{
"language": "he",
"title": "The Sabbath Epistle",
"versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002654606",
"versionTitle": "Iggeret haShabbat, KTAV Publishing House, 2009",
"status": "locked",
"license": "CC-BY",
"versionTitleInHebrew": "אגרת השבת, הוצאת כתב, תשס\"ט",
"purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/306b41ae10ec12b14fb20459fa4dddae.png",
"purchaseInformationURL": "http://www.ktav.com/index.php/the-sabbath-epistle-of-rabbi-abraham-ibn-ezra.html",
"actualLanguage": "he",
"languageFamilyName": "hebrew",
"isBaseText": true,
"isSource": true,
"isPrimary": true,
"direction": "rtl",
"heTitle": "אגרת השבת",
"categories": [
"Halakhah",
"Rishonim"
],
"text": {
"Author's Preface": [
"ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי, הנקרא ״אבן עזרא״, הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא ״קצה הארץ״, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת. ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי. ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: ״קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת״. ואקוד ואשתחוה לה׳ ואברך את השם אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: ״מה פשעי ומה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראני, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת. ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב. גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת?״ והיא זאת:",
"״אֲנִי שַׁבָּת, עֲטֶרֶת דָּת יְקָרִים, רְבִיעִית בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים,",
"וּבֵין הַשֵּׁם וּבֵין בָּנָיו אֲנִי אוֹת בְּרִית עוֹלָם לְכָל דּוֹרוֹת וְדוֹרִים.",
"וּבִי כָל מַעֲשָׂיו כִּלָּה אֱלֹהִים, וְכֵן כָּתוּב בְּרֵאשִׁית הַסְּפָרִים.",
"וְלֹא יָרַד בְּיוֹם שַׁבָּת אֲזֵי מָן, לְמַעַן אֶהְיֶה מוֹפֵת לְהוֹרִים.",
"אֲנִי עֹנֶג לְחַיִים עַל אֲדָמָה, וּמַרְגוּעַֹ לְעַם שֹׁכְנֵי קְבָרִים.",
"אֲנִי חֶדְוַת זְכָרִים גַּם נְקֵבוֹת, וְשָׂשִׂים בִּי זְקֵנִים עִם נְעָרִים.",
"וְלֹא יִתְאַבְּלוּ בִי הָאֲבֵלִים, וּבִי לֹא יִסְפְּדוּ עַל מוֹת יְשָׁרִים.",
"וְהַשְׁקֵט יִמְצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה, וְהַגֵּרִים אֲשֶר הֵם בַּשְּׁעָרִים.",
"יְנוּחוּן כָּל בְּהֵמוֹת הֵן בְּיַד אִישׁ, כְּסוּסִים כַּחֲמוֹרִים כַּשְּׁוָרִים.",
"וְכָל מַשְׂכִּיל בְּיֵינוֹ הוּא מְקַדֵּשׁ, וְגַם מַבְדִּיל חֲשֻׁכִּים כַּנְּזִירִים.",
"בְּכָל יוֹם יִמְצְאוּ שַׁעֲרֵי תְבוּנָה, בְּיוֹמִי נִפְתְּחוּ מֵאָה שְׁעָרִים.",
"מְכֻבָּד מֵעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ, וְכֵן מִן מְצֹא חֵפֶץ וְדַבֵּר כָּל דְּבָרִים.",
"שְׁמַרְתִּיךָ בְכָל יָמִים, לְמַעַן שְׁמַרְתַּנִי מְאֹד מִימֵי נְעוּרִים.",
"בְּזִקְנָתְךָ שְׁגָגָה נִמְצְאָה בָךְ אֲשֶׁר הובְּאוּ אֱלֵי בֵיתְךָ סְפָרִים,",
"וְשָׁם כָּתוּב לְחַלֵּל לֵיל שְׁבִיעִי. וְאֵיךְ תֶּחֱשֶׁה וְלֹא תִדּוֹר נְדָרִים,",
"לְחַבֵּר אִגְּרוֹת דֶּרֶךְ אֱמוּנָה וְתִשְׁלָחֵם אֱלֵי כָל הָעֲבָרִים״.",
"ויען ויאמר אלי ציר השבת: ״הגד הוגד לה אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את השבת. ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת. ולא תשא פני איש״.",
"ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד. ואקום, וחמתי בערה בי. ואלבש בגדי וארחץ ידי, ואוציא חוצה הספרים אל אור הלבנה. והנה שם כתוב פירוש ״ויהי ערב ויהי בקר״ (בראשית א ה), והוא אומר: ״כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם, כי הלילה הולך אחר היום״. וכמעט קט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי: ״טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפירוש הרע. גם נהיה כלנו ללעג ולקלס בעיני הערלים״. ואתאפק בעבור כבוד השבת.",
" ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדש עד אכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש. כי כל ישראל, הפרושים גם כל הצדוקים עמהם, יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית, מעשה ה׳ בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת. שישבתו כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי השבוע. והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום השביעי, היה לנו לשמור הלילה הבא. והנה זה הפירוש מתעה כל ישראל, במזרח ובמערב, גם הקרובים גם הרחוקים, גם החיים גם המתים. והמאמין בפירוש הקשה הזה ינקום ה׳ נקמת השבת ממנו. והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו. גם הסופר הכותב אותו בפירוש התורה זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.",
"וזאת היא תחלת האגרת: "
],
"Introduction": [
"אין מחלוקת בין משכילי חקות השמים כי שתים עגולות גדולות הנה. הן הן המסבות העליונות שמוצק האחת [כל אחת?] מוצק הארץ. והן מתחברות בשתים נקודות, ומשם מתפרדות עד נטות האחת לימין גם לשמאל כפי שתי חמישיות ששית הגלגל.",
"והנה התנועה האחת, שהיא כוללת כל תנועות הגלגלים, היא המזרחית. שהשנים עשר מזלות עולים בעשרים וארבע שעות, וקרוב מזה המספר יעלו גם שבעת המשרתים. והתנועה השנית היא המערבית. גם היא כוללת כל תנועות הגלגלים, כי סדני גלגלי המשרתים נמשלים אל סדני גלגל המזלות. והשמש לבדה שומרת קו המזלות, לא תטה ימין ושמאל. והיא תקיף כל המזלות בשלוש מאות ושישים וחמשה ימים וחמש שעות וחלקי שעה, והיא שנת החמה. והיא השנה באמת, כי הימים ישובו פעם שנית כאשר היו בשנה הראשונה. על כן נקראת ״שנה״.",
"ובעבור נטות השמש לצפון ולדרום, התחלקה השנה לארבע תקופות, שהן ״קור וחום וקיץ וחרף״ (בראשית ח כב). כי ימי הזרע הם חצי השנה, בהיות השמש במזלות הדרומיים, וימי הקציר בהיותה בצפוניים. והחל מימי הקור. ותחלת זאת התקופה בהיות השמש בסוף נטותה לדרום, אז יחלו הימים להאריך ויחלו הלילות להתקצר, ואלה ימי התקופה קרים ולחים. ובהיות השמש בנקודת המחברת אז ישתוה היום והלילה בכל הארץ. וימי זאת התקופה חמים ולחים. ומתחלתה יחלו הימים להאריך, כי השמש נוטה לפאת צפון, וסוף התקופה בסוף נטותה לצפון. ומשם תחל התקופה האחרת. והשמש יורדת מפאת צפון, אז יחלו הימים להתקצר והלילות להאריך. ואלה הימים, שהם ימי הקיץ, חמים ויבשים. ובהיות השמש בנקודת המחברת השנית, אז ישתוה היום עם הלילה, ויחלו שיתקצרו הימים ויאריכו הלילות. וימי זאת התקופה קרים ויבשים. ובעבור היות תקופות הקיץ והחרף יבשות, אמר הכתוב ״בקיץ ובחרף יהיה״ (זכריה יד ח). כי באלה הזמנים יחסרו הנהרות, חוץ מיאור מצרים, כי הוא יוצא ממעינות הרי הלבנה בפאת דרום.",
"והנה תקופות השנה תלויות בשמש. גם ככה תקופות היום. והנה האמת כי אין כח במשרתים לשנות מעשיה, כי אם להוסיף או לגרוע בחום או בקור. כי מעשה השמש כמעשה כל, בעבור היותה הבריאה הגדולה. גם בעבור היותה קרובה אל הארץ. גם היא מושלת ביום.",
"ובעבור היות השנה בנויה מחדשים, והחדש תלוי בלבנה שהוא המאור הקטן, על כן חלקתי זאת האגרת לשלשה שערים: הראשון בראשית שנת התורה, השני בראשית חדש התורה, השלישי בראשית יום התורה. "
],
"First Gate; On the Beginning of the Year": [
"אמרו חכמי קדם כי שנת החמה בתוספת חלק ממאה ועשרים על רביעית היום הנוספת על הימים השלמים. וחכמי פרס אמרו כי התוספת חלק ממאה וחמשה עשר ביום. וחכמי כשדים אמרו כי התוספת חלק ממאה ושבעים ביום. וחכמי יון אמרו כי החסרון מרביעית היום חלק משלש מאות ביום. והאחרונים אמרו, והם רבים, כי החסרון חלק ממאה וששה ביום. ויש אומרים חלק ממאה ועשר ביום.",
"ואלה המוסיפים גם הגורעים קרובים אל האמת. כי שנת המוסיפים היא מנקודת הגלגל שמוצקו רחוק ממוצק הארץ. וזאת השנה קרובה ממחברת כוכב עליון אל מחברתו פעם שנית. והנכון להיות התוספת חלק ממאה וחמישים. וזאת היא שנת חכמי משפטי המזלות. ושנת הגורעים מנקודת מחברת העגולות הגדולות, או כפי מרחק השמש, וזאת היא שיצטרכו אליה כל האדם. והחסרון קרוב מחלק ממאה ושלשים ביום.",
"ובאה המחלוקת בעבור תנועת כוכבי גלגל המזלות. כי הקדמונים אמרו כי התנועה מעלה אחת במאה שנה. והאחרונים אמרו בששים ושש שנים. ויש אומרים בשבעים שנה. וכלי הנסיון עשוים בדרך קרובה, כי לא יוכלו לחלק המעלות על שניים במעשה ידי אדם. ויש אומרים כי בשתי נקודות המחברת שתי עגולות קטנות, על כן התנועה פעם עולה פעם יורדת. והנה אין יודע באמת שנת החמה. ועתה אשוב לחפש על שנת התורה.",
"אמר יהודה הפרסי כי שנות ישראל היו שנות החמה, בעבור שמצא המועדים בימים ידועים. כי הפסח באביב השעורים (שמות לד יח), ושבועות בקציר (שם לד כב), וסכות באסיף (דברים טז יג). והנה מה יעשה, כי משה לא פירש כמה היא השנה? ומה יעשה במלת ״חדש״, כי מה יתחדש בשמש? והערלים, בעבור היות שנותם שנות השמש, ומצאו בשנה תמימה שנים עשר חדשי הלבנה, חלקו ימות השנה על שנים עשר להיות זה המספר קרוב מחדשי הלבנה, ועלה חדש אחד שלשים וחדש אחד שלשים ואחד.",
"גם אמר יהודה הפרסי כי שנות נח היו שנות החמה, בעבור שמצא ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח״ (בראשית ז יא) בא המבול, ואחר כך אומר ״באחת ושש מאות שנה״ (שם ח יג). על כן במספר החדש תוספת עשרה ימים, כי זה המספר קרוב לתוספת שנת החמה על שנת הלבנה. וזה המספר סותר דבריו, כי הנה הוא מודה כי החדש הוא ללבנה. ועוד אמר כי מצאה מנוח התבה אחר חמשה חדשים (שם ח ד), וכתוב שהיו ״חמשים ומאת יום״ (שם ח ג). והוצרך הגאון לשום תחלת שני נח מתשרי. ואין צורך, כי גם בחדשי שנת החמה יהיה המספר רב מהכתוב בשני ימים. ואלו היה נח מחשב שנות החמה, לא ייטיב ולא ירע. על כן נחפש שנת התורה ממשה או מפי הקדושים המעתיקים. והנה נחל מהם.",
"והנה מצאנו תקופת שמואל בלי תוספת או חסרון רביעית יום. והיתה בימיו קרובה אל האמת, ועשה חשבון עולה לתלמידים. כאשר עשה בברייתא, שלא חשב שבעים ושלושה חלקים שהם נוספים על שתי שלשיות שעה בחדש הלבנה. גם כתוב שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בצנעא ותקופת שמואל בפרהסיא. וטעם שהיתה בצניעות בעבור משפטי המזלות, אם ידעו חכמיהם תקופת האמת.",
"והנה היום אין תקופת שמואל נכונה. והצל בכל יום בכל מקום לעד נאמן למשכיל. ועוד כתוב ״כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן, עברה לההיא שנתא ולא תיחוש לה״ (ראש השנה כא א). והנה בשנה שעברה היתה תקופת ניסן בחשבון שמואל בחמשה ועשרים מניסן, והנה עברנו על דברי חכמינו. חלילה חלילה. רק עשינו החג במועדו. על כן תקופת רב אדא ישרה ממנה, כי לא תעבור תקופת ניסן המספר הנזכר.",
"ואין צורך היום לחשבון המועדים לדעת התקופה.",
"ועוד כי חשבונו מכחיש העבור, כי ישאר לפי חשבונו בכל מחזור שעה גם תפ״ה חלקים. ואין ראוי שישאר חלק אחד, כי לא יהיה מחזור שלם. גם כל חכמי הנסיון מודים כי תשע עשרה שנות החמה הם במספר מאתים ושלושים וחמשה חדשי הלבנה, על כן השבעה עבורים. והנה התחבר היום מן היתרון קרוב מחצי חדש. אולי יודיעונו אוהבי תקופת שמואל מה נעשה מהם.",
" ועוד כי חָלַק הארבע התקופות בחלקים שוים, וככה הם בגלגל השמש. ואיננו כן כנגד גלגל המזלות, בעבור שמהלך השמש משתנה כפי היותה קרובה או רחוקה ממקום הגבהות. והנה הולכת מרגע השתוות היום עם הלילה, שהיא תחלת התקופה, עד היותה בסוף צפון, שהוא ראש המזל המתהפך, ואז יהיה סוף התקופה והיום הארוך, יותר מארבעה ותשעים יום ושעות רבות. וקרוב מזה המספר התקופה השנית. והנה השתים הנשארות הם כמו מאה ושבעים ושבעה ימים. וזה אמת בראיות גמורות.",
"והנה מה תועלת יש לסופרים תקופת שמואל? ואלו היתה מחלקתו נכונה, מה תועיל לאנשי זה האי לדעת שעת התקופה, כי היא על ירושלים? כי השמש זורחת עליהם לפני שתזרח על זה האי כארבע שעות ישרות. וקדמונינו מודים בדבר זה, שאמרו ״מחדתא״ ו״מעתיקא״, ״לדידן״ ו״לדידהו״ (ראש השנה כ ב).",
"ועוד נחשוב כי התקופה על האי הזה. והנה היתה תקופת ניסן בתחילת הלילה, והנה תקופת תמוז תהיה אחר שבע שעות ומחצה. ואין הלילה באי הזה רק שבע שעות, והנה התקופה תהיה אחר זרוח השמש. וכל האומר כי התקופה על השעות המעוותות, שהם שתים עשרה ביום גם בלילה, תקוה לכסיל ממנו. כי איך יתכן להיות קשת מדתה בגלגל המישור מאה וחמש מעלות כקשת מדתה מאתים וחמשים וחמש מעלות.",
"על כן חושבים המחשבים, בעבור שיעלו בכל מקום ששה מזלות בכל יום, כי המזל עולה בשתים שעות. וזה כזב ותהו. כי לעולם לא יעלה מזל מן המזלות בכל הארץ בשתי שעות, אפילו במקום הקו השוה שהיום והלילה שוים לעולם, ואף כי בכל מקום שיש לו מרחק רב מהקו. והנה מזל טלה באי הזה עולה בפחות חמישית משעה ישרה, ומזל אריה עולה בשלש שעות פחות כמעט. ומכיר צורות הגלגל יראה זה בעינו. גם בלבנה בהיותה בראש החדש במזל מאזנים. גם כל אדם יוכל לראות הדמיון בעגול הנחשת כשהוא כדור וכאשר איננו כדור. ועל כן כל פתי שידע תקופת שמואל ושמות המזלות וחנכ״ל שצ״ם, מחשב בלבו שהוא מחשב בתקופות ובמזלות, והוא לא שמע שמועת החכמה, אף כי יריח ריחה או יטעם טעמה.",
"והנה התורה לא הצריכתנו לדעת מתי היא התקופה ויומה, אף כי שעתה. ושאלה היתה לפני הרב האיי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה. והשיב כי נחוש בעלמא הוא. בעבור שהיא תחלת השנה או תחלת רביעתה, לא ירצו לשתות מים שימצאו חנם. על כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד השם הבוטח בו לבדו. והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה. ודבר הניפוח הוא שיחת הזקנות.",
"ועתה אדבר על תחלת השנה. ואומר בתחלה כי כל עגול אין לו ראשית, רק ברצון איש ואיש. אכן ראשית שנת כל אדם מרגע הולדו, ובשוב השמש אל הנקודה הראשונה שהיתה שם בתחלה תעלה לו שנה תמימה. וראשית תקון מהלך השמש ממקום הגבהות. וראשית תקון המשרת מרגע מחברתו עם השמש, כי אז יהיה המשרת בגבהות גלגלו הקטן. גם הלבנה תהיה בגבהות גלגל המוצק. ואלה הראשיות אינן צריכות לכל אדם.",
"על כן אמרו חכמי התולדת כי האמת להיות ראשית השנה מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת. וזו היא תקופת רב אדא. רק היא על המהלך האמצעי, ותקונה קרוב. וזאת היא ראשית שנת יודעי בינה לעתים לדעת המעשים. גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים. וזאת היא תקופת ניסן. והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז, והכשדים מתקופת תשרי, והנוצרים מתקופת טבת. רק השבוש בא להם בעבור כי מספר שנת החמה בחשבונם איננו נכון.",
"וכאשר נחפש לדעת שנת התורה, מצאנו כתוב ״החדש הזה לכם ראש חדשים״ (שמות יב ב), והוא ראשון לחדשי השנה. וכתוב ״היום אתם יוצאים בחדש האביב״ (שם יג ד), וכן ״שמר את חדש האביב״ (דברים טז א). והטעם כי חשבון ישראל בחדשי הלבנה, והנה החדש שימצא אביב בארץ ישראל הוא ראשון לחדשי השנה. וראש החדש ראשית השנה, עברה התקופה או לא עברה. רק שיש לבית דין לשמר שיעשה הפסח והאביב נמצא, בעבור תנופת העמר. וברוב השנים דבק האביב בתקופה. ויש פעמים שירחק מעט בעבור רוב הגשמים או שתהיה שנת בצרת.",
"והנה תחלת שנת ישראל על פי בית דין, כאשר הוא כתוב ״ויועץ המלך״ (דברי הימים־ב ל ב) חזקיהו. והנה עִבֵּר השנה לעצת בית דין, והפסח שעשה היה בחדש הראשון. והשם הנכבד קבלו בראיות ברורות. רק שגג שגגה קטנה, שלא עִבֵּר השנה ביום שֶעָבַר לפני החדש הראשון, וזהו ״עבר ניסן בניסן ולא הודו לו״ (משנה, פסחים פרק ד הלכה ט).",
"וכאשר יבא חדש לבנה פעם אחרת בימי האביב בארץ ישראל, אז תעלה שנה אחת, בין שתהיה השנה שנים עשר חדש או שלשה עשר. על כן לא קראו בלשון הקדש חדש האביב ״ניסן״ רק ״ראשון״. וככה כל החדשים. על כן לא תמצא בעשרים וארבעה ספרים שמות החדשים הנודעים היום, שתחילתם ניסן, רק בספרי בני הגולה. והנה ראשית שנת ישראל איננה מיום התקופה, רק מיום ראש חדש הלבנה. ואחר שידענו כי זה ראשון, נעשה המועדים בחדש השביעי ממנו. כי אם היה הפסח בימי אביב השעורים, יבא חג שבועות בקציר וסכות באסיף.",
"ועוד מצאנו כתוב בסכות ״תקופת השנה״ (שמות לד כב), וכתוב ״בצאת השנה״ (שם כג טז). והנה יום צאת השנה שעברה תכנס השנה הבאה. ומצאנו כתוב כי צוה ה׳ מצות הקהל לקרא כל התורה בחג הסכות בשנת השמיטה (דברים לא י-יג), וכתוב ״למען ילמדו״ (שם לא יב). ואיננו נכון להיות זה אחר חצי השנה. ואל יקשה בעיניך מלת ״מקץ שבע שנים״ (שם לא י), כי הנה כמהו ״מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו״ (ירמיה לד יד). כי שנים קצוות יש לכל דבר, והנה יש לו ראשית וסוף. והיתה תחלת שנת השמיטה בתשרי, שהוא החדש השביעי, בעבור כי אז יחל חצי השנה שהזריעה תהיה בו. וככה כתוב בשנת השמיטה ״לא תזרע(ו)״ (ויקרא כה ד), ועוד ״וזרעתם את השנה השמינית״ (שם כה כב).",
"ואפרש לך ״ועשת את התבואה לשלש השנים״ (שם כה כא). דע, כי רגע נשאר ביום התורה חשוב כמו יום. ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (שם יב ג), והנה הנולד ביום ששי לפני בוא יום השבת חצי שעה, הוא נמול בקר יום הששי, והנה לא עלו לו מעת לעת שבעה ימים שלמים. וככה יום בשנה חשוב שנה. והנה יש מי שיספור אותה, ויש מניחה על השלימה. והנה כתוב ״תשאו את עונותיכם ארבעים שנה״ (במדבר יד לד), וזה המעשה היה בשנה השנית, והשם לא יעניש לפני העון. על כן מספר הארבעים הוא שלא עברו את הירדן עד ״בעשור לחדש הראשון״ (יהושע ד יט) בשנת אחת וארבעים. והפך זה ״אכלו את המן ארבעים שנה״ (שמות טז לה). ובמקרא ה״שבע עשרה״ (מלכים־א יד כא) היא ״שנת שמנה עשרה״ (שם טו א), גם ״תשע עשרה״ (ירמיה נב יב, ראה שם נב כט). ״ובשנת אחת עשרה״ (מלכים־ב ט כט), ו״בשנת שתים עשרה״ (שם ח כה). ואחזיהו מלך ״בשנת שבע עשרה ליהושפט״ והוא מלך שנתים (מלכים־א כב נב), ומלך אחריו יהורם אחיו ״בשנת שמונה עשרה ליהושפט״ (מלכים־ב ג א). וככה רבים.",
"והנה ״ועשת את התבואה לשלש השנים״ (ויקרא כה כא), האחת חצי השנה הששית, וכל השנה השביעית, וחצי השנה השמינית, כי ״עד בא תבואתה״ דבק עם ״השנה השמינית״ (שם כה כב), כאלו הוא כתוב ״וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד בוא תבואתה, ותספיק לכם עד בוא השנה התשיעית״.",
"וכמוה ״מיום הראשון עד יום השביעי״ (שמות יב טו) איננו דבק עם הקרוב אליו, רק עם ״כל אוכל חמץ וגו׳״ (שם) הרחוק. וככה ״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״ (שם יד ל) — וירא ישראל, על שפת הים, את מצרים מת. כי ״ירדו במצולות כמו אבן״ (שם טו ה), וכתוב ״תבלעמו ארץ״ (שם טו יב). וככה ״לבא מפניך במצור״ (דברים כ יט) דבק עם ״ואותו לא תכרות״ (שם). ורבים ככה.",
"והיובל הוא ״שבע שבתות שנים״ (ויקרא כה ח). ותחלת היובל מיום הכפורים, וכן כתוב ״ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמשים שנה״ (שם כה ט-י). והנה תחלת שנת השמטה כמו תחלת שנת היובל. ואל תשתומם בעבור שלא החלה השנה מיום הזכרון, כי אם חשבנוהו שהיה ראש חדש ניסן ביום תקופת האמת, צריכה התקופה השלישית באמת להוסיף כעשרת ימים, בעבור תוספת מהלך שנת החמה על שנת הלבנה. גם בעבור היות מהלך החמה מתמהמה. על כן היתה ראשית השנה ביום הכפורים או בסכות.",
"ודע, כי אין ללבנה שנה, כי היא תקיף כל המזלות בעשרים ושבעה ימים ושלישית יום. ובעבור כי שנים עשר חדשי הלבנה קרובים משנה תמימה, נקראת ״שנת לבנה״. ובה יחשבו הישמעאלים. על כן יבאו מועדיהם, פעם בקיץ פעם בחרף. ושנות ישראל תהיינה שוות בכל תשע עשרה שנה לשנות החמה באמת. והנה חשבון ישראל לבדו הוא האמת.",
"ודע, כי אין בחשבון הכשדים אדר שני, כי חדשיהם אינם חדשי הלבנה, רק חלקים שנים עשר בשנת החמה. וכתוב ״בחדש הראשון הוא חדש ניסן״ (אסתר ג ז), פירושו ככה: כן היה בשנה ההיא, כי בשנת העבור יהיה חשבון החדש הראשון (באדר) [באייר]. על כן אין נכון לתרגם ״בראשון״ (יואל ב כג) — ״בניסן״, רק בעבור שיבינו אנשי הדור. "
],
"Second Gate; On the Beginning of the Month": [
"מצאנו אור השמש וכל הככבים עומד לעד, לא יוסיף ולא יגרע בעצמו. רק כנגד מראה העין, בעבור היות הנראה במקום רחוק או קרוב, גם בעבור השתנות האויר בראשית היום או בחציו. ואין אור מתחדש כי אם ללבנה לבדה. על כן אין חדש באמת כי אם חדש הלבנה. והנה נבקש מתי ראשיתו.",
"והנה אמרו כל חכמי המזלות שתחלת החדש מרגע התחברות הלבנה עם החמה בחלק אחד. וזהו שקראוהו קדמונינו ״המולד״. וחכמינו חשבוהו במהלך האמצעי, וככה עשו כל חכמי המזלות, ואחר כך תקנוהו. וככה אמרו זכרונם לברכה ״פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה״ (ראש השנה כה א). ובעבור כי המתחברות שתים, צריכות שתיהן לדעת מתי היא כל אחת בארוכה או בקצרה. כי יש פעמים שתהינה שתיהן בארוכה או שתיהן בקצרה, או החמה בארוכה והלבנה בקצרה, והפך הדבר. גם יש ארוכה וקצרה מעט, גם הרבה, עד שתגיע הארוכה הרבה גם הקצרה הרבה שלש עשרה שעות. והנה יהיה בין מולד חשבוננו, פעמים, ובין מולד האמת אלה השעות לפנים או לאחור.",
"על כן טעה הגאון שאמר כי ראה רגע קדרות השמש בבגדאד לא היה בעת המולד. על כן אמר כי חשבון הקדמונים לא היה בדקדוק יפה. רק חשבונם הוא הנכון. והוא טעה ארבע טעיות: האחת כי היה ראוי שידע דרך הארוכה והקצרה, כאשר יעשו חכמי המזלות. כי אין מחלוקת בין מולד ישראל למולד חשבון הגוים במהלך האמצעי, עד שידע מתי הוא המולד האמתי. והטעות השנית, כי חשבון המולד על ירושלים, ובינה ובין בגדאד במרחק האורך שתי שלישיות שעה. והטעות השלישית, כי צריך הוא לדעת השתנות המראה באורך, בעבור כי הקדרות למראה העין. והטעות הרביעית, השתנות המראה כפי המרחב. ויש מעברים בדורנו. בעבור שידעו חשבון אי״ב תשצ״ג, חושבים כי עמדו על סוד העבור. ויסתכלו המרחק שיש בין המולד ובין תחלת הלילה ויאמרו לערלים מתי תראה הלבנה. וכאשר יראו כי יש פעמים ביניהם פחות משש שעות במקומם, יחשבו כי המולד עשוי על מקום כל מחשב. והנה יש פעמים שהלבנה נראית בתחלת הלילה, ופעמים יהיה בין המולד ובין הערב ז׳ וח׳ שעות ולא יראו הלבנה. והם חושבים כי חשבון העבור טעות. חלילה חלילה. רק הם הטועים, שהם חכמים בעיניהם. כי אין כח במשכיל לדעת מתי תראה הלבנה עד עשותו כאשר אפרש:",
"שידע מתי רגע המולד. ולא ישליך ללילה שתים עשרה שעות, רק יחל לספור מתחלת הלילה עד רגע המולד כך וכך שעות. וידע מקום המחברות בחלק מעלת המזל, ויראה אם מהלך השמש בארוכה או בקצרה, וכמה מהלך הלבנה, ויוסיף או יגרע עד שידע רגע מולד האמת על ירושלים. ויראה כמה מרחק זה המולד מתחלת הלילה שעות וחלקי שעות. ויוסיף עליהן שעות מרחק אורך מקומו אם הוא מערבי לירושלים, או יחסר אם הוא מזרחי. וידע כמה מהלך השמש בשעות המרחק במהלך יומו, ויוסיפהו על מקום השמש ברגע מולד האמת. וככה יעשה במקום מולד הלבנה כפי מהלכה. ואחר כך יכנס בלוח מעלות המזלות בארצו, ויקח המעלות שימצא לנכח מקום השמש. גם יעשה ככה במעלות נכח הלבנה, ויחסור המעט מהרב. אז ימצא קשת היתרון. וידע מקום ראש התלי וזנבו לדעת מרחב הלבנה, לתקן זאת הקשת. ואחר כך יתקן אותה כפי תקון השתנות המראה באורך גם ברוחב. אז תהיה לו קשת המראה באמת. אז ידע מתי תראה הלבנה בכל מקום איזה חדש שירצה. והיודע אלה הדברים יוכל להבין סוד ״נולד קודם חצות״ (ראש השנה כ ב).",
"והארכתי להזכיר כל זה בעבור שבקש ממני אחד ממשכילי הדור שאפרש לו סוד ״נולד קודם חצות״ על רגל אחת. ובעבור שהחרשתי, חרה לו. ואני נתתי לו עצת אמת. שיתענה לפני השם הנכבד, אשר כל יוכל, לברוא לו לב טהור ולתת בקרבו רוח חדשה, לשפך עליו רוח חכמה. עד שיבין כל החכמות מלבו מבלי למוד ימים ושנים. אשר לא עשה כן לכל איש מיום שברא אדם על הארץ. אולי ישמע השם את תפלתו, ויחדש לו זה הפלא והאות והמופת, להיותו שני לאתון בלעם.",
"והנה איננו נכון להיות ראשית החדש מהמולד במהלך האמצעי או ממולד האמת, כי לא ידע זה כל אדם. על כן ראשית החדש הוא בהתחדש אור הלבנה למראה העין. וככה כתוב במשנה (כגון בראש השנה פרק א הלכה ז). והנה כאשר הוא החדש הראשון ידוע לעיני כל משכיל וסכל בהמצא אביב השעורים, ככה ראש החדש למראה כל אדם. "
],
"Third Gate; On the Beginning of the Day": [
"כאשר יש לתנועה המערבית ארבע תקופות בשנה, ככה יש לתנועה המזרחית. והנה מהבקר עד חצי היום חם ולח. כתקופת החום שהשמש עולה לפאת צפון, וככה עתה עולה לחצי השמים. ובחצי האחר יורדת, כנגד תקופת הקיץ. ומערב עד חצי הלילה כתקופת החרף. והרביעית כתקופת הקור. והנכון להיות תחלת היום, שהיא כוללת כל האדם, אחת מאלה הארבע נקודות.",
"והנה חכמי המזלות החלו מחצי היום עד חצי היום אחר, עשרים וארבע שעות. וזהו יום שלם בחשבונם. והוא אמת לצרכם בעבור שני דברים, לא יבינום רק חכמי המדות. ובעבור כי הצל בחצי כל יום קצר, ואין נטותו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה. גם בכלי הצל גם בכלי הנחשת אין יכלת בחכם לדעת רגע חצי היום. על כן הוצרכו קדמונינו לאמור כי תפלת המנחה שהיא בצהרים אחר חצי שעה, כי אז תראה העין שהשמש נטתה לצד מערב. על כן ראוי להיות זאת ראשית היום רחוקה מן האמת. אף כי חצי הלילה, כי כל אדם לא יוכל לדעת זה.",
"והנה הנכון להיות ראשית היום הערב או הבקר. ובעבור כי חדש התורה הוא ללבנה, ואורה המתחדש לא יראה כי אם בערב, על כן ראשית היום מהערב ועד ערב שני.",
"ועוד חפשתי ומצאתי כי חדש ניסן ראשון לתקון המועדים, בעבור כי בו יצאו אבותינו ממצרים. רק ראשית השנה לשמיטה וליובל באמת מתשרי, שפירושו בלשון כשדים תחילה, כמו ״ושריו למבנא״ (עזרא ה ב). והנה הערב דומה לתקופת החרף שהיא בתשרי.",
"ועוד מצאתי כל הקדמונים מחשבים את המולד מתחלת הלילה. ועוד מצאתי בדברי חכמינו כי השלמים נאכלים ״לשני ימים ולילה אחד״ (משנה, זבחים פרק ה הלכה ז), ואלו היתה תחלת היום הבקר, לא יתכן להיות היום השלישי רק אחר שני לילות.",
"וחפשתי עוד ומצאתי כי מקרה לילה או יום, או הנוגע בכל אשר יטמא לו, אמר הכתוב ״וטמאה עד הערב״ (ויקרא כב ו), שהוא סוף היום. כי אלו היה תחלת היום מהבקר, היה ראוי שיטהר מקרה לילה בסוף היום, שהוא לפנות בקר.",
"ועוד מצאתי מפורש בראשון המועדים, שנתנו השם לישראל לפני השבת, ״בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב״ (שמות יב יח), ואחר כך כתוב ״שבעת ימים״ (שם יב יט). והנה יום חמשה עשר מהערב שהוא יום הראשון. וכתוב ״[ולא ילין מן הבשר] אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״ (דברים טז ד). וידוע כי בחצי הלילה היתה מכת בכורות (שמות יב כט), והנה כתוב ״ביום הכותי כל בכור״ (במדבר ג יג, ח יז). ובמקרא ״היום הזה יום בשורה הוא…וחכינו עד אור הבקר״ (מלכים־ב ז ט).",
"ועוד מצאתי ביום הכפורים ״מערב עד ערב תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג לב), וכתוב ״בעצם היום הזה״ (שם כג כט, ל) כרת על העושה בו מלאכה או האוכל, ואין הפרש להיות זה בלילה או ביום, כי תחלת ״עצם היום״ מהערב.",
"והנה עדים נאמנים כי ראשית היום מהערב. וככה הם כל המועדים והשבת, כי כלם הם ״מועדי ה׳ מקראי קדש״ (שם כג ד). רק השבת לבדה נקראת ״שבת לה׳״ (שמות כ י, דברים ה יד), ששבת ה׳ במעשה בראשית. ובעבור היות השנה, גם היום, תלויים בשמש, כי השתים תנועות דומות זו לזו, על כן היתה השנה השביעית דומה לשבת. על כן כתוב בה ״שבת לה׳״ (ויקרא כה ב). וכאשר היא תחלת שנת השמיטה בימי תקופת החרף, ככה ראשית יום השבת בתקופת היום הדומה לחרף, שתחלתה הערב.",
"ואל תשתומם בעבור שכתוב ״שבתון שבת קדש לה׳ מחר״ (שמות טז כג), ולא הזכיר זה מהערב. ועתה אפרש לך הפרשה לדחות הטוען. דע, כי השם לא צוה בשבת הראשונה שבה ירד המן ״לא תעשה כל מלאכה״ (שם כ י), עד יום מעמד הר סיני. כי בעבור שצוה משה ״עמר לגלגלת״ (שם טז טז), וצוה ״אל יותר ממנו עד בקר״ (שם טז יט), והנה לקטו ביום הששי שני העמר, והגידו למשה (שם טז כב). והוא השיב ״הוא אשר דבר ה׳״ (שם טז כג). והטעם, כבר דבר לי השם זה לפני רדת המן, והוא ״והיה ביום הששי״ (שם טז ה). ואמר להם למה טעם משנה כי ״שבתון שבת קדש״ (שם טז כג), שהשם ישבות מחר. ולא גלה להם זה הסוד, ולא מה יעשו בעודף שצוה שיניחוהו. ובקר יום שבת אמר להם ״כי שבת היום לה׳״ (שם טז כה), שהשם לא יוריד המן, ״היום לא תמצאוהו״ (שם), אל תצאו ללקט.",
"וזה הפירוש הזכרתיו כנגד המינים שאינם מאמינים בדברי רבותינו שהשבת מערב עד ערב. ופירוש האמת מה שהעתיקו כי במרה נתנה השבת. והזכיר הכתוב ״מחר״ ולא אמר ״זה הלילה״, כי דבר הכתוב על ההוה ברוב, כי ביום עושים הכל מלאכה. והנה פירוש ״שבת קדש״ — שישבתו, וככה עשו — ״וישבתו העם ביום השביעי״ (שם טז ל). ובירמיה כתוב ״לקדש את יום השבת לבלתי עשות בה [כל] מלאכה״ (יז כד). והזכיר ״מחר״ שהוא היום כי דבר על ההוה. כמו ״יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב״ (תהלים קד כג). וכמו ״ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״ (שמות כב ל), כי הוא הדין לנטרף בבית. וככה ״מקרה לילה״ (דברים כג יא); ״ונפל שמה שור או חמור״ (שמות כא לג); ורבים בתורה כאלה.",
"ועתה אחפש במעשה בראשית, ואחל להשיב על האומר כי הלילה הולך אחר היום. אלו היה כן, למה לא אמר הכתוב מפורש ״מבקר עד בקר יום אחד״? או ״מאור עד בקר״? ולמה הכניס באמצע ״ויהי ערב״ (בראשית א ה)? והנה משמע הכתוב ״ויהי ערב ויהי בקר״ — כי מערב עד בקר הוא יום אחד, הפך מה שדבר בראשונה ״ויקרא אלהים לאור יום״ (שם).",
"ואשר הביא זה המפרש בצרה הזאת בעבור שחשבו רבים כי ״בראשית ברא אלהים״ (שם א א) כאלו כתוב ״בראשית בְּרֹא אלהים את השמים ואת הארץ, הארץ היתה תהו ובהו״, שהיתה נעדרת, והטעם שאיננה. והחשך העדר האור והטעם איננו. וזה הפירוש איננו נכון כלל. כי מה צורך היה לו להזכיר השמים אחר שלא פירש אם היו תהו כמו הארץ? ועוד מדרך הלשון מה הטעם לתוספת הוי״ו? ואין כמו זאת הווי״ן הנוספים בפועלים, כמו ״ביום השלישי וישא אברהם את עיניו״ (שם כב ד), ״ויעזב את עבדיו״ (שמות ט כא), כי הם כפ״א רפה בלשון ישמעאל, שמתכונת לשונם כלשון הקדש. ובשמות אין וי״ו נוסף. ועוד, כי לפי הפירוש הזה לא יהיו הרוח והמים נבראים, וכתוב בספר תהלות על שניהם ״כי הוא צוה ונבראו״ (קמח ה). גם החשך נברא, וכן כתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז).",
"והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב והארץ כמו המוצק באמצע. והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב ״בל ישובון לכסות הארץ״ (תהלים קד ט). והרוח סביב המים. ואלה הארבעה מוסדים, שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש. וככה ״לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה״ (איוב כח כה), ״כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה״ (שם כח כד). וככה ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ…מי תכן את רוח ה׳״ (ישעיה מ יב-יג). וככה ״מי עלה שמים וירד״ (משלי ל ד), והשלשה אחרי ״שמים״. וככה ״״וזרח השמש״ (קהלת א ה) כנגד השמים, ״והארץ לעולם עמדת״ (שם א ד), ״סובב סובב הולך הרוח״ (שם א ו), ״כל הנחלים הולכים אל הים״ (שם א ז). ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם.",
"ופירוש ״היתה תהו ובהו״ (בראשית א ב) — שלא היה בה אדם ובהמה, כאשר פירש ירמיה ״ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו״ (ד כג), ופירש הטעם אחר כך ״ראיתי והנה אין האדם״ (שם ד כה) ו״בהמה״ (שם ט ט). וכן ״כאור שבעת הימים״ (ישעיה ל כו) פירוש ״שבעתים״ (שם). כמו ״אשר אהיה״ (שמות ג יד) פירוש ״אהיה״ (שם). וכבר פרשתי יסוד ״שבעתים״. וקדמונינו רמזוהו שאמרו ברביעי נתלו המאורות (חגיגה יב א). ומה נכבדה מלת ״נתלו״ למבין. והנה דברי ירמיהו מכחישין דברי האומרים כי ״תהו ובהו״ — שאין שם ארץ.",
"והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב. והתנועה הגדולה כוללת זמן החשך והאור, והיא נקראת ״יום״, שהוא יום שלם, עשרים וארבע שעות. ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״ (בראשית א ה) לפני הלילה, כי כן משפט הלשון, כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון. כמו ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו״ (יהושע כד ד). וככה ״לך יום אף לך לילה״ (תהלים עד טז), והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו. גם אין לטעון שאמר הכתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז), כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אף על פי שהחשך היה לפני האור. כמו ״יצחק וישמעאל בניו״ (בראשית כה ט). וכן ״שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו״ (שם מט לא), והוא קבר אותה.",
"והנה בעבור שהזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״, הוצרך הכתוב לאמור איך תספור יום התורה, כי פירוש ״יום״ על שני דרכים. על כן אמר כי אלה שתי הראשיות, שהם ערב ובקר, כולל אותם יום התורה. כי פירוש ״ערב״ — הזמן שהצורות מתערבות ואינן נפרשות למראה העין, כמו ״ויתערבו בגוים״ (תהלים קו לה). ו״בקר״ זמן שהצורות נבדלות ונכרות ומבוקרות, כמו ״לא יבקר הכהן״ (ויקרא יג לו), ״כבקרת רועה עדרו״ (יחזקאל לד יב). והנה מלת ״יום״ כוללת אלו השנים הזמנים, שתנועה אחת כוללת שניהם. וכמהו ״זכר ונקבה בראם…ויקרא את שמם אדם״ (בראשית ה ב), וכתוב ״ויעש [ה׳ אלהים] לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״ (שם ג כא). והנה התבאר גם במעשה בראשית כי היום מערב עד ערב.",
"וככה אמר המשורר ״ערב ובקר וצהרים״ (תהלים נה יח), ולא אמר ״בקר וצהרים וערב״. והזכיר השלשה רגעים שהאדם חייב להתפלל בהם. כי הרגע השני [הרביעי?] בני אדם ישנים, וזהו ״חצות לילה אקום להודות לך״ (שם קיט סב).",
"ובדניאל כתוב ״ויאמר אלי עד ערב בקר״ (ח יד), והוא חסר וי״ו, כמו ״שמש ירח עמד זבולה״ (חבקוק ג יא). והעד ״ומראה הערב והבקר״ (דניאל ח כו). והנה זה יום שלם. והטעם, אלפים יום שהיו ישראל בצרה בימי יון, כאשר פירשתיו במקומו. על כן אמר המלאך ״ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא״. ופירושו, אין צרך לפרש כי כן הם ימים שלמים כאשר נאמר לך.",
"נשלמה בחפזון זאת האגרת, הודאה לאשר לו התפארת.",
"והנה נתבאר באגרת הזאת, שקראתיה ״אגרת השבת״, שהיא אוגרת כל תשובותיה, ועל שם האגרת שראיתי בחלומי, מתי ראשית היום, גם ראשית החדש, גם ראשית השנה. והשם הנכבד שהוא ראשון בלי ראשית, ואחרון בלי אחרית, הוא יקרב קץ אחרית הימים, להשיבנו כימי עולם וכשנים קדמוניות. אמן. "
]
},
"schema": {
"heTitle": "אגרת השבת",
"enTitle": "The Sabbath Epistle",
"key": "The Sabbath Epistle",
"nodes": [
{
"heTitle": "הקדמת המחבר",
"enTitle": "Author's Preface"
},
{
"heTitle": "הקדמה",
"enTitle": "Introduction"
},
{
"heTitle": "השער הראשון; בראשית השנה",
"enTitle": "First Gate; On the Beginning of the Year"
},
{
"heTitle": "השער השני; בראשית החדש",
"enTitle": "Second Gate; On the Beginning of the Month"
},
{
"heTitle": "השער השלישי; בראשית היום",
"enTitle": "Third Gate; On the Beginning of the Day"
}
]
}
}