{
    "language": "he",
    "title": "Hilkhot Niddah of the Ramban",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010887420205171/NLI",
    "versionTitle": "Ba'alei HaNefesh, Vilna, 1911",
    "status": "locked",
    "versionNotes": "",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "הלכות נדה לרמב\"ן",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Rishonim"
    ],
    "text": {
        "Introduction": [
            "אמר משה בר נחמן שאל שאלו ממנו קצת החברים מאנשי יראת השם ומן החרדים אל דברו לחבר אליהם הלכות נדה כי הם מן הצורך, ואען לאמר דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה, שכבר קדמני א' קדוש דורש ולו נאה לדרוש וחבר בהם ספר נכבד לבעלי הנפש והיתה על ידי תשובתם הנה נהגו חכמי הדורות לתרגם הלכות שחיטה איש ואיש ככתבו וכלשונו להקל למודם ורואים אנו שהדברים ק\"ו בצורך המלאכה הזאת והסכמתי לדעתם וזכות הרחמן וזכותם יזכני לבא עד חקר הדברים ותכליתם ולבאר אמתתם אמן:"
        ],
        "": [
            [
                "הנדה האמורה בתורה כל שראתה דם בבשרה ממקור דמיה בין שלא ראתה אלא טפה אחת כחרדל או פחות מכן בין שהיתה שופעת דם ז' ימי' ופסקה בסוף יום ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהיא ליל שמיני וטהורה לבעלה וזו היא נדה האמורה בתורה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה חזרה וראתה מליל ח' ואילך זו היא הנקראת זבה שנא' ואשה כי תזוב על נדתה. מפי השמועה למדו ימים רבים ג' לומר שאם ראתה אחר זמן נדתה או סמוך לנדתה ג' ימים רצופים שבכל יום תראה דם אפי' טפה פחותה מן החרדל הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראיתה צריכה לספור ז' ימי נקיים חוץ מן היום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לספירה אחר שתנץ החמה וטהורה לבעלה שנאמר וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:",
                "כל חייבי טבילות טבילתן ביום ספירתן אחר הנץ החמה מיד חוץ מנדה ויולדות שטבילתן בלילה שלאחר ספירה שנא' בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן בנדות וכן יולדות זכר בליל שמיני ויולדות נקבה בליל (ט\"ז) [ט\"ו] שהיולדות כנדה כמו שיתבאר:",
                "ימים אלו שהזבה סופרת צריכין שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם ראתה אפי' ביום ז' סמוך לשקיעת החמה סותרת כל המנין וחוזרת וסופרת ז\"נ רצופים לפיכך אע\"פ שטובלת ביום ז' מאחר הנץ אם שמשה בו ביום ה\"ז תרבות רעה ובעילתן תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:",
                "אין יום אחד הלכה למשה מסיני [רק] הי\"א יום הסמוכין לז' ימי נדות בלבד שהאשה נעשית בהם זבה אבל מאחר שנשלמו הי\"א חזרה לימי נדות שאפי' רואה בהן ז' טובלת בליל שמיני וטהורה כמו שביארנו. וי\"א ימים אלו הם הנקראים י\"א יום שבין נדה לנדה מפני זה הטעם שביארנו:",
                "הרואה בתוך י\"א ימים הללו יום א' בלבד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה משמרת כל הלילה ואם לא ראתה כלום משכמת למחר וטובלת לאחר הנץ החמה ראתה גם ביום שני ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה משכמת וטובלת לאחר הנץ החמה ובספירת ימי' [אלו) נקראת שומרת יום כנגד יום וזו היא שחכמים קוראין אותה זבה קטנה:",
                "אע\"פ שטובלת ביום ספירתה בין בשני בין בשלישי לאחר שתנץ החמה מיד והרי היא טהורה אינה משמשת כל היום מפני שהיא תלוי' שמא תראה ותסתור כדין זבה גדולה:",
                "אין אחד עשר עצמו צריך שימור מן התורה אלא אם ראתה בו טובל' בלילה וטהורה שהרי יום י\"ב מימי נדות ואינו מצטרף לזיבה:",
                "אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת ז' והבאת קרבן שזבה גדולה צריכה לספור ז' ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום א' בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר ולא זבה קטנה אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות:",
                "ספירת הנדות והזיבה כך הוא, הרואה דם תחלה יושבת ז' לנדתה ראתה יום ח' נעשית זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ראתה יום ט' שומרת יום כנגד יום ראתה יום י' ה\"ז זבה גדולה וצריכה ז\"נ:",
                "משעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז\"נ כיצד הרי שראתה ג' ימי' בסוף י\"א ושופעת וראתה גם ביום רביעי שהוא מן הימים הראוין לנדה אפי' התחילה נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסותרת וכשתשלים ז\"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה בין שהתחילה לראות בראשון של י\"א בין ג' אחרונים שהן תשיעי ועשירי וי\"א מכיון שנעשית זבה גדולה אפי' שופעת אח\"כ ק' יום משתספור ז\"נ ותראה תחזור לתחלת ימי נדה:",
                "ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי\"א יום משתראה ביום י\"ט לראייתה היא נדה בתחלה לא ראתה עד יום כ\"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא ה\"ז תחלת נדה:",
                "אין זיבה אלא בי\"א שסמוכין לז' שראתה בהן נדות והזהר במנין שכבר טעה בו א' מגדולי המחברים:",
                "ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבה קטנה שאם ראתה יום עשירי לזיבה ויום י\"א וראתה ביום י\"ב אם עבר עליה יום א' בלא ראיה מן הו' שמשלמת לנדתה טובלת בליל ח' לנדתה וטהורה אבל בזיבה גדולה אצ\"ל שהרי אינה נעשית זבה כמו שביארנו:",
                "אין האשה טמאה עד שתראה דם ממקום דמים והוא המקום שחכמים קוראין אותו חדר ואין כל המשקה היוצא מן החדר מטמאה אלא הדם בלבד ומראות היו לחכמים שבהן מטמאין הדמים וכל שאינן מאותן המראות מטהרין אותו:",
                "כשנתמעט לבן של חכמים מפני כובד הגלות ותכיפת הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה האשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה של ו' דם טהור ושל יום ז' דם טמא ואפילו מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמ' במנין הנדות והזיבה:",
                "הרי שראתה בסוף י\"א מימי הזיבה ומחרתו וטעתה והיתה סבורה שראיה ראשונה בימי הנדות ומונה ממנה ואינה ראויה למנות אלא מיום המחרת שבו התחי' נדותה לפיכך עמד רבינו הקדוש ותקן שכל אשה שתראה יום א' תספור ו' נקיים ואם ראתה שנים תשב ו' נקיים ואם ראתה ג' תשב ז' נקיים ובכל ימים שתראה כך היא נדונת וא\"צ להראות דם לחכם ולא למנות ימי נידות וזיבה:",
                "אע\"פ שזו התקנה אין בה בית מיחוש החמירו בנות ישראל ע\"ע שאפי' ראתה יום א' טפה כל שהוא פסק הדם סופרת לה ז' נקיים בין שראתה בעת נדתה בין שראתה יום א' או ב' או ז' כולן או יותר משיפסוק הדם סופרת ז\"נ כדין זבה גדולה:",
                "ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין א' ולא תשתנה מנהגן בין א' לג' ימים. הרי שראתה ג' ונעשית זבה התחילה וספרה עד ו' נקיים וראתה בז' טפה כחרדל ודאי צריכה לישב ז\"נ ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראי' לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעות:",
                "חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני חכמים ועשו אותה כהלכה פסוק' בכל מקום לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם:",
                "אעפ\"י שדין הזבה לטבול ביום ז' מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהיו עושות כן כדי שלא יהיו משמשות ביומן ויהא להם תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהיא תחלת ח'. ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה. ולא יראה זה."
            ],
            [
                "ספירת ז' נקיים שהאשה סופרת לזיבתה בין בזה\"ז בין בדין תורה כך היא. בודקת עצמה יפה יפה ואם פסק הדם מתחלת לספור מיום המחרת אפילו ראתה בשחרית ואח\"כ בדקה עצמה והרי פסקה א\"צ בדיקה אחרת כל היום ואין חוששין שמא חזרה וראתה בלילה או בין השמשות אלא למחר מתחלת לספור ז\"נ:",
                "ראתה בזמן הזה יום ראשון בשחרית ופסקה בו ביום אינה מונה מיום המחרת עד שתחזור לבדוק ויהיו ידיה בין עינה כל בין השמשות שחזקת כל יום הראשון כולו טמא שהוחזקה מעין פתוח ודמיה חוזרין לה אע\"פ שפסקה בשחרית. ויש מקיל בדבר מכיון שבדקה ופסק הדם ולאחר זמן מצאה טהורה ה\"ז בחזקת טהורה:",
                "לא בדקה עצמה ביום הפסקה ובדקה עצמה לאחר שנים ושלשה ימים ומצאה טהור הרי היא בחזקת טומאה. לעולם אינה סופרת עד שתבדוק. אם פסקה מונה מיום של מחר ואילך:",
                "כל ז' הימים צריכה בדיקה פעם א' בכל יום. בדקה ביום הראשון או בשני או בג' ושוב לא בדקה בודקת בשעת טבילתה ודיה אפי' ביום ז' בלבד ד\"ז בחזקת טהורה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן:",
                "ישבה לה כל ז' ולא בדקה וביום ח' בדקה אע\"פ שהפסיקה כבר בטהרה קודם שתספור אין לה אלא יום א' ומשלמת עליו ששה וטובלת:",
                "בדיקה זאת שהנשים בודקות צריכה שתהיה בודקת בצמר גפן נקי או בצמר נקי ורך או בבגדי פשתן ישנים שחוקין. וכולן צריכין שיהיו לבנים כדי שיהיה כל מראה שיוצא ממנה ניכר בהן ובגדים אלו שבודקת בהן נקראים עדים:",
                "כיצד בודקת את עצמה מכנסת את העד לאותו מקום ובודקת בו בכל חורין וסדקים ורואה אם יש בעד שום מראה הראוי לטמא אותה לא הכניסה העד לחורין ולסדקים אין זו בדיקה אלא קינוח ולא עשתה כלום ואין צ\"ל שאין חלוקה בדיקה אע\"פ שלא מצאה בו כלום:",
                "כבר בארנו ז' ימים נקים צריכין שיהיו רצופין ולא תהיה ראיית דם מפסקת ביניהן אפי' ראתה בסוף יום השביעי סמוך לשקיעת החמה או בין השמשות שהוא ספק סותרת כל המנין וחוזרת למנות עד שיהיו לה ז' רצופים נקיים לגמרי:",
                "הפולטת ש\"ז בתוך ימי הספירה סותרת אותו יום ואינה סופרתו נמצאת מונה בכאן בסירוגין לפיכך המשמשת מטתה וראתה ופסקה בו ביום אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה ששה עונות שלמות משעת שימושה חוששין שמא תפלוט שכבת זרע ותסתור מכאן ואילך אין לחוש שכבר הסריח שכבת זרע במעיה ואינה מטמאה:",
                "בד\"א בזמן שלא הלכה ברגליה אבל הלכה ברגליה אחר תשמיש יראה לי שאין חוששין לה שכל מה שיש לה לפלוט פלטה בהילוכה ויש שהורו שאין פולטת ש\"ז סותרת כלום אלא לענין הטהרות כדרך טומאתה כך ספירתה:",
                "האשה סופרת לעצמה שנאמר וספרה לה לעצמה ונאמנת לומר טבלתי וטהורה אני. הוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלובשת הבגדים המיוחדים לה לימי נדות אינה נאמנת אמרה לו טמאה אני וחזרה ואמרה לו טהורה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כיצד תבעה בעלה ואחותו או אמו עמה בחצר ואמרה לו טמאה אני ואח\"כ חזרה ואמרה טהורה אני ולא אמרתי לך תחלה טמאה אני אלא מפני אחותך או אמך שמא יראו אותנו נאמנת וכן כל כיוצא בזה:",
                "הסומא בודקת עצמה ומראה לחברתה אבל החרשות והשוטות צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות ואח\"כ יהיו מותרות לבעליהן:",
                "הוקבע לה וסת הרי היא כשאר הנשים. לא הוקבע לה וסת חוששת לו מל' יום לל' יום ובודקת ע\"י פקחות שכך עונת ראיה לרוב הנשים כמו שיתבאר:",
                "וחזקת הבנות עד שלא הגיעו לימי הנעורים הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן:",
                "כל האשה שמרבה לבדוק עצמה תמיד בין בימי הספירה בין בימים שלא ראתה בהן ה\"ז משובחת ואף עפ\"י שיש לה וסת קבוע שאפשר שיבא לה דם בלא שעת וסתה ישבה ולא בדקה בין באונס בין ברצון הרי זה בחזקת טהורה חוץ מאחר הוסת הקבוע כמו שיתבאר:"
            ],
            [
                "אין הפרש בין אשה גדולה לקטנה בטומאת נדות וזיבות אלא אפי' בא דמה ביום לידתה טמאה וכל הנשים מתטמאות בנדות בין שפחה בין משוחררת וגיורת:",
                "האשה מטמאה בין באונס בין ברצון ואפי' לא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון טמאה ובית החיצון זהו בית השינים מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ובית השינים עצמו כלפנים:",
                "בזמן הזה שאין בקיאות בדבר כל שהאשה מוצאה דם בעד שלה טמאה:",
                "המראות שהיו חכמים מטמאין בהן חמש הן האדום כדם הקזה והשחור כדיו וכקרן כרכום וכמימי אדמה ממקום ידוע בא\"י וכמזג יין השרוני ואין אנו צריכין לכתוב משפטי בדיקות שכבר גזרו עליהן בזמן הזה כל שיש בו מראה אדמומית כלל בין שהיה עמוק הרבה או דיהה הרבה טמא וכן כל מראה שחרות אבל הירוק והלבן אף על פי שסמיכתו כדם ה\"ז טהור:",
                "נאמנת אשה לומר כמראה זה ראיתי ואבדתיו ואם היה ירוק או לבן מטהרין לה:",
                "ראתה דם עבה הרבה טמאה יתר מיכן אפי' השליכה כמין קליפות וכמין יבחושין כל שיש בהן אדמימות או שחרות אעפ\"י שהן קשין כאבן מטמאין אותה:",
                "המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוק אעפ\"י שאין עמה דם טמאה שא\"א לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום יולדת מפני החתיכה כמו שיתבאר:",
                "היה בה מכה תוך אותו מקום והרי הדם שותת יש מי שהורה שמטהרין אותה אפי' בזמן הזה ויראה לי שמטמאין אותה שאם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה טמאה דין התלמוד וא\"כ פעמים אתה מביא אותנו להקיף ולבדוק בדמים:",
                "אשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה בין מעומד בין מיושב ואפילו הרגישה בגופה ונזדזע אינה חוששת שהרגש' מי רגלים היא זו ובידוע שאין דם הבא עם מי רגלים אלא דם מכה:",
                "הבועל את הבתולה אפילו היתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש ויושבת ז' נקיים מאחר שיפסיק הדם כשאר הרואות מכאן אתה למד שאין תולין במכה שאין לך מכה גדולה מן הקטנה שנבעלה והדם שותה ממנה מחמת הבעילה:",
                "אפי' לא ראתה דם בתולים אין אומרים שמא הטה ועדיין בתוליה קיימין שאין ההטייה מצויה אלא הואיל ובעל חוששין שמא ראתה טפה דם כחרדל ואבדתו לפיכך גומר ופורש ממנה ז' נקיים חוץ מיום הבעילה כשהוא גומר בעילת מצוה ופורש יראה לי שהוא מותר לפרוש מיד כשבעל שאם אין מתירין לו כן לבו נקפו ואומר עם הטמאה שמשתי ויש שהורה שצריך להמתין עד שתמות תאותו ויפרוש כשם שצריך במשמש עם האשה ופרסה נדה כמו שיתבאר:",
                "האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואפילו בדקה עצמה בשעת התביעה שמא מחימודה לאיש ראת' דם טפה בחרדל ואבדה וצריכה בדיקה תוך ז' וטבילה בליל ח' כשאר הרואות ואע\"פ שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בין טומאה לטהרה מונה מיום שלאחריו שאין ראית חמוד אלא ראיה קטנה לשעתה לפיכך אינה צריכה לבדיקת הספק:"
            ],
            [
                "אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד\"ס שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה אע\"פ שלא הרגישה ואע\"פ שבדקה עצמה ולא מצאה דם ה\"ז טמאה ובזמן הזה מונה ז\"נ חוץ מיום המציאה:",
                "קטנה שלא ראתה דם מימיה בין בתולה בין בעולה כתמה טהור עד שתראה דם שלש פעמים:",
                "שפעה ד' וה' ימים או שהיתה מדלפת אינה אלא ראי' א' עד שתפסיק:",
                "אחד הכתם הנמצא על בשרה ואחד הנמצא על בגדיה אינו מטמא עד שיהי' כגריס הקילקי ועוד. שהוא יותר מט' עדשות שהן ג' על ג'. נזדמן לה גריס גדול מיכן משערת בו שיעור גריס של כתמים להקל:",
                "כתם ארוך מצטרף לכגריס נמצא טפין טפין בבגדי' אין מצטרפות:",
                "כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומא' טהור ואינה חוששת לו כיצד ישבה ע\"ג אבנים או שבדקה הקרקע וישבה עלי' ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה ה\"ז טהורה כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו:",
                "מצאה ע\"ג בגדים אפי' שיהיו כלי צבעונין מכיון שהדם ניכר בהן טמאה:",
                "לא בכל מקום שתמצא הדם בבשרה תטמא משום כתם עד שימצא כנגד בית התורפה כיצד נמצא על עקבה טמאה שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה וכן אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבוק רגל ברגל ושוק בשוק ה\"ז טמאה נמצא על ראש גודל רגלה טמאה שמא נטף על רגלה בעת שהלכה וכן כל מקום שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתלך ונמצא שם דם טמאה וכן אם נמצא דם על ידה אפילו על קשרי אצבעותי' טמאה שהידים עסקניות הן אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותי' מבחוץ או מן הצדדים ואצ\"ל אם נמצא למעלה מן הירכים ה\"ז טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר:",
                "היתה יודעת שנזדקרה בדרך המזדקר בבת ראש והגביהה רגלי' למעלה מראשה אפילו מחגור ולמעלה טמא' בין מלפניה ובין מלאחריה:",
                "הכתם שנמצא על בשרה שהי' ארוך כרצועה או עגול או שהי' טפין טפין או שהי' אורך הכתם על רוחב יריכה בכל ענין שימצא הואיל והוא כנגד בית תורפה ה\"ז טמא' ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא הי' כזה שכל הדם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע\"פ שהוא ספק:",
                "הכתם שנמצא על החלוק שלה מחגור ולמטה אפי' נמצא מבחוץ טמא' מחגור ולמעלה טהורה ואע\"פ שנזדקרה נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית תורפה אפי' בשעה שהיא שוחה הרבה טמא' ואם לאו טהורה היתה פושטתו ומתכסה בו כל הלילה כל מקום שימצא הדם טמאה:",
                "כל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא אם נמצא על הבגד ה\"ז טהורה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ואם נמצא על בשרה ספיקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה תולה וספיקו טהור:",
                "כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהם עכשיו או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם:",
                "נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לו שימצא על בגדיה והואיל שנמצא על בשרה ולא על בגדיה טמאה:",
                "נמצא מן החגור ולמעלה תולה שאילו היה דם נדה לא נמצא למעלה נזדקרה הואיל ואפשר שניתז מגופה אינה תולה:",
                "חיתה בה מכה אע\"פ שחייתה אם יכולה להגלע ולהוציא דם ונמצא על בשרה או על בגדיה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה:",
                "נמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד תולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה ממאכולת הוא לפי' אינה מטמאה בכתם כגריס כמו שביארנו אבל אם מצאה הכתם יותר מכגריס אינה תולה במאכולת:",
                "היתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם אע\"פ שהוא יותר מכגריס הרי זו תולה להקל:",
                "וכן בבנה ובעלה ואם היו ידיהן מלוכלכין בדם או שהיתה בהם מכה תולה ואומרת שמא נגעו בה לא ידעה ודם זה מחמתו הוא:",
                "היו הם עסוקים בדם ולא נראה בהם דם יראה לי שאינה תולה:",
                "אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד היתה לה מכה בכתפה ונמצא דם על שוקה אין אומרים שמא נגעה במכה ונגעה במקום זה וכן כל כיוצא בזה:",
                "אין תולין בין בגופה בין בחלוקה היתה פושטת החלוק בלילה ומתכסה בו תולה במכה להקל היתה מכה בצוארה ה\"ז תולה בה מפני שהיא מחזירתו לפניה:",
                "ב' נשים שנעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל א' מהן כתם כסלע שתיהן טמאות נתעסקה בדם שא\"א שיהיה ממנה כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כב' גריסין ה\"ז תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת נמצא הכתם יותר מב' גריסין אינה תולה. נתעסקה באדום אין תולין בו בשחור. נתעסקה בעוף שיש בו (ב') מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה א' מהן תולה בו:",
                "אין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה הדם שתולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום:",
                "היתה לובשת ג' חלוקות אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפי' בעליון:",
                "כיצד עברה בשוק של טבחים אעפ\"י שנמצא הכתם על התחתון לבדו תולה אף בדם הטבחים. לא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בו אעפ\"י שנמצא הכתם בעליון לבדו ה\"ז טמאה:",
                "ספק עברה ספק לא עברה ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה אינה תולה:",
                "עיר שיש בה חזירים או שהן באין לה תמיד אין חוששין לכתמים הנמצאים בחלוק:",
                "כתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות יש שחורה שבודקין אותה בסימנין ידועין אם עמד בעינו צבע הוא שדרך הדם לעבור ואין זו הוראה נכונה שאין בדיקת הסימנין דבר ברי כדי לטהר האשה לבעלה לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע:",
                "אין האשה מתטמאה בכתם שבחלוק עד שיהא בדוק לה כיצד לקחה חלוק מן השוק לבשתו ולא בדקה אותו ה\"ז טהורה השאילה חלוק לנדה ישראלית או לעכו\"ם שהגיע זמנה לראות וראתה כבר וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם ה\"ז תולה בנדה או בעכו\"ם שלבשה:",
                "[כשם] שהי' תולה בחברתה נדה כך תולה בעצמה נדה שאם לבשה חלוקה בימי נדותה ולא בדקה אותו לבשתו בימי טהרתה בספירת הנקיים שלה הרי זה תולה בנדתה:",
                "השאילה אותו לקטנה שנבעלה כל זמן שלא חיתה המכה ולנערה שלא ראתה מעולם כל ד' לילות ראשונים שדמיהן של אלו טהורין הן אעפ\"י שעכשיו החמירו בהן ה\"ז תולה בה מפני ששירפה מצוי אבל השאילתו ליולדת בימי טוהר שלה בזמן הזה נראה לי שאינה תולה בה:",
                "השאילה אותה לזבה קטנה בין ביום הטומאה בין ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימי נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו ה\"ז תולה בה:",
                "השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם והרי שתיהן מקולקלות לכתם זה ואצ\"ל שאם השאילתו לחברתה טהורה ששתיהן טמאות שמא מזו שמא זו:",
                "השאילה חלוקה וכבסה אותו ולבשתו ומצאה עליו כתם רואין אם דם הכתם מגליד השני טמאה והראשונה אין חוששין לה ואם היה מקדיר בידוע שלפני הכבוס וזו טהורה והראשונה טמאה:",
                "בדקה חלוקה ומצאה טהור והשאילה אותו לחברתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה:",
                "ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם אם מגיע כנגד בית תורפ' טמאה ואם לאו טהורה שכתם זה של קצרה הוא:",
                "שלש נשים היו ישנות כאחת והיו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות. בדקה א' מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טהורה הרי השתים טמאות והיא טהורה. בדקו השתים ומצאו טהור הרי הן טהורות והאחת טמאה. בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות הרי כלן טמאות שדם זה מהן בא ואין כאן ראיה שנתלה באחד יותר מבחברתה. בדקה א' מהן מיד ומצאה טמא השתים טהורות תולה הכתם בזו:",
                "היו כולן ישנות כל אחת וא' במקומה ועלו דרך מרגלות המטה ונמצא דם תחת האמצעי' שלשתן טמאות. תחת הפנימי' היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה היא ושבצידה טמאות והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה אלא שלשתן עברו דרך החיצונה כלן טמאות שמא דרך עברתן נפל הדם מהן:",
                "בד\"א שבדקו כולן ומצאו טהור או שלא בדקה א' מהן אבל אם בדקה א' מהן מיד ומצאה טהורה וחברתה לא בדקה תולה טהורה בזו שלא בדקה וה\"ז שלא בדקה טמאה וכן אם בדקה ומצאה טמא בזו תולין והשאר טהורות והוא שבדקה עצמה מיד כשראו הכתם בעוד שהן שוכבות על המטה או שמצאו אותן כשהן עומדות ממנה אבל עמדו להם משם ולאחר מכן מצאו הכתם אעפ\"י שבדקה אחת מהן מיד אחד המציאה ומצאה טהור או טמא כולן טמאות:",
                "שלש נשים שישבו כאחת על ספסל א' כשהן עירות ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה והשאר טהורות שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה. נמצא ביניהן כלן טמאות:",
                "שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל א' זו אחר זו ונמצא עליו דם נ\"ל שאעפ\"י שבדקה עצמה מיד ומצאה טהור כלן טמאות שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה שכל המציאות במקום מציאתן תולין אותן להחמיר. בדקה מיד ומצאה טמאה הראשונות טהורות בדקו הראשונות עצמן בשעת מציאת הכתם לא הועלו כלום שכבר פשטו אותו:",
                "אין כל הדברים אמורים אלא בזמן שכולן שוות אבל אם היתה א' מהן ראוי' לראות וא' אינה ראוי' הראוי' טמאה ושאינה ראוי' טהורה:",
                "כיצד היתה א' מעוברת וא' שאינה מעוברת המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמא'. מניקה ושאינה מניק' מניקה טהורה. זקנה ושאינה זקנה זקנה טהורה. בתולת דמים ושאינה בתולת דמים הבתול' טהורה, ואיזו היא בתולת דמים כל שהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם בין בעולה בין בתולה:",
                "בד\"א בזמן שישנו משולבות או שעלו דרך זו על זו אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת א' מהן היא והסמוכ' לה טמא' אע\"פ שאינה ראויה לראות וחברתה טהורה אע\"פ שראוי' לראות כמו שבארנו וכן הדין ביושבות על ספסל אם נמצא דם תחת א' מהן שאין תולין לעולם אלא בה וכן נ\"ל בחלוק וספסל שישבו עליו זו אחר זו שהראשונות תולות באחרונה שראוי' לראות והיא אינה תולה בהן אע\"פ שהן ראויות לראות והיא אינה ראוי' שהדבר קרוב בה יותר כמו שבארנו:",
                "המקנח' עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו כתם אפי' משוך טמאה בכל שהוא ועם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא אפי' עגול טמאה בכל שהוא:",
                "בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופס' ולאחר [כך] מצאה עליו דם נ\"ל שהיא טהורה לגמרי והראשונים הורו בזה להחמיר והוא שיהא הכתם כגריס ועוד בין עגול בין משוך וכדבריהם ראוי לנהוג:",
                "הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז\"נ חוץ מאותו יום כמו שראתה דם:",
                "אין בכתמי' משום וסת כיצד מצא' כתם בר\"א אפי' ג' פעמים לא קבעה ולא עקר' אותו חוץ מכתמי העד הבדוק לה שהן מטמאין בכל שהוא והרי הן כראיות לכל דבר:"
            ],
            [
                "יש אשה שיש לה יום קבוע לראייתה כגון שהיא רואה מכ' יום לכ' יום, מל' יום לל' יום או פחות או יותר וזה הנקרא וסת הימים ויש שאין לה יום קבוע אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כריסה וכיוצא בהן וזהו שקראו חכמים וסת הגוף ויש אשה שאין לה וסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת במאורעות הללו עד שיבא הדם:",
                "כל אשה שאין לה וסת חוששין לה בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד א' אם מצאה טהור ולאחר תשמיש מיד בודקין היא ובעלה בב' עדים א' לו וא' לה עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת לשמש בלא בדיקה ואם מצאה דם ג' פעמים בעד שלו או בשלה מיד לאחר תשמיש הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לבעל זה לעולם כמו שית' וכזה הורו מגדולי המורים:",
                "ובנשים שיש להן וסת משמשות שלא בשעת וסתן ואינן צריכות בדיקה ובועל ושונה כמה פעמים ואין צריכין לבדוק כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו ולא בין תשמיש אלא לתשמיש לא הוזכרה בהן בדיקת עדים בתלמוד בעסוקות בטהרות:",
                "בין שיש לה וסת בין שאין להן וסת והוחזקו שלא יהו רואות מחמת תשמיש הרי כלן לבעליהן בחזקת טהרה ובאין ומשמשין עמהן בין עירות בין ישנות בד\"א בזמן שהניחו אותן בחזקת טהרה אבל הניחו אותן טמאות הרי היא אסורה לו עד שתאמר טבלתי וטהורה אני:",
                "הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה:",
                "כמה היא עונה ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראי' אחרת שרוב הנשים כך הן רואות מל' לל' בד\"א באשה שאין לה וסת אבל באשה שיש לה וסת לימים ה\"ז מחשב ימי וסתה אם הגיע שעתו הרי היא בחזקת טמאה אצלו:",
                "היה לה וסת הגוף ואין לה יום קבוע ה\"ה אצלו בחזקת טהרה עד העונה כמי שאין לה וסת:",
                "חשב בעלה ימי וסתה או ימי עונתה והרי יש לה שהות אח\"כ שתספור ותטבול ה\"ז בחזקת טהרה ומותרת לו בין עירה בין ישנה שהרי ב' ספקות הן שמא לא ראתה ואם ראתה שמא טבלה:",
                "היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקשיו שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם פורש הוא בקשיו חייב כרת כמי שבעל נדה כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה ואינו מזדעזע עד שימות האבר ואח\"כ נשמט ממנה:",
                "האשה שיש לה וסת אסורה לשמש כל עונת הוסת אם וסתה ביום אסורה לשמש כל אותו היום ואם וסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה שמא תראה דם שאורח הנשים בזמנו הוא בא אפי' הי' וסתה סמוך לשקיעת החמה אסורה לשמש כל היום:",
                "עבר הוסת ובדקה ומצאה טהור מותרת לשמש לא בדקה אעפ\"י שלא הרגישה שבא אורח אסורה עד שתבדוק:",
                "כיצד האשה קובעת וסת ראתה היום תחלה וחזרה וראתה לסוף כ' יום אם הפליגה כן ג' פעמים שהן ראיות ד' ה\"ז וסת קבוע שהרי הוחזקה ג' פעמים לראות מכ' לכ' ולמה לא הוחזקה בראיה ג' מפני שראי' ראשונה בתחלה ראתה אותה ולא היתה בהפלגה וכשתראה ד' ראיות הוא שתהא מוחזקת להפליג ראיותי' מכ' לכ' שהרי הפליגה ג\"פ:",
                "כשם שהאשה קובעת וסת בהפלגות שוות כמו שביארנו כך היא קובעת בימי החדש שוין כיצד ראתה באחד בניסן ובא' באייר ובא' בסיון ה\"ז קבעה וסת לר\"ח אע\"פ שזה מלא וזה חסר ראתה ביום ט\"ו בחדש שלאחריו [וביום ט\"ז בחדש שאחריו] וביום י\"ז בחדש שלאחריו ויום י\"ח בחדש האחר קבעה לה וסת לדילוג הראי' שהרי דלגה ג' חדשים ויום י\"ט בחדש שלאחריו הוא יום וסתה ויום כ' מן החדש הבא וכן מדלגת לעולם ראתה עכשיו וביום ל' וראתה שלישית לל\"א ורביעית לל\"ב קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום א' קובעת לה וסת לדילוג השוה:",
                "בכל ענין שתהא האשה משנה ראיותיה קובעת לה וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר\"ח לסירוגין אבל ראתה בא' בניסן ובא' באייר ובאחד בתמוז לא קבעה לה וסת שהרי הפסיקה בר\"ח:",
                "אין האשה קובעת וסת אלא בעונות אפילו ראתה ג' ד' חדשים זה אחר זה והיתה ראיה ראשונה בליל החדש והב' ביום החדש והג' בלילו אין כאן וסת וכל מקום שנאמר בענין זה יום אין משמעו אלא עונה או יום או לילה:",
                "דין התלמוד שאין האשה קובעת וסת בימי נדתה ולא בימי הזיב' כיצד ראתה בא' בניסן וחזרה וראתה בז' בו ונעשה כן ג' חדשים לא קבעה וסת לז' בחדש אפילו ראתה בא' בחדש ובי\"ח בו כמה פעמים לא קבעה וסת אלא לר\"ח שכל ז' ימי נדה אחר הראיה הראשונה הן הולכין וי\"א שלאחריה דמים מסולקין ממנה ואין ראוי' לקבוע וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובז' בו וראתה בז' באייר וכן בסיון לא קבעה וסת ראתה ב' ר\"ח ובג' ראתה בכ\"ה בחדש ובר\"ח קבעה לה וסת לר\"ח שרגלים לדבר שהרי הראשונים ממעין סתום ראתה אותם ועכשיו ג\"כ ראתה בזמנה בר\"ח ודמים יתרים הם שניתוספו בה ומיהרו לה להקדים וחוששת ליום הקדימ' שמא וסת אחר היא קובעה:",
                "בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות למנות ימי הנדות וי\"א יום שלאחריה והחזיקו עצמן טועות יראה לי שכך דינן בוסתות שהן קובעות אותן אפי' בתוך ימי נדה וזיבה הגע עצמך שראתה א' בחדש וז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש ב' פעמים אתה אומר לא קבעה וסת ושמא ראיה הראשונה שבר\"ח מימי י\"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת. היתה רואה ב' וג' ימים והיו הראשונים תוך י\"ח לראיה שקדמה והשאר ראוין לנדה הרי האחרוני' קובעין וסת מן הדין ולא הראשוני' ואם אתה מנהיג כדין זה עכשיו הרי החזרת בנות ישראל למנות ז' וי\"א דבר שנשכח מהן לגמרי לפיכך אפי' ראתה מט\"ו לט\"ו ד' פעמים קבעה לה וסת וכן כל כיוצא בזה:",
                "פעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת כיצד ראתה ג' פעמים בר\"ח ובד' ראתה בב' בחדש ובר\"ח וכן בחמישי וכן בששי הרי אשה קבעה לה ב' וסתות וכן כל כיוצא בזה:",
                "כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים אסורה לשמש בכל עונות הוסת ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור אפי' קודם שיקבע לה הוסת חוששת כיצד ראתה בא' בחדש זה לכשיגיע א' בחדש השני אסורה לשמש בכל אותה עונה א\"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע שוסת הקבוע אע\"פ שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם עד שתבדוק ותמצא טהור והוסת שאינה קבוע אם הגיע אותו וסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתו מותרת לביתה:",
                "הוסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה ג' פעמים בבדיק' והוסת שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' פעמים מכיון שהגיע זמנו ולא תראה אע\"פ שלא בדקה נעקר לגמרי ושוב אינה חוששת לו:",
                "וסת החדש חוששת לו בתחלתו בפעם א' כמו שביארנו אבל וסת ההפלגה א\"א לחוש לו עד שתראה ראי' שניה שהרי אינה יודעת לאיזה זמן היא מפלגת נמצאת אומר שהרואה דם בר\"ח ניסן חושש' לר\"ח אייר ראתה בו חוששת לר\"ח סיון ראת' בו הוקבע הוסת לר\"ח לא ראת' בר\"ח סיון נעקר וסת ר\"ח וחוששת לב' בסיון אפשר שתרא' ותקבע הוסת להפלגות מל\"א לל\"א שהרי ראיית ר\"ח ניסן שוה בהפלגה לראיית שני בסיון שניסן מלא ואייר חסר:",
                "לעולם חוששת לב' חששות הללו לוסת החדש ולהפלגה עד שיקבע להא' מהן ג' פעמים כדינו כיצד ראת' בא' בניסן ובכ' בו חוששת לא' באייר מפני ר\"ח ניסן ואם לא ראתה חוששת לט' בו לשיעור הפלגה של כ' ראת' (בז') [בט'] בו או שלא ראת' בו חוששת לכ' באייר שמא בימי החדש תקבע וסת שהרי ראתה בכ' בניסן וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלגה בד' ראיות או וסת החדש בג' או שתטהר הא' בעקירת פעם אחת ראת' בא' בניסן ושמרה לאייר ולא ראתה מותרת לשמש בר\"ח סיון ואינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו:",
                "וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו כיצד ראת' בר\"ח ניסן ולסוף כ' חוששת להפלגה זו עבר יום כ' ולא ראת' שוב אינה חוששת כלום להפלג' דילגה ביום כ\"א חוששת לו הגיע כ\"א ולא ראת' מותרת לשמש אירע לה ראי' לכ\"ב קבעה לה וסת לדילוג מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה וכן בדילוג וסת החדש. כיוצא בזה היתה רוא' חמשה וששה ימים רצופים כל יום ויום כוסת בפני עצמו וחוששת לכולן אפי' נעקר יום א' חוששת לשאר ימים עד שיעקרו כולן א' וסת קבוע וא' וסת שאינו קבוע שווין בדבר ראת' ביום ט\"ו בחדש זה ומשכה ראית' ד' ימים וחזרה והתחלה בט\"ו בחדש הבא וראתה ב' וג' ימים ובי\"ז שלאחריו ראת' כבר שילש' לראות בי\"ז לחדש ואין תולין לה בוסת הדילוג בלבד עד שתשלש כולו בדילוג ולא תהא בו צד שוה לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע ולשאר הימים כוסת הדילוג:",
                "היתה רואה ראי' מרובה מסוף הלילה לתחלת היום יש שהורה שאינ' חוששת אלא לתחלת הראי' ואסורה בליל הוסת ומותרת ביום ולא נ\"ל זה כלל:",
                "האשה שהית' נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה חוששת לו אפי' לא הי' הוסת קבוע עבר היום ולא ראתה מותרת לשמש אע\"פ שלא בדקה שחזקתה היא שחרדה מסלקת את הדמים וכן מעוברת שהוכר עוברה ומניק' כל כ\"ד חדש אפי' מת בנה אם עבר זמן וסתה מותרת לשמש כיון שלא ראתה אע\"פ שלא בדקה:",
                "נ\"ל שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימים של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר:"
            ],
            [
                "עקירת הוסת כיצד היתה למודה לראות מכ' לכ' ושנתה ולא ראתה ביום כ' וראתה ביום ל' זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום ל' זה וזה אסורין. שנתה ג' פעמים ליום ל' הותר יום כ' לגמרי וקבעה לה וסת ליום ל':",
                "כשהיא חוששת לוסת הראשון שהוא יום כ' אינה מונה מיום הוסת הראשון כ' כדי שתהא אסורה לי\"א ימים מיום השנוי אלא מאותו יום השנוי שהוא יום ל' מונה כ' אם ראתה בו חזר הוסת הראשון למקומו לעולם מאחר ראיה זו האחרונה מונין:",
                "כשחוזרת לראות ביום וסתה לכ' אעפ\"י שחזר הוסת למקומו יש שהורה שצריכה לחוש ליום ל' ממנו ויש שהורה שאינה חוששת כלום משעה שחזר הוסת הקבוע למקומו נעקר שאינו קבוע ולזה דעתי נוטה שאם אין אתה אומר כן תהא אשה זו כל ימיה רואה מכ' ועדיין צריכה לחוש לל':",
                "שנתה ראיותי' ולא השוותה אותן כגון ששנתה פעם א' ליום ל' והשנית לל\"ב והשלישית לל\"ד נעקר הוסת הראשון ואין לה וסת לזו:",
                "הפסיקה ולא ראתה משעבר עליה יום ב' ובדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לעולם חזרה לראות חוששת ליום כ' מראיה זו שעדיין לא נעקר הוסת:",
                "הפסיקה הרבה כדי ג' עונות של וסת וראתה אינה חוששת לוסת הראשון. חזרה לראות לסוף כ' לראי' זו חזר הוסת למקומו והרי הוא כאילו ראתה בו כל ימיה אפילו הפסיקה שעה משעה שתראה ותחזור ותראה ליום הכ' חזר הוסת למקומו שאין הוסת נעקר עד שתשנה אותו ג' פעמים לימים אחרים:",
                "כעקירת וסת הפלגה כך עקירת וסת החדש אלא שזו חוששת ליומה וזו חוששת לר\"ח כיצד היתה למודה לראות בר\"ח ועבר עלי' ר\"ח ולא ראתה חוששת ליום החדש הבא עד שיעברו עלי' ג' ר\"ח. עברו עלי' ולא ראתה אינה חוששת להם. חזרה וראתה בר\"ח חזרה הוסת למקומו:",
                "מעוברת ומניקת ואשה שהיתה במחבא שעברו עליהן ג' עונות ולא ראו אע\"פ שנשלם זמנם ותמו מאות' הכלל אינן חוששת כלום לוסתן שהרי לא חזרו דמים למקומן חזרו לראות אם חזרו לוסת הראשון בפעם אחת קבעה לה וסת וצריכה שלשה פעמים לעקרו ולא עוד אלא אפי' חזרה לוסת אחר הרי היא כלמודה לראות בענין אחר ושינתה לענין אחר שצריכה ג' פעמים לעקר הראשון זה חומר בהפסקת ימים הללו מהפסקת אחרות בד\"א בוסת הקבוע אבל וסת שאינה קבוע משעבר עליה זמנו פעם אחת ולא ראתה אעפ\"י שלא בדקה נעקר לגמרי ואפי' לא שינתה ליום אחד:",
                "כבר ביארנו שהאשה קבעה לה וסת באורעות שבגופה אעפ\"י שאין כאן יום קבוע וכיצד היא קובע' הרי שהית' מפהקת או מעטשת מלמטה או חוששת כפי כריסה ובשיפולי מעיה או שאחזו אותה צירי הקדחת או כמין רתת או שראש' כבד עלי' ואברי' כבדין עליה או שהיו בני מעיה מגיסין והומין לה בכל אלו אם עשתה כן ג' פעמים וראתה קבעה לה וסת וכל זמן שהיא חוששת בהן אסורה לשמש:",
                "אין וסת הגוף אסור אלא שעתו כיצד היתה למודה במקרים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחת מותרת לשמש עד אותה השעה אירעו לה ולא ראתה בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום לא אירעו לה המקרי' אין לך בדיקה גדולה מזו:",
                "אין מאורעות הללו שמנו חכמים קובעות וסת מאחת לחברתה אלא כל שפיהקה ג' פעמים וראתה או נתעטשה ג\"פ וראתה קבעה לה וסת אבל פיהקה פעם אחת או שתים ונתעטשה בפעם אחרת לא קבע לה וסת:",
                "היתה רגילה במקרים הללו ביום קבוע וסת הימים במקומו הוא עומד ואסורה לשמש כל היום שמא יארע לה וסת. לא אירע לה כלום ולא ראתה מותרת לשמש בלא בדיקה אחרת. אירעו לה ביום אחר אינה חוששת שהרי ביום ידוע קבעה אותן:",
                "אכלה שום וראתה ג\"פ כסכסא פלפלין וראתה קבעה לה וסת לאכילות הללו. קפצה וראת' קפצה וראתה ג\"פ קבעה לה וסת לקפיצות. קפצה או שאכלה שום ג\"פ ביום קבוע וראתה לא קבעה לה וסת אלא לימים ולקפיצותן. הגיע היום ולא קפצה וקפצ' שלא באותו היום אינה חוששת לכלום. קפצה בא' בחודש וראתה וכן בשני ובא' בחדש השלישי ראתה מעצמה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות. היתה קפיצות שלישית בשאר הימים וראתה קובעתו לקפיצות וכן כל כיו\"ב:",
                "הוסתות הללו שהן קבועין לאכילות ולקפיצות אינה חוששת להן אלא שעתן כיצד היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה:",
                "כשם שחוששת לוסת הימים בפ\"א כך חוששת לוסת הגוף כיצד היתה מפהקת פ\"א לכשהיא מפהקת פעם אחרת חוששת וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' ימים משיגיע יומו ולא תראה נעקר לגמרי כך וסת הגוף וכשם שהקבוע לימי' צריך עקירה ג\"פ ובדיקה כך הקבוע בגוף מאימתי עקירתו משאירע לה אותו מקרה ולא תראה. צריכות בנות ישראל להזהר בחושי הוסתות ודיניהן. אין לך דבר שצריך תלמוד בדיני זבה בזמן הזה כחשש הוסתות:",
                "האשה שתראה דם מ\"ת ה\"ז מותרת לשמש פעם שניה כשתטהר. ראתה פעם שני' משמשת. פעם שלישית ה\"ז אסורה לבעל זה עד שתבדוק. במה דברים אמורים שלא היה שם דבר לתלות בו אבל אם שמשה סמוך לוסתה ה\"ז תולה בוסת היתה בה מכה תולה במכתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם שתראה בשעת תשמיש אינה תולה במכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקום שממנה הדם ותהי' מותרת לבעלה לכשתפסוק:",
                "מי שראתה דם בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית ואין שום דבר לתלות בו ה\"ז תתגרש ומותרת להנשא לשני. נשאת לשני וראתה דם כך בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישי הרי זו תתגרש ואסורה להנשא עד שתבדוק את עצמה אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין:",
                "כיצד בודקת עצמה מביאה שפופרת ופיה רצוף לתוכה ומכניס תוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו ומכנסת השפופרת עד מקום שהי' (ודופקת) [ודוחקת] אותו עד שיגיע המוך למקור אם נמצא על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בשעת תשמיש מן המקור ואם לא נמצא דם על המוך בידוע שהוא מדוחק הצדדין וטהורה היא ואם רצו לבדוק בעוד שהיא עם בעל הראשון בודקת אם מצאה טהור מותרת לו, לא אמרו תתגרש אלא לומר שהיא מותרת לשני בלא בדיקה אעפ\"י שהוחזקה עם הראשון רואה מחמת תשמיש לפי שאין כל האצבעות שוות:",
                "היו מבעתין אותה מפחד פתאום והפילה חררת דם נתרפאה זו ומותרת לבעלה ואם חזרה וראתה מ\"ת אפי' פעם א' בידוע שלא עלתה לה רפואה:",
                "בזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה ואם בדקה בהן והרי היא טהורה אין מוציאין אותה מבעלה:"
            ],
            [
                "כל היולדת טמאה כנדה ואעפ\"י שלא ראתה דם וא' היולדת ולד חי או מת או נפל הרי היא טמאה לידה וכמה היא טומאתה אם יולדת זכר ז' ואם נקבה שבועים שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ובנקבה הוא אומר וטמאה שבועים כנדתה וטובלת בליל שמיני לזכר ובליל ט\"ו לנקבה וטהורה כמו הנדה שטבילתה בלילה כמו שביארנו:",
                "אין האשה טמאה לידה עד שתגמור צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת פחות ממ' יום א' הזכר וא' הנקבה והמפלת אפי' ביום מ' אינה טמאה לידה לפיכך אם היתה יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה לעיבורה ה\"ז טהורה מטומאת לידה:",
                "המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים ד\"ת אינה חוששת לולד וכן המפלת כמין בהמה וחיה ועוף. ואם דומין לאדם בגבין ועין ולסת וגבות הזקן שהם צורות הפרצוף מצד א' אמו טמאה ובזה\"ז בכולן טמאה לידה אם זכר כדין זכר ואם נקבה כדין נקבה יתר ע\"כ אמרו שאפי' שפיר מלא מים מלא דם חוששת לולד והמפלת חתיכה בין לבנה בין משאר מראות קורעת אם נמצא בה עצם הרי זו טמאה לידה מספק:",
                "פעמים תשמש האשה לאחר עיבורה והפחת צורות העובר במעיה ויעשה כמו חתיכה בלא צורה ותצא כרוכה על מקצת הולד וחתיכה זו נקראה סנדל והסנדל מטמא את אמו כולד גמור לפיכך המפלת זכר וסנדל תשב לנקבה שמא סנדל זה נקבה הוא ואם לא יצא כרוך עם הולד ה\"ז כשאר החתיכות ואם לא נמצא בה עצם טהורה:",
                "המפלת דמות יד ורגל אעפ\"י שאינן חתוכין בחיתוך אצבעו' טמאה לידה המפלת ולד שהושט שלו אטום או שגופו אטום כגון שגלגלתו אטומה ופניו ממוסמסין ופניו טוחות וכן המפלת ברי' שיש לה ב' גבין ושתי שדראות אע\"פ שכל אלו אינן ולד דין תורה בזמן הזה מטמאין אותה:",
                "יוצא דופן אין אמו טמאה לידה אפי' יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום אינה טמאה לעולם עד שיצא דרך רחם. העובר שהוציא ידו והחזירה אמו טמאה לידה מד\"ס ואם יצא אח\"כ מונין אותו משעה שיצא וכן הולד שיצא אברים אברים משיצא אחד מטמאין אותה לידה ומשיצא רובו מונין לו יצא כדרכו משיצא פדחתו הרי הוא כילוד לכל דבריו:",
                "היתה מקשה ושמעו קול הולד ה\"ז ילוד א\"א שלא הוציא ראשו לחוץ לפרוזדור הרחם:",
                "המפלת תאומים ונשתה' הולד אחר חבירו משעה שיצא הראשון טמאה לידה. יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו:",
                "המפלת שליא והיא כמו חמת שבתוכה הולד נוצר ה\"ז טמאה לידה שאין שליא בלא ולד ואפילו היתה פחותה מטפח מטמאין אותה:",
                "הפילה נפל ואח\"כ הפילה שליא חוששין לה מולד אחר ואם הפילה ולד של קיימא ואח\"כ הפילה שליא אפי' אחר כ\"ג יום תולין אותה בולד ואין חוששין לולד אחר שהולד קרע את השליא ויצא הפילה שליא תחלה חוששין לה לולד אחר אעפ\"י שילדה אח\"כ ולד של קיימא אין תולין אותה בו שאין דרכה של שליא לצאת לפני הולד יצאה מקצת שליא היום חוששת משום לידה יצאת כולה למחר מונין לה משעת יציאת כולה:",
                "המפלת דמות בהמה וחיה ועוף ודגים ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם אינה קשורה בהם מטילין עליה חומר של ב' וולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו לפיכך אם היה הולד הנדמה זכר חוששין לשליא משום נקבה:",
                "היולדת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה האשה שהפילה ואינו ידוע מה הפילה אם היתה מעוברת ה\"ז יולדת ודאי אפי' אינה כן טמאה לידה מספק:",
                "דבר מפורש בתורה שהיולדת זכר לאחר שתשלים ז' טובלת בלילה וטהורה וכל ל\"ג ימים שאחר הז' ימים אעפ\"י שהדם שותת ממנה טהורה לבעלה שנא' ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה והן נקראין ימי טוהר ויולדת נקבה אחר השבועיים ימי טוהר שלה ס\"ו שנאמר וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה:",
                "אעפ\"י שהיתה שופעת מתוך הז' של זכר והשבועים של נקבה לימי טוהר שלהן טהורה שהדם הבא בימי טוהר התורה טהרתו אעפ\"י שהוא שותת מן המקור:",
                "כל שהיא טמאה לידה יש לה ימי טוהר ד\"ת וחכמי התלמוד החמירו שאין נותנין ימי טוהר לולד עד שישעיר וימלא גופו שערות שמא לא תגמור צורתו והיא תדמה שהוא ולד ואינה כן לפיכך כל המפלת מטמאין שבועים מדין יולדות שמא נקבה הפילה ואין מפרישין בין זכר לנקבה עד שישעיר גוף הנפל ויהיה זכרותו או נקבותו ניכר לעינים:",
                "א\"א שיפתח רחם לולד בלא דם שיזוב ממנה קודם שיהיה הולד בילוד ואפילו המפלת בתוך מ' א\"א בלא דם שיזוב לפיכך כל היולדות בזמן הזה צריכה ז' ימים נקיים לאותה ראיה שהרי כל הרואה דם טיפה כחרדל כזבה גדולה היא נידונה ואם היה הולד מטמאה משום לידה הרי האם עכשיו כיולדות בזוב והזבה שילדה קודם ספירת זיבתה צריכה ז' ימים נקיים ד\"ת ומונה ז' או שבועים ואח\"כ מונה זה\"נ בימי טוהר וטובלת וטהורה:",
                "נמצאת אומר שכל היולד' זכר עכשיו יושבת ז' ללידה וז' נקיים לזיבה והיולדות נקבה יושבת ללידה שבועים ולזיבה ז' נקיים:",
                "ימי לידה שהן ז' ושבועים אם לא ראתה בהן עולין לה לספירת הזיבה שלמו ימי הספירה בתוך י\"ד של נקבה הרי זה אסורה לבעלה עד ליל ט\"ו:",
                "הרואה שהתחילה לספור בזמן הזה וילדה ה\"ז סותרות כל המנין וכן יולדות נקבה בזמן הזה שספרה ז' נקיים מתוך י\"ד וחזרה וראתה צריכה ז' נקיים משתפסוק:",
                "לא הפרישו בנות ישראל מדם נדה לדם לידה אפי' בתוך ימי טוהר שיש לחוש לקלקול גדול ולטעות שהרי רוב המפלות אנו מטמאין אותן לפי שאין בקיאות בדבר והרבה מהן שיושבות מספק לזכר ולנקבה ולנדה מדין תלמוד ואם תרגיל את האשה להנהיג טהרה בדם הבא מימי טוהר יבואו לומר שכל שאנו מטמאין אותה לידה יש לה ימי טוהר וכן יבואו לטעות בספירת זיבתן ולומר כשם שאין דם זה מטמא [כך אינו] סותר בספירה כך היה עולה והרי הדברים ק\"ו אם החמירו בנ\"י על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ולא רצו להוציא עצמן בתקנת ב\"ד שתשב ו' והוא כדי להוציא שתהא ספירת כולן שוה כל ימיהן ולא יבא לידי טעות כ\"ש שיהא להן לחוש שלא תהא האשה שופעת ומשמשת לפיכך כל הרואה דם טפה כחרדל אפי' בתוך ימי טוהר תשב ז' נקיים כאלו ראתה קודם שתלד וה\"ז בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אף עפ\"י שמקצת מקומות נוהגין קולא בימי טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחמירו על כל מי שיעשה כן אלא הרי האשה שרואה בימי טוהר שלה כמו שהיא בשאר הימים שרואה בהן:"
            ],
            [
                "אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי (עדות) [טומאתה] עד שתטבול אחר הימים הספורים אבל הנדה והזבה והיולדות שלא טבלו הבא עליהן אפי' לאחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול:",
                "וכן אינה עולה מטומאתה עד שתהא טבילתה בימי מקוה כשר ולא יהא עליה דבר חוצץ בטבילה אבל אם רחצה במרחץ אפי' נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא אחר רחיצה כמו שהיתה קודם רחיצה בכרת שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין:",
                "צריך האדם להתרחק באשתו בימי טומאתה לעולם עד שתספור ותטבול שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם:",
                "כיצד פורש ממנה לא יגע בה אפי' באצבע קטנה ולא ידבר עמה דברים בטלים המביאין לידי הרגל דבר ולא ישכב עמה על מטה אחת אע\"פ ששניהן בכסותן ואינן נוגעין זה בזה יתר על כן לא יאכל עמה על שלחן אחד ואין צריך לומר בקערה אחת אין לו אלא שלחן אחד פורסת מפה אחרת לעצמה משום היכר:",
                "ואסור להסתכל אפי' בעקבה של אשתו כשהיא נדה ואצ\"ל בשוקיה ובכל מקום שאינו מגולה וכל המסתכל בהן הויין לו בנים זכרים שאינן מהוגנין:",
                "ואסור להושיט כלום מידו ליד אשתו נדה או ליטול מידה מכיון שהיא אשתו צריך הרחקה יתירה:",
                "כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מהצעת המטה בפניו ולא תהא יוצקת מים על ידיו ורגליו לרחוץ אותן ושלא תהא מוזגת לו כוס ומניחתו לפניו על השולחן ביד שמאל או שתניחנו על הכסא שלפני השלחן או על הכר שיושב כיון ששנתה מדרך המשמשין מותר שהרי יש להן היכר להרחקה. אסור לשכב על מטתה של נדה אפי' בשעה שאינה במטה מפני הרגל עבירה וכל המרבה בהרחקה הרי זה משובח:",
                "ראוי לאשה ליחד לה בגדים בימי נדתה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה בהיכר הבגדים בקושי התירו שתתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה:",
                "כל שמתרחק ממנה ביום ראשון של נדה מתרחק ממנה לעולם עד שתספור ותטבול כהוגן שעדיין היא בהכרת כמו שנתבאר:",
                "כשהאשה חוששת לעונת וסתה הורו מקצת בעלי הורא' שאינה אסורה אלא בתשמיש אבל שאר פרישות לא החמירו שאין כאן אלא חשש של דבריהם:",
                "מותר לאדם להתיחד עם אשתו נדה בבית:",
                "הכלה שנכנסת לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה אסור להתיחד עם בעלה אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים:"
            ],
            [
                "כבר ביארנו שאין האשה טובלת ביום ז' לספירתה אלא עד הלילה. יתר על כן גזרו שאפי' ביום ח' לא תטבול ביום מפני סרך יום ז'. הי' שם דוחק כגון שהיו דלתות מדינה נעולות בלילה או שהי' מקום גדודי חי' וליסטים או מקום צאה יותר מדאי טובלת ביום ח'. לא הי' שם דוחק וטבלה, מה שעשת עשוי.",
                "דין התורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילה ובודקת כל גופה שמא יש דבר חוצץ בטבילה ועזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ראשה וכל שער שבה במים חמין.",
                "דין חפיפה זו רוחצת ראשה וכל מקום שער שבגופה במים חמין ומסרקת אותן או מפספסת אותן בידים יפה יפה כדי שתתיר שערותיה אם היה בהן קשר:",
                "כבר נהגו בנות ישראל לשטוף כל גופן בחמין בשעה שחופפות כדי שיעלה להן לכל הגוף יפה:",
                "לא תחוף האשה בנתר ולא באהל וכיוצא בהן שהן מסבכין את השער ולא במים צוננין אלא בחמין שמתירין את השער:",
                "חפיפה זו צריכה שתהא סמיכה לטבילה חופפת בלילה וטובלת מיד כל שיכול לסמוך שלא יהא ביניהם הפסק כלל הרי זה משובח:",
                "נזדמנה לה טבילתה בליל שבת וי\"ט חופפת ביום וטובלת בלילה אפי' חל יו\"ט בע\"ש חופפת בעיו\"ט וטובלת בליל שבת מפני שא\"א לחוף בלילי הטבילה ולא עכבו חכמים שימושה מפני סמוכות חפיפה לטבילה:",
                "אע\"פ שחופפת ביום וטובלת בליל' בודקת כל גופה יפה סמוך לטבילה שמא יהא עליה דבר חוצץ. בדקה ביום בשעת חפיפה ולא בדקה סמיך לטבילתה בלילה אם שמרה עצמה משעה שחפפה עד שטבלה מלהתעסק בדבר הנדבק בה עלתה לה טבילה:",
                "אפי' נתנה תבשיל לבנה ולא בדקה עצמה וטבלה אינה טבילה. בדקה עצמה יפה ולא חפפה אפי' חפפה לאחר טבילה ולא הי' שער קשור בכל גופה כאילו לא טבלה:",
                "חפפה בא' בשבת וטבלה בליל שלישי עלתה טביל' והוא שבדקה בשעת טבילה כמו שביארנו:",
                "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה אע\"פ שאינן צריכין שיבואו בהם מים צריכין שלא יהא בהן דבר חוצץ מעשה באשה אחת שטבלה ונמצאת לה עצם בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת:",
                "נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה כאלו לא טבלה:",
                "הרצועות שבראשי הבנות חוצצות וכן לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטי' שעלי' וגלדי צואה שעל הבשר, בצק שתחת הציפורן והטיט אפילו נגד הבשר וצואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לפיכך נהגו שיהיו נוטלות צפרניהן בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוון כנגד הבשר ושלא כנגדו:",
                "אפילו כל שהוא חוצץ בטבילה כיצד הי' עלי' בצק או דם יבש או דם שנסרך בבשר אפילו לח וכיוצא בהן מדברים החוצצים אפילו טפה כחרדל אם מקפדת עליה ודרכה להעבירה לא עלתה לה טבילה, ואם אין דרכן של נשים להקפיד בכך לעולם, עלתה לה טבילה, ואם היה חופף את רוב גופה לא עלתה לה טבילה:",
                "טבעת אצבעותי' של אשה והצמידים שעל ידי' אם היו מהודקין חוצצין ואם היו מרופין והמים נכנסין ביניהם אין חוצצין:",
                "היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה ואע\"פ שרפתה ידיה עד שבאו בהם המים גזרה שמא לא תרפה ואם הדיחה ידה במים עלתה לה טבילה:",
                "חץ התחוב באדם בזמן שנראה חוצץ לפיכך אשה שנכנס לה קוץ ברגליה לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא יראה ממנו בחוץ כלום שלא תרגיש בו ותקפד עליו.",
                "היה רגליה משוקעות בטיט לא עלתה לה טבילה וכן אם היו צרורות וקסמין בסדקי רגליה לא עלתה לה טבילה לפיכך לא תטבול אשה עד שתבדק מקום רגליה מן הטיט וכן לא תטבול במקום שיש שם פחד נפילה או שבושה מן אדם ואם טבלה לה באילו עלתה לה טבילה:",
                "כיצד היא טובלת לא עומדת ולא שוחה יותר מדאי ואינה צריכה לפישוט ידים ורגלים לגמרי אלא כדרך גדילתה פותחת זרועותיה וירכתה מעט שתהא נראית כעורכות לבית הסתרים וכמניקה את בנה תחת הדד וכאורגת בעמרים לבית השחי:",
                "צריך לזהר בטבילת הנהרות שלא לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בזמן שגדלים מחמת השלגים שנפשרין שאין המים מטהרין בזוחלין אלא המעיין בלבד אבל המעיין שנתערבו בו הנוטפים עם הזוחלין לא עלתה בהן עד שיהיו רוב מימיו מן המעין:",
                "כך אמרו חכמים אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ניסן בלבד אצ\"ל בנהרות המכזבים שאין טובלין בהן אלא בשעת השרב ושלא יתערב בהם אלא מן המעיין:",
                "דיני המקוה הכשר והפסול ודרך טבילה ומשפטי החציצה אין כאן מקום פירושן אבל הדברים שצריכין בני אדם ליזהר בהם תמיד וללמדם בתוך ביתם בכל יום הן שכתבתי בכאן:",
                "תבדוק ביום ההפסקה מבע\"י בדיקה יפה בדיקת חורין וסדקין יפה יפה ותחליף חלוקה ואין בדיקת יום ראשון מימי הספירה ובדיקת יום הז' כענין זה בבדיקת חורין וסדקין ודי לה בבדיקת יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה וכן שיום ההפסקה לא יעלה למנין הז' גם ברואה יום א' בשחרית ופסקה לאלתר כל אותו יום טמא' הוא ולא תעשה אותו יום הפסקה שחזקת יום ראשון מעיין פתוח ודמיה חוזרין לה אלא למחר יהיה יום ההפסקה מיום ג' ואילך תתחיל למנות ז' ימי הספירה:",
                "ומדיני הכתמים כל כתם שהוא כגריס טמא הוא כראיה גמורה. ואם הוא פחות מכגריס, אם נמצא מחגור ולמטה טמא. מחגור ולמעלה טהור והוא שלא פשטה כגריס או שלא עשתה שום דבר שתוכל לומר שממקום טמא הוא הכתם:",
                "והמובחר הוא בחפיפה שתהא סמוך לטבילה אם חפפה מבע\"י מה שעשתה עשוי ובלבד שתזהר לבלתי תגע בתבשיל עבה או בכל דבר החוצץ משעת חפיפה עד שעת טבילה:",
                "ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל כי אם כן אין לדבר סוף אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה. לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף כגון עצמה עיניה ביותר ומשאר הספיקות כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר:",
                "תהלה ושבח לאדוני האדונים. השלמנו הלכות נדה הנהוגות באלה הזמנים. בדברים ערבים ונכונים. לוקטו ממאמרי חכמים הקדמונים. וכענין שאמרו דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטניים:תם ונשלם שבח לאל בורא עולם."
            ]
        ]
    },
    "schema": {
        "heTitle": "הלכות נדה לרמב\"ן",
        "enTitle": "Hilkhot Niddah of the Ramban",
        "key": "Hilkhot Niddah of the Ramban",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "הקדמה",
                "enTitle": "Introduction"
            },
            {
                "heTitle": "",
                "enTitle": ""
            }
        ]
    }
}