diff --git "a/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Leipzig, 1856.txt" "b/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Leipzig, 1856.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, Leipzig, 1856.txt"
@@ -0,0 +1,13131 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, Leipzig, 1856
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001931068
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בראשית ברא אלהים.</b> כלו' בראשית בתחלת כל בריותיו ברא הבורא את השמים ואת הארץ כמו בראשית ממלכת יהויקים שהוא בראש ממלכת יהויקים:
+
+
+Verse 2
+
+<b>והארץ היתה תהו ובהו.</b> כלו' כשהיתה נבראת הארץ בתחלה היתה שממה וריקנית שלא היה בה לא אילן ולא עשב ולא אדם ולא בהמה ולא חיה ולא עוף ולא דגים ורמש ולא חשך ולא אור ולא רוח ולא מים כמו שתרגם אונקלוס צדיא וריקניא, ואין רשאי לשאול א"כ מה היה דאין אדם רשאי לשאול מה לפנים ומה לאחור והיא עבירה חמורה כמו שאמרו חכמים על זה (בחגיגה) כל מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא היה בא לעולם וכן אמר הנביא (זכריה י"ד ז') הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, אין בריה יודעת רק הק' שאינו לא יום ולא לילה:
+
+[והמפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו עתיד ליתן את הדין, ועוד דא"כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלו' מה שעתה ארץ היה תחלה תהו ובהו ומדקאמר היתה משמע דהארץ היתה בתחלת בריאתה תהו ובהו. הג"ה]:
+
+<b>וחשך על פני תהום.</b> עתה חוזר על סדר הבריות ואין עונה על הארץ היתה תהו ובהו אלא הפסיק לומר הארץ שאני אומר שנבראת לא נבראת כמו שהיא עתה בתיקוניה אלא שממה וריקנית ולפי שהוא רוצה לומר לפנים שברא הקב"ה האילנות והעשבים והבהמות והאדם כשבראה לא נבראו עמה ואח"כ חוזר למנות הבריות שנבראו ביום א' או' והחשך ברא הק' על פני תהום כי החושך בריאה היא כמו שכתוב (ישעיה מ"ה ז') יוצר אור ובורא חשך, בדבר שיש לו צורה וממשות שייך לומר יצירה ובריאה אבל בדבר שאין לו ממשות לא שייך לומר יצירה רק בריאה ולפיכך אומר ובורא חשך וכן דרך הפסוק להפסיק דבריו ולחזור למניינו כמו שהוא אומר (בראשית ל"ו כ"ד) ובני צבעון ואיה וענה ומפסיק ואומר הוא ענה וכו' ואח"כ חוזר למנין התולדות ואומר ואלה בני דישון וכו' והכא נמי הפסיק מנין הבריות ואו' והארץ וגו' ואח"כ חוזר למנין הבריות ואומר וחשך על פני תהום כלו' עיקר מעמדו על פני תהום כי כל דבר שהוא עמוק מאד אין האור שולט בו ויש שם חשך לעולם:
+
+<b>ורוח אלהים מרחפת.</b> כלו' ורוח ברא אלקים שהיא מרחפת על פני המים כי כן דרך הפסוק כשהוא ארוך מחזיר שם הדבר שהוא מדבר בו (דברים ל"ג ב') וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' וסגי ליה בוא"ו בתראה, על כרחינו בששת ימי בראשית נבראו כדכתיב (שמות כ' י"א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויאמר אלהים יהי אור.</b> הוא השמש הירח והככבים שכולם נבראו ביום ראשון אלא שלא נתלו עד יום ד' וכן אמרו רבותינו בד' נתלו המאורות ולא אמרו נבראו ואילו נבראו ביום א' השמים הארץ וחשך ורוח ואור וכן מפורש בחגיגה אלא שאומרין שתהו ובהו בריות ולפי הפשט הוא לשון שממה: 
+ועתה ברא הקב"ה כל תיקוני עולם להבדיל באדם שרוצה לבנות בית ומכין כל צרכי בניינו ואח"כ בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו ואח"כ עושה לו מטלטלין כך הק' תיקן כל צורכי הבנין ביום א' ותיקן הרקיע ביום ב' והושיבו על כנו ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה ובג' נמי הפריש המים לצד אחד שהיא מקום דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו והיבשה לצד אחד והוציא מיבשה דשא ואילנות שהוא לצורך הבריות למאכל ולעידון כאדם שמיפה ומרבץ קרקע ביתו כדי שיהנו ההולכים והיושבים בה ובד' תלה בו האור ליראות לבר��ות שבתוכו כאדם שפותח חלונות אל ביתו להאיר ואחר שגמר בניינו ברא בה' ובששי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם כמטלטלין בתוך הבית שמיטלטלין מכאן ולכאן. תדע שלא תמצא מיום א' ועד יום ה' לא לשון יצירה ולא לשון בריאה שביום הב' והג' והד' תיכן ונתן מקום למה שברא בא' ובה' ובששי עשה מטלטלין וכן הוא אומר בקבלה (תהלים ל"ג ט') כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד בתחלה אמר ויהי ולבסוף אמר שצוה ויעמוד כל אחד במקומו ולפי שנגמר בנין העולם בד' אמרו רבותינו אין מסיימין בד' דמשסיים הקב"ה עולמו בד' שוב לא התחיל אח"כ וכן נוהג שמי שמסיים בד' מעכב להתחיל אחר:
+
+Verse 4
+
+<b>וירא אלקים את האור כי טוב.</b> מעתה התחיל לתקן ולתת מקום הראוי לכל אחד והיה מתחלה האור מעורב עם החושך וראה כי טוב האור ומתוק לעינים לראות את השמש ונתן לו מקום בפני עצמו שיהא מבוקר ומבורר מן החושך והבדילו ממנו וקרא לאור המבוקר יום ולחשך למקום שאור וחושך מעורבין שם קרא לילה שאף בלילה אור הירח והככבים שולט אלא שהחושך מעורב בו לפיכך אמר <b>ויהי ערב</b> שעת העירוב <b>ויהי בקר</b> שעת הביקור אעפ"י שהאור לא היה עדיין במקום קביעותו משמש היה במצות בוראו מקום שהוא שם כאילו נתלה:
+
+<b>יום אחד.</b> דרך המונה לומ' א' ב' ג' ולא ראשון שנים שלשה לפיכך אמר אחד לפי שמונה והולך:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>יהי רקיע בתוך המים.</b> הרקיע שנברא ביום ראשון יהי בתוך המים שהמים היו על פני כל הארץ:
+
+<b>ויהי מבדיל.</b> זה שיגביה עצמו שמשעת שהיה נתון בתוך המים הבדיל בין מים שלמטה הימנו ובין מים שלמעלה הימנו אלא שאלו מחוברים מלמעלה ואלו מחוברים מלמטה כשהוא אומ' ויהי מבדיל צוה שיגביה עצמו מלמעלה ואז נעשה אויר שבין השמים והארץ:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויעש אלקים את הרקיע.</b> עשייה אינו לשון בריאה אלא לשון תיקון ולפיכך כל דבר שנעשה ע"י אדם אומר בו ויעש כמו ויעש בצלאל שאדם אינו בורא אלא מתקן, דבר הנברא מוציאו לידי מעשה:
+
+<b>ויהי כן.</b> א"ת לאחר עשייה למה צריך לומר ויהי כן, כל דבר הנעשה ודאי הוא, אלא כאדם שאומר ויהי כן כמו שאתה רואה עכשיו:
+
+וביום ב' לא נאמר בו כי טוב לפי שלא נגמרה בו מלאכת המים שאין לומר כי טוב אלא בדבר שהוא מתוקן ונגמר כי כל זמן שלא נגמר אינו יושב בטוב, ויש שלא רצה הקב"ה לגמור בו שלא יאמר בו כי טוב לפי שנברא בו תפתה כמו שאמרו רבותינו ולפיכך אמרו ר' אין מתחילין בב' שעולם נוהג מנהגו שכשם שבמעשה בראשית דבר שהתחל בב' נתאחרה גמירתו עד למחרתו כך כל דבר שמתחילין אותו בב' מאחרין לגמרו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>שני המאורות הגדולים.</b> שמש וירח שהם גדולים מן האחרים והאחד גדול מחבירו ולגביה דידיה קורא לו קטון כשהוא אומר את המאור הגדול ואת המאור הקטון:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>למשול ביום ובלילה.</b> כלו' זה ביום וזה בלילה שאע"פ שהלבנה נראית ביום אין זו ממשלה אלא שרגא בטיהרא:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>נעשה אדם.</b> כלו' נתקן אדם את האדם העתיד לבראות שתהא צלמו צורתו ודמותו מאוימת להיות מושל ושליט כמו שהוא אומ' וירדו:
+
+<b>בצלמינו כדמותנו.</b> שהיא מאוימת להיות מושל ושליט על כל, ולא שזו דומה לזו כי איך לתת דמיון ודמות ותמונה למעלה כדכת' כי לא ראיתם כל תמונה וכן אל מי תדמיוני ואשוה וכמו אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ובאיוב הוא אומר העיני בשר לך אם כראות אדם תראה, בתמי��:
+
+ומה שאמר הכתוב עיני ה', הדום רגליו, יד ה' אינו אלא לשבר את האזן שיבין בראייה בהלוך ובלקיחה דאין דרכם רק בעינים ורגלים וידים לפי שלא ראה מעולם אדם עניין אחר, ומה שכתב (יחזקאל א׳:כ״ו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כך היה נראה בעיניו על עניין החזון כמו חלום שנראה לו שהוא רואה ואינו רואה דהא כתי' כי לא יראני האדם וחי כלו' ולא שום דבר חי ונדמה לו כאדם, שלא להבעיתו בדבר שאינו רגיל לראות, ששהקב"ה ופמליא שלמעלה מדמין עצמן בכל עניין שירצו להראות לאדם כדאמר בתלמוד אידמי ליה כפרשא, אידמי ליה כדיבא, וטרדינהו גבי ר' חייא באליהו, וכן אידמי ליה כזונה גבי ר' מאיר בע"ז, וכן הוא אומר וביד הנביאים אדמה כלו' אני מדמה עצמי בכל עניין שאני רוצה ולפיכך אינו אומר בצלמינו כדמותינו אלא ע"ד האיום ואעפ"י שאין האיום שוה מ"מ דימהו הכתוב כאדם שאו' הפרעוש הלז בין הפרעושים כהמלך בין האנשים ואינן דומין זה לזה וכ"ש כאן:
+
+ועוד יש לפרש <b>בצלמינו כדמותנו</b> כלו' שהיה הכותב מפרש לאותן שמדבר עמהן אמר הק' נתקן את האדם בצלמינו כדמותינו שאנו מתקנין בו עכשיו על עצמו ועל אותן שמדבר להם היה אומר, ולשון עושה הוא לשון תיקון ואינו לשון בריאה כמו שפי' לעיל:
+
+והאי דנקט לשון רבים דרך הכתוב לומר ליחיד לשון רבים ולרבים לשון יחיד ולזכר לשון נקיבה ולנקיבה לשון זכר כמו הכא שאומר על אדם <b>וירדו</b> והיה לומר וירדה:
+
+ואם יאמר לך מין בשביל ג' חלקים הוא אומר לשון רבים וזה האדם לשון אומנ"א בלע"ז (uomini, Menschen) ומדבר על כל אדם הנולדים ולכך הוא אומר וירדו כי זה הוא פשט הפסוק, אמור לו והלא משמואל לבדו אמרה בעלת אוב ראיתי אלקים עולים מן הארץ, ובני פלוא אליאב ובני דן חושים, לרבים לשון יחיד כמו (יהושע ב' ד') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, ולזכר לשון נקבה כמו (דברים ה' כ"ז) ואת תדבר אלינו, וכמו (ירמיה ד' ל') ואת שדוד מה תעשי, ולנקבה לשון זכר כמו (שופטים ד' כ') ויאמר אליה עמוד פתח האהל אע"פ שיש לומר שעמד כמו לעמוד:
+
+ויש תיבות חציים לשון זכר וחציים לשון נקבה כמו ויחמנה (בראשית ל' ל"ז) וישרנה (ש"א ו' י"ב). ואין להם להביא ראיה מאלקים קדושים, אלקים קרובים, כי גם שם פקרו המינין וגם יש לומר להם כי דרך הק' לימלך בפמליא שלמעלה שלו כמו שאמר מיכה (דה"ב י"ח) ראיתי את ה' יושב על כסא וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו ואמר מי יפתה את אחאב ויעל וגו', וכן באיוב ויהי היום ויבאו בני האלקים ויבוא גם השטן ונשאו ונתנו באיוב, וכן בדניאל והנה מיכאל שרכם אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ושר מ"פ עומד לנגדי, ואומר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, והכא נמי לבש הק' דרך ענוה ואמר ה' נתקן את האדם להיות מושל הבריות ורוצה אני שתאותו לעשותו שליט לפי שנתתי לכם ממשלת הבריות, כשהוא אומר מיכאל שרכם ושר יון תמצא שכל אומר ואומר יש לה שר לפיכך איני רוצה לעשות ממשלה אחרת אלא ברצונכם ולכך אמר נעשה אדם נתקן אדם להיות מושל כמו שאומר נעשה פקיד ומלך ואינם בוראים אותו אלא כמה שניאותים לו עושים אותו פקיד או מלך, וכן המלאכים עשו אותו שליט שנאותו לדבר ולכך הוא אומר נעשה, אבל על הבריאה הוא אומר ויברא אלקים את האדם את האדם אשר יצר כולם לשון יחיד כי הבורא הוא יחיד ומיוחד ית' ויתעלה זכרו:
+
+ולפתיותם יש להשיב שאומר' שעל שהם ג' חלקים ולכך אומר לשון רבים ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו אי אתה מודה ששלשתם שוה ודעתם שוה וכח אחד להם א"כ למה הוצרך לומר לחבירו נעשה אדם להזהירם ולהזמינם הלא גם להם היה זה הדעת והמחשבה ולמה נטל עטרה על חבירו להזמינם שהפסוק אומר ויאמר נעשה אדם משמע שהאחד הזמין את חבירו וא"כ אין דעתם שוה ולפי דבריהם היה להם לומר ויאמרו נעשה אדם ואז היה משמע שכולם באו באמירה אחת ובמחשבה אחת נמצאו דבריהם הבל וריק:
+
+
+Verse 27
+
+<b>ויברא אלקים את האדם בצלמו.</b> כלו' בצלמו של אדם ואיכא למימר בצלם אלקים ועל דרך האיום בצלם אלקים ברא אותו, וי"ל שהוא דרך חול כמו נתתיך אלקים לפרעה, וכמו אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, וכמו עד אלקים יבא דבר שניהם כלו' בצלם של דיין ושופט ברא אותו:
+
+<b>זכר ונקבה ברא אותם.</b> כדמפרש בפרשה אחריתי אלא כאן קיצר דבריו וגם גבי ותוצא ארץ דשא קיצר ובפרשה אחריתי פי' איך יצאו וצמחו:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>יום הששי.</b> בכולן לא נאמר רק יום אחד ויום שני חוץ מיום ששי ושביעי שנ' בהם הששי והשביעי לפי שהיו מבוררים שמשה רבינו כשכתב את התורה לישראל כשהגיע ליום ששי אמר להם זהו יום הששי שהקב"ה נותן לכם לחם משנה, וכשהגיע אצל יום השבת אמר להם וזהו יום הז' שצוה הקב"ה לכבדו ולשמרו, וכמו כן תוכל לראות בנהרות' בכל אחד הוא אומר הולך אל מקום פלוני לפי שלא ידעו דרך משיכתו פירש להם באיזה מקום וכשהגיע אצל פרת לא אמר רק הוא פרת שאמרתי לכם בתחומיו של ארץ ישראל כמו שהוא אומר עד הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם וכן בכאן הוא אומר הששי והשביעי המבוררים לכם במקום אחר:
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויכל אלהים ביום השביעי.</b> כלו' ביום השביעי נודע ונראה שכילה מיום הששי, ביום הו' לא נודע שכילה דמי יודע אם יעשה למחר כלום אבל כשלא עשה בשבת כלום אז נודע שכילה מעשיו ולכך או' ויכל ביום השביעי כך הבנתי מפי הר' עובדיה. ולי נראה ויכל אלקים ביום הז' כלו' בריאת יום הז' כילה מעשיו שהרי כל זמן שלא נעשה יום הז' לא כילה סדר בראשית שהימים סידר הק' על סדר ז' ככבים והם שצ"ם חנכ"ל וכל אחד בא על משמרת תחילת יום ותחילת לילה כדאמר במסכ' שבת כצנ"ש חל"ם בלילו' חל"ם כצנ"ש בימים ומסמינן על זה כי היא היתה אם כל חי כלו' כוכב תחלת הלילות וחמה תחלת הימים ועל זה מודים כל החכמים וכל האומות וכל אחד עשה משמרתו בתחילת היום ובתחילת הלילה כשנגמרו ז' הימים, כוכב בתחלת ליל א' ובראש יום ד', צדק בתחלת ליל ב' ובתחלת יום ה', נוגה בתחלת ליל ג' ובתחלת יום ו', שבתאי בראש ליל ד' ובתחילת יום ז', חמה בראש ליל ה' ובראש יום א', לבנה בראש ליל ו' ובראש יום ב', מאדים בראש ליל ז' וברש יום ג', נמצא בסוף ז' הימים עשו כלם משמרתם פעם אחת בראש לילה ופעם אחת ביום. ואח"כ חוזרין לראש וכוכב בראש הלילה וחמה לראש היום וחוזרין לעולם חלילה ולפיכך ז' הימים הם השבוע שאז כילו משמרתם וחוזרין לעולם לראש וכל זמן שלא כילו משמרתם פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה לא כילה סדר בראשית אלא כשנעשה יום השביעי אז כילה סדר בראשית וכילו המשמרות ולכך נאמר ויכל ביום השביעי כלו' בביאת יום הז' אז כילו סדר המשמרות ואין זו מלאכה כי זה ממילא בא כמו שגדלים האילנות והעשבים דרך הילוכם ואין זה מלאכה. משל לאדם שבונה ביתו ונוטע אילן לסתום אחד מן הכתלים ובשעת הנטיעה האילן קטון ודק ואינו סותם וכל זמן שלא גדל האילן אין הבית נגמר וגידול האילן גומר הבית בלא מעשה ובלא מלאכה:
+
+<b>וישבות ביום השביעי.</b> לומר שלא תאמר שזו מלאכה לפי שאמר ויכל ביום השביעי לכך אמר לך וישבות:
+
+<b>אשר ברא אלקים לעשות.</b> כלו' מכל מלאכתו ��שר ברא לעשות ולתקן ממנו בנינו כמו שפירשתי שבתחלה ברא ואח"כ עשה ותיקן לכך לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום השביעי לפי שבשאר הימים לא נאמר כן אלא לחלק המלאכות דבר יום ביומו ואומר לאחר מלאכה זה פסק אותו יום אבל בשבת שלא עשה בו מלאכה לא הוצרך לומר כן:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>אלה תולדות השמים.</b> לפי שבתחילה קיצר במקצת הדברים עתה חוזר ומפרש איך נעשו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>וכל שיח השדה.</b> וגו' לפי שאנו רואים בכל שנה הצמחים באים ע"י מטר ועבודת האדם ודרך העולם לנהג מנהגו שעשה בראשונה אומר לך כי העשבים והאילנות לא היו ע"י אדם ולא ע"י מטר כי עדיין לא המטיר כמו שהכתוב אומר רק איד יעלה מן הארץ שעדיין היתה הארץ מלוחלחת במים שהיו על פניה ומשוקה וצמחה מלחלוחותיה כי ביום שנקוו המים במקום אחד בו ביום צמחו העשבים והוא ביום השלישי. ואיד לשון לחלוחית כמו (איוב ל"ו כ"ו) יזוקו מטר לאידו כלו' לחלחו:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויפח באפיו נשמת חיים.</b> היא הנשמה העליונה שבאה מן הק' והיא שנותנת לאדם דעת ודיבור והבנה מכל חיה ובהמה והיא העתידה ליתן את הדין: 
+
+Verse 8
+
+<b>גן בעדן.</b> בארץ עונג והוא שאמר עדן אשר בתלשר (ישעיהו לז יב) והוא ארץ מעודנת טובה ושמנה ולכך נקרא עדן:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ונהר יוצא מעדן.</b> שנובע שם נהר שמשקה את הגן. עתה מונה והולך איך תיקן הק' את גנו:
+
+
+Verse 11
+
+<b>אשר שם הזהב.</b> שתי חוילות הן כמו שאמר סבא וחוילה וסבתא וגו' ואחרת אופיר ואת חוילה ואת יובב וגו' ולפי שהן שתים ולא תדע על איזהו מדבר אומר לך שהחוילה שהנהר הולך שם היא אותה אשר שם הזהב והיא אותה שאופיר אצלה כדכתי' וזהב מאופיר יובא שמחוילה בא לאופיר ומאופיר לשאר ארצות אבל כוש ואשור אין אחרת נקראת בשמם ולפיכך לא נתן בהם סימן:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>הוא פרת.</b> הידוע לכם שהוא בתחומי ארץ ישראל כמו שפיר':
+
+
+Verse 15
+
+וגם את האדם נתן שם <b>לעבדה ולשמרה</b> אותה אדמה שהגן שם וכל זה מתיקון הגן:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>כי ביום אכלך ממנו מות תמות.</b> כלו' דע כי סופך למות. מות תמות שלא תנצל מן המיתה לעת קץ, ולא אמר שבאותו יום ימות:
+
+
+Verse 18
+
+<b>אעשה לו עזר כנגדו.</b> כלומ' שיהא לו לצוות ולעזור ולא לפריה ורביה כי כל זמן שאינו בר מיתה אינו צריך חליפין:
+
+
+Verse 19
+
+<b>לראות מה יקרא לו.</b> האדם, לפי שרוצה לספר על מעשה האשה שקרא לה שם על פי הטעם בא הכתוב ולמדך שאף לכל בריות העולם קרא כמו כן שם הראוי לכל אחד:
+
+<b>וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.</b> של עכשיו שקוראין לו שמעולם לא נשתנו שמותם שכך כיון האדם לקרות להם שם על פי מראיהן ומעשיהן שמעולם לא בא אדם אחריו לומ' אין זה השם מתוקן נשנה לזה השם ונחליפנו בשם שהוא מתוקן לו לפי עניינו יותר מאותו שקרא אדם. וגם יש לומר הוא שמו שדוו"ש בלע' שמתוך שמו של כל אחד אם ידענו פירושו היינו יודעין עניינו להבדיל כמו שכתב ה' צבאות שמו שמתוך שמו יש להבין שהוא אדון כל ואות בצבא שלו ית' שמו לעולם:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ולאדם לא מצא עזר כנגדו.</b> לא בהם היה ראוי להזדווג לו:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>והיו לבשר אחד.</b> כי כמו גוף אחד הוא:
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>והנחש היה ערום.</b> בחכמה ובערמה דיבר עם האשה:
+
+<b>אף כי אמר אלקים וגו'.</b> כלו' אף כי כל כך חביב זה הגן לפני הקב"ה שהזמין נהרות להשקותו וצוה על אדם לשמרו ואף אמר לו שלא יאכל מפריו אמרה לו האשה מכל עץ גן נאכל וטובה עשה לנו שלא מנע ממנו רק עץ הדעת לטובתנו פן נמות שאינו רוצה שיזיקנו כי סם המות הוא. אמר לה שוטה לא לטובתכם נתכוון ולא סם המות הוא ולא מות תמותון אם תאכלו ממנו רק לרעתכם נתכוון שכל כך הוא טוב שאינו רוצה שתאכלו ממנו שאם תאכלו ממנו הייתם חכמים וערומים והייתם כמלאכים להבחין בין טוב לרע להחכים ולהערים וכל רז לא אנס לכם אבל אינו רוצה שתבואו לכלל המלאכים:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ותרא האשה כי טוב העץ למאכל.</b> התחילה להסתכל בו אמרה כמה יפה פרק זה כמה ריחו ערב ודאי אינו דומה לסם המות ולא לחינם צוה הק' שלא נאכל ממנו ונחמד לה העץ כדי להשכיל שהיתה חומדת אותו כדי להשכיל, אמרה כמדומה שהנחש אומ' אמת ואכלה ונתנה לאישה ומיד נכנסה בהן ערמומית וגאוה וגסות וקנאה ותחרות וחמדנות וצדייה לצדד ולחני' ולעשות במחשך מעשיהם ולגזול ולגנוב והמרוצה לעשות, התחילו לומר גנאי לבריות כמונו להיות חשופי שת ומגולי ערוה עשו להם חגורות לכסות ערותן ויצאו מן הגן לרוח היום מקום שאין אילנות מעכבין את הרוח כי כן דרך הגנבים שמתרחקין ממקום שגנבו שם כלו' אפי' שם לא הייתי ובהיותם שם יושבים לרוח היום וישמעו את קול ה' צעדה בראש הבנאים, אמרו הנה בעל הגן בא והיו נפחדין ונחרדין כדרך גנב ויתחבאו והיינו <b>וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום</b> שהיו שם, תדע דלרוח היום אאדם קאי מדכתיב אחריו <b>ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן</b> מכלל דבתחלה לא היה בתוך הגן:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+אמר לו <b>איכה</b> כי כן דרך הק' לדבר כבני אדם עם בני אדם:
+
+
+Verse 10
+
+אמר <b>כי קולך שמעתי ואירא כי ערום אנכי וגו'.</b> היה ירא פן ישאל לו למה נחבית לברוח וירגיש מגניבתו לפיכך הקדים לו טעם:
+
+
+Verse 11
+
+אמר לו הק' מתוך דבריך נתפשת כי כמה פעמים באתי אליך ולא הקפדת על שאתה ערום כדכתיב למעלה והיו שניהם ערומים ועכשיו אתה מקפיד, <b>מי הגיד לך כי ערום אתה</b> שאין נקרא ערום אלא מי שראוי ללבוש ואין לו, אין דרך לומר על הבהמה ערומה היא כיון שאינה ראויה לבגדים כי היא מכוסה בכסות הראוי לה, ואף הגדולים הלבושים בבגדים גרועים קוראין עצמן ערומים לפי שאין להם בגדים הראוין להם, וגם אתה קורא עצמך ערום כלו' שאתה ראוי לבגדים מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים<b> המן העץ וגו':</b>
+
+
+Verse 12
+
+כיון שראה שאין להסתר מפני יודע נסתרות הודה על כרחו ואמר לא עלי העון רק על האשה, האשה אמרה על הנחש העון כי כן דרך הגנבים כשנתפסין מגלין זה את זה, הנחש לא מצא תשובה שאין טוענין למסית כמו שאמרו רבותינו שאע"פ שלא היה להם לשמוע לו שדברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין מ"מ לא היה לו לצדד שעברו על מצות הבורא וכולם הודו שפשעו כמו שאומר הק' לאדם <b>כי שמעת לקול אשתך</b> יותר מקולי וכ"ש לאשה שלא היה לה לשמוע לנחש שאינו חבירה ובן עצתה ולפיכך אמר הכתוב לאדם כי שמעת לקול אשתך, ולאשה לא אמר כי שמעת לקול הנחש כי כ"ש הוא ואינו צריך, והתחיל הקב"ה לקללם דרך שעשו העבירה. הנחש שהתחיל נתקלל תחלה, ואח"כ אדם: 
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>על גחונך תלך.</b> דרך בני אדם שמתייעצים יחד עצות רעות שמרחיקין אותן זה מזה ולפיכך אמר לנחש על גחונך תלך שיהא פיך נתון בארץ והיא בזקיפה ולא יהיה לך מקום להתייעץ עמה: <b>ועפר תאכל כל ימי חייך.</b> שמתוך שפיך בארץ יכנס העפר בתוך פיך ותאכלנו בעל כרחך: <b>ואיבה אשית.</b> גם זו הרחקה:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ואל האשה אמר.</b> כמה גרמת לך רעות, עד השתא לא היית צריכה לילד שהרי לא הייתם ראויים למות אבל מעתה צריכה את לילד שהרי מתים אתם אם לא תולידו הרי העולם כלה שתמותו ולפיכך ארבה הרונך והוא עצבונך כי בעצב תלדי בנים כי כמה צערים בבנים, צער ההריון וצער הלידה וצער הגידול, ואל תדמי בעצמך לומ' אבטל מצות הפריה כמו שבטלתי מצות עץ הדעת שלא אזקק לבעלי לכך נאמר <b>ואל אישך תשוקתך</b> שתהא מתאווה לו, וא"ת אכבוש את יצרי מפני הצער לכך נאמר <b>והוא ימשל בך</b> ויקחך בעל כרחך:
+
+
+Verse 17
+
+<b>ולאדם אמר.</b> מאחר שאכלת מן העץ ונכנס בך יצר הרע כל כך אין לך שמירה אלא סכין שאם לא יתפחד אדם מן המיתה מתוך יצר הרע יגזול ויחמוס ויעשוק וישחית את העולם ולפיכך קנס עליו מיתה וגם יגיעה שהיא משכחת עון:
+
+ואותה ברכה שברכן בששי לומר פרו ורבו לאחר שסרחו היתה שהוצרכו לפריה ורביה, תדע דכתיב ומלאו את הארץ וכבשוה ואי קודם שסרחו היה להם לומר ומלאו את הגן ששם היה דירתם קודם אלא לאחר שסרחו היתה אותה ברכה אלא שנכתבה שם עם היצירה:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>כי היא היתה אם כל חי.</b> ואע"פ שלא היתה אם לחיות ולבהמות, אם משמע לשו' גבירה כמו (שופטים ה' ז') שקמתי אם בישראל, וכן אב לשון אדנות ורבנות כמו אבי כל תופש כינור: 
+
+Verse 21
+
+<b>כתנות עור.</b> כלו' כתנות לעור בשרם שעדיין לא נפשטה בהמה וכן תירגם אונקלוס:
+
+
+Verse 22
+
+<b>הן האדם היה כאחד ממנו.</b> דרך עינותנותו של הקב"ה ששיתף עם משרתיו וכן דרך כל לובשי ענוה שקוראין משרתיהם ותלמידיהם חברים. ואם בא גוי לקנתר כנגד ג' חלקים הנה גם יש כאן להקשות להם הקשים שכתבתי גבי ויאמר נעשה אדם דכיון שהם אחד ושוין לא היה לאחד לצאת לחבירו ולעשות עצמו גדול אלא היה לו לאמר ויאמרו:
+
+<b>גם מעץ החיים.</b> הרפואה כמו (במדבר כ"א ט') והיה כל הנשוך וראה אותו וחי שהוא נתרפא וכמו שאומ' בדבילה (ישעיה ל"ח כ"א) וימרחו על השחין ויחי, וכמו חיתה המכה בתלמוד, כי אותו עץ כל מי שהוא חולה אם יאכל ממנו יתרפא ואם תש כח יתחזק ואם זקן ישוב לימי עלומיו ולפיכך אם יהיה אדם בגן עדן כשיזקין ויתיש כחו יאכל ממנו ויתחזק ויחזור לימי עלומיו וכשיחזור ויזקין יחזור ויאכל וכן לעולם אבל לבריא וחזק אינו מועיל כלום ולא כמו שסבורים בני אדם שמי שיאכל ממנו יחיה לעולם אין זאת דא"כ היה אדם אוכל לאחר שאכל מעץ הדעת או קודם אבל לא היה מועיל כלום:
+
+
+Verse 23
+
+<b>וישלחהו מגן עדן.</b> שלא יוכל לאכול מעץ החיים וכשיזקין יגוע ויחלש וימות:
+
+<b>אשר לוקח משם.</b> כי בתחלה בראו הק' חוץ לגן עדן ולקחו ונתנו בגן עדן כדכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר כבר וכן ויקח את האדם ויניחהו בגן עדן וגו' ועתה החזירו אל מקום אשר לוקח משם חוץ לגן עדן:
+
+
+Verse 24
+
+<b>את הכרובים.</b> הן המלאכים בדמות שוורים וקורא אותם כרובים על שם חרישה כדאמ' בבבא דבי רב ויומא דכרוב ותני יומא כרבא לא הוי והוא לשון חרישה, והכי מוכח ביחזקאל (עי' שם א' י' ופרש י' י"ד) דבמקום (אחד) הוא אומ' ופני שור מהשמאל לארבעתן ומונה שם פני אדם אריה ושור ונשר (וכרוב) אינו מונה דכרוב במקום שור, ובסוכה (ה' ב' ועיין חגיגה י"ג ע"ב) פרכי לה אהדדי ומשני כרוב אפי זוטרי פני אדם בחור כי יחזקאל ביקש להחליף במעשה המרכבה שור לאדם משום מעשה העגל כך פירשו רבותינו והוא האמת במרכבה, אבל לפי הפשט קודם שבא יחזקאל כרוב ושור אחד הוא, שמתחילה שם האדם לעבדה ולשמרה וכשגירש האדם שם הכרובים לחרישה דהוא לשון כרבא, וזהו לעבדה, ולהב החרב לשמרה:
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>קניתי איש את ה'.</b> קניתי אותו בגופי ובצערי ובעצבוני: <b>את הק'.</b> לישב את עולמו ואם איש המתי הנה איש שלמתי:
+
+
+Verse 2
+
+<b>הבל.</b> על שם שכל העולם שב להבל:
+
+
+Verse 3
+
+<b>מפרי האדמה.</b> ואין כתב בקרבנו לשון חלב דלא כתב מחלב כליות חטה שלא הביא מן המוטב ובהבל כתיב חלביהן שהביא מן המוטב:
+
+
+Verse 4
+
+<b>וישע.</b> הק' אל הבל ואל מנחתו נתרצה בהבל ונתרצה בקרבנו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ואל קין ואל מנחתו לא שעה.</b> מאס בקין ומאס במנחתו ועשה להם אות שידעו כי כן פירשו לנו רבותינו כי באש ענה להבל שירד אש מן השמים ויאכל את העולה ואת המנחה ועל קרבנו של קין לא ענה באש ונראה כי כן דרך אש לבוא בקרבן המרוצה כמו במשכן ובמקדש ובאליהו:
+
+<b>ויפלו פניו.</b> הראה פנים זועפות והרגיש הבל כי היה שוטם אותו ומתקנא בו והיה משתמר ונזהר ממנו בסתמא:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>הלא אם תטיב.</b> שתביא קרבן מהודר: 
+<b>שאת.</b> אשא פניך: 
+<b>ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ.</b> כאדם שאומר הנה אויבך רובץ על הפתח ואורב אותך שם כלו' הנה החטא אשר עשית אורב לך לקלקלך כי ודאי חטא הוא להביא דבר שאינו הגון לפני הק' כדכתיב (במדבר י"ח ל') ולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו הא לא תרימו מן חלב המוטב תשאו חטא, וכן הוא אומ' (מלאכי א׳:ח׳) הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו': 
+<b>ואליך תשוקתו.</b> שהוא מתאוה לקלקלך: 
+<b>ואתה תמשול בו.</b> אם תרצה להטיב לא יוכל להרע לך: 
+
+Verse 8
+
+<b>ויאמר קין אל הבל אחיו.</b> מה שאמר לו הק' בערמה בא אליו כי הרגיש שהיה נשמר ממנו ואמר לו כך וכך אמר לי הק' ונתפייסנו יחד ופני לא היו לי עוד כי הוא אמר למה חרה לך ולמה נפלו פניך ופייסני וחשב הבל שנתפייס ולא נשמר ממנו עוד:
+
+<b>ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.</b> כי לא נשמר בחרב אשר ביד קין:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>לא תוסיף תת כחה לך.</b> ומתוך כך נע ונד תהיה בארץ כי דרך בני אדם כשזורעין במקום אחד ואינם מוצאים שם ברכה הולכים למקום אחר אולי ימצאו שם ברכה וכן קין הולך ובא ואולי ימצא מקום המתברך:
+
+
+Verse 13
+
+<b>גדול עוני מנשוא.</b> כלו' גדול העונש שהטלת עלי בשביל עוני לא אוכל לנשוא:
+
+
+Verse 14
+
+<b>הן גרשת אותי מעל פני האדמה.</b> שאני שם שקנסת עלי גלות:
+
+<b>ומפניך אסתר.</b> שתסתיר פניך ממנו שאתה שונא אותי ואל תשמרני:
+
+<b>והיה כל מוצאי יהרגני.</b> והנה חייבת אותי מיתה וא"כ המיתני אתה ועדיהם למה תביאני ואמר לו הק' לא אסתיר פני ממך אלא אנקום אותך מידם אם יהרגוך:
+
+
+Verse 15
+
+<b>שבעתים יקם.</b> אהרוג אני ז' על נקמתך כמו (ש"ב י"ב ו') והכבשה ישלם ארבעתים, ושבעתים אין דוקא אלא כמו הרבה, כמו שבע יפול צדיק וקם, וכמו ויספתי ליסרה אתכם שבע:
+
+<b>וישם ה' לקין אות.</b> או בשמים או בארץ עד שהבטיחו שלא יהרג:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויאמר למך לנשיו.</b> פי' ר' יוסף קרא ז"ל כי למך נשא ראשון שתי נשים והיו מתקוטטות ומתקנאות זו בזו וכעסתה צרתה והיו עושות קולי קולות והיה אומר להן מה פשעי מכל אדם שאין שקט בביתי לא באכילה ולא בשתיה ולא בשכיבה ולא בקימה וכי הרגתי בני אדם או חנקתי תינוקות שאירע לי מה שלא אירע לאדם מעולם ועתה הנני מת בידכם כי לא אוכל לסבול זאת אבל הק' יפרע מכן כי קין שחטא אמר לנקום בשבעתים כ"ש שינקום אותי בשבעים ושבעה, ובא ללמדינו שלא ירבה אדם נשים כי היא קטטה ומריבה. ולי נראה כי בימים ההם היו חוזים וחכמים שהיו יודעים שיבוא מבול בימי בני למך כי לא תמצא בבני למך תולדות כי טבעו הם במבול והיו שומעות נשי למך כך והיו רוצות לפרוש הימנו כי אומרות למה נלד לרוח ולהבל ונסבול עצבון הריון ולידה וגידול בנים, והיה אומר להם ומנחם אותם אל תאמינו שהק' יעשה זאת וכי הרגתי איש או חנקתי נערים שיבוא כך שיטבעו בני על קין חס עליו לא כ"ש ופיתה אותן בדברים עד שהעמיד מהן תולדות, ונר' שלכך הרגילו אילו בני למך האומניות הללו שלא היו מתברכין בעבודת האדמה מפני קללת קין זקנם וע"ד זה שפיר' תרגום אונקלוס:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>אז הוחל לקרוא בשם ה'.</b> מגיד לך חשיבתו של שת שקרא שם בנו אנוש כלו' אדם כמו מה אנוש כי תזכרנו ואע"פ שבדורו התחילו לקרות שמותם בשם הק' שהיו משתפים שם שמים בשמם כמו מחוייאל מהללאל:
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויתהלך חנוך את האלקים.</b> לפי שהיה קצר ימים שהאחרים היו חיים ט' מאות לבד הפרט וזה לא היה חי אלא ג' מאות ופרט והיה סבור שברשעו מת בחצי ימיו לכך הוא אומר ויתהלך חנוך שחסיד גמור היה, ואיננו בעולם כי מת בשליש ימיו, כי לקח אותו אלהים וסילק אותו מבין הרשעים ההמה כי בעבדיו לא יאמין:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>זה ינחמנו ממעשנו ומעצבו ידינו וגו'.</b> שמא לא נתכוון לכך אלא ניצק מפיו לקרותו על העתיד להיות בימיו, וזו היא הנחמה שבימיו כלה זרעו של קין שנתקללה האדמה בעבורו כדכתי' לא תוסיף תת כחה לך כל זמן שאתה וזרעך בעולם וכיון שכלה זרעו של קין שנתקללה האדמה בעבורו התחילה לקדמתה לכך נאמ' מן האדמה אשר אררה ה':
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח וגו'.</b> כמדומה שנח איחר כ"כ להעמיד תולדות שהיה ירא מפני המבול שהיו יודעים שיבוא כמו שפירשתי למעלה עד שהבטיחו הק' כי ינצל הוא וזרעו:
+
+<b>שם חם ויפת.</b> לפי ששם חשוב מכולם מנה אותו ראשון ואע"פ שהוא הקטן כמו שמוכיחים הפסוקים ומפורש בסנהדרין בפ' בן סורר ומאחר שהתחיל בשם מונה למפרע עד יפת שהוא הגדול:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>בני האלהים.</b> בני השרים:
+
+<b>בנות האדם.</b> שאינם שרים:
+
+<b>מכל אשר בחרו.</b> בכח וביד חזקה היו גוזלים להם בנותיהם ונשיהם ומשחיתים סדר העולם לגמרי:
+
+
+Verse 4
+
+<b>לא ידון רוחי באדם.</b> כמו (ש"ב י"ט י') ויהי כל העם נדון כלו' לא אהיה דן עמהם לעולם לפי מעשיהם שלא אעשה להם לפנים משורת הדין כי כשחטא אדם לא רציתי להמיתו מיד ולבראה אחר וגם כשחטא קין לא רציתי להורגו אלא מסרתי לו אות לבלתי הכות אותו כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ולא יוכלו לעמוד על שורת הדין וגם אילו בשגם הוא בשר כמו הראשונים אעשה להם לפנים משורת הדין ואאריך קץ פורענתם ק"כ שנה אולי ישובו ועל דרך זה תרגם אונקלוס:
+
+
+Verse 5
+
+<b>הנפילים.</b> בני אדם מופלאים גדולים וגם נרא' לעומד אצלם שמא יפלו עליו מרוב גבהם:
+
+<b>היו בארץ בימים ההם.</b> קודם שהתחילו לעשות רעה הזאת לקחת בנות האדם בחזקה:
+
+<b>וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלקים אל בנות האדם.</b> היו הנפילים הללו כי בימיהם נעשית הרעה הזאת ואותן הנפילים <b>המה הגבורים וגו':</b>
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויתעצב אל לבו.</b> אל לבו של אדם שהוא רע:
+
+
+Verse 8
+
+<b>כי נחמתי כי עשיתים.</b> וכן נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' וכן וינחם ה' על הרעה. ומקשים על כל אילו לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ויש לך להבין כי בג' דרכים הנחמה באה כי פעמים אדם נודר לחבירו לעשות לו טובה או רעה ומתחרט בעצמו ואינו עומד בדיבורו ואע"פ שיש לאל ידו לעשות אבל אינו רוצה וזה כזב שכוזב לו, ופעמים סבור שיכול לעשות לו ואין לאל ידו לעשות ומתנחם בעל כרחו מחמת האונס ועל אילו שתים הוא אומר לא איש אל ויכזב אלא דברו מקים ובן אדם ויתנחם מחמת שאין לו והוא כל יכול, ולפי שהיה אומר לו בלק מה דבר ה' כלו' חזור מן הברכה לקללה לכך ענה לו לא איש אל ויכזב שלא יעמוד בדיבורו כי כל דבריו אמת ובן אדם ויתנחם מחמת שאינו יכול להעמיד כי לא קצרה ידו, אבל יש נחמה שלישית שאינה באה מחמת שנודר אלא מחמת אותן שנודרין לו כגון אם ידבר הק' על גוי וממלכה להרע להם כמו על אותן של ננוה ודאי מדעת כן הוא אומר אם יעמדו במרדן ואם שבו ישוב מחרון אפו ויטיב להם ודברו הוא אמת, וכך הפך אם אמר להטיב להם והם קלקלו וזהו כבודו של מעלה, וכן כשברא הק' אדם לכבודו בראו ולשמשו כמו שכתב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכיון שקלקלו הרינו עושה עצמי כאילו נחמתי ואמחם ומ"מ החזרה מהם באה, וכך שאול כשהמליכו מדעת כך שלא יעבור על רצונו של מקום והוא פשע ולפיכך גרמו לו עוונותיו שאעשה עצמי כמנחם, ואע"פ שידע מתחלה שיקלקלו כי הכל גלוי לפניו בראם כדי שיוסרו בהם אחרים ולא יקלקלו מעשיהם:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ונח מצא חן.</b> צחות לשון העברי בעברי להפוך אותיות השם על אדם טוב לטובה ועל אדם רע לרעה כמו ויהי ער בכור יהודה רע היפך האותיות של ער לרע וכאן נח לחן:
+
+<b>אויבי ישא רוח חרישית, ואני מחסה אשית, במגיד מראשית אחרית, בסיימי סדר בראשית:</b>
+
+
+Verse 10
+
+<b>אלה תולדות נח.</b> תולדותיו ומאורעיו שבמאורעות נמי שייך לומר לשון תולדות כי לא תדע מה ילד יום:
+
+<b>נח איש צדיק.</b> ולכך ניצל:
+
+<b>תמים היה בדורותיו.</b> שלא היה באותם הדורות איש לבד הוא:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>והנה נשחתה.</b> שלא היו עומדים על שורת הדין אלא כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו ולא היו הולכים דרך ישר לבד נח לבדו כי לקחו כולם דרך גדוליהם:
+
+
+Verse 14
+
+<b>והנני משחיתם את הארץ.</b> הם השחיתו את דרכם ואני אשחית אותם:
+
+<b>את הארץ.</b> שאשחית עמהם בהמות וחיות ועופות והאילנות והעשבים וכל אשר בארץ לפי שהיא מלאה חמס והכל נברא בשבילם:
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ארבעים יום וארבעים לילה.</b> הודיעו אורך הגשמים שלא יצטער באורך הגשמים לאמור לא יפסק עוד:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>מן הבהמה הטהורה.</b> שאינה מאוסה לאכול ומתוך שדרך לאוכלה ממעטין אותה ולכך צריך ליקח ממנה ז' זוגות כדי לחיות זרע אבל הטמאה שהיא מאוסה ואין הדרך לאוכלה סגי בזוג אחד ואע"פ שיש מהם שהגוים אוכלים כגון חזיר וארנבת ושפן הם משריצים ויולדים הרבה בכרס אחד:
+
+
+Verse 9
+
+<b>שנים שנים באו אל נח.</b> זוגות זוגות באו מעצמן, אבל יש לתמוה למה הוצרך לז' נקבות ז' זכרים הלא יעקב כששלח מנחה לא שלח לעשר רחלים ולעשר עזים כי אם זכר אחד כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים רחלים וגו' ולד' פרות פר אחד כדכתיב פרות ארבעים ופרים עשרה דבכך להם די ותרנגול אחד מספיק לכמה תרנגולות. וי"ל שמזה שהקב"ה חפץ שיקריב לו קרבן מאותן זכרים יתרים וכן עשה ויקח נח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות וכן עולה זכר הוא דכתי' ואם עולה קרבנו זכר תמים וגו':
+
+<b>ואתה קח לך מכל מאכל.</b> שיש שם מכל האוכלים צריך שיהיה שם מכל המאכלים:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ויסגור ה' בעדו.</b> נח היה מניח התיבה פתוח לבהמה ולעופות ולכל המינים שהיו באין לינצל אליו וכשבאו כולם היה ירא לסגור אותו דירא שמא לא באו כולם דאין קניגי ובליסתרי שמכיר כל המינין שבעולם וכיון שבאו כולם סגר הק' בעדו הפתח דומיא דשערי העזרה שהיו ננעלות מעצמן כשהיו מלאות מישראל ערב הפסח כדאמר בפסחים גבי עקביא בן מהללאל:
+
+<b>ויסגור ה' בעדו.</b> כמו (מ"ב ד' ד') וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>והמים גברו מאד מאד ויכסו כל ההרים.</b> ואז ויגוע כל בשר כי ברחו על ההרים מפני המים וכיון שגברו המים על ההרים לא מצאו ידים לנוס ומתו:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויגברו המים על הארץ חמשים וק' יום.</b> כלו' כך עמדו בתגבורות שלהם שלא ניכר חסרונם אבל סוף ק"נ נחה ואז ניכר החסרון שמי"ז בחדש השני שהוא אייר עד י"ז בחדש הז' שהוא תשרי שנחה התיבה הם ה' חדשים מלאים ושוב לא ניכר חסרונם עד חודש העשירי שהוא טבת באחד לחדש שנראו ראשי ההרים, ולפי הפשט מיד שפסקו הגשמים התחילו המים דכתיב ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם מן השמים וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים אלמא מיד שכלה הגשם התחילו לשוב ולחסור:
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויחסרו המים מקץ ק"נ יום.</b> שאז ניכר חסרונם כמו שפירשתי וכן דרך ההווה והגשמים פסקו בכ"ח בסיון שמי"ז באייר עד כ"ח בסיון מ' יום כי יום י"ז באייר אינו מן המניין ומכ"ח בסיון עד אחד בטבת שנראו ראשי ההרים קפ"ב ימים ומעטו בקפ"ב ימים חמש עשרה אמה והם אמה אחת לי"ב ימים כי ט"ו פעמים י"ב הם ק"פ ימים וב' ימים היתרים אין לדקדק כי אינם עולים לא לאמה ולא לחצי אמה ולא לשליש ולא לרביע וחשוב משנחה התיבה בי"ז בתשרי עד אחד בטבת שנראו ראשי ההרים הם ע"ב ימים והם ו' פעמים י"ב נמצאת התיבה שקועה במים לפי הפשט ו' אמות לא יותר, ומזה נודע כי חמש עשרה אמה היו על ההרים כי ניכר מקום שקיעת התיבה כי יכול אדם להבין בדבר ששרה במים ימים רבים אע"פ שיבש עד היכן הגיעו המים וכיון שראו כי חסרו ו' אמות בע"ב ימים נודע להם כי בי"ב ימים היו מחסרים אמה ומנו משנרא' ראשי ההרים למפרע עד שכלו הגשמים ומצאו קפ"ב ימים ונתנו לכל י"ב ימים אמה ומצאו כי ט"ו אמה היו המים על ההרים:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויהי מקץ מ' יום.</b> שנראו ראשי ההרים, ויפתח את חלון התיבה וישלח העורב בו ביום שהוא בי"א לשבט לאחר שכלו הארבעים, ויצא יצוא ושוב כי המים עדיין גדולים מאד והיה ירא לעוף למרחוק פן ייעף ויפל למים אבל היה יוצא לאכול נבלות האדם והבהמות והחיות והעופות שראה צפים על המים ושב אל קנו אל התיבה וכן עשה עד יבושת המים שיצאו כולם, ושלח את היונה לאחר ז' ימים ששלח העורב מדכתי' בשלוח היונה השני ויחל עוד שבעת ימים אחרים מכלל שאיחר בין שילוח העורב לשילוח היונה ז' ימים:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.</b> מכאן שהרי אררט גבוהים משאר הרים שהרי כבר נראו זה מז' ימים והיונה לא מצאה שאר הרים מגולים לנוח עליהם והיונה לא היתה יריאה לעוף למרחוק כמו העורב כי מדרש אומר כי היונה אינה טורחת לעוף כי אם בכנף אחת וכשהיא עייפה באותו כנף חוזרת ועפה בשני ולכך כתב ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה אבל בכנפיה היתה נחה, וזה שאמרו ר' מה יונה זו כנפיה מגינות עליה וגו' אבל העורב אינו כן וירא להרחיק. אי נמי כיון שראה הנבילות ירד עליהם ולא הרחי��:
+
+<b>וישלח ידו ויקחה.</b> לבדוק כנפיה ורגליה אם מצא בהם טיט או עפר או בפיה שום עלה שיוכל להבין בו אם קלו המים וכיון שלא מצא ויבא אותה אליו אל התיבה:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויחל עוד ז' ימים ויוסף שלח את היונה.</b>, שילוח ראשון של יונה היה בי"ח בשבט ושני בכ"ה בו והג' בג' באדר ועמד כ"ז יום עד אחד בניסן והסיר מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה כי לפי הפשט כל חדש שני שבתורה אייר וכל ז' תשרי וכל י' טבת וכל א' ניסן ולאחר שהסיר המכסה וחרבו פני האדמה והיתה טיט ולא היתה ראויה לדריסת בני אדם ועמד נ"ו יום ל' מניסן וכ"ו מאייר ואז יבשה הארץ ונתן לו הק' רשות לצאת ויצא ועמד שם ז' ימים יותר משנת הלבנה כי בי"ז באייר נכנס ובשבעה ועשרים באייר יצא והרי י' ימים שיתירה שנת החמה על שנת לבנה והם י' ימים מי' כ"א ר"ד כי בשעות וחלקים ל דקדק הכתוב ומה שהיה ממתין בין שילוח לשילוח ז' ימים לפי שבז' ימים יש היכירא בתוספות וגרוע כדאשכחן גבי נגעים דכתיב והסגיר הכהן ז' ימים ואז וראה והנה פשה והנה נרפה כי בז' מכירין בין תוספות בין חסרון ולכך היה וייחל עוד ז' ימים זה פתרונו של מבול וחשבונו לפי עניינו. ורבו' פי' בסדר עולם כי י"א אמה התיבה שקועה ושביעי ועשירי יש לירידת הגשמים ויש להפסקה והוא כתוב בפי' רש"י:
+
+
+Verse 11
+
+<b>טרף בפיה.</b> שניכר היה בה שטרפה ונתקה מן העץ ולא מצאה על פני המים, כי טרוף לשון תלישה כמו ובשר בשדה טריפה דמתרגמינן ובשר תליש מן חויא חיתא:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>לא אוסיף לקלל עוד את האדמה.</b> שאשחית את עשב הארץ והבהמות והחיות רק החוטאין אביא עליהן דבר או חרב והעולם ינהג את מנהג כמו שהוא אומר זרע וקציר וגו':
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>כירק עשב נתתי לכם את כל.</b> מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה תשועה הנה הם שלכם לעשות בהם כטוב בעיניכם:
+
+
+Verse 4
+
+<b>אך בשר בנפשו.</b> שזהו דמו לא תאכלו כדכתיב כי הדם הוא הנפש, וכאן נמי כל זמן שנפשו בו לא תאכלו וזהו אבר מן החי אלא יבחר כדי להוציא הדם ולהמיתה ויאכל:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש.</b> מפני שהתיר לשפוך דם הבהמת אסר לשפוך דם האדם ואפי' דם עצמו שלא יאמרו הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך שחיו על ידינו אדם שחי ע"י עצמו מותר נמי שיהרג את עצמו לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש, ושמא תאמר מאחר שהותרו הבהמות אצלנו תתיר ותפקיר גם דמינו אצלם לכך נאמר <b>מיד כל חיה אדרשנו</b> שאפי' הבהמה נהרגת על האדם כדכתיב כי יגח שור איש או אשה ומת וגו' וה"ה לכל הבהמה חיה ועוף דילפי' שור שור משבת ואומר גבי שבת וכל בהמה וכל לרבות את העופות, ואמרי' פלוני העיד על תרנגול אחד שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש:
+
+<b>מיד איש אחיו.</b> מיד עצמו אמרתי שאדרשנו וגם מיד אחיו אדרשני, ועתה מפרש כיצד אדרשנו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>שופך דם האדם באדם דמו ישפך.</b> אם ע"י עדים בבית דין אי בלא עדים הק' מזמינם לפונדק אחד:
+
+<b>כי בצלם אלקים עשה.</b> בצלם שיהא דיין ושופט ולא שיבזוהו ויהרגוהו כדכתיב אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר שאם יבזו את הגדולים מי יעשה דין ביניהם וא"כ מי ישמעו איש כל הישר בעיניו יעשה נמצא הועלם נשחת בלא דין ובלא משפט:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ואתם פרו ורבו.</b> כלו' איני רוצה שתהרגו ותמעטו אלא פרו ורבו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>את קשתי נתתי בענן.</b> לפי שהם יריאים וחרדים שיושחתו ונתן להם אות שלא יכלו עוד כמו שעשו לקין שהיה ירא שמא יהרג ונתן לו אות, וגם לישראל אמר כל המחלה אשר שמתי וגו' כי היו חרדים מן המשפטים שראו וכן כאן שהיו יראים נתן להם אות:
+
+<b>את קשתי.</b> הוא אות גדול כי הקשת דמות כבוד ה' כדכתיב ביחזקאל ככמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כך מראה דמות כבוד ה' וכשהגשמים מרבים אני מביא לפניכם דמות כבוד שתקבלו פני שכינה ואם דעתי להשחיתכם לא הייתי מראה כבודי לכם שאין דרך המלך לבא בין שונאיו שהם נזופים ממנו:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>איש האדמה.</b> שהתחילה לתת כחה לו שכבר כלה זרעו של קין:
+
+<b>וחם אבי כנען.</b> שנדבר אליו לקמן:
+
+<b>ויטע כרם.</b> אשטפיא"ה בלע"ז:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ויתגל בתוך אהלו.</b> שאחרים גלו אותו ולא פי' מי אבל דרך הקללה יש לידע שכנען גילהו:
+
+
+Verse 22
+
+<b>וירא חם וגו'.</b> ולא כיסהו אלא פירסמו שלא הגיד לאחיו כדי לכסותו שאם רצה כסהו ולכך נתקלל גם הוא:
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויקח שם ויפת.</b> אע"פ שיפת גדול שם נזדהר במצוה יותר מכולם ולכך נתברך יותר מכולם:
+
+
+Verse 24
+
+<b>ידע את אשר עשה לו בנו הקטן.</b> יש מפ' חם שלא כסהו ואע"פ שהוא האמצעי קרא לו קטן לשון פסול וגרוע, ויש מפ' בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה וזהו כנען שהוא בנו הקטן של חם שגילהו דכתיב ובני חם מצרים ופוט וכנען והוא מקרא סתום כי אף משם ויפת דיבר למעלה אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נר' שיש לפרש בנו הקטן של נח שהוא שם שנתאמץ במצוה יותר מכולם שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויאמר ארור כנען.</b> שיהיה נכנע לכולן ע"ד שמו קללו כמו שבירך האחרים ע"ד שמם:
+
+<b>עבד עבדים יהיה.</b> לכולם מתוך קללתו של כנען שגילהו קילל כל בני חם על שראו ולא כיסהו דהכי משמע עבד עבדים שיהיו אחיו עבדים והוא עבד להם ויהיה הוא עבד עבדים, וכן מצינו במצרים שהוא מאחיו ונקראו עבדים כמו שכתב ואוציא אתכם ממצרים מבית עבדים:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ברוך ה' אלקי שם.</b> כלו' ברוך הק' שהוא אדונו ואלוהו של שם לומר כ"כ הוא בן חורין שאין על גבו אלא ה' אלקיו, ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים אמר לזה שהוא בן חורין ועל שמו ברכו ששם הוא שמו של הק' כדכתיב אשר נקרא שם ה' וגו' במלכים ותחלת הפסוק אין בארון רק שני לוחות וגו' והכי קאמר הק' אשר הוא נקרא על שמו הוא לבדו יהיה לו לאדון:
+
+
+Verse 27
+
+<b>יפת אלקים ליפת.</b> ע"ד שמו ברכו יפת ירחיב כלשון יפתה כלו' ירחיב הק' גבולו של יפת שיירש ארצות רבות:
+
+<b>וישכון באהלי שם.</b> מ"מ השכינה באהלי שם ואף יפת יהיה כפוף לו וכנען עבד לכולם:
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>גבור ציד.</b> לצוד ציד וללסטם בריות:
+
+<b>לפני ה'.</b> פרש"י מתכוין להכעיס:
+
+<b>הוא החל להיות גבור.</b> ציד בארץ אחר המבול כי לפני המבול היו הגבורים אשר מעולם שהיו גוזלים וחומסים ונטבעו במבול ואחר המבול התחיל נמרוד למרוד ולכך כתוב לפני ה' שאע"פ שטבע הק' האחרים העיז פניו ולא נכנע וע"כ יאמר על כל עז פנים זה כנמרוד שלא קבל תוכחתו של הק' אלא מעיז פניו והיה מלסטם הבריות:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>מן הארץ ההיא יצא אשור.</b> כמו לאשור כלו' יצא למלוך באשור כמו ויבא ירושלים כמו לירושלים:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ואת רסן בין ננוה ובין כלח.</b> עשה חיבור ורסן בין ננוה ובין כלח כמו רסן הסוס שהוא בראש הסוס וראש אחד ביד האדם ומחברן כמו ומתג ורסן, שעשה בניין בין שתי העיירות עד שהגיע הבניין לכאן לכאן וחבר שתי העיירות יחד ונעשו כולם עיר אחת גדולה ונקראו על שם ננוה וכן הוא אומר וננוה היתה עיר גדולה וגו':
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>וכנען ילד את צידון וגו'.</b> י"א הם ולבסוף אמר <b>ואחר נפוצו</b> שהאחד נעשה שנים כמו יוסף שנחלק לב' שבטים והרי הם י"ב, ועל זה אמר משה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שנתן לי"ב שבטים י"ב בני כנען, ומשה קראן שבעה שהששה שהיו ושבין קרא להן שם בפני עצמן והאחרים כללן שם אביהם וקראן הכנעני:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>פלג.</b> הכי נזרק בפיו על שם העתיד. ובסדר עולם אומר נביא גדול היה עבר:
+
+<b>כי בימיו נפלגה וגו'.</b> כלו' נחלקו שני חיי בני אדם כי עד פלג תמצא כלל השנים לבד הפרט ד' מאות ומפלג ואילך מאתים, והכל מפרשים על הפלגה נקרא פלג ואיכא למימר הא והא גרמא ליה לקרות פלג:
+
+<b>אחי יפת הגדול.</b> לפי שבכל מקום מונה שם תחלה וכאן מנאן דרך תולדתן יפת חם ושם מגיד שזה דוקא יפת הוא הגדול:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.</b> שהיו כולם יודעים ע' לשון:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויהי בנסעם מקדם.</b> כי בקדם היתה דירתם בתחלה כדכתיב בקין וישב בארץ נוד קדמת עדן וגן היה בקדם כדכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וזה קדמת עדן נמצא הגן שהיה במערב והוא היה דרך קדם יותר מעדן וגם באדם ראשון הוא אומר וישכון מקדם לגן עדן וגו' אלמא מקדם לגן עדן היתה דירת אדם כי מאותו צד שיש ליראה שיבא האדם שם שם השמירות, ורש"י פי' משום דכתיב ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם. ונר' לי שאילו תחומין שמונה כאן היו אחר נפלגה ועוד שאינו מונה רק לבני שם בלבד:
+
+<b>וימצאו בקעה בארץ שנער.</b> בכל ארץ שנער נוח ליחרש ולעבוד ומשוקה בנהרות ואינה שזופה בחמימות השמש כי היא בצפונו של עולם כדכתיב מצפון תפתח הרעה וגו' ואומר' טוב לשבת כאן וישבו שם:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>נבנה לנו עיר ומגדל.</b> גבוה למראה <b>וראשו בשמים</b> כלו' גבוה הרבה כמו ערים גדולות ובצורות בשמים:
+
+<b>ונעשה לנו שם.</b> שיהיה שם המגדל והעיר יוצא למרחוק שאם נלך לארץ המרחק נדע לשוב כאן, כל מי שנשאל לו הדרך יודעים כי הכל ידברו ממנו וגם נראה אותו למרחוק:
+
+<b>פן נפוץ על פני כל הארץ.</b> ובקשו לבטל מה שגזר הק' ומלאו את הארץ וכבשוה:
+
+
+Verse 5
+
+<b>וירד ה' לראות.</b> דרך בני אדם הכתוב מדבר כדי שיהא ניכר לאוזן כי ממקומו רואה וסוקר הכל:
+
+
+Verse 6
+
+<b>הן עם אחד.</b> שכולם באו לדעת אחת:
+
+<b>ושפה אחת.</b> שכולם יודעים ע' לשון ומבינים זה את זה:
+
+<b>ועתה לא יבצר.</b> פי' רבי' בתמיה, ויש לפרש א"כ הוא כמו שהוא עתה לא יבצר מהם <b>כל אשר יזמו וגו'</b> כי יעשו כאשר יזמו, אבל <b>הבה ונבלה</b> ואז יבצר. א"נ הכי קאמר ועתה לא יבצר מהם וגו' מה שיזמו מתחלה שהיו נפוצים ועכשיו מבקשים עצה שלא יפוצו שאמרו פן נפוך לא יבצר מהם אותה מחשבה אלא היה תהיה אותה מחשבה כי ודאי יפוצו:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ונבלה.</b> כמו ונפלה כלו' תהא מבולבלת מעצמה ע"י ירידתנו:
+
+<b>אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.</b> כי כל אחד שכח כל הלשונות חוץ מאחת ומה שידע זה לא ידע זה אבל בין כולם ידעו ע' לשונות דאין נר' לי לומר לפי הפשט דעכשיו נבראו להם הלשונות:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>ותהי שרי עקרה.</b> אין לה ולד להודיע חבתו של אברהם אבינו שהניח כל ירושת אביו וכל מה שהיה לו שם והלך כאשר צוה ה' כי אם הניח שם או בן או בת שיירש את חלקו בבית אביו לא היה דבר גדול כ"כ אבל עכשיו הפקיר והניח הכל ורץ אחרי מצות הקב"ה:
+
+<b>ישקו עצמותי מוח, וחטה תצא תחת חוח, ובשם אלי אמצא מנוח, בסיימי סדר נח:</b>
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>לך לך.</b> רמז לו כי ק' שנים יחיה עדיין כמניין לך לך כי קע"ה חיה והוא הבן ע"ה בצאתו מחרן, ולפי הפשט תיקון לשון בעלמא ואינו משמש כלום כמו עשה לך תיבת עצי גופר, וכמו קח לך וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון:
+
+<b>מארצך וממולדתך.</b> אע"פ שלא היה שם שכבר בא לחרן אמר לו סלק עצמך לגמרי משם שלא יהא עוד דעתך לחזור, ומבית אביך שעתה אתה שם ואל יחוס עיניך על ירושתך ולא על שאתה נכרי שם שלא יכירוך שם בני אדם כי אני אברכך ואתן לך הרבה מאד מירושתך:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואגדלה שמך.</b> שיצא שמך וטבעך והיית נודע וניכר לכל:
+
+<b>והיה ברכה.</b> זהו כלל שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה כמו והיית ברכה בקרב הארץ כלו' קיבוץ ברכה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואברכה מברכיך.</b> כלו' אהב אוהביך ואשנא משנאיך כלו' לא תתן ללבך לאמר אין לי קרוב וגואל בארץ ואם ישנאני אדם ויבקש לי רעה מי יעמד נגדו ואם יאהבני מי ישלם לו גמולו כי אדם שיש לו קרובים כולם אוהבים המכבדו והמהנהו, אני אהיה לך לאהוב ולגואל:
+
+<b>ונברכו.</b> שם המתברכים יהיו בך מתברכים שיאמרו להם מברכיהם היה כאברהם כמו בך יברך ישראל לאמר:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ואברהם בן חמש שנים וגו'.</b> מנה שנותיו של אברהם להודיעך שעדיין היה אביו חי ולא חש לאהבת אביו ולא לשום דבר אלא לרוץ אחר מצוותיו של הק':
+
+
+Verse 5
+
+<b>ואת כל רכושם וגו'.</b> לימדך שבטח בהבטחתו של ק' ולא כאדם שאומר אלך עתה ומקצת אשר לי ואם יעשה לי מה שאמר טוב הדבר אשלח בשביל המותר ואם לאו אחזור אלא הכל הוליך עמו כי היה בטוח בהק' שהוא אומר ועושה:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו'.</b> כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הק' כמו שאמר אל הארץ אשר אראך ולא בא עד שבא למקום שכם כי <b>הכנעני אז בארץ</b> ולא היה מקום פנוי ראוי לדירה עד שם, ועוד היה רוצה הק' שיהא רואה כמה מתנה גדולה נתן לו הק' כשאמר לו לזרעך אתן את הארץ וגו':
+
+<b>מקום שכם.</b> עדיין לא היה שכם אלא לאחר זמן נבנה שכם במקום ההוא וכשבא המאמר ידע כי אז הראה המקום שהיה ראוי לו לדור:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>וירד מצרימה.</b> שאין דרך שם רעב להיות מפני שנילוס הוא משקה את הארץ ואין חוששין לעצירת הגשמים:
+
+
+Verse 11
+
+<b>הנה נא ידעתי כי אשה וגו'.</b> הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את כי כאשר יראו אותך המצרים וגו':
+
+<b>אמרי נא אחותי את.</b> ותעשי לי שתי טובות אחת שיטיבו לי מפני שאת קרובתי ועוד שתחיה נפשי בגללך אבל אם תאמר איני לא אשתו ולא קרובתו תהי שתחיה נפשי ולא יטיבו לי:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויראו אותה המצרים.</b> האומה ושבחו אותה עד שבוא גם השרים לראותה והשרים הללו אותה אל פרעה ושלח ולקחה ולא בדק אחרי אלא ששמע מן שריו כי אמר להם אחותי היא ולכך לקה מיד כי לא היה ראוי שיבא אליו מאמר מאת הקב"ה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ותוקח האשה בית פרעה.</b> כלו' לביתו הובאה ולא למטתו כי קפצו עליו מיד יסורין ונגעים עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת ולא הוצרך לפר' בו ולא קרב אליה:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>על דבר שרי.</b> כלו' סמוך ללקיחתה באו היסורין עד שידעו אל נכון שבשבילה הונגע, וגם בשבי�� כך הוצרך לפרש באבימלך יותר בפירוש מפרעה לפי שמעשה באבימלך היה סמוך להורתו של יצחק שלא להוציא לעז על יצחק:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>וישלחו אותו.</b> מאחר שהיה משלחו חוץ לארצו שאמר לו קח ולך היה ירא שמא בדרך יגזלו את אשר לו ונתן לו תיור:
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ויקרא שם אברם.</b> על שהשיבו שלם אי נמי ספור דברים הוא <b>אל מקום המזבח אשר עשה שם בתחלה, בשם ה',</b> ונראה דאיתא להא ואיתא להא:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>והכנעני והפריזי אז יושב בארץ.</b> שלא תתמה ארץ טובה כארץ ישראל לא תוכל לישא שני בני אדם לכך נאמר כי הכנעני והפריזי אז היו שם עמהם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>כי אנשים אחים אנחנו.</b> והדבר גנאי הוא כי יאמרו אחרים איש אחיו אינם רוצים לסבול אלא מתקוטטים מה יעשו באחרים, רעים הם:
+
+
+Verse 9
+
+<b>אם השמאל ואימינה.</b> כלו' אני אהיה סמוך לך אם תצטרך שאסייעך כמו (זכריה ג, א) והשטן עומד על ימינו לשטנו כלו' אצלו: 
+
+Verse 10
+
+<b>כגן ה'.</b> שהנהרות משקים בארץ מצרים שנילוס משקה כך הירדן היה משקה אותו ככר עד צוער:
+
+<b>לפני שחת ה' וגו'.</b> כלו' לוט בדק בארץ ולא בדק ביושבי הארץ לפיכך לקה שיצא משם באחרונה הוא ובנותיו בלא כלום כי ההולך לדור במקום צריך לבדוק בארץ וביושביה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>אחרי הפרד לוט מעמו.</b> מפני שאמר ללוט הנה כל הארץ לפניך כלו' איני מעכב לעצמי רק מקום דירתי כאדם שאומר איני שלי רק מקום דירתי בלבד אני מעכב ממך לפיכך אמר לו הק' הנה <b>כל הארץ לפניך אשר אתה רואה לך אתננה</b> ולא תאמר אפי' היא שלי איני צריך רק למקום דירתי כלה צריכה לך כי לא יספוק עפר הארץ למנות זרעך:
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ברע.</b> ברשע על שהיו רעים וחטאים נקראו מלכיהם על שם רשעם וגם דייניהן כמו כן כמו שמפורש בחלק שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דין:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויכו את רפאים וגו'.</b> כל אילו הארצות היו לאותן המלכים שמרדו ולכך השחיתום:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויבא הפליט.</b> שפלט מן החרב:
+
+<b>ויגד לאברם העברי.</b> אע"פ שהוא מעבר הנהר והוא בו גר הוא יושב באילוני ממרא [הג"ה]:
+
+וממרא ואשכול וענר <b>הם בעלי ברית אברם</b> ומסייעין ולפיכך מונה אותן בכאן שם סייעו אותו על המלחמ כמו שכת' האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא וגו':
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויחלק עליהם לילה.</b> חילק צבאו לשני חלקים בלילה ושם אותם שני ראשים ובא עליהם משני צדדים ותהי להם המלחמה פנים ואחור וינוסו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>הוציא לחם ויין.</b> לקראת אברם להאכיל אנשיו העייפים מן המלחמה כמו שעשו שובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי לדוד במלחמת אבשלום:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויתן לו מעשר מכל.</b> השבי והמלקוח לפי שהיה כהן לאל עליון:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ויאמ' מלך סדום.</b> כשראה שנתן המעשר חשב הכל הוא מחזיק לעצמו ולפיכך עישר הריוח שעשה ולכך אמר תן לי הנפש:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>אם מחוט ועד שרוך נעל.</b> שמע' כי החוט הוא אזור החרב שהוא החגור כמו (ישעי' ה' כ"ז) כי אל נפתח אזור חלציו ולא נתך שרוך נעליו כלו' מהחרב ועד השפרו"ן (esperon, Sporn) וכן בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו דיואב:
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד.</b> שני דברים היה ירא ועל שניהם הבטיחו, הוא היה ירא שמא יהיו לו שונאים על אותן מלכים שהרג לכך אמר לו אנכי מגן לך, והוא היה ירא שמא יענש עליהם אמר לו לא דייך שלא תענש אלא שכרך הרבה מאד שנלחמת באויבי ה':
+
+
+Verse 2
+
+<b>מה תתן לי.</b> כלו' מה מועיל לי מה שתתן לי וירשוהו אחרים ואע"פ שאמר לו הקב"ה כמה פעמים לזרעך אתן את הארץ הזאת היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא זרעו ואליעזר שבא מארם בדמשק מארץ ארם שמא היה קרובו ולפיכך פי' לו כאן כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויוצא אותו החוצה.</b> והראה לו הככבים ביום:
+
+<b>במחזה.</b> כמו בחלום כי עדיין היה יום כמו שהוא אומ' כאן ויהי השמש לבא:
+
+
+Verse 6
+
+<b>והאמין בה' ויחשבה.</b> אברהם להק' <b>צדקה</b> שצדקה עשה עמו שהבטיחו שיוצא מחלציו יורש הארץ. ויש מפר' שהק' חישב לאברהם צדקה על שהאמינו ואין נר' לי כי מי לא יאמין באל הנאמן: 
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>במה אדע כי אירשנה.</b> אין לומר ששאל אות להק' שכבר האמין ועוד מה אות נתן לו תחלה אמר לו ולבסוף אמר לו כמו כך אלא במה אדע כי אירשנה כלו' יודע אני שאירשנה אלא במה אירשנה באיזה זמן ובאיזה דור ומתי יהיה וכמה אירש ממנה כמו שאומ' באחאב (מלכים א כ׳:י״ג) שאמר לו הנביא הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך ויאמר לו אחאב במי על ידי מי אנצח וכן כאן על ידי מה ובאיזה העניין תבא הירושה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>קחה לי עגלה משולשת וגו'.</b> כדי לכרות הברית, כן היה דרך הראשונים כשהם כורתין ברית היו עוברין בין בתרי הבהמה כמו שכתב (ירמיה ל"ד י"ח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:
+
+<b>משולשת.</b> י"מ שמינה וחשובה כמו (שמות י״ד:ז׳) ושלישים על כולו לשון חשיבות ובלשון התלמוד עגלא תלתא וי"מ שלש עגלות:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ואת הצפור לא בתר.</b> כי קטנים היו ואינם ראויים לחלוק וכן הוא אומר בקרבנות ושסע אותו בכנפיו ולא יבדיל לא יחלקנו לב' חלקים מפני קוטנו:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וירד העיט.</b> עורבים ונשרים לאכול הבשר [הג"ה]:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ותרדמה נפלה על אברם.</b> מאימת השכינה שבאה לעבור בין הבחרים:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>והנה תנור עשן ולפיד אש.</b> זהו השכינה שבאה לכרות ברית וגלה לו הזמן והדור והעמים שיירש:
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>חמסי עליך.</b> חמס הבא אלי עליך בשבילך שאיני רוצה לענותה מפני שנזדווגה לך ואתה אין מוחה על כבודי:
+
+<b>ישפוט ה' ביני ובינך.</b> שאני חושש לכבודך ואין אתה חושש לכבודי:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>הרבה ארבה את זרעך.</b> כלו' אל תיראי שמא תכביד עולך עד שתפיל כי לא תפיל אך הרבה ארבה וגו':
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והוא יהיה פרא אדם.</b> בני ישמעאל סוחרים והולכי מדבריות ולכך קורא לו פרא כדכ' (ירמיה ב' כ"ג) פרא למוד מדבר:
+
+<b>ידו בכל.</b> שיקנה סחורה מכל המקומות ומוליך ממקום למקום והכל קונין ממנו וזהו <b>ויד כל בו:</b>
+
+<b>ועל פני כל אחיו ישכון.</b> כדכתיב על פני כל אחיו נפל [הג"ה]:
+
+
+Verse 13
+
+<b>אתה אל ראי.</b> אל ראיתי:
+
+<b>כי אמרה הגם הלם ראיתי.</b> הלום כמו הלאה כמו (ש"א י"ד י"ו) ההמון נמוג וילך והלום כלו' הגם הלום בבית אברהם ראיתי הראייה בשביל עצמי עד השתא הייתי סבורה שמה שהייתי רואה בבית אברהם לא היה אלא בשביל אברהם שלא הייתי ראויה שיראה לי מלאך אבל אחרי רואי אותו כאן ידעתי כי אני ראויה לכך ויש למשול עלי ולתמוה הגם הלום ראיתי כלו' הגם הגר ראוייה לראות בבית בשביל עצמה שכן דרך למשול על אדם שסבורין בני אדם שאינם ראויים לכך ונמצאו ראויים כמו הגם שאול בנביאים:
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>התהלך לפני.</b> לקיים מצוה זו:
+
+<b>והיה תמים.</b> לא תחשוב בלבך שתהא בעל מום על זאת כאדם שנקטע מקצת ידו או מקצת רגלו שהוא בעל מום מזו לא תהיה חשוב בעל מום אלא תמים ושלם כמו תמים זכר וכן כל תמים שבמקרא כל דבר שאין בו חסירות קורא אותו תמים וכן תמים היה בדורותיו כלו' תמים היה בצדקותו שלא היה בו חסירות:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואתנה בריתי ביני וביניך.</b> שאשים חותם בבשרך להיות לסימן שאתה עבד לי וכן בריתי כדרך העבדים שיש להם חותם בבגדיהם להראות שם עבדים וכפופין לאדוניהם כדמוכח בשבת לא יצא העבד לא בחותם שבצאורו ולא בחותם שבכסותו וכו' אף כאן חתם הק' בבשרינו שאנו עבדים לו במקום שאין אדם יכול להפשיט ולהשליך מעליו:
+
+<b>וארבה אותך במאד מאד.</b> שלא תאמר שמא יעכב אותי מלהזריע לא די שלא יעכב אלא יסייע שפעמים שהערלה מעכבת השכבת זרע שאינה יורד כחץ ועכשיו לא יהיה שם שום עיכוב ובכך ארבה זרעך מאד:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם.</b> תיקן את השם והשביחו ולא זהו שם אחר אלא אותו שם עצמו שהיה לו קודם אלא שהשביחו ולפיכך לא מצינו שנקרא עוד אברם שלא היה כי אם שם אחד אבל יעקב שאמר לו הק' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך אין השני שייך בראשון כלל אלא שם אחר שם לו ולפיכך שני שמות היו לו ונקרא בה ובזה ולא יקרא שמך עוד יעקב הכי קאמר לא יקרא שמך עוד יעקב לבד כי אם ישראל יהיה שמך כמו כן:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>והיה לאות ברית ביני וביניכם.</b> סימן ואות שאני אדון ואתם עבדי וחותם אות הברית במקום צנוע שאינו נראה שלא יאמרו אומות העולם על ישראל בעלי מומין הם ומשצוה הק"ב לזכרים ולא לנקבות שמעינן דבמקום הזכרות צוה הק"ב לחתום הברית ודם נדות שהנשים משמרות ומגידות פתחיהן לבעליהן הוא להם דם ברית:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ונכרתה הנפש.</b> לפי הפשט יהא כרות ונפסק מן האחרים שחתומים לעבדים לי והוא אינו חתום ואינו נמנה עבד לי:
+
+
+Verse 15
+
+<b>כי שרה שמה.</b> גם זה תיקון השם, ומשום הכי לא נקראת שוב שרי:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויפל אברהם על פניו ויצחק.</b> נפילתו והשתחווייתו מוכיחים שהאמין כי דרך הודאה הוא שמח וצחק והודה והשתחווה ואמר כמה נס גדול וכמה טובה בכללה שמשנה סדרו של עולם עלי לטובה כדמפ' <b>הלבן מאה וגו'</b> הנעשה טובה כזאת לבן איש כמו השמע עם קול אלהים חיים וגו':
+
+
+Verse 18
+
+<b>לו ישמעאל וגו'.</b> כלו די היה לי אם ישמעאל יחיה וכ"ש עכשיו ואמר לו הק"ב אבל זה וזה יהיה לך שיצחק יולד וישמעאל יחיה:
+
+
+Verse 19
+
+<b>וקראת שמו יצחק.</b> על שצחקת ושמחת ולפי דרך אחרת יש לפרש שלא רצה הק"ב להוכיח על פניו שיתבייש יותר מדאי אבל כשהוכיח את שרה לא הוכיחה על פניה אלא אמר לאברהם לומר לה למה זה צחקה שרה ולא נתביישה כ"כ שאדם נתבייש יותר מאותו שפשע לו מאחרים ומ"מ רמז לו שאמר לו וקראת את שמו יצחק כלו' ידעתי את אשר עשית וגם כשהוכיח אברהם את שרה ממילא ידע שלא טוב כיון הוא אלא שחלק לו כבוד להבדיל כאשה שמייסרת בתה לפני כלתה כדי שתייסר גם היא ויש ללמוד מכאן ענוותנתו של הק"ה שהוכיח על דברי הנביא ולא על דברי עצמו [הג"ה]:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>בעצם היום הזה.</b> אשר דברה עמו שכינה לימד זריזתו של אברהם אבינו:
+
+<b>ואברהם בן תשעים ותשע וגו'.</b> מנה שנותם ללמד שאם לא מל בשמנה ימים שיכול למול אפי' בן מאה כאברהם וישמעאל ומדכתב וערל זכר אשר לא ימול וגו' שאדם נענש ע"י ��צמו כמו כן יש ללמוד שבן ח' אינו בן עונש והמקום ימול לבבינו ליראתו:
+
+<b>חמול עלי חלכה, וקבץ לעירך חיליך, ובאור ה' נלכה, בסיימי סדר לך לך.</b>
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וירא אליו ה'.</b> כדמפרש ואזיל באיזה גלגול נגלה עליו הק"ב לאחר שבאו אליו האנשים כמו שהוא אומר בסוף וה' אמר המכסה אני מאברהם ולא כשסבורים בני אדם שנגלה לו ואח"כ האנשים:
+
+<b>כחום היום.</b> והוא עת האוכל לעוברי דרכים:
+
+
+Verse 2
+
+<b>וירא והנה שלשה אנשים.</b> לפי הפשט אנשים ממש כי לא מצינו מלאכים אוכלים ושותים ולנים בבית איש כמו שלנו בבית לוט כמו שאמר המלאך מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו' אך אין להשיב על דברי רבו' שאף הם כמלאכים לדעת אשר בארץ ומיהו אסור להורות שהיו מלאכים שהוא ראייה להם על תרפותם שאכל. מכאן תשובה למינין שאומרין שאילו ג' הם ג' חלקים של אלוה א"כ למה הוצרך החלק האחד ליכנס באשה הוא הנוצרי ליקח בשר הלא כאן היה להם בשר לשלשתם ואכלו ושתו ולא נכנסו במעי אשה [הג"ה]:
+
+<b>עליו.</b> בסמוך לו וכן הוא עומד עליהם וכן (איוב א) להתייצב על ה' וגו':
+
+<b>וירא וירץ.</b> שנצבו והבין שרצו לבוא אל ביתו והשתחוה להם לכבדם ובלכתם אמר והתפלל לפני הקב"ה שיתאכסנו עמו כי אנשים גדולים ונביאים וצדיקים היו וכה אמר בלכתם אל נא תעבר החבורה והשיירא של צדיקים הללו מעל עבדך תן בלבם שיבואו אל ביתי ועדיין לא נגלה עליו הק' ולכך אמר <b>יוקח נא מעט מים</b> לנקות רגליכם וגם טוב לעייפות רחיצת הרגליים:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>כי על כן עברתם על עבדכם.</b> כל כי על כן במקרא כמו שכת' על כן כי עברתם וגו' כלו' ע"כ אני מחלה לכם זאת כי עברתם על עבדכם וכן כי על כן באו בצל קורתי כלו' על כן אני מחלה אתכם שלא תרעו להם כי באו בצל קורתי וכן כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר ע"כ כי ידעת חנותינו אני מחלה אותך וכן כי ע"כ שבתם מאחרי ה' ע"כ כי שבתם מאחרי ה' לא יהיה עמכם וכן כולם:
+
+<b>כן תעשה כאשר דברת.</b> כלו' כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם, ר' עובדיה זצ"ל. ואנו מפרש' שהודו לו לעשות כמו שאמר ויאמרו כן תעשה כאשר דברת לתת לנו פת לחם ולא תטרח על סעודה אחרת והוא דרך ענוה והוא טרח ועשה סעודה גדולה אמר מעט ועשה הרבה:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>לעשות אותו.</b> לתקן אותו כמו (שמואל א כ״ה:י״ח) חמש צאן עשויות:
+
+
+Verse 8
+
+<b>חמאה וחלב.</b> ואח"כ בן הבקר שלא לאכול החלב אחר הבשר כי שומר מצות היה אברהם אבינו:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויאמרו אליו איה שרה אשתך.</b> לפי שרצו לבשרה כי האחד בא לבשר את שרה:
+
+
+Verse 10
+
+<b>כעת חיה.</b> כמו דכת' כעת יולדה ילדה כי חיה היא יולדת היא נקראת חיה בהרבה מקומות בתלמוד כמו לחיה לחולה כי היולדת והמילדת שתיהן נקראו חיות וזהו לסוף תשעה או לז' חדשים. ויש לפ' כעת חיה כעת הזאת שתהיו חיין וכן תירגם אונקלוס:
+
+<b>פתח האוהל.</b> והוא פתח האוהל היה אחרי הנביא כי הפך פניו אל הגן ואחוריו אל האוהל והיתה שרה קרובה משם ושמעה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>אחרי בלותי.</b> אחרי אשר זקנתי כמו (יחזקאל כ״ג:מ״ג) ואמר לבלה ניאופים שהוא לשון זקנה:
+
+<b>עדנה.</b> לשון עדון שתתעדן בשרי וישוב לימי עלומי:
+
+<b>ואדוני זקן.</b> כלו' אפי' הייתי יולדה הלא אדוני זקן:
+
+<b>למה זה צחקה וגו'.</b> כבר פיר' למה הוכיח שרה יותר מאברהם:
+
+<b>ואני זקנתי.</b> לא היה דרך הארץ לגלות לו שקראתו זקן פן יקפיד:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>היפלא מה' דבר.</b> כלו' דבר הבא מה' היפלא בעיני שום בריה הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>לא צחקתי כי יראה.</b> למדנו ששרה אמנו אמתית היתה אך שבכאן שנתה כי יראה:
+
+<b>ויאמר.</b> אברהם:
+
+<b>לא</b> כמו שאת אומרת <b>כי צחקת</b> כי הקב"ה יותר נאמן ממך:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>וה' אמר המכסה.</b> היינו וירא אליו ה' דקאמר לעיל, המכסה אני מאברהם כך דרכו של הק"ב לגלות לעבדיו מה שהוא עושה כדכתי' (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואברהם עבדי ואוהבי ראוי שאגלה לו סודי כי ברוב חסידותיו <b>יהיה לגוי גדול ועצום וגו'</b> וכל זה בזכותו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי ידעתיו וגו'.</b> כי יודע אני בו שיצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה וגו' ולכך יצוה עליהם כן <b>למען הביא ה'</b> כלו' שיביא ה' על אברהם על זרעו של אברהם את הטוב שדיבר עליו כמו ועשית את מצות ה' אלקיך למען תחיה וירשת' את הארץ וכן צוה אברהם את בניו שיעשו צדקה ומשפט כדי שיבא עליהם הטוב אשר דיבר הק"ב ובשביל כך נאמן אברהם לנביא לה' ולגלות לו סודי. גם נראה לפרש אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום כלו' אני נתתי לאברהם הארץ הזאת ואני רוצה להשחית ערים הללו שהם שלו ואיך אכסה ממנו ואעשה בלא ידיעתו וא"ת אינו נפסד בכל כלום כי הארץ רחבת ידים לו ולזרעו ולכך אמ' ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום וכל הארץ צריכה כי ידעתיו אשר יצוה ושמרו ותוך כך יתברכו וירבו ותהא כל הארץ צריכה ולכך אין לי להשחית בלא ידיעתו ולכך אמר המכסה אני מאברהם וגילה לו והודה לו שאם אין שם י' צדיקים שישחית וכן עשה ושוב אין אברהם יוכל להתרעם אע"פ שהארץ צריכה לזרעו על פיו נעשה [הג"ה]:
+
+
+Verse 20
+
+<b>זעקת סדום ועמורה כי רבה.</b> רבים צועקים עליהם שהן גוזלים וחומסים ומריעים:
+
+
+Verse 21
+
+<b>הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה.</b> שכן עשו כמו שהצועקים אומרים כלה אעשה בהם ואם לא אדעה ואם לא שלא עשו כ"כ אדעה מה אעשה להם לפי החטא הפירעון:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>האף תספה.</b> כלו' אם הרשעים עשו ככל הצעקה הגם יספו צדיקים עמהם שאתה אומר שתעשה בהם כלה:
+
+
+Verse 24
+
+<b>ולא תשא למקום וגו'.</b> כלו' ראוי וכבוד לפניך שתשא לרשעים מפני הצדיקים שזהו דרך חסד ורחמים ולא שתכלה הצדיקים בשביל הרשעים שאין זה משפט כי הצדיקים מה פשעו:
+
+
+Verse 25
+
+<b>השופט כל הארץ.</b> הוא שופט ואדון לכל הארץ לא יעשה משפט בתמיה:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>ואנכי עפר ואפר.</b> התחיל להקטין עצמו לפי שהיה רוצה להרבות דברים כלו' לא בשביל חשיבותי ארבה דברי לפניך כי אני כאין אך בענותנותי
+
+
+Verse 28
+
+<b>אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה.</b> בתחלה שאל דבר מועט שלא יקשה בעיני הק' ולבסוף כשראה שעת רצון הוא התחיל לפחות עשרה עשרה כי אמר מאחר שהק' ניאות לי אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתו ומאחר שהעמידם על עשרה חשב בלבו אם יש שם פחות מעשרה זקנים יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים כי הכיר כי אין הק"ב חפץ במיתתן של צדיקים אך רצה למחול לאחרים בשבילם ולא רצה לומר מחול להם הכל פן יקשה בעיני הק' שלא יהא רוצה שימחה על כבודו ועל קדושת שמו ועוד שאם כולם רשעים מדוע רשעים יחיו:
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>המלאכים.</b> שלוחים של מקום כמו וישלח יעקב מלאכים ומזה הפסוק תשובה למינין שאומרים שלשה האנשים האילו ג' חלקים הם ויש להשיבם כשבאו לסדום היכן היה החלק הג' שאין שם רק ב' חלקים כדכתיב ויבאו ב' המלאכים וגו' ועוד שאמר וישלחנו ה' לשחתה ואיזה שלח הלא כלם שווים:
+
+<b>ולוט יושב בשער סדום.</b> כי שם היה דר כי לא דר ממש בתוך סדום אלא סמוך לשער כמו שנ' ויאהל עד סדום:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויאמר סורו נא אל בית עבדכם.</b> כל מקום שיש לירא שייך לומר סורה כמו שנא' סורה אדני סורה אלי אל תירא דשטורני"ר (destourner, abwenden) בלע"ז:
+
+<b>והשכמתם והלכת לדרככם.</b> למחר בהשכמה טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם בל ירגישו אנשי העיר בכם כי ירא אני פן ירעו לכם כי רעים וחטאים הם מאד:
+
+<b>ויאמרו לא כי ברחוב נלין.</b> השיבו לו וכי מפני פחדם נכנס לביתך תיור גדול יש לנו שאנו שלוחים של מקום. ועתה ברחוב נלין מפני זאת שאמרת ונראה מה יוכלו לעשות:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויפצר בם מאד.</b> כאדם שאומר מה תועילו במחלוקת ושמעו כי מה תועלת להתקוטט עם עם מת, הרבה יראו גבורתו של הק"ב:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ונדעה אותם.</b> לולי כי אמר לוט הנה נא לי שתי בנות וגו' הייתי אומר כי לא היו מבקשים אותם כי אם לידע אם הם מרגלים או אנשים רעים וגנבים אבל מתשובתו של לוט שאמר הנה נא לי שתי בנות יש להבין כי לעבירה היו תובעין אותן להעליל בהן:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>האחד בא לגור.</b> בכאן ניכר רשעים שניצלו כולם מהמלכים של כדרלעומר בשבילו ועתה מחרפים אותו [הג"ה]:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>סנורים.</b> הוא דרך שגעון ועורון סבור לראות ואינו רואה וכשיש לו לילך כאן הולך במקום אחר כמו ארם שהיו סבורים ללכת לעיר אחרת והלכו בשומרון ולפיכך <b>וילאו למצוא הפתח</b> כי כשהיו סבורין לילך אצל הפתח היו הולכין למקום אחר:
+
+
+Verse 12
+
+<b>עוד מי לך פה.</b> כלו' עוד מי יש לך פה חתן וגו':
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויהי כמצחק.</b> מחזיקים אותו כשוטה כי לא האמינו:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>המלט על נפשך אל תביט אחריך.</b> כלומר רוץ מהרה ואל תביט אחריך כאדם האומר לחבירו נבו"ש אלי"ץ מוא"ה ריגרדינ"טא (ne vous allex moi regardant, gehe nicht so, dass du auf mich zurückblickst) אלא מהרו ללכת כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים:
+
+
+Verse 18
+
+<b>אל נא אדני.</b> לאנשים אמר שאמרו לו <b>ההרה</b> ואמר להם אל אדני אל תאמרו לי שאלך ההרה כי רב הדרך ביני ובין ההר ועד שלא אבא שם יתפשט הענן עלינו וידביקנו, וזה אדני חול לפי הפשט ואח"כ מרוב פחדו התחיל להתפלל לפני הק"ב ולומר <b>הנה נא מצא עבדך וגו'</b> לפיכך שם הפסוק בין מה שאמר לאנשים ובין התפלה שהתפלל לפני הק"ב:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>הלא מצער היא.</b> כלו' קטנה היא ואין זה דבר גדול אם תניחנה. כל הלא שבמקרא תמיה היא והוא שינו"ן (si non, ob nicht) בלע"ז וכך אמר כי לא מצער היא וקטנה וא"כ אין זה דבר גדול שאני מבקש וכן (בראשית כ׳:ה׳) הלא הוא אמר לי וכי לא אמר לי שהיא אחותו וכן (ישעיה מ' כ"ח) הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' וגו' וכי לא ידעת מעצמך אם לא שמעת כי אלקי עולם ה' בלא שמיעה אתה יכול להבין כי הוא אלקי עולם מתוך גבורתו ונוראותיו ונפלאותיו וכן כולם:
+
+
+Verse 21
+
+<b>גם לדבר הזה.</b> מוסף על ששמעתי להצילך:
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי לא אוכל.</b> דרך בני אדם הוא מדבר כי הכל הוא יכול כי כל זה ממה שהשיב הק' ללוט או שמא ע"י הנביא השיבו ואמר הנביא כי לא אוכל וכן תירגם אונקלס לית לי רשות:
+
+<b>על כן קרא שם העיר צוער.</b> כי עד שם היה בלע ולפיכך הוא אומר מלך בלע היא צוער שנקראת צוער לאחר זמן:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>וה' המטיר על סדום וגו' עד מאת ה'.</b> מפורש בהלכה כי כן דרך הפסוק לדבר ואורחיה דקרא הוא כמו ויאמר למך לנשיו נשי למך שמדבר על עצמו כמו מאחר וזהו פושטו ועקרו:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ותבט אשתו.</b> היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך מיש"א אלו"ט דגרדוט"א עד שנ��ארה <b>מאחריו</b> והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו שנא' גפרית ומלח שריפה וגו':
+
+<b>ותהי נציב מלח.</b> כלו' מצבה ותל שכולה נפל עליה מלח שלא היה נראה שמעולם היתה שם אשה שהיתה מכוסה כולה ונראה שיש שם תל מלח. לפי שפושטו של הפסוק אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח ועדיין היא נראת בארץ ההיא:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>ואיש אין בארץ.</b> סבורות היו שמכה זאת פשטה בכל העולם וכשם שלא נשאר מן המבול רק נח ובניו כך סבורות שלא נשאר רק לוט ובנותיו:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>מואב.</b> כלו' מאבי הריתי:
+
+
+Verse 38
+
+<b>בן עמי.</b> מעמי הוא אותו שהריתי ממנו:
+
+<b>הוא אבי מואב עד היום.</b> כלו' עדיין הוא אב לאותה אומה שנקראת מואב כי עדיין לא נשתנה השם באומה אחרת כי פעמים ששם האומה משתנה ע"י שהיא גולה ואומה אחרת באין במקומן ונקראין על שם הראשונים כמו בני עשו שנקראו שעיר על אשר ירשו את ארץ שעיר ולכך מגיד לך הסופר שעדיין לא נשתנה שמותן כי בדבר שאין לו הפסק לא שייך לומר עד היום [הג"ה]:
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אל שרה אשתו.</b> כמו על שרה כמו (במדבר י"ד) ואמרו אל יושבי הארץ הזאת כמו על יושבי הארץ:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ואבימלך לא קרב אליה.</b> כי נעצר ולא היה יכול להזדקק באשה כמו שהוא אומר למטה וירפא אלהים את אבימלך:
+
+<b>הגוי גם צדיק תהרג.</b> כלו' הרגת גוי רע על רשעו סדום ועמורה, נהרג כמו כן גוי צדיק שלא פשעו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה וגו'.</b> לא סמכתי על אדם עד שאמר לי הוא לעצמי והיא גם היא אמרה שלא סמכתי עליו שאמרתי מחמת יראה הוא אומר עד ששאלתי גם לה שלא היתה יראה כלום:
+
+<b>בתום לבבי ובנקיון כפי.</b> אין בידי חמס ולא בידי מחשבה רעה כמו נקי כפים ובר לבב עשיתי זאת שלקחתיה אבל לא היה מתפאר על שלא קרב אליה כי זה היה בעל כרחו כי נעצר:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ואחשוך גם אנכי.</b> סייעתי לבא לטהר:
+
+
+Verse 7
+
+<b>כי נביא הוא.</b> ויודע כי לא קרבתה אליה ויקבלנה:
+
+<b>ויתפלל בעדך וחיה.</b> כלו' פייסהו לבד ההשבה על שיתפלל בעדך כלו' לא אתפייס עמך עד שתעשה לו טובה עד שיתפלל לי עליך כי בהשבה לבדה לא יתפלל עליך כי אין לך לעכב את אשתו כאדם שאומר לא אמחול לך מה שעשית לפלוני אוהבי עד שתעשה לו כ"כ נחת רוח שיבקש הוא עצמו ממני שאמחול לך והיה אם יתפלל עליך תרפא מה שאתה עציר וחיה ותרפא כי ההשבה יצילך מן המות ותפילתו ממה שאתה נעצר וכן הוא אומר למטה ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים וגו' אלמא כי ע"י תפלה בא לו הרפואה:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>מה ראית כי עשית וגו'.</b> כלו' אילו הכשלתני באשה אחרת שלא היתה אשתך הייתי אומר שאתה שונא אותי אבל מאחר שהיא אשתך תמיה אני למה עשית זאת וכי רוצה היית שיתעוללו בה אחרים היינו ודאי תמות נפשי עם פלשתים שעשית לי:
+
+
+Verse 11
+
+<b>רק אין יראת אלהים במקום הזה.</b> כי שאלת על אשתי ולא על אכילה ושתיה ואין דרך יראי המקום לעשות כן ולכך אמרתי אחותי היא כי מוטב לי שיקחוה ולא אמות משאמות ויקחוה וגם לא שקרתי כי האמנה <b>אחתי בת אבי</b> קרובתי היא ממשפחתי ומבית אבי ודרך לקרות קרובו אחיו כמו כי אנשים אחים אנחנו דלוט וכן כי אחי אביה הוא דיעקב והכי אחי אתה:
+
+
+Verse 12
+
+<b>אך לא בת אמי.</b> כלו' לא נולדנו מכרס אחד שאינה אחותי ממש רק קרובתי ולכך ותהי לי לאשה:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויהי כי התעו אותי אלקים מבית אבי.</b> שהיו תועים בית אבי אחרי אלהים אחרים ואני נתתי את לבי אחר הק' והפרישני הק' מהם להיות הולך כאשר אני הולך לכאן ולכאן כאדם תועה בדרך שמהלך לכאן ולכאן הרי שהתעו אותי אלהים מבית אבי וגרמו לי להיות הולך כאדם תועה שבית אבי תעו מדרך השכל ואני בדרכי החיים:
+
+<b>ואומר לה זה וגו'.</b> כלו' תנאי היה לי עמה, נתן טעם אף לדבריה שאמרה אחי הוא:
+
+<b>אמרי לי.</b> עלי כמו (שופטים ט' נ"ד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו שהוא כמו עלי:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויקח אבימלך צאן ובקר.</b> כדי לפייסו שיתפלל עליו והשיב את אשתו ואמר הנה <b>ארצי לפניך</b> כדי להתפייס ויתפלל כמו שאמר לו הק':
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ולשרה אמר.</b> כדי שתתפייס גם היא:
+
+<b>הנה נתתי אלף כסף.</b> שוה אלף כסף:
+
+<b>הנה הוא לך.</b> הממון:
+
+<b>כסות עינים.</b> שמכסה ממך בושת בעיני בני אדם:
+
+<b>לכל אשר אתך.</b> יכסה שלא יבושו גם הם במה שלקחתיך:
+
+<b>ואת כל ונוכחת.</b> שהוא מוכיח שלא נגעתי בך ותוכלי להוכיח לכל על פניהם שאת טהורה שמאחר שנתתי ממון לאברהם כדי לפייסו ולקחו ונתפייס ידוע שהוא יודע שלא קרבתי אליך שאם לא היה יודע כן לא היה לוקח כן ממון שבעולם כי היא קנא חמס גבר ולא יחמול ביום נקם ואם יתן את כל הון ביתו כמו שכתב במשלי (ו' ל"ד) וכן גם יש לך להתפייס בכך. ולפי מה שתרגם אונקלוס הכי קאמר הנה הוא לך הממון הזה כסות עינים כלו' כסות של גוונים וצבעונים וכמו (יחזק' א') וגבותם מליאות עינים שהוא לשון גוונים וכן (זכריה ב') על אבן אחד שבעה עינים וכן עד שתקלוט את העין בתלמוד. ולכל אשר אתך כי כן התניתי שיהא להם כסות מזה הממון כדי שיהנו כולם משלי ויתפייסו, ואת כל ונכוחת שיהא נודע לכל שטהורה את ולא נגעתי בך כמו שפי'. וגם יש מפרש ואת כל ונוכחת מעתה ועם הכל תהא מוכחת שאת אשתו ולא תאמר אחי הוא שלא יבא עוד הדבר לידי תקלה וקלון. וי"ל שלכך בא המאמר אל אבימלך ולא לפרעה אלא הוכיחו ע"י נגעים לפי שאבימלך בדק הרבה ולא סמך על אחרים עד שבדק בו ובה כמו שפי' למעלה אבל פרעה לא דקדק אלא שהללו השרים ואמרו לו שהוא אחותו כמו שאמר לו בסוף למה אמרת אחותי היא ואינו אומר למה אמרת לי:
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>צחוק עשה לי אלקים.</b> כלו' הכי קרא שמו יצחק שיצחקו עלי בני אדם לאמר ראיתם שרה ילדה לצ' שנים והתחילה עתה אטווטי"ר:
+
+
+Verse 7
+
+<b>מי מלל לאברהם.</b> כלו' מי היה אומר לאברהם שאירע דבר זה שהניקה בנים שרה לא היה אדם שיאמר לו כך שלא היה מאמין רק היה כמצחק בעיניו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>כי לא יירש בן האמה וגו'.</b> כלו' אינו דין שיירש בן האמה עם בני ולפיכך איני רוצה שידיר כאן שמא לאחר מיתתינו יאמר גם אני בן אברהם ויבוא לירש:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וירע הדבר מאד.</b> כלו' על הגר היה קשה בעיניו אבל על בנו היה לו קשה מאד ולפיכך אמר לו הק' אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך:
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי ביצחק יקרא לך זרע.</b> עיקר זרעך הוא יצחק אותו זרע שאמר בו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>שם על שכמה.</b> החמת והלחם ואת הילד בידיה כי בן י"ד היה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ותשלך את הילד.</b> משנתעלף בצמא התחילה לנושאו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>מלאך אלקים מן השמים.</b> המלאכים הנראים אל בני אדם בארץ בדמות בני אדם לא נודע שהם מלאכים לפי שאין דרך הק' להגלות כן ואותו שמדבר מן השמים נודע שהוא מלאך שאמר כי שמע אלקים אל קול הנער ולא אמר שמעתי:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>רובה קשת.</b> רובה מושך כמו (בראשית מ��ט:כ״ג) וימררהו ורבו, וכמו (איוב י"ו י"ג) יסבו עליו רביו:
+
+<b>קשת.</b> בעד קשת. וי"א רובה כמו נער כמו יקבלו הרובים תשובתם וכמו הנער שהוא רביא בתרגום כלומר נער בעל קשה:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויאמר אבימלך.</b> שם המלכות מלך ולא שם איש כמו שהוכיח בשמואל שהלך דוד אצל אכיש ושינה שם טעמו ובתילים הוא אומר בשנותו את טעמו לפני אבימלך אלמא דאכיש קורא אבימלך וכן פרעה שם מלכות במצרים כמו אנפריר"א (empereur, Kaiser). ונ"ל דאף פיכול שם מי שהוא על הצבא ולא שם האיש לפי שכל נעשה על פיו כמו שנ' כאן וגבי יצחק:
+
+
+Verse 23
+
+<b>אם תשקור לי ולניני.</b> יודע היה אבימלך שאברהם יירש את הארץ ויגרש זרעו אותו משם לכך שאל ברית לו ולנינו ולנכדו:
+
+<b>כחסד אשר עשיתי עמך.</b> בעוד שהארץ בידי שאמרתי לך כטוב בעיניך שב:
+
+<b>תעשה עמדי.</b> כשתבא לידך שלא תגרש גם אתה את זרעי:
+
+
+Verse 24
+
+<b>אנכי אשבע.</b> כלו' לא אשיב את פניך אע"פ שעשו לי עבדיך שלא כהוגן כמו שאומר והוכיח אברהם את אבימלך וגו' ואמר לו אבימלך אין לך להשיב פני על זאת כי לא ממני היה ולא הגדת לי ולא שמעתי מפי אחרים:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>כי חפרת את הבאר הזאת.</b> ולא יגזלוהו ממני:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ויטע אשל.</b> אילן גדול להיות לזכרון על הברית ובתלמוד דתליא באשלי רברבי דומיא יתלה באילן גדול:
+
+<b>ויקרא בשם ה'.</b> נתן הודאה להק' שנתן לו גדולה עד שהמלכים כורתים עמו ברית מפני גדולתו:
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אחר הדברים האלה.</b> שנעשה אברהם שר וגדול והמלכים כרתו עמו ברית:
+
+<b>נסה את אברהם.</b> הביאו לידי נסיון שלא יוכל שטן ומקטרג ובעל הדין לומר עליו החנם ירא אברהם הלא סך בעדו ובעד כל אשר לו וגם המלכים כורתים עמו ברית כדרך שאמר על איוב וביקש ממנו דבר החביב עליו יותר מגופו וממונו וכיון שלא מנעו ולא נתרעם לומ' הלא אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לשוחטו ולשרפו ולא די אם היה נשחט ע"י אחרים שנתת לי להקהות בו את שניי אלא שאתה אומר לי לשחטו בידי וכיון שכל זה לא חשב כלום אלא סמך על מצותו של הק':
+
+
+Verse 2
+
+<b>והעלהו שם לעולה.</b> סתם הק' את דבריו וחשב אברהם כי צוה עליו לשחטו ולהקטירו כליל ולפיכך הוליך עמו עצים ואש ומאכלת והוא לא צוה רק להעלותו על גבי מזבח ומשהעלהו גמר ועשה מצותו של הק'. [ויש מפרש נסה הגביהו ונשאו והודיעו לעולם כמה הוא חשוב כמו נסה עלינו אור פניך, וכמו ונשא נס, כי נס דבר גדול הוא ה"ג]:
+
+<b>אשר אומר אליך.</b> ואח"כ פי' לו היכן כמו שמפרש אל המקום אשר אמר לו אלקים אלמא שאמר לו היכן ומשום הכי הכיר את המקום מרחוק שכבר פי' לו:
+
+
+Verse 3
+
+<b>וישכם אברהם בבוקר.</b> לחבוש את חמורו כי היה זריז ורדוף לעשות רצון בוראו:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>שבו לכם פה עם החמור.</b> שלא רצה להוליכם כדי שלא יעכבוהו מלשחוט את בנו: 
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>אלקים יראה לו השה לעולה בני.</b> כלו' את בני, אמר לו ענין על ב' משמעות שאמר לו האחת לפי סברתו משמע כאומר בני הק' יראה לו השה ואומר' רבותינו כי הבין יצחק ואעפ"כ הלכו שניהם יחדו בדעת שוה לעשות רצון הבורא:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויקרא אליו מלאך אלקים מן השמים.</b> ואע"פ שהיה מדבר בלשון שכינה שאמר ולא חשכת את בנך ממני ששלוחו של מקום היה מדבר כאילו הק' מדבר בכל מקום וסוף הוכיח שהיה המלאך מדקאמר בפעם השנית בי נשבעתי נאם ה':
+
+
+Verse 12
+
+<b>אל תשלח ידך אל הנער.</b> כי כבר עשית את המצוה כי לא צוה לך רק להעלותו ��אתה העלית אותו מעל לעצים:
+
+<b>כי עתה ידעתי.</b> דרך הוא לדבר כלשון בני אדם כי מתחלה יודע לבות בני אדם כלו' עשיתי עצמי כאילו לא ידעתי ועתה ידעתי להודיע לכל ולא יוכל שום קטרג לקטרג עליך עוד:
+
+
+Verse 13
+
+<b>וירא והנה איל.</b> ומ"מ לא היה לוקחו כי היה ירא שמא אדם אחר אבדו ולא היה פושט ידו בשל אחרים אבל אחר שנאחז בסבך בקרניו ידע כי אות לו שיקחנו ולצורכו נעכב שם והלך ולקחו:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ה' יראה.</b> כלו' יראה המקום ויזכור המעשה:
+
+<b>אשר יאמר היום.</b> בין בני אדם כשמדברים על אותו הר שואל לו מאיזה הר אתה אומר והוא עונה ששמו יראה שכן קראו אברהם:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>לא חשכת את יחידך.</b> אתה הקרבת לפני בנך יחידך ורצית למעט זרעך ואני אתן לך והרבה ארבה את זרעך:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>הנה ילדה מלכה גם היא.</b> נר' שאף היא היתה עקרה ונפקדה ובשרוה לאברהם ומפני שידע שהיה להם בנים ובנות שלח שם לקחת אשה לבנו:
+
+<b>יבנה אלי אולמיו ואליו, ויקבץ שם גבוריו ואליו, ונקריב לפניו כבשיו ואיליו, וישאו פרי אלוניו ואליו, בסיימי סדר וירא אליו.</b>
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהיו חיי שרה.</b> אין דרך לכתוב מיתת הנשים אפילו צדקניות אם לא ע"י מעשה שהרי לא מצינו רק בשרה רחל ודבורה מינקת רבקה ומרים על הסתלקות הבאר, שרה על שהודיענו איך קנה קבורה בדמים יקרים והוא אחד מן הנסיונות, ודבורה להודיענו למה נקרא שם המקום אלון בכות, ורחל ללמד למה לא נקברה במערת המכפלה, ומיהו שנותם לא נמנו לבד משרה שהיא חשובה מכולם:
+
+<b>מאה שנה.</b> דרך הפסוק לומר שנה ושנים לכל חשבון וחשבון וגם תמצא אלה שני חיי ישמעאל:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>גר ותושב.</b> גר שבאתי מארץ אחרת ותושב שדעתי להתיישב עמכם והם השיבו אין אתה גר בעינינו רק נשיא אלקים:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויקם אברהם.</b> לפי שרצה להשתחות לכולם בין לאותם שלפניו בין לאותם שלאחריו ואותן שמצידו הוצרך לקום והוא היה צריך לכולם שאפי' מכר לו עפרון השדה והמערה לא היה לעשות שם בית הקברות כי אם ברשות כל בני העיר שמא יאמרו אין אתה רשאי להרבות עלינו מקום טומאה ולפיכך פגע בכולן [הג"ה]:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>השדה נתתי לך והמערה וגו'.</b> כלו' אין אתה שואל רק המערה בכסף מלא במילוי הדמים בלא חסרון ואיני חושש בשדה אם תעשה במערה קברים כי אין חפץ בשדה שהוא סמוך לבית הקברות כ"כ אלא הכל ויתרתי לך:
+
+
+Verse 12
+
+<b>וישתחו אברהם.</b> לעפרון בפני כל עמי הארץ וכאן לא נאמר ויקם כמו למעלה שלא השתחוה אלא לעפרון שהוא עומד לפניו ולא הוצרך לעמוד:
+
+
+Verse 13
+
+ואמר לו כמו שויתרת לי השדה אני ויתרתי לך הכסף כמו שאומ' <b>נתתי כסף השדה</b> כלו' גם כסף השדה עם המערה שאמרתי לך למעלה כי אני אקנה הכל מאחר שאין אתה חפץ בשדה בלא מערה [הג"ה]:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויקם שדה עפרון.</b> מאחר שמסר לו הכסף קנאו בכסף להיות קנוי לו ומוחזק בידו כמו (ש"א כ"ד) וקמה בידך ממלכת ישר' אבל לא עשה חזקה עדיין להיות לבית הקברות ולכך כתב אחר שנקברה שרה ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר כי עשה בו חזקה לקבורה לכך כתב מאת בני חת כי זה היה ברשות בני העיר כמו שפי' אבל להיות לו למקנה היה מאת עפרון:
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ואברהם זקן בא בימים.</b> ומתאוה לראות זרע מיצחק:
+
+<b>וה' ברך וגו'.</b> ולא היה חסר דבר רק לבקש אשה לבנו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>זקן ביתו.</b> שהזקין בביתו ומשרתו מנעוריו ויש לסמך עליו שמכירו מנעורתו לכך היה מושל בכל אשר לו כי עבד נאמן היה לו:
+
+<b>שים נא ידך תחת ירכי.</b> רגילים היו לתת ידם תחת ירך בשעה שתוקעין אמונתם ונשבעין כמו שאנו רגילין לתת איש ידו ביד רעהו וגם י"ל שים נא ידך ואמונתך תחת רגל להיות משועבד לי ונתון תחת רגלי לזאת שתעשה לי שבועה זאת ולא שישים ידו שם ממש. והגדה מפני שיש שם מצות מילה. והמינין אומר' מפני שמשם יצא ישו ויש להשיבם הלא לא הורה ע"י גבר לדבריהם על רחמה של אשה היה להם לישבע:
+
+
+Verse 3
+
+<b>לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני.</b> שאר אכסנאים מתחתנים בבני הארץ כדי שיירש נחלה במקום ע"י נישואין כמו שעשה עשו שירש הר שעיר ע"י אהליבמה אבל אני איני צריך שהרי נתן לי הק' את הארץ:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ה' אלקי השמים וגו'.</b> י"ל שזו תפלה וי"ל שזו הבטחה שהק' ישלח מלאכו עמו ויצליחנו [הג"ה]:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ונקית משבועתי.</b> שאני משביעך אלא שתלך שם ותעשה מה שתוכל:
+
+<b>רק את בני לא תשב שמה.</b> איני רוצה שיצא מארץ ירושתו שנתן לנו הק':
+
+<b>ואם לא תאבה האשה.</b> יקח לו מאשר ימצא:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>וכל טוב אדוניו בידו.</b> ויכול ליקח כל טוב מה שירצה כמו שאמר המושל בכל אשר לו:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>הנה אנכי נצב על עין המים.</b> כלו' הנה אנכי מתעכב על עין המים ולא אכנס בעיר שהרוצה לישא אשה צריך לבדוק בג' דברים שתהא יפה ומיוחסת תהא נעימה בדעתה ויפה עם הבריות ועתה היופי אני יכול לראות בעיני והיחוס אני יכול לשאול עליו ולבדוק בקרוביה אבל הנעימות איך אדע אם אכנס בעיר ואתאכסן באחד מן הבתים ותשתמש לפנינו הנערה שמא אביה ואמה ציוו עליה ולא מדעתה ולא מלבה תעשה זאת ואם לא תשתמש שמא מחמת צניעות תניח ולכך אין לבדוק בתוך הבית ולכן אהיה נצב ואתעכב כאן כי בכאן מה שתעשה מדעתה יהיה שאין אביה ואמה עמה:
+
+
+Verse 14
+
+<b>והיה הנערה אשר אומ' אליה.</b> והיה לאו אנערה קאי דא"כ והיתה הנערה היה לו לומר אלא והיה מילתא באפי נפשא היא והיה הדבר הזה שהנערה אשר אומר אליה תענה לי גם גמלך אשקה ותעשה לי יותר ממה שאשאל ממנה ודאי מדעת יפה ומנעימות תעשה זאת ולא תלה הדבר אלא בעצמו שאמר והיה אשר אומר אליה כלו' אותה שאראה יפה והגונה ובעלת תואר אומר אליה ואבדקנה ואבדוק גם ביחס ואני לא אומר למבוזות ולמכוערות:
+
+<b>אותה הוכחת.</b> כלו' אותה ראויה ליצחק שבבית אדוני באים אורחים תמיד וצריך שתהא אשה נעימה ועינה יפה לאורחים:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>עד אם כלו לשתות.</b> אם זה כמו אשר:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויקח האיש נזם זהב.</b> כלו' הזמין ושני צמידים הזמין לתת על ידיה:
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויאמר בת מי את.</b> ואח"כ נתנה לה כמו שהוא מספר באחרונה והדברים ניכרים כי לא שוטה היה [הג"ה]:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>ויאמר עבד אברהם אנכי.</b> לפי שאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי שלא יתמהו עליו על מה ממהר כ"כ כי לאחר אכילה לא היה יכול לדבר לפיכך אמר עבד אברהם אנכי ואין לי לאכול ולעשות כלום לעצמי עד שאעשה מצות אדני:
+
+
+Verse 35
+
+<b>ברך את אדוני וגו'.</b> כלו' עשיר הוא מאד:
+
+
+Verse 36
+
+<b>ויתן לו את כל אשר לו.</b> ואשרי האשה הנישאת בעושר זה ומתוך שהוא עשיר השביעני <b>לא תקח אשה לבני וגו'</b> כי איני רוצה שתירש אשה נכרית כבודי ועשרי כי אם אחת מקרובותיי ולטובת קרוביו נתכוין:
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+<b>והיית נקי מאלתי.</b> כלו' אל תחשבו מאחר שנשבעת תתן לנו ממון מן האשה כדי שלא תעבור על השבועה אני כבר עשיתי שלי והנני נקי אם תרצו תתנו ואם לא תרצו תניחו, וגם סיפר להם היאך דיבר עם רבקה כלו' אם לא תתנו תעברו על מצות הק"ב שמאחר שהזמינה לי בתוך כדי דיבור ני' שהק' חפץ בזיווגם:
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+<b>רע או טוב.</b> לא נוכל לומר רע לאמר לא נתן שכבר הק' חפץ ולא טוב שהרי אין הדבר תלוי בדעתינו שכבר הק' נתנה לך:
+
+
+Verse 51
+
+<b>קח ולך.</b> כלו' אתה בעצמך תקחנה בלא רשותינו ולך:
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+<b>כלי כסף וכלי זהב.</b> יודע היה שאילו ישובו עמו:
+
+<b>ומגדנות.</b> כמו צרי ודבש ומיני פירות:
+
+<b>לאחיה ולאמה.</b> שהם צריכים פיוס אבל בתואל היה בן דודו לא היה צריך פיוס ששמח היה שתנתן בתו לקרובו:
+
+
+Verse 54
+
+
+
+Verse 55
+
+<b>ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה וגו'.</b> אבל בתואל לא היה צריך באיחור לפיכך לא דיבר לפי שהיה יצחק קרובו וחפץ בזיווג כאדם ששואל לו קרובו ואומר ממני אין עיכוב טוב תתי אותה לך ובלבד שתרצה אמה ולפיכך כל הדברים היו על האם ובנה מדבר בשבילה בשביל צניעות ואף למעלה ויען לבן ובתואל ששם לבן קודם לבתואל מפני שהיה לבו גס בו (פריב"א) שהוא הלך לקראתו והביא לביתם, וגם אין דרך שידבר האיש על תמרוקי הנשים:
+
+<b>ימים או עשור.</b> שנה או י' חדשים כי שנה אחת דין לתת זמן לבתולה כמו שנ' במגלה מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן וגם רבות' אמרו נותנין לבתולה י"ב חודש כיד לפרנס את עצמה אבל מפני שהאיחור קשה עליו אמרו או עשור:
+
+
+Verse 56
+
+<b>אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי.</b> אם תאחרוני הרי אותם עוברים על דעת המקום כי הרבה תמרוקיהן יהיה לה בבית אדוני יותר מבכאן:
+
+
+Verse 57
+
+
+
+Verse 58
+
+
+
+Verse 59
+
+
+
+Verse 60
+
+
+
+Verse 61
+
+
+
+Verse 62
+
+
+
+Verse 63
+
+
+
+Verse 64
+
+<b>ותפול מעל הגמל.</b> הרכינה עצמה על הגמל וכיסתה פניה מחמת בושת:
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>קדמה אל ארץ קדם.</b> ארץ ארם כדכת' מן ארם ינחיני בלק מלך מואב מהררי קדם ושלחם לירש חלקו בבית אביו:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>שנים עשר נשיאים לאומותם.</b> שכל משפחה קרא אומה וכל משפחה העמידה נשיא אחד כמו השבטים:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>על פני כל אחיו.</b> בני קטורה נפל כמו שאומ' המלאך להגר על פני כל אחיו ישכון ונפל לשון שכינה כמו ויפלו עליו אנשים מגד:
+
+<b>חלצני אל מכל צרה, והרס מבצר בצרה, ולישועתי עורה, והפר כעס ועברה, בסיימי חיי שרה.</b>
+
+
+Verse 19
+
+<b>אלה תולדות יצחק.</b> לפי שאמר תולדות ישמעאל אמר תולדות יצחק וקראו בשמו ואח"כ פי' איך נולד ואיך הוליד:
+
+<b>אברהם הוליד את יצחק.</b> כלו' יצחק תולדתו וזרעו וממלא מקומו כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע אבל בני הפלגשים לא חשיב תולדותיו:
+
+
+Verse 20
+
+<b>אחות לבן הארמי.</b> דרך הפסוק ברוב המקומות להזכיר האח הגדול כמו האב בשמת בת ישמעאל אחות נביות, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, וכן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, וגם הזכיר כאן לבן על שיש לדבר עליו לפנים גבי יעקב:
+
+
+Verse 21
+
+<b>לנוכח אשתו.</b> כלו' עיקר תפילתו על אשתו כי על עצמו לא היה מתפחד כי אם לא יבנה מזאת יבנה מאחרת שהרי הבטיח הק' לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואמר ביצחק יקרא לך זרע ע"כ היה מובטח על עצמו אבל היה רוצה להבנות מרבקה [הג"ה]:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויתרוצצו הבנים בקרבה.</b> ויתרוצצו לשון קנה רצוץ (ישעיהו מ״ב:ג׳) משתברים וסברה כי חבלי יולדה הם ועדיין לא הגיע זמן לידה ויראה שמא הפילה:
+
+<b>ותאמר א"כ</b> שהפלתי <b>למה זה אנכי</b> הרה ולמה קבל הק' תפילתינו לא לעזור ולא להועיל:
+
+<b>ותלך לדרוש את ה'.</b> על פי נביאים:
+
+
+Verse 23
+
+<b>שני גוים בבטנך.</b> כלו' לא הפלת כי שני גוים יצאו ממך:
+
+<b>ולאום מלאום יאמץ.</b> יתחזקו זה כנגד זה שלא יהיה שלום ביניהם ולפיכך המזל גורם שנראים כמתלחמים כי כן דרך שהוולדות עושין סימן לפי המזל כמה שעתיד להיות כמו וידו אוחזת בעקב שנראה כמעכב להיות בכור וכן מה פרצת עליך פרץ ויצא ממנו מלכות בית דוד:
+
+<b>ורב יעבוד צעיר.</b> נותן טעם למה יהיה שלום ביניהם לפי שהרב יעבוד צעיר ולא יקבל ברצון עליו כי קשה יהיה לו לעבוד את אחיו הקטן ממנו והקטן ישא לו עבדות בדין ולפיכך יתגרו זה בזה:
+
+
+Verse 24
+
+<b>וימלאו ימיה ללדת.</b> לא כשהייתה סבורה אלא היה באה לעת מלאו ימים ולעת לידה:
+
+
+Verse 25
+
+<b>עשו.</b> פרפי"ט (parfait, fertig) בלע' שהיה לו זקן וסימנין:
+
+<b>יעקב.</b> על שם העקב:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>יושב אוהלים.</b> למקנה לפי שהרועים עושים אוהלים מפני הצנה ומפני החמה:
+
+
+Verse 28
+
+<b>ורבקה אוהבת את יעקב.</b> שהיה רועה צאן ועוסק בישובו של עולם ודרך האשה לאהוב מי שמגדל טלאים וגדים:
+
+
+Verse 29
+
+<b>והוא עיף.</b> דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחר החיות ופעמים טועים ביער שלשה וד' ימים להם רעב וצמא וכן היה לעשו עד שהגיע לשערי מות ולא היה להשיג ידו אל פיו כמו שהוא אומר <b>הלעיטיני נא וגו'</b> כלומ' שפוך לתוך פי ואני אוכל שאיני יכול אפי' לתת לתוך פי ולא ללכת אל בית אבי אך מצא יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר אם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת ולכך אמר לו יעקב אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקני מן השבי ומן המות יהיו משועבדים לי ואם אוכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה שאתה בכור ותקח הכל אבל אם תמכור לי בכורתך אז אוכילך ותחיה ולא תמות ואני לא אפסיד במה שאוכילך ואם לא תחמול על עצמך בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה גם אני לא אחמול על עצמך כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי ואיני אוהבך יותר ממני ומחמת טענה אמר לו יעקב <b>מכרה כיום את בכורתך לי</b> כלו' שתעמוד בכורתך לעולם כמו היום וכן <b>השבעה לי כיום</b> שתהא שלי לעולם כמו שהיא שלי היום [הג"ה]:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>ויאכל וישת.</b> ותשב רוחו אליו ויבז הבכורה כי כל ממון שבעולם אין אדם חושב כלום ובזוי בעיניו כנגד גופו ועוד שהיה בוטח באהבת יצחק שלא יפסיד בכך כלום כמו שאפר' בע"ה. וי"מ כי בכסף קנה יעקב הבכורה וזה האוכל היה סעודת המכירה שקורין בריי"א (beveria, Gelage) והוא בדאות בעיני:
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אל אבימלך.</b> שהיה בברית עם אביו:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>מצותי.</b> שצויתי עליו לפי שעה כגון לך לך ועקידת יצחק:
+
+<b>חוקותי.</b> שחקקתי עליו לדורות כגון מילה:
+
+<b>תורותי.</b> דברים שהתריתי עליו שלא לעשות. הג"ה:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>מאה שערים.</b> מאה על מה שהיה משער מן הזריעה שתצא משם היה מוצא על אחד מאה וכמדומה מאה לאו דוקא:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>כשמות אשר קרא להן אביו.</b> כדי שיודע שאילו בארות אביו ומיורשתו שאם היה משנה שמם שאמרו לו אחרים הם ולא של אביך היו:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>לנו המים.</b> כי מאחר שהם חיים מן הנהר שלנו הם באים:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויעתק משם.</b> למקום שלא יוכלו לומ' שבא מן הנהר שלהם ומשום הכי לא רבו עליה:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>אל תירא.</b> לפי שלא היו רגילים לעשות עמו מריבה ולהתקוטט עמו הוצרך לומר אל תירא:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ואחוזת מרעהו.</b> יש אומ' אחוזת שם איש ומרעהו כמו רעהו, (שופטים י״ד:כ׳) למרעהו אשר רעה לו דשמשון ומביאין ראיה מדכתב ואחוזת שר העיר (צ"ל מדכתב ופיכל שר צבאו, כלומר מזה ראיה שאחוזת שם איש כמו פיכל). ול"נ כמו שתרגם אונקלוס הג"ה:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>אם תעשה עמנו רעה.</b> כלו' אם תעשה עמנו כאשר עשינו זאת לך שלא נגענוך וגם שלא עשינו רק טוב הרי אתה גומל לנו רעה בלי פשע:
+
+<b>אתה עתה ברוך ה'.</b> כלו' אפי' גרמה לא עשינו עמך שאם הייתה אומר אתם שלחתם אותי ממקום שהייתי מתברך בו למקום שאינו מתברך היית יכול לומר כי גרמנו לך רעה אבל עתה אתה ברוך ה' כמו לשם נמצא שלא גרמנו לך רק טוב:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>על כן שם העיר באר שבע.</b> שם המקום היה באר שבע בימי אברהם ועתה אף שם העיר נקראת באר שבע:
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>מרת רוח.</b> על מעשיהם הרעים היה מר רוחם של יצחק ורבקה. הג"ה:
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ותכהין עיניו מראות.</b> שלא תתמה איך נתחלף לו יעקב בעשו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>לא ידעתי יום מותי.</b> ואם אמות הרי הפסדת הכל כי יעקב אחיך קנה ממך הבכורה ויטול השררה כולה ועיקר הנכסים:
+
+
+Verse 3
+
+<b>תליך.</b> הוא אשפתו שתולה לו באוכף שלו ונותן שם החיצים:
+
+
+Verse 4
+
+<b>בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.</b> כי במתנה שאתן לך אינו יכול לערער כלום דדין בכורה לא שייך גבי מתנה ואני אתן לך כל השררה כמו שאמר יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים דדין בכורה לא שייך אלא בירושה והכי נמי אמרו רבותינו המחלק נכסיו על פה ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור דבריו קיימין, ומשום הכי אמר לו לברכו לפני מותו שלא יפסיד במה שמכר בכורתו ולפיכך אמר לו עשה לי סעודה שהרי נתת בכורתך בשביל אכילה אחת ואני אשיבנה לך בשביל סעודה ושם אמשילך ועוד כי דרך השרים לעשות סעודה כשמקבלין שררה וכן הוא אומר ויזבח אדוניהו שור ומריא וגו':
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ורבקה אמרה.</b> כשם שיצחק מחזיר אחר טובת עשו כך היא מחזרת לטובתו של יעקב שהייתה אוהבתו:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>בעבור אשר יברכך לפני מותו.</b> ואע"פ שלא היה צריך שהרי היה הבכורה שלו מ"מ צריך להעבירה מעשו והיה יעקב כאדם שרץ אחר אבידתו שהרי עשו מכר לו את הבכורה ונשבע לו שלא להפקיע ממנו ועכשיו היה מערים על שבועתו ורוצה לרמותו ויעקב הציל את שלו מידו:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כמתעתע.</b> שהייתי רוצה להטעותו לפי שאינו רואה:
+
+<b>והבאתי עלי קללה.</b> כשם שברכה לשון ריוח כך קללה לשון חסרון שאם יכעוס אפסיד גם הפשיטות וירידנו מנכסיו:
+
+
+Verse 13
+
+<b>עלי קללתך.</b> שאם ירידך אני אורישך כל כתובתי ואף אפצר באביך להשיב לך ועוד שאערים שאם ימושך לא ירגיש:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>החמודות.</b> שני חליפות בגדים היו לו אחד שהולך לצייד ואחד שלובש בין אנשים כן דרך הציידים:
+
+<b>ותלבש את יעקב.</b> שהיה הולך לקבל שררה וגם לשמש לפני אביו בסעודתו, הלבישה לו בגדים נאים כדאמ' בגדים שבישל בהם קדירה לא ימזוג בהם כוס לרבו כי אם בבגדים נקיים, ועוד שהיו מריחים ריח צידה שפעמים באקראי היה מוליכם בשדי או מיד שהיה בא מן השדה עם הריח שבו היה לובשן ובכך לא ה��גיש יצחק ביעקב כי הריח ריח השדה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>ואת עורות גדיי העיזים.</b> מכאן יש ללמוד כמה היה משונה עשו כי מששו בעור הגדי אפי' בגב היד והצאור:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>אנכי עשו בכורך.</b> לא שיקר לאביו אלא כששאל לו מי אתה אמר לו אנכי כי כן דרך לענות והוסיף לומר לו אנכי עשו בכורך ואף הוא אמת ועשיתי כאשר דברת אלי כמה פעמים:
+
+<b>קום נא שבה.</b> חילה על פניו שיאכל ויברכהו:
+
+
+Verse 20
+
+<b>כי הקרה וגו'.</b> מזומנים היו לי:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויאמר אני.</b> לא אמר כן אני הוא ולא עשו:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>גשה נא ושקה לי בני.</b> עדיין לבו נוקפו אמר שני סימנים יש לי בזה אחד הקול שדומה ליעקב ואחד הידים שדומים לעשו ואיני יודע על איזה אסמוך אבדוק אותו בסימן השלישי כי ריחו של עשו כריח שדה ושל יעקב אינו כריח שדה אשוק אותו אם ריחו כשדה זהו עשו ואם לאו זה יעקב כי אלך אחר רוב סימנים ולכך אמר גשה נא ושקה לי בני הריח ריח בגדים אז אמר זה עשו וברכו:
+
+
+Verse 27
+
+<b>וירח את ריח בגדיו.</b> אז נתיישב דעתו שחשב אל נכון שהוא עשו:
+
+<b>אשר ברכו ה'.</b> כלו' מדהזמין כ"כ מהר צדה ודאי מסכים הוא על ברכתו וברכו:
+
+
+Verse 28
+
+<b>ויתן לך האלקים.</b> כלו' המקום יסכים על ברכה זו ועל מתנה זו ויספיק לך טל וינחילך ארץ שמינה וירבה לך דגן ותירוש:
+
+<b>משמני הארץ.</b> מן העיקר כגון משמן:
+
+
+Verse 29
+
+<b>יעבדוך עמים.</b> בני קטורה:
+
+<b>וישתחוו לך לאומים.</b> אילו בני לוט ובני ישמעאל שכולם היו משועבדים ליצחק:
+
+<b>בני אמך.</b> שלא היו לו בנים רק מאם אחת אבל יעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו אחיו מהרבה אמהות:
+
+<b>אורריך ארור ומברכיך ברוך.</b> שתרצה תשפיל שתרצה תתרומם ולכך היה עשו סבור לקבל ברכה זו הוא אומר ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה אפי' לאחר שנתרפה ביזה הבכורה שלא היה סבור להפסיד בכך כלום:
+
+
+Verse 30
+
+<b>אך יצא יצא.</b> מיד שיצא יעקב ועשו בא:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>גם ברוך יהיה.</b> שאיני יכול לחזור בי:
+
+<b>גם ברוך.</b> כלו' מאחר שקבל ברכת זו להיות גביר ושר יודע אני שגם ברכה האחרת יקבל ברכת אברהם לירש את הארץ כי היא ראויה לבכור ולגביר וכן אמר ליעקב כששלחו לחרן אמר לו ויתן לך את ברכת אברהם:
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b>הנה משמני הארץ יהיה מושבך.</b> ארץ טובה תנחל:
+
+
+Verse 40
+
+<b>ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד.</b> בחרבך שתלך במלחמותיו ובאנגריא שלו שתעבדנו בשביל הארץ שתקח ממנו כי לא עבדו מגופך אתה רק בשביל הארץ שתהיה לך ממנו תעבדינו:
+
+<b>והיה כאשר תריד.</b> כמו (תהילים נ״ה:ג׳) אריד בשיחי קמליפידר"א בלע"ז שיכביד:
+
+<b>ופרקת עלו מעל צוארך.</b> שתניח לו את ארצך והלכת לנפשך ולא תעבדינו עוד כמו שעושים השרים עדיין כשאדונם מכביד עולו יותר מדאי או' קח הפייא (?) שלך אומניא (?) שלך כלו' הארץ שאני מחזיק משלך ולא אעבודך עוד:
+
+
+Verse 41
+
+<b>יקרבו ימי אבל אבי.</b>, אמר עשו בתחלה שמכרתי לו את בכורתי הייתי מתנחם לאמר לא אפסוד בכך כלום שאבי יתן לי הכל במתנה אבל עכשיו שקבל גם המתנה והברכה אין לי נחמה אלא שאהרגנו ואקח הכל ולא אפסיד כלום לא בבכורה ולא בברכה ולכך אמר, אבי שברכו, בימים מועטים אעשה אותו אבל עליו, וזה יקרבו ימים שיהא אבי אבל עליו כי אהרגה את יעקב. וי"מ יקרבו ימי אבלו של אבי שימות ואח"כ אהרוג וכו' ויקרבו כלו' ולוואי שיקרבו אבל א"כ לא היה לו ליעקב לברוח עד שימות אביו והוא ברח קודם מיתת אביו:
+
+
+Verse 42
+
+<b>מתנחם לך.</b> זהו נחמתו הבכורה והברכה כמו שפי':
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>למה אשכול גם שניכם יום אחד.</b> שאם יהרוג אותך או אתה אותו תקום כל המשפחה עלי לאמר תני את מכה אחיו ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי כמו שאמרה התקועית לדוד (שמואל ב י״ד:ז׳):
+
+
+Verse 46
+
+<b>קצתי בחיי מפני בנות חת.</b> לא רצתה לומר לו שעשו רוצה להרגו דשמא יכעוס יצחק ולא יניח את יעקב לברוח כי יאמר לא יעשה זאת ועתה אראה אם יהיה. ואלא אמ' לו מפני הנשים שהן רעות ומרת רוח לי ילך וברכו ונתן לו את ברכת אברהם מאחר שהוא גדול לו ראוייה הברכה:
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>אם יעקב ועשו.</b> כמה רבקות היו ומגיד לך הכתוב שהוא אח לאותה רבקה שהוא אם יעקב ועשו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>וירא עשו כי ברך יצחק.</b> ששלח לקחת לו משם אשה ולא הבין שברח מפניו:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>וילך עשו אל ישמעאל.</b> לפי הפשט לבית ישמעאל כי כבר הוא נפטר שהרי זה היה כשהלך יעקב לחרן בן ע"ז שנה שהרי חי יעקב אחר שהלך ללבן ע' שנה כ' שעמד בבית לבן ויוסף היה בן שש כשיצא מבית לבן ונמכר בן י"ז וי"ד קודם שנולד יוסף הרי ל"א משבא ללבן ואחר כ"ב שנה למכירתו הלך יעקב למצרים וחי י"ז במצרים הרי ע' ויעקב חי קמ"ז שנה נמצא בן ע"ז כשבא לחרן כי ע' וע"ז קמ"ז וכשמת ישמעאל לא היה יעקב כי אם בן ס"ג נמצא כשבא לחרן כבר נפטר זה י"ד שנה. ורבו' פי' אל ישמעאל דוקא כי אז היה חי ובאותו פרק מת ואותם י"ד שמש בבית עבר ובן ע"ז בא לחרן וסדר שני יעקב בן ס"ד היה כשמת ישמעאל ובן ע"ז בא לחרן ובן פ"ד נשא רחל ולאה ובן צ"א נולד לו יוסף ובן צ"ז יצא מחרן ובן ק"ח כשנמכר יוסף ובן ק"כ כשנפטר יצחק ובן ק"ל כשהלך למצרים ועשה י"ז במצרים הרי קמ"ז ויוסף בן נ"ו כשנפטר אביו: 
+<b>בברכו אותו.</b> צוה עליו שלא יקח מבנות כנען מתוך כך ראה והבין כי רעות בנות כנען ולא יש בהן ברכה ולקח את מחלת בת ישמעאל: 
+<b>על נשיו.</b> עם נשיו כמו נצבים עליו עמו בסמוך לו. כל זה המעשה של עשו לאחר שברח יעקב אלא שסילק מעשה עשו דזוטר ואח"כ מפרש מעשה דיעקב: 
+<b>אלי אויבי ידחק וישחק, ועווני ימחק וימרק, וממני אל אל ירחק, בסיימי תולדות יצחק.</b> 
+
+Verse 10
+
+<b>ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.</b> ואח"כ מפרש והולך כיצד הלך ומה אירע לו בדרך:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויפגע במקום.</b> כל דבר שאין אדם מתכוין לו אלא ע"י מקרה וכן יעקב לא נתכוין למקום ההוא אלא ע"י מקרה בא שם. וי"ל ויפגע ויתפלל כמו ופגעו לי בעפרון וכמו (ירמיהו ז׳:ט״ז) אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי ואח"כ מפ' והולך כיצד מתפלל וע"י מה כי החלום גרם לו למשוח האבן ולנדור נדר ולהתפלל שישוב בשלום:
+
+<b>מאבני המקום.</b> אחת מאבני המקום:
+
+<b>כי בא השמש.</b> אבל אם לא בא היה הולך לפי היכולת כדי להרחיק מעשו:
+
+
+Verse 12
+
+<b>וראשו מגיע השמימה.</b> אילו אמר וראשו מגיע בשמים הייתי אומר גבוה הרבה ולא עד השמים כמו ערים גדולות ובצורות בשמים אבל כיון שאמר הגיע השמימה דווקא היה נר' לו שהיה ראש הסולם בשמים:
+
+<b>והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו.</b> לפי דעתי אני אומ' שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים אלא כך נר' לו בחלומו שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך ולקח העליה תחלה לפי שדרך בני אדם לעלות תחלה בסולם ואח"כ לירד היה נר' לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש היו יורדים ואח"כ עולים שדירתם למעלה וגם י"ל כי דרך העברי לומר עליה תחלה כמו עולה ויורד בסכין בשחיטת חולין וי"מ כי לפי שראה אותם עולים ואח"כ יורדים אמר מן הארץ נסעו ולארץ שבו לא עיקר דירתם בארץ ולכך מה נורא המקום הזה מקום דירת המלאכים ולא נר' כי מעולם לא חשב יעקב שדירת המלאכים למטה וכי אמר מה נורא על השכינה שראה ועל הסולם הקבוע שם וידוע שהוא שער השמים כדמפ' ואזיל:
+
+
+Verse 13
+
+<b>והנה ה' נצב עליו.</b> דסולם או עליו דיעקב:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ופרצת ימה וקדמה וגו'.</b> לפי שאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה שלא תאמר אותה דוקא לפיכך הוא אומר ופרצת ימה וקדמה וגו':
+
+
+Verse 15
+
+<b>עד אשר אם עשיתי.</b> יש עד שאין לו הפסק כמו מעתה ועד עולם אף כאן אינו אומר כשאעשה אעזבך אלא כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי ולא משם ואילך:
+
+
+Verse 16
+
+<b>אנכי לא ידעתי.</b> שאם ידעתי לא הייתי שוכב וישן כאן מפני אימת השכינה:
+
+
+Verse 17
+
+<b>אין זה</b> דבר אחר <b>כי אם בית אלקים וזה שער השמים</b> מקום שהמלאכים נכנסין ויוצאין שם לפני הק' ולביתו ולעשות משלחתו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>והיה ה' לי לאלקים.</b> כלו' אם תעשה לי זאת שישמרני וישיבני אז יהיה לי לאלקים שיתייחד שמו עלי וידוע לכל שהבטחה הזאת שראיתי בחלום מאת הק' באה אלי שנתקיימה ויאמרו יעקב עבדו של הק' והק' לו לאדון כמו והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם שיקרא שמי עליכם ה' אלקים, וכן אם תשמרני יוודע כי אתה מלכי ואני עבדך:
+
+
+Verse 22
+
+<b>האבן הזאת.</b> יהיה מקומה בית אלהים כי יוודע כי נגלית עלי שם:
+
+<b>וכל אשר תתן לי וגו'.</b> כדי לעבדך ולפרסם ששמרת לי הבטחתך, ויהיה לאו אאבן קאי דא"כ תהיה מבעיא ליה הג"ה:
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וישא יעקב רגליו.</b> מאחר שהבטיחו הק' נראה לו כאילו פורח ונושא רגליו והלך בזריזות:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>בן נחור.</b> לפי שהיה נחור בעל שם וניכר ונודע לכל יותר מבתואל:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא עת האסף המקנה.</b> לא לבית ולא לדיר כמו (שופטים י״ט:ט״ו) ואין איש מאסף אותם הביתה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>לא נוכל.</b> להשקות כי האבן גדולה ואין אנו יכולין לגללה עד שנאסף כולנו, נערים היה הרועים אבל יעקב איש גבור היה וגללה:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ותגד לאביה.</b> מפני ששמעה מה שהיה קרוב לאביה אבל ברבקה שלא היתה יודעת מי הוא כתב בה ותגד לבית אמה כי מה טיבו שתלך ותגד לאביה:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויספר ללבן את כל הדברים האלה.</b> איך באה לו הברכה והבכורה כדי שיאות לתת לו בתו ואיך ברח מפני עשו שמא יתמה גדול כמותו איך בא במקלו ובתרמילו בלא שום דבר והגיד לו כי ברח הוא ונס לנפשו שלא רצה לעשות שום הרגש וירגיש עשו פן ירדוף והכהו נפש:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>הכי אחי אתה וגו'.</b> בשביל שאתה קרובי יש עלי להרבות שכר כי יש עוון באחיו יותר מבאיש נכרי כדכתיב (ירמיה כ"ב י"ג) ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ועיני לאה רכות.</b> נותן טעם למה שאל רחל שהיא הקטנה ואם אומר בשביל שרחל יפת תואר הייתי סבור שלאה מכוערת מגיד לך הכתוב שלא היה בלאה שום דופי אלא בעלת תואר ובעלת יופי לא היתה נופלת מרחל רק שעיניה רכות וכשהולכת נגד הרוח קשה לה ולכך היה שולח לבן רחל עם הצאן ולא לאה או שמא לחלוק כבוד לגדולה:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויהיו בעיניו כימים אחדים.</b> שלא תתמה למה אומר שבע שנים היה לו לומר שנה או שנתים מגיד לך שכל כך היה אוהב את רחל שעדיין נראה לו שהוא אונה אות לבן שנתן לו אשה יפה כזאת בשביל עבודה מועטת:
+
+
+Verse 21
+
+<b>כי מלאו ימי.</b> השלמתי תנאי שלי:
+
+<b>הבה את אשתי.</b> כי כבר היא אשתי נתת לי מתחלת התנאי אלא שמחוסרת הכנסה [הג"ה לא ראיתי]:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויבא אליה.</b> ולא היה יכול להחזירה מאחר שבא אליה:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויהי בבקר וגו'.</b> בבקר הרגיש שהיא לאה ולימד על צניעותו של יעקב שלא ריבה דברים באשתו שאם הרבה היה מבין בקולה ובדיבורה או שמא לא הרבה לדבר עם רחל מתחלה קודם שנשאה עד שיכיר קולה:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>מלא שבע זאת.</b> של שבעת ימי המשתה כי שבע שני עבודתו כבר מילא כדכתיב לעיל כי מלאו ימי וכן מוכיחים הפסוקים בתוך י"ד שנים שעבד בשביל רחל נולד יוסף כי בלדת יוסף אומר שלחוני:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>ויאהב גם את רחל מלאה.</b> כלו' לאה אהב ורחל יותר מלאה שאינו אומר ויאהב את רחל ולא לאה:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי שנואה לאה.</b> גבי אהבתה של רחל שאינו אוהב אותה כמו רחל אבל שנואה לאו דווקא דא"כ קשי קראי אהדדי:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>הפעם ילוה אישי אלי.</b> יתחבר כמו (במדבר י"ח) וילוו אליך וישרתוך וכמו אתלוי בהדיה האי טעייא, כן דרכה של לאה שנותנת שתי ידות מן הכבוד להק' והג' לבעלה ולכך קרא שם שני בניה ע"י הודאתו של הק' שראה לשמוע עניה והג' על שם חבור בעלה וכן יהודה ויששכר בהודאת הק' לזבולון אמרה יזבלני אישי ולפיכך אמרה ביהודה <b>הפעם אודה את ה'</b> כלו' הפעם אני צריכה שיקרא שמו על הודאת הק':
+
+
+Verse 35
+
+<b>ותעמד מלדת.</b> כי לאה בשנה ראשונה ילדה ראובן ובב' שמעון ובג' לוי ובד' יהודה ובה' עמדה וזה ותעמוד מלדת ונתנה שפחתה ליעקב ובו' יששכר ובז' זבולון ודינה בכרס אחד דלא כתב בדינה ותהר וזבולון דינה ויוסף נולדו בפרק אחד כולם נולדו בז' שנים:
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>התחת אלקים אני.</b> מיהר יעקב להשיב אל רחל ולא הניחה לגמור דבריה סבור שיתן לה בבטנה ולכך חרה לו:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ותאמר הנה אמתי בלהה.</b> כלו' לא זאת אני שואלת אלא שתבא אל אמתי אולי <b>אבנה</b> כי אגדל את בניה ויקראו על שמי:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>דנני אלקים.</b> שפטני אלקים על עוונותי יושטיש"א מי"י (justissa moi, er richtet mich) שלא נתן לי פרי בטן וגם שמע בקול תפלתי לתת מקצת שאילתי:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>נפתולי אלקים נפתלתי.</b> י"מ לשון נפתל ועקש כלו' יכולני להתעקש נגדה אם תתגאה בבניה כי גם לי יש בנים וי"ל לשון חבור כמו צמיד ופתיל והנון לשון נפעל:
+
+{ט{
+
+<b>ותתן אותה ליעקב אישה לו לאשה.</b> וברחל כת' ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה וכתיב והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו מלמד שנשאן בכתובה וקידושין ולא היו השבטים פלגש ולא מצינו בהן לשון פלגש רק בבלהה כששכב עמה ראובן שנתחללה ונעשית פלגש וגד ואשר כבר נולדו ותדע דגבורות היו ומשעה שנשאם לא נשתעבדו שהרי היו להם אוהלים כדכתיב ובאהל שתי האמהות ועל תחילתם שהיו אמהות קורא להם אמהות ונר' דרחל ולאה היו משתי נשים וגוי אין בניו מיחסין אחריו אלא אחר האם כדנפקא לן בקידושין וביבמות מכי יסיר את בנך דאמר בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה ולכך נשאם יעקב כי מקיימי תורה יהו אבותיו. הג"ה:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>בא גד.</b> כלו' המזל שהיה לי להוליד בנים והלך ממני שעמדתי מלדת עתה בא לי וחזר. גד לשון מזל כמו (ישעיהו ס״ה:י״א) העורכים לגד שלחן ובתלמוד גד גדי וסינוק לא:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>זבדני.</b> לא ידעתי לה דמיון אך פתרונו לפי עניינו כמו בנה בניתי בית זב��ל לך ובתלמוד מקום שמזבלין שם זיבול:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואחר ילדה בת.</b> יש לפרש כי תאומה היתה עם זבולון לפיכך לא כתב לה הריון:
+
+<b>דינה.</b> כלו' ללדת בת אחת בין ששה בנים:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>אסף אלקים את חרפתי.</b> לגמרי שלא אהיה פחותה מן אמהות:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>כאשר ילדה רחל את יוסף.</b> אז שלמו י"ד שנים של עבודת נשיו:
+
+
+Verse 26
+
+<b>כי אתה ידעת.</b> כלו' דין הוא שתעשה לי רצוני ולא תעכב אותי כי אתה ידעת כי בנאמנות עבדתיך:
+
+
+Verse 27
+
+<b>נחשתי.</b> נסיתי והבנתי כי בשבילך ברכני ה':
+
+
+Verse 28
+
+<b>ויאמר נקבה.</b> וגו' וזה עונה אאם נא מצאתי חן בעיניך בשביל שידעתי שנתברכתי בשבילך נקבה שכרך עילי ואתנה והאי דקאמר ויאמר בנתיים מפני שהאריך בדברים חזר לומר ויאמר כי כן דרך הפסוקים לחזור על הדברים כשהוא מאריך ופעמים שהוא אומר ויאמ ויאמר ב' פעמים כמו ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה:
+
+
+Verse 29
+
+<b>ואת אשר היה מקנך אתי.</b> כלו' מפני ב' דברים אין תימה אם אשאלך שכר גדל אחת שאתה מתברך בשבילי ועוד שאני צריך להרויח מחייתי יש לי י"א ילדים ועדיין אין לי כלום אם לא עכשיו מתי אעשה לביתי:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>לא תתן לי מאומה.</b> מכל אשר יש לך היום ולא אחסירך כלום ולא תקנה לי אלא דבר שלא בא לעולם:
+
+
+Verse 32
+
+<b>כל שה נקוד וטלוא.</b> בתחלה סתם דבריו הפסוק כי שה משמע בין מן הכבשים בין מן העזים כדכתיב שה כבשים ושה עזים ואח"כ פי' טלוא ונקוד בעזים כלו' שה נקוד וטלוא שאמרתי למעלה בעזים אבל בכבשים חום וכן מפרש למטה ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים וגו' וכל חום בכשבים כי אין דרך להיות כשב נקוד וטלוא אלא עז וכשב ראוי להיות פעמים <b>חום</b> רוש"א (rosso, roux roth) בלע"ז, שמעתי שבלשון ישמעאל חום שחור:
+
+<b>נקוד.</b> שהוא כולו שחור ויש בו נקודות לבנות או כולו לבן ויש בו נקודות שחורות:
+
+<b>טלוא.</b> כמו טלאי על גבהי טלאי בהרות רחבות של שחור או של לבן פלשט"ר (plaster, Pflaster, Flecken) בלע"ז:
+
+<b>והיה שכרי.</b> אותן שיולדו מכאן ולהבא:
+
+
+Verse 33
+
+<b>וענתה בי צדקתי ביום מחר.</b> לאחר זמן:
+
+<b>לפניך.</b> כשתבא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי:
+
+<b>כל אשר</b> תמצא שאינו <b>נקוד וטלוא וגו' גנוב הוא אתי.</b> אני גנבתי אותו ולפי שאתה קפדן אני רוצה שתסיר שלא תתקוטט עלי לשנה הבאה כשיגדלו הוולדות שתאמר אילו מאותן של אשתקד וגנבת אותן ממני ולא נולדו ברשותך ונמצא שהיה יעקב מפסיד בקפדנתו של לבן שאם לא היה קפדן היו בעדר הנקודות והטלואות ויחמו הצאן גם להם ועכשיו הוסרו ולא נותרו רק לבנות או כולן מגוון אחד ולפי שלא יפסד בקפדנותו של לבן עשה לו מקלות כי לא ברמייה עשה אך בדין כי כן דרך נשים ודרך בהמות לילד בגוון שהן רואות בשעת חימום וכן אנו אומרים שהיו הכשדים מביאין בחורי ישראל שיראו אותן נשותיהן וילדו כמותן וכן במה שהם זוכרות כדאשכח בר' יוחנן דיתיב ואזיל אשרי טבילה כדי שיוולדו שפירי כוותיה, ומאחר שהסיר העקודות היה נפסד שלא יראום ולא יתחממו להם ועשה מקלות בדין, וגם נראה לפי העניין שברשות לבן עשה וכן היה תנאי מתחלה שאמר לבן זהו שיסיר העקודות וישים המקלות כי יתחממו אל התיישים וילדו כמותן מן המקלות ותדע שתנאי היה שהרי יעקב לא עשה בסתר כי אם בשקתות המים מקום שהרועים באים לשקות ואי אפשר שלא יודע ללבן בו' שנים שעשה כן אם היה עושה בגניבה אלא ודאי תנאי היה:
+
+
+Verse 34
+
+<b>ויאמר לבן הן.</b> אני אתן לך מה שאמרת ולוואי שתעמוד בדבר זה:
+
+
+Verse 35
+
+<b>וכל אשר לבן בו.</b> לפי שרובן שחורות וטלאי הנקודות לבנות וזה וכל אשר לבן בו:
+
+<b>ויתן ביד בניו.</b> של לבן. נר' לפי העניין שלכוונתו של לבן לא שכר את יעקב אלא בשביל שהיה מתברך בעודו אצלו דכשם שבני לבן היו רועים את נקודות כך היו יכולין לרעות את האחרות אלא שהברכה מצויה בשביל יעקב:
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>מקל לבנה לח וגו'.</b> אילו עצים קליפתן שחורה ותוכן לבנה וכשהיה מקלף היה הלבן אצל השחור ויראה מנומר ויולדות מנומר אבל הלבנה אינו לבן אלא כשהוא לח אבל הלוז והערמון בין לחין בין יבשין ולכך אמר מקל לבנה לח:
+
+<b>ויפצל בהן.</b> אין לו דמיון:
+
+<b>מחשוף.</b> לשון גילוי כמו (מלכים א כ׳:כ״ז) כשני חשיפי עזים ולפי שהעזים להם זנב כ"כ ומגולות וכן (ישעיהו כ׳:ד׳) וחשופי שת ערות מצרים:
+
+
+Verse 38
+
+<b>ויצג את המקלות.</b> העמיד המקלות ברהטים מקום שהמים רצים ונוזלים כמו וירץ מתרגמ' ורהט. ויצג לשון עמידה כמו אציגה נא עמך:
+
+<b>ויחמנה בבואן לשתות.</b> כי אז מתעסקות ברביעה כי שם נחות אבל כשהן רועות אינן מתייחמות כדאי' גבי דבורים במה מסרסן בחרדל שמאכילם חרדל ומתוך שפיהם חד טרודות לאכול הדבש למתק בפיהם ואינם יולדות בבא בתרא (דף פ') מפ' בהמוכר את הספינה, ולכך העמיד בשקתות המים:
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>והכשבים הפריד יעקב.</b> הכשבים שנולדו לו עקודים נקודים וחום הפריד מצאן לבן ועשה מהן עדר בפני עצמו והוליכם לפני צאן לבן שיהא פני צאן לבן אל עקוד ואל חום:
+
+<b>ולא שתם על צאן לבן.</b> אלא היו הולכים לפניהם ורואות אותם תדיר ומתיחמות להן ויולדות כמותן:
+
+<b>צאן לבן.</b> צאן של לבן ואינו יכול לומר צאן שהוא לבן דצאן הוא לשון נקיבה:
+
+<b>ויחמנה.</b> חציו לשון זכר וחציו לשון נקבה והיא תיבת אנדרוגינוס כמו וישרנה, כי ותחמנה היה לו לומר כמו ותלדנה:
+
+
+Verse 41
+
+<b>הצאן המקושרות.</b> לשון חוזק ודבר המקושר וחזק כמו שנתקשרו איבריו בגידים שכבר נתקשר ונתחזק וגם יולדות כאחת בקשר אחד בעת וזמן הלידה שמתוך שהן חזקות ובריאות ממהרות להתחמם ולילד ורובן יולדות בפרק אחד, והעטופות הם חלשות כמו (איכה א') בהתעטף נפשם ומתוך חולה מאחרות להתחמם ולילד וקורין הולדות טלאים קוקואיי"ש והם גרועים:
+
+
+Verse 42
+
+<b>בהעטיף הצאן.</b> לא ישים לפי שלא חשש באותן גרועין וגם לא היה רוצה ליקח הכל שלא יקשה בעיני לבן יותר מדאי:
+
+
+Verse 43
+
+<b>ויהי לי.</b> שור וחמור מן הצאן, מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה:
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וישמע את דברי בני לבן וגו'.</b> ג' דברים הללו גרמו לו לשוב א' ששמע דברי בני לבן ב' שראה פני לבן זועפים והרגיש ברוע לבבו וגם הכיר שהיו בניו מתקנאים בו והג' שאמר לו הק' לצאת:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויאמר ה' אל יעקב שוב וגו'.</b> זה החלום שסיפר לרחל וללאה אלא כאן קיצר דבריו ולמטה כשסיפר לרחל וללאה פי' הכל אבל בכאן לא חשש להאריך אלא שסיפר מי גרם לו לצאת:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>רואה אנכי את פני אביכן וגו'.</b> כלו' אביכן מראה לי פנים זועפות והק' פנים שוחקות שהיה עמדי בדין הוא עלי להניח את אביכן ולילך אחר מצותו של הק':
+
+
+Verse 6
+
+<b>ואתנה ידעתן.</b> כלו' מה שאביכן מראה לי פנים זועפות לא מן הדין כי אתם ידעתן כי בכל כחי עבדתיהו ואין זה כי אם רוע לב כי אני לא עשיתי עמו רק טוב אבל הוא עושה עמי רעות:
+
+
+Verse 7
+
+<b>והחליף את משכרתי.</b> שבתחלה אמר לו יהיה כדבריך ואח"כ חזר בו והחליף ולא עמד בדיבורו:
+
+<b>עשרת מונים.</b> לפי הפשט לאו דווקא אלא הרבה פעמים כמו ואפו עשר נשים לחמכם וגו' מונין מניינם, וגם י"ל לשון אונאה כמו (ישעיה מ"ט כ"ו) והאכלתי את מונייך את בשרם, ואם תאמרו לא הרעה לך כי בכל הצלחת זהו בעל כרחו ולא ברצונו היה כי ברצונו הרע לי אלא שהק' לא נתנו להרע לי אלא היה מטיב לי שאם כה יאמר נקודים יהיה שכרך כשהוא רואה שמאותו מין נולדו הרבה היה מחליף לי לשנה הבאה למין אחר וכך היה עושה בכל שנה כדי להמעיט שכרי והק' היה מצליח לי והיו כולן יולדות מאותו המין שהיה מתנה לי:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויצל אלהים את מקנה אביכן.</b> הפריש מקנה אביכן ממנו ונתנו לי כמו (במדבר י״א:י״ז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וגם הראני בחלום שהוא תובע עלבוני שהראני בחלום העתודים וגו':
+
+
+Verse 10
+
+<b>ברודי'.</b> נקודים דקות כמו מקום שנפל שם ברד שנראה מקום המכות שמכה שם ברד רצופות ודקות ומדובקות זו בזו כך היה הלבן דק ומדובק במכות של ברג גרשל"א (grêle, Hagel) בלע"ז:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+וגם אמר לי המלאך <b>שא נא עיניך וראה.</b> כי הק' תובע עלבונך כי ראיתי המלאך שהיה שלוחו של מקום מדבר בלשון שכינה:
+
+<b>ראיתי את כל אשר לבן עושה לך.</b> ותבעתי עלבונך וא"ת מאחר שהק' מסייעך ומצליחך מה איכפת לך בכל אשר תעשה אלא עמוד והצלח לכך אומר הק' צוה עלי לצאת ולשלם לו נדרו היינו דכתיב ויאמר ה' שוב אל ארץ אבותיך אלא שלשם קיצר וכאן סיפר להם כדי שיאותו ללכת אחריו:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>העוד לנו חלק וגו'.</b> מה אנו ממתינות כאן העוד לנו חלק במה שיש לו שנמתין ליקח חלקינו:
+
+
+Verse 15
+
+<b>הלא נכריות נחשבנו לו.</b> שכשנתננו לבעל שדרך לתת שילוחים ונדונייא לבנות לא נתן לנו כלום והיה אומר לך עשה לעצמך דיי והוא מכרנו ולקח עבודתך לעצמו ואכלה ולא נתנה לנו כ"ש שלא יתן לנו ירושה שאין דרך לתת לבנות ועתה עשה מה שצוה לך הק' והננו אחריך:
+
+
+Verse 16
+
+<b>הציל.</b> הפריש הוא לנו כי בחלקו המגיעו אין לנו כלום:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ולבן הלך לגזוז את צאנו.</b> אשר ביד בניו ומצא יעקב מקום לילך בלא ידיעתו ואף רחל מצאה לגנוב את התרפים שהיו מדברים ואומ' ע"י מכשפים ולכך חמדתן רחל אבל לבן היה עובד אותן ועשה אותן ע"ז וגנבה רחל את התרפים ויעקב לב לבן וע"י שתיהן נרדף אחריהן:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויוגד ללבן ביום הג'.</b> כי דרך ג' ימים בינו לבין יעקב כמו שנ' וישם דרך ג' ימים ביניו ובין יעקב וחזר ג' ימים לביתו לרדוף אחר יעקב וד' ימים מביתו להר גלעד זה דרך שבעת ימים ומה שהלך יעקב בעשרה ימים הלך לבן בד' ימים כי יעקב הולך לאטו לרגל המלאכה ולרגל הילדים:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>תדבר עם יעקב.</b> דקונטרליא"ר כמו (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן, (שם כ"א) כי דברנו בה' ובך:
+
+<b>מטוב ועד רע.</b> כלו' לא תאמר לו אף טובה כי פעמים שאדם אומר דבר קשה לחבירו ומכוין לטובתו אבל איני רוצה בטובתך ולא שתייסר אותו בדברים קשים אפי' לטובתו:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויעקב תקע את אהלו בהר.</b> בהר גלעד אלא מפני שסופו לפרש בלבן לא חש לפרש כאן שהר גלעד אתרווייהו קאי:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>למה נחבית לברוח.</b> ולא המתנת לי עד שובי:
+
+
+Verse 28
+
+<b>עתה הסכלת עשו.</b> עד השתא היית חכם וחכמת גבי עשו בבכורה ובברכה וגם עמי נהגת בחכמה אבל עתה הסכלת עשו:
+
+
+Verse 29
+
+<b>יש לאל ידי לעשות עמכם רע.</b> ולכך הסכלת עשו ומניין לך שלא אתנקם ממך וגם אלקיכם יודע כן והיה מתפחד פן אקח נקמתי מכם ולכך בא אלי להזהירני עליכם:
+
+
+Verse 30
+
+<b>ועתה הלוך הלכת.</b> כלו' בהליכתך יש לתת טעם כי נכסוף נכספת ומרוב חמדתך לא המתנתני:
+
+<b>למה גנבת את אלהי.</b> בגניבת אלהי מה טעם יש:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי יראתי.</b> מה שאמרת כי טעם מה שלא המתנתיך מפני חמדת ללכת אל בית אבי אינו אלא אמרתי פן תגזול איש רע ובליעל אתה, ועל אלהיך עם אשר תמצאם לא יחיה אלא ימות:
+
+
+Verse 32
+
+<b>ולא ידע יעקב.</b> שאם היה יודע לא היה מסיר אותה למיתה ואם קללה היא לא היה מקללה:
+
+
+Verse 33
+
+<b>ויבא לבן באהל וגו'.</b> כל האוהלים היו על הסדר זה אחר זה אהל יעקב ואח"כ אוהל לאה שהיא הגדולה ואח"כ אוהל רחל ואח"כ אוהל בלהה ואח"כ אוהל זלפה ולקח אותם ביחד שלא היו שם התרפים ואמר שלא מצאם שהרי לא היו שם, שהרי ששם היו מניחו לאחרונה, ולפי שלא תטעה לומר שאוהל רחל היה אחרון אמר לך <b>ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל</b> כלו' אחר אוהל לאה היה אוהל רחל אלא שהניחו הפסוק אחרון לפרש מה היה איך כאן לא נמצאו כי כאן היו ולכן על הסדר חפש בהם אלא שהניח הפסוק של רחל לפרש אחרון כדפרישית:
+
+
+Verse 34
+
+<b>ותשימם בכר הגמל.</b> בתוך המוכין שבתוכו:
+
+<b>ותשב עליהם.</b> כי ידעה כי אין דרך להוציא הכר מתחתיה ולפיכך לא קמה מעליו שאם קמה מעליו היה ממששו:
+
+
+Verse 35
+
+<b>כי דרך נשים לי.</b> נידות והנני חולה ואיני יכולה לקום:
+
+
+Verse 36
+
+<b>ויחר ליעקב.</b> כל זמן שלא חיפש היה יעקב ירא לריב עם לבן דאמר שמא הדין עמו דשמא אחד מן העבדים או מן השפחות לקחו אבל כשחיפש ולא מצא ויצא יעקב נקי התחיל לריב עמו:
+
+<b>מה פשעי.</b> כלו' מה פשעתי לך כשהייתי עמך שראית בי דבר לכשדני בגניבה ודלקת אחרי כמו אחרי גנב. <b>ודלקת</b> כמו (ישעיה ח') יין ידליקם ועתה מששת מה מצאת שגנבתי לך לא אלהיך ולא דבר אחר וא"ת לא הייתי מכירך והלא זה לי עשרים שנה בביתך ולא מצאת שום עול:
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>לא שכלו.</b> כמו (איוב כ״א:י׳) תפלט פרתו ולא תשכל כלו' כך הייתי נזהר עליהם לנהלם לאט שמעולם לא הפילו:
+
+<b>ואילי צאנך לא אכלתי.</b> לא גנבתים כדי לאכלם:
+
+
+Verse 39
+
+<b>טריפה לא הבאתי אליך.</b> לא נפל זאב בעדר והצלתי שני כרעים או אזן לעד שנטרפה להיות פטור כמו שכתב ואם טרף יטרף יביאהו עד וגו':
+
+<b>אחטנה.</b> כמו (שופטים כ׳:ט״ז) אל השערה ולא יחטיא פליי"ר (faillir, fehlen) בלע"ז כלו' אם חסרתים מידי תבקשנה שכל כך הייתי נזהר עליהם שלא היתה שום חיה יכולה ליכנס אל העדר:
+
+<b>גנובתי יום וגנובתי לילה.</b> כלו' גנובת יום וגנובת לילה הכל תבקש כי הכל אפרע לך והיו"ד מגנובתי מיותרת כמו היושבי בשמים:
+
+
+Verse 40
+
+<b>הייתי ביום אכלני חורב.</b> כ"כ הייתי זהיר בשמירתי שלא הייתי ישן כשאר בני אדם ומאשר ידעתי שהייתי כ"כ עושה מלאכתי באמונה איך חשבת עלי גניבה ודלקת אחרי אבל אתה אנאי וגנב שהחלפת משכורתי באונאה:
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>כי עתה ריקם שלחתני.</b> ולקחתי עבודתי באונס ברצונך:
+
+<b>ויוכח אמש.</b> לפי שידע שהלכתי עמך בנאמנות ואתה עמי בתרמית הוכיחך עלי:
+
+
+Verse 43
+
+<b>הבנות בנותי.</b> מאחר שראה לבן שאין לו טענה נגד יעקב התחיל לרצותו ואמר לו וכי אתה סבור שלרעה באתי אחריך והלא הבנות בנותי והבנים בניי ואם אמרתי להרע מה אעשה לאלה היום ומה אני יכול לעשות רע לאלה וכי אעשה רע לעצמי ולבשרי לא באתי רק בשלום רק לכרות ברית שלום ולכה ונכרתה ברית וגו':
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>יגר שהדותא.</b> לשון ארמי וגל עד לשון עברי:
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+<b>והמצפה אשר אמר.</b> והמצפה קרא שם הגל על אשר יצף יהיה הק' צופה כי מצפה היה כמו כן שם הגל כדכת' (שופטים י״א:כ״ט) ומצפה גלעד עבר בני עמון:
+
+
+Verse 50
+
+<b>אם תענה את בנותי.</b> להשת��בד יותר מדאי:
+
+<b>ואם תקח נשים על בנותי.</b> שתהיינה להם לצרות על דבר זה יהיה עד ודיין והגל והמצפה יהיו עדים שלא תעבור עלי ואני לא עליך לרעה שכשנראה הגל והמצפה האבן שהרמת מצבה נזכור את הברית ונשוב אלינו:
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+<b>אלהי אברהם ואלהי נחור.</b> עפרא בפומיה ששיתף יכול עם שאינו יכול:
+
+<b>בפחד אביו יצחק.</b> לא רצה לישבע אלא באלהי אביו שהיה אביו ירא וי"ל שקראוהו פחד יצחק אותו שנפחד ממנו יצחק על גבי המזבח בשעת עקידה:
+
+
+Verse 54
+
+<b>ויזבח יעקב זבח בהר.</b> לכרות ברית עלי זבח כי כן דרך, כת' (תהלים כ') אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. [וי"ל יעקב קרא לו גלעד לשון נופל על לשון כי המעשה היה בהר הגלעד ודו"ק]:
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויפגעו בו מלאכי אלקים.</b> נר' שאילו המלאכים שלא אמרו דבר הצריך שנכתב שלא באו רק לכבודו כאדם שבא ממקום רחוק ויוצאין לקראתו לכבודו:
+
+
+Verse 3
+
+<b>מחנה אלקים זה.</b> מחנה של מלאכים זה כי היה רגיל בהם ומכירם:
+
+<b>מחנים.</b> על שתי המחנות מחנהו ומחנה של מלאכים שפגעו שם זה את זה:
+
+<b>פועל ידי תרצה, ומכל צרה מלכי תפצה, כל עמך מקצה, ואויבי כזרה זרם ואמור להם צא, בסיימי סדר ויצא.</b>
+
+
+Verse 4
+
+<b>וישלח יעקב מלאכים.</b> כיון שקרב אצל עשו דאג מן השטימה שית' לעשו עליו ושלח מלאכים לחפור ולרגל ולהכיר דעתו של עשו ולא רצה שום דרך שנאה אלא כאדם ששולח לאחיו ולאוהבו לבשרו טוב עניינו:
+
+<b>שדה אדום.</b> כמו ארץ אדום כמו (רות א׳:כ״ב) השבה משדה מואב:
+
+
+Verse 5
+
+<b>עם לבן גרתי.</b> כלו' לא יצאתי מבית אבי אלא להשתכר ולהרויח:
+
+<b>ואחר עד עתה.</b> שלא רציתי לשוב בידים ריקניות ולכך איחרתי עד שקניתי ורווחתי ממנו הרבה:
+
+<b>שור וחמור.</b> מהרבה יאמר שור כמו (שמות ח׳:ב׳) ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים:
+
+<b>ואשלחה להגיד לאדוני.</b> שבידי לעבוד ולכבד אוהבי וקרובי כדי למצוא חן בעיניו כי בכך אדם מוצא חן בעיני אוהביו כשהוא עוסק בישובו של עולם להשתכר ואינו מרדף רקים וכל זה כלו' לא הלכתי מפני שום שנאה ולא ידעי בינינו רק אהבה וריעות ומתך טענה שיענה (ישמע) מה בלבו ויכיר מחשבתו:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.</b> הולך כמו בא כלו' הנהו בא לקראתך כמו (לעיל כ"י) מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו שהוא כמו בא ולא ידענו מה בדעתו אם טוב אם רע כי לא השיבנו כלום אלא אמר אני אלך אליו ואדבר עמו פה אל פה וכיון שאדבר עמו מה אומר לכם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ויירא יעקב מאד וייצר לו.</b> כי לא ידע מה לעשות שאם היה יודע שכוונתו לרעה היה מבקש לעצמו צד הצלה או לברוח או ללכת לערי המבצר מפניו אבל עכשיו שמא אינו בא אלא לכבודו ואם יברח ישים לו לב ויראה לו דרך שנאה כמו שאומרים בני אדם אם יש מי שיברח הרבה יהיה מי שירדוף ואם כוונתו לרעה איני יכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש ולפיכך היה מיצר שלא היה יודע מה יעשה או יברח או יעמוד: 
+<b>ויחץ את העם אשר אתו.</b> לקח בידו דברי הצלה שלא ירגיש בהן שעשאן כנגדו וחצה את העם לשתי משמרות: 
+
+Verse 9
+
+<b>המחנה האחת.</b> יש דברים הרבה ששייך בהן לשון זכר ולשון נקבה, המחנה האחת מהן וכן שמש כמו השמש יצא על הארץ לשון זכר וזרחה לכם יראי שמי וגו' מרפא בכנפיה לשון נקבה וכן דברים הרבה:
+
+<b>והיה המחנה הנשאר לפליטה.</b> או ע"י שינוסו או ע"י כשילחמו עשו ואנשיו עם האחד יהיו יגעים ובא עליו המחנה השנית והכהו שלא יהיו יגעים וגם היה יודע שלא יכלה הכל שכבר הבטיחו הק"ב אבל היה ירא שמא יבוא ויכה מקצת:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ואלקי אבי יצחק.</b> מכאן תשובה לאומרים שלכך אמר ופחד יצחק שאין מיחדים שמו של הק' בחייהם כי עדיין יצחק חי ואמר אלהי אבי יצחק:
+
+
+Verse 11
+
+<b>קטנתי.</b> כלו' איני מבקש שתעשה לי בזכות עצמי שכבר פרעת לי יותר מכדי מעשיי אלא על הבטחתך ורחמיך אני בא להתפלל לפניך כי מעשיי קטנים כנגד החסד והאמת שעשית לי. [הגה"ה לא ראיתי]:
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי ירא אנכי אותו.</b> שיכה אם על בנים אחת או שתים או שלש מהם אבל הכל היה יודע שלא יהרג שכבר הבטיחו הק' ולכך היה מזכיר ההבטחה תדיר ורבות' אמרו שמן הכל ירא שמא יגרום החטא והוא עיקר כי ודאי ידוע שאין הק' מבטיח טובה אלא על מנת שלא ירשיע ולא רעה אלא על מנת שיעמוד במרדו אבל תשובה מעברת רוע הגזירה:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>מנחה לעשו.</b> כי גם זה ראויה בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה אם כוונתו לטובה ובא לכבדו אף עשו מכבד אותו ואם דעתו לרעה ישוב חרונו במנחה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>עזים מאתים וגו'.</b> הזכרים לפי שראוי לנקיבות:
+
+
+Verse 16
+
+<b>גמלים מיניקות.</b> אין דרך העברי לתת חילוק בגמלים בין זכרים בין נקיבות ולומ' גמלות ולא גמלה כמו בשאר מקומות כמו שאמר עזים נקיבות תישים זכרים וכן כולם אבל בגמלים אין העברי חולק וכן בין הקטנים לגדולים אלא שהקטן קורא בן גמל בתלמוד וכנגדו ניכר בבן גמל ולכך גמלים מניקות כלו' נקיבות וראויות להניק:
+
+<b>ובניהם.</b> כלו' בחורים זכרים בין הכל שלשים הנקיבות עשרים והזכרים עשרה כדרך ששלח מן החמורים שבאו כמו כן למניין שלשים והאחד מפרש את חבירו:
+
+
+Verse 17
+
+<b>ורוח תשימו.</b> כדי שיראה לו דבר גדול שיפגע ויחזור ויפגע:
+
+
+Verse 18
+
+<b>למי אתה.</b> עד ואנה תלך ולמי אתה הולך ולמי אילו הבהמות שלפניך לפי שימצא אתכם באים בדרך ולא רועים בשדות ושואל להם כך ואמרת לעבדך ליעקב אני עבד ולמה ששאלת אנה תלך ולמי אלה לפניך הבהמות מנחה היא שלוחה לעשו ולו אני מביא הבהמות של פני:
+
+
+Verse 19
+
+<b>הנה גם הוא יעקב אחרינו.</b> לבוא אל אחיו ולא ירגיש שיש בלבי שום יראה ולא שמתי לבי על שום שנאה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואמרתם גם הנה עבדך יעקב.</b> שנה להם על זאת שלא ישכחו לאחר שיודע לכם שהוא עשו שאתם מדברים עמו תאמרו לו גם הנה עבדך יעקב שלא יאמר מה שאמרו מתחלה שהוא בא אחרינו אם ידעו שאני הוא לא אמרו מפני פחד ולכך תשנו לו הג"ה:
+
+<b>כי אמר אכפרה פניו.</b> בעל הספר פירש כי על כן עשה יעקב כל זאת להעביר ממנו פנים של זעם אם כוונתו לרעה אבל הרועים לא אמרו לו דבר זה כי אם יזכיר אליו השטימה והשנאה:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויעבירם את הנחל.</b> איני יודע אם נהר או עמק כמונחל איתן:
+
+<b>ויעבר את כל אשר לו.</b> אחר שהעביר את ביתו בא להעביר את אשר לו מטלטלין וחפציו:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויותר יעקב לבדו.</b> מעבר הנחל: 
+<b>ויאבק איש עמו.</b> נאבק עמו כדי להפילו. ויאבק איש עמו לשון חבוק כמו אביק טפי בתלמוד ויש לפרש על שם שהיו מעלין אבק ברגלים, מלאך היה שהיה רוצה להפילו אלא שהק' עזרו: 
+
+Verse 26
+
+<b>ויגע בכף ירכו.</b> רצה להגביה יריכו אולי יפול. ותקע ותשרש שרשיה ראשפי"א בל' והחזיקו מעט:
+
+
+Verse 27
+
+<b>שלחני כי עלה השחר.</b> אין דרך המזיקים להתראות ביום כמו שאמרו רבות' שאפי' לשלשה אינו נראה ואינו מזיק:
+
+<b>כי אם ברכתני.</b> אתה באת להזיקני ולא אשלחך עד שתעשה עמי שלום וברכתני ותודה שאני נצוח:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>כי שרית עם אלקים.</b> נצחת אותי וכן הוא אומר בקבלה (הושע י״ב:ה׳) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו לשלחו:
+
+<b>ועם אנשים.</b> לבן ועשו:
+
+
+Verse 30
+
+<b>למה זה תשאל לשמי.</b> כי אני שאלתי שמך כי הנוצח רוצה לפרסם שמו כדי שתהא הגבורה נזכרת על שמו אבל הנצוח אינו רוצה לפרסם דקלון הוא לו שאומר פלוני היה נצוח ועוד אין דרך המלאכים להגיד שמם וכן אמר המלאך למנוח. יש אומר' לפי שאין להם שם קבוע. וי"ל לפי שאינם רוצים שידעו אנשים שמם שלא ישביעם:
+
+<b>ויברך אותו שם.</b> ועשה שלום עמו והלך לו:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כי ראיתי אלהים פנים אל פנים.</b> נלחמתי עם מלאך כמו (מ"ב י"ד) לכה נתראה פנים דאמציה שהוא לשון מלחמה כי על הראייה לא היה תוהה כי דרכו של יעקב לראות מלאכים תדיר אבל להלחם לא נמצא רק בו:
+
+
+Verse 32
+
+<b>והוא צולע על יריכו.</b> לפיכך זרח לו השמש כשעבר את פנואל לפי שהיה צולע על יריכו ולא למהר:
+
+
+Verse 33
+
+<b>על כן לא יאכלו בני ישראל.</b> להיות להם לזכרון כי אביהם נלחם עם המלאך ולא יכול לו ולכך נגע בכף יריכו במקום שגיד הנשה שם והיא זכרון כבוד וגדולה:
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויחץ את הילדים על לאה וגו'.</b> לכל אחת אמר קחי את ילדיך ואם תצטרך תנוסו עם ילדים:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ואת רחל ואת יוסף אחרונים.</b> חביב אחרון כדי שיהא לו ידים לנוס:
+
+
+Verse 3
+
+<b>שבע פעמים.</b> השתחוואה קודם גשתו לאחיו ועשו רץ לקראתו כדי שלא ישתחווה עוד:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ותגשן השפחות.</b> כאילו אומ' ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשחתוין ולפי שהן ב' ויכול לומר בהן לשון רבים תלה השתחוואה בהן. בספר הדייקו' של אבן פרחון ראיתי כי משום הכי כתב באמהות ותשתחוין ובאחרים כתיב וישתחוו כי בני שפחות לא השתחוו נותן טעם לדבר כי כשראו אמותם משתחוות אמרו אמותינו משתחוות כי כן דרכן להשתחוות לכל אבל אנו לא נשתחווה ולכך כת' בהן ותשתחוין אבל בני הגבירות שראו אמותם משתחוות השתחוו גם הם ולכך כתב וישתחוו ואני אומר והלא כבר ראו יעקב שהוא גביר לכולם שהשתחווה ג' פעמים ולכך נר' לי כי כל מקום שיש שם זכרים ונקיבות אם מתחיל בנקיבות מדבר בלשון נקיבה כמו ותגשן השפחות ותגש גם לאה, ותבאנה נערות אסתר וסריס' וכשהוא מתחיל בזכר מדבר בלשון זכר כמו ואחר נגש יוסף וכשהוא מתחיל בלשון נקיבה פעמ' הוא מסיים בלשון זכר דסליק מינייהו ותבאנה נערות ויגידו לה ופעמים דקאי ארישא ומסיים בלשון נקיבה כי הכא ותגשן השפחות [ואף בתלמודינו במה מדליקין ובמה אין מדליקין וקאי אמאי דסליק מיניה במה בהמה יוצאת ובמה אינה יוצאת יוצא גמל וכן נר' דכולם השתחוו ודאם לא השתחוו למה נגשו. הג"ה] אבל, לאה שהיא יחידה תלה השתחוואה ברבים:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ואחר נגש יוסף ורחל.</b> דרך שריות וצנועות להוליך אחד מבניהם לפניהם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>מי לך כל המחנה.</b> כלו' מי שלח כל המחנה הזה:
+
+<b>ויאמר למצוא חן בעיני אדוני.</b> כלו' איני שלי אלא ששלחתיו למצוא חן בעיניך:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>כי על כן ראיתי פניך.</b> על כן כי ראיתי פניך במנחה כדרך שרואים פני אלהים במנחה כדכתי' (תהילים י״ז:ט״ו) ואני בצדק אחזה פניך:
+
+<b>ותרצני.</b> המנחה והביאני שהייתי חפץ לראות פניך כראות פני אלהים:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וכי יש לי כל.</b> ואיני חסר בכך כלום:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>עלות.</b> לשון מעוברות ומיניקות כמו (ישעיהו מ״ט:י״ד-ט״ו) התשכח אשה עולה וכן (שם מ') עלות ינהל ועל שם הולד שנקרא עולל קרוא אותן עלות:
+
+<b>עלות עלי.</b> כמו הם עלות ועלי לנהגם לאט ולפי שאמר עלות אמר עלי שזה צחות לשון הקודש לומר לשון נופל על לשון:
+
+<b>ודפקום.</b> לשון דודי דופק כלו' אם ידחקום ויכום כדי למהרן:
+
+
+Verse 14
+
+<b>לאטי.</b> לאט שלי אממאדיש"א בל' כמו (שמואל ב י״ח:ה׳) לאט לי לנער, ההולכים לאט:
+
+<b>שעירה.</b> הרחיב לו את הדרך לשעיר:
+
+
+Verse 15
+
+<b>למה זה.</b> כלו' למה זה תניחם איני חפץ אלא שאמצא חן בעיני אדוני:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויבן לו בית.</b> לדירת עצמו:
+
+
+Verse 18
+
+<b>שלם.</b> שם העיר אלא מזה המעשה ואילך נקרא שכם על שם שהיה שכם אדוני הארץ ונשיא ונכבד:
+
+
+Verse 19
+
+<b>קשיטא.</b> אין לו דמיון ופתרונו לפי ענינו צאן כמו שתירגם אונקלוס או מעה כמו שאמרו רבותינו שכן בכרכי הים קורין למעה קשיטא:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויקרא לו.</b> עליו כמו שאמר אמרי לי אחי הוא שהוא עלי כלו' עליו התפלל אל אלהי ישראל:
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>והאחזו בה.</b> שתהיה לכם ולא לנו:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>במרמה.</b> הוא היה אומר להם אין לכם חרפה בדבר זה כי אקחנה וארבה לה מהרן ומתן כי לא נגעתי בה ויענו לה אין זה כבוד אלא תוספות חרפה שניתן בתינו לערל:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>אך בזאת נאות לכם.</b> סבורין היו לא יעשו לעולם זאת כי אם שכם רוצה בשביל אהבת הנערה אבל אחרים לא יעשו כי שכם נסיב ומבנאי גזר ולכך שאלו להמול לכם כל זכר במרמה חשבו כיון שלא יוכל לעשות זאת נקח נקמתינו ממנו בדין זה הוא המרמה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>והיינו לעם אחד.</b> יכולים אתם להיות כמונו שאתם יכולים להמול אבל אנו אין אנו יכולים להיות ככם הערל יכול להיות נמול אבל הנימול אינו יכול להיות ערל בשר ואם תרצו שנהיה עם אחד הימולו אתם:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>והוא נכבד.</b> ונשמע לבני עירו:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>והנה הארץ רחבת ידים.</b> כלומ' לא תפסידו בכך כלום כי הארץ תספיק לנו ולהם:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>הלא לנו הם.</b> דברים הניחומים להם ללב היה אומ' להן ונהפך הוא כי בהמתם היה לבני יעקב וגם הפכו דבריהם לבני יעקב אמרו בנותיכם תתנו לנו ובנותינו תקחו לכם כלו' ברשותכם יהיה הדבר אתם תתנו ואתם תקחו ולבני עירם אמרו להפך בנותם נקח לנו ובנותינו נתן ברשותינו יהיה כדי שישמעו להם הגה"ה:
+
+
+Verse 24
+
+[<b>כל יוצאי שער עירו.</b> יש תימה גבי אברהם פר' שרה לאברהם למקנה לעיני בני חת לכל באי שער עירו י"ל לגבי אברהם שעשה קניין מן השדה שמחו כולם ובאו כולם לראותו ועתה גבי המילה שנצטערו יצאו כולם מן העיר הג"ה]
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויהי ביום השלישי.</b> כי המכה כואבת בג' יותר מבא' וכן מוכיח בפרק ר' אליעזר דמילה דפליגי התם ר' אליעזר בן עזריה ורבנן גבי יום ג' דמילה שחל להיות בשבת שר' אליעזר בן עזריה מתיר לחלל עליו את השבת. ור' יוסף קרא אמר כי בג' ימים נמולו כולם וביום שהיו כולם נמולים וכואבים באו עליהם:
+
+<b>שמעון ולוי אחי דינה.</b> שנראו לה כאחים שמסרו נפשם עליה אבל האחרים לא רצו לפשוט בהם יד כי אמרו שלא כדין הוא שהרי עשו כל מה שגזרנו עליהם אבל כשאמרנו להם היה דעתנו לנקום בהם ולכך שאלו מהם דבר שהיו סוברים שלא יעשו לעולם אבל משעשו לא רצו לעשות שלא כדין אבל שמעון ולוי שהיו בעלי כעס אמרו בין כדין ובין שלא כדין ננקום מהם:
+
+<b>בטח.</b> שהיו כולם חולים ולא נשמרים מהם:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>בני יעקב באו על החללים.</b> לשלול מאחר שמתו לקחו הכל:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>הכזונה יעשה את אחותינו.</b> מוטב לנו להיות בסכנה ולא לקבל חרפה זו:
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>הסירו את אלהי הנכר.</b> אשר לקחנו משכם כי אין להוליכם במקום טהרה ועוד שלא תראה עבודה לשמם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ושב שם.</b> התיישב שם כי אתה צריך לעשר והמתין הק"ב עד לאחר מעשה שכם כדי שיתן מעשר מביזת שכם ועכשיו נעשית הבטחתו ששמרו מעשו ומלבן ומשכיני שכם וגם זאת הבטיחו הק"ב שאמר לו עלה בית אל שאתה שמור ועומד ואין לך לירא מפני שכיני שכם כלום:
+
+<b>והטהרו.</b> שנגעתם אל המתים:
+
+
+Verse 4
+
+<b>באזניהם.</b> באזני אלקי הנכר:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>לוזה.</b> כי לוז היתה שם העיר לראשונה:
+
+<b>אשר בארץ כנען.</b> שמא עיר היתה במקום אחר שהיה שמה לוז ולפיכך אמר לאותה שבארץ כנען:
+
+
+Verse 7
+
+<b>כי שם נגלו עליו.</b> הק' ומלאכיו:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ותמת דבורה.</b> נראים הדברים כי רבקה שלחה אל יעקב לשוב כמו שאמרה לו ושלחתי ולקחתיך משם:
+
+<b>אלון בכות.</b> להודיע למה נקרא אלון בכות אמר לך ששם נקברה דבורה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויברך אותו.</b> לאחר ששילם נדרו:
+
+
+Verse 10
+
+<b>כי אם ישראל.</b> יעקב שתי שמות היו לו ולכך נקרא על שניהם אבל אברהם לא היה לו רק שם אחד שנתקן להיות אברהם ולכך לא נקרא משם ואילך רק אברהם כמו שפי' בוירא אליו:
+
+
+Verse 11
+
+<b>פרה ורבה.</b> לפי שאמר לו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' ועתה עשה לו ושלם לו נדרו אמר לו הק"ב לא יעלה על לבך שאעזבך כי אני אברכך וארבה זרעך וגוי וקהל גוים יצאו ממך ומיוצאים מחלציך כי מבניך יצאו מלכים ורבות' דרשו על בנימין שממנו יצאו שאול ואיש בושת שהיו מלכים ועדיין לא נולד בנימין:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויעל מעליו אלקים.</b> לאחר שאמר לו כל זאת הברכה:
+
+<b>במקום אשר דבר אתו.</b> כלו' במקום אשר דבר אתו בהלכו לחרן בחלום נראה אליו עכשיו במראה ולפיכ' שראה ששם השכינה תדירה:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויצב מצבה.</b> במקום אשר דבר אתו ואותו מקום אר דבר אתו בראשונה ובשנייה קרא אותו בית אל:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>כברת.</b> לשון כביר, הדרך רב עד אפרת ולכך לא הוליכה עד אפרת ועוד שלא היה לו מקום לקבורה:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>בן אוני.</b> לשון צער:
+
+<b>ואביו קרא לו בנימין.</b> לא רצה לעקור ממנו שם אמו לגמרי אלא תקנו בנימין לשון חוזק. ורש"י פי' לשון דרום כמו (תהלים פ"ט) צפון וימין אתה בראתם ובבל בצפון כדכ' (ירמיהו א׳:י״ד) מצפון תפתח הרעה וארץ ישראל בדרום קרא לו בנימין:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>מצבת קבורת רחל עד היום.</b> כך אמר בעל הספר הוא מצבת קבורת רחל שהיתה עומדת וקיימת עד היום הה ובויחי יעקב פי' למה קברה שם:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>וישמע ישראל.</b> ונמצא שאבד שתי נשיו רחל שמתה ובלהה ששכב ראובן עמה שמהיום ההוא ומעלה לא שכב יעקב עמה כדכ' גבי פלגש דוד ששכב עמהן אבשלום ותהיין צרורות אלמנות חיות כל ימיהן ואעפ"כ לא הפסיד בכך כלום שכבר נולדו י"ב שבטים ולפיכך הולך ומונה אותם וגם עתה הושלמו י"ב השבטים שנולד בנימין ומנאן אשר יולד לו בפדן ארם ואע"פ שנולד בנימין בארץ ישראל רובן נולדו בפדן ארם:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>עשו ויעקב בניו.</b> ובאברהם הוא אומר יצחק וישמעאל שאע"פ שישמעאל גדול מיצחק הוא היה מפלגש אבל עשו גדול מיעקב לא היה מפלגש:
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אלה תולדות עשו.</b> שני פעמים הוא אומר אלה תולדות עשו לפי שהיו לו תולדות משני מקומות. בני עדה בת אלון ובני בשמת בת ישמעאל היו עיקרם בארץ כנען ובני אהליבמה היה עיקר דירתם בארץ שעיר וע"י אהליבמה ירש עשו את הר שעיר כמו שאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר שע"י ירושה בא לו הר שעיר וכן הוא אומר ובשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשו יירשום וגו' ואגב בני עדה ובשמת מנה בזאת הפרשה בני אהליבמה ולכך שעיקר המניין של פרשה זו היו בני עדה ובשמת אמר בסוף פרשה אלה בני עשו אשר יולדו לו בארץ כנען ובפרשה אחרת לפי שהיה רוצה למנות בני אהליבמה שהם מהר שעיר מנה אף בני עדה ובשמת ואף בני עדה ובשמת יולדו להם בנים בהר שעיר לאחר שנסתלק עשו לגמרי לשם ולכך אמר בתחילת הפרשה אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר ועשו היתה דירתו פעמים אצל אהליבמה בהר שעיר ואצל ירושתו הבאה לו ממנה ופעמים אצל אביו ואצל עדה ובשמת בארץ כנען. עדה ובשמת היו להן שתי שמות עדה שמה בשמת ובשמת מחלת באלה תולדות ויהודית לא ילדה, וכשבא יעקב מפדן ארם שמע וידע כי אז היה עשו אצל אלהיבמה בהר שעיר ושלח אליו מלאכים אל הר שעיר ומשם בא לקראתו בארבע מאות מקרובי אשתו ושם חזר כדכ' וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה אבל עדיין היתה מקצת דירתו בארץ כנען אצל אביו ואצל עדה ובשמת ומשבא יעקב וראה כי לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם נסתלק לגמרי מארץ כנען והלך הוא וכל נשיו וכל בניו וכל רכושו וישב לו בארץ שעיר לגמרי <b>וילך אל ארץ מפני יעקב</b> כי ידע כי ברכת אברהם נתנה ליעקב ולזרעו לירש את ארץ כנען ונסתלק הימנה וגם לא יכלה הארץ לשאת אותם והלך וישב לו בשעיר:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>וילך אל ארץ.</b> ובסוף הפסוק פי' באיזו ארץ:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ותמנע היתה פלגש.</b> בדברי הימים מונה תמנע עם בני עשו ואומר בני אליפז תי' אומר צפו וקנ' ותמנע ועמלק וכאן אומר כי תמנע פלגש ואיכא למימר כי תמנע היה שם בנו וכן שם פלגשו ובכאן קיצר דבריו ואומר תימ' אומ' צפו וג' וק' ותמ' ותמנע היתה פלגש נמצא דתמנע דהכא עונה לכאן ולכאן ורבים שמות תמצא חברים לזה העניין ביהושע (י"ג) דכתי' ועתה חלק את הארץ לתשע המטות וחצי שבט המנשה עמו הראובני והגדי לקחו החלתם אשר נתן להם משה והיה לו לומר בפסוק השני וחצי שבט המנשה והראובני לקחו נחלתם אלא שחצי שבט המנשה עונה לכאן ולכאן ובדברי הימים (ח) כתב במשפחת יונתן בן שאול ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע ואחז ואחז הוליד את יהועדה ולאחריה (שם ט') דף אחד חזר ומנאן וכתב ובני מיכה פיתון ומלך ותחר' ואחז הוליד יהועדה נמצא ואחז עונה לכאן ולכאן:
+
+[לי נראה כי מהאי קרא דאמרינן בפסוקי זמרה דכתיב לך ה' הגדולה והגבורה וגו' עד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה וגוו' האי קרא עונה לכאן לכאן והכי קאמר כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה הג"ה] וגם יש לפרש כן תמנע דהכי אבנים לבד קאי והיתה פלגש ראש המלה כלו' פלגש אחת היתה לאליפז שילדה לו עמלק ורבות' פי' כי תמנע היתה בת אליפז ופילגשו ובדברי הימים מונה אותה בבנים וכאן בפילגשים:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>אלוף תימן.</b> אלוף כמו נשיא:
+
+
+Verse 16
+
+<b>אלוף קרח אלוף גע'.</b> זה קרח אינו נמנה למעלה במניין הבנים ושמא אחד מבני אליפז ילדו ונעש' משפחה והעמידו אלוף כמו מנשה ואפי' שהעמידו כל אחד בנים לעצמו ורבות' אמרו כי אליפז בא על אהליבמה והולידו ולפיכך מנהו באלופי אליפז ואלופי אהליבמה ובניה:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>דישון ודישן.</b> שני אחים מבני שעיר אחד שהיה בן ענה דישון ומיהו דישון הראשון קורא אותו דישן כשבא למנות בניו:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ובני צבעון ואיה וענה.</b> כך שמו והו"ו עיקר ואפי' נקרא במקום אחר ענה כמו דישון שקורא אותו דישן, ושפו שפי ועלון עלין בדברי הימים. וי"א ו"�� יתירה ושמו איה כמו (תהילים ע״ו:ז׳) גערתך א"י נרדם ורכב וסוס שהו"ו יתירה בורכב: 
+<b>ואיה וענה.</b> לפי הפשט תרי ענה היו אחד אחיו של צבעון ואחד בנו ורבות' אמ' שבא צבעון על אמו והיה ענה בנו שהולידו ואחיו מאמו ולכך מונהו עם בני שעיר ועם בני צבעון ומפקי ליה מדכת' הוא ענה דמשמע דמעיקרא: 
+<b>אשר מצא את הימים.</b> אמרו רבות' פרדים ולפי שאימתן מוטלת על בריות קרא ליה ימים לפי שמכתן קשה כר' חנינא דאמ' מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחית' ולפי שהיה פסול הביא פסולים לעולם שהרביע מין על שאינו מינו ואונקלוס תרגם גברייא כלו' נלחם עם הענקים ונצחום דמצא לשון נצוח כדכ' (תהילים כ״א:ט׳) תמצא ידך לכל אויבך וגו': 
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>אלה המלכים.</b> שמא משה יחסם עד לו ואם קדם הבאים אחריו עד שאול מלך ישראל ואיכא למימר משה כתבם בנבואה:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b>בת מטרד בת מי זהב.</b> אשה גדולה היתה ושמא ממנה היה המלכות לבעלה ולכך יחסה ומונה שהיא בת מטרד בת מי זהב וכן אהליבמה בת ענה בת צבעון יש להוכיח כי במקום שיש פלוני בן לוני כמו קרח בן יצהר בן קהת בן לוי יכול לומר הכי קאמר קרח היה בן יצהר ובן קהת ובן לוי דבני בנים הרי הם כבנים דאי אמר בן יצהר ויצהר בן קהת וקהת בן לוי היה לו לומר אהליבמה בת ענה בן צבעון כלו' בת ענה שהוא בן צבעון וכן בת מטרד בת מי זהב ומדלא קאמר הכי ש"מ בני בנים:
+
+
+Verse 40
+
+<b>ואלה שמות אלופי עשו למקומותם.</b> למעלה חישב אלופי המשפחות ועכשיו מונה אלופי העיירות ולכך אומר למקומותם וכל אלו שמות ערים הם ופעמים ששם האדם ושם העיר אחד כגון אלוף קנז אלוף תימן שתמצא כאן ולמעלה וכל מלכי אדום לא תמצא מלך בן מלך וע"כ אמרו רבות' בזוי אתה מאד שאין מעמידין מלך בן מלך: 
+<b>חפץ ה' בידי יצלח, ושלום יהיה לי ברית מלח, ויעריב שיחי כטהור ממולח, וישיב עמו מחבור וחלח, ונצר נתעב ונאלח, מעל פניך מלכי שלח, וחייתו תעבור בשלח, וחץ כליותיו ימחץ ויפלח, בסיימי סדר וישלח.</b> 
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וישב יעקב בארץ מגורי אביו.</b> עשו נתיישב בארץ שעיר ומנינו תולדותיו אבל יעקב נתיישב בארץ מגורי אביו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>אלה תולדות יעקב.</b> מכאן ואלך מונה והולך תולדות יעקב ואיך נולדו בני בניו וגילגולו כי תולדות גם הוא לשון מאורעות כמו כי לא תדע מה ילד יום:
+
+<b>יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'.</b> כשאירעו דברים הללו:
+
+<b>והוא נער.</b> שהיה עושה מעשה נערות:
+
+<b>את בני בלהה ואת בני זלפה.</b> כך דרך הגדולים כשיש להם נער חביב מפקידים אותו עם בני האמהות שיטיילוהו ויוציאוהו ויביאוהו ועובדים אותו:
+
+<b>את דבתם רעה אל אביהם.</b> כשהיו עושים דבר שלא כהוגן היה מספר לאביו ומבאישם בעיני אביהם דיבה לשון דיבור כמו (שיר השירים ז׳:י׳) דובב שפתי ישנים ודבה יכול להיות טובה או רעה לכך אמד בה רעה וכן מוציאי דבת הארץ רעה וברוב מקומות דבה עניין רע הוא כמו (תהילים ל״א:י״ד) שמעתי דבת רבים ופעמים שהוא מפרש בהדיא ועל דבר זה שהיה מבאישם בעיני אביהם שנאוהו בני האמהות כי הם מחמת קנאה לא היו שונאים אותו כי אין דרך בני האמהות לקנאות בבני הגבורות אבל על זה שנאוהו:
+
+
+Verse 3
+
+<b>וישראל אהב את יוסף.</b> עתה מפרש והולך למה שנאוהו בני לאה:
+
+<b>כי בן זקונים הוא לו.</b> לא היה בן מרחל עד שעת זקנתו וע"י תאוה נולד לו ולכך היה חביב עליו:
+
+<b>ועשה לו כתונת פסים.</b> לשון מעיל וכן פי' רבות' כרפס וכן (שמואל ב י״ג:י״ט) כתונת הפסים אשר עליה קרעה דתמר ויש לפרש פסים לשון פיוסים וכתונת נאה כדי לפייסו כמו שטר פסים דתלמוד:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ויראו אחיו.</b> בני לאה:
+
+<b>כי אותו אהב אביהם.</b> נתקנאו בו ושנאוהו כי אף הם בני גבירה והיה לו לאוהב אותם כמותו:
+
+<b>וישנאו אותו.</b> כולם אילו מפני הדבה ואילו מפני הקנאה:
+
+<b>דברו.</b> לדבר עמו ולא ממנו כל שעה שהיו מדברים ממנו או עמו לא היו יכולין לדבר בדברי שלום כי לא היו אחד בפה ואחד בלב, דברו דפרלי"ר לוי (de parler lui, ihn sprechen):
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ותשתחוין לאלומתי.</b> שהיתה שלי שקופה על ראשה והיא באמצע ושלכם סביבותיה בעוגל עומדות כמו כן על ראשיהן אבל כפופות לצד אותה שלי ונראות כמשתחוות, פתרון שיהו צריכין לעומריו ולתבואתו:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ויוסיפו עוד שנוא אותו.</b> כי אמרו רעיונך על משכבך סליקו כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך ומה שאתה חושב ביום אתה חולם בלילה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויספר אותו לאחיו.</b> זהו מעשה נערות שראה שקנאו וכעסו על הראשון וספר להם השני והיה מקניט כל אחיו בני האמהות בהוצאת הדבה ואילו בחלומותיו וזהו על חלומותיו ועל דבריו הוצאת הדבה:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויספר אל אביו ואל אחיו.</b> כלומ' כשספרו ספרו לאביו ומה שהקדים לספר אותו בשביל הנערות שעשה לספר בפניהם והיו מקנאים וכך אומר הפסוק ועשה נערות שספרו לאחיו וכיצד ספרו לאחיו שספרו לאביו בפני אחיו ולכך לא ענוהו אחיו אבל אביו גער בו להוציא את הקנאה מלב אחיו:
+
+<b>השמש והירח.</b> שהיותי עומד לצד מזרח העולם אל קצה המזרח וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם והשמש והירח וי"א כוכבים חזרו לאחוריהם צד המזרח וירדו כנגדי בשיפולי הרקיע והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי [כי האי גוונא פי' רבותי' וכל צבא השמים לך משתחווים שיורדים בערב לצד המערב ושכינה במערב, הגה"ה] כלו' מזלכם כפוף למזלי וכן היה שכולם נפלו לפניו ונצטרכו לו:
+
+<b>הבא נבא אני ואמך.</b> הלא אמך אינה בעולם ואין אילו אלא דברים בטלים ושמא על דרך אשת יעקב ראה הירח ונר' עיקר הפתרון לפי שכל העולם צריכין לשמש וירח ראה שמש וירח משתחווים לו לומ' שכל העולם צריכין לו וכפופין לו כמו לשמש וירח:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויקנאו בו אחיו.</b> אעפ"י שגער בו אביו נתקנאו בו ואביו עצמו שגער בו שמר הדבר ושם הדברים על לבו כי החלום דבר גדול היה:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>הלא אחיך רועים בשכם.</b> במקום סכנה שהם שנואים בארץ ההיא על שהרגו בני העיר:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>תועה בשדה.</b> שהיה מחפש בשדות על משכנות הרועים למצוא אחיו:
+
+<b>מה תבקש.</b> לפי שלא היה הולך באם הדרך הבין כי מחפש היה:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ויתנכלו.</b> חשבו והערימו סוד להרוג כמו (במדבר כ״ה:י״ח) בנכליהם אשר נכלו לכם שהערימו עליכם:
+
+
+Verse 19
+
+<b>בעל החלומות הלזה.</b> דברי קנטורים:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ונשליכהו באחד הבורות.</b> שלא ימצא ולא יהא ניכר שנהרג פן יחשדינו עליו כי הכל יודעים שאנו שונאים אותו:
+
+<b>ואמרנו חיה רעה אכלתהו.</b> שנאמר טלנו בשוה דבר אחד שאם לא נבא כלנו לדבר אחד זה יאמר כה וזה יאמר כה יראה שאנו בדאים ויחשדנו ולפיכך השוו דבריהם קודם שיהרגוהו:
+
+
+Verse 21
+
+<b>וישמע ראובן ויצילהו מידם.</b> בתחלה אמר להם ראובן אל תעשו הרעה הזאת לחטא בילד ולא שמעו אליו כמו שמוכיח כשבאו למצרים שאמר להם ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם יוסף היה מתחנן ע"י עצמו כמו שאמר שם בהתחננו אלינו ולא שמענו וחשב ראובן אם אמר להם אני אגלה אתכם שמא יהרגו אותי ואותו: 
+<b>לא נכנו נפש.</b> כיון שראה שלא שמעו לו שיתף עצמו עמהם ולא אמר לא תכוהו אלא לא נכנו כלו' גם אני חפץ בדבר ולא ישימו לב שרוצה להצילו ולא ישמעו לו ולפי שהיה ראובן גדול מכולם שהעון תלוי בצוארו היה מחזיר להצילו ולכך דבר להם בערמה ואמר להם מאחר שאין אתם רוצים להניחו מה שתוכלו למעט את החטא מוטב שימות מיתת עצמו ולא תשפכו את דמו בידים והיה כוונתו להצילו: 
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>כתונת הפסים.</b> שהיו מקנים בה ועוד כדי ללכלכה בדם כדי להעמיד דבריהם:
+
+
+Verse 24
+
+<b>אין בו מים.</b> שלא רצו להשליכו בבור שיש בו מים דא"כ היו ממיתים אותו בידים:
+
+
+Verse 25
+
+<b>וישבו לאכול לחם.</b> דרך הרועים שמקצתן אוכלים ומקצתן עומדין על הבהמות ואחר שאכלו מקצתן הולכים אותם שאכלו אל הבהמות והאחרים אוכלים ואין דרכם לאכול כולם ביחד והיה אוכל יהודה ומקצת אחיו וראובן ומקצת אחיו היו שומרים הצאן ולפיכך לא ידע ראובן במכירתו וי"א כי ראובן היה מתענה על ששכב את בלהה וי"א שהיה כל אחד משמש את אביהם יומו והגיע יומו של ראובן אבל תימה על שהיו רחוקין מאביהן וראובן היה שב אל הבור:
+
+<b>והנה ארחת ישמעאלים.</b> מצרים ומדינים וישמעאלים אחים המה מבני פלגשי אברהם ישמעאל בן הגר ומדן ומדין מבני קטורה ובאותה חברוה היה שם מבני ישמעאל ומבני מדן ומבני מדין ולכך פעמים קורא אותם ישמעאלים ופעמים מדנים ופעמים מדיינים:
+
+
+Verse 26
+
+<b>מה בצע.</b> אמר יהודה למה נעשה עון זה להמיתו ולא נהנה כלום במיתתו מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כ"כ ונהנה וגם לא נראה אותו עוד ולא יקניט אותנו ונראין הדברים שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב בשום סימן ולא בשום רמיזה וכן עשה שמוטב היה לו לעשות כן ולא שימות בידם דאי לא היה כן כשהיה גדול בבית אדוניו וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים שבע שני השבע ושתים מן הרעב למה לא שלח לאביו לאמר הנני כאן במצרים הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו אלא ודאי נשבע להם:
+
+
+Verse 27
+
+<b>וישמעו אחיו.</b> האזינו דבריו ויטיבו בעיניהם ויעשו כן:
+
+
+Verse 28
+
+<b>ויעברו אנשים מדינים.</b> י"מ שהמדינים שמעוהו צועק בבור והעלוהו וגנבוהו ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף ועשו ממנו סחורה גדולה מפני שלא הוציאו עליו כלום וישמעאלים הורידוהו למצרים ומה שאומר בסוף הפרשה והמדנים מכרו אותו אל מצרים כלו' כדי להורידו למצרים ואינו רק דברי בדאות שהרי כתוב שם לפוטיפר ועוד דאכתי קשה למה לא גילה עצמו וגם יש מי שאומר מדנים ומדיינים על שם המשאות שהיו נושאים כמו (איוב ל"ח) התקשר מעדנות כימה, (ש"א ט"ו) וילך אליו אגג מעדנות ופעמים שמבליע הע' כי דרך להבליע אותיות אחה"ע כמו (ש"א ט"ו) וירב בנחל שהוא כמו ויארב וכן מפרש (שופטים ה') יושבי על מדין כמו על המשאות המקושרות וכל זה איננו שוה לי אלא אומה אחת היו כמו שפיר' כמו שקוראים אותנו פעמים יהודים פעמים עבריים ופעמים ישראלים פעמים ישורון והאמת כי אחיו מכרוהו כמו שאמר להם אשר מכרתם אותי הנה והשביעוהו כמו שפי' ועשו ממנו סחורה גדולה כאדם המוכר שדהו מפני רעתה כי היו נותנים השלהם שירחיקוהו מהם כי תכלית שנאה שנאוהו: 
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>הילד איננו.</b> כי לא היה בשעת מכירה כמו שפי':
+
+<b>אנה אני בא.</b> לבקש, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי. יש אומר שדם שעיר דומה לדם אדם ושמא הכי אינה לידם:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>וישלחו את כתונת יוסף.</b> ע"י אחרים ואמרו הביאו זאת אצל אבינו שידע שמת ולא יטרח לבקשו ואנו אין אנו יכולין להביאו אליו שנראה ברע והם עשו בערמה שלא יבקשנו פן ימצאנו וידע את אשר עשו והן עצמן לא רצו להביאה פן ירגיש בהם ויחשדם כי יודע היה שהם שונאים אותו:
+
+<b>ויביאו.</b> אות' השלוחים אל אביהם:
+
+
+Verse 33
+
+<b>טרוף טורף יוסף.</b> כמו טריפה לא הבאתי אליך כל הנהרג ע"י חיה רעה נקרא טריפה כמו (נחום ב') טורף אריה בדי גוריו, (בראשית מ"ט) בנימין זאב יטרף, וכן (יחזקאל י"ט) וילמד לעשות (לטרף) טרף אדם אכל:
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>בנותיו.</b> כלותיו ובנות בניו:
+
+<b>כי ארד אל בני.</b> על בני:
+
+<b>אבל שאולה.</b> אבל בקבר שלא אתנחם כל ימי חיי:
+
+<b>ויבך אותו אביו.</b> אחר הנחמה שלא קבל תנחומין:
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וירד יהודה מאת אחיו.</b> כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו לא היה יכול לסבול ופירש מבית אביו ומאחיו:
+
+<b>עדולמי.</b> מעדולם:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>והיה בכזיב בלדתה אותו.</b> נתן טעם שכתב ותקרא את שמו שלה ולכך קראה היא שמו ולא הוא שהוא לא היה שם וגם יש לפרש כי על שם חבליה נקראו בניה, הראשון קרא ער כלו' לא ישנתי הלילה על חבליה אלא הייתי ער וקרא שמו ער, והשיני אונן שהיה בוכה ואונן על חבליה וזה שלה כלו' מזה היה כל הצער שלה לפי שהיה בכזיב בשעת לידה:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ער רע.</b> צחות לשון הקודש הוא שהיפך התיבה כלו' ער נהפך לרע וראיתי משל לגיגית רחבה בשוליה וקצרה לפיה כל זמן שהיא יושבת כדרכה היא עומדת בחזקה שהקשרין שקורין צירקלי"ש (cercles, Reifen) באים על הרחב אבל כשמהפכין אותה על פיה הקשרים נופלים והיא נופלת וכן ער כל זמן שהיה כדרכו חי כיון שנהפך מיד מת ולא פיר' מה היה רעתו של ער ואמרו רבותי' שאף הוא היה משחית ארצה מדכתיב וימת גם אותו כלומר שגם הוא השחית ואמרו רבות' שלא להכחיש את יופיה ושמא לא היה רוצה בצער גידול בנים שיש בני אדם שאינם חוששין רק להנאתם ולפי הפשט היו דשים מבפנים וזורעים מבחוץ ולפי התלמוד לא היו דשים מבפנים כדאמ' ביבמות (ל"ד ע"ב) כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן וכו'. ואמר' תמר באצבעה מיענה לפי שלא יכלה להתעבר מביאה ראשונה כל מעוכות של בית ר' תמר נקראות:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>כי לא לו יהיה הזרע.</b> לא יקרא על שמו ואמר לא אהיה בצער גידול בנים:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>כי אמר פן ימות.</b> סבור שמא מקור משחת הוא זה והחמיר לומר בתרי זמני הוי חזקה וכן הלכה גבי סכנה בהחלוץ:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ותמת בת שוע.</b> לא נודע שמה וקראה בת שוע ושמא כך נקראת:
+
+<b>לגוז צאנו.</b> בשעה שהיו גוזזים צאנם היו שמחים ועושים סעודות גדולות כדכתיב באבשלום ובנבל ובשעה שאדם שמח יצרו מתגבר עליו ולכך בחרה לה בשעת גזיזת הצאן ובדין עשתה כי קודם מתן תורה כל הקרובין מייבמין ואפי' אביו של מת ומשלא ייבם שלה היה על יהודה ליבם ותתנה תורה ונתחדשה הלכה שאין מייבמין אלא אחין מן האב ואעפ"כ אפי' לאחר מתן תורה נהגו אפי' בקרובין הכשרים לה שאינם אחים מן האב כמו שעשה בועז לרות:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ותכס בצעיף.</b> שלא יכירנה:
+
+<b>בפתח עינים.</b> על אם הדרך:
+
+<b>כי ראתה כי גדל שלה.</b> ולא ייבם:
+
+
+Verse 15
+
+<b>כי כסתה פניה.</b> ולא הכירה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>הבה נא.</b> לשון הזמנה כמו הבה את אשתי, הבי המטפחת:
+
+
+Verse 17
+
+<b>אם תתן ערבון.</b> כי היא רוצה שיתן לה סימנין:
+
+
+Verse 18
+
+<b>חותמך ופתילך.</b> טבעת שיש ל�� חותם, פתילך פתיל של חגורתו:
+
+<b>ומטך.</b> דרך הגדולים להוליך מטה בידם:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>הקדשה.</b> מוזמנת לביאה כמו (במדבר י"א) התקדשו למחר:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>פן נהיה לבוז.</b> כי יבזונו בני אדם על כי אנו מבקשים זימה:
+
+<b>הנה שלחתי.</b> כלו' אני לא שקרתי לה:
+
+
+Verse 24
+
+<b>כמשלש חדשים.</b> זמן הכרת העובר:
+
+<b>הרה לזנונים.</b> כי כל זמן שהיתה שומרת יבם היו מחשבין אותה כאשת איש:
+
+<b>ותשרף.</b> כך היה דינם קודם מתן תורה ורבות' אמרו כי היא בת כהן בת שם מלכי צדק והוא היה כהן ובת כהן בשריפה:
+
+
+Verse 25
+
+<b>היא מוצאת.</b> כשהוציאוה לשריפה אז שלחה אליו כדי שירחם עליה ולא רצתה לומר שאני הרה ממנו שמא יכעוס ויאמר לא היו דברים מעולם מי יוכיח על פניו אלא לאיש אשר אלה לו אם תודה תודה ואם לאו הנני אמות וקולר על צאורך כי לא אוכל להוכיח:
+
+
+Verse 26
+
+<b>צדקה ממני.</b> יותר ממני כי אני כזבתי לה שלא נתתיה לשלה והיא עשתה בדין ובמשפט:
+
+<b>ולא יסף עוד לדעתה.</b> כי חשבה קטלנית ולא רצה למעבד עובדא לנפשיה:
+
+
+Verse 27
+
+<b>והנה תאומים בבטנה.</b> קודם שילדה הרגישה המילדת שהם תאומים ולכך נתנה סימן באותו שהוציא יד:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>מה פרצת עליך פרץ.</b> שהחזרת אחיך לאחור:
+
+
+Verse 30
+
+<b>זרח.</b> על שם זריחת השני:
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויוסף הורד מצרימה.</b> לאחר שסיפר תולדותיו של יהודא חזר על יוסף וגלגוליו ואיך אירע לו במצרים:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויהי ה' את יוסף.</b> שלא יטמא בין הגוים שהלך ביניהם משל לבהמי אחד שהיה מוליך י"ב גמלים טעונים כדי יין ונכנס אחד מהם לחנות של גוי הניח הבהמי י"א ונכנס בבית הגוי אמר לו מה זה שהנחת י"א והלכת אחר אחד אמר להם אותם שבדרך אינם צריכים שימור כ"כ שאין מי מנסך אותך אבל זה צריך שימור שלא ינסכנו הגוי וכן ויהי ה' את יוסף שנכנס לבין הגוים, ר' עובדיה זצ"ל, וכן יהי ה' אלהינו עמנו שגלינו בין הגוים הגה"ה:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>כי אם הלחם.</b> לא היה מונה עמו כלום ולא שם לב עליו רק הלחם שהיה יוסף נותן לו היה אוכל:
+
+<b>ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.</b> מאחר שנעשה גדול הבית שכח צערו ובית מגוריו ושב תוארו ומראהו:
+
+
+Verse 7
+
+<b>אחר הדברים.</b> שנעשה גדול הבית שב יפיו ונשא עיניה ושמה עליו עיניה ולבה כי היה יוסף איש תואר ואנשי הארץ אחיהם של כושיים ולא הורגלו באדם יפה ותבער בה אהבתו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ולא חשך ממני מאומה.</b> כל אשר אני לוקח משלו אינו מפקיד רק אותך כי אם היה מונה ממני כל אשר לי על כרחי הייתי בוגד בו אבל עכשיו קל הוא לעמוד באמונה:
+
+<b>ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת.</b> לשלם לו רעה תחת טובה:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויהי כהיום הזה.</b> כמו שהיום הזה נכון כך אמת ונכון שכך היה המעשה וי"ל כאשר בא היום הזה:
+
+<b>ואין איש מאנשי הבית וגו'.</b> כך היה מקרה שכולם יצאו:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ראו הביא לנו.</b> על בעלי אני מתרעמת שהיה לו ליקח עבד ניכר מהארץ הזאת ולקח איש עברי מארץ רחוקה שאינו חושש מה יעשה למחר יברח לו:
+
+<b>בא אלי לשכב עמי.</b> לאנסי אלא שקראתי בקול גדול וברח, מאחר שראתה שלא תוכל לו הלשינה עליו להוציאו מן הבית כי לא היתה יכולה לראותו כי שעה שרואה אותו מדי בערה בה תאוותה ועוד שיראה פן ילשין הוא עליה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויעזב בגדו אצלי.</b> שהסיר מעליו לאנסני ולא הספיק ליקח אותו מפני שצעקתי והניחו וברח:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויתנהו אל בית הסהר.</b> כי בביתו היה כמו שאומ�� ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים והוא היה שר הטבחים, כמדומה שר היה על הנדונים ונהרגים במצות המלך שהיו טובחים אותו ע"י ניאוף ורציחים המורדים במלך:
+
+<b>ויהי שם בבית הסהר.</b> כי לא היה דינו ליהרג שהרי לא היה לה עדים ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה הוא אומר שהיא באה לאונסו ואפי' לדבריה בקש לעשות ולא עשה:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>אין שר בית הסהר.</b> שר אחד שמינה שר הטבחים על הסהר אין רואה כל מאומה בידו שלא ראה בו דבר שלא כהוגן מעולם ואין יוצא מידו דבר שאינו מתוקן:
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויתן אותם במשמר.</b> עד שיאספו אליו שריו ועבדיו לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם:
+
+
+Verse 4
+
+<b>וישרת אותם.</b> כי שרים גדולים היו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>איש כפתרון חלומו.</b> כלו' חלום שהוא דומה לפתרון שנסתר להם וחכמי' פי' איש כפתרון חלומו של חבירו שזה ראה את חבירו משקה וזה אותו תלוי:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>מדוע פניכם רעים היום.</b> יותר משאר הימים:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ופותר אין אותו.</b> לפי שאנו במשמר שאם לא היינו במשמר היינו הולכים אצל החרטומים וחכמים:
+
+<b>הלא לאלהים פתרונים.</b> מאת הק' החכמה והתבונה ואם ירצה אני אפתור לכם:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>והיא כפורחת.</b> כשבא הפרח בא הנץ ומיד בשלו האשכלות ונעשו ענבים מבושלות וזה החלום לא נראה להם אלא בזכותו של יוסף שמתוך אילו החלומות נודע שהוא פותר וע"כ נתגלגל שיצא מבית האסורים לאחר זמן:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ג' השריגים ג' ימים הם.</b> הבין יוסף כי לא המראה ע"י השריגים אלא על דרך הזמן שבזמורה אחת היה יכול כל זאת לראות ואין לומר ג' שנים או ג' חדשים כי אין סברא שיאריך פרעה כ"כ זמן הדין ונזכר כי לסוף ג' ימים היה יום הלידה ויעשה יום משתה ויהיו שם שריו ועבדיו ומסברא אז ידין אותם לכך נתן זמן של ג' ימים כי חזיון ופתרון הוא כמו חדה וצריך החוזה והפותר לתת לב לדבר שהוא ראוי להיות כי י"ל בלב כך בכמה עניינין כמו בכאן שהיה יכול לומר ג' שנים או ג' חדשים או ג' שבועות ויש לו לחשוב איזו סברא להיות יותר ועל אותו יסמוך כי כל גמרא בלא סברא אינו כלום:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ישא פרעה את ראשך.</b> יזכור אותך וימנה אותך בתוך עבדיו כמו כי תשא את ראש בני ישראל:
+
+
+Verse 14
+
+<b>כי אם זכרתני אתך.</b> הא כי בלשון דילמא היא כמו כי תאמר בלבבך וכמו שאמרו רבות' דכי משמש בד' לשונות אי דילמא אלא דהא, והאי לשון דילמא הוא והכי היה אומר לו שמא אם תזכיריני ועשית עמדי, בלשון בקשה היה אומר לו אדני שמא אם תזכיריני כשיטב לך תעשה נא עמדי חסד ואיזה חסד שתזכיריני אל פרעה והוצאתני ואל יאמר לבך לאמר אם אזכירך ואוציאך לא אעשה כי אם רעה כי אדם רע אתה וברעתך מכרוך אנשי מקומיך לכאן ואף כאן רצית לאנס אשת איש דטב לביש לא אעבוד לכך אמר:
+
+
+Verse 15
+
+<b>כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה.</b> כי לא היה לי פשיעה בדבר <b>כי שמו אותי בבור</b> ולכך תעשה עמי חסד ותחשוב לך צדקה אם תוציאני מכאן:
+
+
+Verse 16
+
+<b>כי טוב פתר.</b> ניכרים דברי אמת וגם הפתרון דומה ונופל על סיגנון החלום:
+
+<b>אף אני בחלומי.</b> לפי שחלומו דומה קצת לחלום שר המשקים אמר אף אני כעניין זה ראיתי:
+
+<b>סלי חורי.</b> חריות של דקל ונעשה חורים חורים ודרך החורים היו העופות אוכלים:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ישא פרעה את ראשך.</b> זה הבין יוסף ממה שבסל העליון היו העופות אוכלין ידע כי הראש עליון ילקה שיסיר ראשו מעליו ואכילת העוף אוכליו כי יתלה אותו ויאכלוהו עופות ולא חיות:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו.</b> לא שם לבו עליו ושכחו וי"מ ולא זכר מיד ושכחו לאחר זמן וי"מ ולא זכר לא מחמת שנאה ורשע אלא שכחו:
+
+<b>שיחי כקרב יחשב, וקולי אל הקשב, ורוח שממעלות עלה נחה והשב, קדוש תהלות יושב, ועמך לעירך השב, בסיימי סדר וישב.</b>
+
+
+Chapter 41
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויהי מקץ שנתים ימים.</b> אלו אמר שנתים בלא ימים היה משמע שנים מקוטעות השתא דאמר ימים משמע מיום אל יום שלמים, י"ל (כמו) ויהי מקץ הימים ויבא (לעיל ד'), דרך מקראות להפוך התיבות [מצאתי], אבל לא פי' הכתוב אלו השנתים לאיזו זמן הוא מונה אם לתפיסתו של יוסף הוא מונה אם ליציאת שר המשקים:
+
+<b>והנה עומד על היאור.</b> לפי שכל חיותם של מצרים מן היאור שמשקה את הארץ נראה לו השובע והרעב ע"י היאור וע"י זה החלום נעשה גדול פרעה על כל המלכים שנעשו כל אנשי ארצו עבדים קנויים לו כמו שאמר בסוף הפרשה והייתם עבדים לפרעה וגם כל הארץ אמרו שניצולו בשביל מה שהראה להן הק"ב שנאצרה התבואה בשובע לשני הרעב שאם לא נודע לא היו אוצרים והיו מתים בשני הרעב ואמר שכולם נוצלו ע"י פרעה זה דרך רחמנתו של הק' שכל אומה שהוא מוסר עמו ישראל להם מגביהם למעלה כדי שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו ולפיכך נעשה פרעה גדול כמו שפי' וגם יוסף אצר לו אוצרות גדולות עד שלקט כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען וגם בהמתם וקניינם ואדמתם וגופם לו לעבדים וכן מצינו בנבוכדנצר כשהגלה את ישראל כבש כל העולם כדכתיב (ירמיהו כ״ז:ח׳) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צאורו בעול מלך בבל וגו' וכן מצינו ברומי שהחריבו הבית שני שיצא טבעם בכל העולם כולו כמו שנא' (דניאל ז׳:כ״ג) ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה:
+
+<b>ובריאות בשר.</b> שמנות כמו (שופטים ג׳:י״ז) ועגלון איש בריא מאד, שמן, וגם בריאות שבשבלים לשון שומן וחלב כמו חלב כליות חטה:
+
+<b>באחו.</b> באגם כמו (איוב ח׳:י״א) ישגא אחו בלי מים:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>עלות מן היאור.</b> שירדו לשם להקר או לשתות:
+
+<b>ותעמדנה אצל הפרות.</b> נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד לפי שלא כילה הרעב מיד את תבואות השבע כמו שאומ' בתחילת הרעב ובכל ארץ מצרים היה לחם:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ותאכלנה הפרות.</b> לבסוף וכילה הרעב את הארץ:
+
+<b>וייקץ פרעה.</b> כדי שיתבונן ולא ישכח מקצת הדברים ע"י ערבוב החלומות אם היה רואה ולא ייקץ בנתיים:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ושדופות.</b> לשון שדפון:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ותבלענה השבלים.</b> גדלו השבלים הדקות עד שכסו השבלים הטובות שנבלעו ונתכסו תחתיהן כמו (במדבר ד׳:כ׳) ולא יבואו לראות כבלע את הקודש שהוא כד מחפיאן ית מני קודשא דבשבלים לא שייך בליעה ממש אלא כיסוי ואין דרך להראות דבר שאינו נוהג בעולם לאדם כדאמ' לא מעיילא ליה פילא בקופ' דמחטא:
+
+<b>והנה חלום.</b> הנה נגמר החלום שלא חלם יותר על זה העניין. וי"מ והנה חלום כל זמן שהאדם ישן סבור הוא על החלום שהוא דבר אמת וכשהוא מקיץ נראה לו שהוא חלום ולמעלה היה לו לומר כמו כן והנה חלום אלא שהמתין עד שגמר דבריו ונר' לי ששני החלומות הוצרכו להבין הפתרון יפה שאם ראה מעשה הפרות היה נר' לסוף ז' שנים או ז' חדשים תתגבר אומה חלשה על אומה גדולה וינצחום ויגלום כי האומות נקראו פרות כמ"ד (עמוס ד׳:א׳) שמעו לי פרות בשן וכמו (ירמיה מ"ו) עגלה מצרים ומה שאכלום סימן שיכלום כמו (שם ז') כי אכלו את יעקב אבל כשראה השבלים נתפרסם הפתרון שובע ורעב ואם ראה השבלים ולא ראה הפרות לא היה נראה יפה האכילה והבליעה ומה שעמדו אצלם קודם שאכלום וגם מה שאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו' ויוסף אמר על השנות החלום כי ממהר אלהים לעשותו לא חש לגולות להם אלו הדברים דאי בשביל מיהור הדברים בלבד היה לו לראות סיגנון אחד בחלום שני פעמים:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ותפעם רוחו.</b> היה מכה רוחו בקרבו כמו (ישעיהו מ״א:ז׳) מחזיק פטיש את הולם פעם ובנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו שנעלם ממנו חלום ופתרון:
+
+<b>ואין פותר אותם.</b> סבורין היו שהם שני חלומות לפרעה על דעתו ורצונו כל מה שהיו אומרים נראה בעיניו דברי הבאי:
+
+
+Verse 9
+
+<b>את חטאי אני מזכיר.</b> שתי חטאות שהן עלי אחד שהקצפתי את המלך ואחד מאותו נער שחילה פני לזוכרו ושכחתיו ואע"פ שאין דרך להזכיר את חטאו לפני מי שחטא לו אני מזכיר לעשות רצון המלך ועוד שיש לו לירא פן יפתר יוסף החלום ויתעלה ויזכר לי אשר שכחתיו ולכך גינהו שקראו עברי כלו' נכרי שאין דרך לתת עליהם איש נכרי וקראו נער עברי ועבד:
+
+
+Verse 10
+
+<b>פרעה קצף על עבדיו.</b> כלו' קצף המלך על עבדיו כי פרעה אינו שם איש אלא שם מלכות ולא היה מדבר עם המלך כאילו מדבר עמו פה אל פה אלא כאדם שמספר לפני המלך והמלך שומע ומפני אימת המלכות היה ירא לדבר עם המלך פה אל פה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויריצהו מן הבור.</b> כל מצות המלך נעשית במהירות ובמרוצה:
+
+<b>ויגלח.</b> שלא עשה שפמו ולא עשה רגליו כל זמן שהוא אסור:
+
+<b>ויחלף שמלותיו.</b> שנה בגדי כלאו לבא לפני פרעה:
+
+
+Verse 15
+
+<b>בלעדי.</b> פי' רש"י אין החכמה שלי אלא אלהים יענה את שלום פרעה וי"ל בלעדי לבד ממני מה שאענה כלו' לא מדעתי אענה אם טוב ואם רע שאין הפתרון תלוי בדעת כי אני צריך על פי הפתרון החלום הן טוב הן רע אלא הק' יתן שיהא המענה לשלום פרעה ולפי שהיה ירא יוסף פן יהיה פתרון רע אמר לו כך שלא יקשה בעיניו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>צנומות.</b> שבלים הגדילים על הסלעים שאין בהן גרגיר:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>אחד הוא.</b> ואין אלו שתי חלומות:
+
+<b>אשר הק' עושה.</b> בעולמו הגיד לפרעה כדי שיבקש תקנה על זאת כי הוא מלך ובידו ספק לעשות:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>יהיו שבע שני רעב.</b> שבע שנים הנה לפי שאה שהוא שובע ואי דרך להיות רעב ושובע ז' שבועות ולא ז' ימים ולא ז' חדשים הבין שהם ז' שנים כי דרך שובע ורעב לילך אחר השנים ולפי שבשביל להודיע את הרעב בא החלום שיבקשו תקנה על הרעב פתח ברעב תחלה כי כל החלום לא בא אלא לעשות תקנה על הרעב והראה לו גם השובע שממנו יעשה תקנה לרעב והראה לו מכה ורפואתה:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>ולא יוודע השבע</b> כמו שאמרת ולא נודע כי באו אל קרבנה:
+
+
+Verse 32
+
+<b>כי נכון הדבר וגו'.</b> ומה שבא בשני סבנונין כדי שיוודע פתרונו יפה כמו שפי':
+
+
+Verse 33
+
+<b>ועתה ירא פרעה וגו'.</b> כי לך נגלה שתעשה תקנה לעולם:
+
+
+Verse 34
+
+<b>יעשה פרעה.</b> שאני אומר לו מיד לבקש החכם ויפקד החכם פקידים ויהיה הכל מזומן:
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>הנמצא כזה.</b> אם נבקש איש חכם לעשות מה שאמר הנמצא כזה:
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+<b>ישק.</b> לשון ובן משק ביתי, וכמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳) וכן (תהלים ב' נשקו בר פן יאנף, וכן נשק שהוא כלי זיין גרנישו"ן (Garnison, Bewaffnung) בלע"ז:
+
+<b>רק הכסא.</b> הכל יעשו מצותיך כמצותי אלא שאקרא מלך:
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>ויסר פרעה את טבעתו.</b> כך דרך כשנותנין ממשלה כמו שמצינו באחשורוש:
+
+<b>בגדי שש.</b> דבר חשוב שש ורקמה ממצרים:
+
+<b>רביד הזהב.</b> כמו (משלי ז׳:ט״ז) מרבדים רבדתי ערשי פרמנ"ט בלע"ז [נר' לי כי סביב השפה עשה רביד הזהב אורלי"ץ אורפרי"ש בלע"ז והוה הזהב סביב צוארו. מצאתי]:
+
+
+Verse 43
+
+<b>ויקראו לפניו אברך.</b> לשון ויברך הגמלים שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו ואונקלוס תרג' כמו שאמ' רבות' אב למלך שכן בכרכי הים קורין למלך אבא:
+
+<b>ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח.</b> מפענח הצפונות:
+
+<b>אסנת בת פוטיפרע.</b> ופוטיפרע ופוטיפר אחד הם ומרוב חכמה לקח יוסף את פוטיפרע לפי שקנאהו לעבד ואם היה יוסף או בניו יורדים מגדולתן יאמר פוטיפר או בניו כי עבדיו הם אם לקח אשה אחרת אבל השתא שלקח בתו לא יהיה רוצה שיהיו בני בתו עבדים:
+
+
+Verse 44
+
+<b>ובלעדיך.</b> בלא מצותיך:
+
+
+Verse 45
+
+<b>ויקרא פרעה שם יוסף.</b> כי כן דרך המלכים לשנות שם עבדיהם לפי שקשה להם לשון העברי כמו שעשה נבוכדנצר לדניאל שקראו בלשצר ולחנניה מישאל ועזריה מישך שדרך ועבד נגו:
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+<b>לקמצים.</b> כאילו אדם משליך במלא קמצו בתוך השבלים לשון בני אדם לומר כך הם באים כאילו משליכים אותו במלא קומץ שמשי"ל לשא"י ייטי"ט אפל"א פור"ץ ואונקלוס תרג' לשון מקמץ לאוצר:
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+<b>כי נשני.</b> השכיחני:
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+
+
+Verse 55
+
+<b>ויצעק העם אל פרעה.</b> בתחלה הלכו אל המלך לשמוע מה יצוה עליהם והוא שלחם ליוסף:
+
+
+Chapter 42
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>שמעתי כי יש שבר.</b> כי דרך כשרעב בשאר ארצות אין רעב במצרים כמו שמצינו כשהיה רעב בימי אברהם שהלך למצרים וגם יצחק רצה לילך כשאמר לו הק' אל תרד מצרימה:
+
+<b>שבר.</b> פי' רש"י לשון מכירה וקניין כמו שהוא אומר <b>וישבר למצרים</b> מכר, שברו לנו משם קניין:
+
+
+Verse 3
+
+<b>למה תתראו.</b> אם תתכחשו ברעב יהיו הכל מביטים בכל ותומהים הראיתם בני יעקב שהם עשירים ויפים איך נשחרו ברעב כמו (שיר השירים א׳:ו׳) אל תראוני שאני שחרחורת שהוא כמו אל תביטו בי:
+
+
+Verse 4
+
+<b>כי אמר פן יקראנו אסון.</b> ע"י צנה וחמה או ליסטין וחיות רעות והוא אין לו תמורה כי אין מאמו רק הוא כי הוא יחיד לאמו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>בתוך הבאים.</b> כי הרבה באים לשם כי היה הרעב בארץ כנען:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויכירם.</b> כי היה מצפה להם שמא יבואו מפני הרעב כי דרכם של אבות לבוא מצרים מפני הרעב כמה שנא' ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכן יצחק עד שהק"ב אמר לו אל תרד מצרימה והם אינם מצפים שיהיה מלך ורבות' פיר' שהיו בחתימת זקן בשעת מכירה ולא נשתנו לו והוא לא היה בחתימת זקן ועכשיו צמח זקנו ונשתנה להם:
+
+<b>ויתנכר אליהם.</b> חשב אם אגלה להם עצמי מיד מפני שהם בושים על שמכרו אחיהם וציערו אביהם יאמרו לי שתוק אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו ואמר להם קשות ומרגלים אתם ודחקם עד שהביאו בנימין ונתן הגביע באמתחתו ואמר לעכבו לעבד וכשראה אותם דחוקים שהיו יראים לחטא לאביהם גילה עצמו כי אז ידע שעל כרחם יגלו גם הם שלא יעכב בנימין:
+
+<b>וידבר אתם קשות.</b> כשהיה אחד מהם שואל לו תבואה למכור היה גוער בו ועונה אותו בקושי כאדם שאומר אין לי פנאי ולא אמכור לכם כל היום אתם צועקים אנשים קשים וצועקים אתם וכשהיה גוער באחד מהם היו אחיו עונים בשבילו למה לא תמכור לנו ולמה תגער לנו יותר מכל הבאים ואמר להם למה אתם עונים בשבילו והלא כשאני גוער באחד מן הקונים אין העומדים עונין בשבילו אלא הוא מדבר ע"י עצמו וכל אחד מכם מבקש עשר משאות למכור כמדומה אני שכולכם בקשר אחד ולמה נקשרתם יחד ודאי מרגלים אתם ולחפור את הארץ באתם:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>כולנו בני איש אחד.</b> כלו' אין זה קשר אלא כולנו אחים ולכך אנו מדברים זה בשביל אחיו:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויאמר אליהם לא.</b> כלו' אין נראה דבריכם אמת שתהיו כולכם עשרה בני איש אחד אלא קשר הוא ולראות ערות הארץ באתם ואמרו לו אתה תוהא על עשרה ואנן י"ב הקטן את אבינו והאחד איננו כי נגנב מאתנו ולא ידענו היכן הוא:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>הוא אשר דברתי אליכם.</b> כלו' מתוך דבריכם אתם נתפשים שאם לא מרגלים אתם למה לא הבאתם את הקטן כי בן ל' הוא ויכול לבא עמכם אם לא באתם כי אם לשבר בר אבל בשביל שבאתם לרגל לא הבאתם אותו כי עדיין אינו בעל תחבולות כ"כ ועוד שאתם אומרים שנגנב לכם אחד אין זה כי אם עלילה שאתם רוצים לתור את הארץ ותאמרו אחינו אנו מבקשים כי הם אמרו לו כל העניין ואע"פ שהוא היה יודע הכל שאל להם הכל כמו שאמר שאול שאל האיש לנו ולמשפח' וגו' ואמר להם לדבריכם אינו קטן כ"כ אלא מה שאתם אומרים דברי בדאות הוא כי אין לכם אח ואף אתם אינם אחים אלא בקשר אחד באתם לרגל את הארץ אלא:
+
+
+Verse 15
+
+<b>בזאת תבחנו.</b> אם תביאו אותו אח שאתם אומרים אז אדע שכמו שאמרתם אמת על זאת, כמו כן אמת אמרתם על הכל, ונר' ששאל להם עניינו ותארו של בנימין שלא יהיו סבורים לא יכירנו ויביאו לפניו אדם אחר ואם לא שלא תביאו אותו ודאי מרגלים אתם וכל דבריכם בדאות ובקשר באתם:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>את האלהים אני ירא.</b> איני רוצה לעכב אתכם עד שילך ויחזור אחד מכם כי שמא אין תבואה בבתיכם ואחד אינו יכול להוליך כל הצורך לבתיכם אלא כולכם לכו ותוליכו שבר והאחד ישאר בערבות:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>אבל אשמים אנחנו.</b> ודאי על אותו העון בא לנו הצער שכשם שכולנו פשענו יחד כך הפירעון בא לכולנו ביחד שאם היה העון אחד לא בא הפרעון לכולנו בשוה שאין עונינו שוים אלא זה העון עשינו כולנו בשוה:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויען ראובן.</b> מפ' לך הכתוב למה לקח שמעון כי מתחלה היה דעתו לקחת את ראובן שהוא הגדול אבל כיון שאמרו אילו הדברים לפניו כי היו סבורים שאינו שומע לשון עברי כי שם מליץ ביניהם שהיה אומר אליהם מה שהוא אומר ולו מה שהם אומרים סבורים היון שלא יבין והוא בערמה עשה כדי שישמע מה ידברו וכיון ששמע שראובן ראה להצילו לא רצה לצערו ויקח את שמעון שהיו גדול אחריו ויאסור אותו לעיניהם כדי שיראו אותו כבול ואסור וימהרו לחזור:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>מה זאת עשה אלהים לנו.</b> והם עשו לעצמם שמכרו יוסף ועל זה אמר בתלמוד שנ' אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו יודעים היו שצריכים לחזור והיו יראים מעלילה:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+<b>אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו.</b> כמובן כי תלכו לבקש שמעון הנה כולכם מועללים וקודם שראה העלילה לא הקפיד כ"כ:
+
+
+Verse 37
+
+<b>את שני בני תמות.</b> כלו' שנים אתן לך ערבות בשביל אחד ולפי שאמר יעקב ענה לו ראובן שאמר עלי היה כולנה כלו' בניכם אין אתם רוצים אלא שלי הכל עלי ואמר לו ראובן איני שואל רק בנך ואני אשים את בני בערבות לך תחת בנך כדי שיהיה הדבר גם עמי ולכך אמר בכור זה שוטה הוא אינו אומר עליך בני במקום בנך אלא יוליך בני ואם ימות בני אמית את בנו ומה יועיל לי שאמית את נכדי לא יחיה בני בשביל זה, ולוי לפי שהיה אביו חושבו כעסן לא דבר ודבר יהודה כשראה המקום:
+
+
+Verse 38
+
+<b>כי אחיו מת.</b> ואין לי עליו תמורה:
+
+<b>וקראהו אסון.</b> כמו אם קראהו אסון ועוד מה מועיל אם אמית את בניך הרי שלשה אבודים:
+
+
+Chapter 43
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>גם אנחנו גם טפינו.</b> כלו' אין ספק מוציא מידי ודאי אי אפשר לנו לילך בלא בנימין ואם לא נלך הרי כולנו מתים ודאי ברעב ואם ילך בנימין ספק יקראהו אסון ספק לא יקראהו אסון מוטב להניח את הספק ולתפוש את הודאי שאם לא נלך ימותו ס' וששה נפשות:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>אנכי אערבנו.</b> שאשים נפשי ועיני עליו לשומרו מחמה ומצינה ומחיות רעות ומליסטין אמסור נפשי עליו וכל טצדקו דאית לי למעבד אעשה בשבילו בכל מאמצי כחי תנה אותו על ידי ולא תהיה קדרה דבי שותפי שאם תמסרנו לכולנו האחד יסמוך על חבירו ואל תפחד על עלילת הכסף כי הוא לא היה אז עמנו:
+
+<b>והצגתיו.</b> אעמידנו כמו ויצג את המקלות, אם בפשיעתי יקראהו אסון וחטאתי וגו':
+
+
+Verse 10
+
+<b>כי עתה שבנו זה פעמים.</b> ולא נתייקר השער עלינו כי היה דעתם לילך ולשוב בעוד שתהיה להם תבואה הרבה קודם שייתיקר השער יותר מדאי:
+
+
+Verse 11
+
+<b>מזמרת.</b> לשון שבח וזמר ממה שבני אדם רגילין לשבח בהם את הארץ שאומרים כמה טובה ארץ ישראל שיש בה פירות טובות כאילו מזמרין ומשבחין את הארץ:
+
+
+Verse 12
+
+<b>וכסף משנה.</b> כסף שני לקנות תבואה וגם הכסף המושב לשלם:
+
+<b>אולי משגה הוא.</b> ששכחתם לשלם דמי התבואה הראשונה:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויעמדו לפני יוסף.</b> אבל יריאים היו לדבר אליו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>כי הובאו בית יוסף.</b> סברו כי למשמר מביאים אותם על דבר הכסף כגנבים כי אין דרך הסוחרים להביאם בית יוסף אלא למשמר או לוועד:
+
+
+Verse 19
+
+<b>פתח הבית.</b> קודם שנכנסו לבית שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואח"כ יודו יאמרו על כרחכם הודיתם שראיתם שאתם תפוסים ולא מחמת נאמנות:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>וכסף אחר.</b> כלו' זה מוכיח עלינו שדעתינו להשיב מיום שיצאנו מביתינו כי הבאנו כסף אחר לקנות:
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויוצא אליהם את שמעון.</b> כלו' אין לי מעתה אליכם לא ערבות ולא שום עירעור:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>וירחץ פניו.</b> שלא יראו הדמעות על פניו:
+
+
+Verse 32
+
+<b>וישימו לו לבדו ולהם לבדם.</b> מפני גדולתו כי אין דרך לאכול על שולחן המלך רק גדוליו ומיודעיו ולהם לבדם לאחיו ולמצרים לבדם אלא שאחיו היו סמוך לו כמו שנ' וישבו לפניו:
+
+
+Verse 33
+
+<b>ויתמה האנשים.</b> על שהיה יודע דרך לידתן:
+
+
+Verse 34
+
+<b>חמש ידות.</b> שהיה מרבה לו משאות והיו סבורים על שבא במצותו:
+
+
+Chapter 44
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>הלא זה אשר ישתה אדני בו.</b> ויכולים אתם לדעת שיתבקש קודם שתרחיקו כדי להשקות את אדוני ואפי' היה הדבר שאין מתבקש הלא ידעתם כי נחש ינחש אדוני בו בדבר הגנוב לו ויודע הכל כי הגיד לכם דרך מולדתכם ואיך גנבתם ממנו כי כל דבר לא יכחד מאדוני:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>כדבריכם.</b> שאמרתם נהיה לאדוני לעבדים:
+
+<b>כן הוא.</b> הוא מיעוט הוא לבד בנימין יהיה עבד ואתם תהיו נקיים ואעשה עמכם לפנים משורת הדין. שמע' מפי הח"ר קרשב"א:
+
+<b>גם עתה כדבריכם כן הוא.</b> כלו' א"כ הדין כמו שאתם אומרים איני רוצה להחמיר עליכם כ"כ אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד לבעל גניבה כמו שאמר למעלה לקחת אותנו לעבדים אבל כשנתנה תורה נתחדש הדין שישלם כפל אם יוכל לשלם אבל אם אין לו ונמכר בגניבתו לעבד:
+
+<b>ואתם תהיו נקיים.</b> כי שמא לא פשעתם אתם בדבר ומספק לא תהיו לעבדים:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויחפש בגדול וגו'.</b> שלא יבינו שהוא יודע היכן הוא וכשהיה מוצא הכסף אין בכסף עלילה כי אין דרך הסוחרים להביא כסף מצומצם והשאר מוליכים עמם:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>האלהים מצא את עון עבדיך.</b> מצא מקום לפרוע עון עבדיך:
+
+<b>גם אשר נמצא הגביע בידו.</b> משנמצא לא רצה לדון עליו מיתה כמו בתחלה:
+
+
+Verse 17
+
+<b>עלו לשלום.</b> כי שמא לא פשעתם:
+
+<b>אויבי שקץ תשקץ, בשמתא ליהוי ראשם האליה והעוקץ, ולישועתי הער והקץ, בסיימי סדר ויהי מקץ.</b>
+
+
+Verse 18
+
+<b>ויגש אליו יהודה.</b> הערב:
+
+<b>ויאמר אליו בי אדני וגו'.</b> מחלה אני פניך שתשים אזנים ותבין מה שאני אומ' כי ירא אני לומר לך בפי' מה שעם לבי כי יודע היה יהודה כי יוסף צוה לתת הגביע באמתחת בנימין כי קים להו בבנימין והדברים מוכיחים כמו שאמר יהודה אלא היה ירא לומ' לו בפי' ולכך אמר לו כשתבין אל יחר אפך בעבדך אם אני מוכיחך <b>כי כמוך כפרעה</b> כי יודע אני שאתה כמלך ואין לומר למלך בליעל וי"ל כי כמוך כפרעה כלו' על כרחך אני מתווכח עמך כי למ' אקביל עליך כי כמוך כפרעה ואין פרעה גדול ממך ואיך אקביל לפניו עליך ולפיכך צריך לי שתשים לב לוויכוח שלי:
+
+
+Verse 19
+
+<b>אדוני שאל וגו'.</b> מה לך על אבינו ואחינו וכי לכל הבאים אתה שואל על משפחתם ואעפ"כ הגדנו לך וכי יש לנו אח קטן כי לא היינו נשמרים ממך ועל אשר לא תהיה שואל למה לא בא עמכם אמרנו כי אבינו זקן וצריך לו שישמשנו ושלא תאמר למה לא נשאר אחד מן האחין לשמשו אמרנו ילד זקונים הוא זה ואין אבינו מניחו להפרד ממנו:
+
+
+Verse 20
+
+<b>כי אחיו מת ויותר הוא לבדו.</b> ואין לו תמורה ועוד כי אביו אהבו ולא שמת לבך על זאת אלא אמרת <b>הורידוהו אלי וגו'</b> וכי לאחינו היית צריך למה שאלת להביאו והיכן היא שימת העין שלך אפי' גנב לך היה לך לעבור על פשעו ואתה רוצה להבקיעו (לעכבו) אליך ולהשתעבד בו הזה חסדך שאמרת אשימה עיני עליו שאתה בא עליו בעלילה:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ועזב את אביו ומת.</b> אביו ביום שלא יראנו ימות ולא חששת גם לזאת אלא אמרת אם לא ירד אחיכם לא תראו פני ומאי כולי האי שהיתה צריך לאותו הנער ועתה אתה רוצה לעכבו ולא מוכיחים הדברים שאתה גרמת זה העיכוב כי מאד היית מתאווה לו ולא ידענו על מה:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>ונפשו.</b> של אבי:
+
+<b>קשורה בנפשו.</b> של נער ואם תצא נפשו של נער תצא נפשו של אבי אחריה כי קשורה היא בה מאהבתו אותו:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>כי עבדך ערב את הנער.</b> אם תאמר למה אני מדבר לפני אחי שהם גדולים ממני כי אני ערב אם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי ואם אתה צריך לעבד הנני עבדך תחת הנער כי אם תעכב אותו לא אשוב אני כי איך אראה ברעה וגו' ומוטב שאשאר אני לבדי והוא יעל ולא שישאר הוא ואני צריך לברוח במקום שאין מכירין ועוד שאתה אומר שאינך רוצה לקנות אותנו לעבדים דשמא לא פשענו ואיך תמית את אבינו בודאי לא פשע וקודם מעשה אמרנו לך ועזב את אביו ומת וא"ת אני אפסיד עבדי הנני במקומו דעדיפנא:
+
+
+Chapter 45
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ולא יכול יוסף להתאפק.</b> מלבכות ומלהגלות להם עצמו כי לא מצא מענה להכיר דברי אמת מצטער אביו יותר מדאי:
+
+<b>לכל הנצבים עליו ויקרא.</b> לכל העומדים אצלו קרא וצוה להם להוציא כל איש מעליו פן יבושו אחיו על אשר מכרוהו ועוד שמא מרוב בושת יאמרו לא ידענוך ולא היו דברי מעולם ועוד מפני שבועתו שנשבע שלא יגלה לשום אדם מכירתו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויתן את קולו בבכי.</b> עד ששמעו המצריים ובית פרעה כי הוא בוכה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>כי נבהלו מפניו.</b> כי נפחזו ויראו לנפשם על אשר עשו לו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>גשו נא אלי.</b> הוא לא היה יכול ליגש להם לפי שהם רבים ואם יגש לזה ירחק מזה כדי לומר אשר מכרתם אותי בחשאי פן ישמע אדם מבחוץ וירגישו ויתביישו ועוד שלא יעבור על שבועתו שנשבע שלא יגלה וכשראה אותם נפחדים התחיל למושכן בדברים ואמר להם <b>אל תעצבו וגו'</b> כי למחיה לכם ולכל העולם <b>שלחני אלהים</b> וגזירת המקום היתה ואם כיוונתם לאכול בשר חזיר עלה בידכם בשר טלה כי אל יאונה לצדיק כל און ובזאת ניכר כי הק' חפץ בכם ומגלגל טובות על ידכם:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין.</b> אתם יכולין להבין שאני יוסף כי אתם יודעים שלא הייתי מת אלא מכרתם אותי לישמעאלים שהיו באים הנה ועיני אחי בנימין ואפי' בנימין שהיה סבור שאני מת שלא היה במכירתי וקשה להאמין באדם שסבורין עליו שהוא מת שהוא חי יכול לראות בעיניו ולידע שאני הוא מתוך דברי ומתך הסימנין שאני אומר כי פי המדבר אליכם ואין מליץ בינינו כאשר בתחלה כי אני יודע עברי ועברי אנכי [וכן תרג' אונקלוס הג"ה]:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ואחרי כן דברו אחיו אתו.</b> והותרה השבועה ונתפרסם הדבר ונשמע הקול בית פרעה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו.</b> כי היה קשה להם כי יוסף לא הגיד את עמו ואת מולדתו כי השביעוהו אחיו בשעת מכירה שלא להגיד כמו שפירשתי לעיל שלא יבא שמע ממנו לאזני אביו וידע קילקולם ואשר מכרוהו והיו סבורים שהוא ממשפחה גרועה ולכך לא היה מגיד או שמא ברח מתוך מרדין או על שום דבר קילקול ולא היה רוצה שיודע היכן הוא והיה קשה להם שאדם שאינו מהוגן מושל עליהם אבל אחר ששמעו שבאו אחיו והוא מגדולים מאברהם שהוא נשיא אלהים ונצח ד' מלכים עם ילידי ביתו ומיצחק שהיו המלכים כורתין עמו ברית מתוך חשיבותו כגון אבימלך מלך פלשתים ויעקב שהיו כל אלופי עשו ונשיאי ישמעאל ובני קטורה משועבדים לו ואחיו אנשי תואר וגבורי עולם שמחו והוסיפו הוד על הודו וכבוד על כבודו:
+
+Verse 17
+
+<b>טענו את בעירכם.</b> תבואה למאכלכם ולצידת הדרך ולכו מזה ובואו אל ארץ כנען:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>וחמש חליפות שמלות.</b> כמו ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות וכאן לכל אחד חליפות ולבנימין חמש חליפות דהיינו חמש ידות על כל אחד ואחד:
+
+
+Verse 23
+
+<b>שלח כזאת.</b> כזאת המתנה שנתן להם שלח לאביו משא עשרה חמורים כי' חליפות בגדים מטוב מצרים:
+
+
+Verse 24
+
+<b>אל תרגזו בדרך.</b> אל תפחדו מאחר כי מאחר שנודע שאתם אחי אין לכם לירא כלם שאם יגזול מכם שום אדם כלום לא אמכור לו תבואה וימות ברעב עד שישיב הכל, ויש מפ' אל תכעסו זה לזה לאמר אתה עשית שגרמת למוכרו ואין נר' כי אין על זאת לכעוס כי מי שגרם למוכרו טוב עשה כי למחיה שלחו:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ויפג לבו.</b> לשון (איכה ב׳:י״ח) אל תתני פוגת לך לשון הנחה כלו' וינח לבו שלא נתעורר במה שאומר' לו כי לא האמין להם אבל משראה העגלות הבין כי הם אומ' אמת:
+
+
+Verse 27
+
+<b>ותחי.</b> נתעורר ונעשה חי וזריז ושמח: 
+
+Verse 28
+
+<b>שרב עוד יוסף.</b> כלו' יש לי רב בעולם מאחר שעוד יוסף חי כמו שתירג' אונקלוס:
+
+
+Chapter 46
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>לאלקי אביו יצחק.</b> לפי שהיה לבו נוקפו על מה שאמר הק' ליצחק אביו אל תרד מצרימה והיה ירא ��מא יקשה בעיניו כי הולך הוא עשה הזבחים לאלהי אביו יצחק כלו' על הדבר שאמר הק' ליעקב שיתרצה לו לילך לראות את יוסף ולכך אמר לו הק' <b>אל תירא מרדה מצרימה</b> כי אינו קשה בעיני <b>ולגוי גדול אשימך שם וארד עמך</b> ואעלה את גופך ליקבר בקברי אבותיך ואת זרעך לתת להם ארץ כנען: 
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ויוסף ישית ידו.</b> וכחו על עיניך לעבדך בין בחייך בין במיתתך לעשות מצותך:
+
+<b>על עיניך.</b> על ענייניך שתצטרך כמו (ש"ב י"ו) אולי יראה ה' בעיני שהוא כמו בענייני בדוד כשהיה שמעי מקללו:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש.</b> אע"פ שלא היה שם רק בת אחת קורא בנותיו כמו ובני פלוא אליאב ובני דן חושים:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ובני רחל אשת יעקב.</b> לפי שדבר למעלה בזלפה שהיא אמה אמר ברחל אשת יעקב ולא אמה:
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>שבעים.</b> עם יעקב ורבות' אמרו עם יוכבד שנולדה בין החומות:
+
+Verse 28
+
+<b>להורות לפניו גושנה.</b> שישלח אליו אדם שיורה לו הדרך לגושן מפני שאמר למעלה וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי:
+
+
+Verse 29
+
+<b>וירא אליו.</b> לפי שאמר וע"י כבדו מזוקן לא יוכל לראות אמר כאן וירא אליו לומר כי עדיין היה רואה יפה ונהנה מראייתו ומקלסתרו:
+
+<b>ויבך על צאוריו עוד.</b> הרבה כאדם שבוכה וחוזר ובוכה עוד:
+
+
+Verse 30
+
+<b>אמותה הפעם.</b> התיר עצמו למיתה כלו' איני חושש אם אמות מאחר שהשלים לי הק' כל תאות לבי שראיתיך חי וכן תרג' אונקלוס:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו.</b> כלו' אין דעתם לחזור אלא להתיישב בארצך ולעבוד אותך:
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>כי תועבת מצרים כל רועה צאן</b> י"ל מפני שהיא תועבה להם ירחיקו אתכם מעליהם אל ארץ גושן ול"נ שהוא כינוי כי חשובים בארץ מצרים כל רועה צאן שמגדל תרפותם ולפי שכוונתם לע"ז קורא אותה תועבה לפי שיאהבו אתכם יושיבו אתכם אל ארץ גושן שהיא טובה כי אין נר' שימאיס אחיו בעיניהם:
+
+
+Chapter 47
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>לגור בארץ באנו.</b> לפי הפשט להתיישב ולהשתקע ורבות' פי' שלא ירד להשתקע אלא לגור שם:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>אנשי חיל.</b> לפי שראה אותם בעלי קומה ותואר נתן את לבו להם כי אנשי חיל הם:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויברך יעקב את פרעה.</b> שלואי"ר (saluer, grüssen) בלע' כי כן דרך ב"א כשבאין לפני אדם וכשנפטרין ממנו מברכין אותו וכן עשה יעקב לפרעה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>כמה ימי שני חייך.</b> לפי שראה אותו זקן חשב כי רוב שנים היו לו ואמר לו יעקב לא ברוב ימים באה עלי זקנה כי מעט ימי שני חיי אך רעות גדולות וטרחים גדולים באו עלי ומפני הטורח והדאגה קפצה עלי זקנה:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>גם אנחנו גם אדמתינו.</b> כי אדמה שאין בה בני אדם הרי היא מתה שאין מי שיחרוש ויעבוד אותה ואינה עושה פירות:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואת העם העביר אותו לערים.</b> שהיה מיישב אנשי עיר אחת בעיר אחרת ומחליף את יושבי עיר בעיר לפי שקנה אדמתם שלא יחזרו ויחזיקו בארץ לאחר זמן לומר כל אחד על שדהו זה של אבותי היה מעולם וירושתי מעולם ויחזיק כל אחד בשלו ולפיכך העבירם שלא יהיה להם טענה במה שבידו ותהא מוחזקת ביד פרעה וי"ל העביר אותו לערים כשמכר כל התבואה שבעיר אחת העבירם לקנות תבואה שבעיר אחרת והראשון עיקר:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>ויאחזו בה.</b> כי כל הארץ היתה לפרעה ונתנה להם והרי היא להם לאחוזה כי הם לא מכרו כלום כי כמו שלא מכרו הכהנים שהיה להם חוק מאת פרעה כך יוסף כלכל אחיו ולא מכרו כלום והיתה הארץ להם לאחוזה:
+
+<b>לתורה ולתעודה, למקדשי אל וסדר עבודה, ולקטורת קנה וקדה, יזכיני לארץ חמדה, ואוייבתי תהיה אבודה ושדודה, ועל מחמדיה תהא ידו הדה, בסיימי ויגש אליו יהודה.</b>
+
+
+Verse 28
+
+<b>ויחי יעקב בארץ מצרים.</b> י"ז שנה ראהו בתחלה וי"ז בסוף:
+
+
+Verse 29
+
+<b>שים נא ידך תחת ירכי.</b> השתעבד לכך להיות נתון תחת רגלי לכך:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>ויאמר השבעה לי.</b> נר' עתה ששים ידך תחת ירכי אינו על דרך שבועה אלא על דרך להיות משועבד לו כמו שפי' שלאחר שהודה להיות תחת יריכו אמר לו השבעה לי:
+
+<b>וישתחו ישראל על ראש המטה.</b> להודות להק' על שנתן בלבו של יוסף לעשות רצונו, ורבות' פי' כי ליוסף השתחוה ואמרו על זה תעלה בעידניה סגיד ליה:
+
+
+Chapter 48
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויאמר ליוסף.</b> מקרא קצר הוא שלא פי' מי האומר וכן ויגד ליעקב ולא פי' מי המגיד:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ונתתי את הארץ הזאת גו'.</b> ומאחר שנתנה לי הק' יכולני לחלק כרצוני:
+
+
+Verse 5
+
+<b>כראובן ושמעון.</b> ליטול שני חלקים בארץ ולכך קרוב לששית א"י לבני רחל בעבר הירדן שיש לה שני מטות וחצי בט' מטות וחצי ולכך:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ומולדתך.</b> בני בנים שלך קרויין על שם קרוביהם כי קרובים קרויין אחין: 
+
+Verse 7
+
+<b>ואני בבואי מפדן.</b> קברתי רחל בדרך אפרת כי ידעתי שיעלה אותו מקום לחלק בניה וזהו כבודה להיות נקברת בחלק בניה וכמדומה בחלק בנימין הוא ואם קברתיה במערה היתה קבורה בחלק יהודה ואין זו כבודה כדאמ' בבבא בתרא וכי תימא דזבין מזבן נמצא אותו צדיק נקבר בקבר שאינו שלו וכן כתב גבי שאול דאמר ליה שמואל (ש"א י') ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח אלמא דקבורת רחל בגבול בנימין ומשום שדעתי להרויח נחלתך לב' שבטים ידעתי כי אותו מקום יחון לגבול בני רחל ולכך קברתיה שם וכן מצינו בגדולים שהיו נקברים בגבול שבטים כדכ' ביהושע (כ"ד) ויקברו אותו בתמנת חרס אשר בהר אפרים והוא מבני אפרים ואת עצמות יוסף קברו בשכם שאף הוא בחלקו של אפרים ואלעזר בגבעת פנחס בנו וכן הרבה בשבטים:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא יוכל לראות.</b> להתבונן אלא כאדם שרואה ואינו רואה ולכך נאמר וירא ישראל את בני יוסף:
+
+<b>ויגש אותם אליו.</b> כדפרש לקמיה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויוצא יוסף אותם.</b> מעם ברכיו של יעקב לאחר שברכם וישתחו אפים ארצה כשנפטר מלפניו ועתה מפר' כיצד הגישם וכיצד ברכם:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>שכל את ידיו כי מנשה הבכור.</b> לפי שמנשה הבכור וידע יעקב שהביאו יוסף ושמו לימינו ואפרים בשמאלו שכל את ידיו בחכמה ובדעת עשה ונתן ימינו על ראה אפרים כי הבין שהוא לשמאלו מפני שמנשה בכור ושמו יוסף לימינו:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>ויקרא בהם שמי.</b> כלו' יהא ניכר בהם שהם מזרעי ומזרע אבותי כי הק' בירך זרעינו וכשיהיו פרים ורבים ומבורכים יהיו העולם אומר אילו ודאי בני אברהם יצחק ויעקב אשר ברכם הצור כמו שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>לא כן אבי.</b> חשב יוסף שמא אביו טעה וסבר שבאתי מנשה משמאלי ואפרים בימיני כמו שהיו רגילים לילך עמי ונמצא מנשה בשמאלו ואפרים בימינו ולכך היפך ידיו ואמר לו לא כן אבי לא עשיתי כך כמו שאתה סבור לא טעיתי לעשות כך:
+
+
+Verse 19
+
+ואמר לו <b>ידעתי בני ידעתי.</b> שלא טעית אלא שמת הגדול בימיני ולכך הפכתי את ידי כי <b>אחיו הקטן יגדל ממנו וגו' מלא גוים</b> שיהא הולך שמו בכל הגוים:
+
+
+Verse 20
+
+<b>וישם את אפרים לפני מנשה.</b> בדבריו ומאפרים היה יהושע ורוב מלכי ישראל:
+
+
+Verse 21
+
+<b>אנכי מת.</b> כלו' אם אני מת המקום יהיה עמכם והשיב אתכם, מנחם היה אותם:
+
+
+Verse 22
+
+<b>שכם.</b> חלק כמו (תהילים כ״א:י״ג) תשיתמו שכם, (שם ס') אחלקה שכם וכן תרג' אונקלוס הגה"ה:
+
+<b>בחרבי ובקשתי.</b> אין מקרא יוצא מידי פשוטו כי בודאי במלחמה לקחו אבל לא נודע היכן ושמא כשהרגו שכם נלחמו עמו הגוים אשר סביבותיהם ונגפו לפניו וזהו ויהי תחת אלהים שנגפו ויראו לרדוף וזהו חלק בכורה שנתן ליוסף כדכת' (דה"א ה') ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ולא להתייחש על הבכורה שיהא בכורה שלימה שלו שהרי הממשלה שהוא רואיה לבכור נתנה ליהודה כמו שכתב בסוף הפסוק ואע"פ שיוסף בכור לאמו היה אין זה יחס בכורה דאינו זה בכור לנחלה:
+
+
+Chapter 49
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>הקבצו</b> <b>ושמעו.</b> מכריז היה להם שיבואו לשמוע נבואת אביהם ועניין ברכתם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ראובן בכורי אתה.</b> שמודה אני שאתה בכורי <b>כחי וראשית</b> <b>אוני</b> לשון כח כמו (ישעיה מ' ולאין אונים עצמה ירבה וכפל מלה הוא:
+
+<b>יתר שאת ויתר עז.</b> כלו' ראוי אתה ליתרון נשיאות ויתרון עוז וממשלה על אחיך:
+
+
+Verse 4
+
+<b>פחז כמים אל תותר.</b> כלו' נחפז היתרון לימשך ולהיות נגר מעליך כמים שנגרים ונמשכים לשון (שמואל א כ״ג:כ״ו) ויהי דוד נחפז ללכת והתיבה הפוכה כמו שמלה שלמה:
+
+<b>אל תותר.</b> אל תקח יתרון על אחיך כל אל שבמקרא לשון בקשה או לשון אזהרה כמו (לעיל י"ט) אל נא אחי תרעו, (תהילים כ״ז:י״ב) אל תתנינו בנפש צרה וכאלה רבים, ולשון אזהרה כמו (אסתר ד׳:י״ג) אל תדמי בנפשך וכו' (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו נשך וכן רבים כמו שאמרו רבות' כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכאן הזהירו שלא ליקח שררה על אחיו. אל תותר כמו אל תט מן יטה, יאמר אל תותר מן יתר כי היתרון נחפז ללכת ממך כמים:
+
+<b>פחז.</b> כמים לשון פעל ורש"י פי' שהוא שם דבר שלפי שכולו פתח ואם היה פעל היה חציו קמץ וחציו פתח ולפי זה יכולני לפר' פחיזה כמו למים היה ליתרון שלך ולפיכך אל תותר והיינו הך:
+
+<b>כי עלית משכבי אביך.</b> כלו' דהא עלית משכבי אביך כי כמו דהא דזה אחד מד' לשונות ולפיכך היה פחיזת יתרונך כמים:
+
+<b>אז.</b> כשעלית על משכבי:
+
+<b>חללת.</b> עשית חולין ומחולל:
+
+<b>יצועי עלה.</b> אותו שעלה על יצועי דהיינו עצמך שבאותו שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדת הבכורה ומלכות ולפי שאמר לשון גנאי כסה דבריו מעט ולא אמר בהדיא חללת עצמך אלא אותו שעלה על יצועי והיינו הך אלא שדבר בלשון כבוד שלא לקרותו חולין בהדיא וי"ל אז חללת יצועי עלה מי שרגיל לעלות על יצועי כלו' אותו. [ואבן עזרא אמר אז חללת עצמך ויצועי עלה כלו' נסתלק ששוב בלא שכתבו עמה הג"ה]:
+
+
+Verse 5
+
+<b>שמעון ולוי אחים.</b> עתה פי' למה לא הייתה הממשלה לראובן ועתה מפרש למה לא נתנה ללוי או לשמעון שהיו גדולים אחריו, <b>אחים</b> שוים בדעת שניהם כעסנים ולפיכך הם רגילים זה אצל זה שדעתם שוה כדכ' (ב"ס) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו:
+
+<b>כלי חמס מכירותיהם.</b> הכרתם זה לזה וישיבותם כלי חמס הוא כמה חמסנים יוצאים מתך עצמם:
+
+<b>מכירותיהם.</b> כמו (מלכים ב י״ב:ו׳) איש מאת מכרו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>בסודם אל תבא נפשי.</b> אל תהי נפשי באה בסודם שיהיו הם שרים ומלכים על בניי ויתעצו סוד עליהם ויעשו להם רעות באפם:
+
+<b>ובקהלם אל תחר כבודי.</b> כשיקהלו יחד להתייעץ אל תתיחד כבודי וזרע פן יעשו רעות בחמתם:
+
+<b>כי באפם הרגו איש.</b> רגילים הם להרוג בני אדם בכעסם:
+
+<b>ובאפם.</b> <b>וברצונם.</b> אפי' בלא כעס עוקרים שוריהם של בני אדם ולפיכך איני רוצה שימשלו על נפשי וכבודי כלו' על בניי שיוכלו להקהל ולהמתיק סוד עליהם:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ארור אפם כי עז.</b> אף ועברה עזה וקשה שלהם תהא ארורה כי לא יוכלו אחיהם לסבלם להיות מלכים ומושלים עליהם ולא יודו לדברי אם אומר שימלכו אלא אחלקם ואפיצם זה מזה להתערב עם שאר אחיהם ביעקב ובישראל ולא יקחו שום עצה יחד ולא היה ללוי חלק ונחלה ונתפזר בכל ארץ ישראל כי כל אחד נתן מעריו ללויים ושמעון לקח נחלה אצל יהודה כידי שתהיה אימת מלכות עליו כמו שנ' (שופטים א׳:ג׳) ויאמר יהודא אל שמעון שהיה אצלו עלה אתי בגורלי:
+
+
+Verse 8
+
+<b>יהודה אתה יודוך אחיך.</b> בך יודו שתהא מלך עליהם ואתה תהיה איש מצליח ותהיה ידך בעורף אויבך שיפנו לך עורף וינוסו מפניך:
+
+<b>ישתחוו לך בני אביך.</b> שתהיה להם דורש טובתם ועושה משפט וצדקה כדכ' (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו:
+
+<b>בני אביך.</b> לפי שהם בני אב אחד ובני אמהות הרבה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>גור אריה יהודה מטרף בני.</b> מכל עושה טרף עלית שאין טורף ושולל על אויבך כמותך וי"מ מטרף בני עלית מעצמך ומרצונך שאין אדם יכול להעלות אותך מעל טרף שלך עד שתרצה כמו שנ' (ישעיהו ל״א:ד׳) כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו וקרא אחריו מלא הרועים משאותם ומהמונם לא יחת עד שירצה ויעלה מעצמו, משום ר' יוסף קרא שמעתי:
+
+<b>כרע רבץ כאריה.</b> כלו' אם תאמר שהוא טורף על אחרים ואחרים עליו לכך כרע רבץ בשעה שכורע ורובץ בארצו אין מי שיקימנו וירגישנו כי כולם יראים אותו וכן מצינו בדוד שהיה שולל וטורף את האומות כדי לחלק לאחיו העניים כדאמ' (ברכות ג' ע"ב) כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו עמך צריכין לפרנסה וכו' עד לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד מתייעצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין וכו' מפרש בפ"ק דברכות. ולפי האגדה י"ל מטרף בני עלית כלו' מטרף שאתה עושה נתעלית שאתה עושה ממנה צדקה:
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא יסור שבט מיהודה.</b> בא לפרש מתי יבא לו המלכות ואמר לו לא תעלה על לבך שתהיה בעניות עד שיבא זמן מלכותך כי לא יסור שבט מיהודה וממשלה ממך כי לעולם יחשבוך לגדול ותהיה מכה ורצועה בידך: 
+<b>ומחוקק.</b> שכתב ומחוקק גזירות מצוות על אחרים כלו' עד כי יבא שילה תהיה שוטר ומושל אבל משבא שילה תהיה מלך כי משבא יומו של שילה שנחרב אז צמחה מלכות בית דוד כדכ' בספר תהלים (ע"ח) ויטש משכן שילה וימאס באהל יוסף ויבחר בדוד עבדו ובירושלים אשר רצה אלמא דבביאת יומו של שילה תלוי מלכות בית דוד, ובישר לו יעקב שאז יהיה מלך ועד ביאת שילה לא יהיה בשפלות רק שבט ומחוקק אבל משיבא שילה לו יקהת עמים אז יקהלו אליו כל ישראל להמליכו כדכ' (דברי הימים א י״ב:ל״ט) ויבאו כל ישראל חברונה להמליך את דוד וכן מצינו שיהיה שבט יהודא גדול לעולם כדכ' (במדבר ז׳:י״ב) ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב שיהיה ראש לדגלים ולחנוכת המזבח וכתי' (שופטים א׳:ב׳) מי יעשה לנו בראשונה ויאמר ה' יהודה יעלה: 
+<b>יקהת.</b> לשון קיבוץ כמו (משלי ל') ליקהת אם י"ל לשון קהיון שינים שקהו שיניהם של אומות העולם בשעה ששמעו שמלך דוד על ישראל כדכ' (שמואל ב ה׳:י״ז) ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד: 
+
+Verse 11
+
+<b>אסרי לגפן עירה.</b> לפי שאמר שיהוד�� טורף ושולל אמר לך לא תהיה סבור שלכך הוא שולל שאין ארצו מבורכת ואין לו מה יאכל כי ארצו מבורכת ואינו שולל רק לחלק לאחיו העניים כמו שפי'. אוסרי כמו אוסר והיוד מיותרת כמו היושבי בשמים:
+
+<b>לגפן.</b> כמו לגפן אחת:
+
+<b>ולשורקה.</b> לזמורה אחת הוא אוסר עירה שלו זמורה אחת היא מטעינו כולו:
+
+<b>בני אתונו.</b> פי' רש"י כמו בן אתונו והיוד יתירה כמו של אוסרי י"ל דהכי קאמר יהודה בני אוסר לשרקה אתונו:
+
+<b>כבס ביין לבושו.</b> מרוב יין עושה בו משרה וכבושה:
+
+
+Verse 12
+
+<b>חכלילי עינים מיין.</b>, עיניו פניו מראיתו אדום כמו (שמות י׳:ה׳) וכסה את עין הארץ שהוא מראית הארץ מראיתו אדום מן היין שהוא שותה ושיניו לבנות מחלב שהוא אוכל וי"ל אדום מראיתו יותר מן היין ושיניו לבנות מן החלב כלומר אדם יפה ובעל תואר והגון למלכות כדכתיב בדוד (שמואל א ט״ז:י״ב) אדמוני עם יפה עינים וטוב תאר:
+
+
+Verse 13
+
+<b>זבולון לחוף ימים.</b> על שפת הים ומביאות שם כל סחורה וכל הון יקר ובני זבולון מוליכין סחורה בים ומרויחין הרבה:
+
+<b>וירכתו על צידון.</b> גבולו כמו על ירך המזבח צפונה ומוליכין סחורה לצידון ובני צידון להם שהם אנשי סחורה כדכת' (ישעיהו כ״ג:ב׳) סוחרי צידון מלאוך ולא ידעתי למה הזכיר זבולון קודם יששכר וגם משה אמר שמח זבולון בצאתך לסחורה ויששכר באהליך שיושב שם לשמור שדותיו וגם אחר גד דן אשר ואח"כ נפתלי והיה לו לסדר אחר דן נפתלי:
+
+
+Verse 14
+
+<b>יששכר חמור גרם.</b> בעל עצמות כמו (צפניה ג׳:ג׳) לא גרמו לבקר חזק לחרוש שדות ולשדד הנשמים שבני יששכר עובדי אדמה היו ולא בעלי סחורה:
+
+<b>בין המשפתים.</b> בין תחומי השדות לשמור שם גנותיו ופרדסיו:
+
+
+Verse 15
+
+<b>וירא מנוחה כי טוב.</b> ראה כי טוב להיות בביתו במנוחה מלצאת ולבא בסחורה:
+
+<b>ואת הארץ כי נעמה.</b> וראויה להספיק לו כל צרכיו בלא טורח סחורה:
+
+<b>ויט שכמו לסבול.</b> עבודת האדמה:
+
+<b>ויהי למס עובד.</b> על שהיה נותן ממנה תרומה ומעשרות לכהנים וללוים וגם למלכי ישראל כדכתיב (שמואל א ח׳:י״ד) כרמכם וזיתכם הטובים [וגו'] יעשר:
+
+
+Verse 16
+
+<b>דן ידין עמו.</b> לשון נופל על הלשון כמו יהודה אתה יודוך:
+
+<b>כאחד שבטי ישראל.</b> אעפ"י שהוא מבני השפחות יעמיד שופט גדול וחזק שישפוט את ישראל בכחו והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטי ישראל:
+
+
+Verse 17
+
+<b>יהי דן נחש עלי דרך.</b> שהיה דן אחרון לדגלים וגם בארץ ישראל היה עומד על הגבול כדכתי' כל ישראל מדן ועד באר שבע וכשהיו שונאים באים על ישראל בו פוגעים תחלה והוא נלחם בהם ומונע אותם מלעבור כנחש העומד על הדרך כבריח ומונע את העוברים וכשהיו מגיעים אצלו היה נחש נושך הסוס בעקבו והוא נופל על עקבותיו והרוכב נופל לאחוריו כך דן כשהיו השונאין פוגעין בו היה נלחם בהם ומשיבם אחור שלא יכנסו בארץ ישראל:
+
+
+Verse 18
+
+<b>לישועתך.</b> אני מקוה הק' ומצפה לו שיושיעך שכל זמן שהק"ב מושיע אותך אין ישראל יראים כלום שאתה עומד כבריח:
+
+
+Verse 19
+
+<b>גד גדול יגודנו.</b> כלו' גד גדוד שיגוד עמו כגון ראובן וחצי שבט מנשה שיעברו עמו חלוצים והוא גד עצמו יגוד עקב יחזור על עקבו שלם לביתו ולארצו במניין הגדוד שיגוד:
+
+
+Verse 20
+
+<b>מאשר שמנה לחמו.</b> יותר מאשר שמנה לחמו של גד שטובה ארצו של גד משל אשר כי היה המקום מקום מקנה והוא אשר יתן מעדני מלך ולא מפני שארצו של אשר רעה כי הוא אשר יתן מעדני מלך כי ארצו טובה חשובה ושמינה:
+
+
+Verse 21
+
+<b>אילה שלחה.</b> ארצו של נפתלי מבכרת ומבשלת פירותיה כאילה זו שממהרת לצאת:
+
+<b>הנותן אמרי שפר.</b> משם באות בשורות טובות לעולם שמי שבא מארץ נפתלי אמר כבר ראיתי ענבים מבושלים ותאנים ורמונים גמורים וכן ראיתי כבר פרחים וסמדר והבריות שמחות ויפה בעיניהם כשהעולם מתחדש ומתבקר ופירות חדשות באות לעולם וגם י"ל כי בני נפתלי קלים ברגליהם כצבאים וכשהיו ישראל הולכים למלחמה ונוצחים היו בני נפתלי רצים ושבים תחלה ברוב מרוצתם ומשבחין את הישועה וזהו הנותן אמרי שפר:
+
+
+Verse 22
+
+<b>בן פורת יוסף בן פורת עלי עין.</b> דרך הפסוק להתחיל דברו ואינו כגומרו ואח"כ מתחיל וגומר כמו (תהלים צ"ב) נשאו נהרות ה' ולא פי' מה נשאו נהרות ואח"כ מפרש נשאו נהרות קולם וכן בן פורת יוסף שיהא פרה ורבה ולא פי' כיצד ואח"כ פירש בן פורת עלי עין שיהא פרה ורבה כאילו הוא שתול עלי מים מעין הטוב שאינו פוסק ומשקה שתילים הנטועים סביביו: 
+<b>בנות.</b> פאורות ניכרים: 
+<b>צעדה עלי שור.</b> שהפאורות גדולות ומתנכרים על החומות ועל המגדלים: 
+<b>שור.</b> חומה בלשון ארמי וכן יוסף פרה ורבה שיצאו ממנו ב' שבטים גדולים והם עם רב כדכתיב ביהושע (י"ז) ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה' כך אמרו בני יוסף אל יהושע: 
+<b>צעדה.</b> שהעביר המעיין את הפאורות על החומה מתוך שמשקה אותם כמו (איוב י״ח:ז׳) יצרו צעדי אונו: 
+
+Verse 23
+
+<b>וימררהו.</b> עשאוהו מטרה לחצים משנירנטלו"י, כמו (ירמיהו ל״א:כ״א) שמי לך תמרורים עשי לך ציונים כמו סימנין בדרך וכן המטרה סימן שירה שם החץ וכן הוא אומר וימררהו עשו אותו מטרה:
+
+<b>ורבו.</b> כמו רובה קשת וכמו יפולו עליו דברי חציו שירדו בו חצים כלו' שדברו עליו רעות כמו שנ' (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם, על אחיו ועל אשת פוטיפר הוא אומר כדכת' ולא יכלו דברו לשלום ואשת פוטיפר הלשינה עליו:
+
+
+Verse 24
+
+<b>ותשב באיתן קשתו.</b> כלו' קשתם נשברה שלא יכלו לו אבל כשדבר אתם קשות עמדה קשתו באיתן ובחוזק שכולם נפלו לפניו ובידו וזן לכל אחיו ולאשת פוטיפר שנעשה אדון לכל מצרים: 
+<b>ויפוזו.</b> כמו (שמואל ב ו׳:ט״ז) ודוד מפזז ומכרכר בכל עז וכן יוסף היה מפזז ומכרכר בזרועותיו ומושך חציו בחזקה כלו' מתגבר בידו ואונקלוס תרגם לשון זהב ופז: 
+<b>מידי אביר יעקב.</b> בא לו הכח הזה והממשלה ומשם אביר יעקב נעשה רועה ומפרנס לאבן ישראל כלו' לבני יעקב: 
+<b>אבן.</b> שורש וחוזק כמו (תהלים קט"ז) אבן מאסו בונים היתה לראש פינה שנ' על דוד [ואונקלוס תרגם בגימטריא אב ובן והבי"ת משמש עם הא' וגם עם הנו"ן ותרגמו אבהן ובנין הגה"ה]: 
+
+Verse 25
+
+<b>מאל אביך.</b> בא לך זאת והוא יעזרך:
+
+<b>ואת שדי</b> התהלכת שגמלת טוב לאחיך על שגמלו לך רע והוא <b>יברכך.</b>
+
+<b>ברכות שמים מעל.</b> של גשם ומטר ומגד תבואת שמש ומתהום רובצת תחת שיהא הטל עולה מן התהום להשקות את ארצך וגם בשעה שיהיו הגשמים יורדין מן השמים יעלה תהום נגדו כמו שאמרו רבותינו אין לך טפח שיורד מלמעלה שאין טפחין עולין מלמטה כדכתיב (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך:
+
+<b>ברכות שדים ורחם.</b> שלא יהא רחם של נשיו ובהמה משכל אלא ילדו בעתם ובזמנם לא יהיו מפילות והשדים יספיקו חלב הרבה לגדל הוולדות ולא יהיו צומקות ודרך גדילת האשה לקח ברכתו השדים תחלה ועוד שדרך לבא החלב בשדים קודם שיולד הוולד ולכך לקח שדים תחלה אבל ירמי' (הושע צ"ל) קללתו אמר (הושע ט' י"ד) תן להם רחם משכיל ושדים צמוקים והכי קאמ' יהיה רצון שיפילו ואם תלדנה בזמנם יהי רצון שיצמקו שדיהן ולא יוכלו לגדלן ולפיכך לקח הרחם תחלה:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ברכ��ת אביך גברו.</b> שנתן לי הק"ב רוב בנים יותר מאבותי וכולם בכלל ברכת אברהם לירש ארץ ישראל, נתן לאברהם בנים מהגר וקטורה ואמר ביצחק יקרא לך זרע והוציא סוחרים מכלל הברכה ומכלל ירושת הארץ נתן ליצחק אותי ועשו ואמר לי כי לך ולזרעך אתן את הארץ והוציא עשו מן הברכה ומנחלת הארץ אבל בניי כולם בכלל הברכ' וגם ליעקב נתנה נחלה בלא מצרים כמו שפי' רבות':
+
+<b>עד תאות גבעות עולם.</b> עד שנתאוו לברכות גדולי עולם והם תהיינה לראש יוסף שיהיו כל בניו לכלל הברכה ולכלל ירושת הארץ:
+
+<b>נזיר אחיו.</b> יוסף שהיה מופרש ומובדל מאחיו כמו (ויקרא כ״ב:ב׳) וינזרו מקדשי בני ישראל ואעפ"י שכל אחיו היו כמו כן הם וזרעם בברכת הארץ מ"מ הוא זכה יותר מכולם שנטל שני חלקים:
+
+
+Verse 27
+
+<b>בנימין זאב יטרף.</b> כזאב שטורף ואינו מתעכב על טרפו כי לא נמשכה מלכותו של שאול רק שתי שנים ומחצה והוא היה שולל וטורף אויביו כדכתיב (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה וילחם באדום ובמואב ובני עמון ועמלק ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע אבל מלכות בית דוד דומה לאריה שעומד על טרפו ואינו בורח לפי שנמשכה מלכותו:
+
+<b>בבוקר יאכל עד.</b> מלכות שאול דומה לבוקר לפי שהיה תחלה מלכות ישראל כמו שהבוקר תחלה היום:
+
+<b>עד.</b> לשון שלל, ביזה עדאה בלשון ארמי:
+
+<b>ובערב.</b> לאחר שערבה שמשם של ישראל שגלו יחלק שלל שחילק שלל לאחרים ולא לקחו לעצמן בימי מרדכי ואסתר שהיו מבנימין כתי' (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם:
+
+
+Verse 28
+
+<b>כל אלה שבטי ישראל שנים עשר.</b> כל אלה י"ב שבטי ישראל הם:
+
+<b>איש אשר כברכתו ברך אותם.</b> ברכות העתידות לבא עליהם ויבוא להם:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>ושמה קברתי את לאה.</b> כלו' שלי הוא וחלקי שהבכורה שלי וכבר החזקתי בה שכבר קברתי את לאה:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ויאסוף רגליו אל המטה.</b> כשהיה מדבר עמהם היה יושב על המטה ורגליו על השרפרף ואח"כ שכב ואסף רגליו אל המטה:
+
+
+Chapter 50
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>לחנוט.</b> אנבמי"ר (emb<b>â</b>mer. Balsamiren) בלע' ונראה שהוא משמן זית שלא הביאו שליש ואין הזתים רק חנוטים כמו (שיר השירים ב׳:י״ג) התאנה חנטה פגיה וגן אמרו רבו' אנפיקטינון שמן זית שלא הביאו שליש והאומנין מרחקין אותו לחנוט בו אדם וכן עשו ליוסף:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ויבכו אותו מצרים וגו'.</b> במצרים לבד אשר בכו אותו בגרן האטד <b>שבעים יום</b> מ' לחניטה ול' של אבילות: 
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>אבי השביעני.</b> ואל יעבירני על שבועתי:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויספדו שם מספד גודל.</b> נר' שלשם באו לקראתו אלופי עשו ונשיאי ישמעאל ובני קטורה ובני ארם שהם גם הם היו קרוביהם שהיו השבטים מבנות לבן וכל רעיו ושכניו ומיודעיו ובני בריתו שבארץ כנען התחילו לבכותו גם הם עמהם כי כן דרך כשבא אחד מקרובי המת ובוכה בוכים כולם עמו ולכך עשה שם אבילות ז' ימים:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>לו ישטמנו יוסף.</b> ולוואי שישטמנו יוסף ולא יגלה שנאתו כי כל שנאה שאין אדם מגלה אותה קרויה שטימה וכן וישטום עשו, אבל יריאים אנו פן ישנא אותנו בגלוי מעתה <b>והשב ישיב לנו את כל הרעה</b> ומקרא קצר הוא. וי"מ כמו אם זו לבד יעשה יוסף ישטמנו השב ישיב וגו' וכן מפרשים כל לו שבמקרא כמו (ישעיהו מ״ח:י״ח) לו הקשבת למצותי ואם זאת לבד עשית שהקשבת ואינו כלום בעיני. ורש"י פי' זה לשון שמא ויושב יפה אלא שלא מצינו לו שהוא לשון שמא: 
+
+Verse 16
+
+<b>ויצוו אל יוסף.</b> ויצוו אנשים שלוחים אל יוסף לאמר לו כמו ויצו עליו פרעה אנשים לאמר לו: 
+<b>אביך צוה לפני מותו לאמר.</b> לך זאת <b>אנא שא נא וגו':</b> 
+
+Verse 17
+
+<b>עבדי אלהי אביך.</b> אם אין אביך חי אלהי אביך חי והם עבדיו:
+
+<b>ויבך יוסף.</b> נתגלגלו רחמיו עליהם:
+
+
+Verse 18
+
+<b>וילכו גם אחיו.</b> אחר שלוחיהם כשראו אותו בוכה ידעו כי מרחם עליהם ומהרו ונפלו לפניו שימחול להם בעוד שהוא במדת רחמנות:
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי התחת אלהים אני.</b> שאוכל (להרע) לכם בתמיה ועוד שאין עלי דעין עליכם כי רעתכם נהפכה לטובה ועוד מה יאמרו עלי בני אדם שהבאתי אתכם כאן על בטחוני ואני ארע לכם ולא דיי שאעשה עמכם רעה כי טובה אעשה לכם לכלכל אתכם ואת טפכם:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>לאפרים בני שלשים.</b> והוא רביעי, וגם בני מכיר בן מנשה, ראה לאפרים דור רביעי ולמנשה דור ג' שכבר הגיע לאפרים ברכתו של יעקב שיהיה הגודל ממנשה:
+
+
+Verse 24
+
+<b>פקד יפקד.</b> אלהים ולא השביע אליהם מיד כמו שעשה יעקב לו לפי שאין ספק בידם:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>ויישם בארון.</b> כדי שיהיה מצוי לנשאו כשיפקד אותם הק"ב לטובה: 
+<b>והעליתם את עצמותי מזה אתכם.</b> יודע היה שכל גופי השבטים יעלו ולפיכך אמר אתכם אבל עם עצמו היה ירא לפי שהוא גדול ויקברוהו מצרים בכבוד גדול וירא שמה יניחוהו שיאמרו הרי הוא נקבר בכבוד: 
+<b>את אויבי צור יקוב, ועצמותיהם ירקבו רקוב, ומישור יהיה לפני עקוב, בסיימי ויחי יעקב. ואשמתי תפר, בסיימי הספר, היושב בדד מרוממות, יצליחני בהתחלת ואלה שמות.</b>
+
+שמות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ואלה שמות.</b> אע"פ שמנאן חזר ומנאן כאן לפי שהוא ראש הספר וכל הספר מדבר בהם הזכיר המנין איך פרו ורבו וכמה היו בבואם וכמה היו בצאתם ואיך נשתעבדו וכל המאורעות:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>שבעים.</b> עם יעקב ואמר <b>יוצאי ירך יעקב</b> לפי שכולם יוצאי יריכו לבד הוא לבדו:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>אשר לא ידע את יוסף.</b> לא הכירו ולא ידעו ולא נשא להם פנים בשבילו:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>הבה נתחכמה לו פן ירבה.</b> נערים עליו לעשות דבר שלא ירבה שאם ירבה <b>והיה כי תקאנה מלחמה</b> כי יקרה מקרה של מלחמה יתחבר עם שונאינו:
+
+<b>ונלחם בנו ועלה מן הארץ.</b> ילכו להם ונפסיד עם גדול כזה שראויין להשתעבד בהם בשעת הצורך ולכך נשתעבד בהם שלא לצורך שלא ירבו ולא יעלו מן הארץ ויהיו מצויים לנו בשעת הצורך כי זאת העבודה לא היתה לצורך אלא פן ירבה. וי"ל ועלה מן הארץ כלו' מן הארץ יהיה עליון יותר ממנו והיינו משועבדים להם, שניהם מדעתי והראשון נראה כי בסוף ניכר שבסוף הקפידו שיצאו מתחת ידם ומדקאמר והיה כי תקראנה יש להוכיח שבפני עצמו לא היו יראי' מהם:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וישימו עליו שרי מסים.</b> שהיו גובין מס האנשים שהיו שולחין על עבודת המלך עשרת אלפים והיו מחולקים לחדשים או לשבתות כמו שנ' בשלמה (מלכים א ה׳:כ״ז) ויהי המס שלשים אלף איש ואמר (שם) חודש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו ואדונירם על המס וכאן שרי מסים ממונים על מס האנשים למחלוקתם והיו חודש בעבודת פרעה או ג' או ד' בביתם והא ליכא למימר שהיו תדיר בעבודה דא"כ מתי יעשו לביתם ומי יפרנסם:
+
+<b>ויבן ערי מסכנות.</b> לשון אוצר כמו (דה"ב ל"ב) ומסכנות לדגן ולתירוש וכן תרגם אונקלוס ופרעה היה צריך רוב אוצרות כי חומש כל תבואת מצרים שלו כדכת' (בראשית מ״ז:כ״ו) וישם אותה לחק עד היום הזה לפרעה לחומש אבל בני ישראל לא היו נותנים חומש כי יוסף נתן להם אחוזה במיטב הארץ וכלכל אותם ולא מכרוהו ובאו בעלילה על ישראל לאמר כל המצרים עובדים את המלך שעובדים את האדמה והחומש שלו וכל בהמתם שלו והם מגדלים אותם ונותנין חצי הוולדות למלך וכולם אריסין אבל אתם אינם עובדים אותו לכן כיון שהמצרים נותנין את התבואה אתם בנו את האוצרות לתתה בהם:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויקוצו מפני בני ישראל.</b> כי כאשר ראו כי כן יוסיפו לענותם כן יוסיפו לפרות ולהרבות קצה בחייהם מפני בני ישראל לבדם בתחלה היו יראים פן יתחברו עם השונא ועכשיו שראו אותם כ"כ פרים ורבים קצה מפניהם לבדם:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>וימררו את חייהם.</b> כשראה שהם פרים ורבים הוסיפו למרור חייהם בעבודה שבתחלה ויבן ישראל ערי מסכנות ולבסוף אף בכל עבודה בשדה ליטע כרמים וגנים ולחפרם ולשדד תלמים אחריהם ובכל עבודתם שהיה משתעבדים היו משתעבדים בהם <b>בפרך</b> שלא היו מניחים אותם אפי' להרגיע עד בלעם רוקם אלא אצים ודוחקים וממהרים אותם כדי ליגעם וישנו כל הלילה מתוך יגיעתם ולא יעסקו בפריה ורביה וכשראו שכל זה אינו מועיל להם שלא יפרו ולקחו להם צד אחר להמית הבנים:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויאמר מלך מצרים למילדות.</b> לאותם שמילדות את העבריות ומסתמא גם הם עבריות היו ואף הפסוק משמע שהמילדות עבריות:
+
+<b>אשר שם האחת שפרה.</b> הזכיר הק"ב שמם לכבודם שתזכרם לטוב כי שמו נפשם בכפם על ישראל לעבור מצוות המלך:
+
+
+Verse 16
+
+<b>אם בן הוא והמיתן אותו.</b> ותאמרו הפילו כי לא רצו עדיין לעשות רציחה בפרהסיא:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי חיות הנה.</b> בריאות אי נמי מילדות יודעות כל אחת לילד את עצמה כמו שתיר' אונקלוס:
+
+<b>בטרם תבוא אליהן.</b> בתחלה היו קוראים אותם לכך נקראות מילדות כי הנאה הייתה להן באחרות יותר מבעצמן אבל כשהרגישו שאנו עסוקין במצוותיך כי מתוך שהן יודעות האומנות הרגישו ושוב לא קראו אותנו כי בטרם תבא אליהן המילדת משם ואילך וילדו:
+
+
+Verse 20
+
+<b>וייטב אלהים למילדות ויירב העם.</b> ולא נחשדו על שפיכת דמים שאם לא היו פרים ורבים כבתחלה היו סוברים שהם היו עושים אע"פ שכל אחת יודעת שלא עשו לה רק טוב:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ויעש להם בתים.</b> עושר וכבוד ופריה ורביה כמו (שמואל א כ״ה:כ״ח) כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן וכיון שראה שאינו יכול בצינעה פירסם הכל וצוה לכל עמו ועשאם כולם ממונים ע"כ שלא יוכלו ישראל להשתמר מהם. [וראיתי בדברי החכם צח (?) כי ראו אצטגניני פרעה כי עם מצרים עתידים לטבוע כמו שעשו בים וסברו להפוך על ישראל הגה"ה]:
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וילך איש מבית לוי וגו'.</b> לא עתה בשעת גזירה אלא קודם גזירה כי קודם הגזירה נולדו להם אהרן ומרים אלא לספר להם מה אירע להם בשעת הגזירה התחיל לספר איש לוי שלקח בת לוי אירע לו כך בשעת הגזירה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ותרא אותו כי טוב.</b> בעל צורה וראוי לחיות:
+
+<b>ותצפנהו ג' ירחים.</b> כי לא הרגישו שהיא מעוברת עד ג' ירחים שניכר הוולד ומשם מנו ובסוף תשעה למניינם אמרו לחפש אחריו ושמה אותו בסוף. ורבותינו אמרו שנולד לששה חדשים וב' ימים כמו שכתוב בשמואל ויהי לתקופות הימים ותהר חנה וגו' מיעוט תקופות ב' ומיעוט ימים ב' כי יולדת לז' יולדת למקוטעים והם מנו לתשעה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ותקח לו תבת גומא ותשם בסוף.</b> סוף וגומא אחד הוא, אין נראית ונכרת שם, משום שהסוף והגומא דומה לדדי כי היתה יריאה פן יראוהו מצרים ויטביעוהו ודעתה לגונבו משם דימתה בת פרעה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ותתצב אחותו מרחוק.</b> אמה העמדתה שם וצותה לה לראות מה יעל בנער מדלא כתיב ותצב נר' שהציבוה אחרים:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ותרד בת פרעה לרחוץ.</b> כמו ותרד על היאור לרחוץ הגה"ה:
+
+<b>אמתה.</b> שפחתה שאם היתה יד שלה היתה האלף פתוחה והמ"ם דגושה:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ותחמול עליו.</b> ואומרת מי יתן מינקת לשכור שתגדלנו לי כי יפה הוא מאד וחסה על שראוהו בוכה והוא זכר:
+
+<b>מילדי העברים.</b> המושלכים ביאור [ואף ראתהו נמול הגה"ה]:
+
+ואמרה לה <b>האלך.</b> כלו' התרצי מן העבריות ואמרה כן:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויהי לה לבן.</b> כי הצלתו מן המיתה וגדלתו בממונה:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וירא בסבלותם.</b> שהיו סובלים עול קשה ולא די בעול אלא שאותו מצרי חובט ומכה אותו עברי ויחם לבבו כי נכמרו רחמיו אל אחיו:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>לרשע.</b> לאותו שמתאכזר להכות את חבירו:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ושופט.</b> אתה שופט לפי דעתך ושר ליקח הנקמה בעצמך רוצה אתה להורגני שלא כדין שהמכה את חבירו אינו חייב מיתה כיון שאינו הורגו:
+
+<b>כאשר הרגת את המצרי.</b> שלא כדין שהיה עושה את מצות המלך לדחוק היהודי:
+
+<b>אכן.</b> אמת:
+
+<b>נודע הדבר.</b> אני הייתי סבור שלא יודע ולכך פניתי כה וכה וזה צועק עלי ואינו חושש מי ישמענו. ומשם ר' שמואל שמעתי אם כן כמו אך כן כלו' אינו כמו שהייתי סבור אך כן הוא שנודע:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויבקש להרוג את משה.</b> על שהרג את המצרי שהיה עושה מצוותו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויושיען.</b> שהיו רוצים הרועים לגזול את המים שדלו:
+
+<b>וישק את צאנם.</b> שלא הספיק מה שדלו הם ודלו מים אחרים עד שהשקה צאנם וזה שאמרו לאביהן <b>הצילנו</b> מה שדלינו הציל <b>וגם דלה דלה לנו</b> להספיק:
+
+
+Verse 18
+
+<b>מדוע מהרתן.</b> בא שבכל יום אתן רגילות לבא אחרונות לפי שהם הרועים אינם מניחים אותם להשקות והיום באתם ראשונות:
+
+
+Verse 19
+
+<b>איש מצרי.</b> על עניין לבישתו ועל הלשון הכירו אותו כי ממצרים הוא:
+
+
+Verse 20
+
+<b>למה זה עזבתן את האיש.</b> שמא אין לו אושפיז:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי אמר וגו'.</b> גרשם גר הייתי שם:
+
+
+Verse 23
+
+<b>וימת מלך מצרים ויאנחו.</b> כל זמן שהיה אותו מלך חי היו מצפים שמא כשימות זה יתבטלו גזירות וכיון שמת ולא נתבטלו גזירותיו אמרו עתה אין לדבר סוף לא נצא עוד מעמל זה ויאנחו י"מ וימת מלך מצרים והיה משה יכול לשוב כמו שאמר הק' כי מתו כל האנשים וגו' וגם נאנחו בני ישראל ושמע הק"ב את אנחתם וריחם את בניו וגם זכר את בריתו שכרת לאבותם וחפץ לקיימו לשלם נדרו שנדר לתת להם ארץ כנען כל הדברים הללו גרמו ששלחו למשה ועתה מספר איך שלח. וי"מ וימת מלך מצרים ובין מלכא למלכא היה להם פנאי להתאנח ולהתפלל:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>וידע אלהים.</b> שם לבו ודעתו עליהם:
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אחר המדבר.</b> העביר להם המדבר שבמדבר לא היה מרעה כי בארץ מדבר אין עולין עשבין כמו שמפור' בחולין גבי כסוי הדם:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מדוע לא יבער הסנה.</b> שהאש מתאבך בו ואינו נעשה גחלת ואינו משתנה מכמות שהוא:
+
+<b>לא יבער.</b> זה אינו לשון הבערה כי בוער היה כמו שכתב למעלה אלא לשון ביעור כמו (דברים כ״ו:י״ג) ביערתי הקודש מן הבית ולשון כלוי כדכתיב והסנה איננו אוכל הגה"ה:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>של נעליך מעל רגליך.</b> לפי שנעל הרגל דורס בכל מקום ופעמים במקומות מטונפים אינו ראוי שיביאנו במקום מקודש:
+
+<b>מעל רגליך.</b> שאף אותו של היד נקרא נעל סתם והוא שנתן בועז לגואל והוא בלע"ז גונ"ט (gant, Handschuh) ועדיין רגילים השרים להקנות בגונ"ט שלהם ולכך צריך לומר מעל רגליך שלא יהיה סבור שמאותו של היד הוא אומר לו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>כי ירא מהביט.</b> כי אין לתלמיד לזקוף עיניו ופניו בפני רבו:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>וארד להצילו.</b> מן השעבוד כי רחמתי עליהם:
+
+<b>ולהעלותו מן הארץ.</b> לקיים נדרי שנדרתי לאבות:
+
+
+Verse 9
+
+<b>וגם ראיתי את הלחץ.</b> שנה למשה שעבודם של ישראל כי הי' גלוי לפניו כי היה דעתו של משה קצרה על שעבוד של ישראל כמו שנ' וירא בסבלותם ושם נפשו בכפו והכה המצאי בשבילם והזכירו לו כדי שיאות ללכת:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>מי אנכי כי אלך אל פרעה.</b> איני ראוי לילך לפני פרעה וכל שכן שאיני כדי להוציא את ישראל:
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי אהי עמך.</b> ואם אין אתה כדי אני כדי כי ממני הדבר לא ממך:
+
+<b>וזה יהיה לך האות.</b> שממני תעשה מה שתעשה ואני שלחתיך בשליחותי עשית זאת:
+
+<b>תעבדון את האלהים על ההר הזה.</b> ואז אודיע ואתן אות לכל שאני שלחתיך וכל שאתה עושה ממני הוא כמו שכתוב בשעת מתן תורה הנני אנכי בא אליך וגם בך יאמינו לעולם וידעו כי אתה שלוחי וזה הוא שאומר כאן וזה יהיה לך האות שאז יוודע ויגלה לכל כי אני שלחתיך ולא מלבך אתה עושה <b>בהוציאך וגו'</b> ואז אודיע כמו שפיר':
+
+
+Verse 13
+
+<b>ואמרו לי מה שמו.</b> וכי אדם הולך בשליחות ואיני יודע לומר מי שלחו:
+
+
+Verse 14
+
+<b>אהיה אשר אהיה.</b> פי' שם המיוחד של ד' אותיות הנכתב בכל התורה שהק' היה בלא תחלה כי וי"ו במקום יו"ד בהרבה מקומות כמו קום שוב שאומ' הדייקנין קים שיב וכן מן ידע יאמר יודע מן יסר יוסר כי היו"ד נעשית וי"ו במקומות וגם אתה יכול לומר הוא שמשמע היה וגם משמע הוא שהוא הק' הוא ויהיה באין סוף זהו משמעות השם הוה והיה ויהי וגם משמע ושהא הוה בצרתם של ישראל ובכל מקום שאנו מגיעים אצל השם ואין לנו רשות להגות השם באותיותיו אנו מכנים השם בלשון אדנות כלו' אדון הכל אמר דבר זה ובכאן לפי שהיינו צריכים לפירוש השם ממש כינהו בתיבה שפירושה דומה לפירוש השם והוא אהיה שאם הייתי קורא אדון אשר אדון לא היה דומה למשמע השם ופירושו כלל אבל אהיה משמע אשר אהיה לאין תכלית ואהיה עמם בצרתם והוא אחד ממשמעות השם ולכך תאמר אהיה שלחני אליכם ולא שיאמר זה הלשון ממש אלא השם בן ד' אותיות אלא כינהו באהיה כדי לקרות ולהבין. ור' שמואל פי' דאהיה עיקר השם אלא שהק' אומר אהיה ואח' כמו שכתב בכל מקום כמו שיאמר אדם על עצמו אעשה ואחרים אומרים עליו יעשה ולא נהירא לי דא"כ היאך אנו הוגים אותו כמו שהק' קורא שמו יותר ממה שאחרים קוראין אותו ועוד כל מקום שנ' אני ה' היה לו ליכתב אהיה ולכך נראה לי שהוא כינוי כמו שפי':
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויאמר עוד אלהים אל משה.</b> כלו' כשתזכיר את שמי להם אמור אלהי אברהם <b>כי זה שמי וזה זכרי</b> כשמזכירין שמי מיחדין אותו על אברהם יצחק ויעקב וכן יזכירו שמי לדורות:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>ושמעו לקולך.</b> כי יאמינו בך כדכתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' וגו':
+
+
+Verse 19
+
+<b>ולא ביד חזקה.</b> י"ל לא מפני שידו חזקה ונר' ולא ביד חזקה ואפי' כשתחזיק ידי עליו ולא ישלח עד שאשלח והכיתי אותו בכל נפלאותי אבל לאחר כן ישלח בעל כרחו:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ושאלה אשה משכנתה.</b> ומאותה שגרה בביתה שתאמר לה הננו הולכים לחוג השאיל (לי) כוס כסף וזהב, כלם שלך שלא אתבייש בין חבירינו, וכן השמלות של שש ורקמה ואני אתן אותם לחן וישאילום ואני אידר שיהא הכל שלכם בדין כך אמר הק' כמו שאפרש בגזירת הרחמן:
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>כי יאמרו לא נראה אליך ה'.</b> אפי' כשאומר להם שמך יאמרו אתה היית יודע שמו של הק' אבל לא נראה אליך, ועשה ג' אותות בתחלה נחש לפי שהיה בעמל ויגיעה וכל עמל ויגיעה של עולם הנחש גרם כדכתיב (בראשית ג') בזעת אפך תאכל לחם ורמז להם כי על היגיעה שלהם נגלה, ואח"כ נגע צרעת כי בשביל יגיעתם יביא נגעים על פרעה ביד משה ומה שאמר לו הבא ידך בחיקך לפי שדרך הנגעים לבא ע"י סגר לילך ע"י סגר כמו שמפורש בפרשת נגעים והסגיר הכהן את הנתק וגו' אח"כ דם כי ישפוך דם על מצרים בשביל ישראל במכות בכורות ובים:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>והיה אם לא יאמינו.</b> כלו' מי שלא יאמין לראשון יאמין לשני ומי שלא יאמין לשני יאמין לג' שיש בהם צדיקים ובינוניים וקשים כשהיו מהם שלא היו מאמינים לראשון לפי שלא משמע אלא שבא בשביל יגיעתם והאמינו לב' דכיון שישלח נגעים ודאי יוצאים ויש מהם שלא האמינו עד שאעשה אות שימיתם הג"ה:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>לא איש 'דברים אנכי.</b> ולא אוכל לומר שליחותך:
+
+<b>גם מתמול גם משלשום.</b> כלו' מעולם מום זה ואינו מום עובר כי מום קבוע כי מאז דברך לא נתרפאתי ולא אוכל לדבר כי כבד פה וכבד לשון אנכי ומה יועילו לי אותות:
+
+
+Verse 11
+
+<b>מי שם פה לאדם.</b> כלו' אם הייתי רוצה היית מדבר יפה אבל אני איני רוצה שזה כבודי שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שיחותי וישלים חפצי ויעשה על ידו דבר גודל כזה:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>שלח נא ביד תשלח.</b> ביד כל אדם אתה יכול למלאות חפצך ולמה תשלח אותי שלח אחר כי הכל עבדיך. ומשום ר' יוסף קרא שמעתי כך אמר לו הק' למשה מי שם פה לאדם כלו' הפה חדשה אני בורא לא אוכל לתקן את שלך? אני אתקננה כשארצה. ומשום ר' עובדיה זצ"ל שמעתי וכי לא הייתי יודע שאתה כבד פה והלא אני עשיתי ומה לך להזכיר לי, והראשון שלי:
+
+<b>או מי ישום אלם.</b> כנגד מי שם פה לאדם:
+
+<b>או חרש</b> כנגד פקח שייך בין גבי עין בין גבי אזן, פקוח אזנים ולא תשמע (ישעיהו מ״ב:כ׳) שמעתי מר' יצחק הגר הגה"ה:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויחר אף ה'.</b> כל זמן שמצא אמתלא לדבריו לא חרה אפו של הק' אבל כיון שאמר בלא שום טענה שלח נא ביד תשלח אז חרה לו בוא וראה כמה ענוותנותו של הק':
+
+<b>ידעתי כי דבר ידבר הוא.</b> אל ישראל ואל פרעה ויטול מקצת הכבוד ואם רציתה יהיה כל הכבוד שלך וא"ת יקשה בעיניו לדבר לכך נאמר <b>וראך ושמח בלבו</b> שיהא שמח ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו ואתה אמרת לא אוכל לעשות שליחותך לפי שאני כבד פה אבל אם לא כן הייתי עושה יפה בעצמי כי יהיה אהרן עמך שהוא בעל לשון גם אתה עמו תהיו צריכין, צריך שאהיה עם פיך ועם פיהו שאם לא כן לא תועילו כלום וכן היית יכול לעשות לבדך כיון שהייתי עמך:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי מתו כל האנשים.</b> ואין לך לירא מהם הבטיחו שלא יהא לבו נוקפו על זאת:
+
+
+Verse 20
+
+<b>וישב ארצה מצרים.</b> כלל והדר פי' כיצד שב ומה אירע לו בדרך וכן דרך פסוקים הרבה לסתום והדר לפרש:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ראה כל המופתים.</b> שבתחילה לא צוה לעשותם רק בפני העם כדי שישמעו לו ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה לא מפני שישמעו לכם אלא כדי להתרות בו:
+
+
+Verse 22
+
+<b>בני בכורי.</b> כל מעשה ידי בני הם אבל ישראל בכורי וחביב לי יותר מכולם:
+
+
+Verse 23
+
+<b>הנה אנכי הורג את בנך.</b> מדה כנגד מדה ומתחלה אני רוצה שתתרה בו על אותה מכה שתנצחנו שלא יאמר סבור היה לנצחנו בשאר המכות וטעה אבל עכשיו שתתרה בו במכות בכורות ידע שהייתי ידוע שלא ישלחם עד מכות בכורות וגם משה על זאת היה סומך כשהיה אומר לו פרעה התפלל עליו היה מתפלל עליו כי היה יודע שלא יצאו עד מכת בכורות ולא היה מביאן רק להרבות אותותיו ומופתיו:
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויבקש המיתו.</b> חלה עד המות:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ותקח צפרה צר.</b> היתה מפשפשת במעשיו על איזה עון חלה וסברה על שאין בנה מהול:
+
+<b>צר.</b> כמו (יהושע ה׳:ב׳) חרבות צורים, שנון, ומלתו והקריבתו לפניו כדי שתעמוד לו זכות המילה:
+
+
+Verse 26
+
+<b>וירף ממנו.</b> אז הקל חוליו מעליו:
+
+<b>אז אמרה חתן דמים למולות.</b> כלו' זה שהיה משה חתן דמים וחייב מיתה למולות בשביל חטאת מילה היה כי כשמלתו את הנער מיד (הניח) הק' לו ומשה לא מל אותו מפני סכנת הדרך:
+
+
+Verse 27
+
+<b>לך לקראת משה.</b> כי כך התניתי לו שתלך ותצא לקראתו:
+
+<b>וישק לו.</b> כי שמח עליו:
+
+<b>בהר האלהים.</b> זה איני יודע איזו הוא ושמא חורב הוא וכי אמר לו הנה הוא יוצא לקראתך עד כאן בחורב יצא לקראתו:
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>מי ה' אשר אשמע.</b> כל מה שעשיתי וששעבדתי בהם לא עשיתי אלא כדי שלא יעלו מן ארצי ועתה אשלחם בשביל מי שאיני יודע מי הוא:
+
+
+Verse 3
+
+<b>פן יפגענו בדבר או בחרב.</b> ונמצאת מפסיד הכל מוטב לך שנלך ונשוב משנמות והפסדת הכל כי אין הק' שואל לך שנלך מכל וכל אלא לילך דרך ג' ימים ולשוב:
+
+
+Verse 4
+
+<b>למה תפריעו את העם.</b> לילך ג' ימים ולחוג ולשוב ג' ימים אין הפסד קטן כי העם רב והעבודה גדולה מוטב שתלכו לסבלותיכם:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>נרפים.</b> רפה עליהם המלאה וחושבים איך יבטלוה לגמרי שאם הייתה העבודה כבדה עליהם לא היו שמים לב על הדברים הללו וי"ל רפה העבודה עליהם דלא די להם בעבודתי שמבקשים עבודה אחרת דכתיב שלח את עמי ויעבדוני הגה"ה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ואל ישעו בדברי שקר.</b> כמו (בראשית ד׳:ד׳) וישע ה' אל הבל אנטרנט"א (tournant, er wandte sich):
+
+<b>בדברי.</b> כלו' אל יתעסקו בדברי הללו שאומרים כי אלהי העברים נקרא אלינו והוא שקר וכזב כי אם במלאכתי:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>וחטאת עמך.</b> ששואלים לנו מה שאין אני יכולים לעשות:
+
+
+Verse 17
+
+<b>נרפים אתם.</b> כלו' יכולים אתם לעשות כי בשביל שהמלאכה רפוייה בידם אתם אומרים דברים הללו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>אותם ברע.</b> בני ישראל ראו ברע ולפיכך ויריבו עם משה ואהרן לא דייכם שלא הועלתם אלא הבאשתם והרעותם ולא ענו אותם כי לא מצאו תשובה אלא הלך משה וקבל לפני שולחו:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>למה הרעות ולמה שלחתני.</b> ואם רצונך להרע להם דשמא חטאו לפניך אותי למה שלחתני וכי לא היה לך לפרע מהם כי אם על ידי:
+
+
+Verse 23
+
+<b>כי מאז באתי אל פרעה.</b> הרע יותר מקודם לכן ואתה לא הצלתה:
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>עתה תראה.</b> שהוא עצמו שהרע ישלחם ויתן להם רשות ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם כל כך יהא דחוק מתוך המכות:
+
+<b>ביד חזקה.</b> וכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם מהר לשלחם:
+
+<b>אלי בעל נקמות, שוכן ברום מרומות, שפוך זעם וחימות, על אומות נואמות, נבואות וחלומות, הבלים ומשימות, וילבשו כלימות והוגי תורתך יראו נחמות, ושוני הלכות ילכו עולמות, בסיימי ואלה שמות.</b>
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>וארא אל אברהם באל שדי.</b> דכתיב אני אל שדי התהלך לפני וגו':
+
+<b>ושמי ה'.</b> דכתי' אני ה' אלהי אברהם אביך וגם הראיתי להם שאני אל שדי שדי בברכותי שהשפעתי להם ושהייתי עמם בכל צרתם שפירוש השם שאני הווה עם עבדי בצרתם כמו שפי' למעלה ואני הוכחתי עליהם מלכים כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה וגם ד' מלכים מסרתי ביד אברהם וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו כגון לבן ועשו ולכך זקף על ה' ששם סיום הדבור:
+
+<b>לא נודעתי להם.</b> כלומר אבל לא נודעתי להם שלא קיימתי ל��ם בימיהם מה שנדרתי להם את ארץ כנען:
+
+
+Verse 4
+
+<b>את ארץ מגוריהם.</b> וגם לא הראיתי להם נסים וגבורות כמו שאראה לך והאמינו כי לא אמרו לא קיימת את נדריך לתת לנו את הארץ אע"פ שיש זמן גדול שנדרתי להם אלא סמכו על אמונתי ועתה עדיין לא יש חודש אחד שאמרתי לך שאציל את עמי מיד מצרים וכבר אמרת לי הצל לא הצלת ויי על דאבדין ולא משתכחין וכי אין שהות ומתון בדבר עדיין אני עומד בדיבורי כי מודה אני על כל הטובה אשר עשיתי להם. גם זאת עשיתי שהקימותי את בריתי אתם ונשבעתי להם לתת להם את ארץ כנען וגם שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי ואקיימנו:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>לכן אמור להם.</b> שאוציא אותם מתחת סבלות מצרים וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים כלו' לא מיד אני רוצה ליגאל שאם הייתי רוצה מיד ששלחתי לפרעה שישלח את עמי היה שולח אותם שלבו מסור בידי כדכתיב (משלי כ״א:א׳) פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו אלא איני רוצה כי אם בשפטים גדולים שאקח נקמתי ממנו על ששעבד בבניי ולמען ספר שמי:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ולקחתי אתכם לי לעם.</b> והייתם עבדים לי כי טוב לכם להיות עבדי מהיות עבדי פרעה והייתי לכם לאלהים אני אהיה אדון לכם ולא פרעה:
+
+<b>וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם.</b> ועבדתם אותי ברצון כי תאמרו מוטב לעבוד המלך הגדול מלעבוד אותו הדיוט פרעה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי.</b> לישבע להם ואשלם לכם את אשר נדרתי להם:
+
+<b>מורשה.</b> ירושה היא לכם מהם וגם תהיו מורישים אותם לבניכם, רמז להם שלא יכנסו לארץ כדאיתא ביש נוחלין:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ולא שמעו אל משה.</b> לא שמו לב לדבריו כ"כ היו קצרי רוח מן העבודה קשה:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>הן בני ישראל לא.</b> קבלו ממני ולא שמו לב לדברי איך יקבל ממני פרעה לדברי:
+
+<b>ואני ערל שפתים.</b> כלו' אפי' אדם אחר לא ישמע כ"ש אותי שאני ערל שפתים:
+
+
+Verse 13
+
+<b>וידבר ה' אל משה ואל אהרן.</b> שיתף אהרן עמו על שאמר אני ערל שפתים. לשון ערל כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות כגון ערילה אזנם ואינם יכולים לשמוע וכן ערלי לב מי שאינו יכול להבין וערל שפתים מי שאינו יכול לדבר ואף פירות שאינו רשות לאדם לאכלן נקראו כן כמו (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו:
+
+<b>ויצום אל בני ישראל.</b> עתה חוזר לתחלת הדברים לסדר כל הדבר מתחלתו על הסדר ומתחיל לספר כי צוום הק' על ישראל להוציאם ועל פרעה לרדותו ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם והתחיל בראובן ומנה עד שהגיע ללוי ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שהגיע למשה ולאהרן ואף בני אהרן ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים ובני חברון לא מנה וא"פ שהיה לחברון בנים כדכתיב לחברון משפחת החברוני דשמא לא היו ראשי האבות. ור' שמואל פי' כי לכן לא מנה בני חברון שלא נזכרו בשום מקום בתורה שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתור כגון בני עמרם שהם משה ואהרן ובני יצהר וקרח ובניו שנזכרו בויקח קרח ואגב קרח מנה אחיו, ובני עוזיאל נזכרו דכתיב (ויקרא ח׳:ל״א) ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דד אהרן וגם פנחס נזכר אבל חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו ולא מנאן וגם פי' שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם כי כל דורות נימנו עד לוי בבראשית עד נח בנח עד אברהם ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם ועכשיו מנה משה ואהרן הגה"ה. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם שהיו אבותם של משה ואהרן וגם מנה שנותם של משה ואהרן ללמדך שלא היו בחורים כי זקנים היו כבר וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו אלא שבחירם הקב"ה להוציא את בניו:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>אני ה' דבר אל פרעה.</b> בסנה אמר לו כן והוא ענה שהוא ערל שפתים ובלשון קצר הוא מספר עתה כדי לסדר כל מעשה פרעה על סדר אחד:
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויאמר וגו' ראה נתתיך אלהים לפרעה.</b> יאשטיז"א (justice, Richter) בלע"ז כמו (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהים יבא דבר שניהם:
+
+<b>נביאך.</b> לשון דבור כמו (ישעיה נ"ד) ניב שפתים, ותירוש ינובב (זכריה ט') שידבר הוא דבריך אל פרעה מפני שאתה ערל שפתים ואינך יכול לדבר:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואני אקשה את לב פרעה.</b> כדי להרבות מכותי עליו להגדיל שמי ולנקום נקמת עמי:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>יהי לתנין.</b> רמז לפרעה שנקרא תנין כדכתיב (ייחזקאל כ"ח) התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו כדי שיעשו החרטומים תנינים ויבלעם של אהרן רמז כי יבולע פרעה ויהא נבער מן העולם:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים.</b> תיבות הפוכות הם והוא כמו ויקרא פרעה גם לחכמים וגם למכשפים. הגה"ה:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויבלע מטה אהרן.</b> אמרו רבותינו לאחר שנעשה מטה בלעם נס בתוך נס:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ולא שמע אליהם.</b> כי עדיין לא נגע אל לבו:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>הנה יוצא המימה.</b> דרך השרים והמלכים לטיל על שפת הנר ומוליכים עופות בידם כגון אושטיר"א ואשפרברי"ש ולוקחין להם עופות אחרים וקורין דיבר"א ושם תדבר עמו כי שם לא יהיה עמו רוב עם ותוכל אליו לדבר שם:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>בזאת תדע.</b> אתה אמרת לא ידעתי את ה' בזאת המכה תתחיל לידע כי אני אדון למכה וכ"ש בשאר המכות הגה"ה:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם.</b> נר' לי שלא נעשה היאור דם אך אותה שעה ובאותה שעה שנקרש ונעשה דם מתה הדגה ואח"כ נעשית מים תדע דלא אמר שלא יכלו לשתות מן היאור מפני שהוא דם כי אם מפני שמתה הדגה ונסרחה נבלתם ובאש היאור וגם אומר שעשו כן החרטומים ומה עשו הלא הכל דם אפי' בכלים כמו שהוא אומר ובעצים ובאבנים אלא ודאי לפי שעה היה דם בכל ארץ מצרים ואח"כ נהפך למים ואח"כ חזרו החרטומים והפכוהו כמו כן לדם לפי שעה ולפיכך לא אמר להם שיהפכו למים אלא כיון שראה שנהפך מיד למים לא שת לבו לזאת:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>ויחפרו.</b> לעשות מעיינות להם שלא יהיו שם דגים ולא יבאשו אותם מנבלת דגים:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>בא.</b> כלו' אני אלך עמך:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>ובכה ובעמך.</b> כלו' אפי' על גופיכם יעלו לכן לא אמר פרעה לחרטומים להעביר הצפרדע כי דרך חרטומים שעושין עשרה או עשרים צפרדע ומעבירים אותם אבל כולי האי להעביר הצפרדע שמילאו כל הארץ היה ידע שלא יוכלו לעשות ולכך בא לו אצל משה ומיהו לא בחנו עד הכנים שמאת הק' היתה מה שהיה משה עושה מיהו ידע כי החרטומים לא יוכלו למהר כמו משה הגה"ה:
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>התפאר עלי למתי.</b> אמור דבר שתתפאר לומר לא יוכל עשות דבר ותתפאר ששאלת דבר שלא אוכל עשוהו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויאמר למחר.</b> יהיו כולם מיתות אמר אני אתן לך זמן עד למחר ואפי' הכי לא תוכל עשות והוא עשה כן וימותו הצפרדעים וי"ל למתי תשלח העם שאעתיר לך על הצפרדעים בשביל שתקבע לי זמן לשלחם ויאמר למחר אשלחם ויאמר כדברך אעשה להסירם בתנאי זה למען תדע:
+
+<b>רק ביאור תשארנה.</b> רק אותם שביאור תשארנה כמו שהיו מתחילה:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ותבאש הארץ.</b> בשתי מכות הראשונות היתה מסרחת כל ארץ מצרים המים והיבשה שבדם נבאש היאור ועתה הארץ:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והך את עפר הארץ.</b> בזאת לא התרו בו כי כך דרך בשתי מכות היה מתרה ובג' לא היה מתרה ועל זאת נתן ר' יהודה סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב אלא שצירף אחרונה של בכורות שלא יכול לעשות תיבה מאות אחת לבדה ואני שמעתי כי על ג' מחלוקות שבאגדה נתן סימן וסימן עשר [מכות] מצרים שכתובין ות"ק שעל הים והטביעם בים הכתובים בהדיא והם תקי"א וכן עולה דצ"ך עד"ש באח"ב:
+
+<b>והך את עפר האר והיה לכינם.</b> נר' לי שהם כינים שחורים שקורין פוד"ש שדרכם לבא מן העפר כי כינים שקורין פו"ז אין דרכם לבוא כי אם מזיעת האדם. והמכות דרכם לבא ממקום תולדותם צפרדעים מן היאור ומטר וברד מן השמים וכן כולם ולפי שאלו הכינים דבר שתולדותו מן העפר ושמא הרבה מינים היו תולעים ופוד"ש ושאר יתושין שתולדותם מן העפר:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>ויעשו כן החרטומים.</b> נר' לי שלא רצו לעשותם אלא להסירם ולבטל מה שעשה משה כי אמרו דם עשה משה אנו דם, משה עשה צפרדעים ואנו צפרדעים הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו ועוד שאין זה הבחנה שמא אנו עושים במכשפות והוא על יד הק' אבל בזאת נבחין שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה אז נדע כי מכשפות היא כי כל דבר שנעשה ע"י מכשפות מתבטל אבל אם לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים <b>בלטיהם</b> לשון חשאי שהיו בלט כשפיהם כמו (שופטים ד׳:כ״א) ותבא אליו בלט:
+
+<b>ולא יכולו.</b> להוציא הכינים מהם שלא יכלו ותהי הכינם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה אמר אצבע אלהים היא כי לפי הפשט מאי שנא דם וצפרדע שעושים ומאי שנא כינים שלא היו יכולים לעשות ורבות' פי' כי אין השד שולט על פחות מכעדשה ועליהם אין להשיב:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויחזק לב פרעה.</b> וגם לא שאל רפואה על הכינים לפי שלא היו אלא בעפר והיכליו של רצפת שיש היו ומכבדין אותם בכל יום ולא היה שם עפר וכינים וכן כל השרים הגדולים והעניים רגילים בכינים ואינם חוששין:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>הנני משליח בך את הערוב.</b> הנה שלחתי ערבוביא של כנים ויתושין ודברים דקים לא חשתה הנני משליח בך משלחת ערבוביא כבד מהם אריות דובים ונמרים חזירים וזאבים וחיות רעות כמו (דברים ל״ב:כ״ד) בהמות אשלח בם:
+
+
+Verse 18
+
+<b>והפליתי.</b> והפרשתי כמו כי יפלא ממך דבר שיהא הדבר נפרש ממך שלא תדעהו וכן כי יפליא לנדור שיפריש עצמו מיין ומטומאה:
+
+
+Verse 19
+
+<b>ושמתי פדות בין עמי ובין עמך.</b> שהיוצא מתך עמך ויבא לתוך עמי יהא נפדה וניצול מן הערוב:
+
+
+Verse 20
+
+<b>תשחת הארץ מפני הערוב.</b> שהיו אוכלין וממיתין את בהמותיהם וגם בני אדם כשהיו פוגעין בהן אבל במבצרים ובמגדלים היו ניצולין:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי תועבת מצרים.</b> דבר שהוא נתעב בעיניהם נעשה ונזבח צאן. בא וראה כמה נס עשה הק"ב עמנו בכל יום שגדול כמשה ירא על תועבת מצרים והם אומרים כי זבחנו תועבתם והק' מצילנו מידם הגה"ה:
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה.</b> מן הערוב הייתה ניצול במגדלים ובמבצרים אבל עתה לא תוכל להציל בהמתך מן הדבר שהוא בידי שמים:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וישם ה' מועד לאמר.</b> הוא אמר שתעשו חג ומועד וזביחה בארץ למחר יהי מועד זביחת תועבתם בארץ שימותו בדבר משם ואילך לא הייתה מכה שלא לקה תו��בתם כי היה השחין באדם ובבהמה והברד הרג בהמות והארבה אכל כל ירק עשב מאכל הבהמות ובג' ימי החשך לא ניתן תבן לבהמות ומכת בכורות הייתה אף בבהמות וגם צוה הק' לקחת שה לבית אבות לעיניהם ולתת דמו על המשקוף והמזוזות בפרהסיא הגה"ה:
+
+
+Verse 6
+
+<b>וימת כל מקנה מצרים.</b> דא"כ היה לו לומר למחר ימותו ואינו אומר כי אם דבר ודבר משמע שימותו מקצתם חציים שלישיתם וגם מצינו בברד שהיה להם מקנה עדיין כדכת' הירא דבר ה' הניס את מקניהו ואשר לא שם וגו' עזב את מקניהו מכלל דהוו להו מקנה אבל משמעות הפסוק כך הוא כמו שפי' וימת כל מקנה מצרים וימת כל ממקנה מצרים וסיפיה דקרא מוכיח כדכת' וממקנה ישראל לא מת אחד כלו' שהרי ממקנה בני ישראל לא מת אחד ורש"י פי' כי אומ' במכילתא שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שבשדה כדכתיב במקנך אשר בשדה אבל בבתים לא היה דבר והכי קאמר וימת כל מקנה מצרים אשר בשדה ופי' דהיראים הניסו מקניהם בבתים, והדבר מגומגם בעיני דנר' שהוא רוצה לומר שלא נשאר מקנה רק ליראים ובברד מצינו שהיה מקנה אפי' לשאינם יריאים דכתיב ואשר לא שם ושמא גם לשאינם יראים היה מקנה ע"י מקרה שלא הוציאום אותו יום. נראה לי לפי שאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים דנר' שהוא ירא מהם אמר הק' אתה ירא להמית יראתם עתה אמור להם שאשלח דבר ביראתם לעיניהם:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ויכבד לב פרעה.</b> בזה לא שייך שישאל רפואה דמי שמת מת ומי שחי חי:
+
+
+Verse 8
+
+<b>קחו לכם מלא חפניכם.</b> כאן לא היה התראה דהיא שלישית:
+
+<b>פיח.</b> כמו רמץ רישייאלט"ש בלע' ונתן בהם כח ליקח אותם בחפניהם וזרקו משה השמימה שיפול על אדם ועל הבהמה ויהיו נכוים בו ויעלו בהם אבעבועות כי אדם נהכוה עולה אבעבוע במקום הנכוה ומכל מקום קורא אותו הפסוק שחין ושחין משמע שלא ע"י האש ולא מתולדותה כדמוכח בחולין מפני שמלא חפנים אש לא היה יכול להספיק לכל מצרים ומשום הכי מעצמו בא השחין ולא מחמת האש אלא שה"ק אינו רוצה לשנות מנהג העולם ועשה מקצת לפי מנהג העולם ולכך צוה להשליך עליהם רמץ וכן תמצא ברוב נסים שה"ק אינו משנה על מנהג העולם כמו (שמות ט״ו:כ״ה) ויורהו ה' עץ שנראה ששם תבלין להמתיק המים ואם היה רוצה לא היה צריך עץ וכן (במדבר כ״א:ח׳) עשה לך נחש ושים אותו על נס ואם רצונו בלא נחש היה יכול לרפאותם וכן הרבה וזו המכה שחין נתעסקו בה הק' ומשה ואהרן דכתיב מלא חפניכם משמע אהרן חפן וזרקו משה השמימה ומן השמים נתחלקה ונפלה על כולם כי המכות היו ג' ע"י הק' ערוב דבר ומכות בכורות וג' ע"י משה ברד ארבה חושך וג' ע "י אהרן דם צפרדע כינים ושחין ע"י שלשתן:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>ולא יכלו החרטומים לעמוד.</b> כי כן דרך השחין על הברכיים ועל השוקיים כדכתיב (דברים כ״ח:ל״ה) יככה ה' בשחין רע על הברכיים ועל השוקים:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויחזק ה'.</b> גם בזו לא שייך לשאול רפואה כי האבעבועות מאליהן מתרפאות כאבעבוע של משה:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>את כל מגפתי אל לבך.</b> הרבה מכות שיביא בברד שהיה יורד על אדם ובהמה וממיתם ומשבר בתים ואילנות ומשחית עשב השדה כדכת' כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה וכת' ואת עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר והוא הדין לבתים:
+
+<b>אל לבך.</b> שאף לבו של אדם נשבר עליו ומתפחד מאד:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>העז לשון קבוץ.</b> כמו (ישעיהו י׳:ל״א) יושבי הגבים העיזו ולא נתן משה עצה לאותו רשע אלא להודיע שהירא דבר ה' משתכר הגה"ה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>וה' נתן קולות טוני"ר </b>(tonnère, Donner):
+
+<b>וברד</b> אבני ברד גרשל"א (grêle, Hagel) גדולה וגסה:
+
+<b>ואש מתלקחת</b> אישפרטי"ר בלע':
+
+<b>ותהלך אש ארצה.</b> שלדר"ש (sauta, saltò, sprang hernieder) בל' שנופלת על הארץ:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>חטאתי הפעם.</b> הפעם הכרתי שחטאתי ומודה אני שה' הצדיק ובדין עשה לי הרעות הללו:
+
+<b>ואני ועמי הרשעים.</b> שעשינו לישראל רעות על לא חמס ועברתי על מצותו מלשלחם:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>כצאתי את העיר.</b> בצאתי מאתך לבא את העיר בתוך העיר אפרוש כפי וכן הוא אומר למעלה ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה':
+
+
+Verse 30
+
+<b>ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון.</b> כלו' יודע אני כי טרם שתשלחו אותנו תיראון תהיה לכם יראה ופחד גדולה מזו:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>והחטה והכסמת לא נוכו.</b> להשחיתם בא הארבה:
+
+
+Verse 33
+
+<b>ומטר לא נתך.</b> אפי' גשמים היו נתכין ונפשרין על הארץ:
+
+
+Verse 34
+
+<b>ויכבד לבו.</b> כי ידעו כי לא יחזור הברד עליהם כי אין הק' שונה מכה שני פעמים:
+
+<b>ה' לי לא אירא, ביום צר לי ביום עברה, בשמו אמצא עזרה, חסד יסובבני כפי תחרא, בסיימי סדר וארא.</b>
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בא אל פרעה.</b> לא היה אומר לך כי אם בא ביי"ן (viens, komme) בלע' שמשמע שאני אלך עמך ואל יקשה בעיניך לומ' בחינם אני טורח כי הוא כבד לב ולא ישמע כי אני הכבדתי את לבו ואם הייתי רוצה כבר שלח אותם וכל זמן שארצה ישלח:
+
+<b>למען שתי.</b> י"ל כי היו"ד יתירה והרי הוא שית אותותי אלה וי"ל שיתי כמו שית אני:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ולמען תספר.</b> בארבה שייך ספור דברים יותר משאר מכות שארבה רגיל לבא לעולם וכשרואין את הארבה מזכירין ארבה משונה שהיה ואומ' אין זה ארבה אבל אני שמעתי על ארבה אחד שהיה בעולם שאין נרא' כמותו וכן הוא אומר ביואל (א) על הארבה עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר אלמא שדרך לספר על הארבה וכאן נמי כתב אשר לא ראו אבותיך וביואל נמי ההיתה זאת בימיכם ובימי אבותיכם ובזאת ידע משה כי ארבה יביא ואמר לפרעה הנני מביא מחר שמעתי מר' עובדיה זצ"ל. ואעפ"כ הרבה נביאות מצינו שאומר' נביאים ואינו מפרש היכן אמר להם ק' וגם במשה כמו כן בפרשת המן:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>יהיה זה לנו למוקש.</b> דבר זה שאתה מעכבו עד מתי יהיה למוקש לאחר שיצא משה אמרו כן שלא רצו לחייב המלך בפני בעל דינו:
+
+<b>הטרם תדע.</b> הטרם שתשלחם רוצה אתה לידע כי אבדה מצרים ועל דבר זה נאמר למעלה ויכבד לבו הוא ועבדיו כי כאן גילו כובד לבם שאמר שלח את האנשים ולא נשים ואף ובעצתם אמר לא כן לכו נא הגברים ואם השיאו לו עצה לשלוח הכל שלח הכל הגה"ה:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ראו כי רעה נגד פניכם.</b> הרעה שאתם סבורים לעשות שאתם רוצים לברוח מכל וכל מארצי אינה מסותרת אלא נגד פניכם היא עומדת ואדם יכול להבינה ובפניכם היא ניכרת כמו (בראשית ל״א:ה׳) רואה אנכי את פני אביכן והנה איננו עמי מתוך פניו אני מכיר הרעה שבלבו וכן כאן אתם אומ' דר ג' ימים נלך במדבר ודבר עומד נגד פניכם שאתם רוצים לברוח ולכך אתם שואלים להוליך כל אשר לכם וכן הוא אומ' (ישעיהו ה׳:כ״א) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים שעושים פנים של טובים ומראים עצמם נבונים:
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא כן לכו נא הגברים.</b> ויהיה הטף ערבון שתשובו:
+
+<b>כי אותה אתם מבקשים.</b> עד היום שתלכו ותשובו ועכשיו אתם מבקשים לילך מכל וכל שאתם רוצים להוליך כל מה שיש לכם. ויש מפ' כי אותה אתם מבקשים אין אתם מבקשים כי אם לזבוח ואין דרך טף ונשים לעשות זבח וי"מ לכך אתם מרבים לשאול שאהא ��ודה על הגברים כאדם שעומד על המקח ואומר אינו שוה כי אם כך כדי שיבא לדמיו שיודו לו ואינם יושבין על סדר הפסוק כמו אותו שפי':
+
+<b>ויגרש אותם.</b> מקרא קצר ולא פי' מי גרשם כל זמן שבאו מעצמן היו הולכין מעצמן אבל הוא השיבם והוא צוה להם להלוך:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>ויכס את עין כל הארץ.</b> מראה הארץ ולא יוכל אדם לראות את הארץ ומקרא קצר הוא הג"ה:
+
+<b>ותחשך הארץ.</b> מצל ארבה שהיה פורח עליה:
+
+<b>רק את המות הזה.</b> אם לא אשלח אתכם לא אומר לכם שתעתירו עלי רק את המות הזה יסיר:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>רוח ים.</b> מערבי רוח מזרחי הביאו מן המזרח ורוח מערבי החזירו למקומו למזרח:
+
+<b>לא נשאר ארבה אחד.</b> כל דבר שנברא בשביל המכה כגון כנים וצפרדעים דכת' גבי צפרדעים ושרץ היאור צפרדעים כשעברה המכה מתה כדכ' וימותו הצפרדעים ומסתמא כן הכנים וכל דבר שלא נברא בשביל המכה אלא בא ממקום אחר חזר לאחר המכה שעשה שליחותו כגון ערוב וארבה בערוב כת' ויסר הערוב לא נשאר אחד ובארבה לא נשאר אחד ואינו אומ' שמת ורבות' אומ' לכך לא מתו הערוב שלא יהנו מעורות ובשר והארבה שלא יאכלום. כאן כתוב ואחריו לא יהיה כן וביואל כתב ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, במשה משמע שלא היה כמוהו וביואל שלא הייתה כמוהו, וי"ל דבמצרים לא היה כמו של משה ובארץ ישראל לא היה כמו של יואל וי"ל ממין אחד לא היה כמו של משה שלא היה כי אם ארבה ולא היה משלחת של כמה מינין כמו של יואל:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>ויהי חשך.</b> בזו לא היתה התראה כי שלישית היא:
+
+<b>וימש.</b> לשון אמש ולילה כמו שפי' רש"י כלו' יעריב ויחשיך החושך:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>היה אור במושבותם.</b> בארץ גושן שהם יושבין שם אבל ארץ מצרים היתה חשוכה לכל העולם אפי' לישראל ורבות' אמרו שהיה אור לישראל אפי' במצרים שהיו מסתכלין מה שבבתי המצריים ובמושבותם בכל המקום שבאין ויושבין שם ואפי' במצרים:
+
+
+Verse 24
+
+<b>רק צאנכם ובקרכם.</b> יעמוד לערבון שתשובו:
+
+<b>ויקרא פרעה אל משה.</b> לאחר שעברו ימי החושך כי בימי החושך לא זזו ממקומם אפי' הגדולים ולפיכך ויחזק לב פרעה לפי שכבר עברו ימי החושך:
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויאמר ה' אל משה.</b> שם דבר אליו מיד ושם הזהירו על מכת בכורות ואח"כ יצא בכעס על שאמר לו ביום ראותך פני תמות:
+
+
+Verse 2
+
+<b>דבר נא באזני העם.</b> דבר עתה באזני העם כי אין שהות עוד יותר:
+
+<b>וישאלו.</b> כמו שפי' ובמשמעות הפסוק ובעניין העולם כמו שהיו אומרות השאיל לי כלי כסף וזהב ובגדיך החמודות להתכבד בין חברותי בחג הנעשה והק' סיבב את הדבר עד שעמדו ישראל בנאמנותם:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>כחצות הלילה.</b> כשתחצה הלילה והיינו בחצות הלילה:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>והיתה צעקה גדולה.</b> שכל אחד צועק על מתו וכאן עושה צעקה לשון זכר ולשון נקבה:
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא יחרץ כלב לשונו.</b> שום היזק לא יבא להם ואפי' הכלב לא יחרץ לשונו לצעוק ולנבח בהם כדי להבעיתם כמו (שמואל ב ה׳:כ״ד) אז תחרץ כי אז יצא ה' לפניך אסקריא"ר (écrier, rufen, schreien) בלע':
+
+
+Verse 8
+
+<b>וירדו כל עבדיך.</b> וגם הוא בעצמו ירד לפי שאמר והשתחוו לי חלק לו כבוד שהוא מלך:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויאמר ה' אל משה לא ישמע עליכם פרעה.</b> בתחילה מתחיל למנות כלו' בתחלה אמר ק' למשה לא ישמע וכן היה שלא שמע אליהם עד מכה אחרונה וגם מונה אהרן ומשה ושהק' חיזק את לבו למען ספר שמו:
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בארץ מצרים.</b> זו המצוה הייתה בארץ מצרים וזאת הפרשה נאמרה קודם פרשת מכת בכורות שזו נ��מרה קודם עשור של ניסן ושל בכורות ערב פסח אבל אין מוקדם ומאוחר. הג"ה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>החדש הזה.</b> ראש לחירות ואותו תעשו ראשון למניין חדשיכם כדי שתמנו משעת החירות ובזאת תזכר לכם שעת החירות ותזכרו את הטובה שעשיתי עמכם ותהיו זהירין ביראתי ובאהבתי ובעבודתי:
+
+
+Verse 3
+
+<b>שה לבית אבות.</b> כפי המשפחה תקחו זה ביניהם וזה לבית וגם בני בית אחר אפי' אינם בני משפחה אחת משתתפין יחד וכן הוא אומר (שמואל א כ׳:כ״ט) כי זבח משפחה לנו כי דרך משפחה לעשות יחד:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ואם ימעט הבית.</b> שאינם יכולים לאכול זה אחד ישתתפו עם שכנים:
+
+<b>איש לפי אכלו.</b> הכל לפי האוכלין שאם תהיה המשפחה גדולה מלהספיק להם יקחו ב' או ג' שיים:
+
+
+Verse 5
+
+<b>שה.</b> ולא עגל:
+
+<b>תמים.</b> ולא בעל מום:
+
+<b>זכר.</b> ולא נקבה:
+
+<b>בן שנה.</b> נולד בזו השנה:
+
+<b>מן העזים.</b> שאף זה שה כדכת' שה כבשים ושה עזים:
+
+
+Verse 6
+
+<b>והיה לכם למשמרת.</b> לבודקו מן המום וכן היו עושין בתמיד שבודקין אותו ג' ימים קודם הקרבתו כדאמר אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים שהיו ראוים לג' ימים שנים ליום אלמא שג' ימים היו מבקרין קודם הקרבתו:
+
+<b>ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל.</b> כל אחד שלו ורבות' פי' מכאן שהפסח נשחט בג' כתות ושכל ישראל יוצאין בפסח אחד ושלוחו של אדם כמותו:
+
+<b>בין הערבים.</b> בזמן שהלילה מתערב עם היום והיום עם הלילה מז' שעות ומחצה שינטו צללי ערב וקורא לו ערבים שבתחלה מתערב מעט ואח"כ יותר ויותר ויש שם כמה עירובין:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ונתנו על שתי המזוזות.</b> שהם מזה ומזה לפתח ונר' מבחוץ כדי שיראה אותו המשחית ויהיה אותו דם סימן לכפרה על דמכם. א"נ <b>מזוזות</b> על שם שזזות ממקומן כשרוצה לתת כלי גדול בבית:
+
+<b>ועל המשקוף.</b> במקום שהדלת שוקף למעלה. ובאזוב כמו שמפר' משה לישראל אלא דרך הפרשה נאמ' ונשנית מקצר בראשונה ומפר' באחרונה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ומצות.</b> שתאכלו מצות עם הפסח על מרורים שיאכלו עשב מר שיהא הכל ביחד העבדות והחירות וההצלה עשב מר סימן לעבדות שמררו חייהם, המצות סימן לחירות שלא הספיק להחמיץ עד גאלם לחירות, והפסח סימן להצלה שהצילם בשעת המגפה:
+
+
+Verse 9
+
+<b>אל תאכלו ממנו נא.</b> תרגם אונקלוס כד חי כי נא חי שאינו מבושל כל צרכו בערבי ולפי העברי נא עתה הוא לפי שצוה הק' לאכלו בחפזון אמר אל תמהרו כ"כ שתאכלו אותו חי מיד שיתחמם באש כאדם שאומר נאכל אותו נא עתה מיד מהרה ולא נמתין שיתבשל:
+
+<b>ובשל מבושל במים.</b> וגם לא תבשלו אותו במים שיתאחר לבשל ואין זה דרך חפזון כי אם צלי אש שיתבשל מהר ובשלוהו כל צרכו, כן דרך בני אדם הנחפזין ללכת שאוכלין צלי שהוא ממהר מבושל אחר שאין חציצה בינו לבין האש ולכך קורא צלי אש שהוא לשון מיהור, ובישול שייך אף בצלי, ולפיכך הוא אומר מבושל במים שהוצרך לפרש במים שמבושל משמע אף צלי וכן כתב (דה"ב ל"ה) ויבשלו את הפסח:
+
+<b>ראשו על כרעיו.</b> הכל תהיו צולין כאחד ולא תעשו אותו שני מיני מאכל כי אין זה דרך איחוד:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ולא תותירו ממנו.</b> דאין דרך בני אדם שהולכין להם להותיר לצורך המחרת ואם יותר שורפי' כי לא תאכלו כאן בבוקר והוא בשר קודש ואם יותר יאכלהו כלבים או יושלך בבזיון והוא דרך חול:
+
+
+Verse 11
+
+<b>וככה תאכלו.</b> כבני אדם שנחפזים ללכת לדרכם:
+
+<b>פסח.</b> הוא לשון דלוג ומהירות:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ובכל אלהי מצרים.</b> נר' בכל גדולי מצרים כמו נתתיך אלהים לפרעה עד האלהים יבא דבר שניהם לשון גדולה שגדולים מתו עם הבכורות כי כל זה לשון בכור כדכ' (תהלים פ"ט) אני בכור אתנהו:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ופסחתי.</b> לשון דילוג כמו ופסחתי עליכם וכן (מלכים א י״ח:כ״א) עד מתי אתם פוסחים ואותיות הגרון מתחלפות:
+
+
+Verse 14
+
+<b>לזכרון.</b> עתה תעשו אותו לצורך ולדורות לזכרון:
+
+
+Verse 15
+
+<b>אך ביום הראשון תשביתו.</b> ביום הראשון יהא נשבת שלא ימצא שמאתמול אתם צריכין להשביתו עד יום כ"א שלא תאמר ז' ימים צוה הק' ואוכל ז' ימים מצה או בראש חודש או בסופו או בסירוגין ת"ל בי"ד עד כ"א וקבע להם זמן ורבות' דרשו להביא את הלילות:
+
+<b>כי כל אוכל חמץ.</b> שלא תאמר אוכל מצה וחמץ עמה דא"כ תבטל המצה מפני החמץ שאדם רגיל בו:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי כל אוכל מחמצת.</b> זה שאור ושתי כריתות הללו צריכין כמו שפי' רבות':
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>לא תצאו.</b> פן יפגע בכם המשחית שניתן לו רשות וזה שאמרו רבות' בשעת דבר כנוס רגליך:
+
+{כג{
+
+[<b>ולא יתן המשחית.</b> מלאך המשחית ומה שאמר' רבות' ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך המשחית עמי דכת' ישלח בם חרון אפו וגו' עם חרון אפו הג"ה]:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>לחק לך ולבניך.</b> שכמו שתעשו עתה את הפסח לצורך כן תעשו לדורות לזכרון:
+
+<b>לחק לך ולבנך.</b> חק יהיה לך לצורך בניך כדמפ' ואזיל והיה כי יאמרו אליכם בניכם:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>ויקוד העם וישתחוו.</b> וקבלו המצוה בשמחה ובטוב לב כמו וילכו ויעשו:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>עד בכור השבי.</b> כמו שפי' רש"י ושלא יאמרו בשביל העון ששמו אותנו בבור בא המכה עליהם ולא בשביל ישראל אבל עתה שלקו אף הם עמהם ידעו כי לא בשבילם הוא:
+
+
+Verse 30
+
+<b>כי אין בית אשר אין שם מת.</b> כי במקום שאין בכור מת הגדול כמו שפי' ובכל אלהי מצרים אלו הגדולים:
+
+
+Verse 31
+
+<b>כדברכם.</b> כמו שאתם אומרים גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לקחו את מקנה שלי:
+
+
+Verse 32
+
+<b>וברכתם גם אותי.</b> עמכם שתשתפוני בזבח:
+
+
+Verse 33
+
+<b>כי אמרו כלנו מתים.</b> שאם נמתין מכה אחרת עתה מתו הבכורות במכה האחרת ימותו גם הפשוטים א"נ כי אמרו כולנו מתים לשון פעולה כולנו הולכים ומתים:
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+<b>וגם צדה לא עשו להם.</b> אע"פ שאמר להם משה שעתה יצאו לא היו סבורים שיגרשו אותם בבהלה אבל סבורים שיתנו להם שהות לאפות עיסתם ולתקן צידתם:
+
+
+Verse 40
+
+<b>שלשים וארבע מאות שנה.</b> מבין הבתרים היה מונה שהיה ל' שנים קודם שנולד יצחק וגזירת ארבע מאות שנה משנולד יצחק כדכת' כי גר יהיה זרעך משעה שיהיה זרעך ואע"פ שלא עמדו במצרים רק רד"ו מ"מ הכל נקרא על שם מצרים משום דעיקר הגלות היה במצרים ואע"ג דכתי' ואברם בן חמש שנים וע' שנה בצאתו מחרן ואח"כ היה בין הבתרים א"כ יותר מע"ה היה לאברהם בין הבתרים ומפ' בסדר עולם כי קודם שהיה בן ע' יצא מחרן תחלה וכשהיה בן ע' נגלה עליו הק' בין הבתרים וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים ואח"כ יצא פעם שנייה וזה שכתוב ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולפי הפשט הוא מונה משיצא מארם תחלה ובא לחרן עם תרח אביו שזה היה תחלה גלותו ואז היה בן ע' שנה ועמד בחרן ה' שנים ויצא, כת' ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ואח"כ נגלה עליו הק' בין הבתרים והיה לו יותר מע' שנה כסדר המקראות אבל זה הפסוק אינו מונה מבין הבתרים אלא מתחלת גלותו שבא לחרן לכן מנו בני אפרים שיצאו ל' שנה קודם הקץ כמו שאומ' התרגום של ויושע ומנו משיצא מארם והיה להם למנות משנולד יצחק ולדברי רבות' היה להם למנות מבין הבתרים. הגה"ה:
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+<b>ליל שמורים הוא לה'.</b> שהק' היה שומר וממתין לילה זה ל��וציא את בני ישראל:
+
+<b>הוא הלילה הזה לה' שמ' לכל בני יש'.</b> שיהיו בני ישראל שומרים וממתינים לילה זה בכל שנה לקיים מצות הללו לשם הק' שגאלם ורבות' אמו לילה המשומר ובא מן המזיקין:
+
+
+Verse 43
+
+<b>כל בן נכר.</b> כל מי שנכרי אצל פסח גוי ומשומד שאינם מודים במצוות הפסח ואף מי שלא מונה עליו גם הוא נכרי אצלו ואינו אוכל הימנו:
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+<b>תושב ושכיר.</b> תושב קנוי קניין עולם של יובל שכיר קנוי קניין שנים לשש ושניהם ישראל והכי קאמר ישראל שאינו קנוי קניין הגוף ועשה אדונו פסחו ולא מנה אותם עמו על פסחו לא יאכלו בו שלא תאמר מאחר שהם עבדיו בלא מנוי יכולין לאכול עמו דמסתמא הכי מנויין כיון דמזונותם עליו קמשמע לן שצריך למנותן בהדיא אבל עבדו כנעני כיון שמלו והוא קנוי קניין הגוף אכל בלא מינוי דמסתמא נמנה הוא עמו והכי אמר בפר' האשה בפסחים שוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י שפחתו ועבדו הכנענים שלא מדעתם אבל לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים אלא מדעתם. הגה"ה. ומה שפי' רש"י לא נהירא לי דכיון שערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור אע"פ שאינו משומד לערלות משום דמאיס כדאמ' בהערל ואסור לאכול משולחנו של מקום וכן מקשה בהערל ערבי מהול וכנעני מהול שהם ערלים גמורים מבעיא דאמר הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם:
+
+<b>אז יאכל בו.</b> האדון דברי ר' יהושע שמילת עבדיו מעכבין אותו ור' אליעזר אומ' אז יאכל בו אעבד קאי דאין מילת עבדיו מעכבין אותו אבל מילת זכריו דברי הכל מעכבין אותו דכתיב המול לו כל זכר:
+
+
+Verse 46
+
+<b>ועצם לא תשברו בו.</b> גם זה מפני חפזון דאין דרך הנחפזין ללכת לשבור עצמות לאכול את המוח אלא אוכל את הבשר במהרה וזורק את העצם מפני שהוא נחפז ורבות' פי' שהשורף עצמות פטור:
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+<b>ועשה פסח.</b> בזמנו כאזרח:
+
+<b>וכל ערל לא יאכל בו.</b> משום דמאיס כדאמ' בהערל דערל מאיס:
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+<b>ויהי בעצם היום הזה.</b> כבר נאמר למעלה והכא הכי קאמר ויהי בעצם היום אשר הוציא ה' את בני ישראל:
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>קדש לי.</b> וכן מוכח דפרשה זו בו ביום נאמרה דכת' זכור את היום אשר יצאתם:
+
+<b>קדש לי.</b> שיהיו מקודשים משאר בני ישראל שהוספתי להם נס להצילם מן מכת בכורות וכן כתב כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי וי"ל קדש לשון הזמנה וכן הקדשתי כמו (שמות י״ט:י׳) וקדשתם היום ומחר ומתרג' ותזמנון:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>היום אתם יוצאים.</b> שאתם יוצאים בו שהוא בחודש אביב זכור:
+
+
+Verse 5
+
+<b>והיה כי יביאך.</b> חזר והזהירם שינהגו איסור חמץ אפי' בארץ ואף חידש בה מצות לא יראה ומצות תפילין ושצריך להודיעו לבנו שאינו יודע לשאול:
+
+<b>אל ארץ הכנעני.</b> כולם בכלל הכנעני ופעמים שפי' ה' מהם או ו' וי"ב היו כמו שפי' בפ' נח ונקראו שבעה לפי שהששה חשובין והשבעה נקראו על שם אביהן:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>והיה כי יביאך.</b> שלא תאמר לא צוה הק' לקדש אלא אותם שיצאו ממצרים שהיו בנס לכך אומר שאפי' בארץ יקדישום:
+
+<b>אל ארץ הכנעני.</b> בכאן לא פרט אפי' אחד אלא כולן תלאן באביהן:
+
+
+Verse 12
+
+<b>פטר.</b> לשון פתיחה שפותח הרחם תחלה וכן תרג' אונקלוס. והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ״ז:ח׳) שיעביר את הנחלה מן הקרובים זכרים לבתו כמו <b>והעברת</b> את הבכור מתורת שאר בנים לתתו לה':
+
+<b>שגר.</b> לשון שילוח כמו מלא שגר יונה:
+
+
+Verse 13
+
+<b>פטר חמור.</b> [דוקא] מדלא קאמר בהמה טמאה ואין ללמוד חמור חמור משבת דאין לנו לדון גזירה שוה מעצמינו לפי שאף בהמה טמאה לקתה גם היא במכת בכורות:
+
+<b>פטר חמור.</b> שלא תאמר הבהמות טמאות לא לקו ולפי שהם מאוסות לא פירש רק אחת מהן לסימן וקידש חמורים שסייעו לישראל כשיצאו א"נ מפני שמצרים נמשלו לחמורים א"נ שסייעו למשה לבא למצרים להושיע את ישראל כדכתיב ויקח משה את אשתו וגו' וירכיבם על החמור:
+
+<b>וכל בכור אדם בבניך תפדה.</b> ה' סלעים כמו שמפורש במקום אחר:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>והיה לאות.</b> זה קדושת הבכורים הוא זכרון וגם זכרון אחר תעשה על יציאת מצרים שתעשה על ידך אות שתשא עמך:
+
+<b>על ידכה.</b> כתב בה' יד כהה לומר קושרין תפילין על השמאל שהיא כהה מלעשות מלאכה:
+
+<b>ולטוטפות בין עיניך.</b> על הראש כמו (דברים י״ד:א׳) תשימו קרחה בין עיניכם שהוא הראש במקום השיער:
+
+<b>טוטפות.</b> לשון הבטה וראיה כמו (מס' מגילה י"א) ועיניהא מטייפי שיראו ויזכרו ורש"י פי' לשון דיבור כמו (עמוס ז׳:ט״ז) ולא תטיף אל בית ישחק שיזכרו אותם וידברו בם, וגם נר' שהלו וטפוף (ישעיה ג') לשון הבטה שמגביהות צוארם ומביטות לכאן ולכאן:
+
+<b>אשר הטה אוזן אל עמו ושמעו, וראה מכאוביו ובגלותו ידעו, ושפך את נפשו ואת לבו קרעו, וחזקת אותו ואימץ את זרועו, כי אתה גואלו מלכו ומושיעו, והושעת אותי מכל רע פגעו, בסיימי סדר בא אל פרעה.</b>
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויהי בשלח, נחם.</b> ניהג אותם כמו (שמות ל״ב:ל״ד) לך נחה את העם וכמו (איוב ל״ח:ל״ב) ועיש על בניה תנחם:
+
+<b>כי קרוב הוא.</b> כמו שמצאנו ביצחק שהיה רוצהלילך למצרים דרך ארץ פלשתים כדכתיב ויבא יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה ואז אמר לו הק' אל תרד מצרימה אלמא שהיה רוצה לילך דרך שם:
+
+<b>פן ינחם העם.</b> על שיצא:
+
+<b>בראותם מלחמה.</b> מלחמת פרעה שאם לא היו הולכים דרך ים סוף וטבעם שם היו רודפים אחריהם דרך שאין שם ים והוצרכו להלחם עמו ביבשה ואף פלשתים יצאו לקראתם ותהי להם מלחמה פנים ואחור:
+
+<b>ושבו.</b> ואע"פ שהיה יכול להפילם כולם מתים רוצה היה הק' להרבות נסים ונפלאות להוביש הים ולהעבירם בו ישראל ולהטביע מצרים:
+
+
+Verse 18
+
+<b>וחמושים עלו בני ישראל.</b> כמו (בראשית מ"א) וחמש את ארץ מצרים שהיה עמהם מזונות כדי להספיק אותו דרך רחוק שהרי נזונו חודש אחד במזון שעמהן שלא שאלו מן [ט"ו ניסן] עד ט"ו באייר:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויסעו מסוכות.</b> ביום הששי:
+
+
+Verse 21
+
+<b>וה' הולך לפניהם.</b> מלכם לפניהם וה' בראשם:
+
+<b>בעמוד ענן.</b> לפי שאין השכינה נגלית להם הולך עמוד ענן שיראו אותו וידעו לאיזה צד יפנו:
+
+<b>לנחותם.</b> כמו להנחותם:
+
+<b>בעמוד אש.</b> אף להאיר להם שמנחה אותם ומאיר להם:
+
+
+Verse 22
+
+<b>לא ימיש.</b> הק' את עמוד וגו' <b>לפני העם</b> מלפני העם ולפי שאמר למטה שילכו באש והענן אחריהם מגיד לך שאין דרכם בכך אלא לצורך נעשה:
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>וישובו.</b> איני רוצה שתהיו בדאים שאמרתם דרך ג' ימים ותחזרו וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם ולכך תשובו לעמוד על אמונתכם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואמר פרעה לבני ישראל.</b> ואני אשים בלבו של פרעה שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים מסוגרים ומעורבבים כמו נבכי ים:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ורדף אחריהם.</b> שיצא לקראתם למלחמה וכשינוסו ירדפם ולא יניחם לחזור והרי הפשיעה עליו ועל עמו שלא הניחם לחזור ולהשיב להם מה ששאלו מהם:
+
+<b>ואכבדה בפרעה.</b> אכביד מכתי עליו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויוגד למלך מצרים.</b> מספרי לשון הרע היו שהיו אומרים ודאי לא כוונו אלא לברוח:
+
+<b>ויהפך לבב פרעה.</b> נהפך למחשבה אחרת שבתחלה גרשם בחזקה ועכשיו רצה להחזירם וי"ל ויהפך לשון צער נצטערו על ששלחום כמו (איכה א׳:כ׳) נהפך לבי בקרבי:
+
+<b>מעובדינו.</b> מעבוד אותנו:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>ובני ישראל יוצאים.</b> לא היו נותנים לב לשום דבר כי ברשות יצאו ויוצאים בפרהסיא ולא כגנבים:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>וייראו מאד.</b> כי הייתה אימתן עליהן שכל הימים נשתעבדו בהם:
+
+
+Verse 11
+
+<b>המבלי אין.</b> כך דרך הפסוק לכפול לשונו כמו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת:
+
+
+Verse 12
+
+<b>אשר דברנו.</b> שאמרו לו ירא ה' עליכם:
+
+
+Verse 13
+
+<b>כי כאשר ראיתם.</b> כלו' מה שראיתם את מצרים היום לאבדם מן העולם מתכוין הק' ולא תוסיפו לראותם ולא תלחמו אתם אלא הק' ילחם לכם בשבילכם:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ואתם תחרישון.</b> שיתקו ולא תצעקו עוד כי אין אתם צריכין לצעוק:
+
+
+Verse 15
+
+<b>מה תצעק אלי.</b> וכי זה כבודי שאתה צועק לפני וכי כך אני שישראל באו כאן עלי ועל בטחוני ובמצותי ואניחם בידם:
+
+<b>דבר אל בני ישראל ויסעו.</b> כי אין לירא כלום:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ויסע מלאך האלהים.</b> הוא שכתוב בו וה' הולך לפניהם שמפני שהוא שלוחו של מקום קורא אותו ה' וזהו שכת' (שמות כ"ג) כי שמי בקרבו:
+
+<b>ויסע עמוד הענן.</b> להבדיל בין מחנה ישראל ולמחנה מצרים ולהחשיך להם כי היה לפני עיניהם מחשיך להם הלילה:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ויאר את הלילה.</b> החשיך כמו (איוב ל״ז:י״א) יפיץ ענן אורו חברו מנחם ואונקלוס תרגם ויאר שבא ענן אש לפני מחנה ישראל ומאיר להם כפעם בפעם והיה חושך על מצרים ולישראל אורה:
+
+<b>ולא קרב זה אל זה.</b> מחנה ישראל אל מחנה מצרים:
+
+
+Verse 21
+
+<b>ברוח קדים.</b> רוח מזרחית קשה היא ומוכנת לפורענות כדכתיב (הושע י"ג) יבא קדים רוח ה' וגו', ורוח הקדים נשא את הארבה (שמות י'), שדופות קדים (בראשית מ"א):
+
+<b>ויבקעו המים.</b> נבקעו חציים לכאן וחציים לכאן וכשהיו המים מגיעין למקום הבקעה עולין זה על זה כדכתיב נצבו כמו נד נוזלים ובירדן נמי כתיב (יהושע ג') המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, מתאספין זה על זה וכן אותם שלמטה והיה להם חומה לכאן ולכאן וע"כ נקרא הנוד נוד שבו אסיפת המים וכן (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים ורש"י פי' לשון חומה וכן תירגם אונקלוס:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ויבואו אחריהם.</b> כי היתה הלילה חשיכה להם ולא הרגישו עד שנכנסו אחריהם באשמורת הבוקר בשעה שבני אדם משמרים ומצפין את הבוקר:
+
+
+Verse 24
+
+<b>בעמוד אש וענן.</b> בשעה שעמוד אש מסתלק עמוד הענן בא ונתערבו זה בזה ומצרים לא הרגילו לראות כך וכשראו נבהלו ונהממו שהיו צועקים בקול גדול להשיב המרכבות לאחוריהם כמו (שמואל א ז׳:י׳) וירעם ה' בקול גדול ויהמם, שכל זמן שהענן לפניהם לא נתערב עמוד האש בו ולא נהממו כי אמרו הרבה לילות חשוכים הם אבל כשראו האש בא לפניהם אז נהממו דכיון שהאיר היום לא הוצרכו ישראל לא לעמוד הענן ולא לעמוד אש כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם ואין דרך לנטות ימין ושמאל הגה"ה:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויסר את אופן מרכבותיו.</b> כיון שראו שהם בתוך הים נפחדו ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם ועמוקות באמצעיהן והאופנין מגלגלין אותן בתוך העומק אל מורד המים ולא היו יכולים להעמידם ולא למשכם אצל שפת הים מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק:
+
+<b>ויסר.</b> מצרים:
+
+<b>את אופן מרכבותיו.</b> הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות שלא יורדים לעומק וממשיכים אצל שפת הים והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה כבדה עליהם שלא היה שם אופן והשפה גבוה:
+
+<b>ויאמר מצרים אנוסה.</b> אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים מפני בני ישראל:
+
+<b>כי ה' נלחם להם.</b> מפני בני ישראל שרדפנו אירע לנו כך כי נכנסנו בתוך הים ועתה ננוס אולי ננצל כי זו היא מלחמה שהק' עושה עמנו בשבילם. ומשום ר' שמואל שמעתי ויסר את אופן מרכבותיו כמו ויסר אליה האוהלה שרצו לסור את הדרך ולהחזיר המרכבה לאחוריהם כדי לנוס והיה המקום סר מעליהם ולא היו יכולים לחזור זה מפני זה והיו נדחקים זה בזה והיינו וינהגו בכבידות והיו צועקים זה לזה סורה מפני ולא היו יכולים:
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>לפנות בוקר.</b> כשפנה הבוקר ונעשה קרוב לחצי היום:
+
+<b>לאיתנו.</b> כמו שהיה מתחלה:
+
+<b>נסים לקראות.</b> שנדבק תחלה לצד השפה והם באים לקראת המים של צד שפת המים שסבורים לצאת:
+
+<b>וינער ה'.</b> שהיו המים מגביהים את המרכבה של עץ והופכה על פיה ומנער המצרים בתוך הים כאדם שמנער את הקדרה:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים.</b> אותו היום היתה תשועה גדולה שמשם ואילך לא ראו מצרים:
+
+<b>וירא ישראל את מצרים.</b> כלו' מצרים שהיו על שפת הים מתים שדרך הים להשליך חוץ על שפתו כל דבר מת שבתוכו:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ויאמינו בה' ובמשה.</b> האמינו שהוא <b>עבדו</b> ובמצוותו עושה מה שהוא עושה הגה"ה:
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ישיר.</b> לשון יפעל ששר משה וגרם לאחרים ששרו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>עזי וזמרת יה.</b> עז שלי וזמרת לאויבי שזומר ומחתך אותם כמו (ויקרא כ״ה:ד׳) כרמך לא תזמור, זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ״ה:ה׳), <b>יה</b> הק' לי לעז ולאויבי לזמור ובכך <b>ויהי לי לישועה:</b>
+
+<b>זה אלי.</b> שעמד לי בצרתי:
+
+<b>ואנוהו.</b> בשיר לשון נאוה כירושלים וי"ל ואנוהו לשון נוה קדשך וכן תרגם אונקלוס:
+
+<b>אלהי אבי.</b> שאף לאבותי עמד בצרתם <b>וארוממנהו</b> בשבח כלו' הק' אמר לי כי לי בני ישראל עבדים ואני אומר מימות אבותינו אנו עבדיו והוא אדונינו וכל שכן עכשיו וי"מ עזי וזמרת יה עז שלי וזמרת שלי לשון זמר ושבח:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ה' איש מלחמה.</b> איש לשון גבורה כמו (יהושע א') וחזקת והיית לאיש, וכמו (שמואל א כ״ו:ט״ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל:
+
+<b>ה' שמו.</b> כלו' ודאי ה' שמו כמו שאמר למשה ששמו משמע שהיה עם עבדיו בצרתם כמו שפי' באלה שמות ודאי כן הוא שהיה עמנו בעת צרתינו שהרי מרכבות פרעה וחילו וגו':
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>תהומות יכסימו.</b> יכסו אותם ואין לתיבה דמיון ופתרונה לפי עניינה:
+
+<b>ומבחר שלישיו.</b> שלא נשארו במצרים רק דלת העם:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ימינך ה' נאדרי בכח.</b> יו"ד דנאדרי יתירה וזה מן הפסוקים שכפולים דבריהם ומפרשים באחרונה כמו (תהלים צ"ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכן ימינך ה' תרעץ אויב:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>תמלאמו.</b> תמלא מהם נפשי:
+
+<b>אריק חרבי.</b> איזיין בחרבי כמו (בראשית י״ד:י״ד) וירק את חניכיו:
+
+<b>תורישמו.</b> תוריש אותם ידי שאהרגם ואוריש את אשר להם לעמי:
+
+
+Verse 10
+
+<b>במים אדירים.</b> במים שהם אדירים כמו (תהילים צ״ג:ד׳) אדירים משברי ים וכן (שופטים ה׳:כ״ה) ב ספל אדירים בספל של מים שהמים נקראו אדירים ורבות' קאמ' שהמים אדירים:
+
+<b>צללו כעופרת.</b> וי"ל צללו אדירים כעופרת המים אנשי החיל שהיו אדירים צללו כעופרת במים:
+
+
+Verse 11
+
+<b>נורא תהלות.</b> אדם ירא לומר לך תהילה כי לא יספקו ולא יעלו דבריו כלום:
+
+
+Verse 12
+
+<b>נטית ימינך.</b> עליהם להכותם ונבלעו ונבערו מן העולם:
+
+
+Verse 13
+
+<b>נחית בחסדך.</b> נהגת בחסדך שעשית עמהם:
+
+<b>עם זו.</b> שגאלת:
+
+<b>נהלת.</b> אותם <b>אל נוה קדשך</b> אל ארץ ישראל כלו' בחסד שעשית עמהם ובנפלאות שהפלאת להם נהגת אותם ונהלת אותם כלו' לא זו בלבד עשית אתה להם שהושעת אותם מיד מצרים כי אף נחית ונהלת אותם שנפחדו כל האומות העומדות על הדרך ששמעו זה הנס ויראו מהם ומעתה אין שטן ואין פגע רע כמו שמפר' כיצד נהלת ששמעו עמים זה הנס חיל אחז יושבי פלשת ונבהלו אדום ואחז רעדה את בני מואב ונמוגו יושבי כנען ששמעו שהן באין עליהן ולא יעמוד איש נגדו הרי שנהלת אותם:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>תפול עליהם.</b> עתה מתפלל לאמר הפחד והאימה שהיא עליהם תפול עליהם כלו' תשכון עליהם כמו (בראשית כ"ה) על פני כל אחיו נפל שלא תעבור מעליהם הפחד:
+
+<b>בגדול זרועך.</b> שעשית עמנו חסד ונסים בזרוע נטויה ידמו כאבן:
+
+<b>עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית.</b> לך לעבדים שהוצאתם מבית עבדים כדי שיעבדוך:
+
+
+Verse 17
+
+<b>בהר נחלתך.</b> שהוא מכון לשבתך שפעלת והכינות לך ואל מקום המקדש אשר כוננו ידך:
+
+
+Verse 18
+
+<b>ה' ימלוך לעולם ועד.</b> ואתה תהיה מלך עלינו לעולם ועד שלא יהיה לנו עוד מלך אחר ואל תתננו ביד אומה אחרת:
+
+
+Verse 19
+
+<b>כי בא סוס פרעה.</b> כשבא סוס פרעה וגם כשהשיב הק' עליהם מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים אחות אהרון דרך הפסוק כשמזכיר אשה מזכיר אחיה הגדול כמו בשמת אחות נביות, אלישבע אחות נחשון:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>שירו לה'.</b> ואמרו כל השירה אלא מאחר שכתב למעלה כל שירה לא הזכיר כאן רק פסוק אחד הגה"ה:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>ויורהו ה' עץ.</b> אם היה רצונו של הק' בלא עץ היה יכול להמתיק אלא דרכו של הק' לעשות נסין על דרך העולם שמשימין המינין המתוקין בדבר מר להמתיקו:
+
+<b>ושם נסהו.</b> כאדם שעושה לאדם קשה רצונו לנסות אם יכול לפתותו ע"י שעושה לו רצונו להחזירו למוטב וכן הוא אומר במן למען אנסנו הילך בתורתי אשלים לו חוקו לנסות אם אוכל להחזירו למוטב שילך בתורתי ואז <b>שם</b> לפניו <b>חק ומשפט</b> מזון כמו (בראשית מ״ז:כ״ב) ואכלו את חקם:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ויאמר לו אם שמוע תשמע.</b> בקולי כלו' שם שם לו חוקים ומשפטים שאמ' שבחוקים ומשפטים חייו תלויים והזהירם עליהם:
+
+<b>כל המחלה אשר שמתי במצרים.</b> לפי שדרך בני אדם להיות מתפחד מן הפורענות שהוא רואה בא על חבירו שם לפניהם מחלה של מצרים שראו והיו יראים ממנו:
+
+<b>כי אני ה' רפאיך.</b> כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקנו שלא יבא עליו שום חולי כן אני אשמר אותך שלא תבא לידי חולי כמו שהמתקתי לך המים שלא יזיקו לך וכן הזהיר הק' על ישראל נבילות שקצים ורמשים ובהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים שהם מזיקים וממיתים גופו של אדם כי האוכלם נמאס ומזוהם וגם הפרישן מנגעים מזבין ומזבות ויולדות ונדות ומנבלת אדם ובהמה ומנגעי אדם בתים ובגדים שכל אילו מביאין אותן לידי זיהום כי כל דבר שהכתוב קוראו טמא מיאוס הוא כי טמא לשון מיאוס כמו שכת' ביחזקאל (ד') והיא בגללי צואת אדם תעגינה לעיניהם ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אלמא טמא לשון מיאוס וכן אמרו רבות' כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא מפני שהוא מיאוס כשידיו לחים הלחם נמאס מליחלוחית מי ידיו ומביאין זה הפסוק לראיה ככה יאכלו את לחמם טמא שהוא לשון מיאוס וזהו כי אני ה' רופאיך שהפרישך מכל המיאוסין הללו כי המיאוס מביא את האדם לידי חליות וכן הוא אומר (שמות כ״ג:כ״ה) ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ואינו אומ' כי אני ה' רופאך שתהי חולה וארפאך דא"כ הוי קללה. ומשום ר' עובדיה זצ"ל שמעתי והסירותי מחלה כלו' אני אברך לחמך ומימיך שאתן לך בשיפוע מאכל ומשתה וגם אסיר מחלה מקרבך שתהיה ברי ותוכל לאכלו כי מה יועיל שיפוע המאכל אם לא תוכל לאכלו הגה"ה:
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>בחמשה עשר יום לחודש השני.</b> למדנו שחדש אחד הספיק להם צידה שהוציאו ממצרים מט"ו בניסן עד ט"ו באייר:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>מי יתן מותנו.</b> בעתנו מיתת עצמנו ולא יקצרו ימינו ברעב:
+
+<b>בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע.</b> אין דרך בני אדם להשביע עצמו כי אם בלחם וכן כת' בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם ואמרו רבות' למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר לשובע כי אם לחם לשובע וכגון בשר בערב ולא בבוקר וגם למדנו בכאן שזמן סעודה פעמים בים בוקר וערב:
+
+<b>כי הוצאתם אותנו.</b> תלו במשה ובאהרן הקלקלה ולא בהק' ולפיכך אמרו להם משה ואהרן בשעת התיקון בערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם הארץ מצרים ולא אנו ואע"פ שאין אדם יכול להיות בלא לחם לא היה להם לבקש דרך תלונה אלא דרך רחמים הגה"ה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.</b> מקום שאין היד שולטת שלא יוכלו ליקחנו משם ויהיו עיניהם תלויות אלי:
+
+<b>דבר יום ביומו.</b> לא אתן להם רק לצורך היום ויהיו צריכין לידי כל שעה ושעה:
+
+<b>למען אנסנו הילך בתורתי.</b> אולי מתך שיהיו צריכין לי כל שעה וייראוני ולא ימרדו בי וילכו בתורתי:
+
+
+Verse 5
+
+<b>והכינו את אשר יביאו.</b> יתקנו אותו וישלו אותו לצורך שבת כדאמר לקמן את אשר תאפו אפו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ערב וידעתם.</b> שיתן לכם בשר בוקר וראיתם שיתן לכם לחם:
+
+
+Verse 7
+
+<b>ונחנו מה כי תלינו.</b> אתם מראים עצמיכם כאילו אינכם מתלוננים כי אם עלינו ותלונתכם אינה כי אם על הק' כי אין בידנו לעשות עמכם כלום:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>וידבר ה' אל משה.</b> וכבר דבר ה' אל משה לעשות להם כן:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויהי בערב ותעל השלו.</b> כדומה אני שזה שליו של בהעלותך אלא שאגב שדבר במן דבר בשלו תדע דאי ראה משה שבא להם שלו פעם אחת והספיקם היאך יאמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם:
+
+
+Verse 14
+
+<b>מחוספס.</b> אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו הגה"ה:
+
+<b>דק ככפור.</b> גרשל"א (grêle, Hagel) דקה ולפי שאין לה שיעור שפעמים גסה ופעמים דקה נתן לה דומיא זרע גד:
+
+
+Verse 15
+
+<b>מן הוא.</b> פי' רש"י שהוא לשון זמון כמו (יונה ב') וימן ה' דג גדול וימן המלך (דניאל א') ואין נר' לי כי לא ידעו מה הוא ואיך קראוהו בשמו אבל עדיין לא היה לו שם ועוד שלא היו יודעין עדיין שהוא זימון וכן נר' לי כי מן בלשון מצרי כמו מה בלשון עברי ושואלין זה לזה מן הוא כי לא ידעו מה הוא ולפיכך שואלין מה הוא עד שפי' להם משה שהוא הלחם ועל שם כך נקרא מן מהיום ההוא ומעלה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>לקטו ממנו איש לפי אכלו.</b> כלו' לקטו ממנו כמו שתרצו הן רב הן מעט איש לפי אכלו למספר נפשותיכם שבאה לו אתם לוקחים לא תקחו לא פחות ולא יותר וכן עשו:
+
+
+Verse 17
+
+<b>המרבה והממעיט.</b> יש מהם שהרבו ללקוט ויש מהם שהמעיטו וכולם לקחו במדה אחת שהמעט נתרבה בידם והמרבה נתמעט בידם עד שבאה למידה שוה על ידיהם ואמרו רבות' כי אף דינין היו עושין במן שאם היה האחד שדן על העבד הזה עבדי הוא וזה אומר עבדי הוא אמר להן משה לבקר משפט ורואין בעמרי המן שאוכל מי שנמצא עומר יתירה יותר ממניין בני ביתו וידע שהעבד שלו וכן אם גירש אדם אשתו ונשאה אחר בתוך ג' לראשון וילדה לסוף ז' של נישואי השני ולא נודע אם ט' לראשון או בן ז' לאחרון ע"י המן היה נודע שאצל שנמצא עומר יתירה נודע שהוולד שלו ולפי הפשט כך הוא אומר לא העדיף המרבה אלא היה משליך המותר והממעיט לא החסיר אלא חזר ולוקט עד שממלא מדותיו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>אל יותר ממנו.</b> שתראו כחסרי אמנה ולא שמעו ונבאש:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>וילקטו אותו בבוקר.</b> שהרי כחם השמש ונמס ושוב לא יוכלו ללקוטו:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויבאו כל נשיאי העדה.</b> כי היו יראים להניחו עד למחר לפי שקצף משה על המותרים:
+
+
+Verse 23
+
+<b>הוא אשר דבר ה'.</b> הוא אשר הראה (התיר?) כי למחר יהיה שבת וצריכין אתם לשמרו:
+
+<b>הניחו אותו למשמרת.</b> וכן עשו ולא הבאיש וידעו קדושת שבת:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>יצאו מן העם ללקט.</b> אעפ"י שלא היו צריכין, לידע אם אמת לא יהיה בו:
+
+
+Verse 28
+
+<b>עד אנה מאנתם.</b> לפי שלא הזהירם משה שלא לצאת אלא אמר לא יהיה בו כללו עמהם:
+
+<b>ראו כי ה' נתן לכם השבת.</b> יכולין אתם לראות כי מה' השבת שנתן לכם בששי לחם משנה ובשבת אינו יוד וזה אינו אלא בידי שמים לכן <b>אל יצא איש ממקומו</b> וכבדו את השבת :
+
+<b>וישבתו העם.</b> משם ואילך:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>כזרע גד לבן.</b> כזרע גד בדמות אלא שהוא לבן דאי זרע גד לבן לא היה צריך לומר רק כזרע גד בלבד א"נ שני מיני גד הם אחד לבן ואחד שאינו לבן ואמר שהוא כזרע גד הלבן
+
+<b>כצפיחת בדבש.</b> כשאינו מבושל בפרור אבל כשהוא מבושל כטעם לשד השמן:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>לפני העדות למשמרת.</b> משנבנה המשכן ועד שלא נבנה המשכן היה לפני הבמה שמקריבין שם הקרבנות כמו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם לפני האלהים:
+
+
+Verse 35
+
+<b>ארבעים שנה.</b> פחות מחודש שבששה עשר באייר התחיל ובי"ו בניסן פסק כדכ' (יהושע ה׳:י״ב) וישבת המן ממחרת אבל רוב השנה ככולה ורבות' פי' כי עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהן טעם מן ולכך אמר מ' שנה אכלו מן וי"מ שירד להם ביום א' של פסח בשנת מ' והספיק להם עד ט"ו באייר הגה"ה:
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>אשר הכית בו את היאור.</b> כי אז יראה הנס גדול שהמטה שגרם למצרים שלא יכלו לשתות מימי היאור הביא להם לשתות:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ומטה האלהים בידי.</b> במקום נס שקורין אנשיינ"א (enseigne, Fahne) שדרך לזקו במלחמה וכשמתגברין זוקפין אותה ויודעין שהם נוצחין וכשאין מתגברין משפילין אותה כדי שידעו אותם של אחריהם שאותם שבתוך המלחמה צריכין סיועא וכן כתב כאן <b>והיה כאשר ירים משה</b> והיה משה על הגבעה ואם היו צריכין בני המלחמה היה מראה לעם במחנה ויבאו לסייען:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ומשה אהרן וחור עלו.</b> עמו כדי לסמוך ידיו כי היה יודע שאם היה מניח ידו יהיו נרתעין בני המלחמה ויתגברו בני עמלק כמו שכת' שאם ירים ידו מתגברין ישראל שיודעים שהם נוצחין ומתגברין.<b> וכאשר יניח ידו.</b> כלו' אם יניח ידו יתש כחם כי יאמרו אין אנו מתגברין וגבר עמלק ולפיכך היו סומכין ידיו ולא היה מניח את ידיו וגבר ישראל כדכת' [<b>ויהי ידיו אמונה</b> קיימי בחזקם וכן (ישעיה כ"ב) יתד במקום נאמן פי' מקום חזק וכן (תהילים ק׳:ה׳) דור ודור אמונתו קיומו הגה"ה] <b>ויהי ידיו אמונה</b> ולא גבר מעולם עליהם עמלק כי לא הוצרך להניח וכן פי' הפסוק לפי שהיה יודע משה כי כאשר יניח ידו וגבר עמלק וכאשר ירים וגבר ישראל לפיכך העלה אהרן וחור עמו שלא יניח:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויחלוש יהושע.</b> הרגם לגמרי ולפי שאמר למעלה וגבר אמר כאן לשון הנופל עליו ויחלוש כלו' החלישו עד שלא היה יכול עוד להתגבר עליו עוד כי נצחם והחלישם כדכת' (איוב י״ד:י׳) וגבר ימות ויחלש אלמא חלשות שייך בלשון מיתה:
+
+
+Verse 14
+
+<b>כתב זאת.</b> שעשה עמלק:
+
+<b>כי מחה אמחה.</b> ורוצה אני שיודיע סרחונו וידעו למה אמחנו ולא יזקקו עוד לישראל:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ה' נסי.</b> נס שלי אות ואנשיי"א (enseigne, Fahne) ודגל שלי כמו (ישעיהו ה׳:כ״ו) ונשא נס לגוים:
+
+
+Verse 16
+
+<b>כי יד על כס יה.</b> שם הק' ידו על כסאו ונשבע כך תרגם אונקלוס וי"ל יד לשון גדולה ומלכות כמו (ישעיה כ"ו) ונתתי בביתי ובחומותי יד ושם והכי קאמר שתהיה יד ומלכות על כס יה על כסאו של הק' שאעמיד מלך על ישראל שישב על כסא ה' כדכת' (דה,א כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך דהיינו מלכות ישראל שיושב על כסא ה' כדכתיב (ירמיה ג') יקראו לירושלים כסא ה' אז תהיה מלחמה בעמלק כמו שמצינו כשהומלך שאול צוהו להלחם בעמלק וכן בכל דור ודור ילחם בו עד שימחה לגמרי וי"ל לפי שלא נמחה אלא לאורך ימים צריך דור לספר לדור של אחריו שצוה הק' למחותו:
+
+<b>אויבי אל קבר יובל בלי כלח, שקץ תשקצנו כמו שרץ הלח, וחפץ ה' בידי יצלח, בסיימי ויהי בשלח.</b>
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>וישמע יתרו כהן מדין.</b> כל האותות והמופתים והיד הגדולה אשר עשה הק' לישראל ע"י משה אלא ששם משה בראש שהוא מלך וגדול:
+
+<b>כי הוציא ה' את ישראל.</b> ועל ידי כן שהוציא הק' את ישראל ממצרים ויצא השמועה והקול בעולם ובאה השמועה עד יתרו שאם עשה ולא הועיל לא הייתה השמועה יוצאה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויקח יתרו.</b> הנה אמר כי באה השמועה עד יתרו ועתה מספר מה שעשה יתרו כי לאחר שהביא משה צפורה ובניה למצרים כדכ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וילך ארצה מצרים אחרי כן ויקח יתרו את צפורה ממצרים והביאה אצלו ממדין להיות עומדת ומשמרת:
+
+<b>אחר שילוחיה.</b> כל מה שאדם נותן לבתו בשעה שמשיאה לבעל נקראים שלוחים שע"י כן משלחה מביתו וכן כתוב (מלכים א ט׳:ט״ז) ויתנה שלוחים לבתו שנתן פרעה אותה העיר שלוחים לבתו, ויתרו כיון שראה כי משה מתאחר לשם לקח את צפורה משם להיות עומדת אחר שילוחיה סמוך לשילוחיה הקרקעות שנתנו לה כשנישאת לבעל לעבדם ולשמרם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואת שני בניה.</b> כשהביאה אצלו למדין הביא בניה עמה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>מחרב פרעה.</b> שרצה להורגו כדכתי' ויבקש להרוג את משה וכל זמן שהיה אותו פרעה חי לא חשב עצמו ניצול כי היה ירא לשוב מצרימה אל אביו ואל משפחתו וקרא בנו גרשום על שם גירות אבל אותו שנולד אחר מיתת פרעה קרא אליעזר כי אז ניצל לגמרי:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויבא יתרו.</b> ולפיכך שהיו עמו כמו שפי' למעלה ויבא יתרו ובניו ואשתו אל משה אל המדבר ואיזה מדבר הר האלהים מדבר סין:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויאמר אל משה אני חותנך יתרו.</b> ע"י שליח ומקרא קצר הוא א"נ הכי אמר ליה במצרים כשהביא את צפורה למדין ואמר לו משה אינו יכול לשוב כי ה' הוציא ע"י את ישראל ממצרים אמר לו יתרו הנח את צפורה שאוליכנה אחר שילוחיה אותה ובניה וכשתוציאם אני חותנך יתרו בא אליך למקום שאשמע שאתה שם ואשתך ושני בניה עמה ועתה בא ומשה כשידע שהוא בא יצא לקראת חותנו:
+
+
+Verse 7
+
+<b>וישתחו.</b> לימד ענוותנתו של משה שאע"פ שהוא מלך לא נתייהר אלא השתחווה לחותנו ונוהג בעצמו דרך ענווה וסיפר לו כל המאורע:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ויחד יתרו.</b> שמח על הטובה כי לא היה יודע דשלא כדין היו עושין להן להשתעבד בהן:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>כי בדבר אשר זדו עליהם.</b> כי באשר זדו עליהם ועשו להם שלא כדין יודע אני כי באשר זדו עליהם כי גדול הק' עושה דבריו בדין ובמשפט וי"ל כי בדבר אשר זדו במים שאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו באותו דבר נפרע מהן שטבעו במים והכי אמרו רבות' בקדרה שבשלו בה נתבשלו ודרשו זדו לשון ויזד יעקב נזיד:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויבא אהרן וכל זקני ישראל.</b> קראם בזבח ומשה שם היה כי עמו נתאכסן ולא הוצרך לקדמו:
+
+
+Verse 13
+
+<b>מן הבקר עד הערב.</b> שלא היה יכול להספיק לבדו ודן כל היום ולא הפסיק ולא זז עד חשיכה:
+
+
+Verse 14
+
+<b>אשר הוא עושה לעם.</b> כי דבר קשה היה עושה להם שהיו ממתינין דיניהן כל היום ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים:
+
+
+Verse 15
+
+<b>לדרוש אלהים.</b> לדרוש דינין ולדון כמו עד האלהים יבא דבר שניהם ואני דן אותם ומודיע להם חוקי אלהים איך ינהגו כדין וכשורה איש נגד חבירו:
+
+<b>לדרוש אלהים.</b> כמו (בראשית כ״ה:כ״ב) ותלך לדרוש את ה' לידע מצוותו של הק':
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>נבול תבול.</b> לשון חלשות כמו (ירמיה ח') והעלה נבל:
+
+<b>גם אתה.</b> שלא תוכל לסבול:
+
+<b>גם העם הזה.</b> שלא יוכלו לסבול שיעמדו כל היום להמתין על דינם וי"ל נבל תבול לשון עירבוב כמו (בראשית י״א:ז׳) ונבלה שם שפתם שמתבלבל אתה והן שכל אחד צועק לך שמעני אדוני וזה צועק ואין את יודע למי תענה והם אינם יודעים למי ידברו:
+
+
+Verse 19
+
+<b>ויהי אלהים עמך.</b> שאז תצליח במעשיך שתעשה מעשיך כהוגן וכשורה ואז יסכים הק' על ידיך ויצליחך:
+
+<b>מול האלהים.</b> שיבואו לשאול לך בעת הצורך כאשר ישאל איש בדבר אלהים שהם יבואו לשאול ממך ואתה בעת הצורך תשאל להק' כמו שכת' ויקרב משה את משפטן לפני ה' וי"ל מול האלהים נגד הדיינין כמו עד האלהים יבא דבר שניהם שתעמוד כנגדם כדי שישאלו לך בעת הצורך ואתה תשיב דבריהם לפני הק' כמו שפי' ואז <b>והזהרתה אתהם את החוקים</b> אבל עתה אין אתה יכול להזהיר שאינם שומעים מה שאתה אומר ולא אתה מה שהם אומרים:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>אנשי חיל.</b> זריזים להציל עשוק מיד עושקו וגזול מיד גוזלו:
+
+<b>אנשי אמת.</b> שאינם אוהבים חפאות וחניפות ואינם סומכים רק על אמיתת הדברים:
+
+<b>שונאי בצע.</b> שאינם אוהבים שוחד כי מי שיש בו מדות הללו מוציא דין אמת לאמתו:
+
+<b>בצע.</b> כל בצע ממון שלא כדין או מלשון גזל הוא כמו (תהילים י׳:ג׳) ובוצע ברך ניאץ ה' וכתיב (משלי א׳:י״ט) כן ארחות כל בוצע בצע:
+
+<b>שרי אלפים.</b> שחלק כל ישראל לאלפים והעמיד אחד מכל אלף שר על האלף והיו שרי אלפים שש מאות ואח"כ חלק העם למאות והעמיד בכל מאה שר אחד והיו שרי מאות ששת אלפים גם השש מאות שהיו שרי אלף שם עליהם שרי מאות וכן לחמשים וכן לעשרות ופעמים ששר עשר ממונה על שר אלף וכן על שר מאה וחמשים וכן כולם ובעניין אחר לא תמצא חשבון מכאן לפי מה שמנה אותם בסנהדרין:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ושפטו את העם בכל עת.</b> כל עת שיהיו צריכין למשפט יהיו מצויין להם:
+
+<b>ושפטו את העם.</b> יהיו להם דיינין הרבה אבל אתה יחיד ולא תספיק לכולם הגה"ה:
+
+<b>והקל מעליך.</b> לשון צווי כלו' והקל המשא שעליך:
+
+<b>ונשאו</b> אלו הדיינין אתך:
+
+
+Verse 23
+
+<b>את הדבר הזה תעשה.</b> שתעשה את הדבר הזה:
+
+<b>וצוך אלהים.</b> שיסכים הק"ה על העצה הזאת שאמרתי לך:
+
+<b>ויכלת עמוד.</b> אז תוכל לעמוד:
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ביום הזה.</b> ביום שנסעו מרפידים באו למדבר סיני ופי' רבות' שהוא ר"ח סיון והמקראות מוכיחים כמו שפי' שבששה בסיון נתנה תורה כדפי' במסכ' שבת בפרק דר' עקיבא דא"ר יוסי בשני על וירד בג' עלה וירד וכו' והק' אמר ממחרת השבת תספרו חמשים יום והוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח והחשבון כלה לששה בסיון:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ומשה עלה אל האלהים.</b> ולא מעצמו אלא שקרא לו הק' מן ההר וגו':
+
+<b>כה תאמר לבית יעקב.</b> לפי הפשט כפל מלה היא:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ואשא אתכם על כנפי נשאים.</b> כלו' הגבהתי אתכם למעלה ולגדולה גדולה שהוצאתי אתכם מעבדות עבדים ואוליך אתכם אלי להיות עובדים אותי שאני מלך מלכי המלכים וכמה הגבהה גדולה היא לכם כאילו נשאתי והגבהתי אתכם על כנפי נשרים שפורחין למעלה מכל העופות וי"ל על כנפי נשרים שהנשר נושא גוזליו על כנפיו ואינם יראים כלום לא מחץ מלמטה ולא מעוף מלמעלה לפי שהוא מגביה לעוף משאר עוף וכן עשה הק' לישראל עמוד האש לפניהם וענן לאחריהם והמים להם חומה מימינם ומשמאלם ואינם יראים כלום משום צר הגה"ה:
+
+
+Verse 5
+
+<b>אם שמוע תשמעו בקולי.</b> לשמור מצותי ולעשות עבודתי הרי אתם נשואים וגדולים מכל העמים שהם כולם שלי ואני אגדיל אתכם על כולם:
+
+<b>כי לי כל הארץ.</b> ובידי להגדיל אתכם על כולם:
+
+<b>סגולה.</b> לשון יוקר וחביבות וכמו (קהלת ב׳:ח׳) סגולת המלכים והמדינות:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ממלכת כהנים.</b> כלו' ממלכה של שרים וסגנים כמו (ש"ב ח') ובני דוד כהנים היו שרים וסגנים:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>כל אשר דבר ה' נעשה.</b> הננו מזומנים לכל אשר יצוה ויגזור עלינו:
+
+<b>וישב משה את דברי העם אל ה'.</b> שב אל הק' לומר דברי העם לפניו אלא שהיה ירא לפתוח ולדבר לפני המלך עד שפתח הק' לדבר עמו דאין דרך התלמיד לפתוח פיו לפני רבו עד שיפתח הרב תחלה:
+
+{ט{
+
+אמר הנה <b>אנכי בא אליך</b> כדי שיאמינו בך לעולם וידעו שאתה שלוחי ואז הגיד משה את דברי העם אל ה' ואמר כבר הם מאמינים ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ואז אמר הק' מאחר שהודו לעשות לך וקדש אותם הזמין שיהיו מזומנים לשמוע דברי ולקבלם:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>וכבסו שמלותם.</b> לבא לפני בטהרה ובנקיות, ויהיו מזומנים ליום הג', נתן להם זמן כדי שיהיה להם שהות לטהר עצמם:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>והגבלת את העם.</b> עשה להם גבול ואמור להם שלא יעברו את הגבול:
+
+
+Verse 13
+
+<b>לא תגע בו יד.</b> לעולה בהר שהרוצה לתופסו יעלה אחריו ויעלה גם הוא אלא כיצד יומת <b>כי סקול יסקל או ירה יירה</b> ישליכו אחריו אבנים או יורו אחריו חצים להמיתו:
+
+<b>במשוך היובל.</b> אך במשוך קרן היובל שימשוך קול השופר ולא יהיה עוד אז יוכלו לעלות בהר:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>היו נכונים לג' ימים.</b> לקבל התורה ולשמוע הק' שידבר עמכם ומעתה <b>אל תגשו אל אשה</b> כדי שיהיו טהורים לשמוע את קול הק' וכ"ש שיהיו נזהרים מטומאה חמורה ולפי שלא פי' זמן באל תגשו אל אשה הוצרך לומר שובו לכם לאהליכם אבל אם פי' להם זמן קצוב לא הוצרכו להיתר ולכך כל חרם וגזירה ששמין הקה' לזמן כיון שהגיע הזמן אינה צריכה היתר אבל אם נגזרה בלא זמן בשביל שום דבר אע"ג שנתבטל הדבר כיון שלא פי' בהדיא צריכה היתר כי דהכא דאנן סהדי שלא נאמר אל תגשו אלא כדי לקבל התורה ואע"ג שנתקבלה הוצרכו היתר וכן מצינו שתקנו רבות' כרם רביעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ולאחר חרבן רצה ר' אליעזר להפקיר כרם רביעי שהיה לו במזרח לוד עד שאמרו לו כבר נמנו חבירך והתירוהו ואע"ג שלא לחוש לשוקי ירושלים לאחר חרבן הוצרך היתר כיון שלא פי' זמן בהדיא הגה"ה:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ויוצא משה את העם.</b> כי היו חרידים ויראים לצאת:
+
+<b>בתחתית ההר.</b> שלא היו קרבים אצל שיפוע ההר:
+
+
+Verse 18
+
+<b>עשן כולו.</b> עשן חציו קמץ וחציו פתח והוא פעל כמו מלמעלה עשן כל ההר:
+
+<b>ויחרד כל ההר.</b> חרדת אלהים היה על ההר כל המסתכל בו חרדת אלהים נפלה על��ו:
+
+
+Verse 19
+
+<b>ויהי קול השופר הולך וחזק.</b> לא כשאר שופרות שהקול הולך ומתחלש מפני נשימת האדם שהולכת ודלה אבל זה עומד בחזקה בסוף כמו בתחלה:
+
+<b>משה ידבר.</b> כשהיה משה מדבר כגון שהיה אומר לא יוכל העם לעלות <b>האלהים יעננו בקול</b> עד שהיו ישראל שומעין כשהקב"ה מדבר עמו כמו שאמר בעבור ישמע העם בדברי עמך:
+
+
+Verse 20
+
+<b>אל ראש ההר.</b> בגובהו של הר:
+
+
+Verse 21
+
+<b>פן יהרסו.</b> לפי שעומדים בשורה אחת אצל הגבול כמו גדר אומר לשון ירסו כמו (משלי כ״ד:ל״א) וגדר אבניו נהרסה:
+
+<b>ונפל ממנו רב</b> מגפה גדולה:
+
+
+Verse 22
+
+<b>וגם הכהנים.</b> זה הבכורים:
+
+<b>יתקדשו.</b> יהיו מזומנים וזהירים לעמוד במורא ובאימה שלא יאמרו אנו כהנים וקרובים אצל הק':
+
+<b>פן יפרץ.</b> גם זה לשון גדר שנפרצה שייכה בהם ויעשה בהם פרצה:
+
+
+Verse 23
+
+<b>לא יוכל העם.</b> כלו' לא איצטריך להזהיר בהם יותר כי כבר הוזהרו:
+
+
+Verse 24
+
+<b>לך רד.</b> והזהר בהם כי איני רוצה לחבול בהם כי היה הק' מזהיר וחוזר ומזהיר כדי שלא תבא תקלה במתן תורה:
+
+
+Verse 25
+
+<b>וירד משה</b> ואח"כ <b>וידבר אלהים.</b> שהיה משה מדבר עומד ביניהם כששמען עשרת הדברים שמעו מפי הק' אבל רבות' אמרו כי אנכי ולא יהיה לך שמעו מפי הגבורה והשאר ממשה ופי' ר' יוסף קר"א ז"ל שהמקראות מוכיחים כן דאנכי ולא יהיה לך מדברים כאילו הוא עצמו מדבר אליהם ומלא תשא ואילך כאילו מדבר ע"י שליח דכתיב כי לא ינקה ה' ולא כתיב כי לא אנקה וכתיב כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב עשיתי וכתיב אשר ה' אלהיך נותן לך ולא כתיב אשר אני נותן לך:
+
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>אנכי ה' אלהיך.</b> זה דבור ראשון אנכי מצוה עליך שאהיה אדון שלך ודיין שלך כלומר שתחזיקני לאדון ולדיין לך ועתה נותן טעם לדבר מפני זאת רוצה אני להיות אדון שלך ודיין שלך <b>אשר הוצאתיך מארץ מצרים</b> ומוטב ונאה לך לעבוד אותי מלעבוד אותם עבדים והיה יכול לומר הק' אשר עשיתיך ואשר בראתיך וכחלב התכתיך וכגבינה הקפאתיך ועצמות וגידים הסככתיך עור ובשר הלבשתיך חיים וחסד עשיתי עמך ועל שדי אמך הבטחתיך ובידי מות וחיים לשלם גמול לשונאי ולאוהבי ואני זן ומפרנס אותך ולאין סוף וחקר לומר הדין שיש להק' עלינו לשמור מצותיו ולעבדו בלבב שלם ונפש חפצה אך אם היה אומר כן היה יעולים להשיב וכן עשית לכל בריות ולכל האומות וא"כ למה תטיל עלינו עמל תורתך יותר משאר האומות ולכך לא שם לפניהם רק אשר עשה להם והחבה שהראה להם יותר מכל האומות אשר לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וביד חזקה ובזרוע נטויה שלא עשה לשום אומה אחרת וזה אשר הוצאתיך ולכן יש לו דין על ישראל שיקבלו יחודו ואלוהותו מכל אומה:
+
+
+Verse 3
+
+<b>לא יהיה לך אלהים אחרים.</b> שלא יאמר אדם אני אהיה עבד לך כאשר ציויתני וגם אלהים אחרים יעבוד שיהיו לו אדונים הרבה ומסייעים הרבה לכך נאמר לא יהיה לך כי אתה אינך צריך כי אם לו כי הבל וריק הם והבל וריק יעזורו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>לא תעשה לך פסל וכל תמונה.</b> א"ת לא אעבוד אלהים אחרים אבל אתה אל מסתתר ואין לראותך כי לא יראך אדם וחי אעשה לי פסילים ותמונות שיהו מצויים לי ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך ואז אזכור אותך כמו שאמרו המינין לכך נאמר לא תעשה לך ואם יעשו אותם אחרים לא תשתחוה להם ובמקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם א"כ מה תמונה תעשו וכן הוא אומר אל מי תדמין אל ולפיכך אני מתרה בך שלא תעשה כל תמונה:
+
+<b>אשר בשמים ממעל.</b> כלומר למעלה מן השמים כגון חיות ואופנים ומלאכי השרת כמו שאמ' רבות':
+
+<b>ואשר בארץ מתחת.</b> כגון אדם ובהמות וחיות ועופות ודגים ושמש וירח וככבים וכל הנראה על הארץ:
+
+<b>ואשר במים מתחת לארץ.</b> מכל אשר בתוך התהום:
+
+
+Verse 5
+
+<b>כי אנכי ה' אלהיך אל קנא.</b> יילו"ש (zélé, zeloso, eifervoll) בלע"ז כמו (במדבר ') ועבר עליו רוח קנאה וגו' כי כל כך אני אוהב אתכם שאיני רוצה שתהיו משועבדים כי אם לי לבדי וזה כבודכם וחבתכם לפני ואותם אלוהות כ"כ מאוסים ונבזים שהמשתעבד להם מאוס ונבזה לבא לפני ומיד אני כועס ואל תאמר כי אני אשכח את הפשע כי אני <b>פוקד עון אבות על בנים</b> ולא בשביל שאפרע מן הבן עונותיו של אב כי איש בחטאו יומת ולא יומת הבן בעון האב ולא כך היא המידה אם אדם חוטא הק' ממתין לו אולי ישוב או שמא בנו יהיה צדיק ואינו נפרע ממנו ואם יהיה בנו רע הק' ממתין גם לו אולי ישוב או שמא יהיה הבן טוב וכן הג' ואם ד' רע מכחידו מן העולם בעונותיו של עצמו שכבר הוחזקו אבותיו ולא גרמו לו עונות אבותיו אלא שאין הק' ממתין לו ומ"מ אין הק' פורע ממנו אלא מה שהוא עצמו חוטא וזה פוקד עון אבות שאם לא היו אבותיו חטאים לא היה פורע ממנו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ועשה חסד לאלפים.</b> לכמה אלפים שבניהן צדיקים ועובדין הק' זה אחר זה הוא מוסיף עליהם אהבה שעובדין אותו דור אחר דור לעולם באין קץ אבל הרשעים לא יעברו דור ד' ולפיכך אינו אומר על חמישי וששי שלא יבא לעולם וכן מצינו ביהוא (מ"ב ט"ו) כי כשהרשיע אמר לו הק' בנים רביעים ישבו לך על כסא ישראל וכן (בראשית ט"ו) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו':
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא תשא.</b> לא תאמר מאחר שאין הק' רוצה שיהיה לנו אדון אלא הוא בשמו אשבע הן לאמת הן לשקר כי לא אוכל לישבע בשם אלוה אחר לכך נאמר לא תשא את שם כי הק' אמת ואין נשבעין בו רק באמת אבל באמת נשבעין בו דכתיב (דבריו ו') ובשמו תשבע:
+
+<b>לשוא.</b> הוא דבר שלא היה ולא נברא כגון על עמוד של אבן שהוא של זהב ושקר דבר שישנו אבל אינו כן ועל זאת הזהיר במקום אחר (ויקרא י״ט:י״ב) לא תשבעו בשמי לשקר:
+
+<b>כי לא ינקה.</b> לשון נקוי שייך בשבועה כמו (בראשית כ״ד:מ״א) אז תנקה מאלתי (יהושע ב׳:י״ז) והיינו נקיים משבועתך הזה אשר השבעתנו ולכך כתב לא ינקה כי גוזל וחומס יכול לנקה עצמו ע"י השבת ממון אבל נשבע לשקר אינו יכול לנקות עצמו ולכך הוא אומר (ויקרא י״ט:י״ב) לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשבעו בשמי לשקר כי הגניבה והשקר מביא את האדם לשבועת שוא ושוב לא נתן להשבון ונקוי וכן אמר' רבות' פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממונא שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון ולכך כתב בשבועה לא ינקה הגה"ה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>זכור את יום השבת.</b> הוו זהירים לזכור את יום השבת שתשמרו למנות את ימי השבוע שלא תחליפו שבת ביום אחר ואע"פ שעכשיו אין אתם צריכין שהמן מודיעכם את יום השבת כשתהיו בארץ הוו זהירין בו שלא יודיעכם המן ולפי שאמר לא יכבד אדם אלא הק' אבל שבת תכבדו שזהו כבודי שבזאת אתם מעידים שבראתי העולם ונחתי בשבת כדפי' ואזיל:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ששת ימים תעבוד.</b> לשון לבורי"ש (labourès, sollst du arbeiten):
+
+
+Verse 10
+
+<b>ויום הז' שבת לה' אלהיך.</b> לכבוד ה' אלהיך:
+
+<b>ובהמתך.</b> בדברות האחרונות נתן טעם למה צוה על שביתת הבהמה דכת' שם למען ינוח עבדך ואמתך כמוך שאם היתה הבהמה מותרת במלאכה בא העבד או האמה להנהיג את הבהמות ולעשות בהן מלאכה, וכן כתב <b>כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ</b> ובכך תעידו כי כן הוא וע"כ ברכו הק' וקדשו ובדברות האחרונות כתב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך וכשתנוח בשבת יזכר לך עבדות מצרים שלא היית יכול לנוח ועתה הנח בשבת ותדע שאתה בן חורין מן העבודה ותזכור החסד שעשה לך הק' ולכך בדברות הראשונות כתב זכור שנא' על מעשה בראשית שכן דרך לומר על דבר ישן זכור כמו (ישעיהו מ״ג:י״ח) אל תזכרו ראשונות, (תהילים ע״ט:ח׳) אל תזכור לנו עונות ראשונים ובדברות אחרונות שמדבר על יציאת מצרים שהיה מעשה חדש לא שייך לומר זכור אלא מור ולכך הוקבע בקידוש של שבת לומר זכר למעשה בראשית כמו שאומר בדברות הראשונות וזכר ליציאת מצרים כמו שנ' בדברות אחרונות:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כבד את אביך ואת אמך.</b> אע"פ שאמרתי לך לא תכבד ותעבוד כי אם אותי אביך ואמך כבד ולא תשכח כל גמוליהם כי הם הביאוך לעולם וגמלוך עד שנעשית גדול ועליך מצטערים וכל טרחם אינו רק לך ואם תכבד אותם ותשלם להם גמולם ידעתי כי תכבד אותי על כל החסד שעשיתי לך להביאך לעולם הזה ולעה"ב:
+
+<b>למען יאריכון ימיך.</b> כי בכך אתן לך אורך ימים ועוד שאם תחזיק במצות יכבדוך בניך ויסמכו אותך לעת זקנהנ ולא תמות בחוסר בלא עתך:
+
+
+Verse 13
+
+<b>לא תרצח.</b> שלא תאמר מאחר שאמר הק' שלא אכבד כי אם אותו ושבת ואבי ואמי כל אדם שיעשה לי שלא כרצוני אכנו נפש לכך נאמר לא תרצח דלא הזהרתיך על זאת אלא אלהות אבל לרצוח עון כבד הוא, רציחה מורטר"א (meurtre, Mord) בלע"ז והיא מיתה שלא כדין ואין לשון רציחה שייך אלא בשלא כדין אבל מיתה והריגה שייכי בין בדין בין שלא בדין כדכתיב במיתת בית דין כי הרג תהרגנו, מות יומת, דמיו בו ולפיכך אין צריך כאן פי' אחר כי לשון רציחה מוכיח שאינו מזהיר אלא על שלא כדין: 
+<b>לא תנאף.</b> לפי שאמר לא תרצח דמשמע אסור למעט הבריות הייתי אומר אבל לגדל הבריות שפיר דמי ולפיכך כל אשה שימצא אדם בין אשת איש בין שאר עריות יבא עליה כדי להוסיף על הבריות לכך נאמר לא תנאף דניאוף משמע ביאה של ערוה כגון הבא על א"א, ועריות אבוטיר"א (adultère ?aventure?) בלע"ז וכן זימה: 
+<b>לא תגנוב.</b> שלא תאמר על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני נזהר שמא אוליד ממזר ונמצאתי לתת כל יגיעי ועמלי לממזר אחד שאינו בני אבל לגנוב אותו או ממנו כדי להשתכר מותר לכך נאמר לא תגנוב ובלא תגזול מזהיר במקום אחר אבל כאן הזהיר על הגניבה שהיא מצויה יותר שגזילה אינה מצויה כ"כ שיכוהו על ראשו וגם יקבלו עליו למושל ונר' דלא תגנוב דהא אזהרת דגונב נפש שיש בו חיוב מיתה דומיא דלא תרצו דלא תנאף וכן לא תענה אזהרה לעדים זוממין: 
+<b>לא תענה.</b> שאפי' לגרום שימות או שיפסיד ממונו אי אתה רשאי ואח"כ <b>לא תחמוד</b> שתתן עליו לצדד שיבא שלו בידך לא בדמים לא בשלא דמים כי הנותן דמים בלא דעת בעלים נקרא חמסן והחמדנות מביא האדם לידי מעשה: 
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>וכל העם רואים את הקולות.</b> מעשה נס וי"ל כי ידיעה ושמיעה וראייה אחת היא כמו (ש"ב ט"ז) הרואה אתה שבה העיר וזהו ראיית המחשבה:
+
+<b>ויעמדו מרחוק.</b> מפני הפחד פן נמות כמו שמפורש במשנה תורה כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוס' וגו':
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>אל תיראו.</b> כי לא עשה הק' כל אלה להזיקכם כי אם לטובתכם <b>לנסות</b> אם יכנע לבכם לעבדו ולתת יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וזהו טובתכם:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם.</b> ואין לדמותי בשום עניין ולכך <b>לא תעשון אתי אלהי כסף וזהב</b> כי כולם אין אבל אם תרצו לעבוד אותי תעשו לי לשמי מזבח אדמה ורבות' דרשו אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עשרו הגה"ה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>אזכיר.</b> אצווה להזכיר שמי ולהשרות שכינתי כגון בשילה בנוב וגבעון:
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי חרבך הנפת עליה ותחלליה.</b> ותעשה אותו מזבח חולין לפני וחללת הקדושה שבו כי איני חפץ בשום דבר היזק:
+
+
+Verse 23
+
+<b>ולא תעלה במעלות.</b> כלו' הצנע לכת עם אלהיך ולא בחוצפה וגלוי ערוה:
+
+<b>אשר שם משטרו, יקבץ רועה עדרו, וישכלל היכל דבירו, ומקדשו יבנה ועירו, ברוב חסדו והדרו, ואויבי יסכסך כגבר אשר יין עברו, ובו יסע גאונו ויתרו, בסיימי וישמע יתרו.</b>
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.</b> רבות' פי' לפניהם ולא לפני גוים שכשם שאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא תוכל לתת עליך איש נכרי כך מזהיר כאן שלא תעשה גוי שופט על ישראל ולפי הפשט מאחר שעשה משה דיינין והעמיד שרי אלפים ושרי מאות אמר לו הק' הרי העמדת שופטים ואלה המשפטים אשר תשים לפני השופטים:
+
+
+Verse 2
+
+<b>כי תקנה עבד עברי.</b> עבד שהוא עברי לפי שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים להיות בני חורין מפרש ואזיל שלא ימכרו עוד ממכרת עבד כי איני רוצה שיהיו עבדים עוד כי עבדי הם כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים וקדם שטרי לשטר אחרים:
+
+<b>ובשביעית.</b> שאינו חורש וזורע וקוצר ובוצר אינו צריך עבודה כ"כ:
+
+<b>ישלחנו חפשי חנם.</b> שלא יתן לאדון כלום אבל האדון מעניקו כדכת' (דברים ט״ו:י״ד) העניק תעניק לו וכן האמה דכתיב בה ויצאה חנם שאין נותנת לו כלום אבל הוא מעניקה [כדברי רש"י ואף לאמתך תעשה כן להעניק. הגה"ה]. ואם יצטרך למכור עצמו מפני חסרונו או ימכרוהו ב"ד מפני גניבתו יוצא בשש כי עד שש אני נותן להם רשות:
+
+
+Verse 3
+
+<b>אם בגפו יבא בגופו.</b> לבדו בלא אשה כמו (דה"א י') גופת שאול:
+
+<b>בגפו יצא.</b> כל עומת שבא כך ילך כדמפ' ואזיל:
+
+
+Verse 4
+
+<b>אם אדוניו יתן לו אשה.</b> שימסור לו שפחה כנענית שיוליד ממנה בנים שיעבדוהו היא ובניה נשארים בעבדות האדון והוא יצא כשבא:
+
+ו<b>אם בעל אשה הוא.</b> בשעת מכירה שהיה לו אשה ישראלית כשנמכר ונכנסו שניהם בעבודתו בשביל פרנסתם לא היא ולא בניה תשאר אלא כמו שנכנסה עמו כך תצא עמו:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>והגישו אדוניו אל האלהים.</b> לעשות על פי ב"ד:
+
+<b>והגישו אל דלת.</b> לפי שדרך הבתים להיות של אבן אין אדם יכול לנקוב כנגד האבן שקשה האבן ואין המרצע יכול ליכנס אמר לו שיגישו או אל הדלת או אל המזוזה שהם של עץ ושם ינקוב אותו יפה ועוד כדי לפרסם הדבר:
+
+[<b>ועבדו לעולם.</b> פירשו רבותינו עד היובל והרציעה סימן שהוא עבד עולם ולא יצא בשביעיות הבאים הגה"ה]:
+
+
+Verse 7
+
+<b>לא תצא כצאת עבדים.</b> כדרך שהעבדים יוצאים בלא בניהם היא לא תצא בלא בניה שאם תרצה להבנות ממנה אתה בעצמך תקחנה ויהיו לך בנים הימנה ותהיה אשתך משם ולהבא ולא תצא כי אם בגט וכתובה כשאר בנות ישראל והכתוב שלאחריו מוכיח דכתוב <b>אם רעה בעיני אדוניה</b> שאינו רוצה ליעדה לעם נכרי כלומר אין לו ממשלה עליה למוסרה <b>לעם נכרי</b> כלו' לעבדו כנעני כדי להוליד בנים הימנה כדרך שמוסר לעבד עברי שפחה כנענית:
+
+
+Verse 8
+
+<b>בבגדו בה.</b> כשהוא בוגד בה שלא ישאנה כמו (ירמיהו ג׳:כ׳) כאשר תבגוד אשה מריעה כי לשון בגידה שייך כשאינו רוצה להתחבר בה:
+
+<b>למוכרה.</b> כמו למוסרה כמו (שופטים ד׳:ט׳) כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, ביד יעל:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ואם לבנו ייעדנה.</b> אם מייעד אותה לבנו כי זה בידו לעשות ליעדה לו או לבנו בלא רשות אביה מאחר שקנאה [הגה"ה] לא ינהג בה מנהג שפחות אלא משפט בנות ישראל:
+
+
+Verse 10
+
+<b>ואם אחרת ��קח לו.</b> בנו או הוא בעצמו ואם לקחה <b>שארה כסותה ועונתה לא יגרע</b> מאחרת שיקח לו שלא יאמר זאת לקחתי בשפחות וזו דרך חירות אכבד זו מזו לכך נאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע הימנה מן האשה האחרת. י"מ <b>עונתה</b> לשון מעון ומדור כמו (ישעיה י"ג) וענה איים באלמנותיו:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ואם שלש אלה.</b> כמו שפי' רבותינו שלא יעדה לו או לבנו או לא תצא בגירוע כסף:
+
+<b>ויצאה חנם.</b> כשתגיע לנערות:
+
+<b>אין כסף.</b> אם היא איילונית אין לה נערות כשתגיע לזמן בוגרת וכ"ש אם תפגע בה שביעית והא ליכא למימר שלש אלה שאר כסות ועונה לא יעשה לה ויצאה חנם שלא תתן לו כלום בפדיונה אלא הוא יתן גט וכתובה כמו שאומר כמשפט הבנות יעשה לה [ורבות' דרשו לא תצא כצאת העבדים בראשי אברים הגה"ה]:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>מעם מזבחי.</b> וכ"ש מערי מקלט שהמקום מקודש קולט את השוגגים אבל מזיד אין לו מקלט אלא שאמרו רבותינו שהמזבח קולט אף מזיד ודרשו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי:
+
+
+Verse 15
+
+<b>ומכה אביו ואמו.</b> אע"פ שלא המיתם ובלבד שיעשה בהם חבורה ולפי שאמר מכה איש ומת הייתי סבור שלא יתחייב על מה שיעשה לאדם אלא א"כ המיתו מפרש לך בכאן דברים שאינו ממית ומה הוא כגון עושה חבורה באביו ואמו וגונב נפש ומקלל אביו ואמו בשם, ושיטת הפסוקים לא זו אף זו בתחלה אומר מכה איש ומת ואף פעמים אפי' לא המית כגון מכה אביו ואמו ופעמים שאינו מכה ואינו חובל כגון גונב ופעמים שאינו גונב לא מכה ולא נגע בו כגון מקלל אביו ואמו וגם י"ל שלכך כתוב גונב אצל מקלל שהגנב כשטוענין עליו שהוא גנב מקלל אביו ואמו אם גנב כדי לנקות עצמו ונמצא שגניבה גרמה לו לקלל אביו ואמו אם גנב כדי לנקות עצמו ונמצא שהגניבה גרמה לו לקלל אביו ואמו ומדרש אגדה לכך ניתן גונב בין מכה ומקלל שהגונב אדם גורם לו שמכה ומקלל אביו ואמו שכשגנב נער ומוליכו למקום רחוק וגדל שם ואין מכיר אב ואם ושבא אצלם מכה ומקלל אותם לפי שאינו מכירם:
+
+
+Verse 16
+
+<b>ונמצא בידו.</b> הפשע ע"י עדים שנתגלה הדבר ונדין אל נדון כאלו נמצא בידו:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>ונקה המכה.</b> ממיתה אבל אם היה מת מאותו המכה חייב מיתה:
+
+
+Verse 20
+
+<b>עבדו.</b> כנעני אבל עבדו עברי חייב אפי' לאחר יום או יומים שהרי הוא כישראל בן חורין לכל דבריו ומה שאומר <b>כי כספו הוא</b> מוכיח דבעבד כנעני מיירי:
+
+
+Verse 21
+
+<b>אך אם יום או יומים יעמוד.</b> כי מן הדין אדם רשאי לייסר את עבדו ולרדותו אבל להמיתו אינו רשאי והממיתו תחת ידו שמכהו שם עד שמת אין זה רדוי אלא ממית בידים אבל אם יעמוד יום או יומים לא ינקם שזהו דרך רדוי אבל אם ממיתו תחת ידו היא רציחה ואו צוה הק"ב שב"ד ינקמו אותו והנקימה פי' רבות' בסייף כדאמר בנקימה זו איני יודע מה היא:
+
+
+Verse 22
+
+<b>ונגפו אשה הרה.</b> איטפי"ר בלע"ז כמו (תהלים צ"א) פן תגוף באבן רגלך:
+
+<b>כאשר ישית.</b> כאשר יוכל להשית בדין מדמי הוולדות חיה:
+
+<b>ונתן בפלילים.</b> כמו שיראו הדיינין בדין, פלילים דיינין כמו (ש"א ב') ופללו אלקים:
+
+
+Verse 23
+
+<b>ואם אסון יהיה.</b> באשה ונתת נפש תחת נפש לפטור מן הממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין:
+
+
+Verse 24
+
+<b>עין תחת עין.</b> דמי עין תחת עין כך פירשו רבותינו ונתנו טעם וראייה לדבריהם בבא קמא וכן שורת הדין והפסוקין מוכיחין שהוא דמי רגל שכשאדם ממית אדם אין לפייסו בממון ומשום הכי נהרג אבל באיבריו מה יועיל אם יטילו כמו כן מום בחבירו מוטב לו שיתן לו ממון לפרנס את עצמו כמו שאנו רואים בהדיא בהחובל בחבירו שאינו ��ומר שיחבלו לו כמו כן רק שבתו יתן ורפא ירפא וכן חמשה דברים ומינה שמעינן דכמו כן לראשי אברים דיש אדם שאין לעשות בו כגון סומא שסימא וקיטע שקיטע לא כ"ש ובפי' הוא אומר כאן פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה שאמרנו למעלה גבי חבורה ופצע ונקה המכה רק שבתו יתן וכשם שאין חבורה תחת חבורה דווקא אלא דמים כך אין רגל תחת רגל דווקא אלא דמים וכאן שנה עליהם ליתן צער במקום נזק כמו שדרשו רבותינו:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>עין עבדו.</b> עין עבדו הכנעני אבל עברי הרי הוא בן חורין לכל דבריו:
+
+<b>לחפשי.</b> להיות חפשי וי"א שהוא כמו לחופש והיו"ד יתירה ומשום הכי יוצא לחירות שעינו עולה לו בפדיונו שאין ליתן ממון תחת עינו וכל מה יועיל לו מה שקנה עבד קנה רבו ואפי' על מנת שאין לרבו רשות בו יכול רבו לייסרו ולדחקו עד שיתן לו על כרחו ואין לו תקנה כי אם לחירות ואע"פ שגופו קנוי לו אין הק' חפץ שישחית באיבריו. עד כאן נזקי אדם באדם ועתה מפרש נזקי שור באדם:
+
+
+Verse 28
+
+<b>ולא יאכל את בשרו.</b> אפי' לגוי ואפי' לכלבים שאסור בהנאה ורבותינו דרשו שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור מדקאמר את בשרו דהוי ליה למימר לא יהנה ממנו אדם:
+
+<b>ובעל השור נקי.</b> משום דלקמן שנא' במועד וגם בעליו יומת אמר הכי ובעל השור נקי ורבות' דרשו לאסור הנאת עורו משום דלא אמר למעלה כי אם בשרו וזה נקי מיותר הוא דאם שתק הכתוב פשוט דהוא נקי דלא הייתי מחייבו מה של חייבו הפסוק אלא כאדם האומר יצא פלוני נקי מנכסיו:
+
+
+Verse 29
+
+<b>ואם שור נגח הוא מתמול שלום.</b> כגון שהוחזק נגדו מב' או ג' פעמים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
+
+<b>והועד בבעליו.</b> שהותרו והועדו לשמרו והוא לא שמרו והמית בפשיעתו:
+
+<b>השור יסקל.</b> כמו אותו שלמעלה:
+
+<b>וגם בעליו יומת.</b> לפי הפשט פעמים שהוא חייב מיתה כגון הניח אותו לילך לדעת כדי שיהרוג אדם שהוא שונא והורג אז חייב מיתה דהוה ליה כמו שהרגו בידים כמאן דמשקיל עליה בידקא דמיא ולפי הפשט נראה שאם ירצו היורשים ימות ואם ירצו יקחו דמים:
+
+
+Verse 30
+
+<b>ואם כופר יושת עליו.</b> הב"ד שלא הניחו מדעת ונתן פדיון נפשו א"נ הכי קאמר יומת כלומר דין מיתה עליו שלא מהר וידוע בו שהוא נגחו אלא מפני שלא עשה בידים יכולין ב"ד לשום עליו כופר ורבות' פיר' מאי יומת יומת בממון שעל רציחתו אתה הורג ואי אתה הורגו על רציחת שורו:
+
+<b>ואם כופר יושת עליו.</b> כלומר אם ירצו היורשין ליקח ממנו כופר דרוב בני אדם זילא הוא ליקח דמים וממון על מיתת אביהם אפי' למאן דאמר דמי מזיק שאביהם נישום כעבד כדאמרינן גבי ההוא חמרא דעלם ידא דינוקא וכו' ומסקנא דאמר אבוה דינוקא הואיל ונישום כעבדא לא בעינא דזילא בי מילתא ומכ"ש על אביהם ומשום הכי כתב ואם:
+
+
+Verse 31
+
+<b>או בן יגח או בת.</b> לפי שנתן חילוק בין עבד לבן חורין אומר שאין חילוק בין גדול לקטן:
+
+
+Verse 32
+
+<b>אם עבד יגח השור.</b> ואין חילוק בין נוקב מרגליות למרקד בי קובי וזהו מידה בתורה שלעניין מיתה אין חילוק בין קטן לגדל כמו שכתוב מכה כל נפש אדם כל דהו נפש לא שנא מוכה שחין שהרג נשיא ישראל ול"ש נשיא ישראל שהרג מוכה שדינם שוה. ונתן להם לעבדים הכתוב כפי ערך נקבה דאשה ועבד כי הדדי נינהו דגמר לה לה מאשה ורבות' פיר' שהוא לשון קנס אבל הא תימה לי שנותן בשביל עבד יותר מבן חורין דבן חורין דמי ניזק או דמי מזיק ופעמים שהוא זקן ואין דמיו רק דבר מועט ועבד אפי' זקן ל' איכא למימר פעמים נמי שהוא מחמיר בבן חורין יותר מבעבד כשהוא שוה יותר דעבד אפילו שוה מאה מנה אין לו אלא שלשים ונראה דלכך נתן הק"ב קיצבה בעבד שהוא רגיל בין הבהמות לשמרן וליתן להם מספוא וממיתות אותו ואתו לאנצויי שזה יאמר עבדי שוה כך וכך וזה יאמר עבדו אינו שוה כי אם כך ונתן הק"ב קיצבה דלא אתו לאנצויי אבל בן חורין מילתא דלא שכיחא הוא:
+
+
+Verse 33
+
+<b>ונפל שמה שור או חמור.</b> שור ולא אדם דאדם בן דעת הוא ואיבעי ליה לעיוני ומיזל ואיהו דאפסיד אנפשיה אם נפל:
+
+<b>חמור.</b> ולא כלים דאין דרך כלים לילך בלא שמירת אדם והיה לו לשמרם ומדלא שמרם איהו הוא דאפסיד אנפשיה ומיהו בנזקי אדם חייב דנזק שייך אפי' בבור שאין בו אלא טפח או טפחיים דליכא למימר ביה דאיבעי ליה לעיוני ומיזל דאין כל דרך אדם ללקט במלקט ורהיטיני וכיון דמחייב בנזק לא פליג רחמנא ואפי' בבור עשרה מחייב בנזק:
+
+
+Verse 34
+
+<b>בעל הבור.</b> שפתחו או כרהו שהתקלה בא על ידו:
+
+<b>כסף ישיב.</b> ושוה כסף ככסף:
+
+<b>והמת יהיה לו.</b> לבעלים שהרי אם היתה הנבילה לבעל הבור היה משלמה לו דכל מידי מיטב הוא דאי לא מזדבין הכא מזדבין במתא אחריתי ונראה דמשום הכי אמר רחמנא ניזקין במוטב דאדם רוצה בקב שלו מקביים של חבירו וסברא הוא וגם שלו מזומן לו ועוד דאדם היה לו להזהר שלא יזיק את חבירו ולפיכך אמר רחמנא שישלם מידה דקפצי עליוה זבינה כדי שיהא מה שישלם לו מזומן לו לעשות בו כרצונו אבל מלוה אין דרך להלוות דבר שהוא צריך לו תדיר ולכך דיי שישלם לו זיבורית שהיר גם זה לא נתכוין להזיקו אלא מתוך דחקו אינו יכול לשלם ורבותינו פי' שלא יראה אדם בית נאה וכרם נאה לחבירו ויקפוץ להלוותו אבל רבות' אמרו בבינונית מפני תקנת העניים שלא תנעל דלת בפני לווין וכתובת אשה בזיבורית דלא מידה אפסדה כדאמר גבי ערב וכתובה טב למיתב טן דו:
+
+
+Verse 35
+
+<b>ומכרו את השור החי.</b> וגם את המת ימכרו וחצו את כספו לפי שהיה תם ולא דרכו להזיק ולא היה על הבעל להזהר בו ולא פשע ומזלא דתרווייהו גרם לפיכך תרווייהו שווים בהיזק ובסתמא דבר הכתוב דמסתמא שור כשור ושוה זה כזה וכשחולקין אותן נמצא ההיזק שוה ביניהם ומתוך כך יש להבין שאם אינם שוים שיהיה חצי היזק על המזיק וחציו על הניזק ובלבד שיהא שוה שור המזיק חצי הנזק שאם אינם שוים רק חצי נזק שעשה יקחנו הניזק כולו ואם אינו שוה חצי נזק יקח מי שהזיקו ותו לא דכיון שלא פשעו הבעלים בדבר לא ישלם לו רק מי שעשה לו הנזק אותו יקח וכן אמר' רבות' דתם אינו משלם רק מגופו:
+
+
+Verse 36
+
+<b>או נודע.</b> או פשעו הבעלים שלא נזהרו בו וחייבין לשלם כל הנזק ולהעמיד לו שור אחר במקום שורו חשוב כמותו או שויו וזה הדין אפי' ברשות הרבים דרך שוורים לילך ברשות הרבים ונגחי והדרי ובכל מקום חייבין חוץ מרשות המזיק דאי הלך שור הניזק ברשות המזיק והוזק שם פטור דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי:
+
+
+Verse 37
+
+<b>חמשה בקר.</b> לפי שעמל בו וגדלו וטרח בו ומבטלו ממלאכתו קנסו הכתוב כ"כ ועוד דאדם ניחא ליה במה שגידל טפי מדבר אחר הרבה וכן צאן אלא שאין בו ביטול מלאכה פיחת אחת וכן אמרו רבותינו וגם לפי שנשא הצאן על כתיפו מה שאין בשור ע"כ פיחת אחת ואפי' לא גדלו שקנאו היום או אתמול לא חילק הכתוב וגם דבר זה שעושה אחת ומן האחת יעמוד ד' או ה':
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>אם במחתרת ימצא הגנב.</b> כלומר אין המכהו נחשב כשופך דמים שהרי כמו אנוס הוא שאין אדם יכול להעמיד עצמו על ממונו וזה נחשב כמו רודף כמו שאמרו רבותינו דדעתו שאם יעמוד אדם נגדו שימיתנו ובא להרגך השכם להרגו:
+
+
+Verse 2
+
+<b>אם זרחה השמש.</b> שי��א מן המחתרת לאויר העולם מקום זריחת השמש:
+
+<b>דמים לו.</b> ואם הרגו נחשב עליו כרוצח ושופך דם דלא הותר לו רק בשעת חימום במחתרת ומשום הכי חייב אם המיתו ואין לו עליו רק תשלומין:
+
+וא"ת ואם אין לו לשלם במה מתקנם לכך נאמר <b>אם אין לו ונמכר בגניבתו</b> וישלם לך את שלך וקודם מתן תורה אפי' אם היה לו מה לשלם נעשה עבד לבעל הגניבה כדכתיב אשר ימצא אתו יהיה לי עבד גבי בנימין ואע"פ שהיה לו הרבה מה לשלם אבל נתנה תורה ונתחדשה הלכה שכל זמן שיכול לשלם לא ימכר בעבד:
+
+
+Verse 3
+
+<b>אם המצא תמצא בידו הגניבה.</b> שלא אבד גידולו טרחו ועמלו:
+
+<b>שנים ישלם.</b> תשלומי כפל כמו בשאר מטלטלין ומדקאמר עד שור ועד חמור ועד שה חיים נר' כמו כן שדין כל בהמה שוה ולפי הפשט דחיים שניים אבל אם אינם חיים ישלם ד' וה' ואפי' חמור אבל אבל רבותינו אמרו כל שישנו בטביחה ישנו במכירה כל שאינו בטביחה אינו במכירה וגם אמרו רבותינו שור ושה שכפלו הכתוב שור ושה אין מידי אחרינא לא וחיים ישלם והכי קאמר כשישלם אותם חיים ישלם ולא שחוטים או מתים וגם קנם רחמנא אבל מזיק כיון דאינו עושה בידים לא קנים ואפי' עושה בידים שהורג בהמת חבירו או גוזל כיון דלא מילתא דשכיחא היא דאין מצוי שיהרג אדם בהמת חבירו ולא גוזל שיודע הוא שקובלים עליו וצריך לשלם אבל גנב קנסיה רחמנא כדי שיוסר ורבותינו אמרו משום דגנב עושה עין שלמטה כאילו אינו רואה קנסיה רחמנא שמשתמר מבני אדם ולא מהק"ב ועוד דאתרי ותלת גנבא לא מתפש ופעם אחרת גנב ולא שלם ומתוך כך דין הוא ישלם עתה כפל. הגה"ה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>כי יבער איש שדה או כרם.</b> שמבער השדה או הכרם מן התבואה שבתוכו ומשחיתה:
+
+<b>ושלח את בעירה.</b> בהמתו על לשון יבער נקט בעירה שהשחית תבואת חבירו וע"י ששלח בהמתו לתוכו ואכלה התבואה או השחית או רמסה ברגליה דלשון ושלח בעירה שייך ברגל כמו שכתב (ישעיהו ל״ב:כ׳) משלחי רגל השור והחמור ולשון ביער שייך בשן שמבער הכל מן העולם כמו (מלכים א י״ד:י׳) כאשר יבער הגלל עד תומו כך פירשו רבותינו:
+
+<b>בשדה אחר.</b> של אחר ברשות הניזק דאין שן ורגל חייבין כי אם ברשות הניזק לפי שאין דרך להניח תבואותיו ופירותיו ברשות הרבים ואם הניח ואכלוהו ורמסוהו איהו דאפסיד אנפשיה וכך אמרו רבות' כל המשנה ובא אחר ושנה בו פטור כלומר אפי' שנה בו אבל שלח בהמתו בשדה אחר אז הוא פשע:
+
+<b>מיטב שדהו.</b> ומיטב דלקמיה כמו ששיערו, שמאין שהיתה שם התבואה אם באה לידי מיטב בעת הקציר והבציר ישלם לו. ורבותינו פי' מיטב שדהו של מזיק שצריך לשלם הפסד הניזק מעידיות דמזיק אם ישלם לו מיטב קרקעותיו ואם ישלם מטלטלין כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי ומכאן למדו שתשלומי נזק מן העידיות דילפינן כולהו נזקין מאילו מגזירה שוה דתחת נתינת כסף ישלם דכאן כתיב ישלם ובבור כתיב ישלם כסף וילמד בור מזה ובשור ישלם ותחת ובעבד כסף ונתינה וכל האחרים שכתב בהם תחת נתינה ישלם כסף למדין מאילו:
+
+
+Verse 5
+
+<b>כי תצא.</b> משמע מעצמה:
+
+<b>ומצאה קוצים.</b> מפ' כיצד יצאה שמצאה קוצים ודלקה והלכה עד שבאה לגדיש או לקמה אע"פ שדלקה שהדליק בתוך שלו כדי לשרוף קוצי שדהו כדי לנקות שדהו מהם והיו קוצים אחרים סמוכין להם ודלקו זה מזה עד שהגיע לגדיש ודלקוהו או הקמה או השדה שחת שבשדה ורבותינו פי' ליחכו נירו וסיככו אבניו:
+
+<b>שלם ישלם המבעיר את הבעירה.</b> שהיה לו לשמור האש שלא ילך מתוך שלו ולתת לב על הנזק שהאש יכול לעשות ולפיכך פטרה תורה טמון באש שעל הטמון לא היה לו ליתן לב כיון שאינו רואה אותו ואינו חייב אלא על הטמון הידוע שהוא כמו נראה כגון כלי בית הטמונים בבית וכלי המחרישה והמוריגין הטמונין בגדיש כמו שאמרו רבותינו הא לך ארבע אבות נזיקין שור ובור שן ואש ומתולדותיהן ומבניהן במה הצד אנו למדין כל מיני נזק שאדם עושה לחבירו שחייב לשלם:
+
+
+Verse 6
+
+<b>כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים.</b> והוא הדין לכל דבר המיטלטל וגופו ממון כדנפקא לן מכלל ופרט וכלל ובשומר חינם מדבר ולכך נקט כסף או כלים שאין דרך לשאול שכר על שמירתם שאין בהם טורח לשמרן אלא מניחם למקום המשתמר ונאים שם:
+
+<b>אם ימצא הגנב.</b> אותו שגנבם בין הוא בין אחר:
+
+<b>ישלם שנים.</b> כדרך כל הגנבים שמשלמין כפל:
+
+
+Verse 7
+
+<b>אם לא ימצא הגנב.</b> שלא יוכלו לברר מי גנבם ובעל הפקדון חושד השומר שהוא גנבם:
+
+<b>ונקרב בעל הבית אל האלהים.</b> השומר אל הדיינין ונשבע שלא גנבם ויפטר:
+
+<b>ונקרב.</b> לעשות שבועה קאמר מדכת' אם לא שלח כלומר אם לא שלח אז יוכל להיות נקרב לשבועה אבל אם שלח ידו אז לא יכול להיות נקרב לשבועה כי מאחר ששלח יד בפקדון לא יפטר בשבועה דכיון ששלח בו יד הרי הוא באחריות ואפי' גנב ע"י אחר הוא ישלם אבל אם נאמר ונקרב לדון היאך אמר קרא אם לא שלח וקרב לעשות דין הא אם שלח לא יעשה דין כ"ש שצריך לעשות דין ולפיכך מתוך הלשון יש להוכיח שעל השבועה הוא מדבר ורבותינו אמרו כתיב הכא אם לא שלח וכתיב למטה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח מה להלן שבועה אף כאן שבועה:
+
+
+Verse 8
+
+<b>על כל דבר פשע.</b> רבות' פי' למה באו כל הפרטות האלה:
+
+<b>אשר יאמר כי הוא זה.</b> אחד מאילו שאמר זה הפקדתי אצל והוא פשע ונגנב או אבד וטען שנגנב ונשבע אותו מהשומרין שיטענו כך, אשר ירשיעון הדיינין שיוודע לדיינין שהוא פשע וגנב ישלם שנים לבעל הפקדון ורבות' פי' כי הוא זה שהודה לו במקצת ואומר לו זה אני חייב לך והשאר נגנב או אבד בלא פשיעה או אומר על השאר לא היו דברים מעולם אז חייב שבועה אבל כופר הכל אינו חייב שבועה דנודע דוודאי הדין עמו דאם איתא דחייב לו לא היה יכול להעיז פניו בו לכפור והכי קאמר על כל דבר פשע בין של מלוה בין של פקדון בין בשומר שכר בין בשומר חנם בין בשואל בין בגוזל בין בחובל בו בין שכיר לו שיאמר כי הוא זה שיודה במקצת שייך זה הדין של מעלה שיקרב לשבועה וזהו עירוב הפרשיות שכל הפרשיות נתערבו כאן דעל כל דבר פשע ואשר ירשיעון קאי אשומר חנם לבד שישלם דאין מי שפוטר עצמו בטענת הגניבה אלא שומר חנם לבד והכי פירוש למ"ד ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת דכי הוא זה בשומר שכיר ושומר חינם יליף נתינה נתינה משומר ושואל מדכתיב וכי ישאל ו"ו מוסיף על עניין ראושן ושוכר דיניה אי כשומר חינם אי כשומר שיכר ולמ"ד דלא בעינין הודאה במקצת אלא במלוה סבר דכשם ישלם שנים לא קאי אלא אש"ח כך כי הוא זה לא קאי אלא אמלוה ולא אשאר פרשיות אבל בפקדון מעיז ולפיכך אפי' כופר הכל צריך לישבע ובשכיר נגזל ונחבל פליגי ר' יודא ורבנן בפרק כל הנשבעין דלר' יודא דכי הוא זה קאי אנגזל ואנחבל ואשכיר:
+
+
+Verse 9
+
+<b>כי יתן איש אל רעהו.</b> בשכר שנותן לו שכר על שמירתו ולכך נקט בהמות שאין דרך לשמרן כי אם בשכר שיש טורח בשמירה להוציאן ולהביאן ולהאכילן ולהשקותן:
+
+<b>ומת או נשבר או נשבה.</b> אילו אונסין:
+
+<b>אין רואה.</b> וגבי גניבה בפרשה ראשונה לא שייך למכתב אין רואה דאין דרך גנב לגנוב כי אם בסתר:
+
+
+Verse 10
+
+<b>שבועת ה' תהיה.</b> כיון שאין רואה הא יש ר��אה צריך להביאו כאיסי דסבירא לן כותיה ואם לא יביא לא מהימן בשבועה כיון דמקום רבים היה מעשה כדאמר בבבא מציעא בפרק האומנין. הגה"ה:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ואם גנוב יגנב.</b> ישלם דכיון שיש לו שכר על שמירתו היה לו ליזהר בו:
+
+
+Verse 12
+
+<b>אם טרף יטרף.</b> ע"י חיות רעות יביא עד שנטרפה באונס ופטור דגם זה אונס הוא ולפי הפשט <b>עד</b> יביא שתי כרעים או בדל אוזן כדכתיב (עמוס ג׳:י״ב) כאשר יציל הרועה שתי כרעים או בדל אוזן:
+
+
+Verse 13
+
+<b>וכי ישאל איש.</b> דכל הנאה שלו חייב ואפי' נשבר או מת ואינו פטור אלא על מתה מחמת אותה מלאכה ששאלה לצרכה אבל שינה אותה למלאכה אחרת כגון להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר חייב אבל מתה מחמת מלאכה היינו טעמא דפטור דאמר ליה לא לאותובי בכילתא שאילתא דדעת כן לא שאלה והוא עצמו לא השאילה לו אלא כדי לעשות בה מלאכתו וכיון דאינה יכולה לעשותה איגלאי מילתא דלאו שואל הוא עליה ופטור ומיהא אם מתה מחמת עצמה חייב דאיכא למימר בשעת שאילה הייתה ראוייה לאותה מלאכה אלמא דאנסה מלאך המות וכיון דבתורת שאלה לקחה הרי הוא שואל עד שיוכיח שאינו שואל ובמתה באותה מלאכה מוכחה מילתא שאינו שואל:
+
+
+Verse 14
+
+<b>אם בעליו עמו לא ישלם.</b> לפי הפשט אם עומדים בעלים על הבהמה והוא עצמו שומרה הרי היא בשמירת בעליה והשואל פטור וכן אמר ר' המנונא ואיתותב ורבות' אמרו דאפי' היה עמו בשעת משיכת אחרת פטור וסברת הדין קשה ודייקי רבותינו כמדומה בהאי דקרא עמו דמשמע עם השואל ולא אמר עמה דמשמע עם בהמתו והסברא כיון דבעלים משועבדים עמו בשעת משיכה מששעבד עצמו כ"ש ממונו דומיא דמה שקנה עבד קנה רבו. ומשואל ילפינן שמירה בבעלים פטור בין בש"ח בין בשומר שכר בין בהשוכר דהוה או כש"ח או כש"ש דוכי ישאל כתב וי"ו מוסיף על עניין ראשון וקל וחומר הוא דשואל דכל הנאה שלו פטור בבעלים כ"ש אינך ובפשיעה דבעלים פליגי:
+
+<b>ואם שכיר הוא.</b> לפי הפשט אם הבעל שכיר לשואל וע"י שכרו הוא עמו במלאכתו לא יפטר השואל בכך שהרי בשכרו בא ולעצמו הוא טורח ואינו משועבד לו ולפי פירוש רבותינו הכי קאמר אם שכיר הוא ששכר הבהמה:
+
+<b>בא בשכרו.</b> בא לעשות מלאכתו ממנה ואין כדין שואל שאין כל הנאה שלו אבל לא פי' דינו ונחלקו בו ר' מאיר ור' יודא יש אומר כשומר חינם לפי שהשכירות כנגד המלאכה ומשמירה בחנם ויש מי שאומר כש"ש שבשביל מלאכתו נותן השכר ומקבל עליו השמירה ונמצאת המלאכה שכר השמירה חייב בגנבה ואבדה ונשבע על שבורה ומתה ומאילו השבועות שבתורה שבועת שומרים והלואה וכל דבר פשע ושבועה הבאה ע"י עד אחד ושבועת סוטה משום דרגלים לדבר לימדו רבות' לתקן שאר שבועות כגון פוגם שטרו ונפרע שלא בפניו ונפרע מן היתומים ושבועת אריסין אפוטרופא ושבועת אפי' שלא בטענת ודאי שהם דומיא דסוטה דרגלים לדבר משום דמורי היתרא ואף גילגול שבועה מסוטה ילפינן והאומר על השטר אשתבע לי דלא פרעתיך וכיון שרבו מעיז פנים שכופר' הכל עמדו ותקנו שבועת היסת מפני הרמאים ואף הפכו שבועת שכיר וחנוני ונגזל ונחבל ואף תקנו שבועת העדות שצבורין ומונחין בר"ה שאין להעמיד הדינין על דברי תורה לגמרי אלא הכל לפי הצורך והשעה כדאמר ר' נחמן על האי גברא גזלנא עתיקא הוה ובעינו למיקנסא והכל לפי מה שיראה הדיין להוציא דין לאמתו של דיין לפי ראות עיניו דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות והמקום יצילנו מעיוות הדין:
+
+
+Verse 15
+
+<b>מהר ימהרנה לו לאשה.</b> על כרחו אלא שיכול להוציאה בגט מאחר שנתרצת לו:
+
+
+Verse 16
+
+<b>כמהר הבתולות.</b> חמשים כמו שפי' רבות' שיהא זה כמהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה ויש מסמנין כמהר כמה דינרין והם ב' נ' סלעים:
+
+
+Verse 17
+
+<b>מכשפה לא תחיה.</b> וכן מכשף אלא שדבר הכתוב בהווה שהנשים מצוייות אצל מכשפות:
+
+<b>לא תחיה.</b> משמע שלא יעמידה בדין סנהדרין אלא כיון שיודע כי היא מכשפה כל הקודם לפגעה זכה שאם יביאוה לב"ד תעשה מכשפות להנצל או תעשה שום רעה וכן הוא אומר גבי הכנענית לא תחיה כל נשמה ולא שיביאום לב"ד והכי נמי מכשפה לא תחיה ולא שתבא לב"ד וכן מצינו בשמעון בן שטח שתלה פ' נשים באשקלון ביום אחד:
+
+
+Verse 18
+
+<b>כל שוכב עם בהמה.</b> לכך סמך כל שוכב עם בהמה למכשפה המכשפה תעשה אשתך בהמה תחתיך כדאמר מההיא איתתא דהויא חמרא ורכיב עליה בשוקא ואתית חברתה ובטלה המכשפות והוה רכיב איתתא בשוקא:
+
+
+Verse 19
+
+<b>זובח לאלהים יחרם.</b> גם זה מעניין המכשפים שדרך המכשף לקטר לשדים ולאלהים אחרים ולכך זובח לאלהים יחרם:
+
+<b>בלתי לה' לבדו.</b> כל העבודות לשם המיוחד והאי דכתיב לבדו לומר שאם יזבח לשם ולאלהים אחרים עמו כמו הכותיים דכתב בהן את ה' היו יראים ואלהיהם היו עובדין אם יעשה זבח בשותפות יחרם לכך נאמר לבדו, שמעתי מר' עובדיה זצ"ל ורבותינו דרשוהו לחייב על עבודת פנים שלא כדרכה בסנהדרין בפ"ד מיתות:
+
+
+Verse 20
+
+<b>וגר לא תונה.</b> לפי שאינו יודע ענייני הארץ דבר קל לאנות אותו:
+
+<b>כי גרים הייתם.</b> ומן הדין אוהבים זה את זה וכן המנהג כמו שאמר רבות' ג' אוהבים זה את זה הגרים וכו' ואע"פ שזבח לאלהים אחרים כיון שנתגייר הכל מחול. הגה"ה:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>אם ענה תענה אותו.</b> כלו' אם רוצה אתה שתתענה אתה, ואם ענה מילתא באנפי נפשה הוא תענה אותו ואז תתענה כיצד כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו:
+
+
+Verse 23
+
+<b>וחרה אפי.</b> מידה כנגד מידה. ואם ענה שהוא כמו אם אתה רוצה להתענות כמו מי שיש מעות של ירושה ורוצה לאבדם וכו' ואומר כך כדי להזהירו על כך וכאן נמי כדי להזהירו והרי מקראות קצרים כזה ואיכא למימר מדקרי' אם ענה תענה אותו ולא ענה תענה כמו אם שמוע תשמע צעוק יצעק ואף איכא לפר' דזה כי כמו דילמא וה"ק שמא אם הוא ראוי דאם יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו ואם אינו ראוי לא אשמע ומשום הכי כתב כי כשמא היא ודילמא אחד מד' לשונות:
+
+
+Verse 24
+
+<b>כנשה.</b> כמו שנשה ושכח הלואתו זמן ארוך ועתה דוחק הלוה ואומר לו ללוה כמה ימים החזקת בשלי ודוחק אותו מאד ונשה כמו (בראשית מ״א:נ״א) נשני אלהים לשון שכחה ואינו נקרא נושה אלא כשדוחק הלוה כמו (מלכים ב ד׳:א׳) והנושה בא לקחת והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך (דברים כ״ד:י״א) לא נשיתי ולא נשו בי וכולו מקללוני (ירמיהו ט״ו:י׳) כלומר איני דוחק אותם על שהם חייבים לי וגם אני איני חייב להם כלום ולא איחרתי להם מעותם שקללוני על כך וכולו מקללוני חנם אלמא שאינו נקרא נושה אלא בשעה שדוחק וגם דרך המלוה בריבית עושה עצמו כאילו שכח כדי שיעלה על המלוה ריבית הרבה ואח"כ דוחק ואל תהיה לו כנושה להרבות ריבית ואח"כ תדחק וזה שאומר <b>ולא תשימון עליו נשך</b> כלומר גם לא תשימון עליו נשך ללות לו חמש בשש לזמן קצוב וגם מודעת שמשעת שימה שמתנה לו הריבית עובר על בל תשימון ואפקיה בלשון רבים כי הלוה והמלוה והערב והעדים כולם עוברים על בל תשימון:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>כי היא כסותה לבדו.</b> כי זה כמו אי אם זה כסותה לבדו והוא שמלתו לעורו אז אני מזהירך שתשיבנו לו כי<b> במה ישכב</b> מאחר שאין לו אלא היא לבדה:
+
+<b>כי חנון אני.</b> ואע"פ שבדין אתה בא עליו שלקחתו בשביל מעותיך אני חנון ואיני רוצה שתרחיקנו יותר מדאי מאחר שאין לו ועשה לו לפנים משורת הדין מטעם כי חנון אני ובמקום אחר הוא אומר (דברים כ״ד:י״ג) ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה כאן אמר אם לא תשיב תענש והתם אמר אם תשיב לך תהיה צדקה אבל למעלה גבי יתום ואלמנה שהוא שלא כדין אמר וחרה אפי. אבל גבי אלמנה ויתום לא תענון כתיב שמוע אשמע צעקתו הואיל ומן הדין יש לי לשמוע צעקתן לפיכך לא כתב שם כי חנון אני. הגה"ה:
+
+
+Verse 27
+
+<b>אלהים לא תקלל.</b> סמך להשיב עבוט אולי יעבור המלוה ולא ישיב העבוט ויקלל הלוה הדיינים שדנו לקחת עבוטו. הגה"ה:
+
+<b>אלהים לא תקלל.</b> דיין ונשיא מיסרין ורודין בני אדם ולכך דרך לקללם ולכך מזהיר על קללתם וכן הוא אומר (קהלת י') גם במדעך מלך אל תקלל וכן הוא אומר (דברים כ"א) כי קללת אלהים תלוי כשרואין אדם תלוי רגילין בני אדם לקלל הדיינים לכך צוה לא תלין את נבלתו. הגה"ה:
+
+<b>בעמך.</b> בעושה מעשה עמך כי הוא רודה בך להדריכך בדרך ישרה ורבות' דרשו מבניא דידהו ומלא תקלל חרש אפי' הדיוט דעל כל ישראל אדם מוזהר על קללתו:
+
+
+Verse 28
+
+<b>מלאתך.</b> תבואתך כמו (דברים כ״ב:ט׳) פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, <b>ודמעך</b> תירוש ויצהר שזבים מן היקבים כמו דמעה מן העין:
+
+<b>אל תאחר.</b> שתעשה חלקי מאוחר לשלך אלא הראשית תתן לי ואח"כ קח לעצמך כדכתיב ראשית ביכורי אדמתך וכן ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגם <b>בכור בניך תתן לי</b> ולא מן האחרים:
+
+
+Verse 29
+
+<b>כן תעשה לשורך ולצאנך.</b> לתת לי הבכור מ"מ לא תמהר להביאו לפני אלא ז' ימים תניחו עם אמו דבתוך ז' אינו ראוי לפני מפני שיצא ממקום הטינופת וכל דבר מיאוס וטומאה נטהר לז' וגם משום שמא נפל הוא:
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>לא תשא</b> על פיך <b>שמע שוא.</b> כלומר לא תוציא מפיך דבר שקר אפי' ביחידי וכ"ש שלא <b>תשת ידך עם רשע</b> להצטרף עמו לעדות שקר וחמס כי אז יבא לידי מעשה ורבות' דרשו לא תשא שמע שוא שלא תקבל לשון הרע:
+
+
+Verse 2
+
+<b>לא תהיה אחרי רבים לרעות.</b> אע"ג שדין לילך אחרי רבים אם נראה בעיניך שאינם מכוונים יפה לא תהיה אחריהם מוטב להיות אחרי המיעוט ותתבטל כי מ"מ המעשה יעשה ברבים:
+
+<b>ולא תענה על ריב.</b> לא תלמד סנגוריא על דברי הרבים לנטות אחרי הרבים לנטות הדין וכמו כפל מילה הוה אלא לעולם אמור סברתך שמא יחזרו לומר כדבריך ויצא הדין לאמיתו ורבות' דרשו לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה ולא תענה על ריב על רב:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ודל לא תהדר בריבו.</b> אל תהי צדיק הרבה שלא תאמר דל הוא וצדקה היא אם אזכנו אין נושאין פנים בדין:
+
+
+Verse 4
+
+<b>שור אויבך.</b> אפי' איבך ואף מצוה יותר באויב מבאוהב כדי לכוף יצר הרע:
+
+
+Verse 5
+
+<b>וחדלת מעזוב לו.</b> השנאה שבלבבך בתמיה:
+
+<b>עזב תעזב.</b> השנאה כך תרגם אונקלוס וי"ל לשון סיועא כמו (נחמיה ג׳:ח׳) ויעזבו ירושלים עד החומה:
+
+
+Verse 6
+
+<b>לא תטה משפט אביונך.</b> לחייבו כי כבר הזהיר למעלה שלא לזכותו שלא כדין:
+
+
+Verse 7
+
+<b>מדבר שקר תרחק.</b> הרחק מעליך דוברי שקרים ורכילים שעליו כבר הזהיר לא תשא שמע שוא ואז נקי וצדיק אל תהרוג כי השקרנים גורמים להרג צדיקים ונקיים:
+
+<b>נקי וצדיק.</b> נקי מי שהוא נקי מן העון צדיק מי שיצא צדיק מן הדין כגון שעשה העברה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין וא"ת יעשה רשע לחדי שינצל לכך נאמר כי לא אצדיק אני אקח הדין ממנו כי לי גלוי בירור הדבר:
+
+
+Verse 8
+
+<b>ושוחד לא תקח.</b> אפי' לעשות דין אמת כי השוחד יעורך ויסלפך ותסלף הדין ומי��ו שכר ביטולו מותר ליקח מזה כמו שהיה עושה קרנא:
+
+
+Verse 9
+
+<b>וגר לא תלחץ.</b> בדין להטות דינו ולמעלה הזהיר עליו אפי' שלא בשעת דין ולכך אמר למעלה לא תונה וכאן לא אמר כי אם לא תלחץ ואגב שאמר לא תטה משפט אביונך אמר כאן וגר לא תלחץ ואחר שאמר לא תטה משפט וגר לא תלחץ אמר אך עבד להו חיות ומידת רחמנות:
+
+
+Verse 10
+
+<b>שש שנים תזרע.</b> ואכלו אביונך וגרים בכלל:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ששת ימים תעשה מעשיך וינפש בן אמתך והגר.</b> גם זו לטובה תעשה לו שלא ישתעבד בשבת ואע"פ שאני מזהיר אתכם על הגר לא תתחבר עמו יותר מדאי שלא ידבר עמכם מע"ז שהיתה לו ולכך אומר <b>ובכל אשר אמרתי לכם תשמרו</b> שהזהרתי אתכם על ע"ז תשמרו ואפי' שמותם לא תזכירו ולא ישמע על פיך ולפי שרוצה לומר החגים והוא סקבא דשתא פי' חבורה שמחמת השמחה אדם רגיל לומר דברים שלא כהוגן חזר והזהרם מכל אשר אמרתי שאפי' בשעת השמחה צריך להזהר בעצמו כלומר בכל דרכיך דעהו:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>שלש רגלים תחוג לי בשנה.</b> ג' זימני שמחה בשנה ובשלשתם תעשה לי חג כדי שתהא שמחתכם לשמים בחג המצות על שיצאתם ממצרים בו לחירות וחג הקציר בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו שמח כדכתיב ושמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל ותעשו שם חג כדי שתהיה השמחה לש"ש וחג האסיף כשאדם אסף תבואתו וכונס קיצו ומוסק את זיתו אז הוא שמח ותעשו אז חג כי אני רוצה להתערב בשמחתם לכך נאמר בחג הסוכות במקום אחר והיית אך שמח כלומר מאחר שאספת את הכל אין לך מחשבה כי אם לשמוח:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>לא תשחט על חמץ.</b> כמו שאמרו רבות' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים שלא תמהר לשוחטו:
+
+<b>ולא ילין חלב חגי.</b> שלא תאחר הקטר אימרים עד בוקר שעמוד השחר פוסל בלינה. הגה"ה:
+
+
+Verse 19
+
+<b>לא תבשל גדי בחלב אמו.</b> לפי הפשט בישול לשון גידול וגמר כמו (בראשית מ׳:י׳) הבשילו אשכלותיה ענבים וה"ק לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו שתאחרנו עד שתגדלנה האם בחלבה אלא בראשית תביאנו דומיית תחלת הפסוק שאמר ראשית ביכורי אדמתך. [והאמת כי אסר בשר לבשל בחלב כי החלב שגדלו וחי ממנו איך תבשלו בו דומיא דאותו ואת בנו ולא תקח האם על בנים ושהוא דרך אכזריות וגדי לאו דוקא אלא לפי שעז יש לה רב חלב והגדי דק וקטן שב' וג' יולדות בכרס ויכול לבשלה בחלבה וה"ה לכל בהמה חיה ועוף אלא שר' יוסי הגלילי חולק בעוף שלפי שאין לו חלב אם ולא מפני שהק' חס על הבהמה אלא שלא ינהגו ישראל דרך אכזריות הגה"ה]:
+
+
+Verse 20
+
+<b>הנה אנכי שולח מלאך.</b> נביא שליח דליכא למימר מלאך ממש דלא אמר הק' לשלוח מלאך ממש עד שעשו העגל שאמר להם בכעס ולא קבלו אלא מלאך זה נביא:
+
+
+Verse 21
+
+<b>כי לא ישא לפשעכם.</b> אם תמרה בו אין בידו לישא לפשעכם כי המורד בו הוא פושע בי <b>כי שמי בקרבו</b> כי הוא נקרא בשמי והוא שלוחי ואין בידו לסלוח מה שפושעים בי וא"ת א"כ מה יועיל לי כל אשמע לו לכך נאמר אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר כי מה שהוא אומר אני מדבר כי מפי הוא אומר ולכך אם תשמע לו הרי אתה שומע לי:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>את לחמך ואת מימיך.</b> שלא יזיק המאכל:
+
+<b>והסירותי מחלה מקרבך.</b> כמו כי אני ה' רופאיך ומשום ר' עובדיה ז"ל שמעתי וברך את וגו' שתהא ברכה ושפע מצויה בהם והסירותי וגו' שתהיה בריא בגופך ותאכלנו יפה כי מה יועיל רוב אוכל אם תהיה חולה לא תוכל לאכול וזה ישר בעיני:
+
+
+Verse 26
+
+<b>לא תהיה משכלה ועקרה.</b> אשה שמפלת או שמתים בניה בחייה נקראת שכולה כמו (בראשית כ״ז:מ״ה) למה אשכל גם שניכם יום א' וגם עקרה לא תהיה בארצך כי כולם תלדנה:
+
+<b>את מספר ימיך אמלא.</b> שתהיה זקן ומלא ימים ולא תמות בלא עתך כי הרשעים מתים בלא עתם כדכתיב (משלי י׳:כ״ז) ושנות רשעים תקצורנה:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>מים סוף.</b> אשר במזרח ארץ ישראל:
+
+<b>ועד ים פלשתים.</b> אשר במערב:
+
+<b>וממדבר.</b> אשר בדרום:
+
+<b>ועד הנהר.</b> אשר בצפון:
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ואל משה אמר.</b> קודם מתן תורה:
+
+<b>עלה אל ה'.</b> כמו שנאמר בוישמע יתרו ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר ויעל משה:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ונגש משה לבדו.</b> כמו שנאמר שהזהירם הק' של ליקרב להר ואח"כ בא משה וסיפר להם:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ושתים עשרה מצבה.</b> שתקן משה מצבה לכל שבט ושבט כמו שנאמר והגבלת את העם סביב שהיו ג' שבטים במזרח וג' במערב וג' בצפון וג' בדרום וי"ל כי שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב ומה שלא כרת כאן בין בתרי בהמה כמו במקום אחר להראות להם שאם לא יקיימו הברית יפרע מהם בדם לכך כרת בדם וכן הוא אומר (ויקרא כ,ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכן מפ' בהגדה ולכך נאמר נעשה ונשמע נעשה מה שמצוה עלינו ונשמע נקבל ברית כמו אם שמוע תשמעו דמתרגמינן אם קבלה תקבלון:
+
+
+Verse 5
+
+<b>וישלח את נערי בני ישראל.</b> הבכורים זה היה בה' סיון כמו שאמרו רבות':
+
+<b>ויעלו עולות.</b> מספקא להו בחגיגה אי אילו עולות קאי אפרים דבסוף הפסוק אי עולות של כבשים היו ואע"ג דאיכא למ"ד דפשיטא ליה מ"מ לא ידענא היאך פשיטא ונקד עולות באתנחתא ולא דהיינו אפרים שבסוף הפסוק כדאמר ביומא לרב מספקא ליה לאיסא פשיטא ליה ונקדי' אתנחתא בעולות כי היכי דמצינו כי והכי דשמא האתנחתא מפסקת בין עולות לשלמים אע"ג דתרווייהו פרים ושמא אף בין פרים לכבשים:
+
+
+Verse 6
+
+<b>זרק על המזבח.</b> קודם שקרא להם הדברים ולאחר שקרא להם זרק את החצי האחר על המזבח כדמת' אונקלוס:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>הנה דם הברית.</b> נחלק לחציים הוא דם הברית וחלקתיו כי כן דרך כורתי ברית שחולקין ובין שני הבתרים הברית נכרת כדכתיב באברהם כשנכרת לו ברית בין הבתרים וכמו שכת' העגל אשר עברתם בין בתריו:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>כמעשה לבנת הספיר.</b> שפר"א בלע"ז והוא כעין תכלת בלי"ב (bleu, blau) בלע"ז ולפי שאין הספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן סימן שהוא ניכר לכל:
+
+<b>עצם השמים לטהר.</b> שהוא נטהר מן העננים כדכתיב (איוב ל"ז) ורוח עברה ותטהרם:
+
+<b>השמים.</b> דומה לתכלת בלי"ב, ועוד דאיכא ספיר שהוא אדום כדכתיב (איכה ד') אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם והוא ייגינייצי"א גרנ"ט או רוב"י וזה כעצם השמים:
+
+
+Verse 11
+
+<b>ואל אצילי בני ישראל.</b> [לא סמכם בידו כ"כ שלא יהו צריכין לאכול כדכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אלמא שנהנו מזיו השכינה אבל כ"כ לא נהנו שיכלו להתענות כמו שהתענה מ' יום ומ' לילה וכן כתב בפי' אבן עזרא משם יהודא קשטלין וכן אמר משם ר' ישעיה מטרנא הח"ר משה הגה"ה] ואל אצילי הבכורים לא שלח ידו כשנגלה להם הק' היו יראים מאד פן יוזקו כמו שאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו וכשראו שלא שלח עליהם ידו ולא הוזקו הקבילו פני שכינה בלא היזק ויאכלו וישתו כי היו שמחים הרבה:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויאמר ה' אל משה.</b> זה היה אחר עשרת הדברות:
+
+
+Verse 13
+
+<b>ויעל משה.</b> ויהושע נשאר אל רגלי ההר להמתין לו:
+
+
+Verse 14
+
+<b>ואל הזקנים אמר</b> משה <b>שבו.</b> המתינו לנו לי וליהושע כי יהושע נתקרב אל ההר יותר מהזקנים ומאהרן וחור ולכך לא ידע במעשה העגל:
+
+<b>מי בעל דברים.</b> זהו ��הוא רוצה להוציא מחבירו כי המחזיק לעולם שותק:
+
+<b>אליהם.</b> לפי הפשט לדון ורבות' אמרו יגש ראיה עליהם ומכאן אמרו כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה וכשאין תפוס זה אלא כמו זה ומספקא מילתא יעשו הדיינין שודא כמו שניהם תלמידי חכמים שניהם שכינים שניהם קרובים חלוקים והוא דליכא למיקם עלה דמילתא היום או למחר כל דאלים גבר משום דלא ליתי לזילותא דבי דינאי:
+
+<b>מלכי עזרת השבטים, עשה באויבינו שפטים, ויהיו נזבחים ונשחטים, ולעמך הנמשכים והנמרטים, השפע דם ענב וחלב חטים, ובגדי צבעונין ותקון קישוטים, וכסף וזהב ורוב פשיטים, בסיימי אלה המשפטים.</b>
+
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>לאמר.</b> מפרש להרבה פנים פעמים לאמר אל משה לאמר אליהם כמו בכאן שאומר אחר דבר ופעמים לאמר אל בני ישראל ופעמים שאינו אלא תיקון מילה כמו (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו':
+
+
+Verse 2
+
+<b>ויקחו לי תרומה.</b> לצורכי לבנות לי בית, הגזברים יקחו מאת העם ולא בחזקה אלא <b>מאת כל איש אשר ידבנו לבו</b> וזאת הפרשה נאמרה בתוך מ' יום האחרונים שהיה משה ממתין את הלוחות וצוה לו הק"ב להיכן יניחום שיעשו משכן ובית קדשי הקדשים ובתוכו ארון ובתוך הארון הלוחות ושם תשכון שכינה עם התורה וישראל סביב כסא הכבוד והשכינה ביניהם כמו שכתב ושכנתי בתוכם כמו בין המלאכים ועל זה נאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם להיות שכינה ביניכם אלא שחבלתם:
+
+
+Verse 3
+
+<b>וזאת התרומה.</b> לא היו מביאין אלא הדברים הראוין לתת למלאכה ולא כשאר נדבות שמנדבין כל דבר כגון סרבל אדם לנדב למזבח או לבדק הבית ומוכרין אותו ולוקח מהדמים מה שצריך לבדק הבית או למזבח אבל בכאן לא היו מנדבין שום דבר כדי למוכרו וליקח ממנו אלא מה שצריך למשכן ברזל ועופרת ובהמה ובגדים שלא היו מנדבין אלא מה שראוי למלאכה כדמפרש ואזיל כי כל אילו י"ג דברים ראוין למלאכה:
+
+
+Verse 4
+
+<b>שש ועזים.</b> נוצה של עזים שהעזים עצמן לא היו הנשים טוות:
+
+
+Verse 5
+
+<b>מאדמים.</b> צבועים אדום כמו קורדוא"ן (corduan, Leder) אדום מדלא כתיב אדומים:
+
+<b>ועורות תחשים.</b> העור נאה מאד ודרך השרים והשרות לעשות מהן נעלים לנוי כדכתיב (יחזקאל ט"ז) ואענלך תחש:
+
+<b>ועצי שטים.</b> במדבר היו יערים שגדל שם אותו עצים הקרוין שטים דכתיב (במדבר כ״ה:א׳) וישב ישראל בשטים וכתיב (יהושע ב׳:א׳) וישלח יהושע בן נון מהשטים על שם יער נקרא המקום שטים וכן כתיב (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שיטה תדהר ותאשור וגו' ומשם היו מביאין אותן ומנדבין למשכן והוא עץ קל וחלק ונאה ותדע שהוא קל שהרי מ"ח קרשים ואדניהם חמש של מסך וד' של פרוכת והיתידות וכל העמודים ס' עמודי החצר ואדניהם וס' עמודי המשכן ואדניהם ה' של מסך וד' של פרוכת והיתידות היו מושכין ח' בקר שנתנו לבני מררי כמו שפי' בפ' נשא ואע"פ שהקרשים היו קירות גדולות בני עשר אמות ורחבו אמה וחצי ועביו אמה כמו שאנו למדין מב' קרשים שבמקצועות אלא ודאי עץ חשוב וקל היו דוגמת מזר"א שעושין ממנו כוסות:
+
+
+Verse 6
+
+<b>שמן למאור.</b> אל המנורה:
+
+<b>בשמים לשמן המשחה.</b> יש לתמוה שכל הפרה כולה אינה אלא תיקוני בניין חוץ מפסוק זה שהם לצורך עבודה ואינו אומר חטים ללחם הפנים כבשים לתמידים ולמוספין ולא עצים למערכה ובשלמא שמן המשחה צורך הבניין שבו נתקדש כל הבניין והקטורת נמי משום שצריך אומנין לכך הוצרך להביאו לפני האומנין אלא שמן למאור למה הוזכר כאן ונראה ששלשתן צורך הבניין שמן המשחה כדפרישית, קטורת דרך המלכים שמשחין להם את הבית קודם שיכנסו בה וכ"ש מלך מ"ה וכן מצינו שע"י הקטורת שכינה באה כדכתיב וכסה ענן הקטורת את הכפורת וכתיב כי בענן אראה אל הכפורת ושמן למאור אין דרך המלך לבא אל ביתו עד שידליקו לו נרות וגם הבית אינו מתוקן עד שיפתחו לו חלונות ויתקנו מקום המאורות ביום ובלילה כי אין דרך כבוד לדור בחשיכה ואע"פ שאין צריך לאורה כבוד מעלה הוא והכי פשוטה דקרא שמן למאור ומאותו יקחו למשחה מדלא כתיב שמן ובשמים למשחה אלא אשמן דלעיל קאי:
+
+<b>ולקטורת הסמים.</b> לצורך הקטורת יקח סמים:
+
+
+Verse 7
+
+<b>אבני שוהם.</b> שתי אבני שוהם לאפוד:
+
+<b>ואבני מילואים.</b> י"ב אבנים לחושן ולפי שכתב בו ומלאת בו מלאת ד' טורי אבן שהיה מלא חושן באבנים ועל שם שממלאים האבנים נקראו אבני מלואים:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>ככל אשר אני מראה אותך.</b> י"ל שהראהו ממש התבנית וי"ל שקורא מראה מה שאומר לו עניין המשכן ומראה לו איך יעשה וכן לשון בני אדם:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>וצפית אותו זהב.</b> ראוי היה הארון להיות כולו של זהב אלא שהיה כבד לנושאו והוא נשוא בכתף כדכתיב כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו וכן מצינו במזבח שצוה הק' לעשות הלוחות נבוב לוחות וחלול מבפנים כדי שלא יהיה כבד:
+
+<b>ועשית עליו זר זהב.</b> לשום על גבי שפתו שכשצפה אותו מבית ומחוץ ועשה שתי ארונות זהב אחד מבחוץ ואחד מבפנים עדיין לא היה מצפה עביו הארון העץ למעלה על השפה ועשה לו זר זהב סביב לתת על השפה לכסות עובי העץ וזהו זר שעשה כמין זר והולך סביב לארכו ולרחבו:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ויצקת לו ד' טבעות, ושתי טבעות.</b> לפי הפשט מדקאמר ושתי נראה שח' טבעות היו בתחילה יצק ד' טבעות קטנים קבועים בארון ובאותן קבע ד' טבעות גדולים ורחבים שהבדים קבועין בהן וכשהיו מניחין הארון הנושאים אותו כופלים הטבעות שהם נתונים בתוך הטבעות הקבועים ונשפלים הבדים והיו כמו נתלין שם ולא היו כנגד גובה הארון אלא כשנושאים אותם:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>לא יסורו ממנו.</b> מפני קדושת ארון לא היה רוצה הק"ב שישמשו בארון הקודש להסיר בדים ולהכניסן אלא כשבאין לנושאו מחזיקין בראשי הבדים ונושאין אותו וכשמניאים אותו הולכים להם מיד מפני אימת הקדושה ועתה נותן טעם לדבר <b>ונתת אל הארון</b> ולכך אני מצוה לנהוג דרך קדושה ואע"פ ששם משה הבדים בארון כדכתיב בו ותכל ופרשת נשא כתיב אהרן ובניו יבאו וכתב שם גבי ארון ושמו בדיו אלמא שהוסרו איכא למימר דאע"פ ששמם משה רצה הק' שיושמו ע"י הכהנים ולפיכך שמו אותם אהרן ובניו ומאותו שעה לא הוסרו וי"מ לפי הפשט שלא יסורו שכתב כאן ה"ק ששמו אותן בקביעות בתוך הטבעות שלא ישמט הארון לכאן ולכאן כשנושאין אותו אבל מוסרים היו כמו שכתב לשם ושמו בדיו אבל רבות' מפ' שלא היו מוסרים כדמ' במכות דקאמר גבי יש חורש תלם אחד ועובר עליו משום ח' לאוין ופריך ולחשיב נמי שהסיר בדי הארון וקעבר בלאו דלא יסורו ובמסכ' יומא נמי אמר המסיר בדי הארון לוקה ולכך פי' שלא הוסרו רק בפעם ראשון כדי שיתנו ע"י כהנים וי"מ שמה שכתב גבי אהרן ובניו ושמו בדו אינו אלא שתקנו אותם ולא הוסרו מעולם כדאמר ביומא מתפרקין ואינם נשמטים ובבא בתרא פרק קמא מפ' כמה הלוחות אוכלות בארון ואיך מונחות בין למ"ד אמת כלים באמת בת ששה טפחים בין למ"ד בת חמש טפחים הגה"ה:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ועשית כפורת זהב טהור.</b> הכפורת שהיה נתון על הלוחות והשכינה מתוועדת שם היה כולו של זהב:
+
+
+Verse 18
+
+<b>שנים כרובים זהב.</b> דומיא לכסא הכבוד ולחיות הקודש:
+
+
+Verse 19
+
+<b>מקצה.</b> כמו מקצה:
+
+
+Verse 20
+
+<b>ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני הכרובים.</b> פניהם זה כנגד זה וכבושים כנגד הארון והכתפים פרושות למעלה מראשיהם דרך ענוה נר':
+
+
+Verse 21
+
+<b>ואל הארון תתן את העדות.</b> כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה נתן טעם ללא יסורו:
+
+<b>ונועדתי לך שם.</b> מבין שני הכרובים ממקום שהלוחות שם כדכת' וישמע את הקול מדבר אליו וגו' והאי דכתיב וידבר ה' מאהל מועד לאמרו ה"ק מאוהל מועד הי שומע הקול כשהיה חוץ לאוהל וכשהיה חוץ האוהל היה הקול בא אליו מעל הכפורת כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>ועשית שלחן.</b> דרך כבוד הוא שיהיו עבדיו וכהניו אוכלים משלחנו:
+
+
+Verse 24
+
+<b>וצפית אותו זהב טהור.</b> מלמעלה ולמטה ועדיין היה עץ השלחן נראה ולכך אמר <b>ועשית לו זר זהב</b> לכסות עובי העץ והוא עשוי כמין זר שנותנין סביס לשחלן כמו צרקל"א (cercle, Kreis) בלע"ז להבדיל:
+
+
+Verse 25
+
+<b>ועשית לו מסגרת.</b> לתת על השלחן סביב שלא יפול הלחם אם יגעו בו ועובי המסגרת טפח והיה מונח סביב דשפתי השלחן:
+
+<b>ועשית זר זהב למסגרתו.</b> ואם המסגרת של עץ עשו לה כמין זר כפול מבחוץ ומבפנים למסגרת לכסותה ועל שפתו לכסות עובי המסגרת וכל דבר הסובב שהוא קצר וארוך כמו זיר ואותו זיר עשוי כמין תיק טפח מכאן וטפח מכאן והולך סביב סביב והמסגרת נכנסת בתוך אותו תיק ונמצאת כולה מכוסה זהב וגם י"ל כי המסגרת היתה כולה זהב וה"ק ועשית זר זהב שעשה טס רחב טפח סביב סביב וה"ק ועשית זר למסגרתו להיות מסגרתו:
+
+
+Verse 26
+
+<b>אשר לד' רגליו.</b> לד' הפאות היו ד' רגלים ובין הרגלים ועובי השלחן אמה וחצי וה קומתו:
+
+
+Verse 27
+
+<b>לעומת המסגרת.</b> אשמעינן שלא היו טבעות במסגרת אלא לעומתם בעובי השלחן:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו.</b> קערותיו ללוש בהם את הלחם, כפותיו לתת בהם הלבונה לתתו על גבי מערכת הלחם ונקטרת משבת לשבת להיות ללחם לאזכרה, קשותיו כלים שנותנים בהם מים ללוש הלחם כדכתיב ואת קשות הנסך שהיו מנסכין הימנו המים על גבי הסולת ללושו, קשות לשון כלים כדאמ' (סנהדרין פ"א) הגונב את הקסוה ומפר' כלי שרת וכן תרגם אונקלוס קסותיה:
+
+<b>אשר יוסך בהן.</b> שהיו מתקנין אותו בהם כמו (ישעיהו מ׳:י״ט) הפסל נסך חרש תיקן להבדיל:
+
+<b>ומנקיותיו.</b> שהיו מנקין בהן את התנור מן הדשן ומנקין בהן השלחן כששמין עליו הלחם ומסדרין שש מכאן ושש מכאן כדאמ' באמור אל הכהנים שתי המערכות שש המערכות כל לחם ולחם היה מב' עשרונים כמו שתי מדות של פסח והיה לחם גדל והדור לבא לפני המלך והיו מסדרין ששה לחמין זה אצל זה לארכו של שלחן והשלחן היה ארכו למ"ד אמת כלים באמת בת ששה ספחים י"ב טפחים ורוחב הלחם טפח ועוביו טפח דכתיב לחם הפנים ואין פנים פחותין מטפח נשארו ו' טפחים ריוח בין לחם ללחם וה"ה בין לחם ללחם טפח וחצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן כי ה' אוירות בין שש לחמים ולמ"ד אמת כלים בת ה' טפחים היה אורך השלחן י' טפחים ונשאר ד' טפחים בין לחם ללחם וחצי טפח ויותר מעט חצי טפח לכאן וחצי טפח לכאן ומדרש אגדה כמו שפי' רש"י שהיו ג' על ג' ומנקיות סניפין והקשות חצי קנה לתת זה על גב זה וקשות הנסך לשון סוכה והקערות לתת אותו בהם עד השבת שהיו מסדרים אותו ולחם הפנים שהיה לו פנים ועשוי כמין תיבה פרוצה ובע' פנים התורה נדרשת ואני פי' אחר לשון עברי ואמרו רבות' סלקו כסדורו וזה נס גדול דכתיב חום ביום הלקחו ואף לפי הפשט נס הוא ואם היה חום בסדורו שהרי מבששי נעשה והיה חום בשעת הסידור ולפי הפשט חום פרי"ש (fraiche, frisch) בלע"ז:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>מקשה תיעשה.</b> שלא יצק אותה טירייטי"ר בלע"ז ע"י הקשת קורנס תיעשה מכהו גוף המנורה למטה מן הקנים וקנה למעלה מן הקנים שהיה לה קנים באמצע ששה קנים היוצאים ממנה כפתור תחת שני הקנים ופרחיה שהיו מציירין אותה בפרחים לנוי ורבותינו אמרו בהקומץ כי שתי פרחים ושתי כפתורים היו לה לבד כפתורים הקנים שהיו במנורה כ"ב גביעים וי"א כפתורים וט' פרחים כפתור ופרח בכל קנה ובגוף המנורה שני הפתורים ושני פרחים כי מיעוט כפתורים שנים ומיעוט פרחים שנים והגביעין כמין כוסות אלכסנדריים כך מפר' בהקומץ ולפי הפשט כך נראה ג' גביעין משוקדים בקנה אחד כפ' ופרח שהגביעים מצוייר בהם שקדים וגם כפתורים ופרחים וכן במנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ג' למעלה בקנה של מנורה וכן בכל קנה וקנה ולמטה אחד ששוה לכל הקנים [וכן אמרו רבותינו שמשוקדים מן התיבות שאין להם הכרע הגה"ה]. וכל הקנים היו שוים במדה אחת ועשוים כמין ענפי האילן קנה גוף המנורה גבוה מכולם שנים שבצדו נמוכים ממנה מעט כפי האלכסין והשנים נמוכים מן הראשונים כפי שהם יוצאים בנמוך והשלישיים יותר כפי שהם יוצאים בנמוך ואין במנורה רק ג' כפתורים מעשת הזהב אותם שהם תחת שני הקנים ורבות' פירשו בהקומץ שכל הקנים באים כנגד גבהה של מנורה ולפי הפשט הגביעים מצויירים בשקדים כפתורים ופרחים כדרך שעושים בכוסות מאברי"א (ivoir, Elfenbein) שלמוניי"א ולא היו בה פרחים כי אם בגביעים והגביעים נתונים כל סביבות הקנה כמין בית יד וכשהנר מתמלא יותר מדאי יורד השמן אל הגביע הראשון וכשמתמלא הראשון יורד אל השני ומן הב' אל הג' ומן הג' אל הד' שבירך המנורה שכולם מתמצין לתוכו ובאה האורה מגובה המנורה ומן הקנים הנמוכים:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>והאיר על עבר פניה.</b> כנגד השלחן שהוא כנגד פניה כדכתיב ויתן את השלחן על ירך המשכן תימנה ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן צלע צפון כי להאיר על השלחן היתה המנורה ונראה לפי הפשט כמו דאמ' בין מזרח ומערב מונחים והיו מאירות על השלחן וכל הפתילות נתונות לצד השלחן וכן מוכח אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ולפי מה שהפתילות היו חוזרות לצד גוף המנורה ששת הנרות היה לו לומר דהשביעית שעל המנורה איך תחזור אל מול המנורה ואיכא למימר דלפי מה שאמרו רבות' אגב הששי נקט הז' א"נ שתהא דולקת ישרה לא תטה לכאן ולכאן וזה צורתה לפי הפשט וכל המנורות כשירות בכל מיני מתכות אבל לא מעץ למאן דדריש כלל ופרט וכלל ולמ"ד ריבה ומיעט אפי' מחץ כשירה ולא מיעט אלא של חרס ופלוגתא היא (מנחות כ"ח):
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>וחמשים לולאות.</b> ובין שני הלולאות חצי האמה וביניהם מ"ט אוירות והם כ"ד אמות וחצי ומקום הלולאות עצמן ג' אמות וחצי וצוה הק"ב לעשות היריעות חלקות כשני חלקים כדי שיהו נוחות לטלטל וכן אותן של עזים ומקום לולאות יריעות העזים היו מחזיקות ה' אמות וחצי כי עבים היו ולפי הפשט נראה כי יתידות המשכן היו גבוהות כמו ו' אמות ויריעות קשורות בראשם ופרוסות כמין כנפים שקורין אלב"ן בלע"ז. והיו הקרשים מצופין הב מבחוץ כמו בפנים ונראין כולן מתחת יריעות שהיו פרוסות למעלה ונראה הזהב מתחתיהם כי לפי דברי רבות' היו היריעות נקמטות אחר המשכן:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ועורות תחשים.</b> יש מי שאומר שני מכסאות היו אחת של אילים ואחת של תחשים וי"א אחת ונותנין עור של גוונין אחד ואחד אדום כעין אשייקי"ר ולא נתן הם מידה שאם נופלין מכאן ומכן אינם אלא על הגג:
+
+
+Verse 15
+
+<b>עצי שטים עומדים.</b> שלא יהוא שוכבות על צדן כעין אשפר"ט בלע"ז אלא עומדים דרך גובהן כמו עמודים. הגה"ה:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>האדנים.</b> ארכן אמה ורחבן ג' רביעי אמה בין השנים אמה וחצי ונותן ארכן לעובי הקרש ורחבן לרוחב הקרש ובכל אחד נקב חלול רביע אמה על רביע אמה נמצא שפתו לרחבו רביע מכאן ורביעי מכאן ולארכו שפתו חצי אמה פחות חצי רביע אמה מכאן וכן מכאן והקרש חורץ בשפת רחבו רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן ובאמצעיתו חורץ חצי אמה ונשארו שתי ידות כל אחד רחבו רביע אמה וזהו אמה וחצי בין הכל ונמצאו הידות שיש להם רביע אמה לכל אחד ברוחב הקרש ועוביין אמה כנגד עובי הקרש וחורץ בהם רביע וחצי מכאן מלפני הקרש ומאחריו ואז הידות רביע על רביע ונותן אותם בתוך נקבי האדנים ועובי החרצים מכסים שפתי האדנים בצמצום:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>אל הטבעת האחת.</b> באותן ב' קרשים היו טבעות לפי שהם מחברות כותל האורך עם כותל הרוחב והיו מחוברות עם קרשי האורך בטבעות:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>והבריח התיכון בתוך הקרשים.</b> אמרו רבות' ע"י נס ולפי הפשט בכל כותל וכותל היה אחת והאי דקאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים ה"ק האחרים היו נתונין בין הזהב לקרש אבל הבריח התיכון היה נתון לתוך הקרשים שהיו נוקבין את הקרשים זה כנגד זה פוטינ"א בלע"ז ומכניסין הבריח התיכון בתוך הקרשים דרך הנקבים מקצה הכותל לקצהו אבל הבריחים שבין הזהב והקרש לא היו ארוכים אלא עד חצי הכותל ובאים זו כנגד זו ונותנים בראש הכותל מזרחי והולך עד חצי הכותל והאחד בא כנגדו מהראש מערבי של כותל ונכנס אל הבריח שבא מן המזרח והם שני בריחים והיו שנים מלמעלה מן התיכון ושנים למטה כמו כן והיינו חמשה עם התיכון ומבריחים בג' מקומות והתיכון הולך מקצה הכותל ולכך כתב ביה מן הקצה אל הקצה:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+<b>ועשית פרוכת.</b> בפרוכת היו ד' עמודים שהיה בין שני הכתלים ויכול לתלותן בכותל הקרשים מכאן ומכאן אבל במסך היו חמשה שלא היו בתוך הכתלים:
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+<b>ונתת את הפרוכת תחת הקרשים.</b> לסוף ה' היריעות שהן של ד' אמות כדי שיהא המשכן עשרים על עשר ובית קדשי קדשים עשר על עשר:
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>נביב לוחות תעשה אותו.</b> שיהא חלול מבפנים ויהא קל לנושאו:
+
+
+Verse 9
+
+<b>ועשית את חצר המשכן.</b> כשתדקדק בעמודי החצר ליישבם צריך אתה לומר שמצד אחד של מסך פתח החצר ראש היריעות שבכתף תלויה בעמוד שבראש המסך ובצד השני המסך תלוי בעמוד שבראש היריעה שבכתף ובין עמוד לעמוד עם עובי העמוד חמש אמות ודוק ותשכח:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>ורוחב נ' בנ'.</b> הפשט כמאן דאמר בעירובין העמיד משכן על שפת חמשים ורוחב חמשים בנ' של אורך החצר כי נ' היו פנויות לפני המשכן והיה לפני המשכן נ' על נ' ואחורי המשכן י"ט אמות שהרי ארכן ל"א אמות עם עובי המשכן וכן לשני צדדין וי"טי מכאן וי"ט מכאן דהוא רוחב י"ב עם עובי הקרשים:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>וויהם.</b> מזלגות עשויית כמין אות וי"ו אלא שנותנים למפרע והיו קבועים בעמוד ותולים בהם היריעות בלולאות וחשוקים נראה כמין קשרים צרקל"א סביבות העומד בג' או בד' מקומות שלא יבקע העמוד הגה"ה:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>כל יתידות המשכן.</b> של יריעות המשכן היו יתידות לקובעו שלא יגבה אותם הרוח כמו לקלעי החצר:
+
+<b>בידך רוממה, תנות קרני רמה, בתבונה וחכמה, בדעת ומזימה, ואת נוגה ושמה, תנה ביזה ושמה, ואהליבמה, תהא לעמך אמה, עשה בהם נקמה, באותות ובמלחמה, בעת כי מסיימה, ויקחו לי תרומה.</b>
+
+
+Verse 20
+
+<b>ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך כתית.</b> לפי שאמר סתם שמן למאור בויקחו לי תרומה פי' בכאן איזה שמן שלא יביאו אלא זך כתית ופי' מה יעשה ממנה ומי מדליק את המנורה:
+
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ועשית בגדי קודש.</b> שישמשו בם בקודש ולא יבואו לפני בבגדי חול כי אין זה דרך כבוד כי אם בבגדי תפארת וקודש:
+
+
+Verse 3
+
+<b>ואתה תדבר אל כל חכמי לב.</b> כלומר כשם שצויתי על החכמים לעשות המשכן כך אני מצוה עליהם לעשות הבגדים ולא יאמרו אהרן ישכור מי שיעשה לו בגדיו וכן הם יקחו את הזהב שכשם שאני רוצה שתקחו את התרומה למשכן כן יקחו את הזהב והתרומה לבגדים ולא יאמרו אהרן יבקש לעצמו וזה לאהרן ולבניו שכתב כאן לבניו שישמשו תחתיו בכהונה גדולה ולקמן מפרש בגדי כהן הדיוט כדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>ועשו את האפוד.</b> אפוד חגורה שמאפד כל הבגדים ומחבקו לו וכן הוא אומר (שמואל ב ו׳:י״ד) ודוד חגור אפוד בד:
+
+
+Verse 7
+
+<b>שתי כתפות חוברות.</b> כעין שתי רצועות מחוברות לאפוד ובאות על כתפי אהרן אחת מכאן ואחת מכאן עשויות כמעשה האפוד רוחב הרצועות ומעשיהם כמעשי אפוד ובראשם הבא על כתיפותיו עשו משבצות יישטי"ן בלע"ז ונותן שם שתי אבני השוהם ועשו שתי שרשרות ונתנו על המשבצות כדכת' ונתת את שרשרות העבותות על המשבצות בראשי הרצועות:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+<b>שרשרות.</b> שלשלאות והיו נופלות לפניו מעט ובקצות החושן למעלה מחזהו עשו שתי טבעות זהב כדכת' ועשית על החושן שתי טבעות זהב ואותן שתי שרשרות שבראשי רצועות האפוד נותן באותן שתי טבעות כדכת' שתי עבותות הזהב על שתי הטבעות אל שתי הטבעות אל קצות החושן והעבותות מן השרשרות שהם מעשה עבות ולא חלולות כשאר שלשלאות שעושין טבעת בתוך טבעת אלא עבות טרינ"א בלע"ז:
+
+<b>עבות.</b> מחוטי הזהב ומחברין החשן שבראשי רצועי האפוד אחת מימין צאורו וצאורו ניתן בין שני שרשרות וכן נראה שהשרשרות באות מהמשבצות שאבני השוהם שם אל הטבעות החושן ונתלה החושן אל האפוד באותן השרשרות וקצת השרשרות היו על המשבצות ובאות אל הטבעות כדכת' ואת שני קצות שתי העבותות תתן על שתי המשבצות ועושה שתי טבעות למטה בשני קצות החושן. ד' טבעות היו בחושן שתים למעלה ושתים למטה השתים שלמעלה היו ראשי השרשרות נתונות כמו שפי' ושתים התחתונים היו כנגד אותם שבאפוד שהיו למעלה מחשב האפוד כנגד המקום ששתי רצועות מתחברות לחושן ומרכסין הטבעות התחתונים שבאפוד ושבחושן זה לזה בפתיל תכלת והיה מחובר החושן לאפוד מלמעלה ומלמטה מלמעלה בשרשרות מלמטה בטבעות:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>על שפתו אשר אל עבר האפוד.</b> למטה לצד האפוד ולא מצדדיו לצד הכתיפות והחושן כפול והאורים ותומים נתונים בתוך כפילו:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+ונר' לי ש<b>אורים</b> לשון מדינות כמו (ישעיהו כ״ד:ט״ו) באורים כבדו את ה' וכמו אור כשדים:
+
+<b>תומים.</b> גבולים מקום שהגבולים כלים ותמים שם שהיה כתוב שם תחום פלוני לפלוני וגבולין ומצרין נתונין בתוך החושן וכן לכל שבט ושבט הכתוב באבן תחומו וגבולו נתון כנגדו וזהו <b>משפט בני ישראל</b> שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות היה נופל הגורל כמו שכת' בחושן וגם הכהן היה מכוון ברוח הקודש וכן ולא היה מערער ותרעם כל אחד על חלקו כי היה יודע כי מן המקום הוא לו וכן מפר' בבבא בתרא קלפי של שבטים וקלפי אל תרומין לפניו והיה מכוין ברוח הקודש וכו' ובשעת מלחמה ובשעת הצורך היו עולות האותיות הכתובות ואומרות מה שצריך להם לשאול:
+
+
+Verse 31
+
+<b>מעיל האפוד.</b> מעיל שהאפוד חגור עליו:
+
+
+Verse 32
+
+<b>לא יקרע.</b> אין פיו נעשה דרך קריעות כמו בבגדים שלנו אלא דרך אריגה עושה לה פה וי"מ שפה אורל"א (orlo, Saum) בלע"ז:
+
+<b>יהיה לפיו.</b> כדי שלא יקרע:
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>ונשמע קולו.</b> ולא יבא לפני כגנב במחתרת ומכאן למדנו דרך ארץ שלא יכנס אדם לביתו של חבירו פתאם שמא יעשה או יאמר דבר סתר וכשישמענו בא יסתיר מפניו:
+
+
+Verse 36
+
+<b>פתוחי חותם קודש לה'.</b> אמרו רבות' שבשתי שורות היו כתוב' קודש לה' בשטה אחת למטה והשם בשטה אחת שלמעלה ונראה לי שכך כתוב כזה <img src=""> כדי שיהא נקרא כדרכו ור' יוסי בר' יודא אומר אני ראיתיו ברומי וכתוב בו קודש לשם בשיטה אחת והוא היה מאוזן לאוזן ובו ג' נקבים קטנים אחד באמציעתו מלמעלה ושנים משני ראשיו ונותנין בנקבים ג' חוטין של תכלת וכופלין אותן כדי שיהוא על שפת הציץ ומתחיל אחד הולך על המצנפת שלא יפול עיניו והשנים אחד מכאן ואחד מכאן ונקשרים שלשתן אחורי ערפו וכן מוכיחים קראי שכופל החוט שיהא מקצתו למטה מן הציץ ומקצתו למעלה דכאן כתב ושמת אותו על פתיל תכלת משמע שהיה הציץ על הפתיל ובאלה פקודי כתיב ויתנו עליו פתיל תכלת דמשמע שהיה הפתיל על הציץ:
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>לרצון להם.</b> שהיה מרצה על הטומאות כמו שפירשו רבות' איזו עון הוא נושא אם עון פגול וכו' הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה לצבור שהיא קלה כדאמרינן במועדו ואפי' בשבת במועדו אפי' בטומאה ופליגי תנאי דאיכא למ"ד בין עודו על מצחו בין אין על מצחו מרצה כל זמן שאינו נשבר דכתיב תמיד יהיה לרצון ויש למ"ד דאינו מרצה אלא בעודו על מצחו וכן שאר בגדים מרצים ומכפרים כל אחד בשלו כדפי' בשחיטת קדשי בשלהי המזבח שמכנסים מכפרים על דבר ערוה והכתונת על מכירת יוסף שהפשיטו לו את כתנתו והאבנט על אזור צלמי כשדים והמצנפת על עזות מצח והמעיל על לשון הרע והאפוד על עבדי אפוד כשאשכחן גבי אפוד שעשה גדעון שנכשלו בה והחושן על עוות הדין:
+
+
+Verse 39
+
+<b>ושבצת הכתונת שש.</b> שהיה עושה בה אמות של שש יושטו"י לנוי:
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים.</b> הפר חטאת כדי שיבאו נקיים וזכאין לפני הק"ב והאיל אחד לעולה כדאמר' רוצה פרקליט ונכנס דורון לאחר שהביאו ונתכפר להם מביאין עולה לדורון כדי שירצו ואח"כ האיל השני שלמים שהוא דרך שלום וקירוב דעת שממנו למזבח האמורין וחזה ושוק לכהן ושאר הבשר לבעלים ונראין כאוכלין ביחד וזהו דרך שלום וקירוב הדעת:
+
+
+Verse 2
+
+<b>ולחם מצות.</b> בלא שמן:
+
+<b>וחלות מצות בלולות בשמן.</b> שהסלת בלול ונילוש בשמן:
+
+<b>ורקיקי מצות משוחים בשמן.</b> נילושות בלא שמן ומשוחות לאחר עשייתן:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>והנפת אותו תנופה.</b> כאדם שלוקח על ידיו לאמר זה אני מדרין לפני הק"ב והמשרת לוקח ומקטיר וכן חזה התנופה ושוק התרומה, הדרין והניף לכהן כי משה כיהן בז' ימי המילואים והחזה והשוק היה לו למנה כדכת' בצו את אהרן:
+
+<b>תנופה ותרומה.</b> אחד הוא אלא לצחצח לשון עברי שלא לומר תנופה תנופה או תרומה תרומה אמר כן:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>והיה לאהרן ולבניו לחק עולם.</b> ושמת אותו לחק שיהא חזה ושוק לכהן:
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>כל הנוגע במזבח יקדש.</b> לפי פשוטו יהיה קדוש שצריך לקדשו ולטהר מפני שמזבח קדש קדשים וי"ל שאחר שהמזבח מקודש ע"י משחה הנוגע בו ישמח ממנו כי הנוגע בדבר נמשח גם הוא נמשח שהמשיחה שביה מושחת הנוגע ולהחזיר שלא יגעו בו שלא לצורך אמר כן ורבות' פי' כל הראוי למזבח המזבח מקדשו להיות לו קדושת הגוף וה"ה לשאר כלי שרת שמקדשין את הראוי ��הם:
+
+
+Verse 38
+
+<b>וזה אשר תעשה על המזבח.</b> לפי שצוה לעשות מזבח פי' מה יעשו עליו תמיד כמו שפי' מה יעשו בשלחן ובמנורה:
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ועשית מזבח מקטר קטורת.</b> להקטיר עליו קטורת מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא כעין שעושין המלכים מוגמר ובשם ומזבח העולה כגון בית המטבחיים ושולחן ומנורה והמטבחיים רחוק משבט של מלך והשולחן והמנורה ומוגמר קרוב יותר ובית קדשי הקדשים חדר המלך ומקום כסאו ולא מפני שהק' צריך לזה כי לו כל חייתי יער בהמה ועוף וכמו שנאמר (תהילים נ׳:י״ב) אם ארעב לא אומר לך אלא שהק' חפץ להצדיק את ישראל וכמו שאמרו החכמים רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה תורה ומצות ולכך שיכן שכינתו ביניהם שתהא אימתו ויראתו עליהם ותיקן שיקריבו לפניו קרבנות נדרים ונדבות חטאות ואשמות תמידין ומוספין לכפר עליהם שכשאדם חוטא ורואה ויודע שנתכפר לו ויודע שהוא נקי נזהר יותר מלחטא ומלכלך עצמו בחטא ואם לא ידע שמתכפר לו וחוטא היום ולמחר יסבר הריני מלוכלך בחטאים שוב אינו נזהר על עצמו וכן אמרו רבות' כיון שעבר אדם עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר ולכך קבע הק' לישראל קרבנות להתכפר בהם וי"ה למחילה ולסליחה שלא ירגילו לחטאים משל לאדם שיש לו בגדים צחים נקיים ומלובנים כל זמן שבגדיו מלובנים הוא נזהר בהם מן הטיט ומן הליכלוך וכיון שנתלכלכו אינו נזהר בהם ולכך צוה הק' על העבודה ועל הקרבנות וזהו שאמר שלמה (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>ועשית לו זר זהב.</b> לכסות עובי הלוח שכשכיסה הקורות עדיין עובי הלוח אינו מצופה ועושה כמין זיר לכסותו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>ושתי טבעות זהב.</b> אחת מכאן ואחת מכאן:
+
+
+Verse 5
+
+<b>ועשית את הבדים.</b> כל הבדים של המשכן היו נכנסין דרך שתי טבעות חוץ משל מזבח הקטורת לפי שהיה קטן:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>והקטיר עליו אהרן.</b> אהרן לאו דוקא כי הקטרת נעשית בכהן הדיוט כדאמ' חדשים לקטרת באו, תדע כתיב כאן ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה ולמעלה כתב גבי נרות באהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו מי שכשר לנרות כשר לקטורת שתלה קטרת בנרות ואהרן לאו דוקא:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+<b>קטרת זרה.</b> שלא יוכל אדם לנדב קטרת לעשות עליו. חמש כלים היו במשכן ועל כל אחד נעשה בו נס ארון ושולחן ומנורה ושתי מזבחות ארון היה עומד בנס כדאמר מקום ארון אינו מן המידה, שולחן לשום לחם חום ביום הלקחו סלוקו כסידורו, מנורה נר מערבי שהיה נותן בה שמן כמדת חברותיה ממנה מתחיל ובה מסיים, במזבח העולה ירד אש מן השמים, מזבח הקטרת שלא היה בו אלא כעובי דינר זהב ועמד ציפויו כמה דורות:
+
+<b>לישועתך מלכי אקוה, חלצני מכל מדוה, ותנה נפשי כגון רוה, ובנה מקדש ובית נוה, בסיימי ואתה תצוה.</b>
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+<b>כי תשא את ראש.</b> נשיאות ראש קרוי כשמונין אותם:
+
+<b>ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.</b> שלא יכנס בהם עין הרע ע"י המניין כדאשכחן גבי דוד שמנה ישראל והיתה בהם המגפה וכמו שאמרו רבות' אין הברכה מצויה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד אבל הכפרה מונעת המגפה:
+
+
+Verse 13
+
+<b>כל העובר על הפקודים.</b> לפי שדרך בני אדם וכן בהמות כשמונין אותם מעבירין אותם דרך פתח קטן ויוצאין זה אחר זה שלא יוכלו לצאת שנים כאחד ומתערב המניין ולכך אומר כל העובר על הפקודים שאותם שאינם פקודים עוברים דרך פתח ומתוספין על הפקודים שבחוץ וכן גבי בהמה הוא אומר וכל אשר יעבור תחת השבט:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>העשיר לא ירבה.</b> שאם ירבה העשיר או ימעיט העני לא יודע על פי השקלים החשבון דלא ידע מי נתן שנים ומי יתן ג' ועוד כדי שיהיו שוים בכפרה:
+
+
+Verse 16
+
+<b>ולקחת את כסף הכפורים.</b> אע"פ שלא נמנו אלא לחדש אחד אחר שהוקם המשכן שבא' בניסן הוקם המשכן בשנה שנייה לצאתם מארץ מצרים ובר"ח אייר שלאחריו צוה הק' למנותם כדכתיב במדבר סיני אמר הק' למשה מספר כסף הכפורים תשים בעבודת המשכן בצימצום כדכתיב קראי מאת ככר ואלף וחמש מאות שקל ושבעים וחמש הגה"ה:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>כיור.</b> לפי שאינו אלא להכשר מצוה לא מנה עשייתו למעלה עם שאר כלים ולא היה אלא לרחוץ כהנם ידיהם ומנאו אחר בגדי הכהנים ותקונם:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+<b>בשמים ראש.</b> לפי שאמר בשמים לשמן המשחה פי' הבשמים עתה וסכום חשבונם:
+
+<b>בשמים ראש.</b> ראשי בשמים כדכתיב (שיר השירים ד׳:י״ד) עם כל ראשי בשמים וכדכתיב (עמוס ו׳:ו׳) וראשית שמנים ימשחו וי"ל ראש חשבון כמו כי תשא את ראש דמתרגמ' ארי תקבל ית חושבן שיקחום לפי חשבון שמונה והולך:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>קח לך סמים נטף.</b> כמו קח לך סמים ונטף דסמים בא למנין והם שני סמים למיעוט:
+
+<b>נטף ושחלת וחלבנה סמים.</b> כמו וסמים וזה סמים האחרון עולה כנגד כל המניין למעלה שהם ה' וזה סמים ה' הרי י' ולבונה י"א ואלו הן נטף הצפורן וצרי חלבנה ושחלת דמתגרג' טופרא ג' כמשמעה וריחה וצוה הק' לערבה עם הסמים כדי לצרף פושעי ישראל עם הצדיקים למען חסדו והלבונה ד' ואלו ד' הנמנים בהדיא:
+
+<b>בד בבד יהיה.</b> קנה המאזנים קריו בד לשון בדים ובד בבד שיהא משקלו של זה כמשקלו של זה ומשקלם שבעים ומנה מכל אחד הרי מאתים ושמונים מנים, המור ה' וקציעה ו' ושבלת נרד ז' שבלת של נרד אפיק"א בלע"ז נרד"א בלע"ז והוא דומה לשבלת וכרכם וצפורן ח' משקל ששה עשה מכל אחד הרי ס"ד מנים ומאתים ושמנים הרי שלש מאות ומ"ד, הקשט שנים עשר ט', קילופה ג' י', קנמון ט' י"א הרי עשרים וארבעה סך הכל שס"ח ואלו המניינים שמנו חכמים מזה כך ומזה כך שמא מסברת האומנים שבכך יתבסס יפה א"נ מסורת בידם או הלכה למשה מסיני. שס"ה היו כמניין ימות החמה שהיה מקטיר בכל יום מנה פרס שחרית ופרס ערבית בין הערביים וג' מנים לצורך י"ה לחפינת כ"ג ולע' שנה היה בה חציים של שריים חצי הקטורת שהוא קפ"ד היה משיירי החפנים נמצא חפינת הכהן בכל שנה קרוב לחצי מנה ונשארים ב' מנים וחצי שהם לע' שנה קע"ה והם חציים פחות ט' מנים:
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+<b>איש אשר יעשה כמוה.</b> וכן אמר גבי שמן המשחה שאין דרך להשתמש בשרביטו של מלך וכן אמרו רבות' שלא יעשה אדם בית תבנית היכל ולא מנורה של ז' אבל עושה הוא של ששה ושמונה ולכך נאסר לבישת שעטנז לפי שבגדי כהונה היו של כלאים שש כיתונא תכלת עמרא כמו שאמרו רבותינו ואין ראוי לזרים שילבשו מעין שלובשים משרתי הק':
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+<b>ראה קראתי בשם.</b> בצלאל ואהליאב אני בוחר בשם ואתה תבחר שאר החכמים שיסייעו אותם:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>בגדי השרד.</b> הם הבגדים המכסים בהם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות כשנושאין ואתן:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>אך את שבתותי תשמרו.</b> אע"פ שצויתי לכם מלאכה של מצוה לא נתנה שבת לדחות אצלה ולא י"ט והמחלל את השבת אפילו בדבר של מצוה מות יומת ומזה למדנו שכל המלאכות של משכן אסורות לעשות בשבת שעל כולם הזהיר שלא יעשו ��שבת:
+
+<b>כי אות היא ביני וביניכם.</b> ואות היא שאתם עמי ונחלתי שצויתי עליכם לשבותו את יום שבתותי כמו שכתוב בסוף כי ששת ימים עשה ה':
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>לחות אבן.</b> דבר שאין הרקבון שולט בו:
+
+<b>כתובים באצבע אלהים.</b> כתב שאינו נמחק כי תורה אין לה הפרה ולא תבטל לעולם:
+
+<b>לחות העדות.</b> כתבן בשתי לחות שתהיו עלינו כשני עדים:
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>כי בשש משה.</b> מאחר לבא כמו (שופטים ה') מדוע בשש רכבו לבא, אמרו לא יבא עוד:
+
+<b>עשה לנו אלהים.</b> שופט דיין ומנהיג ודבר כמו נתתיך אלהים לפרעה וכמו עד האלהים יבא דבר שניהם וחס ושלום לא נתכוונו לע"ז ונתינת הטעם מוכיח דקאמרי כי זה משה האיש אלמא דבמקום משה רצו להעמידו ומה שאמר דוד (תהילים ק״ו:כ׳) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ה"ק שהמירו כבודם משה שעשה הק"ב נסים ונפלאות ע"י בתבנית שור וישתחוו למסכה לכבדה ולא לשם ע"ז:
+
+
+Verse 2
+
+<b>פרקו נזמי הזהב.</b> אהרן לשם שמים נתכוון חשב אם אומר להם כלב בן יפנה או נחשון בן עמינדב או אחד מן הגדולים יהיה לראש וימליכו אותו עליהם וכשיבא משה לא ירצה לירד מגדולתו וירבה קטטה ותגר ביניהם וישפכו דמים ונפשות על זאת ואם אומר להם לא אעשה לכם ראש יתנו הם מעצמם ראש ותרב הקטטה ואם אומר אני אהיה לכם ראש יקשה בעיני משה, אעסיקם בדברים עד שיבוא משה ואעשה להם דבר שאין בו ממשות וכשיבא משה יתבטל מאליו וכן עשה וכן אמר להם התפרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם איני חפץ באחר, נתכוון שמא יעכבו הנשים על ידם ובתוך כך יבא משה:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+<b>ויצר אותו בחרט.</b> י"מ חרט גרייפ"א (Griffel) כמו (ישעיהו ח׳:א׳) בחרט אנוש שצר בו צורות וצעצועים כדי לאחר אולי יבא משה וי"ל שקשר אותו בבגד עד שיביאו הכל כמו (מלכים ב ה׳:כ״ג) ויצר אותם בשני חריטים דגחזי:
+
+<b>אלה אלהיך ישראל.</b> דרך לדבר אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אלהים קדושים א"נ שתפו אהרן עמו ובכך תעו שהיו סבורים שיכול להנהיגם לפי שידעו אהרן מלומד בנסים וסברו שיעשה לו שידבר ויסבור אות':
+
+
+Verse 5
+
+<b>וירא אהרן.</b> שטעו אמר מתיירא אני שמא ישימו לב לאמר מה יושיענו זה וישימו להם ראש לפיכך בנה מזבח להטעותם עד שיבא משה:
+
+<b>חג לה' מחר.</b> כלומר למחר נעמידנו על הממלכה ועשה חג לשמים על שנתן לנו מנהיג ואיחרם עד המחרת:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ויעלו עולות.</b> לשמים בשבילו כמו שמצינו בשאול כשנתחדשה לו המלוכה (שמואל א י״א:ט״ו) ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה' וישמח שם שאול וגו' וכן בכאן לא נתכוונו אלא לשמים והשתחוו לו לכבוד ולא לאלוהות:
+
+
+Verse 7
+
+<b>כי שחת עמך.</b> עמך הם בעל כרחם אשר הוצאת מארץ מצרים ואותך נתתיך להם למנהיג ודבר להם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>סרו מהר.</b> עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה עדיין לא עברו מ' יום שהזהרתי בהם והם עשו מנהיג במקומך וגם עברו על אשר אמרתי להם ולא תעשו לכם פסל כל תמונה אפי' לשמים כמו שפי' בוישמע יתרו לא תשתחוה להם ולא תעבדם והם השתחוו ועבדו ואע"פ שלא כוונו לע"ז עברו על מצות ומרדו בך:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>הניחה לי.</b> פתח לו פתח להתפלל שלא כיון הק' אלא שיפחדו כשישמעו דבר זה ויוסרו וגם נראה לפי שעשו אדון אחר במקום משה אמר לו לכבודו הניחה לי כלומר אם אתה רוצה אני אנקום אותך מהם ועמד משה והתפלל:
+
+
+Verse 11
+
+<b>למה ה' יחרה אפך.</b> בשבילי יחרה אפך על עם גדול שעשית להם נסים ונפלאות כמו שמונה והולך תפסיד כל מה שעשית עמהם הגה"ה:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>מזה ומזה הם כתובים.</b> לפי הפשט נראה שכתב מכאן ומכאן ורבות' אמרו שהכתיבה ניראית מכאן ומכאן כמו נבוב ולכך מ' וס' בנס היו עומדים ונראה שלכך הוא מפ' כאן שהיו כך חלולות שמתוך כך היונוחות להשבר ונשברו כשהשליכן:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+<b>ברעה.</b> כמו בהריעו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+<b>וישק את בני ישראל.</b> לפי הפשט שלא נתכוון משה להשקותם אלא לפזרו ולאבדו אלא משנתנו במים על כרחך שותין אותו שאי אפשר להם שלא ישתו מן המים ומתו כך על כרחם נראין כשותין אותו לכך הוא אומר וישק את בני ישראל אבל רבות' אמרו שנתכוון לבודקן כסוטות לתשובת מינין שמלעיגין על אותה שתייה אמר להם בכאן רמז אלהים שאוכלין ושותין אותו אין בו ממש והם אוכלים בשר תרפותם והם שותים דמו בכל שנה:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>כי ברע הוא.</b> ואם לא עשיתי להם זאת:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>הזה.</b> שנגמר לפעולה כמו (משלי כ"ה) ויצא לצורף כלי:
+
+
+Verse 25
+
+<b>פרוע הוא.</b> כמו (במדבר ה׳:י״ח) ופרע את ראש האשה שנתגלה שטותם וקלונם שהיו סבורים העולם שהם עם חכם ועתה נתגלה שהם שוטים שהיו סבורים שעגל זהב ינהיגם:
+
+<b>לשמצה בקמיהם.</b> שאומות הועלם מלעיגים עלינו לאמר הלא אתם עשיתם את העגל ואני ראיתי משל על זה שאומות שעושות בכל מקום פסילים וצלמים מלעיגים עלינו והוא משל לאדם אחד שהיתה לו שה יפת תאר מאד והיו לו שפחות והיו אומרות השפחות אדונינו יגרש את אדונותינו ויקח אותנו לנשים אמרו להם למה אתמול כשבא אדונינו מן השוק ראה מעט ליכלוך על ידה מפחם אחר שנגעה בו ונמאס בעיניו ויגרשנה אמרו להם שוטות מה אתם אומרות אשתו שהיא יפת תאר יניח מפני רושם שהיה על ידה מפני הפחם ואתכם יקח שאתם מלוכלכות בטיט ובפחמים מן הקדירות ומן היורות שאתם רוחצות עד שאין נראה לכם לא חוטם ולא פה כך האומות מלעיגות עלינו על עגל אחד שעשו אבותינו והם עושים בכל יום תלי צלמים עד אין קץ:
+
+
+Verse 26
+
+<b>ויאספו אליו כל בני לוי.</b> ודאי כל ישראל כמותם כל אותם שלא פשעו בעגל דה"ק מי לה' מי שעמד ביראת ה' שלא פשע בעגל ולא עשה מסכה יבא אלי אלא לא בא אלא שבט שלם שלא היה בהם מקצת פשעי' חוץ מבני לוי שבאו כולם שלא פשעו אחד מהם בעגל ולכך הוא אומר ויאספו אליו כל בני לוי שלא נעדר מהם איש וכן הוא אומר בוזאת הברכה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר וגו' כלומר מי שיוכל לומר על אביו ואמו לא ראיתיו במעשה העגל ואת אחיו ואת בניו לא ידע במעשה העגל לא אחד מהם בעגל כי שמרו בכולם אמרתך ובריתך ינצורו כולם כי אין שבט בישראל שלא פשעו קרוביהם בעגל חוץ מבני לוי שהיו כולם לה' ולפי המפרשים שלא הכירום אלא הרגום צריך לדחוק אביו אבי אמו בניו בני ביתו אחיו מאמו לפי שכל הלוים היו לה' ואינו נראה בעיני:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+<b>ויעשו בני לוי.</b> לפי שהם עיקר תולה כל המעשה בהם:
+
+
+Verse 29
+
+<b>לתת עליכם היום ברכה.</b> שמעתי שמכאן זכו בני לוי שברכם משה בוזאת הברכה אע"פ שלא ברכם יעקב ובני ראובן כבר פי' לפי ששלחם חלוצים בעבר הירדן והלכו במצותו ברכן וגם יעקב ברכן על אותו מעשה כמו שפי' בגד גדוד יגודנו וגם י"ל שברך בני לוי שהיו שבטו ואחיו אבל בני שמעון לא זכו שקללו במדינית וגינו משה שאמרו לו בת יתרו מי התירה לך:
+
+
+Verse 30
+
+<b>אולי אכפרה.</b> מפני שהוא גדול יש ספק בדבר:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+<b>מחני נא מספרך.</b> על קלקולם אין אתה מוחל איך תמחול לי על ששברתי הלוחות שהרי בתחלה כתב ואכלם ואעשך לגוי גדול אבל עכשיו גם אני קלקלתי ששברתי הלוחות ואתה שופט צדק אם תמחול לי מחול להם ואם לא תמחול להם איך תמחול לי וכי יש משוא פנים בדבר:
+
+
+Verse 33
+
+<b>מי אשר חטא לי.</b> הם גרמו והפשיעה שלהם ואתה בדין עשית שאינן ראויין לקבל לוחות:
+
+
+Verse 34
+
+<b>וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.</b> כלומר אני מוחל להם עתה שלא יזוקו בדבר זה כל זמן שלא יוסיפו לחטא כשאפקד עליהם החטא שיעשו אפקוד גם זה עמו כאדם שאמר לחבירו אני מוחל לך כל זמן שלא תוסיף לעשות אבל אם תוסיף לא דיי שלא אמחול אלא שאפקוד עליך גם מה שעשית עתה:
+
+
+Verse 35
+
+<b>ויגף ה' את העם.</b> שמתו על פי הדבר מהם ג' אלפים על שעשו את העגל אשר עשה אהרן כלומר אהרן חשב להציל אתכם מן ההריגה שלא רצה שיעשה ראש שלא תרבה קטטה ומלחמה ביניהם ועתה נהרגו על מה שעשה:
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+<b>פן אכלך בדרך.</b> כל זמן שאיני בקרבכם אם תחטאו לפני לא יקשה כל כך בעיני אבל אם טעלה עעמכם ואתם קשה ערף ותחטאו לפני ואני אכלה אתכם:
+
+<b>קשה ערף.</b> כל פורק עול נקרא קשה ערף לפי שאינו כופף ערפו לקבל עול אל צאורו:
+
+
+Verse 4
+
+<b>את הדבר הרע הזה.</b> שלא ילך הק' עמהם:
+
+
+Verse 5
+
+<b>אתם עם קשה עורף.</b> ולטובתכם אני מכוון שלא אכילך:
+
+<b>הורד עדיך.</b> אע"פ שכבר לא שתו אמר להם שיסלקו מן העדי לגמרי וי"מ לא שתו אותו עליו במקום הנראה אלא תחת בגדיהם והוא אמר שיורידוהו לגמרי:
+
+<b>שהורד עדיך מעליך.</b> ונהגו מנהג אבילות על מה שעשיתם ויתגלגל רחמי אליכם:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+<b>ומשה יקח את האהל.</b> לפי שמרדו בו ורצו להעמיד ראש אחר פירש מהם וגם שאמר הק' שלא ישרה שכינתו ביניהם לא היה רוצה לעמוד במקום שאין השכינה שורה והרוצה לדרוש משפט או שום דבר יצא לשם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>והיה כצאת משה.</b> כשהיה משה בא אל המחנה היה בא לומר להם דבר ובשובו שהיה יוצא אל האהל ועמד כל העם:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+<b>לא ימיש.</b> שלא היה בא אל המחנה:
+
+
+Verse 12
+
+<b>ואתה לא הודעתני.</b> שבתחלה אמרת ושלחתי לפניך מלאך ולבסוף אמרת הורד עדיך מעליך ואדע מה אעשה לך ועדיין לא גליתה לי אם תשלח המלאך אם תלך אתה מפני שהורידו עדים כמו שצויתה להם:
+
+<b>ואתה אמרת ידעתיך בשם.</b> שתודיעני בשם את אשר תשלח עמי ומשה היה ירא לומר להק' ולהתפלל לפניו שיבא הק' עמהם מפני שאמר פן אכלך בדרך וסבר אם אומר לפניו שילך עמנו אהיה חב לישראל לפיכך אמר
+
+
+Verse 13
+
+<b>הודיעני נא את דרכיך.</b> אמר בלבו אשאל לפניו שיודיעני מדותיו ולפי המדות אדע אם טוב לנו שילך עמנו אם לא אבל עדיין לא היה יודע לבחור המוטב להם ולכך אמר <b>וראה כי עמך הגוי הזה</b> ובחר להם המוטב כי אני איני יודע לבחור:
+
+
+Verse 14
+
+ואמר לו הק' <b>פני ילכו.</b> אני אלך כמו (שמואל ב י״ז:י״א) ופניך הולכים בקרב כי זה מוטב להם שאלך עמהם <b>והניחותי לך</b> ממה שהיה לבך נוקפך איזה תבחר הרי בחרת לך המוטב ואע"פ שהיה משה ירא עדיין ממה שאמר פן אכלך בדרך מ"מ הודה כי ודאי כבוד גדול היה לישראל שילך הק"ב עמהם כמו שאמר <b>ונפלינו אני ועמך מכל העם</b> כי כל העם שאתה מצליח אתה שולח לפניהם מלאך להצליחםו אם תשלח לפנינו מלאך הרי אנו כאחד מהם ולפיכך אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+<b>כי במה יודע איפה.</b> אבל אם תלך עמנו הרי אנו נפלינו מהם ששכינתך תלך עמנו ומ"מ עדיין לא נתיישבה דעתו על מה שאמר פן אכלך בדרך:
+
+
+Verse 17
+
+ואמר לו הק' <b>גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה.</b> שאודיעך מדותי כי אז תתיישב דעתך:
+
+{יח{
+
+כיון שראה משה שהיה שעת רצון הוסיף לשאול ואמר <b>הרא��י נא את כבודך.</b> כלומר רוצה אני לשמוע ולראות:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+<b>אני אעביר כל טובי.</b> שאודיעך מדת טובתי:
+
+<b>וקראתי בשם ה'.</b> אתה אמרת שאמרתי לך שאודיעך בשם מי ילך עמך כמו שאמר למעלה ואתה אמרת ידעתיך בשם ואני אקרא לפניך ה' כי בשם אודיעך שאני אלך עמך:
+
+<b>וחנותי את אשר אחון.</b> שאודיעך מידותיי כיצד אני חונן ומרחם אבל מה שאמרתי הראני נא את כבודך <b>לא תוכל לראות את פני</b> דאספקלריא המאירה, <b>כי לא יראני אדם וחי</b> ולא שום דבר חי אפי' המלאכים וי"מ לא יראני האדם וחי שאם יראני וחי לעולם ומשמעות של מנוח לא יראני וחי אח"כ אלא ימות מיד כדכתיב ויאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>והיה בעבר כבודי.</b> שיראה לך שאתרחק מעליך שיהא נראה כאדם שרואה את חבירו להבדיל מרחוק ומאחריו וכן אמרו רבות' משה אמר לא יראני אדם וישעיה אמר ואראה את ה' ומשני כאן באספקלריא המאירה כאן בשאינה מאירה א"נ אחורי קורא מה שעבר ואע"פ שאין שם עורף דומיא דבני אדם שמניחין אחריהם מה שעוברים הכי נראה לי עיקר שלא ראה משה בשכינה כלל אלא ראה זהרורי אורו שהוא מזהיר במקום שעבר משם דומיא דשמש להבדיל כשהוא מעריב ונכנס במערב תחת הארץ ואין גוף השמש נראה אבל עדיין הזהרורים נראים שמעריבים והולכים לפי שהשמש מתרחק, <b>ופני לא יראו</b> כגון בבוקר שעדיין לא עלה גוף השמש והזהרורין כבר באים ומתגברים והולכים לפי שהשמש מתקרב כלומר זהרורים הנשארים כשעברתי משם תוכל לראות ולפי זה נטה התרגום הגה"ה:
+
+<b>ושכותי כפי.</b> ענני כמו (איכה ג') נשא לבבינו אל כפים ויהיה הענן לפניך שלא תראה:
+
+
+Verse 23
+
+<b>והסרותי את כפי וראית את אחורי.</b> הוי יודע שאין זה כי אם משל שאין למעלה עורף אפי' במלאכים כדכתיבג (יחזקאל א׳:ט׳) וד' פנים לאחד לד' רוחות יש להם פנים לכך לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו כ"ש נמי שאין לנו רשות לדבר עליו אלא ה"ק וראית את אחורי כאדם שרואה את חבירו מאחוריו ואין יכול להתבונן בו:
+
+<b>ופני לא יראו.</b> שלא תראה באספקלריא המאירה כאדם שרואה את חבירו בפניו ומתבונן בו יפה:
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+<b>ויקרא בשם ה'.</b> בשם שילך עמו:
+
+
+Verse 6
+
+<b>ה' ה'.</b> אני שהייתי בלא תחלה אני הוא שאהיה באין סוף ותכלית ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים ולכך אמרו ב' פעמים נפרע מן הרשעים דכתיב (נחום א׳:ב׳) נקם ה' ובעל חמה, ומשלם שכר טוב לצדיקים דכתיב (תהילים קמ״ו:ט׳-י׳) ה' אוהב צדיקים ודרך רשעים יעות וכתיב (לעיל ט"ו) ה' איש מלחמה אלא שהק' פורע מן הרשעים בשם זה וכתיב (תהילים קמ״ז:ו׳) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ הא' מדת הדין והא' מדת הרחמים ואני אדון בעולם הזה ובעולם הבא. ואגדה אומרת אני ארחם קודם דין אני ארחם לאחר גמר דין ולכך י"מ שהם שתי מדות וארך אפים מדה אחת וי"מ ארך אפים שתי מדות וזו מדה אחת:
+
+<b>אל.</b> דין שופט צדק כמו עד האלהים יבא דבר שניהם:
+
+<b>רחום.</b> שמרחם על העניים ומצילם זו היא מדת רחמנות:
+
+<b>חנון.</b> שייך לומר אפי' לעשירים ושאינם מצילם כמו (תהילים ל״ז:כ״א) צדיק חונן ונותן שמי שנותן מתנה חונן כמו (בראש' מ"ג) אלהים יחנך בי וכמו (במדבר ו׳:כ״ה) יאר ה' פניו אליך ויחונך שאני נותן לכל חי די מחסורו:
+
+<b>ארך אפים.</b> לרשעים שאיני ממהר ליפרע מהם אולי ישובו ויבקשו רחמים ונסלח להם וארך אפים לצדיקים שאני מאריך ומגדיל עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא:
+
+<b>ארך אפים.</b> לפי הפשט שאיני ממהר ליקח נקמתי מן החוטא שאיני ירא שינצל מידי כי כל זמן שארצה אקח נקמתי שאין מידי מציל אבל עני בן אדם כשהוא שולט על חבירו שעה לו רעה לוקח מיד נקמתו אם יוכל לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר:
+
+<b>ורב חסד.</b> שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות כמו שאמרו רבות' מרובה מדה טובה ממידת פורענות ואני מכריע כף החסד לזכות בני אדם:
+
+<b>ואמת.</b> שאני מבטיח אני מקיים וכל דברי אמת אם אין אדם פושע בעצמו:
+
+
+Verse 7
+
+<b>נוצר חסד לאלפים.</b> אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבני בניו לטוב אפי' לכמה אלפים:
+
+<b>נושא עון.</b> נושא שבדי"ר (supporter, ertragen) בלע"ז:
+
+<b>עון.</b> זה אדם שחוטא ע"י יצר הרע שמכריחו לחטא:
+
+<b>ופשע.</b> מרד שמורד להכעיס כמו (מלכים ב ג׳:ז׳) ומלך מואב פשע בי:
+
+<b>וחטאה.</b> שוגג כמו (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא בשגגה כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם מיד שופרי"ש (soufrir, ertragen) בלע"ז אבל איני מנקה אותו לגמרי אם לא ע"י תשובה ומעשים טובים וכן דרשו רבות' מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים אלא <b>פוקד עון אבות</b> שאני נושא הרשעים עד דור רביעי וכיון שהוחזקו אני מכלה דור רביעי מן העולם ולא יהיה ושם חמישי ועון אבותיו גרמו לו להיות רביעי והק' פורע עונותיו ממנו אבל עון אבותיו אינו פורע ממנו דכת' איש בחטאו יומתו וכן פי' בוישמע יתרו ורבות' פי' נושא עון שנושא כף העוונות כדי שיכריעו הזכיות וי"ל <b>ונקה לא ינקה</b> שלא ינקה ויעביר מן העולם את החוטא עד דור ד' כמו (ירמיהו ל׳:י״א) ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך מן העולם:
+
+
+Verse 8
+
+<b>וימהר משה.</b> כיון ששמע אלו מדות תרומיות שהק' חנון רחום וארך אפים נתיישבה דעתו ממה שאר לו הק' אכלך והודה והשתחווה ולפיכך חזר ואמר
+
+
+Verse 9
+
+<b>אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא.</b> כלומר מאותו טעם שאמרת שלא תלך עמנו לפי שעם קשה עורף הוא ואתה רחום וחנון <b>וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו</b> שנהיה לך לנחלה וי"מ וימהר משה לפי שאמר על שלשים ועל רבעים מהר שלא יאמר על חמשיים וששיים כי סברתם שהוא פוקד עון אבות על בנים עד דור ד' פורע עון האב בשביל שאוחזים מעשה אבות בידיהם אבל לפי מה שפי' שאינו פורע עון האבות מן הבן אלא שמונה עד הד' ופורע מן הד' עוונותיו שלו ומעבירו מן העולם אין לפרש כן שיאן שם חמישי ועוד הלואי שימתין עד העשירי:
+
+
+Verse 10
+
+<b>הנה אנכי כורת ברית.</b> שאלך עמך ומה שאמרת ובמה יודע כי נפלינו נגד כל עמך אעשה נפלאות:
+
+<b>אשר אני עושה עמך.</b> בשבילך ונראה לפרש אשר אני עושה עמך שאקרין עור פני שלא נשמע ולא נברא ולא נראה מעולם כך וזהו <b>וראה</b> דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל כי קרן עור פני משה ונגד כל עמך אעשה נפלאות זהו שכתב ביהושע מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות ועל אותם נפלאות מבטיחם עתה:
+
+
+Verse 11
+
+<b>שמר לך את אשר אני מצוך.</b> שלא תכרות ברית ליושבי הארץ ולא תתחתן בם ותועבותם תאבד כי לא תשתחוה לאל אחר כי הק' קנא הוא ומאחר שלא תשתחוה להם למה תשאירם:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+<b>אלהי מסכה לא תעשה לך.</b> לפי שעשו את העגל חזר והזהירם שלא יוסיפו לעשות שטות כה:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+<b>פן תכרת ברית ליושב הארץ.</b> ואכלת מזבחו מתוך כך תבא להתחתן בהם ויעבדו בניך ע"ז ויחרה אפי:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+<b>את חג המצות תשמור.</b> לא תוסיף לבדות חג מעצמך כמו שאמרתם חג לה' מחר אלא חג המצות אשר צויתי לך אותו תשמור:
+
+
+Verse 19
+
+<b>כל פטר רחם לי.</b> כל זה תלוי ביציאת מצרים:
+
+<b>תזכר.</b> אם תלד זכר א��דיי"א בלע"ז:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>בחריש ובקציר תשבות.</b> קרא יתרה הוא ודרשי ליה רבות' איכא דדריש מצות תוספת שביעית וא"ד קצירת העומר דוחה שבת:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+<b>כי אוריש גוים מפניך.</b> ולכך לא יחמוד איש את ארצך כי יאמרו אותם שהיו מוחזקים הוריש אלהיהם מפניהם כ"ש שלא נוכל לקחת ארצם כיון שעוסקין במצותו:
+
+<b>ולא יחמוד איש את ארצך.</b> אל תירא שמא ילכדו גוים את ארצך בהיותך שם ויתקצר גבולך שיקחו שנים או ג' כרכים בעודך שם אך בשכר מצוה זו אוריש גוים מפניך וארחיב את גבלך ולא יחמוד איש את ארצך שתהא תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזקתה פרתך רועה באפר ואין חיב מזקתה את הכל קרוי איש כמו שכתב בנח איש ואשתו גבי בהמות:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+<b>לא תבשל גדי בחלב אמו.</b> לפי הפשט לא תעזבנו עד שיגמור גדולו בחלב אמו, בשול משמע גמר כמו הבשילו אשכלותיה ענבים וכן בלשון תלמוד קצה לבשל פירותיה והוא דומיא דרישא דקרא ראשית ביכורי אדמתך משמע שמתבכרות שלא תאחר עד גמר הפירות [והאמת שאסור לבשל בשר בחלב ומצוה זו דומיא דלא תקח האם על הבנים ודומיא דאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שנראה מדת אכזריות ולא משום שהק' חס על הבהמה וכן כאן לא תבשל גדי הבשר בחלב שגדלה הימנו ועכשיו תתבשל בו כי גם זדה מדת שאכזריות ואין הק' רוצה שינהגו ישראל מדת אכזריות ולא מפני שהק' חס על הבהמה הגה"ה]:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+<b>והנה קרן עור פני משה.</b> שהבהיק אותו מזיו השכינה וכן (חבקוק ג') קרנים מידו לו ופירש לפי שכשהאור יוצא מפניו ועמוד הזריחה עולה לנגדו נראה כקרנים וכן אילת השחר שזריחת השחר נראה כאילת זה שקרניה מפוצלות ולכך אמר קרן לפי שלוחות הראשונות נתנו בקולי קולות ואלו בחשאי הראה הק' שגם אילו קדושות מפיו ומידו שהרי הבהיק זיו משה מזיו שכינה כשקבלם וגם י"ל לפי שרצו להעמיד ראש אחר במקום משה הראה להם הק' שהוא מלא מזיו שכינה ואין להעמיד אחר במקומו אלא על פי שכינה שאין לו תמורה:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+<b>ובבא משה לפני ה' לדבר אתו.</b> כשהשכינה בא לדבר אתו היה מסיר את המסוה ולא היה משים אותו עד שהיה עושה שליחותו של מקום ומדבר עם ישראל בלא מסוה ואז וראו בני ישראל את פני משה כשהיה אומר להם שליחות המקום ואח"כ משיב את המסוה:
+
+<b>מלכי רם ונשא, אשר הודו שמים כסה, חמול על עמך וחוסה, פשעיהם סלח ושא, ומחול חטא הנעשה, ואויבי תן למשיסה, בסיימי כי תשא.</b>
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+<b>ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.</b> כדי שלא יוכלו להתרעם לאמר הק' שצוה לעשות לו משכן ולא הודיענו שנביא תרומת המשכן ולא ידענו עד שהביאו אותם שידעו הכל ולא זכינו להתנדב כמו האחרים לכך הקהילם והודיע לכולם כאחד: 
+
+Verse 2
+
+<b>ששת ימים וגו'.</b> זאת שצוה הק' לעשות וביום השביעי יהיה לכם קודש ולא תעשה בו אפילו מלאכת הקודש כל העושה בו מלאכה יומת אע"פ שהיא מלאכת שמים:
+
+
+Verse 3
+
+<b>לא תבערו אש בכל מושבותיכם.</b> לכן הזהיר על הבערה בהדיא יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה כ"כ שמא יאמרו לא נעשה מלאכה בשבת אבל נזמין הכל ונבעיר בפחמין בחנות הצורפין לעשות בכסף בזהב ובנחושת מיד כשיצא שבת לכך נאמר לא תבערו אש שאפי' להזמין בשבת אסור ורבות' נחלקו איכא למ"ד ללאו יצאת ואיכא למ"ד לחלק יצאת:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+<b>ויבאו האנשים על הנשים.</b> כלומר לשלול על הנשים שהיו לוקחין תכשיטי הנשים כדמפ' ואזיל תח ונזם טבעת וכומז שהם תכשיטי נשים ואעפ"כ נשים היו שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותן בחכמיה טוו את העזים שסוף וטוו בעזים והוא חכמה יתירה:
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+<b>והנשיאים הביאו את אבני השוהם.</b> כל אחד אבן אחת לחתום כל שבטו ושני אבני שוהם הביאו בין כולם שהיו כל השבטין חותמין בהם:
+
+
+Verse 28
+
+<b>ולשמן המשחה.</b> שהוא מקדש הכל והיא משיחה וגדולה ובו היו משוחין הכהני גדולים והמלכים ואף הקטורת שהיה נקטר על המזבח הזהב ולפני ולפנים:
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+<b>אל יעשו עוד מלאכה.</b> שהיו טוות ביתם ומביאות כדכתיב ויביאו מטוה את התכלת מכאן שהוצאה מרשות לרשות נקראת מלאכה:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>המשכן עשר יריעות.</b> כשצוה הק' צוה הכלים תחלה לפי שעיקר המלאכה היתה בשביל הארון יכניסוהו מיד ורובתיו אמרו שבצלאל אומר כן מדעת ועל זה נקרא בצלאל שאמר לו משה שמא בצל האל היית:
+
+
+Chapter 37
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+<b>קטורת הסמים.</b> טהור שלא נתערב בו שום דבר דמעט טנופת מקלקל שמן וסמים כדכתיב (קהלת י׳:א׳) זבובי מות יבאיש יביע זמן רוקח,
+
+<b>רוקח.</b> לשון בושם:
+
+
+Chapter 38
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+<b>במראות הצובאות.</b> שהיה נתון בין אהל מועד ובין המזבח משוך מעט כלפי צפון כדי שתראנה אותו הנשים הצובאות ויהא נזר להנה שמשם משקין הסוטות כדכתיב מים קדושים בכלי חרס ומתרגמינן מי כיור במאן דכסף ונוסרו במראות במקום ראייתן:
+
+<b>אורך אל עלי יהל, בנה משכן והאהל, למקדשך אותי נהל, ערלת לב היה מוהל, ואור פני מלכי ינהל, וצל לעשוקי לא יהי נהל, אך יבוש ויבהל, בסיימי סדר ויקהל:</b>
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+<b>אלה פקודי המשכן משכן העדת.</b> שלא תטעה במשכן אחר:
+
+<b>משכן העדות.</b> אותו משכן שלוחות העדות נתונות בו:
+
+<b>ביד איתמר.</b> שהיה ממונה על בני מררי ובני גרשון כמו שכתב בנשיא והם נושאים כל המשכן הקרשים והיריעות כי בני קהת לא היו נושאים רק הכלים ועליהם היה ממונה אלעזר ולפי שרוב המלאכה בין בני גרשון ובני מררי שאיתמר ממונה עליהם אמר ביד איתמר:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+<b>וכסף פקודי העדה.</b> אינו אומר כסף התרומה כמו שאמר זהב התרומה ולא כסף התנופה כמו שאמר נחושת התנופה אלא כסף פקודי העדה וזה פשוטו כסף הרבה התנדבו אלא לא הוצרך למלאכה אלא מאת כיכר כסף למאת אדנים ואלף ושבע מאות וע"ה לווים וצפוי ראשיהם וחשוקיהם והשאר נתנו באוצר וכן מן הזהב נתנו יותר ממה שהוא מונה וכן הנחושת אלא אינו מונה אלא אותו שהוצרך למלאכה והשאר נתנו באוצר לבדק הבית ולצורכי צבור ולקרבנות קיץ המזבח דאי אפשר לצמצם דנדבו בצמצום מה שצריך וגם א"א שלא נדבו בני י"ח בני ס"א בני ע' בני פ' שלא היו במניין דהא כתיב כל מרים תרומת כסף ונחושת דמשמע כל הרוצה להרים היה מרים ואפילו בני עשירים מי איכא למימר דלא הביאו אלא בקע לגלגולת הביאו הרבה מזה כדכתיב המלאכה היתה דיים לכל המלאכה והותר שהתנדבו יותר והם לא נמנו אלא לאחר שהוקם המשכן חודש אחד כמו שמפו' במדבר סיני וכאן מגיד לך שהכסף מניין העדה עלה למאת ככר ואלף וחמש מאות וע"ה כשמנה אותם ואתרמי שבמניין זה שבצמצום הוצרך למשכן כמו שמפרש והולך וה"ק קרא וכסף פקודי כשמנה אותם משה על פי השכינה חודש אחד שהוקם כדכתב הכא בא' לחודש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן ובמדבר סיני כתיב דבא' לחודש השני בשנה השנית צוה הק' למנותם וקאמר הכא דכסף פקודי העדה כשמנאם עלה למאת ככר ואלף וה' מאות וע"ה שקל וכן הוצרך למעשה המשכן כדמפרש והולך ומגיד לך דהכי איתרמי אלא הא אינו נראה שנמנו ב' פעמים כיון שנמנו פעם אחת ועדיין עומדין באותו מניין למה יחזור וימנם ועוד שצריך לומר שמנין שמותם מתשרי ומנין הפסוק מניסן ועוד שצריך לומר שלא מת אחד מישראל מר"ה ועד אייר המקום יעמידם לחיים:
+
+
+Verse 26
+
+<b>לשש מאות אלף וג' אלפים וה' מאות וחמשים.</b> חצי שקל לכל אחד והג' מאות אלף הם מאת ככר נמצא ג' אלפים שקלים בככר, מאה אדנים למאת הככר במאת אדנים של כסף היו שם למ"ח קרשים שהיו במשכן צ"ו אדנים ב' אדנים לכל קרש וד' אדנים לעמוד הפרוכת שהם ד' הרי מאה ושאר כל האדנים היו של נחושת ס"ה אדני נחושת היו בין החצר ומסך פתח המשכן ועשו אותם מן ס"ה ככר של נחושת ומן הה' ככרים ואלפים וד' מאות שקל מזבח הנחושת ווי העמודים של חצר וצפוי בדי המזבח ושאר דברים שהיו של נחושת:
+
+
+Chapter 39
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+<b>המנורה הטהורה.</b> שהיה מזהב טהור ואע"פ שכל זהב הכלים היה כמו כן טהור מ"מ לא היה שם כלי כולו של זהב שלא היה בו עץ חוץ מן המנורה דכתיב ועשית מנורת זהב טהור ולכך קרא אותה טהורה:
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+<b>ויברך אותם משה.</b> אמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם:
+
+
+Chapter 40
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+<b>ומשחת.</b> הוא דרך גדולה ומלכות לחנכם אף בעבודה כדכתיב ויתן השלחן ויערוך עליו ערך לחם וישם המנורה ויעל נרותיה וישם מזבח הזהב ויקטר עליו קטורת ואת מזבח העולה שם ויעל עליו העולה:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+<b>וכבוד ה' מלא את המשכן.</b> כמו והמשכן מלא כבוד ה' וכן פסוקים הרבה שהתבות מהופכות כמו (בראשית י״ט:ח׳) כי על כן באו בצל קורתי כמו על כן כי באו וכן הרבה ולכבוד שמים נהפכו שאם אמר והמשכן מלא כבוד משמע שהכבוד כנוס בתוך המשכן והמשכן מחזיקו השתא דכתיב וכבוד השם מלא את המשכן משמע שהכבוד גדול והמשכן כנוס בתוכו ולכך הוא אומר ויקרא ה' אל משה מאוהל מועד שכל מקום שהענן שם אינו יכול ליכנס בלא קריאה כי אז נתן לו רשות ליכנס וכן הוא אומר במתן תורה והר סיני עשן כולו וכתיב בתריה ויקרא ה' ��ל משה אל ראש ההר ויעל משה ורבותינו פירשו כי לכל דבור ודבור [הייתה] שם קריאה כי כן דרך ארץ שיקרא אדם (אות) [אותו] שהוא רוצה לדבר עמו כדי שידע שאיליו הוא מדבר: 
+<b>מבטחי על שדי, אמי לך אודה, ומצר בי רודה, ואותי מלכי פודה, ובנה שער הנודי, יגלה לי סודי, תורתך ואמץ ידי, עבדך והמם שודדי, עמך בקול ולפידי, בוש בסיימי אלה פקודי, ונפשי לך תכל, בסיימי ותכל, ולך אתן רוממות, בסיימי ספר ואלה שמות.</b>
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+דברים
+