Mishnah Keritot
משנה כריתות
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

משנה כריתות



Chapter 1

שלשים ושש כריתות בתורה. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. הבא על הזכור ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה עליה. הבא על אשה ובתה. ועל אשת איש. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. המגדף. והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב. המחלל את השבת. וטמא שאכל את הקדש. והבא למקדש טמא. האוכל חלב ודם נותר פגול השוחט והמעלה בחוץ. האוכל חמץ בפסח. והאוכל. והעושה מלאכה ביום הכפורים. המפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. הפסח והמילה במצות עשה:  
על אלו חייבים על זדונם כרת. ועל שגגתם חטאת. ועל לא הודע שלהן אשם תלוי. חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו. מפני שהוא בעולה ויורד. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אף המגדף. שנאמר (במדבר טו, כט) תורה אחת יהיה לכם. לעושה בשגגה. יצא מגדף שאינו עושה מעשה:  
יש מביאות קרבן ונאכל. ויש מביאות ואינו נאכל. ויש שאינן מביאות. אלו מביאות קרבן ונאכל. המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם. המפלת סנדל. או שליא. ושפיר מרוקם. והיוצא מחותך. וכן שפחה שהפילה. מביאה קרבן ונאכל:  
אלו מביאות ואינו נאכל. המפלת ואין ידוע מה הפילה וכן שתי נשים שהפילו. אחת ממין פטור. ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב. אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת. מביאות קרבן ונאכל:  
אלו שאינן מביאות. המפלת שפיר מלא מים. מלא דם מלא גנינים. המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים. המפלת יום ארבעים. ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.  
המפלת אור לשמנים ואחד. בית שמאי פוטרין מן הקרבן. בית הלל מחייבים. אמרו בית הלל לבית שמאי. מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחד. אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן. אמרו להם בית שמאי לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד. שכן יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. אמרו להן בית הלל. והרי המפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. תוכיח. שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. וחייבת בקרבן. אמרו להם בית שמאי. לא. אם אמרתם במפלת יום שמנים ואחד שחל להיות בשבת. שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד. ראוי לקרבן צבור. תאמרו במפלת אור לשמנים ואחד. שאין הלילה ראוי. לא לקרבן יחיד. ולא לקרבן צבור. הדמים אינן מוכיחין. שהמפלת בתוך מלאת. דמיה טמאין. ופטורה מן הקרבן:  
האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות וספק חמשה לידות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה. חמש לידות ודאות. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל. המעון הזה. לא אלין הלילה. עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד האשה שיש עליה. חמש לידות ודאות. חמש זיבות ודאות. מביאה קרבן אחד. ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים:  

Chapter 2

ארבעה מחוסרי כפורים. וארבעה מביאין על הזדון כשגגה. אלו הן מחוסרי כפורים. הזב. והזבה. והיולדת. והמצורע. רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם. ונזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו:  
אלו מביאין על הזדון כשגגה. הבא על השפחה. ונזיר שנטמא. ועל שבועת העדות. ועל שבועת הפקדון:  
חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה. וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד. אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה. הבא על השפחה ביאות הרבה. ונזיר שנטמא טומאות הרבה. והמקנא לאשתו. על ידי אנשים הרבה. ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. הביא צפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו. רבי יהודה אומר עד שיביא את אשמו:  
האשה שילדה ולדות הרבה הפילה בתוך שמנים נקבה וחזרה והפילה בתוך שמנים נקבה. והמפלת תאומים. רבי יהודה אומר מביאה על הראשון. ואינה מביאה על השני. מביאה על השלישי. ואינה מביאה על הרביעי. אלו מביאין קרבן עולה ויורד. על שמיעת הקול. ועל ביטוי שפתים. ועל טומאת מקדש וקדשיו. והיולדת. והמצורע. ומה בין השפחה לבין כל העריות שלא שוותה להן לא בעונש ולא בקרבן. שכל העריות בחטאת. והשפחה באשם. כל העריות בנקבה ושפחה בזכר. כל העריות אחד האיש ואחד האשה שווין במכות ובקרבן. ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות. ולא את האשה לאיש בקרבן. כל העריות עשה בהן את המערה כגומר. וחייב על כל ביאה וביאה זה חומר החמיר בשפחה. שעשה בה את המזיד כשוגג:  
איזו היא שפחה. כל שחציה שפחה וחציה בת חורין. שנאמר (ויקרא יט, כ) והפדה לא נפדתה דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר. זו היא שפחה ודאית. רבי אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות. ומה שיור. אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין:  
כל העריות אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור. אחד ער ואחד ישן. הישן פטור. אחד שוגג ואחד מזיד. השוגג בחטאת. והמזיד בהכרת:  

Chapter 3

אמרו לו אכלת חלב מביא חטאת. עד אומר אכל ועד אומר לא אכל. אשה אומרת אכל. ואשה אומרת לא אכל. מביא אשם תלוי. עד אומר אכל. והוא אומר לא אכלתי. פטור. שנים אומרים אכל. והוא אומר לא אכלתי. רבי מאיר מחייב. אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים למיתה חמורה לא יביאוהו לקרבן הקל. אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי:  
אכל חלב וחלב בהעלם אחד. אינו חייב אלא חטאת אחת. אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד. חייב על כל אחד ואחד. זה חומר במינין הרבה ממין אחד. וחומר במין אחד ממינין הרבה. שאם אכל כחצי זית. וחזר ואכל כחצי זית ממין אחד. חייב. משני מינין פטור:  
וכמה ישהה האוכלן. כאילו אכלן קליות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס. אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין. שתה רביעית יין. ונכנס למקדש. ושהה כדי אכילת פרס. רבי אליעזר אומר אם הפסיק בה. או שנתן לתוכו מים כל שהוא. פטור:  
יש אוכל אכילה אחת. וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. טמא שאכל את החלב והיה נותר. מן מוקדשים. וביום הכפורים. רבי מאיר אומר אם היתה שבת. והוציאו בפיו חייב. אמרו לו אינו מן השם:  
יש בא ביאה אחת. וחייב עליה שש חטאות. הבא על בתו. חייב עליה משום בתו. ואחותו. ואשת אחיו. ואשת אחי אביו. ואשת איש. ונדה. והבא על בת בתו. חייב עליה משום בת בתו. וכלתו. ואחות אשתו. ואשת אחיו. ואשת אחי אביו. ואשת איש ונדה. רבי יוסי אומר. אם עבר הזקן ונשאה. חייב עליה משום אשת אב. וכן הבא על בת אשתו. ועל בת בת אשתו:  
הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו. וכלתו. ואחות אשתו ואשת אחיו. ואשת אחי אביו. ואשת איש. ונדה. וכן הבא על אם חמותו. ועל אם חמיו. רבי יוחנן בן נורי אומר. הבא על חמותו. חייב עליה משום חמותו. ואם חמותו. ואם חמיו. אמרו לו שלשתן שם אחד הן:  
אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטלס של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. בהעלם אחד. מהו. חייב אחת על כולן. או אחת על כל אחת ואחת. ואמרו לי לא שמענו. אבל שמענו הבא על חמש נשיו נדות. בהעלם אחד. שהוא חייב על כל אחת ואחת. ורואין אנו שהדברים קל וחומר:  
ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדל בבהמה מהו. אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין. הולך לו ערב פסח אצל הרופא. וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה. ותוחבו בסירה. והוא נמשך ממנו. והלה עושה פסחו. והרופא עושה פסחו ורואין אנו שהדברים קל וחומר:  
ועוד שאלן רבי עקיבא השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד. מהו. חייב אחת על כולם. או אחת על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויים בהעלם אחד. שהוא חייב על כל אחד ואחד. משום מעילה. ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר רבי שמעון לא כך שאלן רבי עקיבא. אלא באוכל נותר מחמשה זבחים. בהעלם אחד. מהו. חייב אחת על כולן. או אחת על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויים. בהעלם אחד. שהוא חייב על כל אחת ואחת. משום מעילה. ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר רבי עקיבא אם הלכה נקבל. ואם לדין יש תשובה. אמר לו השב. אמר לו. לא אם אמרת ממעילה. שעשה בה את המאכיל כאוכל. ואת המהנה כנהנה. צירף המעילה לזמן מרובה. תאמר בנותר. שאין בו אחד מכל אלו:  
אמר רבי עקיבא. שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה. בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת. מה הוא. חייב אחת על כולן. או אחת על כל אחת ואחת. אמר לי חייב על כל אחת ואחת. מקל וחומר. ומה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא. אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות. שהוא מוזהר על הנדה. והנדה מוזהרת עליו. תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת. אמר לי הבא על הקטנות יוכיח שאין בהם אלא אזהרה אחת. וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא. אם אמרת בבא על הקטנות. שאף על פי שאין בהן עכשיו. יש בהן לאחר זמן. תאמר בשבת שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן. אמר לי הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו בהמה כשבת:  

Chapter 4

ספק אכל חלב. ספק לא אכל. ואפילו אכל. ספק יש בו כשיעור. ספק שאין בו. חלב ושומן לפניו. אכל את אחד מהן. ואין ידוע איזו מהן אכל. אשתו ואחותו עמו בבית. שגג באחת מהן. ואין ידוע באיזו מהן שגג. שבת ויום חול ועשה מלאכה באחת מהן. ואין ידוע באיזו מהם עשה מביא אשם תלוי:  
כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת. כך על לא הודע שלהן. אינו מביא אלא אשם אחד. אם היתה ידיעה בינתים. כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת. כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. כשם שאם אכל חלב ודם נותר ופיגול בהעלם אחת. חייב על כל אחת ואחת. כך על לא הודע שלהן. מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד. חלב ונותר לפניו. אכל אחד מהם. ואין ידוע איזה מהם אכל. אשתו נדה ואחותו עמו בבית. שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג. שבת ויום הכפורים. ועשה מלאכה בין השמשות. ואין ידוע באיזה מהם עשה. רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור. שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר. ועל מה נחלקו. על העושה בתוך היום. ואין ידוע אם בשבת עשה. ואם ביום הכפורים עשה. או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה. רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי יהודה פוטרו היה רבי יהושע. אף מאשם תלוי:  
רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים. לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד. שהוא חייב. ועל מה נחלקו. על דבר שהוא משום שני שמות. שרבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי יהודה. אפילו נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים. ענבים ולקט תאנים. שחורות ולקט לבנות. לבנות ולקט שחורות. רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי יהודה תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע. אם כן למה נאמר אשר חטא בה. פרט למתעסק:  

Chapter 5

דם שחיטה בבהמה. בחיה. ובעופות. בין טמאים. ובין טהורים. דם נחירה. ודם עיקור. ודם הקזה שהנפש יוצאה בו. חייבים עליו. דם הטחול. דם הלב. דם ביצים. דם דגים. דם חגבים. דם התמצית. אין חייבין עליהן. רבי יהודה מחייב בדם התמצית:  
רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי וחכמים פוטרים. ומודה רבי עקיבא שאין מביא את מעילתו עד שתתודע לו. ויביא עמה אשם ודאי. אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות. אלא יביא מעילה וחומשה. ויביא אשם בשני סלעים. ויאמר. אם ודאי מעלתי. זו מעילתי. וזה אשמי. ואם ספק. המעות נדבה. ואשם תלוי. שממין שהוא מביא על הודע. מביא על לא הודע:  
אמר לו רבי עקיבא נראים דבריך במעילה מעוטה. הרי שבא על ידו ספק מעילה במאה מנה. לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים. ואל יביא ספק מעילה במאה מנה. הא מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מועטת. האשה שהביאה חטאת העוף ספק. אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי. תעשנה ודאי. שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע:  
חתיכה של חולין וחתיכה של קדש. אכל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל. פטור. רבי עקיבא מחייב באשם תלוי. אכל את השניה. מביא אשם ודאי. אכל אחד הראשונה ובא אחר ואכל את השניה. זה מביא אשם תלוי. וזה מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא. רבי שמעון אומר שניהם מביאים אשם אחד. רבי יוסי אומר אין שנים מביאים אשם אחד:  
חתיכה של חולין. וחתיכה של חלב. אכל אחת מהן. ואין ידוע איזו מהן אכל. מביא אשם תלוי. אכל את השניה מביא חטאת. אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה. זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר' עקיבא. רבי שמעון אומר שניהם מביאים חטאת אחת. רבי יוסי אומר. אין שנים מביאים חטאת אחת.  
חתיכה של חלב וחתיכה של קדש. אכל את אחת מהן. ואין ידוע איזו מהן אכל. מביא אשם תלוי. אכל את השניה מביא חטאת ואשם ודאי. אכל אחד את הראשונה. ובא אחר ואכל את השניה. זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. רבי שמעון אומר שניהם מביאים חטאת ואשם. רבי יוסי אומר אין שנים מביאים חטאת ואשם:  
חתיכה של חלב. וחתיכה של חלב קדש. אכל את אחת מהן. ואין ידוע איזו מהן אכל. מביא חטאת. רבי עקיבא אומר מביא אשם תלוי. אכל את השניה. מביא שתי חטאות. ואשם ודאי. אכל אחד את הראשונה. ובא אחר ואכל את השניה. זה מביא חטאת. וזה מביא חטאת. רבי עקיבא אומר זה מביא אשם תלוי. וזה מביא אשם תלוי רבי שמעון אומר זה חטאת. וזה חטאת. ושניהם מביאים אשם אחד. רבי יוסי אומר אין שנים מביאין אשם אחד:  
חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר. אכל את אחת מהן. ואין ידוע את איזו מהם אכל. מביא חטאת ואשם תלוי. אכל את השניה. מביא שלש חטאות. אכל אחד את הראשונה. ובא אחר ואכל את השניה. זה מביא חטאת ואשם תלוי. וזה מביא חטאת ואשם תלוי. רבי שמעון אומר זה חטאת וזה חטאת. ושניהם מביאים חטאת אחת. רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאים אותה:  

Chapter 6

המביא אשם תלוי. ונודע לו שלא חטא. אם עד שלא נשחט. יצא וירעה בעדר. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב. וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה. הרי הוא בא על חטא אחר. אם משנשחט נודע לו. הדם ישפך. והבשר יצא לבית השרפה. נזרק הדם. הבשר יאכל. רבי יוסי אומר אפילו הדם בכוס יזרק. והבשר יאכל:  
אשם ודאי אינו כן. אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר. משנשחט הרי זה יקבר. נזרק הדם. הבשר יצא לבית השרפה. שור הנסקל אינו כן. אם עד שלא נסקל יצא וירעה בעדר. משנסקל. מותר בהנאה. עגלה ערופה אינה כן. אם עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר. משנערפה תקבר במקומה שעל ספק באה מתחלתה. כפרה ספיקה. והלכה לה.  
רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. ובכל שעה שירצה. והיא נקראת אשם חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטי. שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום. חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד. אמר המעון הזה. אלו היו מניחים לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק. וחכמים אומרים. אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת. ושגגתו חטאת:  
חייבי חטאות ואשמות ודאין. שעבר עליהן יום הכפורים. חייבין להביא לאחר יום הכפורים. חייבי אשמות תלויין. פטורים. מי שבא על ידו ספק עברה ביום הכפורים. אפילו עם חשכה. פטור. שכל היום מכפר.  
האשה שיש עליה חטאת העוף ספק. שעבר עליה יום הכפורים. חייבת להביא לאחר יום הכפורים. מפני שמכשרתה לאכול בזבחים. חטאת העוף הבאה על ספק. אם משנמלקה נודע לה. הרי זו תקבר:  
המפריש שתי סלעים לאשם. ולקח בהן שני אילים לאשם. אם היה אחד מהן. יפה שתי סלעים. יקרב לאשמו. והשני ירעה עד שיסתאב. וימכר. ויפלו דמיו לנדבה. לקח בהן שני אילים לחולין. אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז. היפה שתי סלעים יקרב לאשמו. והשני למעילתו. אחד לאשם ואחד לחולין. אם היה של אשם יפה שתי סלעים. יקרב לאשמו. והשני למעילתו. ויביא עמה סלע וחומשה:  
המפריש חטאתו ומת. לא יביאנה בנו אחריו. ולא יביאנה מחטא על חטא. אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום. שנאמר (ויקרא ד, לב) קרבנו על חטאתו. שיהא קרבנו לשם חטאו:  
מביאין מהקדש כשבה. שעירה. מהקדש שעירה. כשבה. מהקדש כשבה ושעירה. תורין ובני יונה. מהקדש תורין ובני יונה. עשירית האיפה. כיצד הפריש לכשבה או לשעירה. העני. יביא עוף. העני. יביא עשירית האיפה. הפריש לעשירית האיפה. העשיר יביא עוף. העשיר. יביא כשבה ושעירה. הפריש כשבה או שעירה. ונסתאבו. אם רצה יביא בדמיהן עוף הפריש עוף ונסתאב. לא יביא בדמיו עשירית האיפה. שאין לעוף פדיון.  
רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שהן מובחרין מהן. תלמוד לומר (ויקרא ד, לב) ואם כבש יביא קרבנו לחטאת. מלמד ששניהם שקולין. תורין קודמין לבני יונה בכל מקום. יכול מפני שהן מובחרין מהן. תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) ובן יונה או תור לחטאת. מלמד ששניהן שקולין. האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם. תלמוד לומר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו. מלמד ששניהם שקולים. אבל אמרו חכמים. האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. וכן בתלמוד תורה. אם זכה הבן לפני הרב. קודם את האב בכל מקום. מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו: