diff --git "a/json/Midrash/Aggadah/Midrash Mishlei/Hebrew/merged.json" "b/json/Midrash/Aggadah/Midrash Mishlei/Hebrew/merged.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Midrash/Aggadah/Midrash Mishlei/Hebrew/merged.json"
@@ -0,0 +1,225 @@
+{
+    "title": "Midrash Mishlei",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Midrash_Mishlei",
+    "text": [
+        [
+            "(משלי א א): \"משלי שלמה בן דוד מלך ישראל\"- רבי תנחום בן חנילאי פתח ואמר: (איוב כח יב): \"והחכמה - מאין תימצא? ואי זה מקום בינה?\" - זה שלמה, שישב בתענית ארבעים יום, כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה, והיה משוטט ומבקש אחריה. אמר לו הקב\"ה: (מלכים א ג ה): \"שאל, מה אתן לך?\" אמר לפניו 'ריבונו של עולם, איני שואל ממך לא כסף ולא זהב, אלא חכמה בלבד', שנאמר (מלכים א ג ט): \"ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך\". השיבו הקב\"ה ואמר לו 'הואיל ולא שאלת לא כסף ולא זהב, החכמה והמדע נתונה לך במתנה'. ולא עוד אלא שקדמה החכמה לתורה, שנאמר (תהלים קיא י): \"ראשית חכמה יראת ה'\". תמן תנינן (משנה אבות ג יז): \"רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה - אין דרך ארץ\". ולפי שקדמה חכמתו, אמר עליו הכתוב (מלכים א ג ג): \"ויאהב שלמה את ה'\"; מלמד שהיתה חכמתו של שלמה מתנה. \"ואי זה מקום בינה?\" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: חכמה ובינה לשון אחד הם, במקום שיש חכמה יש בינה, ובמקום שיש בינה יש חכמה. ולפי שישב בתענית ארבעים יום, והיה מבקש חכמה, לא קיפח הקב\"ה שכרו, שנאמר (מלכים א ה כו): \"וה' נתן חכמה לשלמה\", וכתיב: (מלכים א ה יא): \"ויחכם מכל האדם\" - זה אדם הראשון, דכתיב ביה בשלמה (משלי ל ב): \"כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי\"; \"מאיתן האזרחי\" - זה אברהם, דכתיב (ישעיהו מא ב): \"מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו\"; \"הימן\" - זה משה, שנאמר (במדבר יב ז): \"לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא\"; \"כלכל\" - זה יוסף, דכתיב (בראשית מז יב): \"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו\"; \"דרדע\" - זה דור המדבר, שהיו בני דעה ביותר; \"בני מחול\" - זה דוד, שמחל לו הקב\"ה על אותו עוון. \"ויהי שמו בכל הגויים סביב\" - זה שלמה, שיצא שמו מסוף העולם ועד סופו. ד\"א \"והחכמה מאין תימצא\" - זה מלכת שבא, ששמעה את חכמתו, אמרה 'אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו', ומניין ששמעה חכמתו? שנאמר (מלכים א י א): \"ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות\", מהו בחידות? אמר רבי ירמיה בר שלום: אמרה לו 'אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך?', אמר לה 'הן', אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחד, אתה משיב לי?', אמר לה (משלי ב ו): \"כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה\". אמרה לו 'מה הן שבעה יוצאין, ותשעה נכנסין, ושניים מוזגים, ואחד שותה?' אמר לה 'בוודאי, שבעה ימי נידה יוצאין, ותשעה ירחי לידה נכנסין, שני דדיים מוזגים, והוולד שותה'. אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחר אתה משיבני?' אמר לה \"כי ה' יתן חכמה\", אמרה לו 'מה הוא, אשה אמרה לבנה: אביך - אבי, זקנך - בעלי, ואת - ברי, ואנא - אחותך'? אמר לה 'בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת ובכסות אחד, אמרה לו 'הפרש לי מאלו זכרים ונקבות'. רמז לסריסיו, והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם; זכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות בסודריהן. אמר לה 'אלו זכרים ואלו נקבות'. אמרה לו 'בני, חכם גדול אתה!'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו 'הפרש לי המהולים מן הערלים'; מייד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מייד אמר לה 'אלו ערלים ואלו מהולים'. אמרה לו 'מהיכן לך?' אמר לה 'מבלעם, דכתיב (במדבר כד ד): \"אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים\", אילו לא היה נופל - לא היה רואה כלום. ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בוא ולמד מאיוב: בשעה שבאו שלושת רעי איוב לנחמו, אמר להם (איוב יב ג): \"גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנוכי מכם\", לא נופל אנוכי כמותכם'. באותה שעה אמרה לו (מלכים א י ז): \"לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי; אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך; יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל וגו' וישימך למלך לעשות משפט וצדקה\". נאמר בשלמה \"משפט וצדקה\", ונאמר בדוד \"משפט וצדקה\", מניין? דכתיב (שמואל ב ח טו): \"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו\", ונאמר בשלמה \"משפט וצדקה\", מגיד הכתוב שחכמתו של שלמה שקולה כחכמתו של דוד, וחכמתו של דוד שקולה כחכמתו של שלמה. ד\"א \"והחכמה מאין תימצא\" - מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה\"ד (תהלים ד א): \"נתתה שמחה בלבי\", וכתיב (משלי כז יא): \"חכם בני ושמח לבי\". ומפני מה נתנה חכמה בלב - מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש - דכתיב (תהלים א א): \"אשרי האיש אשר לא הלך\", וסיים באמצע - שנאמר (תהלים קנ ו): \"כל הנשמה תהלל יה\". בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא - בלב, ולב היכן הוא נתון - באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב\"ה, כדכתיב (משלי כא א): \"פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו\". וכיוון שהלב נתון ביד הקב\"ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר \"משלי שלמה\". \"בן דוד\" - מאי בן דוד, וכי אין הכל יודעין שהוא בן דוד?! אלא, כל מה שעשה, לכבודו של דוד עשה. \"מלך ישראל\" - וכי אין הכל יודעין שהוא מלך ישראל?! אלא, מה שעשה, לכבודן של ישראל עשה.",
+            "(משלי א ב): \"לדעת חכמה ומוסר\" - אם חכמה, למה מוסר? ואם מוסר, למה חכמה? אלא, אם יש באדם חכמה, הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה, אינו יכול ללמוד מוסר ד\"א \"לדעת חכמה ומוסר\" - אם יש באדם חכמה, דברי תורה נמסרין בידו, ואם אין בידו חכמה, אין דברי תורה מסורין בידו. \"להבין אמרי בינה\" - שצריך אדם שיהיה בידו בינה, להבין דבר מתוך דבר.",
+            "(משלי א ג): \"לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים\" - כיוון שנתמנה אדם שופט, צריך להשכיל היאך יזכה את הזכאי ויחייב את החייב. ד\"א כיוון שנתמנה אדם שופט, צריך להשכיל היאך הוא מדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, שכיוון שהוא מקלקל את הדין, הרי הוא חוטא ומחטיא את העולם, אבל אם הוציא את הדין לאמיתו, נמצא עושה משפט וצדקה ומישרים - מה מישרים הללו אדם מהלך בהן ואינו נכשל, כך אם הוציא את הדין לאמיתו אינו נכשל ליום הדין, ומלאכי השרת מלמדין עליו זכות.",
+            "(משלי א ד): \"לתת לפתאים ערמה וגו'\" - אמר שלמה: אני הייתי פתי, ונתן לי הקב\"ה ערמה, ונער הייתי, ונתן לי הקב\"ה מזימה. ד\"א \"לתת לפתאים ערמה\" - מכמה שנים ואילך צריך לו לאדם להיות לו ערמה? מבן עשרים שנה ומעלה. \"לנער דעת ומזימה\" - עד כמה שנים נקרא אדם נער? רבי מאיר אומר: עד כ\"ה שנה, רבי עקיבא אומר: עד ל' שנה, אמר רבי ישמעאל: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים שנה, שמעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עוונותיו, כמד\"א מבן עשרים שנה ומעלה יבוא לעבוד עבודה, (מהו \"עבודת עבודה\"? ריש לקיש אמר: אין עבודה אלא תפילה, שנאמר (תהלים ב יא): \"עבדו את ה' ביראה\"), משעה שהוא מתחשב לעבודה - מתחשב לעבירה.",
+            "(משלי א ה): \"ישמע חכם ויוסף לקח\" - אמר רבי ירמיה: אם ראית חכם שמתחכם בתורה, מוסיפין לו תורה על תורתו, חכמה על חכמתו. \"ונבון תחבולות יקנה\" - אם הבין אדם מעצמו, יילך וילמד תורה, יקנה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.",
+            "(משלי א ו): \"להבין משל ומליצה\" - להבין משל - אלו משלים של תורה, ומליצה - זו התורה עצמה, שנקראת שמה מליצה, שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם לעתיד לבוא. ד\"א למה נקראת שמה מליצה - שכל מי שמתלוצץ בדברי תורה, מוסיפין לו ליצנות, כמד\"א (משלי ג לד): \"אם ללצים הוא יליץ\". \"דברי חכמים וחידותם\" - שאם ישמע אדם דברי חכמה, צריך לקשרם על ליבו, שנאמר (משלי ו כא): \"קשרם על לבך תמיד\". \"וחידותם\" - אמר רבי לוי: אפילו שיחת חולין שלהם שקולה כנגד כל התורה.",
+            "(משלי א ז): \"יראת ה' ראשית דעת\" - אמר רבי זירא: מכאן אתה למד, שהסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר (תהלים קיא י): \"ראשית חכמה יראת ה'\", ושלמה אמר: יראת ה' ראשית דעת, לומר שהחכמה והדעת שקולים כאחד \"חכמה ומוסר אוילים בזו\" - תמן תנינן: (משנה אבות ד ח): \"רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות\". ד\"א \"חכמה ומוסר\" - אם מוסר, למה חכמה? ואם חכמה, למה מוסר? אלא, אם למד אדם דברי תורה, ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן, הרי בידו חכמה ומוסר; ואם לאו - הם מתבוזזים, ונקרא אויל. תמן תנינן (אבות דרבי נתן כד#ו): \"מתוך שאינו עמל בהן - סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא, ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד, ועליו אמר שלמה: (משלי כד ל): \"על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים וגו'\", שמתוך שכחה סופו לטהר את הטמא ולטמא את הטהור, ועליו אמר שלמה (משלי כד לא): \"כסו פניו חרולים\", ואם מתעסק בהם כדי צרכם - הם מצהילים ומזהירים לו פניו, שנאמר (דניאל יב ג): \"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד\"\". לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר: (משלי א ח): \"שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך\": \"שמע בני מוסר אביך\" - מה שנמסר לך בסיני על כבוד אב; \"ואל תטוש תורת אמך\" - מה שהזהירו לך בסיני על כבוד האם. ואם עשית כן, נמצאת עושה כבוד אב ואם ד\"א \"שמע בני מוסר אביך\" - זו תורה שבכתב; \"ואל תטוש תורת אמך\" - כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה בתורה, על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור, ועל היתר היתר, ואם עשית כן - נמצאו דברי תורה נזר לראשך וקטליות לגרגרותיך, דכתיב: (משלי א ט): \"כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך\" - כל זמן שאתה משמיע קולך בהן, הן נעשים לך דבש וחלב תחת לשונך.",
+            "(משלי א י): \"בני! אם יפתוך חטאים - אל תבא!\" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: ממי למד שלמה? מחכמתו של דוד אביו, שאמר (משלי יג כא): \"חטאים תרדף רעה\", לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר \"בני, אם יפתוך חטאים - אל תבא\", אם יאמרו 'פלוני עשיר הוא, נלך ונהרגו ונטול ממונו', אל תשמע להם, מפני שכל מחשבותם לרעה, ואם עשית כן נמצאת מקיים כל מצוות שבתורה, וכל המקיים מצוה אחת כאילו מקיים כל התורה כולה, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו מקיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, ולא עוד אלא שחטאיו צפונים לו לעתיד לבוא:",
+            "(משלי א יא): \"אם יאמרו 'לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם'\" - אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפין ואומרים 'אימתי יגיע הקץ ונהרגנו', וכיוון שבא אצלם, התחילו אומרים זה לזה 'הרי היא השעה, הרי היא העונה', והיתה השכינה משחקת ואומרת 'אוי להם מדמו של צדיק זה', לכך נאמר \"נצפנה לנקי חינם\". ומכולם לא רצה להצילו אלא ראובן, שנאמר \"וישמע ראובן ויצילהו מידם\", אמר להם 'בואו ואתן לכם עצה', אמרו לו 'מה עצה אתה נותן לנו?' אמר להם 'נשליך אותו לבור כשהוא חי וידנו אל תהי בו', מניין? שנאמר: (משלי א יב): \"נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור\" - שירד לבור לפי תומו, ולא היה יודע מה היו עושין לו. אמר רבי לוי בן זבדי: מי הורידו לבור מכל אחיו? הוי אומר שמעון ולוי, שנאמר (בראשית מט ו): \"בסודם אל תבוא נפשי\", אבל ראובן היה בדעתו להצילו ולהחזירו אל אביו, שנאמר (בראשית לז כב): \"למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו\". (בראשית לז כט): \"וישב ראובן אל הבור\" - והיכן היה? רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר: טרחתו של בית היתה מושלכת עליו, וכיוון שנפטר מטרחתו בא והציץ בתוך הבור ולא מצאו, הה\"ד \"וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו\". רבי נחמיה אומר: בשקו ובתעניתו היה עוסק, על אותו מעשה שאירעו, ולא ניפנה, וכיוון שנפטר משקו ומתעניתו בא והציץ בתוך הבור ולא מצאו, הה\"ד \"וישב ראובן אל הבור וגו'\". ולא עוד, אלא כיוון שמכרו אותו היתה שכינה משחקת עליהם ואומרת להם (ישעיהו נה ח): \"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם וגו'\", לא במחשבה שאתם חושבין, \"ולא דרכיכם דרכיי\", ולא בדרך שאתם אומרים, שאילולי שהיתה גזירה מלפניי, לא היתה עצתכם כלום. (משלי א יג): \"כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל\" - זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו, שנאמר (בראשית לז ג): \"כי בן זקונים הוא לו\", נמצא מחיה לפניהם, דכתיב (בראשית מה ה): \"כי למחיה שלחני אלהים לפניכם\". \"נמלא בתינו שלל\" - שמלאו בתיהם כסף וזהב מאוצרותיו של יוסף. אמר רבי יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. אמר רבי אבין: הוי אומר: נפרעו עשרה מכל דור ודור, ועדיין אותו החטא קיים. (משלי א יד): \"גורלך תפיל בתוכנו\" - בשעה שישב יוסף, נוטל הכליד והיה מקיש בו: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; דן ונפתלי - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; גד ואשר - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; וחוזר והקיש בכליד, ואמר: בנימין יתום ואני יתום, נאה ליתום לישב אצל יתום \"כיס אחד יהיה לכולנו\" - שהיו כולם אוכלים על שולחן אחד במסיבה, כיצד היה עושה? נתן לכל אחד ואחד חלק אחד, ולבנימין חמישה חלקים, כיצד? נטל חלקו, וחלק בנימין, וחלק אפרים, וחלק מנשה, וחלק אסנת אשתו של יוסף, ונתן לבנימין, שנאמר (בראשית מג לד): \"וישא משאות מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות, וישתו וישכרו עמו\". אמר רבי שמלאי משום רבי יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין עד אותו היום, דכתיב (בראשית מט כו): \"ולקדקוד נזיר אחיו\". אמר רבי יוסי בר חנינא: אף הם לא טעמו טעם יין, שנאמר \"וישתו וישכרו עמו\". ד\"א \"גורלך תפיל בתוכנו\" - זו תורה, שהיתה גורלו של הקב\"ה ונתנה לישראל; \"כיס אחד יהיה לכולנו\" - בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו (שמות כד ז): \"כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע\".",
+            "(משלי א טו): \"בני! אל תלך בדרך אתם\" - אלו אומות העולם, שנאמר בהם (ויקרא כ כג): \"ולא תלכו בחוקות הגוי\" \"מנע רגלך מנתיבתם\" - שלא לעבוד עבודה זרה שלהם, שנאמר (שמות לד יד): \"כי לא תשחתוה לאל אחר\". (משלי א טז): \"כי רגליהם לרע ירוצו\" - זו עבודה זרה \"וימהרו לשפוך דם\" - ללמדך שכל מי שעובד עבודה זרה כאילו שופך דם.",
+            "(משלי א יז): \"כי חנם מזורה הרשת\" - כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? כנגד צרי עין. אמר רבי יהושע בן לוי: אפילו עופות ודגים מכירין בצרי עין, ואין נכנסין לבית מצודתם, לכך נאמר \"בעיני כל בעל כנף\". (משלי א יח): \"והם לדמם יארובו\" - אלו צרי העין. \"יצפנו לנפשותם\" - אלו בעלי לשון הרע, מי גרם להם? הם גרמו לעצמם, ולא לנפשותם בלבד גרמו, אלא לכל אשר להם, שנאמר: (משלי א יט): \"כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו יקח\". ד\"א \"כן ארחות כל בוצע בצע\" - משל לאדם שנטל חכה והשליכה לים, וראה אותו דג גדול, כסבור שהוא כלום ובלעה ונתפש, אילו היה מרגיש אליו, כלום היה מאבד את נפשו?! לכך נאמר \"את נפש בעליו יקח\", כך כל מי שנוטל שוחד אין בידו כלום, ומאבד את הממון, ובסוף הוא מאבד נפשו. אמר רבי יוחנן: כל הגוזל מחבירו שווה פרוטה, מעלה עליו הכתוב כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר \"כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו ייקח\".",
+            "(משלי א כ):\"חכמות בחוץ תרונה\" - בשעה שחכם יושב ועוסק בתורה, הכל מרננין אחריו, ואומרין 'אשרי לזה שזכה ללמוד תורה'. \"ברחובות תתן קולה\" - אלו תלמידי חכמים, שהן נאים ויושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה. (משלי א כא): \"בראש הומיות תקרא\" - מה הים הזה הומה בגליו, כן תלמידי חכמים, בשעה שיושבין ומפרשין דברי תורה, הן הומין ויוצאין מלבן, ולא עוד, אלא שקולן ערב לפני הקב\"ה, שנאמר (שיר השירים ב יד): \"כי קולך ערב ומראיך נאוה\". \"בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר\" - אפילו חכם ויושב בשערי העיר ובשער המדינה ומתעסק בדברי תורה, אינו מתבייש מן העוברים ושבים, ולא כנגד מלכים, ולא כנגד השרים, שנאמר (תהלים קיט מו): \"ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש\". ד\"א \"אמריה תאמר\" - כשאדם בא לפניו בדין, אומר לזכאי זכאי ולחייב חייב, אחד עני ואחד עשיר.",
+            "(משלי א כב): \"עד מתי פתים תאהבו פתי\" - אלו דור המדבר; \"ולצים לצון חמדו להם\" - אלו עדת קורח; \"וכסילים ישנאו דעת\" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה. (משלי א כג): \"תשובו לתוכחתי\" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. \"הנה אביעה לכם רוחי\" - בשעה שפירש להם משנה תורה. \"אודיעה דבריי אתכם\" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר. (משלי א כד): \"יען קראתי ותמאנו\" - זה הקב\"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): \"עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי\". ד\"א \"יען קראתי\" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר \"עד אנה מאנתם\". ד\"א \"יען קראתי\" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): \"וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'\". \"נטיתי ידי ואין מקשיב\" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו. ד\"א \"נטיתי ידי ואין מקשיב\" - זה הקב\"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): \"ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו\". (משלי א כה): \"ותפרעו כל עצתי\" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו. \"ותוכחתי לא אביתם\" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו: (משלי א כו): \"גם אני באידכם אשחק וגו'\", ואומר: (משלי א כז): \"בבוא כשואה פחדכם וגו'\". (משלי א כח): \"אז יקראוני ולא אענה\" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב\"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): \"דרשו ה' בהימצאו\", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה\"ד \"אז יקראוני ולא אענה\", וכל כך למה - (משלי א כט): \"תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו\". (משלי א ל) : \"לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי\" - אמר הקב\"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): \"שובו שובו מדרכיכם הרעים\", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר: (משלי א לא): \"ויאכלו מפרי דרכם וגו'\". וכל כך למה: (משלי א לב): \"כי משובת פתיים תהרגם וגו'\". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: (משלי א לג): \"ושומע לי ישכון בטח\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי ב א): \"בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך\" - אמר הקב\"ה לישראל על הר סיני: אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה, אני מציל אתכם משלוש פורעניות: ממלחמת גוג ומגוג, ומחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם. \"ומצוותי תצפון איתך\" - אם זכיתם לצפון דברי תורה, אני משביע אתכם מטוב הצפון אשר צפנתי לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים לא כ): \"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך [פעלת לחסים בך נגד בני אדם]\". אמר הקב\"ה: אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבוא כל אותה הטובה אשר אני מיטיב אתכם, על מנת שתקשיבו אזניכם לדברי תורה, הה\"ד (משלי ב ב): \"להקשיב לחכמה אזנך וגו'\", הא כיצד? (משלי ב ג): \"כי אם לבינה תקרא\".",
+            "\"אם תבקשנה ככסף\" - אמר רבי שמעון בן לקיש: אם אין אדם הולך אחרי דברי תורה, הם אינם הולכין אחריו לעולם. משל לאדם שיש לו פרגמטיא, אם אין אדם הולך אחריה, היא אינה הולכת אחריו. תמן תנינן (משנה אבות ד יח): \"רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, ואל בינתך אל תישען\". לפיכך: \"אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה\" - אלו דברי תורה, שהן מחפשין ויורדין לעמקי התהום. כך, אם אדם מחפש אחריהם, מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה: (משלי ב ה): \"אז תבין יראת ה' וגו'\" - אם רץ אדם אחרי מצוה ודברי תורה, הם נמצאים לפניו, לכן נאמר \"ודעת אלהים תמצא\". אמר רבי ירמיה: והלא כבר נאמר (דניאל ד כב): \"ולמאן די יצבא יתננה\", אבל אם צבא אדם בדברי תורה, הקב\"ה נותנה לו, שנאמר: (משלי ב ו): \"כי ה' יתן חכמה\". ד\"א \"כי ה' יתן חכמה\" - שהוא מוסיף חכמה לחכם, שנאמר (דניאל ב כא): \"יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה\". \"מפיו דעת ותבונה\" - שהוא נותן פתחון פה לאדם, שנאמר (שמות ד יא): \"מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור - הלא אנכי ה'\"; \"הלא אנכי משה\" לא נאמר, אלא \"הלא אנכי ה'\". ד\"א \"מפיו דעת ותבונה\" - אמר הקב\"ה: (ירמיהו טו יט): \"אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה\", כפה שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה.",
+            "(משלי ב ז): \"יצפון לישרים תושיה\" - רבי אליעזר שאל את רבי יהושע 'אמור לי, פסוק זה מהו?', אמר לו 'בני, משעה שנוצר אדם ממעי אמו, אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה היא לו, לכך נאמר \"יצפון לישרים תושיה\". \"מגן להולכי תום\" - מה המגן הזה מגין על האדם, כך תורה מגינה על כל המתעסק בה.",
+            " (משלי ב ח): \"לנצור ארחות משפט\" - אם נתמנה אדם בדין, צריך לנצור ארחות משפט. \"ודרך חסידיו ישמור\" - אם עשה כן, דרכיו משתמרין מלירד לעומקה של גיהנם. מכאן אמרו: כל מי שיושב בדין, שני דברים נזקקים לו, ואלו הן: הסייף וגיהנם, הסייף למעלה ממנו וגיהנם תחתיו, אם זכה והוציא את הדין לאמיתו - אינו נמסר בידיהם, ואם לאו - נמסר בידיהם: (משלי ב ט):",
+            "(משלי ב ט): \"אז תבין צדק ומשפט\" - מתוך שהוא יושב בדין, צריך להבין איך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע; מתוך שעושה כן, דברי תורה נעשין לפניו כמישרים; ולא עוד, אלא שהוא קונה שם טוב בעולם זה ובעולם הבא, לכך נאמר \"ומישרים כל מעגל טוב\". ד\"א \"ומישרים\" - מתוך שדברי תורה נעשים לפניו כמישרים, אינו נכשל בהם. ד\"א \"כל מעגל טוב\" אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): \"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו\", אם עזבן הם עוזבין אותו, אם נצרן הן נוצרין אותו ומשמרין אותו.",
+            "(משלי ב י): \"כי תבוא חכמה בלבך\" - אם קנית דברי תורה, הם משמרין אותך; \"ודעת לנפשך ינעם\" - שהם מנעימים אותך ואת נפשך ואת דעתך, היך מה דתימא (משלי ט יב): \"אם חכמת - חכמת לך\", אם עמלת בדברי תורה, יש לי שכר טוב ליתן לך, ואם בטלת מן התורה, יש לך הרבה בטלים כנגדך. (משלי ב יא): \"מזמה תשמור עליך, תבונה תנצרכה\" - אם נתת צוארך בעולה של תורה, היא תנצרך, היך מה דתימא (משלי ו כב): \"בהתהלכך תנחה אותך\" - בעולם הזה, \"בשכבך תשמור עליך\" - בשעת מיתה, \"והקיצות היא תשיחך\" - לעתיד לבוא.",
+            "(משלי ב יב): \"להצילך מדרך רע\" - אם עסקת בדברי תורה, יכולין הן להצילך מדרך רע, למה? שהן דומים לחרב פיפיות, שנאמר (תהלים קמט ו): \"וחרב פיפיות בידם\": רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר: פיפיות כחרב שהיא אוכלת משני צדדיה; ורבי נחמיה פיפיות שהם כתובים מזה ומזה. וכך היא תורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה: מלפניה מנין - שנאמר (שמות טו כה): \"שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו\", מלאחריה מנין - דכתיב (שמות כא א): \"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם\". \"מאיש מדבר תהפוכות\" - זה פרעה הרשע, בשעה שהיה משה נכנס אליו, היה מדבר עמו בדברי תהפוכות, הא כיצד? כשהיתה הגזירה באה עליו, היה אומר למשה 'לך הסר הגזירה מעליי ואני משלח את ישראל', והיה משה מבקש רחמים, עד שהיה מעביר הגזירה, וכיוון שראה פרעה שבטלה, היה מתהפך במידותיו, ואומר (שמות ה ב): \"לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח\", לכך נאמר \"מאיש מדבר תהפוכות\"."
+        ],
+        [
+            "אין פרק ג"
+        ],
+        [
+            "(משלי ד כג): \"מכל משמר נצור ליבך\" - שלא תפחד מדברי תורה, למה? כי \"ממנו תוצאות חיים\" - ללמדך שמדברי תורה יוצאין חיים לכל העולם.",
+            "(משלי ד כד): \"הסר ממך עקשות פה\" - זה לשון הרע, שהוא קשה כשפיכות דמים. \"ולזות שפתיים הרחק ממך\" - שלא תהא מדבר עם חברך אחד בפה ואחד בלב.",
+            "(משלי ד כה): \"עיניך לנוכח יביטו\" - בשעה שאתה עומד בתפילה, תכוון עיניך וליבך כנגד אביך שבשמים. אם עשית כן - \"ועפעפיך יישירו נגדך\".",
+            "(משלי ד כו): \"פלס מעגל רגלך\" - בשעה שאתה הולך לבית המדרש, אם עשית כן - \"וכל דרכיך יכונו\".",
+            "(משלי ד כז): \"אל תט ימין ושמאל, הסר רגלך מרע\" - אמר רבי יוסי הגלילי: הוי זהיר בדברי תורה, שלא תטה מהם לא ימין ולא שמאל. \"הסר רגלך ��רע\" - מדרכן של רשעים. ד\"א \"אל תט ימין ושמאל\" - אמר ר' קריצפי: הוי זהיר בדברי חכמים, שלא תטה מהם ימין ושמאל. \"הסר רגלך מרע\" - שלא תלך בדרך המינין."
+        ],
+        [
+            "(משלי ה א): \"בני, לחכמתי הקשיבה\" - הקשב לדברי תורה בשעה שאתה לומדן; \"לתבונתי הט אזנך\" - בשעה שאתה שומען. (משלי ה ב): \"לשמור מזימות, ודעת שפתיך ינצורו\" - אם למדת על מנת לשמור, ואם שמעת על מנת לנצור.",
+            "(משלי ה ג): \"כי נופת תטופנה שפתי זרה\" - בני, היזהר מאישה זונה שלא תטעה אותך בדברי שפתיה. \"וחלק משמן חכה\" - שלא תשטה אותך אחר קולה. (משלי ה ד): \"ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות\" - רבי אליעזר שאל את רבי יהושע 'הלשון הזה \"כחרב פיות\" מהו?' אמר לו 'בני, מה החרב אוכלת משני צדדין, כך זונה מאבדת חייו של אדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, מה כתיב אחריו: (משלי ה ה): \"רגליה יורדות מוות\" - שהיא מורידה את האדם בעולם הזה לעומקה של מוות, ואיזהו עומקה של מוות - אלו ייסורין רעים. \"שאול צעדיה יתמוכו\" - שאע\"פ שהוא נדון בייסורים בעולם הזה, אינו ניצול מדינה של גיהנם לעתיד לבוא. (משלי ה ו): \"אורח חיים פן תפלס\" - בני, אל תניח אורח חיים, פן תיכשל אחר דרכיה של זונה, למה? - \"נעו מעגלותיה לא תדע\". אבל אם שמעת לדברי תורה ולאמרי פי, אין אתה נכשל לעולם.",
+            "(משלי ה ז): \"ועתה בנים שמעו לי\" - מה היא השמיעה - (משלי ה ח): \"הרחק מעליה דרכך\". ולמה - (משלי ה ט): \"פן תתן לאחרים הודך\" - שהיא גורמת שיינטל ממך הודך והוד שכינה. \"ושנותיך לאכזרי\" - שאתה נמסר למלאך אכזרי. (משלי ה י): \"פן ישבעו זרים כוחך\" - שעתידין מלאכים אכזרים להשביע ממך בגיהנם. \"ועצביך בבית נכרי\" - שאתה נחשב להם כאדם נכרי, ולא עוד אלא שאתה עתיד לנהום באחריתך ממה שעשית, שנאמר: (משלי ה יא): \"ונהמת באחריתך\", ומה תהיה אומר - (משלי ה יב): \"ואמרת איך שנאת מוסר\" וגו', (משלי ה יג): \"ולא שמעתי בקול מוריי\", (משלי ה יד): \"כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה\", מי גרם לך? תרבות רעה שגדלת בה.",
+            "(משלי ה טו): \"שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך\" - כיצד? אם רוצה אדם ללמוד תורה, אל יאמר 'אלמד מן הרחוק ואחר-כך אלמד מן הקרוב', אלא ילמוד מן הקרוב ואחר-כך מן הרחוק.",
+            "(משלי ה טז): \"יפוצו מעינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים\" - אמר רבי אלעזר: אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה, \"יפוצו מעינותיך חוצה\"; ואם לאו - (משלי ה יז): \"יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך\". הלל הזקן אומר: בשעת המכנסין - פזר, ובשעת המפזרין - כנס; בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על ישראל, והכל שמחים בה - את הוי מפזר, הה\"ד (משלי יא כד): \"יש מפזר ונוסף עוד\", ובשעה שאתה רואה שהתורה שכוחה מישראל, ואין הכל משגיחין בה, את הוי מכניס בה, שנאמר (תהלים קיט קכו): \"עת לעשות לה' - הפרו תורתך\". רבי מאיר אומר: הפרו תורתך - עת לעשות לה'.",
+            "(משלי ה יח): \"יהי מקורך ברוך\" - מכאן אמרו: אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו, ועליו הכתוב אומר \"יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך\". אמר ר' שמואל בר נחמני: אשרי אדם שקנה חכמה, שקנה לו דברי תורה מנעוריו, הה\"ד \"ושמח מאשת נעוריך\". ומניין שהלשון הזה לשון תורה - ממה שכתוב: (משלי ה יט): \"איילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד]\". (משלי ה כ): \"ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה\" - מוטב לך לחבק דדיה של תורה, שמביאה אותך לידי זכות, מלחבק חיק נכריה, שהיא מביאה אותך לידי חובה.",
+            "(משלי ה כא): \"כי נוכח עיני ה' דרכי איש\" - אל יאמר אדם 'אלך ואעבור עבירה, שאין הקב\"ה רואה אותי', למה - שהוא בשמים ואתה בארץ, אלא אף-על-פי-כן דע, \"נוכח עיני ה' דרכי איש\". ד\"א \"כי נוכח עיני ה' דרכי איש\" - אם הולך אדם לדבר מצוה, מחשבין לו אותה מצוה, ואם הולך לדבר עבירה, מחשבין לו אותה עבירה. \"וכל מעגלותיו מפלס\" - מכאן אמרו חכמים (משנה אבות ב א): \"דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים\".",
+            "(משלי ה כב): \"עוונותיו ילכדונו את הרשע\" - מה אדם פורש מצודה ולוכד דגים מן הים, כך עוונותיו פורש מצודה לחוטא ללכדו, לכך נאמר \"עוונותיו ילכדנו את הרשע\". \"ובחבלי חטאתו ייתמך\" - מה האישה הזאת, אין נזכרים עוונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין עוונותיו של אדם נזכרים אלא בשעה הוא בא לחבלי שאול, לכך נאמר \"ובחבלי חטאתו ייתמך\".",
+            "(משלי ה כג): \"הוא ימות באין מוסר\" - הוא ימות בעוונו, שלא שמע דברי מוסר. \"וברב אולתו ישגה\" - לא רצה לשגות בדברי תורה, עכשיו ברוב איוולתו ישגה."
+        ],
+        [
+            "(משלי ו א): \"בני! אם ערבת לרעך\" - אם עירבת זרעך בזרעו של חבירך; \"תקעת לזר כפיך\" - שעבדת עבודה זרה, מה עבודה זרה נידונת בגיהנם - אף אתה תדון בגיהנם כמותה. ד\"א \"בני! אם ערבת לרעך\" - אלו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני: אמר להם הקב\"ה 'אם אני נותן את התורה - מקיימין אתם אותה?' אמרו לפניו 'הן', אמר הקב\"ה 'אני מבקש מכם ערבים', אמרו לפניו 'נתן לך את השמים ואת הארץ', אמר להם הקב\"ה 'דבר שמתבטל איני מבקש מכם, שנאמר (ישעיהו נא ו): \"כי שמים כעשן נמלחו\", שהם עתידים ליבטל'. אמר להם 'יש לי ערבים טובים - בניכם: אם אתם מקיימין דברי תורה - אני מקיים אותם, ואם לאו - אני גוזלן, שנאמר (הושע ד ו): \"ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם אני\". באותה שעה קיבלו ישראל את התורה, ונתנו בניהם ערבים. ומניין שנקראו ישראל בנים? שנאמר (שמות ד כב): \"בני בכורי ישראל\", שביכרו מעשים טובים לפני הר סיני. \"תקעת לזר כפיך\" - אם שכחתם את התורה שנתתי לכם בכף ימין, ליום הדין אני נהפך לכם לאכזר, לכך נאמר \"תקעת לזר כפיך\". ד\"א \"תקעת לזר כפיך\" - אמר להם: אם זכיתם וקיימתם את תורתי שנתתי לכם בכף ימין - מוטב, ואם לאו - ליום הדין לזר אתם נחשבים לפניי, לכך נאמר \"תקעת לזר כפיך\". (משלי ו ב): \"נוקשת באמרי פיך\" - עתיד הקב\"ה לומר לישראל: הואיל ושכחתם את תורתי, מפיכם אני דן אתכם ליום הדין. לא כך אמרתם לפניי (שמות כד ז): \"כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע\" - היכן היא אותה עשייה ושמיעה? לכך נאמר \"נוקשת באמרי פיך\" ד\"א \"נוקשתם\" - נכשלתם באמרי פיכם ונלכדתם באמרי פיכם, באותה שעה אמר להם הקב\"ה: 'בני, הואיל וציערתם עצמכם בשעבוד בין האומות, תכפר זה על זה, אלא לכו והביאו זכות אבות העולם שנתעסקו בזאת, והם יצילו אתכם מדינה של גיהנם, ומניין? שכן כתיב: (משלי ו ג): \"עשה זאת איפוא בני והינצל\" - ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה? שהתורה מכפרת עוון: (משלי ו ד): \"אל תיתן שינה לעיניך\" מלעשות תשובה, שהתשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות ד\"א \"אל תתן שנה לעיניך וגו'\" מלישב בתענית. למה? שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר (יואל ב יג): \"וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם\". אם עשיתם כן - \"כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה\". וכל כך למה - כדי להינצל מדינה של גיהנם. ועליה מפרש שלמה בקבלה: (משלי ו ה): \"הינצל כצבי מיד וכציפור מיד יקו��\" - כדי שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם ד\"א \"וכציפור מיד יקוש\" - כדי שלא תתוקש ותעשו קש לאש של גיהנם, מפני שכוחה של תשובה מגעת עד כיסא הכבוד. שאלו תלמידיו את רבי עקיבה: אי זו היא גדולה - תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה - פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה - מעצמו הוא עושה אותה. אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה, באברהם הוא אומר (בראשית טו ו): \"ויחשבה לו צדקה\", ובמקום אחר הוא אומר (דברים ז כה): \"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות\", ולא עוד אלא שבא דוד ופירש (תהלים לו ז): \"צדקתך כהררי אל\".",
+            "(משלי ו ו): \"לך אל נמלה עצל\" - אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב\"ה לעתיד לבוא 'ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך', והקב\"ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת - מה אוכל בשבת?'. ד\"א עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים? ד\"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין? ד\"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה - מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה\"ד \"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם\". ומה היא חכמתה - (משלי ו ז):  \"אשר אין לה קצין שוטר ומושל\", (משלי ו ח): \"תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה\" רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה: (משלי ו ט): \"עד מתי, עצל, תשכב?\", (משלי ו י): \"מעט שנות, מעט תנומות\" - מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה, \"מעט חיבוק ידיים לשכב\" - זה תשמיש המיטה. (משלי ו יא): \"ובא כמהלך ראשך\" - זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר (מיכה ב יג): \"ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם\".",
+            "(משלי ו יב): \"אדם בליעל איש אוון הולך עיקשות פה\" - אלו הן בעלי לשון הרע, שדימן הקב\"ה לעבודה זרה, מפני מה? מפני שלשון הרע קשה כעבודה זרה רבי יהושע אומר: אינו דומה אלא לשופך דמים, דכתיב (בראשית ט ו): \"שופך דם האדם באדם דמו יישפך\", אף כאן, הואיל והולך ומלשין, כאילו שופך את דמו, ולא עוד, אלא שקיללו שלמה בחכמתו ואמר: (משלי ו יג): \"קורץ בעיניו, מולל ברגליו, מורה באצבעותיו\", (משלי ו יד): \"תהפוכות בליבו חורש רע בכל עת מדנים ישלח\", מה כתיב אחריו - קללה: (משלי ו טו): \"על כן פתאום יבוא אידו, פתע יישבר ואין מרפא\".",
+            "(משלי ו טז): \"שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו\" - ואלו הן שש ששנא הקב\"ה \"עיניים רמות\", \"ולשון שקר\", \"וידיים שופכות דם נקי\", \"לב חורש מחשבות אוון\", \"רגליים ממהרות לרוץ לרעה\", \"יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים\". ואלו הן שבע תועבת נפשו: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע, וכל המחניף את חברו בדברים, וכל האומר דבר שלא מפי אומרו, ש(משנה אבות ו ו): \"כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם\", שנאמר (אסתר ב כב): \"ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי\", וכל האומר דבר שלא מפי אומרו מביא קללה לעולם.",
+            "(משלי ו כ): \"נצור בני מצוות אביך\" - מה כתיב אחריו - (משלי ו כא): \"קשרם על לבך תמיד\" וגו', למה? (משלי ו כב): \"בהתהלכך תנחה אותך\" - בעולם הזה, \"בשכבך תשמור עליך\" - בשעת מיתה, \"והקיצות היא תשיחך\" - לעולם הבא. ",
+            "תמן תנינן: רבי אומר: עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה? זה אורה של תורה, שנאמר: (משלי ו כג): \"כי נר מצוה ותורה אור\" וגו'. מכאן היה רבי מאיר אומר: אשרי אדם שקנה לו תורה, למה? מפני שהיא משמרת אותו מדרך רע, שנאמר: (משלי ו כד): \"לשמורך מדרך רע\", כל מי שיש בו דעת - יישמר ממנה. \"מחלקת לשון נכריה\" - הוי זהיר ממנה, שלא תשטה אותך ביפיה, שנאמר: (משלי ו כה): \"אל תחמוד יופיה בלבבך, ואל תיקחך בעפעפיה\"; (משלי ו כו): \"כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד\". רבי מאיר שאל את אלישע בן אבויה רבו, אמר לו: מהו \"ואשת איש נפש יקרה תצוד\"? אמר לו: בן אדם שהוא הדיוט, אם נתפש הוא בעבירה, אין גנאי לו, למה - שהוא אומר 'הדיוט אני, ולא הייתי יודע עונשה של תורה', אבל חבר, אם נתפש בעבירה, גנאי היא לו, מפני שהוא מערב דברי טהרה עם דברי טומאה, אותה תורה שהיתה לו יקרה - הוא מבזה אותה, שעמי הארץ אומרים 'ראו חבר שנתפש בעבירה ובזה את תורתו', לכך נאמר \"נפש יקרה תצוד\". אמר רבי אבהו: מהו \"תצוד\"? שנתפש במצודה זאת. אמר רבי אלכסנדראי: מהו \"יקרה\"? זו היא התורה, שנאמר (משלי ג טו): \"יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה\", לכך נאמר \"נפש יקרה תצוד\". אמר לו 'רבי, מהו עונשה של אשת איש לעתיד לבוא?', אמר לו 'בני, עד שאתה שואלני בדבר זה, בוא וראה מה כתיב למטה מן העניין: (משלי ו כז): \"היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה?\" וגו', (משלי ו כט): \"כן הבא אל אשת רעהו - לא יינקה כל הנוגע בה\": נאמר כאן \"לא יינקה\" ונאמר להלן בחילול השם (שמות כ ז): \"כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא\", מה להלן כל ממונן - אף כאן \"לא יינקה\" מפלת כל זכויותיו. אמר לו 'רבי, אין לו תקנה?', אמר לו 'בני, פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי 'ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה'. אמרתי לו 'ראיה לדבר זה מניין?', אמר לי 'כתיב (ירמיהו ד א): \"אם תשוב ישראל נאום ה' אליי תשוב\", למה? (ירמיהו ג יב): \"כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם\"'. אמרתי לו 'כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר (הושע יד ג): \"שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך\", אפילו כפרת בעיקר, מה אם מי שכופר בעיקר הקב\"ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב\"ה מקבלו בתשובה'. נענה רבי מאיר תלמידו, אמר לו 'רבי, לא ישמעו אזניך מה שאתה מדבר? אם אלו הקב\"ה מקבלן בתשובה, על אחת כמה וכמה אתה, שיש בך כל התורה כולה! ולמה אין אתה עושה תשובה?', אמר לו 'פעם נכנסתי לבית הכנסת וראיתי תינוק אחד שיושב לפני רבו, והיה רבו מקריא אותו (תהלים נ טז): \"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך\", והיה תלמיד משיב ואומר 'ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך'. כיוון ששמעתי כך, אמרתי 'על אלישע נחתמה הגזירה מלמעלה'. ענה רבי מאיר ואמר 'רבי, עשה תשובה בעולם הזה, ואני עומד בגזירה בספקולא שלך ליום הדין לעתיד לבוא!' אף על פי כן לא קיבל עליו. כיוון שמת, באו ואמרו לו לרבי מאיר 'בוא וראה האש שהוא אוכל על קברו של רבך', באותה שעה פרס רבי מאיר טליתו על קברו של רבו, והיה משביע האש ואומר (רות ג יג): \"ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי ה' שכבי עד הבוקר\": ליני הלילה - בעולם הזה שכולו לילה, והיה בבוקר - לעולם הבא שכולו אור, אם יגאלך טוב יגאל - זה הקב\"ה, דכתיב ביה (תהלים קמה ט): \"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו\", ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי, חי ה'! כיוון שהזכיר עליה שמו של הקב\"ה, נכבה האש. מכאן אמרו חכמים, אשרי איש שהוא מעמיד תלמידים שמבקשים עליו רחמים.",
+            "(משלי ו ל): \"לא יבוזו לגנב כי יגנוב\" - אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו בדברי תורה - אל תבזהו, ואל תאמר לו 'אתמול עם הארץ והיום חבר?!'. למה? \"למלא נפשו כי ירעב\" - אין רעב אלא תורה, שנאמר (עמוס ח יא): \"לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'\". ד\"א \"לא יבוזו לגנב וגו'\" - אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה - אל תבוזו לו, למה? \"למלא נפשו כי ירעב\" - מה כתיב אחריו: (משלי ו לא): \"ונמצא ישלם שבעתיים\" - זה עם הארץ שלמד תורה וחזר לקלקולו הראשון, הקדוש ברוך הוא משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר \"את כל הון ביתו ייתן\". דבר אחר \"ונמצא ישלם שבעתיים\" - זה הדיין שנתמנה על הציבור, אם אינו דן באמת ומוציא את הדין לאמיתו, הקב\"ה משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר \"את כל הון ביתו יתן\".",
+            "(משלי ו לב): \"נואף אישה חסר לב\" - אמר רבי זבדא: מהו חסר לב? שהמקום מסיר חכמה מליבו, ואין חכמה אלא תורה, היך מה דתימא (תהלים יט ח): \"תורת ה' תמימה... מחכימת פתי\", ולא עוד אלא שמשנים זיו פניו מן החכמה, ומניין שזיו של אדם חכמה? היך מה דתימא (קהלת ח א): \"חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה\", ולא עוד, אלא אותו שם רע אינו נמחה ממנו לעולם, שנאמר:(משלי ו לג): \"נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תימחה\", וכשבא ליום הדין אין הקב\"ה מוחל לו, אלא הקב\"ה מתמלא עליו חמה. משל למה הדבר דומה - ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה? נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיוון שהגיע אצלו, מתוך קנאה שהיתה בו התחיל מכה והולך, היך מה דתימר: (משלי ו לד): \"כי קנאה חמת גבר\". כך לעתיד לבוא הקב\"ה מתמלא חמה על בעלי עבירות, לכך נאמר \"ולא יחמול ביום נקם\", וכתיב אחריו: (משלי ו לה): \"לא ישא פני כל כופר\". אמר רבי אבהו: ללמדך, שלא כמנהג הקב\"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם, כשהוא מתמלא חמה על חברו, יכול הוא לרצותו בדברים, אבל הקב\"ה אינו כן, \"לא יישא פני כל כופר\". בשר ודם, אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון, אבל הקב\"ה אינו כן, \"ולא יאבה כי תרבה שוחד\". מכאן אתה למד כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה..."
+        ],
+        [
+            "... מכאן אתה למד, כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה: (משלי ז כה): \"אל ישט אל דרכיה ליבך\", למה? \"כי רבים חללים הפילה\", מה כתיב אחריו - (משלי ז כו): \"דרכי שאול ביתה וגו'\". מכאן היה רבי מאיר אומר: אשרי מי שמרחיק ליבו מאשת איש ומן העבירה, וקורא לחכמה, שמתוך שקורא לחכמה - נענה בתבונה:"
+        ],
+        [
+            "... היה רבי מאיר אומר: אשרי מי שמרחיק ליבו מאשת איש ומן העבירה, וקורא לחכמה, שמתוך שקורא לחכמה נענה בתבונה: (משלי ח א): היה רבי מאיר אומר: אשרי מי שמרחיק ליבו מאשת איש ומן העבירה, וקורא לחכמה, שמתוך שקורא לחכמה נענה בתבונה: \"הלא חכמה תקרא, ותבונה תתן קולה\" - מהיכן תתן קולה? ממרום, מרומו של עולם, הה\"ד: (משלי ח ב): \"בראש מרומים עלי דרך, בית נתיבות ניצבה\" - מה כתיב אחריו: (משלי ח ג): \"ליד שערים לפי קרת\" - מתוך שקורא אתה לחכמ��, היא עומדת על שעריך, לכך נאמר \"ליד שערים\". \"מבוא פתחים תרונה\" - מתוך שאתה יושב ומרנן בדברי תורה, אף היא מרננת על פתחיך, לכך נאמר \"מבוא פתחים תרונה\". בוא וראה כמה גדולה היא חכמתו של שלמה מלך ישראל, שעליה צווח ואמר:",
+            "בוא וראה כמה גדולה היא חכמתו של שלמה מלך ישראל, שעליה צווח ואמר: (משלי ח ד): \"אליכם אישים אקרא, וקולי אל בני אדם\" - אם קורא אותם אישים, למה בני אדם? - אמר רבי שמעון בן חלפתא: אם זכיתם וקיימתם את התורה, אתם נקראים אישים, כאברהם יצחק ויעקב , שקיימו את התורה; ואם לאו - אתם נקראים בני אדם, כאדם הראשון, שלא קיים את התורה, ונטרד מגן עדן. ד\"א \"אליכם אישים אקרא\" - אם זכיתם וקיימתם את התורה, אתם נקראים אישים כמלאכי השרת, ואם לאו - בני אדם, מה כתיב אחריו - (משלי ח ה): \"הבינו פתאים ערמה\".",
+            "(משלי ח ו): \"שמעו כי נגידים אדבר\" - מהו נגידים? - דברים המגידים בין טומאה לטהרה ובין איסור להיתר. \"ומפתח שפתיי מישרים\" - דברים שהם פותחים לכם חדרי חדרים שבמרום. (משלי ח ז): \"כי אמת יהגה חכי\" - לאדם שיושב ועוסק בדברי תורה, אבל כשאדם מטה אזנו ושפתיו בדברי ליצנות - מייד \"ותועבת שפתיי רשע\". (משלי ח ו): \"בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועיקש\" - ללמדך, שכל זמן שמתעסק בצדק, אינו נכשל לעולם: (משלי ח ט): \"כולם נכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת\".",
+            "אמר רבי חנינא: בוא וראה כמה מידה טובה ברא הקב\"ה בעולמו עד שלא נברא העולם, ואיזו זו - תורה. תמן תנינן \"שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח\": כיסא הכבוד מניין - שנאמר (תהלים צג ב): \"נכון כיסאך מאז\". בית המקדש מניין - שנאמר (ירמיהו יז יב): \"כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו\". גן עדן מניין - שנאמר (בראשית ב ח): \"ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם\". גיהנם מניין - שנאמר (ישעיהו ל לג): \"כי ערוך מאתמול תפתה\". תשובה מניין - שנאמר (תהלים צ ב): \"בטרם הרים יולדו\" וכתיב אחריו (תהלים צ ג): \"תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם\". שמו של משיח מניין - שנאמר (תהלים עב יז): \"יהי שמו לעולם, לפני שמש יינון שמו, ויתברכו בו כל גויים יאשרוהו\". תורה מניין - שנאמר: (משלי ח כב): \"ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז\". מה כתיב למעלה - (משלי ח כא):  \"להנחיל אוהביי יש, ואוצרותיהם אמלא\". עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, לכך נאמר \"להנחיל אוהביי יש\". בתחילה היתה תורה בשמיים, שנאמר (משלי ח ל): \"ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת\"; ואחר-כך עלה משה והורידה לארץ ונתנה לבני אדם, שנאמר: (משלי ח לא): \"משחקת בתבל ארצו ושעשועיי את בני אדם\". אמר רבי אלכסנדראי: מהו משחקת בתבל ארצו? מכאן אתה למד, שעשרה שמות נקראו לו לארץ, ואלו הן: ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה: ארץ - שבני אדם רצים בה; אדמה - שממנה נברא אדם הראשון; חרבה - שמחריבין אותה המים; יבשה - בשעה שקיבלה דמיו של הבל, ארקא - שברחה לפני הקב\"ה בשעה שרצה ליתן את ישראל התורה על הר סיני, תבל - שהיא מתבלת בפירותיה, חלד - שבני אדם חלודים בה, ראשית - שהיא ראשית לכל מעשה בראשית, גיא - שעשויה גבעות, שדה - שעשויה שדות. רבי זעירא דרש מהכא: (בראשית כד סג): \"ויצא יצחק לשוח בשדה\".",
+            "(משלי ח לב): \"ועתה בנים שמעו לי\" - אמר הקב\"ה: איני מבקש מכם אלא שמיעה זו בלבד, אם שמעתם לי - אני מקיים לכם מה שניבא ישעיה (ישעיהו א י��): \"אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו\". (משלי ח לד): \"אשרי אדם שומע לי\" - אמר הקב\"ה: אשרי מי ששומע לי. \"לשקוד על דלתותיי יום יום\" - למה יום יום שני פעמים? כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. \"לשמור מזוזות פתחיי\" - אלו שערי תפילה, שחייב אדם להשכים לבית הכנסת, וייכנס שני פתחים ואחר-כך יתפלל. ד\"א \"לשמור מזוזות פתחיי\" - אמר רבי תנחומא: חייב אדם לתת מזוזות על פתחי ביתו, שנאמר (דברים ו ט): \"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך\". רבי לוי אומר: שתי מזוזות - מזוזה אחת מכאן ומזוזה אחת מכאן. רבי ישמעאל אומר: מזוזה אחת. וחכמים אומרים: הלכה כרבי ישמעאל, למה? שאם אדם עושה שתי מזוזות, אינו יודע איזהו עיקר ואיזהו טפל. מסייע ליה לרבי ישמעאל, דאמר קרא (דברים ו ח): \"וקשרתם לאות על ידך\", אם כן, יעשה אדם שני תפילין, תפילין מכאן ותפילין מכאן?! אם עשה כן, אינו יודע איזו עיקר ואיזו טפל, אלא ודאי הלכה כרבי ישמעאל, מה מזוזות - מזוזה אחת, אף תפילין - תפילה אחת. אמר רבי יודן: אם כן, למה נאמר \"לשמור מזוזות פתחיי\" - שאם יש לאדם שני פתחים, צריך שתי מזוזות, מזוזה בזה ובזה, לכך נאמר \"מזוזות פתחיי\".",
+            "\"כי מוצאי מצא חיים\" - מי שהוא מצוי בדברי תורה, אמר הקב\"ה: אני מצוי לו בכל מקום, לתת לו חיים ופרנסה טובה, לכך נאמר \"כי מוצאי מצא חיים\". \"ויפק רצון מה'\" - כל מי שהוא מפיק דברי תורה ברבים, מפיק רצון מהשם יתברך, וכתיב (ישעיהו מט ח): \"בעת רצון עניתיך\". (משלי ח לה): \"וחוטאי חומס נפשו\" - אמר הקב\"ה לרשעים: אם חוטאים אתם לפניי, כסבורים אתם שאני מפסיד? נפשכם אתם נפסדים, לכך נאמר \"וחוטאי חומס נפשו\". ולא עוד, אלא שאתם סבורים בנפשיכם שחיים אתם גורמים לכם, ואין אתם גורמים לכם אלא מיתה, שנאמר \"כל מְשַׂנְּאָי אהבו מוות\", אל תקרי \"משנאי\" אלא \"משניאי\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי ט א): \"חכמות בנתה ביתה\" - זו היא התורה, שקנתה כל העולמות. \"חצבה עמודיה שבעה\" - שנחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם. ד\"א \"חכמות בנתה ביתה\" - אמר הקב\"ה: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפניי כאילו העמיד כל העולם כולו. \"חצבה עמודיה שבעה\" - אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבעה ארצות, ואם לאו - מתחלק לשבע ארצות. (משלי ט ב): \"טבחה טבחה מסכה יינה\" - אמר רבי אבהו: זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה? התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושיכרה אותו יין ביותר, והיה הרשע סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששיכרה אותו יין, קנתה לה אומתה לעולם. \"אף ערכה שולחנה\" - שערכה לה שולחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה - זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט כח): \"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים\". אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז לד): \"והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה\". ד\"א \"אף ערכה שולחנה\" - זו התורה, שעורכת שולחן למי שעוסקים בה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (יחזקאל מא כב): \"וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה'\". ד\"א \"אף ערכה שולחנה\" - מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו 'שלום עליך רבי!', אמר לו 'שלום עליך רבי ומורי!', אמר לו 'כלום אתה צריך?', אמר לו 'כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים', מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו 'רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!', אמר לו 'דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם', והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר 'אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!'. לכך נאמר \"אף ערכה שולחנה\". ועוד מעשה היה ברבן גמליאל, שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אלעזר בן עזריה: אי לך כנען שחייבת לבנייך, בין הצדיקים ובין הרשעים! בדין הוא שיהא טבי מיסב ואני משמשו. אמר רבי ישמעאל: מצינו גדול מזה, אברהם גדול העולם ששימש את הכנענים. אמר רבי טרפון: מצינו גדול מזה: כהן גדול משמש את ישראל ביום הכיפורים. אמר להם רבן גמליאל: הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקב\"ה, ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם?! הקב\"ה ברא עולמו, משיב הרוחות, מזריח את החמה, מוריד הגשמים, מפריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד, דכתיב (תהלים כג ה): \"תערוך לפניי שולחן\", וכל כך למה - בזכותה של תורה, לפיכך נתנבא שלמה ואמר \"אף ערכה שולחנה\". אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד תורה, לא די להם לחכמים שהיא עורכת להם שולחן, אלא שמוספת להם חכמה על חכמתם, הה\"ד (משלי ט ט): \"תן לחכם - ויחכם עוד, הודע לצדיק - ויוסף לקח\". אם ראית תלמיד חכם שחביבים עליו דברי תורה, תן לו חכמה ויחכם עוד. \"הודע לצדיק ויוסף לקח\" - שמתוך שהוא משחית נפשו לשמוע דברי תורה, אף היא מוספת לו יראה:",
+            "(משלי ט י): \"תחילת חכמה יראת ה'\" - זו היא התורה, שיראתה לכל העולם כולו. \"ודעת קדושים בינה\" - אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ומבינים כל דבר ודבר שיש בו, דומין למלאכי השרת, שנקראו קדושים, שנאמר (דניאל ז כג): \"ודינא יהב לקדישי עליונין\". ומניין לחכמים שנקראו קדושים? שנאמר (תהלים טז ג): \"לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם\". ארבעה נקראו אדירים, ואלו הם: הקב\"ה, וישראל, והמים, ומצרים: הקב\"ה - שנאמר (תהלים צג ד): \"אדיר במרום ה'\". ישראל מניין - שנאמר (תהלים טז ג): \"ואדירי כל חפצי בם\". המים מנין - שנאמר (תהלים צג ד): \"מקולות מים רבים אדירים משברי ים\". מצרים - שנאמר (יחזקאל לב יח): \"בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות אל יורדי בור\". יבוא הקב\"ה שנקרא אדיר, על ידי ישראל שנקראו אדירים, להפרע מן המצרים שנקראו אדירים, במים שנקראו אדירים, דכתיב (שמות טו י): \"צללו כעופרת במים אדירים\". ד\"א \"ואדירי כל חפצי בם\" - אלו חכמים, שיודעים חפציה של תורה. ד\"א אלו ישראל, שהם חפצים במצוותיה של תורה. ד\"א \"ואדירי כל חפצי בם\" - אמר הקב\"ה: כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם. תמן תנינן: רבי אליעזר אומר: (משנה אבות ב ד): \"עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך\", שכן דוד אומר (דברי הימים א כט יד): \"כי ממך הכל ומידך נתנו לך\", אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר: (משלי ט יא): \"כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים\"",
+            "(משלי ט יב): \"אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא\": משל לשני בני אדם, אחד עשיר ואחד עני, והיה העשיר אומר לעני בכל יום 'כמה נכסים יש לי, כמה כסף וזהב יש לי, כמה גנות ופרדסים יש לי', והיה העני משיבו ואומר 'אפילו יש לך כל העושר הזה, אין לי ממנו הנאה, כל מה שקנית - לעצמך קנית', כך הקב\"ה משיב לחכמים ואומר להם 'בני, אף על פי שקנית חכמה, לעצמך קנית', לכך נאמר \"אם חכמת - חכמת לך\". רבי אליעזר היה דורש: \"אם חכמת - חכמת לך\", אם חכמת בתורה, כאילו אתה משמח להקב\"ה שנתן לך חכמה?! שנאמר \"אם חכמת - חכמת לך\", לזה שנתן לך חכמה?! \"ולצת - לבדך תשא\": אם גידלת עצמך בדברי ליצנות, לבדך תשא, ולא לאחרים. ד\"א \"אם חכמת\" - הרי זה אמורה לתלמידי חכמים. תמן תנינן: (משנה אבות ד יא): \"אם עמלת בתורה - הרבה שכר יש לו ליתן לך, ואם בטלת מן התורה - יש לך בטלים הרבה כנגדך\".",
+            "(משלי ט יג): \"אשת כסילות הומיה\" - נמצא כסיל כאישה זונה, מה כסיל מתגאה והומה בסכלותו - כך אישה זונה מתגאה והומה בזנותה; מה הכסיל אינו יודע מה יהא בסוף סכלותו, כך אישה זונה אינה יודעת מה יהא בסוף זנותה, שנאמר \"אשת כסילות הומיה, פתיות ובל ידעה מה\". ד\"א אשת כסילות - זו חוה ששמעה לנחש ועברה על ציוויו של הקב\"ה, ולא עוד אלא שהחטיאה עמה לאדם הראשון. מה כתיב בתריה - (משלי ט יד): \"וישבה לפתח ביתה...\" (משלי ט טו):  \"לקרוא לעוברי דרך המיישרים אורחותם\" - מלמד שנתנה תשובה לדורות, ואמרה 'אשרי שמיישר אורחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי אני, ואוי לו למי שאינו מיישר אורחותיו ונתחייב כשם שנתחייבתי אני'. (משלי ט טז): \"מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו\" - כל מי שחסר דעה ילמוד ממני, שגנבתי רצונו של הקב\"ה, ודעתו של אדם הראשון, ומצאתי אותה מתוקה לשעה, ואחר-כך היתה מרה, שנאמר (משלי ה ד): \"ואחריתה מרה כלענה\": (משלי ט יז): \"מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם\" - ומניין שהיתה אחריתה מרה? דכתיב: (משלי ט יח): \"ולא ידע כי רפאים שם, בעמקי שאול קרואיה\": [\"מים גנובים ימתקו\"] - אפילו אדם בא על אשת איש, ומצא החטא מתוק לשעה, ואינו יודע שסופו מר, דכתיב (משלי ה ד): \"ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות\". \"ולחם סתרים ינעם\" - אפילו אדם חוטא עם אשת איש בסתר, ואומר 'אין מי שרואה אותי', ואינו יודע שיש עמו שומרים בכל מקום, שהולכין ומגידין מעשיו לקב\"ה ליום הדין, שנאמר \"ולא ידע כי רפאים שם וגו'\". מכאן היה רבי ישמעאל דורש: אשרי אדם שמרחיק עצמו מן העבירה ומדבק בדרכיו של הקב\"ה ובתורתו, ללמדך, כשאדם מדבר בתורה משמח בוראו, לפיכך אמר שלמה... (המשך בפרק י)."
+        ],
+        [
+            "... היה רבי ישמעאל דורש: אשרי אדם שמרחיק עצמו מן העבירה ומדבק בדרכיו של הקב\"ה ובתורתו, ללמדך, כשאדם מדבר בתורה משמח בוראו, לפיכך אמר שלמה:(משלי י א): \"בן חכם ישמח אב\" - זה הקב\"ה, שהוא אב לכל העולם כולו, שנאמר: (תהלים סח ו): \"אבי יתומים ודיין אלמנות\". ד\"א: \"בן חכם ישמח אב\" - זה שלמה, שהיה חכם ביותר, ושימח הקב\"ה בחכמתו. \"ובן כסיל תוגת אמו\" - זה המן הרשע, ששמע לאשתו ונתלה על העץ, שנאמר (אסתר ה יד): \"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו'\". ומניין שנתלה על עצו? שנאמר (אסתר ז י): \"ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי\". אמר רבי נ��מיה: מכל העושר שהיה לו, לא היה לו לפדות את עצמו?! אלא ללמדך, כיוון שהגיע זמן מפלתו של רשע, אין מועיל לו כלום עשרו: (משלי י ב): \"לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממוות\". וכתוב אחר אומר: (תהלים פט מט): \"מי גבר יחיה ולא יראה מוות, ימלט נפשו מיד שאול סלה\", כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אמור מעתה: \"מי גבר יחיה ולא יראה מוות\" - זו מיתה כדרך כל הארץ, \"וצדקה תציל ממוות\" - מצלת לעושיה ממיתה משונה. כתוב אחד אומר (שמות לד ז): \"נקה\", וכתוב אחד אומר: (שמות לד ז): \"לא ינקה\". אי אפשר \"נקה\" שכבר נאמר \"לא יינקה\", ואי אפשר \"לא יינקה\" שכבר נאמר \"נקה\", הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? מנקה הוא לשבים, ואין מנקה לשאינם שבים. תמן תנינן: על ארבעה חלוקי כפרה שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: שלושה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד מהם: עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה - אינו זז מן המקום עד שמוחלים לו מייד, דכתיב (ירמיהו ג כב): \"שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו\". עבר אדם על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, דכתיב (ויקרא טז ל): \"כי ביום הזה יכפר עליכם\". עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט לג): \"ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם\". אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כוח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אבל תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב יד): \"ונגלה באזני ה' צבאות, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, אמר ה' אלהים צבאות\". שאל רבי אליעזר את רבי יהושע, אמר לו: מקרא זה, במה הוא מדבר? אמר לו: במתי חוץ לארץ. אמר לו: ובמתי ארץ ישראל מה הוא אומר? אמר לו: אדמתן מכפר עליהם, שנאמר (דברים לב מג): \"וכיפר אדמתו עמו\". אמר לו: רבי, תאמר לצדיקים ואף לחוטאים כך מכפרת עליהם אף הוא? אמר לו: בני, לרשעים מכפרת, קל וחומר לצדיקים. בוא וראה מה אמר שלמה בחכמתו, שאין הצדיקים נפטרים מן העולם עד שהמקום מוחל להם כל עוונותיהם, שנאמר: (משלי י ג): \"לא ירעיב ה' נפש צדיק, והוות רשעים יהדוף\". ד\"א: \"לא ירעיב ה' נפש צדיק\" - שהוא נפטר לבית עולמו בלא חטא; \"והוות רשעים יהדוף\" - שהוא דוחפן ליום הדין. ד\"א: \"לא ירעיב ה' נפש צדיק\" - זה תלמיד חכם, כל זמן שהוא מתעסק בחיים מתוך דברי תורה, אם נתעלם ממנו דבר אחד, או פרק אחד מתלמודו, בשעת פטירתו מן העולם אינו נפטר מן עולמו עד שמלאכי השרת באין וסודרין אותו לפניו, בשביל שלא יהיה לו בושת פנים לעתיד לבוא לפני הקב\"ה, לכך נאמר: \"לא ירעיב ה' נפש צדיק\". ד\"א: \"לא ירעיב ה' נפש צדיק\" - אמר רבי סימון: אלו הצדיקים, שאפילו בחייהם אין הקב\"ה מצריכן לבריות. \"והוות רשעים יהדוף\" - אלו הרשעים, שהקב\"ה מחתם גזר דינם עד שעת יום הדין, כדי שייפרע מהם בשעת דינם בדינה של גיהנם, לכך נאמר \"והוות רשעים יהדוף\", שדוחפן לשרה של גיהנום. ד\"א: \"לא ירעיב ה' נפש צדיק\" - בשעה שהוא משמר אורח חיים, ואין חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג יח): \"עץ חיים היא למחזיקים בה\". ומניין לתלמיד חכם שהוא צריך לשמור? שנאמר: (משלי י יז): \"אורח לחיים שומר מוסר, ועוזב תוכחת מתעה\". אמר רבי אלכסנדראי: כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה, מעלין עליו כאילו מתעה במי שאמר והיה העולם. ולא עוד: אלא כיוון שהוא עוזב דברי תורה בעולם הזה, אף הקב\"ה עוזבו לעולם הבא, לכך נאמר \"ועוזב תוכחת מתעה\". אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב\"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן, אומר לו הקב\"ה: הואיל ווהודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אוי הלה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום ואמר (תהלים ה ד): \"ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה\". בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב\"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה. בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב\"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב\"ה הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמידת הראשון. בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב\"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו. בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב\"ה: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה. בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם. בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב\"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): \"כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא\", זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב\"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה: כסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה - במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת, שלישית במה היא משמשת, רביעית במה היא משמשת, חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הברק היאך הוא עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש, כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, גדולה מכולם - עיון כיסא הכבוד, היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר - באיזה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאיזה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם - מצפורני ועד קדקדי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגלי, גדולה מכולם - כיסא כבודי, היאך הוא עומד, לאיזה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בשישי בשבת לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי, זהו הדר יפיי, שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת? ועליו אמר דוד (תהלים קד כד): \"מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך\". מכאן היה רבי ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הד��ן לפני בוראו. לכך נאמר: \"אורח לחיים שומר מוסר\". אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין, לכך נאמר: \"ועוזב תוכחת מתעה\", אמר רבי בנאה: שהקב\"ה מרחיקו מלפניו. ד\"א: \"אורח לחיים שומר מוסר\" - שלא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילים לו כלום, שנאמר ..."
+        ],
+        [
+            "... לא יאמר אדם: הואיל ונתעסקתי בתורה תחילה, אלך ואתעסק מעכשיו בממון ונכסים, ואין יודע שאין מועילין לו כלום, שנאמר: (משלי יא ד): \"לא יועיל הון ביום עברה\". ומה יועיל לו? דברי תורה, שנמשלו בחיים, שנאמר: (משלי ה ו): \"אורח חיים פן תפלס\". \"וצדקה תציל ממוות\" - מדינה של גיהנם. יש אדם שהוא נותנה למי שראויה לו ולמי שאינה ראויה לו, יכול אם נותנה למי שאינה ראויה לו תהי מצלת אותו? הוי אומר לו: אין לך צדקה אלא תורה, שנאמר: (דברים ו כה): \"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'\". מאן דבעי ישמיענה מהכא, דאמר רבי יוסי: יהי חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שהנוטלה יודע ממי נוטלה, אבל הנותנה אינו יודע למי נותנה. אמר רבי חנינא בן דוסא: אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד, לכך נאמר \"וצדקה תציל ממוות\", שיש בה כוח להציל מיום הדין. יכול אפלו אם נתחייב אדם בדבר עבירה שהיא מצלת אותו ביום הדין? תלמוד לומר: (משלי יא ח): \"צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו\". הרי לנו מכאן לתלמיד חכם שעובר בדבר עבירה, שהיא מצלת אותו ליום הדין. צדיק גמור מניין? אמר רבי עקיבה: אין את צריך לומר, אלא מעשיהם הן מצילים אותם, שנאמר: (משלי יא ו):  \"צדקת ישרים תצילם\". וכל כך למה? בשביל זכות התורה, שנמשלה בצדקה, ונמשלה בחיים, שנאמר: (משלי יא יט): \"כן צדקה לחיים, ומרדף רעה למותו\". וכי יש אדם שהוא מרדף רעה ומיתה?! אלא, זה שמגדיל ימיו בלא תורה. אמר רבי אבהו: זה שמגדיל ימיו בליצנות. אמר רבי זעירא: זה שמגדיל עצמו בדבר עבירה, שנאמר: (משלי יב יא): \"ומרדף ריקים חסר לב\". נאמר כאן \"חסר לב\", ונאמר להלן בדבר עבירה \"חסר לב\", שנאמר (משלי ו לב): \"נואף אישה - חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה\", ולא עוד אלא שהוא גורם לעצמו רעה בשעת מיתתו, לכך נאמר: \"ומרדף רעה למותו\". מה כתיב אחריו?: (משלי יא כ): \"תועבת ה' עקשי לב, ורצונו תמימי דרך\". אמר רבי יוחנן: זה שמקשה ליבו לעשות תשובה, והקב\"ה קורא אותו תועבה, לכך נאמר: \"תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך\", שאם חוזר בו ועושה תשובה - קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעוונותיו ועשה תשובה. ד\"א: \"ורצונו תמימי דרך\" - אמר רבי תנחומא: בא וראה גדולתו וחכמתו של שלמה, שכל מה שנתנבא אביו נתנבא שלמה: בדוד אומר: (תהלים קא ד): \"לבב עקש יסור ממני\", ושלמה אמר: \"תועבת ה' עקשי לב\". דוד אמר (תהלים קיט א): \"אשרי תמימי דרך\", ושלמה אמר \"ורצונו תמימי דרך\". אמר רבי זבידא: אמר הקב\"ה: כל מי שהוא הולך בתמימות לפני, כאילו עשה רצוני, הה\"ד \"ורצונו תמימי דרך\".",
+            "(משלי יא כא): \"יד ליד לא יינקה רע\" - בוא וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה. כך, לעתיד לבוא הקב\"ה אומר לרשעים: שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים, ואחד לקבל בו שכר. עכשיו, שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו, אתם מבקשים שכר?! מה אדם שבראתי שתי ידיים, באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, כתיב \"יד ליד לא יינקה רע\", ואתם סבורים להינצל מדינו של גיהנם?! לא יינקה רע! אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש \"אילולי שרצה הקב\"ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי\". אומר לו הקב\"ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר \"יד ליד לא יינקה רע\". ד\"א: \"יד ליד לא יינקה רע\" - שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: מהו \"יד ליד לא יינקה רע\"? - מה היד הזאת שהיא אוכלת את חבירתה, אם עושה אדם מצוה באחת ונתחייב באחת, אין זו מכפרת על זו, דכתיב \"יד ליד לא יינקה רע\", אדם שיש בו דבר בינו לבין חבירו, הוא נשבע מפיו ומבטלו בליבו, תאמר שהוא מנוקה? תלמוד לומר: \"יד ליד\", נאמר כאן \"לא יינקה\", ונאמר בעשרת הדיברות (שמות כ ז): \"כי לא ינקה\", מה דיבור האמור להלן - על השבועה, אף כאן על השבועה. אמר רבי אלעזר: לא כן, הרי סופו של פסוק מפורש, \"וזרע צדיקים נמלט\", אם ראית צדיק שהוא בן אבות - לא במהרה הוא חוטא, למה? שהוא מחשב ואומר: אכחיש יצרי לשעה ולא אאבד עולמי לשעה, ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, לכך נאמר: \"וזרע צדיקים נמלט\". אבל רשע אינו אומר כן, אלא הולך אצל זונה ומשביע לה בשבועה בשביל לעשות תאוות נפשו ויצרו, ואחר-כך עובר על השבועה, ורוח הקודש משביעה לו ואומרת: לא דייך שעברת עבירה, אלא הזכרת את שמי על דבר שקר?! חייך, לא תינקה מדינה של גיהנם! אמר רבי סימון: מפני מה קורא אותו רע? מפני יצר הרע, שנקרא רע, שנאמר (בראשית ח כא): \"כי יצר לב האדם רע מנעוריו\", והוא רע, שנאמר \"לא יינקה רע\", וכתיב \"וזרע צדיקים נמלט\", שהקב\"ה נותן בליבם של צדיקים שלא יחטאו, כדי שיינצלו מדינה של גיהנם. ד\"א \"וזרע צדיקים נמלט\" - אלו בני נוח, שנמלטו מן המבול בזכות נוח.",
+            "(משלי יא כב): \"נזם זהב באף חזיר\" - אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו - מורח, כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: \"נזם זהב באף חזיר\". \"אשה יפה וסרת טעם\". אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו. אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב\"ה קורא לו צדיק, שנאמר: (משלי יא כג): \"תאוות צדיקים אך טוב, תקוות רשעים עברה\" - מהו עברה? אמר רבי יוחנן: שעברה תקוותו של רשע באותה עבירה שעבר.",
+            "(משלי יא כד): \"יש מפזר ונוסף עוד\" - אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר \"יש מפזר ונוסף עוד\". \"וחושך מיושר אך למחסור\" - אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: \"וחושך מיושר אך למחסור\". ד\"א: \"יש מפזר ונוסף עוד\" - אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם. \"וחושך מיושר אך למחסור\" - אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר: (משלי יא כה): \"נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא\", ולא עוד, אלא כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה. עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר: (משלי יא כו): \"מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר\" - אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): \"נשקו בר פן יאנף\", ואין יקוב אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): \"ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל\", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): \"ולאום מלאום יאמץ\". \"וברכה לר��ש משביר\" - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה\"ד (משלי ד ט): \"עטרת תפארת תמגנך\", ועוד: \"וברכה לראש משביר\".",
+            "(משלי יא כז): \"שוחר טוב יבקש רצון\" - אם ראית אדם שהוא מדבר טוב על חבירו, מלאכי השרת מדברין עליו טוב לפני הקב\"ה, כמד\"א (שמות לג יט): \"וחנותי את אשר אחון\". \"ודורש רעה תבואנו\" - זה המן הרשע, שהיה דורש רעה על מרדכי, ונהפכה עליו, מה כתיב אחריו?: (משלי יא כח): \"בוטח בעשרו הוא יפול\" - זה המן, \"וכעלה צדיקים יפרחו\" - זה מרדכי ואסתר. ד\"א: \"בוטח בעשרו הוא ייפול\" - זה קורח, \"וכעלה צדיקים יפרחו\" - זה משה וסנהדרין. אמר רבי לוי: שני עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם, קורח בישראל והמן באומות העולם; ושניהם שמעו לנשיהם, ושניהם נפלו: קרח שמע לאשתו ונפל - הא כיצד? כשבא מבית המדרש, אמרה לו אשתו: מה הלכה חידש לכם משה בבית המדרש? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. אמרה לו: מעשה התכלת מהו? אמר לה: כך דרש ואמר: נאמר לי מפי הגבורה שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, וכדי שיהא חוט אחד תכלת, שנאמר (במדבר טו לח): \"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת\". באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו: ראו כמה הוא יושב ומשחק בכם, תדע שכן הוא אומר \"על כנפי בגדיכם\", אם עושה אני לך טלית שכולה תכלת, מה עשתה, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: מה המעשה הזה אשר עשית? אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. השיב ואמר לו: כתיב (דברים ו ט): \"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך\", בית שהוא מלא ספרי תורה, צריך מזוזה או לא? אמר לו: הן! אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מוציא! אמ ר לו משה: קורח, עברת על מצוותיו של הקב\"ה ונתגאית בעשרך! באותה שעה עמד לפני הקב\"ה בכעס, אמר לפניו: ריבונו של עולם! אם קיימים הם דברי תורתך, הבא עליהם גזירה, שנאמר (במדבר טז ל): \"ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה\", ואי זו? זו פתחה של גיהנם, שתברא באותו מקום. אמר רבי לוי: למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל. בן יצהר - בן שהרתיח את כל העולם כצהריים. בן קהת - בן שקהה שיני מולידיו. בן לוי - שנעשה לוייה לגיהנם. מי גרם לו? לפי שבטח בעושרו, לכך נאמר \"בוטח בעשרו - הוא יפול\". המן הרשע - מניין ששמע לעצת אשתו ונפל? שנאמר (אסתר ה יד): \"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו'\". אמר רבי לוי: מלמד שהיו כולן בעצה אחת, עמד בבוקר לדבר ברעתו על מרדכי לפני אחשורוש, כיוון שעמד לפני אחשורוש, אמר לו \"בוא וסעוד עמי היום בסעודה\", אמר הרשע בליבו: \"כשאני יושב לפני המלך בסעודה, אני אומר לתלות את מרדכי על העץ\". משיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו: \"רשע! תשוב מחשבתך על ראשך!\" וכך נעשה לו, שנאמר (אסתר ז י): \"ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי\". דין דאמר מתלא: \"ווי לחייביא ווי ליה ליסגר בשירתה\", וכל כך למה? שבטח בעושרו, דכתיב \"בוטח בעשרו הוא יפול\". וכל מה שהיה מתחשב, היה רוח הקודש משיבה אותו ואומר: \"לא כמחשבה שחשבת, אלא כמחשבה שחשבתי אני\", שנאמר (ישעיהו נה ה): \"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי יב כ): \"מרמה בלב חורשי רע, וליועצי שלום שמחה\" - אמר רבי חמא בר חנינא: כל מי שמדבר עם חבירו, ואוכל ושותה עמו, ומספר עליו לשון הרע - הקב\"ה קורא אותו רע, דכתיב: \"מרמה בלב חורשי רע\". אבל כל מי שאינו אוכל ושותה עם חבירו, ולא נושא ונותן עמו, ואומר עליו דברים טובים - הקב\"ה קורא אותו שלום, שנאמר \"וליועצי שלום שמחה\". רבי זעירא משמע ליה אפין אחרנין: כל מי שהוא ישן על מיטתו בלילה, ומחשב בליבו ואומר \"אני משכים מחר ואעשה טובה עם פלוני\", הוא עתיד לשמוח עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, שנאמר \"וליועצי שלום - שמחה\". אמר רב הונא: מה ראה הכתוב לומר \"וליועצי\" ולא אמר \"וליועץ\"? אמר רבי לוי: אלו שתי כליות שהן מייעצין אותו, אחד לטובה ואחד לרעה, של ימין לטוב ושל שמאל לרעה, הה\"ד (קהלת י ב): \"לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו\". וכן אמר דוד (תהלים ז י): \"ובוחן ליבות וכליות אלהים צדיק\", וכי שני לבבות יש לו לאדם?! הוי אומר: אחד יצר טוב ואחד יצר הרע, וןכליות - אלו שתי כליותיו של אדם, שהם מייעצים אותו, שנאמר \"וליועצי שלום שמחה\", ולא עוד אלא שנקראו צדיקים, אימתי? בזמן שמייעצים לאדם לטובה, דכתיב (תהלים לב יא): \"שמחו בה' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב\". (משלי יב כא): \"לא יאונה לצדיק כל אוון\" - בשעה שהוא הולך בתומו; \"ורשעים מלאו רע\" - זה שמדבר אחד בפה ואחד בלב, ולא עוד אלא שקורא אותו הקב\"ה תועבה, שנאמר: (משלי יב כב): \"תועבת ה' שפתי שקר\". \"ועושי אמונה רצונו\" - זה שנושא ונותן באמונה. (משלי יב כג): \"אדם ערום כוסה דעת\" - זה שאינו מתגאה בתורתו, \"ולב כסילים יקרא איוולת\" - זה שמתגאה בתורתו. רבי זעירא משמע ליה באפין אחרנין: ..."
+        ],
+        [
+            " ... (משלי יג טז): \"כל ערום יעשה בדעת\" - זה שאינו מתגאה בתורתו, \"וכסיל יפרוש איוולת\" - זה שמתגאה בתורתו, וכה\"א: (משלי יג כ): \"הולך את חכמים יחכם\". משל למי שנכנס בחנותו של בשם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא וריחו נודף, וריח בגדיו מבושמין, ואין ריחו זז ממנו כל היום, עליו הוא אומר \"הולך את חכמים יחכם\"; \"ורועה כסילים ירוע\" - משל לאחד שנכנס לחנותו של בורסקי, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו, הוא יוצא, ריחו וריח בגדיו מלוכלכין, ואין ריחו וריח בגדיו זז ממנו כל היום, ועליו הוא אומר \"ורועה כסילים ירוע\". כך, כל מי שהוא מהלך עם חכם, כל מי שרואה אותו אומר 'אילולי לא היה זה חכם, לא היה הולך עם חכם כמותו', וכל מי שהוא הולך עם כסיל, מי שרואה אותו אומר 'אילולי שהוא כסיל לא היה הולך עם הכסיל', לכך נאמר \"ורועה כסילים ירוע\".",
+            "(משלי יג כא): \"חטאים תרדף רעה\" - תרדף רעה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. \"ואת צדיקים ישלם טוב\" - שישלם שכר להם ולבניהם עד סוף כל הדורות. מה כתיב אחריו - (משלי יג כב): \"טוב ינחיל בני בנים\". מכאן אתה למד, שמנחיל טובות לבניו ולבני בניו.",
+            "(משלי יג כג): \"רב אוכל ניר ראשים\" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: בעולם הזה, העשיר אוכל את העני, אבל לעולם הבא, הקב\"ה תובע ממנו, שנאמר (תהלים יב ו): \"משוד עניים, מאנקת אביונים, עתה אקום וגו'\", אמר הקב\"ה: הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים ואנקת אביונים, מה שגזלתם ומה שציערתם. רבי יוסי הגלילי אומר: לא כי, אלא אף על פי שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו. מהיכן אנו למדין? מסופו של פסוק, שנאמר \"ויש נספה בלא משפט\" - כך עושין לו בלא משפט.",
+            "(משלי יג כד): \"חושך שבטו שונא בנו\" - וכי יש לך אדם שהוא שונא בנו?! אלא, מתוך שאינו מוכיחו על דברי חכמה ועל דרך ארץ, נקרא שונא, אבל מי שמוכיח את בנו על החכמה ועל דרך ארץ, הוא נקרא אוהבו, שנאמר \"ואוהבו שיחרו מוסר\". רבי אליעזר אומר: מתוך שהקב\"ה אוהב את ישראל, הוא מייסרן בעולם הזה בשיעבוד מלכויות, כדי שתהא להם כפרה לעתיד לבוא, הה\"ד \"ואוהבו שיחרו מוסר\".",
+            "(משלי יג כה): \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - זה הממלא נפשו מדברי תורה. \"ובטן רשעים תחסר\" - זה שאין בו דברי תורה. ד\"א \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - שאם למד אדם בבחרותו, לא יעזוב בימי זקנותו, אלא כל ימיו ימלא נפשו מדברי תורה. \"ובטן רשעים תחסר\" - שאם למד אדם תורה בנערותו ושכחה, אם אינו מחזירה, הקב\"ה מחסרו מטובה של גן עדן לעתיד לבוא, ואומר לו 'הואיל וחיסרת נפשך מדברי תורה בעולם הזה, אף אני מחסירך מן הטובה שצפנתי לצדיקים לעתיד לבוא', שנאמר (תהלים לא כ): \"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם\", \"בינם לבינם\" אינו אומר כאן, אלא \"נגד בני אדם\", נגד כל בני העולם. רבי יוחנן אומר: לא כן, אלא מראין לעין מה שיכולה לראות, ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, אבל מה שהתקין לצדיקים לעתיד לבוא, לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיהו סד ג): \"עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו\". ד\"א \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): \"הגמיאיני נא מעט מים מכדך\", גמיאה אחת; \"ובטן רשעים תחסר\" - זה עשו הרשע, שאמר ליעקב (בראשית כה ל): \"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה\", פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר \"אנא, פתחי לפומי ותהא משלח ואזיל\", כהדא דתנינן תמן (משנה שבת כד ג): \"אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין\". ד\"א \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): \"ותאכל ותשבע ותותר\", את שמעת מינה תרתין: או ברכה שרתה בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, אבל ממה דכתיב \"ותאכל ותשבע ותותר\" נראין דברים שברכה שרת במעיה של אותה צדקת. \"ובטן רשעים תחסר\" - אלו אומות העולם. אמר רבי מאיר: שאלני רבי דוסתאי מבי ישבב: מהו \"ובטן רשעים תחסר\"? אמרתי לו: גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב\"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו \"ובטן רשעים תחסר\". ד\"א \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו', הה\"ד (ישעיהו ח ו): \"יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו\", מהו \"לאט\"? אלא, זה חזקיה מלך יהודה, שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה, מניין לא\"ט. אמר להם הקב\"ה: אתם אוכלים ושבעים, (ישעיהו ח ז): \"ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים\". \"ובטן רשעים תחסר\" - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): \"ומישע מלך מואב היה נוקד\", מהו נוקד - רועה. ד\"א \"צדיק אוכל לשובע נפשו\" - זה הקב\"ה, אמר לישראל: בניי, מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפניי, כלום אני נהנה מהם אלא הריח? שנאמר (במדבר כח ב): \"ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו\"; \"ובטן רשעים תחסר\" - אלו אומות העולם, שהן נחסרים מן הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (ישעיהו סה ג): \"הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי יד א): \"חכמות נשים בנתה ביתה\" - זו יוכבד, שהעמידה שלושה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלושתם זכו לשמש את ישראל: משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלושתם היו נביאים: משה מנין - שנאמר (דברים לד י): \"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה\"; אהרן מנין - שנאמר (שמות ז א): \"ואהרן אחיך יהיה נביאך\"; מרים מנין - שנאמר (שמות טז כ): \"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן\". אמר רב הונא: מה נבואה נתנבאה? אמרה לאביה: עתידה אמי לילד בן שמושיע את ישראל, וכיוון שנולד נתמלא הבית שלו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך! וכיוון שהשליכוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה על ראשה, אמרה לה: היכן נבואתך? ועדיין היא מתחזקת בנבואתה, שנאמר (שמות ב ד): \"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו\": ואין יציבה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ט א): \"ראיתי את ה' ניצב על המזבח\", ואין אחותו אלא רוח הקודש, שנאמר (משלי ז ד): \"אמור לחכמה אחותי את\", ואין מרחוק אלא רוח הקודש, שנאמר (ירמיהו לא ג): \"מרחוק ה' נראה לי\", ואין דעה אלא רוח הקודש, שנאמר (שמואל א ב ג): \"כי אל דעות ה'\", ואין מה אלא רוח הקודש, שנאמר (דברים י יב): \"ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך\", ואין יעשה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ג ז): \"כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו\", ואין לו אלא רוח הקודש, שנאמר (שופטים ו כד): \"ויקרא לו ה' שלום\". אמר רבי אלעזר: כשם שאמר משה שירה, כך אמרה מרים: משה מנין - שנאמר (שמות טז א): \"אז ישיר משה ובני ישראל\", מרים מנין - שנאמר (שמות טז כא): \"ותען להם מרים שירו לה'\". \"ואיוולת בידיה תהרסנו\" - זו זרש הרשעה אשת המן הרשע. ד\"א \"חכמות נשים בנתה ביתה\" - אמר רבי אבהו: כל מי שקנה לו חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקונה חכמה לעולם הבא. \"ואיוולת בידיה תהרסנו\" - כל מי שלא קנה חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקנה לו גיהנם לעתיד לבוא. ד\"א \"חכמות נשים בנתה ביתה\" - מתוך שאדם נוהג ביראת שמים, הקב\"ה נותן לו חכמה: (משלי יד ב): \"הולך בישרו ירא ה', ונלוז דרכיו בוזהו\" - מתוך שאדם זוכה ליראה, זוכה להאריך ימים, שנאמר: (משלי יד כז): \"יראת ה' מקור חיים\", בשעה שהוא מרחיק מן העבירה שלא יינקש ליום הדין, שנאמר \"לסור ממוקשי מוות\".",
+            "(משלי יד כח): \"ברב עם הדרת מלך, ובאפס לאום מחיתת רזון\" - אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב\"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר \"ברב עם הדרת מלך\", ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיהו מג כא): \"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו\", בשביל שיגידו שבחי בעולם וכה\"א (תהלים מז י): \"נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה\". אמר רבי סימון: אימתי הקב\"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן. רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין (קדיש): \"אמן יהא שמיה רבא מבורך\", באותה שעה הקב\"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת \"בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי\", באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר \"ברוב עם הדרת מלך\". \"ובאפס לאום מחיתת רזון\" - אם הפסיקו עצמן מדברי תורה, אף אני אפסוק מהם דברי תורה. (משלי יד לג): \"בלב נבון תנוח חכמה\" - אמר רב הונא: זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם; \"ובקרב כסילים תיוודע\" - זה תלמיד חכם בן עם הארץ.",
+            "(משלי יד לד): \"צדקה תרומם גוי\" - אמר רבי יוחנן: אלו ישראל. \"וחסד לאומים חטאת\" - אלו אומות העולם. חסדים - חטאים הן לעכו\"ם, שהן מתייהרים ד\"א \"צדקה תרומם גוי\" - אלו ישראל, \"וחסד לאומים חטאת\" - הנייה היא לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. ד\"א \"וחסד לאומים חטאת\" - כשם שחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם בעולם הזה. ד\"א \"צדקה תרומם גוי\" - אמר רבי יוחנן: בוא וראה כמה הוא גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקב\"ה, שנאמר (תהלים מח יא): \"צדק מלאה ימינך\" גדולה צדקה, שבה נשתבח הקב\"ה בשעה שיביא תשועה לישראל, שנאמר (ישעיהו סג א): \"אני מדבר בצדקה רב להושיע\". גדולה היא הצדקה, שהיא מנחלת כבוד לעושיה, שנאמר: (משלי כא כא): \"רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד\", רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקב\"ה ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין, כדי לקבל מהן שכר. גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר (בראשית טו ו): \"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה\", ואומר (בראשית יח יט): \"כי ידעתיו... לעשות צדקה...\". גדולה צדקה, שנשתבח בה דוד מלך ישראל, שנאמר (שמואל ב ח טו): \"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו\". גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך, שנאמר (מלכים א י ט): \"יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כיסא ישראל, באהבת ה' את ישראל לעולם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה\". גדולה צדקה, שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט טו): \"צדק ומשפט מכון כסאך\". גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר (דברים ו כה): \"וצדקה תהיה לנו\". גדולה צדקה, שבה הקב\"ה עתיד להשתבח ליום הדין, שנאמר (ישעיהו ה טז): \"ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה\". גדולה צדקה, שהיא מלוה לעושיה בשעת פטירתו מן העולם, שנאמר (ישעיהו נח ח): \"והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך\". אמר רבי סימון: פסוק זה לא נאמר אלא על מיתתו של משה, שנאמר (דברים לג כא): \"וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל\". אמר רבי אבהו: בא וראה כמה היא קשה שעת פטירתו של משה מן העולם, שבשעה שאמר לו הקב\"ה הגיע זמנך להיפטר מן העולם, התחיל צווח ובוכה לפני הקב\"ה, ואומר: 'ריבון כל העולמים! לשווא יגעתי, לשווא רצתי כסוס לפני בניך, ועכשיו סופי ליקבר ואחריתי לעפר?! אלא, אם אתה רוצה, טוב לי שתייסרני בייסורין ואל תמסרני בידי מלאך המוות'. עליו אמר דוד (תהלים קיח יח): \"יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני\". א\"ל הקב\"ה 'משה, שבועה היא מלפניי שאין מלכות נוגעת בחברתה טפח ואפילו נימה, עד כאן היית מלך על ישראל, ועכשיו הגיעה שעתו של יהושע שיהא מלך על ישראל'. השיב משה ואמר 'ריבונו של עולם! עד כאן הייתי רב ליהושע, והוא היה לי לתלמיד, עכשיו אני אהיה תלמיד, והוא יהיה לי לרב, ולא אמות'. א\"ל הקב\"ה 'אם אתה יכול לעשות כן - עשה'. מייד הלך משה לפתחו של יהושע, ועמד על ראשו של יהושע, קומתו כפופה, ושתי ידיו כפותות, ונתעלם מעיניו של יהושע שמשה רבינו עומד עליו. השכימו ישראל לפתחו של משה כמו שהיו רגילים בכל יום ויום, ולא מצאו אותו, אמרו 'משה היכן הוא?' אמרו 'השכים לפתחו של יהושע'. הלכו ומצאו את יהושע שהוא יושב, ומשה רבינו עומד עליו. אמרו לו 'יהושע, מה זאת עשית? משה רבך עומד עליך קומתו כפופה וידיו כפותות!'. ונתפקחו עיניו של יהושע, וראה משה רבינו עומד עליו. באותה שעה נשתטח יהושע לפניו, בכה ואמר 'אבי אבי! רבי רבי! אבי שגידלני מנעוריי, ורבי שלימדני חכמה!'. בני אהרן מימינו, יהושע משמאלו, אמרו לו 'רבינו משה, מה זאת עשית?' אמר להם 'הניחוני, כך אמר לי הקב\"ה 'עשה כך ליהושע ואל תמות'. אמר רבי ישמעאל: באותה שעה ביקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים, אילולי שירד עמוד הענן והפסיק בינו לבין ישראל. אמרו ישראל למשה 'סיים לנו את התורה!' נשתכחו המסורות ממשה, ולא היה יודע מה להשיב, והיה משה נכשל ונופל על פניו ואמר 'ריבונו של עולם! טוב מותי מחיי.' כיוון שראה הקב\"ה שהשלים נפשו למות, קשר עליו מספד, שנאמר (תהלים צד טז): \"מייקום לי עם מרעים\" - מי יקום לישראל בשעת כעסי? ומי יעמוד במלחמת בניי? ומי יבקש עליהם רחמים? \"ומי יתיצב לי עם פועלי אוון\" - בשעה שישראל חוטאים לפניי? באותה שעה בא מיכאל ונשתטח לפני הקב\"ה ואמר 'ריבון העולמים, בחייו שלך הוא, ובמותו שלך הוא!' א\"ל 'על משה איני בוכה, אלא על ישראל אני בוכה, שכמה פעמים חטאו ישראל לפניי, ועמד משה בתפילה, והסיר חרון אפי', דכתיב (תהלים קו כג): \"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית\". אמרו לו למשה 'הגיע הרגע שאתה נפטר בו מן העולם'. אמר להם לישראל 'מחלו לי על כל צער שציערתי אתכם'. אמרו לו 'רבינו, מחול לך!'. והם אמרו לו 'רבינו, מחול לנו על כל כעס וכעס שכיעסנוך!' אמר להם 'בניי, מחול לכם'. באו ואמרו לו 'הגיע חצי רגע שאתה נפטר מן העולם'. נטל שתי ידיו והניחן על ליבו, והיה בוכה ואומר 'ודאי, שתי ידיי, שקיבלו התורה מן הגבורה, הן נופלות בקבר!'. באו ואמרו לו 'הגיע סוף הרגע שאתה נפטר מן העולם'. באותה שעה צווח צווחה גדולה לפני הקב\"ה, ואמר 'ריבון העולמים! אם אתה נוטל ממני נשמתי בעולם הזה, שמא תחזירה לי לעתיד לבוא?' א\"ל הקב\"ה: כשם שהיית ראש על כולם בעולם הזה, כך אתה עתיד להיות ראש על כולם לעתיד לבוא. וכל כך למה? בשביל שעשה צדקה עם ישראל, שנאמר (דברים לג כא): \"ויתא ראשי עם, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל\". אמר רבי נחמיה: מה עשה? שלימדן תורה דינין וצדקה: תורה מנין? שנאמר (מלאכי ג כב): \"זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים\". דינין מנין? דכתיב (דברים ד ה): \"ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים\". צדקה מנין? שנאמר (דברים טז כ): \"צדק צדק תרדוף\". לפיכך משבח שלמה את ישראל בצדקה, שנאמר \"צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת\", שכל חסד וחסד שהרשעים גמורים עושין, חטאת היא להם."
+        ],
+        [
+            "(משלי טו יז): \"טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו\". אמר רבי לוי: כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין אותו: בא אחד מהם, נשתטח לפניו, ואמר לו 'אדוני המלך! אם רצונך, גלגל עמי היום'. מיד הלך עמו, והעלהו לעליה וזבח שור, הביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו 'זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך?' מייד, כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו. למחר פגע בו חבירו, התחיל משתטח לפניו ואמר לו 'אדוני המלך, רצונך שתגלגל עמי היום?' אמר לו 'שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חבירך אתמול?' אמר לו 'אדוני המלך, איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי'. באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו, ואמר לו 'אדוני המלך, שבועה נשבע הקב\"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר (תהלים קלב יא): \"נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך\", אלא כך הוא דרכו של הקב\"ה, מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר (משלי ג יב): \"כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה\", אבל הקב\"ה מחזירך למלכותך'. כיוון ששמע שלמה כך, מייד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבון בן בנימין בשם רבי יוסי בן זמרא: כיוון שחזר שלמה למלכותו, כתב בחכמתו \"טוב ארוחת ירק ואהבה שם\" שאכלתי אצל העני \"משור אבוס ושנאה בו\" שהאכילני אותו עשיר שהזכירי צערי.",
+            "(משלי טו יח): \"איש חמה יגרה מדון\" - אמר רבי נחמיה: זה שדעתו קצרה עליו. \"וארך אפיים ישקיט ריב\" - זה שדעתו ארוכה עליו. תמן תנינן (משנה אבות ד א): \"איזהו גיבור - הכובש את יצרו\", שנאמר (משלי טז לב): \"טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר\".",
+            "(משלי טו כ): \"בן חכם ישמח אב\" - בשעה שהוא לומד תורה; \"וכסיל אדם בוזה אמו\" - זה שיוצא לתרבות רעה.",
+            "(משלי טו כט): \"רחוק ה' מרשעים\" - אמר רבי אחא בר חנינא: בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של אביו: דוד אמר (תהלים קמה יח): \"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת\", ושלמה אמר \"רחוק ה' מרשעים\" - אלו שאין עושים תשובה כל עיקר, \"ותפילת צדיקים ישמע\" - בשעה שמתפללין עם הציבור.",
+            "(משלי טו ל): \"מאור עיניים ישמח לב\" - אלו בעלי תורה, שהן מאירין עיניו של אדם ומשמחין ליבו, שנאמר (תהלים יט ט): \"מצות ה' ברה מאירת עיניים\". אף שמועה טובה משמחת ליבו של אדם, שנאמר \"שמועה טובה תדשן עצם\": מעשה היה באספסיינוס קיסר שבא להחריב את ירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי, אמר לאנשי ירושלים 'שגרו ממני קשת אחת או חץ אחד ואלך לי מעליכם', אמר להם פעם ראשונה ופעם שניה ולא קיבלו עליהם, באותה שעה אמר להם ריב\"ז 'גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שיישרף!' אמרו לו 'כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום, כך נצא על זה ונהרגנו'. כל דבר ודבר שהיה ריב\"ז אומר להם, היו שם חסידים וכשרים והיו כותבים אותם בשטרות, וכורכין אותם בחצים, וזורקים אותם חוץ לחומה, ואומרים 'ריב\"ז אוהבו של מלך'. כיוון שהיה רואה ריב\"ז שלא קיבלו דבריו עליהם, אמר לתלמידיו 'עמדו והוציאוני מכאן'. נתנו אותו בארון ונטלוהו, רבי אליעזר בראשו ורבי יהושע ברגליו, היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתחה של מדינה, כיוון שהגיעו לפתחה של מדינה אמרו להם 'עמדו!' - 'פתחו לנו כדי שנצא ונקברנו'. אמרו להם השוערים 'לא נפתח עד שנדקרנו תחילה לידע אם חי אם מת הוא', אמרו להם 'גורמין אתם שתוציאו שם רע על מדינתכם, שיהיו אומרים 'אף דקרו לרבן', ובסוף עמדו ופתחו להם. כיוון שראה ריב\"ז שיצא חוץ מפתחה של מדינה, הלך ושאל בשלומו של אספסיינוס כדרך ששואלים בשלומו של מלכות, אמר רבה 'דידו מני פלטור דמלכותא'. אמר לו 'את הוא בן זכאי?' אמר לו 'הן'. אמר לו 'הרגתני!'. אמר לו 'אל תירא, שכך כתוב בידינו, שאין הבית חרב בידו של הדיוט, אלא ביד המלך', שנאמר (ישעיהו י לד): \"והלבנון באדיר יפול\". מסרו לשני פקידים. לאחר שלושה ימים בא לו איגרות מרומי, אמרו לו 'מת נירון המלך והמליכוך אנשי רומי', באותה שעה כשבאו לו איגרות מרומי היה יושב במרחץ, בא להנעיל מנעלים, הנעיל את הראשון, בא להנעיל את השני ולא נכנס, והיה ריב\"ז עומד, אמר לו 'המעשה הזה מהו?' אמר לו 'מתוך שמועה טובה ששמעת נתעלה בשרך עליך, אלא אם יש לך אויב העבירו לפניך, מיד בשרך מתרפה והמנעל נכנס', עשה כן ונכנס, אמר לו 'בן זכאי, כל החכמה מאין?' אמר ��ו 'מחכמתו של שלמה, שכן מפרש בחכמתו ואומר \"שמועה טובה תדשן עצם\", אמר לו 'שאל לך שאלה', אמר לו 'שואל אני ממך את יבנה, שאלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואקיים בה כל מצוות שבתורה', אמר לו 'הרי היא נתונה לך במתנה'.",
+            "(משלי טו לא):  \"אוזן שומעת תוכחת חיים - בקרב חכמים תלין\", אבל אם לא הטה ליבו לתוכחת חיים - (משלי טו לב): \"פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב\". אם השחית נפשו - בדברי תורה קונה לב, זו חכמה שנתונה בלב , שמתוך כך זוכה לכבוד ולענוה, שנאמר - (משלי טו לג): \"יראת ה' מוסר חכמה, ולפני כבוד ענוה\". תמן תנינן: (שיר השירים רבה א א ט): \"רבי פינחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה לידי יראת חטא, יראת חטא לידי חסידות, חסידות לידי רוח הקודש, רוח הקודש לידי תחיית המתים, ותחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב: זריזות לידי נקיות - שנאמר \"וכילה מכפר את הקודש\" (ויקרא טז כ). נקיות לידי טהרה - שנאמר \"וכיפר עליה הכהן וטהרה\" (ויקרא יב ח). טהרה לידי קדושה - שנאמר \"וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל\" (ויקרא טז יט). קדושה לידי ענוה - שנאמר \"כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים\" (ישעיהו נז טו). ענוה לידי יראת חטא - שנאמר \"עקב ענוה יראת ה'\" (משלי כב ד). יראת חטא לידי חסידות - שנאמר \"אז דיברת בחזון לחסידך\" (תהלים פט כ). חסידות לידי רוח הקודש - שנאמר \"אז תבין יראת ה'\" (משלי ב ה). רוח הקודש לידי תחיית המתים - שנאמר \"ונתתי רוחי בכם וחייתם\" (יחזקאל לז יד). תחיית המתים באה על-ידי אליהו זכור לטוב, הה\"ד \"הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים וגו'\" (מלאכי ג כד).\" אמר רבי יצחק בר אלעזר: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה סנדל לעקבה: עטרה לראשה - שנאמר (תהלים קיא י): \"ראשית חכמה יראת ה'\" סנדל לעקבה - שנאמר (משלי כב ד): \"עקב ענוה יראת ה'\". לכך נאמר: \"יראת ה' מוסר חכמה\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי טז א): \"לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון\" - להודיעך, שהכל מיד ה', לא מן האדם, לא מחשבת לב ולא דיבור לשון, שנאמר \"ומה' מענה לשון\". ד\"א ומה' מענה לשון - כל אדם ששופך תחינתו לפני הקב\"ה, הוא נותן לו מענה לשון. (משלי טז ב): \"כל דרכי איש זך בעיניו, ותוכן רוחות ה'\" - זה השוטה, שמחכים עצמו בעיניו, והוא אינו יודע שתוכן רוחות ה'. אבל מי שמשליך מחשבות ליבו על הקב\"ה, הוא מכין מחשבותיו, שנאמר: (משלי טז ג): \"גול אל ה' מעשיך, ויכונו מחשבותיך\". (משלי טז ד): \"כל פעל ה' למענהו\" - אלו פועלי תורה; \"וגם רשע ליום רעה\" - שאם אינו עושה תשובה, מוכן הוא לדינה של גיהנם. (משלי טז ה): \"תועבת ה' כל גבה לב\" - זה שמגביה ליבו לפני בוראו. \"יד ליד לא יינקה\" - לא יינקה מדינה של גיהנם. אמר רבי סימון: כל אדם שהוא שפל רוח, ומחשב בליבו להתהלך בדרכיו של הקב\"ה, יהא מובטח שהוא מכין צעדו, שנאמר: (משלי טז ט): \"לב אדם יחשב דרכו, וה' יכין צעדו\".",
+            "(משלי טז י): \"קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו\" - אמר רבי אלכסנדראי: נאה חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו. כיצד, אמר שלמה: מעיד אני עליי שמיים וארץ, שכל חכמה שנתן לי הקב\"ה, לא הוצאתי מפי דבר שקר, אלא הכל במשפט, לכך נאמר \"במשפט לא ימעל פיו\".",
+            "(משלי טז יא): \"פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס\": פלס - זה המקרא, ומאזני משפט - אלו הדינין, לה' - אלו ההלכות, מעשהו כל אבני כיס - זה התלמוד, וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא. אמר רבי יוסי הגלילי: משל למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו. לפנות יום בא המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן, המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין בתים מלאים לתוך בתי ריקנין. אמר המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר המלך: אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו בדברי. כך ברא הקב\"ה עולמו, ונתן בתוכו בני אדם, ופקדן שיהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, והשרה שכינתו ביניהם, הוא רואה אותם והם אינם רואין אותו, שנאמר (תהלים יא ד): \"וה' בהיכל קדשו\". לעתיד לבוא, עתיד הקב\"ה לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו, ויאמר: כל מי שעסק בזה - יבוא וייטול שכרו, שנאמר (ישעיהו לג יח): \"איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים\": איה סופר - אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל - אלו שוקלין קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרן. איה סופר את המגדלים - זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרן. רבי זעירא אומר: הרשעים, מה עתיד הקב\"ה לעשות בהם? עתיד לומר להם: רשעים, לריק יגעתם כוחכם, הואיל ולא עסקתם בתורה ובמעשים טובים, אלא הייתם בעולמי ככלי ריק שאין בו חפץ, אין לי חפץ בכם. יכול ייפטרו וילכו להם חינם? לא, אלא בתחילה יראו בשמחתן של צדיקים, ואחר כך הם נידונים בגיהנם. משל למלך שעשה סעודה, והזמין את הכל, ולא קבע להם זמן, אלא אותם שהיו מקפידין על דבר המלך, הלכו ורחצו וסכו, וכיבסו את בגדיהם, והתקינו עצמם לסעודה, ואלו שלא היו מקפידין על דבר המלך, הלכו ועשו מלאכתן. כיוון שהגיע זמן הסעודה, אמר המלך 'יבואו כולם בבת אחת', אלו באין בכבודן, ואלו באין בניוולן. אמר המלך: אלו שהתקינו עצמם לסעודה יאכלו מסעודתי, ואלו שלא התקינו עצמם לסעודה לא יאכלו מסעודתי. יכול ייפטרו וילכו להם? אמר המלך: לא, אלא אלו יהיו אוכלין ושותין ושמחין, ואלו עומדין על רגליהן ורואין ולוקין ומצטערין, שנאמר (ישעיהו סה יג): \"לכן, כה אמר ה' אלהים: הנה עבדיי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדיי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדיי ישמחו ואתם תבושו, הנה עבדיי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו\". מי גרם להם? לפי שלא הקפידו על דבר המלך, עליהם פירש שלמה בחכמתו ואמר: (משלי טז כה): \"יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות\" - דרך ישר לפני איש, אלו שמקפידין על דבריו של הקב\"ה; ואחריתה דרכי מוות - אלו שאין מקפידין על דבריו של הקב\"ה.",
+            "(משלי טז לא): \"עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא\" - אם ראית אדם שהוא מתעסק בתורה ובמעשים טובים ובגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר \"בדרך צדקה תימצא\". בוא ולמד מאברהם: מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת, זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית כד א): \"ואברהם זקן בא בימים וגו'\", וכל כך למה? \"בדרך צדקה תימצא\". והיכן מצינו שעשה צדקה? דכתיב (בראשית טו ו): \"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה\". בוא ולמד מיוסף הצדיק, שמתוך שעמד ונתחזק בכבוד אביו במצרים, זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית נ כג): \"וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף\". והיכן מצינו שעשה צדקה? שנאמר: (בראשית מז יב): \"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו'\". וכן בדוד, (שמואל ב ח טו): \"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו\", וכתיב (מלכים א א׳:א׳): \"והמלך דוד זקן בא בימים\", למדנו שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה, שנאמר \"בדרך צדקה תימצא\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי יז א): \"טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב\" - אמר רבי יוחנן: זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם פת ומלח ודר בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. \"מבית מלא זבחי ריב\" - זו חוצה לארץ, שהיא מלאה חמסים וגזילות. אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמר רבי לוי: כל הדר בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? (דברים לב מג): \"וכיפר אדמתו עמו\". אמר רבי נחמיה: ארץ ישראל היא מכפרת על עוונות מתיה. אמר רבי זבידא: כל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ, מה אתה עושה להם? אלא, הוי אומר, שארץ ישראל מכפרת על מתיה, אבל הצדיקים שבחוצה לארץ עתיד הקב\"ה לצוות למלאכי השרת, והם מביאים אותם במחילות מחוצה לארץ לארץ ישראל, ושם מתכפר להם, שנאמר \"וטהרתים על אדמתם וגו'\". אמר רבי אבהו: תאמר אף רשעים שבארץ ישראל מתכפר להם? תלמוד לומר: (איוב לח יג): \"ויינערו רשעים ממנה\", להיכן הוא מנערן? אמר רבי לוי: מן הארץ לחוצה לארץ. אמר רבי יהושע בן לוי: אינו מעמידן, כדי שיידעו שיש דין ודיין ולהיכן הוא מנערן? לגיהנם, שנאמר (משלי ל טו): \"לעלוקה שתי בנות הב הב\", עתידה גיהנם לצוות לעתיד לבוא ולומר לפני הקב\"ה \"הב לי את הרשעים\". תמן תנינן: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: מה יעשה אדם ויינצל מדינה של גיהנם? אמר לו: יילך ויתעסק במעשים טובים. אמר לו: אם כן, אף אומות העולם יעשו מצוות ומעשים טובים, יכול ייפטרו מדינה של גיהנם? אמר לו: בני, לא דיברה תורה במתים אלא בחיים. אמר לו רבי אליעזר: אני אומר לך טעם ממה שלימדתני. אמר לו: אמור, אמר לו: פעם אחת שמעתי אותך, שהיית דורש בבית המדרש ואומר... (המשך בפרק יט)."
+        ],
+        [
+            "אין פרק יח"
+        ],
+        [
+            " תמן תנינן: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: מה יעשה אדם ויינצל מדינה של גיהנם? אמר לו: יילך ויתעסק במעשים טובים. אמר לו: אם כן, אף אומות העולם יעשו מצוות ומעשים טובים, יכול ייפטרו מדינה של גיהנם? אמר לו: בני, לא דיברה תורה במתים אלא בחיים. אמר לו רבי אליעזר: אני אומר לך טעם ממה שלימדתני. אמר לו: אמור, אמר לו: פעם אחת שמעתי אותך, שהיית דורש בבית המדרש ואומר: (משלי יט א): \"טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל\" - כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא: שכן מצינו בנוח, שהלך בתומו ונקרא צדיק, שנאמר (בראשית ו ט): \"נוח איש צדיק תמים\", וכן מצינו באברהם, שהלך בתום ונקרא תם, שנאמר (בראשית יז א): \"התהלך לפניי והיה תמים\", וזכה לקנות שמיים וארץ, שנאמר (בראשית יד יט): \"ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ\": שמים - שזכו בניו לנחול את התורה שניתנה מן השמיים, וארץ - שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ. וכל כך למה? בשביל תמימות שהיתה בו. וכן את מוצא, שכל מי שמשלים ללכת בתום, הקב\"ה מזמן לו חלק כמותו: שכן מצינו באברהם, שמתוך שהלך בתום נזדמנה לו שרה, וכן ביצחק, שהלך בתום, נזדמנה לו רבקה, וכן ביעקב, שהלך בתום, נזדמנה לו רח�� ולאה בלהה וזלפה, כולם משפחה אחת, ונחלה אחת, ועליהם מפרש שלמה בחכמתו: (משלי יט יד): \"בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת\" וכל כך למה? בשביל הצדקה שהם עושין עם העניים בתום, והעלה עליהם הקב\"ה כאילו הם עושים עמו צדקה, שנאמר: (משלי יט יז): \"מלוה ה' חונן דל\" - אמר הקב\"ה: הלויני צדקה בעולם הזה, \"וגמולו ישלם לו\" - ואני אשלם לך שכר לעולם הבא. אמר רבי ישמעאל: כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם עשית כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואל תתאוה לשולחן של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם, וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, שנאמר \"וגמולו ישלם לו\".",
+            "(משלי יט יח): \"יסר בנך כי יש תקוה\" - אמר רבי ישמעאל: גדולה היא התורה, שהיא גדולה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן: ביישוב הדעת, בשמיעת האוזן, בעריכות שפתיים, ובהטבת פנים, ולב טוב, בדעה, ובחכמה, מכיר את מקומו, וקונה לו חבר, ומדקדק בתלמודו, ומעיין בשמועתו, ואומר על הטמא טמא, ועל הטהור טהור, ועל הן הן,ועל לאו לאו, ואומר דבר בשם אומרו, ונושא בעול עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומקבל פני חכמים, ואוהב פלפול חכמים, ושמח בתלמודו, ואין ליבו גס בהוראה, ואין מורה הלכה בפני רבו, ולא יושב במקום מי שהוא גדול ממנו, ואוהב את הבריות, ואוהב את התוכחות, ומודה על האמת, ונושא ונותן בשמועתו, ומייסר בנו לתלמוד תורה, ואז יש לו תקוה ואחרית, שנאמר \"יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך\". ואמר רבי ישמעאל: יסרהו בדברי תורה כדי שתצילהו מדינה של גיהנם לעתיד לבוא. אמר רבי יוחנן: כל מי שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו, שנאמר (ישעיהו נט כא): \"לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם\". מהו \"אמר ה'\"? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר הקב\"ה: אני ערב בדבר הזה. מהו \"מעתה ועד עולם\"? אמר רב יהודה אמר רב: מכאן ואילך, תורה מחזרת על אכסניא שלה.",
+            "(משלי יט כא): \"רבות מחשבות בלב איש\" - אמר רבי יוסי הגלילׂי: כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בליבו ואמר 'אם הורג אני דוד אבי, אני נוטל המלוכה לנפשי', והוא אינו יודע שמחשבתו של המקום קודם לשלו, שנאמר \"ועצת ה' היא תקום\". ד\"א זה אדניה בן חגית, שהיה מתייעץ ואומר 'אני גדול משלמה, ואני נאה למלכות', והוא אינו יודע שעצת הקב\"ה קודמת לשלו, דכתיב \"ועצת ה' היא תקום\". ד\"א זה המן הרשע, שהיה מחשב בליבו ואומר 'למחר אני משכים ואומר למלך מעשה מרדכי, והוא משלימו בידי', והוא אינו יודע שמחשבתו של הקב\"ה קודמת לשלו, שנאמר 'ועצת ה' היא תקום'. ד\"א \"רבות מחשבות בלב איש\" זה פרעה הרשע, שהיה מתייעץ ואומר 'אני מאבד כל זכורי ישראל, כדי שלא ירבו ויעמדו עליו', שנאמר (שמות א כב): \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו\", ולא היה יודע שעצת הקב\"ה קודמת לשלו, דכתיב (שמות א ז): \"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד\". אמר רבי חייא: מהו \"במאד מאד\"? כפליים כיוצא בהם. כתיב (שיר השירים ב טו): \"אחזו לנו שועלים\" - אלו מצרים גדולים, \"שועלים קטנים\" - אלו מצרים קטנים, שהיו קשין לישראל יותר מן הגדולים, שהיה אחד מהם נכנס לביתו של ישראל, ורואה את התינוק ומוסרו להריגה. \"מחבלים כרמים\" - אלו ישראל הגדולים, \"וכרמינו סמדר\" - אלו היונקים. אמר רבי שמעון: מפני מה נמשלו ישראל לכרם? אלא, מה הכרם הזה בתחילה אדם מעדרו, ואחר-כך מנכשו, ואחר כך מסמכו, וכשהוא מוציא את האשכול חוזר וקוטפו, ואחר-כך עוצרו ומוציא ממנו יין, כן הם ישראל, כל רועה ורועה שהוא עומד עליהם צריך לנהוג עמהם. ומניין שנקראו ישראל כרם? שנאמר (ישעיהו ה ז): \"כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו'\", מה נטיעה זו, משעה שאתה נוטעה מקומה ניכרת, כך נטע הקב\"ה מלכות בשבטו של יהודה, עד שיציץ מלך המשיח, שנאמר (בראשית מט י): \"לא יסור שבט מיהודה\". אמר רב הונא: שבע שמות נקרא משיח, ואלו הן: ינון, צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו: ינון מנין? שנאמר (תהלים עב יז): \"לפני שמש ינון שמו\". צדקנו מנין? דכתיב (ירמיהו כג ו): \"וזה שמו אשר יקראו: ה' צדקנו\". צמח מנין? שנאמר (זכריה ו יב): \"הנה איש צמח שמו\". מנחם מנין? שנאמר (ישעיהו נא ג): \"כי ניחם ה' ציון\". דוד מנין? שנאמר (תהלים יח נא): \"ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם\". שילה מנין? שנאמר (בראשית מט י): \"עד כי יבוא שילה\". אליהו מנין? שנאמר (מלאכי ג כג): \"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי כ א): \"לץ היין, הומה שכר\" - אמר רבי זעירא: אלו דברי תורה שנמשלו ביין, שנאמר (משלי ט ה): \"לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי\", וכל מי שמתלוצץ בדברי תורה הוא נקרא לץ. \"לץ היין הומה שכר\" - אמר רבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, למה? אם זכה - משמחו, ואם לאו - משממו: משמחו - דכתיב (תהלים קד טו): \"יין ישמח לבב אנוש\". אם לא זכה משממו - דכתיב \"לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם\".",
+            "(משלי כ ב): \"נהם ככפיר אימת מלך\" - אמר רבי יהודה ב\"ר סימון: מה הרעמים הללו, כשהם יוצאים לעולם הן מרעישין כל העולם, אם הרעמים כך, נקמתושל הקב\"ה על אחת כמה וכמה. ד\"א \"נהם ככפיר\" - אמר רבי חמא בר חנינא: מה הכפיר הזה, כיוון שהוא צווח בקולו, אדם השומע קולו מתיירא, אם הכפיר כך, נהמתו של הקב\"ה על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי: שבעה שמות נקראו לאריה, ואלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ: ארי - כמשמעו, שהכל מתייראין ממנו. כפיר - שכל מי שרואה אותו כופר בחייו. לביא - שהוא חוטף לבבות בני אדם. ליש - שבשרן של בני אדם כלא יש בשיניו. שחל - שהכל שוחל מלפניו. שחץ - שהוא משחיץ בשיניו. ד\"א \"נהם ככפיר\" - אמר רבי יוחנן: בוא וראה, שאפילו הנביאים עשו סייג לדבריהם, שנאמר (עמוס ג ח): \"אריה שאג מי לא יירא\", יכול שלא היה קולו אלא כקול הארי בלבד? אמרת: מי נתן קול בארי, לא הוא?! וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע קול אוזן ותהא יכולה לשמוע. וכן הוא אומר: (יחזקאל מג ב): \"והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים וגו'\", יכול שלא היה קולו אלא כקול מים רבים? אמרת: מי נתן קול במים, לא הוא?! וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכן הוא אומר: (שמות יט יח): \"והר סיני עשן כולו\", יכול כעשן הכבשן בלבד? והלא נאמר: (דברים ד יא): \"וההר בוער באש עד לב השמיים חושך ענן וערפל\", וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע אוזן ותהא יכולה לשמוע. ד\"א \"נהם ככפיר\" - אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כוחו וגבורתו של הקב\"ה, שכל מה שברא הקב\"ה בעולמו קבעו בכיסא כבודו: ברא את האדם ואת הנשר ואת השור ואת האריה, וקבען בכיסא כבודו, וכיוון שהמקום נוהם כיסא כבודו מזדעזע, מפני מה? מפני שדמות אריה קבועה בו, לכך נאמר \"��הם ככפיר אימת מלך\".",
+            "(משלי כ ט): \"מי יאמר זכיתי לבי\" - יהי שמו של הקב\"ה מבורך לעלם ולעולמי עולמים, שטהרה וקדושה שלו היא, והוא בוחן ליבות וכליות, והוא מטהר את ישראל. אמר שלמה: דוד אבי אמר לפני הקב\"ה: ריבון העולמים! (תהלים נא יב): \"לב טהור ברא לי אלהים\", שאל שלא כעניין, וכיוון שידע ששאל שלא כעניין, חזר ואמר: (תהלים נא ד): \"כבסני מעווני ומחטאתי טהרני\", מה השיבתו רוח הקודש? אמרה לו: דוד, הואיל ונשפלת עצמך על השאלה ששאלת, אני נותן לך לב טהור, אף רוח הקוש אמרה עליו: (שמואל א יג יד): \"ביקש ה' לו איש כלבבו\". כיוון שראה שלמה שהשפיל דוד עצמו, אף הוא אמר \"מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי\". מה שכר נטל על כך? (דברי הימים א כט כג): \"וישב שלמה על כסא ה' למלך\", וכי יש אדם שישב על כסא של הקב\"ה? אלא, מה כסאו של הקב\"ה שליט בכל עולם כולו, כך שלמה שלט בכל העולם, שנאמר (מלכים א ה ד): \"כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה\", והלא תפסח ועזה נתונות זו אצל זו, כדרך שיצא אדם מתפסח והולך למזרח, ומן המזרח למערב, ומן המזרח לצפון, ומן הצפון לדרום, מקיף ועולה עד שעולה לעזה, כך היה שלמה הולך ושולט ומקיף כל העולם מראש ועד סוף. אמר רבי יוסי הגלילי: כל כך למה זכה שלמה? מפני שלא הגביה דעתו וליבו לפני הקב\"ה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם שלמה, אבי החכמה ואבי הנבואה, על שהשפיל עצמו זכה לשלוט מסוף העולם ועד סופו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. מכאן אמרו חכמים: אשרי אדם שמשפיל את עצמו, ואינו מגביה את עצמו, כדי שיזכה לפני הקב\"ה."
+        ],
+        [
+            "(משלי כא א): \"פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו\" - רבי ישמעאל אומר: פלגי מים ביד ה' - מה המים הללו, כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה, ליבו נתון ביד הקב\"ה; אם זכה העולם, הקב\"ה מטה ליבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקב\"ה מטה ליבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחילה, אלא מלפני הקב\"ה, ולכך נאמר \"על כל אשר יחפוץ יטנו\".",
+            "(משלי כא ג): \"עשה צדקה ומשפט\" - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל העושה צדקה ומשפט, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לפניי עולות וזבחים, שנאמר \"נבחר לה' מזבח\". אמר רבי ירמיה: כל יום שיש צדקה ומשפט בעולם, חביב לפני הקב\"ה מעולות וזבחים, שנאמר \"נבחר לה' מזבח\". (משלי כא יד): \"מתן בסתר יכפה אף\" - אמר רבי יוחנן: כל מי שנותן צדקה בסתר, הקב\"ה יכפה מלאך המוות, שנקרא \"אף\", ממנו ומאנשי ביתו. אמר רבי לוי: גדול שכר הנותן צדקה יותר מלוקחה, שזה שנותנה - לשם צדקה הוא נותנה, אבל הלוקח - אינו יודע אם ראוי הוא לה אם לאו. תמן תנינן: (משנה פאה ח ט): \"מי שיש לו חמישה זהובים, ונושא ונותן בהם - הרי זה לא ייטול\". וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל - אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל - אינו נפטר מן העולם עד שיחלוק לאחרים משלו, וכן הוא אומר (ירמיהו יז ז): \"ברוך הגבר אשר יבטח בה'\". (משלי כא כא): \"רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד\" - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מי שרודף אחרי צדקה, הווין לו בנים בעלי צדקה, בעלי תורה, בעלי אגדה. בעלי צדקה מנין? דכתיב \"[רודף צדקה... ימצא...] צדקה\". בעלי תורה מניין? כתיב הכא \"[רודף צדקה... ימצא] חיים\", וכתיב התם (דברים ל כ): \"כי הוא חייך ואורך ימיך\". בעלי אגדה מניין? כתיב הכא \"[רודף צדקה... ימצא...] כבוד\", וכתיב (משלי ג לה): \"כבוד חכמים ינחלו\".",
+            "(משלי כא כב): \"עיר גיבורים עלה חכם\": \"עיר גיבורים\" אלו השמים, שהן עירן של מלאכים; \"עלה חכם\" - זה משה, שעלה לשמים; \"ויורד עוז מבטחה\" - זו תורה, ומניין שמלאכי השרת נקראו גיבורים? שנאמר (תהלים קג כ): \"גיבורי כוח עושי דברו\". ומניין שעלה משה למרום? שנאמר (שמות יט ג): \"ומשה עלה אל האלהים\", ומניין שהתורה נקרא עוז? שנאמר (תהלים כט יא): \"ה' עוז לעמו יתן\". ד\"א \"ומשה עלה אל האלהים\" - אמר רבי שמואל רב נחמני: עד שלא תינתן התורה, (תהלים קטז טז): \"השמים שמים לה'\", לא אלו היו יכולין לירד ולא אלו היו יכולין לעלות; משל למלך שהשיא בתו, וקבע קרטיסין, ואמר 'בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקול לרומי', משהשיא את בתו התיר גזירתא קרטיסים. כך, עד שלא ניתנה התורה מן השמים, \"השמים שמים לה'\", משנתנה התורה, \"ומשה עלה אל האלהים\", (שמות יט כ): \"וירד ה' על הר סיני\". תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות יח א): \"וישמע יתרו כהן מדין\" - מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי רבי יהושע; רבי אליעזר המודעי אומר: נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שניתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט ט): \"ובהיכלו כולו אומר כבוד\", באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו 'בלעם, מה טיבו של עולם כולו מתרעש? שמא הקב\"ה מביא מבול של מים לעולם ומחריבו?', אמר להם 'שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב\"ה שאינו מביא מבול של מים לעולם, שנאמר (ישעיהו נד ט): \"כי מי נוח זאת לי וגו'\". אמרו לו 'שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא?', אמר להם 'לא מבול של מים ולא מבול של אש, תורה הוא נותן לעמו, שנאמר \"ה' עוז לעמו יתן וגו'\". כיוון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, הלכו כל אחד ואחד למקומו.",
+            "(משלי כא כג): \"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו\" - אמר רבי ישמעאל: מלמד שמיתתו של אדם ותחייתו של אדם אינה נתונה אלא בלשון, אם זכה ונצרהו - הוא מחייהו, ואם לאו - הוא ממיתהו, וכן הוא אומר(משלי יח כא): \"מוות וחיים ביד לשון\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי כב א): \"נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב\" - בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום, וכן הוא אומר (משלי א ט): \"כי לוית חן הם לראשך\". \"חן טוב\" - אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): \"כי לקח טוב נתתי לכם\", וכתיב (משלי ח יט): \"טוב פריי מחרוץ ומפז\".",
+            "(משלי כב ד): \"עקב ענוה יראת ה', עושר וכבוד וחיים\" - אמר רבי חנין: אם זכה לקנות ענוה ויראת ה', זוכה לקנות עושר וכבוד וחיים. ואם לאו - (משלי כב ה): \"צנים פחים בדרך עקש\", וכל מי שהוא ערום - \"שומר נפשו ירחק מהם\".",
+            "(משלי כב ו): \"חנוך לנער על פי דרכו\" - רבי אליעזר ורבי יהושע: רבי אליעזר אומר: אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה, הוא מתגדל בהם והולך, שנאמר \"גם כי יזקין לא יסור ממנה\". ורבי יהושע אומר: כהדא תורתא, דלא יליפא רדיא ומתקשיא עלה בסופא, וכהדא עוברתא דכרמא, דאית לה אתר כי אתא עד דהיא רטיבא, וכדקשיא ליה אי את יכיל לה. (משלי כב טו): \"איוולת קשורה בלב נער, שבט מוסר ירחיקנה ממנו\" - אמר רבי זבידא: שבטא של תורה מסירה ממנו, אם זכה אדם לשבט מוסר הרי מוטב, ואם לאו - הרי מלקות בית דין. הוא דאמר מתלא: \"לחכימא ברמיזא, לשטיא בכורמיזא\". אם זכה אדם - הרי שבטא של תורה, ואם לאו - הרי שבט מלכות. תמן תנינן: (משנה אבות ג ו): \"רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות\".",
+            "(משלי כב יז): \"הט אזנך ושמע דברי חכמים\" - אם נכנסת לבית המדרש וראית חכמים שיושבין ומתעסקין בשיחתה של תורה, הט אזנך ושמע לדבריהם על מנת שתשמרם, שנאמר: (משלי כב יח): \"כי נעים כי תשמרם בבטנך\". (משלי כב יט): \"להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה\" - אמר שלמה: הודעתי חכמתי בעולם הזה כדי שתהא שמורה לדורות.",
+            "(משלי כב כ): \"הלא כתבתי לך שלישים בְּמֹעֵצוֹת ודעת\" - בר חוניא אמר: בם עצות ודעת. \"שלישים\" - המד\"א (שמות כא כט): \"מתמול שלשום\". ד\"א \"שלישים\" - גיבורים, כמד\"א (שמות יד ז): \"ושלישים על כולו\". ד\"א \"שלישים\" - אמר רבי ישמעאל: כל מעשה תורה משולש: תורה נביאים וכתובים - אותיותיה משולשים - אל\"ף מ\"ם תי\"ו = אמ\"ת, ושבט משולש - ראובן שמעון לוי - ואותיותיו משולשים ל' ו' י'. ואחים שלושה - משה אהרן ומרים. ונצפן לשלושה, שנאמר (שמות ב ב): \"ותצפנהו שלושה ירחים\". ישראל משולשים - כהנים לויים וישראלים. וירח שלישי, שנאמר (שמות יט א): \"בחודש השלישי לצאת בני ישראל\". קדושה משולשת. אמר רבי לוי: הא למדת, שכל מעשה היום משולש היה, לכך נאמר \"הלא כתבתי לך שלישים\". \"במועצות ודעת\" - מלמד, שבה לימד הקב\"ה עצה ודעת למשה, וכתב לו באמת, והודיעם לו באמת, ונתנם לו באמת, כדי שיילך הוא ויודיעם וישמיעם לישראל באמת, שנאמר: (משלי כב כא): \"להודיעך קושט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך\"",
+            "(משלי כב כב): \"אל תגזל דל כי דל הוא\" - וכי מה היה שלמה צריך להזכיר שני פעמים דל? אלא, משנדלדל מנכסיו, שמתוך שאין לו נכסים חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר (קהלת ט טז): \"וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים\". דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם ד\"א \"אל תגזל דל\" - אמר רבי עקיבא: דיו דלותו של עני, דֵין הוא דאמר מתלא: \"מסתייא לעייקא, שבקיה לעייקותיה\". \"ואל תדכא עני בשער\" - אמר רבי סימון: בשעת דינו, אל תחוס עליו. ד\"א אמר רבי עקיבא: אין מרחמין בדין. ד\"א \"אל תגזול דל\" - אמר רבי חייא: שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן: עני, אביון, מסכן, דל, דך, רש, מך: עני - כמשמעו, אביון - שהוא מתאוה לכל, רואה דבר ואינו אוכל ואינו שותה, מסכן - שהוא מסוכן בחייו, דל - שהוא דל מנכסיו, דך - שהוא מדוכדך ממקום למקום, רש - שהוא מתרושש, מך - שהוא מך עד האסקופה התחתונה. ולא דיו כל העניות הזו, אלא אף את גוזלו?! לפיכך פירש שלמה בחכמתו ואמר: \"אל תגזול דל, כי דל הוא!\". (משלי כב כג): \"כי ה' יריב ריבם\" - אמר רב המנונא: כי ה' יריב ריבם - בעולם הזה, וקבע את קובעיהם נפש - בעולם הבא.",
+            "(משלי כב כח): \"אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך\" - אמר רבי שמעון בר יוחאי: מנהג שעשו אבותיך, אל תשנה אותו, כגון: אברהם שתיקן תפילת השחרית, דכתיב (בראשית יט כו): \"וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'\", ויצחק תיקן תפילת המנחה, שנאמר (בראשית כד סג): \"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב\", ויעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר (בראשית כח יא): \"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש\". שלא תאמר 'אף אני מוסיף אחרת', שנאמר \"אשר עשו אבותיך\", מה עשו אבותיך. אמר רבי יוחנן: לא עשו אבותיך להם לבדם, אלא עשויה לכל הדורות.",
+            "(משלי כב כט): \"חזית איש מהיר במלאכתו\" - בוא וראה חכמתו של שלמה, שהיה מהיר במלאכתו של הקב\"ה, שבית המקדש בנה לשבע שנים [שנאמר (מלכים א ו לח): \"ויבנהו שבע שנים\"], וביתו בנה לשלוש עשרה [שנאמר (מלכים א ז א): \"ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה\"]. ד\"א \"חזית איש מהיר במלאכתו\" - בשעה שביקשו סנהדרין למנותו עם שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, עמדה שכינה לפני הקב\"ה, ואמרה לפניו: 'ריבון העולמים! \"חזית איש מהיר\", הם רוצים למנותו עם חשוכים!', באותה שעה יצאה בת קול ואמרה להם \"לפני מלכים יתייצב, בל יתייצב לפני חשוכים\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי כג ה): \"התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים\" - אמר רבי ישמעאל: שלושה הן שחזרו למקומן: תורה, וישראל, כסף וזהב: ישראל היו מעבר הנהר, דכתיב (יהושע כד ב): \"ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ה' אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם\", ומניין שחזרו למקומם? שנאמר (ירמיהו כז כב): \"בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'\". כסף וזהב היו מארץ מצרים, שנאמר (שמות ג כב): \"ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב\", ומניין שחזרו למקומן? שנאמר (דברי הימים ב יב ט): \"ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח, ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה\". תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו): \"מן השמים השמיעך את קולו וגו'\", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר \"התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים\". אמר רבי יוחנן: אף על פי שנשתברו הלוחות, חזרו ונתחדשו להם, שנאמר (דברים י א): \"בעת ההיא אמר ה' אליי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי ההרה, ועשית לך ארון עץ\". ומה שכתב בראשונים כתב באחרונים, שנאמר (דברים י ד): \"ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים וגו'\". רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, הלוחות הראשונים אימתי ניתנו להם לישראל? אמר לו: ביום הכיפורים. אמר לו: ראיה מניין? אמר לו: כשם שעשה בראשונה ארבעים יום, כך עשה בשניה ארבעים יום. אמר לו: מנה מיום שנשתברו הלוחות עד יום הכיפורים, נמצא שמונים יום! [אמר לו:] ארבעים שהמתין בארץ, וארבעים שעלה לשמים וירד. אמר לו: רבי, מקרא זה מאי פירושו: (חגי א ו): \"זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב\"? [אמר לו:] זרעתם הרבה והבא מעט - משבטל העומר; אכול ואין לשבעה - משבטל לחם הפנים; שתו ואין לשכרה - משבטלו הנסכים; לבוש ואין לחום לו - משבטלו בגדי הכונה; והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - משבטלו שקלים. ועוד אמר לו: רבי, המקרא הזה מהו פירושו: (חבקוק ג יז): \"כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אוכל, גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים\"? [אמר לו:] כי תאנה לא תפרח - משבטלו הביכורים, ואין יבול בגפנים - משבטלו הנסכים ונסכי יין, כחש מעשה זית - משבטל שמן המאור ושמן המשחה, ושדמות לא עשה אוכל - משבטלו התמידין והמוספין, גזר ממכלה צאן - משבטלו הקרבנות, ואין בקר ברפתים - משבטלו זבחי שלמים, אבל למחר, כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מהו אומר? (ירמיהו ל יח): \"ונבנתה עיר על תלה, וארמון על משפטו ישב, ויצא מהם תודה וקול משחקים\", וכתוב: (חבקוק ג יט): \"אלהים ה' חילי, וישם רגליי כאיילות ועל במותיי ידריכני, למנצח בנגינותיי\".",
+            "(משלי כג כד): \"גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו\" - אמר רבי ישמעאל: אשרי דוד מלך ישראל שזכה להוליד בן חכם ולשמוח בחכמתו, לכך נאמר \"ויולד חכם ישמח בו\", מה כתיב אחריו - (משלי כג כה): \"ישמח אביך ואמך\" - אמר רבי עקיבא: אפילו הקב\"ה והחכמה שמחים בו: ישמח אביך - זה הקב\"ה, ואמך - זו החכמה, שנאמר (משלי ב ג): \"כי אם לבינה תקרא\".",
+            "(משלי כג כט): \"למי אוי, למי אבוי, למי מדינים, למי שיח, למי פצעים חנם, למי חכלילות עיניים אמר רבי סימון: בוא וראה כמה קשה יין, ששלוש עשרה ווי\"ן נאמרו בו מתחילה, ואלו הן: (בראשית ט כ): \"- ויחל נוח ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו\" בא שלמה ופירש בחכמתו: למי אוי - למי שהוא שיכור, למי אבוי - ווי לזה, ווי לאבותיו, כמד\"א (דברים כא יח): \"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה\". למי מדינים - שמתוך שמשתכר ביינו, הוא מגלה סוד שבין אדם לחבירו, והוא משלח מדנים. למי שיח - שמתוך שמשתכר ביינו, הוא מוציא שיח ביותר. למי פצעים חינם - שמתוך שמשתכר ביינו הוא הולך ועושה פצע וחבורה חינם. למה? מפני שאין לו דין. למי חכלילות עיניים - אם זכה אדם ושתה כדי צרכו, הוא מתוק לחכו. דרש רבי ישמעאל: (בראשית מט יב): \"חכלילי עיניים מיין\" - תנו לו יין, שהוא ערב לחכו. ולמי הוא ערב? רבי אליעזר אומר: לזה שהוא שותה כדי צרכו. רבי יהושע אומר: לזקן, שנאמר (בראשית מט יב): \"וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.\", אמר רבי ירמיה: אל תקרי לבן שִׁנַּיִם אלא לבן שָנִים: מה חלב הזה מרצה דעתו של תינוק, כך היין משיב דעתו של זקן. מה כתיב אחריו? (משלי כג ל): \"למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך\". אמר רבי אלעזר: אוי לזה שמ ניח דברי תורה ומשכים על היין, מה כתיב אחריו? (משלי כג לא): \"אל תרא יין כי יתאדם, כי יתן בכוס עינו\" - אמר רבי יוחנן: בכיס כתיב, וקרי בכוס, ולמה זה? קונה הוא נותן עיניו בכוס, ומוכר הוא נותן עיניו בכיס. מה כתיב אחריו? (משלי כג לב): \"אחריתו כנחש יישך וכצפעוני יפריש\" - מה הנחש נושך וממית, אף היין נושך וממית, מה צפעוני הפריש בין מיתה לחיים, אף היין מפריש בין מיתה לחיים."
+        ],
+        [
+            "(משלי כד י): \"התרפית ביום צרה - צר כחכה\" - אמר רבי אבהו: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין לו כוח לעמוד ביום צרה. אמר רבי יצחק: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אינו יכול לענות ביום צרה. אמר רבי לוי: התרפית - מכל מקום.",
+            "(משלי כד כג): \"גם אלה לחכמים, הכר פנים במשפט בל טוב\" - מכאן הודיע שלמה לחכמים כדי שלא יהו מכירין פנים בדין, למה? בל טוב - הא כיצד? אם היה רשע עומד בדין, והוא בעל ממון, אל תהי נושא לו פנים בדין בשביל ממונו, והכל מקללים אותו, ואומרים לו 'אוי לו לזה שאבד את חייו, ונושא לו פנים מפני שהוא בעל ממון', שנאמר: (משלי כד כד): \"אומר לרשע צדיק אתה - יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים\". אבל אם מוכיח בדין, מביא עליו ברכות טוב, שנאמר: (משלי כד כה): \"ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב\". מה כתוב אחריו - (משלי כד כו): \"שפתיים ישק משיב דברים נכוחים\" - אמר רבי לוי: אלו דברי תוכחות, הה\"ד (משלי ח ט): \"כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת\".",
+            "(משלי כד ל): \"על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב\" - מה השדה הזאת, אם אין אדם חורשה וזורעה היא מעלה לה כולה קוצים ודרדרים; \"ועל כרם אדם חסר לב\" - מה הכרם הזה, אין אדם מעדרו ומנכשו - הוא מעלה עשבים; כך תלמיד חכם, אם אינו נושא ונותן בדברי תורה, סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא. (משלי כד לא): \"והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה\" - אמר רב�� יוחנן: שפרץ גדרה של תורה, כל זמן שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב פנויין, הן נכנסין ושרויין בתוכו, ואין יצר הרע שולט בהן, ואין אדם יכול להוציאם מתוכו. משל למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר, ומצא שם טרקלין וחדרים גדולים, נכנס ושורה בתוכן; כך יצר הרע, אם אין מוצא דברי תורה, שולט ביניהן, ואין אתה יכול להוציאו מתוכו."
+        ],
+        [
+            "(משלי כה א): \"גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה\" - אמר רבי לוי: מפני מה זכו אנשי חזקיה מלך יהודה לאריכות ימים? מפני שהיו מתונין ומיישבין את הדין, שנאמר: (משלי כה יא): \"תפוחי זהב במשכיות כסף, [דבר דבור על אפניו]\". אמר רבי חמא בר חנינא: מה תלמוד לומר \"גם אלה\"? אלא, מלמד שהיו מתונין בדין ומיישבין את הדין, שכל מי שהוא מקפיד בדין, סופו לשכוח את דבריו, שכן מצינו במשה רבינו, על שהקפיד לשעה, שכח את דבריו, והשיב אלעזר תחתיו, שנאמר: (במדבר לא כא): \"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' את משה\". למשה רבינו ציווה, ולי לא ציווה. \"אשר העתיקו אנשי חזקיה\" - למה נאמר? שאני אומר: משלות ושיר השירים וקהלת גנוזין עד שנכתבין: במשלות מה הוא אומר - (משלי ז יא): \"הומיה היא וסוררת, בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פינה תארוב\", בשיר השירים מהו אומר - (שיר השירים א יג): \"צרור המור דודי לי בין שדיי ילין, אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי\", בקהלת מה הוא אומר - (קהלת יא ט): \"שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט\". אמר רבי יוחנן: ביקשו לגנוז ספר קהלת, שמצאו בו דברים נוטין לצד מינות: משה רבינו אמר (במדבר טו לט): \"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם\", ושלמה אמר (קהלת יא ט): \"והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך\". הותרה הרצועה?! לית דין ולית דיין?! כיוון שמצאו בסוף הפסוק \"ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט\", אמרו 'יפה אמר שלמה'. ד\"א \"אשר העתיקו\" - אין העתיקו אלא פירשו, כמד\"א (בראשית יב ח): \"ויעתק משם ההרה\", איןצריך לומר (איוב ט ה): \"המעתיק הרים ולא ידעו\". והלא דברים קל וחומר, ומה אם משה רבינו, אבי הנביאים ואבי החכמים, על שהקפיד לשעה שכח את דבריו, קל וחומר לשאר בני האדם. בן עזאי אומר: עמדת על דבריך - ביטלתם. ",
+            "(משלי כה יד): \"נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר\" - אמר רבי לוי: בעוון שנודרין בציבור ואין משלמין, השמים מעצרים מלהוריד טל ומטר. \"איש מתהלל במתת שקר\" - אמר הקב\"ה: נוח לו לאדם שלא יידור משיידור ולא ישלם, שכן מפורש על-ידי שלמה (קהלת ה ד): \"טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם\".",
+            "(משלי כה טז): \"דבש מצאת אכול דייך\" - זה שמעון בן עזאי; \"פן תשבענו והקאתו\" - זה שמעון בן זומא.",
+            "(משלי כה יח): \"מפיץ וחרב וחץ שנון, איש עונה ברעהו עד שקר\" - אמר רבי אבהו: בוא וראה כמה קשה הוא לשון הרע, כנגד שלושה דברים הללו, כנגד הרמחים והחרב והחצים: מה הרומח דוקר וממית, כך לשון הרע הורג וממית; ומה החרב הורג וממית, כך לשון הרע הורג וממית; ומה החץ הזה זורקו ואינו יכול להחזירו, כך לשון הרע הורג וממית. וכשם שקיללו דוד, כך קיללו שלמה: דוד אמר (תהלים יב ד): \"יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות\", ושלמה אמר \"מפיץ וחרב וחץ שנון\".",
+            "(משלי כה כא): \"אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים\" - אמר רבי חמא בר חנינא: אף על פי שהשכים להרגך, ובא רעב וצמא לתוך ביתך, האכילהו והשקהו; למה? (משלי כה כב): \"כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך\" - אל תקרי ישלם לך, אלא ישלימנו לך."
+        ],
+        [
+            "(משלי כו ד): \"אל תען כסיל כאיוולתו\" - מה כתיב אחריו? (משלי כו ה): \"ענה כסיל כאיוולתו\"! אמר רב הונא: \"אל תען כסיל כאיולתו\" - במקום שמכירין אותך ואותו, \"פן תשוה לו גם אתה\", שלא יהו אומרים 'בואו וראו חכם נושא ונותן עם הכסיל'; \"ענה כסיל כאיוולתו\" - אמר רבי יהושע בן לוי: במקום שאין מכירין אותך ואותו, למה? \"פן יהיה חכם בעיניו\", שלא יהו אומרים 'אילולי לא היה חשוד בדברים שהוא מדבר עליו, לא היה שותק לו'.",
+            "(משלי כו ח): \"כצרור אבן במרגמה, כן נותן לכסיל כבוד\" - אמר רבי אלכסנדראי: כל מי שהוא חולק כבוד לכסיל - כזורק אבן למרקוליס.",
+            "(משלי כה יח): \"כמתלהלה היורה זיקים חצים ומוות\" - אמר רבי אלעזר בר' שמעון: כל מי שהוא יושב ומרמה את חבירו בדברים קשים - כאילו זורק לו חצים ומוות. (משלי כו יט): \"כן איש רימה את רעהו ואמר 'הלא משחק אני'\" - מה כתיב אחריו: (משלי כו כ): \"באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון\" - מה האש, במקום שאין עצים אין האש, כך במקום שאין לשון הרע ישתוק מדון. מה כתיב אחריו: (משלי כו כא): \"פחם לגחלים ועצים לאש, ואיש מדיינים לחרחר ריב\".",
+            "(משלי כו כד): \"בשפתיו יינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה\" - אמר רבי זעירא: מדבריו של אדם אתה יודע אם אוהבך אם שונאך; שכן מצינו בהמן הרשע, שהיה מדבר עם מרדכי בפה, ובליבו היה שנאתו, שנאמר (אסתר ו ז): \"ויאמר המן בליבו וגו'\", ועוד פסוק אח (אסתר ה ט): \"ויימלא המן על מרדכי חמה\". וכן מצינו בעשו הרשע, שהיה מדבר עם יעקב, ובליבו היה שונאו, שנאמר (בראשית כז מא): \"יעברו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי\". תמן תנינן: עשר נקודות בתורה: (בראשית טז ה): \"ישפוט ה' ביני וביניך\" - יו\"ד שביניך נקוד, מלמד ששרה אמנו אומרת 'תחזור הגר לשפחותה', ואברהם אבינו היה אומר 'לאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה?! חילול שם שמיים בדבר', אם כן יכריע המקום על דבריי ועל דברייך, שנאמר (בראשית כא יב): \"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה\", מה ראשונה על אודות הגר, אף שניה על אודות הגר. (בראשית יט לג): \"ולא ידע בשכבה ובקומה\" - מפני מה נקוד? מלמד שלא ידע בשכבה, אבל בקומה ידע, בשכבה של בכירה ובקומה של צעירה, מלמד שעבירה גוררת עבירה. (בראשית לז יב): \"ויילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם\" - את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות, והרי דברים קל וחומר: מה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם, אם הלכו לתלמוד תורה על אחת כמה וכמה. (במדבר ט י): \"או בדרך רחוקה\" - מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (במדבר ג לט): \"כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן\", 'ואהרן' נקוד עליו, מלמד שלא היה אהרן מן המניין. (במדבר כט טו): \"ועשרון עשרון\" - עשרון הראשון נקוד עליו, מלמד שלא היה טעון שני עשרונות, אלא עשרון אחד. (במדבר י לה): \"ויהי בנסוע הארון\" - בין למעלה בין למטה נקוד, רבי אמר: ספר היה בפני עצמו ונגנז. (במדבר כא ל): \"ונשים עד נופח אשר עד מידבא\" - נקוד עליו, מלמד ששיירו שם פליטה. (דברים כט כח): \"הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו\" - נקוד על לנו ולבנינו, מלמד שאמרו ישראל לפני הקב\"ה: ריבון העולמים, על מה שבגלוי מצווין, ואין מצווין על מה שבסתר? אמר להם הקב\"ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד. (בראשית לג ד): \"וי��ול על צואריו וישקהו ויבכו\" - נקוד על 'וישקהו', מלמד שלא בנשיקה ממש של אהבה, אלא של שנאה. אמר רבי שמעון בן מנסיא: וכי מה היה חושב עשו הרשע באותה שעה, בכלל אוהב או בכלל שונא, הוי אומר בכלל שונא, וכך הוא אומר (משלי כא א): \"פלגי מים וגו'\", הא למדת שהיה מדבר עם יעקב בפה, ושנאה בליבו, שנאמר \"ובקרבו ישית מרמה\". אמר רבי סימון: בשעה שהיה עשו הרשע מתחנן לפני אביו, ואומר (בראשית כז לח): \"ברכני גם אני אבי\", היה בדעתו לברכו יותר מיעקב אחיו, מיד הפליגתו רוח הקודש, אמרה לו 'יצחק יצחק, אל תאמין בחנוניו של רשע, שנאמר:",
+            "(משלי כו כה): \"כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו\". מהו \"כי שבע תועבות בליבו\"? אמר רבי יוחנן: מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרו לו 'גלוי וידוע לפניי שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים'. באותה שעה בירכו ברכה קלה, אמר לו (בראשית כז מ): \"ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד\", אימתי? כל זמן שהם יושבין ומתעסקין בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה - \"ופרקת עולו מעל צוארך\", מייד (בראשית כז כב): \"והידיים ידי עשו\", אם זכו - \"הקול קול יעקב\", ואם לאו - \"והידיים ידי עשו\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי כז ב): \"יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך\" - אמר רבי אבון: גנאי הוא לאדם שיאמר בפיו דברים של שבח על שמו, אלא \"נכרי ואל שפתיך\".",
+            "(משלי כז יז): \"ברזל בברזל יחד\" - זה משה ופרעה הרשע, שהיו מתנקשים זה עם זה בדברים. ד\"א זה מקלו של אהרן וחרטומי מצרים, שהיו מתנקשין זה עם זה בכשפים. אמר רבי זעירא: בשעה שנכנס משה לפני פרעה, אמר לו 'מי שלחך?', אמר לו 'אלהי העברים', אמר לו 'ומה אמר?' אמר לו 'שלח את עמי ויעבדוני', אמר לו 'וכי יש אלוה לעולם שאיני מכירו? (שמות ה ב): \"לא ידעתי את ה'!\"'. ואמר לו 'חייך, שכל אלוהות שאני מכיר אותם, כל אחד ואחד שלח לי איגרת, אבל אלוה שאתם מזכירין, מימיו לא שלח לי איגרת, אלא המתן לי מעט עד שאביא פנקס שלי שכל אגרות מלכים נמנין בו'. מייד שלח והביא קלוסקוס שלו, ושבעים סופרים שהיו יודעים שבעים לשון, והתחילו קוראים אגרות לפניו, כיוון שלא מצאו שמו של הקב\"ה, אמר לפניו 'לא כך אמרתי לך - לא ידעתי את ה'!', מייד שלח והביא חכמי מצרים, אמר להם 'מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם אלו?', אמרו לו 'כך שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם', שנאמר (ישעיהו יט יא): \"אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעו עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני, בן מלכי קדם?!\". אמר להם הקב\"ה 'שוטים שבעולם, קריתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים?! חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם, שנאמר (ישעיהו כט יד): \"ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר\". כיוון שראה משה שהיה מנאץ עצמו בדברים, חזר לפני הגבורה ואמר לפניו 'ריבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך מתחילה (שמות ד יג): \"שלח נא ביד תשלח\"?! שהוא יושב ומנאץ בדברים ואומר לי 'לא ידעתי את ה'! אמר לו 'חייך, הוא אמר 'לא ידעתי את ה', סופו לידע, והוא אומר 'וגם את ישראל לא אשלח', סופו לשלוח על כרחו. משל למלך שאמר לעבדו 'צא והבא לי דג מן השוק', הלך והביא לו דג מבאיש, אמר לו 'בגזירה, או אכול את הדג, או תלקה מאה מלקיות, או תתן מאה מנה', אמר לו 'אני אוכל את הדג', לא הספיק לאכלו עד שאמר 'אני לוקה מאה מלקות', לקה עד ששים או עד שבעים, ולא הספיק ללקות עד שאמר 'אני נותן מאה מנה', נמצא אוכל את הדג מבאיש, ולוקה המכות, ונותן מאה מנה. כך נעשה למצרים: לקו, ושילחו, ונתנו את ממונם. מי גרם להם - על ידי שנתקשו לפני המקום, לפיכך נת��שה המקום יותר עליהם על-ידי משה, לכך נאמר \"ברזל בברזל יחד\".",
+            "(משלי כז יח): \"נוצר תאנה יאכל פריה\" - אמר רבי לוי: אם זכה אדם בתורה בעולם הזה, יאכל פריה לעולם הבא. תמן תנינן (משנה פאה א א): \"אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, ותלמוד תורה כנגד כולם\", לכך נאמר \"נוצר תאנה יאכל פריה\".",
+            "(משלי כז יט): \"כמים הפנים לפנים\" - אמר רבי חנינא: וכי מים פנים יש להם?! אלא, מה המים הללו, אדם נותנן בכלי ומסתכל בהן והן נראין לך, כך \"לב האדם לאדם\".",
+            "(משלי כז כג): \"ידוע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים\" - זהו שישראל משיבין להקב\"ה ואומרין לפניו 'ריבון העולמים, ידוע תדע פני צאנך בעולם הזה, שית ליבך לעדרים לעתיד לבוא!'. ומניין שישראל נקראו צאן? שנאמר (יחזקאל לד לא): \"ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם\". ומניין שישראל נקראו עדרים? שנאמר (יחזקאל לד יד): \"במרעה טוב ארעה אותם, ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם, שם תרבצנה וגו'\". ד\"א \"שית לבך לעדרים\" - מה הרועה רועה עדרים עדרים לבד, כך עתידין ישראל לחנות מחנות מחנות."
+        ],
+        [
+            "(משלי כח ו):\"טוב רש הולך בתומו\" - זה יעקב; \"מעקש דרכים והוא עשיר\" - זה עשו הרשע, שנברא כולו כאדרת שער, שנאמר (בראשית כה כה): \"כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו\".",
+            "(משלי כח ט): \"מסיר אזנו משמוע תורה\" - אמר רב הונא: כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה, \"גם תפילתו תועבה\". אמר ר' חנין: נאמר כאן \"מסיר אזנו משמוע תורה\", ולהלן הוא אומר (משלי כא יג): \"אוטם אזנו מזעקת דל\" - מה להלן \"גם הוא יקרא ולא ייענה\", אף כאן \"תפילתו תועבה\".",
+            "(משלי כח יא): \"חכם בעיניו איש עשיר\" - זה בעל מקרא; \"ודל מבין יחקרנו\" - זה בעל תלמוד. ד\"א \"חכם בעיניו [איש עשיר]\" - זה המן הרשע; \"ודל מבין יחקרנו\" - זה מרדכי. ד\"א \"חכם בעיניו איש עשיר\" - זה פרעה; \"ודל מבין יחקרנו\" - זה משה רבינו. ד\"א \"חכם בעיניו איש עשיר\" - זה עשו; \"ודל מבין יחקרנו\" - זה יעקב.",
+            "(משלי כח יג): \"מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם\" - אמר רבי יוחנן: מודה על מנת ועוזב - ירוחם, כמד\"א (ישעיהו נה ז): \"יעזוב רשע דרכו וגו'\".",
+            " (משלי כח יט): \"עובד אדמתו ישבע לחם\" - אם זכה אדם לתורה - ישבע לחם, כמד\"א (משלי ט ה): \"לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי\". \"ומרדף ריקים ישבע ריש\" - כמד\"א (משלי ג לד): \"אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן\". תמן תנינן: (משנה אבות ד יב): \"אם עמלת בתורה - יש לך שכר הרבה, ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך\".",
+            "(משלי כח כז): \"נותן לרש אין מחסור, ומעלים עיניו רב מארות\" - אמר רבי עקיבא: כל מי שנותן צדקה לעני - אין מחסור, ואם לאו, ומעלים עיניו - רב מארות. הוא היה אומר: אם היה עני אצלך שחרית, ונתת לו איסר והלך לו, ובא אחר במנחה, אל תאמר 'כבר נתתי לראשון', אלא מצוה שתתן גם לאחרון, דכתיב (קהלת יא ז): \"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים\"."
+        ],
+        [
+            "(משלי כט ד): \"מלך במשפט יעמיד ארץ\" - דרש רב נחמן בר יצחק: אם דומה דיין למלך, שאין צריך כלום, יעמיד ארץ; \"ואיש תרומות\" - ואם דומה לכהן, שהוא מחזר על הגרנות, יהרסנה."
+        ],
+        [
+            "(משלי ל א): \"דברי א��ור בן יקה המשא\": אגור - שאגר חלציו; בן יקה - בן שהוא נקי מכל חטא ועוון; המשא - שנשא עולו של הקב\"ה; נאום הגבר - שהיתה עליו רוח הקודש; לאיתיאל - שהבין אותיותיו של אל; ואוכל - שהיה יכול לעמוד בהם; הא כיצד? שמלך על העליונים ועל התחתונים, מניין? שנאמר (מלכים א ה ד): \"כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה\". ואחר כל אותה המלכות וכל אותה החכמה וכל אותו השבח, צריך לומר - (משלי ל ב): \"כי בער אנוכי מאיש\" - זה נוח, שנקרא איש, שנאמר (בראשית ו ט): \"נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו\". אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו, ונקרא צדיק. \"ולא בינת אדם לי\" - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר (מלכים א יא ג): \"ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות\", לכן נאמר (מלכים א יא ד): \"נשיו היטו את לבבו\", כמד\"א (משלי טז א): \"לאדם מערכי לב\".",
+            "(משלי ל ד): \"מי עלה שמים וירד\" - זה משה; \"מי אסף רוח בחפניו\" - זה אהרן; \"מי צרר מים בשמלה\" - זה אליהו; \"מי הקים כל אפסי ארץ\" - זה אברהם אבינו; \"מה שמו\" - ה' שמו, שנאמר (שמות טו ג): \"ה' איש מלחמה ה' שמו\". \"ומה שם בנו כי תדע\" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): \"בני בכורי ישראל\". ד\"א: \"מי עלה שמים\" - מי הוא זה שתפילתו עולה לשמיים והוא מוריד הגשמים - זה שמחלק מעשרותיו כראוי; \"וירד\" - שהוא מוריד טל ומטר לעולם, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל העשבים: \"מי אסף רוח בחפניו\" - זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, וכן הוא אומר (מלאכי ג י): \"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די\"; ומניין שהרוחות צורך התבואה - דכתיב (דברים לב ב): \"יערוף כמטר לקחי\". \"מי צרר מים בשמלה\" - מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפילתו עולה לשמים ואינה מורידה למים, אלא צורר המים ואינן יורדות לארץ. \"מי הקים כל אפסי ארץ\" - כמד\"א (דברים כח כד): \"יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו'\"; \"מה שמו\" - זה אברהם, שהפריש מעשר תחילה, שנאמר (בראשית יד כ): \"ויתן לו מעשר מכל\", והקנה לו הקב\"ה שמיים וארץ, שמיים לגשמים ורוחות, וארץ לפירות, שכן כתיב (בראשית יד יט): \"ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ\", ברכו שיקנה לו האלהים שמים, וארץ לזרעותיו; \"ומה שם בנו\" - זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (בראשית כו יב): \"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'\", מלמד שמדדן לעשרן. \"כי תדע\" -וכן הזהיר הקב\"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם - יברכם, שנאמר (דברים יד כב): \"עשר תעשר\" - עשר בשביל שתתעשר. ד\"א: \"מי עלה שמים\" - זה משה, דכתיב (שמות יט ג): \"ומשה עלה אל האלהים\". \"וירד\" - שנאמר (שמות יט יד): \"וירד משה מן ההר אל העם\". \"מי אסף רוח בחפניו\" - שנאמר (שמות ט כט): \"כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'\". \"מי צרר מים בשמלה\" - שנאמר (שמות טו ח): \"ניצבו כמו נד נוזלים\". \"מי הקים כל אפסי ארץ\" - זה אוהל מועד, שהוא שקול כנגד מעשה שמים וארץ, שנאמר (שמות לח כא): \"אלה פקודי המשכן משכן העדות\", נאמר כאן משכן העדות, ונאמר להלן בשמים ובארץ (דברים ד כו): \"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ\". ד\"א: \"מי אסף רוח בחפניו\" - זה אהרן, שנאמר (במדבר יז יא): \"ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'\", וכתיב (במדבר יז יג): \"ויעמוד בין המתים ובין החיים\". \"מי הקים\" - זה אברהם אבינו; \"מה שמו\" - זהו שנאמר (שמות טו ג): \"ה' שמו\". \"ומה שם בנו\" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): \"בני בכורי ישראל\". ד\"א: \"מי הקים כל אפסי ארץ\" - זה משה, שה'ים אוהל מועד, שהעולם הוקם עמו, \"להקים המשכן\" לא נאמר אלא \"להקים את המשכן\", העולם הוקם עמו, שעד הוקם המשכן היה העולם רותת, ומשהוקם נתבסס העולם, לכך נאמר (במדבר ז א): \"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן\". ד\"א: \"מי עלה שמים\" - זה אליהו, שנאמר (מלכים ב ב יא): \"ויעל אליהו בסערה השמים\"; \"מי אסף רוח בחפניו\" - זה אליהו, שנאמר (מלכים א יז א): \"אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי\"; \"מי צרר מים בשמלה\" - דכתיב (מלכים ב ב ח): \"ויקח אליהו את אדרתו\"; \"מי הקים כל אפסי ארץ\" - (מלכים א יז כג): \"ראי, חי בנך\".",
+            "(משלי ל ז): \"שתים שאלתי מאיתך\", (משלי ל ח): \"שוא ודבר כזב הרחק ממני, ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי\", (משלי ל ט): \"פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה', ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהיי\" אמר רבי לוי: וכי תעלה על דעתך ששלמה המלך דובר שקרים היה? או גונב או נשבע לשקר היה? אלא הוי אומר שנתן חכמה לדורות כדי שלא לעשות. אמר רבי יודן: לא נאמר אלא להחמיר על דברי תורה: להלן כתיב (שמות כ ז): \"לא תשא\", ואף הוא החמיר: \"שווא ודבר כזב הרחק ממני\"; ולהלן כתיב (שמות כ יג): \"לא תגנוב\", ואף הוא החמיר ואמר \"ופן איוורש וגנבתי\". הא למדת, שלא לבטל דברי תורה הוא בא, אלא להחמיר.",
+            "(משלי ל טו): \"לעלוקה שתי בנות הב הב\" - שני פעמים הב הב למה? אמר רבי שמעון בר יוחאי: עתידה גיהנם לצווח לפני הקב\"ה ולומר 'הב לי את הרשעים!' (משלי ל טז): \"שאול ועוצר רחם, ארץ לא שבעה מים, ואש לא אמרה הון\" - אש של גיהנם לא אמרה הון, שאינה מרחמת על הרשעים.",
+            "(משלי ל יח): \"שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים\" (משלי ל יט): \"דרך הנשר בשמים\" - שאין אדם מכיר את מקומו; \"דרך נחש עלי צור\" - שאין אדם מכיר את דרכו; \"ודרך גבר בעלמה\" - אמר רבי יוחנן: זה התרנגול, שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו.",
+            "(משלי ל כא): \"תחת שלוש רגזה ארץ\", (משלי ל כב): \"תחת עבד כי ימלוך\", (משלי ל כג): \"תחת שנואה כי תיבעל ושפחה כי תירש גברתה\" - אמר רבי אלכסנדראי: מהיכן למדנו? מהגר שפחת שרה.",
+            "(משלי ל כד): \"ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים\": (משלי ל כה): \"הנמלים עם לא עז\" - זה בבל, שנאמר (ישעיהו כג יג): \"הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה\". (משלי ל כו): \"שפנים עם לא עצום\" - זה מדי, \"וישימו בסלע ביתם\" - זה אחשורוש וכורש, שביקשו לבנות בית המקדש. (משלי ל כז): \"מלך אין לארבה\" - זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כולו כארבה שהוא פורח באויר. (משלי ל כח): \"שממית בידיים תתפש\" - זה אדום, שאין בכל השרצים שנואה כמותה, וכן כתיב (מלאכי א ג): \"ואת עשו שנאתי\". \"והיא בהיכלי מלך\" - אדום, שהחריב בית המקדש. \"שממית בידיים תתפש\" - אמר רבי ירמיה: דא היא אדום אומתא רשיעתא, דכל דקיימא תמן משתכחא.",
+            "(משלי ל כט): \"שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת\" - ואלו הן: (משלי ל ל): \"ליש גיבור בבהמה, ולא ישוב מפני כל\" - למה לא ישוב מפני כל? שאינו מתבייש. (משלי ל לא): \"זרזיר מתניים או תיש\" - מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות שהיא עומדת - אין אתה יכול לעמוד לפניה. (משלי ל ל): \"ליש גיבור\" - זה בבל, שנאמר (ירמיהו ד ז): \"עלה אריה מסובכו\". (משלי ל לא):  \"זרזיר מתניים או תיש\" - זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש, שנאמר (אסתר ו א): \"בלילה ההוא\". (משלי ל לב): \"אם נבלת בהתנשא\" - זה י��ן, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כמד\"א (בראשית לד ז): \"כי נבלה עשה בישראל\". (משלי ל לג): \"כי מיץ חלב יוציא חמאה\" - זה אדום, שלא זכה למלכות אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח ח): \"ויקח חמאה וחלב\". חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות. ד\"א: (משלי ל לב): \"אם נבלת בהתנשא\" - אמר רבא, ואיתימר רב שמואל בר נחמני: אם ניבל אדם עצמו על דברי תורה - מתנשא, \"ואם זמות - יד לפה\". (משלי ל לג): \"כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'\" - רבי ינאי דרש את הפסוק הזה: \"כי מיץ חלב יוציא חמאה\" - במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוא מוציא כל חלב שינק משדי אמו. \"ומיץ אף יוציא דם\" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. \"ומיץ אפיים יוציא ריב\" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות."
+        ],
+        [
+            "(משלי לא א): \"דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ\" - אמר רבי יוחנן: מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו: (משלי לא ב): \"מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי\" - אתה בן שנדרתי אותך להקב\"ה - (משלי לא ג): \"אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ\" - למה? שלא יחלישו אותך ויגנבו דעתך'. (משלי לא ד): \"אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר\", (משלי לא ה): \"פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי\" - מהו מחוקק? אמר רבי סימון: אלו דברי תורה, כמד\"א (שמות לב טו): \"מזה ומזה הם כתובים\". ד\"א \"משא אשר יסרתו אמו\" - אמר רבי ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא \"כוליה עלמא מחניפין למלכא\", באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב\"ה להחריבה, שנאמר (ירמיהו לב לא): \"כי על אפי ועל חמתי היתה וגו'\". ואמר רבי לוי: על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד - היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו: מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה\"ד \"משא אשר יסרתו אמו\"].",
+            "(משלי לא י): \"אשת חיל מי ימצא\" - זו היא התורה; \"ורחוק מפנינים מכרה\" - שהיתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ. (משלי לא יא): \"בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר\" - שלא חסר בה דבר. ד\"א \"אשת חיל מי ימצא\" - אמרו: מעשה היה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אמו? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו. אמר לה 'היכן שני בני?', אמרה 'לבית המדרש הלכו', אמר לה 'צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם', נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר 'היכן שני בני?', אמרה לו 'הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים', הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו 'רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך', אמר לה 'אמרי שאלתך', אמרה לו 'רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?', אמר לה 'בתי, מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו', אמרה לו 'רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו', מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר 'בני! בני! רבי! רבי! בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן!', באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר 'רבי, לא כך אמרת לי - אני צריך להחזיר הפקדון לרבו?', אמר (איוב א כא): \"ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך\". אמר רבי חנינא: בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר \"אשת חיל מי ימצא\". אמר ר' חמא בר חנינא: מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת? מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר רבי יוחנן: ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר (דברים כו טז): \"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות\".",
+            "(משלי לא יד): \"היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה\" - אמר ר' שמעון בן חלפתא: אם אין אדם מגלה עצמו על דברי תורה - אינו למד תורה לעולם, ואין לחם אלא תורה, שנאמר (משלי ט ה): \"לכו לחמו בלחמי\". (משלי לא טו): \"ותקם בעוד לילה\" - כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בתורה בלילה, הקב\"ה מושך עליו חוט של חסד [ביום], שנאמר (תהלים מב ט): \"יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי\", ולא עוד אלא שהקב\"ה ממציא לו מזונותיו בכל יום ויום, שנאמר \"ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה\", ואין טרף אלא מזונות, שנאמר (תהלים קיא ה): \"טרף נתן ליראיו וגו'\", ואומר (בראשית ח יא): \"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה\", ואומרת 'אשרי אדם שמזונותיו מרורין כזית ומסורין בידו של הקב\"ה, ולא מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם' למה, שהקב\"ה זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר (תהלים קמה טז): \"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון\".",
+            "(משלי לא כא): \"לא תירא לביתה משלג\" - חזקיה אמר: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש - שישה חודשים בחמה וששה חודשים בצינה. והקב\"ה בתחילה מכניסם בחושך, והוא מכניסם בחמה בגיהנם, והם אומרים 'זו היא גיהנם של הקב\"ה?' ואחר-כך הם יוצאין לשלג, והם אומרים 'זו היא צינתו של הקב\"ה?', בתחילה הם אומרים 'ווה ווה', ולבסוף 'ווי ווי', הוא שדוד אומר (תהלים מ ג): \"ויעלני מבור שאון מטיט היון\", ממקום שאומר ווה ווי, והיכן הם משליכים נפשותיהם - בשלג, הה\"ד (תהלים סח טו): \"בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון\", השלג הוא צלמונה שלהם. יכול אף ישראל כן - ת\"ל \"לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים\", קרי ביה: שְנַיִם: מילה פריעה, ציצית תפילין, (דברים ט״ו:י״ד): \"העניק תעניק\", (דברים ט״ו:י״ד): \"פתוח תפתח\", (דברים ט״ו:י׳): \"נתון תתן\", (דברים יד כב): \"עשר תעשר\"; לפיכך משה מזהיר את ישראל \"עשר תעשר\".",
+            "(משלי לא כט): \"רבות בנות עשו חיל\": אדם הראשון נצטווה על שש מצוות, נח - על אבר מן החי, אברהם - על המילה, יצחק - חנכו לשמונה, יעקב - על גיד הנשה, יהודה - על היבמה, ישראל - על רמ\"ח מצוות עשה, כנגד רמ\"ח איברים שבאדם: כל איבר ואיבר אומר לו לאדם 'בבקשה ממך עשה בי מצוה זו', ושס\"ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, וכל יום ויום אומר לאדם 'אבקש ממך שלא תעשה בי עבירה זו'. (משלי לא ל): \"שקר החן והבל היופי\" - שקר היה חִנּוֹ של נח, שנאמר (בראשית ו ח): \"ונוח מצא חן בעיני ה'\"; אמר רבי לוי: בדורו בלבד. \"והבל היופי\" - הבל היה יופיו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן מנסיא: תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני כלים דסקירין, אחד לו ואחד לבני ב��תו, של מי עושה נאה - לא שלו? כך, אדם הראשון נברא לשמש לפני הקב\"ה, וגלגל חמה להאיר לבריות. ואם תפוח עקיבו כך - קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. \"אישה יראת ה' היא תתהלל\" - זה משה. (משלי לא לא): \"תנו לה מפרי ידיה\" - אמר רבי יוסי בר ירמיה: מפני מה הוא המשיל את הנביאים בנשים? אלא, מה האישה הזאת אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישים מלתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב\"ה. אמר הקב\"ה לישראל: בניי, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר (יהושע א ח): \"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה\", ואומר (יהושע א ט): \"הלא ציוויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת\". ואומר (עזרא ג יא): \"בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'\", \"אמת קנה\", (משלי ה יז): \"יהיו לך לבדך\", (משלי ט ט): \"תן לחכם ויחכם עוד\", (משלי ט יא): \"כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים\". ד\"א \"אשת חיל מי ימצא\" - זש\"ה (תהלים צב טז): \"עוד ינובון בשיבה וגו'\", כנגד אברהם ושרה, שהיו שקולים כאחד בצדקה ובגמילות חסדים, היו סימן טוב לעולם, כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להם, שכן מצינו באשתו של נוח שהיו שקולין מעשיה כמעשיו, לפיכך זכתה עמו וניצלה ממי המבול. \"בטח בה לב בעלה\" - זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר (בראשית יב טז): \"ולאברם היטיב בעבורה\". \"גמלתהו טוב ולא רע\" - זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו. \"דרשה צמר ופשתים\" - זו לאה אמנו, שקיבלה ליעקב בסבר פנים יפות, דכתיב (בראשית ל טז): \"ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר 'אליי תבוא כי שכור שכרתיך וגו'\", לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. \"היתה כאניות סוחר\" - זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום, לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון. \"ותקם בעוד לילה\" - זו בתיה בת פרעה, גויה היתה ונעשית יהודיה, והזכירו שמה בין הכשרות, בשביל שעסקה במשה, לפיכך זכתה ונכנסה בחייה לגן עדן. \"זממה שדה ותיקחהו, [מפרי כפיה נטע כרם]\" - זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר (ישעיהו ה ז): \"כי כרם ה' צבאות בית ישראל\". \"חגרה בעוז מתניה\" - זו מרים, שקודם שנולד משה אמרה 'עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל', כיוון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה 'היכן נבואתיך?', ועמד וירק בפניה, ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב (שמות ב ד): \"ותתצב אחותו מרחוק\". \"טעמה כי טוב סחרה, [לא יכבה בלילה נרה]\" - זו חנה, שטעמה טעם תפילה, שנאמר (שמואל א ב א): \"ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' וגו'\", לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זוג למשה ולאהרן, שהיו מאירין לישראל כנרות, דכתיב (תהלים צט ו): \"משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו\", וכתיב ביה בשמואל (שמואל א ג ג): \"ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'\". \"ידיה שלחה בכישור\" - זו יעל, שלא הרגה את סיסרא בכלי זיין, אלא ביתד בכוח ידיה. ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר (דברים כב ה): \"לא יהיה כלי גבר על אשה\". \"כפה פרשה לעני\" - זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ומים. \"לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים\" - זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מהם, מפני שנתנו לה סימן, (יהושע ב יח): \"את תקות חוט השני\". \"מרבדים עשתה לה, [שש וארגמן לבושה]\" - זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו. \"נודע בשערים בעלה\" - זו מיכל, שהצילה דוד מן המיתה. \"סדין עשתה ותמכור\" - זו אמו של שמשון, שנושעו ישראל על-ידו. \"עוז והדר לבושה, [ותשחק ליום אחרון]\" - זו אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד: אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה. \"פיה פתחה בחכמה\" - זו אשה חכמה, שאמרה (שמואל ב כ טז): \"שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך\", שהצילה את העיר בחכמתה, וזו היתה סרח בת אשר. \"צופיה הליכות ביתה\" - זו אשתו של עובדיה, שהצילה בניה ולא עבדו עבודה זרה עם אחאב. \"קמו בניה ויאשרוה\" - זו שונמית, שנקראה (מלכים ב ד ח): \"אשה גדולה\", ומפני מה - מפני שהחזיקה באלישע לאכול. \"רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה\" - זו רות המואביה, שנכנסה תחת כנפי השכינה. \"שקר החן והבל היופי\" - שהניחה אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה, וקיבלה כל המצוות: תחום שבת - (רות א טז): \"אל אשר תלכי אלך\"; איסור יחוד עם איש - \"ובאשר תליני אלין\"; תרי\"ג מצוות - \"עמך עמי\"; עבודה זרה - \"ואלהייך אלהיי\"; ארבע מיתות בית דין - \"באשר תמותי אמות\"; \"ושם אקבר\" - אלו שני קברות המתוקנות לבית דין, אחד לנסקלים ולנשרפים ואחד לנהרגין ולנחנקין. לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד, שריווה להקב\"ה בשירות ותושבחות, לפיכך נאמר: \"תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה\". החזק במוסר, שמרו התורה, ותינצלו מיצר הרע."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "מדרש משלי - שלמה באבער",
+            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_(%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8)"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מדרש משלי",
+    "categories": [
+        "Midrash",
+        "Aggadah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Verse"
+    ]
+}
\ No newline at end of file