diff --git "a/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, HaTzofeh LeHokhmat Yisrael VIII, Budapest, 1928.txt" "b/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, HaTzofeh LeHokhmat Yisrael VIII, Budapest, 1928.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/txt/Tanakh/Rishonim on Tanakh/Bekhor Shor/Bekhor Shor/Hebrew/Bekhor Shor, HaTzofeh LeHokhmat Yisrael VIII, Budapest, 1928.txt"
@@ -0,0 +1,3146 @@
+Bekhor Shor
+בכור שור
+Bekhor Shor, HaTzofeh LeHokhmat Yisrael VIII, Budapest, 1928
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001933437
+
+בכור שור
+
+בראשית
+
+
+
+שמות
+
+
+
+ויקרא
+
+
+
+במדבר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Chapter 16
+
+
+
+Verse 1
+
+ויקח קרח. לאחר פרשת מרגלים שנגזר עליהם שימותו במדבר לקח ויקח קרח ומפרש והולך העלילות והעניינים שנתגלגלו וגרמו שמתו כגון כאן ומעשה פעור בוירא בלק. הגה"ה:
+ויקח קרח. אותיות ר ח ק ר"ל עם זה המחלקת נתרחק מן העולם הזה והעולם הבא, מצאתי:
+דתן ואבירם ואון. שהיו ראשי המחלוקת לפי שקרח שהיה לוי היה מתרעם על הכהונה, ובני ראובן על שהיה ראובן בכור אמרו שיש להם דין בכהונה ולקחו את האחרים ופיתום להיות עמם כדכתיב ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים שלקחו ומשכו עמם, וקצר בפסוק ראשון כי סמך על הפסוק שיני וכן דרך אפילו בשתי פרשיות שמקצר בראשון מפני שסומך על פרשה שנייה, כמו "ויהס כלב את העם אל משה" שהיה מדבר ולא פי' מה היה אומר כי סמך על פירוש שבמשנה תורה שמפרש "ואמר אליכם לא תערצון ולא תיראון". [ולפי הפשט נראה שאון מן חמשים ומאתים וכללו "כל נפש יוצאי ירך יעקב" ויעקב כלל עמהם, ולכך לא הזכירו כי היה בכלל עם חמשים ומאתים. אבל רבותינו אמרו אשתו הצילתו] ופירש מן המחלוקת ואשתו של קרח גרמה לו לחלוק, דדרשו רבותינו "חכמות נשים בנתה ביתה" זו אשתו של און בן פלת, "ואולת בידיה תהרסנה" זו אשתו של קרח, און שישב כל ימיו באנינות, לאחר שראו שלקו האחרים ידע כי קשה בעיני המקום אשר עשו וישב באנינות על שנימנה עמהם, בן פלת, שנעשו לו נסים ונפלאות שניצול:
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+רב לכם לקחת הגדולה הזאת שאתם אומרים אהרן ובניו יהיו כהנים ועשו להם בגדי זהב ואבנים טובות ומרגליות של צבור לכבוד ולתפארת, וכל העדה משועבדים להם בעשרים וארבעה מתנות כהונה, ועל כל העדה אתם קוראים "הזר הקרב יומת" והלא כל העדה כלם קדשים וראויין לכהונה שהרי הק' קראם "ממלכת כהנים וגוי קדוש":
+
+ומדוע תתנשאו. על הקהל לומר אתם כהנים ולא הם. [ומתוך תשובתו של משה שאמר להם "ובקשתם גם כהונה" אתה למד שעל הכהונה היה מערער] אלא שהיה מדבר כמו בשביל כל העדה, כדי שיאותו כולם לדבריו ולא יאמרו שמא הוא מבקש לעצמו:
+
+
+Verse 4
+
+וישמע משה [שחשדוהו שהוא מתכוין לשם שררה לאחיו:
+
+ויפל על פניו. כבש פני לגבי קרקע כי נתבייש]:
+
+
+Verse 5
+
+וידע ה' את אשר לו. ואז תדעו כי מאת ה' היתה לאהרן הגדולה ולא מדעתי עשיתי כמו ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי:
+
+
+Verse 6
+
+זאת עשו קחו לכם מחתות. כי בזאת תבחנו מי בחר הק' לעבודתו:
+
+
+Verse 7
+
+רב לכם בני לוי. כלו' אתם בני לוי פשעתם יותר מן האחרים כי הק' בחר כדמפרש ואזיל, ואתם חולקים עליו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+המעט מכם. וכי דבר מועט הוא בעיניכם שלא דיי לכם בכך שאתם מבקשים גם כהונה:
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+הנועדים על ה'. לחלוק על מצות הק':
+
+ואהרן מה הוא. הלא לא ביקש הגדולה ולא לקחה מעצמו:
+
+
+Verse 12
+
+וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם שיקחו גם הם מחתותם, כי אף הם מן המעוררים:
+
+ויאמרו לא נעלה. אחת שאין אנו צריכים הכהונה, כי אנו יודעים שהדין עמנו ועוד שאין מחזיקים אותך לגדול שנלך אליך כי מאיזה טעם תהיה שר עלינו בשביל שהרעתה לנו תהיה לראש:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+המעט. הרעה שעשיתה לנו שהעליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר שנגזר עלינו שנמות במדבר כי תשתרר עלינו בשביל שהרעתה לנו:
+
+
+Verse 14
+
+אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש שהתניתה הביאתנו ושאף לא נתת לנו נחלה של שדה וכרם, אלא היית אומר בני לוי לא יהיה לכם נחלה בתוך בני ישראל אבל אתם בני ישראל לא תנלו נחלה, ועתה הנחלה אין לנו, אלא השררה לקחת לאחיך ולקרוביך בני שבטך:
+
+העיני האנשים ההם תנקר. [סבור אתה לנקר עינינו] שלא נבחין בין טוב לרע וכי דבר זה צריך הבחנה, אין לך סומא בעולם שאינו יכול להבחין [שעיותה עלינו את הדין ולכך לא נעלה שאין אנו מאמינים בשום הבחנה על דבר זה]:
+
+
+Verse 15
+
+ויחר למשה מאד. על שהיו אומרים כי שררה היה נוהג עליהם ושלא יבואו להבחנה:
+
+ואמר אל תפן אל מנחתם. הקטורת שיקטירו לפניך כי קטרת תועבה היא כי דבר שקרים לא יכין לנגד עיניך כי מעולם לא נהגתי עליהם שררה לא חמר אחד מהם נשאתי נטלתי לעשות בה מלאכתי אי נמי לא על חמור מהם נשאתי משאי עליו ולא הרעתי את אחד מהם לעשות בו אנגריא ועבדות, והם אותם שאני אשתרר:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+ויקהל עליהם קרח את כל העדה. כל כולם באו לראות מה יעלה בדינו וירא כבוד ה' שבא לדבר אל משה ואהרן:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+ויפלו על פניהם. נשתטחו לפני השכינה:
+
+
+Verse 23
+
+אל אלהי הרוחת. לבות ורוחות בני אדם ודעתם, אין תימה על מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם פורע מכולם שאינו מבחין בין אבו לשנאו אבל אתה מלך מלכי המלכים אתה יודע מי פשע ומי לא פשע, אם כן לא תקצוף על כולם, האיש אחד יחטא כי היו סבורים שהקב"ה מדבר על כל העדה והוא לא היה אומר כי אם על עדת קרח כמו שפי' להם העלו מסביב למשכן קרח אז אמר לעדה כמו שאמר להם הק':
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+וילך אל דתן ואבירם. בשליחותו של הק':
+
+וילכו אחריו זקני ישראל. לכבודו של משה:
+
+
+Verse 26
+
+ואל תגעו בכל אשר להם. כי הכל בחרם:
+
+
+Verse 27
+
+יצאו נצבים. לשמוע ולראות למה משה בא שם:
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+ימתון אלה. אבל לא היה מדבר עמהם כי מנודים היו והיה אומר לישראל והם שומעים דשמתינן מאן דמצער שליח דרבנן והם הרגיזו כששלח משה עליהם:
+
+ופקדת כל האדם יפקד עליהם. שישכבו על משכבם ויחלו כשאר בני אדם ובני אדם באים לפקדם:
+
+לא ה' שלחני. כלו' האחרים נבחנים הקטורת ואלו לא רצו להבחין, אני אתן להם בחינה אחרת שאם ימותו כשאר בני אדם, הדין עמהם ולא ה' שלחני ואם יברא ה' בריאה זאת [שתפתח האדמה פיה ותבלע אותם, אז תדעו כי הדין עמי, בשליחותו של מקום עשיתי] והם נאצו, ולפיכך קורא דבר זה בריאה לפי שלא היה בעולם עד כאן ולא נברא שאירע לאדם כך, לפיכך הרי הוא נברא עתה מחדש וכן "הנה ה' בורא חדשה בארץ" כל דבר חדש אל היה עד עתה נקראת בריאה:
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+ואת כל האדם אשר לקרח. אבל הוא עם מחתתו פתח האהל ונשרף:
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+נסו לקולם. כי כשפחתה האדמה תחתיהם היו צועקים ובאותה שעה יצאה אש ושרף את החמשים ומאתים [וכל שכן קרח אלא שלא פרט בשביל אחד והא דכת' "ותבלע אתם ואת קרח במות העדה"] כיון שנבלע אהלו וכל אשר לו קורא אותו נבלע אי נמי [בליעה בלשון מיתה כמו "אזי חיים בלעונו"] מיהו רבותינו אמרו שהוא היה מן הבלועים ומן השרופים. בא וראה כמה קשה המחלוקת שאפי' הטף שאינם בעי עונשים ולא ידעו טוב ורע לקו:
+
+
+Chapter 17
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+כי קדשו. הואיל ונקרבו לפני המקום אין להוציאם לחולין כיון דאישתמש בם קודש לא ישתמש בהם חול:
+
+
+Verse 3
+
+החטאים האלה בנפשותם. שפשעו בנפשם וגרמו להם מיתה:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+זכרון לבני ישראל. כשיראו אותו צפוי יזכרו מה אירע לאלו על שעירערו על הכהונה ולא יבאו לערער:
+
+ולא יהיה כקרח. ולא יארע לו כמו שאירע לקרח:
+
+כאשר דבר ה' ביד משה לו. [לאלעזר עשה אלעזר] ומדרש אגדה הבא לערער על הכהונה לא יהיה כקרח אלא כאשר דיבר ה' ביד משה שנצטרע, כן יהיה לו כמו שמצינו בעזיה שבא להקטיר ונצטרע:
+
+
+Verse 6
+
+אתם המתם. את עם ה' [שאמרתם להביא קטורת] הלא ראיתם נדב ואביהו שהביאו קטרת ומתו למה צויתם אותם לעשות כמו כן אלא שמדעת המיתם כי ידעתם כי הקטרת סם המות והם סמכו על דבריכם ועשו מצותכם ומתו ועוד מה הבחנה יש כאן שאינם ראוים לכהונה, הלא נדב ואביהו אתם מודים שהיו ראוים לכהונה ומתו בשביל הקטורת, ואם הוכחתם שאהרן קדוש יותר מהן מיהו לא הוכחתם שאינם ראוים לכהונה, ומתו בשביל הקטרת:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+ואכלה אתם כרגע. וכן למעלה "ואכלה אתם כרגע" מאחר שנגזר עליהם שימותו במדבר שייך למימר, "ואכלה אתם כרגע" כלו' נגזר עליהם שיכלו במדבר אבל הארכתי להם ארבעים שנה, שלא ימותו פתאום, אבל עתה שהם חוטאים אכלה אתם כרגע:
+
+ויפלו על פניהם. נשתטחו להתפלל עליהם:
+
+
+Verse 11
+
+קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת. בכאן הראה שהקטרת סם חיים שכשעמד בין המתים ובין החיים נעצרה המגפה ועל שיש לומר שאין זו הבחנה שהרי כמו כן מתו נדב ואביהו שהיו ראוים לכהונה, ואעפ"י שניצול אהרן שמא אהרן יש לומר שהוא נבחר מכולם אבל מכל מקום כל ישראל ראוין להיות כהנים הדיוטים ושוערים ומשוררים ולכך צוה הק' לעשות הבחנה במטות:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+והשכתי מעלי. כי עדיין יש להם מעט טענה כמו שפיר' מפני שמתו נדב ואביהו אי נמי והשכתי מכאן ואילך שלא יוסיפו עוד לערער:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+ויצץ ציץ. שהנצו הפירות:
+
+ויגמל שקדים. שמא שקדים ממש אי נמי פירות אחרות אבל [מפני שבאו בלילה אחד קורא אותם שקדים לשון מהירות] כמו "כי שקד אני על דברי לעשתו" וגם יש לפרש שלכך צוה הכתוב לעשות הבחנות המטות כדי שיהא מטה אהרן למשמרת ולעד ולאות כדמפרש:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+הן גוענו. מיתת עצמינו במגפה:
+
+אבדנו. שרופים ונבלעים דכתי' בהו "ויאבדו מתוך הקהל":
+
+
+Verse 28
+
+כל הקרב הקרב אל משכן. כפל הכתוב דברו ולבסוף פי' כמו "נשאו נהרות ה'" ולא פי' מה נשאו ולבסוף פי "נשאו נהרות קולם", וכן "כל הקרב" ולא פי' היכן קרב וכפל פי' "הקרב אל משכן ה'":
+
+האם תמנו לגוע. כי כל העם אינם זהירים וזריזים שלא ליקרב אל משכן ה' וימותו בכל יום:
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Verse 1
+
+אתה ובניך אתך תשאו. עשה להם הק' גדר שהזהיר על אהרן ועל בניו שלא יניחום ליקרב ואם יקרבו יהא העון תלוי עליהם:
+
+
+Verse 2
+
+וילוו אליך. ויתחברו כמו יתלוי בהדי ההוא טייעא:
+
+
+Verse 3
+
+ושמרו משמרתך. שלא יניחו שום זר ליקרב:
+
+אך אל כלי הקדש…לא יקרבו. שאתם הכהנים תהיו "לפני אהל העדת" ושמרתם הלוים מליקרב אל כלי הקדש ואם יקרבו תענשו גם אתם כדכתי' לא ימתו גם הם גם אתם שאתם תענשו עליהם:
+
+
+Verse 4
+
+וזר לא יקרב אליכם. שאתם והם לא תענשו על הזרים אם יקרבו והייתם שוכנין בין המשכן ו��ין ישראל ובכך לא יהא קצף עוד על בני ישראל כמו שהיה כתוב "יצא הקצף…הל הנגף" מעתה לא יהיה עוד:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים. לשמור סביב המשכן שלא יקרבו הזרים:
+
+
+Verse 7
+
+ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם. שלא יקרבו הלוים אל כלי הקדש:
+
+עבדת מתנה אתן כהנתכם. כלו' אני נותן לכם הכהונה במתנה שלא יוכל אדם לערר עליהם מעתה:
+
+והזר הקרב לכהונה יומת. שאעפ"י שאמרתי שעליכם עון כהונתכם, לא לפטור הזרים אמרתי אלא כדי שתהיו זהירים למנעם והם אם יקרבו ימותו ואתם תענישו עליהם, וגם אם יבא שום זר לערער על מתנתי כמו שעשה קרח ימות:
+
+
+Verse 8
+
+ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי. כלו' גם משאר תרומותי: נתתי עליך לשמור הלוים שלא יקרבו לכלי המזבח, ועליך לשמור הזרים שלא יקרבו אל המשכן פן יבאו בטומאה וימותו וגם תשמור הקדשים והתרומות כגון הזה ושוק קדשים המורם המן הקדשים ותרומה גדולה ותרומת מעשר:
+
+
+Verse 9
+
+זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש. כלומר בקדשי קדשים כל הנאצל מן האש שלך שהאמורים נקטרים וכל היותר שלך שלא יאכלו מהם הבעלים:
+
+לכל קרבנם. כל קרבן שהוא שלהם לציבור כגון זבחי שלמי ציבור ומנחתם וחטאתם ואשמם שמנחה וחטאת ואשם קדשי קדשים וכולם כהנים "כל זכר" יאכלנו שנאכלים לזכרי כהונה אין נשים ועבדים אוכלים מהם:
+
+ואשר ישיבו לי. דרשו רבותינו לרבות גזל הגר דכתי' "האשם המושב לה' לכהן":
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+וזה לך תרומת מתנה. שאין לך כל בשר הזבח אלא תרומה יתנו לך מהם:
+
+לכל תנופת בני ישראל. שיניפו מהם חזה ושוק כגון תודה ואיל נזיר ושלמים, מה שיניפו יהא שלך, מהשלמים חזה ושוק כגון תודה ואיל נזיר ושלמים, מה שיניפו יהא שלך, מהשלמים חזה ושוק ומן התודה כמו כן וד' לחם מארבעים לחם שבה ומאיל נזיר כמו כן ואף הזרוע בשלה:
+
+לך…ולבניך ולבנתיך. שהמורם נאכל לכהנים ולנשיהם:
+
+כל טהור בביתך. לרבות גם עבדיהם:
+
+
+Verse 12
+
+כל חלב יצהר וגו'. תרומה גדולה שהיא ראשית לכל המתנות:
+
+ובכורי כל אשר בארצם. בכורים משבעת המינים:
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+וכל חרם יחרימו:
+
+
+Verse 15
+
+ובכור הבהמה הטמאה פטר חמור תפדה בשה:
+
+
+Verse 16
+
+מבן חדש תפדה ומשיבא לכלל חדש ראוי לפדות לא קודם שמא נפל הוא:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+אני חלקך (כתרגו' מתנן דיהיבית) לך. ולכך תהיה פטר לשמור משמרת שלא תצטרך לשום סחורה ולא לחרוש ולא לזרוע):
+
+
+Verse 21
+
+וגם ללוים נתתי שיהיו פנוים לשמור כל מעשר בישראל יותר מכדי חלקם שמן הדין לא היה להם אלא אחד מי"ב או מי"ג שבטים הן עם בני יוסף ואני נותן להם אחד מעשרה ועוד שלא יצטרכו לחרוש ולזרוע. וזה המותר חלף עבודתם כי הם עבדים זה טוב להם וטוב לישראל שלא יקרבו עוד…אל אהל מועד לשאת חטאת:
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. והיה המעשר חלף עובדתם וחלף נחלתם:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+מאתם בנחלתם. [במקום נחלתכם, ולפיכך צריכים לעשר כאילו בא מן הנחלה]:
+
+מעשר מן המעשר. אמרתי לך ולא תרומה גדולה:
+
+
+Verse 27
+
+וכמלאה. [שמן ויין קורא מלאה לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו] אין אדם יכול לגודשו:
+
+
+Verse 28
+
+מהם גם אתם כבני ישראל. ורבותי דרשו לרבות השליח:
+
+
+Verse 29
+
+מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. תרומה גדולה ולעיל מיעט תרומה גדולה דכתיב "מעשר מן המעשר" ואמרו רבותינו מעשר מן ה��עשר אמרתי ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר ואמרו רבותינו שאם הקדימו לוי לכהן ליקח שלו מישראל קודם שנטל הכהן תרומה גדולה שלו, בכרי שכבר אידגן ונתחייב הכרי תרומה, אז צריך הלוי ליתן לכהן תרומה גדולה, ואם יקדימו בשבולים לא יתן רק מעשר מן המעשר כדאמר ליה אביי לרב פפא:
+
+חסלת קרח
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+זאת חקת התורה. חוק של הוראה:
+ויקחו אליך פרה אדמה. [לפי שלא יהו בני אדם מצויין אצל מיתיהם מתוך חיבתם ויצערו יותר מדאי, אי נמי שלא דורשין אל המתים ובעלי אוב, החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם לעשותו אבי אבות הטומאה] שמטמא אדם וכלים ואף מטמא באהל ועושה חרב כחלל [ואף מפני כבוד הבריות שלא יעשו מעורם נודות, ושטיחין מעצמותיהן כלים להשתמש בהם כמו בעור בהמות ועצמות וזהו גנאי לבריות וכן אמרו רבותינו מפני מה עור אדם טמא שלא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין, מפני מה [עצם אדם טמא שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודין, ולפי חיבתן טומאתן] כמו שאמרו רבותינו לצדוקים שאמרו קובלני עליכם פרושים שאתם אומרים ספר תורה מטמא ידים וספרי מרון אינם מטמאין הידים וענו להם קובלני עליכם צדוקים שאתם אומרים עצמות יוחנן כהן גדול מטמאין - לכך לקח יוחנן שהוא חשוב בעיניהם על שנעשה צדוקי - ועצמות חמור טהורים אלא לפי חיבתן של אדם טמאים יותר מן החמור שלא יזלזלו בהם, הכי נמי לפי חיבתן טומאתן שלא יתנום עם תרומה ויאכלו העכברים אבל מרון יאכלום ויאכלום. וכן לעניין טהרתם החמירו עליהם לבקש אפר פרה שהיא יקרה בדמים, וגם בשביל להרחיקם מן המת אסר מת בהנאה. מיהו אי לא שהחמירו בטומאתו ובטהרתו לא יניחו בשביל שהוא אסור בהנאה מלהשתמש בו דליכשירגישו שהוא משתמש באיסורי הנאה לא יפסיד בכך אלא שיאסרו עליו מכאן ולהבא, אבל כשמטמא והוא משתמש בכלים טמאים, יטמאו כל אשר בביתו, ולכך ימנעו מלשמש בעור המת ובעצמותיו:
+
+Verse 3
+
+[ונתתם אתה אל אלעזר הכהן. [ולפי שהיא מטמאה העוסקין בה לא רצה הק' שיטמא כהן גדול:
+
+ושחט אתה לפניו. לפני אלעזר]:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+ושרף. אותה השורף:
+
+לעיניו. של אלעזר:
+
+
+Verse 6
+
+ולקח אלעזר הכהן:
+
+
+Verse 7
+
+וכבס…הכהן וכן השורף וכן האוסף [לפי שאפר הפרה קדוש ואי אפשר ליגע באפר שלא יפרח ממנו על הבגד שהוא לבוש משום לא יוליכנו במקום טמא צריך לכבס בגדיו כדכתי' גבי חטאת "ואשר יזה מדמה על הבגד…תכבס במקום קדש: וגבי פר ושעיר הנשרפים נמי כתיב "והשרף אותם יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה" וכן נוגע ונושא צריך כיבוס מהאי טעמא שמא נפל מן המים עליו או על בגדו] [וגם יש לפרש להכי מטמא הנוגע שמא בני אדם העושין עצמן פרושין יזו על עצמן שלא לצורך כלומר אנו רוצים להיות טהורים, ולכך צוה הק' שהנוגע שלא לצורך יהיה טמא] ושמע' מפ' והשורף יכבס בגדיו קודם השריפה וכן האוסף קודם אסיפה וכן הכהן ואינו נראה כלל דאם כן מהו "ואחר יבא אל המחנה", ואחר ישרוף, או יאסוף מיבעי ליה:
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+ואסף איש טהור מכדי חטאת קרייה רחמנ' ממאי תיסק אדעתין דטמא יתעסק בה וכי טמא יתעסק בקדשים ולכך דקדקו רבותינו שלא בא הכתוב לומר אלא שאין צריך אלא שיקרא האיש טהור ומצינו טבול יום שנקרא טהור דכת' "ורחץ בשרו במים וטהר ומשום הכי אמרו טבול יום כשר לפרה, אבל הצדוקים שלא ידעו לדקדק היו אומ' שבמערבי שמש היתה נעשית והיו רבותי' מטמאין את העוסק ומטבילין להוציא מלבן של צדוקין וכל ��פרשה כולה משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא כדמפר' ביוצא:
+והניח. לג' חלקים נתחלקה כמו שפי' רש"י והכי משמע קרא "והניח מחוץ למחנה" והשלישי היתה לבני ישראל למשמרת והשלישי הא אמרת למי נדה להזות ממנה כל שעה, השלישית הא אמרת:
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+הוא יתחטא בו. הנוגע במת:
+
+ביום השלישי. לטומאתו:
+
+וביום השביעי. ואם איחר הזאתו מיום השלישי כל זמן שיזה מיום שלישי ואילך ישים שלשה ימים בין ראשונה לשנייה:
+
+
+Verse 13
+
+את משכן ה' טמא. אם נכנס בלא הזאה וטבילה ואפי' לענין תרומת מעשר וחולין שאינם מקודשין כל כך:
+
+עוד טמאתו בו. אעפ"י שעמד שבעה וטבל והעריב שמשו כיון שלא יתחטא, עדיין טומאתו בו, וכל מה שסיפר לא יועיל לו לענין שיזו עליו ב' הזאות נגד ג' וז' אלמ' יסתור הכל ויתחיל לספור ויזו עליו ג' וז' ולכך נאמר "עוד טומאתו בו" הגה"ה:
+
+
+Verse 14
+
+זאת התורה. שאמרנו למעלה באוהל בנוגע במת עצמו כי הוא לבא המת:
+
+
+Verse 15
+
+ולכלי חרס פתוח שהטומאה קודמת לפתחו כדאשכח גבי שרצים "וכלי חרס אשר יפל מהם אל תוכו" אלמא שאינו מקבל טומאה אלא מתוכו, אבל מתוכו כיון שבא לאוירו טמא אעפ"י שלא נגע, ולפיכך אם יש צמיד פתיל עליו טהור הוא אבל כלי שטף בכל ענין טמא בין מגבו בין מתוכו ובלבד שיגע בו ואהל המת כמאן דמלי טומאה דמי:
+
+
+Verse 16
+
+וכן הנוגע על פני השדה. שלא באהל בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר צריך הזאה שלישי ושביעי:
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+ולקח אזוב וטבל. דבר נמוך ועץ נמוך ללמדך שהמנמיך עצמו נטהר:
+
+וטבל במים. שהמים שהם חיים מעבירין טומאת המת:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה. לרבות כרת לנוגע בגולל ודופק שנתרבו מעל פני השדה כנוגע במת עצמו מיהו נזיר אינו מגלח עליהם אם נטמא בהם דאינו גלח אלא על טומאת גוף המת כדאיתא בנזיר וכהן אינו מוזהר על טומאתו ולפיכך הכהנים אינם מוזהרים על חלל חרב על כלי מתכות הנוגעים במת או הבאים באהל המת אעפ"י שהם אבי אבות הטומאה כמת דכיון דאין נזיר מגלח עליהם אין כהן מוזהר על טומאתם דילפינן טומאתו טומאתו לגזירה שוה, כדאיתא בשבועות ובמכות:
+
+Chapter 20
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ויפלו על פניהם. להתפלל לפני המקום:
+
+וירא כבוד ה' אליהם. לדבר אתם:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+וקח את המטה. להכות בסלע, לפי הנראה לי זהו מעשה שבויהי בשלח דכתיב ביה "והכית בצור ויצאו" אלא שלשם מספר איך פירנס הק' את ישראל במן ושליו ומים במדבר, ואחר כך כתב כל אחד במקומו ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו, דהתם כתיב "ויקרא שם המקום הזה מסה ומריבה", ובזאת הברכה הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הק' על משה ואהרן "אשר נסיתו במשא תריבהו על מי מריבה" אלמא דמעשה אחד הוא, ואף בכאן כתב "המה מי מריבת מדבר צין" והתם נמי כתב "ויסעו…ממדבר סין" [ומה שלא פי' כאן פי' שם] שאמר לו הק' להכות בצור וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר כגון פרש' מרגלים דכתיב במשנה תורה שאמרו ישראל "נשלחה אנשים" ובשלח לך לא פי' וכן הרבה:
+
+ודברתם אל הסלע. [אל פני הסלע תדברו אל בני ישראל לעיניהם דבר שיהא נגלה ונראה לעיניהם שתאמרו שאני נותן להם מים] כמו שאמר במן "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" וכמו שאמור בשליו "התקדשו למחר ואכלת בשר" כמו כן תאמרו שאני נותן להם מים שבזאת יתקדש שמי וידעו כי מאתי יבאו להם מים:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+כשבאו לפני הסלע אמר להם משה שמעו נא המרים. כמו "בית המרי המה" לפי שלא היו שואלין כהוגן כי היה להם להתפלל לפני הק' שיתן להם מים ולומר למשה התפלל בעד עבדיך אל ד' אלהינו ולא נמות, והם היה שואלים על דרך מריבה ותלונות לאמר כי הבאתם אותנו אל המדבר הזה והיו כפויים טובה שהק' הוציאם מעבודת פרך והם מחזיקים הדבר לרעה ולכך קוראם משה המורים:
+
+המן הסלע הזה נוציא לכם מים. [כלומר למה תריבו אלינו וכי היינו יכולים להוציא לכם מן הסלע הזה מים] [אל הק' היה לכם להתפלל שהוא כל יכול אי נמי הכי קאמר ההייתם סבורים שמן הסלע הזה נוציא לכם מים]:
+
+
+Verse 11
+
+[והכה ב' פעמים ויצאו מים ואמרו ישראל מקרה הוא שאף הוא לא היה סבור שיצאו משם מים דאמר "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" משמע שאינו סבור שיצאו אבל מקרה הוא דהרבה סלעים שנובעים מהם מים ולכך הקפיד הק' והיה לו לפרש דבריו] עד שידעו אל נכון שהק' נתן להם מים וזהו שאמר יען לא האמנתם בי להקדישני שאמרתי "ודברתי אל הסלע לעיניהם" שממני באו להם המים ולא דקדקתם בלשונכם ולכך לא באו המים בהכאה ראשונה אולי יתן לב לפרש יפה:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+אתה ידעת את כל התלאה. היו ישראל מפתים אותם בדברים כאדם שמספר לפני אהבו וקרובו תלאותיו ומספר לו מאורעיו לפי שישים אל לבו וירחם עליו:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+נעברה נא בארצך. כלומר לא תהיה סבור שאנו רוצים לחלק עמך בארצך מפני שאתה אחינו כי אפילו שום היזק לא נעשה לך אפילו לשתות מימיך:
+
+ולא נעבר בשדה וכרם ולא נרמוס אותם:
+
+ולא נטה ימין ושמאול. לפשוט על הארץ עד אשר נעבר גבלך:
+
+
+Verse 18
+
+ויאמר אליו אדום לא תעבר בי. בתוכי דרך ערי סברו בני ישראל שמא הם מחזיקים אותנו כשקרנים דאיך יכול להיות שנעבור בגבולם ולא נשתה מן המים ולכך אינם רוצים להאמין בנו שנעבור בגבולם:
+
+
+Verse 19
+
+חזרו ושלחו להם אם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם. כלו' כן אנו רוצים לומר מתחילה שלא נשתה מי באר אלא אם כן נתן דמיהם אי נמי תחילה אמרו [לא נשתה מי באר שטרחתם לחפרו אבל מי הנהרות שהם הפקר נשתה] ולבסוף אמרו שאף על אותם יתנו מכרם, והרשיעו לבא לקראתם למלחמה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+והפשיט את אהרן את בגדיו. בגדי כהונה:
+
+והלבשתם את אלעזר בנו. שיראה בנו כהן גדול בימים ואחר כך יאסף אל אבותיו:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+כי גוע אהרן. כל "כי" שבתורה מתורגם "ארי" כי כמו ש"כי" בלשון הקודש משמע בד' לשונות, כן "ארי" בתרגום משמע בד' לשונות האי תאר דה אמית אהרן "וכי בא ישראל דרך האתרים דהא אתא ישראל, ואם תתרגם "כי יקראו קן" אי הכי תאמר דילמא "וכי צחקת אלא והאחרים ארי ה' לשונות, ושמא כולם ארי אלא שד' מקומות הראה לך התרגום העניין, וכן נראה עיקר:
+
+ויבכו את אהרן שלושים יום. כן זמן אבילות, וכן מצינו ביעקב שבכו אותו מצרים שבעה יום, שלשים של אבילות, וארבעים דחניטה:
+
+
+Chapter 21
+
+
+
+Verse 1
+
+כי בא ישראל דרך האתרים. המרגלים שעלו בנגב והא' יתירה כמו "אזרעי מקנה" וכיון שראו שבאו דרך המרגלים אמרו ודאי להלחם באים, כי דרך זה הראו להם המרגלים ונלחמו עמהם:
+
+וישב ממנו שבי. ביזה של בהמות:
+
+
+Verse 2
+
+והחרמתי את עריהם. שלא אהנה מהם דאמרו שמא הק' לא ירצה לתתם בידינו מפני שלא הגיע עדיין קצינו ליכנס לארץ ולפיכך נדרו להחרים עריהם ולא נהנה מהם ולא נבטל גזירת המקום:
+
+
+Verse 3
+
+ויקרא שם המק��ם חרמה. [על שם החרם]. וזהו אותו מקום שרדפו שם בני ישראל כשהעפילו לעלות כדכתיב "ויכום ויכתום עד החרמה" ועל שם העתיד שנקראת עתה חרמה שם דבר ושמא זאת שאמר כאן "דרך האתרים" ונלחמו בהם ושבו מהם, על אותה מלחמה הוא אומר שאז נצחום על שעברו על גזירת המקום והיה בלבם של ישראל עליהם לנקום ועכשיו התפללו עליהם ונתן להם נקמה מהם כדמפר' הכא:
+
+
+Verse 4
+
+ותקצר נפש העם בדרך [כיון שראו שהיו חוזרים לאחוריהם אל המדבר היה קשה בעיניהם מאד, כי היו סבורים ליכנס מיד בארץ ישראל לאכול מתבואתה ועתה חוזרים למקום שאין לחם ומים מצוי שם ואם תאמר הלא היה להם מן, לכן אמרו ונפשנו קצה במן הקלקל] פתרונו לפי ענינו דאינו זן [ואינו נותן כח לאדם] אלא הרגיל בו קליל ליה עלולא והיו מטיחין דברים כלפי מעלה וכנגד משה וגירה בהם הק' נחשים שרפים שכשנושכין בני אדם היה האדם שורפו ונעשה מיד אפר כאילו נפל בדליקה גדולה. ושמעתי שיש עדיין נחשים בעולם כשנושכים בעקב הסוס מיד נשרף ונעשה כולו אפר, ואם אדם רוכב עליו אם אינו ממהר לירד גם הוא נשרף ונעשה אפר. וזו היא מדה כנגד מידה הם חטאו בלשונם כדכתיב וידבר העם באלהים ובמשה ולפיכך היה הורגם לשון אפעה מין אדום, מן הנחשים הממהרים להמית בארס שלהם:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+ויסר ממנו את הנחש. [כמו "ותעל הצפרדע"]:
+
+
+Verse 8
+
+וראה אתו וחי. לא שהנחש מחיה ואין בו שום רפואה אלא קדושת השם נעשה שכשרואין שהמביט אל הנחש חי כמו שאמר הק' ושאינו מת, מכירים שמאת הק' להם החיים שאם היו מעצמן חיים ומתים יאמרו מקרה הוא יש חי ויש מת ומה שעשה [נחש לא דבר אחר כדי להגדיל הנס שהק' מכה באיזמל ומרפה באיזמל [וכן מצינו בחזקיהו שאמר ישעיהו "פלח דבילה וימרחו על השחין" ודבר קשה למכה כדאמר אכל דבש וכל מיני מתיקה והעלה בשרו בשר מת גרגותני אלא שהק' מכה באיזמל ומרפ' באיזמל וכן אלישע שנתן מלח במי יריחו לרפאם ומים מלוחים קשים. ואם היה רצונו של הק' לא היו צריכין שום דבר אלא היו מתרפאים מיד, אלא להגדיל הנס ושלא יאמרו מקרה הוא. אבל כשרואין שמתרפאין על מה שהק' מצוה לעשות, מבינים כי מאתו באה הרפואה והוא קדושת השם:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+ויחנו באבת. [בצלמון ובפונן שבין הר ההר ואובות כמו שכתו' בפר' אלה מסעי ושם היתה מכת הנחשים. ומשם באו אחר המכה לאובות ומשם נסעו מעיי העברים:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+ויחנו בנחל זרד. ובאלה מסעי אמר שמעיי עברים באו לדיבון גד אבל לשם אומר שם המקומות והכא אומר שם הנהרות לפי שרוצה לבא אל הבאר] עיי העברים [כמו איי] העברים, ד' אותיותיו אהנ"ע מתחלפות ואף דבי ר' חייא קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. ואי כמו "איי הים" אישלא ל"ר העיים שעוברים שם את הנהר כמו המעברות:
+
+
+Verse 13
+
+מעבר ארנון. [ארנון שם הנהר והם חנו מעבר הנהר לצד ארץ סיחון כי היו מקיפין ארץ מואב כי לא הניחום מואב לעבור בעריו כי אם בגבולו כדכתיב "וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה"] וכת' "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים הישבים בער" [ובאו מזרח שמש לאץ מואב שעברו במזרחה של ארץ מואב והניחו ארץ מואב למערב ועברו מעבר ארנון לצד ארץ סיחון] היצא מגבל האמרי שהנהר יוצא ונובע מגבול האמרי ונמשך והולך בין מואב ובין האמרי שהנהר מפסיק בין שני הגבולים כי מתחלה היתה כל הארץ למלך מואב משני צדי הנהר ובא סיחון ולקח כל מה שהיה למלך מואב מעבר הנהר לצד ארצו, אבל לא היה יכול לעבור את הנהר לצד מואב ומאותה מ��חמה ואילך היה מפסיק הנהר בין ארץ סיחון ובין ארץ מואב, וישראל לקחו מיד סיחון כל אותה הארץ עד הנהר כמו שאמרו רבותינו עמון ומואב טהרו בסיחון, שאעפ"י שאסר הק' ליקח ארץ עמון ומואב, מיד סיחון הותרה ליקח ואותה נחלה היה שואל למלך עמון בימי יפתח ואמר לו יפתח "לא לקח ישראל, משלכם כלום כי לא עברנו את ארנון] ובאותה שעה היה ארנון גבול מואב:
+
+
+Verse 14
+
+על כן. [שנצח סיחון את מלך מואב:
+
+יאמר בספר מלחמת ה'. ספר היה כמו דברי הימים שהיו כותבים בו מלחמות שבין אומה לאומה, והנצחון שהק' היה עושה לאומה על חברתה, וכתוב בו לענין מלך מואב:
+
+את והב בסופה. אתוהב תיבה אחת היא והוא כמו "בהתודע יוסף אל אחיו" שהוא מן ידע וכמו כן אתוהב כמו אתיהב כמו "כי לא נתן להם נחלה" דמתרגמ' ארי לא יתיהיב כלומר ניתן מלך מואב בסופה וסערה שהיה נצוח:
+
+ואת הנחלים ארנון. ועם הנחלים היה נצוח שלקח' כל ארצו עד הנחל]:
+
+
+Verse 15
+
+ואשד הנחלים. [כמו ושפך] כמו "אשדת הפתגה" דמתרגמ' משפך מי רמתא שהיה נוטל לשבת ער שהיה מטה בתוך ארצם וישיבתם של בני ער דהיינו מואב דכתי' המואבים הישבים בער" שהיו יושבים מכאן ומכאן, עתה נשען הנחל ובסמך לגבול מואב שאין גבולם עובר הנחל]:
+
+
+Verse 16
+
+ומשם בארה. [ומאותם הנחלים ומנביעתם היתה הבאר הובעת שיצאה מן הסלע]:
+
+
+Verse 17
+
+אז. [כשנתנה להם אותו הבאר:
+
+ישיר ישראל. מחמת שמחה כי נהפכו ממות לחיים כי היו יראים למות בצמא הם ומקניהם אבל משה לא שר] לפי שנכשל בו:
+
+עלי באר. [כך משוררים וצועקים] עלי באר על באר:
+
+ענו לה. [צעקו לה כמו "וענו הלוים אל כל איש ישראל קול רם"]:
+
+
+Verse 18
+
+באר חפרוה שרים. [כלומר אין באר זה כשאר בארות שחופרים אותם עבדים כדכתי' "ויחפרו עבדי יצחק בנחל" כי זו באר מכובדת היא שחפרוה שרים וכרוה נדיבי העם כלו' משה ואהרן וזקני ישראל במחקק במשענתם כלו' לא חפרוה במרא ופסל כשאר בירות אלא שחקקו בסלע במשענות השררות שבידם, במטה האלהים. וזה מוכיח שלא הקפיד הקב"ה על שהכה דאי הקפיד מי הוו משוררים במה שהקפיד ויש לפרש שאמר מחוקק על שם משה שנקרא מחוקק כדכתי' "כי שם חלקת מחקק ספון" ומתרגמ' משה ספרא רבה דישראל:
+
+וממדבר מתנה. כלו' חשיבות גדול באותה באר] כי ממדבר וממקום צמאון נתנה להם מתנה ושמחו ונתענגו בהכי. ארץ ערבה ושוחה, ארץ ציה וצלמות היתה למוצאי מים ולאפיקי גאיות:
+
+
+Verse 19
+
+וממתנה נחליאל. [לא היתה כשאר בארות שנובעין במקומן אלא משניתן נתגבר והיה לנחל גדול כי אל לשון חוזק כדכתי' "ואת אילי הארץ לקח" וכן כת' "ויצאו מים רבים":
+
+ומנחליא במות. משנעשה נחל מרוב המים היו עולות המים על הבמות:
+
+
+Verse 20
+
+ומהבמות היה יורד לעבר ההר בגיא ונמשכת אצל ראש הפסגה הנשקפה הנראית על פני הישימון המדבר כמו "ובתהו ילל ישמן"] לשון שממה ומדבר ואותה פסגה היתה גבוה ונראית ונשקפת על פני כל המדבר [והיתה הנאה גדולה להולכי המדבר שהיו רואין הפסגה ויודעים שהמדבר נמשכים בגיא שאצלה, ובאים שם לשתות הם ובהמתם לקרר ולהתעדן]:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+עד אשר נעבר גבולך. ולא שאלו דרך עריו אלא לסבב את גבולו מבחוץ כמו שסיבבו ארץ אדום וארץ מואב וכן כתי' באלה הדברים "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער" שהניחו לי לסבב את ארצם דרך גבולם]:
+
+Verse 23
+
+ולא נתן סיחן ישראל לעבור. אפילו דרך גבולו:
+
+
+Verse 24
+
+עד יבק עד בני עמון. [יבק שם הנחל כדכתיב "יבק הנחל גבול בני עמון" וכתי' "ויעבר את מעבר יבק" כי כמו שלקח סיחון ארץ מואב עד ארנון, כן לקח ארץ בני עמון עד יבק והנהר מפסיק ביניהם אבל מהיבק ואילך לא כבש כי עז וחזק היה גבול בני עמון מהנהר ואילך, ולא היה יכול לכבשה מפני שהנהר היה מפסיקו]:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+כי חשבון עיר סיחון. [ולפי שאמר "וישב ישראל בארץ האמורי בחשבון" אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב כי חשבון עיר סיחן היתה שנלחם במלך מואב הראשון לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק] שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה:
+
+
+Verse 27
+
+על כן יאמרו המשלים. [בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו על כן שלקחה סיחון באו, לדור בתוך חשבון שתבנה ותכונן כי עתה עיר סיחון היא כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום, על כן שנכבשה קורין אותה עיר סיחון:
+
+Verse 28
+
+ולאחר שכבשה ונלחם ממנה בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן אמרו כי אש יצאה מחשבון. חיל וגבורה:
+ולהבה מקרית סיחן. שנעשית קרית סיחון:
+אכלה ער מואב. כלו' מארצם וממקומם יצא אש ושרפם ואכלם כמו "תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם…ותצא אש מבעלי שכם…ותאכל את אבימלך" מהם ובהם. וזהו משל שמשלו על סיחון ועל גבורתו:
+וגם משלו משל על מואב ובני עמון שנצחם סיחון ואמרו אוי לך מואב אבדת עם כמוש. בני עמון שעובדין לכמוש כמו שאמר יפתח למלך בני עמון "את אשר יורישך כמוש אלקיך וגו':
+נתן בניו פליטם. כלו' אותם מבניו שהיו פליטי חרב מחרב סיחון:
+ובנתיו. שאין דרכם להלחם נתן בשבית שבק כמו "ולא נתן סיחון", הנצלים מן החרב הלכו בשבי למלך אמרי סיחון הניחם בשביה שלא יוכל להצילם מידו]:
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+ונירם. כמו וְנירם כלו' [ליורש שלהם אבד חשבון וכל הארץ עד דיבן שלא ירשינה יורש של מואב, ניר לשון יורש כמו "למען היות ניר לדוד עבדי"] וגם יש לפרש לשון עול כמו "ואשבר מטת עלכם" ומתרגמינן ותברית נר עממיא וכן "נירו לכם ניר" כלו' שלהם אבד חשבון שלא יוכלו להטיל עוד עולם על יושבי חשבון שאינה שלהם, ויש מפרש שהוא מן "ירה" ונשליך אותם ולהודיע חשיבותם של ישראל שנתן הק' מלך גדול וגיבור בידם מונה והולך חשיבותו של סיחון:
+ונשים עד נפח. שהיתה הארץ שממה ונשמה עד נופח:
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+וילכדו בנתיה. את האמרי אשר שם ביעזר בבנותיה: חסלת פרשת חקת
+
+
+Chapter 22
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+וירא בלק…לאמרי. לסיחון מלך האמורי וממנו נשאו קל וחומר שאמרו סיחון שלא יכולנו לעמוד לפניו כדכתי' ביה בסיחון "והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו" לא יכול לעמוד לפניהם שהכו אותו ואת כל עמו וירשו את ארצו אנו על אחת כמה וכמה שלא נוכל להם ולכך ויגר מואב מאד וגו':
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+ויאמר מואב אל זקני מדין. [שהיו שכניהם ובני בריתם כדכתי' "המכה את מדין בשדה" שבאו בני מדין לעזור והכם] ורבותי' פירשו שהיו שונאים זה את זה אלא שעשו שלום מפני פחדם של ישראל כדמפר' בחלק:
+
+
+Verse 5
+
+ארץ בני עמו. [של בלעם] מגיד לך שרחוק היה בלק כי יש חולים ואינם חולים כל כך שילכו אחר הרופא למרחק אבל אם נמצא רופא עובר עליו, יעשה עמו תנאי, ויש שחלים כל כך שהולכים אחר הרופא, וכן עשה בלק, שלח לארם אחר בלעם:
+
+
+Verse 6
+
+או��י אוכל נכה בו. [אני ועמי]:
+
+ואגרשנו מן הארץ. [שלי שלקחו מיד סיחון שלקחה ממואב כדכתי' "והוא נלחם במלך מואב"] הגה"ה:
+
+כי ידעתי את אשר תברך מברך. [לפי שהתנבא על מואב ונפלו ביד סיחון כדכתיב "על כן יאמרו המשלים" וזהו בלעם] וחביריו:
+
+
+Verse 7
+
+וקסמים בידם. [יש מפרש שכר קסמים בידם, וראיתי כתוב בתרגו' ירושלמי ואגרתא דקסמים והיינו שכר הקסמים אי נמי איגרת הקסמים כלו' ספרי קוסמים הביאו לו] ויש אומר כלים שקוסמים בהם שלא יוכל לדחותם לומר אין כלי קסמיי בידי ויש אומר שהיו מנחשים כן לומר אם יבא עתה עמנו, נדע שיש בו תועלת ואם יתן עיכוב אין בו תועלת. הג"ה:
+
+קסמים בידם. קוסם גדול ומכשף גדול היה בלעם עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו והיה מוציא קול שהוא נביא, ולכך אמר להם "והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ד' אלי" לומר שהוא עושה על פי השם ודעתו להזיק על ידי מכשפות והק' בחסדו נתמצא בדבר להציל ישראל מידו ולא שרת' עליו רוח עתה אלא בשביל ישראל הגה"ה:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+לא תלך עמהם. רמז לו כי ילך עם אחרים אבל בלא תאר את העם לא שם גבול אפי' כשתלך לא תאור אותם:
+
+כי ברוך הוא. מפי ואינם ראוים לקללה. ורבותינו פירשו לא תלך עמהם והוא אקללם מכאן והק' אמר לא תאר והוא אמר אם כן אברכם, ואמר לו הק' אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא:
+
+
+Verse 13
+
+מאן ה' לתתי להלך עמהם. כמו שאמר לו הק' "לא תלך עמהם" ולכך שלח שרים רבים במנין ונכבדים גדולים ומכובדים מן האחרים:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+כי כבד אכבדך מאד. פתח לו שוחד כלו' אכבדך בכסף וזהב לשון כובד כמו "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" וגם לשון כבוד במשמע והוא השיב בשוחד והתחיל לדבר גדולות אם יתן לי בלק מל ביתו כסף וזהב כלו' שוחד גדול כמו שראוי לדבר זה לא אוכל לעבור וגו' כך דרך בעלי שוחד, דרך ערמה נותנין קצבת השוחד כמו שאמר עפרון "ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו' ולכך נתן קצבת כסף, ואברהם שמע והבין ונתן לו, וכן כאן כיון לעשות קצב לשוחד כדי להרבות שוחד לעצמו:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+אם לקרא לך באו האנשים. לטובתך ולהנאתך [ואתה סבור להשתכר בהליכתך לך אתם ואל תאמר שהפסדתיך שכרך אבל הוה יודע מה שאדבר אלך אותו תדבר בעל כרחך] ואם אתה רוצה לילך על מנת כן, לך:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+ויחר אף אלהים כי הולך הוא. [אעפ"י שנתן לו רשות לילך מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו] שאם היה דעתו לעשות מצות המקום היה לו לומר מאחר שלא אקללם ולא אעשה מה שהוא מבקש למה אלך, וכי אלך להתקוטט עמו בארצו, אלא ודאי מה שהיה הולך, דעתו היה לקללם שלא ברשות המקום, דקסבר [כשם שאמר לי תחילה "לא תלך" ועכשיו אמר לי "לך" כך יחזור בו על שאמר שלא לקללם, והוא טעה שלא אמר אלא לא תלך לקללם, אלא הוא עשה מתחילה שלא כהוגן דמאחר שאמר לו הק' מתחילה "לא תלך" לא היה לו לחזור ולשאול ומאחר שחזר ושאל ראה הק' שהוא מתאוה לילך מפני השוחד ואמר לו הק' "לך" ותראה מה תועיל והוא הלך ברוע לבבו ולפיכך יצא המלאך לשטן לו ולהודיעו כי הק' יודע מחשבותיו וזדונו]:
+
+והוא רוכב על אתנו ושני נעריו עמו. לשמשו:
+
+
+Verse 23
+
+ותלך בשדה. בתחילה נראה לה המלאך במקום רחב ידים ונטתה בשדה מפני המלאך ואחר כך, בין גדרי הכרמים, לא יכלה לנוס ודחקה עצמה אצל הגדר ולחצה את רגלו ואחר כך במקום צר כגון שהיה אם הדרך גבוה ועומק גדול מכאן ומכאן שאם תטה לכאן ולכאן היתה נופלת ותמות היא והוא ולכך רבצה תחתיו ולכך חרה אפו כי [אמר עתה שהזקתי ברגלי איני יכול לילך ברגל רבצה תחתי] ואינה רוצה לישא אותי:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי. הרבה פעמים ושם הפסק הדבר כי רבוע היה "עלי":
+
+מעודך עד היום. [קאי אהסכן הסכנתי כאדם שאומר המעולם עשיתי לך כן, וכך אמרה לו מאחר שאיני רגילה בכך, היה לך להבין שלא בחנם הייתי עושה]:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+ירט. [לשון עיקום] ועיקוש כמו "על ידי רשעים ירטני" ורבותינו עשאוהו גימטריא:
+
+
+Verse 33
+
+ותט לפני. כמו מלפני:
+
+אולי. כמו לולי:
+
+גם אתכה הרגתי. [כמו שאמרת עליה שאמרת "לו יש חרב בידי"]:
+
+ואותה החייתי. והגם מגומגם. [ונראה ששני הנערים שהיו הולכין עמו הרג המלאך שלא הזכירם מכאן ואילך ולכך הוא אומר "גם אתכה הרגתי" כמו הנערים שלא נטו מן הדרך מפני]:
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+אך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה. [ולא תל עוד על דעת ראשונה שאם יעלה עוד על דעתך תהרג בחרב וכדי לירשאו ולבהלו בא המלאך]:
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+וירא משם קצה העם. [כל העם מקצה שראם כולם עד סוף המחנה]:
+
+
+Chapter 23
+
+
+
+Verse 1
+
+בנה לי בזה שבעה מזבחות. כדי להרבות רצוי אולי יתעשת וירצה שיקללם:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+מה אקב לא קבה אל. מה אני יכול לקוב מאחר שאין הק' חפץ ואינו רוצה להסכים שאקללם וכן לא זעם ה' אותם ואינו חפץ לזעום אותם:
+
+
+Verse 9
+
+לבדד ישכן. כלו' לבטח ישכון כמו "בטח בדד עין יעקב" דמי שאינו ירא כלום יושב בדד ואינו צריך חבורה:
+
+ובגוים לא יתחשב. אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם:
+
+
+Verse 10
+
+מי מנה עפר יעקב. מי יוכל למנות שהוא נדמה כעפר כמו "אם יוכל איש למנות את עפר גם זרעך ימנה וגו':
+
+ומספר רובע. מי מנה [יש לפרש רובע לשון רביעה כלו' זרע הראוי לצאת מהם] כמו שפיר' רבותי' הק' מונה אפי' רביעיותיהם של ישראל [ויש לפרש רובע לשון רביעית לפי שראה ישראל שוכנים לארבע דגלים אמר אפי' הרביעית אין אדם יכול לספור:
+
+תמת נפשי מות ישרים. מכאן יש להוכיח מן התורה שישראל יש להם חלק לעולם הבא ובגן עדן שהרי בלעם ברוח הקודש היה מדבר ואם חס ושלום לא היה תועלת אין תועלת למתים מה לי מות רשעים מה לי ישרים]:
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+לך נא אתי אל מקום אחר וגו' וכלו לא תראה. הכא אמר ליה שמא אין אדוניהם של אלו רוצה שתקללם כולם, אבל אביאך אל מקום אחר שלא תראם כולם אלא מקצתם ושמא יודה לך במקצת לקללם וימעטו אותו מקצת, וכיון שראה שלא יוכל לקלל אותו מקצת הוליכו אל מקום אחר שראה מקצת אחר, אמר שמא בזה המקצת טובים שבהם ואינו רוצה שתקלל מקצת זה, והוליכו למקום אחר, אולי יכול לקלל מקצת האחר, ולכך הוליכו בג' מקומות. ורבותינו פירשו שבלק היה רואה בקסמיו שמאלו ג' מקומות עתיד לבא פורענות ולכך הוליכו לאלו המקומות והוא כתוב בפי' רש"י ז"ל:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+[בתחילה כת' "וכל שרי מואב אתו" ולבסוף כתב ושרי מואב דכיון שראו שמברך ישראל הלכו להם מקצתם] וכיון שראה שאינה יכול לקלל לא כולם ולא מקצתם אמר לו לך "ברח לך אל מקומך" כי "מנעך ה' מכבוד":
+
+מה דבר דבר ה'. כלו' יודע אני בך שלא תאמר אלא מה שדיבר ה' והוא ענה לו מה אתה סבור שדיבר:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+לא איש אל ויכזב. כזב קורא מי שחוזר בדבורו בחנם שיש ספק בידו לעשות מה שאמר והוא אינו עומד בדבורו וחוזר בו בחנם, זהו כזבן, אבל הק' אינו כן, וכן אדם ויתנחם כמו אדם שאין ספק לעשות מה שאמר ומתנחם על מה שאמרו אבל הק' כל יכול ואלו שתי מדות אינם מצויות בהק', אבל יש מידה שלישית כגון אדם שאומר לחבירו אני נותן לך כך וכך בשביל שתכבדינו ותעבדינו וזה אינו רוצה לעבוד ולכבד והוא מתנחם מלתת לו וזאת הנחמה בפשיעת המקבל שלא מילא תנאו, והנותן אמיתי ועמד בדבורו שלא התנה אלא על מנת, וכן גבי רעה שאדם אומ' להרע לחבירו ובא זה ופייסו ואינו עושה לו רע: זה מצוי בהק' - כי הדין עמו - כמו גבי אדם דכתי' "כי נחמתי כי עשתים" שאני בראתים לכבודי כדכתי' "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו" וגו' והם השחיתו דרכם לכך נחמתי על פשיעתם וכן "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי" ואני אמרתי לו על ידי שמואל "והיתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחרי ה' אלהיכם" והוא שב מאחרי, וכן במדה רעה כמו בנינוה ובישראל ששבו מדרכם הרעה ומן החמס "וינחם ה' על הרעה" וכן הוא אומ' ודוד "אם ישמרו בניך את דרכם" וכן פי' בבראשית כי [ג' נחמות מצויות באדם, אחת שאינו עומד בדבורו ואחת שאינו יכול ואחת בפשיעת המקבל ועל השנים אמר בלעם] שאינו בהק' נחמת כזב ונחמת שאינו יכול ולכך מתמה ואומ' ההוא הק' אמר ולא יעשה וגו' בתמיה:
+
+Verse 20
+
+[הנה ברך לקחתי וברך. וקבלתי מאת הק' וברך כלו' אברך אותם לא אשיבנה הברכה מהם] כי על כרחי אומ' מה שצוה עלי, וכן תירג' אונקלוס:
+
+Verse 21
+
+לא הביט און ביעקב. כלו' למה יחזור מלברכם הלא לא הביט הק' שום און ותוך ביעקב] וגם לא ראה עמל כל פעולה רעה קורא עמל כדכתי' "ורהבם עמל ואון" אבל אם היה בהם עמל ואון אז היה הק' מתנחם מן הטובה להרע להם כמו שפי' למעלה שהק' מתנחם מטובה לרעה ומרעה לטובה כשאדם מתהפך לפניו מטובה לרעה או מרעה לטובה, אבל בישראל לא ראה עתה עמל ואון שיהפוך להם ברכתו [ולפיכך (שאין בהם עמל ואון) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו לשון ריעות וחיבה וזהו סמיכה גדולה שהרי אל חזק המוציאם ממצרים כי אל לשון חוזק כמו "ואת אילי הארץ לקח"]:
+
+
+Verse 22
+
+כתועפת. [ככפלי כפלים וחוזקו כפול מכח הראם תועפות לשון כפול כמו "כפול" דמתרגמי' עוף וכמו "תעפה בבקר תהיה" כלו' חשיכה כפולה תהיה בבקר. ואעפ"י שראם כאין נגד הבורא, בן אדם אינו יכול לדמות משלו אלא במה שעיניו בני אדם רואות כמו "ה'…כאריה ישאג" ואריה אינו כלום]:
+
+
+Verse 23
+
+כי לא נחש ביעקב. [נחש כמו נסיון כמו "נחשתי ויברכני ה'" דמתרגמינ' ניסיתי כלו' אין לנסות אם יקללם כי ודאי לא יקללם:
+ולא קסם בישראל. ואם תאמר ודאי אין הק' חפץ לקללם אבל על ידי כשפים וקסמים יכול אדם להרע להם ולכך אמר לא קסם מועיל בישראל כי הק' שומרם] ויעשה להם נסים ונפלאות:
+כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. [כעת הבא כמו "כעת חיה"] ארחי המקרא הוא לדבר כך, כעת כיום. יאמר ליעקב ולישראל מה פעל [כלו' על יעקב ועל ישראל כמו "אמרי לי אחי הוא"] שהוא כמו עלי. מה פעל אל [כלו' כל כך יעשה הק' נסים וגבורות לישראל עד שיאמ' כל העולם כמה פעולות פעל הק' עם אלו כמו "מה רבו מעשיך ה'"] שהוא כמו כמה רבו מעשיך [ולכך הוא חציו קמץ וחציו פתח שאינו שם דבר]:
+
+Verse 24
+
+הן עם כלביא יקום. כלו' אתה היית סבור להשפילם לא כך אלא יתנשאו ויתגברו כלביא וכאריה]:
+
+לא ישכב. על המנוחה ועל הנחלה כמו שתירג' אונקלוס]. ויש לפרש לא ישכב בלילה עד שיאכל טרף וישתה דם חללים כמו הארי שטורף וכשהוא שבע רובץ ושוכב:
+
+
+Chapter 24
+
+
+
+Verse 1
+
+ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. [לקראת נסיונות כמו שפי' כי ידע כי לא יועיל כלום כמו שיאמר הוא עצמו "כי לא נחש ביעקב" ונתכוון לברכם והק' הסכים על ידו כדכתי' ותהי עליו רוח אלהים אי נמי רצה לקללם כי הבין שאין הק' רוצה ורצה שלא תשרה עליו שכינה ויקלל מדעתו ושכינה שרתה עליו על כרחו והכריחתו לברך]:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+שתם העין. כדמתרג' אונקלוס:
+
+
+Verse 4
+
+וידע דעת עליון. כלו' איני צריך עוד לידע מה יצוה לו הק' כי אני יודע כבר דעתו שהוא רוצה שאברכם. הגה"ה:
+
+נפל וגלוי עינים. [כלו' בשעה שהוא נופל ושוכב, גם בשעה שהוא גלוי עינים כלו' גם ביום גם בלילה אני רואה המראות]:
+
+
+Verse 5
+
+כנחלים נטיו זה הלשון של נטה שייך באהלים ובנחלים כדכתי' "אשר נטה אהלו" וכתי' "הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'" כנחלים נטיו [כמו שהנחלים נטין ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים, כן יתפשטו האהלים לכאן ולכאן שיפרו וירבו ויהיו צריכים לפשט האהלים ולהרחיבן לכאן ולכאן כמו שכת' "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו":
+[כגנת עלי נהר. שגדילים הגנות ומתרחבין:
+כאהלים נטע ה'. [אהלים ושנטע הק' בגן עדן כדכתי' "ויטע ה' גן בעדן מקדם" שגדילין ומתברכין] ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה כדכתי' "ויטע אהלי אפדנו":
+כארזים עלי מים שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם:
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+יזל מים מדליו. [כמו "הרים נזלו" יטפו מים ממקום שהם דולים כמו "גם דלה דלה לנו" כלו' ירבה חיל מזרעו כי (אזל) [חיל נמשל] למים ולנהר כמו "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך בבל…שטף ועבר וגו'" כלו' יצאו חיל מזרעם:
+וזרעו יהיה במים רבים ויגדל מאד:
+וירם מאגג מלכו. ירם יותר מאגג מלכו של ישראל. כל מלכי עמלק נקראים אגגי כמו מלכי מצרים פרעה ומלכי פלשתים אבימלך:
+ותנשא מלכתו. של ישראל] והיה מתנבא על שאול שנלחם באגגי:
+
+Verse 8
+
+יאכל גוים. [כלו' ישראל יכלה גוים, אותם שהם צריו:
+
+ועצמתיהם יגרם. כמו "ולא גרמו לבקר" כשאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרד את העצמות ואינו משאיר אחיו כלום] יגרר ימשאליר ב"ל כמו ישברם, ויש לפרש יגרם כמו יגררם, יגרור אותם:
+
+וחציו ימחץ. [ובחציו ימחץ אותם כמו "ויבא יעקב שלם" שהוא כמו בשלם]:
+
+
+Verse 9
+
+כרע שכב כארי. שהכל יראים להקימו פן יפגע בהם:
+
+מברכיך ברוך וארריך ארור. [כלו' שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל] ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם:
+
+
+Verse 10
+
+ויחר אף בלק. כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת כמו שאמר זה שלש פעמים והרי אתה מוחזק בברכתם:
+
+
+Verse 11
+
+ברח לך אל מקומך. [ברח לשון מהירות וקלות כמו "ברח דודי ודמה לך לצבי"]:
+אמרתי כבד אכבדך. שתחזור לארצך כבד במקנה בכסף ובזהב שאתן לך אבל עתה יכול עתה לברוח ולילך במהירות שלא תשא עמך כלום, שלא אתן לך כלום ועכשיו הנה מנעך ה' מכבוד שאפי' שום כבוד לא אעשה לך:
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+לך איעצך על אותו דבר שהיית ירא וחרד מפני הקהל היושב ממולך ומפחדו שלחת עלי איעצך אתן לך עצה שלא תתגרה עמהם שאין לך לירא מהם כלום כי לא יזיקוך ולא לעמך כל ימיך כי את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים יהיה ולא עתה:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+אשורנו. [אני שר ורואה אותו אבל לא יהיה קרוב וכפל מלה הוא]:
+
+דרך כוכב מיעקב. נתחזק ה��וכב והמזל של יעקב, ודרך לשון חוזק כמו דרכי נפשי עז" וגם יש לפרש דרך לשון דרך כלו' איימנא אשטיילא כבר נכנס הכוכב והמזל בדרך - שיעלה ויעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב כלו' השרים שהם הפאות כמו "אבן הפיאה" שמעמיד כל הבנין, ועל דוד ניבא דכתי' ביה "ויך דוד את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות"]:
+
+וקם שבט. גם הוא לשון כוכב שהולך ונמשך דרך הילוכו אל מקום המזל ודמיא דוכבא דשביט. ויש לפרש [לשון מקל ורצועה וממשלה] אך לפי שהוא כפל מלה על דרך כוכב יש לפרש לשון כוכב:
+
+
+Verse 18
+
+והיה אדום ירשה. [שהיו עבדים לדוד נושאי מנחה:
+
+והיה ירשה שעיר אויביו. כמו ירשה יהיה שעיר לאויביו] אי נמי ירשה יהיה שעיר שהם אויביו של ישראל:
+
+וישראל עשה חיל. וממשלה וכח:
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+וירא את עמלק.. וירא את הקיני [אלו שתי אומות לקח ביחד שעמלק היה ראשית מלחמות ישראל כדמתר' אונקלוס והקיני בא להקביל פניהם במדבר ועשה עמהם חסד שעל פיו העמידו שרי אלפים ושרי מאות] ומקומם ביחד כדכתי' "ויאמר שאול אל הקיני סרו רדו מתוך העמלקי: [ועתה ראה מה בין הנלחם לגומל חסד] עמלק…עדי אבד שיהיה נאבד מן העולם כדכתי' "אמחה את זכה עמלק מתחת השמים" והקיני איתן מושבך ושים [שם דבר כלו' ושימת מושבך בסלע חזק]:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+כי אם יהיה לבער קין. [כשיהיה לבער קין שילך בגלות:
+
+עד מה. עד מתי יהיה דבר זה: לזמן ארוך יהיה ולא תהיה כי אם שביה שאשור תשבך ולא תהיה נבער ואבוד מן העולם כמו עמלק ולפיכך חכם הנשלם עמהם ושוטה המתגרה בהם]:
+
+
+Verse 23
+
+אוי מי יחיה משמו אל. [כאדם המקונן ואמ' אוי מי יוכל לחיות מאותה שומא שישים הק' בעולם שאני רואה אותה ועל מלך משיח נתנבא]:
+
+
+Verse 24
+
+וצים מיד כתים. [וצים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר בל יעברנו":
+מיד כתים. מן הרומיים, כמו שתירג' אונקלוס, אותם רומיים ענו אשור ואעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך" אפי' הכי יענו אותם הרומיים:
+וענו עבר. כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת.
+וגם הוא. רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם:
+עדי אבד. לבסוף כשיבא מלך המשיח]. [ועל שראה האומות כלות בימי המשיח היה מקונן עליהם לאמר "אוי מי יחיה"] ועל האומות קורא אוי:
+
+Chapter 25
+
+
+
+Verse 1
+
+ויחל העם. [נעשו חולין לזנות] כי כל המזנה מתחלל וכן "ובת כהן כי תחל לזנות". ונראה מה שאמר בלעם שלא יחזור הק' מלברכם אלא א"כ יחטאו לו כמו שפי' "לא הביט און ביעקב" למה יחזור הלא לא הביט און ביעקב, לפיכך היו משיאין אותם לחטא ואחר שחטאו הוליכו מדין בלעם עמהם לאמר אתה תוכל לקללם שכבר חטאו, וגם להודיעם אם יבאו ישראל עליהם כמו שהודיע לבלק שלא יבאו ישראל עליו וכשבאו ישראל עליהם מצאוהו שם ונתנו לו שכרו משלם והרגו לפי שעל ידי דבורו של בלעם שגילה להם שאם יחטאו שיחזור הקדוש מלברכם, החטיאו אותם כדכתי' "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל על דבר פעור":
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ויקרב אל אחיו את המדינית. [האחרים הנכשלים היו אל הקובות של אותם זונות והוא הביאה בתוך המחנה והקריבה בתוך אחיו, ונעשה אהלו קובה של זנות והעיז פניו בפרהסיא] ושם הרגו פנחס. הגה"ה:
+העם אשרי אחרי דלק, אש לא נופח אותם תדלק, ממול ערפו נמלק, בסיימי וירא בלק:
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+פינחס בן ��לעזר בן אהרן הכהן השיב חמתי. [אין לישראל לשנאותו על שהרג זמרי כי טובה גדולה עשה להם שהשיב חמתי מעליהם ולא כליתם ואם ישנאו אותו אין בכך כלום כי הנני נותן לו את בריתי שלום אין לו לירא כלום לא מקרובי זמרי שהיה נשיא ולא מקרובי כזבי שהיתה בת מלך]:
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+והיתה לו ולזרעו אחריו ברית. [שהיה משוח מלחמה מכאן ולהבא] תחילת גבורתו היתה לשמים ומשם ואילך היה משוח [כי הוליך הצבא על מדין:
+ויכפר על בני ישראל]. ומאחר שנעשה כפרה זו [ראוי הוא לכהונה ולעשות כפרות אחרות]:
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+ושם האשה המכה. [להודיעך כי גדולים היו וצריך שיבטיחנו הק' כמו שאמ' "אל תירא אברם" אחר שהרג המלכים ורבותינו אמרו שלא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי שכשנתן הק' כהונה, לאהרן ולבניו ולזרעם שיולידו לאחר שנעשו כהנים נתנה, תדע דהא כת' (בפרשה) [בפרשת] בגדים "ולבניו תעשה כתנת" אבל לבני בניו לא צוה]:
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+בנכליהם. [שהערימו עליכם להחטיא בם] מפני שאמר בלעם "לא הביט און וגו'" ביום המגפה שהיתה על דבר פעור:
+
+
+Verse 19
+
+ויהי אחרי המגפה. [שכלו מתי מדבר שצוה הק' למנות אותם שכנסו לארץ ונלחמו עם הכנעניים. שני פעמים נמנו ישראל במדבר כמו שפי' במדבר סיני, וכאן הזכיר שם המשפחות אבל במדבר סיני לא הזכיר שם המשפחות ולפי הפשט לא כל בני השבטים עלו למשפחה כי יש מה שלא היו להם בנים:
+
+
+Chapter 26
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים. [שהיו נמנין מבן עשרים כמו כן נמנו כאן מבן עשרים] ולפי שחלוקת הארץ שייכא ביוצאי מצרים לדברי הכל הזכיר כאן יוצאי מצרים. ובזה המנין מנה והזכיר עד לשלא היה להם בנים כבר פיר' לעיל. [ונקראים על משפחת אחיהם שהיתה משפחת מרובה ונטמעו בהם ולא היה להם שם לעצמן כגון בבני שמעון שאינו מונה משפחות לאהד ולצוחר, וגם מבני אשר, ישוה לא מנה לו משפחה ונטמעו בני ישוה עם בני ישוי, ופעמים שאין המשפחה נקראת אלא בני בניהם כגון "לזרח משפחת הזרחי" ולא מצינו זרח בבני שמעון אלא מבני בניו היה והיה גדול ונתלה בו המשפחה, וכן אצבון וכן ארד ונעמן שהיו בני בלע ומדקאמ' "לבלע משפחת הבלעי" שהיו לבלע בנים אחרים שנקראו על שמו שהוא אומר "למכיר משפחת המכירי". ויש מהם שנשתנו שמם קצת כגון ימואל נמואל, חושים שוחם, אחי אחירם, חופים שפופם:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+ובני קרח לא מתו. ואעפ"י שאמ' "ואת כל האדם אשר לקרח" היינו עבדיו ושפחותיו אבל בניו כבר היו מוחלקים ממנו ולא נצטרפו עמו במחלוקת ולא מתו:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+ושם בת אשר שרח. [לפי שזכרה עם יוצאי מצרים מנאה עמהם כאן]:
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+לאלה תחלק הארץ. וכתוב "לשמות מטות אבתם תתנחלו" שלש מחלוקת בדבר, איכא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דכתי' "לשמות מטות אבתם" ומאי "לאלה" כאלה, שלא נתחלקה לטפלים אלא לבני עשרים כאלה. איכא למ"ד לבאי הארץ נתחלקה והאי דכת' "לשמות מטות אבתם" משום דמשונה ירושה זו מכל ירושות שב��ולם שכל ירושות חיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים משל לשני אחים כהנים לזה שני בנים ולזה בן אחד והולכים לגרנות, זה מביא מנה אחת ואלו שתים, וחוזרים אצל אביהם וחולקים בשוה ונמצא לאחד כמו לשנים. ואיכא למ"ד לאלו ולאלו נתחלקה, היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו משום יוצאי מצרים, היה מבאי הארץ נוטל משום באי הארץ, מכאן ומכאן נוטל משום יוצאי מצרים ומשום באי הארץ. ולמ"ד לבאי הארץ נתחלקה קשיא למאי איצטריך למימר "בין רב למעט" כיון דכל אחד שבא לארץ נוטל חלק פשיט' דאיכא חילוק בין רב למעט. ולפי הפשט נראה דלי"ב חלקים נתחלקה הארץ ונתנו חלק גדול לשבט שיש לו אוכלוסין גדולין, ואחר חולקים לקרקפא דגברי והיינו "בין רב למעט" ולדברי הכל "לשמות מטות אבתם" איוצאי מרים קאי מדכתי' "ונתתי אתה לכם מורשה" דמשמע שאתם תהיו מורישים אותה לבניכם כך מפו' בבב' בתרא:
+
+Verse 54
+
+
+
+Verse 55
+
+
+
+Verse 56
+
+על פי הגורל. על פה וגורל כיצד כהן לבוש אורים ותומים ומכוין באורין ותומים ברוח הקדש ואמר אם תחום פלוני עולה שבט פלוני עולה, כן הוה הגורל והיינו על פה ובגורל:
+
+
+Verse 57
+
+
+
+Verse 58
+
+
+
+Verse 59
+
+אשר ילדה אתה ללוי. [מקרא קצר: אשר ילדה אותה אשתו ללוי]. [במנין זה היו מועטים ממנין מדבר סיני ששם ג' אלפים בפרט וכאן אלף בפרט לפי שאם היו כאן יותר היו אומרים אותם שהיו מועטים לא היו יכולים לכבוש את הארץ, אבל אלו שהיו מרובים כבשום, ולפיכך כבשום אלו שהיו מועטים "כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט" ולכך לא רצה הק' שירבו יותר מן האחרים כדאשכחן גבי גדעון כשנלחם במדין שלא רצה הק' שיוליך רק ג' מאות]:
+
+
+Chapter 27
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+כי בחטאו מת. כלו' לא מתו אחרים בחטאו לא גרם לאחרים שימותו כמו שעשו מרגלים שגרמו לכל ישראל שמתו במדבר ובעדת קרח שהצו על משה ואהרן ומתו חמישים ומאתים ואחר כך ארבע עשר אלף ודין הוא שלא יחלקו בארץ אבל אבינו לא מת אלא הוא לבדו למה יגרע הוא חטא הוא שקיל למיטרפסיה דאי ליוצאי מצרים תחלק, הוא היה מיוצאי מצרים כדאמ' "אבינו מת במדבר" שהיה מיוצאי מצרים, ולמ"ד לאלו ולאלו מ"מ יטול חלק על שהיה מיוצאי מצרים ולמ"ד לבאי הארץ מ"מ מודה הוא שהחלוקה חוזרת לאחר שנטלוה באי הארץ וכשיטלו אחי אבינו שהם מבאי הארץ חלקם, תחזור הנחלה אל חפר זקינינו ומחפר תגיע הנחלה אל אבינו ונרש אותה:
+
+
+Verse 4
+
+כי אין לו בן. שאם היה לו בן לא דברנו אלה אפי' בת הבן ואם תאמר מה לכם אם תגיע נחלה לאביהם דבת אינה יורשת אביה, כי אחיו ירשו אותו, אם כן למה יגרע שם אבינו מנחלתו תתיבם אמנו מאחר שאין לאבינו יורש והבכור היבם יקום על שמו ולא ימחה שמו:
+
+Verse 5
+
+ויקרב משה את משפטן. אמ' כך הן טוענות השיב לו:
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+כן בנות צלפחד דברת. יפה הן טוענות. דוברות הפעל שלו דבר ממשקל קל, אבל מדיבר היה או' מדברות משקל חזק:
+
+נתן תתן להם אחזת נחלה. ד' חלקים נטלו נתן אחד, תתן שנים, אחוזת ג', נחלה ד' כדמפר' בב' בתרא שהיה צלפחד בכור ונטל חלק בכורה, ותרי אחי דאבא הוו להו והיינו דכתי' "ויפלו חבלי מנשה עשרה" שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+הקרב אליו. קרוב קרוב קודם וכל הקודם לנחלה יוצאי יריכו קודמין ונחלה משמשת ועולה עד ראובן ליכא למימר עד יעקב דגמירי דלא כליא שבטים דכתי' "ואתם בני יעקב לא כליתם" ואב קודם לכל יוצאי ירכו:
+
+וירש אתה. הבעל יורש את אשתו ואין האשה יורשת את בעלה דלא כתי' וירשה אותו אלא אם כן באה מחמת קורבה כגון שנשא בת אחיו ואין לאחיו יורש אלה זו הבת שהיא אשתו, וגם אין לו יורש אלא אחיו ומת אחיו בחייו הרי אשתו יורשת אותו, אבל לא בטענת אישות ולפי שהוא יורש את אשתו ואין אשתו יורשתו כדנפק' לן מן "יירש אתה" גרעו רבותי' והוסיפו ודרשו ונתתם את נחלת שארו לו ולפי הפשט וירש אתה קאי אנחלה הגה"ה:
+
+לחקת משפט. אורעה כל הפרשה להיות דין, שאם עשה צואתו בפני שלשה, ביום רצו היו עדים רצו נעשים דין, בלילה הוו עדים ואין עושים דין לפי שאין עושים דין בלילה דכתי' "והיה ביום הנחילו את בניו" ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלה בלילה ואין עד נעשה דיין:
+
+
+Verse 12
+
+עלה אל הר העברים. לפי שדיבר למעלה בפרשת נחלה כדכתי' בה "איש כי ימות" סמך כאן מיתה של משה:
+
+
+Verse 13
+
+כאשר נאסף אהרן אחיך. על אותו דבר ובאותו ענין:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+יפקד ה' אלהי הרוחות. מאחר שאיני נכנס לארץ צריך שתמנה פרנס עליהם ואתה אלהי הרוחות ויודע רוחות של כל אחד ואחד ודעתו ומי ראוי להיות ראש כי אני איני יודע לבחור כי אדם יראה לעינים ואתה תראה ללבם:
+
+
+Verse 17
+
+אשר יצא לפניהם. שיוליכם למלחמה:
+
+ואשר יוציאם. אחד שיוציאם ויביאם, שיעשה הממונה מעשיו על פיך ועל פי עצתו:
+
+
+Verse 18
+
+איש אשר רוח בו. רוח דעת גבורה ויראת שמים וראוי להיות מנהיג:
+
+וסמכ' את ידך עליו. כמו מיסמך סבי. ולפי הפשט שתחזיק בו כמו "ויתן לו ידו ויחזקיהו באלהים":
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+ונתתה מהודך עליו. [שתכבדיהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו] כל ישראל [הרי איש שיוצא לפניהם ויבא לפניהם ואשר שאלת "אשר יוציא' ואשר יביא'" זהו ולפני אלעזר הכהן יעמד] על פיו של אלעזר יצאו ויבואו הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה כל העדה זה סנהדרין:
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+ויצוהו. כל מקום שנאמר ויצו אינו אלא לשון זריזות וזהירות להיות זריז (וממולה) [וממולח] להיות מנהיג ישראל ולסבלם:
+
+Chapter 28
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+את קרבני לחמי. לפי שהתמידים בכל יום, קורא אותם לחם, לפי שהלחם תדיר בכל יום מכל המאכלים כך התמידים תדירים מכל הקרבנות:
+
+תשמרו להקריב לי במועדו. שלא יפסוק בשום ענין ולא תאמרו אם לא תקרב היום יהיו לו תשלומין למחר לכך נאמר "במועדו" שלא יהא הפסק:
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+כתית. נדוך הזית במדוכה ואינו ניתן בגת אלא עוצרים אותו בידים, והוא זך שאין השמרים מתמצים בו:
+
+
+Verse 6
+
+העשיה בהר סיני. לפי השפט נראה כמ"ד עולה שהקריב במדבר עולת תמיד הואי:
+
+
+Verse 7
+
+בקדש הסך נסך. שכשר אם אינו קרב לאישים מ"מ בקדש יהא הסכו:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+וביום השבת שני כבשים. לא הטריח במוסף של שבת יותר מדאי אלא המוסף שוה לתמיד וחטאת אין בו כמו בשאר מוספי' מפני כבוד השבת שאין לשחוט בשבת דבר נאכל לשום אדם אלא כל הקרבתם לגבוה ואע"ג דמוספי ראש חודש וימים טובים קריבים בשבת אם יארע בשבת מ"מ בשל שבת עבד רחמנא הכירא.]
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+פרים בני בקר שנים ואיל אחד. [וכן מוסף של פסח וכן עצרת אבל של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל שמיני עצרת אין בהם אלא פר אחד כי בראשי חדשים שהן תדירין וברגלים שהם באסיפה הוסיף במוסף שלהם אבל בראש השנה איכא שני מוספים של ראש חדש ושל ראש השנה, וביום הכפורים אילו של אהרן ופר ושעיר חטאת לשם, משום הכי סגי להו בפר אחד, ובשמיני עצרת פר אחד שהוא נגד ישראל:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+זאת עלת חדש בחדשו. [בהתחדשו בשעת החידוש צריך להקריבו] ולא ביום אחר:
+
+לחדשי השנה. כתרגומו:
+
+
+Verse 15
+
+לחטאת לה'. [לפי שהוא ראשון כת' ביה "לשם" שיהא לשם שמים וכן כולם.] ורבותי' דרשו שהוא בא על חטא שאין מכיר בו אלא הש"י שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ואיכא למ"ד דדריש שאמ' הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח:
+
+על עלת התמיד…ונסכו. של תמיד יעשה החטאת] ומקרא מסורס הוא:
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+כל מלאכת עבדה לא תעשו. כל מלאכה שהיא עבודה לבור ב"ל אבל הקרבנות תעשו. ובמקום אחר הוא מתיר אוכל נפש, והא ליכא למימר "כל מלאכת עבדה לא תעשו" אבל אוכל נפש תעשו דהא ביום הכפורים נמי כת' הכי שאין אוכל נפש מותר בו לעשות:
+
+
+Verse 19
+
+תמימם יהיו לכם. כלו' צריכין אתם שיהיו תמימים שאם לא כן הרי אתם מחללים ימים טובים בהפשטם ובשחיטתם שהרי אינו קרב' תדע דלא כתב "תמימם יהיו לכם" לא בראש חדש ולא בחולו של מועד שאינן אסורים בעשיית מלאכה כל כך:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד. אשר נעשית לצורך עולת התמיד:
+
+
+Verse 24
+
+על עלת התמיד יעשה ונסכו. נראה לכך כת' "יעשה" בין תמיד ונסכו לפי שצריך לעשות התמיד קודם המוספים כלו, "היא העלה" עולה ראשונה. ומגיד לה שנסכי התמיד יכול לעשות אחר קרבנות היום כדאמ' "מנחתם ונסכיהם" אפי' בלילה אפי' למחר לפיכך כת' יעשה קודם ונסכו:
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+מנחה חדשה. מתבוא' חדשה ששתי הלחם מתירין חדש במקדש למנחות:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+שעיר עזים אחד לכפר. ולא כתב ביה חטאת מפני כבוד התורה] מצאתי:
+
+
+Verse 31
+
+מלבד עלת התמיד. [ותימ' מאי טעמ' לא אמר מלבד שתי הלחם ופר ושני אילים ושבעת כבשים הבאים עמהם כמו שאומ' "מלבד חטאת הכפרים" ומלבד "עלת התמיד" ואיכא למימר משום דכתי' "בהקריבכם מנחה חדשה" הרי כבר הזכירם דעל המנחה היו באים ותו לא צריך]:
+
+
+Chapter 29
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+מלבד עלת החודש. [ותימ' מאי טעמ' לא אמר מלבד חטאת החודש ויש לומר לפי שכל העולות כפרתן שוה על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, הזכירם זו על זו, אבל חטאת של ראש השנה ושל ראש חודש אין כפרתן שוה: של ראש חדש מכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף כמו שפיר' רבותי מדכתי' ביה "לשם" אבל של ראש השנה מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ולכך לא הזהירם זה על זה:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר. [לפי שיש בסוכות תוספת שמחה שכבר אספו כל פירותיהם ותוספת מצוה, סוכה ולולב, יש בו תוספת מוסף וניתוספו הפרים והולכין ומתמעטין כדי שיבא חשבון לע' כנגד ע' אומות, והכבשים נכפל מניינם שכל המוספים שבעה ובכאן י"ד שיעלו לתשעה ושמונה לבטל קללות שבמשנה תורה] אבל האילים עמדו במקומן כמו שאר המוספין ולא ידעתי מאי שנא:
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+ומנחתם. אשני תמידים קאי. ושני כאן מפני המדרש של מ"ם יו"ד מ"ם:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+עצרת. שעצרתי אתכם לפי שאינו צריך לטרוח אתכם בימות הגשמים ולא תבואו עוד עד הפסח, עצרתי אתכם יום אחד מראייתכם ושלא יאמרו לכבודו עצרנו להרבות לפניו קרבנות [לכך הקל בקרבן של שמיני עצרת שאין בו אלא פר אחד ואיל אחד להראות שלא עצרם אלא מפני חיבתן של ישראל]:
+
+חסלת פינחס
+
+
+Chapter 30
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+וידבר משה אל ראשי המטות. לאחר שצוה את יהושע וזרזו והזהירו על ישראל דבר גם אל ראשי המטות להנהיג את ישראל דרך ישר לקיים נדריהם מה שידרו לפני המקום כמו שהזהיר שלמה "אל תתן את פיך להחטיא את בשרך" ולא מיבעי' מה שגזר עליהם הק' שהם צריכים לעשות, שלא לגנוב ושלא לגזול ושאר מצותיו אלא לפי מה שיהו נודרין וגוזרין על עצמן לשמו, צריכין לקיים:
+
+
+Verse 3
+
+כי ידר נדר. שידור בדבר הנדור שיאמרו דבר זה יהא אסור עלי כקרבן או השבע שבעה שנשבע שלא יעשה או שיעשה דבר זה בין שקיים בלשון נדר בין בלשון שבועה, צריך לקיים:
+לאסר אסר. שאוסר לעצמו דבר המותר לו:
+לא יחל דברו. אבל אחרים מחללים לו יחיד מומחה או ג' הדיוטות אם יש לו פתח חרטה יחל יבטל ויש לפרש יחל לשון חולין חילול, ואשבועה קאי שיש בה חילול השם שבועה דרך להוציא לשם שמים וכל היצא מפיו יעשה קאי אנדר ויש לפריש יחל לשון איחור כמו "ויחל עוד שבעת ימים" גבי נח, דוגמת "כי תדר נדר…לא תאחר לשלמו" [ג' חרטות הם: אחד נולד דבר שלא היה בעולם בשעת הנדר ואף לא מסיק איניש אדעתיה שיבא לפי שאין דבר זה רגיל ומצוי וכיון שאינו מצוי אנן סהדי דאפי' הזכירו לו בשעת הנדר היה עושהו לפי שהיה סבור שלא יבא דבר זה לעולם ולפיכך אין פותחין בנולד דאפי' אמר אילו הייתי יודע שיבא לא הייתי נודר, אין בכך כלום, דאנן סהדי דמתוך שסבור היה שלא יבא, גמר בלבו הנדר ונדר. ויש חרטה שהדבר היה בעולם בשעת הנדר אבל לא היה יודע שהוא בעולם ובשידע אמר אילו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר מתירין לו, שלא היה אדם בשעת הנדר ואדעתא דהכי לא היה נודר, שאם ישקר ויתיר, אין ההיתר היתר ועובר בלא יחל. ולכך היה אומר לו כדו תהית בבירור הוא שאתה תוהא על הנדר, תוהא לשון מתחרט כמו תוהא על הראשונות. והשלישית דבר שאינו בעולם אבל רגיל לבא בעולם יכול לאסוקי אדעתיה שיבא כי רגילות הוא לבא ובההיא פליגי אמוראי איכא למ"ד אין פותחין בחרטה, בזאת החרטה דחשיב ליה נולד כיון דאינה בעולם, ואיכא למ"ד פותחין ומתירין בזאת החרטה כיון דהוה ליה לאסוקי אדעתיה כמאן דאיתיה בעולם דמי ולא הוי נולד. וראיתי גדולים שאומ' דאין צריך לומר אלא מתחרט אתה והוא אומר כן ומתירין משום דאמ' דההיא דאתה לקמיה דרב הונא אמר ליה לבך עלך ושרייה, קסבר פותחין בחרטה ואו' שלא אמ' לו יותר ולא נהיר אלא נראה לי דלאחר שמצא פתח, החרטה אמר לו לבך עלך כלו' עדיין אתה עומד במה שהיה בלבך בשעת הנדר כלו' הזהר שלא תשקר וא"ל לא ושריה. ודייק תלמודא מן הלשון דמשמע נהפך לבך לאחר שעת הנדר שאירע הדבר אחר הנדר, אלמא שהיה לו לאסוקי אדעתיה ומשום הכי דייק קסבר פותחין בחרטה, תדע דאמרינן א"ר יודא א"ר אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו, נדרי הבאי נדרי זירוזין, נדרי שגגות נדרי אונסין דהתירו חכמים ואמרינן קסבר אין פותחין בחרטה ואמרינן ההוא דאתא לקמה דרב אסי ואמר ליה הרי תהית' וא"ל אין ושריה ואי אמרת לא אמרינן ליה יותר והוא הוא אמר אין פותחין בחרטה אלא ודאי מצא חרטה בדבר שהיה בשעת הנדר וא"ל תוהא אתה על הנדר על ידי דבר זה וא"ל אין ולכך ודאי תרווייהו מצרכי דבר חרטה, אלא על חרטה שאינה בעולם בשעת הנדר שייך לומר כדו תהית כמו תוהא אתה על הראשונות ואמרינן נמ' אמר רבא אמר רב נח��ן הלכה פותחין בחרטה והדר אמרה משבח ליה רבא לרב נחמן ברב ספרא דאדם גדול הוא א"ל לכשיבא לידך הביאהו לידי אתא לקמיה הוא ליה נדרי למשרי א"ל אדעתא דהכי מי נדרת א"ל, עד דאיקפיד רב נחמן אלמא דמאן דאית ליה פותחין בחרטה מחזר למצוא את החרטה] ואחר שרא לנפשיה מדאיקפד רב נחמן ורב ישמעאל בר יוסי מדמחייה קצרה באוכלא דקצרי', דשכיחי אפקורי דמצערי רבנן דהוה ליה לאסוקי אדעתיה ואע"ג דא"ר ישמעאל משום אביו, אילו פייסוך בני אדם דמשמע דאין פותחין בחרטה, איהו כהלכתא סבירא ליה ופתח במה דמחייה קצרה וההיא דעלתא לרגלא דשרא ר' יוסי כיון דהות אמרה קודם הנדר דתעלה לא חרטה היא דזה הוה בשעת הנדר ומשום הכי הארכתי בדברים שראיתי רוב בני אדם נכשלים בדבר זה] והלכת' דפותחין דהוה ליה לאסוקי אדעתא. ואין פותחין לאדם לא בכבוד אביו ולא בכבוד אמו וכ"ש בכבוד שמים כגון "יש בוטח כמדקרות חרב" וכגון כל הנודר נקרא רשע דכת' "כי תחדל לנדר" וכתי' "שם רשעים חדלו רגז" ויליף חדל חדל, ותנן האומ' הרי עלי כנדרי כשרים אין בכך כלום דאין דרך כשרים לנדור, כנדרי רשעים כי דרכם הרשעים להיות קלים בנדרים. ולפי שבושת לאדם לומר דפי' הכי נדרו, משקר ואתי לידי תקלה, ולכך אין פותחין בדברים הללו. ונדרים חלים אפי' על דבר מצוה כגון קונם סוכה עלי ותפילין או ציצית וזה חומר בנדרים מבשבועות אבל אם אמר נדר שיאכל נבלה או ילבש שעטנז אינו נדר דכרתי' "לאסר אסר" שאוסר על עצמו דבר המותר לו ולא שיתיר דבר האסור:
+
+Verse 4
+
+בנעריה. אבל נדר קטנה אינו כלום ומשבגרה אינה ברשות אביה להפר:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ואם הניא אביה אתה. הנערה כמו שפחה לאביה וכשהיא נודרת מדעת אביה היא נודרת כמו אשה אדעת בעלה ומשום הכי בידם להפר, ומיהו האב מפר בין נדרי ענוי נפש בין שאר נדרים אבל הבעל אינו מיפר אלא נדרי ענוי דכתי' "לענות נפש אשה יקימנה ואישה יפרנה" וטעמא שלא תתגנה על בעלה, ודברים שבינו לבינה כגון שלא אתקשט בגד צבעונים אבל יש חילוק בהפרתם דדברים של ענוי נפש מפר לגמרי שאם גרשה אינם חוזרים עליה אבל דברים שבינו לבינה אין הפרתן מועלת אלא כל זמן שהיא תחתיו וכשמגרשה או מת, הנדר חל עליה:
+
+
+Verse 7
+
+ואם היו תהיה לאיש. לפי הפשט נראה שהבעל מיפר בקודמין אבל רבותי' אמרו אין הבעל מיפר בקודמין, והאי קרא בארוסה כתי' שאביה ובעלה מפירין נדריה ואין יכולין להפר זה בלא זה ואם מת האב או שבגרה באירוסין ויצאת מרשות האב או אפי' קדשה כשהיא בוגרת אין הבעל יכול להפר עד שתכנס לחפה ונערה המאורסה שהפר לה בעל ולא הפר לה האב אהני דאם עברה על הנדר איסורא עברה אבל אינה לוקה דקיימ' לן כבית הלל דאמרי בעל מקליש קליש ואם מת הארוס בעודה קטנה נתרוקן רשות לאב ומפר עד שתבגרי:
+
+
+Verse 8
+
+ביום שמעו. שאם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך ואיכא תנאי דאמרי מעת לעת ולית הלכתא כוותייהו:
+
+כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. שאין הבעל לא אב יכולין להפר אלא א"כ נשאלין לחכם שיתירנה דנשאלין על ההקם:
+
+
+Verse 9
+
+וה' יסלח לה. מיירי באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה, אבל אם שמעה שהפר לה אינה צריכה מחילה והוא הדין לבת אם הפר לה אביה:
+
+
+Verse 10
+
+ונדר אלמנה וגרושה. הרי היא ברשותה ואין לה היתר אלא על ידי חכם:
+
+
+Verse 11
+
+ואם בית אישה נדרה. שנשאת:
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+מיום אל יום. לרבות שמפירין נדרים בלילה כדמפור' בנדרים אבל רבי' לפי פשוטו פי' שבא ללמוד שלא יפר מעת לעת דכיון שבא מיום אל יום שוב אינו כול להפר:
+
+
+Verse 16
+
+אחרי שמעו. אם שתק עד למחר, ואם קיים שאמר רוצה אני בנדר שנדרה אפי' לבו ביום:
+
+ונשא הוא את עונה. [אבל היא אנוסה שסבורה שיכול להפר] וביבם אם יכול להפר ג' מחלוקת בדבר. איכא למ"ד אין זיקה כלל ואין יכול להפר אפי' אין שם אלא יבם אחד, ואיכא למאן דאמר יש זיקה אפי' בהרבה אחין וכולם יכולים להפר, ואיכא למ"ד בחד אחין יש זיקה ויכול להפר אם אין שם אלא יבם אחד אבל לא בתרי אחי שאם שומרת לשני יבמין אינם יכולין להפר לא זה ולא זה אלא שניהם כאחד:
+
+
+Chapter 31
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+נקמת ה'. הנקמה שיעשה הק' לישראל ממדין. ומדרש אגדה [הק' אמר "נקמת בני ישראל" ומשה אמר "נקמת ה'" אמר לפניו רבונו של עול הנקמה שלך היא שאין אומות הועלם שונאין אותנו אלא בשבילך] מצאתי:
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+אתם ואת פינחס. [שהיה משוח מלחמה ועוד שהתחיל המצוה] והנס בא על ידו. [ולכך באו על המדינים ולא על המואבים כי המואבים עדיין לא נתמלא סאתם ולא בא קיצם כאשר ניבא עליהם בלעם "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב"] ועוד שמשה עמד עם המדינים ויתרו נתחבר אליהם ולא נשאו להם פנים [ועוד כי מואב מדאגה עשו כי היו יראים מפני שהיו חושבים ישר' כי ארצם ארץ רפאים ושמא יבאו עליהם:
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+חמשת מלכי מדין. חמשה משפחות היו והעמידו עליהם חמשה מלכים דכתי' "ובני מדין עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה":
+
+ואת בלעם בן בעור. ששלחו בשבילו כדי לקלל ישראל [לפי שאמר "לא הביט און ביעקב" כלו' לא חטאו לו למה יחזור מלברכם כמו שפי' בוירא בלק, והחטיאום ושלחו לו כלו' עתה תוכל לקללם כי חטאו, בא ונהרג] וזהו "הן הנה היו לבני ישראל [בדבר בלעם" כי מתוך דבריו שאמר "לא הביט און" למדו להחטיאם:
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+וכל אישה ידעת איש. למ"ד יודעת איש ממש הושיבום על פי חבית, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף, ולמ"ד ראויה לביאה הביאום לפני הציץ, ראויה פניה מוריקות:
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+ואתם חנו מחוץ למחנה. [אעפ"י שטמא מת מותר אפי' במחנה לויה, לא היו רוצים שיטמאו אחרים כי רבים היו ולא יכולו להזהר מהם והם אבות הטומאה לטמא אדם וכלים] כי נגעו במתים שהיו אבי אבות הטומאה אי נמי חוץ למחנה שכינה אמר לא יכנסו בעזרה:
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+כל דבר אשר יבא באש. שתשמישו על ידי האור, שפוד ואסכלה צריך ליבון באש כדי להגעיל דטעמו ולא ממשו דאורייתא:
+
+אך במי נדה יתחטא. שצריך טבילה ואפי' הוא טהור ואפי' הוא חדש דכלי מתכות הנקחים מן הגוים צריכין טבילה דכלי מתכות כתובין בפרשה הזהב והכסף והבדיל והעופרת כדאית' בע"ג, ואשר נטמאו במת צריכין הזאה שלישי ושביעי וטבילה:
+
+ואשר לא יבא באש תעבירו במים. אם תשמישו בחמין צריך להגעילו בחמין ואם תשמישו בצונן סגי בהדחה דכבולעו כך פולטו ומשום כלים בני יומן אצטריכא שלא נפגם טעמם:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+וחצית את המלקוח. מלקוח קרי דבר שאינו ניקח ביד ממש כגון אדם ובהמה שהם מנהיגים לפניהם, המטלטלין כסף וזהב ובגדים קרייבז ומה שנשאו על כתיפם וטרחו בו לא צוה לחלוק וזהו דכתי' "כי כחלק היצא למלחמה כן חלק היושב על הכלים":
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+עבדיך נשאו. עשו חשבון כמו "נשא את ראש בני ישראל":
+
+ולא נפקד. נחסר כמו "ויפקד מקום דוד" וזהו נס גדול ומאחר שעשה לנו הק' נס נתן לנו תורה כי הרגנו אומה גדולה ולא נחסר ממנו איש. ורבותינו דרשו "לא נפקד ממנו איש" לעבירה אבל ידי הרהור לא יצאנו ויש מפרש על שמנו את ישראל, אבל בזה סגי בבקע לגולגלת והיותר לכפר על ההרהור:
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+אנשי הצבא בזזו איש לו. לא עשו זאת להקדיש אלא שרי האלפים, ויש לפרש בזזו [הביזה כגון הכלים והמטלטלין והבגדים מה שלקחו בזזו איש לו שלא חלקו מהם לעדה]:
+
+
+Chapter 32
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+והנה קמתם. לפי שאמרו "אל תעברנו את הירדן" סבר משה שלא היו רוצים לעבור אל המלחמה והם ענו "נחנו נעבר חלוצים לפני ה'" שהם הולכים ראשונה כדכתי' "והחלוץ עובר לפניהם" כלו' כאשר נלקחנו נחלה ראשונים נהיה ראשונים במלחמה] ואם תאמר ולמה היו הולכים ראשונים יותר מן האחרים י"ל לפי ששאר השבטים היו עמהם נשיהם וטפם ומקניהם וקנינם הרנייש ב"ל ולא היו יכולים לרוץ ולבא אל המלחמה ראשונים מפני כבדם והרניי' שלהם אבל בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שהניחו הרנייש שלהם בעבר הירדן כדכתי' "גדרת צאן נבנה למקננו וערים לטפנו" והיו בלא הרנייש, הולכים הראשונים ומחפשים המעברות שקורין פו"ש ב"ל. הגה"ה:
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+ואם לא יעברו. כפל את התנאי לר' מאיר ולר' חנינא בן גמליאל איצטריך שאם לא אמר הכי היה משמע שאם לא יעברו לא יחלקו לא כאן ולא בארץ כנען כדמפרש בקידושין, אם תאמר א"כ מצינו שלא ילחמו ושלא יעברו ויחלקו בארץ כנען בלא שום טורח אם ירצו, ואיכא למימר דהכי קאמ' אם לא יעברו תנו להם חלקם שתאמרו תחום פלוני יהא שלכם והם ילכו ויכבשוה אם ירצו ואתם תכבשו חלקכם המגיעכם:
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+מוסבת שם. [שבתחילה נקראו על שם עמון ומואב ולבסוף על שם סיחון ולבסוף על שם ישראל]:
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+ויקרא אתהם חות יאיר וכן ויקרא לה נבח בשמו. [להזכיר עליהם שם גבורתם]:
+
+חסלת מטות
+
+
+Chapter 33
+
+
+
+Verse 1
+
+אלה מסעי בני ישראל…למסעיהם על פי ה'. שהיו על פי ה' [כדכתי' "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"]:
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+ובאלהיהם עשה ד' שפטים. גדוליהם ודייניהם קורא אלהיהם כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" כי הגדולים מתו כמו הבכורי' כי גם הגדולים נקראו בכורי' כדכתי' "ואנכי בכור אתנהו" כי גדול הבית היה מת ולכך הוא אומ' "כי אין בית אשר אין שם מת" כי מקום שאין בכור שם מת גדול הבית וזהו "באלהיהם עשה ה' שפטים" והיו מקברים אותם [ולשון נופל על הלשון הוא כאילו כתב ובשפטיהם עשה ה' שפטים כי אלהים לשון שופט, ולכך לא אמר אלהיהם הכה ואלהיהם הרג]:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+וישב על פי החירת. לפי ששבו לאחורי' כת' "וישב" וכתי' "וישבו ויחנו לפני פי החירת" שלא יהיו בדאים ושקרים על שאמרו "דרך שלשת ימים נלך" דמשמע ואחר נשוב ועתה שבו אלא שפרעה יצא אליהם בחרבות שלופות ונכנסו מפניו בים ונכנסו אחריהם וטבעו ונפטרו מתנאם כי אל מי יקיימוהו מאחר שמתו אותם שהתנו להם, ועוד שהם עצמם מנעום מלשוב. ועל מה דכתוב כאן באלה מסעי דבהר ההר מת אהרן ובזאת חקת כת' "ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן" כתבתי שם כפי השגת ידי:
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+
+
+Verse 26
+
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+
+
+Verse 33
+
+
+
+Verse 34
+
+
+
+Verse 35
+
+
+
+Verse 36
+
+
+
+Verse 37
+
+
+
+Verse 38
+
+
+
+Verse 39
+
+
+
+Verse 40
+
+
+
+Verse 41
+
+
+
+Verse 42
+
+
+
+Verse 43
+
+
+
+Verse 44
+
+
+
+Verse 45
+
+
+
+Verse 46
+
+
+
+Verse 47
+
+
+
+Verse 48
+
+
+
+Verse 49
+
+
+
+Verse 50
+
+
+
+Verse 51
+
+כי אתם עברים את הירדן. אעפ"י שהזהירם בכמה מקומות על זה סמוך לביאתם לארץ רצה להזהירם:
+
+
+Verse 52
+
+
+
+Verse 53
+
+
+
+Verse 54
+
+
+
+Verse 55
+
+
+
+Verse 56
+
+כאשר דמיתי. כלשון בני אדם הכתוב מדבר כאדם שאו' כאשר הייתי סבור לעשות להם שאמרתי לכם "לא תחיה כל נשמה" ואם לא תעשו כל מצותי בהם הרי שדימיתי ולא נעשה ואנקם מכם:
+
+
+Chapter 34
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+מנגב לקדש ברנע [תימ' לי שעתה בא תחומין לארץ כנען לנחלת תשעה המטות וחצי המטה ואומ' "מנגב לקדש ברנע" דמשמע שקדש ברנע הוא בארץ כנען והלא משה רבינו לא עבר את הירדן והוא מקדש ברנע שלח מרגלים כמו שאמ' כלב ביהושע "בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד ה' מקדש ברנע לרגל את הארץ" גם בהר ההר מת אהרן שלא עבר את הירדן וכאן כת' "מהים הגדל תתאו לכם הר ההר" ונראה שאלו המחוזות מקצת לצד ארץ אדום שהיתה כנגד ארץ ישראל שכן מצינו דכתי' "הנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" ובהר ההר נמי כת' "מקצה ארץ אדום" וקדש לצד נגב של ארץ ישראל והר ההר לצפונה אבל הר ההר היה מכוון כנגד תחום ארץ ישראל כנגד לבא חמת שהיא בגבול ארץ ישראל שכן מצינו דכתיב "מלבא חמת עד נחל מצרים" לצד תשעת המטות והכי קאמ' כשתעברו את הירדן תכוונו - דתתאו לשון כוון כמתרג' אונק', ותכוונו - כנגד הר ההר ושם תקחו למדוד הגבול. וקדש היתה כנגד ארץ ישראל אבל לא כנגד הגבול אלא צריך להרחיב הגבול לצד נגב כדי שתהא קו המידה מנגב לקדש ברנע שהוא לצד ארץ אדום וקדש בראש ארץ אדום לצד ראובן וגד [ואף איכא למימר דתרי קדש ברנע הוו שהרי ביהושע מני קדש ברנע בעיירות דארץ ישראל בעבר הירדן, ורבותינו נמי אמרו דתרי קדש הוו ור"ש נמי פי' דתרי הר ההר הוו ואותו של עבר הירדן הוא טורי אמנון המפור' בגיטין בפ"ק] ומפני דוחק הפסוקים נראה שאמר כן:
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+והיה לכם הים הגדול וגבול. גבול היה לכם, וגם יהיה הים שלכם בארץ ישראל נחשב לענין המביא גט מהספינה שבים אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וגם הניסין אם יזרעו בהן חייבין במעשר ובתרומות ובשביעית. ניסין איי הים ועל שם הספינות שדומים שיש עליהם נס לפי שיש בהם באותם איים אלנות ונראי' כספינה שיש עליה נס בתוך הים נקראים ניסין ולר' יודא כל הניסים שברחוב הים שכנגד ארץ ישראל ושבצדדים כאילו חוט מתוח מקפלמיא עד ים אוקיינו', ומנחל מצרים עד אוקיינוס היו מארץ ישראל, ולרבנן מה שנבלע מן הים בתוך ארץ ישראל מארץ ישראל כאילו חוט מתוח מטורי אמנון לנחל מצרים. וכן לענין עפר הבא מארץ העמים והספינה בתוך הים חייב במעשר בספינה של חרס דהוה לי' כעציץ נקוב מפני שהיא תדירה במים ולחלוחית המים עובר החרס שהוא שואב ומלחלח העפר מן המים שהם מארץ ישראל, אבל על גבי יתידות על הארץ שאין שם לחלוחית מים צריך שיהא העציץ נקוב כדמפרש בכל מקום. וגם היתה הספינה של עץ אין הלחלוחית בא דרך העץ שהחרס שואב יותר מן העץ, ולכך אינו יוצא מידי דופנו וכ"ש לר' יודא דבעי גוששת דאמ' היא של עץ לא הויא כארעא סמיכתא:
+
+
+Chapter 35
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+ערים לשבת. [נהי דאין להם נחלה, בית דירה מיהא צריכים]:
+
+
+Verse 3
+
+ולכל חיתם. פי' רבותי' בנדרים לכבוסה דהא חיה בכלל בהמה וכיון דאמר "לבהמתם" לא הוצרך לומר "חיתם" בשביל חיות אלא לכל חיתם היינו לכבוסתם וכבוס קרי חיות דערבוביא גופא ודמאני קשיא לשיחני וכיבי:
+
+
+Verse 4
+
+אלף אמה סביב. ולק' כת' "אלפים אמה" ולפי הפשט נראה דלא הוו המגרשים כל סביבות העיר אם העיר יתירה מאלפים אמה על אלפים אמה דאם היתה העיר ד' אלפים על ד' אלפים, באורך העיר מודד אלפים וכן אלפים ברחבה ברוחב אלף אמה כדכתי' "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב", כזה (ציור הכת"י (a) אינו נכון ועל כן תקנתיו (b)) 
+
+ובעירובין מוקי לה בעיר תרי אלפי על תרי אלפי וגם מתרצים הפסוקים אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים, ור' עקיבא מפיק מהכא אלפים אמה תחום שבת:
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+ועליהם תתנו. תצרפו אותם לשש [שאף הם קולטות אלא שאלו קולטות מדעת אבל אלו קולטות בין מדעת בין שלא מדעת, אין קולטות אלא אם כן נתכוין להנצל שם] [ג' מכאן וג' מכאן אעפ"י שאין כאן אלא ב' שבטים וחצי וכאן ט' וחי משום דבגלעד שכיחי רוצחים דכתי' "גלעד קרית פעלי און עקבה מדם"] ואם תאמר הלא מזידים הם ומה מועילים להם ערי מקלט לפי שהיו הורגים במזיד בלא עדים, והק' מזמין את השוגגים שהורגין בלא עדים ואינם גולים והשוגג עולה בסולם ונופל על המזיד והרגו ונמצא זה נהרג וזה גולה כמו שדרשו רבותינו "מרשעים יצא רשע" שהק' מזמינם לפונדק אחד, ומפני המזידים מצוים שם שוגגים וצריכי עיר מקלט. וגם בעי תלמודא [מאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי ובי מצעי דמקרבי דהא כתי' "ושלשת את גבול ארצך" ארץ ישראל ד' מאות פרסה ומצפון לעיר מקלט הראשונה מאה פרסה ומראשונה לשנייה מאה פרסה ומשנייה לשלישית מאה פרסה ומשלישית לדרום מאה פרסה, נמצאו אותם שבשני הראשים בצפון ובדרום רחוקים מעיר מקלט מאה פרסה והאמצעיים קרובים יותר, ומשני דבשני האמצעיות שכיחי רוצחים דכתי' "וכחכה איש גדודים חבר הכהנים דרך ירצחו שכמה" ואם תאמר הדרא קושיא לדוכת' כיון דבארץ ישראל נמי שכיחי רוצחים מאי שנא דבב' שבטים וחצי תלתא ובארץ ישראל תלתא ואיכא למימר דבגלעד שכיחי טפי דקרי ליה "עקבה מדם":
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+
+
+Verse 10
+
+
+
+Verse 11
+
+
+
+Verse 12
+
+
+
+Verse 13
+
+
+
+Verse 14
+
+
+
+Verse 15
+
+
+
+Verse 16
+
+ואם בכלי ברזל הכהו. בין אש��גגים בין אמזידים קאי, אשוגג דאי טעין ואמר שוגג הייתי תדעו שלא הכיתיו אלא בזה, ואם להכותו כדי לרוצחו הית' כוונתי הלא בזה אין בו כדי להמית, אם בכלי ברזל הוא אין טענתו טענה דברזל ממית בכל שהוא ואם עץ או אבן הוא אומדים, וכן במזיד אם ברזל הוא לא שייך בו אומד, ואם עץ או אבן הוא אומדים אם יש בו כדי להמית חייב ואם לאו פטור, וזהו "ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם":
+
+
+Verse 17
+
+
+
+Verse 18
+
+
+
+Verse 19
+
+
+
+Verse 20
+
+
+
+Verse 21
+
+
+
+Verse 22
+
+
+
+Verse 23
+
+ויפל עליו וימת. אינו חייב אלא דרך ירידה:
+
+
+Verse 24
+
+
+
+Verse 25
+
+וישב בה עד מות הכהן הגדל. לפי הפשט נראה דמשום הכי בקש "עד מות הכהן הגדל" ואין אנו יודעין עד מתי הוא חי זה הנהרג אם לא שהרגו זה, ומשערין ליה בכהן גדול שהוא חשוב, וידוע דמסתמא לא היה חי יותר מכהן גדול שהוא משמש לפני הק' ובזמן שקיצר שניו של זה יהיה בגלות, ולכך נתנה לו תרוה ויקיירא ב"ל בכהן גדול ואפי' הוא בחור וכהן גדול זקן או הוא זקן וכהן גדול בחור, לא הלקה תורה אלא כי היכא דאיתרמי איתרמי:
+
+
+Verse 26
+
+אל גבול עיר מקלטו. מלמד שהתחום קולט:
+
+
+Verse 27
+
+
+
+Verse 28
+
+
+
+Verse 29
+
+
+
+Verse 30
+
+
+
+Verse 31
+
+
+
+Verse 32
+
+ולא תקחו כפר לנוס. על מי שהוציאו בית דין לדונה וראו שיש עליו לנוס ורוצה לתת כופר שלא ינוס אלא ישב בעירו לשבת בארץ:
+
+לשוב לשבת בארץ. שאם מת הרוצח בעיר מקלטו ואחר כך מת כהן גדול לוקחין עצמותיו וקוברין אותו בקברי אבותיו וזוהי ישיבה שהיא בארץ:
+
+
+Chapter 36
+
+
+
+Verse 1
+
+
+
+Verse 2
+
+
+
+Verse 3
+
+
+
+Verse 4
+
+
+
+Verse 5
+
+
+
+Verse 6
+
+
+
+Verse 7
+
+
+
+Verse 8
+
+
+
+Verse 9
+
+לא תסב נחלה…ממטה למטה אחר. שני פעמים אחת בסיבת הבן ואחד בסיבת הבעל כדמפ' בבב' בתרא ומיהו זאת המצוה לא נהגה אלא באותו דור דדרשי "זה הדבר" דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה כדמפרש התם, כדי שיכירו מתחילה נחלת' אבל לאחר זמן אי אפשר להזהר דפעמים שאדם משיא בתו לשבט אחר ויש לו בנים הרבה מתים והיא יורשת ובעלה ובנה יורשים אותה שהם משבט אחר ולא משבט אביה בנחלתו ידבקו בני ישראל לחיי ולשלום:
+
+חסלת אלה מסעי
+
+סליק
+
+ספר וידבר
+
+
+דברים
+