יוסף ולכן השיבוהו התחשוב שאנחנו נשימך מלך עלינו או אתה תמשול בנו בחזקה ובעבור כן אתה מתפאר בסיפור חלומך:",
"ויוספו עוד שנא אתו, כי נתחזקה אז מחשבתם שהוא לבדו יירש את הארץ ויעלה לגדולה, והם יהיו כעבדים לו:",
"על חלמתיו ועל דבריו, על תוכן החלום עצמו, וגם על שהיה מספר אותו כמתהלל והפציר בם לשמעו, כמו שאמר למעלה:"
],
[
"ויחלם עוד, החלום הזה ירמוז שעוד יבאו להשתחות לו לאחר שיכירוהו, והשמש רומז לאביו, והירח לביתו או לבלהה שגדלתו כאמו, והככבים לאחיו והנה סיפר אותו תחלה אל אחיו בלבד, והם לא ענו אותו דבר, אולי חששו שהחלומות הולכים אחר הפה, ונתחרטו על שפתרו לו החלום הראשון לטוב לו, לכן לא רצו לפתור החלום השני:"
],
[
"ויספר אל אביו ואל אחיו, כשראה שלא השגיחו לדבריו חזר וספרו לאביו בפניהם, כי ראה בו דברים נוגעים לאביו, כמו שאמרנו שהיה השמש רומז לו, וחשב שאביו להיותו נביא יקיים אמתת חלומותיו בפני אחיו עד שיאמינו בם:",
"ויגער בו אביו, גערה המחוברת עם בי\"ת הוא גערה ממש דרך קלון, ובלא בי\"ת הוא לשון השחתה כמו הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב' ג'), והנה יעקב הבין שאין החלומות האלה דברי הבל, אך בעבור שראה בפני בניו שהיו שונאים אותו על זה, גער בו לשכך חמתם מעליו:",
"מה החלום הזה אשר חלמת, כמו מה אדם ותדעהו (תהלים קמ\"ד ג'), כלומר מה החלום הזה אינו כלום שתגידנו, כי אינם אלא דברים בטלים, או טעם הגערה לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה, אין זה כי אם גובה לב ונערות שיעלו דברים כאלו על לבבך בהקיץ ולכן רעיונך על משכבך סליקו בשינה:",
"הבוא נבוא אני ואמך ואחיך, הנה יעקב הבין פתרון החלום אבל רצה להוכיח שהחלום בטל מכל צדדיו כדי להסיר ממנו שנאת אחיו, ואמר היתכן שאביא אני להשתחוות לך והלא אנכי אביך, או שתבא אמך והלא כבר מתה או שיבואו אחיך והלא הם שונאים אותך:"
],
[
"ויקנאו בו אחיו כבר אמרנו (לעיל כ\"ו י\"ד) שלשון קנאה עם בי\"ת יורה שהמקנא מבין שבעל הכבוד נקי ואינו רוצה להרע לו אלא חפץ להיות כמהו, וכן כאן כשראו אחי יוסף שנכפל החלום ושגם אביהם היה פותר אותו לטובת יוסף עם כי גער בו להרחיק הענין, נפל ספק בלבם שאולי מאת האלהים היא להגדיל את יוסף עליהם, כי הוא יהיה היורש את ברכת אביו, ושלכן אף אחר הגערה היה מתמיד אביו באהבתו אותו, לפיכך התחילו לקנאות בו, כלומר להשתדל גם הם להיות כמוהו אהובים לאביהם ויורשי הטובות ההמה בלי שחשבו עתה לעשות עמו רעה, אלא שעם כל זה קרה לאחר זמן שנהפך לבבם, כמו שקרוב כל אדם ליפול שנית במחשבות הרעות שעלו פעם אחת על לבו אם לא ישתמר מאד מהן, ולכן כשבא לידם והיו אז רחוקים מאביהן, עברה עליהם שנית רוח שנאה ועשו מה שעשו, וראיה למה שאמרתי שעתה שבו משנאתם, כי הלא ראובן ביקש אח\"כ להצילו אף כי מתחלה היה גם הוא בכלל השונאים אותו, ורחוק להאמין שנשתנה אז לבבו פתאום ובלי סבה לאהוב את יוסף תחת כי עד הנה שנאו, אלא כולם חדלו עתה משנוא אותו ורק קנאו בו, אבל שאר האחים חזרו אח\"כ לשנאתם הראשונה, ורק ראובן עמד במחשבתו ולא שב שנית לשנוא אותו:",
"ואביו שמר את הדבר, בלבו, כי הבין שלא מקרה הוא:"
],
[
"וילכו אחיו, לא היה הדבר סמוך אל החלומות, רק הכתוב מספר סוף השנאה ומה שגרמה:"
],
[
"הלא אחיך רעים בשכם, במקום סכנה שהרגו אנשי המקום, וכפי המסופר בספר הישר התמהמהו ביום ההוא ועבר עת האסף המקנה ולא באו, ויעקב נתיירא פן יקומו עליהם אנשי שכם להלחם בם, ולזה שלח אליהם את יוסף:",
"הנני, אעשה כדבריך ונזדרז למצות אביו אע\"פי שהיה יודע שאחיו שונאים אותו:"
],
[
"והשבני דבר, והשיב לי, ולא תתעכב אצלם לרעות עמהם אלא תחזור מיד:",
"מעמק חברון, והלא חברון בהר שנאמר ויעלו בנגב ויבוא עד חברון (במדבר י\"ג כ\"ב), אלא עמק היה אצל חברון לרגלי ההר, ויעקב היה שוכן בעמק ומשם שלח את יוסף:",
"ויבא שכמה, ולא מצאם, וילך יוסף בשדה אשר אצל שכם לראות אנה פנו אחיו ויתעה בדרך במדבר ולא ידע אנה ילך, כך הוא בספר הישר, והכתוב קיצר בספור:"
],
[
"וימצאהו איש, אמרו חז\"ל שזה היה מלאך גבריאל שנדמה אליו כאיש אחד מעוברי דרך:",
"והנה תעה, להגיד חשיבותו של יוסף נכתב זה, שלא רצה לחזור אל אביו כשלא מצאם בשכם, אלא בקשם עד שמנאם כדי להשיב דבר לאביו:"
],
[
"את אחי אנכי מבקש, כי היו בני יעקב ניכרים בכל המקומות ההמה, ועוברי דרכים היו מכירים בם לפי שהיו רגילים לרעות שם, גם היו מכירים את יוסף שהוא אחיהם, לפיכך אמר לו סתם את אחי:",
"איפה הם רעים, אם תדע, כי אולי ראית אותם הולכים בשדה אחר:"
],
[
"נסעו מזה, מהמקום הזה, ואין לך לבקשם כאן, אבל לא ידעתי בבירור היכן הם עתה רק ממה ששמעתי מפי עצמן, כי היו אומרים זה לזה נלכה דותינה מזה אשפוט שהלכו לשם:",
"דתינה, לדותן, והוא שם מקום:"
],
[
"ויראו אתו מרחוק, והכירוהו מאופן הליכתו או מכתונת הפסים אשר עליו:",
"ויתנכלו אתו, נתמלאו נכליות עליו, שלא רצו להמיתו בגלוי אלא בקשו נכלים להמיתו באופן שלא יודע כי הם הרוצחים וזהו ההבדל שבין שורש נכל לשורש ערם, כי הערמה היא תחבולה נסתרת שלא ירגיש אותה אפילו האיש הנרמה, וההתנכלות היא תחבולה להסתיר מעשה הרע מעיני אחרים זולת המעוול, ולזה בא ויתנכלו בהתפעל:",
"אתו, כמו עליו או אליו:"
],
[
"ויאמרו איש אל אחיו, יב\"ע תרגם ויאמר שמעון אל לוי, ויתכן שאמר כן לפי שהיו מחולפים בדעתם מה יעשו בו, קצתם אמרו להרגו מיד, וקצתם להשליכו באחת הבורות, ראובן חשב להצילו, ויהודה למכור אותו:"
],
[
"ונשלכהו, אפשר שהוא כמו או נשליכהו, כמו שאמרנו למעלה כי קצתם אמרו נהרגהו וקצתם נשליכהו:",
"ואמרנו חיה רעה אכלתהו, אבל במעשה לא אמרו בפירוש אל אביהם שחיה רעה אכלתהו, והטעם כי עתה נועצו יחד לומר כן, אבל אח\"כ שינו את עצתם בחשבם שאולי לא יאמין להם אביהם, ועשו תתבולת הכתונת מגוללת בדם, כדי שיעקב מעצמו יאמר חיה רעה אכלתהו:",
"ונראה מה יהיו חלמתיו, דרך לעג, נראה אחרי מותו אם יתגדל עלינו כמו שרצה להוכיח בחלומותיו:"
],
[
"ויצלהו מידם, שלא נהרג, והוא כלל, ואח\"כ פרט ופירש היאך עשה להצילו ויאמר לא נכנו וכו':",
"לא נכנו נפש, לא נכנו מכת נפש להוציא נפשו וירצה בו לא נכנו כלל לא בידים ולא ע\"י גרמא, כמו שאמר אליהם אח\"כ הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד (לקמן מ\"ב כ\"ב), כי בתחלה בקש לדבר על לבם שיתרצו כלם להצילו ולא יגעו בו, וכשראה שלא שמעו לו אז אמר להם השליכו אותו וכו', ולכן חלקם הכתוב לשני מאמרים:"
],
[
"אל תשפכו דם, הראה עצמו כאילו מסכים עמהם לקחת נקמתם ממנו, וזה כדי שישמעו לעצתו, אבל אמר להם, אין ראוי לכם לשפוך דם בידכם, כי הדבר אסור, אלא עשו באופן שימות מעצמו ולא אמר אל תשפכו דמו כדי שלא יבינו שמאהבתו את יוסף ידבר ככה, אלא בדרך כלל אמר, דבר רע הוא לשפוך דם בידים:",
"השליכו אתו, ובזה תעשה נסיון אם יש ממש בחלומותיו, כי אם השם בחר בו מכלנו, יעשה עמו נס ויצילהו משם, ואם לאו ימות מעצמו שם:",
"אל הבור הזה אשר במדבר, לפי שהיו שם בורות הרבה כמו שכתוב למעלה ונשליכהו באחת הבורות ואפשר שבקצתם היה מים, לכן דקדק ראובן לומר אל הבור הזה שהוא ריק ואין בו מים, והיתה כוונתו כדי שלא ימות מיד, וטעמו לאמור הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת ממנו, והוא במדבר ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר עליו, וימות מאליו:",
"ויד אל תשלחו בו, כלומר בדרך הזה תשיגו מבוקשכם שימות בלי שתשלחו יד בו שהוא פועל מגונה מאד:",
"למען הציל אתו מידם, הכתוב מעיד על ראובן כי להצילו נתכוון כמו שמוכיח סופו, והיתה כוונתו לבא אח\"כ מצד אחר ולהעלותו משם להביאו אל אביו, אמר אני הבכור וגדול שבכולם, לא יתלה הסרחון אלא בי, ותיבת למען שב על ויאמר שבראש הפסוק, ושעורו ויאמר אליהם ראובן (למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו) אל תשפכו וכו':"
],
[
"כאשר בא יוסף, כי לא הגיע אצלם עד אחר שכלו לדבר זה עם זה את האמור למעלה:",
"את כתנתו את כתנת הפסים, כתונת סתם הוא החלוק שעל העור לקבל הזיעה ונעשה מפשתן, והמלבוש שלובשין עליו לכבוד ונעשה מצבעים שונים גם לפעמים ממשי הוא הנקרא כתונת פסים, והנה היו ליוסף ב' כתונת א' דבק לעור ואחת העליונה החשובה, וזאת הפשיטוהו ולא האחרת, והוצרך הכתוב לפרש שהיתה עליו אותה כתונת הפסים שעשה לו אביו, בעבור שהוא אומר לפנינו וישלחו את כתונת הפסים:"
],
[
"וישלכו אתו הברה, באותו בור שרמז להם ראובן, והנה אין ספק שיוסף בכה וצעק הרבה בעת ההיא ובצר לו התחנן אליהם שיחמלו עליו ויפדו את נפשו מרדת שחת, וכן כתוב להלן בפירוש אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו (לקמן מ\"ב כ\"א), אלא שהכתוב יקצר כאן:",
"והבור רק אין בו מים, לתוספת ביאור, כמו כי מת אתה ולא תחיה (מ\"ב כ' א'), והודיענו הכתוב שהיה רק, שאם היו בו מים לא היו משליכים אותו שם, כי היו ממיתין אותו בידים, וכבר שמעו לעצת ראובן שאמר להם ויד אל תשלחו בו:"
],
[
"וישבו לאכל לחם, התשעה אחים, כי ראובן לא היה עמהם במכירתו, ולא היה זה סמוך אל הבור אלא התרחקו קצת מן המקום ההוא כדי לפנות מחשבותם מן המעשה הרע שעשו, ושלא לשמוע צעקתו:",
"ארחת ישמעאלים, שיירת ערביים, ולפי שהשיירות אינם הולכים תמיד בדרך המלך במקום יישוב רק במדברות אין שם דרך אלא ארחות לעבור מקצה המדבר ועד קצהו, נקראו הן עצמן על לשון הארחות:",
"נכאת, כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת, וכן ויראם את כל בית נכתה (מלכים ב' כ י\"ג), מרקחת בשמיו, והנה נכאת הוא שם כלל לכל מיני בשמים, ואח\"ז פרט איזה מיני בשמים הוליכו, דהיינו צרי ולוט:",
"וצרי, הוא שרף הנוטף מעצי הקטף, ונקרא בלסם:",
"ולוט, מין נטע וריחו ערב ונקרא לוטוס:"
],
[
"מה בצע, מה תועלת יש לנו בהריגתו, כי אם נניחהו בבור בודאי ימות והרי כאילו אנחנו הרגנוהו בידינו, וזו אכזריות גדולה להיותו אחינו:",
"וכסינו את דמו, כי אין זה דומה להריגת אחד מאויבנו במלחמה, שנוכל להתפאר אח\"כ במה שעשינו, אלא צריכים אנו להעלים את מיתתו מפני צער אבינו:"
],
[
"לכו ונמכרנו לישמעאלים, כי תחת שכל חפצו היה להתגדל עלינו כאדון, עתה נתנהג בו כאשר ינהג האדם עם עבדו ואם מה' יצא הדבר שיצלח הנער לגדולה, רוח והצלה יעמוד לו באשר ילך, ואנחנו לא נחטא בהריגתו, כי סוף סוף הוא אחינו בשרנו, והנה בימים ההם לא היה דבר זר כ\"כ למכור נער אחד לעבד, כי כך היה המנהג בין הסוחרים:",
"וישמעו אחיו, קבלו ממנו:"
],
[
"ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו, בתחלה אמר ישמעאלים, ואח\"כ מדינים, וחזר ואמר וימכרו את יוסף לישמעאלים, ובסוף הפרשה אמר מדינים, וחז\"ל אמרו שנמכר פעמים רבות, וכפי המסופר בס' הישר כך היה הדבר, טרם בא אליהם ארחת ישמעלים עברו אנשים מדינים ללכת גלעדה ושמעו את קול יוסף מן הבור וימשכו ויעלו אותו, ובעברם על אחיו ראו האחים את יוסף ביד המדינים, ורצו להלחם עמהם ולקחת את אחיהם מידם בחזקה, באמרם שהוא עבדם ומרד בם, והמדינים פחדו מגבורתם, והתרצו לקנותו מהם בעשרים כסף, וכאשר הלכו משם התנחמו על מקחם מיראתם אולי גנוב הוא מארץ העברים ביד בעלי זרוע ההם, עודם מדברים והנה אורחת הישמעאלים ההולכת מגלעד למצרים באה נגדם, וימכרו לישמעאלים את יוסף בעשרים הכסף אשר נתנו בו לאחיו, והישמעאלים הורידוהו מצרימה למכרו שם, המה הקריבו לבא מצרימה ויפגעו בם ארבעה אנשים מבני מדן בן אברהם, וימכרו להם את יוסף בחמשת שקלים, והישמעאלים באו מצרימה לדרכם וגם המדנים שבו מצרימה ביום ההוא וילכו אל פוטיפר למכור לו את העבד הטוב אשר בידם, ופוטיפר בראותו את תארו ומראהו, אמר לא עבד ולא בן עבד הוא זה, ארבע מאות כסף אתן לכם כאשר אמרתם, אם תביאו אלי את מוכרו אליכם להגיד לי את דברו אולי גנוב הוא, וילכו המדנים ויביאו לו את הישמעאלים אשר מכרוהו אליהם, ויגידו לו לאמר עבד הוא ואנחנו מכרנוהו, וישמע פוטיפר את דברי הישמעאלים ויתן את הכסף אל המדנים, עכ\"ל ספר הישר, והנך רואה שעל פי סיפורו יותרו כל הספקות הנופלות בפרשה, והכל בא על נכון:",
"בעשרים כסף, להגיד שלא מכרוהו לחמדת הממון, כי העבד היה שוה יותר ממאה, ובני יעקב עשירים היו, אלא כל חפצם היה להרחיק מהם את יוסף כי היה כקוץ בעיניהם ולתכלית זה מכרוהו והסתפקו במחיר גרוע כזה:",
"ויביאו את יוסף מצרימה, הישמעאלים הביאוהו עד סמוך למצרים כמו שאמרנו לעיל, ושם מכרוהו למדנים ועל פי הקורות האלה נעשתה הכוונה העליונה שיבא יוסף למצרים כי כבר נגזר על בני יעקב לרדת שמה בגלות שנאמר כי גר יהיה זרעך וכו', ועבדום וכו', ולכן גזר שימכר שם יוסף טרם יבאו שמה כדי לתת להם שארית בארץ, והדבר מפורש בקבלה שנאמר שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף (תהלים ק\"ה) ומלת לפניהם מודיע הענין שאמרנו:"
],
[
"וישב ראובן אל הבור, ובמכירתו לא היה שם, כי מיד שהשליכוהו אל הבור התרחק מהם, כדי שלא ירגישו בבואו אח\"כ אל הבור להעלות משם את יוסף, והנה אילמלא נתעכב ראובן איזה זמן טרם לכתו אל הבור בודאי היה מגיע שם קודם שימכרוהו, אבל מלשון הכתוב שאמר וישב, נראה שהוצרך ראובן ללכת אורחות עקלקלות ולהתרחק מאד מן המקום ההוא פן ירגישו אחיו כוונתו, ונתאחר מפני אריכות הדרך, ולכן כששב אל הבור כבר נמכר:"
],
[
"הילד אינני, או נגנב משם, או אתם הרגתם אותו:",
"ואני אנה אני בא, אבה אברח מצערו של אבא והנה אין ספק שהודיעוהו אמתת הדבר שמכרוהו, אבל לא נתקררה דעתו של ראובן שהיה בדעתו להשיבו אל אביו:"
],
[],
[
"וישלחו את כתנת הפסים ויביאו, ע\"י שליח והוא אמר בשמם זאת מצאנו ואח\"כ באו הם עצמם לנחמו וכל זה להתנכר בענין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע שנאתם אותו:"
],
[
"כתנת בני, היא זו:",
"חיה רעה אכלתהו, שאילו הרגוהו לסטים היו נוטלים הכתונת ועוזבים את נבלת גופו:"
],
[
"שק, השק הוא לבוש או חגור של צמר עבה וקשה ילבש אותו האדם על בשרו בעת הצער והאבל:",
"ימים רבים, כ\"ב שנה:"
],
[
"וכל בנתיו, לא היה לו רק בת אחת והיא דינה בת לאה, ואמר בנותיו לכלול גם כלותיו שנקראו ג\"כ בנות דרך חבה, וכי אמרה נעמי לכלותיה, שבנה בנותי (רות א' י\"א):",
"וימאן להתנחם, כי חשב עצמו אשם בדבר, בעבור ששלח את בנו לשכם:",
"כי ארד, אלא ארד, ויהיה כאילו כתוב ויאמר לא אנחם כי אם ארד:",
"אל בני, מלת אל כפשוטו, כדרך שאמר דוד על הילד אשר מת לו, אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי (ש\"ב י\"ב כ\"ג):",
"שאלה, אל הקבר, כלומר באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי:",
"ויבך אתו אביו, לפי פשוטו הוא יעקב, והוא כלל שאחר הפרט:"
],
[
"והמדנים, הם בני מדן שזכרנו למעלה אשר קנו אותו מיד הישמעאלים, והם מכרוהו לפוטיפר בערבות הישמעאלים, וסמך סיפור זה כאן, לפי שאמר ויבך אותו אביו, כאילו כבר מת יוסף, אבל אינו כן באמת כי המדנים מכרו אותו וכו':",
"אל מצרים, כמו במצרים:",
"סריס פרעה, ענינו שר וממונה, ולפי שרוב משרתי מלכי מצרים ובבל ופרס ומדי מסורסים היו, לכן נקראו כלם בשם סריסים, אע\"פי שאינם כן, כמו פוטיפר שהיה לו אשה:",
"שר הטבחים, ממונה על הריגת בני אדם מחוייבי מיתה, ולכן היה בית הסהר בביתו, וכן בדניאל כתוב לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלא לחכימי בבל (דניאל ב' י\"ד), ופוטיפר היה ג\"כ ממונה לשמירת המלך, כי המנהג מלפנים בארצות ההם שהאנשים השומרים ראש המלך היו ג\"כ ממונים על הריגת בני אדם מחוייבי מיתה:"
]
],
[
[
"ויהי בעת ההוא, כמשמעו אחר מכירת יוסף, ואע\"פי שבמשך כמו כ\"ב שנים היו כל קורות יהודה וער ואונן ושלה ותמר, ולידת פרץ ושני בניו חצרון וחמול אין בזה זרות כלל, והדבר אפשרי כפי הטבע כי דרך הכתוב על חצאי שנים פעם למנותם כשנה תמימה ופעם לא ימנם כלל, כמ\"ש רש\"י ז\"ל (במלכים א' כ\"ב נ\"א), ולכן מ\"ש הכתוב יוסף בן שבע עשרה שנה היה, אפשר שהיה אז בן שש עשרה ואיזה חדשים, גם ויוסף בן שלשים שנה דלקמן, אפשר שהיו לו עוד איזה חדשים נוסף על שלשים שנה, וכן מ\"ש הכתוב כי זה שנתים הרעב יתכן שעברו עוד איזה חדשים אחר הב' שנים, ומ\"ש ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, אינו חמש דוקא, אלא יותר מארבע, ועל פי זה הכ\"ב שנים שבין מכירת יוסף לביאת יעקב מצרימה יכולים להיות יותר מכ\"ד וחצי, והנה אפשר שבת שוע ילדה שלשת בניה לשבעה חדשים, גם קרוב להאמין שהיה שלה בעל קומה, ותמר לגודל חשקה להתחתן בבית יהודה חשבה שהוא ראוי להנשא אע\"פי שהיה בן עשר שנים בקירוב, וזהו כי ראתה כי גדל שלה, לפי דעתה, ועוד אפשר שחצרון וחמול נולדו תאומים, או שנולדו משתי נשים בזמן אחד, גם אינו כ\"כ רחוק שנולדו לשבעה חדשים, ועל פי כל הדברים האלה היה פרץ קרוב לבן י\"ב שנים כשהוליד, ואין זה פלא בימים ההם ובמקומות החמים, ובפרט בזרע יעקב הנודעים בכחם וברבוי תולדותם:",
"וירד יהודה, נראה כי מחברון לעדולם הוא ירידה, והדרש ידוע:",
"ויט עד איש עדלמי, נטה אהלו עם צאנו עד שהלך לעדולם ונתחבר בברית אהבה עם זה האיש:"
],
[
"בת איש כנעני, לא מזרע כנען, כי בני יעקב היו נזהרים מבנות כנען, אלא איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו, ובעבור שהיו יושבי ארץ כנען בעת ההיא מפורסמים בסחורה הושאל שם כנעני על כל תגר, והנה הכתוב לא זכר דבר מנשי בני יעקב, ובאר רק אשת יהודה וכלתו, להודיענו יחוס השלשלת הקדושה שממנה יצאה מלכות בית דוד ומשיח צדקנו שיבא ב\"ב, וסיפר איך תמר היתה זקוקה ליבם, ונתגלגל הדבר שבא יהודה אליה, ואף שחשבה לזונה הנה באמת היתה מוטלת עליו או על בנו מצות היבום כאשר נפרש, והולידה ב' בנים צדיקים ע\"י מצות היבום, ומהם יצא הזרע המבורך מלכות בית דוד שתתכונן ב\"ב:",
"ושמו שוע, יתכן שעל שמו נקראת גם בתו בת שוע, ולא היה לה שם אחר, לכן יזכרה הכתוב תמיד בשם בת שוע, כדרך בת שבע, בת נדיב:"
],
[],
[],
[
"והיה בכזיב בלדתה אתו, יראה שהיה המנהג ביניהם, או שהסכים יהודה ואשתו בדבר, שהאב יקרא שם לבן הראשון והאם לשני, והאב לשלישי וכן תמיד, ולזה בלידת ער כתוב ויקרא את שמו שאביו קראו כך, ובאונן כתוב ותקרא, שאמו קראתו כן, ובשלה היה מוטל הדבר על יהודה לקרוא לו שם, אלא שהוצרכה אמו לשום לו שם בעבור כי אין האיש בביתו והיה בכזיב:"
],
[
"ושמה תמר, בת עילם בן שם היתה שילד אותה בזקנותו:"
],
[
"רע בעיני ה', כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, והנה הזכיר הכתוב כי בחטאם מתו להודיע שלא היה בעונש יהודה על מכירת יוסף, כי ההצלה עמדה על המכירה, ולא היה בבית האבות שכול זולתי אלה השנים שהיו רעים בעיני השם, כי זרע צדיקים יבורך, ועל כן היה יעקב מתאבל על בנו ימים רבים וימאן להתנחם כי היה הדבר בעיניו עונש גדול לו מלבד אהבתו אותו:"
],
[
"ויבם אותה, פועל יבם הונח על לקיחת אשת אחיו שמת בלא בנים לאשה, וגם קודם נתינת התורה היתה מצות יבום נוהגת, אבל לא היה החוב מוטל על אחי המת בלבד אלא על כל קרובי המשפחה, ואבותינו הקדמונים היו יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח והוא ראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת, והיה מנהגם שהאח או האב או אחד מהקרובים יקח לו את אשת המת לאשה, וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים רצה הק\"בה להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניה איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הרגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, והנה נחשב לאכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם וקוראים אותו חלוץ הנעל, ולכן אף אחר נתינת התורה חכמי ישראל מדעתם הענין הנכבד הזה נהגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה באותם שלא יהיה בהם איסור השאר וקראו אותו גאולה, וזהו ענין בועז:",
"והקם זרע לאחיך, לא שהבן יקרא על שם המת, כי הלא גם במצות יבום נאמר יקום על שם אחיו המת (דברים כ\"ה ו') ואין היבם מצווה לקרוא לבנו כשם אחיו המת, וכן בבועז נאמר להקים שם המת על נחלתו (רות ד' י'), וקראו אותו עובד, לא מחלון, אלא כפי טעם מצות יבום הנודע אצלם היו יודעים כפי האמת שהזרע יהיה לאחיו המת ולא לאונן, וכמו שאמר באונן עצמו וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע:"
],
[
"אם בא, כאשר בא:",
"ושחת ארצה, זרעו:"
],
[],
[
"שבי אלמנה, המתיני באלמנות, כלומר שלא תסיר בגדי אבל מעליה כמנהג האלמנות החפצות להנשא לאיש זר, אלא תתמיד באבלות עד יגדל בנו השלישי:",
"בית אביך, כמו בבית אביך:",
"כי אמר, ידע יהודה שאין על תמר אשם כלל ושבניו מתו בחטאתם, ולכן הבין ששלה ראוי ליבם אותה, אבל לא רצה אביו שייבם אותה ועודנו נער פן יחטא בה כאחיו אשר מתו בנעוריהם, וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו אז יתננה לו לאשה, וכאשר המתינה תמר ימים רבים וראתה כי גדל שלה לעיניה, והוא עודנו נער לאביו כי אין לו עשר שנים והיה ממתין לו עוד אז מהרה תמר ברוב תאוה להוליד מזרע הקדש ועשתה המעשה הזה:"
],
[
"ויעל על גזזי צאנו, מקרא קצר, וענינו ויעל לעמוד על גוזזי צאנו, ודרך הכתוב לומר כן על האדון המשגיח על פועליו או על הממונה עליהם, כמו ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים (רות ב' ה'):"
],
[
"עלה תמנתה, ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה (שופטים י\"ד א'), לפי שהיתה יושבת בשיפוע ההר עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן:"
],
[
"ותכס, פועל יוצא, וטעמו ותכס ראשה:",
"ותתעלף, ענין העטוף והכסוי, וכסתה פניה שלא יכירנה יהודה:",
"בפתח עינים, יראה שפירושו בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם, אולם אחר שמצאנו בספר יהושע (ט\"ו ל\"ד) עיר אחת בנחלת יהודה סמוכה לעדולם ושמה עינם, יתכן שהיא הנזכרת כאן בשם עינים, ושם נפלה היו\"ד כנהוג לפעמים, ותמר ישבה בפתח העיר הזאת, כי ידעה שיהודה יבא דרך שם, והראיה כי לקמן שאמר היא בעינים, ולא אמר שישבה בפתח הוצרך הכתוב להוסיף מלות על הדרך, א\"כ עינים הוא שם מקום:",
"כי ראתה כי גדל שלה, לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים, וידעה שראוי לו ליבמה אם לא ירצה שבנו ייבמה, אבל יראה פן לא יחפוץ יהודה לקחתה אם תתודע לו, מאחר שגרשה מביתו, ולכן כסתה פניה, והנה לא הפקירה עצמה לכל אדם, אלא ליהודה לבדו נתכוונה:"
],
[
"ויחשבה לזונה, לפי שיושבת בפרשת דרכים ופניה מכוסים:"
],
[
"ויט אליה אל הדרך, מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בה:",
"הבה נא, לא נאסר ליהודה המעשה ההוא לפי שבני נח מותרים במופקרת:"
],
[
"אם תתן ערבון, אז אתרצה:"
],
[
"חותמך, טבעת שאתה חותם בה, ושורש חתם ענינו סגירה, ולפי שהחותם סוגר הספר נקרא כן, וכן המשלים בדבר נקרא חותם כאילו הוא סוגר הדבר כדרך שאמרו במשנה הפותח והחותם בתורה, וכתיבת העדים תקרא חתימה, לפי שהעדים הם השלמת השטר וסגירתו:",
"ופתילך, צניפך, והם סודרים קטנים יעטפו בהם הראש ויפרשו אותם הנכבדים על המגבעות אשר על ראשם, וזה המנהג עודנו היום בארצות המזרח:",
"ומטך אשר בידך, לסימן גדולה, ונתן לה שלשה כלים הללו לפי שמזומנים לתת כי אינם מלבוש:"
],
[],
[],
[
"את אנשי מקמה, גם מכאן ראיה כי עינים הוא שם מקום:",
"הקדשה, מקודשת ומזומנת לזנות לכל באיה, והוא הפך מלשון קדושה, שהוא הפרשה למעלה ולתפארת:",
"הוא בעינים, הרגילה לשבת במקום הנקרא עינים על הדרך:",
"לא היתה בזה, לא ראינו מעולם במקום הזה:"
],
[],
[
"תקח לה, תעכב לעצמה הערבון שבידה:",
"פן נהיה לבוז, אם תבקשנה עוד יתפרסם הדבר, ויהיה לך לגנאי לחזר אחר הקדשות, ולי לחרפה שהשפלתי עצמי עם הקדשה ההיא, וא\"כ שנינו נהיה לבוז, ומלשון זה שמענו שלא היה יהודה רגיל במעשים כאלה, ורק היתה נסבה מאת האלהים להוליד ממנו בדרך זה שני תאומים צדיקים ראשי משפחת בית דוד ומשיח צדקנו:",
"הנה שלחתי הגדי הזה, עשיתי מה שהבטחתי לה ומה עלי לעשות עוד:"
],
[
"כמשלש חדשים, כמו שלשה חדשים בקירוב, ואז התחילו רואיה להרגיש בהריונה:",
"זנתה תמר כלתך, כי להיותה שומרת יבם בשכב איש אותה יאמר שזנתה:",
"וגם הנה הרה, אין אנו יודעים אם הפקירה עצמה לכל או לאדם אחד בלבד, אבל זאת ידענו שהיא הרה, ומזה נשפוט שזנתה:",
"ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לא בעבור היותה בת כהן, כי בת כהן שומרת יבם שזינתה אינה במיתה כלל, אבל יתכן שהיה מנהגם כנהוג היום בקצת ארצות שאשה אשר תזנה תחת אישה מוסרים אותה לבעלה והוא דן אותה למיתה או לחיים כרצונו, והנה היתה תמר מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם, ולכן באו לפני יהודה שידון אותה, והוא דן אותה לשרפה לפי שפגמה בכבוד משפחתו:"
],
[
"היא מוצאת, להשרף:",
"והיא שלחה אל חמיה, וקודם שהוצאת כבר שלחה, ולא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה אם מעצמו יודה יודה, ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו:",
"ותאמר הכר נא, משפט הלשון כן הוא בכמה מקומות לכפול לשון האמירה במאמר ארוך, ובאמת הכל מאמר אחד ששמה בפי השליח אשר שלחה אליו בסתר בעוד שהוציאוה להשרף, והעלימה את קלונו גם מן השליח וסתמה את דבריה לאיש אשר אלה לו, ואע\"פי שבאמת אין שום קלון וחרפה בדבר מאחר שמוטל החוב על יהודה לייבמה, הנה עכ\"פ יתבייש יהודה כי הוא חשבה לזונה ולא ידע כי כלתו היא, וכדי בזיון לאדם כמוהו לבא על אשת זנונים:"
],
[
"צדקה ממני, צדקה במעשיה יותר ממני, כי היא הצדקת ואני החוטא אליה שלא נתתיה לשלה בני, והנה לא נשרפה תמר לפי שכל ענשה היה בעבור שפגמה בכבוד יהודה לזנות תחתיו כמו שביארנו, וכשנודע הדבר שממנו נתעברה, שוב אין גנאי למשפחת יהודה, והוא בעצמו מדרך ענוה הודה על הדבר, וחלק לה כבוד לפני העם שחשבוה לזונה באמרו צדקה ממני:",
"כי על כן לא נתתיה, כי על כן עשתה זאת לפי שלא נתתיה לשלה בני, ולכן צדקה ממני:",
"ולא יסף עוד לדעתה, אחרי שקיים זרע לשני בניו שמתו, לא רצה להיות עמה עוד, אע\"פי שהיא ברצונו, כי איננה אסורה עליו, והיתה אשתו כמשפט היבמים:"
],
[
"ויהי בעת לדתה, סמוך לזמן לדתה וזמן מועט קודם לכן, כלומר כשבאו לה חבלי לידה הכירו שתאומים בבטנה, ולהלן שאמר ויהי בלדתה הוא על רגע הלידה ממש:"
],
[
"ויתן יד, הוציא האחד ידו לחוץ, ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה, וזה היה זרח, אבל לא נזכר שמו עתה כי עדיין לא קראו לו שם:",
"ותקח המילדת, את היד, ואין נכון לפרש ששב על השני, כאילו אמר ותקח המילדת שני ותקשרהו על ידו, כי מה חידוש יש בלקיחת השני שיזכירהו הכתוב בפירוש, הנה כשקשרה השני בידוע שלקחתו, אבל בלקיחת היד יש חידוש שתפסה מהר ביד טרם ישיב ידו אחור:",
"שניי חוט צבוע בצבע השני, והוא הגוון האדום שקורין כרמ\"ז:"
],
[
"ויהי כמשיב ידו, בעת שהשיב ידו:",
"מה פרצת, כאדם הפורץ גדר ויוצא ממנו, כן אתה פרצת גדרך כי היה לאחיך לצאת תחלה:",
"עליך פרץ, אינו מחובר עם מה פרצת, כי הטעם יפריד ביניהם אלא הוא מאמר אחר, ופירושו, יש עליך משפט זה הפרץ אם מת אחיד בדחקך עליו לצאת אתה תחלה:"
],
[
"זרח, בשביל השני שהוא אדום, ומראה האדמימות דומה לאור הזורח:"
]
],
[
[
"ויוסף הורד מצרימה, בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתוב למעלה, ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד, וזה הודיענו הכתוב באמרו, ויוסף הורד שאם היה אחרי כן היה אומר ויורד יוסף:",
"מיד הישמעאלים אשר הורידהו שמה, כבר אמרנו למעלה שפוטיפר לא קנהו מאת הישמעאלים, רק הם ערבים היו בעד המדנים, ועל זה אמר כאן מיד הישמעאלים שפירושו כמו על יד, שעל ידם קנהו פוטיפר, ומכוון הלשון אשר הורידוהו שמה, ולא אמר אשר מכרוהו לו, כי באמת המדנים מכרוהו לו, רק הישמעאלים הורידו אותו לשם:"
],
[
"ויהי איש מצליח, משיג מבוקשו מבלי שהשכיל עליו, אלא בהשגחה אלהית כל אשר תחת ידו פרץ לרוב, וזהו ההבדל שבין משכיל למצליח ולכוונה זו הקדים הכתוב לומר ויהי ה' את יוסף, כי השגחת ה' בו היתה סבת הצלחתו:",
"ויהי בבית אדוניו המצרי, היה עבד כשאר העבדים שבבית אדוניו בלי מעלה ויתרון עליהם:"
],
[
"וירא, ענינו וכאשר ראה אדוניו כי ה' אתו, וסיפר הכתוב שהשגיח פוטיפר על מעשי יוסף כמנהג האדון להשגיח על עבדו החדש אשר קנה לו, וראה בו דבר מפליא מאד כי כל מה שהיה עושה הן בעבודתו שצריך בם כח גדול או אמון יד או שקידה רבה וכדומה, הן בפועלים שצריך בם שכל טוב ובינה יתרה, בכל זה היה מצליח בכל עת ובדרך יוצא מן הטבע, בלי שישים לבו עליהם עד ששפט המצרי הזה בלבו שהצלחה כזאת אינה כ\"א מתת אלהים, ולכן וימצא יוסף חן וכו':"
],
[
"וישרת אתו, העלה אותו ממדרגת העבד הנבזה, ושמהו משרת לעצמו, כלומר לא היה טורח עוד במלאכה כשאר העבדים, אלא היה משרת את אדוניו יוצא ונכנס עמו, מאכילו ומשקהו ומלבישו וכיוצא:",
"ויפקדהו על ביתו, ועוד טובה אחרת עשה עמו ששמהו פקיד על ביתו, שוטר ומצוה לשאר עבדי הבית להשגיח על מעשיהם:",
"וכל יש לו נתן בידו, וגם נתן תחת רשותו כל נכסיו ועשרו, ועשהו שומר אוצרותיו וכספו:"
],
[
"ויהי מאז הפקיד וכו' ויברך, פועל הברכה מחובר אל פועל הפקידה בזמן ובסבה, מיד כאשר הפקידו על ביתו, ומאותו הזמן והלאה, היה שנוי מורגש וניכר בברכת ביתו עד שידע פוטיפר שבגלל יוסף היה לו הדבר הזה, והנה בתחלה כשהפקידו על ביתו, היה פוטיפר פוקד על דרכיו ולוקח ממנו חשבון מכל דבר, אך בראותו אח\"ז הברכה הבאה לו פתאום בגללו, אז עזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה וכו', כלומר שהאמינהו בכל דבר מאז ואילך בלי לקיחת ממנו חשבון כלל, והיא הכוונה בפסוק ויעזוב וכו':"
],
[
"ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם, לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו, עד שעה שרואה את מאכלו על השלחן ואוכלו, ולפי שעיקר צרכי האדם הוא הלחם אשר הוא אוכל, כינה הכתוב צרכיו בזה אבל יכלול גם כל שאר צרכיו, כגון משכבו מלבושיו וכדומה, ואין ספק שבכלל צרכיו אלה גם אשתו, כמו שאמר יוסף להלן כי אם אותך באשר את אשתו, ואפשר ג\"כ לפרש שזכר בפרטות הלחם, כי כל ממון פוטיפר היה ביד יוסף זולת הלחם, והטעם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם:",
"ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, הוא כמו הקדמה לפרשה שלאחריו, כי בעבור היותו טוב ראי, לכן ותשא אשת אדוניו וכו':"
],
[
"ויהי אחר הדברים האלה ותשא, סיפר הכתוב כי אחרי שהגדיל פוטיפר את יוסף, התחילה אשתו לעיין בו, כי עד הנה לא עלה על לבה לשום עיניה עליו להיותו עובד בין שאר העבדים, ועתה גבר החשק בלבה יום יום עד שתבעה אותו לדבר עבירה:"
],
[
"וימאן, הנסיון הזה גדול כ\"כ עד שהוא כמעט מן הנמנע להנצל ממנו, לולי שצלחה רוח אלהים על יוסף ונתנה בו כח להתגבר על יצרו, כי הנה הוא היה בחור בן י\"ח שנים בקירוב, והילדות והשחרות הבל, והיא גברתו ומחלה פניו למלאות תאותה, ולא פעם אחת בלבד אלא ימים רבים התחננה לפניו על כך, שנאמר ויהי כדברה אל יוסף יום יום ואחז\"ל שהיו י\"ב חודש, והוא עמד בנסיונו והיה ממאן תמיד אע\"פי שע\"י הפצרתו היה מסתכן, וכמו שהעלילה עליו לבסוף אצל אדוניו, ובחר מות מחיים ושם נפשו בכפו שלא יחטא לאלהים, אין זה כי אם מעשה איש אלהים שנחה עליו רוח הטובה, והתבונן שלא אמר הכתוב ולא אבה יוסף לשמוע אליה, אלא וימאן, ויש הפרש גדול בין הלשונות הללו, כי כל הממאן חפץ בדבר ואין לבו ממאסו אלא שאינו רוצה בו מפני טעם אחר, אבל לא אבה הוא שאינו תפץ בדבר וממאסו, כמו שיש להוכיח כן מכל הכתובים, והנה יוסף לא היה מואס באשת אדוניו להיותה כעורה ורעה בעיניו, כי אז היה הכתוב אומר ולא אבה יוסף, אלא נשאה חן בעיניו, ואע\"פי כן מאן לעשות כרצונה כי היה פחד אלהים לנגד עיניו, והיה צדיק מושל ביראת ה':",
"הן אדני, התחיל לדבר על לבה כדי שתחדל ממבוקשה, ואמר כמה טובות עשה עמי אדוני שנתן בידי כל אשר יש לו וכו':"
],
[
"איננו גדול, הנה הוא גדלני כ\"כ עד שכל אנשי הבית הם תחת ידי, ולא מנע ממני שום דבר מכל נכסיו רק אותך בבחינת היותך אשתו השוכבת בחיקו:",
"ואיך אעשה, ואיך אשלם לו רעה תחת טובה כאיש נבל ורע לב:",
"וחטאתי לאלהים, ואף אם תאמרי שהאדון לא ידע דבר מזה ולא יוכל לענשני, עכ\"ז אחטא לאלהים היודע הנסתרות והוא יעניש אותי על שבגדתי באדוני:"
],
[
"ויהי כדברה, לא קבלה דבריו, כי מימיה לא הורגלה לחשוב על תיקון המדות וכשרון המעשים, וחשבה כי אין ספק שלבסוף יפול ברשתה אם תוסיף לחלות פניו יום יום:",
"לשכב אצלה, בסמוך, היא בבגדה והוא בבגדו, כי לא מצאנו לשון אצלה על המשגל, ואף בזאת לא שמע אליה:",
"להיות עמה, נזהר היה אפילו להתייחד עמה, עד שאירע מעשה שנשאר יחידי בעל כרחו לעשות מלאכת צרכי הבית כדרכו:"
],
[
"ויהי כהיום הזה, כאשר הגיע בין הימים יום מיוחד שלא נותר איש בבית, ומדרש אגדה שהלכו לראות נילוס נהר מצרים שעלה על כל גדותיו:",
"לעשות מלאכתו, מלאכת צרכי הבית או הממון המוטל עליו כי היה פקיד על הכל:"
],
[
"ויעזב בגדו בידה, לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידו בכחו הגדול ממנה והסיר אותו מעליו, כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף:",
"וינס, מן החדר פן יגבר עליו היצר:"
],
[
"ויהי בראותה, פחדה פן יגלה קלונה לבני העיר או לאדוניו, כי עד הנה לא היתה חושדת אותו שיגלה הדבר אבל עתה שיצא החוצה בלי בגד ובבהלה גדולה חשבה שיתעורר אדוניו לשאול ממנו מה זאת, והוא יספר לו הכל להתנצל עצמו, לכך הערימה להקדימו בדברי עלילות, כאילו הוא הפשיט בגדו לשכב עמה ובראותו כי הרימה קולה נבהל לברוח:"
],
[
"ותקרא לאנשי ביתה, קראה בקול גדול שיבאו לעזרתה עד שנשמע קולה בחוצות ובאו רבים לראות מה נהיה, ומתוך כך באו גם אנשי ביתה, כי קודם לכן כתוב ואין איש מאנשי הבית שם בבית:",
"ראו הביא לנו, ראו מה עשה לי בעלי, הביא לנו וכו', ולא הזכירה שם בעלה כי כבר ידוע מי הביאו:",
"איש עברי, מבני עבר בן שלח, ונקראו כל ההולכים בדרכי האבות הקדושים על שמו לפי שהוא קרא בשם ה' כמו שאמרנו (לעיל י' כ\"א), אבל אשת פוטיפר קראו כן דרך בזוי, כלומר איש עברי אשר לא מעמנו הוא ושנוא לנו, כי תועבה היא לנו אפילו לאכל לחם עמהם והנה נשמע מזה שיוסף הגיד לה כי הוא עברי ולא רצה שיחזיקוהו ככנעני:",
"לצחק בנו, אמרה בלשון רבים לכלול גם שכנותיה, כדי שיחרה אף השכנים ביוסף ויתחברו אליה לנקום את נקמתה:"
],
[
"ויעזב בגדו אצלי, ולא אמרה בידי, כמו שהיה באמת, כי בזה יבינו ששקר בפיה, כי למה תקח בגדו בידה אם לא שהיא החזיקה בו:"
],
[],
[
"בא אלי, שיעורו בא אלי לצחק בי העבד העברי אשר הובאת לנו ומלות העבד העברי אשר הבאת לנו הם כמו מאמר מסוגר:"
],
[],
[
"עשה לי עבדך, דרך בזיון, העבד הנבזה הזה אשר לך, לא הפקיד והממונה על הבית, ולא אמרה עבדי, לאמר שלא חשב אותה לגברת:",
"ויחר אפו, אין ספק שפוטיפר שאל את יוסף איך קרה הדבר והוא הגיד לו כפי האמת אף שהכתוב יקצר בזה, ובשמעו את דברי שניהם לא ידע למי יאמין, כי עד הנה הכיר את יוסף לאיש אמונים ונאמן ביתו, גם אין מן הבגד שמצא אצל אשתו להוכחה גמורה שהאמת אתה, ולכן אע\"פי שבתחלה כששמע דברי אשתו חרה אפו, מ\"מ לא הרג את יוסף מיד, כמו שהיה ראוי לעשות אם האמין לה, אלא נתנו בבית הסהר להיות שם כל ימי חייו פן יהיה הוא לבוז בעבור מה שספרה אשתו בפומבי, וכדי שיראו אנשי העיר שהוא חס על כבוד אשתו:"
],
[
"מקום אשר אסירי המלך אסורים, הוא כמו הקדמה לפרשה שלאחריה, כי זה היה סבה שיכנסו עמו המשקה והאופה, אסירי המלך הם עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסירים בעם ינתנו ביד השופטים בבית סהר אחר, ויוסף הובא שם לפי שהיה בית הסהר הזה בבית פוטיפר כמו שכתוב לקמן, והכל סבה מאת ה':",
"ויהי שם בבית הסהר, כלל שאחרי הפרט:"
],
[
"ויהי ה' את יוסף אף שהיה כלוא במשמר בצרה ויגון, ורגליו לנחושתים הוגשו, כמ\"ש ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים ק\"ה), עכ\"ז השגחת ה' עמדה לו בצרתו, ורוחו הטובה לא נטשתהו, אלא הפליא ה' חסדו עמו ונתן חנו בעיני שר בית הסהר:"
],
[
"ויתן שר בית הסהר, שר בית הסהר אינו פוטיפר, כי הוא היה שר הטבחים וסריס המלך, אבל זה היה פקיד על האסורים, ועם היותו בטבעו איש אכזרי, כי כן יאות לאומנותו שישגיח תמיד על אנשים רעים וחטאים עכ\"ז מצא יוסף חן בעיניו עד שנתן ברשותו כל שאר האסורים:",
"ואת כל אשר וכו' הוא היה עושה, שלא היו עושים דבר אלא על פיו כאילו הוא היה עושה:"
],
[
"אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו, בא מיעוט אחר מיעוט לחזק הענין שלא היה משגיח כלל אחר מעשיו, ועליו יסמוך בלי לשאלו על מה עשית ככה, בידעו כי באמונה הוא עושה:",
"באשר ה' אתו, בשביל שה' אתו ונתן חנו בעיני שר בית הסהר, לפיכך לא היה רואה את כל מאומה בידו:"
]
],
[
[
"חטאו, חטא מוסר המלוכה כמו שאמר הכתוב לאדוניהם למלך מצרים, וסופר בספר הישר כי זה נמצאו זבובים ביין שהביא לפני המלך וזה נמצא נסר בלחם המלך:",
"והאפה, את פת המלך, כי אין לשון אפייה אלא בפת:"
],
[
"על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים, למעלה קראם משקה ואופה סתם, וכאן קראם סריסים ושרים, ואם הם אותם שזכר למעלה היה די לומר ויקצוף פרעה עליהם, אבל יראה שהיו למלך משקים ואופים הרבה, ועל כל המשקים היה ממונה סריס אחד להשגיח על מעשיהם, יקרא שר המשקים וכן על האופים, וכשקרה שמשקה ואופה אחד חטאו למלך חרה אפו על שני השרים הממונים עליהם, כי עליהם מוטל החוב להשגיח על הנקיות במאכלי המלך, ונתן אותם במשמר:"
],
[
"במשמר וכו' אל בית הסהר, זכר משמר וגם בית הסהר, ולהלן קראו לפעמים בית סתם ולפעמים בור, ואם נעיין בהבדל הזה נמצא שבכל מקום שהזכיר משקה ואופה אמר שהיו בבית הסהר, וכשהזכיר שר המשקים ושר האופים אמר שהיו במשמר וכן אמר בפירוש שר המשקים להלן ויתן אותי במשמר (לקמן מ\"א י'), לכן יראה לי לפרש שהיה בבית פוטיפר בנין מיוחד לאסירי המלך בנוי קצתו תחת הקרקע וקצתו ממעל לארץ, והיה נחלק לשני חלקים, המדור העליון שהיה למעלה מן הקרקע נקרא משמר והיה בו אורה, והתחתון החשוך נקרא בית הסהר, והנה הבנין בכללו יתכן לקרותו בית בבחינת היותו בנוי כשאר הבתים, וגם בור בבחינת היותו חפור בארץ, והשדים האלה לגודל מעלתם הובאו במשמר, אבל המשקה והאופה אשר תחת ידיהם הובאו בבית הסוהר לפי שהם היו החוטאים, ומ\"ש כאן ויתן אותם מוסב על ארבעתן, כלומר על שני השרים ועל המשקה והאופה:"
],
[
"ויפקד, ענין מנוי וגזברות:",
"שר הטבחים, לפי שכל האסורים הבאים שמה היו תחת השגחת פוטיפר, לכן הוא מינה את יוסף לשרת אותם, וזה אינו דומה לממשלת שר בית הסהר שאמר למעלה ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסורים, כי גם שר בית הסהר היה תחת יד פוטיפר אלא ששר בית הסהר להקל מעליו טורח שמירת האסורים נתן את כלם ביד יוסף, ויוסף היה כמו אדון עליהם, אבל פוטיפר שמהו עתה לעבד תחת שני השרים האלה כדי לשרתם, ועשה זה להכביד את עלו שלא יתפאר בעבור שמצא חן בעיני שר בית הסהר ויחשוב לצאת משם לאחר זמן:",
"את יוסף אתם, להיות אתם:",
"ויהיו ימים במשמר, שנה שלימה כדכתיב ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ\"ה כ\"ט), ולפי זה היה אז יוסף בן כ\"ח שנה כי שנתים אח\"כ חלם פרעה חלום ונקרא יוסף למלוכה ואז היה בן שלשים שנה, והנה היה ראוי עתה יוסף לצאת משם, אלא שנתארך פורענותו עוד שתי שנים, לפי שבטח בעזרת שר המשקים כמו שנזכור בסמוך:"
],
[
"ויחלמו חלום שניהם, יראה לפרשו חלום של שניהם, ויהיה ויחלמו מוסב על השרים הנזכרים למעלה, וכנוי שניהם מוסב על המשקה והאופה האמורים למטה בפסוק, כי מאמר איש חלומו בלילה אחד איש כפתרון חלומו, הוא כמו מאמר מסוגר להידיע שלא חלמו שניהם חלום אחד בלבד אלא כל אחד חלם חלום לעצמו, וא\"כ שני חלומות היו, אבל שני השרים חלמו כל אחד מהם חלום שהיה ראוי שיחלמו המשקה והאופה, לפי שהיה מעין מלאכתם ומעשיהם, שר המשקים סחט הענבים כמעשה משקה, ושר האופים היה נושא סלים על ראשו כמנהג האופה, ואפשר לומר עוד שגם המשקה והאופה חלמו אותם החלומות שחלמו השרים, אבל בתרגומי הלכתי בעקבות המפרשים שפירשו ויחלמו שניהם חלום, כי סוף סוף כוונת הכתוב היא רק להודיע חכמת יוסף וקורותיו:"
],
[
"זועפים, מתרעשים כמו ויעמד הים מזעפו (יונה א' ט\"ו), והכונה שראה בפניהם העדר מנוחת הלב כי היה זר בעיניהם שיחלמו כלם בלילה אחד חלומות דומים זה לזה ממש:"
],
[
"וישאל את סריסי פרעה, בשביל שהפקיד אותם אדוניו בידו כאמרו ויפקד שר הטבחים וכו', לכן שאל אותם, כי לולי זה לא היה ראוי ליוסף לחקור על מחשבותיהם:"
],
[
"חלום חלמנו, ולא אמרו חלומות חלמנו, ויראה שבזה טעו, כי חשבו שבהיות החלומות דומים זה לזה יהיה גם פתרון אחד לשניהם, ויוסף בחכמתו הראה להם ההפך שזה פתרונו לטובה, וזה לרעה, והפך מזה קרה לפרעה, שהיו החרטומים סבורים שהחלומות נבדלים זה מזה, ושני פתרונים להם כמ\"ש ואין פותר אותם (לקמן מ\"א ח'), בלשון רבים, ויוסף הראה להם שחלום פרעה אחד הוא:",
"ופתר אין אתו, כמו ואין פותר אותו, וזה להיותנו במשמר, שאם היינו חוץ מכאן היינו מבקשים פתרון החרטומי מצרים:",
"הלא לאלהים פתרנים, טעות הוא בידכם לחשוב שישלם פתרון החלומות במלאכה וחכמה, דעו כי לאלהים פתרונים, ולא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות, אם לא בהיות רוח אלהים נוססה בו, ולכן ספרו נא לי, אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לכם:"
],
[],
[
"שרגים, סעיפים:",
"והיא כפרחת עלתה נצה, מיד שפרחה עלתה נצה, להורות כי ממהר האלהים לעשות הדבר ובזה הכיר יוסף שלשת השריגים שלשת ימים הם, ולא חדשים או שנים:",
"הבשילו, בשול הפירות כמו בשול הבשר, כי כמו שאין ראוי לאכול הבשר קודם שנתבשל, כן אין ראוי לאכול הפירות קודם שנתבשלו:",
"אשכלתיה ענבים, הגרגרים יקראו ענבים, והזמורה הקטנה שמחוברים בה הרבה ענבים יקרא אשכול, אבל זמורה הוא שם הסעיף הארוך שבו יכולים להיות אשכולות הרבה:"
],
[
"ואשחט, לחצתי ודחקתי אותם בידים:",
"אל כוס, באופן שיזוב היין אל תוך כוס פרעה:"
],
[
"שלשת ימים הם, סימן הם שלשת ימים, ורוח הקדש היה מיישיר את יוסף במה שפתר, כי ה' אתו:"
],
[
"ישא פרעה את ראשך, ל' חשבון, כשיפקוד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה ימנה אותך עמהם, ובכוונה אמר יוסף בזה הלשון כמו שאמר לשר האופים ישא פרעה את ראשך מעליך, להורותם כי לאלהים פתרונים, שאף שחלומותיהם שוים בפרטיהם, זה נפתר לטובה וזה לרעה:",
"כנך, מקום מושבך שהיית נכון בו מתחלה:",
"כמשפט, ענין החק והמנהג:"
],
[
"כי אם זכרתני וכו' והזכרתני אל פרעה, פועל זכר בקל ענינו על שמירת הדבר בלב, והפכו השכחה, אבל בהפעיל יורה על הזכירה בפה שע\"י הדבור יעורר זכרון הדבר בלב השומע, והוא מזכיר הדבר לאחרים, וכן כאן אמר יוסף לשר המשקים אם תקבע בלבך זכרוני באוכן שלא תשכחני כאשר ייטב לך, ואם תרצה לעשות עמדי חסד, אז אני מבקש ממך שתזכירני בפה אל פרעה, ועי\"ז תוציאני מן הבית הזה:",
"אתך, כאילו אני עמך:",
"כאשר ייטב לך, שאז בודאי תשכח כל הצרות הראשונות אשר עברו עליך, אבל אותי זכור ואל תשכח:",
"ועשית נא עמדי חסד, לא רצה יוסף לאמור לו זכר נא מה שעבדתיך באמונה שנה תמימה בבית הזה והייתי בכל עת מוכן לשרתך בכל מה שתבקש, א\"כ ראוי לך ג\"כ לשלם טובה תחת טובה, אלא מרוב ענותו בקש ממנו בתורת חסד שייטיב עמו בזה להזכיר אותו אל פרעה:",
"והזכרתני אל פרעה, שתספר לו כל קורותי, כי אין בי עון, וראוי למלך שיצילני מיד עושקי, והנה טעה כאן יוסף לשום מבטחו בשר המשקים, כי אחרי שכל קורותיו היו בהשגחה האלהית להיטיבו באחריתו, היה לו לבטוח בה' שיצילהו משם כשירצה בלי סיוע ב\"ו, ולכן נענש להתעכב שם עוד שנתים ימים, כדי שיצא אח\"כ נקי מן העון הזה ויבין חטאתו אשר חטא, וכן היה, שהוא בעצמו הודה אח\"כ ואמר לאחיו לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים (לקמן מ\"ה ז'), והדבר הזה גילה לנו המשורר באמרו עד עת דברו אמרת ה' צרפתהו (תהלים ק\"ה), כי ע\"י העונש הזה צרפהו השם כצרף כסף, על אשר שם בשר זרועו, והאריך לו שתי שנים עד עת בא דברו של יוסף לפני המלך, שהזכירו שר המשקים:"
],
[
"כי גנב גנבתי, ואם תאמר שלא יוכל המלך להוציאני מכאן להיותי עבד פוטיפר או מפני החטא שחטאתי לו, דע כי לא עבד אנכי ולא בן עבד אנכי, אלא ממשפחת בני חורין ורק גונבתי מארצי, ולא אמר לו נמכרתי, כי התחלת צרותיו לא היתה המכירה אלא הגנבה, שהרי המדינים היו הראשונים שגנבו אותו מן הבור והם סבבו שאחיו ימכרו אותו אליהם כמו שכתבנו למעלה, והוא מרוב חסידותו לא תלה החסרון באחיו שהרעו עמו להשליכו אל הבור, אלא במדינים שגנבוהו משם, כי לדעתו היה יותר טוב למות בבור ההוא מלסבול כמה צרות שסבל עד הנה, ולכן אמר שהגנבה ההיא היתה סבת כל צרותיו:",
"מארץ העברים, טעמו מארץ חברון אשר גרו שם אברהם יצחק ויעקב המפורסמים בשם עברים על שם עבר בן שלח, כמ\"ש ויגד לאברהם העברי, וכל בניהם יחזיקו את שמם כן, שצא יתערבו בעמי הארצות הכנענים:",
"וגם פה לא עשיתי מאומה, וגם בבית פוטיפר לא עשיתי רעה גדולה או קטנה כי נקי אנכי ממה שחשדוני ולחנם שמו אותי בבור הזה, לכן כפי הדין יוכל המלך להוציאני מכאן אם תזכירני לפניו:"
],
[
"וירא שר האפים כי טוב פתר, ראה בלבו להשמעת אזניו הפתרון כי טוב ויפה הוא, ומסכים עם פרטי החלום בכל חלקיו, והטעם לומר כן כי היה האיש מבזה את יוסף וחושב בו שלא ידע לפתור חלומו, ועתה שראה כי פתר לחבירו כהוגן נתעורר גם הוא לספר לו את חלומו, ובחשבו ששני החלומות פתרון דומה להם ושוה לטובה התחיל אף אני בחלומי, כלומר גם אני כמקרה שר המשקים כן קרני שראיתי חלום דומה לחלומו, וידעתי שתפתרהו לטובה כמהו:",
"סלי חרי, סלי לחם נקי ויפה הראוי לשלחן המלך, ויהיה חרי תואר לפת נקייה, אם שנגזר מלשון לובן כמו ולא עתה פניו יחורו (ישעיה כ\"ט כ\"ב) בעבור היות הלחם נקי ולבן, או שהוא מלשון חררה, כלשון המשנה פתין גריצין וחורי (ביצה פ\"ב מ\"ו) ואמר בירושלמי רבנין שמעין לה מן הדא והנה שלשה סלי חרי על ראשי, שהוא מין פת, אבל למפרשים סלים מנוקבים מלשון חור יש כאן זריות הרבה, א' לא בא הסמיכות של סלי על נכון, והיה ראוי לומר סלים, ב' מלבד שחסרה המ\"ם במלת חרי כי הראוי בו חורים, הנה צריך לפרש חורים שהוא שם כמו מנוקבים שהוא פועל, גם מה צורך להודיענו איך היו עשויים הסלים, וזולת זה ידוע ששם סל הונח על המיוחד לפת, כמו ששם טנא הוא לפירות, ושם דוד לתאנים (ירמיה כ\"ד), והכלי הראוי לפירות וגם לעופות יקרא כלוב, א\"כ כשאמר סל כבר ידוע שהוא המיוחד ללחם, גם למה יהיו ג' סלים אם לא זכר שהיה לחם כ\"א בסל העליון, לכן יותר נכון לפרש שהיה לחם חורי בכלם לצורך סעודה ונוסף עליהם היה בסל העליון גם מכל מעשה אופה, פת כסנין וגלוסקאות וכדומה, שהוא לקינוח סעודה כמ\"ש מכל מאכל פרעה:"
],
[],
[],
[
"ישא פרעה את ראשך מעליך, ישאנו ממש ממקומו, וטעמו יסירנו בסייף או ירימנו על עץ:"
],
[
"יום הלדת את פרעה, יום שנולד בו פרעה, והיה עושה משתה בכל שנה באותו יום:",
"וישא את ראש, מנאם עם שאר עבדיו, שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו, וזכר את אלו בתוכם, וכשהשגיח על חטאם לדון אותם, שר המשקים יצא זכאי ושר האופים נתחייב מיתה:"
],
[
"על משקהו, על התמנותו להיות משקהו, והוא שם המקרה אבל אשר היית משקהו דלעיל הוא שם תואר, ככל שאר שם משקה שבפרשה:"
],
[],
[
"ולא זכר וכו' וישכחהו, למן היום אשר יצא מבית האסורים לא נתן עוד אל לבו לזכור את יוסף, ואין זו שכחה טבעית שהרי בכל יום ויום היה שמח בלבו על שנפדה ממות וחזר למשקהו, ואיך לא יזכור שיוסף ניבא לו את כל הטובות ההמה טרם תבאנה, אלא להיותו כפוי טובה ושונאה את העברים לא רצה להעלות את זכרון יוסף לפניו, וזה גרם לו שנמחה הרושם ההוא מנפשו וישכחהו מכל וכל עד עת בא דברו, שחלם פרעה חלום, אבל כשהזכירו לפני פרעה, רצה להתנצל ולהראות עצמו כאילו היה זוכרו תמיד אלא שירא להזכיר חטאיו לפני המלך ולכך אמר את חטאי אני מזכיר היום, ולא אמר אני זוכר כאשר אפרש שם:"
]
],
[
[
"מקץ שנתים ימים, לאחר שתי שנים מיציאת שר המשקים מבית הסהר, וי\"ב שנים לשבת יוסף שם:",
"ופרעה חלם, היה חולם:",
"על היאור, סמוך ליאור, ושם יאור ענינו כמו נהר, ושניהם לשון אורה, וכן הגשם יקרח אור, שנאמר יפיץ ענן אורו (איוב ל\"ז י\"א), והטעם לפי שסבת הגשמים הוא השמש המעלה נשיאים מן הנהרות ומכל קצוי ארץ:"
],
[
"והנה מן היאר עלת, דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו, ובעבור כי ארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו להם השובע והרעב, ראה אותן עולות מן היאור, והפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקציר, כמו שאמר אשר אין חריש וקציר (לקמן מ\"ה ו'), וראה פרעה כי היאור לא יעלה רק מעט ואין חריש וחשר יזרעו מעט במקומות הלחים, יבא קדים רוח ה' וישרוף אותם, כאשר ראה אותם שדופות קדים:",
"יפות מראה, סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו ואין עין בריה צרה בחברתה:",
"ובריאת, שמנות ובעלות בשר:",
"באחו, במקום שגדל שם דשא וחציר לבהמה:"
],
[
"ותעמדנה אצל הפרות, בצדן וקרוב להן, והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב:",
"שפת, צדי הנהר יקראו כן לפי שדומים לשפתים שבפה:"
],
[
"ותאכלנה, סימן שיאכלו שני הרעב את שני השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל וכו', והיה האוכל לפקדון וכו', כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבאנה אל קרב הרעות:",
"וייקץ פרעה, אבל לא הבין שזה חלום, כי מיד תקפתו שינה ולכן היה סבור שראה ממש, אבל לבסוף כשהקיץ הבין שזה חלום:"
],
[
"בקנה אחד, זהו סימן לשובע, שקנה אחד יוליד שבלים הרבה:",
"בריאות, מלאות:"
],
[
"ושדופת קדים, הוא לקות הזרע מרוח קדים שנכנס בשבלים עד שלא נשלם בישולם:"
],
[
"והנה חלום, עתה הרגיש שהוא חלום, והבין ג\"כ שהכל היה חלום אחד, כי היה נראה לו בחלומו השני שהיה באותו המעמד בעצמו של חלומו הראשון:"
],
[
"ותפעם רוחו, היתה רוחו מבוהלת ובלתי מיושבת וביקש לדעת פתרון החלום:",
"חרטמי, מלשון ויצר אותו בחרט (שמות ל\"ב ד'), והמ\"ם נוסף, והוא הכלי אשר בו עושים רשמים בגוף קשה, והושאל השם הזה גם אל הרושם, והדבר ידוע שטרם נתפשטה בעולם מלאכת הכתיבה באותיות, היו רושמים כל הענינים והרעיונים ע\"י ציורים הנקראים גירוגליפיצי, והיתה הכתיבה ההיא מצויה אצל כהני וחכמי מצרים ולכן יקרא חרטום האיש המבין התמונות והחריטים ההם, ויודע להשתמש בהם ולפתרם כראוי, והחרטומים האלה היו המכשפים ופותרי החלומות במצרים:",
"את חלומו ואין פותר אותם, אמר חלומו לשון יחיד לפי שפרעה הבין כי שניהם חלום אחד הם, אבל החרטומים חשבו שהם שני חלומות, ולכן לא יכלו לפתור אותם לפרעה, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם:"
],
[
"את פרעה לפני פרעה:",
"את חטאי אני מזכיר היום, מוכרח אני היום להזכיר בפה את חטאי שהם תמיד שמורים בלבי, וזה טעם שאמר מזכיר ולא אמר אני זוכר, כאילו חטאתו נגדו תמיד אלא שהיה ירא עד הנה להזכירה לפני פרעה כי הוא נגד המוסר, ועתה הוכרח לעשותו לטובת המלך, וכבר כתבנו למעלה (מ' י\"ד) ההפרש שבין זכר להזכיר, והנה כחש שר המשקים בזה להסיר מעליו חרפת היותו כפוי טובה נגד יוסף שהיטיב עמו, אבל באמת הוא שכח את חטאיו ואת יוסף, כמו שמעיד הפסוק למעלה ולא זכר שר המשקים וכו', שבא בקל להורות שלא זכרו בלב:"
],
[
"פרעה קצף, כל מלכי מצרים קרויים פרעה, והוא כמו המלך קצף, וכן שם אבימלך לפלשתים, ומלכי צדק או אדוני צדק לירושלים, ואגג לעמלק:",
"קצף על עבדיו, כוונת שר המקשים בדבריו אלה היה להגדיל חכמת יוסף, שאע\"פי שהיו שר המקשים ושר האופים דומים בכל עניניהם וקורותם וחלומותיהם עכ\"ז יוסף בחכמתו פתר זה לחיים וזה למות, ולכן התחיל ואמר פרעה קצף על עבדיו, כלומר קצף על שנינו ביחד וא\"א שידע הנער מי משלנו הנקי ומי הפושע:",
"אתי ואת שר האפים, כמו שהחטא היה שוה, כך העונש היה שוה כי שנינו באנו אל מקום אחד, וא\"כ היה ראוי שיהיה גם אחרית שנינו שוה:"
],
[
"ונחלמה חלום, כי היו החלומות מתדמים כ\"כ זה לזה עד שהיו כחלום אחד, ולכן לא היה ראוי שיתחלפו בפתרונם:",
"בלילה אחד, גם אין לומר שידע הנער דרכי הפתרון מצד הככבים, כי אם יהיו בעת החלום במצב אחד יהיה פתרונו כך, ואם במצב אחר יתחלף הפתרון, שהרי חלמנו בלילה אחד וגם מצד הזמן היה ראוי שפתרון אחד יהיה לשניהם:",
"איש כפתרון חלמו חלמנו, כלומר אין הבדל בין חלום לחלום אלא שכל אחד חלם כפי אומנותו, הוא במעשה אופה ואני במשקה, אבל תוכן החלום היה אחד, עד כי פותר אחר בלתי מבין וחכם כמהו היה פותר שניהם בשוה אם למות ואם לחיים:"
],
[
"את חלמתינו, בלשון רבים שעכ\"ז הבין הנער כי שני חלומות הם, ונבדלים כ\"כ עד שזה פתרונו לטובה וזה לרעה:",
"איש כחלמו פתר, ואע\"פי שלא פתר אותם בשוה, היה פתרון כל אחד מהם מסכים מאד עם כל פרטי החלום:"
],
[
"השיב, מי שבידו להשיב, והוא פרעה הנזכר למעלה, וכן ואותו תלה, פרעה בצווי:"
],
[
"ויריצהו, שלוחי פרעה:",
"ויגלח, יוסף את עצמו, או חסר המגלח ושיעורו ויגלח אותו המגלח:",
"ויחלף שמלתיו, מפני כבוד המלכות:"
],
[
"חלום חלמתי, כמדומה לי שהוא רק חלום אחד, ולא מצאתי מי שיפתר כלו על ענין אחד, אלא כלם רוצים לחלקו לשנים:",
"תשמע חלום לפתר אתו, לשון הבנה, תאזין ותבין חלום לתת לו פתרון הגון:"
],
[
"בלעדי, אין החכמה משלי, אלא אלהים יתן המענה בפי לשלום פרעה:"
],
[
"בחלמי הנני עמד, נדמה לי בחלום כאילו אני עומד:"
],
[
"ויפת תאר, ולמעלה אמר מראה, וכן במשך הסיפור יש איזה שנויים, גם יוסף בהזכירו ענין החלום שינה בקצת פרטים, והכלל כי בהשנות הדברים יוסיף האדם או יגרע או ישנה ואינו שומר אלא שיהיה הענין אחד:"
],
[
"לא ראיתי כהנה, זה לא היה ראוי לאמרו למעלה, כי שם סיפר רק ראיית החלום כמו שהיה, וכאן הוסיף בו פרעה מה שחשב בלבו כשראה הדברים ההם:"
],
[],
[
"ולא נודע כי באו אל קרבנה, כך אמר פרעה עכשיו ליוסף, עתה אני זכור כי בשעת החלום נדמה לי כאילו לא באו אל קרבנה, אבל למעלה בסיפור החלום לא היה ראוי לכתוב זאת:"
],
[],
[
"צנמות, יבשות:"
],
[
"ואין מגיד לי, הפתרון, כי ראה שכלם חשבו שהם שני חלומות ופתרו אותם על שני דברים, והוא הכיר ששניהם היו חלום אחד, כאמרו בחלק השני מהחלום וארא בחלומי:"
],
[
"חלום פרעה אחד הוא, אע\"פי שיוסף לא שמע דברי החרטומים ואיך היו סוברים שהחלומות שנים ולא אחד, הנה ברוח הקדש שהיה בו ידע טעותם, ובתחלת דבריו החליט ואמר חלום פרעה אחד הוא, לא כמו שאמרתם כי הם שנים, אלא הדין עם המלך שהוא רק חלום אחד, ועל זה כשתומם פרעה אח\"כ, והבין שרוח אלהים דבר בו, כי מי יגיד לו מה שדברו בארמון המלך שלא בפניו:",
"את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה, אין החלום הזה מיוחד למלך לבדו ונוגע אליו בפרט, אלא הוא רומז לדבר גדול שיבא לכל המדינה, גם אינו כשאר החלומות שיורו על דבר טבעי שיתחדש, אלא על דבר נפלא ישלח השם למדינה זו שלא נשמע כמהו מיום הוסדה ועד עתה, ולכן טרם תבאנה האותות ההמה רצה האל לגלות את אזן פרעה בחלום, כדי שלהיותו מלך יוכל לתקן ולהמעיט את הרע הנרמז בו, וגם על זה התפלא פרעה לבסוף, כי איך יזיד נער ועבד לפתור את חלומו בשם האלהים, וינבא רעות על מלכותו ולא יירא מן המלך שיענישהו אם לא יתאמתו דבריו, אין זה אלא שרוח ה' נוססה בו ודבריו אמת:"
],
[
"שבע שנים הנה, סימן הם לשבע שנים, וגם בזה הראה חכמתו כי הבחין בין חלומות השרים שהיו לשלשת ימים לחלום פרעה שהיה לשבע שנים:",
"חלום אחד הוא, לפי נגינות התיבות כי חלום בטכחא ואחד במרכא, לא יהיה אחד תואר אל חלום, רק חלום נושא, ואחד נשוא, וענינו חלום פרעה אחד הוא בפתרונו כמ\"ש למעלה, והיה ראוי לומר החלום אחד הוא:"
],
[
"יהיו שבע שני רעב, בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חידוש גדול כי היא כגן ה', הזכיר תחלה פתרון הרעות, כי הוא החידוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמיו הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה, ואילו הזכיר תחלה שנות השבע היו החרטומים מלגלגים עליו באמרם כי זה הנהוג במדינה ההיא ולא יעצרו כח לשמוע תכלית דבריו, וזה טעם ותחלינה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף, כי לא נודע דברו רק בשנות הרעב:"
],
[
"הראה את פרעה, בשבע שנים הטובות נאמר הגיד לפרעה לפי שהיה סמוך, ובשבע שני הרעב נאמר הראה את פרעה לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק, וידוע שיפעל האור אל חוש הראות בריחוק רב יותר ממה שיפעל הברת הקול אל חוש השמע:"
],
[
"הנה, אחרי שפתר החלום בכלל באמרו שהפרות והשבלים ירמזו לשנים, בא עתה לבאר פרטיו, והתחיל לומר מה שאמרתי שהאלהים הראה את פרעה, הוא כי שבע שנים באות וכו':",
"שבע גדול, שיעורו אשר בהם יהיה שבע גדול:",
"בכל ארץ מצרים, אבל ברעב לא הזכיר ארץ מצרים, כי גם בארצות אחרות אשר סביבותיה יהיה רעב, ויצטרכו לרדת שמה לשבור בר, אבל השבע לא יהיה כ\"א בארץ מצרים:"
],
[
"וקמו וכו' אחריהן, שיבואו רצופים זה אחר זה ותכף אחר כלות שנות הרעב:",
"ונשכח, הוא פתרון הבליעה:",
"וכלה הרעב את הארץ, שתהיה הארץ חרבה כארץ מלחה ולא תוסף תת כחה לעובד אותה, וכן כתוב למטה אשר אין חריש וקציר:"
],
[
"ולא יודע, הוא פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה:"
],
[
"ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, אמר השנות ואח\"כ הוסיף מלת פעמים, וכן בחלק השני מהפסוק כפל הלשון ואמר כי נכון וכו', ואח\"כ וממהר, וכל זה אינו לתוספת ביאור, אלא שני ענינים הם, כי השנות החלום בפרות ובשבלים יורה על היות הדבר נכון וקיים מעם האלהים שגזר כך ולא תשתנה גזירתו אע\"פי שהראה אותה למלך טרם תבא, ועל זה אמר כי נכון הדבר וכו', אבל בעבור כי היה החלום פעמים בלילה אחד ולא בשתי לילות יורה שלא יתעכב הדבר לבא זמן הרבה, אלא יהיה מיד בלי איחור, ועל זה אמר וממהר האלהים:",
"ועל השנות וכו' כי נכון, שיעור הכתוב, ועל השנות החלום פעמים אני פותר שיורה כי נכון וכו':"
],
[
"ועתה ירא פרעה, איננה עצה, כי מי הרשהו לזה, הליועץ למלך נתנוהו? אבל שייך אל הפתרון, שלכן הראה לו השם כעת גם שבע שני הרעב אשר לא תהיינה עד אחר עבור שבע שני השבע, בעבור פי עתה ירא פרעה וכו', לצבור בר למחיית העם לשני הרעב, ואם לא הודיע אותו את ימי הרעב כעת, לא היה מתעורר לצבור בר, ואז היו כלם מתים ברעב:",
"איש נבון וחכם, נבון הוא המבין דבר מתוך דבר, מבלי צורך להודיע לו כל פרט ופרט, וצריך איש כזה להנהגת המדינה כדי שלא יצטרך בכל רגע ליטול עצות מזולתו איך יתנהג בנדון כזה אלא ברוח בינתו ידע מה לעשות, וחכם הוא הנוהג במנהגיו על פי חקי הצדק והחכמה, לשפוט את עם הארץ שלא יהיה גזל ועושק וחמס במדינה כנהוג בשנות הרעב, איש אשר לא ישא פנים במכירת התבואות, לא יהיה נבהל להון, ולא איש מרמה ובעל התחבולות המגונות, אלא יכלכל דבריו ומעשיו במשפט וכדומה, כי על כל אלה הושם תואר חכם, לא על איש בעל שכל ומתפלסף בחכמות טבעיות ולמודיות ואלהיות:"
],
[
"יעשה פרעה, זאת העצה:",
"ויפקד פקדים, ממונים שישגיחו על העם ויכריחום לעשות כמצות האיש הנבון והחכם שיהיה המושל על כלם:",
"וחמש את ארץ מצרים, האיש החכם הזה יחמש ע\"י הפקידים את ארץ מצרים, כלומר יגבה חומש כל התבואות לצורך המלך, אשר משפטו בשאר השנים לעשר, כדכתיב וזרעיכם וכרמיכם יעשור (ש\"א ח' ט\"ו), ועתה יטול פי שנים שהוא החמישית, וכן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחמש:",
"בשבע שני השבע, שאז תהיה התבואה בזול ונקל לעשות זאת:"
],
[
"ויקבצו וכו' ויצברו, שני דברים יעץ, א' שיקבצו איש איש מתבואת שדהו ויתנו כל אחד באוצרותיו ולא יהיה להם רשות למכור תבואתם חוץ למדינה, ועל זה אמר ויקבצו, וב' לגבות מהם החומש לאוצר המלך ועל זה אמר ויצברו בר תחת יד פרעה:",
"אכל בערים, שב על ויצברו, ושיעורו ויצברו בר (תחת יד פרעה) להיות אוכל בערים:",
"ושמרו, הוא מאמר לעצמו, וישמרו שם האוכל הנזכר, וטעם העצה הזאת כדי שלא יתרעמו אנשי המדינה על המס הגדול שהמלך יגבה מהם שהוא כפלים ממה שפורעים בשאר השנים, ואפשר שלא יתרצו בזה ויבקשו למרוד במלך, אבל בראותם שהמלך לא ימכור למדינות אחרות את התבואה הנאספת על ידי פקידיו, אלא יהיה האוכל שמור בערים, ובכל עיר ועיר יצברו המס הנגבה מן השדות אשר סביבותיה למכרו שם בעת הצורך, אז יתפייס העם ויפרעו המס ברצון:"
],
[
"והיה האכל לפקדון לארץ, כמו שהפקדון אין ביד הנפקד לשלוח יד בו, כן יהיה אסור לפקידים לשלוח יד בתבואה הזאת שהיא אצלם בתורת פקדון לצורך הארץ, כלומר לצורך אנשי הארץ:",
"ולא תכרת הארץ ברעב, שתהיה פליטה לאנשי הארץ כמו שראה בחלום הפרות הרקות והרעות שנשאר מראיהן רע אחר שאכלו, אבל לא מתו ברעב:"
],
[],
[
"הנמצא כזה, לשון תמיהה, הנמצא אנחנו כמהו אם נלך ונבקשהו:",
"איש אשר רוח אלהים בו, כי בכל סדר הדברים שפתר בשם האל, שהודיע לנו הצרה טרם תבא, ואיך נציל את העם ממנה נבין בלי ספק שרוח אלהים בו, כי אם היה פותר החלום בדרך השערה גרידא, לא היה נותן זמן קצוב לכל הקורות האלה, ולא היה אומר שיתחילו מיד שנות השבע מדאגה פן יוכחשו דבריו מן המציאות, גם מן הנמנע הוא כפי הטבע שעבד אחד בפעם הראשונה שיבא לפני המלך לא ימס לבבו, ותיכף ששמע החלום בלי לשאול לו זמן ב' או ג' ימים יתן מענה לשאלתו ויכלכל דבריו בחכמה גדולה על מה שלא יכלו החרטומים והחכמים להגיד, ואיך ידע נער רך בשנים אופני הנהגת המדינה בסדר נכון להחיות עם רב, מכל זה אכי שופט שרוח אלהים בו:"
],
[
"אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, כיידעתי שלא מלבך הוצאת הדברים האלה, אלא האלהים הוא המודיע לך את זאת, ולכן בהיות בך רוח אלהים, אין ספק שאתה ג\"כ נבון וחכם שאין הנבואה שורה אלא על חכם ונבון, לפיכך ראוי אתה לנהוג שררה במלכותי ולהיות לי למשנה:"
],
[
"ישק, יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו ובן משק ביתי (לעיל ט\"ו ב'):",
"רק הכסא אגדל ממך, ענינו רק מפאת או בדבר הכסא אהיה גדול ממך, לא תהיה לי גדולה יותר ממך כי אם גדולת הכסא, שאקרא מלך:"
],
[
"ראה נתתי אתך, הפקדתיך, ונראה שבשעת נתינת טבעת על ידי יוסף אמר לו כך, ואינו דומה למה שאמר לו למעלה אתה תהיה על ביתי, כי שם מנהו למשנה שעל פיו יתנהגו כל עניני המדינה בכלל, אבל כאן שאמר לו ראה נתתי אותך וכו', כונתו על ענין התבואה בפרט, שהוא יחמש ויקבוץ וימכור לעת הראוי, ולזה הענין הוצרך לתת לו את טבעתו אשר בה יחתמו כל הכתבים שנכתבו בשם המלך, כדי שהוא יכתוב כרצונו ויחתום בה, כענין שכתוב במגילת אסתר:"
],
[
"בגדי שש, של מצרים חשובים היו כדכתיב שש ברקמה ממצרים (יחזקאל כ\"ז ז):",
"רביד הזהב, ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד, מלשון רבדתי ערשי (משלי ז' י\"ו), שהוא כמו רצפתי:"
],
[
"במרכבת המשנה אשר לו, מלת מרכבה הוא שם לסוס או לכל בהמה שירכב אדם עליה, ויש שהוא שם כולל לסוסים רבים עם העגלה הנהוגה על ידיהם, והכלל כשיש פועל רכב אצל שם מרכבה יורה על הבהמה בלבד, כי אין רוכבין על גבי העגלה, אבל כשבא אצלו פועל אסר או רתם וכדומה או שנזכרו הסוסים וגם הרכב אז כונתו על העגלה עם הבהמות, ולכן כאן וירכב אותו במרכבת המשנה פירושו שהרכיבהו על הסוס השני אשר למלך, ההולך אצל הסוס אשר רוכב בו המלך, והוא מיועד לאיש הראשון במעלה אחר המלך:",
"אברך, כמו הברך והא\"לף תחת ה\"א כמו שמצינו אשכים ודבר (ירמיה כ\"ה ג') שהוא במקום השכם, וענינו שקראו לפניו שכל איש יכרע על ברכיו, כמו שצועקים לפני המלך לומר לעם כי לו תכרע כל ברך, וכך היה המנהג לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, כמו שהיו כורעים להמן בעבור כי גדלו המלך:",
"ונתון אותו, מקור במקום עבר, וע\"י זה נתן אותו על כל ארץ מצרים:"
],
[
"אני פרעה, אני אקרא בשם פרעה כלומר מלך:",
"ובלעדיך, שאתה תהיה המושל בעם, כי יש הפרש בין מלך למושל, כל מלך בידו להיות מושל ואין כל מושל מלך, כי המלוכה היא הנשיאות העליונה לחקק חקים ולתת דתות, והמלך יתן דתותיו ביד המושלים כי הם הממלאים דתות המלך ולהם כח לדדות בעם, ואם המלך רוצה עושה הממשלה בעצמו, כמו השם ב\"ה שהוא מלך מלכים, וגם הוא מושל בכל, כענין שכתוב ומלכותו בכל משלה (תהלים ק\"ג י\"ט), ולפעמים המלך נותן הממשלה ביד אחר, כמו שעשה פרעה, ולזה הוא נשאר מלך ויוסף היה המושל, כמו שאמר וישימני לאב לפרעה וכו' ומושל בכל ארץ מצרים (לקמן מ\"ה ח'), וכן כתוב שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו (תהלים ק\"ה כ\"א):",
"לא ירים איש את ידו ואת רגלו, לפי פשוטו הוא דרך משל, שלא יהיה רשות לשום אדם לעשות דבר בכל ארץ מצרים בעניני הנהגת המדינה והשררה בלעדו:"
],
[
"צפנת פענח, היודע כל צפון, וכך היה דרכם לשנות שם אדם בשעה שממנים אותו על ביתם, כמו שעשה משה ליהושע, גם נבוכדנצר לדניאל, והנה מאחר שזכר הכתוב גם שם יוסף, והיה די לומר ויקרא את שמו, נראה שרצה פרעה להשתמש באותיות שהיו בשם יוסף לבנות מהם שם חדש צפנת פענח, כי הניח הי\"וד והו\"או להיותם נחים ולקח הצ\"די במקום סמ\"ך ועשה ממנה צפנת, והפ\"א פענח, כמו ראשי תיבות וכאילו בשמו הראשון נרמז כבר שהוא יגלה החלומות, וי\"א כי בלשון מצרי צפנת פירושו מציל, ופענח פירושו דור, וקראו אותו כן לפי שהציל את הדור ההוא בחכמתו, וגם הוא נכון:",
"ויצא יוסף, כמו שיעבור בכל ארץ מצרים שבסמוך, והוא כלל ואחריו פרט:"
],
[],
[
"ותעש הארץ, הוציאה תבואתה בהפלגה גדולה בכל שבע שני השבע:",
"לקמצים, בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכן היה השבע גדול כמו שאמר יוסף:"
],
[
"ויקבץ, הקובץ, ואינו שב על יוסף לבד רק על כל העם, שכל אחד קבץ באוצרותיו מה שיכול לצבור:",
"אכל שדה העיר אשר סביבתיה, הוא ביאור למאמר ויתן אוכל בערים, וענינו כמו שכתבתי למעלה (פסוק ל\"ה) שכל התבואות שאסף בשדות הסמוכות לכל עיר ועיר, היה נותנן בתוכה וזה להמעיט הטורח שלא יצטרכו להביא הבר מעיר לעיר עד למצרים, אלא בכל עיר ועיר היה אוצר גדול תחת יד פקיד אחד ושמה קבצו כל התבואה הסמוכה לה, ומן האוצרות ההמה מכר הפקיד בשנות הרעב לכל אנשי העיר ונותן החשבון ליוסף, אבל התבואות שאסף מן הכפרים והפרזות הרחוקות מן העיירות צוה להוליכן למצרים הבירה שהיא עיר ואם לכל המלכות, ושם היה יוסף לבדו מוכר הבר לארצות נכריות שלא היו ממצרים, כמו שיספר הכתוב בסמוך, ושם אפרש:"
],
[
"כחול הים, דרך הפלגה:",
"עד כי חדל לספר, כי בתחלה צוה לספור, ולמנות סך התבואה הבאה תחת יד הפקידים כדי שלא ישלחו בה את ידם, אבל בהתרבותו חדל לספור כי היה סך גדול כ\"כ שכמעט לא היה אפשר להוציאו בפה, וזהו כי אין מספר, לא שאין מספר דוקא, כי לכל סך יש מספר, אלא דרך הפלגה, והנה לא הפסיד בזה כלום, כי הדגן הצבור במצרים לא היו צריכים לספור אותו לפי שהיה תחת יד יוסף בעצמו:"
],
[],
[
"כי נשני אלהים, השוכח דבר אחד באמת, לא יאמר שכחתי בעוד שהוא שוכחו, כי בזה כבר יזכרהו, אלא יוסף לא שכח מעולם את בית אביו, כי זה נגד החמלה הנטועה בלב בנים על אבותם, וביותר בלב יוסף הצדיק, ואדרבא בקריאת שם בנו בכורו מנשה רצה להודיע שהוא זוכר את בית אביו, ורק נתן טעם למה לא שלח לכנען להגיד לאביו גדולתו במצרים, ואמר כי נשני אלהים וכו', ומלת נשני הוא פיעל מנחי ל\"ה, והראוי נשני בחירק, כמו שיורה שם מנשה שהוא ג\"כ מבנין הכבד, ונגזר ממלת נשני, והוראת הבנין הזה על חוזק הפעולה כאילו תהיה בהכרח ונגד רצון הפועל, מעתה כך אמר יוסף, דעו כי האלהים רוצה שאני אשכח עתה את בית אבי, כי הוא סבב מכירתי וירידתי הנה להחיות עם רב, והוא סבב יגון לאבי כפי עצתו העמוקה, וידעתי כי קרא ה' לרעב על הארץ הזאת כדי שתבא משפחתי לכאן, א\"כ מדעתי שכל הקורות האלה ביד ה', מוכרח אני להמתין שתתמלא עצתו ית', ואין לי רשות להגיד כבודי לאבי עד יתגלגל הדבר מאתו ית', והוא ישלח לי סימן בבא עת הפקודה:"
],
[
"כי הפרני אלהים בארץ עניי, בזה נתן שבח והודאה לאל שהגדילו ושמהו למושל באותה העיר עצמה ששם ענו בכבל רגלו:"
],
[
"ותכלינה, ענין השלמה, ותיכף אחריהן התחילו שנות הרעב, וזה טעם ותחלינה דבסמוך:",
"אשר היה בארץ מצרים, כי בשאר הארצות הסמוכות לה לא היה שבע, וכן אמר יוסף שבע גדול בכל ארץ מצרים:"
],
[
"כאשר אמר יוסף, כי בם נודע אמתת דברי יוסף, כמו שכתבנו לעיל (פסוק כ\"ז):",
"ויהי רעב בכל הארצות, לא בכל ארצות העולם, כי מה יעשו הרחוקות אם היה בהן רעב כזה, אלא רק במדינות הסמוכות למצרים, וכן אמרו בב\"ר בשלש ארצות היה רעב, בפיניקיא ובערביא ובפלישטיני, כלומר מלבד ארץ מצרים:",
"ובכל ארץ מצרים היה לחם, ובסמוך כתוב ותרעב כל ארץ מצרים, אלא הכתובים האלה הולכים דרך כלל ופרט, תחלה סיפר בדרך כלל כי בכל ארץ מצרים היה לחם, ואח\"כ פרט דבריו איך היה זה, ואמר שבאמת היה רעב גם במצרים, אלא שצעק העם אל פרעה, והוא שלחם אל יוסף, ויוסף מכר להם בר, וכן נתגלגל הדבר עד שבאו מכל הארצות למצרים ובתוכם באו גם בני יעקב עד סוף הספור:"
],
[
"כל ארץ מצרים, פירושו אנשי ארץ מצרים, וכן וכל הארץ באו מצרימה, דבסמוך:",
"אשר יאמר לכם תעשו, כי הוא איש חכם ונבון ויורה לפקידים ולשרים שבכל עיר ועיר איך ינהגו את העם בעתות צרה כאלה, ועל זה כתוב וזקניו יחכם (תהלים ק\"ה כ\"ב):"
],
[
"והרעב היה וכו' ויפתח יוסף, פי' כל עוד שהיה תבואה באוצרות היחידים או תחת יד הפקידים שבכל עיר ועיר, לא פתח יוסף את אוצרותיו שהיו בעיר המלוכה, כי היו הפקידים והיחידים מוכרים תבואתם לכל אנשי מצרים, אבל כאשר כלו האוצרות ההמה ותרעב כל ארץ מצרים, אז פתח יוסף את אוצרותיו ומכר הוא לבדו לבני המדינה וגם לנכרים:",
"את כל אשר בהם, מקרא קצר הוא, ושיעורו בתשלומו, ויפתח יוסף את כל (האוצרות) אשר בהם (תבואה):",
"וישבר, לשון שבר בבנין הקל יאמר על המוכר ועל הקונה, כי הפעולה בזה על שם התבואה שנקראת שבר לפי שהיא שוברת הרעב, והמוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר, והנה הפעולה על שניהם, אבל בנין הפעיל ממנו אינו נופל אלא על המוכר או בעצמו או ע\"י צווי לפי שהפעולה יוצאת מאתו, ובנין הפעיל ברוב הוא יוצא:"
],
[
"באו מצרימה לשבר אל יוסף, כמו לשבור מן יוסף:"
]
],
[
[
"וירא יעקב, לא ראייה ממש בעינים, אלא בלב, כלומר הבין וידע משאר סוחרי ארץ כנען, כי במצרים יש תבואה ושפתחו אוצרות המלך למכור לאורחים:",
"למה תתראו, אילו פירושו למה תראו עצמכם עשירים ושבעים היה העיקר חסר מן הפסוק, לכן נכון לפרשו למה תביטו זה אל זה וכל אחד מצפה שילך חבירו:"
],
[
"ושברו לנו משם, ולא נצטרך לקנות מן הסוחרים שיביאו התבואה לכאן, כי הם רוצים להרויח, ויותר טוב לקנותה משם:"
],
[
"וירדו אחי יוסף עשרה, לפי שמשפחתם גדולה כי היו יותר מששים נפש, הוצרכו ללכת כולם לשבור בר הרבה כי לא היה המשביר מוכר לשום קונה אלא בעד בית אחד למחיית אנשי ביתו ולא בעד רבים, ויוסף צוה כן כדי שיוכרחו גם אחיו לבא למצרים, כי ירא אולי יתנו כסף לשאר יושבי כנען הבאים מצרימה לשבור בר, להביא גם להם, והנה אמר כאן וירדו אחי יוסף, ולא אמר בני יעקב, להגיד שלהיותם אחי יוסף סבבה החכמה העליונה שירדו שמה כדי שישתחוו לפניו כמו שהיו החלומות רומזים:"
],
[
"לא שלח יעקב את אחיו, ולא אמר אתבניו, כלומר אע\"פי שהיו אחיו ואוהבים אותו לא רצה יעקב לשלחו עמהם, לא מפחדו שירעו עמו אלא כי אמר פן יקראנו וכו':",
"פן יקראנו אסון, כי גם לאמו ולאחיו קרה אסון בדרך:"
],
[
"בתוך הבאים, שהיו הולכים שם חבורות חבורות יחד להמלט מן השוללים שרבו אז בימי הרעב אבל לפי שלא היה צריך הכתוב להודיענו זאת, יתכן שפירוש בתוך הבאים, שלא נכנסו לעיר כולם יחד אלא נתפזרו לכאן ולכאן בתוך שאר האנשים הבאים שמה ונתערבו בם, אם מפני מראית העין שלא ישגיחו בם אנשי מצרים להיותם כלם גדולי הקומה, ואם להתפזר בכל חוצות העיר לבקש את אחיהם כי ידעו שהישמעאלים הורידו אותו מצרימה, וכמ\"ש חז\"ל:",
"כי היה הרעב בארץ כנען, זה כבר נאמר גם למה קראם כאן בני ישראל, שלא נקראו כן בכל הפרשה, אלא יראה שכונת הכתוב להודיע, שאע\"פי שהיו בני ישראל נכבדים וחשובים מאד בעיני כל בני כנען, ולא היה לפי כבודם להתחבר עמהם, עכ\"ז הוצרכו עתה לרדת עמהם מצרימה כאחים, וזה לפי שהיה הרעב כבד בארצם, ובעת הצורך אין קלון להשפיל עצמו לצורך מחייתו:"
],
[
"הוא השליט וכו' הוא המשביר, להגיד חכמתו של יוסף שעם היות הוא לבדו שליט על כל האומה להשגיח על עניני המצכות וכמה יכבד משא העם על המושל, כי על פיו יצאו ועל פיו יבאו כל עסקי מצרים, עכ\"ז נתן אל לבו להשגיח גם על השברת הבר להיות חיי העם תלויים בו:",
"הוא המשביר, מוכר השבר יקרא שובר, וכאן אמר משביר שהוא פועל יוצא לשלישי, כי היה מצוה לאנשיו שישברו, ותחלה היו הקונים באים אליו כי כן צום שלא ימכרו עד שיבאו לפניו הקונים וישאלו ממנו בתחנה שיצוה שימכרו להם, וצוה זה בעבור אחיו, שכשיבאו יתראו אליו על כל פנים, וכן עשו:"
],
[
"וירא וכו' ויכרם, מיד שראה אותם הכירם:",
"ויתנכר אליהם, עשה את עצמו כאילו לא הכירם, והתנהג עמם כאילו הוא איש נכרי אליהם, והם נכרים אליו, ולזה בא ויתנכר בהתפעל שהוראתו לפעמים הפך הפעולה, וכן ההתנכרות היא הפך ההכרה:",
"קשות, דברים קשים, ועשה זה להבהילם כדי שלא יהיה להם שהות להתבונן בו ולהכירו:",
"מאין באתם, כלל בזה ב' שאלות כי לא אמר לבד מאין אתם, אלא שאל מאין באתם, כלומר מאין הם ולמה באו, ולכן השיבו מארץ כנען לשבור אוכל שהם ג\"כ ב' תשובות לשתי השאלות:"
],
[
"והם לא הכרוהו, יוסף הכירם לפי שידע שיבאו שם, אבל הם לא חשבו שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ, ועוד כי עתה בא לפניהם בחתימת זקן ובבגדי מלכות, אבל הם היו מלובשים כמנהגם מאז:"
],
[
"אשר חלם להם, עליהם, ובזכרו את ב' החלומות ראה שלא נתקיים עדיין אף אחד מהם, כי בראשון ראה שכל אחיו משתחוים לו, וכאן לא היה בנימין, ובשני השמש והירח וי\"א כוכבים משתחוים לו שירמוז גם לאביו ואשת אביו, ולפי שידע בפתרונם, והבין בחכמתו שיקויימו שניהם, לכן חשב זאת התחבולה להעליל עליהם ולהכריחם שיביאו את בנימין הנה ויקויים החלום האחד, ואח\"ז יתודע אליהם ויביאו גם את אביהם וכל ביתו למצרים ויקויים גם הב', ולכן לא הגיד להם בתחלה שהוא יוסף, כי אז היה אביו בא מיד בלי ספק, ולא יתקיים החלום הראשון:",
"מרגלים אתם, אע\"פי שידע יוסף שמכירתו היתה נגזרת מהאל לטובת אנשי מצרים ולטובת משפחתו, מ\"מ ראה שאחיו חטאו במכירתו כי הם כיונו לרעה, ולכן ראויים הם לעונש, אבל לפי שלא נעשתה מחשבתם הרעה, לכן לא היה בצדק להרע עמהם בפועל, אלא להפחידם ולצערם מעט מיראת העונש שיבא וכן עשה, ואחר שנתודע להם גילה להם סוד הדבר באמרו ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וכו':",
"את ערות הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, והנה אין כפל לשון במה שאמר מרגלים אתם והוסיף לראות את ערות הארץ באתם, אלא כך פירושו, בקיאים אתם באומנות זו להיות מרגלים, וגם עתה לכוונה זו באתם כאן:"
],
[
"לא אדני ועבדיך, לא כן שבאנו לראות את ערות הארץ, אבל עבדיך באו לשבור אוכל:"
],
[
"כלנו, ומה שחשדתנו שהיה אומנותנו להיות מרגלים אין הדבר כן, כי כלנו בני איש אחד, ורק להיותנו אחים אנו הולכים יחד ולא בשביל עצה רעה כמרגלים, גם משפחתנו חשובה ונכבדת והכל יודעים אותה, ואם תשאל את פי אנשי כנען הבאים כאן לשבור אוכל, כולם יעידו שאנחנו כנים, כלומר נכונים ואמתיים בכל עסקינו:",
"לא היו עבדיך מרגלים, מעולם, ואין ראוי לחשוד אותנו במרגלות עתה:"
],
[
"לא כי ערות הארץ באתם לראות, לא כמו שאמרתם שכלכם בני איש אחד, כי אם הדבר כן למה לא נכנסתם ביחד בעיר הזאת, וכבר ידעתי שבבואכם כאן סבבתם כל חוצות העיר טרם בוא לפני, ולכן אף אם עד הנה לא הייתם מורגלים במרגלות, עתה החוש מעיד שבאתם לראות את ערות הארץ, והנה הכתוב קיצר כאן, אבל אין ספק שארכו הדברים בין יוסף ובין אחיו, כי מאחר שהחזיקם למרגלים התחיל לחקור ולבדוק אותם בכמה מיני שאלות כמו שיעשו השופטים עם מי שנחשד לדבר אחד, וטרם כל דבר המנהג הוא לשאול שמו ושם אביו ומולדתו וכל שאר עניני המשפחה, וכן עשה יוסף ככתוב להלן שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו וכו', ומלת לנו יורה על כל השאלות הנוגעים לעצמם, ד\"מ מה מלאכתם, כמה שנים להם, וכדומה, ומלת ולמולדתנו כולל השאלות על המשפחה אם אביהם חי, אם יש להם עוד אח, וכיוצא, ועל זה באה התשובה הכתובה בסמוך שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וכו', והכתוב עזב כל שאר הפרטים לפי שאין בהם צורך לכוונת הסיפור, והודיע רק תשובתם זאת כי היא העיקר:"
],
[
"שנים עשר עבדיך, הנה יתברר לך כי כנים אנחנו ואיננו מרגלים, ממה שנשיב לכל שאלותיך באמת ובתמים, ולא נעלים ממך דבר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען, ויגיד הוא ושכיניו שהיינו י\"ב בניו, וחסר אחד, והקטן נשאר לכלכלו ולשמשו ובכל הפרטים האלה יתברר האמת אצלך:"
],
[
"הוא אשר דברתי, עתה חזרתי לטענתי הראשונה שמרגלים אתם, כי מאחר שאתם בני איש אחד למה באתם עשרה, והיה די שיבאו ב' או ג' מכם, גם מה שאמרתם שהאחד איננו יורה שגם הוא הלך לרגל ולא שב עוד לביתו, ומי יאמין שתעזבו את אביכם הזקן ביד אחיכם הקטן, ותהיה כל הנהגת הבית ושמירת הצאן והמטלטלים מוטלת עליו, אין זה אלא ששקר בפיכם, ולא אאמין עדי תביאו ראיה לאמתת דבריכם, והראיה היא שתביאו את אחיכם הקטן הנה, כי אביכם זקן ולא יוכל לבא, ואחיכם האחר איננו:"
],
[
"בזאת תבחנו, שאם אינכם אחים לא יסכן האחד את עצמו לבא עמכם לשקר ולהיות בן מות עמכם:",
"חי פרעה, נשבע בחיי המלך, וכל זה להפחידם, ואין לשאול איך לא חשש יוסף לצער את אביו בהפרידו ממנו את בנימין, כי ראה בחכמתו שאין להמלט מזה, ומוכרח הדבר שיתקיימו החלומות בכל תנאיהם, וכל הקורות האלה היו בהשגחת האל ית':",
"אם תצאו, שלא תצאו, וזה משמעות מלת אם הבאה אחר השבועה:"
],
[
"האסרו, התרצו להאסר פה עד שתשלחו אחד מכם לברר דבריכם:",
"האמת אתכם, אם אמת אתכם:",
"ואם לא, כי אם לא תתרצו בזה, אאמין בלי ספק שאתם מרגלים ואשפוט אתכם כראוי, והנה בתחלה אחי יוסף לא ענו אותו דבר כי נבהלו מפניו בשמעם המשפט החרוץ עליהם להאסר שם כלם, אבל אח\"כ כאשר התבוננו על הדבר השיבו לו לאמר, לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת, ויוסף השיב אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תוסיפון לראות פני, ככתוב בפ' ויגש, אלא שהכתוב קצר כאן כדרך התורה בסיפורים וסמך על המסופר להלן, ובא זה ולימד על זה, וכשראו אחי יוסף שלא הועילו בדבורם, נתיעצו יחד שלא לשמוע בקול האיש במה שאמר שלחו מכם אחד וכו', כי ידעו שאביהם ימות בצער אם לא ישוב אליו כ\"א בן אחד תחת עשרה, ואף אם לא ימות, הנה לא ישמע ולא יאבה לשלוח את בנימין עם אחד מהם לבדו, וכמו שקרה אח\"כ שאמר יעקב לא ירד בני עמכם, אע\"פי שהיו רבים, ובטורח גדול התרצה לתת את בנימין בידם, וא\"כ חשבו שלא יועילו דבר בשלוח אחד מהם אל אביהם, ובחרו להחסר שם כלם עד ישקוט האיש מזעפו ואז יתחננו לפניו שיחמול על אביהם הזקן ועל טפם שלא ימותו ברעב ויניחם ללכת, אבל ביום השלישי בא אליהם יוסף ושינה את המשפט אשר חרץ עליהם כמו שיתבאר, כך אחשיב שקרו הדברים ובזה יותרו כל הספיקות הנופלים בכתובים, כמו שנרגיש עליהם בסמוך:"
],
[
"ויאסף אתם אל משמר, ולא שלח אחד מהם מיד ליקח את בנימין, כמו שאמר הוא בעצמו, כי הם לא רצו לעשות כדבריו מן הטעם שכתבנו למעלה:",
"שלשת ימים, לא שאמר להם בתחלה, שבו במשמר שלשת ימים, אלא גזר שישבו שם עד שיתרצו לשמוע בקולו לשלוח אחד מהם, כי היה בעיניו מרי גדול שהאנשים ההם לא ישמעו לדבריו:"
],
[
"ביום השלישי, כשראה יוסף שהקשו את ערפם עוד, וכבר עברו שני ימים ועדיין לא התרצו לו, הקדים לבא אליהם אל המשמר ביום השלישי, כי היה ירא שאביו יצטער מאד אם יאחרו לשוב אל ביתם, ואולי כלה לאכול את השבר טרם בואם וימות ברעב:",
"זאת עשו וחיו, לא כמו שאמרתי לכם ביום הראשון שלחו מכם אחד, אלא זאת עשו, רוצה אני להקל מעליכם המשפט אשר חרצתי, ותחת שילך אחד מכם לביתו, תלכו כלכם, וישאר אחד מכם אצלי לערבון עד אשר תביאו אלי אחיכם הקטן, וכל זה אני עושה לטובתכם כי אני רוצה שתחיו, ולא שתמותו, ואם אמצא דבריכם אמתיים אטיב עמכם במאד מאד, וכמו שכתוב להלן שאמר להם, ואת הארץ תסחרו (פסוק ל\"ד):",
"את האלהים אני ירא, אל תחשבו שאני איש אכזרי ומבקש רעתכם, כי אני ירא אלהים, ולא אחטא לשפוך דם נקי, או להעניש אנשים צדיקים אשר לא חטאו לי:"
],
[
"יאסר בבית משמרכם, ישאר אסור בבית הזה שאתם אסורים בו עכשיו:",
"שבר רעבון בתיכם, מה שקניתם לשבור בו את רעבון אנשי ביתיכם, ע\"ד ישברו פראים צמאם (תהלים ק\"ד י\"א): ("
],
[
"ויאמנו דבריכם, יתאמתו ויתקיימו:",
"ויעשו כן, אבל למעלה כשאמר להם שלחו מכם אחר וכו', לא כתב שעשו כן, וזו ראיה על מה שפירשנו שם, כי להבדיל בין הצווי הראשון לשני אמר כאן ויעשו כן, ונשמע מזה שבפעם הראשונה לא שמעו בקולו, אבל עתה התרצו לעשות כאשר דבר:"
],
[
"ויאמרו איש אל אחיו, אין ספק שכמה דיבורים דברו איש אל אחיו באותן ג' ימים, שהיו במשמר, ולא גילה לנו הכתוב אלא דיבור זה כי הוא עיקרי להודיענו איך נתחרטו על מה שעשו:",
"אבל אשמים אנחנו, כלומר ראוי לנו לעשות כדברי האיש ולסבול הצער הזה, כי באמת אשמים אנחנו על אחינו:",
"אשר ראינו צרת נפשו, חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו:",
"על כן באה אלינו הצרה הזאת, מקרה הוא כמו שחשבנו בתחלה, שהאיש אדוני הארץ להיותו אכזרי בא עלינו בעלילות להרע לנו חנם, כי עתה שמענו מפיו שהוא ירא אלהים וחומל על רעבון בתינו אבל מידינו היתה זאת לנו, והשם מעניש אותנו בזה מדה כנגד מדה, כי כמו שלא חמלנו על יוסף אע\"פי שהוא אחינו, כן האיש הזה לא יחמול עלינו אע\"פי שהוא רחמן בטבעו, ותחת שמכרנוהו ברצון והסגרנוהו ביד נכרים, עתם מוכרחים אנחנו לתת אחד ממנו במאסר תחת יד האויב הזה:"
],
[
"ויען ראובן אתם, הנה ראובן רצה להוכיחם עוד כי לא די שיכירו היותם אשמים בדבר בעבור שטעו במה שעשו, אלא יכירו שמזידים היו, כי הוא התרה בם בשעת מעשה שלא יחטאו בו כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא להם, וראוי להעביר על חטאות נעוריו, ואעפי\"כ לא אבו שמוע:",
"וגם דמו הנה נדרש, אע\"פי שלא הרגתם אותו, ידרוש השם מכם דמו, ונחשב לכם כאילו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם, כי יתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא נסה לעבוד, והנה אחיו לא ענו דבר לראובן, כי נתביישו מפניו בהכירם גודל רשעתם, והצדיקו עליהם את הדין:"
],
[
"כי שמע יוסף, מבין לשונם, ובפניו היו מדברים כן:",
"כי המליץ בינותם, כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי, והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, ולכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי, ואחז\"ל שהמליץ היה מנשה בנו:"
],
[
"ויסב מעליהם, נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה, כי נמכרו רחמיו עליהם בשמעו שנתחרטו על מה שעשו לו: ו",
"ידבר אלהם, דברי חן ותנחומים, או שאמר להם, כדי שלא תבאו לידי מחלוקת לבחור אחד מכם שישאר במשמר, כי כל אחד ירצה שישאר חבירו וכולכם תסכימו שלא למסור בידכם אחד מכם להאסר, לכן אקח אני מי שארצה:",
"את שמעון, לפי ששמע יוסף את דברי ראובן הלא אמרתי וכו', והבין שהוא לא חטא במכירתו, לכן לקח את שמעון, כי הוא הגדול מכולם, והיה לו ללכת בעצת ראובן ולמחות ביד אחיו הקטנים ממנו, ובב\"ר אמרו כי שמעון הוא שהשליכו לבור, והוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא:",
"ויאסר אתו לעיניהם, לא אסרו אלא לעיניהם, וכיון שהלכו משם הוציאו והאכילו והשקהו:"
],
[
"ויצו יוסף וימלאו וגומר להשיב וגומר ולתת, יש פה קיצור לשון, ושעורו בתשלומו כן הוא, ויצו יוסף (למלאות כליהם בר) וימלאו את כליהם בר (ויצו עוד להשיב כספיהם וגומר, ואמר וימלאו בלשון רבים, ויעש בלשון יחיד כי הצווי למלאות כליהם היה בפומבי לכל עבדיו הממונים על בתי אוצרות התבואה לשבור בר, אבל צווי השבת הכסף ונתינת הצידה לא היה רק למנשה בנואו לעבד אחר נאמן ביתו, שהוא יעשה זאת לבדו בסתר, ועליו שב ויעש להם כן, ולזה כיון גם בעל הטעמים שהעמיד הצווי הראשון בטעם סגולתא:",
"ולהשיב כספיהם, הטעם שרצה להשיב כספיהם, היה להבהילם במעשה זר כזה,, ויתנו על לבם להתבונן על מה שקרה אותם, ומתוך כך יכירו כי זה בא להם חלף חטאתם גם כיון בזה שלח לגרום נזק לבית אביו, אלא לפרנסם בלי תשלום כסף, כי להיותם אחיו והוא השליט, ראוי שיתפרנסו בחנם, כמו שבלי ספק כל אנשי בית פרעה היו מתפרנסים מן האוצרות בלי פרעון, וכן עשה יוסף לבסוף עם בית אביו שכלכלם לחם לפי הטף, כמו שנפרש שם:",
"צדה לדרך, בלי ספק קנו ממנו כ\"כ שיספיק להם גם לדרך, אך הכוונה שנתן להם מאכלים מתוקנים לאכול בדרך, כי התבואה שקנו צריכה עבודות הרבה, טחינה לישה ואפייה וכדומה, טרם תכשר להאכל:"
],
[],
[
"ויפתח האחד את שקו, יתכן שהוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו, וקרה שהוא לבדו הוצרך לפתוח את שקו ולא האחרים, כי אולי היו לו ב' חמורים, חמורו וגם חמור של שמעון הנשאר, ולכן לא הספיק לו המספוא שהביא כשאר אחיו, והוצרך ליקח מעט שעורים או דגן אחר מן השק המיוחד לתבואה, אבל האחרים לא הוצרכו לפתוח שק התבואה, כי היה להם די במספוא שהביא כל אחד מהם לחמורו:",
"אמתחתו, אמתחת הוא שק גדול יש לו שני צדדים, וגם כל צד מהם יקרא שק, ונקרא אמתחת בעבור שימתח לצדדין:"
],
[
"ויצא לבם, כדרך נפשי יצאה בדברו (ש\"ה ה' ו'):",
"ויחרדו, החרדה היא פחד פתאומי המביא לאדם רעדה ותנועת הגוף:",
"מה זאת עשה אלהים לנו, להביאנו לידי עלילה זו, כי לא הושב אלא להתעולל עלינו, והשם יודע שאנחנו נקיים, ולמה עשה לנו כזאת להכשילנו ע\"י הכסף הזה, אין זה אלא שרוצה השם להענישנו, כי חטאנו לו, ולזה חרדו מאד:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"אחיכם האחד הניחו אתי, הקלו בסיפור הענין ולא הגידו לו ששם אותם במשמר שלשת ימים, ולא שאסר את שמעון לעיניהם, כדי שלא יתקשה לשלוח את בנימין עמהם, ורק אמרו שהאיש בקש מהם שיניחו אצלו את שמעון כאילו רוצה לדבר עמו בענין ארץ כנען אשר בא משם, או בענינים אחרים:",
"ואת רעבון בתיכם, מקרא קצר הוא ופירושו ואת שבר או צורך רעבון בתיכם:"
],
[
"כי לא מרגלים אתה כי כנים אתם, רוב כי שאחר מלתלא מתפרשים כמו אלא, וכן כאן לא מרגלים אתם אלא כנים אתם:",
"את אחיכם אתן לכם, שב על שמעון, כי אותו לקח מהם, אבל לא יתכן לפרשו על בנימין שישיבהו להם, כי זה כבר ידוע שלא יעכבהו אצלו שהרי היה די לו לראותו, וכמו שאמר ואשימה עיני עליו:",
"ואת הארץ תסחרו, אין ספק שכך אמר להם יוסף, ואם לא נתפרש שם בכתוב:"
],
[
"צרור כספו, וכבר כתבנו לעיל (פסוק כ\"ז)למה לא פתחו שקיהם כ\"א עתה, והאחד הוצרך לפתחו במלון:",
"וייראו, נוסף על החרדה שחרדו במלון, כי אז היה עדיין ספק בלבבם אולי משגה הוא, אבל כשראו כלם את צרורות כספיהם, אז נתחזק הדבר בלבם, כי בכונה הושב להם להתעולל עליהם ואף כי לא היו אז בארץ מצרים תחת רשות יוסף, מ\"מ נתייראו כי ידעו שצריכים הם בעוד איזה ימים לשוב מצרימה לשבר אוכל, או יראו שמא יעשה רעה עם שמעון שהוא אצלו במשמר:"
],
[
"שכלתם, כל מי שבניו אבודים נקרא שכול וכאן הוא יוצא, כלומר אתם גורמים לי רעת השיכול:"
],
[
"את שני בני תמית, לא שימיתם באמת אם לא יביא לו את בנימין, אלא כך אמר לו, בטוח אני כ\"כ שהאיש ההוא ישיב לנו את בנימין, עד שהייתי מתרצה במיתת שני בני אם לא אשיבנו, כי אין בלבי ספק שאשיבנו, והנה אמר את שני בני והם היו ארבעה, כי אולי שנים האחרים לא נולדו עדיין, או שכבר נולדו ואמר רק שנים, כאומר תחת האחד מבניך יהיה הכפל בבני:"
],
[
"לא ירד בני עמכם, לא קבל דבריוכי הנה הוא לא טען רק שאין לירוא מפני האיש אדוני הארץ אבל טענת יעקב לא היתה מיראתו את האיש אלא מפני סכנת הדרך, ואיך יערבנו ראובן שלא יקראנו אסון:",
"והוא לבדו נשאר, מאמו:",
"וקראהו, ואם יקרהו אסון אז והורדתם וכו':"
]
],
[
[
"והרעב כבד בארץ, שהיה כל יום הולך וכבד כנהוג וארץ כנען היתה בצער יותר ממצרים, כי היו צריכים לפזר רגלם למרחוק לשבור שבר, ולכן גם בני יעקב הוצרכו לשוב מצרימה כאשר כלו לאכול מה שהביאו:"
],
[
"כאשר כלו, אינו דומה לפסוק כאשר כלו הגמלים לשתות (לעיל כ\"ד כ\"ב), כי שם הכוונה ששתו די ספוקם, והוא גמר שתייתם אף אם נשאר מים בשוקת, אבל כאן כלו לאכול לפי שתם השבר שהביאו, והם צריכים עוד:",
"שבו שברו לנו, ולא הזכיר כלום מבנימין, כי חשב אולי ישכחו לתובעו ממני עוד, או יתרצו ללכת בלתו מאחר ששמעו רצוני:"
],
[
"העד העיד, לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים:"
],
[],
[],
[
"למה הרעתם לי, כי היה קשה בעיניו מה שהשיבו לאיש שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו וכו', ואין לו יחס עם עלילת המרגלים, ולכך הוכיחם שהיה יותר טוב לשתוק ולא להשיב רק לשחלותיו והם התנצלו שאול שאל האיש וכו':"
],
[
"לנו ולמולדתנו, עלינו ועל משפחותינו:",
"ונגד לו על פי, כך שיעורו, ונגד לו (תשובת שאלותיו) על פי הדברים האלה, (שהם כן במציאות עתה לעינינו, ולא עלתה על דעתנו לשנות איזה דבר, כי) הידוע נדע וכו', האם היינו יכולים לידע:"
],
[
"שלחה הנער, טענת יהודה היתה, כי אם לא ישלח בודאי ימותו כולם מפני זלעפות רעב, אבל אם ישלח אפשר שינצלו כולם, לכן ראוי שישלח ומזה התפעל יעקב והתרצה להם:",
"ונחיה ולא נמות, דרך הכתוב לכפול כזה:"
],
[
"אנכי אערבנו, על חשש מיתה בידי שמים אמר יהודה שמוטב להניח את הספק ולתפוס את הודאי, ועל חשש מיתה בידי אדם קבל עליו אחריותו וערב בעדו:",
"והצגתיו לפניך, שלא אביאנו אליך מת ע\"י בני אדם, כי אם חי:",
"וחטאתי לך כל הימים, אחשב עצמי כחוטא לפניך ולא תכופר לי חטאתי כל הימים:"
],
[
"לולא, מלה מורכבת מן לו שפירושו הלואי, ומן לא, וענינה אם לא:",
"התמהמהנו, לפי שלא התעכבו עד עתה ברצון אלא מפני סבה, כי לא היו יכולים לראות פני האיש בלתי בנימין, והזקן לא הסכים עמהם לשלוח בנימין אתם עד אשר תם השבר, לכן אמרו התמהמהנו שהוראתו על עכבה מפני סבה כמו שכתבנו (לעיל י\"ט ט\"ז), ולא אמרו אחרנו, שמשמעו ברצון:"
],
[
"אם כן אפוא, הנה התפעל יעקב מטענת יהודה כי אין דרך להנצל אם לא ישלח את בנימין, ולכן אמר אם הדבר כן, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה שאשלחנו עמכם, ואומר אניזאת עשו:",
"מזמרת הארץ, ממיטב פירות הארץ:",
"דבש, הוא דבש תמרים:",
"בטנים, הם הפיסטאצי:",
"ושקדים, מאנדולי, ונקראים כן לפי ששוקדים וממהרים להתבשל יותר משאר פירות:"
],
[
"וכסף משנה, פי שנים ממה שלקחו בפעם הראשונה:",
"ואת הכסף המושב, אין זה כסף אחר, אלא הוא פרטו של וכסף משנה, ובא לבאר מדוע צוה לקחת פי שנים כראשון, והיינו הא' לשבור אוכל, והב' להחזיר הכסף המושב, וראיה לזה כי לקמן אמר ומשנה כסף לקחו בידם, ולא נזכר שם ואת הכסף המושב, וכן כשאמרו ונשב אותו בידינו וכסף אחר הורדנו וכו', לא נזכר שם משנה כסף בעבור שכבר הזכירו הכסף המושב הנכלל במשנה כסף:"
],
[],
[
"ואל שדי, הוראת השם הזה פירשנו (לעיל י\"ז א'):",
"יתן לכם רחמים, כמו יתן אתכם לרחמים, וכדרך ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם (תהלים ק\"ו), והכוונה יעשה באופן שהאיש ירחם עליכם:",
"ישלח לכם, יפטרנו מאסוריו וישלחנו חפשי, והוסיף מלת לכם, כלומר לטובתכם יהיה זה שיחזור שמעון למשפחתו, ותהיו כלכם בחיים, אבל בבחינת עצמי אין לי נחמה כי כבר שכולתי מיוסף, וארד עליו אבל שאולה, ואף אם ישובו שמעון ובנימין אין די לנחמני:",
"את אחיכם אחר, על פי פשוטו הוא שמעון, ותחסר ה\"א הידיעה, וראוי לומר האחר:",
"ואני כאשר שכלתי שכלתי, אבל אני כאשר שכולתי מיוסף וסבלתי היגון ההוא כמה שנים, כך אסבול עתה הצער הזה להיות שכול מכלכם עד שובכם, ויארע מה שיארע אני שולחו אתכם:"
],
[
"ואת בנימן, ולקחו גם את בנימין:",
"ויעמדו לפני יוסף, כלל שלפני הפרט, כי לא עמדו לפני יוסף מיד כשבאו למצרים, אלא הובאו אל ביתו ושם הכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים:"
],
[
"וירא יוסף אתם, לא שראה אותם ממש, כי עדיין לא באו לפניו, אלא הפתקין שהיו מביאין לו שוערי העיר בכל יום ויום שבו כתובים שמות האורחים הנכנסים לעיר, ראה שיש עם אחיו גם בנימין, וקודם שיבאו לפניו עשה הכנות איך יקבלם ואמר לאשר על ביתו וכו':",
"הביתה, לא אל הבית שבו באים כל האורחים לשחר פניו וליטול ממנו רשות לקניית הבר, אלא לביתו המיוחד לו שהרי הביאם שם כדי שיאכלו עמו, ולכן יראו האנשים מאד:",
"וטבח טבח, ענין זביחה, ובא המקור תחת הצווי, כמו זכור את יום השבת (שמות כ' ח'):",
"והכן, סעודה:",
"בצהרים, חצות היום והוא העת שאור היום חזק, והנה זאת היתה במקום סעודת הבוקר, כי להיות יוסף עסוק הרבה ועושה מלאכת המלך באמונה, לא היה אוכל עד הצהרים, והפך מזה כתוב על השרים העצלים ושריך בבקר יאכלו (קהלת י' ט\"ו):"
],
[],
[
"כי הובאו בית יוסף, ואין דרך שאר הבאים לשבור בר לבא אל ארמון יוסף המיוחד לדירתו, וייראו שאין זה אלא להתגולל עליהם:",
"על דבר הכסף, כי אולי יאמרו שגנבנו אותו לאחר שפרענו התבואה, או שלא פרענו כלום בהונאה:",
"השב באמתחתינו, ולא אמרו המושב, כי היה הדבר בעיניהם לפלא גדול, וכאילו הכסף שב מעצמו באמתחותם:",
"אנחנו מובאים, אל הבית הזה:",
"להתגלל עלינו, לשון בגלל הדבר הזה (דברים ט\"ו י') שהוא לשון סבה, כלומר לשום עלינו עלילות בגלל הכסף המושב, ולבקש סבה להרע לנו:",
"ולהתנפל עלינו, כאדם שיתנפל ברצונו על חבירו:",
"ואת חמרינו, הוסיפו לפרט גם חמוריהם, כי חשבו שיוסף נתן עיניו בם להיותם גבורים וגדולי הקומה, ויאמר בלבו אלה האנשים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבוד ולמשא כי דרך עבודתם עם החמורים ולכן יקח אותם עם החמורים כדי שיעזרוהו לטלטל התבואות מאוצר לאוצר:"
],
[
"ויגשו אל האיש, ראו שטוב לספר לו כל ענין הכסף קודם שידבר בו, כי זה יורה על היותם נקיים בדבר:",
"פתח הבית, כי לא רצו ליכנס לחדר, עד שיתנצלו על דבר הכסף, כדי שלא יחשדום, אם יגונב כלי או דבר אחר מבית יוסף, שהם גנבוהו, ולכן נכפל לקמן (פסוק כ\"ד) ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף, כי לאחר ששמעו דבריו שהוא אינו חושד אותם, התרצו ליכנס:"
],
[
"בי אדני, לשון תחינה:"
],
[
"והנה כסף איש בפי אמתחתו, אבל למעלה סיפר שרק אחד מהם פתח את שקו במלון וכאן שנו מפני השלום, כי היה יכול האיש להשיבם, ולמה לא חזר מיד לכאן להשיב את כספו, לכן אמרו שכלם מצאו כספיהם שם, ולא היה ראוי שישובו כולם מפני רעבון בתיהם, והסכימו בדעתם להשיבו כשיבואו שנית לשבור אוכל:",
"כספנו במשקלו, וזה פלא, שנראה שזה עצמו היה הכסף שלנו, ולא נתחלף באחר:"
],
[
"לא ידענו מי שם, רצו להעיר בזה כי אולי תחבולה היא, אבל הם נקיים:"
],
[
"שלום לכם אל תיראו, לא קראתי אתכם להתגולל עליכם על זה, כי אני מבקש שלומכם:",
"ואלהי אביכם, הכל היו יודעים שמלומדים בנסים היו:",
"נתן לכם מטמון, כמו אוצר, דברים הנאצרים ונטמנים לחשיבותם, וענין הכתוב, בדרך נס בא לכם הכסף כי אני לא ידעתי מזה דבר, שהרי כספיכם בא אלי:",
"ויוצא אלהם את שמעון, אין ספק שכך צוה לו יוסף כשראה אתם את בנימין, והיה זה לנחמם, כי לא בלבד שלא יבואו הם עוד במאסר, אלא גם שמעון הוציא אליהם:"
],
[
"ויתן מים, נהג בהם כבוד כאילו הם אורחים נכבדים שבאו ללון ביתה יוסף, ויתכן שהאיש אשר על הבית ידע כבר שהם אחי יוסף, כי כן הגיד לו יוסף:"
],
[],
[
"המנחה אשר בידם הביתה, הוסיף מלת הביתה שני פעמים, אולי לרמוז שנכנסו עם המנחה לחדר המיוחד ליוסף, אע\"פי שכבר היו בביתו:",
"וישתחוו לו ארצה, בזה נתקיים החלום הראשון, כי עתה היה עמם גם בנימין:"
],
[
"השלום אביכם הזקן, כמו לאביכם הזקן ובתחלת דבריו שאל לשלום אביו, כי תמיד היה מתיירא שמא נצטער על נסיעת בנימין, וכמו שאח\"כ לא יכול עוד להתאפק בשמעו צרת אביו מפי יהודה:"
],
[
"ויקדו וישתחוו, להודות לו על שאלת שלום אביהם:"
],
[
"הזה אחיכם הקטן, כי כשיצא יוסף מביתו היה בנימין נער קטן בן עשר שנים בקירוב, ועתה היה לאיש בן שלשים שנה ועוד, והיו לו כבר עשרה בנים, לכן לא היה יוסף מכיר אותו, ושאל עליו:",
"אלהים יחנך בני, דרך חבה אמר לויברכך ה' ויחונך:"
],
[
"נכמרו, בערו ונתחממו:",
"ויבקש לבכות, מקום לבכות, שלא יראוהו אחיו בוכה, ושיעור הכתוב, וימהר יוסף ללכת לבקש לו מקום לבכות שם, ומאמר כי נמכרו רחמיו אל אחיו הוא כמו מאמר מסוגר:"
],
[
"ויתאפק, כי אחר שיצא וראה שנית את בנימין, נתעורר עוד צבכות, אבל התחזק והתאמץ עצמו מלבכות עוד:"
],
[
"וישימו לו לבדו, אמרו בב\"ר שהושיב את בנימין אצלו בסעודה, אמר הוא אין לו אם, ואני אין לי אם ישב אצלי, והנה טעם ההבדלות הללו הוא זה, כי צפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו, ולא עם אחיו לכבוד המצרים, ואכל עם בנימין כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה, ועוד כי המושל יעשה כל מה שלבו חפץ, בדבר שאינו מחקי הארץ ומדתיהם, ושלא לאכול עם העברים לא היה חק, אלא תועבה להם בבחירתם, והראה יוסף בזה לאחיו כי לא יקפיד לאכול עם העברים, רק לסבת חשיבותו יפרד מכלם, ובעל הטעמים כיון לזה ששם האתנח במלת לבדם הראשון, לפי שמאמר כי לא יוכלון וכו', שב על ולמצרים וכו', לא על וישימו לו לבדו, שהיה לסבת חשיבותו ולא בעבור כי תועבה היא:",
"כי תועבה הוא למצרים, כי העברים היו אוכלים בשר כדכתיב וטבוח טבח והכן, אבל למצרים היה תועבה לזבוח בהמה, כמ\"ש הן נזבח את תועבת מצרים וכו' (שמות ח' כ\"ב):"
],
[
"וישבו לפניו, יוסף צוה להושיבם כסדר תולדותם, ראובן תחלה, ואח\"כ שמעון ולוי ויהודה וכו', וכן הבדיל בין בני אם אחת לבני אם אחרת:",
"ויתמהו האנשים, שהרי כלם נולדו בשבע שנים, ואין להבחין איזה קודם לזה:"
],
[
"וישא, הנושא:",
"משאת, מנות ואין הכונה על חלקי הסעודה, כי מדוע יתן לבנימין חמש ידות, והוא לא יאכל ה' פעמים יותר מאחיו, אלא שנתן להם מתנות ודורונות בשעת הסעודה, והנה ההפרש שבין לשון משאת ללשון מנחה הוא זה, כי משאת הוא דורון שנותן הגדול אל הקטן ממנו, כגון המלך אל אחד העם, ועי\"ז הוא מכבדו ומנשאו משאר העם, וע\"כ נקרא משאת, אבל מנחה הוא דורון שמביא הקטן אל הגדול הימנו ועי\"ז הוא עושה נחת רוח לפני אדוניו, ולזה נקרא מנחה אעפ\"י שהוא משורש אחר:",
"חמש ידות, חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים:",
"וישתו וישכרו עמו, להיותם שמחים וטובי לב על דברי תנחומין שאמר להם האיש אשר על הבית ועל שהוציא אליהם את שמעון שתו עמו יותר מהמנהג בשאר הימים, וגם יוסף שתה הרבה כי היה שמח על שהיו כל אחיו אצלו ונתקרב הזמן להתודע אליהם, והנה כל הכבוד הזה וגם השתיה ברבוי היה בכוונה כדי לחשדם אח\"כ בגניבת הגביע, כי אילו לא נכנסו בביתו ולא אכלו עמו ולא השתכרו, לא היה מקום להעליל עליהם כזאת, ולאחר הסעודה נתרחק יוסף מן החדר ההוא כדי לצוות את אשר על ביתו מה שיעשה ומתוך כך נשארו הם לבדם שם, ולכך נחשדו:"
]
],
[
[
"כאשר יוכלון שאת, יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו:",
"ושים כסף איש, כל הכסף שהביאו, אם הכסף המושב ואם כסף שברו:"
],
[
"תשים בפי אמתחת הקטן, כוונת יוסף היתה לעשות נסיון באחיו, אם אוהבים הם את בנימין או ישנאוהו להיותו בן רחל כמו ששנאו את יוסף, וחשב תחבולה לקחתו לעבד לראות אם ישתדלו אחיו להצילו וזה יהיה סימן שנתחרטו על מכירתו ואז יתודע אליהם, וכדי שלא יחשבו שהיה אמת שבנימין גנב את הגביע ומפני כך לא יריבו את ריבו, לכן צוה יוסף לשים עם הגביע את כסף שברו, וכן כספיהם של כלם, שבזה יכירו כי בנימין אינו אשם, והיא רק עלילת האדון, וכן סופר בספר הישר שיוסף התודע לבנימין כשאכל עמו ואמר לו, אני יוסף אחיך, אך אל תגלה את הדבר הזה, הנני שולח אותך עמם וילכו, וצויתי להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאתם, והיה אם יתנו את נפשם והלחמו עליך אז ידעתי כי נחמו על אשר עשו לי ונודעתי אליהם, ואם יעזבוך ולקחתי אותך וישבת עמי, ונלחמתי אותם וילכו להם, ולא אוודע אליהם:"
],
[
"הבקר אור, פועל, כמו אורו עיני (ש\"א י\"ד כ\"ט), וענינו כמו האיר:"
],
[
"יצאו את העיר, מן העיר:",
"והשגתם, אינו צווי כדרך העתיד לבא במקום צווי, כי אין ההשגת בידו, אלא פירושו וכאשר תשיגם תאמר אליהם, ולזה בא האתנח תחת מלת האנשים:"
],
[
"הלוא זה אשר ישתה אדני בו, לא הזכיר להם הגביע, אבל דבר עמהם כאילו בידוע שהם לקחו אותו, ולכך אמר הלא זה שלקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו, וכל זה להגדיל הרעה שעשו, והם ענו כאילו אינם יודעים מה מבקש, כי אמרו כסף או זהב סתם, ואשר ימצא אתו פי' מי שימצא אתו דבר גנוב:",
"והוא נחש ינחש בו, מלת בו כמו בעבורו, ופי' יחקור עליו על ידי קסם ונחש, או ישאל למנחשים בעבורו, כי לא ירצה שיהיה גביעו ביד אחרים:"
],
[],
[
"חלילה לעבדיך, חולין הוא לנו:"
],
[
"הן כסף, אע\"פי שמצאנוהו, והמוצא אינו גנב, ואע\"פי שהיה באמתחותינו, וכל מה שימצא אדם בכליו יוכל לומר שהוא שלו, אע\"פי כן השיבונו אליך מארץ כנען כלומר ממקום רחוק ואחר כמה ימים, ואיך אם כן נגנוב שהיא יותר קשה ממציאה, מבית אדוניך שהוא יותר קשה מאמתחותינו, כסף או זהב כאילו אנחנו רודפים אחר הממון וחומדים דבר שאינו שלנו:"
],
[
"אשר ימצא אתו מעבדיך, שיעורו האיש מעבדיך אשר תמצא בידו הגניבה:",
"ומת, ע\"י אחרים, וענינו כמו והומת, ור\"ל יהרג:"
],
[
"גם עתה כדבריכם כן הוא, לפי שהם צדקו עצמם מהגניבה ועשו ק\"ו מהן כסף וכו', לכן השיבם העבד, כמו שבאותו הפעם הראשונה צדקתם מעשיכם בהשבת הכסף גם עתה בפעם הזאת כדבריכם כן הוא, ר\"ל שכללותם נקיים מבלי אשמה בדבר הזה, אבל אולי שאיש אחד חטא בזה מעצמו, ואתם לא ידעתם ממנו דבר, ולכן האיש אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד, כי גנב בכוונה, אבל אתם שכדבריכם כן הוא שלא ידעתם מזה דבר, תהיו נקיים, כי בלי ספק הכללות מכם נקיים אתם בעיני:"
],
[],
[
"בגדול החל, שלא ירגישו שהיה יודע היכן הוא:"
],
[
"ויקרעו שמלתם, כי עתה נגע הדבר עד לבם, בחשבם שאביהם ימות ביגון אם לא יביאו לו בנימין:",
"ויעמס איש על חמורו, פי' ויעמס איש את משאו על חמורו, כי הפעול של שורש עמס הוא המשא, משא\"כ שורש טען שהפעול שלו היא הבהמה הטעונה, כמו שכתוב להלן טענו את בעירכם:"
],
[
"והוא עודנו שם, שהיה ממתין להם:",
"ויפלו לפניו ארצה, לא כאדם המשתחוה לגדול ממנו לכבדו, אלא כאדם הנבהל מכובד הצרה הבאה עליו פתאום, ומתנפל לפני המלך לשפוך שיחו לפניו בתחינה:"
],
[
"מה המעשה הזה, שיש בו רשע עם סכלות כי היה לכם לחשוב שלא יעלה זה בידכם:",
"הלוא ידעתם כי נחש, הלא ידעתם כי לזאת קראו אותי צפנת פענח לפי שאוכל לגלות הנסתרות, גם ראיתם כי הושבתי אתכם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, א\"כ היה לכם לחשוב, כי גם הפעם אוכל לנחש עד שאדע בבירור מי גנב ממוני:"
],
[
"מה נאמר לאדני, אין בפינו מענה כי נבהלנו מן המעשה הזר שקרה לנו:",
"מה נדבר ומה נצטדק, אין אנו יכולים לא להודות פשעינו, שהרי נקיים אנחנו מן הגניבה, ולא להצטדק לפניך שהרי נמצא הגביע בידינו, ויהיה לפי זה המאמר הראשון מה נאמר לאדוני כמו כלל ואח\"כ פרט מה נדבר להרשיע עצמנו או מה נצטדק להתנצל, ולזה כיון בעל הטעמים:",
"האלהים מצא את עון עבדיך, ושמא תאמר שדברינו סותרים זה את זה, כי אם אנחנו נקיים למה לא נשתדל להצטדק לפניך, ואם חטאנו לך למה לא נודה על פשעינו, אין הדבר כן, כי באמת אשמים אנחנו אבל לא כנגדך אלא נגד האלהים ולפי שחטאנו לו הנה הוא כעת מצא את עונינו, כלומר מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו, והביא עלינו הצרה הזאת להפרע ממנו על מעשינו הרעים, והנה בזה רמזו לו עון מכירת יוסף ושיש בלבם חרטה גדולה על זאת:",
"הננו עבדים לאדני, לכן זעף ה' נשא כי חטאנו לו וכולנו ראויים לעונש, ואתה עשה כרצונך, וקח את כולנו לעבדים תחת אשר מכרנו את אחינו לעבד:",
"גם אנחנו גם אשר נמצא, ואע\"פי שבנימין לא חטא עמנו בפעם ההיא, וגם עתה הוא נקי בדבר, מאחר שרצה השם להביא עלינו את הרעה הזאת על ידו וסבב באופן שיתפש כגנב, זה אות שיש גם בו איזה עון אף שנעלם ממנו, והשם רוצה עתה להביאו במשפט, לכן יהיה גם הוא עבד לאדוני, ואמנם יתכן שיהודה לא אמר זאת על צד החלט שכן רצונו וכן יקום, כי מה יעשה בערבותו אשר ערב אותו אל אביו ואמר אם לא הביאותיו אליך וכו', אבל הרצון ההחלט היה כמו שאמר לבסוף ועתה ישב נא עבדך וכו', שנתרצה לעבוד את יוסף לפייסו, על הגניבה כדי להציל את בנימין, ומאמרו פה הננו עבדים לאדוני גם אנחנו וכו', לא היה רק כאיש נדהם, וכמו נקי כפים שנתפס במחתרת, ואינו יודע מה להשיב בעבור שנלכד פתאום:"
],
[
"חלילה לי מעשות זאת, ליקח כלכם לעבדים והיה כצדיק כרשע:",
"האיש אשר נמצא, לא אחקור אם הוא גנבו אם לא, די לי במה שנמצאת הגניבה בידו להענישו ולכן הוא יהיה לי עבד, וכבר אמרנו למעלה שכיון יוסף בזה לנסות את אחיו אם ישתדלו להציל את בנימין:"
],
[
"ויגש אליו יהודה, כששמע המשפט החרוץ ליקח את בנימין לעבד, ואחיו שותקים מפני היראה, נתרחק מאתם ונגש הוא לבדו אל יוסף לדבר עמו, כי עליו מוטל הדבר להציל את בנימין:",
"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, יתכן לפרש לפי שעד עתה היה המליץ בינותם בדברם אליו, חשבו בתחלה שיוסף אינו מבין בלשונם, וכעדות הכתוב והם לא ידעו כי שומע יוסף (לעיל מ\"ב כ\"ג), אבל כשראו שהלך מעליהם נטרד ומיצר אחר שאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו', נולד ספק בלבם שאולי יבין יוסף בלשון עברי, ומה גם אחרי שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו נתאמת אצלם שהוא מכיר משפחתם ועניניהם ובראותם עתה השבת הכסף פעם שנית באמתחותיהם ועלילת הגביע נתחזק בלבם הספק שיש בכל מעשי יוסף ענין נסתר וכוונה מיוחדת להרע עמם, מה שלא עשה לשאר האורחים הבאים שמה לשבור אוכל, לכן מלאו לבו ליהודה להתקרב אל יוסף ולדבר עמו פה אל פה בלי מליץ, כדי שיגעו דבריו לאזני יוסף כמו שאומרם ממש בלי העתקה, כי חשש גם כן אולי המליץ לא יעתיק דבריו כמשפט, כי אחרי כל הקורות אותם לא יאמין עוד לשום אדם מעבדי המלך, ולזה אמר באזני אדוני, וחשב יהודה שעכ\"פ אם יוסף יחליט עוד שהוא אינו מבין לשונם, אז יבא המליץ לתרגם דבריו, ולפי שנראה לו כעזות פנים לדבר פה אל פה לפני המושל, אמר ואל יחר אפך בעבדך:",
"כי כמוך כפרעה, ירא אני לדבר לפניך כמו לפני המלך, כי אתה מושל כפרעה ופרעה כמוך:"
],
[
"אדני שאל, הכוונה בסיפור כל הדברים הללו להעיר רחמי יוסף, כי חשב יהודה שאת האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכך דבר לפניו, אנחנו באונס הגדנו לך מאחינו זה, מפני שאלת אדוני ולא הודינו ג\"כ להורידו לפניך במצותך הראשונה, רק אמרנו כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשנו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפון לראות פני, ולא רצה אבינו לשמוע עד היותנו כולנו בסכנה כי תם השבר, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה, ולכן תפול נא תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם, כי טוב אני ממנו ולך תתיה צדקה, וזה טעם כל הפרשה, והנה עם כל דברי הפיוס והתחנונים הללו יש בסתר דבריו גם דברי תוכחה, ורמז לו שכפי הנראה מתחלה בא עליהם בעלילה להתגולל עליהם, כדרך שאחז\"ל, ולכן גם מעשה הגביע אפשר שתהיה תחבולה מאתו להעלילם, אלא שאמר זה ברמז, כי כן מוסר המדברים נגד מלכי ארץ:"
],
[
"אב זקן, הוצרכו להודיעו שאביהם זקן, לפי שהיה אפשר שיהיה בחור בשנים, כי ראובן הגדול שבאחים לא היה יותר מבן מ\"ה שנה:",
"ואחיו מת, שינה כאן מפני היראה, כי חשב אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אצלי:",
"לבדו לאמו, מאותה האם אין לו עוד אח:"
],
[
"ואשימה עיני עליו, לשון שימת עין אינו נופל על הראיה בלבד כי אם על הכוונה להיטיב או להרע, כמו ושמתי עיני עליהם לטובה (ירמיה כ\"ד ו'), ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה (עמוס ט' ד'), והכונה פה כי נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו, אף שלא נזכר שם בפירוש, והנה כאן לא זכר יהודה מחסר שמעון ועלילת מרגלים אתם דרך מוסר או אימת מלכות:"
],
[
"ועזב את אביו ומת, אילו מלת ומת שב על אביו היה אומר, לא יוכל אבינו לעזוב את בנו ועזב את בנו ומת, אלא מלת ומת מוסב על הנער ופירוש הכתוב לא יוכל הנער לעזוב את אביו מפני נערותו והיותו ילד שעשועים בחיק אביו אשר אהבו, ואם יעזבנו ויבא בדרך ימות הנער:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ילדה לי אשתי, העיקרית אשר בעבורה היה עיקר עבודתי ולכן גם בניה אהבתי יותר מכלם, ואחיו מת ולא נשאר לי ממנה רק זה לבדו אשר אהבתיו:"
],
[
"אך טרף טרף, בודאי כבר נטרף, והעד שלא ראיתיו עד הנה:"
],
[
"ולקחתם, ואם תקחו גם את זה מעם פני, ויארע שיקראנו אסון כאחיו (בעבור שהוא נער ורך ולא נסה ללכת בדרך, או שיתפעל משנוי האויר) אז תורידו את שיבתי ברעה לשאול:"
],
[
"ונפשו קשורה בנפשו, מרוב אהבתו כאלו נקשרה נפשו בנפשו ונתחברה בה, והנה ג' מלות אלו הם כמו מאמר מסוגר, וחצי הפסוק הראשון מחובר אל פסוק שלאחריו, באופן זה, ועתה כבואי וכו' והנער איננו אתנו (ונפשו קשורה בנפשו) והיה כראותו וכו', ולפי שהאריך בדברים, לכן חזר ואמר והיה כראותו כי אין הנער, כדרך הכתוב בכמה מקומות:"
],
[
"ומת, זה שב על אביו, כי המאמר הקודם המחובר אליו שב על אביו, לכן גם הנמשך כמהו, משא\"כ למעלה שהנושא שב על בנימין, גם הנשוא כמהו:"
],
[
"כי עבדך, כי לכך אני מדבר יותר מכל אחי, לפי שאני ערבתי אותו:"
],
[
"ועתה, אחרי שהודעתיך כי צריך בנימין לשוב עם אחיו, עתה כי בא עליו עלילת הגביע, אין תקנה אחרת אלא זאת, שאשב אני אצלך תחת הנער להיות עבד לאדוני:"
],
[
"כי איך אעלה אל אבי, כלומר טוב לי כי עוניתי בעבדות עולם מלעלות אל אבי בלתי הנער, ובזה נשלם העונש שבא עליהם על מכירת יוסף, כי אחרי צרת כל האחים לא נשאר להפרע אלא מיהודה שיעץ אותם למכרו, ואמר לכו ונמכרנו וכו', ולכן הוכרח עתה לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימין אחי יוסף:"
]
],
[
[
"ולא יכל יוסף להתאפק, לא היה יכול להתאמץ עוד מלהודע אליהם כמו שהתאפק עד עתה והתנכר אליהם:",
"לכל הנצבים עליו, משרתיו העומדים לפניו, כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב' ו'):",
"ויקרא, הרים קולו ואמר למשרתיו הוציאו כל איש מעלי בלתי האנשים האלה, והטעם בהוצאה זו כדי שלא ישמעו בהזכיר להם המכירה כי תהיה להם לחרפה וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה עליהם, אלו אנשי בוגדות לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו, באחיהם גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, גם ביוסף לא יאמינו עוד:"
],
[
"וישמעו מצרים, המצרים שיצאו מן הבית שמעו קול הבכי, והלך הדבר מאיש לאיש עד ששמעו אנשי בית פרעה:",
"בית פרעה, עבדיו, ואינו לשון בית ממש, אלא כמו בית ישראל, בית יהודה:"
],
[
"העוד אבי חי, לא שהיה שואל אם הוא עדיין בחיים, כי כבר אמרו לו שהוא חי, אבל אמר להם זה להכנס עמם בדברים, כי חשב בלבו, כדי שלא יתביישו ממה שעשו שלא לזכור להם בתחלה ענין המכירה, אבל שידבר אליהם בענינים אחרים, ולזה התחיל מאביו העודנו חי, או אם מת בצער, או עתה בצער בנימין, הגידו לי האמת, והיה דעתו לשאול להם אח\"כ על נשיהם וילדיהם ומקניהם וכל עניני הבית אבל לפי שהם נבהלו ולא ענו אותו, ואולי היו מסופקים בדבר ויחשבו שמפי אנשים שמע זה השם, לכן הוצרך לפרש להם הענין כלו, להסיר מסוה הבושה מעל פניהם, והוא אמרו אני יוסף אחיכם וכו':"
],
[
"אשר מכרתם, ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק, שלא ידע איש במכירתי ושאני אחיכם זולתנו, כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם:"
],
[
"ועתה אל תעצבו וכו' כי מכרתם, אין הכוונה שלא היה ראוי להם להתחרט על מכירתו, כי באמת רעה גדולה עשו להביא עליו כמה צרות על לא חמס בכפיו, ולגרום צער גדול צאביהם, ואף אם נולד מזה ישועה גדולה לכל מצרים, עכ\"ז כוונתם היתה לרעה, אלא יוסף לגודל צדקתו רצה להקטין רעתם, ולפי שהוא מחל להם בעין יפה כל אשר עשו לו, בקש ג\"כ לנחמם שלא יצטערו עוד על המעשה ההוא, והראה להם כי סוף סוף לא נמשך שום רע ממכירתו לא לו ולא להם, ושהשם סבב כל זאת למען החיות עם רב:",
"כי למחיה, להיות לכם למחיה:",
"לפניכם, כי כבר נגזר שתבאו לכאן בגלות כמו שנאמר לאברהם, ולפניכם גזר השם שאבא אני למצרים לצבור בר לשנות הרעב וכן כתוב שלח לפניהם איש (תהלים ק\"ה י\"ז):"
],
[
"כי זה שנתים הרעב, עברו משני הרעב:",
"ועוד חמש שנים, יתכן שלא ידעו בני יעקב דבר מחלום פרעה ומפתרון יוסף, כי אילו הגיע הדבר לאזניהם היה מתאמת אצלם שיוסף הוא המושל על ארץ מצרים, מאחר שהכירו כבר כי הוא בעל החלומות, ואביו שמר את הדבר, אלא היו סוברים שהרעב ההוא בא במקרה, כמו שבא רעב בכנען בימי אברהם, ולכן סיפר להם יוסף עתה כל הענין, ואמר דעו כי קרא ה' לרעב עד מלאת שבע שנים, ולא עברו כ\"א שתים, ואף אם עד הנה היה לכם כסף לשבור בר, אין ספק כי בשנים הבאות יתום הכסף מכיסכם, וא\"כ הייתם מתים ברעב, ולכן שלחני אלהים לפניכם להחיות אתכם בחנם מבלי שתצטרכו לשבור בר, וכן עשה כדכתיב ויכלכל יוסף וכו':"
],
[
"וישלחני אלהים לפניכם, זה ביאור למה שאמר כי למחיה שלחני וכו', כלומר עתה שהודעתי לכם כי עוד חמש שנים רעב, תבינו שלא היה לכם פליטה בלעדי, ושהשם הוא השולח אותי לפניכם:",
"לשום לכם שארית בארץ, שלא יכרת זרעכם מפני הרעב, אלא תפרו ותרבו כברכת ה' לאבותינו:",
"ולהחיות לכם לפליטה גדולה, לא די שתחיו ולא תמותו, אלא הפליטה הזאת תהיה גדולה ורמה לזרעכם, כי יבינו הדורות הבאים שיד ה' עשתה זאת לסבב כל הקורות האלה כדי שתבאו לכאן בשבעים נכש, ותצאו אח\"כ מן הארץ הזאת בשש מאות אלף רגלי, כי ידע יוסף כל העתידות האלה כמו שאמר להם לפני מותו ואלהים פקוד יפקוד אתכם:"
],
[
"ועתה לא אתם שלחתם, הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג זולת אלה הסבות הקודמות, אין ספק שגם הסבות הקודמות היו ברצון אלהי לסבב זה התכלית:",
"כי האלהים, אלא האלהים שלחני וכן רוב כי הבא אחר מלת לא:",
"לאב לפרעה, למורה וליועץ למלך ולא יעשה דבר בלתי עצתי, כמו הבן הנסמך תמיד על עצת האב:",
"ולאדון לכל ביתו, ממונה על הבית:",
"ומשל בכל ארץ מצרים, להנהיג עניני העמים:"
],
[
"מהרו, שלא יצטער יותר:",
"שמני אלהים לאדון, ולא אוכל לעזוב ממשלתי וללכת לראות פניך כבן יכבד אב, על כן רדה אלי וכו':",
"אל תעמד, לא תתעכב:"
],
[
"וישבת בארץ גשן, הודיע לו שיושיבנו במבחר הארץ שהיא ארץ גושן, וכן אמר פרעה במיטב הארץ הושב וכו' ישבו בארץ גושן וכו' (לקמן מ\"ז ו'):",
"והיית קרוב אלי, עם כי לא תשב בעיר הבירה אשר אני בתוכה, מ\"מ תהיה קרוב לי, ואוכל לראות פניך כשארצה:",
"אתה ובניך וכו' וצאנך ובקרך, אינו שב אל והיית קרוב אלי, כי מה טעם לומר שיהיה קרוב אל הצאן ואל הבקר, אלא שב אל וישבת בארץ גושן, והכוונה שבהיות המקום ההוא רחב ידים ומקום מרעה יוכל לישב שם הוא ובניו ומקנהו יחד ולא יצטרכו בניו ללכת לרעות את צאן אביהם במקום רחוק, כמו שהיה בהיותו בחברון שנתרחקו ממנו עד שכם ודותן, וזה היה סבה לכל מה שקרה:"
],
[
"פן תורש, לשון עניות ומסכנות, כמו ה' מוריש ומעשיר (ש\"א ב' ז'), ואמר כן דרך כבוד, כי לאחיו אמר כי למחיה וכו' לשום לכם שארית וכו' ולהחיות לכם, שהיו מתים ברעב, אבל לאביו לא רצה לומר כן, ואמר אם תתעכב בארץ כנען תורש כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשדו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארץ מולדתי ובבואכם וידעו כי אתם אבי ואחי יתן לי המלך רשות:"
],
[
"ועיני אחי בנימין, שלא ידע במכירתי:",
"כי פי המדבר אליכם, בלשון עברי, ובלי מליץ:"
],
[
"ואת כל אשר ראיתם, ואינכם עדי שמועה אלא בעיניכם אתם רואים את כבודי ואת גדלי במצרים, לכן יאמין לכם:"
],
[],
[
"ואחרי כן, אחרי אשר שב רוחם אליהם, כי בתחלה נבהלו מאד מפניו, אבל לא בכו עתה כמו שבכה יוסף ובנימין, כי הבושת והבהלה יעצרו אותם מלבכות, והיו מלאים מחשבות על כלהקורות הגדולות והזרות שקרו להם עם יוסף:",
"דברו אחיו אתו, ולא פירש מה דברו לו, ואין ספק שהגידו לו התחרטותם על מה שעשו לו ואמונתם בחלומותיו: (טז)",
"והקל נשמע בית פרעה, כמו בבית פרעה, וזהו לשון בית ממש, לפי שכאן כתיב נשמע בנפעל, משא\"כ למעלה (פסוק ב') שכתוב וישמע בקל, ולא נזכר מי השומע:",
"וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו, הן לטובת יוסף כי שמחו בשמחתו מרוב אהבתם לו, והן לטובת עצמן, כי חשבו שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על הארץ לא כהשגחת גר מנהיג, אלא כהשגחת אזרח תושב לשבת בארץ הוא וזרעו, ולזה ישגיח בכל לב להיטיב לארץ ולדרים עליה:"
],
[],
[
"אמר אל אחיך זאת עשו, איני מצוה אותך על זאת, כי כבר אתה המושל והרשות בידך לעשות כל מה שתרצה, לכן אתה מעצמך ומכח הממשלה אשר לך אמור אל אחיך שיטענו את בעירם, ושיביאו לכאן את אביהם כי אתה תתן להם את טוב ארץ מצרים וכו', אבל מה שאני מצוה אותך הוא על לקיחת העגלות, וזהו טעם ואתה צויתה זאת עשו, כמו שיתבאר בסמוך:",
"טענו את בעירכם, בתבואה:"
],
[
"את טוב ארץ מצרים, ארץ גושן:",
"את חלב הארץ, מבחר הארץ, ולשון חלב יתבאר (ויקרא ג' ט'):"
],
[
"ואתה צויתה, מפי לומר להם, כי בדבר הזה צריך אני לצוות אותך ובלתי אין לך רשות להוציא עגלות, וטעם הדבר כי עד הנה צוה פרעה שלא יוציאו ממצרים עגלות פן יטענום תבואה ויחסר האוכל, ועתה הרשה אותם ליקח להם עגלות כדי לשאת את אביהם ונשיהם וטפם, ולזה כתוב להלן ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, כי בלא רשות פרעה לא היה יכול לתת:",
"עגלות לטפכם, לא להטעינם תבואה, כי על כל פנים לא יניחם לצאת בתבואה אלא לשאת את משפחתם, ולכן נתן להם עוד עשרה חמורים לטעון אותם במזון:"
],
[
"ועינכם אל תחס, אע\"פי שאין החמלה בעין אלא בלב, מנהג לשון הקודש לסמוך החמלה אל העין לפי שראיית העין תעורר החמלה בלב:",
"על כליכם, כי יש מטלטלים בבית שקשה להוליכם ממדינה למדינה, ואמר שיעזבו בלי עוצב את אשר לא יוכלו לשאת אתם, כי יש לאל ידו להעשיר אותם עושר גדול:"
],
[
"ויעשו כן, שטענו את בעירם בשבר, ולא הוצרכו לתת את כסף שברו:",
"ויתן להם צדה לדרך, מלבד השבר, וכן נתן להם גם פעם אחרת בר וצידה:"
],
[
"לאיש, לכל איש ואיש, חליפות שמלות, זוג בגדים חדשים ומשובחים שילבשום עתה תחת בגדי רועים שהיו עליהם, כי רצה יוסף שכל רואיהם יכירום שהם אנשים נכבדים ואחי המושל, גם כדי שישמח אביהם בראותם מלובשים בבגדי תפארת והנה גם בזה שלם להם יוסף טובה תחת רעה, כי הם הפשיטוהו את כתנתו, והוא נתן להם בגדי כבוד:"
],
[
"שלח כזאת, כחשבון הזה, ומהו החשבון עשרה חמורים וכו':",
"מטוב מצרים, לפי שאביו שלח לו מנחה מזמרת ארץ כנען, רצה גם הוא לשלוח לו דורון מכל הדברים הנחמדים הנמצאים במצרים, הן בפירות הן בבגדי שש ותכשיטין ושאר סגולות המלכים:",
"ועשר אתנת, הזכיר חמורים ואתונות, כי המשא ונושאי המשא הכל שלח לו, והמנהג לשלוח זכרים ונקבות כאשר עשה אביו:",
"בר, דגן:",
"ולחם, אפוי:",
"ומזון, שאר דברים שהם מזון לאדם:",
"לאביו לדרך, כדי שלא יתעכב בעבור הכנת הצידה, אלא יבא מיד:"
],
[
"וישלח, פטרם לשלום:",
"אל תרגזו בדרך, לשון פחד, וענינו שלא יפחדו בדרך מן הלסטים בעבור שנשאו בר ולחם ומזון בימי בצורת, וכן בשובם עם כל רכושם, ויחשבו כי הוא המושל על כל ארץ מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו, וממוראו ייראו הכל, לכן ילכו ויבאו לשלום:"
],
[],
[
"וכי הוא משל, ועוד הגידו לו כי הוא מושל, ומלת עוד שזכר עומדת במקום שתים, והטעם שאמרו לו כי אין ראוי לו לירוא מלבא אליו מאחר שהוא המושל:",
"ויפג לבו, לשון נדנוד מחשבה להסתפק בדבר, וכן על כן תפוג תורה (חבקוק ג') תמעד בלי קיום משפט, ודומה לו שורש פוק כמו פקו פליליה (ישעיה כ\"א), והענין כי בשמעו הבשורה, היה זר לשכלו לקבלה, שאחר כ\"ב שנים שנחשב מת, עודנו חי ומושל בארץ הקרובה לכנען, לכן היה לבו תר הנה והנה, פעם מאמין פעם אינו מאמין:",
"כי לא האמין להם, אין פירושו שהיה מסתפק בדבריהם מצד שהיו חשודים בעיניו כשקרנים, ואילו שמע הבשורה מפי מגידי אמת היה מאמין, שאז היה הכתוב אומר כי לא האמין בם, כפי הכלל שיסדנו לעיל (ט\"ו ו'), כי כל לשון אמונה שאחריו בי\"ת ענינה על המאמין בדבר לפי שהוגד לו מפי איש אמונים אף אם הדבר הפך מסברתו, אבל כשאחריה למ\"ד יורה שמאמין מצד שהדבר בעצמו מצוייר כך בנפשו, יהיה המגיד מי שיהיה, וכן כאן לפי שהדבר היה זר בעיניו לכן לא היה מאמין, והזרות היתה כי לדעתו היה המושל ההוא איש אכזרי, שאסר את שמעון בלי סבה, ונתן את בניו כמרגלים, ולקח ממנו את בנימין בחזקה, ואיך יהיה איש כזה בנו חביבו אשר מנעוריו הורגל במדות ישרות, וזה לפי שלא ספרו לו עדיין כל טעמי הדברים, רק אמרו סתם כי עוד יוסף חי וכי הוא מושל:"
],
[
"וידברו אליו, אבל כשדברו אליו בארוכה כל דברי יוסף שנשקם ובכה עליהם ודבר על לבם בדברי חן ותנחומים, והבטיחם לכלכלם בשנות הרעב, והראו לו המתנות הנכבדות משא עשרה חמורים ועשר אתינות שהוא דבר נפלא בשני רעבון, והבין שלא תבא מנחה כזאת רק מיד מלך שאינו חסר כלום, גם לא יתננה המושל לאנשים נכרים בעלי דת אחרת, לולי שהכירם ואהב אותם, ובפרט כי המצרים היו שונאים לעברים, אז האמין להם:",
"את כל דברי יוסף, לא כל דברי יוסף דוקא, כי לפי הפשט לא הגידו לו דבר ממכירתם אותו, גם לא הוגד ליעקב כל ימיו כי בניו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, וייראו בניו להגיד לו חטאתם פן יקצוף עליהם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכן נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה וכו', ואילו ידע יעקב בענין זה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם קודם מותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ואז לא יהיו בסכנה, ולא יצטרכו לבדות דברים מלבם:",
"וירא את העגלות, וידע שאינן יוצאות ממצרים רק על פי מושל:",
"ותחי רוח יעקב אביהם, מצא קורת רוח בדבריהם, ושמח בקרבו על השמועה, ומזה למדנו שכל הכ\"ב שנים היה תמיד בעוצב ויגון כאילו לא חיתה רוחו עד עתה:"
],
[
"רב עוד יוסף בני חי, אתם אומרים עוד יוסף חי וכי הוא מושל, רב לי שמחה וחדוה במה שהוא עדיין חי, אפילו אינו מושל:",
"אלכה ואראנו, לא שאגור שם כדבריו אלא אראה את בני במצרים ואשובה אל ארץ כנען אשר דבר אלהים לאברהם כי לא אוכל לעזוב את ארץ מולדתי, אולם הקב\"ה אמר לו אל תירא מרדה מצרימה וכו', כלומר שיתיישב שם הוא וזרעו עד יפקוד ה' אותם, וכמו שהבטיחו ואנכי אעלך גם עלה:"
]
],
[
[
"ויבא בארה שבע, מקום תפילת אבותיו:",
"לאלהי אביו יצחק, שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע כשנגלה לו הקב\"ה, כמה שכתוב (לעיל כ\"ו כ\"ה), ועשה גם יעקב שם זבחים אולי יקרה ה' לקראתו ויגיד לו אם רצונו שילך למצרים, כי היה ירא מאד לרדת שם לפי שגם לאביו בא הציווי אל תרד מצרימה, וכן זכה בלילה ההוא למראות אלהים:"
],
[
"יעקב יעקב, לשון חבה:"
],
[
"אנכי האל אלהי אביך, אני הוא שאמרתי לאביך אל תרד מצרימה, אני הוא שאומר אליך אל תירא מרדה מצרימה, וזה כי לגוי גדול אשימך שם, כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בגויי הארץ ומתערבים עמהם, אבל במצרים לא יקרה זה, כי המצרים שונאים לעברים, ובכן יהיה לגוי נבדל, כאמרם ז\"ל ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים שם:",
"כי לגוי גדול אשימך שם, בזה גילה לו שלא ישובו מיד אחרי ראותו את יוסף כמו שחשב, אבל ששם יתעכבו ויפרו וירבו מאד:"
],
[
"אנכי ארד עמך, שלא אפריד דבקותי והשגחתי ממך:",
"אעלך גם עלה, שיעורו וגם עלה אעלך, ובזה הבטיחו להיות נקבר בארץ:",
"ישית ידו על עיניך, במותך, כי כן מנהג החיים עם המתים:"
],
[],
[],
[
"בנתיו ובנות בניו, בנותיו היא דינה, וכלותיו הנקראות בנות כמו שקראה נעמי לכלתה בתי, ובנות בניו היא סרח בת אשר, ודרך הכתוב ביחוסי הרבים לומר ביחיד לשון רבים, כמו ובני דן חושים:"
],
[
"ואלה שמות, להודיע חסדי ה' עמהם, כי בשבעים נפש ירדו מצרימה, ויצאו משם שש מאות אלף רגלי:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"שלשים ושלש, ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים, אלא פשטות הכתובים יורה שיעקב עצמו השלים המנין, כי בתחלה הזכיר יעקב ובניו אע\"פי שלא בא להודיע אלא שמות בניו, ללמדנו שגם יעקב בכלל שבעים נפש, כי גם הוא מיורדי מצרים, וכבר תמצא דעת זו בב\"ר פ' צ\"ד אמנם אין מזה סתירה למה שאחז\"ל שיוכבד נולדה בין החומות, כי יתכן שכך קרה באמת כמו שנרמז בפסוק אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כ\"ו נ\"ט), ואמרו לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, אבל לענין חשבון של שבעים נפש לא נמנית יוכבד לפי שנולדה אחרי שבאו במחוז מצרים, ולא יתכן א\"כ לומר עליה שבאה מארץ כנען:"
],
[],
[],
[],
[
"בני רחל אשת יעקב, ובכלן לא נאמר כן, אלא מפני שבא למנות מספרם כי בשבעים נפש ירדו מצרימה הקדים המרובה בנפשות, ל\"ג ללאה, ט\"ז לזלפה, י\"ד לרחל, וז' לבלהה, והרי הזכיר את רחל בין השפחות,",
"וירא אליו ויפל וכו' ויבך, יראה מ\"שא וירא אליו שב אל יוסף, אבל הנפילה והבכיה שב אל יעקב והענין כי עיני ישראל כבר כבדו קצת מזוקן, או שבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, ולא היה ניכר לאביו, לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו נפל אביו על צואריו ובכה עליו עוד כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו, וכבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה אם האב הזקן המוצא את בנו אי לאחר היאוש והאבל או הבן הבחור המולך:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"אמותה הפעם, אילו אני מת עתה, די לי שמחה מאחר שראיתי פניך לא בעבור הממשלה אשר לך, אלא כי עודך חי:"
],
[
"ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו, ולא אמר זאת לאביו אלא לבני משפחתו, כי לא רצה שידע אביו שהיה מושבו בארץ גושן בספק, וזה לפי שפרעה לא אמר רק ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים, אבל לא זכר גשן בפרט, ויוסף הבטיח כבר לאביו וישבת בארץ גשן לכן הוצרך עתה לבקש רשות מפרעה להושיבם שם, מבלי שידע אביו דבר מזה:",
"אעלה, כאשר הלך ממצרים לגשן אמר ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, ואיך אמר בשובו למצרים מגשן אעלה אלא פי אעלה על המרכבה:"
],
[
"והאנשים רועי צאן, ועוד אומר לפרעה שהם רועים, אבל לא שירעו בהמות של אחרים, כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית ירעו אותם, אלא שעשרם במקנה, וזה טעם כי אנשי מקנה היו, והיה להם עושר ועבודה רבה מחד במקנה רב אשר להם, כי לא רצה להזכיר רק לכבוד:",
"כי אנשי מקנה היו, מעולם:"
],
[
"והיה כי יקרא, ראה יוסף בחכמתו שיותר טוב שלא ישאל הוא בעצמו את ארץ גושן לאחיו, אלא יתגלגלו הדברים באופן שפרעה עצמו יתן להם את ארץ גושן מבלי שיבקשנה הוא ממנו, ולזה אמר ידעתי כי ישאלכם פרעה מה מעשיכם, כי כן דרכו לשאול לזרים, ואז תאמרו לו אנשי מקנה היו עבדיך וכו', ואז בודאי ירחיק אתכם ממצרים, כי תועבת מצרים כל רועה צאן, ויתן לכם רשות לשבת בארץ גושן:"
],
[
"בעבור תשבו בארץ גשן, אין ספק שאם היה יוסף חפץ להגדילם, היה יכול לשומם שרי אלפים ושרי מאות על ארץ מצרים, אבל רצה שלא יזיזו מאומנות אבותיהם, ויתרחקו מן הרבנות:",
"כי תועבת מצרים כל רועה צאן, לפי שהם להם אלוהות, ולכן אינם אוכלים בשר:"
]
],
[
[
"והנם בארץ גשן, אמר בדרך סיפור, שעתה הנם יושבים בארץ גושן במקרה ולא בכונה להתיישב שם, וחשב שאולי יאמר פרעה, ישארו במקום שהם ויתיישבו שם, וכשלא השיב כן לקח מקצת אחיו וכו':"
],
[
"ומקצה אחיו, מן הפחותים שבהם לגבורה, שאם יראה אותם גבורים יעשם אנשי מלחמתו, וכפי מ\"ש בש\"ס (ב\"ק דף צ\"ב ע\"א) היו אלה זבולון דן נפתלי גד ואשר:",
"ויצגם לפני פרעה, להשתחוות לו:"
],
[],
[
"ויאמרו אל פרעה, הוסיפו דבור שני לשאול לו בפירוש את ארץ גושן, לפי שראו שהוא לא השיב דבר לדיבורם הראשון:",
"לגור בארץ, צא להתיישב אלא להיות כגרים כאן במשך איזה שנים עד יעבור זעם הרעב, ומוכרחים היינו לבא כאן בעבור המרעה:",
"כי אין מרעה, אני תמה בטעם הזה שאמרו לו, כי גם במצרים אין מרעה כמו בארץ כנען או יותר, כי עליה היתה עיקר הגזירה, ואולי אמרו כי בארץ כנען מפני כובד הרעב יאכלו העניים את עשב השדה ולא ישאירו מחיה לבהמה, אבל בארץ מצרים יש בה שבר יחיו בו האנשים, ותשאר בה מרעה מעט להיותה מלפנים כגן ה', ועוד כי היאורים והאגמים ישקו אותה, אבל ארץ כנען למטר השמים תשתה מים, ובשנות הרעב נעצר השמים ולא היה מטר:"
],
[
"ויאמר פרעה אל יוסף, ולא השיב כלום לאחי יוסף ששאלו ממנו לישב בארץ גושן, כי חשב שדבר זה תלוי רק ברצון יוסף כי הוא המושל, וכבר אמר לו ובלעדיך לא ירים אית את ידו וכו', לכן הסב עתה פניו אל יוסף ואמר לו:",
"אביך ואחיך באו אליך, זה כבר ידוע, אלא כונתו לומר, בהיות שהבאים אליך אינם נכרים לך אלא הם אביך ואחיך, ועליך השליכו יהבם, בכן ראה אתה שתעשה עמהם טובה כי עליך הדבר ויש לאל ידך, והרי הוא כאילו כתוב, אביך ואחיך הם האנשים הבאים אליך, לכן ארץ מצרים לפניך וכו':"
],
[
"ארץ מצרים לפניך הוא, ברשותך כי אתה האדון ואין אתה צריך לשאול ממני מקום להושיב בו בני משפחתך, אלא במיטב הארץ וכו', ואם חפצם לישב בארץ גושן כמו ששאלו, ישבו בארץ גושן:",
"בארץ גשן, שם כלל, ובה מחוזות לכל אחת שם פרטי, והמחוז המובחר שבהם היא ארץ רעמסס, ולכן אמר להלן במיטב הארץ בארץ רעמסס, וגשן היא הארץ הנבחרת בכל ארצות מצרים:",
"ואם ידעת ויש בם, שיעורו שיש בם:",
"אנשי חיל, שהם בקיאים במלאכה ההיא, ויודעים להשגיח כראוי על הרועים שתחת ידם, ואין פירוש אנשי חיל גבורים במלחמה, כי במרעה הכתוב מדבר:",
"שרי מקנה, אע\"פי שאמר למעלה כי תועבת מצרים כל רועה צאן, יתכן שרק על אכילת הבשר היו מקפידים, ולכן היו מתעבים כל מי שירעה את הצאן כדי לטבוח מהם לאכילה, וכמו שהיו בני יעקב אבל לרעות צאן בעבור הגזה הצריכה לבגדים, או לראות בקר לחרישה או סוסים למלחמה או חמורים למשא, זה לא היה תועבה בעיניהם, ולכן היה לפרעה מקנה, וכן במכת הדבר כתוב בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן (שמות ט' ג'):"
],
[
"ויברך יעקב את פרעה, נתן לו שלום, ובכלל נתינת השלום גם הברכה ממש, שברכו בעושר ונכסים וכבוד, כדרך שכתוב בדוד יחי אדוני המלך דוד לעולם (מ\"א א' ל\"א):"
],
[
"כמה ימי שני חייך, לפי שראהו זקן ביותר וכהתה עינו ונס לחה מפני הצרות הרבות שעברו עליו, לכן תמה פרעה על זקנותו ושאל לו כמה ימי שני חייך כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי:"
],
[
"ימי שני מגורי, ימי גרותי, שכל ימי הייתי גר בארץ, וכל החסידים הראשונים קראו לחיי העולם הזה בלשון גרות, כי באמת אינם העיקר והם כצל עובר לעומת חיי העולם הבא, וכן אמר דוד כי גר אנכי עמך (תהלים ל\"ט י\"ג), וכאשר התנדבו העם לעבודת בית האלהים אמר דוד, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ (ד\"ה א כ\"ט ט\"ו), וגם מזה ראיה שהיה נודע לקדושים ההם ענין השארת הנפש, כי מי שהוא גר בארץ אחרת לבסוף יחזור לביתו, והבן:",
"מעט ורעים היו ימי שני חיי, לא שהתאונן אל המלך על שני חייו כי מעט הם אבל כוונתו לומר אל תתמה על שנותי, כי מעט הם כנגד שנות אבותי שחיו יותר, אך מפני היותם רעים בעמל ואנחה, נזרקה בי שיבה, ואני זקן מאד בעיניך:"
],
[
"ויברך יעקב את פרעה, כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלים רשות:"
],
[
"ויושב יוסף וכו' ויתן להם אחזה, טעמו שהושיב אותם במיטב הארץ ובאחוזה שנתן להם, כי לא רצה שיהיו כגרים בארץ, וקנה להם בתים ונחלת שדה מכרם ונתן להם, כי הם אמרו לגור בארץ באנו ולא לדור, ואחר הרעב נשוב לארצנו, ופרעה אמר ליוסף הושב את אביך, שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גשן:",
"כאשר צוה פרעה, לצורך גדול הוסיף כאן הכתוב כאשר צוה פרעה, להודיענו החמס הגדול שעשו אח\"כ המצרים נגד בני ישראל, כי עם היותם תושבים עמהם כאזרח הארץ בצווי פרעה, עכ\"ז העבידו אותם בפרך והתקוממו עליהם להכניעם תחת ידם, וזה עול גדול נגד כל נימוסי הגוים ודתותיהם:"
],
[
"ויכלכל יוסף, נתן להם מזון די סיפוקם כמדת כל אחד ואחד בחנם ובלי שיתנו כסף שברו, כי כמו שאנשי בית פרעה מתפרנסים מן אוצרות המלך כן משפחת המושל ראויה להתפרנס בחנם:",
"לפי הטף, כשיעור הטף כמו שיאכלו:"
],
[
"ולחם אין בכל הארץ, אחר שהשלים לספר קורות יוסף ואביו ואחיו, חזר לענין הראשון להודיע מה שעשה יוסף בשנות הרעב:",
"ותלה, לשון עיפות וחולשה, כי סר כחם ואבדה בריאות גופם מפני הרעב וזה ההבדל שבין שורש לאה לשורש להה, כי הראשון יורה על חולשה מחמת רוב עבודה מאין מנוח, והשני יורה על חולשה הבאה מחמת חסרון אכילה ושתיה, כמו כאן שלא היו עיפים מן העבודה אלא מן הרעב:",
"ארץ מצרים וארץ כנען, אבל בשאר מדינות העולם היותר רחוקות לא היה רעב, כמו שכתבנו למעלה:"
],
[
"וילקט יוסף, וכל הענין עד סוף הפרשה בא להודיע מעלת יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא את כל הכסף ביתה פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות ומצא בזה חן ג\"כ בעיני העם, כי ה' הוא המצליח את יראיו, וכן הודיענו הכתוב איך היה מגזירת חכמתו ית' להעניש גם ארץ כנען ברעב עד שהוציאו כל כספם וזהבם, על כי היו רעים וחטאים לפניו, ואיך נתאסף כל הכסף ההוא במצרים כדי שלבסוף לישראל יהיה למנה בצאתם משם, ועמל לאומים יירשו:"
],
[
"ויתם הכסף, כלתה פרוטה מן הכיס:",
"אפס, כלה, והוא פועל עבר בשקל כי חפץ בבת יעקב:"
],
[
"הבו, הביאו אלי:",
"במקניכם, תמורת מקניכם: (יי)",
"וינהלם, כמו וינהגם והענין שנתן להם הלחם מעט מעט לאכול ולא לשבעה כראוי בשני רעבון:",
"בשנה ההיא, כי היה די במקניהם לשבור אוכל לכל השנה וזה אות על רבוי בהמתם:"
],
[],
[
"בשנה השנית, אין זו שנית לשבע שני הרעב, כי לא יתכן שיתום הכסף והמקנה בשנה הראשונה, אבל הכסף הספיק להם חמש שנים, כי כן הדבר במנהגו של עולם, ובעבור שלא נתחדש ונשתנה דבר אחד בכל אלה השנים, לא סיפר בהם הכתוב רק וילקט יוסף את כל הכסף וגומר ואחרי שתם הכסף ספר שבאו אל יוסף והיה זה בשנה הששית, ונתן להם במקניהם לחם, רק נהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה, ותתום השנה ההיא אשר נדר לנהלם בלחם בכל מקניהם, והיא השנה הששית, ויבאו אליו בשנה השנית לה, ואמרו לו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית, ואחר שתהיה הארץ לפרעה יתן להם זרע שלא תשם האדמה, כי ידעו כי כלו שבע שני הרעב ויהיה להם זרע וקציר:",
"נכחד, ענין הסתר והעלמה:",
"כי אם תם הכסף, לא יתכן לפרש מלת אם כמו באמת, וכאילו יאמר כי באמת תם הכסף, כי על כוונה זו לא יפול מאמר לא נכחד מאדוני, שהרי גם קודם לכן ידע יוסף כי תם הכסף ומקנה הבהמה, אלא מלת אם היא מלת התנאי, ומאמר לא נכחד מוסב על לא נשאר, לא נכחד כי לא נשאר וכו' ומאמר אם תם הכסף הוא מאמר מסוגר ושיעורו לא נכחד מאדוני כי (אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני) לא נשאר וכו', והכוונה לומר, לא נתראה לפניך כעשירים מאחר שאנחנו עניים באמת, אלא נודה לפניך כי (אם אמת שתם הכסף והמקנה כאשר ידעת כבר) כך אמת שלא נשאר לנו כעת רק גויתנו ואדמתנו:",
"ומקנה הבהמה אל אדני, שיעורו כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה, ובא הכל אל אדוני:",
"בלתי אם גויתנו, רק גויתנו לבד:"
],
[
"גם אדמתנו, שב פועל המיתה גם על האדמה, לפי שכשהיא שוממה ואינה מוציאה עשב ועץ פרי כמשפטה היא כמו מתה, וכן מצאנו ההפך, אתה עשית את השמים וכו' הארץ וכו' הימים וכו' ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט\"ו), ששב מחיה על כל הנזכר לפניו:",
"קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם, הם אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה והתחייבו לעשות מלאכת רמלך כרצונו, אבל יוסף לא קנה כ\"א האדמה שנאמר ויקן יוסף את אדמת מצרים לפרעה והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם, ויהיו בה אריסי בתי אבות, לפרעה, ואח\"כ אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם, לפרעה, לא לעבדים כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו, והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית, אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס, אבל בתנאי שתהיו קנויים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות, וזה טעם שנדרו לו והאדמה לא תשם, שלא תשם לעולם, ולכן אמרו נמצא חן בעיני אדוני שהקלת עלינו להניח לנו ארבע הידות שנוכל לחיות בהם, והיינו עבדים לפרעה כאשר נדרנו שנעבוד את האדמה לרצונו:",
"אנחנו ואדמתנו עבדים, גם האדמה היא כעבד לבעליה כי כמו שהזורע בה נקרא עובד אותה כן היא בתת פריה בעתה עובדת לבעליה:",
"לא תשם, לא תהיה שממה:"
],
[
"ויקן וכו' לפרעה, שתהיה קנויה לו מעתה:",
"ותהי הארץ לפרעה, סבבה חכמתו ית' שתהיה כל ארץ מצרים למלך ולא לעם, כדי שהוא יענש יותר מהם במכות העתידות לבא על הארץ ההיא, כמו מכת הברד והארבה, ויקח כפלים ככל חטאותיו על האכזריות שצוה נגד ישראל, ולכן במכת הארבה אמרו עבדי המלך אליו הטרם תדע כי אבדה מצרים:"
],
[
"ואת העם העביר אתו, בא מלת הכנוי אחר שהזכיר העם בפירוש לחזק הכוונה, כי בעבור שכתוב לפני זה קנה אותנו ואת אדמתנו, אמר אחר זה כי קנה אדמתם לפרעה, ואולם בענין העם עשה זאת, שהעביר אותו לערים:",
"העביר אתו לערים, יוסף העבירם מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה, ואמרו חז\"ל שלא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים:",
"מקצה גבול מצרים ועד קצהו, אין המאמר הזה נמשך בפרט אל מלת העביר, דהיינו שהעבירם מן הערים שבקצה הגבול האחד, אל הערים שבקצה הגבול האחר כי האתנח שבמלת הערים יתנגד לפירוש זה, אבל באורו שהעביר את העם מעיר לעיר אפילו סמוכות זו לזו, וזאת עשה בכל הערים שבמלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה:"
],
[
"הכהנים, כל לשון כהונה הוא שרות, אבל לא לאלהות בלבד, כי הנה מצאנו ובני דוד כהנים היו (ש\"ב ח' י\"ח), וכן ומיודעיו וכהניו (מ\"ב י' י\"א), אבל כאן ענינו משרתי האלהות:",
"כי חק לכהנים, דבר קצוב כך וכך לחם ליום:"
],
[
"הקניתי, פירשנוהו לעיל (פסוק י\"ט):",
"הא, כמו הנה:"
],
[
"והיה בתבואת, בעת הכנסת התבואה:",
"חמישית, חלק אחד מחמשה, ובדרך הזה רצה יוסף לקיים מה שגזר עליהם בשנות השבע, שנאמר וחמש את ארץ מצרים, גם עתה בשנות הרעב לקח החומש, וכן לעתיד עשה חק שיהיה תמיד החומש למלך, והנה אמר להם יוסף שבעת האסיף יתנו החומש והשאר יהיו להם לאכלה, אבל בכל החדשים שעברו בין החריש והקציר כלכלם יוסף מאוצרות המלך במחיר אדמתם שקנה לפרעה:",
"הידת, חלקים והם הארבע החמשיות הנותרות:",
"לזרע השדה, שבכל שנה:",
"ולאשר בבתיכם, לשאר צרכי הבית, כלים ובגדים וכדומה, כי מן הד' החלקים ימכרו למלאות שאר צרכיהם:",
"ולאכול לטפכם, כלומר לא לכם לבד העובדים את האדמה יהיה די לאכול בחלק הזה הנשאר לכם, אלא גם הטף שאינו עובד וטורח יתפרנס ממנו, ועם זה כמעט שתהיו כבעלי בתים אדוני השדות, ולא תתנו רק כפל המעשר שנותן כל עובד אדמה לאוצר המלך:"
],
[
"נמצא חן בעיני אדני, לעשות לנו זאת כמו שאמרת:",
"והיינו עבדים לפרעה, להעלות לו המס הזה בכל שנה חק ולא יעבור:"
],
[
"על אדמת מצרים לפרעה לחמש, מלת לפרעה מוסבת אל לחק, ששם החק ליקח לפרעה החומש מן התבואה, ולפירוש הזה תסכים הנגינה כי מלת לפרעה מועמדת במפסיק יותר גדול ממלת מצרים:",
"לבדם, שב על הכהנים אע\"פי שהטעם מפריד ביניהם, ולא על אדמת, כי היה ראוי לומר לבדה:"
],
[
"וישב ישראל ר\"ל בני ישראל, וקראם בשם אביהם דרך כלל:",
"בארץ מצרים, הכוללת ארצות מחולקות, ומפרש אח\"ז ואמר ובאיזה ארץ מארצותיה:",
"בארץ גשן, וגם היא נחלקת למחוזות שהן ארצות קטנות, ואחת מהן נקראת ארץ רעמסס, ושם ישבו בני ישראל כמו שמפורש למעלה,",
"ויאחזו בה, שקנו שם אחוזה, נחלת שדה וכרם, והנה הפסוק הזה הוא כמו הקדמה לסיפור הבא אחריו בס' שמות איך הרעו המצריים לישראל, כלומר אל תחשוב שהיה ליושבי ארץ מצרים משפט הקדימה ומעלה, וישראל היו שם במדריגת גרים ועבדים, אלא וישב ישראל כאזרח ותושב במבחר שבמחוזות מצרים, וגם להם היתה הארץ לאחוזה, ומה שמררו המצרים אח\"כ את חייהם ולקחום לעבדים, היה חמס גדול נגד דת כל עמי הארץ:",
"ויפרו וירבו מאד, כי נתקיים בם מה שהבטיח האל ליעקב אל תירא מרדה כי לגוי גדול אשימך שם:"
],
[
"ויחי יעקב, עיקר התחלת פרשה זו מן וישב ישראל, כי עליו מחובר ויחי יעקב, אלא שלא רצו הקהילות לסיים פרשת ויגש בענין ותהי הארץ צפרעה, וסיימוה בוישב ישראל:",
"בארץ מצרים שבע עשרה שנה, היה די לומר שני חייו קמ\"ז, ומזה היינו שומעים שחיה במצרים י\"ז שנה, כי בן ק\"ל היה בעמדו לפני פרעה, אלא בא להודיענו שלא חשב עוד יעקב לשוב לארץ כנען, כמו שהיה בדעתו בתחלה כי ממאמר האל בבאר שבע הבין שצריך הוא להתעכב שם, ולכן בכל הי\"ז שנה שחיה עוד, לא זז מארץ גשן ומת שם:"
],
[
"ויקרבו, פי' כאשר קרבו ימי ישראל למות קרא לבנו ליוסף, והיה זה בשנה האחרונה לימיו, וענין הקריבה למות כי הרגיש בעצמו אפיסת הכחות ויתרון החולשה ואינו חולה אבל ידע כי לא יאריך ימים, ולכן קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ואח\"כ שב יוסף למצרים, כי לרוב עסקיו לא היה יכול להתרחק זמן רב מעיר המלוכה, ולקץ ימים נתבשר שאביו חולה, ואז בא שנית לפניו עם שני בניו כדי שיברכם:",
"ויקרא לבנו ליוסף, ולא צוה על קבורתו לאחד משאר בניו אלא ליוסף, לפי שאמר לו האל ויוסף ישית ידו על עיניך, וידע מזה שבודאי יהיה יוסף קרוב אליו במיתתו, אבל שאר בניו אפשר שיהיו רחוקים ממנו ביום מותו, ועוד לפי שיוסף שלח להביא את אביו מצרימה, על כן צוהו שיחזירהו למקום שהוציאו משם, כי הוא גרם יציאתו מארץ הקדושה:",
"אם נא מצאתי חן בעיניך, בעבור היותו שר ומושל נהג בו כבוד ודבר לו בלשון בקשה:",
"חסד ואמת, חסד הוא דבר שאינו חיוב, ואמת הוא לקיים דבר החסד ההוא:",
"אל נא תקברני במצרים, בתחלה אמר עיקר תכלית הבקשה בכלל, ובפסוק הסמוך פרט ואמר איך יהיה זה:"
],
[
"ושכבתי עם אבתי, כשאשכב עם אבותי, אז תשאני ממצרים וכו' והשכיבה עם האבות היא כנוי למיתה, ולא שכיבה ממש שהיא הקבורה, והראיה מ\"ש וישכב דוד עם אבותיו ואח\"כ ויקבר בעיר דוד (מ\"א ב י'):",
"וקברתני בקברתם, במערת המכפלה ששם נקברו אבותי והקפיד יעקב להקבר דוקא במערת שדה המכפלה כדי להקבר בקרקע שלו, כי אע\"פי שנתן ה' לאבות את הארץ, מ\"מ לא היו רשאים לכבשה עד בוא הזמן המוגבל, כי שאמר השם כי לא שלם עון האמורי עד הנה:"
],
[
"השבעה לי וישבע לו, לא היה יעקב חושד בנו הצדיק האהוב לו שימרה את מצות אביו מאחר שהבטיחו ואמר אנכי אעשה כדברך, אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, כי אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויקברוהו, או שיחפוץ פרעה שיקברו הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך להשתדל עוד בענין מפני השבועה, וכן היה הדבר שרק בעבור השבועה הרשהו פרעה ללכת, ואמר לו עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:",
"וישתחו ישראל על ראש המטה, השתחוה לאל לצד ראש המטה שהיה שוכב עליה להודות לקונו על שחננו להשיג זה מאת בנו כענין ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה':",
"ראש המטה, הוא המקום אשר ראש האדם שוכב עליו, והושאל מן האדם אל המטה:"
]
],
[
[
"ויאמר ליוסף, האומר, ורבים כמהו:",
"ויקח, הרי מקרא קצר, ושיעורו ויקח את שני בניו וכו', וילך אל אביו:"
],
[
"ויגד ליעקב, המגיד, וענין ההגדה הוא סיפור דברים, והוסיף מלת ויאמר להודיע שהגידו לו בלשון הזה ממש הנה בנך יוסף וכו:",
"ויתחזק ישראל, לחלוק כבוד למלכות כפי האפשר לו אז, כי לא יכול לעמוד מפני החולי:",
"וישב על המטה היו רגליו למטה לארץ, ולכך כתוב לפנינו ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו, וגם להגיד חזקו של יעקב שכל דברי צוואתו עשה בישיבה ורגליו על הארץ עד שסיים כל דבריו, ואח\"כ ויאסוף רגליו אל המטה (לקמן מ\"ט ל\"ג), שהכניסם אל המטה:"
],
[
"אל שדי, כונת יעקב בדיבור זה לגלות ליוסף הטעם למה ירצה לקחת אפרים ומנשה לשני שבטים כראובן ושמעון, ואמר שהבטיחו השם בבואו מפדן ארם גוי וקהל גוים יהיה ממך, ולפי שלא נולד לו אחר זה אלא בנימין, הבין בר\"הק שהאל מסכים על ידו בקריאת מנשה ואפרים לשני שבטים:",
"נראה אלי בלוז וכו' ויברך אתי, כמ\"ש שם אני אל שדי פרה ורבה (לעיל ל\"ה י\"א), ולמעלה ממנו כתוב ויברך אותו:"
],
[
"הנני מפרך, כל הענין כתוב שם, פרה ורבה גוי וקהל גוים וכו' ואת הארץ אשר נתתי וכו':"
],
[
"ועתה שני בניך, כלומר מאחר שנתן לי הקב\"ה את ארץ כנען הרי ברשותי לעשותך בכור, ולכך שני בניך יחשבו כראובן ושמעון:",
"עד באי, לפני בואי, כדכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא וכו' (לעיל מ\"א נ'), כלומר קודם שבאתי מצרימה:",
"לי הם, בחשבון שאר בני הם:"
],
[
"ומולדתך אשר הולדת אחריהם, מלת הולדת אינו לא עבר בלבד (כי אז יהיה נשמע שכבר הוליד בנים אחרים, ולא מצאנו כן בשום מקום), ולא עתיד בלבד שאז יהיה כמו הודעה שיוליד לעתיד בלי ספק, וגם אחר מיתת יעקב לא מצינו שהוליד יוסף בנים אחרים אלא הוא זמן מורכב מעבר ועתיד [genareo avrai] ופירושו כי בעת שירדו בניו לנחלה אז תהיה ההולדה עברה צא עתידה, ולא בעבור שאמר לו כן הוא חיוב שיוליד עוד, אלא הכוונה אם תוליד:",
"לך יהיו, לא יהיו במנין בני אלא בחשבון בניך:",
"על שם אחיהם יקראו בנחלתם, בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים ולא יהיה להם שם בשבטים לענין הנחלה, ואע\"פי שנחלקה הארץ למנין גלגלותם כדכתיב לרב תרבו נחלתו, וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות מ\"מ יש יתרון רב בקריאת מנשה ואפרים לשני שבטים, כי הנה בחלוקת הארץ היו שמה גורלות באיזה מחוז ירש כל שבט נחלתו, כדרך שנפרש על פסוק לרב תרבה נחלתו (במדבר כ\"ו נ\"ד), ולכן אם היה יוסף שבט אחד לא היה לו רק גורל אחד, ובהיותו שני שבטים יהיו לו שני גורלות שהוא יתרון רב:"
],
[
"ואני בבאי מפדן, באותו הדרך לאחר שברכני הק\"בה:",
"מתה עלי רחל, הנכון כמאמרם ז\"ל אין האשה מתה אלא לבעלה, ועלי כמו לי:",
"בדרך, בפתח לידיעה, באותו הדרך עצמו שנראה אלי השם:",
"בעוד כברת ארץ לבא אפרתה, מקרא קצר הוא, והראוי בהיות עוד כברת ארץ וכו' ולשון כברת פירשתיו (לעיל ל\"ה ט\"ז), והנה אמר יעקב כן כמתנצל שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם כאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי אתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה במערה כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים לחנוט אותה, וזה טעם עלי, ואע\"פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום היה יעקב כבד מאד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו:"
],
[
"וירא ישראל את בני יוסף, ולהלן אומר לא יוכל לראות, רק ביאורו שלא יוכל לראות היטב שיכירם, אבל ראה דמות אנשים, כי יש רואה דמות אדם ואינו מכיר דמות פניו ולכן שאל מי אלה:"
],
[
"בזה, במקום הזה, כמו לא היתה בזה קדשה (לעיל ל\"ח ל\"ב), ואע\"פי שכבר ידע יעקב שנולדו לו שני בנים במצרים, כמו שאמר לו ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך וכו' הנה לא ידע אם אלו הנערים הם אותם הבנים, ויוסף הודיעו שהם בניו, ושנולדו לו במצרים ושנולדו קודם בואו, כאומר הנה יש בהם כל התנאים שזכרת, ולכן ראוי שיתקיים בם מה שאמרת עליהם:",
"קחם נא אלי, הקריבם לפני, או הוליכם אלי, כי רוצה אני לברכם:"
],
[
"לא יוכל לראות, להבחין היטב, ולכן הגישם יוסף אליו, וזה כמו הקדמה לסיפור הבא אחריו, כי חשב יוסף שמחמת חולשת ראות עיניו בא לכלל טעות, ונתן את ימינו על ראש אפרים:"
],
[
"לא פללתי, לשון משפט ודין, כמו ונתן בפללים (שמות כ\"א כ\"ב), ובא כאן על משפט הנפש בין דבר והפכו, והכוונה לא שפטתי בעצמי שאוכל עוד ראות פניך, והאלהים עשה עמי חסד שהראה אותי גם את זרעך:"
],
[
"ויוצא יוסף אתם, כשהגישם אליו לקחם יעקב בין ברכיו ממש כדרך המחבקים, ולא הקפיד אז על סדר עמידתן, כי לא ברכם עדיין, ואח\"ז כשראה יוסף שרוצה לברכם לקחם מעם ברכיו והעמידן לצדדיו על הסדר, הבכור לימין והצעיר לשמאל:",
"מעם ברכיו, מלת עם כירושה לפעמים סמוך, והכוונה פה מבין ברכיו:",
"וישתחו לאפיו ארצה, להודות לאביו על כל הטובה שהבטיח לבניו, ועל אהבתו אותם:"
],
[
"את אפרים בימינו, (של יוסף שהוא) משמאל ישראל, ואת מנשה בשמאלו (של יוסף שהוא) מימין ישראל, כך שיעור הכתוב, כי הבא לקראת חבירו ימינו כנגד שמאל חבירו, וכוון יוסף שיהיה הבכור מיומן לברכה:",
"ויגש אליו, שיעורו ויגישם אליו:"
],
[
"שכל את ידיו, פועל שכל הונח על ההכנה וההכשר לעשות דבר אחד אם בענין גופני ואם בענין רוחני, אלא שהבדילו ספרי הקודש ביניהם, אם ידבר על הכשר תנועות הגוף ואבריו באופן נכון ומתוקן אל התכלית שאליו יתכוון, אז בא הפועל הזה בקל או בפיעל, כמו שכל דוד מכל עבדי שאול (ש\"א יח ל'), ענינו שהיה בקי להניע זרועותיו ורגליו כראוי במלחמה, וכן כאן שבא בפיעל שכל את ידיו פירושו שידע ליתן את ידיו באופן מסכים לכוונתו, אבל כשבא בהפעיל יורה תמיד על השכלת הנפש, ושמור זה הכלל:",
"כי מנשה הבכור, מלת כי לנתינת טעם, כלומר לפי שמנשה היה הבכור והיה מן הדין לתת ימינו על ראשו, לכן מאחר שהבין ברוח נבואה כי היה קטן בברכה, הוצרך לשכל את ידיו:"
],
[
"ויברך את יוסף ויאמר, אבל בברכתו הזכיר תמיד הנערים ואין בה ברכה ליוסף, גם מדוע יברך את יוסף עכשיו הלא ברכו אח\"ז בין יתר בניו, אלא כוונת הכתוב כאן שבירך את יוסף במה שברך את בניו, כי ברכת הבנים היא ברכת האב:",
"האלהים אשר התהלכו, כל המאמר הזה עד סוף הפסוק הוא נושא בלתי נשוא, ושב על פסוק שלאחריו יברך את הנערים אלא שמתוך שהזכיר האלהים הרועה אותי, הזכיר ג\"כ המלאך שעל ידו היתה הרעייה הזאת כלומר הנהגת האל עמו, ואמר על שניהם יברך את הנערים, כי ידוע שהמלאך נקרא לפעמים על שם שולחו:",
"מעודי, מזמן היותי:"
],
[
"ויקרא בהם שמי, שיעמוד זרעם ושמם באופן שיהיה שם אבותם נזכר בהם לעולם, ואמר בפרט שמי וגם שם אברהם ויצחק להוציא שם תרח ונחור כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים, וכן בהפך, כמאמרם ז\"ל דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא דשיעא בר רשיעא, שלא יתייחס לאביו הצדיק אבל יתייחס לאיזה מאבותיו הרשעים, ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת האל ית' באופן שיהיו ראויים להתיחס לאברהם וליצחק:",
"וידגו לרב, מלשון דגים, כלומר שיהיו כמו הדגים והוסיף מלת לרוב לבאר במה יתדמו לדגים, ואמר בענין הרבוי לבד, וידוע שהמין הזה יתרבה בטבע יותר מכל מיני בעלי חיים:"
],
[
"וירא יוסף כי ישית אביו, מלת וירא על ראיית השכל והוא לשון הבנה, ופועל ישית הוא עתיד כפשוטו, והענין כך, בתחלה בהרמת ידיו של יעקב ובהושטתו אותן טרם הניחן על ראשיהן, הכיר יוסף שרצונו לתת את ימינו על ראש אפרים, ותמך את ידו להסיר אותה מעל ראש הצעיר ולשומה על ראש הבכור, ודבר דבריו אל יעקב, ויעקב השיב לו ידעתי בני ידעתי וכו', והיה כל זה לפני הברכה, אלא שלא להפסיק הענין גמר הכתוב את כל ענין הברכה, ואח\"כ חזר לספר את הנעשה מקודם, ואין זה בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי הכלל הזה נאמר על שני מעשים מיוחדים שנכתב בראשונה את הנעשה לאחרונה, אבל בסיפור אחד אשר יש בו גם איזה ענינים פרטיים שאינם עיקריים כל כך דרך המספר הנבון לספר תחלה הדבר העיקרי בדרך כלל, ולא יפסיק בדבריו להודיע בסיפורו הכללי גם את הפרטים ההם, כדי שלא לבלבל דעת השומע, ואח\"ז יספר הפרטים אשר נעשו טרם שנעשה הדבר העיקרי שכבר סיפר אותו:",
"וירע בעיניו, כי הוא הביא בכונה את מנשה מימין אביו כדי שיקבל הברכה בימין הזקן, ואין ספק שלא ירד יוסף לסוף דעת אביו כשאמר לו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, והקדים בדבריו אפרים למנשה, אלא חשב יוסף שאמר כן במקרה ולהודיע ששניהם חביבים אליו בשוה, ורק עתה כשראה ששכל את ידיו הרגיש בדבר:",
"ויתמך יד אביו, הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:",
"להסיר אתה מעל ראש אפרים, (כדי לשומה) על ראש מנשה, וכן כל לשון הסרה כתוב בקוצר, סורה אלי אל תירא (שופטים ד' י\"ח), סורה משם לפנות אלי וכן ויסורו אליו (לעיל י\"ט ג') סרו משם לבא אליו:"
],
[
"לא כן אבי, אין פירושו לא טוב הדבר אשר אתה עושה, כי היה לו לשאול לאביו מדוע אתה עושה כן, אלא כך אמר יוסף לאביו, לא כך סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם כסדר לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך:",
"כי זה הבכר שים ימינך, כי היה דבר ברור אצלם שיש ליד ימין מעלה ויתרון על השמאל, והברכה הניתנת ביד ימין יותר נכבדת, ומזה אנו למדים כמה היו מדקדקים קדמונינו הקדושים בענין הברכה כי היו יודעים שכל דברי המברך ומעשיו יעשו רושם על המבורך, ובפרט ברכת יעקב שהיתה בנבואה, ולא נפל דבר מכל הבטחותיו ארצה:"
],
[
"וימאן אביו, כבר כתבנו למעלה (ל\"ט ח') ההבדל שיש בין לשון מיאון ללשון לא אבה, ועל פיו תבין למה אמר כאן וימאן, ולא אמר ולא אבה, כי לא היה יעקב מואס במנשה חלילה להיותו גרוע לפניו מאפרים אלא היה אוהב את שניהם בשוה, ואילו הדבר תלוי בבחירתו אין ספק שהיה עושה כרצון יוסף בנו חביבו, לשום את ימינו על ראש מנשה, אולם כבר ראה בנבואה שעתיד אפרים להתגדל יותר ממנשה, ולזה הוכרח לשום את ימינו עליו, ושמענו מזה שאין הטובות נמשכות מברכת המברך, אלא הברכה מסובבת מן הטובות ההמה, כלומר אין ביכולת הנביא לברך למי שאינו הגון, ואף אם יברכהו ברכתו לא תעשה פירות, כי הכל ביד ה' שהוא המברך האמיתי, כדרך ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו' כ\"ז), אולם כשידע הנביא שהמבורך עתיד להתגדל או לפרוץ לרוב או להתעשר וכדומה, אז יברכהו בטובות ההמה, כדי שהאיש ההוא יתן תמיד אל לבו מה שעתיד לבא אליו ויתחזק בבטחונו אל ה', ויתקן מעשיו באופן שלא תאבד ממנו הטובה ההיא בשביל עונותיו:",
"ידעתי בני ידעתי, ידעתי כי איש חכם אתה והבאת אותם כסדר לפי ימיני ושמאלי, מפני שאתה סבור שאשים ימיני על הבכור, אבל אני מתכוין לתת ימיני על הצעיר שהוא לימינך:",
"גם הוא יהיה לעם, היא ידיעה אחרת, שגם זה ידעתי שאף מנשה יהיה לעם, שאם לא כן לא הייתי מברך את שניהם ברבוי הזרע ולכוונה זו אמר אחר כך וידגו לרוב בלשון רבים מוסב על שניהם:",
"וגם הוא יגדל, זהו ענין אחר, ואינו אחד עם רבוי הזרע, אלא פירושו שיעלו בני בניו לגדולה ונשיאות וכן מצינו גדעון ויפתח שהיו מזרע מנשה, ולכוונה זו אמר בברכה ויקרא בהם שמי, כי להיותם בעלי שם וגדולים בארץ יתכבד על ידם שם האבות שיצאו מהם:",
"ואולם, ואלא, כלומר אבל נוסף על זה ידעתי גם ענין אחר, והוא:",
"אחיו הקטן יגדל ממנו, כי ממנו יצאו מלכים בישראל, ויהושע בן נון משרת משה:",
"וזרעו יהיה מלא הגוים, זה לעומת מה שאמר במנשה גם הוא יהיה לעם, שהוא על רבוי הזרע, אולם לא הוסיף מלת ממנו ברבוי הזרע, כמו שאמר בענין הגדולה, כי בחומש הפקודים מצאנו שבט מנשה מרובה באוכלסין משבט אפרים בפ' פנחס, ואע\"פי שבפרשת במדבר היו בני אפרים מרובין מבני מנשה, מ\"מ אין יתרון לאחד על חבירו במספר הבנים, אבל עיקר היתרון הוא על הגדולה והשררה, כמו שכתבנו, ואעפי\"כ רצה להקדים את אפרים גם בעבור הזרע, מפני שצפה ברו\"הק שעתיד שבט מנשה להחלק לשנים, כי חציים יקחו נחלתם מעבר לירדן מזרחה, ולהיותם מפוזרים ומחולקים לא יהיה ניכר בם רבוי הזרע כ\"כ כמו באפרים:"
],
[
"ויברכם ביום ההוא, כלל שאחר הפרט:",
"לאמר בך יברך ישראל לאמר, ב' פעמים לאמר, הראשון יודיע לשון ברכת יעקב ודבריו ממש ומתחיל בך יברך וכו', והשני ברכת בני ישראל ולשונם ממש ומתחיל ישמך אלהים וכו':",
"יברך ישראל, עם ישראל:",
"לאמר ישמך, כשירצה אחד מישראל לברך את בנו יאמר לו בלשון הזה, ישימך וכו':",
"וישם את אפרים לפני מנשה, להגיד שלא הועילה בקשת יוסף, אלא הזקן עמד בכוונתו הראשונה, ובדברי הברכה עצמה רצה להקדים אפרים למנשה, באמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:"
],
[
"הנה אנכי מת, ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמרו לאברהם:"
],
[
"ואני, כל כך אני בטוח וברור לי שתשובו אל ארץ אבותיכם, עד שאני נותן לך עכשיו חלק אחד בארץ יותר על אחיך, שכל אחד מהם לא יקח אלא גורל אחד, ואתה תיקח שני גורלות, כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ומלת שכם פי' חלק, כמו אחלקה שכם (תהלים ס' ח'):",
"על אחיך, יתר על אחיך:",
"אשר לקחתי, בא עבר במקום עתיד לפי שהשם כבר הבטיחו לתת את הארץ לבניו והרי היא כאילו נתונה כבר:",
"מיד האמורי, זכר האמורי ולא שאר העמים לפי שישראל לקחו הארץ תחלה מיד האמורי כי סיחון ועוג שני מלכי האמורי היו, והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכיבוש הארץ היתה ליהושע שהיה מזרעו של יוסף, ובו נעשה הנס הגדול כדכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל (יהושע י' י\"ב), ומיד האמורי היה חלק ונחלה לבני יוסף כמו שכתוב וילכו בני מכיר וכו' ויורש את האמורי אשר בה (במדבר ל\"ב ל\"ט), וגם בני אפרים נחלו בגבול האמורי כמו שכתוב ויואל האמורי לשבת וכו' ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס:",
"בחרבי ובקשתי, הכוונה על חרב וקשת הלוחמים בעת כבוש הארץ:"
]
],
[
[
"ויקרא יעקב אל בניו, שלח בשבילם:",
"האספו, כי שבעים נחש הגדילו באלו שבע עשרה שנה ונעשה עם רב:",
"יקרא אתכם, יארע לכם בענין גבורתכם במלחמה ובענין נחלתכם בארץ:",
"באחרית הימים, בימים הבאים לזמן רחוק, ואין פירושו לימות המשיח, כי מליצה זו נאמרה לכל זמן שהוא רחוק בערך אל ימי המדבר:"
],
[
"ושמעו אל ישראל אביכם, לפי שהברכות האלה כוללות שני דברים, הודעת העתידות, ובדברי תוכחת על העבר, לכן אמר בתחלת דבריו שני לשונות, את אשר יקרא אתכם וכו' על העתידות, ושמעו אל ישראל וכו' על דברי התוכחות:"
],
[
"בכרי אתה, מלת אתה מושכת בכוחה כל התוארים שבפסוק, כלומר אמת שאתה בכורי ואתה כחי ואתה ראשית אוני:",
"כחי, לפי שנולדת בהיותי במבחר כחי:",
"וראשית אוני, ומלבד היותך מבחר בני, גם היית התחלת כחי ואוני, כי בך התחיל כחי לצאת אל הפועל, והבכור יקרא ראשית און, כמו ראשית אונים באהלי חם (תהלים ע\"ח נ\"א) ואין ראשית אוני כפל לשון של כוחי, כי כל בניו של אדם נקראים כחו אם נולדו אחרי היותו לאיש גבור וחזק, אבל אינו נקרא ראשית אונו אלא הבכור לבדו:",
"יתר שאת, תשא, כלומר ראוי לך לשאת יתרון גדולה ורוממות, וכלל בו ענין הבכורה והכהונה שהם מעלה ונשיאות:",
"ויתר עז, כיון, אל המלוכה, כי המלך צריך עוז ותוקף, כמ\"ש ויתן עוז למלכו (ש\"א ב' י'), והכונה בכלל הכתוב בעבור שאתה בכורי, מן הדין היה ראוי לך היתרון על אחיך בין היתרון של הנשיאות והמעלה בנחלה, ובין היתרון של המלכות, כי כן מנהג העולם שיש לבכור מעלה בנחלה, ומשפט הקדימה למלוך על אחיו ולא להיות נכנע אליהם, אולם כל שתי היתרונות הללו נאבדו ממך, וכדרך שנבאר בסמוך:"
],
[
"פחז כמים אל תותר, אבל הפחז אשר היה לך גרם לך שלא תזכה אל יתרון הבכורה, ומלת פחז הפוך מן החפזון וענינם אחד, והמשיל הפחז הזה למים הנגרים ארצה וממהרים במרוצתם מן הגבוה אל הנמוך ולא ישובו לעולם אל מקודם, כן האיש הנמהר במעשיו אין בידו לשוב ולתקן את אשר עות בפחזותו ומפרש מה עשה בפחזותו ואמר:",
"כי עלית משכבי אביך, שעלית למקום שהיה לאביך למשכב פעמים רבות, והכתוב רומז למעשה בלהה, שבעון ההוא נאבדה מראובן מעלת הבכורה להיות שני בניו חנוך ופלוא נקראים שני שבטים ומן העת ההיא שמר יעקב את הדבר בלבו, כדכתיב שם וישמע ישראל, ועתה במצרים נתן מעלת הבכורה לשני בני יוסף, כי הוא היה הבכור לרחל הגבירה, ולא נתנה לבני דן ולא לבני גד עם היותם ג\"כ בכורים לאמן, לפי שהיו בני השפחות, אולם מעלת המלכות לא נאבדה מראובן בעבור מעשה בלהה, כי אף אם ראובן לא היה חוטח, כבר נגזרה המלכות והממשלה לבני יהודה ובטרם יצא מרחם נקדש יהודה להיות מלכי ישראל ומשיח צדקנו יוצאים מזרעו, ודבר זה למדתי מדברי הכתוב בד\"ה ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף (ד\"ה א' ה' א' וב'), שמאמר ולא להתיחש לבכורה מחובר עם ראש הכתוב כי הוא הבכור, כמו שיורה האתנח שבמלת ישראל, וכך פירושו, ראובן הוא הבכור אבל לא להתיחש לבכורה דהיינו למלוך על אחיו, שהרי יהודה גבר באחיו ושמהו השם לנגיד על כל ישראל, אלא ראובן הוא הבכור רק לנחלה, אולם מעלה זו ניתלה ממנו בעבור חללו יצועי אביו ונתנה ליוסף, והנה כאן רמז יעקב רק על אבדן מעלת הבכורה אבל על ענין המלוכה אמר למטה יהודה אתה יודוך אחיך, שמעיקרו נבחר לנגיד על כל אחיו:",
"אז חללת יצועי עלה, בעת ההיא חללת כבוד האיש אשר עלה תמיד על יצועי, ועל עצמו אמר זאת, אלא שדיבר בלשון נסתר להסתיר חילול כבודו:"
],
[
"שמעון ולוי אחים, הנה באמת כל בניו אחים היו, רק כוונתו שהיו דומים כאחים בעצתם ובמעשיהם, וירמוז על מעשה שכם, שאז נתחברו כאחים לנקום את נקמת דינה אחותם:",
"כלי חמס מכרתיהם, כמו מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל ט\"ז ג'), שהוא לשון משפחה וקורבה, ואמר שאחוותיהם וקורבתם היתה בידם כמו כלי ואמצעי שעל ידו עשו חמס והרג רב בעיר שכם, כי לא נשתמשו באחוותם להרבות שלום בעולם ולמעשי צדקה וחסד, כדרך הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהלים קל\"ג א'), אלא תכלית התחברותם היה לעשות חמס:"
],
[
"בסדם אל תבא נפשי, מדבר אל נפשו ואל כבודו ואומר להם, את נפשי! בעת נוסדו להמתיק סוד אף כי לא ידעתי מה הוא, לא תבא שם להתחבר עמם בעצתם, כי בלי ספק עצתם לעשות חמס, ואינו רחוק מן הפשט שכיון יעקב אל מעשה שטים שבראש הזונים היה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, וכן אל מעשה קרח, שעמו נקהלו בני לוי על משה ואהרן:",
"בקהלם אל תחד כבדי, ואתה כבודי! בעת יקהלו מהם קהל לשבת יחד לא תתיחד עמהם, ומלת כבוד על הרוח העליון שתנוח על נפש הצדיק שהיא רוח הנבואה, והענין כמו שלא הרגו אנשי שכם בעצתי כי כתוב שם בפירוש ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי (לעיל ל\"ד ל'), כן כבודי לא יתיחד מכאן ולהבא עמהם, שלא יתחלל כבודי במעשיהם, כי יאמרו בעצתו נועצנו ועל פיו עשינו, ויהיה חילול השם שיעשה נביא חמס ושוד ח\"ו:",
"כי באפם הרגו איש, איננו עבר, רק בינוני לספר טבעם ומנהגם, ואיש שם המין כמו ואיש ישראל נגש (ש\"א כ\"ד י\"ד), והכונה כי באפם רגילים הם להרוג כל איש שכועסים עליו:",
"וברצנם עקרו שור, הרצון הוא הפך האף, כמו כי רגע באפו חיים ברצונו (תהלים ל' ו'), והענין כל כך רגילים הם לעשות רע עד שבנוח כעסם לא ינוחו בשביל זה מלהשחית מתוך שרירות לבם, אלא גם ברצונם הם עוקרים את השור להשחיתו, שכן היה דרכם לפנים במלחמה לנשר פרסות הבהמה של שונאו הנלחם אתו מן הארכובה ולמטה, ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת, ואם תמצא מרעה במקומה תחיה, וכן מצינו ביהושע את סוסיהם תעקר (י\"א ו'), וכן ויעקור דוד את כל הרכב (ש\"ב ח' ד'):"
],
[
"ארור אפם, לא קלל את בניו חלילה, אלא קלל את אפם, ואמר דרך תפלה שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור הפך ברוך וכאשר הברכה תוספת הקללה מגרעת:",
"כי עז, תואר עז בפ\"תח נופל על הכח המאריך ושוקד על מצבו ואינו פוסק במהרה, כמו קומה ה' אל יעוז אנוש (תהלים ט' כ') שפירושו אל יאריכו הרשעים להתגבר דורות רבים, אלא קומה ה' וכו', וכן תעוז ידך (שם פ\"ט י\"ד) תשקוד לעולם על גבורתה ולא תחדל, כי על גודל הכח האלהי כבר אמר בתחלת הפסוק לך זרוע עם גבורה, וכן כאן אפם הוא עז שוקד ומאריך לכעוס, ואינו חדל עד שימלאו רצונם, ולכן איני רוצה בקהלם ובאיבורם יחד, אלא:",
"אחלקם ביעקב, שלא יווסדו יחד:",
"ואפיצם בישראל, שלא יקהלו, ויהי להם כן, כו נחלת לוי ארבעים ושמונה עיר ערי מקלט היו מנופצות ומפוזרות בין נחלת שאר השבטים, ונמצא נשאר שמעון לבדו בלא לוי והרי הם חלוקים, ויראה שחשש יעקב אולי ידמה טבע זרעם לאבותם באף ועברה, וחלקם והפיצם עתה בנבואתו למען יבצר מהם לעשות אשר יחשובו:"
],
[
"יהודה אתה יודוך אחיך, מלת אתה הבאה כאן נוספת על הכנוי שבמלת יודוך היא להורות על הפך הענין הקודם לו, כאומר אבל אתה יהודה אינך כמו אחיך הקודמים לך שבכולן מצאתי שמץ דופי, אבל בך איני מוצא רק דבר טוב, ואני רואה בנבואה שעתידין בניך למלוך על כל ישראל, ואין לפרש שרק בעבור זאת נתן יעקב המלוכה ליהודה לפי שלא מצא יותר הגון ממנו, ונטל אותה מראובן בעבור היותו נמהר במעשיו, ומשמעון ולוי בעבור אפם כי עז, כמו שחשבו המפרשים, כי כבר אמרנו למעלה (מ\"ח י\"ט), שאין הרשות ביד המברך לתת מעלה ויתרון למי שירצה, גם הוכחנו (לעיל פסוק ד') שמעולם לא היה ראובן ראוי למלוכה אפילו אם לא חטא, אלא הכל כפי אשר יראה הנביא בעתידות ורק לפי שהשם גילה סודו אל יעקב שיהודה יזכה למלוכה, לכן ברכו הזקן ביתרונות האלה:",
"יודוך אחיך, לשון נופל על לשון, יהודה יודוך, וכן אמר דן ידין, גד גדוד, וענין יודוך אינו לשון שבח והודאה, אלא הוא כמו יהודוך, ופירושו ימליכוך ויתנו עליך הוד מלכות, והנה גם יהודה עצמו היה הנכבד מכל אחיו וכולם סרים למשמעתו, כמו שמצינו במכירת יוסף וישמעו אחיו (לעיל ל\"ז כ\"ז), וכן אמר לאביו אנכי אערבנו (לעיל מ\"ג ט'), שזה מורה על גדולתו ונדיבותו, וכן נראה מכתוב ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף (לעיל מ\"ד י\"ד), שהוא היה להם לראש וכולן הולכים אחריו, וכן ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף (לעיל מ\"ו כ\"ח), לכבדו יותר משאר בניו, וכל זה היה אות שבניו יצלחו למלוכה, כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים:",
"ידך בערף איביך, שינוסו מפניך, כענין ונתתי את כל אויביך אליך עורף (שמות כ\"ז כ\"ז), כי הנס מפני אחר מחזיר ערפו אליו, והנוצח רודף אותו ותמיד ידו סמוכה לעורף אויבו:",
"ישתחוו לך בני אביך, כמו למלך, ולפי שהיו בניו מנשים רבים, אמר בני אביך, ולא בני אמך כמו שאמר יצחק, ושמענו מזה שעל כולם תהיה לו ממשלה:"
],
[
"גור אריה יהודה, אתה יהודה דמית לגור אריה, שהוא האריה הקטן בהיותו נער, כי גור לבד יאמר גם על שאר החיות בהיותם קטנים, כמו גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן (איכה ד' ג'), וכאן הוא סמוך אל אריה והכונה גור שבמין האריה:",
"מטרף בני עלית, כאשר אתה בני עלית מטרוף טרף באומות, נדמית לגור אריה, ולפי שהוא קל וגבור יותר מארי זקן המשילו אליו:",
"כרע רבץ כאריה, כן דרך המשורר העברי לדבר פעם בלשון נוכח ופעם בלשון נסתר, ואמר כרע רבץ יהודה לבטח באין מחריד, כמו האריה שהוא הזכר והלביא שהיא הנקבה, בהיותם שוכבים על רגליהם, מהמון רועים לא יחת, ובן קשת לא יבריחנו, כן יהודה בהיותו בארצו במנוחה לא יבא אויב להחרידו ולהקימו ממקומו, והתבונן שהתחיל בגור אריה הקטן, ואח\"כ זכר האריה והלביא גדולים בשנים, גם אמר שהגור יטרוף טרף תמיד, והאריה ישקוט בשלוה, וכן קרה הדבר, כי אחרי מות יהושע כתוב ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א' ב'), ועשה יהודה מלחמותיו הדומים לטרף גור אריה, וכן דוד נלחם בכל הגוים אשר סביבותיו ועלה מטרפם, אולם בימי שלמה נחה שקטה הארץ, ובכל ימי מלכותו לא היו מלחמות אין שטן ואין פגע רע, וגדלה מלכותו והלך שמעו בכל העולם, והנה הוא דומה לאריה הגדול הרובץ לבטח, ומי יקימנו למלחמה, וכן בפסוק הסמוך הולך הנביא על הסדר, ויודיעמהשיקרהלזרע יהודה אחרמיתתשלמה, וכדרך שנבאר:"
],
[
"לא יסור שבט, המלכותש ניתן לו להשתחוות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק ושררה מזרעו עד כי יבא יהודה הנזכר אל עיר שילה, כלומר עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה הקרוב לשכם, ואז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם, אך עכ\"ז לא תפסוק אז לגמרי המלוכה מזרעו, כי גם לו (כלומר לרחבעם) תהיה יקהת עמים, דהיינו קבוצת עמים שהם שני שבטים יהודה ובנימין שנשארו לרחבעם בן שלמה, זהו כלל פשוטו של מקרא, ועתה נבאר לשונות הכתוב בפרט:",
"שבט, דרך המושל להיות בידו שבט או מטה, והוא סימן הכח והממשלה אשר לו לענוש את המורדים בו, ולכן הושאל שם שבט אל הממשלה עצמה:",
"ומחקק, הוא הנותן החקים בארצו, ויקרא כן גם המושל והעוצר בעמו על פי החקים הקבועים להם:",
"מבין רגליו, מזרעו, כמו ובשליתה היוצאת מבין רגליה (דברים כ\"ח נ\"ז):",
"עד כי יבא שילה, מוסב על יהודה או זרעו, ושילה הוא כמו לשילה כי תחסר הלמ\"ד לפעמים, כמו ויביאם בבל (ירמיה כ\"ד א'), וביותר בכאן שהוא בדרך שיר נכון שתחסר אות השימוש, ועוד אפשר שהה\"א שבסוף מלת שילה, עם כי היא שרשית, יש בכחה גם ה\"א שימושית הבאה במקום למ\"ד בראש המלה כי לפעמים מצאנו שם שילה בלא ה\"א, כמו הנה חג ה' בשלו (שופטים כ\"א י\"ט), משכם ומשלו (ירמיה מ\"א ה'), והענין לרמוז אל רחבעם שבא אל שילה, כדכתיב וילך רחבעם שכם כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו (ד\"ה ב' י' א'), ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושע (כ\"ד א') ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה וכו', ובסוף הפרשה מפרש שכל אלה הדברים היו לפני ה' בשילה, כי אמר ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה' (שם כ\"ו), ומקדש ה' היה אז בשילה, כמפורש ביהושע ובשופטים, ועוד ראיות ששכם היה אצל שילה, כי כתוב (שופטים כ\"א י\"ט) הנה חג ה' בשלו וכו' למסלה העולה בית אל שכמה, וכן בירמיה (מ\"א ה') ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון, וקרקע חלקה היתה בשכם סביב לאלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם לכבוד משכן ה' אשר בשילה הסמוך שם:",
"ולו יקהת עמים, אבל גם בימי רחבעם לא יסור השבט והממשלה לגמרי מזרעו של יהודה, כי גם לרחבעם תהיה אסיפת עמים, שיבאו בני יהודה ובני בנימין תחת ממשלתו והוא ימלוך עליהם, והנה התבאר בזה שעל פי הפשט לא ניבא יעקב על המשיח באמרו עד כי יבא שילה, כי הלא כל הנבואות האלה אינם סובבות אלא על זמן כניסת ישראל לארץ והמלחמות שיעשו להשמיד את יושביה, עד ימי רחבעם ולא יותר כמו שאמר דן ידין עמו, גד גדוד יגודנו, אולם חז\"ל אמרו דרך דרש שיש בזה רמז לימות המשיח, ועל פיהם תרגמו אנקלוס ויב\"ע פסוק זה וגם הפסוק שלאחריו בדרך דרש:"
],
[
"אסרי לגפן עירה, עד הנה ברכו במלוכה וגדולה שתהיה לו על אחיו, ועתה ברכו בארץ מבורכת, ואמר שמרוב הגפנים הרוכב על העייר (שהוא החמור הזכר הרך בשנים) יאסור את עירו אל הגפן אשר בדרך בעת ינוח וירד מן בהמתו, והכוונה בזה לב' דברים, א' שיהיה הדרך מלא מגפנים עד שבכל מקום שירצה לקשור בהמתו לאיזה אינן ימצא גפנים לקשרה שם, ב' שמסבת רבוים לא יחושו אם תאכלם הבהמה:",
"ולשרקה בנע אתנו, יש כאן אותיות נוספות, והוא כמו ולשורק בן אתונו, ושורק הוא הטוב ממין הגפנים שהענבים לא ימצא בהם חרצן ואף מהם יהיה רבוי, ומלת אוסרי מושכת עצמה ואחרת עמה:",
"כבס ביין לבושו, הוא משל לרבוי היין כי מרוב היין לא יחושו אם יתלכלכו בגדיהם בדריכת היינות בגת:",
"ובדם ענבים, דמהו לדם בעבור שית אדם:",
"סותה, בגדו:"
],
[
"חכלילי עינים מיין, לשון אדמימות, ונכפל הלמ\"ד להורות על הפלגת האודם, והענין כל איש מאנשי ארצו יהיה אדום עינים מרוב שתיית יין, שכן דרך שותי יין שעיניהם מאדימים, כדכתיב למי חכלילות עינים למאחרים על היין (משלי כ\"ג כ\"ט), והיה זה בימי שלמה כדכתיב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו (מ\"א ד' כ\"ה), והנה הכתוב הזכיר הענין כסדרו, גידול הגפנים, אח\"כ דריכת הענבים, ואח\"כ שתיית היין:",
"ולבן שנים, יהיה כל איש מאנשי ארצו:",
"מחלב, מרוב חלב שישתה, והוא ע\"ד משל על הפלגת טוב ארצו שיהיה שם מרעה טוב לעדרי צאן:"
],
[
"זבולן לחוף ימים ישכן, לפי שבירך את יהודה שלפניו שיתעשר ע\"י נצוחו במלחמות, גם ע\"י ארצו שתהא מבורכת להוציא יין הרבה ודי חלב עזים, וכן ברך את בניו שלאחריו קצתם בזה וקצתם בזה וקצתם בשניהם, לכן אמר שזבולון לא יהיה כל כך איש מלחמה כאחיו, גם לא תהיה ארצו טובה כשל אחיו כי ישכון לחוף ימים בארץ מלחה ומלאה חול, אבל ברכו שיתעשר ממשאו ומתנו שעיקרו הוא על מבואות ימים, במקום שיש נמל לספינות, ויפול חלקו במקום טוב ונאות למשא ומתן, כי בחלקו היה החלזון שצובעים מדמו צבע התכלת, והוא היה חשוב משאר צבעים להשתמש ממנו למלכים, וכן אמרו חז\"ל (שבת דף כ\"ו ע\"א) יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה, ושני אלו המקומות היו מקומות של נמל בים המערבי כנגד חלקו של זבולון, וזה שמם עוד היום, וכן היו עושים סחורה במין דג הנקרא טרית, שלא היה נמצא רק בחלק הים שנפל בגורלו, גם החול שבשפת הים שבחלקו היה חשוב ומובחר משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה (כמ\"ש חז\"ל בספרי על פ' ושפוני טמוני חול ובמגילה דף ו' ע\"א, ועיין בהקדמה), ובירכו יעקב שעל ידי זה יתעשר, ועל כוונה זו אמר ג\"כ וירכתו על צידון, לפי שאנשי צידון היו נודעים אז לסוחרים גדולים כדכתיב סחר צידון עבר ים מלאוך (ישעיה כ\"ג ב') וכתיב בושי צידון כי אמר ים מעוז הים וכו' (שם ד'), וכן ברכו משה ואמר שמח זבולון בצאתך, בים לסחורה, כי שפע ימים יינקו וכו', ולא הוצרך יעקב להזכיר צור כי היא היתה באמצע גבולו, אבל צידון היא לצד צפון א\"י להלאה מצור, ואמר שגם היא תסחר עמו כי סוף גבולו יהיה אצלה, וא\"כ שיעור הכתוב כך הוא, זבולון (אע\"פי שהוא) לחוף ימים (לבד) ישכון, (והיינו שאף שיש לו שדות וכרמים אינם חשובות כ\"כ, עכ\"ז) והוא (לבדו) לחף אניות (ישכון, כי ישכון שבמאמר הראשון מושך עצמו ואחר עמו) וירכתו על צידון (באופן שמחמת האניות הרבות אשר יבאו לארצו יתעשר), ואמר ימים בלשון רבים, כי שאר השבטים עם שלצד מערב היה הים גבולם, עכ\"ז לצד מזרח לא היה להם ים, אבל זבולון לצד מזרח הנה ים כנרת יגבלהו:"
],
[
"יששכר חמר גרם, יששכר הוא כחמור בעל עצם ובעל אברים חזק וסובל משא גדול, וזהו שאמר ויט שכמו לסבול:",
"רבץ בין המשפתים, משפתים הוא שם אל מערכות העדרים בנוחם אצל האבוס והשוקת על מי מנוחות, והשכיבה בין המשפתים או השפתים כנוי למנוחה והשקט בלי לכת אנה ואנה לרעות בשדה מרעה, יאמר למה ישבת בין המשפתים (שופטים ה' ט\"ז), הכוונה על ראובן שלא הלך עמם למלחמה, וכן אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס\"ח י\"ד), השיעור אם תנוחו ממלחמה ותשבו אצל העדרים להשקותם ולנהלם, אף כאן אמר חמור גרם, עצל ללכת אנה ואנה ואוהב לרבוץ בין המשפתים על רגליו, כן יששכר לא בחר במעשה זבולון להיות עובר ארחות ימים, אף לא יאהב לצאת למלחמה, כי אם לשקוט בארצו לחרוש ולעבוד אדמתו, ולתת מס לאחרים שלא לעזוב מקום מנוחתו, כמו שמפרש והולך:"
],
[
"וירא מנחה כי טוב, ראה יששכר שהמנוחה וההשקט טוב יותר מלצאת למרחקים, כי בשבתו בשלוה על אדמתו יוכל לעסוק בחכמות ובדברי עיון, וכמו שכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכו' (ד\"ה א' י\"ב):",
"ואת הארץ כי נעמה, גם בראותו כי ארצו תהיה מבורכת ומצלחת:",
"ויט שכמו לסבל, בחר לסבול ברצון טורח עבודת האדמה כחמור שסובל ונושא משאו, ואמר זה כנגד ואת הארץ כי נעמה:",
"ויהי למס עבד, זה נאמר כנגד וירא מנוחה כי טוב, ושיעור הכתוב כך, וירא מנוחה כי טוב ויהי למס עובד, וירא את הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול, כי לשני טעמים יבחר לשבת בארצו, א' להגות בתורה ובדברי חכמה, והב' לעבוד אדמתו הטובה, ולהשיג מבוקשו הראשון יתן מס למלכים כדי שלא יכריחוהו לצאת למלחמה, ולתכלית השני יטה שכמו לסבול טורח עבודת האדמה להתפרנס ממנה, מאחר שלא יתעשר לא משלל האויבים ולא ממשא ומתן, ובזה בשר לו יעקב חלק טוב שיהיה לגורלו בארץ, והנה אף כי מצאנו שהיו בתחלת ימי השופטים אנשים גבורים למלחמה, כאשר שבחה אותם דבורה ושרי ביששכר עם דבורה וכו' (שופטים ה' ט\"ו), עכ\"ז כאשר ראו המנוחה כי טובה היא, חזרו לבחור בה:"
],
[
"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, דן יהיה שופט את עמו כלומר את אנשי שבטו, כמו כל אחד משאר שבטי ישראל, ועם היותו מבני השפחות, יהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות, גם יהיה כקצין על כל שאר השבטים, כי היה דן מאסף לכל המחנות לזנב את הנחשלים אחריהם בדרך, ובפסוק הסמוך פירש גבורתו במלחמה:"
],
[
"יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח, הנחש הוא הצפעוני הרע בתכלית אשר ימית רבים בכחו העצום ובארס שמטיל בהם, והשפיפון הוא נחש דק כחוט השערה שנחבא באילנות לירות עצמו כחץ על יתר בעלי חיים, ומלא דרך הונח על הדרך הרחב לכל עובר ולחיילות, אבל אורח הוא השביל הצר להולכי רגל המוליך לצדדי הדרך לכפרים ולשדות, ומעתה פירוש הכתוב כך הוא, לא לבד ששבט דן ילחם בכחו ובגבורתו עם האומות כשיערכו אתו מלחמה פנים בפנים על אם הדרך, כמו הנחש החזק עלי דרך, אלא יבא ג\"כ עליהם בתחבולות, ובערמה ילך ארחות עקלקלות באין רואה ויפול עליהם פתאום מאחריהם עד שיכריתם, כשפיפון עלי אורח שלא ימית העוברים בכחו ובעוצם ידו אלא בתחבולותיו, ולמשל על התחבולות ההם אמר שהשפיפון הקטן והחלש יוכל לנצח איש גבור ובעל מלחמה המזויין בחצים ומגן ורומח ורוכב על סוס שוטף במלחמה ומוכן לתשועה, ויהיה זה כשישוך השפיפון את עקבי הסוס ברגליו האחרונים, ואז ימוטו פעמי הסוס בעבור הכאב ויפול גם רוכבו אחור, וכן יעשה שבט דן בתחבולותיו, הנך רואה שאין בפסוק כפל ענין במלות שונות, כמו שחשבו קצת המפרשים:"
],
[
"לישועתך קויתי ה', יתכן כי חזק החילי על יעקב, והתפלל אל ה' ואמר, אני מקוה שתושיעני עוד לחזק כחי עדי אברך גם שאר בני, ועל הדרך הזה אמרה דבורה באמצע השיר תדרכי נפשי עוז (שופטים ה' כ\"א) שזירזה והתעוררה את עצמה להוסיף דבר שיר:"
],
[
"גד גדוד יגדנו והוא יגד עקב, ניבא שיהיו מלחמות רבות בחלק גד, ויפשוט גדוד עליו בארצו והוא יגוד אותו על עקיבו, שיתגבר עליו וירדוף אותו והם ישובו על עקב בשתם, והנה שבח אותו בגבורה כענין ברכת מרע\"ה ברוך מרחיב גד כלביא שכן, בעבור שירש ארץ רחבת ידים וגדולה מאד והיא בעבר הירדן היו באים עליהם תמיד גדודי עמון ומואב שכניו הרעים התובעים בנחלה ופושטים עליהם, והוא כלביא שכן על טרפו, וביאור הכתוב כה, גד גדוד (של אויבים) יגודנו (יבאו עליו תמיד) והוא יגוד (יקבץ גדודיו) עקב (ויחזור על עקבם ליפול בארצם):"
],
[
"מאשר שמנה לחמו, המ\"ם היא במקום מן, ושיעור הכתוב כל היוצא מאשר הנה לחמו שמנה, וכנוי לחמו אינו שב אל אשר, כי אינו נושא המאמר, אלא שב אל הנושא החסר כאן, וכאילו אמר לחמו של כל היוצא מאשר, היא שמנה, ולחם הוא כולל כל המאכלים, והיו בארצו זיתים הרבה וכן שאר פירותיו היו שמנים מאד, וכן ברכו משה ואמר וטובל בשמן רגלו:",
"והוא יתן מעדני מלך, לפי שכנוי לחמו אינו שב אל אשר, כמו שכתבנו למעלה, לכן הוסיף כאן מלת והוא, כלומר והוא אָשֵר יתן מארצו מעדנים טובים הראוים למלך, וכל המבקש תבואות נחמדות ופירות נבחרים, בארצו ימצאם:"
],
[
"נפתלי אילה שלוחה, גבורים קלים כאילות יצאו מנפתלי כדרך הכתוב וכצבאים על ההרים למהר (ד\"ה א' י\"ב ח'), וכדכתיב ונפתלי על מרומי שדה (שופטים ה' י\"ח):",
"הנתן אמרי שפר, נפתלי יתן אמרים נאים, והכוונה שיצאו ממנו בעלי צחות ומליצה:"
],
[
"בן פרת יוסף, בן מצאנו שיאמר על הענף של אילן והסעיף, כמו ועל בן אצמת לך (תהלים פ' ט\"ז), ובא בלשון נקבה לפי ששם בן כשביאורו ענף הוא לשון נקבה, וברבוי בנות, כמו שאמר אח\"כ בנות צעדה, וביאור הכתוב כאן כענף אשר יפרה, כן יהיה יוסף הכוונה על בני יוסף שיצאו ממנו שני שבטים, והם גדלו והצליחו והיו לעם רב:",
"בן פורת עלי עין, כענף אשר יפרה בהיותו על עין המים, שאז עלהו לא יבול ולא ימיש מעשות פרי:",
"בנות צעדה עלי שור, יגדל עוד עד שיהיה לסעיפים וענפים רבים, וכל אחת מהן תגדל בגובה עד שתגבהנה על החומה המקפת אותן וסיפר בזה גדולתו אשר הוא בה, אשר גדלה למעלה אחר צרותיו, ויורה על זה פסוק שלאחריו וימררוהו ורבו וכו', והנה כלל הברכה הזאת היא בשתי מיני הצלחות, א' שיפרה וירבה ויתחלקו בניו לשני שבטים ויחשב כב' בנים, ועל זה אמר תחלה בן ואח\"כ בנות, בעבור שעם היותו בן אחד יתחלק לשני שבטים, וההצלחה השנית בניצוח המלחמה ועליה אמר ותשב באיתן קשתו וכו', ולפ\"ז תהיה ברכת יעקב מעין ברכת משה שברכו ג\"כ בשתי הצלחות, בניצוח המלחמה ובברכת הארץ, כאמרו מבורכת ה' ארצו וכו' וקרני ראם קרניו וכו', ויעקב באהבתו את יוסף מכל בניו ברכו בשתיהן כמו שבירך את יהודה בשתיהן בעבור שהוא מלך, וצריך לנצוח מלחמות וגם לעושר הבאה מברכת הארץ:"
],
[
"וימררהו, מררו חייו:",
"ורבו, ויורו עליו חצים:",
"וישטמוהו, נטרו איבה עליו, ומי הם העושים זאת, בעלי חצים, והוא נושא המאמר ושב על כל הפעלים הנזכרים בפסוק, והכוונה על אחיו, ואשת פוטיפר, ופוטיפר שהרעו עמו בלשון הרע, ומדמה הפסוק לשון הרע לחצים כדכתיב חץ שחוט לשונם (ירמיה ט' ז'):"
],
[
"ותשב באיתן, הקשת החזק שהוא מנחושת מושיבין אותו על עץ איתן וחזק, והמושך בקשת אם הוא אדם חזק מאד מושך את יתר הקשת בזרועותיו בכח גדול עד שיתקרבו רגלי הקשת זו לזו, וע\"י זה כאשר יתרחקו אחרי כן בחוזק רב, יורה החץ למרחוק, וכך פירוש המקראות מצרים ירו בו חיצים ונתנוהו בבית הסהר וענו בכבל רגלו, אבל הוא יצא משם ומלך עליהם, כי הקשת שלו היה חזק ואיתן משלהם:",
"ויפזו זרעי ידיו, מלשון מפזז ומכרכר (ש\"ב ו ט\"ז), זרועיו מתנועעים בקלות, ומושכים את יתר הקשת בלי עמל ויגיעה, כי אם כמפזזים במחול, אף שהמלאכה, קשה עד מאד לכפוף קשת נחושה ולקרב רגליה אחת אל אחת:",
"מידי אביר יעקב, שם אביר ברפיון הבי\"ת אינו לשון עוצם וחוזק, כי הבא על ענין זה הוא תמיד בדגשות הבי\"ת כמו אביר הרועים (ש\"א כ\"א ח') וזולתם, אבל אביר האמור כאן הוא מגזרת אבר כיונה (תהלים נ\"ה) שהוא הכנף, ולא נמצא התואר הזה בתנ\"ך רק חמשה פעמים, ד' סמוך אל יעקב, וא' סמוך אל ישראל, וכולן תוארים להש\"ית, כי הוא לבדו נקרא כן לפי שהוא מגין על עם קרובו ועל יראיו כעוף המגין באברתו על גוזליו, וכענין באברתו יסך לך וכו' (תהלים צ\"א), וענין הכתוב כאן מידי הק\"בה שהוא אביר יעקב בא לו זאת הממשלה והנצחון:",
"משם רעה אבן ישראל, יראה כי מלת משם תורה על המקום ככל חביריו שבמקראויהיה פירושומשם מבית האסורים יצא למלוך, להיות מושל במצרים ולהיות רועה ומפרנס אבן ישראל, כלומר משפחת ישראל, שכלכל את אביו ואת אחיו:"
],
[
"מאל אביך ויעזרך, אין הפסוק הזה שב למה שלמעלה הימנו, שיהיה פירושו מאל אביך בא לך זה שכבר אמרנו, כי כבר אמר למעלה מידי אביר יעקב, אלא מאל אביך הוא מוסב למטה אל ברכות שמים וכו', כלומר מאל אביך יבאו לך ברכות שמים וכו', ויהיה עד פסוק זה סיפור צרותיו וניצוחו עליהם, ומפסוק זה עד נזיר אחיו תפלה להבא, ושיעור הכתוב כך, מאל אביך (שהוא יעזרך) ומאת שדי (שהוא יברכך, יבאו לך) ברכות שמים וכו', והנגינה תסכים לביאור הזה:",
"ברכת שמים מעל, שירדו גשמים ממעל בארצו:",
"ברכת תהום רבצת תחת, ברכות שהם מי התהום שהיא רובצת מתחת לארץ, שירבו המעינות והנחלים בארצו, וכן אמר לו משה ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת:",
"ברכת שדים ורחם, ברכות שדים שלא יהיו השדים צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב, וברכות רחם שלא ימותו הילדים ברחם אמן, ומצאנו הפך מזה לעני הקללה, תן להם רחם משכיל ושדים צמקים (הושע ט' י\"ד):"
],
[
"ברכת אביך גברו על ברכת הורי, הברכות שאני מברך אותך עתה בהם גברו על הברכות שברכוני הורי, דהיינו אבותי אברהם ויצחק, כי אני ברכתי אותך עתה בברכות שמים מעל, בברכות תהום רובצת תחת וכו', מה שלא ברכוני אבותי, וכן לענין הנצחיות ברכותיך גוברים על הברכות שקבלתי אני מאבותי כי הם לא פירשו עד כמה שנים תמשך הטובה ההיא לי ולזרעי, ואפשר שתפסוק לאחר איזה זמן, אבל הברכות שאני נותן לך הם עד תאות גבעות עולם, דהיינו לנצח נצחים, כמו שנפרש:",
"עד תאות גבעת עולם, תאות ענין גבול כמו והתאויתם לכם (במדבר ל\"ד י'), ומלת עולם תורה על נצחיות הזמן או על זמן בלתי קצוב, וענינו כאן כל זמן שיהיה קיים גבול גבעות עולם, וזכר הגבעות כי הם הדברים הקיימים יותר בעולם השפל, וכן כתוב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וכו' (ישעיה נ\"ד י'), וכן אמר משה וממגד גבעות עולם:",
"תהיין, כל הברכות האלה:",
"לראש יוסף, על ראש יוסף:",
"ולקדקד, גובה הראש נקרא כן:",
"נזיר אחיו, לשון עטרה, מעוטר ומוכתר על אחיו, ובלשון הזה ממש ברכו משה תבאתה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו:"
],
[
"בנימין זאב יטרף, בנימין הוא כמו זאב אשר יטרף, כי גבור היה כאשר מצאנו שנלחם לבדו עם כל ישראל בפילגש בגבעה והרג רבים מהם:",
"בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, תוקף הזאב וטרפו הוא בבקר ובערב עם מעוט האור כאמרו שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר (צפניה ג' ג'), ועד הוא לשון שלל כמו אז חלק עד שלל (ישעיה ל\"ג כ\"ג), והתנבא עליו שבעת תחילת זריחתן של ישראל שהוא כמו הבקר, יאכל עד שהיא ביזת האויבים, וזה היה בימי שאול המלך הראשון של ישראל ומזרע בנימין, ונאמר בו ובכל אשר יפנה ירשיע (ש\"א י\"ד מ\"ז) שחבל בכל האומות ואכל שללם, ולערב, אחר שכבה נר ישראל ונאבדה מלכותם בגלות בימי אחשורוש, חלקו שלל המן, כדכתיב הנה בית המן נתתי לאסתר (אסתר ח' ז'), שהיתה מזרע בנימין:"
],
[
"ויברך אותם, הודעת הטובות אשר תבאנה עליהם גם היא בכלל הברכה, כאשר מצאנו בברכות בלעם שלא התפלל עליהם רק הודיע הטובות העתידות לבא אליהם וקראם הכתוב ברכות, שנאמר כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל (במדבר כ\"ד א') וכן כאן קרא הכתוב ברכות מה שהודיע יעקב לבניו, וביותר כי בכלל הנבואה התפלל ג\"כ שלא יגרום החטא לסלק הטוב ההוא מעליהם:",
"איש אשר כברכתו, העתידה לבא עליהם באמת, וכמו שאמר בתחילת דבריו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, וכאן מעיד הכתוב על כל מה שדיבר יעקב שהיה בנבואה ועל פי ה':"
],
[
"ויצו אותם: הצואה האחרונה:",
"קברו אתי אל אבתי, למעלה בענין השבועה לא השביע רק את יוסף שהוא העיקר ויש סיפוק בידו שהוא המושל, אמנם פה צוה לכל בניו שילכו עמו לקברו:",
"אל אבתי, אצל אבותי:",
"אל המערה, במערה, ואפשר שהוא מקרא קצר, ותשלומו קברו אותי ושאוני אל אבותי אל המערה:"
],
[
"אשר קנה אברהם, מפני שישבו בארץ אחרת ימים ושנים הודיעם את קנין אברהם לאחוזת קבר מאת עפרון ומאת בני חת ושכבר קברו שם הוא ושני דורות קודמין, באופן שלא יוכל אדם לערער:"
],
[],
[
"מקנה השדה, שיעור הכתוב כך הוא, השדה והמערה אשר בו, מקנה הוא מאת בני חת:"
],
[
"ויכל יעקב, וכאשר כלה יעקב לצוות את בניו, אסף רגליו וכו':",
"ויאסף רגליו, הכניסן למטתו כי עד עתה ישב על המטה ורגליו תלויות או עומדות על הארץ:"
]
],
[
[
"ויפל יוסף, להגיד שנתקיים ליעקב מאמר האל ויוסף ישית ידו על עיניך:"
],
[
"לחנט, הוא ענין מעשה סמים שעשו למת בימים ההם, כדי שיעמוד בשרו ימים רבים שלא יסרח ושלא ירקב:"
],
[
"וימלאו לו ארבעים יום, דרך החנוטים למשוח הגוף במיני סמים מדי יום ביומו ארבעים יום רצופים, ומלת וימלאו לשון השלמה:",
"שבעים יום, מ' לחניטה ול' לבכי, כמו שעושים ל' לבכי לכל אדם גודל, וכן מצינו באהרן ובמשה, אבל אותם עשו אחר הקבורה, וליעקב אבינו עשו קודם קבורה כי חנוט היה:"
],
[
"אל בית פרעה לאמר וכו' באזני פרעה לאמר, ואח\"כ כתוב אבי השביעני לאמר, ג' פעמים לאמר, הראשון מודיע דברי יוסף אל עבדי פרעה, ומתחיל אם נא וכו', השני מודיע דברי השלוחים אל פרעה בשם יוסף, ומתחיל אבי השביעני וכו', והשלישי מודיע צוואת יעקב קודם מותו, ומתחיל הנה אנכי מת וכו':"
],
[
"הנה אנכי מת, ואתה תקברני בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען:",
"כריתי, לשון חפירה, כי יתכן שיעקב אבינו כרה וחפר קברו בחייו, או יהיה כריתי מלשון קנין, כמו וגם מים תכרו מאתם (דברים ב' ו'), ואע\"פי שאברהם קנה הרי הוא כאילו קנהו יעקב:",
"ואשובה, ואל תירא שאתיישב בארץ כנען:"
],
[
"ויאמר פרעה, לעבדיו שיאמרו ליוסף עלה וכו', כי עמהם דבר:",
"כאשר השביעך, ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך:"
],
[
"כל עבדי פרעה זקני ביתו, להיותו נחשב לחכם גדול בעיני חכמי הדור הלכו כל הזקנים והחשובים ללוותו:"
],
[
"וכל בית יוסף, משרתיו והפקידים שתחת ידו:",
"עזבו בארץ גשן, לערבון עד שובם, שלא יאמרו בורחים הם:"
],
[
"ויעל עמו, מבנין הקל, כמו ויעל משה (שמות כ\"ד ט\"ו):",
"גם רכב גם פרשים, לכבודו:",
"כבד מאד, לשון רבוי:"
],
[
"גרן האטד, מוקף אטדין היה, והוא מין ממיני הקוצים, וקוץ ודרדר ת\"א וכובין ואטדין:",
"אשר בעבר הירדן, אין פירושו שהיה המקום ההוא סמוך לירדן, כי הבא ממצרים לחברון (אשר שם מערת המכפלה), לא יצטרך ללכת סמוך לירדן דווקא, אלא פירושו בעבר השני של הירדן לצד מערב, דהיינו בארץ כנען דוקא ולא חוצה לה היה הגורן הזה, ובא להגיד שעשה יוסף שבעת ימי האבל בארץ הקדושה ולא רצה לספוד עליו בחוצה לארץ:",
"ויעש לאביו אבל שבעת ימים, זה היה קודם הקבורה כמו שהיה הל' של בכי במצרים קודם הקבורה, שלא כמנהגנו היום שז' ימי האבלות ול' לבכי הם אחר הקבורה, והטעם כי היה חנוט ולא יסרח:"
],
[
"וירא, שיעורו וירא הכנעני שהוא יושב הארץ ההיא:",
"אבל כבד זה למצרים, להגיד גודל הכבוד שעשו ליעקב בא הכתוב, עד שהכנענים תמהו על זה ואמרו שלא נעשה אבל כבד כזה לשום אדם במצרים:"
],
[
"ויעשו בניו, כלל ואחריו פרט ואמר שנשאוהו ארצה כנען וקברוהו במקום אשר צוה להם:"
],
[
"וישאו אותו בניו, נשאו את ארון אביהם על שכמם ולא הניחו זרים ליגע בארונו:"
],
[
"וישב, שיעור הכתוב, ואחרי קבור יוסף את אביו, שב מצרימה, הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבור את אביו:"
],
[
"לו, לשון שמא, שמא יטור לנו איבה, כי ידעו שכפי הדין ראויים הם לעונש גדול על מה שעשו לו, ואף אם עד הנה לא הענישם חשבו שהיה כדי שלא לצער את אביהם, אבל עתה אין ספק שיפרע מהם:",
"גמלנו, כל לשון גמול הוא הנהגת האדם עם רעהו להטיב עמו או להרע לו, וכאשר ישיב לו רעהו הטובה או הרעה ההיא יאמר עליו שהוא משיב גמול או משלם גמול או עושה לו כגמולו אשר גמל עליו, ולא תמצא במקרא ענין הגמול על תשלום הטובה או הרעה מבלי שיחובר אליו בפירוש פועל ההשבה או התשלום:"
],
[
"ויצוו אל יוסף, כמו ויצום אל בני ישראל (שמות ו' י\"ג), צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף כאן ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן:",
"לאמר אביך צוה, שיאמרו ליוסף בזה הלשון אביך צוה וכו' ומאחר שהשליח אמר אביך ולא אבינו, יראה שלא שלחו אחד מאחיהם, אלא אנשים אחרים, ור\"ע כתב ששלחו את בלהה אשת יעקב:"
],
[
"אנא, לשון תחינה, והוא מלעיל:",
"שא נא, סלח נא, ובא זה הלשון כי סליחת העון היא נשיאותו ונטילתו מן האדם:",
"ועתה שא נא, עד כאן היה ממאמר יעקב ששם בפיהם לפני מותו (כפי מה שאמרו, וכבר כתבנו שהנכון שלא ידע יעקב מעולם ממכירת יוסף, והם בדו דבר זה מלבם מפני היראה), וממלת ועתה ואילך הוא מאמר השילוחים עצמם, ומדוקדק מלת ועתה, ר\"ל ועתה אחר שראית שהוא רצון אביך למחול חטאתם, אל תמנע מלעשותו:",
"לפשע, הלמ\"ד מיותרת, כמו הרגו לאבנר:",
"עבדי אלהי אביך, אפילו לא היו אחיך מאמונת אביך הם, ואתה הם אחים באמונה, ויש לכם לאהוב זה את זה ולסלוח זה לזה, ואולי רמזו לו בלשון הזה שהם היו עבדי אלהים במכירתם אותו, כי הוא ית' לקיים גזרתו עשאם כלים ושלוחי השגחתו כדי להעלות את יוסף למדריגה זאת ולכן ראוי לישא חטאתם בלשון פשע שהוא המרד, ולא יפול לשון זה אלא על העבר המורד במושל בו, והטעם כי חשבו עצמם לעבדים ויוסף האדון עליהם, וכמו שאמרו אח\"כ בפירוש הננו לך לעבדים, וזה היה מדה כנגד מדה, נגד מה שאמרו לו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו:",
"ויבך יוסף, אע\"פי שנסתפק באמתת דבריהם, כי הבין גם הוא שאביו לא יצוה זאת מאחר שלא ידע ממכירתו, ועוד שאף אם ידע היה מצוה הדבר הזה ליוסף עצמו שהיה אצצו בשעת מיתתו ולא ע\"י שליח, עכ\"ז נמכרו רחמיו על אחיו בראות צרתם ויראתם ממנו:",
"בדברם אליו, בדבר השילוחים אליו כי אח\"כ באו אחיו לפניו ומכאן נראה שיותר מאחד שלחו אליו:"
],
[
"וילכו גם אחיו, נוסף על השליחות והמתינו עד אם כלו השלוחים לדבר דבריהם, ונכנסו אח\"כ אחריהם, לעורר החמלה יותר בלב יוסף, וכן עשו נתן הנביא ובת שבע לדוד המלך:"
],
[
"התחת אלהים אני, וכי במקומו אני שאוכל להרע לכם, אף אם הייתי רוצה והלא ממה שקרה לכם יש ראיה גדולה שאין ביכולת האדם לעשות מה שלו חפץ, אלא חפץ ה' לבדו יקום לעולם, כי הנה אתם חשבתם לעשות לי רעה, ולא עלתה בידכם:"
],
[
"ואתם חשבתם, בא מלת ואתם ואחריו הכנוי להורות ההתנגדות שיש במאמר, כי מאמר ואתם חשבתם מתנגד למאמר אלהים חשבה לטובה הבא אחריו ושיעורו אע\"פי שאתם חשבתם עלי רעה, האלהים חשבה לטובה ולשון חשבתם עלי פירושו חשבתם לעשות לי רעה:",
"אלהים חשבה לטבה, אלהים חשב הרעה ההיא כאילו היה רק טוב, שהרי הפך אותה באופן שתצא ממנה טובה:",
"למען עשה כיום הזה, כדי לעשות כדבר שנעשה כעת הזאת שאתם רואים שהוא להחיות עם רב, וזה טעם כיום הזה:"
],
[
"אנכי אכלכל אתכם, מאחר שהכוונה החלהית היא להחיות אתכם ושלכן שלחני לפניכם, לכן אנכי אכלכל אתכם:",
"וידבר על לבם, דברים המתקבלים על הלב:"
],
[
"וישב יוסף, כלל שאחר הפרט:"
],
[
"בני שלשים, כמו בנים שלשים, בא הסמיכות במקום הנפרד והענין אחד:",
"גם בני מכיר, לפי שהיה אפרים צעיר לו גודלו נכדיו על ברכי יוסף, ורק זכה יוסף לראותם בעודם קטנים בחיק אמותם, אבל מנשה שהיה הבכור גודלו בני בניו על ברכי יוסף, והכוונה שרבה וטפח אותם על ברכיו, וסיפר הכתוב כל זה להודיע שנתקיימה ברכת אביו גם בחיי יוסף שראה בנים ובני בנים כמו שברכו בן פורת יוסף וכו' שיפרה וירבה מאד:",
"בני מכיר, אף שלא נזכר לו בפ' פינחס רק בן אחד והוא גלעד, עכ\"ז אין ספק שהיו לו עוד בנים, כי כן כתוב שם בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד לגלעד משפחת הגלעדי (במדבר כ\"ו כ\"ט), הרי מבואר משפחת גלעד לבד, והיינו לפי שגלעד היה למשפחה רבה נחשבו בניו למשפחה בפ\"ע על שמו, ושאר אחיו שלא הוליד הרבה נחשבו כלם למשפחה אחת על שם אביו:"
],
[
"אנכי מת ואלהים, כלומר כל ימי חיותי הייתי לכם למגן ולצנה וישבתם בטח תחת צל גדולתי, אבל עתה אנכי מת ולא אוכל עוד להועיל לכם, וידעתי כי אחרי מותי יהיו בנינו בצרה ובצוקה תחת עול מצרים, כמו שהודיע השם לאברהם, אולם גם זאת ידעתי שהאלהים יפקוד אתכם באחרית הימים ויעלה אתכם אל ארץ כנען אשר נשבע לתת לאבותינו, לכן בטחו בה' וצוו גם אתם את בניכם אחריכם לשום כסלם ומבטחם באל הנאמן שיפדם ויגאלם:"
],
[
"פקד יפקד, והעליתם וכו', כבר הודיעם בפסוק שלפני זה שפקוד יפקוד אותם, אבל שיעורו פה, כאשר יפקד אלהים אתכם, אז והעליתם וכו':"
],
[
"ויחנטו אתו, הרופאים:",
"ויישם, כמו ויושם, והוא מן ההפעל, וכן על בשר אדם לא ייסך (שמות ל' ל\"ב), הוא כמו לא יוסך:",
"בארון, בקמצות הבי\"ת, המורה על הידוע, הוא הארון שהכין לנפשו טרם מותו:"
]
]
],
"Exodus": [
[
[
"ואלה שמות, מפני שרוצה לפרש ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הוצרך לכפול ולומר שבבואם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו:",
"את יעקב, עם יעקב והנה סוף הפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר, ושיעורו ואלה שמות וכו' הבאים מצרימה (את יעקב איש וביתו באו) ראובן וכו':",
"וביתו, בני ביתו, וכולל בני בניו ונשי בני יעקב שלא נזכרו כאן בפרט:"
],
[
"ראובן, הזכיר תחלה בני הגבירות כסדר תולדותם, ואח\"כ בני השפחות כסדר תולדותם:"
],
[],
[],
[
"ויוסף היה במצרים, אין צורך להודיע זאת פה, כי כבר הוא נודע ממה שקדם, רק בא להודיע שיוסף נחשב בכלל השבעים, ושיעורו ועם יוסף אשר היה במצרים:"
],
[
"וכל הדור ההוא, להודיע שכל עוד שהיו חיים אנשי דור יוסף לא מלאו לבו של שום מלך מצרים להרע עם ישראל, כי אנשי מצרים אשר בעיניהם ראו את הטובה אשר עשה להם יוסף לא יניחו למלכם לשלוח יד בעם הזה, אבל אחרי זמן רב כאשר מתו כל האנשים הרואים את כבודו ואתגדלו, קם מלך חדש ועשה מה שעשה:"
],
[
"פרו וישרצו, פרו נאמר על ההולדה כעץ יתן פריו, וענין השריצה הוא רוב ההולדה כמו השרצים שהם לרוב:",
"וירבו, מלבד שהולידו הרבה, גם לא היו מתים מהם רק מעט, ובדרך הזה נתרבו מאד והיו לעם רב:",
"ויעצמו, שורש עצם הוראתו על חוזק שיש בדבר על ידי דבוק חלקיו זה בזה בקשר אמיץ, ונקראו כן העצמות בעבור שחלקיהם דבוקים יותר מחלקי יתר האיברים שבגוף, וכן שערות הראש בעבור שדבקים וסמוכים זה לזה, הם חזקים ונוכל להרים האיש כלו בציצת ראשו, לזה המשיל המשורר עונותיו באמרו עצמו משערות ראשי (תהלים מ' י\"ג), וכאן אמר ויעצמו לפי שהיו בני ישראל כאיש אחד חברים ואיש את אחיו יעזורו, כי ברית אחים היה ביניהם:",
"ותמלא הארץ אתם, ענינו נתמלאה מהם:"
],
[
"אשר לא ידע את יוסף, א\"א לפרש שלא ידע ממש שום דבר מיוסף שהרי לא עברו כ\"כ שנים ממיתת יוסף עד המלך הזה שיוכל לשכח כל הגבורות והטובות שעשה יוסף לארץ מצרים, אלא כוונת הכתוב להודיענו כי המלך החדש הזה בהיותו רע מעללים וחורש רעה על עם ישראל עשה את עצמו כאילו לא ידע כלום ממעשי יוסף הגדולים, וזה כדי להתאכזר ביד רמה עם בניו ובני ביתו:"
],
[
"הנה עם, יראה שהיתה עינו רעה על שהיו מתרבים, אבל אם רק זאת היה ירא, היה יכול לגרשם עתה מן הארץ טרם יהיו לעם רב מבלתי להרע עמהם, כמו שאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, ואע\"פי שיהיה זה עול גדול נגד ישראל אחרי אשר התאחזו במצרים כתושבים, מ\"מ היה יכול להתנצל שעשה כן מפני היראה, אמנם מאחר שלא גרשם וענה אותם בפרך, שמענו שלא היה ירא מהם רק תואנה הוא מבקש כדי שיועציו יסכימו עמו להרע עמהם עד כלותו אותם, כי יתכן שידע כל קורות יוסף ואבותיו, והיה רע בעיניו שהעם הזה יתפאר בקרבת אלהים כמו שהודה פרעה ליוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ובהיותו מכחיש בלבו הסגולה הזאת לישראל התנכל עליהם להכחידם מן הארץ כדי להראות לכל שאין בהם ענין אלהי, וכך היתה תכונת המלך אשר מלך אחריו כי כששאלו ממנו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, לא אבה המלך ההוא לשלחם:"
],
[
"נתחכמה לו, בא בהתפעל להורות כי רק לפי דמיון פרעה ויועציו שהיו מכת החכמים בעיניהם, גזרו בחכמה מה שגזרו על ישראל, אבל באמת נהגו עמהם בתכלית הרשעה והכסל, כי הם היו תושבים ביניהם ברצון המלך ושריו כמו שנאמר ויתן להם אחוזה וכו' כאשר צוה פרעה (בראשית מ\"ז י\"א), ואח\"כ ענו אותם על לא חמס בכפם:",
"תקראנה, תארענה, ובא מלחמה שהוא לשון יחיד על תקראנה שהוא לשון רבים, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ\"ו):",
"ונלחם בנו ועלה, ילחם בנו וינצחנו, או אם לא ינצחנו, לפחות יהיה הנזק רב לנו במה שיעלה מן הארץ הזאת אל ארץ אבותיו, ונאבד עבדים רבים:"
],
[
"שרי מסים, מינה עליהם שרים מן המצרים לעבוד בהם עבודת המס:",
"למען ענתו, כדי שמרוב העבודה והענוי ישארו במתי מעט עד אשר ברבות השנים יכרת מארץ זכרם:",
"בסבלתם, ענינו כובד המשא וטעינתו על הכתף, וטעם הכנוי בסבלותם, במשא שהיו מטילים עליהם:",
"מסכנות, אוצרות:",
"רעמסס, בפתח העי\"ן שם עיר, ואינה ארץ רעמסס שישבו בה בני ישראל, כי הוא שם מדינה והעי\"ן בשוא:"
],
[
" וכאשר יענו, בכל מה שמרבים ומגדילים עליהם הענוי כן גדלה יותר ויותר הצלחת רבוים, כי אלהי אבותיהם היה בעזרתם והרבה אותם בדרך פלא כאשר דבר להם:",
"ויקצו, המצרים קצו בחייהם מפני ישראל כי היו שונאים אותם ומואסים בם, ובא זה להגיד שלא בלבד המלך התאכזר עמהם, אלא גם העם חטא חטאה גדולה, ובדין נענש הוא והם:"
],
[
"ויעבדו, הוא כמו כלל אל עבודת פרך שהיו מעבידים אותם, ובפסוק הסמוך מפרש בדרך פרט:",
"בפרך, בקושי, והוא לשון שברון, כלומר בעבודה המשברת את הגוף:"
],
[
"וימררו, העבודה הקשה סבבה שנפשם היתה מרה להם, עד שהיו בוחרים מות מחיים:",
"ובכל עבדה בשדה, חריש וקציר:",
"את כל עבדתם, עם כל שאר העבודות שהעבידו אותם בהן בתוך העיר:"
],
[
"ויאמר, כשראה שעם כל הענוי הם פורצים לרוב, יעץ תחבולה להאבידם בסתר, כי ירא להרגם בגלוי פן יאמרו עליו ששפך דם נקי:",
"למילדת, לשתי המילדות האלה, כדי שהן תצוונה לאחרות לעשות כן:"
],
[
"בילדכן, כשתעזרו הנשים העבריות לילד:",
" האבנים, מושב האשה היולדת:",
"והמתן אתו, בסתר, עד שאפילו היולדות עצמן לא ירגישו בדבר:",
"ואם בת היא וחיה, וחשב שככלות הזכרים ימחה שם ישראל, כי הנקבות אם תנשאנה למצריים הבנים יקראו על שם אבותם:"
],
[
"ותיראן, שמו יראת שמים עליהם ובטחו בה':"
],
[
"ויקרא מלך מצרים, כי הוגד לו מפי מרגליו שהמילדות החיו את הילדים:"
],
[
"כי לא כנשים, ואם על הרוב הן יולדות טרם תבא המילדת, מה בצע להמית חלק קטן מהזכרים ורובם יחיו, ואם יודע הדבר יהיה חרפה למלך ועצתו לא תקום, וכל זה אמרו בחכמה לשכך חמת המלך:"
],
[
"וייטב, שלח להן רב טוב ממרומים, וגם הצליח אותן במלאכתן, ועי\"כ וירב העם:"
],
[
"ויעש להם בתים, לשון עשית בית נופל על גדולה וכבוד כמו כי בית יעשה לך ה' (שמואל ב' ז'), ועל תיקון הנפש כפי החכמה נאמר בחכמה יבנה בית (משלי כ\"ד ג'), וכן כאן כאשר הלכו המילדות בדרך טוב, נלוה אליהן העזר העליון וברכם ה' שתהינה מוכנות להוציא מחלציהן שרי קדש ושיהיו בניהן פטורים מעבודת פרך, וזה שאחז\"ל שעשה להן בתי כהונה ולויה ומלכות, כי מהן יצאו משה ואהרן:",
"להם, בסימן הזכר, כי שב על בעלי המילדות והמשפחה:"
],
[
"ויצו פרעה, כשראה שלא הועילה התחבולה הראשונה, צוה בפומבי לישראל שלא יבאו עוד על נשותיהן ולא יולידו עוד (כי לזה רומז המסופר להלן וילך איש וכו'), והוסיף לצות לכל עמו המצרים שאם ימצאו בן נולד לישראל נגד דתו ישליכוהו היאורה והתנצל עם עמו לאמר כי מוכרח הוא לצוות זאת פן ירבו בניהם וימרדו בו, ונראה שעמד זה ימים מעטים, כי בלדת אהרן לא היתה הגזירה, ואחרי שנולד משה נראה שנתבטלה, אולי בת פרעה בחמלה עליו אמרה לאביה שלא יעשה כן:"
]
],
[
[
"וילך איש, על המעורר ומזמין עצמו לדבר יאמר הכתוב שהלך לעשותו, כמו וילך ראובן וישכב וילך משה וידבר, אף כאן כשנשמע פתגם המלך פרשו העם מנשותיהם, וכן עשה גם עמרם אחרי שנולדו לו מרים ואהרן, אך לקץ ימים נתעורר לפקוד עוד את אשתו, הגם כי ידע דת המלך אולי לבשה אותו רוח אלהים לעשות זאת:",
"איש מבית לוי, זה עמרם, ולא הזכיר כאן הכתוב לא שמו ולא שם אשתו, כי רצה לקצר עד לדת המושיע, ואח\"כ יזכיר גם יחוס ב' השבטים ראובן ושמעון בעבורו (לקמן ו'):"
],
[
"כי טוב הוא, ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהן יפים ושאינן יפים, ותמיד טובים הם בעיניהן, ולא היה צורך דבר זה כאן, אלא מלמד שראתה אותות מחודשים בלדתה אותו, אשר מהן הבינה כי בחיר ה' הוא:"
],
[
"ולא יכלה, מיראת המצרים:",
"גמא, בלשון משנה נקרא גמי, והוא עץ קל מאד על פני המים:",
"בחמר, הוא מין טיט, וטחתה התיבה בזפת מבחוץ שלא יכנסו בה המים, ובחמר מבפנים שלא יזיק ריח הזפת לתינוק:",
"ותשם בסוף, כפי מנהג בני אדם יהיה המעשה הזה זר מאד, כי הילד ימות שם בצמא, או ימצאנו איש מצרי וכפי חק המלך ישליכנו ליאור, אבל באמת כל מעשיה היו כפי העוז שהרהיב ה' בנפשה, ובטחה בעזר האלהי שיעשה בו נס וינצל:"
],
[
"ותתצב אחתו, זו מרים, ובראותה מעשה אמה נתחזק לבבה להוחיל לתשועת ה':",
"מרחק, כדי שלא ירגישו העוברים דרך שם, מה היא מצפה ומיחלת:"
],
[
"לרחץ על היאר, סרס המקרא ופרשהו, ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו, ויהיה על היאור כמו אל היאור:",
"הלכת על יד היאר, אצל שפת היאור לשמור שלא יבא איש לראותה:",
"אמתה, שפחתה הנשארת עמה לשמשה ברחיצתה והנה נערותיה שלא היו אצלה לא ראו דבר מזה, ובזה האופן היה הדבר סוד בינה ובין אמתה ולא נודע למלך מה היה משפט הנער ומעשהו:"
],
[
"ותראהו את הילד והנה נער, ההבדל בין נער לילד כי שם ילד יאמר לפעמים בדרך כלל לכל צאצאי האדם זכרים או נקבות, ולכן נאמר וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה (לקמן כ\"א ד'), וכלל במלת ילדיה הבנים והבנות, אבל שם נער יאמר תמיד על הזכרים בלבד, וכאן כאשר פתחה את התיבה ולא נודע לה עדיין אם הוא זכר או נקבה אמר ותראהו את הילד, וכשראתה שהוא זכר אמר והנה נער:",
"בכה, כי אולי נתעכב שם איזה שעות והיה צמא:",
"מילדי העברים זה, כי אמרה לבעבור הציל אותו או שלא יראו במות הילד שמוהו שם, ואיש מצרי למה יעשה כן, או יתכן שראתה שהוא מהול:"
],
[
"ותאמר אחתו, כשראתה מרים המעשה הזה נתקרבה לראות איך יפול דבר, ואולי שמעה דברי בת פרעה שאמרה, איה מינקת לילד הזה, אם אקרא מינקת מצרית לא תרצה לבא מיראת גזירת המלך, או תלשין הדבר אל המלך, ומרים בשמעה זאת אמרה לה האלך וכו':",
"ותינק לך, באופן שהולד יהיה שלך וישאר לך כבנך, ואמרה כן כדי להסיר החשש מלבה שתקרא את אם הילד, כי אולי לא היתה בת פרעה מתרצת לתתו לאמו פן לא תשיבהו לה:"
],
[],
[
"היליכי, בא יו\"ד במקום וא\"ו, והוא כמו הוליכי מן ההפעיל, בפלס היניקי, ושרשו ילך:",
"והינקהו לי, להיות שלי, כי היתה חושקת בו כאילו הוא בנה:"
],
[
"ותקרא שמו משה, יתכן שפועל ותקרא שב על אם הילד, כמו שעליה חוזרים הפועלים ותקח האשה, ותניקהו ותביאהו, והכוונה כי אמו קראה שמו משה והיא אמרה לבת פרעה כי מן המים וכו' כדרך שנפרש:",
"משה, לפי דקדוק הלשון היה ראוי להקרא משוי, כי הוא הפעול, אבל אין השמות שומרים את מתכונתם כמו הפועלים:",
"משיתהו, אינו מ\"ב עם כנוי הנסתר, אלא נמצאת עם כנוי הנסתר, ואם הילד אמרה לבת פרעה, אני אקראנו משה בשביל מה שאירע לך עמו, כי אַתּ מָשִׁית אותו מן המים, ופועל משה מורה על ההוצאה וההמשכה מן המים, כמו ימשני ממים רבים (תהלים י\"ח):"
],
[
"ויגדל משה, שגדל והיה לאיש, כי מתחלה, אמר ויגדל הילד עד שלא היה צריך עוד לחלב אמו, ואח\"כ גדל והיה לאיש דעת:",
"ויצא אל אחיו, כי הגידו לו את מולדתו, ולכן יצא אל אחיו העברים שהיו חוץ לעיר בבניני המלך, כי חפץ לראותם:",
"וירא בסבלתם, נסתכל בענוים ובעמלם, ובחמלתו עליהם חס לבו על נוגשיהם:"
],
[
"ויך את המצרי, לא עשה מרע\"ה את המעשה הזה כפי משפט לבו, כי איך בעבור הכותו איש עברי יהרגנו, ועל שפיכת דם הוזהרו בני האדם קודם מ\"ת, ומה לי שופך דם מצרי או דם עברי, גם ידע כי הענוי והשעבוד יסבבו כהנה וכהנה, ומה יועיל לעמו אם יהרוג זה האחד בסתר? אלא כפי האמת צלחה עליו אז רוח אלהים, אשר עליה דברנו (בראשית ט\"ו א'), והמלובש בה יעשה מעשים נפלאים משקול דעת האדם, ואין דבר עומד כנגדו, כי מיד ה' זאת לו:"
],
[
"ביום השני, כי כל כך היה אוהב את אחיו שלא יכול למנוע עצמו מלצאת אליהם יום יום, אלא שלא האריך זאת ימים רבים כי הוכרח לברוח:",
"שני אנשים עברים, להגיד שבחו של משה, שלא הרג תמול את המצרי בעבור היותו מצרי ולפי שנפשו קשורה בנפש אחיו, אלא להציל את העשוק מיד עושקו, והראיה כי ביום השני גער באיש אחד שעורר מדנים את רעהו, אע\"פי שהיו שניהם עברים והיה ראוי לחמול גם על המעול בהיותו מאחיו:",
"ויאמר לרשע, הכתוב מעיד על רשעו, ומשה בחכמתו הבין שאין הדין עמו ולכן הוכיחו:"
],
[
"מי שמך, מתשובתו למדנו שהיה איש רע מעללים:",
"אתה אומר, חושב בלבך:",
"אכן נודע הדבר, עתה רבים שמעו מפי הרשע הזה את המעשה שעשיתי, כי אנשים רבים נאספו שם לראות המצה כמנהג:"
],
[
"מלפני פרעה, מכל מקומות ממשלתו:",
"וישב בארץ מדין, פשטות הכתובים יורה שלא היו כל הקורות האלה רצופים בזמן אחד, שהרי מלשון ויגדל משה ויצא וכו' נראה שבבחרותו הרג את המצרי וברח ממצרים, אמנם בשובו היה בן פ' שנה ושם כתוב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, הרי שהיו אז שני בניו קטנים ולכן רכבו שניהם אצל אמם על חמור אחד, והסברא נותנת שסמוך לזמן ההוא נשא את צפורה, כי אין דרך העולם שתמתין אשה בכמו ארבעים או חמשים שנה אחר נשואיה טרם לדתה, לפיכך יתכן שהלך אז משה בארצות רחוקות ממדינה למדינה עד שבא לארץ כוש ושם קרה לו ככל הכתוב בספר דברי הימים של מרע\"ה, גם יוב\"ע (במדבר י\"ב א') נתן רמז לזה, ואחרי ימים רבים כשהבין שקרב עת הפקודה לאחיו אשר במצרים, כפי מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים, אז בא לארץ מדין שהיא קרובה למצרים לראות מה יפעל אל לטובת עמו, אמנם הכתוב יקצר בכל זה כי עיקר הסיפור הוא הגאולה:"
],
[
"ולכהן מדין, לא יזכיר הכתוב כאן שמו כי היה נודע בעירו בכנוי ההוא שהוא נכבד בכהונתו:",
"ותבאנה ותדלנה, כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה, ואחרי כן היו הנערות האלה משקות שלהן, שמפני היותן צנועות לא היו רוצות להמצא שם עם הרועים אנשי זדון ואירע כי היום הזה קדמו הנערות:"
],
[
"ויגרשום, להשקות הם תחלה כמנהג בכל הימים, אבל זה היה חמס כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן, אלא שלא היה בהן כח לעמוד בפני הרועים והוכרחו להניח להם המים, והנה בא כנוי הזכרים במלת ויגרשום, כי אולי מוסב על צאן אביהן הנזכר למעלה, והכונה כי הרועים גרשו את צאן הבנות מן הרהטים והביאו שם את צאנם:",
"ויקם משה ויושען, כפי הנוהג שבעולם לא היה משה מסתכן עצמו בעבור דבר נקל כזה, כי תכלית התשועה הזאת היתה שמהרו הבנות יום זה לבא העירה, ועוד איך מלאו לבו לעמוד נגד רועים זדים כאלו ? אין זה אלא שנצנצה בו רוח אלהים, והיא עוררתו ואמצה אותו לעשות מה שעשה:"
],
[
"אל רעואל אביהן, אבי אביהן היה, כי יתרו היה חותנו, והוא חובב, שנאמר מבני חובב חותן משה (שופטים ד' י\"א), וכתוב לחובב בן רעואל המדיני, וכן דרך הלשון לקרוא לאבי אביו אביו, כמו אלהי אבי אברהם (בראשית ל\"ב י'), נבוכדנצר אבוהי (דניאל ה' ב'), והוא היה אבי אויל מרודך שהיה אבי בלשאצר:"
],
[
"וגם דלה דלה לנו, גם זה בכלל וישק את צאנם שאמר למעלה, כי לא הספיקו המים שברהטים לכל הצאן:"
],
[],
[
"ויואל משה לשבת את האיש, כאשר דבר משה עם יתרו ומצא בו טוב טעם ודעת התרצה להתחבר עמו, וזו כוונת הכתוב שאמר עם האיש להורות שלא עשה כן מפני צפורה, אלא מפני חכמת האיש:"
],
[
"גרשם, מורכב משתי מלות גר שם, והנה אם היתה כוונת משה בקריאת השם הזה על גרותו במדין היה אומר גר פה, כי הוא היה אז במדין, אבל מלת שם תורה על מקום רחוק מן המדבר, ועוד מה טעם לומר גר הייתי דמשמע לשעבר והוא היה עדיין גר, והיה לו לומר גר אני, ועוד מלות בארץ נכריה מיותרות, כי מי שהוא גר בודאי שהתגורר בארץ נכריה ולא בארץ מולדתו לפיכך יתכן שרמז משה בשם הזה על גרותו בארץ כוש שנים רבות, כמו שכתבנו למעלה ולפי שאירעו לו שם מלחמות גדולות והיה שם למלך גדול וחשוב, הודיענו הכתוב פה שלא חשב משה הגדולה ההיא לכלום, כי הבין שלא בזאת חפץ ה', אלא כל עוד שאחיו עבדים במצרים קרא עצמו גר ואורח, וכל עוד שנחלת אבותיו ביד בני כנען, קרא למלכותו ארץ נכריה, כי תמיד היה מיחל לתשועת ה' שיגאל את עמו:"
],
[
"בימים הרבים ההם, מפני שהזכיר למעלה בריחת משה מפני פרעה ושבתו במדין, ועתה בא להזכיר ששב למצרים במצותו של הקב\"ה, והיה נראה שהיו כל המעשים האלה תכופים זה אחר זה בשנים מועטות, לכן הודיענו הכתוב כאן שעברו שנים רבות בין מעשה למעשה, כי משה בברחו היה בן ט\"ו שנה או בן עשרים על היותר, וכשעמד לפני פרעה היה בן פ' שנה:",
"וימת מלך מצרים ויאנחו, סיפר שעברו ימים רבים בגלותם שסבלו צרות רבות ורעות ולא נתנו אל לבם לחשוב על הצלתם, כי ראו עצמם עבדים נכנעים למלך בליעל וחכו אל יום מותו, אך כאשר ראו שמת המלך וקם תחתיו מלך חדש רשע ממנו, אז הבינו כי אין דרך להנצל מיד המצרים אם לא בישועת ה' אז אמרו שוא תשועת אדם, ולכן השליכו גלולי מצרים מידיהם אשר בם החזיקו עד הנה ושבו אל ה' בכל לבם:",
"ויזעקו, אל ה', והדבר מפורש במשנה תורה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו (דברים כ\"ו ז'), והזכיר שם אלהי אבותינו להודיע שהתפללו אל ה' שיזכור את הברית אשר כרת את אבותם ויגאלם, והנה בדרך הזה קבלו אז עליהם עול מלכות שמים והתחייבו עצמם לעבדו וללכת בתורתו אשר יתן להם, ולכן כשהוציאם ממצרים על תנאי זה ונתן להם תורה התחיל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו', כדרך שאחז\"ל קבלתם עליכם עול מלכותי במצרים קבלו גזרותי:"
],
[
"ויזכר אלהים את בריתו, אע\"פי שמצד זכותם אולי לא היו ראוים להגאל, כי עד הנה היו משוקעים בע\"ז, נשמעה תפילתם בעבור כי זכר את בריתו שנשבע לאבותם שיהיה זרעם אחריהם עם סגולתו, ולשון זכירה הנסמך אל השם ביארנו (בראשית ח' א'):"
],
[
"וירא אלהים את בני ישראל, גם לשון ראיה הסמוך אל השם נאמר תמיד על יום הגמול, כי אין נסתר מנגד עיני ה' תמיד רק כל זמן שמאריך מתת לאיש כדרכו כפי סוד חכמתו ית', ידמה לנו כאילו אינו רואה, וכבוא יום הגמול יאמר הכתוב כי השם רואה, כגון וירד ה' לראות את העיר, ארדה נא ואראה, והכוונה כאן שבא מועד לפניו ית' להושיע את בני בריתו ולהפרע מאויביו:",
"וידע אלהים, אילו יהיה מוסב אל בני ישראל האמור בפסוק היה לו לומר וידעם אלהים, אבל האמת שלשון ידיעה ענינו כאן נתינת הנבואה והרוח האלהי על איש מן האנשים, כמו כי ידעתיו למען וכו' (ברחשית י\"ח י\"ט) וכמו ידעתיך בשם (לקמן ל\"ג י\"ב), וכן בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיה א' ה), והודיע הכתוב שבעת שזכר השם את בריתו ורצה לגאל את עמו ע\"י שליח בן אדם שיעשה אותות ומופתים, הוצרך שידע את אחד מהם ויתן רוחו עליו וזהו שהודיע הכתוב וידע אלהים, והוא כלל ואחריו פרט, תחלה אמר סתם וידע אלהים ולא פי' את מי ידע, ואחריו בא הפרט ומשה היה רועה וגומר, כלומר את משה ידע והלבישו רוח אלהים, ובו בחר לנגיד על עמו:"
]
],
[
[
"ומשה, הו\"או להמשך הענין כי בא לפרט מה שאמר למעלה וידע אלהים:",
"היה רעה, כי לא רצה שתלך אשתו עוד לרעות את צאן אביה, ובחר הוא במלאכה זו כי כן נהגו האבות הקדושים, ומשם לקחו ה' להיות רועה ישראל, כמו שנלקח דוד ממכלאות צאן להיות מלך, וכן כתוב בעמוס, ויקחני ה' מאחרי הצאן:",
"אחר המדבר, הוא מדבר סיני העומד בין מדין למצרים, ומשה נהג צאנו לשם כדי להתקרב אל מצרים אולי ישמע דבר מגאולת ישראל כי ידע שקרב עתה, ושם מדבר ענינו מקום שמם ולפעמים ימצא בו מקום מרעה וכבר ידענו שבמדבר סיני היו מקומות מרעה לצאן, כי כן כתוב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא:",
"הר האלהים, בזמן כתיבת התורה קראו משה כן בשביל מה שקרה בו אחר בואו שמה, והנה הר האלהים הוא הר סיני, אבל הר ה' הנזכר בתורה פעמים רבות הוא הר המוריה:"
],
[
"הסנה, מין קוץ יבש ונקרא הר סיני על שמו, וסיפרו תרי הארץ כי האבנים אשר שם נמצאים בהם קוים דקים מתפשטים ומתפצלים כוורידים כצורת הסנה, ואם ישברו האבנים לכמה חלקים תמצא צורת הסנה בקוים שבכל אחד מהם:",
"בער באש, שורש בער על התרת דבר מה, כמו בערתי הקדש מן הבית (דברים כ\"ו י\"ג) נבער כל אדם מדעת (ירמיה י' י\"ד), ולכן האש הנאחזת באחד הדברים נקראת בוערת, כי אי אפשר שתתקיים בו האש אם לא תסור מאומה מן הדבר, והדבר שהולך לו באש נקרא אוכל, והנה תחלה נדמה לו כי הסנה בוער באש, והוא שהאש אחזה בו, אבל כשראה שהסנה איננו אוכל, שהן דברים סותרים זה את זה, דן בעצמו שהסנה אינו בוער כי האש לא אחזה בו, ועל זה תמה מדוע לא יבער הסנה, מה היא הסבה שלא תגע בו האש:"
],
[
"אסרה נא, פועל סר אם בא אחריו מ\"ם הוא למרחוק כמו סורו ממני (תהלים ו' ט') הטעם רחקו ממני, ואם אחריו אל הענין להפך כמו סורה אלי (שופטים ד' י\"ח) סור מממקומך ובא אלי, וכן כאן אסורה ממקומי אל מקום הסנה:",
"את המראה הגדל הזה, הבין שזה מראות אלהים, אבל מרוב ענותו לא האמין שהאל ידבר אליו ורק סר לראות:"
],
[
"מתוך הסנה, כאילו הקול יוצא מן הסנה, והנה המראה הזה יתכן שירמוז אל הגלות והגאולה כי הסנה לשפלותו דומה לענין ישראל במצרים והאש אשר סביבו ירמוז אל הצרות שהיו סובלים, אך כמו שהסנה איננו אוכל כן ישראל לא יהיו כלים ח\"ו בגלות אלא מתוך הסנה עצמו יצא קול ה' משלם גמול לאויביו:",
"משה משה, כפל הקריאה לזרז את הנקרא:"
],
[
"הלם, כמו הנה:",
"של, שרשו נשל, וענינו שלוף והוצאה:",
"נעליך, שם נעל הוא מלבוש אל היד או אל הרגל, ונקרא כן לפי שנועלים בו האבר ההוא, והנה כשבא סתם ענינו תמיד על בית היד כמו וישלוף נעלו (רות ד' ח'), וכשיורה על בית הרגל בא תמיד מלווה עם שם רגל, כגון כאן שפירש אחריו מעל רגליך:"
],
[
"ויאמר, לפי שהיה משה מתמיה ולא ידע מי הוא הדובר אליו, הוסיף השם ואמר:",
"אנכי אלהי אביך, כמו אבותיך, וכולל כולם, והבאים אחריו הם פרט:",
"ויסתר משה פניו, כמשמעו שכסה פניו, ויש בכלל הלשון הזה גם הסתרת פני הנפש הנקראים כן בדרך משל והן הבינה והדעת, והענין כי בהיותו ענו מאד לא התגאה ח\"ו בשמעו קול אלהים מדבר עמו, אך הצנע לכת עם אלהיו ולבש יראה ורעדה מהתבונן בדברים האלהיים, וזה פירוש מהביט אל האלהים:"
],
[
"ראה ראיתי, מקור עם עבר, כלומר גם מאז ראיתי את ענים כי אין דבר נעלם ממני, אבל עתה אני רואה את כל העשוי בהם כי בא המועד להצילם:"
],
[
"אל ארץ טובה, שהאויר טוב ויפה לבני אדם, וכל טוב ימצא בה:",
"ורחבה, שיעמדו בה כל ישראל במרחב:",
"ארץ זבת חלב, שיש בה מרעה טוב והמים יפים, ויגדל החלב בבהמות:",
"ודבש, שפירותיה שמנים ומתוקים עד שתזוב כלה כדבש מהם, והנה שבח אותה על כל הטובות, על דגן על תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר:",
"אל מקום הכנעני, ולא אמר אל ארץ הכנעני האשר יאמר בשאר כל המקומות, לרמוז שיירשו אותם ויכריתום וישבו במקומם, לא שיהיו יושבים בקרבם כאבותם:",
"הכנעני, יזכיר בכאן ששה עממים ויניח השביעי, ואולי רמז שאלו כבשו תחלה כי הם אשר נקבצו על יהושע ויתנם ה' בידו, וחז\"ל אמרו הגרגשי פנה והלך לו, ולכן לא נזכר עם הנכרתים שנאמר בהם והכחדתיו (לקמן כ\"ג כ\"ג):"
],
[
"ועתה הנה צעקת, כבר אמר ואת צעקתם שמעתי, אלא שהכפל במלת ועתה בפסוק זה ובפסוק שלאחריו מורה על היות הכוונה כך, ועתה לפי שצעקת בני ישראל באה אלי, לכן לך ואשלחך:"
],
[
"והוצא את עמי, אין הכוונה שיוציאם מיד, כי א\"כ למה שלחהו אל פרעה, אלא הגיד לו שלסוף יוציאם ממצרים ביד רמה, ושמהו עתה למושל ולנגיד עליהם אשר יוציאם ואשר יביאם כרועה נאמן:"
],
[
"מי אנכי, מה יתרון ראית בי כי בחרתני לעשות גדולות כאלה? אם לבי יעמוד על מצבו כמו שהוא עתה במה כחי גדול ללכת אל פרעה? ואמר כן כי להיותו ענו ושפל רוח היה בעיניו דבר פלא שאיש רועה צאן כמהו ידבר קשות נגד מלך תקיף ואכזר וירעה עם גדול כישראל וימשול עליהם, וכל זה לפי שלא מצא אז בלבו איתו העוז הנפלא שבו הרג את המצרי והושיע בנות כהן מדין, כי לפעמים מונע השם הכח הזה מיריאיו מן הטעם שכתבנו (בראשית ט\"ו א'), והנה השיב על שני דברים שאמר לו השם, עלראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והם:",
"כי אלך אל פרעה, ואין בי כח לעמוד בפניו,",
"וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ואני לא נסיתי ללכת בגדולות כאלה:"
],
[
"ויאמר כי אהיה עמך, הבטיחו השם שיעטרהו הוד והדר בו יעשה חיל ויכניע אויבי ה':",
"וזה לך האות, זה המראה אשר ראית בסנה יהיה אות לך כי אנכי שלחתיך, והנה על יראתו לעמוד נגד מלך רב השיבו ה' כי אהיה עמך, ועל תמיהתו להיות מלך על ישראל אמר לו אנכי שלחתיך, כלומר לא תהיה כשאר מלכי ארץ שמושלים מאליהם ויחקקו תורות ומשפטים על עמם כפי העולה על רוחם, אבל אתה ממני נתמנית עליהם, כי אנכי הוא השולח אותך, ועל פי תתן להם תורות ומשפטים צדיקים כי:",
"בהוציאך את העם, אז תבואו אל ההר הזה ופה תעבדוני, פה אתן לך תורתי ואתה תנחילנה אותם:"
],
[
"ויאמר משה אל האלהים, הנה משה האמין במה שהבטיחהו האל להיות עמו, אך בהיות שלא צלחה עליו עדין רוח מלכות וממשלה, והיה בורח מן הכבוד הוסיף לשאול ואמר, אם אבוא אל בני ישראל ואומר להם שאתה שלחתני ובעזרתך תכניע גאון פרעה ואוציאם ממצרים, לא יאמינו לי כי יאמרו, לו חפץ ה' להצילנו יעשה עמנו נסים ע\"י מלאכיו גבורי כח ויעניש את אויבינו כמו שעשה לאנשי סדום, ולא ביד בן אדם כמונו (כי זה האיש משה היה הראשון אשר שלח ה' לבני אדם לעשות נוראות כאלה), ואם אמת הדבר שה' שלחך הגד נא מה שמו, ולהבין מה ענין השאלה הזאת מה שמו צריך לידע כי מלת שם נופל על פעולה נראית המעידה כי יש כח ידוע באותו דבר, כמו פעולות חכמה, גבורה, צדק ודומיהן המעידים על עושיהן שיש בו הכחות הללו, ובעבור זה יקראוהו בשם, ויאמרו פלוני חכם, גבור, צדיק פעולותיהן הנראות יסבבו שמות לפועליהן, והן הן מה שאנו קוראים שמות התואר, ועל זה אמר ואמרו לי מה שמו, כלומר במה יעשה שם ע\"י פעולות שיפעל בקרבנו, שעל ידיהן נדע כי שלוח אתה מאלהים, שאם נראה פעולות כאלו נשמע לך גם אנחנו גם המלך:"
],
[
"ויאמר אלהים אל משה, הוידעו בכל המאמר הזה שלא ברגע אחד יענוש את מצרים ויוציא ישראל מתוכם, כי אם אחרי הביא עליהם מכות רבות בסדר כפי חכמתו העליונה, יתחיל בעונשים קלים, ואחריהם כבדים מהם וזה טעם אמרו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו' ושלחתי את ידי וכו', אך לא הודיעו עתה במה יעצור כח לפני פרעה ומה יעשה לפני העם כדי שיאמינו בו, עד ששב משה ושאל ממנו זאת באמרו והן לא יאמינו לי (לקמן ד' א'), ובזה התבאר הכפל הנראה בדברי משה, ועתה הודיעו השם סוד שמותיו הקדושים באמרו:",
"אהיה אשר אהיה, אני היה הוה ויהיה, כי כל הזמנים הם בבורא זמן אחד אני משגיח על הכל אני ראשון ואני אחרון, כי השם הקדוש הזה יורה על הנצחיות, על ההשגחה, ועל חיוב המציאות ובא בלשון עתיד להודיע שה' לבדו יוכל לבטוח על הימים הבאים, כי לו המה, ואין שום נברא יוכל לומר כי אם הייתי, או אני הוה, אבל לא אהיה כי מי יערבנו שיהיה? הלא כל הנברא הוא כחומר ביד היוצר:"
],
[
"ויאמר עוד, עתה גילה אליו סוד השם הנכבד והנורא בן ד' אותיות המורה שהוא לבדו הנמצא האמיתי שאין מציאותו מזולתו, וכל ההווים זולתו מציאותם נתלית ממנו, כי הוא המחיה את כלם והם מעשה ידיו, ועוד שאר הוראות אין חקר לשם הנשגב הזה מה שאין הפה יכולה לדבר והאזן לשמוע, אם מצד אותיותיו אם מצד נקודותיו, כי האותיות הם מאותיות אה\"וי הנחות ונעלמות בין שאר האותיות, אך בלעדן א\"א להוציא מלה בשפתים, כן הבורא ית' מסתתר מעין כל ומלא כל הארץ כבודו, וכן מצד נקודותיו כי הן יורו על שלשת הזמנים היה הוה ויהיה, השוא כמשפט יו\"ד איתן בעתיד מן הפועל, החולם כמשפט פ\"א הפועל בבינוני והקמץ כמשפט עי\"ן הפועל בנחי ל\"ה בנסתר עבר ועוד מלבד נקודותיו העצמיות פעם ינקד בנקוד אדני ופעם בנקוד אלהים, וזה יורה על העלמו וסתרו מכל משכיל זולתו המזכירו בשם ההוא, וע\"כ דרשו חז\"ל על מלת לעלם חסר וי\"ו כתיב לומר העלימוהו, לא כמו שאני נקרא אני נכתב וכו', כי אין לפרש עצם ה\"ית במבטא, ואין לו תפישה רק בדקות המחשבה המטוהרה, אולם שם הקדוש אהיה יש לו נקוד הראוי לו והוא נקרא ככתבו, כי העצם הנשגב המדבר בלשון הזה משיג את עצמותו בתכלית שלימות ההשגה, לפי שהוא המדבר ואומר אהיה, והוא המושג והמשיג את עצמו:",
"זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, ההבדל שבין שם ובין זכר הוא זה, אמרנו שהשם הוא על זכרון מעשה איש ופעולותיו שעל ידיהן יעש שם, ואין שם תואר כזה מבדיל בינו ובין זולתו בעצם, ולא יתיחד בו הוא לבדו, כי רבים כמהו בעלי התואר הזה אבל זכר הוא אם נזכירהו בשם העצם שבו נבדל מכל זולתו ואין כמהו בעצמות הזה, והנה בבני אדם אין שם העצם כזה באפשרות, לפי שאין לאחד מבני אדם יתרון עצמי על זולתו, כי אם ברוב או במעט, שהרי כולם נבראו דומים בצלמם וכחות נפשותיהן שוות בעצם, על כן יבדלו רק בשמות הסכמיים, לזה יקראו ראובן, לזה שמעון או לוי וזולתם, וזהו הנקרא בהשאלה שם העצם שלהם, לא כן שמות השם ב\"ה, גם אצלו שמותיו מורים על פעולותיו, אלהים, רחום, חנון וכיוצא וישתתפו בהן על צד הדמיון גם ברואיו, אבל מלבד אלה יש לו שם העצם נורא מאד שהוא זכרו, הוא מבדיל בינו ית' ובין כל זולתו ביתרונות עצמיים אין ספורות למו, ועל זה אמר כאן וזה זכרי לדר דר, והבן:"
],
[
"נראה אלי וכו' לאמר, פי' ואמר לי לאמר אליכם:",
"אתכם ואת העשוי לכם, פקדתי אתכם לגאל אתכם בעבור השבועה שנשבעתי לאבותיכם, וגם פקדתי את העשוי לכם במצרים, כי הנני בא לפקוד עליהם ככל אשר הרעו עמכם:"
],
[
"ואמר, גזרתי לעשות זאת:"
],
[
"אלהי העבריים, הכוונה שתאמרו אל פרעה כי אני אלהיכם ביחוד ובכם בחרתי מכל עם להיות לי סגולה:",
"נקרה, לשון מקרה, ובא השורש הזה פעמים באל\"ף בסוף ופעמים בה\"א, והענין אחד:"
],
[
"ואני ידעתי, כדי שלא יתמה משה אח\"כ בראותו שפרעה ימאן לשלחם, הודיעו השם מתחילה כל מה שיקרה:",
"לא יתן, לא יניח:",
"ולא ביד חזקה, ואח\"כ אמר ושלחתי את ידי, וכך פירושו, אף אם אכנו ביד חזקה בכל מיני נגעים לא ישוב מרשעתו ולא יתרצה בנפש חפצה לשלח את העם, כי לבו שונא תוכחת ושוב אין לו תרופה, אמנם אשלח את ידי להכותו מכות גדולות ונאמנות עד ימס לבבו מפחד, ואז ברוב יגונו יודה לפי שעה כי אני ה' וישלח אתכם, כמו שנפרש במקומו:"
],
[
"בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו, לא מצינו שיקרא המכות בשם נפלאות אלא אותות ומופתים ויד ושפטים גדולים, לבד כאן אמר נפלאותי, ועליהן אמר ואחרי כן ישלח אתכם, למדנו שע\"י הנפלאות ישלחם לא ע\"י האות והמופתים ואילו הכוונה בנפלאות האלה על המכות יהיה המאמר אשר אעשה בקרבו מיותר, כי ידענו שיעשה כן בקרב ארץ מצרים כי מהם ידבר, אלא הנרצה בנפלאות האלה הוא מה שהפלה ה' לעשות בקרב המצרים עצמם במכות האחרונות חשך ומכת בכורות, שהיה בהם מחלת לב מפני מחזות מבהילות ודברים מפחידים כמו שנפרש שם, ועל זה אמר מלת בקרבו:"
],
[],
[
"ושאלה, במתנה גמורה וחלוטה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב' ח'), והנה עכ\"פ היה בדין שיצאו משם ברכוש גדול, הן חלף עבודתם שעבדו כמה שנים בלא שכר, הן חלף הבתים והשדות והכרמים שהניחו להם בצאתם ממצרים כי כבר יוסף נתן להם אחוזה על פי פרעה, וכתוב ויאחזו בה (בראשית מ\"ז כ\"ז), ועוד הלא לה' הארץ ומלואה ולו ית' הכסף והזהב, ולטוב בעיניו יתננו, וה\"ית סבב שילקט יוסף במצרים את הכסף המובא משאר הארצות בשנות הרעב, כדי שיזכו בו אח\"כ בני ישראל, ועמל לאומים יירשו:",
"ומגרת ביתה, כמו גרי ביתי (איוב י\"ט ט\"ו) והכונה על אותם המצרים שהיו גרים בבתי בני ישראל בשכירות, וגם מכאן ראיה שהיו לישראל בתים לאחוזה במצרים:",
"ושמתם, חסר מלת אותם:",
"ונצלתם, ענין שלילה, והנו\"ן שרשית:"
]
],
[
[
"והן לא יאמינו לי, כי אין בידי אות או מופת לעשות לפניהם שבעבורו יאמינו לי, ואם אבוא אליהם ריקם יאמרו שחלום חלמתי מאחר שאין בי כח לאמת דברי במופת יוצא מן הטבע, ואף אם יבאו עמי אל פרעה, כשיראו שלא יתן אותם להלוך יאמרו ששקר דברתי:",
"כי יאמרו לא נראה אליך ה', שאילו היית שליח ה' היינו יוצאים מיד מתחת יד פרעה:"
],
[
"מזה בידך, אמר כן לפתיחת דברים, כי יודע היה מה בידו, והוא כמו אי הבל אחיך (בראשית ד' ט'):"
],
[
"וינס משה מפניו, כל אדם מתרחק מן המזיק לו אע\"פי שידע שאם יהיה כן בחפץ השם אין מציל מידו, והנה אע\"פי שהודיעו השם הגדול שבו נברא העולם ובו נהיה כל דבר, רצה להראותו כי בו יעשה אותות ומופתים בשינוי התולדות למען יתחזק הענין בלבו של משה וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים, ודי למשה בשני האותות, ולא היו שם מים, על כן צוהו לעשות השלישי לעיני העם:"
],
[
"ויחזק בו, לשון אחיזה, ובאות הזה הורה לו שמטהו יהיה פעם כנחש ליסר בו אויבי ה', ופעם מטה נועם להיטיב לעמו כי בו הוציא מים מצור חלמיש:"
],
[
"למען יאמינו, הן דברי ה' וחוזרים אל הפסוק הקודם ויאמר ה' אל משה:"
],
[
"מצרעת כשלג, דרך צרעת להיות לבנה, כמו ואם בהרת לבנה היא (ויקרא י\"ג ד'):"
],
[
"והנה שבה כבשרו, באות הזה הודיע לו, כי ממשלתו תהיה גם בבני אדם פעם להשפיל הרשעים ופעם לעזר לטובים:"
],
[
"והיה אם לא יאמינו, השם ידע אם יאמינו או לא יאמינו, רק הכתוב דבר כנגד משה שאם יהיו קצת ישראל שלא יאמינו לאות א' יאמינו לאות האחרון:",
"לקל האת, אין לאות קול, אבל כן דרך הכתוב כמו מות וחיים ביד לשון (משלי י\"ח כ\"א):",
"האת האחרון, קראו אחרון אע\"פי שיש שם אות שלישי בעבור שלא הראה לו עתה רק אלה ב' האותות, כי השלישי עתיד לעשות רק לפני העם:"
],
[
"והיה אם לא יאמינו, כי ירצו לידע אם יש בכחך גם לשנות התולדות במוסדות תבל ולהביא רעב בעולם, יבינו זה מאות השלישי, כי בהפוך המים לדם יגוע כל בשר, יתום החציר לבהמה והארץ תהיה שממה:"
],
[
"ויאמר משה אל ה', לפי שלא מצא עדיין בנפשו כח לעשות חיל ולהתיצב לפני מלכים, בקש להתנצל במומו ואמר:",
"לא איש דברים אנכי, יודע לדבר בחתוך השפה והלשון שלא יגמגם ולא יכבדו על פיו הברות ידועות:",
"גם מתמול גם משלשם, הכונה גם מנעורי, אף כי עתה כי אני זקן:",
"גם מאז דברך אל עבדך, כי לא הסירות כבדות כי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך, ואם נתת בי כח לעשות מופתים למה לא הסירות גם את מומי, כי אדון הכל לא ישלח שליח ערל שפתים למלך עמים, אך מן העת אשר דברת אל עבדך, הנני כבד פה כמו מקודם:",
"ויאמר ה' אליו, לא חרה בו עדיין אף ה', כי משפטים דבר משה את ה' כמנהג הנביאים שישאלו לפעמים טעמי הדברים אל ה', אם יענם יוסיפו לקח ואם יעלים סודו מהם לא יוסיפו דבר, כן עתה ענהו השם שהוא הנותן פה לאדם וכו', ולכן היה נקל לו לרפא את מומו, אך לא רצה בזה:",
"פה, דבור:",
"או מי ישום אלם, אדם אלם, כי אלם הוא תואר כמו חבריו שבפסוק:",
"פקח, הפך החרש והעור, ככתוב פקוח אזנים (ישעיה מ\"ב כ'), לפקח עינים עורות (שם ז'):",
"הלא אנכי ה', אם אינך איש דברים, אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי חרש ועור וכו' מי שחפצתי, ואם חפצתי שתהיה איש דברים היית, אלא לעשותך כך חפצתי, אבל בעת שתדבר דברות קודש אל פרעה או כי תגד תורתי אל עמי, תדבר צחות ולשונך עט סופר, כי אני אהיה עם פיך:"
],
[],
[],
[
"ויאמר בי אדני, לב משה היה עוד מלא פחד וירא מבלי שידע טעם פחדו ולא נשאו לבו לעשות כל הגדולות האלה, עד שיראתו זאת סבבה לו יגון רב, כי חשב, מלפנים מלאתי עוז בעת הכותי את המצרי והפחדתי רועי מדין, ועתה שה' שלחני למה סר כחי מעלי ונתמלאתי יראה? לכן קרא ממיצר אל ה' ואמר:",
"שלח נא ביד תשלח, שלח נא מלאכי מרום גבורי כח לעשות שליחותך, כמו שעשית בידם נוראות עד הנה, כגון בהפיכת סדום ובהצלת לוט ובשמירת יעקב מעשו אחיו, ולא תשלח בן אדם חלוש ופוחד כמוני, וזה פי' ביד תשלח:"
],
[
"ידעתי כי דבר ידבר הוא, כי אני גליתי את אזנו ששמתיך לנגיד על ישראל ואין עינו רעה בך על זה, אע\"פי הוא גדול בשנים ממך אלא שמח בלבו, והוא ידבר בשבילך כי הוא איש דברים:"
],
[
"עם פיך, להורותך אשר תדבר אל פרעה, כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם, כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם, אבל לפרעה משה ידבר, ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, ואז נתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה והיא מעלה למשה, ולכך אמר שם ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (לקמן ז' א'):",
"ועם פיו, להיות דברי פיו לשומעים חן:"
],
[
" לך, בשבילך:",
"יהיה לך לפה, המוציא מחשבות הלב אל פועל הבטוי וההברה:",
"לו לאלהים, נותן הרעיון בלב איש, כן אתה תודיע לאהרן מחשבות לבך, והוא ידבר בעבורך:"
],
[
"את האתת, לא נזכר עדיין במטה רק אות אחד, שיהיה לנחש, ואולם הכונה את האותות אשר אומר אליך:"
],
[
"וילך משה, ומיד כשקבל עליו ללכת בשליחות ה', נתחדש בלבו אומץ גדול, ולבש עוז וגאון לתת את נקמת ה' במצרים:",
"וישב, מן המדבר, כי שם דבר אליו האלהים:",
"יתר, הוא יתרו, ושב אליו להשיב את הצאן תחת ידו וליפטר ממנו, אך לא גילה לו הסוד למה הולך למצרים, כי לא רצה להתהלל בדבר:"
],
[
"במדין, מלבד הדיבור הראשון שהיה בסיני, צוהו הק\"בה עתה במדין עוד הפעם שישוב מצרימה:",
"כי מתו כל האנשים, לפי פשוטו מתו ממש, והנה אע\"פי שלא היה למשה לירוא מהם אף אם היו חיים עדיין, מאחר שהוא הולך בשליחותו של מקום, עכ\"ז רצה ה\"ית לחזקו גם בבשורה הזאת, כדי שיבין כי נכון הדבר מעם האלהים לגאל את עמו וכמו שהמית את שונאי משה כן ישיב נקם לצרי ישראל: ("
],
[
"ואת בניו, גרשון הבכור ואליעזר שנולד לו עתה:",
"את מטה האלהים בידו, להגיד שלא שם אותו בין שאר כליו, אבל לקחו בידו כי היה לו דבר חביב:"
],
[
"בלכתך, שב עתה השם לפרש למשה כל המופתים שיעשה במצרים כדי שיתבונן בם, ויעשם כהוגן:",
"ואני אחזק את לבו, כדי שלא יתן אתכם להלוך מרוב פחדו ואימתו, כי אם אחרי שיתן כבוד לשמי ויודה שאני עושה משפט בארץ ולקמן אפרש עוד ענין החוזק הזה:"
],
[
"ואמרת אל פרעה, בסוף כל המכות תודיע לו את מכת בכוריו, ומכאן למדנו שהודיע ה' למשה כל עשר מכות וסדריהם ותועליותיהם קודם שילך למצרים, שעל זה רומז מאמר האל בפסוק שלמעלה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך:",
"בני בכרי ישראל, כל בני האדם הם כבני, אבל ישראל הם כמו הבכור היותר חשוב מכולם, כי אתנהו עליון על כל גוי הארץ:"
],
[],
[
"ויהי בדרך, היתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה או הוא בדרך ואין רשות במוליכו להתמהמה, ובעבור כי משה לא יכול להתעכב בשליחות ה', ראה בעצתו שלא יומל הנער כי יסתכן אם יוליכו אותו בדרך, והנה שלח ה' מלאך להזכיר למשה שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו:",
"ויפגשהו ה', אל משה, ובא חולי עליו, וזהו ויבקש המיתו, ובעבור שאחזתו רעדה לא יוכל הוא למולו, ומלה אותו צפורה, כי הוא גלה לה זה הסוד:"
],
[
"צר, דבר חד, כמו חרבות צורים (יהושע ה' ב') ותגע לרגליו, השליכה את ערלת הילד לפני רגלי משה, כלומר אם מפני העונש הזה נחלית הנה דם המלה:",
"ותאמר, על בנה:",
"חתן דמים, נראה שמוסב על הבן, והבן נקרא חתן, ומנהג הנשים לקרוא לבן אשר יומל חתן כמו שהיו קורין לאדם ביום חופתו חתן כי עיקר מלת חתן הוא ענין התחדש בשמחה, ואמרה שופך דמים אתה לי, אתה היית גורם להיות בעלי נרצח עליך:"
],
[
"וירף ממנו, ממשה, שסר ממנו החולי והרעדה, אז בראותה שסר החולי מבעלה, אמרה:",
"חתן דמים למולת, באמת שופך דמים אתה לי, אבל דם המילה ולא דם נפשות:"
],
[
"וישק לו, אהרן נשק למשה, כי שמח לבו בשמעו מפי השם שמשה נבחר לנגיד על ישראל, ולכן צוהו השם ללכת לקראת אחיו הקטון ממנו בשנים אבל גדול עליו בנבואה, ומשה העניו לא נשק את אהרן, כי נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא נאמר וישקו איש לאחיו:"
],
[
"את כל דברי ה', שהגיד לו כל הדברים שהיו בינו ובין הקב\"ה, וכל אשר מסרב בשליחות וכי על כרחו נשתלח, וזה טעם כל:",
"אשר שלחו, יתכן שתחסר מלת לעשות, וכן בסוף הפסוק, ומלת אשר מוסב אל דברי, ושיעור הכתוב את הדברים אשר שלחו לעשות ואת האותות אשר צוהו לעשות:"
],
[],
[],
[
"וישמעו, הבינו כי הגיע הקץ האמור לאברהם:",
"ענים, מגזרת עינוי:"
]
],
[
[
"ואחר באו, אחר שעשו האותות לעיני העם באו אל פרעה:",
"ה' אלהי ישראל, התחילו בשם המיוחד, והוסיפו אלהי ישראל, לומר שהשם בחר באומה הזאת וכרת ברית את אבותם להיות להם לאלהים, וראוי א\"כ לפרעה לתת כבוד לה' ולשלחם:",
"ויחוגו לי, לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים (תהלים קי\"ח כ\"ז):"
],
[
"ויאמר פרעה מי ה', דע שיש הרבה מיני אפיקורוסות, וכולם נכללים בחמשה כתות שעליהן רמז ר' אלעזר המודעי (אבות פ\"ג ט\"ו) ואלו הן, המכחישים אלוה ממעל, הכופרים בבריאת שמים וארץ, הכופרים בנשמת האדם, הכופרים בבריתו של אברהם אבינו, והכופרים בתורה מן השמים, וכל הרעות הללו היו בפרעה וביועציו, שהרי הכחיש במציאות הסבה הראשונה ואמר למשה מי ה', ודבר זה הוא תכלית כל השחתות, ובאמרו לא ידעתי את ה' כחש ג\"כ ביכלתו ובהשגחתו ית', ובאמרו וגם את ישראל לא אשלח הלעיג על דברי משה שאמר בני בכורי ישראל, כי מאחר שכפר בכל האמונות איך יאמין כי ישראל בנים למקום ב\"ה ולכן אמר, ישראל שאתה קורא בכור לא אשלח, כי אין טעם בדבריך, והנה כשנפרע ממנו הק\"בה שלח עליו נגד ראשי כפירותיו ארבעה סדרי מכות להוכיחו על פניו ולהראות לו כי סרה דבר על ה', עד שאחר כל סדר וסדר הודה פרעה בעצמו במה שכפר בתחלה, והשם נהג עמו כסדר ממדריגה למדריגה, בסדר הראשון הודיעו מציאותו והדר כבוד מלכותו ולכן אמר במכת הדם בזאת תדע כי אני ה' (לקמן ז' י\"ז) נגד מה שאמר לא ידעתי את ה', ובסוף הסדר הראשון הוכרח פרעה להודות במלכות השם יתברך ואמר העתירו אל ה' (ח' ד'), בסדר השני הודיעו שאין הע\"ז מטיבה ומריעה אבל הוא ית' לבדו מושל בעולמו ומנהיגו, ולכן אמר במכת הערוב למען תדע כיאני ה' בקרב הארץ (שם ח' י\"ח), וגם בסוף הסדר הזה הודה פרעה ביכולת השם ואמר לכו זבחו לאלהיכם (ח' כ\"א), בסדר השלישי הודיעו שהוא יוצר הכל והכל בידו כחומר ביד היוצר ונוהג עולמו בצדק ובמשפט, ולכן אמר במכת הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (ט' י\"ד), וגם שם הודה פרעה ה' הצדיק (ט' כ\"ז,) בסדר הרביעי הודיעו שנברא האדם בדמותו ית', ושמכל העמים בחר בישראל, ולכן אמר במכת בכורות למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל (י\"א ז'), וגם באמונה זאת הוכרח פרעה להודות באמרו וברכתם גם אותי (י\"ב ל\"ב), אלו הן ראשי דברים אך כל הענין הזה יתבאר בארוכה בפרשיות הבאות דבר דבר על מקומו:"
],
[
"ויאמר אלהי העברים השיבו על אמרו לא ידעתי את ה' ואמר, השם הנורא שזכרתי הוא אלהי משפחת העבריים וכבר שמעת נפלאותיו אשר פעל מימי קדם בעבור המשפחה הזאת, כי כבר בימיו נתפרסמו בני עבר לאנשים מעולים וזרע קודש, הלא תראה בני חת אמרו לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כ\"ג ו'), ואבימלך אמר ליצחק ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כ\"ו כ\"ח), וכן ידעו המצריים שהיו רוח אלהים ביוסף, לכן אמר משה הנה אלהי העברים אשר שמעת אהבתו אותם שלחנו אליך, ואתה תן לו כבוד ושלחנו מארצך:",
"פן יפגענו, אם אתה תמאן לשלחנו, או אם אנחנו נמרה את פיו ולא נלך לעבדו כאשר צונו, הנה הוא כל יכול, ויפגע בחרב גם אותך ואת עמך גם אותי ואת עמי:"
],
[
"ויאמר אלהם מלך מצרים, הנה פרעה לא חש לדבריהם, כי היה מכת בוזי חכמה ומוסר, אך פחד מהם, והשיב להם במרמה:",
"למה משה ואהרן, כלומר אתם תאמינו כי נראה אליכם ה' אך מחזה כזב חזיתם וחלום חלמתם, ולמה תפריעו את העם בדברי שוא כאלה, כי אם ישמעו מפיכם שאלהיהם יגאלם, לא יעבדוני עוד, אך אני לא אעניש אתכם על אשר הסיתם את העם למרוד בי אבל אתן לכם עצה, לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בביתיכם, ואם אמת דברתם, מה טוב כי תוחילו עד יבא אלהיכם ויעשה נפלאותיו אשר אמרתם, ואתם תחרישון, וכל זה אמר בדרך לעג:"
],
[
"רבים עתה עם הארץ, ויאמינו לכל דברי שוא כמנהג דלת העם, ומה נקל להם לפרוק עולי מעל צוארם, לכן צריך להכניע לבם בעבודה למען לא ישאו ראש כדרך עם רב השובתים ממלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום, והנה משה ואהרן לא ענו אותו דבר, כי זכרו מ\"ש להם השם ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו', ולכן כשעשו שליחותם הלכו להם:"
],
[
"הנגשים, מצריים היו, והשוטרים הם מישראל הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:"
],
[
"תבן, הוא [paglia], וקש הוא התבן הדק והעצים הדקים הנלקטים בשדה או הנשאר אחר הקצירה:",
"ללבן, מגזרת לבנה:",
"הלבנים, שעושים מטיט ומייבשין אותם בחמה, ויש ששורפים אותם בכבשן:",
"כתמול שלשם, כאשר הייתם עושים עד הנה:"
],
[
"מתכנת, וכן תוכן יאמר על קצב הדבר ושעורו במספר ומדה, כלומר סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה ניתן להם התבן, אותו הסכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם:",
"נרפים הם, המלאכה רפויה בידם, ועזובה מהם והם נרפים ממנה:"
],
[
"תכבד, וכאשר תהיה העבודה כבדה עליהם, אז:",
"ואל ישעו, אל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח:"
],
[
"ויצאו, מארמון המלך אל העם העובדים:"
],
[
"אתם, בא מלת הכנוי לפני הצווי לנכחים בעבור התנגדות הקודם, כי עד עתה אנחנו נתנו להם תבן, משא\"כ עתה, אתם תחזרו אחריו ולא ינתן לכם מאחרים:",
"מאשר תמצאו, בקרוב או ברחוק:",
"כי אין נגרע, הווה משמש במקום עתיד, והוא כמו כי לא יגרע והכוונה כי לא ינתן לכם זמן מה לקושש קש, אלא באותו היום שתלכו לבקש קש תתנו גם מתכונת הלבנים:"
],
[
"לקשש קש לתבן, ללקוט קש להיות להם במקום התבן:"
],
[
"אצים, דוחקים וממהרים:",
"לאמר, להם:",
"דבר יום ביומו, חשבון של כל יום כולו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן ונתן לכם:"
],
[
"ויכו, לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, שהנוגשים הכום, לפי שהשוטרים ישראלים היו והיו חסים על חביריהם מלדחקם, וכשהיו מוסרים את הלבנים ביד הנוגשים שהם מצריים והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה:",
"לאמר, כלומר בשביל זה הכו שאמרו להם הנוגשים מדוע לא כליתם גם תמול גם היום החק והמנין הקצוב עליכם ללבון כתמול השלישי, שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן ניתן להם, והנה החק ללבון הוא על העושים במלאכה לא על השוטרים, אלא שהמעשה יחשב כעושה, ולזה אמרו השוטרים ולבנים אומרים לנו עשו כאילו הם העושים:",
"גם תמול גם היום, כי ביום השלישי שלפני זה השלימו סכום הלבנים, אך ביום העבר שהוא שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם לא השלימו, גם היום שבא משה ואהרן אל פרעה לא השלימו, וכן כתוב ויצו פרעה ביום ההוא:"
],
[],
[
"ולבנים אמרים לנו עשו, הנוגשים אומרים עשו לבנים במנין הראשון:",
"וחטאת עמך, כמו וחטאה בחילוף ה\"א הנקבה בתי\"ו וכמוהו וקראת אתכם (דברים ל\"א כ\"ט), והכונה כי הבאת על עמך שהם המצריים חטאה גדולה להכותנו חנם, כי אם אינך נותן תבן איך נלבון הלבנים, והנה המצרים חטאו בנו בעבורך:"
],
[
"ויאמר, זהו משפט הרשע השמח בצעקת האומללים, לא ישנה את דברו הרע אשר דבר, וגם עתה כפל ואמר נרפים אתם וכו':"
],
[],
[
"ויראו, כשיצאו השוטרים מאת פרעה ראו המון רב מאחיהם עושי המלאכה שנאספו לפני ארמון המלך לראות איך יפול דבר, והשוטרים ראו אותם בפנים זועפות ורעות, כי חם לבם בקרבם על אחיהם ובגזירת המלך הוכרחו לרדות בם ולאמר להם לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו:",
"אתם, מוסב אל בני ישראל הסמוך לו, וכאילו כתוב ויראו השוטרים את בני ישראל ברע:"
],
[],
[
"ירא ה' עליכם וישפט, ירא החמס העשוי לנו, והוא עליכם שאתם גרמתם אותו, כי על ידכם אנו נמאסים ונבאשים בעיני פרעה כריח רע, וישפוט בינינו, כי הוא אלהי המשפט לא יבטיח דבר שלא יעשנה, גם מאמינים אנחנו שהשם נראה אליכם, אך אל פרעה לא דברתם כהוגן כי החריתם את אפו עלינו, כאילו שמתם חרב בידו להרגנו, ואמר בעיני סמוך אל ריח כי חמשת החושים יתחלפו זה בזה, כמו ומתוק האור (קהלת י\"א ו'), והנה כל זה דברו השוטרים מקוצר רוח לפי שהיו בצרה גדולה ולא יכלה רוחם להאריך במחשבות השכל, אבל לא מחוסר אמונה, וענין קוצר רוח אפרש (לקמן ו' ט'):"
],
[
"וישב משה, אל המקום שהיה מדבר עמו שם:",
"למה הרעתה, כך אמר משה ידעתי ה' כי צדק משפטיך, אך לא הבינותי למה סבבת שהאויב יתאכזר יותר על עמך אחרי שהבטחתני לגאלם, ואם אינם ראויים להגאל ואתם יעצת להוסיף עליהם צרה, למה זה שלחתני לראות העושק הזה, ולשמוע שידברו רע עלי כל היום:"
],
[
"ומאז באתי, מהעת שבאתי:",
"הרע, לשון הפעיל, פרעה הרבה רעה עליהם:",
"והצל לא הצלת את עמך, עד עתה, כי חשב משה שימהר ה' לעשות נפלאותיו לעיני פרעה ויגאל מיד את עמו, אך כשראה שעברו ימים מרובים ולא ניצולו שב אל ה' ויתחנן לפניו, ואז השיבו ה' עתה תראה, כלומר קרוב לבא עתו ולא אאריך לו כל כך כמו שחשבת:"
]
],
[
[
"עתה תראה, כלומר רציתי שישראל יסבלו עוד צרה זו ובתכלית הלחץ תגיע נפשם אל שערי מות להביאם בכור הנסיון לראות אם מכובד הצרות ידברו תועה על משפטי, ואם יעמדו בנסיון זה יזכו לגאולה וכבוד כי אתנם עליון על כל גויי הארץ, וכן נתתי זמן לפרעה להוציא תכלית רשעתו אל הפועל כדי שיראו יושבי תבל כי בצדק הבאתי עליו כל המכות האלה, אבל עתה לא אאריך עוד כי בנטותי את ידי החזקה עד שבסוף ימותו כל בכוריהם אז ישלח את העם, ומרוב פחדו ואימת מות פרעה בעצמו יגרשם מהר מארצו:"
],
[
"וידבר אלהים אל משה, דבר אתו משפט על שאמר למה הרעותה, ואמר אליו אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני ולא לחנם שלחתיך, כי אם לקיים דברי:"
],
[
"וארא וכו' באל שדי, הכוונה אני לא נראתי אל אבותיך בשמי הגדול יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אשר לך לבדך הודעתי סודו, אבל נגליתי אליהם בשמי אל שדי שהוראתו אל שהוא ראש כח לכל הכחות ומשפיע הראשון לכל ההשפעות, ולכן בא השם הזה מחובר עם אל שפירושו כח, ונגזר מן שד, כלומר כח משפיע כשד ליונק, ומשפע השם הזה יינקו כל בני העולם הצדיק כצדקתו והרשע כרשעתו, ולפי שאני הטיבותי עם אבותיך והשפעתי להם משפע טובי ברעב פדיתי אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ונתתי להם עושר וכל טוב, לכן נגליתי אליהם בשם שדי המורה על ההשפעה כדרך שפירשנו, וא\"כ גם מן השם הזה לבדו היה לך ללמוד שלא אעזוב את ישראל, כי מאחר שהבטחתי את אבותם בשם שדי איך תחשוב שאסיר השפעתי מן הבנים?:",
"ושמי ה', כמו ובשמי ה', כי בי\"ת באל שדי מושכת עצמה ואחרת עמה:",
"לא נודעתי להם, ולך שהודעתי שמי המיוחד כל שכן שהיה לך לחשוב כי אני נאמן לשלם שכר:"
],
[
"וגם הקמתי, ואם תאמר שמא תתבטל ההבטחה ההיא בעבור שישראל חטאו במצרים והלכו אחרי הגלולים, הלא ידעת שהקימותי את בריתי עם אברהם בנבואת בין הבתרים, וזאת הברית לא היתה על תנאי, כי היה עמה מופת תנור עשן ולפיד אש שעבר בין הגזרים, ובכל מקום שיש עם הנבואה לשון שבועה או לשון עצה או מופת, זה אות שאינה על תנאי ושתחול על כל פנים:"
],
[
"וגם אני שמעתי, וכי תאמר הנבואה תתקיים אבל בדורות הבאים ולא בדור הזה כי אינם ראויים, גם זה אי אפשר, כי מתוך הסנה כבר אמרתי לך ששמעתי את נאקת בני ישראל ושזכרתי את בריתי, וידוע שבבא לשון זכירה אצל השם יורה תמיד על יום הגמול, א\"כ קרוב יום גאולתם ולא יאחר, ואין מקום ליראתך:"
],
[
"לכן אמר וכו' אני ה', נאמן בהבטחתי ואחת דברתי ולא אשנה:",
"וגאלתי אתכם, טעם גאולה כענין מכר, אמר שיעשה בהם שפטים גדולים עד שיאמרו המצרים, הנה לך ישראל עמך בפדיון נפשנו:"
],
[
"ולקחתי אתכם לי לעם, בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר והייתם לי סגולה:"
],
[
"אשר נשאתי את ידי, לשון שבועה:"
],
[
"ולא שמעו אל משה מקצר רוח, לא בעבור היותם קטנה אמנה, כי כתוב למעלה ויאמן העם, אלא מרוב היגון והצרות כי הוכפלו עליהם, לא יכלו להאריך במחשבות שכל עד שתתחזק בהם מדת האמונה ותנצח מחשבות יראה והתיאשות מן ההצלה, וכזה יקרא גם לאיש אמונים כשתתחדשנה עליו מצוקות רבות וכבדות שתאפילנה אור שכלו ובינתו, וזהו קוצר רוח, והפכו ארך רוח:"
],
[],
[
"בא, אל ארמון המלך:"
],
[
"הן בני ישראל, רבים שאלו שיש פירכא לק\"ו זה, כי ישראל לא שמעו מקוצר רוח, אבל פרעה שלא קצרה רוחו אפשר שישמע? אלא כך פירוש הכתוב, אם בני ישראל שהם בעלי אמונה ועד הנה האמינו בי, עתה הפך לבם רק בעבור הצרות ולא שמעו אלי לפי שאינם בעלי ארך רוח, ואיך ישמעני פרעה שלא היה מעולם איש אמונים, וכפר במציאות ה' ובכל האמונות? ואין לומר שהתוכחות יועילו לו, שהרי מאז באתי אליו לדבר בשמך לעג לי והוסיף הרע:",
"ואני ערל שפתים, ועוד אם גם איש בעל דברים לא יועיל להסיר רשעת פרעה מלבו כי הוא שונא תוכחת, איך אועיל אני בדברי שאני ערל שפתים:",
"ערל, כל לשון ערלה שבמקרא כסוי מכוער המכסה על יופי הדבר, וערל שפתים הוא משל כאילו יהיה דבר מכסה על שפתיו שלא תדברנה כראוי:"
],
[
"אל משה ואל אהרן, לפי שאמר משה אני ערל שפתים צירף לו הקב\"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ:",
"ויצום אל בני ישראל, להודיעם את כל אשר יצוה אל פרעה להוציאם מארצו:",
"ואל פרעה, שיוציאם מארצו, ושיעור הכתוב ויצום לדבר אל וכו', ודבר הצווי מה הוא, מפורש בפרשה שנייה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם, ללמדנו האיך נולדו משה ואהרן:"
],
[
"אלה ראשי בית אבתם, מתוך שהוזקק ליחס שבט לוי עד משה ואהרן, בשביל משה ואהרן, התחיל ליחס גם ראובן ושמעון, שלא יראה שיהיה לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה, אבל הזכיר אחיו הגדולים ממנו וכי הוא נמנה שלישי:"
],
[
"ואחד, משפחה זו נכרתה במצרים או במדבר כי לא נזכרה בפרשת פינחס:",
"וצחר, הוא זרח, כי ב' השרשים הם קרובים בענין:"
],
[
"ושני חיי לוי, כל שנות הדורות הוא מונה בענין זה, הזכיר שני חיי אנשים מנח עד אברהם, ואחר אברהם שנות יצחק ויעקב, ועתה שנות לוי ושנות קהת בנו, ושנות עמרם בנו, וכן מנה הכתוב שנות משה ויהושע והשופטים והמלכים, גם גלות בבל שבעים, וכן שנות בית שני בדניאל:"
],
[],
[
"ובני קהת, על שלשה בני קהת, עמרם ויצהר ועוזיאל מפרש בניהם, ועל חברון לא פירש, וא\"ת לא היו לו בנים, והלא בחומש הפקודים כתיב ומשפחת החברוני (במדבר ג' כ\"ז), ולמה לא פירש כאן בני חברון ? אלא לפי שלא בא להזכיר אלא מה שיש בו צורך להבנת הסיפורים שיבאו אח\"כ ופרט בני עמרם בשביל אהרן ומשה ומרים, בני יצהר בשביל קרח דכתיב ויקח קרח (שם ט\"ז א'), בני עוזיאל בשביל מישאל ואלצפן דכתיב ויקרא משה אל מישאל ואלצפן (ויקרא י' ד'), ובני קרח לפי שכתוב לפנינו ובני קרח לא מתו (במדבר כ\"ו י\"א), ובני אהרן ע\"ש שכתוב אתה ואהרן נדב ואביהוא (לקמן כ\"ד א'), ואלעזר בן אהרן וכו' בעבור כבוד פינחס הזכיר אשת אליעזר, אבל בני איתמר לא פירש כאן שאין בהם צורך עתה:"
],
[],
[
"דדתו, בת לוי אחות קהת אביו:"
],
[],
[],
[
"ויקח אהרן, כאשר הזכיר אם הנביאים לכבודם, הזכיר אם הכהונה וגם אמו של פנחם כי לו ניתנה הכהונה לברית עולם, וכי דרך הכתוב במלכים להזכיר שמות אמותם:"
],
[],
[
"מבנות פוטיאל, על דרך הפשט יתכן שהיה פוטיאל נכבד בדורו והזכירו הכתוב לשבח:"
],
[
"הוא אהרן ומשה, אצל הלידה הקדים אהרן למשה כי הוא גדול בשנים:"
],
[
"הם, עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה לגודל מעלתו, שהשם דבר עמו פנים אל פנים ונגש אל הערפל אשר שם השם, לא כן אהרן, והכתוב מעיד לא כן עבדי משה, גם אהרן קרא אותו פעמים בשם אדון, על כן לא נמצא בכל המקרא מזה הכתוב ואילך שלא יקדים משה לאהרן, ואין טענה מכתוב ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג' א'), גם ותלד לעמרם את אהרן ואת משה (שם כ\"ו כ\"ט), כי כאשר נולדו כן הזכירם שם:",
"הוא משה ואהרן, עתה חתם סיפור יחוסיהם, כאומר זה היה סדר התיחס משה ואהרן:"
],
[
"ויהי ביום דבר, הפסוק הזה דבוק למה שלאחריו, כי עתה חוזר אל האמירה שהתחיל בה קודם סיפור היחוס, ושם הפסיק להודיע מי הם משה ואהרן, ועתה חוזר על הראשונות ושונה ויהי ביום דבר וכו', ומה דבר? וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' וגו' ומשה השיב הן אני ערל שפתים כאמור למעלה, אז השיב לו ה' ראה נתתיך וגו', כאשר לפנינו:"
]
],
[
[
"נתתיך אלהים לפרעה, כמלאכי ה' שהם גבורי כח עושי דברו ובמצותו ישנו את טבעי הדברים ואין דבר עומד בפניהם, כן תהיה אתה לפרעה כאחד מבני האלהים, כמלאך ה' צבאות, את אשר תאמר יהיה, תצו מופתים ושינוים בשמים ובארץ וכל מוסדות תבל יאמרו לך הננו כי אני הלבשתיך עוז והדר ובזרועי תמכתיך:",
"ואהרן אחיך יהיה נביאך, הנביא הוא הבא בסוד ה' ויודע את דרכיו בדרך פלא וכאן ענינו כמו שאמר למעלה הוא יהיה לך לפה, כלומר שיגיד שליחותי לפרעה:"
],
[
"אתה תדבר, לאהרן והוא ישמיע הדברים לפרעה:",
"ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, כלל פה כי בכל פעם שבא משה לפני פרעה בא גם אהרן עמו, ואף שלא נזכר בפרט בכל מקום, כי סמך הכתוב על כלל זה:",
"ושלח, ענינו שישלח:"
],
[
"ואני אקשה את לב פרעה, רבים שאלו בזה אם השם הקשה את לב פרעה, מה פשעו ומה חטאתו ? ורז\"ל נתנו שני טעמים ושניהם אמת, האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם על לא חמס בכפם, נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה, ולפי מעשיו הראשונים נדון, והטעם השני כי חמש מכות הראשונות באו אליו בפשעו, כי באלה לא נאמר שה' חזק את לבו אלא הוא בעצמו אמץ והכביד את לבבו, אבל כאשר גברו המכות ונלאה לסבלם, רך לבו ונמס בקרבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות להנצל מהם, לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה ה' את רוחו למען ספר שמו, והודיע עתה ה' למשה שבסוף יחזק את לב פרעה, והאמת כי לא חפץ ה' בתשובה בעבור יראת העונש כשהלב אוהב רע, כי בסור ממנו הצרה ישוב לאולתו, והשם רצה לשפוט את מצרים על מעשיהם הרעים והחליף כח לב פרעה ולבב יועציו כדי שלא ישלחו את ישראל מיד בלי דעת אלהים ומבלי שינחמו על רעתם:",
"והרבתי את אתתי ואת מופתי, ממה שקראם אותות ומופתים לא יובן אלא שיעשה דברים מחודשים למעלה מן הטבע מבלי שימשך מהם צרה ומכאוב על מצרים, אבל בפסוק הסמוך קראם יד ושפטים גדולים ומשמע מזה שיביא על מצרים עונשים גדולים, גם הודיע שלא ישמע פרעה אל האותות והמופתים, מעתה יש לחקור למה באו כל השמות האלה כאן ומה ההבדל ביניהם, דע כי כל המכות שהביא הק\"בה על המצרים נחלקים לד' סדרים, בכל סדר ג' מכות ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, הב' כנים ערוב דבר, הג' שחין ברד ארבה, והד' חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף, והד' הסדרים האלה מקבילים אל ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל י\"ד שבהן דן ה\"ית את עולמו, והן דבר חרב רעב חיה רעה, כמו שנשנו באבות במשנת שבעה מיני פורעניות, וכן התוכחות שבפ' בחקותי והעונשים שבשירת האזינו מזי רעב וכו' כולם הולכים על הסדר הזה, וכשנבא אל כל סדר וסדר שבמכות נפרש ענינם, והנה לכל סדר קדם מופת אחד הנקרא תוכחת ותעלולים, והיא מכה קלה שיש בה מעט צער ובאה להתרות בם שאם לא ישובו יכם אח\"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו הן תנין כנים שחין וחושך, ואלה הם שקראם הכתוב כאן אותות ומופתים כי היו אותות על סדרי המכות הבאים אחריהם, והיו מופתים מצד היותם למעלה מן הטבע, והודיע ה\"ית למשה שלא ישמע פרעה אל התוכחות האלה עד שיביא עליו כל ארבעת סדרי המכות שאמרנו:"
],
[
"ולא ישמע אליכם פרעה, לא יספיקוה מופתים שאמרנו להכניע לבבו לפי שאין בהם צער גדול לגופו:",
"ושלחתי את ידי, אבל אני אשלח בם גם המכות שהם דם צפרדע ערוב דבר ברד ארבה מכת בכורות וקריעת ים סוף, ונקראו יד ה' לפי שהם פורעניות קשות יותר מן הרעות הטבעיות:",
"את צבאתי, כמו שהמלאכים הם צבאות ה' בשמים כן הם ישראל בארץ:",
"בשפטים גדלים, כל העונשים הטבעיים נקראו שפטים כי בהם ה\"ית דן ושופט את עולמו, וכאן הוסיף תואר גדולים להודיענו שיהיו בדרך פלא ולא על פי הטבע, כי תואר גדול מורה על הנסים, כמו עושה גדולות עד אין חקר:"
],
[
"בנטתי את ידי, זה רומז אל מכת בכורות כי אמר שבנטיית ידו זאת ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים, וזה לא קרה בשאר המכות כ\"א במכת בכורות:"
],
[
"ויעש משה, עתה כלל כי על יד משה וגם על יד אהרן נעשו כל הדברים האלה, ואח\"כ יפרט כל אות ואות וכל משפט ומשפט:"
],
[],
[],
[
"כי ידבר אלכם פרעה, אם יאמר פרעה אך דבר שפתים אתך, ואם כדבריך שבאת אלי בשם ה' אלהי ישראל ושהוא עושה נפלאות הראני מופת ופלא ואדע כי כנים דבריך:",
"מטך, הוא מטה משה שנתנו כאהרן:",
"יהי לתנין, זהו המופת הראשון ואחריו בא הסדר הראשון של מכות שהם דם וצפרדע, והיה כמו תוכחת והתראה לפרעה אם לא יכנע לפני ה' יבאו עליו שתי מכות גדולות, ורמז במופת התנין שהסדר הבא אחריו יהיה כלו מן היאור כי התנין הוא הדג הגדול אשר במים כמו ויברא אלהים את התנינים הגדולים (בראשית א' כ\"ט), וכן דם וצפרדע היו ביאור, ובא הסדר הראשון על מצרים לפי שכחשו בה' ויאמרו לא הוא, וכאילו הוא עולם של הפקר, ופרעה התפאר בשבט מלכותו והתקומם בו נגד ה' ב\"ה, ולכן עשה משה המופת הזה במטה האלהים להודיעו כי לה' המלוכה, והוא לבדו גוזר ומקיים, ושהמסרב נגד חקי האל יענש הפלא ופלא, כי יהפך לו המטה לתנין בולע ומשחית:"
],
[],
[
"ולמכשפים, היודעים לשנות ולהפוך התולדות למראה עין ע\"י תחבולות נעלמות לחשים והשבעות השדים, והנה מפשטות הכתוב שאמר אח\"כ ויבלע מטה אהרן את מטותם, נראה שטרם באו החרטומים אל פרעה אחז משה בזנב התנין ושב להיות מטה בכפו, ולכן פרעה כשראה התנין הגדול התחלחל מאד ולא קמה בו עוד רוח, אך כאשר שב להיות מטה חשב תחבולה לאמר, חכמי חרשים אתם ובלהט עשיתם כן, אקרא גם אני לחרטומי ויעשו כמוכם:"
],
[
"ויהיו לתנינם, למראה העינים ולכן אמר למעלה בלהטיהם, וזהו אחיזת עינים, והנה על כל פנים התפאר פרעה שמעשי שניהם שוים, ולא היה המופת ברור ומנצח, לפיכך הוסיף השם לעשות פלא אחר, והוא:",
"ויבלע מטה אהרן את מטתם, זה פלא גדול מן הראשון שאחר ששבו כולם למטות בלע מטה משה אח מטותם ותהי לחרדת אלהים בעיני פרעה ועבדיו, והיה בזה חרפה גדולה לחרטומים כמו שנכלמו בכל שאר המופתים שבאו אחר זה שהם כנים שחין וחשך, כי המופתים האלה באו בפרט להשפיל גאות החרטומים שהיו מתפארים בחכמתם והיו יועצים רע לפרעה וכן תמצא במופת הכנים שנכלמו כי לא יכלו להוציאם, וכן במופת השחין שלא היה בהם כח לעמוד לפני משה, והנה גם זה הפלא של בליעת המטות היה ללמדם דעת אתם מתפארים במטיכם שיכולים להיו' לתנינים משחיתי' דעו כי לא יעמדו לפני מטה האלהים אשר בידי, כי הוא יבלע את כולם:"
],
[
"ויחזק לב פרעה, בא ויחזק בקל, להורות שעמד לבבו בחזקתו הראשונה הטבעית מיד כשסר המופת ולא פעל בו כלום, ולכן לא שמע אליהם:"
],
[
"כבד לב פרעה, אל יפלא בעיניך איך הרשע הזה לא זע ומאן לשמוע כי דע שיש בו לב כבד, ומלת כבד תואר על משא גדול, וסמוך אל לב בא בדרך משל, כלומר לבו טעון ממשא דברי און ונאצה לחשוב מהתלות על האמת והצדק ומרבה טענות שוא על דברי ה', ולכן:",
"מאן לשלח העם, כל לשון מיאון פירושו שחדל לשמוע או לעשות בעבור טענה, ואין כן מליצת לא אבה, כמו שפירשנו בכמה מקומות, וזה טעם שאמר כאן מאן, כי כובד לבו יסבב טענות שוא ומדוחים לבלתי שלח את העם:"
],
[
"לך אל פרעה, ותפגשהו בדרך:",
"הנה יוצא המימה, מנהג מלך מצרים לצאת בתמוז ואב, כי אז יגדל היאור, המשקה את ארץ מצרים, והוא הולך המימה לראות כמה מעלות עלה היאור, ובצאת המלך לשם ילכו מרבית העם אחריו, וצוה ה' שיעשה משה מכת הדם לעיני המלך והעם, אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו גם הם חייבים להענש:"
],
[
"עד כה, עד עתה, והנה באה האזהרה במכת הדם כמו שבאה בכל שאר מכות צפרדע ערוב דבר ברד ארבה ומכת בכורות, אבל בתנין כנים שחין וחשך לא התרה בהם לפי שאינן מכות אלא מופתים ודברי תעלולים להוכיח בהם פרעה ולהכלים החרטומים, ולכן הן עצמן כמו התראות, וזו ראיה על ההפרש אשר שמנו בין המכות והמופתים ושמור זה:"
],
[
"בזאת תדע כי אני ה', נגד מה שאמרת לא ידעתי את ה', ולשון ידיעה על דבר הנודע בבירור על ידי מופת, ומלת שמיעה הנחתה על קבלת דבר מפי השמועה, כדרך הלוא ידעת אם לא שמעת (ישעיה מ' כ\"ח) שפירושו אף אם לא קבלת מאחרים היה לך לידע במופתי שכלך כי אלהי עולם ה' וכו', וזהו שאמר משה כאן הנה לא שמעת עד כה, כי מכל מה שהוגד לך מקורות הדורות שלפנינו ומכל מה שאמרתי לך עד הנה היה לך להאמין בגדולת ה', אך אם תבקש ידיעה ברורה, הנה אני עושה דבר שבו תדע כי ה' הוא האלהים:",
"אשר בידי, אע\"פי שאהרן הכה, הנה שניהם שוים ומשתתפים במכה:"
],
[
"והדגה אשר ביאר תמות, לא די שיהפכו המים לדם, כי גם הוא משקה, והראיה כי הוזהרנו על שתייתו, ובשעת הדחק היו שותים דם לרוות צמאונם, לכן רצה השם שתמות הדגה ויבאש היאור ונעשה דם נבאש שאין ראוי לשתייה:",
"ונלאו מצרים, ינסו המצריים ויטרחו מאד לטהר ולבסם הדם הזה שביאור עד שיהיה ראוי לשתייה, אבל לא יוכלו מפני ההבאש שבו, עד שילאו ויתיאשו ממנו, וזה טעם ונלאו:"
],
[
"ונטה ידך, אהרן יטה בידו את מטהו כנגד כל הרוחות להפוך את כל מימי מצרים לדם:",
"על מימי מצרים, כלל, והפרט נהרותם יאוריהם וכו':",
"נהרתם, הם מי נוזלים בטבע:",
"יאריהם, בריכות נגרים העשויות על ידי אדם משפת הנהר לשדות ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך הבריכות ומשקה השדות:",
"אגמיהם, קבוצת מים שאינם נובעים ולא מושכין אלא עומדים במקום אחד:",
"כל מקוה מימיהם, אף במרחצאות ובאמבטאות:",
"ובעצים ובאבנים, מים שבכלי עץ ובכלי אבן:"
],
[
"וירם במטה, אהרן כי הוא נצטוה לעשות כן:"
],
[
"ויהי הדם בכל ארץ מצרים, זו היתה מכת רעב שהיא אחת מארבעת משפטי ה' הרעים, שבהפוך היאור לדם נבאש לא יצלח לכל ואין לחם ואין מים, כי אין הארץ שותה ממטר שמים, ואי אפשר למדינה להתקיים בלי מים, ובאה מכה זו להכלים פרעה על מלכותו ועל גזירותיו שגזר על כל הבן הילוד, כלומר עתה ערבת דם נקיים במי יאורך ואני אהפוך מימיך לדם, אתה חשבת להמעיט זרע ישראל שפרו ורבו כדגים, ואני אגזור על הדגה שתמות, אתה מאסת בבני ישראל שנאמר ויקוצו מפני וכו', עתה תמאס ביאורך מחמד עיניך המשקה את כל ארצך, כי יבאשו מימיו:"
],
[
"ויעשו כן חרטמי מצרים, חפרו מעט מים מתחת לארץ ונתנו בכלי והפכוהו לדם באחיזת עינים, ואע\"פי שמעשיהם הבל, כי הם הפכו רק מעט מים עומדים, אבל משה הפך מים נוזלים ההולכים אל הים ובכל רגע באים מים אחרים ויהפכו גם הם לדם, עכ\"ז חזק לב פרעה ולא שמע אליהם:",
"בלטיהם, לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי, נגזר ממלת לט, כמו דברו אל דוד בלט (שמואל א' י\"ח כ\"ב):"
],
[
"ויפן פרעה, כי עלתה צחנת היאור לאפיו ולא יכול להתעכב שם עוד:",
"גם לזאת, לפי שכבר חזק את לבו במופת התנין, אמר גם לזאת:"
],
[
"ויחפרו, לא חפץ ה' להמית את כולם בצמא ולכן לא הפך לדם המים אשר מתחת לארץ, כי המכות באו במדה ובמשקל, ונתן להם יד לחפור סביבות היאור ולמצוא מים, אלא שלא שתו די סיפוקם כי אם מעט מים במשורה ובזיעת אפם ורבים מתו בצמא הכל כפי פשעיהם:"
],
[
"וימלא שבעת ימים, להודיע רשעת פרעה וקשיות לבו, כי לא שמשה המכה יום או יומים אלא ז' ימים, ובכל יום ויום היו רבים מתים בצמא, ורבים באים לצעוק אל המלך שימצא תרופה למחלתם, והוא שם לבו כחלמיש כי שלחנו אין חסר כלום ודי לו בזה, והגם כי לא ידע מתי ישוב הדם למים כבראשונה, ובימים מועטים תיבש כל עשב ויתום הלחם, לא שת לבו אל כל אלה, תאבד מלכותו רק לא ישלח את ישראל:",
"אחרי הכות ה' את היאר, ומשמע מזה כי אחר ז' ימים שבו מימי היאור כבתחילה:"
],
[
"בא אל פרעה, גם קודם מכה זו התרה את פרעה כי היא השנייה שבסדר הראשון:"
],
[
"נגף, מכה שיש בה השחתה קרואה נגיפה:",
"בצפרדעים, הם השרצים המשמיעים קול שנמצאו באגמים, והנה המכה הזאת הפוכה מן הראשונה, כי מכת הדם המיתה בעלי חיים האהובים למצריים מאד כאמרם זכרנו את הדגה (במדבר י\"א ה'), ובשניה השריץ הנהר עליהם בעלי חיים השנואים להם, וכן נהג הענין בכל סדרי המכות כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, והמכה הזאת ג\"כ לעומת גאותו ורוע דתותיו, אתה הרעות להעביד את בני ישראל שהם בני אדם כמוך ואני אצוה על שרץ המים הפחותים שישחיתו ארצך אתה מאסת בישראל, עתה תמאס בארצך כי במות הצפרדעים נאמר ותבאש הארץ, אתה רודה בחזקה על התושבים בארצך אשר התאחזו בה, ואני אושיב בארצך יושבי המים וישחיתוך:"
],
[
"ועלו, מן היאור אע\"פי שאין מנהגם כן כי במצותי ילכו:",
"ובמשארותיך, היא העריבה שלשין בה העיסה, וזכר כל הפרטים הללו, להודיע שיתישבו הצפרדעים בכל מקום שירצו כמו אדונים לייסר את פרעה תחת אשר רדה בפרך תושבי ארצו ולעומת שאמר פן ירבה וכו' ונלחם בנו, עתה חיות קטנות עם לא עז ילחמו בו, כי המכה הראשונה לא נגעה בבשר פרעה, אבל זאת באה בחדר משכבו ועל מטתו:"
],
[
"ובכה ובעמך, בפסוק שלמעלה אמר שיבואו הצפרדעים בכל מקום כאדוני הארץ, וכאן הודיע שירדו גם בבני אדם ובמלך עצמו עד שלא יוכל שום איש בתחבולותיו להמלט מהם:"
]
],
[
[
"נטה את ידך, על רוחות השמים:"
],
[
"הצפרדע, שם המין:"
],
[
"ויעשו, במים מועטים, והתפארו שעשו גם הם כמשה אבל פרעה לא נחה דעתו בהם, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ואם יאמר להם שיסירוה מעליו הנה יענו שאין דבר זה אפשר בטבע כלל ושגם משה לא יוכל עשוהו כמו שלא שב היאור לאיתנו בפקודת משה כי אם כשהטבע הביא כן:"
],
[
"ויקרא פרעה למשה ולאהרן, כשהיה בצער גדול וכמעט קץ בחייו מפני השרצים האלה כי באו גם במאכלו עד שמאס בו, שלח לקרותם:",
"העתירו אל ה', אין לך הודאה גדולה מזו מפי רשע כמוהו אשר אמר לא ידעתי את ה', עתה התחנן שיעתירו לו, ובזה נשלמה ונעשתה כוונת הסדר הזה שבא להראות לו כי ה' הוא האלהים ולו המלוכה:",
"ויסר הצפרדעים, אם יש בכם כח להסירם כאשר יכלתם להביאם עלי אני אשלח את העם:"
],
[
"התפאר עלי, אתה אמרת העתירו בלשון רבים, אבל אין הדבר תלוי באהרן אלא בי לבדי כי השם שמני לאלהים לך ולאהרן, לכן עלי התפאר:",
"למתי אעתיר לך, אילו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני אתפלל היום עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, כי שקר דברו אליך החרטומים שמימי היאור שבו לאתנם בדרך טבע, ושכן יסורו הצפרדעים כאשר יאבד כחם, אבל הכל תלוי בתפלתי, ולכן אתה תקבע מועד מתי יסורו, ותראה שעד המועד ההוא ימשלו בכם וכבא המועד שתקצוב ימותו כרגע:"
],
[
"ויאמר למחר, אין מנהג אדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, אבל פרעה רצה לנסותו וחשב שמשה אמר לו התפאר עלי בחשבו שיאמר לו להכריתם מיד לכן האריך לו עד למחר:",
"כדברך, אעשה:",
"כי אין כה' אלהינו, כל יכול, וכל העולם בידו כחומר ביד היוצר, ומלכותו בכל משלה, הוא הביא עליך הרעה והוא יסירנה ממך:"
],
[
"רק ביאור תשארנה, כמו שהיו שם טרם עלותם, ולפי שזהו ההסרה הראשונה מב\"ח שעשה משה בתפלתו, נזהר בדבריו כי כשיסורו ויראום עוד ביאורות כמנהגם יאמר פרעה שכחש לו, לכן הודיע תחלה שרק ביאור תשארנה:"
],
[
"ויצעק, מיד שיכרתו למחר:"
],
[
"מן הבתים מן החצרת ומן השדת, פרט לך הכתוב כל המקומות האלה להגיד כי רק שם מתו, אבל ביאור נשארו כדבר משה:"
],
[
"חמרם חמרם, צבורים צבורים:",
"ותבאש הארץ, גם זה היה ליסר המצריים שארצם הדשנה כגן ה' תבאש ותעלה צחנה, תחת אשר הם מאסו בישראל, ובזה נשלם הסדרהראשון:"
],
[
"הרוחה, כמו ורוח לשאול (שמואל א' ט\"ז כ\"ג), והוא הפך הצרה והצוקה, והענין כי כאשר סרה המכה הסובבת לו יגון, רָוַח לבו והחליף כח ושב לרשעתו הראשונה, וכאן לא נכתב ויחזק לב פרעה, המורה על חזקתו הטבעית, כי באמת נרפה עתה לבבו מחזקתו הראשונה כי מכת הצפרדע הכניעתו מאד, אלא לפי שלבו מלא הוללות וסכלות, בסור המכה עלו מחשבות און והכבידו לבו ומנעוהו משלח את ישראל וזה טעם והכבד את לבו:",
"ולא שמע אלהם, למשה ולאהרן כי הם שאלו מאתו שישלח את העם כאשר הבטיח להם, והוא מאן למלאות דברי פיו:"
],
[
"ויאמר ה' אל משה, עתה מתחיל הסדר השני שבא על עון ע\"ז שבטח פרעה בגלוליו, והשם הביא עליהם גלוליהם ליסרם על חטאותם, והסדר הזה הוא ערוב ודבר שתי מכות גדולות כפי משפט חיה רעה שהוא אחד מארבעת משפטי ה' הרעים, והקדים לסדר הזה מופת הכנים שבא בלא התראה כמו שאמרנו:",
"והיה לכנם, העפר עצמו התהפך לכנים, להורותם שהם השפילו מעלת נפשם עד לארץ בהשתחיות לבעלי חיים לרמש האדמה ולזוחלי עפר, ולעומת זה הכנים הנבזים ימשלו בם, וארץ מצרים המלאה גלולים ועצבים תוציא כנים, וזה אות שכל הסדר הזה יהיה מוצאו מהארץ, כי ערוב ודבר השחיתו את הארץ:"
],
[
"הכנם, שם המין:",
"באדם ובבהמה, אצל דם וצפרדע לא הזכיר צרת הבהמה אבל כאן זכרה לפי שהיא תוכחת ועל עון ע\"ז שעבדו לבהמות, לכן לקו האלילים ועובדיהם יחד:"
],
[
"ויעשו כן, ואח\"כ אמר ולא יכולו והיה לו לומר ולא יכלו החרטומים להוציא וכו', אלא מלמד שנסו הדבר בביתם והוציאו אותם וכשבאו אל פרעה לא יוכלו, כי הפליא ה' לעשות ומנע המעשה מידם כדי שלא יטעו את פרעה, וכמו שבמופת התנין עשה ה' פלא שבלע מטה אהרן את מטתם, אף כאן סגל ה' את עצתם, והיה הדבר להם לכלימה ובוז כי התעלל ה' בם וחרפת עולם נתן למו:"
],
[
"אצבע אלהים היא, הודו שיד ה' עשתה זאת ושאין בידם לפעול נפלאות כאלה, לכן גם פרעה לא קרא אותם עוד במכות הבאות, כי ראה שאין בהם ממש:",
"ויחזק לב פרעה, עמד בחזקתו הטבעית כי מופת הכנים לח פעל בו כלום ונשאר לבו חזק כבראשונה, והחוזק הטבעי הזה יתורגם [Coraggio] וזו הוראות השורש הזה בבנין הקל:"
],
[
"והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, כלומר לפי שהוא יוצא המימה כמנהגו יום יום, לכן תשכם בבקר והתיצב לפניו כשהוא בביתו כי שם תודיעהו מכת הערוב, כי שם תמצא בקירות ביתו תמונות וציורים של כל אליליו תועבות מצרים, כאשר נפרש:"
],
[
"את הערב, דבר זה הוא שהפעם הראשונה שנזכר בתורה מכת הערוב ולא ידענו עדיין מה היא, תבא בה\"א הידיעה ואמר הערוב כאילו ירמוז על דבר ידוע, אבל פירושו כך הוא, השם צוה למשה שילך אל פרעה בביתו ולכן אמר השכם, ושם היו כל מיני ע\"ז מצוירים בכותלי ביתו כנהוג, ואמרת אליו, על מי אתה בוטח שאתה מסרב, האם על גלוליך אלה העומדים פה כל רמש וכל חיה למינה, דע כי הם יהיו לך למשחית, כי אני ה' אשליח בך את הערוב הזה אשר אתה רואה, זוחלים וחיות רעות, לא כמספרם שאתה רואה פה אלא ומלאו בתי מצרים וכו':"
],
[
"והפליתי ביום ההוא, ושמא תאמר לא ה' פעל כל זאת, כי מעצמן באו להענישנו לפי שלא עבדנום ולא כבדנום כראוי, זה לך האות כי מה' יצא הדבר, כי בארץ גשן לא יבאו, כי אם באו לכבוד עצמן, כ\"ש שינקמו מישראל שאינן עובדים להם כלל:",
"כי אני ה' בקרב הארץ, לא לבד שאני נמצא כאשר הודעתיך בסדר הראשון, אלא גם אני אחד ואין בלתי בשמים ממעל ובארץ מתחת, וכל אליליך שוא ותהו, גם אנכי לבדי משגיח בתחתונים ויודע להבדיל בין צדיק לרשע כי אפליא את ארץ גשן:"
],
[
"ושמתי פדת, לשון הבדלה, וכן הצלה וחלצה ופורקן כולן לשון הפרשה והבדלה זה מזה:",
"למחר יהיה האת הזה, להודיעך כי אני ה' עושה זאת כי כמו שהסרת הצפרדעים היתה למחר, כן לא עתה יבא הערוב כ\"א למחר, והניח להם זמן כל היום ההוא אולי ינחמו, וכשלא האמינו בו אז הביא עליהם מכת הערוב:"
],
[
"ויעש ה' כן, לא באה מכה זו ע\"י משה ואהרן כמו שאר המכות אלא ה' ב\"ה לבש בגדי נקם והענישם על עון ע\"ז כי הוא כביכול מקנא בנשמת האדם שנטע בה דעת, כשתחלל שמו הגדול לתת תהלתו לפסילים, כדרך הכתוב וחרה אף ה' בכם (דברים י\"א י\"ז) האמור בע\"ז:",
"ערב כבד, חיות רבות מעורבות, ולא היו כולם אריות ונמרים ודובים, אלא גם שועלים ארנבת ושפנים, גם עזים ותישים, גם רמש האדמה חולד ועכבר וכדומה, כי את כולם היו עובדים ועי\"כ נעשה חפץ המשפט העליון, כי הרשע שהרשיע הרבה פגע בו ארי, ואחר שלא הרשיע כמהו פגע בו כלב, ויש שבאו בביתו שפנים וארנבים והזיקו ילדיו, ויש שבאו בביתו בעלי חיים לכלות את כלי ביתו, או לחבל כרמיו, הכל במדה ובמשקל כפי חטאם:",
"תשחת הארץ מפני הערב, כל ארץ מצרים, אף המדינות הרחוקות שבמלכות אע\"פי שלא ראו ולא ידעו את ישראל שנתישבו רק בארץ גושן, כולם הוכו במכת הערוב וזה לפי שכל מצרים היתה ממלכה חטאה עובדי ע\"ז ומלאה פשעים, ונשחתה כל ארצם במכות דם וצפרדע וערוב וכו' כי כולן התפשטו בכל המלכות, מפני הערוב כלומר מפני גילולי הערוב שעבדו לחיות ולבהמות בכל מחתותיהם:"
],
[
"לכו זבחו לאלהיכם, לא בקש מהם שיצילוהו ואח\"כ ישלח את העם, כי ידע שלא יאמינו לו מאחר שהתל בם במכת הצפרדע, ומכובד הצרה נכנע לבבו הערל להאמין שהשם לבדו מושל בגבורתו עולם, וכל גלוליו הבל, כי לולי שלפי שעה מאס בתועבותיו, איך נתן רשיון שיזבחו את תועבותיו לעיניו, אין זה כ\"א שחזר לפי שעה מהבליו, וראיה גדולה ממה שהשיבו משה לא נכון וכו':",
"בארץ, רק זאת אבקש מכם שתחוגו חגיכם בארץ מצרים ויגדל שם אלהיכם גם בין עמי ולמה לכם לצאת המדברה וכל זה דבר בעבור כי נפלה עליו חרדת אלהים, אך לא שב מדרכו בכל לבו, כי עוד מעט בסור המכה שב לאולתו:"
],
[
"תועבת מצרים, נזבח אותן הבהמות שמצריים עובדים אותן, וקראן תועבה כמו למלכם תועבת בני עמון (מלכים ב' כ\"ג י\"ג) ונגד ישראל קרוים כן, או נפרש תועבת מצרים, דבר שנוא הוא למצרים זביחה שאנו זובחים שהרי יראתם אנו זובחים:",
"ולא יסקלנו, דרך שאלה ותמיה, כי הגם שאתה הודית שאין ממש באליליכם, הנה ההמון הגדול הזה אשר ברגליך סכלים ומשוקעים בתועבותיהם, ואם נזבחם בפומבי לעיניהם, יסקלונו:"
],
[
"נלך במדבר, כי שם יצוה לנו האל תורותיו, יפרש לנו מה תהיה עבודתנו:",
"כאשר יאמר אלינו, איזה מקנה נזבח, וכמה נזבח ממנו:"
],
[
"אשלח אתכם, אפילו במדבר כמו שאמרתם, אבל זאת אני שואל מכם בתורת חסד, העתירו בעדי להסיר ממני המכה הזאת:",
"רק הרחק לא תרחיקו ללכת, מכאן למדנו שתמיד חשב פרעה שישובו למצרים אחרי החגיגה במדבר, כי לולא כן למה דאג שירחיקו הרבה? אבל משה לא אמר מעולם שישוב העם ורק דבר מן ההליכה במדבר, ובכוונה הוסיף מלות כאשר יאמר אלינו, שמזה שמענו שאם יאמר ה' אליהם שלא ישובו עוד למצרים לא ישובו, כי על כל פנים מוכרחים הם לעשות כמצותו:"
],
[
"מחר, בעבור תדע כי הטבע לא יצילך:",
"התל, להתל בנו כמו שעשית במכת הצפרדעים:"
],
[],
[
"ויסר, יתכן היותו מבנין הקל, כדרך שאמר למעלה וסר הערוב:",
"לא נשאר אחד, לא מתו כמו הצפרדעים כי אז היו מפשיטים את עורם לעשות מהם מלבושים והיה בהם תועלת ורוח אלא הלכו להם כרגע ולא נשאר עד אחד:"
],
[
"גם בפעם הזאת, הוסיף הכתוב כך כמפליג על רוע לבו, שגם בפעם הזאת שנכנע לבבו הערל מאד אעפי\"כ בסור המכה עודנו יכול להכביד את לבו במחשבות און, ומכלל שאמר גם בפעם הזאת, שמענו שאם תפגענו צרה חדשה כזאת לא יהיה עוד בכחו להכביד את לבו ויהיה מוכרח לשלח את ישראל מרוב צרה וכן היה כמו שנבאר:"
]
],
[
[
"כה אמר ה', התראה על מכת הדבר, כי היא בכלל המשפטים הגדולים:"
],
[
"מחזיק בם, בחזקה, אע\"פי, שאמרתי לך שהם עמי:"
],
[
"הויה, לשון הוה:",
"במקנך אשר בשדה, אבל לא לאותן שבבתים כדי להראות הפלא, והנה ישראל היו רועי המקנה אשר למצרים כמ\"ש וימררו את חייהם וגו' ובכל עבודה בשדה, ובפרט כי עבודת מרעה הצאן שהיתה בזויה בעיניהם כמ\"ש כי תועבת מצרים כל רעה צאן, בלי ספק שמסרוה לעם הנבזה בעיניהם וכן מצינו שהיו אחי יוסף שרי מקנה על אשר לפרעה, והפלא היה שאע\"פי שמקנה בני ישראל היו מעורבים עם מקנה מצרים או סמוך להם, עכ\"ז לא מת מהם גם אחד, ומה שאמר אח\"כ שלח העז את מקנך, היינו אותם שהיו בבית בעת מכת הדבר, ואחרי סור המכה שלחום אל השדה לרעות:",
"דבר כבד מאד, מכה זו הפוכה ממכת הערוב, כי שם באו אליהם בעלי חיים טורפים שלא כמנהג, וכאן מתו אף הבהמות הרגילות אצלם, ואף זו ליסרם על עון ע\"ז כי מת כל מקנה מצרים שהיו עובדים להם כידוע:"
],
[
"והפלה ה', והבדיל, והיתה ההפלאה הזאת בערוב ובדבר, לפי שהם עונשים טבעיים ונהוגים בעולם, אבל עתה באו בדרך פלא, והפלא היה שהבדיל בין מצרים ובין ישראל, ולכן גם בערוב אמר והפליתי ביום ההוא וכו':"
],
[
"מועד, זמן קצוב כדי שלא יאמרו מקרה הוא:"
],
[
"ויעש ה', אף המכה הזאת לא באה ע\"י משה ואהרן, אלא הקב\"ה בעצמו עשה בהם שפטים ובאלהיהם, וזה מן הטעם שאמרנו במכת הערוב, כי שתי המכות האלו באו על עון ע\"ז:",
"כל מקנה מצרים, אותם שהיו בשדה כמו שכתוב למעלה במקנך אשר בשדה, אבל לא אותן שבבית:",
"לא מת אחד, אע\"פי שהיו קרובים זה אל זה, והיה הפלא גדול ואות כי ה' בקרב הארץ ומשגיח בתחתונים ובזה תם הסדר השני:"
],
[
"ויכבד לב פרעה, אע\"פי שפרש לבו מחזקתו הראשונה ע\"י המכות שקדמו, הנה מכת הדבר לא פעלה בו מאומה כי לא היה בה צרה או מיתת שום אדם, וכל עוד שלא היה מכאוב המכאיב את בשרו, לא יחוש למיתת הבהמות, ולכן במכה זו לא קרא למשה ולאהרן ולא נכנע בפניהם, וכל זה הודיעה התורה במלת וַיִכְבַד בבנין הקל, והלב הוא נושא המאמר, שפתרונו לב פרעה היה עדיין כבד באותו כובד שהיה לו בסור הערוב, וזה הוראת בנין הקל, אבל כשבא בבנין הכבד הנוסף אז פרעה הוא נושא המאמר והלב הוא הפעול ממנו, וענינו שהיה צריך פרעה להרבות ולחדש מחשבות בליעל בעבור הצרה החדשה שהוסיפה להכשיל כחו, ושמור זה הכלל:"
],
[
"ויאמר ה' אל משה, מתחיל הסדר השלישי שהוא ברד וארבה, ובא להענישם על גאותם שכחשו בנפלאות ה' ולא האמינו כי הוא ב\"ה נוהג הכל בחכמה ויוכל לעשות מלא דבר דבר, כמו בבריאה הראשונה, ומדבר לא דבר ולהשתמש בנבראים הפך טבעיהם, וקדם לסדר הזה מופת השחין להתעולל בהם ולהוכיחם שישובו מפשעיהם כאשר נבאר:",
"מלא חפניכם, שתי ידיכם מלאות, ידי משה וידי אהרן:",
"פיח, אפר דק שמתנפח ברוח מן הגחלים העמומים הנשרפים בכבשן:",
"וזרקו משה, וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת, הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קמצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים וכל זה להראותם שהאל עושה נפלאות גדולות לבדו:"
],
[
"והיה לאבק על כל ארץ מצרים, מתפשט בכל הממלכה ויורד כמו מטר של אבק על האדם ועל הבהמה, וזה אות שכל הסדר הזה יהיה מן האויר, כי הסדר הראשון היה במים, השני בארץ וזה ברקיע השמים, וכן ברד וארבה באו מן האויר:",
"לשחין, לשון חמימות, והרבה יש בלשון המשנה, שנה שחונה גם הוא מלשון זה:",
"פרח אבעבעת, שעל ידו צומחין בועות מלאות מורסא ולחלוח, והפלא הזה הודיע שהטבע כחומר ביד היוצר שממעט פיח כבשן, אין קל בעולם כמוהו, נתהוה שחין בכל המדינה לאורך ולרוחב כמה פרסאות:"
],
[
"ויעמדו לפני פרעה, שלא יאמרו מכת מדינה היא, והנה לא התרה בו כי זה היה מופת ולא מכה:"
],
[
"ולא יכלו החרטמים, לא נזכר בשום תוכחה ומכה צרת החרטומים זולתי בשחין, ואין ספק שלא נמלטו הרשעים האלה מן הצרות הראשונות, אלא נזכר זה כאן להודיע שעיקר הפשע הזה בחכמי מצרים ובחרטומיהם שהיו מכת צרי ה' ובוזי שמו ומכחישים בנפלאות תמים דעים, לכן לא יכלו אלה החכמים בעיניהם לעמוד לפני משה שהיה החכם באמת והחסיד שבחסידים, ושבעו בוז וחרפה בראות עצמם מלאי שחין ולא יכלו מלט נפשם:"
],
[
"ויחזק ה' את לב פרעה, סר חוזק לב פרעה הטבעי ולא יכול לסבול עוד כובד הצרה, והיה מוכרח א\"כ לשלח את העם מצרת נפש ומפחד לב, אבל לא חפץ ה' בזה, ולכן חִזֵק את לבבו באורח פלא שלא ימוט מרוב הצרות שיפגעוהו, עד יביא ה' עליו את כל משפטיו הרעים כפי שגזרה חכמתו העליונה וישיב גמולו אל חיקו, ועל זה יורה שרש חזק כשבא בבנין הכבד כמו ובידך לגדל ולחזק לכל (ד\"ה א' כ\"ט ו'):"
],
[
"כה אמר ה', התראה על מכת הברד שהיא מסוג אחד ממשפטי ה' הנקרא חרב, כי מה לי הורג בחרב או באבן או בחץ או בברד, והנה בסדרים הראשונים עם כי ראו שהשם נמצא ומושל בכל הוא לבדו, עכ\"ז לא נודע להם עדיין שמשפטי ה' אמת, ושהטוב והרע סבתן מעשה האדם אם טוב ואם רע, אבל חשבו שאין צדק ומשפט במעשים הללו, אלא אלהי אומה זו כך מדתו להתאכזר חלילה עם אומות אחרות, ובסדר השלישי הזה ידעו שאין הדבר כן, ושהרעה באה בגלל מרידתן בה':"
],
[
"כי בפעם הזאת, בפעם הזאת תגדל כל כך המכה, עד שכל מגפותי שהבאתי עליך עד עתה ולא שמת לבך עליהן, עתה ישובו אל לבבך התועה ואל לבב עבדיך, כדרך והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים (דברים ד' ל\"ט) כי מן המכה הזאת תשפוט על הראשונות עד שתראה שכולן צדקו יחדו ובאו עליך כמשפט על רוע מעלליך, ושאין כמוני עושה נפלאות בצדק ובמשפט:"
],
[
"כי עתה שלחתי את ידי, עתה ששלחתי עליך שחין רב ממלא כף פיח, אילו חפצתי לשלוח ידי ולהכותך בשפטים גדולים, מי המונע ממני לצוות על האבק שסבב לכם שחין שיכה אתכם בדבר, אלא שלא הבאתי עליכם שחין רק לתוכחה, כי אינני שולח עליך ידי עד שאוכיחך תחלה ואף שידעתי שלא תשוב לעולם מרשעתך, אולם בעבור זאת וכו':"
],
[
"בעבור זאת העמדתיך, לא בעבור שאינך בן מות, אלא בעבור הראותך את כחי הגדול ונפלאותי שתראה בסדרים הבאים:",
"ולמען ספר שמי, שתודה בפיך לשם קדשי שאני נוהג עולמי בצדק ובמשפט, כמו שהודה אחר מכת הברד, וגם לקדש את שמי הגדול בין שאר האומות שכולם יודיעו לדור אחרון אותותי אשר שמתי בכם וצדקתי אשר עשיתי:"
],
[
"מסתולל, מתפאר ומתגאה על עמי:"
],
[
"הנני ממטיר, מטר זר וגשם שוטף ובתוך הגשם יהיה גם ברד כי כן מצאנו בסור המכה נזכר מטר וברד, למדנו שהם שני דברים, ושניהם באו להענישם:",
"אשר לא היה כמהו במצרים, במצרים לא ירד ברד מעולם לא כמוהו ולא פחות ממנו, כי אין גשם וברד יורדים עליה תדיר כבשאר הארצות, אך רמז על כפל הפלא, אחר רדת ברד במצרים שלא כנהוג, וב' שלא היה כמהו בכל העולם, וכן אמרו במדרש רבה אינו אומר אשר לא היה במצרים כמהו, אלא אשר לא היה כמהו במצרים, שלא היה כמהו בעולם ולא במצרים עכ\"ל:"
],
[
"ועתה שלח העז, בכל שאר המכות לא הודיעם דרך הצלתם, וכאן הזהירם שתהיה ההצלה תלויה בבחירתם, לפי שהסדר הזה היה מיועד ללמדם דעת שהשם ב\"ה אוהב כל בריותיו אם יצדקו, ונפרע מהם אם ירשיעו, ואי אפשר שיבינו זאת זולתי על ידי שיודיעם דרך ההצלה, ושלא ינצלו כי אם הנכנעים מפניו, לכן נתן החיים והמות בידיהם, ואמר שכל האדם והבהמה שימצא בשדה ימותו ובבית ימלטו:",
"וירד עלהם הברד ומתו, אין דרך הברד להמית כל בני אדם שיפול עליהם, כ\"א לעשות בהם פצעים וחבורות, ולמדנו שבא הברד הזה בכח גדול כמו אבנים המקולעים מתוך הקלע אשר ביד איש גבור, וכן כתוב אח\"כ ששבר כל עץ השדה:"
],
[
"הירא את דבר ה', לא יראת העונש כ\"א יראת הרוממות, שחלקו כבוד לאלהי ישראל, והאמינו באמת שהוא מציל את יראיו, ולזה בא לשון יראה עם את, ולא אמר הירא מדבר ה' כי אז יהיה פירושו יראת העונש:"
],
[
"לא שת לבו, ולא אמר את אשר איננו ירא את ה' כמו שאמר למעלה הירא את דבר ה', כי גם מי שאינו מכבד את ה', היה ראוי שימלט עבדיו ומקנהו אל הבתים מספק פחד, כי דבר קטן הוא עושה אין בו טרחה ולא חסרון כיס, לכן הודיע הכתוב שהאנשים שעזבו הכל בשדה היו מכת הפושעים הגדולים שבזו ולעגו על דבר ה', עד שהיה נגד כבודם לשום לבם אליו:"
],
[
"נטה את ידך על השמים, נטה ידך במטך לצד השמים:",
"בכל ארץ מצרים, כלל ואחריו פרט:"
],
[
"קלת, כשבא מלת קול אצל המטר בלי ליווי שם רעם, עננו סער ורוח סועה המוליד קולות חזקות והוצרך להיות הסער הגדול הזה, שעל ידו ירדו אבני הברד בכח גדול מאד:",
"ותהלך אש ארצה, הברד המית האדם והבהמה והאש שרפה את הפגרים, ולא היתה האש הזאת מברקים הנהוגים אלא התלקחו להבות באויר ארץ מצרים על צד הפלא, כמו שבא בסמוך, וכן אמר המשורר נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם (תהלים ק\"ה ל\"ב) ולא אמר ברקים, אלא אש להבות, המתים מבני אדם לא זכו לקבורה, והמקנה שמתה בברד לא נהנו מעורה וכן גפנם ותאנתם וכל עץ השדה שנשברו מן הברד לא נהנו מעציהם, כי הכל נשרף, וכן אמרו במדרש ואש מתלקחת אחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו:"
],
[
"ואש מתלקחת בתוך הברד, אין מתלקחת שב אל בתוך הברד, כי אז היה לו לומר מתלקחת בברד, גם אין מתלקחת יוצא אלא עומד, אבל מתלקחת הוא תואר לאש, ובתוך הברר הוא ענין בפני עצמו וכך פירושו, לשון לקיחה לא נמצא אצל האש אלא כאן ובמרכבת יחזקאל ענן גדול ואש מתלקחת (א' ד'), ושניהם על אש אלהים הפלא ופלא, לא כאש הטבעית שאי אפשר לה להתקיים זולתי כשנאחזת בדבר מן הדברים, וכשנשרף הדבר תחדל האש, אבל זו היתה אש עומדת בעצמה מבלי שצריכה לאחוז בדבר זולתה, ולזה נקראת מתלקחת כלומר שנלקחה בעצמה וסיפר הכתוב, שהלכה הלוך ובער לא באויר אלא בתוך הברד, והגשם הרב לא כבה אותה, והפליא ה' לעשות כן ללמדם שבידו היכולת להוסיף ולמעט ולשנות טבעי היסודות, כי במכה הנפלאה הזאת כל ארבע היסודות נלחמו בהם, מטר נגד יסוד המים, סערות וקולות נגד יסוד הרוח, ברד הקשה נגד יסוד העפר הכבד, כדרך כי לשלג יאמר הוה ארץ (איוב ל\"ז ו') אש להבות נגד יסוד האש, וארבעתן על צד הפלא בזרות גדול:"
],
[
"ואת כל עץ השדה שבר, אם היה כח בברד לשבור כל עצי השדה, היה מהראוי שיהרסו גם הבתים, אבל כבר הודיעם שמי שיאסף הביתה ימלט, לכן לא הזיק הברד לבתים, וגם זה היה פלא גדול להודיעם ששומר מצוה לא יירא דבר רע:"
],
[
"רק בארץ גושן, שם לא היה ברד כלל, אבל בשאר מחוזות שהיו בהם בני ישראל מעורבים עם המצרים היה הברד, אלא שהעבדים לא הוזקו ממנו, כי הם היו בכלל הירא את דבר ה':"
],
[
"חטאתי הפעם, עד הנה לא הודיתי כי ה' פועל צדק אבל הפעם הזאת אודה עלי פשעי, כי אמנם אנכי חטאתי לה' אלהיכם, כי חשבתי עליו רעה:",
"ה' הצדיק, נוהג בחכמה, וכל משפטיו אמת, ובצדק הביא עלינו את הרעה הזאת:",
"ואני ועמי הרשעים, כולנו הולכים במועצות רעות, ובזה נשלמה הכוונה האלהית שעליה בא הסדר הזה עליו, כי הבין פרעה לפי שעה האמת, וראה צדקת ה':"
],
[
"ורב, ענינו די, כלומר כבר לקינו הרבה עד שיש די:",
"קלת אלהים וברד, ולא התחנן על השבתת המטר, כי היה דבר יקר וטוב מאד לארץ מצרים:"
],
[
"הקלות יחדלון, לא בעבור צדקתך ויושר לבבך, כי ידעתי שרק מפחד ומורך לב דברת זאת, אלא בעבור תדע וכו':",
"כי לה' הארץ, והוא משנה טבע יסודותיה כרצוני:"
],
[
"ואתה ועבדיך ידעתי, אל תחשוב שאני אעתיר בעדך למען אמצא חן בעיניך ותשלח את העם, כי אנכי ידעתי את זדונך ואת ערפך הקשה, לא יועילו לך כל מכות ומופתים שבעולם להשיבך מדרכך, ולבך הולך בעורון לא יבק לעולם דעת אלהים ולא יתלבש יראת ה' דהיינו יראת הרוממות, וכל מה שהודית בפיך עד עתה, היה בעבור הפחד, וכן לעתיד לא תשלח את העם אלא מפני יראת העונש, וידוע שכל יראת הרוממות בא בתורה קשור עם את כמו ליראה את השם הנכבד והנורא (דברים כ\"ח נ\"ח), והמורים על יראת העונש יבאו תמיד עם מ\"ם. ולזה אמר כאן טרם תיראון מפני וכו', במ\"ם, ומלת טרם כמו תחלה, ולכן זכר השם הנכבד וגם השם אלהים, כלומר ידעתי כי לשלח את העם צריכים אתם תחלה לירא ולפחוד מפני ה' שהוא אלהים דיין ושופט, ואז מרוב אימה תשלחום, וזה קרה בליל מכת בכורות:"
],
[
"והפשתה והשעורה, סיפר הכתוב מה שאירע, להודיע שמה שלא שבר הברד אכל הארבה, הברד מקלקל את הקשה, והארבה אוכל את הרך:",
"אביב, כבר בכרה ועומדת בקשיה, ונשתברו ונפלו, וכן הפשתה גדלה כבר והיתה קשה בגבעוליה:"
],
[
"אפילת הנה, מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני הקשה, כי הברד הכה גם העשב, כמו שכתוב ואת כל עשב השדה הכה הברד, אלא שהאפילות לא נתקלקלו לגמרי וחזרו והצמיחו:"
],
[
"ומטר לא נתך ארצה, לפי שהמטר היה דבר פלא בארץ מצרים, לכן ככלות שאר הנפלאות שהם הקולות והברד, חדל גם המטר, ולשון נתך הוא לשון יציקה ולא יפול כי אם על דברים קשים הנתכים ע\"י האש כמו כהתוך כסף בתוך כור (יחזקאל כ\"ב כ\"ב) ובא כאן על המטר, כי אולי האידים העולים מן הארץ כשיגיעו לאויר העליון הקר יתקשו ויעשו כמו קרח, וברצות האל לתת מטר על הארץ ישלח ברקים וחזיזו אש להתיך את האדים הקשים האלה ואז יתהוה הגשם:"
],
[
"כי חדל המטר, מרוב רשעתו בקש תואנה על כי חדל גם המטר, והוא לא שאל אלא על השבתת הקולות והברד, והתנצל שעל כן לא שלח את העם:",
"ויסף לחטא, לא נמצאת מליצה זו לא בסור הצפרדע ולא בסור הערוב אע\"פי שגם אז התל במשה, והטעם כי בכל המכות שעברו הצרה רפתה את לבבו, ואם הכביד לבו במחשבות שוא, היה בוש בעצמו לחטוא בשפתיו ולחלל הבטחתו, אבל בסדר הזה שבו השם חזק את לבו, נעשה חזק כצור חלמיש, ומיד שסרה המכה לא נכלם לפני משה והוסיף לחטוא בשפתיו ולדבר תועה על ה' והתלוצץ בנביאיו:",
"הוא ועבדיו, השם חזק גם את לב עבדיו בעבור כי איש את רעהו יאמר חזק, כמו שאמר אח\"ז כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו:"
],
[
"ויחזק לב פרעה, שב עתה לומר ויחזק בקל, כי אחרי שהשם חזק את לבו במופת השחין באורח פלא, שוב לא ימוט ולא ירפה לעולם, ומכאן ואילך נהג בעזות פנים כמו שנהג קודם המכות כשאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, כן עתה לא נתן עוד כבוד למשה ולאהרן, כמו שתראה במכות הבאות, ושב לעמוד בחזקתו הראשונה שהיתה בו טרם עברו עליו הצרות, ולזה יורה שרש חזק בקל, כמו שבארנו:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, במכת השחין כתוב שהשם חזק את לב פרעה, אבל משה לא ידע זאת בעת ההיא, וסבור היה שפרעה בחזקת לבו הטבעית עשה כן, לכן כשראה עתה בסוד הברד שפרעה הוסיף לחטוא ודבר סרה ונאצה רב מאשר דבר בתחלת בואו אליו, התפלא משה מאד ודאג על העתיד, שאם יבא עוד אליו במצות ה', יבזהו יותר ויחפוץ להרע עמו, ועודנו משתאה על זה, והנה דבר ה' אליו, אל תבהל בראותך כי רם לב פרעה והברד לא הכניע לבבו הערל כאשר עשו הצפרדע והערוב, דע כי מידי לו כל זאת, כי אני הכבדתי את לבו וגו' בתוספת כח למעלה מן הנהוג בטבע, וכל זה עשיתי:",
"למען שתי אתתי אלה בקרבו, להביא עליהן כל ד' סדרי המכות שגזרתי, ועל כן אמרתי לך בתחלה שאחזק את לבו למען רבות מופתי:"
],
[
"ולמען תספר, ואם תאמר מה תועלת להרבות מופתים מאחר שפרעה ועבדיו אנשי משחית ולעולם לא יתנחמו מפשעם, דע שעשיתי זאת להודיע נפלאותי לדור אחרון כדי שתספרו תהלתי באזני בניכם:",
"את אשר התעללתי, צחקתי, והכונה על ארבעה המופתים שבהן התעלל במצרים, דומה לתוכחות שמוכיחין בהן את הילדים להכלימם ולהסיר מהן אולתם:",
"וידעתם כי אני ה', אינו מוסב על המצרים כי אז היה אומר וידעו כי אני ה', אלא אתם בני ישראל כי תספרו נפלאותי ותתבוננו בהן, תעוררו דעת אלהים בלבותיכם, ותדעו כי אני ה' עושה פלאות ומשלם לאיש כמפעלו:"
],
[
"ויבא משה ואהרן, ידענו כי לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו, כי הוא המליץ, והזכיר עתה משה ואהרן, בעבור שהושבו שניהם וגרשום באחרונה, שלא עשה כן בכל המכות:",
"כה אמר ה', אין ספק שהשם צוהו שיאמר כן, והכתוב קצר למעלה ולא אמר כי אם בא אל פרעה, כי מסדר הספור מובן מעצמו:",
"עד מתי מאנת, התראה, על מכת הארבה:",
"לענות, להכנע, והוא מלשון עינוי:"
],
[
"ארבה, עם כי עוף קטן הוא ואין לו מלך, גם לא בא מעולם על אדמת מצרים, כי אין בטבע הארץ ההיא לתת מרעה טוב לארבה, אך במצותי יבא עליך, כמו שבאו הברד והמטר שאינם נהוגים במצרים, והוא ישפיל זדון לבבך:"
],
[
"את עין הארץ, את מראה הארץ:",
"ולא יוכל, הרואה לראות את הארץ, וכל זה להורות על רבויו, כי יבא חיל כבד שידמה כעב המחשיך את אור השמש:",
"את יתר הפליטה, היא החטה והכוסמת שהיו אפילות בעת הברד, ועתה הגדילו:",
"העץ הצומח, מה שצמח באילנות אחר הברד, כי הברד בא בחודש אדר לא קודם, ואז השעורה אביב וכו' ועדיין לא פרחה הגפן, והברד שבר הענפים והפארות, והמעט שנשאר התחיל לצמוח ולהוציא פרח והנצנים נראו, וזה היה בסוף אדר ובניסן שלאחריו נגאלו:"
],
[
"ומלאו בתיך, שלא תחשוב שהארבה ישחית השדה ולא יזיק לבני אדם, אלא יבואו גם בבתיכם וישרטו בכם שרטת, ויזיקו לעיניכם, וכדומה:",
"ואבות אבתיך, אבותיך הם היושבים במצרים בימים שעברו ואבות אבותיך הם הקדמונים אשר גרו גם בשאר הארצות, והענין שלא היה בכל העולם ארבה כמהו:",
"ויפן ויצא, לא רצה לשמוע מה יענו לו, כי ידע שאין בם כי אם לשון שקר ושלא ישגיחו לדבריו, מאחר שהשם הודיעו שהוא הכביד את לבבם:"
],
[
"יהיה זה, יראה שכנוי זה מוסב על משה אשר עתה יצא מהם, ועליו אמרו שזה האיש הוא להם למוקש, כי הוא תמיד דבר רעה על מצרים וכל דבריו קמו יום יום, אבל אילו היה מוסב על מכת הארבה או על דבר אחר היה לו לומר עד מתי תהיה זאת, כמשפט הלשון במקום שלא הוברר המין:",
"ויעבדו את ה', וחשבו שאחרי החג ישובו לעבודתם וכבר כתבנו לעיל (ח' כ\"ד) שמשה לא אמר כן:",
"הטרם תדע, מלת טרם כמו תחילה וכדרך שפירשנו בפ' טרם תיראון, וכך פירושו, הנה כמה צרות באו עלינו, האם תרצה לראות תחלה בעיניך כי אבדה מצרים ואח\"כ תשלחם:"
],
[
"ויושב את משה, במצות המלך, אבל לא להכנע בפני משה, אלא להראות לעבדיו כי לא דברו נכונה באמרם שכעבור החג ישוב העם לעבודתו, וכך אמר פרעה לעבדיו, הלא הרגשתם שמשה במרמה ידבר לילך דרך שלשת ימים במדבר, אבל אין דעתו לשוב, ואם אשלח את העם כדבריו לא ישובו עוד, ויהתלו בי שרמוני ופרקו עולי מעל צוארם, ולהראותכם שכן הדבר אקרא אליהם ויאמנו דברי:",
"לכו עבדו, גם טרם בוא הארבה, ואמר זה כמנסה אותם, ולבו בל עמו:"
],
[
"בצאננו ובבקרנו, כי הם צריכים לנו לזבוח:",
"כי חג ה' לנו, מצוה על כלנו לחוג:"
],
[
"יהי כן ה' עמכם, כלומר, הוא אשר דברתי שלרמותינו באתם, כי למה ילך הטף עמכם לזבוח זבחים ואין הטף יודע לעבוד את ה', אין זה כ\"א דבר מרמה, וכן יעזור אתכם ה' כאשר אשלח אתכם עם טפיכם, כי כאשר אתם דברתם שקר בשם אלהיכם כן הוא יקצוף עליכם ולא יהיה עוד עמכם:",
"ראו כי רעה נגד פניכם, לא תוכנו להסתיר כונתכם הרעה כי היא תעמוד נגד פניכם, והיא נראית לעין כל להעיד בכם שאתם רוצים לברוח:"
],
[
"לא כן, כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם, אלא לכו הגברים:",
"כי אותה אתם מבקשים, הלא זה הדבר אשר בקשתם מיום בואכם לפני, דהיינו לילך לעבוד את ה', ולזה די אם ילכו הגברים:",
"ויגרש, המגרש, והנה נהג עמהם בעזות מצח תחת אשר עד הנה נשא להם פנים, לפי שעתה ה' אמץ את לבבו:"
],
[
"בארבה, בשביל מכת הארבה:"
],
[
"נהג רוח קדים, רוח שבא מצד ים סוף שהוא ממזרח למצרים:",
"ורוח הקדים נשא את הארבה, לפי שאין טבע הארבה לעלות בארץ מצרים: בא רוח קדים חזק והביאו ממרחקים:"
],
[
"ויעל וכו' וינח, עלה באויר על כל ארץ מצרים, ואח\"כ השפיל עצמו ובכל מקום שנפל עליו, היה נח שם ומצא מנוח לרגלו, להודיע שבא בשדות בבתים ובהיכל מלך אין מקום פנוי ממנו:",
"כבד מאד, כמו שמשא כבד יכבד על האדם, כך הארבה הכביד על המצריים, וקצרה נפשם מנשוא אותו:",
"ואחריו לא יהיה כן, בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר שהיה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמהו, ובגדלו ידעו כי מכת האלהים הוא, וגם אותו הארבה שהיה בימי יואל מכה מאת האלהים היתה, לפיכך נאמר גם שם כמהו לא נהיה מן העולם:"
],
[
"ותחשך הארץ, נאמר על העדר האור כפשוטו, אך הוא כמו מאמר מיותר, כי אחר שאמר ויכס את עין כל הארץ מי לא ידע שתחשך הארץ, לכן יראה שרומז גם שם על צרת בני אדם שנחשך כל לב מתוגה ומצרת נפש, ומליצת ותחשך הארץ כמו וכל הארץ באו מצרימה (בראשי' מ\"א נ\"ז) שפירושו כל אנשי הארץ:",
"כל ירק בעץ, כל עלה ירוק:"
],
[
"וימהר פרעה, כי צרתו גברה על גאותו ונכנע לפי שעה:",
"חטאתי, כמו שאמר בברד:",
"ולכם, כי גרשתי אתכם מעל פני:"
],
[
"שא נא חטאתי, כנגד משה אמר כן, כי הבין שיש לו יתרון על אחר:",
"ויסר מעלי, ולא אמר עוד אנכי אשלח את העם, כי ידע שלא יאמינו לו מאחר שהתל בם כמה פעמים, גם משה לא בקש זאת ממנו, כי יהיה ללא הועיל:",
"את המות הזה, מכאן שהיה הארבה מיצר לו עד מות:"
],
[
"ויצא מעם פרעה, ולא ענהו דבר כמו שעשה בצפרדע ובערוב ובברד, כי מאחר שהשם הודיעו שהוא הכביד את לב פרעה, ידע שיעמוד במרדו עד תום כל המשפטים, לכן לא כבדו עוד במענהו:"
],
[
"רוח ים, רוח מערבי שהוא הפך מן רוח קדים הנזכר למעלה:"
],
[
"ולא שלח את בני ישראל, לא למען תת כבוד לה' כי היה איש משחית, ולא ממורך לבב, כי ה' חזק את לבבו:"
],
[
"ויאמר ה' אל משה, עתה יביא על מצרים הסדר הרביעי שהוא מכת בכורות וטביעת ים סוף, נוראות גדולות אין כמוהן בכל הסדרים שעברו, כי הסדר הראשון היה במים, השני בארץ, השלישי ברוח, אבל הרביעי הזה בא ממרומים ופעל נשגבות מן הטבע, והטעם לפי שבא ללמדם דבר יוצא ממנהג העולם, והוא כי ה\"ית בחר לו יעקב סגולה מכל העמים ועתיד ליתן להם חקים נעלים משקול הדעת, ולכן קדם לסדר הזה מופת החושך שגם בו הפליא ה' לעשות והוא דומה למכות שבאו אחריו שבכולן היה מהומת לב וצרת נפש כמו שנפרש, וכמו שהמופת הזה מנע מהם האור כן המכות שלאחריה היו בלילה, כי מ\"ב בחצי הלילה, ובואם בים ג\"כ בלילה:",
"נטה ידך, ולא צוהו להתרות לפרעה, כי זה היה מופת להמכה כמו שאמרנו:",
"ויהי חשך, מלת ויהי מורה על הויה ומציאות דבר מה, ואין לשון זה נופל על החשך הטבעי כי הוא העדר לא מציאות, ומטעם זה לא נזכר הויה אצל החשך במעשה בראשית, א\"כ למדנו שמשונה חשך זה מהחושך הטבעי, והראיה כי להלן קראו חשך אפלה, ויש הבדל בין חשך לאפלה, החשך הוא העדר אור השמש ולכן הלילה נקרא חשך נאמר ולחשך קרא לילה (בראשית א' ה'), ועל ידי נגה ירח וככבים או אור הנר תהיה אור, ואין כן אפלה שהיא גם בצהרים ולא יועיל לה שום אור, כמו שהעידו על זה הכתובים, מעתה חשך של מצרים לא היה כמו חשכת לילה שיועילו נגה ונר להאיר, אלא היתה אפלה, כי השמש האיר על הארץ כמנהגו אבל לא הגיע האור לעיני המצרים לפי שהוכו באפלה, וה\"ית המציא ענין מה וגוף חדש סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם כי היה בו ממש ומונע ניצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור, וזהו שאמר הכתוב ויהי חשך, כלומר יתהוה ענין חדש שיחשיך בעדם, ולא אמר ותחשך הארץ כמו שאמר בארבה, כי כאן הארץ האירה רק בעיני המצרים היתה אפלה:",
"וימש חשך, זהו ענין אחר נוסף על האפלה שזכר למעלה, כי מלבד החשך הרמוז במלת ויהי, הביא הי\"ת עליהם פחד ובהלה בחזיונות זרות שהיו נראים להם עד שנשארו מבוהלים ונרעדים ויצא לבם מרוב אימה, והתורה הסתירה הענין הזה במלת וימש שהוא לשון משוש ואחיזה, ולפי שהפועל הזה הוא תמיד יוצא כמו והמישני את העמודים (שופטים ט\"ז כ\"ו), לכן אף כאן נושא המאמר הוא החשך והנשוא הם המצרים, ופירושו החושך ימיש אותם, כלומר יאחז אותם ויפגע בם עד שיחרידם, והענין הזה מפורש בקבלה שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים (תהלים ע\"ח מ\"ט) שמדבר על צרת החושך כי אחריו זכר מכת בכורות, והודיע שהיה בחשך משלחת מלאכי רעים, היינו תמונות משונות שבאו להבעיתם:"
],
[
"ויהי חשך אפלה, לפי שהסדר הזה בא ללמדם היתרון שיש לאומה ישראלית על שאר האומות, כמו שאמר בסמוך למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל (י\"א ז'), לכן בא החושך לעומת מה שהעבידו את העם הנכבד הזה בפרך, כאומר אתם לחצתם את ישראל וחשבתם שאין ה\"ית רואה, עתה תוכו במחשך שלא תוכלו אתם לראות, אתם שמתם את עמי כאסירים, עתה החשך יאסר אתכם שלא תוכלו לקום איש מתחתיו אתם הטיתם אזן אל פרעה שאמר ואל ישעו בדברי שקר, עתה תשעו אתם אל מחזות כזב שיפחידו אתכם:"
],
[
"לא ראו איש את אחיו, כי נתחדש ענין מה נגד עיניהם שהפסיק בין האור ובין העין, עד שאפילו סמוכים זה לזה לא ראו איש את אחיו, וכן אמרו במדרש רבה וימש חשך, כמה היה אותו חושך, רבותינו אמרו עבה כדינר היה שנאמר וימש, שהיה בו ממש עכ\"ל:",
"ולא קמו איש מתחתיו, אין דרך החושך לאסור את האדם במאסר שלא יוכל קום מתחתיו, כי גם עורים ילכו ויגששו בחשך, מכאן למדנו שנחרדו ממראות זרות עד שלא יכלו עוד להתנועע ממקומם מרוב הפחד, כמו שיקרה לאדם נבהל משואת פתאום כי תבא:",
"שלשת ימים, מאחר שהאריכה המכה כ\"כ ולא יכלו קום מתחתיהם, היו מתים ברעב ובצמא, לולי שבאו בני ישראל לעזור אותם ולהאכילם ולהשקותם, וכן הדעת נותנת שעשו כן, גם יש רמז מזה בפסוקים הבאים, וכראות המצרים שישראל משלמים טובה תחת רעה, אבדה שנאתם עליהם ועתה התחילו לכבדם ולאהבם ולהאמין שיש בהם ענין אלהי, ולכן השאילום בעין יפה ונשאו להם חן גם כבדו מאד את משה מה שלא עשו עד הנה, כמבואר בפסוקים הבאים:",
"ולכל בני ישראל היה אור במושבתם, בערוב ובברד הזכיר ארץ גושן וכאן אמר במושבותם להורות לנו סוד הדבר, שלא היה חשך על הארץ אלא בעיני המצרים לבד, ולכן לבני ישראל אפילו לסמוכים אל מצרי אחד היה אור, וזה טעם במושבותם שהכינוי מוסב אל המצרים, כלומר אפילו במושבותם של המצרים וסמוכים להם היו רואים אור אבל בארץ גושן היה ג\"כ חשך, כי מצרים רבים ישבו בארץ גשן בתוך בני ישראל וגם עליהם עבר הכוס, כי לא נמלט מצרי אחד מצרה זו, אלא כל מצרי ישב באפלה, וכל איש ישראל השמר אור לו:"
],
[
"ויקרא פרעה, אחר סור החשך קרא אליהם, ולא עשה כן בכל המכות שקדמו, כי תמיד אחרי סור המכה היה שב לרשעתו, לפי שעד הנה כשבאה הרוחה הכבידו חכמיו ויועציו את לבו בדברי משחת, אבל בסור החשך בושו יועצי פרעה ונכלמה גאות חכמתם, ומטעם זה מצינו שאחרי החשך התחילו יועצי פרעה לנהוג כבוד במשה כי נכלמו מפניו שנאמר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה, הרי שמופת החושך השכיל זדונם, והנה עתה קרא פרעה למשה והרשהו ללכת, אלא שרצה לעכב מקניהם, ודע שזה שקרא פרעה למשה, ונבואת עוד נגע אחד, וכן נבואת כה אמר ה' בחצות הלילה ופרשת החודש הזה, לא נכתבו בסדר שאירעו הדברים, כי כן דרך התורה שתספר ענין אחד בכל פרטיו עד תומו, ואח\"כ תתחיל בענין אחר אע\"פי שמקצת מן הענין השני קרה כבר קודם תם הראשון, לכן סיפרה התורה כל דברי פרעה וסרבינן זה אחר זה עד שלבסוף אמר למשה לך מעלי, ואח\"כ זכרה דיבורי הש\"ית למשה זה אחר זה אע\"פי שהיו קודם לכן, וסדר הפרשיות כך הוא, מיד אחרי סור החושך אמר השם למשה פרשת החודש הזה לכם, וזה היה בר\"ח ניסן, ואז אמר לו עוד נגע אחד וכו' דבר נא וכו', ובי\"ד לחודש קרא פרעה למשה ואמר לכו עבדו וכו' רק צאנכם וכו', וכשענהו משה קשות התחיל פרעה להתלוצץ ולדבר סרה כדרכו, ואז התרהו על מכת בכורות על פי ה', ואז חרה אף פרעה ביותר כי ה' חזק את לבבו ואמר לו לך מעלי וכו', ומשה השיב כן דברת, ויצא בחרי אף כמ\"ש ויצא מעם פרעה בחרי אף (לקמן י\"א ח'):",
"רק צאנכם ובקרכם יצג, בקש ערבון מידם, כי תמיד חשב להכריח אותם לשוב לעבדו:"
],
[
"גם אתה, אבל אח\"כ לא מצינו שנתן פרעה לישראל זבחים ועולות, גם חלילה שישאל משה מרשע זה עולות וזבחים להקריבם לפני ה', ואף אם ירצה ליתן לא היה ראוי לקבל ממנו, מאחר שאין לבו שלם עם ה', אלא כך אמר לו משה, אילו התבוננת עד עתה לנפלאות האל, לא די שתשלח אותנו ואת טפינו ואת בקרנו, אלא היה מהראוי שגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות להעלות לאלהינו בעדך אולי יתעשת האלהים לך ולא תמות, אבל אתה קשה עורף, ולא תעשה כן, גם אינני חפץ בעולותיך, אך על המעט ראוי לך להניח לנו מקננו שילך עמנו:",
"פרסה, פרסת רגל והוא השטח התחתון מהרגל שבו החי עומד על הארץ, ונקרא כל החי על שם החלק ההוא:",
"לא נדע מה נעבד, איזה מין נבחר וכמה נקריב ממנו:"
],
[],
[
"ויחזק ה' את לב פרעה, ועתה בהיות משה עומד לפני פרעה באה הנבואה כחצות הלילה וכו', ומשה אמר כן ואז השיב פרעה לך מעלי וכו':",
"ולא אבה לשלחם, בכל מה שקדם אמר לשון מיאון וכאן אמר לא אבה שענינו על המואס והמשקץ דבר בטבע נפשו, לפי שאחר מה שראה במופת החושך לא נשאר בו אפילו טענה של עקשות לסרב עוד משלח את העם, אבל מאס בדבר וקצה נפשו לשלחם:"
],
[],
[
"כן דברת, לא שנשא פנים לאיש הבליעל הזה אלא מאחר שידע כי קרוב יום אידו, לעג לו ואמר יפה דברת כי אני לא אבוא עוד אליך אבל אתה תבא אלי:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' אל משה, בר\"ח ניסן נאמר לו זה כמו שאמרנו:",
"כשלחו, כאשר ישלח:",
"כלה, הכל, כלכם ישלח, אנשים ונשים וטף ומקנה, כך פשוטו לפי דעת המפרשים, ויותר יראה לי לפרש כלה כמו עשו כלה (בראשית י\"ח כ\"א), כלומר בעת שישלח אתכם אני אעשה כלה בכל עמו ורומז אל מכת הבכורות, ולזה הסכים בעל הטעמים:",
"גרש יגרש, לא יניח אתכם ליסע בנחת, כי יצעק לכם קומו צאו, ובחפזון יגרש אתכם:"
],
[
"דבר נא באזני העם, לפי שפרעה יגרש אתכם בחפזון ואז אין לכם זמן לאסוף הרכוש שאמרתי בנבואה לאברהם, לכן דבר עתה באזני העם שישאלו וכו' קודם יום יציאתם:",
"וישאלו, לשם מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה גוים (תהלים ב' ח'):",
"איש מאת רעהו וכו' רעותה, בזה גילה לו הכתוב שבצרת החשך נתפייסו המצריים עם ישראל בעבור שהטיבו עמהם באותן שלשת ימים שלא קמו איש מתחתיו, והראיה כי עתה קראם בשם רעים, אבל קודם לכן לא היו רעיהם אלא לוחצים אותם ועובדים בם בפרך:"
],
[
"ויתן ה' את חן העם, כי עתה החלו המצריים להאמין שהם בנים למקום:",
"גם האיש משה, הדעת נותנת שיהיו המצרים שונאים למשה כי הוא סבב להם כמה רעות וצרות וכאן אמר שהיה גדול בעיניהם, אין זה אלא כמו שאמרנו שאחרי מכת החושך הכירו המצרים גדולת ישראל ולכן גם מנהיגם היה גדול בעיניהם:",
"בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, אבל לא בעיני פרעה, כי גם אחרי החשך כתוב ויחזק ה' את לב פרעה, ולכן הוסיף להתקומם עליו ואמר לו אל תוסף ראות פני:"
],
[
"ויאמר משה, אחר שאמר ואנחנו לא נדע וכו' עד בואנו שמה, בא שנית דבר ה' אל משה בעמדו לפני פרעה ושם בפיו הדברים האלה:",
"כחצת הלילה, כהחלק הלילה, כשיגיע אותו הזמן שיחצה הלילה:",
"אני יוצא בתוך מצרים, אחז\"ל אני ולא מלאך וכו', ולהלן הוא אומר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, למדנו שהיה המשחית נוגף בבתי המצרים, ואיך אמרו אני ולא מלאך אלא להבין ענין היציאה הזאת שזכר הכתוב צריך לידע, שכל הגזירות היורדות מן השמים טוב או רע הן ע\"י מלאך עושה רצונו ית', והמלאך הזה הוא הפקיד והשליט על הגזירה ההיא, ותחתיו משחיתים ומחבלים ממלאים מצותו ופקודתו, והנה הפקיד מבחין בין צדיק לרשע, אבל המשחיתים אינם מבחינים ומשחיתים הכל זולתי אותם אשר ימלטו בגזירת ה' ביד המלאך, שאין למחבלים כח עליהם, וזה היה המלאך שראה דוד עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו, כלומר הוא היה השליט, ותחתיו משחיתים רבים, וכן (ביחזקאל ט' א' וב') נזכר האיש לבוש הבדים שהוא המלאך הממונה והוא התוה תיו חיים על מצחות האנשים, וששה האנשים הנזכרים שם היו המשחיתים, וזה ברור, והנה בזה נבדלה מכת בכורות מכל שאר הגזירות, כי הוא ב\"ה בכבודו ובעצמו בלי אמצעות מלאך ממונה התוה תיו חיים ותיו מות בפעם ההיא, וציין בבכורי מצרים תיו מות, כלומר הכריעם לטבח, ובהם פגעו המשחיתים והמיתום, לכן בהיות שלא היה שם מלאך ממונה על הגזירה אמר אני יוצא בתוך מצרים, ולפי שהמשחיתים היו הממיתים אמר ולא יתן המשחית וגו', והבן:"
],
[
"הישב על כסאו, הראוי לשבת על כסאו אחריו, והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן המלך והנבזה מכלם שהוא בכור השפחה לומר שלא ימלט גם אחד מבכורי מצרים:",
"אשר אחר הרחים, ולהלן הוא אומר עד בכור השבי אשר בבית הבור, אלא שהענין אחד, כי בכור השפחה כמו בכור השבי כי השבויה שכחה היא והעבד טוחן בבית האסורים ובלילה שמים אותו בבור והנה מלת אשר יתכן שמוסב על בכור, ולא על השפחה, כי אליו עיקר כונת הכתוב:",
"וכל בכור בהמה, שהיו עובדים אותם כאלוהות:"
],
[
"אשר כמהו לא נהיתה, לשון זכר ולשון נקבה כאחד, ורבים כן, וחד מן חבריא אמר שכנוי כמהו חוזר אל הלילה שבפסוק הקודם, ומלת נהיתה מוסב אל הצעקה, והענין שלא נהיתה ולא תוסיף צעקה כמו בלילה ההוא:"
],
[
"לא יחרץ, לשון תנועה בזריזות, כמו אז תחרץ (ש\"ב ה'), והענין שאפילו כלב לא יניע לשונו לנבוח ולהזיק אל בני ישראל:",
"",
"ועד בהמה, שאף בהמתן של ישראל ינצלו, ולא ימותו כמו בכורי בהמות מצרים:",
"למען תדעון אשר יפלה ה' כי על פרסום הפנה הזאת שישראל נבדלו מכל העמים בא הסדר הרביעי הזה, לכן הודיעו עתה שבמות בכוריהם ובהצלת בכורי ישראל יבינו מה שאמר משה בתחילה בשם ה' בלי בכורי ישראל ואומר אליך וכו' הנה אנכי הורג וכו':"
],
[
"וירדו כל עבדיך, ולבסוף ירד פרעה בעצמו אליו ואמר קומו צאו, ומשה ידע זאת, אלא שחלק כבוד למלכות ולא רצה לומר לו וירדת אלי והשתחוית לי, ולשון וירדו כי אפשר שהיה ארמון המלך בנוי במקום גבוה, ומשם ירדו אל חוצות העיר:",
"כל עבדיך אלה, לפי שרוב אנשי מצרים התחילו עתה לנהוג כבוד במשה, כמו שאמר למעלה גם האיש משה וכו', ורק פרעה ויועציו עמדו במרדם ודברו בו נאצות, לכן דקדק משה לומר כל עבדיך אלה, כלומר מלבד שרי הארץ שכבדוני כבר, גם אתה ויועציך אלה תודו לבסוף באמיתת שליחותי, ואח\"כ אצא:",
"אשר ברגליך, הנגררים אחריך, והכונה כי יורו שמשה הוא המושל והמלך, וכל העם על פיו יצאו ועל פיו יבאו:"
],
[
"ויאמר, וכבר אמר, כמשפט הלשון בכמה מקומות:",
"לא ישמע אליכם פרעה, כלומר בכל מכה ומכה היה אומר הקב\"ה למשה ולאהרן לא ישמע אליכם עד לבסוף:"
]
],
[
[
"ויאמר, בר\"ח ניסן נאמרה הפרשה הזאת, והיא המצוה הראשונה שצוה הקב\"ה את ישראל ע\"י משה ואהרן:",
"בארץ מצרים, כי שאר המצות יש מהן בהר סיני ויש מהן באהל מועד ויש מהן בערבות מואב, והמצות שבפרשה זו נאמרו בארץ מצרים:"
],
[
"החדש, זמן חדוש הלבנה מחדושה לחדושה כ\"ט יום י\"ב שעות ותשצ\"ג חלקים של תתר\"ף בשעה יקרא חדש ימים או חודש, כלומר יום חדוש אור הלבנה, והיום הראשון ממנו יקרא ראש חודש או חודש לבדו כמו חדשיכם ומועדיכם (ישעיה א' י\"ד) וזמן תקופת השמש מנקודה אחת בגלגלו עד שובו שנית אל הנקודה ההיא יקרא שנה, ובשנה פעמים י\"ב חדשי לבנה ופעמים י\"ג כידוע, כי שנת החמה שס\"ה יום וקרוב מרביעית היום:",
"לכם, אמרו במכילתא לכם ולא לאד\"הר, והטעם כי הקדמונים היו מונים מתשרי לפי שבחדש זה נבראו שמים וארץ כדברי רבי אליעזר וכמו שהוכחתי בפרשת נח, ולפי שאנו מונים תמיד השנים מבריאת העולם, לכן אנו מתחילין ג\"כ השנה מתשרי, ומה שנתן הכתוב כאן קדימה לחודש ניסן אינו להתחלת השנה אלא להתחלת מנין החדשים כמו שנבאר:",
"ראש חדשים, ראש חדש הוא היום הראשון של החודש, וראש חדשים הוא החודש הראשון מחדשי השנה:",
"ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לפי שקראו ראש חדשים ואולי טעינו לעשות בו התחלת השנה, לכן פירש הכתוב יותר ואמר, זה שקראתיו ראש הוא לפי שיהיה לכם ראשון כשתרצו למנות י\"ב חדשי השנה על הסדר, לא שיהיה ראשון בשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי דכתיב וחג האסיף תקופת השנה (לקמן ל\"ד כ\"ב) וכתיב בצאת השנה (שם כ\"ג י\"ו), אבל הוא ראשון לחדשים, ולו משפט הבכורה בין שאר חדשי השנה לזכר גאולתנו, וממנו תמנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר או שלשה עשר חדשים, כדי שבכל עת שנזכור החדשים יהיה נזכר הנס הגדול של יציאת מצרים, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים הם, ולא ימצאו רק בספרי נביאי בבל ובמגילת אסתר, אבל בתורה יאמר בחדש השלישי (לקמן י\"ט א') ויהי בשנה השנית בחדש השני (במדבר י' י\"א), ובחדש השביעי (שם כ\"ט א'), וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת שני בשבת, כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו חדשי השנה לגאולה ההיא:"
],
[
"בעשר לחדש הזה, דברו היום בר\"ח שיקחו בעשור לחודש, ומלת הזה באתנח אע\"פי שהוא מוסב אל ויקחו להם, לפי שהוא מוסב גם על הפסוקים הבאים עד והיה לכם למשמרת וכו', וכך ענינו, בעשור לחדש הזה יעשו כזאת, יקחו להם וכו':",
"שה לבית אבת, למשפחה אחת, ואם היו בני המשפחה מרובין, שה לבית:"
],
[
"ואם ימעט הבית, ואם היו אנשי הבית מועטין:",
"מהיות משה, שלא יוכלו לאכלו כלו:",
"במכסת, כל לשון מכס שבמקרא ענינו חלק מן הכל, וכן תכסו הנאמר כאן, ופירוש הכתוב כפי החלק המגיע למאכל הנפשות אשר בחבורה תתחלקו על השה:"
],
[
"תמים, בלא מום:",
"בן שנה, כל שנתו קרוי בן שנה, כלומר שנולד בשנהזו:",
"מן הכבשים ומן העזים, מזה או מזה שאף עז קרוי שה, שנאמר ושה עזים (דברים י\"ד ד'):"
],
[
"למשמרת, שישמרנו כל אחד בביתו:",
"בין הערבים, חצי היום משיתחיל להאיר עד תחילת שעה שביעית נקרא בל\"הק בוקר, ומתחילת שבע עד שקיעת החמה נקרא ערב, והנה זמן הערב נקרא עוד בשם בין הערבים, ואין הפרש בין לשון ערב ללשון בין הערבים, רק שערב יורה לפעמים גם על שעה אחת מן השעות של אחר חצות אבל בין הערבים הוא על אחר חצות היום כלו, מהלך ו' שעות של שמש, ולכן במשנה תורה אמר שם תזבח את הפסח בערב, וכאן אמר בין הערבים, והכל אחד, כי זמן שחיטת הפסח הוא משש שעות ולמעלה עד שקיעת החמה וכן במנורה נאמר פעם בין הערבים ופעם בערב:"
],
[
"המזוזת, הם העמודים הזקופים מצדי הפתח, ואפשר שנקראו כן מלשון תנועה, לפי שהדלת מתנועע סביבותיהן, והמזוזות שסובלות אותו הן גורמות שיוכל להתנועע, והן מזיזות אותו:",
"המשקוף, הוא המפתן העליון המונח על המזוזות, ונקרא כן לפי שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו, ושקיפה הוא לשון חבטה, כי תרגום של חבורה (שמות כ\"א כ\"ה) משקופי:"
],
[
"צלי אש ומצות, מלת ומצות מוטעמת בזקף, שאינה מחוברת עם על מרורים, כי אם צוה תחלה שיאכל הפסח צלי ויאכל מצות עמו, וחזר ואמר על מרורים יאכלוהו, מוסב על הבשר הנזכר למעלה, צוה באכילת המצות ולא צוה באכילת המרורים, רק אמר שיאכלו את הבשר עם מרורים, שאין במרורים מצוה רק לאכול הבשר עמהם, ואם אין בשר אין מרורים:",
"על מרורים, כמו עם:"
],
[
"נא, שאינו צלוי כל צרכו:",
"ובשל, ולא בשל מבושל, כי מלת אל שאמר בתחילת הפסוק מושכת עצמה ואחרת עמה:",
"מבשל במים, למדנו שיש מבושל שאינו במים, כי ענין הבשול הוא התיקון לצורך האכילה ע\"י האש, בין במים בין בלא מים, וכן על גמר הפרי ע\"י חום השמש יאמר בשל קציר (יואל ד'), ולפי שגם הצלי נקרא מבושל, הוצרך הכתוב לפרש שדוקא במים אסור, וכן מצינו בענין הפסח ובשלת ואכלת (דברים ט\"ז ז'), ויבשלו הפסח באש כמשפט (ד\"ה ב' ל\"ה י\"ג):",
"ראשו על כרעיו, צולהו כלו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו, ונותן בני מעיו לתוכו אחר הדחתן:"
],
[],
[
"מתניכם הגרים, מזומנים לדרך:",
"בחפזון, לשון מהירות, והיה זה בפסח מצרים לבד, והכלל שכל מצוה שהיא בגוף הפסח כגון נותר ושבירת עצם וצלי ודומיהם, מצוה לדורות, אבל כל מצוה שהיא באוכלים כגון חגירת המתנים ונתינת הדם על המשקוף ודומיהם, איננה רק בפסח מצרים:",
"פסח, לשון דילוג וקפיצה ממקום למקום בעזיבת המקום שביניהם, ונקרא כן לפי שהקב\"ה דילג כביכול ופסח את בתי ישראל להכות את הבכורים שבבתי המצרים, ולפי שענין הפסיחה הזאת עדיין עתידה בזמן שנאמרה פרשהזו, וכבר קראו הכתוב פסח על שם העתיד, לכן הוצרך לפרש להם בשני הפסוקים הסמוכים, מה היא הפסיחה הזאת שבעבורה נקרא הקרבן פסח:"
],
[
"ועברתי, ענין העברה הזאת אצל הקב\"ה פירשנו למעלה (י\"א ד'):",
"ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, לפי שהמצרים היו עובדים את הבקר ואת הצאן כמו אלוהות שכן כתוב הן נזבח את תועבת מצרים (לעיל ח' כ\"ב), לכן אמר כאן שגם בכורי הבקר והצאן ימותו מיתה פתאומית עם שאר בכורי מצרים, כדי שיבינו שאין באליליהם כח להנצל מידו ית', ובמעשה לא הוצרך לספר כי עשה ה' שפטים באלהי מצרים, כי במיתת הבכורים כתוב וכל בכור בהמה (לקמן פסוק כ\"ט):"
],
[
"והיה הדם לכם לאת, שיחזק לבבכם ולא ירך בשמעכם צעקת המצרים במות בכוריהם ע\"י המשחית, כי בעבור הדם שאני רואה אפסח עליכם:",
"ולא יהיה בכם נגף למשחית, שיעורו ולא יהיה למשחית (רשות לתת) נגף בכם:"
],
[
"והיה, אחר שהשלים לבאר ענין הפסיחה חזר להשלים המצות השייכות לחג המצות:",
"לזכרון, לדורות:"
],
[
"תשביתו, תבטלו, והענין שכאשר יכנס היום הראשון, כבר יהיה השאור נשבת מהבתים, ולא פירש הכתוב מאיזה שעה בעי\"ט ישביתו, וחז\"ל למדו ממלת אך שתהיה ההשבתה בשעה הששית בעי\"ט:",
"כי כל אכל, שיעורו כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה וכו', ומלת חמץ מלשון חומץ, שכל דבר המחמץ טעמו כמו חומץ:"
],
[
"מקרא קדש, מענין וקראתם דרור (ויקרא כ\"ה י') שיודיעו ויפרסמו ברבים ע\"י שלוחי ב\"ד ושאר מיני ההכרזה והפרסום שיום זה קדוש לה', ולזה קרא לכל מועדי ה' מקראי קדש (שם כ\"ג ב'), והתכלית הוא שישבתו העם ממלאכתם ויתקבצו לשמוע דבר ה' מפי ראשי העם וחכמיו, ויתענגו במשמנים וממתקים כי קדוש הוא משאר הימים, והם מועדי ה':",
"כל מלאכה, שם מלאכה אינו נופל אלא על מעשה אומן שמשנה בו טבעי הדברים לאיזה תועלת, כמו החורש משנה האדמה, וכן הזורע ומכסהו בעפר, או כותב שמשנה מראה הנייר, וכן כל אבות מלאכות ותולדותיהן יש בהן שינוי להועיל, כי המקלקלין פטורין, אבל העובד פעמים שעושה מלאכה כמו חורש וזורע ופעמים שאינו עושה מלאכה כגון נושא משאות ממקום למקום או רץ בעסקי רבו, וזהו ההבדל שבין מלאכה ובין עבודה:",
"אך אשר, לפי שהבישול ג\"כ בכלל מלאכה כי הוא מתקן ומשנה המאכל, לכן הוצרך הכתוב להוציאו מן הכלל ולהתירו:"
],
[
"ושמרתם את המצות, לפי פשוטו לאכלם ביום הזה לזכרון הנס שיצאו ממצרים בחפזון ולא הספיק בצקם להחמיץ:",
"הוצאתי את צבאותיכם, הטעם שתאמרו כן לדורותיכם, כי הנבואה הזאת היתה בר\"ח ניסן, ועדיין לא יצאו:",
"ושמרתם את היום הזה, ממלאכה:",
"לדרתיכם חקת עולם, לפי שלא נאמר דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן לאסור המלאכה לדורות:"
],
[
"בראשן, בחודש הראשון:"
],
[
"בגר ובאזרח הארץ, שם גר הוא משורש גרר, ונקרא כן לפי שהוא מתגורר ממקום למקום, ויש ג' מיני גרים כמו שנכתוב להלן (פסוק מ\"ח) והאזרח נקרא כן מלשון זריחה, כי התושב הקדמון בעיר, הוא מפורסם ומגולה לכל כמו השמש הזורח, ולא מצאנו בכל המקרא תואר אזרח רק על ישראל:"
],
[
"בכל מושבתיכם, אפילו בגבולין שאין שם פסחים נשחטים:"
],
[
"לכל זקני ישראל, והם יאמרו לקהל:",
"ויאמר אליהם, אע\"פי שקצר הכתוב כאן בדיני הפסח, כי לא הזכיר לקיחתו בעשור, ובשילתו צלי, ומצות ומרורים, והאכילה בחפזון עם שאר הפרטים הנזכרים למעלה, אין ספק כי מרע\"ה הודיעם כל מה שנצטוה וביאר להם כל פרטי דיני הפסח, שהרי לבסוף כתוב כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו (לקמן פסוק כ\"ח), שזה יורה שלא חסרו דבר, אלא שהכתוב דבר כאן בקצרה כדרכו בכמה מקומות, וכלל הכל במלת הפסח שאמר להם משה ושחטו הפסח, כי זולת זה אין טעם לה\"א הידיעה ועדיין לא ידעו על מה יורה שם פסח, אלא מלמד שהודיעם משה כל פרט ופרט בביאור גדול ואח\"כ אמר להם, שחטו הפסח הזה שביארתי לכם:",
"משכו, מי שיש לו צאן יקח משלו:",
"וקחו, מי שאין לו יקח מן השוק:",
"למשפחתיכם, שה לבית אבות:"
],
[
"אזוב, מין ירק שיש לו גבעולים, ונשאר לו השם הזה גם בלשונות העמים:",
"כסף, בכלי:",
"ואתם לא תצאו, כי סימני הדם אשר על המזוזות יגן עליכם:"
],
[
"ולא יתן, לא יניח:"
],
[
"ושמרתם את הדבר הזה, הוא דבר הפסח הנזכר למעלה, לא מתן הדמים, כי בפסח מצרים לבד נצטוו על זה:"
],
[
"והיה כי תבאו, עתה פירש כי שחיטת הפסח תלוייה בארץ, ולא עשו כ\"א פסח אחד במדבר:",
"את העבדה הזאת, גם זה מוסב על דבר שחיטת הפסח, לא על מתן הדמים:"
],
[
"מה העבדה הזאת, המשונה משאר הימים הטובים בכמה דברים, והנה מלת הזאת בטפחא, כי שיעור הכתוב מה לכם העבודה הזאת:"
],
[
"על בתי בני ישראל, ולא אמר על בתינו כי על הדורות הבאים ידבר, שאם באחד הזמנים ישאלו הבנים על ככה, אבותיהם ישיבו כי זה לזכר הפסיחה אשר פסח ה' זה כמה שנים על בתי בני ישראל במצרים:",
"ואת בתינו הציל, כאן לא אמר את בתי בני ישראל, כי בענין ההצלה האבות והבנים שוין, שאם לא היה מציל את האבות הרי גם הבנים משועבדים לפרעה במצרים, לפיכך נס הפסיחה מתייחס רק אל הדור ההוא, אבל ההצלה מיד המצרים שהיא היציאה מכור הברזל הוא נס מסתעף לכל הדורות:",
"ויקד העם, על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם:"
],
[
"וילכו ויעשו, שיצאו מלפני משה, והלכו אל הצאן ועשו את הפסח כמשפטו, וכפל הכתוב לאמר כאשר צוה וכו' כן עשו, לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו:"
],
[
"הישב על כסאו, הראוי ועתיד לישב על כסאו אילו היה חי:"
],
[
"ותהי צעקה גדלה, זהו הטעם למה קם פרעה לילה כי מתוך הצעקה הגדולה נאספו רבים בארמון המלך להתחנן לו שיתן את ישראל להלוך ויצילם מרדת שחת, ואז הוכרח פרעה לקום:"
],
[
"ויקרא, משה ואהרן לא היו בליל ט\"ו בארץ רעמסס עם ישראל, רק במצרים שהיתה מקום המלוכה, ופרעה הלך לביתם כי ירא שלא יבואו אליו אם ישלח לקרוא אותם, מאחר שאמר למשה אל תוסף ראות פני, ועתה שנגעה הצרה עד לבו הלך בעצמו אליהם, אבל הם לא יצאו מביתם עד בוקר כמצות ה', ורק הודיעו לו שלמחרת יצאו כלם משם, וכן עשו למחרת שנתאספו כלם ברעמסס, והיה יום גדול ומשם יצאו ביד רמה ומשה בראשם, שנאמר ויסעו מרעמסס וכו' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה (במדבר ל\"ג ג'), ומה שכתוב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, הכונה כי מעת שפטרם פרעה יקראו יוצאים, כי היו מאז בני חורין וברשותם לצאת כאשר ירצו, ועל הדרך הזה היתה הגאולה בלילה והיציאה ביום שלאחריו:",
"גם בני ישראל, התבונן שעד עתה לא קראם פרעה בשם בני ישראל, אלא בשם עם, כי לא היה מאמין שהם בחירי ה' וסגולה מכל העמים, כמו שיורה שם ישראל מטעם כי שרית עם אלהים (בראשית ל\"ב כ\"ט), ומה שאמר בתחילה וגם את ישראל לא אשלח, הוא דרך לעג, כלומר העם הנבזה הזה שאתה מתארו בשם ישראל לא אשלחנו, והדעת נותנת שהיה אז בוזה את ישראל כי היה גם כופר בה' וכאמרו מי ה', אבל עתה אחרי שהודה במכות שעברו על כל מה שהיה מכחיש בתחילה, הוכרח ג\"כ להודות בפיו שהעם הזה הם נחלת אלוה, וקראם בשם הנכבד בני ישראל:"
],
[
"וברכתם גם אתי, בזה נתקיימה הכונה העליונה להודיע לפרעה ולמצרים ע\"י הסדר הרביעי הזה גדולת ישראל, כי ידוע שהברכה שאדם מברך לרעהו אין יתרון בה, כי לא ברוח פיו ובמאמרו יוכל להיטיב או להרע, זולתי בהיות המברך דבק באלהיו ואהוב לו, אז כשיברך לזולתו, רצון הצדיק יעשה ה', ועל כן נאמר ואברככה לפני ה' (בראשית כ\"ז ז'), ובפירוש נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו' כ\"ז), שהברכה מיד ה' היא, ולפי ששאל פרעה מאת ישראל שיברכוהו, נבין מזה שעתה האמין כי הם בני אלהים ודבקים בו, ואשר יברכו יבורך מן השמים, אלא שפרעה לא אמר זה אלא מרוב אימה ובעוד מכאובו לנגדו, כמו שנפרש לקמן, והנה עתה נתקיים ג\"כ מה שאמר האל בתחילה ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (לעיל ד' כ\"ג), כלומר אז תודה כי הוא בני בכורי, וכמו שאמרנו:"
],
[
"ותחזק מצרים, לשון נקבה, כלומר מדינת מצרים, והענין כי תחת אשר עד הנה החזיקו בישראל לרדות בם בפרך, עתה נתעוררו מעצמם למהר לשלחם, אבל השינוי הזה לא היה בעבור ששבו ממעשיהם הרעים, רק מיראת העונש, כי אמרו כלנו מתים:"
],
[
"וישא העם את בצקו, אמר בצקו בכנוי ועדיין לא שמענו שהיה להם בצק, ועוד מה טעם להזכיר שנשאו את בצקם במשארות, ושהיו המשארות צרורות בשמלה, ושהיו על שכמם, שכל הסיפור הזה יראה ללא צורך, אמנם כונת הכתוב יתבאר בסמוך (פסוק ל\"ט), כי שם מקומו:"
],
[],
[],
[
"ויסעו, למחרתו כאור הבוקר, ובעת ההיא מצרים מקברים את בכוריהם:",
"מרעמסס, בפת\"ח תחת הרי\"ש ושו\"א תחת העי\"ן והוא שם מחוז, ושם העיר רעמסס בפתח תחת העין:",
"הגברים לבד מטף, ולא הזכיר הנשים, כי לא הקפיד כאן רק על הראוים למלחמה, שעל כונה זו קראם בסמוך צבאות ה', וגם הטף ראוים כשיגדלו:"
],
[
"וגם ערב רב, יתכן כי שם ערב הונח בל\"הק על משפחות האנשים השוכנים באהלים כל ימיהם ונוסעים עם עדריהם ממדבר אל מדבר לתור להם מקום מרעה, כמו שהיה המנהג בימים ההם, ומצאנו משפחות כאלה נזכרות בין המצרים שנאמר את פרעה מלך מצרים וכו' את כל עמו ואת כל הערב (ירמיה כ\"ה), וכן יחזקאל בנבואתו על מצרים אמר כוש ופוט ולוד וכל הערב (יחזקאל ל'), ונקראו כן לפי שיתערבו בגוים ולאומים שונים, ומן המשפחות האלה עלו עם בני ישראל ממצרים והביאו עמם צאן ובקר מקנה כבד מאד כמנהגם, ושקראם הכתוב ערב רב, אפשר שהוא כמו מלה אחת, כי כן מלת והאספסוף (במדבר י\"א) מתורגם וערברבין, ומלשון הזה ג\"כ ויבדילו כל ערב מישראל (נחמיה י\"ג):"
],
[
"ויאפו, אין לחשוב שבעבור כן אפו את בצקם עגות מצות לפי שלא יכלו להתמהמה, אבל אם היה להם פנאי להתעכב שם היו אופין אותם חמץ, אלא הענין כך, ישראל נזדרזו במצרים ללוש עסותיהם כדי להכין להם צידה לדרך, כי ידעו שלמחר יצאו משם, וחשבו לאפותם מצות במצרים, אבל קודם האפייה בא פרעה ועבדיו והכריחם לצאת בחפזון, לכן הוצרכו לשאת בצקם עמהם, והנה דקדק הכתוב שם לומר טרם יחמץ להודיענו שהיה בדעתם לאפותם מצות במצרים, ולכן לא הניחו עסותיהם להחמיץ, אבל עתה בהיות העסות צרורות בשמלותם לא גלויות באויר, גם נתונות על שכמם והם יוצאים בחפזון, היה ראוי שיחמיצו ע\"י חום האנשים הממהרים לצאת ובעבור שמכוסין בשמלה, לכך סיפר הכתוב שהגדיל ה' לעשות עמהם נס שלא הספיק בצקם להחמיץ, וכשהגיעו למקום נאות לאפות שם בצקם, בדקו אחריהם ומצאו שלא החמיצו, והודיע הכתוב טעם הנס הזה והוא לפי שגורשו ממצרים ולא היה להם פנאי לאפות מצות שם, ואילו עתה החמיץ בצקם היו צריכין לשורפה ולא היה להם מה לאכול כי הכתוב העיד וגם צידה לא עשו להם כלומר לא הכינו להם צידה אחרת לדרך כ\"א בצקם שהוציאו עמם, ולזכר הנס הזה צוה ה' לאכול מצה לדורות כדי שנזכור שיציאתם ממצרים היתה בחפזון כי גורשו וכו', ובמשנה תורה פירש הדבר ואמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת וכו' (דברים ט\"ז ג') הרי שטעם אכילת מצה הוא בעבור היציאה בחפזון, שהמהירות הזאת סבבה להם נס בשכר הזדרזותם ללוש להם עסות בלילה, כי האמינו שלמחרת יגאלו, וכן שנה ר\"ג בהגדה מצה זו שאנו אוכלין וכו' על שום שלא הספיק וכו', וכן נראה מדברי המכילתא על פסוק זה, גם יוב\"ע על פסוק מלוש בצק עד חמצתו (הושע ז' ד') נתן רמז לזה הנס:"
],
[
"אשר ישבו במצרים, אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם, שלשים שנה וארבע מאות שנה, והנה הגזירה היתה על ד' מאות שנה כמו שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' ארבע מאות שנה (בראשית ט\"ו ג'), והשלשים שנה האלה הם תוספת עליהם בעבור חטאות הדור ההוא, כי אם נגזר על האדם גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף פשע, יוסיפו עליו גלות ויסורין, שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש עוד אם יוסיף סרה, והנה, היה על אברהם אבינו גזירה שבניו לא ישובו הנה עד דור רביעי ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול, והוא מיד או מופלג כמה, וגם הוא על תנאי כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שיעמיד בדין את הגוי אם עשו כראוי לישראל לפי מעשיהם ולפי הנגזר עליהם, ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד ובטלו גם המילה, דכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי וכו' ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ' ה'), ועל כן נתארך גלותם שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר אלא שצעקו והרבו בתפילה, וזה טעם ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו וגו' וישמע אלהים וגו', הרי שלא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא, אלא שקבל צעקתם:"
],
[
"בעצם היום הזה, כבר כתבנו שענין מליצה זו להודיע שלא היה מעת לעת, ד\"מ מצהרים זה עד צהרים שלאחריו, אלא הכל בעיצומו של יום אחד, והוצרך הכתוב למליצה זו ביציאת מצרים, כי לפעמים תולה הכתוב היציאה בלילה, כגון הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה (דברים ט\"ז א'), ולפעמים בבין הערבים, כמו כבוא השמש מועד צאתך ממצרים (שם ו'), ואולי נטעה לחשוב שהיתה היציאה בשני ימים, בקצת יום י\"ד ובט\"ו, ויהיה לפ\"ז גם יום י\"ד קודש לה', כענין שכתוב אלה מועדי ה' וגו' חדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה' (ויקרא כ\"ג ד'), לכן אמר כאן שיצאו כל צבאות ה' בעצם היום הזה, כלומר בגוף היום בעצמו, כמו שביארנו (בראשית ז' י\"ג), והוא יום ט\"ו בניסן:"
],
[
"ליל שמרים, שהיה הקב\"ה כביכול שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים:",
"הוא הלילה הזה לה', שכל בני ישראל ישמרו הלילה הזה לעבוד בו לפניו ית' באכילת הפסח וזכירת הנסים, ולתת הלל והודאה לשמו:"
],
[
"זאת חקת הפסח, בי\"ד בניסן נאמרה פרשה זו שהרי כתוב בסופה ויעשו כל בני ישראל וגו', ללמד שנמולו הם ועבדיהם, וא\"כ היה בדין להקדימה קודם ויהיבחצי הלילה, אלא בעבור שאמר שם ויקד העם וישתחוו, שהאמינו בהבטחת הגאולה סמך הכתוב לזה פרשת ויהי בחצי הלילה, לומר שקיים להם הבטחתו, וכשהשלים ענין הגאולה חזר להשלים חקת הפסח ודיניו:",
"בן נכר, שהתנכר לעמו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא מומר שהזכירו חז\"ל בכל מקום, ואחד גוי ואחד ישראל מומר במשמע:"
],
[
"ומלתה אותו, שישוב לדת ישראל אם ירצה בכך:"
],
[
"תושב, זה גר תושב:",
"ושכיר, זה הגוי, ויאסרם הכתוב לאכול הפסח אם לא מלו ולא טבלו:"
],
[
"בבית אחד, בחבורה אחת, וכן פירש להם משה כשצוה אותם על הפסח משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם (לעיל כ\"א), הרי שצווי שה לבית ענינו שה למשפחה:"
],
[],
[
"וכי יגור אתך גר, יש שלשה מיני גרים, הא' שגר בעיר איזה ימים והולך לו, והב' שהתישב בעיר אבל נוהג במנהגיו הראשונים, וזהו גר תושב, ועליו אמר כאן וכי יגור אתך גר, והג' שהתישב וקבל עליו תורה ומצוה, והיה כאחד מאזרח הארץ, וזהו גר צדק:",
"ועשה פסח, והוא רוצה לעשות פסח, ימול בתחלה:",
"וכל ערל, ישראל שלא נימול מפני שמתו אחיו מחמת המילה, או הילודים במדבר בדרך:"
],
[
"ולגר, הוא גר צדק, ולכן הוסיף הגר בתוככם להבדילו מגר המאגורר לאיזה ימים ומגר תושב:"
]
],
[
[
"וידבר ה' אל משה לאמר, כמעט בכל המצות השתמש הכתוב במליצה זו, וכאן המקום לבארה, אמר וידבר וגם הוסיף מלת לאמר, כי יש הבדל בין דבור לאמירה, כל לשון דבור הוא על הרחבת דברים בענין שהוא דורש, כדרך חכמים כשמדברים בהלכה ונושאים ונותנים בכל פרטיה בשכל ובבינה, כמו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג' ט\"ז), אבל אמירה יונח על כל דבר שפתים, כמו ויאמר המלך מי בחצר (אסתר ו' ה'), ולפי שבנוח רוח אלהים על הנביא יבוננהו באותו הענין שדובר אליו בכל פרטיו יותר ממה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בו עד סוף כל הדורות, לכן הונח תמיד לשון דבור, ובא גם לשון אמירה, כי שם מלין בפיו לאמר אמרות קצרות הכוללות הכל, והן אמרות התורה שבכתב שנאמר עליהן אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים י\"ב ז'), ועל שתי אלה נאמר בכל מקום וידבר לאמר, וזהו תורה שבכתב ותורה שבע\"פ, ושמור זה הכלל:"
],
[
"קדש לי כל בכור, כל הנמצאים בישראל היום, כי בעבור שפדאם ממות בהכותו כל בכור בארץ מצרים צוה להקדישם לעבוד את עבודת ה' לכל אשר יצוה בהם, כי היתה העבודה מתחלה בבכורות, ולא צוה עדיין על הפדיון, עד שהחליפם בלוים וצוה לפדות העודפים, אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר:",
"פטר כל רחם, שפטר את הרחם תחלה, והוא לשון פתיחה, כמו יפטירו בשפה (תהלים כ\"ב ח'):",
"לי הוא, קניתי אותם להיות לי ע\"י שהכתי בכורי מצרים, ואותם החייתי:"
],
[],
[
"היום אתם יוצאים, לפי שאמר להם זכור את היום הזה וכו', נתן סימן לאותו יום שהוא:",
"בחדש האביב, בזמן בכור ובשול התבואה:"
],
[
"הכנעני והחתי, אע\"פי שלא מנה אלא חמשה עממין כל שבעה גוים במשמע, שכולם בכלל כנעני הם, ולזה בכל מקום שהזכיר ארץ כנען בסתם יכלול את כלם, כי שם כנען נאמר בכלל וביחודי"
],
[],
[],
[
"והגדת לבנך, דע כי ע\"י שקבלו ישראל על עצמן בארץ מצרים עול מלכותו ית', וקדשו עצמן בדם פסח ובדם מילה תקן השם ב\"ה נפשותיהם ונפשות בניהם לדור דור, עד שיהיו ראויים לקבל חקים ומשפטים נשגבים משקול דעתו של אדם, ולעומת זה השם ית' ינהיג אותם בהנהגה למעלה מחקות הטבע, והנה על הכונה הזאת אמר כאן, אם יקשה בעיני בנך ולא יבין למה צוה השם לעשות החקה הזאת לדורות עולם, כי בעבור זכרון יציאת מצרים די בסיפור הנפלאות, לא לעשות העבודות שעשו במצרים, אז והגדת לבנך ותאמר לו, אילו האבות עשו כן בעבור נס פרטי שנעשה להם אז, שאין עוד ממנו טובה לבאים אחריהם, באמת לא היה מוטל עלינו לעשות כן בכל שנה, אבל לפי שעשו כן בשביל נס קיים לדור דור, וכמו שאמרנו, על כן שמורים המצות והחקים הללו לעשותם עד עולם, וזה פירוש בעבור זה וכו', בעבור החק הזה שעשו אבותינו במצרים, עשה ה' לי, כלומר תיקן נפשותינו, כי מלת עשייה על התיקון כמו לא עשה שפמו (ש\"ב י\"ט כ\"ה), והפסוק שלאחר זה מפרש יותר:"
],
[
"והיה לך לאות על ידך, ידוע שהתפילין מורים שישראל עם ה' ונוחלי תורתו, אשר על כן נקראו תפארת ישראל, שנאמר פארך חבוש עליך (יחזקאל כ\"ד י\"ז), וכאן אמר, לפי שעל ידי תיקון זה הבדילנו השם מכל העמים, לכן אתה בני בקדוש ישראל תתפאר, ולאות יהיה לך מלבוש של תפארת על ידך ולזכרון בין עיניך, ולכן אתה חייב לעבוד את ה' בחקים נשגבים מדרכי מצות בני נח, וזהו:",
"למען תהיה תורת ה' בפיך, לא כמשפטי ותורות גוי גוי אלא תורת ה':",
"כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, חוזק יד מורה על הנפלאות שהם למעלה מן הטבע, ועל כן אנו צריכים לשמור חקי אלהים הנשגבים, ולהניח תפילין לתפארת:"
],
[
"את החקה, חקת הפסח:",
"מימים ימימה, משנה לשנה, ולהבין מתי נקראת השנה בשם ימים צריך לדעת, כי השנה היא על ב' דרכים, או שנה תמימה של שס\"ה ימים, והוא שישוב השמש לנקודתו, או שנת המחזור, שהיא לפעמים שנ\"ד ימים ולפעמים שפ\"ד או פחות או יותר כידוע, וזה הכלל כשרוצה הכתוב להודיענו שיהיה חשבון השנה על פי קביעות המחזור, קורא את השנה ימים, כלומר מספר ימים של שנה זו, ולכן כאן לפי שתולה חג הפסח בט\"ו לחדש הראשון, ובמועד האביב, ואנו צריכין להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה, וע\"י כך שנה אחת משונה מחברתה, ואינן שוות להיות כל אחת משס\"ה ימים, אמר מימים ימימה:"
],
[
"והיה כי יביאך, עתה צוה על קדושת הבכורות, כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג המצוה בנולדים באדם ובבהמה ובפטר חמור, וצוה בפדיונם לדורות:"
],
[
"והעברת, לשון הפרשה, וכן הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ\"ז ח'), והענין כאן שיסירו הבכור מיתר הנולדים להיות לה', וחזר יבואר דרך פרט איך תהיה ההעברה ההיא בכל מין ומין, שכל פטר שגר בהמה יהיו הזכרים לה', ופטר חמור יערף, ובכור אדם יפדה:",
"שגר, לשון שילוח מן הבטן:"
],
[
"פטר חמור, לפי שהוא טמא תפדה בשה:",
"וערפתו, תשבור העורף, כאשר אחז\"ל עורפו בקופיץ מאחריו:",
"וכל בכור אדם בבניך תפדה, פדיונו קצוב במקום אחר שהוא חמש סלעים:"
],
[
"מחר, לאו דוקא מחר, אלא לאחר זמן:",
"מה זאת, מה טעם לקדושת הבכורים:",
"ואמרת אליו בחזק יד, אף כאן הטעם הוא כמו למעלה בחקת הפסח, כי עיקר כל המצות היא יציאת מצרים, לפי שאז קבלו ישראל עול מלכות שמים, ובקשו שינהיגם השם באותות ובמופתים, ולעומת זה התחייבו לקול תורה ומצוה:"
],
[
"כל פטר רחם הזכרים, מהמין הראוי לזבוח לה':",
"לה', לכבוד ה' וכן בכל מקום שנאמר לה', אצל קרבן:"
],
[
"והיה לאות, כי התפילין ירמזו על ההנהגה הזאת שעל ידה זכינו לחקים הנשגבים האלה, וכאן לא אמר בעבור זה עשה ה' לי, כי לא קדשו הבכורים כשיצאו ממצרים, ובפרשת ואתחנן נתבאר הענין יותר, כי שם שאל הבן על כל חקי התורה בכלל, והשיב ג\"כ תשובה זו, שאנו חייבים בעבודות הנפלאות האלה בעבור שהשם ב\"ה נהג עמנו בכל נפלאותיו:",
"ולטוטפת, מין תכשיט המונח בראש נקרא טוטפת בלשון חז\"ל, ויתכן שיהיה ענינו חבור וקשירה, וכל תכשיט המחובר על גוף האדם נקרא כן, כי מצאנו ואצעדה אשר על זרועו (ש\"ב א') מתורגם וטוטפתיה דעל דרעיה, לפי שהוא קשור על הזרוע, ולפי זה אפשר שגם שם תפילין ענינו דבוק וחבור על דרך וקשרתם לאות על ידך:"
],
[
"ויהי בשלח, עיקר הכתוב הוא, ויהי בשלח פרעה את העם ויסב אלהים את העם וכו', ומאמר ולא נחם וכו' עד ושבו מצרימה הוא כמו מאמר מסוגר לתת טעם לנסיעתם דרך המדבר, תחת הליכתם דרך ארץ פלשתים:",
"ולא נחם, אין כונת הכתוב לומר כי רק על כן לא נחם דרך ארץ פלשתים מדאגה פן ישובו מצרימה, שהרי גם אם לא ינחם העם, היה השם מוליכם דרך המדבר כי כבר נגזר על המצרים לטובעם בים, וכבר היה גזור לפניו ית' שיקבלו ישראל את התורה בהר סיני כאמרו למשה תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכל זה לא היה אפשר אלא בלכתם דרך המדבר, אבל הודיע הכתוב שגם אם אין זאת מה שיזכור אחרי כן מפלא ים סוף מרדת המן ממי הצור ומנוראות מתן תורה שבעבורן הוצרכו לילך בדרכים שהלכו, עכ\"ז לא היה מוליכם דרך ארץ פלשתים לנחול את הארץ מיד, והטעם שהיו צריכים אז להלחם מיד עם פלשתים לפי שארצם בכלל ירושת ישראל, וידע השם כי הם עוד נכאי לבב מכובד עבודת פרך אשר עבדו במצרים, ובראותם מלחמה יפול לבם ויאמינו כי טוב להם עבוד את מצרים מלנפול בחרב שונאיהם וישובו אחור, והנה הוצרכה התורה להודיענו זאת לבל יפלא בעינינו למה אחרו ישראל במדבר גם אחר מתן תורה ואחרי שב משה מן ההר זמן רב, שהרי לא נסעו מחורב עד השנה השנית בכ' לחדש השני, וטעם כל זה שעל כל פנים היו צריכים לראות את כל הכבוד הזה טרם יעברו חלוצים להלחם בארץ כנען:",
"כי קרוב הוא, מלת כי לנתינת טעם, לפי שהוא קרוב, ואין צורך לפרשה כמו אע\"פי:",
"פן ינחם העם, השם יודעה עתידות, ואמר פן ינחם כלשון בני אדם:",
"ושבו מצרימה, מפחד המלחמה, והנה מלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה כי הם לא עברו דרך ארצו, והוא בא ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם ירצו לשוב מצרימה לא יועיל, כי ילחם בהם בדרך:"
],
[
"ויסב, הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך עקומה:",
"וחמשים, מזוינים, חגורי חומש בכלי זין, וחומש היא הצלע החמישית, והודיעך הכתוב כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה, ולא כמו עבדים בורחים:"
],
[
"השביע את בני ישראל, שיאמרו כן לבניהם, ובניהם לבני בניהם:"
],
[
"ויסעו מסכת ויחנו באתם, עיר איתם היא על הגבול וממנה אין עוד ארץ נושבת, ולזה אמר שהוא בקצה המדבר, והנה יש דרך לצד ימין של איתם הפונה אל המדבר ויביט לנוכח הלשון האחת של ים סוף, כי ידוע שים סוף יתחלק שם לשתי לשונות וביניהם הר סיני, וסמוך לדרך ההוא יש פי החירות ומגדול:"
],
[
"וה' הולך, כמו שהיו ד' סדרי מכות למצרים כן היו כנגדם ארבעה מתנות טובות לישראל במדבר, ואלו הן, מתנת הצור נגד מכת הדם, מתנת השלו נגד מכת הערוב, מתנת המן נגד מכת הברד, ומתנת העננים נגד מכת החשך, וכבר פירשנו שאלה הד' מכות דם ערוב ברד וחושך היו הראשונות שבכל סדר וסדר, ודבר זה גילה לנו המשורר שבזכרו מכות מצרים ומתנות ישראל התחיל ואמר שלח חשך ויחשיך (תהלים ק\"ה כ\"ח), ואח\"כ הפך את מימיהם לדם, ואח\"כ אמר ויבא ערוב, ואח\"כ נתן גשמיהם ברד, שלא לחנם הפך סדר המכות הכתובות בתורה אלא להודיענו שהן מקבילות עם ד' מתנות טובות שהיו לישראל במדבר, והזכיר המתנות כסדר שבאו עליהם, תחלה פרש ענן למסך, ואח\"כ שאל ויבא שלו, ואח\"כ ולחם שמים ישביעם, ואח\"כ פתח צור ויזובו מים, והנה זכר כאן הכתוב המתנה הראשונה שבאו ענני כבוד להיות להם יומם למחסה מזרם ומסער ומחום השמש ומכל פגע רע, ועל זה אמר לנחותם ולא להוליכם, כי כל לשון נחייה היא על הליכה בלא צער וקרוב בענין ללשון מנוחה:",
"בעמוד ענן, קראו כן לפי שלא היה כדמות עבים נטויים על הרקיע, אלא כדמות עמוד נצב מן השמים על הארץ:",
"לנחתם, כמו להנחותם, וכן לראותכם בדרך אשר תלכו בה (דברים א' ל\"ג) שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחות אותם ע\"י שליח, ומי הוא השליח עמוד הענן:",
"ולילה בעמוד אש, מלבד העמוד ענן למחסה היה להם בלילה גם עמוד אש להאיר להם, ואמר הטעם לפי שלפעמים הלכו גם בלילה, כי על פי ה' יסעו:",
"ללכת יומם ולילה, פעם ביום ופעם בלילה, ומלת יומם לא תמצא בכל המקרא רק על עת היות השמש על הארץ, אבל מלת יום ימצא בתנ\"ך גם על הלילה כמו ביום הכותי כל בכור (במדבר ח' י\"ז), וזה היה לילה:"
],
[
"לא ימיש, פועל יוצא, ושב על השם האמור למעלה שהוא לא המיש דהיינו לא הסיר העמודים מלפני העם בכל מסעותיהם וחניותיהם, ואולם מצאנו לא ימיש מתוך האהל (לקמן ל\"ג י\"א), והוא פועל עומד:"
]
],
[
[
"דבר אל בני ישראל וישבו, חלילה שעשה כן ה\"ית להטעות את פרעה, גם יהיה ללא צורך, כי מאחר שהוא ית' יחזק את לב פרעה כמו שאמר למטה וחזקתי את לב פרעה, שוב אין צורך לתחבולות ולא יפלא מה' דבר, אלא חפץ ה' בזה להראות צדקת משפטיו למשה ולישראל ולמצרים, כי בליל מכת בכורות נכנע פרעה ביותר והודה על כל שכחש עד הנה, והנה משה וישראל וגם המצרים חשבו כי שב פרעה ויועציו מדרכם הרעה באמת, והשם לבדו החוקר כל לב ראה כי עוד רשעתו עומדת בעיניה והוא חושב רע על ה ועל עמו כמקדם, ולכן גילה סוד הדבר למשה, כי פרעה לא נכנע רק מפחד ולא שב מפשעיו, ולהראות שכן הוא צוה שישובו ישראל ויחנו לפני פי החירות, ואילו פרעה ועבדיו שבי פשע ומשכילים באמתת השם, יאמרו מי יבין עצת ה' למה עשה ככה, אך המה ברשעתם מיד ידברו סרה על ה', יכחשו בנפלאותיו אשר עשה, יחרקו שן על ישראל ויאמרו כל הנאצות האלה בפומבי לעיני כל מצרים, ואז יודע לכל, כי הם עומדים במרדם ושבצדק אפרע מהם:",
"בין מגדל ובין הים, כלומר שיהיה להם מגדול מימינם והים משמאלם, והנה בלכתם ככה לצד מערבי של ים סוף יתחייב שיהיו פניהם הפוכות לצד דרום, באופן שכל עוד שילכו על זה הצד יתרחקו מן הדרך הנהוגה להולך ממצרים לכנען, ובהיות זה הפך כוונתם יחשוב פרעה כי תועים הם בדרך:",
"לפני פי החירת, הוא פיתום ועכשיו נקרא פי החירות ע\"ש שנעשו שם בני חורין:"
],
[],
[
"ואמר פרעה, אין פירושו כדי שיאמר פרעה, אלא הוא סיפור דברים והודעה מפי ה' למשה, כי פרעה יאמר כן, ויגלה קלונו לעין כל, עד שידעו כולם כי נבל הוא ונבלה עמו:",
"לבני ישראל, על בני ישראל:",
"נבכים הם, כאדם שלא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה:",
"סגר עליהם המדבר, כאילו המדבר סגר עליהם את דרכם, שהוא מקום שרף נחש ועקרב וחיות רעות, ולפיכך שבו מאיתם שהוא בקצה המדבר כתועים בארץ ולא ידעו אנה ילכו:"
],
[
"וחזקתי, אע\"פי שפרעה ידבר סרה על ה', הנה לא יעצור כח לרדוף אחריכם, כי עוד אימתי עליו בעבור הנפלאות שעשיתי בקרבו ועוד ירך לבבו מכובד הצרות שעברו עליו, אבל אני אחזק את לבו בתוספת כח למעלה מן הטבע, ואז תראה שירדפו אחריכם:",
"ואכבדה, כשהקב\"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד, כי תתפרסם בעולם מדת צדקו ומשפטיו, כדרך נודע ה' משפט עשה (תהלים ט' י\"ז):",
"ויעשו כן, להגיד שבחם שבטחו באלהים ולא הרהרו אחר מצותיו:"
],
[
"ויגד למלך מצרים, כל לשון הגדה שבמקרא הוא על פירוש הדבר, וכן כאן כשבאה השמועה למצרים ששבו וחנו לפני פי החירות, היה פרעה משתאה למה שבו, ויועציו פירשו לו כי ברח העם, כלומר זה שהולכים תועים אנה ואנה הוא אות שלא יצאו על פי ה' לעבוד עבודתו, ושכל דברי משה שקר, אלא העם ברח כברוח עבדים מתחת יד אדוניהם, והעיד הכתוב שהיטיב זאת בעיני פרעה, ואם עד הנה לא הצטער על ששלח את ישראל כי ירא לנפשו פן ימות גם הוא כמות הבכורים, עתה נהפך לבו והתחרט על ששלחם:",
"ויאמרו מה זאת עשינו, זה כולל האפיקורוסות היותר גדולה כי לא חשב אולי חטאו לאלהיהם במדבר לאחר צאתם ממצרים, וסר צלם מעליהם, אלא האשים את עצמו ואת יועציו לאמר, הרעונו לעשות להאמין בדברי משה, כי עתה נודע הדבר שאין אמת בדבריו, שהרי הם בורחים במדבר כצאן בלי רועה:"
],
[
"ויאסר, בצווי:"
],
[
"בחור, נבחר, ובא בלשון יחיד כי כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:",
"וכל רכב מצרים, ואחריהם כל שאר הרכב שבמצרים, כי השש מאות רכב הלכו ראשונה, ומלכם בראשם:",
"ושלשם, המלך הוא כמו אחד בחשבון, על כן יקרא משנה מי שאחריו במעלה השנית מגזרת שנים, ואשר הוא במעלה השלישית נקרא שליש, והענין שהם שרי צבאות, והנה הכין כל צרכי המלחמה בזמן קצר כזה (כי ידוע שביום השביעי אחר צאתם, ממצרים שרו שירת הים) לגודל חשקו להשמיד את ישראל:"
],
[
"ויחזק ה', אין הכונה שאחר כל ההכנות האלה שעשה פרעה, אסירת הרכבים ומניית השלישים, חזק השם את לבבו, כי מאין ימצא פרעה חוזק לב להכין עצמו למלחמה נגד בחירי השם, אשר קודם זה הודה על גדלם וקדושתם אם לא שהשם יוסיף בו כח ואומץ? גם מדברי השם אל משה למעלה וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריכם יראה שהיה צריך חוזק מאת השם לרדוף אחריהם, והאמת כן הוא שתכף שאמר מה זאת עשינו וגילה רשעתו ברבים, חיזק ה' את לבבו, וכונת הכתוב כאן להודיע שהרדיפה הזאת ושנועץ עליה והכין הכל למלחמה, היה מעשה ה', כי הוא ית' מתחלה חיזק את לבבו לעשות כן:",
"ביד רמה, בשמחה ובטוב לב כמנהג הנגאלים מעבדות לחירות, ולא חשבו שידלוק האויב אחריהם, גם היו בוטחים בה' ואינן יראים משום דבר:"
],
[
"על הים, סמוך לים, כי המצרים באו עד לפני פי החירות אשר בין מגדול ובין הים:",
"ופרשיו, רוכבי הסוסים:",
"וחילו, רגליים:"
],
[
"ופרעה הקריב וישאו, כאשר פרעה קרב עצמו אל ישראל ראו בני ישראל שבא פרעה עם שש מאות רכב, ולא הבינו מה כונתו, כי למלחמה היה המחנה קטן מאד, אך כאשר נשאו את עיניהם לראות היטב, וראו כל מצרים נוסע אחריהם, אז נתברר להם שבא להלחם בם:",
"וייראו מאד, כי עד הנה היו רגילים בעבודה קשה ולא נכון לבם למלחמה, והנה עתה היה הים לפניהם, חיל פרעה מאחריהם, מימינם ארץ מצרים, ומשמאלם המדבר הגדול והנורא, והיו א\"כ בצרה גדולה, כי אין מפלט למו:",
"ויצעקו בני ישראל אל ה', התפללו אל ה' שיקום מצריו, והנה בראותם כי רק כפתע בינם ובין המות, חשבו כי באותו רגע ממש יושעו בדרך פלא, אולם כאשר ראו כי רחמיו ית' התאפקו, ולא באה התשועה מיד אחרי תפלתם, אלא פרעה הולך וקרב, וימין צר רמה לעשות חיל, אז התיאשו מן הרחמים, והתחילו התלונה שיספר בסמוך:"
],
[
"המבלי אין קברים, זה הפעם הראשון שנסו בני ישראל את ה' אחרי צאתם, כי ידוע שעשרה פעמים נסוהו כדכתיב וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י\"ד כ\"ב), וכמו שנעיר על כל אחד ואחד במקומו, ובכל הנסיונות האריך ה\"ית אפו להם ונתן להם שאלתם, זולתי בנסיון העשירי בענין המרגלים שאז נתמלאה סאתם ונפרע מהם, והנה תוכן הנסיון הזה היה, כי בראותם שלא נושעו מיד, הטילו ספק בנבואה, אם אמת מה שאמר להם משה בשם השם במצרים שיוציאם משם ויביאם אל ארץ טובה, או לא, או אם השם חוזר מדבריו חלילה, ולכן אמרו המבלי אין קברים, כלומר יודעים אנו שתהיה מותנו במדבר הזה לא תשאר פרסה, כי מדעתך הוצאתנו, ועתה אין בכחך להצילנו, וא\"כ למה הוצאתנו והיה טוב לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר:"
],
[
"הלא זה הדבר, אינו מפורש בכתוב, רק ידענו שכך היה, כי איך יאמרו לו בפניו דבר שלא היה:",
"ממתנו, מאשר נמות, והוא מקור עם כנוי:"
],
[
"ויאמר משה אל העם, היא הנבואה בעצמה שאמר לו השם מה תצעק אלי וכו' ואתה הרם וכו', ונכתבה שלא כסדר שקרו הדברים, כי כן דרך הכתוב לספר תחלה ענין אחד עד תומו, ולפי שכתב דברי העם אל משה, כתב ג\"כ תשובת משה אליהם, אע\"פי שזה היה אחרי שאמר השם אליו הרם את מטך:",
"התיצבו וראו, כי אתם לא תעשו מלחמה, ורק תראו את ישועת ה':",
"כי אשר ראיתם את מצרים היום, חסר כ\"ף הדמיון, כמו כאשר ראיתם, והכונה כי רק היום עוד תראו את אויביכם אלה, ואח\"כ לא תראום עוד עד עולם כי יטבעו כולם בים סוף, ובכלל ההבטחה הזאת שלא יצטרכו לשוב בדרך מצרים לצאת מן המדבר הזה, כי השם יכין להם דרך לא עבר בה איש ולא יראו את מצרים כי אם היום הזה:"
],
[
"ילחם לכם, בשבילכם:",
"ואתם תחרשון, אין לכם להשמיע תרועת מלחמה, ולא לזעוק אל ה' אלא החרישו:"
],
[
"מה תצעק אלי, מלמד שהיה משה עומד ומתפלל, כי כשאמרו לו המבלי אין קברים וגו', אז פנה אל אלהיו והתחנן לו שיושיע את עמו:",
"ויסעו, אין להם אלא ליסע לצד מזרח ולהתרחק מאויביהם עד שיבואו לשפת הים, והים לא יעמוד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם, והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם את הים:"
],
[
"על הים ובקעהו, מלת ים אינו נופל על הקרקע שהמים שוכבים עליו כי הוא נקרא תהום, ולא על המים שעל התהומות, כי הם נקראים מי הים, אבל נופל על החלל שהמים ממלאים אותו, וראיה מפסוק ולמקוה המים קרא ימים, שמקוה הוא החלל שבו נקוים המים, וכן שלמה שעשה חלל של נחושת למלאותו במים אמר הכתוב שעשה ים, וא\"כ החלל הזה הוא שנבקע ע\"י שהפליא ה' לעשות שחלק מקרקעית הים כב' או ג' פרסאות אורך ופרסה אחת רוחב יתנשא מעט מעט ויגביה עצמו למעלה עד שנהיה במשוה אחד עם שפת הים, וזה הדרך החדש קראו הכתוב יבשה, והנה בהנשא התהום למעלה הוצרכו מי הים להבקע ולהחצות ונערמו זו על זו משני צדי הדרך החדש וקמו כמו נד, ותחילה עברו ישראל בדרך הזה, וכשבאו המצריים אחריהם ג\"כ בזה הדרך, גזר השם שהארץ שתחת רגלי המצריים יקבל תבניתו הראשון להיות קרקעית הים ואז נפל פתאום למטה, והמצריים שעמדו עליו ירדו עמו לתחתיות, ואחרי כן שבו גם המים אל מקומם הראשון, כשנפתח הסתום ונעשה חלל כמאז, וכסו את המצריים ואז טובעו במים, ומקצת הדרך שתחת רגלי ישראל האריך לעמוד, ומימינו ומשמאלו המים לו חומה, ועליו עמדו ישראל וראו מפלת אויביהם ושרו השירה, וכשגמרו באו אל שפת הים האחרת ואז גם שארית הדרך ירד למטה עם המים שעמדו עליו, זה היה תוכן הנס הנפלא הזה, ע\"י פירושנו יתבארו כל הכתובים הבאים כאשר נרמוז עליהם אחד אחד:"
],
[],
[
"וידעו מצרים, הנשארים:"
],
[
"ויסע מלאך האלהים, המוליך את עמוד הענן לפני מחנה ישראל, וילך המלאך מאחריהם, ומתוך כך ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל:"
],
[
"ויהי הענן והחשך, חשך של אפילה כמבואר ביהושע, והיה זה החשך משמש כל הלילה בין מצרים ובין ישראל כדי שהמצריים לא ירגישו החידוש הגדול שעשה השם בים, ולא יראו אנא הלך ישראל, וסברו לילך במישור כי לא ראו המים הנצבים כמו נד משני צדיהם, כל זה פעל הענן והחשך:",
"ויאר את הלילה, עכ\"ז האיר השם את הלילה סביב המצריים כמנהג הלילות בניגוד הירח, כדי שיבואו מצרים על הדרך החדש שנתהוה בחלל, כי לולי זה, האופל ימנעם מרדוף אחרי ישראל:",
"זה אל זה, מחנה אל מחנה כי המאפל ביניהם:"
],
[
"ויולך ה' את הים, הים שהוא החלל חלף הלך לו ואיננו עוד כל הלילה, כי לא שב לאיתנו עד הבוקר, ותחת שהיה החלל מלא מים, נסתם עתה ע\"י התהום שעלה, והיה זה ע\"י רוח קדים עזה, כלומר ע\"י רוח פלא שעליו נופל תואר עזה והמשילו לרוח קדים שהוא חם ומייבש הקרקע:",
"ויבקעו המים, זה היה תולדה נמשכת מעליית התהום, שדחק בעלייתו את מי הים לצד זה ולצד זה ובקע אותם, ולפי שתהום בקע אותם ולא היה עיקר הפלא בבקיעה הזאת, אמר ויבקעו בבנין נפעל:"
],
[
"ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, באו בתוך החלל הזה, אבל לא מצאו שם חלל כי אם יבשה שעלתה עתה מקרקעית הים, ולא קראה הכתוב חרבה שהוא שם נופל גם על מדבר ציה ושממה, אבל יבשה נופל על ארץ שדות וכרמים, לכן תחלה אמר וישם את הים לחרבה, וכשבאו ישראל לתוכו קראו יבשה כי היה מלא עשב ודשא, וכל זה כדי שלא ירגישו המצריים כי באו עתה בתוך הים, ונדמה להם שהולכים על פני השדה:",
"והמים להם חמה, כי נצבו כמו נד ע\"י רוח קדים העזה:"
],
[
"וירדפו מצרים, הלכו בטח על התהום הזה שנגבה למעלה, וחשבו ללכת בדרך ישר, כי לא ראו חומות המים מזה מזה כי כסמו הערפל, ורדפו כל הלילה עד שבאשמורת הבוקר הגיעו כבר כולם אל תוך הים, דהיינו אל מקום הים שהיה עתה יבשה:"
],
[
"באשמרת הבקר, שלשת חלקי הלילה נקראין אשמורות, ואותה שלפני הבוקר קורא אשמורת הבוקר:",
"וישקף, ויבט, פנה אליהם להשחיתם:",
"בעמוד אש וענן, הסיר השם את האפילה, וראו לאור עמוד האש איפה הם עומדים, ונבהלו מאד בראותם כי המים עומדים כחומות משני צדי הדרך:",
"ויהם, לשון מהומה, כי בא עליהם בקולות ובחצי ברק, כמפורש בברייתא דרבי נתן, ובאו רכבי פרעה ופרשיו במהומה גדולה וערבוב, כדרך הסוסים להתבלבל מקול רעם ולהבת הברק:"
],
[
"ויסר את אפן מרכבתיו, כי עמוד האש הרתיח הדרך שתחתיהם, והתהפכה היבשה לחומר וטיט רותחים מן האש, ונשרפו גלגלי מרכבותיהם וטלפי סוסיהם מתחממים ומשתמטים, והיושבים בהם נגררים בכובד גדול:",
"ויאמר מצרים, איש אל אחיו:",
"אנוסה מפני ישראל, בקשו לשוב אחור ולנוס מן הדרך שעמדו עליו, והם לא ידעו כי סגר ה' בעדם, וכל הבא עליו לא ישוב עוד לביתו:"
],
[
"נטה את ידך על הים, שני דברים נעשו בהטייה זו, הא' שנפתח הסתום להיות חלל ומקוה למים, וזה בנפול התהום שעלה, והשני ששבו המים העומדים כחומה, ולא זכר כאן רק שיבת המים, לפי שהאחד כלול בשני, שאם ישובו המים למקומם בהכרח יהיה תחלה חלל שירדו בו, ובמעשה נזכרו שתיהן:"
],
[
"וישב הים לפנות בקר לאיתנו, שב הים לעת הבוקר לטבעו הראשון להיות חלל ומקוה למים, כי פתאום נפל התהום למטה, וברדתו נפלו עמו גם המצריים:",
"לאיתנו, מלת איתן נופלת על הכחות הנטועים בשמים ובארץ מעת היותן, אשר על כן נקראו יסודות השמים והארץ בשם איתנים, שנאמר והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב') וכן חדש תשרי שבו נבראו יסודות העולם לדעת ר' אליעזר נקרא ירח האיתנים (מ\"א ח' ב'), ולכונה זו כתוב איתן מושבך (במדבר כ\"ד) אל נחל איתן (דברים כ\"א), ואפרשם במקומם, אף כאן פירושו ששב הים לכחו הטבעי שהיה לו מתחילת הבריאה:",
"ומצרים נסים לקראתו, שהיו נסים ודחופים לשוב אל היבשה וברוצם פגעו ברגבי הדרך שהתמוטטה וירדו יחד למצולות:",
"וינער, כאדם המנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כן נער ה' את מצרים לתוך החלל הזה, והתהום נפל עליהם חתיכות חתיכות כמו שאמר למטה תהומות יכסיומו:"
],
[
"וישכו המים, זה ענין אחר, שאחרי שנפלו המצריים עם התהום, שבו גם המים שעמדו כמו נד, וכסו אותם, וטובעו הם וכל המונם במים:",
"לא נשאר בהם עד אחד, מאותם שבאו אל תוך הים עם פרעה לא נשאר עד אחד, אבל מצריים אחרים רכי לב שלא רצו לצאת למלחמה, וקרבו אל המחנה לראות איך יפול דבר, הם נמלטו כי נשארו על שפת הים וראו את מעשה ה' כי נורא הוא, וחזרו לארצם לבשר בקהל עם גבורות ה', והנה יראה שאנשי מצרים הנשארים שבו בתשובה והכירו כי יעקב בחר לו יה, ולזה בכל המלחמות שעשו ישראל בימי השופטים והמלכים לא בא חיל מצרים על ישראל למלחמה במשך יותר מחמש מאות שנה, זולתי כאשר חטאו ישראל אז עלה שישק מלך מצרים עליהם:"
],
[
"ובני ישראל הלכו ביבשה, לא כל התהום ירד למטה בפעם אחת, רק אותו חלק שעליו המצרים נפל, והחלק שעמדו עליו ישראל נשאר במקומו ובתבניתו עם המים שבשני צדיו עד כלו לעבור, ולזה אמר שבני ישראל הלכו עדיין ביבשה בתוך הים, ועם זה היה הנס גמור והתשועה שלימה:"
],
[
"ויושע ה', כלל שאחר הפרט:",
"וירא ישראל את מצרים מת, אע\"פי שעברו את הים בדרך נס, לא בטחו עדיין בישועת ה' שיגאלם מיד אויב, אלא פחדו שגם הרודפים יעברוהו בשלום וישיגום מעבר לים, עד שהשליך הים את פגריהם על שפתו, אז ידעו כי טוב ה' לישראל, ולכן אמר בסמוך ויאמינו בה', מכלל שקודם לכן לא היו מאמינים, והיה זה הנסיון השני שנסו בני ישראל את ה', כמפורש בקבלה וימרו על ים בים סוף (תהלים ק\"ו ז'):"
],
[
"וירא ישראל את היד הגדלה, היא ראיית הלב, שהשכילו בנפלאותיו אשר עשה ולבשו יראה ואמונה ואז נחה עליהם רוח ה' ומצאו שפל טוב לדבר צחות, ושרו שירה על גאולתם ועל פדות נפשם:",
"וייראו העם את ה', יראת הרוממות כמו שיורה מלת את שאחרי פועל היראה, והיא מעלה נפלאה עד מאד, שעליה אמר שלמה אחרי התנאים הרבים שזכר אם לבינה תקרא וגו' אם תבקשנה וגו' אז תבין יראת ה' (משלי ב' ד'), ובני ישראל זכו אליה על ים סוף ע\"י שהתבוננו במעשה ה' כי נורא הוא, ולזה רמזו חז\"ל באמרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים:",
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כל אמונה שאחריה בי\"ת היא אמונה הנשענת על דברי המדבר, שאע\"פי שהדבר בטבעו קשה לשכל לקבלו יאמין בו המאמין בהשענו על איש אמונים שלא יכזב, אף כאן האמינו כי האל ית' נאמן בדבריו, וכי משה הוא נביא ה' ולא יעשה רק מה שיצונו האל, ובעבור שתי המעלות הללו היראה והאמונה שהשתרשו אז בלבבם זכו לאור הנאצל עליהם ממרומים והגיעו למעלת רו\"הק:"
]
],
[
[
"אז ישיר, בא בלשון עתיד, לפי שבמלת אז העמיד המספר את עצמו בזמן הקודם לשירה, דהיינו בזמן שראה משה הנס, ואז היתה השירה עתידה, וכן אמר אח\"כ אשירה לה' בלשון עתיד, על הרצון לשורר:",
"ובני ישראל, מלמד ששרתה רוח הקודש על כל הקהל כולו, והשכילו כולם לשורר בשכל טוב ובהדרת קדש את השירה הזאת, כי חיבור השירה היה באותה שעה, ולא היה יכול משה לחברה וללמדה את בני ישראל שימה בפיהם, טרם ידעו מה יעשה ה' עמהם, ובדרך נס היה ששרו כולם על דרך אחד, אשירה וגו':",
"לה', לכבוד ה':",
"כי גאה גאה, השם ה' תגאה והתרומם על כל רוממות המעלה, ונגבה ה' צבאות במשפט הזה שעשה במצרים:",
"סוס ורכבו רמה בים, כי השליך אותם פתאום ממעלה למטה בנפול המסלול החדש עד מצולות הים:"
],
[
"עזי וזמרת יה, מלת עוז בחו\"לם נופל על מעשה הנפלאות למעלה מגבולות הטבע, ואין כח כזה כי אם בו ית', כי עוז לאלהים, וממנו ימשך לפעמים הכח הזה ליראיו ולחושבי שמו, ועל כן חייבים באי עולם לשבחו בעבור העוז הזה, כדרך תנו עוז לאלהים (תהלים ס\"ח ל\"ה), והנה היו\"ד של עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, ושיעור הכתוב עזי עוז יה וזמרתי זמרת יה, כלומר העוז שראיתי הפעם הוא עוז אלהים, כי אין בנבראים מי שיעשה נוראות כאלה, והזמר שאני מזמר עתה הוא ג\"כ זמרת יה, כי אין בטבע עם אחד שיזמרו כולם אנשים ונשים וטף וזקנים בסגנון אחד, לכן אשיר ואזמר לו ית' שעשה לי ישועה גדולה:",
"זה אלי ואנוהו, לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם:",
"אלהי אבי וארממנהו, זה הוא אלהי אבותי, ונאה לי שארומם אותו בשירי:"
],
[
"ה' איש מלחמה, לא אנחנו נלחמנו בצרינו, אלא ה' שהוא בעל המלחמה, כי כל צבא השמים וכל מוסדות הארץ ישרתו לו לנקום נקמתו:",
"ה' שמו, נתפרסם שם הוי\"ה בעולם ע\"י שעשה משפט באויביו והיה עמי בעת צרתי:"
],
[
"מרכבת פרעה, אע\"פי שהיה להם רכב בחור ומבחר שלישים מלומדי מלחמה, לא הועיל להם כל זה, כי הוא ב\"ה השליך אותם מן הגבוה אל הנמוך:",
"טבעו בים סוף, אין זה על הטביעה במים, כי אז היה ראוי לומר טובעו במי ים סוף, ועוד עדיין לא הזכיר שיבת המים על חיל פרעה, ועליו עתיד לומר נשפת ברוחך וכו', אלא פי' טובעו כמו טבעו בארץ שעריה (איכה ב' ט'), יספר שהמצרים טובעו ברגבי הדרך שהתפורר תחתם ובשבריו:"
],
[
"תהמת יכסימו, עתה יפרש איך היתה הנפילה הזאת, ואמר שברדת התהום נשבר ונעשה חתיכות חתיכות, והמצרים נבלעו ברגבי התהומות שכסו אותם:",
"כמו אבן, כי הרגבים הכבדים דחקו אותם במהירות למטה, כמו אבן כבדה היורדת פתאום:"
],
[
"ימינך ה' נאדרי בכח שם אדיר איננו על הכח והחוזק, כי מה טעם לומר חזק בכח, אבל ענינו על הפרסום הגדול שיש לדבר מן הדברים, וכמו שתרגמתי, ולזה כוון המשורר באמרו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח' ב'), שפי' איך נתפרסם שמך בארץ וכן כאן אמר ימינך שהושיעה את ישראל נתפרסמה עתה באותו הכח הידוע שבו בראת את העולם, שעליו נאמר אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול (ירמיה ל\"ב י\"ז), לפי שהפליאה הזאת דמתה לבריאה הראשונה, שגם עתה ברא חדשה, כי במקום חלל ואויר התהוה דרך בנס, ולזה רומזת מלת בכח בה\"א הידיעה:",
"ימינך ה' תרעץ אויב, אותה הימין שבה הושעת את עמך, היא תרעץ אויב, שעל ידה ירדו המצרים לתחתיות, ולשון תרעץ לפי שהמצרים הנוכלים מחצו ושברו עצמותיהם על רגבי התהום שנפל עמהם וכסה אותם, וכן מפורש בכתובים, אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים (תהלים ע\"ד י\"ג), ויפה אחז\"ל שזכו לקבורה, כי האדמה שעמדו עליה היא היתה קבריהם:"
],
[
"וברב גאונך תהרס קמיך, זכר מה שקרה באשמורת הבוקר שהשקיף השם את מחנה מצרים בעמוד אש וענן והרתיח תחתיהם, ועל זה נופל לשון הריסה שאמר כאן, ואמר קמיך, כי הקמים על ישראל כאילו קמים נגד המקום:"
],
[
"וברוח אפיך נערמו מים, ברוח קדים עזה ששלחת באפיך להנקם מצריך, נערמו המים הנגבהים ולארצו אל שפת הים אנה ואנה, אלא היו כמו ערימות זה על זה:",
"נצבו כמו נד נזלים, המים שדרכם להיות נוזלים ויורדים, קמו כמו חומה, ונצבו ועמדו כן כל הלילה משני צדי הדרך, והיה זה לפי שעלו התהומות כמו שאומר אח\"כ:",
"קפאו תהמת בלב ים, מלת קפאו יבא על שני פנים, הא' לשון צפייה על השטח העליון, כמו הקופאים על שמריהם (צפניה א' י\"ב), שצף על השמרים, וכן תרגום ויצף הברזל וקפא פרזלא (מלכים ב' ו' ו'), והב' לשון קרישה ודיבוק, כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י' י'), והתורה הודיעה במלה זו שני דברים, עליית התהום למעלה, ושנעשה גריד כיבשה, ומ\"ש בלב ים ענינו על השטח העליון מן הים, כמו דרך אניה בלב ים (משלי ל' י\"ט), וידוע שהאניות הולכות על השטח העליון מן הים השוה עם שפתו, ועד אותו השטח קפא התהום למעלה:"
],
[
"אמר אויב, על ידי שקפאו התהומות למעלה והיו כמו יבשה, לא הרגיש האויב דבר, ורדף אחרי ישראל בתוך היבשה החדשה הזאת בחשבו שהיא שדה או ככר, ואמר זה לזה ארדוף אחריהם ואשיגם ואחלק שללם לעמי:",
"תמלאמו נפשי, רוחי ורצוני תתמלא מהם כי אמצא בתוכם כל משאלות נפשי:",
"אריק, אשלוף, ובא הלשון הזה על הדבר היוצא מן התיק או מן הכלי, וגם על התיק ועל הכלי עצמו, ושניהם נקראים מורקים, כמו שמן תורק (ש\"ה א' ג'):",
"תורישמו, תשמידם:"
],
[
"נשפת ברוחך, לשון הפחה, וכן וגם נשף בהם וייבשו (ישעיה מ' כ\"ד), והענין שגזר ה' על הדרך שתחת רגליהם שישוב לאיתנו, ואז צללו עמו למטה:"
],
[
"באלם, לשון חוזק, ומלאכי מעלה יקראו אלים, כי השם נתן בהם כח לפעול פעולות בעולם, אבל הם בעלי גבול לא יעברוהו, והקב\"ה אין לו גבול ולגדולתו אין חקר, ולכן יקרא אל עליון ואל אלים:",
"נאדר בקדש, מפורסם ונודע בכל העולם על ידי הנפלאות שאתה עושה למעלה מדרכי הטבע, כי הנהגת הנפלאות תקרא בכתובים דרך הקודש, כמו אלהים בקודש דרכך (תהלים ע\"ז י\"ד), שבא הביאור אחריו אתה האל עושה פלא (שם ט\"ו), אף כאן סוף הפסוק מבאר תחילתו, וענינו מי כמכה באלים שאתה נושא תהלות, ומי כמכה נאדר בקודש שאתה עושה פלא:",
"נורא תהלת, מרומם ונשא על כל התהלות שיהללוך בני אדם, כי אתה נורא על כל שבח ותהלה:"
],
[
"נטית ימינך, לפי שהמשיל המצאת הדרך החדשה לכח ימין ה' עושה שמים וארץ, כאילו כביכול בידו סבל התהום שצפה למעלה וימינו תסעדנו, אמר עתה נטית ימינך, כי הדרך בן אדם כשרוצה להשליך מקצת מה שבידו ולהשאיר מקצת, אינו הופך ידו, כי אז יפול הכל, אלא מטה אותה מעט ואז יפול קצת וישאר קצת, וכן התהום לא ירד כלו אלא מקצתו שעברו עליו המצרים, אבל הדרך שעמדו עליו ישראל עמד עוד בתקפו עד יעבור עם ה':",
"תבלעמו ארץ, שבנפול הדרך נבלעו המצרים בין שבריה:"
],
[
"נחית בחסדך, אבל בחצי הדרך הנשארת נהגת בחסדך את העם אשר גאלת:",
"נהלת, כרועה המנהל עלות ומשמרם מכל רע, כן אתה נהלת אותם:",
"אל נוה קדשך, שיעורו אל הנוה הקדוש אשר לך, והוא המקדש, כאשר יזכרהו עוד בסמוך, ובדרך נבואה ידעו אז שעתיד ב\"המק להבנות בארץ ישראל ואומרו נהלת בלשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות, כלומר שהדבר נכון וברור כאילו נעשה כבר:"
],
[
"שמעו עמים, ע\"י שעשה, משפט נודע ה' בין העמים, וכולם ירגזו וחלו מפניו, והנה זכר ארבע אומות פלשת אדום מואב וכנען, לפי שעליהם עתידים ישראל לעבור:"
],
[
"אילי, הקבוץ מן איל, כי השרים בערך אל העם כמו האילים ההולכים בראש העדר:",
"נמגו, נמסו:"
],
[
"תפל עליהם, התפלל שתפול על האומות האלה אימה ופחד, ולא יעצרו כח לצאת לקראת ישראל למלחמה, אלא ישארו דוממים כאבן, עד אשר יעבור ישראל את המדבר ללכת לנחול את ארצו:",
"בגדל זרועך, כמו בזרוע גדלך, וכן קדוש היכלך (תהלים ס\"ה ה'), כמו היכל קדשך, והטעם בזרועך הגדולה:",
"קנית, לפי שהיו עבדים במצרים, ואתה קנית אותם להיות לך לעבדים:"
],
[
"תבאמו ותטעמו, תפלה שיעמדו שם ימים הרבה ולא יגלו שכן יורה לשון נטיעה:",
"בהר נחלתך, הרי שידעו בנבואה גם המקום שבו עתיד ב\"המ להבנות, דהיינו על הררי ציון:",
"מכון לשבתך, כי בחרת בארץ הזאת מכל הארצות, ושיעור הכתוב במכון אשר אתה ה' פעלת לשבתך במקדש אשר כוננו ידיך:",
"כוננו ידיך, לשון כונן נופל על ההכנה שיש בדבר מן הדברים שעל ידה הוכשר הדבר לקבל שפע ותוספת טובה ממי שלמעלה ממנו, כגון הירח וכוכבי לכת שאין בהם אור בעצם, אבל יש בהם הכנה לקבל האור מן השמש, אמר עליהם ירח וכוכבים אשר כוננת (תהלים ח' ד'), אף כאן אמר על ב\"המ כוננו ידיך, לפי שבא הצווי לבנותו באותן השיעורים והתנאים והמדות, אשר על ידן יהיה מוכן להשראת השכינה עליו, וכיוצא בזה אמר על ישראל הוא עשך ויכוננך (דברים ל\"ב ו'), ושם אפרשנו:"
],
[
"ה' ימלך לעלם ועד, לפי שזכר בנין בית המקדש שעל ידו תשרה השכינה בתחתונים, וראה בנבואה שעתידין ישראל לגרום חרבנו בעונותיהם, לכן הוסיף נחמה ואמר, אע\"פי שיחרב הבית בחטאות ישראל, הנה לא יבוטל לעולם, כי עתיד הוא להבנות פעם אחר באחרית הימים, ואז יעמוד לעולם, וזה לפי שה' ימלוך אז לעולם ועד כלומר יחדש עולמו וישוב לבנות הר קדשו ובית תפארתו, ואז יהיה ה' למלך על כל הארץ:"
],
[
"כי בא, אין פסוק זה בכלל השירה, אלא נמשך למעלה אל אז ישיר משה, שאז שרו השירה כאשר בא פרעה וחילו בים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה החדשה, דהיינו בחלק התהום הנשאר:",
"וישב ה' עלהם, אף כששב הים אל איתנו ושבו המים לכסות המצרים היו עדיין בני ישראל הולכים בדרך החדש ביבשה:"
],
[
"הנביאה אחות אהרן, קראה נביאה כי רוח ה' דבר בה לעשות זאת, אמנם לפי שמעשיה בים דומים למעשה משה ששר בנבואתו וכל העם ענו אחריו, כן מרים שרה ותצאן כל הנשים אחריה, והיה אפשר לחשוב שדמתה מרים למשה בנבואה, וזה אינו כי לא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכן הוסיף הכתוב לקרותה אחות אהרן, ששניהם במדריגה אחת לענין הנבואה, ואין לשניהם אחוה עם משה בנבואה, כמפורש בפרשת ותדבר מרים וגו' (במדבר י\"ב), אבל השכילה שכל טוב בשיר ה' ששר משה ובני ישראל, ושרתה פסוק ראשון משירת הים במקהלות הנשים:"
],
[
"ותען להם מרים, אילו ענתה מרים לנשים כן, היה הכתוב אומר ותען להן מרים שורנה לה', עתה שכתוב בלשון זכר יראה שחוזר על משה ובני ישראל המשוררים, ולהם ענתה מרים וכל הנשים אחריה שירו לה' וגו':"
],
[
"ויסע, הפעיל, הסיעם משה על פי ה':",
"מדבר שור, ובמקום אחר קורא אותו מדבר איתם, וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (במדבר ל\"ג ח'), אלא ששור הוא שם כולל לכל המדבר הגדול שבין ארץ מצרים ופלשתים וערב, ונקרא כן ע\"ש העיר ששמה שור, והחלק ממנו אשר בו הלכו ישראל ג' ימים נקרא מדבר איתם:",
"ולא מצאו מים, ולא אמר שבאו לידי צמאון, כי היה להם מים בכליהם, ובלי ספק שהזהירם משה על פי ה' כשהסיעם מים סוף שיקחו מים נידה לדרכם על ג' ימים, כי אחרי כן ימצאו מים:"
],
[
"ויבאו מרתה, למרה, והנה שם מצאו מים כדבר משה אבל מרים היו ולא יכלו לשתותם:"
],
[
"וילנו, כל לשון תלונה אינו אלא תרעומת דברים, לא שיתבע דבר בחזקה מיד זולתו, אלא מתרעם על צרתו, ומתוך צערו תולה האשמה בזולתו לכן כשהלינו על משה ואהרן וידעו שאין עליהם אשמה כי כל מעשיהם על פי ה', דומה כאילו הלינו על ה', וכמו שאמר להם משה לא עלינו תלונותיכם כי על ה' (לקמן ט\"ז ח'), אבל מריבה הוא כשהאחד תובע מחבירו דבר, כדרך בעלי הריב הבאים לדין, ושמור זה הכלל:",
"על משה לאמר מה נשתה, ולא רבו עמו שיתן להם מים, כי הוא הבטיחם שימצאו מים אחר ג' ימים, וכן מצאו, אלא שהיו מרים, וכשראו זאת דאגו פן יבאו לכלל צמאון כשיפסקו המים שבכליהם, ואמרו אל משה מה נשתה כשנצמא? והנה היה להם לבטוח בה' שעשה עמהם פלאות שהוא ירוה את צמונם בעת הצורך, ולכן נחשב להם לעון, וזה הנסיון השלישי שבו נסו את ה' אחרי צאתם ממצרים:"
],
[
"ויורהו ה' עץ, בעבור שלא מצאנו לשון מורה אלא בענין לימוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד' ד'), למדני, וכן כולם, נראה בדרך הפשט, כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע, והיא סגולה בו ולמד אותה למשה:",
"וימתקו המים, זה היה הפך מכת הדם שבמצרים, כי מימי היאור מתוקים והפכם לרעה, ואלו היו מרים ושבו מתוקים:",
"שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, אחרי הנפלאות הגדולות שראו על הים לא האמינו בני ישראל שיבא להם צער ותלאה בדרך, כי ידעו שהשם אוהב אותם, ובטחו על אהבתו ית' כבן הבוטח על אהבת אביו, אמנם השם ראה כי לבם לא נכון עמו והם בועטים מרוב טובה, לכן הביאם לידי נסיון כדי לייסר אותם כאשר ייסר איש את בנו, כענין שכתוב ויענך וירעיבך וגו' ולמען נסותך להיטיבך באחריתך (דברים ח' ג'), ושם אפרשנו ולפי שהיה זה הפעם הראשון שהביאם ה' במוסר, לכן גילה לנו הכתוב מה ענין המוסר הזה, ואמר שהשם שם לישראל חק ומשפט, והחוק הוא שאע\"פי שהקב\"ה אוהב את ישראל, האהבה נוסדת אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, והמשפט הוא שאם לא ישמעו יביאם במשפט ויפרע מהם בעבור ילמדו צדק וישובו אליו, ובנסיון הזה הראה להם כי קרוב העונש לבא אם ימרדו בה', ורק אם ישמעו לו לא ייראו מכל רע:"
],
[
"אם שמוע תשמע לקול, כל שמיעה שאחרי הלמ\"ד או בי\"ת ענינה לעשות כפי השמיעה:",
"והישר בעיניו תעשה, זוהי ההליכה בדרכי ה', מה הוא רחום אף אתה רחום, ולאהוב שלום ואמת, לשמור אמונה ולשנוא עול, וכיוצא מן המדות המעולות:",
"והאזנת למצותיו, כל התרי\"ג מצות שעתיד ליתן לכם:",
"ושמרת כל חקיו, חק הוא דבר שממנו אין לגרוע ועליו אין להוסיף, ומטעם זה נקראו כל מצות השם ג\"כ חקים, כי עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע:",
"כל המחלה אשר שמתי במצרים, לפי שמכות מצרים נחלקו לד' סדרים שראשיתם ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל, כמו שפירשנו במקומו, ונמשך מזה שבהם כלולות כל הצרות והרעות הנהוגות תחת השמש, לכן זכר להם המחלה אשר שם במצרים, כי היא כוללת כל רע, ומכולם יצילם ה' אם ילכו בדרך טובים:",
"כי אני ה' רפאך, תחלה אמר לא אשים עליך, אם ישמרו מצותיו, ואח\"כ הוסיף שאם יחטאו ויבאו עליהם רעות, הנה כשישובו אל ה' הוא ירפאם בדרך פלא, כי יהפוך למענם טבעי הדברים להצילם מרעה, וזהו כי אני ה' רופאך, כלומר אין רופא בעולם שירפא אתכם אם אני אשלח בכם את משפטי הרעים, כי אין מידי מציל, ורק בדבר פי ירחק ממך כל רע, כמו שהמתקתי למי מרה, ולכן שמור דרכי וחיה, והנה הפסוק הזה כולל המוסר ודברי התוכחת שהוסיף ה\"ית לנסיון המים כדי ללמדם דעת:"
],
[
"שתים עשרה, ארז\"ל במכילתא מיום שברא הקב\"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה עינות מים כנגד י\"ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד ע' זקנים, וסיפר הכתוב זה, כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצל הדקלים לשבח האל שהכין להם כן בארץ ציה:"
]
],
[
[
"ויסעו מאילם וכו' אל מדבר סין, אחז הכתוב דרך קצרה, כי נסעו מאילם וחנו על ים סוף, ואח\"כ נסעו משפת הים ובאו בט\"ו לחדש השני אל מדבר סין:",
"בחמשה עשר לחדש השני, אז פסקו העוגות שהוציאו ממצרים כמו שאחז\"ל, ולפי שראו באילם עץ עושה פרי חשבו שכן יהיה כל המקומות שיבאו שמה, אך כשנכנסו עתה במדבר הגדול לא מקום זרע ועיר מושב לא מצאו, ובדרך טבע לא מצאו שם מזון להחיות נפשם דאגו שעוד מעט יהיו כלם חללי רעב ולזה הלינו:"
],
[
"וילונו, הנה בשאלתם אין פשע, כי היו צריכים אל המזון בהכרח, גם לא שאלו דברי מותר, כי אם ההכרחי לחיי האדם, והן הלחם והבשר כי מנעוריהם הורגלו עליהם בארץ מצרים וכאמרם בשבתנו על סיר הבשר, אבל חטאו שהלינו על משה ואהרן ולא חכו לעצת עליון וכמו שנבאר:",
"במדבר, ירמוז לפי שבאו עתה במקום ציה:"
],
[
"מי יתן מותנו ביד ה', הלואי שנהיה עוד בארץ מצרים ונמות שם בהפקד עלינו פקודת כל אדם ולא נמות עתה ברעב:",
"על סיר הבשר באכלנו לחם, הרי ששאלו שני דברים בשר ולחם:",
"כי הוצאתם אתנו, ידעו ישראל כי אל מוציאם ממצרים, לא משה ואהרן, אלא שבאמת התרעמו על ה\"ית ורק לכסות חרפתם תלו הדבר במשה ובאהרן, על כן הוכיחם משה לא עלינו תלונותיכם וכו', והנה תלונתם הביאה אותם להטיל ספק בדבר ה' שהבטיחם לתת להם תורה ולהנחילם ארץ טובה, ואיך יעזבם עתה למות ברעב, אין זה אלה שנסו את ה', וזה הנסיון הרביעי:"
],
[
"ממטיר, שירד כדמות מטר:",
"לחם, כל דבר מאכל קרוי לחם:",
"מן השמים, לא כמאכלים הנהוגים בארץ אלא לחם שמים על דרך פלא, כחו גדול וטעמו ערב, מספיק לבדו לחיי האדם מבלי היות עמו מזון אחר, ולא זכר עתה השלו כי במה הוא נחשב נגד המן המשובח, גם לא עלה השלו רק פעם אחת באותו הערב ופסק מיד ולא עלה עוד עד בשנה השנית בקברות התאוה:",
"דבר יום ביומו, צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ואף אם יתכוונו ללקוט הרבה לא ימצאו אלא דבר יום ביומו:",
"למען אנסנו, בעבור זה אתן להם המן יום ביומו, כי בהיות עיניהם תלויות אלי בכל יום למזונותיהם, מתוך כך אנסה אותם כי ירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפשם:"
],
[
"ביום הששי, אין ספק שהכונה על יום ששי בשבוע, כי הוא הנקרא יום ששי סתם לפי שהוא מקביל אל היום הששי שבתחלת הבריאה כשנמנה הימים שבעה שבעה, והראיה כי אותו יום שלקטו לחם משנה היה ערב שבת, אבל אין בידינו לידע באיזה יום מן השבוע בא הצווי הזה למשה, אם ביום בואם למדבר סין או אי\"ה ימים אחרי כן, והקב\"ה הודיע למשה שאותו יום שימצאו משנה יהיה הששי למנין הבריאה ושלאחריו שבת קודש, אבל משה אמר לישראל סתם שביום הששי ימצחו משנה, והם סברו שהוא יום ששי לדבור כמו שנפרש בסמוך:",
"והכינו וגו' והיה משנה, כאשר יכינו באהליהם את אשר לקטו, ימצאו שלקטו כפלים ממדת כל יום ויום, כי בכל יום לא ימצאו כי אם עומר לגלגלת וליום הששי ימצאו שני העומר לאחד:"
],
[
"כי ה' הוציא אתכם, ולא אנחנו כאשר אמרתם כי הוצאתם אותנו, ומן החסד שיעשה עמכם בערב תדעו שהוא הוציא אתכם ממצרים ועוד ידו נטויה להיטיב עמכם, ורק יביאכם במוסר באהבתו אתכם ולמען נסותכם:"
],
[
"ובקר וראיתם את כבוד ה', לא נאמר זה על הכבוד הנראה בענן, אלא על רדת המן, ולפי שהוא הפלא ופלא כי עולה על כל המאכלים אשר תחת השמש, ואוכליו יחליפו כח, גם לא ידעו אותו אבות אבותיהם, על כן קראו כבוד ה', כי מלת כבוד מונח על כל תוספת טובה שבני אדם מכבדים בעבורה את בעליהם, ובכלל זה גם העושר כאמרו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל\"א א'), והוא העושר הטבעי, לא כן עושר המן שהתכלכלו בו אלפי רבבות בני אדם מ' שנה, קראו כבוד ה', כי הוא תוספת עושר וכבוד שיש ביד ה' לתת ליראיו שהן תעלומות ממני:",
"בשמעו את תלנתיכם, שיעשה עמכם אותות לטובה גם בשמעו את תלונותיכם, כי אתם חטאתם לפניו והוא לא עזב חסדו מכם, ומזה תראו כמה גדול כבוד ה', ולפי שאמר בשמעו הוסיף לבאר כי באמת תלונותם הם על ה' ולא עלינו:",
"ונחנו מה, מה אנחנו חשובים, בני אדם כמוכם, אלא כל מעשינו הם מפי ה':"
],
[
"ויאמר משה, כשראה שלא מצאו קורת רוח בדבריו ולא ענו העם אותו דבר, הוסיף לפרש מאמרו הראשון ואמר, מה שאמרתי וידעתם כי ה' הוציא וכו', יהיה בתת ה' לכם בשר לאכול, כי מזה תדעו שהוא משגיח עליכם, ומה שאמרתי שתראו את כבוד ה', יהיה בתת ה' לכם לחם בבקר לשבוע, ומלת לשבוע לא נאמרה בבשר אע\"פי שגם הוא בא כדי שביעה שהרי אומר ותכס את המחנה, לפי שמלת שביעה כוללת השקט הנפש והסתפקותה עד שלא תבקש עוד, והנה כל המעדנים שתחת השמש אכשר שלא ישביעו נפש הזולל, כי אם יאכל זאת תתאו נפשו לדבר אחר, על כן העיד הכתוב על המן שיהיה לשבוע וכל אוכליו לא יתאוו לדבר אחר, הן בטעם הן בכח אין דומה לו כי הוא לחם אבירים, ועכ\"ז נתן להם גם השלו כדי שיראו חסדי ה' שנותן להם כל מה שישאלו אף המותרות ואע\"פי שדברו שלא כהוגן, וזהו שהוסיף בשמוע ה' וכו':"
],
[
"ויאמר משה, לפי שלא אמר להם אלא בערב בשר, ולחם בבוקר, ולא הודיע מתי יתחיל זאת, אם באותו ערב או בערב אחר, לכן לא נתקררה עדיין דעת העם ודאגו פן יאחר הנס ובין כך ימותו ברעב לכן משה שהבין זאת אמר להם קרבו לפני ה' וכו' ובערב הזה תראו הנס:",
"לפני ה', ההולך לפניכם בעמוד ענן:"
],
[
"ויפנו אל המדבר, כי דרך המדבר היה הענן מהלך בנסעם:"
],
[],
[
"בין הערבים, ביום הזה עצמו בין הערבים, ולא כמו שחשבתם שיתחיל לאחר זמן:"
],
[
"ותעל השלו, מין עוף שמן והוא מאכל משובח והיתה מתנה מכוונת כנגד מכת הערוב והדבר שהביא למצרים כמו שרמזנו (לעיל י\"ג כ\"א), והנה השלו הזה לא עלה כ\"א פעם אחת אבל בשפע רב כאמרו ותכס את המחנה, והספיק להם לאיזה ימים, וכשירד המן ביום שלאחריו, אז הצנועים משכו ידיהם מן השלו כי במה נחשב הוא נגד המן המשובח מכל, וקצתם אכלו ממנו חמשה ימים, וקצתם עשרה ימים, והמאחרים על השלו אכלו ממנו עשרים יום עד יום מתן תורה לא יותר, כי אז קדשו עצמם במעמד הנבחר, ולא אכלו בשר תאוה, לזה הוכיחם בשנה השנית כשהתאוו תאוה ואמר לא יום אחד תאכלון וגו' ולא עשרים יום (במדבר י\"א י\"ט) כלומר לא כמו בפעם הראשונה שאכלתם ממנו עד עשרים יום:"
],
[
"ותעל שכבת הטל, שהיה מצפה את המן ומכסהו, ודרך הטל לעלות:",
"והנה, ענינו כאשר נסתלקה שכבת הטל ראו דבר חדש והנה וכו':",
"דק מחספס, דבר דק ועגול, דבר שהגרגיר שלו היה דק, כאמרו כזרע גד הוא:",
"ככפר, מראיתו ככפור שהוא הקרח, וכן במקום אחר מפרש שהיה לבן, ונקרא הקרח כפור לפי שהוא מכפר דהיינו מכסה את הארץ כמו שרמזנו (בראשית ל\"ב כ\"א):"
],
[
"מן הוא, כאשר ראו דבר נכבד בר וטהור יורד מן השמים, לא עלה על לב אחד מהם שירד לאכלה ושהוא לחם לאדם, ותמהו על רדתו באמרם מן הוא! דבר יקר ונכבד הוא! ושם מן על גדולה ושררה וכבוד, כמו אשר מנה שר הסריסים על דניאל (דניאל א' ט'), וכן ומהם ממנים על הכלים (ד\"ה א' ט'), וכן שם מן מענין זה הוא, כי אין בידינו משקלי השמות על נכון, ומצאנו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ\"ט כ\"א) שפירשו רש\"י ז\"ל לשון גדולה ושררה, וכן פירש לפני שמש ינון שמו (תהלים ע\"ב י\"ז):",
"כי לא ידעו מה הוא, כלומר לפי שלא ידעו מה טבעו ולאיזה שימוש ירד, רק הבינו שהוא דבר נכבד, לכן אמרו מן הוא, ואם יהיה פירוש מלת מן כמו מה כדעת המפרשים, מה צורך לומר כי לא ידעו מה הוא, כי אם ידעו לא הוצרכו לשאול:",
"הוא הלחם, אל תחקרו עליו, טעם רדתו, כי הוא בעצמו הלחם שהבטיח לתת לכם:"
],
[
"לקטו ממנו איש לפי אכלו, שלא ירבו ללקוט כי כבר ירד להם בבקר בבקר:",
"עמר שם מדה, וחז\"ל אמרו שמדתו מ\"ג ביצים וחומש ביצה מתרנגולת ממוצעת, והיה זה להם שיעור ב' סעודות לאדם בינוני, ומה שירבה האחד ימעיט השני:",
"מספר נפשתיכם, כפי מנין נפשות שיש לכל אחד באהלו תקחו עומר לגלגלת:"
],
[
"וילקטו, בלא מדה מצומצמת:",
"המרבה והממעיט, יש שלקטו הרבה, ויש שלקטו מעט, כי לקטו באומד, ודעתם למוד באהלם ולעשות כאשר צוה משה, ונעשה להם נס, שכאשר באו לביתם:"
],
[
"וימדו בעמר, איש איש מה שלקטו, מצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגלגלת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגלגלת:"
],
[
"אל יותר ממנו עד בקר, הכונה שאם ישאר לו שלא יכול לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו, ואל יאצרנו לאכלו מחר, רק יבטח בה':"
],
[
"ולא שמעו אל משה, זה היה הנסיון החמישי כי לא המרו את דברי משה מחמת עצלה, כלומר שלא ירצו לטרוח עצמם ללקוט בבוקר בבוקר ולכן חשבו לאצור ממנו בביתם לימים הרבה, כי אז היה די לומר ויותירו אנשים, וממילא היינו יודעים שלא שמעו אל משה, אבל מאחר שכתוב כן למדנו כי מחמת חוסר אמונה הותירו, שלא האמינו בה' שיוריד להם המן יום יום:",
"וירם, לשון רמה ותולעה:",
"ויבאש, לפי שחללו קדושת המן וחשבו שהוא כמו מאכל חול שמצניעים אותו מיום ליום, לכן הנותר נהפך להם לקללה כי עלתה צחנתו ובאש כדומן, והיה זה לעומת חטאם, שהם חטאו בסתר שהצניעוהו עד בוקר, והריח רע שהוציא גילה חטאתם ברבים:"
],
[
"וילקטו אתו בבקר בבקר, כאשר ראו שהוא דגן שמים וירידתו בדרך פלא נהגו בו כבוד ולקטו אותו כעלות השחר טרם יצא השמש על הארץ כאשר צוה משה, כי אם יאחרו ללקוט עד הנץ החמה, אז:",
"וחם השמש ונמס, בכל מקום שתמצא מליצת חום השמש ענינה על הנץ החמה, והראיה ממה ששלח שאול לאנשי יבש גלעד לאמר מחר תהיה לכם תשועה כחום השמש (ש\"א י\"א ט'), ואחריו כתוב ויהי ממחרת וגו' ויבאו בתוך המחנה באשמורת הבוקר ויכו את עמון עד חום היום (שם י\"א), מפורש א\"כ שהתשועה התחילה באשמורת הבוקר, והכתוב קורא וכחום השמש, אבל מליצת כחום היום תורה תמיד עד עת הצהרים כמו שכתוב ויבאו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים (ש\"ב ד' ה') והודיע שם שהאריכה המלחמה עד הצהרים, וכן כאן וחם השמש ענינו על הנץ החמה שמיד כצאת השמש היה נמס כל הנשאר על הארץ, אבל הנלקט כעלות השחר לא שלטה עליו החום והאש והיה מקשה, כי דכוהו במדוכה, אפוהו על גחלים ועשו אותו עגות או בשלוהו בפארור וכדומה, וכל זה להראות נפלאות ה' העושה דבר והפכו כי המן מתנה טובה לעומת מכת הברד, וגם בברד היה פלא דומה לזה, כי האש התלקחה בתוך הברד:"
],
[
"לקטו להם משנה, כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים, שני העומר לאחד:",
"ויגידו למשה, הנה הנכון הוא שמשה אמר אליהם מתחלה סתם שביום הששי ילקטו לחם משנה, אבל השומעים חשבו שהוא ששי לדבור, ואם אמר להם כן בג' או בד' לשבוע, תמהו כאשר מצאו לחם משנה קודם לכן, ובאו להגיד למשה לשמוע ממנו מה יעשו במותר:"
],
[
"הוא אשר דבר ה', לא כמו שחשבתם שתמצאו לחם משנה ביום ששי לדבור, אלא ביום ששי לבריאת שמים וארץ, ולפי שהחשבון מתחיל מששת ימי בראשית, אין אתנו יודע סוד זה כי אם האלהים, והוא גילה לי שביום שתמצאו לחם משנה, אותו יום הוא ששי לשבוע, לכן דעו וראו שהוא היום אשר דבר ה':",
"שבתון שבת קדש, הוא היום השביעי שבו שבת אל ממעשה שמים וארץ, וקדוש הוא לה' לשבות בו ממלאכה אפילו מלאכת אוכל נפש המותרת במועדים, ולזה קרוי שבת שבתון כמו יו\"הכ שגם הוא אסור במלאכת אוכל נפש, אבל שאר המועדים נקראו שבתון ולא שבת:",
"את אשר תאפו אפו, מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום, ומה שאתם רוצים לבשל ממנו במים בשלו היום לשני ימים:",
"ואת כל העדף, ממה שתאכלו היום:",
"למשמרת, לגניזה:"
],
[],
[
"ויאמר משה, כאשר התחיל יום השבת אמר משה להם אכלו היום אותו העודף אשר הותרתם:"
],
[
"וביום השביעי שבת לא יהיה בו, שני מאמרים, היום השביעי הוא יום שבת קודש, ולכן לא ירד בו המן:"
],
[
"יצאו מן העם, ממחוסרי אמונה שבישראל,",
"ללקט, לא מתאוה ולא מפני חסרון אוכל, כי היה להם לחם משנה לשבוע בו, אלא לראות היעמדו דברי משה שאמר להם מפי ה' וביום השביעי שבת לא יהיה בו, והנה מלבד חטאם לחלל את יום השבת היה במעשה הזה גם חוסר אמונה כי לא האמינו שיעשה ה' פלא כזה להשבית המן יום אחד בשבוע, ולכן יצאו, וזה היה הנסיון הששי:"
],
[
"ויאמר ה' אל משה, שיאמר לישראל דברי תוכחת אלה על כי רוחם לא נאמנה עמו:",
"מצותי, על האנשים שלא שמעו והותירו עד הבוקר:",
"ותורתי, בקדושת יום השבת, שהשם הורה להם ענין היום בנתינת לחם משנה:"
],
[
"ראו, בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על קדושת היום הנכבד הזה, שהרי הוא נותן לכם בכל ערב שבת לחם יומים:",
"שבו איש תחתיו, באהלו, ומאחר שהשתמש הכתוב במליצה הזאת הרומזת בכל מקום על הישיבה בטח בלי דאגה מדבר ואין מחריד, למדנו שכל השומר שבת כהלכתו אינו ירא מכל דבר רע, וכן מצינו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד (ש\"ב ז' י'):",
"אל יצא איש ממקמו, ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט:",
"וישבתו, לא יצא אדם ללקוט ביום השבת מהיום ההוא והלאה, ושמרו את היום המקודש כהלכתו:"
],
[],
[
"ויקראו בית ישראל את שמו מן, כבר אמר הכתוב כן למעלה, אבל בא להודיענו, שגם אחר ימים רבים שטעמו טעמו ואכלוהו בבישול ואפייה ודכייה, לא מצאו דוגמתו בין כל המאכלים שתחת השמש להקרא כשמם, ולכן הסכימו לקרותו תמיד בשם כבוד זה מן להבדילו מכל מאכל שבעולם:",
"כורע גד לבן, עשב ששמו כן, וזרע שלו עגול, אבל אינו לבן, והמן דומה לו בתבנית ולא בצבע, והם שתי הודעות, המן היה כזרע גד והיה לבן, ובמקום אחר המשילו בענין הלבנינות לבדולח:",
"כצפיחת בדבש, בצק שמטגנים אותו בדבש, ולהלן הוא אומר כטעם לשד השמן, וההפרש הוא כי כשאוכלים אותו אי כמות שהוא בלא טחינה או בישול, הוא כצפיחית בדבש שהוא מתוק, וכשטחנו או דכו אותו היה טעמו לשמנונית, לפיכך כתוב כאן וטעמו ושם והיה טעמו:"
],
[
"למשמרת לדרתיכם, בעבור כי פלא המן לא היה אלא לשעתו, דהיינו כל עוד היותם במדבר, ואין בכל הנסים שעשה ושיעשה ה' לישראל דוגמתו שירד מאכל מן השמים, לכן כדי שלא יאבד זכרו צוה ה\"ית להניח עומר ממנו למשמרת, והפליא ה' לעשות נס בעומר הזה, כי כל שאר המן הבאיש אם הותירו אותו עד הבוקר, וזה יתקיים למשמרת עולם לדור ודור:",
"למען יראו את הלחם, אין הכונה שיראו אותו בלבד, אלא בעבור יקחו מוסר ויוסיפו לקח ע\"י ההתבוננות בנס הגדול ההוא והנרמז בו, כגון יבינו אושר הבוטח בה' כי בכל יום היו משליכים על ה' יהבם שימטיר להם מן והוא כלכלם, יבינו כי רק על פי ה' יחיה האדם כמפורש במשנה תורה, יתבוננו חסדי ה' שלא מנע מהם המן כל המ' שנה אע\"פי שחטאו, בעגל ונסוהו במסה והתאוננו בתבערה ונאצוהו בקדש, יכירו קדושת השבת כי בו חדל המן מלרדת, וכל כיוצא בזה:"
],
[
"ויאמר משה אל אהרן, שיקח עתה צנצנת מן ויהיה שמור אצלו עד שיקימו את המשכן ואז יניחהו אצל ארון העדות בקודש הקדשים, וכן עשה בשנה השנית:",
"צנצנת, צלוחית של חרס:"
],
[
"לפני העדת, כי כמו שהלוחות הם עדות לישראל לפי שהם מעשה אלהים, כן לחם שמים זה הוא עדות להם, כי הוא מחסדי ה' אשר הפליא לטובת עמו, ולכן הונח המן אצל הארון:"
],
[
"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, פסוק הזה בא על שם העתיד והודיע שהתמיד החסד הזה עם ישראל מ' שנה גם בעת עברם בארץ סיחון ועוג שהיו יכולים לאכול מתבואת הארץ ההיא לא פסק המן עד ממחרת הפסח לשנת הארבעים לצאתם מא\"מ שאז באו אל ארץ נחלתם והתחילו להקריב לה' עומר התנופה מעבור הארץ, כמפורש ביהושע:"
],
[
"עשרית האיפה, האיפה ג' סאין, והסאה ו' קבין, והקב ד' לוגין, והלוג ו' ביצים, נמצא עשירית האיפה מ\"ג ביצים וחומש ביצה, והוא שיעור לחלה ולמנחות:"
]
],
[
[
"למסעיהם, שלא באו במסע אחד ממדבר סין לרפידים, כי אם משם לדפקה, ואחרי כן לאלוש ומאלוש לרפידים, וזהו למסעיהם, ולא בא הכתוב לפרש כחן מסעיהם כ\"א תלונותיהם שבתחלת בואם אל המדבר התלוננו על הלחם ועתה רבו על המים:",
"על פי ה', כבר ידענו שכל מסעיהם היו על כי ה', ומה צורך להזכירו בפעם הזאת, אלא לפי שברפידים רבו וחשבו שאין בקרבם אלא משה מדעתו הסיעם למקום הזה, לכן הוסיף במסע זה על פי ה' כמעיד על נאמן ביתו לאמר אני צויתיו להביאם לרפידים, לא שעשה מדעתו כאשר תעו המנסים והמריבים:",
"ואין מים לשתת העם, כמו לשתיית העם, והנה כשנסעו מאלוש לרפידים הודיעם משה על כמה ימים יקחו מים בכליהם עד בואם לרפידים כי שם ימצאו מים, ועשו כן, וכשבאו לרפידים ראו שאין שם מים כלל לכן:"
],
[
"וירב העם עם משה, לא הלינו כדרכם אלא רבו עם משה ותבעו ממנו שיספיק להם מים, כי דנוהו כאשם בדבר שמדעתו הסיעם אל מקום זה ולא ה' צוה זאת, כי לא איש אל ויכזב, ואיך יאמר לנביאו על מקום ציה וערבה שימצאו שם מים:",
"תנו לנו מים, למשה ולאהרן היו מדברים אף שלא הזכיר הכתוב כי אם משה, כי משה לא דבר עם ישראל רק בצירוף עם אהרן:",
"מה תריבון עמדי, שחשדתם אותי ששקר דברתי בשם ה' ותתבעו ממני מים כאילו עלי העון, ואיני חייב בדבר, כי על פי ה' הסעתי אתכם:",
"מה תנסון את ה', אם יוכל לתת מים בציה, כי די בזה שאמר לי ה' פה תמצאון מים ומי הגידלכם שתהיה באר בשדה, יש ביד ה' להוציא מים על דרך פלא, ובדבר הזה אינכם מאמינים בה ותנסו אותו, וזה היה הנסיון השביעי, ולפי שהוא נסיון קשה מאד כי הטילו ספק ביכולת ה' האם יוכל למלאות צרכם במדבר, על כן במשנה תורה אמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה (דברים ו' ט\"ז), הזכיר נסיון זה לבדו לפי שהיה רע מכולם:"
],
[
"ויצמא וכו' וילן, קצר הכתוב ולא הודיע ששב העם בתשובה והתפללו אל ה', אבל אין ספק שכאשר הוכיחם משה על שרבו עמו, הודיעם שמידם זאת להם כי חטאו לה' בחללם את יום השבת על כן באה להם הצרה הזאת, ושהדבר תלוי בם להתחנן אל ה' שיושיעם, והכתוב לא זכר שענו אותו דבר, מזה נבין שקבלו תוכחתו והתפללו אל ה', כי לולי כן היו מדברים אליו עוד קשות כהנה וכהנה, ועוד אילו לא שבו מחטאתם לא היה השם עושה עמהם פלא גדול כזה להוציא מים מצור חלמיש, ואולם ה\"ית לא פנה מיד אל תפלתם, והניחם זמן מה בצרתם עד שבאו לצמאון גמור, כי היו חייבין לקבל הצרה הזאת בעבור חטאתם, ולזה אמר ויצמא שם העם צמים והנה אפילו בעת שגדלה הצרה לא רבו עוד עם משה, לפי שהאמינו עתה שעל פי ה' הסיעם ושחטאו חטאה גדולה לנסות את ה', רק הלינו כדרכם בכל התלונות ואמרו:",
"למה זה העליתנו, אם לא מצאנו חן בעיני ה' ונתחייבנו מיתה לשמים, למה העלנו ממצרים להמית אותנו במדבר בצמא, הלא טוב לנו אז מעתה, ועל זה לא הוכיחם משה עוד:"
],
[
"ויצעק, מלשון זה למדנו שהתפלל משה עליהם:",
"עוד מעט וסקלני, לא שעדיין מריבים עמו ורוצים לשלוח בו יד, כי הכתוב מעיד שלא רבו עוד רק הלינו עליו, אלא כך אמר משה רבש\"ע רואה אני את עמך בצרה גדולה ועודם מאמינים בתוכחתי שהודעתים שעל פיך הבאתי אותם אל המקום הזה ושתוכל לתת להם מים, אבל ירא אנכי אם עוד מעט תאריך הצרה, תקצר רוחם משמוע ויחזרו לדעתם הראשונה שאני אשם בדבר, ובריבם עמדי יסקלוני להנקם ממני, על כן בבקשה ממך מהר והושיעם וידעו כי ידך עשתה זאת:"
],
[
"עבר לפני העם, הבאתי אותם במשפט לייסרם על שלא האמינו בך, כמו שהענשתי את מצרים בצמאון כשלא האמינו לדבריך, ולזה שמתי להם במרה חק ומשפט, כדי שלא יחשבו שמאהבתי אותם אשא כל חטאותם, אבל עתה שנחמו על רעתם אושיעם, לכן עבור לפני העם, ואחז\"ל וראה אם יסקלוך למה הוצאת לעז על בני שיחזרו למרדם, וזה אמת, שלחנם פחד משה, כי ישראל שבו אל ה' בכל לבם, וגם אילו האריכה המכה לא היו שולחים יד בעבד ה':",
"ומטר אשר הכית בו את היאר, לרמוז להם שחטאם דומה קצת לחטאת מצרים וע\"כ נענשו גם הם בצמאון, אלא שכאן היה ברחמים לפי שישראל זרע אמת ומקבלי תוכחת, ומיד ששבים לפניו עשה עמהם חסד, לא כן המצריים שאין המוסר מועיל להם:",
"והלכת, כי היו אז ברפידים והצור היה בחורב, והוצרך משה לעבור לפני העם וללכת לחורב אבל לא להתיישב שם כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי, והמים שיצאו מן הצור הלכו מחורב עד רפידים להשקות העדה, וכן התמיד הפלא הזה כל המ' שנה שהיו ישראל במדבר, כי מן הצור הזה נזלו מים רבים בעת הצורך, ונבעו אל כל מקום ומקום שישראל חנו עליו:"
],
[
"על הצור, בה\"א הידיעה, שהוא מוכן שם מששת י\"ב לפלא זה כמו ששנינו באבות, וכותבי המסעות ועוברי דרכים שבזמננו כתבו בספריהם שהצור הזה עודנו עומד קרוב להר סיני ואינו כשאר הסלעים, אלא הוא יחידי בתוך המדבר גבהו כקומת שני אנשים ארכו שבע אמות ורחבו ג\"כ שבע, ויש לו שנים עשר פיות עמוקות בעובי הצור, וניכר שמהם נזלו מים:",
"ויצאו ממנו מים, זוהי המתנה הרביעית לישראל לעומת מכת הדם למצרים:"
],
[
"שם המקום, נוסף על שמו שהוא רפידים:",
"מסה ומריבה, בעבור שתים רעות שעשו במקום ההוא, מריבה על שרבו עם משה שהסיעם לרפידים מדעתו, ומסה על נסותם את ה' שהיו מסופקים היוכל לתת מים בציה, ושתי הרעות כללו במה שאמרו:",
"היש ה' בקרבנו אם אין, אין הפירוש שהיה הנסיון באמרם היש ה' בקרבנו ורוצה להושיענו ולספק צרכינו, או אם איננו בקרבנו שבחטאתינו הסתיר פניו ממנו, כי אין זה נסיון, וגם גדעון עשה בנסיונותיו וכן מותר לעשות, אבל אלה הם הדברים שאמרו למשה כשרבו עמו לאמר, תנה לנו מים ונדע כי ה' בקרבנו וצוך להוליך אותנו לרפידים, ואם לא תתן מים נדע שאיננו בקרבנו ומלבך הבאתנו אל המקום הזה, ובזה גילה הכתוב סוד המריבה והמסה:"
],
[
"ויבא עמלק, מפורש במשנה תורה שלא בא עמלק בעבור שפחד מישראל, ולא מפני רעה שעשו לו בני ישראל, גם לא לשלול שללם אבל הפושע הזה בא מגבהות לב בעבור שהכחיש בה' ובנפלאותיו והלעיג על כל היד החזקה שעשה ה' במצרים ועל הים, ואמר נבל בלבו שהכל תחבולה וענין אנושי, ולכן בא להלחם בישראל להודיע לכל שאין לירוא מהם ושאין בהם ענין אלהי, וכל זה כללה התורה במליצת ולא ירא אלהים (דברים כ\"ה י\"ח) שהיה מכת אויבי ה' והנבונים נגד פניהם, ולכן צוה ה' שימחה זכרו:",
"עמלק, המלך נקרא כן, והיה בן אליפז בן עשו, ועל שמו נקרא העם כן, והראיה מה שאמר אח\"כ את עמלק ואת עמו:",
"וילחם עם ישראל, לפי שחטאו ישראל ברפידים שנסו את ה' ובמדבר סין שחללו כבוד השבת בצאתם ביום השביעי ללקוט, לכן הביא ה' עליהם את עמלק כדי להביאם במשפט כמו שאמר להם במרה, ויבינו רוע מעלליהם וישובו אל ה' כמו שדרשו חז\"ל על פסוק והיה כאשר ירים וכו' הנאמר בסמוך, והנה גם העונש הזה בא ברחמים כי ישראל מקבלי תוכחת ושבי פשע, לכן בתחילת המלחמה היו בצער אבל מיד שנשאו עיניהם לשמים נושעו על ידי יהושע:"
],
[
"בחר לנו, לצרכנו:",
"וצא, ממחנה ישראל להלחם בעמלק, והנה לא נלחם עמו משה בעצמו, לפי שלא היו ישראל כדאים לכך, מאחר שחשדו נבואת משה ברפידים ורבו עמו, ונענשו במלחמה זו מדה כנגד מדה, כי הם נסו את יכולת ה', והשם הביא עליהם אויב חרף ה':",
"מחר, בעת המלחמה:",
"ומטה האלהים, מטה שעשה ה' בו נסים במצרים ועל הים ועל הצור, וגם עתה יעשה נסים על ידו:",
"בידי, שארים אותו בתפילתי, והנה עלה ראש הגבעה כדי לראות את ישראל הנלחמים ולשים עינו עליהם לטובה, וגם הם יראו אותו נושא כפיו ומתפלל ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה למלחמה, והנה הוצרך לכל התפלה והתחינה הזאת, לפי שידע שה' הביא את עמלק לייסרם על חטאתם, ועוד כי ישראל לא ראו מלחמה מעולם והיו עיפים ויגעים ככתוב במשנה תורה, ופחד פן ירך לבבם:"
],
[
"ומשה אהרן וחור, הזכיר אהרן וחור בעבור שהוצרך לומר אח\"כ תמכו בידיו:"
],
[
"כאשר ירים משה ידו, וכי ידיו של משה נוצחות וכו' כדאיתא בר\"ה, והכונה בתשובה בכל לבם ממה שחטאו ברפידים ניצולו וגברו:",
"וכאשר יניח ידו, על דרך הפשט כאשר הניח ידו באונס מפני כובד ידו ראה שגבר עמלק, וצוה לאהרן וחור שיתמכו בהם ולא יניחם עוד:"
],
[
"וידי משה כבדים, כאשר התחילו ידי משה להיות כבדים:",
"וישב עליה, שלא היה יכול לעמוד ושגבו מקומו באבן ששמו תחתיו:",
"אמונה, דבר עומד וקיים, וענינו כמו באמונה, והכונה שהיו ידיו עומדות וקיימות ברוממותן:"
],
[
"ויחלש, נצחם, כדכתיב קול ענות חלושה (לקמן ל\"ב י\"ח):"
],
[
"כתב זאת זכרון בספר, לפי שהחליש יהושע את עמלק חשב משה ששב גמולו בראשו ונענש מדה כנגד מדה, כי הוא בא פעם אחת להחליש את ישראל ופעם אחת נפל לפניהם, לכן גילה לו הש\"ית שאין הדבר כן, אלא בהיות עמלק מכת הכופרים החכמים בעיניהם ראוי להפרע ממנו לדור דור בדרך פלא, כמו שנפרע מאנשי סדום ומעדת קורח, וצוהו לכתוב מלחמה זו בספר התורה לזכרון עולם ושישים באזני יהושע, כלומר שיבינהו סוד זה ושאין הדבר כמו שחשב, אלא הסוד הוא:",
"כי מחה אמחה את זכר עמלק, אני אמחנו בידי החזקה עד שלא יהיה לו זכר תחת השמים על שלא האמין בי וגבה לבו עד להשחית, ואע\"פי שבמשנה תורה צוה ה' מחיה זו לישראל, הנה ידע ה\"ית כי לא ישלימו הגזירה, כי תמיד ישאר מזרעו לעולם עד אחרית הימים שיעשה ה' זאת בכל נפלאותיו:"
],
[
"ויבן משה, כששמע משה כן בנה מזבח וקראו ה' נסי, כלומר לא כאשר חשבנו בתחלה שהושב גמול עמלק במלחמה זו, אלא ה' נסי, ה\"ית הוא נס ודגל לישראל להתנוסס על אויבינו והוא יפרע מעמלק בדרך נס למעלה מן הטבע:"
],
[
"כי יד על כס יה, כשה\"ית שופט את עולמו בדרך טבע ידמה למלך יושב על כסא משפט, כדרך ישבת לכסא שופט צדק (תהלים ט' ה') אבל כשישפוט במשפטי הנפלאות למעלה מן הטבע נקרא בכתבי הקודש בשם יד, כאילו ידו החזקה תעשה זאת ולמען הנקם מצריו ומבוזיו חבר גם ידו אל המשפט, כדרך שאמר על נקמת ה' באחרית הימים ותאחז במשפט ידי (דברים ל\"ב), ומעתה פירוש הכתיב כך, לכך אמרתי ה' נסי לפי שהיד העליונה שהיא אצל כס יה, היד הנוקמת מן הצרים באותות ובמופתים היא תלחם בעמלק מדור דור כל זמן שיש זכרם בעולם:"
]
],
[
[
"וישמע יתרו, לפי פשטות הכתוב יתרו בא קודם מתן תורה כשהיו ישראל ברפידים, ואם יש איזה פסוקים נראים כמתנגדים לדעת הזאת נפרשם אחד אחד בבואינו אליהם, והנה במכילתא אמרו מהשמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ודבריהם אמת, כי יתרו היה איש אמונים והאמין נפלאות ה' על פי השמועה, אך נתעורר עתה לבא אל המדבר לפי ששמע פלא קריעת ים סוף שהחריד כל יושבי הארץ וממנו ראו כי ה' נלחם לישראל, וכמו שכתוב בשירת הים, ותמה יתרו איך מלאו לבו של עמלק לבא להלחם עמהם, ועוד איך הניחו השם לזנב נחשלי ישראל ולא נפרע ממנו באותות ובמופתים כדרכו, שהרי כאשר יניח משה ידו וגבר עמלק, ואם לבסוף יהושע החלישם אולי העמלקים כששבו לארצם כחשו המאורע, ונבהל יתרו לקול השמועה כי הוא לא ידע שהניחו הי\"ת להתגרות בישראל בעבור שחטאו ברפידים, ולכן בא אל המדבר לראות בעצמו מה נהיה ולשמוע סוד הדברים מפי משה חתנו, וזוהי כונת המכילתא ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שהם שני דברים הפכיים כמו שאמרנו:",
"למשה, שהגדילו הקב\"ה בעיני פרעה ועבדיו ועשה על ידו נסים לישראל:",
"כי הוציא ה', כמו כאשר הוציא, יאמר ששמע יתרו את הנפלאות שעשה ה' לישראל בעת שהוציאם ממצרים:"
],
[
"אחר שלוחיה, כשאמר לו הקב\"ה במדין לך שוב מצרימה לקח משה את אשתו ואת בניו עמו, ובא אהרן לקראתו ואמר לו למה תוליך אשתך ובניך למצרים על הראשונים אנו מצטערים ועכשו נצטער גם על אלו, אז שילחה משה לבית אביה עם שני בניה, וזהו שכתוב כאן אחר שלוחיה:"
],
[
"שם האחד גרשם, אע\"פי שאין זה מקום סיפור מולדתם יפרש שם הבנים, כי לא היה מקום להזכיר שם אליעזר בהולדו, וכאן זכר החסד שעשה הקב\"ה עם משה וההודאה שנתן לה' על זה:",
"כי אמר, משה הנזכר בפסוק הקודם:"
],
[
"כי אלהי אבי, נמשך אל כי אמר הנאמר למעלה:"
],
[
"ויבא יתרו וגו' אל המדבר, הלך לבא אל משה והגיע אל המדבר אשר משה חונה שם, וזה היה סמוך אל הר האלהים, כי הצור שהשקה את העדה היה, בחורב וחורב הוא סיני, ומחורב לרפידים אין דרך רחוק כ\"כ לכן יתכן לומר שחנו אז סמוך להר האלהים, כי בהיות המדבר שבו חנו ישראל גדול ורחב ידים, אין לסמן חלק ממנו כ\"א בהודיע סמיכותו אל הר פלוני או פלוני:",
"אשר הוא חנה שם הר האלהים, כבר פירשנו שהוא כאילו כתוב סמוך אל הר האלהים וכן דעת יוב\"ע, אמנם מאחר שאמר הכתוב אשר הוא חונה ולא אמר אשר הם חונים דמשמע שמוסב אל משה לבדו ולא אל העם אע\"פי שידענו כי משה היה תמיד חונה סמוך אל העם ולא רחוק מהם, לכן יראה לפרש אשר הוא חונה אשר הוא היה רגיל לחנות שם כשהיה רועה את צאן חותנו דכתיב שם וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חורבה (לעיל ג'), והכונה כאן שבא יתרו אל המקום שבו הלך משה לפנים עם צאנו ומשם שלח לומר לו אני חותנך וכו', ובא מלת חונה בלשון הווה כי כן דרך הבינוני לשמש פעמים על העתיד ופעמים על העבר, כמו שכתוב הנה אומרים יבשו עצמותינו (יחזקאל ל\"ז י') שפירושו הנה היו אומרים קודם לכן:"
],
[
"ויאמר אל משה, ע\"י שליח, שלא לבא אליו פתאום, ובעודו בקצה המדבר יצא משה לקראתו לכבדו:"
],
[
"וישתחו, לפי הסברא היוצא הוא המשתחוה, כי משה נהג בו כבוד לפי שהוא חותנו, וקראו הכתוב רעהו בעבור גודל מעלתו בחכמה:",
"האהלה, הידוע שהוא אהל משה:"
],
[
"את כל אשר עשה ה' לפרעה, הגיד לו כל הנפלאות שנעשו במצרים, כי הואיל באר תעלומות חכמה שבהן:",
"התלאה, מלשון ונלאו מצרים, כלומר צרה שילאה אדם לסבלה, כי ספר לו רדיפת מצרים בים, ומה שקרה במרה, ונפלאות המן והשלו, ושחטאו ישראל ברפידים וצמאו ונתן להם מים מן הצור, ושבעונם בא עמלק להלחם בם, ועכ\"ז הצילם ה', ובתבונת דבריו הסיר כל תמיהות יתרו:"
],
[
"ויחד, לשון חדוה, שמח מאד בשמעו דברי חכמה מפי משה, והבין שמשפטי ה' אמת:",
"על כל הטובה, הם הד' מתנות טובות שנתן השם לישראל, העננים השלו המן והצור, ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים, כי הבין בכל מכות מצרים סדר נפלא ומסכים מאד עם פשעיהם כמו שביארנו בהם, ושמח בשמעו פתרון הדברים:"
],
[
"ברוך ה', אחרי שהבין סדר הנפלאות שעשה ה\"ית לטובת ישראל, נתן שבח והודאה לאל המפליא פלאות, ומתוך דבריו שמענו שהתגייר בלב שלם ובנפש חפצה ובא לחסות תחת כנפיהשכינה:",
"אשר הציל אתכם, משה ואהרן מיד מצרים ומיד פרעה, כי דבר פלא הוא ששני אנשים יכו בשבט פיהם מדינה גדולה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוח אלהים, ושכל העם ייראו משלוח יד בם ולא יהרגום, ואח\"כ אמר אשר הציל גם את העם משעבוד מצרים:"
],
[
"עתה ידעתי, מלת ידיעה על המבורר בחוש ובמושכלות ראשונות, והשמיעה היא קבלה באמונת הלב, והנה על האמונה אפשר שיפול ספק בלב האדם, מה שאין כן על הידיעה, ולכן יתרו שעד הנה כבר האמין מפי השמועה, אלא שנולדו לו ספקות, עכשיו שנתברר לו מפי משה צדקת ה' אשר עשה, אמר עתה ידעתי במופת ברור שה\"ית הוא דיין אמת ומשפטיו נפלאים מאד, ונתן הטעם שהביאו אל ידיעה זאת, כי בדבר וכו' כמו שנבאר:",
"מכל האלהים, כי אין בהם כח להציל את המאמינים בם:",
"כי בדבר אשר זדו עליהם, בצדק דן את המצרים מדה במדה, כי על כל דבר אשר זדו והרשיעו בא עליהם סדר מכות ליסרם עליו עד שהודו בכל מה שכחשו לפנים, וכן בצדק דן את ישראל והניח את עמלק להתגרות בם, וגם זה בדבר אשר זדו עליהם, כי ישראל נסו את ה' ברפידים ולא האמינו בישועתו, והשם הביא עליהם עמלק שהיה מכת המכחישים, ובזה הודה יתרו כי משפטי ה' לטובה או לרעה צדקו יחדו:"
],
[
"עלה, כמשמעו שהיא כולה כליל:",
"וזבחים, שלמים:",
"לאלהים, ולא הזכיר לה' כמו שכתוב בכל הקרבנות שבתורת כהנים, כי אף שיתרו ידע את ה' והאמין בו, לא בא עדיין בסוד השם הנכבד והנורא שהודיע הקב\"ה למשה בסנה:",
"לאכל לחם, כל סעודה קרויה, לחם:",
"עם חתן משה, לכבוד יתרו באו, ומשה לא הוצרך להזכיר, כי האהל שלו הוא, וחז\"ל אמרו שהיה עומד ומשמש עליהם, וזה מגודל ענותנותו:"
],
[
"ויהי ממחרת, כל מחרת שבמקרא מוסב אל המסופר למעלה ממנו, וכן הדעת נותנת, כי בלא זה לא יהיה בו מובן כלל, כי כל יום ויום נקרא מחרת בערך היום שלפניו, לפיכך אני אומר על פי דרך הפשט שגם ממחרת האמור כאן כפשוטו, ממחרת בואו אל המדבר, וסיפר הכתוב שישב משה לשפוט את העם, כי ביום ביאת יתרו לא נתעסק משה אלא לכבוד חותנו, וסיפר לו כל המאורעות ועשה לו סעודה, לכן ביום ההוא לא היה לו פנאי לשפוט את העם, אבל למחרתו חזר לשפטם כמנהגו כל הימים, ואל יקשה בעיניך איך שפט משה את העם קודם מ\"ת, כי משפטים רבים יש שדעת האדם מכריעתן אף אם לא נצטוו, כגון הגזל והחמס ושבועת שקר ודומיהן, ועוד הלא כבר היה בידם מצות שבת ומצות מילה והאזהרה על שפיכת דם האדם, ושאר המצות המדעיות הנקראים תורת האדם או שבע מצות בני נח, ובהן היה משה נושא ונותן כל היום:",
"מן הבקר עד הערב, לפי שהוא לבדו שופט את כל העם ואין לו מסייעים:"
],
[
"את כל אשר הוא עשה לעם, את כל טרחם ומשאם וריבם שהוא נושא:",
"מדוע אתה יושב לבדך, ולפיכך כל העם נצב עליך מן בקר ער ערב:"
],
[
"כי יבא, לדברים רבים הם באים לפני, ולפיכך צריך אני לזמן רב, קצתם יבואו אלי:",
"לדרש אלהים, מליצה זו אפשר לפרשה כמו ותלך לדרוש את ה' (בראשית כ\"ה כ\"ב), כלומר להתפלל על חוליהם, ולדעת מה יהיה בדברים העתידים, או יהיה פירושו לשאול ממני תלמוד בדברים אלהיים, דרכי ההנהגה העליונה ומדות השם עם בריותיו ואיך יאהבו את ה' וייראו אותו וילכו בדרכיו, או יפורש ג\"כ על המשפטים שישאלו ממנו ואין בידו להשיב עליהם והוא צריך להקריב את משפטם לפני ה', כמו שקרה גם אחר מ\"ת בענין האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ומשה אמר להם עמדו ואשמעה וכו' (במדבר ט' ח'), וכן קרה בבנות צלפחד, וע\"ז אמר לו יתרו אח\"כ והבאת אתה את הדברים אל האלהים:"
],
[
"כי יהיה להם דבר בא אלי, ומלבד ההודעות האלה אם יהיה ריב ביניהם צריך אני לשפוט בין איש ובין רעהו, ומאמר בא אלי שב על תיבת דבר והוא חלק מן התנאי, והטעם כאשר יהיה להם דבר אשר בא אלי, אז אני שופט בין המריבים לזכות את הזכאי ולחייב את החייב:",
"והודעתי את הקי האלהים ועוד שלישית שאני מלמד אותם תורה, ובמה יישירו את דרכם, כמו שנצטוו במרה והישר בעיניו תעשה:"
],
[],
[
"נבל תבל, כמו כנבול עלה מגפן (ישעיה ל\"ד ד'), שהוא כמוש ע\"י חמה או ע\"י קרח וכחותם ונלאה, וכאן ענינו אתה תלאה לשאת את המשא הזה לבדך:",
"גם העם הזה אשר עמך, כי בהיות אתה לבדך לא יוכל כל איש להתקרב אליך בעת הצורך, כי פעמים יבואו רבים בבת אחת:",
"כי כבד ממך הדבר, כבדו רב יותר מכחך:"
],
[
"איעצך, אתן לך עצה:",
"ויהי אלהים עמך, כלומר ויכלת עמוד:",
"לעם, בעבור העם:",
"מול האלהים, שליח ומליץ בינותם למקום לדברים שצריכים לדרוש אלהים, הודה לו על הדבר הראשון שאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, כי אין בהם שואל את אלהים ומדבר עמו כי אם הוא לבדו:"
],
[
"והזהרתה, מלשון והמשכילים יזהירו (דניאל י\"ב ג'), שיברר וילבן להם את החקים ואת התורות עד שיהיו להם זכים ומאירים כעצם השמים, ובזה הודה גם על מה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו:",
"ילכו בה, אשר ילכו בה:"
],
[
"ואתה תחזה, אבל מה שאמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, בזה לא אודה לך שתשפוט יחידי, אלא שים לך שופטים עמך:",
"אנשי חיל, אנשים צדיקים שיעשו חיל להתגבר על יצרם ומתאמצים ללכת בדרך ישרה:",
"אנשי אמת, שכל מגמתם לאהוב האמת ולהודות עליו בלי לגור מפני איש:",
"שנאי בצע, תועלת עצמו יקרא בצע, יאמר שהם שונאים לחוש על תועלת עצמם בדין, ולא ישגיחו אם יבא להם הפסד אם יורו דין אמת:"
],
[
"ושפטו, לשון צווי:",
"בכל עת, כי בהיות להם שופטים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן, אבל אליך לא יוכל להתקרב בכל עת הצורך:",
"והקל מעליך, מקור כמו והכבד את לבו (לעיל ח' י\"א), דבר זה יהיה להקל מעליך:",
"ונשאו אתך, ע\"י שישאו אתך יקל המשא מעליך:"
],
[
"וצוך אלהים ויכלת עמד, מאמר וצוך אלהים הוא כמו מאמר מסוגר, כלומר כל זה שאני יועץ אותך הוא בתנאי שאלהים יצוה אותך כן ויסכים על ידך, כי אז יבא אליך עזרו:",
"וגם כל העם הזה, הכונה כי בעלי הריב הנצבים לפניך יש מהם שלא יוכל לדבר אליך בכל עת, והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם, אבל אם תעשה כמו שאמרתי יבא כל אחד אל מקומו שהוא אהלו בשלום:"
],
[
"וישמע משה לקול חתנו, אין הכונה שעשה כן מיד כי גם יתרו לא נתן לו עצה לעשות כן מיד, אלא אמר שבאורך הזמן יצטרך לעשות זאת פן יבול, וכן מצינו שלא מינה משה השופטים אלא בשנה השנייה בנסעם מחורב שנאמר ואומר אליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי וכו' (דברים א' ט'), מן הטעמים שנכתוב שם, אבל עתה שמר משה עצת חותנו בלבו לעשות על פיו בעת הראוי, ונכתב הפסוק הזה כאן כדי לגמור ענין ביאת יתרו ועצתו שלא להפסיק בינתים, אף שלא היה זה אלא בשנה השנייה, כדרך פסוק ובני ישראל אכלו את המן וכו' (לעיל ט\"ז ל\"ה), והראיה על זה כי בעלותו ההרה הוצרך למנות תחתיו אהרן וחור, ואמר לעם מי בעל דברים יגש אליהם (לקמן כ\"ד י\"ד), ואילו כבר מינה השופטים, הלא הם היו יכולים לשפוט את העם:"
],
[
"ויבחר משה, בשנה השנייה כמו שפירשנו:"
],
[
"ושפטו, וכן ישפטו הם, לשון עשיה, כלומר זאת היתה תפקידם ומשמרתם לשפוט או להביא אל משה, והמקראות שלמעלה הם לשון צווי:"
],
[
"וישלח משה, אין הדעת נותנת שיבחר לו יתרו להתרחק ממחנה ישראל אחרי אשר בא בלב שלם להבין טעמי משפטי ה', ואחרי שבחר בנפש חפצה להתגייר כמו שאמרנו, ועוד אין ספק שמשה הודיע לו כי עוד מעט ויתן ה\"ית אל עמו תורה ומצות על הר סיני, כי כבר קודם הגאולה הודיע ה' למשה תעבדון את האלהים על ההר הזה, וזוהי תכלית יציאתם ממצרים, ואיך יתרצה עתה יתרו לשוב אל ארצו תחת היותו זוכה למראות אלהים מול הר סיני? לפיכך יתכן שהשילוח הזה הנזכר כאן היה בשנה השנייה כשביקש משה ממנו אל נא תעזוב אותנו, ולא נכתב כאן אלא להודיענו כי כמו שמשה נהג כבוד בחותנו כשבא אליו אל המדבר, כן כבד אותו כשנפטר ממנו בשנה השנית ורצה ללוותו וזה לשון וישלח האמור כאן, ועוד נכתב פה כדי להשלים ענין יתרו מאחר שהתחיל בו, אע\"פי שלא זה אחר זה קרו הדברים, אמנם אף בשנה השנייה כשהלך לו אל ארצו לא היה להתרחק לגמרי, כי תמיד דעתו לשוב כמו שנפרש (במדבר י' כ\"ט):"
]
],
[
[
"ביום הזה, ביום שהתחיל החדש:"
],
[
"ויסעו מרפידים, אמר בתחלה דרך כלל שבאו ביום הראשון לחדש אל מדבר סיני, ועתה פירש האיך זה, כדרך סיפורי הכתיב:",
"ויחנו במדבר, הוא מדבר סיני:",
"ויחן שם ישראל נגד ההר, גם זה הוא פרט שאחר הכלל, תחלה אמר בדרך כלל שאנו במדבר, כמו שמזכיר בכל מסעי בני ישראל ויסעו ויחנו, ובשאר החנייות לא הוצרך לפרש באיזה צד מן המקום אשר באו אליו היתה חנייתם, אבל כאן שסיפר כל הפרטים הרבים שקרו בחנייה זו שהתעכבו שם יותר מי\"א חדשים, התחיל לפרש אופן חנייתם ואמר שחנו נגד ההר הידוע להם כבר ממאמר האל תעבדון את האלהים על ההר הזה:"
],
[
"ומשה עלה, מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר, ושם כבוד ה', וזהו שכתוב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים (לקמן כ\"ד ט\"ז) קודם מתן תורה, ואמר שמשה עלה אל האלהים היינו אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא עדיין אל הערפל אשר שם כבוד האלהים, ומראש ההר קרא אליו השם ואמר כה תאמר וכו':",
"ותגיד, כל לשון הגדה שבתורה הוא על ביאור דברים ברחבה, ואף כאן מלבד שתאמר להם דברי גם תפרש להם טעמם וענינם:"
],
[
"אתם ראיתם, לא מסורת היא בידכם, לא בדברים אני משגר לכם, לא עדים אני מעמיד אלא אתם ראיתם הנפלאות שעשיתי:",
"על כנפי נשרים, כנשר הזה הנושא את גוזליו על כנפיו שלא יוזקו ועובר עמהם דרך ימים, כן העברתי אתכם את הים בלי נזק:",
"ואביא אתכם אלי, קרבתי אתכם לעבודתי כדי שתהיו עמי ואני אלהיכם:"
],
[
"ושמרתם את בריתי, שאכרות עמכם על שמירת התורה:",
"והייתם לי סגלה, מענין וסגולת המלכים והמדינות (קהלת ב' ח), כדרך המלכים המיחדים לעצמם ולצרכם חלק ממדינתם ומחבבים אותו יותר משאר ארצם, ויקרא כל הדבר החביב על האדם סגולה, כן תהיו לי סגולה:",
"כי לי כל הארץ, מלת לי מורה על קנין וחביבות, כמו והיו לי הלוים (במדבר ח' י\"ד), ומי שהוא בקהל גוים נבזים וחסרים ואומרים לו אתה תהיה הסגולה שבכולם אין יתרונו יתרון, אבל בהיותו בקהל נכבדים וגדולים ועכ\"ז עושים אותו סגולה מכולם זה אות על יתרונו וגדולתו, כך אמר הקב\"ה אם תשמעו בקולי תהיו לי סגולה מכל העמים, ושמא תאמרו ומה יתרוננו, דעו כי לי כל הארץ וכל המין האנושי חביב ויקר אצלי מכל הנמצאים השפלים, כאמרם ז\"ל חביב אדם שנברא בצלם, אלא שאתם תהיו לי ממלכת וכו':"
],
[
"ממלכת כהנים, כל האומות הם כעם, ואתם כמו הכהנים המיוחדים לעבודת ה' להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם ה', כמו שיהיה עניי ישראל לעתיד לבא כאמרו ואתם כהני ה' תקראו (ישעיה ס\"א ו'):",
"וגוי קדוש, נבדל ומופרש לדבוק באלהים:"
],
[
"לזקני העם, שהם חכמיהם ושופטיהם ולהם הבחירה והעצה, ובמעמד כל העדה הגיד להם את דבר ה':",
"וישם לפניהם, הטעם שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשו כן, כדרך ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' (דברים ל' ט\"ו):"
],
[
"ויענו, לא המתינו לעצה ובחירה כ\"א ענוהו כלם למקטון ועד גדול שישמרו בריתו ית' כדי להיות לו סגולה:",
"וישב משה את דברי, למחרת, כמו שמפרש והולך שהשם אמר לו הנה אנכי בא אליך וגו', ואז השיבו משה כבר מאתמול קבלו עליהם לעשות כאשר תצום, ומאמר וישב משה האמור כאן ומ\"ש אח\"כ ויגד משה את דברי העם הכל ענין אחד, והנה הכל גלוי לפניו ית' ולא היה צריך משה להשיב וארז\"ל למדך תורה דרך ארץ ממשה, שלא אמר הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב:"
],
[
"בעב הענן, במעבה הענן, באותו חלק ממנו שהוא עב, והוא הערפל אשר שם האלהים:",
"בעבור ישמע העם, ישמעו באזניהם ממש לא מפי הגדת מגיד ולא ע\"י אותות ומופתים בלבד, כ\"א שמיעת אזן מפי שאני שולחך אליהם לשום לפניהם את תורתי, ובזה גם בך יאמינו לעולם כי יראו שאין בכח שום נביא וחכם לקבל התורה בנבואה רק אתה לבדך, וכן הודו אח\"כ למשה ואמרו קרב אתה ושמע, ובזה לא יתרעמו לאמר למה בחר במשה וכל העדה כלם קדושים, ועוד נמשך מזה שאם יקום להם מכאן ולהבא נביא או חולם חלום אף אם יתן אות או מופת לבטל אחת מדברי תורה לא ישמעו לו ויכחישוהו מיד, אחרי שכבר התאמת להם שליחותך בראיה שאין אחרי התשובה וספק, והיא עדות החושים בפרסום גדול:"
],
[
"וקדשתם, לשון קדושה נופל על הבדל דבר לתהלה ולסגולה מדברים אחרים הפחותים ממנו, לכן הנזהר מכל טומאה יקרא מקודש, וצום עתה להתקדש בהרחיק עצמם מנשותיהם ומבשר תאוה כמו שכתבנו למעלה בענין השלו, ויהיו נשמרים מכל טומאה:",
"וכבסו שמלתם, גם ירחצו מים, כי אין כבוס בגדים במה שאין טעון טבילה:"
],
[
"והיו נכנים, מזומנים ומקודשים שיהיה גם הגוף טהור ומוכן לנבואה:",
"ליום השלישי, לא שלישי לחדש, אלא שלישי להזהרה זו שנאמרה בד' לחדש:"
],
[
"והגבלת, קבע להם תחומים לסימן שלא יתקרבו מן הגבול והלאה:"
],
[
"לא תגע בו יד, תי\"ו של תגע לנסתרת ושב אל היד, ופירושו לפי שאמר למעלה כל הנוגע בהר מות יומת, פירש עתה שאין מיתתו בידי אדם, כי יד שום אדם לא תהיה בו להמיתו, אבל יומת בידי שמים כמשפט כל המעפילים לגשת אל הקדש ואינם נוהגים צניעות בעצמם שנידונים בידי שמים, כמו נדב ואביהוא, וכמו עזא וזולתם, והראיה מ\"ש אח\"כ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם, ולשון פרץ כשהוא כנוי למיתה יורה תמיד על מיתה פתאומית בידי שמים, ובנין אב לכלם ותפרוץ בם מגפה (תהלים ק\"ו כ\"ח), ומה שאמר כי סקול יסקל או ירה יירה אינו בידי אדם כי לא מצאנו שתצוה התורה להמית בחצים, אלא עלינו שיחרה אף ה' באיש הנוגע בהר ויכהו שם על השל אם באבני ברד ואלגביש או בירות עליו חצי מות מן השמים כמו ויורם אלהים (תהלים ס\"ד ח') וכטעם חצי אכלה בם (דברים ל\"ב כ\"ג), ומדוקדק לשון יסקל בנפעל ולא אמר תסקלוהו, כי באמת לא תיגע בו ידי אדם:",
"לא יחיה, גם מזה ראיה שהמיתה שאמר למעלה היא בידי שמים, כי לא אמר לא תחיוהו בפועל כמו שאמר מכשפה לא תחיה (לקמן כ\"ב י\"ז) אבל לא יחיה בקל משמע שאף אם יעלה איש בסתר ואין רואהו מפני הענין והעשן שהיה בהר, או שיסתתר בין החוחים והסנה, הבטיח הכתוב שלא יחיה, כי השם ימיתהו וישליך נבלתו רחוק מן ההר כנצר נתעב:",
"במשך היבל, לשון היובל מורה על שררה וחירות, וע\"כ שופר של איל נקרא קרן היובל ע\"ש שהאיל הזכר הוא הבעל והמושל והנקבה תחת ידו, ויש ב' מיני תרועות, האחת להכניע הלב ולהפחידו וממין זה שופר של ר\"ה וכן מה שנזכר לקמן ויהי קול השופר, והב' לסימן מלוכה וממשלה כמו שתקעו פעמים רבות כשהמליכו מלך וכמו שופר תרועה של יו\"הכ שהוא סימן גדולה וחירות ואף כאן מזה המין, אמר כשישמעו קול היובל שהוא קול חירות ומלוכה הוא סימן לסילוק הכבוד מן ההר, ואז מותרים לעלות:",
"המה יעלו, יראה שמוסב אל אהרן ובניו ושבעים זקנים שכתוב עליהם עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים וכו', אבל לשאר ישראל לא ניתן רשות לעלות, ועל כן אמר המה ולא אחרים:"
],
[],
[
"לשלשת ימים, כמו ביום השלישי, וכן כתוב ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, ואח\"כ ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, וכתוב בעוד שלשת ימים ישא פרעה, ואח\"כ ויהי ביום השלישי יום הולדת ולא הוסיף משה מדעתו יום אחד:"
],
[
"ויהי קלת, רעמים כפשוטו, אבל רואים את הקולות דלקמן אין פירושו כך כמו שנבאר שם, והנה הרעמים האלה התחילו בהיות הבוקר אבל חדלו להם קודם שיתחיל הדיבור אנכי ה' אלהיך, כי בלא זה לא היו שומעים קול ה' כ\"א בערבוב ובשעת הדיבור לא היה שם כ\"א קול דממה דקה, כמו שהיה במראה אליהו:"
],
[
"ויוצא משה, הוציאם כדי שיקבלו פני שכינה:",
"בתחתית ההר, ברגלי ההר מחוץ לגבול שהגביל להם, ויראה שהציבם משה באותו הסדר שסדרם בשנת הארבעים כשכרת ברית עמהם, דהיינו ראשי השבטים, הזקנים, השוטרים, כל איש ישראל, הטף, הנשים, ולבסוף הגרים:"
],
[
"עשן כלו, פועל עבר וענינו שהיה מעלה עשן מכל צד:",
"כעשן הכבשן, של סיד, יכול ככבשן זה ולא יותר, ת\"ל בוער באש עד לב השמים (דברים ד' י\"א) ומה ת\"ל כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:"
],
[
"ויהי קול השפר, וכבר אמר למעלה שקול השופר היה חזק מאד, גם מה ענין משה ידבר בעתיד, ולא פירש מה ידבר, גם מלת בקול קשה, לכן יראה פירוש הכתוב שקול השופר שהיה תמיד הולך וחזק היה משמיע דברים בכל המחנה, ומה הם הדברים שהשמיע משה ידבר והאלהים יעננו בקול, כלומר דעו לכם שרק משה ידבר אליכם חוקותי ותורותי בעת הראוי, כי רק בו בחרתי, ואם יקשה עליו או יעלם ממנו דבר, כמו שקרה במצות פסח שני ובמעשה מקושש ובדיני נחלות וכיוצא, יעננו אלהים תמיד מענה על שאלתו, ותהיה המענה בקול כלומר בנבואה, כדרך וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז' פ\"ט), ואין עדות יותר נאמנה על נבואת מרע\"ה מעדות ה\"ית אומר מן השמים באזני כל ישראל שבחר במשה, ושהוא יעמוד בין ה' וביניהם להגיד להם דבר ה' בנבואה:"
],
[
"וירד ה', ידוע כי מלא כל הארץ כבודו רק דברה תורה כלשון בני אדם:",
"ויקרא ה' למשה, כדי שיכירו ישראל גודל מעלת משה:",
"ויעל משה, קרוב לראש ההר אך לא בראשו ממש, כי רק אחר מתן תורה נגש משה אל הערפל אשר שם האלהים, ובשעת מתן תורה היה עומד בין ה' ובין ישראל ככתוב במשנה תורה:"
],
[
"פן יהרסו, שלא יתקרבו אל ההר חוץ ממצבם מרוב תאותם לראות:",
"ונפל ממנו רב, שיעורו עם רב:"
],
[
"הכהנים, הם הבכורות שהעבודה בהם:",
"הנגשים אל ה', שהם עומדים בתחלת הגבול קרוב אל הכבוד:",
"יתקדשו, יהיו מופרשים ומוקדשים יותר, ואל יסמכו על מעלתם להרוס ממצבם, כי כפי יתרון המעלה כן תגדל הקדושה והפרישות על דרך בקרובי אקדש:"
],
[
"לא יוכל העם, כשאמר השם אל משה רד העד בעם הבין משה בכונת השם שלא ירחיק את עצמו ממצב העם גם הוא, ויהי העומד בין העם ובין הכהנים להעיד בהם תמיד ברצותם להרוס מצבם, אולם אחרי אשר הורשה לעבור הגבול ולהתקרב אל ה' היה מתאוה לעמוד במקום הקדוש ההוא ושלא לזוז משם, ולכן אמר אינני צריך לעמוד עליהם ולהעיד בם כי אתה העדותה וכו', ואנחנו הגבלנוהו וקדשנוהו, ומעתה אל יעוז אנוש לעבור את הגבול:"
],
[
"לך רד, לזרז אותם בשעת מעשה, אבל אתה אינך צריך לעמוד עליהם, כ\"א ועלית אתה ואהרן עמך, שמיד אחרי ההתראה תשוב, ותעלה לפנים מהגבול, ולא תשאר במחיצת העם כמו שחשבת:",
"והכהנים, אתה מחיצה לעצמך, ואהרן מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמן, משה נגש יותר מאהרן ואהרן יותר מהכהנים, והעם כל עיקר לא עברו הגבול:"
],
[
"ויאמר אלהם, התראה זו, ומיד אח\"כ עלה אל מחיצתו:"
]
],
[
[],
[
"אנכי ה' אלהיך, דע כי יש שתי מיני הנהגות שבהם נוהג הש\"ית עם בריותיו, וכנגדם יש שתי מיני עבודות ומעשים שחייבים הבריות לעבוד בהן ליוצר הכל ית', ההנהגה האחת היא אשר חלק ה' אותה לכל העמים תחת השמים ששכרם ופורענותם תלויים בדברים הנהוגים, רעב או שובע, חיה רעה או בטחון, חרב או שלום, ודבר או חיים שהם ד' ראשי סדרים הכוללים כל טובה או רעה שתגיע לכל העמים בעולם הזה, וכנגד זה אין העמים חייבים לעבוד את ה' רק במצות מדעיות שהן שבע מצות בני נח ופרטיהן הנקראים תורת האדם, וההנהגה השניה היא אשר נוהג בה עם ישראל שהן חלקו ונחלתו בתתו להם טובות או רעות למעלה מן הטבע בדרך קודש ובאורח נפלא, ולעומת זה חייבין ישראל לעבוד את השם בעבודות קדושות וזאת היא תורת ה' הכוללת תרי\"ג מצות ופרטיהן, ואנחנו ישראל חייבין לקבל על עצמנו ההנהגה העליונה הזאת ולעבוד את ה' במצות הערוכות לעומתה כי ה' מלכנו הוא מחוקקנו, ולפי שבהנהגה הזאת תלויים קבול התורה ושמירת המצות, טרם הודיעם חוקיו ומשפטיו היה הדיבור הראשון ששמענו בהר סיני אנכי ה' אלהיך, כלומר שמע ישראל אנכי ה' אף כי אלהי כל בשר אני, הנני אלהיך ביחוד, מנהיגך ומלכך, לכן אתה חייב לעבדני במצותי שאצום עליך, מה שלא צויתי לשאר העמים, וזה לפי שהוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים באותות ובמופתים לא עשיתי כן לכל גוי, וקניתי אתכם להיות לי לעבדים, ולפי שאנחנו חייבים לקבל מלכות ה' עלינו על דרך זה, קראו חז\"ל המצוה הזאת קבלת עול מלכות שמים וסמכוה אל פסוק זה, ואם היה ענין המצוה לדעת שיש אלוה או לדעת שהוא כל יכול שהוא נצחי שהוא משגיח וכדומה, היה להם לומר קבלת אמונת השם או יכלתו או השגחתו וכדומה, אבל הם ז\"ל כיונו למה שאמרנו שהמצוה היא לקבל עלינו מלכות השם המולך עלינו בדרך אחר ממה שמולך על כל הגוים, ומעתה אין האיש הישראלי יכול לומר אהי כגויי הארץ ינהגני השם כמוהם בדרך טבע, לפי שזרע ישראל מחוייבים ועומדים לקבל עליהם השם לאלהים מאחר שבקשו מעצמם במצרים שימלוך ה' עליהם והתחייבו לעבדו כאשר יצום, כמו שפירשנו (לעיל ב' כ\"ג), ועל זה נכרת הברית כאמור והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכו' חי אני וכו' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ' ל\"ב):"
],
[
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אחרי שצוה על קבלת עול מלכות שמים, בא להזהיר עתה על השתוף, כי כל שאר העמים פטורים על השתוף, אם מודים שיש אלהי האלהים, אלא שמסר ההנהגה לאחד מן השרים, ואם עובדים שר אחד על דרך זה אין עליהם משפט מות אם לא שתהיה כונתם להוציא את עצמם מרשותו של אלהי האלהים ואדוני האדונים, אמנם אנחנו עם קרובו אחרי שהוציאנו ממצרים בלי אמצעות מלאך או שר או כוכב, אסור לנו להאמין שהשם מסר הנהגתנו ביד אחד השרים:",
"על פני, כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על ע\"ז אלא אותו הדור, וכן העם המכעיסים אותי על פני (ישעיה ס\"ה ג') המורה על מציאותו ית' הנמצא בכל מקום:"
],
[
"לא תעשה, למעלה הזהיר על האמונה במחשבת הלב, וכאן על עשיית פסילים מעשה ידי אדם ועל ההשתחויה והעבודה להם:",
"פסל, על שם שנפסל:",
"תמונה, אף שלא נפסל:",
"אשר בשמים ממעל, שיעורו תמונת כל דבר אשר בשמים ממעל, כי אין תמונה בשמים, והכונה לא תעשה לך פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולעבדם בשום עבודה בעולם, ולכן אמר לא תשתחוה להם, כי הוא נסמך אל העשיה, והנה כלם אזהרות מעבודות ע\"ז וכולם חייבי מיתות, ואין בכתוב הזה אזהרה לעושי צלמים שלא לעבדם אבל למטה יזהיר על זה אלהי מסכה לא תעשה לך (לקמן ל\"ד י\"ז), אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם (שם כ' כ\"ג), לא תעשו לכם אלילים (ויקרא כ\"ו א'):"
],
[
"אל קנא, חלוקת הכבוד והאהבה לבלתי ראוי להם ומניעתם מן הראוי תעורר בלבנו רוח הקנאה, ואשר לו התכונה בנפש להתפעל בראותו זאת יקרא קנא, אם לכבוד עצמו כמו ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה' י\"ד), או לכבוד אחרים כמו המקנא אתה לי (שם י\"א כ\"ט), והנה אין בכל המדות קשה מקנאה כאמרו קשה כשאול קנאה (ש\"ה ח' ו'), וכתוב מי יעמוד לפני קנאה (משליכ\"זד'), וידוע כי הוא ית' מרומם על כל המדות והתארים, ונאמרו בו כלם להשמעת אזן ולהסביר הענינים, ולכן להפליג עונש איש ישראלי העובד ע\"ז יחס הכתוב לו ית' על צד ההשאלה מדת הקנאה בעבור שאנו יודעים כי ממנה תוצאות הרעות והעונשים המופלגים, וכן מצינו שה\"ית יקנא על דברים רבים הנעשים תחת השמש למרות עיני כבודו, והכל באורח משל, כמו שזכרו הנביאים שה\"ית יקנא לשם קדשו שנאמר וקנאתי לשם קדשי (יחזקאל ל\"ט כ\"ה), יקנא על ציון וירושלים הנתונים לחרבה שנאמר קנאתי לירושלים (זכריה א' י\"ד), קנאתי לציון (שם ח' ב'), וכן ויקנא ה' לארצו (יואל ב' י\"ח), וכל כיוצא בזה:",
"פקד, כל לשון פקידה עם מלת על אינו כ\"א לפרעון ועונש, והכונה שהשם פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומענישם בעון אבותם כענין שנאמר הכינו לבניו מטבח בעון אבותם (ישעיה י\"ד כ\"א), וכן יפקוד אותו לפעמים על שלשים שהוא הדור השלישי בעון, ופעמים על הדור הרביעי כשלא יהיה עונם שלם עד הדור ההוא כמו שכתוב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית ט\"ו ט\"ז), אבל בדור החמישי לא יעניש הבן בעון האב:",
"לשנאי, כל זה אינו אלא אם הבנים שונאי כלומר שאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, אולם אם הוליד בן צדיק, לא ישא בעון האב כמפורש (ביחזקאל י\"ח י\"ז וכ'):"
],
[
"לאלפים, לבנים אלפים, כמו שהוא אומר שלשים רבעים כן יאמר אלפים, והם הדור האלף, כי כל בנים דור אחד, ובני בנים דור שני, והבנים של דור האלף קרויים בנים אלפים:",
"לאהבי, הם המוסרים נפשם עליו, הם המודים בשם הנכבד ובאלהותו לבד, ויכפרו בכל אלהי נכר ולא יעבדו אותם עם סכנת נפשם:",
"ולשמרי מצותי, הם שאר הצדיקים:"
],
[
"לא תשא, אזהרה שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט\"ז ד'), כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול, ולא בא הכתוב כאן לאסור השבועה, כי לא מצאנו לשון שבועה על שוא בכל המקרא, לפי שהשבועה הוא שיכריחוהו להשבע לאמת דבריו, ועל זה בא תמיד לשון שבועה בנפעל, אבל לשון שוא מורה על הזכרת השם לבטלה וללא צורך, אמנם איסור השבועה בשם ה' נזכר במקום אחר:",
"לשוא, להבל ועל חנם:",
"כי לא ינקה ה', כמו שהחמיר בע\"ז וכתב כי הוא אל קנא ופוקד עון אבות על בנים, כן החמיר על המזלזל בכבוד השם הנכבד כי הנושא אותו לשוא מחללו כמ\"ש וחללת את שם אלהיך (ויקרא י\"ט י\"ב), והנה לשון הכתוב הזה את שם ה' אלהיך כאילו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן יזכיר את השם בלשון נסתר מה שאין כן בב' פסוקים הראשונים שבהם השם ידבר בלשון מדבר בעדו, ומפני זה אמרו חז\"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ופירוש דבריהם כך, בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ומפורש עוד את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים ה' י\"ט), וזה כתוב אחר כל עשרת הדברים, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדיבור מפי ה' ומבינים אותו ממנו ית' כאשר יבין משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, אבל מכאן ואילך בשאר הדברות שמעו קול הדבור מפי האל אך לא הבינו אותו, והוצרך משה לפרש להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע\"ז לפי שהם העיקר לכל המצות, כמו שאמר ואשמיעם את דברי אשר ישמעון ליראה אותי כל הימים (דברים ד' י'), אבל בשאר הדברות יקבלו ביאורן מפי משה עם שמיעתם קול הדברים מפי ה', וע\"י כן יאמינו במשה לעולם גם בכל שאר המצות:"
],
[
"זכור, מקור במקום הצווי, והנה שורש זכר בקל יורה על הפך השכחה, דהיינו שנשאר צורת הדבר ורשומו בנפש אחרי סור המוחש מלפניו, והוא תמיד על ענין שעבר, לכן בהיות שלא אמר כאן קדש את יום השבת כמו שאמר כבד את אביך, יראה שהכונה שנזכור את יום השבת של ששת ימי בראשית, כמו שמפרש והולך כי ששת ימים עשה ה' וכו', וכבר נצטוו עליו במדבר סין אבל אז לא בא הצווי רק על השביתה מלצאת ללקוט המן, וכאן צוה שנזכור את היום הזה כדי לקדשו בשביתה מכל מלאכה, כמו שאומר לא תעשה כל מלאכה:",
"לקדשו, להבדילו משאר הימים ביתרון המעלה, להיות שובת בו ממלאכה, ולהכנות בו מכל מחשבות הזמן, ולתת בו עונג לנפשנו בדרכי ה', כי זה הוא ענין הקדושה כמו שכתוב וקראת לשבת עונג לכבוד ה' מכובד (ישעיה נ\"ח י\"ג), ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביאים לשמוע מהם דבר ה', כמו מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת (מלכים ב' ד' כ\"ג), ואחז\"ל מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל:"
],
[
"ששת ימים, כל ששת ימים שיש בשנה:",
"תעבד, רשות: ועשית כל מלאכתך כל מה שתחפוץ לעשות, וחז\"ל פירשו כשתבא השבת יהיה בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר עוד אחרי מלאכה, והנה זכר כאן לשון עבודה ולשון מלאכה כי שתיהן מותרין בששת הימים, וכשבא לאור אסר המלאכה בלא תעשה, ולא אמר לא תעבוד ביום השבת, כי מותר לטלטל שלחנות וכסאות לכבוד אורחין, ולרוץ ברחובות, ולהוליך כלים ברשות היחיד, שהם עבודות לא מלאכות כפי ההבדל אשר שמנו (לעיל י\"ב ט\"ז) בין עבודה למלאכה, אבל עכ\"ז גם העבודות הן בעשה, כי העושה רק מעשה חול שלו בשבת אינו מקדש היום לאלהיו אלא לעצמו, ולזה אמר ויום השביעי שבת לה' אלהיך:"
],
[
"ויום השביעי, של כל ששת ימים, וכבר ידוע להם איזה יום הוא השביעי ממדבר סין כשירד להם המן, כמו שפירשנו (לעיל ט\"ז כ\"ב וכ\"ג):",
"שבת לה' אלהיך, לא שישבות למצוא מנוח מעבודת ששת הימים, אלא לה', בעבור השם ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו וברכו וקדשו, כן יפסוק הוא מדרכי חול שלו ויקדש היום לאלהיו:",
"לא תעשה כל מלאכה, ולהלן (ל\"ה ב') מפורש שהעושה מלאכה בשבת חייב מיתה:",
"אתה, כולל כל מי שהוא בן מצוה:",
"ובנך ובתך, אלו הקטנים ששמירתם עליך שצא יעשו מלאכה לדעתך וברצונך, וכן עבדך ואמתך שהם ברשותנו עלינו לשמרם ולמנעם מעשות כל מלאכה אפילו לאחרים:",
"ובחמורך, שלא יניחה לעשות מלאכה ביום השבת:",
"וגרך אשר בשעריך, על דרך הפשט ידבר בגר תושב הנקרא גר השער, והוא המקבל עליו לשמור שבע מצות בני נח ולא הוזהר על השבת, אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה בו לצרכנו, וכן מה שאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י\"ד כ\"א) מדבר בגר תושב:"
],
[
"כי ששת ימים, אמרו המדקדקים שהוא כמו בששת, ואחרים אמרו שהימים פעולים כי גם הזמן מכלל הנבראים, ואנכי לא ידעתי מה צורך לכל זה, כי מפורש כתוב (לקמן כ\"ג י\"ב) ששת ימים תעשה מעשיך, שחסרה בו הבי\"ת והימים אינם פעולים, והאמת כי פעמים רבות מצינו פועל עשה עם הוראת הזמן בלי בי\"ת, כמו ימים רבים עשה יהושע וכו' מלחמה (יהושע י\"א י\"ח), מעשות יומם ויעש לילה (שופטים ו' כ\"ז), אשר עשיתי עמו היום (רות ב' י\"ט), יעשה כאלה שבעת ימים (יחזקאל מ\"ה כ\"ד), אף כאן ששת ימים עשה יורה על משך זמן הפעולה, כי אע\"פי שהיה יכול הבורא ית' לעשות ולתקן את כל העולם ברגע אחד, הנה בחר לעשותו ולפעול בו ששת ימים שלמים:",
"את השמים ואת הארץ, כולל כל אשר בהם, כמו שפרט בים ואת כל אשר בם:",
"וינח ביום השביעי, מלת מנוחה אינו על הפוסק מחמת העיפות, אלא על הענין הנח אחרי שהיה מטולטל, ולכן נופל אפילו על דבר שאין בו רוח חיים, כמו ותנח התיבה (בראשית ח' ד'), ואין עיפות לבלתי מרגישים, אבל נחה אחר הטלטול, והטלטול הזה על שתי פנים גופני ורוחני, ובכלל הטלטול הרוחני והמנוחה שאחריו הוא טלטול החפץ הפנימי, כי מי שחפץ בדבר כל זמן שהחפץ קיים ולא השיג חפצו, כח החפץ כמטולטל, וכשהשיג חפצו אז ימצא מנוחה, ועל זה הדרך אמר כאן על צד ההשאלה וינח ביום השביעי, כי לפי שנעשה העולם במדה ובמספר אולי יאמר אדם שהבורא עשהו בלי חפץ גמור רק כמי שעושה דבר קט שאין לו בו חפץ רב, על זה אמר וינח, פי' כשפסק ממלאכתו נח חפצו העליון כביכול, להורות שבחפץ גדול ברא את העולם:",
"ברך ה' את יום השבת, פירשתיו (בראשית ב' ג'):",
"ויקדשהו, צוה אותנו שיהיה לנו יום קדוש לה', והכין אותו לקבל בו הנפש תוספת קדושה:"
],
[
"יארכון ימיך על האדמה, הבטיחם שכאשר ישמרו ישראל זאת המצוה לא יגלו מעל ארצם, וכן כתוב אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ\"ב ז'), ורז\"ל אמרו שבמצוה זאת ימלא השם ימינו בעולם הזה, ויהיו ארוכים לעולם הבא שכלו ארוך:"
],
[
"לא תרצח, הריגה בלא משפט תקרא רציחה, כמו מות יומת הרוצח (במדבר ל\"ה ט\"ז), ועליה הזהיר כאן, ולא אמר לא תהרוג לפי שלשון הריגה לפעמים בדין, כמו והרגת את האשה (ויקרא כ' ט\"ז):",
"לא תנאף, אין ניאוף אלא אשת איש שנאמר מות יומת הנואף והנואפת (שם י'):",
"לא תגנב, הלוקח בסתר דבר מחבירו ודעתו שיהיה שלו, יקרא גנב, ואחז\"ל בגונב נפשות הכתוב מדבר שהוא חייב מיתה כמו הרוצח והנואף:",
"לא תענה ברעך עד שקר, הענין לא תענה נגד רעך דבר שעל ידו תהיה עד שקר:"
],
[
"לא תחמד, אין הכונה שאם רואה בית חבירו ועבדו ושדהו וכלי ביתו הטובים שלא ייטיבו בעיניו, כי איך יצוה השם על זה והוא סותר לטבע נפש האדם, או יעשה שקר בנפשו לחשוב על טוב ונאה שהוא רע ומכוער, אבל הפי' הוא שלא יתאוה תאות הלב את הדבר שרואה, ועי\"כ יבא לידי חמדה והוא שיפתה את חבירו בדברים ובתחבולות עד שמוכר החפץ שהתאוה לו, והנה החמדה בעושה מעשה והתאוה בלב, לכן החומד עובר על שתיהן, והמתאוה סופו לחמוד, לכן המשכיל ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאות דבר שאינו שלו:"
],
[
"וכל העם ראים, אין מלת ראיה נופלת על הקולות, ואילו אמר הכתוב וכל העם שומעים שוב לא יתכן לומר אחריו ואת הלפידים, ועוד איך פרט לך הכתוב קולות ולפידים וקול השופר וההר עשן והשמיט העיקר שהוא ששמעו העם את דבר קדשו מן השמים? עוד יקשה מה שאמר אח\"כ וירא העם וינועו שנראה כאילו יראו גם מן הקולות הנזכרים כאן, והלא במשנה תורה שסיפר בארוכה כל פרטי המעמד הנבחר וסבת יראת העם לא הזכיר את הרעמים כלל ועיקר, אלא תמיד אמר שיראו העם רק מן האש, כתוב כי יראתם מפני האש (דברים ה' ה'), כי תאכלנו האש הגדולה הזאת (שם כ\"ב), ואיך אמר כאן שיראו גם מן הקולות ? ועוד הלא כבר אמרנו שהרעמים חדלו כבר קודם מתן תורה, והראיה כי במשנה תורה זכר תמיד האש הנראה בהר בזמן מתן תורה ואמר וידבר ה' עמכם מתוך האש (שם י\"ב), קול אלהים מדבר מתוך האש (שם ל\"ג), ודבריו שמעת מתוך האש (שם ל\"ו), דבר ה' עמכם מתוך האש (שם ה' ד'), קול אלהים חיים מדבר מתוך האש (שם כ\"ג), ומעולם לא אמר שה\"ית דבר מתוך הרעמים, ולמה א\"כ יזכיר כאן הרעמים אחרי סיום מתן תורה ? לכן יראה לי לפרש מלת הקולות על קול אלהים חיים שדבר מתוך האש, ואמר קולות לשון רבים לכלול כל עשרת הדברים, ומלת רואים על ראיה שבלבד היינו ההבנה כמו ולבי ראה הרבה (קהלת א' ט\"ז), והכונה א\"כ שהבינו בדעתם כל ענין וענין שבדברים האלה, כי במעמד הנורא הזה זכו כולם למדריגת הנבואה כמפורש בכתובים ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט' ב') אבל עכ\"ז בהיות שלא הגיעו למדריגת מרע\"ה, כי אין בכח שום בריה לסבול אור התורה בנבואה זולתי נפש אדון הנביאים כמו שנזכור (דברים ל\"ד י'), לכן יראו מאוד מקול ה' חוצב להבות אש, ולפי שיראו גם מפני האש כמפורש במשנה תורה, לכן זכר כאן אצל הקולות גם הלפידים שגם עליהם תפול ראית הלב, והכונה שנתפעלו מאד הן מן הקולות שהם עשרת הדברים, הן מן הלפידים שהוא האש, ועל שניהם אמרו למשה דבר אתה עמנו וכו', דומה למה שכתוב במשנה תורה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים מדבר מתוך האש כמנו ויחי (דברים ה' כ\"ג), הרי שיראו מקול אלהים וגם מן האש:",
"ואת קול השפר, כלומר הבינו ג\"כ מה שהיה מפרסם קול השופר במחנה קודם מתן תורה, שהיה אומר משה ידבר וכו' על דרך שפירשנו שם, ומזה נתאמת אצלם גודל מעלת מרע\"ה:",
"ויניעו, נזדעזעו, ומיראתם נסוגו אחור ממקום שהיו שם, כאדם הנחרד ומקפץ לאחוריו:"
],
[
"ויאמרו אל משה, הכהנים וראשי המטות הקרובים אליו הם דברו עמו אחר שנשלמו עשרת הדברים, כי פחדו שהשם ידבר אליהם עוד וישמיעם כל המצות מפיו:",
"דבר אתה עמנו, כלומר ידענו שרק בך יש כח לקבל התורה מפי הקב\"ה, לכן אתה תהיה מליץ בינותינו ותשמיע לנו דברי האל, ובמשנה תורה מפורש יותר שאמרו קרב אתה ושמע וכו' ואת תדבר אלינו וכו', ומלת קרב תודיענו שהם הבינו בעצמם שאין בהם כח להתקרב יותר ושרק משה יוכל לגשת אל מדריגת הנבואה ההיא, ובזה נשלם מה שאמר ה\"ית למשה וגם בך יאמינו לעולם:",
"ונשמעה, אין אנו מסרבים לשמוע את הדברים, ואדרבה מפיך נשמעם בנפש חפצה, ורק יראנו מפני האש הגדולה:"
],
[
"אל תיראו, אל תפחדו מן המראות הנוראות שאתם רואים, ואל תדמו פן תמותו, כי רחום ה' וחפץ רק להיטיב, ואולם נגלה אליכם במראה הגדול הזה לשני טעמים, האחד:",
"לבעבור נסות אתכם, רצה אלהים לנסותכם בכל מיני נסיון ובחינה לראות אם תקבלו מצותיו עם כל החרדה והפחד שהיה לכם בדברו עמכם, כי על ידי זה תתחזק יותר האמונה בלבבכם ויראה הישכם אוהבים אותו וחפצים בו ובמצותיו, והטעם השני:",
"ובעבור תהיה יראתו על פניכם, הן יראת הרוממות והן יראת העונש, כי הראה אתכם כבודו וגדלו כדי שתגיע יראת רוממותו בנפשכם, וכן הראכם את אשו הגדולה כדי שתגיע יראת משפטיו ודיניו בנפשכם ותדעו כי העובר על דבריו תאכלהו אש, ומלת פניכם על פני הנפש, והכונה שתהיה יראתו קבועה בנפשכם:",
"לבלתי תחטאו, וכשתהיו שלמים באהבה וביראה לא תפלו במוקשות החטא:"
],
[
"ויעמד העם מרחק, הזכיר זה פעם אחרת כי משה היה עושה הפך מעשיהם, שהם עמדו מרחוק אבל משה נגש אל הערפל:"
],
[
"אתם ראיתם, יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחים לו, שמה שאחרים משיחים לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין, לא כן מה שרואה בעיניו, ולכן אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם ואני האדון בשמים ובארץ, לא תשתתפו עמי אל אחר:"
],
[
"אתי, כמו על פני, וענינו לא תעשו דבר לשתפו עמי, ותחלה הזהיר על האמונה בהם, ואח\"כ הזהיר על העשיה לבדה, שאפילו אם כונתו לעשות פסל או מסכה לכבוד השם ית' אסור:"
],
[
"מזבח אדמה תעשה לי, לפי שאמר למעלה אתם ראיתם גדולתי כי השמים כסאי, אל תחשבו איזה בית נבנה לו לעבדו ובמה נכבדהו, אין הדבר כן, כי לא תצטרכו לעשות היכלות של כסף וזהב ואבנים יקרות כדי שאקרב אליכם, אבל יספיק מזבח אדמה, ואם תדרשני בכל לבבך אבוא אליך:",
"וזבחת עליו, סמוך לו ואצלו, כי אין השחיטה בראש המזבח:",
"את צאנך ואת בקרך, פירוש למה שאמר את עולתיך ואת שלמיך:",
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי, בכל מקום אשר אשים זכר לשמי, שכבודי שוכן שם, ועי\"כ יזכו בני אדם לזכור שם את שמי, כמו שילה ונוב שעמד שם הארון, אם תביא אל המקום ההוא לתת כבוד לשמי, גם אני אבוא אליך וברכתיך, וטעם אבוא כדרך בני אדם, והכונה תמצאני שם:"
],
[
"ואם, ענינו כאשר, כשיגיע הזמן לעשות לי מזבח אבנים והוא בבנין בית הבחירה, השמר שלא תבנה את האבנים גזית, וגזית ענינו הכריתה והסתות, ומלת אתהן מוסב על האבנים:",
"חרבך, שם חרב נופל על כל כלי ברזל שנעשה לחתוך בו, ואולי נקראת כן החרב לפי שהיא מחרבת:",
"הנפת עליה ותחללה, אם תניף כלי ברזל על אחת מאבני המזבח לסתתה הרי חללת אותה לבנין מזבחי, והטעם כמו שאחז\"ל שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו בדין שיונח המקצר על המאריך, ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי כל יתדותיו היו נחושת, וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה:"
],
[
"ולא תעלה במעלת, כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות, אלא חלק יהיה ומשופע:",
"אשר לא תגלה ערותך עליו, שע\"י המעלות אתה צריך להרחיב הפסיעות, ואע\"פי שאינו גילוי ערוה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד (לקמן כ\"ח מ\"ב), מ\"מ הרחבת הפסיעות קרובה לגילוי ערוה ואתה נוהג בו מנהג בזיון, והרי הדברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין להם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהן מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה:"
]
],
[
[
"ואלה, כל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, והכונה שאחרי כלות עשרת הדברים הוסיף ה' להורות למשה המשפטים והדינים שבין איש לרעהו, כמו שמפורש במשנה תורה ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וכו' והמשפטים אשר תלמדם (דברים ה' כ\"ח):",
"אשר תשים לפניהם, שיבינם טעמי הדברים ופירושיהם, וישימם לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:"
],
[
"כי תקנה, במכרוהו ב\"ד הכתוב מדבר כדכתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו (לקמן כ\"ב ב'), אבל מוכר עצמו בעניו, כתוב בפ' בהר סיני וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (ויקרא כ\"ה ל\"ט):",
"עבד עברי, עברי תואר לעבד לא נסמך אליו, והטעם עבד שהוא עברי:",
"ובשבעת, בשנה השביעית למכירתו:",
"לחפשי, לחירות:",
"חנם, בלי מחיר כסף:"
],
[
"אם בגפו יבא, שלא היה נשוי אשה, ולשון בגפו כמו בגופו, שלא בא גוף אחר עמו, ומצאנו גופת שאול (ד\"ה א' י') על משקל אחר:",
"בגפו יצא, למדנו שאם לא היה נשוי מתחלה ישראלית, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית:",
"בעל אשה, ישראלית:",
"ויצאה אשתו עמו, וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד בערי חייב במזונות אשתו ובניו:"
],
[
"אדניו, כן דרך הלשון בשם אדון להשתמש ברבים במקום היחיד:",
"יתן לו אשה, שפחה כנענית להוליד לו ממנה עבדים:,"
],
[],
[
"האלהים, נקרא המשפט והשופטים על שם אלהים, על דרך כי המשפט לאלהים הוא (דברים א' י\"ז) וארז\"ל בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב\"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט (שופטים ב' י\"ח):",
"אל הדלת או אל המזוזה, ההגשה יכולה להיות אל מקום הדלת או אל מקום המזוזה, אבל הרציעה צריכה להיות בדלת כדכתיב ונתת באזנו ובדלת, (דברים ט\"ו י\"ז), וטעם אמרו או אל המזוזה, שיגישו אל המקום אשר שם הדלת מחוברת במזוזה, שלא תהיה הדלת מונחת על הארץ, כי אם זקופה אצל המזוזה:",
"ורצע, ענינו ינקוב:",
"במרצע, שם הכלי שנוקבים בו:",
"לעלם, מלת עולם בל\"הק על הזמן, כמו כבר היה לעולמים (קהלת א' י'), זמנים, וכן ועבדו לעלם, לזמנו של יובל, שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו:"
],
[
"בתו, הקטנה, שהיא ברשות האב:",
"לא תצא, אין ספק שאף האמה יוצאה בשש, כדכתיב וכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דברים ט\"ו י\"ב), וכן היא יוצאה ביובל, והכוונה באמרו לא תצא וגו', שאם הביאה סימני נערות לא תמתין עד כלות ששת השנים, כי אם קודם לכן צריך האדון לעשות לה אחת משלש אלה:"
],
[
"אם רעה בעיני אדניה, שלא נשאה חן בעיניו לכונסה:",
"אשר לא יעדה, כתיב לא באל\"ף וקרי לו בוא\"ו, והכונה לפי הכתיב שלא ירצה ליעדה ולהכניסה לו לאשה, ולפי הקרי, הטעם אם רעה בעיני אדוניה אשר יעדה האב להיות לו לאשה, כי הקינה בת ישראל לאמה, לקחתה לו לאשה יקנה אותה, והיא מיועדת לו מן הסתם:",
"יעדה, ענין זמון:",
"והפדה, מוסב על האדון, שיתן לה מקום ויסייע בפדיונה, כמו שאחז\"ל שמגרע מן הכסף שנתן בעדה כמספר השנים שעשתה אצלו, וכפי מספר השנים הנותרות כן יהיה פדיונה:",
"לעם נכרי, לאיש אחר:",
"לא ימשל למכרה, לא האדון ולא האב:",
"בבגדו בה, אם רוצה האדון לבגוד בה שלא יקיים בה מצות יעוד, וכן האב מאחר שבגד בה ומכרה לזה, שכל מוכר בתו בוגד בה:"
],
[
"ואם לבנו ייעדנה, האדון הנזכר:",
"כמשפט הבנות, בנות ישראל הבתולות שלא נמכרו:",
"יעשה לה, הבן, גם האב אם הוא יקחנה לא יגרע לה שאר כסות ועונה:"
],
[
"אם אחרת יקח לו אם יקח האב לבנו מלבד האמה הזאת גם אשה אחרת, בין שתהיה מבנות ישראל שנמכרה בין שלא נמכרה:",
"שארה, אלו מזונות, וכל הנאכל עם הלחם קרוי שאר, כי עיקר הסעודה קרויה על שם הלחם כמו עבד לחם רב (דניאל ה' א'), והמאכלים האחרים טפלים לו ונקראים שאר, מלשון שארית, כי הם שארית הסעודה, ואמר שארה ולא אמר לחמה, כי חייב הבעל לתת לה כל המזונות מלבד הלחם כמ\"ש המרב\"ם ז\"ל (הל' אישות פ' י\"ב) ופוסקין לה פרפרת לאכול בה את הפת וגו', ואם היה עשיר פוסקין לה מזונות כפי ממונו:",
"כסותה, מלבושים:",
"וענתה, מגזרת עת, והוא כנוי לתשמיש:",
"לא יגרע, לא ימנע מזאת האמה שייעד לו כבר, ואצ\"ל אם לא ישא אחרת, כי הכתוב דבר בהווה:"
],
[
"ואם שלש אלה, היעוד לו, או לבנו, או הפדיון:",
"לא יעשה לה, הכונה שלא יעשה לה אף אחת משלש אלה:",
"ויצאה חנם, פירושו שתצא בסימני בגרות אע\"פי שלא הגיע לא שש ולא יובל:",
"אין כסף, לפי שמלת חנם סובלת ב' פירושים, חנם בלא מחיר, כמו חנם נמכרתם (ישעיה נ\"ב ג'), וחנם בלי השגת התכלית כמו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א' י') לכן יוסיף לפעמים מלת אין כסף לתוספת ביאור:"
],
[
"מכה איש ומת, הכהו כל כך עד שמת בו:",
"איש, כולל זכר ונקבה:"
],
[
"לא צדה, לא ארב לו, ולא נתכוון להרגו, כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א' כ\"ד י\"ב):",
"אנה לידו, כמו לא יאונה לצדיק כל און (משלי י\"ב כ\"א), והטעם שהשם סבב ועלל לו זה בעבור עון אחר שעשה, והוא לא כוון לכך, וכן דרך המקרא לייחס כל דבר אל השם ית' שהוא עלת הכל:",
"ושמתי לך מקום, כשיהיו ערים לשבת, תייחדו ערים למקלט, ובמדבר יהיה מחנה לויה למנוס לו:"
],
[
"בערמה, להוציא שליח בית דין, והרופא והרודה בנו ותלמידו, שאע\"פי שהם מזידין אינם מערימין, והנה שם ערמה נופל על התשוטטות המחשבה על כל הדברים והמעשים טרם תעשנה, ובעל הערמה לא יעשה דבר טרם ישוטט עליו במחשבתו, ויש שיערים לטובה ויש שיערים לרעה הכל כפי מצב בעל הערמה, אם הוא חכם יהיה ערום לטובה, ואם הוא רשע יהיה ערום לרעה, לכן יפורש השורש הזה תמיד לפי ענינו, וכאן שמדבר בהורג נפש במזיד ידענו שהוא לרעה, ופירושו שבדעת ובכונה הרגו, הפך מה שאמר למעלה ואשר לא צדה, ומזה תדע ההפרש שבין מכה איש ומת שאמר בתחילת הענין להורג בערמה הנאמר כאן, כי מכה איש משמע שקם על רעהו בעת יחם לבבו וברגע האף והחימה מכהו נפש, אבל ההורג בערמה אינו בעת הכעס, אלא הוא אורב זמן הרבה לרעהו, ובדעת צלולה מכין לו כלי מות, ומבקש הזמן והמקום והאופן היותר ראוי למלאות עצתו:",
"מעם מזבחי הכונה שלא יהיה מנוס כלל להורג בערמה, ולא יקלטנו שום מקום, ואם אל המזבח ינוס, כאשר עשה יואב, גם משם תקחנו למות, וחז\"ל אמרו אפילו כהן ורצה לעבוד עבודת מזבחי:"
],
[
"ומכה, אף הכאה שאינה של מיתה, ורז\"ל פירשו בעושה חבורה:",
"אביו ואמו, או אביו או אמו:",
"מות יומת, בחנק, וכן כל מיתה האמורה בתורה סתם:"
],
[
"ונמצא בידו, קודם המכירה, שראו עדים שהכניסו מרשות הנגנב לרשותו, ואח\"כ מכרו לאחר, כמו ששנינו הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו, ואמרו בברייתא גנבו ולא מכרו, מכרו ועדיין הוא ברשותו פטור:"
],
[
"ומקלל, בהזכרת השם, כמו ויקללם בשם ה' (מלכים ב' ב' כ\"ד):",
"מות יומת, בסקילה, וכל מקום שנאמר דמיו בו, בסקילה, ובנין אב לכולם, באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ' כ\"ז), ובמקלל אביו ואמו נאמר דמיו בו (שם ט'):"
],
[
"באגרף, הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה, והזכיר הכתוב שתי ההכאות, אחת קשה והיא באבן, ואחת קלה, והיא באגרוף, לומר כי בשתיהן צריך אומד, וחושבין אותו, אם ימות זה, כגון שהכהו על נפשו, רוצח הוא מות יומת, אם לא ימות ישלם שבת ורפוי:",
"ונפל למשכב, לחולי שמבטלו ממלאכתו:"
],
[
"אם יקום, לפי פשוטו של מקרא דבר הכתוב בהווה, שאם יתחזק המוכה וישוב כחו אליו, עד שיקום ממשכבו לגמרי ולא יחזור אליו כי אם יתהלך בחוץ בשווקים וברחובות, על משענת מטה אשר בידו, כמנהג החולים שנתרפאו, והכלל שיאמדוהו לחיים:",
"ונקה המכה, למדך שחובשין אותו, עד שנראה אם נתרפא זה, ופי' ונקה שיוציאוהו מבית הסהר:",
"שבתו, מגזרת שביתה, והטעם זמן שיושב בבית והוא בטל ממלאכתו, הפך והתהלך בחוץ:",
"יתן, ישלם לו:",
"ורפא ירפא, ישלם שכר הרופא, ושינה הכתוב לאמר רק שבתו יתן ורפא ירפא, ולא אמר רק שבתו ורפואתו יתן, להגיד שיתן השכר אל הרופאים וירפאו אותו, ולא יוכל המוכה לתבוע שיתן לו השכר, והוא יעשה בו דברים אחרים, רק ירפא בו על כל פנים:"
],
[
"את עבדו, בכנעני הכתוב מדבר, והראייה מה שאמר באחרונה כי כספו הוא, אבל עבד עברי אינו כספו, אלא כשכיר כתושב עמו ודינו כישראל לכל דבריו:",
"בשבט, בה\"א הידיעה, כי דרך המושל להיות בידו שבט מוסר, ואעפי\"כ יזהר ולא יכנו בו מכה רבה:",
"נקם ינקם, במיתת סייף, וכן הוא אומר חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כ\"ו כ\"ה):"
],
[
"כי כספו הוא, ודינו להכותו דרך תוכחה:"
],
[
"וכי ינצו אנשים, זה עם זה, ונתכוון האחד להכות את חבירו והכה את האשה:",
"ונגפו, אין נגיפה אלא לשון דחיפה כמו פן תגוף באבן רגלך (תהלים צ\"א י\"ב):",
"ולא יהיה אסון, באשה:",
"ענוש יענש, ישלם דמי ולדות לבעל:",
"כאשר ישית, כשיתבענו הבעל בב\"ד להשית עליו עונש על כך, אבל אין ביד האשה לתבעו, כי אין לה חלק וזכות בהם, והנה אמר כאשר ישית, לפי שהבעל קוצב הקנס כי הוא חפץ בילדיו וחשובים הם אצלו:",
"ונתן בפללים, אבל אם לא יתרצה הנוגף לשלם כאשר ישית עליו בעל האשה, אז ישלם על פי ב\"ד כפי מה שיענישוהו הדיינים, וכן אם לא ירצה לשלם כל עיקר יכריחוהו על פי ב\"ד, ויראה שלשון פלילים נופל על שילוחי ב\"ד המקיימים חריצות המשפט בכפייה, כשאין אחד מבעלי הריב רוצה לעשות כפי מה ששפט הדיין, ולכן אמר כאן פלילים ולא שופטים:"
],
[
"ואם אסון יהיה, באשה:",
"ונתת נפש תחת נפש, רבותינו חולקים בדבר, י\"א נפש ממש, וי\"א ממון אבל לא מיתה, שהמתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ליורשיו דמיו כמו שהיה נמכר בשוק:"
],
[
"עץ תחת עץ, מפורש בקבלת חז\"ל שהוא ממון, וגם הדעת נותן כן, כי למעלה אמר רק שבתו יתן ורפא ירפא, ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו, מה ישלם אחרי כן, וגם הוא צריך שבת ורפוי? וכוונת הכתוב שמדין הגמול הוא חייב בכך, אם לא יתן כפרו, והכתוב אומר שלא נקח כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, אבל ניקח כופר במי שהוא רשע לכרות אחד מאיבריו, לכן לא נכריתנו לעולם אבל ישלם כפרו, ואם אין לו, יהיה עליו החוב עד שתשיג ידו, והנה התחיל בחסרון איברים, ודבר בהוה על הרוב, שכן דרך המכה את חבירו להזיקו בעין אוב שן או ביד או ברגל, ומהם תקיש על יתר האיברים:"
],
[
"כויה, בכל אלו אין בהם חסרון אבר, ומשלם דמי צער ובושת ורפוי:",
"כויה, מכות אש:",
"פצע, היא מכה המוציאה דם שפוצע את בשרו, הכל לפי מה שהוא, אם יש בה פחת דמים נותן נזק, ואם נפל למשכב נותן שבת ורפוי ובשת וצער:",
"חבורה, היא מכה שהדם נצרר בה, ואינו יוצא אלא שמאדים הבשר כנגדו, ולשון חבורה על שם הדם שנחבר שם:"
],
[
"עבדו, הכנעני, אבל עברי אינו יוצא בשן ועין:"
],
[
"ואם שן, והוא הדין לשאר האיברים אלא שדבר הכתוב בהוה, ואחז\"ל בכ\"ד ראשי איברים העבד יוצא לחירות:",
"תחת שנו, צוה השם שיצא העבד חפשי תחת עינו או תחת שנו שלא יהיה אדוניו אכזרי, שיכנו מכה נמרצה, כי אם ישחית עינו או אפי' שנו, יצא מרשותו ויאבד ממונו:"
],
[
"שור, אחד שור, אחד כל בהמה וחיה ועוף, אלא שדבר הכתוב בהווה:",
"אשה, הזכיר פה את האשה בפירוש, וכן פרט או בן יגח או בת יגח, שהם קטנים, לומר לך שאין בעל השור יכול לערער, שלא היה לאשה לצאת אל מקום השורים, ושהיה לאבות לשמור את ילדיהם שלא יזוקו:",
"ולא יאכל את בשרו, כמו הנבלה שיאכל אותה גר שער או נכרי, וקדמונינו ז\"ל אמרו שכל מקום שכתוב בו לא יאכל בציר\"י היו\"ד הוא אסור בהנאה:",
"ובעל השור נקי, מעונש, כל זמן שלא הועד בו:"
],
[
"והועד, לשון התראה בעדים, כמו העד העד בנו האיש (בראשית מ\"ג ג'):",
"יומת, בידי שמים, כי אין כופר למומתי ב\"ד, ולפי המשך הכתובים יראה שפירושו כמו עין תחת עין, שהוא ראוי שיומת אם לא יתן כופר נפשו:"
],
[
"אם כפר יושת עליו, אין זה הפך ולא תקחו כופר (במדבר ל\"ה ל\"ב) כי הכתוב שם הוא רוצח גמור, וזה לא רצח, רק נענש בעבור שלא שמר שורו כראוי, ויצא והזיק:"
],
[
"או בן יגח, אמר או שהוא מוסיף, ושיעורו והמית איש או אשה (דהיינו גדולים) או בן או בת, שהם קטנים, משפט אחד לכולם:"
],
[
"אם עבד וגו' או אמה, כנעניים:",
"שלשים שקלים יתן, גזירת הכתוב הוא, בין שהוא שוה אלף זוז, בין שאינו שוה אלא דינר"
],
[
"וכי יפתח איש בור, ברשות הרבים, שהיה מכוסה וגלהו:",
"כי יכרה, ללמדך שאף הכורה די לו בכסוי, ולא חייבו הכתוב לסתמו ולמלאו עפר:",
"שור או חמור, הוא הדין לכל בהמה:"
],
[
"בעל הבור, הפותח או הכורה אע\"פי שהוא ברשות הרבים, עשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו, וקראו בעל הבור להתחייב בנזקיו:",
"והמת יהיה לו, לניזק, ששמין דמי הנבלה, ומנכה לו מדמי נזקו, כי המזיק אינו חייב לו אלא שוה כסף ויכול לפרעו אפילו סובין"
],
[
"וכי יגף, ידחוף בין בקרניו בין בגופו בין שנשכו בשניו, כלן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה:",
"שור איש, שור של איש את שור של רעהו:",
"ומכרו את השור החי, בשוים הכתוב מדבר, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נמצא כשנוטל כל אחד חצי החי וחצי המת, משלם לו חצי הנזק, ומן השוים נלמוד לשאינן שוים שאינו משלם אלא חצי נזק, כן פירשו רז\"ל, והדעת נותנת כן דאילו אף בשאינן שוין יקח כל אחד חצי החי וחצי המת, פעמים שישתכר המזיק בנזקו:"
],
[
"או נודע, או לא היה תם אלא נודע כי שור נגח הוא היום ומתמול שלשום הרי ג' נגיחות ואין כונת הכתוב במלת או להשוות התם למועד כי אין דינם שוה, אלא בא מלת או, לפי שיש כאן שני תנאים ושתי תשובות, התנאי מורכב מתם ומועד, ושיעור הכתוב כך, כי יגוף שור (פעם ראשונה או שנית, והוא תם, או נודע כי שור נגח הוא ע\"י שלש נגיחות, והוא מועד) שור איש את שור רעהו ומת, והתשובה על התם בפסוק ל\"ה, ועל המועד בפסוק ל\"ו, והכתוב השליב חלקי התשובה בין חלקי התנאי:",
"שלם ישלם שור, נזק שלם:",
"והמת יהיה לו, לניזק, שיכניסהו לניזק בחשבון כמות שהיתה הנבלה שוה בעת הנזק ואם פיחתה פיחתה לניזק שהיה לו למכרה מיד:"
],
[
"חמשה בקר, אחז\"ל, שור שביטלו ממלאכתו חמשה, שה שלא ביטלו ממלאכתו ד':"
]
],
[
[
"במחתרת, כשהיה חותר את הבית, והוא הדין לנמצא בתוך גנו של אדם, או בתוך חצירו או בתוך קרפיפו, ולמה נאמר במחתרת לפי שדרך הגנבים לבא במחתרת:",
"והכה, בין ע\"י בעל הבית בין ע\"י שאר האדם:",
"אין לו דמים, אין בעבורו עון שפיכת דמים, וכן כל לשון דמים בענין כזה, ולמדתך התורה אם בא להרגך השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא, שאין אדם רואה שנוטלין ממונו ושותק, לפיכך על מנת כן בא שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו:"
],
[
"אם זרחה השמש עליו, הכוונה שאם חתר בחשך ונמצא שם יהרג, שבודאי או להרוג או ליהרג בא, אבל אם זרחה השמש על הגנב, כלומר שבא בגלוי ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג כי יש בעבורו עון שפיכת דמים:",
"שלם ישלם, אין הלשון הזה נופל כי אם על הדבר שאינו בעין, כגון אם נאבד או נפסד הדבר, ועל הקרן שהוא מחזיר בעין יאמר והשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה' כ\"ג), ושיעור הכתוב כך, אם נמצא במחתרת, אין לו דמים ופטור מתשלומין כדין חייבי מיתות שאין הב\"ד מחייבין אותם בתשלומין, ואם זרחה השמש עליו דמים לו, מעתה הוא כשאר כל אדם, וחייב לשלם קרן וכפל וד' וה', ואם אין לו נמכר:",
"בגנבתו, בעבור גניבתו:"
],
[
"בידו, ברשותו, שלא מכרה:",
"הגנבה, דבר הנגנב:",
"חיים, מוסב למעלה, שנמצא בידו חיים ולא טבחה:",
"שנים ישלם, ולא ארבעה וחמשה:"
],
[
"כי יבער, כל לשון בער נופל על הסרת דבר מה, האש המסיר ומכלה את העצים נקרא בוער, ולפי שבכלות העצים תכבה האש, נקראו גם העצים בוערים, וכן כל מי שאין בו דיעה נקרא בער מלשון נבער כל אדם מדעת (ירמיה י' י\"ד), והבהמות לפי שנעדר מהן כח הדעת נקראות בעיר, ומי שמוליך בהמתו לרעות בשדה נאמר עליו שהבעיר את השדה לפי שהוא סבה לכלות כל אשר בו, והבהמה מבערת בשדה:",
"ושלח את בעירה, אחז\"ל זהו נזקי מדרך כף רגל:",
"ובער, הוא נזקי השן האוכלת ומבערת:",
"בשדה אחר, בשדה של איש אחר:",
"מיטב שדהו, יש אומרים שדהו של ניזק, כי שמא אכלו הבהמות מן המיטב, וי\"א של מזיק, שאם בא לשלם לו קרקע, יתן לו שוה נזקו ממיטב שדותיו:"
],
[
"כי תצא אש, שלא שמר בעל האש את אשו יפה, והזיק ע\"י רוח או סבה אחרת:",
"גדיש, שנקצר ונגדש:",
"קמה, המחוברת לקרקע, ועומדת לקצר:",
"או השדה, שהוציאה צמחה, ולא נתבשל עדיין:"
],
[
"כי יתן איש, פרשה זו נאמרה בשומר חנם, ולפיכך פטר בו את הגנבה, ונזכר סתם בכתוב, מפני שדרך שומרי כסף או כלים לשומרם בחנם, והפרשה השניה בשומר שכר, ולכך הזכירה חמור או שור או שה וכל בהמה, שדרכן להנתן ביד רועים לשמור, והם ירעו אותם בשכר:",
"וגנב מבית האיש, לפי דבריו:",
"ישלם, הגנב שנים לבעלים:"
],
[
"בעל הבית, השומר:",
"אל האלהים, אל הדיינין, לדון עם זה ולהשבע לו שלא שלח ידו בשלו:",
"אם לא, לשון שבועה, והטעם שלא שלח ידו:"
],
[
"על כל דבר פשע, שנפשע בפקדון ונגנב, אם ע\"י אחר, או ע\"י השומר עצמו, שנשבע לשקר, והעדים מעידין שהפקדון בידו:",
"אשר יאמר, המפקיד או העד:",
"כי הוא זה, הממון שנגנב, אם ע\"י גנב או ע\"י שומר ונשבע עליו לשקר:",
"אשר ירשיען אלהים, מי אשר יחייבו אותו הדיינין, אם הגנב או השומר או העדים שנמצאו זוממין:",
"ישלם שנים לרעהו, הגנב והשומר למפקיד, והעדים לשומר:"
],
[
"כי יתן, בשומר שכר מדבר, והוא חייב בגנבה ואבדה ופטור באונסין:",
"נשבר, ע\"י חיה כמו ולא שבר את החמור (מלכים א' י\"ג כ\"ח):",
"אין ראה, שיעיד בדבר:"
],
[
"ולקח בעליו השבועה:",
"ולא ישלם, השומר כלום, שהוא פטור באונסין:"
],
[
"ישלם לבעליו, על זה קבל שכרו לשמרו מן הגנבים:"
],
[
"יבאהו עד, קצת מאיברי הטרפה להיות לו לעד, כדכתיב כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן (עמוס ג' י\"ב):"
],
[
"וכי ישאל, בא ללמד על השואל שחייב באונסין:",
"ישאל איש, בהמה לעשות בה מלאכתו:",
"בעליו אין עמו, אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו:"
],
[
"בעליו עמו, במלאכתו, שהיה המשאיל במלאכת השואל בעת השאלה, פטור השואל באונסין:",
"אם שכיר הוא, אם השור אינו שאול אלא שכיר:",
"בא בשכרו, הנזק יבא תמורת השכר:"
],
[
"וכי יפתה, שיסית את הבתולה ויטה את רצונה בדברי שקר:",
"אשר לא ארשה, שאם ארשה חייב סקילה, כדכתיב במשנה תורה (כ\"ב כ\"ד):",
"מהר ימהרנה, ישלח לה המוהר, והם הדורונות שהארוס שולח לארוסתו לצרכו הנשואין, והם הנקראין בלשון חז\"ל סבלונות, וכונת הכתוב שישלח לה צרכי החופה והנשואין להיות לו לאשה, ואמר הכתוב בלשון הזה, ולא אמר שיקחנה לו כי אין מצוה עליו שישאנה, רק אם רצה ואם לא יחפוץ בה מתחלה יפרע:"
],
[
"אביה, שהוא זכאי בכסף קידושין בקטנה ונערה:",
"במהר הבתולת, כמהר אשר יתנו האנשים לבתולות הנישאות להם, והטעם כי פסלה בעיני הבחורים, ויצטרך אביה להרבות לה מתן, והם לא יתנו לה מהר, וראוי הוא שיפרענו המפתה, ואחז\"ל כי המהר הזה הוא נקצב בענין האונס, והוא חמשים כסף:"
],
[
"מכשפה, המכשף הוא המשנה דבר התולדות בדיבור וגזירה לבד או ע\"י מעשים זרים הנודעים לבעלי המלאכה ההיא, והכתוב מדבר בעושה מעשה בפועל, ואמר שהוא חייב מיתה, אבל האוחז את העינים פטור, ואמר מכשפה, לפי שרוב הכשפים נמצאו בנשים:",
"לא תהיה, בכל חייבי מיתות אמר מות יומת, והוא מצות עשה עלינו לבער הרע מקרבנו, ופה אמר לא תחיה, כי החמיר בה הכתוב להזהיר אותנו בלאו שלא נחיה אותה, לפי שעל ידיה בא תקלה לרבים, ורצה השם שנהיה תמימים עמו ולא נפנה אל התועבות האלה:"
],
[],
[
"זבח לאלהים, בה\"א הידיעה, לאותן שאמרתי לך עליהם לא יהיה לך אלהים אחרים (לעיל כ' ג'), ושם בדברות הזהיר, וכאן במשפטים ראוי להזכיר עונש העובר ומשפטו, ומלת אלהים כוללת אף מלאכי מעלה:",
"יחרם, יומת בב\"ד, ואמר יחרם, כי מפני אשר זבח לחרם, יהיה חייב שיחרם, כענין והיית חרם כמוהו (דברים ז' כ\"ו) ויתכן שיכלול הכתוב הזובח גם הזבח שהכל יהיה לחרם, ללמד שהוא אסור בהנאה:",
"בלתי לה' לבדו, שיעור הכתוב זובח לאלהים בלתי לה' לבדו יחרם, ובעבור שהזובחים לכחות השמים ומלאכי מרום יחשבו שאין בזה מרי, לפי שהם אמצעיים להפיק רצון מאתו ית', וכאילו הזבחים אל ולמשרתיו, לכן הזהיר לאיש הישראלי שלא יזבח כ\"א לה' לבדו, כי אנחנו מוזהרים על השתוף ואסור לנו ליחס הנהגה גדולה או קטנה לאחד מן הנבראים אחר שה\"ית עשה לעינינו נפלאות גדולות, ועבודה כזאת תהרוס הברית אשר כרת ה' עם ישראל, ולכן בדין חייבין עליה מיתה:"
],
[
"לא תונה, אונאת דברים:",
"ולא תלחצנו, בגזלת ממון:",
"כי גרים הייתם, כמו שמפורש לפנינו ואתם ידעתם את נפש הגר וגו', ומי שהיה בצרה ומצוקה והשם הצילו, ראוי שירחם על כל הבא במצוקה ההיא, וכן הוא בטבע נפש האדם שיכמרו רחמיו בראותו את רעהו במכאוב שהרגיש הוא בעצמו לשעבר:"
],
[
"כל אלמנה, אפי' עשירה ובעלת נכסים, כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה:",
"לא תענון, הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח, ודבר מצוי לענותם:"
],
[
"אם ענה תענה אתי, הרי כאן תנאי מבלי תשובת התנאי, כי וחרה אפי הנאמר בפסוק הבא, היא התשובה על אם צעוק יצעק, ולכן בא האתנח במלת אותו לפי שהוא גזום והתראה ולא פירש ענשו, ושיעורו כמו השמר לך מלענותו:",
"שמע אשמע צעקתו, כי קרוב ה' לנשברי לב ודכאי רוח, כמפורש בכמה פסוקים:"
],
[
"והיו נשיכם, מדה כנגד מדה:"
],
[
"אם כסף תלוה, אם נתן לך השם הון שתוכל להלוות העני:",
"עמי, קרא העניים עמי, כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה:",
"עמך, שהוא במקום שאתה דר בו, וחז\"ל אמרו הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני:",
"לא תהיה לו כנשה, לא תהיה עמו כדרך הנושים שידיהם קשה על הלוה, לתבוע ממנו בחזקה, לשים עליו נשך, למען הרחיב את זמנו, לבא אל ביתו ולמשכנו, ושלא להשיב לו העבוט עד שיפרע, כי אם התנהג עמו בחסד, אם אתה יודע שאין לו, היה עמו כאילו לא הלויתו כלום, ואל תכלימהו:",
"נשך, הרבית היא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו, ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבעבע ונופח עד קדקדו, כך רבית אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה, ואמר תשימון לשון רבים, כי המלוה והסופר והערב והעדים כלם עוברים:"
],
[
"אם חבל, כל לשון חבלה אינו משכון בשעת הלואה, אלא שממשכנים את הלוה כשמגיע הזמן ואינו פורע:",
"עד בא השמש, כמו טרם, שישיב לו הכסות טרם תבא השמש כמו שאמר במקום אחר השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש (דברים כ\"ד י\"ג):",
"תשיבנו, מוסב על החבול שהוא לשון זכר:"
],
[
"כי היא, השלמה שזכר, היא כסותו, היא שמלתו, במה ישכב, וכל זה לעורר החמלה:",
"והיה כי יצעק אלי, בזה יקרא תגר לפני, רבון העולמים אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו, ואני במה אשכב? ושמעתי עגמת נפשו כי מדתי חנון:",
"כי חנון אני, שברחמים בראתי את עולמי, וראוי לבריותי שיתנהגו גם הם במדת הרחמים, לפנים משורת הדין, כי במדה זו נבראו, ובמדה זו אני מודד להם:"
],
[
"אלהים לא תקלל, אחז\"ל שהיא אזהרה לברכת השם אפילו בכינוי, ואזהרה לקללת דיין, כי יכנס בכלל אלהים השם הנכבד, והשופט אשר ישב מושב אלהים בארץ:",
"ונשיא בעמך, כל נשיא בעם, שהוא ראש השררה על ישראל, בין שיהיה מלך או ראש הסנהדרין:",
"לא תאר, כאשר יחייבו אותך במשפטם, אל תקללם:"
],
[
"מלאתך, לפי הפשט כל פרי השדה והכרם יקרא מלאה כדכתיב פן תקדש המלאה הזרע (דברים כ\"ב ט'), ויהיה מלאתך כולל כל מתנות התבואה, ודמעך רמז לתירוש ויצהר, מושאל מן דמעת העין, שהיין והשמן ברדתם טיפות טיפות ידמה אל הדמעה:",
"לא תאחר, לא תאחר המתנות שאתה נותן מהם בידיך, שהם הבכורים והתרומה, כי בראשיתם תתנם לי, כמו שאמר ראשית דגנך תירושך וכו' (שם י\"ח ד'), וחז\"ל אמרו לא תאחר שלא ישנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר:",
"בכור בניך, כן תעשה לשורך וגו', כל אלו עניני ראשית הם:"
],
[],
[
"ואנשי קדש תהיון לי, עד הנה הזכיר המשפטים, והזהיר בדברים המכוערים, ועתה כשבא להתחיל באיסור המאכל, פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי שלא תטמאו נפשותיכם באכילת דברי איסור המשקצים את הנפש ומרחיקים אותה מן הקדושה כי כמו שאני נוהג עמכם בדרך הקודש, כן צריכין אתם להתקדש בעבודתי ולהבדיל בין האיסור והמותר, והנה בשלשה דרכים צותה התורה לישראל על הקדושה, אצל מאכלות אסורות, כגון כאן, ואצל עריות שנאמר קדושים תהיו (ויקרא י\"ט א'), ואצל טומאת כשפים שנאמר והתקדשתם (שם כ' ז'), כי לפי שנתנה התורה לכל הקהל כלו, נצטוו לבד על שלשה מיני קדושות אלה שיכולין ההמון כלו לעמוד בהן, אבל יש קדושות יתירות על אלה, יתקדשו בהן הנגשים אל ה', כגון הכהנים והקדושים אשר בארץ, ועליהם אחז\"ל קדש עצמך במותר לך:",
"ובשר בשדה טרפה, בשר שנתלש ע\"י טרפת זאב או ארי מן חיה כשרה או בהמה כשרה בחייה, ואמר בשדה, והוא הדין בבית, אלא שדבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות ליטרף:"
]
],
[
[
"לא תשא שמע שוא, כמו שהעד מוזהר לא תענה ברעך עד שקר (לעיל כ' ט\"ז), כן הדיינים מוזהרים שלא לקבל עדות שוא ולשמוע שקר, אלא ודרשת וחקרת:",
"אל תשת, אפילו אם יש שני עדי שקר אל תצטרף עמהם להעיד כמותם, ואע\"פי שיוגמר הדין על פיהם כי אין מכחישם:"
],
[
"לא תהיה אחרי רבים לרעת, אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם אני נוטה אחריהם:",
"ולא תענה, כשישאלך הנידון על אותו המשפט, אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי רבים להטות את המשפט מאמתתו, אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהיה תלוי בצואר הרבים, והנה מדלא אסר להיות אחרי רבים כי אם לרעות, וכן לא הזהיר מלנטות אחריהם כי אם שלא להטות משפט, מכלל לאו אתה שומע הן, שאם הדבר בספק, יש לך לנטות אחרי הרוב, ולכן דרשו חז\"ל מפסוק זה שהלכה כרבים:"
],
[
"ודל לא תהדר ברבו, מלת הדר נופלת על סגולה שיש בדבר שהיא יתרון על אותה הסגולה עצמה בדבר אחר, כמו חכם שבחכמים, עשיר שבעשירים, ועל זה נאמר שלא תהדר את הדל, שלא תתן לו יתרון במשפט נגד בעל ריבו, כי מדרך בני אדם לחמול על הדלים, אבל הדיין לא יעשה כן, כי בזה יצא משפט מעוקל:"
],
[
"שור איבך, אע\"פי שתדע שהוא אויבך, וכן שונאך:"
],
[
"וחדלת, כמו חדל לך מעשות הדבר, והטעם חדל שתעזוב הדבר לו לבדו, רק תתיר עמו הקשרים, ותעזוב המשא, ויפול מזה הצד ומזה הצד, ויקום החמור, וכן אמרו חז\"ל בפריקה הכתוב מדבר:"
],
[
"לא תטה, עם הדיין ידבר, שלא יטה משפט האביונים לא לזכותם ולא לחייבם, אלא יהיו העשיר והעני בעיניו שוין:",
"אבינך, לשון אובה, שהוא מדולדל יתאב לכל טובה:"
],
[
"מדבר שקר תרחק, אם נראה בעיניך הדין מרומה, ועדים רמאים, ואין אתה יכול להכחישם, התרחק מאותו הדין, ואל תדין בו כלל:",
"ונקי וצדיק אל תהרג, אם יצא אחד נקי וצדיק לאחר שנגמר הדין ונידון זכאי, אל תלמד עליו חובה להרגהו עוד:",
"כי לא אצידיק רשע, כי אף אם אתה הצדקתו אני לא אצדיקנו, וימות בידי שמים, כי יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה:"
],
[
"יעור, כמו שהושאלה הראיה מן העין על הלב ומשפט השכל, כן הושאל הפכו, שהוא העורון, על העדר השכלת הדברים הברורים וגלויים לעין, והכונה כי השוחד יטה את לב האדם מדרך הצדק, ויכהה מאור השכל, עד שהאדם הפקח שהוא הפך העור, לא יראה הדברים לאמתתם, ודברי הצדיקים בדין, שהם ישרים, יהיו בעיניו עקומים ומסולפים:",
"ויסלף, מהפך ומעוות דברי יושר שהם דברי צדיקים:"
],
[],
[
"ואספת, לשון הכנסה לבית:"
],
[
"תשמטנה, תשמט את ארצך שלא תזרענה בשנה ההיא:",
"ונטשתה, את תבואתה שזרעת בה בשנה הששית, תעזוב אותה לאכול לאביוני עמך:",
"לכרמך לזיתך, כמו מן תבואת הדגן, והנה דרך התורה להזכיר דגן תירוש ויצהר, והוא הדין לכל אוכלים שהן גידולי קרקע:"
],
[
"וביום השביעי תשבת, אצל המצוה לבני אדם אמר תמיד לשון שביתה, ולבד אצל שור וחמור ועבד ואמה אמר בלשון מנוחה ונפישה, ויש הפרש בין הלשונות הללו, כי שביתה הוא על דבר שפוסק ממצב שהיה בו, ובא הציווי עלינו שנפסוק ברצון מכל עניני חול ונעשה היום קודש לה', אבל העבד והאמה הכנענים אשר לא ידעו את ה' איך ישבתו ואיך יתענגו על ה' ? וכ\"ש השור והחמור, לכן הזכיר אצלם לשון מנוחה שנופל על דבר הנח אחר הטלטול, ולשון נפישה שנופל על הרצון ועל שמחת הנפש, כי אם לא יניחם האדון לעשות מלאכה ביום השבת, הנה ינוחו מטלטול הגוף מחרישה וזריעה ונשיאת המשא וכדומה, וגם ינפשו, כי בימי החול מורא רבם עליהם, אבל ביום זה ישמחו על מנוחתם:",
"בן אמתך, בעבד ערל הכתוב מדבר:",
"והגר, גר תושב:"
],
[
"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, הוא כלל שאחר הפרט, ואמר בכל האזהרות שאמרתי צריך להשמר שלא לעבור עליהן, אבל בעון ע\"ז לא יספיק להשמר מעבור עליה, אבל צריך להשמר אפילו מהזכיר שמה:",
"לא תזכירו, לא תזכיר אותו לעובדיו, ולא תשביעהו באלהי הנכר:",
"לא ישמע על פיך, שלא יהיה לשמו זכר בפיך כלל, וזה שנאמר (ביהושע כ\"ג ז'), ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום, הוסיף שם לאוין, לבאר כי האזהרה שלא יזכיר ולא ישביע שום אדם בשם ע\"ז:"
],
[
"רגלים, מגזרת רגל, כמו פעמים מן פעם, ושניהם לשון אחד:",
"תחג, תעשה חג, ונקרא הי\"ט חג על שם התנועה לפי שמרקדים ומטפחים בשמחת יום טוב, ולכן הונח שם חג סתם על סוכות בדברי חז\"ל, כי בו היתה שמחת בית השואבה, והיו מרקדים בה חסידים ואנשי מעשה:",
"לי, לשמי לבדי, כי יש ימים ידועים הולכים עובדי האלילים להבליהם, על כן כתוב תחוג לי לבדי:"
],
[
"את חג המצות, התחיל ממנו, כי הוא בראשון לחדשי השנה: כאשר צויתיך, הוא כמו מאמר מסוגר, שבעת ימים תאכל מצות (כאשר צויתיך) למועד חדש האביב:",
"למועד, לזמן המוגבל ומוקבע:",
"ולא יראו פני ריקם, אין זה כמו ופני לא יראו (לקמן ל\"ג כ\"ג) כי שם הפנים הם הנראים, ופה הכוונה לא תתראו לפני, כי הבאים אל בית השם הם הנראים, כמו ונראה את פני ה' (שמואל א' א' כ\"ב), וכן יראה כל זכורך (לקמן י\"ז):",
"ריקם, בלא קרבן:"
],
[
"וחג הקציר, הוא חג שבועות, והוא מוסב על תשמור שבפסוק הקודם, והכוונה ותשמור גם את חג הקציר:",
"בכורי מעשיך, זמן הבאת הביכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת, היו מתירין החדש למנחות ולהביא ביכורים למקדש, ויהיה מלת חג מושך עצמו ואחר עמו, כאילו אמר וחג הקציר חג ביכורי מעשיך, כי חג השבועות נקרא יום הביכורים שנאמר וביום הביכורים וגו' (במדבר כ\"ח כ\"ו):",
"וחג האסף, הוא חג הסוכות, בשעת האסיף, אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר, צוה הכתוב לחוג את חג הסוכות, הרי ששלשה רגלים תלויים כולם בפירות הארץ, אביב וקציר ואסיף:",
"בצאת השנה, אחרי שתצא השנה ותתחיל השנה האחרת:"
],
[
"זכורך, הזכרים שבך:",
"האדן ה', שהוא אדון הארץ, וממנו באה אליך הברכה, על כן תבוא לפניו כעבד המתראה אל אדוניו למועדים ידועים, ומביא אליו דורון לאות על הכניעה והעבדות:"
],
[
"לא תזבח על חמץ, לא תזבח את הפסח בי\"ד בניסן, על החמץ, בהיות לאחד מבני החבורה הנמנין על הפסח, חמץ ברשותו:",
"דם זבחי, לפי שבא לשון זביחה על הדם באמרו לא תזבח דם זבחי, לכך אחז\"ל שהוא אזהרה לזורק את הדם על החמץ, כי כל עבודות הקרבן נקראות ע\"ש הזביחה:",
"ולא ילין חלב חגי, חוץ למזבח, שעל המערכה אינו נפסל בלינה שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה (ויקרא ו' ב'):"
],
[
"ראשית בכורי אדמתך, משבעת המינים שעליהם אמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ\"ו ב'):",
"גדי, הוא הדין לכל בשר בחלב, ובשלשה מקומות נכתב בתורה, ודרשו בו חז\"ל א' לאיסור אכילה, וא' לאיסור הנאה, וא' לאיסור הבישול:"
],
[
"הנה אנכי שלח מלאך לפניך, הודיע השם ב\"ה למשה בדרך כלל שכאשר יחטא ישראל (כמו שאמר אח\"כ כי לא ישא לפשעכם, מכלל שמדבר על זמן שיחטאו) לא יעלה בקרבם, דהיינו לא ינהגם בכבודו ובעצמו בהנהגה נפלאה למעלה מן הטבע שעליה דברנו (לעיל כ' ב'), אלא ישלח מלאך לפניהם להנהיגם בהנהגה פחותה מן הראשונה, דהיינו ע\"י אמצעי, ודבר זה נתקיים במעשה העגל, שאז אמר השם ושלחתי לפניך מלאך וכו', כי לא אעלה בקרבך (לקמן ל\"ג ב' וג'), ומשה בקש רחמים על זה באמרו ובמה יודע איפה וגו', הלא בלכתך עמנו (שם ט\"ז) וכשהודיעו השם דרכי טובו, אז התחנן לפניו וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם ל\"ד ט') ומלת ונחלתנו כוללת כל הענין כמו שנפרש שם, ונתרצה לו הקב\"ה וכרת ברית על זה ככתוב הנה אנכי כורת ברית וכו'(שם י'), והברית הזה קיים לעולמי עד:"
],
[
"אל תמר בו, כמו כי מרו בך (תהלים ה' י\"א), אע\"פי שהם שני שרשים הענין אחד, והוא לשון המראה וסרבנות:",
"כי שמי בקרבו, ובשמי הוא מצוה אתכם, כמו שאמר אח\"כ כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית את אשר אדבר, משמע שקולו הוא הדבר אשר אני אדבר:"
],
[
"ואיבתי, וי\"ו ההמשך לתשובת התנאי, אם תשמע בקולו אני אהיה כמו אויב לאויביך וצר לצורריך:",
"וצרתי, מלשון צרה, ולא מלשון וצרת הכסף (דברים י\"ד כ\"ה):"
],
[],
[
"לא תשתחוה, זהו שהזכיר בתחילה אתם ראיתם וכו' (לעיל כ' כ\"ב), שהזהיר על ע\"ז, ושם מתחיל ספר הברית הנזכר (לקמן כ\"ד ז'), וכן כאן הזהיר על ע\"ז והוסיף הצווי להכרית האלילים הנמצאים בארץ כנען, ונתן הטעם בסוף הענין, כי יהיה לך למוקש, ושם הוא סוף ספר הברית:",
"ולא תעשה כמעשיהם, כי היו מעשי ארץ כנען מקולקלים מאד, תועבות גדולות ומכוערות ביותר והזהיר לבני ישראל שלא יעשו כמעשיהם הרעים, ובכלל זה היא האזהרה מדרכי האמורי שמנו חכמים:",
"הרס תהרסם, לאותן האלילים:",
"מצבתיהם, אבנים מפוסלות בצורות ידועות להם, ומוצבות לכבודן להשתחוות להם:"
],
[
"ועבדתם, כונת הכתוב הזה, בעבור שרוב עובדי ע\"ז יכירו וידעו כי השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדני האדונים ואין כונתם בע\"ז רק שיחשבו שבעבודות ההם תהיה להם הצלחה במעשי ידיהם, כי לדעתם תבא להם תוספת טובה בעבודת המלאכים משרתי עליון, ע\"כ אמר הכתוב שבעבודת הקב\"ה לבד תהיה הצלחה לישראל, ועקירת ע\"ז מארצם לא לבד שלא תזיק להם, אבל תוסיף להם טובה וברכה, כי השם יברך את לחמם, שהוא כלל לכל מאכל אשר יאכל, ואת מימיהם, שהוא אבל כל משקה אשר ישתה, ויסיר כל מחלה, שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה:"
],
[
"לא תהיה משכלה, אם תעשו רצוני, והתנאי נזכר בפסוק הקודם ועבדתם את ה' אלהיכם:",
"משכלה, מפלת נפלים או קוברת את בניה קרויה משכלה, והזכיר הנקבות כי בהן ימצא השיכול והעיקור יותר מן הזכרים, ואמר בארצך לכלול גם הבהמות:",
"את מספר ימיך אמלא, שלא ימות אדם במלחמה או במגפה בשינוי האויר רק בזקנה, שימלא ימיו כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו:"
],
[
"את אימתי אשלח לפניך, כמו שאעשה עמכם אות לטובה, כן אעשה בשונאיכם לרעה, ואטיל אימה בהם טרם תבואו שמה:",
"והמתי את כל העם, לשון מהומה, ועי\"כ ירגזו מפניך:",
"ערף, שינוסו מפניך ויהפכו לך ערפם:"
],
[
"הצרעה, מין שרץ העוף שהיה מכה אותם בעיניהם ומטיל בהם ארס והם מתים, והזכיר הכתוב שלפני בואם אל הארץ ישלח המכה הזו בארצות אויביהם וזה לסבות הרבה, האחת לגרש את הנסתרים במערות ובנקיקים והנשגבים במבצרים והוא מ\"ש במשנה תורה עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך (ז' כ'), ועוד להתרות בם שאם יוסיפו להרע יבואו לידי כליה, ועי\"כ יתנו אל לבם לשוב מדרכם הרעה, כי כן מדתו של הקב\"ה טרם יכלה אומה גדולה יתרה בהם תחלה, כמו שעשה במצרים ובנינוה, ואע\"פי שהשם ידע שלא ישובו לעולם, כך היא מדת חנינתו, ומנהג טובו הולך ואור כל ימי הארץ, אע\"פי שרואה שאין בריותיו משתמשים בטובו, ועוד טעם אחר שבראותם המכה הזאת יפול עליהם אימת ישראל ויחידים שבהם יעזבו את הארץ וינצלו, ועל זה נופל לשון גירוש הנאמר תמיד אצל הצרעה, כגון כאן ובמשנה תורה (וביהושע כ\"ד י\"ב), כי לא נגזרה גזירת לא תחיה כל נשמה אלא לאותם היושבים בארץ הנבחרת ולא רצו לעזבה, אבל חוץ לנחלתם לא נתחייבו ישראל להמיתם, וכן אחז\"ל גרגשי פנה והלך לו, ואמרו בירושלמי שלש איגרות שלח יהושע לארץ קודם שעברו את הירדן, אחת להודיעם מי שרוצה לילך מן הארץ ילך, ועוד אמרו ושבית שביו, אפילו כנענים שבתוכה, וזהו במלחמת הרשות חוצה לארץ:",
"אתה החוי, קצר הכתוב ולא הזכיר רק ג' אומות, והכונה בכל הנזכרים למעלה:"
],
[
"שממה, ריקנית מבני אדם, לפי שאתם מעט, ואין בכם כדי למלאות אותה בזמן קצר כזה:",
"ורבה, ותרבה:"
],
[
"מעט מעט, מן הטעם שאמר פן תהיה הארץ שממה, ועוד לתת להם מועד לשוב מפשעיהם:",
"תפרה, תרבה, מלשון פרו ורבו:",
"ונחלת את הארץ, שתוכל לישבה כלה:"
],
[
"ושתי את גבלך, אבל בפ' מסעי ששם פרט גבולי הארץ בצמצום לא נזכר לא ים סוף ולא נהר פרת, ועוד אילו היה גבול א\"י מתחיל דוקא מים סוף, הנה כשנסעו מעציון גבר (שהוא בקצה ים סוף) היו נכנסין לא\"י מיד, וכן תאמר מנהר פרת שהוא עובר באמצע בבל והוא רחוק מגבולי א\"י, אולם הגבולים הנזכרים כאן הם בתנאי שכתוב סוף פ' עקב אם שמור תשמרון את כל המצוה וכו' שאז ירחיב ה\"ית את גבולי א\"י וינחילם כל עשר עממין אשר הבטיח ה' לאברהם:",
"מים סוף, מלשון ים סוף שהוא נגד קרן מזרחית דרומית של א\"י:",
"ועד ים פלשתים, הוא הים הגדול הנמשך עד קרן מערבית צפונית של א\"י, באופן ששני הגבולים האלה הם אלכסון א\"י מקרן מזרחית דרומית לקרן מערבית צפונית:",
"וממדבר, שהלכו בו בני ישראל שהוא למערב דרום א\"י:",
"עד הנהר, הוא נהר פרת ההולך מול קרן מזרחית צפונית של א\"י, ושני הגבולים האלה הם אלכסון א\"י מקרן מערבית דרומית לקרן מזרחית צפונית, והטעם שסמן הגבולים מן הקרנות, כי אם תמשוך שתי האלכסונות שזכרנו, תמצא עיר ירושלים באמצע האלכסונות במקום שחותכים זה את זה:",
"וגרשתמו, ותגרשם:"
],
[
"ולאלהיהם, להניח ע\"ז שלהם, אלא יהרסם וישבר מצבותיהם כנזכר במקום אחר:"
],
[
"לא ישבו בארצך, לפי שאסר בפסוק שלמעלה כריתת הברית עם ז' עממין ועם אלהיהם, בא עתה לתת טעם לשתיהן, לא תכרות להם ברית, דהיינו לא תתרצה שישבו בארצך, פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הנשחתות, ולא תכרות ברית לאלהיהם לקיימם בארצך מבלי הכריתם, כי אם תעשה כן לבסוף תעבוד גם אתה את אלהיהם:",
"כי יהיה לך למוקש, הוסיף לתת טעם לדבר מדוע החששא ההיא יותר ראויה אם יקיימו את העצבים המתים, אף אם יאבדו את עובדיהם, ואפשר שיחשבו בלבבם שאין רע בקיום הפסילים והמצבות, אם לנוי או לזכר לבד ואמר כי יהיה לך למוקש, כלומר כמו המוקש הנתון על דרך בני אדם שקשה להשמר ממנו, כן תועבת הע\"ז המצויה תמיד לנגד עינינו, תדיח נפש יקרה להטותה אחריה, ורגליה יורדות אל חדרי מות, והנה עד כה ספר הברית:"
]
],
[
[
"ואל משה אמר, אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה מאמר כה תאמר אל בני ישראל וגו', (לעיל כ' י\"ט), להזהירם על ע\"ז ואמר לו המשפטים אשר ישים לפניהם, וכל המצוות הבאות אחרי כן עד כי יהיה לך למוקש, והוא ספר הברית, ואמר לו השם עוד, אחרי צותך להם את החקים והמשפטים האלה תעלה אלי אתה ואהרן וגו', וכן כל הענין:",
"אל ה', בא השם במקום הכנוי, והוא כמו עלה אלי:"
],
[
"ונגש משה לבדו, לפי שאמר למעלה אתה ואהרן, הוצרך לפרש שמשה לבדו הורשה לגשת להוציא גם את אהרן:"
],
[
"ויבא משה, עד כה היה משה במקום אשר נגש בו אל הערפל, ועתה ירד במצות השם מן ההר לתחתיתו אל המקום אשר היה שם העם בשעת מתן תורה, ויתכן שכאשר נפרד משה ממחיצתו והחל לבא אל העם, קרבו אליו ראשי השבטים והזקנים אל מקום מעמד הכהנים הנגשים אל ה', ואמרו לו ועתה למה נמות כי תאכלנו וכו' קרב אתה ושמע וכו' (דברים ה' כ\"ב וכ\"ד), כי היו סבורים שידבר להם האל כל המצות, כאשר דבר להם עשרת הדברים, ומשה בא עמהם אל העם, וספר לכלם את כל דברי ה' וכו':",
"את כל דברי ה', מאמר כה תאמר אל בני ישראל וגו', (לעיל כ' י\"ט)",
"המשפטים, כמו שצוהו ה', ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שם כ\"א א'):",
"ויען כל העם, כאילו הוא איש אחד:"
],
[
"ויכתב משה, ביום ההוא אחרי שקבל העם את דברי השם בשמחה:",
"את כל דברי ה', הוא ספר הברית:",
"וישכם בבקר, ממחרת היום ההוא:",
"ויבן מזבח תחת ההר, במקום ויעמד העם בשעת מתן תורה:",
"לשנים עשר שבטי ישראל, להגיד שכלם נתרצו בקיום הברית:"
],
[
"נערי בני ישראל, הם הבכורות, כי הם כמעלים עולות ושלמים, וקראם הכתוב נערים, בעבור שהזכיר הזקנים שהם אצילי בני ישראל לכך קרא הבכורות נערים, כי הם נערים כנגדם:",
"ויעלו עלת, זהו וזבחת עליו (לעיל כ' כ\"א), והזכיר עם השלמים פרים, כי האוכלים רבים היו:",
"פרים, כפי פיסיק הטעמים שלפנינו מוסב על השלמים לבד:"
],
[
"חצי הדם, מהעולות והשלמים:",
"באגנות, הם כלים עשוים כדמות כלי המזבח, בהם שם חצי הדם לזרקו על העם כמו שיזכור:",
"וחצי הדם, הנשאר זרק על המזבח, מן המזרקות שקבל אותו בהם, כדרך הקרבנות:"
],
[
"ספר הברית, הכתוב למעלה (פסוק ד') ויכתב משה וגו':",
"נעשה ונשמע, על דרך הפשט, נעשה על העשייה, ונשמע על הקבלה בלב באמונה, כי יש הפרש בין העושה מה שנצטוה בלי שימת לב על המעשים שעושה, ובין העובד את ה' על פי האמונה שנשתרשה בלבו ומכוין לבו בעשייתם לאביו שבשמים:"
],
[
"את הדם, אשר שם באגנות:",
"על העם, על הזקנים, כי הם כנגד כל ישראל, כמו שכתוב בפר העלם דבר של צבור, וסמכו זקני העדה את ידיהם (ויקרא ד' ט\"ו), שהם כנגד כל העדה, וזאת הזריקה היתה כמו הזאה לכפר על העם:",
"דם הברית, כי זאת אות הברית לבא שני הכורתים בחלקים שוים, כמו שבארצו בברית בין הבתרים (בראשית ט\"ו י'):"
],
[],
[
"ויראו את אלהי ישראל, במראה הנבואה, כמו שכתוב פעמים הרבה בנביאים ואראה את ה', והזכיר זה לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו את אשו הגדולה:",
"לבנת הספיר, לשון לובן יורה לפעמים על הזוהר והבהירות, כמראה המים הצלולים, שהוא קרוב קצת אל הלובן, וספיר הוא אבן הנודעת לנו בשם הזה מראיתו כמראה השמים:",
"וכעצם השמים, כמראה השמים שידמה לעינינו כמראה התכלת:",
"לטהר, כשהרקיע ברור וצלול בלי עננים, והכל דרך משל ובמראה הנבואה:"
],
[
"ואל אצילי, הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים וקראם כן כי נאצל עליהם רוח ממרום, וכן נקראים הגדולים שבעם ומאציליה קראתיך (ישעיה מ\"א ט'), שנאצל עליהם הוד מלכות:",
"לא שלח ידו, בעבור שאמר והכהנים והעם אל יהרסו לענות אל ה' פן יפרץ בם (לעיל י\"ט כ\"ד) הודיע בכאן שהזקנים הללו נזהרו בכך ולא הרהו לעלות, ולכך לא פרץ בהם ה', כי היו ראוים למה שחזו:",
"ויאכלו, השלמים שם לפני המזבח בתחתית ההר כדין השלמים שטעונים מחיצה:",
"וישתו, עשו שמחה וי\"ט, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים וזבחת שלמים ואכלת שם לפני ה' אלהיך (דברים כ\"ז ז'), וכתיב בשלמה החכמה והמדע נתון לך וגו' (ד\"ה ב' א' י\"ב), מיד ויבא ירושלים וכו' ויעש משתה לכל עבדיו (מלכים א' ג' ט\"ו), אף כאן ביום חתונת התורה כן עשו:"
],
[
"עלה אלי ההרה, היא המצוה שאמר לו מאמש עלה אל ה' וגו', ונגש משה לבדו וגו', ועתה בשביעי בסיון הוסיף לו לאמר והיה שם ואתנה לך, כי יתעכב בהר עד כי יתן לו לחת האבן:",
"והתורה, תורה שבכתב:",
"והמצוה, תורה שבעל פה, כי כל המצות ניתנו למשה בסיני בימים שעמד בהר:",
"אשר כתבתי, שב על הלוחות כי השם לא כתב רק עשרת הדברים, והוא כמו אשר עליהם כתבתי כי אין הלוחות הפעולים, ועכ\"ז הכונה על כל התרי\"ג מצות, כי כולם נרמזו בעשרת הדברים:"
],
[
"ויהושע משרתו, יתכן שהיה יהושע בכלל שבעים הזקנים, וכאשר פירש משה מהם הי' מלוה את רבו עד הגבול, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבד על הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו והתעכב שם כל הארבעים יום, שכן מצינו כשירד משה וישמע יהושע את קול העם ברעה (לקמן ל\"ב י\"ז), למדנו שלא היה יהושע עמהם:"
],
[
"הזקנים, הידועים הם שראו כבוד השם:",
"שבו לנו בזה, שבו לשון המתנה ועיכוב, ואין הכוונה שיעמדו שם כל היום וכל הלילה עד שישוב משה ויהושע, כי אמר והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים וגו', ובמחנה יהיו בעלי הדברים ושם מקום המשפט, אבל הטעם שיעמדו ויבאו עד המקום ההוא, ולא יהרסו לעלות אפילו למקום יהושע:",
"חור, בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפונה:",
"מי בעל דברים, מי שיש לו דין:"
],
[
"ויעל וגו' ויכס, וכבר כסה הענן בששה לחדש:"
],
[
"וישכן, וכבר שכן הכבוד, כי כן כתוב וירד ה' על הר סיני (לעיל י\"ט כ'):",
"ויכסהו הענן ששת ימים, להר והמשך הכתובים יפורש בדרך כלל ואחריו פרט, כדרכו בספורים, זכר למעלה (פסוק י\"ג) שעלה משה אל הר האלהים, ומה שאמר אל הזקנים טרם עלותו (פסוק י\"ד), ואח\"כ גמר הסיפור שפתח בו, ואמר דרך כלל, שמשה עלה אל ההר והענן כסה את ההר (פסוק ט\"ו), שוב פרט לך האיך היה זה, ואמר שהיה כבוד ה' שוכן על הר סיני, והענן כסה את ההר ששת ימים, וביום השביעי קרא ה' למשה מתוך הענן (פסוק ט\"ז), ואחרי שהזכיר כבוד ה' ביאר (בפסוק י\"ז) מראה הכבוד הזה, ובאיזו אופן היה נראה לבני ישראל, וכל הפסוק ההוא כמו מאמר מסוגר ואח\"כ גמר סיפורו ואמר שכאשר קרא השם מתוך הענן, בא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר, והיא העליה בעצמה שזכר למעלה דרך כלל:"
],
[
"ומראה, בא הכתוב להודיע שבעת מעמד הר סיני וגם אחרי כן זכו כל ישראל למדרגת הנבואה, כמו שאחז\"ל ישראל שעמדו עלהר סיני פסקה זוהמתן, כי השב\"ה פתח אוצרו הטוב להבינם ולהשכילם, שכן אמר יסובבבהו יבוננהו (דברים ל\"ב י') ושם אפרש בע\"ה, ובכתובים יאמר ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט' ב'), ולכן העיד הכתוב שראו בעיניהם מראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולא פחדו ולא יראו בעבור שהיתה נפשם זכה בעת ההיא, והיו דבקים בכבוד הנאצל עליהם ממרומים, והאריך להם הטבע הטהור הזה שזכו אליו, עד שחטאו בעגל, כמו שנפרש שם:"
],
[
"ארבעים יום וארבעים לילה, ומפורש במשנה תורה שלחם לא אכל ומים לא שתה, ולסוף המ' יום הוריד עמו הלוחות ושברם כשראה את העגל:"
]
],
[
[],
[
"ויקחו לי תרומה, יקחו מממונם הפרשה לתת לשמי ולעבודתי:",
"תרומה, לשון הפרשה:",
"ידבנו לבו, הנדיבות מעלה נפלאה בנפש ובעל המדה הזאת אינו עושה מעשיו לטובת עצמו, כי אם להיטיב לאחרים, ויתנדב לבו פעם לחסר קניניו, פעם לטרוח ולעמול, ופעם להסתכן ולשום נפשו בכפו בעבורם, וכל זה שלא על מנת לקבל פרס, והשם הודיע למשה שלא תהיה התרומה הזאת הכרחית, אלא המתנדבים בעם יתנו כפי נדיבות לבם מה שירצו:"
],
[
"זהב וכסף ונחשת, כלם באו בנדבה, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, וזה לצורך מלאכת המשכן, אבל זולת זה בא גם כסף אחר לנדבה שממנו עשו כלי שרת, ועליו אמר כאן זהב וכסף ונחושת, והזכירו בין הדברים הבאים בנדבה:"
],
[
"תכלת, הוא צמר צבוע בדם חלזון, והחלזון ברייתו דומה לדג, ויש לו נרתק הגדל עמו, והוא עולה מן הים אל ההר אחת לשבעים שנה, ושם הוא מתליע ומתרבה ע\"י גשמים, ובדמו צובעין תכלת, והוא צבע דומה לעצם הרקיע:",
"וארגמן, צמר צבוע באדום הנקרא פורפורא הידוע לכל, וגם הוא בא בדם חומט אחד, והמין היותר יקר והמשובח ממנו הובא בשנים הקדמוניות מצור כמפורסם:",
"ותולעת שני, גם הוא צמר צבוע אדום, ע\"י גרעינין שיש תולעת בכל אחד מהן, והוא גרעין הקירמיז, ויתכן שהצבע היותר אדום ממנו יקרא שני, על שם שהוא צבוע פעמים, וכן בלשון יון יקרא דיבאפון, ר\"ל צבוע פעמים:",
"ושש, הוא הבד, מין ממיני פשתים, ימצא במצרים, והוא לבן ואינו צבוע, וכל מקום שנאמר בתורה שש או שש משזר, צריך שיהיה החוט כפול ששה, ובמקום שנאמר בד גם חוט אחד כשר:",
"ועזים, מטוה משער העזים, ויש בארצות המזרח עזים ששערותיהן ארוכות ודקות וטובות מאד לעשות מהן מטוה יקר הערך:"
],
[
"מאדמים, צבועים היו אדום אחר עבודן:",
"תחשים, אינו החיה נקראת בלשוננו [asso] כי היא טמאה, ולא הוכשר למלאכת שמים כי אם עור בהמה טהורה, וזה טהור היה, ולא נמצא אלא לשעה, והרבה גוונים היו לו:",
"שטים, אין בידינו להכריע מה שם העץ הזה בלשוננו:"
],
[
"שמן למאר, שמן זית זך להעלות נר תמיד:",
"בשמים, הוא שם כלל לדברים החשובים בבעלי הריח, וגם הסמים בכלל הבושם, כי במעשה לא הזכיר הכתוב שהביאו סמים אלא בושם, ואפשר ששם בושם הוא מורכב מן בו סם כלו' שיש בו סמים, ותיבת בשמים הנאמרת כאן מוסבה גם על קטורת הסמים:",
"לשמן המשחה, למשוח המשכן והכלים:"
],
[
"אבני שהם, לא נודע לנו שמם, והוצרכו שתי אבני שהם לצורך האפוד והשלישית שהיתה קבועה בחשן היא בכלל אבני המילואים שזכר כאן:",
"מלאים, שהאבן ממלא עומק המשבצות כעין אבני הטבעות:",
"לאפד ולחשן, שתי אבני שהם לאפוד, ואבני המלואים לחשן, והבגדים האלה מפורשים לקמן:"
],
[
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הנה שלמה אמר כי האמנם ישב אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א' ח' כ\"ו), ולא אמר כי האמנם ישכון אלהים וגו', כי יש הפרש בין יושב לשוכן, כי השוכן אינו על היושב קרוב לחבירו, שהרי נאמר ושכנו הקרוב אליו (לעיל י\"ב י\"ד), טוב שכן קרוב (משלי כ\"ז י') שמענו שיש שכן שאינו קרוב, אבל נופל על מי, שמתעסק עמו, ורוצה בדבריו ובמעשיו, לכן בלוט נאמר שהיה יושב בסדום שם ישב, אבל לא התעסק עם רשעי המקום, אבל אברהם היה שוכן באלוני ממרא, שהיה לו עסקים וריעות עמהם כי היו בעלי בריתו, וכן כאן אמר שיעשו לשמו בית קדושה, והוא ית' כביכול יתעסק עמהם, כי שם ישחרו פניו בעבודה ובתפלה, והוא יענם באור הנבואה ורוח אלהים, יאר פניו אליהם ויחנם, כי העולם התחתון נברא בשביל האדם לבדו שבו נשמת חיים יודעת כבוד האל, ולמענו יש קשר בין השם ובין הארץ והעיקר הם ישראל עם קרובו עוסקים בדברי קדש ובמעשים קדושים, ועל ידיהם עיקר שכינה בתחתונים, והבן:"
],
[
"מראה אותך, הראה השם למשה תבנית הכלים והבנינים בראיה ממש, כמו שמצינו ביחזקאל בבנין הבית, וכן בדבור פירש לו כמה שכתוב:",
"וכן תעשו, בא כפל הלשון ועשו וכן תעשו לחזוק וזרוז ואעפי\"כ יש בו רמז לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו כלי בית עולמים, כגון שלחנות ומנורות וכיורות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם:"
],
[
"ועשו ארון, התחיל מן הארון שהוא התכלית, שעקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר ונודעתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת (לקמן כ\"ב), והוא א\"כ מוקדם במעלה, אבל משה הקדים בפ' ויקהל את המשכן את אהלו וגו', וכן עשה בצלאל, לפי שהוא הראוי לקדם במעשה:",
"ארון, כמין ארגז יושב על שוליו בלא רגלים:",
"אמתים, כל האמות של משכן היו בינוניות, בנות ששה טפחים, והטפח ארבע אצבעות בגודל, חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד:"
],
[
"וצפית, עשאן בצלאל שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחיפה שפתיו העליונות בזהב, והנה עובי כל דופן של הארון הפנימי היה חצי טפח ועובי שוליו טפח, אבל עובי שולי החיצון לא היה אלא משהו, נמצא גובה הארון האמצעי של עץ תשעה טפחים עם השולים כדברי הכתוב פנימי של זהב גבהו שמנה טפחים, והחיצון של זהב גבהו עשרה ומשהו, תשעה כנגד גובה האמצעי, ומשהו עובי שולי הזהב של חיצון, וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח, ומכסה חיבור הכפורת והארון:",
"זר זהב, כמין כתר מוקף לו סביב למעלה מעובי הכפורת כל שהוא, והיה א\"כ גובה החיצון עם הזר של זהב עשרה טפחים שני משהויין:"
],
[
"ויצקת, לשון התכה:",
"פעמותיו, הן הזוויות אמר שבזוויות העליונות סמוך לכפורת יהיו נתונים הטבעות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכים ביניהם:",
"ושתי טבעת, הן הן ד' טבעות שבתחילה המקרא ופירש לך היכן היו, והוי\"ו יתירה ויש לישבה כאילו אמר, ושתים מן הטבעות הללו על צלעו האחת:"
],
[
"בדי, מוטות:"
],
[],
[
"לא יסרו ממנו, לעולם, והיו הבדים עבים משני ראשיהם, ודקים באמצעם, ומכניסין אותם בטבעות בדוחק, והם מתפרקים אנה ואנה, אבל אינם נשמטים לצאת מהן, לפי שהם עבים בראשיהם:"
],
[
"אל הארון, כמו בארון:",
"את העדות, הלוחות שהן עדות על הברית שבין הקב\"ה לישראל, ולכך נקראו לוחות הברית:"
],
[
"כפרת, כסוי על הארן, שהיה פתוח מלמעלה, ומניחו עליו כמין דף, ועל שמכסה נקרא כפורת כמו שכתבנו (בראשית ל\"ב כ\"א):",
"אמתים וחצי, כמדת ארכו ורחבו של ארון, ועובי הכפורת לא נזכר בכתוב, ורז\"ל אמרו כפורת טפח:"
],
[
"כרבים, ציורים של בריות היו, וכך שמם גם בלשונות העמים: מקשה תעשה, שלא תעשם, בפני עצמם ותחברם בראשי הכפורת לאחר עשייתן, אלא הטיל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפורת, והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין בולטין למעלה, וצייר הכרובים בבליטת קצותיו:",
"קצות הכפרת, ראשי הכפורת לארכו:"
],
[
"ועשה, הוי\"ו לביאור הקודם, שלא תאמר שני כרובים לכל קצה וקצה, לכן הוצרך לפרש כרוב אחד וגו':",
"מן הכפרת, זהו פירשו של מקשה תעשה אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפורת:"
],
[
"פרשי כנפים, שלא תעשה כנפיהם שוכבים, כי אם פירושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהיה עשרה טפחים בחלל שבין הכנפים לכפורת:",
"ופניהם, הפוכים איש אל אחיו, אל אורך הכפורת:",
"אל הכפרת, שלא יהיו פני הכרובים עומדים על זווית נצבת כי אם נוטים מעט למטה אל הכפורת:"
],
[
"ואל הארן, שיעורו אחר שתתן את העדות אל הארון, וכן מצינו כשהקים את המשכן נתן תחילה את העדות אל הארן ואח\"כ שם את הכפורת למעלה:"
],
[
"ונועדתי, הזמן המזומן ומיוחד לעשות בו דבר יקרא מועד, וכן נקרא מקום הקבוץ לזמן ידוע מועד, ופי' הכתוב פה, המקום ההוא אקבע לך להראות לך ולדבר עמך לזמן ידוע ולכן נקרא אוהל מועד, לפי ששם נועד השם עם משה, וגם היו ישראל נועדים ונקבצים שם:",
"את כל אשר אצוה, מוסב על ודברתי אתך ומה אדבר? את כל אשר אצוה וגו', והמשך הכתובים כך, אחר שגמר מעשה כרובים, ביאר לאיזה צורך יעשם, ואמר כאשר תשים הכפורת על הארון (אחר שתתן בתוכה את העדות) אז אועד לך שם לדבר אתך:"
],
[
"קמתו, גובה רגליו עם עובי השלחן:"
],
[
"זר, משהו:"
],
[
"מסגרת, היתה קבועה מרגל לרגל בד' רוחות השלחן, ודף השלחן שוכב על אותה המסגרת:",
"ועשית זר זהב, הוא הזר האמור למעלה, ופי' לך כאן שעל המסגרת היה הזר ההוא עולה על השלחן סביב כל שהוא:"
],
[],
[
"לעומת המסגרת, כל לשון עומת ענינו מקום שכנגד מקום אחר, וכן כאן אמר שהטבעות יהיו לנכח המסגרת לא למעלה ממנה ולא למטה, אלא מול המסגרת:",
"לבתים לבדים, אותן טבעות תהיינה בתים להכניס בהן הבדים, והלמ\"ד של לבתים פירושה לצורך בתים:"
],
[
"ונשא בם, לשון נפעל, השלחן יהיה נשא בהם כמו ונקה המכה (לעיל כ\"א י\"ט), ובא מלת את אצל השלחן שהוא הנושא הפעול, כמשפט מלת את, כמו שזכרנו פעמים רבות:"
],
[
"קערתיו, אלו הדפוסים, והיו עשויים כמין תיבה פרוצה בדמות הלחם, וג' דפוסים היו שם, אחד לעשות בו הלחם בעודו בצק, ואחד שהיה נאפה בו, והוא של ברזל, והשלישי של זהב, בו היה נתון לאחר האפייה עד למחר, כדי שלא יתקלקל, ואותו הדפוס קרוי קערה:",
"וכפתיו, אלו הבזיכין שתים היו שנותנין בהן שתי קומצי לבונה זכה על שתי המערכות:",
"וקשותיו ומנקיתיו, הקשוות הם הסניפין, והמנקיות אלו הקנים, ונקראו מנקיות שמנקים את הלחם מעפוש, וכך עשייתן, עשו מזהב כמין חצאי קנים חלולים הנסדקים לארכם, ומסדר שלשה מהם בין כל לחם ולחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, והלחם התחתון היה נתון על טהרו של שלחן, ובין הלחם החמישי לששי לא היו כ\"א שני קנים, לפי שאין על החמישי משאוי כל כך שיכביד עליו, נמצא שהיו שם י\"ד קנים לכל מערכה, ובין הכל הם כ\"ח קנים וארבעה סניפין היו שם, עשויין כמין יתדות זהב, עומדים בארץ על שפת השלחן שנים מכאן ושנים מכאן באורך השלחן, והיו גבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, והיו מפוצלים בחמשה מקומות מגבהם, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן הפצולים, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים:",
"אשר יוסך בהן, לשון סכך וכסוי הוא, ועל המנקיות הוא אומר כן שהיו כמין סכך וכסוי על הלחם, ומה שאומר ואת קשות הנסך (במדבר ד' ז') שנראה שהקשות מנסכות, פירושו סניפין של קנים המסככים את הלחם:"
],
[
"לחם פנים, הנראה מלשון לחם פנים שנקרא כן לפי שהיו לו פנים והם כותלי הלחם רואים לכאן ולכאן, שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה שנטל כסויה ושתי דפנותיה זו כנגד זו, ומנין הלחם וסדר מערכותיו מפורשים בפ' אמור וקרוב עוד לומר שקראו לחם פנים, לפי שדמהו לפנים שבאדם, שהוא אחד ואיבריו כפולים, שתי עניים, שתי אזנים, שתי נחירים וכו', כך לחם זה הם שתי מערכות, ושתיהן רק מנחה אחת, כמו שאפרש (ויקרא כ\"ד ט'):"
],
[
"מקשה, נוטל עשת של זהב, ומכה בקורנס וחותך בכלי אומנות עד שמוציא ממנו הקנים והגביעים:",
"ירכה, הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה ושלשת רגלים יוצאים הימנו ולמטה:",
"וקנה, הוא הקנה האמצעי, שממנו מתפצלים שלשה קנים מכאן ושלשה קנים מכאן ועליו הנר האמצעי:",
"גביעיה, דומין לכוסות שפיהם רחב ושוליהן צר:",
"כפתריה, כמין תפוחים היו עגולים סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, ומנין שלהם כתוב: בפרשה:",
"ופרחיה, כמו פרחי העמודים שהם לנוי:",
"ממנה יהיו, הירך והקנה הן גוף המנורה, וממנה יהיו הגביעים הכפתורים והפרחים:"
],
[
"יצאים מצדיה, לכאן ולכאן בעיגול נמשכים ועולים עד כנגד גובהה של מנורה, שהוא הקנה האמצעי, ויוצאין מתוך הקנה האמצעי, זה למעלה מזה, התחתון ארוך ושלמעלה קצר הימנו, והעליון קצר הימנו, לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובה של הקנה האמצעי השביעי שממנו יוצאין ששת הקנים:"
],
[
"משקדים, לשון שקלים, שהיו הציורים בולטים בכותלי הגביעים כעין שקדים:",
"שלשה גבעים, בולטין מכל קנה וקנה, כפתור ופרח היה לכל קנה וקנה:"
],
[
"ובמנרה ארבעה גבעים, בגופה של מנורה היו ד' גביעים, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה:",
"משקדים כפתריה ופרחיה, כפי הטעמים שלפנינו שיש אתנח במלת גביעים, יהיה מלת משוקדים מוסבת אל כפתוריה ופרחיה, אבל חז\"ל אמרו שזה אחד מן ה' מקראות שאין להם הכרע, כי היה קשה בעיניהם שיהיה תואר משוקדים מוסב אל כפתוריה ופרחיה, לפי שלא מצאנו בכל מעשה המנורה תואר משוקדים, כי אם אצל הגביעים, ולא אצל הכפתורים והפרחים:"
],
[
"וכפתר, מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך:",
"שני הקנים ממנה, אמר מלת אשר, ושיעורו תחת שני הקנים אשר ממנה ר\"ל שיוצאים ממנה, מגוף המנורה שהוא הקנה האמצעי, והנה גובה המנורה היה י\"ח טפחים, והיו בה בין הכל כ\"ב גביעים, וט' פרחים, וי\"א כפתורים:"
],
[],
[
"ועשית את נרתיה, כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות, והיו עשויות בפני עצמן, ומונחות בראש הקנים ובשעת ההטבה היה מסלקן משם ומניחן באהל ולשון נר הונח תחילה על השלהבת האחוזה בדברים המקיימים אותה, והושאל אח\"כ גם על הכלי שהשמן והפתילה בו, כי על ידו יתקיים האור:",
"והעלה, לפי שהיה מעלה את הנרות על הקנים בשעת הדלקתן, לכן נקראת ההדלקה בלשון העלאה:",
"והאיר על עבר פניה, עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי, ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה, כלומר שיהיה אורם פונה לצד קנה האמצעי שהוא גוף המנורה, ועל הנר האמצעי שאינו פונה לשום צד יתכן ג\"פ לומר שהוא מאיר אל מול פני המנורה, לפי שהוא דולק מול עצמו ולזה אמר הכתוב (במדבר ח ב') אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי באמת כל השבעה נרות מאירים אל עבר פני המנורה:"
],
[
"ומלקחיה, הם הצבתים העשויים ליקח בהן הפתילות מתוך השמן לישבן ולמושכן בפי הנרות, ועל שם שלוקחין בהן קרויים מלקחיים:",
"ומחתתיה, הם כמין בזיכים קטנים שאותה בהן את האפר שבנר בבוקר בבקר בהטיבו את הנרות מאפר הפתילות שדלקו בלילה וכבו:"
],
[
"ככר זהב טהור, שלא יהיה משקלה עם כל כליה המחוברים בגופה ונעשים עמה מקשה אחת אלא ככר, לא פחות ולא יותר:"
],
[
"וראה ועשה, ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך ועשה כן:",
"מראה, בנין הפעל, שאחרים מראין לו והוא מקבל הפעולה, ונקרא מראה:"
]
],
[
[
"ואת המשכן, היריעות התחתונות עם החלל שתחתיהן בין הקרשים עד חמשת העמודים שעל הפתח קרוי משכן, כי שכן שם כבוד ה':",
"כרבים מעשה חשב, כרובים היו מצויירים בהם באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט, אלא באריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן:"
],
[],
[
"חברת, נתפרות יחד במחט:"
],
[
"ללאת, להכניס בהן הקרסים:",
"מקצה בחברת, באותה היריעה שבסוף החיבור, קבוצת חמשת היריעות קרויה חוברת:",
"הקיצונה במחברת השנית, באותה היריעה שהיא קיצונה, לשון קצה, כלומר לסוף החוברת:"
],
[
"מקבילת, שמור שתעשה הלולאות במדה אחת מכוונת הבדלתן זו מזו, וכמידתן ביריעה זו כן יהיה בחברתה, כשתפרוש חוברת אצל חוברת תהיינה הלולאות של יריעה זו מכוונת כנגד של זו, וזהו לשון מקבילות זו כנגד זו:"
],
[
"קרסי זהב, לכל קרס היו שני ראשין, ומכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו, וראשן אחד בלולאות שבחוברת זו, ומחברן בהן והנה היריעות ארכן כ\"א ורחבן ד', וכשחבר חמש יריעות יחד, נמצא רחבן כ', וכן החוברת השנית, והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב ורחבו מן הצפון לדרום עשר אמות, נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן, ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי הקרשים שעוביין אמה, נשתיירו ט\"ז אמה, ח' לצפון וח' לדרום, מכסות קומות הקרשים, שגבהן עשר עם האדנים שתחתיהן, נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות, אמה אחת של אדנים ואחת של קרשים, רחבן של יריעות מ' אמה כשהן מחוברות בקרסים, עשרים אמה לכל חוברת, שלשים מהם לגג חלל המשכן לארכו, ואמה כנגד עובי הקרשים שבמערב, (ובמזרח לא היו קרשים, כי אם עמודים, ואין היריעות מכסות את העמודים), נשתיירו שם ט' אמות והיו תלויות אחורי המשכן מכסות את הקרשים ואמה של אדנים מגולה:"
],
[
"יריעת עזים, מנוצה של עזים:",
"לאהל על המשכן, לפרוש אותן על היריעות התחתונות:"
],
[
"שלשים באמה, נראה שהיו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על אורך יריעות המשכן, וא\"כ היו מכסות אמה דקרשים הנשארת גלויה, אבל אם נדקדק היטב יתאמת לנו שאין הדבר כן כי נוסף על רוחב המשכן עשר אמות וב' אמות לעובי הקרשים שבצפון ובדרום שבין הכל י\"ב אמה, צריכין אנו לחשוב עובי היריעות התחתונות שבהיותן משש כפול ששה ומתכלת וארגמן ותולעת שני, היה עוביין יותר ממשהו, ואם נניח ד\"מ שהיה עוביין אצבע, הנה כבר נבלעו ד' אצבעות מאורך יריעות עזים כשפרשו אותן על היריעות התחתונות, וידוע שאם יותנו שני כלים זה בתוך זה המחזיק הוא יותר גדול מן המוחזק, אף אם שפת שניהם כלה בשוה, לכן מוכרח דבר שהיריעות עזים לא כסו כל אמת הקרשים הנשארת גלויה, אלא פחות מאמה, ונשאר קצת מן הקרשים מגולה לצד חוץ:"
],
[
"וכפלת את היריעה הששית, העודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות:",
"אל מול פני האהל, חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח, ולא היה מכסה את חמשת העמודים שלפני הפתח, אלא היה תלוי וכפול בין קרשים לעמודים:"
],
[
"ללאת, ממין היריעות היו עשויות:"
],
[],
[
"וסרח העדף ביריעת האהל, על יריעות המשכן, והנה יריעות האוהל הן העליונות של עזים הקרויות אהל, כמו שאמור בהן לאהל על המשכן, וכל אהל האמור בהן אינו אלא לשון גג, שמאהילות ומסככות על התחתונות, והן היו עודפות על התחתונות חצי היריעה למערב שהחצי של היריעה הי\"א, היתה נכפלת אל מול פני האהל נשתיירו שתי אמות רוחב חציה עודף על רוחב התחתונה:",
"תסרח על אחרי המשכן, לכסות אמה דאדנים המגולה, ועוד אמה אחת (חסר פורתא, מן הטעם שכתבתי לעיל פסוק ח') נגררת על הארץ, ואחז\"ל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושיפוליה מהלכין אחריה:",
"אחרי המשכן, הוא צד מערבי, לפי שהפתח במזרח שהן פניו, וצפון ודרום קרויים צדדים לימין ולשמאל:"
],
[
"והאמה מזה והאמה מזה, לצפון ולדרום:",
"בעדף בארך יריעת האהל, שהן עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות:",
"על צדי המשכן, לצפון ולדרום ואין מפסוק זה סתירה למה שכתבתי למעלה פסוק ח', כי לא בא כאן אלא להודיע שהעודף יהיה סרוח מזה ומזה בשוה, לא כל הסרח מצד אחד, והזכיר אמה מזה ואמה מזה, לפי שמן המדות שנתן בעשייתן יצא לנו שנשארו ב' אמות עודפות לא כן בהפריש יריעות העזים על התחתונות, שבהכרח יהיה אז העודף פחות מב' אמות:"
],
[
"מכסה לאהל, לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכם האחד של עורות אילים מאדמים, ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים:"
],
[
"עמדים, זקופים נותנים אותם, ולא שוכבים קרש על קרש:"
],
[
"עשר, למדנו גבהו של משכן עשר אמות:",
"ואמה וחצי האמה, למדנו ארכו של משכן לכ' קרשים שהיו בצפון ובדרום מן המזרח למערב ל' אמה:"
],
[
"שתי ידות, אופן עשייתן כך הוא, הקרש היה רחב אמה וחצי בעובי אמה, היה חורץ בו מלמטה עד גובה אמה מכל צד סביב, כדי רביעית האמה, נשתייר בו רוחב אמה בעובי חצי אמה, היה חורץ באמצעו רוחב חצי אמה, נשתיירו שם כעין שתי יתדות, רוחב כל אחת טפח ומחצה, ועוביה חצי האמה, והן אלו נקראות ידות הקרש, והנה גובה כל אדן אמה, כאורך היד הנכנס בו, ורוחב האדן ד' טפחים ומחצה כמדת חצי הקרש, ועובי שלו אמה כעובי הקרש, היה נוקב באמצעו חלל כמדת היד, שהוא טפח ומחצה ברוחב האדן, וג' טפחים בעביו, ומשייר לו שפה טפח ומחצה לכל רוח, מכנים את היתדות באדנים, נמצא הקרש מכסה את כל רחש האדן, והקרשים והאדנים תכופים ומחוברים באופן שאין ריווח ביניהם כלל, כמו שנאמר ויהיו תואמים מלמטה:",
"משלבת אשה אל אחתה, מדריגות הסולם נקראות שליבות בלשון חז\"ל כמו ונשמטה שליבה מתחתיו (מכות דף ז' ע\"ב), לפי שהמדרגות ההם תחובות ונכנסות בנקב עמודי הסולם, וכן כאן אמר משלבות מוסב על הידות שזכר בפסוק, ובא לפרש שצוה לעשות שתי ידות כדי להשליבם באדנים, ואמר משלבות על שם העתיד, כי כשיקים את המשכן אז יהיו משולבת, וכן דרך הבינוני לשמש פעם במקום העבר ופעם במקום העתיד:",
"אשה אל אחתה, שתהיינה הידות מכוונות זו כנגד זו, ושיהיו חריציהן שווין זו כמדת זו:"
],
[
"ועשית, כבר צוה למעלה על עשייתן, וכאן צוה על אופן סידורן, כי מצינו לשון עשייה גם על התיקון והסדור:",
"לפאת נגבה תימנה, אין פאה זו לשון מקצוע, כי אם כל הרוח קרויה פאה:"
],
[],
[],
[],
[
"ולירכתי, לשון סוף, כי ראשית המשכן הוא מצד מזרח שבו הפתח:",
"תעשה ששה קרשים, הרי ט' אמות רוחב:"
],
[
"ושני קרשים תעשה למקצעת, אחד למקצוע צפונית מערבית, ואחד למערבית דרומית, כל שמונה קרשים בסדר אחד הם, אלא שאלו השנים אינם בחלל המשכן אלא חצי אמה מזה וחצי אמה מזה נראות בחלל, להשלים רחבו לעשר, והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמת עובי קרשי המשכן שבצפון ושבדרום, כדי שיהיה המקצוע מבחוץ שוה:"
],
[
"ויהיו תאמם מלמטה, כפי המשך הכתובים שבהם מדבר בקרשי המוקצועות לבדן, יראה שגם הפסוק הזה עליהן נאמר וטבעת האחת שזכר קאי על טבעות הבריחים שיזכור למטה, ובא להודיע ששם במקצוע לא היו שתי טבעות, אחת לבריח הצפוני ואחת לבריח המערבי, כי אם לא היתה שם אלא טבעת אחת קבועה על קרן המקצוע, ושם נכנסים שני הבריחים הצפוני והמערבי, ונפגשים זה בזה והקרשים שבמקצוע היו תמים לקבל הטבעת ההיא, שעשה בהם חרץ עד מקום הבריח ותחב שם הטבעת אשר יכנסו שני הבריחים, ובזה היו כותלי המשכן אדוקים ומחוברים יפה, כי הטבעת ההיא בעצמה היתה מחברת בראשה האחד את קרשי המקצוע, כגון המערבי והצפוני, ובראשה השני את שני הבריחים:"
],
[],
[
"בריחם, עץ ארוך העובר ובורח ממקום למקום:",
"חמשה, אלו החמשה שלשה הן, אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות, זה מבריח עד חצי הכותל, וזה מבריח עד חצי הכותל, זה נכנס בטבעת מצד זה, וזה נכנס בטבעת מצד זה, עד שמגיעים זה לזה, נמצא העליון והתחתון שנים שהן ארבע, והחמישי נקרא תיכון בעבור שהוא אמצעי ביניהם, ארכו כנגד כל הכותל, נכנס בעובי הקרשים דרך נקבים מכוונים זה מול זה, ומבריח מקצה הכותל ועד קצהו:"
],
[],
[],
[
"תצפה זהב, מסדר הנחת הטעמים נראה שמאמר בתים לבריחים שב על הבריחים, וגם על הקרשים, ופירושו שיצפה אותם זהב במקום שהם בתים לבריחים דהיינו במקום שהבריח התיכון נכנס שם וכיצד היה עושה היה מביא לכל קרש וקרש שפופרת של זהב שארכה אמה ומחצה, ונותנה בתוך חללו של קרש מקום שנותנין את הבריחים, והבריח התיכון מובלע בהן מן הקצה אל הקצה:"
],
[
"והקמת את המשכן, לאחר שיגמר הקימהו:",
"הראת בהר, זמן מורכב מעתיד יעבר, לפי שעתה עדיין לא הראהו, אבל כשיבא זמן הקמתו, שממנו הוא מדבר, אז תהיה הפעולה עברה:"
],
[
"פרכת, לשון מחיצה והבדלה:",
"תכלת וארגמן, מכל מין ומין היה בכל חוט שש חיטין נמצא החוט כפל כ\"ד, ובילקוט איתא שגם זהב היה בפרוכת:"
],
[
"ארבעה עמודי שטים, מתמונת העמודים הללו ומדתן ואופן סידורן לא נזכר דבר לא במקרא ולא בברייתא דמלאכת המשכן ולא בילקוט, ואולם נראה שהיו בעובי אמה וברוחב ד' טפחים ומחצה שכן היה מדת אדני כסף אשר בהם היו תחובים, ובענין המרחק שבין העמודים האלה על כרחנו לומר שלא היה המרחק שביניהם שוה, ויתכן שהיו שנים מכאן ושנים מכאן, כדי שישאר באמצע ריוח פנוי יותר משתי אמות ומחצה, דאל\"כ היאך היו יכולים להכניס את הארון לארכו, שהיה אמתים ומחצה, חוץ מן הטבעות שעל צדיו? (כי לרחבו היו הבדים יוצאים לכאן ולכאן), ומלשון הכתוב משמע שהקימו את העמודים ואחר כך הביאו את הארון:",
"וויהם, אונקליות עשויות כדמות ו', קבועות בראשי העמודים לחבר בהם את הפרוכת, ועשו ארבעה תוברין (לולאות) בראש הפרוכת, והיו תולין אותה ע\"י התוברין ההם באונקלאות על גבי העמודים:"
],
[
"תחת הקרסים, שבאמצע היריעות התחתונות, אשר הם ארבעים אמה ותחת הקרסים בשלישו של משכן למערב העמודים היתה נתונה הפרוכת, כדי שיהיה הימנה ולפנים עשר אמות והימנה ולחוץ עד העמודים שעל הפתח עשרים אמה, נמצא בית קדש הקדשים עשר על עשר:",
"והבאת שמה, לא יצונו עתה שיעשה כסדר הזה, כי אין עתה הצואה בהקמת המשכן, כי אם בעשייתו, אבל הענין הוא הודעת התכלית, שישים הפרוכת תחת הקרסים כדי שיהיה הארון שמה מבית לפרוכת, ותבדיל בין הקודש ובין קדש הקדשים, וכן ונתת את הכפורת שבפסוק הבא:"
],
[],
[
"ושמת את השלחן, שלחן בצפון, משוך מן הכותל הצפוני ב' אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל הדרומי ב' אמות ומחצה, ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים כיצד? אורך המשכן מן הפתח לפרוכת כ' אמה, המזבח והשלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות:"
],
[
"מסך, וילון, כמו שכת בעדו (איוב א' י'), לשון מגין:",
"מעשה רקם, הצורות עשויות בו מעשה מחט, כפרצוף של עבר זה, כך פרצוף של עבר זה:",
"רוקם, שם האומן ולא שם האומנות, והנה המסך לא היה מכסה כנגד עובי הקרשים מזה ומזה, כי היה מדתו כמדת הפרוכת עשר על עשר אמות:"
],
[
"חמשה עמודי שטים, אמרו בילקוט שהיו אמה על אמה, ומזה נראה שהיו בעלי זויות, לא עגולים, ואף בהם צריכין אנו לומר שהיה ביניהם ריוח פנוי להכניס השלחן והארון עם טבעותיו, ולא היו אם כן המרחקים שביניהם שוים:"
]
],
[
[
"מזבח, מקום גבוה מיוחד לעבודת ההקרבה וההקטרה נקרא מזבח ואותו שמדבר בו הכתוב הזה הוא הנקרא מזבח החיצון, ונקרא ג\"כ מזבח העולה ופן מזבח הנחושת, ולמעלה (כ' כ\"א) קראו הכתוב מזבח אדמה:",
"רבוע, כל צורה בעלת ד' זויות שארכה כרחבה נקרא רבוע:",
"ושלש אמות קמתו, העלו חז\"ל שהיה גבהו פי שנים כארכו דהיינו עשר אמות, ומ\"ש כאן שלש אמות קומתו, היינו משפת סובב ולמעלה, שהסובב (והוא הכרכב הנזכר להלן) הגיע עד סוף האמה הששית של גבהו, ומשם עד השפה העליונה שלש אמות, ואמה אחת לגובה הקרנות, הרי עשר אמות:"
],
[
"ממנו תהיין קרנתיו, שלא יעשם לבדם ויחברם בו, והקרנות הללו היו חלולות ומעוקבות אמה על אמה בגובה אמה:"
],
[
"סירתיו, כמין יורות:",
"לדשנו, להסיר דשנו לתוכו, וזה אחד מן השרשים המשמשים בלש\"הק לדבר והפכו, כי מצאנו ועולתך ידשנה סלה (תהלים כ' ד') שענינו עשיית דבר לדשן, וכאן פירושו הסרת הדשן, וכן סקל, סעף, שרש, וכדומה:",
"ויעיו, מגריפות שנוטל בהן הדשן, והם כמין כסוי הקדרה של מתכת דק, ולו בית יד:",
"ומזרקתיו, לקבל דמי הקרבנות:",
"ומזלגתיו, כמין אונקליות כפופים להפוך בהן איברי הקרבנות על גחלי המערכה, שיהיה ממהר שריפתן, ובלשון חכמים צנוריות:",
"ומחתתיו, לחתות בהן הגחלים:",
"לכל כליו, כמו כל כליו, וכבר זכרנו פעמים רבות שימוש הלמ\"ד להורות על הכלל שאחרי הפרט:"
],
[
"מכבר, לשון כברה, והיה כמו רשת עשוי חורין חורין, ומקרא זה מסורס ושיעורו, ועשית לו מכבר נחושת מעשה רשת:"
],
[
"כרבב, סובב כל דבר המקיף סביב בעיגול נקרא כרכוב, והיה כמו בליטה סביב המזבח, לסוף שש אמות של גבהו, אבל לא היתה הבליטה הזאת חלקה כי אם חרוצה:",
"עד חצי המזבח, שהוא סוף האמה החמשית והוא חצי גובה המזבח עם הקרנות, ועד שם הוא מקום הדמים הניתנין למטה והנה למעלה על המזבח לפנים מן הקרנות שהיו אמה על אמה, היה אמה אחת סביב לדריסת רגלי הכהנים, נשתייר אמה על אמה באמצע, והוא היה מקום המערכה, וכבש חלק ומשופע היה לדרומו של מזבח, שבו היו עולין והיה הכבש ההוא רחוק מן המזבח כמלא חוט השערה, ורגליו מגיעים עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום:"
],
[],
[
"בטבעת, בארבע טבעות שנעשו למכבר:",
"נבוב לחת, לחות עצי שטים מכל צד, והחלל באמצע, ולא היה כלו עץ אחד שיהיה עוביו ה' אמות על ה' אמות, כמו סדין, כי אם חלול, ובמקום חנייתן היו ממלאים את חללו עפר עד מקום המערכה:"
],
[],
[
"קלעים, עשויים נקבים נקבים, מעשה קליעה ולא מעשה אורג:",
"לפאה האחת, כל הרוח קרוי פאה:"
],
[
"ועמדיו עשרים, מאמצע העמוד האחד עד אמצע העמוד השני חמש אמות, ולכן בין עמוד לעמוד הי' ד' אמות, כי היה עובי העמודים אמה:",
"ואדניהם, מוסב על העמודים, האדנים של העמודים נחשת האדנים יושבין על הארץ והעמודים תקועים לתוכן, היה עושה כמין קונדסין ארכן ששה טפחים, ורחבן ג', וטבעת נחושת קבועה בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים, כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין ו', ראשו זקוף למעלה, וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות, ורוחב הקלע תלוי מלמטה והיה קומת מחיצת החצר:",
"ווי העמדים, הם אונקליות, ויתכן שהיו כמין כותרת שעושין לראשי העמודים לנוי, ועליו היו מניחין את הקונדס בטבעתו:",
"וחשקיהם, מצאנו לשון חשק נופל על החבור והדבוק, ואף החשק שבנפש הוא מענין הזה, כי האוהב ידבק עם הנאהב, ונפשו קשורה בנפשו, וכן ותדבק נפשו (בראשית ל\"ד ג') כמו חשקה נפשו (שם ח'), ויתכן א\"כ לומר שהיו הווים נדבקים ונחשקים בעמודים ע\"י חגורות של כסף המסבבות את העמודים וזה מסכים עם מה שאמרנו שהיו הווין כעין כותרת שבראשי העמודים, ודרך הכותרות ההם להיות נדבקים סביב העמוד ע\"י חגורות, ואחר, שהווים היו מטוענים במשא הקלעים הכבדים, והיו מתוחים מלמטה ע\"י היתדות התחובין בארץ, היו צריכין להדבק היטב עם העמודים כדי שלא ירופפו, והיו מהדקים אותם ע\"י חשוקי כסף:"
],
[],
[],
[
"לפאת קדמה מזרחה, פני המזרח, קדם לשון פנים והמזרח נקרא קדם לפי שהוא כמו נגד פני האדם, כי כן דמה הכתוב ארבע רוחות העולם לארבע צדי האדם, מזרח נקרא קדים, מערב אחור, צפן שמאל ודרום ימין:",
"חמשים אמה, אותן נ' אמה לא היו סתומים כלם בקלעים, לפי ששם הפתח, אלא ט\"ו אמה קלעים לכתף הפתח מכאן, וכן לכתף השנית, נשאר רחב חלל הפתח בינתים כ' אמה, וזהו שנאמר ולשער החצר מסך כ' אמה, וילון למסך כנגד הפתח כ' אמה ארך כרחב הפתח, והנה סדר עמודי החצר והמרחקים שביניהם כך היה, לצד מזרח מדרום לצפון ב' אמות ומחצה קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, ב' אמות ומחצה קלעים, ימין השער, שתי אמות ומחצה מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, חמש אמות מסך, עמוד, שתי אמות ומחצה מסך, שמאל השער, ב' אמות ומחצה קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, חמש אמות קלעים, עמוד, שתי אמות ומחצה קלעים, הרי לך נ' אמה רוחב ובהם עשרה עמודים, וכנגדם עשרה למערב, עמוד מול עמוד מכוון, אלא שאין שם הפתח, ולדרום החצר ב' אמות ומחצה קלעים במקוצע המערבי, וכן במקצוע המזרחי, וביניהם כ' עמודים עם י\"ט מרחקים כל אחד מהם חמש אמות, הרי לך מאה אמות אורך, וכן לצפון, עמוד מול עמוד, על סדר נאה ומכוון, לכל עמוד מזה ומזה ב' אמות ומחצה קלע, ובין עמוד לעמוד חמש אמות:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ורוחב חמשים בחמשים, חצר שבמזרח היתה מרובעת נ' על נ' אמה, שהמשכן ארכו ל' ורחבו עשר העמיד מזרח פתחו בשפת החמישים אמה החיצונים של אורך החצר, נמצא כלו בחמשים הפנימים, וכלה ארכו לסוף ל', נמצאו כ' אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים לחלל המשכן, שהקלעים היו לפנים מן העמודים, ומהם עד חלל המשכן כ' אמות (כי עובי הקרשים בכלל חצר), ורוחב המשכן עשר אמות באמצע רוחב החצר, נמצאו לו, כ' אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר עד חלל המשכן וכן למערב, וחמשים על חמשים חצר לפניו, ויהיה שיעור הכתוב ורוחב חמשים בחמשים, שעד חמשים אמה באורך יהיה רוחב החצר חמשים אמה:",
"וקמה חמש אמות, גובה מחיצות החצר, והוא רוחב הקלעים:"
],
[
"לכל כלי המשכן, שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע היתידות והעמודים:",
"יתדתיו, כמין נגרי נחושת קשורים בקלעים, ותוחבין אותן בקרקע שלא ינועו הקלעים מלמטה לכאן ולכאן ברוח, ויתכן שהיו היתדות הללו בנקודה האמצעית שבין עמוד לעמוד, ששם הקלעים קלים להתנועע:"
],
[
"ואתה תצוה, אחר שהשלים לספר מעשה המשכן וכליו, בא עתה לדבר ממשרתי המשכן בגדיהם ועבודתם, והתחיל שיעלו נרות, ואח\"כ יפרש מעשה הבגדים, ושיעשו שבעת ימי המלואים, ובא מלת ואתה לפני הציווי תצוה, לפי שהיה זה צווי לדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה כמו שאמר חקת עולם לדורותיכם, אבל הנאמר למעלה לא היה אלא לשעה לצורך המשכן, ובמדבר לא היה להם דרך לעשות את השמן, רק הנשיאים הביאוהו מן השמור אתם ועיקר הציווי הזה בא בפרשת אמור:",
"זך, נקי בלי שמרים:",
"כתית, היה כותש הזתים במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהיו בו שמרים, ואחר שהוציא הטפה הראשונה מכניסן לריחים, וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות שנאמר כתית למאור ולא כתית למנחות:",
"למאור, השמן והפתילה שעל ידיהן נדבק האור בנר להאיר נקרא מאור כמו שפירשנו (בראשית א' י\"ד):",
"תמיד, כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד (במדבר כ\"ח ו') ואינה אלא מיום ליום:"
],
[
"על העדת, כמו לפני העדות:",
"יערך, יסדר, ושב על נר תמיד שאמר למעלה ולא על השמן שזכר בראש הפרשה, כי אין לשון סידור שייך על השמן, ואמר כאן שיסדר הנרות ככל משפטם, שיתן שמן ופתילות, וידליקם בסדר:",
"מערב עד בקר: יערוך אותו באופן שתהיינה הנרות דולקות מערב עד בוקר, והכוונה שיתן בו כל כך שמן:"
]
],
[
[
"ואתה הקרב, אתה בעצמך תקראם ותבשרם במעלה הזאת:",
"הקרב אליך וכו' מתוך בני ישראל, ענין ההקרבה הזאת אינו לעשיית הבגדים, כי מה טעם להקריבם אל משה בעבור זה, והוא לא עשה את הבגדים אלא בצלאל אלא פירושו שיבדילם ויקדישם יותר משאר העם, ולזה אמר מתוך בני ישראל, כי לפי שמשה הוא היותר מקודש מכולם ונביא נאמן לה', הנה בהקריב אליו את אהרן ואת בניו, תהיה הכונה להקריבם למעלתו, וכן מצינו לשון קריבה על ענין זה כמו קרבת אלהים יחפצון (ישעיה נ\"ח ב'):",
"נדב ואביהוא, טעם להזכיר בני אהרן, שלא יחשוב כי בהמשח האב לכהנו יהיו גם הבנים כהנים מאליהם, אבל יכהן אותם לבד, ולא נתכהנו כי אם אלה הד' ומולדתם אשר יולידו אחרי כן, יצא פנחס ושאר הנולדים קודם לכן:",
"לכהנו לי, לייחדו להיות לי כהן, וכל כהונה לשון שירות הוא:"
],
[
"ועשית, בצווי לחכמים העושים:",
"לכבוד ולתפארת, מלת כבוד ביארנו לעיל (ט\"ז ז'), וכן מלת תפארת (לעיל י\"ג ט') שרומזת על דברים מתעלים מדרכי הטבע, ומורים שהשכינה שרויה בקרב ישראל, ועל שלשה דברים נופל בכתבי הקדש לשון תפארת, על המקדש וכליו, כמו ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס' ז'), על התפלין כמו פארך חבוש עליך (יחזקאל כ\"ד י\"ז), ועל בגדי כהנה שזכר כאן, לפי ששלשתם ענינים נפלאים גורמים חול הכבוד העליון בינינו, והנה כל הבגדים האלה לבושי מלכות הם, והם פאר וכבוד ללובשיהם, כי על ידם יושפע על ישראל הכבוד האלהי:"
],
[
"ואתה תדבר, הוא בעצמו, כי הוא יכיר את חכמתם, וידע המלאכה הראויה להמסר לכל אחד מהם:",
"אל כל חכמי לב, תואר חכם לב בא להודיע שהחכמה נהייתה באיש המלובש בה לטבע שני, וציוריה מושלים בלב בכל עת, אשר על זה כתוב כי תבא חכמה בלבך (משלי כ' י'), והעיד הכתוב שהיו בצלאל ואהליאב וחבריהן, שרי אלהים צדיקים וישרי לב בעלי החכמה ונוהגים כפי החכמה בכל מנהגיהם, ובעבור חכמתם וצדקתם זכו לרוח אלהים בהפלגה גדולה, ועי\"כ עשו המשכן וכליו כמצות השם ב\"ה:",
"אשר מלאתיו רוח חכמה, פירש מי הם חכמי לב שזכר, ואמר שהם אותם אשר הוא ית' מלא אותם רוח חכמה, והן השרידים שנחה עליהם הרוח הטובה:",
"ועשו, שיעשו:"
],
[
"חשן, תכשיט כנגד הלב:",
"ואפוד מלבוש שאדם מתקשט בו מאחריו רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים:",
"ומעיל, הוא כמין חלוק וכן הכתונת אלא שהכתונת סמוך לבשרו, ומעיל קרוי העליון, ולא היו לו בתי ידים אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה, ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד:",
"וכתנת תשבץ, משבצת היתה, שהיא בתים בתים באריגתה, כמו בית הכוסות, כדרך שעושין האורגים בבגדים הקשים, והכתונת יש לה בית יד, והוא נארג בפני עצמו, ומחברין אותו עם גוף הכתונת בתפירה, אורך הכתונת עד למעלה מן העקב, ואורך בית יד שלה עד פס ידו, ורחבו כרוחב היד:",
"מצנפת, אחז\"ל המצנפת ארכה שש עשרה אמה, והרי היא כמין צניף שצונף בו את ראשו מגלגל ומחזיר מגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל, כמי שלופף על השבר:",
"ואבנט, היא חגורה על הכתונת, והאפוד חגורה על המעיל כמו שמצינו בסדר לבישתן (ויקרא ח' ז'), והאבנט רחבו כמו שלש אצבעות וארכו שנים ושלשים אמה, מקיפו ומחזירו כרך על גבי כרך:"
],
[
"והם יקחו, אותם חכמי לב שיעשו הבגדים, יקבלו מן המתנדבים את הזהב וגו', לעשות מהם הבגדים וכוונת הכתוב שלא ישקול להם משה הנדבה ולא ימנה, כי באמונה הם עושים, ולאחר שגבו את הכל מנו הם ושקלו ואמרו למשה, כדכתיב ויהי זהב התנופה (לקמן ל\"ח כ\"ד):"
],
[
"ועשו את האפד, בתחלה אבאר לך מעשה האפוד והחושן כמות שהוא למען ירוץ הקורא בו ואחר כך אפרש על סדר המקראות, האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים, ויש לו כמו שתי ידות נארגות עמו, יוצאות ממנו לכאן ולכאן לחגור אותו בהם, והם הנקראים חשב האפוד, ותופר עליו שתי כתפות, כמין רצועות עשויות ממין האפוד, אחת לימין ואחת לשמאל, והן עולות מאחרי הכהן על שתי כתפיו, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט, וקובע בכל כתף וכתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב המקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו והבית ההוא נקרא משבצת, והמשבצות נתונות בראשי הכתפות לפניו של כהן, מעשה החשן מפורש בכתוב, ונותן על ארבע זויותיו ארבע טבעות זהב, ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחושן נתלה בהם, שתי עבותות זהב, ובשתי הטבעות של מטה נותן שני פתילי תכלת, וכן נותן באפוד שתי משבצות בשני ראשי הכתפות למול פניו של כהן (ואלה המשבצות אינם המשבצות של ב' אבני האפוד כי הן סמוכות יותר אל הצואר, ולא נזכרו כלל בכתוב, כי די במה שאמר לקמן משובצים זהב יהיו, שר\"ל כדרכם של אומני האבנים שעושים משבצות) במקום חבור כתפות האפוד עם החושן והיו כמין ב' חתיכות זהב ובתוכן גומות ושתי טבעות בשתי הכתפות סמוך לחבורם עם החשב, ועושה שתי שרשרות לשתי המשבצות ובראש השרשרות היה עושה מצד אחד חתיכת זהב גסה להכניסה במשבצת, ונותן ראש השרשרת הימנית במשבצת שבכתף הימין, וראש השרשרת השמאלית במשבצת שבכתף השמאל. והשרשרות הללו נקראו ג\"כ שרשות, והכל אחד, היה מכניס קצות העבותות של חושן בשרשרות הקבועים במשבצות, ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד, נמצא כשלובש החושן עם האפוד יהיה החשן על לבו בשוה, והאפוד מאחוריו וחשב האפוד קשור תחת החושן, ושתי הכתפות עולות מעל האפוד ויורדות על כתפות הכהן לפניו, ושתי שלשלות של זהב יורדות מעל כתפיו מכאן ומכאן עד טבעות החושן ושני חוטי תכלת מרוכסים מתחת אצילי ידיו משתי טבעות החשן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האפוד שהן למעלה מן החשב:",
"זהב, חמשת המינים הללו שזורים בכל חוט וחוט, היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקים, וקוצצין פתילים מהם וטווין אותו חוט של זהב עם שש חוטי תכלת, וחוט של זהב עם שש חוטי ארגמן, וכן בתולעת שני וכן בשש, ואחר כך שוזר את כלם כאחד, נמצא חוטן כפול כ\"ח:"
],
[
"חברת, מחברות את האפוד עם החשן:",
"אל שני קצותיו, אל רחבו של אפוד, שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן, וגבהו עד כנגד האצילים:",
"וחבר, שיארוג הכתפות לבד, ויחברם במחט עם חשב האפוד:"
],
[
"וחשב אפדתו, חגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו:",
"אשר עליו, למעלה בשפת הסינר:",
"כמעשהו, מעשה חושב ומחמשת המינין:",
"ממנו יהיה, עמו יהיה ארוג ולא מחובר ע\"י מחט:"
],
[],
[
"כתולדתם, אין פירושו כסדר שנולדו, אלא מורה על השמות שיהיו מפותחים על האבנים כמו שקרא להם אביהם, ולא כשמות שקרא להם משה, ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני ועל הסדר הזה היו כתובים, ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף באחת מהן, ובשנית שמעון יהודה זבולן דן אשר בנימן (חסר י' שנייה), כך פסק הרמב\"ם ז\"ל:"
],
[
"מעשה חרש אבן, מעשה אומן של אבנים, חרש זה דבוק לתיבה שלאחריו לכך הרי\"ש בפתח:",
"פתוחי חתם, חרוצות האותיות בתוכן כמו שחורצין חותמי טבעות, שהם לחתום איגרות, כתב ניכר ומפורש:",
"על שמת, כמו בשמות:",
"מסבת משבצות, מוקפות האבנים במשבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן, ומשקעה במשבצת, נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב ומחבר המשבצת בכתפות האפוד:"
],
[
"לזכרן, להורות שצדקת השבטים נזכרת לפניו יתעלה בכל עת ובזכותם ירוחמו בניהם:"
],
[
"ועשית משבצת, מיעוט משבצות שתים, ואלה אינם לב' אבני האפוד כמו שאמרנו למעלה, אלא קבועות היו בסוף הכתפות להכניס בהן ראשי השרשרות:"
],
[
"שרשרת, שלשלות:",
"מגבלת, היה עושה בראש השרשרת כמין חתיכה אחת גסה שדומה לגבול וסוף שעושין בראשי החגורות של משי, ונקרא [boone], להכניסה במשבצות:",
"מעשה עבת, לפי שיש שלשלאות עשויות חוליות חוליות ותחובות זו בזו כעין לולאות לכך צריך לפרש שהיו מעשה קליעה, עשויות כעין חבלים שלנו:",
" ונתת את שרשרת, של העבותות, העשויות מעשה עבות בתוך המשבצות הללו:"
],
[
"חשן משפט, לפי שנותנין בו את האורים ואת התומים שמגידים משפט ישראל בכל צרכיהם כדכתיב ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ\"ז כ\"א), לכן קרוי משפט:"
],
[
"רבוע יהיה כפול, שיהיה ארכו אמה ורחבו זרת שהוא חצי אמה, וכשכופלו לארכו, נמצא שהוא רבוע זרת על זרת:"
],
[
"ומלאת בו, על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותם בלשון מילואים, והיו האבנים משוקעות בבתים של זהב הנקראים משבצות, המקיפות אותן מלמטה ומארבע רוחותיהן:",
"טור אדם, רבו הדעות בשמות האבנים הללו, אבל אינם כ\"א דברי סברא, ואין בידינו לעמוד עליהם בבירור:"
],
[],
[],
[
"משבצים זהב, יהיו הטורים:",
"במלואתם, מוקפין משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן זהו לשון במלואותם, כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק במשבצות, לא פחות ולא יותר, ומזה נראה שהיו האבנים מרובעות ולא עגולות, שלא ישארו הזויות שבין העגולים בלי מלוי אבן:"
],
[
"איש על שמו, כסדר תולדותם סדר האבנים, אודם לראובן, פטדה לשמעון, וכן כלם, עד שבישפה היה בנימין, ועוד היו מפותחות על האבנים שמות אברהם יצחק יעקב, גם שבטי ישרון, כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם:"
],
[
"ועשית על החשן, בשביל החשן, לקבעם בטבעותיו, כמו שמפורש למטה בענין:",
"שרשת, לשון שרשי אילן המאחזין את האילן להאחז ולהתקע בארץ, אף אלו יהיו מאחזין לחשן שבהם יהיה תלוי באפוד:",
"גבלת, הוא מגבלת האמור למעלה כמו שפירשנו, (פסוק י\"ד), וכל גבול לשון קצה הוא:"
],
[
"על החשן, לצורך החשן, שהרי אחרי כן הוא מפרש מקום קביעתן:"
],
[
"שתי עבתת הזהב, הן הן השרשרות הכתובות למעלה, ולא פירש שם מקום קבוען בחשן, עכשיו מפרש לך שיהיה תוחב אותן בטבעות, ותדע לך שהן הן הראשונות, שהרי בפ' אלה פקודי לא הוכפלו:"
],
[
"שתי קצות, של שתי העבותות, ב' ראשיהן של כל אחת:",
"על שתי המשבצות, הן הן הנזכרות למעלה (בפסוק י\"ג), ואמר שיתקע בהם ראשי השלשלאות:",
"ונתתה, את המשבצות אל מול פניו, של אפוד, שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל, אלא בעבר העליון שכלפי חוץ, והוא קרוי מול פניו של אפוד, כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים:"
],
[
"קצות החשן, הן שתי פאות התחתונות לימין ולשמאל:",
"על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה, הרי לך שני סימנים, האחד שיתנם בשני קצות של תחתיתו, שהו כנגד האפוד שעליונו אינו כנגד האפוד, שהרי האפוד על מתניו ועוד נתן סימן שיתנם בעבר החשן שכלפי פנים, שנאמר ביתה:"
],
[
"מלמטה, שהמשבצות נתונות בכתפות האפוד, למעלה מן החשן ואלו הטבעות קבע בכתפות האפוד למטה מן החשן סמוך למקום חבורן עם האפוד, והוא שנאמר לעומת מחברתו:",
"ממעל לחשב האפוד, למעלה מן החגורה, שהמחברת לעומת החגורה, והטבעות נתונות מעט בגובה זקיפת הכתפות, כנגד סוף החשן:"
],
[
"וירכסו, לשון חבור, שיחברו את החשן באפוד:",
"ולא יזח, כמו יסך והוא לשון הסרה ונתוק, והענין שמתוך שהחשן מחובר עם כתפות האפוד, למעלה ע\"י השרשרות ולמטה ע\"י הפתיל, שעל ידו הוא נצמד ומרוכס לימין ולשמאל, אי אפשר לחשן לנוד ולהנתק מעל האפד:"
],
[
"ונשא אהרן, חזר וכלל מה שאמר למעלה שיהיו שמות בני ישראל על אבני החשן:"
],
[
"את האורים ואת התמים, לא פירש לנו הכתוב מה הם, אף לא צוה על עשייתן, כאשר צוה בשאר כלים, כי אם הזכירם עתה בפעם הראשונה בה\"א הידיעה את האורים ואת התומים, וכן במעשה לא נזכר אומן, כי אם משה לבדו, שאמר ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, ויראה מזה שלא היו מעשה אומן חרש ולא היה לבעלי המלאכה בהם מעשה, ולא לקהל ישראל בהם נדבה כלל, אבל הם סוד מסור מפי הגבורה למשה, והוא כתבו בקדושה, והם מעשה שמים, לכך יזכירם סתם ובה\"א הידיעה, כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג' כ\"ד), והנה צוה השם את משה שיניח בין כפלי החשן את כתב האורים והתומים, ונקראו אורים, בעבור אור האלהים שינוח על הכהן המלובש בהם, וג\"כ תומים, לפי שהיו תמימים וממלאים בלי ספק כל מה שיגזרו מה שאין כן שאר הנבואות שכלן על תנאי הן, אם לא יבא אצלם לשון שבועה, אבל משפט האורים אינו על תנאי, ובו זכה שבט לוי לבדו, מדה במדה לפי שהיו תמימים עם השם בכל הנסיונות שנסו ישראל את השם במדבר, על כן אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים ל\"ג ח'), ושם אפרש:",
"את משפט בני ישראל, הם האורים והתומים, דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר אם לא:"
],
[
"מעיל, מפורש למעלה (פסוק ד') ונקרא מעיל האפוד לפי שהאפוד נתון עליו לחגורה:",
"כליל תכלת, כלו תכלת, ואין מין אחר מעורב בו, וחוטי המעיל כפולים שנים עשר:"
],
[
"פי ראשו, פי המעיל בגבהו, הוא פתיחת בית הצואר:",
"בתוכו, כפול לתוכו:",
"שפה יהיה, שיעשה לפה הכפול לתוכו שפה סביב ממעשה אורג, ולא במחט:",
"כפי תחרא, כשפת השריון:",
"לא יקרע, כדי שלא יקרע, לזה יהיה לו שפה ארוג, והקורעו עובר בלאו:"
],
[
"רמני תכלת, עושה אותם כמין רמונים שלא פתחו פיהן שהרמונים דרכם להתפתח אחר גמר בישלום והיו משלשה מינין, וכל מין חוטיו כפולים שמונה לפי שנאמר להלן בשולים משזר, נמצא חוטי השולים ארבעה ועשרים:",
"ופעמני זהב, זגין וענבלים המקשקשים בתוכן וחז\"ל אמרו שהיו ע\"ב:",
"בתוכם, ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל:"
],
[
"פעמן זהב ורמון, ואצלו רמון:"
],
[
"ונשמע קולו, ויכנס, לפני אדוניו כאילו ברשות, כי אין לבוא אל היכל המלך פתאום:",
"ולא ימות, הוא ביאור למצות הפעמונים, כי מפני שאין בהם צורך בלבישה, ואין דרך הנכבדים להעשות להם כך, לכך אמר שצוה בהם בעבור שישמע קולו, וינצל על ידם ממיתה:"
],
[
"ציץ, כמין טס של זהב היה, רחבו ב' אצבעות מקיף על המצח מאזן לאזן, ולפי שנותנו על המצח, ונראה לעין כל, נקרא ציץ, מלשון מציץ מן החרכים (ש\"ה ב' ט'):",
"פתוחי חתם, והאותיות היו בולטות בפניו כיצד? חופר את האותיות מאחריו, והוא מודבק על השעוה, עד שבולט:",
"קדש לה', בשני שטין קדש בתחלת השטה למטה ולה' בסוף השטה למעלה:"
],
[
"על פתיל תכלת, כמו אל פתיל תכלת שיחבר אליו פתיל תכלת כדי לקשרו מאחריו:",
"והיה על המצנפת, הציץ יהיה על (כלו' סמוך אל) המצנפת, ואח\"כ מבאר דבריו לא על המצנפת ממש כי אם מול פני המצנפת, ואולם יקשרנו מאחריו על המצנפת המכסה את העורף:"
],
[
"ונשא אהרן, לשון סליחה, ואעפי\"כ אינו זז משמעו, אהרן נושא את המשא של עון, נמצא מסולק העון מן הקדשים:",
"עון הקדשים, לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה:",
"והיה על מצחו תמיד, דרשו בו חז\"ל כי לא היה על מצחו כ\"א בשעת עבודה, ולפי פשוטו, כאשר ישימו המצנפת על ראשו לעולם ישימו עליה ציץ הקדש:"
],
[
"ושבצת, עשה אותה באריגתה משבצות משבצות וכלו של שש:"
],
[
"ולבני אהרן תעשה כתנת, ד' בגדים הללו ולא יותר, כתונת ואבנט ומגבעות ומכנסים, וארבעתן של פשתן לבנים בין של כ\"הג בין של כהן הדיוט, חוץ מן האבנט שהיה של כלאים, רקום עם צמר דהיינו אבנטו של כהן הדיוט ושל כ\"הג בשאר ימות השנה היתה של כלאים, אבל אבנטו של כ\"הג ביו\"הכ של בוץ היתה:",
"ומגבעות, כעין כובעים, ודומים למצנפת של כ\"הג אלא שהכהן הדיוט קושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו:"
],
[
"והלבשת, פועל יוצא לשני פועלים, תלביש הבגדים לאהרן ולבניו:",
"את אהרן אחיך ואת בניו, ח' בגדים לאהרן שהם, חשן, אפוד, מעיל, כתנת תשבץ, מצנפת, אבנט, ציץ, ומכנסים וארבעה בגדים לבניו שהן, כתנת אבנט מגבעת ומכנסים:",
"ומשחת אתם, את אהרן ואת בניו, ולא את הבגדים, בשמן המשחה:",
"ומלאת את ידם, כל מלוי ידים הוא נתינת כח לאדם, שמרשה אותו לעשות איזה דבר, ואשר יעשה יהיה לרצון בעיניו, וכן אומרים בלע\"ז [plenipoenza], שהוא נתינת כח לעשות מעשה, וע\"י הבגדים הללו מלא השם את יד אהרן ובניו שיעבדו עבודת ה' במקדשו בעד כל שראל, ומלת יד על הכח, והפך של מלוי יד הוא קצר יד או חוסר יד:"
],
[
"ועשה להם, לאהרן ולבניו:",
"מכנסי בד, ממתנים למעלה מן הטבור קרוב אל הלב, עד סוף הירך שהוא הארכובה והיו עשויים כמין סינר, חללו תלוי למטה ברוחב, ולא היה תיק בין הירכים אלא מוקפין כמין כיס ולמעלה יש להם שנצים (שהם קמטים ובניהם חריצים), ומכניסים בהם חוט או רצועה, וכשמותחין את הרצועה מהדקין את השנצים בלי קשירה:"
],
[
"והיה, כל הבגדים הללו, על אהרן הראויין לו, ועל בניו האמורים בהם:",
"ומתו, שהמשמש מחוסר בגדים במיתה:"
]
],
[
[
"להם, לאהרן ולבניו:"
],
[
"ולחם מצות, שלשה מיני לחם היו, רבוכה וחלות ורקיקין, הרבוכה היא החלה החלוטה ברותחין כשהיא בצק, ואח\"כ אופה אותה בתנור ואחר אפייתה מטגנה, במחבת שהוא כלי שהיה במקדש לאפות בו מנחת המחבת על האור בשמן, ולא היה לו שפה סביב כמנהג הכלים, ולכן החלה הנאפת בו היתה עבה, שלא תשפך מהמחבת, וגם היתה קשה לאחר אפייתה, מתוך שאינו יכול לתת בו שמן הרבה, כי היו שולי המחבת צפים, והחלות והרקיקין הן הנאפות בתנור בלבד, בלא חליטה ובלא טגון, וההבדל שבין חלות ורקיקין, שהחלות בלולות בשמן בעודן סולת, והרקיקין משוחין בשמן אחר אפייתן, ומכל מין ומין הביא עשר חלות:",
"בלולת בשמן, כשהן קמח יוצק שמן ובוללן:",
"משוחים בשמן, אחר אפייתן מושחן כתמונת נו\"ן, אלא שרגלה יוצאת ונמשכת גם לצד ימין:"
],
[
"על סל, כמו בסל:",
"והקרבת אתם, אל חצר המשכן, כי על המזבח לא הקריב כי אם אחד מכל מין:"
],
[
"ורחצת, זו טבילת כל הגוף, ויורה על זה פתחות הבי\"ת במים, במים הידועים לשעורם שכל הגוף עולה בהן, וברחיצת ידים ורגלים לא נאמר אלא ירחצו מים:"
],
[
"ואפדת, קישוט ותיקון החגורה והסינר סביבותיו:"
],
[
"נזר הקדש, זהו הציץ:"
],
[
"על ראשו, אחרי ששם המצנפת, כי הצניפה היתה סביב סביב, ואמצע הראש מגולה, ועליו יצוק השמן, או היתה היציקה במקום הנחת תפילין, ששם היה מניח מגולה:",
"ומשחת אתו, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו:"
],
[],
[
"וחגרת אתם, ירמוז לאהרן ולבניו האמורים אח\"כ בפירוש:",
"והיתה להם, ע\"י מלוי ידים זה תהיה להם הכהונה לחקת עולם:",
"ומלאת, ע\"י הלבשת הבגדים וע\"י הקרבת המלואים הנאמרים למטה תמלא יד אהרן ויד בניו לפקידת הכהונה:"
],
[
"והקרבת את הפר, שב לפרט מה יעשה בפר, והתחיל בהקרבתו אל פתח אהל מועד שזכר למעלה, כדרך הכתוב:"
],
[
"ושחטת, כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה, היה שוחט וזורק ומזה ומחטא יוצק ומכפר, ואהרן רואה אותו ולומד ממנו:",
"פתח אהל מועד, בחצר המשכן שלפני הפתח, כי היתה השחיטה בצפונו של מזבח, כדין החטאת, נגד פתח אהל מועד, אבל רחוק ממנו, כי היה הכיור בין אהל מועד ובין המזבח:"
],
[
"על קרנת, למעלה בקרנות ממש, לא שיעמוד למטה ויזרוק כנגד הקרן, כמו שעושה בקרבן עולה ושאר כל הזבחים:",
"ואת כל הדם, שירי הדם:",
"יסוד המזבח, כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב, לאחר שעלה אמה מן הארץ:"
],
[
"את כל החלב המכסה את הקרב, כל מקום שנאמר החלב המכסה את הקרב, הוא הקרום שעל הכרס, אבל כאשר יאמר כל החלב המכסה את הקרב, ירמוז לשני חלבים אשר שם, לחלב הקרום הזה, ולחלב הגס אשר על הקרב, וכל חלב הנזכר בתורה הוא תמיד על השומן הנפרד, שאינו עם הבשר כדבר אחד ועליו קרום ונקלף, אבל השומן המתערב בבשר ואינו נפרד ממנו יקרא בל\"הק שומן כענין וישמן ישורון (דברים ל\"ב ט\"ו), ושמותיהם חלוקים תמיד, לא יתערב הלשון בהם בשום מקום:",
"היתרת, טרפשא דכבדא:",
"על הכבד, ובמקום אחר הוא אומר היותרת מן הכבד (ויקרא ט' י'), אחז\"ל שיטול מעט מן הכבד עם היותרת, ובא על במקום מן:",
"הכלית, ולא הזכיר האליה כי אין לפר ולשעיר אליה:"
],
[
"פרשו, הוא הזבל שבכרס הבהמה:",
"תשרף באש, הוראת שעה היתה, כי לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו, ועגל החטאת שעשה אהרן בשמיני למלואים:",
"חטאת הוא, נקרא הקרבן חטאת בעבור שהוא בא לכפר על החטאת, וכן האשם:"
],
[
"האיל האחד, אחד מהשנים הנזכרים, ולכן בא בה\"א הידיעה, שהוא מוסב על האמור למעלה:"
],
[
"וזרקת, בכלי, עומד בארץ וזורק את הדם במזרק כנגד הקרן, כדי שיראה לכאן ולכאן:",
"סביב, אין סביב אלא ב' מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת כנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בד' רוחות סביב, לכך קרוי סביב:"
],
[
"וכרעיו, הכרעים שם כולל לרגלי הבהמה עם הברכים והירכים, והכלל כל איברי ההליכה הנכפפים בבהמה בעת כריעתה, אבל גם הברכים והירכים לבד, כשחתך מהם הידים והרגלים, גם הם נקראו כרעים:",
"על נתחיו, עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים:"
],
[
"את כל האיל, על כן לא הזכיר האליה והחלבים:",
"ריח ניחוח, לפי שכל העולה על האש נאכל ונעשה לדשן ואין עולה ממנו כי אם הריח לכך נאמר ריח ניחוח, ומלת ניחוח לשון מנוחה הוא, ובא כאן על מנוחת החפץ שביארנו (לעיל כ' י\"א), לא שיריח השם חלילה, אלא לפי שחפץ ה' במעשה הצדק, כל פועל צדק כביכול עושה לקונו נחת רוח שהשיג חפצו, כמו שאמרנו (בראשית ח' כ\"א):",
"אשה, כל הנאכל על המזבח ונעשה לדשן נקרא אשה, כלומר מאכל אש, לא כבשר ולחם הנאפה על האש, להיות מאכל אדם, אלא כלו לאש:"
],
[],
[
"תנוך, אין הכונה על אלית האזן הרכה כמו שרגילין לפתרו, אלא עלהסחוס, והוא הגדר האמצעי שבתוך האזן, שהוא גבוה, וקצת קשה:",
"בהן, הגודל, ובפרק האמצעי:"
],
[
"וקדש, יהיה קדוש:"
],
[
"החלב, סתם, והוא החלב אשר על הקרב, ואח\"כ הזכיר החלב המכסה את הקרב, והוא הקרום שעל הכרס:",
"והאליה, מן הכליות ולמטה:",
"ואת שוק הימין, לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים, אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה:",
"איל מלאים הוא, שפר החטאת ואיל העולה הובאו לכפרה, והאיל הזה מיוחד למלאות בו ידי הכהנים והנה איל המלואים זבח שלמים היה, והשנויים שנפלו בדיניו, הוראת שעה היו:"
],
[
"וככר לחם, מן החלות הבלולות בשמן:",
"וחלת לחם שמן, ממין הרבוכה הנקראת לחם מצות:",
"ורקיק אחד, מין הרקיקין, אחד מעשר שבכל מין ומין, לא מצינו תרומת לחם הבאה עם זבח נקטרת חוץ מזו, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא החזה בלבד:"
],
[
"על כפי אהרן והנפת, שניהם עסוקים בתנופה, הבעלים והכהן, הא כיצד ? כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף, ובזה היו אהרן ובניו בעלים, ומשה כהן:"
],
[],
[],
[
"וקדשת את חזה התנופה, קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם והנפתם בחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול:",
"תנופה, לשון הולכה והבאה:",
"הורם, לשון מעלה ומוריד:"
],
[
"לחק עולם מאת בני ישראל, שהשלמים לבעלים, והחזה והשוק יהיה חק לכהנים:",
"כי תרומה הוא, החזה והשוק הזה:"
],
[
"לבניו אחריו, למי שיהיה כהן גדול, ויבא בגדולה אחריו:",
"למשחה בהם, שימשחו אותו כשהוא לבוש בהם, וימלאו את ידיו כשהוא לבוש בהם:"
],
[
"שבעת ימים, רצופין, כי ז' ימי המלואים רצופים היו:",
"ילבשם הכהן תחתיו, מקרא מסורס הוא, ושיעורו הכהן מבניו תחתיו, ומלת הכהן הוא פועל בינוני לא שם המקרה, ופירושו, הבן ההוא מבניו אשר יעבוד תחתיו כהונה גדולה, דהיינו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש, הוא ילבשם שבעת ימים:",
"אשר יבא, זהו תוספת ביאור על הכהן תחתיו מבניו, אותו הכהן המוכן לכנס לפני ולפנים בי\"הכ, וזהו כה\"ג:"
],
[
"במקום קדש, בחצר אהל מועד, שהשלמים הללו קדשי קדשים היו:"
],
[
"פתח אהל מועד, כל החצר קרוי כן:"
],
[
"ואכלו אתם, שעור המשך הכתוב כך הוא, ואכלו אותם (אהרן ובניו, לפי שהם הבעלים) אשר (להם) כפר (כל זרות ותעוב) בהם (באיל ולחם הללו, כדי) למלא את ידם (בהם, וכדי) לקדש אותם (לכהונה):",
"וזר, שאינו מזרע אהרן:",
"כי קדש הם, קדשי קדשים:"
],
[],
[
"אתכה, כמו אותך:",
"שבעת ימים, שבעת ימים לפני יום השמיני שהיתה, העבודה באהרן ובניו, היה משה מקים את המשכן בכל יום ומקריב קרבנות, ולערב היה מפרקו, וביום השמיני הוא א' בניסן הוקם המשכן לגמרי, ומכאן ואילך עבודה באהרן ובניו, אלא שביום השמיני עצמו שמש גם משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום:"
],
[
"תעשה ליום, בכל יום משבעת ימי המלואים:",
"על הכפרים, על שני האילים שהם כפורים, כלומר חוץ משני האילים:",
"וחטאת, כל לשון חטוי בבנין הכבד על ההזיה, כמו תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נ\"א ט'), וכן רבים, וכולם הפוכים מאותן שבקל, כי לשון חטא בקל על החסרון, ובכבד על הסרת החסרון, ויש שרשים הרבה משמשים דבר והפכו כמו שאמרנו למעלה על שורש דשן (לעיל כ\"ז ג'), וכן כאן וחטאת, שיסיר החטא מן המזבח, בזרוק את הדם עליו, ולזה בא לשון חטוי עם מלת על, להורות על ההזיה שהיא עיקר העבודה:",
"בכפרך עליו, לשון כפר פירשנוהו (בראשית ל\"ב כ\"א), והמזבח היה צריך כפרה, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן או המזבח:",
"ומשחת אתו, בשמן המשחה:"
],
[
"והיה המזבח קדש קדשים, ומה היא קדושתו? כל הנוגע במזבח יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד, והיינו אם היה ראוי למזבח ונפסל אחר שהובא לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא, ושנשחט במחשבת חוץ, וכיוצא בהן:"
],
[
"וזה, הטעם זה הקרבן, והכונה משה יעשה ככה בשבעת ימי המלואים, ואחר כך אהרן ובניו:",
"ליום, לכל יום:"
],
[
"האחד, אחד משנים הנזכרים:"
],
[
"ועשרן סלת, עשירית האיפה, מ\"ג ביצים וחומש ביצה:",
"בשמן כתית, לא לחובה נאמר, כי אם להכשיר בו אף הכתית, ואולם אף הטחון בריחים שהוא פסול למאור, כשר למנחות:",
"רבע ההין, שלשה לוגים:",
"ונסך, לספלים כמו ששנינו (סוכה דף מ\"ח ע\"א), שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין, נותן היין לתוכו, והוא מקלח ויוצא דרך החוטם, ונופל על גג המזבח:"
],
[],
[
"תמיד, מיום אל יום, לא יפסוק יום בינתים:",
"אשר אועד לכם, כשאקבע מועד לדבר אליך, שם אקבענו לבא:"
],
[
"ונעדתי שמה, אתועד עמם בדבור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו, וזהו הטעם שנקרא אהל מועד, שהוא המקום הקבוע והמזומן לכך:",
"ונקדש, המשכן בכבודי, שעל ידי השראת שכינתי בו, יהיה המשכן מקודש:"
],
[],
[],
[
"לשכני בתוכם, כדי שאשכון אני בתוכם, שלכך הוצאתי אותם מארץ מצרים בנפלאים גדולים להשרות שכינתי בתוכם"
]
],
[
[
"מקטר קטרת, נקרא המזבח הזה כן, לפי שהוא מיוחד להעלות עליו קיטור עשן, ושלשה שמות יש לו למזבח הזה, מזבח הזהב, מזבח הקטרת, מזבח הפנימי:"
],
[
"אמה ארכו, אמה זו היתה של חמש הטפחים:"
],
[
"את גגו, מקום מערכת הקטרת, זה היה לו לגג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים את חללו אדמה בכל חנייתן:",
"זר, כל שהוא:"
],
[
"צלעתיו, כאן הוא לשון זוית, ולא לשון צד, לפי שאמר אח\"כ על שני צדיו, ופירושו שתי זויות שבשני צדיו:",
"והיה, מעשה הטבעות האלה יהיה לבתים וגו':",
"לבתים לבדים, הטבעות יהיו בתים לצורך הבדים:"
],
[],
[
"לפני הפרכת, שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, ת\"ל לפני הכפורת, מלמד שהיה מכוון כנגד הארון באמצע הצפון והדרום, והיה מחוץ לפרוכת, ומזרח המזבח רחוק מפתח האהל עשר אמות, שהיה מונח משליש ההיכל ולפנים:"
],
[
"בהיטיבו, לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בוקר ובוקר:",
"הנרת, הכלים שבהם השמן:",
"יקטירנה, בכל יום, פרס מקטיר שחרית ופרס בין הערבים:"
],
[],
[
"לא תעלו עליו, על מזבח זה:",
"קטרת זרה, כולל כל שאר קטורת של נדבה, שכולן זרות לו חוץ מזו, וכ\"ש שלא יקריב עליו קטורת שאינה כמתכונתה:",
"ועלה ומנחה, לא עולה ולא מנחה, עלה, של בהמה ועוף, ומנחה של לחם:"
],
[
"וכפר אהרן, במתן דמים:",
"אחת בשנה, ביום הכפורים, הוא שנאמר באחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו, אבל בכל השנה כלה לא היו עליו דמים אלא קטורת:",
"הכפרים, הם פר ושעיר של יום הכפורים:",
"קדש קדשים, המזבח מקודש לדברים הללו בלבד, ולא לעבודה אחרת:"
],
[],
[
"כי תשא, לשון קבלה, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם:",
"ראש, סכום החשבון וכללו כאילו כולם ראש אחד:",
"לפקדיהם, כפי אשר נפקדו ונמנו, והוא כמו כי תשא את ראש פקודי בני ישראל:",
"ונתנו, הוי\"ו לתשובת התנאי, כאשר תרצה לדעת מנינם, אז לא תמנם לגלגלת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים:",
"בפקד, הפוקד, והטעם כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה, אז יבא הנגף, שהמנין שולט בו עין הרע, כמו שמצינו בימי דוד:"
],
[
"זה, זהו הכופר אשר יתנו:",
"העבר על הפקדים, דרך המונים מעבירין את הנמנין זה אחר זה:",
"בשקל הקדש, במשקל שקל הקדש שקצבתי לך, שהוא ד' דינרין, ושקל המוזכר בדברי חז\"ל הוא של ב' דינרין:",
"גרה, שם למטבע כסף משקלה שש עשרה שעורות בינוניות:"
],
[
"מבן עשרים שנה ומעלה, למדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים:"
],
[
"לתת, תיבת לתת מוסבה על ירבה ועל ימעיט, כלומר לא ירבה לתת ולא ימעיט לתת:",
"לכפר על נפשתיכם, שלא תנגפו ע\"י מנין, והנה כבר אמר למעלה שמחצית השקל יהיה לכופר נפשם, והזכיר זה כאן פעם שנית ללמד שכמו שנתנו אז חצי השקל לכל העובר על הפקודים, כך יתנו בכל שנה ושנה תרומת מחצית השקל לקרבנות ולבדק הבית, וגם זה יהיה לכופר נפשם, שהקרבנות לכפרה הם באים:"
],
[
"כסף הכפרים, כסף כופר נפש:",
"על עבדת אהל מועד, כי מן הכסף הזה עשו האדנים שנאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' (לקמן ל\"ח כ\"ה), ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' (שם כ\"ו), ובאמרו עבודת אהל מועד סתם, ולא פירש איזו עבודה, רמז גם למחצית השקל שיתנו לדורות לקרבנות:"
],
[],
[
"כיור, כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:",
"וכנו, מושב מתוקן לכיור:",
"לרחצה, מוסב על הכיור:",
"המזבח, מזבח העולה, שהיה לפני אהל מועד, ולא היה מפסיק כלל בין אהל מועד ובין המזבח, משום שנאמר ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח כנגד אהל מועד, הא כיצד? משוך קמעא אל הדרום, ועומד כנגד האויר שבין המזבח והמשכן:"
],
[
"את ידיהם ואת רגליהם, בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו:"
],
[
"בבאם אל אהל מועד, להקטיר שחרית או בין הערבים קטורת, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי ע\"א:",
"ירחצו מים, פועל יוצא לשני פעולים, כמו נשקה את אבינו יין (בראשית י\"ט ל\"ב):",
"ולא ימתו, הא אם לא ירחצו ימותו:",
"אל המזבח, החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:"
],
[
"ולא ימתו, לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס לאהל מועד, והנה הרחיצה הזאת לקדושה, ועיקר המצוה הרחיצה, אבל הכיור צוה בו להזמנה, ואינו מעכב ולא מצוה, כי ביו\"הכ כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן קיתון של זהב שהיו עושין לכבודו, אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי:"
],
[],
[
"בשמים ראש, חשובים, כדכתיב עם כל ראשי בשמים (ש\"ה ד' י\"ד):",
"מר, הוא המיר\"ה, מין ליחה או מיץ היוצא מאילן אחד ומוציאין ממנה שמן והוא שמן המור: דרור, לפי שיש שני מיני מר כמו שהצריך לדבר בהם פליני\"אוס (ספר י\"ג פרק ט\"ו), האחד היוצא מעצמו מן האילן מבלי שיעשו בני אדם חריץ או נקב באילן כדי להוציאו, והוא היותר משובח ונבחר, והשני אינו יוצא מאליו עד שיטרחו בו בני אדם להוציאו ע\"י סדק או בקע קטן והוא אינו משובח כמו הראשון, לכן דקדק הכתוב לצוות שניקח מר דרור שהוא מהמין הראשון שזכרנו, ויפה תארו בלשון דרור שהוא לשון חפשיות להורות על המר היוצא חפשי, דהיינו מאליו בלי הכרח ותחבולות בני אדם",
"וקנמן בשם, כך שמו גם בלשוננו, והוא קליפת עץ, ובעבור שיש ממנו שריחו טוב ויש בו ריח וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמון בשם, כלומר מן הטוב:",
"מחציתו, לפי הפשט מחצית של מר דרור שזכר למעלה חמש מאות:",
"וקנה בשם, קנה של בשם, והוא מין קנה עביו כעובי נוצה של אווז, ונקרא קולמוס, ולפי שיש קנה שאינה של בשם הוצרך לומר בשם:"
],
[
"וקדה, קליפת אילן הגדל בארץ הודו דומה בטעמו וריחו אל הקנמון, ונקרא בלשון חכמים קציעה:",
"הין, י\"ב לוגין:"
],
[
"רקח מרקחת, רקח שם דבר הוא, ומרקחת נקרא דבר המעורב בחבירו עד שזה קולט מזה או ריח או טעם, ופי' רקח מרקחת, רקח העשוי ע\"י אומנות ותערובת:",
"מעשה רקח שם האומן בדבר:"
],
[
"ומשחת בו, כל משיחות כמין כ\"י יונית, חוץ משל מלכים, שהן כמין נזר:"
],
[],
[],
[
"וקדשת אתם, במשיחה זו להיות קודש קדשים, ומה היא קדושתן< כל הנוגע בהם יקדש, שכל הראוי לכלי שרת, משנכנס לתוכו, נעשה קדוש קדושת הגוף:"
],
[],
[
"יהיה זה, כל הנעשה במתכונת זו למשוח זרע אהרן, וחז\"ל למדו מכאן שכלו קיים לעתיד לבא:"
],
[
"לא ייסך, כמו לא יוסך מן ההפעל, ע\"מ ויושב את משה (לעיל י' ח'), ושב על השמן, והטעם כי היה מנהג ישראל לסוך שמן הזכרים גם הנקבות, כי כן כתוב ושמן לא תסוך (דברים כ\"ח ח') ואסר הכתוב לסוך מזה השמן עצמו, אף לכהן או למלך אחר משיחתו, וגם לעשות כמהו:",
"ובמתכנתו לא תעשו כמהו, בסכום ובמשקל סמנים הללו, לפי מדת הין שמן אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונת של זה, אין הסך ממנו חייב, אלא הרוקחו:"
],
[
"ואשר יתן ממנו, מאותו של משה:",
"על זר, שאינו צורך כהונה ומלכות, כי היה מיועד שמן המשחה למשוח בו המלכים והכהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה', וכל שאינו ראוי לדבר יקרא זר, כל מקום לפי ענינו, בתרומה ובקרבנות מי שאינו מזרע אהרן, ביבמה נקרא איש זר כל שאינו יבם, ובמשיחה כל שאינו ראוי למשיחה, או בשעה שאין צורך כהונה ומלכות למשחו:"
],
[
"נטף, הוא הבלס\"ם היקר והמשובח מאד, ויוצא מאילן הנקרא על שמו, וחז\"ל קראו אותו קטף, והוא השרף הנוטף מעצי הקטף:",
"ושחלת, נקרא בלשון המשנה צפורן, והוא נרתק רמש אחד היוצא מן הים, ודומה לצפורן האדם:",
"וחלבנה, כמו דבש שחור וריחו קשה, והוא שרף אילנות בערי יון:",
"סמים, אלה הם הסמים שתקח, ועוד קח לבונה זכה עמהם:",
"ולבנה זכה, שרף היוצא מאילן הגדל בארץ הערב, והנוטף ממנו באמצע הקיץ בימי החום, ילקט בסוף הקיץ, והיא הלבונה הזכה, והנה לא נזכרו בתורה כי אם ד' סמנים, וחז\"ל קבלו הלכה למשה מסיני שהיו אחד עשר, והוסיפו על הד' שבפסוק מר, קציעה, שבלת נרד, כרכם, קשט, קלופה, וקנמון:",
"בד בבד יהיה, אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה:"
],
[
"קטרת, העשן המתמר ועולה כמקל יקרא קיטור או קטרת:",
"ממלח, מעורב, שיערב שחיקתן יפה זה עם זה, ויתכן שהוציאו הכתוב בלשון ממולח לרמוז בו על מלח סדומית שנתנו בה, כמו שנזכר בברייתא דפטום הקטרת:",
"טהור קדש, ממולח יהיה, טהור יהיה, וקדש יהיה:"
],
[
"הדק, דק ככל יכלתך:",
"ונתתה ממנה, היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד:",
"אשר אועד לך שמה, כל מועדי דבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום:"
],
[
"אשר תעשה, למשה ידבר:",
"במתכנתה, במנין סמניה:",
"לא תעשו לכם, לכל ישראל, והוא כמו מאמר מסוגר, כי עיקר הכתוב הוא צווי למשה, ובתוכו באה אזהרה לכל ישראל, ושיעורו כך, והקטרת אשר תעשה (במתכנתה לא תעשו לכם) קדש תהיה לך לה':",
"לה', שלא תעשנה אלא לשמי:"
],
[
"להריח בה, אבל עושה אתה במתכנתה, משלך, כדי למוכרה לצבור:"
]
],
[
[],
[
"ראה קראתי בשם, אין שום אדם יודע משקל הכחות שבנפש האדם המעט הוא אם רב, ועד איזו שיעור הצטיירו בלב, והוא ב\"ה לבדו לכלן שמות יקרא ויודע כמה השעור הנכון הראוי לתאר בני אדם בתואר מן התוארים, כדרך כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמואל א' י\"ז ז'), וכן כאן הודיע ה' למשה אני ידעתי את בצלאל שהוא נכון בלבו לקבל העזר האלהי בחכמ' בתבונה ובדעת:"
],
[
"בחכמה, ביאר מה פעל רוח אלהים בקרבו, ואמר בחכמה, שנעשה לבו לב חכם מצייר ציורי החכמה בטבע:",
"ובתבונה, שהבין מליצות החכמה והפיק תבונות, כי צריך בינה רחבה להבין אופן עשיית המשכן והבגדים בכל פרטיהן מן המליצות הקצרות שהשתמשה התורה בהן:",
"ובדעת, הן הסודות העמוקות שעליהן רומזת מלאכת המשכן וכליו, וכך אמרו חז\"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות וכו':",
"ובכל מלאכה, ועוד למדו הרוח העליון כל מלאכת מעשה וחכמות למודיות להוציא הדבר הנרצה אל היש באופן שיסכים עם התכלית המכוון:"
],
[
"לחשב מחשבת, כי מלאכת המשכן צריכה למחשבה עמוקה בחשבון ומדות וערכים ומשקולת, ובצלאל שידע סוד הדברים ותכליתן, היה יודע לתקנם כראוי לתכלית הנרצה בהם וזהו לחשוב מחשבות, שהוא החלק העיוני מהמלאכה, והחלק המעשי ממנו הוא האומנות והזריזות והכשרון להוציא המחשבה אל הפועל, וזהו לעשות:"
],
[
"ובחרשת, לשון אומנות, כמו חרש חכם (ישעיה מ' כ'):",
"למלאת, לעשות המשבצת כפי מדת האבן ועביה, ולהושיב בה את האבן במלואה:",
"לעשות בכל מלאכה, כלל שאחר הפרט:"
],
[
"ואני הנה נתתי, אחרי אשר גמר ענין הפלא בבצלאל ושהיה מלא רוח אלהים, הוסיף לומר, ואולם לא עליו לבדו כל המלאכה לגמור, כי אני נתתי אתו וגו':",
"ובלב כל חכם לב, ועוד שאר חכמי לב יש בכם אשר נתתי בלבם חכמה, והנה הבדיל בין בצלאל ואהליאב ובין שאר חכמי לב, כי באלה השנים לבד מלא רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, ובלב הנשארים מלא רוח אלהים בחכמה לבד, וטעם הדבר כי בצלאל ואהליאב זכו להיות האנשים המפליאים להמציא צורת הכלים והמלאכות לתבנית המרכבה העליונה ולכוונות נפלאות וסודות נשגבות לכן היו צריכין גם לתבונה ולדעת נוסף על חכמתם, מה שאין כן שאר חכמי לב, כי הם לא עשו מלבם אלא הכל במצות שרי קדש בצלאל ואהליאב, ולכן סמך ועשו כל אשר צויתיך, כלומר לא יעשו מלבם דבר, רק יעשו כל אשר יצטוה להם, ומשה צוה לבצלאל, והוא חשב מחשבות והמציא הכל בחכמה בתבונה ובדעת, וחכמי לב שמעו לו וכן עשו:"
],
[
"ואת הארן לעדת, לצורך לוחות העדות:"
],
[
"הטהרה, על שם זהב טהור:"
],
[],
[
"ואת בגדי השרד, אינם בגדי כהונה, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש אשר לאהרן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי שרד הם בגדי תכלת וארגמן ותולעת שני האמורין בפרשת מסעות, ונתנו עליו בגד תכלת, ונתנו עליו בגד ארגמן וגו', וראייה לזה ממה שאמר (לקמן ל\"ט א'), ומן התכלת והארגמן ותולעת שני עשו בגדי שרד, ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר נא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש, והנה לא צוה בתחלה לעשות הבגדים האלה כאשר עשה בכל כלי המשכן ובגדי כהונה, כי סמך על חכמת בצלאל ותבונתו ודעתו, והוא כיוון לדעת המקום ועשה אותם כהלכתם, והקב\"ה הסכים על ידו שהרי אחר עשייתן צוה ה' שיהיה התכלת לארון, וארגמן למזבח, והשני לשלחן, הרי שבצלאל הבין מדעתו שמיני התכלת והארגמן והשני ראויים לבגדי השרד:"
],
[
"לקדש, לצורך הקודש הם:"
],
[],
[
"אך את שבתתי, אפילו מלאכת המשכן לא תעשו בשבת וטעם שבתותי, בעבור כי שבתות השנה רבים:",
"תשמרו, השמירה היא בלב, וע\"י שישמור האדם מצות השם בלבו, יתעורר לקיימה ולעשותה:",
"אות הוא ביני וביניכם, שאתם שובתים ממלאכה ביום השביעי דוגמת השביתה בבריאה, לפי שאתם עמי, ואני אלהיכם מחוקקיכם, כמו שאמר וזכרת כי עבד היית וגו' על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת (דברים ה' י\"ד), וזהו לדעת כי אני ה' מקדשכם, המבדיל אתכם מכל העמים ומיחד אתכם לעם נחלה, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:"
],
[
"כי קדש היא לכם, על ידה יוכר קדושתכם:",
"מחלליה, נוהג בה חול בקדושתה:",
"מות יומת, כולל מיתה בידי שמים ומיתה בידי אדם, כפי התנאים והדינים שנזכרו במקום אחר:"
],
[
"שבת שבתון קדש לה', השביתה תהיה מכל דברי חול כדי להתענג על ה' ולהשכיל באמתו:"
],
[
"ושמרו, שישמרו ימי השבוע, שלא ישכחו איזה יום הוא שבת, ויתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי, להיות יום השביעי שמור מכל מלאכה:",
"לעשות את השבת, לעשות אותו יום שביתה, ואפשר עוד לומר שמלת לעשות מוסב על ברית עולם, לעשות באופן שיהיה השבת ברית עולם, שע\"י שמירתו יתקיים הברית שכרת ה' עם ישראל, לדורותם ברית עולם, כדרך ועשה אותו יום משתה ושמחה (אסתר ט' י\"ז), כן יעשו את השבת ברית עולם:"
],
[
"כי ששת ימים, על כן ישראל העושה מלאכה בשבת, כמכחיש במעשה בראשית:",
"וינפש, הוראת הלשון הזה פירשנו (למעלה כ\"ג י\"ב), שנוכל על הרצון ועל שמחת הנפש, והענין שכל זמן שאין הדבר שלם כפי הרצון שרצה העושה לעשותו, אין הנפש מסתפקת בו, ואין שמחה ללב, אבל כשרואהו שלם בלי חסרון הכל כפי כונתו, אז הוא לו למשיבת נפש, ולפי שאמר למעלה וינח ביום השביעי (לעיל ב' י\"א), שנח חפצו העליון כביכול, להורות שהיה רוצה וחפץ בבריאת העולם, הוסיף עתה לומר וינפש, להודיע שאחר גמר המלאכה לא הקטינו מעשי ידיו בעיניו ית', אלא היו לו מעשיו לנחת רוח ושמח בהם, ככתוב ישמח ה' במעשיו (תהלים ק\"ד ל\"א):"
],
[
"ויתן, נמשך לפניו, אל אלהים הנזכר בסוף הפסוק, והנה מפשטות הכתובים נראה שהצווי למשה על מלאכת המשכן היה בארבעים יום הראשונים, טרם עשותם את העגל, וקודם רדתו מההר עשו את העגל, ומשה לא הגיד לישראל ציווי המשכן עד למחרת יו\"הכ, ובסוף המ' יום הראשונים האלה נתן ה' למשה שני לחות העדות (ובסמוך ל\"ב ל'), אפרש יותר:",
"לדבר אתו, כל החקים והמשפטים הנאמרים עד הנה וציווי המשכן עד וינפש:",
"באצבע אלהים, אמר באצבע כדי לשבר את האזן והכונה שהיה מכתבם מעשה אלהים, ולא השתתף בו לא פעולת אדם ולא פעולת שום כח מהכחות הנבראות כ\"א ברצון ה' וחפצו לבד:"
]
],
[
[
"וירא העם, אין לשון ראיה נוכל על העכבה, כי הוא העדר, לכן פירושו כאן על ראית הלב והוא שהעם דנו בלבם כי בושש משה לרדת מן ההר, ולכן נקהלו על אהרן, אבל דנו שקר, כי משה לא היה בושש לרדת כי הבשישה היא עכבה של אונס ושל חרפה, ואדרבה השתעשע בהר, והיתה התעכבותו ברצון, אבל העם חשבו שמשה חלה בהר או שקרה לו מקרה רע, ושעל כן בושש לבא, או שמת ולא ישוב עוד, כי משה בלכתו מאתם לא לקח צידה, גם ראו שהמן אינו יורד על הר סיני, לכן בראותם שנתעכב שם יותר מדאי דנו שבוש הוא, וחשבו מחשבת און ורעה גדולה עשו, כי לא האמינו באלהים שהבטיחם להיטיב עמהם ולהנחותם במדבר, וצוה להם שלא יעשו פסל ומסכה, והם נסוהו ולא האמינו בו ועשו להם עגל מסכה ללכת לפניהם, הרי שחטאו מצד חוסר אמונה, וזה היה הנסיון השמיני:",
"ויקהל, כל קהילה שאחריה על, היא למרידה:",
"עשה לנו אלהים, ראה והתבונן שלא אמרו עשה לנו אלהים אשר יחיו וימיתו ויעשו לנו נסים, כי לא היתה כונת העם לצאת מעבודת אלהי השמים, אלא בקשו משה אחר אשר ילך לפניהם, אמרו זה האיש משה אשר הורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו כל המסעות על פי ה' ביד משה, הנה אבד ממנו ולא ישוב אלינו עוד, עתה נעשה לנו מורה דרך אחר במקומו, והיו בוחרים במעשה ידי אדם, כעין תרפים אשר עשו להם בימים ההם להגיד להם צרכיהם, כי היה הדבר הזה מפורסם בימים ההם שידבק ענין אלהי בצורות התרפים ההם, וינבא אותם:",
"לא ידענו מה היה לו, מה מקרה קרה לאיש הזה שהלך ולא שב אלינו עד כה, אין זה כי אם אסון קרהו ומת, עתה נעשה דבר קיים ובלתי עתיד להפסד ולמות כמהו:"
],
[
"פרקו, לשון צווי, וחשב אהרן שאין כונתם לעבודת אלילים, לכן לא התאמץ למחות בידם, ולמסור נפשו קנאת ה' צבאות כאשר היה עושה בלי ספק אילו ידע שכוונתם לצאת מעבדות אלהי ישראל כי חס ושלום שאהרן קדוש ה' יעשה ע\"ז להטעות העם:",
"באזני נשיכם, בעבור שהיו ישראל מעורבים בערב רב, כאשר אמר לסוף, אתה ידעת את העם כי ברע הוא (לקמן כ\"ב), חשש שתגבר עליהם המחשבה הרעה ויטעו בע\"ז, כאשר אירע באמת, לכך רצה לדחותם ולעכב הדבר עד שיבא אחיו ואמר באזני נשיכם כי ידע, שהנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, אבל הם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:"
],
[
"ויתפרקו, בהתפעל, כי הם היו הפועלים ומקבלי הפעולה, כי פרקו מעל עצמן וזה אחת מהוראות הבנין הזה:"
],
[
"ויצר, לשון צורה, כמו ויצר את שני העמודים (מלכים א' ז' ט\"ו):",
"בחרט, נתך בדפוס, עשה דפוס של חמר כדרך המתיכין ועשה בו צורת העגל, והשליך הזהב בתוכו ונעשה העגל, כמו שמספר אח\"כ ואשליכהו באש:",
"אלה אלהיך ישראל, אין טפש בעולם שיחשוב, כי הזהב הזה אשר היה שאזניהם עד היום והיום נעשה עגל מסכה, הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת והרוח שישבו העלום משם:",
"אלהיך ישראל, ולא נאמר אלה אלהינו מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו אל אהרן והם שאמרו כך, ואח\"כ הטעו את ישראל וכן משמע מלשון הכתוב שבפריקה אמר ויתפרקו כל העם, וכאן אמר ויאמר ולא נזכר כל העם, אלא קצתם, כי התחיל המון העם להחלק למחלוקות ומרבים העצות והמחשבות, וקצתם נדו מן הכונה הראשונה שהיתה להם, לעשות להם צורה ההולכת לפניהם, ושמוהו מקביל מוחש לכונן אליו כשיספרו נפלאות אלהיהם, כאשר עשו הפלשתים, בארון שאמרו כי האלהים שם, וכן נעתקו מענין לענין וממחשבה למחשבה עד שהתחילו לכונן אליו העבודה והתפלה, ולהקריב לפניו, ככל עובדי ע\"ז, והנה, עברו על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שנאסר לישראל השתוף, והעבודה לזולת השם, וזהו שנאמר וימירו את כבודם וכו' שכחו אל מושיעם (תהלים ק\"ו כ'), כלו' שכחו דברו אשר צום:"
],
[
"וירא אהרן, ראה שבא לו הפחד אשר פחד וכבר נעתקו קצתם מן המחשבה הראשונה אל עבודת האלילים והתחכם לבנות שם מזבח, להשיב מחשבות העם מן הנעבד ההוא אל השם יתעלה, וזהו שאמר חג לה' מחר, שיהיו העבודות והזבחים לשם המיוחד, להפיק ממנו רצון אל בעל הצורה, שבהיותם עובדים שם לאל יערה עליו רוח ממרום, כאשר נאצל על משה, אבל לא תהיה כונתם בזבחים ובעבודות בלתי לה' לבדו, ויתכן שאמר מחר להאריך להם, אולי יבא משה ויעזבו את העגל:"
],
[
"ויעלו עלת, לא אמר ויעלו לו עולות ויגישו לו שלמים, כי היו בהם מכוונים לשם הקב\"ה כאשר אמר אהרן, ומהם משחיתים וזובחים לעגל, ועל אלה אמר השם למשה וישתחוו לו ויזבחו לו, כי הם החטאים:",
"לאכל ושתו, ישבו כלם לאכל לשבעה ושתו לשכרה, כאשר יעשו בחגים ובמועדים, ואחרי כן קמו לצחק בעצביהם, ואחז\"ל שיש במשמעות הלשון הזה ע\"ז וג\"ע וש\"ד להורות שהתגברו בהם כל הכחות המציירות רע בטבע, ונפלו ממדריגתם שהיו בה בעת מ\"ת:"
],
[
"וידבר, בלא מלת לאמר, ואין זה משפט הלשון, לכך פירשו חז\"ל שהוא לשון קושי, וגם מזה ראיה למה שפירשנו שלא היתה המחשבה הראשונה לחטוא בע\"ז, כי לא אמר למשה לך רד ביום שעשו העגל, שבלי ספק היה יורד מיד, אבל ממחרת כשזבחו העם והשתחוו לו וקמו לצחק, אז אמר למשה לך רד כי שחת עמך:",
"כי שחת עמך, שחת העם לא נאמר, אלא שחת עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירת אותם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו, ולשון שחת יורה על עון ע\"ז:"
],
[
"מן הדרך אשר צויתם, ולא אמר סרו ממני כי לא חטאו בע\"ז הכופרת בעיקר ולא כחשו בה' לגמרי, אלא חטאו בשתוף וסרו מן הדרך אשר צוה ה' שלא לעבוד לזולתו אף בשתוף כמעשה האומות עע\"ז, כי אם ליחד כל העבודות והתפלות והכבוד לה' לבדו:"
],
[
"עם קשה ערף, מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחם וממאנים לשמוע, כאדם ההולך לדרכו ולא ישיב עורף לקורא אליו, וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע\"ז והשם שלח להם נביאים לאמר איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, כי כן כתוב (יחזקאל כ' ז') ועתה שבו לגלוליהם ולעצביהם:"
],
[
"ועתה הניחה לי, הנה השם ית' נשבע לאבות שירבה זרעם ככוכבי השמים, והם יהיו לו לעם, וכרת על זה עמהם ברית שלא תופר לנצח ונמשך מזה שאף אם ירבו לחטוא ולפשוע לא ישמידם לגמרי ח\"ו, אלא יעניש החוטאים וישמור הבטחתו לדור אחרון, ואם יחטא כל הדור כולו עד שיתחייבו כליה הנה תמיד יהיה ביניהם צדיק אחד המתהלך עם האלהים, ואז יעניש ה\"ית את כל העם והצדיק ההוא לבדו ימלט ויזכה לגדולה ובו יתקיימו כל ההבטחות, אמנם אם הצדיק הזה ברוב נדיבותו יתרצה ליתן נפשו בעד ישראל, ויבוז בלבו כל גדולה למענם, אז יחון ה\"ית את כל הקהל כלו למענו לבלתי השחיתם וזה קרה למשה כאן כי ה' אמר לו שיכלה את ישראל ויקיים הברית והשבועה בו ובזרעו, אבל רמז לו הסוד שאם ירצה הוא בעצמו לתת נפשו בעדם יהיו כלם נצולים בזכותו וזה באמרו ועתה הניחה לי, כלו' בך הדבר תלוי, אם ייטב לבך בזה, אכלם ואעשה אותך לגוי גדול, ואם לאו התפלל בעדם ואני אשמע תפלתך, ובמשנה תורה ביאר יותר באמרו הרף ממני ואשמידם (דברים ט' י\"ד) ומלשון הרף ממני, נשמע שתלה במשה הדבר, והמשורר האלהי ביאר ואמר, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק\"ד כ\"ג), למדנו כי משה לבדו עמד בפרץ, תפלתו הכריעה הדבר, ותואר בחירו רמז על סוף הענין, שנבחר הוא מכל ישראל להקמת הברית והשבועה, ומשה לא רצה, כי אהב את עמו אהבה עזה עם כל סרבונם, אלא התפלל בעדם ונתן נפשו כופר בעדם כמו שאמר ואם אין מחני נא וכו', ועי\"ז השיב חמת ה' מעליהם:",
"ואכלם, יצא הקצף על כולם, כי מאחר שרובם חטאו אין זכות במעטים להנצל, כדרך פן תספה בעון העיר (בראשית י\"ט ט\"ו) וכמו פן תספו בכל חטאותם (במדבר ט\"ז כ\"ו):"
],
[
"ויחל, זוהי התפלה בעצמה שנזכרה להלן (ל\"א) אנא חטא העם הזה וגו', כי מיד כשאמר לו הקב\"ה לך רד לא רצה משה להתפלל בעד העם כל זמן שהיתה ע\"ז ביניהם, אלא ירד מן ההר ושבר הלוחת ושרף העגל והרג הנצמדים בבעל ואח\"כ שב אל ה' והתפלל בעדם, והדבר מפורש במשנה תורה (דברים ט') שכסדר הזה קרו הדברים, וגם הדעת נותנת כן כי אם נאמרה הפרשה הזאת על הסדר, מה טעם לשוב להתפלל בעד העם אחר שריפת העגל, כיון שמתחלה נתרצה לו השם, ככתוב וינחם ה' ?, אלא הדבר כמו שאמרנו, וכאן סיפר תפלת משה שלא במקומה ותשובת השם בדרך כלל, כדרך הכתוב פעמים רבות, ואח\"כ יפרט ויפן וירד משה וגו' וכל הענין וכך אמרו חז\"ל בילמדנו פרשת שלח לך:",
"ויחל משה את פני, שורש חלה הוא לשון רפיון וחלשות וממנו נגזר השם חולה, ולכן כשענינו תפלה בא תמיד עם מלת פנים שהוא על הכעס, כי התפלה תגרום רפיון ושיכוך הכעס:",
"ה' אלהיו, לפי שגילה השם סודו למשה שהכל תלוי בו, ומשה לבדו היה עתה קרוב אל ה' ואהוב לו, לכן בא הכינוי אלהיו כמו שנאמר אלהי אברהם ויצחק ביחוד, וכן שאול קודם שהכיר חטאתו זכר שם ה' סתם, הקימותי את דבר ה', שמעתי את דבר ה', (שמואל א' ט\"ו), וכשהודה כי ה' סר מעמו בעבור חטאתו, אמר והשתחויתי לה' אלהיך (שם ל'):",
"יחר אפך בעמך, כי עמך הם ולא כמו שאמרתי לי שהם עמי, וכן מפורש במשנה תורה אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך:",
"אשר הוצאת מארץ מצרים, כלו' הלא הם אהוביך שהרי הוצאתם ממצרים באותות ובמופתים, לא עשית כן לכל גוי והארכת אפך גם לעם כבד עון, כמו המצריים והכנענים, ולא תהא כהנת כפונדקית?:"
],
[
"למה יאמרו, עשה למען שמך הגדול שלא יתחלל בין הרשעים יושבי ארץ מצרים כשישמעו כליון ישראל, כי הם חשבו תמיד שקרוב הדבר שיהפך השם לאויב גם לישראל מאחר שראו משפטיו הגדולים במצרים, ובהיות שלא ידעו את ה' ואת דרכי טובו, נדמה להם השם כאכזרי שונא בריותיו חלילה והדבר מפורש יותר במשנה תורה כי אמר שם פי יאמרו הארץ וכו' וחתם ומשנאתו אותם (דברים ט' כ\"ח), הרי שנהפך להם לשונא חלילה:",
"ברעה, בכוונה רעה:",
"שוב מחרון אפך, פתח במה שסיים כדרך המקראות, כי שיעורו שוב מחרון אפך, למען שמך הגדול שלא יחולל, והנחם על הרעה לעמך, כי הם עמך ונחלתך:",
"על הרעה לעמך, על הרעה אשר חשבת לעשות לעמך:"
],
[
"זכר לאברהם, ראוי לך לרחם עליהם בזכות האבות, כי אתה נוצר חסד לאלפים, ואין הכונה באמרו זכור וגו', כי אם יכלם לא תתקיים הברית והשבועה שנשבע לאבותם, שהרי אמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, אלא פירושו שבזכות אבותם ראוי לסלוח עון הבנים אע\"פי שחטאו הרבה והרשיעו והקשו ערפם, וזה מפורש במשנה תורה שבזכרו זכות אבות הוסיף לפרש, אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו (דברים ט' כ\"ז):",
"אשר נשבעת להם בך, כמו שאמר לאברהם, בי נשבעתי נאום ה' (בראשית כ\"ב ט\"ז):"
],
[
"וינחם ה' על הרעה אשר דבר, הוסיף אשר דבר וגו' לצורך גדול, להודיע כי לא נשבע ה' ולא יעץ על גזירה זו, כי לא אדם הוא להנחם, רק דבר לעשות לעמו, כדרך רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו' ונחמתי על הרעה וגו', (ירמיה י\"ח) ולשון נחמה אצל השם פירשנוהו (בראשית ו' ו'):"
],
[
"לחת כתבים, בעבור האותיות הנכתבות על הלוחות נקראו הלוחות כתובים:",
"מזה ומזה הם כתבים, יש דעות הרבה בענין אופן כתיבתן ואין להכריע, והכלל שהיו מעשה נסים:"
],
[
"מעשה אלהים המה, הוא בכבודו עשאם, לא כלוחות השניות שפסלן משה, והיה בזה רמז שבמעמד הר סיני זכו כל ישראל למדריגת הנבואה, והשם הפך לבב עמו וברא להם לב טהור מוכן לקבל פתחי קדש החכמה, ולעומת זה היו הלוחות הראשונות כולן מעשה אלהים, כי שתי לוחות אבן כדמות שתי לוחות הלב, כדרך כתבם על לוח לבך (משלי ג' ג'), ומשה ידע כל זה, לכן ברדתו מן ההר וראה מעשה העגל, הבין שנהפך לבבם ואבדו הסגולה העליונה הזאת, ודן בלבו שאינן ראויים עתה לקבל שני הלוחות שהקבילו עם הלב הטוב והעזר האלהי שעליו, ושבר אותם, והלוחות השניות פסלם משה והמכתב לבדו באצבע אלהים, להורות שצריכין לוחות הלב לקבל תחילה מעשה ידי אדם, לפי שבטבעו יצייר רע, וצריך האדם לדכאו ולציירו בדרכי החכמה, ואם עשה כפי כחו, אז תחל רוח ה' לפעמו, שהוא העזר האלהי, ויהיה עליו מכתב אלהים, והבן:",
"חרות, לשון חקיקה, והוציאו הכתוב בלשון הזה לרמוז אל מה שדרשו חז\"ל אל תקרי חרות אלא חירות:"
],
[
"ברעה, מגזרת תרועה, והטעם בהרמת קולו, שהיו מרעים ושמחים וצועקים:"
],
[
"אין קול ענות גבורה, אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון, ולא קול חלשים הצועקים ווי או ניסה:",
"קול ענות, קול המשוררים והעונים זה לעמת זה ומגביהים קולם:",
"אנכי שמע, הכיר בנגוני הקולות שקול ענות הוא הנשמע אליו, והנה משה בענותנותו הגדולה לא הגיד הענין ליהושע כי לא רצה לספר בגנותן של ישראל, אבל אמר לו כי קול השחוק הוא שומע:"
],
[
"העגל, שזכר למעלה, ומחולות שלא נזכרו:",
"וישלך מידיו, מרוב קנאתו לה' שבר את העדות שהיה בידו, כלומר אין אלו ראויים לעדות:",
"תחת ההר, לרגלי ההר:"
],
[
"וישרף באש, הפך את הזהב לאבק, ופירד הרכבת חלקיו ע\"י האש, עד שלא ישוב לעולם זהב, וכבר עמדו האחרונים על הנסיון הזה, ואמרו ראה זה חדש הוא אבל כבר היה לעולמים נודע למשה רבינו אדון החכמים והנביאים:",
"ויזר, לשון נפיצה:",
"וישק את בני ישראל, לבדקם כסוטות, והנה העובדים בסתר נגפו במגפה, והעובדים בפרהסיא נהרגו ע\"י בני לוי, ורבים מהם שבו בתשובה, ובא וראה כמה גדלה אימת משה עליהם, כי הוא לבדו שרף את אלהיהם, והכריחם לשתות, ואין אחד מהם פוצה פה ומצפצף או ממאן לשתות, וגם מזה ראיה שלא היתה תחלת מחשבתם לכפור בעיקר, אלא לעשות להם מורה דרך תחת משה, כי הנה מיד כששב משה אליהם בושו ונכלמו ממעשיהם והבינו שאין ממש בעגל ואין עוד צורך בו:"
],
[
"מה עשה לך, ראה שלא האשימו משה על חטאתו אשר חטא הוא בעצמו לה' לעשות אלהי מסכה, ולא הזכיר לו רק מכשול העם, כי ידע משה צדקת אחיו שלא היתה כוונתו לרעה, אבל על אשמת העם הוכיחו, אמר מה רעה עשה לך העם הזה, מה פשעו ומה חטאו לך, כי הכשלת אותם והבאת עליהם חטאה גדולה:"
],
[
"אל יחר אף אדני, לדעת בעל הטעמים שהטעים מלת אף בטפחא נראה שאינה סמוכה לתיבת אדוני, כי מלת אף נקודה פתח גם בהפרד, אם לא באס\"ף, ושיעור הכתוב, אדוני ! אל יחר אפו, והענין אחד:",
"כי ברע הוא, בדרך רע הם הולכים תמיד ובנסיונות לפני המקום, ונקל להם לסור מאחרי ה', לפי שנוטים לרעה:"
],
[],
[
"ויצא בעגל הזה, כלומר יצא להם הענין הרע הזה אשר אדוני רואה, ואני לא ידעתי את מחשבתם הרעה, כי מתחלה אמרו לעשות להם מורה דרך במקום אדוני, ועתה השתחוו לו ויזבחו לו, והכלל יצאה עגל הזה:"
],
[
"כי פרע הוא, כל לשון פרע הוא בטול הסדר וסתירותו כמו ופרע את ראש האשה (במדבר ה' י\"ח) יסתור קליעת שערה, ראה שכל העם כמו עדת מורדים הפורעים מוסר ועצה, וכבר בטל מהם הנימוס המדיני והסדר הנכון, אין מהם שומע למי שגדול ממנו, ואין נושא פנים לזקן או לנכבד:",
"כי פרעה אהרן, גרם להם אהרן בטול הסדר הזה, על ידי שהיה נראה גם הוא כמסופק אם ישוב אחיו אם לא, ועשה להם מורה דרך במקומו, ועל ידו נשחת ונתבלבל ענין העם, והם כאנשים הוללים ומשתגעים, נאבד מהם עצה ומוסר, וזו היתה חטאת אהרן שנתן מכשול לפני העם, ועל זה נאמר ובאהרן התנאף ה מאד להשמידו (דברים ט' כ'):",
"לשמצה בקמיהם, להיות להם הדבר לגנות בפי כל הקמים עליהם:"
],
[
"בשער המחנה, ככה המנהג בכל מחנה, אם יעמדו במקום אחד ויתעכבו כמו שנה, לעשות סכות ולהיות שערים למחנה, ועמד משה בשער המחנה, שיתקבצו המקנאים אליו:",
"מי לה' אלי, מי שלבו שלם עם ה' יבא אלי:",
"כל בני לוי, מכאן שכל השבט כשר:"
],
[
"כה אמר ה' אלהי ישראל, והיכן אמר? זובח לאלהים יחרם (לעיל כ\"ב י\"ט), וביארנו שם שהכונה לאסור השתוף לישראל בפרט, ולחייב עליו מיתה, ולכן הוסיף כאן אלהי ישראל להורות אל הפנה הזאת שאע\"פי שאומות העולם פטורים על השתוף, יש בו פשע גדול לאומה הנבחרת מאחר שהשם כרת ברית את אבותינו להיות אלהי ישראל ביחוד, וכמו שבא על זה הצווי הראשון אנכי ה' אלהיך (לעיל כ' ב'), ושם פירשנוהו:",
"שימו איש חרבו על ירכו, כי היו בני לוי כמו השופטים וראשי ב\"ד לייסר את החוטאים ולהביאם במשפט, כדרך ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כ\"א ה'), והיו בני לוי מכירים באלו הנהרגים שהם עובדי ע\"ז:",
"איש את אחיו, אם יכיר בו שהוא מעובדי ע\"ז, אל יחמול ואל יכסה עליו, אף אם יהיה אחיו או רעהו או קרובו, על דרך האומר לאביו ולאמו לא ראיתי ואת אחיו לא הכיר וגו' (דברים ל\"ב י\"ב):"
],
[],
[
"מלאו ידכם היום לה', בשכר שלא טעיתם בעגל ועל ידי שעשיתם היום את נקמת ה' וקנאתם לאלהי ישראל, תזכו להתקרב אל ה' ולעבוד עבודתו, כי עד הנה העבודה היתה בבכורות, והלויים לא נבחרו עד בשנה השנית שנאמר ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל בכור (במדבר ג' מ\"א), אבל מן היום הזה והלאה תמלאו ידכם לה', שתהיו מוחזקים בדבר וראויים להלקח תחת הבכורים, שהרי איש בבנו ובאחיו שלחתם ידכם לכבוד ה', וגרמתם בזה שיתן ה' עליכם ברכה, דהיינו שיכרות אתכם ברית שלום ויקרב אתכם לעבודתו בתוספת קדושה וכבוד, כדרך האמור בפנחס, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל, ולשון ברכה האמור כאן מפורש במשנה תורה, שאחר סיפור מעשה העגל סמך הכתוב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וכו' ולברך בשמו עד היום הזה (דברים י' ח'):",
"ועתה אעלה אל ה', שלשה פעמים היה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, הפעם הראשונה עלה מיד אחר מתן תורה בז' בסיון כשאמר השם אליו עלה אלי ההרה (לעיל כ\"ד י\"ב), ובמשך המ' יום ההם נאמרה לו פרשת תרומה ותצוה וכרשת כי תשא עד וינפש, וכשירד בי\"ז בתמוז ומצא העגל, שבר הלחות ושרף העגל והרג הנצמדים בו ואח\"כ בי\"ט בתמוז או ביום כ' בו עלה שנית אל ההר להתפלל בעדם, ועל העלייה הזאת אמר כאן ועתה אעלה אל ה', ולסוף המ' יום דהיינו בר\"ח אלול נתרצה לו הקב\"ה שלא לכלותם וסלח להם והבטיחם שיבאו וירשו את הארץ, חבל עדיין היתה שעת הזעם, ולכן אמר לו השם הנה מלאכי ילך לפניך (לקמן פסוק ל\"ד), כלו' אינם ראויים להתנהג אלא ע\"י מלאך, כי לא אעלה בקרבך וכו', אבל משה ראה שאין טוב לישראל רק אם יקחם ה\"ית לעם סגולתו וינהיג אותם בכבודו ובעצמו בהנהגת הנפלאות שעליה דברנו לעיל (כ' ב'), ולכן התאמץ לעלות פעם שלישית אל ההר להתחנן על הדבר הגדול הזה, והיתה העליה הזאת, בר\"ח אלול, כמו שמפורש במשנה תורה ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים (דברים י' י'), כדרך שאפרש שם ובעליה הזאת קרו כל הדיבורים הכתובים בסמוך, ראה אתה אומר אלי וגו', גם את הדבר הזה וגו', ולבסוף התפלל משה ילך נא ה' בקרבנו (לקמן ל\"ד ט'), ובי\"הכ נעתר לו הקב\"ה על ענין ההנהגה הזאת, וכרת עמו ברית לעשות נפלאות נגד כל עם ישראל וראה כל העם אשר אתה בקרבו וגו', זהו המשך הפרשיות הללו, ועל פי ההודעה הזאת תבין כונת הכתובים:",
"אכפרה בעד חטאתכם, אכסה בעד חטאתכם, ולשון כפרה פירשנו (בראשית ל\"ב כ\"א), וחשב משה בזה לתת את עצמו כופר בעדם, כמו שאמר ואם אין מחני וגו':"
],
[],
[],
[
"אם תשא חטאתם, הרי טוב איני אומר לך מחני, ואם אין מחני:",
"מספרך, ספר החיים:",
"אשרכתבת, כדכתיב, כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד' ג'), והטעם לפי פשוטו אם אינך נושא חטאתם, טוב מותי מחיי:"
],
[
"אמחנו מספרי, ולא אתה שלא חטאת לי:"
],
[
"לך נחה את העם, אחרי שנחמתי לכלותם לך אתה ונחה אותם אל המקום אשר דברתי לך, והוא מקום הכנעני וגו', אבל לא רצה להזכיר המקום, שזה דרך כעס, כאומר מה שדברתי אעשה למענך ולכבודך, אבל לא אשא חטאתם לגמרי:",
"הנה מלאכי, ולא אני כמו שנתבשר משה, הנה אנכי שולח מלאך לפניך (לעיל כ\"ג כ'), שכאשר יחטא ישראל ישלח לפניהם מלאך:",
"וביום פקדי, תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מי העון הזה עם שאר העוונות, ואין פורענות באה על ישראל, שאין בה קצת מפרעון עון העגל:"
],
[
"ויגף ה' את העם, כל לשון מגפה הוא מיתה קודם זמן, כענין שנאמר אם ה' יגפנו או יומו יבא (שמואל א' כ\"ו), ובוחן לבות נגף את העם החוטאים במחשבה שעליהם אמר למעלה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי אבל העובדים בפרהסיא נהרגו ע\"י בני לוי:",
"על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, עשיית העגל מיוחסת לעם ולאהרן, כי הוא עשה העגל בפועל, והם עשו אותו לע\"ז, א\"כ הם חטאו ממש, והוא גרם להם החטא כמו שאמר כי הבאת עליו חטאה גדולה, ולזה משה בהוכיחו את ישראל ייחס להם עשיית העגל, כאמרו עשיתם לכם עגל מסכה (דברים ט' ט\"ז), והנה באמת עבודת העגל שהיא עיקר החטא תלויה בעשייתו ואילו אהרן לא עשאו, הם לא עבדוהו, ואילו הם לא עבדוהו, לא היה חטא לאהרן בעשייתו:"
]
],
[
[
"וידבר ה' אל משה, דבור בלי אמירה, להגיד שעדיין לא עברה שעת הזעם, והראייה על זה שאמר אשר העלית, ולא אמר עמי, או בני ישראל:",
"עלה, ההולך לארץ ישראל נקרא עולה:",
"אל הארץ אשר נשבעת, אחרי המגפה נתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם, והשבועה אשר נשבע להם:"
],
[],
[
"אל ארץ זבת, מוסב למעלה, לך עלה מזה אל ארץ זבת וגו':",
"לא אעלה בקרבך, לא תעשה משכן, כי לא אשכון בתוך בני ישראל, לכך אשלח מלאך לפניך:",
"כי עם קשה ערף אתה, וכשאשכון בקרבכם, ואתם ממרים בי, מרבה אני עליכם זעם:",
"אכלך, לשון כליון:"
],
[
"הרע הזה, שאין השכינה שרויה ומהלכת ביניהם:",
"ולא שתו איש עדיו עליו, התחרטו מאד על מעשיהם הרעים, ובאכלם לא שמו תכשיטיהם עליהם, כי נהגו מנהג אבילות על השמועה הרעה הזאת:"
],
[
"אמר אל בני ישראל, השם מלא רחמים, וכאשר ראה שהתאבלו, חזר וקראם בשמם החביב בני ישראל, ואמר שלטובתם לא יעלה בקרבם, כדי שלא לכלותם, ולכך טוב שישלח מלאך לפניהם:",
"ועתה הורד עדיך, פורענות זו תלקו מיד שתורידו עדיכם מעליכם:",
"ואדעה מה אעשה לך, בפקודת שאר העון אני יודע מה שבלבי לעשות לך, והנה בלשון זה של ידיעה נרמז כאן גם לשון חבה, כי כפי התאבלם והנחמם על עוונם אפקדם ברחמים ואסלח להם:"
],
[
"את עדים מהר חורב, אתה עדי שהיה בידם מיום שעמדו בהר חורב, ורמז בזה שאבדה מהם הסגולה ההיא הנפלאה של לב טהור שזכו אליה בעת מתן תורה, אבל עם כל זה נשאר בהם הכנה לקבל שפע האור הנאצל, וזה בלכתם כפי דרכי החכמה, שאז נקל להם להעתיק נפשם ממדריגה למדריגה עד בואם אל המדריגה העליונה, ואין הכח הזה בגויי הארץ שאינם מכת מקבלי התורה, כי נעתר השם לתפלת משה שהתפלל ונפלינו אני ועמך וגו', כאשר נפרש שם:"
],
[
"ומשה, מאותו עון והלאה:",
"יקח את האהל, לשון הוה הוא, לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה, אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד, ויתכן שאם היה האהל בקרב המחנה לא יהיה לו הדבור משם, כי לא רצה השם להשרות שכינתו בתוכם:",
"וקרא לו אהל מועד, קרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן:"
],
[
"כצאת משה, מן המחנה ללכת אל האהל:",
"יקומו, כך היו רגילים לעשות:"
],
[],
[
"והשתחוו, לשכינה:"
],
[
"פנים אל פנים, אין זה סותר למה שהוא אומר להלן ופני לא יראו, כי הכוונה פה שבא אליו הדבור בהקיץ ובמראה צח, לא בחלום חזיון לילה, לא במשל ולא בחידות כי אם כאשר ידבר איש אל רעהו, ומליצת פנים אל פנים, הוא כמו שנאמר על משה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, (דברים ל\"ד י'), שהוא על שפע אור החכמה מן המשפיע למושפע בלי אמצעי, ועל זה נאמר פה אל פה אדבר בו (במדבר י\"ב ח') וזהו ההבדל שבין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, כמו שנפרש במקומו:",
"ושב אל המחנה, לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד:",
"ומשרתו יהושע בן נון נער, אמר נער כמו משרת משה מנעוריו, וסיפר שלא בא יהושע עם משה במחנה אלא לא ימיש מתוך האהל, והנה כאשר התחיל הכתוב לספר ענין האהל שנטה לו משה הרחק מן המחנה, השלים לספר כל מה שהיה בעוד האהל שם, עד שהוקם המשכן והתמיד זה עד א' בניסן ומשהוקם לא נדבר עמו עוד מאהלו של משה, כי אם מאהל מועד מבין הכרובים, ועתה שב הכתוב לספר מה שהיה בר\"ח אלול, כשעלה משה אל ההר פעם שלישית כמו שביארנו (לעיל ל\"ב ל'):"
],
[
"את אשר תשלח עמי, את מי אשר תשלח עמי אם הוא המלאך הראשון, הכתוב בו כי שמי בקרבו:",
"ואתה לא הודעתני וגו' ואתה אמרת, כפל הוראת הגופים כמעורר על ההפך ודמות סתירה שבדברים הללו:",
"ידעתיך, חבבתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם (לעיל י\"ט ט'):"
],
[
"ועתה, מאחר שמצאתי חן בעיניך:",
"הודעני נא את דרכך, דרכי טובך ורחמיך, שאתה מתנהג בם עם בריותיך, במה נקדם פניך לרצותך בעת הזעם:",
"ואדעך, ע\"י ידיעת דרכיך ומדת הנהגתיך:",
"למען אמצא חן בעיניך, באמת ובתמים, לעת הצורך לעורר הרצון בשעת הסתר פנים, וע\"י זה תוכל לעלות בקרבנו ולא תכלה אותנו בדרך כמו שאמרת, כי אם תאנף בנו, נדע להשיב אפך:",
"וראה, זכור כי הגוי הזה, אשר אני מתפלל בעדו, הוא עמך ונחלתך, אשר בחרת מכל העמים, ועתה אל תשליכם מלפניך ואל תעזבם ביד זולתך:"
],
[
"ויאמר, פני ילכו, פנים יאמר כאן על הכעס, כמו ואני אתן את פני באיש ההוא (ויקרא כ' ג'), והכוונה כאשר יעברו פנים של זעם ואסלח להם חטאתם, אז אניח לך, לעשות בקשתך, שאלך אני בעצמי עמכם:"
],
[
"אם אין פניך הלכים, כל עוד שלא יעברו פנים של קצף:",
"אל תעלנו מזה, וטוב לנו לשבת פה, עד שוב חמתך ממנו, מלעלות על ידי שליח:"
],
[
"ובמה, הנה נודע ונתפרסם חטא העם הזה וענשו בפרסום גדול, עתה כאשר ישוב אפך וחמתך מעמך ותרצה אותם, ראוי שיוודע גם הרצון בפרסום וגלוי, ובמה יוודע זה? כי אם כאשר תלך עמנו, שעל ידי היתרון הזה לבד, ידעו כל הגוים כי מצאנו חן בעיניך, כי על ידי זה נהיה נפלאים ומעולים ומובדלים מכל העם אשר על פני האדמה, והנה בתחלה הבטיח הקב\"ה את ישראל והייתם לי סגולה מכל העמים (לעיל י\"ט ה'), אבל היה בתנאי אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, כמו שמבואר שם, ועתה כי לא שמרו את דברו וחטאו, היה מן הדין שתתבטל ההבטחה, לולי משה בחיר ה' שעמד בפרץ והתפלל ונפלינו אני ועמך וגו', ונתרצה לו הקב\"ה, וכרת על זה ברית, ככתוב להלן הנה אנכי כורת ברית וגו', והברית הזה קיים לנצח ואף אם יחטא ישראל לעתיד, לא ימאס ה' בם ולא יגעל בם לכלותם כי הם עמו והוא אלהיהם ויזכור להם ברית ראשונים וגו', כמו שמפורש בפ' בחקתי:"
],
[
"גם את הדבר הזה, שלא תעלו מזה, כי אם אחרי שאתרצה לכם להשרות שכינתי בתוככם:"
],
[
"הראני נא את כבדך, ראה משה שהיה עת רצון לפניו והוסיף לשאול שיראה לו באספקלריא המאירה את כבודו וע\"י זה ידע את דרכי השם ומדות הנהגות עם בריותיו בכל שעה ושעה, והיה עקר בקשתו לפי עומק פשוטו של מקרא לטובת האומה אשר הוא עוסק בהנהגתה, למען ידע בעת הצורך אם הוא שעת רצון לפניו, אם אין, ובמה לעורר רחמיו וחסדיו ברגע האף ושצף הקצף, כאשר יחטאו בניו לו:"
],
[
"אני אעביר כל טובי על פניך, מלת פניך על פני הנפש ומלת אעביר כמו איזו דרך עבר רוח ה' (מלכי' א' כ\"ב כ\"ד), והבטיחו שיופיע ויזריח על נפשו רוח חכמה בהפלגה ובמעלה היותר עליונה שאפשר לכח האדם לסבול, וזהו כל טובי, אז יחזה בעין לבבו בטוב ה' שיגלה לו, סגולה שלא זכה אליה אדם מלפניו ומלאחריו:",
"וקראתי בשם ה' לפניך, שאקרא לפניך בשם הגדול, ואזכור את מדותי, וע\"י הקריאה ההיא וזכר המדות תדע ותשיג דדכי החנינה והרחמים, איך יחונן בשמי מי שארצה לחון, ואיך ירוחם בטובי הגדול את שאחפוץ לרחם:"
],
[
"ויאמר לא תוכל, כי ראיית הפנים ששאלת במראה ממש לא תוכל לראותם, בעודך חי, לפי שהאדם בחיים מחובר מגוף ונפש, והגוף העכור מעכבו מראות באור החיים הנצחיים, אבל כשיפרד ממנו הגוף תוכל הנשמה להשיג יותר בדברים האלהיים, וזה אחד מן הרמזים שיש בתורה על עולם הבא:"
],
[
"הנה מקום אתי, בהר אשר אני מדבר עמך תמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך, שאטמינך שם שלא תנזק, ומשם תראה מה שתראה:"
],
[
"בעבר כבדי, כשאעביר כל טובי לפניך:",
"בנקרת הצור, במערת הצור:",
"ושכתי כפי, זה נאמר בדרך משל והענין אסתיר בעדך, שלא תהרוס להביט במה שלא הורשית:",
"עד עברי, עד שתסתלק הנהגת כבודי מכנגד פניך ללכת משם ולהלן:"
],
[
"והסרתי את כפי, אחרי אשר אעבור מכנגד פניך, שלא תוכל עוד לראות ראיית הפנים אז אסיר את כפי מעליך, שלא אסתירך עוד בסתר הכף למען תוכל להביט את אחרי כי פני לא יראו, וענין ראיית האחורים, הוא השגת דרכי השם מצד פעולותיו הנכבדות, כי זה הוא תכלית מה שאפשר לנברא להשיג מעצם כבודו ית', והשיג מרע\"ה ממנו יותר מכל אדם, לפניו לא קם ואחריו לא יהיה אדם שהגיע אל מעלתו הנכבדת בהשגת השם יתעלה וידיעת הדרכים והמדות אשר בהם ינהיג את הדברים, וראיית הפנים היא השגת השם וידיעת דרכיו מצד עצמותו, והיא בלתי אפשרית לכל נברא, כי העצם יתעצם ע\"י מושגיו, ואין מושג מצד עצמותו נשגב ממשיגו, לכן לא ישיג את עצם השם יתעלה מצד עצמותו כי אם הוא בעצמו:"
]
],
[
[
"פסל לך, אתה שברת הראשונים, אתה פסל לך אחרים, והטעם הנרמז בהם כתבנו למעלה (ל\"ב ט\"ז):",
"כראשנים, כמדתם:"
],
[
"נכון, שיכלה מלאכתו היום, ויהיה מזומן למחר:",
"ונצבת לי, שיהיה נצב שם וימתין עד שיגלה אליו ממ\"ה הקדוש ב\"ה:"
],
[
"ואיש לא יעלה עמך, שלא יעלו עמו זקני ישראל כאשר עשו בלוחות הראשונים:",
"בכל ההר, אף בתחתיתו מקום מעמד העם בראשונה:",
"אל מול ההר ההוא, מנגד הרחק ממקום הכבוד, כי בראשונים לא הוזהרו רק על הנגיעה והחמיר במתן הלוחות האלו יותר ממעמד הראשון, כי היה המעמד הזה למשה לבד בזכותו ובתפלו:"
],
[],
[
"עמו, עם משה שהיה נצב שם, כדכתיב ונצבת על הצור:",
"ויקרא בשם ה', כמו שאמר לו וקראתי בשם ה' לפניך, ואין ספק שהוא ית' היה הקורא, והוא קרא בשמו הגדול שהוא שם הוי\"ה, ולכן בא תיבת בשם בטעם מפסיק, וחסר כאן שם ה', והוא כאילו כתוב וה' קרא בשם ה', אלא שנמשך למה שאמר בתחלת הפסוק וירד ה', והנה לדעת בעל הטעמים יחסר ה' השני שהוא הנשוא, ולדעת אונקלוס יחסר השם הראשון שהוא הנושא והכל אחד:",
"ויעבר ה' על פניו, לקיים מה שאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך, והעביר על פניו כל טובו, כלו' את רוח קדשו המבין והמצייר טוב ה', וגלה לו דרכיו ומדותיו:",
"ויקרא, השם הוא הקורא המודיע דרכיו למשה עבדו, ומלמדו האיך יקרא, והנה הקריאה הזאת היא הנזכרת בפסוק הקודם ויקרא בשם ה' והוא על דרך כלל ופרט, שעתה הוא מפרש היאך היתה הקריאה ההיא ומה קרא:",
"ה' ה', השם הראשון הוא נושא המאמר והשני הנשוא, כאומר השם הוא השם, והטעם שתכלית כל מה שיסופר על הנושא הנכבד הזה וכל מה שאפשר לבטא בשפתים או לחשוב במחשבה מעצמותו הוא השנות הנושא ההוא בעצמו הוא הוא, וכן אמר אהיה אשר אהיה, אני אני הוא, והעיון הזה עמוק עד מאד, ולפי פשוטו כך ענינו, העצם ההיה והוה ויהיה הנמצא לישראל בעת צרותם, הוא העצם ההוא בלי שנוי ותמורה, ונמצא תמיד לקוראיו אני אני הוא, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא אחר שיחטא וישוב, אין שינוי ברצונו ית' אם יחרה אפו בחוטאים או ישוב ונחם על הרעה ויאהבם כמקדם, וכל השינוי הוא מצד המקבלים:",
"אל, תקיף ויכול על כל:",
"רחום וחנון, המרגיש בעצמו עצבון בצרת זולתו יקרא מרחם, ואם יתעורר ע\"י זה להושיע, בלי תקות גמול, כי אם להיטיב לנושע יקרא חונן, והנה השם לבדו הוא רחום וחנון, ולא יאמר על שום נברא שהוא רחום וחנון, אלא מרחם וחונן, ומה נכבד הטעם הזה למביניו, כי הוא פותח פתח להבין ההבדל שבין תוארי השם ב\"ה לתוארי הנבראים:",
"ארך אפים, אינו ממהר ליפרע מעושה הרע אולי ישוב אליו וירחמהו:",
"ורב חסד ואמת, החסד הוא הטובה הבא מגדול לקטון ממנו, והאמת הוא לקיים דברו ולשלם שכר טוב לעושי רצונו, ויאמר עליו ית' שהוא רב חסד ורב אמת, לפי שהוא מקור החסד והאמת, והמדות הללו בלי שיעור ותכלית הם עצמותיות לו:"
],
[],
[
"נצר חסד, שומר וזוכר חסדו, כענין שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ\"ח ג'):",
"לאלפים, אנשי הדור השלישי יקראו שלשים, והדור הרביעי יקראו רבעים, ואנשי הדור האלף יקראו אלפים:",
"עון, משורש עוה, מעשה מעוות יקרא עון, ונושא או סובל העון ההוא, אם הוא החוטא או הגורם לחטוא, עליו לתקן המעוות, או לסבול ענשו, כמו ואכליו עונו ישא (ויקרא י\"ט ח'), הענין יסבול ענשו, ואם הנושא את העון הוא מי אשר חטאו לו, אין המעוות צריך לתקון כלל, ואז הוא מענין הסליחה והמחילה:",
"ופשע, כמו שארז\"ל פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי (מלכים ב' ג' ז'), והיא היציאה במרד מרשות המושל בצדק:",
"וחטאה, כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' ט\"ז), וכל לשון חטא הוא שעושה מעשה בלתי נכון אל התכלית שהוא אשרי האדם הנצחיים, ונוטה מדרך האמת ללכת בדרך שקר, כי יש בכל דבר שני דרכים הפוכים זו מזו, כמו קדושה וטומאה, עבודה ומנוחה, נדיבות וכילות, רחמים ואכזריות והחכמה העליונה תורה לאדם הדרך אשר ילך בה, ויש חוטא בזדון ויש בשגגה ואין כן העון שהוא תמיד בזדון:",
"ונקה, על דרך הפשט ונקה הוא שם הפועל כמו אם ענה תענה (לעיל כ\"ב כ\"ב), והכוונה שאינו מוותר על העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט, וחז\"ל למדו ממלות ונקה לא ינקה, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים, ע\"כ הושמה מלת ונקה ממספר המדות:",
"פקד עון אבות, גם היא מדת רחמים, שאינו נפרע מן החוטא בפעם אחת, אף שאינו מוותר לו לגמרי, כי אם פוקד עוונו להפרע ממנו בצדק ובמשפט, אחת אחת:",
"על בנים ועל בני בנים, והכונה כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם כמו שפירש במקום אחר לשונאי, ועל זה אמר ואף בעונות אבותם אתם ימקו (ויקרא כ\"ו ל ט), ושם אפרש, והנה עד מלת ונקה הם שלש עשרה המדות שזכרו חז\"ל, וכל הנאמר אחר כך הוא פירוש לנשיאות העון, כי על הדרך הזה הוא נושא, כי הוא פוקד עון אבות על בנים וגו':"
],
[
"וימהר משה, כשראה שכינה עוברת ושמע המדות הנכבדות האלו מפי הגבורה, שהם כולם חסדים ורחמים אף על העושה בזדון ופושע במלכו ואלהיו, הבין מזה שכבר עבר שעת החרון, ושנתרצה השם לישראל ברצוי גמור, מיד נפל על פניו והשתחוה בהודות והלל לה' והתחנן לו כמו שיבוא:"
],
[
"ילך נא ה' בקרבנו, אל נא תשלח מלאך להנהיגנו, אלא אתה בעצמך תהיה מעון לנו ובאברתך תסך לנו ונהיה אנחנו עמך ואתה מלכנו ומנהיגנו ביחוד:",
"כי עם קשה ערף הוא, כפשוטו מלשון דהא, התפלל לפניו שילך בקרבם, בעבור שהם עם קשה עורף, כי אחר שנתרצה להם הקב\"ה, היה הוא טוב לקושי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו, וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה עורף, כמו שאמר פן אכלך בדרך (לעיל ל\"ג ג'), כן בעת הרצון טוב להם בשכינה, שהאל הרחום והחנון יחונן וירחם על עבדיו:",
"וסלחת לעוננו ולחטאתנו, מרוב הענוה שהיתה במשה הכניס עצמו עם ישראל, ואמר לעוננו ולחטאתנו בלשון רבים, ולא הזכיר פשעינו, בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע:",
"ונחלתנו, תנחל אותנו, שנהיה נחלתך, ותשרה שכינתך עלינו, וזוהי בקשת ונפלינו אני ועמך, שנהיה מובדלים בזה מכל האומות, כדרך הכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל\"ב ט'), ושם אפרש בע\"ה:"
],
[
"כרת ברית, כמו שיאמר בפרשה הבאה, (פסוק כ\"ז) כי על כי הדברים האלה כרתי אתך ברית, והם התנאים הכתובים מתחלת שמר לך, עד סוף הפרשה, ובעבור זה אכתוב לך הלוחות השניים, ויהיה כשטר עדות לבטחון על זה שאלך עמכם, ואסלח לכם, ואנחול אתכם לעם נחלה, כאשר התפללת לפני ומלבד הנפלאות שאעשה בכל עת לטובת ישראל, גם עתה אתן לך סימן ועדות על זה, ובשכר שנדבה רוחך להתאמץ כ\"כ בתפילתך על ישראל, עד שזכית להעברת כל טובי לפניך הנה עתה נגד כל עמך אעשה לך הפלאה, שיתמהו עליה כל רואיך, וידעו כי נתתי מהודי עליך, שלא עשיתי כן מיום שבראתי שמים וארץ, וזהו דבר קרינות הפנים הנזכרת להלן, וכתוב במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים ל\"ד ז') הפך תולדות כל הזקנים, וזה לא נשמע ולא נעשה מקודם בכל הארץ:",
"כי נורא הוא, כדכתיב וייראו מגשת אליו (לקמן פסו' ל'):"
],
[
"שמר לך, לטובתך, כי בכל מצות השם טובה לעושיהם, והנה זאת הפרשה דומה לפרשת הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כ\"ג כ'), עם הפרשה שהיא למעלה ממנה, והכונה שיחזרו אל התנאים הראשונים, אשר התנה עמהם בלחות הראשונים:"
],
[
"השמר לך, זה כמו לא תשתחוה לאלהיהם (שם כ\"ד):"
],
[
"ביאת מזבחתם, כמו כי הרס תהרסם (שם):",
"אשריו, כל עץ שעובדים אותו, או נוטעים אותו לכבוד מי שעובדים אותו נקרא אשרה:"
],
[
"קנא שמו, מקנא ליפרע ואינו מוותר, ולשון קנאה אצל השם פירשנו (לעיל כ' ה'):"
],
[
"פן תכרת, כמו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שם כ\"ד ל\"ב), וכאן הוסיף הטעם, שהוא כדי שלא יסיתו בניך ובנותיך לטעות אחרי אלהיהם:",
"ואכלת מזבחו, זהו אזהרה לאוכל תקרובת ע\"ז, וכך פירושו פן תכרות ברית ליושב הארץ, והיה כאשר יזנו אחרי אלהיהם ויזבחו להם, יקרא גם לך, ואכלת מזבחו, ויסיתוך ג\"כ לקחת מבנותיו לבניך, והיה כאשר יזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו גם את בניך וגו', והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון פן תכרות ברית:"
],
[],
[
"אלהי מסכה, הוסיף פה זאת האזהרה בעבור מעשה העגל, שלא יעשו אפילו במחשבת שמים אותו תייר לפניהם"
],
[
"את חג המצות, הזכיר ענין שלשה רגלים כמו שזכר בפרשה העליונה, והטעם ידוע כי בא אחר אזהרת ע\"ז, כאשר ביארנו שם:",
"אשר צויתך כאשר צויתיך:"
],
[
"כל פטר רחם לי, באדם והנה זכר דבר הבכורות לפי שגם הם זכר ליציאת מצרים, כמו המועדים:",
"וכל מקנך תזכר, וכל פטר שור ושה אשר תזכר מקנך אשר יפטור זכר את רחמה, ומלת תזכר היא נפעל לעתיד נסתרת ושב אל מקנך כלו' תהוה נזכרת שיהיו נפרשים ממנה, הזכרים:",
"פטר, הוראת השורש הזה הוא שילוח הדבר המעוכב במקום צר, והסרת המונע אשר על ידו נתעכב, אמר כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות (ד\"ה ב' כ\"ג ח'), לא התירים ללכת אבל עכבם, פוטר מים הוא המשלחם לצאת, וכן בלשון ח\"ז פטור הפך החיוב, כי המחוייב בדבר אין לו רשות לעשות הפך חיובו, והוא כמו כלוא ועצור ע\"י החיוב ההוא, ומי שהוא חפשי ממנו נקרא פטור, וכן פטר רחם, שלוח הרחם, כאשר נפתחה עצירתו תחלה:"
],
[
"ופטר חמור, ולא שאר בהמה טמאה:",
"תפדה בשה, נותן שה לכהן, והוא חולין ביד כהן, ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים:",
"וערפתו, תהרגנו בקופיץ ממול ערפו:",
"כל בכור בניך תפדה, חמשה סלעים פדיונו קצוב שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה (במדבר י\"ח ט\"ז): ולא יראו פני ריקם, כשתעלה לרגל, לא יראו פני ריקם, כי אם תביאו קרבן לראיית הפנים:"
],
[
"ששת ימים תעבד, ככה כתוב למעלה (כ\"ג י\"ב) וסמך השבת לחג המצות ולקדוש בכורות, שהם זכר ליציאת מצרים, וכן השבת כמו שנאמר בדברות האחרונות וזכרת כי עבד היית וגו' על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת (דברים ה' ט\"ו):",
"בחריש ובקציר תשבת, ע\"ד הפשט הזכיר חריש וקציר שבהם עיקר איי?? האדם וכ\"ש לשאר מלאכות, ויש מרבותינו אומרים שנזכר חריש וקציר לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת:"
],
[
"וחג שבעת, הוא חג הקציר שנזכר למעלה (כ\"ג ט\"ז):",
"בכורי קציר חטים, חג שאתה מביא בו בכורי קציר חטים לשתי הלחם, והיא המנחה הראשונה הבאה מן החדש חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא:",
"וחג האסיף, כשתאסוף תבואתך מן השדה לבית:",
"תקופת השנה, לשון מסיבה והקפה, כשתשלים השנה את הקפתה:"
],
[
"את פני האדון ה' אלהי ישראל, הוסיף בפרשה זו אלהי ישראל, בעבור דבר העגל:"
],
[
"כי אוריש, לשון גירושין:",
"והרחבתי את גבולך, ושמא תאמר ערי הגבול רחוקים המה מבית הבחירה, ואיך אעזבם לעלות לירושלים אף על פי כן אני מבטיחך שלא יחמד איש את ארצך:",
"ולא יחמד, כל כך אשלח אימה בלב השכנים, עד שלא יחמדו לקחת את הערים הנעזבים מיושביהם, כאשר יעלו כל הזכרים לירושלים וכבר פירשנו (לעיל כ' י\"ד) ענין החמדה, ובמה יבדל מענין התאוה, שהתאוה בלב והחמדה מקושרת עם המעשה, כי אין ספק שיתאוו האומות לירש את הארץ הטובה ההיא, ואולם בעבור האימה והפחד שתהיה עליהם, ישקוטו ולא יחמדו לקחתה במעשה:"
],
[
"לא תשחט על המץ, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים בבית אחד מבני החבורה:",
"דם זבחי, לא תזבח הזבח ולא תזרוק דמו על חמץ, ואחז המקרא דרך קצרה:",
"ולא ילין, כפי פשוטו יזהיר בכל החג שלא ילין עד הבוקר מן הבשר, כי הנותר ממנו עד בקר באש ישרף, ומן החלב שלא יקריב אותו אלא עד הבוקר:",
"כתב לך, צוה שיכתוב בספר תנאי הברית החדשה אשר כרת עתה עם ישראל, והם הדברים האמורים בפרשה זו הנני גורש מפניך וגו':",
"כי על פי הדברים האלה, שלא תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכרתו ברית ליושב הארץ, ולא תתחתנו בם וגו',:"
],
[],
[],
[
"ויכתב על הלחת, אינו חוזר על משה, כי אם על השם, כי כן אמר וכתבתי על הלחות (לעיל פסוק א'), וכן במשנה תורה ואעל ההרה ושני הלחות בידי, ויכתב על הלחות (דברים יו\"ד ג'):"
],
[
"ברדת משה, כשהביא לוחות האחרונים ביום הכפורים:",
"קרן, שביב האור היוצא מגוף המאיר נקרא קרן, על שם שהוא מבריק ובולט במין קרן, וכן קרנים מידו לו (חבקוק ג' ד'), והכונה שהזהירו פניו כזהר הרקיע, מהוד ה' אשר האציל עליו בדברו אתו וזו המעלה היותר גדולה אשר הגיע אליה שום אדם מעולם, וזכה אליה מרע\"ה בעבור שידעו ה' פנים אל פנים:",
"בדברו אתו, הטעם בדבר אתו השם:"
],
[
"וירא אהרן, שהוא הראש:",
"וכל בני ישראל, שיצאו לקראת משה ברדתו:"
],
[
"ויקרא אלהם משה, שהיו שבים אחורנית מרוב הפחד, וקרא להם שישובו אליו:",
"הנשאים, בעדה, כמו נשיאי העדה:",
"וידבר משה אלהם, בשרם בסליחת עוונם, ובלוחות שהוריד:"
],
[
"ואחרי כן, כאשר ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים, נגשו כלם:",
"ויצום וכו' בהר סיני, והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל תנאי הברית מתחלת שמר לך עד סוף הפרשה:"
],
[
"מסוה, כסות הניתן כנגד הפרצוף, ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם, היה נותן על פניו מסוה, ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל ובשעה שהמקום מדבר עמו:"
],
[
"ובבא משה, לשון הוה, כן היה משפטו תמיד:",
"לפני ה', אל אהל מועד:",
"יסיר את המסוה, לדבר עם ה' פנים אל פנים:",
"עד צאתו, מן האהל, ובצאתו יבא בלא מסוה:",
"ויצא ודבר, בגילוי הפנים דבר אליהם את דבר ה', וראו קרני ההוד המזהירים בפניו:"
],
[
"וראו בני ישראל, אחרי שראו בני ישראל את קרני ההוד בפניו בעודו מדבר עמהם, הישיב את המסוה על פניו, כשהוא מסתלק מהם,",
"עד באו דבר אתו, וכשבא לדבר עם השכינה, נוטלו מעל פניו:"
]
],
[
[
"ויקהל משה, למחרת יוה\"כ, כשירד מן ההר, כי אחרי שנתרצה להם הקב\"ה, ונתן לו הלחות השניות, וכרת עמו ברית חדשה שילך בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו ביניהם כענין שצוהו תחלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (לעיל כ\"ה ח'), לכן הקהילם עתה לצותם על מלאכת המשכן:",
"כל עדת, אף הנשים, כי כולם התנדבו במלאכת המשכן:",
"אלה הדברים, המשכן וכל כליו וכל עבודתו, ועל כן אמר לעשות אותם:"
],
[
"ששת ימים, התחיל באזהרת שבת אחרי שהקהילם על דבר מלאכת המשכן, לומר שבלבד בששת ימי השבוע תיעשה מלאכת אלה הדברים בעבודת המשכן, שהם ל\"ט המלאכות שכולן היו במשכן, ולא ביום השביעי שהוא קודש לה', והטעם אע\"פי שמעשה שמים אתם חייבים לעשות השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת, והעובר בפני עדים ימיתוהו בית דין, ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה:"
],
[
"לא תבערו אש, בעבור שנאמר בחג המצות לא תעשה מלאכה (דברים ט\"ז ח' ), ואין אוכל בכללו, אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר, ולדעת רז\"ל במדרש האפייה והבישול כבר נאסר להם במה שאמר את אשר תאפו אפו וגו' (לעיל ט\"ז כ\"ג), ובא לאסור כאן הדלקת הנר הטמנת החמין ולעשות מדורה בשבת ולפי שלא אמר הכתוב כל המבעיר אש יומת כמו בשאר מלאכות, דרשו בו חז\"ל שיצאה הבערה להקל להיות בלאו לחוד וי\"א שיצאה לחלק, שיחייב העובר על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה:"
],
[
"ויאמר, עתה החל לפרש לכל העדה מה שצוהו השם:",
"אשר צוה ה', לי לאמר לכם כמו שאמר אח\"כ קחו מאתכם וגו', שהם דברי משה אל העם, לא דבר ה' אל משה:"
],
[
"קחו, לשון לקיחה ממש, שתקחו ותפרשו מאת אשר אתכם תרומה לתת לכבוד ה':",
"נדיב לבו, כל נדיב לב מה שידבנו לבו:",
"יביאה את תרומת ה', כמו יביא את תרומת ה', אבל יכנה ואח\"כ יפרש, וכן ותפתח ותראהו את הילד (לעיל ב' ו'), והנה כבר ביארנו נדבת המשכן ומלאכתו ומלאכת כליו ובגדי הקדש למעלה במקום צוואתם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"את המשכן, ספר עתה אל כל העדה דרך כלל את המלאכה אשר צוה ה', להודיע להם כי המלאכה גדולה וצריכה נדבה רבה, ולכן בא בה\"א הידיעה, כאומר את המשכן ואת הכלים אשר נגיד לחכמים העושים בפרטם ובשעורם, והנה יריעות התחתונות הנראות בתוכו עם החלל שתחתיהן, נקרא משכן, ואין הקרשים והעמודים בכלל:",
"ואת אהלו, הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג, שהוא לבד נקרא אהל, ועורות האילים והתחשים נקראו מכסה:"
],
[
"פרכת המסך, פרוכת המחיצה, כל דבר המגין בין מלמעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך:"
],
[],
[
"ואת שמן המאור, אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים, כמו שמפורש במנחות, מגרגרו בראש הזית, והוא כתית וזך:"
],
[],
[],
[
"את עמדיו ואת אדניה, הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה:"
],
[],
[
"בגדי השרד, לצורך הנסיעה, לכסות הארון והשלחן והמנורה והמזבחות בשעת סלוק מסעות:"
],
[
"ויצאו, למדנו מזה שכל עדת בני ישראל באו אל אהל משה כת אחר כת:"
],
[
"אשר נשאו לבו, הם חכמי לב העושים במלאכה, כי גבה לבם בדרכי השם, לקרבה אל המלאכה ולעשותה, ולא היה בהם מי שלמדה ממלמד או מי שיאמן בה ידיו, אלא כל מי שבחר בו ה' ונתן חכמה בלבו, התעורר מאליו, ומצא בלבו כל המחשבות העמוקות וכשרון המעשה המצטרכות לכל מלאכת חרש וחושב:",
"וכל אשר נדבה רוחו אתו, הם המתנדבים לתת תרומת ה':"
],
[
"ויבאו האנשים על הנשים, כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב' כ') ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל' מ'), כי הנשים ראו בראשונה ופרקו נזמיהם ותכשיטיהן ובידן היו כלי כסף וכלי זהב הרבה כדכתיב ושאלה אשה משכנתה לעיל והאנשים אשר נמצאו להם נטפלו להן, ובאו אחריהן:",
"כל נדיב לב, באנשים וגם בנשים, ובא נדיב בלשון זכר כי הוא המין היותר נכבד, וכולל גם הנקבות:",
"חח, מין תכשיט, ואין בידינו להכריע אופן עשייתו:",
"ונזם, הוא תכשיט האף:",
"וטבעת, באצבע:",
"וכומז, כפי ת\"א ויב\"ע הוא תכשיט שעל החזה:"
],
[
"אשר נמצא אתו, כי לא נמצאו מאלה רק למקצתם, לא כן כלי התכשיט שזכר בפסוק הקודם, שנמצאו לכלם:",
"הביאו, לשון רבים, כי מלת כל איש כוללת אישים רבים וכן דרך שם העצם הכולל, כמו עם וקהל ודומיהם שיחובר אליו לפעמים הפעל בלשון רבים:"
],
[
"תרומת כסף ונחשת, לא היתה הרמת הזהב מרובה ככסף ונחושת, על כן תקרא זו תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו לשבח המביא על נדבתו ובפ' פקודי יקרא הזהב גם הנחושת תנופה, כי לא הזכיר שם תרומה כלל רק כסף פקודי העדה:",
"אשר נמצא אתו עצי שטים, מכאן מוכח שלא היתה השטה מצויה במקום ההוא:"
],
[
"חכמת לב, אשה חכמה, והוא שם התואר לנקבה, אבל חכמת בקמץ חטוף הוא שם דבר, כמו חכמת שלמה (מלכים א' י\"ד):",
"בידיה טוו, כל אחת ואחת בידיה טוו:"
],
[
"והנשאם כי בצאתם ממצרים ונצלום, כל איש שאל כפי מעלתו, והנה דבר גדול היה שנמצא שמן למאור ביד הנשיאים, אחר חדשים רבים שיצאו ממצרים:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ולחשב, בלבו מחשבות שלא נראו כמותן, כי יש אומן זהב ולא כסף, ויש חרשי אבן ולא עץ, והוא היה שלם בכלם, כי היה מלא רוח אלהים:"
],
[],
[
"ולהורת, נוסף על הסגולות הנפלאות שהאציל השם לבצלאל ולאהליאב, הוסיף בהם גם כח להורות מעשה התבנית לחכמי לב, כי יש חכמים רבים שנודעו בלבם דברים עמוקים, אבל אינם יכולים לפרשם לזולתם, והעיד הכתוב שהיה בכח בצלאל גם להורות וללמד עניני המלאכות לשאר חכמים, ואלה החכמים עשו כפי הציורים שקבלו:"
],
[
"מלא אתם, שב על בצלאל ואהליאב, ואמר חכמת לב, ולא נאמר כן אצל שאר חכמי לב, אלא נתתי חכמה, רוח חכמה, נתן ה' חכמה בלבו, ולא אמר חכמת לב כי הבדיל תמיד בין בצלאל ואהליאב לשאר חכמי לב, והזכיר זה פעם שני' בעבור אהליאב:"
]
],
[
[],
[],
[],
[],
[
"מרבים העם להביא, לשבח את העם המביאים בנדבתם, ולפאר החכמים בנאמנותם, וגם הנגיד עליהם משובח בזה, שהעביר קול במחנה למנעם, כי אין לו חפץ בכספם וזהבם, כשאר המושלים בעם, כענין לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט\"ז ט\"ו):",
"מדי העבודה, יותר מכדי צורך העבודה:"
],
[
"ויצו משה ויעבירו, ענינו ויצו משה להעביר, ויעבירו:",
"מלאכה, כל הממון והרכוש יקרא מלאכה, כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (לעיל כ\"ב י'), לרגל המלאכה אשר לפני (בראשית ל\"ג י\"ד), וטעם אל יעשו, אל יכינו, כי כל הדברים המובאים לתרומת ה', היו צריכים הכנה רבה ביד המתנדבים, טרם יביאו אל החכמים העושים במלאכה:",
"ויכלא, לשון מניעה:"
],
[
"והמלאכה, אשר הביאו כבר:",
"היתה דים, שב אל עושי המשכן, שהיה די להם, וכן יגנבו דים (עובדיה א' ה'):",
"לכל המלאכה, שהיו צריכים לעשות:",
"והותר, שב על עושי המלאכה, והוא כמו ולהותר, שהיה די להם לעשות ולהותיר:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"לברח, מהקל והטעם כמו מבריח שהוא מבנין הכבד:"
]
],
[],
[
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"במראת, בנות ישראל היו בידן מראות מנחושת קלל ממורט שרואות עצמן בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, ותדע לך שהן מראות ממש, שהרי נאמר ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' ויעש בה וגו' (לקמן ל) וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחושת של כיור מנחושת התנופה, והנה אמר במראת בבי\"ת ולא ממראת, לפי שיש הבדל דק בין שמוש הבי\"ת לשמוש המ\"ם בענין זה, כי המ\"ם ישמש על הגבול שממנו התחיל הדבר להתפעל, והבי\"ת על הגבול אשר בו התפעל, ופעמים שההוראה בהם אחת, אלא שהבחינות נבדלות יתכן לומר והנותר מבשר ומלחם, בבחינת הבשר והלחם אשר מהם נשאר, ויתכן ג\"כ לומר והנותר בבשר ובלחם, על הבשר והלחם הנשאר, וכן כאן בבחינת התמונה אשר היתה לכלים טרם נשתנו ונעשו כיור יאמר ממראת הצבאת, ובבחינת התמונה שלהם בעודם מקבלים השנוי, יאמר במראת הצבאת, ולכן אילו אמר ממראת היה אפשר לומר שלא שם בו כל המראות אלא מקצתן והותר מהן, לכך נאמר במראות לומר שמכלם נעשה הכיור וכנו:",
"הצבאת, לשון אסיפה, שהיו נאספות ובאות צבאות צבאות לתת מראותיהן, להעשות בהן כל הכיור וכנו, כי התנדבו בשמחה לעבודת ה':",
"פתח אהל מועד, לא נעשה עדיין אוהל המשכן אולי על אוהל משה ידבר שקראו אוהל מועד ואמר שלשם הביאו נדבותיהן והוא קבל מהן:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"לעמת קלעי החצר, כמדת קלעי החצר:"
],
[],
[],
[
"פקודי, חשבון הכסף והזהב והנחושת:",
"עבדת הלוים, פקודי המשכן וכליו היא עבודה מסורה ללויים, כי משה מסר להם את הכל במספר ובמשקל:",
"ביד איתמר, החשבון הזה נעשה ע\"י איתמר שהוא קבל הכל בחשבון ומנין ומשקל מיד האומנין הראשיים, שהם בצלאל ואהליאב, כי הם היו כותבים בכל יום מה שהביאו העם על צד הנדבה:"
],
[
"ובצלאל, לדעתי הפסוק הזה ואת שלאחריו ואתו אהליאב וגו' הם כמו מאמר מוסגר, כי מתוך שזכר משכן העדות, הפסיק ענין החשבון להעיד על בצלאל ואהליאב שעשו כל מלאכת המשכן בתכלית השלמות ככל אשר צוה ה', והראיה לפירושי זה כי בכל מלאכת המשכן שעשה בצלאל, היריעות והקרשים והארן והשלחן והמנורה והמזבח והכיור וכנו, לא נזכר בהם שעשה כאשר צוה ה', אבל בעשיית בגדי כהונה שיזכור להלן, בכולן אמר שעשה כאשר צוה ה', לכן כאן אחר שהשלים לספר מעשה המשכן וכליו, העיד הכתוב בדרך כלל שבצלאל כיון והצליח לעשות ככל אשר צוה ה', ולאחר שבצלאל עשה הכל כתיקונו, אז עשה משה החשבון, ומהו החשבון ? כל הזהב וגו':",
"את כל אשר צוה ה' את משה, אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני:"
],
[],
[
"העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש, ולא פירש מה נעשה בזהב, אלא סתם ואמר בכל מלאכת הקדש, שכולל צפוי הארן והשולחן והקרשים וכן הכפורת והמנורה והמזבח והטבעות וכו', לפי שהזהב היה קצתו ביד איתמר וקצתו ביד אלעזר, ובעבור שלא נודע צפוי כל כלי כמה זהב יש בו, לא ספר שנתנו משה להם במנין ובמשקל, אבל הזכיר מה עשו בכסף לפי שהוא כסף הכפורים לזכרון לבני ישראל, ובא במשקל ידוע לכל כלי:"
],
[
"מאת ככר, הככר ששים מנה, ומנה של קודש כפול היה הרי הככר של קודש מאה ועשרים מנים של חול, והמנה של חול כ\"ה שקלים, הרי ככר של קודש ג' אלפים שקלים, ולפי שהאלף ותשע\"ה שקלים אינם עולים לככר, לכך מנאם הכתוב בפני עצמם, והנה שש מאות אלף חצאים הן ג' מאות אלף שקלים שלמים הרי מאת ככר והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאים עולים אלף ותשע\"ה שקלים:"
],
[
"בקע, הוא מחצית השקל, לפי שנבקע מהשקל:",
"לשש מאות אלף, כך היה מספר בני ישראל כפי מנין חצאי השקלים שנתנו לתרומת האדנים והנה במנין האמור בתחלת חומש הפקודים, גם שם היו כמספר הזה וא\"א לומר שהמנין הנזכר כאן הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון, ומשקלי המנין הנזכר פה נעשו האדנים, הא למדת שתים היו, אחת בתחלת נדבתן אחר מעשה העגל, וזה היה אחר יו\"הכ בשנה ראשונה, ואחת בשנה שניה באייר משהוקם המשכן, ודע שהמספר הנאמר בחומש הפקודים היה חוץ משבט לוי שלא נמנה עמהם, ופה בתרומת האדנים הדבר בספק אם היה מטה לוי מן הנותנים והנמנים, או לאו, אך על כל פנים יש כאן פלא גדול, כי אם לא התפקדו עתה הלויים בתוך בני ישראל, צריכים אנו לומר שלא מת מבני ישראל אף אחד בין מנין הראשון לשני, ואם נמנו עתה הלויים בתוך שאר השבטים, יהיה מספר האנשים שהשלימו שנתם תוך כך ובאו לכלל עשרים, מצומצם עם מספר שבט לוי והמתים מהעם בשבעה חדשים, וזה ג\"כ יוצא מדרך הטבע שבין עם אחד שמספרו שש מאות אלף וג' אלפים ותק\"נ יהיו יותר מכ\"ב אלף איש כלם בני עשרים לא פחות ולא יותר ושאחר שבעה חדשים יהיה מספרם מכוון ממש עם מספר הלויים והמתים, אבל ידוע שכל עניני דור המדבר היו שלא כמנהג העולם, ואין להתפלא אם יהיה גם זה יוצא מגדר התולדות:"
],
[
"אדני הקדש ואת אדני הפרכת, יקרא הכתוב המשכן קדש, והבדיל הפרוכת בעבור היותו מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, כאילו אמר את אדני הקדש ואת אדני קדש הקדשים:"
],
[
"עשה ווים לעמודים, ובהיות מספר עמודי החצר ששים, יבא לכל עמוד לצורך הווים וצפוי הראשים וחשוקיהם כ\"ט שקלים וחצי בקרוב:",
"וצפה ראשיהם, של עמודים מהם, שבכולם כתוב וצפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף:"
],
[],
[
"ויעש בה, לא הזכיר הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות, שם בצלאל בכיור וכנו בלי משקל מכוון:"
]
],
[
[
"ויעשו את בגדי הקדש, כלל ואח\"כ יפרט אותם:"
],
[],
[
"וירקעו, כמו לרוקע הארץ (תהלים קל\"ו), כאן הוא מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין, מרדדין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס לעשות אותן פתילים תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד מהן, והנה בכל מלאכת הקודש לא הוסיף לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן, וראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וכו' מעשה חושב כתפות עשו לו וכו', כי כן הדרך בכולם, ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעניהם להיות זהב טווי ושזור, כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:"
],
[],
[],
[
"ויעשו את אבני השהם, לשון עשייה נופל כאן על התיקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י\"ח ז'):"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"פארי המגבעות, פארי הוא שם המקרה בסמיכות הרבים, ובא תחת שם התואר, וענינו מגבעות מפוארין, וכבר ביארנו למעלה (כ\"ח ב') למה נופל שם פאר על בגדי כהונה:"
],
[],
[],
[],
[
"ויעשו בני ישראל, שהביאו נדבותיהם בנפש חפצה ככל אשר צוה ה':"
],
[
"את המשכן, יריעות שש משזר:",
"את האהל, יריעות עזים:",
"כל כליו, כלל ואח\"כ יפרטם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויברך אתם משה, כבר ביארנו שבשעת מתן תורה זכו ישראל למעלה הנפלאה להיות לבם מצייר דרכי החכמה בטבע, כמו שהיה קודם חטאו של אד\"הר, אבל משחטאו בעגל נאבדה מהם הסגולה הזאת, והנה עתה שנבנה משכן והבטיח השם ב\"ה שישכון בתוכם, היה זה הכנה חדשה שיזכו למתנה הגדולה הזאת אם ייטיבו מעשיהם, ולכן ברך אותם משה שיזכו לטובה הזאת, ומה מתקו דברי חז\"ל שאמרו שהתפלל עליהם ויהי נועם ה' אלהינו וגו' ומעשה ידינו כוננהו, כי כל המזמור ההוא נוסד על הכונה הזאת, ובו התפלל משה על עם ישראל שירחם ה' עליהם ויתוקן העולם כבראשונה קודם חטא אד\"הר:"
]
],
[
[],
[
"ביום, בשמיני למלואים, כי משלשה ועשרים יום לחדש אדר התחילו ימי המלואים, והיה משה מקים את המשכן בכל יום וסותרו להרגיל הלויים בעבודתם, ובר\"ח ניסן שהוא השמיני למלואים צוהו ה' שיקימנו ולא יורידנו עוד, כי בנסוע המחנות הלויים יורידו ויקימו אותו:"
],
[
"וסכת על הארן, לשון הגנה, שהרי מחיצה היתה:"
],
[
"וערכת את ערכו, מערכת של לחם הפנים, והנה לא משח משה את המשכן וכליו ואת אהרן ואת בניו עד שסיים כל ההקמה, ונצטוה בהם פעם שנית קח את אהרן כמו שמפורש בפ' צו, וטרם שנמשחו לא נתקדשו לעבודה, כמו שנאמר ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו (לקמן ט'), והכונה במה שאמר וערכת את ערכו שיעשה כן אחר המשיחה:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויקח ויתן, לקח הלוחות מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה כמו שמפורש ואעש ארון עצי שטים (דברים י' ג'), והביא איתם אל המשכן:"
],
[
"על ארן העדת, מלת על כמו בעד, כי הפרוכת לא היה על הארן, אלא מסך בינו ובין אוהל מועד:"
],
[
"על ירך המשכן צפנה, בחצי הצפוני של רוחב הבית:"
],
[
"ויערך עליו, בזמנה אחר המשיחה, וכן ויעל הנרות (לקמן כ\"ג), והנה הם כטעם לעשות כן, לערוך עליו ערך לחם להעלות הנרות:"
],
[],
[],
[],
[
"ויקטר עליו קטרת סמים, משה הקטיר עליו כל ז' ימי המלואים, ואף שלא אמר בצואה ותקטיר עליו קטורת סמים, והבן זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותו לסדר הלחם ולהעלות הנרות, כי היה הוא הכהן הראשון, ולפיכך הקטיר גם הקטרת, ואולי בכלל ונתתה את מזבח הזהב לקטורת (לעיל פסוק ה') שתקטירנו עליו מיד, ומה שאמר בצוואה ונתת אותו לפני הפרוכת וגו' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים (שם ל' ו'), הוא להורות על ענינו מיום זה ואילך מעת שיתחיל אהרן בכהנתו, שכך אמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שם ח'), ובכאן צוה למשה בפירוש והעלית את נרותיה (לעיל פסוק ד'), ומה שאמר בכל המעשים, כאשר צוה ה', להודיע שלא עשה דבר מדעתו שלא הסכימה עליו דעת המקום:"
],
[],
[
"ויעל עליו, עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, והכוונה שהעלה את העולה ואת המנחה בזמנו אחר גמר ההקמה והמשיחה:",
"ויעל, משה הוא המעלה, שכן נצטוה, וזה אשר תעשה (לעיל כ\"ט ל\"ח), שיתחיל הוא לעשות כן בעבדו בימי המלואים, כי הצוואות כולן שם על עבודת משה, ואמר אחרי כן עלת תמיד לדורותיכם (שם מ\"ב) שיעשו כן הכהנים לדורות, והנה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן, שבו התחיל אהרן לשמש בכהונה גדולה, לא הקריב אהרן אלא הקרבנות שנצטוו לאותו היום בלבד, שנאמר קרב אל המזבח ועשה את עולותך וגו' (ויקרא ט' ז'), אבל שמש גם משה עדיין והקריב קרבנות צבור:",
"את העלה, עולת תמיד:",
"ואת המנחה, מנחת נסכים של תמיד, שהיא בכלל עולת התמיד, כמו שנאמר ועשרון סלת בלול בשמן וכו' (לעיל כ\"ט מ'), ומיום ההוא והלאה עבודה באהרן ובניו, ולא שמש משה כלל אף בקרבנות צבור:"
],
[],
[
"משה ואהרן ובניו, יום שמיני למלואים השוו כולם לכהונה, ובו ביום בלבד קדש משה עמהם, כי לא מצינו זר רוחץ מן הכיור זולת זה:"
],
[
"ובקרבתם, כמו ובקרבם, וענינו כשיקרבו:"
],
[],
[],
[
"ולא יכל משה, מיד אחר שנתן המסך לפני שער החצר שבו כלה כל מלאכת הקמת המשכן, כסה הענן את אהל מועד, וזה לפי שכבוד ה' היה ממלא כל המשכן באופן שאין שום אדם רשאי ליכנס שם, ולכן אמר כאן שאף משה לא היה יכול לבוא אל אהל מועד בעבור כבוד ה' שמלא את המשכן, להראות חבתו של הקב\"ה על ישראל, ואח\"כ נסתלק כבוד ה' מתוך האהל ושכן על הארון, כדכתיב ונודעתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת (לעיל כ\"ה כ\"ב), ואז היה בא משה אל אהל מועד, כדכתיב ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו' (במדבר ז' כ\"ט), והנה אין שכינת הענן האמור כאן דומה לראיית הכבוד שנאמר להלן (ויקרא ט' כ\"ג) וירא כבוד ה' אל כל העם, כי הוא ענין אחר ושם אפרש, ודע כי זה שהזכיר כאן היה בשמיני למלואים, ובאותו היום עצמו עשו משה ואהרן כל הקרבנות האמורים בפרשת שמיני, וע\"י העבודות ההם נתקדשו יותר, וגדלה מעלתם כ\"כ עד שהורשו ליכנס לאהל מועד כמו שכתוב שם ויבא משה ואהרן אל אהל מועד, ולפי זה יהיה ויקרא אל משה הכתוב בסמוך וכל הנאמר בפרשת ויקרא ובפ' צו, אחר וירא כבוד ה' אל כל העם, שלא היה משה רשאי לבא בתוך הענן בלא רשות אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ואמר ויבא משה בתוך הענן, וכאשר נסתלק הכבוד מכל האהל והצטמצם על הכפורת, נאמר ובבא משה אל אהל מועד, שבא שם בלא קריאה, וכן אמרו במדרש חזית, ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ע\"כ, ויראה לי הטעם שכתב פ' ויקרא ופ' צו קודם פ' שמיני לפי שבפרשת שמיני סיפר שעשה אהרן את חטאתו ואת עולתו ושם זכר ההזאות והקטרת האימורין ושריפת הבשר והעור של קרבן חטאת וכן זכר שם משפטי העולה, ובפירוש אמר ויעשה כמשפט (ויקרא ט' ט\"ז) וכן סיפר שעשו זבח השלמים אשר לעם, ואמר ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני ה' כאשר צוה משה (ויקרא ט' כ\"א) והיכן מצינו שנצטוה משה על זה? לכך הוצרך להקדים דיני העולה ותורת המנחה ותורת השלמים, כדי להודיע למה עשו בזה האופן׃"
],
[
"ובהעלות, מאסר שזכר הענן, מספר והולך שכן היה תמיד על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו ושהענן יכסנו ביום ומראה אש לילה׃"
],
[],
[
"בכל מסעיהם, בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם, ומקום חנייתן אף הוא קרוי מסע, וכן וילך למסעיו (בראשית י\"ג ג'), וכן אלה מסעי (במדבר ל״ג א'), לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו, לכן נקראו כולן מסעות:",
"חזק"
]
]
],
"Leviticus": [
[
[
"ויקרא אל משה, השם האמור למטה והשיעור ויקרא ה' אל משה וידבר אליו, ולפי דעתי היתה הקריאה הזאת אחר ראיית הכבוד הנזכרת להלן (ט' כ\"ג) וירא כבוד ה אל כל העם, כמובא במדרש חזית, וכבר כתבתי הטעם לעיל (שמות מ' ל\"ה):",
"וידבר ה' אליו, אמרו חז\"ל למעט את אהרן, וי\"ג דברות בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י\"ג מעוטין למעט את אהרן, וכל זה לפי שמעקרי התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שנבדל מכל הנביאים שקבל התורה בנבואה ואין בכח נביא אחר לקבל האור הגדול הזה בנבואתו, לכן אם יבא נביא לחדש מצוה או יאמר בנבואה הלכה כפלוני הרי הוא נביא שקר, ולכן הוצרכו י\"ג מעוטין שלא נטעה שבי\"ג דברות הללו הושוה אהרן למשה באור הנבואה:",
"מאהל מועד, הדביר וההיכל נקראים א\"מ והעזרה נקראת פתח א\"מ או חצר א\"מ ולפי שהדבור היה מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכאן אמר מאהל מועד, למדנו שלא היה משה שומע הקול עד שבא אל אהל מועד, ושהיה הדבור נפסק ולא יצא חוץ לא\"מ כמו ששנו בת\"כ:"
],
[
"אדם, ביארנו ששם אדם לא יונח כ\"א על המין האנושי, ואין כן שם איש, ולכן נכתב אדם בראש פרשיות הקרבנות הבאים על כל חטא והרהורי לב, כי החטאים הן לאדם לבדו, בעבור שהוא אדם, וכן כתוב כי יעשו מכל חטאות האדם (במדבר ה' ו'):",
"כי יקריב, כשירצה להקריב, כי לא צונו השם על דברי עולה או זבח כמפורש בנבואת ירמיה:",
"יקריב, כל מעשי הקרבן שעל ידיהן יכשר לעלות לרצון נקראים בלשון הקרבה, כמו בספל אדירים הקריבה חמאה (שופטים ה' כ\"ה), ויקריב שבפסוק זה על ההפרשה, אם יקדיש מעדרו בעל חי להיות קרבן לה', כי אסור להביא חולין לעזרה:",
"מכם, שיעור הכתוב אדם מכם כי יקריב קרבן לה' ורבותינו למדו מזה פרט לגזול ואולי ירמוז שנחשב הקרבן כאילו הקריב נפשו או נפש בנו, כאמרו האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו' ז'):",
"קרבן, שם דבר נופל לבד על הקרב לגבוה:",
"לה', אחז\"ל בכל הקרבנות נאמר לה' ביו\"ד ה\"א ולא אלהים וכיוצא שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות, כלו' לפי שטועים להקריב לצבאות נכתב תמיד השם המיוחד שאין אחר נקרא בשם זה:",
"מן הבהמה, כמו אם מן הבהמה, וכן אמר בסמוך ואם מן הצאן ואם מן העוף, ולא הוצרך פה למלת אם, בעבור שנזכרת בראשונה, ולפי שבכלל בהמה כל מיני בהמות וחיות, פרט בקר וצאן:",
"תקריבו, בל' רבים, מלמד ששנים או יותר מביאין עולה בשותפות, ונקראת עולת השותפין:",
"קרבנכם, מלמד שהיא באה נדבת צבור, והיא עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות, ולפי הפשט יאמר כדין היחיד המביא נדבה כן דין עולת חובה של צבור שבאה ממינים אלו, ונעשית כמשפט זה, ונאמרו ויקרב את העולה ויעשה כמשפט (להלן ט' ט\"ז) כמשפט עולת נדבה האמור כאן:"
],
[
"אם עולה קרבנו, אם רוצה להקריב עולה, קרבן שכלו עולה לאישים, ואין ממנו חלק לכהנים ולבעלים, ואח\"כ אמר ואם זבח שלמים קרבנו כי השמות הללו נודעים בתורה בכמה מקומות בספרים הראשונים:",
"תמים, בלי מום:",
"יקריבנו, יקדישנו, שהמקדיש בעל מום למזבח עובר בל\"ת שנא' כל אשר בו מום לא תקריבו לקמ' (כ\"ב כ'):",
"יקריב אתו, היא הבאתו מביתו לעזרה, וזה מוטל על הבעלים:",
"לרצנו, יביאנו בכוונה שיהיה לו לרצון לפני ה', להפיק רצונו של מקום ב\"ה וכן כל רצון האמור בקרבנות כך ענינו:"
],
[
"וסמך, מצאנו כל לשון סמיכה סמוך לחלושים ולנופלים כי הם נשענים בכל כחם על עוזריהם, וגם המטה שהאדם נשען עליו בכל כחו, אמר אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה (מלכים ב' י\"ח כ\"א), וע\"ד המשל סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמ\"ה י\"ד), למדנו מזה שהסמיכה על הקרבן בכל כח הסומך, ומזה הוציאו בגמרא (זבחים דף ל\"ג ע\"א) דבעינן כל כחו:",
"ידו, קדמונינו קבלו שהסמיכה בשתי ידים, ובנין אב לכל הסמיכות שעיר המשתלח שנא' וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר והתודה (להלן ט\"ז כ\"א) ודרך הכתוב לומר ידו לשתיהן כי מצינו שהשם אמר למשה, וסמכת את ידך עליו (במדבר כ\"ז י\"ח) ובמעשה נאמר ויסמוך את ידיו עליו (שם שם כ\"ג), ואם יש דרשה שעשה בטובת עין, סוף סוף, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וגילה הכתוב זאת בשעיר המשתלח לפי שסמוך לו והתודה עליו וכו', ללמדנו שכל סומך מתודה על קרבנו וידוי דברים:",
"ונרצה לו, החטא שחטא יהיה מרוצה לו בקרבנו שהביא, כמו כי נרצה עונה (ישעיה מ'), כי כן הוראת שורש רצה בנפעל, ולא יתכן לפרשו ששב על השם, כי הש\"ית הוא הרוצה, כדרך יעתר אל אלוה וירצהו (איוב ל\"ג כ\"ה), והחטא הוא הנרצה:",
"לכפר עליו, לפי שסמך והתודה לפני אלהיו, ישמע השם קולו ויכפר עליו, אבל עיקר הכפרה היא בדם, וסמיכה אינה מעכבתו ולשון כפרה כבר פירשנו שהוא לשון כסוי לפי שמכסה על החטא שלא יראה עוד:"
],
[
"ושחט, בעל הקרבן או הכהן, ששחיטה כשרה בזר, ולשון שחיטה ענינו משיכה לכי שצריכה הולכה והבאה, וכן חץ שחוט לשונם (ירמיה ט' ז'):",
"בן הבקר, בסמיכה קראו עולה, וכן הפשט ונתוח, לפי שמיוחדים בקרבן אבל בשחיטה שנוהגת גם בחולין קראו בן הבקר, וגם מכאן ראינו שחיטה בחולין מן התורה:",
"לפני ה', בעזרה ואם כבר אמר אל פתח א\"מ יקריבנו, הייתי אומר אחר שסמך והתודה עליה בעזרה, יוציאנה וישחטנה בחוץ שלא ללכלך הקדש, שהרי נוהגת גם בחולין ת\"ל לפני ה':",
"והקריבו, זה נאמר על קבלת הדם מצואר הבהמה במזרק, שממנו יזרוק על המזבח, ואין לפרש והקריבו על זריקת הדם שהוא עיקר הכפרה, לפי שנאמר אחריו וזרקו, גם אין פי' והקריבו והגישו כמו ופרעה הקריב (שמות י\"ד י'), כי ההולכה אינה עבודה מחוייבת ואפשר לבטלה אם שוחט בצד המזבח, אבל קבלה עבודה גמורה היא בקרבן, וסוף סוף כולל והקריבו גם הולכה, שמצינו בקרבן והקריב הכהן את הכל (להלן א' י\"ג), ואמרו זו הולכת איברים לכבש:",
"על המזבח סביב, זורק מן הכלי שני זריקות מחצי המזבח ולמטה אחת בקרן מזרחית צפונית, והשניה בקרן מערבית דרומית נתון על הזויות כמין גם, והרי הוא על מקצת ארבע כותלי המזבח, וזהו סביב, שאין פי' סביב כחוט המקיף שהרי נאמר כל עמודי החצר סביב (שמות כ\"ז י\"ז) ולא היו כ\"א עשרים עמודים באורך מאה אמה, רק ענינו לארבע רוחות, אם רב ואם מעט:",
"פתח אהל מועד, מזבח הנחושת שבעזרה:"
],
[
"והפשיט, יפשיט עורה, כמו ופשט את בגדיו (להלן ו' ד'), כי העור והשער שעליו לבהמה כמו הבגד לאדם:",
"ינתח אותה, בעודה שלמה, כי תחלה פושט עור כולה, ואח\"כ מנתח אותה:",
"לנתחיה, יחתכנה לנתיחות, וכינוי נתחיה על נתחים שקבל בעל פה שתנותח להן העולה, והן המפורשות במס' תמיד, לא שינתח נתחיה לנתחים:",
"והפשיט, בעל הקרבן וכן ונתח, ושב על אדם כי יקריב, כמו ושחט, כי הפשט ונתוח כשר בזר:"
],
[
"ונתנו בני אהרן, אש הדיוט מן המערכה, שמסדר גחלי אש על המזבח:",
"וערכו עצים, יסדרו על הגחלים עצים כשירה, שלא יפלו הנתחים שיתנו עליהם, ונאמר בלשון רבים, לפי שהמצוה על הכהנים כולם שבהיות העולות רבים, פעם יעבוד כהן זה ופעם זה, ולכן כל המעשים הכשרים בזר, יזכור בלשון יחיד וסמך ושחט והפשיט ונתח ירחץ, כרומז על בעל הקרבן שהחל בו:"
],
[
"וערכו, את הנתחים כסדר על העצים כעורך את השלחן:",
"את הראש, שאינו בכלל הנתחים, שכבר הותז בשחיטה:",
"הפדר, יראה שהוא שם לחלב הדק הפרוס ומבדיל בין הקרבים, ולכך אמרו ז\"ל שיהיה פורס הפדר על בית השחיטה:"
],
[
"וקרבו וכרעיו ירחץ במים, שב על בעל הקרבן, שגם היא כשרה בזר, ומסדר הכתובים אני רואה שתחלה מקבל הכהן את הדם וזורקו על המזבח, ואח\"כ הבעלים מפשיטים ומנתחים ובאותו הזמן הולכים הכהנים ומסדרים את המערכה, וכשגמרו שניהן, הולכים הבעלים לרחוץ הקרב והכרעים, ובאותו זמן לוקחים הכהנים את הנתחים ועורכים אותם על העצים, וכשגמרו שניהן, חוזרים הכהנים ולוקחים גם הקרב והכרעים ועורכים אותם על הנתחים, וא\"כ מתחלה ועד סוף הכהנים והבעלים עוסקים בעבודת ה':",
"ירחץ, אין רחיצת הכרעים בעבור שנדבק בהן אשפה כשכורעת עליהן, שהרי הופשט עורן אבל גזירת הכתוב הוא, ואפשר לפי שהעולה בא על הרהור הלב, שמהרהר מחשבות עברות חמורות, כמו והעלה עולות וכו' כי אמר אולי וכו' וברכו אלהים בלבבם וכו' (איוב א' ה') רמז ברחיצת הכרעים לטהרה ממחשבת ע\"ז, כדרך כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א' י\"ט י\"ח), וממחשבות ג\"ע כמו תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים (איוב ל\"א י'), וממחשבות ש\"ד, וכמו וכלכם לטבח תכרעו (ישעיה ס\"ה י\"ב), והקרב בעבור הגזל והחמס ומאכל תאוה של איסור, והרחיצה כמו רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וכו' (ישעיה א' ט\"ז):",
"והקטיר, לשון קטורת והעלאת עשן, וכן קיטור הארץ כקיטור הכבשן (בראשית י\"ט כ\"ח), שתאכל האש הכל ויכלה בעשן, ולא ישאר ממנו כי אם הדשן:",
"את הכל, בשביל הקרב והכרעים שלא נזכרו עדיין בכלל עריכת הנתחים:",
"עלה, חזר וקראה עלה, בעבור שאמר והקטיר הכהן את הכל, כי עולה היא כלה לאישים:"
],
[
"ואם מן הצאן, מעשה עולת בקר וצאן שוין, ומאד עמקו דרכי התורה, ואין בידינו לדעת למה נאמרו בשתי פרשיות, ובפרט בבן בקר מה שקצר בצאן, ופרט בצאן מה שקצר בבן בקר סמיכה וקבלה והפשט נאמרו בבקר ולא בצאן, וצפון נאמר בצאן ולא בבקר ואמרו בגמרא אמר קרא ואם מן הצאן וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון וכ\"ש תחתון מעליון:",
"מן הכשבים או מן העזים, לפי שיש חלוק ביניהם בשלמים, פרט בעולה ששוין בעבודתם:",
"זכר תמים, דרשו רבותינו פרט לטומטום ואנדרוגינוס:",
"יקריבנו, יקדישנו:"
],
[
"על ירך המזבח, לצד צפון המזבח למטה בעזרה, ועל כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב' כ') סמוך לו, וזה פי' ירך, כמו ירך האדם שהוא בצדו וכן ולירכתי המשכן (שמות כ\"ו כ\"ב):",
"צפונה, מקיר הצפוני של מזבח עד הכותל הצפוני של העזרה:"
],
[],
[
"הוא, למעלה אמר בלשון נקבה ונתח אותה לנתחיה (ויקרא א' ו') כי שב על עולה שבכתוב שהיא לשון נקבה, וכאן אמר הוא, שמוסב על הכשב או על העז שהוא זכר, כאומר הכשב הזה עולה הוא"
],
[
"ואם מן העוף, בעוף לא נזכר זכר תמים, שאין תמות וזכרות בעופות:",
"עולה קרבנו, שינה מלשון הנאמר בבקר ובצאן, כאומר רק לעולה יהיה, שאין גוף בא שלמים:",
"והקריב, יקדיש משני מינין אלו לבד, ובצאן אין בו כי אם כשבים ועזים:",
"התרים, גדולים ולא קטנים:",
"בני היונה, קטנים ולא גדולים, שזהו הוראת מלת בני:"
],
[
"והקריבו, אפילו תור אחד או בן יונה אחד:",
"אל המזבח, מלמד שנעשית בראשו של מזבח, לא כשחיטה שהיא על ירך, ולכן הכהן יקריבנו, שאין הבעלים רשאין לגשת אל המזבח, ומליקה עבודת קרבן היא לא כשחיטה ששחיטה אינה עבודה:",
"ומלק, אין חבר לתיבה זו במקרא וקבלו חכמים ענינה ואמרו שהיא נעשית בעצמו של כהן מול ערפו של עוף, מולק בבשר עד שמגיע לסימנין וקוצצן, ומבדיל את הראש מן הגוף, שהכתוב מצריכו להקטירו תחלה:",
"והקטיר המזבחה, את הראש לבדו, ואחר ששסע והסיר את המוראה, חוזר ומקטיר את הגוף:",
"ונמצה דמו, שרשו מצה כמו וימץ טל מן הגזה (שופטים ו' ל\"ח), אך שמריה ימצו ישתו (תהלים ע\"ה ט'):",
"ונמצה דמו, קודם לכן כשמולקו מוציא דם כלו, אוחז בראש ובגוף ומוציא דמו, ואין וי\"ו ונמנה מהפך לעתיד, אלא וי\"ו שמושית היא, והמלה עבר וענינה וכבר נמצה דמו קודם הקטרת הראש:",
"קיר המזבח, מוצה בראשו של מזבח מעל חוט הסובב והדם שותת למטה על קיר המזבח:"
],
[
"והסיר את מראתו, שם מראה הונח על מקום שמשליכים שם אשפתות ולכלוך, כמו וישימהו למחר אות עד היום (מלכים ב' י' כ\"ז) הח\"ית נוסף והמלה בלי ח\"ית הוא מוראות, וכן הוי מוראה ונגאלה העיר היונה (צפניה ג' א'), וכן כאן את מראתו מקום שהגיאול בתוכו וזהו הזפק ובני מעים, ומוראה נקבה וכינוי הזכר על העוף, אבל כינוי בנוצתה על המוראה כלו' עם הנוצה אשר על המראה:",
"בנצתה, חותך מבחוץ נגד מקום הזפק הבשר והעור עם הנוצה שעליו ויטלנו עם הזפק, ונוצה הם אותם שעל עור הגוף:",
"והשליך, למרחוק:",
"קדמה, במזרחו של כבש ששם היו נותנים מוראת העוף ודשן מזבח הפנימי והמנורה, ועל זה אמר אל מקום הדשן, ולפי שגם במזרחו של מזבח יש מקום דשן, ששורפים שם פסולי המוקדשין ואימורי קדשים קלים, אמר אצל המזבח בסמוך לו, שהוא למזרחו של כבש:"
],
[
"ושסע, אין שסוע אלא ביד, וכן הוא אומר וישסעהו כשסע הגדי (שופטים י\"ד ו'):",
"בכנפיו, אילו אמר ושסע אותו סתם, לא ידענו אם יאחוז בשתי כנפיו וישסענו או יאחוז בשתי רגליו או במקום אחר בגוף, לכן אמר בכנפיו, שבהן יאחוז וישסע:",
"לא יבדיל, הכנף מן הגוף, ואם הבדיל כשר, והטעם לפי שהוא אחר שהרצה דמו:",
"והקטיר אתו, הגוף כי הקטרת הראש נאמר למעלה:",
"עלהעצים, כמו עולת בהמה, ושב גם על והקטיר הראשון:",
"עולה הוא, אף על פי שאין תמות וזכרות בעופות, נאמר לשון זכר, שהזכר חשוב יותר או ששב על העוף:",
"ריח ניחח לה', כך נאמר גם בעולת בהמה וגם במנחה, ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט, כשאין ידו משגת, ובלבד שיכוין לבו לשמים:"
]
],
[
[
"ונפש, נשמת האדם כל עוד שהיא קשורה בגוף ופועלת פעולות תחת השמש על ידי כלי הגוף, נקראת נפש, על כן בכל התורה כלה מיוחסים מעשי האדם טוב ורע לנפשו, ולא נזכר בשום מקום לשון נשמה, כי היא שם לצורתו בעבור שהיא עליונה, נפוחה מן השם באפיו ופועלת בלי גוף, ולפי שבראש הענין אמר אדם כי יקריב וכו', ידענו כי נפש האמור כאן היא נפש האדם, כי מלת נפש כוללת גם נפש הבהמה, שאין לה כח לפעול רק תחת השמש:",
"כי תקריב, בנדבה:",
"קרבן מנחה, דורון לעשות נחת רוח למקבלו, וקרוב לו בענין שם ניחוח ושם מנוחה:",
"סלת, סלת של חטים, ובמנחת מלואים מפורש סלת חטים (שמות כ\"ט ב'):",
"סלת יהיה קרבנו, כל המנחות האמורות בענין הם סלת, אבל זו לבדה נקראת מנחת סולת וזהו סולת יהיה קרבנו כי נקמצת בעודה סלת, והאמורות אחריה נאפות קודם קמיצה:",
"ויצק עליה שמן, המביא אותה יוצק שמן על כל ונותן עליה לבונה, כי מקמיצה ואילך מצות כהונה:",
"ונתן עליה לבנה, מניח קומץ לבונה על מקצת המנחה, שאין הלבונה נקמצת עמה:"
],
[
"והביאה, מוליך אותה בכלי שרת אל הכהנים:",
"משם, אמרו חכמים ממקום שרגלי הזר עומדות, ללמדך שהקמיצה כשרה בכל העזרה:",
"וקמץ, לשון צבירה כמו ותעש הארץ וכו' נקמצים (בראשית מ\"א מ\"ד), כלו' יעשה ממנה צבור ועדיין אין אנו יודעים כמה יצבור ממנה, חזר ואמר מלא קמצו, פי' יצבור לתוך קומץ ידו מה שיוכל אם כף ידו גדולה יצבור הרבה ואם קטנה מעט, ולשון קומץ הונח על מה שיקח האדם בשלש אצבעות, עד הקמיצה שהוא האצבע שהאצל הזרת, שנקרא כן לפי שממנו מתחילין לקמוץ המנחה, ואחרי שהגודל אינו חופה את פסת היד, לא נשארו אלא ג' אצבעות, שבהן קומץ את המנחה:",
"מסלתה ומשמנה, שהשמן הוא בכל המנחה, אבל מן הלבונה אינו מעלה בכפו כלום, כי היא מונחת במקום אחד מן המנחה, ומסלקה, קודם הקמיצה, ואחר שהקטיר הקומץ מקטיר גם הלבונה בפני עצמה:",
"על כל לבנתה, מלבד כל לבונתה:",
"אזכרתה, כולל קומץ המנחה וקומץ הלבונה ששניהם נקטרים על המזבח ואילו לא יקטיר רק קומץ המנחה, היה אומר והקטיר הכהן אותו, וישוב על הקומץ שנזכר סמוך לו, אבל בעבור שצריך להקטיר גם הלבונה קרא לשתיהן אזכרה, כי אזכרה שם לקומץ סולת ולבונה העולים על המזבח, נגזר מן זכירה, שהם מזכירים המקריב לטובה לפני ה', וראיה שבמנחת סוטה אמר מזכרת עון, הא למדת שמנחת צדיקים מזכרת זכות, כדרך יזכור כל מנחותיך (תהלים כ\"א ד'):"
],
[
"והנותרת מן המנחה, לפי שגם על השירים קדושת המנחה, אמר והנותרת, לא והנותר:",
"לאהרן ולבניו, למדו רבותינו שאהרן וכל כ\"ג נוטל חלק בראש איזו מנה שירצה, לא כפי שיגיע לחלקו כשיתחלק בין אנשי המשמר, והנשאר מתחלק בין בניו איש כאחיו:",
"קדש קדשים מאשי ה', אע\"פי שנאכלת לכהנים לא יצא מקדושתה, אלא קדש קדשים היא כמו הקומץ שקרב על המזבח, כי היא נתונה לכהנים מאשי ה', ממתנות הראויות להיות מאכל אש על המזבח, אלא שהקב\"ה נתן חלק זה מאשיו לכהנים, לכן דומה לחלק שעלה על האשים:"
],
[
"וכי תקריב, תקדיש:",
"מאפה תנור, שאמר הרי עלי מנחת מאפה תנור:",
"סלת חלות מצת, זכר שתי מינין חלות מצות ורקיקי מצות, רצה מביא חלות רצה מביא רקיקין, וא\"ו ורקיקי כמו או:",
"בלולת בשמן, החלות בלולות, והרקיקין משוחין, שלא נתן הבלילה לרקיקין והמשיחה לחלות:",
"ורקיקין, שרשו ריק מלשון דלות ורקות, כי אולי החלות היו עבות והרקיקין דקות:"
],
[
"ואם מנחה, אם תקדיש מנחה על המחבת, כה יהיה משפטה:"
],
[
"פתות אתה, המצות שנאפו תחלק לפרוסות, ומאותן הפרוסות יקמוץ הכהן, וכן כל המנחות הנאפות קודם קמיצה, טעונות פתיתה:",
"פתים, שערו חכמים בכזית:",
"מנחה היא, כלומר הואיל ומנחה היא וצריכה קומץ למזבח, צריך שיפתת אותה פתים:"
],
[
"ואם מנחת מרחשת, לפי שלחם מאפה תנור ומחבת ומרחשת ידועים גם בחולין, שרגילין בני אדם לאפות חלות ורקיקין באחת משלשה מינים הללו, דבר עליהן בהוה שגם במקדש היו הכלים הללו לאפות בהן לחם קודש:",
"מרחשת, עמוקה היתה ומעשיה רוחשין ורכין, ומחבת צפה ומעשיה קשין: (ח)",
"והבאת את המנחה, זאת המנחה הנאפת כהלכתה תביאנה לה' באופן שאגיד לך, והוא והקריבה וכו':",
"אשר יעשה, אשר יתוקן כהלכתו האמור בפרשה, ובא יעשה בלשון זכר במקום נקבה והראוי תעשה:",
"והקריבה, בעליה:",
"והגישה אל המזבח, יגיש אותה הכהן אל קרן דרומית מזרחית של מזבח:"
],
[],
[
"והרים הכהן, זוהי קמיצה והקטרה שלא נתפרשו עדיין במנחות האפויות ואילו אמר וקמץ לא היתה הלבונה בכלל, לזה הוצרך לומר והרים לכלול קומץ ולבונה, ולכן אמר את אזכרתה ולא אמר את קומצה, כי אזכרה כולל קומץ ולבונה:"
],
[
"והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, כבר נאמר זה במנחת סלת, ועכשיו השוה לה המנחות הנאפות, שגם שיריהן הן לאהרן ולבניו:",
"קדש קדשים, גם זה כבר אמור במנחת סלת, ועכשיו נשנה בשביל המנחות הנאפות, ומליצת קדש קדשים לפי שגם שלמים ותודה וחביריהן קדושים, אבל מנחה וחטאת ואשם קדושים מהן, שאינן נאכלים אלא לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה, נקראים קדש קדשים, שהן קדש בין הקדשים, וחבריהן קדש נגד חולין, וכן ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (ד\"ה א' כ\"ג י\"ג), כי שבט לוי קדש נגד ישראל, ואהרן ובניו קדש נגד הקדושים:"
],
[
"כל המנחה, הן המנחות האמורות בפרשה זו, והן המנחות המפורשות במקום אחר כלם אסורות להעשות חמץ, חוץ משתי הלחם שבאין חמץ, גם מקצת לחמי תודה, אבל אין מהן דבר למזבח, ולכן אמר אשר תקריבו לה' כלומר אותן שיש מהן דבר למזבח:",
"חמץ, ביארנו (שמות י\"ב ט\"ו)שהוא שם מי חומץ:",
"כי כל שאר וכל דבש, יפרש מלת חמץ שאינו אלא שאור שהיא עיסה המחמצת הכל, לא שאר דברים חמוצים, כגון שעירב חומץ בנסכים או במנחות אינו עובר:",
"דבש, כל מתיקות פרי קרוי דבש, הן דבש צרעים או דבש קנים או דבש כל פרי עץ:",
"תקטירו, אפילו בקטורת כדתניא אם נתן בה דבש פסולה:"
],
[
"קרבן ראשית תקריבו, אל תאמר שלא אסרתי לך החמץ אלא במנחת נדבה, ולא מנחת חובה שצויתיך להביאה חמץ, אלא אע\"פי שקרבן ראשית תקריבו אותם לה':",
"אל המזבח לא יעלו לריח ניחח, שאם העלה כזית משתי הלחם או מדבש הבכורים אל המזבח עובר בלאו כאילו הקריב מנחת חמץ מחולין נדבה למזבח:",
"קרבן ראשית, נקראו שתי הלחם קרבן ראשית לפי שהיא המנחה הראשונה מן התבואה החדשה, ויראה לי שבכלל קרבן ראשית גם לחמי תודה, כי כל המורם להנתן להכהן ראשית הוא כי תחלה תורם התרומה ואח\"כ יאכל הנשאר לכהנים, ובלחמי תודה נאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה (להלן ז' י\"ד) דומה לשתי הלחם ולבכורים הנתנין לכהן, וא\"כ נכלל בכלל קרבן ראשית, שאפילו מאותה תרומת חמץ הניתן לכהן, לא יעלה ממנה דבר על המזבח:",
"לה', תביאו אותם בעזרה לתנופה, ולא לקרבן המזבח:"
],
[
"במלח תמלח, אילו אמר תמלח לבד הייתי אומר במי מלח, ת\"ל במלח, מלח ממש:",
"ולא תשבית, כל השבתה בטול והפסק:",
"ברית אלהיך, הוא ברית עולם הנכרת בששת ימי בראשית, כי אז נתן השם חוק לכל דבר, עליו נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל\"ג כ\"ה), וברית מלח הוא שיתקיים לא יבאש ולא יתליע, גם בו ישמרו כל מיני מזון מההבאש, ואין כמהו בענין זה בכל המזונות שתחת השמש, וגזרת השם הוא שיותן ממנו על כל הקרבנות העולות למזבח, להורות על הקיום, ולפי שנכרת ברית למלח שיתקיים, לכן כל קיום עולם שתחת השמש נמשל לברית מלח, כמו הכהונה שנתנה לזרע אהרן עד עולם, אמר ברית מלח עולם היא (במדבר י\"ח י\"ט), וכן המלכות שניתנה לדוד ולזרעו עד עולם, נאמר לו ולבניו ברית מלח (ד\"ה ב' י\"ג ה'):",
"מעל מנחתך, מכל הדברים שתביא לי למנחה, אבל בחולין לא צוויתיך על כלן:",
"על כל קרבנך, על עלת בהמה ועוף ועל אימורי כל הקדשים כלם:"
],
[
"ואם תקריב מנחת בכורים, אין זה אלא העומר שהוא ראשית הקציר, ובא אביב בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היה בא:",
"אביב, כל המנחות מקדיש סלת וזו צריכה שתתקדש אביב, כי מלת אביב על השבלים שהזרע מבושלת בתוכן, כי העומר קוצרין אותו בליל ט\"ז בניסן, ומביאין הקציר לעזרה, ושם בוררין ודשין וטוחנין אותו:",
"קלוי באש, מלת קלוי על הצריבה, לא על השרפה לאפר, ולפי שהצריבה תתכן ע\"י ברזל חם, דקדקה תורה ואמרה באש, והנה לפי שהעומר מתיר שלשה מיני מזון העשוין מן התבואה החדשה כאמרו ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו (להלן כ\"ג י\"ד), הקפידה תורה שיהיה העומר כולל אותן, שהוא עצמו לחם, ששיריו אוכלין הכהנים מצות, גם הוא קלוי באש, גם גרש כרמל:",
"גרש כרמל, טחון ושבור, ומלת גרש כמו גרסה נפשי לתאבה (תהלים קי\"ט כ'), והשי\"ן והסמ\"ך מתחלפים, כי אחר שהובהב באש טוחנין אותו ברחים של גרוסות המשברות אותו לשברים קטנים, ואינו טוחן דק דק, וכרמל הוא טעם לגרש, למה גורסין ולא טוחנין, לפי שבא העומר כרמל מלילות לחות ומלאות, ואם יטחן דק דק, יתערבו בו הסובין, לכן מתחלה גורסין אותו ואח\"כ יוציאו הסלת ע\"י י\"ג נפות עד שמוציא משלש סאין עשרון אחד למנחת העומר וממלת כרמל אנו למדין שצריך העומר להיות מתבואה לחה, כי כל כרמל שבמקרא תבואה חדשה לחה בשבולת שלה והן המלילות, ומזה תבין למה היתה קצירת העומר בליל ט\"ז ודוחה אפילו שבת, שאם יקצר קודם לכן תיבשנה המלילות:",
"תקריב את מנחת בכוריך, ולא אמר תקריבנה סתם, לפי שכאן מדבר על מנחת חובה שהיא העומר:"
],
[
"ונתת עליה שמן, כמו במנחת סלת:",
"ושמת עליה לבונה, על מקצתה וחוזר ולוקחה ממנה קודם הקמיצה:",
"מנחה הוא, היא כמו כל מנחת סלת, לכן שוין מעשיה למעשה מנחת סלת:"
],
[
"את אזכרתה, שהוא הקומץ:",
"מגרשה, כמו מסלתה אלא לפי שסתם סלת היא של חטים, ומנחה זו שעורים, אמר מגרשה תחת מסלתה, והכונה שיקמוץ מן עשרון הסלת, שיצא משלש סאין גרש אחר שעבר בי\"ג נפות:",
"על כל לבנתה, מלבד הלבונה שמקטירה בפני עצמה:"
]
],
[
[
"ואם זבח שלמים קרבנו, הקדים עולה ומנחה שהן קדש קדשים, ועתה ידבר בשלמים שהן קדשים קלים, ומלת שלמים מלשון שלום אע\"פי שהן שני משקלים, כי השלום בל\"הק היא הצלחה, וקרבן שלמים הוא מרוב שמחה, פעמים ברכת ה' בכל אשר לו או שהגיעו טובה גדולה וזובח שלמי שמחה להודות לה' חסדו ולספר טובו, ועמים שנמלט מצרה, וזובח זבחי תודה להודות לה' כי גמל עליו וכמ\"ש בפרשת צו, וע\"י שמודה לאלהיו ומכיר טובו, מושך על עצמו חסד עליון, וישמור אותו השם ויהיה כל אשר לו שלום:",
"זבח שלמים, אבל עולה וחטאת ואשם אינן קרואים זבח, והטעם לפי שבשר השלמים נאכל לבעלים, כי זבח הוא סעודה של שמחה, מה שאין כן שאר הקרבנות שאינן לסעודת הבעלים:",
"תמים יקריבנו, שאע\"פי שאין זכרות בשלמים, יש תמות:",
"לפני ה', בעזרה:"
],
[
"קרבנו, אחר שנעשה קרבנו, לא בעודו חולין:",
"פתח אהל מועד, בכל מקום בעזרה, ואינו טעון צפון כעולה:",
"סביב, שתי מתנות שהן ארבע:"
],
[
"והקריב מזבח השלמים, הקרבה זו אינה למזבח להקטיר שהרי נאמר אחריו והקטירו אותו בני אהרן וכו', אלא שיביאו הבעלים אימורי השלמים אל הכהן:",
"את החלב המכסה, לפי שנאמר להלן כל חלב לה', כל חלב וכל דם לא תאכלו, יכול אף חלב דפנות בכלל, שהוא החלב הדבוק לצלעות, ושגם הוא יקרא חלב בלש\"הק, ויעלה למזבח, והאוכלו יתחייב כרת, ת\"ל את החלב המכסה וכו', ללמדנו שאלו לבד נקראים חלב סתם לעלות על המזבח, ושאוכליהן בכרת אבל חלב דפנות אינו נקרא חלב, ואינו ראוי להקטרה ומותר באכילה, והכלל הוא ששם חלב בלש\"הק נופל על השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד, כי המתערב בבשר יקרא שומן וכן אחז\"ל שיהיה תותב קרום ונקלף:"
],
[
"הכלית, נקראו כן מלשון נכספה וגם כלתה נפשי בעבור כח תאות המשגל, וכן אחז\"ל לב מבין וכליות יועצות כי לשון עצה בלש\"הק על ההסכמה הגמורה, שממנה יבא המעשה:",
"אשר על הכסלים, נקראו כן לפי שהם מקום הבטחון, כי מחלת המקום הזה גורמת פחד דאגה ועצבון, הנקרא חולי איפוקונ\"דרי, ועליו נאמר כי כסלי מלאו נקלה (תהלים ל\"ח ח') ונקלה ליחה מחליאה:",
"על הכבד, סמוך לו:",
"על הכליות יסירנה, מלבד הכליות:"
],
[
"והקטירו אתו, מלת אותו שב על קרבנו שבראש הענין: על העולה, אצלה ובסמוך לה, לפי שבפרשת העולה אמר ונתנו בני אהרן וכו', וערכו עצים וכו', וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים וכו', ולפי שהיה צריך לחזור ולומר כל הסדר האמור שם, לכן אמר תחת כל זה על העולה, כלומר סמוך לה, כסדר שערך נתחי העולה על עצים ערוכים על האש, כן יערוך אימורי השלמים על עצים הערוכים על אש:"
],
[
"ואם מן הצאן, אע\"פי שפירש אם כשב ואם עז, ואין בצאן רק כשבים ועזים, אילו קצר הכתוב היה צריך לומר שתי פעמים זכר או נקבה תמים יקריבנו, אחד בכבש ואחד בעז, לכך הקדים ואם מן הצאן וכו':"
],
[
"אם כשב, לפי שיש באימורי הכשב מה שאין באימורי העז, שהכשב אליתו קרבה לכך נחלקו לשתי פרשיות:",
"והקריב, חייב להביאו אל העזרה:"
],
[
"לפני אהל מועד, בבקר אמר פתח אהל מועד, ומשמעו בחלק מן העזרה שהיא לפני הפתח, וכאן אמר לפני, להכשיר כל הרוחות, ובעז חזר ואמר לפני אהל מועד, לפסול הלשכות הבנויות בעזרה לשחיטה, כי אין השחיטה בהן לפני אהל מועד, ולמדנו שאין פתח אהל מועד הרוח שלפני הפתח, אלא העזרה כלה נקראת פתח א\"מ, לפי שהוא פתוח לפני א\"מ:"
],
[
"חלבו האליה תמימה, כפי הכלל שהנחנו לעיל (פסוק ג') שאין קרוי חלב רק אותו שהוא תותב קרום ונקלף, אין שומן האליה ראוי להקרא חלב, אבל הענין כך, שם חלב בכלל נופל על כל המיטב והמובחר שבכל דבר כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ\"ה י\"ח), חלב כליות חטה (דברים ל\"ב י\"ד), בהרימכם את חלבו ממנו (במדבר י\"ח ל'), וכן חלב הוא שם פרטי על חלקי השומן שבבעל חי, שהן תותב קרום ונקלף, כי הוא המיטב והמובחר, וממנו מקריבין על המזבח, אלא שאם נזכר חלב סתם הוא שם פרט על תותב קרום ונקלף, אבל כשנכתב על שאר דברים נבחרים צריך להסמך אצלו הדבר ההוא כמו חלב הארץ וזולתם, וכן כאן אמר חלבו בכנוי המוסב על הכשב, כלו' המובחר שבו, והוא האליה תמימה:",
"לעמת העצה, לנוכח השדרה"
],
[],
[
"להם אשה לה', כמו לחם אלהיהם הם מקריבים (פרשה כ\"א ו'), והוא דבוק עם אשה, כלו' סעודת אש:"
],
[
"ואם עז קרבנו, שם המין אם ממין העזים קרבנו, וכולל זכר ונקבה, כי שם הזכר תיש אבל לא יקפיד בלשון הקודש בשם הבהמות, ויאמר כשב ושור גם לנקבה, וכן כאן עז כולל זכר ונקבה:"
],
[],
[],
[],
[
"והקטירם, בבקר וכשב אמר אותו, אבל בעז אמר והקטירם, ושבעל האימורין, וטעמו לפי שמקצת האימורין חלבים ואסורין בחולין, ומקצתן בשר כמו האליה ויותרת וב' הכליות, כלל שני המינים במלת והקטירם, ששוין לענין ההקטרה, ובו הפסיק הענין, כי המפסיק הוא במלת המזבחה, ואחריו אמר",
"לחם אשה לריח ניחח כל חלב לה', לפי שאמר בפסוק שלאחריו כל חלב וכל דם לא תאכלו, ולא הזהיר על אליה וכליות ויותרת אע\"פי שגם הם עולים למזבח, הודיע פי עיקר הקרבן הוא החלב, כי לחם אשה ריח ניחח, הוא כל חלב לה' והוא האסור בחולין, לא הנקטרין עמו, אע\"פי שהן חלב הקרבנות ומיטב נתחיהן אינן חלב בחולין:"
],
[
"חקת עולם, יש מצות התורה שנקראו חקים כי עליהם אין להוסיף ומהן אין לגרוע, והן המצות שנצטוו על מספר על משקל או על מדה, ויש מצות שאינן חקים שלא נתנה בהן תורה זמן ומדה, כמו אהבת השם ויראתו ות\"ת וכיוצא, ולכן לפי שלא אסר מכל הבהמה רק החלב והדם, לא הבשר אע\"פי שקרב בעולה, ולא אליה וכליות ויותרת אע\"פי שקרבים באימורי שאר הקרבנות, ונאסר לכל אדם ובכל דור חק נתן ולא יעבור, אמר חקת עולם לדורותיכם, בין בדור שמקריבין הקרבנות, בין בדור שהמקדש חרב גם בכל מושבותיכם, בין בארץ בין בח\"ל חוק הוא שכל חלב וכל דם לא תאכלו:"
]
],
[
[],
[
"כי תחטא, כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' ט\"ז), כי אין חטא אלא לשון הסרה מן הדרך, שנוטה מדרך האמת והולך בדרך שקר, ויש נוטה בזדון כי יצרו תקפו, ויש חוטא בלי דעת סבור שעושה כהוגן, ואין כן העון שנופל על המעות את היושר, והוא תמיד בזדון, ולפי שיש חוטא במזיד ויש בשגגה, נאמר כאן ובכל הפרשה בשגגה:",
"מכל מצות ה', שב על כי תחטא, שנטתה מכל מצות ה':",
"אשר לא תעשינה, עשין ולאוין קרויים מצות כי על העשין צוה לעשותן ועל הלאוין צוה להזהר מהן ולפי שאמר מכל מצות ה' הכולל עשין ולאוין, חזר ופירש שנטתה ממצות ה' אשר צוה שלא תעשינה ולמדנו שאין חטאת באה על ביטול מצות עשה, אפילו יש בביטולה מזיד כרת כגון פסח ומילה:",
"ועשה מאחת מהנה, לפי שאמר מכל מצות ה', פירש שאין ענינו שיחטא מכלן, אלא מאיזו מהן שיהיה:"
],
[
"הכהן המשיח, הכהן הגדול:",
"לאשמת העם, שבחטאו יאשמו גם העם, שיטעה בהלכה ויעשה כהוראתו:",
"אשר חטא, כי אינו חייב עד שיעשה הוא כהוראתו",
"פר בן בקר, בן ג'"
],
[
"לפני ה', בצפון:",
"ראש הפר, ראשו היה לו לומר ודרשו רבותינו ז\"ל לרבות פר יו\"הכ לסמיכה:"
],
[
"ולקח הכהן המשיח, מצוה בו, ואם קבל כהן הדיוט כשר:"
],
[
"וטבל וכו' והזה, אילו נאמר והזה הכהן באצבעו מן הדם, היינו שומעים שיטבול אצבעי פעם אחת במזרק שהדם בו, עכשיו שפירש וטבל והזה, למדנו כעל כל הזאה טבילה:",
"לפני ה, מכוין כנגד בין הבדים, כלו' באמצע הפרכת המכוון כנגד מקום הארון ומזה כנגד בין הבדים מבחוץ:"
],
[
"על קרנות, על כל קרן יתן וזהו מתן ארבע:",
"מזבח קטרת הסמים, המיוחד לקטורת הסמים, והוא מזבח הפנימי שאין עליו שום הקטרה רק קטורת סמים של מצוה בבקר ובערב",
"ואת כל דם הפר, שירי הדם:",
"פתח אהל מועד, זה יסוד מערבי המכוון כנגד פתח ההיכל:"
],
[
"ירים ממנו, אצל אימורי שלמים אמר והקריב, לפי שטעונין תנופה, ובחטאת שאינן טעונין תנופה אמר ירים, ונופל על חלק שהוא לגבוה שמתעלה על שאר חלקי הפר, וכן על קומץ המנחה אמר והרים, וכן על החלה כתוב חלה תרימו, ועל תרומת מעשר בהרימכם את חלבו, לפי שהחלה מתעלה על העיסה כלו, והתרומה על הכרי כלו להיות קדש לכהן:",
"ממנו, מן המחובר, שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו:"
],
[],
[
"כאשר יורם משור זבח השלמים, לפי שבפר זה לא נאמר אשה ריח ניחוח בהקטרת אימוריו, הקישו לאימורי שלמים, כי כמו שהשלמים ערבין לפניו, כן אימורי פר זה יעלו לרצון על מזבחו:"
],
[
"ואת עור הפר, לפי שנא' בעולה והפשט וכו', אמר בחטאת זו שיניח עורה עליה:",
"ואת כל בשרו, שלם:",
"על ראשו, שהוא כמו מותז בשחיטה, מכל מקום אינו צריך להפרידו מן הגוף כמו שצריך בעולה:",
"ועל כרעיו:, דבוקים בבשרו, לא כמו בעולה שאמר ואת הקרב ואת הכרעים ירחץ במים:",
"וקרבו ופרשו, הקרבים בלי רחיצה, אלא עם הפרש שבתוכן, מניח הכל כמו שהוא לפי שאין מהן דבר לגבוה:",
"ופרשו, הוא הרעי שבתוך המעים, ונקרא כן לפי שמתפרש ויוצא מכל חי:"
],
[
"והוציא את כל הפר, זה שפרטתי כל חלקי האיברים שבפר לומר לך שלא יפשיט ולא ינתח, אלא יוציאנו שלם לבית השרפה, ולכן קוראו פר, שאם הוא מנותח אין שם פר עליו:",
"למחנה, חוץ לשלש מחנות, ובבית עולמים חוץ לעיר:",
"מקום טהור, לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך שם אבנים מנוגעות ולבית הקברות, הוצרך לומר שיהיה המקום טהור:",
"אל שפך הדשן מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח:",
"על עצים באש, בהקטרת העולה נאמר על העצים אשר על האש, העצים הכשרים למערכה, וכאן נאמר עצים שהכל כשרין אפילו קש ותבן וגבבא:",
"באש, ולא בסיד ולא ברמץ:"
],
[
"ואם כל עדת ישראל ישגו, זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית:",
"ישגו, בכהן משיח נאמר יחטא, וכן בנשיא, וכן בהדיוט לפי שכולן אין חייבין עד שיעשו כהוראתן, אבל בסנהדרין לא נאמר חטא כי סנהדרין חייבין על הוראתן אע\"פי שלא עשו הן עצמן, ואין כאן חטא אלא שגגה, שטעו והורו שלא כהלכה:",
"ונעלם דבר מעיני הקהל, יש הפרש בין עדה לקהל, כי עדה הוא כנסיה האסופה שמתכוונים כלם לדבר אחד, ולכן הסנהדרין נקראו עדה שנועדו יחדיו לעשות דבר, אבל קהל על מאסף אנשים לעם אחד, וידוע שאין כלם מסכימים תמיד לדבר אחד, אלו למלחמה ואלו לשלום, א\"כ קהל כולל ב\"ד וצבור, ופי' הכתוב כך אם עדת ישראל שהם הסנהדרין ישגו בהוראה, כגון ששאלו הקהל פיהם בדבר תורה, ושגו העדה, ואם כן נעלם דבר ההלכה מעיני הקהל כלו, הן ב\"ד הן צבור, ועשו הקהל ע\"פ שגגה זו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, אז חייבין ב\"ד וקהל בפר חטאת:",
"דבר, אמרו חז\"ל דבר ולא שתעלם מצוה כלה, שאם הורו לעיקר כל גוף המצוה פטורין:",
"מעיני, מעיני משפט השכל:",
"ואשמו, העדה והקהל, אלו על שגגתם ואלו על חטאתם, ומלת ואשם שיאשם עצמו שעשה ככה ויצטער על מעשהו:"
],
[
"ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, בצבור לא נאמר או הודע כמו בנשיא או ביחיד, כי אם ונודעה כי ביחיד אפשר שיכיר החוטא בעצמו שחטא ורוצה להתכפר, וזה ואשם, ואפשר שיודיעוהו אחרים, ויתחייב קרבן, לכך נאמר או הודע אבל בצבור הכל בכלל, הן האשמים והן המודיעים, לכך נאמר ונודעה החטאת:",
"עליה, בנשיא נאמר אשר חטא בה, כי הנשיא הוא העושה, אבל ב\"ד חייבין על ההוראה והקהל הם העושים, לכך כתוב עליה:"
],
[
"זקני העדה, מן המיוחדין שבסנדהרין:",
"ושחט את הפר לפני ה', בצפון:"
],
[],
[],
[
"באהל מועד, בהיכל:"
],
[],
[
"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת ושתי כליות שפירש שם ולא פירש כאן, ולכפול במצות העבודות, ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסל:",
"וכפר עליהם, על העדה ועל הקהל:",
"ונסלח להם, מבטיח הכתוב שאם הכהן יכפר עליהם בקרבן זה, השם יסלח לחטאתם:"
],
[
"כאשר שרף את הפר הראשון, במקום הדשן, ועלעצים באש, ומנותח לנתחים:",
"חטאת הקהל הוא, קהל כולל עדה וצבור כמו שאמרנו, ולכך הוצרך לומר חטאת הקהל הוא, ששתיהן צריכין כפרה, הב\"ד שהורו בשגגה, והעם שעשו על פיהם:"
],
[
"אשר נשיא יחטא, אשר יחטא הנשיא, וכאילו אומר, אם אשר יחטא הוא נשיא:",
"נשיא, הוא המלך:",
"ה' אלהיו, לפי שהמלך מיוחד מכל העם ברוח אלהים שעליו, אמר אלהיו בכינוי, ומצינו לשון זה גם אצל הנביאים:",
"יאשם, כשנודע לו חטאו מאשים עצמו ורוצה להתכפר כי השגגה גם היא לאשמה תחשב, שאם היא שגגת מעשה, סבור שהוא היתר והוא חלב וכיוצא, לא היה לו למהר ולאכול או לעשות טרם ישאל על הדבר, ואם סבור שהוא מותר, כל שכן ששגגת תלמוד עולה זדון, והיה לו לשאל את פי מורה, ולכן יאשם עצמו על שגגתו:"
],
[
"או הודע אליו, ע\"י אחרים:",
"שעיר עזים זכר, שעיר עזים בידוע שהוא זכר, והוסיף זכר לעכב:"
],
[],
[
"הכהן, כהן הדיוט:",
"מזבח העולה, לא על המזבח הפנימי כפר משיח ועדה:",
"דמו, שירי הדם:"
],
[
"כחלב זבח השלמים, כאותן אימורים המפורשים בבקר ובעז של שלמים:"
],
[
"ואם נפש אחת, לא בא למעט שנים או שלשה או מאה שחטאו בשגגה שיהו פטורין אלא שכל השוגגין מעם הארץ נחשב כל אחד לעצמו, וקורא אני עליו ואם נפש אחת, ומביא כל אחד את חטאתו:",
"מעם הארץ, מי שלא גדלו השם על אחיו, אע\"פי שהוא שר וגדול, בכלל עם הארץ הוא, ואין בישראל אנשי אלהים במצות השם, כי אם הכה\"ג המשוח בשמן המשחה, והמלך אשר יבחר ה', וב\"ד הגדול עם המופלא שהם במקום ע' זקנים ומשה על גביהן, ושלש אלה הם המושלים בעם הכ\"הג לכל דבר המזבח והמקדש, וב\"ד הגדול להורות ולשפוט בין דם לדם בין דין לדין, והמלך ביכלתו, המוחלט, וכל האחרים הם תחת יד אלה ונקראים עם הארץ:",
"בעשתה, שב על הנפש, למעט נפש אחרת, שהיא לבדה תעשה כל המעשה שחייבין עליו חטאת, ולא ע\"י סיוע אחרים:",
"ואשם, בעל הנפש ההיא כשידע שגגתו:"
],
[],
[
"במקום העולה, בצפון:"
],
[],
[
"כאשר הוסר, מפורש בשעיר נשיא:",
"לריח ניחח לה', לא נאמר כן בשלשה חטאות האמורים למעלה, כי התורה כתבה מליצות שונות בפרשיות הללו, וכולם מורים הלכות גדולות, ובא זה, ולמד על זה, כמו בשעיר נשיא לבד נאמר אשר חטא בה, ללמד שיודע לו במה חטא, וכלן למדין הימנו, ביחיד נאמר בעשותה אחת פרט לשנים שעשו, וכלן למדין הימנו, במשיח נאמר מאחת מהנה, שאינו צריך לגמור המלאכה כלה, וכלן למדין הימנו, וכן כל השנויים הבאים בהן האחד מלמד על חברו, וכן לריח ניחוח לה', כלן למדין הימנו שעולים לריח ניחוח:"
],
[
"נקבה, כבר אמרנו לעיל (ג' י\"ב) שלא הקפיד הכתוב בכך:"
],
[
"ושחט אתה לחטאת, לא נאמר כן בראשונות, ואמרו רבותינו שתהא שחיטתה לשם חטאת, וכן ולקח הכהן מדם החטאת, שיהא קבול דמה לשם חטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת מכאן אמרו שחט שלא לשמה קבל שלא לשמה, הלך שלא לשמה, זרק שלא לשמה פסול, ושאר החטאות למדין מזה:"
],
[],
[
"חלב הכשב, החלבים עם האליה תמימה ויותרת ושתי כליות:",
"על אשי ה', כשיקטירם על המזבח יערוך אותם על העלים אשר על האש, כדדך שצוה בעולת הבקר שהן אשי ה', וכלן למדין ממנו:"
]
],
[
[
"ונפש כי תחטא, לא נאמר כאן בשגגה לפי שקרבן עדות בא על המזיד כשוגג, ולפיכך בכל הנזכרים בפרשה שהן שוגגין, נאמר בכלן ונעלם, לפי שהיה ראש הענין בשגגה, אבל שבועת העדות שהיא רק מזיד לא נאמר בה ונעלם:",
"ושמעה קול אלה והוא עד, בדבר שהוא עד בו השביעוהו שבועה שאם יודע לו בעדות שיעיד לו:",
"עד או ראה או ידע, אינן שלשה ענינים, וכי אין עד בלי ראיה או ידיעה, אלא שמע קול אלה בדבר שהוא עד בין בראיה בין בידיעה:",
"אם לוא יגיד ונשא עונו, כל זה הוא מהתנאי, יאמר שלא הגיד עדותו ונשא העון עד כה, ועתה הוא מתחרט ורוצה להפטר ממנו, ותשובת התנאי לסוף והביא את אשמו וגו':"
],
[
"או נפש אשר תגע, ולאחר הטומאה הזו יאכל קדשים או יכנס למקדש שהוא דבד שזדונו כרת:",
"מכל דבר טמא, באב הטומאה, כמו שמפרש והולך, ואין בכלל אלא מה שבפרט,",
"בנבלת חיה טמאה, מלת נבלה על גוף מת בין אדם בין בהמה, ותמיד לגנאי, כי המלה הזאת הוכחה לגנאי על הגוף ועל הנפש, כי הגוף הנקבר אינו גנאי לפי שישוב אל העפר אבל גוף המוטל על פני השדה היא נבלה כי מתעפש ומוליד ריח רע ומתנוול לעיני הרואים, ולפי שגופי הבהמות דרכן להיות על פני השדה ומתנוולים לכל רואה קרויים נבלות, רק הנשחטים למאכל אין בהן נוול, כי יטהרו בשרם וימליחוהו שלא יסרח, וכן מי שמוריד כבוד נפשו, לעשות מעשים מגונים ומכוערים, יקרא נבל, ומעשהו נבלה:",
"חיה טמאה, הוא הדין נבלת חיה טהורה שמטמאה טומאת נבלה:",
"שרץ טמא, הם השמנה שרצים הנזכרים בפ' שמיני, ועוף לא זכר, שאין נבלת העוף מטמאה במגע:",
"והוא טמא ואשם, שנודע לו עתה שהוא טמא, וע\"י זה הוא אשם, ומבקש כפרה:"
],
[
"בטמאת אדם, זו טומאת מת:",
"לכל טמאתו אשר יטמא בה, לכל מיני טומאות שיש באדם, זבים זבות נדות יולדות ובועל נדה, ולכל אחת מהן יטמא בה הטהור:"
],
[
"כי תשבע, בנפעל, וכן כל שבועה שבמקרא לשון נפעל שנשבע ע\"י אחר, לפי ששבועה מרצון אסורה כי היא שבועת שוא ועל כן לא מצינו בכל המקרא לשון שבועה על שוא, ואם נשבע מעצמו בלי שום הכרח אע\"פי שהוא בכלל ונפש כי תשבע ומתכפר בקרבן, עונו ישא, בעבור שנשא שם השם לשוא, וכן כל לשון שבועה הסמוכה אצל השם ג\"כ בנפעל, לפי שההבטחות בנבואה הן על תנאי, ואין המובטחים יודעים אם תתקיים, וכשרוצה ה' להודיענו שתחול ההבטחה יבטיח בשבועה, והרי כביכול נשבע לצורך:",
"לבטא בשפתים, לא בלב אפילו גומ' בלבו בשבועה לעשות כך וכך אינו חייב עד שיבטא בשפתיו:",
"להרע או להיטיב, להרע לעצמו, כגון להתענות וכיוצא, לא להרע לאחרים, אבל להיטיב בין לו בין לאחרים:",
"לכל אשר יבטא, כולל הכל, אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה:",
"האדם בשבעה, אחז\"ל פרט לאנוס:",
"ונעלם ממנו, פרט למזיד:",
"והוא ידע, שנפשו יודעת חטאתה והיא אשמה מתחייבת ורוצה לשוב ולהתכפר:",
"לאחת מאלה, האמורים למעלה בשבועת העדות, או בטומאת מקדש וקדשיו או בשבועת בטוי:"
],
[
"והיה כי יאשם לאחת מאלה, מיד כשיעלה על לבו שהוא אשם באחת מאלה:",
"והתודה אשר חטא עליה, בכל החטאות האמורים למעלה נאמר סמיכה, אבל כאן לא נאמרה בפירוש לפי שהוא עולה ויורד, ופעמים מביא עוף, ופעמים מנחה, ובאלו אין סמיכה לכן לא תלה הדבר בסמיכה אלא בווידוי, להורות שעל כל פנים יתודה גם כשמביא עוף או מנחה, כי הווידוי עקר הכל, ולפי שכל הקרבנות שנזכרו עד הנה הן באין על שגגות, למדנו כאן שגם למזידין יש סליחה, בתנאי אם ידעו פשעיהם, והודו על חטאתיהם, על כן פרט כאן והתודה:"
],
[
"והביא את אשמו, טעם אשמו אפרש להלן (פסוק י\"ט), שהרי חטאת היא:",
"נקבה מן הצאן, לעכב, אע\"פי שהוא עשיר גדול, לא יביא מן הבקר:"
],
[
"ואם לא תגיע ידו, לפי שהיד היא הלוקחת הדברים, אם לא תוכל להשיג חפצה, דומה כאילו היא קצרה, ואינה מגעת בדבר ההוא:",
"די שה, כל הצריך לקרבן שה, וכן אחז\"ל יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני, ת\"ל די שה:",
"שתי תורים או שני בני יונה, שתי נקבה, שני זכר, כי תורים גדולים ואפילו נקבות, ובני יונה קטנים זכרים:"
],
[
"והביא אתם אל הכהן, לפי שקרבנות בהמה סומך עליהן ושוחטן, ומשם ואילך מצות כהנה, אבל עוף צריך שיביאנו חי אל הכהן, כי המליקה בכהן, על כן אמר והביא אותם אל הכהן:",
"והקריב, שב אל הכהן, והוא על דרך כלל ואח\"כ פרט, אמר שהכהן יקריב בתחלה את החטאת, כיצד? ומלק את ראשו וכו':",
"ממול ערפו, עורף הוא נגד הפנים, מול עורף כנגד הגרון, והוא אורך כל אחור הצואר:"
],
[
"והזה מדם החטאת, עצמו לא באצבע ולא בכלו, אלא אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו על קיר המזבח:",
"והנשאר בדם, א\"א שיצא כולו בהזאה לכן הנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח:",
"יסוד המזבח, המזבח עשר אמות מן הקרקע עד מקום המערכה, עלה אמה וכנס אמה מכל הצדדין והאמה הנכנסת נקראת יסוד המזבח:",
"חטאת הוא, שינהגו בבשרו כדין בשר חטאת בשר בהמה המפורש בפרש' צו:"
],
[
"כמשפט, כדת האמורה בעולת העוף של נדבה בראש הפרשה:"
],
[
"עשירת האפה, אחד מעשרה לשלש סאין:",
"לחטאת, שיפריש לשם חטאת:",
"לא ישים עליה, בעודה עשירית האפה לחטאת, אבל נותן על שיריה:"
],
[
"והביאה, בכלי שרת:",
"חטאת הוא, שיהא כל מעשיה לשם חטאת, פרט לנקמצה שלא לשמה:"
],
[
"מאחת מאלה, על אחת משלש עברות אלה, ושמעה קול אלה, ושבועת בטוי, וטומאת מקדש וקדשיו:",
"והיתה לכהן כמנחה, ללמד על על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלים לכהכים:"
],
[],
[
"נפש כי תמעל מעל, מלת מעל, כמו מה על, כמו שמתרגמים בליעל, בלי על, שאין עליו פחד עליון, וכן מה על שאין אדון הדבר נחשב בעיניו, ויכתב על כל מחזיק במה שאינו שלו, ומבזה בעל הדבר, וכן בסוטה ומעלה בו מעל, שבזתה כבוד בעלה שהוא אדונה לזנות עם אחרים, וכן וימעלו באלהי אבותיהם ששקרו בכבודו, וזנו אחרי האלילים, ולזה כל חוטא בזדון שאינו חושש לכבוד השם נקרא מעילה, כמו צא מן המקדש כי מעלת (ד\"ה ב' כ\"ו י\"ח), אבל כאן, נאמר לשון מעילה על השוגג, אולי לפי שהקדש חמור מאד וראוי לו לאדם להשגיח על עצמו מאד ולהזהר שלא יכשל להקל ראש בקדשי ה', קורא הכתוב שגגתו בלשון מעילה:",
"מקדשי ה', שסרה מדרך שראוי לנהוג עם קדשי ה' שהם המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים:",
"איל, כבש הוא בן שנה, ואיל בן שתי שנים שהוא חזק, כמו ואילי צאנך לא אכלתי (בראשית ל\"א ל\"ח): בערכך כסף שקלים, שיהא שוה שני סלעים, וכ\"ף בערך אפשר כשהיא לנוכח, לפי שערך המטבע ושוייה בצמצום הוא במשפט הנשיא והב\"ד, שיכוונו לעשות עשרים גרה השקל בשקל הקדש, אמר בערכך נוכח הנגיד והב\"ד, שיהא ערך האשם שני שקלים, כמו שהם מעורכים בערכך מטבעות השקלים בשקל הקדש, אבל יותר נראה לפרש שהיא מלה מורכבת מן ערך, ומן כה או ככה, או כשימוש כ\"ף הדמיון, וענינו לפי שכל ערך עורך דבר אל דבר אחר, כגון האומר הרי עלי ערך פלוני, שדעתו לתת כערכו כסף או זהב לבית ה', משמשת המלה הזאת כמו ערך כך:",
"לאשם, שיפריש המעות לשם אשם:"
],
[
"ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, כדבר שחטא ממנהג דרך הקדש, מה ששוה הנאתו מן הקדש ישלם:",
"ואת חמישתו יוסף עליו, אילו אמר ואת אשר חטא מן הקדש וחמישיתו ישלם, הייתי אומר נהנה עשרים משלם כ\"ד, עכשיו שאמר יוסף עליו נהנה עשרים משלם כ\"ה, שההוספה חמישית מבין הכל:",
"ונתן אתו לכהן, מלת אותו על סך הכל, קרן וחומש יתן לכהן שהוא גזבר על ההקדשות:"
],
[
"ואם נפש כי תחטא, הפרשה הזאת מדברת במי שבא כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חלב ושומן לפניו, וכסבור שתיהן היתר, ואכל את האחת, אמרו לו אחת של חלב היתה, ולא ידע אם זו של חלב אכל, הרי זה מביא אשם תלוי, ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שוודאי חטא, ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת, וכתוב אומר ואם נפש כי תחטא, ומשמעו שחטאה, וכן לשון ועשתה משמע שוודאי עשתה, ענינו אע\"פי שחטא ועשתה, אשם זה יכפר עליו, וכל שכן אם היתר אכל:",
"אשר לא תעשינה, דברים שזדונן כרת:",
"ואשם, שמאשמים עצמו שבא לידי ספק כרת, ומבקש כפרה:",
"ונשא עונו, בכל הפרשיות נאמר חטא וחטאה, ולמה נאמר כאן עונו ? ולמה לא אמר ונשא חטאו, כמו חטאו ישא האיש ההוא (במדבר ט' י\"ג), ועוד שבוודאין לא אמר ונשא חטאו, ובספק מחמיר עליו לומר ונשא עונו ? לפי הפשט לא היה יכול לומר ונשא חטאו, כי חטא הוא העברה שעשה, ושמא לא חטא כלל והיתר אכל, והכתוב אינו אלא מפרש מהו ואשם, שאינו דומה לחבירו האמורים למעלה שעברו וודאי, אבל יאשם עצמו שלא נתן לב לשאול על החתיכות שהיו לפניו אם מותרות או אסורות, ונהג קלות ראש במצות ה' החמורות, וזהו עון, גם אם אכל היתר, שהרי כמו כן הי' אפשר שיאכל איסור:"
],
[
"והוא לא ידע, כשמקריב קרבנו אינו יודע עדיין אם חטא או לא, ועל כן האשם מכפר, הא אם נודע לו לאחר זמן לא נתכפר לו לא באשם זה, עד שיביא חטאת:"
],
[
"אשם הוא, פי' כן באשם זה ולא באשמות אחרות, לפי שא\"א לקרותו בשם חטאת, כי שמא לא חטא:",
"אשם אשם לה', ואל תאמר אם היתר אכל הרי הוא כחולין לעזרה, אלא אשם אשם לה', שאשמה נפשו לה' שבאה לידי ספק כרת, כמו שאמרנו שהיה לו להיות זהיר לבלתי עשות רע, ולשאול ולחקור אם היתר או אסור לפניו:"
],
[],
[
"נפש כי תחטא, לא נאמר בשגגה, כי המנויין בפרשה זו מזידין הן:",
"ומעלה מעל בה', כל האמורין בענין הם גוזלים ממון בעליו שלא כדין, וידוע שמעלו, אבל הכתוב מודיע שמלבד המעל הזה, גם מעלה מעל בה, כי השם חלק לכל א' חלקו, וכשלוקח חלק חבירו מועל בה', שהכל שלו ולאשר חפץ יתננו, ואצל מועל בקודש לא אמר בה' שאין צורך כי אין להקדש אדון אלא השם:",
"וכחש, לשון הכחשה כשאומר להפך מדברי חבירו, זה טוען יש לי בידך פקדון, וזה אומר אין לך בידי כלום, ואין כן שקר, שאינו מכחישו אלא מבטיח דבר לחבירו ואינו מקיימו נקרא משקר:",
"בעמיתו, נגזר מן עם, ומלת עם נגזר מן עם, כי אותן שהן עם אחד הם קרובים זה לזה, וזהו בעמיתו איש מעמו:",
"בפקדון, שיהיה שמור אצלו עד לעת שיתבענו ממנו:",
"בתשומת יד, הוא מלוה או נתן לו מעות בשותפות לשאת ולתת בו:",
"בגזל, שגזל ממנו בחזקה, ואין רואה להעיד על הדבר:",
"עשק את עמיתו, שכובש תחת ידו מה שראוי לו לתת לחבירו, לא דבר שלקח מחבירו:"
],
[
"או מצא אבדה וכחש בה,כבר אמר וכחש בעמיתו בפקדון, וחזר ואמר וכחש בה, לפי שבכל הנזכרים הוא יודע את בעל הממון, אבל באבדה פעמים אינו יודע למי היא, ובעל האבדה שרואה אבדתו תחת ידו ותובעה, יוכל לכחש בו שמא שקר דובר, ואינו חייב עד שיכחש בה כלומר באבדה עצמה, שטוען שלא מצא אבדה כזו, וזוהי כחש בוודאי:",
"ונשבע על שקר, כולל כל החמשה הנזכרים, כי אחר שכחש, נשבע על שקר או בפקדון או על כל אחת מהן:",
"על אחת, לפי שזכרה תורה חמשה אלו רבתה תורה כל מה שדומה לחמשה הללו כמו מכחש בגנבה, או מערב מים ביין, או מי מעיין בדבש וכיוצא השנויין בת\"כ, על כלם חייב:"
],
[
"והיה כי יחטא, בין מזיד בין שוגג, ושגגתו גם היא זדון, שאינו חייב עד שיזיד בממון ושבועה, ושגג בקרבן, שלא ידע שחייבין על זדון זה קרבן:",
"הפקד, מבנין הפעל, ע\"י בעליו או שלוחי בעליו:"
],
[
"או מכל אשר ישבע עליו לשקר, כלן החזיר הכתוב לבד תשומת יד, ונוכל לומר שעליו כתוב או מכל אשר ישבע, ולפי שיש בתשומת יד פרטים רבים כל מיני משא ומתן שבין בני אדם, אמר או מכל אשר ישבע וכו':",
"ושלם, לאחר שכפר ונשבע אבל כפר ולא נשבע אינו בחומש ואשם, ואמר ושלם אחר שאמר למעלה והשיב, ואין הכוונה שצריך הפקדון או הגזילה בעין, וגם ישלם דמיה וחומשה, כדרך הגנב שמשלם תשלומי כפל, אבל אמר והשיב את הגזלו או הפקדון או האבדה בעין, ואם איננה ישלם אותו בממון:",
"בראשו, העיקר והוא הקרן, כמו הראש שהוא עיקר החי, ובלע\"ז קאפיטאל:",
"וחמשתיו, לשון רבים, כי ושלם אותו שב על כל אחד ואחד של האמורין בענין, חמשיתיו שב על כולן, כלו' חמשיתיו של כל אחד מהן, ללמדנו שכלן שוין זה לזה ענין החומש, הלואה הקלה כגזלה החמורה:",
"לאשר הוא לו, למי שהממון שלו כדי שלא תחשוב, שישלם הקרן לבעל חובו, והחומש להקדש כמו הקרבן, לכך אמר לאשר הוא לו למי שחייב לשלם הקרן, יתן גם החומש:",
"ביום אשמתו, ביום שמכיר חטאו ומאשים עצמו:"
],
[],
[
"לפני ה', לפי שלא זכר עד הנה מעשה האשם שחיטתו וזריקת דמו בקדש, אמר בקצרה לפני ה', כמו שנאמר בעולה ובחטאת, לפי שכאן הפסיק ענין האשמות, והאמורין למעלה למדין מזה:",
"על אחת, לא שיכפר באשם אחד על כל האמורין בפרשה אלא על אחת מכל אשר יעשה:",
"לאשמה בה, להיות אשם בה:"
]
],
[
[],
[
"אהרן ואת בניו, למעלה בפרשה אמר דבר אל בני ישראל, כי מדברת מהבאת הקרבנות, וישראל מביאין אותן, וכאן אמר צו את אהרן, כי מדבר במעשה הקרבנות, שהיא מעשה כהנים:",
"זאת תורת העלה, כבר מפורשת כל תורת העולה בפרשת ויקרא, וכאן החל במה דסיים שם כי שם אמר והקטיר, הכהן את הכל המזבחה, ואמר כאן שבהיותה על האש על המזבח, תוכל להיות שם כל הלילה עד הבקר:",
"הוא העלה על מוקדה, כלו' תורת העולה שאמרת היא העולה שנאמרה למעלה, ועליה אני מצוה שתהיה על המזבח כל הלילה למוקד אש עד הבקר:",
"ואש המזבח תוקד בו, עוד בבקר, גם אחר שנתעכל ואימורין ופדרים, ואפילו נתעכלו בחצי הלילה, לא תכבה האש שעל המזבח, כמו שיפרש למטה בענין, והמוקד יהיה מאש המזבח עצמה, לא שיביא אש ממקום אחר לעשות מוקד על המזבח אלא מאש שהיה לילה בו, ממנה יעשו מוקד ביום:"
],
[
"ולבש הכהן, הפסיק הענין בתרומת הדשן, לפי שרצה לדבר על עריכת אש המערכה בבקר בבקר, ותרומת הדשן קודמת למערכה גדולה, ואח\"כ חוזר לענין הראשון, והאש על המזבח וכו':",
"ולבש הכהן מדו בד, הכהן שעלה עליו הגורל לתרום הדשן ילבש מדו, שהיא הכתונת, וקראה מדו לפי שעשויה כפי מדת גופו:",
"בד, של בוץ, והם קני הפשתן שהן גדלין בדים:",
"ומכנסי בד, זכר שתי אלה שהם על בשרו והייתי חושב שלא ילבשם כשעוסק בדשן שלא ילכלך בגדי קדש, לכן אמר שילבשם, וכל שכן המצנפת ואבנט:",
"אצל המזבח, במזרחו של כבש"
],
[
"ולבש בגדים אחרים, פחותין מהן, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד, ואינו חובה, אלא אם רצה לובש פחותין:",
"והוציא את הדשן, כל הדשן הנשאר מן הקרבנות והעצים הרבים, צוברים אותו כל יום בתפוח על המזבח, וכשמתרבה ואין מקום למערכה, מוציאו משם, ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום:"
],
[
"והאש על המזבח תוקד בו, חוזר לענין הראשון, זה שאמרתי כל הלילה עד הבקר, שמא כסבור אתה עד הבקר תוקד ואז יכבה, והרים את הדשן ויביא אש חדשה אינו כן, אלא כשבא להרים הדשן וגם אחרי כן, עוד תהיה אש המזבח של אמש יוקדת בו, כי לא תכבה כלל רק בבקר בבקר יבער עצים על האש היוקדת:"
],
[
"אש תמיד, בין יש עליה דבר להתעכל בין אין, תוקד אש תמיד על המזבח:",
"לא תכבה, תי\"ו תכבה על האש, ולמעלה אמר לא תכבה, ללמד שהמכבה אפילו גחלת אחת לוקה, וכאן הוסיף לא תכבה שאם התעצלו הכהנים להבעירה עד שכבתה מאליה עוברין בלאו, אבל אינו לוקה, שאין בו מעשה:"
],
[
"וזאת תורת המנחה, היא המפורשת בפרשת ויקרא, וכאן משלים מה שלא נאמר שם, כמו תורת העולה של מעלה:",
"הקרב אתה, כלו' זה שאמרתי לך בסדר ויקרא והגישה אל המזבח, רצוני שיקריבה בחודו של קרן מערבית דרומית:"
],
[
"מסלת המנחה ומשמנה, אינו קומץ אלא מן הסלת והשמן שבלל בה לא מן הלבונה, אלא הלבונה מלקט מעל המנחה בפני עצמה ומקטירה כלה, וזהו שהפסיק ואמר ואת כל הלבונה אשר על המנחה כלומר לא מקצתה כמו שעשה בסלתה ושמנה:"
],
[
"יאכלו אהרן ובניו, בסדר ויקרא אמר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, שומע אני רצו יאכלו רצו לא יאכלו, פי' כאן יאכלו, שחייבים הכהנים לאכול שירי המנחות:",
"במקום קדוש, היא העזרה:",
"בחצר אהל מועד, היא גם כן העזרה, ואחר שנאמר זה לא היה צריך לומר במקום קדוש, ואמרו בת\"כ שאילו אמר במקום קדוש הייתי אומר במחנה לוייה, שגם הוא קדוש נגד שאר המקומות שאין זבים וזבות נכנסין לשם, ואילו אמר בחצר אוהל מועד, לא התרנו הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש, ת\"ל במקום קדוש לרבות גם אלו:"
],
[
"לא תאפה חמץ, תי\"ו תאפה שב על והנותרות, ובא ליתן ל\"ת על השירים שלא תאפה חמץ:",
"חלקם נתתי אתה מאשי, כלו' המנחה כלה היתה ראויה לעלות על אשי, ואני הפרשתי להם החלק הזה מאשי, לכן דין אחד לנותרת עם הקומץ העולה לאשים, מה העולה לאשים לא תעשה חמץ אף השירים לא תאפה חמץ:",
"כחטאת וכאשם, שחלביהן עולין לאשים, ובשרם שהוא לכהנים, קדש קדשים הוא ונאכל לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה, כן נותרת מן המנחה קדש קדשים היא:"
],
[
"חק עולם לדרתיכם, אי אפשר לומר בלי הפסק, שהרי חרב מקדש ובטלו מנחות, אלא חק עולם כל זמן שמקדש קיים, וזהו לדורותיכם פעם בנוי פעם חרב, כל דור שמקדש בנוי נוהג חק זה, ועתיד המקדש להבנות ב\"ב, וינהג חק זה לעולם:",
"כל אשר יגע בהם יקדש, כל הבולע מן המנחה או חטאת או אשם, יהיה דינו כדין קדש שבלע ממנה:"
],
[],
[
"זה קרבן אהרן ובניו, בין כהן הגדול בין כהן הדיוט יתחנכו בפעם ראשון במנחה זו, ויקריבוה רק ביום המשח אותם פעם אחת, ואח\"כ אמר מנחה תמיד, כלו' המנחה הזאת תהיה ג\"כ תמיד דהיינו שהכ\"הג יעשנה תמיד, וזהו והכהן המשיח תחתיו מבניו:",
"ביום המשח אתו, כל הכהן כשנמשח לדורות למלאת ידו לעבוד עבודה, צריך שיקריב תחלה מנחה:",
"מחציתה, מחציתה מנחה כלה, מביא למקדש עשירית האיפה למנחה, וחוצה אותה לשנים האחד לבקר והשני לבין הערבים, לא שיביא מחצית מביתו בבקר ומחצית בערב:",
"מחציתה בבקר, שבעל מנחת תמיד, שהיא מנחת חביתין של כ\"הג, ועליה אמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב, אבל מנחת חנוך של כ\"הג וכהן הדיוט היא ככל המנחות שבאין עשרון ומקריבו בפעם אחת:"
],
[
"מרבכת תביאנה, חלוטה ברותחין כל צרכה:",
"תפוני, לשון אפיות רבות, שצריך לאפותן מעט בתנור, ואח\"כ על מחבת:"
],
[
"והכהן המשיח תחתיו מבניו, לא שבן משיח יעשנה תחת אביו, אלא המשיח מבניו תחתיו, שיהיה כ\"ג תחתיו, וכנוי תחתיו על אהרן הנזכר בראש הענין, ובא ללמד שאפילו אביו כהן הדיוט, הבן יביא מנחת חביתין כשנמשח לכ\"ג:",
"כליל תקטר, לא יקח ממנה קומץ ומקריב הקומץ לבדו, והשירים לבדם, אלא כליל תקטר הכל בבת אחת:"
],
[
"וכל מנחת כהן, של נדבה:"
],
[],
[
"זאת תורת החטאת, דומה לזאת תורת המנחה שנאמרה על השירים, אף כאן מלמד על הנותרת מן הבשר אחר הקטרת החלבים, מה יעשה בו:",
"במקום, בצפון:",
"קדש קדשים הוא, וק\"ק טעון צפון, ולמדנו שכבשי עצרת אע\"פי שהן שלמים טעונין צפון לפי שהן ק\"ק:"
],
[
"הכהן המחטא, הזורק את דמה, שזהו עיקר עבודתה, כי בדם יכפר על החוטא:",
"יאכלנה, רבותינו קבלו שאין יתרון לזורק דמה על שאר כהני בית אב, שכלן זוכין בה, ונאמר הכהן המחטא שיהא ראוי לחטא, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר:"
],
[
"ואשר יזה מדמה, לפי שאין צריך כבוס, רק דם שראוי להזאה לא דם שניתז מצואר הבהמה קודם שנתקבל בכלי, ולא דם הנשאר אחר הזאה אלא מדם שביד הכהן המזה, על כן אמר אשר יזה מדמה על הבגד, כלו כשהכהן מזה דם חטאת, ויזה שלא בכוונה מדמה על איזו בגד שיהיה,",
"אשר יזה עליה, כלו' החתיכה מן הבגד אשר יזה עליה תכבס:",
"תכבס, כל כבוס נופל על העברת כתמים, ואינו נופל כ\"א על בגדים אבל על הגוף נכתב תמיד לשון רחיצה:",
"במקום קדוש, בעזרה:"
],
[
"אשר תבשל בו, החטאת:",
"ישבר, לפי שאינו יוצא מידי דופיו, אין לו תקנה אלא שבירה, שאם יחזור ויבשל בו, הבלוע שבתוכו פולט לתוך התבשיל, ונמצא אוכל נותר:",
"ומרק ושטף במים, שימרק חלאתו שבלע ע\"י הגעלה בחמין, ואחר ההגעלה ישטפנו בצונן מבחוץ:"
],
[
"קדש קדשים הוא, כבר אמר כן למעלה, ויראה שהראשון על החטאת עצמו לקבוע לו צפון, והשני על הבשר הנשאר לכהנים שגם הוא ק\"ק וצריך שינהגו בו כאמור לאכלו כל זכר לפנים מן הקלעים:"
],
[
"וכל חטאת אשר יובא מדמה, חטאת פנימיות כמו פר משיח ופר העלם דבר של צבור, ושעירי ע\"ז ופר ושעיר של י\"הכ, שבכלן נאמרו הזאות לפנים או לפני ולפנים, ונשרפין בבית הדשן, ובא הכתוב ליתן ל\"ת על אכילתן:",
"בקדש, על מזבח הזהב בהיכל, או שהביא מדם פר משיח ופר עדה, ושעירי ע\"ז לפני ולפנים:"
]
],
[
[
"וזאת תורת האשם, לא נתפרשו בפרשת ויקרא מתן דמו ואימוריו:"
],
[
"במקום אשר ישחטו, בצפון:",
"ואת דמו יזרק, מקבל הדם במזרק וזורק על המזבח מן הכלי כמו שמקבל בעולה, אבל חטאת מתן דמה באצבע:",
"סביב, שתי מתנות שהן ארבע למטה מחוט הסיקרה:"
],
[
"יקריב ממנו, להוליכו אל המזבח ולתת עליהן מלח:"
],
[],
[],
[
"במקום קדוש, בעזרה כמו החטאת:"
],
[
"תורה אחת להם, א\"א לומר שהחטאת והאשם שוין זה לזה בכל דבר, שהרי חלוקין הן במתן דמן, אלא שב על מקרא שלפניו, לענין אכילת הבשר, שתאכל לזכרי כהונה בחצר א\"מ, ולבד חטאת ואשם שוין בענין זה, כי העולה כלה לאשים, והשלמים בשרן לבעלים, וזהו כחטאת כאשם תורה אחת להם:",
"לו יהיה, כמו שביארנו בחטאת:"
],
[
"עור העולה, הוא הדין לכל עורות קדשי קדשים שהן להכהנים:",
"לכהן לו יהיה, אילו אמר יהיה לבד, תפרש על איש שבראש הכתוב, על כן הוסיף לכהן, ואילו אמר לכהן יהיה, היינו אומרים שינהג בעור צד קדושה, כמו כל מתנות הקדשים שהן לכהן, על כן הוסיף לו יהיה, שיהיה כקנין כספו ממש:"
],
[
"וכל מנחה, זכר בכתוב זה שלשה מנחות האמורות בפרשת ויקרא, מאפה תנור מחבת ומרחשת, ואמר שיהיו לבית אב של יום שמקריבין אותה, כמו שכתבנו על החטאת והאשם, ובפסוק הסמוך אמר שכל מנחה בלולה בשמן, שהיא מנחת סולת, וחרבה שהיא מנחת חוטא ומנחת קנאות, תהיה לכל בני אהרן איש כאחיו:"
],
[],
[
"וזאת תורת זבח השלמים, גם עיקר פרשה זו מה שינהג מהקרבת דם ואימורין ואילך, כי יצוה על זמן אכילת הבשר, ולכן הוצרך להזהיר בפרשה זו על הפיגול התלוי בזמן האכילה:"
],
[
"אם על תודה יקריבנו, שרשו ידה, וכולן שהן משורש זה על ההודאה, פעמים מודה כי ה' טוב וישר כמו הודו לה' כי טוב (תהלים ק\"ו א'), פעמים מודה על עצמו כי לא טוב עשה, כמו אודה עלי פשעי לה' (שם ל\"ב ה'), ופעמים נמלט מצרה ומודה כי השם גאל אותו ופדה נפשו מרעה וזובח להודאה, כמו ארבעה שצריכין להודות, שבכלן נאמר יודו לה' חסדו (שם ק\"ז ח), סמך ויזבחו זבחי תודה, ועל זה אמר אם על תודה יקריבנו, שניצל מצרה, ורוצה להודות לה' חסדו, וזובח שלמי תודה, הם טעונות לחם האמור בענין:",
"זבח התודה, הוסיף מלת זבח, כי כל זבח סעודה, שקורא לאחיו ורעיו לאכול מזבחו, לספר להם חסדי ה', וכאומרו ויספרו מעשיו ברנה, ויהללוהו וכו':",
"בלולת בשמן, בעודן סלת, וענינו חלות אפויות מסלת בלולה בשמן:",
" וסלת מרבכת, לחם חלוט ברותחין כל צרכו:"
],
[
"על חלת לחם חמץ, ענינו עם חלות מביא עשרונים ואופה מהן ארבעים חלות, מכל מין עשר, ועשר מהן חלות חמץ, כל חלה עשרון, ומעשר העשרונים השניים אופה שלשה מיני חלות האמורות בענין, מכל מין עשר חלות, כל חלה שלישית עשרון:"
],
[
"והקריב ממנו אחד מכל קרבן, חלה אחת שלמה מכל מין לחם, נמצא נוטל תרומה ארבע חלות:",
"לכהן הזרק את דם השלמים, הראוי לזריקה, והן אנשי בית אב של יום הטהורין:"
],
[
"ובשר זבח תודת שלמיו, היה לו לומר ובשר זבח תורתו והוסיף שלמיו לרבות כל הנאכלין שאינו מפורש בהן זמן אכילתן שיהו נאכלין כשלמי תודה ליום ולילה:",
"ביום קרבנו יאכל, ביום שמקריבין אותו, והלילה שלאחריו, כי כל יום הנאמר בקרבנות הוא של מעת לעת, אבל אינו של כ\"ד שעות שלמות אלא לא יניח ממנו עד בוקר אפילו נשחט אחר חצות לא יאכל רק עד בוקר:",
"לא יניח ממנו, בזדון, ויראה מזה שהזובח תודה או שלמים ראוי לו להקדיש קרואים שיאכלו עמו כדי שלא יבא לידי נותר, כי בשר הבקר הגדול, כשיאכל ליום ולילה עם לחמי תודה, צריכין אוכלין רבים שלא יבא לידי נותר, וכשהותיר בזדון עובר בל\"ת:"
],
[
"ואם נדר או נדבה, נדר שהיה בצרה או בדאגה ונדר נדר לה' שאם יקרנו כך או כך יביא קרבן שלמים, ונתקיים חפצו ומקריב נדרו, ונדבה שנדבה רוחו להקריב קרבן לה', וכשקבל עליו נדר או נדבה, דינו כאמור בענין שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, ואינה טעונה לחם:",
"זבח קרבנו, קרבן להיות זבח לקרואים עליו:",
"ביום הקריבו, הפסיק בנגינה תחת יאכל, לפי שנאמר למצוה שראוי לו לאכול ממנו ביום ההקרבה:",
"וממחרת, התיר הכתוב לאכול אותו שני ימים, ואילו אמר וביום השני, היינו מפרשים גם זה עם לילה שלאחריו, כפי הכלל שהנחנו שכל יום האמור בקרבנות הוא של כ\"ד שעות, על כן אמר וממחרת, ללמדנו שאינו אלא יום שאחר הלילה הראשון, לא אור ליום שלישי, כי אין מחרת בכל המקרא אלא על יום של מעשה בראשית המתחיל מן הלילה:",
"וממחרת והנותר ממנו יאכל, ממה שכתב ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת, הייתי אומר שיאכל מקצתו ביום ראשון ומקצתו ביום שני, וצריך להשאיר ממנו לאכילת המחרת, על כן חזר ופירש והנותר ממנו יאכל, הנותר מאכילת ראשון, לא שישאיר בכונה כלו או מקצתו ליום המחרת, והכתוב מלמד בנותר שני דברים: אמר תחלה ביום הקריבו את זבחו יאכל, שמצוה עליו לאכול כלו ביום הקרבתו, ואח\"כ אמר וממחרת, שאם לא אכל ממנו כלום בראשון, יוכל לאכלו כלו ממחרת, וכן אם אכל מקצתו ביום ראשון, הנותר ממנו יאכל למחרתו, ואינו בא בק\"ו שהייתי אומר על כל פנים יאכל כלו ביום אחד או בראשון או בשני:"
],
[
"והנותר מבשר הזבח, ביום השני בערב, שהוא סוף המחרת, ולכן הפסיק בנתינת הטעם במלת הזבח, שאינו דבק עם ביום השלישי, כי בתחלת ליל שלישי נעשה נותר ואסור באכילה, וביום השלישי דבק עם באש ישרף, אע\"פי שאסור מבערב, אינו נשרף עד בקר יום שלישי, ומלת ביום על עת האור, ובא ללמד שרק ביום הוא נשרף ולא בלילה, לא שאינו נשרף רק ביום השלישי, אלא אם עבר ולא שרפו בשלישי, שורף אחרי כן:"
],
[
"ואם האכל יאכל, לא שיאכל ממש, אלא כמו חסר למ\"ד וענינו אם להאכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי, כלו' אם שחטו, קבל או הולך דמו, או זרקו על המזבח במחשבה זו שיאכל גם ביום השלישי, אז לא ירצה הקרבן, ואינו עולה לרצון לבעליו:",
"המקריב אתו לא יחשב לו, אחר שאמר שנפסל הקרבן הזהיר את הכהן המקריב שלא יחשב לו, כלו' שאל יחשוב כן, שלא תעלה על לבו זאת המחשבה הנזכרת בפסוק זה, והוראת פועל חשב בנפעל הוא על החושב מחשבות זרות שאין כל זולתו חושב כן, והכהן העומד לשרת את ה' חלילה לו לחשוב כזאת בעבודתו, ואם יחשוב אחד כן מהפלגת סכלותו יאמר עליו הנפעל, ואולם אם עושה כן בזדון, שמתאמץ לפגל במחשבתו הקדשים, הרי הוא מנאץ ה' לחלל כל קודש וכופר בקדושה עליונה, עליו שנינו באבות המחלל את הקדשים וכו' אין לו חלק לעו\"הב:",
"פגול יהיה, כמו ומרק פגולים כליהם (ישעיה ס\"ה ד'), שהוא הבשר שנשתנה ריחו ומראהו, ואמר יהיה, שימתינו עד שיהיה פיגול, מכאן אחז\"ל פגול טעון עבור צורה:",
"והנפש האכלת ממנו, אפילו בתוך זמן אכילתו,",
"עונה תשא, לפי שהבשר הזה פיגול יהיה, תעובר צורתו וישרף עונה תשא, כמשא כבד יכבד עליה עון זה, שעל ידו חייבת כרת:"
],
[
"והבשר, הנזכר למעלה מבשר זבח שלמיו, כלומר אם בשר קודש זה יגע בכל טמא לא יאכל, וזו אזהרה לטהור האוכל בשר קודש שנטמא:",
"והבשר, גם זה הוא הנזכר למעלה בשר קודש של שלמים",
"כל טהור יאכל בשר, כל מי שהבעלים רוצים להקדיש לאכול מזבחם רשאי לאכול ממנו בתנאי כשיהיה טהור מכל טומאה ודבר טוב הוא עושה, שעי\"כ אינו בא לידי נותר:"
],
[
"והנפש אשר תאכל, כאן הזהיר לכל ישראל שלא יאכלו שלמים בטומאת הגוף, ולהלן (כ\"ב ג')הזהיר לבני אהרן שלא יאכלו קדשי קדשים בטומאת הגוף:",
"וטמאתו עליו, בעוד טומאתו עליו, שטומאה יוצאה מגופו, כגון זב ומצורע ובעל קרי:"
],
[
"ונפש כי תגע, למעלה דבר בטומאת עצמו כמו זב ומצורע, וכאן בטומאות קלות טומאת ערב:",
"בכל טמא, בכל בעל חי טמא, אבל אוכלין ומשקין וכלים אינן מטמאין אדם:",
"בטמאת אדם, שנגע בזב בזבה במצורע או בטמא מת ונדה ויולדת:",
"בבהמה טמאה, כולל כל טומאת נבלה, בין טהורה לאכילה בין טמאה:",
"שקץ טמא, כל שקץ טמא לאכילה, והן השרצים המטמאים במותן הנזכרים בפרשת שמיני:"
],
[],
[
"שור וכשב ועז, הן המינין שמקריבין מהן קרבנות בהמה:",
"לא תאכלו, חלבם אפילו חולין:"
],
[
"וחלב נבלה, מתה מאליה או נתנבלה בשחיטה:",
"טרפה, שנטרפה מחיה ואינה יכולה להבריא, או שיש בה חולי שבודאי תמות:",
"יעשה לכל מלאכה,גה חלב כשרה מותר למלאכה, אבל זכר חלב נבלה וטרפה לבד, כי באותו הדור לא הותר להן בשר תאוה ולפי שהיו צריכין להקריב הכל שלמים, אין חלב שיעשה למלאכה בבהמה, רק חלב נבלה וטרפה, ואמרה תורה שאע\"פי שאין חלבם קרב אכול לא תאכלוהו, אבל לדורות שהותר בשר תאוה, שוין כשר וטרפה, שהחלב אסור באכילה ומותר במלאכה:",
"ואכל לא תאכלהו, הוצרך להאמר, שלא יעלה על הדעת שאין אסור חלב רק בבהמת קדשים שמקריבין ממנה החלב לה', וא\"כ לדורות יהיה חלב חולין מותר, לכן סמך לו דין חלב נבלה וטרפה, שאע\"פי שגם במדבר אינו למזבח, יש אסור כרת באכילתו, וממנו נשמע לחלב חולין ולדורות:"
],
[
"כי כל אכל חלב, נותן טעם למה השוה חלב נבלה וטרפה לחלב העולה על האישים, לפי שאין האיסור בעבור שאוכל מחלק גבוה, אלא כל אוכל חלב ממין הבהמה אשר יקריב ממנה המקריב קרבן לה', ונכרתה הנפש ההיא, וא\"כ האיסור בין בקדשים בין בחולין, ואילו כונת הכתוב על אוכל חלב הבהמה הקריבה לגבוה, היה לו לומר כי כל אוכל חלב מזבח השלמים אשר לה', כמו שאמר בפיגול ובטומאה, עכשיו שאמר מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לו פתרון אלא כמו ממין הבהמה:"
],
[
"וכל דם לא תאכלו, לפי שבפרשת ויקרא סתם ואמר כל חלב וכל דם לא תאכלו, וחזר ופירש כאן שאין איסור חלב נוהג רק בבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה', הייתי אומר שכן הדין בדם, שלא יהיה אסור רק שור כשב ועז, ומותר בחיה ובעוף, על כן פירש וכל דם לא תאכלו יהיה מאיזה מין שיהיה, בין טהורה בין טמאה, בין חיה ועוף, בכולן יש כרת לאוכליו:",
"לעוף ולבהמה, פרט לדם דגים וחגבים טהורים שמותר באכילה, ופרט לדם שקצים ורמשים שאין בהם משום אסור דם, ולמ\"ד של לעוף ולבהמה כמו לכל כליו תעשה נחושת (שמות כ\"ז ג'), והוא לכלל שאחרי הפרט או לפרט שאחרי הכלל:"
],
[
"כל דם, מן הבהמה והעוף, כי אינו חייב כרת על דם אברים:",
"ונכרתה, ולהלן שנכתב אצל בשר ולא נכתב בו כרת, הוא דם האברים שבלאו:"
],
[],
[
"דבר אל בני ישראל, לפי שהבעלים מניפין גם המצוה עליהך לתת חזה ושוק מתנה לכהן על כן דבר אל בני ישראל:",
"המקריב, בעל הקרבן:",
"זבח שלמיו, הכל בכלל, נדר ונדבה וזבח תודה:",
"יביא, הוא עצמו יביא לה' החלק מן הקרבן שהוא לגבוה, לא שיקריבנו הוא עצמו על המזבח, אלא כמו שיפרש בכתוב הסמוך, לא כמו חטאת ואשם שאין הבעלים עושין באימוריהן דבר עבודה:"
],
[
"ידיו תביאנה, אחר שהורמו החלבים מן הקרבן, להנתן על אשי ה', יביאם בעל הקרבן על שתי ידיו אל הכהן לתנופה לפני ה', והבעלים מניפין, ויד הכהן תחתיהן:",
"את החלב על החזה יביאנו, כשמביאו מבית המטבחיים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה, וזהו האמור במקום אחר שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו וכו', ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר, ונמצא החזה למטה, וזהו שנאמר וישימו את החלבים על החזות ויקטר וכו', למדנו שג' כהנים זקוקין לה:",
"את החזה, מביא להניף אותו תנופה, לא להקטירו על האישים כי היא לאהרן ולבניו:"
],
[
"את החלב, חלב סתם שם לתותב קרום ונקלף, ויותרת וכליות אין צורך להזכיר, שכבר מפורשים בפרשת שלמים שהם למזבח:",
"והיה החזה, פירש שלא יקטירנה, כמו הכליות והיותרת, אלא תהיה לאהרן ולבניו למנה:"
],
[
"שוק, מן הפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש, עד הפרק האמצעי שהוא סובך של רגל:"
],
[
" לו תהיה, לא שיתננה לאיזה כהן שירצה הגר במדינה, אלא שתיהן חזה ושוק הן לבית אב העובדין:"
],
[
"חזה התנופה, לימד הכתוב שחזה ושוק אינן כמו נותרת המנחה ובשר חטאת ואשם שהן חלק מאשי ה', וצריכין להאכל לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה, אלא דומים לשאר בשר השלמים הנאכל לבעלים, שנאכלין בכל העיר לכל אדם כך חזה ושוק נאכלין לכהנים לנשיהם ולעבדיהן ועל זה אמר הכתוב לקחתי מאת בני ישראל, כלו' לא לקחתי אותם מעל לחמי לאשי, אלא לקחתי אותם מאת בני ישראל, מחלק השלמים הנאכל לבעלים:"
],
[
"זאת משחת אהרן, זאת גרמה גדולת משחת אהרן ומשחת בניו, שיקחו חלקם מאשי ה' כל האמור בענין, ומשחה הוא לשון גדולה:",
"ביום הקריב אתם לכהן לה', לפי שלא התחילה המתנה ביום שנמשחו, שהרי ביום ראשון למלואים היתה המשיחה, וכל ז' ימי המלואים לא זכו בהן, על כן פירש ביום הקריב אותן לכהן לה', שהוא יום השמיני שהתחילו לעבוד במקדש וממנו ואילך זכו בכלן:"
],
[
"אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אתם, שיעור הכתוב, אשר צוה ה' ביום משחו אותם לתת להם מאת בני ישראל חקת עולם:"
],
[
"זאת התורה לעלה, זאת האמור בפרשיות שלמעלה היא התורה לעולה וגו' ולפי שבהרבה דברים השוו הקרבנות זה לזה שהאחד נלמד ממה שנאמר בחבירו, לכן חזר וכללן כולם:",
"ולמלואים, ליום חנוך הכהונה, והן הקרבנות שצוה עליהן בפרשת תצוה:"
],
[
"בהר סיני, שכל המצות בכלליהן ופרטיהן נאמרו למשה בסיני, כמו שנפרש לקמן (כ\"ה א'):"
]
],
[
[],
[
"קח את אהרן, פרשה זו נאמרה בכ\"ג באדר, שהרי נאמרו בה מעשי ימי המלואים שהתחילו בכ\"ג באדר, אבל ויקרא אל משה הנכתב בראש הספר נאמר בר\"ח ניסן שהוא שמיני למלואים כמו שפירשנו במקום אחר ואין מוקדם ומאוחר בתורה:",
"פר החטאת, האמורים בענין צואת המלואים, ועכשיו ביום ראשון שלמלואים זרזו בשעת מעשה לעשות בהן כל האמור בענין זה:"
],
[
"פתח אהל מועד, הוא העזרה לפני ההיכל, ואמרו שזה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:"
],
[],
[
"זה הדבר, דברים שתראו שאני עושה לפניכם, צוני הקב\"ה לעשות, כי מה שנאמר בפרשת תצוה לא הגיד עדיין לישראל, ועכשיו הראם מה שנאמר לו:"
],
[
"ויאפד לו בו, הכוונה שע\"י החשב אפד לו את האפוד עד שיהיה נצמד על גב אהרן בלי קמטים, לא יהיה יותר רחב ולא יותר צר מגוף אהרן, אלא בערך עובי גופו, ואמר זה לפי שהבגדים האלה נשתמשו בהן גם כהנים גדולים אחרים לאחר מיתת אהרן, וע\"י החשב היה האפוד נצמד לגוף כל אחד מהם:"
],
[
"ויקדש אתם, עשאם קודש, שיהיה הבנין הזה וכל אשר בו לעניני קדש, מוכן להשראת השכינה, ולעבוד בו עבודות קדושות ע\"י כהניו הקדושים:"
],
[],
[],
[],
[
"ויז ממנו על המזבח, הזאה הזאת בשמן המשחה נרמזה בפסוק וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אותו לקדשו (שמות כ\"ט ל\"ו), זכר הזאת דם לחטא ולכפר, ומשיחה לקידוש, וסמך לו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו, הוקש הקדוש לכפור, שאין קדוש המזבח לבד במשיחה כמו המשכן וכליו אלא גם בהזאה כמו הדם, וזהו שזכר שם המזבח לבדו, ולא המשכן וכליו, לפי שהוא ענין פרטי למזבח שצריך גם הזאה בשמן המשחה:"
],
[
"ויצק, באהרן נאמר יציקה ומשיחה לפי שהיה לקדושת כהונה גדולה, אבל בבניו לא הזכיר רק המשיחה כמו שזכר בבגדים ובכלי המשכן:"
],
[
"ויקרב משה את בני אהרן, למעלה הקריבן לטבילה, ולאחר שטבלן הלכו הבנים, והקריב את אהרן להלבישו ולמשוח אותו וכשגמר לעשות זאת חזר והקריב בני אהרן אליו להלבישם:",
"ויחבש, כל הדבק בגוף נקרא חבוש, כמו תחבושת שנותנין על המכה, וכן ויחבוש את חמורו, שקשור בגוף, וכן מגבעות דבוקים היטב בראש:"
],
[],
[
"וישחט ויקח משה, בימי המלואים לא הורשה זר בשחיטה, והיה משה השוחט, ויתכן שעשה כן להורות אותם דקדוקי השחיטה, כמו שהיה עובד בימים האלו, להראות להם כל דיני העבודה, ולא הוכשרו אהרן ובניו לעבודה עד שמיני למלואים:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"רחץ במים, הרוחץ, כי כשרה בזר, והנה הוצרך להוליך הנתחים זה אחר זה, כי הולכת איברים למזבח פסול בזר, לא היה עדיין כהן לסייעו, ובעוד שהקטיר משה הראש והנתחים והפדר, רחץ איש אחר את הקרב ואת הכרעים, ואחר שרחצום הקטיר משה גם אלה, ועליו אמר ויקטר משה את כל האיל המזבחה, כלומר אותן האמורין בפסוק ראשון, גם הקרב והכרעים:"
],
[
"איל המלאים, האיל השני שהקריבו נקרא איל המלואים, ולא איל השלמים, לפי ששאר הקרבנות שהקריבו נהגו בם כמשפטן, לבד האיל השני הזה שאיננו על דרך השלמים, כי לא בא על נדר ולא נדבה ולא תודה, ולא נהגו במתן דמו כמו בשאר שלמים, כי כאן הזה ממנו על אזן ובהן אהרן ובניו, וכן בהקטרת אמוריו לא נהגו כדין שאר שלמים שהשוק ולחם התרומה נאכל לכהנים וכאן עלו על המזבח, גם באכילת הבשר לא נהגו כדין שלמים שכל טהור יאכל אותו, וכאן נאכל לאהרן ולבניו ונאסר לזרים, על כן איננו שלמים, אלא קראו איל מלואים, כלומר איל שנהג רק בימי המלואים, ואין כדוגמתו עוד:"
],
[],
[],
[],
[
"ומסל המצות אשר לפני ה', הקרבנות שהן בעלי חיים עמדו מחוץ לפתח אהל מועד, עד שהקריבום לעזרה לסמיכה ולשחיטה, שלא יטילו גללים, על כן כתוב בהן ויגש ויקרב, אבל סל מיד העמידו לפני ה' בעזרה שהרי נתקדשו באפייה בתנור על כן לא נאמר אצלו הגשה או הקרבה, וזהו אשר לפני ה':",
"וישם על החלבים, לפי שכולל יותרת וכליות ואליה אמר החלבים לכלול שתי מיני חלב, האחר חלב ממש, אותן שהן תותב קרום ונקלף, והשני אותן שהן מיטב הקרבן כמו האליה, כי מיטב הדבר נקרא ג\"כ חלבו:"
],
[
"על כפי אהרן, כפי אהרן ובניו נושאין כאחד את הכל ומניפין כאחד:",
"וינף, משה ששמש במקום כהן וכן בכל התנופות הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף:"
],
[],
[
"ויקח משה את החזה, בשלמי דורות מניף חלבים ושוק וחזה כאחת, אבל במילואים שהוקטר השוק, הניף תחלה כל האימורין שהן למזבח, והחזה שהיה למשה הניפה לבדה:"
],
[],
[
"פתח אהל מועד, בעזרה, וכן בצוואה ובשלת את בשרו במקום קדוש (שמות כ\"ט ל\"א), כמו בשר חטאת ואשם שהן ק\"ק, לא כבשר שלמים, כי איל מלואים הוא:"
],
[
"והנותר בבשר ובלחם, לא צוה שאל יותירו, כי בשר האיל והלחם רב מכדי אכילת אהרן ובניו ליום ולילה, ולפי שבוודאי יותירו, לא צוה רק שאל יאכלו הנותר מהם ביום השני:"
],
[
"לא תצאו שבעת ימים, מיום שהתחילו המלואים, יהיו בעזרה עד יום מלאת יום מילואיכם, שהוא יום השמיני שבו מלאו המלואים ונכנסו לעבודה, ואלה שבעת הימים עם הלילות שלאחריהן, לא שיצאו בערב יום השביעי וילכו לאהליהם, אלא מתחילת המלואים עד היום השמיני שנכנסו לעבודה, הוצרכו פרישה מביתם,, וזהו שאמר תשבו יומם ולילה, תחלה יומם ואח\"כ לילה:",
"כי שבעת ימים ימלא את ידכם, בכל יום יקריבו קרבנות מלואים למלא את ידכם לכהונה:"
],
[
"כאשר עשה, העושה, או כמעשה הנעשה היום, יעשה שבעת ימים:"
],
[
"ופתח אהל מעד תשבו, שיהיה שם מקום מושבם שיתעסקו תמיד בדברי קודש בחצרות ה', אבל לצאת לדברים ההכרחיים, לא אסר עליהם, וכן בסכות תשבו שבעת ימים ואין צורך לשבת בה' תמיד:",
"צויתי, מפי הגבורה, והנה כל האמור בענין נאמר בצוואה בפרשת תצוה, לבד מה שצוה להם לשבת פתח אהל מועד שבעת ימים, לא נזכר שם, לכן אמר כאשר צויתי עתה מן השם:"
],
[
"ויעש אהרן ובניו, להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל:"
]
],
[
[
"ויהי ביום השמיני, למלואים, והוא יום ר\"ח ניסן, וגם בו ביום שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום:",
"קרא משה לאהרן ולבניו, שיצאו מפתח אהל מועד, כי משה היה בחוץ, ושלח אחריהן לקרוא אותם שיבואו אליו, ואז יצאו מפתח א\"מ, וצוה אותם על דבר הקרבנות, והוצרך שיצאו לקחת הקרבנות",
"ולזקני ישראל, קראם באותו היום שישמעו מפי אהרן הקרבנות שיביאו על כל ישראל:"
],
[
"ויאמר אל אהרן, שהוא הראש ועליו מוטל הנהגת המשכן כלו:",
"קח לך, משלך ולצורכך:",
"עגל בן בקר, בן שתי שנים:",
"ואיל, גם הוא בן שתי שנים, אבל עגל סתם וכבש בני שנה הם:"
],
[
"ואל בני ישראל, הוא יצוה לזקני ישראל שיקדישו הקרבנות האמורות בעד כל ישראל:"
],
[
"ושור ואיל לשלמים, לא כאילי המלואים, אלא שלמים ממש, שינהגו בהן כדין שאר השלמים:",
"לזבח לפני ה', לעשות זבח שמחה לפני ה', לשמוח על כל הטובה שעושה, עם ישראל שמשרה שכינתו בתוכם, כמו שזבח המלך שלמה ביום חנוך המקדש שלמי שמחה ולא נזכר בענין מי אכלו את הבשר, ויראה שהיה בשרן נאכל לכל אדם, ואכלוהו זקני ישראל בשמחה לספר בקהל עם חסדי ה' אשר עשה לישראל:",
"ומנחה בלולה בשמן, כמנחת נדבה האמורה בפרשת המנחות, ורק כאן מצינו מנחת נדבה בצבור בפני עצמה, ולכן הוצרך לפרש בה דין שאר מנחות, ואמר (לקמן י' י\"ב) ואכלוה מצות לפי שהיא מנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות:",
"כי היום ה' נראה אליכם, להשרות שכינתו במעשה ידיכם, לכך הקרבנות הללו באין חובה ליום זה:"
],
[
"ויקחו, שהביאו מן המחנה קרבנותיהם, אותן שהן לאהרן אותן שהן על ישראל:"
],
[
"ויאמר משה, תחלה דבר לאהרן לבדו בעבור קרבנותיו, ובעבור שיצוה לזקני ישראל על קרבנות העם, ואמר לי כי היום ה' נראה אליכם, ולשון זה כולל אור הנבואה ורוח אלהים בכל מקום כמו שיתבאר(פסוק כ\"ג), ולא יתכן לומר כן רק לאהרן ולבניו ולזקני ישראל שהם כלם שרי אלהים, ורואים במראות אלהים, וכשהובאו הקרבנות קרבו כל העדה ואמר להם משה זה הדבר שאתם רואים מהבאת קרבנות הללו לכפר בעדכם צוה לי ה' שתעשו כן, למען יראה אליכם כבוד ה', וזהו ראיית הכבוד לעיני כל ישראל, שנראה כבודו בעמוד ענן וזהו כבוד ה', לא ראיית נבואה:"
],
[
"ויאמר, אחר שדבר לכל ישראל, חזר ללוות את אהרן שיעבוד עבודותיו:",
"קרב אל המזבח, לפי שהמזבח קדש קדשים וכל הנוגע בו יקדש, אמר לו משה מעתה נתקדשת ביציקה ומשיחה וראוי אתה לגשת אל המזבח:",
"וכפר, בדמו:",
"בעדך ובעד העם, צוהו שעל קרבנותיו יתודה בעדו ובעד העם התלויים בו ויכפר עליו ועליהם, כמו פר משיח כשיחטא לאשמת העם, ועוד יעשה את קרבן העם לכפר בעדם, כי המשיח לא יתכפר בשעיר עזים:"
],
[
"ויקרב אהרן אל המזבח, לעבוד העבודות הנעשות על המזבח ושם עמד עד שהביאו אליו את הדם לזרוק, ואת האמורין והנתחים להקטיר, ומלת וישחט על השוחט ושאר העבודות כמו שחיטה וקבלה והולכה נעשו בבניו וזהו ויקריבו בני אהרן וכו' כי לולי כן אין צורך לכהנים רבים להלכת הדם, אלא למהר הדבר, וכדי שיזכו בניו כלם בחנוך העבודה עמדו בשורה, וקבלו המזרק מיד המקבל, והביאו אליו האמורין והנתחים, ועל כן כתוב בסוף וירד מעשות וכו', כי עד הנה לא זז מהמזבח:"
],
[],
[],
[
"ואת הבשר ואת העור, לא מצינו חטאת קצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים, וכולן ע\"פי הדבור:"
],
[],
[],
[
"וירחץ, הרוחץ שאפילו בזר כשרה, ובעוד שהמציאו אליו הנתחים, רחץ הרוחץ את הקרב ואת הכרעים והמציאו אותן אליו באחרונה, והקטירן על האש על המזבח:"
],
[
"ויקרב את קרבן העם, הוא דרך כלל ואחריו מעשה, שאינו אלא פרטו של ראשון, יאמר עתה הקריב את קרבן העם, כיצד? לקח שעיר החטאת וכו', ולכן בתחילת הפרט נאמר שנית אשר לעם, להורות שאינו אלא פרטו של האמור למעלה:",
"ויחטאהו, מתן דמו, והוא נקרא חטוי:",
"כראשון, אע\"פי שחטאת נקבה, לא אמר כראשונה, כי על העגל ידבר, ועוד שאילו אמר כראשונה משמע כפעם הראשונה כפי משפט הלשון, ואין כן כוונת הכתוב:"
],
[
"ויעשה כמשפט, כמשפט כל עולה, ולא אמר כראשון שהוא האיל, כמו שאמר בחטאת, כי בחטאת לא היה יכול לומר כמשפט, לפי שיש חטאת פנימית וחטאת חיצונה ואיני יודע כמשפט מי, הוצרך לומר כראשון שהיה נעשה כחטאת חיצונה, מה שאין כן העולה שאין בה חלוקי עבודות סתם ואמר כמשפט, כלו' כמשפט העולה:"
],
[
"מלבד עלת הבקר, לפי שבכל יום מקריבין עולת תמיד ומנחתו, והיום נצטוו להקריב עולה ומנחה חובת היום, הודיע שלא נפטרו בהן מקרבן תמיד, אלא עולה ומנחה זו הקריבו מלבד עולת הבוקר:"
],
[],
[
"ואת החלבים מן השור, המפורשים בפרשת ויקרא, על כן הפסיק בנגינה",
"והמכסה, של כל החלבים, כי כל חלב הקרב למזבח הוא מכסה, האחד חלב המכסה את הקרב, והשני כל חלב אשר על הקרב וגם הוא מכסה, והחלב אשר על הכליות מכסה עליהן וכן אשר על הכסלים:"
],
[
"וישימו את החלבים, של השור והאיל, וכוללים גם אליה ויותרת וכליות, שהכל בכלל חלבים:"
],
[
"ואת החזות, מן השור והאיל:",
"ואת שוק הימין, של כל אחד מהם:",
"הניף אהרן תנופה, זהו קודם וישימו את החלבים, וזכר תחלה זריקה והקטרה שהן עיקר:"
],
[
"וישא אהרן, זוהי מצות נשיאות כפים:",
"אל העם, כנגד העם, כדרך המברכים שמניחין ידיהם על ראש המתברך, כן הכהנים פיסת ידיהם פתוחות כנגד העם:",
"ויברכם, ברכת כהנים המפורשת להלן יברכך יאר ישא, ואם המצוה כתובה בחומש הפקודים כבר נאמרה בהקמת המשכן, גם שם סמוכה אל ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן:",
"וירד, מן המזבח, לפי שגמר מעשות החטאת והעולה והשלמים, שכל זמן העבודה היה הוא על המזבח ובניו עושים העבודות שבעזרה:"
],
[
"ויבא משה ואהרן אל אהל מועד, הוא ההיכל והדביר, ולא נזכר בכתוב למה נכנסו, והטעם נראה לי כך, בתחלה הבטיח השם למשה שישרה שכינתו על המשכן שיעשו, ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ\"ה ח'), ועדיין לא פירש באיזה מקום מן המשכן יהיה גילוי שכינה, אח\"כ בצווי על עשיית הארון אמר בפירוש שדוקא מעל הכפרת יראה כבוד ה', ומשם יבוא הדיבור למשה כאמרו ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים (שם שם כ\"ב), אבל כאשר כלה משה להקים את המשכן לא ירד כבוד ה' על הכפורת לבד, כי אז לא היו כל העם יודעים ששרתה שכינה בבית ההוא, לפי שאין שום אדם רשאי ליכנס לבית קדש הקדשים, אלא נאמר וכבוד ה' מלא את המשכן (שם מ' ל\"ה), שגם באהל מועד נתגלה כבוד ה', וגם מחוץ למשכן היה הענן לעיני כל ישראל באופן שכולם ידעו ששרתה שם שכינה, ולפי שהיה כבוד ה' מלא כל המשכן אמר שם ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן (שם שם ל\"ה), כמו שפירשנו שם, ואז נתעסקו משה ואהרן בעשיית הקרבנות שהם חובת היום ככל האמור בענין, וכאשר כלו כל העבודות, ואהרן בירך את העם, אז סר כבוד ה' מאהל מועד והצטמצם בין בדי הארן, ושם שרתה השכיכה כמו שהבטיח, ומיד הורשו משה ואהרן ליכנס אל אהל מועד, ואין ספק שבאו שם להשתחוות ולהודות לה' על אשר אוה למושב לו בית קדש הקדשים, והקים דברו הטוב אשר דבר להשרות שכינתו בין שני הכרובים:",
"ויצאו ויברכו את העם, בלי נשיאת כפים, ואין זו הברכה שאמר למעלה וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, אלא כדרך שברך שלמה את כל קהל ישראל ביום חנוכת המקדש, כשירדו שכינה וראו אש מן השמים, אף כאן ברכו אותם שזכו לכך, ולפיכך זכר כאן משה ואהרן ששניהם ברכו את העם, אבל למעלה שהיתה ברכת כהנים ונשיאות כפים נזכר אהרן לבדו, כי הכהנים לבדם נצטוו בה:",
"וירא כבוד ה' אל כל העם, כבוד נברא נראה לעיני העם וידעו כי ה' שוכן בקרבם, והוא כדמות אור יקר נשגב מן האור הידוע לנו, וכן ראו בחנוך המקדש כאמרו וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית (ד\"ה ב' ז' ג'), וכן והנה כבוד ה' נראה בענן (שמות ט\"ז י'), וכיוצא תמיד על כבוד, מושג לעין, והוא מן הדברים המפליאים שמדרך התורה לקצר בהם ולהעלים עניניהם:"
],
[
"ותצא אש, אין זו ראיית הכבוד, אלא האש והכבוד הם שני ענינים, כמו שכתוב גם בחינוך המקדש ברדת האש וכבוד ה', משמע שהם שני דברים, והכבוד היה למעלת ישראל, כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה, והאש היה לאכול העולה והחלבים:",
"מלפני ה', מבית קדש הקדשים, וזה ראייה לפירושנו על פסוק ויבא משה ואהרן אל א\"מ, כי עתה שנתצמצם הכבוד בין בדי הארן, נכון לומר שמלפני ה' יצאה האש, אבל כשהיה המשכן מלא כבוד ה', אינו מדוקדק לומר ותצא ותאכל, לא בעבור שלא היה אש כלל על המזבח, כי על כרחך היתה אש יוקדת שם, שהרי בשבעת ימי המלואים היה אש והקטירו בכל יום קרבנות המלואים, וכיון שבערה פעם אחת איך כבתה, והכתוב אומר אש תמיד תוקד על המזבח? אלא העולה והחלבים הנקטרים על אש הדיוט צריכין כמה שעות עד שיתעכלו, ובאותו היום אחר שערך הכל על האש, ראו ישראל כי אש יצאה מלפני ה' וכרגע אכלה את העולה ואת החלבים, לא השאירה עצם, פתאום היה הכל לדשן, וזה הפלא ופלא בכח האש הנפלאה הזאת, אז ידעו כלם כי מאת ה' היתה זאת:",
"וירא כל העם, כבוד ה', והאש שיצא מלפניו:",
"וירנו, מרב שמחה היו מרננים בקול רנה להודות לה' חסדו ועל רב טובו לבית ישראל:"
]
],
[
[
"ויקחו בני אהרן, כשראו בני אהרן רוב הכבוד והטובה שעושה השם עם עמו וכהניו, שהקריב אביהם העולה והמנחה והחטאת והשלמים וכלם ערבו לגבוה, נועצו יחדיו לכבד את השם גם בקטורת, וליכנס לפנים בהיכל להקטירו ואיננה הקטורת הקרבה בכל יום בבקרו בערב, אלא מדעתם עשו כן, וכמו שיתבאר:",
"ויתנו בהן אש, מן הגחלים שעל מזבח הנחושת, או מן הכירים:",
"עליה, על האש:",
"ויקריבו לפני ה', בהיכל:",
"אש זרה, אינו אש ממש, כי על האש לבד לא יפול לשון הקרבה, ועוד כי כבר נתנו עליה קטורת, ולא הקריבו א\"כ אש לבד, אלא גם קטורת, והיה לו לומר ויקריבו לפני ה' קטורת זרה, אלא אש האמור כאן הוא כמו אשה ריח ניחוח, שענינו מאכל אש, כאילו אמר מתנת אש זרה שלא נצטוו עליה, כי מן",
"$אשי ה' הנפרד הוא",
"$אש, וטעם שלא אמר קטורת זרה, כמו לא תעלו עליו קטורת זרה (שמו' ל' ט') לפי שהם לא עברו על לאו זה, שהרי לא הקטירוה על המזבח, אלא נתנוה על המחתה, והקטורת בעצמה לא היתה זרה, כלו' ממרקחת סמים זרים, כי הם הקטירו קטורת כשירה, לכן הוצרך לומר אש זרה, מתנת אש זרה, ולא נזכרה מתנת אש כזו בתורה, לבד ביו\"הכ שמקטיר כ\"הג קטורת כזו לפני ולפנים, ועדיין לא נאמרה להם פרשת י\"הכ, ולכי פירש אשר לא צוה אותם, לא שעברו על לאו ואל יבא בכל עת אל הקדש, שעדיין לא הוזהרו עליו, אבל נדב ואביהוא גדולי עולם היו, והיה ראוי להם להיות צנועים כאמרו והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו' ח'), ולירוא מגשת אל הקודש אם לא נקראו לבא שם, ולבלתי הביא מתן אש מדעת עצמן, טרם ישאלו פי משה רבם ואהרן אביהם, וחטאו בשתים על ההקרבה ועל הקריבה, ועברו גבול המוסר והצניעות ובעבור גדולתם נחשב להם לעון ומתו:"
],
[
"ותצא אש מלפני ה', לפי שעשו מה שעשו לכבוד השם כבדם במותם, ומתו באש שיצאה מלפני השם:",
"וימתו לפני ה', כשבערה בם אש בעודן חיים לא הלכו לחוץ ואח\"כ מתו אלא מתו לפני ה' במקום שהקריבו הקטורת, והוצרך להקדים זה, מפני שאמר אח\"כ שמשה צוה, שאו את אחיכם מאת פני הקדש:"
],
[
"ויאמר משה אל אהרן, נחם משה את אהרן, שלא יצטער לחשוב שהיו בניו חלילה חוטאים בסתר, ועל כן בערה בם אש ה', אלא מקרובי ה' היו, מן הקדושים אשר בארץ ובעבור גדולתם נענשו, כי כן דרכו של הקב\"ה להקדש בקרובים אליו, וזהו שאמר הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, ולא מצינו היכן אמר לו השם כך, ואפשר שמשה הבין זאת ביום מתן תורה כשאמר לו השם וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה' (שמות י\"ט כ\"ב), ועכשיו אנו רואים מעשה זה בשני בניך, שנקדש בהן המלך הקדוש, כי דקדק עמהם מאד על חטא שחטאו מתוך געגועי אהבה כמו שפירשנו, למען דעת כי השם קדוש ומרומם על מחשבת בני האדם, שמדרך האדם לחוס על קרוביו ונושא להם פנים מאהבתו אותם, והשם נוהג להפך:",
"ועל פני כל העם אכבד, כשאני עושה דין יכבד שמי לעיני כל העם, וידעו כי גבור ונורא אנכי, וכן ואכבדה בפרעה, על ידי אותות ומופתים שנלחם עמם:",
"וידם אהרן, לשון וידום לא לבד על שתיקה מקול בכיה, אבל הוא ענין סבלנות ודממת הנפש, שלא תחשוב ממחשבות יגון והרהורי צער, כמו דום לה' (תהלים ל\"ז ז'), וכמו ישב בדד וידום (איכה ג' כ\"ח), וכן אהרן שקט לבו מהצטער, ודבקה נפשו בה' המתקדש בקדושיו:"
],
[
"קרבו, אם מתו בהיכל, לא היו הלויים רשאים ליכנס שם ועל זה א\"ר עקיבה בת\"כ לא מתו אלא בפנים שנאמר וימותו לפני ה', א\"כ למה נאמר ויקרבו וישאום, שהטילו בהם חכות של ברזל וגררום לחוץ, ולא נכנסו לפנים:",
"אל מחוץ למחנה, לקברם:"
],
[
"בכתנתם, של המתים, ולמדנו שלא נשרפו אפילו בגדיהם, וגם במותם היו עליהם, להורות כי הקדושים הללו ראוין ללבוש בגדי כבוד ותפארת:"
],
[
"אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר, לשלשתן צוה כל האמור בענין, ולהלן נצטוה עליהן הכהן הגדול לבד, שנאמר והכהן הגדול מאחיו וכו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, ומן המקדש לא יצא(כ\"אי') שלא יניח עבודה ויצא, אלא יעבוד אונן, אבל כהן הדיוט מותר בשלשתן, ומחלל עבודה באנינות, וכאן הזהיר גם לבניו? ואפשר לפי שבני אהרן לבדם נמשחו בשמן המשחה, היה עליהם משפט הכ\"ג וגדולתו שמקריבין אוננין, ועל זה אמר כי שמן משחת ה' עליכם, אבל בניהם אינם נמשחים זולתי הכ\"הג, לפיכך לדורות כהן הדיוט פורע ופורם ואינו מקריב אונן:",
"תפרעו, גדול שער בערבוב כאבל, וכן דרך מי שאינו מסתפר ששערותיו משולחים בלי סדר וקשוט ומתנוולים:",
"לא תפרמו, לא תקרעו כדרך המתאבלים על מת:",
"ולא תמתו, הא אם תעשו כן תמותו:",
"ועל כל העדה יקצף, ולא מושך גם על זה, ולא על כל העדה יקצוף, כי אתם תכפרו בעדם, ואם אתם תחטאו ויקצוף עליכם, על כל העדה יקצוף:",
"ואחיכם כל בית ישראל, שמא תצטערו שאני מצוה אתכם לנהוג כן, וכדי בזיון לאחיכם המתים, שלא יבכו ולא יספדו עליהם, אלא תדעו כי יקרו בעיני מאד, והנני מצוה שיבכו כל בית ישראל על שנסתלקו מהם שני שרי ישראל אלה, ומה שצויתי עליכם הכהנים, הוא בעבור קדושתכם:"
],
[
"לא תצאו, שלא תניחו העבודה ותצאו להתאבל, אבל שלא בשעת עבודה מותרים לצאת לצרכם:"
],
[
"אל אהרן, למשה שיאמר לאהרן, כמו שפירשנו (פרשה א' א'), שאע\"פי שאהרן היה נביא, לא היה נביא תורה, וכן ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך וכו' ומפורש בס' שמואל שהיתה הנבואה לנתן הנביא:"
],
[
"יין ושכר, שכר הוא כל דבר המשכר והתורה פרטה יין לפי שחמור שתוי יין משתוי שאר משקים המשכרים, וזכרה גם שכר, לפי שהקפידה התורה על השכרות, א\"כ אסרה יין אף על פי שאינו משכר, ואסרה שכר אע\"פי שאינו יין, וכל זה בעבור קדושת המקום:",
"ובניך אתך, שהן כהנים כמוך, אבל זרים לא הוזהרו בלאו זה, שאפילו בני אהרן שאינן כשרים לכהונה כגון חללים ובעלי מומין נתמעטו ממקרא זה:",
"בבאכם אל אהל מועד, זהו ההיכל, וחייבם הכתוב על הכניסה לבדה, אפילו לא עבד, בעבור קדושת המקום, אלא שיש הבדל בין ביאה בלי עבודה ובין עובד שתוי שהעובד במיתה והנכנס בלי עבודה באזהרה:"
],
[
"ולהבדיל, כלו' מלבד קדושת המקדש שבעבורו אסרתי יין ושכר, יש עוד איסור בענין השכרות להבדיל ולהורות, כי המבולבל בשכרותו יטעה בין קדש לחול ויטעה בהוראותיו, וזהו טעם וי\"ו ולהבדיל:",
"בין הקדש ובין החל, שתורו לעם מה בין קדש לחול הן מקומות הקדש, הן בשר קדש וכלי הקדש, שינהגו בהן כראוי, וכן להבדיל בין ימים של קדש לימים של חול וכדומה לזה:",
"ובין הטמא ובין הטהור, זהו בחולין, כמו הבע\"ח הטהורים לאכילה והטמאים, וכן טומאות הגוף וטהרתו, מה הן הדברים המטמאין, וכן טומאת נגעים וטהרתן:"
],
[
"ולהורת את בני ישראל, וכן אתם תורו את ב\"י את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, בכל דברי התורה הזאת וזהו את כל החקים וגו', שהן כלל התורה והמצוה:"
],
[
"הנותרים, בחיים:",
"הנותרת מאשי ה', ולא אמר קחו את נותרת המנחה לפי שהשירים הם כמנחה עצמה, ודין הנותרת כדין הקומץ כמו שאמרנו לעיל (ו' י'), ולכן אכלוה מצות, כמו החלק שנקטר שצוה עליו כי כל שאור וכל דבר לא תקטירו וכן אצל המזבח מקום הקודש שנקטר שם הקומץ, וזהו שהוסיף כי קדש קדשים היא:"
],
[
"ואכלתם אתה במקום קדוש, כבר אמר אצל המזבח אבל זה לדורות שצריכין תמיד לאכול שירי מנחות במקום קדוש לפנים מן הקלעים:",
"כי כן צויתי, שתאכלו מנחת יום שמיני ואע\"פי שהיו אוננים, ואין אונן אוכל בקדשים, צוה על מנחה זו שיאכלוה:"
],
[
"טהור, אינו נאכל לפנים מן הקלעים בקדש, אלא בחול, אבל צריך שיהיה המקום טהור, והוא מחנה ישראל:",
"מזבחי שלמי בני ישראל, לא חלק מאשי ה', ולפי שמחלקם נתנו, דינן כדין השלמים עצמן, כמו שהן נאכלין בכל העיר, כן המורם מהם כיוצא בהן:"
],
[
"יביאו, מביאי השלמים:",
"על אשי חלבים, על מתנות הנתנין לאש מן החלבים:",
"כאשר צוה ה', בפרשת צו, ועתה נאמר לי שהיום תאכלו הפעם הראשון החזה והשוק:"
],
[
"ואת שעיר החטאת, רבותינו קבלו שמדבר על שעיר חטאת ר\"ח, כי שמיני למלואים היה ר\"ח ניסן, ואף אם נפרשהו על שעיר החטאת המפורש בענין למעלה קחו שעיר עזים לחטאת, הכל ענין אחד, כי שניהם באים לכפרה, והנה השם צוה למשה שיאמר לאהרן ולבניו שיאכלו נותרת המנחה וחזה ושוק של שלמי העם, ולא צוהו על אכילת החטאת, וכן משה צוה לבד על אכילת מנחה וחזה ושוק, ולא דבר כלום מאכילת החטאת, וסבור משה לפי שהמנחה והשלמים אינן לכפר הוצרך השם לצוותו שיאכלוהו אוננין, אבל החטאת שבא לכפר על עון העדה, וצריכים הכהנים לאכול מבשרו והבעלים מתכפרים, לא היה צריך לצוות על אכילתו, כי כבר הגיד להם דיני החטאת בפרשת צו, וידעו שבשר חטאת חיצונה נאכל לכהנים בעזרה, לכן כשדרש עליו והגידו לו ששרפוהו, קצף שהיה להם לאכלו:",
"ויקצף על אלעזר, חשב שהם עשו כן שלא מדעת אביהם, ועל כל פנים הראה עצמו כחושב כן לכבוד אהרן:",
"לאמר, כדברים האלה, כלומר לא דבר אליהם בקצפו דברי גנאי חלילה, אלא זאת הוא אשר אמר אליהם:"
],
[
"מדוע, מלה מורכבת מן מה ומן דעת, כמו מה הטעם אשר במעשיכם:",
"במקום הקדש, כדין חטאת שהוא קדש קדשים ונאכל בעזרה:",
"נתן לכם, לאכלה:",
"לשאת את עון העדה, כמו כל חטאת הצבור הקרבין בחדשים ובמועדים, שהן לכפר על העדה, ואם על שירי מנחה צויתי שתאכלוה, וכן חזה ושוק של שלמים, כ\"ש בשר החטאת:"
],
[
"הן לא הובא, אין חטאת זו פנימית שאמרתי עליה וכל חטאת אשר יובא וכו' לא תאכל באש תשרף, כי חיצונית היתה, גם לא הובא מדמה לפנים בטעות, שהרי הייתי פה עמכם ולא נכנס אדם לפנים:",
"אל הקדש פנימה, לפי שהעזרה גם היא קודש, על כן הוסיף פנימה שהוא ההיכל והדביר:",
"אכל תאכלו, היה לכם לאכלה בקדש בעזרה ומדוע מהרתם לשרוף אותה:",
"כאשר צויתי, בדין חטאת חיצונה, ולפי שהדבר מוכרע מעצמו, לא הוגד לי מפי הגבורה:"
],
[
"וידבר אהרן, כל לשון דבור הוא שמוכיח דבריו בטענות של שכל, וכן כאן השיב אהרן למשה אתה מוכיח את בני כאילו מדעת עצמן עשו כן, דע כי על פי עשו, ואני סובר לפי שצוך השם היום שתאמר לנו שנאכל נותרת המנחה וחזה ושוק של שלמים, ולא צוך שנאכל גם בשר החטאת, אין זה אלא הוראת שעה שנאכל קדשים היום באנינות, אותן שהן לנדבה ולשמחה כמו מנחה ושלמים אבל לא חטאת וכך פי' הכתוב:",
"הן היום הקריבו, העולה והחטאת כבר הקריבו היום לפני ה', ונעשו הקרבנות כהלכתן, הזריקה והקטרת חלבי החטאת, שהן העבודות המעכבין כפרה:",
"ותקראנה אתי כאלה, אחרי כן קרוני כאלה הצרות שאתה יודע שמתו שני בני המשוחים לאחר גמר העבודה:",
"ואכלתי חטאת היום, ואם הייתי אוכל היום חטאת, שהיא מצוה שאינה מעכבת הכפרה, הייטב בעיני ה', שנאכל בשר החטאת לכפר על עון העדה, ואיככה אוכל אונן ואילו דומה למנחה וחזה ושוק שאינן לכפר, אבל העולה והחטאת הן לכפר, וכמו שחטאת אהרן ובניו שהיתה חטאת חיצונה נשרפה על פי הדבור, כן דנתי לעשות בחטאת העם לפי שקרוני כאלה, ואע\"פי שלא צויתני על זה בפירוש, הנה לא צוית לי היום לאכלו, ואמרתי הואיל ולא נצטוית מפי הגבורה, רצונו ית' שישרף כמו פר חטאת שלי, וצויתי לשרפו שלא יבא בשרו לידי נותר הואיל שאין אנו יכולים לאכול ממנו מפני האנינות, והדין דין אמת, שהרי גם לדורות ההלכה כהן הגדול מקריב אונן ואינו אוכל אונן:",
"הייטב בעיני ה', שאוכל אונן שעיר ר\"ח שהוא קדשי דורות:"
],
[
"וישמע משה, מלת שמיעה על קבלת דברים, כמו והנה לא שמעת עד כה (שמות ז' ט\"ז), וכן כאן שקבל דברי אהרן ויישרו בעיניו, כי עתה הבין ברוח קדשו שהדין עם אהרן, שעל כן לא צוהו ה' לאמר לאהרן שיאכל בשר החטאת:"
]
],
[
[
"אל משה ואל אהרן, למשה שיאמר לאהרן, ונתיחד אהרן בדבור זה בעבור שבו הוזהרו על הטומאות, ועליו מוטל להשגיח להבדיל בין הטמא ובין הטהור:",
"לאמר אלהם, לאלעזר ואיתמר, ומאותו הטעם שנתיחד אהרן בדבור נתיחדו בו בניו, שהן הכהנים המבדילים בין טמא לטהור:"
],
[
"זאת החיה, מלת חיה כוללת כל המינים, מאדם ועד בהמה ועד עוף ורמש, הכל נפש חיה, ומכל מיני הבע\"ח זאת נפש חיה אשר תאכלו:",
"מכל הבהמה, מלת בהמה כוללת ג\"כ המינים כלם ההולכים על הארץ זולת האדם, כמו אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים ל\"ו ז'), ועתה שנאמר מכל הבהמה, ידענו שאין האדם בכלל ענין הפרשה, ואין בו אפילו איסור דבריהם:",
"על הארץ, לפי שכדוגמת הבע\"ח הטהורין שבארץ, יש גם בים, אל תחשוב שגם הם מותרין לאכול, אמר על הארץ, אבל אותן שבים כלם אסורין, זולתי דגים שהן בעלי סנפיר וקשקשת:"
],
[
"כל מפרסת פרסה, שם פרסה הונח על הרגל בעלת הצפורן כמין מנעל המכסה עליו כמו רגל השור והחמור והסוס והמקנה ולא צפרנים בכל אצבע כארנבת ושפן, ומלת מפרסת אינו לשון בקיעה אלא לשון ופרשו השמלה (דברים כ\"ב י\"ז), כמו שם פרסה, שנקרא כן לפי שהוא פרוש ומכסה את הרגל, אבל ושוסעת שסע נאמר על הבקיעה שמובדלת הפרסה לשנים, ולא פרסה אחת שלמה כסוס וחמור, ופתרון הכתוב כך, כל בהמה שבתולדתה מפרסת פרסה, שיש ברגלה צפורן כדמות מנעל המכסה את הרגל, וכן בתולדת השוסעת שסע שנראה כשתי פרסות, והיא מעלת גרה, טהורה לאכילה:",
"מעלת גרה, המאכל שירד דרך הגרון לאסטומכא, חוזרת ומעלה אותו אל הפה ללועסו פעם שנית, ומלת גרה שם דבר למאכל הנלעס שהוא מגורר בשינים, וא\"כ מעלת גרה, הוא שמעלה הגרה פעם שנית אל הפה:"
],
[
"ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, מאותן שהן מעלה גרה ומאותן שהן מפריסי פרסה, ובא ללמד שאין האיסור לבד בבעלי שתי סימני טומאה, אלא שצריכין להיות ב' סימני טהרה, ולכן פרט הכתוב אותן שהן בעלי סימן טהרה אחד, ואסר אותן כמו בעלי שני סימני טומאה, וממה שאמר הכתוב וממפריסי הפרסה, למדנו שקצת הטמאין יש להן פרסה, שהוא הצפורן המכסה את הרגל, אבל אינה שסועה לשתי פרסות, ורק שלשה בע\"ח נבראו כן, והן הסוס והחמור, ועוד בהמה אחת ששמה ציבר\"א, וכל שאר הבע\"ח, הטמאין אין להם פרסה כלל:",
"ופרסה איננו מפריס, שאין בתולדתו לגדל צפורן שיכסה רגלו כמנעל וכן אמר אצל שפן ואצל ארנבת ואחר שאין לו פרסה כלל, אין צורך לומר ושסע איננו שוסעת, אבל החזיר שיש לו פרסה, כמין מנעל אמר בו ושסע שסע פרסה כי השסע הוא סימן טהרה ולא הפרסה:"
],
[
"ופרסה לא יפריס, בגמל אמר מפריס, ובשפן יפריס ובארנבת ופרסה לא הפריסה, אולי רומז שאל תחשוב נולד בלי פרסה ולאחר ימים יפריס ת\"ל ופרסה לא יפריס, ושמא תאמר היה לו ונסתלק ת\"ל ופרסה לא הפריסה:"
],
[],
[
"גרה לא יגר, מה שגרר בשיניו ולעסו פעם אחת, לא יגר פעם שני, שאינו מעלהו ללועסו פעם שני:"
],
[
"ובנבלתם לא תגעו, אפילו נשחטה קרויה נבלה, לפי שאסורה באכילה, אין שחיטה מטהרתה מידי נבלה, לכן אמר סתם, אבל במותרין נאמר וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה וגו', להוציא שחוטה:",
"לא תגעו, אם תרצו להיות טהורים לאכול קדש או ליכנס למקדש, אין רשאי לכם ליגע בנבלתם, ואינו אזהרה כמו טומאת מת לכהן כי ישראל מותרין להטמא, ודע שיש בענין זה ארבעה מינין, והן טהורים, בעלי סימן טהרה אחד, טמאים מפריסי פרסה, טמאין ההולכים על כפם ובכולן זכרה תורה דין הטומאה, בטהורין וכי ימות מן הבהמה וכו' (פסוק ל\"ט), אבל נשחטה יצא מידי נבלה, בבעלי סימן אחד אמר כאן ובנבלתם לא תגעו, אפי' נשחטה, בטמאים מפריסי פרסה כגון סוס וחמור לכל הבהמה אשר היא מפרסת וכו' כל הנוגע בהם יטמא (פסוק כ\"ו), ובטמאין ההולכים על כפם אמר וכל הולך על כפיו וכו' וכל הנוגע בנבלתם יטמא (פסוק כ\"ז), ונכון הכל:",
"טמאים הם לכם, לשון טומאה על האכילה ועל הנגיעה, ולכן בשרץ המים לא נכתב טומאה, לפי שאינן מטמאין במותם, אלא שקץ הם לכם וכן בעוף וברמש לא נזכר מטעם זה טמאים הם לכם:"
],
[
"את זה תאכלו, כלו' כל מי שיש בו סימנים אלו, כי המינים רבים:",
"במים, מלת מים כולל הכל, מי הים, מי נחל, מי בורות שיחין ומערות, ומים אשר בכלים, כי הדגה מתרבה בכלן על כן זכר מים סתם, כלו' מכל אשר יגדל במים:",
"סנפיר וקשקשת, סנפיר אלו ששט בהן וקשקשת אלו הקליפים העגולים שגדלם דומה לצפורן ונפשטים מעור הדג ביד או בסכין:",
"במים, באיזה מים שיהיו:",
"בימים, הגדולים, והן החללים הגדולים שברא השם ביום השלישי שנקוו בהן המים שכסו את הארץ:",
"ובנחלים, מים נוזלים שהולכים ומתגדלים עד שנופלים אל הים:"
],
[
"מכל שרץ המים, הם הבריות הקטנים שבמים כדמות תולעים שאין להם צורת הדגה, וילמדנו שלא תאמר הבדיל בין אסור למותר בדגים, אבל שרץ המים שאינן ממיני הדגה יהיו מותרין, על כן חזר ואמר וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בין שהוא ממין דגה, בין שהוא שרץ המים, ובין שהוא מנפש חיה שבמים, הם שקץ ותועבה:",
"מכל נפש החיה אשר במים, להביא את הבריות הנולדות ביבשה וגדלות במים ונקראות אמפיב\"יי, שחיות בים וביבשה, ומיניהם רבים כידוע:",
"שקץ הם לכם, דבר נתעב ומגואל, ולא שהן שקץ בעצם, כי הם בריות שברא השם, וחלילה שיברא ה' דבר משוקץ אבל הוסיף מלת לכם, כלומר לעם קדוש כמוכם יחשבו לשקץ שלא יאכלום:"
],
[
"ושקץ יהיו לכם, שאל יקל לכם זה הדבר, כי היו בעיניכם כדבר משוקץ, ומפרש לענין מה מבשרם לא תאכלו, וזה עשה ולא תעשה:",
"ואת נבלתם תשקצו, אמרו רז\"ל שבא לרבות יבחושין שסננן, כלומר אע\"פי שהתרתי לך מי כלים שהשריצו, אין זה אלא בהיותן חיים מעורבין במים, אבל אם סנן המים, ונפרדו יבחושין (שהן בריות קטנות) מהן, את נבלתם במותם תשקצו ואסורין באכילה:"
],
[
"כל אשר אין לו, לפי הפשט לא נתחדש בפסוק זה דבר, וחז\"ל אמרו שיכול לומר אין לי שמותר אלא המעלה סימנין שלו ליבשה, השירן במים מנין, ת\"ל וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, הא אם יש לו במים, אע\"פי שהשירן בעלייתו מותר:"
],
[
"ואת אלה תשקצו מן העוף, אצל בהמה אמר זאת החיה וכן בדגים את זה תאכלו, וכן בשרץ העוף המותרין אך את זה תאכלו, זה וזאת על הסימנים, כלומר המסומן מהן בסימנים אלו תאכלו, וכשזוכר פרטים בשמותם אמר אלה, כמו בעופות טמאין ובחגבים טהורין:",
"לא יאכלו, אבל בהנאה מותרין:",
"הנשר, ידענו שאין אנו בקיאים בשמות העופות ולא בסימניהם, וכבר הסתפקו קדמונינו בקצתם, ובתרגומי הלכתי בעקבות המתרגם האשכנזי לא לחתוך הדין על פיו, או להכריע שכן הדבר בלי ספק, שגם הוא הודה שהוא מסופק בדבר, ובענין איסור והיתר מוטב להחזיק בספק מללכת אחר סברא אחת כשיש סברות אחרות מנגדות לה כדי שלא נבוא לאסור את המותר ולהתיר את האסור, אכן כדי שלא להניח השמות בלי תרגום כלל, כתבתי דרך סברא בעלמא את הישר בעיני, לא כמחליט ואם יש ספק בלבך כלך לדרך אחר:"
],
[
"ואת הראה, ובמשנה תורה נאמר והראה ואת האיה והדיה למינה, ואמרו חז\"ל ראה ודאה אחת היא, וכן איה ודיה, ואל תתמה שפרט לך הכתוב המינים הללו אחרי שכלל הכל ואמר למינה לפי שכל המינין שזכר הכתוב חלוקין בסימניהם:",
"למינה, כל עוף שנאמר בו למינה למינו למינהו, יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם וכלם מין אחד:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"כל שרץ העוף, נקרא כן לפי שהולך על ארבע, כי כל עוף שילך על שני רגלים צוארו זקוף וראשו למעלה, אבל בעל ד' רגלים הולכים נמוכים וצוארם וראשם למטה כשרצים:"
],
[
"אך את זה תאכלו, מי שיש בו סימן זה המפורש לפנינו מותר באכילה:",
"ממעל לרגליו, סמוך לצוארו יש לו כמין שני רגלים מלבד ד' רגליו, ובהן מתחזק וקופץ מן הארץ:",
"לנתר בהן על הארץ, נראה מפשט הכתוב שבעלי ד' רגלים או שהם מעופפים, או הולכים ברגליהם, ובעלי שתי כרעים יש להם ג' מיני תנועות, כי מלבד שיעפו בכנפיהם, וילכו ברגליהם, קופצים ג\"כ ממקום למקום בארץ, בלי עזרת כנפיהם ורגליהם, אלא בכרעיהם שממעל לרגליהם, ולכן אמר לנתר בהן על הארץ, למדנו שגם הטהורים מהלכי רגלים הם, ונוסף בטהורים הקפוץ שעושין ברגליהם:"
],
[],
[
"וכל שרץ העוף, כבר נאמר זה למעלה, ובא ולמד שאם יש לו חמש טהור, כי לא אסרה תורה מחוסרי כרעים, כ\"א בבעלי ארבע רגלים, אבל בעלי חמש שבעוף מותרין:"
],
[
"תטמאו, מבנין התפעל כלו' כשתגעו בהן אתם מטמאין עצמיכם, ותצטרכו להטהר קודם שתגעו אל הקדש או לבוא במקדש:",
"ולאלה תטמאו, מלת ולאלה שב על עתידין להאמר למטה, וכך פירושו האמורין למעלה אע\"פי שאסרתי אותם באכילה, במותם אינן מטמאין במגע ובמשא, ואת אלה שאפרוט בענין מלבד שאסרתים באכילה בראש הענין גם תטמאו בנבלתם",
"כל הנוגע, כאן פי' מה משפט נוגע בנבלה שיטמא עד הערב, לא עונש אחר, ולמדנו שהאמור למעלה ובנבלתם לא תגעו אינו לחייבו מלקות, אלא משמעו הרוצה להיות טהור לא יגע בנבלתם והכתוב קצר כאן בטהרה, שצריך טבילה להטהר מטומאתו:"
],
[
"וכל הנשא מנבלתם, כל מקום שנאמר טומאת משא חמורה מטומאת מגע שהיא טעונה כבוס בגדים:"
],
[
"לכל הבהמה, אין שימוש הלמ\"ד בזה כמו למ\"ד ולאלה תטמאו האמור למעלה שהרי נשוא המאמר טמאים הם לכם, אבל הוא למ\"ד הכללי שזכרתי לך פעמים רבות, כמו לכל יתדות החצר:",
"אשר הוא מפרסת פרסה, שיש צפורן ברגלה כמין מנעל, אבל שום עת איננה שסע, שאינו חלוק לשתים, והם הסוס והחמור והציבר\"א, כמו שבארנו למעלה (פסוק ג'):"
],
[
"וכל הולך על כפיו, הם בעלי שני סימני טומאה, שאין להם צפורן כמין מנעל, אלא חלוקי אצבעות, הם הנקראים בכתוב הולכים על כפיהם, כי בעלי פרסה הולכים על צפרנן כמין מנעל, ובכלל הולך על כפיו כל הבהמות והחיות שבעולם, כי חוץ מאותן השלשה שאמרנו בפסוק שלפני זה, האחרים כלם הולכים על בשר כף רגלם, וכל האדם הולך על כפו כמו כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם (דברים כ\"ח כ'), ויש כפות ידים וכפות רגלים, כי מלת כף שרשו כפף, ונקרא פנימית היד כף לפי שהאדם יוכל לכפוף אותה, וכן נקרא תחתית הרגל כף לכי שיוכל לכפוף אצבעות רגליו לצד פנים, ונעשה ככף, אבל שרץ העוף והשרץ השורץ שאין להם כף רגל לכפוף, נקראו הולכים על רגליהם, וזה ברור:",
"בכל החיה ההולכת על ארבע, לפי שבכלל הולך על כפיו גם העוף הטהור, שיש לו כף רגל, ויוכל לכפפו והולך על כפו, הוצרך לומר שאין איסור זה אמור אלא בכל חיה ההולכת על ארבע, לא העוף, וכן למעט האדם ההולך על כפו, וכן להוציא קצת מן הרמש ההולך על כפו, שאינו מטמא במותו:",
"טמאים הם, לאסרה באכילה:",
"בנבלתם, לפי שלא זכר עד הנה אותן שאין להם פרסה כלל, אמר בנבלתם כשהן מתים, לא כשהן חיים:"
],
[
"והנושא, שמסיטו ממקומו ומטלטלו ממקום למקום אע\"פי שלא נגע, אבל אם טענו נבלה על כתפו, ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא:",
"טמאים, למגע ולהיסט:"
],
[
"וזה לכם הטמא, דרשו עליו רבותינו בת\"כ שהרי בסמיך אמר אלה הטמאים לכם, לפי שפרטן בשמות וכל השרץ השורץ על הארץ טמא לאכילה, אבל אין טומאות הללו לענין אכילה אלא לטומאה ממש להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים:",
"השרץ על הארץ, למעט כדוגמתן שהן בים:"
],
[],
[
"אלה, המנויין למעלה:",
"במותם, אפילו שחוטים, שכיון שהן שקץ לאכילה שוב אין השחיטה מועילה להעלותם מטומאתם:"
],
[
"וכל אשר יפל, כל שיהיה, כי השרץ מטמא בכעדשה, ולכן נכתבו הדינין הללו אצל השרצים, ובאמת חוזר גם לנבלת בהמה וחיה, שאם נפל מנבלה כשיעור טומאה על אחד מן הכלים האמורים בענין, מטמאין כשרץ:",
"בגד, צמר או פשתים, משי או קנבוס:",
"שק, כל העשוי מנוצת עזים מקבל טומאה כשק, ונאמר שק ללמד שצריך שיהיה טווי וארוג פרט לחבלים ולמשיחות שאינן ארוגים, אינן מקבלים טומאה, שהרי להלן נאמר וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים (במדבר ל\"א כ'), ומעשה עזים לעומת שק הנאמר כאן, ולפי שנאמר כאן שק סתם, למדנו שגם העשוי משער חזיר ומזנבה של פרה מקבל טומאה, ולמדין טומאת מת וטומאת שרץ כל אחד מחברו, זוהי שיטת חז\"ל, והוא הפשט הברור:",
"אשר יעשה מלאכה בהם, לא תשמיש כסוי, שאין עושין בתוכם כלום:",
"במים יובא, זוהי טבילה המטהרתו מטומאתו ואם לא יבוא במים אינו יוצא מדי טומאתו לעולם:",
"וטמא עד הערב, אע\"פי שיובא במים עדיין טמא כל יום הטבילה עד הערב ואז טהור, ואחז\"ל וטמא וטהר כאחד, שהוא טהור לאחר טבילה לחולין ולמעשר, וטמא לתרומה עד שיעריב שמשו:"
],
[
"אל תוכו, אין כלי חרס מטמא אלא מאוירו, בין לא נגע בדופנו בין נגע, והכתוב אמר אשר יפול, כי דבר בהווה:",
"כל אשר בתוכו יטמא, הכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו, כלומר מה שבתוכו נטמא מן הכלי עצמו, לא מאוירו, אלא הכלי ראשון, והאוכלין שבתוכו שני לטומאה:",
"ואתו תשברו, אין לו טהרה במקוה, ואינו יוצא מטומאתו עד שישבר ולא יהיה ראוי עוד למלאכתו הראשונה:"
],
[
"מכל האכל, פירש הכתוב ענין הראשון כל אשר בתוכו יטמא, שמא תאמר גם כלים ובגדים שבתוכו טמאין, אלא מכל האוכל, לא אמרתי לך אלא אוכלין ומשקין, ולמדנו שאין ולד הטומאה מטמא כלים:",
"אשר יבוא עליו מים יטמא, צריך שיהיה מוכשר לקבל טומאה, על ידי מים שבאו עליו אבל אם לא באו מים על האוכל בשעה שהיה בכלי חרס, אינו מוכשר לקבל טומאה:",
"וכל משקה אשר ישתה, מים ויין ושמן וכיוצא, שהיו בכלי חרס שנטמא גם הן טמאים מאוירו:"
],
[
"וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא, לפי פשוטו עד כאן דבר מכלי עץ שצריכין תוך, ועל בגדים ועל כלי חרס שלא יטמא מגבו, ועתה ידבר על שאר כלים ממתכות שהן מטמאין מגבן שכל אשר יפול מהן עליו יטמא, ואינן צריכין שבירה, אלא טבילה כמו כלי עץ:",
"תנור וכירים יתץ, שתיהן חרס מחרסי האדמה, ומטמאין מאוירן, ואין לטעות שהכתוב גוזר כן גם על תנור וכירים של מתכות, שהרי אמר יותץ ואין למתכות נתיצה, ואע\"פי שהן חרס אין דינן ככלי חרס שצריכין להיות מתטלטלין, ואם קבועין בקרקע אינן מקבלים טומאה, שאין טומאה במחובר, ותנור וכירים אע\"פי שקבועין בקרקע מקבלין טומאה, וגזירת הכתוב הוא ולכך חלקן משאר כלי חרס:",
"יתץ, מלת נתיצה במקרא על הריסת דברים המחוברים בארץ, כמו ונתץ את הבית (לקמן י' מ\"ה), וכן כאן שצריך להסיעו מיסודו, לא שחייב להתיצו אלא שאין לו טהרה בטבילה:",
"טמאים הם, כל זמן שהן שלמים הרי הן בטומאתן לעולם:",
"וטמאים יהיו לכם, שלא תאמר מצוה אני לנותצם ת\"ל וטמאים יהיו לכם, אם רצה לקיימן בטומאתן רשאי:"
],
[
"אך מעין ובור מקוה מים, כשהמים מכונסים בקרקע ומחוברים בו, אע\"פי שיגע בהן טומאה יהיה טהור, כי מים המחוברים בקרקע אינן מקבלים טומאה:",
"מעין ובור, המים היוצאים ממקורם המכוסה למקום מגולה יקראו מעין, וכאשר ימשכו ויזלו משם באורך יקראו נהר או נחל, כמו המשלח מעינים בנחלים, ובור הוא חפור בידי אדם, ומקוה מים סמוך לבור בנגינה כלומר בור שנקווים בו מים, כי יש בור ריק אין בו מים:",
"ונוגע בנבלתם יטמא, כבר אמר למעלה שנבלת השרץ מטמא, אבל הוצרך להאמר אע\"פי שמעין ובור טהור אם יש בהן אוכלין או אדם או כלים הנוגעים בשרץ מתטמאין בו, ולא תאמר כל שבמעין אינו מקבל טומאה:"
],
[
"וכי יפל מנבלתם, זהו דין אוכלין טהורין, כמו המים שבקרקע אינן מקבלים טומאה, כך אוכלין המחוברין לקרקע אינן מקבלים טומאה, לכן כשנפל מנבלתם על זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא:",
"זרע, כל העשבים נקראים זרע, כמו עשב מזריע זרע (בראשית א' י\"ב) וכן הבנים נקראים זרע, כמו ולזרעך אחריך (שם י\"ז ז'), וכאן שמדבר על זרע צמחי האדמה הוסיף זרוע, שהוא שם דבר, כמו ויתנו לנו מן הזרעונין (דניאל א'), והשיעור זריעה של מיני זרעונין:",
"אשר יזרע, שדרכו להזרע ועושה שורש בארץ, או אשר יזרע, כמו אשר הוא זרוע עתה ועומד בשדה:",
"טהור הוא, שהמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, ואפילו תלוש שהוכשר לקבל טומאה ונטמא, וחזר וזרעו בארץ ונשרש בה, אע\"פי שאין זרעו כלה, הצומח ממנו טהור:"
],
[
"וכי יתן מים על זרע, מלמד על זרע תלוש שאינו מקבל טומאה עד שיוכשר על ידי מים אחר שנתלש:"
],
[
"וכי ימות מן הבהמה, אחר שפרט טומאת הטמאים לאכילה, הן בעלי סימן טומאה אחד, והן טמאים המפריסים פרסה, והן טמאים ההולכים על כפם, בא עתה ללמד דין טומאה לבעלי שתי סימני טהרה, שמותרין באכילה על ידי שחיטה, ואז אין בהם טומאה, כי אין בשרם המת קרוי נבלה, אבל כי ימות מאליה ממיני הבהמה הנאכלת, או אנתנבלה בשחיטה פסולה, בשרה נבלה ומטמאה כנבלת הטמאים לאכילה:"
],
[
"והאכל מנבלתה, ע\"ד הפשט הכתוב מדבר באוכל כדרך האוכלים, שנוגע ונושא מה שהוא אוכל, ונטמא במגע ובמשא, והוצרך לכך שמא תאמר אוכל טומאתו יותר חמורה מטומאת ערב, ונכתב אצל בהמה טהורה, בעבור שהאדם בנקל יטעה ויאכל ממנה שיחשוב שהיא שחוטה, וה\"ה לנבלות בהמות האסורות, אלא שדבר הכתוב בהוה:"
],
[
"וכל השרץ, למעלה זכר שמונה שרצים המטמאין במותן, ועתה בא ליתן ל\"ת על אכילת השרצים, ואין יוצא מן הכלל, בין שמונה המטמאין בין חביריהן שאינן מטמאין בין רוחשים בין הולכים על רגליהם, כלם שקץ הם ואסורים באכילה:",
"השרץ על הארץ, למעלה אסר שרץ המים שאין לו סנפיר וקשקשת, ולפי שכל אשר במים בין טהורין בין טמאין נקרא שרץ, כמו שאמר ישרצו המים (בראשית א'), לכן כאן שהזהיר על כל השרצים, הוצרך להוסיף השורץ על הארץ להוציא שרץ המים שיש לו סנפיר וקשקשת:"
],
[
"כל הולך על גחון, כל המינים הטמאים שבארץ שאסר למעלה, כלם בעלי רגלים על כן הודיע כאן שמחוסרי רגלים ההולכים על גחון, כגון הנחש ותולעים הדומים לו ההולכים על בטנם, כלם שקץ הם: וכל הולך על ארבע, זה עקרב:",
"עד כל מרבה רגלים, זה נד\"ל, שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן ולכאן, ומלת כל, לרבות את הדומה והדומה לדומה, ומלת עד לאסור כל בעל רגלים יותר מד' עד השרץ הנקרא מרבה רגלים:"
],
[
"אל תשקצו את נפשתיכם, אע\"פי שהבריות הללו אינן שקץ בעצם בערך נפשותיכם היקרות שקץ הם, ומלת נפש ביארנו (פרשה ב' א'), שנקראת נשמת האדם נפש, בעבור שהיא קשורה בגוף, ופועלת בדם האדם, שעי\"פ פועל האדם פעולותיו תחת השמש, ולפי שפעולות האדם צריכין להיות בצדק ובכשרון לשמור מצות ה' להמשיך על עצמו אור חסד אלהיו, נצטוו ישראל להשתמר מכמה דברים ומאכלות אסורות הגורמים שקוץ בדם, שלא יוכל לקבל כח נשמתו כראוי, ועי\"כ מתרחק מאור העליון ואם אין אנו יודעים סוד הטומאה הפנימית הזאת, הכתוב העיד שהשרצים גורמים שקוץ בדם שבו חבור נפש האדם ובשרו:",
"בכל השרץ השרץ, כאן לא אמר על הארץ, לפי שכולל כל הכתוב בפרשה שרץ המים ושרץ העוף ושרץ הארץ:",
"ולא תטמאו בהם, באכילתן:",
"ונטמתם בם, אם תטמאו בהם, תדעו שתדבק טומאתכם בכם, לא בבשר כנוגע בטומאה אלא בנפש, שלא תפעל כח הנשמה בכם, וכמ\"ש:"
],
[
"כי אני ה' אלהיכם, הנוהג עמכם בדרך הקדש, ולכן:",
"והתקדשתם, צריכין גם אתה להתקדש ע\"י החקים שצויתי אתכם ואם תעשו כן והייתם קדושים, מבטיח אני אתכם שתהיו קדושים, כי את רוחי אתן בתוככם:",
"כי קדוש אני, דרכי בקדש, ואתם צריכים להדמות אלי כאמרו והלכת בדרכיו, ועוד כי קדוש אני, עמי הקדושה ויש בידי לקדש אתכם, על כן תאמינו בהבטחתי שאמרתי והייתם קדושים:",
"ולא תטמאו, לעבור עליהן בלאוין הרבה:"
],
[
"כי אני ה', שמא תאמרו למה אותנו צוה ה' החקים האלה, לא צוה כן לכל גוי, על כן אמר אתם חייבים לעבדני בתורותי ובמצותי, כי העליתי אתכם מארץ מצרים, ואז קניתי אתכם לעבדים, כמו שכתבנו (שמות כ' ב') ולפי שהיתה ההעלאה הזאת להיות לכם לאלהים, להשרות שכינתי בתוככם, צריך שתהיינה נפשותיכם מזוככות מאד, ולכן תתקדשו מכל הדברים הגורמים שקוץ וטומאה בנפש:"
],
[
"הבהמה, וחיה בכלל בהמה:",
"והעוף, כולל גם שרץ העוף ההולך על ארבע:",
"נפש החיה, דגים וחיות הים:",
"ולכל נפש השרצת, הפסיק בבריות המים בין בהמה ועוף ובין שרץ הארץ, וחבר בנגינה בהמה ועוף עם בריות שבמים, לפי שסמך אותן שיש בהן מינין מותרין ומינין אסורים, שהן בהמה ועוף וחית הים, והפריד מהן נפש השורצת על הארץ, שאין גם אחד במיני השרצים המותר לאכילה:"
],
[
"בין הטמא ובין הטהר, בין בעלי סימני טהרה לבעלי סימני טומאה:",
"ובין החיה הנאכלת, נגד ולכל נפש השורצת על הארץ, שהן החיות אשר לא תאכל ממיניהן גם אחת, וצריכין להבדל מן החיות הנאכלות שיש במינין טהורין לאכילה:"
]
],
[
[],
[
"אשה כי תזריע, כי תתעבר, שבימי ההריון מזרעת עד עת הלידה שהזרע נגמר, כמו שתעשה הארץ בין עת הזריעה לזמן בשול התבואה:",
"וטמאה שבעת ימים, טומאת לידה אפילו לא ראתה דם, והוי\"ו דוטמאה לתשובת התנאי:",
"כימי נדת דותה, כמו שהיא טמאה בשבעת ימי נדתה, כן תטמא בלידתה שבעת ימים רצופין, ומלת נדה על הדם הנודד מן הגוף שהתולדות דוחהו, ומלת דותה כמו וכל לבב דוי (ישעיה א' ה'), לשון מדוה וחולי, שבזמן נדתה ראשה ואיבריה כבדין עליה:"
],
[
"יום השמיני, אם הכונה על יום של כ\"ד שעות, היה די לומר ובשמיני, שהרי לפניו כתוב וטמאה שבעת ימים, עכשיו שאמר וביום השמיני כונתו על עת האור ביום ולא בלילה, וידענו שדוחה שבת:",
"ימול, האב או המוהל:",
"בשר ערלתו, הבשר שיש עליו ערלה, יחתוך הערלה המכסה אותו:"
],
[
"תשב בדמי טהרה, אינן כשבעת ימים ראשונים שהן כימי נדה, ואסורה לבעלה, ומטמאה במגע ובמושב, כי ל\"ג ימים הללו הן דמי טהרה, הדמים שמטהר בהן, שהיא מותרת לבעלה אחרי שטבלה מלידתה, אבל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת הימים האלו:",
"תשב, לשון עכבה כמו ותשבו בקדש, כלומר תמתין עוד הימים האלה מליגע בקדש וליכנס למקדש:",
"בדמי טהרה, לא מפיק ה\"א, והוא שם דבר כמו טוהר:",
"ימי טהרה, מפיק ה\"א, ימי טוהר שלה:",
"בכל קדש, ק\"ק וקדשים קלים ותרומה, ומותרת במעשר:"
],
[
"שבעים כנדתה, באותן שני שבועות תהיה טומאתה כטומאת הנדה בשבעת ימי נדתה, אבל מכאן ואילך טהורה לבעלה כל ס\"ו ימים:",
"תשב על דמי טהרה, תשמר מקדש וממקדש, וטעם מספר ימים הללו הם גזרת מלך:"
],
[
"לבן או לבת, הלמ\"ד הוא למ\"ד הכללי, בין ימים השייכים לבן ובין ימים השייכים לבת:",
"אל פתח אהל מועד, בעזרת נשים, לא בעזרת ישראל כי מחוסר כפורים אסור ליכנס למחנה שכינה:"
],
[
"וטהרה, ע\"י הכפרה הזאת תטהר ממקור דמיה ליגע בקדש וליכנס למקדש:"
]
],
[
[
"אל משה ואל אהרן, למשה שיאמר לאהרן, ולפי שטומאת הנגעים וטהרתן תלויה בכהנים, הוסיף ואל אהרן:"
],
[
"בעיר בשרו, במקום שיש בשר בין עור ועצם, לפי שלפנינו אמר כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, ואין עור הראש נקרא עור בשר, לפיכך אמר כאן עור בשרו למעט עור הראש:",
"שאת או ספחת או בהרת, שמות נגעים הם ולבנות זו מזו, וענין שאת הוא מקום גבוה, וספחת הוא מקום נצרר, ובהרת הוא מקום מצויין בכתם:",
"והיה בעור בשרו לנגע צרעת, נגע הוא שם כללי לכל מדוה הבא מסבה שחוץ לגוף, והוא מלשון נגיעה, ואחד ממיני הנגעים יקרא נגע צרעת, שעליו דבר בפרשה, ושעור הכתוב כך הוא, אדם כי יראה בעור בשרו אחד מג' הסימנים הללו שאת או ספחת או בהרת ואפשר שיהי' או ישוב להיות נגע הצרעת שהוא טמא, אז יביאוהו אל הכהן:",
"והובא, ברצונו ושלא ברצונו, כי הרואה בו אחד מהסימנים אלו יכריחהו שיבא, ואפילו הצרוע חכם ומורה ויודע שהוא טמא מוחלט, יכריחוהו לבא אל הכהן, לפי שטומאת נגעים וטהרתן צריכין להיות על פי כהן:",
"או אל אחד מבניו הכהנים, אמר מבניו אפילו בעלי מומים, והוסיף הכהנים פרט לחללים:"
],
[
"וראה הכהן, יתבונן בנגע לראות אם יש בה סימני טומאה אם לא:",
"ושער, שם שער על קיבוץ השערות כמו כאדרת שער (בראשית כ\"ה כ\"ד), אבל שם שערה הונח על חוט אחד בלבד, ולפי שאמר הכתוב שער ולא שערה למדו חכמים מיעוט שער שנים:",
"בגגע, העומדין בתוכו לא אותן שחוצה לו ושוכבים עליו:",
"כנגע הפך לבן, הנגע הפך השער להיות לבן, אבל קדמה שער לבן לנגע אינו סימן טומאה:",
"ומראה הנגע עמק מעור בשרו, למראה עין הרואה נראה כאילו הנגע עמוק מן העור, אבל במשוש הם על שטח אחד:",
"וראהו הכהן וטמא אותו, מיד שיראה הכהן סימנים הללו, יאמר לו טמא אתה, ואין צורך להסגירו ולהמתין על סימנים אחרים:"
],
[
"ואם בהרת לבנה הוא, למעלה לא אמר בהרת, לפי שפירש סימניה מראה עמוק ושער לבן, אבל כאן שאין סימנים אלו, הייתי אומר שמדבר בבהרת אדומה שחורה או ירוקה לכך נאמר בהרת לבנה, שלעולם אין הכהן נזקק אלא למראה לובן:",
"ועמק אין מראה מן העור, אם כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל, איך על בהרת לבנה אמר שאין מראה הנגע עמוק מן העור? לכן יש להבדיל שני מיני לובן, האחד הוא הלובן המזהיר בעין כדמיון אור החמה, ודומה לו השלג ומראה סיד ההיכל, ששניהם מזהרים, ואין ביניהם רק בחוזק הזוהר, והלובן השני הוא מראה הצמר שאינו מזהיר לעין, ואף שהוא לבן מאד נראה יותר גבוה משאר הגוונים, ומראה לובן ביצה דומה לו בענין זה, מעתה הכל בא על נכון, למעלה שדבר בבהרת לבנה עזה מאד שהיא ממין לובן המזהיר, אמר ומראה הנגע עמוק מעור בשרו, אבל כאן מדבר בכתם לבן בעור, שמתחיל להתלבן ועדיין אינה עזה שתראה עמוקה מעור הבשר, אבל נראית בשטח אחד עם העור, והתחיל להזהיר כמראה סיד ההיכל, אך לא עזה כמוה, ולא הפכה עדיין שער לבן, ואפשר שתגיע להיות עזה כשלג, או שתעמוד במראיתה ותפשה, על כן יסגיר את הנגע שבעת ימים, ואחשוב כי בהרת עזה כשלג, מדרכה להוליד שער לבן וטמאה, ולפי שמראה השלג תהפוך השער ללבן, שהוא סימן טומאה, נזכר מראה זה בכל מקום בטומאה גמורה, כמו והנה מרים מצורעת כשנג, ויצא מלפניו מצורע כשלג, ולפירוש זה כיוון יב\"ע:",
"והסגיר הכהן את הנגע, יאמר לו מוסגר אתה ולא יגע באדם וכלים, שמצורע מוסגר מטמא כמוחלט:"
],
[
"עמד בעיניו, כל שעומד במראה אחד מד' מראות נגעים (שהן שלג, סיד ההיכל, צמר, וקרום ביצה שהוא הפחות שבכולן) עמד בעיניו הוא, והכתוב ממעט אם כהה ממראיתו ובא ללובן שהוא למטה מקרום ביצה, שיצא מכלל מראות הטומאה אינו צריך הסגר, וכן אם בשבעת ימי הסגר נהפך שערה ללבן, גם כן שינוי מראה הוא שלא עמד בעיניו וטמא מוחלט וזה אין צריך לומר שכבר נאמר למעלה שהפיכת שער לבן סימן טומאה הוא, אבל הכתוב מחדש דין אחר שאין עמד בעיניו לבד לעלין שער לבן, אלא לא פשה הנגע בעור, שבשבעת ימי הסגר לא פשה, הא אם פשה אע\"פי שלא נשתנה במראה ואין בה שער לבן טמא:"
],
[
"והנה כהה הנגע, מלת כהה אינו נופל לבד על שפלות מראה שאינו עז בלובן, אלא כל כהה לשון חולשה וחסרון כח, ונופל גם על הנגע עצמו, שבהיות הנגע עז בכחו מוליד סימן טומאה, או שער לבן או מחיה, אבל נגע חלוש וכהה, אין בכחו להוליד סימנים אלו, ולפי שאמר ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן, ולא התנה הכתוב ושערה לא הפך לבן ומחיה אין בו (שהרי אם נולד בו אחד מאלו אע\"פי שלא פשה הרי זה טמא), על כן הקדים והנה כהה הנגע, שהנגע חלוש שלא יוליד כאלה, ולכן אם לא פשה טהור:",
"בעור, שלא הרחיבה מקומה בעור שסביב לו:",
"מספחת הוא, שם נגע טהור ואינו דומה לשם ספחת האמור למעלה, שאם מובן אחד לשניהם מה חידש הכתוב באמרו מספחת הוא והרי הספחת צריך להראותה אל הכהן, ויש ספחת טהורה ויש טמאה כי הכל תלוי בסימנין:"
],
[
"ואם פשה תפשה, כלומר אחר שטהרו הכהן, וזהו אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו, שהוא סוף ימי הסגר השני, שבו יטהר המסוגר, כי אין בטומאת עור בשר יותר משני הסגרים:",
"ונראה שנית אל הכהן, צריך שיובא לכהן שיראנו, וזהו פעם שנית, ואילו אמר וראהו הכהן לא יתכן שנית, שהרי היא הפעם השלישית, אבל שנראה אל הכהן הוא שנית, כי בפעם הראשון הראה אותו אל הכהן, ועתה יראנו שנית, אבל בסוף ימי ההסגר צריך הכהן לבא אליו ולראותו:"
],
[
"פשתה המספחת, נגע שטומאתה בפסיון:"
],
[
"נגע צרעת כי תהיה באדם, דברי התורה הולכין על הסדר, כי בראש הענין אמר שאת או ספחת או בהרת, ואח\"כ פירש אותן מן האחרון אל הראשון, תחילה פירש בהרת עזה כשלג, ואחריה בהרת ספק שצריכה הסגר, ואחר כן פי' מספחת טהורה ומספחת שפשתה הטמאה, ועתה יפרש שאת, ודין שלשתן שוה, כי בהרת וספחת ושאת שלשתן מטמאין או בשער לבן או בפסיון או במחיה, אלא שדברה תורה בהווה, וזכרה בבהרת שער לבן, כי מין נגע צרעת עזה כשלג העמוקה מן העור דרכה להוליד שער לבן, ואצל ספחת שלמטה הימנה הפסיון, כי דרכה לפסות ולהגדיל, ואצל שאת הגבוה מן העור המחיה, כי דרכה להולידה, ולעולם פסיון או מחיה אם נולדו בבהרת מטמאין, וכן שער לבן ומחיה בספחת, וכן שער לבן ופסיון בשאת:"
],
[
"ומחית בשר חי בשאת, לא שצריך שתי סימנים שער לבן ומחיה, אלא שער לבן או מחיה, והכתוב מזכיר כל סימני טומאה שיוכל הכהן לראות בתחילה, והן שער לבן ומחיה, דאילו פסיון אינו סימן בתחלה, ואמר שיטמאנו מיד ואח\"כ יפרש דיני המחיה, וכסדר הזה נהג הכתוב גם בבהרת שתחלה אמר כל הסימנים מראה עמוק ושער לבן, אע\"פי שאין צורך שיהיה מראה עמוק, ואח\"כ אמר ואם בהרת לבנה וכו':",
"ומחית בשר חי, לשון רפואה כמו עד חיותם, כי בשר חי הוא בריא המרגיש, כלומר בתוך הנגע יש בשר בריא שאינו לבן והנגע מקיפתו מכל צד, זהו סימן טומאה:"
],
[
"צרעת נושנת הוא, מכה ישנה היא שהתחזקה בבשר תחת המחיה, וחבורה זו נראית בריאה מלמעלה, ותחתיה מלאה לחה, שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה:",
"לא יסגרנו, כי הוא טמא מוחלט, וכן הדין בבהרת האמור למעלה (פסוק ג') ולא נכתב שם לא יסגירנו, לפי שעדיין לא פירש דיני ההסגר:"
],
[
"ואם פרוח תפרח הצרעת, כאן לא זכר פסיון, לפי שהפסיון בכל שהוא, וכן לא אמר שפרח הנגע אלא פרחה הצרעת, כי עתה פרחה בכל המקומות והלבינה ידיו ורגליו וכל גופו:",
"וכסתה הצרעת את כל עור הנגע, את כל עור הגוף שבו הנגע, מראש האדם ועד רגליו:",
"לכל מראה עיני הכהן, פרט לבית הסתרים:"
],
[
"וטהר את הנגע, וכל שכן הפריחה:",
"כלו הפך לבן, כמו הנגע אז טהור:"
],
[
"וביום הראות בו, אם אחר שפרח בכלו חזר להראות בו במקום אחר בשר חי בכעדשה, אע\"פי שאין בו עוד נגע אלא פריחה, הוא טמא, כי הפריחה כלה כנגע גדולה, והמחיה בנגע וטמא:"
],
[
"וראה הכהן, אע\"פי שאמרתי יטמא, צריך שיראנו הכהן ויטמאנו:",
"הבשר החי טמא הוא, אבל שער לבן החוזר אחר הפריחה אינו מטמא:"
],
[
"או כי ישוב, אם לא שישוב הבשר ונהפך ללבן, כלומר זה שאמרתי טמא הוא, הוא אם לא ישוב וכו' אבל אם הבשר החי נהפך ללבן טהור הוא:",
"ובא אל הכהן, יבא הדבר אל הכהן, שהרי מוחלט הוא בסימן המחיה, ואיך יבא אל משכן הטהורים, אך בא עד לפני המחנה והכהן יצא מחוץ למחנה:"
],
[],
[
"שחין, לשון חמום, כשיהיה בגוף חולי, כגון שלקה באבן או בעץ ונעשה מכה והפסיד העור שע\"י זה מתחמם הבשר ומשחית העור:",
"ונרפא, שאין המכה מוציאה עוד ליחה והעור בריא:"
],
[
"שאת וכו', אחת מד' מראות נגעים:",
"אדמדמת, אודם חזק, כי כפל העי\"ן והלמ\"ד יורה על ההפלגה כלומר אדום שבאדומים ומלת אדמדמת אע\"פי שסמוכה לבהרת שבה גם על שאת, וכאילו אמר שאת לבנה אדמדמת או בהרת לבנה אדמדמת:"
],
[
"שפל מן העור, יש הבדל בין עמוק לשפל, ששתיהן עמוקים מן העור, אלא שעמוק נמוך יותר משפל, על כן הוא כתוב למעלה אצל בהרת עזה כשלג (פסוק ג'):"
],
[
"ושפלה איננה, שאינה כשלג אלא כסיד:",
"והיא כהה, שהוא נגע חלוש מהוליד שער לבן, ויוכל להיות שאחרי כן תעוז ותהפכנו על כן והסגירו, ועוד שמא תפשה ותטמא:"
],
[
"ואם פשה תפשה, ומחיה אינו סימן טומאה בשחין, ולכן אין בענין רק שני סימני טומאה שער לבן ופסיון"
],
[
"ואם תחתיה, במקומה, כלומר שלא פשתה לעמוד במקום שלא היה, אלא נשארה תחתיה:",
"צרבת השחין הוא, רושם החימום הניכר בבשר נקרא צרבת, דהיינו שתקרום העור כקליפת השום:"
],
[
"מחית המכוה, כל זמן שהעור מורד ומעלה לחה, אין מראות נגעים מטמאין בו, אבל כשמתחיל להעלות ארוכה ונגלד עליו עור כקליפת השום אז מטמאים בו הנגעים, ועליו אמר מחית המכוה, כמו שחין ונרפא, והנה סימני שחין וסימני מכוה שוין הן ולמה חלקן הכתוב, לומר שאין מצטרפים זה עם זה, נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונו כגריס:"
],
[],
[
"ושפלה איננה, וכל שכן שאיננה עמוקה:"
],
[],
[
"שאת המכוה היא, זאת השאת אינה נגע, אלא של מכוה היא:"
],
[
"ואיש או אשה, זכר בנתקים איש או אשה, לפי שאמר בראש או בזקן, הייתי אומר מי שאפשר בו נתק זקן מטמא, אשה שאין לה זקן לא תטמא אפילו בנתק הראש, הוצרך להזכיר שתיהן, בראש לאיש או אשה, ובזקן לאיש:",
"בראש או בזקן, הכתוב מחלק בין נגע שבמקום שער, אע\"פי שעכשיו פנוי משער, לנגע שבמקום בשר, שבנגעי עור בשר שער לבן מחליטו ובנגע שבמקום שער, שער צהוב מחליטו:"
],
[
"הנגע, מראה שנתחדש בראש או בזקן במקום שנתקו שערותיו משונה מעור הראש או הזקן",
"מראהו עמק מן העור, זהו מראה בהרת עזה כשלג, לא שצריך להיות אחת ממראות נגעים בנתק, אבל בא ללדמנו שאע\"פי שיש בו מראה בהרת עזה, אין צורך שיהיה שערה הפך לבן, אבל טמאה בשער צהוב דק, ואם הפך לבן אינה מטמאה בנתק:",
"צהב, זורח כמראה זהב:",
"דק, כך רגיל להיות שער הנתק חלוש ודק:",
"נתק הוא, יש הבדל בין שרש נתק לשרש מרט, וזהו ההפרש בין פרשה זו לפרשת ואיש כי ימרט ראשו, נתק נקרא אם מחמת חולי הצרעת שבבשר, אבד השער את כחו ונעשה דק עד שכשיגעו בו ביד נפרך באמצעיתו, מלשון והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד' י\"ב), שכן דרך חוט חלש דק להנתק לחצאין, וזהו נגע הנתק, שצרעת הראש גברה עד שהודקו מקצת שערות הראש וינתקו במשמוש היד, גם נופלים משרשם, והפרשה השנייה המדברת במריטת שער הוא כשהשערות נופלים ממקום חבורן מחמת חולי או זקנה או שאכל סם שהשירן, והשערות הנופלים שלמים וגסים כבתחילה, ואינן נתקים מאליהן במשמוש היד לחצאין, כמו ולחיי למורטים (ישעיה נ' ו') שממרט ועוקר מן הזקן שערות בריאות ושלמות, לכן הנתק שא\"א לבוא אלא על ידי צרעת מטמא בשער צהוב, אבל ההמרטה יקרא גם לבריאים או מחמת חולי שאין בו צרעת, ולכן אין בה טומאה:",
"צרעת הראש, הנתק הזה בא מצרעת הראש או הזקן וטמא:"
],
[
"וכי יראה הכהן, בתחלה:",
"והנה אין מראהו עמק מן העור, ולא הוסיף מלת לבנה כמו למעלה בבהרת (פסוק ד') ללמדנו שמטמא בכל המראות, ואין צורך שיהיה בו א' מארבע מראות נגעים:",
"ושער שחר אין בו, הא אם היה בו שער שחור טהור, כמו שאמר ושער שחור צמח בו נרפא הנתק:"
],
[
"והנה לא פשה הנתק, הא אם פשה טמא:",
"ולא היה בו, כשרואהו עתה שער צהוב, הא אם צמח בו שער צהוב בז' ימי הסגר טמא:",
"ומראה הנתק, אפילו גם מראה הנתק אין עמוק מן העור, אעפי\"כ צריך הסגר שני, והוא הדין אם היה עמוק מן העור, אלא שדבר הכתוב בהווה, שאם הוא מראה בהרת עזה העמוקה, יהיה בו שער צהוב דק:"
],
[
"והתגלח, בהתפעל, לפי שאין גילוח זה כגילוח שביום טהרתו, שנאמר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, שצריכה להיות בכהן ובתער, וזו בעצמו ובכל אדם ובאיזו דבר שירצה, והוראת ההתפעל על הפועל והמקבל כאחד:",
"ואת הנתק לא יגלח, מניח שני שערות סמוך לנתק סביב כדי שיהא ניכר אם פשה:"
],
[
"ומראהו איננו עמק מן העור, אין הדבר תלוי במראה, אבל אמר כן כי אם היה מראהו עמוק מן העור, היה מהפך השער לצהוב, ולפי שבסוף ההסגר הדבר תלוי בפסיון או בשער צהוב, שבאחת מהן שהתחדש טמא, והפסיון מפורש והנה לא פשה הנגע, אבל שער צהוב לא נזכר, לכן אמר ומראהו איננו עמוק, כלומר שלא העז להוליד שער צהוב:"
],
[
"ואם פשה יפשה, אע\"פי שהפסיון בתחלה אינו סימן טומאה, אם פשה אחרי טהרתו, אל תאמר עתה כנגע חדש הוא, ולא יטמאנו הפסיון שבא בתחלה אלא דינו כפסיון הבא בימי הסגר ומטמא, אבל שער צהוב שנתחדש אחר הפטור אין צריך לומר שהוא טמא, כי שער צהוב בין בתחלה בין בסוף לעולם סימן טמאה:"
],
[
"לא יבקר, לשון בוקר אור שנבדלים בו צורת הדברים, וכן לא יבקר בצורת הנתק לראות אם שער צהוב צמח בו, אלא יטמאנו בפסיון לבד:"
],
[
"ואם בעיניו עמד הנתק, אי אפשר לפרש שעמד בעיניו ולא פשה, שאם הוא בסוף הסגר שני, גם אם לא צמח בו שער שחור טהור שכן אמר למעלה וטהרו הכהן, אלא שב על פסוק שלפניו שפשה הנתק והרי הוא טמא, ואמר עתה ואם בעיניו עמד הנתק, שלא הלך הפסיון, אם שער שחור צמח בו נרפא הנתק וטהור, שכיון שצומחות שערות בריאות אין כאן עוד נתק, ולמדנו מזה ששער השחור מטהר גם טמא מוחלט, וכל שכן המוסגר:",
"שחר, דבר בהווה ששערות הבחורים על הרוב שחורות, והוא הדין אדום או לבן, כל שאינו צהוב דק ממהרו:",
"צמח בו, מחדש, כי נפילת שער הנתק אינה כנפילת שער מזקנה שאינה חוזרת וצומחת, אלא כשעבר הנתק ישוב לצמוח שער בריא, אבל שער צהוב פעמים לא צמח בו, אלא הנתק הפך אותו לצהוב, ולכן אמר ובו שער צהוב דק, ולא אמר שצמח בו:",
"וטהרו הכהן, לפי שאמר טהור הוא, כסבור אתה שילך לביתו, על כן הוסיף וטהרו הכהן שדינו להטהר ע\"י כהן בצפרים ובתגלחת ככל המפורש לקמן:"
],
[
"ואיש או אשה, אחר שהשלים דיני נגעי עור בשר וסימניהם, ודיני נגעי שחין ומכוה, ודיני נגעי ראש וזקן, הודיע עתה שהמראות שצריכין הסגר, והמחליטין בסימני טומאה, הם מקרום ביצה ולמעלה, אבל כל מיני לובן שהן למטה מקרום ביצה, או שאר המראות אינם צריכין הסגר, וזהו ענין פרשה זו:",
"בהרת לבנת, לשון רבים, שאפילו יש בו בהרות רבות אינן מטמאין אותו, ואמר לבנות, שאפילו הן מראה לובן אינן מטמאין ובלבד שיהיה למטה מקרום ביצה:"
],
[
"בהרת כהות לבנת, תאר כהות מחובר בטעם עם לבנות, ומלת בהרות מופרדת בנגינה, כי מדבר על חולשת מראה הלובן, שאין לובן שלהן עז אלא כוהה למטה ממראה קרום ביצה:",
"בהק הוא, לובן הנראה בבשר אדם אדום בין חברבורות אדמימותו קרוי בהק, כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח:"
],
[
"ואיש כי ימרט ראשו, לשון מריטה פירשנו למעלה (פסוק ל'), והכתוב יאמר שאם נשר שער הראש מחמת חולי או זקנה, אינו צריך הסגר כמו נתק לראות אם יבא בו שער צהוב או פסיון אלא קרח הוא וטהור:",
"טהור הוא, מטומאת נתקין, שאינו נדון בסימני ראש וזקן שהן מקום שער, אלא כסימני נגע עור בשר בשער לבן ומחיה ופסיון:"
],
[
"ואם מפאת פניו, משיפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל, ומשפוע קדקד כלפי אחוריו קרוי קרחת, וחלקן הכתוב לקרחת וגבחת אע\"פי ששתיהן טהורין, לומר שאין מצטרפין זה עם זה, ואין פוסין מזה לזה:"
],
[
"נגע לבן אדמדם, כמו או בהרת לבנה אדמדמת (פסוק י\"ט) והוא הדין כל הנגעים של ד' מראות מטמאין בקרחת וגבחת, שהרי אמר לפנינו כמראה צרעת עור בשר:",
"צרעת פרחת הוא, ומטמאה במחיה ופסיון אבל לא בשער לבן:"
],
[
"שאת הנגע לבנה אדמדמת, כמו נגע השאת, כלומר הנגע אשר בשאת:",
"כמראה צרעת עור בשר, ללמד שדין קרחת וגבחת כדין צרעת עור בשר האמורה בפרשה אדם כי יהיה בעור בשרו וכו' שצריכה להיות לה אחת מד' מראות נגעים:"
],
[
"איש צרוע, בכל הפרשה תלה הטומאה בנגע לא באיש, ואמר צרעת היא, ולא אמר צרועהוא, לפי שעד כאן דבר על משפט הנגע מראותיו וסימניו, ועכשיו שפסק, מדבר על משפט האיש בעל הנגע, שאל תאמר שנגע הצרעת הטמאה היא על אבר אחד מן הגוף, ואע\"פי שמטמא את בעליה יסתיר מקום הנגע ודיה, אלא איש צרוע הוא, כלו צרוע, וזה פי' וטעם למקרא של אחריו והצרוע וכו':",
"יטמאנו הכהן, צריך שיטמאנו הכהן ויאמר לו טמא אתה:",
"בראשו נגעו, מוסב על נגעי קרחת וגבחת, שבהן הוא מדבר, ולפי שדינן שונה מדין צרעת מקום השער, חמר בראשו נגעו, כלומר אין הנגע הזה מובדל מנגעי שאר הגוף, אלא שהוא בראש, ואחרי שאין שם שער, דין אחד לו עם נגעי עור בשר:"
],
[
"והצרוע, וי\"ו והצרוע לפי שלמעלה אמר טמא יטמאנו הכהן, ועתה התחיל לפרש חובת הצרוע, כאומר הכהן חייב לומר לו טמא אתה והצרוע חייב לפרום בגדיו וכו':",
"הנגע, נגע צרעת:",
"פרמים, קרועים:",
"פרוע, פירשתיו (לעיל י' ו'):",
"ועל שפם יעטה, חופה ראשו כאבל עד השפם שהוא מקום שער השפתים, ויצוה שיכסה הראש עד הפה, כי פיו פתוח שיקרא טמא:",
"וטמא טמא יקרא, יקרא בקול גדול לבני אדם המתקרבין אליו טמא אני טמא אני סורו מני, כי גם האבל עטוי ראש כמו שפסק הרמב\"ם ז\"ל פ\"ה מהלכות אבל הלכה י\"ט והביא ראיה מתרגום אונקלוס על פסוק זה, לכן יודיע לכל שהוא טמא ולא אבל:"
],
[
"כל ימי אשר הנגע בו יטמא, אין טומאתו לימים כמו נוגע במת או בשרץ, אלא פעם זמן רב פעם קצר, ותלויה בנגע, שכל הימים שהנגע בו יטמא, כי טומאתו יוצאת מגופו, וכן בזב וזבה שנאמר כל ימי זוב טומאתה (ט\"ו כ\"ה), על כן הוסיף טמא הוא, כלומר גופו טמא, ואיך יטהר בימים, וכן אמר בזבה טמאה היא:",
"בדד ישב, חמור מכל הטמאין, שמשתלח גם ממחנה ישראל, ואילו כתב לבד בדד ישב, היה מתפרש שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו, על כן הוסיף מחוץ למחנה מושבו, שמשתלח חוץ לג' מחנות, שלא יהיו הטמאין האחרים יושבים עמו:"
],
[
"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, אין זה בטבע ולא כמנהגו של עולם, וכן נגעי בתים, אבל אצבע אלהים היא בהשגחה פרטית על ישראל:",
"בבגד צמר או בבגד פשתים, והבגד כלל, צמר ופשתים פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, שאין טומאת נגעים רק בצמר ופשתים (ובעור שיזכור לקמן):"
],
[
"או בשתי, הוא החוט ההולך לאורך הבגד:",
"או בערב, הוא החוט העובר בו לרוחב, ומלת בשתי מן שת לי אלהים, כי השתות יהרסון, שהוא יסוד הב גד, והערב ההולך לרחבו נקרא כן לפי שמערב החוטין כלם:",
"לפשתים ולצמר, שימוש הלמ\"ד, הוא סימן כללי, בין שיהיה פשתים או צמר, וכן לכל אשר יעשה העור למלאכה דלהלן:",
"בעור, זה עור שלא נעשה ממנו כלי:",
"מלאכת עור, שנעשו ממנו כלים:"
],
[
"ירקרק או אדמדם, ירוק שבירוקים או אדום שבאדומים:",
"בבגד או בעור, כבר אמורים למעלה, וחזר ופרטן והפך הסדר, לפי שאמר ירקרק או אדמדם, טעינו לומר שהאחד מראה נגע צמר ופשתים, והשני מראה נגע העור, חזר וכתבן וסמך עור לבגד, וכלי עור לשתי וערב, ששתי המראות נוהגין בכלן:",
"נגע צרעת הוא, אלה המראות הם נגע צרעת שאמרתי עליו והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, ואינו צריך לא שער לבן ולא מחיה ולא פסיון כמו נגעי עור בשר, אלא כשעומד במראהו בהסגר שני טמא בלי סימן אחר:"
],
[],
[
"צרעת ממארת הנגע, כמו סילון ממאיר שענינו מכאיב, ואמר כן בנגעי הבגד, לדמותו לסילון ממאיר שלא יצלח לכל, כי נגעי עור בשר אע\"פי שמחליטין לטומאה, יש תרופה ורפואה לאחר זמן, אבל בגד מוחלט אין לו תקנה אלא ישרף, כמו הקוץ והסילון ששרף ישרפו:"
],
[
"בצמר או בפשתים, של צמר או של פשתים, ודרשו חז\"ל שבא להוציא את האומריות, שאם יש אימרא לבגד ממין אחר, אינו נשרף עמו:"
],
[
"וכבסו את אשר בו הנגע, שיכבסו בגד המנוגע הזה בנתר ובורית להסיר ממנו כתם הנגע:"
],
[],
[
"הכבס את הנגע, מורכב מן ההפעל וההתפעל, ושתי פעמים יש בפרשה זו ההרכבה הזאת, ושלשה פעמים בלי הרכבה, ומליצה עמוקה היא, כי הוראת ההפעל על ידי אמצעיים, והם הנתר והבורית וכיוצא, ומהוראת ההתפעל על ההפך והדמיון, כמו יש מתעשר, יש מתרושש, הבא נתחכמה, וכיוצא, והכביסה היא שמלבנת הבגד ומעביר כתמיו על כן הרכיב המלה מההפעל וההתפעל, הבגד",
"$הכבס בנתר ובורית שהן מכבסים, אבל לא כובס באחת אלא התכבס בדמיון שלא נשתנה מראהו, שהרי אמר אחריו לא הפך הנגע את עינו וא\"כ לא היה כאן כביסה אלא בדמיון, ולפי שדעת הכהן היה שיסור ממנו הנגע ע\"י הכבוס, אמר וכבסו:",
"והנה לא הפך הנגע את עינו, לא נהפך למראה אחר שאינו מטמא, כגון לשחור או לתכלת, שאילו הפך טהור אע\"פי שפשה:",
"פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו, קורא לצד הבגד העליון גבחת, שהוא כלפי הפנים, וצד הבגד השני שהוא אחורי הבגד קרחת, והושאלו השמות הללו מקרחת וגבחת הראש, ומלת פחתת לשון גומא ועומק, כמו באחת הפחתים, אבל אינו כמו ומראה הנגע עמוק מעור בשרו (פסוק ג'), שצריך להיות מראיתו שקוע בבגד, כי האדום שבאדומים והירוק שבירוקים שוקעים הם, ואין צורך להאמר, אלא התורה נתנה טעם למה ישרף הבגד אם לא פשה לסוף הסגר שני, ואמרה פחתת היא כלומר מעיד אני אע\"פי שלא פשה לאורך ולרוחב הבגד, כיון שעמד הנגע בעיניו י\"ד ימים, פשתה בעומק הבגד, וזהו פחתת היא, שאם היה נגע בגבחת הבגד כלפי פנים, פשה בקרחתו לצד שני, ואם היה בגבחתו לצד השני, פשה בקרחתו לצד פנים:"
],
[
"והנה כהה הנגע, לשון כהה על נגע חלוש כמו שביארנו, וחולשתו היא שירד ממראהו הראשון שהיה ירוק שבירוקין או אדום שבאדומים, ועכשיו הוא ירוק או אדום, שאם תפרש כהה שאין לו עוד מראה ירוק או אדום, א\"כ סר הנגע וטהר כמבואר למטה בענין:",
"הכבס, אף כאן הורכבה המלה, לפי שעדיין הנגע במקומו, והכבוס לא הועיל, אלא אחרי שכבסו אותו, כהה הנגע מאליו:",
"וקרע אתו, יקרע מקום הנגע מן הבגד וישרפנו, ותחילה אמר הכתוב בדרך כלל באש תשרפנו, וחזר ופירש כיצד? אם כהה, יקרע לבד מקום הנגע וישרפנו, ואם חזר עוד, ישרוף כל הבגד:"
],
[
"ואם תראה עוד בבגד, באיזו מקום שיהיה בבגד, כי מקומה הראשון נקרע:",
"פרחת הוא, שבעל נגע צרעת הנזכרת למעלה (פסוק מ\"ז), כלומר נגע זו צרעת פורחת היא:",
"באש תשרפנו, אינו שב על המקום הפורח, אלא על הבגד כלו:",
"את אשר בו הנגע, הבגד או השתי או הערב או כל כלי העור:"
],
[
"אשר תכבס, בסוף ימי הסגר ראשון שיצוה הכהן לכבסו, אם כשתכבסנו סר ממנו הנגע לגמרי, ולפי שהועיל הכבוס לא הורכבה המלה:",
"וכבס שנית, אינו להסיר ממנו הנגע, אלא טבילה לטהרו, ולכן הכבוס שעושין ע\"י סממנים להסיר הכתמים נזכר בפרשה בבנין הפעל, וכאן שהוא לטהרה אמר וכבס בפועל:"
],
[
"זאת תורת, כשגמר דיני צרעת עור בשר וחביריהן לא אמר זאת תורת, לפי שלא נגמר הענין כלו, שעוד צריך לכתוב דיני טהרה בפרשה הסמוכה, אבל צרעת הבגדים שגמר משפטם בענין, שאין בהן אלא טהרה וטבילה או שריפה באש, לכן אמר זאת תורת וכו' לטהרו או לטמאו, כלומר הכל אמרתי לך, כל דיני טהרתן וכל דיני טומאתן, לא חסר דבר:",
"בגד הצמר, של בגד הצמר, ויש כאן ד' שמות סמוכים זה לזה:"
]
],
[
[],
[
"ביום טהרתו, שעליו אמרתי למעלה וטהרו הכהן, וטהר אותו הכהן, ולא פירש עדיין איך תהיה טהרתו ועכשיו מפרש:"
],
[
"ויצא הכהן, לפי שהמצורע יושב בדד מחוץ למחנה, פעמים שמתרחק כמה פרסאות מן העיר למצוא לו מושב בימי חלוטו, ואין הכהן חייב ללכת אליו שם, אלא והובא אל הכהן, המצורע בא עד לפני שער העיר, ולפי שאסור עדיין ליכנסאל המחנה, צריך הכהן לצאת אליו, וזהו ויצא הכהן וכו':",
"וראה הכהן, יתבונן בנגע ובסימניו:",
"והנה, כשיתברר לו שכן הוא שנרפא הנגע:",
"נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, ולא אמר נרפא הצרוע, כי אע\"פי שעדיין הצרעת בגופו כשיש בו סימני טהרה, נרפא הנגע:"
],
[
"ולקח, הלוקח:",
"למטהר, מבנין התפעל, וענינו בשביל הצרוע הרוצה עתה לטהר עצמו מטומאתו:",
"חיות, בריאות, כי הבריאות היא החיים:",
"טהרות, פרט לטמאות:",
"ושני תולעת, לשון של צמר צבועה זהורית:"
],
[
"אל כלי חרש, שישחט את הצפור בענין שיזוב דמו אל כלי חרס:",
"על מים חיים, שנתן תחלה בכלי חרס, ופי' מים חיים שנובעים תמיד מן הארץ ואינן פוסקין:"
],
[
"את הצפור החיה יקח אתה, מלמד שאינו אוגדה עמהן, אלא מפרישה לעצמה, אבל העץ והאזוב כרוכין יחד בלשון הזהורית, כענין שנאמר ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב קיחה אחת לשלשתן, יכול כשם שאין הצפור בכלל האגודה, כך לא תהא בכלל טבילה, ת\"ל וטבל אותם ואת הצפור החיה, החזיר את הצפור לכלל טבילה:",
"על המים החיים, כמו עם, כלומר באותו דם שהוא מעורב עם המים החיים:"
],
[
"וטהרו, לא שהוא טהור בהזאה זו, שהרי עוד לכל הדברים האחרים האמורים בענין לפנינו, אלא שגם הזאה זו צריכה לטהרתו, ועל כן בעל הטעמים חבר וטהרו עם ושלח:"
],
[
"וכבס המטהר את בגדיו, מאותה טבילה ואילך אינו מטמא עוד משכב ומושב, אבל עדיין מטמא אדם ובגדים במגע:",
"את כל שערו, לא שער בית הסתרים:",
"אל המחנה, מחנה ישראל:",
"וישב מחוץ לאהלו, אע\"פי שבא אל המחנה, יהיה כמנודה ואסור מת\"המ:"
],
[
"והיה ביום השביעי, מיום בואו אל המחנה:",
"את כל שערו, כלל:",
"את ראשו, אפי' נזיר שנאמר בו תער לא יעבור על ראשו:",
"ואת זקנו, אפי' כהן שנאמר בו ופאת זקנם לא יגלחו:",
"את גבות עיניו, פרט, ואת כל שערו יגלח, חזר וכלל לרבות כל מקום שער הנראה שהוא ערום, ולמעט בית הסתרים:",
"וכבס את בגדיו, שלובש שאינו מטמא אותן עוד במגע, וכבוס בגדים שלמעלה אותן שישב עליהן, שאינו מטמא עוד במושב:"
],
[
"בת שנתה, עברה עליה שנה, לא שנה למנין עולם:",
"ושלשה עשרונים סלת מנחה, לנסכי שלשה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים, ולימד שאינו אלא עולת בהמה, שאם היא בפני עצמה תהיה נקמצת ושיריה לכהנים וזה אינו כי להלן אמר והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה:",
"ולג אחד שמן, להזות שבע ולתת ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות:",
"לפני ה' פתח אהל מועד, לא בעזרה עצמה שהרי הוא מחוסר כפורים וחייב כרת על ביאתו למקדש, אלא אמרו חכמים שעומד בשער ניקנור, והתירה לו התורה להכניס בהונו ותנוך אזנו לפנים בשביל המתנות להטהר מצרעתו:"
],
[],
[
"והקריב אתו לאשם, הוא על דרך כלל ואחריו פרט, אמר שהכהן יקריב את הכבש לאשם ואת לוג השמן, כיצד? והניף אותם וכו' ותנופת השמן והזאתו זהו דרך הקרבתו:"
],
[
"במקום אשר ישחט, על ירך המזבח בצפון, ומה ת\"ל והלא כבר נאמר בתורת אשם שטעון שחיטה בצפון, לפי שיצא מכלל אשמות לידון בהעמדה, יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו, לכך נאמר במקום אשר וכו':",
"כי כחטאת, כי ככל החטאות האשם הזה הוא לכהן, ששוה לחטאת שצריך מתן דם ואימורין למזבח קודם שיוכשר בשרו לכהן, לא שדם בהונות ואזן מתירם:"
],
[
"ולקח הכהן מדם האשם, מקבל בידו, אבל דם שזורק מקבל בכלי כמו בכל האשמות:",
"בהן, גודל:"
],
[
"ולקח הכהן מלג השמן, קצת מלוג השמן, הנשאר בלוג אח\"זל שמתחלק לכהנים ואינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כשאר ק\"ק שהרי הוקש לאשם:",
"על כף הכהן השמאלית, על כף עצמו, דהיינו של הכהן המטהר, ולכן צריכה להיות השמאלית, כדי שיטבול בה הימנית, והראיה מפסוק שלאחריו שאמר מן השמן אשר על כפו השמאלית, שהוא ודאי מוסב אל הכהן, והוצרך כאן לכפול מלת הכהן שני פעמים שאילו אמר ויצק על כפו השמאלית, היית טועה דמשמע על כפו של איש המטהר, כדרך שאמר בפסוק שלפני זה ועל בהן ידו, ועל בהן רגלו, שהכנוי מוסב אל האיש המטהר:"
],
[
"והזה מן השמן באצבעו, לא היה צריך לומר אלא והזה שבע פעמים, ולפי שהוסיף מן השמן באצבעו, ילמדנו שבכל שבע הפעמים יהיה השמן באצבעו, בהזאה אחרונה כראשונה, ולפי שכל פעם יחסר, ידענו שעל כל הזאה טבילה:",
"לפני ה', כנגד בית ק\"ק:"
],
[],
[
"והנותר בשמן, שימוש הבי\"ת ביארנו לעיל (שמות ל\"ח ח'):"
],
[
"ועשה הכהן את החטאת, היא הכבשה כי חטאת יחיד באה נקבה:",
"וכפר על המטהר, זוהי כפרה שניה שהחטאת מכסה:"
],
[
"ואת המנחה, שלשה עשרונים למעלה:",
"וכפר עליו, זוהי כפרה שלישית, שהעולה מכפרת:",
"וטהר, לקדש ולמקדש:"
],
[
"ואם דל הוא, מלת דל על הרוב על חוסר הממון, ולפי שגם בעל מעט הממון, יקרא דל כנגד העשיר שיש לו הון רב, לכן הוסיף ואין ידו משגת שקצרה ידו אפילו להשיג ג' הכבשים:",
"לתנופה לכפר, אע\"פי שאין התנופה מכפרת, כי הדם הוא בנפש יכפר, אבל הוא כנותן טעם למה כבש זה אשם, ולא חטאת או עולה, לפי שבאשם עיקר הכפרה, כי מעשה חטאת ועולה של מצורע כמעשה כל חטאת ועולה, אבל מעשה אשמו אינו ככל האשמות שהרי צריך תנופה חי, ולכן הכבש האחד הזה יהיה לאשם לתנופה:",
"ועשרון סלת אחד, לכבש זה שהוא אחד יביא עשרון אחד לנסכו:"
],
[
"אשר תשיג ידו, יתכן שהקודם במקרא קודם במעלה, ואם ידו משגת לשתי תורים לא יביא בני יונה:",
"והיה, על פי הכהן:"
],
[
"ביום השמיני לטהרתו, שמיני לצפרים ולהזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ועשה, נמשך אל פסוק שלאחריו, כאילו אמר ועשה את האחד עולה, אבל לפי שזכר את האחד, הפסיק בו לפרש שהוא או מן התורים או מן בני היונה:"
],
[],
[
"זאת תורת אשר בו, שיעורו זאת תורת הנרפא אשר היה בו נגע צרעת:",
"אשר לא תשיג ידו, כי על מצורע עשיר כבר אמר למעלה זאת תהיה תורת המצורע, וכאן אמר תורת אשר לא תשיג ידו:"
],
[],
[
"ונתתי נגע צרעת, ללמדנו שהנגעים הללו אינן ממנהגו של עולם, אלא בדרך מופת:"
],
[
"ובא אשר לו הבית, שלא ישלח ביד שליח:",
"והגיד, כל לשון הגדה ביאור דברים, שישא ויתן עם הכהן על דבר זה, הכהן ישאל איך קרה הדבר, והוא יגיד לו:",
"כנגע, דרך מוסר שלא יחליט ויורה לפני הכהן שהוא נגע, אפילו הוא ת\"ח ויודע שהוא נגע ודאי:",
"נראה לי, שלא יגיד על פי מה ששמע מאנשי ביתו, אלא על פי מה שראה בעיניו:",
"בבית, מתוכו, שאינו מטמא מאחוריו:"
],
[
"ופנו את הבית, גזרת הכתוב שלא יטמאו כלי הבית מטומאת הצרעת, כי אפשר שיש בבית כלים שאולים מאחרים, ולפי שהנגע בא על אשמת אדון הבית, למה ילקו האחרים בשבילו:",
"ולא יטמא כל אשר בבית, שאם לא יפנהו, כשרואה הכהן את הנגע הצריכה הסגר לא יוכל להמתין עד שיפנו הבית, אלא מיד חייב להסגירו:",
"לראות את הבית, גם הבית צריך שיראה, אם ראוי לטומאת נגעים, כי יש בתים שאין מטמאין, שצריך להיות מרובע בעל ד' כותלים:"
],
[
"שקערורת ירקרקת או אדמדמת, שקערורות תואר לאבנים, והמלה מורכבת מן שקע ומן ערה, שקע יורה על היות האבן שקועה בבנין, וערה יורה להפך שאפשר לחלצו מן הקיר, כמו ערו ערו עד היסוד, כי כן צריכין להיות לענין טומאת נגעים, אבנים תלושים שחוברו בבנין ע\"י טיט, אבל קיר של סלע מששת ימי בראשית או קורות שעל פני הקיר או עפר אינן מטמאין, ופי' הכתוב כך הוא, למעלה זכר נגע סתם ולא זכר היכן תהיה, לכן אמר כאן בקירות הבית, ואף לא בכל מה שבקיר, אלא כשיראה בקיר אבנים שקועות, שיהיו מקצתן ירקרקות או אדמדמות, אז יסגיר את הבית, ומלת אבן בכל המקרא לשון נקבה:",
"ומראיהן שפל מן הקיר, זה לא היה צריך לומר, כי הירוק והאדום שזכר בלי ספק נראין שפלות, וכן בבגד נתן ג\"כ סימנין אלו ולא הזכיר שיהיה מראיהן שפל מן הבגד, אבל כאן אינו תנאי להיות ג\"כ שפל מן הקיר, אלא סיפור הוא שבהיות המראות הללו באבני הבית יהיה מראיהן שפל מן הקיר, והוצרך לומר כן בבתים ולא בבגדים, לפי שהבגדים אינן מטמאין אלא צמר ופשתים לבנים, לא צבועים, אבל הבתים מטמאין גם צבועים, ופעמים שהבית צבוע באחת ממראות אלו, ותאמר איך יוכר הנגע, לכן הודיע הכתוב שהאבנים שבהן הנגע יהיו תמיד מראיהן שפל מן הקיר:"
],
[
"ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית, לא ילך לביתו ויסגיר, ולא יעמוד בפתח תחת המשקוף ויסגיר, אלא בצד המשקוף מבחוץ:",
"והסגיר, יאמר בית זה מוסגר שבעת ימים:"
],
[
"והנה פשה, ולא ביאר הכתוב מה דינו אם מצאו עומד בעיניו, ואמרו רבותינו שמסגירו ונותן לו שבוע שניה, ואם בסוף שבוע שניה עוד עומד בעיניו או שפשה חולץ וקוצה וטח, כמו בפשה בראשון:"
],
[
"וחלצו, לשון הסרה ממקומו, כמו וחלצה נעלו, ובא בבנין הכבד לפי שלחליצת אבנים מן הקיר צריכין כלים, ואין כן חליצת נעל:",
"אל מחוץ לעיר, אל מקום ידוע שהוא מחוץ לעיר מוכן להשליך שם אבנים כאלה:",
"אל מקום טמא, אין מקום טמא, שאין קרקע בית קבול טומאה, לכן אמרו חכמים שיהא מקומו טמא, כלומר המקום שישליכום שם יקראו טמא:"
],
[
"יקציע, יקלוף סביבות האבן שחלץ מכל הצדדים בשוה, כי שורש קצע ענינו עשיית הדבר בשוה ע\"פי מדה ידועה, וכן הכלי בעלת זוית ישר נקרא מקצועות, וירכתי הבית נקראו מקצועות לפי ששני הצדדים פוגעים בזויות במשור:",
"מבית, מבפנים, במקום שישב שם האבן המנוגע בקיר קולף מסביב לו הטיח, וסביב על האבן שחלץ, לא סביב הבית כלו:",
"ושפכו, לפי שהעפר שמוציאין ניתן בכלי או בשק, יתכן לומר ושפכו, ועל האבנים אמר והשליכו:",
"הקצו, שכרתו במקצוע, ולא אמר אשר הקציעו, כי אינו טפל אלא על מלאכת ההקצעה שיהיו הזויות מכוונות, לא על העפר שהוקצה במקצועות:"
],
[
"אבנים אחרות, לא מאבני הבית הזה מקיר אחר שבו:",
"אל תחת, במקום שישבו האבנים הראשונות:"
],
[
"ואם ישוב הנגע, אע\"פי שיש עתה אבנים אחרות, ישוב הנגע למקומו הראשון, ויפרח באותן האבנים שהביאו אל הבית:",
"ואחרי הקצות את הבית, שלא תוכל לומר נשאר דבר מן הנגע הראשון סביבות האבנים:"
],
[
"ובא הכהן, לא באותו היום, אלא לסוף שבעה:",
"והנה פשה הנגע בבית, כל שיבת נגע קרוי פסיון, והדעת ניתנת כן, שהרי חלצו האבנים שהיה בהן הנגע, וכל הנראה עתה על האבנים החדשות עודף על הנגע הראשון, אפילו נראה פחות מן הנגע הראשון, כגון שהאבנים שחלצו היה עליהן נגע כשלשה גריסין, וכששב הנגע הוא כשני גריסין, ג\"כ פסיון הוא, שכסה הנגע בבית על שלשה גריסין הראשונים שניטלו ממנו, שהרי הנגע הראשון במקומו באבנים שחלץ, והרי הנגע מכת הבית, ודומה לעץ פורח, וכלשון הכתוב ופרח בבית, ולכן אין אנו צריכין לומר שאין כאן מקומו של מקרא זה, אלא המקרא כתוב כהלכה וכמשפטו:",
"צרעת ממארת הוא, שאין תרופה לבית זה וצריך נתיצה:"
],
[],
[
"והבא אל הבית, לא ששהה בו, אלא יצא מיד:",
"כל ימי הסגיר אתו, שבוע ראשונה, וכן אם לא פשה בראשונה והסגירו שבוע שניה הבא אל הבית טמא:"
],
[
"והשוכב וכו' והאוכל, שדרך בני אדם לבוא לבית לאכול או לשכב בו, ולאו דוקא אוכל ושוכב, אלא שהה בבית כדי שיעור אכילה מטמא בגדים, ונלמד זמן שוכב מאוכל:"
],
[
"ואם בא יבא הכהן, כלומר אחר שחלץ וקצה וטח והסגירו שבעת ימים, בא וראה שלא חזר הנגע למקומו:",
"וטהר הכהן את הבית, בדרך שיפרש בסמוך:"
],
[
"לחטא, כמו וחטא את המזבח (ח ט\"ו):"
],
[],
[],
[],
[],
[
"לכל נגע הצרעת, צרעת השחין והמכוה ונגעי קדחת וגבחת:",
"ולנתק, אינו מטמא במראות נגעים, אלא בכל מראה ובשער צהוב:"
],
[
"ולצרעת הבגד, שמטמא בירקרק ואדמדם, וכן זאת התורה לצרעת הבית שמטמא במראות אלו:"
],
[
"ולשאת, וכן זאת תורת ד' מראות נגעים המטמאים בעור הבשר:"
],
[
"להורת, אלו הן דיניהן שיורו הכהנים על פיהן, ועל פי הסימנים הללו יטהרו או יטמאו האדם הבגד או הבית:"
]
],
[
[
"ואל אהרן, הכהנים יפרישו בין זבה לנדה, ועתה יחל לבאר הטמאים מדבר נסתר כי הצרעת נגע גלוי:"
],
[
"כי יהיה זב, כמו זבת חלב ודבש, שנוטף מאליו טיפין:",
"זובו, שם ללחה היוצאה:"
],
[
"וזאת תהיה טמאתו בזובו, על אופן זה תהיה הזיבה שיקרא זב ויטמא:",
"רר בשרו את זובו, פועל נגזר מן שם ריר, כמו ויורד רירו על זקנו, ופן הזיבה היוצא ממנו קלוש ונוטף מבשרי:",
"או החתים בשרו מזובו, שבשרו החתים וסתם את פיו מפני זובו שאינו יוצא, וכשהתולדות דוחהו אחר כך לחוץ יוצא טפות עבות:",
"טומאתו הוא, כל אחד מב' דרכים אלו היא טומאתו, לטמא טומאה חמורה:"
],
[
"כל המשכב, הראוי למשכב, פרט אם שכב על הדלת או על דף הבור שאינו ראוי למשכב, יכול כל ראוי למשכב אפילו מיוחד למלאכה אחרת, ת\"ל אשר ישכב עליו המיוחד לשכיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:",
"יטמא, טומאה חמורה, לטמא אדם ובגדים, לא טומאת מגע, שהתורה החמירה במשכב ומושב ומרכב יותר מכל שאר הדברים שהזב נוגע בהן. שכלן נעשים ראשון, ואינן מטמאין אדם וכלים, ואלו נעשין אב הטומאה לטמא אדם וכלים:"
],
[
"ואיש אשר יגע במשכבו, אפילו אינו שוכב עליו בשעת מגע:",
"יכבס בגדיו, שהן עליו בשעה שנוגע במשכבו:"
],
[
"והיושב על הכלי, אפילו עשר מושבות זו על גב זו, והזב יושב בתחתון והטהור במושב העליון, טמא, וכן הדין במשכב:"
],
[
"והנוגע בבשר הזב, דומה לנוגע במשכב ובמושב, שמטמא בגדים וטמא טומאת ערב, והכתוב מלמדנו שאינו טמא טומאה כזו עד שיגע בבשרו ממש, אבל נוגע בבגדי הזב אינו מטמא בגדים וכלים, שאעפ\"י שהן על גופו אינן חמורין כמשכב ומושב שהנוגע בהן מטמא בגדים גם אם אין הזב שוכב עליו:"
],
[
"וכי ירק הזב בטהור, שנגע רוקו באיש טהור, הרוק מטמאו והוא הדין ניעו ורירו ומי אפו וכל שאר הליחות, והכל בכלל רוק כי שרשו רקק, ונופל על ליחה עבה:"
],
[
"וכל המרכב, הכלים שהן לרכיבה:"
],
[
"אשר יהיה תחתיו, של זב, ולא תחתיו של מרכב:",
"והנושא אותם, על כל האמורין בענין נאמר, הזב זובו ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ומשכבו ומושבו ומרכבו, משאן מטמא אדם לטמא בגדים:"
],
[
"וכל אשר יגע בו הזב, כבר אמר למעלה והנוגע בבשר הזב, ומה לי טהור נגע בטמא, או טמא בטהור, ושנה הדבר לפי שאמר למעלה בבשר הזב, והייתי יכול לפרש דוקא במקום שהטומאה יוצאה מגופו, למד עתה שגם נגיעת יד מטמאה כנגיעת שאר הגוף שהרי אמר וידיו לא שטף במים, הרי שמדבר על נגיעה כדרך הנוגעים שהיא ביד:",
"וידיו לא שטף במים, בעוד שלא טבל מטומאתו, ואפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאותיו, כי אי אפשר לו לומר שאם בימי זובו שטף ידיו, אפילו לא טבל כל גופו לא יטמא בנגיעתו בידיו, שהרי טומאת קרי הקלה נאמר בו ורחץ את כל בשרו במים, כל שכן זב החמור, שלא יועיל שטיפת ידים בלי טבילה, והטעם שזכר הכתוב ידים ולא אמר כל בשרו, לפי שהידים עסקניות הן ונוגעות בכל מקומות הגוף ונדבק בהם זוב ורוק ומימי האף, על כן צריך שישטפם היטב במים קודם טבילה להעביר הלחה הטמאה הדבקה בהן, שאם ישאר עליהן ליחה טמאה לא עלתה לו טבילתו, אבל הטבילה עצמה אינו צריך לאומרו כאן, שנאמרה בסוף ורחץ בשרו במים חיים וטהר (פסוק י\"ג):"
],
[
"אשר יגע בו הזב, מאוירו כמו שלמדו רבותינו מכלי חרס האמור בחטאת:",
"ישטף במים, גם זו טבילה כמו וידיו לא שטף במים:"
],
[
"וכי יטהר הזב מזובו, לא שיטהר מטומאתו, אלא מזובו שאין זרעו זב עוד לחוץ, אלא כנוס בכלי הזרע כמו בכל אדם, ולשון טהרה נופל על סור ענין רע, לכן בשוב הלחה אל מקומה הראוי בגוף, ולא תראה עוד מאליה החוצה נקרא טהרה:",
"שבעת ימים לטהרתו, שבעת ימים רצופים טהורים מטומאת זיבה:",
"במים חיים, הנובעים מן הארץ:",
"וטהר, מטומאתו שאינו מטמא עוד:"
],
[
"לו, לכפרתו:",
"פתח א\"מ, לעזרה בשער ניקנור מקום שטבולי יום עומדים:"
],
[
"וכפר עליו, במתן דמים:",
"מזובו, מפני זובו שהיה איש זב וטמא, ועתה שפסק יכסה על חרפת נפשו בקרבן זה:"
],
[
"כל בשרו, אמרו חכמים מים שכל בשרו עולה בהן, וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות, נמצאת שיעור המקוה מ' סאה:"
],
[
"וכל בגד וכל עור, וכן כל שאר הכלים:"
],
[
"ואשה אשר ישכב איש אתה, לא אמר ואיש אשר ישכב עם אשה ש\"ז, לפי שהדין שנתחדש הוא טומאת האשה, כי טומאת האיש ידענו ממה שאמר למעלה:"
],
[
"ואשה כי תהיה זבה, דם נדה ודם זיבה בכלל, והתורה הבדילה בין דם לדם, שבעת ימים ראשונים תקראנו דם נדה, ואם תוסיף לזוב תקראנו דם זיבה:",
"שבעת ימים תהיה בנדתה, מלת נדה היא שם תואר לבעלת הדמים, כי בתולדת כל אשה שיש לה אורח, שהדם נודד מן הגוף, כמו כצפור נודדת (משלי כ\"ז) שהוא על ההעתקה ממקומו אל מקום אחר, כן דם האשה נודד מן הגוף ששם משכן הגוף, ויוצא חוץ לגוף, ולפי שזאת היא תולדת האשה, וכל הנשים שוין בה, הודיעה תורה שיציאת דם שבעה ימים היא תולדת האשה, ובהן תקרא נדה, ואחר כן אמרו אשה כי יזוב וכו' בלא עת נדתה או על נדתה, זהו הפך מן התולדות ותקרא זבה הצריכה ימי נקיים וקרבן:"
],
[],
[],
[],
[
"ואם על המשכב, כל עצמו של מקרא זה לא בא אלא להקל, שאין בכל טומאותה נדה רק טומאת ערב, לבד כששוכב עמה שטמא טומאת שבעה, וזהו שאמר, ואם על המשכב הוא, אפילו שכב אדם על משכבה, או על הכלי אשר היא יושבת עליו, שישב אדם על מושבה, אפילו בעת שהיא יושבת עליו, וכל זה עשה בנגעו בו, שגם נגע במשכב ובמושב, והרי כאן טומאת מדרס וטומאת מגע, והנדה עצמה קרובה אליו, אעפי\"כ יטמא רק עד הערב, ואח\"כ אמר אבל אם שכב איש אותה וכו', זה טמא טומאת שבעה:"
],
[
"ואם שכב, אבל השוכב עמה אינו בכלל האמור למעלה שאינן מטמאין אדם וכלי חרס אפילו בשעה ששוכבין או נוגעין בטומאה, ואינן מטמאין רק טומאת ערב, וזה אמור כנדה עצמה:",
"ותהי נדתה עליו, וע\"י כך תבא נדתה עליו, אז וטמא שבעת ימים:",
"וכל המשכב, אע\"פי שאמר שהוא טמא כמוה, לענין משכב ומושב חלוק ממנה, שאין משכב ומושב שלו מטמאין אדם לטמא כלים, אלא משכב ומושב שלו מטמאין לבד אוכלין ומשקין:"
],
[
"ואשה כי יזוב, כבר פירשנו שמשבעת ימים ואילך כשתראה דם, אינו קרוי דם נדה, שאין בתולדת הנשים שיאריך האורח יותר מז' ימים, לכן מה שרואה עוד זיבה הוא, וצריכה שבעה נקיים וקרבן:",
"על נדתה, לאחר שגמרו ז' ימי נדה:",
"ימים רבים, ג' ימים:",
"כימי נדתה תהיה, לענין טומאה, שמטמאה את בועלה כנדה:"
],
[
"כטמאת נדתה, כטומאת מושב נדתה:"
],
[],
[
"ואחר תטהר, על דרך הפשט שתרחץ במים חיים כזב, אבל רבותינו הקלו בטהרת הזבה, שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה:"
],
[],
[],
[
"והזרתם, שרשו נזר, והנזירות היא ההפרשה, והמצוה לכהנים, כי עליהם אמר ולהבדיל וכו':",
"ולא ימתו בטמאתם, אם יטמאו באחת מטומאות האמורות בענין, או שנטמאו בם ויתעצלו להטהר מהן, יבואו לידי חיוב מיתה, כי אפשר שיבואו אל מקדשי אשר בתוכם ויתחייבו מיתה לשמים:"
],
[
"לטמאה בה, מלת בה על שכבת זרע:"
],
[
"והדוה, לפי שהאורח היא תחלה טבעית ומרגשת צער בגופה תקרא דוה:",
"והזב את זובו, וכן היא תורת כל זב בזובו, כל אחד כפי דרכו, לזכר במראה לובן, ולנקבה במראה אודם:",
"ולאיש אשר ישכב עם טמאה, עם נדה או זבה, שטומאתה עליו טומאת שבעה:"
]
],
[
[
"וידבר ה' אל משה, כבר פירשנו כי דבור נופל על הרחבת דברים, ולשון אמירה על המאמרים הקצובים בחכמה מה שיאמר בלי תוספת ובלי גרעון, וכן כאן אחרי מות שני בני אהרן, דבר אל משה והודיעו בנבואה טעם מיתתם, וקדושת הדביר וההיכל והעזרה ועבודת הכ\"הג ביום הצום, ואחריו כתוב ויאמר ה' וכו' צוהו מה שיאמר מזה לאהרן, והן הדברים שיכתוב גם בתורה, אלא שבעל פה פירש לאהרן פירוש המאמרים הללו, וזהו דבר אל אהרן אחיך, שתדבר לו בהרחבת דברים פי' האמירות שתאמר לו:",
"אחרי מות שני בני אהרן, ללמדנו שבני אהרן לא עברו על ואל יבא בכל עת וכו', כי אחרי מותם נאמרה אזהרה זו למשה:",
"בקרבתם לפני ה', כאשר קרבו לפנים אל ה', והיה ראוי לגדולים כמותם לנהוג נניעות בעצמם, והודיע שלא מתו בעבור ההקטר, אלא בעבור שנכנסו לפנים, כמו שפירשנו שם:"
],
[
"ואל יבא, שאל יבוא, וכן דבר אל בני ישראל ויסעו:",
"בכל עת, אפילו פעם אחת אסור, ואילו אמר ואל יבא אל הקדש וכו', בזאת יבא וכו', הייתי אומר ביום הכפורים מותר לבא כל היום כל פעם שירצה, לכן הוסיף בכל עת, שמלבד שאסור לבא, שם כל השנה כלה, אלא גם ביום שמותר ליכנס אל יבא בו בכל עת ורק לעבודות פנים, שנצטווה עליהן בפרשה זו:",
"אל הקדש מבית לפרכת, העזרה וההיכל גם הם קדש, לכן אמר מבית לפרכת שהוא הדביר, והוסיף אל הקדש לרבות את ההיכל, שעל הבית כלו באזהרה ומקום הארן במיתה:",
"כי בענן אראה על הכפרת, זה טעם שאמר אל פני הכפרת ולא אמר אל פני הארן, לפי שעונש המיתה בעבור שמיקל בכבוד המקום ב\"ה השוכן על הכפורת, שעליו ענן כבוד ה', וכל הרואה הענן שעל הכפרת יודע ששם נגלו האלהים, וכשמיקל ראש לגשת שם חייב מיתה:"
],
[
"בזאת, בסדר ובמשפט שאומר לך:",
"הקדש, העזרה וההיכל והדביר, כי בשלשה מקומות יעבוד עבודתו ביום זה, ואח\"כ פי' שיבא גם מבית לפרכת שנאמר והביא מבית לפרכת (פסוק י\"ג):"
],
[
"כתנת, אחר שיבא אל הקדש ביום זה יפשוט את בגדיו, וילבש ארבעה בגדי בד הללו:",
"קדש, שיהיו משל הקדש:",
"יצנף, לשון צניפה נופל על בגד ארוך שצונפים אותו בעגול סביב הראש, אבל אין סברא שביו\"הכ היה צונף אותה סביב הראש, אלא המצנפת היתה צנופה מעת שנעשית ע\"י עושי הבגדים, ואמר יצנוף מלשון מצנפת שבהיותה על הראש נראה כצנוף:",
"ורחץ במים, אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו, ושני קדושי ידים מן הכיור:"
],
[
"לחטאת, מפורש בענין שלא קרב רק אחד מהן, והשני משתלח חי למדבר, אבל יגיד שמפרישין שתיהן לחטאת, לכפר על חטאות ישראל ופשעיהם, לא שמפרישין אחד לעזאזל, אלא הם מפרישין שני שעירים לחטאת, ומצות ה' היא שיגריל עליהן הכהן: (ו)",
"את פר החטאת אשר לו, האמור למעלה, ובו יתחיל עבודותיו לפי ששלו הוא ובא לכפר עליו, וראוי שיתודה תחלה על עצמו טרם יכפר על העדה כלה:",
"וכפר בעדו, המשך הכתובים הוא על דרך כלל ואחריו מעשה, שאינו אלא פרטו של ראשון, הזכיר עתה דרך כלל שיקריב בתחלה את פר אשר לו ויכפר על ידו בעדו ובעד ביתו כיצד? עתה יבאר דרך פרט, בתחלה יעשה גורלות, לפי שיצטרך אח\"כ לערב דם הפר עם דם השעיר, כדי לגמור הזאת דם הפר, וכדי שלא יצטרך להפסיק במעשה עבודתו אמר שיגריל קודם שחיטת הפר, אח\"כ חזר ואמר (פסוק י\"א עתה יתחיל בהקרבת הפר שזכרנו, כיצד ? ושחט את פר החטאת וגו' עד פסוק כ', ששם נגמרה הקרבת הפר והזאת דמו, זהו פשוטו של מקרא:"
],
[],
[
"והעמיד אתם לפני ה', מעמידן בשער נקנור מכוון כנגד בית ק\"ק פניהם למערב ואחוריהם למזרח:"
],
[
"על שני השעירם גרלות, לא שיתן על כל אחד שני גורלות, אלא שיעור הכתוב שיקח מן הקלפי גורלות, ואותן גורלות שיוציא יתן עליהם, וחזר ופירש גורל אחד לה' יתן על שעיר זה, וגורל אחד לעזאזל יתן על השעיר השני:",
"גורל אחד לה', הכתוב מפרש מה יכתוב על הגורלות שזכר, ואמר גורל אחד חרות עליו לה', ועל אחד מהן חרות לעזאזל:",
"לעזאזל, אפרש להלן (פסוק כ\"ב):"
],
[
"ועשהו חטאת, הכהן יקרא לו עתה שם חטאת:"
],
[
"והשעיר וכו', אבל השעיר אשר עלה וכו' לא יקרא חטאת, כי לא יקרב במקדש, אלא יעמד חי:",
"לפני ה' לכפר עליו, אע\"פי ששאר הקרבנות מכפרים במותם במתן דם, זה יכפר עליו הכהן עונות בני ישראל לפני ה' בעודנו חי, ואמר הטעם לשלח אותו לעזאזל, וכפרה זו מפורשת בענין שהיא ווידוי דברים:"
],
[
"והקריב אהרן, עתה בא להקריב חטאתו, ומתודה עליו עונותיו ועונות ביתו:",
"ושחט, שוחט ומקבל את הדם, ונותנו ביד כהן למרס בו שלא יקרוש, כדי שילך תחלה ויקטיר קטורת בפנים:"
],
[
"גחלי אש, גחלים בוערות לא עוממות:",
"מעל המזבח, החיצון:",
"מלפני ה', מצד המזבח שלפני היכל הפתח, והוא צד מערבי:",
"קטרת סמים דקה, כבר נאמר ושחקת ממנה הדק (שמות ל' ל\"ו), ובי\"הכ דקה מן הדקה, שמערב י\"הכ היה מחזירה למכתשת:",
"והביא, את הכף והמחתה מבית לפרכת, לקדש הקדשים:"
],
[
"ונתן, אחר שיהיה בפנים, יתן את הקטורת על האש:",
"לפני ה', בין שני בדי הארון מול הכפרת:",
"וכסה ענן הקטרת, לפי שאמר למעלה ואל יבא בכל עת וגו' כי בענן אראה על הכפרת, בי\"הכ יכנס תחלה בקטרת, ויקטירנה מול הכפרת לפני ה', גם ענן הקטורת יכסה את הכפרת שענן ה עליו, ולא ימות, ולכן תאר עשן הקטורת כאן בלשון ענן, נגד כי בענן אראה:"
],
[
"ולקח, אחר שהקטיר הקטורת יוצא מק\"ק אל העזרה, ולקח המזרק שבו דם הפר מן הרובד הרביעי שבעזרה, ונכנס שני לק\"ק:",
"והזה באצבעו על פני הכפרת, ולא פירש כמה יזה למעלה, ולפי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הרי זה הזאה אחת:",
"על פני הכפרת קדמה, לא שיזה על הכפרת, אלא כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ\"ה י\"ח), כלומר שעומד בין שני בדי הארון ומזה על כנגד עביה של כפרת והטיפין נופלין לארץ, בין בהזאת אחת למעלה ובין בשבע שלמטה, אלא כשרוצה להזות אחת שלמעלה, מגביה ידו תחלה למעלה מן הכפרת ומצדדה למטה עד כנגד עובי הכפרת ומזה, ובהזאות שלמטה מגביה ידו למעלה עד כנגד עובי הכפרת ומזה:"
],
[
"וכפר על הקדש, זהו ק\"ק שבו ארון וכפורת ששם ה' נקרא עליו ויכפר עליו בקטורת ובהזאת דם, שלא תסתלק שכינה מעל ישראל בעבור טומאתם ופשעיהם:",
"מטמאת בני ישראל, כולל כל העבירות החמורות הגורמים סילוק שכינה, שכלן קרויים טומאות:",
"ומפשעיהם לכל חטאתם, גם על הפשעים שמרדו בה' ובדבר קדשו, לפרוק מעליהן עול מלכותו ותורותיו ומצותיו, ללכת בדרכי חטאתם, שהן הדרכים הרעים שגברו בלבם התאוה והחמדה:",
"וכן יעשה לאהל מועד, כמו שעשה בק\"ק, כשם שהזה משניהם בפנים א' למעלה וז' למטה, כך מזה על הפרוכת מבחוץ משניהם א' למעלה וז' למטה:",
"השכן אתם בתוך טמאתם, שב על אהל מועד שהוא במחנה, שבו יעבדו בית ישראל את ה', וא\"מ כינוי לשכינה שהיא בישראל, ולפי שהוא מקום קדוש ראוי שישכון בין טהורים:"
],
[],
[
"וכל אדם לא יהיה באהל מועד, בהיכל אבל בעזרה מותר:",
"בקדש, בק\"ק ובהיכל:",
"וכפר בעדו ובעד ביתו, בפר:",
"ובעד כל קהל ישראל, בשעיר:"
],
[
"ויצא אל המזבח אשר לפני ה', אחר שגמר בהיכל מתנות שעל הפרוכת, הולך משם אל מזבח הזהב, ואם תאמר הלא עומד בהיכל ואיך נאמר ויצא? אבל צריך אתה לדעת שהוראת לשון יציאה אם יורה על יציאה ממקום למקום אחר יכתב אצלו מלת מן כמו ויצא הכהן מן הבית דלעיל, ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כ\"ח), וכשאין אצלו מלת מן יורה גם על ההעתקה במקום שהוא עומד, כמו ועבדך יצא בקרב המלחמה (מלכים א' כ' ל\"ט) כלומר שנעתק ממקומו, וכן אשר יצא לפניהם (במדבר כ\"ז י\"ז), וכן כאן לא אמר ויצא משם אל המזבח אלא ויצא, פתרונו שיעתיק בהיכל מהלאה למערב המזבח אל מזרחו:",
"וכפר עליו, ובמה יכפר עליו, ולקח מדם הפר וכו', בהזאת דם הוא מכפר עליו:",
"מדם הפר ומדם השעיר, מעורבים זה בזה, לא מכל אחד בפני עצמו:",
"ונתן, באצבעו מן הדם על קרנות המזבח:"
],
[
"והזה עליו, מזה שבע הזאות על גגו של מזבח:",
"וטהרו, מטומאת בני ישראל, שכל לשון טהרה נגד טומאה:",
"וקדשו, בהזאות הללו יקדשנו לעתיד שיהיה קדש, וזהו שאמרו רבותינו בת\"כ וטהרו לשעבר, וקדשו לעתיד לבא:"
],
[
"וכלה מכפר, לאחר שעשה העבודה הזאת, שבה כלה כל עבודות הפנימיות, אז יקריב את השעיר החי:",
"את הקדש, עבודות שבדביר, הקטורת, ומתן דם פר ושעיר, שהן לכפר על טומאת מקדש וקדשיו של לפני ולפנים:",
"ואת אהל מועד, המתנות על הפרכת, שהן לכפר על טומאת היכל וקדשיו:",
"ואת המזבח, מתן ד' ומתן ז' שעל המזבח הפנימי, שהן מכפרים על טומאת מזבח עצמו וקדשיו:",
"והקריב, יקריבנו אליו להתודות עליו:"
],
[
"והתודה, יודה שחטאו ושפשעו ישראל לפניו:",
"עונות בני ישראל, מחשבות רעות מחשבות תועות, שחשבו תועה על ה' ועל דבריו, ושרשו עוה על שם שמעותים הישר, ועל כן עוברים על מצותיו כי לא ישרו בעיניהם, ואלו הם מזידים:",
"פשעיהם, הן המרדים שהסכימו בלבם לפרוק עול המצוה מעל צוארם, וזה יהיה לפעמים מרוב התאוה שגברה בלב והרבו לחטוא, וכשאינן מתנחמים בלבם לשוב מהן, לסוף יסכים הלב לפרוק עול שמים מעליו, וזה פשעיהם לכל חטאותם, כי החטא אפשר שהיה בשגגה, אבל כאשר יתגבר החטא, יבא לחשוב רע ויעות, ובאחרית יפרוק עול לפשוע, ונגד זה אמר תחלה עונות, והוסיף ואת כל פשעיהם, ועל שתיהן אמר לכל חטאותם שגרמו להם להעוות ולפשוע, וכאילו אמר אזכור להם ברחמים שהן בני אדם, שהחטאים נטועים בהם, והם הביאום לעון ולפשע, וכשישובו לפני אסלח להם, אבל אין הכתוב מזכיר סדר הוידוי, כי בוידויו ילך על הסדר מן הקל אל החמור, וכן שנינו כיצד היה מתודה אנא השם חטאו עוו פשעו וכו':",
"ונתן אתם על ראש השעיר, העונות והפשעים אינן נתפשים ביד לומר עליהן שיתנם על ראש השעיר, אבל ונתן אותם כמו ונתון אותו על כל ארץ מצרים, שבמצות פיו נתן אותו בשליט על מצרים, וכן כאן יאמר שכלן יהיו נתונים על ראש השעיר וגם זה איננו בכח אדם ובגזירתו אבל יבטיח שאם יעשה הכהן כסדר הזה יבאו על ראש השעיר, והרי הוא כנותן אותם על ראשו:",
"ושלח, אמר סתם ולא אמר ושלחו, לכלול השעיר עם הטומאת הנתונים עליו:",
"איש עתי, מזומן לכך בשעת הוידוי כדי שיוליכנו מיד אל המדבר, ולשון עתי נגזר מן עת, שענינו באותו העת עצמו, ולכן דרשו עתי אפילו בשבת, עתי אפילו בטומאה:"
],
[
"ונשא, השם מבטיח שאם יתן הכהן עליו עון בית ישראל, ישא השעיר עליו את עונותם אל ארץ גזירה, ולא יהיו עוד למכשול לבית ישראל:",
"ארץ גזרה, לא אל מדבר מרעה צאן כמו וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג' א'), אלא אל ארץ גזרה, מלשון והמה מידך נגזרו (תהלים פ\"ח ז'), ארץ המכרתת את יושביה, שממה מבלי כל:",
"ושלח את השעיר במדבר, כבר אמר ושלח ביד איש עתי המדברה, אבל כאן שב על איש עתי, שכבואו אל ארץ גזר' ישלחנו במדבר, ואולי במלת ושלח השני ירמוז ששלוחו למיתה שזהו אחת מהוראות השורש הזה, כי החרב נקרא בעבור כן שלח כמו בשלח יעבורו (איוב ל\"ו י\"ב), לפי שמשלח מן החיים למות, וכן בא בקבלת חז\"ל דוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים, ואולם אין זה בכח הגלגול כי אע\"פי שימות ברדתו אין הכרח שיעשה אברים, וכל שכן שיקרנו כן קודם שיגיע לחצי ההר, ושיהיה בכל שנה ושנה, אבל מעשה נסים הוא, ואבותינו ספרו לנו במשנתם את מעשה ה' כי נורא הוא, וזהו ענין עזאזל שנכתב למעלה, כי מלה זו כוללת ענין השנוי במשנתנו, שמלת עזה תואר לרוח, כמו רוח קדים עזה (שמות י\"ד כ\"א) ולפי שהה\"א אינה נחה באמצע תיבה נתחלפה באל\"ף, ומלת זל גם היא תואר לרוח פתאומי קשה מאד המפרק בנין האדם כרגע, ורוח זה מצוי במדינת ארבי\"ה, שעליו נאמר ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י\"א ו'), והמלה מורכבת מן זל ועפות שנקרא זל, ועף וממית כרגע, ואם כן בדרך הטבע הנהוגה כל שכן כשיוצא בדרך פלא, ואם כן עזאזל מורכב מן עזה וזל, כלומר רוח עזה של זל, שכשדוחפו לאחוריו רוח עזה יוצא מלפני ה' ומפרק עצמות השעיר, ולא ישאר עצם אל עצם, שהוא מדרך הנפלאות לרמוז על מחיית עון בית ישראל, וכן תרגם יב\"ע וידחפניה רוח זיקא מן קדם ה' וימות:"
],
[
"ובא אהרן אל אהל מועד, הכתוב אינו אומר למה יבא שם ולמדונו רבותינו שביאה זו היא לקדש הקדשים להוציא את הכף ואת המחתה שהניח שם שחרית בין בדי הארן, וצריך שיהיה לבוש בגדי בד כבואו שם, ואחר שהוציאם תמו כל ביאות פנים ביום זה, ואין צורך עוד לו לבגדי בד, ולכן ופשט את בגדי הבד וכו' והניחם שם שטעונין גניזה ולא ישתמש בהם ביום כפורים אחר:"
],
[
"ורחץ את בשרו, עתה שפשט בגדי לבן יחזור ויטבול, ואח\"כ ילבש את בגדיו שהם שמונה בגדים שעובד בהן כל השנה:",
"במקום קדוש, המקודש בקדושת עזרה, והיא היתה בגג בית הפרוה:",
"ויצא, מלשכה זו של בית הטבילה אל החצר להקריב שאר הקרבנות:",
"את עלתו, איל לעולה האמור למעלה:",
"עלת העם, האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וכו':",
"וכפר בעדו, בעולתו:",
"ובעד העם, בעולתם:"
],
[
"ואת חלב החטאת, אימורי פר ושעיר:",
"המזבחה, על מזבח החיצון:"
],
[
"והמשלח, איש עתי שמביאו לצוק ודוחפו לאחוריו:",
"יכבס בגדיו וגו', לפי שהשעיר הזה נושא עליו עונות בני ישראל, מטמא אדם ובגדים:"
],
[
"אשר הובא את דמם, להיכל ולפני ולפנים, ולפי שהובא דמן לפנים ישרפו, ולמד על כל חטאת פנימי כמו פר משיח וצבור ושעירי ע\"ז שהן בשרפה, שכלן מטמאין בגדים:",
"מחוץ למחנה, חוץ לג' מחנות:"
],
[
"והשרף אתם, כל המסייע בשעת שרפה אפילו רבים כלם מטמאים:"
],
[
"והיתה לכם, המצוה שאצוה עכשיו, איסור מלאכה וענוי נפש:",
"לחקת עולם, המצוה הזאת היא חק קבוע שלא ימוש ולא יעבור, כי מועדה בעשור לחדש השביעי לא בחדש אחר ולא ביום אחר:",
"תענו את נפשתיכם, כל ענוי שימצא במקרא דבק עם נפש הוא הצום, כי כבר אמרנו שנשמת האדם מתוארת נפש בעבור התחברה לגוף, וההתחברות הזאת תעמוד על ידי המאכל והמשקה, ולא תתכן מבלעדן, לכן כשימנעו ממנה קרוי ענוי נפש, ואם גם השינה הכרחית לגוף אי אפשר לצוות עליה, שאין ברצון האדם להמנע ממנה, ולפעמים יישן שלא מדעתו:"
],
[
"כי ביום הזה יכפר, הכהן יכפר ביום הזה עליכם בעבודותיו המפורשים למעלה:",
"לטהר אתכם, על ידי כפרה זו אני מבטיח לכם שיטהר את נפשותיכם מטומאת חטאותיכם, ולכן תכינו עצמכם לטהרה זו ע\"י העינוי והשביתה:",
"מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, חטאותיכם הראשונות לא יזכרו, גם השם יטהר לבבכם לבל תחטאו עוד:"
],
[
"שבת שבתון, כל לשון שבת על הפסק ובטול, ונקרא השבת כן כי בו יפסיק ממלאכה ומענין חול, אבל נוסף יו\"הכ על שבת שמלבד שביתת חול ממלאכה יש בו עוד הפסק מאכילה ושתיה ותענוגים ולכן נקרא שבת שבתון:",
"חקת עולם, לפי שלמעלה תלה טעם איסור מלאכה והעינוי בכפרת הכהן, שמא תחשוב בזמן שאין מקדש וכהן, אין איסור מלאכה ואין עינוי, לכך אמר שבת שבתון היא לכם, נוהג היא לכם לעולם כמו שבת בראשית, ובכל דור ודור תענו את נפשותיכם, כי היא חקת עולם:"
],
[
"וכפר הכהן, אחר שצוה על קדושת היום לישראל בין בזמן המקדש בין בגלותן, חזר לענין הראשון, לפי שהמצוה ביד אהרן, שמא תחשוב הוא לבדו יעשה כן בפעם הזאת כשיבא יום עשור לחדש השביעי, או מדי שנה בשנה כל ימי חייו, ואחריו לא יהיה כן, רק ישראל חייבין בו בענוי ובאסור מלאכה, אלא המצוה שצויתי על אהרן נוהגת על כל כהן גדול שיהיה בכל דור ודור תחתיו:",
"ימשח אתו, הנביא במצות ה':",
"ואשר ימלא את ידו, יחנך אותו לכהן תחת אביו:",
"תחת אביו, לפי שהכהן המשיח הראשון שיקום תחתיו הוא בנו נאמר תחת אביו, ועוד אהרן הוא אבי כל הקמים אחריו, כמו אברהם אביכם (ישעיה נ\"א ב'):",
"ולבש, כל כהן הגדול לדורות ילבש גם כן בגדי הבד:"
],
[
"וכפר, גם הוא יכפר את מקדש הקדש:",
"ואת אהל מועד, הזאות שעל הפרוכת בא\"מ ועל מזבח הפנימי:",
"ועל המזבח, מזבח העולה:",
"ועל הכהנים, יכפר בוידויו על הכהנים, בעדו ובעד ביתו ואחיו הכהנים:"
],
[
"ויעש, אהרן, קיים מה שצוהו:"
]
],
[
[],
[
"אל אהרן ואל בניו, המקריבים שלא יקרבו בחוץ:",
"בני ישראל, מביאי הקרבנות שלא ישחט בחוץ:",
"זה הדבר, לפי שמליצת המצוה הזאת קשה לאזן, שעל שפיכת דם בהמה שהותר גם לבני נח יאמר דם יחשב לאיש ההוא וכו', ושמא תחשוב שהם דברי משה לאיים עליהן, הקדים זה הדבר וכו', שבאותו סגנון שמעתי מפי הגבורה, וללמד על כל המצות שדבר בלשון ששמע:"
],
[
"אשר ישחט, הפרשה הזאת מדברת בחולין שבמדבר אסר להם לאכול בשר חולין, והוצרכו לזבוח הכל זבחי שלמים, ולסוף מ' שנה חזר והתיר להם בשר תאוה כבואם לארץ, ובא עתה לאסור שאיטת חולין מחוץ לאהל מועד, ופרשה שנייה מדברת במוקדשין:",
"שור או כבש או עז, מג' מינין הראויים לישראל להקריב אבל צבי ואיל שאינן בני הקרבה, היו מותרים במדבר:",
"במחנה, באיזו מחנה שיהיה, מחנה לויה או מחנה ישראל, כל שאינו במחנה שכינה פתח אהל מועד שהיא העזרה חייב כרת:",
"מחוץ למחנה, חוץ לכל מחנה במדבר, גם חוץ ממחנה ישראל:"
],
[
"לא הביאו, זמן מורכב מעבר ועתיד, ואילו אמר לא יביאו היה במשמע לאחר שחיטה, ואז אין תועלת בהבאתו, לכך אמר הביאו בעודנו חי, אבל להלן (פסוק ח' ט') שאמר יעלה עולה או זבח, לחייב גם את המקטיר בחוץ, אמר יביאנו בעתיד:",
"דם יחשב, הדם השותת על פני השדה, כששוחט בחוץ, יחשב כשופך דם, לא כדם בהמה שהתרתי והשויתיו למים, אלא דם שפך, כאילו שפך דם שחייב על שפיכתו, והוא דם אדם, לכן כשהתיר בשר תאוה אמר אף על פי שאסרתי לך לאכול דם על הארץ תשפכנו כמים (דברים י\"ב ט\"ז), כלומר לא יחשב עוד כדם, אלא כשופך מים:"
],
[
"למען אשר יביאו, צויתי כן, כדי שלא ישחטו איש איש את שורו ואת שיו בכל מקום שירצו בשדה, אבל יביאום כלם אל מקום אחד, ולא באחד המקומות שיבחרו בו הם, אלא והביאום לה', ולא שיקרבנו לשמים באחת המקומות, אלא זאת ההבאה לה' היא אל פתח אהל מועד אל הכהן, ולא שיביאום שם ליד הכהן להקדישם ואח\"כ ישחטום בחוץ, אלא וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, וזרק וכו' שיהיו קרבים זבחי שלמים כמשפט האמור בשלמים:"
],
[
"לריח ניחח, הודיע שכשיכוון לבו לשמים, אע\"פי ששוחט לאכול הבשר, הרי הוא ריח ניחוח לה', ומרבה שלום:"
],
[
"לשעירם, לשדים, ומלת עוד תורה שכן היו ישראל עושים במצרים, ונמשך מקרא זה למעלה, לפי שאמר אשר הם זובחים על פני השדה, ותאמר מה בכך, ומה בין זובח על פני השדה לזובח בבית, לכן אמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, שכן היה דרך הזובחים לשעירים:",
"אשר הם זנים אחריהם, כל מבקש אותם ומאמין בהם, הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא, וכל מי שנוטה אחר דבר רע מתאותו, נקרא זונה אחריו, כמו אשר אתם זונים אחריהם, וכל הזונה אחר תאוותיו, זונה מאחרי אלהיו, כמו הצמתה כל זונה ממך (תהלים ע\"ג כ\"ז), כאשה הזונה עם אחר באהבתה אותו, וזונה מבעלה ועוזבת אותו:",
"חקת עולם, לסוף מ' שנה הותר להם בשר תאוה, וחקת עולם שב על ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, על כן אמר תהיה זאת להם:"
],
[
"ואלהם תאמר, כמו תאמר עוד:",
"אשר יגור בתוכם, זה גר צדק:",
"אשר יעלה עולה או זבח, עכשיו מדבר על מוקדשין, שאם העלה עולה או זבח בבמה בזמן איסור הבמות, חייב כרת משום שחוטי חוץ, ובמה הוא מקום מיוחד וגבוה לשחוט עליו:"
],
[],
[
"ומן הגר הגר בתוכם, גר צדק:",
"כל דם, לפי שנאמר בנפש יכפר, יכול לא יהא חייב אלא דם המוקדשין, ת\"ל כל דם:",
"פני, כבר אמרנו שמלת פנים נופלת גם על כחות הנפש ומנהיגיה, כמו החכמה והדעת והשכל והבינה, וכן ההנהגה העליונה שהיא בחכמה בתבונה ובדעת נקראת פנים, כי כל דרכיו משפט, הכל כפי שורת החכמה, וכשאומר ונתתי פני כאמרו ונתתי בה משפטי הצדק, ופירש והכרתי אותה, כלומר לא ינקה ממשפט חכמתי:"
],
[
"כי נפש הבשר בדם הוא, בא ללמדנו למה חייב כרת האוכל דם, שאם תאמר שהוא דבר נתעב וטמא, למה יותן על מזבח ה' הטהור על כן פי' שאין הדם בעצמו מגואל, אלא שאסרו באכילה לפי שנפש כל בשר בדם היא, כלומר התחברות הנפש אם הבשר הוא על ידי הדם, שבו תפעל נפש כל מין ומין, שמכח הנפש יתנועע הדם תנועתו ויחיה את הבשר, וכן יש בדם חלקים דקים לאין מספר ממינים שונים המתפעלים מכחות הנפש הרבות, ודם כל בעל חי משונה מדם בעל חי ממין אחר כפי ערך נפשו הנטועה בו, שתפעול בדמו פעולות הצריכות למין זו ולכן אסרתיו לישראל באכילה, וכמו שאפרש (פסוק י\"ד):",
"נתתיו לכם על המזבח, גזרתי שיזרק למענכם על המזבח:",
"כי הדם הוא בנפש יכפר, בעבור הנפש שהיתה קשורה בו יכפר על הנפש שחטאה:"
],
[
"על כן אמרתי, מטעם זה אסרתי כל דם לבני ישראל, לפי שהיתה הנפש קשורה בו לא בעבור שקרב על המזבח:"
],
[
"יצוד, דבר הכתוב בהווה שדרך חיה ועוף להיות נצודים:",
"חיה או עוף, בכל מקום במקרא שסמוך חיה לעוף, אין בהמה בכלל, וכן קבלו רבותינו שאין כסוי דם נוהג בבהמה:",
"ושפך את דמו, לא שימיתם בחץ, אלא תחלה יצוד אותו חי, ואח\"כ ישפוך את דמו בשחיטה כשרה, ואז יכסה דמו בעפר, ולכן בעל הטעמים חבר ושפך את דמו עם וכסהו בעפר:"
],
[
"כי נפש כל בשר, דם החי לבדו נוצר שתוכל הנפש להתקשר עמו, כי דמו בנפשו הוא, שיש בדם חלקים דקים המתפעלים מכחות הנפש ועוזרים לפעולותיה, ואם אין אלה אין קשר בין הנפש והגוף, ובעבור אלה החלקים שהן בדם הכנה לפעולת הנפש, והם נשארים בו בצאת הנפש, אמרתי לבני ישראל בעלי הנפשות היקרות שהבדלתי מכל העמים להיות לי דם כל בשר לא תאכלו, אפילו ממינין שאינן קרבין לגבי מזבח:",
"כי נפש כל בשר דמו הוא, בין נפש אדם, בין נפש הבע\"ח היא הדם, כלומר שפועלת בגוף כל אחד כפי תכונת דמו וחלקיו, ולכן כל אוכליו יכרת, לפי שמערב חלקי דם הפחותים מאד עם חלקי דמו הנכבדים, ויתקלקל בפעולות נפשו, כי נפש האדם ממעל והיא נשמת חיים, וכשהתחברה בגוף נעשית נפש, אבל נפש הבהמה מלמטה, כלומר שלא נבראת רק לתשמישי הארץ, ואין בכחה לפעול פעולת אדם בצדק ובמשפט ובדעת אלהים, ואולי מטעם זה צוה שיכסה דמן בעפר, להראות שחלקם ונחלתם בעפר, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו שעל כן דם אדם מותר מן התורה שאין בו טעם זה לאוסרו, וכן דם דגים מותר, שאין דמן כדם שאר הבע\"ח לפעולות נפש במדות ולכן אינו משחית דם אדם האוכלו:"
],
[
"נבלה וטרפה, לפי קבלת רבותינו הכתוב הזה כולל נבלת עוף טהור לפי שאינו מטמא במגע שיטמא בבית הבליעה, בלי מגע והיסט, כגון שתחבו לו חבירו בפיו, ולעולם הכתוב כולל גם האוכל נבלת בהמה טהורה וטמאה, וזכר טרפה שאסורה בשחיטה לאכילה, וכשמתה דין טומאתה שוה לכשרה שמתה, וכן נבלת בהמה טמאה שאינה יוצאה בשחיטה מידי נבלה:",
"ובגר, גר צדק:"
],
[
"ונשא עונו, אם אכל קדש או נכנס למקדש חייב כרת על טומאה זו ככל שאר הטומאות:"
]
],
[
[],
[
"אני ה' אלהיכם, הגוזר עליכם את החקים האלה, ועליכם לקבל, כי רובי העריות חקי עליון הם, אין לדעת סודם, ואין לבקש טעמם:"
],
[
"כמעשה ארץ מצרים, לא אסר הכתוב כל מה שעשו אנשי מצרים וכנען, שהרי נשאו נשים ובנו בתים ונטעו גנות וכו', אבל אלה אינן מעשה מצרים וכנען ביחוד, אלא מעשה כל בני אדם, והכתוב בא לאסור מעשיהם המקולקלים כי היו אנשי מצרים וכנען בתכלית ההשחת ועושים רעות גדולות יותר משאר אומות,",
"ובחקתיהם, דברים שחקקו מדור דור במצרים איך יעבדו לאלהיהם, וחקי המשפט שבמדינה, אתם לא תלכו בחקות הללו אפילו לבכם לשמים, כגון אם חקקו להם שהמתפלל לשקוץ ילבש בגד אדום או ירוק, או עשוי בתמונה ידועה, לא תחקקו לכם כחוק הזה לשמים:"
],
[
"את משפטי תעשו, כל משפט בנוי על יסודות קבועות, ויש משפטים בכל מדינה, אבל יסודות המשפט מקולקלים, אולם משפטי השם יסודתן דרכי הצדק, ועל פיהן הכין משפטיו, לכן צריכים אתם לעשות כמשפטי, כפי מה ששפטתי אני בכל דבר, כן תעשו:",
"ואת חקתי, חקי הצדק שצוה הקב\"ה לכל ישראל, כגון חקת שבת ומועדים וענוי יום הספור ומילה וכדומה:"
],
[
"ושמרתם את חקתי ואת משפטי, למעלה אמר עשייה אצל משפט ושמירה לחקים, ועכשיו צוה שמירה על שתיהן ועשייה על שתיהן, כי השמירה היא בלב, וזהו התלמוד, ועל ידי התלמוד יטהר הלב ויקל לו לעשות כתלמודו:",
"וחי בהם, נשמת האדם עולה למעלה, והגוף ימשיכנו למטה, ואם יגזר מכל עניני הגוף כעליונים ימות בע\"הז, ואם ינהג כבהמות בלי דעת יכרית נפשו מאור החיים העליונים ועל ידי החקים והמשפטים הללו יוכל לפלס אורחותיו בחכמה, ויחיה בעולם הזה ובעולם הבא, וזהו וחי בהם:",
"אני ה', אשר מאתי הכל, לי נאה לומר שהחיים קשורים עם משפטי וחקתי:"
],
[
"שאר בשרו, מלת שאר נגזר מן שארית, לכן הבשר והלפת וכדומה נקראים שאר, כי הלחם הוא העיקר, ושאר המאכלים שארית הסעודה הם, וכן כאן, האדם לעצמו כמו העיקר, ובני משפחתו שהם מעצמו ובשרו, שארית בשרו הם, שנתהוו כלם מבשר אחד:",
"תקרבו, כנוי לשכיבה:",
"ערוה, שרשו ערה וענינו לשון שפיכה כמו ותער כדה (בראשית כ\"ד כ), ולכן האיברים התחתונים שבאיש ואשה שאינן משמשים רק למשפך נקראים ערוה על שם תשמישן:"
],
[
"ערות אביך, ענינו אשת אביך שהיא האם, וכמו ערות אמך, וזכר אב ואם, לפי שאין בכל העריות הנשואות שפוגם בביאתו לשני שאריו כי אם זו לבד, כי האם ערוה, ועוך היא ערות אביו:"
],
[
"אשת אביך, שאינה אמו:"
],
[
"אחותך בת אביך, לבד אף שאינה בת אמך, או בת אמך לבד אף שאינה בת אביך:",
"מולדת בית או מולדת חוץ, מצאנו שנקרחו הבנים מולדת, כמו ומולדתך אשר הולדת (בראשית מ\"ח ו'), וכן כאן מולדת בית, שנולדה לאביו או לאמו על משפט בית ישראל על ידי ארוסין וקדושין, ולשון בית שנולדה מאשה היושבת עם בעלה בבית כמשפט ומולדת חוץ שתפש אביו אשה או שנתפשה אמו מאיש אחר, ושכב עמה, ויעלה על הדעת שאין לחוש לשאר הבא מן הזנות, שהוא הפקר, לכך הוצרך להזהיר עליו:",
"ערותן, ערות כל אחת מהן:"
],
[
"ערות בת בנך, ולא זכר הבת, מלבד שהיא אסורה כ\"ש מבת בתו שבאה מכח הבת, אלא גם לבתו מאשתו לפי הפשט מקרא שאינו צריך הוא, שהרי לפנינו אמר ערות אשה ובתה לא תגלה, א\"כ כל שוכב עם בתו גלה ערות אשה ובתה אלא שנאמר בת בנך ובת בתך, לפי שלהלן את בת בנה ואת בת בתה לא תקח מדבר באשתו מן הנשואין, הכתוב הזה מדבר איך שיהיה, אפילו אנס אשה והוליד בת או בן, אסור בבתו ובבת בתו ובבת בנו:"
],
[
"ערות בת אשת אביך, שהיא מולדת אביך אחותך היא, אבל בת אשת אביך שאינה מולדת אביך, כגון שנשא אביו אשה והיתה לה בת מאיש אחר מותרת לבנו, שאינה מולדת אביו לא בתו ולא ממשפחתו וכשנושא אותה אינה פוגם באביו בעל אמה כלל:",
"אשת אביך, לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונכרית, לכך נאמר בת אשת אביך, בראוייה לקדושין:"
],
[
"אחות אביך, בין מן האב בין מן האם:"
],
[
"אמך, בין מן האב בין מן האם:"
],
[
"ערות אחי אביך לא תגלה, אחי אביו מן האב, אבל אשת אחי אביו מן האם, ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם, אינן אלא שניות מדברי סופרים:"
],
[
"ערות בלתך, שרשו כלל, שענינו הכללות, כמו כליל תקטר (לעיל ו' ט\"ז), כי הבן נקרא כן לפי שבונה בית אביו אחריו להעמיד המשפחה, והבנין ע\"י האשה לכן נקראת גם היא כלה שהיא כלולת הבית, ולזה נקראת כן לבד לחמיה ולחמותה, כי את ביתם תשכלל:",
"אשת בנך הוא, אע\"פי שאינה שארך אשת בנך היא, וערות בנך אתה מגלה:"
],
[
"ערות אשת אחיך, בין מן האב בין מן האם, ואם איננה שארך, ערות אחיך היא:"
],
[
"ערות אשה ובתה, אם נשא אשה, אסור בבתה, ואם נשא הבת אסור באמה שהיא חמותו ולכן כאן הפסיק הטעם, ושוב אסר בת בנה ובת בתה:",
"ערותה, היא השניה האסורה עליו:",
"שארה הנה, כאן אין האיסור בעבור שהן שאר בשרו, ולא בעבור שהן ערות אחד מקרוביו, אבל אסורות בעבור שהן שאר בשר זו לזו:",
"זמה הוא, לשון זמה ומזמה אינו נופל על מחשבה פשוטה, אלא על עומק עיון והתגברות מחשבה על יתר מחשבות הלב, פעמים בענין טוב פעמים בענין רע, ולכי שאין ברעה תגבורת והשתקעות מחשבות אדם יותר מבזנות, הניחו עליהם כתבי הקדש שם זמה סתם, כי כשהוא לשבח נסמך לו מלת תבונה דעת או תושיה, והתורה מעידה שמחשבות זמה מתגברות מאד במשכב אשה ובתה, ואשה ואמה, כי השם כל יצר מחשבות מבין, ולכן נתן הטעם זמה היא, שעל ידי המשכב הזה הלב נטמא מאד, כי גוברת בו הזימה הנשוא להשם ב\"ה:"
],
[
"ואשה אל אחתה לא תקח, שקידש האחת ונעשית השניה אחות, אשתו, וכשבא עליה חייב כרת, ודוקא כששתיהן בחיים, כמפורש בחייה:",
"לצרר, לפי שאמר ואשה אל אחותה לא תקח, חזר ופירש בין שהוא לצרור, שלקח גם השניה לאשה, והרי הן צרות זו לזו, או לגלות ערותה שבא רק פעם אחת בזנות חייב כרת, כי לפי שאחר מות הראשונה קדושין תופסים בשניה, הוצרך לומר שבחיי הראשונה לא יקח השניה, כפי מחשבתו בדרך לקוחין, גם לא יבא עליה, ולכן הפסיק בעל הטעמים במלת תקח:",
"עליה, על הראשונה שלקח בקדושין גמורין:",
"בחייה, למדך שאף אם גרשה, לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים:"
],
[
"ואל אשה בנדת טמאתה, בימים שנודד דם טמא מגופה, והן ימי נדה וזבה, ולפי שמלת נדת כולל כל דם הנודד מגופה, הוצרך להוסיף מלת טומאתה, כי יש נדידת דם טהור ליולדת זכר ונקבה, והנה הארבעה הכתובים מכאן ואילך שהם נדה וא\"א וזכר ובהמה אינן שאר לא לבועל ולא לנבעלת, ואע\"פי כן נאסרו:"
],
[
"עמיתך, כולל כל אישי המין האנושי:",
"לא תתן שכבתך, בכל הנשים האסורות משום שאר וכן בנדה נכתב בלשון גילוי ערוה שהוא כנוי למשכב של טומאה שאף על פי שבכל השכיבות המותרות יעשה כן, קראם הכתוב גילוי ערוה לגנאי, לפי שכלן חקי השם הם, ולולי שאסרן הכתוב לא ידענום מדעתנו, אבל אותן שהן תועבות גם בשקול הדעת כמו א\"א וזכר ובהמה, אין צורך להזכיר בהן לשון גילוי ערוה, ולכך אמר לא תתן שכבתך, והנה משכב א\"א נקרא ניאוף:",
"לזרע, לפי שמדבר כאן בחייבי כריתות, הוצרך לפרש שתהיה השכיבה לזרע, כי במשגל יזהיר:",
"לטמאה בה, זוהי טומאת הנפש, עליה אמר שלמה נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה (משלי ו' ל\"ב) כי המעשים הללו משחיתים הנפש ומטמאים אותה:"
],
[
"ומזרעך לא תתן, אחר שזכר העריות, שמשכבם משחית הזרע, שהנולד מהן באיסור הוא זרע פגום, סמך להן אזהרה זו שהיא ג\"כ על הזרע, שלא נטמא בנינו במעשה התועבה הזאת, אבל זכר ובהמה שנזכרים אחריה אין מהן נולד:",
"להעביר למלך, ע\"ז היא ששמה מולך, ועבודתה היא שהאב מוסר בנו לכומרים, והם עושים בו עבודות טמאות, ואח\"כ מחזירין אותו לאביו, והוא מעבירו בלהב האש ושיעור הכתוב לא תתן זרעך לכומרים, לעשות בו כשקוציהם, למען תעבירנו באש למולך:",
"ולא תחלל את שם אלהיך, מלת שם נופל על פרסום כח נגלה לנו, ושם תפארת אלהינו נידע לכל, שהוא נאדר בקדש, וקדשנו בתורותיו ובשכון שכינתו בינינו, והעושה זאת מחלל שמו הגדול:"
],
[
"משכבי אשה, כי מדבר על גילוי ערוה כמו משכב האשה:",
"תועבה היא, דבר נתעב אפילו בתולדה:"
],
[
"ובכל בהמה, זכר ונקבה בכלל:",
"לטמאה בה, לטמא נפשו ולהשחיתה:",
"לא תעמוד, ברצון:",
"לרבעה, מלשון בהמתך לא תרביע כלאים (לקמן י\"ט י\"ט), ובכל העריות מזכיר השוכב לבד, והנשכבת בכלל האזהרה, ששניהם עוברים, וקורא אני עליהן ונכרתו הנפשות העושות (פסוק כ\"ט), לבד במשכב הבהמה, שאין הבהמה בכלל הנפשות העושות, ולכן אילו הזהיר רק לזכר השוכב עם בהמה היינו אומרים אין לנו אלא מה שפרט הכתוב, אבל אשה נרבעת אינה בכלל זה, לכן הוצרך לכתוב אזהרה גם עליה:",
"תבל הוא, מלשון בלילה:"
],
[
"אל תטמאו, מן ההתפעל, אל תטמאו עצמיכם:",
"בכל אלה, האמורין בענין, לפי שלא נאמר טומאה רק בא\"א ובבהמה למדך שכלן מטמאין הנפש:",
"משלח מפניכם, לגנאי, אשר אני מגרש מפניכם:"
],
[
"ותטמא הארץ, גם תועבות מצרים דומים לתועבות אנשי כנען, אלא לכי שהכנענים הם יושבי הארץ הנבחרת להשראת שכינה, גרמו טומאה גם לארץ, ולא תוכל הארץ לשאת אותם:",
"ואפקד עונה עליה, לשון פקידה נוכל כאן על המצוה דבר על ענין מה, ואמר שהשם פקד וגזר על העון אשר על הארץ שימוש ממנה, כדרך ומשתי את עון הארץ ההיא (זכריה ג' ט'), וחזר ופירש מה הוא הדבר שפקד עליה שעל ידו ימוש העון, ואמר ותקיא הארץ את יושביה, כמי שמקיא דבר הנגאל בעיניו, וכן הקיאה הארץ מתוכה את יושביה הנגאלים והמתועבים, והנה מלת ותקיא היא מזמן עבר, שמענו שכבר קודם לכן הקיאה אותם הארץ, וכן משמע מן הכתוב בסמוך כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם, ולפי שבעת ההיא עדיין יש הכנענים בארץ, איך אמר עשו אנשי הארץ אשר לפניכם? ויותר קשה מאמר כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם, והם עוד יושבים בה ? אבל הכתוב רומז אל מלחמת כדרלעומר שהכה את הרפאים, זוזים, אימים, חורים, והאמורי, שהם כלם מבני כנען כמו שפירשנו שם שכבר בימי אברהם קאה אותם הארץ בעבור שטמאוה ומיד שנתמלאה סאתם נתגרשו ממנה, ושאר בני כנען שעדיין לא שלם עונם נשמדו אח\"כ בימי יהושע:"
],
[
"ושמרתם אתם, ישראל היורשים את ארצם:",
"התועבת האלה, למדך שכלן תועבות הן, ואם לא נכתב תועבה רק במשכב זכר:"
],
[
"כי את כל, כלומר מה שאמרתי שנטמאו הגוים בכל אלה, ושנטמאת הארץ, הוא בעבור שהמעשים הללו הם תועבות, ולכן מטמאים הנפש ומטמאין הארץ:"
],
[
"ולא תקיא הארץ אתכם, עם הכלל ידבר, שלא ילכו בחקות התועבות הללו, כי תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם, ואני לא חפצתי בזה, כי בכם בחרתי להושיב אתכם בארץ הזאת המוכנת להשראת השכינה לטוב לכם ולכל עמי הארץ, ואם תגלו ממנה אשחית מועדי בארץ, אין מקדש ואין חזון ואין עוד גדולות ונוראות:"
],
[
"כי כל, עתה פירש דין היחיד, שאם ימצא אחד ביניהם אשר יעשה אחת מכל התועבות הללו אע\"פי שלא על כל העדה יקצוף, ולא יגרום שתקיא הארץ את יושביה, עונש היחיד הזה הוא שתכרת נפשו מקרב עמו:",
"הנפשות העשת, הזכר והנקבה במשמע:"
],
[
"ושמרתם את משמרתי, עם הב\"ד ידבר, כי קביעות חקים במדינה מסור ביד זקני העם ושופטיו, אתם תשגיחו על עמי, ולא תניחום להמשך אחר חקות מצרים וכנען לחוקק חקים כאלה בארצי:"
]
],
[
[],
[
"עדת בני ישראל, מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, לפי שכל המצות שנאמרו בה עד וידבר הסמוך כל ישראל חייבין בהם, ולא נתיחד בה מצוה לכהנים לבדן, ועוד כי הן גופי תורה ורובן נוהגים בכל שעה לשמרם ולעשותן:",
"קדשים תהיו, מלת קדושה היא ההתעלות על דבר הפחות ממנו, ויש קדושות הרבה זו למעלה מזו, יש מפריש עצמו מן העבירה ויש מתקדש גם במותר לו, ולכן סתמה תורה ואמרה קדושים תהיו, כל אחד כפי כח נפשו יהיה פרוש ונבדל מפחיתיות יצרו הרע בטבעו, ויתגדל ויתרומם עליו:",
"כי קדוש אני ה' אלהיכם, וכמו שהשם יתברך מרום וקדוש, ופועל נפלאות בדרך הקדש נגד חקות הטבע, ככה חייבים אתם להתקדש במחשבה ובמעשה נגד טבע לבבכם, לשמור תורותי ומצותי שהן בקדש:"
],
[
"איש אמו ואביו תיראו, כל איש מכם תיראו אביו ואמו יראת הרוממות, שכל לשון מורא שאין אצלו אות מ\"ם יורה על יראת כבוד ורוממות, והנה החל במצוה זו, לפי שהוא העיקר הראשון, שידעו כי האדם נברא בצלם אלהים, ושאין לדתו מקרה כלדת הבהמה אלא בהשגחת השם, שחבר נשמה עליונה בגוף להיות נפש חיה תחת השמש, ולפי שאבותיו שותפין ביצירתו, ועל ידם נעשה החפץ העליון, לכן חייב במוראם ובכבודם, אבל המכחיש במעלת צלם האדם ובהשגחת יוצרו עליו, אין מקום לכל התורה ולכל המצוה, גם לא יירא את אבותיו משקול דעתו, כי אין דעת האדם מכריעתה כמו שנפרש (דברים ה' ט\"ז), ולפי שקדושת המחשבה הזאת יסוד התורה והמצוה כלה, הקדימה לכל, וכן חתם בה ואהבת לרעך כמוך:",
"ואת שבתתי תשמרו, זהו העיקר השני, שידעו כי השם ברא את העולם מאין בכחו הגדול, ונותן לכל דבר חקו כפי משפט חכמתו, לכן אם ירצה יוכל לשנות מעשיו, והן הן דרכי הנפלאות לעינינו, ומי שמכחיש בזה כופר בתורת ישראל, שמצותיה נוסדות על הנפלאות, והעיקר מצות שבת, כי היא אות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ:",
"אני ה' אלהיכם, ולפי שאני אלהיכם עושה נפלאות למענכם, וקדשתי אתכם לי, צויתי אתכם לקדש שבתות, ולירוא האבות:"
],
[
"אל תפנו אל האלילים, זהו העיקר השלישי שאל ישתבשו לפנות אחרי האלילים, ומלת אליל נופל על כל דבר שאינו במציאות ואין בו מועיל, ולכן אין האזהרה הזאת לבד עלע\"ז אבל כוללת גם קדושת מחשבת אדם באמונתו, שיהיה הכל בדעת נכונה כפי הדעות שקבל מכי התורה והנביאים והחכמים, ולא יפנה לבבו אחר ההבלים ודברי סכלות שיאמינו בהם הסכלים ועקשי לב, ובכלל זה כל ההבלים שיקראו בלע\"ז [Superstizione], שאין להם יסוד בדעת האדם, והדבק בהן לסוף יחשוב תועה על ה':",
"ואלהי מסכה לא תעשו לכם, מסכה היא של כסף וזהב שהם נתכים בדפוס, והן הצלמים, ועם המאמין בה' ידבר, שאפילו עושה כן כפי מחשבתו לכבוד השם אסור:"
],
[
"וכי תזבחו, זהו העיקר הרביעי, על קדושת המצות, שידעו כי מעשיהן נשגבים ממעשים הללו בעצמן כשנעשים בחולק, ולכן יעשום בדעת נכונה ובהדרת קדש, ובכל המצות עיקר הכל כונת הלב והמחשבה הנכונה, אבל לפי שאין בכלן גם אחת שתפסל בכונה או שיענש על המעשה בעבור גנות המחשבה לבד הפיגול שאם חשב בקרבן מחשבת חוץ לזמנו האוכל ממנו אפילו בזמנו חייב כרת, לכן זכר אותה כאן בעניני הקדושות",
"זבח שלמים, דין פגול ונותר נוהג בכל הקרבנות, וזכר שלמים וכ\"ש ק\"ק:",
"לרצנכם, תהא כונתכם שיהיה לרצון לכם:"
],
[
"ביום זבחכם, זהו פירוש של לרצונכם, שתחשבו לאכול הבשר ביום זביחתו או ממחרת אם אינו יכול לאכול כלו ביום ההוא:"
],
[
"ואם האכל יאכל, אם נזבח להאכל ביום השלישי, כמו שפירשנו בפרשת צו:"
],
[
"ואכליו, כל אחד מאוכליו, קדש ה' חלל, דמה במחשבתו כמו שאין רע לאכול בשר חולין ימים רבים כל זמן שהוא טוב למאכל, כן בשר קדש, וזהו קדש ה' חלל:"
],
[
"ובקצרכם, זהו העיקר החמישי יזהיר על קדושת הארץ גם בדברי חול, כאשר יקצרו את קצירם יעזבו מהן לעניים, ודבר זה נוהג לבד בארץ אשר השם שוכן בתוכה:",
"קציר, התבואה כשהיא בישולה ראויה להקצר נקראת קציר:",
"לא תכלה, לא תגמור הקציר כלו לעצמך, אלא הנח ממנו חלק לעניים:",
"פאת שדך, קצה השדה לכל ד' רוחותיו נקרא פאה, ואילו אמר לא תקצור פאת שדך, הייתי אומר שצריך להניח לארבע הרוחות סביב השדה כלה בסופם, כמו לא תקיפו פאת ראשכם שכולל הפאות כלם, עכשיו שאמר לא תכלה שהוא גמר הקציר, למדנו שקוצר הכל לבד המעט שמניח בפאה אחת:",
"ולקט קצירך, שבלים הנופלים בשעת הקצירה אחת או שתים, שאינן נלקחים עם האלומות, אלא נלקטין אחד אחד, וזהו לשון לקיטה:"
],
[
"וכרמך לא תעולל, דרך הבוצר להניח העוללות, ואחר גמר הבציר ישוב לקחת העוללות, והשניה נקרא מעולל, ואסר הכתוב לשוב לעולל אחריו:",
"ופרט כרמך, גרגרי ענבים הנופלים מן האשכול בשעת בצירה, והוא לשון כלל ופרט שבדברי חכמים, שהגרגיר נקרא פרט נגד האשכול כלו:",
"ולגר, זה גר צדק:",
"תעזב אותם, שב על כלם על פאה ולקט ופרט ועוללות:"
],
[
"לא תגנובו, זהו העיקר הששי, והוא על דברים שבין אדם לחבירו, שיתקדשו מדרכי התאוה והחמדה, והכתוב מדבר בגונב ממון, ולמד מענינו:",
"ולא תכחשו, פירשנו לעיל (ה' כ\"א):",
"ולא תשקרו, כל מי שאינו נוהג עם חברו כהוגן הולך עמו בשקר, וכשהוא בבנין הכבד ענינו שעושה שקר בדבר פיו, וכן כאן אם הבטחת לחברך באמונתך, לא תשקר באמונתך ובדבריך:"
],
[
"ולא תשבעו בשמי לשקר, כולל כל האמורים שאם תבעו על גנבה, או על פקדון ומלוה, ועל כל דבר שקר שעשה לו, לא ישבע על שקר:",
"בשמי, מפורש במקום אחר שהשבועה היא בשם ה', כאמרו שבועת ה' תהיה בין שניהם:"
],
[
"לא תעשק, זה הכובש שכר שכיר, והנה כל האמורין למעלה עושין בסתר, לפי שהגונב והמכחש והמשקר ירא שיחייבוהו בבית דין, על כן מכחשים ומשקרים, ואם יתחייבו שבועה נשבעים גם לשקר, והנזכרים עתה עושים בחזקה ואין מורא בעל דין עליהם ולכן חתם, ויראת מאלהיך, כי הוא העד והוא הדיין, ואם איש זרוע אתה, אין מיד השם מציל:",
"ולא תגול, שליקח מידו בחזקה, לא תלין פעולת שכיר תי\"ו של תלין לנסתרת ומוסב על הפעולה, ושיעור הכתוב לא תעשה באופן ששכר פעולת שכיר תלין אתך:",
"עד בקר, בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה חמה לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה, ובמקום אחר הוא אומר לא תבוא עליו השמש, מדבר בשכיר לילה, שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית לבקש מעות:"
],
[
"לא תקלל, לפי שדרך בני אדם להקל בקללת החרש שאינו שומע, ולא יוכל לריב עמו, לכן פרטו הכתיב, וכל שכן שאסור לקלל שאר בני אדם השומעים ומצטערים בה:",
"ולפני עור לא תתן מכשל, אינו מדבר בעור ממש, אלא שאסור להכשיל שום אדם באיזו דבר שיהיה, בהיותו כעור בדבר ההוא שאינו מרגיש שמכוין להרע לו, והעושה אינו ירא ממנו, שיוכל לומר לטובה נתכוונתי, והרי הדבר מסור ללב, לכך נאמר ויראת מאלהיך השומע כל ורואה כל, וכאן מדבר ביראת העונש כפי הכלל שכל יראה שאחריו מ\"ם הוא יראת העונש:"
],
[
"לא תעשו עול במשפט, העול בכל דבר אסור שכן אמר כי תועבת ה' אלהיך כל עושה עול (דברים כ\"ה ט\"ז), ואמר במשפט שאינו מדבר כאן לבד בעול ממש שמרשיע צדיק ומצדיק רשע עקב שוחד, אלא מצד החמלה או מדרך מוסר, וחוץ למשפט החמלה טובה והמוסר יקר, אבל במשפט רע הוא כי המשפט לאלהים הוא, ויקוב הדין את ההר, וזהו שפירש לא תשא פני דל וגומר, ולכן בעל הטעמים שם המפסיק תחת גדול, כי עד כאן המאמר מחובר:",
"לא תשא פני דל, נשיאת פנים, הוא שמעביר על רוע מנהגו בענין מן הענינים, ונחשב בעיניו כאילו לא פעל רעה, ומדרך בני אדם לחמול על הדלים, המשקרים בממון, ויאמרו יסוריו מעבירין אותו על דעתו ואם הדיין עושה כן במשפט עול הוא, כי הוא חייב לשפוט כפי שורת הדין על קו הצדק בלי נטיה של רחמים וחמלה:",
"ולא תהדר פני גדול, מלת הדר פירשנוהו (שמות כ\"ג ג'), ומלת גדול כולל כל מיני גדולות בתורה בחכמה בעושר או במשפחה וכיוצא, וענין הכתוב שלא תכיר פנים במשפט כי מדרך בני אדם להדר את הגדולים ולכבדם, אבל בדין אסור להדרם ולחפות על כבודם:",
"בצדק תשפט עמיתך, כפי חקי התורה שהם צדיקים ישפוט השופט דין הגנב דין השומרים דין התובעים וכיוצא, וזה יהיה משפט צדק, אבל אם אין חקי המדינה צדיקים, כשישפוט על פיהן הדיין הצדיק, המשפט בלי עול, אבל איננו משפט צדק:"
],
[
"לא תלך רכיל בעמך, לא תלך בבתי בני עמך לרגל אותם, לשמוע סודותם, ולהגיד לזה מה שראה או ששמע מחברו, אע\"פי שאינו מכוין לרעה לעורר איבה ומדנים, שכמה תקלות יוצאין מזה:",
"בעמך, אבל שונאינו והנלחמים בנו מותר לשלוח מרגלים לעמוד על סודם להנצל מידם כמו שמצינו בכתובים:",
"לא תעמד על דם רעך, אע\"פי שצויתיך לא תלך רכיל בעמך, אל תאמר גם אם נודע לי שעומדים עליו להרגו, או שרודפים אחריו, אינו צריך לגלות אזנו, או להיות לעזר לו, ת\"ל לא תעמוד על דם רעך, כלומר אל תעמוד במקומך, סמוך לדם רעך הקרוב להשפך, אלא אמץ כח ולך להציל דמו מיד רודפיו, או מסכנה גלויה:"
],
[
"לא תשנא את אחיך בלבבך, האהבה והשנאה מיוחסים בכל המקרא לנפש, לפי שאינן תלויות בשכל ובבחירה, אלא בתולדת הנפש עצמה, כמו שנואי נפש דוד (ש\"ב ה' ח') הגידה לי שאהבה נפשי (ש\"הש א' ז'), וכן כלם, ואין האדם מושל על מה שנטוע בנפשו להפוך אהבתה לשנאה או שנאתה לאהבה, ולא יצונו השם על מה שאין בידינו לעשות, ולא הזהירה תורה כאן רק על שנאת הלב, שמלת לב בכל מקום נופל על מעשה הבחירה ומשפט השכל, ששפט בלבו לשנוא אותו וזה אסור:",
"הוכח תוכיח את עמיתך, אם גמלך רעה, ברר לו חטאו ודבר על לבו דברי דעת ללמדו הדרך הנכונה, וכל לשון תוכחה שבמקרא הסמוך אצל אדם הוא ברור דברים בדעת, עד שיודה לו שכנגדו:",
"ולא תשא עליו חטא, בעבורו כמו כי עליך נשאתי חרפה (תהלים ס\"ט ח'), שאם תוכיח אותו ולא קבל לא תשא בעבורו חטא, אבל כשלא תוכיחהו אולי יהיה בך חטא, לפי היה בידך לתקן את אשר עות:"
],
[
"לא תקם ולא תטר, לא תקום מיד כאשר עשה לי כן אעשה לו, ולא תטור בלבך מה שעשה לך להנקם לעת אחר, או אפילו נוטר רעתו בלבו ואינו חושב להנקם אסור:",
"ואהבת לרעך כמוך, לא שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו ממש כי זה אי אפשר, וכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חברך, אלא כמוך פירושו הדומה לך, כמו כי כמוך כפרעה, אין נבון וחכם כמוך, וכן כאן ואהבת לרעך שהוא כמוך שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלהים, והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכלן נבראים בצלם, ולפי שהמכבד את צלם האדם ומתבנן במעלתו מטיב לנפשו ולכל אדם, חתמה תורה הכל במצוה זו, כמו שהתחילה איש אמו ואביו תיראו:"
],
[
"את חקתי תשמרו, מצות התורה נקראים חקים כמו שאמרנו פעמים רבות, ובכלל זה איסור כלאים, שהוא גזרת מלך, ונוהג לבד בהרכבת המינין שפרטה תורה, ולא אסרה הרכבת המחצבים כמו זהב בכסף, או כסף בנחושת, וכן לא אסרה צמר במשי, ולא משי בפשתן, רק אלו הנזכרים, ולכן נקראו חקים:",
"בהמתך, גם בהמת אחרים על בהמת אחרים, וכל שכן בהמתו על בהמת אחרים, או בהמת אחרים על בהמתו, כי המעשה עצמו אסור ואולי אמר בהמתך שאפילו בהמתך אינה אסורה לך אלא להרביע אותה, אבל הנרבעת וגם הנולד ממנה מותר באכילה, וכל שכן בהמת אחרים:",
"כלאים, שורש המלה כלא, כי הדברים שלא יתכנו להיות מחוברים, אם חברן הרי הם ככלואים בעל כרחן, ובאה מלת כלאים על מספר הזוגי לפי שענינה הרכבת שני דברים:",
"שדך, בין שלך בין של אחר וכמו שביארנו בכלאי בהמה:",
"ובגד כלאים, כאן לא אמר ובגדיך לא תעשה כלאים לפי שאין עובר על המעשה, כי מותר לעשות כלאי בגדים למוכרן לגוי, אבל בגד כלאים שעטנז, אפילו עשאן גוי, לא יעלה עליך, על הלבישה עובר:",
"שעטנז, במשנה תורה ביאר ששעטנז אינו אלא צמר ופשתים יחדו:"
],
[
"ואיש כי ישכב, גם זה מחקי השם כמו שיתבאר:",
"והיא שפחה נחרפת לאיש, בשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה כנענית הכתוב מדבר:",
"נחרפת, מלשון עם חרף נפשו למות (שופטים ה י\"ח), מסר נפשו למות ובזה חייו, וכל מסירה של חרפה ובזיון נקרא חרף, וכן כאן לפי שנמסרה לעבד זה לבזיון, שיולידו ולדות שישמשו את הרב, קראה נחרפת:",
"והפדה לא נפדתה, מזה למד ר' עקיבה שנפדית במקצת, ולא נפדתה לגמרי חציה שכחה וחציה בת חורין, ואסורה לבן חורין מפני צד שפחות שבה, ולעבד כנעני מפני צד חירות שבה, ורק מותרת לעבד עברי, שהרי מותר בשפחה כנענית וכל שכן בזו:",
"או חפשה לא נתן לה, שלא נתן לה שטר שחרור:",
"בקרת תהיה, מלשון לא יבקר, עליה לבד יבקרו הב\"ד אם שוגגת או מזידה, אבל עליו אינן צריכין לבקר לפי שפטור גם במזיד, והניחה תורה עונש שלה מסור בעל פה לחכמים, והם קבלו שהיא במלקות, וחזר ואמר:",
"לא יומתו, כלומר הוא והיא כדין נואף ונואפת, כי לא חפשה ואין קדושיה קידושין גמורין, ובא ללמדנו שגם עליה אין הביקור אם לחיים אם למות אלא לחייבה עונש אחר שהוא מלקות, כי לא יומתו הוא והיא:"
],
[
"והביא את אשמו, הוא ולא היא, בין שוגגת בין מזידה אינה מביאה אשם:"
],
[
"על חטאתו, בין שוגג בין מזיד, והנה משפט זה משונה מכל משפטי העריות, בין בעונש האיש שאינו שוה לעונש האשה, בין בהבאת הקרבן, ולכן לא נכתבה פרשה זו בין העריות שבפ' אחרי מות, ונאמרה כאן בכלל את חקתי תשמורו: ("
],
[
"וכי תבאו, גם זה מחקי התורה למה שלש שנים יהיו הפירות ערלים:",
"וערלתם ערלתו את פריו, ביארנו לשון ערלה שהיא כסוי מכוער המכסה על יופי הדבר, ואע\"פי שפרי האילן הן הדרו ויפיו, במצות השם יחשבו הפירות בג' שנים ראשונים כאילו הם מכסה מאוסה על העץ ולא יאכלו:",
"יהיה לכם ערלים, העץ יחשב לכם כעץ צומח פירות ערלים ומאוסים:"
],
[
"קדש הלולים לה', כמעשר שני שכתוב בו קדש לה', כלומר כינוי הוא לה', והשם נתן הפירות לבעליו לנהוג בהן כמו בפירות מעשר שיאכל אותם או פדיונם בירושלים בהלולים ותשבחות להשם ברוך הוא:"
],
[
"תאכלו את פריו, תוכלו לאכול את פריו כמו חולין:",
"להוסיף לכם תבואתו, בא הכתוב להבדיל בין אכילת שנה רביעית לאכילתן בשנה החמישית כי מעות רביעית צריך שיקנה בהם צאן ובקר לאכילה להלולים, וכשהתבואה או כסף פדיונם רב, אין לו מהן כלום רק מה שיאכל הוא וביתו בירושלים, והנותר יאכלו עמו לוי וגר ויתום ואלמנה, ואסור לו לעשות בהן סחורה ולתת כספם באוצרו, או להוציא לצרכיו, אבל פירות חמישית שנאמר בהן תאכלו את פריו אינו שוה לאכילה ברביעית, אלא כוללת כל מינו הנאה, וזהו להוסיף לכם תבואתו, שתעשו בתבואתו הכל להוסיף לכם הון ועושר."
],
[
"לא תאכלו על הדם, אצל הדם, ולמד מענינו לא תנחשו ולא תעוננו שהוא מין ממיני הטומאות, כי היו שופכים הדם ומקבצים אותו לגומא, והשדים מתקבצים שם לפי דעתם ואוכלים על שלחנם להגיד להם העתידות, וכן חטאו בימי שאול כמפורש בכתובים, והמלך צוה להביא אבן גדולה סמוך לאהלו, ושם ישחטו איש שורו ואיש שיו, ואח\"כ יוליכו הבשר השחוט אל אהליהם, ועי\"כ נשמרו מאכול סמוך לדם:",
"לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך וכדומה, והכלל כל הסומך לעשות מעשיו על כי אלו ההבלים שאין בהם ממש ומה' יסור לבו הרי הוא מנחש שהזהיר עליו הכתוב, אבל אם לבו נכון בה' ורק שואל אות מה', כדי לחזק לבבו על פיו אין בכך כלום, כמו שעשו עבר אברהם ויהונתן:",
"ולא תעוננו, י\"א שהוא מלשון ענן, שרואים בעננים לאיזה צד יפנו, ועל פיהן יחלטו לעשות דבר או לחדול, וי\"א שהוא אחיזת עינים:"
],
[
"לא תקפו פאת ראשיכם, שער הראש הוא מוקף בעיגול, לבד הצדעים הנמשכים למטה, וכשמגלח הצדעים ראשו מוקף כלו, ולמדנו מזה שלא אסרה תורה אלא הסרת הצדעים מכאן ומכאן, ומלת תקיפו שרשו יקף, כמו הקיפו עלי יחד (תהלים פ\"ח י\"ח), וענינו הסבוב, ומצאנו עור שורש נקף מחסרי נו\"ן וענינו הסרה, כמו ונקף סבכי היער (ישעיה י' ל\"ד), ובבנין הכבד תאמר גם כן תקיפו, ומחכמת הכתוב שבחרה במלה שהיא לשון הסרת השער כמו אותן שבחסרי נו\"ן, גם לשון הקפה סביב, כאותן שמנחי עי\"ן, ולמדנו שאפילו במספרים אסור, שאינו תולה האיסור בהשחתה אלא בהקפה:",
"ולא תשחית את פאת זקנך, לשון השחתה נופל על המכלה דבר בבת אחת באף ובחמה, ודומה לו התער שבהעברה אחת על הבשר לוקח חצי הזקן או פאה כלו בבת אחת, אבל במספרים אי אפשר אלא מעט מעט, והתורה אומרת ולא תשחית ללמדנו שעל גילוח של תער מקפיד, ולהלן אמר לא יגלחו, כי לשון גילוח נופל גם על התער כמו יגלח ה' בתער השכירה (ישעיה ז' כ'), והפאות קבלו רבותינו שהן חמש, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה:"
],
[
"ושרט לנפש, השריטה ידוע בדברי חז\"ל הרבה, ישרט שריטה בכותל, וכשעושהו בבשר יהיה חבורה, וכפי הנראה היו העכו\"ם נוהגים לעשות שריטה ידיעה בבשר כשמת להם מת, לאיזו מחשבה רעה שהיו חושבים על הנפש, וזהו ושרט לנפש, כי לא אמר לא תשרטו בבשרכם אך ושרט לנפש כמדבר על שריטה ידועה שהיא בעבור נפש:",
"וכתבת קעקע, מכתב של קעקע, ששורט מכתב בבשרו כמין אותיות וממלא השריטות עם דיו או כחול, והיא הקעקע:"
],
[
"אל תחלל את בתך להזנותה, לפי שעם קדוש אתה לי, אל תנהגו בזרעכם מנהג חולין שנוהגים בהן שאר העמים להפקיע בנותיהם שלא לשם אישות וקדושין, שאם יעשה כן תבא לידי זנות ממש, שיבואו עליה גם מי שאין קדושין תופשים לו בה, שהרי תהיה מופקרת לכל, וזה טעם להזנותה:",
"ולא תזנה הארץ, תולה הזנות בארץ לפי שגם הארץ קדושה, ואת המחללה ברבות הזנות:",
"ומלאה הארץ זמה, כל יושבי הארץ ימלאו זמה ע\"י המעשים הללו, שעל כל דרך ועל כל פתח עינים ישבו קדשות להחטיא כל עובר ארח, ורבה מחשבות זמה:"
],
[
"את שבתתי תשמרו, כבר נאמר בראש הענין להזהיר על קדושת המחשבה ועכשיו מדבר שהתיחדו ישראל לבד במצות הללו, כי לא צוה שבת לשאר העמים ואם כלם צריכין להודות על חדוש העולם, רק לעם סגולתו להורות כי עם זו קדש הם, לכן אל תחלל את בתך וכו', כי השומר את יום השבת, יודע שהוא וזרעו קדש, ולא יחלל זרעו כשאר העמים, גם ישתמר מכל המעשים שהזהיר עליהן למעלה:",
"ומקדשי תיראו, יראת כבוד ורוממות, ולא תעשו דבר הגורם טומאת הארץ שמקדש ה' בתוכה:"
],
[
"אל תפנו, הפנייה כולל הכל, לפנות אחריהן בלב, להאמין במעשים הללו, לאהוב אותם ולשאול בהם או לעשותם:",
"האבת, שם התועבה כך היא, וכן הידעונים:",
"אל תבקשו לטמאה בהם, כל מבקש נכסף לדבר בכל לב, כי אינו מזהיר אל תפנו לדעת מעשיהם, שאם עושה כן להבין ולהורות מותר, אבל אמר אל תבקשו לטמאה בהם כלומר לתור אחריהן מאהבתו אותן לטמאה בהן טומאת נפש, אולם במחשבות עריות שאין לומר עליהן שיחשוב להבין ולהורות נאמר סתם אל תטמאו בכל אלה:"
],
[
"מפני שיבה תקום, אחר שהזהיר על קדושת המחשבות מכל מחשבת הבל ואלילים וכשפים, צוה עתה שיכבדו את האמת, ויתנו כבוד לחכמים וליודעים, והן על שתי דרכים, הדרך האחד שחכמו על ידי נסיונות ברוב שנים, כי הישישים בימיהם הרבים עמדו על דברים רבים מה טוב ומה רע, כאמרו בישישים חכמה (איוב י\"ב י\"ב), והדרך השני' על ידי התורה, שלמד תורה וחכמה, וזה יתכן גם בצעיר לשנים, והוא נכבד מן הראשון מאד, ועל הראשון אמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע, אפילו בור בתורה והוא בא בימים תקום מפניו להראות שאתה חולק כבוד גם לבעלי החכמה מצד הנסיון, כי רוב שנים יודיעו חכמה, ועל כן אמר שם דבר שיבה, ולא שם התואר שב, כי חלוקת כבוד היא לשיבה שהודיעה לו חכמה, ואח\"כ אמר והדרת פני זקן, זה חכם בתורה, שראוי לכבוד מפני כבוד נשמתו שנטה לבו לעמול בתורה ונעשה חכם, וזהו פני זקן, כי הפנים על הנפש, ושם זקן בא בתורה על בעל חכמה כמו שזכר פעמים הרבה זקני עירך, זקניך, וכדומה, ומלת הדר על היתרון, שיהיה יתרונו בלבך על שאר בני אדם:",
"ויראת מאלהיך, יראת העונש, ונכתב על דבר מסור ללב, שאינו יכול להודיע לאדם אחר, לפי שלעיני אדם יקום ויהדר את החכמים, ובלבו יהא בוזה חכמה ומוסר, על כן נאמר ויראת מאלהיך הבוחן לבבות, כי יביאך במשפט על ביזיון תורתו ויראיו:"
],
[
"גר, גר צדק:",
"בארצכם, גם בח\"ל אסור להונות הגר, ונכתב בארצכם לפרש הונאה זו מה היא, שבהיותם בארצכם, שנתתי לכם לנחלה, כן תאמרו לנו נתנה מורשה, ויקל בעיניכם הגר הגר אתכם, שאין לו חלק ונחלה בה ותונו אותו בדבריה להשפילו ולבזותו, וכן כל לשון הונאה שבמקרא על בעלי הכח נגד חסרי כח, שמרויחים מחסרון החלש כנגדם:"
],
[
"ואהבת לו כמוך, כבר נכלל הגר במצות ואהבת לרעך כמוך, אבל נכתב לעבור עליו בשני לאוין, לפי שעזב עמו ומעשיו, ובא לחסות תחת כנפי השכינה:",
"כי גרים הייתם בארץ מצרים, והמצריים הונו אתכם והעבידו בכם בפרך, ונפרעתי מהם ביד חזקה, על כן תשמרו אתם ולא תונו את הגר בארצכם:"
],
[
"לא תעשו עול במשפט, אם לדין כבר נאמר לא תעשו עול במשפט (לעיל פסוק ט\"ו), ומהו המשפט השנוי כאן, היא המדה המשקל והמשורה:",
"במדה, במדת קרקעות ובשאר מדות האורך:",
"במשקל, כולל המאזנים והאבנים:",
"ובמשורה, מדת הלח והיבש:"
],
[
"מאזני צדק, מאזנים העשויים כדין, לא מאזני מרמה, שכמה מיני מרמה יש במעשה מאזנים כידוע:",
"אבני צדק, הן המשקולות ששוקלין כנגדן: איפת זו מדת היבש:",
"והין, היא מדת הלח:"
]
],
[
[],
[
"מות יומת, בב\"ד:",
"עם הארץ, פרשנוהו (לעיל ד' כ\"ז), שלבד המלך והכה\"ג וסנהדרי גדולה אינן בכלל עם הארץ, וכל האחרים קרויים עם הארץ, ולכן אמר אחר שנתחייב מיתה בב\"ד, אז עם הארץ ירגמוהו, כדרך ויד כל העם באחרונה (דברים ט\"ז ז'):"
],
[
"ואני אתן את פני, שישפטהו השם על התועבה הגדולה הזאת ויכריתהו מקרב עמו, ומוסב על מקרא שלפניו, הם ירגמוהו באבן ואני אכריתנו מקרב עמו, ומכאן למדנו שכל הכריתות האמורות בתורה הן לעו\"הב, שאם בע\"הז אחר שמת איך יכרת? ואין לך לפרש שאם לא יומת ע\"פ ב\"ד יכרת מקרב עמו, שזה אמור למטה בענין, ומפשטות הכתוב נמצאנו א\"כ למדים השארת הנפש אחר המות:",
"כי מזרעו נתן למלך, שאר העוברים ע\"ז נותנים לה חוק הראוי לשמים, כמו זובח קרבן לע\"ז, והרשע הזה נותן למולך זרעו, שמרוב טומאת לבו לא חמל על זרעו, לעבוד אותה בדבר שהוא תועבה בעיני השם:",
"למען טמא את מקדשי, כדרך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), והרשע הזה מטמא קדש ה' אשר אהב להעבירו למולך הנבזה הזה:"
],
[
"ואם העלם, אם הרואים מעשה כזה יעלימו עיניהם כאילו לא ראו, לבלתי המית אותו בעדותם לפי שמרחמים עליו, ואינם חסים על כבוד ה' המתחלל במעשהו, ולא על דם נפשות נקיים השפוך, ואין צריך לומר אם הסנהדרין עצמן יעלימו עיניהם ולא ימיתוהו:"
],
[
"ושמתי אני, אם לא ימיתוהו שתים אעשה אחת ושמתי אני את פני שימות במגפה, והב' והכרתי אותו לעולם הבא:",
"ובמשפחתו, לשון משפחה פירשנו (בראשית א' י\"ט) שהוא על הדומים בטבע נפשותיהם, ולכן אותם המעלימים עין מן התועב הזה ומחפים עליו קרא הכתוב משפחתו, כי דומים אליו בטבע נפשם, שלולי כן לא היו חומלים עליו:",
"והכרתי אתו ואת כל, לפי שלא אמר והכרתי אותם, למדנו שאין המשפחה בהכרת לע\"הב כמוהו, שהרי לא עשו התועבה, לכן והכרתי אותו לבדו, אבל במשפחה אשים את פני בע\"הז שנדונין ביסורין, ועל כן חזר ואמר שאם יש במשפחה שהלכו בעצתו לעשות כמוהו או שסייעו בדבר יכרתו גם המה, וזהו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך, כי לזנות על העושה מעשה כמו בפסוק שלאחריו:"
],
[
"והכרתי אותו, היה לו לומר והכרתי אותה מקרב עמה, כי נפש לשון נקבה, ואולי ירמוז ליום הדין הגדול שיקום בגוף ונפש ויכרת מקרב עמו:"
],
[
"והתקדשתם, הקדישו עצמיכם, תתרוממו בלבבכם ממחשבות בזויות וממעשים בזויים כאלה:",
"והייתם קדשים, אם תעשו את שלכם ותתקדשו, אני מבטיח לכם שתהיו קדושים:"
],
[],
[
"כי איש איש, כי אם תתעצלו בשמירת החקים האלה, לסוף אפשר שתגיעו בגללם למות בידי ב\"ד, ומכל החקים שנאמרו בענין, אין בזדון אחת מהן חיוב מיתה, זולתי מקלל אביו ואמו, ומחלל שבת, ועובד למולך, ועושה אוב וידעוני, ומקצת עריות, ואזהרת המולך נזכרה בפרשת אחרי מות, ולכן החל בה בפרשה זו וחייב עליה סקילה, ואזהרת אוב וידעוני נאמרה בסוף פרשה שלמעלה, לכן נאמר עונש שלה בסוף פרשה זו, ימצות מורא אב ואם נאמרה בתחלת פרשה זו, על כן החל בעונשה בפרשה זו, ולא נאמר כאן עונש מחלל שבת, שכבר מפורש מחלליה מות יומת:",
"יקלל, בשם המיוחד:",
"את אביו ואת אמו, או אביו או אמו, כי חייב על קללת אחד מהן:",
"אביו ואמו קלל, רבותינו למדו מכאן לרבות לאחר מיתה:",
"דמו בו, זו סקילה, וכן כל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם ולמדנו כן מאוב וידעוני שנאמר בהם באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ופשוטו של מקרא, דמיו בו ולא באחר, והוא עתיד ליתן דין וחשבון שגרם בעונותיו לעצמו שישפך דמו, שהרי כל חייבי מיתות מתודין שתהא מיתתן כפרתן, ואם אינו שב דמיו בו:"
],
[
"ואיש, פרט לקטן:",
"את אשת איש, ואח\"כ אמר את אשת רעהו, והטעם לפי פשוטו, כי בכל העריות אפשר שיעבור לבוא על הערוה, ולא יעשה חמס לבעלה, שהרי אמו וכלתו ודודתו ואשת אחיו אסורות גם לאחר מיתת בעליהן, ושאר העריות אפשר בפנויות, לבד אשת איש, כי מלבד הערוה גם עושה חמס גדול לבעלה, והייתי אומר שעיקר האיסור בשביל החמס, אבל השוכב עמה ברצון בעלה, כמו אנשי זמה המחליפים נשותיהם, אינו חמור כל כך, לפיכך דקדקה תורה ואמרה אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשת רעהו, כלומר בין אשת איש בחמס, בין אשת רעהו שרוצה במעשהו, תמיד חייב מיתה:",
"מות יומת, כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:"
],
[
"את אשת אביו,בין שהיא אמו בין שאינה אמו:",
"ערות אביו גלה, גם שאינה אמו, עכ\"פ ערות אביו גלה:"
],
[],
[],
[
"אתו ואתהן, לפי הפשט, לפי שנכללו בכתוב הזה כמה גופים, בתה ובת בתה ובת בנה, בתו ובת בתו ובת בנו, חמותו ואמה ואם חמיו, אמר ואתהן לשון רבים, שאם שכב עם גופים מחולקין כלם בשריפה:"
],
[
"אשר יתן שכבתו, לפי שהוא נגד הטבע הנטועה באדם, אמר אשר יתן שכבתו ולא אשר ישכב כמו בשאר העריות, וכן אמר באזהרת אשת איש (י\"ט כ'), לפי שגם זה נגד דעת האדם בעבור החמס שאמרנו:",
"מות יומת, בסקילה כמו שיתבאר (פסוק ט\"ז) ולא אמר מות יומתו, שלא להשוות אדם ובהמה, לכן אמר מות יומת על האדם לבד, כי כן נכתב בכל התורה לשון זה על עונש האדם לבדו, ולפי שלא יתכן להאמר על הבהמה, אמר עוד ואת הבהמה תהרוגו:",
"ואת הבהמה תהרגו, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה אמרה תורה תסקל, ק\"ו לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע וגורם רעה לחברו לעבור עבירה:"
],
[
"תקרב, בזדון:",
"כל בהמה, בין גדולה בין קטנה:",
"מות יומתו דמיהם בם, לפי הפשט מה טעם לומר על הבהמה דמיה בה, ואין בשפיכת דם בהמה דין וחשבון, ועוד כבר אמר והרגת את האשה ואת הבהמה, ולמה חזר ואמר מות יומתו, אבל לפי שבשוכב אמר מות יומת ואת הבהמה תהרגו, ובנשכבת אמר והרגת את האשה ואת הבהמה, ואיני יודע באיזה מיתה חתם על שניהם מות יומתו דמיהם בם ומוסב על השוכב ועל הנשכבת ללמדנו ששתיהן בסקילה, ודמיהם בם יתפרש כמו בכל העריות שנכתב כן, ולמד מאוב וידעוני שמפורש בהם סקילה:"
],
[
"ואיש אשר יקח, בכל העריות שאין קדושין תופשין בהן אמר אשר ישכב, וכאן אמר אשר יקח, וגם באחותו אין קדושין תופשין בה, אומר אני שכל הכתוב מדבר לפי מחשבת השוכב עמה, ללמדנו שאפילו אינו מכוין לזנות, אלא שנושא אותה וסובר שעושה כהוגן, בנפשו הוא ויכרת, כמו שיתבאר:",
"בת אביו או בת אמו, וכל שכן בת אביו ואמו:",
"וראה את ערותה, גם בזה שינה הכתוב מכל העריות, לדעתי גם זה כפי מחשבתם, שאינן עושין למלאות תאותם, ומתוקף יצרם הרע, אלא הוא והיא חושבים שזיווגם הגון, ושראוי לאדם להזדווג עם אחותו וזוהי מלת ראה בל\"הק, שבוחר לגלות ערותה יותר מערות שאר הנשים, וכן היא תבחר יותר להזדווג באחיה מהזדווג עם אחר, כדרך כי ראיתי בבניו לי מלך (ש\"א ט\"ז א') והתורה אמרה ערותה וערותו, לפי שבאמת הוא ערוה עליה והיא ערוה עליו, אך לולי שאסרה תורה אותה, היה עולה על דעת האדם שהיא ראויה לו ביותר מכל הנשים, כי אין לאדם נשואים הגונים, כמו שישיא את בתו לבנו, שהם אוהבים זה את זה מצד האחוה, וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, והרי מתחילת משתיתו של עולם כך היה, האשה הראשונה לוקח מצלע האדם, ובניהם נולדו עם נשותיהם, כמו שהוכחנו בפרשת בראשית, וא\"כ הנושא אחותו על דעת זו, עושה כפי מחשבתו דבר הגון וטובה גדולה, שבוחר בה מכל הנשים היותר יפות וטובות:",
"חסד הוא, גם זה כפי מחשבת הנושא אותה, שמעשה חסד הוא בעיניהם, ואין המלה יוצאת מידי פשוטה, שבכל מקום ענינה על הפלגת טובה, כי מלת צדק על שורת הדין במשקל נכון אבל חסד לפי שאינו אלא הפלגת טובה אם העושהו צדיק, יעשהו בדרך צדק, ויפליג להטיב עם הראוים לו ואם עושהו רשע, יפליג בטובה לרשעים כמוהו ותהיה חסדו חטאה, כדרך וחסד לאומים חטאת (משלי י\"ד ל\"ד), שאם צדקה רחוקה מהם, חסדם תהיה חטאת, וכן כאן לפי מחשבת האח והאחות הוא חסד, אבל כפי מדת הצדק היא חטאה גדולה, ולכן ונכרתו וכו':",
"עונו ישא, עד בוא היום שיכרת לעו\"הב אם לא עשה תשובה:"
],
[],
[],
[
"ערירים ימותו, בלא ולד, והודיע הכתוב שמלבד הכרת הנאמר בפרשת אחרי מות על העריות בכללן, יש גם בעו\"הז עונשין, קצתן ע\"י ב\"ד, כמו חייבי סקילה ושריפה וחנק, וקצתן בידי שמים:"
],
[
"ואיש אשר יקח את אשת אחיו, בין אשת אחיו מאביו בין אשת אחיו מאמו, וגם כאן זכר לקוחין, אע\"פי שאין קדושין תופשין בה, לפי שהתיר אשת אחיו במקום מצוה, אם אין לו בנים, להקים שם לאחיו, שמא תאמר לקחתה אפילו יש לה בנים, להטיב עם בני אחיו להיות להם לאב ולהטיב עם אלמנתו, לכן אמר נדה היא, תחשבנה ותדמנה לנדה, שהיא אשתך המותרת לך כשתפסוק זובה, ובימי נדתה אסורה עליך איסור חמור, כן אשת אחיך כשיש בנים היא ערוה לך:",
"ערירים יהיו, זהו העונש בעו\"הז, וכרת מפורש בפרשת אחרי מות, ולמעלה אמר ערירים ימותו, וכאן יהיה, שאם יש לו בנים קוברין בחייו, ואם אין לו בשעת עבירה, יהיה כל ימיו כמו שהוא עכשיו:"
],
[
"ושמרתם, למעלה (פסוק ח)הזהיר על השמירה והעשייה והחמיר בעונשין, ועכשיו חזר והזהיר עליהן בעבור טומאת הארץ, שאם ילכו בחקות הכנענים והמצריים יגלו ממנה, ולא חפץ ה' בזה כי אם בישיבת ישראל על הארץ, שעי\"כ יהיה המקדש על תלו ושכינתו בציון:"
],
[
"כי את כל אלה, כמו עבודת המולך והכשפים והעריות:",
"ואקץ בם, שנחשבו לפני כדבר נתעב ומגואל, ומאסתי בם שישבו עוד בארץ אשר אני שוכן בה:"
],
[
"ואמר לכם, צויתי לכם שתירשו את אדמתם, כי ירושת הארץ וישיבתה מצוה גדולה, ונזכרת בכמה מקומות בתורה, ומטעם הגדול שכתבנו למעלה(פסוק כ\"ב):",
"אתם תירשו את אדמתם, על כל פנים, אם ילכו מארצם מוטב, ואם לאו תקחו אותה מידם במלחמה:",
"ואני, אם הם גוים גדולים ועצומים מכם, אין בכך כלום, כי אני אכניע אותם עד שתירשוה:",
"אשר הבדלתי, להשכין שכינתי בתוככם, ובחרתי בארץ הזאת להיות מקדשי בתוכה, ועל כן לא תעשו מעשים, שבעבורם תקיא הארץ אתכם:"
],
[
"והבדלתם, כשם שהבדלתי אתכם מן העמים, כך תבדילו אתם בין הבהמה וכו':",
"בין הבהמה הטהורה, בבהמה הקדים טהורה לטמאה, ובעוף הקדים טמא לטהור, לפי שבבהמות מפורשים הטהורים בתורה, והן עשרה מינים, ובעופות מפורשים הטמאים, והן כ\"ד מינים:",
"לטמא, שיהיו בעיניכם טמאים לאכילה:"
],
[
"ואבדל אתבם, מה שהבדלתי אתכם מן העמים, הוא כדי שתהיו לי עמי ונחלתי, וכל מעשיכם יהיו לכבודי, ואע\"פי שתתאוו לנשים ולמאכלים שאסרתי לכם, תמנעו מהן לכבודי:"
],
[
"ואיש או אשה, לפי שלא נכתב אזהרת אוב וידעוני וכרת שלהן בפרשת עריות, כי בפרשה (י\"ט ל\"א) אמר אל תפנו אל האובות וגו', ובפרשה זו (פסוק ו') אמר והנפש אשר תפנה וכו' והכרתי אותו מקרב עמו, זכר כאן גם עונש ב\"ד שלהן, ולפי ששם הוצרך לומר אותו מקרב עמו לשון זכר, אמר כאן ואיש או אשה, לא האיש לבדו:",
"כי יהיה בהם אוב או ידעני, שימצאו בהם מעשה אוב או מעשה ידעוני, ויעידו עליהם בב\"ד שעשו כמעשים האלו כי אין אוב וידעוני תאר לאיש, אלא שם המעשה כך הוא:"
]
],
[
[
"אל הכהנים בני אהרן, בפרשיות שלמעלה נאמר אל אהרן ואל בניו, ולא אמר הכהנים, לפי שהם מצות בקרבנות ובמעלות הקדש שהם במקדש, אבל כאן שהזהירם מלהטמא למת לעולם, אפילו חוץ למקדש ושלא בשעת עבודה, מפני מעלתם וכהונתם, לכן אמר הכהנים, כלומר שינהגו כבוד בעצמם, לפי שהם כהנים משרתי אלהינו:",
"לנפש, נקרא הגוף המת נפש מטעם שביארנו שנקראת נשמת האדם נפש בעבור שהתחברה בגוף, ועל ידו תפעל תחת השמש, ולפי שהגוף סבת פעולותיה, שבהיותה חוץ לגוף אין לה עסק בכל אשר תחת השמש, לכן גם בצאת הנשמה ממנו נקרא הגוף נפש:",
"בעמיו, לנפש הנמצא בעמיו, והשיעור לנפש מישראל שהם עמיו, שאין העכו\"ם מטמאים באהל המת, ואילו אמר בעמו היה משמע שבעם הכהנים לבד מדבר:"
],
[
"לשארו הקרב אליו, מלת שאר פירשנו שכולל כל קרובי האדם ממשפחתו שהן שארית בשרו, ולפי שיש שאר קרוב ושאר רחוק פירש כאן הקרוב אליו, וחזר ופירש מי הם שאר קרוב לענין טומאה? ואמר לאמו ולאביו וכו', ורבותינו דרשו אין שארו אלא אשתו:"
],
[
"ולאחתו הבתולה, למעט אם ידעה איש, וזהו אשר לא היתה לאיש, כלומר למשכב איש, אבל אנוסה ומפותה אע\"פי שלא נשאת אינו מטמא לה:",
"הקרובה, לרבות את הארוסה, כל זמן שלא נבעלה לאיש מטמא לה:",
"לה יטמא, מצוה, לא רצה לטמא מטמאין אותו בעל כרחו ונסמך אל אחותו שממנה מדבר, וכל שכן האחרים:"
],
[
"לא יטמא בעל בעמיו, נראה שמדבר על הכהן הגדול לבדו שהוא בעל בעמיו אדון וגדול בעמיו, כי לפי שהתיר לכהנים להטמא לקרובים, חזר ואמר שהכה\"ג עומד באיסורו הראשון ולא יטמא כלל אפילו לקרובים, ומלת להחלו, להתחלל לבדו בתוך עמיו, ובסוף הענין פירש מי הוא בעל בעמיו ואמר והכהן הגדול מאחיו וכו', וכאן קראו בעל בעמיו לפי שדין זה נוהג בין בכה\"ג משוח, בין במרובה בגדים:"
],
[
"לא יקרחה קרחה בראשם, להלן אמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, וקבלו רבותינו ששוין כהנים וישראל בלאו זה, ומה שנאמר כאן הוא עצמו מה שנאמר להלן, ובא זה ולמד על זה, אלא שישראל נאסרו למת, לפי שאינן בני עבודה, ובכלל זה גם הכהנים שבעשותם כאלה למת חייבין, אבל נוסף עליהם כהנים שאסורים לעשות כן בעבודת המקדש, ולכן הכתובין מלמדין זה על זה:"
],
[
"קדשים יהיו לאלהיהם, אע\"פי שעל כל העדה נאמר קדושים תהיו, הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ביותר:",
"ולא יהללו, במנהגיהם את שם אלהיהם, כי הם כהני ה', ואם בעבודתם ינהגו ככהני ע\"ז, יחללו שמו הגדול הנקרא עליהם:",
"והיו, גם המקריבים קדש לה', כמו העבודות שהם עובדים:"
],
[
"אשה זנה, המפקרת עצמה לזנות, וקבלו חכמים שזונה האמורה פה שהכהן לוקה עליה היא שנבעלה לפסול לה כגון אחת מכל העריות, וכגון בת ישראל לנתין וממזר:",
"וחללה, תאר לנקבה, ולזכר חלל בשני קמצין והוא מלשון חילול קדש, ומצאנו עוד תאר חלל על ההריגה, כי הענין שוה בשניהם כמו שתואר חלל שהוא על ההריגה ענינו שלא יחיה אחרי נפלו, כן תואר חלל וחללה על אבדן כבוד קדושה לדור דור, שאין אחריו חזרה, כי זרעו של כהן חלל, הם חללים אפילו עד אלף דור:",
"גרושה מאישה, אילו אמר גרושה סתם, היינו שומעים אפילו שגרשוה מן העיר בעבור שגנבה או שהלשינה וכיוצא, על כן הוסיף מאישה, שמדבר על נשואה שגרשה אישה, ואין זה אלא ספר כריתות הנזכר במקום אחר:",
"כי קדש הוא לאלהיו, כל ישראל קדושים לאלהים, ולא הוזהרו באלה, והכהן קדוש מהם, ולכן נצטוה אזהרות יתרות בענין הקדושה, וזהו כנוי לאלהיו:"
],
[
"וקדשתו, נהג בו מנהג קדושה, ותהיה מעלתו בעיניך למעלה ממעלת כל העם, ואמר הטעם כי את לחם אלהיך הוא מקריב, כלומר תשוב אל לבבך יתרון קדושתו, שהרי בחרתי בו להקריב לפני חלב ודם זבחי:"
],
[
"ובת איש כהן, בתו של כהן, כי אם אפשר לומר",
"$כהנת, שאין תואר זה על הנקבות שאינן עובדות במקדש:",
"כי תחל לזנות, לשון חלול, ולא לשון תחלה, כי מה טעם לומר שתתחיל לזנות:",
"את אביה היא מחללת, קדושת אביה הכהן היא מחללת, שבהיות אביה כהן לאל עליון, גרמה שיחללו קדושת אביה ויאמרו שיש בו שמץ דבר, ולכך יצאה ממנו בת כזו:",
"באש תשרף, בכל חייבי מיתות אמר הכתוב תחלה מות יומת, ואח\"כ מפרש באיזו מיתה ימיתוהו, לפי שבכל מקום נכון להודיע תחלה שפלוני או פלוני חייב מיתה, ואח\"כ יאמר אופן מיתתו, אבל כאן מדבר בעבירה שהיא במיתה אפילו בישראל, שהיא ארוסה או נשואה, אלא שבת ישראל בחנק או בסקילה, ובת כהן דינה בשריפה, על כן לא היה צורך לומר מות תמות:"
],
[
"והכהן הגדול מאחיו, יפרש מה שאמר למעלה לא יטמא בעל בעמיו, וקראו כאן גדול מאחיו בעבור גודל מעלת גופו ונפשו, שיהיה גדול משאר הכהנים בנוי ובעושר ובכח ובחכמה ובמראה:",
"ומלא את ידו, שנתן לו הרשות והכח ללבוש את הבגדים, ויש לומר שוא\"ו של ומלא משמשת במקום או, כמו ומכה אביו ואמו כי לפי שבבית שני לא היה שמן המשחה, כיון שמלא ידו ללבוש את הבגדים, דין כהונה גדולה עליו, ואסר בכל האמור בענין:",
"לא יפרע, על מת, וכן לא יפרום, ואם על מתו אסור בפריעה ובפרימה כל שכן שלא על מתו, א\"כ אסור לעולם:"
],
[
"לא יבא, שלא יבוא בבית או באהל שיש שם מת, ולמדנו שמוזהר על טומאת האהל אע\"פי שלא נגע:",
"לאביו ולאמו לא יטמא, זוהי טומאת מגע, וזכר אביו ואמו, וכ\"ש לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו:"
],
[
"ומן המקדש לא יצא, לא אסר לו הכתוב להתעצב ולבכות על מיתת קרוביו, כי זה דרך כל אדם, אלא מן המקדש לא יצא, ממעשיו שעושה במקדש לא יצא, שאם היה עוסק בעבודה ושמע שמת לו מת, אסור לו להניח עבודתו ולצאת, שבהיותו קדוש ה' וגדול מכל אחיו, יתרומם על תמדור נפשו גם במות שארו הקרוב אליו, וזהו דרך הקדושה, אבל היא רק מדרגת קדושת כהן גדול, שאפילו שאר הכהנים הקדושים גם הם לאלהיהם נצטוו להטמא לקרוביהם, וכשעובדים באנינות מחללים עבודתם, כי יודע השם שאין זה בכחם להתרומם גם על העצבון הזה ולעבדו בשמחה:",
"ולא יחלל, לא ינהג מנהג חול במקדש להניח העבודה בשביל מתו, כי חייב להראות שחפץ בעבודת אלהיו יותר מכל:",
"כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, שמן משחת אלהיו הוא עליו כמו נזר ועטרה, וקראו בלשון נזר, כי שמן המשחה מזהיר את הנמשח בו מכל העם למעלה ולכבוד, וכן על מלכי בית דוד הנמשחים בשמן זה נאמר ועליו יציץ נזרו (תהלים קל\"ב י\"ז):"
],
[
"והוא, האיש הגדול הזה שצויתי עליו קדושות כאלה, אל תאמר שראוי לו להתקדש ביותר שאל כל אשה לא יגש, כמו שנצטוו במעמד הר סיני, אלא אשה יקח, חייב לישא אשה, אבל חייב לישא בתולה:"
],
[
"אלמנה וגרושה, סדר הכתוב מן הקל אל החמור, אלמנה אין בה פגם כלל ומותרת גם לכהן, רעה ממנה הגרושה שלא מצאה חן בעיני בעלה ואסורה גם לכהן הדיוט, רעה ממנה החללה שנולדה מאיסורי כהונה, רעה ממנה הזונה, שפגמה עצמה בדבר עבירה, ובכהן הדיוט הסדר מן החמור אל הקל זונה וחללה ואחריהן גרושה, והוא הסדר הנכון, אלא שבכה\"ג פתח באזהרה שנתחדשה בו שהוא איסור אלמנה, ולכן הוצרך להזכירם מן הקל אל החמור:",
"וחללה זונה, כמו וזונה:"
],
[
"ולא יחלל זרעו בעמיו, הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל מדין קדושת כהונה:",
"כי אני ה' מקדשו, אפשר שכנוי מקדשו שב על זרעו, אני ה' מקדש זרע אהרן להיות משרתים בביתי, ואם יטמא בביאות האסורות, מחלל זרעו מהיות כהן לפני, כי החלל פסול מדין כהונה, ואין כן ישראל הבא על האסורות לו, שאע\"פי שפוגם זרעו, דינו כדין ישראל בכל דבר:"
],
[],
[
"מום, חסרון גלוי בגוף שנראה לעין כל, שאינו תמים:",
"לא יקרב להקריב, מלבד שלא יקריב, גם אסור לגשת לעשות דבר כלומר לסייע בשום עבודה אפילו מה שכשר בזר, כי זר אפילו בעל מום עושה מה שהתירה התורה לעשות, שאינו עובד בתורת כהן, אבל בעל מום כהן כשעושה כן, נראה שבא בתורת כהונתו, וזה חולין כלפי מעלה:"
],
[
"עור או פסח, המומים הנזכרים בתורה אבות הם, ורבותינו בארו מומים רבים נלמדים מאלה:",
"חרם, שחוטמו שקוע:",
"שרוע, מגזרת מהשתרע, שהוא ההרחבה, וענינו שאחד מאיבריו רחב וגדול יותר ממה שראוי להיות:"
],
[],
[
"גבן, קרוב לגזרת הרים גבנונים, והוא הקפח שזכרו חז\"ל:",
"דק, קצר קומה:",
"תבלל בעינו, שהלובן שבעין בלול עם השחור:",
"גרב, זו החרס, שחין יבש מבפנים ומבחוץ:",
"ילפת, היא חזזית המצרית, והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים, ובמקום אחר אומר ובגרב ובחרס, קורא לילפת גרב: לפי שסמוך אצל חרס, וכשסמוך גרב לילפת הוא החרס:",
"מרוח אשך, יתכן שהוא החולי הנולד באשכים מחמת הרוח שבהם כדעת ר\"ע (בכורות פ\"ו), ועי\"כ נמשכים בני מעיו ונופלים בכיס, והוא חולי נהוג בזקנים, וכן דעת הרמב\"ן ז\"ל:"
],
[
"אשר בו מום מזרע אהרן הכהן, כבר אמר איש מזרעך לדורותם, אלא בא ללמד שאין המום פוסל אלא בזרע אהרן, אבל זרים בעלי מומים מותרים בכל מה שמותר לזר תמים:",
"מום בו, בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו כשר:"
],
[
"לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים, בין ק\"ק בין קדשים קלים, ואילו אמר ק\"ק לבד, הייתי אומר שהתיר לו לאכול מבשר הקרבנות, שלא יבואו לידי נותר אם האוכלין מעוטין, לכך אמר שגם בתרומות יאכל ככל אחיו הכהנים:"
],
[
"אך אל הפרכת, כבר אמר שאסור בכל העבודות, וכאן מזהירו גם על ביאה ריקנית, שלא יבא אל הפרוכת להשתחוות שם, ושלא יגש אל המזבח החיצון לעמוד על המזבח אע\"פי שאינו עובד:",
"ולא יחלל את מקדשי, השי\"ן בפתח, והוא לשון רבים, לפי שמלבד שהוזהר על העבודה, הוזהר ג\"כ על הכניסה למקומות המקודשים, וכלל שתיהן במלת מקדשי, שמחלל הקרבנות שהם קדשי ה' בעבודתו ומחלל המקדש בכניסתו:",
"כי אני ה' מקדשם, בלשון רבים, מוסב על מקדשי, אני מקדש את הקרבנות, ואני מקדש את המקדש:"
],
[
"וידבר משה אל אהרן, מוסב אל שתי פרשיות שלמעלה, כי בראשונה נא נזכר אהרן וישראל, ובשנייה לא נזכרו בניו ובני ישראל, ועוד בראשונה לא נזכר לשון דבור, שיפרש להם הדברים באר היטב, לכן חתם בפסוק זה שנאמר בו דבור, ונזכרו בו אהרן ובניו וכל ישראל, ליתן את האמור בזה לזה:"
]
],
[
[],
[
"וינזרו, לשון רחוק ופרישה, שיחשבו על הקדשים כהוגן, ועל ידי כן יפרשו מהן בטומאתן ולא יגעו בהן לטמאם:",
"אשר הם מקדשים, שב על מקדשי בני ישראל, וכאילו אמר וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי, כדי שלא יחללו את שם קדשי:"
],
[
"אשר יקרב, אין קריבה זו אלא אכילה, ואין לפרשו על הנגיעה, שהרי בפסוק הסמוך אמר בקדשים לא יאכל, ואם כאן חייבו על הנגיעה, אין צורך לחייבו אח\"כ על האכילה, אבל לפי שאמר למעלה וינזרו, שהיא ההרחקה אפילו מגעת בם, אמר עתה אשר יקרב, שהיא הפך מן הנזירה, ואח\"כ פירש שהקירבה האמורה כאן ענינה שיקרב לאכול מהם:",
"וטמאתו עליו, הטומאות מפרש בסמוך:",
"מלפני, ממקום הקודש, מעון לשאר הנפשות, וכן מלפני ה' הוא בורח (יונה א' י'), שיצא מא\"י:"
],
[
"והוא צרוע או זב, קבלו רבותינו שאפילו אותן שהם מחוסרי כפרה, כשטובלין אוכלין במעשר, העריב שמשן אוכלין בתרומה, הביאו כפרתן אוכלין בקדשים, ואמרו שהפרשה הזאת מדברת בתרומה, ועד אשר יטהר כמו ובא השמש וטהר, שאינו די בטבילה לתרומה אלא בהעריב שמש:",
"בכל טמא נפש, שנוגע במי שנטמא במת:"
],
[
"בכל שרץ אשר יטמא לו, שמונה שרצים המטמאים במותם:",
"או באדם אשר יטמא לו, שנגע בזב או במצורע נדה וזבה, והנוגע במת אין צורך שיזכירנו הכתוב, כי מפורש טהרתו בפרשת חקת לענין ביאת מקדש ששוה עם אכילת קדשים, ואם הזכירו היה צריך להזכיר טומאת שבעה והזאה כי איך יאמר אחריו נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב:",
"לכל טמאתו, לכל מיני טומאה שהאדם מטמא כגון זב ומצורע ובועל נדה, כשנגע באחד מבעלי הטומאות הללו, דינו כמפורש בענין:"
],
[
"תגע בו, באחד מן הטמאים הללו:",
"כי אם רחץ בשרו במים, תחלה אמר וטמאה עד הערב שאפילו טובל מבעוד יום, אינה טהור עד הערב, ואסור ליכנס למקדש ולאכול תרומה וקדשים ואח\"כ אמר ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, אבל אם טבל אפילו מבעוד יום מותר באכילת מקצת קדשים וזהו המעשר, ולכן הפסיק וחזר בפסוק הסמוך ואמר ובא השמש וגו' לענין תרומה שצריכה הערב שמש:"
],
[
"ובא השמש, אמרו חז\"ל שאינה טהור עד צאת הככבים:"
],
[
"נבלה וטרפה, הזהיר שאל יאכלו נבלה וטרפה מן הקדשים שאם נתנבלה בהמת קדש בשחיטה, או שנודע שנטרפה, אסורים לאכול הבשר שאינו לחמם, שלא תאמר לא הזהיר על נבלה וטרפה אלא בחולין, אבל במוקדשין מותר לאכילה, גם אינן מטמאין במגע ובמשא, שהרי התיר למלוק עוף במוקדשין, לכן אמר לא יאכל, אזהרה על האכילה, והוסיף לטמאה בה, שאם אכל נטמא ואסור באכילת קדשים:"
],
[
"ושמרו את משמרתי, הכהנים ישמרו דברים שצויתים שישמרו בטהרה, שהיא התרומה והקדשים:",
"ולא ישאו עליו, על הקדש:",
"ומתו בו כי יחללהו, אם יחללו קדש בזדון, הן לאכלו בטומאת הגוף, או לעבוד עבודה בטומאה, יתחייב מיתה לשמים:"
],
[
"וכל זר, שאינו מזרע אהרן:",
"לא יאכל קדש, בתרומה הכתוב מדבר, שכל הענין דבר בה:",
"תושב כהן ושכיר, גוי שיושב בביתו של כהן וסמוך על שלחנו, וכן שכיר שנשכר לחרוש חרישו ולעבוד עבודתו ואע\"פי שהן אוכלי לחמו, בתרומה לא יאכלו:"
],
[
"כי יקנה נפש, עבד כנעני שקנוי לגופו:",
"ויליד ביתו, בני העבדים והשפחות שנולדו בביתו:"
],
[
"כי תהיה לאיש זר, זר מן הכהונה אפילו לוי וישראל, או זר לה אפילו כהן, כגון אלמנה לכה\"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט:",
"בתרומת הקדשים, בכל הפרשה אמר קדש וקדשים, וכאן אמר תרומת הקדשים, לכלול חזה ושוק של זבח השלמים הנקראים תרומה:"
],
[
"ובת כהן, האמורה למעלה:",
"אלמנה וגרושה, אלמנה או גרושה:",
"ושבה אל בית אביה כנעוריה, יראה שהוא תנאי כמו וזרע אין לה, כלומר שמלבד שאין לה זרע, גם שבה אל בית אביה, אל משפחתה הראשונה שאין לה עסק עוד עם משפחת בעלה, פרט לשמת בעלה והיא שומרת יבם, ותנאי שלישי שתשוב כנעוריה, טרם ידעה איש, פרט למעוברת, אבל בעל הטעמים שהפסיק במלת לה, נראה שסובר כי ושבה אל בית אביה הוא תשובת התנאי, ולכן תרגמתי בלישנא דמשתמע לתרי אפי:",
"וכל זר לא יאכל בו, כבר נאמר למעלה, ובא ללמד שאפילו נשאת לכהן שאסור לה, הזרע הנולד ממנו חלל וזר מן הכהונה ולא יאכל בו, אע\"פי שהוא מזרע הכהנים:"
],
[
"כי יאכל קדש, תרומה:",
"חמשיתו, יהיה הוא וחמשו חמשה, נמצא מוסיף הרביעית ממה שנהנה:",
"ונתן לכהן את הקדש, אילו אמר לבד ונתן לכהן, היינו שומעים שצריך לשלם קרן וחומש לכהן אבל מה שנותן לו אינו תרומה, לכן אמר את הקדש, שעל הקרן והחומש חל קדושת תרומה, ואם כן צריך לשלם לו דבר הראוי להיות קדש, שאינו פורע לו מעות, אלא פירות של חולין והן נעשין תרומה:"
],
[
"ולא יחללו את קדשי בני ישראל, מוסב על ראש הענין, תחלה אמר וינזרו מקדשי בני ישראל, שכולל כל הקדשים, אח\"כ פרט דיני התרומה, ולפי שאין בתרומה דבר לגבוה כמו בשאר הקדשים, שהרי מתחלה מפרישין אותה ללחמו של כהן, שמא תאמר אין בזה חילול קדש כשיאכלוה בטומאה, חזר ופירש את אשר ירימו לה', שגם התרומה ירימוה קדש לה', אלא שהשם נתנה במתנה לזרע אהרן, בתנאי שינהגו בה בקדושה, לכן גם עליה הזהיר שלא יחללוה:"
],
[
"והשיאו אותם עון אשמה, אם יאכלו התרומה בטומאת הגוף, כמו שאוכלין לחם חולין שלהם, יטענו על עצמם עון אשמה, כי אני ה' מקדשם והיו קדש:"
],
[],
[
"איש איש, אמרו רבותינו ללמד שהגוים נודרים נדרים ונדבות כישראל:",
"ומן הגר בישראל, זה גר צדק שהוא בישראל:",
"אשר יקריב קרבנו, שנדר להביא קרבן, או נדבו לבו להביאו, ורוצה למלאות נדרו ולהפריש בהמה מעדרו, וזהו לכל נדריהם ולכל נדבותם, ויקריב יקדיש:"
],
[
"לרצנכם, הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני, ואיזהו הראוי לרצון זכר תמים:",
"תמים זכר, לפי שעיקר הפרשה מזהרת במומים, שאם מקדישן למזבח עובר בלאו, הקדים תמים לזכר, וענינו אם לרצונכם יהיה, צריך שתקדשו לי התמים שבזכרים:"
],
[
"כל אשר בו מום, אפילו מום עובר לא תקדישו בעוד מומו בו:"
],
[
"זבח שלמים, כולל שלמים ותודה:",
"לפלא נדר או לנדבה, מדרך הנודר בעת צרה, לנדור עולה שכלה למזבח, לא שלמים לשמחה, וראיה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי (תהלים ס\"ז י\"ג) ואח\"כ פירש אשר פצו וכו', עוללות מחים וכו', ויפתח נדר עולה, אלא שלפעמים מלבד העולות, ירחיב נדרו להביא גם זבחי תודה, וזהו שאמר לפלא נדר, ולכן תמצא בכל מקום לשון הפלאה אצל נדר, כמו כי יפליא לנדור נדר נזיר (במדבר ו' ב'), ושם אפרש, וההפלאה הזאת נזכרת בס' תהלים, אמר לך אזבח זבח תודה (קט\"ז י\"ז), ואחריו נדרי לה' אשלם:"
],
[
"עורת, שם דבר של מום עורון בלשון נקבה:",
"שבור, שיש בו אבר שבור:",
"חרוץ, כמו גזור, שנסדק או נפגם אחד מאיבריו:",
"יבלת, שם דבר של מום כמו עורת:"
],
[
"וקלוט, הפך שרוע, מגזרת ערי מקלט, שאינן רחבים כשל שור ושה:",
"נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה, לפי פשוטו כך פירושו, אחרי אשר אסר הקרבת בעל מום על המזבח, אמר שיכול לעשות ממנו נדבה לה', להקדישו לצורך גבוה המותר בו, והוא כמ\"ש חז\"ל לבדק הבית, והנדבה הוא שיאמר הרי זה לבדק הבית, אבל לנדר לא ירצה, כלומר אם אמר הרי עלי שור לבדק הבית, לא יביא שרוע וקלוט או בעל שאר מומין, ורז\"ל שהתירו נדרי בעל מום לבדק הבית, היינו אם אמר הרי עלי שבור או חרוץ לבדק הבית, אבל אם אמר סתם הרי עלי שור או שה לבדק הבית, לא ירצה אם הביא בעל מום:"
],
[
"ומעוך וכתית ונתוק וכרות, כולן מומין הן בבצים או בגיד, כלומר שפחדיו מעוכים או כתותים או תלושים או כרותים:",
"ובארצכם לא תעשו, במקדש אסור להקרבה, ובארצכם כל מקום שאתם יושבים, אע\"פי שמותרין לאכילה, לא תעשו אתם דבר זה לסרס שום בהמה וחיה אפילו טמאה, ואין לומר שנאסר לנו לפי שמקריבים ממינים אלו קרבן לה', שאם כן היה לו לאסור כן בכל המומין שלא להטילן בבהמת חולין, אלא שאסור לנו בעבור שמאוס הדבר בעיני היוצר ב\"ה:"
],
[
"ומיד בן נכר, שב על ומעוך וכתות וגו', שלא יקבלו כאלה מיד הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, שמא תאמר הואיל ולא נצטוו על הסירוס, ואינן מביאין דרך בזיון אלא לכבוד, שבארצם עושים כן לפטמם, ועולין על שלחן מלכים, אינן דומין לשאר מומין, על כן מזהיר שלא יקריבום, ואמר הטעם כי משחתם בהם, שסוף סוף המשחת הוא בהם שהן מסורסין, ולכן מום בם, זה המשחת הוא כמום אחר שאסור להעלותו על המזבח:",
"לא ירצו לכם, להם לא יחשב לעון, כי לא צויתים על הדבר הזה, אבל על כל פנים לא תהיה לכם מזכרת טובה וזכות על קרבן כזה:"
],
[],
[
"שור או כשב או עז כי יולד, הנולד מן השור נקרא עגל, והנולד לכשב או עז נקרא שה, ולמדנו מכאן ששור בן יומו נקרא שור, וכן כשב ועז, לרמוז שהן שלמים בצורתם בהולדם, כמו שהם בזקנתם, ואין כן האדם שהוא בתחלה עולל ויונק בהולדו בל ידע מה, עד יגדל וילמוד ויעמול, כי בו נשמת חיים והכח לבחור בטוב או ברע, ואם יזכה ידמה באחריתו לבר אלהין:",
"והיה שבעת ימים תחת אמו, דבר הכתוב בהווה באמו תניקהו ותשגיח עליו ז' ימים, אבל אפילו מתה אמו שעה אחת אחר שנולד, ראוי לקרבן משמיני ואילך:",
"ירצה, אם תקדישנו:"
],
[
"ושור או שה, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון, כמו שאסרתי לך להקדיש מחוסר זמן, כך אני אוסר לך לשחוט אותו ואת בנו, אפילו בחולין:",
"ביום אחד, לא כיום של קרבנות שהוא כ\"ד שעות, אלא כיום הנאמר במעשה בראשית שהיום הולך אחר הלילה, ואם שחט האם אחר חצות, מותר לשחוט בנה אחר צאת הככבים:"
],
[
"לרצנכם תזבחו, תחלת זביחתכם הזהרו שתהא לרצון לכם, ומהו הרצון, ביום ההוא יאכל שתהא שחיטתו על מנת לאכלו ביום ההוא, שאם תחשבו בו מחשבות פסול לא לרצון יהיה לכם:"
],
[
"ביום ההוא יאכל, יום שנאמר במוקדשים הוא כ\"ד שעות, אבל לא כלו, שעכ\"פ לא תותירו ממנו עד בוקר, אע\"פי שעדיין הוא בכ\"ד שעות לזביחתו משבא בוקר נעשה נותר:"
],
[],
[
"ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני רוצה להתקדש בתוך בני ישראל לעיני הגוים, שבראותם שהם פורשים מתאוותיהם ונזורים מדרכי העמים בעבור חקי השם, ואינן מהרהרין אחריהן, אע\"פי שטעמיהן נשגבים מדעתם, יתקדש שמו הגדול בעולמו:"
]
],
[
[],
[
"מועדי ה', לא כמועדים התלויים בחקות שמים וארץ הקובעים מועדיהם לכל באי עולם, שעליהן דברנו (בראשית א' י\"ד), אלא מועדי ה' ידועים לבד לנאדר בקדש, ונמסרו לבד לישראל שהם קדש לה':",
"מקראי קדש, פירשנו (שמות י\"ב ט\"ז):",
"אלה הם מועדי, הנאמרים בפרשה זו, אבל ראשי חדשים לא נזכרו בה, אע\"פי שיש בהן קרבן מוסף, אינו בכלל המועדים הקדושים, אלא ממועדי המאורות על שם הלבנה שמתחדשת:"
],
[
"ששת ימים, ענין השבת פירשנו בפרשת בשלח ויתרו:",
"בכל מושבתיכם, לפי שאין מדת הימים שוה בכל הארצות, ועת שהוא יום במדינה זו הוא במדינה אחרת לילה אמר הכתוב שבכל מושבותינו נעשה יום השביעי אשר לנו, שבת:"
],
[
"אשר תקראו אתם במועדם, בשבת לא אמר אשר תקראו אותו במועדו, לפי ששבת תלוי בימים, כל שביעי לימים הוא שבת, אבל כל שאר המועדים תלויים במספר ימים בחודש ידוע, ולפי שאין החדשים שוים בכל השנים, אין הימים שבין מועד למועד שוין בכל השנים, לכן אמר במועדם שצריך שתקראו אותם במועדם שקבעתי להם ותייחדו אותם ביום ידוע לחודש ובמועד ידוע לשמש עת אביב וקציר ואסיף, וקביעות המועדים בזמן הבית תלוי בראייה, ובזמן הזה תלוי בסוד העיבור של המחזור, ואין כן השבת:"
],
[
"בחדש הראשון, הוא ניסן, כאמרו ראשון הוא לכם:",
"בין הערבים, פירשנו (שמות י\"ב ו'):",
"פסח לה', מועד של הקרבת קרבן ששמו פסח:"
],
[],
[],
[
"והקרבתם אשה, המוספין האמורין בפרשת פינחס:"
],
[],
[
"כי תבאו אל הארץ, אע\"פי ששבת ופסח נוהגים במדבר, הקרבת העומר לא תנהג שם:",
"ראשית קצירכם, עומר הנקצר בתחלה, ולמדנו שעומר התנופה ראשון לכל הקציר:"
],
[
"והניף, התנופה הוא חדוש שנתחדש כאן ששאר המנחות אינן טעונין תנופה, אבל הקמיצה וההקטרה ואכילת השירים לא נאמר כאן, שנתפרשו במנחת העומר בפרשת ויקרא:",
"לרצנכם, אם תקריבו כמשפט זה יהיה לכם לרצון:",
"ממחרת השבת, ממחרת י\"ט הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אי אתה יודע איזוהי, ועוד צריכין אנו לפרש כן שהרי בם יהושע (ה' י') סיפר שבבואם אל הארץ עשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש כמשפט, ואא\"כ כתוב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה (שם ה' י\"א), ואכילת החדש הוא אחר הקרבת העומר, ופירש שם שהיה ממחרת הפסח, א\"כ בא זה ולימד על זה שאף מחרת השבת הנזכר כאן הוא מחרת הפסח, וכדי שלא נטעה שמחרת הפסח האמור שם יהיה יום ט\"ו, כי הפסח נזבח בי\"ד, לכן הוסיף בעצם היום הזה, וכבר ביארנו (בראשית ז' י\"ג) שמליצה זו הונחה על יום של מעשה בראשית, ומתחיל מערב עד הערב שלאחריו, על כן לפי שהפסח נאכל בלילה עד חצות, שהיא ליל ט\"ו, נקרא גם יום ט\"ו כלו המתחיל מן הערב שלפניו בשם פסח, ומחרת הפסח א\"כ הוא יום ט\"ז שהוא יום הנף, כנ\"ל:"
],
[
"הניפכם, הכהן שליח העדה כלה:",
"את העמר, הוא עשרון סלת שנשאר משלש איפות שבלים, וקראו תמיד על שם המדה, לפי שמנחה זו לבדה מלא העומר מצומצם לא פחות ולא יותר, אבל שאר מנחות אם רצה מוסיף:",
"כבש תמים, קרבן זה בא בגלל העומר, ואינו בכלל מוספי היום האמורים בפרשת פינחס, ולכן לא נזכר שם:",
"בן שנתו, לא שנה למנין עולם:"
],
[
"ומנחתו, מנחת נסכיו:"
],
[
"וקלי וכרמל, קלי קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור, כרמל הן קליות:",
"עד עצם היום הזה, הוא יום של מעשה בראשית, ולהלן מפרש (פסוק כ\"א):"
],
[
"וספרתם לכם, כל אחד ואחד, אבל בשמיטה נאמר וספרת לך, שב\"ד סופרים ומברכים:",
"ממחרת השבת, כמו שפירשנו שהוא מחרת י\"ט הראשון של פסח, ומתחיל לספור מליל ט\"ז בניסן, שמצות הספירה בלילה:",
"שבע שבתות, שבועות, כמו שמפורש במשנה תורה שבעה שבועות תספור לך, ונקרא שבוע של ימים שבת, בעבור שבכל שבוע יום שבת:",
"תמימת, כל אחת בעלת שבעה ימים:"
],
[
"עד ממחרת השבת השביעת, של שבוע השביעית, ויום ראשון בשבוע השמינית הוא מחרת של שבוע שביעית:",
"תספרו חמשים יום, להודיענו שחג השבועות אינו ביום מ\"ט ולא ביום נ\"א, הוצרכו שני הכתובים להאמר, תחלה אמר שבע שבתות תמימות תהיינה, ותמימות בלי חסרון ותוספת, ושוב אין לטעות לספור חמשים יום, ועל כרחנו תספרו חמשים יום אינו לחשבון הספירה של מצוה, אלא חשבון בני אדם לקבוע יום החג ביום החמשים, ופירוש הכתובים כך, שבע שבתות תמימות תהיינה ימי הספירה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, עד ועד בכלל, שאם תספרו ממחרת השבת עד מחרת השבת השביעית חמשים יום, אז והקרבתם מנחה וכו', בו תקריבו ולא בסוף שבע שבתות:",
"מנחה חדשה, שתי הלחם והיא מנחה ראשונה שבאה מן החדש, שאין מביאין במקדש מתבואה חדשה שבכרה בשנה זו מנחה קודם שתי הלחם, שהוא זמן קציר חטים, ואם תאמר הרי קרבה מנחת העומר, אינה באה כשאר כל המנחות שהיא באה שעורים:"
],
[
"ממושבתיכם, ולא מחוצה לארץ:",
"לחם תנופה, יפרש מה היא מנחה חדשה האמורה כאן: שתים שני עשרנים, שתי לחמים, וכל אחת עשרון: חמץ, לפי שהם תודה לה', שחקות קציר שמר לנו, לכן באים חמץ כמו קרבן התודה שיבא על לחם חמץ, אבל מנחת העומר היא מצה ככל המנחות, לפי שאינה באה לתודה, כי לא עבר עדיין קציר חטים שהוא העיקר:",
"בכורים לה', ראשית לכל המנחות אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים לא תקרב מן החדש קודם לשתי הלחם:"
],
[
"על הלחם, בגלל הלחם חובה ללחם:",
"ומנחתם ונסכיהם, עם מנחה שלהם ונסכים שלהם, כמו שהן מפורשין בכל בהמה בפרשת נסכים:"
],
[
"ועשיתם שעיר עזים, יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורים כאן, כשאתה מגיע לפרים ולאלים תדע שאינן הן, אלא אלו קרבו בגלל לחם, ואלו בגלל היום:"
],
[
"והניף, מלת והניף מושך עצמו ואחר עמו, והניף אותם שני כבשים הנזכרים לפניו על לחם הבכורים, וכן יניף לחם הבכורים על שתי כבשים, ומלת על כמו סמוך, וענינו שמניף אותן כאחד סמוכים זה לזה:",
"קדש יהיו לה' לכהן, מוסב על הכבשים ועל הלחם, לפי ששלמי יחיד קדשים קלים ובשרם נאכל לכל טהור, יכול אף אלו כן, ת\"ל קדש יהיו לה' שהן ק\"ק, וכן לפי שאין דבר מלחם הבכורים קרב לגבוה, שהרי הן חמץ, יכול שמותרין לזרים כמו לחמי תודה, ת\"ל קדש יהיו לה' לכהן, שנאכלים לבד לכהנים:"
],
[
"וקראתם בעצם היום הזה, זה שאמרתי אשר תקראו אותם מקראי קדש, גם היום הזה בכללן, והוסיף גם מליצת בעצם היום הזה, לפי שבחג השבועות לא כתבה התורה טעם החג כמו בחג המצות ובחג הסכות, אלא אמר שביום החמשים לספירה נקריב מנחה חדשה לה', ונביא עולה וחטאת ושלמים גם מוספין, והייתי אומר שדומה יום זה ליום ט\"ז בניסן שמקריבין בו מנחת העומר וכבש לעולה ומוספי היום ואיננו מקרא קדש ולא אסור במלאכה, על כן אמר שהוא מקרא קדש ואסור במלאכה, ואילו לא אמר בעצם היום הזה, הייתי אומר הואיל ומקרא קדש הוא בעבור קרבנות היום, יהיה קדושתו ואיסור מלאכתו ביום שמקריבים בו ובלילה שלאחריו שנאכלים בו המנחה והחטאת והשלמים, לכך נאמר בעצם היום הזה, היום עצמו ובפני עצמו שהוא יום של מעשה בראשית, הוא מקרא קדש, וכל זה נכלל במליצת בעצם היום הזה כמו שפירשתי (בראשית ז' י\"ג), וכן תדין ביום הנף שאמר עד עצם היום הזה (לעיל פסוק י\"ד) שלא תאמר שאיסור החדש ביום ההקרבה ובלילה שלאחריו:",
"בכל מושבתיכם לדרתיכם, אפילו בח\"ל ובזמן הגלות שאין קרבנות, תהיה הספירה ויום חמשים מקרא קדש ואסור במלאכת עבודה:"
],
[
"ובקצרכם, כבר נאמר (י\"ט ט'), ולפי שצוה על הקרבת העומר ושתי הלחם שהם תבואות השדות, חזר והזהיר על פאה ולקט, כלומר כמו שצויתיך להביא לי ראשית כל קציר, כן תתן סוף כל קציר שלך לעניים, ולכן לא זכר כאן העוללות והפרט, כי אינן ענין למה שאמור בפרשה:"
],
[],
[
"בחדש השביעי באחד לחדש, לפי שלא אמר באחד לחדש השביעי אחשוב שיעור הכתוב הוא, בחדש השביעי גם בו לכם מועדי ה' כמו בחדש הראשון, והולך ומונה, באחד לחדש זכרון תרועה, ובעשור בו יו\"הכ, ובט\"ו בו חג הסכות וכן מונה מועדי חדש הראשון, בי\"ד בו פסח ובט\"ו בו חג המצות, אבל חג השבועות לא תלה בחדשו, אלא ליום חמשים לט\"ז שבניסן, ואם כן המועדים כלם תלויים בשני חדשים אלו, בחדש הראשון שצוה להיות לישראל ראש חדשים, ובחדש השביעי שהיה ראש לחדשים קודם מתן תורה, כי הקדמונים היו מונים מתשרי לפי שבו נברא העולם, כמו שאמרנו בפרשת נח:",
"שבתון, שישבות מכל טורח ועמל אפילו בדברים המותרים שאין בהם משום מלאכה:",
"זכרון תרועה, זכרון של תרועה, שתזכרו לפני המקום ב\"ה על ידי תרועת שופר שתריעו בו, ואינו דומה לתרועה שזכר להלן ביום שמחתכם ומועדיכם וכו' (במדבר י' י'), כי שם היא על הקרבן כאמרו על עולותיכם, וכאן מייחד יום זה לבד לתרועה, ולא על הקרבן, שהרי אח\"כ אמר והקרבתם אשה, אלא להלן בחצוצרות וכאן תרועת שופר, להלן במקדש על הקרבן, וכאן בגבולין לכל ישראל, והראיה שתלה התרועה ביום, שהיא חובת היום אע\"פי שאין קרבן, ועוד להלן אמר ותקעתם, וכאן הקפיד על התרועה, אלא שהתורה לא פירשה למה תרועה, ולמה אנו צריכין ביום זה זכרון יותר משאר הימים, אבל נלמד מענינו שסמוך ליום הסליחה, ונודע כי יום תרועה הוא לעורר רחמי אלהינו, שיזכרנו ברחמים שנהיה כדאים לסליחה:"
],
[
"והקרבתם אשה לה', המוספין האמורים בחומש הפקודים:"
],
[],
[
"אך בעשור לחדש השביעי הזה, טעם מלת אך כמו אבל, כי אע\"פי שכל המועדים האמורים למעלה הם מקרא קדש גם להרבות בהן בשמחה ובסעודה, הנה בעשור לחדש יום הכפורים הוא תקדשוהו בכל דבר חוץ משמחת מאכל ומשתה ושאר תענוגים, אלא ועניתם את נפשותיכם:"
],
[
"בעצם היום הזה, לפי שתלה הכתוב הכפרה בקרבנות, הייתי אומר שמעת שמתחיל העבודה אסור במלאכה וחייב בענוי, לא קודם לכן ולא אחרי כן, לכן אמר בעצם היום הזה, שהוא מערב עד ערב, ואמר הטעם כי יום כפורים הוא, שהיום עצמו כפורים, גם אם אין קרבנות, ולכן היום כלו אסור במלאכה וחייב בענוי:"
],
[
"תענה, מבנין פועל, אשר לא תעונה ע\"י מניעת המאכל והמשקה:"
],
[
"והאבדתי את הנפש ההוא, לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואיני אומר מה הוא, אם כרת ממש כענף הנכרת מן השורש שלא ישוב אליו עוד וייחר ויפסד, או כמו ספר כריתות (דברים כ\"ד א'), שמתרחקין זו מזו, ואפשר לשוב, כשהוא אומר והאבדתי למדנו שאינו כריתה ובטלה, אלא אבדון, כדבר שנאבד שמתרחק וחוזר ונמצא, כמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ\"ז י\"ג), כי רחום וחנון ה', ואחר כלות עונש הכרת שתאבד הנפש מעמה, ישוב וירחם עליה, ואיך כל הכריתות אבדן ממש, והרי שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, לבד מאותם השנויים שם, אבל חייבי כריתות בכלל כל ישראל הן:"
],
[
"וכל מלאכה לא תעשו, לכי שבכל המועדים נאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, להתיר אוכל נפש והוצאה מרשות לרשות, וביום הכפורים אמר וכל מלאכה לא תעשו (פסוק כ\"ח), הייתי אומר שעל כן אסר אוכל נפש לפי שהוא יום ענוי ואסור באכילה ובשתייה, אבל הוצאה שהותרה בכל המועדים וכן הבערה מותרין גם בי\"הכ, לכן חזר והזהיר כל מלאכה לא תעשו וכו', ואמר הטעם שבת שבתון הוא לכם, שדומה לשבת בראשית בכל פרטיו, שגם בו נאמר (פסוק ג') וביום השביעי שבת שבתון, ועכשיו למדנו שגם הוצאה והבערה אסורים בו:"
],
[
"בתשעה לחדש בערב, כבר אמר בעצם היום הזה בשביתה וכן בענוי, ושמענו שהוא על יום בראשית מערב עד ערב, על כן קבלו חז\"ל שהכתוב מלמדנו כאן להוסיף מחול על הקדש בין מלפניו בין מלאחריו, ומוסב על שבת שבתון ועל ועניתם, שמוסיף לשבות ממלאכה ומוסיף להתענות, ולכן האתנח תחת נפשותיכם:"
],
[],
[
"חג הסכות שבעת ימים לה', ולהלן אמר בסכות תשבו שבעת ימים, והיה די א\"כ לומר כאן בחמשה עשר יום וכו' חג שבעת ימים לה', אלא שאילו אמר כן, הייתי אומר בסכות תשבו שבעת ימים אחר ז' ימי החג שזכר לפניו, עכשיו שאמר חג הסכות למדנו שהן ז' ראשונים ולא ז' אחרונים:"
],
[],
[
"והקרבתם אשה לה', המיוחד ליום זה במוספין בפ' פינחס, כי הוא רגל בפני עצמו, ואינו מכלל חג הסכות:",
"עצרת הוא, מלשון אם תעצרני (שופטים י\"ג ט\"ו), שיעצרו עצמם מעשות מעשה חול, ואע\"פי שגם כל שאר המועדים אסורים במלאכת עבודה, לא נקראו עצרת לפי שיש לכל אחד שמו על שם המצוה המחוייבת בהן, חג המצות יש בו מצוה לאכול מצה, ועל שמו יקרא חג המצות, ובחג השבועות יש מצוה לספור שבועות, ועל שמו נקרא חג השבועות, ובחג הסכות יש מצוה לישב סוכה, בר\"ה מצוה להיות יום תרועה, וי\"הכ מצוה להתענות בו אבל שביעי של פסח ושמיני של ימי החג שאין בהן מצוה שיקראו עליהן, אין להם שם אחר כי אם עצרת, יום שיעצרו בו ממלאכה ומעניני חול, וזהו שפירש כל מלאכת עבודה לא תעשו, וכן להלן שאמר עצרת לה' אלהיך (דברים ט\"ז ח'), פירש לא תעשה מלאכה:"
],
[
"להקריב אשה לה', אין זה פירוש של תקראו אותם מקראי קדש, שהרי בר\"ח ג\"כ אשה לה', ואינו בכלל מקראי קדש וכן ח\"ה אלא להקריב כמו ולהקריב וכך פירושו, כל המועדים הנזכרים הם מועדי ה', קצתן תקראו אותם מקרא קדש, כמו שבת ויום א' וז' של חג המצות ור\"ה וכו', וקצתן הן מועדי ה' להקריב בהן אשה לה', לא שהן מקרא קדש, כמו חול המועד של פסח ושל סכות וי\"ד לחדש ניסן, אבל כלם מועדים להקריב בהן אשה לה':",
"עולה ומנחה, אפשר שהכתוב יכלול קרבנות המוספים וגם הקרבנות שפרט כאן, ולפי זה עולה יכלול גם כבש הבא עם העומר ופר ואלים של חג השבועות, ומנחה יכלול גם מנחת העומר ומנחה חדשה מלבד מנחת נסכים, וזבח יכלול החטאות, כי לפי שבשרן נאכל לכהנים נקראים זבח, ועוד יכלול גם קרבן פסח, ונסכים יכלול גם ניסוך המים בסכות, הכל דבר יום ביומו, שכל אחד מאלו ושל מוספין צריך להקרב ביומו הקבוע לו, הא אם עבר יומו בטל קרבנו:"
],
[
"מלבד שבתת ה', לפי שאצל שבת לא אמר והקרבתם אשה לה', עכשיו שזכר הקרבנות, הוצרך לומר מלבד שבתות ה' שבכל אחת מהן מקריבין שני כבשים לעולה, כמבואר בחומש הפקודים, ולמדנו שאם חל אחד ממועדים אלו בשבת צריך להקריב עוד מוספי שבת, ולמדנו עוד שכל קרבנות המועדים דוחים את השבת:",
"מתנותיכם, שלמי שמחה לכבוד הרגל:",
"כל נדריכם כל נדבותיכם, נדרים ונדבות של כלהשנה כשעולים לרגל משלמים נדריהם ונדבותיהם שלא לעבור בבל תאחר:"
],
[
"אך בחמשה, למעלה צוה על המועד, וכאן צוה תחוגו, שיביאו קרבן שלמים לחגיגה, ומלת אך כמו אבל, לפי שקודם לו זכר עניי נפש, אסר להתענות בחג הסכות שנאמר בו שמחה:",
"באספכם, שצריך להיות בזמן אסיפת התבואות מן השדה:",
"תחגו, שלמי חגיגה, ולפי שהן לשמחה נקראו חג על שם החג, ולפי שדרך בני אדם לשמוח ולחגוג בזמן האסיפה, צוה לישראל שיחוגו אותם לשם ה':"
],
[
"ולקחתם לכם, כל אחד ואחד יקח משלו:",
"ביום הראשון, לפי שאמר ביום השמיני שבתון, הייתי טועה שמצות ד' מינים מתחיל ביום השני ומסיים בשמיני, כיון שהיא שבעת ימים, לכן אמר שיתחילו מיום הראשון:",
"פרי עץ הדר, האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג, נקרא שמו בלשון הקדש הדר, כי פי' אתרוג חמדה, כדמתרגמינן ונחמד למראה דמרגג למחזי, לא תחמוד, לא תרוג, ולשון חמדה והדר דומים בטעם:",
"כפת תמרים, עלי התמר נקראים כפות, וצוה הכתוב שנקח ייחור של עלי תמר, אלא שמלשון כפות שמעני שהן ייחור שבו עלין זו לפנים מזו, האחת מונחת בחברתה כמו בכף:",
"וענף עץ עבת, שענפיו קלועים כעבותות וכחבלים, וזהו הדס העשוי כמין קליעה:",
"וערבי נחל, כך שמם בלש\"הק לפי שדרכם לגדל על נחלים ויבלי מים, אבל גם הגדלים בהר ובבקעה כשרים:"
],
[
"וחגתם, לפי שהחג הזה הוא על רוב טובה שרואים בימי האסיף, שמא תאמר שכל פעם בשנה שתראה ברכה באסמיך, תעשה לך חג כזה, לכך אמר ששבעת ימים הללו שקבעתי לך הוא חג לה' ממועדי קדש, ואי אתה רשאי לעשותם מתי שתרצה, אלא חקת עולם לדורותיכם, אפילו אין לכם נחלת שדה וכרם, וגם בארצות שאין האסיף כלה בזמן הזה, ואין המינים הללו מצויין לך, תמיד בחדש השביעי תחגו אותי:"
],
[
"בסכת תשבו, זה שקראתיו למעלה חג הסכות, לפי שז' ימי החג הללו תשבו בסכות:"
],
[
"למען ידעו דרתיכם, כשאתם עושים סכות ויושבים בהם ז' ימים, יעשה זה הרגש בנפש לעיני בניכם הרואים, וידעו כי בסכות הושבתי וגו':",
"הושבתי את בני ישראל, מיד כשיצאו ממצרים עשו להם סכות, שעל כן קראו שם המקום סכות וגם אחרי כן במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה, ועל זה צוה ה' לחוג את חג הסכות, למען תזכרו כי ישבתם במדבר תחת סכות בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה:"
]
],
[
[],
[
"ויקחו אליך, זו מצות הנרות, ובפרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה:",
"תמיד, אף בשבת, ואפילו בטומאה:"
],
[
"אתו, מוסב על נר תמיד:",
"מערב עד בקר, אינו מוסב על יערוך אותו, שאין העריכה כי אם זמן קצר, אבל מוסב על לפני ה' תמיד, שיערוך אותו הכהן, להיות הנר לפני ה' תמיד מערב עד בוקר, שאם לא יעריכנו כנכון, ויכבה הנר קודם הבוקר עבר על המצוה:"
],
[
"על המנרה הטהרה, היא מנורת זהב טהור הנאמרה במלאכת המשכן, ובא ללמד שכל זמן שמנורת משה קיימת חייב להדליק עליה, ושלמה הוסיף עשר מנורות בהיכל, ואמרו חז\"ל חמש מימין המנורה של משה וחמש משמאלה, כי היא העיקר:"
],
[],
[
"ושמת אותם, שב על סוף הכתוב, שישימם על השלחן:"
],
[
"על המערכת, לא על הלחם, אלא בסמוך, ואצל כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה:",
"והיתה, הלבונה העולה על המזבח:",
"ללחם לאזכרה, לזכרון טוב לפני ה', כי הלבונה אשה לה', ומזכיר ללחם שיהיה לרצון, כי אין מן הלחם לגבוה כלום:"
],
[
"ביום השבת, בשבת שמסלק את הישנה, מקטיר את הלבונה ועורך את החדשה:",
"מאת בני ישראל, שיקח מאת בני ישראל את הסלת ללחם הפנים, וזה יהיה אות על ברית עולם שכרת ה' עמהם, כי לפי שלחם הפנים מצותו ביום השבת ביום השבת, ראוי לבני ישראל להקריב מנחה זאת לכבוד קדושת היום שנחלו שהוא ברית עולם, ועיקר הבריאה, כמו שפירשנו (בראשית ב' ג'):"
],
[
"והיתה, המנחה הזאת, ואע\"פי שצוה לשום אותם שתים מערכות, אל תחשוב שהן שתי מנחות, אלא כלן מנחה אחת:",
"ואכלוהו, מוסב על הלחם שהוא לשון זכר:"
],
[
"ויצא, טעם שנכתב סיפור זה כאן, לפי שבפרשת קדושים החל איש אמו ואביו תיראו, וכן בעונשין החל כי איש איש אשר יקלל את אביו וכו', ועל ברכת השם לא הזהיר ולא הענוש, שהדבר בעצמו נמנע, כי מי שמברך את השם מעיד על עצמו שאינו מאמין בו, ולא יזהיר השם בתורתו לכופרים בעיקר, על כן לא באה אזהרה על המקלל את השם המיוחד, אלא אלהים לא תקלל, שכולל דיינים וכיוצא, ולכן ספר הכתוב שקרה הדבר הרע הזה במחנה ישראל, שבירך איש את השם המיוחד, לא שהוה איש מזרע ישראל חלילה, אלא בן איש מצרי, שהיה מלומד בתועבות מצרים, ואת ה' לא ידע, ומשאלת משה ותשובת השם אנו למדין על דרך הסיפור דין פושע כזה:",
"ויצא, מאהלו:",
"בתוך בני ישראל, לא שהיה במצרים עם אביו, ועכשיו בא, אלא שהיה בתוך בני ישראל, וראה את כל מעשה ה' הגדול, ואעפי\"כ התפקר לעשות מה שעשה:"
],
[
"ויקב, ויפרש, כמו אשר נקבו בשמות (במדבר א' ט\"ז):",
"השם, מלת שם פירשנו (שמות ג' י\"ג וט\"ו), וכל א' שמותיו של הקב\"ה יורה על ענין פרטי שבהגלות אותו הענין יקראוהו בשם ההוא, כגון בהגלות משפטיו ודיניו יקרא אלהים, ובהגלות טובו יקרא טוב, ובהגלות רחמיו רחום, וכן בכל דבר, לבד שם אחד שכולל בהוראתו כל הפרטים עד בלי חקר, והוא שם בן ד' אותיות, ולכן עליו יאמר שם סתם:"
],
[
"ויניחהו במשמר, במצות משה, ולא דן מדעתו אם מקלל אביו ואמו נדון בסקילה כל שכן זה, שאין עונשין מן הדין, ואולי ענשו חמור ביסורין או מיתה, או שיד ה' תהיה בו, כמו בעדת קרח:",
"לפרש להם על פי ה', לפי שלא נאמר למשה עד הנה דין המקלל, המתינו על משה שיפרוש להם דינו על פי ה':"
],
[],
[
"וסמכו כל השמעים, אלו העדים והדיינים, ולפי שהעדים שמעו עון פלילי כזה, וצריכין להגיד בפיהן מה ששמעו (כמו ששנינו בסנהדרין דף נ\"ו ע\"א), וכן הדיינין השומעים מפי העדים הנאצות האלה חייבים לקרוע על עדותן, לכן סומכים ידיהם על ראשו, לומר אתה גרמת לנו כל זאת, נקיים אנחנו, ואשמתנו תחול על ראשך כענין סמיכת ידי הכה\"ג על ראש השעיר המשתלח, שנותן עליו את עון בית ישראל:"
],
[
"כי יקלל אלהיו, אם יקלל שם אלהים, ישא חטאו בכרת, כי שם אלהים נאמר גם על המלאכים ועל הדיינים, ומי יוכל לדעת מה יש בלב המקלל, לכן השם לבדו היודע פשעו יכריתנו מארץ החיים, אבל ונוקב שם ה' שפירש שם המיוחד שלא יתערב עם שם זה אלא הוא לבדו, מות יומת בסקילה, ודוקא שיקלל, כי מלת יקלל שבכתוב זה נמשך לכתוב השני, והטעם אם בעת שיקלל יפרש השם הנכבד יומת בסקילה בנקבו שם כאשר עשה בן המצרי:"
],
[],
[
"ואיש כי יכה, לפי שהשוה כאן כבוד המקום לכבוד ב\"ו, שעל מברך השם חייב סקילה, ועל מקלל אביו ואמו חייב סקילה, בעבור כבוד הצלם שהן שותפין ביצירתו, סמך לו דין מכה אדם, יהיה מי שיהיה חייב מיתה, ומכה שאר בע\"ח אינו חייב אלא תשלומין, ליסד בלבנו כבוד צלם האדם וגדולתו:",
"כל נפש אדם, כי בצלם אלהים עשה את האדם:"
],
[],
[
"כאשר עשה כן יעשה לו, אינו נתינת מום ממש, אלא תשלומי ממון, שמין אותו כעבד, וכבר ביארנו זה (שמות כ\"א כ\"ד):"
],
[],
[
"ומכה בהמה ישלמנה, כבר נאמר למעלה, ויתכן שבא לבאר את האמור למעלה, שהיה מן הדין לענוש מדה כנגד מדה, ואמר כמו שהמכה בהמה, וחסר ממון חבירו, ראוי שישלמנה, ומכה אדם שהרג נפש ראוי שיומת, כן היה ראוי שינתן מום באדם, כאשר נתן מום בחבירו, אלא שבמשפט בני אדם אי אפשר לעשות כן, וצריך שיקבעו לו תשלומין:"
],
[
"משפט אחד יהיה לכם, בדין הורג נפש אדם ובהמה, הגר והאזרח שוק:"
],
[
"וידבר משה, פירש להם הדינין הללו:",
"ובני ישראל עשו, עשו כן בעבור שצוה ה' את משה, ובקנאתם לכבוד ה', לא משנאתם את בן המצרי:"
]
],
[
[
"בהר סיני, ענין שמיטה נאמר בדרך כלל בפרשת משפטים, והשביעית תשמטנה וכו', ועוד בחריש ובקציר תשבות, וכאן חזר לומר פרטים בשמיטה ויובל, ולכן הודיע שנאמרו גם פרטים אלה בהר סיני, ללמדנו שכל המצות שנאמרו בסיני על דרך כלל, שנכתבו כלליהן בתורה, גם הפרטים שלהן נאמרו בסיני, אלא שנמסרו למשה פה אל פה, וכן המצות שנאמרו מאהל מועד ובערבות מואב על דרך כלל, ונכתבו כללותיהן בתורה, גם הם נאמרו פרטיהם בנבואה למשה, וזוהי תורה שבעל פה:"
],
[
"כיתבאו, אחר שהזהיר על קדושות הגוף והמחשבות, התחיל לדבר עתה בקדושת הארץ:",
"ושבתה, תפסוק הארץ מהצמיח זרועיה, כי לא תזרע ולא תעבד:",
"שבת לה', לשם ה', שלא תכיון שתשבות הארץ אחת לשבע שנים, כדי שתוסיף תת כחה, כמנהג עובדי אדמה, אלא לכבוד ה' שצוה על שביתת השנה השביעית, ולו הארץ ומלואה:"
],
[
"שש שנים, יפרש מה היא שביתת הארץ, ואמר שדך לא תזרע וכו', לא שתשבות מכל מלאכה שעושין בקרקע, כגון לחפור בורות או לעדור בהרים, אלא תשבות מחרישה וזריעה ודומיהן:",
"תזמר כרמך, תקצץ זמורותיו:",
"ואספת את תבואתה, זהו הקציר לשדה, והבציר לכרם, שאוסף תבואת הארץ שצמחה בשנה ההיא אל הגרן ואל היקב, וזה אסור בשביעית:"
],
[
"שבת שבתון, דומה לשבת בראשית שאסור בו אפילו מלאכת אוכל נפש, כן בשביעית אסור לעבוד האדמה אפילו מעט מה שצריך לכלכלת ביתו שהוא אוכל נפש אסור, ולפיכך אמר בה שבת שבתון מה שלא נאמר בכל המועדות לבד בשבת:"
],
[
"את ספיח קצירך לא תקצור, אפילו לא זרעתה והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר, והוא קרוי ספיח, לא תקצור לאסוף אותם לבדך, אלא הפקר יהיה לכל, ואז גם אתה כאחד מהם:",
"ענבי נזירך, הכרם שלא נזמר יקרא כרם נזיר, שדומים זמורותיו לשערות הנזיר שלא נתגלחו, והגפנים גם הם יקראו נזירים לדמיון הזה, ואף אותם לא תבצור כבעל הכרם, אלא יהיו הפקר:",
"שנת שבתון, לפי שלמעלה אסר החרישה והזריעה ואמר שבת שבתון וכו', הוסיף כאן שבתון לענין קצירת ספיח ובצירת ענבים, שגם בהם לא תנהוג כמנהג שאר שנים:"
],
[
"והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, שנה זו שהיא שבת הארץ תהיה לכם לאכלה להנות ממנה בשמחה העשירים והעניים, ולא ידאגו על העתיד, כי לשון אכילה על השולט בשלו ונהנה ממנו, אינו אוכל לחמו בדאגה ולא ירא שמחסר הונו, כדרך שפירשנו על בעצבון תאכלנה (בראשית ג' י\"ז), אף כאן שתשמחו לאכול תבואותיכם בהשקט בלי עמל כבני חורין ושרים:",
"לעבדך ולאמתך, הכנענים שהם קנין כספך, ואל ירע לבבך בהם, לכלכלם מן הגורן, לפי שאינן עובדים אדמתך בשנה זו, אלא גם להם יהיה שבת הארץ לאכלה:",
"ולשכירך ולתושבך, שהן גוים שכורין למלאכת ישראל, או גר תושב בשעריך, גם הם ישמחו בשבת הארץ ותהיה להם לאכלה, שלוקחין מן ההפקר ואוכלין:"
],
[
"ולבהמתך, בהמות בייתיות שפרנסתן מוטלת עליך:",
"ולחיה, הם חיות הארץ שאינן מקנה האדם, ואין פרנסתן עליו, ימצאו גם הם תאותן בשנה זו מן ההפקר:",
"תהיה כל תבואתה, כינוי תבואתה על הארץ שבראשה ענין, ללמדנו שכלן מותרין בפירות שתביא הארץ בשנת השבת:"
],
[
"וספרת לך, בבית דין:",
"שבע שבתת שנים, שבע שנים של שבת שבתון, לא שבעה שנים של שבתון רצופים אלא שבע שנים שבע פעמים, כלומר ז' פעמים תמנה שבע שנים:",
"והיו לך, יעלו לך חשבון שנות השמיטות למספר מ\"ט:"
],
[
"והעברת, לשון הכרזה, כמו ויעבירו קול במחנה:"
],
[
"וקדשתם את שנת, שנה שהיא לתשעה וארבעים שנים שנת החמשים, וחז\"ל אמרו, לפי שנאמר בעשור לחדש יכול אין השנה מתקדשת אלא בעשור לחדש, כשהוא אומר וקדשתם את שנת וכו' מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה, וא\"כ כל איסורי עבודת האדמה הם מר\"ה ואילך, אבל שילוח עבדים אינו אלא עד אחר שהעבירו שופר תרועה בארץ:",
"וקראתם דרור, מלת דרור על מי שהוא חפשי, ויוכל לשבת בכל מקום שירצה, ולכן הצפור שאינו ביד אדם נקרא דרור, כמו ודרור קן לה (תהלים פ\"ד ד'), וקריאת דרור הוא שיצאו העבדים חפשים:",
"לכל ישביה, שיצוו לכל יושבי הארץ שישלחו העבדים חפשים:",
"יובל היא, לשון גדולה וחירות כמו שפירשנו (שמות י\"ט י\"ג) שיש שתי מיני תרועות, וההבדל בקול נגון התרועה, והשומעים יודעים איזוהי להכניע ואיזוהי של גדולה, וכן תמצא בהקפת עיר ירחו, לפי שבשר להם הנצחון והממשלה, צוה שיקחו שופרות היובלים, כלומר שיריעו עליו תרועת היובל, לסימן מלכות השם ושתפול העיר לפני עמו:",
"ושבתם איש אל אחזתו, שהשדות חוזרות לבעליהן:",
"ואיש אל משפחתו תשבו, בין נמכר שש, בין נרצע יוצא חפשי ביובל, לשוב אל בית אבותיו:"
],
[
"יובל הוא, אחר שרמז על צאת השדות, ועל צאת העבדים לחירות, אמר שכמו כן היא שנת יובל שמחה וחירות לעשירים ולבעלי הנחלות ולעבדיהן הכנענים, שלא יעבדו שנה זו עבודת האדמה, אין זרע ואין קציר, אבל יתענגו לאכול מאוצרותיהן ומן ההפקר:",
"נזירה, עצי הגפן שלא זמר אותם:"
],
[
"מן השדה תאכלו, מה שהביאה השדה מאליה שהן ספיחים ונזירים, לא ממה שזרעת וזמרת:"
],
[
"בשנת, כבר אמר למעלה ושבתם איש אל אחוזתו, אולי הייתי אומר שנותן רשות לשוב ולהחזיק באחוזתו, ואם אינו רוצה הרשות בידו, וימתין עד אחר היובל, לפי שבשנה זו אינו נהנה מאחוזתו, כי אין זרע ואין קציר וכל היוצא מאליו הפקר לכל, לכן חזר וצוה בשנת היובל הזאת תשובו וכו', כלומר גוזר אני שישוב כל איש בשנה זו לאחוזתו:"
],
[
"וכי תמכרו, לכי שאמר תשובו איש אל אחוזתו, שמא תאמר א\"כ הקונה מפסיד מעותיו שנתן בעד השדה, לכן בא ללמדנו שאין מכירת הקרקעות בא\"י לחלוטין, אלא כל מוכר ימכור על מנת שתשוב השדה ביובל, ואינו מוכר אלא שני תבואות, ועל פי חשבון זה ימכור המוכר ויקנה הקונה, ולא יונו איש את אחיו, כמו שמפרש בסמוך במספר שנים וכו':",
"תמכרו, בלשון רבים, ועמיתך לשון יחיד, וחזר אצל קנין לומר בלשון יחיד והטעם כי במכר אפשר ששניהם מוכרים, כגון זה מכר לחברו בית בכך וכך, וחברו מכר לו תמורתו שדה בכך וכך, והוא כמו חליפין, אלא שזה קצב דמים לביתו וזה לשדהו, ועל שניהם אמר וכי תמכרו, והזהיר שאל יונו איש את אחיו, אבל בקנין כסף אי אפשר שיהיה שניהם קונים, אלא אחד מוכר ואחד קונה, ועל כן אמר או קנה מיד עמיתך:"
],
[
"במספר, כפי מספר השנים יהיה מקנתך, אם מועטות או מרובות, וכנגדן תתן כסף מקנת השדה, והכתוב מדבר נגד הקונה ולא נגד המוכר, לפי שאין אדם מוכר אחוזתו אלא מתוך הדחק, ומתוך שמצטרך למעות, מדרך הלוקח להונות את המוכר כי מה יעשה:",
"שני תבואת ימכר לך, על המוכר צוה שלא יונהו למכור לו גוף השדה לחלוטין:"
],
[
"לפי, שמין כמה מוציאה בשנה אחת, ואח\"כ מחשבין השנים עד היובל:",
"כי מספר תבואת, שעד היובל הוא מוכר לך, לא גוף הקרקע:"
],
[
"ולא תונו, אל תונו הראשון מדבר בהונאה גלויה לכל, שהונהו במדת הקרקע, או במספר השנים, או שמכרה לו לחלוטין, ועכשיו מזהיר על ההונאה במקח שאינה גלויה, והמונה יוכל להתנצל שגם הוא בכך, או שבעיניו שוה כן, ולפי שהוא דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:"
],
[
"חקתי, הקבועים, ז' לשמטה וחמשים ליובל:",
"משפטי, הדינין וההלכות הנוסדים על יסודות החקים הללו:",
"וישבתם, כי ביטול שמיטות ויובלות גורם שיגלו מן הארץ, כמ\"ש להלן (כ\"ו ל\"ד):"
],
[
"פריה, פרי העץ ותבואת השדה:",
"ואכלתם לשבע, מלת שובע פירשנו (שמות ט\"ז ח') שהיא על ההסתפקות, וענינו שתהיה נפשם שמחה ולא תתאוה לדברים אחרים, וזהו ברכה גדולה, וההפך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו' י\"ד), כי זה דרך הרשעים שנדמה להם תמיד שחסר מהם דבר:"
],
[
"וכי תאמרו מה נאכל, שב על מה שאמר למעלה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שהיא על ההנאה בשמחה, ועתה יפרש הדבר, אם תאמרו איך נאכל לחמנו בשמחה ובלי דאגה, הן לא נזרע בשנה זו, וגם אסור לנו לאסוף אל ביתינו פירות האילן הגדלים בשדותינו בשנה זו, כי הם הפקר לכל, ואם כלינו לאכול מה שבאוצרותינו מתבואות השנה הששית, יהיה לנו חרפת רעב ומחסור בשמינית:"
],
[
"וצויתי את ברכתי, תוספת טובה:",
"ועשת, הברכה שאצוה תעשה את התבואה לשלש השנים, כי זאת הברכה היא תוספת כח שיתן ה' בארץ על צד הפלא:",
"לשלש השנים, הכתוב מדבר על כל שמטה ושמטה, וגם על השמטה התשיעית שאחריה שנת היובל, כי לפי שבשמטה אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, אמר עכשיו וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, וכל שכן שידאגו בשנה השביעית שאחריה יובל, ועל שתיהן אמר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, שלא תדאגו משנת השמטה, ולא משמטה ויובל שלאחריה, כי אצוה את ברכתי לשלש השנים, והן שנים שלמות, כי תבואת השנה הששית תבוא אל הבית בעת האסיף, והוא חג הסכות של שביעית, ויאכלו ממנו כל השנה השביעית, ושנת היובל שהיא השמינית, ושנה שאחרי היובל שהיא התשיעית שבה יזרעו ויקצרו, ואת האסיף שלה בחג הסכות של עשירית, ועד אותו זמן יאכלו מתבואת הששית, וזהו לשלש השנים, וחזר ופירש שתיהן, על שנת השמטה אמר וזרעתם את השנה השמינית כלומר אם תזרעו בשנה השמינית, שהיא השנה שאחרי השמטה הפשוטה, אז תאכלו מן התבואה כל השנה ההיא ישן מתבואת הששית, וזה שימוש וי\"ו של וזרעתם, ולענין שמטה ויובל אמר עד השנה התשיעית, כלומר ואם לא תזרעו גם בשנה השמינית, שהוא בהיות יובל אחר השמטה, אז תאכלו מתבואת ששית עד השנה התשיעית, עד ועד בכלל, כל השנה התשיעית, וזהו שפי' עד בא תבואתה תאכלו ישן, ומלת תבואתה שב על השנה התשיעית, כלומר עד בוא אסיף של שנה תשיעית, שהיא בחג הסכות של עשירית תאכלו ישן מתבואת ששית, נוסף על ישן ראשון, שהוא ישן נושן, וכמ\"ש להלן (כ\"ז י'):"
],
[],
[
"והארץ לא תמכר, ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל, שלא יהא הלוקח כובשה:",
"לצמתת, לחלוטין, כמו יצמיתם ה' אלהינו (תהלים צ\"ד כ\"ג), שלא יחיו עוד, וכן מוכר לצמיתות לא תשוב אליו עוד:",
"כי לי הארץ, אני אדון הארץ, ובידי לצוות מה שאני חפץ בו:",
"כי גרים ותושבים אתם עמדי, זהו ענין אחר, שמא תאמרו הרי נתת לנו הארץ לאחוזת עולם, ואנחנו אזרח הארץ, על כן אמר אע\"פי שכנגד שאר העמים אזרח הארץ אתם עמדי אתם גרים ותושבים כי לי הארץ, ואתם דומים לגרים שבאו מארץ רחוקה, ואדוני הארץ הרשה אותם להיות תושבים בארצו, וכן הוא באמת כי האדם דומה בארץ לגר, כי כשמתו ממעל, וירד ממקומו למטה לשבת בארץ, כמו שכתבתי על פסוק ימי שני מגורי (בראשית מ\"ז ט'):"
],
[
"ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו, לשון גאולה כמו גאל ה' עבדו יעקב, שהוציא עבדו מיד המחזיקים בו, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, וכן גאולה תתנו לארץ מיד הקונים המחזיקים בה שלא נתתיה להם לאחוזה, והטעם שנכתב מקרא זה אחרי שאסר למעלה מכירת הארץ לצמיתות, הוא ליתן לא תעשה על הדבר, שאסור למכור לצמיתות ואסור לסופר' לכתוב, ולעדים להעיד, ולבית דין לקיים שטר מכירה על גוף הקרקע, ועוד מזהיר שאם מכר אחד מישראל אחוזתו לצמיתות, והמוכר והקונה רוצים בדבר, ונודע לב\"ד, אז גאולה תתנו, אתם ב\"ד חייבים לתת גאולה לארץ, להוציאה מיד המחזיק בה, ולהחזירה ליד המוכר, וכופין אותו לשוב לאחוזתו:"
],
[
"כי ימוך, שרשו מכך, כמו וימכו בעונם (תהלים ק\"ו מ\"ג), וענינו שישפל וירד ממצבו, ואבד ממנו מקצת עשרו, אפילו נשאר לו קצתו וחז\"ל השתמשו בשורש זה ואמרו גבוה ונמוך, ואין כן הדל, כי הוא חסר כל:",
"ובא גאלו, הפרשה מדברת במוכר שני תבואות עד היובל, שמותר לקרוב או הוא עצמו לגאל שדהו מיד הקונה, ואינו יכול לעכב ולומר מספר שנים מכרת לי אלא גואלה מידו מיד, ולפי שקרובי האדם מצטערים בצרתו, וחפצים להצילו ממנה, נקראים גואליו:",
"וגאל את ממכר אחיו, לא אמר את אחוזת אחיו, כי לא מכר את האחוזה עצמה, אלא התבואות, וזהו שאמר את ממכר אחיו, הדבר שמכר לאחיו:"
],
[
"ואיש כי לא יהיה לו גואל, וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו:",
"והשיגה ידו, כסף:",
"ומצא, שעכשיו בא לידו:"
],
[
"וחשב את שני ממכרו, כמה שנים היו עד היובל כך וכך, כמה מכרתיה לך כך וכך, עתיד היית להחזירה ביובל, נמצאת קנית מספר התבואות, כפי חשבון של כל שנה, אכלת אותה שלש או ארבע, הוצא את דמיהן מן החשבון וטול את השאר, וזהו והשיב את העודף בדמי המקח על האכילה שאכלה, ויתנה ללוקח:",
"לאיש אשר מכר לו, דהיינו לקונה:",
"ושב לאחזתו, חייב לשוב לאחוזתו, שאע\"פי שהוא עצמו מצא כדי גאולתו וגאל שדהו, אין לו רשות לגאל מיד לוקח זה ולמוכרה לאחר, אלא ושב לאחוזתו:"
],
[
"די השיב לו, מה שצריך להשיב לו:",
"ממכרו, תבואת השדה שמכר לו:",
"ביד, ברשות:",
"ויצא, הממכר מיד הקונה בבוא היובל:",
"ושב, המוכר לאחוזתו:"
],
[
"בית מושב, סמוך, כלומר בית דירה:",
"עיר חומה, של עיר חומה:",
"היתה גאלתו, לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה, הוצרך לפרש בבתים שהוא חליף, שאם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, ולאחר מכאן אינו גואלה:",
"שנת ממכרו, שנה שלימה מיום שמכרה, שאם מכרה בסיון, נגאלת עד סיון הבא, לא שנת עולם שתחלתה תשרי, והייתי אומר כשמוכרה בסיון לא תגאל אלא עד תשרי:",
"ימים תהיה גאלתו, כגון מכ\"ז בסיון זה עד כ\"ז של סיון הבא, אע\"פי שאינה שנה של שס\"ה ימים שהיא שנה ממש, שתבא השמש לנקודתה, אלא שנה של קביעות המחזור, וכמו שכתבתי (שמות י\"ג י'):"
],
[
"ואם לא יגאל, לא פירשה תורה על ידי מי, ומדרך הסברא סמכה על המפורש בשדה, שהגאולה ע\"י קרובים, או ע\"י עצמו:",
"לו, שב על ממכרו:",
"שנה תמימה, הוסיף תמימה בעבור שנה מעוברת, שהייתי אומר ימים תהיה גאולתו מרבה ימי שנה, אע\"פי שאינן שס\"ה ימים שתקרא שנת ממכרו, אבל שנה מעוברת שימיה עודפים על שס\"ה ימים, כיון שתמו ימי שנה גמורה של שס\"ה ימים לא תגאל עוד, לכך נאמר תמימה שלא תחסר יום אחד משנת המכירה מחדש לחדש, ואם השנה מעוברת נתעברה למוכר:",
"וקם הבית, אין לי אלא בית, מניין לרבות שאר הבנינים כגון בורות שיחין ומערות ומרחצאות וכדומה, ת\"ל אשר בעיר, כלומר כל מה שמוכר בעיר חומה זה דינו, ונאמר בית מושב, שאפילו בית החשוב והאהוב לאדם, אינו נגאל אלא תוך שנתו ואינו יוצא ביובל, וכל שכן האחרים שהן למטה ממנו:",
"לקנה אתו לדרתיו, לפי שנאמרו שתי גאולות בפרשה, האחת גאולה בתוך שני ממכר, והשניה גאולה ביובל, ועל כל אחת אפשר לומר לצמיתות, לכן פירש שהיא צמיתות גמורה, ששתי הגאולות אינן נוהגין בו, על גאולת שנים אמר לקונה אותו לדורותיו, שאם קנהו על מ\"ח שנה לא יגאל לא מידו ולא מיד בנו, ועל גאולת היובל אמר לא יצא ביובל:"
],
[
"ובתי החצרים, הפרזות הבנויות על פני השדה למושב האיכרים ועובדי האדמה, נקראית חצרות, לפי שאין שם אלא בתים וחצרות לא שווקים ורחובות ושערים, כמו בערי הבצורות חומה ובריח ואמר הכתוב שהבתים האלה דינם כדין שדה אחוזה וזהו על שדה הארץ יחשב:",
"גאלה תהיה לו, כשדה הארץ שנגאל מיד הלוקח בשני ממכרו עד היובל, כן תהיה גאולת בתי חצרים, לא כבית עיר חומה שאינו נגאל רק עד תום שנת ממכרו, ואחר כן נחלט ללוקח:",
"וביבל יצא, כשדה אחוזה אם לא נגאל יוצא ביובל חנם, כן בתי החצרים, לא כבית עיר חומה שאין לו גאולת יובל:"
],
[
"וערי הלוים, ארבעים ושמונה עיר שנתנו להם על פי ה' הם הנקראים כאן ערי הלוים, והבתים שבהן נקראים כאן בתי ערי אחוזתם:",
"גאלת עולם תהיה ללוים, לא כבתי ערי חומה שאינן נגאלין רק עד תום שנת ממכרם, ואלה נגאלים לעולם עד היובל, וכן לא כשדה אחוזה שאינה נגאלת בשתי שנים הראשונים, ואלה נגאלים מיד:"
],
[
"ואשר יגאל מן הלוים, ואף גם זאת כל הרוצה ליגאל מן הלוים יבא ויגאל, לא כשדה אחוזה שאינה נגאלת אלא בגואל הקרוב אליו או השיגה ידו וגאלה, ואלה נגאלין מכל משפחות הלוי, וגם בגואל לוי נוהג דין זה, ולא תאמר לא נאמרו דברים אלו, אלא בבן לוי שמכר ביתו לישראל שלא יופקע מיד הלוים, אבל אם אחד מן הלוים יגאל הבית מיד הישראל לא תצא מידו, לפי שנשאר ביד לוי, אלא גם אם יגאל אחד מן הלוים, ולא יגאלנה הלוי המוכר מידו, ויצא ממכר בית הלוי מיד הקונה, ביובל, וכן עיר אחוזתו:",
"כי בתי, לא היו להם נחלות שדות וכרמים, אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות, כדי שלא יופקעו נחלתם מהם:"
],
[
"ושדה מגרש עריהם, כמפורש בפרשת אלה מסעי:",
"לא ימכר, מכר גזבר, שאם הקדיש בן לוי שדהו ולא גאלה, ומכרה גזבר, אינה יוצאה לכהנים ביובל כמו שנאמר בישראל ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, אבל בן לוי גואל לעולם:",
"אחזת עולם, שלא תצא מידם לעולם אפילו אם הקדישה, לא כאחוזת ישראל שאינה לעולם, שהרי אם הקדישה ומכרה גזבר יוצאת מתחת ידי המקדיש:"
],
[
"ומטה ידו, המשיל העושר והנכסים אל היד בעלת העצמה והכח, ואבדן הנכסים להתמוטטות היד, ועליו הנמשל והחזקת בו, כאדם שרגליו מטים וקרוב לנפול, וחברו מחזיק בו ומונעו מלנפול, כן הלואת כסף למטה יד וכמחזיק בו, שאם תניחהו לנפול יקשה עליך אחרי כן להקימו:",
"עמך, אצלך וקרוב לך, שאתה יודע מהו לו:",
"והחזקת בו, באחיך:",
"וחי עמך, אם אין לו להחיות עצמו, חזקהו להחיותו, והיא מצות עשה על פיקוח נפש:"
],
[
"אל תקח מאתו נשך ותרבית, נשך נקרא כשמשלם מאה וחמשה בעבור מאה, שנושך מכספו ומפסיד, ותרבית אפשר בלי נשיכה, כגון שהלוהו מאה כורים חטים על מנת שישלם לו מאה וחמשה, והוזלו החטים וקנה מאה וחמשה בכחות ממה שהיו שוין מאה בשעת הלואה, וזהו תרבית בלי נשך, ולכן אצל כסף נאמר נשך, ואצל אוכל תרבית שגם זה אסור, ולפעמים יש נשך גם באוכל, וזהו נשך כסף נשך אוכל, וכל שכן הוא מתרבית, ולפי פשוטו מקרא זה מזהיר על הלקיחה, שאפילו לא התנה על נשך ותרבית, והלוה רוצה ליתן לו מרצונו נשך או תרבית, הזהיר שאל יקחנו ממנו, והכתוב הסמוך מזהיר על הנתינה, שלא יתנה כך עמו, ואם התנה עובר בלאו, אע\"פי שלא פרע לו כלום:",
"ויראת מאלהיך, לפי שהאדם מורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך:"
],
[],
[
"אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי, מצות רבית דעת האדם תתירנו, שמעותיו בטלות והלוה מתעסק ומרויח בהן, ולמה לא יהיה יתרון גם למלוה, אלא שהוא חק מחקי התורה הנעלמים משקול דעת האדם, שנצטוו בהן ישראל שהוציא השם אותם מארץ מצרים באותות ובמופתים, ועל כן צריכין לקבל חקי אלהים, ולכן המודה במצות רבית שהיא ישרה מודה ביציאת מצרים, והכופר במצות רבית כאילו כופר ביציאת מצרים:",
"לתת לכם וכו' להיות לכם לאלהים, סמך מתנת הארץ עם להיות לכם לאלהים, לפי שאין השראת שכינה אלא בארץ הנבחרת, מקום המקדש והנבואה, ולכן צויתי לכם המצות התלויות בארץ כגון שמטה ויובל, וראוי לכם לקיימם שלא תגלו מן הארץ:"
],
[
"וכי ימוך וכו' ונמכר לך, אמרו חז\"ל שלא ימכור עצמו אלא מפני הדחק, לא שימכור עצמו להניח המעות בכיסו או לקחת בו דבר:",
"לא תעבד בו עבדת עבד, עבודה של גנאי, ולפי שהתירה קוראו אחיך וקוראו עבד, אמרו חז\"ל אתה תנהג בו כאח, והוא ינהג בעצמו כעבד:"
],
[
"כשכיר כתושב יהיה עמך, מדרך בני אדם שינהגו עם שכיר ותושב בדרך כבוד, ולא יכבידו עליהם, וכן יהיה העבד עמך:",
"עד שנת היבל, לבד לענין זה אינו דומה לשכיר ותושב, שאם מכר עצמו לשנים רבות או נרצע, אין לו רשות לצאת מתחת ידך, אלא חייב לעבוד עמך עד שנת היובל, ואז אתה חייב לשלחו חנם:"
],
[
"ויצא מעמך היא ובניו עמו, לא יאמר לו רבו אתה נמכרת לי ואני חייב לשלחך חפשי ביובל, הנח לי בניך שכלכלתים עד היום, ואכלכלם מכאן ואילך שיעבדוני במקומך, שהרי הם לא נמכרו לי, אלא חייב לשלח אותו ואת בניו עמו ביובל:",
"ואל אחזת אבתיו, לפי פשוטו אם היה לו אחוזה, ומכר אותה בעניו, ואח\"כ העני יותר ומכר עצמו, כשיוצא ביובל ישוב אל משפחתו להיות חפשי כמוהם, וגם ישוב אל אחוזתו היוצאת מיד הקונה ביובל, שלא תאמר לפי שזלזל בעצמו ונמכר לעבד אינו ראוי עוד שתהיה לו אחוזה בארץ כשר ואדון, אלא גם לאחיזת אבותיו הנכבדים ישוב:"
],
[
"כי עבדי הם, מאז הם וזרעם עבדים לי, מטעם אשר הוצאתי אותם מא\"מ, שעל ידי הטובה הגדולה הזאת שעשיתי עמהם, נעשו לי עבדים, ואיך יעבוד בהם זולתי כדרך שעובדים בעבדים, אלא אם ימכר אחד מהם לאחר לא יהיה בעיניו כעבד להעבידו בבזיון, או להחזיק בו לדורות, כי לא ימכרו ממכרת עבד לדברים כאלה, אלא כשכיר כתושב ינהגו בו, וביובל יצא לחפשי:"
],
[
"לא תרדה בו בפרך, כמו וירדו בדגת הים (בראשית א' כ\"ו), שנופל על הנגישה בכח במקל וברצועה:",
"ויראת מאלהיך, אם הוא עבד נכנע ואינך ירא ממנו, ירא מאלהיך כי יריב את ריבו:"
],
[
"ועבדך ואמתך אשר יהיו לך, אבל אם תרצה לקנות לך עבדים ואמהות שיהיו שלך לאחוזת עולם, לא כעבד עברי שלא ימכר ממכרת עבד, תקנה אותם מאת הגוים שחוץ מגבוליך:",
"אשר סביבתיכם, להוציא אותן שבארץ שהן בכלל לא תחיה כל נשמה:"
],
[
"וגם מבני התושבים, גרים שקבלו עליהם שלא לעבוד ע\"ז כמו גר תושב האוכל נבלות:",
"וממשפחתם אשר עמכם, מאותן בני התושבים שהולידו אותן אבותיהן בארציכם מבנות הכנענים אע\"פי שצד האם מכנענים, הואיל ואבותיהם גרים תושבים מארצות אחרות, מותרים אתם לקנות לעבדים:",
"והיו לכם לאחזה, דינם כאחוזה שהיא שלך, ולא יגאלו ולא יצאו ביובל:"
],
[
"והתנחלתם אתם, החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם, ולא יתכן לפרש הנחילו לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב והנחלתם אותם לבניכם, אבל והתנחלתם פירושו והתחזקתם:",
"לרשת אחזה, שיירשום אחריו כאחוזת שדה הבאה מאב לבניו:",
"לעלם בהם תעבדו, אע\"פי שהעבדים הללו יש להם משפחה בארצכם כאמור בפסוק הקודם, ולמעלה אמר ואיש אל משפחתו תשובו, אעפי\"כ לא ישובו אליהן, אלא לעולם בהם תעבודו:",
"ובאחיכם בני ישראל, כבר אמר במקום אחר שעבד עברי יוצא בשש או ביובל, ושאסור לרדות בו בפרך, ולא היה צריך להאמר כאן, אלא בא להזהיר לנשיא בעמו ומלך במשרתיו שלא לרדותם בפרך, אלא יהיו בעיניו כאחים, וינהיגם לאט ולא יכביד עולו עליהם:"
],
[
"גר ותושב עמך, גר מארץ נכריה שנעשה תושב בארצך:",
"עמך, טפל לך:",
"ומך אחיך עמו, שישפל בערכו ויטפל לו:",
"לעקר, שנעקר יחידי ממשפחתו שהיא בארץ נכריה, ובא אל ארצנו וסוחר בה, ואיננו תושב היושב בארצנו, אלא מעובדי עכ\"ום, שאין אנו מניחין לו להיות תושב בשערינו, וכל זמן שהוא בארצנו נמנע מעובדה, וזהו משפחת גר, שנעקר ממשפחת גר ונכריה לנו, ונמכר אליו עברי לשרתו:"
],
[
"אחרי נמכר גאלה תהיה לו, מיד, אל תניחוהו שיטמע עד שנת היובל, שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעבדו עד היובל, כי ביובל יצא, כמו שנאמר למטה ויצא בשנת היובל, והיא מצות עשה לכל ישראל שנגאל אותו כדי שלא יטמע וילמד ממעשיהם, ואח\"כ צוה לקרובים שהם קודמים"
],
[
"או דדו, זה אחי אביו:",
"בן דדו, זה בן אחי אביו:",
"או משאר בשרו ממשפחתו, מלמד שהקרוב קודם:",
"או השיגה ידו, יד עצמו:",
"ונגאל, ביד כל אדם:"
],
[
"עם קנהו, ואינו מחשב עם היורשים, שקונה עצמו במיתת האדון:",
"עד שנת היבל, ביובל יצא, אבל אינו יוצא בשש:",
"והיה כסף ממכרו במספר שנים, יחשב כסף ממכרו שנתן לו בתוך מספר שנים שהן משנת המכר עד היובל, ע\"ד משל אם היה עשרים שנה משנמכר עד היובל, וקנאו בעשרים מנה, מגיע לכל שנה מנה, ואם שהה אצלו חמש שנים, מנכה לו חמשה מנים, ומחזיר לו ט\"ו מנים, ורבו לא יוכל לומר, לא קניתיך לשנים, אלא שתעבוד אצלי עד היובל, ואילו רצית להמכר לי על ה' שנים לא הייתי קונה אותך, שעד הנה נטפלתי עמך ללמדך סדר עבודתך, להנות ממך בשנים הבאות, ואין ה' מנים מגיעים לה' שנים ראשונים, אלא כימי שכיר יהיה עמו, לא כעבד הנמכר לישראל שצריך לעבוד מספר שנים, אלא כימי שכיר לשנה:"
],
[
"אם עוד רבות בשנים, עד היובל:",
"לפיהן, כפי מספרן המגיע לכל שנה:",
"ישיב, האיש הגואל אותו ישיב לאדוניו כסף גאולתו:",
"מכסף מקנתו, מסכום הכסף שנתן לו כאשר קנהו:"
],
[
"וחשב לו, הגואל לשלם לו השנים המעטים הנותרים, ואל יאמר עבדת בו ט\"ו שנים עודנו בחור, ועתה הזקין ובמה יחשבו מעט מן השנים הנותרים מה יוכל לעבוד בהן, אלא ישלם לו וישיב את כסף גאולתו:"
],
[
"כשכיר שנה בשנה, כמו שכיר משנה לשנה, שכל שנה סוף עבודתו:",
"לא ירדנו בפרך, גם טרם יגאל, לא תניח את הגוי שירדנו בפרך:",
"לעיניך, יכול יכנס בביתו לידע מה הוא עושה לו, ת\"ל לעיניך, אין אתה מצוה אלא לעיניך:"
],
[
"ואם לא יגאל באלה, הדרכים האמורים למעלה על ידי קרוביו או על ידי עצמו, ונעזב בעבדותו ואין מושיע, לא לעולם יעבוד כעבד כנעני, אלא על כל פנים יצא בשנת היובל:"
],
[
"כי לי בני ישראל עבדים, לכן צויתי שיגאל מיד העכ\"ום על ידי קרוביו או ע\"י אחר או ע\"י עצמו, כי בני ישראל הם עבדי, ואיך יהיה זה כעבד עולם לגר תושב:"
]
],
[
[
"לא תעשו לכם אלילם, מלת אלול נופל על ע\"ז ועל כל עניני הבל שאינם כפי דעת האדם, ועל כלם הזהיר כאן:",
"ופסל, צורה הנפסלת מעץ או מאבן, ואסור לנו לעשות פסילים כאלה אפילו לשמים או לנוי, וכן מצבה שהיא אבן אחת:",
"ואבן משכית, אפשר שהוא האבן אשר עליו חרטו צורות משונות נקראות גירוגליפיצ\"י, זכרתי ענינם אצל חרטומי מצרים, והיו הצורות ההם לכהניהם כמו מכתב, רשמו על ידם הענינים אשר רצו להעלימם מיתר העם, וכדי לכבדם בעיני ההמון אמרו עליהם שהם צורות נשגבות ראוי להשתחוות להן ולעבדם ויתכן שהיו הצורות ההן חרותות וממולאות בחתיכות קטנות מאבן שיש, כדרך שאפרש לקמן (במדבר ל\"ג נ\"ב), ונשתיירו מן האבנים ההם עד היום הזה, והשם אוסר לנו לקיים הצורות האלה בארצנו אף לנוי או לזכר לבד, והטעם לפי שהמעשים האלה מרגילין מחשבות הבל ומקריביו לע\"ז, ולכן נסמך לכאן שלא יקימו הדברים האלה בארץ הקדושה, לפי שהפרשה כלה מדברת בקדושת הארץ:"
],
[
"את שבתתי תשמרו, כבר נאמר למעלה (י\"ט ל'), ונסמך כאן אצל קדושת הארץ, כי בהיות השבת אות כי אני ה' מקדשכם, תשמרו גם אתם חקתי שהן בדרך הקדש, וכן מקדשי תיראו, ולא תחללו את הארץ שמקדשי בתוכה:"
],
[
"אם בחקתי תלכו, שתלכו במעגלותיכם כפי החקים שחקקתי לכם, ולא תהיו נלוזים מהם, כמו חקות השמים שכל ככב הולך כפי חקו הקבוע לו:"
],
[
"ונתתי גשמיכם בעתם, סדר הכתוב בברכות וקללות הוא על פי הארבעה ראשי סדרים המפורשים בנבואת יחזקאל (י\"ד י\"ג) שהן רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, והפוכיהן הן הברכות שובע, בטחון, שלום, וחיים, ואלו כוללים כל מיני ברכות וקללות שהן תחת השמש, שעל ידיהן משלם הקב\"ה שכר טוב לבני אדם הצדיקים בכל הארץ, ונפרע על ידיהן מעוזביו, וכל הטובות והרעות האלה באין על כל האומות בדרך טבע, אבל כשהן חלים על ישראל באים בהפלגה גדולה באורח פלא כמו שמבטיח בפרשה זו, ודע כי נוסף על ד' סדרי ברכות וקללות הללו הנהוגים בישראל ובאומות כולם, יש סדר חמשי של ברכות שאינו נוהג אלא בישראל שהוא השראת השכינה בהן ומקדשו אשר בתוכן, והנבואה ורה\"ק וכיוצא, ולעומתה סדר קללה הפוך ממנה, שהוא סלוק שכינה וחרבן המקדש וכיוצא וכן הן נזכרים בענין באחרונה, ועל פי הדברים האלה שהודעתיך נפרש דברי הפרשה כלה:",
"ונתתי גשמיכם בעתם, זהו הסדר הראשון לעומת משפט רעב, והבטיח בברכה על השובע, והחל בגשמים שהם עיקר העושר וכל מיני הצלחה שאם יעצור השמים אין מחיה לאדם ואין חציר לבהמה, ויכרתו שניהן, והבטיח שירדו בעתם, יורה ומלקוש, שאם יורדים שלא בזמנם סימן קללה הם:",
"ונתנה הארץ יבולה, שם יבול נופל על תבואת השדה, שתוביל כל מיני צמחים הגבעולים עם הזרע שבתוכן:",
"ועץ השדה יתן פריו, מדי שנה בשנה:"
],
[
"והשיג לכם דיש את בציר, כל כך תרבה הארץ תבואתה עד שתהיו עסוקין בדישת התבואה הנקצרת בניסן עד זמן שתבצרו כרמיכם, שהוא סוף הקיץ, ומלת לכם, כלומר לכם עמי השומרים תורתי:",
"ובציר, נגד ועץ השדה יתן פריו, שיהיו פירות האילן כל כך מרובות, שהבציר שהוא בסוף הקיץ ישיג ויגיע עד זמן הזרע שהוא בחורף:",
"ואכלתם לחמכם לשבע, שתשבע נפשם ולא תבקש עוד דבר, כי לפעמים גם ברוב התבואה יאכלו לחמם בעצבון, ויבקשו דברים אחרים שאין ידם משגת אותם ויצטערו:",
"וישבתם לבטח בארצכם, שלא תצטרכו לעקור דירתכם, ללכת אל ארץ אחרת מפני הרעב כמו אלימלך בימי השופטים, או מפני מחסור כל דבר, כי בברכת הארץ גם הון ועושר תשיגו, ובזה השלים סדר הברכה שהיא לעומת קללת הרעב:"
],
[
"ונתתי שלום בארץ, זוהי שני סדרי הברכות השניות שהן לעומת חיה רעה וחרב, שאין הכתוב מדבר על שלום יושבי הארץ זה עם זה, שהרי החל אם בחוקתי תלכו, ואם איש את אחיו ישנאו, אינן הולכים בחקות השם, אלא מדבר על השלום עם החיות הרעות וזוחלי עפר ועם העמים הצוררים אותם, ועליהם אמר ונתתי שלום בארץ, וכדרך וחית השדה השלמה לך (איוב ה' כ\"ג):",
"ושכבתם ואין מחריד, כל כך תהיו בטוחים מחיה רעה ומכל שקץ ורמש הפוגע באדם, שתשכבו בכל המקומות בשדות וביערים, ואין מהן מחריד אתכם, וכן מקרא מלא וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים (יחזקאל ל\"ד כ\"ה):",
"והשבתי חיה רעה, עתה יפרש ראשית הכתוב, שיהיה שלום מן החיה ומן החרב, ועם זה השלים הברכות שהן לעומת קללת חיה רעה:",
"וחרב לא תעבר בארצכם, זוהי הברכה השלישית, שאע\"פי שיקנאו בכם העמים ויהיו לכם לאויבים, לא תעבור חרב בארצכם, כי כאשר יאספו עליכם לא יצליחו לבא בגבוליכם, אלא טרם יכנסו בגבוליכם יפלו לפניכם, כמבואר בסמוך:"
],
[
"ורדפתם את אויבכם, תלכו בארצותם להלחם עמהם, ולא יקומו מפניכם:"
],
[
"ורדפו, שמא תאמרו צריך זמן רב לאסוף חיל, ובין כך יעברו בארץ וישחיתו כאשר ימצאו, לכן הוסיף שלא תצטרכו לאסוף חיל, כי אם יבואו מאה, ירדפום חמשה, ואם יהיו רבבה, מה נקל שיתאספו מכם מאה אנשים והם ירדפו המחנה כלה, וכל זה הוא מן הנפלאות, כמו שהיה במלחמת מדין שלא נפקד מהם איש:",
"ונפלו, לא שיפול חתת אלהים עליהם וינוסו, אלא אתם תהרגו אותם לפי חרב, ועם זה השלים הברכות שהן לעומת החרב:"
],
[
"ופניתי אליכם, שלשה סדרי ברכות שזכר למעלה הן בדברים שחוצה להם כמו ברכת הארץ והעושר, השבתת חיה רעה, ומניעת החרב, אבל הסדר הרביעי הזה שהוא הבריאות והחיים, שהן לעומת קללת הדבר הדבק בגוף, אמר ופניתי אליכם, כלומר כמו שאברך כל אשר מחוצה לכם, כן אפנה אליכם, ואתן לכם חיים כח ועצמה שתפרו ותרבו מאד:",
"והפרתי אתכם, הבטיח שיתן כח בתולדתם להפרות בנים, שלא יהיה בהם עקר ועקרה:",
"והרבתי אתכם, שלא ימותו הנולדים בנעוריהם:",
"והקימתי את בריתי אתכם, הברית שכרת בשבת בראשית להשרות שכינתו בתחתונים, בריתו זאת יקים עם ישראל כמו שיבאר אח\"כ ונתתי משכני וכו':"
],
[
"ואכלתם ישן נושן, שיהיו התבואות מרובות מאד, שתשארנה ממאסף של שתי שנים שלפניהן, וזהו ישן נושן:",
"וישן מפני חדש תוציאו, גם בשנה השלישית לא תאכל כלה אלא יהיה הגרנות מלאות חדש, והאוצרות מלאות ישן, וצריכין אתם לפנות האוצרות למקום אחר, לתת החדש בתוכן, ולפי שהמקרא הזה אינו ענין לכאן, כי מקומו למעלה שדבר על השובע, אחשוב כי לפי שאמר והרבתי אתכם, שמא תאמרו אם נהיה לעם רב מאד לא תספיק נחלתנו לכלכלנו, חזר והבטיח שתוציא הארץ זרע לעם רב כזה, ועוד חזר ורמז על ההבטחה וצויתי את ברכתי לכם וכו' עד בוא תבואתה תאכלו ישן, ועליו אמר כאן ואכלתם ישן נושן:"
],
[
"ונתתי משכני בתוככם, פירשנוהו (שמות כ\"ה ח') וזוהי הברכה החמישית:",
"ולא תגעל נפשי אתכם, אל תיראו שאחרי רוב הדורות אקוץ בכם, ואבחר באומה אחרת לתתה עליון עליכם, כי אני ה' לא שניתי, ותהיו לי לעולם ממלכת כהנים, אלא שאם תסורו מדרכי אסלק שכינתי מכם ימים רבים עד תרצו את עונותיכם, ואח\"כ אשוב לשוש עליכם לטובה, ועל זה אמר בתוכחות וגעלה נפשי אתכם, אבל על כל פנים לא תגעל נפשי אתכם גיעול החלטי להפר בריתי אתכם לעולמי עד, ועל זה הבטיח בסוף התוכח' ואף גם זאת וכו' ולא געלתים וכו':"
],
[
"והתהלכתי בתוככם, ענין ההתהלכות פירשנו (בראשית ה' כ\"ב), וכן כאן בהיות השם אוהב את ישראל ושוכן בתוכם, כל מחשבותיו אליהם, כי מתהלך בתוכם, רואה מעשה כל איש ואיש, וכל מה שהוא רואה יש בו נחת רוח לפניו, זה יושב ומתבונן בתורתו, וזה קוצר שדהו ומניח פאה, וזה מניח ציצית בטליתו, וזה מלוה סלע לעני בשעת דוחקו, וכיוצא לאלפים ענינים ומעשים שעולים לרצון לפני כסא כבודו, והיא ההתהלכות כי הוא קרוב אליהם, ומשגיח על הכל:",
"והייתי לכם לאלהים, בהיותי מתהלך בתוככם אברך אתכם בברכות עליונות, ואעשה למענכם אותות לטובה, שבעבור כן נקרא השם אלהי ישראל:",
"ואתם תהיו לי לעם, שתקראו עם ה', ובגוים לא יתחשבו:"
],
[
"אני ה' אלהיכם, וכבר ראיתם שאני אוהב אתכם ומשגיח עליכם גם בשפלותיכם, שהרי הוצאתי אתכם מא\"מ מהיות להם עבדים, ואז עשיתי אתכם בני חורין וממלכת כהנים, וכן מכאן ואילך אם תלכו בחוקותי אתהלך בתוככם, וארוממכם מעלה מעלה:",
"מטת עלכם, המוטה היא כמו יתד בשני ראשי העול, המעכבים המוסרה שלא תצא מראש השור ויתיר הקשר:",
"קוממיות, שרשו קום, והשם קומה ומן קומם ומתקוממים נגזר השם קוממיות וכמו שכל דבר חלוש יקרא נופל, כן הפך הנפילות היא קוממיות, והשם הגדיל את ישראל והקימם על כל קוממים בגוף קוממים בשכל ובינה, קוממים בגבורה, וכדומה:"
],
[
"ואם לא תשמעו לי, לשון שמיעה על קבלת דברים, וראוי לאדם לקבל חקי אלהיו, גם דברים שאינן מתבררים לשכלו, וזה טעם מלת לי:"
],
[
"בחקתי, שאין נודעים ומתבררין לדעת האדם:",
"משפטי, הנוסדים על דרכי החקים שהן דרכי הצדק:",
"לבלתי עשות, המיאוס והגיעול יהיו עד תכליתן, ומפרש מהו תכלית הגיעול, ואמר להפרכם את בריתי שתכוונו להפר בריתי שכרתי עמכם, ותחפצו לצאת מתחת יד אלהי ישראל ולהיות כגויי הארצות, ואין רע מזה, ואמר להפרכם כפי מחשבתם, כי איך יפרו את בריתי, ואין זה בידם, שעכ\"פ יעמוד הברית לעד כמבואר ביחזקאל(כ' ל\"ד):"
],
[
"אף אני, כבר פירשנו למעלה (פסוק ד') שסדרי הברכות ארבעה וכנגדן ארבעה ראשי קללות, וכך הם סדורים כאן בפרשה, תחלה רעב, אחריה חיה רעה, אחרי החרב, ואחריה דבר, אלא קודם שזכר הסדרים הללו הקדים תוכחת הכוללת תולדותיהן של דבר ורעב וחרב וחיה רעה, והן קלות ובאות להבהילם שיזכרו עונותיהם וישובו, ואם לא ישובו יבואו ד' ראשי הפורעניות הקשות, ואחריהן הסדר החמישי של קללות הללו המיוחד לישראל שתכליתן חרבן המקדש וגיעול נפש שהוא סילוק שכינה וגלות הארץ, נגד סדר החמישי שבברכות, ועל פי הסדר הזה אפרש המקראות:",
"אעשה זאת לכם, בברכות הבטיח שאם ילכו בחקותיו ישיגם מיד סדרי הברכות כלם עד בלי די, אבל בקללות הולך לאט לאט, בראשונה יענום בתולדות קלות להחרידם אולי ישובו, ואם לא ישובו ישלח בם רק סדר אחד, ואם עדן לא ישובו ישפטם בסדר השני, ואם יעמדו במרדם ישיגום הסדר הג' והד' ואם בכל זאת לא ישובו, אז תשיגם הקללה הגדולה עד לאין מרפא, ומזה תבין חסדי ה' ורחמיו על עמו:",
"והפקדתי, אלוה עליכם:",
"בהלה, מכה המבהלת את הנפש, ואינה מניחה השקט ללב:",
"את השחפת ואת הקדחת, חלי הגוף, והם תולדות של דבר שחפת שמנפח את הבשר, וקדחת שמקדיח את הגוף ומחממו:",
"מכלות עינים ומדיבת נפש, שעיני החולה כלות כל היום אל רפואתו, ונפשו עליו תדאב ותתעצב על צרתו, ומלת ומדיבות חסר אל\"ף כמו מאדיבות:",
"וזרעתם לריק, תזרעו ויצמח, אבל יהיה לריק ולחנם כל עמלכם כי האויבים יאכלו יבול הארץ, וא\"ו של ואכלוהו משמש כמו כי, וזוהי תולדות רעב אבל קלה, כי לא יקח האויב כל יבול הארץ, אלא במקום שיפול שם יאכל יבולם:"
],
[
"ונתתי פני בכם, פירשנוהו (לעיל י\"ז י'), אע\"פי שהאויבים שוללים אתכם, לא אנקם מהם, אלא אתן פני בכם, שאם תעלו עליהם להציל ארצכם מידם, תנגפו לפני אויביכם, וזוהי תולדות חרב, אבל קלה, כדרך הנלחמים שהמחנה האחת גוברת על השניה, והאויבים המצליחים יקחו השלל וילכו להם:",
"ורדו בכם שנאיכם, זהו ענין אחר, ולכן הפסיק בעל הטעמים תחת אויבכם, וכולל שנאת החיה, וזהו תולדת משפט חיה רעה כי יש הבדל בין אויב לשונא, אויב נופל על המכוין להשחית ולהמית, ונכתב כאן על המלחמת, ושונא נופל גם על הבוזה חבירו ואינו אהוב לו, ואמר כאן שתהיה ממשלת אויביכם מוטלת עליכם, וישימו עליכם מסים וארנוניות, וזה כולל גם כן תולדת הסדר החמישי שהוא סילוק שכינה וגלות, שאין אלהים מושיע אותם, כאילו אינו שוכן בישראל, אבל קלה שבצרתם יצעקו אל ה' ויקם להם מושיע, כמו שקרה פעם אחר פעם בימי השופטים:",
"ונסתם, כל כך תהיה אימת שונאיכם אליכם, שאם ישלחו אנשים לארציכם, תנוסו מפניהם, ואם אין בלבם להרע עמכם, וזהו ואין רודף אתכם, וכל האמורים הם בהלות המשבשות הדעת, ולא ראשי משפטים קשים שיזכרם אח\"כ, רק להחרידם שישובו אל ה':"
],
[
"ואם עד אלה, אחר שבאו עליכם כל אלה האמורים למעלה, עדיין לא תשמעו לי:",
"ויספתי ליסרה, אוסיף משפט קשה מארבעת שפטי הרעים, ליסרה אתכם על ידי יסורים המחלישים יצר הלב:",
"שבע על חטאתיכם, לפי שארבעה שפטים שזוכר עתה קשים מאד, אמר כל פעם שבע על חטאתיכם, על רוב הצרה, כאילו היא כפולה ומכופלת מכובד החטאת שחטאו:"
],
[
"ושברתי את גאון עזכם, זוהי משפט רעב, ונגד גאותם הוא מדבר, שהם בוטחים על ארצם הטובה, והרקיע שעל ראשם שהוא זך בריא לגויות ומוריד טללים וגשמים בעתם, ואמר שישבר את גאון עוזם, כי יתן השמים כברזל והארץ כנחושה, וכן מצינו לשון גאון על רוב טוב שנאמר זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם (יחזקאל ט\"ז מ\"ח):"
],
[
"ותם לריק כחכם, מדבר על חצי רעב, כי יחרשו ויזרעו ויעמלו מאד בכל עבודת שדה וכרם אבל ותם כחם לריק, בכל הארצות יהיה שובע וארצכם הטובה לא תתן את יבולה שבכחה לתת, וכן עץ הארץ הזאת לא יתן פריו:"
],
[
"ואם תלכו עמי קרי, אין פירושו שיאמרו מקרה הוא ולא ה' פעל כל זאת, כי אם כן מה טעם והלכתי אף אני עמכם בקרי אלא ענינו שתלכו בדרך מתנגד לרצוני, כי שורש קרה הונח על ההולך לקראת האדם ובא לו מנגד פניו, וידוע שהדרכים על דרך השאלה הם הפעולות והמעשים שעל ידם יגיע העושה לתכלית הנרצה ממנו, וכמו שהאדם העושה כמעשי השם אשר חפץ, וישים מגמת פניו אל התכלית הנרצה להשם ב\"ה, נקרא הולך בדרכי ה', כן הממרה את פי' ה', ומתכוין לעשות נגד רצונו, שנקרא הולך עמו בקרי שמתנהג בדרכים ההולכים ממולו, ומלת קרי הוא תאר הפעל, ולכן בא בלא שימוש, והשיעור שההליכה תהיה הליכת קרי:",
"ולא תאבו, שלא תחפצו לשוב אל ה' אע\"פי שהשכל יכריח אתכם להטות אוזן, ואין כן לשון מיאון שנופל על מי שנפשו חפצה בדבר, אבל שכלו מנגד לו:",
"ויספתי עליכם מכה, על מכת רעב האמורה, אוסיף מכה שניה של ארבעת שפטי הרעים, שהיא משלחת חיה רעה:",
"כחטאתכם, שלא אביתם שמוע, כאילו אין דעת בכם, גם אני אוסיף ליסר אתכם בחית השדה אין דעת בם:"
],
[
"ושכלה, כמו דוב שכול (משלי י\"ז י\"ב), שממית בני אדם בפגיעתו:",
"והמעיטה, שיהרגו מספר רב מכם:",
"ונשמו, מפחד החיה יהיו דרכי המדינה שוממים, אין עובר ושב ולא יוכלו ללכת לבקש צרכם:"
],
[
"ולא תוסרו לי, לא תקבלו מוסר למעני לשמוע אלי:"
],
[
"והלכתי אף אני עמכם בקרי, אתנגד לכם בכל דרכיכם:"
],
[
"והבאתי עליכם חרב, אביא עליכם חיילות גדולות, לנקום מכם נקם ברית שעברתם:",
"ונאספתם אל עריכם, לא תאכלו לעמוד בשדה להלחם עם חיילות כאלו ותאספו אל ערי המבצר להשגב בהן מפחד החרב המשכלת בחוץ:",
"ושלחתי דבר בתוככם, אף בהיותכם במצור אסופים בערים אשלח בכם דבר, ועל ידי הדבר ימעטו אנשי המלחמה ורפו ידיהן, ויהיה נקל לאויבים הצרים עליכם לכבוש המבצרים, ואז תנתנו ביד אויב ויעשה עמכם כרצונו:"
],
[
"בשברי לכם מטה לחם, כשתאספו אל הערים לא תספיק התבואה למאכל האנשים שבעיר, ויבואו עליכם כאחת מכת חרב דבר ורעב, ורעב זה קשה מרעב האמור למעלה, שבהיות הרעב מעוצר שמים, אפשר להביא תבואות מחוץ למדינה, או לפזר רגליו ללכת חוצה לארץ, ורעב זה רעב של מהומה, שהאויבים מבחוץ ואין יוצא ואין בא בעיר:",
"מטה לחם, כמו המטה שהאדם חסר כח נשען עליו, כן הלחם משען לאדם להשיב נפשו אליו:",
"עשר נשים, כלומר הרבה:",
"בתנור אחד, לפי שאין לאשה אחת כי אם מעט לחם, ולא תוכל כל אחת למלא את התנור פת:",
"והשיבו לחמכם במשקל, כל כך יהיה חוסר לחם שכל אחד יפקיד גם על דבר מועט, וכשיחלקו באומד יירא שלא יבוא חלקו לידו, ויצטרכו להשיבו במשקל, ובשנת שובע אין אדם מקפיד עליו ויחלקו באומד:",
"ואכלתם ולא תשבעו, הפך ממה שנאמר בברכה ואכלתם לחמכם לשובע:"
],
[
"ואם, עתה יזכיר מין משפט חמישי המיוחד לישראל, כנגד מין ברכה חמישית שזכר למעלה לישראל:"
],
[
"בחמת קרי, אתנגד לכם בחמה:"
],
[
"ואכלתם בשר בניכם, גם זה משפט רעב, אבל הוא רעב של כליה בחמה גדולה, והענין מוסב אל הרעב שזכר לפניו בפסוק כ\"ו, וכן קרה בירושלים, כאשר הביא ה' בארצנו חרב נוקמת של הכשדים, והיו נאספים בעריהם, והכשדים צרים עליהם, והיה חרב ורעב ודבר בירושלים, ואע\"פי כן לא שמעו לקול הנביא, עד שגלו מארצם בחמה שפוכה ונתקיימו התוכחות כלן:",
"ובשר בנתיכם, כי הבנים דרכן להלחם ולנפול בחרב מלחמה, ומכובד צרת הרעב יאכלום האבות, וקשה מזה אכילת בשר הבנות שיהרגו אותן להיות למאכל:"
],
[
"את במתיכם, שהעמדתם עליהם יראתכם, ולא תאמרו כשאבטל מכם ע\"ז, אקרב אתכם אלי, אלא ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם, אשמיד הנעבדים עם עובדיהם, ואז תתמלא סאתכם, וגעל נפשי אתכם, שאסלק שכינתי מכם, ועוד שאר הקללות האמורות לפנינו שאין למעלה מהן, וכל זה נתקיים בנו, ואחרי חרבן בית ראשון הכרית השם ע\"ז מעמו ישראל, כי מיום לכתם בגלות בבל עד היום לא מצינו שעבדו ישראל עוד ע\"ז, אבל געלה נפשו בנו, והיינו לחרפה ולשמה בגוים:",
"חמניכם, מגזרת חמה, בתים העשויים להשתחוות לשמש, והנו\"ן נוסף:",
"פגריכם, גוף המת נקרא פגר מלשון אשר פגרו ללכת אתו (שמואל א' ל' כ\"א), שהיא הבטלה, כי האדם בחייו יעבוד ויעמול, וכשמת הוא פגר ובטל מכל מלאכה ומעשה, וכן פגרי גלוליכם, שכאשר ישמדו ויכרתו, יהיו פגרים בטלים מהעבד ומהכרת:",
"גלוליכם, שם גנאי לע\"ז, מגזרת כאשר יבער הגלל (מ\"א י\"ד י'):"
],
[
"ונתתי, זה פי' וגעלה נפשי אתכם, שתאבדו כל הטובות שהנחלתי אתכם, הארץ אשר בחרתי בה, והמקדש אשר שכנתי בו, ועבודת הקרבנות שהיו ריח ניחוח לפני לכפר עליכם, ועל כן אמר מקדשיכם, שבהסתלק הכבוד מעל הכפורת, איננו עוד מקדש ה' אלא מקדשיכם:"
],
[
"והשמתי, אף אחר שתגלו ממנה לא תשאר הארץ אחריכם בטובה ובכחה, אלא כמו שברכתיה כשישבתם עליה, כן עתה אשים אני את הארץ, עד שתהיה חרפה לכל הארצות:",
"ושממו עליה אויבכם היושבים בה, שימצאו בה מחסור כל דבר כל נגע וכל מחלה, כמו שכתוב ואמרו כל הגוים וכו' (דברים כ\"ט כ\"ג), וכן נתקיים כאשר עינינו רואות עוד היום:"
],
[
"אזרה, אפזר מעט בגוי זה מעט בגוי אחר:",
"והריקתי אחריכם חרב, כשתבואו בגוים לא ירחמו עליכם, כמנהג בני אדם שלא יקנאו במדוכאים ויחמלו עליהם, אלא אריק אחריכם חרב תמיד תהיה חרב שלופה מתערה הולכת אחריכם, שבכל מקום שתבואו יעלילו עליכם ויהרגו אתכם:",
"והיתה ארצכם שממה, למעלה אמר ונתתי את עריכם חרבה, והייתי אומר שהאויבים יחריבוה, לכן הוסיף והשמותי אני את הארץ, שיצו עליה השם חרבן ושממון כמבואר בפרשת נצבים, ועדיין הייתי סבור שכל זה לפי שעה להודיע לכל העמים כי קנאת ה' צבאות תעשה זאת אבל לאחר דורות רבים שכבר יהיה בגלות, תשוב הארץ לקדמותה ותתן יבולה לאויביהם, לכן הוסיף שגם אחר שיזרו בגוים תהיה הארץ שממה, וטעם הדבר יפרש הכתוב הסמוך:"
],
[
"אז תרצה, לשון פיוס, כאילו הארץ תכעס על יושביה שבטלו שבתותיה, ועתה תתפיס, והפיוס הזה ע\"י שני דברים, האחד שיושביה שחללו קדושתה יסחו ממנה, והשני שלא תתן יבולה לגוים שיתישבו בה, על השני אמר כל ימי השמה תשבות, ועל הראשון אמר ואתם בארץ אויביכם וחזר ופירש שעל ידי השמה, אז תשבות הארץ, תהיה בטלה מעבודת האדמה, ועל ידי שאתם בארץ אויביכם, תרצה את שבתותיה, את כעסה על שבתותיה שבטלו בשבתם עליה:"
],
[
"כל ימי השמה תשבת, ירמוז על שבעים שנה של גלות בבל, שהיו כנגד שבעים שנות השמטה והיובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ב\"ה:"
],
[
"והנשארים בכם, שלא נפלו בחרב אויביהם, לא יצליחו בארצות הגוים, אלא:",
"והבאתי מורך בלבבם, פחד גדול יאחזמו וחיל כיולדה בדרך פלא, ורדף אותם, דרך הפלגה, שאפילו קול עלה שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול, יניס אותם:",
"ונסו מנסת חרב, ינוסו להמלט על נפשם, כאשר ינוס אדם להנצל מחרב האויב:",
"ונפלו, כדרך הנסים מפחד לב:",
"ואין ררף, כל זה ביאור של ונתתי מורך בלבבם:"
],
[
"וכשלו, כל כך ינוסו בחפזון, שלא יפנה איש אל אחיו, ובמרוצתם יפיל זה את זה ויכשל בו:",
"כמפני חרב, כדרך הנסים מפני חרב:",
"ולא תהיה לכם תקומה, עם הכלל ידבר כאומר דעו שגם אם תתחברו כלכם להתקומם על אויביכם, יבא מורך בלבבכם, ולא תהיה לכם תקומה לפניהם:"
],
[
"ואבדתם בגוים, למעלה (כ\"ג ל') פירשנו שיש אבדן שחוזר ונמצא, וכן כאן, וענינו שתפוצו מהלאה לארצכם לממלכות רחוקות מכם מאד, לא תשמעו שם דבר מארצכם ומשפחותיכם, וממשפחות אחרות שנפוצו לרוח שני, לא ישמעו מכם דבר, והרי אתם כאבודים והראיה ובאו האובדים בארץ אשור כי לפי שמלכות אשור מתפשטת מאד למזרח העולם ולצפונה, רחוק מאד מהר הקדש, קרא לבאים שם אובדים:",
"ואכלה אתכם ארץ אויביכם, אם ארץ האויבים בטבעה אוכלת יושביה, היה ראוי שימותו גם האויבים היושבים בה, גם אין זה אפשר בטבע שיהיו כל הארצות אוכלות יושביהן, כי למעלה אמר שיזרה אותם בין עמים רבים, אבל היא קללה למעלה מן הטבע שתחול על ישראל לבד, כי כמו ששאר האומות בבואם לישב בארץ הקדושה לא יכלו להתקיים בה, לפי שלא ידעו את משפט אלהי הארץ והשם שלח בם את האריות וימיתום, כנזכר במלכים (ב' י\"ז) כן ישראל בבואם לארץ אויביהם לא יתקיימו בה כי אין קיום והצלחה לאומה הנבחרת אלא בארץ הנבחרת:"
],
[
"והנשארים בכם, פליטי רעב ודבר:",
"ימקו בעונם, ידוכאו ביסורין בעבור עונם, וכן כתוב כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמוקים ואיך נחיה (יחזקאל ל\"ג י'): ו",
"אף בעונת אבתם אתם ימקו, ובמקום אחר נאמר לא יומתו אבות על בנים, וחלילה לאל לחשוב לאדם עון אשר לא חטא כאילו חטא, ואין לפרש הכתוב, כשעונות אבותם אתם דהיינו כשתופסין מעשי אבותיהם בידיהם, כי מלת אתם מחוברת בטעם עם ימקו, אלא הענין כך, יש עונש נסי ויש עונש טבעי, עונש נסי הן הרעות שלא יחולו על ראש האדם כי אם על דרך פלא למעלה מגדר התולדות, ואולם אחרי בואו והיותו, ידבק הרע באדם, ויתמיד לבניו אחריו על דרך הטבע, ולא יסור מזרעו, כי אם חפץ בם השם להסירו מהם על דרך נסי, ד\"מ גלות ישראל מעל ארצם, לא היתה בדרך התולדות, כי אם ברצון השם גרידא, ואולם אחרי אשר גלינו הנה הבנים הנולדים לנו גם הם סובלים עול הגלות על דרך טבעי, וכן היות בארץ ישראל שמים כברזל וארץ כנחושה, הוא דרך נסי שאין מתולדות הארץ הנבחרת להיות כך, ואולם כאשר תבא הרעה הזאת בעון ישראל, אזי מדרך הטבע שימותו בני אדם ברעב וימותו גם הבנים הקטנים אשר לא חטאו ולא ידעו בין ימינם לשמאלם, לולי יחפוץ השם בקיומם על דרך פלא, מעתה הרעות האלו תחלתם עונש נסי, לא יביאם השם כי אם על פשעים עצומים, וסופם עונש טבעיי, לא יסירם השם מן בני הנענש וזרעו אחריו, כי אם בהיותם ראויים לכך ביחוד, והנה הבטיח השם את ישראל שלא יענוש את הבנים עונש נסי בעבור אבותם, וזהו שנאמר לא יומתו אבות וכו', ואע\"פי כן יתכן לומר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, כי אין הזכות אשר בידינו כדאי שיגאלנו השם על דרך פלא, ואנחנו מרודים בגלות המר בחטאת אבותינו וזהו גם כן שיעור הכתוב, ואף בעונות אבותם אתם ימקו, ומדוקדק לשון אתם וחבורו עם ימקו, שהם נענשים עם האבות וסובלים עמהם, ועל ידם שהעונש נמשך ובא להם ממילא:"
],
[
"והתודו, אמר שכבוא עליהם הרעות והשפטים הגדולים, יודו כי חטאו עוו ופשעו המה ואבותיהם, ויכללו עצמן בכלל מעשה אבותיהם, ומזה למד דניאל לסדר תפילתו כשהתפלל בגלות בבל, שזכר עונות ישראל ועונות אבותיהם, מלכיהם ושריהם, ואמר על החיים ועל המתים, אשר חטאנו לך (דניאל ט' ח'), ואמר במעלם אשר מעלו בך, כלשון הנאמר במקרא שלפנינו, והכתובים מלמדים זה על זה, וזהו נחמה גדולה לישראל שגם בהיותנו בארצות אויבינו, הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתנו, ושומע ברחמים ווידויינו ואנחתינו, כי לולי זאת לא היה מצוה אותנו על סדר הוידוי איך תהיה:"
],
[
"אף אני, שיעורו, וכאשר אף אני אלך עמם בקרי ואיסרם בארץ אויביהם בכל הרעות האמורות למעלה, אז יכנע וכו' כלומר הלואי שיגעו הצרות אל לבבכם, ותכנעו מפני, כי אז אסלח לכם, וכל זה להודיע חסדי השם אל עמו אף כשחטאו לפניו כאומר אתם הלכתם עמי קרי וחשבתם להפר הברית שביני וביניכם ואני בלכתי עמכם בקרי חשבתי להכניע לבבכם הערל שתשובו אלי, כי אהבתי אתכם:",
"ירצו את עונם, יכפרו על עונם ביסוריהם:"
],
[
"וזכרתי, לשון זכירה סמוך אל ה' פירשנו (שמות ב' כ\"ד), וכאן אמר שמיד שיכנע לבבם הערל וישובו אלי, הנני מוכן לקבל תפילתם ברצון, ולזכור את הברית שכרתי עם האבות, ואזכור גם את הארץ ואת הברית שכרתי עמה להשרות שכינתי בה:"
],
[
"והארץ תעזב מהם, עתה יפרש איך תהיה זכירת ברית אבות וברית הארץ, והתחיל בברית הארץ שבם סיים בפסוק הקודם, ואמר אזכור ברית הארץ, אשוב ואבנה חרבותיה ולכבוד אהיה בתוכה, כי כבר רצתה את שבתותיה בכל ימי הגלות, כי לכך היתה נעזבת מהם, כדי שתשבות כל ימי השמה ותרצה את שבתותיה, ואזכור גם ברית אבותם, כי על ידי אורך הגלות כבר רצו את עונם:",
"יען וביען, אינו כפל לשון, אלא יען הוא נתינת טעם שיבואו עליהם הרעות בעבור חטאם, וביען ענינו שלא יתמיד העונש ההוא כי אם כל זמן שיעמדו במרדם ויתמידו בחטאם, ואחרי אשר ירצו את עונם יזכרם השם וירחמם, וזהו שמוש בי\"ת וביען:"
],
[
"ואף גם זאת, ואע\"פי שגם זאת עשיתם, שמאסתם במשפטי ורציתם להפר בריתי:",
"בהיותם בארץ אויביהם, בתכלית הגיעול, ששם אין שום גדולה וכבוד לישראל, וכלם רואים כי מאס ה' בם וגעלם, לא מאסתי אתכם ולא געלתי אתכם לכלותיכם מעל פני האדמה, או להפר בריתי אתכם, שלא תהיו לי עוד לעם אחד בארץ, כי תמיד יעמוד זרעכם ושמכם:",
"כי אני ה' אלהיהם, נאמן בבריתי, כי אני ה' לא שניתי, ואחר שכרתי ברית עם אבותיכם להיות להם ולזרעם לאלהים לעולם, לא אפר בריתי בזמן מן הזמנים, וכמו שנתקיים זה בגלותנו, שאע\"פי שימים רבים ישבנו בגלות עד היום, ועברו עלינו כל האלות והקללות הכתובות כאן ובמשנה תורה, עד היום העמידנו אלהינו בחיים, ואנחנו ואבותינו שומרים בריתו ותופשים תורתו:"
],
[
"וזכרתי, ככלות הצרות, אחר שיקחו מיד ה' צרות גמול פשעיהם, ישוב ירחמם לקץ הימים, ויזכור להם ברית ראשונים, והראשונים שזכר אינם האבות, שהרי אמר אשר הוצאתי אותם מא\"מ, והאבות לא יצאו משם כי אם בניהם, אלא הראשונים הם השבטים שהיו בגלות מצרים ועליהם נאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו (שמות ב' כ\"ד), וכמו שהוצאתי אותם מא\"מ לעיני הגוים ביד חזקה, כן באחרית הימים אזכור בריתי לאחרונים, ואז אוציאם מכל המקומות אשר נפוצו שם באותות ובמופתים, וידעו כל הגוים כי אני ה' אלהיהם, וזה טעם שאמר כאן לעיני הגוים:"
],
[
"אלה החקים, שבעל כל האמור מפרשת ויקרא ואילך, שהם חקי אלהים, ומשפטיו הבנויים על החקים האלה, והתורות, כמו תורת העולה וכל הקרבנות, תורת נגע צרעת ודומיהן:",
"אשר נתן ה' בינו, הם תנאי הברית שנתן בינו ובין ישראל, שהם ישמרו החקים האלה, ואם ישמרום הוא יהיה להם לאלהים לעשות עמהם ככל נפלאותיו:",
"בהר סיני, כשכרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל, כאמרו ויקח ספר הברית וכו' ויאמר הנה דם הברית וכו' (שמות כ\"ד ז'), כי היה הברית על החקים והמשפטים האלה שהיו ביד משה בנבואה:"
]
],
[
[],
[
"כי יפלא, פירשנוהו (לעיל כ\"ב כ\"א), שיפליג לנדור נדר זר ונפלא שהוא ערך נפשות כי מנהג הנודרים שידרו עולה ושלמים או ממון לבדק הבית:",
"נדר, הערכין הם נדרים גמורים, שיחייב עליהן משום לא יחל דברו, ולא תאחר לשלמו, ומשום כל היוצא מפיו יעשה:",
"בערכך נפשות לה', מה היא ההפלאה והזרות, שנודר לתת לה' ערך נפשות, ומלת בערכך פירשנו (לעיל ה' ט\"ו), שהיא מלה מורכבת מן ערך ומן כה או ככה, והוא כמו ערך כך:",
"והיה ערכך, אם יהיה נדר של הנודר הזה על זכר מבן כ' עד בן ס', שאמר עליו יהא ערכו עלי:",
"והיה ערכך חמשים, ערך כך שנדר זה האיש, יהיה חמשים שקל כסף, ואינו דומה ערך זה לאומר דמיו עלי, שאז שמין אותו כעבד הנמכר בשוק, וכאן בין שהוא יוקר בין שהוא זול, כפי שניו הוא הערך הקצוב עליו בפרשה זו:"
],
[],
[
"ואם נקבה הוא, שנדר ערכה לה':"
],
[
"ואם מבן חמש, לא שיהיה הנודר קטן, שאין בדברי קטן כלום, אלא גדול שאמר ערך קטן זה שהוא בן חמש שנים עלי:"
],
[],
[
"ואם מבן ששים, כשמגיע לימי הזקנה, האשה קרובה להחשב כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש מערכו, והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה, דאמרו אינשי סבא בביתא, פחא בביתה, סבתא בביתא סימא בביתה וסימנא טבא בביתה:"
],
[
"ואם מך הוא מערכך, שמצבו שפל מערך כך שנדר, כגון שאמר על בן כ' ערכו עלי, ואין בידו חמשים שקלים:",
"והעמידו, הנודר יעמיד את הנידר לפני הכהן שיעריכנו כפי השג ידו, ולמד שלא יהיה הערך תלוי על פי הדיוט מאחר שאין יד המעריך משגת, אלא כפי דעת התורה על פי הכהן:",
"על פי, לפי מה שיש לו יסדרנו, וישאיר לו כדי חייו מטה כר וכסת וכלי אומנות:"
],
[
"ואם בהמה, אע\"פי שהנודר ערך נפשות משלם דמים, וכן המקדיש בית ושדה וכיוצא, גואל מן ההקדש בדמים והמוקדש יצא לחולין, אין הדין כן במקדיש בהמות הראויין להקרב על גבי המזבח, אלא אם הקדישן, כל אשר יתן ממנו לה' להקדש, יהיה קדש ולא יצא לחולין בגאולת דמים, אלא הפודה אותה מן ההקדש משלם דמיה להקדש, והיא תקרב על גבי המזבח, אם זכר תקרב עולה, ואם נקבה זבחי שלמים:"
],
[
"לא יחליפנו, חליפין הוא שיתן חלף העולה ממון או כלי כסף וזהב לקדש שהוא מין בשאינו מינו, ותמורה הוא שנותן דבר זה עצמו תמורתו, בקר בבקר עז בעז או כשב בכשב, והכתוב הבדיל בין חליפין לתמורה, שאם מחליף קרבן בכסף או זהב, אע\"פי שעובר על ל\"ת, אין מעשיו כלום, שאין הדבר נתפס כלל להיות קודש, אבל הממיר בהמה בבהמה, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, לכן חזר ואמר ואם המר ימיר וכו' ולא חזר לומר ואם החליף, שאין החליפין קודש:",
"טוב ברע, בהמה טובה ובריאה בבהמה רעה ורזה, וכן תם בבעל מום, ומעתה אנו למדין שאם הזהירה תורה על רע בטוב, כל שכן טוב בטוב ורע ברע, ואם תאמר אם אסר הרע בטוב כל שכן טוב ברע, הוצרך להאמר בעבור ואם המר ימיר וכו' והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, שתחול הקדושה על בעל מום אפילו מום קבוע:"
],
[
"ואם כל בהמה טמאה, לא טמאה ממש לאכילה, שהרי אומר אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', ורבים שאין מקריבין מהן למזבח וטהורין לאכילה, ועל כרחך תפרש טמאין לקרבן בין טמאין לאכילה או לא, א\"כ למה אמר טמאה, יאמר ואם מן הבהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', אלא על כרחך הכתיב מדבר במינין הקרבין למזבח, אלא שהן טמאין למזבח מחמת מום קבוע שנפל בה:"
],
[
"והעריך הכהן אתה, כמה היא שוה להמכר לצורך חולין, והקונה נותן הדמים הללו להקדש, והיא יוצאת לחולין:",
"בין טוב ובין רע, בין טובה לאכילה או למלאכה, ובין רעה וכחושה, שאי אפשר לומר לענין מום, שהרי בבעלת מום הכתוב מדבר:",
"כערכך הכהן, ואפילו סוחרי בהמות אומרים שהיא שוה יותר, נמכרת על פי ערך הכהן, וכן אין לגרוע מערכו, וגזירת הכתוב הוא:"
],
[
"ואם גאל יגאלנה, בבעלים הכתוב מדבר, שהבעלים מוסיפים חומש אם רוצים לגאלנה, ולא שאר כל אדם:",
"חמישתו, חמישית הכסף:",
"על ערכך, על ערך כך של כסף שהעריך אותה הכהן כנזכר בפסוק שלפניו:"
],
[
"ביתו, וכל נכסיו בכלל, כשמקדיש ביתו או ממה שיש לו ורוצה לגאל מוסיף חומש, ופרט ביתו ללמדנו ששוה דין בית לדין כל הנכסים, ואינו כדין שדה אחוזה שפירש למטה בענין:",
"קדש לה', לבדק הבית:",
"כן יקום, יהיה לו תקומה לקונה אותו, שיהיה שלו:"
],
[
"יגאל את ביתו, יראה שבבעלים נופל לשון גאולה, ובשאר כל אדם לשון קנייה, כי מלת גאולה נופל על דבר שהיה ברשות בעליו, ובא לרשות אדון אחר, כשיוצא מיד האדון ושב לבעליו, נגאל מיד שהיה תפוס בו, אבל כשאינו שב לבעליו אינו גאולה, שהרי הוא עדיין ברשות אחר לא בידו ולא ביד קרובו:"
],
[
"ואם משדה אחזתו, שירש מאביו או מאמו,",
"והיה ערכך לפי זרעו, לא כפי שווייה, אחת שדה טובה ואחת שדה רעה, פדיון הקדשן שוה בית כור שעורים בחמשים שקלים, כך גזרת הכתוב:",
"חמר שערים, מקום שיוכל לזרוע עליו חומר שעורים:"
],
[
"אם משנת היבל, זה שאמרתי בחמשים שקל כסף, אין זה אלא אם משנת היובל ואילך יקדיש שדהו מיד אחר שנת היובל, ומכרה הגזבר על מ\"ט שנים עד היובל הבא:"
],
[
"ואם אחר היבל, אבל אם הקדיש שדהו אחר שעברו מספר שנים אחר היובל, לא בשנה ראשונה שאחר היובל, אלא מופלג משנת היובל:",
"וחשב, אז הכהן יחשוב את הכסף שנותן בעד השדה, כפי חשבון השנים הנותרות, כיצד הרי קצב דמיה של מ\"ט שנים חמשים שקל, הרי שקל לכל שנה, ושקל יתר על כלם, והשקל מ\"ח פונדיונים, שקל ופונדיון לשנה, אלא שחסר פונדיון אחד לכלן, ואמרו רבותינו פונדיון קלבון לפרוטרוט, והבא לגאול יתן סלע ופונדיון לכל שנה לשנים הנותרות עד שנת היובל:"
],
[
"ויסף, לא בלבד כשגואל מיד אחר היובל יוסיף חומש על חמשים שקלים, אלא גם כשגואל איזה שנים אחר היובל, יוסיף חומש על הדמים שהוא משלם, וכסף ערכך שאמר כאן כולל חמשים שקלים, וגם שקל פונדיון לשנה שנה:"
],
[
"ואם לא יגאל, המקדיש:",
"ואם מכר, הגזבר:",
"לא יגאל עוד, לא תבוא עוד ברשות הבעלים, ואם מכרה בין יובל ליובל, ותצא בשנת היובל מיד הקונה כדין כל שדה אחוזה היוצאת ביובל, לא תשוב לרשות בעליה, אלא והיה השדה בצאתו וכו':"
],
[
"קדש לה', לא שישוב להקדש בדק הבית ליד הגזבר, אלא כשדה החרם הנתן לכהנים, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י\"ח י\"ד), אף זו תתחלק לכהנים של אותו משמר שיום הכפורים של יובל פוגע בו:",
"תהיה אחזתו, מה שהיה אחוזתו של מקדיש, יהיה עתה לכהן לנחלה:"
],
[
"ואם, חלוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה, ששדה מקנה אינו מתחלק לכהנים ביובל, לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל, שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים:",
"אשר לא משדה אחזתו, פרט אם קנה השדה מאביו או מאחד ממורישיו, והקדישה בחיי המוריש, שאז הוא שדה שראוי להיות לו לאחוזה, ודינו כדין שדה אחוזה שהוא לכהן:"
],
[
"וחשב לו הכהן, לענין הגאולה המכירה דינה כדין מקדיש שדה אחוזה שאמר למעלה (פסוק ט\"ז וי\"ח),",
"את מכסת, מלת מכסת כמו חלק, וענינו חלק הערך של חמשים שקל כסף המגיע לשנים הנותרות, שקל ופונדיון לכל שנה:",
"הערכך, הערך האמור למעלה והיה ערכך וגו' בחמשים שקל כסף, ועל כן באה הה\"א הידיעה, ויפה תתפרש לפרושינו על מלת ערכך, שהכ\"ף כמו כך או ככה, שאילו הכ\"ף כנוי לא תתכן ה\"א ידיעה עם הכנוי, וא\"כ בשתי מלות מכסת הערכך כולל הכתוב כל האמור למעלה בגאולת שדה אחוזה:",
"ונתן, שב על שדה אחוזה ועל שדה מקנה, שכסף ערך שתיהן יהיה לגזבר להקדש בדק הבית לא לכהן:",
"ביום ההוא, שיתננו, בין שנותן ערך שלם בין שגואל אחר היובל ונגרע מערכו, תמיד הוא קדש לה':"
],
[
"בשנת היובל, בין שפדה המקדיש, ובין שמכר הגזבר את השדה לאחר, ובין שכבוא היובל הוא ביד ההקדש, ישוב השדה לאשר קנהו מאתו, אינה מתחלקת לכהנים, וכן אינו לאחוזה לקונה מיד ההקדש, אלא ישוב לאשר קנהו מאתו, ולפי שלפעמים קונה מיד קונה אחר, הוצרך לומר לאשר לו אחוזת הארץ, שאין זה אלא אם הוא אחוזת האיש שקנהו מאתו, אבל קנה מיד קונה ישוב לבעליו הראשונים שהוא אחוזתו:"
],
[
"וכל ערכך, כל ערכך שכתוב בו שקלים, צריך להיות בשקל הקדש של עשרים גרה:"
],
[
"אך בכור, לפי שעדיין לא נאמר שהבכור קרב למזבח, כי לעיל כתוב קדש לי כל בכור וכו' לי הוא (שמות י\"ג ב'), ואפשר שיקדישנו לבדק הבית, לכן בא ללמדנו בפרשה זו המדברת בהקדשות בדק הבית שאין קדושת הבכור לבדק הבית, ואמר אך בכור אשר יבוכר לה', כמו שצויתיך לי הוא, לא יקדיש איש אותו, כמו בית ושדה אחוזה, כי אם שור אם שה הוא, הראוי למזבח:",
"לה' הוא, קרבן לה' הוא, ואינו לבדק הבית, ולבד בבכור הוצרך לומר כן, שאילו שאר הקרבנות שהקדישם לעולה ולחטאת וכדומה, כבר אמר למעלה ואם בהמה אשר יקריבו וכו':"
],
[
"ואם בבהמה הטמאה, הכתוב מדבר בפטר חמור, שכן מצינו במקום אחר, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה (במדבר י\"ח ט\"ו), ואינו אלא פטר חמור, וכן כאן ואם בבהמה הטמאה שהוא החמור, שראוי לו לפדותו בשה ולתת אותו לכהן, והחמור מותר לבעליו, ואם אינו פודהו בשה נאמר וערפתו, וכאן אמר שאם לא פדהו בשה, אלא הקדישו לבדק הבית, קדושת הקדש חל עליו, וצריך שיפדנו כפי שוויו בערכך ויוסיף חומש, ואם לא יגאלנו הוא עצמו ימכר לאחרים, וצריך ליתן גם לכהן שה פדיונו:",
"ואם לא יגאל, על ידי הבעלים:",
"ונמכר בערכך, לאחרים בלי תוספת חומש על הערך:"
],
[
"אך כל חרם, נחלקו רבותינו בדבר, י\"א סתם חרמים להקדש ומה אני מקיים כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י\"ח י\"ד), בחרמי כהנים, שפירש ואמר הרי זה לכהן, ויש שאמרו סתם חרמים לכהן:",
"לא ימכר ולא יגאל, אלא ינתן לכהן, לדברי האומר סתם חרמים לכהנים, מפרש מקרא זה לסתם חרמים, והאומר סתם חרמים לבדק הבית, מפרש מקרא זה בחרמי כהנים, שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד הכהן, וחרמי גבוה נפדים:",
"מכל אשר לו, דבר שקנוי לו קנין הגוף, כמו מטלטלין ושדות ובהמה ועבדו ושפחתו הכנענים, שהן כלם קנין כסף, אבל אין אדם מחרים דבר שאינו שלו, כגון שהחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים או שדה מקנתו, שאין גופן שלו, אם החרים לא אמר כלום:",
"קדש קדשים הוא לה', כי כונת המחרים להוציא דבר זה מרשות חול להיות קדש לה', נעשה הדבר ק\"ק כעולה וכחטאת, ולכן כל זמן שהוא תחת יד המחרים, אסור בו כמו בדבר שהוא ק\"ק, אלא שהשם נתן את החרמים מתנה לאהרן, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, כמו שנתן להם משלחנו בשר הקרבנות וכן התרומה, וביד הכהנים נעשה כשלהם ויוצא לחולין:"
],
[
"כל חרם, בפסוק שלפניו דבר אם יחרים איש מכל אשר לו, וכאן לא אמר מכל אשר לו, אלא יחרם מן האדם, שהוחרם גוף האדם, לא בעבור שהוא מקנת כסף, אלא שהחרימוהו אותן שהכח בידם להחרים גוף האדם לשמים, וזהו חרם מלך וב\"ד הגדול שמצוה לשמוע אליהן, ונאמר והאיש אשר יעשה בזדון וכו' ומת האיש ההוא (דברים י\"ז י\"ב), ואם המלך וב\"ד הגדול הסכימו שמי ומי העושה זאת יחרם לה', חל החרם על גוף העושה, ואין לו פדיון דמים, אלא מות יומת, וכן מצינו שצוה יהושע בירחו והיתה העיר חרם וכו' והכו אנשיה לפי חרב, וכן וידר ישראל וכו' והחרמתי את עריהם (במדבר כ\"א ב'), וכן עשו, הרי שהמלך והעדה יכולת בידם להחרים גוף האדם לשמים אין לו תקנה ואין פדיון, אלא מות יומת, וזה היה ענין שאול ויהונתן ביום המלחמה, ויהונתן היה חייב מיתה, לולי שפדאוהו העם, וכן אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל, שהיא החרם, הוכו כלם לפי חרב כנזכר בכתוב, וזה היה טעותו של יפתח, כי חשב כמו שנגיד ישראל יוכל להחרים, והעובר על חרמו יומת, כן בידו לדור לעשות מאיש או אשה עולה או זבח לה' ויחול הנדר, וטעה טעות גדולה, כי החרם יהיה על המורדים לכלותם או על העובר תקנתם וגזרתם, לא חלילה לעולה או לזבח, כי תועבת ה' היא, והדברים ברורים:"
],
[
"וכל מעשר, במעשר שני הכתוב מדבר, שנקרא קדש לה', שצריך לאכול אותו או כסף פדיונו בירושלים, אבל מעשר ראשון שניתן לבן לוי אחר שניטלה הימנו תרומת מעשר, הרי הוא חולין גמורין, כמו שכתוב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכו' (במדבר י\"ח כ\"ז):",
"מזרע הארץ, דגן:",
"מפרי העץ, כמו ומפרי העץ, שהוא התירוש והיצהר:",
"לה' הוא, קנאו השם, ומשלחנו צוה לך לעלות ולאכול בירושלים:"
],
[
"ואם גאל יגאל איש ממעשרו, ולא ממעשר חברו, הפודה מעשר של חברו אינו מוסיף חומש, ומה היא גאולתו כדי להתירו באכילה בכל מקום והמעות יעלה ויאכל בירושלים:"
],
[
"וכל מעשר בקר וצאן, זה מעשר בהמה, ולפי שלא מצינו בתורה מצוה מפורשת לעשר מעשר בהמה שנה שנה, למדו ר' עקיבא מפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים ל\"ד כ\"א), ואמר בת\"כ עשר תעשר בשני מעשרות מדבר, מעשר תבואות ומעשר בהמה, כמו שנפרש שם אי\"ה:",
"כל אשר יעבר תחת השבט, אינו צריך להיות ממבחר העדר, אלא יהיה מכל אשר יעבור תחת השבט, בין שמנה בין רזה בין תם בין בעל מום, תמיד העשירי יהיה קדש:",
"תחת השבט, כמו ששנינו כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן, כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחד, ומונה בשבט א' ב' ג' עד עשרה, והיוצא עשירי סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר:",
"קדש לה', לקרב למזבח דמו ואמוריו, והבשר נאכל ??לכהנים:"
],
[
"לא יבקר, שב על מקרא שלפניו שאמר כל אשר יעבור תחת השבט, מי שיוצא עשירי הוא קדש לא שיכנס לדיר לבקר עדרו להפריש המובחרים למעשר, ואם עושה כן אינו קדוש בקדושת מעשר:",
"ולא ימירנו, לפי שמעשר בלי ביקור, אפשר שיהיה העשירי חולה או בעל מום, וימירנו בשה טוב, על כן הזהיר ולא ימירנו:",
"ואם המר ימירנו, יהיו שניהן קדש, האחד ליקרב, ובעל מום יאכל בתורת מעשר, אבל על לא יבקר לא אמר דבר, לפי שאין המעשר חל עליו כלל וצריך לחזור ולעשר כהלכה:"
],
[
"אלה המצות, מצות ה' הם אלה אשר נצטוו לישראל ביד משה, לא אחרות:",
"את משה, שלא קם נביא כמוהו לקבל חקים ומשפטים עם כל הלכותיהן ופרטיהן באור נבואתו:",
"אל בני ישראל, הקדושים לקבל חקי אלהים ותורותיו:",
"בהר סיני, כולן נאמרו לו בסיני כשהיה עם ה' לחם לא אכל מים לא שתה, וחזר בא\"מ וצוהו בלשון שיאמר כל מצוה לישראל, ובלשון שיכתבנה בתורה:",
"חזק"
]
]
],
"Numbers": [
[
[
"באחד לחודש השני, לפי שעתה הוצרכו להיות נכונים למסעיהם לא\"י, שהרי בעשרים לחדש הזה נעלה הענן, לכן צוה למנותם באחד לחדש הזה, ושלא ימנו כ\"א מבני עשרים ומעלה הראוים לצאת בצבא המלחמה ועוד שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם, כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד, ואח\"ז צוהו לסדרם על סדר הדגלים שיהיה לכל שבט ושבט מקום קבוע בנסעו ובחנותו:"
],
[
"את ראש, מספר הכללי, ומבאר שלא ימנם אחד אחד לדעת מספר הכללי לבד, אלא למשפחותם לבית אבותם, כלומר שכל אחד יתיחס למשפחתו והמשפחות לשבטן, ועי\"ז ידעו גם מספר הפרטי של כל שבט ושבט, ויתכן שבעבור זה צוה ה' שיקחו אתם את נשיאי השבטים שיהיה כל נשיא מונה פרטי שבטו ואח\"כ ימסור כל אחד המנין למשה:",
"במספר שמות, שימנה כל אחד מהם בשמו, פלוני בן פלוני:",
"לגלגלתם, לא שיעבדו לפניו והוא ימנה אותם בראשם, אלא שיקח מכל אחד ואחד מחצית השקל, בקע לגלגולת, שהרי כבר הוזהר שלא ימנם כ\"א על ידי כופר נפשם:"
],
[
"מבן עשרים שנה, מגיד שאין יוצא לצבא פחות מבן עשרים:",
"כל יצא צבא, כמו לצבא, וענינו היציאה למלחמה, ויש צבא שענינו אסיפה בלבד לעבוד עבודה בקביעות כמו כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד (לקמן ד' כ\"ג), ויראה שהלשון מבדיל ביניהם, כי מה שענינו למלחמה מקושר עם פועל היציאה או החליצה, ואם פירושו עבודה יבא עמו פועל הביאה:",
"בישראל, להוציא הגרים והערב רב:",
"תפקדו אתם, ענין פקידה בכל מקום זכרון והשגחה על הדבר, והונח על עת הגמול אם לטובה אם לרעה כמו פקד יפקד אתכם (בראשית נ' כ\"ד), פוקד עון אבות (שמות ל\"ד ז') לפי שאז ישגיח השם על הנפקד, וכן הדבר הנשמר והנגנז יקרא פקדון, לפי שהשומר משגיח עליו שלא יאבד, וכאן צוה על ספירת העם בלשון פקידה, לרמוז שלא יספרם כרועה שמונה עדרו, אלא יתנו מחצית השקל, בשק לים ישגיח ויזכור מספר העם, וכן בא תמיד לשון פקידה בתורה על ספירת העם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"אלה קריאי העדה, הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה כאשר אמר נשיאי מטות אבותם:",
"ראשי אלפי ישראל, כי היו בכל שבט כמה שרי אלפים והנשיא היה ראש לכל אלפי שבטו:"
],
[
"אשר נקבו בשמות, אשר התבארו, כמו נקבה שכרך, והם הנשיאים שזכר למעלה:"
],
[
"הקהילו באחד לחדש, יזכיר זריזות משה רבינו במצות השם, כי ביום הדבור לקח את הנשיאים והקהיל את העדה והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם המנין ביום אחד, ולכך חזר ואמר ויפקדם במדבר סיני, להודיע שהיה המנין במקום ההוא ההוא לא ביום ההוא:",
"ויתילדו, נתנו לב לדעת תולדותם ויחוסם, כי היו צריכים להגיד מתי נולדו בעבור חשבון עשרים שנה, וממי נולדו כדי שנדע משפחותם לבית אבותם, והנה הביאו כל העדה איש שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים אני פלוני נולדתי לפלוני בשנת כך וכך ומשפחתי משבט פלוני, ומשה נותן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד וידע מספר הפרט והכלל:"
],
[
"ויפקדם, שיעורו כאשר צוהו השם כן פקדם, ולא אמר ויפקדום לפי ששב על משה לבד שהוא העיקר:"
],
[],
[
"פקדיהם, כנוי הרבים שב על פרטי השבט, ולהלן אצל בני שמעון אמר ופקודיו בכנוי היחיד על השבט בכלל, והמובן אחד:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויהי כל פקודי בני ישראל, מחובר עם פסוק שלאחריו, והכונה ויהיו כל פקודי בני ישראל שש מאות אלף וכו', אלא כשזכר פקודי בני ישראל רצה להודיע שלא היה בכל אלה כ\"א מבני עשרים ומעלה, ולפי שהפסיק בהודעה זאת, חזר ואמר ויהיו כל הפקודים, ולפי זה מאמר מבן עשרים וכו' עד סוף הפסוק הוא מאמר מסוגר:"
],
[
"שש מאות אלף, ובמנין הראשון כאשר צום על מלאכת המשכן היו ג\"כ כמספר הזה, וזה פלא גדול, וכבר כתבתי שם (שמות לח כ\"ו) שזה אות על היות האומה מושגחת בהנהגה למעלה ממנהג התולדות והטבע:"
],
[
"לא התפקדו, מורכב מבנין הפעל והתפעל, וטעם ההרכבה הזאת לפי שבסמוך צוה ה' את משה אך את מטה לוי לא תפקד, והייתי שומע שלא ימנם לגלגלותם כמו שהוא מונה את ישראל בקע לגלגלת, אבל ימנו הלויים את עצמם ויתנו סכום מנינם ביד משה, לכן אמר כאן לא התפקדו בבנין מורכב, כלומר לא הפקדו ע\"י משה, וגם לא הִתְפָּקְדוּ הם את עצמם:",
"בתוכם, פי' בתוך בני ישראל, אבל התפקדו בפני עצמם כנזכר להלן (ג' ט\"ו):"
],
[],
[
"אך את מטה לוי לא תפקד, הנה מתחלה ראה משה שלא למנות הלויים מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה וכו', ולא הזכיר נשיא למטה לוי, אבל נשאר בלבו ספק אם עשה כראוי אם לא, לכן בא לו הדבור שלא יפקדם עתה בתוך בני ישראל, ואמר הטעם כי הם לא יהיו בכלל אנשי הצבא אבל עבודתם תהיה במשכן וכל אשר לו:"
],
[
"הפקד, הוראת השורש הזה בהפעיל הוא לשון מנוי על איזה שירות, ואז יבא אחריו מלת על כמו כאן:"
],
[
"ובנסע המשכן, יבאר מה שאמר בפסוק הקודם המה ישאו את המשכן, ואמר שהמשא הזה יהיה בנסוע המשכן, שאז ישאוהו הלוים על סדר החלוקה לשלשה בתי אבותם:",
"יורידו אתו הלוים, הכוונה על הכהנים, כי גם הם בכלל בני לוי, אבל על הלוים בפרט צוה להלן (ד' ט\"ו) שלא יגעו אל הקדש עד כלות אהרן ובניו להורידו ולכסותו:",
"והזר, שאינו מזרע לוי:"
],
[
"וחנו בני ישראל, יבאר מה שאמר למעלה וסביב למשכן יחנו, ואמר כי בני ישראל יחנו איש על מחנהו כמפורש בפרשה הסמוכה ואולם הלוים יחנו בתוך המחנות קרוב למשכן העדות, וישמרו שלא יקרבו זרים אל המשכן ולא יהיה קצף על העדה:"
],
[
"ושמרו הלוים, בא לבאר מה שאמר למעלה והם ישרתוהו, כי כל מה שמוטל על האדם להתעסק בו קרוי משמרת, א\"כ משמרת המשכן הוא השירות לעשות בו כל מה שצריך אליו:"
],
[
"ויעשו בני ישראל, שלא נגעו במשכן:"
]
],
[
[],
[
"איש על דגלו, אחר שביאר הטעם שלא נמנו הלוים בתוך בני ישראל, חוזר לענינו הראשון לדבר ממספר בני ישראל שיחנו כל סדר וסדר על מקומו על סדר הדגלים, ואח\"ז צוהו על מנין הלוים מבן חדש שיפדו את הבכורות, ואחריו המנין השני מבן שלשים שנה הראוים לעבודת משא, והודיעו סדר חנייתם סביב למשכן ועבודת כל אחד משלשה בתי אבותם, ואחר שנסדרו ונקבעו המחנות צוהו השם על קדושתן ולשלח הטמאים מן המחנות:",
"על דגלו באתת, כל דגל יהיה בו מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה וצבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחשן, וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם, ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי לו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שורו, ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:",
"מנגד, לפי שאמר סביב לאהל מועד הוסיף מלת מנגד, כלומר לא סמוך לו מכל צד, אלא מרחוק, וביהושע פורש שיעור ההרחקה שנאמר אך רחוק יהיה ביניו וביניכם כאלפים אמה (יהושע ג' ד'):"
],
[
"קדמה מזרחה, הוראת מלת קדם על הרוב היא צד מזרח, והכפל לתוספת ביאור:",
"דגל מחנה יהודה, כאן ביאר שלא היה לכל שבט דגל בפני עצמו כמו שהיינו חושבים ממה שאמר למעלה איש על דגלו, אלא ד' דגלים לי\"ב שבטים, ג' שבטים לכל דגל, והשלשה השבטים יחד נקראים מחנה אחד, כמו שאמר כאן מחנה יהודה, וכן מחנה ראובן מחנה אפרים מחנה דן, אבל השבטים הנגררים אחר כל דגל ודגל אינן נקראים מחנה אלא חונים על הדגל, דהיינו סמוכים לו:",
"לצבאתם, הכנוי שב על החונים:"
],
[
"וצבאו ופקדיהם, צבאו של הנשיא ופקודיהם של הצבא, כי צבא שם כללי הוא ויתכן לומר עליו בלשון רבים ובלשון יחיד, כמו במלת עם, הנה העם היוצא ממצרים (לקמן כ\"ב י\"א), לשון יחיד, העם ההולכים (ישעיה ט' א') לשון רבים:"
],
[],
[],
[],
[
"והחנים עליו, סמוכים לו:"
],
[
"מאת אלף חזר להזכיר מספרם להודיע שלכן הלך דגל יהודה בתחלה לפי שמספר מחנהו מרובה משל כלם, כדרך הלוחמים שישימו חיל גדול מגבורים בתחלה, וכן באחרית המחנה היה דגל מחנה דן שאנשיו מרובים משאר הדגלים זולת דגל יהודה, כי גם לאחור יש סכנה פן יבא האויב לזנב הנחשלים:",
"ראשנה יסעו, מלת ראשונה אינו שם התאר, כי אז היה אומר ראשונים, אלא הוא תואר הפועל, וענינו כמו בראשונה:"
],
[
"תימנה, מגזרת ימין והוא צד דרום:"
],
[],
[],
[],
[
"אליסף בן רעואל, הוא דעואל הנזכר למעלה, כי השמות יתחלפו על הרוב:"
],
[],
[
"ושנים יסעו, מלת שנים הוא תואר אל הנוסעים, וכן ושלשים יסעו:"
],
[
"אהל מועד מחנה הלוים, שיעורו אהל מועד שהוא מחנה הלוים:",
"בתוך המחנת, אם פירושו שיהיו שתי מחנות מצד זה ושתי מחנות מצד אחר, דהיינו דגל יהודה ודגל ראובן לפנים, ודגל אפרים ודגל דן לאחור, אז הלוים הנזכרים כאן הם הקהתים נושאי המקדש, כי הם נסעו לאחר מסע שני דגלים כמפורש בפרשת בהעלותך, אבל אם נפרש בתוך המחנות, על הנזכרות למעלה, דהיינו בין מחנה יהודה למחנה ראובן, יהיו הלוים הנזכרים כאן בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן, כי הם נסעו קודם מחנה ראובן כמבואר שם, ושני הפירושים מכוונים כפי הפשט:",
"כאשר יחנו כן יסעו, גם בדרך הליכתן ישמרו הסדר הזה, יהודה מפנים ואפרים מאחור, ראובן מימין ודי משמאל, ואהל מועד בתוך המחנות, כי הסברא כמ\"ד כתיבה היו מהלכין, אבל בפרשת בהעלותך, שמזכירן בסדר אחר, דהיינו מחנה יהודה, בני גרשון ומררי, מחנה ראובן, בני קהת, מחנה אפרים, מחנה דן, אינו מדבר שם על מקום הליכתן אלא על זמן נסיעתן, כי כאשר יתחילו לעקור ממקומם ולהתנועע, יהודה הראשון בזמן ואחריו גרשון ומררי ואח\"כ ראובן ואח\"כ קהת וכו', וזה מן הטעם הנזכר לקמן (י' כ\"א) והקימו את המשכן עד בואם, כמו שנפרש שם:",
"על ידו, על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, כי רוח של צדו קרוי עלידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"כל הפקרים, הם דברי השם אל משה נמשך אל וידבר ה' אל משה ואל אהרן שבתחלת זאת הפרשה, וביאורו כל פקודי המחנות שהיו במספר תר\"ג אלף תק\"נ יחנו איש על דגלו:"
],
[],
[],
[
"כן חנו לדגליהם וכן נסעו, להגיד שמימי המנין שהיה באחד לחדש, עד שנתקנו המחנות וחנו כן לדגליהם וכן נסעו שהיה בעשרים יום לחדש, לא נפקד מהם איש, וזה מעשה נס שלא ימות אחד מכל העם הגדול הזה תוך זמן עשרים יום:"
]
],
[
[
"ואלה תולדת אהרן ומשה, תחלה מנה תולדות ישראל, ואח\"כ הלוים, אלא שהם חלוקים במנינם כמו שנחלקו בקדושתן, כי אהרן ובניו נמשחו לכהונה ומשה וזרעו וכל אנשי שבטו לשרת את הכהנים במקדש כמ\"ש ושרתו אותו (להלן י'), ומנה כאן רק תולדות אהרן לבד ואח\"ז במנין הלוים מונה גם בני משה כי אמר שם משפחת העמרמי (להלן כ\"ז), ודאי הכונה על בני משה כי בני אהרן כבר הוזכרו לבדם ולא היה לעמרם בנים רק אהרן ומשה וכן הוא בד\"ה (א' כ\"ג י\"ג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו הוא ובניו וכו' ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי, ויהיה לפ\"ז הפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה שב גם על פרשת מנין הלוים הסמוכה ששם נמנו גם תולדות משה:",
"ביום דבר ה' אל משה בהר סיני, כלומר הבנים שיזכיר כאן הם אותם שנבחרו ביום דבר ה' אל משה בהר סיני למשחה אותם ולהיות להם משחתם לכהונת עולם, כי בהיות משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה בא לו הצווי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וכו' (שמות כ\"ט א') וכל ענין משיחתם וקרבנותיהם ככתוב שם, וכן עשה משה להם מיד כשהקים את המשכן, ואז נמשחו אהרן וד' בניו אבל שאר השבט לא נצטוה בבחירתו עד עתה ככתוב בסמוך הקרב את מטה לוי וכו', ולכן קודם שיצוה על הקרבת הלוים לשרת בקדש, הזכיר הכהנים שנמשחו קודם לכן כי להם משפט המעלה על כל שאר השבט שלא נמשח, ולכוונה זאת אמר בסמוך (פסוק ג') אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים:"
],
[],
[
"המשחים, בשמן המשחה להיות כהנים גדולים:"
],
[
"על פני אהרן אביהם, אין הכונה להגיד שכהנו בחיי אביהם כי כל איש מבני אהרן הכהנים יכהן בחיי אביו, רק בעבור שאמר הכהנים המשוחים, סיפר שאלעזר ואיתמר היו גם הם ככהנים גדולים נמשחים כמוהו בחיו, ולא יעשה כן לדורות:"
],
[],
[
"והעמדת אתו, כמו ויעמידהו לפני פרעה (בראשית מ\"ז ז'), כלומר תביא את שבט לוי לפני אהרן כדי שישרתו אותו:"
],
[
"ושמרו את משמרתו, שהלוים יהיו לעזר אהרן במשמרתו, במכשירי העבודות להגיף את הדלתות ולשיר על הקרבנות:",
"ואת משמרת כל העדה, שכלן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם, לפיכך לוקחין מהן המעשרות בשכרן שנאמר כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (לקמן י\"ח ל\"א):"
],
[
"ושמרו וכו' ואת משמרת בני ישראל, בפסוק הקודם מדבר במכשירי עבודת הקרבנות המוטלים על ישראל ולכן אמר לפני אהל מועד, וכאן הוא מדבר משמירת המשכן והכלים המוטלת על ישראל, כל אלה יעשו הלוים במקומם:"
],
[
"מאת בני ישראל, אין הכונה במלת מאת שהעם הם הנותנים ברצונם, אלא הוא כמו מתוך בני ישראל, והמ\"ם יורה על החלק מן הכל, והכונה שהשם הבדיל חלק מכל ישראל שהם הלוים, והוא נתנם לאהרן, וכן כתוב להלן (ח' י\"ט) ואתנה את הלוים וכו', הרי שאין בני ישראל הנותנים אלא הוא ית' הנותן:"
],
[
"ואת אהרן ואת בניו תפקד, זהו לשון מנוי כמו ויפקד שר הטבחים את יוסף (בראשית מ\"ד), והכונה שיהיו ממונים על כהונתם כמו שמבאר והולך:",
"ושמרו את כהנתם, קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים:",
"והזר הקרב, לכהן להיות עם כהונתם ישראלי או לוי יומת:"
],
[],
[
"ואני הנה לקחתי, דבק עם הפרשה שלמעלה, ושיעורו מה שאמרתי שיהיו הלוים נתונים לאהרן, הטעם הוא לפי שלקחתי אותם לי תחת כל בכור:",
"והיו לי, כדי שיהיו לי:"
],
[
"כי לי כל בכור, וסבת קדושת הבכורים מזמן הכותי כל בכור בארץ מצרים, כמו שכתוב שם קדש לי כל בכור וכו' (שמות י\"ג ב'):",
"ביום הכתי, אין הוראתו יום ממש כי באמת מכת בכורות היתה בלילה, אבל פירושו על הזמן, וכן רבים:",
"לי יהיו, בעבור האתנח שבמלת בהמה יתכן כוונת הכתוב שמאמר לי יהיו חוזר על הלוים שבפסוק הקודם, וביאורו ומטעם זה ראוי לפי הדין שיהיו לי הלוים:"
],
[],
[
"מכן חדש ומעלה, כי טעם המנין הזה כדי שיפטרו את הבכורות, לפיכך ימנו מיד שיצאו מכלל נפלים, כמו שכתוב בבכורים ופדויו מבן חדש תפדה (לקמן י\"ח ט\"ז), אבל במנין השני כשימנו אל עבודתם ואל משאם לא ימנו כ\"א מבן שלשים שנה הראוים לעבודה:"
],
[],
[
"בשמתם, שיזכיר שמות המשפחות בפרט, וזה לפי שהיתה עבודתם כפי משפחותיהם כמפורש בסמוך, אבל במנין בני ישראל לא היה צריך להזכיר שמות המשפחות:"
],
[],
[],
[],
[
"לגרשון משפחת הלבני, דבק אל הפסוק שלמטה, וביאורו שתי משפחות גרשון שהם משפחת הלבני ומשפחת השמעי היו פקודיהם במספר כל זכר ז' אלפים וחמש מאות:",
"הלבני השמעי, אינם שמות העצם ולכן באו בה\"א הדעת, כי הם שמות היחס:"
],
[
"פקדיהם, בכנוי הנסתרים על המשפחות, ולא אמר פקודיהן לפי שהכנוי שב על פרטי המנוים שהיו זכרים:"
],
[
"אחרי המשכן, נקרא המזרח בשם פנים והמערב אחור, כי פני האדם אל זריחת השמש, ועל סדר זה נקרא דרום ימין וצפון שמאל, ופי' אחרי כמו אחורי, ויקרא פאת מערב ימה בעבור הים הגדול שעל צדו, ויהיה בכאן תוספת ביאור אחרי המשכן שהוא ימה:"
],
[
"ונשיא בית אב, כי היה נשיא לכל אחד משלשה בתי אבות שהם גרשון קהת ומררי, ולכן נשיא בית אב, אבל בשאר השבטים שלא היה כ\"א נשיא אחד לשבט, אמר נשיא לבני ראובן לבני שמעון וכו', והנה למעלה לא הזכיר כ\"א על דרך כלל שהלוים יחנו סביב למשכן, ועתה מודיע סדר חנייתם בפרט, גרשון למערב קהת לדרום ומררי לצפון המשכן, ולפני המשכן משה אהרן ובניו:"
],
[
"ומשמרת בני גרשון, אף כוונת הפרשה הזאת להודיע סדר עבודתם, כי המנין הזה היה מבן חדש בעבור פדיון הבכורות, אבל מפני שהזכיר שלשת בתי אבות וחנייתם מודיע ג\"כ משמרת כל אחד על דרך כלל, ולהלן (ד' א') במנין השני יזכיר עבודתם ומשאם ע\"ד פרט:",
"המשכן, הם היריעות התחתונות הנראות במשכן:",
"והאהל, הם יריעות העזים שנעשו לאהל עליהם:",
"מכסהו, נכללים בו מכסה עורות אלים ומכסה התחש, וכל זה מפורש להלן בכתוב:",
"ומסך פתח אהל מועד, הוא הוילון שבמזרח ממקדש שלא היו שם קרשים:"
],
[
"אשר על המשכן ועל המזבח סביב, כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב:",
"ואת מיתריו, הם מיתרי הקלעים שהיו קובעים בהן מלמטה שלא תגביהם הרוח, ואלה המיתרים היו במשא בני גרשון, אבל מה שאמר בסמוך במשא בני מררי ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדותם ומיתריהם (פסוק ל\"ג), היו מיתרים אחרים שנותנים אותם סביב לעמודים לתלות בהן הקלעים בשפתם העליונה בכלונסות וקונדסין כמפורש במלאכת המשכן:"
],
[
"ולקהת משפחת העמרמי, הם בני משה כי לא היה לעמרם רק משה ואהרן, והם לא חנו בתוך הקהתים בצד דרום כ\"א קדמה מזרחה, וגם בני אהרן חנו עם אביהם למזרח המשכן, א\"כ לא נשאר למשפחת עמרם כי אם בני משה לבד:"
],
[],
[],
[],
[
"והמזבחת, מזבח העולה ומזבח הקטורת:",
"והמסך, היא הפרוכת המבדילה בין הקדש ובין קדש הקדשים ואף היא קרויה פרוכת המסך:"
],
[
"ונשיא נשיאי הלוי, הממונה על כל ג' הנשיאים של שלשה בתי אבות הנזכרים היה אלעזר, ומלבד היותו נשיא על כלם, היה ג\"כ גזבר על בני קהת בפרט כמו שכתוב לקמן (ד' ט\"ז), ולכן הזכירו הכתוב כאן אצל בני קהת ולא המתין להזכירו אחר כל שלשה בתי אבות הלוים, וכמו שהיה אלעזר גזבר על בני קהת כן היה איתמר גזבר על בני גרשון ובני מררי, ככתוב בפרשת נשא, ואולם אלעזר לבדו היה נשיא על כלם לא כן איתמר:",
"פקדת שמרי, שיעורו שהיה נשיא נשיאי הלוי ונשיא פקודת השומרים ר\"ל לצוותם על עבודתם ועל משאם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"והחנים לפני המשכן, ומבאר איזה הצד הנקרא פני המשכן, קדמה לפני אהל מועד מזרחה, ר\"ל במזרחה של אהל מועד הנקרא צד פנים של א\"מ:",
"למשמרת בני ישראל, שיהיה אהרן ובניו על המשמרת המוטלת על ישראל לעשות:"
],
[
"אשר פקד משה ואהרן, ואע\"פי שאמר השם למשה פקוד את בני לוי וכו', שיפקדם הוא לבדו, עכ\"ז קרא משה לאהרן שיהיה עמו כי הוא נשיא השבט ההוא, וכבר בא הצווי הכללי על מנין כל עדת בני ישראל ואתכם יהיו איש איש למטה (לעיל, א' ד'), אולם לפי שנקוד על מלת ואהרן דרשו חז\"ל שהוא עצמו לא היה במנין הלוים, שנים ועשרים אלף, ובפרטן נמצא שהיו כ\"ב אלף וג' מאות, ואחז\"ל שאותן ג' מאות לוים בכורים היו ודים שיפקיעו את עצמן וכן הדעת נותן שיהיו בין הפקודים גם איזה בכורים, ואין בהן כח לפדות בכורי ישראל מאחר שהן עצמן בכורים, לכן מנאם הכתוב בין מספר פקודי בני גרשון וקהת ומררי מצד היותם נכללים בצווי כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, אבל במספר הכללי לא זכר משה כ\"א הכ\"ב אלף והשמיט הבכורים, לפי שכבר הודיעו השם בתחלת הענין הנה לקחתי את הלויים תחת כל בכור פטר רחם בבני ישראל (לעיל פסוק י\"ב), משה שפט (מזה שאין ראוי למנות הבכורים עמהם, ושיעור הכתוב כאן כל פקודי הלוים שיוכלו לפדות את הבכורות) היו כ\"ב אלף, והנה לא פרו ורבו שבט לוי כשאר השבטים כי מבן חדש ומעלה לא היו רק כ\"ב אלף, ומבן שלשים שנה שמונת אלפים, א\"כ לא יגיע מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט ישראל הפחות שבכולם, והטעם בזה כי רבוי עם בני ישראל היה בדרך פלא בהשגחת השם כדי שיוכלו לכבוש את הארץ ולעבדה ולשמרה ולא תרבה עליהם חית השדה למיעוטם, ועל רבויים בדרך נס אמר הכתוב הוא תהלתך וכו' בשבעים נפש וכו' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב (דברים י' כ\"ב), ובעבור ששבט לוי היה עתיד להתיחד בעבודת הקדש, ויתפרנסו מן המעשר ולא יהיה להם נחלה בחלוקת הארץ, לכך גזרה חכמתו ית' שלא יתרבה שבט לוי כשאר השבטים כי אם יהיו רבים לא יספיק להם המעשר לאכול ולא עריהם לשבת בם, לכך היה רבויים כפי צורך עבודתם לא יותר מזה:"
],
[
"פקד כל בכר זכר, לדעת כמה הם אשר יוכלו להפדות מקדושתן:"
],
[
"תחת כל בכר בבני ישראל, הנה הבכורות נתקדשו לגבוה מעת שצוה קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה (שמות י\"ג ב'), ושם צוה על פדיונם, אבל היו בכורים רבים בישראל ולא נפדו עד הנה, לפי שעדיין לא נאמר למי יהיה הפדיון ועדיין לא נצטוו על מתנות הכהונה, והיו א\"כ עומדין בקדושתן והיתה בידם עבודת הקרבנות כדברי חז\"ל ועתה צוה להחליפם בלוים והוא פדיונם, וצוה שיפדו הנותרים בנתינת חמשת שקלים לאהרן ולבניו כאשר היא מצוה לדורות:",
"ואת בהמת הלוים, אע\"פי שאין הבכור עושה תמורה, גזירת מלך היא כאן שיהיה צאן ובקר של הלוים תחת בכור כל בהמה טהורה ופטר חמור בבני ישראל:"
],
[],
[],
[],
[
"קח את הלוים, אע\"פי שכבר אמר ולקחת את הלוים לי אני ה', שם לא היה צווי מוחלט, אלא הודעה למשה צורך מנין הבכורים, וצוהו לפקיד כל בכור זכר לפי שעתיד הוא ליקח אח\"כ את הלוים תחת בכורי ישראל, ואחרי שמנאם משה וראה שהבכורים עודפים, הוצרך הש\"ית להודיעו מה יעשו בעודפים ההם, ולכן צוהו קח את הלוים וכו', ר\"ל אע\"פי שאין מספר הלוים כמספר הבכורים, עכ\"ז קח את הלוים תחתם, והנותרים תפדה בכסף:"
],
[
"פדויי השלשה, מלת פדויי הסמוכה אל השלשה ושבעים ומאתים אינו פעול, כי איך יאמר הכתוב על העודפים פדויים, והם אינם פדויים, אבל הוא שם על כסף הפדיון, והיחיד ממנו פְּדוּי ע\"מ כְּסוּי עור תחש, וכן תרגמו אנקלוס, והרי הוא כאילו כתוב ואת פִּדְיוֹם השלשה והשבעים והמאתים:"
],
[
"חמשת שקלים, שכך הוא ערך הנער בן חדש ימים בפרשת ערכין:"
],
[
"ונתתה הכסף לאהרן, כשם שניתנו הלוים לאהרן כך יהיה כסף פדיונם לאהרן:"
],
[
"ויקח משה הביא בקלפי כ\"ב אלף פתקין וכתב עליהם בן לוי ורע\"ג פתקין אחרין כתוב עליהן ה' שקלים, ערבבן ואמר להם באו וטלו פתקיכם לפי הגורל:",
"את כסף הפדיום, כמו פדיון בנו\"ן, והוא שם על הכסף הניתן כדי להיות פדוי:",
"העדפים על פדויי הלוים, שהיו מרובים על אותן הבכורות שנפדו על ידי הלוים עצמן:"
],
[
"חמשה וששים ושלש מאות ואלף, ר\"ל אלף ושס\"ה, וכך הוא סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת לרע\"ג בכורות:"
]
],
[
[
"אל משה ואל אהרן, לפי שגם אהרן ובניו היו מחוייבים להשתדל במשא בני קהת, ככתוב לקמן (פסוק ה') לכן בא הצווי גם לאהרן, אבל במשא גרשון ומררי שלא היה צורך לכסוי שיעשה אהרן בא הדיבור למשה לבדו:"
],
[
"נשא, לא צוה למנותם כדי לדעת מספרם, כי זה כבר ידוע ממנין הראשון, אלא לדעת הבחורים שבהם הראויים לישא המשא המוטלת עליהם, והוסיף ואמר מתוך בני לוי, להגיד שבני קהת היו היותר חשובים שבכל בני לוי, כי קצתם כהנים היו משא\"כ בני גרשון ובני מררי:"
],
[
"מבן שלשים שנה, בעבור שהמנין הזה על אותן הראויים לעבוד ולמשא לכן לא ימנו כ\"א מבן שלשים שאז נתמלא כחם ולא למעלה מבן נ' שאז יחלש כחם, והנה בן לוי לא היה מחוייב לעבוד עד שיגיע לבן שלשים, אבל אם ירצה לעזור את אחיו קודם לכן הרשות בידו, ולזה אמר לקמן (ח' כ\"ד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכו', כמו שנפרש שם:"
],
[
"זאת עבדת, רצה הכתוב תחלה להודיע המשא שישאו בני קהת, ואחריו יספר משא בני גרשון ואח\"כ משא בני מררי, ובסדר נשא יזכיר מספרם מבן שלשים שנה ומעלה שעליו צוה כאן נשא את ראש בני קהת וכו':",
"קדש הקדשים, המקודש שבכולם, הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי שרת והנה נתעלה קהת על שאר אחיו גרשון ומררי להיות נושא קדש הקדשים, אע\"פי שגרשון הוא הבכור, לפי שהוא אבי עמרם אבי משה ואהרן:"
],
[
"ובא אהרן ובניו בנסע המחנה, לפי שמשא בני קהת קדש הקדשים, בא לצוות איך ינהגו בזמן הורדת המשכן כדי שלא יגעו אל הקדש ומתו, ואמר בנסוע המחנה דהיינו כשיתחילו לנסוע שהוא אחר נסיעת דגל יהודה שהוא הראשון, אז יבאו הכהנים אל א\"מ ויעשו ככל הכתוב כאן, וכל זה יהיה קודם נסיעת דגל ראובן, והטעם יתבאר לקמן (י' י\"ז):",
"והורדו את פרכת המסך, הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קדש הקדשים יורידוה מן הקרסים שהיתה תלויה בהם וכסו בה את הארן:"
],
[
"כסוי עור תחש, להגין על הפרכת מן המטר והאבק, וקראו כסוי לפי שהיה עשוי כמין שק ומכסה מכל צד, אבל בגד כליל תכלת לא היה פרוש רק מלמעלה ואינו מכסה תחתיתו אלא יסרח מכל צדדיו כשולי הבגד:",
"בגד כליל תכלת, בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כסוי עור תחש, אלא בגד כליל תכלת שהוא כעצם השמים לטוהר, אבל בכל שאר הכלים היה נראה עליהם כסוי עור תחש מלמעלה:",
"ושמו בדיו, יתקנו הבדים שיהיו יוצאים מהטבעות ונמשכים חוץ מן הכסויים כשיעור ראוי לשאת על כתפיהם, כי לא סרו הבדים מן הטבעות לגמרי, שנא' לא יסורו ממנו:"
],
[
"ועל שלחן הפנים, שיעורו שלחן לחם הפנים:",
"את הקערת ואת הכפת, אלה כלי השלחן מפורשים בפרשת מלאכת המשכן:",
"ולחם התמיד עליו יהיה, על השלחן עצמו יהיה הלחם ועליהם בגד התכלת וישימו על הבגד הזה בשלחן כל הכלים ואח\"כ יפרשו על הכלים והשלחן בגד תולעת, כי לכבוד הלחם שהוא מסודר על השלחן כהלכתו יפרשו בגד תכלת להפריש בין השלחן בלחמו ובין הכלים:"
],
[
"וכסו אותו, בכנוי היחיד, לפי שעל ידי פריסת בגד תולעת שני נכללו כל הכלים בכלל השלחן, לפיכך יאמר אותו על השלחן וכל הכלים בכלל, אבל בפריסת בגד תולעת שני אמר ופרסו עליהם בכנוי הרבים כי אז היה השלחן עם הלחם לבד והכלים לבד על ידי הבדל בגד תכלת, כמו שביארנו למעלה:"
],
[
"ואת נרתיה, בזיכין שנותנים בהם השמן והפתילות:",
"ואת כל כלי שמנה, כלים שבהם השמן הצריך למנורה, וגם מלקחיה ומחתותיה בכלל כלי שמנה הם, כי גם הם כלים מסייעים השמן להאיר, ולזה כיון אונקלוס שתרגם וית כל מני שמושא:"
],
[
"אל מכסה עור תחש, יאמר שיתנו המנורה אל המכסה, ולא המכסה על המנורה, כי היה כמו נרתק ופיו למעלה, ובתוכו היו נותנים המנורה וכליה:",
"ונתנו על המוט, כי לא היו טבעות בכלי המנורה שינשאו על ידי בדים:"
],
[],
[
"את כל כלי השרת, כלי הקטורת שמשרתים בהם במזבח הפנימי, לכך נאמר אשר ישרתו בם בקודש, ר\"ל בתוך המשכן:"
],
[
"ודשנו את המזבח, פועל דשן בפועל יורה על הסרת הדשן, והטעם שיסורו הדשן מעל המזבח כדי שלא יתלכלך בדשן בגד הארגמן שיתנו עליו:",
"את המזבח, למעלה (פסוק י\"א) אמר ועל מזבח הזהב, שהוא מזבח הפנימי, ועתה ידבר ממזבח החיצון שהוא מזבח הנחושת, ואין צורך לפרש מלת נחושת:"
],
[
"ושמו בדיו, בטבעותיו:"
],
[
"וכלה אהרן, מוסב אל מה שאמר למעלה ובא אהרן וכו' (פסוק ה'), ואמר שכל המעשים האלה יעשו אהרן ובניו בנסוע המחנה, כלומר אחר נסיעת מחנה יהודה, כמו שכתבנו למעלה, ופועל וכלה הוא מורכב מעבר ועתיד ר\"ל שיהיה עבר בעתיד:",
"לכסת את הקדש, הארן והשלחן והמזבחות:",
"ואת כל כלי הקדש, המנורה וכל כלי השרת:",
"ולא יגעו, כדי שלא יגעו הקהתים אל הקדש עצמו טרם יכסוהו ויבואו עי\"ז לחיוב מיתה, לכן הזהירם שלא יקרבו לשאת עד אחר שכלה אהרן ובניו לכסותם:"
],
[
"ופקדת אלעזר ביאורו המנוי שהיה אלעזר ממונה עליהם הם המבוארים בסמוך:",
"שמן המאור, מאחר שלא הזכיר באלעזר לשון ונשא כמו בלוים יראה שלא היה אלעזר עצמו נושא כל הדברים הנאמרים כאן, אלא היה פקיד עליהן ונותן אותם ליד בני קהת אשר יבחר בהם בזריזות וחסידות והם ישאו אותם, ובהקים את המשכן יחזירום לידו, וכן משמע מלשון הכתוב שאמר בסמוך פקודת כל המשכן וכו', שהרי שהשוה התמנותו על המשכן להתמנותו על שמן המאור וקטורת וכו', ובשניהם אמר לשון פקודה, מזה נראה לפי הפשט שכמו שלא היה אלעזר עצמו נושא את כל המשכן ואת כל אשר בו, כך לא היה נושא את שמן המאור וקטורת וכו', אולם בירושלמי אמרו שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף, א\"כ היה נושא אותם ממש:",
"פקדת כל המשכן וכו' בקדש ובכליו, מלות בקדש ובכליו הם ביאור על פקודת כל המשכן ופירוש הכתוב כך הוא, פקידת שמן האמור והקטורת והמנחה ושמן המשחה, וכן פקידת כל המשכן בדברים המקודשים יותר, והם הכלים הנתונים ביד בני קהת, את כל זאת היתה תחת משמרת אלעזר לבדו, כמו שאיתמר לבדו היה גזבר על בני גרשון ומררי למסור לכל אחד כליו בנסוע המשכן, ובחנותו יחזיר כל אחד כליו לידו, אלא שמלבד שהיה אלעזר גזבר על בני קהת היה ג\"כ נשיא על כל שלשה בתי אבות הלוים:"
],
[],
[
"אל תכריתו, למשה ולאהרן ובניו בא הצווי הזה שלא יגרמו מיתה לבני קהת ע\"י התרשלותם לכסות כלי הקדש, כי אם לא יהיו זריזים בזה ויבאו בני קהת לשאת טרם כלו הכהנים לכסות, אין ספק שימותו בראותם את הקדש, ויהיו אז הכהנים סבה להיות נכרת שבט הקהתי מתוך הלוים, והנה לא הוצרך לזרזם גם על בני גרשון ומררי לפי שלא היתה עבודתם בדברים המוקדשים כ\"כ, ולא יתחייבו מיתה על הנגיעה ועל הראייה כמו במשא בני קהת:"
],
[
"וחיו, יוסיפו חיים:",
"אהרן ובניו יבאו ושמו אתם, הם יתעסקו בהורדת המשכן והכלים ולכסות כל אחד ואחד עם הבגדים והמכסאות כמבואר בפרשה של מעלה, וכאשר תשלם המלאכה הזאת אז ישאום הקהתים:"
],
[
"ולא יבאו לראות כבלע, אחר שהזהיר הכהנים שלא יתעצלו בכסיית הכלים, בא עתה להזהיר את בני קהת עצמם שלא ימהרו ליכנס לאהל מועד פן יהרסו לראות את כלי הקדש בעוד שהם מגולים, ושיעור הכתוב כך, ולא יבאו (הקהתים) לראות (את כלי הקדש) כבלע (הכהנים) את הקדש (ר\"ל בעוד שנותנים הכסוי על כל כלי וכלי שהוא נבלע בתוכו שאם יעשו כן) ומתו (הקהתים):"
],
[],
[
"נשא את ראש בני גרשון לפי שהפסיק למעלה בפרשת אל תכריתו וכו', הוצרך עתה לצוות בדבור פרטי שימנה גם בני גרשון, משא\"כ בבני מררי האמור בסמוך בלי הפסק ביניהם לא הוצרך עוד לכפול הצווי ולומר נשא את ראש בני מררי:",
"גם הם, לפי שהקדים הכתוב מנין בני קהת למנין בני גרשון בעבור יתרון קדושת משאם, אע\"פי שגרשון הוא הבכור, אולי יחשוב משה שיהיה גם מנין בני גרשון באופן מתחלף ממנין הקהתים, לכן הוסיף הכתוב גם הם, כלומר באותו אופן עצמו שנמנה קהת תמנה גם גרשון, וכמו שמפרש והולך מבן שלשים וכו':"
],
[
"לצבא צבא, להתאסף בצבא הלוים לעבוד עבודה והיא האמורה בפסוק הסמוך:"
],
[
"לעבד ולמשא, העבודה והמשא שני עסקים הם, אלא שגם המשא תקרא בשם כללי עבודה, ובנין אב לכלם לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא (לקמן פסוק מ\"ז), והענין כך כבר ביארנו (שמות י\"ב ט\"ז) כי על כל מעשה שיעשה האדם יפול לשון עבודה, ולכן גם המשא נקראת עבודה, אבל כשיזכיר הכתוב עבודה וגם אחריו משא, יהיה פירוש עבודה כל העסקים והמעשים זולת המשא, והנה על בני גרשון ומררי היה מוטל החוב להוריד המשכן בעת הנסיעה ולהקימו בחנייתם, ולהשגיח שיבא דבר דבר על מקומו הראיו, ועל זה אמר לשון עבודה, ונוסף על זה היה מוטל עליהם המשא בהליכתם ממקום למקום, אבל לבני קהת חסר הכתוב להקים ולהוריד ואפילו ליגע בכלים עד שיהיו מכוסים, וא\"כ צא היה מוטל עליהם עבודה אחרת אלא עבודת משא, ולפי זה יהיה הכתוב כאן לעבוד ולמשא כדרך כלל ואחריו פרט, תחלה זכר שני עסקיהם בכלל, ואח\"כ פרט ונשאו את יריעות וכו' שהוא המשא, ועל העסק השני אמר בסוף הענין ואת כל אשר יעשה להם ועבדו (לקמן פסוק כ\"ו), כאשר אפרש שם:"
],
[
"את יריעת המשכן, כאן מבאר מה שאמר למעלה (ג' כ\"ה) המשכן שהוא יריעות המשכן והם התחתונות הנראות בתוך המשכן, והאהל הן יריעות עזים העשויות לאהל עליהם ואת מסך פתח אהל מועד, הוא הוילון שבמזרח שלא היה שם קרשים:"
],
[
"אשר על המשכן ועל המזבח סביב, מלת אשר שבה אל הקלעים והמסך שזכר, והכונה שהקלעים והמסך הם המגינים על המשכן ועל מזבח הנחושת סביב:",
"ואת כל אשר יעשה להם ועבדו, אחר שפרט כל משאם, אמר עתה שצריכים הם לעבוד את כל אשר יעשה לכלים הנמסרים תחת ידם, ד\"מ קפילת היריעות והקלעים ולכסותם בבגד או עור או שק שלא יבא עליהם האבק והמטר, וכי להוריד הדברים ההמה בשעת הנסיעה, ולפרוס היריעות על האהל ביום הקים את המשכן, כל זה וכדומה לזה בכלל העבודה אשר יעשה להם ר\"ל אל הכלים, והכל נכלל במה שאמר למעלה לעבוד ולמשא:"
],
[
"על פי אהרן ובניו תהיה, כל עבודת משא בני הגרשוני תהיה ע\"פ מצות אהרן או אחד מבניו שיהיה כ\"ג תחתיו, והוא יצוה פלוני ישא מן היריעות כך, וכן במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוה אותם אהרן, וכן לענין השיר מי יהיה משורר ומתי ישוררו, ואח\"ז אמר ומשמרתם ביד איתמר, שהוא היה גזבר עליהם שיעשו כמצות אהרן, ובהקים המשכן יחזירו הכלים ליד איתמר, והוא ישגיח שלא ישכחו דבר ולא יפסידו דבר, כמו שהיה אלעזר משגיח על משא בני קהת, אלא שאלעזר היה ג\"כ נשיא על כל שבט לוי כמוזכר למעלה, כי הוא הראשון למעלה ולחשיבות כמו שהיו הנשיאים על כל שבט ושבט:",
"ופקדתם עליהם במשמרת, אמר בלשון רבים כי משה יהיה בעמהם בעת המנוי, כאשר יפקידו אליהם המשמרות:"
],
[
"זאת עבדת, כלל שאחר הפרט"
],
[],
[],
[],
[
"ויתדתם ומיתריהם, של העמודים, כי היתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, והן בשפת הקלעים למטה שלא תגביהם הרוח כמו שכתבנו (לעיל ג' כ\"ו), וכאן הוא מדבר מיתדות ומיתרי העמודים לתלות בהן הקלעים לשפתם העליונה, ואלה היו במשא בני מררי:",
"ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם, שיפקד ביד כל איש מספר שמות לגלגלותם כלי משאם, יאמר איש פלוני ישא מן הקרשים כך במספר, ופלוני מן הבריחים או העמודים כך במספר, לא שיצוה בני מררי בכללם ישאו כל הקרשים והאדנים והעמודים, והנה הזכיר זה במררי בעבור כובד משאם, אולי יקל כל אחד ממשאו ויטיל על חברו, וה\"ה גם בבני קהת וגרשון:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ביד משה, שהכל נעשה על פיו ועל ידו:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן, הפסוק הזה הוא נושא המאמר ומחובר למטה עם פסוק מ\"ח, אלא לפי שהפסיק ביניהם בפסוק מ\"ז להודיע שכל הפקודים האלה לא היו פחות מבן שלשים שנה, לכך חזר אח\"כ לכפול ויהיו פקודיהם:"
],
[
"עבדת עבדה ועבדת משא, שתיהן פירוש של כל הבא לעבוד, כי שני מיני עבודות היו להם כמו שפירשנו (לעיל פסוק כ\"ד), ואין ספק שעבודת עבודה יכלול גם השיר במצלתים וכנורות, כי הוא כולל כל העבודות שאינן משא, וגם פקידות הגזברים והנשיאים שבכל משפחה, שהרי כלם באו במנין הזה:"
],
[],
[
"על פי ה' פקד אותם ביד משה, שיעורו על פי ה' ביד משה פקד אותם וכו', ויהיה הוראת פקד בכאן לשון מנין, ר\"ל בצווי השם ועל ידי משה נתמנו שלשת בני לוי כל אחד על עבודתו ועל משאו:",
"ופקדיו אשר צוה ה' את משה, מלת ופקודיו כאן הוא לשון מנין, והכנוי שב על איש איש שבפסוק, וכך פירושו, משה הפקיד את שלשת האחים האלה כל אחד על עבודתו ועל משאו, ופקודיו של כל אחד מהן (אשר צוה ה' את משה לפקוד אותם לגלגלתם) מינה ג\"כ על עבודתם ועל משאם, והנה הודיע הכתוב התמנות שלשת המשפחות בכלל, וגם התמנות היחידים שבכל משפחה בפרט, לפי שאין בן לוי רשאי ליכנס במלאכת חברו ולא לסייעו בה, וכבר ביקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גדגדא בהגפת הדלתות אמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב מיתה שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:"
]
],
[
[],
[
"וישלחו מן המחנה, אחר שנסדרו ונקבעו סדר המחנות וחנייתן, צוה לשלח הטמאים מן המחנות:",
"כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, שלשה מחנות היו שם בשעת חנייתן, תוך הקלעים היא מחנה שכינה חנית הלוים סביב היא מחנה לויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע רוחות הוא מחנה ישראל, הצרוע נשתלח חוץ לכולן, הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן שתים, וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה, וכל זה נלמד מלשון הכתוב עצמו, שהרי למעלה צוה על המצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, (ויקרא י\"ג מ\"ו), וביארנו שם שהכונה לומר שלא יהיו טמאים אחרים יושבין עמו, אם כן הוא חמור מכלן, ואם תאמר שיהיו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת, ת\"ל ולא יטמאו את מחניהם, (היו\"ד שלפני הכנוי מורה שהנפרד מחנים לשון רבית) ליתן מחנה לזה ומחנה לזה, ובטמא מת הקילה התורה שיבא תוך מחנה לויה מן ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י\"ג י\"ט), עמו במחנה לויה, טומאת הזב חמורה ממנה לפי שהטומאה יוצאה עליו מגופו לכן נשתלח מן שני מחנות:"
],
[
"עד נקבה, שהיתה מצורעת או זבה או טומאת מת או נדה:",
"ולא יטמאו, שיהיה כל המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה:"
],
[
"ויעשו כן, והיא מצוה נוהגת מיד ולדורות:"
],
[],
[
"כי יעשו מכל חטאת האדם, בה\"א הידיעה הן החטאות הכתובים סוף פרשת ויקרא וכחש בעמיתו בפקדון וכו', שהם חטאים שבין אדם לחבירו ולא בא לחדש כאן אלא גזל הגר שמת שצריך ליתן הקרן והחומש לכהן מלבד אשם גזילות:",
"למעל מעל בה', ועי\"ז הוא מעל גם בה', כמ\"ש ונשבע על שקר:",
"ואשמה הנפש ההוא, הוא\"ו של ואשמה היא וא\"ו התנאי, וביאורו ואם אח\"ז יתחרט החוטא ויכיר אשמו לה' ולאדם:"
],
[
"והתודו את חטאתם, הוא\"ו הזאת היא לתשובת התנאי, ר\"ל לא די במה שמתחרט בלבו אבל יתודה בפה לעין כל:",
"והתודו, לשון רבים, וכן כי יעשו, וביאורו איזה מהם שיהיה איש או אשה הנזכרים בתחלת הפרשה:",
"אשמו בראשו, הוא הקרן כמה היה בשעת הגזל:",
"וחמישתו, חלק אחד מחמשה יוסף עליו ונתן לאשר אשם לו, לאיש אשר הוא חטא כנגדו, ואם מת יחזיר ליורשיו, ולכן אמר בסמוך ואם אין לאיש גואל:"
],
[
"ואם אין לאיש גאל, אמרו חז\"ל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל עד יעקב אלא זה גר שמת ואין לו יורשין:",
"האשם המושב לה', לכבוד ה' אשר מעל בו:",
"לכהן, יהיו לכהן ובמקום הנגזל:",
"מלבד איל הכפרים, האמור בפרשת ויקרא שיביא איל תמים מן הצאן:"
],
[
"וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, ביאורו כל תרומה זהו תרומת ראשית, וכן כל קדשי בני ישראל אחר שיקריבו אותם לכהן, אז לו יהיה ואין לכהן אחר רשות בהם, כי הוא ממון הכהן הזה אשר נתנום לו, לא ממון השבט בשתוף:"
],
[
"ואיש את קדשיו לו יהיו כל עוד שהקדשים ברשות ישראל שנקראים קדשיו, אז הם לו ובידו לתתם לאיזה כהן שירצה:",
"איש אשר יתן לכהן, אבל משנתנם לכהן אין עוד רשות הבעלים עליהם לתתם לכהן אחר, אלא:",
"לו יהיה, לכהן שזכה בהם:"
],
[],
[
"כי תשטה, לשון נטיה והסרה כמו שטה מעליו (משלי ד' ט\"ו), שתסור מדרך הצניעות אל דרך לא טוב המביאה לידי חשד בעיני בעלה:",
"ומעלה בו מעל, המעילה היא הפך האמונה, שלא יהיה לבבה תמים עמו:"
],
[
"ושכב איש אתה, הכתוב אומר כן כפי מחשבת וסברת בעלה, לא כפי האמת, שהרי אפשר שהיא לא נטמאה אלא שבעלה סובר כן:",
"ונעלם מעיני אישה, לא שהיה בעלה שם בעת שהיא נטמאה ולכן קנא אותה, אלא הוא לא ראה בעיניו אמתת הדבר ורק נולד חשד בלבו לפי שנתיחדה עם איש אחר:",
"ונסתרה, אע\"פי שבעלה לא ידע בבירור, היה אפשר שהיא עצמה תודה על פשעיה ותגלה לבעלה את אשר עשתה, ואז לא היתה שותה, לכן הודיע הכתוב ונסתרה, כלומר שהיא לא גילתה הדבר, אלא תכחש בו ותסתיר מה שעשתה בסתר לבה:",
"ועד אין בה, וגם אין עד שזנתה כי אם היה אפילו עד אחד שנטמאה לא היתה שותה להבדק ע\"י המים, אבל היתה אסורה לבעלה בהחלט, ומכל שכן אם היו שני עדי טומאה שאז היתה במיתה, כמ\"ש מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' י):"
],
[
"ועבר עליו, אמר על הרוח לשון זכר ולהלן, הוא אומר אשר תעבור עליו רוח קנאה לשון נקבה, כי מצאנוהו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, כמו ורוח גדולה וחזק:",
"ועבר עליו רוח קנאה, התלבשה רוחו במדת הקנאה לקנא לכבודו כי חושד את אשתו שבמסתרים חללה את כבודו, והנה עיקר הקנאה הזאת היא לכבוד עצמו המחולל כפי מחשבתו, וזו מדה טובה שראוי לכל אדם לקנא לכבודו, אולם לפי שאין די לו בזה, אלא שבקנאתו מבקש גם כן להרע להכי אמר לה שנחשדת בעיניו שעשתה נבלה, או שמוכנת לעשותה, לכן הוסיף הכתוב:",
"וקנא את אשתו, כבר פירשנו (בראשית כ\"ו י\"ד) על איזה ענין יפול לשק קנאה עם את, וענינו כאן שהוא מדבר אתה קשות ומכלים אותה בדבריו שחושד אותה שזינתה, עד שהוא מעורר בלבה קנאה גדולה על כבוד עצמה המחולל, ולזה בא מליצת וקנא את אשתו בפועל, כדרך הם קנאוני בלא אל (דברים ל\"ב כ\"א), ותבין מזה קבלת חז\"ל שאמרו וקנא את אשתו ההקנאה הזאת היא שאומר לה אל תסתרי עם פלוני:",
"והיא בטמאה, זה מדבר כפי אמיתות הדברים, וכוונת הכתוב בין שקינא את אשתו והיא נטמאה באמת בין שקינא את אשתו והיא נקיה מן החשד ההוא כי באמת לא נטמאה, עכ\"פ יעשה לה הבעל ככל הכתוב בפרשה:"
],
[
"והביא האיש את אשתו, לפי שהיא אסורה צו עד שתבדק במי המרים, לכן חייב האיש להביא אותה אל הכהן אפי' בעל כרחה, כדי שיבדוק אותה:",
"את קרבנה עליה, בעבורה, כי הוא אינו חוטא בדבר שיתחייב קרבן, אלא שעכ\"ז יביא הוא במקומה:",
"קמח, שלא יהיה מסולת:",
"שערים, ולא חטים:",
"לא יצק עליו שמן, שלא יהיה קרבנה מהודר, ומפרש הטעם:",
"כי מנחת קנאת הוא, כנוי הוא מוסב על הקרבן שזכר למעלה, ואמר שצריך להיות בלא שמן ולבונה, לפי שהוא מנחת קנאות, ואמרו חז\"ל שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעל:",
"מזכרת עון, שאר המנחות נקראים גם כן מנחת זכרון לפי שמזכירים זכות המקריב לטובה לפני ה', אבל זו הפך מהם שהיא מזכרת עון המקריב אותה:"
],
[
"והקריב אותה וכו' והעמידה, אילו כונת הפסוק הזה על המנחה היה אומר והניחה לפני ה', לא והעמידה, כי לא תבא לשון העמדה בדבר שאין בו רוח חיים אבל על האשה מדבר שהכהן יקריב אותה ויעמידה לפני ה', ומה שחזר אח\"כ לומר והעמיד הכהן את האשה וכו' אינו כפל לשון אלא סדר הכתובים הוא ע\"ד כלל ואחריו מעשה, ולפי שהחל לומר שיביא את אשתו אל הכהן אמר והעמידה לפני ה' על דרך כלל, ולא פירש האיך תהיה העמידה ומה יעשה בה, ואחר כך יודיעו הכתובים פרטי העמידה, שתהיה אחר שיקח הכהן מים קדושים ושתהיה עומדת פרועת הראש ובידה תהיה המנחה וכל הסדר האמור בפרשה:"
],
[
"מים קדשים, שנתקדשו בכיור:",
"ומן העפר אשר יהיה, כי לפעמים לא היה שם והיו צריכין להביא:"
],
[
"ופרע את ראש האשה, יסתור קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן:",
"מי המרים, כמו מים המרים, ובא סמוך במקום מוכרת וענין המרירות הזאת לפי הפשט לא שהמרים מרים בטבעם, אלא מתוקים הם כשאר המים כשהאשה שותה אותן, ואחרי כן בבואם בקרבה אם נטמאה יעוררו אותה ותרגיש מיד מרירות בפיה ובקרבה, וזהו שאמר בסמוך והיתה אם נטמאה וכו', ובאו בה המים המאררים למרים, כי אחרי השתיה בבואם בבטנה מיד ישובו למרים בפיה וקרבה, כמנהג הדברים המקיאים שימררו השותתים אותה מאד, ואחרי כן תצבה בטנה ותפול ירכה:",
"המאררים, נקראו כן על שם המארה שמביאין בבטן האשה אם זנתה, כי המים עצמם קדושים קראן הכתוב:"
],
[
"אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טומאה, שני התנאים האלה אחד הם, יאמר אם לא שכב איש אותך שלא שטית טומאה וכו', והמאמר השני בא לבאר המאמר הראשון, להודיע שמלת איש פירושה איש אחר זולת בעלה, כי באמת אף אם היא טהורה אין ספק ששכב איש אותה דהיינו בעלה, אבל ישביעה שלא שכב אותה איש אחר:",
"הנקי, אינו לשון צווי, כי לא שייך לצוות על מה שאין ביד אדם לעשות, אלא הוא הודעה שתהיה נקייה ולא יזיקוה המים:"
],
[
"כי שטית, אם שטית:"
],
[
"והשביע הכהן, בעבור אריכות התנאים חזר ואמר פעם אחרת והשביע קודם מאמר יתן ה' אותך וכו' שהוא עיקר השבועה, וכל הענין נמשך למעלה, יאמר אם לא שכב וכו' הנקי וכו' אבל אם שטית וכו' אז יתן ה' אותך וכו':",
"בשבעת האלה, נקראת השבועה הזאת כן לפי שיש בה קללה כנזכר בסמוך:",
"לאלה ולשבעה בתוך עמך, כשישביע אדם את חבירו יאמר הנני משביעך על זה הדבר שאם תכזב בי תהיה מקולל כאשה פלונית שצבתה בטנה ונפלה ירכה:",
"בתת, לא זכר הכתוב רק הבטן והירך, אבל באמת כל גופה היה לוקה עד שתמות מחמת המים, כי נפיחת הבטן ונפילת הירך הם מכות הגורמות מיתה, וכן שנינו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין, והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה:"
],
[
"לצבות וגו' ולנפל, כמו להצבות ולהנפיל:",
"ואמרה האשה אמן אמן, שני פעמים אמן לקיים שני התנאים שאמר לה הכהן, אמן שאמות אם נטמאתי, אמן שאנקה אם לא נטמאתי ואם לא רצתה לומר אמן אמן דינה כאילו הודה ולא ימחה השם במים:"
],
[
"וכתב וכו' הכהן בספר, שיעור הכתוב, וכתב הכהן את האלות האלה בספר:"
],
[
"והשקה את האשה, ולהלן אומר ואחר ישקה את האשה את המים, לכן נראה שאין זה סדר המעשה, רק לפי שהכתוב מדבר מענין המים שיכתוב את האלות ומחה אל המים, אמר שתכליתן להשקות בהם האשה ושיבאו בה למרים, כיצד? תחלה יקח הכהן את המנחה מידה ויקטירה, ואח\"כ ישקה אותה, וככלותו להשקותה כך יהיה, אם נטמאה יהיה כך, ואם לא נטמאה וגו' זהו המשך הכתוב וסדור המאמרים, על נכון:"
],
[],
[],
[
"והשקה את המים, לא בא להודיע שישקה אותה, כי זה כבר נאמר בפסוק שלפניו, אלא ביאורו וכאשר יכלה להשקותה יהיה תכלית ההשקאה שאם נטמאה וצבתה וכו':",
"ובאו בה, ישובו המים להיות מרים, כמו שפירשנו לעיל (פסוק י\"ח):"
],
[
"ונקתה, מבנין נפעל, וענינו שתנקה ממי המרים אשר שתתה ולא יזיקוה:",
"ונזרעה זרע, שיתן לה השם זרע בשכר הקלון שאירע לה, וחז\"ל דרשו שאם היתה עקרה נפקדת, ואם היתה יולדת בצער תלד בריוח, ואם היתה יולדת שחורים תלד לבנים:"
],
[],
[],
[
"ונקה האיש, בין אם נמצאת טהורה בין אם נמצאת טמאה האיש נקי מכל עון והאשה תשא עונה, וענין העון הזה כי אם נמצאת טהורה אל ידאג בעלה על שחשד בכשרים, שהרי עשה מה שראוי לעשות לה אחרי אשר נסתרה, אבל היא תשא עונה אע\"פי שלא זינתה, כי בסבת הסתרה עם איש זר הביאה חשד בלב בעלה וגרמה שימחק שמו ית' אל המים, וכן אם נמצאת טמאה יאמר שהאיש נקי מעון ולא יהיה בלבו חרטה על שגרם במיתתה, כי מחוייב הוא לעשות לה כזאת אלא היא תשא את עונה שהרי זנתה ולפיכך קבלה פורענותה, והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם, ולפיכך פסק הענין הזה משנתקלקלו ישראל בעבירות כמ\"ש משרבו הנואפים פסקו מי סוטה, שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם לא יבין ילבט (הושע ד' י\"ד), ואין הכתוב אומר שתהיינה הנשים הנואפות פטורות מעון בעבור שבעליהן נואפים, רק שלא יעשה בהן הנס הגדול הזה שהוא נעשה להם לכבודם להיותם עם קדוש, והם לא יבינו בטובה זאת ולא יחפצו בה וזהו שאמר ועם לא יבין ילבט, כלומר ילכד בסכלותו, וזה טעם מה שאמרו ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו, והנקיון הוא שלא בא עליה משקנא לה ונסתרה ויש מפרשים שאם בעל הבעל שום בעילה אסורה כל ימיו אין המים בודקין אותה, והעולה מן ההלכה שאפילו היו בניו ובנותיו נואפים ולא כהה בהם לא היו בודקין, והכלל שהוא נס וכבוד לישראל:"
]
],
[
[],
[
"כי יפלא, לשון הפלאה וזרות, ויבוא לשון זה אצל הנדר היוצא ממנהג שאר הנדרים, ודומה לו והפלה ה' את מכותך (דברים כ\"ח כ\"ט) בעבור הפלגת המכה וזרותה, אף כאן מפליא לנדור דבר זר שלא כנהוג, כי דרך הנודרים לנדור קרבן או כסף וזהב לבדק הבית וזה נודר להפריש עצמו מן איזה דבר:",
"לנדר נדר נזיר, שידור להיות נזיר, כי נזיר הוא תואר השם, ונקרא כן לפי שמתרחק מן המותרות, והוא מגזרת וינזרו שהוא לשון רחוק:",
"להזיר לה', להזיר את עצמו מן המותרות לכבוד ה' ועבודתו, והנה יש דברים הרבה שיוכל אדם להפריש עצמו מהן, הן מיני אכילה ושתיה ותענוג ומלבושים ושינה וכדומה, שעל כולן נאמר לאסור אסר על נפשו (לקמן ל' ג') ושם אפרשנו, ובכלן בא החיוב לעשות ככל היוצא מפיו, אבל אין באחד מהן מי שיקרא קדוש לאלהיו רק מי שיזיר עצמו מן היין ומן התגלחת טומאת מת, ולזה אמר כאן כי יפליא וכו' להזיר לה', כלומר מי שרוצה להפליג בפרישות וכל חפצו להתדבק בה', יזיר עצמו משלשת דברים הללו ואז יקרא קדוש, וטעם יתרון הקדושה שיש באלה הדברים הוא מן התעלומות שאין בנו כח לבא עד תכליתן, רק הכתוב יודיענו שההפרשה מן היין ומן התגלחת ומן טומאת מת היא הקדושה האמיתית, ואין כן ההפרשה משאר הדברים:"
],
[
"מיין ושכר יזיר אם נדר להיות קדוש אז מחייב הוא להתרחק תחלה מן היין, ומכל דבר שישתכר האדם ממנו, וטעם שזכר הכתוב יין ושכר כתבנו (ויקרא י' ט'):",
"חמץ יין, בעבור יתרון קדושתו יזהר אף מן החומץ אע\"פי שאינו משכר, וכן מן הענבים:",
"וכל משרת ענבים, כל משקה ששרו בהן ענבים עד שנמוחו ונמסו:"
],
[
"מחרצנים, הם הגרעינים שבתוך הענבים:",
"ועד זג, הן הקליפות שמבחוץ, ומאמר מחרצנים ועד זג דבק עם מכל אשר יעשה, כלומר מכל אשר יעשה, מגוף הגפן עצמו, ומכל אשר יעשה מן החרצנים או מן הזגים, אף שהם דברים שאין שום אדם תאב להם, יהיה נזהר בהם הנזיר שלא יבא ע\"י זאת לאכול הענבים עצמם:"
],
[
"גדל פרע שער ראשו, המקור במקום עתיד, כלומר גדל יגדל שער ראשו, וכוונתו במלת כרע שלא יגדלם על איזה סדר מכוון כי אם גדול חפשי ברצון הטבע, ויהיה פרע תואר הפועל לתיבת גדל, והענין שיהיה קדוש לגדל שאר ראשו באופן שיהיה פרע בלי סדר וקליעה וסלסול"
],
[
"לאביו ולאמו, וק\"ו לשאר קרובים:",
"כי נזר אלהיו, ההפרשה שנדר להפריש לכבוד אלהיו היא כמו עטרת תפארת על ראש הנזיר ועל ידה הוא מרומם לשם ולתהלה מקרב אחיו, כי כל בני אדם עבדי תאות העולם, והמלך האמיתי שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שחפשי מן התאוות:"
],
[],
[],
[
"ימות מת, כן דרך הלשון שנקרא מת על שם העתיד והוא כמו וכי ימות אדם:",
"עליו, באהל שהוא בו:",
"בפתע פתאום, מלת פתע ענינה בלא כונה, כדרך ואם בפתע בלא איבה (לקמן ל\"ה כ\"ב), אף כאן שלא היה כונת הנזיר להטמא, ומלת פתאום על מהירות ביאת הדבר בלי שנרגיש בו קודם היותו, והכונה שלא היה יכול הנזיר להשמר ממקרה זה, כי פתאום מת עליו אדם בלי שיקדמהו חולי:",
"וטמא ראש נזרו, בבנין הזה הוא יוצא לשני, המת יטמאהו:",
"ביום טהרתו, ומבאר שהוא ביום השביעי כי טמא מת הוא וצריך הזאת שלישי ושביעי לטהרתו:"
],
[],
[
"מאשר חטא על הנפש, על נפש מת, והטעם שהיה לו להזהר בקדושתו שלא יטמא:",
"וקדש את ראשו, שמיום טהרתו תחל הנזירות מחדש:"
],
[
"והזיר לה' את ימי נזרו, יחזור וימנה נזירותו כבתחלה:",
"והימים הראשנים יפלו, לא יהיו במנין:",
"כי טמא נזרו, כי כונת הנזירות היתה שתהיה בלי הפסק:"
],
[
"וזאת תורת הנזיר, הבאת קרבנותיו וסדר תגלחתו האמורים בסמוך, אבל זאת תורת הנזיר האמור להלן (פסוק כ\"א) חוזר למה שלמעלה הימנו:",
"יביא אתו, המביא, שהוא הכהן:"
],
[
"והקריב את קרבנו, טעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלואת ימי נזרו, כי הוא עתה נזיר מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב' י\"א) השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה', והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם:",
"כבש, זכר כמשפט העולה:",
"וכבשה, נקבה כמשפט החטאת:",
"לשלמים, שלמי שמחה על שהשלים מה שנדר:"
],
[
"וסל מצות, ענינו וסל מלא מצות או עם מצות, ומצינו הרבה בלשון שנסמך הכלי אל מה שיש בו, ואין עיקר הכונה על הכלי כי אם על מה שבתוכו, והכלי הוא כדמות ושעור למה שיש בו, לכך נסמך אליו כאשר יסמך המדה והמשקל והמנין לדבר המדוד והשקול והנמנה, יאמר ככר הכסף, איפת הקליא (שמואל א' י\"ז י\"ז), שלשת הימים:",
"חלת וכו' ורקיקי, עשר מכל מין ומין:",
"ומנחתם ונסכיהם, של עולה ושלמים, לפי שהיה בכלל ויצאו לידון בדבר חדש שיטעינו לחם החזירן לכללן שיטעינו נסכים כדין עולה ושלמים:"
],
[
"והקריב, חסר הפעול והוא מלת אותם ר\"ל הדברים הנזכרים:",
"ועשה את חטאתו, החטאת קודמת לעולה להקרבה בכל מקום, ומה שלמעלה הזכיר העולה תחלה, היינו שתהיה העולה נקראת בענין תחלה, כמו ששנינו בזבחים פ' כל התדיר:"
],
[
"על סל המצות, פירושו עם סל המצות:",
"את מנחתו ואת נסכו, של איל:"
],
[
"אשר תחת זבח השלמים, תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי הנזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל ולהניף לפני ה':"
],
[
"הזרע בשלה, מלת בשלה היא בינוני מבנין הקל, והענין שיקח את הזרוע מן האיל לאחר שנתבשלה עם האיל:"
],
[
"קדש הוא לכהן, כנוי הוא שב על המונף כלו שהם החלה והרקיק והזרוע, וכלן תרומה לכהן:",
"על החזה, מלבד חזה התנופה ושוק הימין שהם לכהן בכל השלמים יהיה גם זה לכהן:",
"ואחר ישתה הנזיר יין, אחר כל המעשים האמורים בפרשה שהם הקרבן והתגלחת, דברי ר' אליעזר, ולדעת החכמים אחר מעשה יחידי שהוא אחר הקרבן אף שלא התגלח:",
"ישתה הנזיר יין, רשות, וזכר שתיית היין לבדה כי היא סימן לתענוגים כלם, וכדרך למשוך ביין את בשרי (קהלת ב' ג'), והוא הדין שמותר בתגלחת וליטמא למתים:"
],
[
"זאת תורת הנזיר, כפי הנחת הטעמים שבפסוק זה שבא הסגולתא במלת ידר והאתנח במלת ידו, יהיה שיעורו כך, זאת תורת הנזיר אשר ידור (נדר נזיר לה', וזאת תורת) קרבנו לה' על נזרו (אם נדר בסתם הריני נזיר, כי כיון שנדר בנזיר נדור הוא בקרבן הנזכר, ואח\"כ כלל ואמר) כפי נדרו אשר ידור (בין עשיר בין עני) כן יעשה (הכל ביום מלאת ימי נזרו, ובא ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות קרבנו או שנדר בתחלה הריני נזיר ואקריב אלף עולות שיביא את כלן ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כלם) על תורת נזרו (כי כלם בכלל תורת נזרו):"
],
[],
[
"דבר אל אהרן, לפי שבהקמת המשכן כתוב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט' כ\"ב) ולא פירש שם סגנון הברכה, בא לבאר כאן הדברים אשר יאמרו לדורות, והזכיר הפרשה הזאת סמוך להקמת המשכן כי שם צוה ה' את הברכה, וכמו שאמרו חז\"ל במקדש בשם המפורש ומדינה בכנויו, במקדש היו אומרים אותה ברכה אחת ובגבולין ג' ברכות, כי הברכה במקדש מיוחדת בשם המיוחד:",
"כה תברכו את בני ישראל, כלומר לא תברכו מברכת פיכם כאדם שאומר תבוא לראש פלוני כך וכך אלא אלי התפללו שאברכם אני, כמו שמפרש יברכך ה', ואני אשמע קולכם כאשר תאמרו ואברך את ישראל:",
"אמור להם, המקור במקום צווי, והענין שלא אתם המברכים האמתיים ומשפיעים ברכה לישראל, אלא אתם תאמרו ורק תוציאו הדברים בפה ואני אמלא משאלותיכם:"
],
[
"יברכך ה', שיתן לך תוספת חיים ועושר וכבוד:",
"וישמרך, שלא תאונה אליך רעה המאבדת את טובתו, אלא תהנה תמיד מהשפעתו:"
],
[
"יאר ה' פניו אליך, פניו המביטים בך ומשגיחים עליך ועל מעשיך יהיו פנים שוחקות פנים צהובות, כי באור פני מלך חיים:",
"ויחנך, כי כל הטובות הם חנינה מאתו ית', כדרך וחנותי את אשר אחון, וכן התפלל דוד אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה (תהלים ס\"ז ב'), והנה הפסוק הראשון הוא על הטובות הגשמיות, והשני ברך אותם בטובות הנפשיות בחכמה בבינה ובדעת ובהשכל:"
],
[
"ישא ה' פניו אליך, הוא הפך אעלים עיני מכם, והטעם בכל מקום שתפנה יהיו פניו נשואות אליך:",
"וישם לך שלום, הוראת מלת שלום ידועה שהיא הפך המלחמה והריב, אבל כאן הונחה על ענין יותר כללי שהוא ההצלחה האמיתית והאושר הנצחי, והיא מתנה שאין למעלה ממנה, ולכן חתם בה כל הברכות:"
],
[
"ושמו את שמי, כשיברכום בשמי ולא בשמם, אני אסכים עמהם ואברך את ישראל כמו שהתפללו הכהנים, והנראה שצוה השם ליחד הברכה אליו כי לא ידע האדם מה טוב לו בחיים ולפעמים יתאוה לאיזה טובה ויקוה אליה וכשישיגנה ישמח בה ואחריתה רעה רבה, וכן להפך, לכן צוה להסב את הברכות אליו והוא יברך את ישראל כפי ידיעתו איזה היא טובה מדומה או אמתית:"
]
],
[
[
"ויהי ביום כלות, שיעור הכתוב כך הוא ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ולמשוח ולקדש אותו ואת כל כליו וכו' דהיינו אחר שמשחם וקדש אותם אז ויקריבו הנשיאים וגו' ואין לחשוב שהיה זה בשמיני למלואים, שהרי בסמוך כתוב ויקריבו נשיאי ישראל וגו' הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים, ולא נצטוו הנשיאים לעמוד על הפקודים רק בראשון לחדש אייר ככתוב בפרשת במדבר, ועל כרחך היה זה אחר שנפקדו במדבר סיני, ומה שאמר ויהי ביום כלות כולל ג\"כ סידור השבטים איש על דגלו, כי המשכן באמצע המחנה כלב באמצע הגוף, והקמת המשכן אינה שלימה ומתוקנת בכל תנאיה אם לא בהיות הלוים במשמרותם ושבטי ישראל על דגליהם, ולזה אמר כאן ביום כלות משה להקים, להורות על השלמות הכללי שהיה במשכן ובמחנה, ולא אמר ביום הקים את המשכן כמו שכתוב להלן (ט' ט\"ו) כי שם מדבר בענן שכסה את המשכן ביום השמיני למלואים שהוא ביום הקים ממש, אבל ביום כלות הוא ביום שכילה לסדר המשכן והמחנה אחרי שמנאם וחילק הדגלים ומינה הלוים על עבודתם ועל משאם, שהיה זה בחדש אייר:"
],
[
"ויקריבו נשיאי ישראל, בתחלה אמר דרך כלל על כל הנדבות שהקריבו, ואח\"ז מפרש איכותן שהן העגלות והבקר ומה שהקריבו על המזבח איש איש יומו:",
"הם העמדים על הפקדים, שעמדו עם משה ואהרן בשעת מנין ישראל כמ\"ש ואתכם יהיו איש איש למטה:"
],
[
"שש עגלת צב, עגלות של צב, ופירושו עגלות של מכסה, וכן בצבים ובפרדים (ישעיה ס\"ו כ'), עגלות מכוסות קרויות צבים, וכל עגלה היה לה זוג בקר המושכין אותה:",
"על שני הנשאים, לכל שני הנשיאים:",
"ויקריבו אותם לפני המשכן, כי לא ידעו אם הוא רצון השם לשאת קרשי המשכן על העגלות עד שאמר ה' למשה קח מאתם וכו', ויתכן שהיו שש עגלות גדולות נושאות קרבנותיהם וכלי הכסף והזהב שהקריבו לחנוכת המזבח, וי\"ב בקר מושכים העגלות, והנה הביאי העגלות מלאות וגם הבקר לפני המשכן, והשם צוה למשה קח מאתם הכל, והיו העגלות והבקר שאינן לקרבן לעבוד את עבודת אהל מועד, ואח\"כ לקחו הנשיאים את קרבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן כי היו חושבים להקריב הכל בו ביום אחר שהורשו להקריבם לו, והשם צוה נשיא אחד ליום יקריבו, ודרך הלשון לומר עגלות על המלוי שבהן כמו אוכלי שלחן איזבל, פי' אוכלי לחם שלחן איזבל:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"כפי עבודתם, לפי שמשאת בני מררי היתה כבדה משל בני גרשון הוצרכו לארבע עגלות:",
"ביד איתמר, מוסב גם על כפי עבודתם בפסוק שלמעלה, ר\"ל שחלק את העגלות לבני גרשון ולבני מררי כפי עבודתם שהיתה ע\"י איתמר:"
],
[
"כי עבדת הקדש עלהם, שהיו נושאים הארן והשלחן והמנורה, לכן אין דרך כבוד לשאת אותם בעגלות כ\"א בכתף ישאו:"
],
[
"ביום המשח אתו, לא באותו יום דוקא, אלא בזמן שנמשח וכמו שפירשנו למעלה:",
"ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח, באורו וכאשר הקריבום לפני המזבח אז אמר ה' אל משה נשיא אחד ליום וגו', שלא יקריבו כלם ביום אחד אבל יתחלקו לימים:"
],
[],
[],
[
"וקרבנו, מוסב על תיבת ויהי שבפסוק הקודם, והשיעור ויהי המקריב וכו' ויהי קרבנו וכו', וכסדר שנסעו לדגליהם הביאו קרבנותיהם, דגל יהודה, דגל ראובן, ואח\"כ דגל אפרים ואח\"כ דגל דן, והנה הושוו כלם בנדבתם מבלי תוספת ולא חסרון, אע\"פי שאין לבות בני אדם שוין בנדיבות, כי יתכן שנועצו לב יחדו להביא כלם קרבן שוה כדי שלא תפול ביניהם לא קנאה ולא גאוה ולא התפארות זה על זה, ואעפי\"כ זכר הכתוב קרבן כל אחד מהם בפרטות גדול, כי אילו הזכיר הראשון בלבד ויאמר זה קרבן נחשון בן עמינדב ואח\"כ יכתוב ופן הקריבו הנשיאים איש איש יומו, יהיה זה כבוד גדול לנחשון וקיצור בכבוד האחרים, עכשיו שפירט את כלם הרי הם שקולים לפניו ית':",
"קערת כסף, לא היו אלה כמו הקערות שעשה בצלאל לשלחן כי הם היו של זהב, ואלה של כסף היו לתשמישי הקרבנות לרחוץ בהן הבשר והקרב והכרעים וכדומה מן העבודות:",
"שלשים ומאה משקלה, באורו שלשים ומאה שקל משקלה, כמ\"ש במזרק שבעים שקל בשקל הקדש:",
"שניהם מלאים סלת, למנחת נדבה, וא\"א לפרש על מנחת הנסכים הנזכרת לקמן (פסוק פ\"ז) כל הבקר וכו' ומנחתם וכו', כי אין הקערה והמזרק מכילים כל המנחות של פר א' ואיל א' וכבש א' לעולה, והמנחות של בקר שנים ואילים ה' ועתודים ה' וכבשים בני שנה ה' לשלמים:"
],
[
"עשרה זהב, מלת זהב לא תורה על משקל הכף כ\"א על איכותה, כלומר הכף היתה של זהב ומשקלה עשרה שקלים של כסף, וכן מפורש, בסוף הפרשה עשרה עשרה הכף בשקל הקדש:",
"מלאה קטרת, לא מצינו קטרת ליחיד ולא על מזבח החצון אלא זו בלבד והוראת שעה היתה:"
],
[],
[],
[
"בקר שנים, בקר כולל זכרים ונקבות, ואלו השלמים היו מן הזכרים כמפורש בסוף הפרשה עשרים וארבעה פרים"
],
[
"הקריב נתנאל, ואמר אח\"ז הקריב את קרבנו, כי כן דרך המקרא לכפול כמו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי (בראשית כ\"ב ז') בעבור שארכו לו הדברים, ולא הזכיר ביתר הנשיאים הקריב כלל כי אחז דרך קצרה:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ביום השלישי נשיא, ענינו ביום השלישי היה המקריב נשיא לבני זבולן, וכן כלם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ביום עשתי עשר יום, בפסוק הזה ובפסוק הסמוך ביום שנים עשר יום, הוכפל המלת יום, ואפשר בעבור שתחסר ה\"א הידיעה, כי הראוי וביום עשתי העשר, וכן וביום שנים העשר כמו בכל מספר הימים הקודמים, ואולם בהיות המספר מחובר מאחדים ומעשיריים, לא יתכן להבדיל ביניהם בה\"א הידיעה לכך הוכפלה תיבת יום:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"זאת חנכת המזבח, חזר הכתוב לכלול את קרבניהם אחרי שפרט אותם, לפי שהנשיאים כלם ביום אחד הביאו קרבנם יחד ובזה היו שוין במעלתן, אבל מאחר שצוה ה' שיקריבו נשיא אחד ליום, שוב אי אפשר שלא יהיה אחד קודם לחבירו, לכן חזר וכללם יחד להגיד שכשם ששוו כלם בעצה אחת כך שוו כלם בזכותם:",
"ביום המשח אתו, מכאן ראיה למה שכתבתי למעלה על פסוק ויהי ביום כלות וכו', שאין הכונה על יום השמיני למלואים, שהרי על כרחך מה שאמר כאן ביום המשח אותו אינו על יום המשיחה דוקא כי החנוכה נמשכה שנים עשר יום, אלא פירושו בעת המשח אותו, אף שם ביום כלות פירושו בעת כלות:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ובבא משה אחר שנשלם הקמת המשכן ומשיחתו וחנוכתו היה הדבור אליו מן המשכן ולא מהר סיני, לכן ישמיענו הפסוק ענין הדבור עם משה, ואמר שמשה לא בא רק אל אה\"מ ושם שמע את הקול היוצא מעל הכפורת מבין שני הכרובים:",
"מדבר אליו, בינוני מבנין התפעל ודגש הדל\"ת לחסרון תי\"ו הראוי מתדבר, וטעם הבנין הזה בעבור שלא היה הקול יוצא באמצעות הכלים כמו באדם המדבר שהקול יוצא מהריאה ונחתך אחר זה ע\"י כלי המבטא, משא\"כ בדבור אלהי שהקול נברא לשעה ולא היה בעזר כלים המוחשים:",
"וידבר אליו, ובענין הזה היה בא תמיד הדבור אליו לצוותו על בני ישראל:"
]
],
[
[],
[
"בהעלתך, יש פרשיות הרבה בתורה שנאמרו ונשנו, כמו השבת שבא בעשרת הדברים, ובמלאכת המשכן, ובפרשת המועדים, וכל פעם שנשנה נתחדשו בה מליצות ללמוד מהן הלכות ודברים חדשים, גם כאן נתחדשו איזה דברים, כי בפרשת תצוה עיקר הציווי היה על הדלקת נר תמיד ולא הזכיר שם מנורה כלל, והיה משמע שלא הקפיד הכתוב אלא על ההדלקה ואם אולי תאבד או תשבר המנורה ידליקו בלתה, ואין המנורה מעכבת ההדלקה, ובפרשת אמור בא עיקר הצווי לישראל שהם יתנו השמן מממונם, ולא בא שם הצווי לאהרן ובניו בפרט, לכן השלים כאן כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעת הנרות כלן דולקות לדורות אל מול פני המנורה ולא בלתי שיאירו כלם אל עבר פניה, ולא הזכיר כאן באהל מועד ללמד שיהיה כן אף במקדש כי אולי יחשוב שבעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת, אבל במקדש שהיו שם חלונות שקופים לא יצטרך כן, לפיכך לא הזכיר כאן באהל מועד",
"אל מול פני המנורה, היה מטה ראשי הפתילות של כל ששת הנרות אל מול האמצעי ג' מכאן וג' מכאן, נמצאו כלם מקבילין את האמצעי, והאמצעי דולק באמצע אל מול עצמו, ונמצא שאף על האמצעי יתכן לומר שהוא מאיר אל מול פני המנורה, לפי שהוא דולק מול עצמו ואינו פונה לשום צד:"
],
[
"ויעש כן אהרן, לומר שהיה הוא המדליק אותן כל ימיו, ואע\"פי שהמצוה כשרה בבניו כמו שנא' יערך אותו אהרן ובניו, היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת, ואולי נרמז לו זה במה שאמר דבר אל אהרן בהעלותך, ולא אמר דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם:"
],
[
"וזה מעשה המנרה, לרמוז שצריך לדורות שתהיה מקשה כי הוא מעכב בה, ולכן לא הזכיר במעשה שלה שיהיו בה קנים וגביעים וכפתורים ופרחים לפי שאינן מעכבין בה:",
"מקשה, עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איבריה כתיקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חבור:",
"זהב כי כן היה מצוה לדורות לעשותה זהב לרומם את בית אלהינו:",
"עד ירכה עד פרחה, ממעשה גדול עד מעשה דק שבה הכל עשה מקשה:",
"מקשה הוא, חזר לומר כן, שאין מעכב בה אלא מקשה לא הזהב:",
"כן עשה, משה הנזכר כי הוא נשתדל בלימודה ועשה אותה בצווי:"
],
[],
[
"קח את הלוים, אחר שצוה למעלה על הפרשת הלוים לעבוד את עבודת אהל מועד בא עתה לצוות איך יחנכם וימלא את ידם, וזה בטהר אותם ובכפר עליהם:"
],
[
"הזה עליהם מי חטאת, אין זה התחלת סדר טהרתם, כי אז היה ראוי להיות האתנח במלת לטהרם, אבל התחלת סדר הטהרה היא מן והעבירו תער וכו' ובאורו כה תעשה להם לטהרם ולהזות עליהם מי חטאת, אם הקדימו העברת התער וכבוס הבגדים ואח\"ז תהיה הזיה במי חטאת, והטהרו:",
"מי חטאת, מי פרה אדומה הנקראת חטאת, או גם המים נקראים כך ע\"ש הנקיון והסרת החטא הבא על ידם:",
"והעבירו, וא\"ו מהפך לעתיד, כי הדבור היה למשה שיצוה ללוים שיעבירו תער:",
"והטהרו, מבנין התפעל, וביאורו אם יעשה כל אלה יהיו טהורים:"
],
[
"ולקחו, יקחו עמם:",
"פר בן בקר, קטן לעולה, כמ\"ש למטה ואת האחד עולה:",
"ומנחתו סלת, שלשה עשרונים כמשפט:",
"בן בקר תקח לחטאת, אתה תצוה שהם יקחו עמם:"
],
[
"והקהלת את כל עדת בני ישראל, בעבור שנלקחו הלוים במקום בכורות בני ישראל צוה שיתקהלו שם כל העדה כדי שיהיו הלוים נתונים מתוך בני ישראל, וכמו שהיו עד הנה הבכורות קרבן ראשית לה', כן יהיו עתה הלוים קרבן כפרה על כל ישראל ולכן צוה (פסוק י') שיסמכו ישראל את ידיהם על הלוים כאילו הקריבו ישראל אותם והיו קדש במדריגת הקרבן, וכן מטעם זה הודיע (פסוק י\"א) שאהרן יניף אותם תנופה כדרך שמניפים הקרבנות, אבל לא שיצוה עתה על התנופה, (כי עליה צוה בפסוק י\"ג), רק יודיע ששייך בם סמיכה וגם תנופה כמו בקרבנות, אולם אין הלוים קרבן ממש, כי הם יתנו תחתם שני פרים להקריב על המזבח, ולכונה זו הוסיף מיד (פסוק י\"ב) והלוים יסמכו את ידיהם וכו', ופירושו כמו שבני ישראל מקריבים תחתם את הלוים לה', כן הלוים יקריבו תחת עצמם את שני הפרים, ולכן יסמכו גם הם את ידיהם על הפרים, ואח\"כ בא לצוות על סדרהמעשים, ואמר (פסוק י\"ג) והעמדת את הלוים וכו', זהו לדעתי המשך הכתובים, ועתה אבוא לפירושם:"
],
[
"והקרבת את הלוים, כבר הזכיר הקרבתם בפסוק שלפני זה, אלא פירושו וכאשר תקריב אותם לפני ה' כמו שאמרתי לך, אז וסמכו וכו':"
],
[
"והניף, אינו צווי על התנופה, כמו שכתבתי למעלה, רק הודעה כללית שלא יהיו הלוים ראוים לעבוד את עבודת ה' כ\"א אחר שיניפם אהרן, ואז והיו לעבוד וכו', כלומר יהיו מוכנים ומופרשים לעבוד את עבודת ה':"
],
[
"והלוים יסמכו, קודם התנופה יסמכו הלוים את ידיהם על הפרים:",
"על ראש הפרים, על ראש כל אחר מהפרים:",
"ועשה את האחד, תצוה לעשות ע\"י הכהנים, והעד הנאמן שהרי אמר לכפר על הלוים, וכתוב ויכפר עליהם אהרן, וכן פירש והנפת תצוה על אהרן שיניפם:"
],
[
"והעמדת, בפסוק הזה הוא צווי על התנופה, שיעמידם לפני אהרן שיניף אותם אחר עשיית הקרבנות:"
],
[
"והבדלת על ידי זה הם מובדלים מתוך בני ישראל להיות מיוחדים לעבודתי:"
],
[
"ואחרי כן וכו' וטהרת אתם, חזר וכלל כל סדר הטהרה, וענינו אחרי שתטהר אותם ותצוה להניפם, אז יבאו לעבוד:"
],
[
"נתנים המה לי, לעבודתי מתוך יתר עמי ישראל:",
"תחת פטרת, הוא מאמר בפני עצמו כמו שיורה האתנח שלפניו, ומוסב על מלת לקחתי שלמטה, וביאורו בעבור זה לקחתים לי כדי שיהיו תחת פטרת כל רחם, שהרי הבכורים היו לי מן הדין מעת הכותי כל בכור בארץ מצרים, ועתה לקחתי את הלוים תחתם:",
"בכור כל מבני ישראל, שיעורו בכור כל איש מבני ישראל:"
],
[],
[],
[
"ואתנה את הלוים, אחר שהמה לי בקו הדין הנני נותנם לאהרן ולבניו:",
"את עבדת בני ישראל, העבודה הראויה להעשות ע\"י בני ישראל יעשו הלוים תחתם:",
"ולכפר על בני ישראל, להיות כופר נפשות בני ישראל, והנה נכפלו בני ישראל ה' פעמים בפסוק זה וכולן לצורך, כי הנה נזכרו בכתוב אהרן ובניו, והלוים, ובני ישראל, ואילו היה אומר לעבוד את עבודתם, היה אפשר לפרש עבודתם של אהרן ובניו שהלוים יעבדו תחתם, וכן אילו אמר ולכפר עליהם, היינו מפרשים ג\"כ על אהרן ובניו או על הלוים עצמם, ואילו אמר ולא יהיה בהם נגף בגשתם אל הקדש, היה נראה שמדבר על הלוים כי מאחר שהבדיל את הלוים לעבוד בקדש, יזהירם שיתכפרו עצמם כדי שלא יהיה בהם נגף, לכן כדי לפרש הכונה היטב הוצרך לכפול ה' פעמים בני ישראל:"
],
[
"ויעש משה ואהרן, משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:",
"ככל אשר צוה ה', לפי שבסיפור המעשה חסרים פרטים רבים שנזכרו בצווי, כגון העברת תער אל בשרם, וסמיכת ידיהם על הפרים, לכן כלל כל זה במאמר ככל אשר צוה ה', להודיע שלא חסרו דבר:"
],
[
"ויתחטאו הלוים כמ\"ש הזה עליהם מי חטאת:",
"ויכבסו בגדיהם, וכבר כבסו בגדיהם קודם הזיה:",
"וינף אהרן וכו' ויכפר עליהם, וכבר כפר עליהם קודם התנופה:"
],
[
"כאשר צוה וכו' על הלוים, על אודות הלוים:"
],
[],
[
"מבן חמש ועשרים שנה, למעלה צוה השם למנותם מבן שלשים שנה, לעבוד ולמשא כי קודם לכן לא היו מחוייבים לעבוד באהל מועד, אבל כאן נתן רשות לכל לוי להתחיל בעבודה משיגיע לבן כ\"ה, אם ידע בעצמו שהוא בריא וחזק וידבנו לבו לשרת בקדש יבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה, אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה עד שיהיה בן שלשים:"
]
],
[
[
"בשנה השנית וכו' בחדש הראשון, כפי סדר הזמנים היה ראוי שתהיה כתובה זאת הפרשה קודם מנין העם וענינו הלוים שהיה בחדש אייר לשנה השנית, והדיבור הזה היה בי\"ד לחדש הראשון, כי בו ביום שאלו הטמאים למה נגרע וכו', אלא לפי שעיקר הסיפור הזה הוא להודיע הציוי שנתחדש עתה לעשות פסח שני באייר מי שאינו יכול לעשות בניסן, לכן כתבה כאן זאת הפרשה בתוך הדברים שקרו בחדש השני:"
],
[
"ויעשו, שיעורו דבר אל בני ישראל ויעשו:",
"את הפסח, הוצרך למצוה זאת בעבור שלא נצטוו מתחלה בעשיית פסח דורות אלא בארץ, דכתיב והיה כי תבאו אל הארץ וכו' ושמרתם את העבודה הזאת (שמות י\"ב כ\"ה), עוד נאמר שם והיה כי יביאך וכו' ועבדת את העבודה הזאת, ועכשיו רצה הקב\"ה וצוה שיעשו אותו כדי שתהיה זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון, והנה אמר בתחלה והיה כי תבאו אל הארץ לומר שאין מצוה זו נוהגת בח\"ל לדורות, ועכשיו צוה שינהגו בה במדבר, ועל דעת רבותינו לא עשו אותה אלא בשנה זו לבד שלא היו יכולים לעשותה בשאר השנים שהיו במדבר לפי שנולדו להם בנים ועבדים ולא יכלו לימול אותם בדרך כמפורש ביהושע, והיתה מילת הזכרים מעכבת, אולם בשנה השנייה הזאת יכלו לעשות הפסח כי בניהם שנולדו אחר יציאתם ממצרים היו עדיין עוללים ויונקים ולא באו לכלל החיוב ההוא:"
],
[
"בארבעה עשר אע\"פי שאמר במועדו חזר וביאר מהו המועד שלו שהוא בי\"ד דוקא, ואם יארע להם איזה עכוב לא יוכלו לאחר לעשותו ביום אחר בחדש ההוא, ולזה באו האנשים הטמאים ואמרו למשה למה נגרע וכו' במועדו, כמו שנפרש בסמוך:",
"ככל חקתיו, אלו מצות שבגופו שה תמים זכר בן שנה וכו':",
"וככל משפטיו, אלו המצות הנהוגות בו בעשייתו שיהיה צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו ושלא יותירו וכו', וא\"א לפרש על מצות אכילת מצה וביעור החמץ, שהרי גם בפסח שני כתוב ככל חקת הפסח תעשו אותו, ואחז\"ל מצה וחמץ עמו בבית, אלא לא דיבר כאן הכתוב כלל בענין אכילת המצה וביעור החמץ וחג המצות שבעה לפי שהן חובת הגוף הנוהגות בכל מקום, וכבר נאמר בהם לדורותיכם חקת עולם, ואין ספק שנהגו בם כל ימי היותם במדבר אע\"פי שלא עשו הפסח:",
"תעשו אתו, חזר וכפל תעשו אותו לרבות דיני האכילה שאינן באותו היום הנזכר בכתוב, כי בלילה שאחריו יאכל כמפורש בפרשת בא, וכן בפסח שני אמר על מצות ומרורים יאכלוהו, טעמו יאכלוהו בעת הראוי לאכילה שהוא בלילה, כי סמך על המפורש במקום אחר:"
],
[],
[],
[
"ויהי אנשים, חז\"ל נחלקו מי היו האנשים ההם, ר' יוסי הגלילי אומר נושאי ארונו של יוסף היו ולדברי ר\"ע מישאל ואלצפן היו שהתעסקו עם נדב ואביהוא:",
"ולא יכלו לעשת הפסח בפרשת בא לא נזכר איסור עשיית הפסח בטומאה, אבל למדוהו מן הכתוב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה וכו' (ויקרא ז' כ'):",
"לפני משה ולפני אהרן, לפני שניהם באו, אבל דיבורם היה אל משה לבד ואהרן שומע, כי כן כתוב ויאמרו האנשים ההמה אליו:",
"ביום ההוא, יום שחיטת הפסח, ולפי שלא נתחטאו עדיין במי נדה כי טרם היום ז' לטהרתם חל יום י\"ד בניסן לכן באו ביום ההוא לפניו בעודם טמאים לשמוע ממנו מה יעשו:"
],
[
"למה נגרע, למה נהיה גרועים וקלים מערך כל עדת ישראל שלא להקריב קרבן כמוהם:",
"לבלתי הקריב את קרבן ה', לא אמרו לבלתי אכול, כי יודעים היו שאין טמא רשאי לאכול מן הזבחים, רק עיקר טענתם היה על ההקרבה, כי אעפ\"י שטומאתם תמנע אותם מלאכול בקדשים, אין ראוי שימנעו מלהקריבו ע\"י איש טהור למען לא יהיה להם גרעון ובושה כאילו הם ערלים ובני נכר:",
"במעדו, ולא שאלו ממנו שירשה אותם לעשות הפסח אחר עבור ימי טהרתן, כי כבר שמעו הצווי מפי הגבורה ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, וחשבו שאם עבר יומו בטל קרבנו, לכן שאלו לעשותו באותו היום:",
"בתוך בני ישראל, כונתם לומר שלא היו כמצורע המשולח מג' מחנות גם לא כזב המשולח משתים, אבל היתה טומאתם יותר קלה מהם, כי היו טמאי מת שאינם משולחים אלא ממחנה שכינה, וכמו שהם בהיותם טמאים מותרים לישב בתוך בני ישראל כן היה ראוי שיתקרב קרבנם עם שאר קרבנות ישראל:"
],
[
"עמדו ואשמעה, לשון עכבה והמתנה, המתינו עד שאשמע מפי השם תשובת שאלתכם:",
"מה יצוה ה' לכם, ענינו מה יצוה ה' על המקרה כזאת אשר קרה לכם או אשר יקרה לדורות הבאים:"
],
[],
[
"דבר אל בני ישראל, לא לבד לשואלים אלה כ\"א לכל ישראל, ולדורות עולם בכל עת שיקרה להם כזאת:",
"איש איש, שלא ינהג דין פסח שני אלא בהיות הטמאים יחידים, אבל אם היו רוב הקהל טמאים ישחטוהו בטומאה ויאכלוהו בטומאה, כי הטומאה נדחית בצבור:",
"כי יהיה טמא לנפש, והוא הדין לשאר הטומאות, אמנם זכר טמא נפש לפי שבזה היתה השאלה:",
"או בדרך רחקה, כל מי שעומד בתחלת בין הערבים במקום שלא יגיע לעזרה בשעת שחיטה דרך רחוקה היא לו, ויתכן שהניקוד שבמלת רחוקה רומז שאינו רחוקה ממש, אלא דרך רחוקה לו בעשיית הפסח, ולכך חזר ואמר ובדרך לא היה ולא הזכיר רחוקה, והנה צוה הכתוב לטמא ולמי שהיה בדרך רחוקה לעשות השני והוא הדין לכל מי שלא עשה הראשון ואפילו במזיד שחייב לעשות השני כדברי רבותינו:",
"לכם או לדרתיכם, כי לא לשואלים לבד בא הצווי:",
"ועשה פסח לה', וירצה לעשות קרבן ה' במועדו:"
],
[
"יעשו אתו, התחיל בלשון יחיד איש איש וסיים בלשון רבים יעשו אותו, לפי שפועל העשייה מוסב אל ב' נושאים, אל טמא לנפש ואל בדרך רחוקה:"
],
[
"ככל חקת הפסח, כמשפט הפסח הראשון באזהרת שבירת העצם והנותר ואכילת מצה ומרור עמו, אבל אין השבתת חמץ מביתו בפסח שני:"
],
[
"וחדל לעשות הפסח, מבלי הכרח ומזדון לבו, והנה לא צוה הכתוב על עשיית פסח שני אלא למנוע הטמא מלעשות הראשון, כי המניעה היא בעצמו, אבל מי שהיה בדרך וצוה שישחטו ויזרקו עליו ויבא ויאכל לערב, מותר לעשות הראשון, דקיימא לן מיחס הוא דחס רחמנא עילויה ואי עביד תבא עליו ברכה, ויתכן שלכך הזכיר הכתוב רחוקה, כי בדרך הקרובה הרשות בידו לעשות השני או הראשון:",
"לא הקריב במעדו, בי\"ד לניסן, ויתכן שיכלול גם יום י\"ד אייר שהוא המועד לטמאים ולרחוקים, ובא ללמד שטמא או רחוק שחדל לעשות הפסח בחדש השני ענשו ג\"כ בכרת, שהרי חדל לעשותו במועדו הקבוע לו:"
],
[
"וכי יגור אתכם גר, זה גר צדק ולא גר שער:",
"ועשה פסח, וירצה לעשות הפסח עם כל ישראל כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, והנה מצות הגרים בפסח כבר נאמרה בפרשת בא, אבל שם לא בא הצווי אלא על פסח מצרים, והיה במשמע רק על הגרים שנתגיירו בצאתם ממצרים שאף הם היו באותו הנס ובכלל ואותנו הוציא משם, וכאן צוה אף על הגרים שנתגיירו במדבר או בארץ לחייבם בפסח דורות, ויתכן עוד שבפסח שני הכתוב מדבר, שהגר שנתגייר קודם הפסח ונאנס ולא עשה את הפסח במועדו או שנתגייר בין שני פסחים, שגם הוא יעשה פסח שני ככל משפטיו:"
],
[
"וביום הקים את המשכן, עתה יחזור לספר עניני הנסיעה והמצות שנצטוו בה, כגון החצוצרות להיותן למקרא העדה ולמסע את המחנות:",
"כסה הענן את המשכן, אין ענינו שעתה נתחדש זה, אבל הוא זכרון ממה שהיה אז באותו יום שהוקם המשכן ככתוב בסוף פרשת פקודי, ורק לפי שהתחיל לספר מסעי בני ישראל הוצרך להזכיר הענן שחנה על המשכן, כי בחנותו יחנו ובנסעו יסעו:",
"לאהל העדת, כמו על אהל העדות:",
"ובערב יהיה, וכן יכסנו, יסעו, יחנו, כלם בלשון עתיד והם במקום בינונים כדרך הכתוב לדבר בלשון עתיד בדבר התמידי או שהוא זמן רב:"
],
[],
[
"ולפי העלות, לשיעור העלות הענן מעל האהל כמו איש לפי אכלו לשיעור אכלו:",
"ואחרי כן יסעו, וי\"ו זו יתירה כוי\"ו ותשב תמר ושוממה (ש\"ב י\"ג כ'), וכן לקמן (י' י') וי\"ו של ותקעתם:"
],
[
"על פי ה' יסעו, כי הענן כסה את המשכן ברצון השם ברצונו נעלה:"
],
[
"ובהאריך הענן, בפסוק הזה ובפסוק הבא אחריו ויש אשר יהיה הענן ימים מספר וכו' על דרך כלל הוא אומר בין שיהיה הענן על המשכן זמן רב או זמן מועט יסעו ויחנו תמיד על פי ה', ובפסוקים הבאים אומר דרך פרט, והחל מזמן המועט שהוא מערב עד בוקר אח\"כ או יומם ולילה או יומים או חדש או ימים שהוא שנה כמו ימים תהיה גאולתו ואח\"ז חזר וכלל בהאריך הענן על המשכן, וטעם שהזכיר הכתוב כל זאת לומר, כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם ויהיו חפצים ומתאוים מאוד לנסוע מן המקום, אעפי\"כ לא יעברו על רצון השם, וזה טעם ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו, כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו, וכן אם יהיה הענן ימים מספר כב' או ג' ימים והיו העם יגעים מאוד וענה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן, וספר עוד כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבוקר אעפ\"י שהוא טורח גדול להם, ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום וכל הלילה ונעלה בבוקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון כי היו העם סבורים שיעמדו שם זמן רב ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך יום או יומים ויסעו:"
],
[],
[],
[],
[
"על פי ה' יחנו, טעם שהיה נסיעתם וחנייתם על פי ה' הוא בכלל הנסיונות שנסה השם אותם במדבר לענותם בדרך, להוליכם ממקום למקום כשבקשו לנוח באשר היו, ולהאריך חנייתם כשהיו חפצים ליסע משם, והכל לראות אם יתרעמו עליו, והדבר מפורש במשנה תורה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך וכו' למען ענותך לנסותך לדעת וכו' (דברים ח' ב'):"
]
],
[
[],
[
"עשה לך, לצרכך ולהקל משאך:",
"שתי חצוצרת כסף, צוה שיהיו שתים כפי הענינים שיצטרכו להם, ושל כסף כדי שיהיה קולם מרעיד הרבה וחזק:",
"מקשה, מבלי פרקים כדי שתהיינה יותר חזקות ולא יצא הקול במקומות חיבורי פרקיהן:",
"למקרא העדה, הוא שם במקום מקור וכן ולמסע, והראוי לקרוא את העדה ולהסיע את המחנות, והענין כי פעמים רבות הוצרך להקהיל את העדה להגיד להם את דבר ה', ואיך יעבור משער לשער במחנה לאסוף אותם, לכן הוצרך לחצוצרות לקרותן:",
"ולמסע את המחנות וכן על ידן יתן סימן למסע המחנה, כי אין הרחוקים יכולים לראות בהעלות הענן מעל האהל:"
],
[
"ותקעו בהן, ולא הזכיר עדיין מי הם התוקעים עד סוף הפרשה, רק אמר כאן שכאשר יתקעו תקיעה פשוטה והוא קול ארוך נמשך בשתי החצוצרות יחד יהיה סימן שיועדו אליך כל העדה עם הנשיאים:"
],
[
"ואם באחת יתקעו, אם באחת מהחצוצרות ההמה יתקעו התקיעה ההיא שזכר למעלה, הוא סימן רק לאסיפת הנשיאים ולא העדה:"
],
[
"ותקעתם תרועה, ואם יתקעו תרועה שהוא נענוע וזעזוע הקול יהיה סימן למסע המחנות, והנה לא נאמר והרעותם תרועה אלא ותקעתם לפי שלכל תרועה צריך שתהיה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה:",
"ונסעו המחנות, לשון רבים כי לכל דגל היו שלשה שבטים:",
"החנים, ולא אמר החונות לפי שמצאנו שם מחנה פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה:"
],
[
"ונסעו המחנות החנים תימנה, פירש הכתוב כי שתי תרועות הראשונה למסע מחנות המזרח והשנית למסע מחנות הדרום, ואח\"כ אמר תרועה יתקעו למסעיהם לומר שיתקעו תרועה שלישית למסע המחנות החונים ימה ורביעית למסע החונים צפונה, כי לכל דגל מסע בפני עצמו כאשר פירש למעלה, ונסע דגל מחנה בני אפרים וכו' ונסע דגל מחנה בני דן וכו':"
],
[
"ובהקהיל את הקהל, אע\"פי שכבר צוה למעלה ותקעו בהן ונועדו אליך וכו', הוצרך לחזור ולכפול הצווי כדי לפרש יותר שאין לתקוע תרועה כלל בהקהיל את הקהל, כי ממה שאמר סתם ותקעו בהן ולא אמר ותקעו תקיעה, עדיין ישאר ספק שאולי צריך לתקוע תרועה להקהילם, מאחר שגם במסע המחנות אמר בלשון ותקעתם, לכן הזהיר עתה שרק יתקעו ולא יריעו כלל, ומזה שמענו ג\"כ שבמסע המחנות יריעו וגם יתקעו, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע, והנה כפי הסימנים שנתן הכתוב הרי לך הכלל, מקרא העדה בשתים ומקרא הנשיאים באחת וזו וזו אין בהם תרועה, מסע המחנות בשתים ועל ידי תרועה ותקיעה:"
],
[
"והיו לכם לחקת עולם יתכן שפועל והיו בלשון רבים מוסב על התקיעות והתרועות שזכר בענין, שהם יהיו לחקת עולם לעשותם במסע המחנות ובבואם למלחמה ובימי שמחתם ומועדיהם וכו', כמו שאמר בפסוק הסמוך:"
],
[
"וכי תבאו מלחמה, כמו למלחמה:",
"על הצר הצרר אתכם, בידוע שלא תהיה מלחמה עם האוהב, אבל אמר על הצר הצורר לרמוז שלא יבא צר בארצם בהיותם עושים רצונו של מקום, כי כבר הובטחו וחרב לא תעבור בארצכם, אך אם יחטאו לה' יבאו עליהם הצרים שלוחי ההשגחה להענישם, ולכך צוה ית' שהכהנים משרתי מקדשו יריעו אז בחצוצרות, ובזה יזכרו וישובו אל ה', כדרך אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וע\"י זה יהיו נזכרים לפני ה' ויושעו מאויביהם:"
],
[
"וביום שמחתכם, בקרבן צבור הכתוב מדבר, כי אין אומרים שירה אלא על קרבנות צבור שקבוע להם זמן בתורה, ובכל המועדים צוה השם לתקוע על הקרבן, ובעת התקיעה היו הלוים משוררים בשיר, וכן כתוב השיר משורר והחצוצרות מחצצרים (ד\"ה ב' כ\"ט כ\"ח) וכבר ביארנו (ויקרא כ\"ג כ\"ד) שאינו דומה צווי התקיעה בחצוצרות הנאמר כאן לצווי התרועה בשופר בראש השנה:"
],
[
"בחדש השני בעשרים בחדש, זה היום היה תחלת נסוע הדגלים, והנה עמדו במדבר סיני שנים עשר חדשים חסר עשרה ימים, שהרי באחד לחדש השלישי הוא סיון באו אל מדבר סיני:"
],
[
"למסעיהם לפי שממדבר סיני עד מדבר פארן לא היתה נסיעה אחת כמו שנפרש בסמוך אבל היו ביניהם כמה נסיעות וחניות, לכן אמר למסעיהם בי\"וד הרבוי:",
"וישכן הענן במדבר פארן, ולהלן בפרשת אלה מסעי אמר ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה, לכן יראה שמדבר פארן אינו שם פרטי של מקום ממקומות הנסיעה הנזכרות בפרשת אלה מסעי, אבל הוא שם כללי לכל המדבר הגדול עד מדבר צין, וכל המקומות שהוזכרו שם עד שבאו אל מדבר צין כלם במדבר פארן היו, וכן מדבר צין היה ג\"כ שם כללי, וכל המקומות שהוזכרו ממדבר צין עד החנייה האחרונה שהיא ערבות מואב, כלם בכלל מדבר צין היו, אמנם בפרשה שלפנינו וכן בכל הפרשיות עד אלה מסעי לא בא להודיע פרטי המסעות, כלם ומקומות חנייתם, רק דרך כלל שממדבר סיני באו אל מדבר פארן וממנו אל מדבר צין ומשם לערבות מואב, והמקומות שביניהם לא יזכיר כ\"א מעטים כמו בפרשה זו ובפרשת חקת להודיע המעשים שנעשו להם במקומות האלה, כגון חצרות בעבור צרעת מרים, קדש להודיע מעשה הבאר, הר ההר בעבור מיתת אהרן וכן כלם, ובפרשת אלה מסעי ששם יזכיר כל פרטי מקומות חנייתם, לא הוצרך להזכיר עוד מדבר פארן:"
],
[
"ויסעו בראשנה, זאת היתה הנסיעה הראשונה על סדר הדגלים כאשר צוה ה' את משה:"
],
[
"ועל צבאו נחשון, יתכן שהאיש הממונה על כל הצבא יקרא בשם על הצבא, כדרך על הבית על המס וזולתם, ושב להיות כמו תיבה אחת, וכשבא בסמיכות או בכנוי תחסר ה\"א הידיעה ויאמר ועל צבאו, ועל צבא מטה וכו', והכונה כמו ונשיאו, ונשיא מטה וכו', והנה חזר להזכיר כאן נשיאי הדגלים לומר שגם בלכתם בדרך ילך הנשיא בראש צבאו כמלך בראש הגדוד:"
],
[],
[],
[
"והורד המשכן, אחר נסיעת דגל יהודה החלו להוריד המשכן ובא אהרן ובניו והורידו את פרכת המסך וכסו בה הארן וכסו את כלי הקודש שהיה משא בני קהת, ואחר הכסוי נסעו בני גרשון ובני מררי ועמהם העגלות טעונות בקרשי המשכן, והארן וכלי הקדש עמדו מכוסים עד שנסע דגל ראובן ואז נסעו הקהתים, כן נראה ממשמעות הכתובים:"
],
[],
[],
[],
[
"נשאי המקדש, דברים המקודשים והוא הארן:",
"והקימו, שב על בני גרשון ומררי שזכר למעלה, אבל עד בואם חוזר על הקהתים, וזה הוא טעם על נסיעת בני גרשון ומררי אחר נסיעת דגל יהודה ובני קהת יעמדו עד אחר נסיעת דגל ראובן, כדי שבעת חנייתן יקימו בני גרשון ובני מררי את המשכן טרם בוא הקהתים, ובבואם יכניסו מיד את הארן אל מקומו והשלחן והמזבחות אל מקומם:"
],
[],
[],
[],
[
"מאסף לכל המחנת, למ\"ד כקורה היו מהלכין נקרא דן שהוא האחרון בשורה מאסף לכל המחנות, ע\"ש שהאחרון מקבץ את כל הנחשלים אחרי הראשונים מטורח הדרך, ומאסף את כל הנאבד מהם, ולמ\"ד כתיבה היו מהלכים והיה דן בצפון התיבה צ\"ל שנקרא מאסף מלשון כניסה אל הגדר, כי מפני שהיו אחרונים בזמן הנסיעה ממקום למקום, הכניסו את כל הקודמים בגדד המחצה, וכל מה שהיה חונה להם, נקרא חוץ למחנה:"
],
[],
[],
[
"ויסעו, הוא מאמר בפני עצמו, אחר שהודיע סדר הדגלים חוזר ואומר וכסדר הזה היו נוסעים כל ימי הנסיעה:"
],
[
"לחבב בן רעואל, זה יתרו, ואולי כשנתגייר שנו את שמו וקראו אותו חובב מל' חבה, כדרך ולעבדיו יקרא שם אחר (ישעיה ס\"ה ט\"ו), וכבר ביארנו בפרשת יתרו, שהוא בא אל משה קודם מ\"ת ונתערב עם ישראל כל השנה הראשונה, ועתה שהיו נוסעים אל ארץ כנען לא היה בדעת יתרו להתרחק כ\"כ מארץ מדין אשר שם משפחתו והוא היה אחד מגדולי העיר, ומשה מרוב חיבתו אותו היה מפציר בו שיבא עמהם:",
"אל המקום, כי לולי עון המרגלים היו נכנסים אל הארץ מיד:",
"והטבנו לך, אין הכונה שיתן לו נחלת שדה וכרם בארץ הנבחרת כי לא נחלקה א\"י אלא לבני יעקב זרע קודש וזר לא ינחל בתוכם, אבל אמר לו שייטיב עמו בתתו לו מן השלל וכסף וזהב אשר יקחו במלחמה, ולכן לא ידאג לעזוב את ארצו ואת מולדתו וכדי שלא יפחד פן יתגברו אנשי כנען על בני ישראל וינצחו אותם במלחמה הוסיף לומר",
"כי ה' דבר טוב על ישראל, כלומר כבר הבטיחנו השם להיות עמנו ולתת את כל אויבנו אלינו עורף, וכשיקים ה' עמנו את דברו הטוב אשר דבר, ניטיב גם עמך"
],
[
"לא אלך הטעם כי יש לי גם בביתי עושר ונכסים ולא אצטרך לעזוב מולדתי שהם בני משפחתי כדי להתעשר בארץ רחוקה:"
],
[
"אל נא תעזוב אתנו, פירש אם היית רוצה לחזור לארצך מיד אחרי בואך אצלי סמוך להר האלהים לא הייתי מפציר בך, אבל אחרי שישבת עמנו כמה חדשים וראית את מעשה ה' כי נורא הוא במתן תורה והקמת המשכן וחנוכתו, שוב אין ראוי שתעזוב אותנו:",
"כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים, יתכן לי לפרש פועל ידעת והיית שניהם מלשון עבר כפשוטן, ומלת לדעת פירושו לשון אהבה וחבה כמו כי ידעתיו וכו' (בראשית י\"ח י\"ט), וביאורו לכן אני מפציר בך לבא עמנו, כי אני חושב שרק בעבור זאת ידעת ובחרת לחנות עמנו במדבר זה כמה חדשים כדי להתחבר עמנו ולא לעזבנו עוד, ומאחר שחפצת לשבת עמנו בארץ השוממה הזאת עד היום כי נדבקה נפשך באמונתנו, למה תעזוב אותנו עתה שנלך אל ארץ נושבת, וטעם והיית לנו לעינים גם הוא לשון עבר, כי אולי מנהו משה לשפוט את העם בין שאר השופטים שבחר בעצת יתרו, ואמר לו עתה, הנה עשינו לך כבוד גדול שהיית לעם לעינים ושפטת אותם בכל עת, ולמה תעזוב אותנו כעת, אבל אין נכון לפרש והיית לנו לעינים שיורה אותם הדרך ילכו בה ומקום לחנייתם, כי ענן ה' עליהם להורותם הדרך וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה ככתוב בסמוך, ולא היו צריכים לעזרתו:"
],
[
"והיה הטוב ההוא, ועל מה שטענת שיש לך נכסים בביתיך, הנה כל אלה הם טובות גופניות, אבל אם תלך עמנו תזכה אל הטוב ההוא בעצמו אשר ייטיב ה' עמנו, דהיינו גלוי שכינתו בארץ הנבחרת והשגחתו הנפלאה על עמו כשיבא אל המנוחה ואל הנחלה שהם טובות רוחניות, ואז תלמד גם אתה לדעת את ה' ולדבקה בו, והנה מן הנראה בכתוב שלא השיב לו חובב דבר, יתכן שנתרצה אליו ולא שב אל ארצו, ומה שכתוב וישלח משה את חותנו (שמות י\"ח כ\"ז) שפירשנו שם שהיה זה בשנה שניה, אולי חזר לעירו לפי שעה כדי לגייר בני משפחתו ולראות עוד את אוהביו טרם הפרד מהם לגמרי, ולאחר ימים שב אל מחנה ישראל והלך עמם אל ארץ כנען, ועכ\"פ אף אם נאמר ששב לעירו ולא חזר עוד, הנה בניו או בני בניו באו בלי ספק להתישב בארץ כנען כי כן מצינו מבניו שהיו יושבים בארץ ישראל שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א' י\"ו), גם בס' ירמיה נאמר הלוך אל בית הרכבים וכו', והם היו ממשפחת הקני שנא' המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב (ד\"ה א' ב' נ\"ח), וכך אמרו בירושלמי בני קני חותן משה מביאין וקורין דכתיב לכה אתנו והטבנו לך:"
],
[
"וארון ברית ה' נסע לפניהם ולמעלה צוה שיהיה הארון נוסע אחר שני דגלים הראשונים, כמ\"ש ונסעו הקהתים נושאי המקדש וכו', גם צוה שם שישאו עם הארן גם שאר כליהקודש, וכאן לא נזכר כ\"א הארון לבד, אמנם נשתנה המסע הראשון מכל שאר המסעות, שבכולן הלך הארון בין הדגלים אבל במסע הזה נסע הארן לפניהם וכל שאר כלי אהל מועד נסעו באמצע הדגלים, והיה זה לפי שנסעו מהר ה' כאילו יצא מלכם לפניהם וה' בראשם, ומטעם זה אמר הכתוב ויסעו מהר ה' ולא אמר ויסעו ממדבר סיני, ועוד רצה הקב\"ה שארון בריתו יצא לפניהם במסע הראשון הזה כדי לאמצם שלא ייראו משטן ומפגע רע בכל המסעות שיסעו אח\"כ, כי כמו שבמסע הזה אין להם לירא מהאויבים ולא משום דבר שהרי הארון היה נוסע לפניהם והם הולכים אחריו בטח, כך יהיה בכל שאר המסעות, וזה טעם שאמר הכתוב לתור להם מנוחה, וכן עשה להם במסע האחרון בהכנסם לארץ שבעברם את הירדן צוה יהושע שילך הארון לפניהם וכל העם אחריו ונתן שם הטעם ואמר למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום (יהושע ג' ד'):",
"דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, תחסר ה\"א הידיעה והראוי שלשת הימים, כי שב על אלו שלשת הימים שזכר למעלה:"
],
[
"וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה, כבר זכר למעלה ענין הענן, ומה צורך לכפול כאן שהיה הענן עליהם יומם, ולמה לא זכר גם עמוד האש שהיה עליהם לילה ועוד איך אמר שהענן היה עליהם בנסעם, והלא בעת נסיעתם היה הענן נעלה מעליהם והיה הולך לפניהם, ועוד מה טעם לומר בנסעם מן המחנה, ומלת מחנה אינו שם פרטי לאותו מקום שנסעו משם, אלא כל מקום ומקום שבאו לשם היה נקרא מחנה לפי שבו היו חונים אמנם כפי מה שפירשנו למעלה שרק במסע הראשון הזה נסע הארון לפניהם יבא הכל על נכון, ופירוש הכתוב כך, וענן ה' (היה עדיין עומד) עליהם (ר\"ל על כל הדגלים) יומם בנסעם (בעת שנסעו הקהתים נושאי הארון) מן המחנה (שנשאר כל המחנה על עמדו עד שעבר לפניהם הארון), והכונה להודיע כי מה שאמר בתחלת הענין ויהי בשנה השנית וכו' נעלה הענן, אין פירושו שנעלה מכל המחנה, אלא נעלה מעל המשכן לבד כמו שמפרש שם מעל משכן העדות,, ונתרחק קצת העני מן המשכן לאות על זמן הנסיעה ונתפשט על המחנה, ושם שכן הענן על שנסע הארון לבדו לפני כל העם ונשאר המשכן וכליו במקומו וכל הדגלים במקומם, ואחרי נסיעת הארון נעלה הענן מעל המחנה, ואז נסעו כלם על הסדר האמור למעלה:"
],
[
"בנסע הארן, אין הענין הזה מיוחד למסע הראשון בלבד, כי אם בכל מסע וחנייה היה כך שכאשר נסע הארון אמר משה קומה וכו', וכאשר נח היה אומר שובה וכו':",
"קומה ה', כנגד הארון שבו הכבוד שוכן אמר כן, כי כשבאו הקהתים לישא אותו על הכתף היה משה אומר דרך מוסר אל הכבוד השוכן עליו שיקום:",
"ויפצו איביך, דרך תפילה שיכרית השם האויבים הבאים נגדם ולא יוכלו להרע להם בדרך כמו שחשב עמלק כשיצאו ממצרים, ואמר אויביך וכן משנאיך כנגד השם, כי אויבי ישראל הם אויבי המקום ב\"ה, וכענין הזה אמר דוד יקום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו (תהלים ס\"ח), כי תכלית המזמור ההוא היה כדי שישירו בו כאשר יעלו ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית:"
],
[
"ובנחה כמו ובנחו בו י\"ו, ושב אל הארון שזכר למעלה:",
"שובה ה', לשון מרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל' ט\"ו), והנה שורש שוב כשהוא מענין תשובה הוא עומד, אבל כשענינו שלוה והשקט הוא יוצא, וכן כאן הוא יוצא וביאורו שובה ה' את רבבות אלפי ישראל שיתן להם מנוח והשקט ולא ירגזו מאויביהם:",
"רבבות אלפי ישראל, מלת רבבה נגזר מן רב, והונח כאן על רבוי אלפים יהיה כמה שיהיה:"
]
],
[
[
"ויהי העם כמתאננים, מלת כמתאוננים קשה בפירושה, כי אם נגזרה מלשון און, כמו מחשבות אונך, (ירמיה ד' י\"ד) היה לו לומר כאונים או כמתאונים, ואם היא מלשון תואנה היה אומר כמתאנים כמו כי מתאנה הוא לי (מ\"ב ה' ז'), ואם היה לבד על אנינות היה לו לומר כאוננים, אולם כפי האמת היא כוללת שלשתן, והענין כך, כל ימי חנותם במדבר סיני הסמוך לישוב לא חסרו דבר מכל מאכל אשר יאכל, כי הסוחרים היו באים שם למכור להם כל הצריך להם, גם המדבר ההוא היה מקום מרעה, כי כן כתוב וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג' א') לרעותו שם, אולם כשנסעו ממדבר סיני אל המדבר הגדול והנורא, ארץ לא עבר בה אדם, אז חטאו העם חטאה גדולה, ונחלקו לשתי כתות כת אחת היו מתאוננים והשניה היו האספסוף וכו', המתאוננים בראותם שאין להם מזון אחר כ\"א המן דברו תועה על השם ב\"ה כאילו ח\"ו מבלתי יכולת לתת להם דגן תירוש ויצהר במדבר על כן צריך להמטיר לחם מן השמים, וזה מחשבת און נגד השם, גם תואנה היו מבקשים כי לא היו חסרים דבר שהרי המן שאכלו אין כמהו בטעם וכח, והצטערו על חנם באנינות בלי סבה, ועל שצשת הכונות האלה אמר הכתוב כמתאוננים, והנה סתם הכתוב עיקר חטאם והמשורר המביע חדות מני קדם ביאר הדבר בארוכה ואמר ויוסיפו עוד לחטוא לו וכו' וינסו אל בלבבם וכו' (תהלים ע\"ח י\"ו):",
"רע באזני ה', ולא באזני משה, כי משה לא ידע מזה דבר, וכל חטאם היה בסתר לבם כמו שפירש המשורר וינסו אל בלבבם, והשם כל יצר מחשבות מבין ואין זולתו יודע:",
"וישמע ה' ויחר אפו, לפי שהיו המתאוננים מכת המנאצים והדוברים עתק אל ה', לכן היה עונשם בדרך פלא כמו שנבאר:",
"ותבער בם אש ה', ירדה פתאום אש ה' מן השמים ובערה בם ושורפם:",
"ותאכל בקצה המחנה, לא שהיה האש מכל הטובים ורעים כדרך הבערה האוכלת סביבותיה וכל הקרב אליה יומת, אבל שלחה להבותיה למרחוק לשרוף המתאוננים שהיו מפוזרים במחנה, אחד בקצה זו ושני בקצה אחרת, ואם קרוב לה היו נקיים לא בערה בם:"
],
[
"ויצעק העם אל משה, לא אמרו חטאנו כי דברנו באלהים, כמו שאמרו בנחשים השורפים, כי הצועקים הם עדת ישראל שלא חשבו רע על ה', רק בראותם העונש הנפלא הזה ולא ידעו סבתו צעקו אל משה שיתפלל בעדם כי יראו לנפשם מפני האש שהיה עדין עומד באמצע המחנה, ומשה התפלל אל השם, ותשקע האש במקומה:"
],
[
"תבערה, למקום אשר ירדה בו האש בתוך המחנה קראו תבערה, ולמקום אחר במחנה עצמו ששם קברו המתאוים קראו קברות התאוה, והנה המחנה היה גדול ובו היו שני המקומות:"
],
[
"והאספסף, הם שהתאספו עם ישראל בצאתם ממצרים ואינם מהם:",
"התאוו תאוה, עיקר תאותם היה לאכול שנית מן השלו שאכלו בשנה הראשונה, אלא שלא שאלו אותו בפירוש מן הטעם שאבאר בסמוך:",
"וישבו ויבכו גם בני ישראל, האספסוף הסיתו את ישראל ועוררו תאותם עד שבכו גם הם על דבר השלו שפסק מהם ולשון וישובו שאמר כאן יורה על השנות הפעולה פעמים, וירמוז לפעם הראשונה שהתאוו לאכול בשר קודם מתן תורה:",
"מי יאכלנו בשר, לא זכרו את השלו בפירוש כי נכלמו מפני משה וידעו שיוכיחם על פניהם לאמר, הלא אתם לא חפצתם בו במדבר סין, ומשכתם ידיכם ממנו, כמו שפירשנו (שמות ט\"ז י\"ג) ולמה תבכו עליו עתה לכן הסתירו כונתם וזכרו סתם בשר ודגה, ומשה חשב שהם מבקשים בשר בקר וצאן ודגים כמו שנפרש:"
],
[
"זכרנו את הדגה, כדרך הזוללים שאינם מסתפקים במה שיש להם:",
"אשר נאכל במצרים חנם, שהיו כ\"כ בזול כאילו הם חנם:",
"את הקשאים, מיני ירקות ופירות הארץ הן, וכולן מרובין מאוד בארץ מצרים כי היא כגן הירק, ויתכן שבני ישראל אכלו הרבה מהן בהיותם במצרים לפי שהמצרים בזמן ההוא לא היו אוכלים איזה מיני ירקות בחשבם שהם אלוהות:"
],
[
"נפשנו יבשה, אין לה מה שיוליד ליחה בגוף וישיב הנפש רזה:",
"בלתי אל המן עינינו, אין לנו מאכל אחר כ\"א המן, ואף המזון הזה שאנו חיים בו איננו בידינו אבל נשא עינינו אליו בכל עת, ובכל יום פוחדים אנו שמא יפסוק מלבא:"
],
[
"והמן, ספר במעלות המן כדי להודיע גודל חטאת המתאוים שלא הסתפקו במזון נכבד כזה:",
"כזרע גד, עגול בתמונתו כזרע גד והיה קל ללקוט:",
"כעין הבדלח, מראה וכמראה הבדולח נחמד למראה עיני האדם:"
],
[
"שטו העם, אין שייט אלא לשון טיול שלקטוהו בלא עמל:",
"ולקטו, לא היו צריכים לקנותו יום יום בכסף מלא אלא לקטוהו חנם, וזה נגד מה שאמרו אשר נאכל במצרים חנם:",
"וטחנו ברחים, אם היו רוצים לעשות ממנו קמח היו יכולים לטחון אותו ברחים של יד:",
"או דכו במדכה, ואם רצו לתקנו באופן אחר שלא יהיה דק כקמח אלא שבור כגרסין היו כותשין אותו במדוכה של אבן או של עץ:",
"ובשלו בפרור, וכן אם רצה לעשות ממנו תבשיל, בשלוהו בקדרה או ביורה:",
"ועשו אתו עגות, וכן היה טוב לעשות ממנו לחם, והכלל שהיו עושין בו כל מה שהיו רוצים, וזה כנגד תלונתם שהיה להם במצרים מאכלים שונים, ויודיע שגם המן לפי שינוי תיקיני היה מתחלף טעמו:",
"והיה טעמו כטעם לשד השמן, למ\"ד לשד מן השורש וענינו ליחות הפך היובש, כי הם אמרו ונפשנו יבשה, כאדם האוכל חטים יבשים, ובאמת כאשר יטאחנו ברחים או דכו במדוכה מתחלף טעמו ונעשה שמן, ואין מאכלם יבש, והנה בפרשת בשלח כתיב וטעמו כצפיחית בדבש שכן היה טעמו כשאכלוהו חי, אבל כשמתקנים אותו נתחלף טעמו הראשון ונעשה שמן, ולכן כתוב כאן והיה טעמו:"
],
[
"וברדת הטל, זה נגד מה שאמרו בלתי אל המן עינינו כאילו היו מסופקים אם יבא אם לא, ואמר כאן כי בהיותם ישנים היה יורד המן ובקומם מצאו לחמם כבר מוכן ובטוחים היו שילקטוהו:",
"ירד המן עליו על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום:"
],
[
"בכה למשפחתיו, היו מתאספים משפחות משפחות ובוכים לפרסם תרעומתם בגלוי:",
"ויחר אף ה' מאד, ולא אמר שהיה חטאם רע בעיני ה' כמו שכתוב במתאוננים, לפי שחטאו מדרך תאוה כי היו חפצים בשלו, אבל המתאוננים חטאו במחשבות רעות נגד צדקת ה' ויכלתו, אולם חרה אף ה' במתאוים מטעם שאמר בסמוך יען כי מאסתם את ה' וכו', כלו' זוללותם הביאה אותם לידי חטאה גדולה למרוד בה', כי משלה בם כ\"כ התאוה הגופנית עד שהחליפו בה כל המתנות הרוחניות שנתן ה' להם במדבר:",
"ובעיני משה רע, אבל משה לא ידע שחטאו מצד התאוה, וסבור שתואנה הם מבקשים לשאל להם בשר ודגים בחשבם רע על ה', ולא ידע כי את השלו הם מבקשים, ולכן היה רע בעיניו מה ששאלו:"
],
[
"למה הרעת לעבדך, במה ששמת הנהגתם עלי, כמ\"ש בסמוך לשום את משא וכו'",
"ולמה לא מצתי חן, כשאמרתי שלח נא ביד תשלח, כי יודע אני שאין בי יכולת לסבול טרחם ומשאם וריבם:"
],
[
"האנכי הריתי וכו' ילדתיהו, דרך מליצה כמו שהאשה תסבול צער גידול הבנים בזכרה מה שסבלה בהם מלידה ומבטן ומהריון כן אנכי אסבול משאם, אבל אנכי לא הריתי מהם ולא ילדתי אותם:",
"כי תאמר אלי, שאתה אומר אלי, והעתיד במקום בינוני:",
"שאהו בחיקך, אינו דבק עם מאמר אל האדמה וכו' שבסוף הפסוק, כי אז היה הכתוב אומר אשר נשבעתי לאבותיו, אלא שיעור הכתוב כך, האם אנכי הריתי וכו', שבעבור כן אתה אומר אלי שאהו בחיקך, וימשך מזה שאני מחוייב לישא אותם כאשר ישא האומן את היונק עד שאביאם אל האדמה אשר אתה נשבעת לתת לאבותיו:"
],
[
"מאין לי בשר, לפי שראה משה שהם מבקשים בשר ודגים ללא צורך, כי היה להם המן לשבוע וידע שלא ימלא השם שאלתם להיותם קטני אמנה, כפי מה שחשב משה, לכן צעק אל ה' מאין לי בשר וכו', כלומר ידעתי כי לא תשמע בכיתם, ומה יועיל כי יבכו עלי, האוכל לספק להם בשר בדרך הטבע, והנה משה אמר כך לפי מחשבתו, ולא שאל את פי ה' לשמוע מהו תכלית בקשתם כי הוא ב\"ה בוחן כל לבב ויודע כי את השלו הם מבקשים, ואילו שמע משה בנבואה שהם בוכים על השלו, אולי היה מתחנן בעדם שיעלהו השם פעם שנית כמו שעלה במדבר סין ג\"כ ללא הכרח:"
],
[
"לא אוכל אנכי לבדי, לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר כי מאין להם, אבל לפי שחשב משה כי העם פרוע וחורש מחשבות און, היה קשה בעיניו שיוכל הוא לבדו להביאם במוסר ולשכך תלונותם:"
],
[
"ואם ככה, כירש אם רצונך שאני לבדי אשא את כל המשא הזה ואסבול טרחם ותלונתם, תאנתם ובכיתם, ואין בידי לתת להם את שאלתם, אתחנן לפניך, אם מצאתי חן בעיניך, המיתני, ואל אחיה חיי הצער הללו לראות את הרעה הגדולה אשר אני בה:"
],
[
"אספה לי על שאמרת לא אוכל לבדי, אעשה לך עזר כמ\"ש בסמוך ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך, אבל לענין עיקר שאלת העם, מאחר שמשה סמך על בינתו ולא שאל את פי ה', הניחו השם במחשבתו ורק סתם ואמר ואל העם תאמר וכו', כמו שנפרש בסמוך:",
"אשר ידעת כי הם, אשר ידעת והכרת בהם שהם זקנים וחשובים ויודעים להנהיג את העם בחכמה:",
"והתיצבו שם עמך כדי שישמעו גם הם בדברי עמך:"
],
[
"ודברתי עמך שם, באהל מועד הנזכר:",
"ואצלתי מן הרוח, לשון אצילות בכל מקום ענינו עכוב אצלו, כמו הלא אצלת לי ברכה, הלא עכבת אצלך עוד ברכה בעבורי, וכן אצילי בני ישראל הם הפרושים מהם שנאצלים אל עצמם מכלל המון העם, וכן ואצלתי שאניח אצלי קצת מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם, והכלל שהוא רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' המעיר את האדם לעשות חיל בהנהגת העם:",
"ונשאו אתך, וע\"י שיהיו גם הם אנשי הרוח, יוכלו לעזור אותך במשא העם להיישיר מדותיהם ולהביאם במוסר:"
],
[
"ואל העם תאמר, אולם לענין תלונת העם שאתה חושב כי תואנה הם מבקשים ושלכן לא אמלא משאלותם, אין הדבר כן אלא לך אמור להם שלמחר יאכלו בשר, ולא פירש לו איזה בשר יתן להם, גם לא גילה למשה עיקר תאותם עד שעת המעשה",
"התקדשו, לשון הזמנה והכנה לדבר"
],
[
"לא יום אחד תאכלון ולא יומים, הכונה על הפעם הראשונה שאכלו השלו במדבר סין, שהספיק להם אז עד עשרים יום ולא יותר, כי בט\"ו לחדש השני באו למדבר סין, ואותו היום בערב עלה השלו פעם אחת בלבד, והיה בו די לאכול ממנו עשרים יום עד יום מתן תורה שאז התקדשו העם ולא אכלו עוד בשר תאוה, וזכר כאן זמנים הרבה, יום אחד, יומים, חמשה ימים וכו', לפי שרבים מן החסידים לא אכלוהו כל אותו הזמן, ולמחרתו כשירד המן עזבו מיד את השלו, וקצתם אכלוהו ב' ימים, וקצתם ה' וי' וכו', אבל אין גם אחד שאכל ממנו יותר מעשרים יום:"
],
[
"עד חדש ימים אבל השלו הזה תאכלוהו חדש ימים כי יבא ברבוי והפלגה יותר ממה ששאלתם:",
"עד אשר יצא מאפכם, הוא על דרך משל שיתן להם בשר הרבה שתוכלו לאכול עד אשר יצא דרך האף, והכונה שתקוצו בו:",
"והיה לכם לזרא, שתרחיקוהו מאתכם כדבר הנתעב וזר שאינו נאכל, והוסיף לומר כן קודם שישלח להם השלו, כי השם חפץ חסד, ורצה לתת להם כמו עצה שישובו בתשובה טרם יחרה אפו בם, כאומר ראו אני נותן לכם בשר הרבה עד חדש ימים וכפי הטבע בזמן ארוך כזה אין ספק שתקוצו בו, לכן יותר טוב שתמשכו ידיכם ממנו אחר יום או יומים, ולא תאריכו לאכול עד יום האחרון של החדש, כי אז יהיה זה אות על זוללותכם והיותכם מושקעים בתאוות ותתחייבו עונש וכן קרה כמו שנפרש:",
"לאמר למה זה יצאנו ממצרים, כי אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים, והרי הוא כאילו בקשו לשוב שם, וזה אות כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, לפי שכל כך משלה התאוה עליכם שאתם מחליפים בה הטובה שאין למעלה הימנה, שהיא יציאת מצרים מבית עבדים להיות עם קדוש לה' אלהי ישראל כי היה זה הנסיון התשיעי שבו נסו את ה' מחוסר אמונתם בו:"
],
[
"שש מאות אלף רגלי, לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים היתרים:",
"ואתה אמרת בשר אתן להם, כלומר איך תתן במדבר בשר על חדש ימים לשש מאות אלף רגלי, זולתי כי תשנה סדרי בראשית, או שיעשה ה' כנפים לבקר וצאן הרבה מאד שיעופו ויבאו כרגע אל המדבר הזה, או בריאה יברא ה' ויוציא המדבר נפש חיה למינה, וכן בדגה אשר בים או יעלו אבר כנשרים או יבראו במדבר לשעתן וידע משה שלא יעשה ה' ככה בעבור מתאוים וזוללים, וביותר בהיותם מסופקים בנפלאותיו ית' כפי סברתו, ולכן תמה איך יקרה כזאת בדרך טבע:"
],
[
"הצאן ובקר, ועוד תמיהה שניה שאף אם ישחט להם כל צאן ובקר שבעולם האם ימצא להם, כלומר יספיק להם, והטעם כי כפי מחשבת משה לא היו חוטאים מצד התאוה אלא מצד מינות, ולכן אף אם יתן להם בקר וצאן לרוב לא יספיק להם, אלא יוסיפו לשאול ותמיד ידברו תועה על ה' כי לבם חורש רע, ולא למלאות בטנם שאלו ככה:",
"את כל דגי הים, לפי שלא עלה מעולם על דעת משה לחשוב כי את השלו הם מתאוים, לכן זכר רק צאן ובקר ודגים, ולא אמר אם את כל עוף השמים יאסף להם, ועוד כי העוף אפשר שיבא בדרך טבע בלתי שישתנו סדרי בראשית:",
"ומצא להם, כמו ומצא כדי גאולתו:"
],
[
"היד ה' תקצר, לא רצה להודיעו סוד הדבר והניחו במחשבתו, ורק כמלך הגוזר אמר היד ה' תקצר, פי' כחו ויכלתו, כלומר אחת דברתי בשר אתן להם ואכלו חדש ימים ולא אשנה, עתה תראה היקרה לך דברי שאמרתי אם לא, ובמליצת עתה תראה רמז לו שבשעת מעשה יבין סוד הענין על בוריו, ואז שתק משה מפני הכבוד והלך להגיד לישראל מאמר השם:"
],
[
"ויצא משה, מאהל מועד אשר דבר אתו שם אלהים לדבר אל העם, ונראה שאחר דברו אל העם שב אל אהל מועד לשמוע דבר השם:"
],
[
"וירד ה' בענן, כדי שיתפעלו גם הזקנים מן המראה הזה:",
"וידבר אליו, ולא פירש לנו הכתוב מה דבר ה' אליו, רק זאת הודיענו הפסוק, כי השם היה מדבר עם משה לבדו, ולפי שאצל אז מרוחו על השבעים איש, התחילו גם הם להתנבאות את הדבר ההוא שדבר ה' אל משה, וידעו בנבואה את הדיבור ההוא, וזה טעם שאמר ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו:",
"ולא יספו, אך לא התנבאו רק אותו היום לבדו ולא הוסיפו להתנבאות מעצמן פעם אחרת, והענין כי לא היו נביאים רק אותה שעה לפי שזכו להיות אצל משה בשעת ירידת הענן, אבל הרוח שהאציל השם עליהם לא פסק מהם כל ימי חיותם, כי היו צריכים לרוח האלהי הזה כדי להנהיג את העם בחכמה ולהיות לעזר למשה:"
],
[
"וישארו שני אנשים, מבואר הענין בדברי חז\"ל שלקח משה ששה מכל שבט שהם ע\"ב במספר, כדי שלא להטיל קנאה בין השבטים, וכתב על שבעים פתקין זקן ושני פתקין הניח חלק, ואמר להם טולו פתקיכם, מי שעלה בידו זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק א\"ל אין המקום חפץ בך, וקרה מקרה שנשארו אלדד ומידד במחנה כי לא יצא עליהם הגורל:",
"ותנח עליהם הרוח, אעפ\"י שלא היו בכלל השבעים רצה השם לזכותם והאציל עליהם הרוח כמו לאחרים:",
"והמה בכתבים, שגם הם היו כתובים בפתקין כמו שאמרנו:",
"ולא יצאו האהלה, כשהעמיד משה את השבעים איש סביבות אהל מועד, לא יצאו עמהם אלדד ומידד מפני הענוה, כי אמרו אין אנו כדאים לגדולה:",
"ויתנבאו במחנה, אותה נבואה ממש שהתנבאו האחרים:"
],
[
"וירץ הנער, בה\"א הדעת, הנער הנודע לשרת את משה חוץ מיהושע, כי שירות יהושע אינו כשירות כל נער:"
],
[
"מבחריו, הנפרד ממנו אינו שם תואר, אבל הוא שם המקרה לימי הנעורים, ופירושו מנעוריו, והכנוי שב על יהושע שהיה מנעוריו משרת משה:",
"כלאם, לשון עצירה ומניעה כמו לא תכלא רחמיך, ולזאת נקרא בית האסורים בית הכלא לפי שהנתון שם יושב עצור ונמנע מלכת לאשר יחפוץ, ופירוש כלאם שיתנם בבית הכלא, והטעם בזה כי מאחר שלא יצאו האהלה ועושין עצמם מכלל הנאצלים, הם כממרים את פי ה', ולכך צריך לשומם במאסר כי אולי רוח שקר בפיהם או רוח רעה מבעתם:"
],
[
"המקנא אתה לי, כפי הכלל שהנחנו (בראשית כ\"ו י\"ד) יבוא לשון קנאה מקושר עם למ\"ד להורות על המקנא לכבוד עצמו או לכבוד זולתו המחולל, כמו קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח' ב') וכאן פירושו, האם חושב אתה שאלדד ומידד חללו את כבודי ברצותם להראות עצמם נביאים מה שלא עלה על דעתי, ושלכן ראוי שיחרה אפי בם ואענישם, ומטעם זה לבשת קנאה בעבורי, אין הדבר כן, כי אין אני מפסיד כלום בזה ואדרבה אשמח על שזכו לנבואה:",
"ומי יתן וכו' כי יתן ה', הלואי שיכינו עצמם כל עם ה' להשראת השכינה ויהיו ראוים לנבואה, כי אז ידעתי בלי ספק שיתן השם את רוחו עליהם, כי ה' חפץ בישר לב ואינו מקפח שכר כל בריה, ואם כל עם ה' אינם כעת נביאים הוא לפי שאינם ראוים לכך, אבל אם יזכו, בודאי שיהיו כולם נביאים:"
],
[
"ויאסף משה אל המחנה, כענין ואספת אל תוך ביתיך, ר\"ל שנכנסו מפתח אהל מועד איש אל אהלו:"
],
[
"ורוח נסע מאת ה', רוח ממש, והמשורר האלהי הודיע שהיה רוח מזרחית דרומית שנאמר יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן (תהלים ע\"ח כ\"ו), כי הוא היה צריך להעלות להם את השלו, וכן אמר כאן מן הים, וידוע שהים היה בקרן מזרחית דרומית למדבר שחנו אז שם בני ישראל:",
"ויגז, כמי כי גז חיש (תהלים צ' י') וענינו לשון פריחה, אלא ששם הוא עומד וכאן הוא יוצא, והנה כשראה משה שהשם הביא להם שלוים, ולא בקר וצאן ולא דגים, ושהעם אספו אותם בתאוה גדולה ולא הלינו עוד לאמר בשר בקר צאן ודגים חפצנו ולא שלו, אז הבין טעותו במחשבת המתאוים, וראה בדעתו שרק את השלו היו מתאוים, ושהשם הביא להם תאותם בדרך טבע:",
"ויטש על המחנה, כמו ויפרוש, וכן והנה נטושים על פני כל הארץ (ש\"א ל' ט\"ו), והנה הרוח הגביה את השלו לרום על פני השמים ואח\"כ הורידו פתאום על מחנה ישראל כגשם היורד מן השמים, ולזה כיון המשורר באמרו וימטר עליהם כעפר שאר:",
"בדרך יום בה ובדרך יום כה סביבות המחנה, תחנה אמר ויטש על המחנה, משמע שנפל במחנה עצמו, ואח\"כ אמר סביבות המחנה, כאילו לא נפלא לא סביבם, אולם שני דברים הם, שהיו השלוים נטושים על כל המחנה וגם מחוץ למחנה, מרחק מהלך יום אחד לכל ארבע רוחותיו מסביב, וזה רבוי עצום מאוד, והדבר הזה גילה לנו המשורר באמרו ויפל בקרב מחנהו סביב: למשכנותיו (שם שם כ\"ח), הרי שהיה בקרב וגם סביב:",
"וכאמתים על פני הארץ אחר שפירש מדת ארכן ורחבן פירש עתה קומתן, ואמר שהיו כ\"כ צבורין זה על גב זה עד שהיה גובהן שתי אמות על שטח הקרקע:"
],
[
"הממעיט אם עשרה חמרים, מרוב תאוה אספו ממנו כל אחד מאסף גדול על ימים רבים עד שאפילו הממעיט באסיפתו מחמת עצלה או חסרון בריאות גופו אסף עשרה חמרים, ואכלו ממנו בכל יום לשבעה, שנאמר ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם, הרי שהשם מלא כל תאותם, כי אולי לא הביא רבוי מופלג והיה מגיע לכל אחד רק מעט ממנו, היה אפשר ללמד עליהם זכות שאכלו ממנו יום יום רק מעט ולכן לא ישביעו תאותם אפילו באכלם אותו שנה תמימה, כדרך שאם לא יאכל האדם רק טעימה בעלמא יתאוה אליו זמן רב ולא יקוץ בו, אבל עתה שעלה מאד, הביא להם כל תאותם, שבכל סעודה אכלו וישבעו מאד:",
"וישטחו ויפרשו כמו שטחתי אליך כפי והענין שהיו שוטחים הבשר כדי שלא יסרח ויספיק להם לזמן רב:"
],
[
"הבשר עודנו בין שניהם, אין פירושו שביום הראשון באכלם ממנו מתו בו, שהרי בתחלת הענין אמר עד חדש ימים וכו', אלא בסוף השלשים יום היה זה, כי השם ב\"ה אינו חפץ בהשחתת בריותיו, ואע\"פי שחטאו חטאה גדולה לאמר למה זה יצאנו ממצרים, רצה להאריך להם אפו עד חדש ימים, אולי כשיאכלו ממנו לשבעה יום או יומים, ינחמו על רעתם וישובו ואז יסלח להם, ולכן עלה השלו ברבוי מופלג כדי שימלאו תאותם לשבעה, וימהרו ויקוצו בו, ואילו הפסיקו טרם מלאות חדש ימים לא היו נענשים, אבל לא עשו כן, אלא אכלו ממנו החדש כלו ולא קצו בו, ולא אמרו בלבם דיינו, נלכה ונשובה אל ה' אלהינו, ולכן כבא עת פקודתם בסוף החדש והיה עדיין הבשר בין שניהם, ונודע שלא עשו תשובה, נענשו, וזהו שאמר המשורר לא זרו מתאותם, כמתמיה על גודל זוללותם, שבכל זמן חדש ימים לא זרו אחור מתאותם, ועוד לי ראיה שהיה זה בסוף הל' יום, כי ביום כ' לאייר נסעו ממדבר סיני, והלכו דרך שלשת ימים, ובכ\"ג בו חנו במקום שנקרא אח\"כ תבערה, ושם אכלו השלו חדש ימים עד יום כ\"ג לסיון, ובו ביום באו לחצרות, ונתעכבו שם ז' ימים בעבור צרעת מרים ובר\"ח תמוז באו למדבר פארן ובו ביום שלחו המרגלים והם חזרו ביום ט' באב",
"טרם יכרת, שהיו עדיין בפיהם חתיכות שלימות שלא טחנו אותם בשיניהם:",
"ויך ה' בעם, לפי שהיתה חטאתם מתאוה, ולא במחשבות און כמו שהיה סבור משה, לכן נענשו בדרך הטבע בארח משפט, כי מתו במגפה שהיא אחת מארבעה שפטים רעים האמורים בנבואת יחזקאל:"
],
[
"ויקרא, משה:",
"קברות התאוה, כי אז הבין שכל חטאם היה מצד התאוה, והנה המקום הזה סמוך לתבערה, כי שניהם במחנה אחד:",
"כי שם קברו, הקוברים:"
],
[
"ויהיו בחצרות, נתעכבו שם עד האסף מרים, כאשר יזכור בפרשה הבאה:"
]
],
[
[
"ותדבר מרים ואהרן במשה, היא דברה תחלה ואהרן הסכים עמה, ולכן נענש גם הוא במה שחרה אף ה' גם עליו, כמ\"ש ויחר אף ה' בם:",
"על אדות האשה הכשית, הנכון כמו שסופר בס' הישר שמשה מלך ארבעים שנה בארץ כוש, ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה, והם לא ידעו כשדברו בו שלא נזקק לה, והיתה תרעומתם על שנשא הכושית, כי אבותיהם היו נזהרים בזה מאז להתחתן בעמי הארצות כאשר הקפידו על זה אברהם יצחק ויעקב:",
"כי אשה כשית לקח, לפי שאמר האשה הכושית בה\"א הידיעה, ובאמת לא נזכר עדיין בתורה ולא נודע מזה דבר, לכן בא לספר עתה כי אשה כושית לקח:"
],
[
"ויאמרו, עוד זאת אמרו על משה, במה יכול להתפאר עלינו, הלא גם בנו (ר\"ל על ידינו) דבר ה' לישראל, א\"כ נבואתו שוה לנבואתנו ואין לו שום יתרון עלינו:"
],
[
"והאיש משה ענו מאד, הכתוב מעיד שדברו עליו על לא חמס ועול בכפיו כי הוא לא בקש גדולה על אחיו, ולא להתפאר עליהם לקח לו מלכה כושית לאשה, ולכן לא היה להם מעולם סבה לדבר על צדיק זה תועה:"
],
[
"פתאם, שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה, אלא בשעה שהיו מדברים במשה ועוד הדבר בפיהם נאמר להם צאו שלשתכם, והנה אמר הכתוב פתאום כנגד אהרן ומרים לבד, כי משה היה ראוי לנבואה בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה:",
"צאו שלשתכם, מאהלכם אל אהל מועד, וקרא לשלשתם כי רצה שיהיה משה שם ייראה בקנאת השם לכבודו ויהיה מצוי להם שלא ימחול להם השם רק על ידו כאשר יתחננו אליו ויתרצה להם, אבל אח\"כ אמר ויקרא אהרן ומרים לבד, שיאמר שבחו שלא בפניו:"
],
[],
[
"שמעו נא, שמעו עתה:",
"אם יהיה נביאכם ה', לפי הנחת הטעמים במלות האלה פירוש הכתוב כך, אם יהיה אדם בעל נבואה כמו נבואתכם (כי מלת נביאכם כאן הוא שם המקרה, כמו נבואתכם), אני ה' במראה אליו אתודע, ורצה בזה להוכיחם על מה שאמרו הרק אך במשה דבר ה' וכו', שרצו להשוות נבואתם לנבואת משה, והשם אמר להם אין נבואתכם דומה לנבואת משה, כי יש הפרש גדול ביניהם כמו שיפרש:",
"במראה אליו אתודע שיראה הנביא כעין תמונות וצורות שהם כמו משל אל המכוון בנבואה ההיא, ובהתבונן בם לפעמים יבין הנביא בשכלו את הנמשל, כמו סיר נפוח ומנורת זהב וזולתם מן הדברים שראו הנביאים בחזיונם, וכן היה דבר ה' אל אברהם במחזה, שבו הראה לו השם הכוכבים, וכן הענין בכל הנביאים, שלפי שרואים נבואתם במראות, אינם רואים כ\"א חיצונו של דבר, ולכן לפעמים אינם מבינים פנימיותו, כמו הלא ידעת מה המה אלה ואומר לא אדוני (זכריה ד' ה'), ודניאל אמר ואני שמעתי ולא אבין, אבל משה היה רואה פנימי וחיצון כמו שאמר בכל ביתי נאמן הוא ובסמוך יפרש:",
"בחלום אדבר בו, ועוד הפרש גדול יש במצב הנביא, כי בעת שיבא אליו הדבור יתבטלו הרגשות חושיו והוא כחולם חלום:"
],
[
"לא כן עבדי משה, להותדע אליו במראה ולדבר בו בחלום:",
"בכל ביתי נאמן הוא, כל סדרי הדברים העליונים והתחתונים פתוחים לפניו, והוא נכנס בכל הבית חדר בחדר לא יעלם דבר, והוא משיג בכל בית מלכות ה' יותר מכל מה שהשיגו שאר הנביאים, ובכל דרכי ההשגות האלה הוא נאמן כלומר שיש לבטוח על יושר לבבו בכל עת, ומרוב צדקתו נשתנה ממדת האדם להיות כמלאך ה' צבאות, כי לבו ויצרו חלל בקרבו, ונפשו דבקה באמונה עם ה', ובטוח שיוסיף אומץ בקדושתו כל ימי חייו, ותבין מזה שתואר נאמן הוא העליון שבכל התוארים:"
],
[
"פה אל פה אדבר בו, בלא ביטול הרגשת חושיו:",
"ומראה ולא בחדת, כי ענין החדה שאין הכונה בנגלהו רק בענין הנסתר בו וסתום בתוכו, לכן אמר שמה שראה משה, ראה על בוריו והבין על נכון כי לא היה המראה אליו על דרך חידה, והנה מלת מראה שנאמר כאן אינו דומה למלת במראה הכתוב למעלה במראה אליו אתודע, כי הוא על התמונות והרמזים שרואים הנביאים כדרך שפירשנו שם, ודומה לו קצת במראות הצובאות, שהוא שם לכלי מלוטש שבו יתרשמו הצורות אשר כנגדו כן הנביאים רואים כעין תמונה והיא איננה עצם הדבר, אבל רומזת אליו, אמנם מראה שזכר כאן הוא מראה דבור, כלומר שמפרש לו הדיבור במראית פנים שבו ואינו סותמו לו בחדות:",
"ותמנת ה' יביט, האל ית' נעלה ומרומם מכל תמונה, כי כן כתוב כי לא ראיתם כל תמונה, אך הכוונה כאן על הכבוד הנברא שהוא כמין אור יקר נגלה לעינים, כדרך וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט' כ\"ג):",
"ומדוע לא יראתם, כי היה לכם לנהוג צניעות בעצמיכם ולירוא ממעלת משה הגדולה, ואיך הזדתם לחשדו באשה הכושית שלקחה לאשתו ולא דנתוהו לכף זכות וגם האיך אתם מתדמים אליו ואין מדריגתכם כמדריגתו:"
],
[
"וילך, הכבוד, כמו שכתב בסמוך והענן סר:"
],
[
"והנה מרים מצרעת, מיד כשסר הענן כסתה הצרעת את כל עור גופה, והיא לא הרגישה בדבר עד שאהרן פנה אליה לדבר עמה על הענין וראה שהיתה מצורעת, ובחשבו שאין ראוי שתלך היא בעצמה לדבר אל משה ולבקש ממנו מחילה, כי אין לבא לפני אדון הנביאים בגוף טמא, הלך הוא לבדו אל משה להעתיר בעדה:"
],
[
"בי אדני, הרי שהודה על יתרון מעלת משה עליו וקראו אדוניו:",
"אל נא תשת עלינו החטאת, כמו תשים, והענין אל תחשוב לנו לחטאת מה שדברנו נגדך כי באמת מודים אנחנו לך שנואלנו וחטאנו:",
"אשר נואלנו, אשר הסכלנו עשו בדיבורנו:"
],
[
"אל נא תהי כמת, הנכון כדברי יב\"ע שפירשו כך, בי אדוני, לא תהיה מרים אחותנו מצורעת ומטמאה באהל כמת, ודמתה לולד ששלמו לו תשעת החדשים במעי אמו, וכאשר הגיע זמנו לצאת לאויר העולם ויאכל חצי בשרו, בעת שאמו יושבת על המשבר וימות הולד, והמילדת מוציאתו מחותך איברים כן כאשר היינו בארץ מצרים ראתה מרים אחותנו אותנו בגלותנו ובטלטולנו ובעבדותנו וכאשר הגיע העת לצאת ולרשת את ארץ ישראל הנה היא נלקחת ממנו, בי אדוני, התפלל נא בעדה ולא נאבד צדקתה מתוך הקהל:"
],
[
"אל נא רפא נא לה, זכר שם אל שהוא מורה על תוקפו ויכלתו ית', ומלת נא הראשון לשון בקשה, והשני לשון עתה וביאורו אתה שהכח והיכולת בידך, בבקשה ממך שתרפא אותה עתה שלא נצטרך לביישה הוציאה חוץ למחנה, ולמדנו מזה איך היה משה ענו ומוחל על עלבונו:"
],
[
"ואביה ירק ירק בפניה, היריקה בפני האדם היא משל אל ההכלמה והנזיפה, כדרך ומפני לא חשכו רוק (איוב ל' י'), והענין שהשיבו השם, אני ארפא אותה אבל לא מיד כמו שאמרת, כי אם אביה היה מוכיחה וכועס עמה, הלא מצד הדין להתבייש שבעת ימים כ\"ש עתה שחרה אפי בה ראוי שתסגר מחוץ למחנה ז' ימים כדי שתתבייש ממה שעשתה:",
"ואחר תאסף, אל המחנה:"
],
[
"והעם לא נסע, להגיד שראוי היה שיסעו משם באותו יום עצמו שבאו לחצרות, אלא שנהגו כבוד במרים ונתעכבו שם בעבורה:"
],
[
"ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן, לומר כי כאשר נסעו מחצרות לא נסעו ממדבר זה אל מדבר אחר, אבל נסעו מחצרות שהוא במדבר פארן וחנו במקום אחר במדבר ההוא עצמו, והוא רתמה הסמוך לקדש ברנע שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר ונבא עד קדש ברנע ותקרבון אלי ותאמרו נשלחה אנשים וכו', אבל לא שחנו בקדש ברנע עצמו, כי הכתוב אינו אומר ונבא לקדש ברנע אלא עד קדש ברנע, דהיינו סמוך לו והוא רתמה הנזכר בפרשת אלה מסעי ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, אולם כאן לא זכר לא רתמה ולא קדש ברנע ורק אמר ויחנו במדבר פארן, להודיע כי קדש ברנע הנזכר להלן הוא קדש ברנע אשר במדבר פארן לא קדש אשר במדבר צין, שהיה שם ענין מי מריבה בשנת הארבעים, אבל עתה לא הגיעו עדיין למדבר צין ועודם חונים במדבר פארן:"
]
],
[
[],
[
"שלח לך אנשים, ובמשנה תורה כתוב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וכו', אלא הכתוב קצר כאן וסיפר תכלית הדברים, ואין ספק שבני ישראל התעוררו תחלה לשלוח מרגלים לתור את הארץ, כי בשמעם שעתה יכנסו לארץ כנען כמו שאמר להם משה באתם עד הר האמורי וגו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו', ויצטרכו ללחום עם העמים היושבים בה, רצו לדעת את הדרך אשר יעלו בה ואת הערים אשר יבאו אליהם, וזו עצה הגונה לכל כובשי ארצות, וכן עשה משה עצמו שנאמר וישלח משה לרגל את יעזר, וכן עשה יהושע, ולא היה חטאם במה ששאלו לשלוח המרגלים אלא במה שאמרו אחרי שובם וכדרך שנפרש במקומו, ולכן משה לא מנע מהם שאלתם שנאמר וייטב בעיני הדבר (דברים א' כ\"ג) ונוסף על זה בא לו הדיבור מאת ה' שלח לך אנשים וכו', וזה לצוותו שישלחם י\"ב ושישלח איש אחד לשבט, ושיהיו נשיאים:",
"ויתרו, ענין חקירה וחפוש:",
"כל נשיא בהם, בנשיאים הללו אין גם אחד מאותם הנשיאים שמנו את ישראל, ושהקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח, אלא היו גבורים ונכבדים משרי אלפים ומשרי המאות שבעם וטעם כל נשיא בהם כי אלה המרגלים היו כל אחד מהם המעולה שבשבטו, שאין השם נשיא מיוחד לראש השבט הממונה על כל צבאו, כי אם לכל אדם נכבד וגדול:"
],
[
"כלם אנשים, גבורים ואנשי חיל, כמו וחזקת והיית לאיש, כי רכי הלבב לא ילכו בארץ נכריה להתחזק לקחת מפרי הארץ:"
],
[
"ואלה שמותם, מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם ולא לתולדותם, ונראה שמנה אותם כאן לפי מעלת השלוחים, כי היו ראשים ונשיאים בעם כאשר ספר ואין מעלתם שוה אבל יש בהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין, והקדים הנכבד במעלה כי ממעלת עצמם מנאם ולא למעלת השבט, וכן בנשיאים החולקים להם את ארץ כנען, בפ' מסעי הזכירם כפי המעלה לא לתולדותם:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויקרא משה, מצאנו שגם קודם שילוח מרגלים נקרא יהושע שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות י\"ז ט'), וכן פעמים רבות נמצא בתורה בשם יהושע קודם מעשה זה ואולם השיעור וכבר קרא, ורבים כמהו, והודיע הדבר כאן לפי שזכרו למעלה בשם הושע, וכך פירושו, הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה יהושע כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם, כמו שקרא פרעה ליוסף צפנת פענח, וכן וישם לדניאל בלטשאצר (דניאל א' ז'):"
],
[
"עלו זה בנגב, שיעורו עלו זה הדרך בנגב, ואין פירוש בנגב לצד נגב של המחנה, כי אילו פנו עצמם לצד נגב היו הולכים למצרים, רק פירושו בנגב של ארץ כנען, והראיה כי הם הלכו בנגב ובאו עד חברון שהוא ליהודה, והכתוב אומר יהודה יעמוד על גבולו מנגב:"
],
[
"וראיתם את הארץ מה הוא, כבר הוזכר פעמים רבות שרוב סיפורי התורה הם על דרך כלל ופרט או שתפרוט בראשונה ותכלול באחרונה, והנה גם בזה הענין דברה התורה על זה הדרך, כי מנהג הנלחמים המשלחים לתור איזה ארץ לחקרה ולתפשה הוא על שני דברים ראשיים, הא' לדעת מהות הארץ ההיא והב' לדעת מהות וכמות העם אשר בה, אמנם החקירה הראשונה היא ג\"כ תחלק לשתים, הא' לדעת מהות הבנינים אם הם בפרזים או במבצרים יושבים, ועי\"ז ידעו גם הם להכין כליהם ולבנות דיק, ולשפוך סוללה, הב' לחקור על מהות המדינה והשדות אם מגדלים פירות ותבואות לרוב שיהיה להם ולמחניהם לאכול ולשבוע והנה אמר להם בתחלה דרך כלל וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, שהן שתי החקירות, ולפי שפרטי החקירה הראשונה הם רבים, לכן פרט השנייה בתחלה, ואמר החזק הוא הרפה שיראו כמות גודל העם הזה וערך איבריהם אם הם גבורים למלחמה אם לא:",
"המעט הוא אם רב, בכמות המספר:"
],
[
"ומה הארץ, עתה שב לפרט ענין החקירה הראשונה, ובתחלה אמר דרך כלל הטוב ההיא אם רעה ואח\"כ יפרט ענין הטובה והרעה על החלוקה שהזכרתי הא' על מהות הבנינים זהו שאמר הבמחנים וכו':",
"הבמחנים, ערים פתוחות מאין חומה סביב:"
],
[
"ומה הארץ, עתה יפרט ההודעה השניה שיחקרו על חלק הארץ המגדל צמחים, ואמר השמנה היא אם רזה, אם היא מרובה בתבואות ובפירות, ובכלל זה אם היא רבת המעינות:",
"היש בה עץ, אילני מאכל, כמו שנראה מענין הכתוב שצוה לחקור על תבואת הארץ ועל פירות האילן, ואח\"ז צוה שיביאו לו מפרים:",
"והתחזקתם, יערב נא לבבכם לקחת גם מפרי הארץ:",
"והימים ימי בכורי ענבים, הכתוב מגיד זה מפני אשכול ענבים שנטלו, והיה זה בר\"ח תמוז כמו שכתבנו למעלה (י\"א ל\"ג) ובזמן ההוא כבר יתחילו הגפנים לבכר, ובפרט במקומות החמים:"
],
[],
[
"ויבא עד חברון, רז\"ל אמרו על כלב לבד, בעבור שכתוב ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דברים א' ל\"ו), ומצינו ביהושע שנתן לכלב את חברון, אבל עיקר פשוטו ויבא כל אחד ואחד עד חברון והראיה שכלם היו בחברון, כי לקמן כתוב וגם בני ענקים ראינו שם, וגם ילידי הענק ראינו שם, הרי שראו כלם את הענקים אשר בחברון, אולם מלשון הכתוב שאמר ויבא, יתכן שכלב בא ראשונה אל חברון, ולכן נאמר אשר דרך בה, ואח\"כ באו שמה חביריו, כי נכנסו במדינה זה אחר זה כדרך המרגלים:",
"וחברון שבע שנים נבנתה, חברון היא קרית ארבע הוא האדם הגדול בענקים שהיה שמו ארבע, והוא הבונה אותה ע\"כ נקראת על שמו, והוא שנאמר ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י\"ד ט\"ו), וזה האיש הוליד בן וקרא את שמו ענק, ועל שמו נקראו כל זרעם אחריהם בשם ענקים, ונעשה שם כללי ולכן תצדק בו ה\"א הידיעה, ואמר הכתוב כאן כי היו אז בחברון אחימן ששי ותלמי ילידי הענק, ושחברון נבנתה לענק שבע שנים לפני הבנות צוען מצרים שהיא קדמונית להגיד הפלגת חיי האנשים האלה, כי כאשר הם מופלגים בקומתם כן ימיהם ארוכין מכל האדם כי ארבע בנה העיר הזאת לבנו ענק ז' שנים לפני צוען מצרים, ואעפי\"כ היו עדיין בני ענק בחיים וראו כמה דורות מאז ועד עתה:",
"צען מצרים, שם מקום בארץ מצרים, ותחסר בי\"ת השימוש, כמו מבית לחם יהודה, ענינו מבית לחם אשר בארץ יהודה:"
],
[
"עד נחל אשכל, לא שנקרא המקום כך כשבאו לשם, אבל משה כותב התורה אומר שבאו אל המקום שנקרא אח\"כ ע\"י אותו מעשה נחל אשכול, ומלת נחל אין פירושו כמו נחלי מים, כי אין הגפנים גדלים בנחלים, אלא כמו נחל איתן (דברים כ\"א ד') שפירשו מישור:",
"זמורה, שוכת גפן:",
"ואשכול ענבים אחד, מלת אחד שב על אשכול ולא על זמורה (אעפ\"י שמצאנוה בלשון זכר כדכתיב הזמורה אשר היה בעצי היער, והביאור שכרתו זמורה שלא היה בו כ\"א אשכול אחד:",
"בשנים, לפי פשוטו בשני אנשים:",
"ומן הרמנים, וכן כרתו משם מן הרמונים מן התאנים:"
],
[
"קרא, הקורא:"
],
[
"מקץ ארבעים יום, בתחלת היום האחרון של ארבעים יום, כמו מקץ שבע שנים תעשה שמטה, שפירושו בתחלת השנה השביעית, אף כאן בתחלת יום הארבעים עצמו, כי בר\"ח תמוז נסעו מקדש ברנע, וחזרו ביום ט' באב סמוך לחשכה:"
],
[
"אל מדבר פארן קדשה, חלק המדבר שהיה סמוך לקדש ברנע:",
"וישיבו אתם, את משה ואת אהרן, וכן ויראום את פרי הארץ:"
],
[
"ויספרו לו, התשובה על שליחותם היתה למשה לבד, כי הוא שלחם כאמרם באנו אל הארץ אשר שלחתנו:",
"וגם זבת חלב ודבש הוא, ביאורו באנו אל הארץ וגם חקרנוה כאשר צויתנו לראות השמנה היא אם רזה, ומצאנוה זבת חלב ודבש, והנה משה שאל להם תחלה על ענין העם ואח\"כ על ענין הארץ, אולם המרגלים שהיה בדעתם להניא את לב העם ולספר בגנות הארץ, התחילו בענין הארץ וספרו בשבחה, כי לא היה אפשר לשקר בענין רבוי התבואות ויופי הפירות שהרי הביאו בידם מפרי הארץ, אלא קצרו מאד בשבחיה ורק אמרו שהיא זבת חלב ודבש, ואח\"כ הרחיבו כשאול פיהם בענין גנותה כמו שיתבאר:",
"וזה פריה, היא תשובה על היש בה עץ אם אין:"
],
[
"אפס, היה להם לומר ואולם עז העם, אבל לשון אפס מורה על ההעדר כמו באפס עצים, או על ביטול הדברים שקדמו כמו הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך (שופטים ד' ט'), כלומר ההליכה שאלך עמך תהיה לאפס ולשוא כי אני לא אוכל לעזור לך, תעשה לך שם ותפארת במלחמה זאת, שהרי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, וכן כאן כוונת המרגלים לומר מה יועילנו היותה ארץ זבת חלב ודבש, כל זה אפס ותהו, כי העם עז והערים בצורות וכו', וא\"כ הוא מן הנמנע שנכבוש הארץ ההיא:",
"כי עז העם, תשובה על שאלת החזק הוא הרפה, אלא שהמרגלים הגדילו הענין יותר ממה שהיה באמת, כי משה אמר לשון חזק והם השיבו בלשון עז, וכבר ביארנו (בראשית מ\"ט ז') שהתואר הזה נופל על הכח השוקד ומאריך זמן רב על מצבו ואינו פוסק במהרה, ולכן אמרו כי מלבד שהעם חזק בטבעו וגבור במלחמה גם הוא עז בכחו כלומר שוקד תמיד על גבורתו ולא יחדל, וזה שקר, כי מאין להם לדעת זאת בימים המועטים שהיו בארץ כנען, והיו מוכרחים להתעכב שם שנים רבות ולראות מלחמותיהם ועניניהם כדי לידע אם הם עזים בכחם או שעוד מעט ויפנו עורף אל אויביהם, אלא במרמה דברו זאת, כדי שימס לב בני ישראל מלבוא להלחם בם:",
"והערים בצרות גדלת מאד, תשובה על שאלת הבמחנים אם במבצרים, אך מן הלשון שאמרו והערים בצורות יחשוב השומע שכל ערי ארץ כנען היו ערי מבצר חומה גבוהה דלתים ובריח, וזה כזב, כי בכבוש הארץ לא נמצא שהיו להם ערים הרבה בצורות רק במספר מועט, ואף הם לא היו גדולות מאד אלא קטנות והראיה על קטנותם כי בחלוקת הארץ צוה ה' לתת מ\"ח עיר ללוים שהיו כ\"ב אלף איש, ולא יגיע לכל עיר ועיר רק ת\"ן איש בקירוב:",
"וגם ילידי הענק ראינו שם, גם בזה לא הגידו האמת, כי לא היו רק אחימן ששי ותלמי בחברון ובשאר הערים לא היו ענקים אחרים כלל, ומה יעשו ג' ענקים נגד חיל שש מאות אלף איש, אולם הם אמרו סתם וגם ילידי הענק ראינו שם, בלי להזכיר מספרם ומקום מושבם, כאילו כל הארץ מלאה מהם, וכל זה להפחיד את העם:"
],
[
"עמלק יושב, הנה משה לא שאל מהם דבר מזה, ומה צורך להודיע איזה עם יושב בנגב ובצפון ובמערב, אך במרד ובמעל דברו זאת, ואחרי שהפליגו בתוקף העם והערים, הוסיפו עתה לומר שאין דרך לבא אליהם בשום צד, ולכן יותר טוב שלא ליכנס אל גבולם כלל, כי אם ירצו ליכנס בצד נגב שהיה קרוב לקדש, הלא יפגע בם עמלק השוכן שם, וכבר ידעו את רשעתו ואת שנאתו אותם כשיצא להלחם בם בדרך, ואם ירצו לעלות ההרה יבאו לנגדם החתי והיבוסי והאמורי, וכן מצד מערב הכנעני, הרי שהעליה אל ארץ כנען, הוא מן הנמנע:"
],
[
"ויהס כלב את העם אל משה, השתיק את העם שישמעו אל משה, כי בראותו כונת המרגלים לדבר בגנות הארץ וכבר התחיל העם להתלונן כדרכו, וראה שהיה משה פונה עצמו אליהם כאילו בדעתו לדבר עמם ולחזקם בה', אלא שהם היו כ\"כ צועקים ומתלוננים שלא היו נוטים אזן לשמוע דבריו, השתיק את העם כדי שישמעו דברי משה, והעם חשבו שכלב ידבר כאחד מן המרגלים לכן שמעו אליו ושתקו, ואז אמר להם:",
"עלה נעלה וירשנו אתה, אעפ\"י שהעמלקי יושב בנגב, והחתי בהר וכו' הנה אנחנו בכחנו ובגבורתנו נעלה אליהם בעל כרחם, ולא די שנעלה אליהם אלא גם נכבוש את כל הארץ מידם אע\"פי שהם חזקים ועריהם בצורות, כי גם לנו כח ויכולת ללחום בם ויכול נוכל לארץ ההיא והנה כלב לא רצה לזכור יכולת השם ונפלאותיו, כי זה היה ראוי למשה לומר אותו, וכן עשה משה אע\"פי שלא נזכר כאן בפירוש, שהרי במשנה תורה כתוב ואומר אליכם וכו' לא תערצון וכו' ה' אלהיכם ההולך לפניכם וכו' ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו':"
],
[
"והאנשים אבל המרגלים סתרו דבריו ואמרו:",
"לא נוכל לעלות אל העם, זה כמו תכלית הדברים שדברו עד הנה, כי מכל מה שסיפרו תמשך התולדה שאין ביכולת בני ישראל לעלות אל העם היושב בארץ ההיא, וכ\"ש שא\"א לכבוש את עריהם, והטעם כי חזק הוא מהם, התבאר מזה הפשע הגדול שפשעו המרגלים בדבריהם, כי הסיתו אתה עם מאחרי ה' למרוד בו:"
],
[
"ויציאו דבת הארץ, לפי שכלב אמר עלה נעלה וכו', והם אמרו לא נוכל לעלות, והיה עדיין הדבר שקול והעם פוסחים, מהם בוטחים ומהם יראים, לכן הוסיפו המרגלים שנית ידם והוציאו דבה רעה על הארץ, כי היו הולכים משער לשער במחנה ומדברים באזני העם את הדברים האלה, הארץ אשר עברנו וכו' כדי לבטל עלייתם על כל פנים, וזה טעם שאמר בסמוך וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ, כי השתדלו כ\"כ בדברי כזב ובעלילות מחוזק העם ומרוע מזג הארץ עד שעלתה בידם להלין את כל העדה, והנה אמר כאן ויוציאו דבת הארץ, וידוע כי האומר אמת יקרא מביא דבה ואשר יאמר שקר הוא נקרא מוציא דבה, הענין כי מעתה לא חששו עוד להסתיר השקר בקצת דברי אמת, אלא דברו בפה מלא נאצות גדולות ושקרים שבדו מלבם להניא את לב העם:",
"אל בני ישראל, כי לא עצרו כח להוציא דבה כזאת בפני משה ולא בפני יהושע וכלב פן יכחשו אותם, רק אל בני ישראל אמרו הכזבים האלה:",
"ארץ אכלת יושביה, מזג האויר רע והמים דלים ורעים והארץ משכלת עד שיושביה לא יזקינו אלא ימותו בחצי ימיהם, וזה הפך ממה שאמרו ארץ זבת חלב ודבש היא כי הארץ הרעה לא תוציא פירות נבחרים, אלא אמרו כך באזני העם כאילו היה משקרים בתחלה באמרם לפני משה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ועתה הודיעו לעם שבאמת היא משכלת אולם כפי האמת דבריהם אלה האחרונים היו הפך המציאות, כי הארץ היתה מלאה עמים רבים, כמ\"ש ביהושע (י\"א ד') עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב וגו':",
"אנשי מדות, אנשי מדות גדולות הם כמו אנשי לבב שמעו לי (איוב ל\"ד י'), וכל איש יש לו לבב אבל פירושו אנשי לב משכיל יותר משאר העם וכן כאן פירש מדות מיוחדות וגדולות, ממדות שאר אנשים, ואם הארץ ההיא תמית את יושביה עם היותם אנשי מדות וחזקים בטבעם, מה תעשה לבני אדם הבינונים כמונו שאנו חלשים מהם ובעלי מזג ממוצע:"
],
[
"את הנפילים, עתה חזרו להפליג להם בחזקת הענקים, כי בתחלה קראום בני ענק סתם, וכאן הוסיפו לקרותם נפילים, ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם, אמרו לעם שאלה בני הענק הם מאותם הנפילים הקדמונים אשר שמעו עליהם כי המה הגבורים, כדי ליראם ולבהלם:",
"ונהי בעינינו כחגבים, לפי מראה עינינו בערך גבהם וקומתם נחשבנו כחגבים שהם קטנים ושפלי הקומה, ודרך המקרא לדבר במליצה בענין ערך גבוה מעל גבוה עם ערך נמוך הנמוכים כמו היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים (ישעיה מ' כ\"ב):",
"וכן היינו בעיניהם, אין ספק שגם המה חשבונו לחגבים, ולכן היה להם דבר נבזה לשלוח ידם בנו:"
]
],
[
[
"ותשא כל העדה, את עצמה, כדרך ויקח קרח, והענין שנתקהלו כלם להתלונן ולמרוד בצעקה ובהרמת קול:",
"ויבכו העם, הבכיה היתה לפי שהאמינו בדברי המרגלים, והיה בזה חטאם גדול, כי שכחו אל מושיעם שעשה עמהם כמה נפלאות והבטיחם להביא אותם אל ארץ טובה והם חשבו עתה שלא יקיים הבטחתו זאת ועל זה הוכיחם משה ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו':"
],
[
"לו מתנו, הלואי ומתנו, כי יותר טוב היה למות במצרים כמות כל האדם, או למות עתה במדבר הזה מלנפול בחרב אויבינו:"
],
[
"ולמה ה' מביא אתנו, מאחר שבודאי סופנו ליפול בחרב, למהא\"כ ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת, והנה כאן לא פורש אלא ששאלו הטעם למה ה' מביא אותם וכו', אמנם במשנה תורה מפורש יותר מה שהיו חושבים בתשובת השאלה הזאת שנאמר ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו (דברים א' כ\"ז), ואין לך מרי גדול מזה ליחס לבורא ית' מחשבה רעה כזאת חלילה, אך בנפשם דברו זאת:"
],
[
"נתנה ראש ונשובה מצרימה, נשים עלינו אחד ממנו לראש, ונשוב אחריו למצרים, והנה בכל התלונות שעברו לא הזידו למרוד בה' ובמשה עבדו כמו בפעם הזאת כי עתה נתיאשו לגמרי מנחלת ארץ כנען אשר נשבע ה' לאבותם ומאסו בה עד שבחרו לשוב תחת עול עבדות מצרים מלהיות כאדונים בארץ הנבחרת, כמפורש בכתובים וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו (תהלים ק\"ו כ\"ד), ופרקו עול מלכות שמים מעליהם, כי רצו לצאת מתחת יד ה' המולך עליהם ולשוב תחת יד מצרים, גם בעטו במשה מלהיות להם עוד למושל ולקצין כי בחרו ראש אחר תחתיו, וזה היה הפעם העשירי שנסו את המקום עם כל האותות אשר עשה בקרבו לכן נתמלאה סאתם ובדין נענשו בגזירה קשה כמו שיתבחר:"
],
[
"ויפל משה ואהרן, מרוב הצער והיגון באראותם עם ה' פרוע, ולא מצאו בעצמם כח לעמוד נגדם ולשכך תלונתם ובחשבם שעוד מעט יחרה אף ה' בם לענשם על מרים ולא תהיה תקומה לכל העם, לא קם בהם עוד רוח ונתפעלו כ\"כ מן המחשבות האלה עד שנפלו על פניהם:"
],
[
"מן התרים את הארץ וראו בעיניהם טובה ויפיה ועתה שמעו רשעת המוציאים דבה עליה:",
"קרעו בגדיהם, לפי שזקני העדה היו מגדפים את השם ומדברים נאצות גדולות, והשומע כן חייב לקרוע:"
],
[
"הארץ אשר עברנו וכו' טובה הארץ, היה ראוי לומר טובה היא, אלא הענין כך, לפי שהמרגלים הוציאו דבה על שני דברים, על הארץ עצמה אמרו ארץ אוכלת יושביה היא, ועל יושביה אמרו אפס כי עזה עם, לכן הושיבו יהושע וכלב על טובת שני הענינים ואמרו הארץ מצד עצמה היא ארץ טובה, מצד העם השיבו בפסוק שלאחריו, אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ וכו':"
],
[
"אם חפץ בנו ה' והביא, אם יחפוץ בנו אז והביא, והענין אם רצונו ית' לקיים בנו השבועה שנשבע לאבותינו בעבור כי חפץ בנו ואוהב אותנו, אז יביאנו בלי ספק אל הארץ הזאת ויתן בנו כח לכבוש אותה כי אין דבר שיעמול נגד רצונו וכל הגוים כאין נגדו, אבל אם לא יחשבנו ראויים לכך, יוריש את הארץ לזרענו אחרינו ולא לנו:"
],
[
"אך בה' אל תמרדו, אך כל זה יהיה בתנאי שלא תמרדו בה', כי יראתכם מחוזק העם היושב בה הוא מרד בשם הנכבד, שהרי לא בכחכם יצאתם ממצרים, אלא יד ה' עשתה עמכם להפליא והוא הבטיח אתכם שיורישם מפניכם, אם כן תאמינו ותצליחו:",
"כי לחמנו הם, נאכלים כלחם, על דרך אוכלי עמי אכלו לחם (תהלים נ\"ג ה'):",
"סר צלם, דרך הלשון לומר על היושב בטח מפחד אויב, שהוא מתלונן בצל או מסתתר בצל, והמלך או האדון אשר בו כל העם בוטח נקרא מגין על עמו, כסוכה המגינה על ראש האדם שלא יכהו אור השמש, וכל העם בצלו יחיו, וכאשר ישוב אדם לפחוד יאמר שסר צלו מעליו, והענין כי עד הנה היה השם מגין קצת על בני כנען ולא רצה עדיין להשמידם לפי שאמר לאברהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה, אבל עתה שלם עונם, כי קרובים אנו לבא בארצם, ולכן סר צלם מעליהם והשם נתנם לטבח:",
"וה' אתנו, ואנחנו בהפך כי ה' אתנו, לכן אל תיראום:"
],
[
"לרגום אתם, את יהושע וכלב אשר דברו על לב העם, והיה זה תכלית המרי והנבלה, כי לא יכלו לסבול שיספרו בשבח הארץ, ולא נהגו כבוד ביהושע שהיה משרת משה מבחוריו ולא בכלב שהיה הנכבד מכל שבט יהודה, ושניהם נשיאים ואנשי המעלה, ובשצף קצף קמו עליהם לרגום אותם, אלא שנמנעו מזה לפי שכבוד ה' נראה אל אהל מועד בעמוד ענן ויראו וחלו מפניו:"
],
[
"עד אנה מלת אנה על שאלת המקום וכאן פירושו כמו עד מתי או יהיה כמו עד איזה גבול יגיעו ברשעתם ועד איזו מדריגה יוסיפו להכעיסני, וענין השאלה הזאת אצל המקום אינו כדרך בן אדם שישאל את רעהו כדי שיודיעהו עד אנה, אלא פירושו עד אנא תחשוב שיוסיפו רשעה על רשעה ואני תמיד אסלח להם, לא כן הדבר כי לא אאריך להם עוד ובפעם הזאת אענישם ככל חטאותם:",
"בכל האתות, עם כל הנסים שעשיתי להם שהיו אותות על יכלתי לקיים הבטחותי, ועכ\"ז אינם מאמינים בי:"
],
[
"אכנו בדבר, אתן להם שאלתם שאמרו לו מתנו וכו' או במדבר הזה לו מתנו, וימותו במדבר הזה, אבל לא בחרב האויבים אלא במגפה:",
"ואורשנו, לשון גירוש ושילוח, ובדרך הזה אגרשם מן הארץ ואמחה את שמם:",
"ואעשה אתך, אבל אקיים השבועה שנשבעתי לאבותם, כי ארבה את זרעך ולו אתן את הארץ:",
"לגוי גדול ועצום ממנו, ולפי שהבטחתים לשום את זרעם כעפר הארץ וכחול הים אשר לא יספר מרוב, אצוה את ברכתי בזרעך שיפרה וירבה יותר מהם:"
],
[
"ושמעו מצרים, אינו מחובר בענין עם כי העלית, שהרי המצרים ראו בעיניהם כי ה' העלה את העם מקרבם, ואין שייך לומר על זה ושמעו מצרים, אלא כך שיעורו, כשישמעו המצרים (אשר מקרבם העלית בכחך את העם הזה) שהרגת אותם במדבר, אז ואמרו וכו':",
"כי העלית, מלת כי במקום אשר כמו שבארנו, והענין כי הם כבר ראו והכירו אהבתך הנפלאה על ישראל וזרועך הנטויה לעשות נפלאות כאלה, ועתה אם תהרגם ייחסו הכליון הזה אל חסרון יכלתך, וזהו תכלית המאמר ואמרו וכו' מבלתי יכולת וכו':"
],
[
"ואמרו אל יושב הארץ, את האמור בסוף הענין, מבלתי יכולת ה' וכו', והמאמרים שביניהם הן הקדמות נוספות על אהבת ה' לישראל אהבה בלתי סרה, ועכ\"ז אמר להשמידם ועי\"ז יחזקו טעותם לתלות המיתה בחסרון יכולת ה':",
"שמעו, הפסיק באמצע המאמר לפרש ולבאר סבת טעותם, וכאילו יאמר, הטעם שיאמרו המצרים, לפי ששמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה, ועשית למענם כמה נסים וכל זה כדי להביא אותם אל ארץ כנען ולמה א\"כ תשתנה רצונו ית' עתה, אין זה אלא שאין בכחו לקיים בם הבטחתו:",
"אשר עין בעין, זה מראה הכבוד כדמות אש לעיני כל ישראל, והוא מופת שלא סרה עין השגחתך מהם מרוב אהבתם:",
"נראה אתה ה', היה ראוי לומר נראית, אבל פירושו נראה כבודך אתה ה', או אפשר שהוא בינוני, והראוי נִרְאֶה, ובא הקמץ תחת הסגול להרחבה בעבור האות הגרונית:",
"ועננך עמד עלהם, אלו ענני הכבוד שהיו להגין עליהם במדבר, ואח\"כ זכר עמוד ענן ועמוד אש למסע את המחנות:"
],
[
"והמתה, וכאשר תמיתם כאיש אחד, כלומר פתאום אז ואמרו וכו', והנה כל כונת משה בתפילתו זאת לא היתה שימחה את חטאתם לגמרי בלי לענשם כלל, שהרי השם השיבו סלחתי כדבריך ועכ\"ז גזר עליהם למות במדבר, אלא עיקר תפילתו היתה שלא ימית את כלם בפעם אחת, כי מגפה גדולה כזאת תעשה רושם בין העמים, ואז יאמרו מה שיאמרו, אבל שיאריך להם ויפרע מהם מעט מעט באופן שלא ירגישו יושבי הארץ במיתתם ויאמרו אולי מקרה הוא, ולזה אמר והמתה את העם הזה כאיש אחד, שעל זה היה מקפיד, אולם הטעם למה לא ביקש שימחה את חטאתם לגמרי, מפני שראה הוא בעצמו שהם ראויים להענש בעבור שהיו קצרי אמנה, ואין בהם זכות להכנס לארץ:",
"ואמרו הגוים, מצרים האמורים למעלה, וגם הכנענים ושאר האומות:",
"אשר שמעו את שמעך, שהמתה אותם, או שהוא מוסב למעלה ופירושו, ששמעו הנפלאות שעשית להם:"
],
[
"מבלתי יכלת ה', כשחטאו בעגל עשה משה בתפילתו טענה גדולה, כדי שלא יאמרו הגוים שהשם נהפך לאויב לישראל ודרכו להתאכזר חלילה עם בריותיו, כמו שפירשנו שם וכאן עשה טענה אחרת שלא יאמרו שיש גבול ותכלית לכח השם, כאדם שיעמול ויטרח יום או יומים ואח\"כ יפסוק כחו, ויצטרך לישב בטל איזה זמן עד ישוב כחו אליו, כן ה\"ית אחרי שפעל דברים גדולים בעבור עמו, אין בו עוד כח חלילה להביאם אל הארץ, ולכן הרגם במדבר, ויהיה בזה חילול שמו ית' בין הגוים:"
],
[
"ועתה יגדל נא כח ה', באורו אתה ה', הראה נא עתה גודל כחך לכבוש כעסך וזהו אריכת אפים אשר יזכיר בפסוק הבא, והנה מלת כח מחוברת בטעם עם השם, יש בכחה סמיכות וקריאה, כאילו אמר יגדל נא כחך, אתה ה'"
],
[
"ה' ארך אפים ורב חסד, הזכיר המדות האלהיות שלמד מפי השם בנקרת הצור, אלא שהשמיט קצתם כפי הצורך אליהם עתה, כי לא הזכיר רחום וחנון, לפי שאין רחמים כי אם על השב ומתחרט, לא על המבעט בטובה ואומר אין לי חפץ בה ואמר ארך אפים כי הוא לא ביקש עתה אלא אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד, וכן אמר ורב חסד אבל לא הזכיר מדת אמת כי במדת אמת יהיו חייבין, ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו ולא אמר בתפילה זו זכור לאברהם ליצחק וליעקב וכו' כמו בענין העגל, והטעם בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם יירשוה והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאוד, והאיך יאמר אשר נשבעת להם בך כל הארץ הזאת אתן לזרעכם, והם אומרים אי אפשנו במתנה זו, וכן לא הזכיר וחטאה בעבור שאלו מזידים ופושעים, ואמר פוקד עון אבות לאמר שאם יראה שלא למחול עונם לגמרי, יפקוד עון אבות על בניהם, ולארך אפים יקחם ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד עונם על זרעם:"
],
[
"סלח נא, ענין הסליחה היא הנחת העונש, והענין שיאריך להם כגודל חסדו ויפרע מהם מעט מעט, כמו שמפרש והולך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה, וידוע שלא מחל להם עון העגל לגמרי שהרי אמר שם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, אף כאן שלא יענישם בבת אחת אלא לאט לאט:",
"נשאתה לעם הזה, את עונו:",
"לעם הזה, ששה פעמים זכר משה בתפילתו את בני ישראל ותמיד קראם העם הזה, ולא אמר עמך ונחלתך כמו בתפילתו על העגל, וזו ראיה למה שאמרנו כי ראה משה בעצמו שאין ראוי לרחם עליהם, כי כבר פרקו עול מלכות שמים מעליהם ואינם עוד עם ה' ונחלתו, ורק התפלל שימיתם יום לשנה יום לשנה כדי שלא יתחלל שמו ית' בין הגוים, אבל בעון העגל לא מרדו בה' אלא עברו על מצותו שלא לעשות פסל ומסכה כמו שביארנו שם, ולכן קראם שם עם ה' ונחלתו:",
"ועד הנה ועד המקום הזה:"
],
[
"סלחתי כדברך, שלא אכנו בדבר בפעם אחת והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אלא אאריך להם ארבעים שנה ואקים הבטחתי בבניהם:"
],
[
"ואולם חי אני, לשון שבועה, כמו שאני חי כן יהיה דברי קיים:",
"וימלא כבוד ה' את כל הארץ, לשון בינוני הוא, ושייך אל השבועה שאמר למעלה, וביאורו כמו שאני חי וכמו שכבודי מלא את כל הארץ כן אקיים את דברי, והנה הכבוד הוא הממלא והארץ היא מתמלאת ממנו, כדרך מלאה הארץ קניניך:"
],
[
"הראים את כבדי, שנגלה ה' להם במעמד הר סיני, ובשמיני למלואים וכמה פעמים אחרים:",
"אשר עשיתי במצרים ובמדבר, שנפרע מן המצרים בשפטים גדולים ולעומת זה נתן ד' מתנות טובות לישראל במדבר נערכים לעומת ד' השפטים ההם:",
"וינסו אתי זה עשר פעמים, כי עון המרגלים היה הנסיון העשירי שבו נסו את המקום, וכבר רמזנו על כל הנסיונות האחרים כל אחד על מקומו ועתה הודיענו הכתוב שכל החטאים שחטאו עד הנה היו נסיונות באמת, ויש הפרש בין עון סתם לעון של נסיון, שכל זמן שהאדם חוטא מתאוה, ובלבו יודע שעושה רע, אע\"פי שזדון גמור הוא, אינו מנסה את השם ב\"ה, אבל אם הוא מטיל ספק במה שנאמר לו בנבואה, או שמסופק ביכולת ה' או בצדקתו בישרו ובדרכי טובו, אם יקיים השם הבטחתו אם לא, כל מקום שהדבר נוגע בכבוד שמים הרי הוא נסיון, ולכן כשנסוהו עשר פעמים נתמלאה סאתם לבלתי בא אל הארץ הטובה:"
],
[
"אם יראו, כל לשון אם הבא אחר השבועה פירושו כמו שלא, וכן כאן שלא יראו:",
"אשר נשבעתי לאבתם, הכונה לומר שעיקר השבועה לא היתה לתת את הארץ לדור הזה דוקא, אלא נשבע לאבותם לתת אותה לזרעם, ולכן אף שהדור הרע הזה לא יכנסו לארץ, תשאר השבועה קיימת לדור אחר:",
"וכל מנאצי לא יראוה, זהו ענין אחר ואין כוונתו על הדור ההוא בלבד, שהרי עליהם כבר אמר כי כל האנשים וכו' אם יראו וכו', שפירושו שלא יראוה, אבל כאן מדבר לדורות, והענין כך, אחר שגזר על אנשי הדור ההוא לבל יראו כלל את הארץ הוסיף ואמר, שגם לעתיד כשיבואו בניהם אל הארץ ויתיישבו בה יעשה השם עמהם כך, שאם הבנים באיזה דור שיהיה ישחיתו את דרכם ויהיו מכת מנאצי ה', לא יראו עוד את הארץ כלומר לא ישארו בתוכה, אלא ישא ה' עליהם גוי מרחוק שיגלו אותם לארץ נכריה, וכאן נרמז להם חרבן הבית בראשונה ובשניה בליל ט' באב, כמו שאחז\"ל אתם בכיתם וכו' והדבר הזה גילה לנו המשורר באמרו וישא ידו להם להפיל אותם במדבר (תהלים ק\"ו כ\"ו) שמדבר בענין המרגלים, והוסיף ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות (שם כ\"ז) שהוא הגלות, ולא מצינו שנשבע ה' בענין המרגלים להביא בניהם בגלות כשיחטאו לפניו זולתי כאן במאמר וכל מנאצי לא יראוה, כלומר וכן כל דור מבניהם שינאצוני לא יראוה עוד שאגרשם ממנה:"
],
[
"ועבדי כלב, ולא הזכיר יהושע ולא שכרו אף כי גם הוא מלא אחרי ה', כי שכר יהושע אין ראוי לפרשו עתה לפי שיהיה הוא במקום משה, ועדיין לא נגזרה גזירה על משה ולא היה עתה יהושע רק משרתו:",
"רוח אחרת, ענינו הרצון והחפץ, והכונה כי בלכתו עם המרגלים הראה עצמו כמסכים עמהם למען לא יעשו עמו רעה ובבואו אל משה הגיד האמת כאשר עם לבבו, וכן כתוב ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי (יהושע י\"ד ז'):",
"וימלא אחרי חסר הפעול, וענינו וימלא את לבו אחרי, או מלא והשלים רצוני ללכת אחרי:",
"והביאתיו אל הארץ, כמשמעו, שיזכה הוא לבדו ליכנס לארץ מכל אנשי הדור ההוא, ובסמוך פרט שכרו שהוא עיר חברון שיתנו לו לנחלה, וזהו:",
"וזרעו יורשנה, כמו ולזרעו יורישנה, והכונה שהוא ינחל את ההר ההוא אשר בו חברון והוא יניחהו לזרעו אחריו לירושה, וכן כתוב ביהושע:"
],
[
"והעמלקי והכנעני יושב בעמק, אם תלכו שם יהרגו אתכם כי אינני עמכם, וטעם האזהרה הזאת כאן יבאר בסמוך שאמר אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם, כלומר אתם יראתם מן העם הזה כי עז הוא מכם, עתה אעשה כדבריכם כי אם תעלו שם יהרגו אתכם, והנה אמר כאן שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק, ולהלן (פסוק מ\"ה) אמר שהם יושבים בהר, ובתוכחת משה (דברים א' מ\"ד) אמר ויצא האמורי היושב בהר ההוא, ולא הוזכר שם עמלקי וכנעני, ולמעלה (י\"ג ל') אמר עמלק יושב בארץ הנגב (ולא הוזכר בהר או בעמק) והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן, וליישב המקראות נראה כי מלת כנעני היא שם פרטי לאומה אחת, וגם נפעמים תכלול כל ז' אומות או מקצתן, אבל לא יוכלל העמלקי בשם כנעני כי לא היה מבני כנען רק מבני שם, אלא שהתחבר גם הוא עם הז' אומות כדי להרע עם ישראל, ולפי ששמעו עתה שישראל קרובים לגבולם, העמידו חיילות רבות בהר ובעמק (שהיא ארץ הנגב שזכר כאן) ועל הים ועל יד הירדן בכל הגבולים אשר יוכלו בני ישראל לבא בארצם, ולכן פעם אמר שהם בהר ופעם בעמק, אמנם משה בתוכחתו הזכיר רק את האמורי היושב בהר לפי שהוא היה העיקר והגבור שבהם, כדכתיב ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב' ט'):",
"פנו וסעו, פנו לאחוריכם וסעו:"
],
[
"וידבר, לפי שלא פירש עדיין איך תחול עליהם הגזירה ורק אמר סתם שלא יראו את הארץ, לכן בא עתה לפרש שימותו יום לשנה יום לשנה ושיתמיד הענין כך ארבעים שנה וכל שאר הפרטים, וכדי שלא יאמרו ישראל אולי מקרה הוא מאחר שלא נענשו מיד, צוה למשה שיאמר אליהם את כל ענין הגזירה ויודיעם שימותו במדבר שנה בשנה, וזה טעם הפרשה הזאת:"
],
[
"עד מתי לעדה הרעה הזאת, מקרא קצר הוא, ופירושו עד מתי אחריש אתאפק לעדה הרעה הזאת שהם המרגלים, כי אע\"פי שסלחתי כדברך להאריך לכלל האומה שלא להמיתם תכף, מ\"מ לא סלחתי לעדת המרגלים, והטעם:",
"אשר המה מלינים עלי, אשר המרגלים מלינים את ישראל עלי כי הם המחטיאים, וחטא הרבים תלוי בהם, לכן לא אאריך להם כלל:",
"את תלנות, ולפי ששמעתי את תלונות העם שהלכו אחר עצת המרגלים ומרדו בי, לכן אמור וכו', הודיעם את הגזירה:"
],
[
"אם לא, לשון שבועה, חי אני שלא אחדל מעשות כן:",
"כאשר דברתם, כי בקשתם או במדבר הזה לו מתנו, וכן אעשה לכם שתמותו במדבר הזה כאשר מבאר בפסוק הבא:"
],
[
"פגריכם, הגופות בלא נשמה, וקראם כן דרך גנאי, כי מעת הגזירה והלאה נחשבים כפגרים מתים:",
"וכל פקדיכם, הוי\"ו יתירה, או יתכן שהוי\"ו היא לביאור הענין כאילו אמר והנופלים יהיו כל פקודיכם:",
"לכל מספרכם, כל הנמנה לכל מספר שאתם נמנים בו כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו:",
"מבן עשרים שנה, להוציא שבט לוי שנמנו מבן חדש:"
],
[
"אם אתם תבאו, גם כאן פירושו שלא תבאו:",
"אשר נשאתי את ידי, לשון שבועה, כאדם הנושא ידיו אל השמים ודברה תורה כלשון בני אדם:"
],
[
"וטפכם, אבל לענין טפכם לא אעשה כאשר דברתם באזני אלא ההפך כי אתם אמרתם לבז יהיה ואני אכניסם לארץ:",
"והבאתי אתם, אל הארץ, ומקרא קצר הוא וסמך על הפסוק שלמעלה:"
],
[
"ופגריכם אתם, נכפל הכנוי להוראת ההפך, כי אחר שדיבר על בניהם שיבאו לא\"י יאמר, אבל אתם לא כן, כי פגריכם יפלו במדבר הזה:"
],
[
"יהיו רעים, ענינו שלא יעמדו במקום אחד, אבל יטלטלו במדבר הנה והנה:",
"ונשאו את זנותיכם, הם ישאו את העונש על אשר זניתם וסרתם מאחרי, כי אלמלא מרדתם בי היו גם בניכם נכנסים עמכם לארץ מיד, אבל מאחר שתמשך עליכם הגזירה ארבעים שנה, בהכרח יצטרכו בניכם להמתין עד תום פגריכם, ולזה נקרא השם פוקד עון אבות על בנים כמ\"ש משה בתפלתו למעלה, וכבר ביארנו הענין הנכבד הזה בפסוק ואף בעונות אבותם אתם ימקו (ויקרא כ\"ו ל\"ט):"
],
[
"במספר הימים, לפי מספר הימים, שהיו ארבעים יום:",
"אשר תרתם, אשר תרו על פיכם",
"יום לשנה, כל יום מהארבעים יחשב לכם לשנה לענין העונש:",
"תשאו את עונתיכם, את עונש עונותיכם, והנה העונש הזה לא היה מיתה טבעית אלא דומה למיתת המרגלים עצמן שמתו במגפה, כמו שמפורש בתהלים ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה, שאמר בבהלה, בה\"א הידיעה להורות על אותה הבהלה שמתו בה המרגלים פתאום ולפי שלא היה כובד עונם שוה כי קצתם היו מסופקים בדבר ה' וקצתן כחשו בו לגמרי, מהם מדברים נאצות גדולות ומהם בושו לומר בפה מה שהיה בלבם אבל בקרבם חשבו הוות, לכן בא גם עונשם בהדרגה, כי החוטאים ביותר מתו בשנה ראשונה, ואחרים שלא חטאו כ\"כ או שהיה בהם איזה זכות מלפנים מתו בשנייה ובשלשית וכו' עד שנת הארבעים, הכל לפי גודל עונם:",
"את תנואתי, לשון הסרה וכן ולמה תניאון את לב בני ישראל (לקמן ל\"ב ז') להסיר אותם ממחשבתם, אף כאן וידעתם את תנואתי פירושו על ידי שאביא אתכם במשפט תדעו ותכירו הסרת מחשבתי והשגחתי מכם, וכדרך שאמר אליהם משה בסמוך אל תעלו כי אין ה' בקרבכם:"
],
[
"אני ה' דברתי, עד הנה דבר מעונש כל הדור ההוא ועתה מתחיל לדבר מעונש עשרה המרגלים אשר עליהם התחיל דבורו ואמר עד מתי לעדה הרעה הזאת:",
"הנועדים עלי, כי הם כפרו בעיקר ופרקו עול מלכות שמים מעליהם, כמו שביארנו למעלה, ולכן נקראו נועדים על ה':",
"יתמו, לשון כליון:"
],
[
"והאנשים, כל הפסוק הזה הוא נושא המאמר לפסוק שלאחריו, ושעורו האנשים אשר שלח משה וכו' ובעת שובם הוציאו דבת הארץ רעה באופן שעל פיהם נהיתה התלונה, בכל העדה אותם האנשים מתו במגפה:",
"וישובו וילינו, להוציא דבה, הנה הוצאת הדבה לא נהיתה אלא מהמרגלים ולא משאר העדה, לכן צריך לסרס המקרא, וכך פירושו וכששבו המרגלים ודברו דברים שהם להוציא דבה על הארץ, וילינו עי\"ז את כל העדה:"
],
[
"וימותו האנשים מוצאי, הואיל והפסיק בספור הדברים חזר לבאר ואמר מוצאי דבה וכו':",
"במגפה, מתו כלם יחד:",
"לפני ה' במיתה הנגזרת עליהם לפני ה':"
],
[
"ויהושע בן נון, הזכיר משה את יהושע תחלה בעבור מעלת יהושע בחכמה:"
],
[],
[
"ויעלו אל ראש ההר, הוא הדרך לעלות אל א\"י ממקום שחנו ישראל בעת ההיא, כמ\"ש להם משה ועליתם את ההר:",
"הננו ועלינו, מזומנים אנחנו לעלות אל הארץ אשר אמר ה' לתתה לנו כי מכירים אנחנו שחטאנו לה' כי שמענו לדברי המרגלים, והנה בהיות עיקר חטאתם שלא אבו לעלות, חשבו שדי להראות עצמם עתה מזומנים לשמוע בקול ה', וראוי א\"כ לסלוח להם, אבל השם יראה ללבב וידע שלבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ורק פחדו בראותם מיתת המרגלים שלא תעבור גם עליהם כוס חמת ה' ומתוך צרתם בקשו תחבולה לעלות אל ראש ההר, לכן לא שמע אליהם כי לא חפץ השם בתשובה בעבור יראת העונש בהיות הלב עומד במרדו, ודבר זה נרמז במלת ויעפילו שכתוב בסמוך, כמו שנפרש שם:"
],
[
"אתם עברים את פי ה', איננו בגזירת במדבר הזה יפלו פגריכם אשר אמר, אבל יאמר למה אתם עוברים את פי ה' כי הוא צוה אלי שלא תעלו כלל, וכאן קצר הכתוב ולא הודיע הצווי הזה, אבל במשנה תורה אמר ותהינו לעלות ההרה ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם:",
"והיא לא תצלח, ושאתם עושין לא תצלח:"
],
[
"ולא תנגפו, אל תסבבו לעצמיכם נגיפה אל תעשו באופן שתנגפו:"
],
[
"שם לפניכם, תמצאום שם מזומנים ונערכים לפניכם להלחם עמכם:",
"ונפלתם בחרב, ויודע אני שתפלו בחרבם כי השם הסיר עזרתו מכם:",
"כי על כן שבתם, הואיל ושבתם:",
"ולא יהיה, וי\"ו ההמשך, בעבור ששבתם לכן לא יהיה ה' עמכם:"
],
[
"ויעפילו לשון עפל נופל על הזדון והרעה הגוברת בלב, המתעקשת נגד כל יושר, והוא כמו אופל בחילוף אותיות א\"חה\"ע, וענינו שהלכו חשכים ברשעתם כאדם ההולך בחושך שהוא מוכן לכל צור מכשול ואבן נגף, ובזה גילה לנו הכתוב שעודם מחזיקים ברשעתם, כי לולי כן היה להם להאמין בדברי משה שאמר להם אל תעלו ודומה לזה כתוב במשנה תורה ותזידו ותעלו ההרה הרי שההעפלה הזאת היתה זדון גמור:",
"לא משו, לא סרו, ולא חש הכתוב להזכיר אהרן ובניו, ושאר בני לוי ויהושע וכלב שבלי ספק גם הם לא משו מקרב המחנה, כי הם מעטים נגד כל ישראל, וזכר משה כי הוא העיקר והנמשכים אחריו טפלים לו, ומזה שמענו שכל שחר העם הלכו בשרירות לבם הרע נגד רצון ה':"
],
[
"ויכתום, לשון רציצה ושבר:",
"עד החרמה, שם מקום, ונכתב שמו כאן ע\"ש העתיד כי לא נקרא כן עד שנת הארבעים כשנלחמו ישראל עם הכנעני הזה שנאמר ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה (לקמן כ\"א ג'), ושם אפרש ואף על פי שכתוב החרמה בה\"א הידיעה הנה מצאנו כמוהו כאשר נסיתם במסה (דברים ו' ט\"ז), וכן אמר במשנה תורה ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה, בלא ה\"א, ושם פירש יותר המאורע הזה, כי אמר שמלבד שהכנענים הכו בהם, גם רדפו אחריהם חוץ מגבולם עד שבאו לחרמה:"
]
],
[
[],
[
"כי תבאו אל ארץ מושבתיכם, אחר שהבטיח את הבנים שיבאו אל הארץ השלים להם תורת הקרבנות שיקריבו נסכים בבואם לארץ ואולי היה זה עתה לנחם את הבנים ולהבטיחם כי היו נואשים לאמר מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה, ואם יחטאו גם הבנים, ולכן ראה הקב\"ה לנחמם כי בצוותו אותם במצות הארץ הבטיחם שגלוי לפניו שיבאו וירש ו אותה:"
],
[
"ועשיתם אשה, אין זה צווי, אלא כשתעלו על לבבכם לעשות אשה לה' בארץ מושבותיכם:",
"או זבח, שלמים",
"לפלא נדר, פירשנוהו (ויקרא כ\"ב כ\"א)",
"או במעדיכם, או כשתעשו האשה לחובת מועדיכם שצויתי אתכם לעשות במועד:",
"מן הבקר או מן הצאן, למדנו שקרבן העוף אינו טעון נסכים:"
],
[
"והקריב, אז תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה כמ\"ש בסמוך, והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים כי במדבר לא נתחייבו בנסכים לבד בתמיד שנאמר בו ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד, כי שם נאמר פתח אהל מועד לפני ה' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם, וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים, וחז\"ל נחלקו בזה, מהם אומרים בא הכתוב ללמד שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך, ומהם אמרו שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך:",
"סלת עשרון בלול, השמן נבלל עם הסולת וכלו כליל על המזבח"
],
[
"ויין לנסך, היין איננו נתון על האש כי יהיה מכבה האש והתורה הזהירה לא תכבה, אלא שני נקבים היו במזבח יורדים עד הקרקע וגם בקרקע עצמה בעומק, קראום חז\"ל שיתין, ולשם היו שופכים את היין דרך ספלים שהיו קבועים על המזבח:",
"על העלה, בשביל העולה:",
"או לזבח, או בשביל זבח השלמים:",
"לכבש האחד, אם הקרבן הוא כבש, וחוזר על כל האמור בפסוק שלפניו על המנחה ועל השמן ועל היין:"
],
[
"או לאיל או אם הקרבן יהיה איל תהיה מנחתו שני עשרונים ויין שלשית ההין"
],
[],
[],
[],
[
"אשה ריח ניחח, אינו מוסב אלא אל המנחה והשמן, אבל היין אינו אשה שאינו נתון על האש:"
],
[
"לשה בכבשים או בעזים, בין שהוא בכבשים בין שהוא בעזים, כבש ושה קרויים בתוך שנתם, איל בן שלשה עשר חדש ויום אחד:"
],
[
"כמספר אשר תעשו, כמספר הבהמות אשר תקריבו ככה תעשו לכל אחד מהם נסכים:",
"כמספרם, אילו היה אומר ככה תעשו לאחד לבד, היה במשמע שלכל אחד מהבהמות יעשה נסכים כמספר כל הבהמות כלם, לכן הוסיף לומר כמספרם כלומר כמספרם של בהמות מספרם של נסכים, להודיע שתמיד יהיה מספר הבהמות ומספר הנסכים שוה ומעתה אין עוד מקום לטעות:"
],
[
"כל האזרח יעשה, פירושו כל האזרח אשר יקריב אשה ריח ניחח לה' יעשה ככה את אלה, והנה זכר כאן האזרח שהוא האיש הישראלי ואח\"כ הזכיר הגר שנתגייר, ללמדנו שאין מקבלים נסכים מיד איש נכרי אשר לא מעמנו הוא, כי הנה בפרשת אמור כתוב ומיד בן נכר לא תקריבו וכו', ושמענו משם שמותר לקבל מידם קרבן עולה, אמנם בהקריבו את עולתו לא היה מקריב נסכים כי האזרח בלבד היה חייב בהן עם קרבנותיו:"
],
[
"וכי יגור אתכם גר, בין שהוא אתכם היום:",
"או אשר בתוככם לדרתיכם, או כשיהיה בתוככם לדורות הבאים, והוא הגר צדק:",
"ועשה אשה, וירצה לעשות בנדבה או יעשה כמו שצויתי אתכם:",
"כאשר תעשו כן יעשה, אל תאמר שיהיה פטור מהנסכים כאשר היה קודם שנתגייר, לא יהיה כן אלא כאשר תעשו הקרבנות עם הנסכים כן יעשה הגר מבלי חלוף כלל:"
],
[
"הקהל, הה\"א היא לקריאה, כמו הדור אתם ראו (ירמיה ב' ל\"א), כלומר לכם, הקהל! יהיה חקה אחת, ולא שתי חקות, ומאחר שהגר גם הוא בכלל הקהל שהרי נתגייר, תהיה חקה אחת לו ולכם:",
"לפני ה', בעיני ה':"
],
[],
[],
[
"בבאכם אל הארץ ולא אמר וכי תבאו אל הארץ כמו בשאר המצות התלויות בארץ ללמדנו שאין דין החלה כדין המעשר כי המעשר לא נתחייבו בו אלא אחרי כבוש וחלוק הארץ, אבל החלה נתחייבו בה מיד כשנכנסו לארץ גם קודם ירושה וישיבה, וזהו בבואכם:"
],
[
"באכלכם מלחם הארץ, כשתרצו לאכול תרימו קודם לכן תרומה לה':"
],
[
"ראשית ערסתכם, לא שירימו אותה מהחטה ולא מהקמח, אלא מראשית הבצק המתוקן בעריבה יהיו חייבין להרים תרומה:",
"כתרומת גרן, שהיא ראשית דגנך, אף זו מראשית עריסותיכם, ויתכן שיהיה הכונה על הנתינה שתהיה לכהן כמו תרומה, כי בפרשת מתנות כהונה לא נאמר שם מתנת חלה רק תרומה ובא ולימד כאן שגם חלה תנתן לכהן כתרומה:"
],
[
"מראשית, ולא נתנה התורה שיעור לחלה וחז\"ל אמרו שיתן בעל העיסה אחר מכ\"ד ממנה"
],
[
"וכי תשגו, כבר נאמר פרשת העלם דבר בויקרא שהצבור מביאין פר אלא שבא ולמד כאן על שגגת ע\"ז שמביאין פר לעולה ושעיר עזים לחטאת לפי ששם נאמר על שגגת שאר עבירות שהיא בכרת, לכן הוא אומר אחת מכל מצות ה', וכאן הוא אומר את כל המצות האלה, הוי אומר זה שגגת ע\"ז שע\"י שגגתה יצא מכלל כל המצות אחר שיחוד השם ב\"ה הוא עיקר ויסוד לכלם, וכן אחז\"ל המודה בע\"ז ככופר בכל התורה כלה, וא\"כ שיעור הכתוב כך, וכי תשגו (שגגת ע\"ז) ולא תעשו (ועי\"ז לא תעשו דבר) מכל מצוות ה', כי המודה בה כבר בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד, ופירש כל המצות שום מצוה, כמו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב:"
],
[
"את כל אשר צוה, הוא תוספת ביאור על הכתוב שלמעלה, ובא להודיע שאין מצות לישראל אלא אותן אשר צוה ה' אליהם ביד משה, ושהמצות שצוה אותנו משה כוללים כל אשר דבר ה' לעשות, באופן שרק תורת משה כוללת כל מצות ה' ואין מצות אחרות אלא אותן שבתורה, וכל שאר המצות שבדו בני אדם מלבם אחר משה רבינו ע\"ה, הם בכלל ע\"ז:",
"מן היום אשר צוה ה' והלאה, פירש מן היום אשר צוה הפרשה הזאת, והלאה לדורותיכם שב על תחלת הפסוק שלפניו וכי תשגו, כאילו אמר וכי תשגו מהיום ההוא והלאה לדורותיכם, ולא תעשו את כל המצות האלה, לומר שתהיה המצוה הזאת נוהגת לדורות עולם:"
],
[
"והיה אם מעיני העדה, ששגגו כל העדה והורו על אחת מהעבודות שהיא מותרת לעבוד ע\"ז בכך:",
"לחטת, חסר א\"לף שאינו כשאר חטאות שבתורה הבאות עם עולה, שהחטאות קודמות לעולות, שנאמר ואת השני יעשה עולה, וזו עולה קודמת לחטאת:"
],
[
"כי שגגה היא והם הביאו, אע\"פי שהחטא גדול מאד עכ\"ז ונסלח להם כי שגגה היא ולא ביד רמה עשו, וגם בקשו עליו סליחה בהביאם את קרבנם:",
"את קרבנם, זה פר העולה שנאמר אשה לה':",
"וחטאתם, זה השעיר:"
],
[
"כי לכל העם בשגגה, כבר אמר כי שגגה היא וכפל כאן בהוספת מלות לכל העם, לומר אע\"פי שבאמת לא חטאו הקהל כי סמכו על הוראת ב\"ד והזקנים לבדם הם השוגגים, עכ\"ז גם לכל העם יחשב לשגגה, כי העושה את אשר לא תעשה מאיזה סבה שתהיה מ\"מ שוגג הוא וצריך סליחה וכפרה, ולכן אמר למעלה ועשו כל העדה וכו', שהם צריכים להביא קרבן כדי שיסלח להם:"
],
[
"ואם נפש אחת תחטא, בחטא ע\"ז הנזכר בפרשה הקודמת, אלא שלמעלה דיבר משגגת העדה ועתה מדבר בשגגת היחיד:",
"עז בת שנתה, על שאר עבירות יחיד מביא כשבה או שעירה ובע\"ז קבע הכתוב שעירה:"
],
[
"וכפר הכהן וכו' לפני ה', הטפחא שבתיבת בשגגה הוא מפסיק יותר מן התביר שבתיבת השוגגת, ולפ\"ז תהיינה מלות בחטאה בשגגה מאמר מסוגר, ושיעורו וכפר הכהן על הנפש השוגגת לפני ה', כלומר שיכפר לפני ה' על הנפש השוגגת, ואח\"ז הוסיף לבאר בחטאה בשגגה על דרך שאמר למעלה כי שגגה היא:"
],
[
"האזרח בבני ישראל, יתכן שהלמ\"ד במלת ולגר מושכת עצמה ואחרת עמה כאילו יש למ\"ד גם במלת האזרח ושעורו כך, תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה לאזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם, והנה כבר השוה הגר לאזרח בשגגת הצבור כי אמר שם ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, והוצרך לכפול כן בשגגת היחיד, שאולי נחשוב שהגר להיותו מלומד בע\"ז קודם שיתגייר ישתנה ענשו מעונש שאר בני ישראל החוטאים בשגגת ע\"ז לכן הודיענו שאף בשגגת היחיד תורה אחת לגר ולאזרח:"
],
[
"והנפש אשר תעשה ביד רמה, ולא פירש מה תעשה, ולשון ביד רמה קשה כאן שלא מצינו מליצה כזאת בכל שאר המזידין, גם אין ענינה בזדון אלא צריך לידע שיש שני מיני עבירות, האחד הוא העובר לתיאבון, והב' העובר מצד אפיקורוסות כמו שרמזנו למעלה (י\"ד כ\"ב), ולעוברין מצד התאוה פרטה התורה ענשם, זה במלקות וזה במיתה הכל כפי חומר העבירה, אבל הפסוק הזה מדבר לעוברין מצד אפיקורוסות, ואלה שוין בענשם, ולכן אמר אשר תעשה סתם, כלומר כל מה שתעשה אפילו עבירה קלה, אם תעשה ביד רמה דהיינו באין פחד אלהים, כי זה הוראת מליצה זו, כמו ובני ישראל יוצאים ביד רמה (שמות י\"ד ח'), בטוחים בה' ואינן יראין משום דבר, וכאן לרעה, שאין לבו נוקפו פן יקרנו רע, אלא עובר בפומבי ומתהלל בפשעו אשר פשע, והוסיף הכתוב לבאר מהו ביד רמה, ואמר:",
"את ה' הוא מגדף, שמלעיג על המצוה ועל המצוה עליה, וכשאומרין לו מדוע אתה עובר את מצות המלך ה', משיב חרופין וגדופין ומלעיג על דבר ה':",
"ונכרתה הנפש ההוא, אפילו לא עשתה אלא הקלה שבקלות דינה מסור לשמים לעו\"הב:"
],
[
"כי דבר ה' בזה, בא עתה לתת טעם, למה הבדיל השם לרעה את העובר מצד אפיקורוסות מן העוברין מצד התאוה, שהוא יתחייב כרת אפילו על דבר קל, ואין כן שאר החוטאים, ואמר שאינו דומה להן, כי הם אינם בוזים דבר השם אלא שעושין מתוקף יצרם, אבל הצורר הזה מלעיג על דבר ה' ובוזה את דבר קדשו, ומה לי חמור או קל הרי הוא חייב על הבזיון והגידוף:",
"ואת מצותו הפר, וכן העובר לתיאבון רוצה לקיים המצת, ולכן כשאין יצרו מתגבר עליו הוא שומר מצוה ונזהר מעבירה אבל החוטא מצד אפיקורוסות את מצותו הפר, וכל הפרה הוא בטול דבר, שהרי הוא אומר שאין דברי התורה כלום, ובין כשיצרו תוקפו ובין כשאין יצרו תוקפו עובר על התורה:",
"הכרת תכרת הנפש ההוא, כריתות הרבה הוא מתחייב, לפי שנחשב לו כאילו כל יום ויום עובר עליה, מה שאין כן העובר לתיאבון שאינו נענש אלא כפי מספר הפעמים שחטא, שהרי פעמים הרבה נזהר מלעבור לפי שהוא ירא את ה', והכריתות הללו הן עונשי הנפש לעו\"הב:",
"עונה בה, לא מצינו מליצה זו באחת משאר העבירות אפילו היותר חמורות, אלא בכולן אמר רק ונשא עונו, ואוכליו עונו ישא, ודומיהם, אולם טעם הדבר הוא מה שאמרנו שכל שאר העבירות שזכרה התורה הם מצד התאוה שיצרו מתגבר עליו, והעושה כן דעתו שלימה, שהרי יודע להבדיל בין הטוב ובין הרע ונותן כבוד לה' ולתורתו, וכל עצמו אינו חוטא אלא מהסתת יצרו ותאותו, שמקורו הגוף ודומה כאילו חטאו ועונו תקוע בבשרו וגופו, מה שאין כן הטוען ומלעיג על האמת, ואפילו כשאין יצרו תקפו לא ימנע מחטוא, הרי חטאו ועונו בנפשו עצמה, כי שכלו ובינתו יורוהו לחטוא, וזהו השחתת הנפש, ועל כן חתמה התורה דבריה ואמרה עונה בה, כלומר עון נפש המחרף הוא תקוע ומחובר בה, בנפש עצמה ולכן אמרתי הכרת תכרת, והכה אם הנפש אינה משוחתת לגמרי יש עוד תרופה, לאיש הזה אם ילך אל חכמים וישמע מפיהם ביטול טענות הרשעים, אז ישוב מאולתו ויקבל האמת, ועל זה אחז\"ל עונה בה בזמן שלא עשו תשובה, כי אם שבו מדרכם אז נודע למפרע שלא היה עונה בה:"
],
[
"ויהיו בני ישראל במדבר, יראה שקרה זה אחר מעשה המרגלים, ולכן אמר שהיו אז במדבר, כי בהתאחר שם העם בעבור הגזירה הנזכרת היה המאורע הזה, או אפשר שאמר ויהיו בני ישראל במדבר להודיע שבעבור היותם במדבר ואין העצים מצוים שם עד למרחוק, יצא האיש ההוא חוץ לתחות לבקשם:",
"מקושש, מלקט, והנה אין לקיטת עצים אחת מאבות מלאכות כי לא חטב ולא עמר, אבל היה חטאו שלא ישב במקומו והלך חוץ לתחום, הפך מה שצותה התורה, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:"
],
[
"המוצאים אותו מקושש עצים, שראוהו בעת שהיה לוקט והתרו בו שלא יעשה כך, כי ידעו שיש בזה חלול שבת, אבל הוא עמד במרדו ולא השגיח להם, ואז הביאוהו אל משה:"
],
[
"במשמר, בפתחות הבי\"ת כי היה מקום ידוע לבית האסורים:",
"כי לא פרש מה יעשה לו, יודעים היו שזה האיש עבר על צווי אל יצא איש ממקומו, וכן ידעו מאמר האל מחלליה מות יומת, אבל לא היו יודעים באיזה מיתה, כי דבר זה לא נתפרש להם עדיין, ושמענו מזה כי מן היום שנצטוו על השבת עד שאירע המעשה הזה, שהוא משך שנה אחת ואיזה חדשים, לא היה איש מכל עדת ישראל שחילל את השבת, כי לולי כן היו יודעים כבר באיזו מיתה ימיתוהו, וכן העיד הפסוק עליהם אחר שהוכיחם משה על דבר המן, וישבתו העם ביום השביעי (שמות ט\"ז ל'), ולפי שהיה זה הפעם הראשונה, לכן נכתב סיפור זה בתורה"
],
[
"מות יומת האיש רגום, תחלה אמר בדרך כלל מות יומת, אע\"פי שמשה לא נסתפק על המיתה כמו שאמרנו, כי כן דרך הכתוב לדבר תחלה כלל הענין, ואח\"כ מפרש בפרט שהמיתה תהיה בסקילה:",
"רגום, מקור במקום צווי:",
"מחוץ למחנה במקום מיוחד לזה שלא יטמאו את מחניהם"
],
[],
[],
[
"ועשו להם ציצת, ענף הבגד מה שנשאר מן הארוג שהוא נתלה בו יקרא ציצית, לפיכך קרא החוטין שצוה הכתוב לתלות בכנף הבגד בשם ציצית על שם הענף הנתלה בו, כי רוב חוטי הציצית הם ענף כמ\"ש חז\"ל שליש גדיל ושני שלישים ענף, וכן הוא אומר ויקחני בציצת ראשי, והנה שם ציצית הוא לשון יחיד כמ\"ש בסמוך וראיתם אותו, כי הוא שם כללי לכל החוטין בכנף אחד:",
"על כנפי, על כל אחד מכנפי הבגד, והנה כאן לא נזכר דבר מהקשרים כי קראו בשם ציצית ע\"ש שהוא כענף, והענף הם החוטין הנפרדים שאחר הקליעה והקשרים, אבל במקום אחר קראו בשם גדילים, והם החלק הקלוע ע\"י חוט המקיף אותם עם איזה קשרים, ובא זה ולימד על זה שצריכין גדיל וענף ועל זה אחז\"ל שליש גדיל ושני שלישים ענף:",
"על ציצת הכנף, אצל הציצית, בתוך שאר החוטין יתנו חוט אחד של תכלת:"
],
[
"והיה לכם לציצת, התחיל בלשוו נסתר, ועשו להם, בגדיהם לדורתם, ונתנו, ואח\"ז אמר בלשון נכח והיה לכם, וראיתם, וזכרתם עד סוף הפרשה, והטעם יראה כי לפי הדין ציצית חובת גברא ולא חובת מנא, ר\"ל שאינו חייב בציצית רק בזמן שהוא לבוש בבגד בת ד' כנפות, אבל אם אין לבוש בו אין הבגד חייב בציצת, ולכן אם היה אומר ועשיתם לכם ציצת על כנפי בגדיכם היה משמע שהוא צווי לעשות ציצת על כל פנים אף שאינו לבוש בבגד בת ד' כנפות על גופו רק שמונח בקופסא, כיון שלא נזכר כאן רק כנפי בגדיכם סתם, לכן נאמר הפסוק הראשון בלשון נסתר והוא הקדמה אל הצווי לישראל שבדיבור השני, ושיעורו כך, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כישיעשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ויתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת (ע\"פ החיוב המפורש במקום אחר אשר תכסה בה והיינו בזמן שהוא לבוש בה, אז תאמר להם) והיה לכם לציצת וראיתם אותו וכו', (והיינו שיאמר להם כי החיוב של הציצית הוא למען תראו אותם ותזכרו עי\"ז המצות ותעשום), ולכן בפ' תצא נאמר בלשון נוכח גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך (שהוא צווי ממש, לפי שאמר אחריו) אשר תכסה בה, שהכונה בשעה שאתה לבוש בה אז החיוב עליך לעשות בה ציצית:",
"וזכרתם את כל מצות ה', רבים שאלו באיזה דרך יזכרו כל המצות ע\"י שיראו את הציצית, אבל אין זו שאלה, כי כל דבר גופני שיקח לו האדם לסימן כדי לזכור על ידו איזה ענין, יועיל לו לזכרון אע\"פי שאין שום יחס בין אותו סימן ובין הדבר הנזכר, ד\"מ אם יעשה אדם ציור או איזה סימן שיהיה על כותל החדר שהוא שוכב בו, ויכוין לזכור על ידו כשיעור משנתו החובה המוטלת עליו לעבוד את הבורא ית' בתפילה ובתחנונים, הנה אע\"פי שאין יחס לציור ההוא עם התפילה שחייב בה לבורא ית', אין ספק שיועיל לו הסימן ההוא לעורר בלבו זכרון עבודת הבורא מאחר שהוא עשה אותו על כונה זאת, וכן מצות הציצית תועיל לנו לזכור על ידה כל התרי\"ג מצות אע\"פי שלא נדע היחס שיש לה עם המצות, ודי לנו שנצטוינו בה על כונה זאת:",
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אם תזכרו תמיד את מצות ה' ותהיינה המחשבות הטובות קבועות בלבבכם, אז לא יהיה לכם מקום ללכת אחרי ציורי הלב ומראה העינים, וידוע כי טבע הלב לצייר רע מאליו כמו שטבע העינים לבקש ולראות את כל הדברים המשמשים לתענוגי הגוף, ואחז\"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו, לכן בהיות הלב מלא מחשבות חכמה ויראת ה', היצר נכנע לפניו ולא במהרה הוא חוטא:",
"זנים אחריהם, כי מי שילך אחרי תאותו הוא זונה מתחת עבודת אלהיו:"
],
[
"למען תזכרו, וכבר אמר וזכרתם וכו', אבל שעורו כאן, למען שכשתזכרו ועשיתם את כל מצותי תהיו קדושים לאלהיכם:",
"תזכרו ועשיתם את כל מצותי, השעור תזכרו את כל מצותי ועשיתם אותם, כי מלות את כל מצותי פעול אל פועל הזכירה והעשיה:"
],
[
"אשר הוצאתי, לתכלית זה הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים:",
"אני ה' אלהיכם, לכן גם עתה אני מצוה אתכם את המצוה הזאת בהיות שאני ה' אלהיכם:"
]
],
[
[
"ויקח קרח, לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה למרוד במשה, והיה זה אחר מעשה המרגלים, כי קודם לכן לא היה אדם מורד במשה כי ידעו כל ישראל כי נאמן משה לנביא לה', אבל משחטאו במרגלים ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה' ונגזר על כל העם שימותו במדבר אז היתה נפש כל העם מרה ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשי משה וחשב כי ישמעו אליו העם ועיקר המרידה הזאת נפרש בסמוך:",
"ואון בן פלת בני ראובן, דתן ואבירם ואון בן פלת כלם היו בני ראובן, ואף שלא נמצא מבני ראובן כ\"א נמואל ודתן ואבירם בני אליאב בן פלוא, אולי און בן פלת מבני חצרון או כרמי היה ואפשר עוד כי פלת הוא פלוא ושני שמות היו לו, והיה א\"כ און אחי אליאב:"
],
[
"ואנשים מבני ישראל, שעורו עם אנשים מבני ישראל שהתאספו עמו היו למספר חמשים ומאתים:",
"קראי מועד, החשובים הנקראים בכל עת התקבץ העדה:"
],
[
"ויקהלו על משה ועל אהרן, תחלת התרעומת שהיה לקרח בעבור שנתקנא בגדולת אהרן, והיתה טענתו שלהיות ללוי ארבעה בנים עמרם יצהר חברון ועוזיאל וניתנה המלכות למשה שהיה בן עמרם, הנה ראוי שהבן השני ללוי יזכה לכהונה גדולה, וקרח היה בן יצהר, א\"כ הוא היה ראוי להיות כ\"ג, אולם לפי שמשה לא עשה כן מדעתו אלא מפי הגבורה, נמשך מזה שהיה קרח חולק גם על נבואת משה, כי כן דרך תופשי המחלוקת לילך מדחי אל דחי ומכפירה לכפירה, וכאשר הטיל ספק על נבואת משה התרעם ג\"כ על מעלת הלוים אשר החליפם משה תחת הבכורים אף שהוא היה לוי, כי כל כונתו היתה להקהיל את כל העדה על משה, ואולי היו מהנקהלים עמו בכורים ומשכם אליו בתחבולותיו לקנא גם בעבורם ואשר לא היו משבט לוי ולא היו גם בכורים נקהלו בעבור הגזרה שיתמו במדבר, ועל הדרך הזה יובנו המקראות על הסדר:",
"רב לכם, חלק רב תפשתם לכם, כלומר לקחתם לעצמכם יתרון ומעלה יותר ממה שראוי, ונתן הטעם באמרו:",
"כי כל העדה כלם קדשים, כלם שמעו תורת ה' ומצותיו בהר סיני, ואת כלם לקח ה' להיות לו לעם קדוש, והענין כי הבדיל ה' את זרע יעקב מבין שאר העמים לפי שנפשותיהן נבדלות ביתר מעלה וקדושה מנפשות שאר העמים, וקרח היה מודה ביתרון זה שיש לישראל על שאר האומות, אבל היה אומר שכל בני ישראל שוין במעלה זו ואין לאחד יתרון על חבירו, וזה שקר, כי בזרע יעקב עצמו עשה ה' הבדלות רבות זו למעלה מזו, הבדיל שבט לוי משאר השבטים, והבדיל משפחת הכהנים משאר בני לוי, והבדיל הכהן הגדול משאר הכהנים, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם (ד\"ה א' כ\"ג י\"ג):",
"ובתוכם ה', כענין שנאמר אשר עין בעין נראה אתה ה', וכי וירא כבוד ה' אל כל העם, הרי שכלם זכו לגילוי שכינה ולראיית הכבוד, ועל זה אמר ובתוכם ה':",
"ומדוע תתנשאו על קהל ה', ואם הדבר כן שהשם שוכן בתוך בני ישראל וכולן שוין בקדושה, מדוע תתנשאו אתם לבדכם על שאר הקהל מאחר שכלו הוא קהל ה':"
],
[
"וישמע משה, הזכיר משה לבדו כי אהרן במוסרו ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזאת, ויהי כמחריש וכמודה מרוב ענוה שמעלת קרח גדולה ממעלתו, אבל הוא עושה כדבר משה כי כך הוא גזירת מלך:",
"ויפל על פניו, כששמע שחשדוהו בנבואתו נפל על פניו לדרוש את ה' לידע מה יעשה, כי על עלבונו היה מוחל אילו הדבר תלוי בו, אלא שהיה מקנא לכבוד ה', ולכן הוחיל שיודיעהו מה לעשות, ואז נאמר לו מה שיאמר לקרח:"
],
[
"אל קרח ואל כל עדתו, עיקר דבורו לקרח כי היה ראש לכל הנקהלים ובכלל כל שבטו שבט לוי, ואח\"ז לכל עדתו שהיו משאר שבטים, והחל להשיבם על טענותיהם:",
"בקר וידע ה' את אשר לו, למחר יעשה ה' אות בארץ להודיע לכל את אשר לו, וזאת היתה תשובה על טענת הבכורים ואמר שיודיע השם אם הבכורים לו יהיו כמ\"ש כי לי כל בכור (לעיל ג' י\"ג), או שהחליפם בלוים כמ\"ש והיו לי הלוים (שם י\"ב):",
"ואת הקדוש והקריב אליו, וכן יודיע ה' לעיני כל העם מי הוא הקדוש יותר מכלם, ואתו יקריב אליו מחר שישע אל מנחתו ואל מנחת האחרים לא יפנה, וזאת היא תשובה על מעלת אהרן:",
"ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, ואת אשר יבחר בו לדורות ולמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים יקריב אליו מחר, לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר וצא על זרעו לעולם:"
],
[
"זאת עשו, מאחר שאתם מבקשים כהונה, והקטורת הוא הנבחר שבעבודות, קחו לכם היום מחתות, ולמחר בעת הקרבת הקטורת הנעשית בכל בוקר תקרבו אותה כלכם:"
],
[
"והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, ולא פירש באיזה אופן יכירו מי הוא האיש אשר בו יבחר ה', ואין ספק שיהיה זה ע\"י אות יוצא מדרך הטבע, אבל באמרו והיה האיש, רמז להם שרק אחד יזכה לכהונה גדולה, והשאר יענשו, ובסמוך פירש להם יותר שיהיה ענשם במיתה:",
"רב לכם בני לוי, מאחר שרק אחד יהיה הקדוש, א\"כ אתם מבקשים יותר מהראוי כי א\"א שתהיו כלכם כהנים גדולים: (ח)",
"ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, למעלה דבר אל כל הנקהלים בכלל, ועתה ידבר רק עם שבט לוי אשר היו מתקנאים בכהונת אהרן, והסב הדיבור אל קרח לפי שהוא היה ראש לכל בני לוי הנקהלים, וכונת הדיבור הזה להוכיח לפניהם בטענות חזקות כי רעה גדולה הם עושים בבקשם הכהונה ושהם חוטאים הרבה נגד ה', ולכן טוב שיחדלו מעשות זאת טרם יחרה אף ה' בם, אבל בדיבור הראשון המתחיל בוקר ויודע ה' וכו' לא הוסיף משה דבר מדעתו אלא הגיד להם את דבר ה':"
],
[],
[
"המעט מכם, הדבר מועט הוא בעיניכם את היתרון אשר נתן ה' לכם, כי מלבד שהבדיל את בני ישראל לתהלה ולתפארת מכל העמים אשר על פני האדמה שעל כן נקרא אלהי ישראל (ולכן אמר כי הבדיל אלהי ישראל), גם הבדיל את משפחת הלוים משאר העדה שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וכו' (דברים י' ח'):",
"להקריב אתכם אליו, שתהיו קרובים אל ה' יותר משאר העם, וזה בעבור מעלת נפשותיכם:",
"את עבדת משכן ה', להורידו ולהקימו ולשאת את הדברים המוקדשים מה שלא הותר לשאר השבטים:",
"לפני העדה לשרתם להיות שלוחי ישראל בהביאם את קרבניהם:"
],
[
"ויקרב אתך, הוי\"ו היא וי\"ו התנאי ושעורו וכאשר הקריב אותך ואת כל אחיך, אז רם לבבכם לבקש גם כהונה:"
],
[
"לכן, אינו כטעם על כן, כי היה המאמר חסר הנשוא בעבור הה\"א שבמלת הנועדים, אלא הוא לשון התראה ואזהרה מבלי להודיע מה יהיה ענשו, כאילו אמר לכן השמרו לכם, אתה וכל עדתך וכו':",
"ואהרן מה הוא, פירש לכן אמרתי שאתם נועדתם על ה', כי סוף סוף מה הוא אהרן כי תלינו עליו, הלא בדבר ה' נעשה כ\"ג:"
],
[
"לקרא לדתן ולאבירם, אחר שדיבר עם שבט לוי רצה לדבר גם עם בני ראובן לשמוע מה בפיהם גם הם, ועל מה הם מריבים אחרי שאינם משבט לוי, והם גלו את אזנו בתשובתם שטענתם על התקלות שבאו עליהם על ידו ועל הגזרה שיתמו במדבר, כאשר הזכרכו למעלה:",
"לא נעלה, לשון עליה נופל על הליכה לעבודת השם או אל מקום הנבחר, וכן ההליכה אצל השופטים, כמו ועלתה יבמתו השערה (דברים כ\"ה ז'), ויעלו אליה בני ישראל למשפט (שופטים ד' ה'):"
],
[
"המעט כי העליתנו, הדבר קל הוא בעיניך מה שהעלית אותנו מארץ מצרים שהיא באמת ארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר:",
"כי תשתרר עלינו גם השתרר, שיעורו כי גם השתרר תשתרר עלינו, ור\"ל לא די שהרעית לנו בדבר הזה, אלא שאתה חפץ גם למלוך עלינו:"
],
[
"ותתן לנו, מלת לא מושכת עצמה ואחרת עמה, ושעורו לא הביאתנו אל ארץ טובה ולא נתת לנו וכו', ור\"ל כי אם הביאתנו אל ארץ טובה כמו שהבטחתנו להיות לנו נחלת שדה וכרם, אז היינו סובלים שתתנהג בשררה עלינו, אבל עתה הניעותנו ממקום טוב ולא הביאתנו אל מקום אחר כמהו, ואיך תוכל לבקש שררה:",
"העיני האנשים ההם תנקר, האם תוכל לנקר עיני האנשים האלה אשר ברגלך שלא יוכלו לראות האמת, זה לא תוכל לעשות, כי מה שעשית לנו דבר נראה לעינים הוא, וכולנו יודעים ורואים שלקחת אותנו ממקום טוב להביאנואל מקום רע:",
"לא נעלה, כלל ופרט וחזר וכלל תחלה אמרו לא נעלה, ואח\"כ פרט סיבתם למה לא ירצו לעלות, וחזר וכלל לפיכך לא נעלה:"
],
[
"ויחר למשה מאד, לא היה מקנא לכבוד עצמו, כי הוא ענו מכל אדם, אלא היטב חרה לו כי ראה שאין תקוה שישובו מרשעתם:",
"אל תפן אל מנחתם, הנה דתן ואבירם לא היו בתוך הנועדים להקטיר קטורת, גם לא נענשו בשריפה כמו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת לכן יראה שלא אמר אל תפן אל מנחתם על דתן ואבירם בפרט, אלא על כלל הנועדים ידבר, שלא לרצון תהיה מנחתם לפני השם, מאחר שהם מכת מנאצי ה' והכופרים:",
"לא חמור אחד מהם, לא חמור של אחד מהם, כלומר מעולם לא לקחתי מהם חמור לעשות צרכי, אע\"פי שזה משפט המלוכה כמ\"ש ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו (שמואל א' ח' ט\"ז), וכונת המאמר שלא ימצא גם אחד מישראל שיוכל לענות במשה איזה שמץ עולה נמצא בו, ע\"ד שאמר שמואל לכל העם, הנני ענו בי וכו' את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי:",
"ולא הרעתי את אחד מהם, בשום רעה, ואיך א\"כ יאמרו שאני משתרר עליהם:"
],
[
"ויאמר משה אל קרח, כבר אמר לו כן, אלא הוצרך לכפול לו הצווי, לפי שראה עתה לעשות הבדל בין קרח ועדתו ובין דתן ואבירם, כי מאחר ששמע תשובתם שלא על הכהונה היו מערערים אלא על מלוכת משה עליהם שהוציאם ממצרים, א\"כ לא יבאו גם הם להקטיר קטורת, אלא יעשה עמהם מופת אחר נפלא מאוד שבזה יכירו כל העם כי בחר ה' במשה עבדו, אולם קרח ועדתו שעדיין היו מחזקים במחלוקת ומבקשים כהונה, הם יקחו המחתות ויעשו הנסיון לראות מי האיש אשר יבחר בו ה':",
"אתה והם ואהרן, זכר קרח ועדתו תחלה ואהרן לבסוף כדי שלא יטעו לחשוב שהוא חפץ בגדולת אחיו ושלכן נתן לו הכהונה, אלא כאומר איני נותן אל לבי שיהיה אהרן כ\"ג או זולתו וגם אתם תוכלו להתנשא עליו אם ה' יבחר בכם, וכן בסמוך אמר אתה ואהרן איש מחתתו, והזכיר קרח תחלה"
],
[],
[
"ויקחו, זה היה למחרת כמו שאמר אליהם משה:",
"ויעמדו פתח אהל מועד, והיה דעתם ליכנס לאהל מועד להקטיר קטורת על מזבח הזהב:",
"ומשה ואהרן, וגם משה ואהרן היו אצלם פתח אהל מועד, אצא שאהרן לבדו היה לו מחתה עם הקטורת בידו, אבל משה לא הקטיר:"
],
[
"ויקהל עליהם, על משה ואהרן, כדי שיעזרוהו במחלוקתו:",
"את כל העדה, גם שאר השבטים נתפתו קצת בדברי קרח, שהרי לא היה אחד מהם מוחה בידו ולא מוכיחו:",
"וירא כבוד ה', עמוד הענן, והנה ראו בעיניהם שהשכינה נגלית ומשה ואהרן נכנסים אל אהל מועד ומשה שומע הדבור, כדכתיב אחריו וידבר ה' אל משה ואל אהרן, ואין מופת למעלה מזה שהשם בחר במשה, ואעפי\"כ לא חזרו מרעתם:"
],
[],
[
"הבדלו מתוך העדה הזאת, צוה שמשה ואהרן לבד יתרחקו מכל עדת ישראל שהיו מכונסים אצלם:",
"ואכלה אתם כרגע, כי כלם היו אשמים בדבר שהרי נקהלו שם לראות אם יבחר ה' בקרח, והיו א\"כ מסופקים בנבואת מ\"ר ע\"ה, אבל משה ואהרן התפללו עליהם ככתוב בסמוך:"
],
[
"ויפלו על פניהם, להתחנן בעד העדה, ולמדו עליהם זכות שלא חטא במעשה אלא קרח והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים, וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על הגורם מפני שהוא חייב על כל פנים",
"אלהי הרוחת, יודע לבות בני אדם ומכיר אם חטאו לפניו מחוסר אמונה או בעבור כי בשר המה ועלולים להתפתות:",
"האיש אחד יחטא, הה\"א שבמלת האיש איננה לתימה, כי נקוד ה\"א התימה בשוא ובפתח, ולפני אות גרונית בפתח לבד, אבל היא ה\"א הידיעה שנקוד שלה בפתח ודגש אחריה, ולפני אות גרונית ישתנה לקמץ לתשלום הדגש ושעורו, הנה האיש האחד הוא החוטא, ולמה תקצוף בעבורו על כל העדה, והתימה מובן מענינו אף בלא ה\"א התימה:"
],
[],
[
"דבר אל העדה לאמר העלו מסביב, כיון שאתה רוצה להצילם ואמרת שהם לא חטאו בפועל, אמור אליהם שיתרחקו ממשכנות הרשעים האלה ואל יקהלו עמהם כאילו כונתם ג\"כ למרוד בי, ואם ישמעו לקולך ויתרחקו, זה יהיה אות שהם מאמינים בך ולא אשחיתם, וכן היה שמיד כשאמר להם משה סורו נא מעל אהלי וכו', ויעלו מסביב וכו':",
"למשכן קרח הזכיר משכן קרח ולא קרח עצמו, כי הוא לא היה באהלו אלא פתח אהל מועד עם מקריבי הקטורת ולא נבלע עם דתן ואבירם כמו שנפרש בסמוך:"
],
[
"וילך אל דתן ואבירם, לצוות על שכיניהם שיסורו משם, ולעשות המופת לעיניהם כאמרו בזאת תדעון וכו':",
"וילכו אחריו זקני ישראל, החשובים שבעדה הלכו אחריו לראות הפלא הגדול שיעשה ברשעים ההם:"
],
[
"ואל תגעו בכל אשר להם, שאם יבאו להציל את ממונם וכל אשר להם ירדו שאולה כמוהם:",
"בכל חטאתם, בעבור כל חטאותם:"
],
[
"ודתן ואבירם, והנה לא הזכיר עוד און בן פלת כמו שהזכירו בתחלת הענין, כי חזר בו בעצת אשתו שהצילתו כדברי חז\"ל:",
"יצאו נצבים, לא שיצאו מאהליהם לילך אחרי העדה שנתרחקה משם, או ללכת לקראת משה אבל להפך יצאו להלעיג על דברי משה, ולכן קמו ונצבו פתח אהליהם, כלומר אין אנו משגיחים למה שאמר פן תספו בכל חטאותם, אלא נשב בטח בכאן ונראה דבר מי יקום:",
"ונשיהם ובניהם וטפם, להגיד שגם הנשים והבנים יצאו להלעיג ולכן נתחייבו גם הם כליה:"
],
[
"כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, אין טעם כל המעשים להחליף הבכורים בלוים וכהונת אהרן, אלא לכלל המעשים אשר עשה משה לעיני כל ישראל מתחלת בואו לדבר אתם במצרים ועד הנה, ופירוש כי ה' שלחני להוציא אתכם מארץ מצרים, כי תחלת ביאת הנביא תקרא שליחות, כענין את מי אשלח ומי ילך לנו, ורבים כן:",
"כי לא מלבי, בדיתי את כל הדברים האלה:"
],
[
"אם כמות אם ימותו האנשים האלה ע\"י תחלואים בדרך הטבע, או אף אם ימותו עתה במיתה פתאומית לעיניכם מיד ככלותי לדבר, עכ\"ז לא יבורר ממנו כי ה' שלחני, כי תמיד יוכל המתעקש לומר שקרה להם כזאת בדרך טבע, וכהנה וכהנה תקראנה יום יום בעולם:"
],
[
"ואם בריאה יברא, אמרו באבות כי פי הארץ הוא א' מעשרה דברים שנבראו בע\"ש בין השמשות, וכאן נראה שנברא לשעתו אלא מלת יברא הוא עתיד במקום עבר כמו אז ישיר, אז יבנה, ודומיהם, וכך פירושו, אבל אם אמת הדבר שהשם ברא בששת ימי בראשית פה לארץ לבלוע רשעים גדולים כמותכם, ואם ישמע ה' עתה בקול איש לצוות לארץ שתפתח את פיה ברגע הזאת ובמקום הזה ותבלע אותם וכל אשר להם, אז תדעו כלכם כי נאצו וכו', כי זה יהיה פלא שאין דוגמתו בדרך הטבע כלל, שאע\"פי שבעת הרעש נעשים בקעים ופתחים בארץ, הנה הבקיעה ההיא תשאר פתוחה גם ימלא הבקע מים אבל שתפתח ותבלע ותסגור מיד כאדם הפותח פיו לבלוע ויסגור אותו אחרי בלעו, זה דבר בלתי אפשר בדרך הטבע, ובלעדי זאת וכי אין זה פלא גדול שתשמע הארץ לקול אדם לפתוח את פיה, כאשר יצוה ובמקום שיצוה, ותבלע חיים את הקמים עליו ולא זולתם:",
"ופצתה לשון פתיחה, אלא שיש הפרש ביניהם, כי לשון פצה לא נאמר אלא אצל פה האדם ושפתותיו, כמו אשר פצו שפתי (תהלים ס\"ו י\"ד), לפי שיש בכחו לפתוח ולסתום כפי הצורך וכן כאן נפתחה הארץ ואח\"כ נסתמה כמו שאמרנו:",
"וירדו חיים שאלה, שלא ימותו בנפלם, אלא ישארו חיים מתחת לארץ איזה זמן כדי שיכירו רשעתם ואולי ינחמו מרעתם קודם מיתתם, וזה כדברי האומר שיש להם חלק לע\"הב ועליהם הכתוב אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:",
"וידעתם כי נאצו, אז תדעו שכל המעשים האלה ע\"פ ה' עשיתי ולא מלבי, ולכן האנשים האלה שלא האמינו בי נאצו את ה' ולא אותי והוא נפרע מהם בדרך פלא, שהרי לא בכחי נפתחה הארץ:"
],
[
"ותבקע האדמה, תחלה נולד בקיעה בארץ בשטח העליון שבה, ועי\"ז נגלה פי הארץ שהיה בה מששת ימי בראשית ואח\"כ ותפתח הארץ את פיה, שזהו פה ממש לפתוח ולסתום ולא בקיעה לבד:"
],
[
"ותפתח הארץ את פיה, אילו לא היה פה לארץ קודם לכן היה הכתוב אומר ויעש ה' פה לארץ, אבל מדאמר את פיה בכנוי, משמע שהיה לה פה מאז אלא שעתה פתחה את פיה:",
"ואת בתיהם, נשיהם ובניהם וטפם של דתן ואבירם, כמו שזכר למעלה:",
"ואת כל האדם אשר לקרח, עבדים ושפחות שהיו לקרח, כי אינו רומז על זרעו דכתיב ובני קרח לא מתו כי היו צדיקים וטובים, ולא היו לו בנים ובנות קטנים כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף, והנה ממה שאמר כאן ואת כל האדם אשר לקרח, שמענו שקרח עצמו לא נבלע עמהם, וכן הדעת נותן, כי לא נבקע רק מקום דתן ואבירם, וקרח היה עומד עם מחתתו עם אהרן ועם נשיאי העדה מקריבי הקטורת, וכן המשורר אמר תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם (תהלים ק\"ו י\"ז), ולא הזכיר קרח, אולם ממה שאמר לקמן (כ\"ו י') ותבלע אותם ואת קרח במות העדה היה נראה שגם קרח נבלע עמהם, ולכן אמרו חז\"ל שנשרף ונבלע, אבל לפי הפשט יתכן פירש הכתוב ותבלע אותם ואת אשר לקרח (ר\"ל אנשי ביתו ורכושו) במות העדה:",
"ואת כל הרכוש של קרח ושל דתן ואבירם:"
],
[
"וירדו, יתכן שהמאמר הזה הוא ביאור על הכתוב שלמעלה שאמר ותבלע אותם, ומבאר איך היתה ענין הבליעה, שירדו חיים שאולה, ואח\"כ:",
"ותכס עליהם הארץ, זהו עיקר הנס שאחר שבלעה אותם סתמה הארץ את פיה וכסתה עליהם, ולא נשאר רושם מן הפתיחה ועי\"כ:",
"ויאבדו מתוך הקהל, שלא נראו עוד, ולא נודע איה מקומם:"
],
[
"נסו לקלם, בעבור קולם של הנבלעים, כי גם אחרי שכסתה הארץ עליהם היה נשמע קולם למרחוק כדרך הקוראים בקול גדול מרוב צרה וצוקה, ובפרק המוכר איתא שהיו אומרים משה ותורתו אמת והם בדאים:"
],
[
"מאת ה', מאהל מועד, ומצאה בפתח א\"מ את מקריבי הקטורת ואכלתן:",
"את החמשים ומאתים איש, אע\"פי שלא נזכרו כאן אלא הר\"ן איש וקרח לא היה במספרם, אין ספק שגם קרח נשרף עמהם, ואפשר שאחד מן החמשים ומאתים איש חזר בו כששמע דברי משה וניצול, וכמו שאמרנו למעלה על און בן פלת ולפי זה נכנס קרח במספר החמשים ומאתים, וראיה גדולה שנשרף גם קרח ממה שכתוב בסמוך בענין מחתות הנשרפים, ולא יהיה כקרח וכעדתו (לקמן י\"ז ה'), ושם מדבר על עונש שיגיע לאיש זר אם יקרב להקטיר קטורת, ואמר שישתמר כל איש מעשות זאת כדי שלא יהיה כקרח וכעדתו, למדנו שכמו שנשרפה עדתו כן הוא נשרף עמהם:"
]
],
[
[],
[
"אמר אל אלעזר בן אהרן, מפני שעיקר המחלוקת על אהרן היתה, לכן לא צוה ית' שיעשה זה אהרן בעצמו פן יחשבו הרואים שהיה עושה כן להוסיף על קלון קרח ועדתו להיותו שונאו, אבל צוה למשה שיאמר לאלעזר שהוא יעשה כן:",
"מבין השרפה, כי החמשים ומאתים איש שנשרפו היו לאפר ברגע אחד, ובתוך השרפה ההיא דהיינו בתוך האפר נשארו המחתות עם האש שעליהן:",
"זרה הלאה, צווי במקום עתיד, כי הדבור היה למשה שיצוה לאלעזר לעשות כן, וכן אמר וירם בלשון עתיד:",
"כי קדשו, שבעל המתתות, ואין פירושו שהמחתות בעצמם קדש הם בעבור כוונת המקריבים להקדישם, שהרי האנשים האלה היו חטאים בנפשותם כמו שאמר בסמוך, ובהיות מחשבתם רעה איך יהיה הפועל קדוש, גם הכתוב לא אמר כי קדושים הם, אלא מאחר שמשה צוה אותם ואמר וקחו איש מחתתו וכוונת משה היתה בלי ספק להקריבם לה', הנה מצד הצווי הזה הנם קדושים, וראוי שתהיינה באהל מועד לעולם:"
],
[
"את מחתות, על שאמר במאמר הקודם וירם את המחתות, הולך ומבאר שהן מחתות החטאים וכו':",
"בנפשתם, כי חטאם קבוע בנפשם, כדרך שפירשנו לעיל (ט\"ו ל\"א) על פסוק עונה בה:",
"ועשו אתם, העושים:",
"רקעי פחים טסין מרודדין, כמו וירקעו את פחי הזהב:",
"ויהיו לאות, לזכרון לדורות:"
],
[
"וירקעום צפוי למזבח, להיות צפוי למזבח, והיה זה מזבח העולה שהיה ג\"כ מנחושת:"
],
[
"ולא יהיה כקרח וכעדתו, שלאיענש כמותם:",
"כאשר דבר ה' ביד משה לו, כמו עליו, וכן כל לי לו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על, והכונה על קרח הנזכר בפסוק, כי השם דבר על קרח ביד משה שלא יזיד לחלוק על הכהונה כדי שלא יענש:"
],
[
"וילנו כל עדת, המתלוננים האלה לא היו מאמינים כי שריפת החמשים ומאתים איש הוא אות על קדושת אהרן ובניו ועל יתרון הלוים שנבחרו לעבוד תחת הבכורים, כי לדעתם היה העונש ההוא בעבור הקטורת שהיתה אש זרה אשר לא צוה ה', ושלכן צוה ה' ואת האש זרה הלאה, וכמו שמתו נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה עם היותם כהנים, כן נענש קרח וכל עדתו אע\"פי שמן הדין ראוים היו להיות כהנים, וחשבו העם שמשה מעצמו נתן העצה הזאת כדי להמית בה עם רב מישראל, אבל השם לא צוה שיקריבו הקטורת הזאת, אולם אהרן לא מת כי קטרתו היתה קטרת הבוקר, ולכן נתלוננו עליהם על העצה הזאת, שהיה להם לתת אות או מופת אחר, במטה או בזולתו:",
"ממחרת, ממחרת היום שנשרפו החמשים ומאתים איש:",
"אתם המתם, בעצתכם הרעה גרמתם שימותו:",
"את עם ה', אמרו בלשון הזה את עם ה' כי היו עדיין מחזיקים במחלוקת קרח שאמר כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', וכחשו בהבדל שיש בין זרע אהרן לשאר הלוים, ובין שבט לוי לשאר השבטים, אלא לדעתם כל בני ישראל היו עם ה', ולכן משה ואהרן חטאו חטאה גדולה בהמיתם את עם ה' הקדוש: (ז)",
"וירא כבוד ה', לפי שהיו מכחישים בנבואת משה ובדברי ה' והדבר נוגע בכבוד שמו ית', לכן נגלה מיד אל משה ואהרן כדי להעניש את המנאצים ההם, כי השם ית' נפרע בזרוע עזו במי שחוטא מצד אפיקורוסות, והנה לא אמר כאן וירא כבוד ה' אל כל העדה לפי שלא היו ראוים לגילוי הכבוד וכבר נחתם גזר דינם, ולכן משה לא התפלל עליהם בראותו שאין להם תקנה, ורק צוה לאהרן שיקטיר הקטורת כדי לכפר עליהם:"
],
[],
[
"ויבא משה ואהרן, לפי שראו כבוד ה' נראה בענן באו אל פני אהל מועד לשמוע הדיבור:"
],
[],
[
"הרמו, לא אמר שיפרדו פן יספו בכל חטאותם, כי יש באלהים יכולת להמית רשעים רבים סביב צדיק אחד והוא לבדו נשאר, אלא אמר כן לכבוד הצדיקים שכל זמן שהם בתוכם לא ישלח ידו בהם, והכונה להודיע שהם צריכים כפרה ומשה הוא המזדרז לעשות כן מיד:",
"ויפלו על פניהם, בתפלה:"
],
[
"קח את המחתה, בה\"א הידיעה, אולי היתה המחתה עצמה שהקריב בה הקטורת ביום שלפניו:",
"אש מעל המזבח, ולא אש הדיוט בעבור קדושת הקטורת:",
"ושים קטרת, ממין הקטורת הקרבה בכל יום, והודיע בזה שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים היא הנותנת חיים ביד אהרן לדעת שהוא ראוי לעבודה ולא הזרים:",
"והולך מהרה אל העדה, מלת והולך מבנין הפעיל וחסר הפעול שהוא המחתה עם האש והקטורת, והנה אע\"פי שאמר להם השם הרמו מתוך העדה, לא נמנע אהרן מלבא בתוכם ולא משה מלזרזו, כי ראה כי כלתה אליהם הרעה מאת ה', ואם לא יכפר עליהם ימותו כלם כרגע, וחשב שמאמר הרמו מתוך וכו' היה כמו עצה שיתרחקו משם לכבודם ולא צווי ממש, והם באהבתם את העם עם כל סרחונם לא חשו לכבוד עצמם ונשתדלו להצילם:",
"וכפר עליהם, לפי שחטאם היה במה שהיו מערערים על כהונת אהרן לכן רצה שאהרן עצמו יכפר עליהם כדי שיראו שהוא אינו חפץ במיתתם אע\"פי שדברו נגדו:",
"כי יצא הקצף צריך אתה למהר ולרוץ שם כי כבר יצא הקצף מלפני ה', שהרי אנו רואים שהחל הנגף:"
],
[
"ויתן את הקטרת, על האש, והנה תחלה רץ אל תוך הקהל ואח\"כ נתן את הקטורת על האש, אבל משה אמר לו תחלה ושים קטורת ואח\"כ והולך מהרה וכו', ואין לומר ששנה מן הסדר שצוה לו משה, שהרי הכתוב אומר ויקח אהרן כאשר דבר משה, אולם מ\"ש ושים קטורת היא הכנה שישים הקטורת בחפניו, ואח\"כ יכפר עליהם בנתינת הקטורת על האש, וכן עשה אהרן, כי תחלה כתוב ויקח אהרן כאשר דבר משה כלומר שם הקטורת בחפניו, ואח\"כ ויתן את הקטורת שהיא הנתינה על האש: ויכפר על העם, לא היתה ההצלה ע\"י כח שיש בסממני הקטורת חלילה, כי התורה פירשה הסמים ההם בפרשת כי תשא ואין באחת מהן כח להציל ממות אלא ע\"י קדושת אהרן שהיא קדש קדשים שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (ד\"ה א' כ\"ג י\"ג), ועל ידי קדושת הקטורת שהוא ג\"כ קדש קדשים שנאמר קדש קדשים תהיה לכם (שמות ל' ל\"ו) זכו העם להנצל, ולזה אמר הכתוב ויכפר על העם הרי שהכל תלוי בכפרה ובשני הדברים שאמרנו היה כח לכפר, ולפי שהם הכחישו בקדושת אהרן ודברו סרה על הקטורת שגרמה מיתה לחמשים ומאתים איש, לכן הודיעם משה כי יש באהרן ובקטורת קדושה יתירה ועל ידיהן ינצלו ממות:"
],
[
"ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, הודיע עתה איך היתה הכפרה ואמר שהתיצב אהרן בין המתים שהיו מצד אחד ובין החיים שהיו מצד השני ובכח קדושתו ועבודתו עצר בעד המשחית ולא נתנו לעבור עוד אל החיים, ועל ידי כן שם קץ לצרה, ותעצר המגפה, ומזה נתודע לכל ישראל שהוא משרת ה' באמת, כי בראותם שעצר את המשחית ובאותו מקום שהיה עומד, שם נעצרה המגפה, הכירו כי הפלא ה' חסיד לו וכי הוא מוכן לעמוד לשרת לפניו ית':"
],
[
"מלבד המתים על דבר קרח, שגם הם מתו במגפה, גם סבת ענשם היה שוה, כי היו מכחישים בקדושת אהרן והכהנים ולכן יודיע הכתוב שעם היותם שוים בכל אלה, לא נכנסו במספר הזה:"
],
[
"וישב אהרן, דבק עם הפרשה הבאה, וביאורו וכאשר שב אהרן אל משה אחרי אשר נעצרה במגפה אז דבר השם אל משה:"
],
[],
[
"דבר אל בני ישראל, שיתנו לך מטה לבית אב, ואתה תקחם מאתם:",
"מטה לבית אב, ומבאר שלא יקחו מטה מכל בית אב שיהיה רק מאת כל נשיאהם לבית אבותם:",
"שנים עשר מטות, ובכללם גם מטה לוי, כי בפסוק הסמוך לא הוציא את שבט לוי מכללם אלא לצוות על כתיבת שם אהרן, אבל צווי לקיחת המטה לבית לוי נכלל במה שאמר כאן שנים עשר מטות, ושמענו מזה שלא נחשב יוסף רק לשבט אחד:",
"איש את שמו, כלומר שם הנשיא ולא שם ראש השבט כגון ראובן שמעון וכו'"
],
[
"ואת שם אהרן, עשה את אהרן נשיא לשבט לוי, והוצרך לפרש כי מטה אחד וכו', לומר אע\"פי שחלקתים לשתי משפחות, כהונה לבד ולויה לבד, מ\"מ שבט אחד הוא ונשיא אחד להם:"
],
[],
[
"האיש אשר אבחר בו, ולא אמר השבט אשר אבחר בו, כי הקפיד על בחירת אהרן לכהונה גדולה, וכשיתן מופת שנבחר הוא לכ\"ג שוב אין צורך להוכיח שנבחר כל שבטו לעבוד לשרת, כי לכבוד אהרן ראוי שיתקרבו הלוים לשרת, ואין לבכורות עוד תרעומת כשיראו שנבחר אהרן אע\"פי שאינו בכור:",
"והשכתי, אשתיק מעלי:",
"אשר הם מלינם עליכם, שיעורו אשר מלינים אלי עליכם, ופירש עליכם בשבילכם:"
],
[
"בתוך מטותם, בכלל מספר שנים עשר כמו שאמרנו לעיל:"
],
[],
[
"מטה אהרן לבית לוי, מטה אהרן שהונח לבית לוי:",
"ויצא פרח וכבר אמר והנה פרח, אלא שהולך ומבאר שבתחלה כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר, ואח\"כ ויצץ ציץ לעיני כל ישראל עד שנראו השקדים:",
"ויגמל, לשון בכור הפרי:"
],
[
"ויראו ויקחו, שראו כל אחד את מטהו שלא הוחלף כי שמו כתוב עליו, ושלא פרח ולא הוציא שקדים כ\"א מטה אהרן, ואז הכירו כי השם בחר באהרן ולקחו איש מטהו:"
],
[
"השב אחר שהוציאו להראות האות הזה לכל ישראל, צוהו להשיבו באהל העדות:",
"לאות לבני מרי, לאות לדורות הבאים אם ירצו למרוד:",
"ותכל תלונתם, וזאת המשמרת תכלה את תלונתם שלא יוסיפו עוד להתלונן:",
"ולא ימותו, שאם יערערו עוד על הכהונה יחרה אף ה' בם:"
],
[],
[
"ויאמרו בני ישראל אל משה, ולא אמר וילנו כי לא אמרו כך בדרך תלונה, אלא כדרך שופכי שיח ונאנחים מרוב יגון:",
"הן גוענו, בכמה מיני פורעניות אבדנו וגוענו במדבר הזה כי על כל סרחון קטון או גדול עלה מות במחננו, והנה אנחנו הולכים ומתמעטים כל היום וחשובים אנו כאילו כלנו אבדנו:"
],
[
"כל הקרב הקרב, ולא די הצרות שעברו עלינו עד הנה, אלא לעתיד כל היום נסכן עצמנו למות, ואין אנו יכולין להיות נזהרין בכך, שהרי כלנו רשאים ליכנס לחצר אהל מועד, וכמעט יקרב אחד ממנו יותר מחבירו מבלי שום על לב ויכנס אל האהל ימות",
"האם תמגנו לגוע, האם נגוע עד תמנו לבלתי היות לנו שארית:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' אל אהרן, למשה אמר שיאמר לאהרן",
"אתה ובית אביך, כולל כל שבט לוי כי כלם מוזהרים עלזה:",
"תשאו את עון המקדש עון ביאת זרים אל המקדש שהיא מבית לפרוכת מוטל עליך ועל כל הלוים:",
"ואתה ובניך, הכהנים ולא הלוים:",
"תשאו את עון כהנתכם, אתם תשמרו ותזהירו את הלוים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:"
],
[
"וגם את אחיך מטה לוי, אע\"פי שקצת הלוים חטאו במעשה קרח, אין ראוי להרחיק את כלם מן השירות, אלא יהיו לך לעזר במשמרתך כמו לשעבר, שהרי הם אחיך ושבט אביך:",
"ואתה ובניך אתך, והשירות הזה יהיה כשאתה ובניך תהיו לפני אהל העדות:"
],
[
"ושמרו משמרתך, שיתעסקו בכל מיני העבודות הכשרות בהן:",
"ומשמרת כל האהל להקים ולהוריד המשכן ולשמור אותו כראוי מבחוץ:",
"אך אל כלי הקדש, שהם בתוך המשכן שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב:",
"ואל המזבח, החיצון שהוא מזבח העולה אע\"פי שהוא חוץ לקרשים:",
"ולא ימתו גם הם גם אתם, שכל אחד ישמור משמרתו וגבולו ולא יתעסק במה שאינו רשאי:"
],
[
"ושמרו את משמרת אהל מועד, לפנים מן הקלעים והוא כלהחצר:"
],
[
"ושמרתם את משמרת הקדש, ואתם הכהנים תשמרו את משמרת המשכן לפנים מן הקרשים:",
"ולא יהיה קצף, ובהיות הכהנים והלוים שומרים את משמרת המקדש כל אחד הראוי לו, הנה לא יוכלו בני ישראל לגשת אל הקדש, ובזה לא יהיה קצף עליהם:"
],
[
"ואני הנה לקחתי, שיעורו ואני הוא אשר לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל ועתה הנני נותנם לכם:",
"לכם מתנה נתנים לה', לכם יהיו נתונים למתנה, אבל לא לעבודתכם של הדיוט, אלא לה', כמו שמפורש למעלה לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:"
],
[
"עבדת מתנה עבודת הכהונה לא תהיה כעבודת שעבוד, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת:",
"והזר, לעבודת כהנים, ואפילו לוי יקרא זר לאותו דבר:"
],
[
"הנה נתתי לך, בכאן נתן לו כ\"ד מתנות כהונה:",
"את משמרת תרומתי, כבר פירשנו שכל התמנות על איזה דבר המוטל תחת השגחת האדם קרוי משמרת:",
"לכל קדשי בני ישראל, למ\"ד הכללי, כמו שביארנו בכמה מקומות:",
"לך נתתים למשחה, לגדולה, כמו שנותנים מס לשרים הנמשחים:"
],
[
"מקדש הקדשים מן האש, הקדשים המוכנים להעלותם על האש, והוא כלל לכל הקרבנות, ואח\"ז הזכירם דרך פרט לכל מנחתם ולכל חטאתם וכו', וכל הלמדי\"ן מפורשים כמו שזכרתי למעלה",
"מן האש, הנותר מן האש, כלומר החלק שאינו קרב על המזבח:"
],
[
"בקדש הקדשים תאכלנו, אין הכונה לפנים מן הפרוכת שהרי אין נכנס שם אלא כ\"הג ביום הכפורים אלא פירוש הכתוב במקום שהוא יותר מקודש ממקום אחר, והוא העזרה שנקרא ק\"ק כנגד חצר המשכן, וכן הוא אומר במקום קדוש תאכל, ופירוש אחריו בחצר אהל מועד:"
],
[
"תרומת מתנם, המורם מהשלמים ומהתודה ומאיל נזיר:",
"לכל תנופת, שהרי אלו טעונים תנופה,",
"כל טהור בביתך, כל לרבות אשתו:"
],
[
"כל חלב יצהר, מלת חלב פירשנוה (ויקרא ג' ט'), ומלת יצהר הוא תואר אל השמן לרוב זכותו, והענין כאן הנכבד והמיטב בשמן:",
"ראשיתם אשר יתנו, כמ\"ש ראשית דגנך תירושך ויצהרך:"
],
[
"בכורי כל אשר בארצם שיעורו בכורי כל הפירות אשר בארצם:"
],
[],
[
"אך פדה תפדה, תקח פדיונו מיד ישראל הפודה אותו, וכן ואת בכר הבהמה הטמאה תפדה:"
],
[
"ופדויו, כנוי הנסתר מוסב על האדם המוזכר בכתוב שלמעלה, ר\"ל הפדוים של בכורי אדם מבן חדש תפדה, אבל פדיון בכור בהמה טמאה לא הוצרך להזכיר כי כבר מבואר בפרשת בא, וכל פטר חמור תפדה בשה:"
],
[],
[
"כחזה התנופה וכשוק הימין, כחזה ושוק של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:",
"לך יהיה, כבר אמר ובשרם לך יהיה, אלא בא ר' עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה:"
],
[
"כל תרומת הקדשים, אחר שהזכיר המתנות על דרך פרט חזר וכלל אותם:",
"ברית מלח עולם, ברית קיימת שלא תופר כמלח שאינו מסריח לעולם, וכדרך שביארנו (ויקרא ב' י\"ג):"
],
[
"בארצם לא תנחל, שלח תהיה נוחל בארץ חלק שוה כאחד מכל שבטי ישראל:",
"וחלק לא יהיה לך בתוכם, אפילו חלק קטן, כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו, ולצורך ישראל הן:"
],
[
"ולבני לוי, אחר שזכר מתנות הכהנים זכר מתנות הלוים:",
"כל מעשר בישראל לנחלה, להיות להם במקום נחלה:"
],
[
"ולא יקרבו עוד, שיעור והמשך הכתובים כך, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר וכו', למען לא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד, ועי\"כ יחטאו וימותו, לכן צויתי שכל עוד שהלוי בעצמו יעבוד את עבודתו ישאו בני לוי האחרים את עון ישראל ויזהירו אותם מגשת אל הקרדש:"
],
[
"ובתוך בני ישראל לא ינחלו, למעלה הזהיר בכהנים שלא ינחלו נחלה, וכאן הזהיר בלוים:"
],
[
"אשר ירימו לה' תרומה, הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:",
"על כן אמרתי, לפי שיקחו המעשר מאת בני ישראל והוא נחשב להם במקום נחלה, לכן לא ינחלו נחלת קרקעות בא\"י:"
],
[],
[
"בנחלתכם, תמורת נחלתכם:"
],
[
"ונחשב לכם תרומתכם כדגן, המעשר שאתם לוקחים לבני ישראל נחשב לכם כדגן הנאסף מן גורן שלכם וכמלאה הנדרכת ביקב שלכם, על כן חייבים גם אתם לתת ממנו תרומת ה', כמו שחייבים בני ישראל לתת לכהן:",
"וכמלאה, כל התבואות גם היין נקראים מלאה, והוא מענין השלמה, כשתתמלא התבואה ותתבשל כל צרכה אז נקראת מלאה וכן הענבים אינם נדרכים ביקב עד גמר בשולם:"
],
[],
[
"מכל מתנתיכם וגו' מכל חלבו, את הטוב והנבחר שבמעשר אשר תקחו מישראל תתנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, כי כמו שאמר למעלה בענין התרומה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אף תרומת המעשר צריכה להיות מכל חלבו:",
"את מקדשו, החלק המקודש:"
],
[
"בהרימכם וכו' ונחשב ללוים כתבואת גרן, אחר שהפרשתם ממנו תרומת מעשר יהיה הנשאר נחשב לכם, הלוים, כתבואת גרן שלכם ומותר לאכלו בכל מקום"
],
[],
[
"ולא תשאו עליו חטא, כאשר תרימו חלבו לא תשאו חטא, כי תרומת המעשר חובה על הלוי כתרומה הגדולה לישראל, שכל זמן שלא ירימוה היא טבל ואסורה בהנאה לזרים וכשהורמו אסורה התרומה לזרים ולטמאים, וחייב מיתה מי שמחלל אותה:"
]
],
[
[
"אל משה ואל אהרן, לפי שהמצוה נוגעת לכהנים נזכר בה גם אהרן, והנה הפרשה הזאת היא תשלים תורת הכהנים ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה, אבל אין ספק שאין זה מקומה, וקודם לכן נאמרה, שהרי למעלה בטהרת הלוים כתוב הזה עליהם מי חטאת (לעיל ח' ז'), וכן עשו להם שנאמר ויתחטאו הלוים (שם כ\"א), וכן האנשים שהיו טמאים לנפש אדם אין ספק שנתחטאו במי נדה כדי לעשות פסח שני, מזה נראה שהיה להם אפר הפרה קודם לכן, וחז\"ל אמרו שביום א' בניסן שהוקם המשכן נעשתה הפרה כדי לטהר כל מי שיש בו טומאת מת מפני המקדש שלא יחללוהו, אלא שנכתב כאן הצווי הזה מטעם שאמרנו:"
],
[
"זאת חקת התורה, כבר הבדלנו בין לשון חקה ותורה ומצוה במקום אחר (בראשית כ\"ו ה'), וכאן קרא למצות הפרה חקה לפי שהיא חק קצוב בכל תנאיו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:",
"אשר צוה ה', הראוי אשר צויתי, אלא בא הנסתר במקום מ\"ב כטעם ואל משה אמר עלה אל ה':",
"דבר, אף שהדיבור היה גם לאהרן לא היה הצווי לישראל רק ע\"פ משה לבדו כי הוא העקר:",
"ויקחו אליך, יקחו משלהם לתת לך, והטעם שאמר אליך שיעשו כן במדבר לשעתם ואח\"כ יצוה שתהיה לחקת עולם שיעשו כן לדורות, וכן ויקחו אליך שמן זית וכו', ואח\"כ חקת עולם לדורותם:",
"תמימה, שתהיה תמימה באדמימות שאם היו בה שתי שערות שחורות או לבנות פסולה:",
"אשר אין בה מום, שום אחד מהמומין הפוסלין בקרבן",
"לא עלה עליה על, לא משכה בעול משא ועבודה:"
],
[
"ונתתם, שב גם על אהרן שיהיה גם הוא במסירת העבודה לבנו:",
"אל אלעזר הכהן, הוראת שעה היתה בפרה הראשונה שתהיה באלעזר לפי שהוא הסגן, אבל בשאר הפרות שנעשו לדורות נחלקו בו חז\"ל איכא דאמרי בכהן הדיוט ואיכא דאמרי בכהן גדול:",
"והוציא אתה, המוציא, יהיה מי שיהיה, וכן ושחט מי שיהיה אפילו זר, ואינו צווי מיוחד לאלעזר שהרי כתוב לפניו, והאתנח שבמלת הכהן יורה שגם ההוצאה כשרה בזר:",
"לפניו, לפני אלעזר שהיה רואה בשחיטת הזר:"
],
[
"אל נכח פני אהל מועד, נכח הצד שהוא פני אהל מועד והוא צד מזרח, כי דרך הכתוב לומר על מזרח ומערב בלשון פנים ואחור:"
],
[
"ושרף את הפרה לעיניו, איזה כהן שיהיה ישרפנה לעיני אלעזר:",
"על פרשה, עם פרשה והוא הזבל שבכרס הבהמה:"
],
[
"ולקח הכהן, יתכן שהוא אלעזר, שהוא הכהן הנודע:"
],
[
"וכבס בגדיו הכהן, הכהן המשליך שבפסוק הקודם, והוא אלעזר כמו שאמרנו, שהרי על הכהן השורף אמר בסמוך והשורף אותה יכבס וכו':",
"ואחר יבא אל המחנה, לפי פשוטו יאמר שאחר שריפת הפרה נסתלקה עבודת אלעזר ויוכל לשוב אל המחנה אפילו קודם אסיפת האפר, ולכן לא נאמר לעיניו באסיפת האפר, כמו בשחיטת הפרה ושרפתה:",
"וטמא הכהן עד הערב, אך עודנו בטומאתו עד שיעריב שמשו ואז יאכל בקדשים:"
],
[],
[
"והניח, כמו והניחנה, כלומר אתהאפר:",
"למי נדה, לשון ריחוק, ונקראו המים כן שהם לצורך הרחוק והוא הטמא:",
"חטאת הוא, לשון הסרת החטא כמו תחטאני באזוב, ונקראת הפרה כן לפי שבאפרה מתחטאים הטמאים:"
],
[
"ולגר, שקבל עליו דת ישראל, ולכן הוסיף הגר בתוכם:"
],
[
"הנגע במת, אחר שהשלים לצוות על מעשה הפרה ביאר מי הוא צריך להטהר במי הנדה, ואמר שהנוגע באדם מת, הוא יתחטא בו וכו'",
"לכל נפש אדם, יהודי או גוי, כי גם מתי גוים מטמאים במגע כמו שאמר בפרשת מטות ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הורג נפש וכו', אלא שאינם מטמאים באהל כמתי ישראל:",
"אדם, ולא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה שלישי ושביעי:",
"וטמא שבעת ימים, יהיה טמא, כי הוא פועל עבר והוי\"ו מהפכו לעתיד, ולפי זה הוא תשובת התנאי ובא להודיע דין טומאת שבעה לטמא מת, שלא נתפרש עדיין בתורה, כי רק במצורע צוה שיטמא שבעת ימים, והייתי אומר דוקא מצורע החמור טמא טומאת ז' אבל טמא מת הקל ממנו לא יהיה כן, ת\"ל וטמא שבעת ימים:"
],
[
"הוא יתחטא בו, באפר הנזכר בפסוק הקודם, ופירוש יתחטא יסיר חטאו, והוא הטומאה:",
"יטהר, שיעורו אם יתחטא יטהר:"
],
[
"את משכן ה' טמא אם נכנס למשכן בעודו טמא:",
"עוד טמאתו בו, עדיין אע\"פי שטבל:"
],
[
"אדם כי ימות באהל, דבר הכתוב בהוה וה\"ה אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל:",
"כל הבא אל האהל וכו' אשר באהל, הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה, כמ\"ש והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם, והזכיר הכתוב האהל להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזאה, ועוד מפני שהיו ישראל יושבי אהלים במדבר ודבר הכתוב בהוה, כי המצוה מיד ולדורות, אבל ה\"ה לבית ולכל המאהילים שמביאין את הטומאה על כל הכלים ועל הנפשות, אלא שאין הבית המחובר מקבל טומאה לעצמו כלל:",
"יטמא שבעת ימים, אפילו לא נגע במת עצמו:"
],
[
"אין צמיד פתיל עליו, צמיד הוא שם המגופה או הכסוי שעל הכלי, ופתיל לשון מחובר, ופי' הכתוב שאין מגופת צמידתו מחוברת עליו יפה:"
],
[
"אשר יגע על פני השדה, שאין שם דבר המאהיל, אינו מטמא עד שיגע בדבר הטמא עצמו",
"בחלל חרב, שנעשה חלל ע\"י חרב, והוא הדין בחלל אבן או אגרוף כי דבר הכתוב בהוה, וחז\"ל עשו בו מדרש מפני יתורו לומר שהחרב כחלל, שגם החרב נעשה אבי אבות לטומאה כמת עצמו והוא מטמא במגע טומאת שבעה כמת, אבל אינו מטמא באהל ואף בטומאת מגע אינו מטמא אדם להצריכו הזאה ג' וז' אלא המת עצמו ולא החרב:",
"או במת, שמת מעצמו בלי מעשה אדם:",
"או בקבר, של אדם:"
],
[
"ולקחו לטמא, לצורך הטמא הנזכר, ואין הכונה שיהיו הלוקחים רבים אבל הוא פועל בלי ברור הגוף הפועל, והנה הלך הכתוב על הסדר, תחלה צוה דיני שריפת הפרה, אח\"כ פירש מי הם הטמאים הצריכים לה, ועתה יבאר אופני הטהרה:",
"מעפר שריפת החטאת אפר נקרא ג\"כ עפר כמו ונשא את עפרם (מ\"ב כ\"ג ה'), וישלח את עפרה, (שם ו'), ששם נאמר על אפר מקלה:",
"ונתן עליו מים, אין ענינו שיתן האפר בכלי תחלה ויתן המים עליו, שהרי שנו חז\"ל הנותן אפר תחלה ואח\"כ המים פסל (דקדקו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי, ואולי מפני שלא אמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת אל כלי ונתן עליו מים חיים), אבל פירושו ונתן על האפר מים חיים שהוא בכלי, לומר שיערוב האפר במים שבכלי עד שיהיו המים צפים עליו:"
],
[
"ולקה אזוב וכו' איש טהור, שיעורו שאיש טהור יקח את האזוב ויטבול אותו במים ההם שהאפר בתוכן:",
"והזה על האהל, אם היתה הטומאה ע\"י דבר המאהיל:",
"ועל הנגע, או על הנוגע אם הטומאה על פני השדה:"
],
[
"והזה הטהר על הטמא, לפי שהפסיק הענין ודבר בכל עניני הטמאים, חזר והתחיל והזה, כי היה די באמרו בפסוק שלמעלה והזה על האהל וכו' ביום השלישי וביום השביעי במאמר אחד:",
"וחטאו ביום השביעי, שעורו וכאשר חטאו ביום השביעי אז יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב:"
],
[
"ואיש אשר יטמא, למעלה (פסוק י\"ג) הזהיר על הנוגע במת עצמו ועתה הזהיר אפילו אם נגע בעצם או בקבר או בטומאת אהל אפילו בלא נגיעה:",
"את מקדש ה' טמא, אם נכנס לתוכו בעודו טמא:"
],
[
"ומזה מי הנדה, אמרו חז\"ל (במס' נדה דף ט') שהמזה טהור, ונפקא להו מדכתיב והזה הטהור על הטמא, משמע אף לאחר ההזאה הוא טהור, וכן מוכח שהרי אמר והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם, ואם היה המזה טמא, היה צריך כהן לאהל וכהן אחר לכל כלי וכהן אחר לכל נפש אשר היה שם, לכן אחז\"ל מאי מזה נושא, ללמד שהנושא מי הנדה טמא טומאה חמורה לטמא הבגדים שעליו, משא\"כ בנוגע שאמר יטמא עד הערב ולא נאמר בו כבוס בגדים, ומה שהוציאו הכתוב בלשון מזה לומר שאין מטמאין עד שיהיה בהן שיעור הזאה, וזהו דקדוק הכתוב שאמר ומזה מי הנדה, ולא אמר במי הנדה או ממי הנדה, לפי שהמזה הטובל במי הנדה וזורק מהם הוא טהור, אבל המזה את כל מי הנדה, שהוא נושא שיעור הזאה, טמא טומאת בגדים:"
],
[
"וכל אשר יגע בו, וכל דבר אשר יגע בו הטמא שנטמא במת או בעצם או בקבר, הדבר ההוא יהיה טמא:",
"והנפש הנגעת, או נפש אדם אשר תגע בטמא ההוא:",
"תטמא עד הערב, לפי שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם:"
]
],
[
[
"כל העדה, עדה שלמה שכבר מתו דור המדבר ואלו פרשו לחיים",
"וישב העם בקדש, אין זה קדש ברנע שמשם נשתלחו המרגלים, כי הוא היה במדבר פארן, אבל קדש שבפרשה הזאת הוא במדבר צין שבאו שם בשנת הארבעים:"
],
[
"ולא היה מים לעדה, כי בזכותה של מרים היה להם מים במדבר ובכל מקום שהיו חונים היו נובעים מים חיים מן הצור שבחורב כמו שכתבנו שם, וכשמתה מרים פסקה להם המתנה הזאת:"
],
[
"וירב העם עם משה, ובפסוק הקודם אמר ויקהלו על משה ועל אהרן, וכן אמרו ולמה הבאתם ולמה העליתונו בלשון רבים, וכאן אמר עם משה לפי שעקר המריבה היתה רק עם משה לבדו להיותו הראש והמנהיג ועליו למלא בקשתם:",
"ולו גוענו, מי יתן וכבר גוענו:",
"בגווע אחינו, בעת אשר גועו אחינו בעון מרגלים ובעדת קרח ובזולתם מן הפרעניות:"
],
[
"ולמה הבאתם, בתחלה אמרו ע\"ד כלל למה הבאתם אותנו אל המדבר, ואח\"כ אמרו פרטי הרעות הנכללות ברעה ההיא ואמרו למה העליתונו ממצרים שהיתה ארץ מלאה כל טוב, ולא די בצרה זו לצאת משם, אלא שהבאתם אותנו אל מדבר שממה לא מקום זרע ותאנה וכו':"
],
[
"לא מקום זרע, אינו מקום ראוי לזרוע בו:",
"ותאנה, שעורו ולא מקום תאנה וגפן ורמון:",
"ומים אין לשתות, אף דבר הכרחי לחיי אדם לא מצאנו:"
],
[
"ויבא משה ואהרן מפני הקהל, כשמוע משה מריבת העדה חרה לו מאד ונתרשלו ידיו מלהתפלל בעדם, כי ראה שהם עם קשה עורף ואין ה\"ית סולח להם עוד, כמו שקרה קודם לכן במעשה קרח ולמחרתו כשאמרו אתם המיתם את עם ה', שבשני פעמים אלו נענשו מיד אחרי פשעם, לכן חשב משה שבלי ספק יענשו גם עתה, והלך אל אהל מועד לשמוע מה יעץ ה' עליהם:",
"ויפלו על פניהם, מרוב היגון והמצוקה בחשבם כי עתה יפקוד ה' על עון העם:"
],
[],
[
"קח את המטה, בה\"א הדעת ולא אמר מטך, כי הכונה על מטה האלהים המונח לפני העדות, וז\"ש בפסוק בסמוך ויקח משה את המטה מלפני ה':",
"ודברתם אל הסלע, אל הסלע שהודעתיך, והנה אין כונת הצווי שרק ידבר ולא יכה, כי א\"כ מפני מה המטה הזה בידו, והלא במכות מצרים אמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, והוא היה להכות בו, ולפעמים אמר נטה את ידך ורצונו לומר להכות במטה כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע ואין הנס בדיבור יותר גדול מהכאה כי הכל שוה אצל הסלע, ועוד אם היה חטא מי מריבה בעבור שהכה את הסלע ולא דבר אליו, למה נענש גם אהרן, והלא משה לבדו הכה הסלע, מכל זה נלמד שבדברי הצווי קח את המטה יש במשמע שיכה בו, אולם עונש משה ואהרן היה מטעם אחר כמו שאפרש בסמוך:",
"ודברתם, כפי ההבדל שהבדלנו (שמות י\"ג א') בין לשון דבור ללשון אמירה שמענו שצוה השם להם להרחיב הדבור ולפרש להם כל הענין איך מתנת המים היא מחסדי ה\"ית לעם קרובו וכיוצא בזה והם לא עשו כן כמו שנפרש להלן והנה אל הסלע כמו על הסלע, וכן כה אמר ה' אל העמודים ועל המכונות בבלה יובאו (ירמיה כ\"ז כ\"א):",
"לעיניהם, כמו לפניהם שישמעו כלם:",
"ונתן מימיו, לשון נתינה יורה על הרבוי, כמו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (ויקרא כ\"ו ד') שהיא הבטחה על הרבוי, אף כאן אמר שיצאו מים רבים והנה אמר מימיו בכנוי אע\"פי שאין בטבע הסלע להיות בו מים, להודיע שמגוף הסלע יצאו המים בדרך פלא לא מן הארץ אשר תחתיו כמנהג מעינות רבות:",
"והוצאת להם מים מן הסלע, כבר אמר ונתן מימיו אבל חזר ופירוש כי בעוד העם שם יוציא משה את המים, כדי שכולם יראו את הנס:",
"והשקית את העדה, שתצוה אותם לשתות לפניך וכל זה לפרסם הנס אבל במעשה לא אמר וישק את העדה אלא ותשת העדה ובעירם, כי מרוב הצמאון בראותם מים רבים נוזלים מיד נפלו על הנחל ושתו:"
],
[],
[
"ויקהלו, וגו' אל פני הסלע, כי כן צוה לו השם ודברתם אל הסלע לעיניהם",
"ויאמר להם, אע\"פי שרק אחד מהם דבר אל העם הנה שניהם הסכימו בדבר זה כי כן כתוב נוציא לכם מים בלשון רבים:",
"שמעו נא המורים כבר כתבנו שמשה חשב כי ה\"ית לא יסלח להם מריבה זו אלא יענישם כמו שהביאם במשפט על התלונות שקדמו, ועתה ששמע כי הש\"ית ימלא את שאלתם נתמלא קצף על העדה על היותם בני מרי וכפלים כעס עמהם על שהם מקציפים את השם ב\"ה הנוהג עמם בחסד וברחמים, ובקנאתו לכבוד השם התחיל להוכיחם ואמר שמעו נא המורים, ולשון שמעו נא מורה שהיה בדעתו להרחיב עמם הדבור כמו שנצטוה ולהורותם דרכי טובו ית' שממנו באות כל הטובות בעולם, ושהוא יוציא מים גם מן החלמיש למיחלים לחסדו, ושאין בכח שום אדם לעשות נוראות כאלה להוליך בציות נהר ולהשקות שש מאות אלף רגלי, לכן ישימו באלהים כסלם ולא יתלוננו עוד עליו, כל כיוצא בזה היה בדעת מרע\"ה לאמר להם בדברי תוכחת ומוסר, אלא שמתוך הכעס שכעס עליהם לא היה בו יכולת להשלים דבריו, כי עלה חמתו באפו ולא יכול עוד לחתוך מלה בשפתיו, לכן אחרי התחלת המאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים שתק ולא סיים דבריו, שהיה בדעתו לומר עוד, זה מן הנמנע שאנחנו נוציא לכם מים, כי אין זה בכחנו, אלא דעו כי הוא ית' ירוה צמאונכם בדרך פלא לכן הכנעו מפניו ואל תשובו לכסלה, והנה אע\"פי שמשה לא נסתפק חלילה ביכולת ה\"ית כי הוא הנאמן בכל בית ה' עכ\"פ נתן בדבריו מקום לישראל לחשוב כי משה ואהרן בכחם הוציאו להם מים ולא יד ה עשתה זאת, שהרי מהתחלת המאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים, אפשר ג\"כ להוציא התולדה, ראו שהדבר כן שאנחנו נוציא מים מן הסלע אף שלא האמנתם לראות כזאת, ובאמת כך חשבו ישראל בעת ההיא שעל כן שרו שירה באר חפרוה שרים וגו' ולא זכרו בה דבר מחסדי המקום נמצא שע\"י דברי משה נתחלל שם שמים לעיני העם ולפיכך נענש שלא ליכנס לארץ וכל חטאו לא היה אלא הכעס, אך בא לכלל כעס בא לכלל טעות וכעסו סבב שלא פירש דבריו כהוגן ונולד מזה חילול השם נגד העם, ודבר זה מפורש בקבלה שנאמר ויקציפו על מי מריבה (תהלים ק\"ו ל\"ב), פי' שהקציפו למשה, כי לא מצינו שכעס הש\"ית על העם בפעם הזאת, וירע למשה בעבורם (שם) שהקב\"ה הענישו בעבור ישראל כי הם במריבתם סבבו שיכעס, אא\"כ פירש יותר מה היה חטאו של משה ואמר כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו (שם ל\"ג) כלומר ישראל המרו את רוח משה והקניטוהו עד שנתבלבלה דעתו, ומתוך כך בטא משה בשפתיו בלשנא דמשתמע לתרי אפי ולא פירש דבריו כהוגן, כך נראה בעיני ביאור חטאו של משה, ועל ידי זה סרו כל התמיהות הנופלות בכתובים, ובסמוך אבאר עוד:"
],
[
"פעמים, יראה לפי הפשט שהיה די בהכאה אחת להוציא המים, אלא שמתוך כעסו הכהו פעמים, כאדם המלא חימה שאינו עושה מעשיו בשיעור הראוי אלא עושה וחוזר ועושה גם בלי צורך:"
],
[
"אל משה ואל אהרן, אע\"פי שמשה לבדו חטא בדבר, מ\"מ היה לו לאהרן לפרש לעם מה שלא פירש משה כדי שלא יתחלל שם שמים במעשה ההוא, ולפי ששתק נכלל גם הוא בעונש:",
"יען לא האמנתם בי, לא שחטאו בחוסר אמונה ממש, כי חלילה לבחיר ה' אשר נאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא לחטוא בזה, אלא לגודל קדושתם נחשב להם עונם כאילו חטאו באמונה, כי באמת המאמין בה' בכל פעולותיו לא במהרה הוא כועס, וכך היה ראוי לתמימים ההם לשום מחסום לחרון אפם ולעשות מעשיהם בדעת צלולה בטוחים בה' ומאמינים בו שפעם הוא מיסרם ופעם ימלא משאלותם כפי עצתו העמוקה, ולא היה להם לכעוס בראותם שאז לא זעם ה':",
"להקדישני לעיני בני ישראל, עכשיו פירש במה חטאו, כי לא קדשו שם שמים ברבים להודיע לעם כי ה' יוציא להם מים וסבבו שהעם נכשל במחשבת און כמו שפירשנו, ודקדק הכתוב להוסיף לעיני בני ישראל, וכן תמצא בכל מקום שנזכר עון זה, אמר להקדישני במים לעיניהם (לקמן כ\"ז י\"ד), על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל (דברים ל\"ב נ\"א), וטעם הדבר כי משה ואהרן היו מקדשים את השם בלבם ובמחשבותם, אבל לא עשו כן לעיני העדה, כי לא פירשו דבריהם כראוי, והנה במקום אחר אמר מעלתם בי, כי הנהנה מן ההקדש נקרא מועל:"
],
[
"ויקדש בם, יתכן כי מלת בם שב אל משה ואהרן אע\"פי שלא נזכרו בכתוב זה, כי מוסב אל מה שלמעלה לכן לא תביאו וגו', שאילו היה כנוי בם שב אל המים מה טעם לומר בנס הזה שהשם נקדש במים, והלא גם במן ובכל שאר הנסים שעשה לישראל נתקדש ש\"ש שראו את מעשה ה' כי נורא הוא ולא הזכיר בם הכתוב ענין קדושה, לכן יראה שהוא כטעם בקרובי אקדש (ויקרא י' ג') שכשהקב\"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, והיה זה מדה כנגד מדה, הם לא הקדישו ש\"ש על ידי המים וסבבו חילול השם, והוא ית' נתקדש ע\"י גזר דינם, וכן דעת יב\"ע:"
],
[
"כה אמר, שיעורו שצוה את השלוחים שיאמרו כן אל מלך אדום:",
"את כל התלאה, יגיעות וצרות אשר ילאה האדם לסבלם, ובפסוקים הבאים הולך ומבאר התלאות ההן שהיא ירידת אבותינו מצרימה, ועי\"ז נשתקענו ונשב גם אנחנו שם ימים רבים:"
],
[
"וירדו אבתינו התחיל לספר מה שקרה להם מזמן פרידת יעקב מאת עשו אחיו עד היום ההוא שבאו אל גבול אדום, כי אחרי שנתישב עשו בהר שעיר קרה ליעקב שירד למצרים:"
],
[
"וישלח מלאך, שליח והוא משה כי שליח ה' נקרא מלאך, וכן כתוב ויאמר חגי מלאך ה' (חגי א' י\"ג):",
"ויציאנו ממצרים, ולא הזכיר כלום מן הנפלאות והנסים שנעשו להם במצרים ובמדבר ונתינת התורה והבטחת הארץ, כי לא היתה כונתו רק לבקש ההעברה בגבולו, ולהראות לו שהוא אינו רוצה לעבור בלי רשיונו ושאין בדעתו להלחם אתו, לכן לא רצה להתפאר בפניו בספר לו גדולות השם שעשה לעמו, כדי שלא לעורר קנאה בין אחים, כי ידע שאדום היה מקנא את ישראל בעבור הברכות שלקח יעקב מיצחק אביו, אבל לסיחון הזכירו עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ:"
],
[
"לא נעבר בשדה ובכרם, ואין לך לירא שתשחת הזרע ע\"י מדרך רגל האדם והבהמה אשר אתי:",
"ולא נשתה מי באר שלכם כי מי הבאר יקרים מאד באותה הארץ:",
"דרך המלך נלך, במסלת עוברי דרכים המיוחדת לכל העולם ברשיון המלך:",
"עד אשר נעבר גבולך, חוץ לגבולך ולכך לא תבא עם בי\"ת השמוש, כמו נעברה בארצך:"
],
[
"לא תעבר בי, בארצי:",
"פן בחרב אצא, שלא אצא לקראתך בחרב, והטעם כי זאת היא הברכה אשר ברך אותם אביהם ועל חרבך תחיה, ולכן יבקשו ללחום את כל הבאים בעריהם, ובפרט נגד בני ישראל כי ידעו שעתידים הם למשול בם כמו שאמר יעקב ואת אחיך תעבוד ולכן טרם יבא העת להשתעבד להם, יבקשו תמיד ללחום בם:"
],
[
"במסלה נעלה, בי\"ת פתוחה להורות על ה\"א הדעת, ור\"ל הלא במסלה המיוחדת לכל עובר בה נעלה ובמה נזיקך, והנה למעלה אמרו לא נעבור בשדה ובכרם, וכאן הוסיפו שלא יקרבו לערים כלל אלא ילכו במסלה העולה לארץ כנען שהיא סלולה וכבושה לכל:",
"ואם מימיך נשתה, לא בלבד שלא נזיקך, אבל גם תועלת יהיה ליושבי ארצך שאם נשתה אפילו מימי הנהרות בעברם אצלם יתנו דמיהם:",
"מכרם, הנפרד ממנו אינו מֶכֶר שהמ\"ם בו שרשית, אבל הוא מהנפרד מִכְרֶה ושרהו כרה מלשון וגם מים תכרו, והמ\"ם נוספת:",
"רק אין דבר, אין בזה הפסד שום דבר כי רק ההעברה ברגלים אנחנו שואלים:"
],
[],
[
"וימאן אדום, שיעורו וכאשר מאן אדום נתון את ישראל אז נטה מעליו:",
"ויט ישראל מעליו קצר הכתוב בזה כי מפי הגבורה נצטוו ונשמרתם מאד אל תתגרו בם, כאשר פירש להם משה במשנה תורה, ועל פי הדבור נטו מעליו כי לא יכלו לעשות דבר אחר כיון שלא הניחום לעבור:"
],
[
"הר ההר, מלת הר בחולם הוא שם של ההר ההוא, ושיעור הכתוב ויבאו בני ישראל כל העדה אל הר ההר:"
],
[
"בהר ההר, לא היו אז על ההר דוקא, שהרי אח\"כ בא לו הצווי והעל אותם הר ההר, אלא הכונה סמוך להר ההוא, וכן הדעת נותנת שהרי בפסוק שלפני זה אמר שבאו בני ישראל כל העדה הר ההר, וא\"א שתהיה כל עדת ישראל על הר אחד ממש:"
],
[
"יאסף אהרן אל עמיו אין זה צווי אלא הודעה, כמו ומות בהר, והכונה שיתקן עצמו למיתה בעליית ההר והפשטת בגדיו:",
"על אשר מריתם את פי, מלשון הזה נראה שעשו דבר נגד מה שצוה ה' פי על זה נופלת מליצת המראת פי ה', וההמראה היתה כי השם צוה ודברתם אל הסלע, דהיינו שיפרשו היטב ענין הפלא הזה לעיני העם, והם עשו הפך מזה כמו שפירשנו (לעיל פסוק י\"ב), ולכן נקרא שמרו את פי ה':",
"למי מריבה, הלמ\"ד במקום בי\"ת, וענינה בעבור מי מריבה:"
],
[],
[
"והפשט, יוצא לשני פעולים שהוא אהרן והבגדים, ולכן בא אחריו שני פעמים מלת את, וכן והלבשתם, כי הכונה והלבשת את הבגדים את אלעזר:",
"את בגדיו, הם בגדי כהונה גדולה שנתרבה בהם אלעזר בנו עתה, והקרוב כי כאשר ירד אהרן מעשות התמיד והקטיר הקטורת והעלה הנרות, העלה אותו משה אל הר ההר כשהיה לבוש בגדי כהונה גדולה והפשיט אותם מעליו והלבישם את אלעזר:",
"ואהרן יאסף אחר שתעשה זאת מות:"
],
[
"לעיני כל העדה, לפי שלא יראו בני ישראל במיתת אהרן רצה משה שיראו בעלייתו אל ראש ההר עם אהרן ואלעזר, כדי שיכירו שאהרן מת שם מאחר שלא ירדו רק משה ואלעזר, ובזה יתנו כבוד לאלעזר כראוי לכ\"ג, ולכן כתוב אח\"כ ויראו כל העדה כי גוע אהרן:"
],
[
"וימת אהרן שם, אין ספק שמשה ואלעזר קברוהו שם בראש ההר קודם רדתם, כי הקבורה הכרחית לאדם, כמו שהקפידו על זה האבות הקדושים, אלא שהכתוב קצר בפרטים כאלה:"
]
],
[
[
"וישמע הכנעני, ובס' שופטים כתוב ובני קני חותן משה עלו וכו' מדבר יהודה אשר בנגב ערד (שופטים א' ט\"ז), ושם כתוב וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה (שם י\"ז) אלא הנכון ששני מקומות היו שקראו אותם חרמה, זה שכתוב כאן היה עבר לירדן מזרחה, ובעבור שהחרימו ישראל אתהם ואת עריהם, על כן לא נתן משה מארצם לאחד משבטי ישראל כשחלק להם את ארץ סיחון ועוג, ומה שכתוב בס' שופטים הוא מלך ערד אחר שבעבר הירדן ימה:",
"כי בא ישראל דרך האתרים, מלת האתרים מלשון ויתורו והאל\"ף נוספת כמו ובאזרוע נטויה (ירמיה ל\"ב כ\"א), ושעורו שבאו ישראל בדרך שהלכו בו המרגלים, ולפי שהכנעני כבר הכה את ישראל באותו המקום כשהעפילו לעלות אל ראש ההר, חשב לבא גם עתה להרוג בישראל הרג רב כמו בפעם הראשונה, וזה טעם וישמע וכו', ואין לתמוה איך באו ישראל עתה בדרך המרגלים שהיה סמוך לקדש ברנע, כי הנה בכל המ' שנה נתרחקו מגבולי ארץ כנען ותעו במדבר בישימון דרך עד תום כל הדור ההוא, ועתה חזרו להתקרב לגבולי הכנעני עד בואם להר ההר שהוא סמוך לגבול כנען ולגבול אדום, וההר ההוא אינו רחוק כ\"כ מן הדרך שהלכו בה המרגלים, והראיה כי שם כתוב ויכום ויכתום עד החרמה (לעיל י\"ד מ\"ה), שהוא המקום הזה בעצמו שהיו בו עתה, ולזכר המלחמה הזאת קראו אותו חרמה:",
"וישב ממנו שבי, ולא הרג מהם אפילו איש אחד, אלא לקח ממנו שבי, ולפי שאמר הכתוב סתם וישב ממנו, גם אמר שבי ולא אמר שבויים לכן אמרו חז\"ל שלקח מהם נערה קטנה"
],
[
"והחרמתי את עריהם שכל שלל עריהם יהיה חרם לא יהנה אדם ממנו:"
],
[
"ויחרם אתהם ואת עריהם, לא כל ערי הכנעני, אלא הערים הסמוכות למקום המלחמה שהיו מעבר לירדן מזרחה, כי לא עברו ישראל עתה את הירדן ללחום אתם בארץ כנען:",
"ויקרא שם המקום חרמה, על שם המאורע, וזוהי חרמה הנזכרת לעיל ויכום ויכתום עד החרמה (לעיל י\"ד מ\"ה), ומשה קראה כן שם, אע\"פי שעדיין לא קראוה חרמה, עד בשנת הארבעים:"
],
[
"לסבב את ארץ אדום, להקיף את ארצו ללכת דרך מעוקל לצד הים סוף, והם המסעות שהוזכרו בפרשת אלה מסעי ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמונה, ומשם לפונון וגו' עד שבאו אל ערבות מואב:",
"ותקצר נפש העם בדרך, יש הבדל בין מליצת קוצר רוח למליצת קוצר נפש, והענין כך, כשתבא על האדם איזו צרה ד\"מ הרעבון מיד תקצר נפשו ולא תאבה לסבול, אבל לא בעבור זה תתבלבל דעתו, כי רוח האדם תרויח המצוקה כי יתלבש בכח השכל והבינה, ויחשוב מחשבות לנחם את נפשו עד שתסבול צערה, אבל אם גם הרוח תקצר מהושיע ולא ימצא במחשבותיו ענין להתנחם בו, אז תתבלבל הדעת ויהיה האדם כיוצא מדעתו, כמו שקרה לישראל במצרים שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שמות ו' ט'), ולא נענשו על זה, כי בקשו לעמוד על נפשם אלא שקצרה רוחם ולא יכולו, לא כן אלו שסבבו את ארץ אדום שאע\"פי שהגיע קוצר לנפשם מתלאות הדרך, היה נקל להם לחשוב מחשבות נכונות ביראת ה' להשקיט מצוקת נפשם, אלא שלא רצו לעשות כן ולכן נענשו, ואילו היתה באמת סיבוב ארץ אדום צרה קשה מאד עד שלא תספיק רוחם להושיע, היה השם מרחם עליהם, כי מה יוכלון לעשות עוד, ואז היה כתוב ותקצר רוח העם בדרך, עכשיו שנאמר ותקצר נפש העם, למדנו שלא התבוננו ברוחם כלל לאמר הלא ארבעים שנה הלכנו במדבר ויצילנו ה' מכל רע ועתה בעוד חודש ימים נבוא אל גבול ארץ כנען, ולמה לא נסבוב ארץ אדום בטוב לב כאשר צונו"
],
[
"וידבר העם באלהים ובמשה הוציאו דברים אשר לא כן על ה' ועל משה עבדו:",
"למה העליתנו, בלשון רבים, כי לא האשימו את משה שמדעתו הוציאם ממצרים כדרכם לומר בשאר התלונות, אבל בכאן הודו כי השם הוציאם משם, ודברו נגדו נאצות גדולות:",
"למות במדבר, לפי שלא רצו לסבול טורח הדרך בקשו תואנה לומר שהם יראים למות במדבר, וזה שקר, כי מה צער יש ללכת חדש או ב' חדשים במדבר אחר שהלכו בו ארבעים שנה, והם הלכו בנחת בלי פחד דרכים, שמש לא יכם וזרם ומטר לא יגעו בהם, כי ה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש:",
"כי אין להם ואין מים, והלא היה להם המן והבאר, אלא כונתם לומר שאין להם מאכל ומשתה כנהוג בארץ נושבת, כי כל הכעס הזה שכעסו היה מפני שהוצרכו לסבוב את ארץ אדום וללכת עוד במדבר, וכל חפצם היה ליכנס לארץ מיד:",
"ונפשנו קצה בלחם הקלקל, כלומר אע\"פי שאנו מתכלכלים במן, ואין אנו דואגים מצדת רעב, נפשנו מאסה במאכל הזה מרוב התמדתו זמן רב, ושקר דברו האנשים האלה, כי לא קצו בלחם השמים, שהרי התורה העידה שהיה המן לשבוע, כמו שפירשנו (שמות ט\"ז ת'), ואילו היה באפשר שהנפש האוכלת ממנו ימים רבים תקוץ בו, איך אכלוהו אבותיהם ארבעים שנה ולא קצה נפשם בו, אלא לפי שזעף לבם על ה' שצוה להם לסבוב את ארץ אדום, דברו בכעסם כזבים אלו, וחללו כבוד ה' שהמטיר להם לחם אבירים ולכן היה פשעם עצום מאוד:",
"הקלקל, לפי שהוא קל להתעכל קראוהו כן דרך בזיון, כאמרם דבר קל הוא ואינו נחשב לכלום:"
],
[
"וישלח ה' בעם, לפי שהיה בזה חילול השם, כי דברו באלהים כדרך אויב המלשין בשקר את השנוא אליו, לכן נענשו במשלחת חיה רעה כדרך ששנינו חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חילול השם:",
"הנחשים השרפים, מלת השרפים תואר לנחשים, ופירש ששורפים את האדם בארס שיניהם:",
"וימת עם רב מישראל, אין ספק שאלו המתים היו ראשי החוטאים שאין להם תקנה, והאחרים שהכירו כובד חטאם, באו להתחנן למשה:"
],
[
"את הנחש, שם המין ופירושו את הנחשים:"
],
[
"עשה לך שרף, הנה שאלת העם היתה ויסר מעלינו את הנחש, וכן התפלל משה, אבל השם ענהו, לא כמו שאתה סובר שיסור הנחש, כי עדיין יש ביניהם שלא שבו אלי בכל לבם, אלא ישארו הנחשים במחנה, ואתה עשה שרף שהוא כדמות נחש מנחושת, ומכאן ואילך כל הנשוך יראה בו וישתעבד לבו לשמים וחי:",
"על נס, על עץ ארוך, כדרך שאו נס (ישעיה ל' י\"ג) ולפי שהוא גבוה לאות ולרואים קוראו נס:"
],
[
"והיה אם נשך הנחש את איש, זה אות כי לא סרו הנחשים מיד אלא עוד היו מנשכים את העם, ובכל פעם שנשך הנחש את איש, היתה הרפואה ביד הנשוך ובבחירתו, שאם הרהרו תשובה בלבם והביטו אל נחש הנחושת מתרפאים, ואם לאו היו מתים:",
"והביט וכו' וחי, אין בטבע ההבטה לרפאות את הנשיכה, כי נהפוך הוא שההבטה בדברים הארסיים ובצורותיהן תוסיף המחלה יותר, אלא בגזירת השם נתרפאו בדרך כלא, כי הוא ממית ומחיה, ומסיר הנזק במזיק עצמו, וזאת ישיבו אל לבם ויכנעו לפני ה', וכן אמרו בר\"ה וכי הנחש ממית ומחיה, אלא כל זמן שישראל מסתכלין ומשעבדין לבם לשמים מתרפאין וכו':"
],
[
"ויחנו באבת, ובסדר אלה מסעי יזכיר עוד מסעות רבות בין הר ההר לאבת והם צלמונה ופונן וכו', אלא שלא בא הכתוב להודיע כאן סדר פרטי המסעות רק דרך כלל עד שבאו אל גבול ארץ סיחון ומשם שלח מלאכים אליו:"
],
[
"בעיי העברים, לשון ארץ חריבה ומלחה מאין ישוב, וכמו שמו את ירושלים לעיים (תהלים ע\"ט ב'):"
],
[
"ויחנו בנחל זרד, הוא דבון גד הנזכר באלה מסעי:"
],
[
"מעבר ארנון, מצד השני של נחל ארנון שהוא גבול האמורי:",
"כי ארנון גבול מואב, כי ארנון עצמו נשאר למואב בהלחם סיחון עמו והיה גבול ארצו, כמ\"ש ויקח את כל ארצו מידו עד ארנון (לקמן פסוק כ\"ו), ולכך לא הותר לישראל רק מצדו השני שהוא גבול האמורי:"
],
[
"בספר מלחמת ה', כפי הנראה מפשטות הכתוב, ספר בפני עצמו היה ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יראיו, ואולי כתבו משה עצמו לספר בו בארוכה כל פרטי הדברים מן המלחמות שעשו ישראל מעת צאתם ממצרים וכל הקורות אותם במדבר ועל פי זה יתכן שכל הכתובים הללו מן את והב וכו' עד פני הישימון (פסוק כ') לקוחים מדברי הספר ההוא, וכתבם משה בתורתו לעדות לישראל שלא עברו על מצות ה' ולא נכנסו לגבול מואב, כי שם כתוב גבול מואב, ונזכר נחל ארנון, ובסופו הזכיר שהפסגה אשר בשדה מואב נשקפה על פני הישימון, כלומר שהעומד על ראש הפסגה רואה את המדבר מרחוק, שכן מורה לשון נשקפה, וא\"כ המדבר ההוא עצמו אינו בגבול מואב, ולא חנו בני ישראל בארצו, ועל הדרך הזה סרו כל התמיהות הנופלות בענין, כי מה שלא הוזכרו המקומות הללו בפרשת ואלה מסעי, אין בו מקום טענה לפי דרכנו, כי לא ידענו מה היתה כונת כותב הספר ההוא בהזכירו כל המקומות הללו, אם הם מקומות של מסעות בני ישראל או הוזכרו לכונה אחרת, ולא בא הכתוב הנה אלא להגיד גבולי מואב הנרשמים שם, ועוד יתכן שבספר מלחמות ההוא נרשמו מקומות של מסעות וחניות דגל אחד מדגלי ישראל או שבט משבטיו, ומשה לא זכר בפרשת ואלה מסעי כי אם המקומות שחנה בם הארון, שהוא הלב והעיקר לכל המחנות, ויתר השבטים והדגלים חצו במקומות הסמוכים להם, כי אי אפשר שיחנו כל רבבות אלפי ישראל במקום אחד, וכן כל הזרות בלשון שבאו בכתובים הללו והשתנות המליצה ממליצות שאר הכתובים לא יקשה בעיניך כי כן היה כתוב בספר ההוא:",
"את והב, עיר ששמה והב:",
"בסופה, על ים סוף או יהיה גם הוא שם מקום, והנה המאמר הזה חסר הפועל שלא הביאו הכתוב, כי אין אנו צריכים לדעת למה נזכרו המקומות הללו בספר ההוא ודי לפי המכוון עתה להזכיר המקומות שהיו סמוך לגבול מואב, כדי להוכיח מהם שישראל לא באו אל גבול מואב:",
"ואת הנחלים ארנון, ונחל ארנון נזכר בתוך הנחלים שהיו בגבול מואב:"
],
[
"ואשד הנחלים, אשד הוא לשון מדרון, ודומה לו בלשון ארמית שמתרגם שופך דם האדם דיישוד, אבל מלת הנחלים יראה שפירושה ככר כמו נחל איתן (דבדים כ\"א ד') בעבור שאמר כי אשד הנחלים היה סמוך אל עיר ער, ואילו היו נחלי מים היה ראוי שיהיה מדרון שלהם סמוך לים לא אל עיר אחת, ופירש אשד הנחלים שיפוע הבקעה ההיא הגיעה עד ער, והכתוב נמשך למה שלמעלה, כי עיר והב, ונחל ארנון, ואשד הנחלים כולן מקומות סמוכים לגבול מואב הן:",
"לשבת, אינו מקור כי אם שם מקרה נסמך למלת ער, ולכן הלמ\"ד בשו\"א, ולא בקמץ כמשפט המקור, וענינו כי אשד הנחלים הוא עובר ונוטה אצל עיר מושב ששמו ער:",
"ונשען, האשד ההוא אל גבול מואב:"
],
[
"ומשם בארה, מן המקומות שזכר למעלה נסעו העם ובאו בארה, והוא קדש שזכר למעלה וישב העם בקדש (לעיל כ' א') שהוא במדבר צי ולפי ששם נתן ה' לישראל מתנת הבאר קראו העם למקום ההוא בארה, וכן שאר המקומות שבהם נתנה הבאר מימיה שנו את שמותם להיות מוסבות שם לכבוד ה' שנתן להם מים, כמו שנפרש בסמוך:",
"הוא הבאר אשר אמר, לפי שהיתה לישראל באר אחרת קודם לזה בזכות מרים, דהיינו מי הצור שנתנו להם ברפידים בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים, לכן הוצרך לפרש שאין זו הבאר של רפידים, אלא היא הבאר אשר אמר ה' למשה בשנת הארבעים בהיותם בקדש אסוף את העם וכו', כמו שכתוב והקהל את העדה, (לעיל כ' ח') אבל ברפידים לא צוה לאסוף כל העם אלא הזקנים שבהם, שנאמר וקח אתך מזקני ישראל (שמות י\"ז ה'):"
],
[
"אז ישיר ישראל, אין פירוש מלת אז שכשבאו לקדש שרו השירה הזאת, אלא הכונה שעל עסקי הבאר הזאת שרו בעת ההיא כך, כי באמת לא אמרו שירה אלא בעבר ארנון, שעד שם באה הבאר אחריהן ואז שרו השירה על טוב ה' וחסדו:",
"עלי באר ענו לה, מלת ענו כמו וענית ואמרת, (דברים כ\"ו ח'), וכאילו אמרו בצחות השיר, ענו לה עלי באר, כלומר אין לכם לעשות דבר, אלא לענות ולדבר אל הבאר ולאמר אליה עלי באר כי כדברכם אליה יעלו המים מתחת לארץ אל תוך הסלע ונתן מימיו:"
],
[
"באר חפרוה שרים, מדרך העולם שהעבדים יחפרו בארות המים, כי היא עבודה קשה לא כן הבאר הזאת כי השרים עצמם שהם משה ואהרן חפרוה, וזה ע\"ד המשל שהמשילו דברי פי משה לחפירה, שכמו שע\"י החפירה בארץ יעלו המים, כן עלו בדברי משה:",
"כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם, מנהג העולם שהחפירה תהיה בכלי גרזן ובמקבות וביגיעה רבה, לא כן הבאר הזאת, לא חלו בה ידים, אלא הנדיבים וגדולי העם כרוה בלי עמל במשענת אשר בידם, ומחקק הוא נותן החק, והמטה שביד המחוקק הוא סימן לגדולה וכבוד, והתבונן שבתחלת דברי השירה הזאת לא זכרו דבר מחסדי ה' אשר נתן להם מים, וזו ראיה לפירושנו על חטא משה ואהרן, כי העם סברו אז שמשה ואהרן בכחם הוציאו להם מים ולכן הללו אותם בשירה זו, אמנם משה בראותו שנולד חילול השם על ידו דקדק לומר להם במשנה תורה כי מיד ה' היתה זאת להם, שנאמר המוציא לך מים מצור החלמיש (דברים ח' ט\"ו):",
"וממדבר מתנה, הנה מתנת הבאר היתה להם ממדבר קדש עד בואם אל נחלי ארנון בגבול מואב, כי שם חנו על הנחל מקום יבלי מים ולא הוצרכו עוד לבאר, לכן בבואם לשיר על אודות הבאר הזאת, זכרו את כל המקומות שבהם זכו למתנת הבאר, והם הר ההר, אובות עיי העברים, נחל זרד, ועבר ארנון, כמו שכתוב לעיל (פסוק י' י\"א וכו'), ושנו את שמות המקומות האלה בדרך שיר לכבוד ה' שנתן להם הבאר, כי אחרי שראו שהתמיד הנס זמן רב ושמעו שנענש משה על מי מריבה נתאמת אצלם שהבאר היתה מתת אלהים, ומה שייחסו בתחלה הנס למשה היה כפי מחשבתם הראשונה בעת שהכה משה את הסלע, והנה קראו להר ההר מדבר, להורות שבארץ ציה ושממה עלה הבאר, וכנגד המסע השני שהוא אובות קראוה מתנה, שהוא מתת אלהים:"
],
[
"וממתנה נחליאל זהו המסע השלישי שבו חנו לעיי העברים, וקראוהו נחליאל, כלומר נחלת אל לישראל:",
"ומנחליאל במות, קראו לנחל זרד במות, לשון שאת וגדולה, כדרך והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה נ\"ח י\"ד), וזה הפך ממה שהיה המקום ההוא, כי נחל זרד היה מקום שפל ונמוך, ונהפך להם הבקעה לרכסים, כדרך כל גיא ינשא:"
],
[
"ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, זהו המסע החמישי שבו חנו בעבר ארנון בגבול מואב כמפורש להלן ויחנו בערבות מואב (לקמן כ\"ב א'), ולא שנו את שם המקום הזה, כי שם נפסקה הבאר:",
"ראש הפסגה, הוא בית הישימות קרוב לארץ ישראל, ככתוב בפרשת מסעי ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב:",
"ונשקפה על פני הישימן, מראש הפסגה ההוא יראה הרואה למרחוק את פני הישימון, כלומר המדבר, כמו תעו במדבר בישימון דרך (תהלים ק\"ז ד'), והנה עד כאן מדברי ספר מלחמות ה', ומשם ראיה שאין המדבר שחנו בו בני ישראל בגבול מואב, כי אם יוצא מגבולו, וזהו תכלית הכונה פה:"
],
[
"וישלח ישראל מלאכים, על פי משה, כמו שכתוב במקום אחר, ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון וכו', ואע\"פי שלא צוה השם למשה שישלח לו מלאכים, אבל אמר קומו סעו וכו' ראה נתתי בידך את סיחון וכו' החל רש וכו' (דברים ב' כ\"ד), מ\"מ ראה משה מדעתו לקרא לו לשלום, כי יודע היה שלא יכבשו ישראל עתה כל שבעה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, ויהיה מושבם יחד כי היא הארץ הטובה זבת חלב ודבש, ולכן היה טוב בעיניו אם שלום ישיב סיחון שיהיה כל העם הנמצא שמה למס לישראל ועבדום, ואם ילחם עמו לא יניח שם אדם אלא תהיה כל הארץ לחרבה, כמו שהיה עושה לולי שבני גד ובני ראובן שאלו את הארץ ההיא לנחלה, וכן שנוי בסיפרי לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך:"
],
[
"אעברה בארצך, דרך ארצך:",
"עד אשר נעבר גבלך, חוץ לגבולך, כי זהו ההבדל בין לשון העברה כשבא אחריו בי\"ת השימוש, ובין בלא בי\"ת:"
],
[
"ולא נתן סיחן, לפי שהיה מואס בבני ישראל ומכחיש בנפלאות ה' שיעשה בעבור עמו, לכן יצא ביד רמה להלחם נגדם כדי שיראו כל עמי הארץ שאין לירוא מן העם הזה כי אין כח באלהיו להצילו מידם, והדבר מפורש במשנה תורה שנאמר ולא אבה סיחון מלך חשבון העברנו בו (דברים ב' ל'), וכבר כתבנו (בראשית ל\"ט ח') שלשון לא אבה נופל על המואס בדבר ואינו חפץ בו, אבל לשון מיאון נופל על המסרב מפני איזו סבה:",
"ויבא יהצה, כמו ליהץ, והה\"א במקום למ\"ד בתחלתה"
],
[
"ויירש את ארצו מארנן, מעבר השני של ארנון משם היתה תחלת גבול האמורי, והמקום הראשון שעל שפתו הוא ערער, כמ\"ש מערער אשר על שפת נחל ארנון (דברים ג' ל\"ו):",
"עד יבק עד בני עמון, כי באמת לקחו ישראל חצי ארץ בני עמון, כמ\"ש ויתן משה לבני גד וכו' ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערער (יהושע י\"ג כ\"ה), אבל לא נאסר לישראל מארץ עמון ומואב רק הארץ שהיתה בידם בשעת הצואה, ומה שלקח סיחון מהם קודם לכן, היה מותר לישראל לקחת מסיחון, לכן לא נאמר עד בני עמון סתם, כי אם יפרש שהוא עד יבק ומשם הוא תחלת איסור לישראל",
"כי עז גבול בני עמון, ושמא תאמר אם היו סיחון ועמו כל כך חזקים עד שלכדו חצי ארץ בני עמון, למה לא כבשו את כלה, לזה אמר שגבול ארץ עמון אצל נחל יבק היה חזק ועז מאד ולא יכול האמורי לכבשו:"
],
[
"בחשבון ובכל בנתיה, בעבור שחשבון עיר המלוכה נקראים המקומות הקטנים והפרזים בנות בערך העיר הגדולה שהיא כאם:"
],
[
"כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא, עתה שבה להיות עיר סיחון מעת אשר נלחם במואב ולכן הותרה לישראל:"
],
[
"על כן יאמרו, הביא הכתוב ראיה כי חשבון עיר סיחון היא ממה שהיו המושלים אומרים בעת ההיא:",
"המשלים, כל מליצה נשגבה כשהיא מיוסדת על נגון תקרא שירה, ובלתי נגון תקרא משל, ובעלי המליצה ההיא יקראו מושלים לפי שדרכם למשל משלים ולדמות דבר אל דבר:",
"באו חשבון, בעת מלחמת סיחון על מואב ולכד את כל עריו נשאו משלם ואמרו לאמוריים באו חשבון:",
"תבנה ותכונן עיר סיחון, הכונה שתבנה לעיר מלכות ותכונן לבית מושב המלך:"
],
[
"כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן, האש והלהבה הם משל על חוזק המלחמה, והכונה שמעיר חשבון היתה התחלת המלחמה להיותה עיר גדולה ובצורה ואותה היה סיחון מבקש ללכוד, ולאחר שלקחה והיא נקראת עתה קרית סיחן, יצאה להבה משם עד ער כלומר נתפשטה המלחמה גם במקומות האחרים עד נחל ארנון:",
"בעלי במות ארנן, בעלי הבמות אשר לארנון, שלכד סיחון ארנון ממואב וכל במות הארץ ובעלי הבמות, ולכד עוד מבני עמון כל המקומות שהם מארנון עד יבק, והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע מיפתח כמו שכתוב כי לקח ישראל את ארצו מארנון ועד היבק (שופטים י\"א י\"ג):"
],
[
"אוי לך מואב, המושלים היו מקוננים כך על מואב:",
"אבדת עם כמוש, שם הבעל למואב ולעמון היה כמוש, וכן אמר יפתח למלאכי עמון את אשר יורישך כמוש אלהיך (שם י\"א כ\"ד) ושיעור הכתוב, אתה עם כמוש (הוא מואב) אבדת:",
"נתן בניו פליטם, יתכן ששב אל כמוש כי הוא לא הציל את מואב מכף האמורי, אלא נתן ועזב את בניו דהיינו אנשי מואב שהיו מאמינים בו, (ויקראו בניו כדרך בת אל נכר) להיות בורחים ונסים מפני סיחון, ובנותיו שלא יכלו לברוח הלכו בשבי:",
"בשבית, שם כמו שבית:"
],
[
"ונירם, מלשון למען היות ניר לדוד (מ\"א י\"א ל\"ו) שפירושו מלכות, והמ\"ם לכנוי הנסתרים, ומוסב לבני מואב ופירושו המלכות שלהם אבד ונפסק:",
"חשבון עד דיבן, שעורו מחשבון עד דיבן:",
"ונשים, לשון שממה וחרבן, כמו אם לא ישים עליהם נוהם (ירמיה מ\"ט כ'), והנו\"ן למדברים בעדם, והמ\"ם היא למ\"ד הפועל ואינה לכנוי, ותחסר מלת אותם, וענינו אנחנו השמדנו אותם עד נפח:"
],
[
"וישב ישראל כלל שאחר הפרט:"
],
[
"ויירש, בבנין הפעיל הוראתו לשון גירושין:"
],
[
"ויצא עוג, לא שלח משה מלאכים אל עוג כמו ששלח אל סיחון, כי מיד כשפנו דרך הבשן, הקדים עוג ויצא לקראתם למלחמה:",
"אדרעי, לאדרעי:"
],
[
"אל תירא אתו, כפי הכלל שהנחנו שכל לשון יראה שאחריו את יורה על יראת הרוממות, וכשאחריו מ\"ם פירושו על יראת העונש, היה ראוי לומר כאן אל תירא ממנו, אבל אמתת הענין כי מרע\"ה לא היה מתיירא מפני חוזקו וגבורתו של עוג, כי היה עמו ה' אלהיו וכל מלכי הגוים כאין נגדו, אבל נולד ספק בלבו שמא אין השם רוצה להשמיד את עוג מאחר שלא הזכיר לו רק סיחון לבד באמרו ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי (דברים ב' כ\"ד), ואולי יהיה לעוג איזה זכות שבעבורו יישר בעיני האלהים להצילו, ולכן היה מתיירא לתגר בו מלחמה, ומטעם זה אמר לו השם אל תירא אותו, כלומר אל יהיה חשוב בעיניך לכלום כי גם הוא לטבח הוכן ובידך נתתי אותו, וכבר הרגישו גם חז\"ל בלשון הכתוב הזה שלא אמר אל תירא ממנו, ואמרו במדרש שהיה משה ירא מעוג לפי שעוג שמש לאברהם שנאמר ויבא הפליט וכו' זה עוג, ומשה נתיירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, ועוד אמרו במדרש רבה, למה נתיירא משה, אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה, ואע\"פי שדברי אגדה הם, מ\"מ נראה כי היה קשה בעיניהם מליצת אל תירא אותו:",
"נתתי אתו, עבר במקום עתיד, ודרך המקראות כן, ובפרט במאמרי האל ויעודיו:",
"אשר יושב בחשבון, שעורו אשר היה יושב בחשבון כי כבר לקחה ישראל מידו:"
],
[
"ויירשו את ארצו בבנין הקל הוא לשון ירושה"
]
],
[
[
"ויסעו וכו' ויחנו בערבות מואב, כבר אמר למעלה שחנו בגיא אשר בשדה מואב, אבל לפי שבא לספר עתה בארוכה כל מה שקרה אותם בערבות מואב, כי שם ישבו עד מות משה, לכן הקדים להודיע מקום חנייתם:",
"מעבר לירדן ירחו, לצד מזרח של הירדן באותו מקום שהוא מול ירחו:"
],
[
"וירא בלק, כמו ולבי ראה הרבה (קהלת א' ט\"ז), וענינו ששמע מפי מגידים מה שעשו ישראל לשכניו:",
"לאמרי, בקמצות הלמ\"ד, כלומר לאמורי הידוע שהם סיחון ועוג, ולא היו במלכי כנען גדולים כאלו, כמו שכתוב אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב' ט'):"
],
[
"ויגר מואב, לשון מורא, כמו גורו לכם (איוב י\"ט כ\"ט), והנה לא היה להם לירא מפני בני ישראל כי השם צוה אותם אל תצר את מואב, ואף אם נאמר שלא ידעו מזה, הנה על כל פנים היו יודעים שישראל לא יכבשו רק ארץ כנען בלבד, וכמו שאמרו גם אל סיחון עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו (דברים ב' כ\"ט), גם העיד הכתוב שישראל נשמרו מאד מליכנס בגבול מואב כמו שהוכחנו בפרשה שלמעלה, אבל אמתת הענין כי מואב היה שונא לישראל בעבור שהם סגולה מכל העמים, והיה מכחיש בכל הנסים שעשה להם השם במצרים ובמדבר ולכן מרוב שנאתו אותם גמר בדעתו לצאת להלחם נגדם כדרך שעשה עמלק שביארנו ענינו במקומו, ואע\"פי שישראל לא יתגרו בו היה רוצה מואב להכחידם מן הארץ, אלא שהיה ירא מפני העם כי רב הוא כלומר ידע שהם מספר רב כחול הים ולכן היה מתירא שלא תעמוד לו זרועו נגדם, אבל מיכולת ה' הנלחם בעדם לא היה מתירא, כי היה מכחיש בזה, ומטעם זה חשב תחבולה להמעיטם ולהחלישם ע\"י קללת בלעם ואח\"כ יבא עליהם ויכחידם מן הארץ, והכתובים מעידים על כונתו זאת:",
"ויקץ מואב מפני בני ישראל, שהיה קץ וממאס בם כי היו בעיניו כקוצים, ולא יכול לסבול גדולתם ויתרונם, ולכונה זו זכר כאן בני ישראל ולמעלה זכר העם, כי היראה היתה רק בעבור היותם עם רב, אבל השנאה היתה בעבור היותם בני ישראל בעלי ברית לאלהים:"
],
[
"אל זקני מדין, ולהלן קראם מלכי מדין שנאמר ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וכו' (לקמן ל\"א א'), ובמקום אחר קוראם נשיאים גם נסיכי סיחן, שנאמר ואת נשיאי מדין את אוי וכו' נסיכי סיחון יושבי הארץ (יהושע י\"ג כ\"א), ויתכן שהיה סיחון גבוה עליהם ורודה גם בכל ארץ מדין, וחמשת המלכים הנזכרים בפרשת מטות מלכו כל אחד במחוז ופלך מפלכי מדין, והפלך ההוא נהוג על פיו לבד אבל המדינה הכוללת שהיא מדין נהוגה בעצת סיחון, ולכן בבחינת הממשלה הכוללת לא יקראו כ\"א נשיאים או נסיכים או זקנים, ובבחינת החלקים מחלקי מדין הנתונים תחת ממשלתם הפרטית יקראו מלכי מדין:",
"עתה ילחכו הקהל לפי שהיה ירא מואב לצאת לבדו נגד ישראל, ביקש לעורר את מדין שיתחברו אליו במלחמה זו, והיתה טענתו שאם יניחו את ישראל לעבור סמוך לגבולם, אע\"פי שלא ילחמו נגדם הנה ישחיתו את כל הערים אשר סביבותיהם, הן באכלם את כל תבואות השדה הן בשלילת הערים ובחרבנן, לכן ראוי למדינים השכלים שיסייעו את מואב, אבל שקר היתה הטענה הזאת כי היה לישראל המן וכל שאר צרכיהם, ולא יזיקו לשכניהם בעברם סמוך לגבולם:",
"ילחכו, ענינו לשון קינוח, וכמהו בתלמוד בר מלחך פינכי פירש שמקנח הקערות עד שלא ישאר רושם מאכל:",
"כלחך השור, כמו שהשור בעברו אצל השדות מקנח ואוכל את כל ירק עשב אשר סביב התבואה, כן ישראל ישמידו את הערים הסמוכות לגבולינו:",
"בעת ההוא, ארז\"ל שלא היה אלא נסוך, ומשנהרג סיחון המליכוהו בעת ההוא, שגרמה לו השעה:"
],
[
"פתורה, אל פתור, והוא שם מקום כמ\"ש בלעם בן בעור מפתור (דברים כ\"ג ה'):",
"בני עמו, של בלק, משם היה וידע את בלעם ואת כחו לקלל:",
"לקרא לו, הקריאה היתה להנאתו שהיה פוסק לו ממון הרבה, ולכך לא נאמר איתו או אליו:",
"עין הארץ, דרך גוזמא שאין מקום לשמש להאיר על הארץ, כי כלה מכוסה מן העם הזה:",
"ממלי, לנגדי, כלומר קרוב לגבולי שתוכל לראות איתו ולקללנו:"
],
[
"ארה לי, לטובתי, ולשון ארר ענינו חסרון ומיעוט הפך הברכה שהוא תוספת ושפע והענין לפי שהוא עצום ממני אבקש ממך שתחסרהו ותמעיטהו בקללתך:",
"נכה בו, מקור עם נו\"ן השרש והראוי נכות כדרך המקור מנל\"ה, ובא כאן בה\"א כמו לכלה הפשע:",
"ואגרשנו, לאחר הקללה ישארו מתי מספר, ואז אוכל להלחם בם ולנצחם:"
],
[
"זקני מואב וזקני מדין, כששלח מואב אל מדין לאמר עתה ילחכו וכו', באו זקני מדין מארצם אל בלק להתיעץ עמו בדבר ישראל, והסכימו יחד לשליח אל בלעם, והנה שלח בלק את שריו וחכמיו, ואלה הלכו עם זקני מדין לארץ מדין כי משם היה דרכם פתורה אל עיר בלעם, וזקני מדין נשארו בארצם ולא הלכו אל בלעם, ושרי בלק שהם השלוחים לבדם הלכו אל בלעם וזה טעם וילכו זקני מואב וזקני מדין כי הלכו כלם מלפני בלק עד מדין ומ\"ש אח\"כ ויבאו אל בלעם שב לזקני מואב, שבהם אמר וישלח מלאכים לא בזקני מדין:",
"וקסמים, כל מיני קסמים הביאו עמהם, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי כענין שכתוב בימינו היה הקסם בירושלים קלקל בחצים ראה בתרפים (יחזקאל כ\"א כ\"ו):"
],
[
"לינו פה הלילה, כבר ידע בלעם פי השם ב\"ה כרת ברית עם ישראל להיות להם לאלהים והם יהיו לו לעם ולא נעלמו ממנו כל הנפלאות שעשה השם למענם, ומזה היה לו לשפוט שבודאי לא תעלה בידו לקללם, והיה לו להשיב להם מיד לא אוכל לעשות הדבר הזה ועצתכם רעה ולא תועיל, אולם לפי שלבו חורש און ושונא את ישראל בתכלית השנאה הסכים בדעתו עם עצת בלק ללכת לקלל, והרהר מחשבה רעה נגד ה' שמא תשתנה רצונו ית', ועתה יהיה טוב בעיני ה' לקללם, ולכן השיבם לינו פה הלילה:",
"וישבו, לשון עכבה:"
],
[
"ויבא אלהים אל בלעם, הנה בלעם לא היה נביא, אלא לכבוד ישראל בא אליו הדיבור במראות הלילה כדי שיתפרסם בגוים אהבת ה' לעמו מפי איש אחד משאר האומות שיגיד להם ההצלחות העתידות וינבא על אבדן שאר העמים, ואחרי כן זכה בלעם לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ולבסוף עלה למדריגת מחזה שדי והכל עבור ישראל וכבודם, אבל אחרי ששב לארצו לא היה אלא קוסם, כי כן יקראנו הכתוב במיתתו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (יהושע י\"ג כ\"ב), וחלילה שישלחו יד בו אם היה נביא ה', וכך אמרו במדרש רבה בלעם נזקק לרוח הקודש וכשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו רו\"הק וחזר להיות קוסם כבתחילה לפיכך צווח רם הייתי והורידנו בלק:",
"מי האנשים, ליכנס עמו בדברים, כענין אי הבל אחיך:"
],
[],
[],
[
"לא תלך עמהם לא תאר, תחלה צוהו שלא ילך כלל, כי ההליכה בלבד היא פשע גדול בה' מאחר שכוונתו היתה לחלוק על המקום ב\"ה, ולזה בא האתנח במלת עמהם, ואח\"כ אמר שלא יקללם אפילו בלא הליכה כי הדבר בעצמו נמנע מצד היות העם כבר ברוך מפי אדון הברכות שבירך את האבות ראשי האומה, כי לאברהם אמר והיה ברכה (בראשית י\"ב ב'), ליצחק ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כ\"ה י\"א), וליעקב ויברך אותו שם (שם ל\"ב כ\"ט), הרי שהם ברוכים ואין האל בן אדם שיתנחם, כמו שהודה בלעם לבסוף בעל כרחו:"
],
[
"כי מאן ה' לתתי להלך עמכם, כבר כתבנו פעמים רבות שיש הבדל בין לשון מיאון ללשון לא אבה, שהממאן רוצה בדבר ואין לבו ממאסו, אבל אינו חפץ לעשות מפני טעם אחר, אמנם לא אבה משמע שאינו חפץ בדבר וממאסו, וידוע כי השם לא חפץ לקלל את ישראל, כי הם חלקו ונחלתו, והרשע הזה אמר מאן ה' ומשמעו שחפץ, אלא שאינו רוצה מפני טעם, וזהו לתתי להלוך עמכם, זולתי עם אחרים, ולכן שלח בלק שרים אחרים נכבדים מאלה ואילו אמר לא אבה לא היה בלק מפציר בו עוד, על כן במשנה תורה כתוב ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (דברים כ\"ג ח'), והזכיר לא אבה כפי האמת וכאמרו כי אהבך ה' אלהיך, ללמדנו שבלעם דבר סרה נגד השם במליצתו שאמר מאן ה', והנה לא הגיד להם מאמר ה' לא תאור את העם כי חשש פן יתיאש בלק מן הדבר הזה בשמעו גזירת האל, אבל תלה הדבר בכבודו שלא חפץ ה' שילך עם שרים כאלה, ומשמע מדבריו שאם ישלח לו שרים נכבדים או שיבא המלך בעצמו אפשר שיניחהו השם ללכת, וכל זה מרוב גאותו וזדון לבו:"
],
[
"מאן בלעם הלך עמנו, גם הם אמרו בלשון מיאון, ולא אמרו לא אבה בלעם, כי הרגישו בו שהוא חפץ ללכת, אלא שלדעתם יש סבה שתמנעהו, והוא שאין כבודו ללכת עם שרים פחותים כאלה, אבל אם יכבדנו בלק עד שיבא אצלו, אין ספק שיוכל למלאות חפצו ויקללם ולכן אמרו שרק מאן להלוך עמהם ולא מאן לקלל:"
],
[
"רבים, כמשמעו, או גדולים, כמו על כל רב ביתו:"
],
[
"אל נא תמנע, כי עתה אין עוד דבר שימנע הליכתך מאחר ששלחתי לך שרים נכבדים:"
],
[
"כי כבד אכבדך מאד, כל מיני כבוד במשמע, לבא לקראתו ולהראות גדולתו לכל העם ולהרבות לו דורונות, כמו שמשמע מתשובת בלעם:",
"וכל אשר תאמר אלי אעשה, אתה תהיה כאדון ותצוה מה לעשות, ועלי למלאות משאלותיך וכ\"כ נכנע בלק לפניו לפי שידע בגאות לב בלעם:",
"ולכה נא קבה לי, הרי שאמר לו בפירוש שלא יסתפק בביאתו אם לא יקללם, כי רק בעבור הקללה יקראהו ולא להתראות פנים, וכמו שהוכיחו לבסוף לקוב אויבי קראתיך וכו', אבל בלעם נוסף על רשעתו נגד ה' בהליכתו גם רמה את בלק, ועשה נגד מה ששלח אליו:"
],
[
"מלא ביתו, בית מלא, והשורש הזה בא בשוה לדבר הממלא והמתמלא, ואין הבדל בהוראה בין שנאמר כסף מְלֹא בית, או בית מלא כסף:",
"כסף וזהב, מתשובתו הראשונה למדנו שהיה רודף אחר הכבוד, מכאן למדנו שהיה נבהל להון, האדם האומר אע\"פי שיקרה לי כדבר הגדול הזה שנפשי תתאוה אליו כל היום, ולא תשבע ממנו, לא אוכל לעשות כך או כך, ובאמת השתכר מבלק לעשות זאת שנאמר ואשר שכר עליך בלעם בן בעור מפתור וכו' (דברים כ\"ג ה'):",
"לא אוכל לעבר וכו' לעשות קטנה או גדולה, סתם דבריו ולא פירש שלא יוכל לקלל, אלא שלא יוכל לעבור את פי ה', כי אם היה אומר שאין בידו לקללם היו מניחין אותו ולא שולחין אחריו עוד, אבל לפי שכל חפצו ללכת עמהם לכן אמר לשון הנשמע לשתי פנים לא אוכל לעבור וכו', והשרים חשבו שעל ההליכה מדבר ולא על ענין הקללה, ושעל כל פנים יהיה בכחו לקללם, אבל לבסוף כשהוכיחו בלק הפך את דבריו ואמר לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי (לקמן כ\"ד י\"ג), כמו שנפרש שם:"
],
[
"שבו נא בזה גם אתם, אחרי שהזהירו ה' בתחלה לא תלך עמהם וכו', הוסיף על חטאתו פשע אחר לבקש פעם שנית מן הקב\"ה מה יאמר לו, כמו שעושים עם מלך ב\"ו שבהפציר עד בוש ישיגו מבוקשם, והיה לו לחשוב כי אחת דבר ה' ולא ישנה:"
],
[
"אם לקרא לך באו האנשים, אם לא באו האנשים כי אם לקרא לך לבד, ויתרצו בלכתך עמהם אף אם תאמר שלא תוכל לקללם, כי ברוך הוא, ואפשר שתברכם, קום לך אתם אולם דע לך כי רק את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואם אצוה אותך לברך תברכם ולא תירא מבלק, ומכלל הן אתה שומע לאו כי אם האנשים האלה לא באו לקרוא לך לבד אלא מבקשים ממך ללכת לעזרם בקללת שונאיהם כבר מצווה אתה שלא לילך כמו שאמרתי לך בפעם הראשונה, מבואר א\"כ שאין הצווי הזה סותר הצווי הראשין חלילה, אלא מסכים עמו, כי הצווי הראשון שלא לילך היה בלא שום תנאי, והצווי הזה קום לך אתם היה על תנאי אם לקרא וכו'"
],
[
"ויקם בלעם, הנה היה על בלעם להודיע לשלוחי בלק מאמר האל טרם לכתו עמהם כי על תנאי זה הרשהו השם ללכת אבל הרשע הזה ידע שאם יגיד להם כל זה יעזבוהו וילכו לדרכם, לכן מרוב חפצו ללכת לא הגיד להם דבר וחשש יותר לכבוד עצמו מלכבוד המקום, כי היה בזה חילול השם שיחשבו השרים כי טוב עתה בעיני ה' לקלל את עמו:"
],
[
"ויחר אף אלהים כי הולך הוא, לא חרה אפו על שמבקש לקלל את ישראל, כי מה יוכל הכלב המת הזה לעשות, אבל חרה אפו על הליכתו עם שרי מואב, כי השיאם בשפת חלקות שיש בכחו לקלל ושהשם מסכים על ידו כדרך שפירשנו למעלה",
"מלאך ה, אמרו במ\"ר מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:",
"לשטן לו, מלת שטן הונח על כל מנגד לדבר מן הדברים, הן שינגד לדבר טוב או רע, כשיעשה פעולה לסתור נקרא שטן לדבר ההוא כמו כתבו שטנה (עזרא ד' ו'), להפר עצת הבונים ולבטל מלאכתן, ופלשתים אמרו על דוד ולא יהיה לנו לשטן במלחמה,(ש\"א כ\"ט ד'), פירש שיעמוד בגדנו, וכן כאן היה המלאך מבקש להפר עצת בלעם ומתנגד לכונתו הרעה ולכן נקרא לערכו שטן, וזהו לשטן לו, שלא היה שטן כ\"א לו",
"והוא רכב על אתנו, הוא כמו הקדמה למה שיספר בסמוך שהכה אותה והיא לחצה רגלו בקיר וכו':"
],
[
"ותרא האתון, מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים כי אינם גוף וכאשר יתראו לנביאים ילבשו דמות אנשים, ואז יושג המראה למי שירצה השם להראות לו, והאחרים העומדים אצלו לא יראו כלל, כדרך והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה (דניאל י' ז'), אם לא שיחפוץ השם לגלות את עיניהם עד שיראו, כמו שכתוב בנער אלישע ובהגר המצרית, וכן כאן ראתה האתון כדמות אדם עומד לנגדו וחרבו בידו כאילו בא לשחוט אותה, אך לא ידעה שהוא מלאך כי לא תגיע השגתה לדעת זה כלל, ופחדה בדרך טבע, אולם בלעם לא ראה את המראה עד שהשם גלה את עיניו, כי רצה לביישו ולהודיע קלונו שראתה בהמתו מה שהוא לא היה רואה מקודם:",
"וחרבו שלופה בידו, ולמעלה לא זכר החרב, כי באמת אין חרב ביד המלאכים להיותם נעדרי הגוף, אולם כך נדמה לאתון כצורת איש גבור וחרבו בידו:",
"להטתה הדרך, אל הדרך:"
],
[
"ויעמד מלאך ה' רצה המלאך להראות לאתון ג' פעמים ובכל פעם באיזה שינוי, כדי שלא יתעקש בלעם לומר כי מקרה הוא, ולחפות על כבוד עצמו יכחיש גילוי המלאך לאתונו ויאמר כי בדין הכה אותה:",
"במשעול הכרמים, משעול ענינו שביל, ואולי כך שם הדרך ההיא משעול הכרמים בעבור הכרמים שהיו שם:",
"גדר מזה וגדר מזה, סתם גדר של אבנים, וכן מוכח בסמוך שאמר ותלחץ אל הקיר, והנה בפעם הראשונה אולי יחשוב בלעם שנטתה אל השדה לרעות שם, אבל בכאן אין טבע הבהמה להלחץ אל הקיר כשיש מקום ללכת באמצע הדרך כי המשעול הזה היה רחב ואינו מקום צר כמו בפעם השלישית:"
],
[
"ותלחץ אל הקיר, היא עצמה, ורצתה לעבור בצד המלאך ולברוח, כי יראה לילך באמצע הדרך פן תפגשנו:",
"ותלחץ את רגל, ומתוך כך לחצה את רגל בלעם אל הקיר, והיה זה לו לחרפה גדולה, כי הוא התפאר בכחו שיכול להכריח ולהטות את הטבע כרצונו, ואתונו המשועבדת לו תכאיבנו ותמרוד בו:"
],
[
"במקום צר כי בפעם השנית בהלחצה אל הקיר נטתה ממקום הסכנה והלכה לדרכה לפי שהדרך היה רחב, אבל עתה אין דרך לנטות אם לא תפגוש במלאך:"
],
[
"ותרבץ, כי לא יכלה לעבור:",
"במקל, כי בתחלה ובשנית הכה אותה בעץ קטן או בעור:"
],
[
"ויפתח ה' את פי האתון לדבר, כי הכתוב המשיל פעמים רבות הדיבור וחיתוך האותיות במלת פה, כמו מי שם פה לאדם (שמות ד' י\"א), ומשה אמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שם ד' י'), אף כאן הוסיף ה' כח בפי האתון לבטא האותיות, ואין לומר שהיה חל על האתון רוח דעת כמו על האדם, חלילה לחשוב כן, ולזה לא תמצא שהזכירה דבר ממלאך ה' העומד לנגדה, כי אין בה דעת להביא ראיה לסרבנותה ממראה המלאך, רק דברה כדרך כל בהמה המרגשת בהכאה וכועסת בטבעה, והנה הנס הזה היה להשפיל גאות בלעם ולביישו לפני שרי מואב ההולכים אתו, כי תחת אשר התפאר לפניהם בחכמתו ונבואתו, עתה הוכח מבהמתו בטענות שלא יכול להשיב עליהם, והוצרך להודות שהדין עמה, ואין בושה גדולה מזו לאיש יהיר כמהו, ועוד היה הנס הזה מקביל עם חטאתו ופשעו, כי הוא בא להטיל דופי בזרע קדש ובבחירי סגולה, והבהמה הטמאה הזאת תטיל בו דופי, כאילו היא טובה ממנו, הוא בא לחטוא בלשונו נגד כוונת הבורא ששם פה לאדם לתשמיש טוב ולא לרע, והאתון שאין בטבעה לדבר תצדק בדברי פיה יותר ממנו, כדי שיכלם ויקח ממנה מוסר:",
"מה עשיתי לך, והלא לחצה רגלו אל הקיר, אבל להיותה נעדרת הדעת לא הבינה בדבר וחשבה שהיה בדין לנטות מפני אדם גבור העומד נגדה, ולכן אמרה מה עשיתי לך, כלומר אני לא פשעתי בך כי הנטייה היתה בעל כרחי ולחנם הכיתני:"
],
[
"התעללת לשון גנאי ובזיון:",
"לו יש חרב בידי, מתוך הכעס שכעס עליה נתבלבלה דעתו, והוציא מפיו דבר שהיה לו לחרפה גדולה בעיני השרים, כי הוא הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין:"
],
[
"הלא אנכי אתנך, אילו היה עתה הפעם הראשונה שרכבת עלי, היית יכול לחשוב שאני סרבנית וממאנת לשמוע בקול אדוני, אבל אחרי כמה שנים שאני אתונך ומעולם לא עשיתי לך כך, היה לך לחשוב שיש סבה אחרת שתמנעני מעשות רצונך:",
"מעודך, מיום שרכבת:",
"ההסכן הסכנתי, ההרגל הרגלתי, והטעם כי כך היה חקי:",
"ויאמר לא, הוכרח להודות כי צדקה ממנו, וכדי בזיון וקצף לאיש גאה כמוהו:"
],
[
"וירא משמע שקודם לכן לא ראה אותו:"
],
[
"הנה אנכי יצאתי לשטן, דע שאנכי סבת סרבנותה כי יצאתי לשטן לך ולהפר עצתך, והטעם:",
"כי ירט הדרך לנגדי, ירט לשון עיות, וכן ועל ידי רשעים ירטני (איוב י' ו'), והענין כי הדרך שאתה הולך בה הוא מעוות ומעוקל לנגדי כי ההליכה סתם היתה ברשות השם כמו שאמר לו אם לקרוא וכו' קום לך אתם, אבל בלעם עות אותה בלכתו עמהם על דעתם שיקלל את העם:"
],
[
"ותט לפני, מן הדרך ותעמוד במקומה, ולא רצתה לילך לא לפניה ולא לאחריה אבל אני לא חפצתי בזה, אלא כל השתדלותי היה שתשוב אחריה, וכשלא רצתה לשוב הוצרכתי לבא לפניה שלוש רגלים:",
"אולי נטתה מפני יש הפרש בין לשון נטייה ואחריו למ\"ד או אחריו מ\"ם, כי למעלה אמר ותט לפני, ופירושו שנטתה קצת אבל נשארה לפני, וכאן אמר אילו נטתה לגמרי מפני והיתה חוזרת לאחריה אז הייתי הורג אותך, כי בן מות אתה על הליכתך, לקלל את העם, והיא לא היתה מפסדת כי אותה החייתי, ולפ\"ז מלת אולי כפשוטה בכל מקום שפירושה כמו אילו:",
"גם אתכה הרגתי, כמו גם הרגתי אותך, ופירושו לא היה די בלחיצת רגלך, ועכבת הדרך, אלא גם הייתי הורג אותך:",
"ואותה החייתי, שהרי לטובתך היתה נוטה מפני, וחז\"ל אמרו שמתה האתון אחרי אשר דברה, שלא יהיו האומות אומרים זו הוא שדברה ועושין אותה יראה, ועוד שחס הקב\"ה על כבודו של אותו רשע, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה:"
],
[
"חטאתי, נתיירא מאד ממה שאמר לו המלאך כי עתה גם אותך הרגתי, ולכן בחר להודות על חטאתו להנצל מהמות:",
"אשובה לי, כי אם לא אשיג מבוקשי לקלל את העם, טוב לי לשוב לביתי מלילך לברכם בעל כרחי"
],
[
"לך עם האנשים, ידעתי שלא תחפוץ לברכם, אבל אני מצוך שתלך עמהם ושתאמר את אשר אשים בפיך, כי עי\"ז תכופר חטאתך ולא תמות:",
"ואפס, כמו רק:",
"וילך בלעם, בעל כרחי, כי ירא לנפשו:"
],
[
"ויצא לקראתו, לפי שידע בלק כי הוא רודף אחר הכבוד, רצה לכבדו הרבה, ויצא לקראתו אע\"פי שהיה מלך"
],
[
"האמנם הה\"א לשאלה או לתימה, וביאורו אם אמת היא שאתה חושב שלא אוכל כבדך:"
],
[
"דבר מאומה, גם כאן סתם דבריו ולא אמר בפירוש שלא יוכל לקללם, וכמו שפירשנו למעלה (פסוק י\"ח), ורק הודיעו שידבר את אשר ישים אלהים בפיו, כדי שיהיה לו פתחון פה להתנצל אח\"כ אם יברכם:"
],
[
"קרית חצות, שם מדינה:"
],
[
"ויזבח בלק, לשלוח מנחה לבלעם, כמו שכתוב וישלח לבלעם:"
],
[
"במות בעל מקום גבוה ושם ע\"ז:",
"וירא משם קצה העם, השתדל בלק שיראה אם העם כדי שיתכוון אליו בקללתו ולא תפרד דעתו מהם, כי זה מכח הנפש להיות דבקה בעת הראייה:"
]
],
[
[],
[
"ויעל בלק ובלעם, יתכן שהיו הפרים לבלק והאילים לבלעם או להפך, ולכן נתעסקו שניהם בהקרבה, וראיה לזה כי בלעם אמר לבלק בסמוך התיצב על עולתך, והנה טעם הקרבנות הללו היה לפי דעתם המשובשת, כדי שיתרצה להם האל ויסכים לקלל את ישראל ח\"ו, כי לדעתם שהשם אוהב הקרבנות וצוה עליהם לעם קרובו, חשבו לשחר פניו בזבחים ועולות כמו שמביאין שוחד למלך ב\"ו לעור את עיניו, אבל חלילה שיפנה האל אל קרבנותיהם:",
"פר ואיל במזבח, בכל מזבח ומזבח, והוא דרך קצרה כאילו אמר במזבח האחד מכל המזבחות:"
],
[
"ודבר מה יראני והגדתי לך מלת ודבר סמוך אל מה, והשעור והגדתי לך את דבר המראה אשר יראני:",
"וילך שפי, אל מקום גבוה, וכמהו קול על שפיים (ירמיה ג' כ'), ותחסר כאן מלת אל, כמו ויבא ירושלים (מלכים א' ג' ט\"ו), והנה כבר היה בהר כמ\"ש ויעלהו במות בעל, רק שהלך אל המקום הגבוה שבהר ההוא:"
],
[
"ויקר אלהים אל בלעם, בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה, על כן יאמר בו בלשון הזה כי עתה בא אליו דבור ה' דרך מקרה:",
"ויאמר אליו, בלעם:",
"את שבעת המזבחת בה\"א הידיעה, כלומר אותן הצריכין למעשה הזה, כי ידע בלעם שהמספר ההוא טוב להמשיך אליו שפע אלהי:"
],
[
"וישם ה' דבר בפי בלעם, למדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפול מהם דבר, כטעם ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים ל\"א י' ט):"
],
[
"וישא משלו, נשא בפיו זה המשל, וקראו הכתוב כן לפי שבדבריו השתמש במשלים ודמיונות, כמו כתועפות ראם, כלביא יקום, וכארי יתנשא, כנחלים, כגנות, כאהלים, כארזים, וכדומה:",
"מן ארם, הוא פתור אשר על הנהר:",
"מהררי קדם, מזרח, וכן כתוב ארם מקדם (ישעיה ט' י'), והכונה בכפל הזה לומר, טורח גדול צוה עלי בלק לבא מארץ רחוקה, ובחנם כי לא יועיל לו:",
"לכה ארה לי, וכן אמר לי בלק לכה וכו', וזה בחשבו כי הדבר תלוי בי, אבל סכלות גמורה היא זו כי מה אקוב וכו':",
"ולכה זעמה ישראל, מלת זועמה הוא צווי וענינו מאיסה וזעף, והנה הזכיר להם שמם הנכבד ישראל וגם שם אביהם יעקב להוכיח את בלק שלא הזכירם בשמם רק כמתנכר בם אמר בדרך גנאי הנה עם יצא ממצרים:"
],
[],
[
"מה אקב לא קבה אל, איך אוכל אנכי לקוב את העם הזה אשר לא קבה אל, כלומר לא קלל אותו, וה\"א שבמלת קבה במקום וא\"ו הכנוי לנסתר ר\"ל קב אותו, כמו כי פרעה אהרן (שמות ל\"ב כ\"ה):",
"ומה אזעם, את העם הזה כיון שלא זעמו ה':"
],
[
"כי מראש צרים אראנו, בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט בו, ורואה אותו, כי ישכון תמיד לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כלם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם, וכמו שאני רואה אותו עתה שוכן לבדו כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, ולא תתערב אומה זו עם אחרת המתגברת עליה לעזוב תורתה, כאשר עשו כל האומות:",
"יתחשב, לפי שהמספר תלוי במחשבה אמרו כן בענין המספר:"
],
[
"מי מנה עפר יעקב, אחר שספר בשבחם בא לדבר ברבויים, הפך ממה שחשב בלק להמעיטם בקללתו, ואמר מי יוכל למנותם והם כעפר הארץ אשר לא ימד ולא יספר:",
"ומספר, בא השם תחת המקור, ופירושו כמו ולספור, כי הענין מורה עליו שהוא מקור, ועוד ראיה ממלת את שלא תבא כי אם אחרי הפעלים, ודומה לזה ולמסע את המחנות (לעיל י' ב'):",
"רבע ישראל, שם לחלק הרביעית מן הכל, ולפי שנאמר למעלה וירא משם קצה העם, אמר פה שאפילו הקצת שאני רואה שהם לערך חלק הרביעית מכלם, מי יוכל למנותם ואולי ראה משם דגל אחד מארבעת דגלי ישראל, ולכן אמר רובע:",
"תמת נפשי מות ישרים, ישרים הוא תואר אל אנשי תום ויושר וביאורו מות של ישרים והם ישראל הנקראים ישורון שיבלו ימיהם בטוב ובמותם נדבקים עם המקור העליון אשר ממנו יצאו כי הפרש גדול בין מיתת הצדיק למיתת הרשע והתאוה בלעם שיזכה גם הוא למות כמוהם ומה שאמר תמות נפשי אינו על הנשמה, כי היא לא תמות לעולם כמו שיאמר בסמוך, אלא כונתו על התחברות הנשמה עם הגוף, שעל זה נופל שם נפש כמו שביראנו פעמים רבות:",
"ותהי אחריתי כמהו, מלת אחרית אינו תמיד על סוף הדבר ותכליתו עד שיפסק מלהיותו נמצא, אלא לפעמים הונח גם על דבר שאין לו סוף כי שורש המלה אחר דהיינו מה שעתיד להיות בזמן מן הזמנים, כמו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מ\"ט א') שאינו על סוף הימים דוקא, אלא על זמן רחוק, וכן כי אם יש אחרית (משלי כ\"ג י\"ח) הנאמר על החיים העתידים אחר המות, כמו שמוכיח סוף הפסוק ותקותך לא תכרת אף כאן רמז בלעם על השארת הנפש אחר המות, כי תחלה דבר מזמן המיתה, ואח\"כ אמר שהלואי יהיה חלקו בארץ החיים כחלק ישראל דהיינו שתהיה אחרית התקוה לנפשו בעולם הבא כמהו:"
],
[],
[],
[
"אל מקום אחר, חשב בלק כי אולי בפעם הראשונה המקום גרם שלא יכול לקללם בעבור היותו בלתי נכון לקללה:",
"אפס, ענינו כמו ואולם:",
"קצהו, חלק ממנו:"
],
[
"שדה צפים, מקום גבוה היה ששם הצופה עומד ורואה למרחוק:"
],
[
"אקרה כה, אתרחק ממך ואכין עצמי שיקרה ה' לקראתי:"
],
[],
[],
[
"האזינה עדי, כמו האזינה אלי, כי מלת עד תשמש לפעמים במקום אל, כמו עדיך כל בשר יבאו (תהלים ס\"ה ג'), שהוא כמו אליך, וכן עדיך תאתה (מיכה ד' ח'):"
],
[
"לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, המבטיח לעשות דבר, אפשר שלא יעשנה משני טעמים, הא' שיתחרט המבטיח מהבטחתו, וישנה רצונו, או שקצרה ידו ואין בו כח למלאות הבטחתו, ואלה השנים מצויים באדם מפני שהוא בעל שנוי רצון, ויש לכחו גבול וקצבה, אבל אצל השם ב\"ה אין שנוי רצון ולא הפסק כח, לכן דבריו יקומו בלי ספק, וזאת אמר בלעם לבלק, השם הבטיח לישראל להפרותם ולהרבותם ולהנחילם את ארץ כנען, ואיך תחשוב שלא ימלא הבטחותיו, הלא השם ב\"ה אינו איש שיכזב, כלומר לא הפסק כח יגרום זה כמו שיקרה לכל איש ואיש, כי מלת כזב נופל על דבר שאינו עומד אלא פוסק כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיה ט\"ו י\"ח) שפוסק מתת מים, וכן והוא לחם כזבים (משלי כ\"ג ג') שלא יתמיד אלא יכזב ויפסוק, וכן כאן לא איש אל ויכזב, כי הוא ית' אין קץ לכחו, וכן לא יגרום החרטה ושנוי הרצון שלא ימלא דבריו כדרך בן אדם המשתנה מרצון לרצון, כי לא בן אדם הוא להתנחם:",
"ההוא אמר ולא יעשה, זה כנגד שינוי הרצון, האם אפשר שהאל יבטח דבר ויתחרט ולא יעשה כהבטחתו:",
"ודבר ולא יקימנה, זה כנגד הפסק הכח, האם ידבר האל לעשות דבר אפילו יהיה מן הנפלאות היותר גדולות, ולא יקימנה וישלימנה בעבור שקצרה ידו וכחו להשלימה, לכן תדע בלק שלא יפל דבר ארצה מכל דברו הטוב על ישראל:"
],
[
"הנה ברך לקחתי, כמו ואבשלום לקח (ש\"ב י\"ח י\"ח) שהוא על התעוררות אל המעשה, וענינו כאן הנה כבר בפעם הראשונה לקחתי והתעוררתי עצמי לברכם על פי הקב\"ה, ומעתה לא אשיב אחור אותם הברכות, ותימה על המתרגם האשכנזי שתרגם מלת לקחתי כאילו כתוב לקֻחתי בפועל:",
"וברך שב אל השם שהוא ברך אותם כבר ואותה הברכה לא אשיבנה:"
],
[
"לא הביט און ביעקב, המביט, והוא הנביא הרואה העתיד כמוני היום, לא יביט שום און ושבר וצער ביעקב, וכן הרואה במראות אלהים לא יראה עמל ויגיעה ופורענות בישראל, כלומר לא נגזר להם צרה ויגון אלא טובות והצלחות:",
"ה' אלהיו עמו, להצילו מכל רע, כענין שנאמר כי אתך אני להצילך נאום ה' (ירמיה א' ח'):",
"ותרועת, לשון חבה וריעות, כמו רעה דוד (ש\"ב ט\"ו ל\"ז), למרעהו אשר ראה לו (שופטים י\"ד כ'), כלומר ה' הוא מלכם השוכן בתוכם ומולך עליהם באופן אחר ממה שמולך על שאר העמים, כי הוא אוהב אותם מאד ומתהלך בם כריע"
],
[
"אל, הוא קודש, הוא התקיף ובעל היכולת והכחות כלם, ואחרי שכפי הנחתו הראשונה בלשון הוא שם כולל לכל כח, יפה דמהו כאן לראם, שהוא התקיף והאמיץ בחיות, והוא לסבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:",
"כתועפת, לשון חוזק, והכנוי לו שב על ישראל, כלומר האל שהוציאם ממצרים הוא לישראל כראם החזק והתקיף:"
],
[
"כי לא נחש ביעקב, בעבור היות בלעם קוסם, ובלק שלח לו לומר כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך יבורך ואת אשר תאור בהם יואר ושלח לו ג\"כ קסמים, לכן אמר לו אין נחש נגד יעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם נגד ישראל מזיק או מועיל כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם, כלומר אינם תחת ממשלת כוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש הגוים, כענין שכתוב אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וכו' ואתכם לקח ה' וכו' וכל העתיד לבוא עליהם יאמר ליעקב ע\"י נביא אשר דבר ה' בפיו, ודומה לזה כתוב במשנה תורה כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך וכו':"
],
[
"הן עם כלביא יקום, רמז כי ינצח מלכי כנען, והקרוב אל הדעת כי על הדבר הקרוב ידבר כמו מלחמת מדין שלא נשמע מלחמה כמוה שלא נפקד מזרע ישראל אחד ומתו חמשה מלכים ונפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר נשבו שנים ושלשים אלף:"
],
[
"גם קב, אם לא תוכל לקללם כרצוני, אל נא תברכם שלא ברצוני, כי זאת לא אוכל לסבול שתהלל אויבי בפני:"
],
[],
[
"אולי יישר בעיני האלהים, אע\"פי שהגיד לו בלעם שסופם לנצח מלכי כנען, בקש ממנו עוד שיקללם עד שיוכל הוא להתגבר עליהם, לא שישוב האל ממה שדבר לעשות לעמו, כי כבר הודיעו לא איש אל ויכזב וכו', אבל חשב הנה הם עתידים לכבוש ארץ כנען שהיא נחלתם, אך עכ\"ז אפשר שאתגבר אני עליהם ואכה בו כאשר עשו העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא שהכום עד החרמה, וזאת כונתו מפחדו מהם כאשר הזכיר לזקני מדין או היה ענינו שיוכל להשיב אליו כל מה שתפשו מיד סיחון מאשר למואב כמו שמפורש בדברי יפתח:"
],
[
"ראש הפעור, אחז\"ל קוסם גדול היה בלק וראה שעתידין ישראל ללקות ע\"י פעור ולא ידע במה, אמר הקללה תחול עליהם משם, כי כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים:"
]
],
[
[
"וירא בלעם, כשראה שלא נעשתה עצתו לקללם, היה צר לו מאד על שהוכרח לברכם נגד מה שלבו חפץ, והיה תוהה על גודל הנס הזה שהיו שפתותיו ממללות מעצמן מבלי שלבו יסכים עמהם, לכן חשב תחבולה שלא לילך עוד לקראת הנחשים ולא ימתין שישים האל דבר בפיו, לפי שידע בלי ספק כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, אלא הפך פניו מיד לצד המדבר אשר ישראל שם, והיה בדעתו לקללם מבלי שיסכים האל עמו, ואע\"פי שידע שקללתו לא תנוח על ישראל כי ברוך הוא, היה רוצה בזה לרמות את בלק עד שיתן לו השכר אשר התנה עמו, אבל השם הפך את לבבו באותו רגע, עד שמצא בעצמו ענין חדש שהעיר אותו לברכם והודה בפיו ובלבו מברכיך ברוך ואורריך ארור ועל זה כתוב במשנה תורה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כ\"ג ח'), שהיא הפיכה ממש כמו שאמרנו, אולם אחרי כלות הברכה הזאת שב לבו לתכונתו הרעה כבראשונה, ואז נתבייש מאד לפני בלק ושריו, ובכלימה ובוז חזר לעירו:"
],
[
"שכן לשבטיו, ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין:",
"ותהי עליו רוח אלהים, רוח נבואה ממש, כמו שכתוב רוח ה' אלהים עלי (ישעיה ס\"א א'), ולפי שעה באה רוח ה' לפעמו בפעם הזאת בלבד, ונהפך והיה לאיש אחר, עד שבאותו רגע סרה ממנו כל שנאה שהיה בלבו על ישראל, ובנפש חפצה ברך אותם בהצלחות גדולות ונפלאות, כי רוח ה' המרחפת בקרבו עשתה זאת, ועם זה נבין איך שרתה ר\"הק על אותו רשע כי באותה שעה בלבד כשר היה:"
],
[
"נאם, לשון דבור, ורגיל לבא אצל הנבואות:",
"שתם, בשי\"ן ימנית, ולא נמצא עוד במקרא, רק חז\"ל השתמשו בו בלשון פתיחה, כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע\"ז דף ס\"ט ע\"א), וכן באורו כאן, פתוח העין לראות מראות אלהים:"
],
[
"שמע וכו' יחזה, כל זה דרך הנבואה כמאמר אליפז תימני, תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע (איוב ד' י\"ד):",
"נפל וגלוי עינים, ר\"ל לא היה בו כח לעמוד בעת קבלת הנבואה כי בטלו ממנו הרגשות הגוף, ועם זה עיני שכלו גלוים לראות במחזה הנבואה, כי היה דרך המתנבאים שהיו נופלים לארץ בביטול ההרגשות והחושים, רק עיניהם היו פתוחים:"
],
[
"מה טבו אהליך יעקב, טובו פועל עבר כמו כי אורו עיני (ש\"א י\"ד ל\"א), והכונה שאהלי יעקב היו טובים מעת היותם במדבר שוכני אהלים במחניהם ובדגליהם עד שינחלו את הארץ:",
"משכנתיך ישראל, אחרי כבוש וחילוק מה טובו משכנותיכם בעריכם ובבתיכם:"
],
[
"כנחלים נטיו, כמו נחל גרר, נחל איתן, שפירושו מישור, כי אין לשון נטייה נופל על מי הנחל, אלא דמה סדר הדגלים של מחנה ישראל לככר גדול ורחב מלא עשבים ופרחים שוים במראיהם ובקומתם ונמשכים לנטות למרחוק לכל מראה עיני הרואה:",
"עלי נהר, אצל נהר:",
"כאהלים, לשון מר ואהלות שהוא מין נטע מהודר וטוב רואי, ולגודל שבחם דמה אותם לאהלים שנטע ה', כלומר מונהגים בדרך פלא במופתים גדולים ע\"י יוצר הכל ב\"ה:"
],
[
"יזל מים, ענין הגרה:",
"מדליו, מענין כמר מדלי (ישעיה מ' ט\"ו), והוא הכלי ששואבים בו מים, והכונה כי ארצו תשבע מים, עד כי הכלים ששואבים בהם מים לא יחרבו, אלא תמיד יזלו מים:",
"וזרעו במים רבים, במקום מים רבים, או אצל מים רבים, והענין כי מה שיזרע יהיה סמוך למוצא מים עד שמריח מים יפריח ולא יראה כי יבא חום:",
"וירם מאגג מלכו, התנבא על שאול המלך הראשון של ישראל שקודם לו לא היו רק שופטים, והוא ינצח את אגג מלך עמלק וירום ממנו, והנה קרא את אגג בשמו טרם הולדו כאשר מצאנו שהתנבא ישעיה ואמר כה אמר ה' למשיחו לכורש (ישעיה מ\"ה א') והוא היה קרוב לב' מאות שנה קודם כורש, וכן הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ\"א י\"ג ב') שנאמרה נבואה זאת לירבעם כשלש מאות ועשרים שנה טרם הולדו:",
"ותנשא מלכתו, רמז על דוד המולך אחר שאול שתנשא מלכותו למעלה יותר משאול, וכן בלשון הזה מצאנו כתוב בדוד שאמר וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל (ש\"ב ה' י\"ג):"
],
[
"יאכל גוים צריו ישמיד כל הגוים שהם צריו של ישראל, ובזה נכלל גם בלק ועמו שהיו שונאים את ישראל שנאמר ויקץ מואב מפני בני ישראל, והתנבא בלעם שגם מואב עתיד ליפול לפני ישראל כמו שהיה בימי דוד:",
"יגרם, לשון שבירה, ישבר הגרמים שהם העצמות והוא משל על גודל ההריגה והנצחון:",
"וחציו ימחץ, חכר הבי\"ת ושיעורו ובחציו ימחץ, והענין שהאל ימחצם בחציו ולא יוכלו קום:"
],
[
"מי יקימנו, שישכון לבטח בארצו ולא יירא מכלהעם:",
"מברכיך ברוך, זו הודאה גדולה בפי בלעם, כי בהיותו אז מלובש ברוח אלהים כמו שאמרנו, אמר שרק מי שיברך את ישראל יהיה ברוך, כלומר מי שיאמין היותם עם סגולה ובעלי ברית לאלהים ויחלוק להם כבוד יזכה גם הוא אל חלק מן הברכות האצולות להם מן השמים, ובזה התאוה בלעם להיות הוא עצמו ברוך בזכות שברכם, כמו שהתפלל בתחילת דבריו ותהי אחריתי כמהו:",
"וארריך ארור, זו גדולה על כולם, כי בה נכלל מואב ומדין ובלק וגם בלעם עצמו שכלם בקשי לקלל את ישראל, אלא שבלעם היה עתה כאיש אחר ונהפכו כל מחשבותיו כל עוד שרוח אלהים הטובה שרתה עליו, ולכן אמר שכל מי שיתן לבו לקלל את ישראל, ויורה בזה שהוא מכחיש מעלתם ויתרונם על שאר העמים, זה אות שנפשו נשחתה ויאהב קללה ותבאהו:"
],
[
"ויחר אף בלק אל בלעם, כמו בבלעם, ועתה עלתה חמתו באפו על שראה עצמו מקולל מפי בלעם תחת שהיה רוצה שיקוללו שונאיו, ולכן צעק חמס על בלעם שרמה אותו והתעלל בו:",
"ויספק את כפיו, הכה זו על זו באף ובחמה:",
"לקב איבי, כל כונתי היתה לקללם, ולזה שלחתי לקרוא לך, ואם לא היה בכחך למלאות שאלתי למה הלכת אלי, וא\"ת שאין אתה יכול לומר אלא מה שישים האל בפיך, למה לא הגדת זאת למלאכים ששלחתי אליך כי מדבריך שאמרת לא אוכל לעבור וכו' לעשות קטנה או גדולה, הייתי סבור שעל ההליכה אמרת זאת, וכשהשכמת בבקר והלכת עם עבדי מבלי להגיד להם מה דבר ה', חשבתי שיש בכחך לקללם אבל עתה אני רואה שרמיתני בדבריך:"
],
[
"ברח לך, באת בכבוד גדול ועתה שוב בחרפה ובוז כבורח מפני האויבים, כי אם תתעכב עוד כאן ילעיגו לך השרים הרואים כעת את קלונך:",
"אמרתי כבד אכבדך, ולשלם לך שכר ביאתך, כמו שקצבתי לך, שנאמר ואשר שכר עליך בלעם וכו':",
"והנה מנעך ה' מכבוד, מאחר שהשם אמר לך קום לך אתם ואח\"כ הפך בפיך הקללה לברכה, מזה אני מבין שה' מנעך מכבוד ורוצה לגלות חרפתך:"
],
[],
[
"לעשות טובה או רעה מלבי, אבל למלאכיו אמר לעשות קטנה או גדולה, והם חשבו שעל ההליכה מדבר כי אילו ידעו מאז שאין בכחו לקללם, היו עוזבים אותו מיד, אבל עתה הוכרח להודות שאינו יכול לעשות טובה או רעה מלבו, כלומר אם הוא חפץ לעשות רעה השם לא יניחהו לעשות, וכן הברכות שהוציא מפיו עד הנה אינם מלבו, אולם כדי לחפות על כבוד עצמו רצה להתנצל שגם למלאכיו דבר כזאת, אבל זה שקר כמו שאמרנו:"
],
[
"לכה איעצך אחז\"ל שנתן לו עצה להפקיר בנות מואב לפני ישראל כדי להכשילם, וכן מפורש בפסוק הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן ל\"א ט\"ז) ונכלל בעצה הזאת גם להכשילם בע\"ז לזבוח לבעל פעור, והסכימו יחד מואב ומדין להחטיא את ישראל בנכליהם, אבל לפי שעיקר המכשול הזה בא ממדין כי בלעם היה היועץ, לכן בא הצווי צרור את המדינים וכו':",
"אשר יעשה, כמו בעבור מה שיעשה:"
],
[],
[],
[
"אראנו ולא עתה, הכונה הכוללת בזאת הנבואה על הצלחת ישראל בימי דוד ומפלת מואב בעת ההיא, ולפי שדוד היה יותר מארבע מאות שנה אחר בלעם לכן אמר אראנו ולא עתה, כלומר זה יהיה בזמן רחוק:",
"דרך כוכב מיעקב, זה דוד, ודמה המלך לרוב גדולתו ומעלתו הרמה לכוכב, ור\"ל יקום מזל ליעקב, ואמר בלשון עבר במקום עתיד כדרך הנביאים שיראו הדבר ברור כאילו הדבר לפניהם,",
"וקם שבט, מלך רודה ומושל,",
"ומחץ פאתי מואב, וכן עשה דוד כדכתיב השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית (ש\"ב ח' ב'):",
"פאתי, שרי, ואפשר שהוא כמו פחתי בחילוף החי\"ת באל\"ף:",
"וקרקר כל בני שת, אילו פירושו שישמיד כל יושבי תבל ושוכני ארץ שכלם יצאו מן שת בנו של אד\"הר יקשה מאד כי לא מצינו בדוד שעשה כן, ואף אם נפרש הפסוק על מלך המשיח, היכן מצאנו שישמיד כל המין האנושי אשר לא מבני ישראל המה ותהיה הארץ שממה לכן יראה שמלת וקרקר הוא לשון שררה ואדנות, כי כן בארמית סך קירי פלסתר (ע\"ז דף י\"א ע\"ב) פירש\"י קירי קצין, וכן מתלתא קיראי שמיע לי (ע\"ז דף מ' ע\"א) פי' קיראי אדונים, וכן והוה קרא קירי קירי (חולין דף קל\"ט ע\"ב) פירש\"י אדוני אדוני, אף כאן וקרקר פירושו ימשול וירדה, ומלת שת לדעתי הוא כמו שאת בחסרון האל\"ף, וענינו המיה ורעש כמו השאת והשבר (איכה ג' מ\"ז) שגם בו האל\"ף נחה, ובני שת הם בני מואב שהיו מתגאים בגבורתם והומים בקול המולה על שאר העמים, ואף עליהם ימשול מלך ישראל, וכלשון הזה מצאנו בירמיה (מ\"ח מ\"ה) כשניבא על מואב, ולקח מליצותיו מפסוקי התורה, אמר כי אש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון, הרי שבמקום בני שת אמר בני שאון, ובא זה ולימד על זה:"
],
[
"והיה אדום ירשה, מלשון ירושה ושיעור הכתוב והיה אדום ירושת אויביו והיה שעיר ירושת אויביו, ואויבי אדום הם ישראל, ודוד נלחם באדום וגברה ידו עליו, ככתוב וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים ויהי כל אדום עבדים לדוד (ש\"ב ח' י\"ד):",
"עשה חיל, לשון חוזק ואומץ:"
],
[
"וירד מיעקב, יקום רודה ומושל מיעקב, ושרשו רדה:",
"והאביד שריד מעיר, יראה שמלת מעיר הוא מלשון התעוררות, כמו הנני מעיר עליהם את מדי (ישעיה י\"ג י\"ז), וענינו יקום מיעקב איש מלחמות המעיר את אנשי מלחמתו להלחם ויאביד את שריד אדום הנשאר:"
],
[
"וירא את עמלק, בלעם היה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט משם כנגד עמלק היושב בהר סמוך למחנה ישראל, ככתוב וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא (לעיל י\"ד מ\"ה):",
"ראשית גוים, הגדול שבהם והחשוב, כי בראש העמים יחשב כיגבורים היו ואנשי חיל למלחמה, ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ולא הוצרך משה לבחור אנשים לתפילה ולנשיאות כפיו לחולשתו ובנה מזבח וקרא שמו ה' נסי כי חשבה לנס גדול",
"ואחריתו עדי אבד, ואחריתו שיאבד לנצח ולעולמי עד, וזה יהיה לעתיד לבא כאשר ישוב ה' לרחם על עמו, שאז כתוב כי מחה אמחה את זכר עמלק"
],
[
"וירא את הקיני, לפי שהיה עומד על ראש הפעור לראות משם את ישראל, ראה בתוכם גם את יתרו עם משפחתו, כמו שמצאנו שבא אל משה המדברה, ואמר לו משה אל נא תעזוב אותנו וכו' (לעיל י' כ\"ט), וכפי מה שפירשנו שם נתרצה ללכת עמו:",
"איתן מושבך, מלת איתן הונחה בעצם על היסודות שנבראו בתחילת הבריאה שנאמר והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב'), והושאלה אל המקומות שלא נעשית בהם מלאכה לפי שנשארו כמו שנבראו, כגון אל נחל איתן (דברים כ\"א ד'), שהיא קרקע בתולה שלא נחרשה כמו שמפרש סוף הפסוק אשר לא יעבד בו ולא יזרע, ולפי שיש בטבע היסודות כוחות טבעיות שהושמו בהן בתחילת הבריאה, לכן נופל שם איתן אל כל דבר חזק כשהחוזק בא אליו בטבעו ולא ע\"י בני אדם, וכן כאן איתן מושבך, פירושו מושב חזק ותקיף בטבעו, לא על ידי חומה גבוהה דלתים ובריח הנעשים בידי אדם, אלא ע\"י צורים גבוהים, וכיפים המסבבים מקום מושבו וסוגרים בעד האויב שלא יבא שם, וכן מוכיח סוף הפסוק ושים בסלע קנך, שמושבו הוא מקום מבצר בעבור הסלעים אשר סביביו, וענין הכתוב הוא עצה שנותן בלעם למשפחת יתרו שיסור ויתרחק מעמלק פן יספה עמו, וישים בסלע מושבו עם ישראל תמיד, וכן כתוב ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וכו' (שופטים א' ט\"ז), ובמלחמת עמלק כתוב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי וכו' ויסר קיני מתוך עמלק (ש\"א ט\"ו ו'), וטעם העצה הזאת מפרש בפסוק הסמוך:",
"קינך מושבך, והוא לשון נופל על לשון, לפי שדבר אל הקני אמר קנך:"
],
[
"כי אם יהיה לבער קין, אל תפחד בבואך בישראל כי אם יהיה ויבוא הזמן לבער קין ממקום מושבו, וזה כאשר יגלה מלך אשור את ישראל ויבערו את הארץ מיושב ואז תלך גם אתה בשבי עמהם, הנה אשור לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ולזה אמר עד מה אשור תשבך, כלומר עד מתי ישבה אותך אשור, וכן עד מה ה' תאנף לנצח (תהלים ע ט ה') פירושו עד מתי, ואמר תשבך בלשון נקבה כמו ותפול שבא ותקחם (איוב א' ט\"ו), אבל אם תהיה עם עמלק תהיה אחריתך עדי אובד עמהם, וכן קרה למשפחות הקינים שנתיישבו בא\"י (חוץ מבית הרכבים שנמלטו בירושלים מפני חיל הכשדים), כי הגלו עם הגולה אשר הגלתה ע\"י סנחריב מלך אשור:"
],
[
"אוי מי יחיה משמו אל, אחר שהזכיר תוקף מלכות אשור ונצחונו הנפלא על האומות, נבא גם על מפלתו ואמר מי יוכל להחיות את עצמו ולהנצל מגזירת האל אשר שם עליו, כי גם אשור עם כל תקפו לא ינצל בבוא עתו:"
],
[
"וצים, ענינו ספינות גדולות:",
"מיד, ענינו מקום וגבול הסמוך לים כמו יד הירדן, יד אבשלום:",
"כתים, הם הרומיים, והיא החיה הרביעית שראה דניאל, ולא נכללה המלכות הזאת במלכות יון, כי היא השמידה מלכות יון, ואף כי כתים הוא מבני יון, אין תימה שנחשב למלכות בפני עצמו, כי הענין הוא כמו בכנען שהיבוסי והאמורי והגרגשי והחוי הם בניו, והם ואביהם יחשבו כל אחד לגוי בפני עצמו, כמו שכתוב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעה גוים וכו' (דברים ז' א'), והיה כן בעבור כי כל אחד מאלה הבנים היה לגוי עצום, ושאר בני כנען אשר לא גברו כאחיהם נתייחסו אליו, וכן ארץ מצרים תתייחס למצרים בן חם, ופלשתים וכפתורים בניו לעמים אחרים, אף כאן בני יון אלישה ותרשיש ודדנים נתייחסו ליון, והם מלכות שלישית, וכתים היה לגוי עצום ונחשב למלכות הרביעית, והנה הכתוב בא לפרש איך תהיה מפלת אשור שזכר למעלה, ואמר שיבאו הרומיים היושבים על יד ים האמצעי בספינות דרך הים ההוא עד חוף א\"י, ומשם ביבשה עד אשור וענו אותם:",
"וענו עבר, הרומיים יענו גם את ישראל נקראים עבריים ויחריבו ארצם ויוליכום בגולה כמו שקרה בעונותינו:",
"וגם הוא עדי אבד אבל באחרית הימים יהיו גם הרומיים עדי אובד כי יאבד זכרם ע\"י המשיח, ואמר וגם הוא בלשון יחיד לפי ששם כתים הוא שם יחיד, והעד ובני יון, אלישה ותרשיש כתים (בראשית י') שהוא שם עצם אדם:"
]
],
[
[
"בשטים, כך שם המקום, וכן כתוב ויחנו על הירדן מבית הישימון עד אבל השטים, והכל בערבות מואב, כי לא זזו משם, וגם יהושע שלח משם המרגלים:",
"לזנות אל בנות מואב, בעצת בלעם, כדאיתא בחלק, כי לא היה המעשה הזה ביצר הזמה הנטוע בם בטבעם, כי אם בעצת אנשיהם וגדוליהם אשר נכלו להם על דבר פעור, כי נכלו להם בזמה להדיחם אחרי בעל פעור, ובלעם בראותו כי לא יוכל לקללם התחכם בעצה זו להורידם מקדושתם ולהפילם בעון ג\"ע לפי שידע שאלהי ישראל שונא זמה, ומתוך כך יחטאו אח\"כ גם בע\"ז, ולכן הרגוהו בחרב:"
],
[
"ותקראן, הכתוב הולך ומספר איך נפלו בהדרגה מדחי אל דחי עד שעבדו ע\"ז, כי ההתחלה היתה שנתחברו עם בנות מואב לעשות פרקמטיא עמהן שהיו מוציאות לחם ויין בערבות מואב למכור ומזה נמשך שזנו עמהן ואח\"כ נתפתו לאכול מזבחי אלהיהן שהם זבחי מתים כמו שאמר המשורר ויאכלו זבחי מתים (תהלים ק\"ו כ\"ח), ומתוך כך השתחוו לאלהיהן:"
],
[
"ויצמד, לשון חבור, מגזרת צמד בקר:",
"ויחר אף ה' בישראל, ולא פירש הכתוב מה עשה החרון אף הזה, אבל להלן מבואר ששלח ה' מגפה בעם שנאמר ותעצר המגפה, וכן כתוב במשנה תורה עיניכם הרואות אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך (דברים ד' ג') ובקבלה מפורש יותר ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה (תהלים ק\"ו כ\"ט):"
],
[
"קח את כל ראשי העם, לשפוט את העובדים לפעור:",
"והוקע, לשון תלייה, כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' (ש\"ב כ\"א ו'), ושם תליה, מפורשת:",
"אותם, אינו שב אל ראשי העם הנזכרים בפסוק, אלא לנצמדים האמורים למעלה, וכן כתוב ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו, והכונה שידונו וימיתו את החייב ודין ע\"א בסקילה, וכל הנסקלין נתלין, והנה כבר החל הנגף בעם, אבל השם ברחמיו אמר למשה שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים, ולא יספה האף צדיק עם רשע, וכן צוה משה לעשות:",
"לה', לכבוד ה' שהיה מתחלל עתה ע\"י עון ע\"ז:",
"נגד השמש, לעין כל:"
],
[
"הרגו איש אנשיו, כל ב\"ד וב\"ד ידין את שבטו:"
],
[
"והנה איש מבני ישראל בא, כאשר נאספו שופטי העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה, קרה המעשה הרע הזה, וזה טעם מלת והנה:",
"ויקרב אל אחיו, המנוול הזה לא די שלא נתחבר עם שאר השופטים לעשות משפט בנצמדים בהיותו נשיא בית אב לשבטו, אלא במרד ובמעל הקריב מדינית אחת אל אחיו בני שמעון להחטיאם בה, ולא ירא אלהים בראותו מגפת העם ולא כסתה כלימה פניו ממשה רבינו העומד שם ולפי שהיו העם בוכים ונרתעים לאחוריהם, כי יראו לנפשם מחרון אף ה' ומדין השופטים, נתעורר הוא בעצמו לחטוא בה בפומבי, ואע\"פי שהכתוב לא הזכיר חטאו בפירוש, הנה מובן הוא מתוך הסיפור שאמר ויבא אחר איש ישראל אל הקבה:"
],
[
"וירא פינחס, ראה שהשמעוני הזה היה מורד במשה ובוזה את דבר ה', ולא יכול לסבול שיתחלל ש\"ש בפרהסיא לכן לבש קנאה לכבוד ה' ב\"ה, ובראותו כי יצא הקצף בבני ישראל, והיו מתים למאות ולאלפים במגפה בחמלת עליהם עשה מה שעשה:"
],
[
"אל הקבה, ענינו אהל, וקרוב לו בלשון הערב שם לחדר קטן עשוי לשכב שם, ומן השם הערבי א\"ל קו\"בה נגזר השם האיטלקי הדומה לו:",
"קבתה, בטנה מענין הזרוע והלחיים והקבה:"
],
[
"ארבעה ועשרים אלף ורובם משבט שמעון כמו שנראה ממספרם הקטן הכתוב בסמוך לערך מספרם במדבר סיני, כי השם בוחן לבות וראה שלא נמנעו מלחטוא עם המדינית רק בעבור יראת העונש, אבל כבר חטאו בהצמדם לבעל פעור:"
],
[],
[
"בקנאו את קנאתי בתוכם, אותה הקנאה שקנאתי אני לכבודי המחולל ביניהם בעבור ע\"ז וג\"ע, הוא בעצמו לבש אותה הקנאה וקידש את שמי בתוכם, וע\"י שקנא את קנאתי השיב את חמתי מעליהם וגרם שלא כליתי אותם בחמתי, כי בזכותו נעצרה המגפה, וטעם הדבר נוסד על מה שפירשנו במקום אחר (שמות ל\"ב י'), כי בשעה שישראל חייבים כלייה אם ימצא ביניהם רק איש אחד שישים נפשו בכפו ויחרף נפשו למות בעבורם, יסלח השם לכלם בזכותו כמו שקרה במעשה העגל, וכן כאן נכנס פנחס בסכנה גדולה להרוג בפומבי נשיא אחד מישראל, והשמעונים עזי נפש היו יכולים לקום עליווהוא לא היה מלומד למלחמה, גם נשיאי מדין יבאו בלי ספק לנקום מיתת כזבי שהיתה בת מלך, והוא לא חש לכל זה ונתן נפשו בעד ישראל, לכן הוא היה סבה שלא כלה השם את בני ישראל בקנאתו:"
],
[
"לכן אמר, יוב\"ע תרגמו לשון שבועה:",
"הנני נותן לו את בריתי שלום השלום היא טובה שאין למעלה הימנה כי היא כוללת כל ההצלחות הרוחניות והאושר הנצחי, ולכן הברכה שנותנין הכהנים לישראל חותמת בשלום, ולפי שאין האדם מגיע בחריצותו אל המעלה הזאת אם לא יבא לו עזר מן השמים לכן בא אצלה לשון נתינה, כי היא מתנה טובה שנותן הקב\"ה ליראיו, ופנחס זכה למעלה זו חלף נדיבות לבו לעשות מעשה גדול כזה שהיה מעשה צדקה, כדברי המשורר ותחשב לו לצדקה (תהלים ק\"ו ל\"א), וידענו ששכר הצדקה הוא השלום כדכתיב והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל\"ב י\"ז), וכך אמרו באבות מרבה צדקה מרבה שלום:",
"את בריתי שלום, שיעורו את בריתי ברית שלום, וכמהו כסאך אלהים:"
],
[
"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, אע\"פי שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהן שיולידו אחר המשחתן, אבל פנחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד עתה, ועוד הבטיחו השם בזה שלא תפסק הכהונה הגדולה מזרעו עד עולם, כמ\"ש ברית כהונת עולם, וכן היה, כי מבני איתמר לא היו כהנים גדולים אלא עד זמן ידוע, אבל מעת שנבנה בית עולמים היתה הכהונה לצדוק שהיה מזרע פנחס ולזרעו אחריו עד החרבן:",
"תחת אשר קנא לאלהיו, בשכר שלבש קנאה לכבוד ה' המחולל במעשה זמרי, ואמר לאלהיו בכנוי מטעם שכתבנו (שמות ל\"ב י\"א):",
"ויכפר על בני ישראל, שנתן עצמו כופר תחת בני ישראל ובהתנדבותו פדה נפשם ממות, וכיון שכפר עליהם ביום ההוא ראוי שתמיד יהיה כהן מכפר עליהם בעבודת המקדש:"
],
[
"ושם איש ישראל המכה, הזכיר שם האיש והאשה וגדולתם להגיד עוצם גבורתו של פנחס שהרג נשיא מאחד שבטי ישראל ובת נשיא מדין ולא ירא מהם בקנאתו לאלהיו:",
"אשר הכה את המדינית, עם המדינית:",
"נשיא בית אב נשיא על אחת מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון, ונשיא השבט היה ראש על כל בתי האבות, ולכן נקרא ראש לבית אבותיו:"
],
[
"ראש אמות, ראש על משפחה אחת מחמשת המשפחות אשר למדין, כאשר יבאר באמרו בית אב במדין, ונקרא כ\"א מהם בשם מלך כמ\"ש ואת מלכי מדין וכו' את אוי ואת רקם ואת צור וכו' (לקמן ל\"א ח'):"
],
[],
[
"צרור את המדינים, אחר שנתן שכר טוב לצדיק צוה להפרע מן הרשעים, וענין צרור שיבאו עליהם למלחמה כענין וצרת עליה, ומפני שנאמר לישראל אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם, הוצרך לפרש שלא יהיו המדינים בכללם:"
],
[
"בנכליהם, ענינו מחשבה רעה ומרמה, כי בתחבולות ערמה בקשו להדיחכם מעל ה' להצמד לבעל פעור ועל דבר כזבי אחותם, ובמעשיהם הרעים האלה נתמלאה סאתם ונתחייבו כליה בדינו ית', והשם השתמש בחרב בני ישראל כמו אמצעיים לעשות נקמתו על ידם, והנה אע\"פי שלא זכר הכתוב בפירוש אלא בנות מואב שזנו עם ישראל, אין ספק שבעצת זקני מדין נעשתה התועבה הזאת בישראל כי גם לענין הקללה נתיעץ מואב עם מדין שנאמר ויאמר מואב אל זקני מדין, ועוד ששלחו להם בתמלכם לזנות עמהם, כי לולי מדעת יועצי המלכות מה תבקש בת מלך מדין בשטים בערבות מואב ולמה תבא שם המדינית הזאת, אבל היתה יפת תואר מאד ושלחו אותה זקני מדין שם, כי אמרו בתואר אשה יפה רבים השחיתו:"
]
],
[
[
"ויאמר ה' אל משה, הפסוק הזה מחובר עם ויהי אחרי המגפה, ובאורו שהיה מיד אחרי המגפה כאשר צוה ה' למנות את ישראל, והוצרך הכתוב לזה כדי שלא נחשוב שמלחמת מדין קדמה למנין ישראל בצווי כמו שהיה נראה מסדר הפרשיות, אלא תחלה ימנו את העם ואח\"כ יצבאו על מדין, וכן עשה משה, ואולם נקדמה פרשת צרור וכו' לפרשת שאו וכו' שלא להפסיק בין השכר שקבע לפנחס ובין הפורענות שצוה לתת במדין:",
"ואל אלעזר, שהרי אהרן כבר מת:"
],
[
"שאו את ראש, לפי שעל המנויים האלה אמר לאלה תחלק הארץ, לכן היה צריך לדעת מספר הנותרים מהם אחרי המגפה:"
],
[
"אותם, עמם וכן רבים:",
"על ירדן ירחו, אצל הירדן שהוא נגד עיר ירחו:"
],
[
"מבן עשרים שנה ומעלה, זהו מאמר בפני עצמו מוסב על מלת לאמר שבפסוק הקודם, ר\"ל שזה היה דבר משה ואלעזר עם ישראל שיהיו נמנים מבן עשרים ומעלה:",
"כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל, אינו שב על המצוה שצוה עתה למשה ולאלעזר, אבל מלת צוה היא עבר שכבר נשלם, וביאורו כאשר כבר צוה אל משה ואל בני ישראל היוצאים מארץ מצרים, שימנו מהם מבן עשרים כי עתה לא ימנו פחות מבן עשרים:"
],
[
"חנוך, חסר למ\"ד הקנין והראוי לחנוך משפחת החנוכי:"
],
[],
[
"ויהיו פקדיהם, לשון רבים לזכר, לפי שהכנוי אינו שב על המשפחות אלא על הפרטים שבהן והם הזכרים",
"שלשה וארבעים אלף ובמנין מדבר סיני היו מ\"ו אלף וחמש מאות, ועתה חסרו לפי שהיו רבים מהם בעדת קרח ומאותם שמתו במגפה למחרתו:"
],
[
"ובני פלוא, הזכיר מספר הראובנים בפסוק הקודם, ואיחר להזכיר תולדות פלוא להודיענו שלא נשאר זרע מבני פלוא בין באי הארץ כי כולם מתו בעונם במדבר, ונשארו א\"כ משפחות ראובן שלשה חנוך חצרון וכרמי:"
],
[
"אשר הצו, מבנין הפעיל וכן בהצותם, והטעם שדתן ואבירם היו סבת מריבות על משה ואהרן:",
"בהצותם על ה', כדרך לא עלינו תלונותיכם כי על ה', וכן כאן לפי שאמר אשר הצו על משה ועל אהרן הוסיף לבאר שעיקר המריבה היתה על ה':"
],
[
"ואת קרח במות העדה, פירש ואת אשר לקרח, כמו שרמזנו למעלה (ט\"ז ל\"ב):",
"ויהיו לנס, ענין השורש הזה בכל המקרא לשון התרוממות וגבהות, כמו ה' נסי (שמות י\"ז ט\"ו), כי נושא הנס הוא נושאו גבוה שמתראה על כל בני הצבא ואחריו ילכו, וכן נקרא וילון הספינה נס, בל פרשו נס (ישעיה ל\"ג כ\"ג), לפי שמרימין אותו על התורן אל אשר יהיה שמה הרוח להוליך הספינה אחריו תלך ועל זה הדרך נקראים מעשי ה' וגבורתו אשר ילאה כל משכיל להשיגם, בשם נסים, לפי שהם מורים לבני אדם דרכי ה' ונפלאותיו בעבור תהיה יראתו על פניהם ואחריו ילכו, וכן אם לשבט ולעונש על המורדים במצותיו שיהיה לזכרון ולמשמרת לדור אחרון ולא יזידון עוד, ועל הדרך הזה אמר גם בבליעת עדת קרח ויהיו לנס ר\"ל לזכרון למען אשר לא יקרב איש זר:"
],
[],
[
"לנמואל הוא ימואל (בראשית מ\"ו י'):"
],
[
"לזרח, הוא צחר (שם), כי הוראת זרח וצחר שתיהן לשון זהר הוא, משא\"כ לזרח משפחת הזרחי האמור בבני יהודה (להלן פסוק כ'), ששם העצם שלא היה זרח, והנה בפ' ויגש מונה שש משפחות לשמעון, ימואל (הוא נמואל) וימין ואהד ויכין וצחר (הוא זרח) ושאול, אבל משפחת אהד בטלה:"
],
[
"שנים ועשרים אלף, ובמנין הראשון היו תשעה וחמשים אלף, כי עתה חסרו מהם הרבה שמתו בדבר בעל פעור מלבד רבים שמתו במגפות האחרות:"
],
[
"לצפון, הוא צפיון הנזכר בפרשת ויגש:"
],
[
"לאזני, הוא אצבון הנזכר שם:"
],
[],
[],
[],
[
"ויהיו בני יהודה למשפחתם, חזר לומר כן בשאר בני יהודה, כי בער ואונן לא יתכן לומר למשפחותם לפי שמתו בלא בנים:"
],
[],
[],
[],
[
"לישוב, הוא יוב האמור ביורדי מצרים:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"בני מנשה, אמר בני בלשון רבים בעבור בני בניו, כי לא נולד לו רק מכירלבדו, והזכיר כאן מנשה קודם אפרים כי הוא הבכור אבל במדבר סיני הקדים לאפרים כי הוא ראש הדגל:"
],
[],
[],
[],
[
"וצלפחד בן חפר, הזכיר הכתוב בנותיו בעבור שיאמר שקרבו לפי משה לתבוע חלק ירושתן, כי הן בכלל לאלה תחלק הארץ:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"בני בנימין, בפרשת ויגש מונה עשרה בנים לבנימין בבואו למצרים והם בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד, וכאן הוא מונה רק חמשה, והם בלע, אשבל, אחירם (הוא אחי), שפופם (הוא מפים), חופם (הוא חפים), ונחסרו בכר גרא נעמן וראש וארד כי מה שהוא מונה להלן (פסוק מ') משפחת הארדי ומשפחת הנעמי הם בני בלע בן בנימין, ואולם יתכן כי נעמן וארד אשר נמנו בבני בנימין בפ' ויגש הם בני הבכור בלע כמו שמפורש כאן, וכן ימנה בדברי הימים (א' ח ג'), ומנהג הכתוב לעשות בני בנים כבנים כמו שכתוב את לבן בן נחור (בראשית כ\"ט ה), והוא היה בן בתואל בן נחור, וכתוב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומש (ד\"ה א' א' י\"ח), והנה אלה ארבעתם האחרונים בני בניו, אע\"פי שלא עשה כן בבני פרץ ובני בריעה, אולם נולדו על ברכי בנימין ויחשבם לו, כדרך ואלה תולדות אהרן ומשה, או בעבור שהיו בני בנימין רבים שהיו שמונה נופל המיעוט לרוב:"
],
[],
[],
[],
[
"למשפחתם, אמר כן בשבט דן בלשון רבים אע\"פי שלא היה לו אלא בן אחד, כי היו לשוחם בנים רבים שעשו משפחות נקראות בשם אבי המשפחה, אבל היו כלם מתיחסות אל שוחם הראש והיו נקראות אליו בשמו, ד\"מ אם היו לשוחם שני בנים דניאל ויחזקאל, היו קוראים אותם לדניאל משפחת דניאל השוחמי, ליחזקאל משפחת יחזקאל השוחמי, הרי כל המשפחות נקראות בשם שוחם, ולכן בפסוק הסמוך אמר כל משפחות השוחמי:",
"לשוהם, הוא חושים האמור בפ' ויגש:"
],
[],
[
"בני אשר, תחסר משפחת ימנה, כי בפרשת ויגש נמנו ארבעה בני אשר:"
],
[],
[
"ושם בת אשר שרה, לפי שהיה לה משפחה גדולה תקרא על שמה, ותכנס בכלל אלה משפחות בני אשר, לכן מנאה כאן בין בני אשר, אבל לא ירצה הכתוב ליחס הבנים אל האשה שיאמר לסרח משפחת הסרחי וקצר הענין:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים, וקרוב למנין זה היו ג\"כ כשנמנו במדבר סיני, וכן תמצא מספרם בשנה הראשונה כשנתנו בקע לגלגולת (עיין מ\"ש שמות ל\"ח כ\"ו) וכן בצאתם מארץ מצרים תמיד היה הסך שש מאות אלף איש בקירוב, והיה זה מהשגחת השם על עמו ששמר מספרם, כי לא טובים הם מאבותם לשיתרבו עתה במדבר יותר מהם, וגם לא רצה שיתמעטו בעבור הבנים הצריכים לישוב הארץ, כדרך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ, ולכך בחר שלא יפחתו ולא יותירו הרבה מן המספר ההוא, כי כל עניניהם היו כפי ההשגחה העליונה באופן יוצא מדרך התולדות:"
],
[],
[
"לאלה תחלק הארץ, לאותן הפקודים הנזכרים, לכן הפסיק במאמר הזה טרם הזכיר פקודי הלוי, כי הלוים לא יהיו בכלל חלוקת הארץ:"
],
[
"לרב תרבה נחלתו, משמע מזה שהדבר תלוי באותן האנשים אשר צוה משה לנחל את בני ישראל שהם ירבו לרוב וימעיטו למועט, אולם בסמוך צוה אך בגורל יחלק את הארץ, ומשמע מזה שהכל תלוי בגורל, הא כיצד ? אלא להבין הענין על בוריו צריך להבחין בחלוקת הארץ שתי בחינות, האחת המחוז אשר בו ינתן לכל שבט חלקו ונחלתו, דהיינו אם לצד צפון או לדרום, אם במקום הרים או במישור, אם על שפת הים או על יד הירדן וכדומה, והשנית כמות הארץ שיתנו לו באותו מחוז לארכה ולרחבה, והנה הענין הראשון שהוא רשימת המחוז אשר בו יפול נחלת כל שבט ושבט רצה ית' שיהיה תלוי בגורל כדי שלא תפול קטטה בין השבטים בהיות המקום האחד יותר משובח מן האחר, או כאשר יפול בנחלת שבט אחד רובה מהארץ הנכבשת ובנחלת שבט אחר רובה מהארץ הבלתי נכבשת, כמו שקרה לשבט דן, אמנם הענין השני שהוא כמות הארץ לכל שבט באותו מחוז שנפל עליו הגורל, הנה זה היה מסור ליהושע ולאלעזר הכהן ולשנים עשר נשיאי ישראל שיראו בכל שבט רבוי אנשיו ולרב ירבו ולמעט ימעיטו, וזהו שאמר כאן איש לפי פקודיו יתן נחלתו:"
],
[
"יחלק את הארץ, מקום נחלת כל שבט ושבט, אבל לא כמות הנחלה, ולזה הוסיף לשמות מטות אבותם ינחלו, כלומר שבט פלוני ברוח אשר יעלה לו הגורל, ושבט פלוני ברוח אשר יעלה לו הגורל, וזהו שנאמר בפ' אלה מסעי אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה (לקמן ל\"ג נ\"ד), ומלת שמה יורה שהגורל לא היה אלא לרשום מקום הנחלה, אבל לא כמותה:"
],
[
"בין רב למעט, הכונה שלא יתנו לשבט אחד רב האוכלסין מקצת חלקו במחוז טוב ונבחר ומקצתו במחוז אחר שאינו כך, אלא יתנו לכל שבט נחלתו הראויה לו סמוכה ומתחברת בין שיהיה רב האוכלסין או מעט האוכלסין, באופן שישב כל השבט יחד ולא יפרד קצתו מקצתו:"
],
[
"ואלה פקודי הלוי, אע\"פי שלא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו בארץ, מנאם כאן הכתוב לכבודם שלא יהיה לגיון של מלך גרוע משאר השבטים שלא ישגיחו עליו למנותו:",
"למשפחתם, יזכיר שלשה בתי אבות בכלל שהם גרשון קהת ומררי, ואח\"ז יפרטם למשפחותם:"
],
[
"משפחת הלבני, זהו משפחת הגרשוני וחסר כאן משכחת השמעי:",
"משפחת החברוני זהו משפחת הקהתי ומשפחת יצהר בנו יזכיר באמרו משפחת הקרחי, ואח\"כ משפחת העמרמי, וחסרה משפחת העזיאלי, ואפשר שאותם החסרים כאן לא היו להם בנים או היו להם ומתו בלא בנים:",
"משפחת המחלי משפחת המושי, הם משפחות מררי:",
"משפחת הקרחי יזכירו בעבור משפחת יצהר בן קהת, וחסדו משפחות נפג וזכרי ליצהר:"
],
[
"ושם אשת עמרם, יזכירה בעבור כבוד בניה:",
"אשר ילדה אתה, ולא הזכיר שם יולדתה דרך קצרה:"
],
[],
[],
[
"שלשה ועשרים אלף, וקרוב למנין זה היו כשנמנו במדבר סיני, וכבר כתבתי לעיל (ג' ל\"ט) הטעם שלא נתרבו הלוים כ\"כ:",
"כי לא התפקדו, כלומר לכך פרט הכתוב כאן מנינם לפי שהם נבדלים משאר השבטים ולא נכללו עמהם:",
"כי לא נתן להם נחלה, כלומר לפיכך לא נכללו במנין כל ישראל, לפי שעל שאר הפקודים נאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו, והלוים לא לקחו חלק בארץ:"
],
[
"אלה פקודי משה ואלעזר, זה נאמר על פקודי ישראל, לא על פקודי הלוים, כי עליהם לא יאמר ובאלה לא היה איש וכו' שהרי לא נגזרה גזירת ארבעים שנה על הלוים, והעד שהיה אלעזר ופנחס עודם חיים:"
],
[
"ובאלה לא היה איש, כי יהושע וכלב לא היו עתה בפקודים האלו לפי שהיו מששים שנה ומעלה ואין המנין אלא מבן עשרים עד בן ששים שנה כי הם עיקר ימי האיש כענין האמור בערכין, ואז הוא יוצא צבא בישראל לא מששים ומעלה, ומה שאמר כאן ולא נותר מהם איש כ\"א כלב וכו', ר\"ל שהיו מן הפקודים הראשונים ולא מתו:"
]
],
[
[
"ותקרבנה, לפי שנמנו כל שבטי ישראל כל זכר במספר שמות ועליהם צוה ה\"ית לאלה תחלק הארץ דמשמע לזכרים, התעוררו בנות צלפחד לבקש נחלת אביהם שלא היו לו בנים כ\"א בנות:"
],
[
"ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם, מכפל הלשון הזה שאמר ותקרבנה ותעמדנה, וממה שפרט כאן משה ואלעזר והנשיאים יראה כי תחלה קרבו אל משה ואמרו לדין באנו, והוא השיבן שילכו אל השופטים והשרים שבשבטן והם ידונו אותן, כי הם ישפטו את העם בכל העת, אז הלכו אל שרי העדה להגיד להן טענתי, והם השיבו לאמר זה מכלל הדבר הקשה ואנחנו לא שמענו משפטו, לכן חכו בנות צלפחד עד אשר היו כלם ר\"ל משה ואלעזר והשרים נקבצים יחד פתח א\"מ, ואז ותעמדנה וכו':"
],
[
"אבינו מת במדבר, ולכן לא נכנס עתה במנין הפקודים, אבל אנחנו בנותיו בכלל הבטחת ה' וטפכם אשר אמרתם וכו', לכן ראוי לתת לנו נחלה כי אנחנו מן הטף:",
"והוא לא היה בתוך העדה, אמרו זאת כי אולי חשבו שלא יירשו בני הנועדים על ה' חלק בארץ או על כל פנים רצו בזה לחלק כבוד למשפחתם כדי שלא יחשוב משה כי אביהם היה רשע גדול ולכן ראוי שתענשנה הבנות בעון אביהם, כדרך פוקד עון אבות על בנים:",
"כי בחטאו מת, מת על מטתו בחטאו הפרטי כדרך שאמרו חז\"ל אין מיתה בלא חטא, ר\"ל אין לך מיתה שלא תבא לכפר על החטא, שלכך נגזרה מיתה על האדם, ורמזו בזה בנות צלפחד כי אביהם לא היה מן המתאוננים ולא מן המתאוים או הנשוכים או מהנצמדים לבעל פעור, כי כולם מתו במגפה, אבל הוא מת במיתה טבעית, ואפשר לומר ע\"פי הפשט כי מחמת זקנה מת צלפחד כדרך כל הארץ, שהרי גלעד זקנו נולד בימי יוסף שנאמר גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף (בראשית נ' כ\"ג), וממיתת יוסף עד שנת הארבעים לצאתם מא\"מ שהיו בה עתה עברו ק\"פ שנים א\"כ יתכן שהיה צלפחד בן מאה שנה ויותר כשמת:"
],
[
"מתוך משפחתו, החפרי:",
"כי אין לו בן, באורו וכי מפני שאין לו בן יגרע שם אבינו מתוך משפחתו וטעם כי כטעם בעבור וחז\"ל אמרו שבנות צלפחד חכמניות ודרשניות היו, תחלה אמרו למה יגרע שם אבינו וגו', כונו בזה על יבום אמן, ע\"ד ולא ימחה שמו מישראל (דברים כ\"ה ו'), ואח\"ז אמרו תנה לנו אחוזה, כונו בלשונם מה שהיה בדעתם לומר אם אנו כזרע נחשבות תנה לנו אחוזה לרשת במקום בן:"
],
[
"ויקרב, נתקשה משה בדין נחלת הארץ, אם תחלק הארץ ראשונה למשפחות, ואח\"כ ירשו הבנים מהם כדין שאר הנחלות, או אם תחלק לבאי הארץ הזכרים, ולכן הקריב משפטן לפני ה', כאומר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם:"
],
[],
[
"כן בנות צלפחד, מלת כן הוא תואר הפועל וביאורו נכונים דבריהן:",
"בתוך אחי אביהם, שאר משפחות החפרי:",
"והעברת, מה שהיה ראוי שיקח הוא תקחנה הן, ונאמר בבת לשון העברה על שם שהיא מעברת את הנחלה משבט לשבט, שבנה ובעלה יורשין אותה, כי לא נאמר ולא תסוב נחלה אלא לאותו הדור בלבד:"
],
[
"ובין אין לו, הא אם יש לו בן הוא קודם לירושה בנחלת אביו, ובא בקבלה שהאב יורש את בנו אם מת בלא בנים ובלא אחים כי האב קודם לאחים, ואין כן האם כי משפחת האם אינה קרויה משפחה:"
],
[
"לאחיו, ולא רצה הכתוב לומר ונתתם את נחלתו לאביו, אע\"פי שהאב קודם כמו שאמרנו, כי דרך ברכה ידבר, ואם ינחול האב את הבן אין זו ברכה לנוחל:"
],
[],
[
"לחקת משפט, הפרשה הזאת היא מצוה לדורות:"
],
[
"עלה, בעבור שצוהו על חלוקת הארץ הודיעו כי לא על ידו תחלק, ושקרובה מיתתו לבא קודם שיעברו ישראל את הירדן, אבל לא צוהו לעלות עתה אל ההר כדי שימות שמה מיד, כי עדיין היה צריך לעשות מלחמת מדין כמ\"ש נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ועוד באו אח\"ז בפ' מסעי מצות מחודשות בענין כבוש הארץ ונחלתה והמנחילים אותה וערי המקלט וערי הלוים, וכל זה יוכיח שלא בא הצווי עתה שימות מיד, אלא הוא צווי על ראית הארץ, והודיעו שרק מנגד יוכל לראות את הארץ, ולכן תשבע עינו לראותה יום יום כל מה שיוכל, כי אין אחר הראיה כלום, אלא המיתה, וזהו שכפל הלשון ואמר וראיתה אותם ונאספת:",
"הר העברים שם ההר הזה הר נבו, כמפורש בס' האזינו ובזאת הברכה, וקראו אותו הר העברים מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען, כאשר אמר כאן אשר על פני ירחו, ושם עברו את הירדן:"
],
[
"כאשר נאסף אהרן אחיך, הזכיר מיתת אהרן לפי שיזכיר החטא שנכשלו בו שניהם:"
],
[],
[],
[
"יפקד ה', לשון מנוי כמו ויפקוד שר הטבחים (בראשית מ' ד'), ואמר בלשון נסתר יפקוד ה' אף שהיה מדבר לפני ה', דרך כבוד, כמו אדוני שאל (שם מ\"ד י\"ט):",
"אלהי הרוחת יודע מחשבות בני האדם מי הוא הראוי להנהיג את עמך, ומאמר אלהי הרוחות לכל בשר הוא מאמר מסוגר, ובמדרש תנחומא אמרו, כשם שאין פרצופותיהן של בני אדם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוה זה לזה אבל יש לכל אחד דעה בפני עצמו וכן הוא אומר לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה אמר משה לפני הקב\"ה אתה אלהי הרוחות לכל בשר, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בכל בניך דומה זה לזה, בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם איש אשר רוח אלהים בו, שיהיה סובל לכל אחד לפי דעתו, עכ\"ל, וחיבור הפרשיות כך הוא נדרש שם, ובספרי, כיון ששמע משה נתון תתן להם, היה סבור שנתרצה לו הקב\"ה, אמר הריני נכנס עם ישראל, אמר לו הקב\"ה גזירתי במקומה עומדת, עלה אל הר העברים וכו' אין אתה יפה מאחיך שוב אמר משה הרי השעה שאתבע את צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי, אמר לו הקב\"ה נוצר תאנה יאכל פריה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע ששימש בדין הוא שישמש את ישראל"
],
[
"אשר יצא לפניהם, למלחמה לא כדרך מלכי האומות שיושבין בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, וכדרך עשה יהושע, וכן בדוד הוא אומר כי הוא יוצא ובא לפניהם (ש\"א י\"א) יוצא בראש ונכנס בראש:",
"ולא תהיה עדת ה' כדי שלא תהיה העדה המיוחסת אל השם הנכבד כצאן בלא רועה:"
],
[
"קח לך, אין זה צווי לעשות עתה אלא בבא יומך תקח את יהושע:",
"איש אשר רוח בו, כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד",
"וסמכת את ידך להראות לכל ישראל שהוא במקומך ועליו סמכת:"
],
[
"וצויתה אתו לעיניהם, שיצונו במצות הנגיד והשופט כי בעבור היותו לראש יפקידם בידו ויזהירנו להשתדל מאד בענינם ולהיות נלחם מלחמות ה' ולהזהר בדבר משפט, וזה ראוי להיות לעיניהם כדי שיבטחו בו וישמעו אליו:"
],
[
"ונתתה מהודך עליו, רוח מלכות וממשלה הצריכה להיות בלב הנגיד היא הנקראת כאן הוד, כענין ויתן עליו הוד מלכות (ד\"ה א' כ\"ט כ\"ה) הנאמר בהמלכת שלמה, וכן יהושע קבל הוד מלכות כאשר סמך משה את ידיו והעמידו לנגיד, וע\"י ההוד שתתן עליו יכבדוהו כל בית ישראל וזהו למען ישמעו וכו' והנה אין זה ביד האדם להאציל מרוחו על זולתו, אבל השם מבטיח שאם יסמוך משה את ידיו עליו ויעמידהו לפני העדה ויצוהו לעיניהם, אז יתן השם עליו מהוד משה, וראיה שבמעשה נזכרו סמיכה והעמדה וצואה, אבל נתינת ההוד לא זכר, ואעפי\"כ אמר ויעש משה אשר צוהו ה' לפי שהרביעית שהיא ונתת מהודך עליו נתקיים מעצמו ע\"י שלשה הדברים שהיו בידו לעשות"
],
[
"ולפני אלעזר הכהן יעמד, שמא יחשוב יהושע כמו שיהיה במדריגת משה לענין ההנהגה, כן יהיה במדרגתו לענין הנבואה, אין הדבר כן כי לא קם ולא יקום נביא בישראל כמשה, ולכן הודיעו שיצטרך לעמוד לפני אלעזר הכהן ולשאול ממנו במשפט האורים כל מה שירצה לשאול מפי הגבורה, ולא יהיה כמשה שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה להיות ונאמן בכל בית ה':",
"ושאל לו, יהושע ישאל לאלעזר:",
"על פיו יצאו, על פיו של אלעזר כאשר יתן המענה במשפט האורים:",
"הוא יהושע:",
"וכל העדה, סנהדרין, והם הנועדים באהל מועד, כי כברהזכיר וכל בני ישראל:"
],
[
"ויעש משה, להגיד כי בלב שלם מנה את יהושע תחתיו כשבא עתו להפטר מן העולם, וזוהי העשייה עצמה אשר יזכיר הכתוב בפ' וילך:",
"ויקח את יהושע, לקחו בדברים, והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעה\"ב:"
],
[
"ויצוהו, במצות הנגיד והשופט שיהיה הוא המוציא והמביא אותם:"
]
],
[
[],
[
"צו את בני ישראל, אחר שאמר למעלה לאלה תחלק הארץ צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ התמידין והמוספין:",
"ואמרת אליהם את קרבני השיעור ואמרת אליהם כה אמר ה' את קרבני:",
"קרבני לחמי לאשי, את קרבני שהוא לחמי, דהיינו המיוחד להיות נאכל מאשי ולהיות לי לריח ניחוח, אותו תשמרו להקריב לי במועדו של כל קרבן וקרבן, ומועד התמיד הוא בכל יום:"
],
[
"תמימם, שלא יהיה בהם מום הפוסל בקרבן:",
"שנים ליום, לכל יום ויום:",
"עלה תמיד, מלת תקריבו מושכת עצמה ואחרת עמה, והשעור תקריבו עולה תמיד, והנה נכפלה כאן מצות התמיד אע\"פי שנאמרה בפ' ואתה תצוה מן הטעם שכתבנו (לעיל ח' ב'), כי משינוי הלשונות והמליצות אנו למדים הלכות חדשות, כדרך שאחז\"ל על פרשה זו את קרבני זה הדם, לחמי אלו אמורין, לאשי אלו קומצין ולבונה, ריח ניחוחי אלו בזיכי לחם הפנים, תשמרו שלא יביא אלא מן השמור, תשמרו שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו וכו':"
],
[
"תעשה בבקר, אמר תעשה בלשון יחיד ולמעלה צוה אשר תקריבו בלשון רבים, כי ההקרבה הוא מצוה לכל ישראל שישתדלו לתת שקליהם לתמידין, אבל העשייה מוטלת על הכהן, ואליו יצוה עתה:"
],
[],
[
"העשיה בהר סיני, כאותן שנעשו בימי המלואים:"
],
[
"ונסכו, יין והכנוי שב על אשה שהוא לשון זכר:",
"בקדש הסך, לפי שלא ידענו עדיין איך ינסך את היין, האם יתן אותו על המנחה כשמן או על בשר הכבש קודם הקרבתו כי בפרשת נסכים לא אמר רק תעשה על העולה (לעיל ט\"ו ה'), לכן ביאר הכתוב בקדש הסך, ר\"ל במזבח ה' הנקרא קדש שם ינסכו את היין, ואמר הסך כלומר לא שישפכו אותו על האש כי תכבה אותו, אלא על מקומות מיוחדים מהמזבח:",
"נסך שכר, הוציאו הכתוב בלשון שכר ולא בלשון יין לומר לך חי אתה מנסך ואי אתה מנסך המזוג, כי על היין החי בלבד נופל לשון שכר לפי שהוא המשכר ולא על המהול במים:"
],
[
"ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, לא בא לצות על זה כי כבר אמר למעלה (פסוק ד') ואת הכבש השני וכו', אלא בא להזהיר שכל הנסוך והמנחה אשר יעשה על תמיד של שחר יעשו כמותו על תמיד של בין הערבים, וכאילו אמר הכתוב ואת הכבש השני אשר תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אותו:"
],
[
"שני כבשים, זה קרבן מוסף שבת:"
],
[
"בשבתו, בא שבת בלשון זכר, וכמהו כל שומר שבת מחללו (ישעיה נ\"ו ו'), והטעם כי הוא שב על יום השבת, וביאורו שבת בשבתו כמו יום ביומו, חדש בחדשו:",
"על עלת התמיד, נוסף על אותן שני כבשים של עולת תמיד:"
],
[
"ובראשי חדשיכם, לפי שמלת חדש נופלת בשוה על יום הראשון של חדש ועל כל השלשים יום, לכן הוסיף מלת ובראשי להודיע שרק על היום הראשון יצוה, ואילו אמר ובראש חדשיכם היינו שומעים שמדבר על ר\"ח ניסן בלבד כי הוא נקרא ראש חדשים, עכשיו שאמר ובראשי משמע בכל ר\"ח ור\"ח, ואולם אמר חדשיכם בכינוי לפי שקביעות ראשי החדשים תלויה בב\"ד ע\"פי הראיה:"
],
[
"ושלשה עשרנים, כמשפט נסכי הפר, שכן הן קצובין בפ' נסכין, והנה לא הזכיר הכתוב שיעור הסולת במנחה ושיעור היין בנסכים רק בקרבן תמיד ובקרבנות ראשי החדשים, אבל בשבת ובחג המצות ובשבועות ובראש השנה וביום הכפורים ובראשון של חג הסכות הזכיר שיעור המנחה ולא הזכיר שיעור הנסכים, והטעם בזה כי אע\"פי שצוה בפרשת נסכים כל השיעורים ההם לפר ולאיל ולכבשים בנדרים בנדבות ובמועדים, הנה מצינו מנחה כפולה לכבש העומר וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ וכן בקרבן התודה והם מנחה ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנית באלו, אבל הנסכים לא ישתנו לעולם לפיכך הזכיר אותה בתחלה בתמיד, ולא הזכירם אחרי כן בשבת, וחזר והזכירם בראש חדש להזכיר גם נסכי הפר והאילים, ואח\"כ לא הוצרך להזכירם כלל, וביום הראשון של סכות הזכיר שיעור המנחה ולא הוצרך עוד להזכיר באותו חג אלא מנחתם ונסכיהם במספרם כמשפטם, כלומר כמשפטם ביום הראשון הנזכר:"
],
[],
[
"עלת חדש בחדשו, עולת יום הראשון של החדש, כדרך חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי:",
"לחדשי השנה, כלומר כן הדבר בכל חדשי השנה, והלמ\"ד הוא למ\"ד הכללי:"
],
[
"לחטאת לה', מלת לחטאת מובדלת בטעם, כי אינה דבוקה לתיבת לה', ופי' לפני ה' ושב על פועל יעשה שבסוף הפסוק:",
"ונסכו, אינו מוסב על השעיר, כי אין נסכים לחטאת, אלא הוא מוסב על התמיד:"
],
[
"פסח, יום הקרבת הפסח:"
],
[],
[],
[],
[
"שלשה עשרנים לפר, לכל אחד משני הפרים,"
],
[],
[],
[
"מלבד עלת הבקר, לפי שצוה להקריב שבעה כבשים לעולה, והיה אפשר לטעות שאף התמיד בכללן, הוצרך להזהיר מלבד עולת הבקר, והנה לא אמר הכתוב ג\"כ מלבד עולת השבת שיחול ביום אחד מז' ימי חג המצות, וכן לא אמר מלבד קרבן העומר שהיה נקרב ביום השני, כי אין צורך לכל זה וא\"א לטעות בהם לפי שאמר בסמוך כאלה תעשו ליום שבעת ימים, ובהיות הקרבנות האלה מיוחדים לשבעה ימים בשווי שוב אין מקום לטעות שיהיה מוסף שבת וקרבן העומר בכללן, כי אלה אינן נקרבין אלא יום אחד בלבד:"
],
[
"כאלה תעשו ליום שבעת ימים, שעורו כאלה תעשו שבעת ימים, בכל יום ויום כי אין מלת ליום סמוכה, שלא יסמך הנודע, והכונה שלא יהיו פוחתין והולכין כפרי החג:",
"על עולת התמיד, לא בא להזהיר שאין התמיד בכללן כי על זה כבר נאמר מלבד עולת הבקר, אלא בא ללמד סדר הקרבנות בקדימה ואיחור, ר\"ל שלא יקריב קרבן מוסף היום אלא אחרי שהקריב קרבן התמיד של שחר:"
],
[],
[
"וביום הבכורים, חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש ולא הזכיר בו החודש לפי שאין למועד הזה יום קבוע בחדש כי אם יום החמשים מתנופת העומר, והוא פעמים חמשה, פעמים ששה, פעמים שבעה, כמו שארז\"ל:"
],
[
"והקרבתם, הקרבן הנזכר בפ' אמור הוא בא על הלחם, כמבואר שם, שאינו חובת היום כ\"א חובת הלחם, כי שם בפרשת המועדים לא פרט הקרבנות שהם חובת היום, ולא הזכיר בחג המצות והסכות ור\"ה ויום העשור כי אם דרך כלל והקרבתם אשה לה', מבלי לפרט מספרם וענינם, רק בעצרת שלחם התנופה הוא עיקר המועד, זכר גם את הקרבן הבא בשביל הלחם, והוא שבעה כבשים ופר בן בקר ושני אילים לעולה ושני כבשים לשלמים ושעיר לחטאת, וכאן הזכיר המוספין שהן חובת היום:"
]
],
[
[],
[],
[],
[],
[],
[
"מלבד עולת החדש, מוספי ר\"ח, שהוא ביום ר\"ה, והיה במשמע שמה שאמר ובראשי חדשיכם תקריבו וכו', יהיה בשאר החדשים כלם אבל בחדש השביעי יהיה כל קרבנו הקרבן הזה שחידש בו, ע\"כ הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה, וממילא ידענו שכל הנזכר בקרבנות ר\"ח נוהג גם בר\"ה, ולא הוצרך לומר מלבד עולת החדש וחטאתו:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"מלבד חטאת הכפרים, שעיר הנעשה בפנים האמור באחרי מות, שגם הוא חטאת אבל הוא חטאת הכפורים לכפר על הקודש, מטומאות בני ישראל, וזו חטאת חיצונה כשאר חטאות הבאות עם המוספים, וכן העולה הנזכרת כאן היא מלבד העולה שצוה שם כי אינם שוים, שהרי לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה, ופה צוה לעולת המוספין פר ואיל ושבעה כבשים, א\"כ ממילא ידענו שאלו העולות מלבד הנזכר שם:",
"ועלת התמיד, ומלבד עולת התמיד תעשו העולות הללו:",
"ונסכיהם, בכנוי הרבים, וא\"א לומר ששב על חטאת הכפורים ועולת התמיד הנזכרים בפסוק, שאין לחטאת נסכין אלא לפי פשוטו נראה שכנוי ונסכיהם שב על התמיד והמנחה, שכן ביום השבת מצאנו שייחס הכתוב הנסכים אל סולת המנחה, שנאמר סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו, וממה שאמר ונסכיהם בכנוי המ\"ם, והעולה ומנחתה הם לשון נקבה, אין ראיה לסתור, כי פעמים רבות בא המ\"ם תחת הנו\"ן:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"אלה תעשו לה' במועדיכם, דבר הקצוב לחובה:",
"לבד מנדריכם אם באתם לדור קרבנות ברגל מצוה היא בידכם, או נדרים ונדבות שנדרתם כל השנה הקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים להקריב נדריו, ונמצא עובר בבל תאחר:",
"ולנסכיכם, אינו שב אל ונדבותיכם, כי לא מצינו נסכים באים לבדם בנדבה, אבל הכונה על הנסכים הבאים עם העולות:"
]
],
[
[
"ויאמר משה, להפסיק הענין לפי שעד כאן דבריו של מקום, ופרשת נדרים מתחלת מדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחלה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו, אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו:"
],
[
"אל ראשי המטות לבני ישראל, אין ספק שכל המצות כללותיהן ודקדוקיהן נאמרו למשה מסיני, אמנם משה לא אמרם מיד אלא כפי הזמן והמקום הראוי, ודיני הפרת נדרים לא היה צריך למוסרם לשום אדם עודנו בחיים, כי הוא ע\"ה היחיד מומחה שבדור היה מפר הנדרים והשבועות בעת הצורך, אולם עתה שקרב עת מותו ראה ללמד אל ראשי העם דיני הפרת הנדרים, כי הם יהיו במקומו לענין זה, ומטעם זה צוה רק אל ראשי המטות, כי אין צורך ללמד לכל בני ישראל תורת הנדרים, ואולי צריך להעלים אלה החקים מהם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אבל לחכמי ישראל ראשי שבטיהם למד המשפט:",
"זה הדבר אשר צוה ה', לפי שהזכיר למעלה נדרי גבוה לבד מנדריכם ונדבותיכם, אמר כאן שיש עוד נדרי הדיוט וככל היוצא מפי האדם חייב לקיים ולעשות:"
],
[
"איש, פרט לקטן, והתחיל בנדרי האיש כי האדם מעת היותו לאיש הוא האדון על עצמו ואין מי שימשול בו להפר נדריו, ולכן צריך שיקיים ככל היוצא מפיו, ואח\"כ דבר בנדרי האשה שלפעמים יש כח באחר להפר נדריה:",
"השבע, מקור במקום עתיד:",
"לאסר אסר על נפשו, הוראת השורש הזה היא ענין סגירה או קשירה, ואסרנוהו לענותו (שופטים י\"ו ו'), וימסו אסוריו (שם ט\"ו), והם היתרים שנאסר בהם, ולכן נקרא בית הכלא בית האסור (ירמיה ל\"ז ט\"ו), לפי שהבית הזה סגור ומסוגר שלא יצאו היושבים בו, והושאל על רצון האדם שהוא חפשי בטבעו לעשות ושלא לעשות, כאשר תמנעהו מצוה או אזהרה מעשות דבר מה, הרי כאילו הדבר נקשר ונסגר, ואין ביכולת האדם להשיגו, וזהו ענין לאסור אסר על נפשו, שיקשור את נפשו בדבריו וימנע מעשות דבר שהיה ביכולתו לעשות, וכן שמשו חז\"ל בכל איסורי התורה וד\"ס בלשון הזה, ובהפך אמרו מותר מותרת, שהוא ענין התרת הקשר, כמו ה' מתיר אסורים (תהלים קמ\"ו ז'), ואמרו בספרי לאסור איסר על נפשו, לאסור את המותר ולא להתיר את האסור, שאם נשבע לאכול נבלות וטרפות אין השבועה חלה, והנה אם תדקדק בעומק פשוטו של מקרא תראה שכל נדר הנחתו הראשונה על קבלת החיוב לעשות, והאסור שלא לעשות, ולזה תראה בכל הפרשה שיחבר הנדרים והאסורים, יאמר נדריה ואסריה, ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה וכן תמיד, ענינו שיחייב האדם את עצמו לעשות או שלא לעשות, והנדר לעשות הוא לה', שיחייב את עצמו לתת לגבוה מנכסיו, כגון אם אמר הרי עלי עולה או שלמים, ועי\"ז פעמים יהיה תכלית הנדר שלא לעשות, כגון אם יאמר אם אעשה כך אתן כך וכך לגבוה או אתענה, או אם יאמר בלשון קונם ושאר לשונות הנדר שהזכירו חז\"ל, שע\"י כך הרי הוא כאילו הקדיש הדבר לשמים ואסר על נפשו שלא לקללו, ותבין מזה אמרו כי ידור נדר לה' או השבע וגו', שהם שני דברים:",
"לא יחל דברו, לא יעשה דברו חולין, אלא כל הדברים היוצאים מפיו יהיו כהקדש, שאם לא יעשה כן יחללם:"
],
[
"ואסרה, או אסרה:",
"בבית אביה, ברשות אביה ואפילו אינה בביתו:",
"בנעריה, ולא קטנה ולא בוגרת, שהקטנה אין נדרה נדר, והבוגרת אינה ברשות האב להפר נדרה:"
],
[
"והחריש לה אביה, ומזה נראה שנתרצה גם הוא באותו נדר, לפיכך וקמו כל נדריה, וא\"ו וקמו לתשובת התנאי:"
],
[
"ואם הניא, לשון מניעה והסרה, כמו וידעתם את תנואתי (לעיל י\"ד ל\"ד):",
"וה' יסלח לה, אע\"פי שהיא לא נתחרטה ממה שנדרה, ועתה תחלל את מוצא שפתיה, אין בה עון, ומבאר הטעם כי הניא אביה אותה, ומובן מכללו שאם עברה על נדרה קודם לכן אף אם יפר אביה אח\"כ את נדרה, לא יסלח לה ה' ועונה תשא:"
],
[
"ונדריה עליה, על דעת רבותינו יאמר אם היו תהיה לאיש האשה הזאת אשר אסרה בבית אביה בנעוריה ונדריה עליה שלא שמע בהן אביה ולא הופרו ולא הוקמו, ועתה שמע גם אישה בהן והפר את נדרה כי גם הוא ישתתף עם האב בהפרת הנדרים, וטעם היו תהיה לאיש שהיתה אליו בבית אביה ולא באה אל ביתו והיא הארוסה, שגם היא יקראנה הכתוב אשת רעהו ולא ראו חז\"ל לפרש שיפר הבעל לבדו לאשתו הנשואה הנדרים שהביאה מבית אביה אל ביתו, כמו שהיה נראה מפשטות הכתוב, שא\"כ מה צורך שיחזור ויאמר ואם בית אישה נדרה (לקמן פסוק י\"א), בקודמין הוא מפר בנדרים שבביתו לא כ\"ש, והקבלה תכריע:"
],
[
"ושמע אישה ביום שמעו, באיזה זמן שיהיה, אפילו ימים רבים אחר שנדרה:"
],
[],
[
"ונדר אלמנה וגרושה, שאין לה מי שיפר את נדרה כי אינה עוד ברשות האב, ובאלמנה מן הנשואין הכתוב מדבר, אבל האלמנה מן האירוסין מת הבעל חזרה לרשות האב:"
],
[
"ואם בית אישה נדרה, לאחר הנשואין:"
],
[],
[],
[
"לענת נפש, לפי שאמר שהבעל מפר יכול כל נדרים במשמע, ת\"ל לענות נפש אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש או שאר דברים שהם בינו לבינה שעליהם אמר בסמוך בין איש לאשתו, והנה בענין זה שוה דין האב לדין הבעל כמו שאמרו בספרי, אין לי אלא בעל שאין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהן ענוי נפש, האב מנין, ת\"ל בין איש לאשתו בין אב לבתו מקיש את האב לבעל, מה בעל וכו' אף האב וכו':"
],
[
"מיום אל יום, מיום שמעו עד יום אחר והוא יום של כ\"ד שעות:",
"והקים, הוי\"ו היא לתשובת התנאי, ומבאר אח\"כ סבת הקימו, כי החריש לה ביום שמעו:"
],
[
"ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו, פי' אם החריש לה הבעל כל הכ\"ד שעות וקיים א\"כ את נדריה, אבל אחרי הקיום ההוא אשר עשה בשתיקתו נתחרט ממה שקיים נדריה, והפר יפר אותם להכריחה שתעשה אותן הדברים ולא תחוש לנדריה אחרי שהוא הפרם, אז הבעל ישא את עונה, לפי שאחר הכ\"ד שעות שוב אין בו כח להפר, וזהו אחרי שמעו, אבל האשה לא תכשל בעון בטול הנדר, כיון שבעלה הכריח אותה על זה והיא ברשותה, והנה דבר הכתוב בבעל וה\"ה באב, אלא שדבר הכתוב בהוה, כי האב ישתמר מזה מאהבת בתו, והבעל אולי ישנא אותה וחושב לתת עליה אשם:"
],
[
"בנעריה בית אביה, שב על בין אב לבתו הדבוק בטעם כי האב אינו מפר את נדרי בתו הבוגרת:"
]
],
[
[],
[
"נקמת בני ישראל, ובפסוק הסמוך קראה נקמת ה', והטעם בזה כי המדינים שתים רעות עשו, האחת שהיו סבה שנפלו כ\"ד אלף מישראל ובבחינה הזאת תקרא נקמת בני ישראל, כי היא נקמת המתים במגפה, והשנית שהסיתו אותם והכשילום בע\"ז ובבחינה הזאת קראה הכתוב נקמת ה', כי נוקם ה' לצריו המבקשים להפר ברית עם ישראל:",
"אחר תאסף אל עמך, ואחרי כן תאסף:"
],
[
"החלצו, אמרו רז\"ל בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה, ישלוף, ישזיב, יזיין, יניח, ישלוף וחלצה נעלו (דברים כ\"ה ט'), ישזיב חלצני ה' (תהלים ק\"מ ב'), יזיין חלוצים תעברו (דברים ג' י\"ח), יניח ועצמותיך יחליץ (ישעיה נ\"ח י\"א), האיך מה דאת אמר רצה והחליצנו, והנה לכל הלשונות הללו הוראה משותפת, והיא ענין ההסרה והפרוד, וחלצה נעלו היא הסרתו מעל הרגל, וכן נקראות חליפות הבגדים מחלצות, או חליצות, לפי שלובש אלו בהסרת אלו, וכן חלצני ה' הכונה הפרידני מצרה, כענין צדיק מצרה נחלץ (משלי י\"א ח'), ועל הגבורים הנבדלים מיתר העם לצאת לצבא יאמר שהם חלוצים, וזה ענין החלצו מאתכם, שיבדלו מהם הגבורים ויהיו על מדין, ואולי הושאל אח\"כ שם חלצים על המתנים, ששם יחגרו ויאזרו חלוצי הצבא כמו אזור נא כגבר חלציך (איוב ל\"ח ג'):",
"אנשים לצבא, כי להיות הנצחון הזה בדרך פלא כמו שיתבאר, אין צורך שילך כל העם למלחמה אלא די במעט מכם:",
"לתת את נקמת ה', לא תכונו לנקום נקמתכם, אלא תנו כבוד לה' ונקמו נקמת וכי הוא העיקר:"
],
[
"אלף למטה, שלא יתפאר שבט על שבט בנצחונו, והנה לא הלך עמהם איש משבט לוי לפי שהם לא היו יוצאים בצבא, ולא היה להם חלק בשלל המלחמה:"
],
[
"וימסרו נמסרו ע\"י ראשי העם ושוטריו תחת יד פקודי החיל, כי הוראת השורש הזה על נתינת דבר מרשותו לרשות אחר בשיעור קצוב:"
],
[
"ואת פינחס, לא רצה משה לעשות המלחמה בעצמן והפקיד את פנחס כי הוא כבר התחיל לתת את נקמת ה' במדין במעשה כזבי, ולכן ראוי שהוא יגמור במצוה, ועוד כדי לחנכו בכהונה מאחר שהשם נתן לו ברית כהונת עולם והנה עשאו משה עתה כהן משוח מלחמה, ולפיכך אין ראוי שילך אלעזר כי הוא הכהן הגדול:",
"וכלי הקדש, הארון והציץ:",
"וחצצרת התרועה, שיזכרו לפני ה' להושיעם מאויביהם, כמ\"ש וכי תבאו מלחמה וגו' והרעותם בחצוצרות (לעיל י' ט'):",
"בידו, ברשותו, וכן ויקח את כל ארצו מידו (לעיל כ\"א כ\"ו):"
],
[
"ויצבאו, יצאו לקראתם לצבא, כי יתכן שהמדינים מעצמם נתעוררו לערוך מלחמה נגד ישראל, ואחרי שהכשילום בעון ע\"ז וג\"ע חשבו שעוד לא יהי' ה\"ית בעזרתם, ובטחו כ\"כ לנצחם עד שהביאו עמהם גם בלעם בן בעור למלחמה כדי שיראה בכליון שונאיהם ויקח שכרו משלם, אבל הקב\"ה יעץ בהפך, כי תחלה הביא את ישראל במשפט על חטאותם והעניש קצתם במגפה, וקצתם בצווי והוקע אותם ולקצתם סלח בזכות פנחס, ואחרי אשר הטהרו מעונם צוה אותם להלחם עמהם והבטיחם בנצחון:",
"ויהרגו כל זכר, הגדולים ולא הטף, וענין זה היה פלא גדול ששנים עשר אלף איש יעצרו כח להלחם עם אומה גדולה ולהרוג כל הזכרים שבה, ולשבות את השבי הגדול ההוא אשר כפי המספר שבא בכתוב יגיע לכל איש ישראל בכמו ששה וחמשים צאן, ששה בקר חמשה חמורים, ושלשת נשים לשמור ולנהוג אותם מערי מדין עד ערבות מואב, וכל זה מלבד כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר שלא בא מספרם בכתוב, ובכל המלחמה הגדולה הזאת לא נפקד איש מבני ישראל אע\"כ שהרגו מספר עצום מאויביהם, כי לערך הנערות הקטנות שהיו ל\"ב אלף אין ספק שהיה מספר האנשים ההרוגים יותר ממאה אלף, אולם המאורע הזה הוא מן הנפלאות שעשה ה' לפרסם גבורתו בעולם כי נקמת ה' צבאות תעשה זאת כדרך שכתוב ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך (שמות כ\"ג כ\"ב):"
],
[
"על חלליהם, בתוך חלליהם, והולך ומבאר אותם על דרך פרט שהם את אוי ואת רקם וכו':",
"ואת צור, אבי כזבי:"
],
[
"ואת טפם, כולל זכרים ונקבות:",
"ואת כל חילם, כלל על בגדים וכלים:"
],
[],
[
"את כל השלל ואת כל המלקוח, מצאנו שם שלל ושם מלקוח לפעמים כוללים כל דבר אשר ישלול המנצח במלחמה ויקחנו מאת המנוצח המשולל ממנו בחזקה, כמוזה שלל דוד (ש\"א ל' כ') הנאמר על האדם והבהמה וכן וחצית את המלקוח, נאמר על האדם ועל הבהמה, אמנם אם יבאו שניהם יחד אזי יאמר שלל על בגדים וכלים, ומלקוח על האדם והבהמה, ואם תתחבר עמהם מלת שבי אזי שבי שם פרטי על האדם, ומלקוח על הבהמה, ושלל על בגדים וכלים:"
],
[
"ויבאו אל משה, להגיד שבחם שלא שלחו את ידם בבזה",
"אל המחנה, אין פירושו אל תוך המחנה דוקא כי משה יצא לקראתם אל מחוץ למחנה, אלא באו אל ערבות מואב סמוך אל מחנה ישראל, ושם בא משה לקראתם:"
],
[
"ויצאו, לכבדם מפני נצחון המלחמה שנתן ה' להם, ועוד להזהירם שלא יכנסו מיד למחנה, אלא יחנו שבעת ימים מחוץ למחנה בעבור טומאתם:"
],
[
"פקודי החיל, שנתמנו לראשי החיל:"
],
[
"החייתם כל נקבה, אף הגדולות היודעות איש, והנה השרים עשו כפי דין תורה שאמרה כי תקרב אל עיר וכו' והרגת את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף והבהמה תבוז לך, אולם משה קלף עליהם באמרו שאין מלחמה זו דומה לשאר המלחמות לענין הנשים, כי המדיניות ההמה עשו את כל הרעה וסבבו המגפה בעם ה' הכשילו אותם בבעל פעור, כמו שמפרש והולך בפסוק הסמוך:"
],
[
"בדבר בלעם, בעצתו:"
],
[],
[
"החיו לכם, לצורך עבודתכם:"
],
[
"מחוץ למחנה, למחנה שכינה, כי אין טמא מת נשתלח חוץ לשנים האחרים:",
"שבעת ימים עד אשר יטהרו מטומאתם בהזאת שלישי ושביעי:",
"כל הרג נפש, בכלי המקבל טומאה, שהכלי מטמא אדם בחיבורי המת, כאילו נגע במת עצמו:",
"וכל נגע כחלל, בחלל עצמו:",
"אתם ושביכם, שיחטאו השבי בגדיהם הנוגעים בחלל, שלא יטמאו את העם בבגדיהם וכליהם:"
],
[
"וכל מעשה עזים, בגדים העשוים מצמר העזים:",
"תתחטאו, במי נדה, ואמר תתחטאו בבנין התפעל כי אינו מוסב על הכלים שהרי האתנח מפריד ביניהם, אלא פירושו אתם תחטאו עצמיכם, ועמכם כל בגד וכל כלי עור וכו', והווי\"ן האלה משמשמים במקום עם, כמו ויוסף היה במצרים, פי' עם יוסף שהיה במצרים:"
],
[
"ויאמר אלעזר הכהן, כי חקת תורת הפרה לאלעזר נתנה, ומשה אמר להם תתחטאו על דרך כלל, ואלעזר פירש להם:",
"זאת חקת התורה, שלא יחשבו שהיתה זו מצוה מחודשת נאמרה לאהרן זולת משה הוצרך אלעזר לומר שכך צוה ה' אל משה"
],
[
"אך את הזהב, אף על פי שלא הזהיר להם משה אלא על הלכות טומאה עוד יש להזהיר לכם על הלכות גיעול, ואך לשון מיעוט כלומר ממועטים אתם להשתמש בכלים אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת עד שיטהרו מבליעת איסור נבלות, ורבותינו אמרו אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלי קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך שלא יהיה שם חלודה אך המתכות יהיה כמות שהוא:"
],
[
"כל דבר אשר יבא באש, שתשמישו ע\"י אש, אם ע\"י חמין או ע\"י אור עצמו:",
"תעבירו באש, אם תשמישו באור ממש כגון הזהב והכסף הנחושת והברזל מלבנו באור, ואם תשמישו ע\"י חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין, הכל כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין:",
"אך במי נדה זהו אפר הפרה לטהרן מטומאת מת, וחז\"ל סמכו על מקרא זה ללמד על הטבילה במקוה שכל כלי מתכות צריכין עוד טהרה במקוה, ופירשו מי נדה במים שראוי שתטבול בהם הנדה, אולם פשוטו על מי אפר הפרה כת\"א:",
"וכל אשר לא יבא באש שאין תשמישו ע\"י אור רק בצונן ולא בלעו איסור:",
"תעבירו במים, לכבסם ולשפשפם במים יפה עד שתסור החלודה שנדבק בהן מן האיסור שזהו הכשרן מן האיסור, כי כדרך תשמישן הכשרן, וכך אמרו חכמים מדיחן ומטבילן והן טהורין, והנה הזהירם עתה על הגעלת כלי מדין, ולא הזהירם על כלי סיחון ועוג, הטעם כי ארץ סיחון ועוג מנחלת ישראל היא והותר להם כל שללם אפילו האסורים דכתיב ובתים מלאים כל טוב, ואמרו חז\"ל כותלי דחזירי אשתרו להו, אבל מדין לא היה משלהם רק לנקום מהם הרגום ולקחו שללם, ולכן נהג איסור בכליהם, וכן בדין הטומאה שהזהירם עתה ואתם חנו וכו' כי במלחמת סיחון ועוג היו כל ישראל וטומאה הותרה בציבור, ועל דרך הפשט הזהירם שיהיו מחוץ למחנה ז' ימים ויתחטאו כדי שלא יטמאו את העם אבל שם כלם היו שוים בדבר:"
],
[
"וכבסתם, באורו וכאשר תכבסו בגדיכם ביום השביעי אז תטהרו:",
"ואחר תבאו אל המחנה, זה מחנה שכינה כמו שפירשתי:"
],
[],
[
"שא את ראש, תקבל סכום מנין:",
"מלקוח השבי, באורו ראש המלקוח וראש השבי:",
"באדם ובבהמה, הוא ביאור על המלקוח והשבי:"
],
[
"וחצית, הפועל הזה יורה על החלוקה לשני חצאים שוים:",
"את המלקוח, כאן הוא שם כללי לאדם ולבהמה:",
"בין תפשי המלחמה, הם שנים עשר אלף:",
"ובין כל העדה, הנשארים, ואין הלוים בכלל:"
],
[
"והרמת, גם המכס הזה מפני שהיה השלל הזה מנקמת ה' בארץ לא להם אבל בארץ סיחון ועוג לא נתנו לכהנים וללוים מהם כלום, אבל הוזהרו מהם שנאמר וחלק לא יהיה לך בתוכם אפילו בבזה:",
"מכס, כל לשון מכס ענינו חלק קצוב, כמו תכוסו על השה (שמות י\"ב ד') תתחלקו עליו במספר ידוע, ושם המספר הקצוב ההוא מכסה, כמו במכסת נפשות את מכסת הערכך, אף כאן החלק הקצוב מן השלל שהיה לה' מכס:",
"לה' לכבוד ה':",
"מאת אנשי המלחמה, מאת החלק המגיע לאנשי המלחמה:",
"אחד נפש, מלת נפש הוא לשון נקבה, וכאשר יורה על מספר בעלי חיים הנמנים יבא פעמים בלשון זכר, כמו נפש שנים (בראשית מ\"ו כ\"ז), כל נפש ארבעה עשר, וכן כאן ואולי ממה שאמר אחד נפש ולא אמר נפש אחד, יראה שהוא סמוך, וענינו עצם אחד בעל נפש, ולכן בא בלשון זכר:",
"מן האדם, הוא ביאור שהמכס אחד נפש מחמש המאות יהיה שוה באדם ובבהמה:"
],
[
"ממחציתם, מאותו המחצית שעלה על גורל אנשי הצבא:",
"לאלעזר הכהן תרומת ה', ואין ספק שהיתה התרומה הזאת נחלקת לכל הכהנים, והכתוב הזכיר אלעזר כי הוא הראש כדרך האמור במתנות כהונה ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן (לעיל י\"ח כ\"ח):"
],
[
"וממחצת בני ישראל, ממחצית המלקוח שעלה על גורל בני ישראל:",
"אחד אחז, ענינו גוף אחד כפי אשר יאחזו המאחז כדמות גורל, והכונה שלא יבקר בין טוב לרע וכמוהו אחד אחז לאלעזר ואחד אחז לאיתמר (ד\"ה א' כ\"ד ו'), שיצא בגורל לאלעזר ולאיתמר:",
"מן החמשים, הנה אנשי הצבא שלקחו חלק מרובה כפי מספרם לא נתנו רק מכס מועט שהוא אחד מחמש מאות, ואנשי העדה שנטלו חלק מועט נתנו מתנה מרובה אחד מן החמשים, והטעם יראה לפי שהיה ראוי שילכו כל העם למלחמה אלא ששלחו תחתם הי\"ב אלף איש שהם אחד מן החמשים של כל העדה כי מספר בני ישראל שש מאות אלף בקירוב, לכן היה מכסם אחד מחמשים, והמחנה הזאת נתנו ללוים לכבדם בעבור שהיה שומרי משכן ה', אמנם הכהנים לא נטלו אלא אחד מחמש מאות שהוא עשירית חלק הלוים, כי כן היה הדין בתרומת מעשר שהיו הלוים נותנים להם מעשר מן המעשר:"
],
[
"ויעש, תחלה אמר בדרך כלל שעשה כן, ואחר כך ביאר בפרטות והוצרך הכתוב להזכיר כמה המחצה וכמה המכס להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לכהנים וללוים, לא נחסר גם אחד מכל המקנה הגדול הזה, כי לא היה איש מישראל שיקח שה מהעדר בלי רשות:"
],
[
"יתר הבז, לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין לכן אמר ויהי המלקוח שבא לכלל חלוק ולכלל מכס, שהיה עודף על ביזת המטלטלין אשר בזזו אנשי הצבא איש צו שלא בא לכלל חלוקה, מספר הצאן וכו':"
],
[],
[],
[
"כל נפש, לפי שהפסיק לבאר איזה מנפש האדם, בין הנושא לנשוא, לכן חזר והזכיר הנושא:"
],
[],
[
"שש מאות חמש ושבעים, לפי חשבון אחד מחמש מאות האמור למעלה:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויקח משה וגו' ויתן אתם ללוים, לא הוצרך שוב לבאר מספד המכס של מחצת העדה אחרי שביאר קצב מכסם אחד מן החמשים, אם כן ידענו שהיה מכסם עשר פעמים יותר ממכס מחצת אנשי הצבא, דהיינו צאן ששת אלפים שבע מאות וחמשים, בקר שבע מאות ועשרים, וכן השאר:"
],
[
"הפקדים, מענין פקודי החיל, והוא לשון מנוי:"
],
[
"נשאו את ראש, קבלו סכום מנינם:",
"אשר בידינו, אשר נמסרו ברשותנו שיעשו כמצות פינו:",
"ולא נפקד, ולא נחסר וזהו אחת מהוראת השורש הזה, וכונתם בזה לפרסם הנס הגדול הנעשה להם:"
],
[
"ונקרב את קרבן ה', הקרבן הזה לא היה בעבור שלא ישלוט בהם נגף אחר שנמנו, ע\"פי הצווי ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אתם, כי א\"כ איך נתנו יותר ממחצית השקל לגלגולת והתורה אמרה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, והם היו י\"ב אלף איש ונתנו ט\"ז אלף שבע מאות וחמשים שקלים, והיה ראו שמשה יחזיר להם העודף, אלא זה היה קרבן נדבה כי בראותם הנס הגדול שעשה להם ה\"ית שלא נפקד מהם איש נדבה רוחם להביא קרבן לכבוד ה' המפליא עמהם ומה שקראו אותו כפרה הוא על דרך שאמרו חז\"ל (שבת דף ס\"ד ע\"א) אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו:",
"אשר מצא, במלחמה:",
"אצעדה, תכשיט הרגל, שכן משמע לשון צעד, והאל\"ף נוספת, וכן ת\"י הפארים והצעדות (ישעיה ג' כ'), ושירי רגליא, ואולם מדכתיב ואצעדה אשר על זרועו (שמואל ב' א' י'), משמע שיש גם חלי הזרוע הנקרא כן, אולי בעבור שהוא עשוי על תכונת אותו של רגל:",
"צמיד, של יד:",
"עגיל, באזנים, שכן כתוב ועגילים על אזניך (יחזקאל ט\"ז י\"א), אולי נקרא כן בעבור היותו עגול:",
"וכומז, י\"א תכשיט לזרוע וי\"א לחזה:"
],
[
"כל כלי מעשה, באורו כל אלה היו כלי מעשה ולא היו שבורים:"
],
[],
[
"בזזו איש לו, הזהב וכלי מעשה הנותרים וכל המטלטלין שבזזו כל אחד מהן, היה לו, ולא בא לכלל חלוקה ותרומת מכס וקרבן ה':"
],
[
"זכרון לבני ישראל, יראה מזה שעשו מהם כלי שרת ומסרום לצבור לזכרון לכל בני ישראל שיעשו בהם עבודת ה' לדורות, שאם באו הכלים האלה לאוצר בית ה' היה ראוי שיאמר זכרון לפני ה' כי בני ישראל לכלול את כל העם והזכרון בדבר קיים הוא:"
]
],
[
[
"ומקנה רב, ולא פירש מהיכן בא להם מקנה רב יותר משאר השבטים, בחלוקת מקנה מדין אין ספק שלקחו השבטים חלק כחלק בשוה, ואפשר שבני ראובן ובני גד קנו אותו משאר השבטים:",
"ואת ארץ גלעד, במלחמת סיחון עדיין לא נלכדה ארץ הגלעד, כי בסמוך כתוב וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה (לקמן ל\"ט), אולם הזכירוה כאן כי אולי חשבו שבלי ספק תפול ארץ גלעד בידם אח\"כ בשבתם בארץ ההיא:",
"מקום מקנה, מקום מרעה טוב ושמן לנהוג שם המקנה:"
],
[
"בני גד ובני ראובן, הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר ולראובני ולגדי נתתי וכו', אבל בכל הפרשה הזאת, יקדים בני גד כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת: והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר בהם וטרף זרוע אף קדקד, ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ:"
],
[
"עטרות ודיבן, ובפסוק הסמוך מבאר שהן המקומות אשר הכה ה' לפני עדת ישראל, והיא ארץ סיחון ועוג:",
"עטרות, אין זו העיר הנזכרת (ביהושע ט\"ז ב'), כי היא היתה בחלק אפרים, אבל זו אחרת היתה:"
],
[],
[
"ויאמרו, בעבור שארכו הדברים חזר לאמר ויאמרו פעם שנית, וכן דרך הלשון:",
"לאחזה, במקום החלק והנחלה הראויה לנו בארץ כנען:",
"אל תעברנו את הירדן, בזה לא דברו כהוגן, כי על כל פנים היה כפי הדין שילכו עם אחיהם למלחמה בארץ כנען לעזרם, כמו שהיו כל השבטים יחד במלחמת סיחון, ועל זה הוכיחם משה לא על שאלת ארץ סיחון והם חזרו בם, וחז\"ל אמרו מפני שראובן חבבו כ\"כ את ממונם עד שבחרו לישב בחוצה לארץ בעבור מקניהם לכך גלו ממנה תחלה מכל השבטים, ועליהם נאמר נחלה מבוהלה בראשונה ואחריתה לא תבורך:"
],
[
"האחיכם, ה\"א התימה:",
"תשבו פה, כי כן אמרו אל תעבירנו את הירדן:"
],
[
"ולמה תניאון, לשון הסרה, כלומר וכך אמר להם, אין זה אלא א' מב' דברים, אם שחשבתם היות ארץ כנען רעה ואוכלת יושביה ולכן תרצו להתרחק ממנה או שפחדתם מהכנענים וחוזק עריהם, ועל כל זה אמר כה עשו אבותיכם וכו', כי גם המרגלים דברו מרוע הארץ וחוזק העם, אמנם אם אין זאת בלבבכם ואין אתם חושבים רעה על א\"י, למה אם כן תניאון את לב העם כי בשמעם דבריכם יאמרו גם הם שאינם חפצים לעבור את הירדן:"
],
[],
[
"לבלתי בא אל הארץ, כי כל כונת המרגלים היתה כדי שלא יבאו אל הארץ:"
],
[],
[
"אם יראו, שלא יראו:",
"לא מלאו אחרי, לא עשו כרצוני:"
],
[],
[
"ויחר אף ה' בישראל, אף בטף אף עלפי שלא חטאו, הנה בגלל עון אבותם נמשך להם העונש שלא לבא אל הארץ עד אחר ארבעים שנה, כי כך מדתו ית' פוקד עון אבות על בנים, והכל במשפט צדק כמו שכתבתי על פסוק ואף בעונות אבותם (ויקרא כ\"ו ל\"ט):",
"וינעם, מענין התנודה ממקום למקום, כי היו במדבר יושבי אוהלים ועיר מושב לא מצאו:"
],
[
"תרבות,שרשו רבה, והוא מענין גידול, כמו אשר טפחתי ורביתי (איכה ב' כ\"ב), וביאורו והנה אתם גידולי אנשים חטאים קמתם תחת וכו', והנה לא קרא אותם חוטאים ממש אלא כך אמר להם, אחרי שאבותיכם היו חוטאים הם גידלו אתכם כמותם:",
"לספות, מנחי ל\"ה ודומה לו בענין שורש יסף, כי שניהם מענין רבוי והוספה:"
],
[
"כי תשובן מאחריו, ועתה אם גם אתם תשובון מאחרי ה' ויסף עוד להניחם ולעזבם במדבר, הנה על ידיכם תשחת כללות העם הזה, שלא יבאו אל ארצם:"
],
[
"ויגשו אליו, כי כשאמר להם תרבות אנשים חטאים נזדעזעו לאחור:",
"גדרת צאן, מענין גדר, והוא כותל שאינו בנין חזק רק לסגירה למרבץ הצאן:",
"וערים לטפנו, ערי מבצר כמו שמפורש בפסוק הסמוך:"
],
[
"חשים, מהירים, ושרשו חוש:",
"הביאנם, הביאונו אותם, והענין כי אנחנו נלך לפניהם לאות שאין אנו יראים מיושב הארץ, ולכן נהיה אנחנו המביאים אותם והם יבאו אחרינו:"
],
[],
[
"כי לא ננחל, כלומר מה שהתנדבנו ללכת עמם למלחמה לא יהיה בעבור שיתנו לנו אחוזה בארץ כנען נוסף על ארץ סיחון ועוג, אלא בלי תשלום גמול נעשה זאת, ורק כדי שלא להניא את לב העם ולאות שלבבנו שלם עם ה':",
"מעבר לירדן והלאה, לצד השני של הירדן שהוא לצד מערב, ומלת הלאה תורה על כל מרחק הרחוק יותר מן הגבול ואם יהיה הגבול זמני תורה על ריחוק זמן, כמו מיום השמיני והלאה ואם יהיה הגבול מקומי תורה על ריחוק מקום, כגון כאן:",
"כי באה נחלתנו, אין פירושו שכבר קבלנוה, כי אינו הגון לדבר כן לפני משה בדבר התלוי ברצונו עד שינחילנה הוא להם, אבל הוא עבר בעתיד, וביאורו אם תנחילנו את הארץ הזאת כמו ששאלנו, אז תהיה נחלתנו כבר באה אלינו מעבר הירדן מזרחה, ולכן שוב לא ננחל אז אתם מעבר הירדן והלאה:"
],
[
"אם תעשון את הדבר הזה, על דרך כלל ומבאר אם תחלצו וגומר:",
"לפני ה', יתכן שהוא על הארון שנקרא כן על שם ה' השוכן בין הכרובים, וכבר נאמר פעמים רבות בכתוב לפני ה' על הדרך הזה, והכוונה שיהיו הראשונים ויצאו לפני הארון לצבא:"
],
[
"ועבר לכם כל חלוץ, ענינו כל חלוץ שלכם:",
"עד הורישו, כי השם יוריש את יושבי הארץ, ואין לכם להתפאר על זה, כמו שאמרתם עד אשר אם הביאונום:"
],
[
"ונכבשה וגו' ואחר תשבו והייתם נקים, כל זה הוא מדברי התנאי, וענינו אם לא תשובו כ\"א אחר שתהיה הארץ נכבשת, למען תהיו נקיים מה' ומישראל, אז תהיה הארץ הזאת לכם לאחוזה:",
"נקיים מה', שלא יהיה עליכם אפו:",
"ומישראל, שלא תגרמו להם המרות רצון ה':",
"והיתה, הוא תשובת התנאי:",
"לאחזה לפני ה', שתהיו גם אתם מושגחים ממנו כמו יושבי הארץ הקדושה:"
],
[
"ואם לא תעשון כן, כי אין אני יודע כעת אם באמת ובתמים אתם אומרים זאת, או אם הוא רמאות ודבר כזב:",
"הנה חטאתם לה', אל תחשבו כי לבני ישראל חטאתם, שהרי סוף סוף שאר השבטים מרויחים בזה כי תשאר כל ארץ כנען לתשעת המטות וחצי המטה, אבל חטאתכם תהיה לה', אם במה שתתראו כמואסים בארץ הנבחרת, ואם במה שחללתם דבריכם נגד צווי ה' לא יחל דברו ככל היוצא וכו', ולכן הוסיף להם בסמוך והיוצא מפיכם תעשו:",
"ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם, העונש הבא על חטא ועון יקרא גם הוא עון וחטאת, כי היא כרוך אחרי החטא ושומר עקביו, נכון וממהר לבא כשיעבור החטא, ולזה החוטא אחרי אשר חטא משתדל להעלים את החטא או להסתיר את עצמו ממנו מיראת העונש הדבוק אחריו, ותבין מזה לשון מציאה הנאמר אצל החטא להוראת הנקמה, פעמים יאמר שֶׁיִמָצֵא החטא, כגון האלהים מצא את עון עבדיך (בראשית מ\"ד ט\"ז), ופעמים יאמר על החטא, שֶׁיִמְצָא את החוטא, כגון כאן והענין אחד:"
],
[
"ערים לטפכם וגדרת, תחילה הערים לצורך טפכם כי הוא ענין שצריך להשגיח עליו תחלה לטובת הבנים, ואח\"כ הגדרות לצאן, ולא כאשר אמרתם גדרות צאן נבנה וכו', ואח\"כ ערים לטפנו, והוכיחם בזה על שהיו רודפים אחר הממון יותר מדאי, עד שאהבת צאנם הביאם לשאלה זאת, והם קבלו תוכחתו וזכרו בתשובתם טפינו נשינו תחלה, ואח\"כ מקננו וכל בהמתנו:"
],
[],
[],
[
"לפני ה' למלחמה, ולא לפני בני ישראל, כמו שאמרנו בתחלה ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל, כי כך למדתנו רבינו לומר לפני ה', וזהו כאשר אדוני דובר:"
],
[
"ויצו להם משה את אלעזר, צוה אותם איך יתנהגו עם בני גד ובני ראובן בחלוקת הארץ, כי משה כבר ידע שהוא לא יעבירם את הירדן ולא ינחילם את הארץ לכן הודיע לאלעזר ויהושע וראשי אבות המטות שכך התנה עמהם ועליהם להשגיח שיעשו ככל היוצא מפיהם, ומלת להם שבה על בני גד ובני ראובן, והטעם בשבילם:"
],
[
"ויאמר משה אליהם, אל אלעזר ויהושע וראשי האבות הנזכרים בפסוק שלפניו:",
"ונתתם להם את ארץ הגלעד, כי עדיין לא לקחו כ\"א איזה ערים לבנות מבצרים לטפם ולא כל ארץ הגלעד, ולכך צוה ליהושע והנשיאים אם יעברו וכו' יתנו להם כל הארץ לאחוזת עולם:"
],
[
"ונאחזו בתוככם, ישאר להם אחוזה על כל פנים בארץ כנען, ועליהם להוריש את יושביה ולהאחז שם וממה שאמר ונאחזו ולא אמר וינחלו יראה שכוונתו לומר שיקבלו בארץ כנען חלק אחוז כפי אשר יעלה הגורל אם טוב אם רע, כדרך שפירשנו למעלה (ל\"א ל') מלת אחוז, ולא חלק נבחר מאתם כמו שחשבו:"
],
[
"ויענו בני גד, אחר שענו למשה לבד חזרו לענות אותו גם לפני אלעזר ויהושע וראשי האבות, למען ישמעו גם הם שקבלו עליהם לקיים התנאי:",
"את אשר דבר ה', ובתחלה אמרו כאשר אדוני מצוה, אבל הטעם לומר יודעים אנחנו שכל דבריך הם דברי ה' ולכן אין צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, כי חלילה נעבדיך מעבור על דברי ה':"
],
[
"ארץ כנען, כמו לארץ כנען:",
"ואתנו אחזת נחלתנו, כלומר בידינו וברשותנו תהיה אחוזת נחלתנו מעבר הזה:"
],
[
"ויתן להם משה, נתן להם עתה על תנאי:",
"ולחצי שבט מנשה, מתחלה לא באו לפניו רק בני גד ובני ראובן, אבל כאשר בא משה לחלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מהראוי להם (עיין בהקדמה), ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שרצו בה, אולי אנשי מקנה היו ונתן להם משה חלקם, וטעם ולחצי אינו על חציו דוקא כי הנה היו למנשה ח' בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים, ושש מהם עברו את הירדן והתנחלו בארץ ככתוב ביהושע, אלא פירוש מלת חצי חלק ממנו ולא חציו במנין, כמו אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני וגו' (מ\"א ט\"ז כ\"ג) שהכונה חלק ממנו, והנה לא הזכיר הכתוב שחילק משה ביניהם הארץ הזאת ויתן לכל אחד משני השבטים וחצי המטה חלקו בפני עצמו ובמשנה תורה פירש שנתן לחצי שבט מנשה חלק בפני עצמו, אבל בס' יהושע ביאר גם חלוקת שני השבטים על פי משה, כי שם כתוב ויתן משה לבני ראובן וכו' ויתן משה לבני גד וכו', ובא זה ולימד על זה:",
"לעריה בגבלת, כל הערים אשר בגבולות הארץ, והוסיף לבאר ערי הארץ סביב, כלומר כל הערים אשר בסביבות הארץ:"
],
[
"ויבנו בני גד, לא שבנו ערים חדשות, אלא תקנו הנהרסות וחזקום לבצורות, ופועל ויבנו מוסב על סוף פסוק ל\"ו ערי מבצר וגדרות צאן, כלומר להיות ערי מבצר, והנה לא בנו עתה אלא הערים הנזכרים בכתוב ולא כל הערים אשר בארץ ההיא:",
"ואת ערער, ובספר יהושע מצאנו שנפל ערוער לבני ראובן ככתוב שם (י\"ג ט\"ז) ויהי להם הגבול מערוער אלא שתי ערוער היו האחת לראובן והאחת לגד, והראיה כי בישעיה י\"ז נזכרו שתי הערים האלה יחד בשם ערי ערוער:"
],
[],
[],
[
"את חשבון אבל (בד\"ה א' ו') נזכרה עיר חשבון בנחלת מטה גד, ואפשר שלהיותה בגבול המבדיל נחלת ראובן מנחלת גד, לכן תחשב לשניהם:"
],
[
"ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם, אלו השמות היו שמות הערים ביד מואב, וכאשר כבש אותם סיחון מלך האמורי הסב את שמם לשם אחר, והנה כאשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור לראובני ולגדי חזרו מואב וישבו בארצם ובעריהם, וחזרו לקרותם בשמות הראשונים, כי כן מצינו בספר ירמיהו כאשר לכד נבוכדנצר את ערי מואב הוזכרו בשמות הללו חשבן ואלעלא וכו' לכן נראה כי פי' מוסבת שם שאלו הערים כולם היו מוסבת שם שהסב סיחון את שמם הראשון לשם אחר שלא נודע לנו, ואלה שזכר הכתוב היו שמותם הראשונים כאשר היו ביד מואב, ובני ראובן קראו להם בשמותם הראשונים אשר היו להם מתחלה, ולפיכך לא אמר הכתוב ויקראו שמות לערים, אלא ויקראו בשמות:"
],
[
"ויורש את האמרי, אף שאמר בני מכיר בלשון רבים יתכן לומר ויורש בלשון יחיד על שם אביהם שהוא מכיר, לא שמכיר הוריש אותם, כי הוא כבר מת, אלא בניו, וכן בכתוב הסמוך ויתן משה את הגלעד למכיר ענינו לבני מכיר, ודרך המקרא לדבר על השבט או המשפחה בשם הפרטי שממנו יוחס השבט או המשפחה ההיא:"
],
[
"ויתן משה את הגלעד, כאן יראה שנתן לבני מנשה את כל הגלעד, וכמו שאמר במקום אחר ולמכיר נתתי את הגלעד (דברים ג' ט\"ו), אמנם הפך מזה כתוב לבני גד (ביהושע י\"ג כ\"ה) ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד, הרי שכל הגלעד היה לבני גד? ויותר מזה יקשה כי כאן יראה שארץ גלעד היתה נכללת בממלכת סיחון, אבל במקום אחר כתוב מערוער אשר על שפת וכו' עד הגלעד (דברים ב' ל\"ו), משמע מזה שעד הגלעד היה מלכות סיחון ולא כל ארץ הגלעד בכלל? לזה יתכן לי לומר כי שם גלעד יאמר על שני פנים, כל ארץ סיחון אשר בעבר הירדן נקראת לפעמים בשם כללי גלעד, אך ע\"ד פרט לא נקרא גלעד רק המחוז שבין בשן לערוער, ואעידה לי פסוק אחד שבו נמצאו שתי ההוראות האלה לשם גלעד יחד, והוא (מלכים ב' י' ל\"ג), מן הירדן מזרח השמש כל ארץ הגלעד (שם כללי) הגדי והראובני והמנשי מערוער אשר על נחל ארנון והגלעד (שם פרטי) והבשן, וזה ברור:"
],
[
"ויאיר בן מנשה, הוא היה ממשפחת יהודה כי כן כתוב ואחר בא חצרון (שהוא בן פרץ בן יהודה) אל בת מכיר וכו' ותלד לו את שגוב ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד (דברי הימים א' ב' כ\"א), ונקרא בן מנשה בעבור אמו שהיתה ממשפחת מנשה, והנה אין טעם לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר ? כי ארץ כנען בלבד היא הנחלקת לשבטים ולא ארץ האמורי שהיא מעבר לירדן מזרחה כי יש אמורי אחר בארץ כנען כידוע:",
"חות, הם הפרזות אשר על פני השדה באין חומה ובריח למשכן האיכרים ועובדי האדמה:"
],
[
"ונבח הלך, לא הוזכר בכתוב מאיזו משפחה היה, אך ממה שכתוב ויקח גשור וארם את חות יאיר מאתם ואת קנת ואת בנותיה ששים עיר (דברי הימים א' ב' כ\"ג), נראה שנבח אשר לכד את קנת ואת בנותיה בן יאיר היה, ולכן הוזכרו אצל חות יאיר:"
]
],
[
[
"אלה מסעי בני ישראל, נכתבו כאן המסעות להודיע חסדיו של הקב\"ה עמהם, שאף שגזר עליהם להניעם במדבר לא היו מטולטלים תמד בלא מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול הזה לא הלכו רק אלה המסעות, ועוד הזכיר כל המקומות בשמם להודיע הזרות שהיה במסעות האלה מצד שוממות הארץ שהלכו בה, כי הנה רוב המקומות שיזכיר הם ארץ מלחה ולא תשב, מדברות נוראות לא מקום זרעומים אין לשתות, ועכ\"ז ישבו שם ארבעים שנה על דרך הפלא, ועוד טעם אחר להודיע זכות ישראל בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים ליכנס לארץ:"
],
[
"למוצאיהם, את כל המקומות שיצאו משם לנסוע אל מקום אחר, כמו שמבאר למסעיהם, ר\"ל את מוצאיהם לצורך מסעיהם:",
"על פי ה', שב על ויכתוב משה ולא על מלת למסעיהם, כי יש טפחא ביניהם והכונה שמכתב המסעות היתה מצות ה':"
],
[
"ממחרת הפסח, ביאורו בחמשה עשר יום שהוא מחרת הפסח, כי יום י\"ד הוא יום הקרבת הפסח:"
],
[
"ומצרים מקברים, אלו יוצאים ביד רמה, ואלו טרודים בקבורת מתיהם:"
],
[
"ויסעו בני ישראל מרעמסס, בעבור שהפסיק בינתים עד שארכו הדברים חזר לאמר ויסעו:"
],
[],
[
"וישב, ולא אמר וישובו כמו ויסעו ויחנו, כי שב על העם שיתכן בו לי\"ח ול\"ר:"
],
[
"מפני החירת, הוא פי החירות האמור במקום אחר, והפה בפנים:",
"ויעברו בתוך הים המדברה, ענינו שעברו בתוך הים ללכת המדברה:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ולא היה שם מים לשתות העם, ולא הזכיר ענין המים במרה ולא ענין המן במדבר סין, לפי שזה הענין דבר גדול היה שנסו את ה' ונקדש לעיניהם להוציא להם מים מן הסלע, ונקרא בשם מסה ומריבה, וגם כשהוכיח משה את ישראל לא הזכיר נסיון אחר אלא זה בלבד שנאמר כאשר נסיתם במסה (דברים ו' ט\"ז), ואח\"ז באה עליהם שם מלחמת עמלק, ולכן הזכירו הכתוב בקצרה ולא היה שם מים, כי הוא המקום הניכר והנודע בו:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צן היא קדש. יראה שלא הלכו כל הדרך הזה במסע אחד, כי המרחק רב מאד כנודע אבל חניות הרבה היו, ולפי שמקום חנייתם היה בתוך המדבר ואין שם פרטי למקומות ההמה, לכן יכללם הכתוב במסע אחד:"
],
[],
[
"על פי ה' וימת שם, להגיד שלא מת מסבת חולי שקרה לו, אלא שצוהו ה\"ית שיעלה אל ההר וימות שם:",
"בחדש החמישי באחד לחדש, להגיד שחי מרע\"ה אחריו שבעה חדשים ושבעה ימים, שהרי שניהם מתו בשנת הארבעים, אך אהרן מת בר\"ח אב ומשה מת בשבעה באדר, כמו שמוכח ממ\"ש (ביהושע ד' י\"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הוצא מהם ג' ימים של הכנת צידה ול' יום לאבלו של משה, נמצא יום מיתתו בז' באדר:"
],
[],
[
"וישמע הכנעני מלך ערד, דבק עם סוף הכתוב וביאורו ששמע בבא בני ישראל, ר\"ל שבאו, ועל זה יעיד האתנח שבמלת כנען שהוא מפסיק יותר מהזקף שבמלת ערד, כדין מאמר מסוגר, ולא הזכיר הכתוב מה אירע להם בדבר הזה, אבל יזכיר בקצרה מה שאירע להם אחר מיתת אהרן, כי הענין הזה כבר מפורש בפ' חקת:"
],
[
"ויחנו בצלמנה, אלו המקומות צלמונה ופונון היה בדרך ים סוף סביב ארץ אדום, ונתקצרה נפש העם בדרך ההיא, ושם באו בהם הנחשים השרפים, ועשה משה נחש נחושת והיו מוליכין אותו בכל הדרך וגם בחנותם בצלמונה ובפונון, ולא סרה מהם המכה עד שחנו באובות, ולכן הזכיר הכתוב במאורע ההוא שם מקום, ורק כתב ויסעו בני ישראל ויחנו באובות (לעיל כ\"א י') ולא אמר ויסעו ממקום פלוני ויחנו באובות כאשר יאמר בכל המסעות, להודיענו כי בכל הדרך הזה עד שחנו באובות היה להם ענין הנחש:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"ויחנו בעלמן דבלתימה, יתכן שהיו שני מקומות נקראים עלמון ולהבדיל ביניהם אמר שהוא העלמון הסמוך לדבלתים, ולכן הוטל הה\"א בסוף דבלתימה, שהיא במקום למ\"ד בתחלתה, כי מצאנו שם המקום ההוא בלא ה\"א, ועל דבן ועל נבו ועל בית דבלתים (ירמיה מ\"ח כ\"ב):"
],
[],
[
"בערבות מואב, מקום מישור ולפי שהמחוז גדול מאד הוצרך לפרש בפסוק הסמוך באיזה מקום מהמחוז ההוא היתה תחנותם:"
],
[
"מבית הישמת, המ\"ם לשעור המקום, ר\"ל שהיתה המחנה נטושה כ\"כ מן בית הישימות עד אבל השטים:"
],
[],
[],
[
"והורשתם, לשון גירושין, והעד מלת מפניכם:",
"משכיתם, כמו אבן משכית (ויקרא כ\"ו א'), ויתכן שענין המלה הזאת היא המלאכה הנקראת בלשון האומות [Mosaico], שעושין צורות נאות וחמודות, חרותות ומשובצות בחתיכות קטנות מאבן שיש, והן צבועות בכל מיני צבע ותחובות שמה זו בצד זו, עד שיחשוב הרואה שהיא מלאכת המצייר במיני צבעים, ועד היום נשארו מן אבני שיש ההם, והם חשובים מאד בעיני גדולי האומות עד שישקלו זהב מחירם, והנה חכמיהם לא ידעו את מוצא המלה הזאת [Mosaico], ואפשר שהיא מקולקלת מן משכית, והדבר ידוע שכל הציורים ההם נעשו לצורך עבודתם:",
"ואת כל במותם, מקומות הגבוהים אשר עליהן יזבחו לאלהיהן:"
],
[
"והורשתם, ענינו וכאשר תורישו את יושבי הארץ על כל האופנים אשד הזהרתיך, אז וישבתם בה, ובפסוק נ\"ה יכפול התנאי ואם לא תורישו וכו':",
"את הארץ, פי' את יושבי הארץ:",
"וישבתם בה, פי' אז תוכלו להתישב בה ולהתקיים עליה ימים רבים, ואם לא תעשו כן לא תתקיימו בה ותגלו אתם ממנה, כמו שאמר בסוף הענין והיה כאשר דמיתי וכו':"
],
[
"והתנחלתם, בא בהתפעל להורות גם על הנחלה לדורות, כי בני ישראל יהיו הנוחלים מיד האומות, ובניהם אחריהם ינחלו מידם, ובדרך הזה הם נושאי הפעולה וגם מקבלי הפעולה:",
"אל אשר יצא לו שמה, לאותו צד שיצאו לו הגורל, אם לצפון או לדרום, כמו שפירשתי בפרשת פינחס בענין חלוקת הארץ:"
],
[
"לשכים, ענינו לשון קוצים וברקנים, ולכן נקרא שם גדר הכרמים והגנות משוכה, לפי שנעשה מן הקוצים, כמו כמשוכת חדק (משלי ט\"ו י\"ט)",
"ולצנינם, גם הם מיני קוץ ודרדר, כדרך צנים פחים (שם כ\"ב ה'), וענין הכתוב שאמר לשכים בעיניכם כדרך כי השוחד יעור פקחים וכמו ולפני עור לא תתן מכשול, יאמר כי ינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם ולעבוד את אלהיהם, כמו שאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכו', ואחר שיהיו שכים בעיניכם ויטעו אתכם לשוב מאחרי, אז יהיו צנינים בצדיכם שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם, ואחר כך:",
"וצררו אתכם, שילחמו אתכם ויביאו אתכם במצור, ואז אני אגלה אתכם מפניהם גלות שלימה, כמו שיבאר בפסוק הסמוך:"
],
[
"והיה כאשר דמיתי, פי' אני דמיתי וחשבתי לגרש אותם על ידיכם עד שלא ישאר מהם עד אחד, ובתנאי זה נתתי לכם את הארץ כדי שתוכלו לקיים מצותי בה, ואתם לא שמעתם בקולי והשארתם מהם בארץ עד שטעיתם אחריהם, לכן אעשה לכם מה שדמיתי לעשות להם, ואגרש אתכם ממנה:"
]
],
[
[],
[
"אל הארץ כנען, שיעורו אל הארץ ארץ כנען, כמו והנבואה עודר הנביא, ואפשר כי שם הארץ הזאת עצמה כנען כשם העם, כמו מצרים שם הארץ ושם העם, ויהיה אל הארץ כנען כמו העיר ירושלים המלך דוד:",
"זאת הארץ, לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואינן נוהגות בח\"ל הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות:",
"תפל לכם, על שם שנתחלקה בגורל נקראת החלוקה בשם נפילה:"
],
[
"פאת נגב, מתחיל במקצוע דרומית מזרחית, וסובב והולך אל המערב ומשם אל הצפון ואל המזרח עד שישוב למקום שהתחיל בו, והנה פסוק ג' ד' וה' מדברים על גבול דרומי פסוק ו' על גבול מערבי, פסוק ז' ח' וט' על גבול צפוני, ופסוק י' י\"א י\"ב על גבול מזרחי עד שיגיע לים המלח שבו מתחיל כאן:",
"על ידי אדום, סמוך לאדום, כי אדום בדרומו של ארץ ישראל, וים המלח מתחיל בקצה הדרום ונמשך לצד מזרח, ומדבר צין למערבו של ים המלח:",
"מקצה ים המלח קדמה, גבול הארץ יהיה למזרחו של ים המלח, והים עצמו לפנים מן הגבול:"
],
[
"ונסב לכם, שם הגבול בולט ועובר בדרומו של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:",
"ועבר צנה, אל צין, כמו מצרימה:",
"תוצאתיו, קרנותיו בדרומו של קדש ברנע, כי גם קדש ברנע לפנים מן הגבול, ומשם נמשך הגבול לצד מערב אל חצר אדר ומשם לעצמונה, שהם במקצוע דרומית מערבית של ארץ ישראל:"
],
[
"נחלה מצרים, כמו אל נחל מצרים, ואינו הנילוס אלא הוא השיחור השופך לים במקצוע דרומי מערבי של ארץ ישראל והוא הנזכר (בד\"ה א' ט\"ו ג') ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים עד לבא חמת, שהוא ממערב א\"י למזרחה, ובמקום אחר נקרא נחל הערבה, שכן כתוב ולחצו אתכם מלבא חמת עד נחל הערבה (עמוס ו' י\"ד) והכל אחד והנה מה שאמר כאן ונסב הגבול: הכונה שמעצמון יתקצר הגבול המערבי ויטה מעט לצד מזרח עד בואו אל הנחל ושם יהיה הנחל הגבול עד הים הגדול, שהיא הים האמצעי למערבה של א\"י:",
"הימה, אין פירושו לרוח מערבי, כי לא תתכן ה\"א הידיעה על ענין זה, אלא פירוש והיו תוצאותיו הימה, שיהיה סוף הגבול הדרומי מגיע עד הים, ובסמוך מפרש שהים הזה הוא הים הגדול:"
],
[
"וגבול ים, ומצר מערבי מהו? הים הגדול הוא הגבול בעצמו לצד מערב:",
"וגבול, חכמים פירשו לרבות נסים שבים שאף הם מגבול א\"י, והם האיים:"
],
[
"גבול צפון, מצד צפון:",
"תתאו, מלשון גבול, וכמהו עד תאות גבעות עולם (בראשית מ\"ט כ\"ו), ויתכן שיהיה גם והתוית תיו (יחזקאל ט' ד') מענינו, ושרשם תאה או תוה, ויתחלפו האל\"ף והוי\"ו כדרכם בכמה מקומות, וענינו הכולל עשות הסימן וההכר, ובפרט סימני הגבול והמצר, וכאשר יתחלף האל\"ף עם החי\"ת יקרא תחום הרגיל בדברי רז\"ל לענין זה:",
"הר ההר, אינו הר ההר שמת בו אהרן, כי ההר ההוא בחוצה לארץ מזרחי דרומי לא\"י, וזה ההר מקצתו בארץ, נקרא בלשון חז\"ל טורי אמנה או טורי סמנוס, ואמרו עליו משפועו לדרום ארץ, משפועו לצפון חוצה לארץ, והוא מכוון כנגד חמת, זה במזרח וזה במערב, וביניהם כשלשה ימים ברוחב:"
],
[
"תתאו לבא חמת, תסמנו הגבול מהר ההר לצד חמת, ולא עד עיר חמת דוקא, כי העיר הזו בחוצה לארץ רחוקה מן הגבול, אבל פי' לבא חמת שיגיע הגבול עד התחלת המחוז של חמת:",
"והיו תוצאת הגבול צדדה, שם כלה מדת הגבול ההוא כי משם ואילך יצא ויתפשט יותר באלכסון, כמו שיאמר בפסוק הבא שמשם יצא הגבול זפרונה:"
],
[
"תוצאתיו, סופי הגבול ההוא חצר עינן, כי הוא במקצוע צפונית מזרחית, ומשם ואילך התחלת גבול המזרח:"
],
[
"שפמה, במצר המזרחי, ומשם הרבלה שהיא לדרום שכם:"
],
[
"מקדם לעין, אילו היה עין שם מקום, לא היה ראוי לבא בה\"א הידיעה, אלא מקור נהר אחד והתחלת מבועו נקרא עי\"ן בל\"הק, וכאן אמר לעין בה\"א הידיעה לרמוז אל מקור הירדן הנודע, ודע כי שני מקורות יש לירדן במקום מבועו אשר ביניהם היתה עיר דן, כמו שכתבתי (בראשות י\"ד י\"ד), ושתי המקורות יתחברו יחד טרם יכנס הירדן אל מי מירום הנהרא בלשון העמים [Lacus Sunoconites], ואחד משני המקורות האלה נקרא [Dapbue], וזה הוא שקראו הכתוב כאן עין, ואמר מקדם לעין כי גם המקור הזה מארץ ישראל הוא, והמצר הולך למזרחו:",
"וירד הגבל, כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא הולך ויורד:",
"ומחה, לשון הכאה, כמו ימחאו כף (ישעיה נ\"ה י\"ב), הנגיעה בדוחק נקראת בלשון הכאה, והכונה שהגבול יורד משפם ובא עד כתף ים כנרת, ושם כתף הים הוא הגבול:",
"קדמה, שהיה ים כנרת תוך לגבול במערבו, והגבול במזרחים כנרת ומשם יורד אל הירדן, והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום, באלכסון נוטה מעט לצד מזרחה של א\"י כנגד כנרת, עד שנופל בים המלח, ושם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית, הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:"
],
[
"זאת תהיה לכם הארץ, כלומר כל הערים והארצות אשר תוך הגבולים הכתובים פה, הם בכלל א\"י:"
],
[
"אשר צוה ה', אינו מחובר למטה עם לתת וכו', אלא שב למעלה אל תיבת בגורל כלו' באותו הגורל אשר צוה ה':"
],
[
"הראובני, תואר בהעדר המתואר, ושיעורו בני השבט או המטה הראובני, וכן הגדי:"
],
[
"שני המטות, כבר אמר זה בפסוק הקודם, ויהיה הכפל ללא צורך, אבל כפי המשך הכתובים נראה שאין פסוק זה בכלל דברי משה שצוה אז אל בני ישראל, כמו שאמר בתחלת הענין ויצו משה את בני ישראל וכו', אלא אחר שאמר להם כי לקחו וכו' הודיע הכתוב בדרך סיפור שכך קרה בפועל, כי קודם שיצוה משה זאת הארץ וכו', כבר לקחו שני המטות וחצי המטה את נחלתן והתיישבו בהן:",
"קדמה מזרחה, אל פני העולם שהם במזרח השמש:"
],
[],
[
"ינחלו לכם את הארץ, מלת לכם כמו בעבורכם, כי כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו, ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובירר לכל אחד ואחד חלק הגון, ומה שהם עושין יהיה עשוי, כאילו עשאום שלוחין ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם, ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם:"
],
[
"ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, ולפי זה היו עשרה נשיאים תשע של תשעת המטות ואחד לחצי שבט מנשה, ונשיאי ראובן וגד לא יזכיר כי הם לקחו נחלתם כבר, והנה הצווי הזה היא בשורה טובה והבטחה לנשיאים ההם שלא ימות אחד מהם בכל שנות הכיבוש עד אחרי הנחילם את הארץ:"
],
[],
[],
[],
[
"ולמטה בני דן נשיא, ובשלשה הראשונים לא אמר נשיא, אולי שהם היו כבר אנשים ידועים לשבטיהם, והיו נשיאים גם קודם הצווי הזה, ולכן לא הוצרך לומר בהם נשיא אבל אלה שנתמנו רק עתה לנשיאים לענין נחלת הארץ בלבד הוצרך לומר בהם נשיא:"
]
],
[
[],
[
"ומגרש, הוא ריוח מקום חלק מחוץ לעיר סביב לנוי העיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה:"
],
[
"לבהמתם, למרעה בהמתם:",
"ולרכשם, לשמור קנינם ולעשות שם כל צרכי השדה:",
"ולכל חיתם, לכל צרכי מחיתם, ומכאן למדו חז\"ל שלא יהיו קוברים שם מתיהם:"
],
[
"ומגרשי הערים, למעלה אמר סתם שיתנו מגרש ללוים, ועכשיו פירש שיעור המגרש:",
"מקיר העיר וחוצה, נראה מזה שאין עובי הקיר בכלל השיעור:",
"אלף אמה סביב, ואחריו הוא אומר אלפים באמה, למדנו שאין האלף בכלל האלפים, אלא תחילה מודדין אלף אמה סביבות העיר מכל צד, וזה נקרא בלשון חכמים מגרש, ואח\"כ מודדין מן המגרש הזה ונחוץ עוד אלפים אמה לשדות וכרמים, נמצא בין הכל ג' אלפים אמה לכל רוח, כן פסק הרמב\"ם ז\"ל הלכות שמיטה ויובל פ' י\"ג, והוא כשיטת ר\"א בנו של ר' יוסי הגלילי (סוטה פרק ה' משנה ג') וכן נראה נכון לפי פשטות הכתוב:"
],
[
"ומדתם, ועוד תמדדו מדידה אחרת:",
"מחוץ לעיר, למעלה אמר מקיר העיר וחוצה לפי שהיו מתחילין למדוד מן הקיר עצמו ומגיעין עד מקום רחוק אלף אמה, ואותו המקום קראו הכתוב חוץ, שהרי אמר שם מקיר העיר וחוצה, ולפי שצוה כאן שימדדו עוד מן המקום ההוא והלאה אלפים אמה אחרות, לכן אמר ומדותם מחוץ לעיר, כלומר מן המקום הזה הנקרא חוץ תמדדו עוד אלפים אמה:",
"זה יהיה להם מגרשי הערים, גם האלפים אמה נקראים בכתוב מגרש, אלא שבאלף אמה הנזכרים למעלה אסור לזרוע ולחרוש, ובאלה מותר:"
],
[
"ואת הערים אשר תתנו, אחרי שהודיע מדתם בא להודיע מספרם, ואמר את הערים אשר צויתי אתכם לתת ללוים יהיו מ\"ח במספר, שש לערי מקלט, ועליהן עוד מ\"ב עיר:",
"את כל שש ערי המקלט, שלש שהבדיל משה בעבר הירדן מזרחה, ומעבר לירדן ימה הבדיל יהושע עוד שלש ערים כמ\"ש ויקדישו את קדש בגליל וכו' (יהושע כ' ז'):",
"המקלט, בה\"א הידיעה כי יסמוך אל הצווי שבא בסמוך, ושם יתבאר ענינם ולזה אמר כאן הרוצח ג\"כ בה\"א הידיעה:",
"ועליהם, בא כנוי הזכרים בדרך זרות, כי שם עיר נקבה, והראוי עליהן, או אפשר שיהיה הכנוי מוסב אל מקלט, כאילו הערים יקראו בשם מקלטים:",
"ועליהם תתנו, תלה הכתוב נתינת המ\"ב עיר בנתינת השש ערי מקלט, ואמר שיוסיפו עליהן עוד מ\"ב עיר לחייב גם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיתנו גם הם ערים אחרות נוספות על ערי המקלט, אע\"פ שהיו חוצה לארץ, כי כמו שנתנו ג' ערי מקלט בעבר הירדן מזרחה, כמפורש לקמן (דברים ד' מ\"ג) את בצר במדבר וכו', כן יתחייבו לתת עליהן עוד ערים לשבת, וכן סופר בספר (יהושע כ\"א כ\"ה) שנתנו חצי מטה מנשה ערים שתים לבני קהת, ובני גד נתנו ערים ארבע לבני מררי, ככתוב שם (כ\"א ל\"ו), ובד\"ה הזכיר ג\"כ ד' הערים אשר נתנו בני ראובן לבני מררי:",
"ארבעים ושתים עיר, אלה אינו ערי מקלט, אלא ערים לשבת ללוים:"
],
[
"כל הערים, חזר וכללן יחד ללמד שכולן שוין בענין המגרש, בין ערי המקלט ובין אותן שאינן ערי מקלט:"
],
[
"מאת הרב תרבו, מאת בתי האבות שנחלו הרבה יקחו הרבה, אבל השבטים היו שוין בנחלה, ואף על פי שתמצא בספר יהושע שאין מספר הערים אשר נתנו ללוים שוה לשבטיהם, שהרי נתנו מיהודה ושמעון ובנימין ערים י\"ג, וממטה יששכר אשר ונפתלי וחצי מנשה י\"ג, ואלו מרובים על הראשונים במנינם, וכן ממטה אפרים ערים ד', וממטה דן ערים ד', והיו בני דן כפלים כבני אפרים? זאת היתה מפני שנוי הערים שהיו חשובות זו מזו כי בשומא נתחלקה הארץ:"
],
[],
[],
[
"והקריתם, מענין הקרה נא לפני היום (בראשית כ\"ד י\"ב), שהוא לשון הזמנה, ופירושו כאן הזמינו לכם ערים:",
"מקלט, לשון קלט ענינו כניסת הדבר בין חלקי מקבלו, ויהיה אחוז ומדובק עמו, עד שלא יורגש השינוי בין חלקיהם ולא יבדל ממנו כי אם בדוחק, אמר ושור ושה שרוע וקלוט (ויקרא כ\"ב כ\"ג), ענינו שחלקו רגלו האחת נמשכות וקלוטות יחד, עד שלא יורגש שום שנוי או הבדל ביניהם, וכן לדרז\"ל שפירשו שפרסותיו קלוטות כרגלי הסוס והחמור, וכן במשנה כדי שיקלוט את העין שיכנס הצבע בין חלקי הבגד ויאחז שמה, ועל הדרך הזה נקראות ערי מקלט, לפי שהרוצחים השוגגים נאחזים בין חומותיהם מיראת נפשם ולא יצאו מחוץ לעיר מקלטם עד מות הכהן הגדול, ושם הם יושבים בטח, באין הבדל ושנוי ביניהם ובין יתר יושבי הערים ההם, כי הם קלוטים בתוכם:"
],
[
"מגאל, קרוב ממשפחת הנרצח:",
"ולא ימות הרצח עד, ענינו כדי שלא ימות הרוצח טרם עמדו לפני העדה שישפטו אותו אם הוא שוגג או מזיד:"
],
[
"שש ערי מקלט, הם הנזכרים למעלה (פסוק ו') בדרך העברה, וכאן בא הצווי שיהיו ששה:"
],
[
"תתנו מעבר לירדן, כלומר באותו עבר שאתם בו עתה שהוא לצד מזרח ואלה הערים הבדיל משה בחייו כמ\"ש אז יבדיל משה שלש ערים (דברים ד' מ\"א), וחז\"ל אמרו שלא היו קולטות ג' הערים שבעבר הירדן עד שיבדלו שלשת הערים בארץ, אולי סמכו על סוף הפסוק שחוזר ואומר ערי מקלט תהיינה, משמע כולן יחד:"
],
[],
[
"ואם בכלי ברזל, עתה יפרש איזה הוא הנקרא שוגג שינוס אל ערי המקלט, ואיזה הוא הנקרא מזיד אשר יומת כפי הצווי וכי יזיד איש אל רעהו להרגו בערמה (שמות כ\"א י\"ד), והולך ומבאר אם הכהו בכלי ברזל רוצח הוא, כלומר רוצח במזיד הוא, כי היה יודע שיכול להמית בו לכן מות יומת רוצח:"
],
[
"ואם באבן יד, מלת אבן סמוכה למלת יד שהיא תואר לה, ר\"ל באבן הנלקח ביד:",
"אשר ימות בה, שתהיה האבן גדולה כ\"כ שיש בה שיעור להמית, לפיכך מזיד הוא,",
"מות יומת, ומה שלא נאמר בכלי ברזל אשר ימות בה, לפי שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לכן לא נתנה בו תורה שיעור:"
],
[
"בכלי עץ יד, כלי עץ הנלקח ביד:"
],
[
"בפגעו בו, בכל מקום אשר ימצא את הרוצח אפי' בתוך ערי המקלט, אולם אין רשות לגואל להמיתו אלא אחר שעמד ההורג לפני ב\"ד ושפטו שהוא רוצח וחייב מיתה:"
],
[
"ואם בשנאה, בתחילה נתן דין ההורג בכלי אם בכלי ברזל או באבן או בעץ, ועכשיו מדברו בהורג בערמה אפילו בלא כלי, ושניהם מזידין, ולבסוף כתב דין ההורג בשגגה, ואם בפתע וכו', כי צריך להאריך בו לפרש כל דיני השוגג בעיר מקלטו:",
"יהדפנו, שידחה אותו בגופו ממקום גבוה כדי שיפול וימות:",
"או השליך עליו, או שהיה ההורג למעלה וההרוג למטה והשליך עליו כלי להמיתו:",
"בצדיה, כמעשה הציד המתנכל וצודה לקחת את נפש צידו:"
],
[
"הכהו בידו, בידו עצמו בלי שום כלי, כדרך אנשים נצים אבל זה עושה באיבה ומבקש להמיתו:"
],
[
"ואם בפתע, עתה יבאר אופני השוגג, ואמר בפתע, כלומר ברגע אחד, שהיה סמוך לו ולא היה לו שהות להזהר עליו:",
"הדפו, ובכלל אם בידו יכנו בלא איבה:"
],
[
"או בכל אבן, וה\"ה לכלי ברזל או עץ בלא ראות:",
"אשר ימות בה, הכהו:",
"בלא ראות, שעורו בלא ראות אותו:",
"ויפל עליו, מכאן אחז\"ל ההורג דרך ירידה גולה, דרך עליה אינו גולה:"
],
[
"ושפטו, ומה יהיה המשפט, שיצילו את המכה מיד גואל הדם כמ\"ש בסמוך וזהו שאמר על המשפטים האלה:"
],
[
"והשיבו אותו, אחר שנס שמה מאימת גואל הדם, וב\"ד לקחוהו משם לעמוד לפניהם למשפט וראו שהיה שוגג, ישיבוהו למקומו אל אחת מהערים אשר נס שמה:",
"עד מות הכהן הגדל, כי היות הרוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם, שלא יראה לנגד עיניו מי שבאה התקלה הזאת על ידו, כי יחם לבבו ויתקצף על מות קרובו, ומתוך רגשת כעסו לא יתבונן להבדיל בין שוגג למזיד, ויבא לשפוך דם נקי, והנה תלה הכתוב חזרתו במות הכהן הגדול שהוא האיש הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, כי זה ענין לנפש האדם, המקרה החדש משכח את הישן, צער גדול משקיט את הקטן, היגון מכניע את הלב ומשכך את הקצף, ובצרות הכלל התנחם הנפש על צרותיה הפרטיות ועתה מות הכהן הגדול הוא מקרה חדש, וצער גדול ויגון קרה לכל האומה, על ידו תשכך חמת הגואל, ושכח את אשר נעשה לו, או יתן לב להבחין בין שוגג למזיד:",
"אשר משח אתו, ענינו המושח שלא הוזכר:"
],
[
"את גבול, מן גבול, כמו כצאתי את העיר:"
],
[
"אין לו דם, אין לגואל הזה משפט שפיכת דם, כי הרוצח התחייב בנפשו בצאתו מעיר מקלטו, כמו שמבאר בכתוב הסמוך:"
],
[],
[
"והיו אלה, משפטי הרוצחים המזידים והשוגגים המבוארים בפרשה זו:",
"בכל מושבתיכם, למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בא\"י:"
],
[
"כל מכה נפש, לפי שאמר למעלה דין רוצח במזיד דרך כלל, אם בכלי ברזל או כלי עץ וכו' מות יומת המכה רוצח הוא, אמר כאן שאין דנין את הרוצח לפי אומד דעת ב\"ד אלא לפני עדים שיענו בו שהכהו במזיד:",
"ועד אחד לא יענה בנפש, שעל ידי עדותו תהיה הנפש ההיא במיתה כמו שהולך ומבאר במלת למות:"
],
[
"ולא תקחו כפר לנפש, לא תקחו פדיון ממון לפטור מן המיתה נפש רוצח במזיד אשר נתחייב מיתה בב\"ד, אפילו אם גואל הדם חפץ בכך, כי על כל פנים יומת, לא ינצל בשום ענין מן המיתה לא בגלות ולא במכות ולא בעונשין אחרים:"
],
[
"ולא תקחו כפר לנוס, כאן יזהיר שלא יקחו כופר גם מן השוגג, ומלת לנוס מקור תחת שם המקרה, והוא כמו ניסה, כי כן דרך הלשון כמו שזכרנו פעמים רבות והשיעור כאילו אמר כופר הניסה והבריחה אל עיר מקלטו, שיהיה הממון כופר הניסה, וכן למעלה כפר לנפש רוצח, שיהיה הממון כופר לנפשו לכן בא פועל תקחו עם למ\"ד שלא כדרכו ואם יקשה לך, מהיכן ישוב? הרי עדיין לא נס? הנה משמעות הכתובים שכל רוצח ינוס אל אחת מערי מקלט טרם עמדו למשפט, ומשם יביאו אותו אל הב\"ד הגדול לשפטו, ואם הוא שוגג יציל אותו העדה מיד הגואל וישיבו אותו אל עיר מקלטו, וכן כתוב (פסוק כ\"ה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, הרי כבר נס טרם עמדו לפני העדה, ולזה אמר פה שלא יקחו ממון כופר הבריחה ויתנו לו רשות שלא לשוב ממקום העדה אל עיר מקלטו, כי אם לשוב לשבת בארץ:",
"עד מות, טרם מות הכהן הגדול, וכן עד בואי אליך (בראשית מ\"ח ה') טרם בואי:"
],
[
"ולא תחניפו את הארץ, הוראת השורש הזה בכל מקום הוא הראות לעינים הפך האמת, אמר כי גם נביא גם כהן חנפי (ירמיה כ\"ג י\"א), והראו פנים לעם שכל מעשיהם ומעלליהם טובים בעיני ה' ולא הוכיחום, אמר והארץ חנפה תחת יושביה (ישעיה כ\"ד ה'), ביאורו שהראתה להם פנים שתהיה לטובתם והוא הפך האמת כמו שמבאר, אבל תירוש אמללו גפן (שם ז'), ועל הדרך הזה אמר ולא תחניפו את הארץ, בבנין הכבד, ר\"ל שלא תגרמו במעשיכם שתחנף הארץ, והכתוב הוא דבק אל שלמעלה, שלא תקחו כופר ממי שהוא רשע למות, כי בעון שפיכות דמים תחנף הארץ כמו שמבאר כי הדם הוא יחניף וכו':",
"ולארץ לא יכפר, וליושבי הארץ:",
"כי אם בדם שפכו, שופך אותו, כמו מן גואל נאמר בכנויו ובא גואלו, (ויקרא כ\"ה כ\"ו):"
],
[
"אשר אני שכן בתוכה, הרי שטומאת הארץ מונעת השראת השכינה בתוככם:",
"כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל, חוזר לבאר כי מה שאני שוכן בתוכה הוא לכבוד ישראל:"
]
],
[
[
"ראשי האבות למשפחת בני גלעד, הם בני איעזר וחלק ואשריאל ושכם ושמידע הנזכרים בפ' פינחס שלקחו נחלתם בארץ כנען בימי יהושע:"
],
[
"לתת את הארץ בנחלה בגורל, ועל פי הגורל יקח שבט פלוני במחוז פלוני ושבט אחר במחוז אחר, ויהיה לפי זה לכל שבט מחוז אחד דבוק ונצמד יחד, אבל אם בנות צלפחד ינשאו לשבט אחר, יהיה לשבט ההוא נחלה בתוך אחוזתנו נפרדת משאר נחלתו:",
"צלפחד אחינו, אחי אבותינו, כי אלה המדברים לא היו בני חפר אלא בני אחי חפר, כמו שכתוב בראש הענין למשפחת בני גלעד:"
],
[
"והיו לאחד מבני, ביאורו ואם יהיו לנשים לאחד משאר שבטי בני ישראל, אז ונגרעה וכו', ואין פירוש והיו לאחד שכולן תהיינה לאיש אחד, אלא כל אחת ואחת מהן לאיש אחד:",
"ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו, אין הכונה שנחלת בנות צלפחד תתמעט, כי הנחלה ההיא תשאר תמיד כמו שהיא בין אם תשאר למטה מנשה ובין אם תסוב למטה אחר, אבל פירושו שנחלת אבותינו תשאר גרועה וממועטת כשתשוב נחלתן למטה אחר והוא כאילו אמר ותתפרד נחלתן מנחלת אבותינו:",
"ונוסף על נחלת המטה, נחלת צלפחד אביהן אשר נתת להן עתה תהיה נוספת על נחלת המטה אשר לו תהיינה, כי בניהן יירשו אותן, והם יחשבו לשבט אביהן:",
"אשר תהיינה להם, היה ראוי לומר אשר תהיינה לו, כי הוא מוסב אל המטה אך אמר להם לפי שבתחלת הפסוק אמר מבני שבטי בני ישראל, ופי' להם לבני השבט ההוא:",
"ומגרל נחלתנו יגרע, ושמא תאמר סוף סוף למה תהיה עיניכם רעה באחיכם אם תתרבה נחלתן, הנה אין אנו חוששין לברכת המטה ההוא כי אם על גרעון נחלת מטה אבותינו אשר תגרע ע\"י כך:"
],
[
"ואם יהיה היבל, הוסיפו ואמרו, אין זה דומה למכר, כי המכירה חוזרת ביובל, אבל הירושה אינה חוזרת ואין לנו תקוה לשוב אל הנחלה עוד אף כאשר תהיה שנת היובל"
],
[],
[
"לטוב בעיניהם, ר\"ל בשבט אביהן תבחרנה את הטוב והישר בעיניהן, כמ\"ש אך למשפחת מטה אביהם, והנה כפי הנראה לא היה צריך לומר לטוב בעיניהם, כי בסוף הפסוק צוה אותן שתנשאנה למשפחת אביהן דוקא, אולם יתכן שהאנשים מבני גלעד אשר דברו כזאת לפני משה היו חפצים מאד לקחת להם את בנות צלפחד לנשים, אם בעבור מעלתן כדברי חז\"ל או בעבור נחלתן ולכן עשו כל החרדה הזאת, אבל הבנות לא היו רוצות להנשא להם דוקא, ולכן אמר להן משה, אין אני מכריח אתכן להנשא לאנשים האלה, אלא אתן תבחרו את הישר בעיניכן, ודי שתנשאו למשפחת אביכן, וכן מוכח מסוף הסיפור שכתב ותהיין וכו' לבני דודיהן לנשים (לקמן פסוק י\"א), ולא זכר עוד בני גלעד, כי בחרו להן אנשים משאר בני מכיר דודיהן, ולא רצו בבני גלעד, ועם זה מכוון מה שאמר משה על פי ה', כן מטה בני יוסף דוברים, ולא אמר כן בני גלעד דוברים, ור\"ל טענת השבט בכללו טובה ונכונה כי אין ראוי שתגרע נחלתו, אבל שאלת בני גלעד בפרט ליקח להם את בנות צלפחד אינה טובה, כי אינו מן הדין להכריחן בזה נגד רצונן:"
],
[
"ולא תסב נחלה, לפי הפשט יתכן שבכתוב הזה מבאר הטעם, למה צוה למעלה לבנות צלפחד שתהיין למטה אביהן, ואמר כדי שלא תוסב נחלה ממטה אל מטה אחר, כי יבא אח\"כ האיש לקחת נחלה גם ממטה אחר, ויתערבו נחלות השבטים:",
"נחלה לבני ישראל, ביאורו נחלה שהיא לבני ישראל:"
],
[
"וכל בת ירשת נחלה, מתחלה הזהיר על בנות צלפחד בלבד כי עליהן היתה השאלה, ועתה ידבר בכל בת יורשת נחלה בבני ישראל, כלומר שאין לה אחים שחייבת להנשא לאחד ממשפחת מטה אביה, ורז\"ל קבלו שהדבר הזה לא היה נוהג רק בדור ההוא שהיה קודם חלוקת הארץ:",
"איש נחלת אבתיו, ולא נחלת אמו משבט אחר:"
],
[
"ולא תסב נחלה, בפסוק ז' אמר כן כנתינת טעם לצווי אל בנות צלפחד, וכאן בא בדרך צווי לכל השבטים:"
],
[],
[],
[
"ממשפחת בני מנשה, ולא הזכיר בני גלעד מן הטעם שכתבתי לעיל פסוק ו':",
"ותהי נחלתן, ע\"י שהיו למשפחת אביהן לנשים היתה גם נחלתן למטה משפחת אביהן:",
"על מטה, כמו אל מטה, או כמשמעו שהיתה נחלתן נוספת על נחלת משפחת אביהן:"
],
[
"אלה המצות והמשפטים, דיני הנחלה והנדר ומשפט הרוצחים ומצות כל בת יורשת שלא תוסב נחלה:",
"בערבת מואב, הוא המסע האחרון שהיה להם בימי משה, ושם צוה למנות את ישראל ומסר להם עוד חקים ומשפטים ישרים, והוכיחם על מרים קודם מותו, ושם נאמר לו שיעלה אל הר נבו למות שם על פי ה':"
]
]
],
"Deuteronomy": [
[
[
"אלה הדברים, יתכן שהוא שב על הספרים הקודמין, כי כל אמרות ה' נעוצות ומדובקות ראש ותוך וסוף, ושעור הכתובים א'ב'ג'ד'ה' כך הוא:",
"אלה (המצות והחקים אשר באו בספרים הקודמים הם)",
"הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, (באותן) אחד עשר יום (אשר הלכו) מחורב (ללכת) דרך הר שעיר,(אל ארץ ישראל ולא באו כי אם) עד קדש ברנע (ושם קרה מה שקרה ונגזר עליהם שלא ליכנס לא\"י מיד מקדש ברנע דרך הר שעיר כי אם לסוב את ההר ימים רבים עד תום כל הדור ההוא), ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל (פעם שנית) ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, (והיה זה) אחרי הכותו וכו' בעבר הירדן בארץ מואב (אחרי שעברו את נחל זרד וקרבו לגבול א\"י וראה משה שכבר בא יומו להאסף אל עמיו ולעזוב את ישראל ביד יהושע, עתה) הואיל משה באר את התורה הזאת וגו', כך המשך הכתובים ועתה נבא לביאורם בפרט:",
"בעבר הירדן, לפי פשוטו כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, וכן דעת ר' יוסי בן דורמסקי בספרי, והכתוב נותן סימן בתוך סימן לפרש היכן נאמרה ההגדה הזאת, והתחיל בעבר הירדן, ולפי שיש לירדן שני עברים, אמר שהוא בעבר הירדן לצד מזרח שהלכו שם ישראל, טרם עברם את הירדן:",
"בערבה, כלומר באיזה מקום במדבר? באותו מדבר שבערבות מואב:",
"מול סוף, שים סוף מתחיל ממזרח ארץ ישראל, שנאמר ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים (שמות כ\"ג ל\"א), כלומר ממזרח עד מערב:",
"בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב, כל אלו מקומות לא נזכרו בפ' מסעי או נזכרו בשמות אחרים, כי הנה שניר יש לו ג' שמות ורבים כן:"
],
[
"אחד עשר יום מחרב, בשנה השנית בחדש השני בעשרים לחדש נסעו מחורב, שהוא סמוך להר סיני, ולקץ י\"א ימים באו לתבערה בר\"ח סיון, ומשם לקברות התאוה ומשם לחצרות, וכל אלה המקומות במדבר פארן הן, וסמוכות לקדש ברנע שגם הוא במדבר פארן, כדכתיב ויבאו אל משה ואהרן אל מדבר פארן קדש (במדבר י\"ג כ\"ו), ולפי זה יתכן לומר שבי\"א יום באו מחורב עד סמוך לקדש ברנע, ולולי חטאו שם בעצת מרגלים היו יכולים ליכנס דרך הר שעיר מיד לארץ ישראל, כי קדש ברנע סמוך לגבול א\"י, וכן היתה הכונה הראשונה, והנה כל המשפטים אשר שם משה לפניהם, וכל המצות והחקים אשר הודיעם אחרי שמעם עשרת הדברות בהר סיני, כל אלה אמר להם באותן אחד עשר יום אשר הלכו מחורב עד קדש ברנע, ללכת דרך קרוב אל ארצם, קלקלו שם בחטא מרגלים ונגזרה עליהם הגזירה להיות רועים במדבר, ובשביל כך סבבו את הר שעיר ימים רבים והלכו במדבר ארבעים שנה ובכל אותן הימים לא חדש להם משה דבר בתורתו, עד עתה לסוף שנת הארבעים:"
],
[
"בעשתי עשר חדש באחד לחדש, בראש חדש שבט, ששה חדשים אחר מיתת אהרן, ול\"ז יום לפני מות משה רבינו ע\"ה:",
"ככל אשר צוה ה' אתו, לפי שעתיד לומר בספר הזה איזה מצות חדשות שלא נזכרו עד הנה בתורה, שמא יחשוב אדם אלה לא יצאו מפי הגבורה, לכן העיד הכתוב שדבר משה ככל אשר צוה ה' אותו לא הוסיף ולא גרע ממה שנצטוה, ואע\"פי שבכל מצוה ומצוה לא כתב וידבר ה' אל משה, הנה כלל אותם עתה במאמר זה:",
"צוה ה' אתו אליהם, הרי מקרא קצר, ותשלומו לאמר אליהם, או יהיה מלת אליהם כמו בשבילם:"
],
[
"אשר יושב בחשבון, שלא היתה שלו אבל לכדה ממלך מואב ובנאה להיות לו בית מלכות:",
"אשר יושב בעשתרת, הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, ועוג היה מזרע הרפאים כמ\"ש כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:",
"באדרעי, שב אל תחלת הפסוק, והענין אחרי הכותו את עוג באדרעי, כי שם היתה המלחמה:"
],
[
"הואיל משה, שרש יאל ושורש אלה ושרש אול דומים זה לזה במובן, כי הוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת לעשות איזה דבר אף אם יקשה לעשותו, כגון הנה נא הואלתי (בראשית י\"ח כ\"ח) גמרתי בדעתי, והושאל אל ענין השבועה, כי הנשבע יבטיח לעשות דבר מה בלי ספק, כמו ויואל שאול את העם (ש\"א י\"ד), וגם אל הענין הקללה או העונש אם לא יעשה כפי אשר הבטיח לעשות, אלה וכחש (הושע ד'), והועתק אל ענין ההסכמה, נבערה מדעת כשיסכים האדם לעשות המעשה המסוכן והמקולקל, כמו אשר נואלנו, נואלו שרי צען (ישעיה י\"ט), ומזה נעתק השם אולת, ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, כי משה רבינו הסכים וגמר בדעתו ללמד ולשנן את התורה טרם מותו:"
],
[
"ה' אלהינו, הוא כמו פתיחה והתחלת הדיבור, כמתנצל ומודיע לישראל מדוע נתעכבו כ\"כ במדבר ולא נכנסו עדיין לא\"י, אמר שהית' הכונה הראשונה שתכבשו הארץ מיד אחרי מעמד הר סיני, אבל חטאתכם גרמה לכם זה וזה ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד השלימו בפסוק ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים (לקמן ד' מ'), ואז קרא משה לכל ישראל אשר היו לפניו, לא קריאת הקיבוץ, כי כבר נתאספו יחד ומשה דובר אליהם, אבל היא קריאת התעוררות, לשום לב על דקדוקי ופרטי הדינים ועל הדינים אשר נתחדשו, והתחיל לבאר להם את התורה הזאת, ולשום לפניהם שנית את העדות והחקים והמשפטים אשר דבר להם בצאתם ממצרים:",
"רב לכם שבת בהר הזה, הרבה ישבתם סמוך להר סיני יותר ממה שהיתה הכונה הראשונה אלא שעון העגל גרם לכם עכבה זו כי הוצרך לעלות אל ההר לכפר על עונם, ואח\"כ על הלוחות השניות, ובכל עליה ישב מ' יום, ועברו בזה כל ימות הקיץ באופן שלא הוקם המשכן עד ר\"ח ניסן של השנה השנית, וכל חדש ניסן ואייר עד כ' בו עשו חנוכת המזבח ומנין העם וסדר הדגלים ואז נסעו, וכאילו אמר להם אז, הרבה נתעכבתם בהר הזה, עשו באופן שלא תתעכבו בדרך עוד אבל שתבאו מיד אל הר האמורי, כי אם לא תרגזו בדרך לא תתעכבו בכבוש הארץ, כי היא כבר נתונה אליכם, וזהו ראה נתתי לפניכם וכו':"
],
[
"פנו, כמשמעו לשון פנייה, כמו ויפץ וירד משה (שמות ל\"ב ט\"ו), ואע\"פי שבנסעם מהר חורב לא שבו לאחוריהם אלא הלכו עוד כנגד אותו צד עצמו שהתחילו ללכת, הנה הכונה במלת פנו לפי שבכל זמן שחנו אצל הר חורב היו כל אהליהם פונים אל ההר וכל המחנה היה תמיד מוסב נגדו בעבור קדושת המקום, ולכן כשנסעו משם היו צריכים לפנות עצמם לצד אחר:",
"וסעו לכם, לטובתכם:"
],
[
"אשר נשבע ה', כמו ואל משה אמר עלה אל ה', וכן דרך ל\"הק:"
],
[
"בעת ההוא, כבר כתבנו שלפי הפשט יתרו בא קודם מתן תורה, והעצה שנתן למשה היתה ממחרת בואו, אולם כאן אמר ואומר אליכם בעת ההיא, ונראה מזה שמנוי השופטים היה אחר מ\"ת בעת נסיעתם מחורב, וטעם הדבר כי מה שכתוב שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר (שמות י\"ח כ\"ד), אין הכונה שעשה כן מיד, כי אם שמר בלבו עצת חותנו ובאהבתו את העם נשא עדיין את משאם וטרחם כל השנה ההיא, ולכן בעלותו אל ההר אמר והנה אהרן וחור עמכם (שם כ\"ד י\"ד), ולא אמר הנה לכם שופטים, כי לא נתמנו עדיין אמנם אחר מ\"ת שאז הרבה השם אותם עד שהיו ככוכבי השמים לרוב, ונתרבו להם המצות והתורות, והיו מוכנים לבא לארץ, ולעשות מלחמות גדולות ונוראות, אז אמר להם לא אוכל עוד לבדי שאת אתכם, וכן משמע ממה שלא הזכיר פה דבר מעצת יתרו, כי אם כמתעורר עתה מלבו, שלרוב הטורח והמשא זכר את אשר יעץ לו חותנו כבר ואמר לא אוכל עוד וכו', והנה הזכיר כאן מנוי השופטים להמשך הענין ולאמר, הנה קבלנו את התורה ושמתי עליכם שופטים להנהיג אתכם, והיינו מזומנים לבא אל הארץ, כעם חכם ונבון אשר לו תורה וחקים ומשפטים ומנהיגים חכמים וידועים, אלא שבקשתם מרגלים ונתקלקל הענין:"
],
[
"ככוכבי השמים, דרך משל, והענין שנתקיים בם מה שנאמר לאברהם כה יהיה זרעך:"
],
[
"ה' אלהי אבותכם, יתכן שזה הפסוק הוא כמו מאמר מסוגר, לומר אין עיני רעה בהמונכם וברבוי שלכם כי מי יתן שה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ועתה חוזר ואומר אחרי אשר הייתם היום ככוכבי השמים לרוב איכה אשא וכו':"
],
[
"טרחכם, ענינו הכובד והעמל, לתת לפתאים דעת ומזימה שיבינו המצות ודרכי ה':",
"משאכם, תלונותיכם על ה' אשר כמשא כבד יכבדו ממני ולא אוכל לסבלם, כמו תלונותיכם במרה על המים, ובמדבר סין על הלחם והבשר, וברפידים על המים, ופן מצינו לשון משא בענין סרחונם, לשום את משא כל העם הזה עלי (במדבר י\"א י\"א), האמור במתאוים:",
"וריבכם, להשלים ביניהם ולשפוט את דברי ריבם:"
],
[
"אנשים חכמים, ובעצת יתרו נזכרו תוארים רבים לשופטי ישראל, כי אמר שם (שמות י\"ח כ\"א) אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, וטעם הדבר כי ליתרו לא היו נודעים אז חקי החכמה העליונה, כי בא אל המדבר קודם מ\"ת, והוצרך לדבר כפי שקול דעתו, ולכן הזכיר אלו התוארים, אמנם משה קצר דבריו וביאור יותר ממה שביאר יתרו, כי תמורת כל התוארים ההם אמר אנשים חכמים, ואין תואר חכם נופל אלא על הנוהג בדרכיו כפי חקי התורה שהיא החכמה כמ\"ש כי היא חכמתכם ובינתכם (לקמן ד' ו'), ובכלל חקי התורה, הגבורה לעשות חיל, יראת ה', אהבת האמת, ושנאת הבצע וכיוצא בדרכים הישרים הצריכים לשופטי ישראל:",
"וידעים לשבטיכם, מלת לשבטיכם מחובר עם תחלת הפסוק הבו לכם לשבטיכם אנשים חכמים וגומר וטעם וידועים שמעלתם ידועה ונכרת:",
"ואשימם כראשיכם, שמתי אותם להיות בראשיכם, כלומר עליכם:"
],
[
"ותענו אתי, ואף זאת לא עשיתי בלתי רצונכם:"
],
[
"ראשים עליכם, כלל ואח\"כ יפרוט שרי אלפים, שרי מאות וכו':",
"ושטרים, הראשים הם הדיינים, והשוטרים אלו הם הכופתין ומכין ברצועה על פי הדיינין:"
],
[
"בעת ההוא, משמניתים אמרתי להם אין עכשיו כשלעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, ועכשיו הרי אתם משועבדים לצבור:",
"שמע בין אחיכם, אזהרה שלא יחשכו עצמם מן הדין:",
"ושפטתם צדק, מלת צדק אינו הפעול, כי לא יתכן לשפוט את הצדק, אבל הוא תואר הפועל, כלומר שהשפיטה תהיה בצדק, וענין משפט צדק פירשתיו (ויקרא י\"ט ט\"ו):",
"ובין גרו, ענינו גר של בעל הריב, אבל בעיניכם יהיו כל הבאים למשפט כאחיכם כמו שכתוב שמוע בין אחיכם ואין הבדל בין ישראל לגר:"
],
[
"לא תכירו פנים, יהיו בעלי דינין בעיניכם כאילו הם זרים ואינכם מכירים אותם ובכלל זה שלא ישאו פני דל ולא יהדרו פני גדול, כי הכל הכרת פנים:",
"כקטן כגדל, תוארים אל בעל הריב, וחז\"ל אמרו שיהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון, כי תכלית המשפט עשות הצדק והרחקת העול, ואין הצדק והעול נערך עם הממון:",
"לא תגורו מפני איש, שורש גור הונח בתחילת הוראתו על האסיפה והקבוץ, אמר יגורו עלי עזים (תהלים נ\"ט ד'), וכי בני החיות בעודם קטנים נקראים גורים, שהם מתאספים וגרים במעונות מולידם, והושאל אל הפחד, שענינו התקבצות הדם והכח החיוני מן האיברים החיצונים אל הלב, והנה מגורה שם נרדף אל היראה, אלא שהמתירא אפשר שאע\"פי כן יעשה את אשר עליו לעשות, ואולם אם יגור, קיבץ הכח החיוני אל הלב, וישבות הכח המנועע את איברי התנועה מעשות את מעשהו, ולזה לא אמר תיראו מפני איש, כי אין היראה רצונית וחפשית, ואפשר לדיין שתגבר עליו היראה מבני אדם אלא שעם כל זה חובם עליו שלא יגור מפני איש, ולא ימנע מעשות את המוטל עליו, להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע, וכן אמרו רז\"ל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אין אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש, וכן תלמיד היושב לפני רבו, וראה זכות לעני וחובה לעשיר אינו רשאי להיות שותק שנאמר לא תגורו מפני איש, והוא ממנין הלאוין, אבל לא נאסרה היראה, שעד שצא שמע דבריהם רשאי לומר איני נזקק לכם, אם הוא מתירא:",
"כי המשפט לאלהים הוא, עיקר המשפט לשפוט בצדק אינו כ\"א ביד האלהים, כי הוא שופט כל הארץ ונותן לאיש כדרכיו, אלא שרצה השם ית' למסור קצת דיני המשפט לבני אדם ההגונים שיתדמו לו בענין זה, ובבחינה זאת נקראו השופטים ג\"כ אלהים, כדרך אשר ירשיעון אלהים (שמות כ\"ב ח'), וכשהדיין שופט בצדק ודן דין אמת לאמתו הנה הוא עושה פעולה נכבדת ואלהיית, וכאילו ה\"ית נצב על ימינו לסעדו בפועלה ההיא, ולזה כיון המשורר באמרו אלהים בצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ\"ב), ואמרו במס' פ' ד' ששם אלהים השני שבפסוק זה משמש קודש וחול, והבן:",
"יקשה מכם, מ\"ם היתרון, כלומר אם הדבר יותר קשה מכחכם:",
"ושמעתיו, ולא אמר ושפטתיו מדרך מוסר, וכן ארז\"ל אי גמירנא גמירנא, ואי לא אזילנא וגמירנא:"
],
[
"ואצוה אתכם, לפי פשוטה עם ישראל ידבר, למעלה צוה את השופטים באמרו ואצוה את שופטיכם, וכאן אמר שלימד את ישראל את החקים ואת התורות, והזכיר זה בכאן לומר שלא מינה שרי האלפים ושרי המאות רק על המשפט, אבל הוא ילמדם בעצמו כל הדברים אשר יעשו על פי התורה:"
],
[
"דרך הר האמרי, הוא הר שעיר, כמו שזכר למעלה אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר:",
"כאשר צוה ה' אלהינו, גם הנסיעה היתה על פי הדיבור, לא מלבי:",
"ונבא עד קדש ברנע, בי\"א יום, כמו שאמר למעלה:"
],
[
"באתם, כלומר מוכנים אתם ליכנס לארץ ולכבוש אותה, וזהו אשר ה' אלהינו נותן לנו:"
],
[
"נתן ה' אלהיך לפניך, פועל נתן כשבא אחריו מלת לפני אין ענינו הנתינה ממש, אלא פירושו שתלוי ברצון האדם ליקח הדבר עד שתהיה שלו, ואין כן נתתי בידך שהיא הנתינה ברשותו ממש:",
"רש, מגזרת ירושה:"
],
[
"כלכם, לב אחד ופה אחד:",
"נשלחה אנשים, פירשתיו (במדבר י\"ג ב'):",
"אשר נבא אליהן, לכבוש תחלה:"
],
[
"וייטב בעיני הדבר, שלא יחשבו שהוא מעכב מלשלחם בעבור שהארץ רעה:",
"שנים עשר אנשים, לא שבח אותם בנשיאותם, והיותם ראשי בני ישראל כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים:",
"איש אחד לשבט, מגיד שלא היה שבט לוי עמהם:"
],
[],
[
"ויאמרו טובה הארץ, הם יהושע וכלב:"
],
[
"ולא אביתם לעלת, אילו היה סרבנותם רק מצד היראה והפחד מחזקת יושבי הארץ, לא היה בהם חטא גדול כ\"כ, כי אין אדם שליט ברוחו שלא יבואהו פחד ורערה ממי שתקיף ממנו, ואז היה הכתוב אומר ותמאנו לעלות, כפי הכלל שיסדנו פעמים רבות שלשון מיאון ענינו שלבו חפץ בדבר לולי יש שם סבה שתמנעהו, עכשיו שאמר ולא אביתם למדנו שלא נמנעו מלבא שמה בעבור דברי המרגלים, אלא בעבור שלבם חורש און וחושב רעה נגד ה', ולכן היו מואסים בארץ כנען, כי על זה יורה לשון נא אבה בכל התנ\"ך, והדבר מפורש בקבלה וימאסו בארץ חמדה (תהלים ק\"ו כ\"ד):",
"ותמרו את פי ה', שצוה אתכם על הרש:"
],
[
"ותרגנו, מבנין נפעל, וענינו התלונה והתרעומת בחשאי, וזהו שאמר באהליכם:",
"בשנאת ה' אתנו, אין לך פשע גדול מזה, לומר שהשם שונא בני אדם מבחר יצוריו, והוא מקור האהבה והחנינה:"
],
[
"אנה, כפשוטו לאיזה מקום סכנה אנחנו עולים:",
"גדול ורם, גדול במספר ורם בקומה או בגבורה:"
],
[
"לא תערצון, כמו לא תפחדון, והוא מגזרת והוא מעריצכם (ישעיה ח' י\"ד), והטעם שבר הלב בפחד:"
],
[
"ילחם לכם, בשבילכם:"
],
[
"ובמדבר, יתכן שהפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר, ואינו מדברי משה שאמר להם בקדש ברנע בזמן המרגלים, כמו חביריו שבענין, אלא הוא דיבור שהוסיף להם עתה בהיותם בעבר הירדן, ומתוך שהתחיל להזכיר חסדי ה' שעשה להם במצרים, הוסיף ואמר גם אחרי עון המרגלים שנגזר עליכם להיות רועים במדבר, כי הייתם אז בכלל הטף, הלא ראיתם כמה נפלאות עשה ה' לכם במשך ארבעים שנה, שלהיותכם עדיין נערים פחות מבן עשרים שנה נשא ה' אתכם כאשר ישא איש את בנו הקטן, בכל הדרך אשר הלכתם כלומר בסיבוב ארץ אדום ובעברם את נחל זרד ובכל המסעות, עד בואכם אל המקום הזה שהוא ערבות מואב, כי שם היה משה מדבר עמהם:",
"אשר ראית, מוסב אל המדבר, וכן אמר למעלה את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם:"
],
[
"ובדבר הזה, כמו ועם הדבר הזה, כלומר עם כל הנסים שעשה לכם במצרים ובמדבר אינכם רוצים להאמין בו במה שהבטיח להביא אתכם אל ארץ טובה:",
"אינכם מאמינם, שאין העכבה אלא ממיעוט אמונה:"
],
[
"ההלך לפניכם, תחלה בדרך כלל, ובסוף הפסוק מפרש שההליכה היא בעמוד ענן ובעמוד אש:",
"לתור לכם מקום, הזכיר תחלה תכלית ההליכה לפניהם, והוא לתור להם מנוחה, ואח\"כ אופן ההליכה, באש לילה ובענן יומם, לפי שהתכלית קודם במחשבה, אף שהאופן קודם במציאות:"
],
[
"וישמע ה', הנה לא זכר כאן משה תפילתו אשר התפלל בעדם בענין המרגלים מן הטעם שכתבנו שם (במדבר י\"ד ט\"ו), כי הוא לא התפלל שימחול להם, אלא שישא להם ויאריך אפו לענשם לאט לאט, ולכן לא הזכיר כאן התפלה, כי היו יכולין לטעון עליו:",
"את קול דבריכם, אע\"פי שדברתם באהליכם בסתר:"
],
[
"לאבתיכם, ולא אמר לאבותיהם, כי לא רצה לכנות שם האבות על הדור הרע:"
],
[
"ולו אתן וגו' ולבניו, שיעורו ולו ולבניו אתן וגומר:",
"אשר דרך בה, חברון שנאמר ויבא עד חברון (במדבר י\"ג):",
"מלא אחרי ה', ענינו ההסכמה והשלמת הרצון, והנה לא זכר את יהושע עם כלב, לפי שעוד מעט יזכירנו בפני עצמו כמנחיל את הארץ במקום מרע\"ה:"
],
[
"גם בי התאנף, רצה להזכיר יחד עונש כל הנמנעים מעבור אל הארץ ואמר, הנה חטאתכם בענין המרגלים מנע מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטוא במים עד שמנעתם גם אותי מלעבור והרי הכל בגרמת עונותיהם, ועוד כדי להזכיר כאן ענין יהושע כי הוא יעבור מפני שמלא אחרי ה' כחבירו, והזכיר עוד שהוא ינחיל את הארץ לדור השני בעבור שנענש משה, והנה השמיט כאן הדבה אשר הוציאו על הארץ ומגפת המרגלים עצמם, כי לא ידבר בגנאי היחידים, אבל יוכיח את הרבים, שכלם חטאו וכלם נענשו:",
"בגללכם, בעבור מריבתכם את ה' כי אתם גרמתם שכעסתי, ובכעסי סבבתי שלא נתקדש ש\"ש:",
"לא תבא שם, בענין הביאה לארץ השוה ענשו לענשם, אבל לא בענין הראיה, כי להם נגזר אם יראו את הארץ וכו' אפילו מרחוק, ולמשה נאמר כי מנגד תראה את הארץ:"
],
[
"העמד לפניך, לשרתך:",
"הוא יבא שמה, ולא די שיבא, אלא גם יביא את העם, ולכן אותו חזק וכו':",
"ינחלנה, ינחיל אותה, ובא הכנוי אף שלא נזכר השם בפסוק הזה, ומוסב על הארץ בפסוקים הקודמים:"
],
[
"ובניכם אשר לא ידעו, הוא ביאור אל הקודם, וטפכם דהיינו בניכם אשר לא ידעו וכו':"
],
[
"ואתם, אבל אתם האבות:",
"פנו לכם, לאחוריכם, ותלכו במדבר לצד ים סוף, שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומה של הר שעיר היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:"
],
[
"אנחנו נעלה, אנחנו בעצמנו נכבוש את הארץ, לא נניח הדבר לבנינו אחרינו כאשר אמרת:",
"ותהינו, פועל נגזר מן מלת הן, שרגיל בפי חז\"ל לשון הין ביו\"ד, וענינו כמו ותאמרו הננו לעלות ההרה, ובלשון הזה אמרו אז הננוו עלינו אל המקום (במדבר י\"ז):"
],
[
"ולא תלחמו כי אינני, ר\"ל הנה המלחמה הזאת אינה אנושית כ\"א אלהית ולה' התשועה ולא לכם, וכיון שאינני בקרבכם מה תועיל עלותכם, ולא די שלא תועילו אלא גם תנגפו לפני אויביכם:"
],
[
"ותמרו את פי ה', כי כאשר אמר להם עלה רש לא אבו לעלות, וכאשר אמר להם לא תעלו אז אמרו אנחנו נעלה:",
"ותזידו, שהיתה המראתם זדון גמור, כמו שפרשנו במקומו על מלת ויעפילו:"
],
[
"כאשר תעשינה הדברים, כי מי שיגיע אל ביתם, מיד ירדפו אחריו ויעקצוהו:",
"עד הרמה, שם מקום:"
],
[
"ותשבו ותבכו, לא הזכיר שם הכתוב הבכי הזה, שאין צורך כפי המכוון שם, אבל משה הזכיר זה עתה לשבח, כי נחמו על חטאתם, ולהגיד להם שהיה העון ההוא גדול מאד, עד שגם בכייתם לא הועילה, כי בא עליו השבועה הגדולה, וגזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע:"
],
[
"כימים אשר ישבתם, כמו שאתם יודעים שישבנו שם ימים רבים:"
]
],
[
[
"ונפן ונסע המדברה, אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מן דרומו לצפונו, ובשביל שקלקלו הפכו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר שעיר, והלכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך ים סוף ודרך יציאתן ממצרים, שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכים לצד המזרח:",
"ונסב את הר שעיר, וכל דרומו עד ארץ מואב:"
],
[],
[
"פנו לכם צפונה, סבו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, פניכם לצפון, נמצאו הולכים את רוח מזרחית, וזהו שנאמר ויבאו ממזרח שמש לארץ מואב (שופטים י\"א):"
],
[
"אתם עברים, כאשר תהיו עוברים וגו' ונשמרתם מאד:",
"בגבול אחיכם, לפי שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לפיכך יעקב ובני עשו הם באחוה:",
"וייראו מכם, כלומר איני מונע מכם ארצם לפי שהם חזקים מכם, כי הדבר בהפך שהם יראים מכם, אלא מפאת האחוה, כי להיותו בן יצחק נתתי לו את הר שעיר:",
"ונשמרתם מאד, ומהו השמירה? אל תתגרו בם:"
],
[
"אל תתגרו בם, כמו יגרה מדון (משלי כ\"ח), וענינו הסכסוך והריב:",
"עד מדרך כף רגל, אפילו חלק קטן מקום דריסת כף רגל לא אתן לכם:",
"כי ירשה לעשו, כלומר השם נתן בלב עשו ללכת להלחם עם בני שעיר החורי, וסייעו במלחמה ההיא עד שהשמידום וישבו תחתם כי כך כיונה החכמה העליונה לתת את הר שעיר ירושה לעשו, וכן בעמון ובמואב הזכיר הכתוב הירושה שנתן השם להם, וכל האזהרות האלה הוצרך משה להודיע עכשיו, פן ירך לבבם לאמר, אם חפץ הקב\"ה לתת לנו נחלה והיכולת בידו, למה לא הוריש לנו אלה האומות שעברנו דרך עליהם? לכך הודיעם עכשיו שהשם לא חפץ בדבר כי נתן לשלשת האומות האלה ירושתם, ואין לישראל זכות אלא בארץ כנען שהבטיח ה' לאבותם, וטעם שנתן ה' ירושה לעשו ולבני לוט, לכבוד אברהם שקרובים היו:"
],
[
"אכל תשברו, לשון קנין כמו ושברו לנו מעט אוכל, והטעם אם תתאוו לאכול מפירות ארצם, לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם, וכן מים לא תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם:",
"תכרו, לשון מקח, כענין ונתתי מכרם:"
],
[
"כי ה' אלהיך ברכך, ומאחר שיש לכם ברכת ה' אין ראוי שתזונו מממון אחרים בחנם:",
"בכל מעשה ידך, שנתברך עמהם הצאן והמקנה אשר הוציאו ממצרים, וזהו מעשה ידיהם, שהיו מטפלים במרעה הבהמות וילדיהן והכל נתברך בידם בעזר האל כענין מעשה ידיו ברכת מחנהו פרץ פארץ (איוב א' י'):",
"ידע לכתך את מדבר הגדול הזה, מלת ידע הונח כאן על האהבה והחנינה, והענין שספק צרכיך במן ושלו ומי הבאר עד שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות, וא\"כ אל תרע עיניך להוציא מעט מרכושך ומנכסיך בעבור אוכל ומים שתקנו מאחיכם בני עשו, כי כמו שלא חסרת דבר בארץ ערבה ושוחה, כן ראוי לך להאמין שלא תחסר דבר עתה שתבא אל ארץ נושבת, והנה כן היה שקנו מבני עשו לחם ומזון, שנאמר אוכל בכסף תשברני וכו' כאשר עשו לי בני עשו:"
],
[
"ונפן ונעבר, לצד צפון הפכו פנים להלוך רוח מזרחית:"
],
[
"ער, שם המדינה, ויתכן שלקח סיחון ער ממואב וחזרה למואב באחרונה:"
],
[
"האמים, הפסוק הזה והשנים שלאחריו הם כמו מאמר מסוגר להודיע בדרך סיפור מי היו יושבים לפנים בארץ מואב ובשעיר, ומאמר עתה קומו ועברו וכו' מחובר עם תחלת הענין אל תצר את מואב, כי הכל צווי אחד, והנה טעם ההודעה הזאת כאן, בעבור שאמר הקב\"ה למשה אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה יספר הכתוב כי הארץ ראויה לזרע אברהם, שנאמר ואת הפריזי ואת הרפאים (בראשית ט\"ו י\"ט), לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההיא ישבו בה מעולם הרפאים שהם עם גדול ורם כענקים ילידי הענק, כלומר שאף הרפאים יחשבו כענקים לגודלם וחזקם, והמואבים כשנתישבו בארץ ההיא קראו לרפאים אימים, על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וזהו שאמר הכתוב בתחלה האמים לפנים ישבו בה, כי כך קראו להם המואבים, והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, וא\"כ אין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס, ולכן צוה אל תצר את מואב:",
"גדול, כמשמעו:",
"ורב, בכח וצעום בנין האיברים:",
"ורם, בקומה:"
],
[
"יחשבו, לשון חשיבות מעלה, כמו כי במה נחשב הוא ובלשון חכמים אדם חשוב, או לשון חשיבות מספר, כלומר שהרפאים נמנים בתוך הענקים והיו בכללם, ושתי הפירושים מענין אחד, כי כל הדברים השוים במעלה נכנסים תוך כלל אחד בבחינת המעלה ההיא:"
],
[
"ובשעיר ישבו החרים, גם החורים, היו מן העמים שניתנו במתנה לאברהם, כי החורי הוא החוי והוא מבני כנען, כמו שנאמר עשו לקח את נשיו מבנות כנען את אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, וצבעון היה מבני שעיר החורי יושבי הארץ, והנה אמר כי החורים שהם לאברהם ישבו בשעיר לפנים, ובני עשו שהם זרע לאברהם ירשו אותם וישבו תחתם במעשה נס, כאשר עשה ישראל ליתר הגוים של אברהם אשר נתן השם להם בכחו הגדול, והנה הנחיל השם כל העמים ההם לזרעו של אברהם, אחד מהם לעשו והשאר לישראל שהוא בן הבכור, ואין ראוי לגזול מעשו את אשר הנחיל לו האלהים, כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלתם כאשר יקצוף על הגוזל מישראל ארץ כנען שינחיל להם, כענין שנאמר על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי (ירמיה י\"ב י\"ד):",
"כאשר עשה ישראל, זו ראיה על ג' הפסוקים האלה שהם מאמר מסוגר, ונכתבו רק בדרך סיפור, כי אילו היו מחוברים עם תחלת הענין אל תצר את מואב וכו', היו ראוי לומר כאשר עשיתם לארץ ירושתכם:"
],
[],
[
"שלשים ושמנה שנה, ובמעשה המרגלים כתוב תשאו עונותיכם ארבעים שנה, הא כיצד? אלא הענין כך, שם אמר שיתעכבו במדבר עד מלאות מ' שנה מזמן צאתם ממצרים וכבר היה אז בשנה השנית ונחשב להם גם הזמן העבר להשלמת הגזירה שהרי גם קודם שילוח המרגלים היו כבר במדבר מיד אחרי נסעם מחורב, ומכוון מה שאמר שם יום לשנה יום לשנה, כי גם הימים אשר תרו את הארץ לא היו מ' יום אלא ל\"ח וחצי, כמו שפירשתי שם על פסוק מקץ ארבעים יום, שהרי בר\"ח תמוז נשתלחו ובח' באב סמוך לחשיכה חזרו, אבל בכאן אינו מונה רק הימים אשר הלכו בהם מקדש ברנע עד נחל זרד, והם לא היו רק ל\"ח שנה:",
"עד תם כל הדור, רובם מתו מיתה טבעית:",
"אנשי המלחמה, הכונה על אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות אל ראש ההר, כמו שאמר ותחגרו איש את כלי מלחמתו, ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו, וכן ביהושע הוא אומר עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' וכו' (ה' ו'), ולפיכך קורא אותם אנשי המלחמה ואינו אומר אנשי מלחמה סתם, כי אם אנשי המלחמה הידועים שלא שמעו בקול ה', אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג אינו קורא אותם אנשי המלחמה, כי על פי הקב\"ה נלחמו, והם נכנסו לארץ כי לא היו בני עשרים בעת המלחמה הראשונה בשנה שנייה כשנלחמו המרגלים:"
],
[
"וגם יד ה' היתה בם, זוהי מיתת עונש בדרך פלא:"
],
[
"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות, תמו למות, כלומר שלא נשאר עוד אחד שימות כי כבר מתו כלם:"
],
[
"וידבר ה', דבוק עם מה שלמעלה, ושיעורו ויהי כאשר תמו וכו' אז דבר ה' אלי לאמר, ורבים ככה:"
],
[
"אתה עבר היום את גבול מואב, כבר ביארנו שיש הבדל בלשון העברה כשאחריו ב\"ית או כשאחריו את, ועל פי הכלל ההוא תבין מה שאמר כאן את גבול מואב, וכבר סיפר למעלה ונעבור דרך מדבר מואב, וכאן פירושו היום אתם עוזבים את גבול מואב כי כבר כליתם לעבור בו, ועתה תתרחקו ממנו ותתקרבו לגבול בני עמון:"
],
[
"וקרבת, פי' וכאשר תקרב אליהם השמר לך פן תצורם:"
],
[
"ארץ רפאים, אף כאן בא מאמר מסוגר לספר כמו למעלה האיך נחלו בני עמק את ארצם, והענין נמשך עד סוף פסוק כ\"ג, ובפסוק כ\"ד חוזר אל דברי ה' קומו סעו וכו', והנה אמר כאן שאף ארץ בני עמון תחשב לארץ רפאים כי הנה ארץ רפאים היתה ארץ גדולה מאד, ולקחו קצת ממנה מואב, וקצת ממנה בני עמון, וקצתה נשארה לרפאים עצמם, כי עוג היושב בעשתרות מהם היה כמ\"ש ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, וכתוב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:",
"זמזמים, מלשון זממו אל תפק (תהלים ק\"מ), שהיו עם לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות:"
],
[
"וישמידם ה' מפניהם, גם זה היה מעשה נס, כי עם כל גודל ותוקף העם ההוא רצה ה' להשמידם לתת ארצם לנחלה לבני עמון בעבור היותם בני לוט בן אחי אברהם:"
],
[],
[
"והעוים, אחרי שסיפר הכתוב המלחמות שנהיו בארץ כנען בשנים קדמוניות שעל ידי כך נתגרשו הרפאים בני כנען מארץ עמון ומארץ ומואב, ונתגרשו החורי שהם החוים (כמבואר למעלה פסוק י\"ב וכן דעת הרמב\"ן) מהר שעיר, הודיע עתה שקצת מבני העוים שהם ג\"כ מכלל החוים נשמדו ע\"י הפלשתים היוצאים מאי כפתור אחיהם כמו שביארנו בס' בראשית וחמשת משפחות מזרע החוי נתגרשו ע\"י הפלשתים ושמם היה ערקי סיני ארודי צמרי חמתי, תחתיהן קמו חמשת סרני פלשתים עזה אשקלון אשדוד גת ועקרון, ודקדק הכתוב לומר היושבים בחצרים, כי לא כל העוים נשמדו שהרי ביהושע י\"ג נזכרו העוים אצל חמשת סרני פלשתים אלא רק היושבים בחצרים דהיינו בערי הפרזות, והוצרך הכתוב להודעה זאת ללמדנו שגם ארץ פלשתים היא בכלל ארץ כנען הראויה לבני ישראל ולהודיע שמשפטי ה' אמת, וכמו שלקח ממתנת אברהם את ארץ בני עשו ובני לוט, ככה הביא פלשתים מכפתור לגרש את העוים בעבור חטאותם כדי שיזכו ישראל אח\"כ בנחלתם:"
],
[
"ראה נתתי בידך את סיחון, הדיבור הזה הוא האמור למטה ראה החילותי תת לפניך וגומר וקודם לכן שלח לו מלאכים ממדבר קדמות, כי אחרי שצוהו השם החל רש והתגר בו מלחמה לא ישלח לו דברי שלום אעברה בארצך, כי אם ישמע אליו יהיה עובר על דברי השם, ואם ידע שלא ישמע יהיה שליחותו לריק, אולם פי' ואשלח מלאכים כבר שלחתי מלאכים, והקדים כאן דברי השם לבאר כי הקשה ה' את רוחו, לומר כי הכל סבה מאת השם כי כן אמר לי:",
"החל רש, עתה יתחיל ישראל לרשת עמל לאומים, כי קודם לכן לא היה להם אחוזה אפי' מדרך כף רגל:",
"והתגר בו מלחמה, נגד מה שאמר אצל בני עשו ובני לוט אל תתגר, יאמר כאן לא די שאיני מזהירך מגירוי המלחמה אלא שאני מצוך והתגר בו מלחמה:"
],
[
"פחדך ויראתך, פחד ויראה ממך, וזהו הבטחה לישראל שימס לב אנשי כנען מפניהם בשמעם נצחונם נגד מלך חשבון, והנה עכ\"ז אזרו חיל בני כנען להלחם בישראל כמה פעמים, כי השם הקשה את רוחם ואמץ לבבם לאמר טוב מותינו בחרב מלהיות להם עבדים:",
"על פני העמים, היראה תהיה על פניהם, כי הכרת פניהם תענה בם שיראו ממך:",
"אשר ישמעון שמעך, העמים אשר לבד ישמעו שמעך אף אם לא יראום ורגזו וחלו:"
],
[
"דברי שלום, שלח לו בתחלה דברי שלום, כדי שמתשובתו יבינו ישראל כי השם הקשה את לבבו:"
],
[
"בדרך בדרך אלך, כפל מלת בדרך להורות על ההתמדה בלי הפסק, כמו וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות ט\"ז כ\"א), ויבאר אח\"כ דהיינו שלא אסור ימין ושמאל:"
],
[
"רק אעברה ברגלי, איני חפץ ממך רק להניחני עבור ברגלי:"
],
[
"כאשר עשו לי בני עשו, לא לענין העברה בארצם, שהרי כתוב וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו (במדבר כ' כ\"א), אלא לענין מכירת אוכל ומים, שנתרצו בני עשו למכור להם די ספוקם בעברם סמוך לגבולם:",
"והמואבים היושבים בער, גם המואבים הוציאו לישראל לחם ומזון בעברם סמוך לגבולם, כמו שנראה מדברי הכתוב ותקראן לעם לזבחי אלהיהם, אולם מה שאמר לקמן על עמון ומואב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (לקמן כ\"ג ה'), אינו מוסב רק על עמון בלבד, ולא על מואב כמו שנפרש שם:",
"עד אשר אעבר, מוסב על סוף הפסוק הקודם רק אעברה ברגלי עד עברי את הירדן, וכאשר עשו לי בני עשו הוא מאמר מסוגר:"
],
[
"ולא אבה, פירשנוהו (במדבר כ\"א כ\"ג):",
"העברנו בו, הניחנו לעבור בגבולו ויראה שהכנוי בו מוסב אל מלת בדרך שאמר למעלה (פסוק כ\"ז) בדרך בדרך אלך, כי מצאנו דרך לשון זכר כמו יש דרך ישר לפני איש (משלי י\"ד י\"ב), או תהיה מלת בו חוזרת אל השם חשבון שבפסוק זה, אך לא יתכן היותה חוזרת אל שם סיחון כי זה יהיה נגד משפט הלשון:",
"כי הקשה ה' אלהיך את רוחו, לפי שעתה שלם עון האמורי ובא קצו להטרד מן העולם כי נתמלאה סאתו, לכן רצה ה\"ית להקשות את רוחו כדי שלא יתעכב מלצאת נגדם בעבור מורך לבב, אלא יבא ויפול בידם, כי כך מדתו ית' עם הרשעים הגמורים כדרך שביארנו בענין פרעה:",
"כיום היה, כמו שבאמת קרה הדבר, שנפל בידינו כמו שראיתם:"
],
[
"ראה החלתי תת לפניך, מה שלא קבל סיחון השלום הוא התחלת נפילתו, ואני בהקשותי את לבבו כבר החילותי לתתו בידך, א\"כ החל רש וכו':"
],
[],
[],
[
"ונחרם את כל עיר מתם הנשים והטף, שהיו מן האמורי ונצטוו בכך, שנאמר רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה ואף על פי כן פתח להם בשלום שכך היא המצוה, כאשר אפרש במקומו, אבל לעוג מלך הבשן לא קרא לשלום שהוא יצא אליו למלחמה קודם שבאו לעיר שלו כלל:"
],
[
"ושלל הערים אשר לכדנו, בזזנו לנו:"
],
[
"אשר בנחל, בתוך נחל ארנון היתה עיר בנויה:",
"את הכל נתן ה' אלהינו בידנו, להגיד שהתשועה הזאת היתה אלהית, וכח אדם לא יגיע אליה:"
],
[
"אל ארץ בני עמון לא קרבת, אע\"פי שהיה סמוך לארץ סיחון נשתמרו ישראל מליכנס בגבולו, והנה מ\"ש ביהושע (י\"ג כ\"ה) ויתן משה לבני גד וכו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון, עד ערוער, הכונה על אותו חלק מארץ עמון שכבר לקחו סיחון מבני עמון מלפנים, כמו שפירשנו (במדבר כ\"א כ\"ד), ולכן הוצרך לפרש כאן כל יד נחל יבק, כלומר מיבק והלאה לא נכנסו, אבל לקחו כל הארץ מארנון עד יבק:",
"כל יד, אל כל יד, כי מלת אל האמור בראש הענין מושך עצמו ואחר עמו:",
"יד, כמו שפת, מקום שאצל הנחל:",
"וכל אשר צוה, כל המקום אשר צוה ה' אלהינו שלא נכבוש, לא כבשנו:"
]
],
[
[
"ונפן ונעל, כל צד צפון הוא עלייה:",
"ויצא עוג, לא המתין שישלחו אליו מלאכים או שיגעו בגבולו, אבל יצא עד אדרעי שהוא חוץ לארצו להלחם בם:"
],
[
"אל תירא אתו, פירשתיו (במדבר כ\"א ל\"ד):"
],
[
"ויתן ה' אלהינו בידנו, בדרך פלא:",
"עד בלתי השאיר לו, מלת השאיר הוא פועל עבר, ובא תחת המקור, וכאילו אמר השאיר בפת\"ח הה\"א:"
],
[
"את כל עריו, אע\"פי שהיו הרבה במספר כמ\"ש ששים עיר, ואע\"פי שהיו חזקות מאד כמ\"ש חומה גבוהה דלתים ובריח, עכ\"ז לכדנום בעת ההיא כלומר בזמן מעט:",
"כל חבל ארגב, כל מחוז ארגוב:"
],
[
"חומה גבהה דלתים ובריח, כמו בחומה גבוהה ובדלתים ובריח:",
"מערי הפרזי, כמו הפרזות, כלומר ערים פתוחות שאין להם חומה ולא מבצר:"
],
[
"החרם, מקור, והוא כמו ביאור אל הקודם, ונחרם אותם בהשמיד הערים והנשים והטף:"
],
[],
[
"ונקח, כלל שאחר הפרט:"
],
[
"צידנים, לפי שהזכיר את הר חרמון בסוף הכתוב הקודם, רצה לסמן המקום ההוא בכל שמותיו, כדרך הכתוב על הרוב, וכל הפסוק הזה הוא כמו מאמר מסוגר:",
"יקראו לחרמון שרין, צידונים בני בכור כנען קראו לחרמון שרין בהיותו בידם מלפנים, והאמורי היושב בו עתה אשר מהם לכדו אותו ישראל יקראו לו שניר, ובמקום אחר הוא אומר הר שיאון הוא חרמון הרי לו ארבע שמות אך ממה שמצאנו (ש\"ה ד' ח') מראש שניר וחרמון יראה שהיו שם הרים הרבה ולפעמים יקראו כלם בשם חרמון, ולפעמים יקרא אחד מהם חרמון והר אחר סמוך לו שניר:"
],
[
"כל ערי המישר, מוסב אל ונקח בעת ההיא שלמעלה:"
],
[
"כי רק עוג, בא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גדלו וגבהו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כמו שנזכר למעלה ונלכדה עירו, נצול הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, והנה נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו, וזה טעם הלא היא, כלומר הנה העדות קיימת שהיא ערש ברזל ארוכה ורחבה מאד, וקיימת היא ברבת בבני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדן והנה תכלית הסיפור הזה להודיע גודל הנצחון שהיה לישראל שהרגו האדם הגדול בענקים אשר לבדו נשאר מכל זרע הרפאים:",
"באמת איש, באמת כל אדם:"
],
[
"ואת הארץ הזאת ירשנו, אף שכבר נאמר ונקח בעת ההיא את הארץ, אין זה כפל הדברים, כי הנה הלקיחה הוא בלבד התגבורת על העם היושב בה ולכידת הערים מהם, אבל חלוקת הערים הנלכדות והירושה והישיבה בהם הוא ענין אחר, ועליו אמר כאן ואת הארץ הזאת ירשנו, כלומר התאחזנו בה כירושת נחלה, ואיך היתה הירושה הזאת? מערוער וכו' ומפרט והולך חלק ראובן וגד ומנשה:",
"וחצי הר הגלעד, לפי שהיה כל הר הגלעד מרובה לבני ראובן וגד כפי החשבון שעשה משה, וכמו שרמזנו במקומו, לכן לא נתן להם רק חציו, דהיינו חלק ממנו, והשאר נתן לחצי שבט המנשה:"
],
[
"לכל הבשן ההוא יקרא, פי' וכל חלק הארגוב לכל הבשן אשר הוא נקרא ארץ רפאים, כמו ההושיבו נשים נכריות (עזרא י' י\"ז) שהה\"א כמו אשר וכן רבים, והנה נקרא מכלל ארץ רפאים, על שם עוג המולך בה, או מפני שהיתה בתחלה לרפאים ונשארה לעוג, כי הוא והעם היושב בה מיתר הרפאים:"
],
[
"חות יאיר, פירשנוהו (במדבר ל\"ב מ\"א):"
],
[],
[],
[
"והירדן וגבל, שהירדן יהיה גבולם לצד מערב:",
"מכנרת ועד ים הערבה. ולא כל הירדן יהיה גבולם, אלא מים כנרת שהירדן עובר בתוכו עד ים הערבה שהוא ים המלח, שגם בו הירדן עובר:"
],
[
"ואצו אתכם, לבני ראובן וגד ומנשה ידבר:",
"ה' אלהיכם נתן לכם, אל תחשבו שמדעתי חלקתיה לכם, אלא על פי הקב\"ה שהסכים על ידי:",
"כל בני חיל, שבכם חלוצים תעברו:"
],
[
"ידעתי כי מקנה רב לכם, הוא מאמר מסוגר:",
"ישבו בעריכם, ועם זה נתן להם כמו הבטחה שישבו נשיהם וטפם לבטח בערים ההם בעוד שהם יעברו חלוצים עם אחיהם, ולזה אמר עד אשר יניח וכו' כלו' בכל משך הזמן ההוא עד אשר יניח ה' לאחיכם ישבו נשיכם וטפכם לבטח בעריכם, וכן חתם ושבתם איש לירושתו, כאומר בשובכם לשלום תמצאו איש ירושתו כמו שנתתיה לכם:"
],
[
"אשר ה' אלהיכם נתן להם, אמר אלהיכם כנגד בני ראובן וגד, לרמוז, כמו שה\"ית שמר הבטחתו לכם ונתן לכם אחוזה, ובזה תכירו שהוא אלהיכם באמת, כן יקיים הבטחתו עם שאר השבטים:",
"ושבתם, ואז תשובו:"
],
[
"ואת יהושע צויתי, וכן הצווי הזה מובן מענינו, שצוה אותו חזק ואמץ ולא תירא מהם, אלא שרצה לכלול עמו כל ישראל, ואמר לא תיראום בלשון רבים:",
"עיניך הראת, יתכן שתחסר מלת הן, והטעם עיניך הן הרואות את כל וגומר, והנני מבטיחך שכן יעשה וכו':",
"כן יעשה ה', כי לא בכח יגבר איש אלא לה' התשועה והוא ילחם לכם כמו שחתם דבריו:"
],
[],
[
"ואתחנן, וכבר התחננתי, כי כאשר הזכיר יהושע ואמר ציויתיו לאמר עיניך הרואות וגומר (לעיל כ\"א), יאמר הנה אנכי כבר התחננתי אל ה' לעבור את הירדן, אך ה' מנעני מראות את הארץ הטובה ולכן ציויתי את יהושע, ולשון ואתחנן אינו אלא בקשת החנינה מאת השם לא לגמול על מעשה הטוב אלא מצד היותו ית' החנון האמיתי ולזה בא בהתפעל:",
"בעת ההוא, כשכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל וחלקתי הארץ לשני השבטים, והיה זה כאשר נאמר לו עלה אל הר העברים הזה (לקמן ל\"ב מ\"ט), כי אז ביקש רחמים והתחנן התחינה הזאת, וכאשר לא שמע השם אליו, חזר והתפלל יפקוד ה' אלהי הרוחות איש על העדה (במדבר כ\"א ו'), וזהו וצו את יהושע הבא בסמוך בפרשה, והנה בספר במדבר הזכיר רק התפילה אשר נענה עליה שהיא יפקוד ה' וכו', וכאן הזכיר גם התפילה על העברת הירדן, להודיע כי הארץ היתה חביבה עליו ולא זכה אליה בעבור ישראל, וכל זה מתוכחותיו:"
],
[
"אתה החלות, כנגד מה שאמר לו השם ראה החילותי תת לפניך, היום הזה אחל תת פחדך, כלומר אם מלחמת סיחון ועוג היא ההתחלה ראוי א\"כ שאעבור את הירדן ואראה גם המלחמות האחרות:",
"את גדלך, זו מדת טובך, וכן הוא אומר ועתה יגדל נא כח ה' (במדבר י\"ד י\"ז), מה כתוב אחריו, ה' ארך אפים ורב חסד וכו':",
"ואת ידך החזקה, אלו הנפלאות למעלה מן הטבע שעשה ה\"ית לישראל מידי צאתם ממצרים ועד הנה, שעליהן נופל לשון יד, כמו ושלחתי את ידי, כי יד על כס יה, וביארנום במקומם:",
"אשר מי אל בשמים ובארץ, הטועים בשתוף וברבוי אלהות יאמרו נא איה איפוא הוא האל האחר או בעל היכולת אשר יעשה כמעשיך הגדולים וכגבורותיך החזקות, והנה התחיל בסידור שבחי המקום כדרך כל מסדר תפילה:"
],
[
"אעברה נא, את הירדן, כי ממה שנגזר עליו לכן לא תביאו את הקהל הזה וגומר, חשב משה שלא תהיה לו עוד השררה והמנוי על ישראל, ושלכן נתמנה יהושע, אבל עכ\"ז אפשר שתפילתו תועיל לו שיעבור שמה כאחד העם, ויהיה יהושע המנהיג וכובש את הארץ, ולכן לא זכר בתפילתו דבר מהנהגת העם:",
"ואראה את הארץ הטובה, השתדל משה כ\"כ על הכנסתו לארץ, כדי לקיים המצות התלויות בה ולהוסיף שלמות על שלמותו, כי ידע היותה ארץ מקודשת והישיבה בה מועילה מאד, ולזה קראה הארץ הטובה:",
"אשר בעבר הירדן, בצדו השני דהיינו לצד מערב:",
"ההר הטוב, שיעורו ואראה את ההר הטוב, שהוא הר המוריה שעליו עתיד ב\"המ להבנות ומשה ידע זאת בנבואה, כמו שאמר עלו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגומר:",
"והלבנון, אחז\"ל שהוא בית המקדש, ונקרא כן שמלבין עונותיהם של ישראל:"
],
[
"למענכם, אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר וירע למשה בעבורם (תהלים ק\"ו):",
"רב לך, אתה טענת שהחילותי להראות לך גדולתי ושראוי עוד להוסיף לך, אמנם, די לך הגדולה והיקר שנתתי לך, כי לא קם ולא יקום כמוך בעולם, ואם כל חפצך לעבור שמה הוא כדי לראות את הארץ, עלה ראש הפסגה וכו' וראה בעיניך:",
"בדבר הזה, בשביל הדבר הזה:"
],
[
"ראש הפסגה, הוא הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה:",
"ושא עיניך וגו' וראה בענייך, כל מה שתוכל לעשות בעיניך עשה, כי אין לך הנאה בארץ רק בראייה:",
"כי לא תעבר, הטעם שלא נתקבצה תפלת מרע\"ה לפי שכבר נשבע ה' על זה שנאמר לכן לא תביאו, ואחז\"ל שמלת לכן הוא לשון שבועה וכן בסמוך וישבע לבלתי עברי:"
],
[
"וצו את יהושע, אולם על מה ששאלת יפקד ה' וכו' הנה בחר לך יהושע ותצוהו שיסבול טרחות ומשאות ומריבות העם:",
"וחזקהו ואמצהו, בדבריך, שלא ירך לבו לומר, כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:",
"אשר תראה, על ראש הפסגה:"
],
[
"ונשב בגיא, טעמו וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה כי משם נסעו אל ערבות מואב, והגיא הוא בהר העברים כמו שמפורש לקמן (ל\"ד ו'):"
]
],
[
[
"ועתה ישראל, היא כמו תולדה נמשכת מכל הדברים שדיבר עד הנה, כלומר מאחר שהודעתי אתכם שנגזר עלי שלא אעבור את הירדן, אבל אתם בלי ספק תבוא שמה תחת הנהגת יהושע, כי לא יאחר עוד ה\"ית לתת לכם את הארץ, הנה צריך אני להזהיר אתכם על שמירת המצות והחקים שבשמירתן תלויה ישיבתכם בה:",
"מלמד אתכם לעשות, כי עיקר הלימוד לעשות המצות:",
"למעו תהיון, ולא תמותו כאנשי דור המדבר, או כעובדי פעור שנשמדו:"
],
[
"לא תספו, כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשה מינין בלולב, וכן לא תגרעו:",
"לשמור את מצות ה' אלהיכם, שיעורו לא תוסיפו ולא תגרעו אלא תשמרו את מצות וכו', ולפי שבפסוק א' אמר אשר אנכי מלמד אתכם, וכן בפסוק הזה אמר אשר אנכי מצוה אתכם, הוצרך לבאר דבריו שלא יחשבו כי כל המצות האלה הם מדעתו, אלא הן מצות ה' אלהיכם אותן שאנכי מצוה אתכם, והביא ראיה לדבריו מענין בעל פעור שיתבאר בסמוך:"
],
[
"עיניכם הראות, כלומר אילו המצות שצויתי אתכם היו מלבי איך היה נמשך מהם חיים ארוכים לשומרים אותם ומגפה פתאומית לעוזבים אותן, שעל זה אמרתי אליכם שמע אל החוקים וכו' למען תחיו ? ועכ\"ז החוש העיד שהדבר כן, כי כל האיש שהלך אחרי פעור השמידו ה', אבל אתם שהלכתם אחרי ה' ודבקתם בו חיים כלכם היום, א\"כ מן התולדה הזאת שראו עיניכם מוכרחים אתם להאמין שכל המצות שצויתי אתכם הם מצות ה' אלהיכם, והוא בחמת מופת ברור, וכמו שחתם ראה למדתי וכו' כאשר צוני ה' אלהי, ובסמוך יתן ראיות אחרות גדולות מזו להוכיח מהן אלהיות התורה, והן קרבת אלהים ומעשה מתן תורה:",
"אשר עשה ה' בבעל פעור, בעבור בעל פעור:"
],
[],
[
"כאשר צוני ה' אלהי, לא הוצאתים מלבי, ולא קבצתי אותם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כולם מפי הגבורה:",
"לעשות כן בקרב הארץ, כי יש חקים רבים שאינן נוהגין בחוצה לארץ:"
],
[
"ושמרתם ועשיתם כי, צריכין אתם לשמור החקים האלה בלב שלם ולעשות על פיהן, כי אין החקים האלה שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים, ואם תשמרו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ, כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל (ויראו שעל ידם תשיגו קרבת אלהים כמו שיפרש בסמוך), הנה כלם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים, ובעבור גדולתו היא חכם ונבון מכל הגוים, ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה, אבל חקי שאר העמים הבל הם ואין בם מועיל, שהרי אינן מביאים לעושיהם קרבת אלהים:"
],
[
"כי מי גוי גדול, עתה מביא ראיה למה שאמר למעלה, איך יודע לעמים אשר ישמעון החקים האלו שבעליהן עם חכם ונבון ואמר שוטטו מים ועד ים, וראו בכל הגוים ההולכים איש בשם אלהיו זה ישתחוה לשמש, וזה לירח וזה לצבא השמים היש אלהים קרובים אליו שיענהו בקראו אליו, וגם אם יאמין בה' אלהי השמים כדרך שמאמינים בו בני ישראל, אבל לא ישמור חקי התורה האלהית הזאת ולא ינהג בם, בכל זאת אין אלהים קרובים אליו בכל משאלותיו, כי שכר הגוים הצדיקים הוא רק בדרך הטבע כמו שכתבנו (שמות כ' ב'), אבל ה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו, כל מה שישאל שומר התורה מן השם, הוא ית' ימלא משאלתו, כגון יהושע שהעמיד חמה, ואליהו שהוריד אש, וכדרך שכתוב רצון יראיו יעשה (תהלים קמ\"ה), וזה מופת גדול:"
],
[
"ומי גוי גדול אשר לו חקים, כלומר מענין קרבת אלהים שאמרתי נמשך שאין עוד גוי גדול כמונו בענין המנהגים, כי לנו חקים ומשפטים צדיקים, וכראות העמים את מעשי העם הזה כי נורא הוא, יודו כלם כי תורתנו עליונה ואלהית, ויאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה נסים ונפלאות רק, בעבור שהם שומרים חקים ומשפטים צדיקים:"
],
[
"רק השמר לך, אחרי המופת שהביא מקרבת אלהים, וידע מרע\"ה שלא יאריך הדבר הזה דהיינו קרבת אלהים עד עולם, כי מהר יסורו מן הדרך ויגלו מעל אדמתם, חשש משה, פן בדורות הגלות יעזבו בני ישראל את התורה, כי יאמרו מאין נודע לנו שהיא אלהית, הלא עינינו רואות כי תופשי התורה הלכו שבי לפני צר, ואין לנו עוד קרבת אלהים, לכן חזר ואמר להם, מה שהבאתי ראיה מקרבת אלהים, אין זה מופת רק נגד העמים, אבל אתם בני ישראל חייבין ללכת בדרכי התורה גם בעת שפלותכם ובצר לכם, כי אתם יודעים שהיא נתונה לכם מן השמים, שהרי פנים בפנים דבר ה' עמכם ולזה סמך כאן כן תשכח וכו' יום אשר עמדת וכו', והזכיר אח\"כ כי תוליד בנים וכו' שמדבר על הגלות והשפלות, והודיע שבכל זאת יתחזקו בתורת ה', כמו שאמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת (לקמן כ\"ט), כלומר שישובו לתורה ולעבודה, וגם בזמן הגלות יזכרו המופת הגדול ממעמד הר סיני, כאמרו כי שאל נא וכו' השמע עם וכו' (שם ל\"ג), ובדרך הזה יתחייבו להחזיק, בתורת ה' מדרך המדע כמו שחתם אתה הראת לדעת וכו', זהו לדעתי המשך הכתובים:",
"את הדברים אשר ראו עיניך, הוא מעמד הר סיני, ורוב הדור ההוא ראו אותו בעיניהם כי היו אז פחותים מבן עשרים:",
"ופן יסורו מלבבך, שצריך להתבונן תמיד במעשה הנורא ההוא כי הוא יסוד האמונה:",
"והודעתם לבניך ולבני בניך, ולפי שיש לכם יתרון גדול על בניכם בענין זה כי אתם עדי ראיה לא כן בניכם, לפיכך צריך שתודיעו הדבר הזה לבניכם אחריכם מדור לדור ותעידו להם אמתת מה שראו עיניכם, עד שיאמינוהו כאילו ראוהו כל הדורות, כי לא יעיד אדם שקר לבניו ולא ינחיל אותם הבל:"
],
[
"יום אשר עמדת, מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחורב אשר ראית את הקולות ואת הלפידים:",
"באמר ה' אלי הקהל, בשכבר אמר, והנה יאמר בראשונה בקוצר יום אשר עמדת, ועתה יספר באורך לסבת ולתכלית מה עמדו שם:",
"ואשמיעם את דברי, בלי אמצעי:",
"אשר ילמדון ליראה אתי, כי המופת המדעי הזה יקבע בלבם יראת רוממותו ית', וכמו שכתוב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:"
],
[
"תחת ההר, כמו בתחתית ההר, והוא בעמק שבצד ההר:",
"וההר בער, היה בוער:",
"עד לב השמים, באמצע כנגד הרואים, וכן בלב ים:",
"חשך ענן וערפל, החשך הזה היה בתחתית ההר, כי ראש ההר היה בוער באש עד לב השמים:"
],
[
"קול דברים אתם שמעים, יתכן שהוא מאמר מוסגר, לומר הדיבור הזה לא היה נרגש לכם כ\"א באזניכם, אבל בתוך האש שממנו היה נעתק הקול לא ראיתם שום תמונה, ועתה חוזר ואומר מה דיבר ויגד לכם את בריתו:"
],
[
"את בריתו וכו' עשרת הדברים, נקראו עשרת הדברות ברית ה', כי על ידי קיומם ושמירתם יתקיים הברית אשר כרת ה' עם אבותינו להיות לנו לאלהים ביחוד:"
],
[
"ואתי צוה ה', ושאר המצות שצוה ה' מלבד עשרת הדברים, לא אמרם לכם בפומבי כי יראתם מפני האש, כמו שיספר להלן (ה' כ\"ב), אבל צוה אותי ללמד אתכם, כי כבר אני נאמן לנביא לה' במה שראיתם, כמו שאמר וגם בך יאמינו לעולם:"
],
[
"ונשמרתם מאד לנפשתיכם, עכשיו בא להזהירם על עון ע\"ז, כי מאחר שהשם כרת עמכם ברית בחורב השמרו לכם שלא תפרו את בריתו בעשות לכם תמונה, שהרי ביום דבר ה' אליכם לא ראיתם כל תמונה:"
],
[
"פן תשחיתון, דע שיש שתי מיני ע\"ז, האחת עבודת הפסילים מעשה ידי אדם באופן שהעובד אותם מכחיש במציאות הסבה הראשונה, וזהו השחת הדעת בזדון, וגם הגויים חייבין עליה, והשנית הוא הטועה שבראותו רוממות השם וגודל כבודו יאמין כי מסר הנהגת העולם לאחד מן השרים העליונים ולכן הוא משתחוה להם, וזהו השתוף, והגוים פטורים על הטעות הזה, אבל האיש הישראלי חייב עליה מיתה, והנה חלק הכתוב בין שני מיני ע\"ז האלה, כי אמר כאן פן תשחיתון וכו' תבנית כל בהמה וכו' תבנית כל רומש וכו' עד מתחת לארץ, וכל זה מדבר מן המין הראשון שלהיותו השחת הדעת גמור אמר לשון תשחיתון, ובפסוק ופן תשא עיניך מתחיל לדבר במין השני כמו שנבאר:",
"ועשיתם לכם פסל, לע\"ז גמורה שעושה פסל ואומר אלי אתה, והנה זכר כאן כל מיני התמונות מבעלי חיים שיוכל לפסול תבניתן, הן מההולכים בארץ הן מהעופפים בשמים, או מהרומשים באדמה, או מאשר במים:",
"תמונת כל סמל, הנה יש בענין זה חמשה שמות, פסל, תבנית, דמות, תמונה, סמל, וההבדל שביניהם כך, שהפסל נופל לבד על חומר הדבר הנפסל, כגון עץ או אבן על צורת איזה עצם, תבנית נקרא על שם הצורה והצלם הניתן לה דמות על שם הדמיון שבין הפסל ובין הדבר שנדמה לו, אבל תמונה הונח על הכוונה והציור הרוחני, מה שיכוין המצייר בצורה ההיא, ר\"ל הכח המיוחס לעצם ההוא מה שהצורה רומזת עליו, ולכן אמר למעלה לא ראיתם כל תמונה, ר\"ל לא ראיתם דבר מוחש שהמוחש הזה ירמוז על כחותיו אשר לו, ונאמר ג\"כ על כל ציור מושכל, ומזה ותמונת ה' יביט, שהשיג דרכי השם ב\"ה בהשגה נעלה מהשגת זולתו, ולפעמים יצייר בדמיונו המצייר פסל מורכב מצלמים רבים שציור כל א' וא' מחלקיו הם במציאות והרגישם המרגיש כבר באחד מן החושים, אבל חבור החלקים ההם והרכבתם אינו במציאות רק בדמיון המצייר, ד\"מ סוס בעל כנפים, כלב בעל שלשה ראשים, הוא ציור שחלקיו נמצאים כולם חלק בזולת חלק, סוס לבדו, וכנפים לבדם, אולם לא יחוברו בגוף מן הגופים, והנה הציור מן החבור הזה והמשונה ההוא יקרא ג\"כ תמונה כל עוד שהוא בכח, אבל כאשר יצא אל הפועל, דהיינו כאשר יעשה הצורף ד\"מ סוס בעל כנפים, אז נקרא סמל, כמו סמל הקנאה האמור ביחזקאל, ולזה אמר כאן פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (אבן חצוב ומסותת על) תמונת כל סמל (על ציור צורה שאינה במציאות, או תעשו לכם) תבנית זכר או נקבה (צורת בנין זכר או נקבה כמו שהם במציאות:"
],
[
"אשר תעוף בשמים, הפורח באויר:"
],
[
"תבנית כל דגה, דגה שם המין, והטעם תבנית כל אישי מאישי המין:"
],
[
"ופן תשא עיניך השמימה, עכשיו מדבר במין השני של ע\"ז, כמו שרמזנו למעלה (פסוק ט\"ז), ולכן חזר ואמר מלת פן, וכונת הפסוק על המודים באלהי אמת אבל טועים שמסר לזולתו הנהגת הע\"הז, ואמר הנני מזהירך עוד פן תשא עיניך השמימה לחקור על גודל הככבים וגבהם ותקפם ומשטרם בארץ, וראית כל זאת בשכלך, ונדחת ע\"י שכלך מדרך האמת לחשוב שהם שרים ומנהיגים, ושבהיות הבורא ית' מרומם ונעלה מאד גם על הגופים הנפלאים האלה בחר למסור בידם הנהגת התחתונים, ולכן אפשר שתשתחוה להם ותעבדם, וזה לא יחשב לעון אצל כל העמים, כי הם פטורים על השתוף, רק אם אתה תעשה כן יחר אפי בך, ואמר הטעם אשר חלק וכו':",
"כל צבא השמים, כבר זכר השמש והירח והככבים, שכולל הכל כמוזכר בפרשת בראשית, שלא זכר בבריאתם כ\"א השמש והירח והככבים, וכל צבא השמים מה בא לרבות? אלא ענינו על המלאכים והשרים העליונים שעליהם כתוב וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מ\"א כ\"ב י\"ח) שאפשר שיתפתה האדם לעבדם בחשבו שבידם ניתנה הנהגת הארץ, ועליהם אמר אשר חלק וכו':",
"ונדחת, לפי שאנשי הכת הזאת אינן עושים בהשחת הדעת ובזדון, ורק טועים מדרך השכל, לכן לא אמר בהם לשון השחתה אלא ונדחת:",
"אשר חלק ה' אלהיך אתם לבל העמים, כלומר לכל העמים לא חלקתי כבוד להנהיגם ע\"י נפלאות, אלא חלקם נתתי את השמש והירח והככבים הפועלים כל התמורות בעולם, ועל ידיהן אני נותן שכרם אם ייטיבו, ועל ידיהן אני נפרע מהם אם ישחיתו, שהיא ההנהגה הטבעית שרמזנו עליה (שמות כ' ב'), ולעומת זה אינם חייבים לעבדני רק במצות השקולות בדעת האדם, ואפשר שישמרו המצוות המדעיות הללו גם אם יעבדו לצבאות השמים על דרך זה, לכן הם פטורים מעונש, כי טועים טעות קרובה, לפי שלא עשיתי להם נפלאות שמהן ידעו שאני בעצמי מושל בכל, אבל אתם בני ישראל לקחתי מכל העמים להיות מיוחדים לי להנהגה אלהית למעלה מן הטבע גם ראיתם את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ועל הים ובמדבר, ולעומת זה כרתי אתכם ברית לשמור מצותי שהן למעלה מן הטבע, וכשתשתחוו לאחד מן הצבאות, אע\"פי שתודו באלהותי ושאני יוצר הכל, למות תכרעו, כי על ידי כן תפרו את בריתו, וזהו שאמר ואתכם לקח ה' וכו':"
],
[
"ויוצא אתכם מכור הברזל, כור הוא כלי שמזקקין בו את הזהב, והמשל נכבד מאד, כי כמו שע\"י הכור מצרפים הזהב מן הסיגים, כן ע\"י עבודת פרך במצרים עזבו ישראל מעשיהם הרעים, השליכו גלוליהם מפניהם וחזרו למוטב, כמו שביארנו (שמות ב' כ\"ג), וכמו שמן הכור לוקחין הזהב הטהור ועוזבים לתוכו הסיגים, כך הקב\"ה לקח אותנו מבין שאר העמים לעם נחלה, והניח כל שאר האומות תחת ממשלת הככבים וצבא השמים:"
],
[
"וה' התאנף בי, מוסב על ופן תשא עיניך וגומר ונדחת והשתחוית להם, ואומר הלא ידעתם שה' התאנף בי וישבע שלא אעבור את הירדן, אלא אנכי מת בארץ הזאת, ואיני הולך עמכם להזהירכם ולהזכירכם יום יום כאשר אנכי עושה היום, לכן קחו תורה מני, והשמרו לכם וגומר:"
],
[],
[
"השמרו לכם, למעלה אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ולא פירש בעבור מה ישמרו ומה יגיע אליהם אם לא ישמרו, וכאן פי' ואמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ולפי שהפסיק הענין מן כי לא ראיתם כל תמונה עד וירשתם את הארץ הטובה הזאת, לכן הביאו צורך קשור וחבור הענין לחזור ולומר השמרו לכם:",
"אשר צוך, שלא לעשות:"
],
[
"אש אכלה הוא, בלי כ\"ף הדמות, וענינו כאש אוכלה הוא, והטעם שמעניש בצדק ואינו מוותר כלום:",
"אל קנא, כאשר רואה שישראל עובדים לאל נכר ומכבדים אותו, הוא מקנא לכבוד עצמו המחולל על ידם, לפי שהכבוד והעבודה מישראל ראויים לו לבדו ולא לזולתו, וכבר דברנו על זה (שמות כ' ה'):"
],
[
"כי תוליד בנים, ענין הפרשה הזאת להודיע שבעון ע\"ז יגלו מעל אדמתם, כי השם אל קנא ולא יסבול סרחונם, ואחר כך הזהירם שאף בהיותם בארץ אחרת יחזיקו בתורת ה' ולא ישכחו את אשר ראו עיני אבותיהם בהר סיני שבזה תתחזק אמונתם, ואז ירחמם ה', והנה הפסוק הזה אע\"פי שהוא אזהרה, הוא ג\"כ כמו נבואה ולכן אמר כי תוליד ולא אמר בלשון אם, כי הוא כמתנבא על ענינם, כאומר יודע אני שתשחיתו ויקרה לכם כך וכך, כמו שאמר להם לפני מותו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (לקמן ל\"א כ\"ט):",
"ונושנתם בארץ, שתאריכו ימים עליה ותשבו לבטח ותהיו ישנים בה, ומתוך כך אולי תשכחו את ה':",
"ועשיתם הרע, כי עשיית הפסל הוא הדבר הרע מאד בעיני ה:",
"ה' אלהיך, שהוא אלהיך ביחוד כי כרת עמך ברית להיות לך לאלהים, ואתה מפר בריתו להכעיסו:"
],
[
"העידתי בכם, הנני מעיד בכם עדים שהם קיימים לעולם, השמים והארץ שתראום תמיד אתם ובניכם, אם לא יהיה כדבר הזה שתאבדו מהר מן האדמה ההיא:",
"כי אבד תאבדון, אינו אבדון לגמרי, כי לא יכרית ה' את זרע ישראל לעולם, אלא טעמו כדרך כשה אובד (תהלים קי\"ט), וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיה כ\"ז י\"ג), שענינו הפיזור והתעייה מבלי שימצאו מנוח לכף רגלם, וכן מ\"ש כי השמד תשמדון ענינו מן הארץ ההיא:"
],
[
"ונשארתם מתי מספר, תחת היותכם היום ככוכבי השמים לרוב, והוסיף לומר בגוים אשר וכו', נלומר להיותם מפוזרים ישארו מתי מספר, כי יהיו קצתם במדינה זו וקצתם במדינה אחרת, אבל האומה בכללה תהיה תמיד רבת העם:"
],
[
"ועבדתם שם אלהים, זהו הגדול שבכל העונשים וכל היסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע והמר הזה שתשקע הנפש במצולת התועבה, וילכד האדם ברשת החטאת עד אשר לא יוכל להמלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, והעונש הזה הוא כדרך שאמרו חז\"ל ששכר עבירה עבירה, והנה אין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כחתיה, לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה, וזהו שאמר בסמוך ומצאת כי תדרשנו, בכל לבבך ובכל נפשך:",
"לא יראון, הזכיר ארבעה ההרגשות ואין צורך להזכיר החמישית כי היא עבה מכלם, וטעם הכתוב לומר לא די שהפסילים ההם אינם אלוהות אלא אף גרועים הם מבני אדם כי אין בהם חיות כלל:"
],
[
"ובקשתם משם, וכאשר מתוך הצורות ההמה תבקשו את ה' ותחפצו קרבת אלהים, תתראו אל ה' בחזקה ותחזרו למוטב, אז אני מבטיחכם שתמצאו אותו, כלומר תמצאו עזר אלהי ותזכו לרוחו הטובה וכדרך שאמרו חז\"ל ששכר מצוה מצוה, ולפי שרבים מבקשים פני ה' אבל אחד מני אלף ישיג מבוקשו עד שימצא העזר ממרומים, לכן אמר ובקשתם בל' רבים ומצאת בלשון יחיד, וטעם הדבר:",
"כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, שצריך האדם לעבוד את ה' בכל לבבו ובכל נפשו ולעשות כל מה שבכחו לעשות, ואז יזכה לנחלת שדי, אך מעטים הם המגיעים למעלה זו:"
],
[
"בצר לך, הפסוק הזה אינו אזהרה על התשובה, כי זה נאמר בפסוק שלפניו אלא היא הבטחה והודעה שבאחרית הימים אחרי שיעברו עליהם הצרות הרבות, ישובו בלי ספק אל מדריגתם הראשונה, ילכו בחקות ה' ולא ישובו עוד לכסלה:",
"ושבת עד, כל לשון תשובה שאחריו מלת עד יורה על עזיבת החטא, וטעם המליצה הזאת כי החוטא מתרחק תמיד מאלהיו ומונע עצמו מקרבת אלהים, כדרך כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם (ישעיה נ\"ט ב') והמתחרט מחטאותיו הוא הולך ומתקרב אל ה' עד שיתדבק בו, ואז נקרא שב עד ה':"
],
[
"כי אל רחום, הוא נותן טעם למה שאמר ושבת עד ה' אלהיך, ואמר כי בלי ספק יעבור הזעם באחרית הימים, לפי שהשם הוא רחום וחנון, ולא ייסר אותנו רק לטובתנו כאשר ייסר איש את בנו, אך לא יזנח לעולם:",
"לא ירפך, מבנין הפעיל והענין לא יניח אותך להיות רפה משולח ונעזב:"
],
[
"כי שאל נא, אחר שדיבר מענין הגלות להמשיך ממנו צורך זכירת מתן תורה שהוא המופת החזק על אלהיות תורתנו כמוזכר למעלה (פסוק ט'), חזר עתה לבאר בפרט תוכן המופת הזה, ואמר אם תתבונן בשכלך על גודל הדבר הזה שעשה ה' עמך, תמצא שלא נעשה כן בשום זמן ובשום מקום ולשום אומה שבעולם ובשום אופן שיהיה, ולא די שלא נהיה כן אלא אפילו לא נשמע, כי בעבור זרות הדבר שישמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש, לא עלה על לב בן אדם אפילו לבדות פלא כזה מלבו, ואף אם בדה אין מי שישמע אליו ובכל זאת אתם בעצמיכם ראיתם את אשו הגדולה ושמעתם דבריו, ואין ברור יותר ממה שישיג האדם בחושים, וביותר בהיות הדבר גדול ונורא מאד וביותר בהיות הרואים והשומעים עם רב מאד כשש מאות אלף איש, וביותר אם קודם הענין ההוא יתהוו נסים ומופתים גדולים כמו יציאת מצרים בדרך פלא, שעל זה אמר או הנסה אלהים וכו', ואם הדבר כן אתה הראת וכו':",
"לימים ראשנים, על ימים ראשונים, כלומר על הדברים הנעשים בהם:",
"ולמקצה השמים, כמו ולמקצה הארץ ועד קצה הארץ, כי קצה הארץ וסופו נדמה לעינים כקצה השמים וסופו, והענין שאל לכל מי שתרצה ועל זמן שתרצה:"
],
[],
[
"או הנסה אלהים, כפי דברי רש\"י ז\"ל הוא חול, וכן נראה מפשוטו של מקרא שמסיים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם, וכי יש שום אלוה אחר שעשה לגוי אחר נסים גדולים כאשר עשה לכם ה' אלהיכם:",
"לקחת לו גוי מקרב גוי, שהיו בני ישראל מעורבים יחד באנשי מצרים כעם אחד ואע\"פי כן הבדילם ה':",
"במסת, על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון התפאר עלי (שמות ח' ה'), אם אוכל לעשותכן, הרי זה נסיון:",
"באתת, בסימנים להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון מה זה בידך:",
"ובמופתים, הם המכות הראשונות שבאו בתחלת כל סדר וסדר, כמו שביארנו במקומו:",
"ובמלחמה, בים שנאמר ה' ילחם לכם:",
"ביד חזקה ובזרוע נטויה, הם כל סדרי המכות שהיו נפלאות גדולות למעלה מן הטבע ולכן נקראו יד ה' וזרוע ה':",
"ובמוראים גדלים, הם בקיעת ים סוף לישראל וטביעת פרעה וחילו:"
],
[
"אתה הראת לדעת, הנה השם הראה אותך את כל הנסים והאותות האלה בעבור תדע בידיעת המופת ובידיעת החוש כי ה' ב\"ה הוא האל האמיתי בעל הכחות כולם והיכולת בב\"ת, ואין עוד מלבדו, ומזה נולד לך החיוב לידע את כל זאת, כמו שחתם וידעת היום וכו' שנפרש בסמוך:"
],
[
"מן השמים, הפסוק הזה נאמר על ידיעת החוש כי באזניהם שמעו ובעיניהם ראו:",
"ליסרך, להביא במוסר נפשך, דהיינו מוסר השכל, ואל המוסר הזה לא יגיע האדם כ\"א ביראת ה', שנאמר יראת ה' מוסר חכמה (משלי ט\"ו ל\"ג), והוא הדבר בעצמו הנאמר במ\"ת ובעבור תהיה יראתו על פניכם:"
],
[
"ותחת, ולפי שאהב את אבותיך לכן הוציאך, והנה עתה ידבר בידיעת המופת, כי נעשו להם מופתים גדולים כשהוציאם ממצרים:",
"ויוציאך בפניו, כמו ומלאך פניו הושיעם (ישעיה ס\"ג ט'), השיעור על ידי פעולות הבאות מפניו, למעלה מן התולדות:"
],
[
"להוריש גוים, לכך הוציאך ממצרים:",
"ממך מפניך, סרס המקרא, להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך:",
"את ארצם נחלה, כמו לנחלה:",
"כיום הזה, שכבר התחלתם לירש את ארץ סיחון ועוג:"
],
[
"וידעת היום, לפי ששאר העמים אינם יכולים לדעת הפנות האלה אלא בשקול הדעת, ונוסף עליהם ישראל שנודע להם הכל ע\"י מופתי הנפלאות, וגם בידיעות החוש, כי שמעו קול אלהים חיים, לכן חייב אתה לדעת דעת אלהים, ולהשיב אל לבבך, כלומר לצרף ידיעה לידיעה ולהתבונן היטב לדעת כי ה' הוא האלהים ואין זולתו מושל בעליונים ובתחתונים, וכשתהיה הידיעה הזאת חקוקה בלבבך, אין ספק שתשמור את חקיו אשר הם לטוב לך:"
],
[
"אשר ייטב לך, בשמים ממעל ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת:"
],
[
"אז יבדיל משה, למה הפסיק דברי משה שהן מחוברין יחד זה אחר זה וכתב זה המעשה בינתים אלא לפי שהאריך בדבריהם עד עכשיו ועתה מתחיל לפרש המצות, האיך ביאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר בשופטים ובשוטרים שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, ואם ירחיב לעתיד לבא ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, ועל שלש ערים שצוה לו הקב\"ה באלה מסעי לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן כי משה הבדילם, ולכן לא צוה לישראל, והנה אע\"פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה (במדבר ל\"ה י\"ג), אמר משה מצוה הבאה לידי אקיימנה:",
"בעבר הירדן מזרחה שמש, באותו עבר שבמזרחו של ירדן:"
],
[
"ונס וכו' וחי, ענינו וכאשר ינוס יחיה:"
],
[],
[
"וזאת התורה, זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:"
],
[
"אלה העדות והחקים והמשפטים, יתכן שכתוב זה הוא מאמר מסוגר והטעם שבא לומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל בעבר הירדן בגיא וכו', והפסיק בינתים במאמר אלה העדות לומר שהן הן הדברים בעצמם שאמר משה לבני ישראל כבר בצאתם ממצרים אבל הוסיף עוד לבאר אותן העדות והחקים, כמו שנאמר למעלה בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וכו':"
],
[
"אשר הכה משה, כמו אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי (לעיל א' ד'), והוא סימן הזמן כמו שביארנו שם:"
]
],
[
[
"ויקרא משה, אין זו קריאת הקבוץ, כי אם קריאת התעוררות, כי כבר נקבצו והם שומעים במעמד את כל דבריו, אבל לפי שהפסיק בהבדלת שלש הערים לערי מקלט, ולפי שעתה יבאר פרטי הדינים שלא נאמרו עדיין, לכן קרא להם שמע ישראל להעיר לבם על דקדוקי החקים והמשפטים:",
"אשר אנכי דבר, אשר עתה אדבר:"
],
[
"ה' אלהינו כרת, ענין המשך הכתובים כך, תחלה הזהירם בכלל על שמירת החקים והמשפטים, ועתה שבא לפרטם אמר שהם כלם מפי הגבורה, ושעליהם כרת ה ברית עמנו, ודבר פנים בפנים אל כל הקהל, אנכי ולא יהיה לך וכו' כל עשרת הדברים ולפי זה היה ראוי שישמעו גם כל שאר המצות מפי ה', אלא שיראתם מפני האש, ותקרבון אלי ותאמרו קרב אתה וכו', ומזה נמשך ששאר המצות נתנם אלי, ולכן כמו שחייבים אתם לשמור את עשרת הדברים ששמעתם מפיו, כן ראוי שתשמרו שאר המצות אשר אנכי מלמד אתכם כיון שאתם בקשתם לשמעם מפי, וזהו ושמרתם לעשות (פסוק כ\"ט), ואח\"כ בא לפרטם וזאת המצוה וכו' (לקמן ו' א'), שמע ישראל וכו' ואהבת וכו':"
],
[
"לא את אבתינו, יתכן שידבר אל אותם האנשים היוצאים ממצרים, כי היו רבים במחנה ששמעו הברית מפי השם, והעיד אותם על הדברים אשר ראו ואשר שמעו במעמד הנבחר ההוא, ואמר לא את אבותינו הבלתי חיים עתה כרת ה' את הברית כי אם אתנו, אנחנו אשר אנו פה היום כלנו, עודנו חיים זוכרים את הדבר, אנחנו השגנו את המאמר הנכבד שיצא מפי הגבורה בחוש שלם, ולכן השגתנו למעלה מן כל נדנוד ספק, ועתה אנחנו מעידים על זה, ומעתיקים האמונה הזאת לכם ולזרעינו אחרינו:"
],
[
"פנים בפנים, בלא אמצעי, והטעם כאשר ישמיע המשמיע קולו לאחר ופניו אל פניו, ואם לא יראנו:"
],
[
"אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא, ירמוז למה שפירשנו (שמות כ' ז'), כי ישראל שמעו כל עשרת הדברים מפי הגבורה, אבל לא הבינו אלא אנכי ולא יהיה לך, ושאר הדברות היה מפרש להם מה שאמר ה', וזהו להגיד לכם את דבר ה', כי לשון הגדה נופל על פירוש הדברים, וטעם בין ה' וביניכם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינה יותר מהם, כי הם הרחיקו לעצמם, וזהו כי יראתם ולא עליתם בהר, שלא קרבתם אליו כאשר היה לכם רשות, ע\"כ הייתי אני ביניכם ובין מקום הכבוד באמצע, כי רחוק היה בידיכם ובינו, ומשה הייתי מגיד הדברות:",
"לאמר, דבוק עם פסוק ד' פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר, ופסוק אנכי עומד וכו' הוא מאמר מסוגר כמבאר את דבריו, לפי שאמר מתוך האש, משמע שהם היו חוץ לאש הוסיף לומר שהיה זה לפי שיראתם מפני האש ולא עליתם, ואני נגשתי לעלות לתוך האש להגיד לכם את דבר ה', ועתה יזכור את הדבור כמו שיצא מפי הגבורה, והוצרך למלת לאמר, כמשפט הלשון:"
],
[],
[],
[],
[],
[
"אנכי ה' אלהיך, הדברות כבר מפורשות (שמות כ' ב וכו'), ועתה נעיר על מעטי השנוים שנמצאו בין שני אופני הדברות הללו:"
],
[],
[
"שמור את יום השבת, ובדברות הראשונות נאמר זכור ולפי הפשט הענין אחד, אלא שהזכירה מורה יותר על העשייה לקדש את השבת בפה בדברים נכבדים קדושים ואלהיים, לדבר עם רעים אהובים ועם בני בית על גבורות ה' ונפלאותיו, כעין שלמדו חז\"ל ממלת זכור ברכת הקדוש על היין כלומר באסיפת וחברת בני בית כטוב לכם קדשו את ה' והללוהו, והראיה שלמעלה לא נאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית וכו', לפי שכיון יותר אל הזכירה בפה בשבחים והודיות על פלאי היצירה ורוממות השם יתברך, אף שצוה גם כן על שביתת המלאכות, אולם השמירה מורה יותר על המנוחה והשביתה והמנע מעשות המלאכות שנאמר בהם לא תעשה, והטעם שישמור את השבת מבלתי חללו באחת מן המלאכות, ולפי שכיון כאן יותר אל השביתה לכן הוסיף לומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ולזה כוונו חז\"ל שאמרו זכור בפה ושמור בלב, כי השמירה והמניעה מחלל את יום השבת היא בלב:",
"כאשר צוך ה' אלהיך, ולא תחשוב שאזהרת שמור הוא דבר אחר אשר לא צוה ה', אבל הוא בכלל צווי של זכור, כי באמת הענין אחד, אלא שאני מבאר לכם יותר:"
],
[],
[],
[
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, תן מנוחה לעבדך ולאמתך, כדי שעי\"כ תזכור כי גם אתה היית עבד במצרים והוציאך ה' אלהיך משם, כי זכירת יציאת מצרים הוא העיקר והיסוד שעליו נבנה כמעט כל התורה כולה, לפי שע\"י הנפלאות שעשה ה\"ית במצרים לקחנו לו לעם והנחילנו תורתו:",
"על כן צוך, כאן ירמוז יותר אל המנוחה והשביתה, ולכן נתן הטעם וזכרת כי עבד היית על כן צוך וכו', אבל למעלה ירמוז יותר על התנשאות הנפש לאלהים במחקרים קדושים וספורים אלהיים, ולכן אמר שם כי ששת ימים עשה ה' וגו' על כן ברך ה' את יום השבת, והנה בענין השביתה ממלאכה התיחדה בה האומה הישראלית לבדה, וארז\"ל גוי ששבת חייב מיתה, כי לא ניתנה לישראל המצוה הזאת אלא בעבור שהיו עבדים בארץ מצרים, והשם הוציאם משם בכחו הגדול ועשאם לו לעם סגולה, והוא מלכם ומחוקקם, ולכוונה זאת אמר כאן על כן צוך וגומר:"
],
[
"כאשר צוך ה' אלהיך, אף שמשקול הדעת חייב האדם בכבוד אביו ואמו זה לא יהיה אלא בבחינת הטובות שעשו אבותיו עמו, שבעבור כן הדעת מכריעתו לכבדם, ואם ירצה האדם לקיים מצוה זו משקול דעתו, לא יקיימנה רק כאשר חי חיים טובים, אבל בני עניים העטופים ברעב מנעוריהם, וכאשר גדלו שלחום אבותם מעל פניהם, ומתגוררים בארצות בחוסר כל, ובוחרים מות מחיים, איזו טובה יכירו לאבותם, יאמרו אבותינו להנאתם כוונו ואוי לנו כי ילדונו, לכן צותה התורה כבד את אביך ואת אמך לא משקול דעתך, אלא בעבור שצויתיך לעשותה, כי היא מצות ה' בדרך הקדש ואינה תלוייה בדעת האדם:",
"ולמען ייטב לך, כי מה יועילו ימים רבים בלא טובה, והוא כמו ביאור אל למען יאריכון ימיך האמור בדברות הראשונות:"
],
[
"ולא תענה ברעך, דבר שעל ידו תהיה עד שוא:",
"עד שוא, ובפ' יתרו אמר עד שקר, ושוא ושקר ענין אחד להם אלא ששוא כולל יותר כי יכלול כל עדות כוזבת, ואע\"פי שאין מחייב את חבירו על זה בב\"ד כלום, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו מידו, כי שוא דבר בטל הוא:"
],
[
"ולא תחמד אשת רעך, הוסיף ביאור שהקדים האשה לבית, כי יצר לב האדם רע מנעוריו באשה יותר מן הכל, ודרך הבחורים לאהוב האשה קודם שיחמדו למקנה וקנין:",
"ולא תתאוה, ולמעלה אמר לא תחמוד, והחמדה חמורה מן התאוה, כי החומד עושה תחבולה לקנות מה שברשות זולתו ואינו חפץ למכרו, ולשון מכילתא לא תחמוד יכול אפילו חומד בלבד ת\"ל לא תחמוד כסף וזהב מה להלן עד שיעשה מעשה אף כאן שעשה מעשה, ושם אמרו אם התאוה סופו לחמוד ואם חמד סופו לאנוס ולגזול, ולכן כאן שבא לפרש יותר הדברות הראשונות הוסיף חומרא ומנע אותנו אפילו להתאות בלבנו:",
"שדהו, הוסיף כאן שדהו לדרוש מה שאמרו במכילתא, אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלין שאין להן אחריות, אף אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להן אחריות, כשהוא אומר במשנה תורה שדהו על כרחך מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה:"
],
[
"קול גדול, בקול רם וחזק:",
"ולא יסף, שב אל תחלת הפסוק דבר ה אל כל קהלכם, כלומר הדברים האלה לבדם דבר ה' ולא יסף לדבר, כאשר יבאר, כי כאשר שמעתם את הקול הגדול ההוא, אמרתם אם יוספים אנחנו וכו' וישמע ה' את קול דבריכם וגומר:",
"על שני לחת אבנים, הם הלוחות הראשונות:"
],
[
"כל ראשי שבטיכם וזקניכם, לא ההמון הירא והמפחד כפי טבעו, אלא הזקנים והראשים שבהם והם דברו דברים של טעם:"
],
[
"הן הראנו, אם המראה הגדול הזה בא לברר לנו במופת מציאות הנבואה, אע\"פי שקשה על האדם להאמין כי ידבר אלהים את האדם, הנה נתאמת לנו כבר העיקר הזה בעדות החושים, כי היום הזה ראינו כבודו וגדלו ושמענו קולו, ואין צריך לראות ולשמוע עוד:",
"את כבודו, מראה האש כדכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר:",
"ואת גדלו, קולות וברקים:",
"ואת קלו, עשרת הדברים:",
"היום הזה ראינו, השגנו בדעתנו מציאות הדבר הזה שהאל ידבר עם בני אדם:"
],
[
"ועתה למה נמות, מרגישים אנחנו בעצמנו שאין בנו כח ויכולת לקבל חקי התורה בנבואה, כי מגודל השפע האלהי הזה תתפרד נשמתנו מן החומר ונמות פתאום, והנה במעמד ההוא היו כל נפשות בית ישראל והודו כלם שלא יכלו לסבול קבלת התורה בנבואה, ואע\"פי שהיו אז כלם נביאי ה' כי נתן ה' את רוחו עליהם לא יוכלו לסבול, כי יש הפרש גדול בין נביא סתם אשר מחזה שדי יחזה ויתנבא לעם עתידות או דברי תוכחות, ובין נביא תורה שמקבל חקים ומשפטים ומצות באור הנבואה ואין בכח שום נביא וחכם לסבול קבלת התורה בנבואה זולתי מרע\"ה לבדו, וזהו ההבדל הגמור שבין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, שעליה כתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (לקמן ל\"ד י'), כמו שנפרש שם, ועכשיו נתברר לכל ישראל למה בחר השם רק במשה וכל העדה כלם קדושים, כי ראו שאין בכח שום אדם לקבל התורה בנבואה זולתי משה לבדו, והאמינו כי משה אמת ותורתו אמת:"
],
[
"כי מי כל בשר, כבר הוא פלא ונס גדול שנעשה לנו מה שלא נעשה לכל בשר לשמוע קול אלהים חיים ולהשאר בחיים, אבל אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו, לכן קרב אתה ושמע, שאתה גדול בנבואה מכל בשר:",
"ואת תדבר אלינו, אתה תהיה שליח ואמצעי בדבר:",
"ושמענו ועשינו, כאן קבלו על עצמם להאמין במשה וגם בכל הנביאים שישלח ה' בכל דור ודור להגיד העתידות, ויעשו כל רצון ה' על פיהם, וכן מפורש לקמן (י\"ח ט\"ו) נביא מקרבך וכו' ככל אשר שאלת וכו' ושם אפרש:"
],
[],
[],
[
"מי יתן, בעבור היות הבחירה חפשית ביד האדם להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אמר הכתוב בלשון הזה מי יתן, והוא כלשון בני אדם:",
"לבבם זה, דעתם זאת:",
"ליראה אותי, כי מתוך יראת רוממותי וגדלי דברו כזאת:",
"למען ייטב להם, לא למעני כי אם תצדק מה תפעול לי, אבל למען ייטב להם, והנה אל תתמה שלא מצינו זה המאמר מאת השם למעלה בפרשת יתרו כי כן דרך המקרא, לסתום במקום אחד ויפרש במקום אחר:"
],
[],
[],
[
"ושמרתם לעשות, אלה דברי משה, יאמר מאחר ששאלתם קרב אתה ושמע, השם נתן אלי את המצות והחקים האלה, א\"כ ראוי שתשמרו לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם, ואמר אתכם ולא אותי כי אתם שאלתם שידבר אלי בשבילכם, והרי הוא כאילו צוה אתכם בלי אמצעי גם כל שאר המצות:"
],
[
"בכל הדרך, ידוע שכל המצות נמשלו לדרכים שבהן ילך האדם, ולפי שיש בכל מנהג דרך והפוכו, כלומר דרך אחר הפוך ממנו, ד\"מ ענוה וגאוה, צדק ורשע, אהבה ושנאה, נקימה וסליחה וכדומה, לכן צוה שילכו באותו הדרך אשר צוה ה' ללכת בו שהוא דרך החכמה, והפוכו דרך סכלות ורשע שחייב האדם להתרחק ממנה:",
"למען תחיון, שימלא מספר ימיכם וייטב לכם בכל הטובות שיעד לכם בפרשת אם בחקותי וזולתם:",
"והארכתם ימים בארץ, שתנחילו אותה לזרעכם לעולם:"
]
],
[
[
"וזאת המצוה, הכל נמשך מתחלת הענין ועתה ישראל שמע וכו' (לעיל ד' א'), כי בבואו לפרט ולבאר להם המצות הוצרך להעירם תחלה על ענין מתן תורה כדי לקבע בלבם אמתתה ואלהיותה, ואח\"כ אמר להם כי קצת המצות שמעו באזניהם, והשאר נמסרו לו שיאמר אליהם עם ביאורן ופרטיהן, ועכשיו בא לבארם והתחיל שמע ישראל וכו' (פסוק ד') שהוא קבלת עול מלכות שמים ואמונת אחדותו ית', מקביל אל הדיבור הראשון אנכי ה' אלהיך, ואח\"כ אמר כי יביאך ה' אלהיך וכו' (לקמן ז' א') שהוא על השמדת ע\"ז, מקביל אל הדיבור השני לא יהיה לך, ולכן חתם וידעת וכו' האל הנאמן שומר הברית והחסד לאהביו וכו' (שם ט'), דומה למה שכתוב בעשרת הדברים ועושה חסד לאלפים וכו', הרי שכל הדברים נאמרו על הסדר:"
],
[
"למען תירא, אם תעשה כן תזכה לירא את ה' אלהיך אתה ובנך ובן בנך ותאריך ימים בארץ שהיא נחלת ה', ויראת ה' היא מעלה נפלא ויתד שעליו תלוי שמירת התורה והמצוה כלה שנאמר יראת ה' מוסר חכמה (משלי ט\"ו ל\"ג), והיא תכלית בריאת האדם, כדברי קהלת את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:"
],
[
"ושמרת לעשות אשר ייטב לך, פירושו למען אשר ייטב לך ולמען תרבון מאד בארץ זבת חלב ודבש, והענין שהארץ בעצמה היא מוכנת לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער ותתענגו ברוב טובה:"
],
[
"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כלל תחלה במאמר הזה קבלת עול מלכות שמים באמרו ה' אלהינו, ועוד אמונת אחדותו ית' באמרו ה' אחד, וענין הכתוב, הטה אזנך ושמע ישראל והבן בלבך, כי זה השם הנכבד והנורא אדון כל הארץ הוא אלהינו ביחוד, על הדרך שפירשתי (שמות כ' ב'), וזה השם שהוא אלהינו הוא לבדו האלהים יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, ואף שאר העמים מונהגים ממנו לבדו, כי אין אחר המושל עליהם, אך חותנו הבדיל להיות לו לעם נחלה בענין ההנהגה, ולכן נקרא אלהינו:"
],
[
"ואהבת את ה' אלהיך, באהבה שאינה תלויה בדבר הנוגע לעצמך כלל, אלא תאהב את ה' בעבור אמתת כבודו ית', תשיש בהכרת שלימותו לאין תכלית, ותתענג באמונתו וייחודו, ואז תחפוץ לעשות דבר שייטב בעיניו, כי כן מדת האהבה:",
"בכל לבבך ובבל נפשך, לפי שאפשר שתהיה מדת האהבה שולטת רק במקצת כחות הנפש ולא בכולן, ד\"מ ילך בדרכי השם במדת החסד והחנינה וזולתם לפי שהדרכים הללו אהובים לנפשו, אבל לא יעסוק בתורה לפי שאינו מוצא קורת רוח ואהבה בהגיונה, הוצרכה התורה להוסיף בכל לבבך ובכל נפשך, להודיע כי צריך לאהוב את השם בכל לבו ובכל כחות נפשו דהיינו בכל מחשבותיו ובכל תאוותיו, בענינים השכליים ובענינים המעשיים:",
"ובכל מאדך, הטעם מאד מאד, כלומר כל מה שתוכל:"
],
[
"והיו, לשון ספרי לפי שאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, ת\"ל והיו הדברים וגו', שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ופירושו על ידי התבוננות בדרכיו ועדותיו ופקודיו, תשיג שלימותו וטובו וחסדו עליך, וע\"י זה תתישב האהבה בלבך ישוב נאמן וקיים, ותהיה רודה ומושלת בכל רעיוניך ותאות לבך וארשת שפתיך:",
"אנכי מצוך היום, מאמר השליח בשם שולחו:"
],
[
"ושננתם, לשון חדוד, וכבר הודעתיך שלשון בינה נגזר ממלת בין, שע\"י ההבדלה בין דבר לדבר, יזדכך הרעיון מכל בלבול וערבוב, ותשיג הנפש את הדברים בהשגה ברורה, והנה הדבר המסודר יפריד בלי עמל בין הדבקים, ויבדילם זה מזה, לכן יכונה פעולת התבונה בלשון חדוד ושנון, ומזה הענין למשל ולשנינה (לקמן כ\"ח), וכן מלת חריפא הרגיל בלשון חז\"ל מלשן הזה, והנה פה הכונה שתלמד אותם לבניך בחדוד השכל, ובראיות שכליות ומחודדות:",
"ודברת בם, שלא יהיה עיקר דבורך אלא בם, עשם עיקר ואל תעשם טפל:"
],
[
"וקשרתם, מצות תפילין נזכרה בפרשת בא אלא שהוסיף בה ביאור ואמר וקשרתם שיהיו מונחים בקשירה, וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקבלו חז\"ל הלכה למשה מסיני:"
],
[
"ובשעריך, הטעם ובמזוזות שאר שעריך, ובא לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות:"
],
[
"והיה כי יביאך, אמר כאן כי ברבות הטובה יזכור ימי עניו ומרודו שהיה עבד במצרים, ולא ישכח את השם שהוציאו מן העבדות ההיא לטובה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבד לפניו כעבד לאדוניו, ורז\"ל למדו מזה כי הטוב ההוא אשר ימצאו בבתים המלאים, מותר להם, אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה כגון כותלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים או ערלה, והשליט אותם בכל הנמצא בארץ במותר ובאסור עד שיאכלו שלל אויביהם דהיינו בשבע שנים שכבשו והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי איסור ע\"ז, ולכן אמר בסמוך מזבחותם תתוצון:",
"ערים גדלת, פי' ומצאת שם ערים גדולות וכו' ובתים וכו':"
],
[
"חצובים, לפי שהיו במקום סלעים נופל בהם לשון חציבה:"
],
[],
[
"את ה' אלהיך תירא, יראת הגדולה והכבוד, והיא מסכמת עד מאד עם האהבה השלימה שזכר מצותה, כי גם האוהב הנאמן כאשר יתעורר בלבו רעיון הגדולה והכבוד והשלימות אשר לנאהב, ודבקות נפשו עם עצם נכבד כמהו, יירא אותו תמיד וישתמר מעשות דבר שלא ייטב בעיני הנאהב:",
"ואתו תעבד, תכנע לפניו ותעשה רצונו כעבד לפני אדוניו, והנה המצוה הזאת היא מצוה כוללת כל התורה, כי עבודת האל תכלול כל המצות, ואולם יש לה כמו כן פרטים, האחד הוא שצונו האל להתפלל אליו וכמו שאמרו רז\"ל מנין לעיקר תפילה מן התורה מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, וכן פרט אחר להגות בתורתו שגם זה נקרא עבודה ועוד פרט אחר לעשות העבודות בבית המקדש, ועל שתי אלו אמרו חז\"ל עבודו בתורתו עבודו במקדשו, סוף דבר כל המעשים שיעשה האדם למלאות רצון בוראו נכללו במצות העבודה:",
"ובשמו תשבע, אינו מצוה שישבע אלא אזהרה שבשמו בלבד תשבע, כלומר ברצותך לאמת דבר לזולתך בשבועה, ולכרות ברית עם אחר, לא תשבע רק בשם הנכבד לקיים כל דבר, ואחרי שאתה ירא ועובד את ה', תהיה זהיר בשבועתך, ולא תשבע רק באמת, ועי\"ז יכירו השומעים וידעו את מי אתה ירא לשאת שמו לשקר, ולזה לא הותר לישבע בדבר מכל הנבראים, כמו המלאכים והככבים אלא על צד חסרון המצרף, כמו שישבע בשמש וירצה לומר אדון השמש, ועל זה הצד תשבע אומתנו בשם משה רבינו מה נכבד שמו, כאילו הנשבע נשבע באדון משה, או במי ששלחו, וכל עת שלא יכוון הנשבע זה ונשבע באחד הנבראים, להאמינו שיש לאותו דבר אמתת עצם שישבע בו כבר עבר ושתף דבר אחר עם שם שמים:"
],
[
"אשר סביבותיכם, הוא הדין לרחוקים, אלא לפי שאתה רואה את סביבותיך טועים אחריהם, הוצרך להזהיר עליהם ביותר:"
],
[
"במסה, כשיצאו ממצרים שנסוהו, ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י\"ז ז'), ושם ביארנו שנסתפקו בשליחות משה עבד ה', והזהירם עתה שלא יעשו כך לדורות, אלא יקבלו עליהם לשמור לעשות את כל אשר יצום בשם ה' והנה פתחות הב\"ית במלת במסה אינו בעבור חסרון ה\"א הידיעה, כי לא יתכן ה\"א הידועה בשם עצם פרטי, אלא הבי\"ת ראויה להנקד בשו\"א כדין אותיות כל\"ב כשיבואו לשימוש, ונתחלף השו\"א לפתח בעבור הפסק המאמר, כמו מי יתן לי אבר כיונה (תהלים נ\"ד) שהראוי כיונה אלא שנפתחה הכ\"ף בעבור היות המלה בטעם מפסיק:"
],
[],
[
"ועדתיו, הם הניסים שעשה להם כבר להיות להם לעדות ועליהם רומזים המצות, כגון הפסח והמצה והסכה:"
],
[
"ועשית הישר והטוב, ארז\"ל הישר זו לפנים משורת הדין, והכונה בזה, כי בתחלה אמר שתשמור עדותיו וחקיו אשר צום, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכיניו ורעיו, כל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חרש, מפני שיבה תקום וכיוצא בהן, חזר לומר דרך כלל שיעשה הישר והטוב, בכל דבר, עד שיכנס בזה לפנים משורת הדין:"
],
[],
[
"כי ישאלך בנך, במקום אחר הביא הכתוב שאלת הבן שנאמר והיה כי ישאלך בנך מחר וכו', (שמות י\"ג י\"ד), והוא בפרט על מצות הבכורות, וכן למעלה ממנו כתוב והגדת לבנך ביום ההוא וגומר, שהוא תשובה על עשיית הפסח, ובשניהם נזכר יציאת מצרים לנתינת טעם, וכמו שפירשנו שם, אבל כאן מתפשטת שאלת הבן על כל חקי התורה ומשפטיה, ששואל מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאין להם עבודות וחקים כאלו, והשיב גם כן תשובה זו שאנו חייבים בעבודות הנפלאות החלה שהן נשגבים משקול דעתו של אדם בעבור שהשם נהג עמנו ככל נפלאותיו והוציאנו ממצרים בדרך יוצא ממנהג הטבע, וכמו שיתבאר:",
"מה העדת, על מה יעידו ויורו המצות שבעבור כן נקראו עדות, כגון מזוזה ותפילין והמועדות ומה ענין החקים שנקיימם בלי לדעת טעמם, ומדוע נצטוו המשפטים האלה שאין הדעת מחייבתן:",
"אתכם, אין לדיוק בזה אתכם ולא אותו, כי כן סדר הקבלה, השם יצוה לאבות והם יעתיקו מצותיו לבנים, אבל בדברי השואל מה העבודה הזאת לכם, יפה דקדקו לכם ולא לו:"
],
[
"ביד חזקה, זה עיקר הטעם, כי לא בדרך טבע הוציאנו משם, אלא בנפלאות גדולות, ומאחר שהבדילנו השם בזה מכל העמים להנהיג אותנו בהנהגה למעלה מחקות הטבע אם כן מחוייבים אנו לשמור חקותיו שצוה אותנו, ולא עשה כן לכל גוי:"
],
[
"גדלים ורעים, כלומר גם בפרעה נתן מופתים בדרך פלא, אבל היו לרעתו, אולם עמנו עשה אותות לטובה וזהו ואותנו הוציא וכו':",
"לעינינו, אנחנו רואים את אותותיו ומופתיו, ואנו עדים בדבר:"
],
[
"אשר נשבע לאבתינו, הנה רצה ית' לקיים בנו השבועה שנשבע לאבותינו ולכן חייבין גם אנו לקיים את אשר נדרנו בהר סיני לקבל חקיו ומצותיו:"
],
[
"ויצונו, אחר שנהג עמנו בדרך פלא, צוה אותנו ג\"כ לעבדו בעבודה נפלאה מדרך הטבע, ועלינו לקבל את עול מלכותו ולקיים את מצותיו וחקיו המקבילים עם הנהגתו עמנו, כי תכלית כל המצות האלה היא יראת השם הנכבד והנורא:",
"לטוב לנו, ואף אם לא נשיג טעמם ויסודם, הנה אנו יודעים דרך כלל, שכל החקים האלה הם לטובתנו הנצחיית בעולם שכלו ארוך, וגם גורמים לנו חיים טובים כהיום הזה:"
],
[
"וצדקה תהיה לנו, מלבד החיים והטוב שנזכה להן בשמרנו את התורה, נזכה עוד באחרית שתהיה לנו צדקה, כלומר שתזרח עלינו אור צדקה ממרומים, רוח חן ושכל טוב, ועי\"כ שמחת עולם תהיה לנו וכלילת הטובות כולם, וזהו אור הצדק שהאדם זוכה אליו בעבור צדקתו וחכמתו, כדרך משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב (תהלים ל\"ו י\"א), ונאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (שם פ\"ה י\"ב), כי בלכת האדם בדרך אמת, נשקף עליו אור הצדק מן השמים:"
]
],
[
[
"כי יביאך, עכשיו בא לבאר להם ענין הצווי הנאמר למעלה והורשתם את כל יושבי הארץ וכו' (במדבר ל\"ג נ\"ב), ופירוש איך יקיימו המצוה הזאת בפרט:",
"ונשל, לשון השלכה והתזה, וכן ונשל הברזל (לקמן י\"ט ה'), והנה שם הוא עומד וכאן יוצא:",
"רבים ועצומים ממך, ולא היה אפשר לנצחם בדרך הטבע, כי אתם המעט מכל העמים כמו שאמר בסמוך, וכל שכן שלא היה אפשר לכם להחרים את כלם עד כלה, אלא ה' אלהיך יגרשם מפניך, כמו שאמר ונתנם ה' וכו':"
],
[],
[],
[
"כי יסיר את בנך מאחרי, בנו של נכרי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, למדנו שבן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה שהרי לא נאמר על בתו לא תקנו? כי תסיר את בנך מאחרי:"
],
[
"כי אם כה, מלת אם אינו לתנאי, ואינו דומה לפסוק כי אם שמוע תשמע בקולו (שמות כ\"ג כ\"ב) ששם הוא לשון תנאי אבל כאן פירושו כמו ואולם ותימה על אונקלוס שתרגמו ארי אם כדין:",
"מזבחתיהם, של בנין:",
"ומצבתם, אבן אחת אע\"פי שאינה מפוסלת:",
"תגדעון, לשון גידוע נופל באילן:",
"ופסיליהם, פסילי עץ ואבן, בין עשוי מחתיכה אחת בין מחתיכות הרבה:"
],
[
"כי עם קדוש אתה, זהו נתינת טעם לכל האמור לפניו, כלומר בעבור כן צויתיך שלא תכרות ברית עם יושבי הארץ ולא תתחתן בם ותשמיד פסילי אלהיהם, לפי שאתה עם קדוש נבדל מכל העמים להיות לגיון של מלך, וכמו שהשם אלהיך נוהג עמך בדרך הקודש, כן תעבדנו גם אתה בעבודות קדושות, נבדלות ממנהגי שאר העמים:",
"לעם סגלה, כמלך בשר ודם הבוחר לו נחלה אחת לסגולת מלכותו וצבא אחד להיות לגיון המיוחד לו, כן בחר ה' בך להיות לו עם נחלה ועם סגולה:"
],
[
"לא מרבכם, אע\"פי שאמר למעלה והנכם היום כככבי השמים לרוב (לעיל א' י'), הכונה שמצד עצמם ובערך הסתעפותם משבעים נפש בזמן מועט נתרבו יותר מן הנהוג, אבל בערך שאר העמים היו עם מועט, ועוד שלא היה מספרם מספיק להתיישב בכל הארץ כנען, כמו שכתוב לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה (לקמן כ\"ב), לכן אמר כאן, אל תחשבו שהשם בחר בכם להיותכם מרובים משאר העמים, והיה מהראוי שיהיו הרבים למ?, כענין שכתוב ברב עם הדרת מלך, שאם היה כן יתחייב שיבחר ה\"ית באומה אחרת אם יקרה שתפרה ותרבה מאד, ושיעזוב אתכם אם תתמעטו בעבור חטאותיכם, כמו שכתוב ונשארתם מתי מספר:",
"חשק ה' בכם, ענין קשר ודבקות, שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד לעולם:",
"כי אתם, שהרי אתם:"
],
[
"כי מאהבת ה' אתכם, אע\"פי שה\"ית אוהב כל הנבראים כי כלם מעשי ידיו, הנה יש באהבה זו מדריגות הרבה, שכפי זכות ושלימות הדבר כן תרבה האהבה והחשק בה, וכמו ששלימות כל הנבראים היא בהדרגה, ד\"מ דומם צומח חי מדבר, שכל אחד שלם ונבחר מחבירו, כן בבני אדם יש מדריגות הרבה כפי יוקר וקדושת נפשותיהן מתחילת אצילותם, וכפי הבדל מזג גופותיהם, והענין נכבד מאד, אך לא אאריך בו, והנה ראה ה\"ית שישראל הם מוכנים לדבקות האלהי ולטהרת הקדש יותר משאר האומות, הן בעבור היותם בעלי נפשות יקרות כפי מזגם הטוב, הן בעבור שיצאו משרש נבחר, כי הם זרע האבות הקדושים שהיו כלם יראי אלהים אנשי אמת, ומזה נמשכת האהבה הנפלאה שאוהב בה השם ב\"ה את ישראל, כענין שכתוב אהבתי אתכם אמר ה':",
"ומשמרו את השבעה, זהו הטעם השני ונמשך ודבק אל הראשון, כי לפי שהאבות זכו לפניו נשבע ה' להם לבחר בם ובזרעם, כי ידע שגם הבנים ידמו לשורש אשר ממנו יצאו, ומאחר שנשבע להם, הנה לא יגרום החטא שתתבטל הבחירה הזאת לעולם, ואם הבנים ישחיתו דרכם יביאם במשפט, אך לא ישליכם מעל פניו בעבור השבועה:"
],
[
"כי ה' אלהיך הוא האלהים, ע\"י שהוציאך ביד חזקה מתחת עול אדונים קשה תדע שהוא האלהים תקיף ויכול על כל, ואין זולתו:",
"האל הנאמן, שלא ישוב דברו ריקם:",
"שמר הברית והחסד, ממה שאמרתי לך ומשמרו את השבועה וכו' תדע שהוא שומר הברית שכרת לראשונים וחסדו לא יפר מעם זרעם:",
"לאלף דור, מספר קצוב תחת בלתי קצוב, דרך מליצה, והטעם לאין קץ:"
],
[
"ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו, פי' אל פניו בחייו של השונא, והכונה מיד, וענין הכתוב להודיע מידתו ית' שהוא שומר הברית והחסד לאוהביו לאלף דור, אבל כשבא ליפרע מן הרשעים אינו שומר פורענותם לזרעם אחריהם עד אלף דור, כי כבן לא ישא בעון האב ואיש בחטאו יומת, אלא נפרע משונאיו מיד להאבידו מן העולם כי מאחר שהם שונאי השם יתחייבו כליה מיד:",
"לא יאחר לשנאו, ושמא תאמרו הלא כתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכן הנסיון מעיד שעינינו רואות רשעים מאריכים ברעתם ויש שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים ? דעו שיש סבות ידועות לפניו ית' שבעבורן תגזור כן חכמתו יתעלה, פעמים לשלם לו גמול מעשיו הטובים בע\"הז, פעמים רואה שבהאריכו ימים ישוב מאולתו ומפשעיו, פעמים להוציא ממנו תולדות הגונים צדיקים וישרי לב וכל כיוצא בזה, וכל אלו הם סבות המעכבות הפורענות, אבל מבלעדי סבה אז לא יאריך השם אפילו רגע מהשיב לרשע כגמול מעשיו, כי אלהי משפט ה' ולא יאהב את שונאיו חלילה, ועל פירוש זה סובבת מליצת הכתוב שאמר ולא יאחר, וכבר כתבנו (בראשית כ\"ד ט' ול\"ב ה') שלשון איחור נופל על העכבה ברצון ובלי סבה שמעכבת אותו, ולכן אמר כאן שהקב\"ה אינו מאחר ברצון עונש הרשעים ואם לפעמים מאריך להם הוא מפני איזו סבה:"
],
[
"ושמרת, אחר שהודעתיך שהוא ית' שומר הברית והחסד לאלף דור ראוי לך לשמור מצותיו, כי אם תעשה כן, אז עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, כי כך מדתו ית' ששומר בריתו וחסדו לדור אחרון:"
],
[
"עקב תשמעון, חלף תשמעון, והוא מלשון סבוב כמו והיה העקוב למישור (ישעיה מ' ד'), שנקרא הדרך המעוקל עקוב לפי שהולך סביב סביב, וכן כל לשון עקובה פירושו גלגול וסבוב ואחורי הרגל נקרא עקב בעבור היותו מעוגל, והלשון הזה מורגל בפי חז\"ל, אמרו בספרי ועוקב את מחנה ישראל, פירושו מקיף, ודומה לזה בגלל הדבר הזה בסבתו, מלשון וגללו את האבן, וענין הכתוב כאן, שמעכם המשפטים ועשותכם אותם יהיה הסבה שבעבורה ישמור השם לכם בריתו, שעשיית המצות היא הסבה ושמירת הברית המסובב ממנה:",
"ושמר ה' אלהיך לך, אין פירושו שאם לא תעשה המצות לא ישמור ה' לך את בריתו, כי על הברית הזאת כבר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ולא יפרנו לעולם, כענין שכתוב ואף גם זאת וכו' נא מאסתם וכו', וכמה פסוקים באו על זה בנבואות, אלא פירוש הכתוב כך, לפי שאמר למעלה שהשם שומר הברית והחסד לאלף דור, ונמשך מזה שאם דור אחד יחטא, יענישנו האל, וישמור בריתו עם הדור הבא אחריו, לכן אמר כאן, אם תרצה שישמור השם לך דוקא את בריתו, ולא יאריך לקיימו עם בניך אחריך, הנך צריך לשמור ולעשות את מצותיו אתה בעצמך, כדי שתזכה אתה לקיום בריתו אשר נשבע לאבותיך, ולא ימשך הענין עד הדורות הבאים אחריך:"
],
[
"ואהבך, בא לפרט התולדות הנמשכות משמירת הברית שזכר בפסוק הקודם, והתחיל ואהבך, שיאהב ה' אותנו יותר ממה שאוהב שאר האומות, כי נהיה דבקים בו יותר מהם:",
"וברכך והרבך, כלל לכן מעומד באתנח, וברך פרי בטנך וכו' פרט:",
"שגר אלפיך, שגר מלשון שלוח ואלפיך כמו אלופינו מסבלים (תהלים קמ\"ד), והשעור ולדי בקרך, שהנקבה משגרת ממעיה:",
"ועשתרת צאנך, נקבות הצאן, ואחז\"ל למה נקרא שמן עשתרות לפי שמעשרות את בעליהן שמוכר החלב והצמר והטלאים, ויראה שנקראו עדרי הצאן עשתרות מלשון עושר, לפי שרוב הרכוש והעושר בימים ההם לא היה בכסף ובזהב כמו בימינו, אלא בצאן, ולכן גם בלשון רומי נקראו עד היום מטבעות הכסף והזהב בשם [Pecunia], שהוא שם נגזר מן [Pecus] שפירושו צאן, ואפשר כמו כן שמלשון עשתרות נגזר שם עושר בחסרון התי\"ו, והנה היו לצידונים אלילים בדמות צאן ולכן גם להם קראו עשתרות, שנאמר את הבעלים ואת העשתרות (שופטים ד'):",
"על האדמה, שלא תהיה הברכה בשפע והפלגה אלא בהיותם בארץ הנבחרת, שאז תהיה הצלחתם מרובה מהצלחת שאר העמים, כמו שאומר בסמוך ברוך תהיה מכל העמים:"
],
[
"לא יהיה בך עקר ועקרה, כמו שרגיל להמצא בכל העמים, כי הנהגתם בדרך הטבע אבל הנהגתך בדרך פלא:"
],
[
"וכל מדוי מצרים הרעים, אחר שהזכיר כל חולי שכולל כל מיני חולאים שהם תולדות מכת הדבר, כפי מה שפירשנו (שמות ז' ג' ובמקומות אחרים) שהדבר הוא אחד מארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים (ביחזקאל י\"ד), הוסיף לומר כל מדוי מצרים הרעים כדי לכלול גם שאר המשפטים שהם חרב רעב וחיה רעה, כי מדוי מצרים כוללים כל ארבעת המשפטים האלה שמהם כל נגע ומחלה בעולם, כאשר פירשנו במקומו, ואמר כאן שאם ישמרו חקיו יצילם ה' מכל הרעות האלה, דומה למ\"ש כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' (שמות ט\"ו כ\"ו), ובקללה נאמר להפך והשיב בך את מדוי מצרים וכו':",
"ונתנם בכל שנאיך, כי שונאי ישראל הם שונאי המקום:"
],
[
"ואכלת את כל העמים, הושאל שם אכילה לכליון השנוא, לפי שהאוכל מכלה המאכל ברעבון גופני, והשונא מכלה השנוא ברעבון נפשיי, וכן דרך הכתוב, כענין כי לחמנו הם, כי אכל את יעקב:",
"לא תחוס, לפי שהחמלה מדה יקרה ונכבדת, ואפשר שיטעו ישראל לרחם על יושבי הארץ בבואם עליהם למלחמה ויחשבו שכך ראוי לעשות, הוצרך להזהירם על זה, כי אין מלחמה זו כשאר המלחמות, ואין אנשי כנען כשאר העמים, לפי שכבר נתחייבו כלייה מרוב פשעיהם והשחתתם, ומאחר שהשם נתנם לטבח אין ראוי לרחם עליהם, ועוד כי החמלה הזאת תהיה לך למוקש, כי יסיתו אותך לעבוד את אלהיהם:"
],
[
"כי תאמר, שמא תאמר:",
"איכה אוכל להורישם, והלא כבר הבטיחם ונתנם ה' אלהיך לפניך? ועוד איך יצוה שלא ייראו מהם, ואין הפחד פועל בחיריי באדם שיבא עליו צווי לא תירא מהם, ומה יעשה אם ירך לבבו ? אלא היא אזהרה איך יתנהגו כדי שלא יבאו לידי פחד, ואמר שאם יזכרו תמיד את אשר עשה ה' למצרים יתרחק הפחד והמורך מלבבם, כי כשיתן האדם אל לבו שיש לו עזר גדול ותקיף יותר מאויביו, אין ספק שלא ירא עוד מהם, והזהירם בזה שלא ישכח ההבטחה ונתנם ה' אלהיך בידיך, ויתחזקו באמונה זו בזכרם את אשר עשה ה' למענם לשעבר, ומזה יוציאו התולדה כן יעשה ה' וכו':"
],
[],
[
"אשר הוצאך, כמו אשר בה הוציאך, ומוסב אל היד החזקה והזרוע הנטויה:",
"אשר אתה ירא מפניהם, אם יקרה שתירא מפניהם, כי אין ודאי שתיראו:"
],
[
"וגם את הצרעה, פירשנו ענין המכה הזו (שמות כ\"ג כ\"ח), ושם לא פירש הכתוב טעם שילוח הצרעה, וכאן הוסיף עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, להודיע שמלבד שתבא הצרעה לפני ישראל, כי קודם שילחמו עם אנשי כנען רצה הצרעה לפניהם להרוג בהם הרג רב, כמו שמשמע שם ממלת לפניך ושלחתי את הצרעה לפניך(שם כ\"ג), גם תעמוד המכה במקומה ותשמש עד אחר המלחמה להרוג פליטי חרב הנסתרים במקומות אין רואה שאין ביד ישראל להחרימם ואלה מתו מן הצרעה, ועוד טעמים כתבנו לעיל על זה:"
],
[
"כי ה' אלהיך בקרבך, ואם תזכור זאת בודאי לא תערוץ:"
],
[
"פן תרבה עליך חית השדה, מן הטעם שאמר למעלה כי אתם המעט מכל העמים, ולא תוכלו להתישב בכל חלקי הארץ לגבולותיה, אבל מעט כאשר תפרה כמו שהבטיחך אז לא ישאר מהם עד אחד:"
],
[
"והמם, והם אותם:"
],
[
"ונתן מלכיהם בידך, אף שעל המעט יתפשו המלכים במלחמות, כי רבים לוחמים להם והם ימלטו אבל יהיה זה מיד השם שיתנם בידך:"
],
[
"כסף וזהב עליהם, כמו אשר עליהם:",
"פן תוקש בו, שבעבור חמדת הכסף תבא לקיימו אצלך, וזה אסור לך כמו שיפרש בסמוך לפי שהוא תועבה:"
],
[
"והיית חרם כמהו, שב על הכסף או הזהב, ואינו שב על התועבה, כי היא נקבה, והכלל שאסור ליהנות מן נוי ע\"ז ומשמשיה ותקרובה:"
]
],
[
[
"כל המצוה, כבר הזהיר פעמים רבות על שמירת המצות, אבל צריך לדעת שיש טעמים ומופתים רבים שבעבורן יתחייב האדם לשמור מצות ה', לכן בכל פעם שיביא הכתוב טעם חדש על זה יתחיל להזהיר על שמירתן, כאומר ועוד זולת מה שאמרתי חייבין אתם ג\"כ לשמור את כל המצות בעבור כך וכך שיאמר בסמוך, וכאן מביא מופת על שמירתן מן המוסר שבו יסר הקב\"ה את אבותינו במדבר וכמו שיתבאר, ולכן התחיל באזהרה זו, וסיים בה ג\"כ (פסוק ו') ושמרת את מצות וכו':"
],
[
"למען ענתך, זהו עינוי שאין פת בסלך וחייך תלויים למרום בכל יום:",
"לנסתך לדעת, אין השם צריך לנסות, כי אין דבר נעלם ממנו, אמנם לפעמים יאמין האדם בעצמו שהוא צדיק גמור ובר לבב, וע\"י הנסיונות יודע לו כי חסר הוא וכשידע חסרונותיו יתאמץ להגיע אל שלמותו, וכן דור המדבר האמינו בעצמם שהגיעו אל תכלית השלמות, והוא ב\"ה ידע כי לבם לא נכון עמו, ויענם וינסם לתת להם יד לטהר לבבם ולשוב מעונותיהם, וזהו לדעת את אשר בלבבך:",
"התשמר מצותיו אם לא, אם גם בעת הצרות והעינוי עודך מחזיק בתומתך ותשמור מצותיו בלב שלם, או אם תדבר תועה על ה' ותעזוב פקודיו, והנה אתה לא עמדת בנסיון כמו ברפידים ובארץ אדום וכיוצא, ועי\"כ למדתיך להועיל למען יודע לך שאינך שלם ביראת ה' ולולי עונית ונוסית היית טועה בנפשך שאתה שלם וטוב:"
],
[
"ויענך וירעבך, אתה ראית במדבר סין כשכלה הבצק שהוצאת ממצרים ענה השם אותך והרעיבך, ואתה הלינות עליו, ואז נתן לך את המן:",
"אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך, כלומר נקל היה בעיני השם להספיק לך לחם ומזין טבעי במדבר, אבל האכילך את המן, אין כמוהו בארץ להודיעך דבר גדול והוא:",
"כי לא על הלחם לבדו, אע\"פי שהלחם הכרחי לחיי האדם החמריים בעולם השפל, דע שאין חיי האדם תלויים לבד בדברים שהן תחת השמש, אלא החיים הללו הקשורים עם הטבע הם פחותים, ויש חיים רוחניים מובחרים ונעלים מאלה שיהו לאדם בשכרו שיתהלך לפני ה' בארצות החיים, ולכן ברצות ה' את יראיו יצוה על שחקים ממעל להזיל להם גם בחיי העולם הזה שפע שבע רצון ממעל לשמש, כדי שיבינו מדוגמת המן שיש כמו כן ביד ה' דברים אחרים וענינים רוחניים להחיות בהן נפש יראיו בעולם הבא וזהו על כל מוצא פי ה', כי אין הלחם לבדו עיקר חיי האדם, אלא השם יוכל להחיותו בכל מה שיגזור עליו להחיותו בו, וגם בלא אכילה ושתייה יחיה בדבר ה' לעולם הבא:"
],
[
"שמלתך, גם הטיב לעשות עמך פלא שלא בלו שמלותיך, כמו שהיה ראוי בלכתך במדבר מ' שנה, ולפי שבארץ ערבה ושוחה לא היה אפשר לך למצוא או לעשות לך בגדים חדשות, עשה ה' עמך הנס הזה, וכן אמר במקום אחר לא חסרת דבר, ולזה תיקנו חז\"ל להודות לה' על שסיפק צרכינו במדבר מ' שנה:",
"לא בצקה, מגזרת ויאפו את הבצק (שמות י\"ב ל\"ט), כי מנהג הולכי דרכים שינפחו רגליהם, וגם זה פלא:"
],
[
"וידעת עם לבבך, כלומר הנך רואה במה שקרה לך במדבר דבר והפכו, מצד אחד קבלת טובות רבות, ומצד אחר באו עליך רעות ויסורין, והנה הטובות הם אות כי אהבך ה' אלהיך, ותשאל אם ה' אהבנו, למה יסרנו ברעב ובצמא, ואין אוהב שונא ואם תאמרו בשנאת ה' אותנו יסרנו, מה תענו על הטובות, שקבלתם, ואין שונא אוהב, ועל כרחיכם אתם צריכין לדעת ולהבין כי מה שיסר אתכם הוא לטובתכם, ושהמוסר הבא מן השמים דומה למוסר שמיסר האב את בנו שהוא מאהבתו אותו, ומיסרו לטובתו להביאו לדרך החיים:"
],
[
"ושמרת, מאחר שהודעתיך שהשם אוהב אותך, ראוי שגם אתה תשמור מצותיו:"
],
[
"כי ה' אלהיך מביאך, כמו שהטיב עמך במדבר כן יביאך אל ארץ טובה אם תשמור מצותיו, כי אחר הענוי והנסיון יוסיף יותר להטיב עמך, וזהו שאמר בסמוך להטיבך באחריתך:",
"עינת ותהמת, יש מן המעינות שנוזלים מן הגשמים הנבלעים בהרים, או מן האידים הנוזלים להם, והם שקרא עינות כמו כל מעיני מים, ויש מהם שיוצאים ממקור התהום, והם שקראם תהומות:"
],
[
"זית שמן, זיתים העושים שמן:",
"ודבש, הם התמרים:"
],
[
"במסכנת, בדלות ועניות, כלומר לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם יהיה לך גפן ותאנה ורמון ושמן ודבש שהם מתוקים ועריבים לחיך, וכל אשר התאוה נפשך תמצא שם כי לא תחסר כל בה:",
"אשר אבניה ברזל, הטעם במקום אשר תחשוב ששם אבנים תמצא ברזל כי מעפר יוקח, ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחושת וברזל שהוא צורך גדול ליושבי הארץ, אבל מוצא הכסף וזהב איננו חסרון בארץ:",
"ומהרריה תחצב נחשת, הברזל ימצא בלי טורח על פני הארץ, לפי שבו צורך יותר, והנחושת יחצב:"
],
[
"וברכת, כאשר תאכל ותשבע אז תברך, וקבלו רז\"ל שזו מצות עשה לברך אחר המזון:",
"על הארץ הטבה, על כמו בעבור:"
],
[
"פן תשכח, מרוב הטובות שתמצא בארץ כמו שמפרש בסמוך:"
],
[
"פן תאכל ושבעת, נמשך למטה אל פסוק שלאחריו, וטעמו פן כשתאכל ותשבע ירום לבבך:",
"ובתים טבים, חזקים ונאים שתקבל מהם כל טוב לצרכך:",
"וישבת, בהם:"
],
[
"וכל אשר לך ירבה, כגון הדגן והתירוש והיצהר ופרי בטנך ושאר הענינים:"
],
[
"ורם לבבך, ואולי ע\"י רבוי הטובות האלה יחשוב לבבך מחשבות זדון תבטח בעשרך ותהיה גבה לב, ואז נקל לך ליפול ברעה גדולה לשכוח את ה' אלהיך ויתפתה לבבך בקרבך לאמר כחי ועוצם ידי וכו', כמו שאמר בסוף הענין, ומתוך שהזכיר הכתוב את ה' אלהיך האריך לספר חסדי המקום שעשה עמהם ואמר המוליכך וכו' המאכילך וכו':"
],
[
"המוליכך במדבר, זהו לעומת ויענך וירעיבך הכתוב לעיל, והטעם כשתנוח בשלוה ותתענג בדשן אולי תשכח העוני והחוסר שהיה לך במדבר, כי כן הושם בטבע האדם, הטוב ההוה ישכיח הרעות שעברו:",
"נחש שרף ועקרב, מקום נחש שרף:",
"המוציא לך מים, וכאשר צמית במדבר הנורא ההוא, האם היה בכחך למצא לך מים לרוות צמאנך, הלא בכוחם תודה שרק בעזר האלהי נצלת מן הצמאון, וכן הענין במן, שלא היה בכחך להספיק לך מזון לולי המטיר ה' לך את המן:",
"מצור החלמיש, מצור החזק והקשה שאין בטבעו להוציא מים:"
],
[
"להטיבך באחריתך, כי הנסיונות ההמה היו לתכלית טוב כמו שפירשנו (לעיל פסוק ב'):"
],
[
"ואמרת בלבבך, ואם עברו עליך עתים שלא היה לך אפילו לחם ומים, ובהכרח כפי הטבע היית מת ברעב ובצמא, איך אם כן תתפאר שרק בכחך עשית לך את כל החיל הזה, אין זה אלא ששכחת את כל הקורות אותך בימים שעברו ולא שמת לבך אליהם, לפיכך אני מזהירך היום זכור אל תשכח את כל התלאה אשר מצאתך בדרך, ומזה תדין בעצמך כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח:",
"את החיל הזה, חיל ענינו רכוש וממון, ואמר החיל הזה אע\"פי שמדבר על העתיד והיה ראוי לומר את החיל ההוא, כי משה ידבר כאילו הדבר עתה לנגד עיניו:",
"כיום הזה, כמו שהתחיל כבר ביום הזה להקים את בריתו עמך, כי שמך ככוכבי השמים לרוב, ונתן לך ארץ סיחון ועוג, ועתה תעבור הירדן לרשת את ארץ כנען:"
],
[],
[
"כי אבד תאבדון, יתכן שהכונה כי אבוד תאבדון מן הארץ הטובה ההיא שזכרתי ענינה למעלה, והוא לעומת מה שאמר לעיל (פסוק ו' וז') שאם תשמור מצותיו יביאך ה' אל ארץ טובה ולהפך אמר כאן אם תלך אחרי אלהים אחרים תגלה ממנה, והראיה מה שאמר בסמוך כגוים אשר ה' מאביד וכו' שלא נעקרו מן העולם לגמרי, שהרי הגרגשי פנה והלך לו, ורבים מבני כנען יצאו מארצם ונתישבו במדינות אחרות, כמו שהוכיח (לקמן כ\"ד י'):"
]
],
[
[
"שמע ישראל, אחרי שהוכיח להם כי השם הוא הנותן כח לעשות חיל, חזר להביא על זה ראיה אחרת מכבוש עממים שהם גדולים ועצומים ממך, ואין אתה יכול להתיצב לפניהם, אלא ה' אלהיך יעבור לפניך:",
"אתה עבר, אתה מוכן לעבור:",
"לרשת, מושך עצמו ואחר עמו, לרשת גוים לרשת ערים:",
"בשמים, נדמים כאילו גבהו עד שחקים:"
],
[
"עם גדול, ענינו לרשת עם גדול:",
"אתה ידעת ואתה שמעת, ידעת מימי קדם, ושמעת מפי המרגלים:"
],
[
"וידעת, וכנתברר לך גודל העם וחוזק הערים, תודה בעצמך שאין אתה יכול לעבור אליהם ולנצחם, ותדע אם כן כי השם ישמידם לא כחך ועוצם ידך:",
"הוא העבר לפניך, להלחם בשבילך, כענין שאמר דוד כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם (תהלים מ\"ד ד'):",
"אש אכלה, כאש אוכלה:",
"הוא ישמידם והוא יכניעם, יתכן כי הוא ישמידם ירמוז אל גוים גדולים ועצומים ויכניעם אל בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות שנאמר ויכרות יהושע את הענקים מן ההר מן חברון וכו' ומן כל הר ישראל ומכל עריהם החרימם יהושע (יהושע י\"א כ\"א) כלומר בעריהם:",
"מהר, תואר הפועל כאילו כתוב במהירות, והכונה שינצחו בלא טורח סוללה ומצור ימים רבים, ומכל מקום לא תוכל לכלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה, כי לא אניח לכם להלחם על כולם בפעם אחת:"
],
[
"אל תאמר בלבבך, הנה כבר הבאתיך להודות כי רק בה' תעשה חיל ולא מכח עצמך, אולם אני מתיירא עתה שמא תחשוב, אמת כי ה' הוא העובר לפני, אבל זהו חלף צדקתי ויושר לבבי, כי אני זכיתי לנפלאות האלה:",
"וברשעת הגוים האלה, אינו מחובר בטעם עם בצדקתי הביאני, כי הם דברי העם שאולי יאמרו כן, אבל אלה דברי משה, כמו שיעיד מלת מפניך שהוא לנוכח ישראל, וכך אמר להם משה, אני מתיירא שתאמרו בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת, ותבקשו למצוא ראיה לאמתת דבריכם מרשעת הגוים, כי תדינו ג\"ש לאמר כמו שהגוים האלה שנתחייבו כלייה אינו אלא בעבור רשעתם, כן אני שאנחול את ארצם אינו אלא בעבור צדקתי, ואם תחשוב כך אפשר שירום לבבך ומתוך כך תשכח את ה' אלהיך:"
],
[
"לא בצדקתך, אין הדבר כן אלא עיקר הכונה העליונה בהוריש את הגוים האלה הוא בעבור רשעתם כי נתמלאה סאתם ואין השמדתם תלויה בדבר אחר זולתי ברשעתם, אולם מתוך שגזר להורישם ותשאר ארצם מבלי יושב הנה רצה שתזכה בה אתה יותר מאומה אחרת בעבור שכך נשבע לאבותיך ואלמלא הבטיח כן לאבות, לא היה זכותך כדאי לרשת את ארצם, והמופת הברור שלא בצדקתך אתה בא לרשת את הארץ, שהרי עם קשה עורף אתה, כמו שיאמר בסמוך:",
"ולמען הקים את הדבר, אין להקשות ממה שאמר למעלה (ז' ח') כי מאהבת ה' אתכם, למדנו שהם אהובים למקום, והשם לא יאהב רק את הטובים, כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אם כן גם בצדקתם יירשו ארץ? כי שם לא זכר דבר מירושת הארץ ורק בא לתת טעם למה בחר ה' בם מכל העמים וזה ודאי בעבור אהבתו אותם כמו שפירשנו שם, אבל לא ימשך מזה שהנוחלים את הארץ יהיו צדיקים גמורים, כי באמת עם קשה עורף היו וכמה פעמים המרו את ה', ולכן אין בהם זכות לבא לרשת את הארץ לולי נשבע ה' לאברהם לאמר, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט\"ו ט\"ז):"
],
[
"וידעת, ואם תרצה לדעת במופת שאינך צדיק, די לך לזכור את אשר הקצפת את ה' עד הנה, ותבין מזה שאתה עם קשה עורף:"
],
[
"במדבר, תחילה אמר כך בדרך כלל, ואח\"כ בא לפרט מה שהקציפו בחורב ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה ובקדש ברנע בענין המרגלים, וחתם במה שהתחיל ממרים הייתם:"
],
[
"ובחרב הקצפתם, קודם שיפתח להם בביאור התורה כלל הוכיח אותם בעונות אשר גרמו להם ולא נמחלו, והזכיר להם ענין המרגלים ומי מריבה, ואח\"כ ביאר עשרת הדברות ופרשת יחוד ה' והזהירם בענין ע\"ז אזהרות רבות, והזהיר במצות בכללם, ויאמר שהן כלם טובות ובעבורם תבוא להם כל הטובה, ועתה בא להתחיל בפרטי המצות, וקודם שיזכור אחת מהן בפרט יחזור להוכיח אותם ולפקוד עליהם את כל עונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה והצאה, כי התלונות שעשו קודם מתן תורה שהמרו על ים בים סוף ויצונו במרה ובאלוש לא יזכירם להם כי מעת שקבלו התורה היו יותר חייבים לשמוע בקול השם אשר כרת עמם ברית, ולפיכך פתח כאן ובחורב הקצפתם, והזכיר להם מעשה העגל:",
"ויתאנף ה' בכם, עד שעלה על רוחו להשמיד אתכם:"
],
[
"בעלתי, וקודם לזה כבר הייתי עולה ההרה, ובהיותי שם עשיתם העגל:",
"לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, לפי שהיה מקבל חקי התורה הקדושה מפי המחוקק העליון, והגיע אז למדריגת הנבואה היותר שלימה, כי אין בכח שום נביא אחר לקבל אור התורה בנבואה, לכן נשתנה טבע גופו הטהור עד שלא הוצרך אותן מ' יום לא לאכילה ולא לשתייה, ואמר משה כן לא להתפאר על מעלתו חלילה אלא ללמדם יקר תפארת קדושת התורה, כדי שינהגו בה כבוד וישמרו מצותיה:"
],
[],
[
"מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה' אלי, אע\"פי שהיה גלוי לפניו ית' שכבר עשו את העגל ביום שלפניו, כמו שכתוב ויעשהו עגל מסכה, ואח\"כ ישכימו למחרת (שמות ל\"ב ו') ואז ירד משה מן ההר, הנה רצה השם לתת לו את הלחות ואח\"כ אמר לו הרף ממני ואשמידם, כדי שיבין משה שעוד יש תקוה אם יתאמץ להתפלל בעדם:"
],
[
"רד מהר, טעם המהירות הזאת הוא לטובת העם, כי אם יתראה להם מיד, וישרוף העגל ויהרוג העובדים אותו שהיו מעטים, הנשארים יכלמו מעונם ויתנו לב להנחם על אשר עשו, ואז יסלח להם השם, וכן היה שנכלם העם והתאבל מאד על חטאתו:"
],
[
"ראיתי, התבוננתי על העם וכן אותך ראיתי צדיק (בראשית ז' א'):"
],
[
"הרף ממני ואשמידם, אם תרפינה ידיך ותתיאש מן הרחמים בחשבך גודל חטאתם, אני אשמידם ואתן זרעך תחתם, אבל אם תתחנן בעדם ותתן עצמך כופר תחתם אסלח להם, ובזה נתן לו מקום להתפלל:"
],
[
"ואפן וארד, נשמע מזה שלא התפלל משה מיד טרם רדתו אלא תחלה ירד ושרף את העגל ואח\"כ ואתנפל לפני ה' וכן פירשנו במקומו:",
"וההר בער באש, למדנו שכל המ' יום היה נראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר:"
],
[],
[
"ואתפש, בתחלה היו על ידיו, ומתוך כעס תפשם בידיו להפילם בחזקה:",
"לעיניכם, כדי שיקבלו צער גדול בראותם הלוחות שבורות לעיניהס:"
],
[
"ואתנפל, שטוח על הארץ ופניו כנגד הקרקע, והעליה הזאת בהר היא שאמר עליה בפ' כי תשא ועתה אעלה אל ה':",
"להכעיסו, באו בענין הזה ואילך ארבעה שרשים נרדפים, כעס, אף, חמה, קצף, וההבדל שביניהם כך, כל דבר המתנגד לתשוקת הנפש ומונע ממנה תאותה, יוליד בה כאב ועצב, ושם ההרגשה ההיא כעס , כמו כעס לאביו בן כסיל (משלי י\"ז כ\"ה), עמל וכעס תביט (תהלים י' י\"ד), והוא הפך השמחה והשחוק, כמ\"ש טוב כעס משחוק (קהלת ז' ג'), ואם יהיה המתנגד לנפשנו בעל בחירה ורצון, אז יעורר את רוחנו להנקם ממנו ולהשיב לו כגמולו, וכל תשוקה מחממת את גוף האדם ומרתחת את דמו, ובבחינה ההיא תקרא התשוקה להנקם בשם חרון או חמה, ופעמים שמרוב החום תקצר הנשימה, עד שירחיב האדם את חוטמו ויעלה אף לתת מקום לרוחו לצאת, ובבחינה ההיא תקרא אף, והעוצר ברוחו ומתגבר על תשוקת הנקמה יקרא מאריך אף או מחטים, כדרך למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך (ישעיה מ\"ח ט'), ויש שעל ידי רתיחת הדם יצא מפי האדם כקצף על פני המים (הושע י' ז'), שהם אבעבועות הנולדים על פני המים מחוזק השטף, ובבחינה ההיא נשתמש בשורש קצף, הנך רואה שמלות חמה וקצף ואף וחרון הם משותפים, שהוראת כולם תשוקת הנקמה מאת המתנגד לתאות נפשנו, ואינן נבדלות כי אם בחוזק וחולשה, אבל תיבת כעס לא תפול כ\"א על הרגשת העצב לבדה מבלי תשוקת הנקמה, ומלת רוגז אינה משותפת עמהם כלל, כי הוראתה מענין התנועה והנדנוד, ובלשון ארמית הושאלה גם היא על הקצף, לפי שהמתקצף מדרכו להתנועע ולרגוז בכל איבריו:"
],
[
"כי יגרתי, ולכן התנפלתי, והנה הוצרך משה לספר להם את כל הקצף אשר קצף ה' עליהם וכל השתדלותו להתפלל בעדם, כי לולי כן לא היה מתאמת להם כובד חטאם מאחר שראו שהשם סלח להם מיד, אבל בסיפור הזה יבינו שרק זכותו של משה הכריע הדבר:",
"גם בפעם ההוא, כי כמה פעמים התפלל עליהם, על ים סוף ובמרה ובמלחמת עמלק וברפידים:"
],
[
"ובאהרן התאנף ה', על שנתן מכשול לפני העם, אף שכוונתו לטובה:"
],
[
"ואת חטאתכם, נקרא העגל חטאת כי בו חטאו, ועל כן הוסיף לבאר ואמר את העגל:",
"ואכת אתו טחון, הכתיתה היתה שטחנתי אותו, וכן בפרשת כי תשא לא נזכר רק טחינה, וענין שריפת הזהב פירשתי שם:",
"אל הנחל הירד מן ההר, שמשם היו שותים:"
],
[
"ובתבערה ובמסה, אע\"פי שנסיון מסה קדם לנסיון תבערה כך אמר להם, וגם הייתם מקציפים את השם בנסיון אשר נסיתם אותו בתבערה כאשר עשיתם כבר פעם אחרת במסה ולא לקחתם מוסר, ואח\"כ הזכיר קברות התאוה וענין המרגלים אע\"פי שכבר נזכר לעיל, כאומר ואם תתנצלו בעון העגל לאמר שאהרן נתן מכשול לפניכם, מה תענו על שאר הנסיונות?"
],
[],
[
"מיום דעתי אתכם, לרמוז על תלונותיהם קודם מתן תורה:"
],
[
"ואתנפל, אין זה כפל במה שזכר למעלה נפילת ארבעים יום, אלא כך פירושו וכאשר התנפלתי אותם ארבעים היום שסיפרתי למעלה, התפללתי כך וכך, ורצה לפרט להם כל דברי תפלתו שלא יאמרו, והלא חטא גדול כמעשה העגל הועיל תפילתו של משה וניצולנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תמיד תפילות הנביאים, לכך פירש להם שאין הענין דומה כי עתה נתכפר להם כדי יתחלל שמו הגדול, כמו שאמר פן יאמרו הארץ וכו' מבלתי יכולת ה' וכו', אבל לאחר שיהרוג ל\"א מלכים וינחילכם את הארץ שוב אין כאן חילול השם, שלא יוכלו עוד האומות לטעון מבלתי יכולת ה' וכו' אלא יאמרו שעונותיכם גרמו זאת לכם, כמו שמפורש לקמן (כ\"ט כ\"ג), ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה וכו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם:"
],
[
"עמך ונחלתך, כי שלך הם מאחר שפדית אותם בגדלך, ואם תהרגם לא נשאר רושם הגדולה ההיא:"
],
[
"זכר לעבדיך, תחלה הזכיר זכות אבות שבעבורם יסלח לבנים, ולא זכר השבועה שנשבע להם, כי גם אם ישחיתם יוכל לקיים השבועה בזרעו של משה, כמו שאמר לו ואעשה אותך לגוי גדול, אלא שבעבור צדקת אבותם ראוי שלא יפנה אל קשי הבנים:"
],
[
"פן יאמרו, עכשיו התפלל שיעשה למען שמו שלא יתחלל:",
"הארץ, יושבי הארץ:",
"מבלי יכלת וכו' ומשנאתו אותם, לפי שלא היה בכחו להביאם אל הארץ הרגם במדבר, ואם תאמר אם אין לו יכולת איך הוציאם ממצרים ביד חזקה? לכן הוסיף ומשנאתו אותם שאף אם יודו ביכלתו ית' ידברו סרה על דרכי השם כאילו הוא שונא אותם חלילה ושרק לכן הוציאם כדי להמיתם, ובין כך או בין כך נמצא שם שמים מתחלל:"
],
[
"והם עמך, אבל אמתת הדבר אינו כמו שהם אומרים, אלא אע\"פי שחטאו עמך הם ונחלתך, והדבר ידוע שלא משנאה הוצאתם, כי אז לא היית טורח כ\"כ בשבילם להוציאם בכח גדול, וגם הכח הזה וזרועך הנטויה עדים שיש ביכלתך להביאם אל הארץ:"
]
],
[
[
"בעת ההוא, אחר שהתנפלתי לפני ה' מ' יום ומ' לילה נתרצה אלי שאפסול לוחות שניות:",
"ועשית לך ארון עץ, פשטות הכתובים יעיד שאין זה הארון שעשה בצלאל, כי זה עשאו משה קודם עלותו אל ההר עם הלחות השניות, ועדיין לא התחיל אז בצלאל לעשות המשכן, אלא ארון אחר היה כלו של עץ והמכסה אשר עליו מלמעלה גם הוא של עץ היה, כמנהג בכל הארונות, ובו נתן משה הלחות מיד כשירד מן ההר ככתוב לקמן בפירוש (פסוק ה'), והיו שם הלוחות עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב ונתנו בו הלוחות להיות שם לעולם, ואז נגנז ארונו של משה כדין תשמישי קדושה, ובדרך הזה לא היו לישראל שתי ארונות כאחד, כי משנעשה השני נגנז הראשון, ולא היה להם במדבר כ\"א ארון אחד כדעת רז\"ל בכל מקום בתלמוד, ומה שלא צוה ה' למשה לעשות ארון עץ ללוחות הראשונות, לפי שגלוי היה לפניו שישברם:"
],
[],
[
"ואעש ארון וכו' ואפסול, אעפ\"י שצוהו הי\"ת ראשונה שיפסול הלוחות ואח\"כ שיעשה הארון, הוא עשה בהפך, ואין זה שנוי מצוה, כי השם זכר הדברים כפי מעלתם, הלוחות תחילה ואח\"כ הארון, ומשה עשאם כפי מה שיחייב טבע המלאכה, ראשונה הארון כדי שיונחו בו ואח\"כ פיסול הלוחות, וכן תמצא במלאכת המשכן, שבצווי הנזכר הארון תחילה ואח\"כ המשכן, ובצלאל עשה בהפך, כי טבע המלאכה יחייב כן:"
],
[
"כמכתב הראשון, דהיינו את עשרת הדברים:"
],
[],
[
"ובני ישראל נסעו, מה ענין זה לכאן? אלא בעבור שאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, שמא יאמרו אם מת מה הועילה תפילתו לכן אמר כי לא מת רק בשנת הארבעים זקן ושבע ימים, גם לא הכרית השם את זרעו אחריו כמו שאמר להשמידו שהרי כהן אלעזר בנו תחתיו:",
"מבארת בני יעקן מוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן שנאמר ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן (במדבר ל\"ג ל\"א)? ועוד שם מת אהרן והלא בהר ההר מת? אלא צריך לידע כי הר ההר גדול שבהרים הוא וארוך פרסאות רבות, ושמו מוכיח כי הוא יקרא הר ויקראו לו ההר לגדלו וארכו, וכך אמרו רבותינו שהיה הר ע\"ג הר, והיה סוף ההר עד גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות רבים, ואלה שמותן מוסרות, ובני יעקן, וחר הגדגד, ויטבתה, ועברונה, ועציון גבר, ואלה המקומות אין ביניהם מרחק רב, כי המחנה הגדול ההוא ביום אחד מהלכים כמו פרסה או פחות מכאן, ונסעו מקדש ויחנו בהר ההר, כלומר שנכנסו בו במקום שפל אשר היה ברגלי ההר ואז צוה ה' למשה והעל איתם הר ההר שיעלה למעלה על ראשו הוא תחלת ההר, והנה עלו על ראשו של הר והגיע כנגד מוסרות, ומת אהרן שם, והוא שנאמר וימת שם אהרן בראש ההר, והנה מיתתו במוסרה ואפשר שהיו מקומות האלה בשמם נחשבים כהר עצמו, ויקרא ראש ההר, וכנגדו במישור שני מוסרות, ושם כל אחת מוסרה שיאמרו מוסרה חשר בהר ומוסרה אשר בשפלה, והיו במקום אשר נקרא חשמונה בארות הרבה, נקראו בארות בני יעקן שאנשי בני יעקן באים שם להשקות צאנם, ואין זה מקום בני יעקן, ולפיכך נכון לומר שנסעו מבארות בני יעקן למוסרה ומשם למוסרות, ומשם אל מקום בני יעקן:"
],
[],
[
"בעת ההוא הבדיל ה', מוסב לענין ראשון בעת ההיא בשנה הראשונה שיצאתם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם השם לעבודתו, וירמוז למה שאמר להם מלאו ידכם היום לה' כי מן היום ההוא התחילו לזכות בעבודת המקדש, אולם לא נבדלו במעשה עד השנה השנית בחדש השני:",
"לעמד לפני ה', דהיינו לשרתו ולברך בשמו:",
"לשרתו, בני לוי עם בני אהרן:",
"ולברך בשמו, הכהנים, והוא נשיאת כפים:",
"עד היום הזה, בעבור כהונת אלעזר, כאומר אז הבדילם לשרתו ויהי כן עד היום הזה:"
],
[
"עם אחיו, השבטים:",
"ה' הוא נחלתו, נוטל פרס מזומן מבית המלך:"
],
[
"ואנכי עמדתי בהר, הפסיק הענין בפסול וכתיבת הלוחות, במיתת אהרן וקבורתו, בכהונת אלעזר והבדלת שבט לוי, ועתה שב להשלים הסיפור, ואמר שמלבד הישיבה הראשונה בהר לקבל התורה והלוחות הראשונות שעליה אמר למעלה (ט' ט') ואשב בהר מ' יום ומ' לילה ומלבד הישיבה השנייה להתפלל בעדם שעליה אמר ואתנפל לפני ה' כראשונה מ' יום ומ' לילה (לעיל ט' י\"ח), ישב עוד פעם שלישית בהר מ' יום ומ' לילה לקבל לוחות שניות:",
"וישמע ה' אלי, אינו מה שאמר למעלה (ט' י\"ט) וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, כי שם סיפר שנעתר ה' לו לסוף מ' יום השניים אבל עדיין היה הקצף על ישראל שעל זה אמר השם פני ילכו והניחותי לך (שמות ל\"ג י\"ד), ועדיין לא היו ראיים להנהגה הנפלאת בלי אמצעות שום מלאך, כמו שעלזה היה משה מתפלל ונפלינו אני ועמך (שם ט\"ז), אבל כאן מספר שנתרצה לו הקב\"ה בסוף המ' יום השלישיים גם על שאלתו זאת, כי עבר השם על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' ואז בקש משה ילך נא ה' בקרבנו וכו' וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו, והשם השיבו הנה אנכי כורת ברית וגומר, על מזה מוסב מה שאומר כאן וישמע ה' אלי:",
"לא אבה ה' השחיתך, לשון לא אבה פירשנו (בראשית ל\"ט ח'), והודיע משה שנעתר לו השם בעבור כי הוא אוהב את ישראל ואינו חפץ בהשחתתם, ואילו כתוב וימאן היינו שומעים שרק בזכות תפילת משה סלח לכל העם, עכשיו שאמר לא אבה למדנו שגם אהבתו אותם לא רצה להשליכם מעל פניו:"
],
[
"לך למסע לפני העם, שכבר סלחתי להם, והנני מביאם אל הארץ אשר נשבעתי:"
],
[
"ועתה ישראל, אחרי שהזהרתיך שלא ירום לבבך לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה והוכחתי לפניך שלא בצדקתך אתה בא לרשת את ארצם כי אתה עם קשה עורף, תדע ותשכיל שטובתך תלוי רק בכשרון מעשיך, ולכן הנני שב להזהירך עתה על יראת ה' ואהבתו, והנה הזכיר בפסוק זה היראה והאהבה בכלל, ואח\"כ פירש ענין היראה באמרו הן לה' אלהיך וכו' עד פסוק כ' שבו חתם ענין היראה ואמר את ה' אלהיך תירא וכו', ואח\"כ התחיל לפרש האהבה (לקמן י\"א א') ואהבת את ה' אלהיך וכו':",
"מה ה' אלהיך שאל מעמך, חלף כל הטובות שעשה עמך במה תקדם לפניו ית' הנה הוא אינו שואל מעמך רק היראה, וגם זו אינה לטובתו חלילה, כי אם צדקת מה תפעל לו, אלה לטובת עצמך, כמו שאמר בפסוק הסמוך לטוב לך:",
"ליראה את ה' אלהיך, יראת הרוממות, וענינה שיחשוב האדם בלבו שכבוד ה' מלא את העולם ושהוא כל יצר מחשבות מבין וחופש כל חדרי בטן, ומי שנגע אלהים בלבו על דרך זה, הנה הוא עומד תמיד לפני ה', ולא יחשוב ולא ידבר ולא יעשה דבר נגד רצון ה' אפילו במסתרים, ומעלה זו יקרה עד מאד, ולכן הפליגו כל הנביאים וכתבי הקדש בשבחיה:",
"ולאהבה אתו, עיקר מצוה זו שיאהב את השם לא לתועלת עצמו, אלא בעבור אמתת כבודו ית', דהיינו שיכיר האדם יושר דרכי השם, טובו וחסדו וצדקתו ואמונתו וכדומה, ובעבור שהדרכים האלה טובים בעיניו ונכספה נפשו להתדמות אליהן, הנה תשוקת ההשויה הזאת תוליד אהבה עזה עד מאוד לבעל המדות והדרכים הנכבדים האלה שהוא יוצר הכל ב\"ה, והנה אמרו בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה, הפריש הכתיב בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל, יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא מטריחו מניחו והולך לו, אלא אתה עשה מאהבה ע\"כ ודברי חכמים מרפא כי לפעמים תמוט היראה בלב האדם אם יפתוהו חטאים, או אם יטה אזנו לטענות הרשעים, וכשתכבד עליו עבודת ה' יבקש טענות לפרוק ממנו עול שמים, ולבסוף יניח והולך לו, אבל אם הוא אוהב את השם אהבת נפש, בוז יבוז לכל טורח ולכל עבודה קשה ועושה הכל בשמחת לב, ולכך צותה התורה על שתיהן:"
],
[],
[
"הן לה' אלהיך השמים, התבונן בגודל מעשי השם אשר הפליא לעשות בשמים ובארץ ובזה תבוא יראתו בלבך:"
],
[
"בכם, שאתם מבחר זרעם ולא בעשו ולא בישמעאל:"
],
[
"ומלתם את ערלת לבבכם, בדרך משל, תסירו מכסה האולת שעל לבבכם המונע מכם יראת השם הטהורה, ולא תקשו עוד ערפכם, כמו שעשיתם עד הנה, כי מי שהוא ירא את השם באמת, בודאי שלא יקשה ערפו נגד רצונו ית':"
],
[
"כי ה' אלהיכם, כל הידיעות הנכבדות האלה יכניסו בלבבכם יראת ה':",
"אלהי האלהים ואדני האדנים, שם אל מורה על עצם אשר לו כח לפעול, ושם אדון על עצם אשר לו הרשות והממשלה לפעול, וכמו שיש בכח מדריגות רבות זה על זה, וכח אחד עליון על כלם, כן הוא באדנות, וזהו אלהי האלהים ואדוני האדונים:",
"הגדל הגבר והנורא, ענינו היותר גדול וגבור ונורא שבכל הכחות:",
"ולא יקח שחד, שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשוחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו:"
],
[
"עשה משפט יתום ואלמנה, אע\"פי שהוא נשגב ומרומם הוא חונן את הנדכאים, ועושה משפט יתום ואלמנה שעל הרוב היתום והאלמנה עשוקים לפי שאין להם מי יעמוד לימינם, וכן אוהב את הגר, דבר בהווה שהגר אוהביו וריעיו רחוקים ממנו, ואין לו עוזר:"
],
[],
[
"ובו תדבק, שתהיה גדולתו ורוממותו תמיד על פניך ולא תסור מלהתבונן בדרכיו, ורז\"ל אמרו וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה? אלא הדבק בתלמידי חכמים ותלמידיהם כאילו הוא דבק בשכינה, והענין כי ההולך אל חכמים ישמע מהם תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו, ועי\"ז ידבק הענין בלבבו ולא יסור משם כל הימים:"
],
[
"הוא תהלתך, שבו אתה מהולל על כל העמים, כדרך כי תפארת עזמו אתה:",
"והוא אלהיך, שיחד שמו עליך שתהיה לו לעם, והראיה כי עשה עמך הגדולות והנוראות אשר מהם תכיר כי אתה חבלו ונחלתו:"
]
],
[
[
"ואהבת, עכשיו מפרש מצות האהבה, ואמר שממנה ימשך שמירת המצות, כי האוהב יבקש לעשות כרצון הנאהב:"
],
[
"כי לא את בניכם, אנכי דובר, אלא עמכם שראיתם בעיניכם את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה, והענין נמשך עד פסוק ז':",
"את מוסר ה', אשר ייסר בו ה' לעוברי רצונו, והוא דרך כלל, ואח\"כ יפרוט את גדלו ואת ידו החזקה וכו' ואת אותותיו וכו', שהעניש בהם את מצרים, וגם את ישראל בענין דתן ואבירם:"
],
[
"בתוך מצרים, לפי שיאמר אחרי כן ואשר עשה להם על הים, לכן הוסיף מלת בתוך, ולא אמר במצרים לבד:"
],
[
"על פניהם, כמו על ראשם:",
"עד היום הזה, שב לסוסיו ולרכבו, שאבדו כל סוס ורכב מצרים שהיו בכל הדור ההוא ונשארה ממלכה שפלה בלי חיל וסוס ורכב, עד שגם עתה בשנת הארבעים היה נכר בם יד ה' שהיתה בם מקדם להומם ולאבדם:"
],
[
"ואשר עשה לכם במדבר, אשר נגף אתכם בעגל, ואש תבערה, והנחשים השרפים ומגפת השטים ודומיהם, שכל זה נכלל במוסר ה', ומאחר שהודעתי לכם כי מוסר ה' הוא לטובתכם, ושהוא דומה למוסר האב המייסר את בנו באהבתו אותו, לכן מזה תלמדו לאהבה את ה' אלהיכם:"
],
[
"ואשר עשה לדתן ולאבירם, ולא הזכיר קרח בעבור שהוא היה בעל מחלוקתו, והיה נראה שהוא מתפאר ושמח במפלתו ולכן לא הזכירו רק ברמז ע\"י דתן ואבירם שהם לא היו חולקים על משה לולי נתפתו בחלקלקות דברי קרח ועצתו:",
"ואת בתיהם, נשיהם ובניהם:",
"אשר ברגליהם, תחת ממשלתם ויכולתם:"
],
[
"כי עיניכם הראת, כי אתכם אני דובר, אשר עיניכם הם הרואות וכו':"
],
[
"ושמרתם, ואחר שעיניכם ראו את כל אלה הזהרו לשמור את מצות השם:",
"למען תחזקו, כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצותיו ולא יחזיק ביד מרעים:"
],
[],
[
"כי הארץ, המשך הכתובים כך, צריכים אתם לשמור מצות ה', כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרם, כי איננה כארץ מצרים שאינן צריכין למטר, ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצות ה' ונתתי מטר ארצכם וכו' ואם לאו ועצר את השמים וכו':",
"אשר תזרע, אשר היית רגיל לזרוע שם את זרעך:",
"והשקית, לפי שהאדמה בולעת המים, היא נקראת שותה, ואשר שופך עליה מים הוא משקה אותה:",
"ברגלך, ע\"י שאתה הולך אנה ואנה ומשקה אותה, כי בארץ מצרים היית צריך להביא מים מנילוס ברגלך להשקותה, כמו שהוא המנהג להשקות את גן הירק:"
],
[
"והארץ, אבל הארץ:",
"ארץ הרים ובקעת, משובח ההר מן המישור, שהמישור בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בית כור ממנו חמשת כורים, ארבע מארבע שפועיו ואחד בראשו, וכן יש דבר שהמישור משובח בהם כידוע, וממעלת הארץ שיהיו בה הרים וגם בקעות:",
"למטר השמים, לפי רדת מטר השמים הן רב הן מעט, תשתה מים הרבה או מועט, ואין להשקותה בענין אחר:"
],
[
"ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה, ארץ מצרים אין השגחת השם נכרת וגלויה בה תמיד, לפי שהנילוס עולה ומשקה את הארץ, והאיכרים ועובדי האדמה מוליכים את מימיו בצנורות ע\"י כלי השאיבה לכל שדה ושדה, ואינם א\"כ נושאים עיניהם למרום ומיחלים למטר, אבל בארץ ישראל יצטרכו למטר השמים כל ימי השנה, פעם בהר ופעם בשפלה, והשם דורש אותה ומשגיח על צרכיה מראשית השנה עד אחריתה, ולולי שיפקוד אותה בגשמי רצון לא תזרע ולא תצמיח, ויפרש כל זה בפרשת והיה אם שמוע, כי בארץ ישראל ההצלחה המדינית והאושר בעו\"הז תלוים במעשי יושביה, ורז\"ל אמרו והלא כל הארצות הוא דורש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, וע\"י אותה דרישה שדורש אותה דורש לכל הארצות:",
"עיני ה' אלהיך בה, לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזירות עתים לטובה ועתים לרעה:"
],
[
"ולאהבה, כמו שצויתי למעלה על מצות האהבה:"
],
[
"ונתתי, דבר משה בשם שולחו:",
"בעתו, בעת שהמטר טוב לארץ:",
"יורה, היא הרביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים:",
"ומלקוש, רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה:"
],
[
"ואכלת ושבעת, שב על כל הקודם, שתהנה מן הדגן והתירוש והיצהר, ותאכל גם מבשר הבקר והצאן, ותשתה את חלבם:"
],
[
"יפתה, יטה מדרך הטוב והישר אל זולתו, והנה בכל מקום שזכר רבוי הטובות והשובע בארץ, שב להזהירם שלא ירום לבבם ויתפתו ללכת אחרי אלהים אחרים, כי ידע משה בדרך נבואה שעתידים לחטוא בע\"ז כמו שאמר להם בפרשת וילך, ולכן כפל האזהרה הזאת כמה פעמים:",
"וסרתם, מדרכי ה' אלהיכם:"
],
[
"ועצר את השמים, שורש עצר הונח על ההתנגדות וההכרח כנגד הנטייה כמו נעצרה נא אותך (שופטים י\"ג ט\"ו), שהוא היה נוטה ללכת מהם, והם הפצירו בו להמתין נגד נטייתו, וכן כאן ועצר את השמים, כי דרך השמים לתת מטר, והשם יכריחם נגד טבעם לבלתי נתון מטר, ולפיכך נקרא המושל עוצר, לפי שהוא מכריח נטיית הנתונים תחת ממשלתו, אם אל חקות הצדק או אל חפצו בלבד:",
"יבולה, יבול הראוי לצאת ממנה:",
"ואבדתם מהרה, שיגלו ממנה כאובדים ברעב:"
],
[
"ושמתם, לפיכך חייבים אתם לקבוע אלה הדברים בלבבכם:",
"על לבבכם, שתתבוננו בהם ותזכרום תמיד:",
"ועל נפשכם, שימשלו הציורים האלה בנפש להטותה אל דרך האמת:",
"לאות על ידכם, וכן לטוטפות בין עיניכם, אפשר שיקשור האדם כל הדברים האלה על ידו אחת או יתנם בין עיניו או יכתבם על מזוזת ביתו? לכן קבלו רבותינו שהכונה רק על ארבע פרשיות שבהם נכלל כל הענין הזה, והנה כבר צוה במקום אחר על המצות האלה, אבל חזר להזכירם כאן סמוך להודעת הגלות שאמר ואבדתם מהרה וכו', ללמדנו שנהיה חייבים בהם גם לאחר הגלות בחוצה לארץ, ומהן נלמוד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום:"
],
[
"לדבר בם, כמו שצויתיך ודברת בם, כן תלמוד אותם לבניך כדי שיהיה מקום גם לבנים לדבר בם, ובדרך הזה לא ימושו מפיך ומפי זרעך עד עולם:"
],
[],
[
"למען ירבו ימיכם, מה שזכר פעמים רבות אורך הימים על האדמה, לפי שעיקר השבועה שנשבע השם לאבות היא רק על נתינת הארץ לבניהם וכיבושם אותה, אבל ההתמדה בארץ ימים רבים תלוייה במעשי הבנים, שאם ישמרו במצות יאריכו ימים עליה, ואם לאו יגלו ממנה:",
"כימי השמים על הארץ, פירוש מלת כימי כמו כזמן, והטעם כל זמן שיהיו השמים קיימים ועומדים על הארץ, תאריכו ימים גם אתם גם בניכם על האדמה:"
],
[
"ללכת בכל דרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים:",
"ולדבקה בו, שלא תאמר היום אעבוד אותו ומחר אעבוד אחרים ואחרי כן אשוב אליו אלא תהיה דבוק בה' כדבר הדבוק בדבר תמיד לא יזח ממנו וענין הדבקות בה' שתהיה זוכר אהבתו וחסדו וגדולתו תמיד, ותכין עצמך כל עת להדבק באור העליון הנאצל על יראי השם וחושבי שמו:"
],
[
"והוריש, אם שמור תשמרון וכו' אז יוריש ה' וכו':"
],
[
"אשר תדרך כף רגליכם, לפי פשוטו ידבר לאותו הדור שנכנס לארץ, והכונה על הארץ שהיא מן המדבר ועד הים האחרון, אולם לדעת רבותינו הכונה אף על הכיבוש בשאר ארצות בארץ שנער וארץ אשור וזולתם:",
"מן המדבר, דרום:",
"נהר פרת, צפון:",
"ועד הים האחרון, ממקום שאתם עומדים עכשיו בקרן דרומית מזרחית של א\"י עד הים האחרון במערב:"
],
[
"פחדכם, לקרובים:",
"ומוראכם, לרחוקים:"
],
[
"ראה, לשון זרוז והזמנה, כלומר התבונן בעיני שכלך:",
"ברכה וקללה, לא אמר זה על הברכות והקללות שעתידין ליתן בהר גריזים ובהר עיבל, כי לא יקיימו המצוה ההיא רק אחרי עברם את הירדן, ואיך יאמר עליהם ראה אנכי נותן לפניכם היום, גם לשון נותן לפניכם אינו נופל על הצווי ההוא, אבל יאמר שבמצות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, הרי הוא כאילו יתן לפניהם ברכה וקללה, כי מכח המצות תמשך להם או ברכה או קללה, וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואם תאמרו איך יהיה הדבר האחד בעצמו ברכה וקללה שהם דברים הפכיים, לכן פירש את הברכה אשר תשמעו וכו', והקללה אם לא תשמעו וכו', והענין כי המצות טובות בעצמן ומביאין ברכה לעושיהן אבל יתהפכו לקללה לעוזבים אותן, והנה התחיל כאן במאמר הזה לפי שהוא בא עתה לפרט המצות בכל הפרשה הזאת ובפ' שופטים וכי תצא מבלי שיתערב בהן סיפור או תוכחה, ואחרי כן הביא דברי הברית והחזוק על שמירתם בפרשת כי תבא ונצבים, ואח\"כ חתם בזה הלשון עצמו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (לקמן ל' ט\"ו):"
],
[
"אשר תשמעו, אשר במקום אם:"
],
[],
[
"ונתתה את הברכה, ענין הברכה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום תאמרו אותה בקול רם על הר גריזים והקללה על הר עיבל, ואינו דומה לשון נתינה הנאמר כאן למה שאמר למעלה ראה אנכי נותן לפניכם, כי שם ענינו נתינת הרשות לשומעים שיבחרו במה שירצו, וכאן אינו אלא נתינה בפה שיאמרו כך וכך, כמו ונתן אותם על ראש השעיר:"
],
[
"הלא המה, נתן בהם סימן:",
"בעבר הירדן, לא במקום העברת הירדן או סמוך לו, שהרי בסמוך פירש שההרים האלה היו רחוקים מן הירדן וסמוכים לשכם, אלא פי' בעבר הירדן לצד שני של הירדן תוך ארץ כנען, לא במקום שאתם עתה מעבר לירדן מזרחה:",
"אחרי, אחר העברת הירדן והלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי, כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא:",
"דרך מבוא השמש, להלן מן הירדן לצד מערב, וטעם המקרא מוכיח שהם שני דבורים:",
"הישב בערבה, כי יש כנעני יושב בהר:",
"מול הגלגל, לפי שהיו ההרים ארוכים ולא ידעו באיזה מקום מההר יתנו הברכה והקללה, לכן נתן סימן למקום שהוא נוכח הגלגל, והנה אין זה הגלגל הנזכר ביהושע ד' ט', כי המקום ההוא לא נקרא כן רק בימי יהושע ככתוב שם ויקרא שם המקום גלגל, ועוד הגלגל ההוא היה למזרח ירחו שנאמר ויחנו בגלגל בקצה מזרח ירחו (יהושע ד' י\"ט), והגלגל הזה הנזכר כאן הוא מערבי לירחו כי הוא סמוך לשכם ולאלוני מורה, אלא שני גלגל היו, והאמור כאן הוא הנזכר ביהושע י\"ב כ\"ג מלך גוים לגלגל אחד:",
"אצל, סמוך:",
"אלוני מרה, הוא שכם שנאמר עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י\"ב ו'):"
],
[
"כי אתם עברים, התנצל עתה מרע\"ה למה לא נתן עתה בפניו הברכה והקללה ההיא, וצוה לתתה אח\"כ בהר גריזים ובהר עיבל, ואמר כי הטעם לפי שהוא לא יעבור שמה, אבל אתם שתבאו שם ראוי שתעשו בכניסתכם הברית הזאת:"
],
[
"ושמרתם לעשות, מאחר שאני לא אכנס לארץ, אני חוזר להזהיר אתכם שתשמרו וכו':"
]
],
[
[
"אלה, עתה יתחיל לבאר הדינין הסתומים ולהוסיף מה שנתחדש במדבר, כמו שכתבנו בראש הספר:"
],
[
"אבד תאבדו, כבר צוה על איבוד ע\"ז ומשמשיה, אבל לפי שעיקר כונתו כאן להתחיל במצות בית הבחירה, הזהיר תחילה שצריכים לנתוץ ולהרוס כל בתי עבודתם, כדי שלא יעלה על דעתם לעשות מהם בית תפילה לאלהים, אלא ה\"ית יבחר לו המקום לשום את את שמו שם, או כדי שלא יחשבו לייחד מקומות רבים לעבודת השם כמנהג הגוים ההם, אלא המקום יהיה אחד כאחדות האל ית' השוכן בו:",
"אשר עבדו שם הגוים, מחובר עם את אלהיהם, ומאמר אשר אתם יורשים אותם הוא כמו מאמר מסוגר:",
"עץ רענן, אילן לח ורטוב ומכוסה בעלים רבים, ותחת צלו היו עובדים לאליליהם:"
],
[
"ונתצתם, בא לפרש מ\"ש למעלה אבד תאבדון את כל המקומות, שאין הכונה על איבוד המקומות ממש, כי המקום נשאר תמיד, אבל אותו יישוב או בית או יער או מזבח או מצבה שהיה להם מיוחד לעבודתם יהיה נחרב ושמם עד שלא ישאר שם רושם ממה שהיה, והרי כאילו המקום נאבד:",
"ואשריהם, מקום שבו שתולים אילנות רבות והוא כמו יער קטן, והאילנות עומדים על סדר מה ויש מקום רחב ביניהם שסוככים בענפיהם ועושים צל, וכן נמצא בספרים הקדמונים שהיו עובדים במקומות הללו:",
"ופסילי אלהיהם, הם העשוים מעץ, והעד תגדעון ואין לשון גדיעה נופל על דבר המתפוצץ כסלע ואבן:"
],
[
"לא תעשון כן, הטעם שלא תזבחו על הגבעות וההרים ולא תקבעו בית עבודה בכל מקום אשר תרצו, רק אל המקום אשר יבחר בו ה':"
],
[
"אשר יבחר ה' על ידי נביא:",
"מכל שבטיכם, מבין נחלת כל שבטיכם, יבחר לו מקום אחד:",
"לשכנו תדרשו, למקום משכן כבודו תדרשו, וממנו אמרו חכמים שכינה, וטעם תדרשו שתבאו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ה' ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיה נ' ה'):",
"ובאת שמה, לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל:"
],
[
"עלתיכם, עולת חובה:",
"וזבחיכם, שלמים של חובה:",
"מעשרתיכם, מעשר בהמה ומעשר שני:",
"תרומת ידכם, על דרך הפשט כל מה שאדם מרים מנכסיו להקדישו לגבוה נקרא תרומה, מלשון כל מרים תרומת כסף וגו', וכן אמר במכס ונתת לאלעזר הכהן את תרומת ה' (במדבר ל\"א כ\"ט), והיא חולין גמורין, ואמר תרומת ידכם, מה שתרימו ברצוניכם מן הבא בידכם, שלא נטעה בתרומת הכהנים, והנה הזכיר בקרבן שלשת מיני הנדרים, והן האומר הרי עלי קרבן, והוא נדר, והאומר הרי זה קרבן, והוא נדבה, והתרומה אשר ירום מכל אשר לו כסף או זהב, או שיביא בהמתו חולין אל הכהן ויאמר הרי זה מידי לגבוה, וכל אלה חייבים במחיצה:"
],
[
"ואכלתם שם, עם כלל ישראל ידבר, והכונה שיאכלו הישראלים את המוטל עליהם, והלוים את המוטל עליהם, והכהנים את המוטל עליהם, כמו שמפורש במקומו, כי לא בא הכתוב אלא לפרש מקום העבודה:",
"ושמחתם, שיעורו ושמחתם אתם ובתיכם בכל משלח ידכם אשר (בו) ברכך ה' אלהיך:",
"בכל משלה ידכם, כמו אם לא שלח ידו (שמות כ\"ב ז'), והענין כי המשתמש בדבר כרצונו וחפצו או מוכרו ונותנו או זורקו לים הוא שולח ידו בו, ואם הדבר הוא שלו לפי שרשאי להשתמש בו לכל צרכיו נקרא משלח ידו, ובא כאן למעוטי גזילה:"
],
[
"לא תעשון ככל, כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים, אבל באיזה מקום שיהיה המשכן יעשו אותם, ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל, וגם כן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ולא מעשר שני, והנה לא יבא בחיוב אל המשכן כלל, ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא שם, וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלבים בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה, כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה, אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה, והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה, רק איש הישר בעיניו יעשה, על כן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן, אבל יבואו בחובה במקום ידוע ונבחר מהשם, ויביאו שם הזבחים והמעשרות ויאכלום שם במחיצה לפני ה':"
],
[
"אל המנוחה, שיניח ה' להם מכל אויביהם מסביב:",
"ואל הנחלה, שיכיר כ\"א מהם חלקו ונחלתו, ובסמוך יפרש, על הנחלה אמר וישבתם בארץ וכו', ועל המנוחה אמר והניח לכם וכו':"
],
[],
[
"את כל אשר אנכי מצוה אתכם, ולכן לא הזכיר הנדבה בפסוק זה:",
"וכל מבחר נדריכם, מלמד שיביא מן המובחר:"
],
[
"ובניכם ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם, הכל בכלל בתיכם הנאמר למעלה, וכאן הוסיף הלוי שחייבים אתם לשמחו כי אין לו נחלה כאשר יש לך, והנה זכר כאן אף הבנות אע\"פי שחיבת הרגל רק בזכרים, שנאמר יראה כל זכורך (לקמן י\"ו), להודיע שרשאי להוליך שמה אף הנשים, ויהיה להן שכר טוב בעמלן כנשי אלקנה:"
],
[
"השמר לך, הזהיר כאן על העולות בפרט, לפי שאולי יחשוב אדם, אמת שצריך להביא שאר הזבחים אל בית הבחירה לפי שיש מהם חלק לכהנים, והם חייבים לאכלם לפנים מן החומה, אבל העולה שכולה כליל למה לא יעשה אותה האדם בבמה בכל מקום אשר יראה טוב לעשותה? לכן הזהיר עליה:"
],
[
"כל אשר אנכי מצוך, להוציא בשר תאוה שבבואם לארץ הותר להם לזבוח ולאכול בכל מקום, כי טעם אסירת בשר תאוה במדבר היה לפי שהיו אז זובחים על פני השדה, ודומה למנהג הזובחים לשעירים כמ\"ש ולא יזבחו עוד וכו' על פני השדה והביאום לה', אבל בהיותם בעריהם ובבתיהם אין הזביחה עוד על פני השדה:"
],
[
"תזבח ואכלת בשר, זהו בשר תאוה שאמרנו:",
"בכל שעריך, כלומר מאחר שהזביחה על הרוב בשערים ובבתים, אין לחוש עוד לחשש הראשון שישחטו על פני השדה, ועוד כי במדבר היו כלם קרובים למשכן ולכן צויתים להביא זבחיהם לפני ה', אבל בארץ ישראל שתהיו בריחוק מקום ומיושבים בכל העיירות שבארץ מותרים אתם בבשר תאוה:",
"הטמא והטהור יאכלנו, לפי שהשלמים הם קודש, ויש כרת על טמא שאכל בשר קודש, אמר על בשר תאוה שמותר הטמא והטהור לאכול יחדו:",
"כצבי וכאיל, שאינו קרב על המזבח, ועוד לפוטרו מן הזרוע והלחיים והקבה:"
],
[
"רק הדם, אע\"פי שאמרתי לך שאין בו זריקת דם במזבח, לא תאכלנו:",
"על הארץ תשפכנו כמים, לפי שנפש הבע\"ח מוצאה מן הארץ כמו שביארנו בפ' בראשית, ולא תשאר ולא תאסף אחר מותה כמאמר החכם ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג' כ\"ח), לכן לרמוז אל הפנה הזאת צותה התורה לשפוך את דמם על הארץ, כי הדם הוא הנפש, ונפשם תשוב אל מקורה שהוא הארץ, ואמר הכתוב כמים, לפי שהמים ישפכו לארץ ולא יאספו, והאסיפה האמורה במיתת האדם היא לכת הנפש אל אלהיה, אבל רוח הבהמה תרד לארץ ולא תאסף, ולכן דמה נשפך כמים:"
],
[
"לא תוכל, אינך רשאי:",
"לאכל בשעריך מעשר דגנך, בקרבנות כבר פירש שהמצוה לאכלם שם, כי אמר ואכלתם שם וכו', אבל במעשרות לא פירש אלא מצות ההבאה כאמרו שמה תביאו, והיה אפשר לחשוב שאין עיקר הצווי שמה תביאו וכו' רק כדי שיתנו ללוים החלק הראוי להם, וא\"כ היו יכולין לשלוח שם חלק הלוים, ולא יצטרכו לצאת מביתם וללכת לירושלים, לכן הזהיר כאן שתכלית הצווי הוא לאכול שם המעשרות, והנה הדיבור הזה לא תוכל לאכול מוסב אל מי שהוא חייב לאכלו, דהיינו הישראלי יאכל המעשר שני ונדריו ונדבותיו, הלוי יאכל שם מעשרותיו, והכהן בכורות הבקר והצאן, ואולי בלשון ובכורות בקרך וצאנך כלל הכתוב גם מעשר בהמה הנאכל לכל אדם, וקראו כאן בכורות לפי שמדבר על המובחרין שבמעשר, שהן להקרבה והבשר נאכל לבעלים, כי לפי שהמעשר חל על תם ובעל מום ומזוהם וכיוצא שפסולין למזבח, לכן כאן שמדבר על ההקרבה הוצרך לקרוא אותן ובכורות בקרך וצאנך:"
],
[
"והלוי, אף הוא שוה לישראל בזה, שאם הוא בעיר אחרת חייב להביא מעשרותיו לירושלים לאכלם שם:"
],
[
"השמר לך, הוסיף להזהיר שלא לעזוב את הלוי לפי שאין לו חלק ונחלה ואתה על אדמתך, ואפשר שבא להזהיר עוד שאם יש לו לישראלי מעשרות לתתם ללוי לא יביאם עמו לירושלים מבלי שיודיע דבר מזה לאותו הלוי היושב עמו בעירו, ויאמר אתנם ללוי אחר שאמצא בירושלים כי בזה נשאר הלוי שיש בעירו משולח ונעזב ואין לו מה יאכל, אלא יתנם ללוי שבעירו, כי עניי עירו קודמים, וילכו יחדיו ששים ושמחים לירושלים, ואף בדרך לא יעזבנו:"
],
[
"כי ירחיב, אין טעם הרחבה זאת כאותה שנאמר ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וכו' ויספת לך עוד שלש ערים (לקמן כ' ח'), שאם כן לא היה בשר תאוה מותר בבואם לארץ, אבל שם נאמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם, והם שבעה גוים אשר יזכיר בכל מקום, ואז נבדיל שלש ערים, וכן עשה יהושע, ואחרי כן אמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, וזה ירמוז לעשר העממין שנתנו לאברהם, אבל כאן אמר כאשר דבר, והם הגוים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם, כי מיד לאחר שכבשו וחלקו הותר להם בשר תאוה:",
"כי תאוה נפשך, כי אכילת הבשר לא היתה מצויה בימים הקדמונים כמו בזמנינו, ולא היו אוכלים בשר כי אם לפרקים ולתאוה רבה:"
],
[
"כי ירחק, אין הטעם שיהיה מותר בהרחקת מקום בלבד, שאם כן יהיו יושבי ירושלים הסמוכים אסורים בבשר תאוה, אבל עם כל ישראל ידבר, ואמר להם, כאשר ירחיב ה' את גבולכם, ולא תהיו כולכם יושבים סביב למשכן כאשר אתם היו במדבר, יהיה לכם בשר החולין מותר, כי אי אפשר שתלכו כולכם ממקום רחוק אל המקום אשר יבחר ה' ותזבחו זבחים שלמים כל מה שתאכלו, ומה שאינו נוהג בכל אינו נוהג במקצת:",
"וזבחת מבקרך וכו' כאשר צויתך, למדנו שיש צווי בזביחה האיך ישחוט, והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה בסיני, ואמרו בספרי כאשר צויתיך, מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה, והענין שבקדשים נאמר ושחט ושחטו, ולשון שחיטה בלש\"הק נופל על כריתת סימני הצואר בהולכה והבאה, כמו חץ שחוט לשונם (ירמיה ט' ז') שענינו משיכה, והלשון הזה כולל א\"כ כל דיני השחיטה כפי שבאו בקבלה, ומה שנאמר וישחטם במדבר, הוא מליצה שזבח אותם כצאן טבחה, ומעתה אמר שיזבח החולין כאשר צויתיך בקדשים, שהוא בסימני הצואר:"
],
[
"אך, הכונה שהשחיטה תהיה כמו שחיטת קדשים, אבל לא האכילה:",
"כן תאכלנו, ואח\"כ מפרש באיזה ענין הוא שוה לאכילת הצבי והאיל, דהיינו בענין הטומאה בלבד שהטמא והטהור יאכלו בקערה אחת, אבל לא שיאכל חלב החולין כאשר יאכל חלב הצבי והאיל, כי לא יזכיר רק האיכות, כענין שאתם אוכלין בשר הצבי והאיל כן תאכלו הבשר אשר תזבחו בכל מקום, ולא אמר כאשר יאכל בצבי ובאיל יאכל בו, ולכך יפרש בכל מקום הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל, ולא יאמר בשום מקום יאכלנו כצבי וכאיל בלבד:"
],
[
"רק חזק, ממה שנאמר חזק אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו (כי ראו אנשי מצרים זובחים את זבחיהם לשעירים ואוכלים מן הדם), לפיכך הוצרך לומר חזק דברי ר' יהודה, ר' שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות, אם הדם שהוא קל להשמר ממנו שאין אדם מתאוה הוצרך להחזיקך באזהרתו ק\"ו לשאר מצות:",
"כי הדם הוא הנפש, פירשנוהו (ויקרא י\"ז י\"ד):"
],
[
"לא תאכלנו, הוצרך לכפול איחור הדם בבשר החולין, כי בסדר ויקרא אמר באיסור הדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם (שם י\"א), והיה במשמע שהדם שאינו מכפר בבהמה לא יאסר, על כן הוצרך לאוסרו בביאור:",
"על הארץ תשפכנו, לפי שהשוה אכילתו לאכילת הצבי והאיל, היינו שומעים שנכסה הדם כאשר צונו בצבי ובאיל, לכן אמר שנשפוך הדם כמים בלא כסוי:"
],
[
"למען ייטב לך, כפי הטעם שביארנו באיסור הדם (ויקרא י\"ז) יתברר שכל האוכל בם משחית נפשו, כי מערב חלקי דם הבע\"ח הפחותים עם חלקי דמו הנכבדים, ולהפך המשתמר ממנו מטיב לנפשו, ובשכר זה, אמר למען ייטב לך, שיזכה אל הטובות הרוחניות אשר נפש האדם מוכנת אליהן, כי הבא ליטהר מסייעין אותו:",
"ולבניך אחריך, לפי שהאב מזכה את בניו, בחמשה דברים, ומהן גם החכמה שהיא חכמת המנהגים הישרים, לכן בהיות נפש האב טהורה ובלתי מגואלת באכילת דם הבע\"ח יהיו גם בניו מוכנים אל החכמה ואל הדבקות האלהי:",
"כי תעשה הישר, כי אם לא תאכל דם אז תעשה הישר בעיני ה':"
],
[
"רק קדשך, אל תחשבו שכיון שיצא בשר תאוה ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, ושכן יהיו שאר הקדשים, אינו כן, אלא שאר קדשיך אשר יהיו לך, דהיינו עולות ושלמים, וכן נדריך אשר תדור לא תוכל לאכול בשעריך כאשר תאוה, אבל תשא אותם, כלומר תביאם אל המקום הנבחר:"
],
[
"ועשית עלתיך הבשר והדם, אם קדשיך שזכרתי הם עולות תתן הבשר והדם על מזבח ה' לפי שהם כליל לגבוה, ואם יהיו שאר זבחים אז דם זבחיך ישפך על מזבח ה' והבשר תאכל, ולכן חלקם הכתוב ואמר עולותיך וזבחיך:",
"והבשר תאכל, עם הכהן ידבר אם הוא בכור או חטאת או אשם והשוק והחזה, ואם שלמים יאכל רבם הישראלי:"
],
[
"כי תעשה, אם תעשה הישר אז ייטב לך:"
],
[
"כי יכרית, לפי שבא להזהיר שלא ילמדו מתועבות הגוים אשר המה עושים לאלהיהם, לכן סמך הפרשה הזאת לאיסור הדם, לפי שגם היא תועבה בעיני ה':",
"לרשת אותם, לשון גירוש, והעד מפניך:",
"וירשת אתם, לשון ירושה ונחלה:"
],
[
"פן תנקש, אינו לשון מוקש, אלא לשון דחיה ונפילה, כאדם נקש ברגלו ונכה רגלים, ופיק ברכים מתורגם וניקוש רכובין, וכן וארכבתיה דא לדא נקשן (דניאל ה' ו'), ואמר כאן אולי תדחה ותפול אחריהם:",
"אחרי השמדם מפניך, וכשראית המשפט אשר נחרץ עליהם תדע בלי ספק שאלהיהם שקר ואמונתם כוזבות ולכן נשמדו, ולפיכך אין אני מזהירך עתה שלא תעביד את אלהיהם כי על זה הזהיר במקום אחר, אבל אולי תחשוב שדרך עבודתם נכונה וכמו שאפרש:",
"ופן תדרש לאלהיהם, שמא תאמר בלבבך שהכרית השם את הגוים ההם רק בעבור שעושים כבוד ועבודה שלמה למעשה ידי אדם עץ ואבן, שאין ראוי לתת כבודו לאחר ותהלתו לפסילים, אבל העבודות והמנהגים שעבדו בהם את אלהיהם טובים ונכונים בעצמם, לכן אדרוש לדעת דרכי עבודתם לא לעבוד את אלהיהם, אלא לעשות כן לכבוד ה', ומה שהם עשו לזרים אעשה אני לאל חי וייטב בעיניו, לא תעשה כן וכו':"
],
[
"כי כל תועבת ה' אשר שנא, לא בלבד האלילים ההם נקראו תועבת ה' אשר שנא, אלא גם כל דרכי עבודתם ומנהגיהם הם תועבה לפני ה', וכמו שידוע מסיפורי דברי הימים שלהם שקבעו חקים לעבוד לגלולים בזמה ובשכרות ומיני נבלות ותועבות, ולא זכרה התורה מאלה התועבות רק שיותר גדולה מכלם, והיא:",
"כי גם את בניהם, כלומר גם את זאת עשו, דבר שאין הדעת סובלתו, והוא נגד טבע הרחמים הנטועה בכל אדם לרחם על בן יקיר ועל בת אהובה יוצאי חלציו, ואתה יתאכזר עמהם לתת אותם למאכולת אש, וכמו שצעק הנביא ובנו במות וכו' לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז' ל\"א), כלומר שהוא דבר אשר לא צויתי בתורה לעשות כן לשמי, ושמא תאמר יש דברים שלא צוה, ואעפי\"כ אין רע לעשותם, לכן הוסיף ולא עלתה על לבי, כביכול לא עלה על דעתי שיעשה כדבר הזה, כי היא תועבה גדולה בעיני:"
]
],
[
[
"את כל הדבר, נמשך למעלה, לא תעבוד את ה' בעבודות הגוים, אלא תשמור לעשות רק את המצות ודרכי העבודות שצויתי אתכם בלי תוספת ומגרעת:"
],
[
"נביא, יקראנו הכתוב כן על פי עצמו שיאמר אני נביא, אף שבאמת אינו נביא:",
"ונתן אליך אות או מופת, כל ענין מושג המורה על מציאות דבר זולתו נקרא אות, כגון הקשת שהוא אות על הברית אשר כרת ה' עם נח, ואמר והיתה לאות ברית (בראשית ט' י\"ג), וכן מה אות כי אעלה בית ה' (ישעיה ל\"ח כ\"ב), שיקדם להודיע לו דבר המורה על עלייתו, ומופת הוא פעולה נשגבת מכח התולדות, המכרעת את הנפש להאמין בדבר הפועל ההוא, לכן אות ומופת נרדפים מצד, שהמופת גם הוא אות על שליחת השליח, וכן האות כאשר יהיה ענין נפלא ונשגב מן הטבע יקרא מופת, והן נבדלות מצד כאשר אמרנו, שכל מופת אות ולא כל אות מופת, מעתה יאמר הכתוב ונתן אליך אות או מופת, כגון שיאמר אני הנביא שלוח אליכם מאת השם, שתעבדו עבודה זרה פלונית, וזה לכם האות שהוא שלחני, כי למחר יהיה כך וכך, או יעשה דבר פלא אחר, לברר בו שהוא שלוח השם הנכבד:"
],
[
"ובא האות, שנתאמת כל מה שאמר, ואחרי שבאו המופתים על שליחותו הנה הוא אומר עשו כך וכך, ולכו אחרי אלהים אחרים:",
"אשר לא ידעתם, אין המאמר הזה מדברי נביא השקר, אלא מדברי משה, והוא כמו מאמר מוסגר:"
],
[
"לא תשמע, מושכל ראשון הוא שהנותן אות או מופת להכחיש מציאות השם ית' או חכמתו או חסדו או אחדותו וכיוצא, הוא סותר ומכחיש את דברי עצמו סתירה גמורה ומוחלטת, לכן הנביא האומר בשם ה' דבר ונותן אות או מופת, צריך שיסכים הדבר ההוא עם כל מה שידענו בכח השכל מעצם הבורא וממשיגיו, ואם לאו נביא שקר הוא, שהוא סותר את דברי עצמו, מעתה אם יבא האות או המופת ההוא להדיחני מעל השם וללכת לעבוד אלהים אחרים, כגון שיאמר השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה שותף עמו במעשה בראשית, שזהו סותר לאמתתו ית' או שתאמינו שהשם הוא בעל תכלית או גשם או מעות משפט, והכלל כל מה שיתנגד לאחת משלמיות המיוחדות בחקו בלי פירוד והבדלה, הנה הוא סותר דברי עצמו, ומעיד בעצמו ששקר דבר, ומה לך עוד לחקור אחריו, לדעת אם המופת ההוא אמת אם לא? אחרי שהוא מזוייף מתוכו, ואין לך ראיה גדולה מזו, לכן אמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, והנה כל הפרשה הזאת במתנבא לעבוד ע\"ז, אבל במתנבא בשם ה' לשנות בדברי תורה רבותינו דרשו שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות לעולם כמשפט נביא שקר יעשה לו, אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו:",
"כי מנסה, ושמא תאמרו אם הוא נביא שקר איך יבא האות המופת אשר נתן ? לכן אמר כי מנסה וכו', דעו לכם שהשם יעשה כן בכונה כדי לנסות אתכם, להוציא אהבת ה' שבלבבכם מן הכח אל הפועל, ולהרגיל אתכם באמונתו, עד שתתחזק האמונה ותהיה תכונה בנפשכם, כי אם תראו נפלאות מחודשות ומעשים נוראים מבהילים, ואעפי\"כ לא תרהו ולא תפחדו ולא תשקרו באמונתו, כי אם תהיו נאמנים בבריתו, תתחזק האמונה בלבבכם ותמשול בכל כחות ומדות הנפש לרדות בם כרצון ה':",
"לדעת, הענין שתשוב הידיעה בכח להיות ידיעה בפועל ע\"י המעשה, שעל ידי הבחינה והנסיון ההוא יתברר ויוודע תוקף אהבתכם:"
],
[
"אחרי ה' אלהיכם תלכו, כמי שהולך אחרי מורה דרך לא יסור ימין ושמאל כי הוא בוטח עליו שיביאו למקום חפצו:",
"ובקלו תשמעו, כי איסור ע\"ז לא קבלתם אותו מפי נביא בלבד, אלא הקב\"ה בעצמו דבר אליכם ושמעתם קולו הגדול שאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, א\"כ מוכרחים אתם לשמוע בקולו דוקא:",
"ובו תדבקון, ולא תצמדו לאלילים:"
],
[
"יומת, בחנק:",
"כי דבר סרה, דבר מעוות וסר מדרך הישר, ובנפשו דבר נגד כבוד ה' אלהיכם, כי הוא אומר שכך אמר לו הבורא ית', והרי בזה חילול השם:",
"המוציא אתכם וכו' והפדך, לא שבשביל זה אינך רשאי לסור מה', כי כל זה הוא אות ומופת, והנה גם נביא השקר בא ומופתו בידו, אלא שמחוייב אתה להדבק באל אמת מצד השכל וכמו שאמרנו, אבל אחרי שהתאמת מציאותו ושלימותו מצד השכל, הרי כל הנסים שנעשו לך במצרים ועל הים מידו הם באים, ועליך לשמור מצותיו ומשפטיו, והראיה שכך היא הכונה ממה שאמר בסמוך במסית להדיחך מעל ה' אלהיך המוצאיך וכו' (לקמן י\"א), ושם אין כאן לא אות ולא מופת, ועל כרחך לא אמר כן להלן להכחיש מופת שקר, כי אם לתת טעם למה שאמר וסקלתו באבנים, שהוא חייב סקילה בעבור שבקש להדיחך מעל ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים, ונתן לך חקים ומשפטים ועליך לשמרם:"
],
[
"כי יסיתך, כל עצה שסופה פורענות קורא אותה הסתה, והענין שבא לפתות אותך בחלקלקות להטותך מן הדרך הישרה, ולמעלה מדבר בנביא שקר, שבא אליך בשם ה' ורוצה לאמת שליחותו במופת, אבל כאן מדבר באוהב או שכן או קרוב שרוצה לטעון לפניך טענות בדרך שכל ובכח בינתו עד שתתרצה לו לעבוד אלהים אחרים, והוא האפיקורוס מכת משנאי ה' ומנאציו, וכל כונתו לחלוק על האמת ולצוד ברשתו חלושי השכל שילכו אחר עצתו:",
"אשת חיקך, השוכבת בחיקך ומדובקת בך, וכגון אשת איוב שאמרה לו עודך מחזיק בתומתך:",
"רעך אשר כנפשך, רעך אשר הוא אהוב לך כנפשך ומתוך האהבה והקירבה אשר לאנשים האלה עמך יבאו לפתותך בסתר אין רואה, ובהוסדם יחד עמך לקחת נפשך זממו:"
],
[
"מקצה הארץ, או מאלהי העמים אשר הם מקצה הארץ ועד קצה הארץ:"
],
[
"לא תאבה, בלב:",
"ולא תשמע, במעשה:",
"ולא תחוס, אף שהוא אהובך:",
"ולא תחמל, אף שהוא אדם:",
"ולא תכסה עליו, אף שהוא ממשפחתך וקרוביך לא תכסה משאת חרפה על קרוביך ותגלה הדבר, והחמירה התורה כל כך בעונש המסית עד שאין ללמד עליו זכות מן הטעם שכתבנו (במדבר ט\"ו ל'), כי המסית אינו עובר לתיאבון, אבל עושה ביד רמה ומגדף את ה' מצד אפיקורוסות:"
],
[
"כי הרג תהרגנו, כשיצא מב\"ד חייב על פי שמועתך, וכבר ביארו חז\"ל שלא נתחייב המסית בעדות המוסת אם לא היו שם עדים אחרים בהסתתו:",
"בראשונה, אינו תואר אל היד, אלא ענינו בתחלה:"
],
[
"וסקלתו, פירש מה תהא מיתתו:",
"כי בקש להדיחך, אינו נותן טעם אל וסקלתו, שהרי לא היה צריך לומר כן, כי המסית עצמו אמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים ואין הדחה גדולה מזו, אלא בא לתת טעם אל צווי ולא תחמול ולא תכסה עליו, למה יהיה דינו חמור מדין שאר החוטאים, ואמר כי בקש וכו', כלומר הנה הוא עשה ביד רמה, וכל מגמתו להדיחך מעל ה' אלהיך משנאתו את השם ב\"ה, ולכן צויתיך שלא תחמול עליו:"
],
[
"ויראון, יראת העונש, יראון מן המשפט הזה הנעשה במסית ולא יוסיפו לעשות וכו':"
],
[
"כי תשמע, הכתוב הולך בהדרגה, צוה תחילה שלא נשמע לנביא השקר האומר ה' שלחני, שהוא כמו מסית בגלוי ע\"י האותות והמופתים שיעשה, ולפעמים יבוש האדם להכחיש ביסודי האמונה בגלוי, אבל אם יסיתהו רעהו אשר כנפשו בסתר אולי בנקל יתפתה לשמוע לעצתו, לכן הזהיר שלא נשמע למסית בסתר ולא נכסה עליו, וכאן אמר שאם כבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך, שהיו בך מסיתים ומוסתים עד שנדחה כל העיר אחריהם, אז הכה תכה וכו':"
],
[
"בני בליעל, בלי על, שאין עליו פחד עליון:",
"מקרבך, שיהיו מדיחיה מתוכה:",
"וידיחו את ישבי עירם, ויושבי העיר שמעו להם ונדחו אחריהם, כמו שאמר אח\"כ נעשתה התועבה הזאת, והכתוב קצר דבריו:"
],
[
"ודרשת וחקרת, מכאן למדו רבותינו שבע דרישות וחקירות גם בשאר חייבי מיתות, אבל אמר הכתוב כן בעיר הנדחת, לפי שהדבר בא אל הב\"ד בשמיעה, ומציאותה רחוק, ודבר זר הוא שכל יושבי העיר יסכימו בעבירה חמורה כזאת, לכן לא יוציאו משפטה רק אחר דרישה וחקירה רבה:",
"אמת נכון הדבר, קיום אחר קיום לחזק, והכונה שיהיה הדבר ברור כשמש:",
"נעשתה התועבה הזאת, שהיו בה מסיתים ומוסתים:"
],
[
"את יושבי העיר ההוא, האנשים הנדחים והנשים הנגררות אחריהן, אבל הטף בזכרים ובנקבות אין ממיתין אותן, וכן איתא בספרי, וכן דעת ר' עקיבא בתוספתא של מסכת סנהדרין:",
"החרם, לשון כליון:",
"אתה, את העיר, שתחרוב הבתים ותנתוץ כל בניניה:",
"לפי חרב, מוסב על הבהמה:"
],
[
"ואת כל שללה, רכושה אשר הוא לשלל, כי אם אין בעלים הכל הוא לשלל ולבז:",
"כליל, מוסב על פועל השריפה, כלומר שלא ישאר מהעיר ומשללה כלום:",
"לה' אלהיך, לשמו ובשבילו:",
"תל, גל אבנים, מגזרת הר גבוה ותלול:"
],
[
"ולא ידבק בידך, דרך מליצה כמי שעסק בדבר מאוס וסרוח ורואה על ידו שלא ידבק בו כלום מן הדבר ההוא:",
"מן החרם, כי גם השלל חרם כדין תשמישי ע\"ז, והנה כל המצות האלה בענין עבודת האלילים כבר נכללו בפ' משפטים במה שאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, ולפי שבאו באותו מאמר בקיצור ביאר אותם הנה כפי חלקיהם:",
"למען ישוב ה' מחרון אפו, ולא ישחיתך בעון העיר, שכל זמן שע\"ז בישראל יחרה אף ה' בהם:",
"ונתן לך רחמים ורחמך, אין זה כפל לשון, אלא שני ענינים הם, ונתן לך רחמים ענינו שכל העמים אשר סביבותיהם ירחמו עליהם, כי על זה יורה מליצת נתינת רחמים, כמו ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מ\"ג י\"ד), והטעם כי בעבור שעשו משפט גדול כזה לשרוף עיר אחת עם כל שללה ולהרוג כל יושביה, אולי ייראו משכניהם פן יחשבו אותם לעם אכזר אשר לו משפטים מגונים ונפסדים, ואולי יבואו עליהם למלחמה, לכן הבטיחם שיתן אותם לרחמים לפני העמים, והראיה על פירוש זה מ\"ש הנביא ואתן לכם רחמים (ירמיה מ\"ב י\"ב) שבא פירושו בצדו ורחם אתכם וכו', אבל ורחמך הוא ענין אחר ופירושו שהוא ית' ירחם עליהם אם ישמרו מצותיו:",
"והרבך, אף שהרגת עם רב מישראל, אל תדאג שיתמעט מספרך כי השם ירבה אותך במאד מאד:"
],
[
"כי תשמע, נמשך למעלה, השם ירחמך וירבך אם תשמע וכו':"
]
],
[
[
"בנים אתם לה' אלהיכם, לפי שבא עתה להזהיר על הקרחה, וכבר נצטוו על זה הכהנים בפ' אמור לא יקרחו קרחה בראשם, והיינו שומעים שרק הכהנים הוזהרו על כך בעבור יתרון קדושתם ועבודתם במקדש, אבל ישראלים שלא יגיעו לקדושת הכהנים יהיו פטורים עליה, לכן הקדים לצווי הזה בנים אתם וכו', כלומר אע\"פי שאמרתי בכהנים קדושים יהיו לאלהיהם, דעו כי כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' לכן גם אתם מוזהרים על זה כמו הכהנים:",
"לא תתגדדו, הוא בכלל ושרט לנפש לא תתנו (ויקרא י\"ט כ\"ח), אלא שכאן פירש שהשריטה האמורה שם היא הגדידה המורגלת בין האמוריים, כדכתיב ויתגודדו כמשפטם (מ\"א י\"ח כ\"ח):",
"בין עיניכם, אצל הפדחת, ובמקום אחר הוא אומר לא יקרחו קרחה בראשם, והכתובים למדין זה מזה שחייב על כל הראש כבין העינים, אלא שבכהנים אמר בראשם לפי שכך דרך כוהני עכו\"ם לקרוח ראשיהם, ובישראל אמר בין עיניכם, לפי שמנהג המשרטים למת היה לקרוח על הפדחת:",
"למת, בשביל מת, וטעם האיסור הזה לפי שבנים אתם לה' יהוא אוהב אתכם יותר מהאב לכן אל תתגודדו על כל מה שיעשה לכם, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, והנה לא אסר הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים, ואין רצון השם ית' לצוות נגד הטבע, כי הלא מידו היא, אלא להתנהג בה על פי מדת החכמה, ומכאן סמך לרבותינו באסרם להתאבל יותר מדאי:"
],
[
"כי עם קדוש אתה, כלומר ראוי לכם להיות מתרוממים על כל המעשים שתחת השמש, לפי שאתם עם קדוש, וקדושת נפשכם יתירה על קדושת נפשות שאר העמים, והקדושה היא הנזירות מדרכי העולם והתעלות הנפש על הדבקות בטובות הזמניות, ואני יודע שיש בכחך להמנע מעשות כאלה, ולכן כשימות לך מת, אע\"פי שתתאבל ותבכה כפי הקצב המסודר בחכמה, אל תתגודד ואל תשים קרחה בראשך:",
"סגלה מכל העמים, אתה אהוב לה' בין העמים כסגולה בין החפצים, שהאדם אוהב ומשמר כל חפציו, אבל הסגולה משמר יותר מכלם:"
],
[
"לא תאכל כל תועבה, טעם הסמך פרשה זו לצווי לא תתגודדו, כי גם הנזירות מן המאכלים הטמאים יורה על קדושת ישראל יותר משאר העמים, ולזה חזר לומר בסוף הפרשה, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך (לקמן פסוק כ\"א), וכן בפרשת שמיני אחר שהזהיר על המאכלים האלה חתם במאמר והתקדשתם והייתם קדושים, ולפי שכבר אמר שם שכל מאכל איסור משקץ את הנפש ומטמא אותה לכן קראם כאן בשם תועבה סתם ואין פירושו שהם מאכלים מתועבים בעצמם, אלא בערך ישראל נקראים תועבה:"
],
[
"זאת הבהמה, ענין הפרשה הזאת מפורש בסדר ויקרא, קחנו משם, וכאן נעיר בלבד אל איזה שינויים הנמצאים בה:",
"שור שה כשבים, בפ' שמיני לא הזכיר כ\"א הסימנים ומהם ידענו איזה טהורים ואיזה טמאים, וכאן לתוספת ביאור פרטן בשמותם, ופרט את הטהורים לכי שבבהמה וחיה הטמאים מרובים, אבל בעוף פרט את הטמאים לפי שהטהורים מרובים מהם, כי בכל מקום פורט את המועט:"
],
[
"איל וצבי, ידועים, והחמשה האחרים צריכים לקבלה:"
],
[
"וכל בהמה, לאחר שפרט כל העשרה מינין הטהורים, מה צורך לתת עליהם סימנין? וממילא נדע שרק הנזכרים מותרים באכילה ולא זולת? אלא דבר גדול הודיעה התורה בפסוק זה והוא שאין בכל העולם בהמה בעלת שני סימני טהרה אלו, רק העשרה שזכר, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ואם ימצא בהמה שיש לה ב' הסימנין הללו, בודאי היא אחת מן העשרה הנזכרים, וכבר דברנו על זה בהקדמה:",
"ושסעת שסע שתי פרסות, ולמעלה אמר ושסעת שסע פרסות, והיה במשמע שצריכין להיות ג' או ד' פרסות, לכן פירש כאן שתי פרסות, שצריך להיות בה רק סדיקה אחת באופן שהפרסה נראית כשתי פרסות, דהיינו המנעל נראה כשתי מנעלים:"
],
[
"וממפריסי הפרסה השסועה, לפי שבפסוק הסמוך יזכיר את החזיר, וידוע שפרסתו סדוקה, לכן הוסיף כאן מלת השסועה, להודיענו שאע\"פי שיש בו סימן טהרה אחד, הוא טמא בשביל שחסר ממנו הסימן השני, ומדאמר כאן השסועה לא הוצרך עוד להזכיר בו הסדיקה, ולכן אמר כי מפריס פרסה הוא, אבל בפ' שמיני אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסעת שסע פרסה (ויקרא י\"א ז'), לפי שבתחילת הענין לא אמר מלת שסועה:",
"את הגמל ואת הארנבת ואת השפן, חיברם יחד לפי ששוין זה לזה בסימניהן, ואין כן החזיר:"
],
[
"ולא גרה, דרך קצרה, וטעמו ולא יגר גרה:"
],
[],
[
"וכל אשר אין לו, בין שהוא ממין הדגה, בין שהוא שרץ המים, ובין שהוא מנפש החיה שבמים, ולכן חזר ואמר וכל אשר אין לו:"
],
[
"כל צפור טהרה תאכלו, שם צפור הוא כלל לעופות הקטנים המשכימים בבוקר לצפצף ולשורר, ונקרא כן מלשון ישוב ויצפור (שופטים ו' ז'), פי' ישכם בבוקר, ואמר התשחק בו כצפור (איוב מ' כ\"ט), כי דרך הנערים לשחק בעוף קטן, וכן בלשון ארמית צפרא הוא בוקר והנה צפור כולל טהורין וטמאין, ולכן הוסיף בו טהורה, ולפי שלעיל לא נתבאר היתר העוף בפירוש, כי לא אמר אלא ואת אלה תשקצו מן העוף, לכן בא להתירם כאן בפירוש, להודיע שכל שלא נזכר בין הטמאים טהור הוא, ובספרי אמרו כל צפור טהורה תאכלו, זו מצות עשה, והכונה שהיא מצות עשה לבדוק בסימני הטהרה והטומאה:"
],
[],
[
"והראה, היא הדאה הנזכרת לעיל:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"וכל שרץ העוף, בעלי ארבע רגלים ובלי כרעים, כמבואר במקום אחר:"
],
[
"כל עוף טהור תאכלו, עוף יותר כולל מן צפור, ששרץ העוף לא יקרא צפור, ולפי שאסר למעלה כל שרץ העוף בלי להבחין בהם אם להם כרעים או לא, הוצרך להתיר שנית כל עוף טהור, לרבות מיני החגבים הטהורים הנזכרים בפ' שמיני, את הארבה ואת הסלעם וכו', שאינם בכלל צפור:"
],
[
"לא תאכלו כל נבלה, אחר שהזהיר על הבעלי חיים טמאים אמר שלפעמים ימצא האיסור גם במינים הטהורים, וזה אם לא תהיה מיתתם בשחיטה, כי אז יהיו נבלות, ומלת נבלה פירשנו (ויקרא ה' ב'), ומשם תבין שאינו נופל אלא על העוף והבהמה, להיות גופם מושלך ארצה בלי קבורה והוא סחי ומאוס בעיני העוברים עליו, אבל אינו נופל על הדגים לפי שיש להם קבורה במים שהיו ולכן נאמר תמיד בנבלת חיה, בנבלת בהמה, בנבלת עוף, בנבלת שרץ, ולא נאמר בשום מקום בנבלת דג:",
"לגר אשר בשעריך, גר תושב שקבל עליו שצא לעבוד ע\"ז ואוכל נבילות:",
"או מכר, או תמכרנה לנכרי שאינו דר בארצך:",
"כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, כפי דעת בעל הטעמים ששם האתנח במלת אלהיך יהיה המאמר הזה מוסב למעלה אל אסירת הנבלה, והענין שהנבלה בעצמה אינו מאכל נתעב, כי אם היה כן לא יצוה הכתוב לתת אותה לגר ולמוכרה לנכרי, והרי גם הגר והנכרי מעשה ידיו הם, אבל יאסור הנבלה לישראל להיותו עם קדוש לה' ונבדל משאר העמים, וכן נכון לפי עומק פשוטו של מקרא, אולם לאיסור בשר בחלב לא יצטרך הכתוב לתת טעם כי עם קדוש אתה, כי בידוע שבשר בחלב אינו מאכל נתעב שהרי הותר הבשר לבדו והחלב לבדו:",
"לא תבשל גדי, כל בשר בחלב נכלל בלאו הזה, כי כל מינקת תקרא אם, וכל יונק נקרא גדי, והוא דרך הבישול, וכבר כתבנו במקום אחר שבא הצווי הזה ג' פעמים, אחד לאיסור אכילה, וא' לאיסור הנאה, וא' לאיסור בישול:"
],
[
"את תבואת זרעך, הדגן והתירוש והיצהר:",
"היצא השדה, דבק עם זרעך, וענינו הזרע שהוצאת אל השדה מדי שנה בשנה, והנה פשטות הכתוב יראה שמדבר על מעשר התבואות, אולם בת\"כ למד ר' עקיבא מפסוק זה גם מעשר בהמה, ונכון הוא גם לפי פשוטו שיצוה על שתי המעשרות יחד, כי מלת זרעך על זרע הארץ ועל זרע הבהמה, וכן מלת תבואת על שתיהן כי הדגן והבהמות תבואותיו של אדם הן, שמביאין לו הון ועושר, כדרך כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה (משלי ג' י\"ז) שכולל כל מיני הרכוש, ועל שתיהן אמר היוצא השדה שנה שנה, שאם על זרע השדה בלבד יאמר היוצא משדך, או אשר תוציא שדך, אבל היוצא השדה ענינו כל היוצא על פני השדה למראה עיני האדם מדי שנה בשנה, זרעים שצמחו מחדש יוצאים על פני השדה, וכן וולדי הבהמות שנולדו מחדש יוצאין על פני השדה, ואחריו פירש דין שתיהן, על זרע הארץ אמר ואכלת לפני ה' אלהיך וכו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ועל מעשר בהמה אמר ובכורות בקרך וצאנך, שאין זה על בכורי פטר רחם לבד שהרי הבכור נאכל לכהנים, אבל כולל בכור ומעשר, וקרא גם למעשר בכור לפי שהוא החשוב מכל העדר, שנעשה קודש לה', כדרך אף אני בכור אתנהו (תהלים פ\"ח כ\"ח):",
"שנה שנה, כפשוטו בכל שנה ושנה, ואולי ירמוז בזה שהיה המעשר שני נוהג שתי שנים רצופות בלבד שבהם יבוא לאוכלו בירושלים, אבל בשנה השלישית היה נותנו לעניים בשערים, כמו שיבאר בסמוך:"
],
[
"דגנך תירשך ויצהרך, הדגן כולל חמשת המינים, והתירוש הוא היין, והיצהר השמן, ואין מין אחר בכל הזרעים ובכל פירות האילן חייבין מן התורה לא בתרומות ולא במעשרות חוץ מאלו:",
"ובכרת בקרך, יאכלם מי שהוא ראוי לאוכלם, הבכור לכהנים והמעשר לכל אדם, כדרך שפירשנו:",
"למען תלמד ליראה, הטעם כי כאשר תלך אל מקום הכבוד שם ילמדוך, ועוד נוכל לפרש למען תלמד למען תהיה רגיל כטעם עגלה מלומדה, כי בכל פעם שאתה מעשר ומפריש חלק מאשר לך ואתה זוכר את ה' שבשבילו הוא:",
"כל הימים, כי אין הפרש מעשר דגן בעת הפרש מעשר תירוש ויצהר או בכורות ומעשרות הצאן:"
],
[
"כי ירחק ממך המקום, הוא ביאור למה שאמר כי ירבה ממך הדרך, וכן כי יברכך ה' אלהיך הוא ביאור למאמר כי לא תוכל שאתו, והטעם שאולי יקרו לך שני מונעים ולא תוכל להביא המעשרות לירושלים, הא' ריחוק המקום, כגון נחלת בני אשר ובני נפתלי שהיו רחוקים מירושלים, והב' רבוי הממון, שה' יברכך מאד ויהיה לך מעשר רב משאת אותו,"
],
[
"ונתתה בכסף, אז תפדה אותו ותקח שוויו בכסף:",
"בידך, כלומר שתוכל לשאת כל המשא בידך אחת:"
],
[
"ונתתה הכסף, באותו הכסף תקנה הדברים הצריכים לך, וכבר התבאר במקום אחר שאם יפדהו יוסיף חמישיתו עליו, שנאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו (ויקרא כ\"ז ל\"א), ולא זכר זה כאן כי לא בא עתה אלא לבאר מה שלא נתבאר עד הנה:",
"ובשכר, העשוי מדבש ומתמרים ומחטה ומשעורים:",
"ובכל אשר תשאלך נפשך, בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וגו' פרט ובכל אשר תשאלך חזר וכלל, מה הפרט מפורש ולדות הארץ וראוים למאכל האדם, אף הכלל כן:"
],
[
"והלוי אשר, בשעריך, אף שאינו חובה ליתן ממעשר שני ללוי, יזהיר בתורת נדבה שיקרא ללוי ויסעדנו על שלחנו בעלותו לשמוח לפני ה':"
],
[
"מקצה שלש שנים, זה מעשר עני, וביאר שבשנה השלישית לא יאכל את המעשר ההוא בירושלים כי אם יניחנו בעירו, ויבאו העניים ויאכלו מעשר שני של שנה זו, וכן יעשה בשנה הששית לשמיטה שהיא השלישית להפרשת מעשר שני:"
],
[
"ובא הלוי, לפי פשוטו ידבר במעשר עני, ולפי שאין ללוי חלק ונחלה הנה יחשב לעני:",
"למען יברכך, ולא ירע לבבך בתתך לעניים המעשר עני, כי בשכר זה יברכך ה', וברכת ה' היא תעשיר:"
]
],
[
[
"מקץ שבע שנים, כל קץ הוא סוף, וסוף שבע השנים היא השנה השביעית, כי היא האחרונה שבשבעה, ואילו אמר הכתוב מקץ השנה השביעית היינו שומעים בסוף השביעית דוקא, עכשיו שאמר מקץ שבע שנים, כל שנת השבע במשמע, ואמר תעשה על שביתת הקרקעות בחריש ובקציר, כדרך לעשות את יום השבת, שהוא השביתה, וקצר הכתוב באיסור הזריעה והזמירה שכבר נתבארו בפ' בהר סיני, והוסיף כאן שמיטת הכספים שלא נתבאר עדיין, ואמר שמוט כל בעל וכו', וחז\"ל אמרו שגם הכתוב הזה מדבר בשמיטת כספים, ולמדו מזה שאין השביעית משמטת אלא בסופה, כי אף שכל השנה השביעית כלה תקרא שנת השמיטה, כי היא קץ שבע שנים, מ\"מ מפני שלא אמר השנה השביעית תעשה שמיטה, רמז כי בסוף השבע ישמטו הכספים:"
],
[
"וזה דבר השמיטה, וי\"ו של וזה כמוסיף על ענין ראשון, כאומר וגם זה דבר השמיטה, כי זולת הדינין בענין עבודת השדה יש בה גם דינין בענין ההלואות:",
"שמוט, מקור במקום צווי:",
"כל בעל משה ידו, מלשון נשתה גבורתם (ירמיה ל\"א ל'), שנעתקה ונפסקה, וכן אמרו רז\"ל למה נקרא גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה, ולפ\"ז משה ידו יקרא המעתיק דבר שהוא ברשותו לרשות אחר, ופוסק את רשותו ממנו, ועדיין ידו שלוחה לתבוע התשלומין, והוא המלוה, ומטעם זה נקרא הלוה נושה, והנה המלוה יקרא ג\"כ נושה ברעהו, כמו כנושה כאשר נושה בו (ישעיה כ\"ד ב'), והטעם לפי שאם לא הקנו הבעלים לאחר כלום אלא נתנו לו החפץ לשמירה כמו הפקדון, או שלא הקנו לו אלא צורך או תועלת החפץ ולא החפץ עצמו, כמו בשאלה, או בשכירות, לא יתכן לומר שישמטו הבעלים ממנו, שהרי הדבר עצמו קיים, ואינם נוגשים על אחיהם שלא יבקשו ממנו כ\"א הדבר שיש בידו, וכן לא נאמרה פרשת שמטה כ\"א על ההלוואה, שניתנה להוצאה, ולפי שרשאי להוציא הדבר בעצמו, ועתה אין לו מה שיחזיר, אמר הכתוב שלא יגוש הבעל את רעהו:",
"קרא, הקורא:"
],
[
"את הנכרי תגש, רשות, ומה שאמרו בספרי זו מצות עשה, הכונה על הלא תעשה הבא מכללה, להזהיר על החמלה בישראל בעשה ולא תעשה, וכן הענין ממש בעשה דלנכרי תשיך, והנה השמטת הכספים בשביעית ואיסור הרבית, הם נימוסים וחקים לא יחייבם השכל, אבל הם מחוייבים מצד רצון המחוקק הגוזר עליהם, לכן לא זכה בנכרי:",
"ואשר יהיה לך, אבל מה שיש לך לתבוע מאחיך, תשמט ידך:"
],
[
"אפס כי לא יהיה בך אביון, מוסב למה שיאמר להלן כי יהיה בך אביון, ומלת אפס כמו ואולם, ופועל יהיה יתורגם בבנין התנאי והספק, כי בל\"הק אין הבדל בין הבנין הגוזר בהחלט [Indica%ivo] לבנין התנאי והספק [Congian%ivo], וענין הכתובים כך, ממה שצויתיך שלא תגוש את רעך, ימשך שכבר יהיו בקרבך עניים הצריכים להלוואה, ויקשה לך זה כי הלא הבטיח אותך ה' לברך כל מעשה ידיך? לכן אמר בפסוק זה, דע כי באמת כפי הכונה הראשונה אין ראוי שיהיה בך אביון כלל, כי לתכלית זה יברכך ה' בארץ וכו', אבל כל זה לא יהיה רק אם שמוע תשמע וכו (פסוק ה'), שאז תתקיים בך הברכה שברכך ה', ואז והעבטת גוים רבים וכו' (פסוק ו'), אולם אם יארע באחד הזמנים שלא יעשו ישראל רצונו של מקום, ואז יהיה בך אביון מאחד אחיך וכו' הנני מצוך שלא תאמץ את לבבך וכו' (פסוק ז') אלא פתוח תפתח וכו', ואם תשוב ותשאל איך בא הצווי הזה על הספק כי אפשר שישראל ישמרו חקי ה' כל הימים ואז לא יהיו בהם אביונים כלל? לכן הוסיף כי לא יחדל אביון וכו' על כן אנכי מצוך וכו' (פסוק י\"א), כלומר כבר גלוי וידוע לפני ה' שעתידין ישראל לחטוא לפניו, זהו המשך הכתובים על נכון, וזהו מה שאמרו חז\"ל כי לא יהיה בך אביון ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון? כונת המקשה שאם יהיה מאמר כי לא יהיה בך אביון גוזר בהחלט הנה יהיה סותר למה שאמר להלן, ותירצו כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וכו', והוא הדבר שאמרנו:",
"אביון, השם הזה הונח על התאב ומתאוה לכל ואינו מוצא, ואין כן העני שעל הרוב הוא מוצא מה שמבקש, והנה א\"א לעולם בלי עניים, אף אם יהיו כלם צדיקים, כי בזה תחסר מצות הצדקה וההענקה, וההלואה וכיוצא, אבל בכאן הבטיח שלא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע וכו', וכבר אפשר שיהיו בא\"י עשירים ועניים, אבל ימצאו העניים די צרכם, ויסתפקו בו ולא יהיו אביונים:"
],
[],
[
"והעבטת, לשון הלואה על המשכון, המלוה הוא המעביט, והלוה הוא העובט:",
"ואתה לא תעבט, כי לא תצטרך לכך, והענין כי אז לא יהיה בך אביון כמו שביארנו:"
],
[
"לא תאמץ את לבבך, כי המונע עצמו מלהיטיב לעני ואביון הוא צריך לאמץ לבבו, לפי שהרחמנות היא טבעית לאדם:",
"תקפץ, תסגור, וכן קפצה פיה:"
],
[
"את ידך לו, לאשר אין לו כלום:",
"תעביטנו, תתן לו משלך על עבוטו, והנה פירוש תעביטנו תקח עבוטו:",
"די מחסרו, ואי אתה מצווה להעשירו, והכלל שגם בנדון הצדקה והפיזור לאביונים תשמור חוק וסדר:"
],
[
"דבר עם לבבך בליעל, שיעורו דבר בליעל עם לבבך, כי בליעל תואר לדבר:",
"קרבה שנת השבע, לפי פשוטו ידבר במעשר עני שבשנה הששית, כי אחרי שהזהיר בפסוק שלפניו על מצות הצדקה בכלל, בא עתה להזהיר שאולי יאמר בעל השדה, עתה קרבה שנת השבע אשר בה תהיה כל התבואה לעניים, ולמה אתן להם מעשר עני בשנה הששית ויבאו העניים לאכול התבואות של ב' שנים סמוכות זו לזו, ולכן ירע עינך וכו', או אפשר שיאמר כן על ההלואה שזכר למעלה, כלומר שלא יחשוב אדם הנה קרבה שנת השבע אשר בה ישמטו הכספים, ואיך אתן עתה לעני בהלואה ולא אוכל לתבוע ממנו לשנה הבאה:",
"וקרא עליך, השם יודע הכל אף אם לא יקרא, אלא שהכתוב דבר בהווה:"
],
[
"ולא ירע לבבך, לא תתן לו מחמת יראת העונש לפי שאנכי מצוך עליו, אבל לבבך חורש רע ותדין בדעתך שאתה נותן אך למותר, ושיהיה די לעני במה שיקבל בשנת השמיטה, אלא תן לו בלב שמח, והשם בוחן לבות וידע אם תעשה בדאגה או בשמחת לב:"
],
[
"כי לא יחדל אביון, כי יודע אני כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי כמו שביארנו:",
"לאחיך, כלל, לעניך ולאביונך פרט:"
],
[
"כי ימכר, מצוה זו מפורשת במקום אחר, ונשנית כאן להוסיף בה מצות ההענקה:",
"אחיך העברי, בגניבתו, או העבריה שמכרה אביה בקטנותה, והגיע שש שנים לשמיטה קודם הבאת סימנין:",
"תשלחנו חפשי, כמו שצויתיך כבר:"
],
[
"ריקם, בידים ריקניות:"
],
[
"העניק תעניק לו, תתן לו מתנה הגונה שיוכל להתפרנס בה איזה זמן אחר יציאתו מעמך, והוציאו הכתוב בלשון הענקה מגזרת וענקים לגרגרותיך, כלומר שתתן לו בחן ובפנים מסבירות כעדי שיתן אדם על צוארי אוהבו:",
"אשר ברכך, כלומר לא מממונך אתה נותן לי כי אם מאשר ברכך ה', כדרך תן לו משלו:"
],
[
"כי עבד היית, ולכן תחמול על העבד, וכמו שהוציאך ה' ממצרים ברכוש גדול, כן גם אתה תעניק לעבדך:",
"על כן אנכי מצוך, אין לפרש שבעבור היותנו עבדים במצרים נתן לנו השם מצות הענקה, ואילו לא היינו עבדים שם אין עלינו חוב לעשות כן, כי הדבר טבעי לאדם להיות רחמן, אלא פירושו לפי שאני הוצאתיך מבית עבדים להיות לי לעם ונתתי לך תורתי, רציתי ג\"כ לזכותך במצוה זו שאע\"פי שנטוע כך בטבעך יהיה לך שכר על זה על אשר שמרת מצותי:"
],
[],
[
"עבד עולם, יכול כמשמעו, ת\"ל ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כ\"ה י'), הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל:",
"ואף לאמתך תעשה כן, דבק עם העניק תעניק אע\"פי שהוא רחוק במאמר, והענין שאף לאמתך שאמרתי כי ימכר וכו' או העבריה תעניק ולא תשלחנה ריקם, כי אין אשה נרצעת:"
],
[
"כי משנה שכר שכיר, לא יקשה בעיניך מה שצויתיך להעניק לו, ואולי תאמר בלבבך, הרי העבד מקבל שכר כפול ממה שראוי לתת בעבודת שש שנים, כי כבר שכר שכרתיו בכסף מלא כשקניתי אותו ומחוייב הוא לעבדני שש שנים, ועכשיו אתן לו עוד מצאני ומגרני ומיקבי, ונמצא מקבל משנה שכר שכיר, אל תאמר כן, שהרי יברכך ה' בכל אשר תעשה, ולכן תעניק לו בלב שמח:"
],
[
"כל הבכור, לפי שהזהיר למעלה לא תוכל לאכול בשעריך וכו' ובכורות בקרך וצאנך, בא לפרש כאן דיני הבכור:",
"תקדיש לה', בא ללמד שיקדישנו בצאתו מרחם להיות בכור ושיקרב על המזבח בקדושת בכור, לא שימתין וישתמש בו ואח\"כ יקריבנו, אלא לא תעבוד וכו', כי תקדישנו מיד בפיך, אולם מה שכתוב במקום אחר לא יקדיש איש אותו (ויקרא כ\"ז כ\"ו), כבר ביארנו שם שפירושו לא יקדישנו לבדק הבית:"
],
[
"תאכלנו, מי שראוי לאוכלו, והוא הכהן:",
"שנה בשנה, כל שנה שיזדמן לך בעדרך בכור, ובא ללמד שלא יאחר מלהביא בכורות שנה זו עד שנה שלאחריה:"
],
[
"כל מום רע, לפי שלא זכר כאן אלא פסח ועוד הוסיף כל מום רע, כלומר אף מומין אחרים שלא נפרטו כאן ונזכרו במקום אחר:"
],
[
"בשעריך תאכלנו, אף ישראל יאכלנו אם יפדה אותו, שהרי בכור בעל מום נאכל לזרים ע\"י פדיון:",
"הטמא והטהור יחדו, יאכלו, כי אין בו קדושה:"
],
[
"רק את דמו לא תאכל, לפי שנפסל מלהקריבו על המזבח, אל תחשוב שהותר דמו לאכילה, אלא עומד באיסורו:"
]
],
[
[
"שמור את חדש האביב, נקרא כן חודש הראשון בל\"הק בעבור שברוב השנים יהיה בו אביב, כי שמות החדשים ניסן סיון כסלו טבת אדר הנזכרים במקרא אינם לש\"הק, ורז\"ל אמרו שמור את חודש האביב הסתכל קודם בואו שיהיה ראוי לאביב, להקריב בו מנחת עומר, ואם לאו עבר השנה, והנה זכר החודש ולא יזכור יום עשיית הפסח, וכן בשאר המועדים לא יבאר הלכותיהם ודינם, אבל יקצר בכולם, כי כבר מצות הרגלים מבוארות בתורה:",
"לילה, הוציאך מתחת רשות פרעה, כי ממחרת הפסח יצאו, אלא שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת:"
],
[
"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, ידוע שהפסח אינו קרב אלא מן הכשבים או מן העזים, ואיך אמר כאן צאן ובקר? אלא הנכון שעיקר הפרשה הזאת לבאר שיביאו שלמי חגיגה וישמחו לפני ה', כי כן צוה בחג שבועות ובחג הסכות שישמחו בהם, ולא הזכיר האשה אשר יקריבו בכל רגל ורגל, וקצר כאן בדיני קרבן פסח לפי שנתבארו במקום אחר, ורק אמר וזבחת פסח שהוא על האכילה, ואח\"כ יאמר שמלבד הפסח יזבח עוד צאן ובקר לאכלם לשלמי חגיגה, ויחסר כאן וי\"ו העטוף כדרך הכתוב פעמים רבות, ויהיה כאילו אמר וצאן ובקר:"
],
[
"לא תאכל עליו חמץ, לא בא להזהיר שלא ימצא חמץ בעת שחיטת הפסח, כי לא הזכיר בפרשה זאת יום ארבעה עשר ושחיטת הפסח כלל, אבל הזכיר עשיית הפסח בלילה, כלומר אכילתו ואכילת המצה עליו, ולזה כיון באמרו לא תאכל עליו חמץ, פי' מלת עליו על אכילת הפסח, שלא תאכל עמו חמץ:",
"לחם עני, לזכרון העני והשעבוד:",
"כי כחפזון יצאת, טעם אכילת המצה הוא לזכרון הנס הנעשה לישראל שלא החמיץ בצקם בצאתם ממצרים בחפזק כמו שביארנו (שמות י\"ב ל\"ט), ואע\"פי שכבר נצטוו לאכול מצה בהיותם במצרים, זה היה ע\"ש העתיד, כי ידע השם שיוציאו בצקם טרם יחמץ, ובזכות ששמרו מצות ה' והיו זהירים מאד בבצקם לאפותם מצות לולי שנדחפו לצאת קודם אפייתם, לכן הפליא ה' לעשות עמם נס שהבצק שהוציאו לא החמיץ, א\"כ החפזון שנהגו במצה היה להם לזכות, ובשכר החפזון נעשה להם נס, והמצה שנאכל כדורות זכר לחפזון ההוא:"
],
[
"אשר תזבח בערב, כבר הזכרנו במקום יאחר שאין מלת זביחה במקרא על השחיטה לבדה, כי אם על עשיית הזבח, שהיא שחיטת השלמים והקרבתם ואכילתם, מעתה יאמר שלא ילין מבשר הפסח, אשר בה עשה זבח בערב של יום הראשון של חג, שהוא ליל ט\"ו, עד הבקר של יום ט\"ו עצמו, וכן שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש, השיעור תעשה זבח הפסח, וקאי על אכילתו שהיא בלילה, כמו שהוא מבאר והולך ובשלת ואכלת:"
],
[],
[
"מועד צאתך ממצאים, זמן אכילת הפסח בלילה, ובלילה ההוא ניתן להם רשות לצאת ממצרים, לפיכך נקרא הלילה מועד צאתך:"
],
[
"ובשלת, צליאש, כמו ויבשלו את הפסח באש (ד\"ה ב' ל\"ה י\"ג), ואפשר שיכלול בלשון הזה גם שלמי חגיגה שזכר למעלה:",
"ופנית בבקר והלכת לאהלך, אין הכונה שילך ביום הקודש אל ביתו וארצו דוקא, כי אם שיפנה מירושלים ללכת לאהלו, באשר הוא, אם הוא קרוב יגיע לשם בי\"ט, ואם לא, על כל פנים הולך מול אהלו בי\"ט, ומשם ילך אל ארצו בחול, והעיקר שאינו צריך להתעכב בירושלים כל ימי הפסח:"
],
[
"ששת ימים תאכל מצות, שיעורו אחר שתאכל מצות ששת ימים תעשה עוד עצרת ביום השביעי וגם בו תאכל מצות:",
"עצרת, כבר פירשנו (לעיל י\"א י\"ז) שכל לשון עצר הוא סגירה ומניעה שלא יצא דבר מה חוץ מגדרו ומגבולו, ומענין זה אמר כאן שיום השביעי הוא עוצר וסוגר את כל ימי החג, כלומר שעם יום השביעי יכלו ימי החג ולא יהיה עוד:",
"לא תעשה מלאכה, אבל ביום הראשון לא הזכיר איסור מלאכה, וכן בחג השבועות ובחג הסכות לא אמר לא תעשה מלאכה, גם לא הזכיר מצות הלולב, וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ולא יום הכפורים, והטעם כאשר פירשתי כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה שחייבין כל ישראל ללכת בשלשת הרגלים האלה אל המקום הנבחר ולחוג שם איש כמתנת ידו לשמוח לפניו ולהודות לו על הטובות אשר גמלנו, אמנם ביום השביעי מהפסח הוצרך להוסיף לא תעשה מלאכה, לפי שקראו עצרת, והיינו חושבים שהכונה להיות נעצר על אכילת המצות בלבד כימים אשר לפניו, לכן ביאר שהוא קודש ואסור בו מלאכה, וכן אמר בשמיני של חג הסכות עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו (ויקרא כ\"ג ל\"ו):"
],
[
"מהחל חרמש בקמה, מעת שאתה רשאי להניף חרמש על הקמה שהוא ליל שני של פסח שבו נצטוו לקצור את העומר הנקרא ראשית קצירכם:"
],
[
"מסת, דגשת הסמ\"ך לחסרון הנו\"ן, והמלה מגזרת נס, כטעם הרמת יד, ואמר כן בחג השבועות לפי שבשאר הרגלים היה מביא אדם כל מעשרותיו ונדריו ונדבותיו ובכורותיו שהיו לו עד אותו זמן וישמח בהן, אבל בחג השבועות אולי לא יהיו לו מעשרות ולא בכורות ונדרים להביא במקדש, כי כבר הביאם בחג הפסח שעבר זה ימים מעטים, לכן אמר בזה החג שיעשה אותו מסת נדבת ידו, שיביא מאשר לו לנדבה ויעשה שלמי החג מברכת ה' אשר ברכו, וזהו שסמך ושמחת וכו':"
],
[],
[
"וזכרת כי עבד היית, יראה שהוסיף כן בחג השבועות, לפי שהיה הרגל הזה עמל גדול לישראל, שאחרי שהלכו לבתיהם ימים מועטים קהל גדול ישובו הנה לירושלים לחג השבועות, והוא זמן שהתבואות בשדה ולב האדם עליהם לראותם יום יום, לכן אמר להם זכור תזכור שהיית עבד במצרים והיה לך טורח גדול מזה וברכה מעוטה, ובזכרך זאת תשמור לעשות את החקים האלה בשמחה:"
],
[
"תעשה, לך, לפי שחג הסכות מיוחד לשמחה יותר משאר הרגלים להיותו אחר אסיפת התבואות, לכן הוסיף מלת לך, כלומר להיות לך לשמחה וגיל שתשמח בו בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך:",
"באספך, התבואות מגרנך ומיקבך, ואחז\"ל בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, וכונתם בזה שמלת באספך הוא שם מענין אֹסֶף החסיל, והבי\"ת בי\"ת הכלי, ופירושו תעשה סכות בהאוסף שלך אשר מגרנך ומיקבך:"
],
[],
[
"שבעת ימים תחג לה' אלהיך, אע\"פי שאמרתי תעשה לך, לא תכוין בו להנאתך בלבד, אלא תחוג אותו לכבוד ה':",
"כי יברכך, הטעם שלא ירבו בעיניך ימי החג והבטול ממלאכה, כי יברכך ה' אלהיך, בשפע רב, ואינך צריך לדאוג, וזהו והיית אך שמח, לא תהיה כי אם שמח, שלא יתערב שום דאגה ועצבות בשמחתך:"
],
[
"את פני, כמו לפני:",
"ולא יראה את פני ה' ריקם, אלא יביאו עמהם שלמי חגיגה ונדריהם ונדבותם, כי לזה כיון בפרשה הזאת:"
],
[
"איש כמתנת ידו, מוסב על הבאת השלמים, והטעם שיביא כפי הברכה, לא שיתן כל אשר לו ויצטרך הוא לבריות, ורז\"ל אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:"
],
[
"שפטים ושטרים, לפי שצוה בתורה ונתן בפלילים (שמות כ\"א כ\"ב) עד האלהים יבא דבר שניהם (שם כ\"ב ח'), א\"כ מצוה שיהיו בישראל פלילים, לכן ביאר כאן שיתנו שופטים בכל עיר ועיר, והנה השופטים הם הדיינים הפוסקים את הדין, אם בדיני נפשות ב\"ד של כ\"ג, ואם בדיני ממונות בית דין של שלשה, והשוטרים הם הרודים בעם להכריח הבעלי דינין לסור אל משמעת השופטים:",
"בכל שעריך, ביאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ, כי בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם ב\"ד:",
"לשבטיך, בכל שער של כל שבט ושבט, ושופט השבט הוא ראש של כל בתי דינין של שבטו, וממונה עליהם, כדרך סנהדרי גדולה ממונים על כל בתי דינין שבישראל:",
"ושפטו את העם משפט צדק, אין זו מצוה לשופטים, אבל הוא הגדת תכלית מנויים ומעשיהם, כי הוא לשפוט את העם משפט צדק, וענין משפט צדק ביארנו (ויקרא י\"ט ט\"ו):"
],
[
"לא תטה משפט, עם כל אחד מהשופטים ידבר:",
"כי השחד יעור עיני חכמים, ובפ' משפטים אמר כי השוחד יעור פקחים, והיינו טועים כי אזהרת לא תקח שוחד כנגד השופט הנלוז מחכמה (דהיינו ההנהגה כפי חקי התורה) ורוצה לעות דבר המשפט בזדון, כדי להתעשר בשוחד, ושרק עליו יזהיר שלא יקח שוחד, אבל השופט החכם הנוהג בכל מנהגיו כפי חקי התורה, וכל חפצו לדון דין אמת לאמתו, יהיה מותר לו לקחת שוחד, לכן הזהיר כאן כי השחד יעור עיני חכמים, כלומר אע\"פי שהוא חכם וצדיק השוחד יעור עיני חכמתו וצדקתו, ומבלי דעת יטה המשפט, כי מטבע נפש האדם להנטות לזכות אוהבו ששחדו, והיא נטייה צפונה בלב לא יבינה בעל הנפש, אבל יוצר הנפשות יודע כי השוחד מקלקל עין הלב, והנה עדיין נוכל לטעות במאמר זה ולומר שהשוחד יעור עיני חכם אם אינו פקח, אבל אם השופט החכם הוא ג\"כ בעל שכל ובינה גדולה לא יעשה לו השוחד מאומה, לכן אמר לעיל כי השוחד יעור פקחים, ובא זה ולמד על זה שהאזהרה אפילו על שופט חכם ופקח:",
"ויסלף דברי צדיקים, מעקל ומעוות דברי הבעלי דינין הצדיקים, כלומר שהצדק אתם, ותחת שיצדקו בדין, יחייבם השופט בעבור השוחד שקבל מבעל דין האחר:"
],
[
"צדק צדק תרדף, אחר שהזהיר השופטים שישפטו משפט צדק, יזהיר בעלי הריב שירדפו אחר הצדק, כלומר שישתדלו ללכת אל השופט ולבקש ממנו שידון אותם, כי אם לא יעשו כן יהיה לריק מנוי השופטים בארץ, כי לא יוכל השופט לחזור אחריהם לדון אותם:",
"למען תחיה וירשת, כי המשפט הוא עיקר הכל, ואם ירבה העושק במדינה תשחת ענינה, ואמר למען תחיה כדרך ששנינו חרב בא לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין:"
],
[
"לא תטע לך אשרה, כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה, ויאסור הכתוב לנטוע אילן אצל מזבח ה' לנוי ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח בעבור שהוא מנהג עובדי ע\"ז:",
"כל עץ, בין אילן מאכל בין אילן סרק, ועובר בלאו אפילו נטעה לשמים, כדי להרחיק כל הדומה לע\"ז ממחשבת הבאים אל המקום הנבחר לעבודת האל:"
],
[
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא, אע\"פי שהיתה המצבה אהובה לו בימי האבות קודם מ\"ת, לאחר שצוה לעשות לשמו מזבח אבנים ומזבח אדמה נאסרה המצבה כתועבת ה', כי חוק היתה לכנענים, ואין לשאול מדוע לא נאסר המזבח, והלא אף במזבחות החזיקו הכנענים? שאין הדברים דומים זה לזה, לפי שבמזבח אשר עליו היו מקטירים ומקריבים, אין המעשה נתעב, כי אם הכונה לשם ע\"ז, ואם יכוין לשמים, יהיה גם המעשה נרצה, אבל על המצבה הקימו דיוקנא עצמה של ע\"ז, כי זהו לבד תכלית בנין המצבה שלהם, וא\"כ המעשה בעצמו שנוא ונתעב:"
]
],
[
[
"לא תזבח, כבר אסר הקרבת בעלי מומין בפ' אמור, והחזיר האזהרה הזאת כאן בעבור הישראלי המקריב שלא יפגל בשחיטה, ולזה ירמוז לשון כל דבר רע, כי תועבת דבר מתועב הוא להקריב לפני ה' בהמה בעלת מום, כי יורה על מניעת הכבוד והיראה:"
],
[
"כי ימצא, כבר כתבנו (לעיל ד' ט\"ז) שיש שני מיני ע\"ז, וכאן מדבר אל המין השני, שהעובד יודע רבונו, אלא שלא יאמין כי הוא ית' בעצמו נוהג עולמו, אלא מסרו תחת יוד העליונים, ושראוי לעבוד גם למנהיג העולם הזה, וזהו השיתוף שהגוים פטורים עליו, אבל הישראלי חייב עליו מיתה, ולהודיע שמדבר על השתוף הוסיף הכתוב מלות לעבור בריתו, וזהו הברית שכרת השם עם ישראל להנהיגם למעלה מן הטבע, ולעומת זה נתן להם תורה נפלאה נשגבה מדרכי הטבע, ולכן הישראלי הזה העובד ע\"ז על דרך זה שאמרנו, כופר בכל התורה כלה, שהרי לדעתו הנהגת העוצם כלו היא כפי הטבע, ושוב אין מקום למצות התורה שהן כלם למעלה מן הטבע:"
],
[
"אלהים אחרים, פסילים מעשה בני אדם:",
"ולשמש או לירח, שהם מעשה אלהים:",
"אשר לא צויתי, שלא נחשוב לפי שדין השתוף נוהג לבד בישראל, אבל האומות כשיעבדו במחשבה זו לשמש או לירח פטורים, נאמר שיאות להם לעבוד אותם, ושהשם רוצה שישתחוו לשרים העליונים לפי שהם מונהגים מהם, לכן להוציאנו מטעות זה, אמר אשר לא צויתי, ופירושו אשר לא צויתי לאומות לעבדם, ומה שלא הזהרתים שלא יעבדום, לפי שאין בעבודתם הפרת ברית, אבל אתם בני ישראל צויתי אתכם לבלתי עשות זאת בעבור הברית אשר כרתי עמכם:"
],
[
"נעשתה התועבה הזאת בישראל, שכל עצם התועבה היא בעבור שנעשתה בישראל שכרת השם בריתו עמהם, ולכן והוצאת וכו' וסקלתם וכו', ואילו נעשתה כזאת בגוים לא הייתי מקפיד עליו:"
],
[
"אל שעריך, המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנידון בו? נאמר כאן שעריך ונאמר למעלה כי ימצא בקרבך באחד שעריך, מה שער האמור שם שער שעבד בו, אף האמור כאן שער שעבד בו:",
"את האיש או את האשה, הכפל לחזוק, כלומר שלא תחמול אם איש או אשה וסקלתם:"
],
[
"על פי, בעבור שאמר למעלה והוגד לך בסתר, ושמעת הדבר בגלוי, הוצרך לפרש אע\"פי שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק על פי עדים:",
"שנים עדים או שלשה, שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה, יאמר הכתוב כי תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם, והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה נשלח בעבורם ויבואו לב\"ד ויעידו כולם והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כלם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר, או שהלכו להם ואינם נמצאים, די בשנים:"
],
[
"יד העדים, יד כל אחד מהעדים:"
],
[
"כי יפלא, לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומכוסה ממך:",
"למשפט, דבר שהובא למשפט:",
"בין דם לדם, כפי פשוטו בין דם לדם בענין רציחות, כלומר בין דם נקי לדם חייב, או בין דין לדין, הם דיני ממונות, או בין נגע לנגע כגון פצע וחבורה ודחיפה או שאר מיני חובל בחבירו, כל דברי ריבות אשר יהיו בשעריך, ודבר הכתוב בהווה, כי בעניני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות, אבל דיני הזקן שוה בכלם:",
"ועלית אל המקום, אל הסנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית, כי משם תצא תורה לישראל:"
],
[
"אל הכהנים הלוים, מלמד שהיו ממנין רוב הסנהדרין מן הכהנים או מן הלוים, כי להיותם משרתי השם וכהנים לאל עליון תדבק בהם יותר התשפעה האלהית ותנוח עליהם רוח חכמה יתירה, כדרך כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב'):",
"והגידו לך, אל תחשיב שגם בעיניהם יפלא מה שנפלא ממך, כי הם בלי ספק יגידו ויבארו לך את דבר המשפט, והתורה הבטיחה שכל סתום יהיה לפניהם מבואר, כי תהיה השכינה עמהם:"
],
[
"מן המקום ההוא, מלמד שהמקום גורם, כי להיותו המקום הנבחר, לכן שמה ישבו כסאות למשפט צדק, ודבר ה' יצא מירושלים:"
],
[
"לא תסור וגו' ימין ושמאל, אמרו בספרי אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל, ועל השמאל שהוא ימין, שמע להם, וענינו אפילו תחשוב בלבבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, וזה כענין ר' יהושע עם ר\"ג בי\"הכ שחל להיות בחשבונו, והנה הצורך במצוה הזאת גדול מאוד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וממנה יסתעפו כמה דברים בע\"פ, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות אם בפי' הכתובים או בדמיון דבר לדבר, ותעשה התורה כמה תורות, לכך חתך הכתוב את הדין, שנשמע לב\"ד הגדול העומד לפני ה' במקום אשר יבחר, בכל מה שיאמרו לנו, ונעשה את המעשים על פיהם ככל אשר יורונו, כי על דעת שלהם הוא נתן לנו התורה ורוח השם מרחפת על משרתי קדשו, ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול:"
],
[
"אל הכהן העמד, אל אחד מהכהנים או הלוים העומדים בין הסנהדרין לשרת שם בדבר המשפט:",
"או אל השפט, הוא ראש הסנהדרין הנקרא נשיא:",
"ומת האיש ההוא, אפילו יהיה הדבר מדיני ממונות שאין בהם חטא משפט מות, הנה יומת האיש ההוא בעבור שלא שמע לב\"ד הגדול, ולא האמין שהשכינה שרויה ביניהם, והרי הוא כחולק על המקום, וארז\"ל שהיו ממתינין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל כדי שכל ישראל ישמעו וייראו:"
],
[],
[
"ואמרת אשימה עלי מלך, אין זה צווי אלא דרך סיפור, יאמר אם אחרי היותכם בארץ יעלה על דעתכם לשאול מלך להשתוות לשאר הגוים, שום תשים וכו', ויש בזה ג\"כ רמז למה שיהיה, ובדרך נבואה ידבר, כי כן קרה שאמרו לשמואל שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:",
"ככל הגוים אשר סביבתי, אין שימת המלך וממשלתו טובה לאומה, כי ה' אלהיך מלכך, אלא שתקנא בכל הגוים אשר סביבותיך:"
],
[
"שום תשים, רז\"ל אמרו שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואחת מהם להעמיד עליהם מלך, וכן אמרו בספרי, שום תשים עליך מלך, מצות עשה, ויש לשאול בזה אם נצטוו ישראל בכך, למה השיב להם שמואל ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאל לכם מלך (ש\"א י\"ב) והש\"ית אמר לשמואל לא אותך מאסו כי אותי מאסו? אלא זוהי מצות עשה התלויה בדבר הרשות, כאומר כאשר תרצה לעשות כן עם היותו בלתי ראוי, אל תעשה אותו כ\"א בזה האופן, ודומה לזה פרשת כי תצא למלחמה וכו' וראית בשביה וכו', שאינו מצוה שיחשוק בה ויבעלנה אבל הוא דבר הרשות ופועל יצר הרע, והמצוה היא והבאתה אל תוך ביתך וכו', אף כאן אין שאלת המלך מצוה, כי אדרבא למרי יחשב, אבל עכ\"ז אם ישאלוהו, מצוה על הנביאים והזקנים והשופטים שבישראל שלא יעכבו על אדם, אלא ישימו עלהם מלך:",
"אשר יבחר ה' אלהיך בו, לפי שהמלך צריך להיות איש מבין בדרכי ה' ובעל נפש יקרה בכחותיה לילך בדרכים אלו, ואין מבין תעלומות לב זולתי השם ב\"ה, לכן צוה ששימת המלך תהיה על פי נביא או אורים ותומים, כדי שהמלך יהיה איש אשר יבחר ה' בו:",
"מקרב אחיך, מאחר שאמר שהשם יבחר המלך, אין צורך להזהיר שיהיה מקרב אחיך, כי ה' לא יבחר בנכרי? אלא התורה דברה גם לעתים שלא יהיה בישראל נביא ולא חזון, כגון בימי בית שני, ואז אפשר שהמון העם יבחר לו מלך ככל אות נפשו, לכן הזהיר שאף בימים ההם לא יבחרו כ\"א מקרב אחיהם:",
"לא תוכל, כמשמעו, שאין להם יכולת, ואף אם יבחרו בנכרי, אין לו משפט המלוכה:"
],
[
"רק לא ירבה לו סוסים, למרכבתו, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאד, אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו, וטעם מלת רק לומר אע\"פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך, רק לא יהיה כמלכיהם שכל חפצם להרבות סוסים ופרשים:",
"ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, זהו לא תעשה בפני עצמו, אבל יש בו מן הסבה למה שקדם, כי בימים ההם היו מוציאים הסוסים ממצרים, ככתוב בשלמה ותצא מרכבה ממצרים, ואין כונת הכתוב לאסור ההליכה אל מצרים כל עיקר, כי הנה האיסור אינו כ\"א לדור שמה, אלא פירוש ולא ישיב, לא יהיה המלך סבה שילכו למצרים סוחרים מבני ישראל להתישב שם כדי לעשות סחורה בסוסים:",
"וה' אמר לכם לא תספון, מצוה היתה ולא נכתבה קודם לכן, ויש אומרים שנלמד זאת מפסוק לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, והנה טעם המצוה הזאת מפני שהיו המצריים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד, כמו שהזהיר כמעשה ארץ מצרים, אשר ישבתם בה, לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו', והנה רצה ה' שלא ילמדו ממעשיהם וגזר בכנענים לא תחיה כל נשמה, לפי שנתן ארצם לישראל וחשש פן יחטיאו אותם, אבל במצריים גזר שלא נשב אנחנו בארצם:"
],
[
"ולא יסור לבבו, כי ילך אחרי תאותו:",
"וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, כי כאשר ירבה הכסף והזהב, כן תרבה חמדת התענוגים, וברבות התענוגים ירפו הכחות ויתקלקלו המדות הישרות:"
],
[
"כשבתו, בתחילת מלכותו:",
"את משנה התורה, מלת משנה הוא חזרת הדבר ופירושו, ומטעם זה נקרא ס' אלה הדברים משנה תורה, לפי שהוא מפרש דברי הספרים הקודמים, וכן הו' סדרים המפרשים דברי תורה שבכתב נקראו שיתא סדרי משנה, וידוע מה שאמרו רז\"ל שהיו לו ב' ספרי תורות, אחת מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו, מעתה כונת הכתוב שחייב המלך לילך אל הכהנים הלוים בעלי הקבלה הנאמנה, ומהם ילמד הדרכים הנפלאים שנמסרו פה אל פה לחכמי לב ולא נתפרשו בתורה, כי לא יתכן לצוות עליהם להמון מבני אדם, לפי שאין בכח כל הנפשות להגיע אל תכלית השלמות באלו הדרכים, ורק נכללו בצווי והלכת בדרכיו, אבל המלך שהוא איש אשר רוח בו צריך ללמוד מפי הכהנים יותר ממה שכתוב בתורה גם סתרי הדברים הראוים להנהגת המלכים ודרכי הנגיד בעם, ולכן מצוה לו לכתוב פירוש התורה הזאת ודברי הקבלה מלפני הכהנים הלוים על ספר התורה שבכתב:"
],
[
"והיתה עמו, אע\"פי שיש לו ס\"ת בבית גנזיו כמו כל ישראל, הנה המשנה הזאת דהיינו ביאור התורה תהיה עמו תמיד, ויקרא בספר הזה שנלוה עמו הפירוש כל ימי חייו:",
"למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, לפי שנפשו יקרה מאד, צריך ליראה את ה' יראה גדולה ועל כן אמר ה' אלהיו, כדרך מה שכתבתי (שמות ל\"ב י\"א), ואמר שמתוך משנה התורה הזאת ילמד סוד היראה כמו שהיא ראויה למדריגת נפשו, כי הנביאים וחכמי לב ימסרו לו סוד ה', וילמדוהו הדרכים היקרים שצריך הוא ללכת בהן, והיראה הזאת תביאהו לשמור את הענינים הנשגבים האלה בלבו ולהתנהג על פיהן, וזהו שהוסיף לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם:"
],
[
"לבלתי רום לבבו מאחיו, מלשון לבלתי נראה שהוא כתולדה היוצאת מן המאמר הראשון, ואיך מקריאתו בתורה ילמד להתרחק מן הגאוה, ולא מצינו בתורה מצוה מפורשת לאסור הגאוה ? אולם כפי מה שפירשנו במלת משנה נכון מאוד, כי בין שאר הדברים היקרים שילמד מן הכהנים, יודיעוהו ג\"כ מעלת הענוה שהיא מדה נפלאה בנפש, ובה נשתלם מרע\"ה יותר מכל האדם, ועל ידה זכה להיות ראש הנביאים שלא קם נביא כמהו, כמו שאמרו קדמונינו ענוה מביאה לידי רו\"הק, וכן אמר שלמה ולפני כבוד ענוה, ומלת כבוד על רוח הקודש, כן המלך יזכה לכתר הענוה שהיא יסוד לרוח אלהים שצלחה על המלכים, והנה אילו אמר הכתוב לבלתי רום לבבו סתם, היה פירושו שלא יתגאה בכבודו ובעשרו, עכשיו שהוסיף מלת מאחיו, למדנו שמצוהו על הענוה כי לא די שלא יתגאה ולא יגביה ערכו יותר ממה שהוא באמת, אבל נוסף על זה יקטין ערכו ממה שהוא, ואע\"פי שהוא מלך ובו בחר ה' מכל העם, בכל זאת יהיה לבו שוה ברום עם לב הקטן שבישראל, וזהו מאחיו, שבכללם גם דלת עם הארץ, וזוהי באמת מדת הענוה הגדולה:",
"ולבלתי סור מן המצוה, כבר הזהירו למעלה לשמור את כל דברי התורה וכו', ומה טעם לכפול עתה? אלא מאמר זה כולל דרכים אחרים שבהן ילך המלך, וזה שאם יצוהו הנביא דבר גבורה בשם ה', לא יסור ימין ושמאל מאשר צוהו ה', ולעומת מה שהזהירו למעלה על הענוה אמר כאן, שאם יצוהו הנביא ענין גדול, כגון להשבית זדון ורשעה, ללחום מלחמות וכיוצא, אז לא יתנהג בענוה לאמר, מה אני יותר מכל אחי שאעשה זאת, אלא יגבה לבו בדרכי ה', לא יירא ולא יחת, וילבש גאה וגאון באורח משפט, כדרך ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיה ה' ט\"ו):"
]
],
[
[
"חלק, בבזה, במה ששללו ישראל בהכנסם לארץ, ובמה שישללו אחרי כן:",
"ונחלה, בארץ:",
"אשי ה' ונחלתו, אשי ה' אלו קדשי מקדש, ונחלתו אלו קדשי הגבול, תרומות ומעשרות, אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו:"
],
[],
[
"מאת זבחי הזבח, שיזבחו לעצמם לאכול:",
"ונתן, הזובח:",
"הזרע והלחיים והקבה, זו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הוזכרה להם, שאינה נוהגת במוקדשין, ועתה כשבאו ליכנס לארץ חידשה להם, וזה טעם מאת זובחי הזבח, כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי להם וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך, והנה לא נתן אותה לאהרן בפ' ויאמר ה' אל אהרן אע\"פי שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ, והטעם כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש כי גם החרם קודש הוא, אבל הזרוע והלחיים והקבה וראשית הגז הן חולין גמורין, אין בהם זולתי מצות המתנה, ואינם בכלל אשי ה' שהקדים למעלה:"
],
[
"ראשית, המובחר שבדבר יקרא ראשית כמו בשמים ראש:",
"דגנך תירשך ויצהרך, זו תרומה, והנה עיקר חיוב התרומה והמעשר הוא בדגן ותירוש ויצהר, לפי שהן עיקר מחייתן של בני אדם, והפירות לא יתחייבו כי אם מדברי סופרים, ובכל מקום שסמכו הדבר אקרא, אסמכתא בעלמא הוא, ואף הענבים והזתים לא יתחייבו עד שיעשה מהם תירוש ויצהר:"
],
[],
[
"ובא בכל אות נפשו, שנדבו לבו ללכת אל המקום הנבחר כדי לעבוד במקדש:"
],
[
"ושרת, רשאי הוא לשרת בכל העבודות ככל אחיו, ואינן יכולין לומר לו, כבר זכינו אנחנו בעבודת המקדש שנתיישבנו בירושלים, ואתה מעיר אחרת, חזור לעירך:",
"בשם ה' אלהיו, לפי שהלוי הזה בא בנפש טהורה לבקר בהיכל ה', וכל חפצו להדבק באור העליון ולהשתלם בעבודת הי\"ת, לכן אמר ה' אלהיו בכינוי:"
],
[
"חלק כחלק יאכלו, יאכל גם הוא עמהם בשוה:",
"לבד ממכריו על האבות, מלבד מה שיוכל למכור כל תבואות ביתו מאבותיו שבעירו:"
],
[
"כי אתה בא, כמו כי תבוא לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חק נכרים כתועבת הגוים ההם, כלל ואח\"כ יפרט לא ימצא בך וכו':"
],
[
"מעביר בנו, כל אלו מיני ע\"ז הם, ומעביר בנו היא העבודה שהיו עובדים למולך, וכבר נזכרה בס' ויקרא:",
"קסם קסמים, מן הגדת העתידות ע\"י תחבולות וכלים מכלים שונים:"
],
[
"וחבר חבר, הוא ענין הלחשים:"
],
[
"כי תועבת ה' כל עשה אלה, המעשים האלה הם תועבות בעיני ה' והעושה אלה הוא בעצמו תועבה נגד ה', כי מעשהו תועבה:",
"ובגלל התועבת האלה, העיד לנו הכתוב שהמעשים הללו הם מתועבים גם מצד השכל אף אם לא אסרם הכתוב, כי נמשכו מתכונות רעות ומרוח טומאה, ולכן ענש עליהם את הגוים אע\"פי שלא קבלו התורה, כי השכל בעצמו יחייב איסורם, והם מכלל המצות השקולות בדעת האדם, שכל בני נח מוזהרים עליהם, כמו ששנינו ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו, שנאמר ובגלל התועבות האלה וכו', ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר,"
],
[
"תמים תהיה עם ה' אלהיך, ענין הצואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית', ונאמין שהוא לבדו עושה כל, והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש הבאות, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם, נאמר הכל בידי שמים, כי הוא משנה המערכות וכרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, ולפיכך אחר האזהרות הללו אמר שתהיה תמים עם ה', לא תירא ממגיד עתידות ולא תשמע אל מעוננים וכו', אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע:"
],
[
"ישמעו, כן דרכם תמיד והם רגילים בכך, כמו ככה יעשה איוב:",
"ואתה לא כן, אילו היו מלות לא כן מחוברות עם נתן לך, לא היתה ראויה מלת כן לז\"ק, גם מה טעם לומר לא כן נתן לך, דמשמע לך לא נתן כן אבל לגוים נתן, והרי המעוננים והקוסמים לא ניתנו לאומות מיד ה' חלילה, כי תועבות גדולות הם לפניו ית', אלא הם דברים שבדו מלבם להגיע בהם אל מאוויי רשעתם, אולם כפי האמת שני מאמרים הם, אמר ואתה לא כן, כלומר אבל אתה אינך כמוהם בענין זה שתשמע גם אתה אל מעוננים וקוסמים, והם יורוך את אשר תעשה, אבל יש לך יתרון ומעלה גדולה על שאר האומות, כי כל התורות והחקים שהם לטובתך כבר נתן לך ה' אלהיך בעצמו ע\"י נביא אמת ואינך צריך לחזור אחר מכשפים מזוייפים:"
],
[
"נביא, ולא די שיש לכם עתה נביא אמת, כי עודני חי בקרבכם להגיד לכם את דבר ה', אבל גם אחרי מותי יקים ה' לכם נביאי אמת אשר רוח ה' נוססה בם, והם יישירו אתכם ויגידו לכם מה פעל אל:",
"מקרבך, לרמוז שאין נבואה אלא בארץ ישראל:",
"מאחיך, כי לא יתן ה' את רוחו רק עליכם ולא על שאר העמים:",
"כמני, שיהיה נביא אמת ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, ואין זה סותר למה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, כי זהו בבחינת המעלה ומדריגתו, שבזה לא קם ולא יקום כמהו, אבל בבחינת סבת ותכלית שליחותו להדריך את עם ה' בדרך הישר ולהוכיחם על פניהם כל נביאי השם שווין:",
"יקים לך, כי לא תבוא הנבואה לא במלאכה ולא בתחבולה והשתדלות, כי אם את אשר יבחר בו יקריב אליו ויקימהו לנביא, ופתאום יקרא אליו לאמר קום לך והנבא אל עמי ישראל, וזהו יקים לך:",
"אליו תשמעון, אם יצוה לשעתו, ואפילו יאמר לעבור לפי שעה על אחת מן המצות חוץ מע\"א, שומעין לו:"
],
[
"ככל אשר שאלת, לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו, כי באמרם לא אוסיף עוד לשמוע וגו' לא יזכו עדיין לנביאיו, אבל כאשר אמרו קרב אתה ושמע וכו' ואת תדבר אלינו וכו' ושמענו ועשינו, אז קבלו להאמין בנביאיו ולעשות כל אשר יצוה ה' על ידם:"
],
[
"היטיבו אשר דברו, שיהיה אמצעי בינו ית' לבינם והוא הנביא אשר יקים להם:"
],
[
"נביא אקים להם, זה מאמר השם לא נזכר בפרשת יתרו, ויתכן שלא בא אלא למשה לבדו, והעד נביא אקים להם בל' נסתר, כמוך מוסב אל משה, והוא לא הזכירו עד כאן שהוא מקומו הראוי לו, לפי שהוא סמוך לפטירתו, ורצה שיאמינו ביהושע ובנביאים הבאים אחריו למען לא יסורו מן הדרך אשר בה הוליכם בחכמתו ובתבונתו הרבה:",
"ונתתי דברי בפיו, הם דברי שליחות כגון תוכחות ונחמות והבטחות וכדומה, שכל זה נתן ה' בפי הנביאים שבאו אחר מרע\"ה, אבל תורות וחקים ומשפטים לא יצוה ה' עוד ביד שום אחד מהנביאים לפי שאין בכחם לקבל אור התורה בנבואה, זולתי משה רבינו אשר ידעו ה' פנים אל פנים, כמו שכתבנו (לעיל ה' כ\"ב):"
],
[
"אשר ידבר, הנביא:",
"אנכי אדרש מעמו, במיתה בידי שמים:"
],
[
"אך, כמו ואולם, וענינו מה שאמרתי להעניש מי שלא ישמע אל הנביא הוא בתנאי שהנביא יהיה נביא אמת, אבל אם הוא נביא שקר לא תתחייבו לשמוע אליו, אלא הנביא יומת ואתם תהיו נקיים:",
"אשר יזיד, כי אין זדון גדול מזה לומר ה' שלחני וזה יהיה שקר, וא\"א שיגיע אדם לתכלית רשעה כזו אם לא יכפור תחלה באלהי אמן, כי אם יחשוב שהש\"ית בוחן לבות וכל יצר מחשבות מבין איך לא יירא מלומד דבר בשמו את אשר לא צוהו? לכן עונו לזדון יחשוב, והוא דומה לאותן שנאמר עליהן והנפש אשר תעשה ביד רמה וכו', שפירשנו ענינם שם:",
"ואשר, כמו או אשר:",
"ידבר בשם אלהים אחרים, הטעם שרוצה להדיח את עם ה' להאמין שאל נכר הוא אמת והוא שולחו אליהם, וטעם שני התנאים האלה אשר יזיד לדבר דבר בשמי, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, כי בב' אופנים תהיה נבואתו שקר, בין שיאמר אלהי ישראל שלחני, ובאמת לא שלחו ה', ובין שיאמר ע\"ז פלונית שלחני, ובשתיהן אפילו יצוה על דבר טוב והגון וכפי התורה, הנה שליחותו היא שקר, ועליה חייב מיתה אפילו דבריו נכונים:",
"ומת הנביא ההוא, בידי אדם ע\"פי בית דין:"
],
[
"איכה נדע, כשיצוה לשעה איזו מצוה, כגון אליהו בהר הכרמל, ויהושע שהקיף יריחו בשבת, וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן, ולעמוד שם עד שיעברו כל העם:"
],
[
"ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', המעיין יראה שלמעלה (י\"ג ו') אמר והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, אף שבא האות והמופת, לפי ששם ידבר על הנביא שמסית ומדיח את עם ה' להכחיש במציאות השם, או שלמות אחת משלמיות הבורא, או שיצוה לעבוד עבודה או לעשות מעשה שמתנגד אל ציור שלמות הבורא חכמתו וטובו ויכלתו, או לעקור דבר מן התורה המאומתת לנו בדרכים שאין לפקפק עליהם כלל, והנה בנביא כזה לא נשגיח אם יבא האות אם לא יבא, כי אין בכח האות והמופת להכחיש דבר המאומת לנו ע\"י מופת חותך שכלי, או בהגלות ופרסום רב כמעמד הנבחר, מעתה אם יצוה לעבוד ע\"א או כל דבר הסותר להקש השכל הישר, אף לפי שעה, אין לשמוע אליו, ואולם כאן ידבר בנביא שטוען לשעתו על א' מהמצות שאין סותרם מתנגד לציור השם ושלמיותיו, כי אינם שכליים רק שמעיים, ואפשר שישנם השם לפי הזמן והמקום, ולכן נצטרך להשגיח אם יבא את אשר דבר בשם ה' אז נשמע אליו בעת ההיא באותה מצוה שמעיית, ואם לא יבא אז בזדון דבר הנביא ולא תגור ממנו:",
"ולא יבא, כן הבטיח השם שכל עת שירצה לחדש מצוה או לשנות בה דבר לפי שעה, יקיים את דברי שלוחו ע\"י אות או מופת, וכן עשה ביהושע ואליהו שנעשו על ידיהם נסים ונפלאות, והיתה שליחתם מבוארת ומוחזקת:"
]
],
[
[
"וירשתם וישבת בעריהם, מלמד שלא נתחייבו בה אלא לאחר ירושה וישיבה, וכן עשה יהושע:"
],
[],
[
"תכין לך הדרך, להיות הערים במקום שיהיה דרכו מוכנת ומיושבת, וממלת תכין למדנו כל ההכנות הצריכות להקל טורח הדרך מעל הרוצח אשר ינוס שמה, כגון שיכתוב מקלט מקלט על פרשת הדרכים כדי שלא יטעה בדרך, ושלא יהיה שם אבן נגף וצור מכשול, ואם יש שם נהר יעשו עליו גשר כדי שלא יצטרך להתעכב בהעברת הנהר, וכל כיוצא בזה:",
"ושלשת את גבול ארצך, שלא יהיו ערי המקלט סמוכות זו לזו וכולן לצד אחד של ארץ ישראל, אבל תהיה הארץ מחולקת לשלשה גבולים ובכל גבול תהיה עיר אחת למקלט בריחוק שוה, כלומר שיהיה מתחילת הגבול עד העיר הראשונה של ערי מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה, וכן משנייה לשלישית, וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל:",
"לנוס שמה כל רצח, אע\"פי שאין הערים קולטות אלא מכה נפש בשגגה, אמר כאן כל רוצח, להגיד שבין שוגג בין מזיד יוכל לנוס שמה עד שיתברר דינו, ואם היה חייב מיתה ישלחו זקני עירו ויקחוהו משם להמיתו, ואם יהיה פטור יניחוהו שמה:"
],
[
"וחי, שישאר חי פטור מן המיתה:",
"אשר יכה, ימית:",
"בבלי דעת, בפ' מסעי ביאר אופני המיתה שיהיה הרוצח חייב עליהם, ולכן לא הוצרך לפרש כאן אלא השוגג, ואמר בדרך כלל שנקרא שוגג כל אשר ימית את רעהו בבלי דעת דהיינו שלא בכונה, ואח\"כ מביא משל על זה, כגון שיבא ביער לחטוב עצים וכו':",
"מתמל שלשם, לשעבר:"
],
[
"ואשר יבא את רעהו, עם רעהו, והענין שהיו אוהבים זה את זה ולכן ילכו יחדו ביער לחטוב עצים, וכריע כאח יתהלכו:",
"ונדחה ידו, כשמרים ידו להפיל הגרזן בחזקה על העץ:",
"ונשל, לשון השמטה, רק כאן הוא פועל עומד, אבל ונשל גוים רבים פועל יוצא, והענין שהעץ הנקרא קתא שהיה תחוב בנקב הברזל, נשמט ממנו, ונשאר העץ ביד החוטב, והברזל הנשמט מצא את רעהו:",
"הוא ינוס, הוא וכל כיוצא בו ההורג בשגגה:"
],
[
"פן ירדף, כלומר הגלות שצויתי לרוצח אינו להענישו, כי הוא אינו בר עונשין יען לא הרג ברצונו, כי אם להצילו מיד גואל הדם:",
"גאל הדם, כל גואל תובע מחבירו דבר שיש לו זכות עליו, כמו אם יגאלך טוב יגאל (רות ג' י\"ג), אם יתבע ממך היבוס והאישות בזכות שיש לו עליך לפי שאת היית נשואה לאחד ממשפחתו, וכן או דודו או בן דודו יגאלנו (ויקרא כ\"ה מ\"ט), בזכות שיש לו עליו, לפי שהוא ממשפחתו הוא תובע אותו ממך, ולכן לא נאמר אם איש אחר יגאלנו, כי אין לאחר זכות עליו יותר ממך, וכן כאן קרובו של הרוג תובע את דמו מיד ההורג בזכות שהיה לו עליו יותר מזולתו:",
"והכהו נפש, דרך קצרה, והכהו מכת נפש, באופן שתצא נפשו:"
],
[],
[
"ואם ירחיב ה' אלהיך, הפרשה הזו עתידה, כי מתחלה צוה להבדיל שלש ערים לאחר ירושת הז' גוים והישיבה בארצם, ובזה נשלמה המצוה כאמרו ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען (במדבר ל\"ה י\"ד), ואח\"כ הוסיף צווי להבדיל עוד שלש ערים כאשר ירחיב ה' את גבולם, וע\"כ זה נאמר על ארץ קני קניזי וקדמוני שהבטיח ה' לאברהם מלבד הז' עממין שהבטיח לתת להם מיד כבואם אל הארץ, ולכן לא אמר כאן כאשר דבר לך, כי השם לא הבטיח אותם לתת להם, רק שבעת הגוים האלה, אבל הזכיר האבות:",
"כאשר נשבע לאבתיך, אשר דבר לתת לאבותיך:"
],
[
"כי תשמר, אף השבעה גוים עצמם לא יזכו להורישם כי אם בשמרם את התורה, כענין שכתוב כי אם שמור תשמרון וכו' והוריש ה' וכו', ולא היה צריך להתנות כן בשלשה העממין האלה לבדם, אולם כאן ידבר על העתיד, ואמר כי תשמור את כל המצוה וכו' כלומר כאשר תזכה לקיים כל התורה כלה, ותאהב את ה' אהבה שלמה קיימת לעולם, והוא הזמן אשר הבטיח עליו ומל ה' אלהיך את לבבך וגו', שאז יהיה גלוי לפניו ית' שלא תחטא עוד לעולם, ולכן הוסיף כאן מליצת כל הימים, כענין שכתוב בקבלה ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים (ירמיה ל\"ב), כי לולי כן איך תהיה מצות ויספת לך עוד שלש ערים וכו' תלויה בתנאי שתלך בדרכיו כל הימים, ומי יודע אם לאחר הבדלת הערים ישובו לחטוא, ובדרך זה לא היה אפשר בשום זמן לקיים מצוה זו, אלא על כרחך הפרשה נאמרה על הזמן העתיד לבוא שאז יסיר ה' את לב האבן מקרבנו ולא נשוב עוד לכסלה, ואז נבדיל שלש הערים האלה:"
],
[
"דם נקי, דם של נקי, והוא דם של רוצח בשגגה הנקרא נקי, כמו שאמר למעלה ולו אין משפט מות, ואם יהרגנו גואל הדם, הנה הוא שופך דם נקי:",
"והיה עליך דמים, תביעת דמים, ואע\"פי שאתה לא תהרוג יחשב לך פאילו שפכת דמים כיון שלא הבדלת הערים אשר בהם תמנע ההריגה ההיא של רוצח בשגגה:"
],
[
"וכי יהיה איש שנא לרעהו, ועל ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו:",
"וגם אל אחת, אינו לתשובת התנאי, אלא מן התנאי עצמו, יאמר אם ירצה לנוס אל אחת הערים האלה כדי להנצל שמה אע\"פי שהרג במזיד, אז ושלחו וכו':"
],
[
"ונתנו אתו ביד גאל הדם, שהגואל ימיתנו, כמ\"ש גואל הדם הוא ימית את הרוצח:"
],
[
"לא תחוס עינך עליו, שלא תאמר הראשון סבר נהרג, למה אנו הורגים את זה ונמצא שני ישראלים הרוגים, כי יותר טוב הוא שיבערו הדם הנקי מישראל, וזהו וטוב לך:",
"ובערת דם הנקי, אילו היה נקי תואר לדם, היה אומר הדם הנקי, עכשיו שאמר דם הנקי, הוא סמוך, דם של נקי, וטעם דם כענין והיה עליך דמים, שפירשנו תביעת או חוב דמים, אף כאן פירושו ובערת חובת דם של נקי הנהרג:"
],
[
"לא תסיג, כמו נסוגו אחור, ממשיך את המצר אחור להרחיב את שדהו מכמות שהיה, וענין הצווי הזה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, על כן אמר אשר גבלו ראשונים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר לנחלתך אשר תנחל וכו' וכן אחז\"ל מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה ת\"ל לא תסיג גבול רעך וכו', וטעם המצוה הזאת שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים, או שיוציא בלבו לעז על הגורלות, ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן צוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל לא בסתר ולא בגלוי:"
],
[
"לא יקום עד אחד באיש, לא יהיו דבריו קיימים שיחרצו דין על ידם, לכל עון ולכל חטאת, להיות חבירו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא לשבועה:",
"על פי, ולא שיכתבו עדותן, ולא שיעמוד תורגמן בין העדים והדיינים:",
"שני עדים או על פי שלשה, ביארנוהו (לעיל י\"ז ו'):"
],
[
"עד חמס, נקרא כן על שם סופו:",
"לעגות בו סרה, להעיד בו עדות שקר, כגון שראובן הרג את הנפש או שחילל את השבת, והוא נקי מזה, ורבותינו דרשו הכתוב הזה על שני עדים שניים שיבואו להכחיש עדות הראשונים:"
],
[
"שני האנשים אשר להם הריב, המעיד והמועד, דהיינו העד חמס שהעיד שקר, והאיש אשר עליו העיד, והרי הם כמריבים זה בזה, וכפי דרשת רבותינו האנשים אשר להם הריב הם כתות העדים עצמם המכחישים זה את זה:"
],
[
"והנה עד שקר העד, אם ימצאו שהעד הוא עד שקר, ומלת העד שבפסוק הוא שם עם ה\"א הידיעה, ואינו דומה למלת העד שבפ' מקץ העד העיד בנו האיש (בראשית מ\"ג ג'), כי שם הוא פועל:",
"שקר ענה באחיו, לא די שחשב בלבו דבר שאינו במציאות, אלא שהעיד השקר לפני הב\"ד נגד מה שצותה התורה לא תענה ברעך עד שקר, והנה לא הגיד הכתוב איך יודע לשופט שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו, ומה היא הדרישה שיעשו השופטים בדבר? לכן באה הקבלה הנאמנה ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם, והטעם מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך:"
],
[
"כאשר זמם, כאשר חשב בלבו, וארז\"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה, מכאן אמרו הרגו אינן נהרגין, וטעם אמרם כן לפי שהמשפט לאלהים הוא, והשם נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, וכמו שאמר למעלה ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', ואין ראוי לחשוב שמה שעשה ב\"ד אחרי החקירה והדרישה היה בטעות, לבד מהנזק הגדול והקלקול שיצא מזה לכללות האומה, שיאמרו כל העם שב\"ד הרג שלא כדין ושפך דם נקי, אבל ראוי לחשוב שאותו שמת היה ראוי לאותה מיתה, והעדים שהעידו עליו צדקו בדבריהם, כי מאי חזית דסמכית אהני סמוך אהני, אולם כאשר יהרגו הזוממין לעשות, ויכריזו עליהם שהם מומתין על שבקשו להטעות את השופטים, יראה בזה חריצות הדיינין להוציא דין אמת לאמתו, ויהיה מוראם על פני כל העם, למען לא יוסיפו לעשות וגומר:"
],
[],
[
"ולא תחוס עינך, אל תאמר כיון שלא יצאה עדותם אל הפועל, למה יענשו? אל תעשה כן:",
"נפש בנפש, אם זמם לחייבו מיתה בעדותו, יומת:",
"עץ בעץ, ואם רצה לחייבו אבר מהאברים, אשר החיוב הוא לשלם דמי האבר, ככה יתחייב גם הוא ממון, וה\"ה בדיני ממונות:"
]
],
[
[],
[
"כקרבכם, סמוך לצאתכם מן הספר וגבול ארצכם:",
"ונגש הכהן, המשוח לכך, והוא הנקרא משוח מלחמה:"
],
[
"אל ירך לבבבם כלל ואח\"כ יפרט:",
"אל תיראו, מקול המונם:",
"ואל תחפזו, שיעשו הכל על סדר ראוי בלי חפזון ובהלה:",
"ואל תערצו מפניהם, כשיקרבו אליך פנים אל פנים:"
],
[
"ההולך עמכם, כמו ההולך עמכם ולהושיע אתכם, באופן שלא יכול מכם איש, שמדרך העולם שגם מן הנוצחים יפלו במלחמה, אבל ה\"ית יושיעם, ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש, כי במלחמות מצוה שלו לא היה ראוי שיפול משערת ראשם ארצה, כי לה' המלחמה, והנה הכהן שהוא העובד את השם יזהירם ביראתו ויבטיחם, אבל השוטרים ידברו בנוהג שבעולם פן ימות במלחמה, כי כן דרך ארץ במלחמות שימותו מפה ומפה:"
],
[
"ודברו השטרים, זוהי ההכרזה השנית, ואחז\"ל שהכרזה זו כהן מדבר ושוטר משמיע, אבל בראשונה כהן מדבר וכהן משמיע, ובהכרזה השלישית שאמר ויספו השוטרים וכו' שוטר מדבר ושוטר משמיע:",
"ולא חנכו, כמו חנוכת המזבח, והטעם תחלת תשמיש בדבר שלא נשתמש מעולם נקרא חינוך:",
"ואיש אחר יחנכנו, אילו היה הכתוב מקפיד על עגמת נפשו של הבונה והנוטע והאורש, שלא ידאג על ביתו וכרמו וארוסתו, לא היה אומר ואיש אחר יחנכנו, יחללנו, יקחנה, כי אם כבר מת במלחמה שוב אין לו קנאה על אחרים שיקחו את אשר היה לו, ועוד מה טעם לומר ולא חנכו ולא חללו ולא לקחה, ואפילו אחר שנתישב בביתו ידאג שלא יתיישב בה אחר תחתיו, וכן בענין האשה יותר יקנא האדם על אשתו שכבר לקחה משיקנא על אריסתו שלא נתייחד עמה? לכן יראה שטעם הצווי הוא, כדי שלא ירך לבב הנשארים בראותם שימות האדם ממלחמה קודם שהשיג מבוקשו, ויבכו עליו על שמת בחצי ימיו ולא זכה לחנך ביתו ולחלל כרמו וליקח ארוסתו, ובחמלתם עליו יתרשלו מלצאת במלחמה פן כמקרהו יקרה גם להם, והטעם הזה דומה למה שאמר בסמוך ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, כי כל עיקר הפרשה באה לחזק לבבם ולהרחיק מהם היראה והמורך:"
],
[
"ולא חללו, מלשון חולין, שלא פדאו, או יהיה פירושו מלשון תחילה, שלא החל לבצור בו, והענין אחד, כי אין לו רשות לבצור את כרמו אם לא פדאו תחלה:"
],
[
"ארש, אירוסין הוא ההסכמה שבין איש ואשה להיות לזה זכות על גופה של זו, ולזו זכות על גופו של זה להוליד בנים ולתקן עניני הבית כנודע:",
"ולא לקחה, בנשואין, והוא גמר ההסכמה המדוברת בשעת אירוסין:"
],
[
"מי האיש הירא, שמא יהרגוהו אחרים, ורז\"ל אמרו שירא מעבירות שבידו, והכל הולך על ענין אחד, כי מי שהלך בדרך התורה ועשה רצון קונו, בלי ספק יבטח בה' ולא יירא מהאויבים, אבל מי שחטא והלך בדרך רעה, תפול עליו אימתה ופחד פן יסכה בעונו:",
"ורך הלבב, שאינו אמיץ כח להכות את אחרים, ואינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה בעבור היותו רחמן בטבעו:"
],
[
"ופקדו שרי צבאות בראש העם, מלת ופקדו מלשון מנין ואינו מלשון מנוי, ושרי צבאות הם הפוקדים לא הנפקדים, והענין ששרי הצבאות להיותם בראש העם וממונים עליהם, יקבלו את חשבון העם לגלגלותם קודם התחלת המלחמה כדי לידע אח\"כ מספר המתים והשבויים, ואע\"פי שהבטיחם שלא ימותו הנה התורה תצוה כדרך כל הארץ, ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר, ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת, או להודיע שמו לצריו לעתים כאשר היה בקריעת ים סוף:"
],
[
"כי תקרב אל עיר להלחם עליה, אמרו בספרי במלחמות הרשות הכתוב מדבר, ואין כונתם בזה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות, אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה הוא שחייבין לקרוא לשלום אפילו לשבעה עממין, שהרי משה קרא לשלום אל סיחון מלך האמורי, אבל ההפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה שצוה הכתוב ברחוקות להכות כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף הזכרים, ובערי העמים האלה יצוה להחרים גם הנשים והטף, וכך אמרו רבותינו בגמרת ירושלמי אמר ר\"ש ברבי נחמני יהושע בן נון קיים הפרשה הזו, מה עשה יהושע? היה שולח פרוסדיטגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה, מי שמבקש להשלים יבא וישלים, ומי שמבקש לילך לו, ילך לו, ומי שמבקש לעשות מלחמה, יעשה מלחמה הגרגשי פנה, הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום, שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם הפילם הקב\"ה וכו', וכך אמר הכתוב בכולם לא היתה עיר אשר השלימה את ישראל בלתי החוי ויושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה וכו' (יהושע י\"ט כ'), מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם, ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום, שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו, אבל בערי העמים האלה נשאל להם לשלום ומס ועבדות על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע\"א, ולא הזכיר הכתוב זה בפרשה הזאת שכבר נאסר לנו בעובדי ע\"א לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם, ויתכן שלא נצטרך להודיע להם רק השלום והמסים והשעבוד, ואחרי שיהיו משועבדים לנו, נגיד להם שאנו עושים משפטים בע\"א, בה ובעובדיה בין יחיד בין רבים, וכן מה שנאמר כאן למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם, ואמרו בספרי, הא אם עשו תשובה אינן נהרגין כשבעה עממים, הענין הוא, שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח, לא שיתגיירו להיות גרי צדק, ובמס' סוטה אמרו שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם, הא אם עשו תשובה מקבלין אותם, וזה הענין שעשה המלך שלמה, שכתוב בו וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה וכו' וכל העם הנותר מן האמורי החתי והפריזי החוי והיבוסי בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה (מלכים א' י\"ט ט\"ז), והענין הזה כפי דין תורה עשו, כי קבלו עליהם שבע מצות בני נח, ודבר ברור הוא כי כיון שנתנם שלמה עושי מלאכתו גברה ידו עליהם ויכול היה להחרימם, אלא שקיימם בעבור שקבלו עליהם ז' מצות בני נח, ומה שנאמר ולא יכלו בני ישראל להחרימם, לא על יכולת הגוף נאמר אלא על יכולת הנפש, מכל זה נמצאנו למדין שהיו קוראין לשלום אף לז' עממין, ושלא נצטוו להחרימם אלא כשלא יעשו תשובה:"
],
[
"למס ועבדוך, ענין המסים שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך או ערי המסכנות אשר לו, וכן בנין בית השם, וענין העבדות שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי, וזה טעם למס עובד הכתוב בשלמה, שקבלו עליהם מסים ועבדות כדין התורה, לא כענין שכתוב ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו, כי שם איננו מזכיר עבדות, אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו:"
],
[],
[],
[
"והטף, אף טף של זכרים, ומה אני מקיים והכית את כל זכורה ? בגדולים:"
],
[
"הערים הרחקת, שאינם משבעה עממים, ולא מזרעו של עמלק:"
],
[
"לא תחיה כל נשמה, בתנאי ואם לא תשלים עמך, כי כבר אמרנו שכאשר ישלימו ויקבלו עליהם מס ועבדות ושבע מצות בני נח, אין הורגין כל נשמה אף במלחמת חובה, שהיא עם שבע אומות ועמלק, והנה לפי זה אין במצוה זו דבר שינגד לשכל הישר, חלילה מזה, כמו שחשבו המתרעמים על ה' ועל מצותיו, כי משפטי ה' אמת צדקו יחדו, והמצוה הזאת ישרה למבין מכמה טעמים, א' כי כבר מימי קדם היה גזעם ארור ומקולל במה שאמר נח ארור כנען, כמו שכתבנו שם, וידע ה\"ית שגם זרעם וזרע זרעם לא ייטיבו מעשיהם לעולם, אלא שהאריך להם עד שתתמלא סאתם כמ\"ש כי לא שלם עון האמורי, ב' לא נגזרה גזירה זו אלא על אותן שלא רצו לצאת מא\"י, וכבר הזהירם יהושע שילכו להם כמו שכתבנו לעיל, א\"כ מידם זאת להם מאחר שנשארו שם, ג' בעבור קדושת הארץ, כי לפי שהשם אוהב אותה מאד, היושב בה צריך להשתמר מע\"ז וג\"ע וש\"ד, ואם לאו תקיאנו הארץ, וגם הגרים שהושיב בה סנחריב באו עליהם אריות והרגום, כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ, ולפיכך הכנענים שברחו למקומות אחרים נשארו בחיים, כמו שאחז\"ל על ושבית שביו אפילו כנענים שבתוכה, וזהו במלחמת הרשות חוצה לארץ, ד' כדי שלא יחטיאו את ישראל, ואז תקיא הארץ אלו ואלו, לכן טוב שיסחו רשעים ממנה כדי שיוכלו להתקיים בה הצדיקים השומרים את דרך ה', וזהו שהוסיף כאן למען אשר לא ילמדו אתכם וכו', ועוד יש טעמים אחרים:"
],
[
"החוי והיבוסי, ולא הזכיר הגרגשי אולי לפי שהיה גלוי וידוע לפניו ית' שהגרגשי יצא מן הארץ וימלט:"
],
[
"לעשות ככל תועבתם, לשרוף בניכם ובנותיכם ולעשות שאר העבודות המתועבות אפילו לשם שמים, כי למעלה הזהיר לא ישבו בארצך וכו' כי תעבוד את אלהיהם, שהוא על עבודת אלילים ממש, וכאן הוסיף שלא תלמד לעשות כתועבותם אפילו לעבוד השם הנכבד בהם, דומה למה שהזהיר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וכו':",
"וחטאתם, כי אז תחטאו לה' אלהיכם:"
],
[
"כי האדם עץ השדה, הוא כמו מאמר מוסגר, ושיעור הכתוב ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור, כלומר אין אתה רשאי להשחית עץ פרי אשר סביבות העיר כדי שתבא העיר מפניך במצור, כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש כגון שהיו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם, או הם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף, ונתן טעם לאיסור הזה באמרו כי האדם עץ השדה, כלומר כי חיי האדם הוא עץ השדה כמו כי נפש הוא חובל, ששיעורו כי חיי נפש הוא חובל, אבל על דעת רבותינו מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור, ולא אמרה התורה כן אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל."
],
[
"ובנית מצור, הוא הדיק שבונים סביב לעיר כדי לתפשה:",
"אשר הוא עשה עמך מלחמה, ממה שאמר אשר היא עושה בלשון הווה למדו חכמים שאם היו בורחים מן העיר היו מניחין אותם אע\"פי שלא השלימו:",
"עד רדתה, עד רדת חומותיה, כענין שכתוב עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות:"
]
],
[
[
"חלל, שמכירים בו שנהרג על ידי אחר ולא מת מעצמו:",
"באדמה אשר ה' אלהיך, כי המצוה הזאת אינה נוהגת רק בארץ כנען:",
"נפל בשדה, מושכב ארצה, ורז\"ל למדו מזה שלא יהיה טמון בגל ולא תלוי באילן ולא צף על פני המים ולא בתוך העיר, אלא נגלה על פני השדה:",
"לא נודע, הא אם נודע הרוצח אפילו לאיש אחד בלבד, שוב לא ינהג הדין הזה, אלא מי שמכירו חייב להודיעו לב\"ד:",
"מי הכהו, הכאת מיתה:"
],
[
"ויצאו זקניך ושפטיך, בכנוי, ואח\"כ הזכיר זקני העיר ההיא, א\"כ הזקנים שאמר כאן הם מסנהדרי גדולה אשר בב\"ד הגדול בירושלים:",
"ומדדו אל הערים, ימדדו המרחק שיש ממקום שהחלל שוכב בו עד אל הערים אשר סביבותיו:"
],
[
"הקרבה אל החלל, אל מקום החלל, וקרוב הדבר שאיש מאנשיה הרגו:",
"זקני העיר ההוא, ב\"ד של אותה העיר:",
"עגלת בקר, בת שתי שנים ולא עוד:",
"אשר לא עבד בה, לחרוש:",
"לא משכה בעל, להביא אבנים כמנהג העגלות, ואין לבקש טעם התנאים האלה כי הם גזירת הכתוב:"
],
[
"אל נחל איתן, פי' מלת נחל ככר, ואמר שהבקעה ההיא תהיה איתן, כלומר קרקע בתולה העומדת בכחותיה שניתנו לה מששת ימי בראשית, כי על זה יורה שורש איתן, כמו שרמזנו (במדבר כ\"ד כ\"א) וכן מוכיח סוף הפסוק אשר לא יעבד בו ולא יזרע, כי לפי שלא נעשית בה מלאכה מעולם לכן נקראת איתן:",
"אשר לא יעבד בו ולא יזרע, לא נעבד ולא נזרע, ולפי שאמר בלשון עתיד למדו רז\"ל שאסור לחרוש ולזרוע בו לעולם:",
"וערפו, בקופיץ ממול ערפה:"
],
[
"ונגשו הכהנים, כי בפניהם צריכה להיות עריפת העגלה:"
],
[
"וכל זקני העיר ההוא, מלבד הב\"ד של אותה העיר, חייבין כל הזקנים שבתוכה לרחוץ ידיהם, ואפילו הם מאה:"
],
[
"וענו ואמרו, הזקנים אומרים ידינו לא שפכו וכו', והכהנים עונים אחריהם כפר לעמך ישראל וכו', וכן משמע מלשון הכתוב שאמר כאן ידינו ועינינו בכנוי מ\"ב, ובדבור השני אמר כפר לעמך ישראל, ולא אמר כפר לנו:",
"ידינו לא שפכה, וכי תעלה על לב שזקני ב\"ד שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה:"
],
[
"כפר לעמך ישראל, לפי שנאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל\"ה ל\"ג), לכן מתפללים אנחנו עתה שיכופר לדם הזה אף בלי דם שופכו, מאחר שאין אנו יודעים מי הוא, ולא תקיא הארץ אותנו בגלל הדם הזה:",
"ולא תתן דם נקי, שפיכת דם של נקי, כלומר שלא יארע עוד כזה הנמצא חלל, או שלא נטעה בדין אם נחקור על הרוצח שלא נחזיק את הנקי לרשע:",
"ונכפר להם הדם, הכתוב מבטיח שאם יעשו כסדר הזה יכופר להם הדם, ואולם לפי זה היה ראוי לומר וְנִכְפַר בבנין נפעל, אבל בא הדגש בכ\"ף שיורה על חסרון התי\"ו כי המלה מורכבת מבנין נפעל והתפעל, וטעם ההרכבה הזאת כי לפעמים אין העגלה מכפרת, וזה אם נמצא הרוצח אחר שנערכה שאז חייבין ב\"ד לדונו כמו שלמדו חז\"ל מפסוק ואתה תבער הדם הנקי, ובנדון כזה נגלה למפרע שלא כפרה העגלה על הדם, כי אז יכופר לארץ בדם שופכו, ואיך א\"כ יאמר וְנִכְפַר בנפעל, אם אפשר שאינה מכפרת, לפיכך נרכב עם המלה בנין ההתפעל שיורה גם על הפעולה הדמיונית שאיננה בפועל, להורותינו שלפעמים אין במעשה הזה כפרה, והוא אם נמצא אח\"כ הרוצח, שאז נודע למפרע שכפרת העגלה היתה כפי הדמיון לא באמת, ואם לא ימצא הרוצח אז יכופר לארץ ע\"י עריפת העגלה:"
],
[
"ואתה תבער וגו' כי תעשה הישר, אם תקיים המצוה הזאת ותעשה הישר בעיני ה', הרי בערת את עונש של שפיכת דם נקי מקרבך, אמנם חז\"ל אמרו שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני ה:"
],
[
"כי תצא למלחמה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר, והנה כל הפסוק הזה ושלאחריו הוא מן התנאי, יאמר כאשר תצא למלחמה וכו' וראית בשביה וכו' ולקחת לך לאשה, אז והבאתה וכו':",
"ושבית שביו, שבי ממנו, ולפי שעל הרוב יורה הכנוי על הקנין לכן סמכו רבותינו ז\"ל עליו לומר לרבות כנענים שבתוכה ואע\"פי שהם משבעה אומות:"
],
[
"אשת, חסר הנסמך, ודרשו חז\"ל אפי' אשת איש:",
"יפת תאר, בעיניו ובספרי מנין אפילו כעורה ת\"ל וחשקת בה:",
"וחשקת בה ולקחת, שתחשקנה לקחת אותה לך לאשה, כי אחר כן יאמר ובעלתה, וכמהו ואקח אותה לי לאשה, שייעדה להיות אשתו:"
],
[
"ועשתה את צפרניה, תקצץ את צפרניה, כמו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו (שמואל ב' י\"ט כ\"ג), כי כל אלה משפטי אבילות הם, והכל נמשך אל ובכתה את אביה ואת אמה, יצוה שתגלח את ראשה כדרך האבילות כענין שנאמר ויגז את ראשו (איוב א' כ'), וכן קציצת הצפרנים אבילות כגילוח הראש, כי מנהג הנשים היה לגדלם ולצבעם במיני פוך וצבעונים:"
],
[
"והסירה את שמלת שביה, אף זה מרבה אבילות, שהבגדים שיוצאות בם למלחמה היו נאים ומקושטים ביותר:",
"ובכתה את אביה, נתנה לה התורה זמן כמשפט הבוכים על מת לכבוד אביה ואמה שמתו במלחמה, כי שקול הדעת מחייב כל אדם לכבד את אביו ואת אמו בחיים ובמות, ויתכן שלא צוה הכתוב שתגלח את ראשה ותסיר שמלת שביה מעליה ותבכה את אביה ואת אמה, אלא שדבר הכתוב בהווה, והכונה כך הוא, אחרי שנודע שעל הרוב השבוים והגולים אל ארץ אחרת יקוננו על ארץ אבותם שגלו משם, וישליכו מעליהם את מלבושיהם הנאים ויגלחו את שערם, ונאנחים על אבותיהם שמתו או שנפרדו מהם בלי תקוה לראותם עוד עד עולם, ויהיה הדבר מגונה ומאוס מאד, אם בעת הבכי והצער הזה תרצה לבוא אליה להשקיט חשקך ותאותך, ולבה בל עמה, לכן אמר הכתוב והבאתה אל תוך ביתך ותניחנה חדש ימים, כדי שתוכל לעשות כדרך המקוננים לגלח ראשה ולעשות צפרניה ולבכות את אבותיה, ואחרי כן הזמן יקל צערה ונפשה תשיב אליה ויהיה לבה שמח באהבתך, אז תבא אליה ובעלתה, והנה מה שהוסיף הכתוב וישבה בביתך, וכבר אמר למעלה והבאתה אל תוך ביתך ירמוז שצריכה להתגייר ולקבל עליה לעשות כל מנהגי הבית כמשפט בעלה, וגם לתכלית זה נתן הכתוב לה חדש ימים, כדי שבזמן ההוא תשכח אלילי בית אביה ותשליך גלוליה מפניה ותקח עצה בנפשה על הגירות כי ידעה שתהיה אשה לאדוניה ותתרצה בו, ולא צוה הכתוב על הטבילה לפי שכבר נצטוו עליה שנאמר אתם ושביכם:",
"והיתה לך לאשה, שתתחייב אליה בכל הדברים שהאדם חייב לאשתו, והיא ג\"כ תשמור דיני אשת איש:"
],
[
"ושלחתה לנפשה, תשלחנה לרצונה, לפי שביאה ראשונה הותרה לו בעוד לא נתגיירה, ואחר שישבה בביתו כמשפט, אם חפץ בה, והיא רוצה ליכנס תחת כנפי השכינה, הרי זו מתגיירת וטובלת ככל הגרים, ותנשא לו ע\"י כתובה וקדושין, ואם לא חפץ בה, משלחה בלא גט, וכן אם לא רצתה להתגייר, מקבלת שבע מצות ב\"נ ומשלחה לנפשה, והרי היא ככל הגרים התושבים, ואינו נושאה, שאסור לישא אשה שלא נתגיירה:",
"לא תתעמר בה, לשון שימוש, לא תשתמש בה כשפחה, כי אם תהיה חפשית, וכל זה בכח ושלחתה לנפשה לרצונה, שלא ימכרנה ולא יחזיקנה בביתו כשפחה:",
"עניתה, בביאה ראשונה:"
],
[
"כי תהיין לאיש, דין הבכור שיקח פי שנים, כבר נרמז בתורה במה שאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך (בראשית מ\"ח כ\"ב) שהיא הבכורה שהיתה ראויה לראובן, כמו שמפורש בד\"ה ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, אולם נתחדשו בה בכאן דינין והלכות, כמו שנבאר:",
"האחת אהובה, מוסב על תהיין לאיש, והטעם האחת תהיה לאיש אהובה:",
"והיה הבן הבכור לשניאה, אם יקרה שהבן הבכור יהיה לשניאה:"
],
[
"ביום הנחילו, בבריאות גופו, או ביום מותו והוא שכיב מרע או ב\"ד ינחילו:",
"לא יוכל לבכר, אזהרה שלא יעשה כן, ואח\"כ חזר להזהיר כי את הבכור בן השנואה יכיר, והיא מצות עשה להנחילו פי שנים, ולכן המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה, אע\"פי שאין דבריו קיימים בדין, וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור והנחילו כאחד מבניו מדעתו שהוא הבכור, שעובר בהן, ואלו מצות מחודשות:",
"לבכר, לעשותו בכור לענין ירושה:",
"את בן האהובה, וה\"ה אם שתיהן אהובות בעיניו בשוה, או אם אין לו אלא אשה אחת, וירצה להעביר הבכורה מן הבכור, שאינו רשאי, אלא שדבר הכתוב בהווה, שאין בטבע האב להעביר הנחלה מבנו הבכור אם לא מפני אהבת אשתו שילדה לו הבכור שתאלצהו לעשות כן:",
"על פני בן השנואה, לשון על פני ענינו תמיד כמו בחייו, כדרך על פני תרח, על פני אהרן, ולכן יראה כאן שאין הדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור, אבל אם מת הבכור בחיי אביו, אע\"פי שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומוריש מן הדין לבניו, אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסי, ובנו של בני הבכור יטול כך וכך בנכסי, דבריו קיימין כדרך שהן קיימין במקום שאין שם בכור:"
],
[
"יכיר, יודה שהוא הבכור ולו משפט הבכורה ליטול פי שנים:",
"פי שנים, שיקח שני חלקים, אם היו שלשה בנים יחשבו שהם ארבעה ויקח שני חלקים, ואם שנים יחשבו שלשה:",
"בכל אשר ימצא לו, כי לא יוכל להעלים חפץ מחפציו כדי לתתו בסתר לבן האהוב לו, והבכור יקח פי שנים מן השאר:",
"כי הוא ראשית אנו, הודיענו הכתוב בזה כי יש הפרש בין בכור לנחלה ובין בכור לכהן, שהבכור לכהן אינו אלא פוטר רחם, אבל הבכור לנחלה אינו אלא מי שהוא ראשית אונו של האב, ולכן בענין זה שהיו לאיש שתי נשים ושתיהן ילדו לו, אע\"פי שכל אחד משני הבנים האלה נקרא בכור לכהן לפי שהוא פוטר רחם לאמו, מ\"מ אינו בכור לנחלה אלא מי שנולד ראשון, לפי שהוא ראשית אונו של אביו:"
],
[
"בן, על דעת רבותינו אינו קטן שהקטן פטור מכל עונשין שבתורה ומכל המצות, אבל הוא המביא שתי שערות:",
"סורר, סר מן הדרך הישרה כפרה סוררה כנגד הש\"ית והולך סובב בתאות לבו:",
"ומורה, כנגד מצות אבותיו, והם לא יבקשו ממנו כי אם הטוב והישר, כי כל ישראל בחזקת ישרים הם, והכתוב עם הישרים ידבר, או יהיה פירוש ומורה שהוא בן מרי למצות ה' ואינו רוצה לילך בדרך שלימדוהו רבותיו, ואח\"כ ידבר באבותיו והוא איננו שומע וכו':",
"בקול אביו, בתוכחת אביו כאשר ינחהו במעגלי צדק:",
"ויכירו אתו, על דרך הפשט כל זה מן התנאים, יאמר שאביו ואמו יסרו אותו בדברי תוכחה ומוסר והתראה, שעליהם נופל לשון יסר, כמו בדברים לא יוסר עבד (משלי כ\"ט כ'), ובא בקבלת חז\"ל שמתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו, ועם כל זה לא ישמע אליהם, אז יתפשו בו וגו':"
],
[
"אל זקני עירו, ב\"ד של כ\"ג:"
],
[
"זולל וסובא, זהו המופת שהוא סורר ומורה, כי התורה צותה והתקדשתם והייתם קדושים, ובננו זה הוא משולח אל התאוות ואינו נותן חק וגבול לתשוקותיו, א\"כ הוא נוטה מדרכי הקדושה והפרישות, וכן התורה צותה איש אמו ואביו תיראו, ואנחנו כמה פעמים התרינו בו שלא יהיה בסובאי יין ובזוללי בשר למו, ומאחר שהוא איננו שומע בקולנו, הנה הוא ממרה את פי התורה, והנה אחז\"ל שנידון על שם סופו, כי אע\"פי שאין עליו עתה חטא משפט מות, נגזרה עליו מיתה ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים, וזה טעם וכל ישראל ישמעו וייראו, וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימותו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים, כי הזכיר כן בזקן ממרה לפי שאין בהודאתו חטא שיהיה ראוי למות בו, רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה, וכן בעדים זוממין שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית לפי שהוא נהרג בדבורו בלבד, אע\"פי שהניסת לא עבד ע\"א ולא שמע אליו אבל מיתתו ליסר הנשארים, וגם זו מצוה מחודשת:"
],
[],
[
"ותלית אתו על עץ, גם זה חלק מהתנאי, ושיעור הכתוב כאשר יתחייב איש תלייה ותתלה אותו, אז לא תלין וכו', והנה חטא משפט מות שאמר הכתוב אינו כ\"א מגדף או עובד ע\"ז, כי מה שאמרו כל הנסקלין נתלין דברי יחיד הם, והלכה כחכמים שאינו נתלה אלא המגדף והעובד ע\"ז, ואין כונתם לומר שאלה הנתלים לא יהיו נסקלים בראשונה, אבל אלה לבד אחרי היותם נסקלים יהיו נתלים לגודל חטאם, וכן משמע מלשון הכתוב שאמר תחלה והומת, שהוא על הסקילה, ואח\"כ ותלית:"
],
[
"לא תלין, כל הלילה עד הבוקר שלאחריו:",
"כי קבור תקברנו, לפי שהיה אפשר שיצניענו בלא קבורה, צוה לקוברו דוקא, כי הקבורה תאות לגוף האדם, כדרך שכתוב וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת י\"ב ז'), וכן אחז\"ל שמצות קבורה אף בשאר מתי ישראל בכל מקום ובכל זמן:",
"כי קללת אלהים תלוי, בזיון גדול הוא, ולפי שהאדם נברא בצלם אלהים, הנה הוא כמזלזל בכבוד השם, וע\"ד הפשט אמר כן להפליג על הזלזול, כי הארור מכל האדם והמקולל הוא התלוי, שאין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה, ולכן אמר אע\"פי שתבא לתלותו על עץ לגודל חטאו, עכ\"ז לא תלין נבלתו:",
"ולא תטמא את אדמתך, מוסב על כי קבור תקברנו, והשיעור לא תלין נבלתו על העץ, כי קללת אלהים תלוי, כי אם קבור תקברנו ולא תטמא את אדמתך, וטעם הטומאה הזאת בעבור יתרון קדושת א\"י, וכבר הזהיר על זה במקום אחר ולא תטמא את הארץ וגו' (במדבר ל\"ה ל\"ד):"
]
],
[
[
"לא תראה, מחובר אל והתעלמת, ושעורו אם תראה לא תתעלם, והנה מצוה זו כבר נאמרה בפ' משפטים כי תפגע את שור אויבך וכו', אבל נתחדשו כאן דברים, א' שם הזהיר לבד במצות עשה, וכאן הוסיף שאם לא עשה כן עובר בלאו, וב' כי שם לא חייבו הכתוב אלא כשיפגעם בדרך, וכאן צוה אף בנדחים מן הדרך ומרוחקים ממנו שלא יתרשל מלכת אחריהם להשיבם מרוב העמל, וכן הוסיף כאן דין ואם לא קרוב אליך, וזכר גם שמלתו וכל אבידת אחיך:",
"והתעלמת, כובש עין כאילו אינו רואה:",
"השב תשיבם לאחיך, ואל תחשוב מאחר שהם רחוקים ממני ונדחים מן הדרך אין אני מחוייב לחזור אחריהם, גם בני אדם לא יאשימוני על כך, שהרי לא פגעתי בם ויחשבו שלא ראיתים, כי השם בוחן לבות, ותחטא לו אם לא תשיבם, וזה טעם שאמר כאן והתעלמת ולא אמר כן בפ' משפטים, כי שם ידבר בדבר שבגלוי וכאן בדבר המסור ללב, ומטעם זה ג\"כ הזכיר שם אויבך וכאן אחיך, כי אם לא ישיב אבידת אויבו יבינו הרואים שהוא עושה כן בעבור השנאה שבלבו עליו, אבל באבידת אחיו שאינו שונא לו לא יחשדוהו בזה, אלא יאמינו שלא ראה את אבידתו:"
],
[
"ואם לא קרוב אחיך אליך, בעירך, כי אינך מחוייב ללכת אל ארץ אחרת עם האבידה להשיבה אליו, אע\"פי שאתה מכירו:",
"ולא ידעתו, או שהיה בעל הדבר בעירך וקרוב אליך, אבל אתה לא ידעתו, והכלל כשיש מונע שלא תוכל להחזיר האבידה לבעליה:",
"ואספתו אל תוך ביתך, כדרך ולא יאסף הביתה (שמות ט' י\"ט), ומוסב אל שור ושה הנזכר למעלה:",
"עד דרש אחיך אתו, עד שיבא אחיך לשאול עליו ויתן סימנין בדבר כדי שיתאמת שהוא שלו:",
"והשבתו לו, שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבענו ממנו, מכאן אמרו כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל ימכר:"
],
[
"וכן תעשה לחמרו, אע\"פי שהוא בהמה טמאה ואינו חשוב כשור:",
"לשמלתו, אע\"פי שאינה חביבה לבעליה כבע\"ח:",
"לכל אבדת אחיך, מכל כלי ביתו אע\"פי שאינן חביבין כשמלתו אשר יכסה בה:"
],
[
"לא תראה, גם מצוה זו מבוארת בפ' משפטים, אלא שכאן מדבר בההעלמה בסתר, ולכונה זו אמר כאן אחיך ושם אמר שונאך, כדרך שפירשנו באבידה:",
"נפלים, כמשמעו, שמטו רגליהם ונפלו ולא יוכלו לקום בלי עזר המקים מפני המשא שעליהם:"
],
[
"לא יהיה כלי גבר על אשה, כי בנוהג שבעולם מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשים רק הפרש ביניהם, ודבר הגון הוא, ואסרה התורה שלא ילבש האיש בגדי אשה וכן להפך, כדי שלא יבאו להתערב אלה עם אלו ויבאו לזנות:",
"ולא ילבש גבר, ארז\"ל שכל המתקן עצמו בתקונין המיוחדים לנשים חייב מלקות, כגון המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו, וכן הצובע שערותיו כדרך שהנשים עושות:",
"כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה, בעבור שהתכלית הוא תועבה גם המעשה נקרא כן:"
],
[
"כי יקרא, כמו יקרה בה\"א, והוא לשון מקרה, וחז\"ל למדו מלשון הזה ששילוח הקן אינו נוהג אלא בדבר שאינו מזומן, אבל אווזים ותרנגולים שקונה האדם להביא לביתו לאכילה אינו חייב בהם לשלוח את האם:",
"אפרחים או ביצים, ואח\"כ קרה לשניהם בשם בנים, לכן אמרו חז\"ל מה אפרוחים בני קיימא אף כל ביצים בני קיימא, יצאו ביצים מוזרות שאין הצפור רובץ עליהן שהוא פטור מלשלח:",
"לא תקח האם על הבנים, עם הבנים, והנה הרבו המפרשים לבקש טעם המצוה הזאת כמו שעשו במצות אחרות אולם אע\"פי שדבריהם נאותים וכונתם לש\"ש, הנה תמיד ישאר מה להשיב עליהן, והטעם כי יסוד המכות היא החכמה העליונה אשר עליה נאמר ונעלמה מעיני כל חי וכו' אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה (איוב כ\"ח), ולכן תלאה דעת האדם להשיג תעלומותיה ולבא עד תכליתה, ובאמת אין עיקר התועלת בידיעת סבת המצות, אלא בעשייתן, ודי לנו שנדע שהם מצווים מאתו ית' ונשמור מצותיו בעבור יראתנו אותו, ולזה חתם הענין שם ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה:"
],
[
"ואת הבנים תקח לך, לצרכך, ולפי שיש במשמע שיקחם גם לאכילה, לכן אמרו חז\"ל שאין חיוב המצוה כ\"א בעוף טהור וביצים ואפרוחים טהורים לא בטמאים:"
],
[
"כי תבנה, מצוה זו נכללת במה שצוה לא תעמוד על דם רעך (ויקרא י\"ט ט\"ז), שמחיייב האדם להציל את רעהו ולהרחיקו מכל סכנה, וכאן ביאר אחד מפרטי המצוה ההיא שהוא לעשות מעקה כדי שלא יפול אדם ממנו:",
"בית חדש, דבר הכתוב בהווה וה\"ה אם יקנה בית או יירשנה או ינתן לו, בין שיהיה שלו לבדו או עם שותפין יתחייב לעשות מעקה, כי בכולן יש סכנה:",
"מעקה, גדר סביב לגג:",
"דמים, חובת דמים:",
"כי יפל הנפל, נקרא נופל על שם סופו, וכן יומת המת, ובגדי ערומים תפשיט, ויתרוצצו הבנים, וכן מלות רבות יש שנקראו על שם סופן:"
],
[
"לא תזרע כרמך כלאים, כבר נאמר שדך לא תזרע כלאים, וכאן פרט איסור כלאי הכרם:",
"פן תקדש, כמו כי תקדש, וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג' ג'), והטעם יהיה אסור לך בהנאה כהקדש:",
"המלאה הזרע, כמו מלאת הזרע, ופירושו לא די שהתבואה היוצאת ממה שזרעת סמוך לכרם תהיה אסורה בהנאה, אלא גם תבואת הכרם עצמה:"
],
[
"לא תחרש, גם זה נכלל במה שאמר בהמתך לא תרביע כלאים, וביאר כאן שאין האיסור בלבד במי שמרביע להוליד, אלא אף בחרישה, והזכיר שור וחמור וה\"ה לכל מיני הכלאים:",
"יחדו, צמד אחד:"
],
[
"לא תלבש שעטנז, גם מצוה זו כבר נאמרה לעיל ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, אבל מלשון לא יעלה היינו שומעים בכל אופן שיהיה, לכן פירש כאן לא תלבש, שאין העלייה אסורה אלא בענין לבישה, ועוד שם לא אמר אלא ובגד כלאים שעטנז, וכאן הוסיף לבאר שהאיסור הזה אינו כ\"א בב' המינים האלה צמר ופשתים, ולא בשאר מינין:"
],
[
"גדלים תעשה לך, נוסף על התנאים שנתפרשו על מצוה זו בפ' ציצית, נתחדשו כאן דברים, א' כי קרא לציצית גדילים, להורות שצריך שיהיה גדול וקלוע כמו שכתבנו (במדבר ט\"ו ל\"ח), ב' אמרו על ארבע כנפות כסותך, להגיד כי אע\"פי שיהיה הלבוש מכנפים הרבה לא יחוייב בציצית כ\"א בבעל ד' כנפות, וג' הודיענו שהציצית חובת גברא ולא חובת מנא, ולזה אמר אשר תכסה בה, וממלת תכסה למדנו שאם אין הלבוש כדי לכסות בו אינו חייב בציצית:"
],
[
"כי יקח איש אשה, בלקוחי התורה שהן הקדושין בכסף, ואח\"כ בא אליה:",
"ושנאה, אם להיותה כעורה או מאיזה טעם אחר שיהיה, ובשנאתו אותה הוא רוצה להפטר ממנה וליקח אשה אחרת, אבל קשה עליו להוציא כסף מכיסו ולתת לה מוהר הבתולות שהיא הכתובה שכתב לה, לכן חשב תחבולה להוציאה בלא כתובה:"
],
[
"ושם לה עלילת דברים, שמאשים אותה על דברים אשר לא עשתה, כגון שאינה צנועה ולא בעלת מדות הגונות, ובזה הוא מוציא עליה שם רע ומחלל כבודה לעיני העם:",
"ואמר את האשה, לפי שנתקדשה אליו בחזקת בתולה, עתה הוא טוען עליה בפני ב\"ד שזנתה תחתיו, וארז\"ל שצריך שיביא עדים שיעידו כי זנתה אחרי היותה מאורסת אליו:"
],
[
"ולקח אבי הנערה ואמה, כי זנות הבת תחל כבוד אבותיה בעבור שלא השגיחו עלילה ולא למדוה מוסר נשים, ויתכן שהשעור אביה או אמה, ואם היא יתומה יוציאה ממונה ב\"ד:",
"השערה, מקום שהזקנים נוסדו יחד לשפוט את העם, כי היה זה בשער העיר כנודע לכל קורא דברי הימים הקדמונים:"
],
[
"ואמר אבי הנערה, כי אין ראוי לאשה שתדבר במקום שבעלה עומד בדין:",
"וישנאה, כל מה שעשה הוא מפני השנאה:"
],
[
"עלילת דברים לאמר, כלומר לכונה זאת שם עליה עלילות דברים נגד האמת, כדי לומר אחרי כן לא מצאתי וכו', כי כל מחשבתו רק לפטרה בלי כתובה:",
"ופרשו השמלה, כמשמעו, ואין ספק שמלבד המופת שהביאו מן השמלה צריכין הם עוד להביא ראיות אחרות להכחיש בהן טענת הבעל, וצריך שיעשו הזמה לעדים שהעידו בזנותה, כי השמלה לא תכחישם לעשותם זוממין, והכתוב יקצר בזה:"
],
[
"ויסרו אתו, במלקות,"
],
[
"וענשו אתו מאה כסף, המנהג לכתוב לבתולות חמשים כסף, כמו שקצב הכתוב לקמן לשוכב עם בתולה, ולפי שזה רצה להוציאה בלא כלום, קנסו הכתוב בכפל, כי כן מפורש הדין בפ' משפטים על כל דבר פשע וכו' עד האלהים יבא דבר שניהם וגו' ישלם שנים לרעהו:",
"ונתנו לאבי הנערה, תחת אשר בקש לחלל כבודו, ואם היתה יתומה קנסה לעצמה:",
"לא יוכל לשלחה כל ימיו, זה קנס כנגד מה שחשב להרחיקה ממנו, ואע\"פי שכל אדם יש לו רשות לגרש את אשתו, זה לא יוכל לגרשה:"
],
[
"ואם אמת היה, שחסרון הבתולים הוא לפי שזנתה בבית אביה אחרי היותה מאורסה:"
],
[
"אל פתח בית אביה, לפי שעשתה בזה קלון לאביה בפרט:",
"כי עשתה נבלה, ומה היא הנבלה? שזנתה בית אביה, ומלשון לזנות למדנו שהכתוב מדבר שזינתה אחר שנתקדשה, כי הנערה אשר לא אורסה לא תקרא זונה בשכבה עם אחד העם:",
"בישראל, שהם עם קדוש לה' וצריכין להיות נגדרין מן העריות ומן התאוות המגונות:"
],
[
"ומתו גם שניהם, הנה האשה לא תנשא כ\"א לאיש אחד אבל האיש נושא נשים רבות, ואעפי\"כ ימות גם הוא ששכב את אשת רעהו, ולזה בא מלת גם, להשוות האיש לאשה שווי גמור, וכן כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם בסמוך:"
],
[
"כי יהיה, לפי שאמר למעלה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה, והוכחנו שם שמדבר בנערה המאורסה שזינתה, לכן בא לפרש כאן ההפרש שיש בין זנתה ברצון לזנתה באונס:",
"ומצאה איש, אבל למטה אמר והחזיק בה האיש, ויראה שיש הבדל בין הלשונות הללו, כי ומצאה איש יורה שלא היה שם כ\"א המקרה ההוא שנזדמנו שניהם במקום אחד, אבל אחר המציאה הזאת לא היה שם אונס כלל, כי היא נתרצית לו, ולכן ימותו שניהם, אולם בענין השני יאמר שהאיש מצא אותה בשדה, ולא די לו שמצא אותה כי תמיד היתה ממאנת בדבר, עד שהוצרך להחזיק בה, וזה יורה על אונס גמור, ולכן יומת האיש אשר שכב עמה לבדו:",
"בעיר, ובקרב הישוב על הרוב ימצאו מושיעים:"
],
[
"על דבר אשר לא צעקה, היה די לומר על אשר לא צעקה, לכן יראה לפרש על אותו הטעם אשר בעבורו לא צעקה, כי לפי שנתרצתה לו לכן לא צעקה אע\"פי שהיתה בעיר, ועכ\"פ הדבר מוטל על השופטים לבדוק אם עשתה ברצון או באונס, כי הכתוב דבר בהווה:",
"אשר ענה, שכב, והנה כל שכיבה ואם איננה באונס נקראת עינוי, כל זמן שאיננה בחפץ וברצון גמור לפי שהנערה המאורשה אף על פי שנתרצית לו, כנראה מכונתה על דבר אשר לא צעקה, עם כל זה מן הסתם לא היה ברצון גמור ובחירה חפשית, שהרי הכתוב אומר ומצאה איש, הרי שמתחלה לא נתכונה לכך, והוא מצאה במקרה, אלא שיצרה תקפה עליה אחרי שנתפשה:",
"את אשת רעהו, הרי שכנה הכתוב המאורשה בשם אשת רעהו, ואפשר שלזה כיון הכתוב שאמר ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו (ויקרא כ' י'), שירמוז אל א\"א ואל הארוסה, כמו שתרגם שם יב\"ע:"
],
[
"והחזיק בה האיש, שהיתה רוצה לברוח ממנו לולי כי הוא חזק ממנה:",
"כי כאשר יקום, כאדם העומד על חבירו להרגו, שאין ספק שלא היה ברצוץ הנהרג:"
],
[],
[
"צעקה, יתכן שצעקה, או טעמו אף אם צעקה אין מושיע לה, כי לא תלה הכתוב המשפט בצעקה בלבד שהרי אם ראינו נערה שהחזיק בה איש, והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל? אלא הצעקה בהווה לידון בה מן הסתם, בעיר מפותה ובשדה אנוסה, ואולם בדרך כלל אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה:"
],
[
"כי ימצא איש, בסדר משפטים נתבאר דין שוכב עם הפנויה כי מהר ימהרנה וכו' ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול, וזה לפי ששם מדבר במפתה שנתן לה מתנות או שפתה אותה בהבטחות ודברי רצוי, אבל כאן באנוסה הכתוב מדבר כחביריו שבענין, ולכן נשתנה ענשו שמלבד החמשים כסף לא יוכל לשלחה כל ימיו:",
"ותפשה, באונס, אבל במפתה לא אמר לשון ותפשה:"
],
[
"חמשים כסף, בעבור מוהר הבתולות, ומכאן יש סמך שמוהר הבתולות הוא חמשים כסף:"
]
],
[
[
"ולא יגלה כנף אביו, יתכן שהוא דרך כלל על אלמנת או גרושת אביו בין שהיתה אשתו או אנוסתו או שבויתו או יבמתו, מאחר שאביו פירש כנפיו עליה, כענין שנאמר ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג' ט'), אסור לבנו לגלות כנפיו ולבוא אליה, ולפי שאולי יחשוב הבן שמותר לו לישא אותה מאחר שאינה אמו רק אנוסת אביו או גרושתו, לכן אמר הכתוב בלשון זה לא יקח, אבל באיסור האם בפרט אמר ערות אביך וערות אמך לא תגלה, והנה כל זה לדעת ר' יהודה שאסר לאדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אבל יש דעת אחרת במס' כתובות:"
],
[
"פצוע דכה, שנפצעו או נדכאו בציו:",
"וכרות שפכה, שנכרת הגיד:",
"בקהל ה', לישא בת ישראל, ואמרו חז\"ל שלא נאסר כ\"א הסריס בידי אדם:"
],
[
"ממזר, שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו, ואמרו בירושלמי מהו ממזר? מום זר:"
],
[],
[
"על דבר אשר לא קדמו, והלא מצינו כתוב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים וגו' (לעיל ב' כ\"ט)? אבל נראה כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפיכה, והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה, הא' שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והשני שהוא עמון לא קדם אותו בלחם ובמים, כמו שכתוב אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון וגומר (שם ב' י\"ט), והנה הכתוב הזהירם אל תצורם ואל תתגר בם, והם לא קדמו אותם כלל, כי היה הכתוב אומר כאשר עשו לי בני עשו והמואבים והעמונים, אבל לא הזכיר עמון מפני שלא קדמו אותם, והנה עמון הרשיע בזה יותר מכלם, כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא להתגרות בם הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן, ולכך הקדים הכתוב עמוני והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו, ואחרי כן הזכיר מואבי וחטאתו אשר שכר עליך וכו':",
"שכר עליך, זה נרמז במה שאמר בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו וכו', שהכונה אפילו אם יתן לי יותר מן השכר שהתנה עמי, א\"כ קבע לו שכר:",
"לקללך, כך היתה כונתו, ואף אם לבסוף ברך אותך, לא היה זה מדעת מואב אלא בגזירת השם:"
],
[
"ולא אבה, פירשתיו (במדבר כ\"ב י\"ג):",
"ויהפך, כי בלעם היה חפץ בקללה, והתאמץ להוציא מפיו מה שהיה בלבו, אבל הוכרח נגד רצונו לברכם, והרי נתהפכו הדברים בפיו:"
],
[
"לא תדרש שלמם, אע\"פי שהם בני משפחתכם, ואביכם אברהם אהב את אביהם כאח, לא תהיו להם כאחים דורשי שלומם, לפי שהפרו ברית אחוה תחלה:"
],
[
"לא תתעב אדמי, אע\"פי שיצא בחרב לקראתך ראוי לך למחול על סרחונו כי אחיך הוא, ודי לו זכות אבותיו הקדושים אברהם ויצחק שבעבורם לא תתעבנו:",
"לא תתעב מצרי, אע\"פי שהרעו עמך מאד והשליכו זכוריך ליאור, לא תתעבם בעבור שהיו לך אכסניא בשעת הדחק, כי נמלט ישראל אצלם בימי הרעב, וכבוד גדול עשו לו בחייו ובמותו:"
],
[
"אשר יולדו להם דור שלישי, קבלו רבותינו כי אין דור שלישי מימי משה אבל כאשר יתגייר אחד מהם ובא הדור השלישי שלו בקהל ה':"
],
[
"ונשמרת מכל דבר רע, כי הידוע ממנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, ויגזלו יחמסו, ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, והישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחימה כצאתו למלחמה על האויב, ועל כן הזהיר הכתוב שיהיו נשמרים בעת ההיא מכל דבר רע, דהיינו מכל הנאסר, וכן אמרו בספרי שהצווי הזה כולל אזהרה על ע\"א וגילוי עריות וקללת השם ולשון הרע ועל כל הדברים הגורמים סילוק שכינה מישראל:"
],
[
"כי יהיה בך איש, כבר הזהיר על טומאת קרי בפ' מצורע ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וכו', ונשנה כאן שלא תחשוב שאין המצוה נוהגת אלא בזמן השלום שאז יש להם פנאי להשגיח על טהרת הגוף, אבל בזמן המלחמה שכבר יהיו טמאים בהריגת נפש או בנגוע בחלל, ואחרי כלות המלחמה יתחטאו במי נדה, א\"כ לא ישגיחו על טומאת קרי, ת\"ל כי יהיה בך איש וגו':",
"מקרה לילה, דבר הכתוב בהווה שע\"פי הרוב הוא בלילה:"
],
[
"לפנות ערב, כאשר יתחיל הערב לפנות, והוא סמוך להערב שמשו:",
"וכבא השמש, הוא ערב:"
],
[
"ויד, מקום מיוחד, וכמוהו איש על ידו (במדבר ב' י\"ז):",
"מחוץ למחנה, מטעם הנקיות והבריאות:"
],
[
"ויתד, היא כלי שחופרין בו הקרקע ועשוי בצורת יתד:",
"על אזנך, מלבד שאר כלי תשמישך וכלי זיין:",
"ושבת וכסית את צאתך, אין צואה בטומאה שתטמא את מקומה ותהיה בוקעת ועולה, אבל ראיית הדברים הנמאסים תוליד גנאי בנפש, ולכן אסרו חכמים לראותה בשעת התפילה בהיות הלב דבק בשם הנכבד:"
],
[
"כי ה' אלהיך, זה נתינת טעם לכל האמור למעלה, דהיינו לאזהרה להשמר מכל דבר רע, ומטומאת קרי והיציאה חוץ למחנה לעשות שם צרכיו, כי כל אלה גורמים טומאה למחנה, ולפי שהשכינה בתוכו צריך שיהיה טהור:",
"מתהלך, ענין ההתהלכות פירשנו (ויקרא כ\"ו י\"ב):",
"ולא יראה, השם:",
"ושב מאחריך, הטעם שלא ילך לפניך כמו שהבטיח לך:"
],
[
"לא תסגיר עבד, דבק למעלה, כי בצאתם למלחמה יתכן שיברחו אליהם עבדים מהאויבים, יצוה שלא נסגיר העבד ההוא אשר ינצל אצלנו אל אדוניו הגוי, כי אחרי שבא לחסות תחת כנפי השכינה אין ראוי שנחזרהו לעבוד ע\"ז:"
],
[
"במקום אשר יבחר, מלמד שיהיה בן חורין, ולא ישתעבדו ישראל בו, שאם כן מה הועיל בבריחתו:",
"לא תוננו, כמו שצוה וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא י\"ט ל\"ג), ולשון הונאה פירשתי שם:"
],
[
"לא תהיה קדשה, אזהרה לב\"ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות בפרשת דרכים בעינים על דרך לזמה או שתתקן לה קובה של זנות כמנהג ארצות זרים, יושבות על הפתח בתופים ובכנורות כענין שכתוב קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה וגו' (ישעיה כ\"ג ט\"ז):",
"ולא יהיה קדש, כענין שכתוב וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגומר (מ\"א י\"ד כ\"ד), כידוע מהם בארץ מצרים שעומדים על הדרך מכוסי הפנים כנשים לעשות התועבה הזאת, וישראל עם קדוש צריכין להשמר ממעשים המתועבים כאלה:"
],
[
"אתנן זונה, מה שלקחה הזונה שנתנו לה הזונים אחריה:",
"ומחיר כלב, דבר הנתון תמורת הכלב, ואסר להביא גם המחיר הבא מן הדברים האלה, כי הוא דרך בזיון:"
],
[
"לא תשיך לאחיך, גם זו מצוה מבוארת במה שאמר את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כ\"ה ל\"ז), וכאן יוסיף אזהרה גם ללוה מה שאין כן בכל דיני ממונות שאם רצה הוא לזוק בנכסיו רשאי, אבל מפני רגילות החטא הזה יזהיר בו גם ללוה, וכן אמרו חז\"ל שהיא אזהרה ללוה שלא יתן רבית, שלא יגרום למלוה להיות נושך:",
"נשך כסף נשך אכל, אפילו אם לוה סאה חטין בסאה וחצי, ובעת הפרעון הוזלו החטין עד שלא יהיה שוה סאה וחצי כדמי סאה שהלוהו, אעפי\"כ הוא אסור, והוא התרבית שזכר במקום אחר:",
"כל דבר אשר ישך, אפי' דברים שאינם לא כסף ולא אוכל, כגון אבני הבנין או צמר ופשתים, שאולי יעלה על הדעת שאין נשך רק בכסף שכל הדברים נקנין בו, ובאוכל שהוא חיי האדם, אבל בשאר הדברים נלך אחר שום הכסף לעת ההלואה והפרעין, ת\"ל כל דבר אשר ישך:"
],
[
"לנכרי תשיך, לפי שהרבית אין בו איסור מצד הדעת לכן התיר הכתוב ליקח נשך מן הנכרי, כי לבד מישראל נאסר מצד האחוה והחסד, כי חנינה הוא עושה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה, וכן השמיטה חסד באחים, וצוה בה שהישראלי יגמול חסד עם בני בריתו בשנה השביעית ולא יגוש את רעהו ואת אחיו, אבל עם הנכרי די אם יתנהג כפי חקי הצדק, ולא יתחייב לעשות עמהם החסד הזה, כמו שאמר את הנכרי תגוש:",
"למען יברכך וגו' על הארץ, אין לחשוב ממה שאמר על הארץ שהמצוה הזאת תלויה בארץ, כי הוא צווי תמידי וכולל, ובפ' משפטים ובפ' בהר סיני שהזהיר עליו לא תלה הדבר בארץ אבל אמר כאן על הארץ לענין השכר לא לענין המצוה, ופירושו כי הברכה שיברכך השם תהיה יותר ניכרת בהיותך יושב בארץ הנבחרת, היא מוכנת אל קבלת השפע יותר מזולתה:"
],
[
"כי תדר, מצות הנדרים כבר נאמרה בפ' מטות, וכאן הוסיף ענין האיחור, שאע\"פי שיעשה ככל היוצא מפיו, אם יאחר לשלמו יהיה בו חטא, והזמן שיעבור בבל תאחר כבר ביארו חז\"ל שהוא כשיעברו על הנדר ג' רגלים:",
"לא תאחר לשלמו, לא תעכב ברצון לבקש סבות שלא לשלם, כי אם הוא אנוס, כגון שנשרף או נגנב כל אשר לו ואין בידו לשלם אינו עובר בל\"ת, כי אנוס רחמנא פטריה, ולכן נכתב לשון איחור הנופל על עכבה ברצון:",
"כי דרש ידרשנו, תתחייב עונש על זה, ולפי שרבים נכשלים בענין הנדרים בחשבם שהרצון אשר היה להם בעת נדרם יחשב לטובה ולזכות, וזה טעות כי הנדר מצד עצמו אינו נרצה לאל ית' אם לא בצירוף אל השלמתו, לכן יהיה בך חטא אם תאחר לשלמו:"
],
[
"וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא, בעבור שהמקריבים עולה וזבחים לאלהים יש להם שכר טוב, ואף בקרבנות הבאים בנדבה כתוב ונרצה לו, ואומר ריח ניחוח לה', וא\"כ תרי הנדרים זרוז למצוה, לפיכך יאמר הכתוב השמר בנדריך כי אע\"פי שהם זירוז בקרבנות השם אשר הם לך לרצון, אם תדור תבוא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר לשלמו, אבל אם תחדל לנדור לא תמצא חטא בענין כלל, כי אפילו לא תקריב קרבן כל ימיך לא יהיה בך חטא:"
],
[
"מוצא שפתיך תשמר ועשית, אין ראוי לאדם לבהל על פיו ולהוציא דבר משפתיו טרם יתבונן ויחקור בלבו את תכלית הדבור ההוא הטוב יהיה אם רע, לכן יהיה כל דבר שפתים סוף העצה והמחשבה הנכונה, והנה גנאי למשכיל לשנות עצתו ומחשבתו הנכונה בלי טעם וסבה, לכן תשמור ועשית:",
"כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה, בא לתת טעמים למה חייב האדם לשלם נדריו, וזה כי מה שנדרת היה לה' אלהיך, ואין ראוי שתאמר דבר לפני האלהים, ותתרשל אח\"כ מלעשות כפי דבורך, כי בזה תקל בכבודו ית', ועוד טעם שני כי מה שנדרת היה נדבה, והיית בחיריי בדבר, ואחרי שנדרת ברצונך החפשית בלי הכרח, ראוי לך לשלם נדריך:",
"אשר דברת בפיך, הוא ביאור אל כאשר נדרת, כלומר שהנדר היה בחתוך שפתים, לא לבד במחשבת הלב:"
],
[
"כי תבא בכרם רעך, לבצור, וכן אחז\"ל שבפועל הכתוב מדבר שנשכר שם למלאכה בעת הבציר:",
"ואכלת ענבים, מותר שתאכל ממנו ואין בו דין גזל:",
"שבעך, עד שבעך:"
],
[
"וקטפת, לשון כריתה, כמו את ראש יניקותיו קטף (יחזקאל י\"ז ד')",
"מלילת, ראשי השבלים שנתבשלו כל צרכן הראוים לפול מהר, כענין ובראש שבולת ימלו:",
"בידך, הטעם כי הקטיפה בידים אינו כמעשה בעל הבית, אבל הקצירה אסורה:",
"וחרמש, מגל:",
"לא תניף, יתכן שהוא דרך משל, כלומר לא תקח לצרכך כי אם שבלים מעטים כדרך הקוטף, לא כדרך הקוצר, ולכן תלה האיסור בהנפת החרמש:"
]
],
[
[
"כי יקח איש אשה ובעלה, קבלו חז\"ל שאע\"פי שלא נבעלה כיון שנתקדשה לא תצא כ\"א בגט, שהרי אמר אחר זה והלכה והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות, ולא אמר שנבעלה אליו:",
"אם לא תמצא חן בעיניו, למדנו שהאשה מתגרשת בעל כרחה:",
"כי מצא בה ערות דבר, דבר מגונה ומאוס, ועל דרך הפשט לא על דבר זמה בלבד נאמר, אלא על כל דבר מגונה, שעל ידו לא תמצא עוד חן בעיניו:",
"וכתב לה, וכן ויצאה מביתו וכו' ושנאה וכו' כל הווי\"ן האלה הם מן התנאי, והמאמר הגוזר הוא לא יוכל בעלה הראשון וכו', כלומר כאשר יקרה כל זה אז לא יוכל:",
"ספר כריתת, הכורת בינו לבינה, ומבטל כל זכות שיש לו על גופה, ושיש לה על גופו:",
"ושלחה מביתו, למדנו שאסור לו להתיחד עמה עוד:"
],
[
"והיתה לאיש אחר, על ידי נשואין:"
],
[],
[
"אחרי אשר הטמאה, מלת הוטמאה מורכבת מבנין הפעל והתפעל, כי בבנין הפעל לבד היה אומר הָטְמָאָה, ובבנין התפעל לבד היה אומר הִתְטַמָאָה, וידענו שבנין הנעל יורה על פועל הכרחי וע\"י אמצעיים, והתפעל יורה על מעשה דמיוני שאינו כפי האמת, כמו יש מתעשר ואין כל (משלי י\"ד י\"ב) וכענין שכתבנו על מלת הכבס (ויקרא י\"ג נ\"ה), לכן הורכבה מלת הטמאה משני בנינים אלו, כי לפעמים יש כאן טומאה באמת, כגון שגרשה בעבור איזה חשד שהיה לו עליה, ועכשיו שישוב לקחתה מגלה דעתו למפרע שחשדה על שקר, ונמצא הגט בטל לפי שהיה על תנאי זה, ונשואין השניים לא תפסו כלל ונטמאה בבעילת השני וכנגד זה בא בנין הפעל, אבל לפעמים אין כאן טומאה, כגון שלא גרשה בעבור חשד ולא על שום תנאי, אלא כי לא מצאה חן בעיניו, ואז תפשו בה קדושי השני, ואפילו הכי גזירת הכתוב הוא שלא ישוב בעלה הראשון לקחתה, אע\"פי שאינה טמאה אלא כפי הדמיון, וכנגד זה בא בנין התפעל:",
"כי תועבה הוא לפני ה', אע\"פי שבשקול דעת האדם אין בזה תועבה, שהרי בעלה הראשון גרשה כדין, והותרה להנשא לשני, ועכשיו שנפטרה גם מן השני כדין בגט או במיתת בעלה מדוע לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה? הנה לפני ה' נקרא זה תועבה מטעם נעלם מדעתנו:",
"ולא תחטיא את הארץ, להזהיר ב\"ד על כך:"
],
[
"אשה חדשה, בין בתולה בין אלמנה או גרושה, ובלבד שתהיה חדשה כנגדו:",
"לא יצא בצבא, להלחם במלחמת הרשות, כי במלחמת חובה אפילו חתן מחדרו חייב לצאת:",
"ולא יעבר עליו לכל דבר, חסר הפועל, וענינו ולא יעבור עליו העובר, פי' הממונה העובר על בתי היחידים לצוותם או להזהירם על עניני המלחמה, לא יעבור עליו לצות לו על שום דבר, כי הוא יהיה נקי מכל עבודה שנה אחת, והוצרך להוסיף לא יעבור עליו אחרי שאמר לא יצא בצבא, כי אותן שזכר למעלה אשר נטע כרם ולא חללו או ארס אשה וכו' אע\"פי שפטורים הם מהמלחמה אינם פטורים מצרכי הגדוד, כמו לספק מים ומזון ללוחמים ולתקן הדרכים, או לשמור העיר מן האויב, והשבויים שלא ינוסו וכדומה, אבל מי שלקח אשה חדשה פטור גם מכל אלה:",
"לביתו, בעבור צרכי ביתו:",
"ושמח, כדי שיוכל לשמח:",
"את אשתו אשר לקח, הוסיף אשר לקח להודיע שזה אינו דומה למי שארס אשה שזכר למעלה ועדיין לא לקחה, ולכן אינו פטור משאר העבודות, אבל זה כנר לקחה ולכן אין ראוי שיפסיק בשמחתה:"
],
[
"לא יחבל, הנושא הבא לקחת משכון מאת הלוה כשהגיע הזמן ולא פרע, לא יחבול כלומר לא יקח ממנו לעבוטו רחים ורכב שמשמש להכין לו מזון, ובכלל רחים ורכב גם כל כלי אומן שהוא מתפרנס על ידם:",
"רחים ורכב, האבן הטוחנת התחתונה נקראת רחים, והעליונה רכב, שנדמה כאילו רוכבת על התחתונה:",
"כי נפש הוא חבל, חיי נפש, כי אם יקח כלי מלאכתו למשכון במה יחיה את עצמו ואת ביתו, ודומה לזה בא הצווי להשיב השלמה עד בוא השמש:"
],
[
"גנב נפש, לפי שבפ' משפטים אמר וגונב איש ומכרו, והיינו שומעים דוקא גדול, לכן אמר כאן גונב נפש אפילו קטן:",
"מאחיו, לא מאחיו ממש, כ\"א מאחיו שהם בני ישראל:"
],
[
"השמר בנגע הצרעת, דיני הנגעים באו בפ' תזריע, והם צוויים לכהן שיסגיר ויטמא ויטהר כפי הסימנים אשר יראה, וכאן יזהיר למצורע שישמר מאד לעשות כמאמר הכהן ולא ימרה את פיו, ואחז\"ל אזהרה לקוצץ בהרתו והכוה את מחיתו והתולש סימני טומאה בנגעים, כי המעשים האלו הם אות שאינו רוצה לעשות ככל אשר יורו הכהנים, ואינו מאמין שהרפואה תהיה על פיהם כמו שגזר הכתוב:",
"כאשר צויתם, כלומר לכן חייבים אתם לשמוע בקולם, לפי שאני הוא המצוה אותם את אשר יעשו, ובמצותי יורו אתכם:"
],
[
"זכור את אשר עשה, כפי הפשט היא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת, זכור את היום אשר יצאתם, זכור את אשר עשה לך עמלק, כולם מצות, א\"כ גם זו כמותם, והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה שלא דברה אלא באחיה אשר אהבתו, ולא דברה בפניו ולא בפני רבים רק בינה לבין אחיה בסתר, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל:",
"בדרך, ואע\"פי שנמשך עיכוב לכל ישראל, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים, עכ\"ז נענשה מיד ונסגרה שבעת ימים בעבור שדברה לשון הרע, ומכל שכן לשאר בני אדם:"
],
[
"משאת מאומה, כל חוב שיהיה:",
"לא תבא אל ביתו, כי אולי תקח ממנו הדבר היותר צריך אליו או החביב אצלו, אלא ראוי לך לעמוד בחוץ והוא יוציא אליך את הישר בעיניו:",
"לעבט עבטו, לקחת ממנו משכון:"
],
[],
[
"ואם איש עני הוא, יקרא עני כאשר אין לו עבוט אחר כיוצא בו, הא אילו היה לו שני כלים מאותו המין נוטל אחד ומחזיר אחד בין שהוא עני או עשיר בנכסים רבים:",
"לא תשכב בעבטו, אם העבוט שהוציא אליך הוא שלמה, כמו שאמר בסמוך ושכב בשלמתו, אין ראוי לך לשכב בו, ואין הכונה שלא יהנה ממנו, אלא שלא יעכב העבוט אצלו כל הלילה:"
],
[
"ושכב בשלמתו, כדי שיוכל לשכב בשלמתו, ודבר הכתוב בהווה, כי הממשכן את חבירו על הרוב הוא בבוקר, כדי לבקש טרף לביתו, ואז אין ספק שלא יתן לו כסות היום, כי אם כסות הלילה, ואותו צוה שישיבהו כבוא השמש, וה\"ה לכסות יום שיחזירנו ביום להשתמש בו:",
"וברכך, ע\"י שהחזרת צו העבוט לשכב בו, הנה הוא יברכך כאילו נתת לו דבר משלך:",
"ולך תהיה צדקה, ושמא תאמר אין זה מחק המשפט להחזיר העבוט מבלי פרעון, לכן אמר שהיא צדקה וחנינה לפנים משורת הדין, והש\"ית יחשבה לך לצדקה:"
],
[
"לא תעשק, המונע מחבירו מה שהוא חייב לו נקרא עושק:",
"שכר עני ואביון, בהווה הכתיב מדבר, שהעניים והאביונים משכירים עצמם, ואמרו רז\"ל א\"כ למה נאמר עני ואביון, ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון יותר מכל אדם:",
"מגרך, זה גר צדק:",
"אשר בארצך בשעריך, שלא תאמר מאחר שהוא בעירי ובארצי אתן לו שכרו בכל עת שארצה כי הוא קרוב אלי, אל תעשה כן, אלא ביומו תתן שכרו:"
],
[
"ביומו תתן שכרו, גם זה בהווה, כי המנהג לשכור הפועל על יום אחד, ולערב הוא יוצא ומבקש שכרו לקנות לו מה שיאכלו בלילה אשתו ובניו, וילמד אותנו בכאן כי מה שאמר במקום אחר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר מדבר בשכיר יום, וכאן ביאר דין שכיר לילה, שאין לומר כאן בשכיר יום ובפ' קדושים מדבר בשכיר לילה, שהרי שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ואיך בשכיר לילה יעבור בבקר, ובשכיר יום יעבור כבוא השמש, ועדיין אינו זמן תשלומין, אלא הנכון כקבלת חז\"ל שהתורה קבעה זמן לפרעון שנים עשר שעות:",
"ואליו, ואל השכר הזה הוא נושא את נפשו שיקנה בו מזון להחיות בו את אנשי ביתו:",
"נשא את נפשו, מקוה ומתאוה לו, וכן חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשם (הושע ד' ח'), מתאוים הכהנים לאכול חטאות שיביאו על עונם:",
"ולא יקרא עליך, למען לא יקרא השכיר עליך אל ה', כי אולי יבוש ממך לבקש שכרו אחרי שטרח בשבילך, וימתין שתתן לו שכרו בלי שישאל, ואם לא תשלם לו יצטער, ובהתעטף עליו רוחו יצעק אל ה', והשם ישמע צעקתו כי הוא רחום וחנון, ויענישך:"
],
[
"לא יומתו אבות על בנים, כבר דברנו על זה (ויקרא כ\"ו ל\"ט), והנה כאן הוא מצוה על ישראל שלא ימיתו במיתת ב\"ד את האבות בעון הבנים או להפך, ולא יחשוב השופט שאחרי שהשם ית' הוא פוקד עון אבות על בנים ובעיר הנדחת יומתו בנים על חטא אבותם, יעשה כן גם הוא, לכן הזהירו על זה, ומדרש חז\"ל המקובל שנמנע מלקבל עדות הקרובים קצתם על קצתם:"
],
[
"לא תטה משפט גר יתום, אין ספק שאסור להטות משפט כל אדם, אבל לפי שנקל יותר להטות משפט הגר שאין לו מכירים, ומשפט היתום שאין לו אב שילוץ בעדו, לכך הזהיר ושנה עליו:",
"גר יתום, כמו גר ויתום:",
"ולא תחבל בגד אלמנה, וה\"ה לשאר הדברים, וחמלה התורה על האלמנה כ\"כ לפי שהיא נעצבת ונפשה מרה לה:"
],
[
"וזכרת כי עבד היית, ולא היה לך רשות לזכות בדבר, כי מה שקנה עבד קנה רבו, והנה כל מה שיש לך עתה הוא לפי שפדך ממצרים, ולכן אל ירע בעיניך לשמור חוקותי ואף על פי שיש חסרון כיס בדבר:",
"לעשות את הדבר הזה, לחמול על האביונים והגר והיתום והאלמנה, כי פסוק זה מוסב אל כל שלמעלה הימנו, מן כי תשה ברעך וגו' עד כאן:"
],
[
"כי תקצר קצירך, אמרו בספרי קצירך פרט לשקצרוהו גוים:",
"ושכחת, אין צווי שישכח, אלא אם תשכח לא תשוב לקחתו:",
"עמר, לפי שבפ' קדושים צוה על הפאה והלקט שהם דבר מועט, אבל אם ישכח עומר שהוא יותר על הפאה והלקט הייתי אומר שמותר לשוב לקחתו, ת\"ל עומר:",
"בשדה, לרבות את הקמה:",
"לגר ליתום ולאלמנה, וה\"ה לכל העניים, אלא שזכר את אלה, לפי שעל הרוב הם עניים:",
"למען יברכך, ואל תרע עיניך בפאה והלקט והעומר אשר תעזוב בשדך מלבד התרומות והמעשרות אשר תתן מתבואותיך כי בשכר זה יברכך ה':"
],
[
"תחבט, ענינו התנועה והנדנוד באילן כדי שישרו פירותיו ממנו, ודומה לו יחבט קצח (ישעיה כ\"ח כ\"ז):",
"לא תפאר, לא תחפש הפארות שהם הסעיפים ליטול גם מהם הפירות שלא נשרו ע\"י הנדנוד:",
"יהיה, הנשאר עליו:"
],
[
"לא תעולל, כמו הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר (שופטים ח' ג'), והטעם אם תמצא בו עוללות לא תקחם, וחז\"ל ביארו אי זו הוא עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף, והם הענבים שלא נתבשלו כל צרכן, והן מחוברות בשדרה אחת אחת, אינן שוכבות זו על זו, ואינן תלויות ויורדות:"
]
],
[
[
"כי יהיה ריב בין אנשים, הפרשה באה ללמד דיני המלקות, ולפי הפשט יתלה הכתוב הדינים האלו בריב שיהיה בין אנשים, כי על הרוב יתחייבו מלקות על כיוצא בזה, כגון שחבל בו בפחות משוה פרוטה, או שקלל חבירו בשם, וכיוצא בהם, אולם על דרך קבלת רבותינו שהמלקות הוא בכל חייבי לאוין, מה ענין לריב אשר בין אנשים, והלא האוכל נבילה בביתו לוקה וכן הזורע שדהו כלאים וכן כל שאר הלאוין, ואין בזה שום ריבה ועוד מה טעם והצדיקו את הצדיק? לפיכך דרשוהו בעדים זוממין, כגון שהעידו שהוא בן גרושה או בן חלוצה והוזמו, ולא נוכל לקיים ועשיתם לו כאשר זמם, לימד הכתוב שילקו:",
"ושפטים, השופטים:",
"את הצדיק, על שם סופו:"
],
[
"והיה אם בן הכות הרשע, שנתחייב מלקות ע\"פ ב\"ד, וחז\"ל למדו מכאן שפעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ומי הוא הלוקה, למוד מן הענין לא תחסום שור בדישו, לאו שלא ניתן לעשה, והוכיחו בתלמוד שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע וממיר ומקלל את אביו בשם, וזולתם שזכרו שם:",
"והפילו השפט, בצווי, וכן והכהו, והעד מלת לפניו, ומלשון והפילו למדנו שלא ילקה יושב ולא מושכב ולא עומד על קימתו, אלא מוטה:",
"כדי רשעתו במספר, ואח\"כ יפרש שהמספר הוא ארבעים, ואמר כדי רשעתו, כי כך קצבה החכמה העליונה שהמספר הזה הוא נערך אל שיעור רשעתו, ואולם כבר אחז\"ל שאם יראה השופט שהלוקה חלוש ולא יוכל לסבול רק פחות מזה, כגון עשרים או פחות שלא ילקהו יותר:"
],
[
"ארבעים יכנו, ממה שדקדק הכתוב לומר לא יוסיף למדנו שעיקר האיסור הוא ההוספה כי עליה יקפיד, אבל כבר יהיה אפשר לפחות מהם, כמו שכתבנו למעלה, ולפי שהזהיר מאד פן יוסיף להכותו וכו', לכן בא בקבלתם ז\"ל שהמלקות יהיה ל\"ט מכות, כדי שעל כל פנים יחסר מהארבעים, ולא יבא אפי' בשוגג לעבור על מספר הארבעים:",
"ונקלה, שיתבזה אחיך כשתכנו מכה רבה יותר על אלה הארבעים, כי אז יחשבו הרואים שהוא נקל ובזוי כ\"כ עד שאינך צריך לחמול עליו, ותכנו כפי רצונך, והנה תכלית העונש הוא להשיב הנענש אל הדרך הישרה, והרואה את עצמו בזוי ושפל בעיני כל יושבי שער עירו לא ישוב אל הטוב לעולם:"
],
[
"לא תחסם שור בדישו, כן דרך הדישה בארצות ההם שדש הבהמה את התבואה ברגליה, ואמר שלא יבלום פי השור בשעה שהוא דש, וה\"ה ליתר הבהמות במלאכתן שעושין בקרקע:"
],
[
"כי ישבו אחים, אחים ממש, כי אין מצות היבום נוהגת בשאר הקרובים אלא באחים דוקא, ובועז שנשא רות לא היה מטעם יבום אלא משום גאולה:",
"יחדו, שיהיו יחדו בעולם, אבל אם נולד האח השני אחרי מות אחיו הראשון, לא ינהג בו זה הדין:",
"ובן אין לו, קבלו רבותינו שלא הותרה אשת אח ליבם כי אם כשמת ולא הניח בנים כלל, אפילו מאשה אחרת:",
"אשת המת, ואפילו היתה ארוסה דינה בכך, כי גם הארוסה נקראת אשתו שנאמר על דבר אשר ענה את אשת רעהו:",
"החוצה, דהיינו לאיש זר, שהוא חוץ ממשפחתה:",
"יבמה יבא עליה, מישראוי לבא עליה, פרט לסריס:",
"ויבמה, וע\"י נשואין הללו יקיים מצות יבוס:"
],
[
"יקום על שם אחיו, לפי הפשט אחיו מוסב על היבם, שהבן אשר תלד היבמה יקום על שם אחי היבם, לא שינתן לו שם כשם דודו המת, אלא לענין הנחלה, שיהיה כאילו הוא זרעו היורש אותו, ויקרא תמיד על שמו, וכמו שהבן אף שאין שמו כשם אביו הוא נקרא על שמו, ומקים שם לאביו, שאומרים זהו בן פלוני, כן יהיה בבן היבמה, ולכונה זאת אמר הכתוב יקום ולא אמר יקרא, וכן בבועז נאמר ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, ולא קראו אותו מחלון, אבל היה זה להקים שם המת על נחלתו, אף כאן מדבר בענין הנחלה, אמנם בעבור שמלת אחיו רחוקה ממלת יבמה, אמרו חז\"ל שהיא מוסבה על מלת הבכור הקרובה, ודרשו בו שיהיה גדול האחים מייבם, והוא יטול חלק המת בנכסי אביו, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי:"
],
[
"ואם לא יחפץ האיש, למדנו שהרשות באיש ליבם או לחלוץ, לא ביבמה:",
"מאן יבמי, כל לשון מיאון הוא בעבור איזו סבה שתמנעהו, אע\"פי שלבו חפץ בדבר, אבל לשון לא אבה הונח על המואס בדבר, כמו שרמזנו על זה פעמים רבים, וכאן באו שתי הלשונות יחד, כי היבמה תתן שתי טעמים במיאון היבם, או לאיזו סבה נעלמת ממני שבעבורה מאן להקים שם המת, ואילולי סבה זו שתמנעהו היה חפץ בי, ועל זה אמרה מאן יבמי וכו', או שלא מצאתי חן בעיניו והוא מואס בי, ועל זה אמרה לא אבה יבמי:"
],
[
"ודברו אליו, אילי ישוב ונחם:",
"ועמד ואמר, ואם בכל זאת יעמוד בדעתו הראשונה ויאמר:",
"לא חפצתי, איננו חפץ, עבר במקום הווה:"
],
[
"וחלצה, שלשה לשונות באו בענין הנעל, של, שלף, חלץ, והענין כי יש מנעל של עור קשה שאינו קשור על הרגל, וכאשר ירצו לעזוב המנעל ינענעו הרגל ויפול המנעל מאליו, ועל זה נופל לשון של, מגזרת שול תשולו, ויש מנעלים אחרים אינם כל כך קשים ורחבים, אבל הם יותר דבקם ברגלים, וצריך להסירם בידים, ועל זה נאמר לשון שליפה, מלשון שולף חרב, שמוציאין החרב מתערה בידים, אבל אם המנעל קשור ברצועות על הרגל וצריך להתיר הקשרים להסירו, נופל בו לשון חליצה, מלשון וחלצו את האבנים, וכן היה נעל היבם ברצועות וקשרים שתתירם האשה בידיה:",
"נעלו מעל רגלו, בכל מקום שזכר הכתוב שם נעל בא אצלו שם רגל, זולתי במגילת רות ששם אמר תמיד נעל סתם, ולכן תרגם שם יב\"ע נרתק יד ימיניה, שהוא בית היד, ונקרא גם הוא נעל לפי שסוגר בעד היד:",
"וירקה בפניו, לפני היבם על גבי קרקע, והוא דרך בזיון:",
"אשר לא יבנה, כמו ואבנה גם אנכי ממנה, ושם מבואר:"
],
[
"שמו, שם כנויו דרך בזיון:",
"בית חלוץ הנעל, אין לחשוב שהיבם עצמו היה נקרא בית חלוץ הנעל, כי מה טעם לקרוא לו בית, ובפירוש שנינו ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל, ולא בית חלוץ הנעל, לכן יראה שכינוי ונקרא שמו מוסב על בית אחיו שבסוף הפסוק הקודם, יצוה שלעתיד תקרא המשפחה ההיא בישראל בית חלוץ הנעל, כלומר משפאה אשר איש מאנשיה היה חלוץ הנעל, אולם היבם עצמו היה נקרא חלוץ הנעל, וכך היו קוראים בפניו כל העומדים שם בשעת החליצה:"
],
[
"והחזיקה במבשיו, והוא עזות מצח לגלות דבר הנסתר, גם הוא מקום מסוכן:"
],
[
"וקצתה את כפה, כפי קבלת חז\"ל הוא כמו עין תחת עין, וטעמו עונש ממון, והנה בכונת הצווי הזה כבר נאמר בדרך כלל לא תעמוד על דם רעיך, (ויקרא י\"ט), וביארנו שם שאל יעמוד אדם שקט ושאנן בהיות דם רעהו קרוב להשפך, אלא ירוץ להצילו כי מצוה להציל את הנרדף מיד רודפו, ולפי זה אולי נחשוב שהאשה ההיא עשתה כהוגן להחזיק במבושיו, כי כונתה להציל את בעלה מיד מכהו, לכן ביאר כאן כי נבלה עשתה וחייבת עונש, והטעם כי היה לה להציל את בעלה בדרכים אחרים, אם בקריאת אנשים אחדים שיבואו לעזרתו, או תיעצהו לברוח משם, או תחזיק בשערות האיש או בזרועו, ולא תעשה המעשה המגונה הזה שלא יאות אל בנות ישראל הצנועות:"
],
[
"לא יהיה לך, בפ' קדושים הזהיר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, והוא צווי שלא ישקול ולא ימדוד בתרמית, וכאן הוסיף שאפילו לא ישקול ולא ימדוד עמהם, אסור לו לאדם לעשות מדה או משקל משוקרים, או לשמרם בבית:",
"בכיסך, מקום למאזנים:",
"גדולה וקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה, אלא נוטל כמו שמחזיר ומחזיר כמו שנוטל:"
],
[],
[
"אבן שלמה, שתהיה גדולה כאבן השוק ולא יהיה בה שום חסרון:",
"וצדק, שלא יהיו בה חלולים יותר מבאבן השוק, שאז אינה כבדה כאבן השוק אף שהיא גדולה כמותה, וכן איפה שלמה על הקפה מבחוץ, וצדק על חללה מבפנים, והנה אבן הוא למשקל ואיפה למדידה, ובדרך כלל יזהיר לכל מין ממיני המדידה, ויכלול גם מדידת האורך כמו האמה, שהרי כבר אמר במדה במשקל ובמשורה שכולל הכל:",
"למען יאריכו ימיך על האדמה, כי ארץ ישראל קדושה, ואם תעשו עול בהיותכם עליה, תקיא הארץ אתכם:"
],
[
"כל עשה אלה, אבן ואבן איפה ואיפה, והכלל כל עושה עול בפה או במעשה בסתר או בגלוי:"
],
[
"זכור, הוא הענין הנזכר בפ' בשלח ויבא עמלק וכו', ושם פירשנוהו:",
"אשר עשה לך, ולא אמר אשר נלחם בך, כי לא עשה עמך מלחמה כדרך המלכים היוצאים על שכניהם לקחת ארצם מידם או לשלול שללם, שהרי אתה לא היית הולך נגדו, ולא היה לך עמו דבר, אבל בא בעבור שהכחיש בנפלאות ה' ונהג עמך מעשה נבלה, וזהו אשר עשה לך:",
"בדרך, שלא היה לכם עיר מושב או ארץ אחוזה אבל הייתם הולכי דרכים, ומה טעם להלחם עם עוברי אורח, שהיום הם כאן ולמחר יתרחקו מגבולו:",
"בצאתכם ממצרים, ביד רמה, וענן ה' הולך לפניכם, הוא לא פחד ולאחת מפניו:"
],
[
"אשר קרך בדרך, לא שלח לך מלאכים לקרוא מלחמה כדרך המלכים, אבל בא עליכם פתאום:",
"ויזנב בך, כרת זנבך, הם הנחשלים אחריך, שלא היה בהם כח ללכת, ומלת נחשלים כמו נחלשים, וכל זה עשה לבזותך ולהתפאר שהייתם לשחוק בעיניו:",
"ואתה עיף, צמא למים, כי ברפידים בא עמלק, ושם כתוב ויצמא העם למים:",
"רגע, מן הדרך, ואין רשעות גדולה מזו לבא להלחם עם אוהבי שלום שלא עשו עמו רעה, ורק הולכים לדרכם, וביותר בהיותם עיפים ויגעים:",
"ולא ירא אלהים, שב אל עמלק, וזהו נתינת טעם לכל מה שעשה, כי רק בכן בא להלחם בעבור שאין יראת אלהים בקרבו, כדרך אויבי ה' ומשנאיו:"
],
[
"בהניח, הטעם כי זאת המצוה תלויה אחר שירשו את הארץ, ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם, אינם חייבים להלחם בעמלק:",
"תמחה, שורש מחה הונח על מחיקת הכתב מן הספר, כמו מחני נא מספרך, והושאל על הכליון וההשמדה, והנה כאן צוה לישראל להשמיד את זכר עמלק כאילו הדבר תלוי בם, אבל בפרשת בשלח נאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הרי שאין ישראל להחרימו, אולם הענין כך, שתים רעות עשה עמלק, הא' נגד ישראל שלא חטאו לו, והב' נגד ה' לחלל כבודו לעיני העמים, והנה נגד מה שהרע לישראל צוה תמחה את זכר עמלק, כלומר הנקם ממנו כאשר לאל ידך, אבל ידוע תדע שלא יהיה בכחך להשלים הנקמה הזאת עד השמידך אותו, כי אני אקנא לכבודי ואמחה את שמו מתחת השמים, ויהיה זה מן הנפלאות שיעשה ה' באחרית הימים, כאשר ישיב נקם לצריו וכפר אדמתו עמו:",
"את זכר עמלק, זהו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (ש\"א ט\"ו ג'), שלא יאמר זה היה משלל עמלק, ודברי התורה כלל, ודברי שמואל הנביא פרט:",
"לא תשכח, וכבר אמר בתחילת הענין זכור, והענין זכור מה שעשה לך, ואל תשכח להאביד שמו וזכרו:"
]
],
[
[
"וירשתה וישבת בה, לאחר שתירשנה ותשב בה:"
],
[
"מראשית כל פרי האדמה, קבלו חז\"ל שאין מביאין בכורים אלא משבעת המינים שנשתבחה בהם א\"י:",
"אשר תביא מארצך, הפירות אשר תביא אל ביתך מן השדה תפריש מהם ראשיתם, ולא נתן הכתוב בו שיעור אלא פרי אחד פוטר כל המין:",
"מארצך, פרט לארץ עמון ומואב ומצרים, שאין מביאין בכורים אלא מא\"י:",
"בטנא, כדמות סל:",
"אל המקום אשר יבחר, כמו שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, שלא יקריב הבכורים באחד משעריו, ולא בנוב או בגבעון בהיות המשכן שם, אלא בבית עולמים, ובספרי אמרו שגם בשילה היה מותר להביא, והטעם לפי שגם משכן שילה נקרא בית שנאמר ותביאהו בית ה' שילה, והתורה אמרה תביא בית ה' אלהיך:"
],
[
"אשר יהיה בימים ההם, ענינו אשר יהיה שם בבית המקדש בימים ההם, כי הבכורים נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, ויזהיר שלא יוליך עמו כהן מעירו להקריב בכוריו:",
"הגדתי היום, ואח\"כ אמר וענית ואמרת, וכן בענין הנחת הטנא אמר כאן ולקח הכהן הטנא מידך והניחו, ולבסוף אמר והנחתו לפני ה' אלהיך, ובהשקפה ראשונה יראה שהם שני דברים, אבל כפי הפשט הכל ענין אחד, כי וי\"ו של וענית ואמרת הוא כמו וכבר ענית ואמרת, וכן רבים במקרא, והטעם שמיד שתבוא אל המקום אשר יבחר ה' תענה ותאמר לפני ה' אלהיך, בינך לבינו, ארמי אובד אבי וכו' עד אשר נתת לי ה', ואח\"כ ובאת אל תכהן ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי וכו' כלומר כבר הודיתי לה' ואתה טול ממני, ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה', וטעם והנחתו ע\"י הכהן, ואתה תשתחוה לפני ה' ותלך לך ותשמח בכל הטוב וגו':"
],
[],
[
"וענית, כל ענייה היא הרמת קול כעין שיר, והונח על המשוררים במקהלות, העונים אלו לקראת אלו, ומשם הושאל על כל הרמת קול בשיר:",
"ארמי אבד אבי, מלת אובד מהפועלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן היה הכתוב אומר מאביד או מאבד, ועוד מה טעם לומר לבן בקש להאביד אבי וירד מצרימה, ולבן לא סבב לרדת למצרים, לכן יראה שהכתוב מדבר באברהם ויעקב אבות האומה, ומלת ארמי הוא תואר לכל אחד מהם בעבור היותם גרים בארץ ארם, ואל יטעון הטוען איך יקרא יעקב או אברהם בשם ארמי, כי כמהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי, ומלת אובד ענינו תועה, כדכתיב תעיתי כשה אובד (תהלים קי\"ט), וכן צאן אובדות היו עמי (ירמיה נ' ז'), והכונה לומר שהאדמה אשר הם יושבים עליה לא ירשו אותה מאבותיהם, כי ראשי אבות המשפחה יצאו תחלה מארם, כדכתיב אל ארם נהרים אל עיר נחור, ומשם יצא אברהם, ולשם הלך יעקב לישא אשה ושניהם הוצרכו לתעות ממקום למקום, ויזכיר בקוצר הטלטולים והמקרים שאירעו לאבות המשפחה והתלאות שאירעו לזרעם אחריהם, עד אשר הניח ה' להם ונטעם בארץ מבורכה, ארץ זבת חלב ודבש:",
"במתי, ענינו מספרי בני אדם:",
"גדול עצום ורב, גדול בשם, עצום בכח, ורב במספר:"
],
[
"וירעו אתנו, כמו וירעו לנו, והכונה שהיו כפויי טובה, ועם כל הטובות שעשה עמהם יוסף בשנות הרעב, הם גמלו לנו רעה:",
"ויענונו, תחת היותנו בתחלה חפשים כתושבי הארץ, כדכתיב ויאחזו בה (בראשית מ\"ז כ\"ז), וביארנוהו שם, המצרים ענו אותנו כעבדים:",
"עבדה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה:"
],
[
"ונצעק אל ה' אלהי אבתינו, כשעברו שנים רבות בגלות המר ההוא, וראו שאין תקוה להנצל ממנו בדרך טבעי, נתנו אל לבם לשוב בתשובה מן העבירות שבידם, ושפכו שיחם אל ה' שיזכור להם הברית שכרת עם אבותם ויגאלם משם, וזהו שהוסיף כאן אלהי אבותינו:",
"את ענינו, לשון ענוי, והוא מוסב אל ויענונו:",
"ואת עמלנו, מוסב אל ויתנו עלינו עבודה קשה:",
"ואת לחצנו, שהיו אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו:"
],
[],
[
"ויביאנו אל המקום הזה, יתכן שירמוז אל בית המקדש שהוא העיקר, כי על ירושת הארץ אמר אח\"כ ויתן לנו את הארץ הזאת:"
],
[
"ועתה הנה הבאתי, לא על ידי נעשתה זאת, כי אם בחסדך זכיתי בה, ולכן מן הדין שהביא לפניך ראשית התבואה מן האדמה אשר נתתה לי:",
"והנחתו, ע\"י הכהן, והיא ההנחה שזכר למעלה והניחו לפני מזבח ה' אלהיך, ומה שאמרו בספרי שטעונין הנפה שתי פעמים, אחד בשעת קריאה, ואחד בשעת השתחויה, אינו סותר למה שפירשתי, כי הנחה לחוד והנפה לחוד, ובעוד הטנא בידו היה אפשר להניפו ב' פעמים, אבל אחרי שהניחו פעם אחת, לפני מזבח ה', שוב אינו לוקחו מהם כדי להניחו פעם שנית:"
],
[
"בכל הטוב, בכל הפירות שנתת ראשיתם לה':"
],
[
"כי תכלה לעשר, יזהיר למי ששהה מעשרותיו שיבער אותם מן הבית:",
"בשנה השלישת, והיא שנת המעשר, שנה שכלו בו כל מיני מעשר, לפי שבשתי שנים הראשונות מעשרים מעשר ראשון ומעשר שני, ובשלישית מעשר ראשון ומעשר עני, ולא נמצא עוד מעשר שנתחייבו בו הבעלים:",
"ונתתה ללוי, נמשך למעלה אל כי תכלה, כאמרו ואחרי שנתת המעשר שני ללוי ומעשר עני לגר ליתום ולאלמנה, והם אכלו ממנו ושבעו, אז ואמרת וכו':"
],
[
"בערתי הקדש, שהוא המעשר, ולא לבד שהפרשתיו משאר תבואתי, אלא גם בערתיו מן הבית, שאינו עוד בביתי:",
"וגם נתתיו, וגם לא הפקדתיו ביד אחר כדי שיתנהו למי שראוי לו, ואפשר שהאיש ההוא נתרשל בדבר, אלא אני בעצמי נתתיו לאשר אני חייב לתת לו, ללוי לגר וגו':",
"ככל מצותך, שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר:",
"לא עברתי ממצותיך, תחלה אמר בדרך כלל שנתן המעשרות ולא עכבם אצלו, אבל גם בנתינה היה אפשר לעשות שלא כהוגן, כגון אם הקדים מעשר שני לראשון או המעשר ראשון לתרומה, או שהפריש ממין על שאינו מינו, ועל כל כיוצא בזה אמר לא עברתי ממצותיך:",
"ולא שכחתי, נזדרזתי בקיים המצות האלה כדי שלא לבא לידי שכחה:"
],
[
"לא אכלתי באני, באבלי, שאסור לאונן, והטעם לכי שנאמר ושמחת בכל המעשרות:",
"ולא בערתי ממנו בטמא, לא הייתי משמש בו לדבר טמא, או יהיה פירושו שלא עשיתי הביעור בהיותי טמא:",
"ולא נתתי ממנו למת, אמרו בספרי לעשות לו ארון ותכריכין, וכבר הקשו רז\"ל על זה, שהרי אפילו לחי אסור, כמפורש בכתוב שהמעשר שני אין מחללין אותו חוץ לירושלים אלא על כסף צורה, ובירושלים לא יקנה בו כי אם דבר אכילה, לכן יראה שהכונה לא נתתי ממנו סעודת הבראה לאבל, כי היה מנהג אנשי מצרים להקריב את ראשית פרי אדמתם לאליל איזי\"ס, והיו אוכלים אותם ביללה ואנינות על מות איזי\"ס ובעלה שנהרגו, ולזה יאמר לא עשיתי כתועבת ארץ מצרים לתת ממנו למת, לאותה סעודה שהיו עושים על מת, אלא הלכתי בדרכי התורה הקדושה, נתתי מעשר ראשון ומעשר עני לראוי להם, ומעשר שני אכלתי בשמחה ותודות והלל לפני ה' אלהי, ואולי כוונו לזה רז\"ל במשנה, שאמרו לא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים, ומשמעות זה שהוא מתודה על כל ענין אנינות, אנינות שלו ושל אחרים, ומפני אנינות של אחרים יזכיר גם הארון והתכריכין, אע\"פי שאפילו לחי אסור, כי הכלל שלא נתן ממנו דבר למת:",
"עשיתי ככל אשר צויתני, כלל שאחר הפרט:"
],
[
"השקיפה, ענין השגחה, המביט בפרטי הדבר עם הכונה להטותם אל התכלית, נקרא משקיף, וכשהוא מלשון הבטה גרידא, יאמר בלשון נפעל, כמו וצדק משמים נשקף, וכן בעד אשנבי נשקפתו, לפי שהעומד במקום גבוה ומביט, הוא נשקף למביטים אליו, אבל המשגיח האמיתי הוא משקיף ואינו נשקף:",
"וברך את עמך, ולא יאמר אותי ואת ביתי, אבל יתפלל בשלום האומה כלה ובברכתה, כי הטובה שבאה לו בנחלת ארץ זבת חלב ודבש לא בשבילו לבדו באה לו, אלא לפי שהוא חלק מכלל ישראל, ולהם נתנההארץ, ובברכת הכלל יתברך הפרט:",
"ואת האדמה אשר נתתה לנו, ארץ זבת חלב ודבש כאשר נשבעת לאבותינו, כך שיעור הכתוב:"
],
[
"היום הזה, אחרי שהשלים מרע\"ה לבאר את התורה לישראל כמו שיעד להם ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש, אמר להם, הנה לא נשאר לי עוד בענין המצות כי אם לצוות אתכם על שמירתם ועשייתם, כי הנה מה שצוה אחר זה על הקמת האבנים בעבר הירדן, אינה מצוה לדורות ואינה מכלל תר\"יג המצות:"
],
[
"את ה' האמרת, לשון אמירה כפשוטו, ובבנין הפעיל ענינו [dire fare], ושיעור הכתוב כך הוא, על ידי שנכנסת עם ה אלהיך בברית במעמד הר סיני, גרמת וסבבת מאמר השם ורצונו שיהיה הוא לך לאלהים ואתה תלך בדרכיו ותשמור חקיו ומשפטיו ותשמע בקולו, והוא גרם וסבב שנתרצית בזה, שתהיה לו לעם סגולה ותשמור כל מצותיו, והוא יתן אותך עליון וגו', כי זהו ענין כריתת הברית, שהיא הבטחה וקיום דבר בין אדם לחבירו, כל אחד מהם יהיה לבו נכון בטוח בכל דברי הברית שיקויימו משני צדדים:"
],
[],
[
"ולתתך, דבק עם להיות לו לעם סגולה:",
"עליון, בחשיבות:",
"אשר עשה, אשר תקן:",
"לתהלה, שיהללוך כל עמי הארץ:",
"ולשם, אם ההנהגה ההיא תודע לרבים ותשובך מהם, אז המנהיג בה יקנה לו שם:",
"ולתפארת, פאר והוד הנפש ויקרה, שכן יתעלו ישראל על כל הגוים ע\"י המצות וההנהגות הנכבדות:"
]
],
[
[
"ויצו משה וזקני ישראל, עתה שהשלים משה את דבריו צוה לזקנים שידבדו גם הם, ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו, וכתוב אשר אנכי מצוה אתכם ולא אנחנו כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו, וכן בסמוך ויצו משה והכהנים הלוים את כל ישראל, כי אמרו הכהנים לעם הסכת ושמע ישראל, ומשה אמר היום הזה נהיית לעם:"
],
[
"ביום אשר תעברו, תלה הכתוב הקמת האבנים בהעברת הירדן, וכמו שאמר בסמוך והיה בעברכם את הירדן, דמשמע בשעת עברם דוקא, ובזה נתן רמז לנס שעתיד ה' לעשות להם בירדן, באופן שבעברם בו יקחו מן הירדן עצמו אבנים גדולות:",
"ושדת אתם בשיד, תטוחם במין עפר ידוע שמראהו לבן, כדי שתוכל אח\"כ לכתוב עליהם את אשר אצוך, כי לא היו הדברים האלה חרותים בם פתוחי חותם, אלא כתובים, ולכן היה צריך תחלה לסוד אותם בסיד:"
],
[
"את כל דברי התורה הזאת, כל ענין המצות והאזהרות לבד, כמו הכתובות בהלכות גדולות, ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, והנה התורה לא קצבה מספר האבנים, ובס' יהושע מצינו שהיו י\"ב, ואולי נרמז המספר הזה במה שאמר כאן והקמות לך, כמנין שבטיך:"
],
[
"והיה בעברכם, בתחלה צוה על תיקון האבנים, וביאר שצריכין להקים אותם שלא יהיו מושלכים ארצה, ושיסדום בסיד, ושיכתבו עליהם, ועכשיו צוה להיכן יוליכום ומה יעשו בם:",
"תקימו וכו' בהר עיבל, תשאו אותם עמכם עד בואכם להר עיבל, ושם תקימו אותם:"
],
[
"ובנית שם מזבח, זאת המצוה הראשונה לביאתם, לבנות להם מזבח חדש להודות לשם על שנכנסו לארץ והשיגו מבוקשם ותאות נרשם זה שנים רבות:"
],
[],
[
"וזבחת שלמים, לשמחה, ויאכלום שם אצל המזבח וישמחו יחד על כל הטובה אשר הטיב ה' עמם:"
],
[
"באר היטב, כתיבה מבוארת ונראית יפה, למען ירוץ הקורא בה:"
],
[
"וידבר משה, יראה שהפסוקים האלה הם כמו הקדמה לענין הקללות אשר יזכור בפרשה, כי ראה מרע\"ה שישראל בשמעם כל אלות הברית יחרדו וירך לבבם, לכן הקדים לדבר על לבם באמרו אתה נהיית לעם לה' אלהיך, והוא אוהב אותך, ואם תשמור מצותיו לא תאונה אליך רעה:",
"הסכת, אין לו ריע במקרא, וענינו האזין:",
"היום הזה נהיית לעם, כבר נהיו לעם מיום מתן תורה, אבל עדיין לא שמעו כל המצות, ועתה שהשלים לבארם אמר היום הזה נשלם כריתת הברית, ומעתה אינו חסר כ\"א שתשמור חקיו, לפיכך ושמעת וכו':"
],
[],
[],
[
"לברך את העם, כמו שאמרו חז\"ל, ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון למטה באמצע, הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכו' ואלו ואלו עונין אמן, חזרו והפכו פניהם להר עיבל ופתחו בקללה ואומרים ארור האיש וכו' וכן כולם עד ארור אשר לא יקים:",
"שמעון ולוי, נתן על הברכה בני הגבירות, ועל הקללה בני השפחות, אמנם לפי שהיו אלה חסרים שנים ובני לאה רבים, לקח מהם הקטון והגדול והנה נזכר עם אל השבט לוי, והכונה אותם שלא היו נושאים את הארון, אבל הכהנים והלוים שהיה להם עבודה אצל הארן, עמדו למטה באמצע כמו שכתבנו:"
],
[
"יעמדו על הקללה, ולא אמר לקלל את העם, כמו שאמר לברך את העם, שאין נכון לומר כן כי ברוך הוא:"
],
[],
[
"מעשה ידי חרש, ארור החרש אשר יעשה פסל ומסכה, אף אם אינו משתחוה למעשה ידיו ואינו עובד לו, שגם העשייה בסתר אסורה, אולי יאבד ממנו וימצאנו אחר ויגרום זה שיעלה זכרון האלילים והעבודה המשוקצת אליהם על רוחו ועל לבבו ויטעה בו:",
"ושם בסתר, כל הארורים שנים עשר כנגד שנים עשר שבטים, וכולם עבירות שרגילים להיות בסתר, כמו שאפרש בכולם, חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי וכעמים בסתר, והן ע\"ז ומכה רעהו, ולכך פירש בשניהם בסתר, שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענישוהו על הגלויות, וכן כתוב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלהינו, ר\"ל הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הק\"בה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהיינו מלקות סקילה שריפה הרג וחנק, הלא תראה שאין כתוב כאן ארור שוכב עם אשת רעהו, כי מה לך ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליך, מקלה אביו, במקום בית גדולו אין אחרים רגילים שם, וכן מסיג גבול בגניבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו, וכן משגה עור ומטה משפט כל אלה דברי סתר, שוכב עם אשת אביו, זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה, עם כל בהמה, אין זה כי אם בסתר, וכן אחותו וחותנתו, האם רגילה בבית בתה:"
],
[
"מקלה, לשון קלון ובזיון:"
],
[],
[
"משגה, מתעה:"
],
[
"מטה משפט גר, כי אין לו עוזר, וכן יתום ואלמנה, והנה גם הוא בסתר, אבל אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו ויכרסמוהו, והגר והיתום והאלמנה אין להם כח:"
],
[],
[],
[],
[],
[],
[
"ארור לקח שחד, בעד שקר מדבר, שהרי אמר אחריו להכות נפש דם נקי, ואם על הדיין הרי כבר נאמר ארור מטה משפט:"
],
[
"אשר לא יקים, הקיום הזה הוא שיודה במצות בלבו, ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל חזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולא נטל לולב לעצלה איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים, כטעם קיימו וקבלו היהודים, והנה הוא חרם המורדים והכופרים:"
]
],
[
[
"והיה אם שמוע, כמו שבס' תורת כהנים אחרי זכרון המצות שקבלו בסיני כרת ה\"ית ברית עם ישראל ובאו בפ' בחקותי ברכות רבות לשומר המצות וקללות לעובר עליהן, ככה אדוננו משה אחר שזכר המצות בביאורם כרת עליהם הברית הזאת וקבע שכר לעשייתן וכן להפך:",
"עליון על כל גויי הארץ, זאת הברכה כלל, שלא תהיה אומה בעולם כמוכם בהצלחה ואושר, ואח\"כ יפרט:"
],
[
"והשיגך, ואם לא תבקשם, והטעם שלא תגע:"
],
[
"ברוך אתה בעיר, אומר אני שהברכות הללו, והקללות שבאו אחריהן כולם הולכים על סדר ארבעה מיני הטובות שיש בעולם, ולעומתם הרעות, כמו שאמרנו (ויקרא כ\"ו ד'), שסדרי הטובות הן שבע, בטחון, שלום, וחיים, וכנגדן ד' סדרי הרעות רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, אף כאן מתחיל בברכת החיים ועליה אמר ברוך אתה בעיר וכו' ברוך פרי בטנך וכו', ואח\"כ ברכת השבע ברוך טנאך וכו', ואח\"כ ברכת הבטחון ברוך אתה בבואך וכו', ואח\"כ ברכת השלום יתן ה' את אויביך וכו', ושאר הפסוקים הם ביאור והרחבה לד' הסדרים האלה, והנה ענין ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה שבכל מקום שתהיה תקרא ברוך ומושפע מהשגחתו ית' באופן שלא יאונה לך כל און, ובכלל זה החיים והבריאות כי לשון ברוך כולל הכל, ובפסוק הסמוך יפרש יותר:"
],
[
"ברוך פרי בטנך, שלא ימותו בניך, אלא יפרו וירבו ויהיו לעם רב, הרי שמדבר על החיים:"
],
[
"ברוך טנאך ומשארתך, זוהי ברכת השבע, שיהיו כל כליך מלאים ברכת ה' בדגן בתירוש וביצהר, אמר דרך משל שהמשארות והם כלם שנותנים בהם הבצק, והטנא שנותנים בו הפירות, יהיו ברוכים ומלאים:"
],
[
"ברוך אתה בבאך, זה נאמר על הבטחון מחיה רעה ומכל פגע רע, הבטיח שישבית כ\"כ החיות הרעות מן הארץ עד שליוצא ולבא יהיה שלום ובטחון מן החיות:"
],
[
"יתן ה' את איביך נגפים, ואחרי הנצחון יהיה לך שלום מן האויבים:",
"בדרך אחד יצאו אליך, הוא דרך משל, שכמעט לא ימצאו דרך לצאת אליך מרוב יראתם אותך, ואף אם יעצרו כח לצאת בדרך אחד, הנה ינוסו בשבעה דרכים, כי כן דרך הנבהלים לברוח, שמתפזרין לכל צד:"
],
[
"יצו ה' אתך את הברכה, דרך צחות כאילו הברכה עצם קיים, והשם יצוה איתו שיהיה אתך תמיד באסמיך וילוה אותך בכל משלח ידיך:",
"באסמיך, באוצרותיך, שיהיו מלאים דגן תירוש ויצהר, כדכתיב וימלאו אסמיך שבע (משלי ג' י'), והנה ברכת השבע כבר נאמרה למעלה ברוך טנאך וכו' ונכפל כאן הבטחת מלוי האוצרות נמשך למה שאמר למעלה שינוסו אויביך מפניך, ושמא תאמר אמת שינוסו ואני אנצחם, אבל אע\"פי שלא יוכלו לי אפשר שישחיתו תבואות השדה וישרפו האוצרות קודם שינוסו, כי כן מנהג האויבים אם יוכרחו לעזוב עיר אחת ישחיתו הכל טרם צאתם ממנה, לכן הבטיח שלא יהיה כן:"
],
[
"יקימך ה' לו לעם קדוש, כבר כתבנו (ויקרא כ\"ו ד') שנוסף על ארבעת סדרי הטובות הנהוגות באומות יש סדר חמישי של ברכות מיוחדות לישראל בלבד, ונוסדו על הברית אשר כרת ה' עמנו להנהיגנו בהנהגה נפלאה מן הטבע, לכן לעומת הסדר החמישי הזה אמר כאן שהשם יקימנו ויעמידנו לעם קדוש ונבדל במעלה מיתר האומות, וזה כשנשמור מצותיו:"
],
[
"וראו, ראיית הלב:",
"כי שם ה' נקרא עליך, שאתה אהוב לאלהים והוא קרוב אליך, בכל קראך אליו, וכשיראו שהשם ימלא כל משאלותיך ויפעל בקרבך נסים ונפלאות, אז יודו כולם כי שם ה' נקרא עליך, דהיינו שאתה עם קדוש לה', וחז\"ל דרשו אלו תפילין, ודבריהם אמת כי התפילין מורים על יתרון ההנהגה הנפלאה הזאת, כמו שכתבנו (שמות י\"ג ט'):"
],
[
"והותרך ה' לטובה, עכשיו הודיע שגם מברכות שבד' סדרים הראשונים כשהם חלים על ישראל מתחלפים ברוב טובה מאותן הברכות עצמן כשחלים על שאר העמים, שעל ישראל באין בהפלגה גדולה באורח פלא, ועל זה אמר והותירך ה' לטובה, כלומר יתן לך יתרון בכל מיני טובה:",
"בפרי בטנך, שיפרו וישרצו מאד שלא כמנהג הארץ, וכן הבהמות ותבואות הארץ ירבו ברבוי מופלג, ומבואר מזה שאין טעם הפסוק הזה כפול במה שאמר למעלה ברוך פרי בטנך וכו', כי שם דבר בד' סדרי הברכות הבאין כפי הטבע, וכאן דבר בהפלגתן ובנפלאות הנעשין בהן שהן מעין הסדר החמישי:",
"על האדמה, כי אין רבוי הטובות הללו ניכר אלא בהיותנו על אדמת הקדש:"
],
[
"יפתח ה' לך, גם ענין זה כתוב למעלה באמרו ברוך טנאך וכו' יצו ה' אתך את הברכה וכו', שעיקרם ירידת הגשמים בעתם, ונכפל כאן מן הטעם שכתבנו בפסוק שלפני זה:",
"את אוצרו הטוב, והוא את השמים:",
"והלוית, עד שתוכל להלוות גוים רבים:"
],
[
"לראש ולא לזנב, משל על הממשלה והעבדות, כי הראש הוא המושל בכל איברי הגוף, והזנב הוא הנמשך והתלוי מאחריו, והנה אמר לראש והוסיף גם ולא לזנב, לומר שיהיה לראש על העמים, ולא לזנב אף לאחד משאר כל העמים שבעולם, כי יתכן שיהיה ראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו:"
],
[
"ולא תסור, נמשך עם כי תשמע, שיבואו עליך כל הברכות האלה כאשר תשמע למצותיו וכאשר לא תסור ימין ושמאל מכל הדברים אשר אנכי מצוך בענין ע\"א, שאם תלך אחרי אלהים אחרים לעבדם כבר סרת מכל מצותיו ואין חפץ כלל בכלל המצות שתעשה:"
],
[
"לשמר לעשות את כל מצותיו, אין הכונה שאם לא יקיים כל המצות מבלי שתחסר מהן אחת, יהיה בכלל אלות הברית, אלא מאמר לשמור לעשות הוא תוספת ביאור אל בקול ה' אלהיך, כלומר שקול ה' הוא לשמור לעשות את כל מצותיו:",
"כל הקללות האלה, גם הקללות הללו הולכים על אותו הסדר כמו הברכות, והם כוללים ארבעת המשפטים הרעים, שהם רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, וממה שפירשו על ענין הברכות תבין שבהפך בקללות:",
"והשיגוך, אפילו אם תבקש להנצל מהם בתחבולות טבעיות לא יועיל לך, כי על כל פנים ישגוך:"
],
[],
[
"ארור טנאך, הקדים בברכות פרי בטנך ואחר כך טנאך ומשארתך, כי פרי הבטן הוא הטוב והחביב יותר, ובקללה איחר אותו כי העונש יגיע תחלה בנכסיו ואם לא ישיב יענישהו בפרי בטנו, וכן הקדים בברכות נגיפת האויבים קודם הברכה באסמך ובכל משלח ידיך, כי ניצוח האויבים הוא להם הכבוד והצורך הגדול בכבוש הארצות וישיבתם לבטח בין העמים, ובקללות הקדים המארה בכל משלח ידיך ואח\"כ הנגיפה מפניהם, כי הוא העונש שיגיע אליהם באחרונה ובו עלו בסוף:"
],
[],
[],
[
"ישלח, אחרי שהביא ארבעת ראשי המשפטים על הסדר, בא להוסיף להם ביאורים כתולדות הנמשכים מן הראשים, והנה רבים חשבו כי הקללות רבות מהברכות ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים להפחיד השומעים:",
"את המארה, מניעת המבוקש בכל דבר שהאדם עושה:",
"את המהומה, ערבוב וטירוף הדעת עד שתבחר באמצעיים מתנגדים אל התכלית הנרצה:",
"ואת המגערת, ההפסד וההשחתה, כמו שאמר הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב' ג') או הוא הפוך, כמו מגרעת, שבמקום תוספת הברכה במעשה ידיו יגרע:",
"רע מעלליך, והוא אשר עזבתני:"
],
[
"ידבק, תחת אשר צוה את הברכה ללוותך יצו את הדבר להיות דבוק בך תמיד:",
"עד כלתו אתך מעל האדמה, הטעם שימותו רבים בדבר עד שהנשארים יצטרכו לצאת מן הארץ הנבחרת להמלט על נפשם, ולכן הוסיף מעל האדמה אשר אתה בא שמה, כי רק ממנה יכרתו לא שיאבד זכרם מכל הארץ ח\"ו:"
],
[
"בשחפת, שבשרו נשחף ונפוח:",
"ובקדחת, לשון כי אש קדחה באפי, והוא אש של חולים שהיא חמה מאד:",
"ובדלקת, חמה יותר מקדחת, ואולי הוא חולי קדחת הפוסק וחוזר, ולפי שנראה כאילו האש נדלק ונכבה נדלק ונכבה נקרא דלקת:",
"ובחרחר, לשון ועצמי חיה מני חורב (איוב ל ל'), חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים:",
"ובחרב, מגזרת חורב, וענינו חולי שמייבש את הגוף עד שאין בו ליחה לזון את האיברים",
"ובשדפון, הוא רזון המכלה את הגוף מעט מעט, עד שידמה לתבואה הנשדפת מרוח קדים:",
"ובירקון, חולי ידוע, שתשפך המרה, ותתערב עם הדם, ויהפכו פני האדם לירקון, וכל צבע ידמה לו כירוק, והנה כל אלה הם תולדות משפט הדבר:",
"עד אבדך, עד שתכלה מאליך, אבל לקמן שזכר ביאת האויבים שישמידו ויכלו הכל, אמר עד האבידו אותך, לפי שהיא רעה הבאה לאדם מחוצה לו, ואין כן חולי הגוף הנזכרים כאן:"
],
[
"שמיך אשר על ראשך, ולא השמים כלם, כי על שאר הארצות ירד מטר, כדי שתדע שבחטאך בא זאת לידך, וכן הארץ אשר תחתיך:"
],
[
"את מטר ארצו אבק ועפר, אם ימטיר ה' לך מן השמים, לא ימטיר גשם, כי אם אבק ועפר מגבהי ההרים הרמים, שהם יבשים, ולכן לא אמר ימטר ה' לך, אלא יתן את מטר ארצך, כלומר יהפוך מטר מים למטר של אבק:",
"ירד עליך, מוסב על אבק ועפר כמו שאמרנו:",
"עד השמדך, הרבה פעמים נכפל הלשון הזה בתוכחות, ואין ענינו השמדה דוקא כי אם כל אחת מהמכות תשמיד כל העם לגמרי, הנה תספיק אחת מהן, ושוב אין מקום לאחרות, אלא נאמר עד השמדך דרך הפלגה, להורות שהמכה תתמיד זמן רב ותבא בשיעור גדול ותעשה השחתות גדולות והנה שני הפסוקים הנזכרים הם תולדות משפט הרעב:"
],
[
"לזעוה, לאימה וצזיע, שיזועו כל שומעי מכותיך ממך ויאמרו אוי לנו שלא יבא עלינו כדרך שבא על אלו:"
],
[
"ואין מחריד, אין מבריח בהמות השדה ועוף השמים מאכול הנבלות ההם, ואין מתעסק בקבורתם, כי כל אחד ינוס רק להצלת נפשו:"
],
[
"יככה ה', החולאים שזכר למעלה הם מכות בפני עצמם, ועונשים שאינם תלויים בדבר שחוצה להם, אבל כאן יזכיר החולאים הנמשכים מן האויבים שיבואו בארצם, כי ידוע שיש חולאים המתדבקים מאדם לאדם ע\"י נגיעה, וכן הם השחין והעפולים והגרב שזכר כאן, והאויבים יביאום להם:",
"ובעפולים, ונקרא ובטחורים, והם היוצאים במקום הנסתר:",
"בגרב, שחין לח:",
"ובחרס, שחין יבש כחרס:"
],
[
"בשגעון, טרוף הדעת ובלבול המחשבה, שהרעיונות והסעיפים יוצאים מן המנהג וחקי הנפש:",
"ובעורון, על כח המשכיל בנפש, שיהיה עור מהשיג שום דבר ולציירו על דרך האמת כמו שהוא חוץ לנפש:",
"ובתמהון לבב, מענין ויתמהו האנשים (בראשית מ\"ג ל\"ב), היו כמשתוממים, מבלי עצה, ואם יסמך אל הלב, יורה על התכונה בנפש להיות תמיד כמשומם, לא ידע מה לעשות, והיא רעה גדולה:"
],
[
"והיית ממשש בצהרים, מרוב הצער והדאגה לא תראה אור אפילו בצהרים:",
"העור באפילה, יש עור שיקבל מעט נוגה בעת זרוח השמש בגבורותיו, ולכן אמר באפילה, וידוע שהאפילה היא יותר קשה מן החושך, כי האור לא יועיל לה, כמו שכתבנו (שמות י' כ\"א):",
"ולא תצליח את דרכיך, תצליח פועל יוצא, והטעם לא תערוך את מעשיך שיוכלו להצליח, וזה עונש נמשך מן השגעון והעורון שזכר למעלה:",
"עשוק וגזול, מאויב ואין מושיע, ועתה החל לפרש איך יהיה עשוק, ואחר הפרטים חזר ואמר והיית רק עשוק ורצוץ:"
],
[
"ישגלנה, ונקרא ישכבנה, אתה תארס אשה לראות חיים נעימים עמה, ואיש אחר יקחנה לשגל ולפלגש, היום ישגלנה ומחר יהדפנה:"
],
[
"ולא תאכל ממנו, כי יאכלוהו האויבים, והנה הפסוק הזה, וכן בסמוך פרי אדמתך וכל יגיעך וכו' אינו בא להודיע שיהיה רעב בארץ מפני גזל ועושק הדברים האלה, כי על הרעב ידבר אח\"כ (פסוק נ\"א ונ\"ג), אבל יספר כל הדברים המסבבים עגמת נפש לרואה אותם שבעבורם זכר למעלה תמהון הלב, כי כונת הכתובים האלה על ענשי הנפש המביאים שברון רוח יגון ואנחה ולזה אמר בכולם לעיניך, לפניך, ועיניך רואות, ולכן חתם והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה:"
],
[
"ועיניך ראות, אותם הולכים בשבי:",
"וכלות אליהם, מצפות אליהם שישובו וחינם שבים, כל תוחלת שאינה באה קרויה כליון עינים, כי עיני המצפה תמיד על הדבר המקווה ממנו, ואם יאריכו הימים והתקוה לא תבוא, כאילו העינים כלות אליה:",
"ואין לאל ידך, נעתק הלמ\"ד ממלת ידך ובא אל אל, שהראוי אין אל והוא כח לידך, וכן יש לאל ידי לעשות עמכם רע (בראשית ל\"א כ\"ט):"
],
[
"ורצוץ, בעל כרחך תסבול חמס ועול כי אין לאל ידך ואין מושיע, והנה מאמר והיית רק עשוק, הוא כלל שאחר הפרט:"
],
[
"ממראה עיניך, שכל מקום שעיניך פונים לא יראו כ\"א חמס ועול צרות ובהלות, הרוג וטבוח שבי וספוק על ירכים:"
],
[
"על הברכים ועל השקים, כי בהיות השחין שם קשה לסור:"
],
[
"ועבדתם שם אלהים אחרים, זוהי הגדולה שבקללות, שיהיו נדחים מעל ה' כמו שכתבנו (לעיל ד' כ\"ח):"
],
[
"לשמה, כל הרואה אותך ישום עליך:",
"למשל, כשתבוא מכה רעה על אדם יאמרו זו דומה למכת פלוני:",
"ולשנינה, מגזרת ושננתם, שידברו בך דברי חדודים ושנונים:"
],
[
"תוציא השדה, תי\"ו של תוציא לנמצא, ומלת השדה חסר למ\"ד, וענינו אף אם אתה תוציא אל השדה זרע רב ותעמול הרבה בעבודת האדמה, הנה יתום לריק כחך ורק מעט תאסוף:",
"יחסלנו, יכלנו, ועל שם כך נקרא חסיל שמכלה הכל:"
],
[
"תטע ועבדת, כי מלבד הנטיעה צריכין הכרמים עבודה רבה:",
"לא תשתה, בשעת הבציר:",
"ולא תאגר, תקבוץ, ולפי שיש יינות שאינם טובים לשתות מיד בעת הבציר, אבל אוספים אותם לשנה האחרות, לכן הוסיף ולא תאגור:"
],
[
"זיתים יהיו לך, במקום שאין זיתים אין זו קללה אם לא יהיה להם שמן, כי לא כל הפירות גדלים בכל הארצות, לכן אמר שיהיו אילני זית לרוב בכל גבולי א\"י ועכ\"ז לא יהיה להם שמן, וכן בנים ובנות תוליד:",
"ושמן לא תסוך, כמו ובשמן, וכך היה המנהג בימים ההם לסוך בשרם בשמן:",
"כי ישל, כמו ונשל גוים, וכן ימל קצירו מי ונמלתם, וכן אחריתו כנחש ישך (משלי כ\"ג ל\"ב), מן נשך הנחש:"
],
[],
[
"יירש הצלצל, מלת יירש איננו מלשון ירושה שאם כן היה לו לכתוב יירש בחיר\"יק, ולא לשון גירושין, כי מלבד שאין טעם בגירוש העצים והפירות, היה לו לכתוב יוריש, אלא ענינו לשון עניות, כי הצלצל יעשם רש ועני מן הפירות ויכלם, וצלצל הוא מין ארבה המכלה הפירות, ונקרא כן מפני שמשמיע קולו מלשון צלצלי שמע:"
],
[
"הגר אשר בקרבך יעלה עליך, אין הטעם שיתגדל ויתרומם הגר יותר ממה שהיה, כי בהיות כל ישראל חוטאים במה יזכה הגר לגדולה זו, וכונת הכתוב אינו להבטיח טובות לגר, אלא ענינו שכל כך תרד ממצבך ותהיה עני ואביון עד שתהיה יותר שפל מן הגר, וידמה כאילו הגר עלה משפלותו אל מעלה יותר נכבדת:",
"מעלה מעלה, תואר הפועל, וכן מטה מטה:"
],
[
"הוא ילוך, הפך והלוית גוים רבים האמור בברכות:",
"הוא יהיה לראש, כטעם עבד לוה לאיש מלוה:"
],
[
"ורדפוך, גם אחרי היותך בגלות:"
],
[
"לאות ולמופת, לאות על מריכם ופשעכם הקשה, ולמופת לאחרים שיראו ויקחו מוסר:",
"ובזרעך, השם שופט צדק ולא יעניש הבנים בעון האבות, אמנם הוסיף כאן ובזרעך להודיע כי אחרי שיבוא המכות האלה בדרך פלא לייסרם על חטאותם, הנה יתמידו העונשים לזרעם אחריהם בדרך טבע, ומאחר שהבנים אינם ראויים להנצל מהם ע\"י נס, בהכרח ישארו גם הם באותו מצב שהיו בו אבותם, וכבר ביארנו הענין העמוק הזה (ויקרא כ\"ו ל\"ט):",
"עד עילם, זמן רב, וכן ועבדו לעולם:"
],
[
"תחת אשר לא עבדת, מחובר למטה, תחת אשר לא עבדת וכו' ועבדת, כי כל המבטל העבודה האלהית מעושר סופו לבטלה מעוני:",
"מרב כל, אשר תתאוה, או כל צורך:"
],
[
"אשר ישלחנו ה' בך, בפועל, והוא לשון גרוי, כמו ושן בהמות אשלח בם (לקמן ל\"ב כ\"ד), והעונש הזה הוא תולדת משפט חיה רעה:",
"על ברזל, משל אל השעבוד הקשה והלחיצה בפרך:"
],
[
"כאשר ידאה, יעוף, וכן וידא על כנפי רוח, וזכר שאע\"פ שמקום מושבם במרוזקים, יבואו במהירות רב ובפתע פתאום כאשר ידאה הנשר:",
"אשר לא תשמע לשנו, לא תכיר לשונו, וכן תשמע חלום לפתור אותו:"
],
[
"עז פנים, שפניו שומרים את תמונתם ולא ישתנו לא מן הבושת ולא מן החמלה והחנינה, וכבר הודעתיך (בראשית מ\"ט ז') שתואר עז בפת\"ח נופל על הכח השוקד זמן רב על מצבו ואינו פוסק במהרה, ואף כאן זדון לבם ואכזריותם אינו פוסק עד שימלאו תאותם, ולא ישיבו אחור ימינם מבלע אם יפגשו זקן בחוצות או נער קטון, שראוי יותר לחמול עליהם בעבור חולשתם:"
],
[
"אשר לא ישאיר לך, הכונה בכפל הזה לבאר איך יכלו וישמידו כל מיני המאכל, כי לא לבד שיאכלו כדי שבעם והשאר יהיה לך, אלא אף מה שלא יאכלו, ישרפו באש או יאבדו בדרך אחר כמנהג האויבים בזמן המלחמה, ולא ישאירו לך כלום:"
],
[
"והצר, מענין מצור:",
"עד רדת, עד אשר ירדו מגבהם חומותיך הגבוהות והבצורות:",
"והצר לך, אף ששניהם משורש אחד יתכן שהראשון על ביאת הערים במצור, והשני על הצרות הרבות המסובבות מן המצור, וכן זכר אח\"כ במצור ובמצוק, שהוא על שני הכונות הללו:",
"אשר נתן, זמן מורכב, יהיה עבר בעתיד, כי עתה עדיין לא נתן, אבל בעת המצור כבר יהיו נתונים:"
],
[
"ואכלת פרי בטנך, זו רעב של כליה, כי ג' מיני רעב הם, כמו שזכרום חז\"ל באבות, א' רעב של בצורת, אם לא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ועליה אמר לעיל והיו שמיך אשר על ראשך נחושת וכו', ב' רעב של מהומה, דהיינו מלבד הבצורת גם יבואו מחנות האויבים ויסגרו הדרכים אין יוצא ואין בא ועי\"כ א\"א להביא התבואות ממדינות אחרות, ועליה אמר פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם וכו', ג' רעב של כליה שבאים במצור ובמצוק ואז הם נפוחי רעב עד שאוכלים בשר בנים ובנות, כמי שזכר כאן:"
],
[
"הרך בך והעגג, אפילו הרחמני ורך הלבב אשר לא יוכל לסבול שום צער ומכאוב, והענוג שהרגיל את עצמו בתענוגי בני אדם, ושני תוארים הללו קרובים בענין, ובאו שניהם להגדיל ההפלגה, אף הרך והענוג לא ירחם על בניו ולא יקוץ מלאכול את בשרם וה\"א הרך עם בי\"ת שאחריו ענינו היותר רך והיותר ענוג [Superla%ivo], כמו היפה בנשים:",
"תרע עינו באחיו, נוסף על האכזריות הגדולה להרוג את בניו כדי לאכול את בשרם, אשר כל שומעה תצילנה אזניו, הזכיר הכתוב אכזריות אחרת כמעט גדולה ממנה, והיא שימאן לתת לאחיו וליתר בניו מבשר הנהרג, והטעם משום רעות עין, כדרך הכתוב ורעה עינך באחיך האביון (לעיל ט\"ו ט'), ואע\"פי שהם שאר בשרו ויוצאי חלציו לא יחמול עליהם, כי ירצה שימותו כולם ברעב כדי לאכול גם את בשרם, וזו באמת תכלית האכזריות, ולא תהיה כזאת בלב האדם אם לא שישתגע מכובד הצרות שיאכילו דעתו ושכלו עד שידמה לחית השדה:"
],
[
"מבלי השאיר לו, האויב:",
"כל, מאומה מכל:"
],
[
"אשר לא נסתה, דרך הפלגה:",
"תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה, הגדולים מתת להם, וגם בשליתה ובבניה אשר תלד תרע עינה, כי מחוסר כל תאכלם בסתר, כדי שלא יוודע ולא תצטרך לתת מבשרם לאיש חיקה ולבנה ולבתה, כן הוא לפי הנחת הטעם:"
],
[],
[
"ליראה, למ\"ד התכלית, כלומר אם לא תשמור לעשות את מצותיו כדי להגיע על ידם אל מעלת היראה:"
],
[
"והפלא, שיהיו מופלאות ומובדלות משארמכות:",
"ואת מכות זרעך, פירשנוהו (לעיל פסוק מ\"ו):",
"ונאמנות, שלא יסורו, וכן ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיה כ\"ב כ\"ג):",
"וחלים רעים הם החלאים אשר יקרו במצור מחמת הפחד והצרות והרעב:"
],
[
"כל מדוי מצרים, הזכיר מכות מצרים לפי שבהם נכללו ארבעת משפטי ה' הרעים, כדרך שאמר בברכות כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך (שמות ט\"ו כ\"ו) ופירשנוהו שם:"
],
[
"אשר לא כתוב, לשון זכר על החלי לפי שהוא בראש המאמר:",
"יעלם, יעלה אותם עליך:"
],
[],
[
"כאשר שש וכו' כן ישיש, כי גם הרעות הגדולות האלה הם לתכלית טוב ואושר אמיתי, ויבואו בהשגחתו ית' לייסר האומה כאשר ייסר איש את בנו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ואע\"פי שיחטא ישראל חטאות גדולות, לא ישליכם ה' מעל פניו, אלא יביאם במשפט על רשעם עד שישובו בתשובה, והעיקר כי החטא הוא רע בעצם אבל העונש הבא אחריו היא חנינה גדולה מאת המטיב ית' להסיר כתמי החטא מעל החוטא ולזכותו באחריתו, ולכן ישיש ה' להעניש החוטא:",
"ונסחתם, לשון עקירה, וכן בית גאים יסח ה' (משלי ט\"ו כ\"ה):"
],
[
"והפיצך ה', לפי שיש נחמה לשבויים בהתחברם זה עם זה לבכות ולדבר על צרתם, אמר שלא יהיה כן בגלותם, כי יפיץ ה' אותם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ:"
],
[
"לא תרגיע, לא תמצא מנוחה ומרגוע מצרות נפשך, והנה אין ספק שזה עונש גדול כחביריו שבענין, אבל מתוכו למדנו דבר נחמה, והוא שלא יעזבם ה' לנצח, עד שימצאו מנוח בין הגוים אשר יבואו שם ויבחרו לשבת עמהם לעולם ויתיאשו מן הגאולה, אלא תמיד יהיו אצלם כגרים וכעבדים, ואף אם קצתם ימירו דתם ויעבדו לאלילי העמים עץ ואבן, האומה בכללה לא תחדל מהיות עם ה' וצאן מרעיתו, והוא ית' לא ירצה שיצא הצאן הזה מעדרו לעולם, כמאמר הנביא והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכו' לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה' וכו' (יחזקאל כ' ל\"ב), וכל אותה פרשה:",
"לב רגז, לב חרד, כמו שאול מתחת רגזה לך (ישעיה י\"ד י\"ט):",
"וכליון עינים, מצפה לישועה ולא תבוא:",
"ודאבון נפש, הוא הצער הקבוע ודבוק בנפש, ואינו כצער שהוא על זמן מה ועובר מעט מעט, אלא שהוא יגדל וירבה תמיד:"
],
[
"תלאים, בא\"לף תחת ה\"א השורש, והטעם כדבר התלוי באויד שאין לסמוך עליו, וכל ספק קרוי תלוי, והוסיף להפליג באמרו מנגד, שיהיה כדבר התלוי רחוק ממנו, מול עיניו, והוא רואה אותו, מושיע את ידו אליו ולא ידע אם ישיגו, וזהו ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך:"
],
[
"מי יתן ערב, בתלמוד דרשו ערב של אמש, וכן בוקר של שחרית העבר, אולם כפי הפשט בזמן העתיד ידבר, כי כן דרך העומדים בצרה שיקוצו בזמן ההוה, ויתאוו על העתיד אולי ישתנה מצבם הרע, וכפל הלשון בבוקר ובערב לומר שלריק יתאוו בבוקר אל הערב, שהרי בבוא הערב ישובו לכסוף אל הבוקר:"
],
[
"מצרים, כמו מצרימה, והטעם כי שם הייתם עבדים ומלאים בוז וקלון, והשם פדה אתכם משם בעבור תשמרו חקיו, ועתה שמריתם את פיו יהיה ענשכם שתשובו שמה, ומרוב היגון והצרות תבקשו למכור עצמיכם לעבדים תחת אדוניכם הראשונים, וכדי בזיון זה להם, כי יתעללו בכם המצרים לאמר, גם עליכם עברה כוס חמת ה':",
"באניות, בספינות בשביה:",
"בדרך אשר אמרתי, ואע\"פי שצויתי אתכם שלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, מאחר שעברתם על שאר מצותי, אני אעשה שתעברו גם על המצוה הזאת:",
"והתמכרתם, תחפצו למכור עצמיכם ותבקשו מפה ומפה מי שיקנה אתכם, כדי שאדוניכם יתנו לכם אוכל להשיב נפש:",
"ואין קנה, אבל לא תמצאו שום מצרי שיקנה אתכם, כי ייראו מהשתעבד בכם פן מרה תהיה עליהם באחרונה, וכל זה כדי שתמותו ברעב, והנה גם זו קללה עצומה, אבל ממה שאמר ואין קונה למדנו נחמה, כי היא נסבה מאת ה שלא ימכרו בני ישראל ממכרת עבד בין אויביהם, כדי שיעשו מהם סחורה ויוקבע להם העבדות העולמי, אלא ישארו ביד אדוני הארץ ההיא ויהיו תחת המלכים אבל לא עבדים ליתר העם, והטעם כי גם בזמן הגלות יהיו בני ישראל עבדי ה', ולא עבדים לאחרים, כענין שכתוב כי לי בני ישראל עבדים וכו' לא ימכרו ממכרת עבד (ויקרא כ\"ה):"
],
[
"אלה דברי הברית, הברית הראשונה נזכרת בפ' בחקותי, וכוללת גם היא גלות ישראל וחרבן ארצם ושוממות מקדשיהם אך עיקר הכונה שם על חרבן בית ראשון שלזה זכר שמטות הארץ והרצאותיה, ובברית השניה הזאת הוסיף ביאור רב ממה שיקרה להם בחרבן בית שני, דברים שלא באו בפירוש שם, ולכן אמר מלבד הברית וכו', ואחר שצוהו השם לכרות אתם שנית את הברית הזאת בארץ מואב, לפי שהברית ההיא היתה בשנה השנית לצאתם מא\"מ, וכבר עברו עליה מ' שנה ומת כל הדור ההוא מבן כ' ומעלה, ועתה שיכנסו לארץ ראוי לשנות להם דברי הברית כדי שידעו מה שנגזר עליהם אם לא ינצרו מצות ה':",
"אשר כרת אתם בחרב, שכתוב שם בהר סיני ביד משה, וסיני הוא חורב:"
]
],
[
[
"ויקרא משה, אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית קראם עוד שמע ישראל לעורר אזנם על דבריו, והכל מחובר הוא כי לא הלכו מלפניו, ויתכן שנכפלה הקריאה הזאת אחרי שאמר בתחילת הענין ויקרא משה אל כל ישראל (לעיל ה' א'), לפי שהפסיק הכתוב בין דברי משה במאמר אלה דברי הברית אשר צוה וכו', שהוא דרך סיפור ואינו מדברי משה אל העם:",
"אתם ראיתם, ואחרי כן ואולך אתכם וכו', ואחרי כן ויצא עוג וכו', כי יש מהם שראו האותות שעשה השם במצרים, והם והבאים אחריהם ראו מופת המן ארבעים שנה, ואלה הבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים:"
],
[
"המסות הגדלת, שניסה בם פרעה וכל עבדיו:"
],
[
"ולא נתן ה' ועם כל מה שראיתם עד הנה, אתם עדיין עם קשי עורף וידמה כאילו אין לכם עינים לראות נפלאות ה' ואזנים לשמוע דבריו ולב להבין טובותיו שהיטיב עמכם ואמר ולא נתן ה' כי מאתו העלילה הראשונה, או יהיה פירוש הכתוב בדרך תימה, האם לא נתן לכם ה' עד עתה עינים לראות וכו' אין ספק שנתן לכם את כל אלה ולמה לא תתבוננו בנפלאותיו ולא תיטיבו דרכיכם?",
"לב לדעת, בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא זכרו האותות שראו:"
],
[
"ואולך אתכם, ולמה לא תתנועל לבכם להשיג דעת אלהים, והלא ספקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה עד שטרדות הזמן ודוחק השעה לא מנע מכם ההשתלמות הזאת, והולך ומונה כל מה שלא חיסר מהם, וחתם למען תדעו כי אני ה' אלהיכם, כלומר שתהיו שלמים בדעת אלהים:",
"לא בלו, ולא הייתם צריכים לחזור אחר בגד ללבוש:"
],
[
"לחם לא אכלתם, לשתתעסקו בזריעה וקצירה וטחינה ולישה ואפייה, אלא אכלתם המן שירד מאליו יום יום מן השמים:",
"ויין ושכר לא שתיתם, כי גם הוא צריך הכנות רבות, אלא הוא ית' נתן לכם מים מצור החלמיש, ולפי שכונת הכתובים להודיע שהיו אז פנויים מטרדות העולם, לכן אמר בלשון שלילה, לא בלו, לא אכלתם, לא שתיתם, ואילו היתה הכונה לספר חסדי ה' עמהם, היה מזכיר המן והמים בפירוש:"
],
[
"ותבאו, וכאשר באתם אל המקום הזה נעשו לכם אותות, כי ויצא סיחון וכו':"
],
[
"ונתנה, הנו\"ן למדברים בעדם, כמו ונקח:",
"לראובני, תחסר מלת שבט, ומובן מעצמו:"
],
[
"למען תשכילו, לשון השכלה בהפעיל הוכח בכתבי הקודש על השגת הדברים שהם חוץ מגבול בינת האדם ודעתו וילאה האדם מהתבונן בם, אז ישכיל עליהם בשכלו הטוב, כגון ההשגה באמתת השם ב\"ה היא נשגבה מבינת כל אדם, ועליה נאמר ולהשכיל באמתך (דניאל ט' י\"ג), וכן השכל וידוע אותי (ירמיה ט' י\"ד), וכן כל דרכי העולם וקורותיו ועלילות בני אדם במשאם ומתנם ובדברי העצות למלחמה ולשאר מעשי העולם אע\"פי שאין לברר באלה הנאות להצלחה מהבלתי נאות במופתי הבינה, וכאמרו מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו (משלי כ' כ\"ד), יפעל בהן השכל כפי דרכו, וזהו למען תשכילו, שתזכו למצוא בכח השכל המצאות נאותות אל התכלית שתרצו להשיג, וההשכלה תהיה בכל אשר תעשון:"
],
[
"אתם נצבים היום כלכם, כדכתיב לעיל ויקרא משה אל כל ישראל, ואמר להם שכנסם היום לפני הקב\"ה ביום מותו, כדי להעבירם בבריתו ובאלתו, כי בברית הראשונה של מתן תורה לא היו שם אלות וקללות, והוסיפם עתה קודם שיכנסו לארץ מיראתו פן יפתה לב קצתם לשקוצי ע\"א אשר ראו במצרים או אשר יראו בארץ כנען, כמו שיאמר כי אתם ידעתם וכו':",
"ראשיכם שבטיכם, כמו האהלה שרה אמו, והענין ראשיכם שהם ראשי שבטיכם:"
],
[],
[
"לעברך, להיותך עובר, ולא יתכן לפרשו להעבירך, אלא הוא כמו לעשותכם אותם (לעיל ד' י\"ד):",
"בברית, דרך כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומכאן, ועוברים בינתים, כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל\"ד י\"ח), והנה מלת עבר עם בי\"ת הוא עשיית הברית, ובלא בי\"ת הוא הפרת הברית:"
],
[
"למען הקים אתך, הברית הזאת הוא שיקים ה' אותך לעם סגולתו, כדי שיהיה הוא לך לאלהים, ובהיות התכלית נכבד כ\"כ צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלמות:"
],
[],
[
"ואת אשר איננו פה, הם הדורות הבאים, ולכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ ויתר הטובות אשר הועתקו על ידכם אליהם, לא היו כ\"א על תנאי קיום הברית, ובאותו התנאי בעצמו תנחילו אותם לבניכם אחריכם:"
],
[
"כי אתם ידעתם, לפי שראיתם האומות עובדי אלילים, שמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם:",
"בקרב הגוים אשר עברתם, סיחון ועוג וחמשת מלכי מדין והכנעני מלך ערד:"
],
[
"שקוציהם, על שם שהם מאוסים כשקצים:",
"גלליהם, שמוסרחין ומאוסין כגלל:"
],
[
"או משפחה, שהוא דבר יותר זר מאיש או אשה ואח\"כ אמר או שבט שהוא עוד זר הימנו ששבט אחד כלו ילכד בעון פלילה כזה, אבל לא אמר על כלם כי לא יתכן שיהיה לב כלם פונה היום לע\"א, כי לא היו באים בברית השם ובאלתו, כי מי יכריחם, אבל משפחה או שבט אפשר שיבואו בברית מפני פחד הרוב:",
"פן יש בכם שרש, עשה בזה שתי חלוקות, תחלה אמר פן יש בכם אשר לבבו פונה היום, והוא הנפתה כבר לע\"א, ובלבו מאמין בה היום הזה, ואח\"כ הוסיף ואמר אפילו היום כלכם עובדים את השם בפועל, פן יש בלב אחד מכם שורש רע שיפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, וזר יוכל להיות גם באשר איננו פה עמנו היום, כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה, והזכיר השורש כי הוא עומד לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת, וממנו אפשר שיצמיחו הפרחים הרעים:",
"שרש פרה ראש ולענה, עשבים מרים או ממיתים, ושמם כן בל\"הק, ותיאר הכתוב הפנייה אחרי ע\"א בשם שורש פורה ראש ולענה, כי זה האיש הסר מעם ה' ללכת לעבוד ע\"ז, איננו מצד הסכלות והפתיות שאינו מבין כי אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ, שאילו הדבר כן לא היה הכתוב אומר לא יאבה ה' סלוח לו, אמנם מקור הכפירה באלהי אמן והעבודה לעץ ואבן מעשה ידי אדם בא מהשחת הדעת, שנטבעה כ\"כ נפש האדם בתאוות המגונות והדרכים הרעים עד שתבחר לצאת מתחת עול עבודת השם כדי להזיד ולהרשיע באין פחד אלהים, ורשעתו תשיאנו להאמין באלילים כדי שיהיה מותר לו לעשות התועבות אשר עבדו בהם העמים את אלהיהם, וזה באמת שורש פורה ראש ולענה:"
],
[
"והתברך בלבבו, לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו, לאמר לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:",
"בשררות לבי אלך, במראית לבי, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ\"ח י\"ז), כלומר מה שלבו רואה לעשות, ולפי שיצר לבבו רע מאד, וחפץ להתיר לעצמו כל התועבות, לכן אומר בלבו אדבק בע\"ז ואאמין בה, ואז שלום יהיה לי מן הקללות האלה, כי לא אאמין עוד בם ולכן לא אירא מהם, ובדרך הזה אוכל ללכת אחרי שרירות לבי, ואעשה כל מה שעשו עובדיהם לאלהיהם:",
"למען ספות הרוה את הצמאה, הרוה כנוי לתאוות המותרות ולחוטא מתוך שובע, כענין וישמן ישורון ויבעט (לקמן ל\"ב ט\"ו), והצמאה כנוי לתאות הדברים הנצרכים, כמו החוטא לתיאבון, ומלת ספות לשון תוספת, ואין המאמר הזה מדברי הרשע שיאמר בלבו למען ספות וגו', אלא הם דברי הכתוב והוא מחובר עם תחילת הפסוק, והכונה שיתברך בלבבו בדברי כזב כאלה רק לתכלית רע, דהיינו כדי שיוכל אח\"כ להשלים כל מאויי רשעתו, ויוסיף התאוות האסורות על התאוות ההכרחייות, כדרך שאמרנו למעלה, שהוא אומר כן בלבו בעבור שהשתקע בזמה ובחמס ובכיוצא מן הדרכים הרעים, והוא רוצה לעשות מה שלבו חפץ:"
],
[
"לא יאבה, לפי שהרשע הזה עושה בזדון ונפשו נשחתה לגמרי, לכן אמר בו לשון לא יאבה, כי השם מואס בו, כדרך כי את כל אלה עשו ואקוץ בם (ויקרא כ' כ\"ג), הנאמר בתועבות הגוים:",
"יעשן אף ה', נאמר כן על דרך משל כדי להסביר את האזן:",
"וקנאתו, כל לשון קנאה הנאמר אצל ע\"ז ענינו שמקנא לכבודו ית' שלא יחולל:",
"ורבצה בו, שתחול על ראשו ולא תפרד ממנו לעולם:",
"ומחה ה' את שמו, כעונש דור המבול ואנשי סדום שנמחה שמם מן הארץ, וכמו שיעשה השם בעמלק באחרית הימים, וטעם העונש הנפלא הזה, לפי שמדבר במין הראשון של ע\"ז שרמזנו עליו (לעיל ד ט\"ז), שאינו בא מטעות השכל, אלא מהשחת הנפש ותגבורת היצר והנטייה אל התועבות, כדרך שהיה בדור המבול ובאנשי סדום שהשחיתו דרכם בכל מיני נבלות:"
],
[
"והבדילו ה' לרעה, שלא יבא שמו במספר השבטים ויסוף זכרו מתוך קהל ה':",
"בכל אלות הברית הכתובה, מלת הכתובה מוסבת אל הברית ולא אל האלות:",
"בספר התורה הזה פעמים אמר הזה מוסב אל הספר, ופעמים הזאת מוסב אל התורה, והענין אחד, אולם מפסוק הטעמים אין הכרע, שהרי אמר לעיל (פסוק י\"ח) בשמעו את דברי האלה הזאת, והטעם במלת האלה, וכן לקמן (ל\"א ל') את דברי השירה הזאת עד תומם, הטעם במלת השירה, ובשתי המקומות הללו היה ראוי לומר הָאֵלֶה, במקום הזאת:"
],
[
"הדור האחרון, מבני ישראל, דהיינו בניכם אשריקומו, ואח\"כ זכר הנכרי, ושניהם ידברו אלו עם אלו בענין זה, הנכרי ישאל על מה עשה ה' וגו', ובני ישראל ישיבו על אשר עזבו וכו':",
"את מכות הארץ ההוא, שתהיה ארץ כנען שממה בעבור עון יושביה, כענין שאמר והארץ אשר תחתיך ברזל, יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר (לעיל כ\"ח כ\"ג):"
],
[
"לא תזרע, ואף אם תזרע לא תצמיח, ואפילו העשבים הנולדים מאליהם לא יעלו בה, וכל זה להפלגה תחת היותה צבי לכל הארצות:",
"כמהפכת סדם ועמרה, השוה ענשם לעונש סדום, לפי שחטאם דומה לחטא אנשי סדום, כדרך שאמרנו (לעיל פסוק י\"ט),"
],
[
"ואמרו כל הגוים, הוא הנכרי שזכר למעלה:",
"על מה עשה ה', כלומר כבר ידענו שהחרבן הנפלא הזה לא נהיה במקרה, כי יד ה' עשתה זאת, אולם אנחנו שואלים סבת חרי האף הגדול הזה:",
"לארץ הזאת, אשר לפנים עיני ה' בה תמיד:"
],
[
"ואמרו, הדור האחרון:",
"על אשר עזבו, כל זה קרה לארץ ההיא, לפי שאבותינו שהיו יושבים בה השחיתו את דרכם ועזבו ברית ה':"
],
[
"אשר לא ידעום, לא הכירו מציאותם ויכלתם בשום פנים:",
"ולא חלק להם, פירשנוהו (לעיל ד' י\"ט), ומשם תבין למה זכר כאן הברית אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים:"
],
[
"בארץ ההוא, שתי מיני עונשים, הא על הארץ להביא עליה את כל הקללה וכו' כדי שישומו עליה גם האויבים, והב' על האומה להוליך אותם בגלות:"
],
[
"ביום הזה, שאנו מפוזרים בכל עמי הארצות, כי הכתוב מדבר בגלות אשר אנחנו בו היום, ולשון כיום הזה הם דברי הדור האחרון שיאמרו כך בהיותם בגלות:"
],
[
"הנסתרת לה' אלהינו, ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, כי התחיל פן יש בכם איש או אשה, ואח\"כ אמר וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, לכך אמר דעו שאין אני מעניש אתכם על הנסתרות, כי מי שיעבוד ע\"ז בסתר, משפטו ביד השם לבדו, כי לפניו לבד נגלו כל תעלומות לב, אבל אם היתה בגלוי חוב לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה בהם דין, יענשו הרבים על פשעי היחיד:"
]
],
[
[
"והיה כי יבאו עליך, הפרשה הזאת עתידה, כי לא נתקיימו יעודיה לא בבית ראשון ולא בבית שני, והיא נחמתנו ותקותנו ותרופה כללית לכל צרותינו, ותוכן ענינה להודיע לישראל שלא יתיאשו בלבם בשמעם כל אלות הברית העתידות לחול על ראש החוטאים, וידוע כי אדם אין צדיק בארץ אשר לפעמים לא יחטא, אלא יתנחמו כי גם אחרי החטא יש להם תיקון יצילם מן העונש, והיא התשובה, כמו שיזכור:",
"הברכה והקללה, כי שתיהם יבואו עליך בלי ספק, עתים שתזכה בירושת הארץ וקרבת אלהים ושאר מיני ההצלחות, ועתים שתהיה בגלות נגוע ומוכה אלהים ושבע בוז וקלון, ואחרי שיעברו עליך כל הזמנים האלה:",
"והשבת אל לבבך בכל הגוים, ובהיותך מפוזר בין העמים כאשר תתן לבך לחשוב על כל הטובות שהיו לך מלפנים ועל הרעות אשר באו עליך עתה, ותתבונן בדעתך על הדבר הגדול הזה, איך ירדת פלאים והושלכת משמים ארץ מן תכלית ההצלחה והאושר אל תכלית העוני והלחץ:"
],
[
"ושבת עד ה' אלהיך, גם הפסוק הזה הוא חלק מן התנאי, יאמר וכאשר תשוב בתשובה שלימה מן הדרך המקולקל אשר בו תעית, ותקבל על עצמך לשמוע בקול ה' בכל לבבך ובכל נפשך, אז ושב ה' אלהיך וכו':"
],
[
"ושב, לשון השקטה והנחה, כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל'), והטעם שאז ישקיט הגלות ויניח לך מכל צרותיך:",
"וקבצך מכל העמים, זה לא נתקיים עדיין, כי בבית שני לא היה שם קבוץ גלויות מכל העמים, רק אנשים מעט מ' אלף זכרים שעלו מיהודה ומבנימין ומן הנלוים אליהם מבבל, אבל מעמון ומואב ומצרים ויון וצרפת וספרד וארצות המערב שהיו שם יהודים מפוזרים מחרבן בית ראשון, לא עלו לבית שני, כי אם מאותם שהיו בבבל בלבד, לפיכך אין ספק שהקיבוץ הזה מכל העמים שזכר כאן הוא לעתיד במהרה בימינו:"
],
[
"בקצה השמים, כנגד ארץ ישראל, שאפילו יהיו במקום רחוק מאד מן הארץ הנבחרת, משם יקחם השם להביאם שמה, וזה יורה שהקיבוץ יהיה כללי ולא ישאר אחד שלא יקובץ:"
],
[
"והיטבך והרבך מאבתיך, גם זה לא נתקיים, כי בבית שני לא היטיב השם להם יותר ממה שהיטיב לאבותם, שהרי לפעמים נשתעבדו למדי ופרס ויון, ולא היה להם מלך מזרע בית דוד, גם לא היו בבית שני אורים ותומים וארון ושמן המשחה ואש מן השמים, אמנם ההטבה הזאת שהבטיח היא לעתיד לבא:"
],
[
"ומל ה' אלהיך את לבבך, למעלה הזהיר ומלתם את ערלת לבבכם, שישתדלו מעצמם לשבור מוטות עול היצר ולהכריח כחות נפשותם להתנהג כפי דרכי החכמה, אבל ידוע שהשלמת המעשה הזה קשה מאד על האדם, ואין בידו לבא עד תכליתו לולי יסייעהו העזר האלהי, לכן הבטיח כאן שבאחרית הימים ישלח ה' עזרו מקודש ויעשה חדשות עם בית ישראל למול את לבבם עד שיגיעו אל המעלה הנפלאה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, ואז ישוב האדם אל אותו מצב אשר היה בו קודם חטאו של אד\"הר, והנה כל הנבואות מדברות בענין הגדול הזה, כי יחזקאל (ל\"ו כ\"ג) הבטיח והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואח\"כ סמך ואמר ואת רוחי אתן בקרבכם, וכן ירמיהו (ל\"א ל\"א) אמר הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וכו' אשר המה הפרו את בריתי כי זאת הברית אשר אכרות וכו' נתתי את תורתי בקרבם וכו' וכל הענין שם, ועל זה ניבא דהע\"ה ואמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה:",
"למען חייך, כי השם חפץ חיים, ויעשה כל זאת לזכותנו לחיי עד:"
],
[
"ונתן ה' אלהיך את האלות האלה, אחרי שדבר בתיקון הגדול אשר יעשה השם בימים ההם, הוסיף ג\"כ המשפט אשר בו ישפוט את הגוים אשר הצירו לישראל, כי אז ישלם השם למשנאי ישראל גמולם על ראשם, וכמו שירים קרן ישראל ועל עבדיו יתנחם כן ישיב נקם לצריו כמפורש בסוף שירת האזינו ובכל הנבואות:"
],
[
"ואתה תשוב, אם להזהירם על התשובה כבר אמר למעלה ושבת עד ה' אלהיך, אמנם אינו דומה זה לזה, כי שם נאמר על צד התנאי אם תשוב לשמוע בקולו אז ושב ה' אלהיך וכו', וכאן היא הבטחה גמורה, שאל תתיאש מן הגאולה לאמר, מאחר שהכל תלוי בתשובה מי יודע אם כל ישראל יתנו על לבם בזמן מן הזמנים לשוב עד ה' או אם ילכו ח\"ו מדחי אל דחי ולא תהיה להם תקומה, אל תדאג לזאת, כי הנני מבטיחך שלבסוף תשוב בלי ספק לשמוע בקול ה', ועם כובד הגלות והצרות אשר יעברו עליך תתחזק לעשות את כל מצות ה' כפי האפשר, ואז כאשר תעשה מה שבכחך לעשות, ה' יגמור בעדך ויחדש ימיך כקדם:"
],
[
"והותירך, יתן לך יתרון על כל העמים בענינים אלו שזכר:",
"לטבה, היתרון הזה יהיה על הצד היותר טוב האפשר, ובאמרו בפרי בהמתך ובפרי אדמתך ירמוז אל התיקון הכללי אשר יעשה ה' בכל העולם, שישנה גם טבע הבהמות והתבואות, כמו שרמזנו על זה (בראשית א' ל')"
],
[],
[
"כי המצוה הזאת, כל התורה כולה:",
"לא נפלאת היא ממך, אינה מופרשת ומובדלת מכחך שלא תוכל לעשותה, כלומר לא יכבד עליך הדבר בעבור עומק המושג:",
"ולא רחקה היא, ואף אתה אינך מופרש ומובדל ממנה בשביל ריחוק המקום שיש בינך ובינה, כי אף אם הדבר הוא קל ההבנה אפשר שיעלם ממך ענינו בעבור איזה מונע שיש בך, כגון קוצר המשיג, ואח\"כ פירש הכתוב שתי המניעות הללו, על לא נפלאת היא אמר לא בשמים היא, ועל לא רחוקה אמר ולא מעבר לים היא:"
],
[
"לא בשמים היא, כי השמים הם מופלאים מבני אדם:"
],
[],
[
"כי קרוב אליך, כל הדברים אשר צויתי אתכם הם ידועים לכם ועשייתם תלוייה בכם:",
"בפיך ובלבבך לעשותו, אם תלמדום בפה, ותשמרום בלב לעשותם, כלומר הם אפשרי הלימוד והשמירה והעשייה, ולפי שיצרתי בכלכם עין רואה ואזן שומעת ולב מבין ושומר, וגם כח הממשלה לבחור כמו שיאמר בסמוך, מעתה אין הדבר תלוי אלא בכם:"
],
[
"ראה נתתי, יחזור להזהירם עוד להגיד להם כי שני הדרכים בידם וברשותם ללכת באשר יחפצו בה אין מונע ומעכב בידם, וזה ענין הבחירה החפשית אשר לאדם שהוא עיקר גדול בתורה:",
"את החיים, הידועים, והם המאושרים והנצחיים, כלל כל הברכות והטובות כלם:",
"ואת הטוב, הפרטי, כעושר ובריאת הגוף וחכמה וכבוד ודומיהם, ואת המות ואת הרע הם הפך:"
],
[
"אשר אנכי מצוך, עכשיו מפרש והולך, מה שאמרתי החיים והטוב הוא את אשר אנכי מצוך היום לאהבה וכו', וקראתי לדברים האלה חיים וטוב לפי שעל ידם תחיה ותרבה וברכך ה' אלהיך בארץ וכו', ומה שאמרתי את המות ואת הרע הוא אם יפנה לבבך וכו', שאז הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון וגו':"
],
[
"ואם יפנה לבבך, מעם ה' אלהיך:"
],
[
"כי אבד תאבדון, זה בנין אב לכל שאר המקומות שכתוב בהן לשון אבד תאבדון כנגד ישראל, שאין ענינו השמדה לגמרי מתחת כל השמים, חלילה מזה, כי אף אם יחטא ישראל לא ימחה השם את שמם, אלא ענין המליצה הזאת בכל מקום שיגרשם מן אדמת הקודש ויפזרם בגוים בשביל עונותם, עד שיאבד מהם הקיבוץ המדיני ולא יחשבו לגוי אחד, והראיה ממה שהוסיף כאן לא תאריכון ימים על האדמה וגו', ואם היה פירושו אבדון גמור מכל העולם, מה טעם לומר אחריו שלא יאריכו ימים על ארץ כנען, והלא אף בכל קצוי ארץ וים רחוקים לא יאריכו ימים?"
],
[
"את השמים ואת הארץ, שהם קיימים לעולם, וכאשר תקרא אתכם הרעה יהיו עדים שאני התריתי בכם בכל זאת, וכן אמר על האבן תהיה בנו לעדה:",
"ובחרת בחיים, אני נותן לך עצה שתבחר בחיים טובים ומאושרים, ומכאן ראיה שמדבר על החיים הנצחיים אשר יקנה אותם האדם במעשיו הטובים התלויים בבחירתו, ואילו כונת הכתוב על חיי העולם הזה כדברי המכחישים, איך אמר עליהם ובחרת בחיים? והלא חיי העולם הזה אינם תלויים בבחירת האדם, ואף אם יבחר וירצה בהם בכל כח בחירתו, אפשר שימות קודם עתו ונגד רצונו, ומה תועיל בחירתו בהם?"
],
[
"כי הוא חייך, אהבת השם והשמיעה בקולו והדביקות בו, כל אחד מהדברים הללו הוא חייך, כלומר בו תלוים חייך הנצחיים:"
]
],
[
[
"וילך משה, כאשר השלים כל דבריו אז הלכו כל הנצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו, ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה, כי כבר אמר אתם נצבים היום וכו' לעברך בברית וכו', ואחרי עברם בברית ילכו מפניו, ואמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו:"
],
[
"בן מאה ועשרים שנה, זקן ושבע ימים ואין לכם להתעצב על מיתתי באשר היא סוף כל האדם:",
"לא אוכל עוד לצאת ולבוא, אין זה סותר למה שיאמר לקמן לא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי הכונה שם שהיה בריא משתמש בכל חושיו ובכחות נפשו בשלמות, ואולי שעם כל זה הרגיש בעצמו שאין לו עוד מדת הגבורה והכח לשאת את משא העם טרחם וריבם, ולצאת ולבא לפניהם למלחמה, ומנהיג האומה הזאת ושר צבא מלחמת ה' לא די לו שיהיה בריא משתמש בחושיו ובכחות נפשו כראוי, כי אם צריך שיהיה גבור חיל, ורב פעלים, שוקד להשגיח בעניני האומה ולדעת צרכיה ולפקוד עליה מן הבוקר עד הערב, וגם בלילה לא ישכב לבו, כי יצטרך למחשבות רבות ועצות עמוקות ליישר הנהגותיה בעתות השלום, אף כי בצאתה על אויביה, לא ייעף ולא ייגע מרוב ענין ועבודה קשה, ואין בזה תפארת לזקן, וכבר אמר החכם תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבם (משלי כ' כ\"ט), וגדולה מזו אחז\"ל לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה, כונתם לומר לא שנעלמו ממנו דרכי התורה והחכמה ופירושיה האמתיים, אלא שנתמעט בו הכח למסור את חכמתו לאחרים, ולהפיץ את מעיינות התורה לחוץ, ולזה דקדקו לומר מסורות ומעיינות החכמה, כי להורות לאחרים וללמדם חכמה צריך שקידה רבה והשתדלות דברים ומשא ומתן, ואין זה בכח ותולדות הזקן:",
"וה' אמר אלי, ואף אם הייתי יכול לצאת ולבא, הנה ה' גזר עלי שלא אעבור את הירדן, ואפשר עוד לפרש הכתוב בענין אחר, שיהיה לא אוכל עוד כמו לא תוכל לאכול בשעריך, ופירושו איני רשאי עוד לצאת ולבא לפניכם ולהנהיג אתכם, לפי שהשם אמר אלי לא תעבור וכו':"
],
[
"ה' אלהיך הוא עבר לפניך, אין הנצחון תלוי בי, כי השם ישמיד את הגוים האלה מלפניך, ואם תאמרו שעם כל זה צריכים אתם למנהיג שיעבור לפניכם ואחריו תלכו, הנה יהושע הוא עובר לפניך, וגם בידו יעשה השם נפלאות, כי אני לא מניתיו מדעתי, אלא על פי השם, וזהו כאשר דבר ה':"
],
[
"ועשה ה' להם, על ידי יהושע, כאשר עשה על ידי לסיחון ולעוג:"
],
[
"ועשיתם להם ככל המצוה, לשבור מצבותם, ולקרוא להם תחלה לשלום, ושלא להחיות כל נשמה, וכל שאר המצות שנזכרו בענינם:"
],
[
"לא ירפך, לא ירף ממך, ולא יתן לך רפיון לבלתי היות בעזרתך:"
],
[
"כי אתה תבוא את העם הזה, כמו עם העם הזה:"
],
[],
[
"ויכתב משה את התורה הזאת, אינו דומה למה שאמר בסמוך תקרא את התורה הזאת, כי שם הכונה על ס' הדברים בלבד כדעת רבותינו, אבל כאן מדבר על כל התורה כלה מתחלת ס' בראשית עד לעיני כל ישראל, זולתי פרשת ויאמר ה' אל משה וגו' (לקמן פסוק י\"ד) שעדיין לא נאמרה לו וזולתי שירת האזינו שלא היה בדעתו של משה לכתוב אותה בתורה, ואח\"כ בא לו הצווי הן קרבו ימיך וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו', אז כתב משה הצווי ההוא וגם השירה בספר התורה, שנאמר ויכתוב משה את השירה הזאת וכו' (לקמן פסוק כ\"ב), ובעבור התוספת הזאת הוצרך הכתוב לחזור ולומר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם (שם פסוק כ\"ד), ומליצת עד תומם לכלול גם הצווי האחרון הזה וגם השירה הבאה אחריו:",
"ויתנה אל הכהנים בני לוי, שהם מורי התורה וראשי הקבלה:",
"ואל כל זקני ישראל, לפי שגם הם קבלו פירוש הבעל פה:"
],
[
"מקץ שבע שנים, בשנה ראשונה של שמיטה, שהיא השנה השמינית, ולמה קורא אותה שנת השמיטה, שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית:",
"בחג הסכות, שאז כל התבואות נאספות ואין לב הבעלים עליהם, ויכלו להתבונן היטב בדברי התורה:"
],
[
"תקרא, הצווי הזה מוסב אל הכהנים הלוים ואל זקני ישראל, שעליהם כתוב ויצו משה אותם, ואמר תקרא בלשון יחיד להודיענו שהקורא יהיה אחד, וכל העם שומעים כמו שאמר נגד כל ישראל, והקורא הזה ראוי שיהיה הגדול שבעם, כמו שארז\"ל שהמלך היה קורא על בימה של עץ שהיו עושים בעזרה:",
"את התורה הזאת, ספר אלה הדברים לפי שרוב גופי תורה תלוים בו, ומצינו ראיה לזה ממה שכתוב ביאשיהו ויעל המלך בית ה' וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית (מלכים ב' כ\"ג), וספר הברית הוא ספר אלה הדברים הזה שבו דברי הברית:",
"נגד כל ישראל, כלל, ובפסוק הסמוך יפרט:",
"באזניהם, כל קריאה היא באזני השומעים, אבל טעמו שיקרא באופן שיבינו כלם את הנרצה בה:"
],
[
"הקהל את העם, כבר היו נאספים כלם בירושלים לחוג את חג הסכות, וצוה להקהילם בעזרה:",
"למען ישמעו ולמען ילמדו, האנשים והנשים, כי גם הן שומעות ולומדות ליראה את ה':"
],
[
"ובניהם אשר לא ידעו, הם הטף, כי ישמעו וישאלו, והאבות ירגילום ויחנכו אותם, כי אין הטף יונקי שדים, אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך, וזהו טעם ולמדו ליראה בעתיד, כי למעלה אמר ולמדו ויראו, אמנם רבותינו ז\"ל אמרו האנשים ללמוד, והנשים לשמוע, והטף למה בא? ליתן שכר למביאיהם, יראה מדבריהם שפירשו הכתוב הזה באופן אחר, ומה שאחר ובניהם אשר לא ידעו אינו הטף שזכר למעלה, אלא הבנים והדורות הבאים אחריהם שישמעו מפי אבותם ויבואו ליראה כל הימים, והנה המצוה הזאת פעם אחת בכל שבע שנים, וכתב הרדי\"א כי בכל שנה ושנה היה הכ\"ג או הנביא או השופט קורא בחג הסכות חלק מן התורה ושהיה משלים ס' בראשית ושמות ויקרא ובמדבר בששה שנים, ובשנה השביעית היה המלך קורא ס' הדברים ומסיים התורה, ומכאן נשאר המנהג בימינו שביום חג העצרת האחרון אנו משלימין את התורה, וקוראין אותו יום שמחת תורה:"
],
[
"ואצונו, כמו שנאמר להלן ויצו את יהושע:"
],
[
"ויעמד עמוד הענן פתח האהל, ידוע שלא היה למשה הדיבור כן, כי הכתוב אומר ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים (שמות כ\"ה כ\"ב), אבל היה זה לסבת היות שם יהושע שלא הגיע למדריגת אדון הנביאים בענין קבול הנבואה, וכן מצינו כשצוה ה\"ית אל משה אהרן ומרים צאו שלשתכם נאמר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל (במדבר י\"ב ה'), וכל זה מורה על הבדל המעלה במדריגות הנבואה:"
],
[
"וזנה, הונח על האשה הבוגדת בבעלה ונותנת את אהבתה לבלתי ראוי, והושאל על העוזב את השם ועובד האלילים:",
"אלהי נכר הארץ, אין נכר תואר לאלהי, כי אין הסמוך תואר לנסמך, אבל יחסר המתואר, כאילו אמר אחרי אלהי עם נכר, שהוא עם הארץ, ולשון נכר מתורגם [barbaro] שגם הוא הנחתו הראשונה על אדם נכרי, והושאל על איש רע המזג ובעל המדות המגונות:",
"בקרבו, שב על נכר, בקרב העם הנכר:"
],
[
"והסתרתי פני מהם, אסתיר השגחתי מהם ולא אעשה למענם אותות ומופתים שעל ידם יוודע לעין כל כי אני ה' אלהיהם, והוא הפך מה שנאמר בברכות והתהלכתי בתוככם, אבל כשיחטאו לא יהיו עיני ולבי עוד אליהם, אלא אעזוב אותם למקרי העולם:",
"והיה לאכל, לכל מבקשי נפשם, כי כן משפט העם הזה, כאשר יסלק השם ממנו השגחתו הפרטית, ויעלים ממנו עין חמלתו, מיד והיה לאכול, כי צריו רבים:",
"ואמר ביום ההוא הלא על כי, איננו וידוי גמור כענין והתודו את עונם אבל הוא הרהור וחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם, ושכל צרותם באו להם בעבור העבירות שבידם:",
"אין אלהי בקרבי, איננו פועל נפלאות בקרבי כמו בשנים קדמוניות, והוא כדרך כי אתה ה' בקרב העם הזה (במדבר י\"ד י\"ד):"
],
[
"ואנכי הסתר אסתיר, אע\"פי שהכירו את חטאם, לא אחוש להם ולא אגאלם בחרטה לבדה, כי רעה גדולה עשו בלכתם אחרי אלהים אחרים, עד אשר ישיבו אלי בתשובה גמורה:"
],
[
"ועתה כתבו לכם, אין הכונה שמשה ויהושע שניהם יכתבו אותה על ספר תורת האלהים, אלא ענינו שיעשו מהשירה הזאת טופסים רבים לתת אותם לכל אדם כדי שכל איש ואשה ידענה וישגרנה בפיו, וכן מצינו אח\"כ שמשה לבדו כתב אותה בספר התורה:",
"את השירה הזאת, השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו השמים עד וכפר אדמתו עמו, וקראה שירה כי ישראל ישוררו אותה תמיד בשיר וזמרה, וכן נכתבה על מקצב שירי, בהצמדת הדלתות, עם ההפסק במקומות הנעימה:",
"ולמדה, שיבאר להם הטעמים הקשים שבה:",
"שימה בפיהם, שתהיה השירה שגורה בפיהם:",
"לעד בבני ישראל, כמו שאמר להלן וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי השירה תעיד בישראל שכך הגדתי להם מראש וכך התריתי בם על כל המוצאות אותם:"
],
[
"כי אביאנו, תחלה זכר הטובות שיתקיימו בהם, הביאה אל הארץ, ורבוי מופלג בכל מיני טובות כאמרו ואכל ושבע ודשן, ואח\"כ זכר הרעות, כי מרוב הטובה יבעט ויכשל, כדרך וישמן ישורון ויבעט:",
"ונאצוני, יכעיסוני:"
],
[
"רעות רבות וצרות, ולא זכר כאן הגאולה העתידה הנרמזת בסוף השירה לפי שלא יפול ענין העדות על הגאולה, כי אם על הצרות תעיד השירה שיהיו במשפט ובצדק:",
"לפניו, כעד העומד תמיד לנגדו ומעיד בו:",
"כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום, אם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפועל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה לומר גלוי לפני שתחטאו ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שנאמר מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבא שמעתיך (ישעיה מ\"ח ד'), והכלל כי הידיעה האלהית בעתיד לא תבטל הבחירה החפשית, כי לא תכריח את רצון האדם כלל, אבל אילו הודיע הקב\"ה את ישראל את הידוע לו בעתיד, כבר היתה בחירתם בטילה, כי דבר אלהים לא ישוב ריקם, והיה מכריע ומכריח את רצונם לעשות כאשר דבר ה', לכך לא התרה בהם כי אם מתוך מעשיהם הנודעים גם להם, וזהו אשר הוא עושה היום:"
],
[
"ויכתב משה, שכתב גם את השירה בספר התורה אשר נתן לכהנים כדרך שפירשתי לעיל פסוק ט\"ז:"
],
[
"ויצו את יהושע, מוסב למעלה כלפי שכינה, כלומר שהשם צוה את יהושע חזק ואמץ, והבטיחו להיות עמו, שהרי על כן אמר למשה קרא את יהושע:"
],
[
"ויהי ככלות משה וגו' עד תמם, שכתב גם השירה בספר התורה וגם הצווי על כתיבתה, וגם הכתוב הזה עצמו ויהי ככלות משה וכו', וגם הדבור האחרון עלה אל הר העברים וגו' (לקמן ל\"ב מ\"ט), ופרשת וזאת הברכה וסיפור מיתתו, ובדרך כלל כל מה שיש לפנינו היום מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל כתב משה קודם מותו שעל זה יורה מליצת עד תומם, ואע\"פי שיש בין הדברים האלה גם מה שקרה אחר הכתיבה כגון נתינת ספר התורה ללוים, וגם סיפור מיתתו וקבורתו, עכ\"ז כתב משה את הדברים האלה קודם הוייתן כפי מה שאמר לו הק\"בה לכתוב (עיין בהקדמת הרמב\"מן על התורה), והטעם כדי שיהיה ספר התורה מושלם כשנתן אותו ללוים, ולא יגעו בו עוד כלל לא להוסיף ולא לגרוע:"
],
[
"את הלוים נשאי ארון, ולא הזכיר הכהנים כמו שזכרם למעלה, כי שם צוה על לימוד התורה וכאן על שמירתה:"
],
[
"מצד ארון ברית ה', נחלקו בו חכמי ישראל, יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון:"
],
[
"הן בעודני, לא מכח ק\"ו זה היה יודע מרע\"ה שישחיתו אחרי מותו, כדרך בן אדם שיתבונן במה שעבר ויגיד באומד שכלו מה שעתיד להיות, שהרי אדון הנביאים היה יודע זאת בדרך נבואה, כי השם אמר לו ואכל ושבע ודשן ופנה וכו', אולם רצה להראות עצמו כאילו מאומד דעתו אמר להם כן, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר, מאחר שהקב\"ה מגיד שיהיה זה בלי ספק, הרי אנו מוכרחים במעשינו:"
],
[
"כל זקני שבטיכם ושטריכם, והם יקהילו אלי כל העדה, כי בפני כולם אמר השירה, שנאמר וידבר משה באזני כל קהל ישראל:"
],
[
"כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון, שעורו כי ידעתי עתה כי השחת תשחיתון אחרי מותי:",
"כי תעשו, כאשר תעשו:"
]
],
[
[
"האזינו, מגזירת אזן, ודרך הכתובים להעיד בדברים שהם עומדים וקיימים, וכן שמעו הרים (מיכה ו' ב'), גם אבן יהושע, ושם כתוב כי היא שמעה, והענין שהשמים והארץ יעידו לישראל שכך אמר להם משה קודם מותו, וכך התרה בהם, וכה יארע להם אם יחטאו לה', ובספרי אמרו שהעיד בהם את השמים ואת הארץ שלא שנו את מדתם, מעתה בריאה עד עולם שומרים את פקודתם, ושמחים לעשות רצון קונם, שמא גלגל חמה אינו עולה מן המזרח, שמא זרעתם חטים והארץ הצמיחה שעורים, או שמא פרה אינה דשה, וחמור אינו טוען והולך, ומה אלו שאם זכו אין מקבלים שכר ואם חוטאין אין מקבלים פורענות לא שנו מידתן, אתם עאכ\"ו:"
],
[
"יערוף כמטר לקחי, התפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר היורדים על הארץ להולידה ולהצמיחה, כן יכנסו דבריו בלב שומעיהם, ולא ישובו ריקם, כי אם יעשו פרי, והנה זכר בכתוב הזה מטר וטל, שעירים ורביבים, ואינו כפל ענין במלות שונות כמו שחשבו המפרשים, אבל כלו מן הקצה אל הקצה, וכמו שכל דברי השירה הם תוכחות ולבסוף דברי נחמה, כן בתחלת דבריו אמר, יהיה דבורי כגשם שוטף היורד בזעף להפחיד החוטאים, או כגשמי נדבות היורדות בנחת לטובת הצדיקים, וכן יערף הוא לשון זעף ותזל הוא הפכו, וכן המטר והטל, השעירים החזקים מלשון סערה משחיתים התבואות, והרביבים הדקים שהם טיפי מטר מרוים את הארץ, ואצל שעירים אמר דשא שכולל כל מיני צמחים גם האילנות, כי הסער מכלה הכל, ואצל הרביבים זכר העשב שהם העלים הקטנים שעליהם יטיפו רסיסי לילה להגדילם, והכונה בכל זה לומר, האלות והענשים שאודיע להם, כגון וירא ה' וינאץ וכו', אספה עלימו רעות וכו', הדומים לסער ולמטר, יכילו על החוטאים אימתה ופחד, והטובות שאבטיח להם כגון כי ידין ה' עמו, הדומים לטל ורביבים, יוסיפו אומץ בלבב הצדיקים לסבול כובד הגלות והצרות וליחל לתשועת ה':",
"לקחי, ענינו המדע, מה שראוי לאדם שיקחנו אל לבו:"
],
[
"כי שם ה' אקרא, כאשר אקרא את שם ה' ואזכיר דרכי משפטו וצדקתו והוא מה שיאמר בסמוך הצור תמים פעלו וכו', אז גם אתם תנו כבוד לה' אלהיכם, ותבינו כי גדול ה' ומהולל מאד ע\"י משפטיו אשר יעשה בעולם, כדרך נודע ה' משפט עשה:"
],
[
"הצור, שהוא עומד תמיד, משגב ומנוס נאמן לחוסים בו, וכן צור לבבי, צורי ומשגבי, ורבים ככה:",
"תמים פעלו, בלי עודף ובלי מחסור, אין בפעולותיו, שהם הנבראים כלם, דבר לבטלה שיהיה למותר, כי אם כלם לתועלת ותכלית טוב נרצה מאת ה' יתעלה, אף לא חסר בפעולותיו דבר מכל מה שתגזור החכמה העליונה שיהיה ראוי, או טוב ומועיל ומביא אל התכלית הנרצה:",
"כי כל דרכיו משפט, כל דרכי השם הם דרכי משפט, נגזרים בחכמה עליונה, ונשקלים בפלס האמת ומשפט צדק, ולפי שעתיד להזכיר בשירה שינוי עתים לטוב ולרע, הקדים לומר שאין השינוי הזה אלא מצד המקבלים, אבל עצתו ית' לא תשתנה, כי היא תמיד על פי דרכי החכמה, וכל קורות ישראל מעת היו לגוי אחד בארץ עד היום האחרון, סמוכים זו לזו באמת ובאמונה כפי ארחות חכמת ה' המנהגת הכל מראש ועד סוף, ואף אם בימי הזעם ידמה לחלושי השכל כאילו אין השם רואה, וירבה העושק והרשע במדינות כאילו אין למעלה שופט עליהם, אל נתמה על החפץ, כי גבוה מעל גבוה שומר, ועוד יבא יום משפט לשפוט תבל וצאצאיה, ואז יכירו כל באי עולם, כי השם צדיק וישר ושופט צדק:",
"אל אמונה, שיש לסמוך ולבטוח עליו:",
"ואין עול, בדרכיו, אין הק\"בה מקפח שכר כל בריה:",
"צדיק, הפך העול, ההולך בדרכי הצדק לעשות לזולתו כראוי לו, יקרא צדיק:",
"וישר, הדרך היותר קצר הוא הדרך הישר, והוא הפך המעוקם והעקש, וכן דרכי החכמה יקראו ישרים, שהם מוליכים אל התכלית הנאות בדרך היותר קצר, וההולך בדרכים ישרים נקרא ישר, וכן אמרו בספרי צדיק וישר הוא, שהוא מתנהג בישרות עם כל באי עולם:"
],
[
"שחת לו לא בניו מומם, כפי פסוק הטעמים שמלת בניו מחוברת עם מומם, כך שיעור הכתוב:",
"שחת לו? דרך שאלה, וכי לו שחת מום של בניו? לא! אין הדבר כן, כי אם את בניו בעצמם שחת מומם, ויהיה שחת מושך עצמו ואחר עמו וכן מומם, כאילו אמר שחת מומם לו? לא, בניו שחת מומם, והטעם כמו אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל\"ה ו'), כל חטאת בני האדם וכל מרים לא יטילו מום בפועל השם, כי הוא תמים, אבל משחתם בהם מום בם:",
"דור עקש, עקום ומעוקל, כמו ואת הישרה יעקשו (מיכה ג' ו'):",
"ופתלתל, כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל, והנה עקש ופתלתל הפך הצדיק והישר, והכתוב מדבר בדרך נבואה, כאילו כבר עברו כל ימי הצלחת האומה, והם עתה בגלות המר בעבור עונותיהם, והנביא יוכיחם על סרחונם, וכן כל דברי השירה על הדרך הזה:"
],
[
"הלה' תגמלו זאת, לשון תימה, האם ראוי שתגמלו לה' ב\"ה בזאת הרעה שאתם עושים, והרי הוא הטיב עמכם בכמה מיני טובות הידועות לכם וכאמרו הלא הוא אביך וגו':",
"עם נבל ולא חכם, השוכח את הטוב הנעשה לו ומשלם רעה למטיב יקרא נבל, והוא הפך הנדיב, הגומל טוב חנם בלי תקות שכר, והנה ידוע מכל ס' משלי שהפך החכם הוא הכסיל, וכאן היה ראוי לומר עם כסיל ולא חכם, או עם נבל ולא נדיב, אמנם טעם הדבר כי החכם הנוהג כפי חקי התורה והחכמה אפילו תחת רעה שקבל ישלם טובה, כענין שכתוב וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה (ש\"א כ\"ד כ'), והפך זה הכסיל שלא יזכור להטיב עם מי שגמל עמו טובה, אבל לשלם רעה תחת טובה הוא נגד שקול דעת האדם, והעושה כן אין לתארו כסיל שהוא ההפך מן החכם, אלא יקרא שמו נבל, כי נבלה עשה:",
"הלא הוא אביך, שהולידך וגדלך, כי הוא ב\"ה יוצר האדם:",
"קנך, ויותר מזה בחר בך מכל האומות להנהיגך בדרך פלא, וע\"ז אמר קנך, כדרך עם זו קנית (שמות ט\"ו ט\"ז):",
"הוא עשך, מלת עשייה על התיקון כמו שביארנו (שמות י\"ג ח), והענין הוא תקן נפשך והוד והדר עטר אותה, כדי שתוכל להשלים עצמך:",
"ויכננך, לשון כונן נופל על ההכנה שיש בדבר לקבל השפע ממי שגדול ממנו, ד\"מ הירח והככבים נבראו באופן שיוכלו בטבעם לקבל אור השמש, ועל זה אמר המשורר ירח וככבים אשר כוננת (תהלים ח' ד'), וכן מקדש ה' כוננו ידיך (שמות ט\"ו י\"ז), כמו שפירשנו שם, ואף כאן אמר שהשם ב\"ה כונן חותך ונתן בך הכנה לקבל השפע האלהי, והוא אור התורה שעל ידו תזכה לרוח חכמה ובינה:"
],
[
"זכר ימות עולם, היה לך לזכור ימים מקדם, ולהבין את כל מה שעשה לישראל בדורות הקודמים, ואם לא ידעת, שאל את אביך וזקניך, כי הם יודעים ומבינים:"
],
[
"בהנחל עליון גוים, בעת שהנחיל השם לכל גוי חלקו ונחלתו בארץ, והיה זה:",
"בהפרידו בני אדם, היינו כשהפריד בני אדם צאצאי נח אלה מאלה, כמו שכתוב ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול (בראשית י' ל\"ב), כפי מה שפירשנו עליו בפסוק כי בימיו נפלגה הארץ (שם שם כ\"ה), וראה השם שהאומות ההם אינן ראויים להתנהג בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, כי לבם לא נכון לקבל תורה שהיא לעומת ההנהגה הנפלאה הזאת:",
"יצב גבלת עמים, אז העמיד והציב גבולים לכל העמים לחק עולם, שהיא ההנהגה הטבעית, כל עם ועם כפי ארצו שנפל בגורלו, יקבלו מיד ה' הטוב והרע לעומת מעשיהם:",
"למספר בני ישראל, למ\"ד למספר משמשת במקום עד, כמו ימלוך ה' לעולם שפירושו עד עולם, והכונה עד מספר בני ישראל ולא עד בכלל, כלומר של כולם נתן חלקם ההנהגה הטבעית שזכרנו, זולת מספר בני ישראל שיצאו מן הכלל הזה, וזכו להנהגה שהיא למעלה מן הטבע, והנה בפסוק הזה והבאים אחריו עד פסוק ט\"ו הולך ומונה כל הטובות שהטיב ה' עם ישראל, שעליהם אמר בדרך כלל הוא עשך ויכוננך:"
],
[
"כי חלק ה' עמו, מלת כי לנתינת טעם, למה כשהציב גבולות לכל העמים, יצאו מן הכלל מספר בני ישראל, והשיב שהיה זה לפי שהשם לקח האומה הישראלית לחלקו ולנחלתו להנהיגם בדרך אלהי באותות ובמופתים:",
"חבל, גורל כמו חבלים, כי בחבל ימודו הארץ:"
],
[
"ימצאהו בארץ מדבר, אחרי שהודיע ההבדל העצמי שבין ישראל לשאר האומות, בא עתה לספר הטובות הנמשכות מן ההבדל הזה, ואמר שגם התחלת האומה לא היתה כהתחלת עמים אחרים, שכולם ניתנו להם ארצות אחר המבול ועלו לגדולה בארץ נושבת, ואין כן האומה הישראלית שכבר היו גוי גדול שש מאות אלף רגלי הגברים עורכי מלחמה לבד מטף ונשים, ועדיין לא היה להם מחוז לשבת בו, אבל הלכו למדבר ערבה ושוחה, ומשם עלו לגדולה, הכל להפך מן הדרך הטבעי, ומלת ימצאהו כפשוטו, ואמר שמצא אותם במדבר, לפי שהנהגת השם ונפלאותיו עמהם התחילה בארץ מדבר, ושם ניכר בהם יותר העזר האלהי, כי בהיותם שם לא מקום זרע ובארץ לא עבר בה איש, השם סיפק צרכם בדרך פלא ארבעים שנה:",
"ובתהו ילל ישמן, ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנים ובנות היענה, שישום השומע מקולם:",
"יסבבנהו, במלאכיו לשמרם ולחלצם, ויתכן שירמוז לענני הכבוד אשר היו להם למחשה:",
"יבוננהו, נתן בהם רוח חכמה ובינה, כי זהו הוראת שורש בין בפועל, והמליצה רומזת לזמן מתן תורה שאז פתח ה' אוצרו הטוב להשכילם ולהבינם עד שזכו למדריגת הנבואה, וכן מפורש בכתובים ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט' ב'):",
"יצרנהו כאישון עיני, כבבת עינו, הוא משל אל אהבת ה' את עמו:"
],
[
"כנשר יעיר קנו, יעיר לשון התעוררות והשגחה, כמו יעיר בבקר בבקר (ישעיה נ'), והענין כנשר הזה שעיניו פקוחות על קנו להרחיק ממנו כל נזק, ומשגיח על בניו לתת להם כל צרכם:",
"על גוזליו ירחף, אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע:",
"יפרש כנפיו, הנשר מגביה לעוף מכל עופות, ואינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושא את גוזליו על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ואמר יקחהו לשון יחיד, הכונה כל גוזל וגוזל, או יתכן שהוא מוסב על הקן שזכר:"
],
[
"ה' בדד ינחנו, זהו הנמשל, כמו שהנשר יעיר וכו', כן הקב\"ה מנהיג עת עמו, והוא לבדו הוציאם ממצרים ונהגם במדבר לבטח:",
"ואין עמו אל נכר, כנוי מלת עמו כנגד ה' או כנגד ישראל, והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני האלהים שינחנו או יעזור בהנהגתו, בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר:"
],
[
"ירכבהו, עד כאן הזכיר המתנות הרוחניות שזכו להן מדי צאתם ממצרים, ועתה יזכיר כל הטובות הגופניות אשר הנחילם בבואם אל ארץ נושבת, ואמר ירכיבהו וגומר על שם שא\"י גבוהה מכל הארצות:",
"ויאכל תנובת שדי, אלו פירות א\"י שהם קלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות, ותנובות שדי ענינו מה שיוציא השדה:",
"וינקהו דבש מסלע, דרך משל כמו יטפו ההרים עסיס (יואל י'), והטעם רוב הדבש והשמן, כי מארץ כנען יובלו:",
"מחלמיש צור פעמים יסמך צור אל חלמיש, וענינו כמו תואר, צור חזק ותקיף, ופעמים שיסמך חלמיש אל צור, והכונה חוזק הצורים, דרך מליצה, וכן חרבות צורים עם צור חרבו:"
],
[
"חמאת בקר, הוא השומן הנקלט על גבי החלב:",
"כרים, כבשים המפונומים במרעה:",
"ואילים בני בשן, שגדלים בהר בשן, שהיו שמנים:",
"חלב כליות חטה, חלב הכליות הוא הרך והמובחר, ואמר שיאכל החלק החשוב והטוב שבחטה, והוא הסולת:",
"חמר, יין בלשון ארמי, ואמר תשתה לנוכח, כאדם המדבר לחבירו, כל כך הוא רב עד שתשתה דם ענב שהוא מיץ הענבים בכל עת שתרצה, ותטעום בו טעם יין משובח וטוב, והנה הארץ רבת דבש ושמן ובשר ולחם ויין וכל פירות, וזהו תנובות שדי:"
],
[
"וישמן ישרון ויבעט, אולם רבוי הטובות הגופניות האלה גרם לכם תקלה, כדרך שאמר פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וכו' (לעיל ח' י\"ב), וקרא לישראל ישורון מגזרת ישר, והוא הפך מן שם יעקב, כדרך והיה העקוב למישור, ושם ישראל דומה לו קצת, והנה אמר, זה שהיה ישר וטוב ומוכן אל השלמות כענין ואנכי נטעתיך שורק וגו', כאשר נעשה שמן ואכל ושבע ודשן, נטה יותר אל התאוות הגשמיות ובעט מרוב טובה בשרירות לבו, כסוס המבעט ברגליו לאחור, ואין כפוי טובה גדול מזה:",
"שמנת עבית כשית, נראה שהוא מאמר מסוגר ולכן בא בלשון נוכח, בעל השיר המספר בלשון נסתר מה שיארע לישראל באחרית הימים, מסב פניו אל השומעה משתומם על אמרו וישמן ישורון ויבעט, ואומר לו כן הדבר שמנת עבית כשית, ובא עבר במקום עתיד כדרך הנבואות:",
"עבית, לשון עובי:",
"כשית, כמו כסית, לשון כי כסה פניו בחלבו (איוב ט\"ו כ\"ו), כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ, וכן הוא אומר ויעש פימה עלי כסל:",
"ויטש אלוה עשהו, שנטה אל עבודת האלילים, וזה מדרך יצר לבו תאוה:",
"וינבל צור ישעתו, עשה נבלה גדולה כנגד השם ב\"ה, שהוא צור ישועתו, והוא כדרך שאמר בתחילת הענין עם נבל ולא חכם:"
],
[
"יקנאהו בזרים, כבר דברנו על לשון קנאה שאחריה את (בראשית כ\"ו י\"ד), וכאן יקניאוהו כמו יקניאו אותו, כלומר על ידי שהם משתחוים לאלילים פסל ומסכה ולכל דבר שאין בו ממש (שעל כן נקראו האלילים ההם זרים, לפי שזר מאוד לדעת האדם ללכת אחריהם ולעבדם), סבבו בזה שה\"ית יקנא לכבוד עצמו המחולל על ידם, ולזה בא יקניאוהו בהפעיל, ובא בכנוי שהוא תחת סימן הפעול להורות שרעה גדולה עשו כלפי השם ב\"ה:",
"בתועבת, בעבודות המגונות והמתועבות שבהן עבדו האומות לאלהיהן, וכולן תועבות גדולות לפני ה\"ית:"
],
[
"יזבחו לשדים, יתכן ששרשי שדד והדל\"ת ראויה להיות דגושה, ובא הנח תמורת הדגש, והענין כי שם שדי הוא לשבח ושם שדים לגנאי, כמו שיש שמות הרבה בל\"הק תחלף ענינם משבח לגנאי בשינוי הנקודות, קָדוֹשׁ וקָדֵשׁ, כָבוֹד וכָבֵד, עוֹז ועַז, וזולתם, אף כאן לשדים בציר\"י למתראים תקיפים ומשפיעים, כי עובדיהם יאמינו שיש בהם כח משפיע, אבל באמת לא אלוה הם, פי' אין בהם שום כח לא להרע ולא להטיב:",
"לא ידעום, לא ידעו מהם דבר לא בעדות החושים ולא בעדות השכל, והוא הידיעה, אף לא שמעו מהם בקבלה והעתקה מפי אבות, וזהו לא שערום אבותיכם:",
"חדשים מקרב באו, כלומר מחודשים הם, ובני אדם ציירו מציאותם על ידי הכח המדמה, אבל באמת אינם נמצאים, כי הוייתם הוא חידוש שנתחדש בדמיון, ואמר מקרוב על זמן מועט, כי הזמן והמקום קרובים בעניך:",
"לא שערום אבתיכם, לא יראו מהם:"
],
[
"צור ילדך תשי, הוא כמו כלל שאחר הפרט, כלומר ובדרך הזה שכחת את הצור אשר ילדך:",
"מחללך, מוציאך מרחם, לשון יחולל אילות, וכל זה משל, וענינו שכחת את בוראך:"
],
[
"וירא ה' וינאץ, ראה מעשיהם הרעים, וגזר להענישם:",
"מכעס, בעבור הכעס שהיו מכעיסים אותו:",
"בניו ובנתיו, זכר גם הנשים שלא כמנהג לרמוז אל מה שיקרה בזמן החרבן, שהיו אז הנשים נצמדות לע\"ז ביותר כמבואר בנבואות:"
],
[
"ויאמר, מחשבות האל ורצונו לעשות כן, יקרא מאמר, כדרך ויאמר אלהים הנאמר במעשה בראשית, והנה עד הנה דברי משה והוא מדבר בלשון עצמו, מכאן עד פסוק הרנינו גוים הם דברי השם זולתי פסוק ל\"א ול\"ו שהם דברי משה, וגם הפסוק האחרון שב להיות דברי משה:",
"אסתירה פני מהם, אסיר מהם השגחתי, וזה רמז לסילוק שכינה בזמן הגלות, שבכל הזמן ההוא לא יעשה השם אותות ומופתים בארץ לטובת ישראל, לפי שהם בהסתר פנים:",
"אראה מה אחריתם, עד שאראה מה יהיה תכלית מעשיהם בצד להם, והנה לא אמר אראה על דרך הספק, כי הכל גלוי לפניו ית' והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות: אלא טעמו רוצה אני לראות את אשר יעשו באחרית, כי ידעתי שע\"י הצרות ירצו את עונם, ואח\"כ אגאלם:",
"כי דור תהפכת המה, מתהפכים מענין לענין, והכונה שהם עלולים ליפול במכמרות היצר והם בעלי תמורה מטוב לרע ומרע לטוב, ולכן כמו שמרוב טובה נטו אל התאוות הגופניות והלכו אחרי אלהים אחרים, כן מכובד הצרות יזכרו וישובו אל ה', לפי שהם דור תהפוכות:",
"בנים לא אמן בם, מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב' ז'), שהוא על גידול הבנים והדרכתם בדרך ישרה, ואמר שלא ניכר בהם אמון, כלומר הוריתים בדרך טובה והם סרו ממנה:"
],
[
"הם קנאוני בלא אל, הם עשו הרעה הזאת להקניאני במעשיהם, שאקנא לכבודי המחולל, בעבור שכבדו ללא אל, דהיינו לדבר שאינו אלוה:",
"כעסוני בהבליהם, הקציפוני בדבר שאין בו ממש, וכן בכמה מקומות כנה העצבים והאלילים בשם הבלי הגוים הבל המה, וכדומה:",
"ואני אקניאם בלא עם, גם אני אעיר בהם קנאה לכבוד עצמם, בתתי אותם עבדים לעם בזוי שאין לו נימוסים ומנהגים מסודרים, עד שתעלה בישראל קנאה לכבודם שהם נחלת ה' ונכנעים גם לעמים שפלים ונבזים, ויתכן שרמז על הכשדים, שנאמר בהם הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיה כ\"ג י\"ב), שלא היה נחשב לגוי, והקב\"ה גידל אותם לרדות בהם את עמו, וירמוז בזה לגלות ראשון:"
],
[
"קדחה, בערה:",
"ותיקד, בכם עד היסוד, וזה משל אל הצרות שעברו על ישראל אחרי גלותם:",
"ארץ ויבולה, ארצכם ויבולה:",
"מוסדי הרים, הרי ישראל, וזה ירמוז על חרבן ירושלים ושאר הערים,"
],
[
"אספה עלימו רעות, אוסיף עליהם רעה אחר רעה, או שהוא מלשין סוף, וענינו אביא עליהם כל הרעות עד סוף הרעות ותומם, שלא תשאר רעה שלא אביא עליהם, וכן אי' בספרי, הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כלם כאחת:",
"חצי אכלה בם, שלא תשאר חץ שלא יירה בם, וטעם הלשון הזה כי הוא בא בפסוק הסמוך למנות כל ראשי מיני הפורעניות שיש בעולם, וכמו שיתבאר:"
],
[
"מזי רעב, אלה הם ארבעת המשפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל, ודברנו עליהם פעמים רבות, ואמר כאן שכולם יביא על ישראל לייסר אותם על חטאותם כדרך שאמר בתוכחות בחקותי וכי תבוא, והתחיל ממכת רעב ומלת מזי ענינו שרופי רעב, וכן בארמית למזא לאתונא (דניאל ג' י\"ט), ואע\"פי שאין מ\"ם למזא שורש:",
"ולחמי רשף וקטב מרירי, זוהי מכת דבר, כי שניהם מיני חלאים הממיתים, רשף הוא חולי הקדחת המחממת את הגוף מלשון רשפיה רשפי אש (ש\"ה ח' כ'), וטעם ולחומי כי החולי ילחם בם, וענינו אכולי הקדחת:",
"וקטב מרירי, קטב לשון כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י\"ג י\"ד) שענינו דבר, ומרירי הוא תואר אל הקטב להיותו מר מאד, וכמהו כמרירי יום:",
"ושן בהמת אשלח בם, זו מכת חיה רעה:",
"חמת זחלי עפר, ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, וכמוהו כזוחלי עפר (מיכה ז' י\"ז):"
],
[
"מחוץ תשכל חרב, שיעור הכתוב החרב מבחוץ והאימה מבפנים תשכל בחור ובתולה יונק ואיש שיבה:",
"ומחדרים אימה, כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבו נוקפים עליו מחמת אימה, והוא מת והולך בה, ד\"א ומחדרים אימה, בבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר עלה מות בחלונינו (ירמיה ט' כ'):",
"גם בחור, גם בחור הבוטח בגבורתו, גם בתולה שראוי לחמול עליה מפני חולשתה, גם יונק שהוא חף מפשע, גם איש שיבה שראוי לכבדו בעבור זקנתו, כולם יפלו בחרב או בדבר, וידוע שכל זה נתקיים בבית שני:"
],
[
"אמרתי אפאיהם, מלשון פאה, אבל אין פירושו אפזרם בכל פאה, כי הפיזור הזה נתקיים בימינו, ואיך אמר עליו לולי כעס אויב אגור, שמשמע שנמנע מעשות זאת מפני כעס האויב, אבל פירושו אשים את כולם בפאה אחת מהתבל, בקצוי ארץ וים רחוקים, מושלכים שם בתכלית הריחוק עד שיאבד זכרם, משאר בני אדם, ולא ישובו לעולם להיות אומה אחת מסודרת כפי חקי הקבוץ המדיני, ולזה כיונו חז\"ל בספרי באמרם שהתיבה מחולקת לג' תיבות אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאילו אינם, שישאלו עליהם, איה הם ?, אולם העונש הזה לא היה נגזר מאת ה\"ית, רק אמר לעשותו, כדרך רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו' ונחמתי על הרעה, וכמו שפירשנו על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל\"ב י\"ד), כי בבא לשון אמירה או דיבור בלבד מבלי שיתלוה עם הגזירה לשון שבועה או עצה, אפשר שלא יתקיים הדבר מפני סבות אחרות:"
],
[
"לולי כעס אויב אגור, כונת הכתובים לומר שצפה השם מראש כל הדורות שאע\"פי שישראל יחטאו הרבה לפניו, עכ\"ז בחירי העמים הם, וכשישפטם מקבלים צרותיהם בלב טוב, כי הם זרע אמת, אבל שאר האומות הצרים את ישראל יהיו מכת הפושעים הגדולים והכופרים, וכל עוד שיגברו על ישראל, יוסיפו סרה לחשוב מחשבות און וליחס לעצמם גבורתם ולא יאמינו כי יד ה' עשתה זאת והרי שם שמים מתחלל, לכן, מטעם זה ראוי לעשות נקמה בגוים ההם, כענין שאמר אשיב נקם לצרי, ולחוס על ישראל ולנחמם אחרי גלותם שעל זה חתם וכפר אדמתו עמו, וכמו שיתבאר, ועל פי הכונה הכללית הזאת נבאר הכתובים:",
"כעס אויב, הכעס שיכעיסני האויב:",
"אגור, לשון פחד, והכתוב דבר כדרך בני אדם להבין השומעים:",
"פן ינכרו צרימו, הפך יכירו כמו ויתנכר אליהם (בראשית מ\"ב ח'), והטעם הצרים ינכרו האמת, ומרוב השחת הדעת לא ירצו להכיר טעם שפלות ישראל, רק יתלו הגבורה בעצמם:"
],
[
"כי גוי אבד עצות המה, בא לתת טעם, למה יאמרו ידנו רמה וגו', והוא לפי שהגוים האלה שיגלו ישראל ביניהם יהיו בני נבל בוזי חכמה ומוסר, וכמו שאמר למעלה בגוי נבל אכעיסם, ולפי שנפשם שקצה בחכמה הנקראת עצת עליון, כמו ועצת עליון נאצו (תהלים ק\"ז י\"א), לא אבו לעצתי (משלי א' ל'), לכן לא יאמינו שהנלוז מן החכמה תבער בו חמת ה' והם מכחישים כי לכת ישראל בגולה ונוסם מנוסת חרב נגזר עליהם בעבור עזבם תורת ה', והנה הכפירה הזאת נולדה בהם לפי שאינם שומרים חקי החכמה המוטלים עליהם שהם שבע מצות בני נח, ועל זה אמר שהם גוי אובד עצות, וכנגד טעות שכלם ובינתם להכחיש בהשגחת השם ובפרעון הטוב והרע שהן דרכי הבינה, אמר ואין בהם תבונה:"
],
[
"לו חכמו ישכילו זאת, אם לא היו הגוים האלה אובדי עצות, אלא שהיו נוהגים במנהגיהם כפי העצות הללו, שהן דרכי החכמה היה נקל להם להשכיל זאת, שאי אפשר שתהיה מנוסת ישראל ומורך לבבם בטבע בעבור גבורת אויביהם:",
"יבינו לאחריתם, ואם היו משכילים הדבר הזה, מיד היו מבינים סוד הדבר, והוא שישראל נרדפים מן השמים בעבור כובד עונם:"
],
[
"איכה ירדף אחד אלף, זאת היו משכילים בלבבם, אע\"פי שבדרך הטבע אימת גבורים על חלשים, מ\"מ רחוק מדרכי הטבע שתפול אימת איש אחד על אלף בני אדם, ושיניסו שנים רבבה, ובפרט שמעט לפנים היו ישראל מצליחים וגבורי חיל ואימתם מוטלת על הגוים, ואיך נהפך הדבר, ומן ההשכלה הזאת היו באים לכלל בינה להבין האמת:",
"אם לא כי צורם מכרם, אין זה אלא שאלהיהם מסרם בידינו, לפי שחטאו לו:"
],
[
"כי לא כצורנו צורם, כך אמר משה, מן הדין היה להם לומר שהקב\"ה עשה זאת לישראל ולא אלהי הגוים שהרי לא כצורנו של ישראל צורם של האומות, כלומר אם ירצו להאמין שאלהיהם הרעו עתה לישראל, היה להם להאמין ג\"כ שאלהיהם הטיבו לישראל בעתים שעברו, אולם זה אי אפשר, כי בימי שלותם וגדולתם לא היו ישראל עובדים לאלהי האומות, ואיך ייטיבו אלהיהם למי שאינם עובדים אותם, אמנם מזה תצא התולדה שכמו שלא הטיבו כך לא הרעו, ואם אלהי האומות לא גזרו עליהם הרעה הזאת, איך נהיה ישראל בזוי ושסוי תחת אשר היה עם גדול ורם, אין זה אלא שאלהי ישראל הסגירם ביד האומות להענישם:",
"ואיבינו פלילים, בעבור היות הטעם הזה פשוט וישר כפי דרכי השכל האנושי, לכן אמר משה, הנה אויבינו עצמם ישפטו בדבר והם יהיו הפלילים, ובעל כרחם יודו כי נשגב צורנו מצורם:"
],
[
"כי מגפן סדם גפנם, המשילו כתבי הקודש מנהגי החכמה ללחם ולכל תנובה, ודרכי הבינה ליין, כדרך לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ח' ה'), ועל הרשעים נאמר כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו (שם ד' י\"ז), כלומר מנהגיהם רשע וכסל, ובבינתם יאשרו החמס, ולכן עץ הגפן שאשכלותיו הן למאכל, אליהן תמשל החכמה, ואל היין היוצא מהן תמשל הבינה, שעל זה שנינו הלומד תורה מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן, והדברים רחבים, והנה על זה נשא משלו ואמר כי מגפן סדום גפנם וגו', כלומר הגפן הנטוע באדמת הגוים האלה לוקח מסדום ומעמורה, שהיו אנשי סדום מכת בוזי חכמה, מנהגיהם רשע וחמס, ובבינתם אשרו מעשיהם, כן הגוים האלה אשר ישראל יגלו בתוכן, הם חכמים בעיניהם, וכמו שאמר בתחילת הענין כי גוי אובד עצות המה:",
"ענבמו ענבי רוש, המאכל היוצא מהם הוא ארסי, וזה ירמוז למעשיהם הרעים:"
],
[
"חמת תנינם יינם, והמשקה היוצא מהם דומה לחמת תנינים, וזה לענין מחשבות בינתם התועה:",
"וראש פתנים אכזר, ודומה ג\"כ לארס הבא מן הפתנים, שהוא אכזרי להמית את כל הטועם ממנו:"
],
[
"הלא הוא כמוס עמדי, אחרי שהבטיח השם שלא יזנח לעולם את שארית ישראל מן הטעם שביאר לולי כעס אויב אגור וגו', רמז עתה כי עכ\"ז ימים רבים יעשן אפו בצאן מרעיתו, עד יזכו אל התשועה הגדולה שאין עוד אחריה צרה, וכל הימים האלה ידמה כאילו ישכח השם קול צורריו ושאון קמיו, ולא יחשוף זרוע עוזו להנקם מהם, אבל אין שכחה לפני כסא כבודו, כי הכל שמור ליום מועד, ועל זה אמר הלא הוא כמוס עמדי, כלומר דעו שלא נשכח דבר, והכל גנוז ושמור אצלי עד בוא מועד שקבעתי בעצת חכמתי, כי לכל זמן ועת לכל חפץ בסוד החכמה:",
"חתום באוצרתי, אמנם הקץ הזה הוא חתום וסתום באוצרות ה', ואין אתנו יודע עד מתי קץ הפלאות:"
],
[
"לי נקם ושלם, לי יאות לנקום נקמת ישראל מידם ולשלם להם כפעלם:",
"לעת תמוט רגלם, כאשר תמוט רגל האומות ליפול, והוא לעת שתתמלא סאתם, ותשלם זמן ממשלתם הנגזרת עליהם:",
"כי קרוב יום אידם, נמשך למטה אל וחש עתידות, ולכן בא האתנח במלת רגלם, ופירושו וכאשר יקרב יום המוגבל לפורענותם, אז לא אאריך עוד להם אפילו רגע אחת, אלא אחיש להביא עליהם כל הפורעניות העתידות והמוכנות להם, ובשצף קצף יכלו ויאבדו:"
],
[
"כי ידין ה' עמו, זה היום שאמרתי שבו תעלה חמת ה' באפו להנקם מצריו, הוא יום קץ זעם לישראל, כי אז יעשה השם דין עמו, כדרך שפטני אלהים וריבה ריבי (תהלים מ\"ג א'):",
"ועל עבדיו יתנחם, אז ישוב לרחם על עבדיו, ויתנחם וישיש עליהם לטובה:",
"כי יראה כי אזלת יד, כאשר יראה שכלה כחו של ישראל, והם הולכים ומתדלדלים באורך הגלות והצרות, וכבר אינם עוד בוטחים בכחם:",
"ואפס עצור ועזוב, מלת עצור מן עצרני ה' מלדת שהוא ענין מניעה, והמושל נקרא עוצר בעבור שמונע את העם מעשות כישר בעיניו, לכן כל איש אשר אין בידו לעשות כלבבו וכרצונו נקרא עצור, יהיה המניעה ממי שיהיה, כגון מניעת האב על הבן ומניעת הגבור על החלש וכדומה, והפך כל זה נקרא עזוב, שנעזב לעצמו ואין איש שם על לב למנעו ולעכבו בכל אשר יפנה, ואמר כאן שמכובד הצרות יתבטל מישראל תיקון הקיבוץ המדיני עד שלא יהיה בם עצור, אלא הכל בערבוב, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, ואם תאמר א\"כ יהיה העם חפשי לעשות הישר בעיניו, לכן הוסיף מלת ועזוב, כלומר עם כל זה לא יהיה בם כח לעשות כטוב בעיניהם, כי הצרות יתששו את כחם עד שימס לבבם ולא תקום בם עוד רוח ללכת קוממיות בשרירות לבם, כמו שאמר בתחילת הפסוק כי אזלת יד, והכלל כי תעדר מהם כל טובה, הן טובת ההנהגה המדינית והן טובת החפשיות:"
],
[
"ואמר אי אלהימו, אז יאמר הקב\"ה על האומות ההם, איה נא אלהיהם אשר עבדו אותם עד הנה, והכתוב ירמוז להשמד ע\"ז לעתיד לבא, כמו שבא על זה בנבואות והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב' י\"ח), ואומר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ(זכריה י\"ג ב'), וביטול אמונת האליצים יהיה באמצעות אותות ומופתים גדולים ונוראים שיעשה השם בעת ההיא בכל הארץ, כענין שכתוב ונתתי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג' ג'), ועל הכונה הזאת סובבים דברי הפרשה:",
"צור חסיו בו, הצור שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה, כלומר שהיו בוטחין בו להגן עליהם מפני הרעה:"
],
[
"אשר חלב זבחימו יאכלו, אשר הקרבתם לפניהם זבחים ועולות ויין לנסך, כדי שיעזרו אתכם ויצילו אתכם מכל צרה, ודמיתם בנפשכם שהיו אותן האלילים אוכלים חלב הזבחים ושותים מיין הנסך, וזה דרך משל, והענין שחשבתם שנתקבלו זבחיכם ברצון, ושיעתרו לכם:",
"יקומו ויעזרכם, עתה תראו אם יש בהם כח להציל אתכם מידי:",
"יהי עליכם סתרה, אותו הצור שבטחתם בו יהי עתה לכם מחסה ומסתור, אם יוכל:"
],
[
"ראו עתה כי אני אני הוא, אם עד הנה עלה שאונכם ודברתם עלי עתק, לפי שהסתרתי פני מעמי ולא עשיתי למענם אותות ומופתים, עתה ראו כי אני הוא אותו שהייתי בימי קדם, שהרי עתה אני מקיים כל מה שהבטחתי, וכשתתבוננו על כל גלגולי הדורות שעברו, עכשיו יתאמת לכם שכל המקרים ההם היו בחכמה, תבינו סוד כל הדברים, ותכירו כי אני אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה:",
"ואין אלהים עמדי, שלא מסרתי הנהגת התחתונים לשום כח מנהיג זולתי, כמו שהאמנתם עד הנה, שהרי מלכותי בכל משלה:",
"אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, מן הנפלאות שאני עושה עתה לעיניכם, תראו כי אמת השמועה שספרו לכם ממעשי בדור ראשון, ושלא קצרה ידי מהושיע, אלא כמו שאני ממית את המורדים בי, כך אחיה את הבוטחים בי, וכמו שמחצתי את ישראל ושלחתי עליהם חצי אפי דור דור, כן עתה ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו:",
"ואין מידי מציל, אבל אין מי שיציל הפושעים בי מידי המפליאה פלאות, כי ידוע שמלת יד אצל השם הונחה על המשפטים הגדולים שהן למעלה מן הטבע:"
],
[
"כי אשא אל שמים ידי, נשבע בדבר קיים, כדרך בן אדם הנוגע בחפץ כשהוא נשבע:",
"חי אנכי לעלם, כאשר אני חי לעולם, כן אעשה זה, והנה עם כי כפי ההוראה הפשוטית הכתוב מדבר בשבועה שישבע השם להשיב נקם לצריו, עכ\"ז יש במליצת הכתוב עוד פשט אחר, והוא כי לפי שאמר למעלה הלא הוא כמוס עמדי, כמדבר על זמן רב שלא יגלה זרוע עוזו בעולם, בא עתה לפרש ולומר, כל ימי זעם ישא ידו הגדולה אל השמים, ולא יעשה נפלאות בארץ, ואע\"פי שבין כך ירבו צורריו דור דור, הנה עליהם יאמר, חי אנכי לעולם, ועוד יבא מועד להנקם מהם, אבל כשיבוא המועד אז אשנן ברק חרבי, ולא אאריך להם עוד:"
],
[
"אם שנותי ברק חרבי, מלת אם כמו כאשר, כשאשנן את להב חרבי, כי להב החרב נקרא ברק:",
"ותאחז במשפט ידי, כשאחבר ידי החזקה אל המשפט, כלומר כשאשפטם בידי למעלה מן הטבע, וכדרך כי יד על כס יה(שמות י\"ז ט\"ז), ופירשנוהו שם:",
"אשיב נקם לצרי, כי הם צרי האל ומשנאיו, ולכך הרעו לעם סגולתו:"
],
[
"אשכיר חצי מדם, דרך מליצת השיר, חצי ישתו דם האויב עד שישכרו, והוא משל על גודל הנקמה והפלגתה:",
"מדם חלל ושביה, שב על אשכיר, וטעם ושביה הפצועים שבהם:",
"מראש פרעות אויב, שב על הבשר שזכר, והשיעור, אשכיר חצי מדם חלל ושביה, וחרבי תאכל בשר מראש פרעות אויב:",
"פרעות, כמו וראשו יהיה פרוע (ויקרא י\"ג מ\"ב), לשון סתירה ופרצה:"
],
[
"הרנינו, יראה כפי פשטות הכתוב שאינו לשון שבח, כי מה טעם לשבח ישראל בעבור שהשם ינקום נקמתם, והיה יותר ראוי שיתנו שבח לש\"ית על זה, אולם הפסוק הזה הוא כמו תולדה הנמשכת מכל האמור עד הנה, וכך אמר משה כנגד אומות העולם, עתה שהשמעתי אתכם כי באחרית יחשוף השם את זרוע עוזו לנקום נקם מזדים ועושי רשעה, השמרו לכם מעשות חמס לעמי שהגליתים בתוככם, אבל אתם, גוים ! הרנינו את עם ה' כלומר דברו על לבם בצרותיהם ושמחו את לבם, כמו ולב אלמנה ארנין (איוב כ\"ט י\"ג) ואם לאו תבואו במשפט על מה שהרעותם עמהם, כי דם עבדיו יקום:",
"ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו, כבר אמר אשיב נקם לצרי, אבל הכונה כאן לומר, ודעו עוד כי כאשר ישיב נקם לצריו כמו שאמרתי, אז ישוב לשוש ולרחם על עמו ועל ארצו, כי יכפר אדמתו ועמו, כענין רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב (תהלים פ\"ה ב'), והנה ביארנו את כל הפרשה הזאת כפי שיטת ר' נחמיה בספרי, שדרשה כלפי האומות עובדי ע\"ז, ור' יהודה דורשה כולה כלפי ישראל, אלא שמשמעות פשטות הכתובים כר' נחמיה, ועל פי דרכו תכלול השירה הזאת כל עניני האומה, וכל המוצאות אותה מיום צאתה מארץ מצרים עד סוף כל הדורות, וכן ארז\"ל בספרי, גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא ויש לעולם הבא, והוא ענין נפלא עד מאד, כאשר יוסיף הקורא המשכיל להגות ולהתבונן בפרשה הזאת, כן יוסיף להפליא עליה ולשמוח בה ולהנחם על ידה מכל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותינו עד עתה, כי אין בהם דבר אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת הקטנה בדבור והנשגבה בענין, וכאשר באתנו לשעבר גלות ושעבוד וטלטול, כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בלבבנו התקוה לעתיד, שיתנחם השם עלינו לעת הכמוס אצלו, להוציא למרחב רגלינו, ולהקים אותנו לו לעם כשנים קדמוניות:"
],
[
"הוא והושע בן נון, שהרי לשניהם צוה הקב\"ה, כדכתיב קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו (לעיל ל\"א י\"ד), וכן ארז\"ל שבת של דיוזגי היתה, נטל רשות מזה ונתנו לזה:"
],
[
"ויכל, וכאשר כלה, אז אמר אליהם:"
],
[
"שימו לבבכם, צריך האדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר בן אדם ראה בעיניך ובאזנך שמעושים לבך (יחזקאל מ' ד'), והרי הדברים ק\"ו, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה, צריך האדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים להבין, דברי התורה שהן כהררים התלוים בשערה, על אחת כמה וכמה:"
],
[
"כי לא דבר רק הוא מכם, חשש משה פן יאמרו בלבם, מאחר שהשירה העידה בנו את כל התלאות אשר יעברו עלינו, מה בצע כי נשמור לעשות את דברי התורה, והרי הגזירה מבטלת את הבחירה, לכן אמר, דעו כי שמירת המצות אינו דבר ריק ובלתי מועיל מפני יעודי השירה, כי היעודים הם על תנאי, ואם תשמעו בקול ה' תחיו ולא תמותו בדבר וברעב ובחרב כמו שאמרתי בשירה מזי רעב וכו', וכן אם תשמרו המצות תאריכו ימים על האדמה ולא בגלות כאשר זכרתי בשירה:"
],
[
"בעצם היום הזה, באותו היום שאמר השירה:"
],
[
"אשר בארץ מואב, כלומר ההר הזה חוץ לארץ כנען:",
"אשר על פני ירחו, ועכ\"ז הוא אצל הגבול ומשם תוכל לראות את הארץ:"
],
[
"ומת, התרצה למות, כי לתכלית טוב אנכי חפץ בזה, ואם הוא נעלם ממך:"
],
[],
[
"מנגד, מרחוק:"
]
],
[
[
"וזאת הברכה, מוסב למעלה, וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם, האזינו השמים וגומר, וזאת הברכה, אחר התוכחה של האזינו חזר וברכן בטרם יעלה אל ההר למות שם, כלומר זאת היא השירה וזאת היא הברכה:",
"אשר ברך משה, אשר בה ברך משה:",
"איש האלהים, להגיד כי ברכתו מתקיימת כי הוא נביא השם:",
"לפני מותו, כי אחר הברכה הזאת לא דבר עוד ולא עשה עוד כלום, אלא מיד עלה אל ההר ומת שם:"
],
[
"ה' מסיני בא, הרבה שירות נשגבות מתחילות ממעמד הר סיני, כי הוא תחלת האומה ויתרונה מעל כל עמי הארץ כי לא נעשה כן לכל גוי, ושם כרת השם ברית עם ישראל, ועשאם לעם סגולתו והיה להם למלך, והם קבלו עליהם עול מלכותו, וא\"כ משם התחלה עניני האומה ותקון סדורה, וראוי לפתוח בו תחילה, וכן עשתה דבורה בשירתה, וחבקוק בתפלתו, וכן במזמור ס\"ח אשר שרו בו כאשר העלו ארון ברית ה' מעיר דוד אל מקומו, ולזה תחלתו יקום אלהים יפוצו אויביו, כמו שאמר משה בנסוע הארון, והנה פה שיעור הכתוב פך הוא, משה התפלל לשם ואמר, אהה ה' ! יחי ראובן ואל ימות וגו', ובעבור שהזכיר השם סדר בשבחו, ואמר דרך מאמר מסוגר שהוא מחוקק ישראל ומלכם, והוא יושיעם, והוא מקור כל הטובות והצלחות:",
"מסיני בא, מסיני הראה לישראל ונתן להם את תורתו:",
"וזרח משעיר למו, הר סיני ושעיר ופארן קרובים, והכונה שמכל הצדדים הבריק האור והופיע רכב אלהים עד שבא אל סיני, וכן אמר דוד המלך ע\"ה רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם, וחבקוק אמר אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה, וכן דבורה הזכיר השעיר ואדום:",
"הופיע, האיר:",
"ואתה, ובא:",
"מרבבות קדש, מתוך רבבות קודש שהם המלאכים, ומתוכם זרח ובא אש של תורה לישראל מימינו של הק\"בה, ומלת ואתה מושכת עצמה ואחרת עמה, כאילו אמר ואתה למו אש דת מרבבות קודש, דהיינו מימינו של הק\"בה אתה למו דת אש, ותבין מזה ענין מ\"ם מרבבות ומ\"ס מימינו:"
],
[
"אף חבב עמים, מלשון חוב, כמו וחיבתם את ראשי (דניאל א' י\"א), וכן חבולתו חוב ישיב (יחזקאל י\"ח ו'), וענין החוב הוא היות האדם מוכרח ע\"פ הצדק והיושר לעשות דבר מה, בין לפעול הוא בעצמו, או לקבל הפעולה מזולתו, הן בדבר ממון או בגוף, והכבד ממנו הוא יוצא לאחר, וחיבתם את ראשי, על ידכם יהיה דין עלי והכרח שאתן את ראשי למלך, והנה חובב מבנין המרובע והוא יוצא, ושיעור הכתוב, אשדת הנזכר חובב והכריח על פי הצדק והדין את העמים, דהיינו כל קדושיו, תחת יד השם יתעלה, והוא ענין הברית שכרת ה' עם ישראל להיות להם למלך, שעל ידי נתינת התורה נתחייבו ישראל להיות לו לעם ולשמור מצותיו, וכמו שיזכור עוד:",
"עמים, הם ישראל, ונקראו בלשון רבים בבחינת השבטים, וכן אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה' י\"ד), וכן עמים הר יקראו (לקמן פסוק י\"ח):",
"והם, העמים:",
"תכו, ענינו הנפילה לארץ:",
"ישא מדברתיך, נשאו עליהם עול פקודיך, ומקבלים גזירותיך ומצותיך, ובאה המליצה כדרך העם המקבלים עליהם מלך, שהם משתחוים לעומתו ונופלים על פניהם לרגליו, והוא נותן להם את חקיו וגזירותיו, ואמר ישא לשון יחיד כנגד כל אחד ואחד:",
"מדברתיך, המ\"ם אינו משמש במקום מן, כי אם לסימן הבנין כמו ומדברך נאוה, וענינו מה שהיית מתדבר אליהם, כמו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז' פ\"ט):"
],
[
"תורה צוה לנו משה, מחובר למעלה, ומה היו המדברות הללו ? היא התורה אשר צוה לנו משה להיות מורשה לנו, שאנחנו קהלת יעקב, והנה אמר בלשון נסתר צוה לנו משה, אע\"פי שהוא המדבר, כי כן דרך הכתוב פעמים רבות, כמו ואל משה אמר עלה אל ה':"
],
[
"ויהי בישרון מלך, אז היה הש\"ית למלך על ישראל, שקבלו עליהם עול מלכותו באסיפת ראשי העם, והנה המלך הוא הקב\"ה, וכן אמרו רז\"ל במס' ראש השנה, מלכיות תלתא הוא דהויין, ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט\"ו י\"ח), ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (במדבר כ\"ג כ\"ה), ויהי בישורון מלך:",
"יחד שבטי ישראל, באגודה אחת ושלום ביניהם, ולב אחד לכלם, התקשרו בקשר אמיץ ובאו בברית עם מלכם, וזה ירמוז למה שכתוב במ\"ת ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י\"ט ח'):"
],
[
"יחי ראובן, כל חיים סתם שבמקרא הם חיים מאושרים ומצליחים, התפלל משה על ראובן שיחיה חיי אושר והצלחה ולא יכרת שבטו מישראל לעולם, ויהיו אנשיו במספר בני ישראל, הטעם שלא יגרום החטא והכעס שכעס עליו אביו בחללו יצועיו, להכרית שמו מישראל, וזהו כענין שנאמר שם וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית ל\"ה כ\"ב), הודיע שלא יצא בחטאו ממספר השבטים, או יהיה פירוש יחי ראובן, שהתפלל עליו שלא ימותו חלוציו במלחמות הארץ, כי התחייבו בני ראובן להחלץ חושים לפני ה' במלחמת הכיבוש, וידוע שההולכים בראשונה הם בסכנה יותר:"
],
[
"וזאת ליהודה, אילו היתה מלת וזאת נמשכת למטה, כלומר שזאת שיאמר בסמוך היא ברכת יהודה, היה הכתוב אומר וזאת ליהודה שמע ה' וגו', או וליהודה אמר כמו שכתוב באחרים, אולם ממה שהוסיף מלת ויאמר יראה שמאמר וזאת ליהודה שב למעלה על ברכת ראובן, וענינו וזאת הברכה שברכתי לראובן תחול ג\"כ על יהודה שלא יכרת שבטו מישראל, כי זרעו ישב על כסא המלוכה ותכון מלכותו כל הימים, וגם הוסיף להתפלל על יהודה ויאמר שמע ה' וכו':",
"שמע ה' קול יהודה, כשיקרא אל ה' בצאתו על האויב, כי הוא יעלה בתחלה, ובספרי אמרו מלמד שהתפלל משה על מלכי בית דוד:",
"ואל עמו תביאנו, אחרי המלחמה תחזירנו אל מקומו בשלום:",
"ידיו רב לו, יספיקו לו ידיו וכחו, ולא יצטרך למי שיעזור אותו, כי אם עזרת השם לבדו, וי\"מ מלשון מריבה, ידיו יריבו ריבו וינקמו נקמתו, והנה הטעם שלא בירך את שמעון בעבור שאביו הפיצו בישראל, ויתברך גם הוא מברכת שאר השבטים אשר הוא בתוכן, ובפרט בחלק יהודה, כמו שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם (יהושע י\"ט ט'), וייחד ברכה ללוי אף שגם עליו אמר הזקן אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, בעבור כבוד אהרן, ועוד כי מברכות השבט הזה יתברך כל ישראל, שהיו קרבנותיו להם לרצון לפני ה':"
],
[
"וללוי אמר, על לוי, או בעבור לוי אמר אל השם:",
"תמיך ואוריך לאיש חסידך, מעלת האורים והתומים ראויה לשבט לוי לו ולזרעו אחריו, בעבור זכות אהרן שהיה איש חסד, וכל בני לוי זכו בהם לפי שהיו תמימים עם השם בכל הנסיונות שנסו ישראל את השם במדבר, ועל זה הקדים תומיך לאוריך, כי על תמימותם ידבר, שלהיותם תמימים זכו מדה במדה למשפט התומים, והנה כנוי תומיך ואוריך כנגד השם:",
"אשר נסיתו במסה, אתה ה' נסית אותו ברפידים שנקרא אח\"כ מסה ומריבה כשגזרת על העם צמאון לראות אם יעמדו בנסיון ההוא, ואז כל שאר השבטים רבו את השם ונסו אותו, אבל שבט לוי נשאר תמים, ואתה בחנת אותו ומצאת את לבבו נאמן לפניך:",
"תריבהו על מי מריבה, ולא מצאת בו עון אשר חטא רק פעם אחת שניצית עמו והתאנפת בו על מי מריבה של ישראל, כי בעבור מריבתם היה עליו העונש, שהרי גם מתחלה בצמאון רפידים האמין שבט לוי כי אתה ההופכי הצור אגם מים אף כי בפעם הזאת שכבר ראה כן, ואין זה אלא שמריבת העם היתה סבה שחטאו משה ואהרן, והוא שנאמר ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, וירמוז בזה למיעוט החטא וגודל העונש כדרך בקרובי אקדש, ואשרי מי שעונותיו מנויים:"
],
[
"האמר לאביו ולאמו, זה נאמר על ענין המשפט שהיה מסור לשבט לוי, כענין שכתוב ובאת אל הכהנים הלוים (לעיל י\"ז ט'), ושבח אותם בזה שהם שופטים משפט צדק, ואין בהם מי שישא פנים לאוהב או יחון את רעהו להטות משפט, אלא לא יחוש גם לאביו ולאמו ולאחיו ולבניו כשנתחייבו לפניו בדין והוא עושה עצמו כאילו אינו מכירם, אולם זה אינו מסבת אכזריות חלילה כי אם לפי ששמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זהו פשט הכתוב, אמנם יתכן עוד שבא הכתוב הזה להודיע גודל מעלת הכהן הגדול מאחיו שהוא בעל נפש יקרה יותר משאר הכהנים, ולכן נצטוו שיתאפק מלעשות אבילות במיתת קרוביו שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא (ויקרא כ\"א י\"א), ושבחו כאן ביתרון קדושתו עד שיש בכחו להתרומם על העצבון הזה ולעבוד את ה' בשמחה כאילו לא יכיר את אביו ואת אמו, וזה בעבור כי שמרו אמרתך וגו':"
],
[
"יורו משפטיך ליעקב, ולפי שנמצאו בם הסגולות האלה, ראויים הם להורות לעם ה' התורות והמשפטים שצוית אותם, כמו שכתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע:",
"ישימו קטורה באפיך, ועוד זכו להיות מהם מקריבי קרבן, והם הכהנים, וזכר הקטורת שהיא הנכבדת מכל העבודות, ובה יכנסו לפני ולפנים:",
"וכליל, היא העולה:"
],
[
"ברך ה' חילו, לפי שלא היה ללוי חלק ונחלה, כי אם המתנות הראויות לתת להם, לכן התפלל שתהיה ברכת ה' בנכסיהם, באופן שיספיק להם מעט עסק בם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות:",
"ופעל ידיו תרצה, הם הקרבנות, התפלל שיעלו לרצון לפניו ית':",
"מחץ מתנים קמיו, מחץ קמיו מכת מתנים, ומתנים תואר הפועל:",
"ומשנאיו מן יקומון, ומחץ משנאיו מהיות להם תקומה, והכונה אתה ה' תלחום את מלחמות השבט הזה עם קמיו ומשנאיו למען ינוח להגות ולהורות לשפוט ולהקריב, וחז\"ל דרשו זה כנגד החשמונאים בבית שני שהיו לוחמים מלחמות ה' עם היונים, וגם זה נכון מאד כפי הפשט:"
],
[
"ידיד ה', יקרא לבנימין ידיד ה' לפי שנפל בחלקו בית המקדש, וכאילו אמר שתוכר ידידותו ויתרונו בבית עולמים הבנוי בחלקו:",
"ישכן לבטח עליו, בנימין שהוא ידיד ה' ישכון בארצו לבטח על ה', כלומר שמשליך על ה' יהבו והוא יכלכלהו:",
"חפף עליו כל היום, הש\"ית חופף עליו מכסה אותו ומגין עליו תמיד, וכמו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (ד\"ה ב' ז'):",
"כל היום, לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר:",
"ובין כתפיו שכן, בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי, ובספרי אמרו בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין וכראש תור יוצא מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן, והנה מכאן למדנו שאדוננו משה ראה בנבואתו מה יהיה חלק כל שבט ושבט ונחלתו בארץ, וראה מקום בית המקדש כמו שיהיה, וזה מוכיח ג\"כ שחלוקת הארץ על פי הגורל בימי יהושע לא היה במקרה, אלא הכל בגזירת ה\"ית, ורק צוה ה' בגורל כדי להסיר קטטה, מבין השבטים:"
],
[
"מברכת ה' ארצו, ארצו של יוסף מבורכת מכל הארצות:",
"ממגד שמים מטל, יאמר שתהיה ארצו מבורכת ממתק השמים שהוא הטל, וגם מברכת התהום שתהיה רובצת תחת ארצו להיות עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר:"
],
[
"תבואת שמש, שהיתה ארצו פתוחה לחמה המבשלת וממתקת את הפירות:",
"גרש ירחים, יש פירות שהלבנה מבשלתן, והיא גורשת ומוציאה אותן:"
],
[
"ומראש, הבושם היקר והמעולה יקרא ראש וכן בשמים ראש (שמות ל' כ\"ג), וכאן הוא כנוי לכל דבר חשוב ומעולה:",
"הררי קדם, שהם מששת ימי בראשית והברכה מצויה בהם, מה שאין כן בהרים וגבעות שנתחדשו ונתהוו אחרי כן, וכן גבעות עולם:"
],
[
"וממגד ארץ ומלאה, זכר למעלה ההרים והגבעות וכאן דבר מברכת ארץ המישור והבקעה, ופי' ומלאה מאשר היא מלאה כגון מטמוניות שבה, או יהיה ומלאה שם כללי לכל אשר על הארץ וירמוז לרבוי זרעו עד שימלאו את הארץ, דומה למה שברכו יעקב ברכות שדים ורחם:",
"ורצון שוכני סנה, כמו ומרצון, והכונה שהברכות האלה יביאו לו משפע ומרצון הק\"בה הנגלה עלי בתחלה בסנה, ומלת שוכני כמו שוכן לי, או יהיה היו\"ד נוסף כמו ההופכי הצור, ואפשר שזכר כאן מראה הסנה להורות על התמדת ההשגחה האלהית בלי הפסק על שבט יוסף, כי כמו שהיה הרצון האלהי שלא יכלה הסנה ע\"י האש הבוער בו כמ\"ש והסנה איננו אכל (שמות ג' ב'), כן לא יבא הפסד וכליון ביוסף, וישאר בו תמיד השפע הטוב, וכן אמר לו אביו מאל אביך ויעזרך:",
"תבאתה, הברכה הזאת:"
],
[
"בכור שורו הדר לו, בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי רב תבואות בכח שור, ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף, ויהיה מעוטר בהוד והדר, שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כ\"ז כ'):",
"וקרני ראם קרניו, אינו רומז עוד ליהושע, כי אינו שב על קרני הבכור אשר יולד מן השור, אלא על השור עצמו שרומז ליוסף, יאמר שיהיו ליוסף קרנים רמים ומהודרים כקרני הראם אשר בהם ינגח וירחיק את אויביו עד אפסי ארץ, והוא משל נאות לשני בני יוסף אפרים ומנשה, שיזכו להמנות עם שאר השבטים, כמו שיבאר בסמוך:",
"והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, אלה הקרנים שזכרתי הם שני בניו אפרים ומנשה, וזכר באפרים הרבבות ובמנשה האלפים, כי כן אמר יעקב ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ\"ח י\"ט), וכן הקדים אפרים למנשה כדברי הזקן:"
],
[
"שמח זבולן בצאתך, היה שמח כשאתה יוצא באניות למסחר, ולהביא ברכה אל ביתך, כי זבולון לחוף ימים ישכון:",
"ויששכר באהליך, היה שמח במנוחתך באהליך, כי ראה מנוחה כי טוב, כאשר אמר הזקן בברכתו:"
],
[
"עמים הר יקראו, יששכר וזבולון יהיו כל כך מצליחים בסחורותיהם, עד שכאשר יקראו זה לזה העמים שהם השבטים לאמר קומו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, דהיינו כשיבואו כל השבטים ברגל לירושלים שלש פעמים בשנה ויבאו גם יששכר וזבולון עמהם, אז יזבחו שם אלה שני השבטים זבחי תודה לרוב, להודות לה' על רוב עשרם והצלחתם ולספר מעשיו ברנה, והשלמים והתודות הבאים שלא על חטא נקראים זבחי צדק, או יהיה פי' יקראו, שיששכר וזבולון יקראו לשאר בני השבטים שיבואו לאכול מזבחיהם בהמון חוגג:",
"כי שפע ימים יינקו, יששכר וזבולון יהיה להם עושר רב, כי יבא להם שפעת נכסים מן הים, אשר הם שוכבים על ידו:",
"ושפני טמוני חול, ושפוני לשון חשיבות וחלוקת הכבוד, וכן מצאנו בתרגום שני (אסתר א' י\"ב) ולא ספנת יתהון, כבדה אותם, ועוד שם (ז' י') גברי עלמא לא ספנית, גבורי העולם הזה לא כבדתי, וכן בתלמוד מאן חשיב מאן ספין, והכוונה פה שיינקו ויהנו מדברים יקרים וחשובים הטמונים בחול, וכבר כתבתי בהקדמה שנרמז פה מלאכת עשיית הזכוכית ע\"ש:"
],
[
"ברוך מרחיב גד, לפי שגד היה הראשון ששאל את ארץ סיחון ועוג לנחלה, כי היה חפץ בה מאד, לכן אמר משה, ברוך ה' אשר מלא את משאלות גד, ונתן לו נחלה רחבה כאשר שאל, ונכלל במאמר הזה גם הודאה לשי\"ת על אשר נתן את סיחון ביד ישראל, כי משה היה יוצא ובא במלחמה ההיא, ועליו להודות לאל ית' על התשועה שעשה על ידו:",
"כלביא שכן, ירמוז לגבורת בני גד, שכן כתוב עליהם בדברי הימים ופני אריה פניהם:"
],
[
"וירא ראשית לו, ראה גד ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כבוש הארץ:",
"כי שם חלקת מחקק ספון, כי שם נתן לו המחוקק (שהוא משה) את חלקו, שנאמר ויתן להם משה לבני גד וכו' (במדבר ל\"ב ל\"ג), והיה המחוקק הזה ספון וחשוב אצלו, כי עשה כאשר צוהו, ומהו?",
"ויתא ראשי עם, גד היה מביא ראשי העם למלחמה, כי בני גד היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ, לפי שהיו גבורים, וכן הוא אומר נחנו נעבור חלוצים לפני ה':",
"צדקת ה' עשה, מוסב על גד, שמלא בידו את אשר דבר בפיו, שנדרו בני גד לצאת עם ישראל להלחם עם ישראל וכן עשו:"
],
[
"דן גור אריה, המשיל דן לגור אריה בעבור גבורתו ללחום ככתוב בס' יהושע י\"ט:",
"יזנק מן הבשן, אינו מוסב על דן, כי לא היתה נחלת דן בבשן, אלא שב על גור אריה, כמו שהאריה ידלג בהררי בשן מהר להר, כדי לטרוף משם כבשים ועתודים שמנים, שהיו שם לרוב כדכתיב ואילים בני בשן ועתודים (לעיל ל\"ב י\"ד), כן יעשה דן באויביו:"
],
[
"שבע רצון, שבע הוא שם תואר מוסב אל נפתלי, ורצון מוסב על השם הנאמר אחריו, והשיעור אתה נפתלי, הנך שבע רצון ה' ומלא ברכת ה', לפי שהיתה ארצו מלאה כל טוב:"
],
[
"ברוך מבנים אשר, על דרך הפשט כטעם יהי רצוי אחיו, יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם, ורצוי לכל אחיו, והטעם כי ארצו שמנה, ומשם יבואו המעדנים לכל השבטים, וכולם יברכוהו, וא\"ת בריך מברכת בניא, נראה שר\"ל שיתר השבטים יביאו לו איש את ברכת ארצו, מחיר השמן שנמצא בחלקו לרוב, ויהיה א\"כ מבורך בכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם רצוי אחיו, שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם:",
"וטבל בשמן רגלו, שארצו של אשר מושכת שמן כמעין, ואמר טובל בשמן ע\"ד מליצה כטעם כבס ביין לבושו:"
],
[
"ברזל ונחשת מנעלך, ארצך תהיה נעולה בהרים שחוצבים מהם ברזל ונחושת, וי\"א שעכשיו הוא מדבר כנגד כל ישראל, שארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל, כאילו הארץ סגורה על ידם במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת, ומכוון בזה שינוי הגוף כי למעלה אמר יהי רצוי אחיו בנסתר, וכאן אמר מנעלך בנמצא:",
"וכימיך דבאך, כימים שהם טובים לך, שהם ימי תחלתך ימי נעוריך, כן יהיו ימי זקנותך שהם דואבים ומתמוטטים, והכונה שהזקנים אשר יהיו בארץ אשר, יהיו בריאים וחזקים כבחורים, והוא על דרך שאמר כלב וככחי אז כחי עתה:"
],
[
"אין כאל ישרון, אחר שגמר ברכת כל שבט ושבט, שב לברך הכלל, וחזר להזכיר שבחי המקום כמו שהתחיל בהם ה' מסיני בא, ואמר דע לך, ישורון ! שאין כאלהי ישראל בכל אלהי העמים ולא כצורנו צורם:",
"רכב שמים בעזרך, הוא ית' מטה השפעת השמים לעזרך, כרוכב מטה סוסו ימין ושמאל וכונת המאמר הזה נוסד על מה שביארנו פעמים רבות כי כל אומות העולם מונהגים כפי חקי הטבע אבל ישראל מונהגים בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, וכאן ביאר סוד הדבר, כי ה\"ית מכריח טבע השמים לצאת מטבעם ומנהגם, וזה בעזרך, דהיינו לטובת ישראל שהם לבדם זכו להנהגה הזאת למעלה מן הטבע:",
"ובגאותו שחקים, נמשך למעלה, ושיעורו ורוכב בגאותו שחקים בעזרך, והנה אין זה כפל לשון במה שאמר רוכב שמים, כי יש הפרש בין שמים ושחקים, גם הוסיף כאן מלת בגאותו, ולהבין הענין דע כי כאשר ידברו הכתובים בשפע היורד ממעל בדרך טבעי יאמרו שבא מן השמים, כמו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (לעיל כ\"ח י\"ב), שהוא המטר, כי יש בכח היסודות להולידו, וכן הרבה במקראות שנזכרו השמים, כי הם משפיעים בארץ כל דבר טבעי, אבל כשיושפע ממעל דבר נפלא שאין כדוגמתו בטבע, או כשיעשה ה' מופתים ונפלאות בארץ חוץ ממנהגי הטבע, אז יאמרו שהשפע הזה בא מן השחקים שהם יותר גבוהים מן השמים, ועל זה נאמר ועזו בשחקים (תהלים ס\"ח ל\"ה), וידוע כי שם עוז בחו\"לם נאמר על הכח הנפלא לעשות דברים למעלה מן הטבע, כמו שיוכיחו כל הכתובים, וכן המן שהוא דבר נפלא ואין בטבע המציאות הנהוג להולידו, אמר עליו ויצו שחקים ממעל (תהלים ע\"ח כ\"ג), ואחר שנתהוה בדרך פלא בשחקים, ציוה השם שיעבור דרך דלתי השמים וירד כמו המטר הנהוג, וזהו ודלתי שמים פתח (שם), וכן כאן אחרי שאמר רוכב שמים בעזרך, שפירושו שגם הטובות הטבעיות כשהן חלים על ישראל מתחלפים ברוב טובה מאותן הברכות בעצמן כשחלים על שאר העמים, שעל ישראל חלים בהפלגה גדולה באורח פלא, וכמו שהבטיח בפ' בחקותי, אמר עתה שנוסף על זה הוא ית' רוכב השחקים לטובת ישראל, כלומר מוריד עליהם טובית רוחניות ומפליאות שאין כדוגמתן בשאר האומות כלל, והוא הסדר החמישי של ברכות שמיוחד לישראל בלבד, ודברנו עליו בפ' בחקותי, ולכן הוסיף כאן מלת ובגאותו, שרומזת להנהגת הנפלאות שאמרנו ועליה נקרא הוא ית' גאון יעקב (תהלים מ\"ז ה'), ונא' על ישראל גאותו (שם ס\"ח ל\"ה), והבן:"
],
[
"מענה אלהי קדם, מעון כמו סוכה, והעד ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים ע\"ו ג'), ופי' הכתוב המעון והמחסה שלך הוא אלהי קדם, כי הוא ית' חופף עליך כל היום ובאברתו יסך לך, ובלשון הזה ממש אמר אדון הנביאים בתפילתו ה' מעון אתה היית לנו (שם צ' א'), ופירוש אלהי קדם, שקדם לכל נמצא:",
"ומתחת זרעת עולם, השם מעונתך ממעל וזרועות עולם יתמכו אותך מתחת, ולשון זרוע הוא כנוי אל הדבר הסומך והמחזיק, ומלת עולם על הזמן כמו בכל המקרא, והכונה כמו שהשם מגין עליך ממעל, הן יהיה לך מתחת סעד ומשען קיים שעליו תוכל להתקיים, והוא הארץ הנבחרת אשר נשבע השם לאבותיך לתת לך, ולכן אמר ויגרש מפניך אויב, שהם הכנענים היושבים בתוכה:",
"ויאמר השמד, וצוה אותך לאמר, השמד אותם, כענין שכתוב כי החרם תחרימם:"
],
[
"וישכן ישראל בטח, אחרי השמדת יושבי הארץ:",
"בדד, נבדל מיתר העמים:",
"עין יעקב, מי שיצא ממעין יעקב, והם בני ישראל, והאב דומה למעין אשר ממנו יצאו הבנים שהם מימיו, וכן ומימי יהודה יצאו (ישעיה מ\"ח א') וכן אמר דוד ממקור ישראל (תהלים ס\"ח כ\"ז), כלומר היוצאים ממקור ישראל:",
"אף שמיו, של ישראל, כלומר השמים אשר עליו:"
],
[
"אשריך ישראל, מכל מה שאמרתי תבין שאתה עם מאושר בתכלית ההצלחה:",
"מי כמוך, בגוים:",
"נושע בה', שהוא מושיעך:",
"מגן עזרך, הוא ית' מגן לך שבו תמצא עזר ומנוס בעת הצורך:",
"ואשר חרב גאותך, ואשר שב אל השם, והשיעור אתה נושע בה' אשר הוא המגן ואשר הוא החרב שבו תתגאה על אויביך:",
"ויכחשו איביך לך, לשון כפירה, יכחישו את שנאתם ויחניפו לך כאילו הם אוהביך, כדרך משנאי ה' יכחשו לו (תהלים פ\"א):",
"ואתה על במתימו תדרך, אבל אתה תתרומם ותתנשא עליהם, ותדרוך על במותיהם:"
]
],
[
[
"ויראהו ה' את כל הארץ, הראיה הזאת היתה בדרך פלא, כי לא היה אפשר בדרך הטבע לראות כל ארץ כנען, מן המקום ההוא, וכן אמרו במדרש אמר הק\"בה אני מעבירה לפניך כשפחה שהיא עוברת לפני אדוניה, ובספרי דרשו על הפסוקים האלה שהראהו כל הדברים העתידים להיות בארץ ישראל עד סוף כל הדורות, וכן הוא גם לפי הפשט, שהרי הראהו חלוקת השבטים קודם שיכבשוה, וזכר דן ונפתלי ומנשה ואפרים ויהודה:",
"את הגלעד עד דן, כל אורך ארץ ישראל ממזרח למערב, כי גלעד הוא מעבר לירדן מזרחה בקצה נחלת מנשה סמוך לגבול בני עמון, ונחלת דן היתה בקצה האחר לצד מערב:"
],
[
"ואת כל נפתלי, עכשיו בא לרוחב א\"י מצפון לדרום, כי נפתלי הוא בקצה גבול צפון א\"י, למטה ממנו אפרים ומנשה באמצע ארץ כנען, ולמטה מהם יהודה שמגיע עד קצה גבול דרום:"
],
[
"בקעת ירחו, אע\"פי שהיתה עמוקה:"
],
[
"זאת הארץ אשר נשבעתי, הכונה על ארץ כנען שהיא למערב הירדן, ואינו מוסב גם אל ארץ הגלעד הנזכרת למעלה שהיא מעבר לירדן מזרחה, כי עליה לא יפול מאמר אשר נשבעתי לאברהם וכו', וראיה לזה כי אמר ושמה לא תעבור וכבר היה אז משה בארץ הגלעד:"
],
[
"על פי ה', כאשר דבר ה' ומות בהר וכו':"
],
[
"ויקבר אתו, הקב\"ה בעצמו, והיה זה כדי שלא יקרב שום אדם להטפל בקבורתו וליגע בגופו, כמו שבחייו היו יראים מגשת אליו, והדברים ק\"ו אם עצמות אלישע החיו את המת, אף כי עצמות רבן של נביאים יפעלו נוראות במי שיגע בם:",
"ולא ידע איש את קברתו, הנה זה ענין נפלא מאד כי התורה השתדלה לבאר מקום הקבר כל מה שאפשר, בארץ מואב בגיא מול בית פעור, ועם כל זה סבב הק\"בה שלא ידע איש את קבורתו, ועשה זה כדי שלא יטעו הדורות הבאים ויעבדו אותו לאלוה מצד מה שהתפרסם מהפלאות שעשה:"
],
[
"לא כהתה עינו, שלא כמנהג הזקנים, כי מעת שעמד בהר סיני מ' יום ומ' לילה בלא אכילה ובלא שתיה, נשתנה טבע גופו ולא היה שולט בו חולי או חולשה או חסרון:",
"לחה, לחלוחית שבו:"
],
[
"בערבת מואב, להגיד שלא נסעו משם עד שעברו ימי בכיתו:",
"ויתמו ימי בכי אבל משה, בחדש שבט בשנת הארבעים דבר משה אל בני ישראל את כל משנה התורה, ובניסן שלאחריו בעשור לחדש עברו את הירדן ככתוב ביהושע, צא מהם ג' ימים שהזהירם יהושע טרם עברם, שנאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים וגו' (יהושע א' י\"א) נמצא ימי בכיית משה כלים בז' בניסן, ונמצא יום מיתת מרע\"ה בז' באדר שלפניו:"
],
[
"מלא רוח חכמה, שנתעלה ביתרון הזה יותר מכל חכמי לב שבדורו, אמנם בהיות משקל הכחות שבנפש בלתי נודע לשום אדם זולתי ליוצר הכל ב\"ה, הנה תשאל מאין נתברר להם יתרון רוח חכמתו, לכן אמר כי סמך משה את ידיו עליו, כלומר בעבור שצוה השם ב\"ה למשה לסמוך ידיו עליו, מזה התודע להם שאין כמהו איש מלא רוח חכמה בכל ישראל, ולכן שמעו אליו כל ישראל:"
],
[
"ולא קם נביא עוד, רוח הנבואה הנאצל ממרומים על הזוכה אליו הוא בהדרגות שונות זו מזו, וזו למעלה מזו, וכאמרם ז\"ל לעשות לרוח משקל, אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים במשקל הוא שורה, והמדריגה היותר עליונה שיש בסגולה הזאת היא ידיעת פנים אל פנים, והיא שפע אור החכמה וחקי התורה והלכותיה, וכן אחז\"ל על פסוק זה, א\"ל הק\"בה למשה אני ואתה נסביר פנים בהלכה, והיינו הלכות התורה שקבל בנבואה, ואני ואתה דייקא, כלומר ולא זולתך, לכן אחד מעיקרי תורתנו הוא להאמין שלא קם נביא בישראל כמשה, כי קיום התורה תלוי בעיקר הזה, שלא יוכל אדם לעמוד ולחדש דבר מפי השם, אפילו אם אינו סותר תורת משה, כדאמרינן אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לא אמרו שאין חכם רשאי לחדש, כי כמה דברים חדשו חכמים באורח חכמתם, אבל אין רשות לנביא לחדש בנבואה דבר תורה, כי אין בכח שום נביא לקבל משפטי החכמה העליונה באור הנבואה:"
],
[
"לכל האתת, נמשך למעלה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות וגו':"
],
[
"ולכל היד החזקה, קריעת ים סוף, שבה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה:",
"ולכל המורא הגדול, מעמד הר סיני שנאמר בו ולבעבור תהיה יראתו על פניכם, ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני כל ישראל, שכבר הזכיר כל הנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו:"
]
]
]
},
"versions": [
[
"Vienna, 1821",
"https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI"
]
],
"heTitle": "ביאור יש\"ר על התורה",
"categories": [
"Tanakh",
"Acharonim on Tanakh"
],
"schema": {
"heTitle": "ביאור יש\"ר על התורה",
"enTitle": "Reggio on Torah",
"key": "Reggio on Torah",
"nodes": [
{
"heTitle": "בראשית",
"enTitle": "Genesis"
},
{
"heTitle": "שמות",
"enTitle": "Exodus"
},
{
"heTitle": "ויקרא",
"enTitle": "Leviticus"
},
{
"heTitle": "במדבר",
"enTitle": "Numbers"
},
{
"heTitle": "דברים",
"enTitle": "Deuteronomy"
}
]
}
}