{
    "language": "he",
    "title": "Rashash on Mishnah Challah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
    "versionTitle": "Vilna Edition",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "רש״ש על משנה חלה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Rashash",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>ומותר העומר. </b>הא דל\"ת נמי שתי הלחם ולה\"פ דבכ\"ד תני להו כהדדי. וכן הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' בכורים חשיב להו לכולהו בדינא דהכא. נ\"ל דבעומר רבותא טפי דאע\"ג דבשעת גלגולה רכוב עלה עדיין איסור חדש וה\"א דלא מקרי עריסותיכם קמ\"ל. וטעמא משום דעתיד ההיתר לבוא בלי מעשה. עי' תשו' ש\"א סי' צ\"ז ותבין. ובפשוטו י\"ל איידי דבה מיתנייא פלוגתת ר\"ע וחכמים בפ' רי\"ש מ\"ד:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה הסופגנין לחם כו' פ\"א רקיקים דקים [כ\"ה בר\"ש]. </b>לכאורה לפירושו במשנה דלקמן בתחלתה עיסה אדעתא דלעשותה סופגנין פטורה. היה המצות ש\"פ שלנו פטורות מהחלה וכש\"כ להמדקדקים ללוש פחות מכשיעור וחיובן בא אחר אפיה ע\"י צירוף ואז כבר נעשה סופגנין. אבל ז\"א דמוכח מהירושלמי שהביאו שם דסופגנין לריו\"ח אינם אלא כשאפאן בחמה ולר\"ל כשהאור מהלך תחתיו. אבל הנאפות בתנור לכ\"ע חייבות. וכן בגמרא שלנו בפסחים (ל\"ז):",
                "<b>שם בתור\"ע אות ב' וכתב הר\"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רביעים כו'. </b>וק\"ל דהא תנן לקמן פ\"ג מ\"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה ומשגלגלה חייבת. ואי בדליתא בחולין כשיעור משגלגלה נמי וי\"ל בדוחק:"
            ],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חלות תודה כו' ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים כו'. </b>אבל מתפרש יפה עפ\"י מדה י\"ט מל\"ב מדות מדבר שנאמר בזה וה\"ה לחבירו. וכה\"ג כתבתי בברכות (נ\"ט):",
                "[נ\"ב עי' שעה\"מ פ\"ו מהל' חו\"מ ה\"ה. - מהגרמ\"ש]:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חייבין עליה מיתה כו' ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים בזר כו'. </b>נ\"ב בחגיגה (י\"ח ב') פירש\"י דקאי אזר. ובב\"מ (נ\"ב ב') פירש\"י זר או כהן טמא. וכן העיר על זה המהרש\"א ביבמות. ועי' במעה\"ח (ס\"ג א') שלא הזכיר את התוי\"ט. גם לא פירש\"י בחגיגה. ומש\"כ שם דרב ששת תלמיד רב לא דק והול\"ל דר\"ש תלמיד רב הונא תלמיד רב:",
                "<b>שם בא\"ד אין הכרע ממשנתינו אי בטמא כו' לא הו\"ל לכ\"מ בפ\"ו מהל' תרומה להביא ראי' ממנה כו'. </b>נ\"ב מרן נמשך בזה אחרי מהר\"י קורקוס כדרכו בכמה מקומות. אך בכאן תיקן קצת. כי לפי הנראה שגה הר\"י קורקוס לחשוב דהא \"דזר שאכל אה\"ת במיתה\" זהו במשנה ולכן כתב:",
                "זר שאכל וכו' מתני' פרק הנשרפין וגרסי' בגמרא אמר רב כו' ואין הלכה כרב לגבי מתניתין. ואעפ\"י שאמרו שם רב תנא ופליג לא שבקינן מתניתין ונקטינן כוותיה. גם בפ\"א ופ\"ב דבכורים שנינו וחייבין עליהם מיתה וחומש ובודאי דהכי נקטינן עכ\"ל. ומרן תיקן לשונו קצת משום דהך דזר שאכל כו' הוא ברייתא. ולא הזכיר את מהר\"י קורקוס כדי שלא לפגוע בכבודו כדרכו הטוב. כמ\"ש החיד\"א בשם הגדולים. ומש\"ש בגליון. ועי' בפ\"א מהל' כלאים הלכה ג' שכתב מרן ויש מי שאומר כו' וק\"ל דא\"כ כו' ע\"כ וכיון על הקורקוס. שהביאו שם מקודם בשמו. ואחר כל זה נראה לי שמוהר\"י קורקוס ואחריו מרן יש להם על מה שיסמוכו. כי הרמב\"ם בעצמו בס' המצות ל\"ת קל\"ג מביא הא דסנהדרין (פ\"ג א') דט' מחויבי מיתה ביד\"ש ובכללם זר שאכל תרומה ובפ\"ב דביכורים אמר התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה ביד\"ש וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג כו' עכ\"ל. ונראה להדיא שהרמב\"ם לא קבל תירוץ הירושלמי דאוקים מתניתין בכהן טמא. וכן בפי' המשנה כאן כ' פירושו בזר האוכל ומש\"כ \"על אלו המשניות\" נראה לכאורה שחשב ג\"כ דהך \"זר שאכל אה\"ת במיתה\" הוא במשנה. אבל אפשר לומר שכיון על המשניות דחלה וביכורים:",
                "<b>שם בד\"ה ואסורים לזרים וכו'. ושוב מצאתי כדברי כו' בשם הערוך כו' למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאו'.</b> נ\"ב הא \"למ\"ד מדרבנן ולמ\"ד מדאורייתא\" ליתא בערוך והם דברי התוס' שם. להסביר פי' הערוך ולא כתבו בשם הירושלמי. ובתוס' ב\"מ (נ\"ג רע\"א) לא הזכירו כלל את הערוך . רק כתבו כן בשם הירושלמי ואסורים אפילו חצי שיעור והוסיפו ג\"כ \"או דאורייתא או דרבנן\". וראיתי להרדב\"ז בס' יקר תפארת על הרמב\"ם בפ\"ו מהל' תרומות שכ' הלשון. ומתניתין מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשיעור כר' יוחנן דאמר ח\"ש אסור מן התורה עכ\"ל וכ\"כ מהר\"י קורקוס ודבריהם כדברי הרע\"ב. ושלא בדקדוק. ושם הקשה הרדב\"ז על רב ממתניתין ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא כו' ולא אמר זה משמיה דהירושלמי. - מהגרמ\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "<b>עפר ח\"ל כו' חייבת במעשרות כו' </b>שביק חלה דאיירי בה. משום דלא גרע זה משל ח\"ל ממש דבאו לארץ דחייבים. וקשה מזה לדעת הרמב\"ם פ\"א מהל' תרומה הכ\"ב. שמשוה תו\"מ לחלה בד\"ז ע\"ש בכ\"מ. וכ\"מ דעת הראב\"ד שם. ובחדושי להרמב\"ם הארכתי בפרט זה:"
            ],
            [
                "<b>יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. </b>מלשון זה משמע לענ\"ד דמיירי דכשיעשנה קבין יוכל לעשותה בטהרה. וכגון דהוא עצמו טהור ויש לו עריבות קטנות טהורות. וגדולות טמאות וס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י עי' ע\"ג (נ\"ו ב' ונ\"ז):",
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מי שא\"י כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפירושו וכתב עוד כו' אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט כו'. </b>תמוה דהא בפסחים ובחולין אמרינן דבפחות ממיל חוזר ועי' בחבורו בפ\"ח מהל' בכורים הי\"א שלא חלק כלל בין מלפניו ובין מלאחריו וע\"ש בכ\"מ:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>ניטל מורסנן כו' פטורים. </b>לפי מה שפי' הרע\"ב והוא מפי' הרמב\"ם בספ\"ז דשבת דמורסן גרע טפי מסובין. י\"ל דנקט דוקא מורסן אבל סובין אפילו ניטל וחזר חייב. ולמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז דמצינו דבמאי דסיים פתח וה\"ה להקודמין הכא נמי י\"ל דה\"ה לסובין. וכ\"מ מלשון הש\"כ סי' שכ\"ד סקי\"א. [שוב מצאתי להר\"ן בפ\"ב דבפסחים (דף י\"א ד\"ו) ד\"ה פת הדראה שהעתיק למשנתנו ניטל סובן ומורסנן]. והרמב\"ם בחבורו פ\"ו מה\"ב הי\"ח התחיל בסובין וסיים במורסן ותמוה:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטלת כו' ולא חיישינן שמא יגעו כו' ובד\"ה וחכ\"א אוסרין דחיישינן [כ\"ה בר\"ש] שמא יגע זב\"ז. </b>אבל ברפ\"ב דתרומות מפרשי דשמא יתרום שלא מן המוקף. ועי' בסוגיא דס\"פ כשם ובפירש\"י ובמש\"כ שם. והנה מלשון המשנה משמע דלר\"א אינו נוטל מהעיסה הטהורה רק כדי חלת הטמאה (ועל העיסה הטהורה נוטל חלה בפ\"ע) וכ\"מ מפירש\"י שם. ודלא כפי' הרמב\"ם ואחריו הרע\"ב:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתור\"ע אות י\"ב בהרע\"ב ד\"ה וא\"ח כו' וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש כו' ע\"ש. </b>ול\"נ דלהכי נקיט חומש משום דהקרן חייב לשלם כדין גוזל א\"ח בין שאכלה מיד הגר (בזה יש לדון להפוסקים דתפס לא מפקינן מיניה. די\"ל דה\"ה אחר. והרשאה לא מהני כיון שלא באה עדיין לידי כהן. וה\"ל כמזיק מת\"כ או שאכלן דפטור) או מיד כהן שמכרה לו. כדמשמע לישנא דחייבין ל\"ר דלא קאי על הגר הנזכר בל\"י:"
            ],
            [
                "<b>אם יש בה טעם דגן כו'. </b>בב\"י או\"ח סי' תנ\"ג כתב בשם הה\"מ דדוקא חטים ואורז שהחטים גוררים את האורז ושכן איתא בירושל' (ועי' בפ\"ז דלקמן מ\"ג בר\"ש) וק\"ל דלפ\"ז היכי דייק רבא מזה בזבחים (ע\"ח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>הן אחר העיון נלענ\"ד מדלא מחלק במ\"ח בין נתחמצה העיסה מחמת השאור ובין ל\"נ משמע דבכ\"ע הדין שוה. </b>ואף שהמחמץ דינו כנו\"ט (ערלה פ\"ב מ\"ו) ועיין פר\"ח ביו\"ד בר\"ס צ\"ח. ובנו\"ט צריך להפריש על הכל אף בי\"ל פרנסה ממק\"א (כבמ\"ז ומ\"י) משום דהכל נתהפך להיות טבל. מ\"מ הכא כיון דהעיסה כבר נתקנה אינה בדין שתהיה עוד הפעם טבל. ועל השאור צריך להפריש בכ\"ע דמב\"מ אינו בטל ולהכי דייקא מתניתין לומר לתוך עיסה שהורמה חלתה. לאפוקי עיסה שאין בה שיעור חלה דאז היה הדין בנתחמצה שתתהפך כולה לטבל ולא תהני לה פרנסה ממק\"א. ודייקא עוד לומר מעיסה של\"ה חלתה ול\"ת סתמא כבמ\"י משום דהוה משמע אף שלא הי' בה כשיעור. ובאמת אז היה גם השאור פטור אפי' נתחמצה העיסה בעבורו משא\"כ במ\"י כיון דיש בה טעם נתהפך גם האורז לחטים ומצטרף כבמ\"ז. ודייקא למיתני בה סתמא משום דמיירי בכ\"ע בין היה בה (ר\"ל בעיסה שנוטל השאור ממנה) כשיעור אפ\"ה באינו נו\"ט בטלה. ובין לא היה בה כשיעור אפ\"ה בנו\"ט מצטרף האורז כנ\"ל ודו\"ק היטב:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואסורה לזבים כו'. </b>ועוד קשיא לי עפ\"י הר\"ב כו' דא\"ה א\"כ לפלוג וליתני כו'. ולי קשה גם לחכמים דהא גם לדידהו יש אוכלין מרובין לחלת ח\"ל משל א\"י דנאכלת לטמאי מגע ולטבו\"י ובתירוצו יתיישב. וכן יובן מה שכתב הרע\"ב בטעמא דא' לאור שהיא טמאה כו' דלכאורה תמוה דהא אם יש כהן שטבל לקריו נאכלת א\"כ אין החסרון מצדה שהיא טמאה. אבל למש\"ך התוי\"ט א\"ש:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא קבלו ממנו. </b>דלאכלן אי אפשר כו' [כ\"ה בפי' הרמב\"ם ע\"ש וברא\"ש]. ולכאורה תמוה דהרי נאכלת שמה לטבו\"י ולטמאי מגע וכ\"ש לטהורים כדלעיל ולק\"מ דכוונת הירושלמי דכשבאה לארץ דוקא. דגזרינן שמה אטו חלת א\"י עצמה:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}