{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "מביתו. פירש הר\"מ מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא ז' ימים. כמ\"ש ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים. וה\"פ שלא תמצא אחר ביאה דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה הדם או אחר כן, ויהיה בתוך כדי שתרד מן המטה ותדיח, דבכה\"ג אף לת\"ק דמ\"ג פ\"ב דנדה מטמאה את בועלה. גמרא:",
                "אין לדבר סוף. אבל בטומאה, כהן גדול זריז הוא ונשמר מהטומאה ולא מתקינין לו כהן אחר אלא משום דכי עבדינן ליה צרה כ\"ש דמזריז טפי גמרא:"
            ],
            [
                "הנרות. פירוש הטבת ב' נרות. אבל הטבת ה' נרות קודמין לקטורת שכן בפ\"ב מ\"ג דפיים דמי מדשן המנורה קודם לקטורת אלא התם בה' נרות והכא בב' נרות גמרא. והא דלא תנן הכא הטבת ה' נרות משום דלא הויין בכהן גדול. תו':",
                "הראש כו'. נקט האברים הראשונים בהעלאה:"
            ],
            [
                "פרים כו'. אבל שעירים לא, דכיון דעל חטא דישראל קא אתו חלשא דעתיה. ופר דעל חטא דידיה ודאחיו הכהנים קאתי אי איכא אינש בכהנים דאית ביה מלתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה. גמרא:"
            ],
            [],
            [
                "שבאותו שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. הר'מ:",
                "ב\"ד. הכי קא\"ל, משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב\"ד. גמרא. ולא שהוא שלוחם ושליח ב\"ד לענין עבודה דקיי\"ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי ב\"ד כמו שכתב במשנה ג' פרק ד' דנדרים:",
                "פירש\"י דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומים ושמא אין בלבו כלום. הר\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "והתוספ' מנחות דף ל\"ה ז\"ל, הדבר ידוע שא\"א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי. ועתוי\"ט:",
                "והפג. וריחו לא נמר מתרגם לא פג:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כל מי כו' דמעיקרא סברי כיון דאיכא אונס שינה לא אתו הלכך אע\"ג דתיקנו פייס לשאר עבודות לא חזו לתקן להך עבודה. כיון דחזו דאתו וקאתו לידי סכנה תקינו לה רבנן נמי פייסא. גמרא:",
                "שהמשמר נחלק לז' בתי אבות:",
                "אומר להם. פירוש לכל הכהנים שיש שם דכיון דזה הגורל של המרוצה לא עלתה חזרו להטיל גורל בין כולם:",
                "לכאורה שכך היה עומד בלא מצנפת עד שפייסו, ודעת הר\"מ דמחזירה. וע\"י הנטילה ידע מי הוא שממנו מתחילין:",
                "משמע דנטילת המצנפת ואמירת הסך ע\"י ממונה אחד נעשית. וי\"ל שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין. והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת:"
            ],
            [
                "היו שם. נראה לפרש שהיו בכל יום ויום חוץ מיר'כ שהרי כל עבודת יר'כ אין כשרות אלא בכה\"ג וכן מיוסד בסליחה בטלו הפייסות בצום המובחר. אבל בפייס העבודה הזכיר כל הד' פייסות על סדרן. והשיג בזה הבעל המאור. והרמב\"ן מיישב ומונה מקצת מכל עבודה שצריכין לפייס. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וחביתין. פירש הר\"ב מנחתו של כהן גדול שנאמר מחציתה וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין. רש\"י:",
                "כלומר גדול האברים ואיתא נמי דמקרא ילפינן דראש קודם דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:",
                "והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:"
            ],
            [
                "ואף על גב דבההוא קרא כתיב נמי וכליל על מזבחך שהוא עולה מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. דאם לא כן נמצאו הכל עשירים דעולה שכיחי טובא דנודרים ונודבין. גמרא:"
            ],
            [
                "בזיכי לבונה. והעומד אחר שלשה עשר כהנים הארבעה עשר זוכה בבזך האחד והט\"ו בשני. ריטב\"א. וכן נ\"ל בצלוחית של מים דלעיל ודלקמן. תוי\"ט:",
                "ביד אחד. דאין מנסכין בחג אלא בשל שחר והלכך לא משכחת לה בחול בתמיד של בין הערבים. גמרא:"
            ],
            [
                "הקרבים כו'. דכבש בן שנה ואיל בן שתי שנים. והיין בכבש רביעית ההין. ובאיל שלישית ההין ככתוב בפרשת שלח לך:"
            ],
            [
                "והרגל בשנים. לא שהיו מחלקים האברים לשנים דהא כתיב אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים אלא האבר השלם היו מקריבים אותה שני כהנים וגו'. הר\"מ:",
                "וקשיא לי אמאי לא חיישינן דאתי לאנצויי ושיבאו על ידי כן לידי סכנה. תוי\"ט. והת\"ח מתרץ ונראה לי דהבעלים היו בוררים באיזה כהן שירצה דאדם רשאי לעשות בשלו מה שירצה ולא שייך דאתי לאנצויי רק בקרבנות צבור:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הרואה כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי:",
                "מתתיה כו'. זהו הממונה על הפייסות דתנן ליה ברפ\"ה דשקלים. תוספ':"
            ],
            [
                "קדוש כו'. מן הכיור. רש\"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ\"ט זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ דנראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שאינן שלו:"
            ],
            [
                "אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':",
                "אע\"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה\"ג דקדוש טפי ואע\"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ\"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק\"ו דאלת\"ה איכא למפרך. תוספ':",
                "חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת\"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:",
                "סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':"
            ],
            [
                "ואקשינן בגמרא דתשעה היו ולעיל תנן עשרה ומשני קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם:",
                "קרצו. קרץ מצפון בא בא (ירמיה מו) מתרגם עממין קטלין מצפון ייתון עלה. גמרא:",
                "ומרק. מלשון ומרק ושטף (ויקרא ו) ומרקו הרמחים (ירמיה מו) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימות צחצוחו:"
            ],
            [
                "בין דם לאברים. משום דבקטורת כתיב בבקר בבקר ובתמיד חד בבקר. גמרא:",
                "בין אברים לנסכים. דכתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן כו' ומדלא כתיב כאברי הבקר אלא כמנחת הלכך למנחה קדים ולא לאברים. גמרא:"
            ],
            [
                "פשט קדש. דס\"ל דתרי קדושי שהצריך הכתוב בין בגד לבגד תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא. ולדידיה במשנה ד' פשט וקדש וירד וטבל כו' ולבש וקדש אלא ההיא מתניתין כרבנן דהכא. גמרא:",
                "לבש וקדש. הכל מודים בקדוש שני שלובש ואח\"כ מקדש. מ\"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. גמרא:"
            ],
            [
                "בשחר כו'. דכ\"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה וחד לומר לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא:"
            ],
            [
                "פרו. שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ומשלו היה כדכתיב אשר לו:",
                "ומתודה. דכתיב וכפר בעדו ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח דכתיב גביה לכפר עליו גמרא:",
                "אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמרא:",
                "השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה דכתיב ביה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. תוי\"ט:",
                "ברוך כו'. תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א\"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב\"ה אתם הבו גודל. גמרא:"
            ],
            [
                "לצפון מקשינן בגמרא מקדאמר לצפון. כו' דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב\"י היא דס\"ל הכי. והא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח ש\"מ דס\"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב\"ש הוא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"פ שאפשר לשלשלו לבור והוא נופל מאליו, אולי יראים שמא יתקלקל או ישבר א\"נ דרך כבוד הוא שלא לשלשלו ושיפול מאליו אלא יגלגלוהו כאדם החס על כליו כ\"ש כלי קדש:",
                "נפסלין. לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא לפסול מים קדושים. רש\"י:",
                "ידות הכלים. באותן שאי אפשר לעשות עצמן של זהב כגון סכינים או קרדומים הלכך עביד הידות דזהב. גמרא:",
                "ודומה לו בדניאל ח' לקבל נברשתא דדהבא. רש\"י:",
                "זהב. ותנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע. גמרא:"
            ],
            [
                "ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אישי. אדוני:"
            ],
            [
                "ונקטו של זהורית דאסמכוהו אקרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומ\"ש וצבעו אדום, תרגום ותולעת שני, וצבע זהורי. הר\"מ:",
                "ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב. גמרא. ותו מקשי בגמרא היכי מכפר ליה בפר דלאו דדהו ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:",
                "וכה\"א. הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:",
                "וכן הוא אומר מלף מואב פשע בי:",
                "וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. גמרא:",
                "כ\"ה בתורת כהנים ובגמרא אליבא דר\"מ. והר\"מ פירש דסבירא להו לחכמים דבסידורא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונו':"
            ],
            [
                "שחטו. נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:",
                "ממרס. והמלה עברית ביחזקאל מ\"ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין:",
                "ומדנקט בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א\"מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר\"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר\"י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי\"ט:",
                "וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר\"מ:",
                "המעוכלות. כמו המאוכלות באל\"ף שמתחלף בעי\"ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר\"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי\"ט:",
                "שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה:"
            ],
            [
                "שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה התורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה אם כן חסה על ממונן הקל כו' גמרא:",
                "ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי:",
                "מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על המזבח הפנימי. רש\"י:",
                "מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר עי\"כ למכתשת ושוחקה הדק. רש\"י:"
            ],
            [
                "בגמרא יליף לה מים שעשה שלמה על י\"ב בקר ג' פונים צפונה וג\"פ ימה וג\"פ נגבה וג\"פ מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה:",
                "זהב. דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי שרת. תוספ':"
            ],
            [
                "ונפקא מואש. ורבנן וי\"ו לא דרשי. גמרא:",
                "חמש. נפקא לה מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי\"ו, וי\"ו ה\"א דריש. גמרא: [כב] ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ור'י אי מהתם ה\"א קאי אארעא ועביד מפוחא, קמל\"ן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הכף ואת המחתה. מחתה מלאה קטורת וממנה חפן כו' גמרא:",
                "דאל\"ה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה. והר\"מ מצרף גם הטעם הזה. ועתוי\"ט:",
                "ואינה יכול לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א\"א דכתיב (ד\"ה א' כ\"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל:",
                "פרוכת אחת. שעוביה אמה דס\"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדש קדשים א\"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קודש קדשים כמו במשכן. תוספ':",
                "ור\"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר\"ל היתה ארוכה יוצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה. קרסי זהב מתרגם פורפין דזהב:",
                "מן הדרום ; ואע\"ג דנמצא מהלך בהיכל עד שמגיע לפרופה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו ובמ\"ה לעיל כתב הר\"ב דכל פינות כו' לא יהיו אלא לימין מ\"מ כשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למיעבד דכבוד הוא לקודש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכת בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קה\"ק. ועתוי\"ט:",
                "כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיה שם שתי פרוכת. הר\"מ. ובגמרא והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:",
                "עשן. לשון הר\"מ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא. דאלת\"ה מאי למימרא דנתמלא כו':",
                "וילפינן לה מדאמר קרא (ד\"ה כ\"א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה\"ל למכתב מירושלים. או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה\"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:",
                "כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר ה' יתעלה לאהרן. ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. הר\"מ:"
            ],
            [
                "משניטל. משנגנז לא קתני, אלא משניטל תנן, כמ\"ד ארון גלה לבבל, דלא כדתנן במ\"ב פ\"ו דשקלים. גמרא:",
                "שם. באמצע בית ק\"ק כדאיתא במגילה דף י' ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח:",
                "נביאים ראשונים. דוד ושמואל:"
            ],
            [
                "אחד למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב והזה כו' על פני כו' ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו למטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת הוא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה ת\"ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחת. גמרא:",
                "וכתב רש\"י כמצליף לא ידעתי לשונו. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:"
            ],
            [
                "השעיר ר\"ל בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במ\"ח פ\"ג:",
                "כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי. ור\"י לית ליה תקנתא דלכתוב עליהו הי דפר והי דשעיר ומסיק דמשום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה לעיונא בכתבא דאי לא תימא הכי בלאו הכי נמי האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא דכהן גדול:",
                "כן הוא בסוגיא. וטעמא נ\"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פירוש והניח כלומר לאפוקי מוערה דבסיפא. דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא לתני והניח דם הפר:",
                "כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל ומה לפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא:"
            ],
            [
                "מחטא. לשון ירידה כדאמרינן במנחות דף ס\"ו נושא עולה ומתחטא. רש\"י. ול\"נ דלישנא דדכויי הוא כדאמרינן בחולין דכ\"ז מל' תחטאני באזוב ואטהר. וה\"נ קתני מחטא ע\"ש שאלו המתנות לטהר המזבח נתונים נתונים המה כדכתיב וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. תוי\"ט:",
                "מזרחית צפונית. ס\"ל כרבי יוסי דמשנה א' דלעיל דאמר דלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחלה בצפונית מערבית ובההיא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכולה מזבח ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחוזר לצפונית מערבית דרך ימין. רש\"י. ודעת הרשב\"א עתוי\"ט:",
                "ועל כולן. אתאן לרבי אליעזר דלתנא קמא מחטא ויורד מלמעלה למטה לפירוש הר\"ב. אבל להר\"מ אתאן אף לתנא קמא דדוקא במזרחית צפונית שלפניו בראשונה נותן מלמעלה למטה דבאותו קרן אינו יכול ליתן עד שיצא מכל המזבח כדלעיל. ונמצא שעומד שם באותו קרן. והוא לפניו. אבל במערבית צפונית נותן מיד במקומו שהוא עומד כדי שלא יעבור על מצוות וישהה המתנה ואח\"כ מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ואח\"כ מקיף ברגל למערבית דרומית ונותן מיד. לקרן דרומית מזרחית. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כדכתיב כעצם השמים לטהר. גמרא:"
            ],
            [
                "לנחל קדרון. כמו לנחל איתן עמק. רש\"י:",
                "ומועלין בהן. מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. תוספ'. וכן שנינו בפ\"ח דחולין מ\"ו. אין מועלין והיינו מדאורייתא:",
                "בגמרא דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת וחקה עכובה היא. וכתב זאת משמע חוקה על זאת כתובה ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב:",
                "ממקום שפסק. ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת כו' אחת בשנה. תנא קמא סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך ולא לעשות שני חטויין לשנות ההזאה שתי פעמים. גמרא ורש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ולקיחתן כאחד ובדמים מחד קרא נפקי כמו שאמרו. דמראה וקומה שקולים ששניהם בגופן של השעירים. ה\"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. תוי\"ט:",
                "דיליף ממום עובר דאע\"ג דלא חזו השתא כי הדר מחזי שפיר דמי דכתיב משחתם בהם מום בם. מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכי נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון:",
                "עוד אמר ר' יהודה. דהא דאמר ר' יהודה תמות לאו על אותו שאמר תנא קמא ירעה שהוא שני בשני. אלא דפליג על זה שאמר שאין חטאת צבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו'. לאשמעינן דבעלי חיים נדחין סבירא ליה. ותמות דקאמר ברישא לאו אההיא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתו לאפלוגי. גמרא:"
            ],
            [
                "בשם. דכל הוידוין שוין היה אומר בראשונה השם ובשניה בשם. ירושלמי. ונ\"ל דבראשונה כשמתחיל צריך שיאמר בה\"א הקריאה שקורא להש\"י בשמו שיתודה לפניו. ובשניה שמבקש הכפרה אומר בשם, רצה לומר שבשם הזה יכפר כי הוא מקור לכל השמות שהוא שם בן ד'. תוי\"ט:",
                "בית ישראל. אפילו לת\"ק דספ\"ק דשבועות דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות לא הוצרך להזכיר אני וביתי ובני אהרן דאטו כהנים לאו בכלל עמך בית ישראל נינהו. גמרא:",
                "והכהנים והעם. השתא מפרש דכל היכא דתנן והן אומרים בשכמל\"ו דר\"ל הכהנים והעם:",
                "שם המפורש כו' כהן גדול. משמע דאלו כשהיו שומעים מפי שאר כהנים וא\"נ מפי כה\"ג ודלא בהני דתנינן לא היו עושין כל אלה. ואע\"פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במ\"ו פ\"ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ\"ש הר\"מ קרדואירו בסוף עיה\"כ. שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בבכ\"ה בנקוד אל\"ף דל\"ת וביום זה היה מזכיר בניקוד חול\"ם סגו\"ל קמ\"ץ סגו\"ל:"
            ],
            [
                "הכל כו'. מ\"ד כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן, קמ\"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:"
            ],
            [
                "הבבליים. לא בבליים היו אלא אלכסנדריים כו'. גמרא:",
                "פעמים נותן שיעור בריסין ופעמים במילין ופעמים בפרסה. תוספ':"
            ],
            [
                "מרחוק. לא היו עושין סוכה אחת עשרה שא\"כ לא היה מקרי ארץ גזירה כיון שמן הסוכה רשאין לילך עד לשם בו ביום. נראה לי. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש\"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:",
                "חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור\"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:"
            ],
            [
                "ואח\"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם. ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספים ואימורי חטאות הללו כו'. רש\"י:",
                "מסיים רש\"י, ד' ב\"א נושאים ב' מוטות ב' לפנים ב' לאחור ומהלכים מוט אצל מוט הפר והשעיר נתונים עליהם מורכבין זע\"ז וכפופין זה תחת זה כמין קליעה:",
                "והוציאן. ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה. הר\"מ:",
                "חוץ. דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו. ולהלן ילפינן לפר ושעיר שיהיו נשרפין חוץ לג' מחנות כפר העלם דבר. א\"כ למה נאמר מחוץ למחנה דמשמע מחנה אחת. אלא לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים בגדים והיינו חוץ לעזרה והר הבית הוא מחנה שניה וירושלים מחנ' שלישית. ור\"ש איצטריך האי מחוץ למחנה למילף מפרה אדומה, דמה להלן דכתיב נמי בה אל מחוץ למחנה ושריפתה במזרח ירושלים, דכתיב בה אל נוכח פני אוהל מועד ופתח האהל במזרח הוה, אף כאן שריפתם במזרחה של ירושלים ורבנן סברי דנשרפין לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון גמרא:"
            ],
            [
                "הגיע כו'. אפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע למדבר. הר\"מ:",
                "ול\"נ דרביות בבי\"ת ויהיה מלשון דרבנאי בבכורות דף ח' שפירש\"י אורבים ושומרים:",
                "חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו. אבל גירסת הר\"מ שמגיע לבית חורין שהוא במדבר (וביהושע) בית חורין תחתון:",
                "פתחו. ות\"ק ור\"י סברי כדאיתא בדף ס\"ז דבראשונה היו קושרין כו' ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ולבתר הך תקנתא דרביות היו כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "לקרות. פרש\"י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ\"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת\"ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב:",
                "ונקרא חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור:",
                "הכנסת. בה\"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש\"י:",
                "דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי\"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו':",
                "גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא\"נ משום חולשא דכ\"ג. תוי\"ט:",
                "שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש\"י:",
                "והר\"מ כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות:",
                "ועל העבודה כו'. מברך בשביל העבודה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש\"י:",
                "כד\"א אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב\"ה:"
            ],
            [
                "כאחת. ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ\"ש ברפ\"ו, ה\"נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא\"ש:",
                "דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ\"ש הר\"ב. ופירוש התוספ' דמ\"מ לאו משבשתא הוא ושייר. עתוי\"ט:",
                "עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר\"ב מטעם הגמרא:",
                "לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:",
                "והא דלא קתני להו משום דר\"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:",
                "ונ\"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:",
                "ור\"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת\"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש\"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש\"מ דאיכא הפסק. ש\"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:",
                "בטבילה חמישית. רש\"י. ועתוי\"ט באריכות:"
            ],
            [
                "דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר\"מ ס\"ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא\"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:"
            ],
            [
                "ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ואף על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל:",
                "כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. הר\"מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא, ענוי שהוא אבידת נפש, ואיזה זה אכילה ושתיה גמרא דף ע\"ד:",
                "דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קחשיב דלא חשיב אלא צוויין אבל האי דלא ציווי לא קחשיב. תוספ':",
                "באכילה ושתיה. אכילה ושתיה דאקרו עינוי מנלן כתיב הכא תענו וכתיב ויענך וירעיבך ש\"מ דרעבון איקרי עינוי. רחיצה, דכתיב כי נשאת כו' וכי התענית בכל אשר התענה אבי, וכתיב התם (שמואל ב י״ז:כ״ט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא, וכתיב (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה, ולא כתיב בנפש, ש\"מ עיף מרחיצה הוא. סיכה, דכתיב לחם וגו' וסוך לא סכתי, וכתיב (שם) כי מן היום וגו' ולהתענות. תשה\"מ, דכתיב אם תענה את בנותי ואם תקח נשים, תענה מתשמיש, תקח צרות, גמרא:",
                "והמלך כו'. דאיסורא דידהו לאו דאורייתא, וקראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש הר\"מ והרא\"ש, והלכך הקילו בו, דהם אמרו והם אמרו. וא\"נ דאורייתא כיון דלא פירשו בהדיא בקרא קילי טפי דמסרו לחכמים והם יכולין להקל ולהתיר כפי שנראה להם. הר\"נ:"
            ],
            [
                "כמוה וכגרעינתה. פירוש הכותבת אינה דבוקה לגרעינתה ויש ביניהם חלל וקמ\"ל דצריך למעך אותו חלל לשער בכמוה וכגרעינתה בלבד. תוספ' והר\"נ:",
                "יש לכוין שאינה פחותה ממנה אלא מעט דכיון דחד אמורא אמר בגמרא יתירה מכביצה לא מפלגינן מיניה מאן דפליג עליה. הר\"נ:",
                "השיעור באדם בינוני הוא פחות מרביעית אבל בשאר אדם הכל לפי גדלו ולפי קטנו ומיהו באכילה לא מפלגינן אלא אפילו לעוג מלך הבשן מחייבים בככותבת וטעמא אמרינן בגמרא דבאכילה קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה. ומיהו כ\"ע טובא ועוג כו' פורתא. והשתייה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה. ומש\"ה לענין דלאו ביתובא דעתא הוא בשל עולם הן שמין בבינונית. הר\"נ:",
                "לא קאימנא שפיר בהאי פחות כמה הוה בציר מניה. הר\"נ:",
                "אין מצטרפין. דאע\"ג דחד שמא נינהו כדלקמן הואיל ומשום יתובא דעתא הוא האי לא קמיתבא דעתיה כדאמר בגמרא:"
            ],
            [
                "שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:",
                "שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר\"מ:",
                "ציר. כגון ציר כו':"
            ],
            [],
            [
                "כ\"כ רש\"י. ונ\"ל שדקדקו לפרש כן מהני עובדא דאיתנהו בגמרא. ההוא עוברה דארחא, לחישו להו ואילחשה, קרי עליה בטרם אצרך בבטן וגו' ונפיק מינה ר' יוחנן. וההיא עוברה דארחה ולחישו לה ולא אילחשא וקרי עליה זורו רשעים מרחם, ונפיק מינה שבתאי אוצר פרי. הא קמן דמצד העובר בא התאוה שהוא מריח ומתאוה, שהרי בידו לחזור בו. תוי\"ט:",
                "ואמרינן תונבא, פירוש שטות נקיט ליה מחמת חוליו, אבל אמר צריך כו', דלב יודע מרת נפשו ומשום דספק נפשות להקל הלכך כי אמר צריך תלינן בלב יודע ולאו משום תונבא אלא קים ליה בגווייה טפי וכי אמר אינו צריך תלינן בתונבא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "דברים טמאים. הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. הר\"מ:",
                "זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה ואין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד. ר\"ל בדברים המרפאים בטבע והוא דבר אמתי הוציאו מדעת והנסיון הקרוב לאמת אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כחם חלש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטוען:",
                "ספק כו'. דכתיב (ויקרא י\"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם. ופירש\"י אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שייכא בעשייתו לבא לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. גמרא דף פ\"ה:"
            ],
            [
                "ספק הוא שם. ה\"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאם איתא דחי הוא מפקחים עליו. אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין כו'. וכתב התוספ' דה\"ט דאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתה:"
            ],
            [
                "ודאי. דאלו אשם תלוי אע\"ג דכתיב ביה כפרה, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. א\"נ הנך אין אחר מכפרתן דתנן במ\"ד פ\"ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה\"כ חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:",
                "שזו עיקר התשובה והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל\"א). הר\"מ:",
                "דארבעה קראי כתיבי נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יוה\"כ. ונאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקל והחמור לחמורה ונאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין עליה כפרה אלא מיתה וזהו חלול השם. ופירש הר\"ב חוטא ומחטיא אחרים, וכדפרש\"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג\"כ קלות בדבר מקרי חילול השם דהיינו מחטיא אחרים. ועתוי\"ט:",
                "או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "אין כו'. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הר\"מ. ולפ\"ז נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. תוי\"ט:",
                "אין כו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ה\"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחבירו וריצהו. האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא:",
                "שנאמר וזרקתי כו'. יש לתמוה דלמה שביק ר\"ע מקרא שלפניו, לפני ה' תטהרו, מפורש יוצא שה' מטהר אותנו, ולמה ידמה ביד הנביאים הלא לפנינו מאיר ספר התורה הזאת. ועוד יש להבין סמיכות המאמרים אהדדי. ובחבורי שעשועי יום בסדר אחרי הארכתי לדרוש בעזה\"י. ליישב, דהנה באמת המקרא קודש הזה אין ל. הכרע, דאם נפרש דהמאמר מכל חטאתיכם נדרש לפניו, א\"כ אדרבה מורה להיפוך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וקאי על עבירות שבין אדם לחבירו. ולזאת כיון דהתנא מדחה האי פרושא, וסתם דמה שבין אדם לחבירו אין יוה\"כ מכפר, ממתיק בלשונו את זו דרש ראב\"ע. דזה דרש וחידש דקרא לדרוש הקרא לאחריו מכל חטאתיכם לפני ה', דדוקא מה שהוא בין אדם למקום. אמנם קשה דבאמת מנליה לראב\"ע הא דלמא המקרא נדרש לפניו וכפרה לכולם יהיו, לזה בא ר\"ע ליישב במאמרו אשריכם כו' להוכיח דנדרש לאחריו ואינו מכפר רק על מה שבין אדם למקום וידוקדק עוד דהתהלה אשריכם כו' מפורש בסיום התורה אשריך ישראל מי כמוך כו' וגם התואר לפני אביכ\"ם שבשמי\"ם ג\"כ נאמר בתורה הלא הוא אביך. ויוקדם דברי הספרא בפרשת קדושים. קדושים תהיו אם אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי ואם אין אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו לא כו' או אינו אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש. ת\"ל כי קדוש אני בקדושתי תמיד בין אתם מקדישים בין כו'. מעתה עולה שפיר נופת דברי המשנה, דבתחלה קאמר את זו דרש ר\"א ב\"ע שדורש הכרעת המקרא מכל חטאתיכם לפני ה' דנדרש לאחריו, ומישב ר\"ע להכריע דכן ההכרח שלא לדרוש לפניו כמבואר. וזהו אשריכם ישראל דאשר תהלה שהוא לכם לפני מי אתם מטהרים דמעלה עליכם כביכול כאלו קדשתם אותי הוא רק מי מטהר אתכם, דטהרה הוא רק לעצמיכם, ואם קדשתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי כו', והוא רק במדריגת אהבת הבן, וכי קדוש ה' בין אתם כו'. והשורש פורה כו' שאם אין אתם מקדישים איני מקודש, הוא ראש ולענה, ואם חטאת מה תפעל ליוצר האדם, ועולה שפיר אביכם שבשמים, דהוא במדרגת אב כביכול והשמים שמים לה'. כמו שנאמר וזרקתי כו' וטהרתם שאתם תטהרו. וראיה מפורשת עוד מפסוק מקוה ישראל דקאי לרישא דקרא בירמיה, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו. דבזה שהלכנו שובב בדרכי לבבינו לך חטאנו. אנחנו החוטאים והחסרים ולנפשינו הריעונו ולא לך יוצר האדם. וע\"ז מייעד אותנו מקוה ישראל כו' לטהר אותנו. וכיון שכן מוכרח הכרעת הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה', דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר עד שירצה את חבירו. לשון תוי\"ט לפי שהדרך הישרה היא שיבור האדם בעצמו להתקדש ולטהר, ואז כשבא לטהר מסייעין לו, וע\"ז אמר לפני מי אתם מטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו מי מטהר אתכם, ונאמר וזרקתי, וזהו בלי התעוררות האדם אלא ברחמיו מטהרם. וע\"ע. והשם יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאותינו ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן ואמן:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}