diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e35bb01363f3f4c7c9dc5e9d79dbdc9894dda3ea
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "From When. The Tana is referring to a Possuk as it says in the Possuk, \"When you lie down and when you get up.\" From there we learn that it is an obligation on each man to read Shema in the evening and in the morning. And the Mishna now asks when is the time? and from the Possuk that says when you lie down at the beginning, we start with the evening Shema.",
+                "The Possuk \"And after you shall eat from the Kodshim\" is referring to Terumah in Yevamos daf 74. Here the possuk understands, until the firmament goes away from the light and becomes dark that is when the stars come out."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/On Your Way.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/On Your Way.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e31b3dc3b87fd8c06f5795338701c82c88f7e947
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/On Your Way.json	
@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ומפרש הר\"ש בשם הירושלמי דר\"י אתיא כר\"א דס\"פ חזקת הבתים. דמתיר לעשות חלל תחת רשות הרבים כדי שתהיה עגלה טעונה אבנים מהלכת. ומסיק דמתיר לעשות אבל אינו שלו לעולם. ואם בא אחר להשתמש באותו חלל שתחת רשות הרבים כל הקודם זכה הלכך מביא ואינו קורא. ונשמע דר\"י לא פליג אלא בדרך הרבים אבל לא בדרך היחיד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לאפוקי הזתים שבאים עליהם גשמים והם פולטים שמנם. הר\"ש מירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא למדם אמונה הר\"מ. אבל כולי עלמא מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וביאר בחבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:",
+                "אמו מישראל. בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ותירץ דאע\"ג דלאמו לא נשבע, לאבי אמו שהוא מישראל נשבע. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "עד עשרה דורות. לאו דוקא דכמו שנא' בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה\"נ דכותיה וכ\"כ הר\"מ אפילו לאחר כמה דורות:",
+                "ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה כמו שעי\"ז צוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':",
+                "תמיהני דבכל דוכתי אימעטו מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטין קונה שני אילנות מכח ספק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופירוש מלת אורה כתבתי במ\"ד פ\"ה דב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "הפריש. א\"ל הרי נראו ונדחו ולעיל כתב הר\"ב והר\"ש דירקבו. ובירושלמי מוקים למתניתין שנתן דעתו משעה ראשונה למוכרה:",
+                "וצ\"ל דאע\"ג דמוכר נמי אינו קורא. כל שהביא הוא בכלל הגדתי היום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נופץ. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך ליתני נטמאו בהר הבית וי\"ל דמשום ואינו קורא הוי רבותא. דאפי' הביאם טהורים עד לעזרה אינו קורא (ועיין מ\"ח פ\"ו דשבת). תוי\"ט:",
+                "ואין קורא. כתב הר\"ש לחד פירוש בירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לשון הגמרא ב\"ב דפ\"ב תחתיהן וביניהם כו' כמלא אורה וסלו. ופירש הרשב\"ם תחתיהן, תחת עיקר האילנות והנופות. וביניהם, קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה. וחוצה להן סביב האילנות מקום שעלין נופותיהן ולחוץ:",
+                "וחכירות. בחכירי בתי אבות הוא. ירושלמי. והשתא אתי שפיר דר\"י לא פליג במ\"ב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וגדוליהן אסורין כו'. עד ס\"ה ותימא דבמ\"ד פ\"ט דתרומות תנן גדולי תרומה תרומה. וע\"ע שהניח בצ\"ע. ואיש אחד העיר לבבו בדברי הרב דמישב קושיא הזאת שכתב ד\"ה וגדוליהם תערובות של כו' שזרעם וצמחו אותן הגדולים נמי אסורים כו'. א\"כ הוא הדבר החמור דהרי שם נשנה המדומע גדוליהן חולין וחבלים נפלו בנעימים:"
+            ],
+            [
+                "ובפ\"ק דפאה משמע דאלו מדרבנן יש להם שיעור וכ\"כ הר'מ דצריך להפריש אחד משישים. ולמ\"ש בריש פאה בשם רש\"י דשעור תרומה רמוזה בפסוקים. י, 'ל דה\"ק דהתרומה יש להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא אבל בכורים אין להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא:",
+                "ושלא בפני הבית. כ\"ז נלמד בספרי פרשת קרח ופרשת ראה ועיין סוף שקלים (ולענין מע\"ש בזה\"ז עיין יו\"ד סי' של\"א. ב\"ד):"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי דכתיב וראשית כל בכורי כל וכ\"ה (ביחזקאל מ״ד:ל׳):",
+                "וקרא גבי פסח כתיב ויליף לה כל פינות כו'. ותו בירושלמי הא דתימא כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "ושלא כו'. בירושלמי פ\"ב דתרומות מנין שתרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אחד ביהודה אחד בגליל:",
+                "כבכורים. כי, מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת האילנות מספיק לו על שאר אילנות וזה ענין שלא מן המוקף. ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שאינם מקבלים טומאה בעודם מחוברים לקרקע. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולירק בדרך אחד. משום דגדל על כל מים כדאמר בר'ה די\"ד ותבואה ואילנות גדלים על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים שמשקים אותו תמיד כירק. רש\"י סוכה. דל\"ט:",
+                "פירוש השנה השלישית מונין לו לחניטתו. אבל מספר הג' שנים מונין משעת קליטתו כמפורש בריש ר\"ה:",
+                "וברבעי. כמ\"ד נטע רבעי:",
+                "והר\"מ פירש שאם נגמר בשביעית ונכנסת השמינית ועדיין האתרוג באילן אותו האתרוג הפקר כדין פירות שביעית וב' הפירושים בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכל הנך ג' דעות דתנאי הוא בחולין פ\"ה ד\"פ:"
+            ],
+            [
+                "ואין שוחטין. איצטריך למתני ביו\"ט. כי היכי דלא תטעה לומר דודאי טעון כיסוי ואפר כירה מוכן הוא לגביה אבל אינו ענין לשוה לחיה. (וכן אין חייבין עליו כרת דמ\"י ב\"ד) תוי\"ט:",
+                "ואין פודין. וכ\"ש דאינו קרב לגבי המזבח ולהכי לא איצטריך למתני:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא:",
+                "וצ\"ל דתני ליה אגב וע\"ד שכתבתי לעיל:"
+            ],
+            [
+                "ומש\"ה הוא דתני לה בהך בבא והיה יכול לשנות בכל הבבות דשוה. וע\"ע תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי ונראה דלאו דוקא. וה\"ה סמדר דפחות מבוסר אלא נקיט בוסר (לאשמעינן) שעדיין לא בא לכלל עונות מעשר. תוי\"ט:",
+                "בגמי. והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם. ומה שייחד גמי, כפי הנהוג. הר\"מ:",
+                "ואיני יודע היכי מפיק לה מפרי דהא אף במחובר פרי הוא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלחו לפניהם. שלוחים להודיע לאנשי ירושלים:",
+                "וה\"ה לשאר פירות. וז\"ל הר\"מ אם היה הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכלם:",
+                "ולפ\"ז הם על מינוי אחד הונחו. אבל לשון הר\"מ והסגנים. ולפ\"ז נראה דהסגנים סגני לויה הם. וסגני כהונה קורא בשם יותר נכבד והוא פחות ומעין שם ממשלה הוא כמו זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה):"
+            ],
+            [
+                "אגריפס. המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה. הר\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ר'י אומר. התוי\"ט האריך לפרש במאי פליגי ת\"ק ור\"י. מסיק צ\"ל דר\"י לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת\"ק דזהו שאמר עודהו הסל על כתפו קור' מהגדתי עד כו' דלאו למימרא דכל זה בעוד הסל על כתפו שזה אינו אלא עד ארמי כו' ומשהגיע לארמי כו' מוריד כו' ות\"ק לא נחית לפרושא מאי דעביד ביני וביני אלא התחלת הענין הוא אומר שבעוד על כתפו מתחיל לקרוא הגדתי. ומה שאומר וגומר כל הפרשה אינו מוסב על עודהו על כתפו אלא אומר שגומר כל הפרשה כולה ולא ביאר באיזה ענין ואתא ר\"י ומבארו והולך. וע\"ע:",
+                "והתוספת במנחות דס\"א כתבו דתחת יד לאו דוקא אלא הבעלים אוחזו בשפתיו. ומיהו הביאו בשם הירושלמי דמוכח שתחת יד ממש:",
+                "ירושלמי דכתיב לפני ה' יכול במערב שההיכל במערב המזבח ת\"ל אל פני המזבח אי לפני המזבח יכול בדרום ששם הכבש והוא פני המזבח ת\"ל לפני ה' הא כיצד מגישין על קרן דרומית מערבית. וכן הוא בגמרא מנחות די\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאינו יודע. שמקרא בכורים בלה\"ק כדתנן במ\"ג פ\"ז דסוטה:"
+            ],
+            [
+                "ערבה קלופה. נצרים הם ענפים או שבטים. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳). ופירוש קליפה שמסירין קליפתה תרגום מחשוף הלבן קליף. הר\"מ:",
+                "וק\"ל דאי הכי עניים מתביישים ולמה לא תקנו כדי שלא יתביישו העניים שאף העשירים יביאו בנצרים כמו שמצינו בכמה מקומות. וי\"ל משום כבוד בית אלהינו ומשרתיו לא חשו על שיתביישו העניים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חייב בדמאי. וצ\"ע אי נאכל אף בטומאה הואיל ולא תני בהדיא. תוי\"ט: [טו] ירושלמי אבל הא דבעי למילף מיניה דה\"ה לתוספת, מלתא דתמיה הוא, דהא חמור בתוספת מבעטור כדלעיל ובכלל מין בשאינו מינו הוא תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה. א\"נ דתפסה מחיים ואפילו לרבנן דר\"מ דמ\"ז פ\"ה דכתובות:",
+                "ופירושו דחוק ור' יצחק בר' מלכי צדק פירש דכמו דס\"ת אע\"ג דמכרה קדושתה עליה דס\"ת היא ה\"נ הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושייהו להאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבנינהו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה והיינו דקתני כס\"ת:",
+                "פירוש, הכהן לאחר שבא לידו. ובטובה פליג עם ת\"ק, ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר מהדרי ליה חכמים, נותנין אותה לאנשי משמר כו'. ואע\"ג דאין נותנין דר\"י בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים:"
+            ]
+        ],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f47131c6992bd868e704bf2d28b7d8ac953c1176
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,140 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bikkurim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ומפרש הר\"ש בשם הירושלמי דר\"י אתיא כר\"א דס\"פ חזקת הבתים. דמתיר לעשות חלל תחת רשות הרבים כדי שתהיה עגלה טעונה אבנים מהלכת. ומסיק דמתיר לעשות אבל אינו שלו לעולם. ואם בא אחר להשתמש באותו חלל שתחת רשות הרבים כל הקודם זכה הלכך מביא ואינו קורא. ונשמע דר\"י לא פליג אלא בדרך הרבים אבל לא בדרך היחיד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לאפוקי הזתים שבאים עליהם גשמים והם פולטים שמנם. הר\"ש מירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא למדם אמונה הר\"מ. אבל כולי עלמא מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וביאר בחבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:",
+                "אמו מישראל. בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ותירץ דאע\"ג דלאמו לא נשבע, לאבי אמו שהוא מישראל נשבע. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "עד עשרה דורות. לאו דוקא דכמו שנא' בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה\"נ דכותיה וכ\"כ הר\"מ אפילו לאחר כמה דורות:",
+                "ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה כמו שעי\"ז צוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':",
+                "תמיהני דבכל דוכתי אימעטו מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטין קונה שני אילנות מכח ספק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופירוש מלת אורה כתבתי במ\"ד פ\"ה דב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "הפריש. א\"ל הרי נראו ונדחו ולעיל כתב הר\"ב והר\"ש דירקבו. ובירושלמי מוקים למתניתין שנתן דעתו משעה ראשונה למוכרה:",
+                "וצ\"ל דאע\"ג דמוכר נמי אינו קורא. כל שהביא הוא בכלל הגדתי היום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נופץ. וקשה דהואיל ואינו חייב באחריותן אלא עד הר הבית כדתנן בסמוך ליתני נטמאו בהר הבית וי\"ל דמשום ואינו קורא הוי רבותא. דאפי' הביאם טהורים עד לעזרה אינו קורא (ועיין מ\"ח פ\"ו דשבת). תוי\"ט:",
+                "ואין קורא. כתב הר\"ש לחד פירוש בירושלמי דטעמא משום דאם נטמאו ליכא שמחה. וכתיב ואמרת ושמחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לשון הגמרא ב\"ב דפ\"ב תחתיהן וביניהם כו' כמלא אורה וסלו. ופירש הרשב\"ם תחתיהן, תחת עיקר האילנות והנופות. וביניהם, קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה. וחוצה להן סביב האילנות מקום שעלין נופותיהן ולחוץ:",
+                "וחכירות. בחכירי בתי אבות הוא. ירושלמי. והשתא אתי שפיר דר\"י לא פליג במ\"ב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וגדוליהן אסורין כו'. עד ס\"ה ותימא דבמ\"ד פ\"ט דתרומות תנן גדולי תרומה תרומה. וע\"ע שהניח בצ\"ע. ואיש אחד העיר לבבו בדברי הרב דמישב קושיא הזאת שכתב ד\"ה וגדוליהם תערובות של כו' שזרעם וצמחו אותן הגדולים נמי אסורים כו'. א\"כ הוא הדבר החמור דהרי שם נשנה המדומע גדוליהן חולין וחבלים נפלו בנעימים:"
+            ],
+            [
+                "ובפ\"ק דפאה משמע דאלו מדרבנן יש להם שיעור וכ\"כ הר'מ דצריך להפריש אחד משישים. ולמ\"ש בריש פאה בשם רש\"י דשעור תרומה רמוזה בפסוקים. י, 'ל דה\"ק דהתרומה יש להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא אבל בכורים אין להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא:",
+                "ושלא בפני הבית. כ\"ז נלמד בספרי פרשת קרח ופרשת ראה ועיין סוף שקלים (ולענין מע\"ש בזה\"ז עיין יו\"ד סי' של\"א. ב\"ד):"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי דכתיב וראשית כל בכורי כל וכ\"ה (ביחזקאל מ״ד:ל׳):",
+                "וקרא גבי פסח כתיב ויליף לה כל פינות כו'. ותו בירושלמי הא דתימא כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "ושלא כו'. בירושלמי פ\"ב דתרומות מנין שתרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אחד ביהודה אחד בגליל:",
+                "כבכורים. כי, מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת האילנות מספיק לו על שאר אילנות וזה ענין שלא מן המוקף. ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שאינם מקבלים טומאה בעודם מחוברים לקרקע. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולירק בדרך אחד. משום דגדל על כל מים כדאמר בר'ה די\"ד ותבואה ואילנות גדלים על מי גשמים ואתרוג גדל על כל מים שמשקים אותו תמיד כירק. רש\"י סוכה. דל\"ט:",
+                "פירוש השנה השלישית מונין לו לחניטתו. אבל מספר הג' שנים מונין משעת קליטתו כמפורש בריש ר\"ה:",
+                "וברבעי. כמ\"ד נטע רבעי:",
+                "והר\"מ פירש שאם נגמר בשביעית ונכנסת השמינית ועדיין האתרוג באילן אותו האתרוג הפקר כדין פירות שביעית וב' הפירושים בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכל הנך ג' דעות דתנאי הוא בחולין פ\"ה ד\"פ:"
+            ],
+            [
+                "ואין שוחטין. איצטריך למתני ביו\"ט. כי היכי דלא תטעה לומר דודאי טעון כיסוי ואפר כירה מוכן הוא לגביה אבל אינו ענין לשוה לחיה. (וכן אין חייבין עליו כרת דמ\"י ב\"ד) תוי\"ט:",
+                "ואין פודין. וכ\"ש דאינו קרב לגבי המזבח ולהכי לא איצטריך למתני:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא:",
+                "וצ\"ל דתני ליה אגב וע\"ד שכתבתי לעיל:"
+            ],
+            [
+                "ומש\"ה הוא דתני לה בהך בבא והיה יכול לשנות בכל הבבות דשוה. וע\"ע תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי ונראה דלאו דוקא. וה\"ה סמדר דפחות מבוסר אלא נקיט בוסר (לאשמעינן) שעדיין לא בא לכלל עונות מעשר. תוי\"ט:",
+                "בגמי. והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם. ומה שייחד גמי, כפי הנהוג. הר\"מ:",
+                "ואיני יודע היכי מפיק לה מפרי דהא אף במחובר פרי הוא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלחו לפניהם. שלוחים להודיע לאנשי ירושלים:",
+                "וה\"ה לשאר פירות. וז\"ל הר\"מ אם היה הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכלם:",
+                "ולפ\"ז הם על מינוי אחד הונחו. אבל לשון הר\"מ והסגנים. ולפ\"ז נראה דהסגנים סגני לויה הם. וסגני כהונה קורא בשם יותר נכבד והוא פחות ומעין שם ממשלה הוא כמו זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה):"
+            ],
+            [
+                "אגריפס. המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה. הר\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ר'י אומר. התוי\"ט האריך לפרש במאי פליגי ת\"ק ור\"י. מסיק צ\"ל דר\"י לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת\"ק דזהו שאמר עודהו הסל על כתפו קור' מהגדתי עד כו' דלאו למימרא דכל זה בעוד הסל על כתפו שזה אינו אלא עד ארמי כו' ומשהגיע לארמי כו' מוריד כו' ות\"ק לא נחית לפרושא מאי דעביד ביני וביני אלא התחלת הענין הוא אומר שבעוד על כתפו מתחיל לקרוא הגדתי. ומה שאומר וגומר כל הפרשה אינו מוסב על עודהו על כתפו אלא אומר שגומר כל הפרשה כולה ולא ביאר באיזה ענין ואתא ר\"י ומבארו והולך. וע\"ע:",
+                "והתוספת במנחות דס\"א כתבו דתחת יד לאו דוקא אלא הבעלים אוחזו בשפתיו. ומיהו הביאו בשם הירושלמי דמוכח שתחת יד ממש:",
+                "ירושלמי דכתיב לפני ה' יכול במערב שההיכל במערב המזבח ת\"ל אל פני המזבח אי לפני המזבח יכול בדרום ששם הכבש והוא פני המזבח ת\"ל לפני ה' הא כיצד מגישין על קרן דרומית מערבית. וכן הוא בגמרא מנחות די\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאינו יודע. שמקרא בכורים בלה\"ק כדתנן במ\"ג פ\"ז דסוטה:"
+            ],
+            [
+                "ערבה קלופה. נצרים הם ענפים או שבטים. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳). ופירוש קליפה שמסירין קליפתה תרגום מחשוף הלבן קליף. הר\"מ:",
+                "וק\"ל דאי הכי עניים מתביישים ולמה לא תקנו כדי שלא יתביישו העניים שאף העשירים יביאו בנצרים כמו שמצינו בכמה מקומות. וי\"ל משום כבוד בית אלהינו ומשרתיו לא חשו על שיתביישו העניים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חייב בדמאי. וצ\"ע אי נאכל אף בטומאה הואיל ולא תני בהדיא. תוי\"ט: [טו] ירושלמי אבל הא דבעי למילף מיניה דה\"ה לתוספת, מלתא דתמיה הוא, דהא חמור בתוספת מבעטור כדלעיל ובכלל מין בשאינו מינו הוא תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה. א\"נ דתפסה מחיים ואפילו לרבנן דר\"מ דמ\"ז פ\"ה דכתובות:",
+                "ופירושו דחוק ור' יצחק בר' מלכי צדק פירש דכמו דס\"ת אע\"ג דמכרה קדושתה עליה דס\"ת היא ה\"נ הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושייהו להאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבנינהו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה והיינו דקתני כס\"ת:",
+                "פירוש, הכהן לאחר שבא לידו. ובטובה פליג עם ת\"ק, ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר מהדרי ליה חכמים, נותנין אותה לאנשי משמר כו'. ואע\"ג דאין נותנין דר\"י בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים:"
+            ]
+        ],
+        []
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/On Your Way.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/On Your Way.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a1f73e0e600924d907083fbebf53b28d54fde0bb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/On Your Way.json	
@@ -0,0 +1,252 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מסקנא דלכולי עלמא רוב עמי הארץ מעשרין הן הלכך לא גזרו באלו ואפילו הכי חשו למיעוט הכא דשכיחי טובא והיו הרבה נכשלים. תוספ'. ודמאי דא מאי:",
+                "ולא פירש מה יעשה בה אם יתננה לכהן או ימכרנה לו. ודעת הרמב\"ם דנותנן לכהן ודעת הר\"ש כ' או מוכר לו היתר לפי חשבון:",
+                "והכסבר. מדאפסיק שביהודה בין חומץ לכסבר ש\"מ דכסבר לאו ביהודה הוא אלא בכל מקום. וכ\"ה בר\"מ ובר\"ש בשם הירושלמי דגם כסבר ביהודה:"
+            ],
+            [
+                "היינו הבעלים:",
+                "אבל התוספ' קיימו הגירסא ופירשו דיש לומר כך מחללין כסף על כסף אפילו לחזור ולפדות אותו הכסף על דבר אחר וכן נחשת על הפירות דומיא כמו שפירש כסף על כסף ובלבד שיפדה פירוש בלבד שיהא דעתו מתחלה כשיחלל נחשת על הפירות לחזור לפדות הפירות אז מותר אבל אם היה אז דעתו להעלותן ונמלך לפדותן צריך להעלותן:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי פליגי רבי אושעיא ורבי יוחנן. דרבי יוחנן אומר בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו ולרבי אושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן:",
+                "והמדומע. התרומה שמה דמעה מלשון הפסוק מלאתך ודמעך:",
+                "היינו אליבא דרבי אושעיא אבל לרבי יוחנן לא גזרו וא\"צ לטעם לא חיישינן וכו' וטעמא דרבי יוחנן דכל לכהן לא גזרו וכעין דאיתא ספ\"ה. תוי\"ט:",
+                "שמן ערב. ולשון הר\"ש דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמירא כלומר אע\"ג דסיכה נמי כשתיה כדלקמן מ\"מ לא חמור כמו אכילה ושתיה עצמה:"
+            ],
+            [
+                "ומשתתפין בו. נקט שתוף לגלויי אמערבין דבין בחצירות ובין בתחומין. דהוה אמינא דוקא בחצרות שאינו אלא תקנת שלמה אבל תחומין דאף למ\"ד דרבנן סמכוהו אקראי חמיר קמ\"ל שתוף דגם כן תקנת שלמה הוא:",
+                "דטעונה כוס (וכ\"ש ברכת הנהנין דמותר בדמאי ועיין ריש פרק ז' דברכות) תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון הר\"מ בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ וא\"כ פירות ארץ ישראל שיצאו לחו\"ל חייבין בתרומה ובמעשר:",
+                "ואין רצונו באלו המינים כל המין אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא\"י בלבד וע\"כ יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שהוא כו'. וצריך שיקבל עליו דברים אלו וכשיבואו עדים שקיבל דברים אלה ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד הרי זה נאמן. הר\"מ:",
+                "שאינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו הי' מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "חבר. נקרא ת\"ח וכן יקראו לת\"ח תברי' ונקראו בזה השם כי תברתם זה לזה תברה נאמנת כי היא חבורה לשם שמים. הר\"מ:",
+                "לכאורה נראה דא\"ב דזקן ות\"ח, דת\"ח אע\"פ שא\"צ בפני ג' צריך להרגיל עצמו ל' יום. אבל הזקן אין צריך גם לזה, אלא שאי אפשר לומר כן. עיין בכורות דף ל: ועיין בתוי\"ט:",
+                "דהא דאין עם הארץ נאמן לומר שלא נטמאו אע\"פ שהוא ישרא, ל וישנו בתורה ובמצות. לפי שאין בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות הלכך לענין שלא הוכשרו נאמן שאין זה צריך לשום בקיאות לדקדק. תוי\"ט:",
+                "היינו אפילו עישר את פירותיו לפניו:"
+            ],
+            [
+                "והא דתנן לעיל דאין תבר רשאי למכור לעם הארץ. אפשר לומר דחבר דהכא לאו דוקא אלא דנאמן למעשרות. ועוד י\"ל דאתיא אליבא דמאן דאמר דמותר לגרום טומאה כו': ולקמן בריש פרק ה' מפרש דהכא במוכרים במדה דקה עסקינן ומתרי טעמי דדזנונים הוא. תוי'ט:",
+                "סיטון. בלשון יון חטין ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון רשב\"ם ועל זה נקרא כל תגר גדול סיטון:"
+            ],
+            [
+                "פירוש גירסא המהופך. כל הדברים שדרך בני אדם למכור בגסה מותר לו למכרן דמאי אף על פי שהוא מודד בדקה וזה שאמר טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך למדוד במדה דקה אינו מותר למוכרו דמאי אפילו למדוד במדה גסה שרבי מאיר הולך אחר דבר הנמכר. הר\"מ:",
+                "דרבי מאיר הולך אחרי המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא:",
+                "דינר. שיעורו ששה זוזים מכסף ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים הר\"מ וזוז שכתב ר\"ל מעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "איכא מ\"ד בירושלמי. ועיין בסוף פ\"ק דעירובין:",
+                "מימרא א\"ר הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין:",
+                "ובחיבור הרמב\"ם נראה שחזר בו ואין לחלק בין אכילה אצל בעה\"ב לאכילה בביתו וכן בת\"ח מוכיח מהגמ' דכ\"ש דאמרינן מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והרי בביתו אוכל אלא ע\"כ דאין לחלק:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"ש דתנן בפרק קמא דמעשרות ירק הנאגד משיאגד. וקודם לכן כי משליך הרי מפקירו ופטור מן המעשרות:",
+                "ונמלך. חזר בעצתו תרגום איעצך אמלכינך ולטעמיה אזיל שפסק כמ\"ד פ\"ק דקדושין שכל שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה ועיין בתוי\"ט:",
+                "עד שיעשר. בירושלמי ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו, פירוש שיסברו הכל דמאי ויפרישו מה שתקן זה שהוא פטור על השאר שהוא חייב והשני עושה אותן צבור לפניו ויקבעם לתוך פירותיו:"
+            ],
+            [
+                "בדרך. ונקבעו למעשר:",
+                "לשמור ולגנוז כמו והצנע לכת:",
+                "עד שיעשר. וכ\"ש אם יאכלם בעצמו שלא יאכל עד שיעשר דהא בהוקבעו למעשר עסקינן כמ\"ש. אלא קמ\"ל דאף להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן אסור:",
+                "שיודיענו. כי הוא מותר לו לשלוח טבל ולהודיע למי שישלחנו שהוא טבל ואינו חושש ר\"י שמא אם נתיר לו ישלח לו ולא יודיענו. הר\"מ. ומזה מובן הטעם שמודה ר\"י שבדמאי אסור דמשום דקיל יש לחוש שלא יודיענו:"
+            ],
+            [
+                "מיירי במפקיד חולין מתוקנים:"
+            ],
+            [
+                "וצריך עיון דלעיל בטוחן עובד גלולים שנתשד להחליף בשל ישראל נמי הוי לן למיחש כזה ואפשר כיון שיד העו\"ג באמצע והתבר אינו מוציא ליד ישראל לא הוי בכלל כו'. תוי\"ט:",
+                "ובהא פליגי דרבנן סברי דלטובה נתכוונת אבל אי ידעינן לגזול מכוונת מודו רבנן:",
+                "וגבי פונדקית לא תני המתקלקל לפי שאכסנאי תמיד סומך על הפונדקית לפיכך חוששת ביותר רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מוצאי שבת. ר\"ל ליל ראשון אחר צאת הככבים אבל בין השמשות אוכל. הר\"מ:",
+                "לא יאכל כו'. על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת. הר\"מ:",
+                "עד שיעשר. ר\"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי. הר\"מ:",
+                "לא יאכל. כסתם מתני' פ\"ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא סעידו:",
+                "למקומה ירושלמי תרומת סעשר של דמאי שחזר. ה למקומה מדמעת:",
+                "על פיו. פי' שהפרישה החבר אי העם האר. ן בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהן. ונפלה למקוסה לצ\"ט שמהם הופרשה. שואלין את הע\"ה אם כבר תיקנה לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת ואין כאן דימוע:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל משלי:",
+                "לא יאכל. אע\"פ שא\"ל מעושרין הן. דלא דמי ללוקח דלעיל. דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם ע\"ה על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האריך להפליא דהרי בריש מכילתין מפרש דע\"ה חשודין על מעשר עני. עד דמסיק מפירוש הירושלמי דרבנן לדבריו דר\"א קאמרו דסברית דלא נחשדו ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שקרא שם. ר\"ל בע\"ש:",
+                "לתרומת מעשר. הר\"ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה להשהותה ורגי. לין להפרישה לאלתר אפי' הביאה לבית. ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע\"פ שקרא שם אין בו תועלת ניתנו ללוי בשבת זה שאינו יכול להפריש בשבת תרו\"מ דהוה כמתקן סנא. תוי\"ט:",
+                "ואין אסור אחרי שהפרישו מע\"ש אלא בהולכה לכהן. ואין כל הסתנות שוים בזה:"
+            ],
+            [
+                "שהוא נאמן. לענין איסור כל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם אוכלים דבר איסור. והכא במכילתין לענין מעשרות ותרוסה מיירי:",
+                "אינו נאמן. ואין לומר נהמנוהו במגו דאי בעי אומר שמצאו ולקח סמנו. אין זה מגו טוב שמתיירא שימצא בדאי אם יבוא אותו פלוני וישא \"להו זה ששלחו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתוספ' כתובות כ\"ד האריכו להקשות והעלו כפרש\"י ז\"ל. שלי חדש ואינו יבש כל צורכו של תבירי יבש וישן דאע\"פ שמגרע שלו ומוסיף להשביח של חבירו אינו נאמן להחזיק את חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין:"
+            ],
+            [
+                "וטעמייהו דרבנן מצויין הם להתפרנס מעיר אחרת. ירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעת מקום:",
+                "תרומת מעשר. לפי שהפרשה הוא לתרומת מעשר בלבד אבל המעשר א\"צ להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו הרי הלוי המוציא מתבירו עליו הראיה הלכך מסיים לאחד ממאה שזה יפריש אח\"כ וא\"נ יותר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ול\"ג ושליש שחולק המאה לג' חלקים ומכל חלק נוטל עשירית העשירית וג' העשירית הן אחד מל\"ג ושליש ועיין בתוי\"ט:",
+                "כלומר דהשתא אין אנו צריכין לפרש חסר דבר מועט כיון דבלאו הכי מתני' כאבא אלעזר:",
+                "והשאר חלה. בירושלמי הרוצה להפריש תרומה תרומת מעשר וחלה כאחת כמה הן א' מעשרים ופירוש הר\"ש א' מעשרים היינו ה' סאה ממאה. ב' מהן תרומה גדולה וא' תרומת מעשר וב' לחלה שהיא א' ממ\"ח אלא דכך אין החשבון מכוון:",
+                "בצפונו. שכן דרך בני אדם בהושטת יד ימין נוטל מה שכנגד ימינו והיא שמאלו של אותו דבר לכך מקדים צפונו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי הנחתום בעצמו אפשר שיעשה מעיסה א' מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתנים זה מזה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וטפוס. כמו דפוס לפי שהיו עושין הלחם בדפוס. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פלחי דבילה. כשנתייבשו ודרוסות בעיגול מתעגל לפלחים שיש בפלח כמה דבילות. הר\"ש. ופלח מל' פולח ובוקע:",
+                "הרמב\"ם מפרש בד\"א. לפי שנאמר שזה שנתן מתנה גדולה איש נ, דיב הוא ועכ\"פ הוציא המעשרות וזה שנתן מתנה מועטת איש כילי הוא ולא עישר לכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומגנות אחרת. אם לקח ממנו וחזר ולקח ממנו פעם שניה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אין אדם רשאי. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן דשמא לא יודיע ללוקח.",
+                "דאי אפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל ברוב מדאורייתא ולא נתחייב אלא מדרבנן. ואם יתקן בטבל ודאי ממקום אחר יהיה מן החיוב על הפטור:",
+                "ה\"ה לנאמן על המעשרות:"
+            ],
+            [
+                "ולר\"מ קמ\"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:",
+                "דדרשינן ליה כפשטיה ומשום גזל הכהן נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד דלא הוברר חלקן. הר\"ש:",
+                "כל שכן דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואסור אף לכהנים כדתנן במ\"ב פ\"ח דתרומות ונדרש מפסוק כן תרימו גם אתם לרבות כהנים ולוים:"
+            ],
+            [
+                "מן הדמאי. תרומת מעשר בדמאי ובודאי אף תרומה גדולה בכלל להכי תנן סתמא:",
+                "ויחזור כו'. שהרי אפשר שא' מהן טבל אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהם בערך אחד וחיובן מדרבנן. תוי\"ט:",
+                "עד שיוציא. הבעל הבית ואח\"כ יתננה לכהן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אינו רוצה לומר אבל לתרום צריך דא\"כ אין בין מקבל לחוכר אלא הושאל שם מעשר לכל המתנות:",
+                "לפניהם. והחלוקה יהיה בפני בעל השדה שיודע שמה שנתן לו הוא טבל. הר\"מ:",
+                "דאדעתא דהכי יורדים החוכרים ומעיקרא בשל רשות המחכיר גדלים אין זה פורע ומהאי טעמא נמי לא הוי כמוכר טבל לעם הארץ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ורבנן סתמו בהתנה שהמעשרות שלהם דהוה ליה כאומר לו תלוש מקרקע ותקנה לך. ובהכי קני:"
+            ],
+            [
+                "הקרתני. מודה בכהן טמא שהוא שותף עם הטהור דאפילו הכי חולק עמו דהרי יובל למוכרו לטהור. אבל הכא אין רשאי למכור חוץ לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן איפכא וסתמא תנן:",
+                "משמע דהוא הדין אם קיבל למסקן ומהרמב\"ם משמע דדוקא לשמן תנן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואף דלקמן בפ\"ה מ\"ד קי\"ל דבדרבנן היינו לר' אושעי' דס\"ל הכי אבל הר'מ מפרש דמיירי שחלקו הענבים והפריש מחלקו מעשרותיו ואח\"כ נתערבו הענבים ודרכו ביחד א\"כ אין זה ענין לדין ברירה:"
+            ],
+            [
+                "ולפירוש הר\"מ אין צריכין לחלק בזה. אלא דלעיל מיירי שנתערב אחרי שכבר חלקו. והכא מיירי שעדיין לא ח. לקו ולא הפריש המעשר כלום:"
+            ],
+            [
+                "טול אתה. ופירוש הר\"ב ה\"נ בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:",
+                "טול כו'. היבש ואיפכא פשיטא שלא יאמר שכל שהוכשר לטומאה הוא בחזקת טמא ביד עם הארץ ועיין בתוספות יום טוב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מעושרין הן נאמן. ולא אמרינן דכיון שיש לו שדה הוי מיגו גרוע לומר דמשל חוץ לארץ הן:"
+            ],
+            [
+                "שנמצא מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואין להקשות דבלא הדירו איך אוכל אצלו והתנן בפרק ג' שאינו מתארח אצל עם הארץ דיש לומר דהכא בעי תקנה למי שרוצה לאכול מתוקן ואע\"פ שלא קיבל עליו להיות נאמן. א\"נ מיירי ביחוד עדים. תוי\"ט:",
+                "אומר מערב שבת כי בדמאי אדם מתנה על הדבר שאינו ברשותו. הר\"מ:",
+                "משער באומד כמה שיעור אכילתו ומחשב בלבו להתנות עכשיו ושיפריש כזה למחר:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה למה שיאכל שצריך שיחזור וירחוש בשפתיו בשבת בשעה שמפריש לו אחר זו. ירו':",
+                "ומעשר שני בפיו בכוס לא שייך כולי האי בצפונו כו' והויא יותר קביעת מקום בפיו:"
+            ],
+            [
+                "מלשון ולא חשכת את בנך:",
+                "ולכך רשאי לאכול ואינו ר\"ל שנחייבהו לבעל הבית שיתן לו כו' דמכיון שהוא עם הארץ לא ישמע לנו לעשר פירותיו דמאי:"
+            ],
+            [
+                "מבין הכותים. דאלו ישראל אינו רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למתניה הכא:"
+            ],
+            [
+                "להפריש. ל\"ג למחר לפי מ\"ש הר\"ב לעיל לחלק בין שאינו מתקן אלא מה שאוכל למתקן את כל הנאד. דאי גרס אין צריך לחלק בהכי אלא הוה ליה לחלק בין ודאי לדמאי ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשרות. הושאל שם מעשרות לכלל המתנות ובכללן גם התרומה:",
+                "מעושרת. בהך קמייתא ליכא חידוש שהראשונה מעושרת ומשום סיפא נקטה. הר\"ש:",
+                "רבי מאיר היא דאמר אינו תופס אלא לשון ראשון כדאיתא במסכת תמורה:",
+                "ואין להקשות דהא במפריש מפטור על החיוב תרומתו תרומה אלא דיחזור ויתרום. ואם כן איך קאמר ולא אמר כלום. דשאני התם שהפריש והתרומה ניכרת לכך תרומתו תרומה כדי שלא לזלזולי בתרומה אבל הכא שלא נתרמה ולא ניכרת אין כאן בית מיחש כלל:"
+            ],
+            [
+                "ואמתניתין דשתי כלכלות נמי קאי מדלא תני בהא אלא המעשרות:",
+                "חולין כו'. הטבל כשיוציא ממנו תרוטה גדולה ותרומת סעשר ולא שאר מעשרות יקרא חולין מפני שהקדושה נטלה ממנו ומכל מקום היינו שהוציא ממנו כל התרומות ומעשרות. הר\"מ:",
+                "וכולה מתניתין כשאין לו פרנסה ממקום אחר ועיין בפרק ג' דחלה משנה ו':",
+                "ולהכי בעינן עשרה. דהא משום דדיינין ליה כאלו יש לו פרנסה ממקום אחר הוא וכל שיש לו עשרה חלקים יתרים. שיש לנו להפריש מהן אחד לתרומת מעשר עשירית מעשרה הלכך דיינינן ליה כפרנסה ממקום אחר ובפחות מזה לא נוכל לדיינו כך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כל החרדה הזאת בשביל תרומת מעשר שיש בו. תוי\"ט:",
+                "פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו תבית כדאיתא בב\"ק:",
+                "חצי שורה אחת מעשר. לשון הר\"מ ואם אמר תבית אחת מחצי שורה אחת מעשר ולא ייחד איזו חצי שורה יקח עשרים דזביות עשר על אלכסון אחד ועשר על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות ואחר כך יוציא מכולם תבית אחת: והנני מצייר לך בהם צורה כדי שיהיה הדבר מבואר לעין הרואה כזה: ובענין ראשון מזו ההלכה הוא לוקח שתי חביות שכתוב על אחת א ועל השנית ב ובענין השני לוקח ד' תביות שכתוב על אחת א ועל שנית ב ועל שלישית ג ועל רביעית ד ובענין השלישי לוקח בעשר חביות אשר יעבור עליהם הקו העובר מא' עד ב'. ובענין הרביעי לקוח העשרים אשר יעברו עליהם שני הקוים העוברים מא' עד ב' ומג' עד ד' ע\"כ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b15d35527ea545a19d512f742888a5edb2e521af
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,248 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מסקנא דלכולי עלמא רוב עמי הארץ מעשרין הן הלכך לא גזרו באלו ואפילו הכי חשו למיעוט הכא דשכיחי טובא והיו הרבה נכשלים. תוספ'. ודמאי דא מאי:",
+                "ולא פירש מה יעשה בה אם יתננה לכהן או ימכרנה לו. ודעת הרמב\"ם דנותנן לכהן ודעת הר\"ש כ' או מוכר לו היתר לפי חשבון:",
+                "והכסבר. מדאפסיק שביהודה בין חומץ לכסבר ש\"מ דכסבר לאו ביהודה הוא אלא בכל מקום. וכ\"ה בר\"מ ובר\"ש בשם הירושלמי דגם כסבר ביהודה:"
+            ],
+            [
+                "היינו הבעלים:",
+                "אבל התוספ' קיימו הגירסא ופירשו דיש לומר כך מחללין כסף על כסף אפילו לחזור ולפדות אותו הכסף על דבר אחר וכן נחשת על הפירות דומיא כמו שפירש כסף על כסף ובלבד שיפדה פירוש בלבד שיהא דעתו מתחלה כשיחלל נחשת על הפירות לחזור לפדות הפירות אז מותר אבל אם היה אז דעתו להעלותן ונמלך לפדותן צריך להעלותן:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי פליגי רבי אושעיא ורבי יוחנן. דרבי יוחנן אומר בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו ולרבי אושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן:",
+                "והמדומע. התרומה שמה דמעה מלשון הפסוק מלאתך ודמעך:",
+                "היינו אליבא דרבי אושעיא אבל לרבי יוחנן לא גזרו וא\"צ לטעם לא חיישינן וכו' וטעמא דרבי יוחנן דכל לכהן לא גזרו וכעין דאיתא ספ\"ה. תוי\"ט:",
+                "שמן ערב. ולשון הר\"ש דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמירא כלומר אע\"ג דסיכה נמי כשתיה כדלקמן מ\"מ לא חמור כמו אכילה ושתיה עצמה:"
+            ],
+            [
+                "ומשתתפין בו. נקט שתוף לגלויי אמערבין דבין בחצירות ובין בתחומין. דהוה אמינא דוקא בחצרות שאינו אלא תקנת שלמה אבל תחומין דאף למ\"ד דרבנן סמכוהו אקראי חמיר קמ\"ל שתוף דגם כן תקנת שלמה הוא:",
+                "דטעונה כוס (וכ\"ש ברכת הנהנין דמותר בדמאי ועיין ריש פרק ז' דברכות) תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון הר\"מ בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ וא\"כ פירות ארץ ישראל שיצאו לחו\"ל חייבין בתרומה ובמעשר:",
+                "ואין רצונו באלו המינים כל המין אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא\"י בלבד וע\"כ יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שהוא כו'. וצריך שיקבל עליו דברים אלו וכשיבואו עדים שקיבל דברים אלה ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד הרי זה נאמן. הר\"מ:",
+                "שאינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו הי' מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "חבר. נקרא ת\"ח וכן יקראו לת\"ח תברי' ונקראו בזה השם כי תברתם זה לזה תברה נאמנת כי היא חבורה לשם שמים. הר\"מ:",
+                "לכאורה נראה דא\"ב דזקן ות\"ח, דת\"ח אע\"פ שא\"צ בפני ג' צריך להרגיל עצמו ל' יום. אבל הזקן אין צריך גם לזה, אלא שאי אפשר לומר כן. עיין בכורות דף ל: ועיין בתוי\"ט:",
+                "דהא דאין עם הארץ נאמן לומר שלא נטמאו אע\"פ שהוא ישרא, ל וישנו בתורה ובמצות. לפי שאין בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות הלכך לענין שלא הוכשרו נאמן שאין זה צריך לשום בקיאות לדקדק. תוי\"ט:",
+                "היינו אפילו עישר את פירותיו לפניו:"
+            ],
+            [
+                "והא דתנן לעיל דאין תבר רשאי למכור לעם הארץ. אפשר לומר דחבר דהכא לאו דוקא אלא דנאמן למעשרות. ועוד י\"ל דאתיא אליבא דמאן דאמר דמותר לגרום טומאה כו': ולקמן בריש פרק ה' מפרש דהכא במוכרים במדה דקה עסקינן ומתרי טעמי דדזנונים הוא. תוי'ט:",
+                "סיטון. בלשון יון חטין ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון רשב\"ם ועל זה נקרא כל תגר גדול סיטון:"
+            ],
+            [
+                "פירוש גירסא המהופך. כל הדברים שדרך בני אדם למכור בגסה מותר לו למכרן דמאי אף על פי שהוא מודד בדקה וזה שאמר טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך למדוד במדה דקה אינו מותר למוכרו דמאי אפילו למדוד במדה גסה שרבי מאיר הולך אחר דבר הנמכר. הר\"מ:",
+                "דרבי מאיר הולך אחרי המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא:",
+                "דינר. שיעורו ששה זוזים מכסף ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים הר\"מ וזוז שכתב ר\"ל מעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "איכא מ\"ד בירושלמי. ועיין בסוף פ\"ק דעירובין:",
+                "מימרא א\"ר הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין:",
+                "ובחיבור הרמב\"ם נראה שחזר בו ואין לחלק בין אכילה אצל בעה\"ב לאכילה בביתו וכן בת\"ח מוכיח מהגמ' דכ\"ש דאמרינן מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והרי בביתו אוכל אלא ע\"כ דאין לחלק:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"ש דתנן בפרק קמא דמעשרות ירק הנאגד משיאגד. וקודם לכן כי משליך הרי מפקירו ופטור מן המעשרות:",
+                "ונמלך. חזר בעצתו תרגום איעצך אמלכינך ולטעמיה אזיל שפסק כמ\"ד פ\"ק דקדושין שכל שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה ועיין בתוי\"ט:",
+                "עד שיעשר. בירושלמי ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו, פירוש שיסברו הכל דמאי ויפרישו מה שתקן זה שהוא פטור על השאר שהוא חייב והשני עושה אותן צבור לפניו ויקבעם לתוך פירותיו:"
+            ],
+            [
+                "בדרך. ונקבעו למעשר:",
+                "לשמור ולגנוז כמו והצנע לכת:",
+                "עד שיעשר. וכ\"ש אם יאכלם בעצמו שלא יאכל עד שיעשר דהא בהוקבעו למעשר עסקינן כמ\"ש. אלא קמ\"ל דאף להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן אסור:",
+                "שיודיענו. כי הוא מותר לו לשלוח טבל ולהודיע למי שישלחנו שהוא טבל ואינו חושש ר\"י שמא אם נתיר לו ישלח לו ולא יודיענו. הר\"מ. ומזה מובן הטעם שמודה ר\"י שבדמאי אסור דמשום דקיל יש לחוש שלא יודיענו:"
+            ],
+            [
+                "מיירי במפקיד חולין מתוקנים:"
+            ],
+            [
+                "וצריך עיון דלעיל בטוחן עובד גלולים שנתשד להחליף בשל ישראל נמי הוי לן למיחש כזה ואפשר כיון שיד העו\"ג באמצע והתבר אינו מוציא ליד ישראל לא הוי בכלל כו'. תוי\"ט:",
+                "ובהא פליגי דרבנן סברי דלטובה נתכוונת אבל אי ידעינן לגזול מכוונת מודו רבנן:",
+                "וגבי פונדקית לא תני המתקלקל לפי שאכסנאי תמיד סומך על הפונדקית לפיכך חוששת ביותר רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מוצאי שבת. ר\"ל ליל ראשון אחר צאת הככבים אבל בין השמשות אוכל. הר\"מ:",
+                "לא יאכל כו'. על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת. הר\"מ:",
+                "עד שיעשר. ר\"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי. הר\"מ:",
+                "לא יאכל. כסתם מתני' פ\"ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא סעידו:",
+                "למקומה ירושלמי תרומת סעשר של דמאי שחזר. ה למקומה מדמעת:",
+                "על פיו. פי' שהפרישה החבר אי העם האר. ן בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהן. ונפלה למקוסה לצ\"ט שמהם הופרשה. שואלין את הע\"ה אם כבר תיקנה לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת ואין כאן דימוע:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל משלי:",
+                "לא יאכל. אע\"פ שא\"ל מעושרין הן. דלא דמי ללוקח דלעיל. דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם ע\"ה על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האריך להפליא דהרי בריש מכילתין מפרש דע\"ה חשודין על מעשר עני. עד דמסיק מפירוש הירושלמי דרבנן לדבריו דר\"א קאמרו דסברית דלא נחשדו ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שקרא שם. ר\"ל בע\"ש:",
+                "לתרומת מעשר. הר\"ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה להשהותה ורגי. לין להפרישה לאלתר אפי' הביאה לבית. ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע\"פ שקרא שם אין בו תועלת ניתנו ללוי בשבת זה שאינו יכול להפריש בשבת תרו\"מ דהוה כמתקן סנא. תוי\"ט:",
+                "ואין אסור אחרי שהפרישו מע\"ש אלא בהולכה לכהן. ואין כל הסתנות שוים בזה:"
+            ],
+            [
+                "שהוא נאמן. לענין איסור כל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם אוכלים דבר איסור. והכא במכילתין לענין מעשרות ותרוסה מיירי:",
+                "אינו נאמן. ואין לומר נהמנוהו במגו דאי בעי אומר שמצאו ולקח סמנו. אין זה מגו טוב שמתיירא שימצא בדאי אם יבוא אותו פלוני וישא \"להו זה ששלחו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתוספ' כתובות כ\"ד האריכו להקשות והעלו כפרש\"י ז\"ל. שלי חדש ואינו יבש כל צורכו של תבירי יבש וישן דאע\"פ שמגרע שלו ומוסיף להשביח של חבירו אינו נאמן להחזיק את חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין:"
+            ],
+            [
+                "וטעמייהו דרבנן מצויין הם להתפרנס מעיר אחרת. ירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעת מקום:",
+                "תרומת מעשר. לפי שהפרשה הוא לתרומת מעשר בלבד אבל המעשר א\"צ להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו הרי הלוי המוציא מתבירו עליו הראיה הלכך מסיים לאחד ממאה שזה יפריש אח\"כ וא\"נ יותר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ול\"ג ושליש שחולק המאה לג' חלקים ומכל חלק נוטל עשירית העשירית וג' העשירית הן אחד מל\"ג ושליש ועיין בתוי\"ט:",
+                "כלומר דהשתא אין אנו צריכין לפרש חסר דבר מועט כיון דבלאו הכי מתני' כאבא אלעזר:",
+                "והשאר חלה. בירושלמי הרוצה להפריש תרומה תרומת מעשר וחלה כאחת כמה הן א' מעשרים ופירוש הר\"ש א' מעשרים היינו ה' סאה ממאה. ב' מהן תרומה גדולה וא' תרומת מעשר וב' לחלה שהיא א' ממ\"ח אלא דכך אין החשבון מכוון:",
+                "בצפונו. שכן דרך בני אדם בהושטת יד ימין נוטל מה שכנגד ימינו והיא שמאלו של אותו דבר לכך מקדים צפונו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי הנחתום בעצמו אפשר שיעשה מעיסה א' מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתנים זה מזה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וטפוס. כמו דפוס לפי שהיו עושין הלחם בדפוס. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פלחי דבילה. כשנתייבשו ודרוסות בעיגול מתעגל לפלחים שיש בפלח כמה דבילות. הר\"ש. ופלח מל' פולח ובוקע:",
+                "הרמב\"ם מפרש בד\"א. לפי שנאמר שזה שנתן מתנה גדולה איש נ, דיב הוא ועכ\"פ הוציא המעשרות וזה שנתן מתנה מועטת איש כילי הוא ולא עישר לכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומגנות אחרת. אם לקח ממנו וחזר ולקח ממנו פעם שניה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אין אדם רשאי. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן דשמא לא יודיע ללוקח.",
+                "דאי אפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל ברוב מדאורייתא ולא נתחייב אלא מדרבנן. ואם יתקן בטבל ודאי ממקום אחר יהיה מן החיוב על הפטור:",
+                "ה\"ה לנאמן על המעשרות:"
+            ],
+            [
+                "ולר\"מ קמ\"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:",
+                "דדרשינן ליה כפשטיה ומשום גזל הכהן נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד דלא הוברר חלקן. הר\"ש:",
+                "כל שכן דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואסור אף לכהנים כדתנן במ\"ב פ\"ח דתרומות ונדרש מפסוק כן תרימו גם אתם לרבות כהנים ולוים:"
+            ],
+            [
+                "מן הדמאי. תרומת מעשר בדמאי ובודאי אף תרומה גדולה בכלל להכי תנן סתמא:",
+                "ויחזור כו'. שהרי אפשר שא' מהן טבל אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהם בערך אחד וחיובן מדרבנן. תוי\"ט:",
+                "עד שיוציא. הבעל הבית ואח\"כ יתננה לכהן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אינו רוצה לומר אבל לתרום צריך דא\"כ אין בין מקבל לחוכר אלא הושאל שם מעשר לכל המתנות:",
+                "לפניהם. והחלוקה יהיה בפני בעל השדה שיודע שמה שנתן לו הוא טבל. הר\"מ:",
+                "דאדעתא דהכי יורדים החוכרים ומעיקרא בשל רשות המחכיר גדלים אין זה פורע ומהאי טעמא נמי לא הוי כמוכר טבל לעם הארץ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ורבנן סתמו בהתנה שהמעשרות שלהם דהוה ליה כאומר לו תלוש מקרקע ותקנה לך. ובהכי קני:"
+            ],
+            [
+                "הקרתני. מודה בכהן טמא שהוא שותף עם הטהור דאפילו הכי חולק עמו דהרי יובל למוכרו לטהור. אבל הכא אין רשאי למכור חוץ לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן איפכא וסתמא תנן:",
+                "משמע דהוא הדין אם קיבל למסקן ומהרמב\"ם משמע דדוקא לשמן תנן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואף דלקמן בפ\"ה מ\"ד קי\"ל דבדרבנן היינו לר' אושעי' דס\"ל הכי אבל הר'מ מפרש דמיירי שחלקו הענבים והפריש מחלקו מעשרותיו ואח\"כ נתערבו הענבים ודרכו ביחד א\"כ אין זה ענין לדין ברירה:"
+            ],
+            [
+                "ולפירוש הר\"מ אין צריכין לחלק בזה. אלא דלעיל מיירי שנתערב אחרי שכבר חלקו. והכא מיירי שעדיין לא ח. לקו ולא הפריש המעשר כלום:"
+            ],
+            [
+                "טול אתה. ופירוש הר\"ב ה\"נ בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:",
+                "טול כו'. היבש ואיפכא פשיטא שלא יאמר שכל שהוכשר לטומאה הוא בחזקת טמא ביד עם הארץ ועיין בתוספות יום טוב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מעושרין הן נאמן. ולא אמרינן דכיון שיש לו שדה הוי מיגו גרוע לומר דמשל חוץ לארץ הן:"
+            ],
+            [
+                "שנמצא מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואין להקשות דבלא הדירו איך אוכל אצלו והתנן בפרק ג' שאינו מתארח אצל עם הארץ דיש לומר דהכא בעי תקנה למי שרוצה לאכול מתוקן ואע\"פ שלא קיבל עליו להיות נאמן. א\"נ מיירי ביחוד עדים. תוי\"ט:",
+                "אומר מערב שבת כי בדמאי אדם מתנה על הדבר שאינו ברשותו. הר\"מ:",
+                "משער באומד כמה שיעור אכילתו ומחשב בלבו להתנות עכשיו ושיפריש כזה למחר:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה למה שיאכל שצריך שיחזור וירחוש בשפתיו בשבת בשעה שמפריש לו אחר זו. ירו':",
+                "ומעשר שני בפיו בכוס לא שייך כולי האי בצפונו כו' והויא יותר קביעת מקום בפיו:"
+            ],
+            [
+                "מלשון ולא חשכת את בנך:",
+                "ולכך רשאי לאכול ואינו ר\"ל שנחייבהו לבעל הבית שיתן לו כו' דמכיון שהוא עם הארץ לא ישמע לנו לעשר פירותיו דמאי:"
+            ],
+            [
+                "מבין הכותים. דאלו ישראל אינו רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למתניה הכא:"
+            ],
+            [
+                "להפריש. ל\"ג למחר לפי מ\"ש הר\"ב לעיל לחלק בין שאינו מתקן אלא מה שאוכל למתקן את כל הנאד. דאי גרס אין צריך לחלק בהכי אלא הוה ליה לחלק בין ודאי לדמאי ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשרות. הושאל שם מעשרות לכלל המתנות ובכללן גם התרומה:",
+                "מעושרת. בהך קמייתא ליכא חידוש שהראשונה מעושרת ומשום סיפא נקטה. הר\"ש:",
+                "רבי מאיר היא דאמר אינו תופס אלא לשון ראשון כדאיתא במסכת תמורה:",
+                "ואין להקשות דהא במפריש מפטור על החיוב תרומתו תרומה אלא דיחזור ויתרום. ואם כן איך קאמר ולא אמר כלום. דשאני התם שהפריש והתרומה ניכרת לכך תרומתו תרומה כדי שלא לזלזולי בתרומה אבל הכא שלא נתרמה ולא ניכרת אין כאן בית מיחש כלל:"
+            ],
+            [
+                "ואמתניתין דשתי כלכלות נמי קאי מדלא תני בהא אלא המעשרות:",
+                "חולין כו'. הטבל כשיוציא ממנו תרוטה גדולה ותרומת סעשר ולא שאר מעשרות יקרא חולין מפני שהקדושה נטלה ממנו ומכל מקום היינו שהוציא ממנו כל התרומות ומעשרות. הר\"מ:",
+                "וכולה מתניתין כשאין לו פרנסה ממקום אחר ועיין בפרק ג' דחלה משנה ו':",
+                "ולהכי בעינן עשרה. דהא משום דדיינין ליה כאלו יש לו פרנסה ממקום אחר הוא וכל שיש לו עשרה חלקים יתרים. שיש לנו להפריש מהן אחד לתרומת מעשר עשירית מעשרה הלכך דיינינן ליה כפרנסה ממקום אחר ובפחות מזה לא נוכל לדיינו כך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כל החרדה הזאת בשביל תרומת מעשר שיש בו. תוי\"ט:",
+                "פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו תבית כדאיתא בב\"ק:",
+                "חצי שורה אחת מעשר. לשון הר\"מ ואם אמר תבית אחת מחצי שורה אחת מעשר ולא ייחד איזו חצי שורה יקח עשרים דזביות עשר על אלכסון אחד ועשר על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות ואחר כך יוציא מכולם תבית אחת: והנני מצייר לך בהם צורה כדי שיהיה הדבר מבואר לעין הרואה כזה: ובענין ראשון מזו ההלכה הוא לוקח שתי חביות שכתוב על אחת א ועל השנית ב ובענין השני לוקח ד' תביות שכתוב על אחת א ועל שנית ב ועל שלישית ג ועל רביעית ד ובענין השלישי לוקח בעשר חביות אשר יעבור עליהם הקו העובר מא' עד ב'. ובענין הרביעי לקוח העשרים אשר יעברו עליהם שני הקוים העוברים מא' עד ב' ומג' עד ד' ע\"כ."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/On Your Way.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/On Your Way.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9ef17bd13ad9d280c856658e81acd56fef099561
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/On Your Way.json	
@@ -0,0 +1,328 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "החטים. כדי להורות ששנוים זוגות זוגות לכך הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:",
+                "כלאים. כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטיסאו שעורים וכן לגבי בהמה אפי' שור שחור על גבי לבן וכן לגבי בגדים פירוש בבגדים צמר ופשתים יחדיו מה זה לא זה ממין זה אף כלאים שאמרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. ירושלמי:",
+                "דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום בלבד כבסוף פ\"ה:",
+                "והשעועית מפני שמשעשעות את הלב ומהלכת את בני מעים, ירושלמי. כלומר שמטמטמת את הלב ומשעשעת מל' ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳) וטח את הבית תרגום ושוע:"
+            ],
+            [
+                "הם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים. עדיין שלא נתייבשו עדיין:",
+                "פרושו דר\"ל כך דלעת מרה ואותן המין שהוא כך וטומנין ברמץ בה עסקינן והיא היא רמוצה ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הפרישים. פרישין בל\"א קייטי\"ן עוזרדין בל\"א שפייארלינג:"
+            ],
+            [
+                "הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר הר\"מ משא\"כ לפת ונפץ דמ\"ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני ד\"א שהם דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד שאין הולכין בכלאים אלא אחרי מראית עין אא\"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. תוי\"ט בשם הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אילן באילן. אף על גב דכבר תני לה במ\"ד חזר כאן לפרושי דהא דאיתא כלאים באילן היינו דוקא בהרכבה דאלו לזרוע ב' מיני אילנות מותר:",
+                "רבי יהודה מתיר ירק באילן. הוא הדין איפכא דמאי שנא וטעמו דר' יהודה שסובר דדוקא כשעל ידי ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה אסרה התורה משום כלאים אבל ירק ואילן שאינם מתאחין להשתנו' אף על פי שיונקים זה מזה לא אסרה התורה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי מה שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שווים נקרא חצוב:",
+                "משמרתו החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ:"
+            ],
+            [
+                "תחת הגפן. שהיא רך ובודאי יעברו שרשי הלפת וצנונת בו אפילו הכי מותר:",
+                "דרגילות הוא שמתוספים מחמת לחלוחית הקרקע אפילו כשמונחים בחלון:",
+                "הרי זה כלאים. לחיוב מלקות אבל לענין איסור אפילו בלא זרועה כאחת יש איסור ואסור לקיימן כדמוכח להלן:",
+                "רבי יהודה אומר כו'. כהאי גוונא פליגי בפרק בתרא לענין כלאי בגדים דלרבי יהודה שלש תכיפות היה חיבור ולרבנן אפילו שתי תכיפות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דדבר תורה חד בתרי בטל אלא דחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע לסאה מתבטל:",
+                "ימעט. או מוסיף על סאה או פוחת מרובע ואף דכ. ל האיסורין שרבה עליהם מזיד אסור הכא האיסור אינו א, לא מראית העין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אזרע. ואע\"פ שהצמחים נכרים הם שבודאי יהפוך כולם אפילו הכי יהפך מתחלה. תוי\"ט:",
+                "כתלמי. תלם הוא בקע שעושה המחרשת בעובי הארץ והוא מלשון על תלמי שדי (הושע י׳:ד׳):",
+                "ישייר. יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לומר דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לדוגמא נקיט והוא הדין קטניות וזרעוני גינה. והוא מושאל לירק:",
+                "הופך. פי' לאחר שהתליעה:",
+                "אשרש. נגזר ממלת שורש וענינו לכרות השורש ולעקור אותו כמו ושרשך מארץ חיים:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא נספח אל קציר השנה שעברה מלשון ונספחו על בית יעקב ישעיה י\"ד. הרמב\"ן:",
+                "פ\"א. דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרען אלא מאליהן באו ומשום מקיים כלאים ליכא משום דקשה להו עשבים ודוקא היכא דניחא ליה חייבהו חכמים שלא יחשדהו שזרעם. ר\"י בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ור\"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית. הר\"מ:",
+                "נכנס. דמן התורה לא נאסר אלא כשזורע במפולת יד ורבנן אסרו כל מקום שיש מראית העין ולפיכך התירו על כמה דרכים. ר\"מ:",
+                "ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו. הר\"מ:",
+                "ונמצא כזורע להשחתה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דעיקר קפידא אקיום כלאים אבל אזריעה ליכא קפידא דבמתכוין לבדוק קיימינן אלא שמפני שמזיקין יאמרו הרואים שלקיומן זרען:",
+                "מפורש בפ\"ב דפאה ארבע אמות:",
+                "הואיל ולא נעשה לשם גדר שאלו נעשה לשם גדר סגי בגבוה עשרה ורוחב כל שהוא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאלו ארוך היינו משור:",
+                "ועל שם שמתחלה קודם הזריעה חולק השדה לחלקים קורא קרחת בין הנשארים בלתי זרועים ובין הנזרעים:",
+                "חרדל. ומתניתין דלעיל דלא כר\"מ:",
+                "אבל בפחות מכן לא. והיינו לענין כלאים אבל לענין פאה הוי כל ערוגה כשדה בפני עצמה כדלעיל במס' פאה פ\"ג מ\"ד:",
+                "עשר אסורות. תימה אמאי לא יהיו אפילו י\"ג מותרות והיינו אג\"ה מראשונה. וב\"ד מהשניה ואג\"ה מהשלישית וכו' ועיין בתוי\"ט באריכות:",
+                "לאו בדוקא קאמר שהשורות הנשארות א\"צ לחלקם:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל בסלע. שאינו גבוה י' אף על גב דרותב ד' דאי רותב ד' וגבוה י' כו': אכילת הגפן. ירושלמי לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה לא למה מפני שהוא אסור בהנייה. והרי הקבר אסור בהנייה קבר אין אסורו ניכר ועבודת הגפן אין איסורה בהנייה. אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והא דקרי ליה אכילה לפי שנראה נאכלת סביבותיה שאסור לזרעה:",
+                "ואם כן לא פליג אלא ארוחב אבל באורך סבירה ליה נמי עשר אמות ומחצה. וכיוצא בזה אשכחן בסוף פ\"ג דתנן ו' טפחים רוחב ולא תנן לאורך בכמה ופירשה בתוספתא י' אמות ומחצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ערוגה. לשון עברי הוא מערוגת מטעה יחזקאל י\"ז:",
+                "זורעי' כו'. כדתנן בפ\"ט דשבת כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועה תצמיח. ושם פירשתיו בס\"ד:",
+                "זרעונים. זה השם זרעונים. כולל לכל הנזרע אבל בכאן הכונה לזרעים מיוחדים והם הזרע של מיני ירקות וכדתנן בריש מתני' דלקמן הר\"מ: [] וא\"ת יזרעו ט' מינין בערוגה ד' בד' קרנות. וד' באמצע כל רוח. וא' באמצע דכל אחד רחוק מחבירו ג\"ט. וי\"ל דכולי האי הוי ערבוב. עוד יש לומר דהשתא יכול לזרוע הרבה מכל מין שברוח, תוספ'. וכתבו עוד דאף על גב דבערוגה שהוא ה' על ה' יש באלכסונה שבעה דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה. ויכול לזרוע בד' קרנות ובאמצע ותירץ ר\"י דהא מקרא ילפינן ואין להעמיד המקרא בענין זה שאינו שיעור לא ליניקה ולא לשום דבר: [] שלא אסרה תורה אלא במפולת יד וקרא דהכא דקפיד אערבוב אינו אלא אסמכתא: [ו] ומכל מקום צריך שיניח קצת להפריש ביניהן כפרש\"י בגמרא: [ז] ושיעור שלשה טפחים היינו עם מקום הזרעי, ם. כהר\"ש והא דתנן לעיל בפרק ב' ירק בירק ששה טפחים הני מילי בשדה גדולה שיש בה ירק הרבה אבל הכא דאין זורע מכל א' וא' אלא מעט לא חיישינן ודכותיא אשכחן גבי תבואה בית רובע דאמרינן בירושלמי שרשאי לזרוע ה' מינין בבית רובע א' דבכל מקום שאין זורע מכל מין ומין אלא מעט לא חיישינן אלא ליניקה:",
+                "גבוה טפח. וגם ברחבו טפח כדאיתא בגמרא שבת דף פ\"ה מדר'י דאמר לקמן מ\"ג רותב הפרסה וכתבו התוספ' דאע\"ג דר'י לקמן לא מיירי אלא לענין הפסק נראה לגמרא דל\"ש לגבול דה\"ה נמי ששיעורו טפח:",
+                "שלשה כו'. ותימא שלי, 'ב זרעים צריך י\"ב מרחקין וכל מרחק שלשה טפחים הם ל\"ו טפחים ואין בכל הגבולים סביב כי אם כ\"ח טפחים לשתים לכל אחד ח' טפחים ולב' לכל אחד ו' טפחים. ולכן נ\"ל שעל כל גבול הוא זורע ג'. וכך יכול לעשות שמניח טפח הסמוכה לקרן וזורע מין אחר ומניח שלשה טפחים וזורע. ומניח עוד ג' טפחים וזורע ונמצא שיש עוד טפח פנוי בקרן השני וכן הוא עושה לכל גבול וגבול ונמצא שיש בין מין ומין ג' טפחים שיעור הרחקה מלבד באותן שסמוכות לקרנות שאין ביניהם הרחקה לפי שאין צריכין שיש היכר בדרך שנזרעין שזה נזרע צפון ודרום וזה מזרח ומערב כדכתב הר'ב ברישא. שהרי כתבתי שרוחב הגבול טפח ונמצא שזורע באורך טפח ויש היכר בזריעתן כמ\"ש. מה שאין כן ברישא שאם יזרע ט' הוי ערבוב כמ\"ש התו' לפי שאין כאן היכר ועוד שלא יוכל לזרוע מכל מין כי אם גרעין א'. תוי\"ט:",
+                "מפני כר. והרחקת ג' טפחים לא מהני דאכתי הוי נראה מעורבב ואף על פי שאין יונקין זה מזה. אבל בערוגה פשוטה דרישא רשאי ליטע אפי' ראש לפת באמצע לפי שאין כאן אלא ד' מינין לד' הרוחות לא נראה כערבוביא כנ\"ל. תוי\"ט:",
+                "ששה. דרש זרע זרעה זרעיה זרועיה כלו' דמצי למכתב זרע דמשמע חד וזרעה משמע תרי וזרעיה משמע תלת וכתיב זרועיה הרי ד' וכתיב תוציא צמחה תוציא חד וצמחה חד כמו לת\"ק הרי שית. וכי רמיז קרא ו' זרעונים בערוגה בת ו' טפחים דקים ליה לר'י דשית בשית לא ינקי. כי היכי דלרבנן בה' ו' כו'. ולא אתברר כמה הוא שיעור הרחק לר'י. ועתוי\"ט:",
+                "באמצע. ור'י פליג בין ברישא ובין בסיפא והכי איתא בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במ\"ט לעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. תוי\"ט:",
+                "נראה דגרס גובל ולא גבול:",
+                "התלם. ורותב התלם ו' וכן באמת המים זורעים לרתבה של אמה שהיא כמו כן ו' וכשיבשו המים דחזי לזריעה. הר\"ש:",
+                "הר\"ש ולטעמיה אזיל שפירש לעיל דההרחקה היא טפח ומחצה וכדעת הר\"מ אבל הר\"ב שסובר כרש\"י שצריך ג' טפחים הנה ברותב הו' לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ולכן אני אומר שלפום רהיטא העתיק לשון הר\"ש. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עד ראשו. שתי הקצות כל אחד ראש וסוף:",
+                "כלומר שההפסק הוא הזרע האחר שנזרע בתלם אע\"פ שמקיף בג' רוחות זרע השדה כיון שהוא תלם ובצד הד'. אין בו זרע שעכשיו אינו תבוש הוי הפסק. ועתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "וצריך לחלק בין תלם סתם דהכא לתלם של פתיח במ\"ו פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דכי נסמכו מיהו שתי השורות של קשואין שרי ואם כן הא דתנן ברישא שתי שורות של דלועים שתי שורות של פול לאו דוקא אלא כי הוה שתי שורות של קשואין תו שרי אפי' א' של דלועים וא' של פול דהא איכא שדה ורשאי לסמוך ירק אחר בהפסקת תלם תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בצלים. ויחד בצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. הר\"מ:",
+                "של דלועים. ולא דמי למתניתין דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים ושתי שורות של דלועים ושתי שורות של פול המצרי דשאני שורה מב\"ש ועוד דכיון שבא לעקור חמור טפי כדאשכחן בירושלמי:",
+                "כלומר ותנן לעיל בפרק ב' משנה ח' דבור הוי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דכלאי כרם אסורים בהנאה וכלאי זרעים מותרים אפילו באכילה כדתנן ברפ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שחרב. והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא י\"ג):"
+            ],
+            [
+                "כן כתב הר\"ש סביב כמו מחולות. דעתם דמסתמא המקום הפנוי הוא סביב כל הכרם בין הגדר לד' רוחותיו. והוא הדין נמי אם אינו אלא מצד אחד ולשון הר\"מ עזיבת הדבר:",
+                "כדתנן במ\"ד פ\"ב דב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ולהר\"מ ארבע אמות ומחצה:",
+                "גדר. אגב שהזכירו מפרש ליה ואגב גדר מפרש חריץ. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ודבר זה הלכה למשה מסיני. הר\"מ:",
+                "הרבה. שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מי' ויתירות משלש. הר\"ש:",
+                "מרובה. שתהי' מדת העומד מן הקיר יותר ממד' כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שתי שורות. וכהר\"מ וכמה יהיה בכל שורה ג' גפנים או יותר והשתא הא דתנן שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב היינו כי הוו ה' נטועים בכהאי גוונא הוא דהוי כרם. אבל כי לא נטוע כהאי גוונא צריך ו' ג' לכל שורה:",
+                "הזורע כו'. קדש לבית הלל שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה' ולבית שמאי מקדש אותה שורה חיצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ד' אמות. ולבית הלל קידש ג' בשורה חיצונה וג' שכנגדן בשורה שנייה. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כזה:",
+                "כזה:",
+                "כזה: ולהרמב\"ם אחת ואחת ואחת יוצאה בנתיים באמצע זנב כזה כזה כזה וע\"פ צורה של הר\"מ ז\"ל הם כל הכרמי'ם בא\"י:",
+                "עד כו'. הא תו למה לי. ואפשר לי לומר דשתי צורות היינו אותה של הר\"מ ואותה של הר\"ב שתיהם ראוין להקרא בשם יוצאה זנב. ואתת מהן היא יותר ראויה. ואלו לא חזר ושנה עליו ה\"א דשתי הצורות הוו כרם. ואשמעינן דדוקא אותה היותר ראויה היא בכלל כרם ולא האחרת. והתנא סמך על שבימיו היה ידוע ומפורסם איזו היא הצורה היותר ראויה תוי\"ט. והת\"ח תירץ דאתי לאשמעינן אפילו יהיה אחד בנתים או באמצע וגם א' יוצאה זנב דהוי כרם ועל דרך זה י\"מ לקמן כרם שנטוע ערבוביא:"
+            ],
+            [
+                "והיינו כשהזרעים הם שלו:",
+                "לא ט\"ז אמות כדרך הרבים בפרר ב' דפאה. אלא שביל הדרכים לרבים. הר\"א:",
+                "גבוה מעשרה. דוקא נמוך מעשרה מצטרפות דאי גבוה י' אינן מצטרפות. והא דתנן גבוה מי' לרבותא דר\"י אם ערסן כו':"
+            ],
+            [
+                "דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזה שאמר בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק ח\"א דאין שדה פחות מארבע אמות כדלעיל רעש פירקין:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ולא משום איסור הר\"ש ור\"י אתא לסיוע לת\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואליבא דר\"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפילו בנטועות בפחות מד' אמות. ועיין שהאריך ומודה דהגמרא בפרק הספינה מורה דכן ההלכה:"
+            ],
+            [
+                "דצריך לחרישת שוורים ד' אמות כדלעיל פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וכתב הר\"ש דהיינו דאמר ר\"י בפרק דלעיל מ\"ז אם ערסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותימא דאם כן צריך שיהיה יותר מד' אמות דצריך שיהיה רחוק ד' אמות. וכי תימא דאין הכי נמי אין זה במשמע לשון הר\"ב. ועיין בתוי\"ט:",
+                "וכאלו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומרה. ובירושלמי דריש לה מקרא (ישעיהו מ״ב:כ״ב) ובבתי כלאים התבאו בית מתביאין בו את הכלאים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בריש בבא בתרא. והטעם משום דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה. תוס':",
+                "והטעם נ\"ל שכן זה שעורו לענין ביטול כדתנן במ\"א פ\"ב דערלה וע\"ש בפירוש הרב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש. הר\"מ:",
+                "והיינו כר' אושעיא בירושלמי. אבל ה.. \"מ פסק בתבורו כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה ודתנן ינפץ תירץ בירושלמי משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשריפה ותנן בפ\"ב דתמורה כלאי הכרם שדרכו לשרף ישרף שדרכו לקבר יקבר:",
+                "תדלק. הוא שאמר הכתוב פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תתוקד הר\"מ. ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם. הר\"מ. ושיעור הביאה דגן היינו שליש:"
+            ],
+            [
+                "מיני זרעים. דכתיב כרמך לא תזרע כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כמין ענבים להכי הוי כלאים. רש\"י במנחות דף טו. והר\"מ בפרק ה' נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופירש הכ\"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד שלוש שנים מטעם ערלה וקנבוס ולוף עושין לשלוש שנים כדלעיל פרק ב' משנה ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וגם הר\"מ בחבורו כתב כן. והקשה הראב\"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ הכ\"מ דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאלו הוא עיקר הגפנים:",
+                "ולעיל מ\"ד כתב דאין הלכה כר\"י וכ\"כ במ\"ז דלקמן:"
+            ],
+            [
+                "וזה לשון הר\"מ בחבורו פ\"ח גפנים שהיו נטועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה:",
+                "והטעם מדתנן ר\"א אומר משמע שבא לחלוק וא\"כ ראב\"י לא ס\"ל הכי ומשנת ראב\"י קב ונקי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והיינו עריס אלא שהעצים והקנים עצמן הן נקראים אפיפירות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והלך החדש דהכא לא הוי כמו הלך החדש דלעיל דהתם פירוש שהלך על מה שנזרע כבר. ועתוי\"ט:",
+                "ושל שקמה. כלומר וזה הקורה משל סדן של שקמה היה. ובס\"א בתוך סדן. ופירוש שקמה עיין מ\"ש מ\"ח פ\"ק תוי\"ט:",
+                "כן הוא בתוספתא. ותימא שהרי אילן מאכל הוא ומאי צריך להאי טעמא. ואולי שכיון שהוא מין תאנה מדברית לא חשיב כאילן מאכל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ ושיעור טפח הנזכר בכל הש\"ס ובו יהיה השיעור תמיד. הוא ד' אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל ושני השעורים שוין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ובלבד שלא יהיה בתוך עבודת עיקר הגפן. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכדתנן בפרק לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל כו' הוצרך לפרש כן: [ב] בדלעת. שיבשה והר\"ב שכתב משום זרעים בדלעת כו' שהדלעת יבשה הוי ליה לפרש כן משום הברכת הגפן עצמו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתו ו\"ט. הר\"ש:",
+                "כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואלו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים כו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך פירוש דברי הר\"ב. תוי\"ט:",
+                "כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "את גפנו. כתבו התוספ' סוף פרק הערל דהוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי בסיפא אלא נקט מסכך משום רבותא דתנא קמא דאף במסכך אסור:",
+                "ירושלמי ונראה טעמא מדלא כתיב כלאים בכרמך וכתיב כרמך כלאים שלא סמך כלאים לכרמך שמע מינה דבכל מקום אסור כלאים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כן פירש הר\"ש גם לגירסא דיגרור בשני ריישי\". ן וגירסת הר\"מ בשני דלתי\"ן מלשון גודו אילנא. וקשה דהכא תנא יחתוך ובסיפא יחזור. ונראה דהיינו טעמא כמ\"ש הר\"מ בפירושו שהענפים נשברו ונעקרו. וכלומר דלא נעקרו משרשיהן מן האילן דא\"כ אין כאן עוד קידוש כלל. אלא שלא נשברו ולא נעקרו לגמרי. אבל אין להם תקנה להעמידה בנטייה שיטה אותם מעל גבי התבואה וחותכין אותן ממקום שנשברו ונעקרו וז\"ש הר\"ב וילקט דשייך בגפנים המונחים על התבואה ולא שייך זה בתבואה:",
+                "אלא ענבים וחטים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "היינו לגירסא משתשליש ולגירסא משתשריש ה\"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה:",
+                "אסור. בפסחים דף כ\"ה אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:",
+                "הכי משמע בירושלמי דלכולי עלמא הזרעים נאסרים אע\"ג דהגפנים לא נאסרו. ולישנא דמתניתין נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תנן אסור ולא תני קידש. ועיין בתוי\"ט בשיטת הרמב\"ם ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדלעיל פ\"ק:",
+                "צ\"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו:",
+                "לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם. ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי ער'ג אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכו תרווייהו. תוי\"ט:",
+                "שבשניהם יש שני צדדים:",
+                "פירוש שהם היו תוקעין עצמן לדבר הלכה. ושהיו אומרים אין לנו עסק אלא בתורה אבל לא במצות. ת\"ח:",
+                "וטעמא משום דק\"ו מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדיו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם ב' מינים מותר לישב עליו. הרא\"ש בסוף נדה:"
+            ],
+            [
+                "בסוף פ\"ה דבבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינן אסורין לחרוש ולמשוך כו' אלא מדרבנן:",
+                "והר\"מ מפרש למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב יחדיו ר\"ל לתבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולעיל במ\"ב מפרש דלמ\"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרין. וצ\"ל דודאי למ\"ד חוששין כולן מין אחד שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל ר\"י שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים ה\"א דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש ב' צדדים לכל אחד כו' ה\"א דניחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו קמ\"ל דסברת ר\"י דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כמלא התבל:",
+                "דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפ' בהמה המקשה:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ וטעמם דאלו לענין כלאים לא נ\"מ דכל ב' מינים אפילו שניהם מין בהמה או חיה אסורים כדתנן במ\"ב לענין לחרוש וכ\"ש לענין הרבעה והש\"ך בסימן רל\"ז השיג על הר\"ב בזה דנ\"מ דלרבנן מותר שור הבר עם השור כדפסק שם בש\"ע ולר\"י אסור. ת\"ח:",
+                "ה\"ה באדני שדה נמי האי נ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי כלומר אילים זכרים וצמר מוסב על שניהם. ושניהם מין א' אלא שאילים זכרים וכרים נקבות:",
+                "צמר ופשתים. במ\"ג פי, 'א דנגעים תנן דבגדים צבועים אינן מטמאין בנגעים ולענין כלאים בין לבנים בין צבועים:",
+                "ר\"ל כהנים הדיוטים ולהכי נקט בתר הכי אבנט דאלו בבגדי כהן גדול איכא נמי מעיל אפוד וחושן:",
+                "וילפינן ליה בפ\"ק דחולין די\"א מאחרי רבים להטות דכל האסורים בטלים ברובא דאיתא קמן ובמידי דיבש ביבש מין במינו אפי' מדרבנן א\"צ יותר. ובתר שמא אזלינן מין במינו ואפילו אית לחד שם לווי כדאיתא בפ\"ב דע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וידמו כאלו הם צמר ופשתים מפני שהאחד מהמינים ההם חלק כמו פשתן והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר:",
+                "הוא לשון הר'מ ובפ' ב\"מ כתב פירוש אחר:",
+                "אינו מוסב על והאידנא אלא בא לומר דהקנבוס שרי לעולם שהכל מכירין בו:",
+                "ירושלמי ופירש הר\"ש מטה של חבלים שנשקע תחתיו וצדי הכר עולים עליו אבל נסרים של עשן קשה ואינו נשקע:",
+                "נוגע בהן. דאז חיישינן שמא תכרך כו' כמ\"ש הר\"ב מ\"ד:",
+                "ובריש התכלת מייתי לה ומשמע דאיירי בטלית קטנה אע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי. הר\"ש:",
+                "והר\"מ לא פירש דפליגי וכן בחבורו פסק לתרוייהו. וכתב בכ\"מ שטעמו דהכא שאני דכיון שהוא לובש ממש הרי עבר על לא תלבש שעטנז אבל מוכרי כסות שאינם לובשים ממש אלא מעלים עליהם מותר אם אינו מתכוין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזות ודומה לאלו. הר\"מ:",
+                "על כתיפו. וטעמא משום דלא שרינן מפני שהוא קשה אלא בהצעה שהוא מדרבנן אבל 'לא בהעלאה שהוא מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"ש ופליגי אסתמא דלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא ידענו טעמא מאי דאין חוששין שיהיו עושי המנעול ההוא נזהרים למנוע אפילו חוט אחת של פשתן. והר\"מ בחבורו כתב מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב ומותר לפי שעור הרגל קשה הוא ואינו נהנה כשאר עור הגוף ומפרש הכ\"מ דפירש זרב היינו שבימות החמה לובשים אותו ויש בו פשתן ולפעמים משימים בו גם כן צמר כדי ללבשו בימות הקור ומה שכתב אין לו עקב הוא דצורתו כך הוא."
+            ],
+            [
+                "שוע טווי ונוז. תימה דפתח בטווי וארוג וסיים בשוע טווי ובתוספות הקשה גם כן על פירוש הא' בדברי הר\"ב דמתניתין משמע דארוג היינו נוז כדתנן שנאמר וכו'. ואור\"ת דעל כרחך לאו למדרש כל שעטנז קאתי כו' ואם תאמר אמאי תני ארוג. יש לומר דכמו דתני טווי משום דמנוטריקון נפקא הכי נמתני ארוג דמדרשא דיחדו נפקא. ושוע ונוז דכתיב בהדיא לא הוצרך להתנות בהם ברישא ועיין באריכות:"
+            ],
+            [
+                "והרא\"ש במסכת נדה כתב דהך שרי טפי:"
+            ],
+            [
+                "והקופה. שהוא גם כן דרך ללובשו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ad88c792d23f0c1d07ade693ee68725fcad6239a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,324 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Kilayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "החטים. כדי להורות ששנוים זוגות זוגות לכך הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:",
+                "כלאים. כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטיסאו שעורים וכן לגבי בהמה אפי' שור שחור על גבי לבן וכן לגבי בגדים פירוש בבגדים צמר ופשתים יחדיו מה זה לא זה ממין זה אף כלאים שאמרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. ירושלמי:",
+                "דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום בלבד כבסוף פ\"ה:",
+                "והשעועית מפני שמשעשעות את הלב ומהלכת את בני מעים, ירושלמי. כלומר שמטמטמת את הלב ומשעשעת מל' ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳) וטח את הבית תרגום ושוע:"
+            ],
+            [
+                "הם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים. עדיין שלא נתייבשו עדיין:",
+                "פרושו דר\"ל כך דלעת מרה ואותן המין שהוא כך וטומנין ברמץ בה עסקינן והיא היא רמוצה ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הפרישים. פרישין בל\"א קייטי\"ן עוזרדין בל\"א שפייארלינג:"
+            ],
+            [
+                "הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר הר\"מ משא\"כ לפת ונפץ דמ\"ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני ד\"א שהם דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד שאין הולכין בכלאים אלא אחרי מראית עין אא\"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. תוי\"ט בשם הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אילן באילן. אף על גב דכבר תני לה במ\"ד חזר כאן לפרושי דהא דאיתא כלאים באילן היינו דוקא בהרכבה דאלו לזרוע ב' מיני אילנות מותר:",
+                "רבי יהודה מתיר ירק באילן. הוא הדין איפכא דמאי שנא וטעמו דר' יהודה שסובר דדוקא כשעל ידי ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה אסרה התורה משום כלאים אבל ירק ואילן שאינם מתאחין להשתנו' אף על פי שיונקים זה מזה לא אסרה התורה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי מה שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שווים נקרא חצוב:",
+                "משמרתו החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ:"
+            ],
+            [
+                "תחת הגפן. שהיא רך ובודאי יעברו שרשי הלפת וצנונת בו אפילו הכי מותר:",
+                "דרגילות הוא שמתוספים מחמת לחלוחית הקרקע אפילו כשמונחים בחלון:",
+                "הרי זה כלאים. לחיוב מלקות אבל לענין איסור אפילו בלא זרועה כאחת יש איסור ואסור לקיימן כדמוכח להלן:",
+                "רבי יהודה אומר כו'. כהאי גוונא פליגי בפרק בתרא לענין כלאי בגדים דלרבי יהודה שלש תכיפות היה חיבור ולרבנן אפילו שתי תכיפות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דדבר תורה חד בתרי בטל אלא דחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע לסאה מתבטל:",
+                "ימעט. או מוסיף על סאה או פוחת מרובע ואף דכ. ל האיסורין שרבה עליהם מזיד אסור הכא האיסור אינו א, לא מראית העין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אזרע. ואע\"פ שהצמחים נכרים הם שבודאי יהפוך כולם אפילו הכי יהפך מתחלה. תוי\"ט:",
+                "כתלמי. תלם הוא בקע שעושה המחרשת בעובי הארץ והוא מלשון על תלמי שדי (הושע י׳:ד׳):",
+                "ישייר. יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לומר דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לדוגמא נקיט והוא הדין קטניות וזרעוני גינה. והוא מושאל לירק:",
+                "הופך. פי' לאחר שהתליעה:",
+                "אשרש. נגזר ממלת שורש וענינו לכרות השורש ולעקור אותו כמו ושרשך מארץ חיים:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא נספח אל קציר השנה שעברה מלשון ונספחו על בית יעקב ישעיה י\"ד. הרמב\"ן:",
+                "פ\"א. דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרען אלא מאליהן באו ומשום מקיים כלאים ליכא משום דקשה להו עשבים ודוקא היכא דניחא ליה חייבהו חכמים שלא יחשדהו שזרעם. ר\"י בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ור\"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית. הר\"מ:",
+                "נכנס. דמן התורה לא נאסר אלא כשזורע במפולת יד ורבנן אסרו כל מקום שיש מראית העין ולפיכך התירו על כמה דרכים. ר\"מ:",
+                "ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו. הר\"מ:",
+                "ונמצא כזורע להשחתה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דעיקר קפידא אקיום כלאים אבל אזריעה ליכא קפידא דבמתכוין לבדוק קיימינן אלא שמפני שמזיקין יאמרו הרואים שלקיומן זרען:",
+                "מפורש בפ\"ב דפאה ארבע אמות:",
+                "הואיל ולא נעשה לשם גדר שאלו נעשה לשם גדר סגי בגבוה עשרה ורוחב כל שהוא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאלו ארוך היינו משור:",
+                "ועל שם שמתחלה קודם הזריעה חולק השדה לחלקים קורא קרחת בין הנשארים בלתי זרועים ובין הנזרעים:",
+                "חרדל. ומתניתין דלעיל דלא כר\"מ:",
+                "אבל בפחות מכן לא. והיינו לענין כלאים אבל לענין פאה הוי כל ערוגה כשדה בפני עצמה כדלעיל במס' פאה פ\"ג מ\"ד:",
+                "עשר אסורות. תימה אמאי לא יהיו אפילו י\"ג מותרות והיינו אג\"ה מראשונה. וב\"ד מהשניה ואג\"ה מהשלישית וכו' ועיין בתוי\"ט באריכות:",
+                "לאו בדוקא קאמר שהשורות הנשארות א\"צ לחלקם:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל בסלע. שאינו גבוה י' אף על גב דרותב ד' דאי רותב ד' וגבוה י' כו': אכילת הגפן. ירושלמי לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה לא למה מפני שהוא אסור בהנייה. והרי הקבר אסור בהנייה קבר אין אסורו ניכר ועבודת הגפן אין איסורה בהנייה. אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והא דקרי ליה אכילה לפי שנראה נאכלת סביבותיה שאסור לזרעה:",
+                "ואם כן לא פליג אלא ארוחב אבל באורך סבירה ליה נמי עשר אמות ומחצה. וכיוצא בזה אשכחן בסוף פ\"ג דתנן ו' טפחים רוחב ולא תנן לאורך בכמה ופירשה בתוספתא י' אמות ומחצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ערוגה. לשון עברי הוא מערוגת מטעה יחזקאל י\"ז:",
+                "זורעי' כו'. כדתנן בפ\"ט דשבת כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועה תצמיח. ושם פירשתיו בס\"ד:",
+                "זרעונים. זה השם זרעונים. כולל לכל הנזרע אבל בכאן הכונה לזרעים מיוחדים והם הזרע של מיני ירקות וכדתנן בריש מתני' דלקמן הר\"מ: [] וא\"ת יזרעו ט' מינין בערוגה ד' בד' קרנות. וד' באמצע כל רוח. וא' באמצע דכל אחד רחוק מחבירו ג\"ט. וי\"ל דכולי האי הוי ערבוב. עוד יש לומר דהשתא יכול לזרוע הרבה מכל מין שברוח, תוספ'. וכתבו עוד דאף על גב דבערוגה שהוא ה' על ה' יש באלכסונה שבעה דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה. ויכול לזרוע בד' קרנות ובאמצע ותירץ ר\"י דהא מקרא ילפינן ואין להעמיד המקרא בענין זה שאינו שיעור לא ליניקה ולא לשום דבר: [] שלא אסרה תורה אלא במפולת יד וקרא דהכא דקפיד אערבוב אינו אלא אסמכתא: [ו] ומכל מקום צריך שיניח קצת להפריש ביניהן כפרש\"י בגמרא: [ז] ושיעור שלשה טפחים היינו עם מקום הזרעי, ם. כהר\"ש והא דתנן לעיל בפרק ב' ירק בירק ששה טפחים הני מילי בשדה גדולה שיש בה ירק הרבה אבל הכא דאין זורע מכל א' וא' אלא מעט לא חיישינן ודכותיא אשכחן גבי תבואה בית רובע דאמרינן בירושלמי שרשאי לזרוע ה' מינין בבית רובע א' דבכל מקום שאין זורע מכל מין ומין אלא מעט לא חיישינן אלא ליניקה:",
+                "גבוה טפח. וגם ברחבו טפח כדאיתא בגמרא שבת דף פ\"ה מדר'י דאמר לקמן מ\"ג רותב הפרסה וכתבו התוספ' דאע\"ג דר'י לקמן לא מיירי אלא לענין הפסק נראה לגמרא דל\"ש לגבול דה\"ה נמי ששיעורו טפח:",
+                "שלשה כו'. ותימא שלי, 'ב זרעים צריך י\"ב מרחקין וכל מרחק שלשה טפחים הם ל\"ו טפחים ואין בכל הגבולים סביב כי אם כ\"ח טפחים לשתים לכל אחד ח' טפחים ולב' לכל אחד ו' טפחים. ולכן נ\"ל שעל כל גבול הוא זורע ג'. וכך יכול לעשות שמניח טפח הסמוכה לקרן וזורע מין אחר ומניח שלשה טפחים וזורע. ומניח עוד ג' טפחים וזורע ונמצא שיש עוד טפח פנוי בקרן השני וכן הוא עושה לכל גבול וגבול ונמצא שיש בין מין ומין ג' טפחים שיעור הרחקה מלבד באותן שסמוכות לקרנות שאין ביניהם הרחקה לפי שאין צריכין שיש היכר בדרך שנזרעין שזה נזרע צפון ודרום וזה מזרח ומערב כדכתב הר'ב ברישא. שהרי כתבתי שרוחב הגבול טפח ונמצא שזורע באורך טפח ויש היכר בזריעתן כמ\"ש. מה שאין כן ברישא שאם יזרע ט' הוי ערבוב כמ\"ש התו' לפי שאין כאן היכר ועוד שלא יוכל לזרוע מכל מין כי אם גרעין א'. תוי\"ט:",
+                "מפני כר. והרחקת ג' טפחים לא מהני דאכתי הוי נראה מעורבב ואף על פי שאין יונקין זה מזה. אבל בערוגה פשוטה דרישא רשאי ליטע אפי' ראש לפת באמצע לפי שאין כאן אלא ד' מינין לד' הרוחות לא נראה כערבוביא כנ\"ל. תוי\"ט:",
+                "ששה. דרש זרע זרעה זרעיה זרועיה כלו' דמצי למכתב זרע דמשמע חד וזרעה משמע תרי וזרעיה משמע תלת וכתיב זרועיה הרי ד' וכתיב תוציא צמחה תוציא חד וצמחה חד כמו לת\"ק הרי שית. וכי רמיז קרא ו' זרעונים בערוגה בת ו' טפחים דקים ליה לר'י דשית בשית לא ינקי. כי היכי דלרבנן בה' ו' כו'. ולא אתברר כמה הוא שיעור הרחק לר'י. ועתוי\"ט:",
+                "באמצע. ור'י פליג בין ברישא ובין בסיפא והכי איתא בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במ\"ט לעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. תוי\"ט:",
+                "נראה דגרס גובל ולא גבול:",
+                "התלם. ורותב התלם ו' וכן באמת המים זורעים לרתבה של אמה שהיא כמו כן ו' וכשיבשו המים דחזי לזריעה. הר\"ש:",
+                "הר\"ש ולטעמיה אזיל שפירש לעיל דההרחקה היא טפח ומחצה וכדעת הר\"מ אבל הר\"ב שסובר כרש\"י שצריך ג' טפחים הנה ברותב הו' לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ולכן אני אומר שלפום רהיטא העתיק לשון הר\"ש. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עד ראשו. שתי הקצות כל אחד ראש וסוף:",
+                "כלומר שההפסק הוא הזרע האחר שנזרע בתלם אע\"פ שמקיף בג' רוחות זרע השדה כיון שהוא תלם ובצד הד'. אין בו זרע שעכשיו אינו תבוש הוי הפסק. ועתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "וצריך לחלק בין תלם סתם דהכא לתלם של פתיח במ\"ו פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דכי נסמכו מיהו שתי השורות של קשואין שרי ואם כן הא דתנן ברישא שתי שורות של דלועים שתי שורות של פול לאו דוקא אלא כי הוה שתי שורות של קשואין תו שרי אפי' א' של דלועים וא' של פול דהא איכא שדה ורשאי לסמוך ירק אחר בהפסקת תלם תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בצלים. ויחד בצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. הר\"מ:",
+                "של דלועים. ולא דמי למתניתין דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים ושתי שורות של דלועים ושתי שורות של פול המצרי דשאני שורה מב\"ש ועוד דכיון שבא לעקור חמור טפי כדאשכחן בירושלמי:",
+                "כלומר ותנן לעיל בפרק ב' משנה ח' דבור הוי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דכלאי כרם אסורים בהנאה וכלאי זרעים מותרים אפילו באכילה כדתנן ברפ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שחרב. והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא י\"ג):"
+            ],
+            [
+                "כן כתב הר\"ש סביב כמו מחולות. דעתם דמסתמא המקום הפנוי הוא סביב כל הכרם בין הגדר לד' רוחותיו. והוא הדין נמי אם אינו אלא מצד אחד ולשון הר\"מ עזיבת הדבר:",
+                "כדתנן במ\"ד פ\"ב דב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ולהר\"מ ארבע אמות ומחצה:",
+                "גדר. אגב שהזכירו מפרש ליה ואגב גדר מפרש חריץ. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ודבר זה הלכה למשה מסיני. הר\"מ:",
+                "הרבה. שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מי' ויתירות משלש. הר\"ש:",
+                "מרובה. שתהי' מדת העומד מן הקיר יותר ממד' כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שתי שורות. וכהר\"מ וכמה יהיה בכל שורה ג' גפנים או יותר והשתא הא דתנן שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב היינו כי הוו ה' נטועים בכהאי גוונא הוא דהוי כרם. אבל כי לא נטוע כהאי גוונא צריך ו' ג' לכל שורה:",
+                "הזורע כו'. קדש לבית הלל שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה' ולבית שמאי מקדש אותה שורה חיצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ד' אמות. ולבית הלל קידש ג' בשורה חיצונה וג' שכנגדן בשורה שנייה. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כזה:",
+                "כזה:",
+                "כזה: ולהרמב\"ם אחת ואחת ואחת יוצאה בנתיים באמצע זנב כזה כזה כזה וע\"פ צורה של הר\"מ ז\"ל הם כל הכרמי'ם בא\"י:",
+                "עד כו'. הא תו למה לי. ואפשר לי לומר דשתי צורות היינו אותה של הר\"מ ואותה של הר\"ב שתיהם ראוין להקרא בשם יוצאה זנב. ואתת מהן היא יותר ראויה. ואלו לא חזר ושנה עליו ה\"א דשתי הצורות הוו כרם. ואשמעינן דדוקא אותה היותר ראויה היא בכלל כרם ולא האחרת. והתנא סמך על שבימיו היה ידוע ומפורסם איזו היא הצורה היותר ראויה תוי\"ט. והת\"ח תירץ דאתי לאשמעינן אפילו יהיה אחד בנתים או באמצע וגם א' יוצאה זנב דהוי כרם ועל דרך זה י\"מ לקמן כרם שנטוע ערבוביא:"
+            ],
+            [
+                "והיינו כשהזרעים הם שלו:",
+                "לא ט\"ז אמות כדרך הרבים בפרר ב' דפאה. אלא שביל הדרכים לרבים. הר\"א:",
+                "גבוה מעשרה. דוקא נמוך מעשרה מצטרפות דאי גבוה י' אינן מצטרפות. והא דתנן גבוה מי' לרבותא דר\"י אם ערסן כו':"
+            ],
+            [
+                "דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזה שאמר בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק ח\"א דאין שדה פחות מארבע אמות כדלעיל רעש פירקין:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ולא משום איסור הר\"ש ור\"י אתא לסיוע לת\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואליבא דר\"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפילו בנטועות בפחות מד' אמות. ועיין שהאריך ומודה דהגמרא בפרק הספינה מורה דכן ההלכה:"
+            ],
+            [
+                "דצריך לחרישת שוורים ד' אמות כדלעיל פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וכתב הר\"ש דהיינו דאמר ר\"י בפרק דלעיל מ\"ז אם ערסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותימא דאם כן צריך שיהיה יותר מד' אמות דצריך שיהיה רחוק ד' אמות. וכי תימא דאין הכי נמי אין זה במשמע לשון הר\"ב. ועיין בתוי\"ט:",
+                "וכאלו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומרה. ובירושלמי דריש לה מקרא (ישעיהו מ״ב:כ״ב) ובבתי כלאים התבאו בית מתביאין בו את הכלאים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בריש בבא בתרא. והטעם משום דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה. תוס':",
+                "והטעם נ\"ל שכן זה שעורו לענין ביטול כדתנן במ\"א פ\"ב דערלה וע\"ש בפירוש הרב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש. הר\"מ:",
+                "והיינו כר' אושעיא בירושלמי. אבל ה.. \"מ פסק בתבורו כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה ודתנן ינפץ תירץ בירושלמי משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשריפה ותנן בפ\"ב דתמורה כלאי הכרם שדרכו לשרף ישרף שדרכו לקבר יקבר:",
+                "תדלק. הוא שאמר הכתוב פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תתוקד הר\"מ. ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם. הר\"מ. ושיעור הביאה דגן היינו שליש:"
+            ],
+            [
+                "מיני זרעים. דכתיב כרמך לא תזרע כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כמין ענבים להכי הוי כלאים. רש\"י במנחות דף טו. והר\"מ בפרק ה' נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופירש הכ\"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד שלוש שנים מטעם ערלה וקנבוס ולוף עושין לשלוש שנים כדלעיל פרק ב' משנה ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וגם הר\"מ בחבורו כתב כן. והקשה הראב\"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ הכ\"מ דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאלו הוא עיקר הגפנים:",
+                "ולעיל מ\"ד כתב דאין הלכה כר\"י וכ\"כ במ\"ז דלקמן:"
+            ],
+            [
+                "וזה לשון הר\"מ בחבורו פ\"ח גפנים שהיו נטועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה:",
+                "והטעם מדתנן ר\"א אומר משמע שבא לחלוק וא\"כ ראב\"י לא ס\"ל הכי ומשנת ראב\"י קב ונקי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והיינו עריס אלא שהעצים והקנים עצמן הן נקראים אפיפירות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והלך החדש דהכא לא הוי כמו הלך החדש דלעיל דהתם פירוש שהלך על מה שנזרע כבר. ועתוי\"ט:",
+                "ושל שקמה. כלומר וזה הקורה משל סדן של שקמה היה. ובס\"א בתוך סדן. ופירוש שקמה עיין מ\"ש מ\"ח פ\"ק תוי\"ט:",
+                "כן הוא בתוספתא. ותימא שהרי אילן מאכל הוא ומאי צריך להאי טעמא. ואולי שכיון שהוא מין תאנה מדברית לא חשיב כאילן מאכל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ ושיעור טפח הנזכר בכל הש\"ס ובו יהיה השיעור תמיד. הוא ד' אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל ושני השעורים שוין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ובלבד שלא יהיה בתוך עבודת עיקר הגפן. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכדתנן בפרק לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל כו' הוצרך לפרש כן: [ב] בדלעת. שיבשה והר\"ב שכתב משום זרעים בדלעת כו' שהדלעת יבשה הוי ליה לפרש כן משום הברכת הגפן עצמו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתו ו\"ט. הר\"ש:",
+                "כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואלו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים כו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך פירוש דברי הר\"ב. תוי\"ט:",
+                "כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "את גפנו. כתבו התוספ' סוף פרק הערל דהוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי בסיפא אלא נקט מסכך משום רבותא דתנא קמא דאף במסכך אסור:",
+                "ירושלמי ונראה טעמא מדלא כתיב כלאים בכרמך וכתיב כרמך כלאים שלא סמך כלאים לכרמך שמע מינה דבכל מקום אסור כלאים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כן פירש הר\"ש גם לגירסא דיגרור בשני ריישי\". ן וגירסת הר\"מ בשני דלתי\"ן מלשון גודו אילנא. וקשה דהכא תנא יחתוך ובסיפא יחזור. ונראה דהיינו טעמא כמ\"ש הר\"מ בפירושו שהענפים נשברו ונעקרו. וכלומר דלא נעקרו משרשיהן מן האילן דא\"כ אין כאן עוד קידוש כלל. אלא שלא נשברו ולא נעקרו לגמרי. אבל אין להם תקנה להעמידה בנטייה שיטה אותם מעל גבי התבואה וחותכין אותן ממקום שנשברו ונעקרו וז\"ש הר\"ב וילקט דשייך בגפנים המונחים על התבואה ולא שייך זה בתבואה:",
+                "אלא ענבים וחטים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "היינו לגירסא משתשליש ולגירסא משתשריש ה\"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה:",
+                "אסור. בפסחים דף כ\"ה אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:",
+                "הכי משמע בירושלמי דלכולי עלמא הזרעים נאסרים אע\"ג דהגפנים לא נאסרו. ולישנא דמתניתין נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תנן אסור ולא תני קידש. ועיין בתוי\"ט בשיטת הרמב\"ם ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדלעיל פ\"ק:",
+                "צ\"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו:",
+                "לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם. ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי ער'ג אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכו תרווייהו. תוי\"ט:",
+                "שבשניהם יש שני צדדים:",
+                "פירוש שהם היו תוקעין עצמן לדבר הלכה. ושהיו אומרים אין לנו עסק אלא בתורה אבל לא במצות. ת\"ח:",
+                "וטעמא משום דק\"ו מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדיו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם ב' מינים מותר לישב עליו. הרא\"ש בסוף נדה:"
+            ],
+            [
+                "בסוף פ\"ה דבבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינן אסורין לחרוש ולמשוך כו' אלא מדרבנן:",
+                "והר\"מ מפרש למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב יחדיו ר\"ל לתבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולעיל במ\"ב מפרש דלמ\"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרין. וצ\"ל דודאי למ\"ד חוששין כולן מין אחד שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל ר\"י שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים ה\"א דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש ב' צדדים לכל אחד כו' ה\"א דניחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו קמ\"ל דסברת ר\"י דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כמלא התבל:",
+                "דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפ' בהמה המקשה:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ וטעמם דאלו לענין כלאים לא נ\"מ דכל ב' מינים אפילו שניהם מין בהמה או חיה אסורים כדתנן במ\"ב לענין לחרוש וכ\"ש לענין הרבעה והש\"ך בסימן רל\"ז השיג על הר\"ב בזה דנ\"מ דלרבנן מותר שור הבר עם השור כדפסק שם בש\"ע ולר\"י אסור. ת\"ח:",
+                "ה\"ה באדני שדה נמי האי נ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי כלומר אילים זכרים וצמר מוסב על שניהם. ושניהם מין א' אלא שאילים זכרים וכרים נקבות:",
+                "צמר ופשתים. במ\"ג פי, 'א דנגעים תנן דבגדים צבועים אינן מטמאין בנגעים ולענין כלאים בין לבנים בין צבועים:",
+                "ר\"ל כהנים הדיוטים ולהכי נקט בתר הכי אבנט דאלו בבגדי כהן גדול איכא נמי מעיל אפוד וחושן:",
+                "וילפינן ליה בפ\"ק דחולין די\"א מאחרי רבים להטות דכל האסורים בטלים ברובא דאיתא קמן ובמידי דיבש ביבש מין במינו אפי' מדרבנן א\"צ יותר. ובתר שמא אזלינן מין במינו ואפילו אית לחד שם לווי כדאיתא בפ\"ב דע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וידמו כאלו הם צמר ופשתים מפני שהאחד מהמינים ההם חלק כמו פשתן והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר:",
+                "הוא לשון הר'מ ובפ' ב\"מ כתב פירוש אחר:",
+                "אינו מוסב על והאידנא אלא בא לומר דהקנבוס שרי לעולם שהכל מכירין בו:",
+                "ירושלמי ופירש הר\"ש מטה של חבלים שנשקע תחתיו וצדי הכר עולים עליו אבל נסרים של עשן קשה ואינו נשקע:",
+                "נוגע בהן. דאז חיישינן שמא תכרך כו' כמ\"ש הר\"ב מ\"ד:",
+                "ובריש התכלת מייתי לה ומשמע דאיירי בטלית קטנה אע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי. הר\"ש:",
+                "והר\"מ לא פירש דפליגי וכן בחבורו פסק לתרוייהו. וכתב בכ\"מ שטעמו דהכא שאני דכיון שהוא לובש ממש הרי עבר על לא תלבש שעטנז אבל מוכרי כסות שאינם לובשים ממש אלא מעלים עליהם מותר אם אינו מתכוין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזות ודומה לאלו. הר\"מ:",
+                "על כתיפו. וטעמא משום דלא שרינן מפני שהוא קשה אלא בהצעה שהוא מדרבנן אבל 'לא בהעלאה שהוא מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"ש ופליגי אסתמא דלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא ידענו טעמא מאי דאין חוששין שיהיו עושי המנעול ההוא נזהרים למנוע אפילו חוט אחת של פשתן. והר\"מ בחבורו כתב מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב ומותר לפי שעור הרגל קשה הוא ואינו נהנה כשאר עור הגוף ומפרש הכ\"מ דפירש זרב היינו שבימות החמה לובשים אותו ויש בו פשתן ולפעמים משימים בו גם כן צמר כדי ללבשו בימות הקור ומה שכתב אין לו עקב הוא דצורתו כך הוא."
+            ],
+            [
+                "שוע טווי ונוז. תימה דפתח בטווי וארוג וסיים בשוע טווי ובתוספות הקשה גם כן על פירוש הא' בדברי הר\"ב דמתניתין משמע דארוג היינו נוז כדתנן שנאמר וכו'. ואור\"ת דעל כרחך לאו למדרש כל שעטנז קאתי כו' ואם תאמר אמאי תני ארוג. יש לומר דכמו דתני טווי משום דמנוטריקון נפקא הכי נמתני ארוג דמדרשא דיחדו נפקא. ושוע ונוז דכתיב בהדיא לא הוצרך להתנות בהם ברישא ועיין באריכות:"
+            ],
+            [
+                "והרא\"ש במסכת נדה כתב דהך שרי טפי:"
+            ],
+            [
+                "והקופה. שהוא גם כן דרך ללובשו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/On Your Way.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/On Your Way.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..349dc62692c53774149b7a4af85e4f0f88ea2092
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/On Your Way.json	
@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בירושלמי כתב לסייג לקורות ולעצים פטור, ולא קשיא דקורות היינו לבנין כפי' הר\"ב ועצים היינו להסקה:",
+                "והחיצון פטור. בירושלמי מפרש טעמיה ממשמע שנאמר לא יאכל אנו יודעין שבעשן מאכל הכתוב מדבר מה תלמוד לומר ונטעתם כל עשן מאכל לומר לך את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב. ואת שהוא לסייג כו' כגון החיצון פטור:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם אבל אם נטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אח\"כ אינו חייב בערלה ע\"כ. וא\"כ מ\"ש הר\"ב בתחלת המשנה בין נטעו נכרי היינו נמי דוקא כשנטעו לישראל מיהו בספ\"ג מפרש דנכרי הנוטע לעצמו נמי נוהג ערלה וכן בפי' הר'ש ואף הר\"מ בחיבורו חזר בו וכתב דנכרי הנוטע לעצמו חייב בערלה וע\"ע:",
+                "כלומר אע\"פ שבפני הזרעים. עומד ובעי נקיבה והיינו דבמ\"ב פ\"ב דחלה מפרש בספינה נקובה. ולא מחלק בין עשן לחרס:"
+            ],
+            [
+                "מצדו. פירוש ע\"י רוח או נהר דומיא דרישא:",
+                "כעפר. שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח\"כ יתן העפר סביביו הר\"מ. ולכן הגירסא בעפר בבי\"ת:"
+            ],
+            [
+                "אילן שנעקר. מהעפר שסביביו:",
+                "וז\"ל הערוך. האורגים יש להם עשן ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטין שבורין ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי האורגים הוא:"
+            ],
+            [
+                "הרא\"ש בשם הר\"ש בספ\"ק דקדושין כתב ויוצא ראש היחור:",
+                "שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא הר\"מ:",
+                "כלשון הרכבה באילן כו' ושייך לשון ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול ספקו בחוט. הר\"ש וספקה בחבל דפ\"ו דכלאים:",
+                "אע\"פ כו'. שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנאחז בזקנה אפ\"ה מותר כדמפרש בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו את\"ל בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח\"כ בזקנה (כמ\"ד א' בירושלמי) הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זו שספק. הר\"ש:",
+                "ומפרש בירושלמי דת\"ק נמי ס\"ל דאזלינן בתר יניקתו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור. ונוכל לעמוד על זה בעלין. שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסימן לדבר דאכיל מתבריה מתבייש להסתכל בו, וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמילתא מכח העלין. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ובספ\"ז דכלאים פרשתי דלא נאסרו הגפנים אא\"כ הניח העציץ בקרקע:",
+                "גמ' גיטין דף נ\"ד ופרש\"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן. ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן:",
+                "כלומר וטעמא דשמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכי נמי ניחוש:"
+            ],
+            [
+                "והלולבים. ענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הר\"מ:",
+                "ולא קשה על מה שכתבתי במשנה ה' פרק ה' דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע\"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה (וע\"ש בתוי\"ט):",
+                "ועיין עוד מ\"ז פ\"ג דע\"ז ועיין רפ\"ג דסוכה:",
+                "מעמיד. פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני. הר\"מ:",
+                "מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר\"י דשרף עלים ועקרים מותר אלא באילן העושה פירות דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו וכן מורה בפירוש הר\"מ מ\"ו פ\"ז דשביעית. אמנם בתבורו משמע שאין לחלק. וע\"ע תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובאשרה ובנזיר. באשרה מדכתיב (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ובנזיר מדכתיב (במדבר ו׳:ד׳) מחרצנים ועד זג לא יאכל ואומר (שם) חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים כו':",
+                "ורבעי איתקש למעשר שני. וכ\"כ הר\"מ ובמתניתין דלעיל כתבו דהני לאו פרי נינהו. היינו טעמא משום דלעיל בערלה נמי מותרים מה\"ט דלאו פרי נינהו. ורבעי מהערלה הוא בא שכן במ\"ג פ\"ב קרי לה תנא ערלה לנטע רבעי משום דמערלה הוא בא. הלכך ניחא להו לפרושי לעיל טעמא דשייך גבי ערלה אע\"ג דטעמא דמפרש גבי נזיר דלאו בני אכילה נינהו שייך נמי גבי נטע רבעי כדמפרש הכא אבל הכא דמרבינן להני לענין ערלה מאת פריו הטפל לפריו וה\"א דה\"ה לרבעי כיון שמערלה הוא בא הלכך איצטריכו להקישא דמע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יחור. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תו':",
+                "גמרא דע\"ז דף מ\"ט. ופרש\"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע\"י האילן של היתר. וקשיא לי דבלא הבריך והרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר עכ\"ל. וכתבו התוספ' דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הרכבת אילן איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע. אבל אגוז וקרקע ב' ענינים הם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותרומת מעשר כו'. אבל תרומה גדולה דדמאי לא משכחת לה דלא נחשדו ע\"ה עליה כדאיתא בריש דמאי:",
+                "קראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש בספ\"ק דחלה דמדרבנן. תוי\"ט:",
+                "דאי לאו הכי הא תנן במ\"ג דמעלין. והתם בנפלו זה אחר זה: ול\"ק אמאי נקטה מתניתין מאה. דהואיל והוי טפי מצ\"ט אע\"ג דמאה ממש לא הוי. אפ\"ה נקט מאה כדי לקצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומה דנקיט מתניתין כלל להאי ועוד. י\"ל דחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מפרש מדמע דהכא כלומר נעשה איסור דימוע ולא עירוב ובישול כדלקמן מ\"ו ומפרש כולה מתניתין דהכא דאינו עולה בק\"א וזה דוקא בחימוץ ותיבול:",
+                "שרסקו ונתנו לתוך העיסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שמעתי. וכן הלכה. הר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "שאור של חטים. וה\"ה בשאר מין במינו שאינו מחמץ איכא לאשכוחי להחמיר דלעולם בעי ק\"א דהא ליכא למיקם אטעמיה. אלא דבמחמץ הוי חומרא טפי דלעולם אינו עולה בפחות מק\"א ומשכחת לה נמי דאפילו בק\"א אינו עולה. תוי\"ט:",
+                "אין בו לעלות. ונשאר עוד חלק ג' והוא שאין בו כדי לחמץ ויש בו כדי לעלות בק\"א שמוציא שעור החלק שנפל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גריסין. ה\"ה נמי שאור של חטים בשל עיסת שעורים דכל מין בשאינו מינו לא נחוש אלא לנתינת טעם בלבד. ומשום דשאור לא שכיח בשאינו מינו אסברה לה בגריסין כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "תבלין. לא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחים והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל כו'. אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל. כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראים תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשיליו. הר\"מ:",
+                "או מג'. שעור המשנה או מג' מינין משם א'. הר\"מ:",
+                "אבל לכאורה תרתי קאמר דאסורין בנתינת טעם בקדירה. ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. וכ\"כ התוספת במסכת שבת דף פ\"ט בשם ר\"ת ומדברי הר\"מ נראה דחדא קתני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאלתי את ר'ג הזקן. שהיה בן בנו של הלל וזה לראיה שאף מתלמידי ב\"ש קבלו מב\"ה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי בעודו טופח על הכלים. א\"כ הטמא מטמא הטהור. והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תבלין. ואיצטריך לאשמעינן דאי לא השמיענו אלא בשאור הוה אמינא דדוקא כשב' האסורים של מין אחד הוא דמצטרפין לאסור לזרים לרבנן. ולהכי נקט שאור משום דסתם שאור הוא מאחד מחמשת המינין דשארא מסרחא כמ\"ש בפסחים פרק ג'. אבל בשני מינין ובשני שמות אימא מודו לר' שמעון להכי תני תבלין שיש בהן הרבה מינים ואפילו הכי אסורים לזרים. ואי תני תבלין הוה אמינא בהא פליג רבי שמעון אבל מין אחד מודה להכי תני לדלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל הר\"מ מפרש בענין וטעם אחר ממשנה קודמת וז\"ל, נותר ופיגול הוא אסור על הכהנים ועל ישראל ודינו שישרף. אבל איסורו על ישראל יותר חמור לפי שלא היה מותר לו לעולם וכשאכלו נתחייב קרבן מעילה. אבל לכהנים היה לו שעת הכושר קודם שהיה פגול או נותר. ואמר כי כשנתבשלו אלו השלש חתיכות עם חתיכת חולין והוציאם אח\"כ ונשאר שאר הבשר, ושהוא אסור לזרים, ומותר לכהנים אע\"פ שיש בו הנותר והפיגול כיון שאין איסורו על הכהנים חמור הרבה, ור' שמעון אומר כשם שמותר לכהנים כך מותר לזרים כיון שהפגול והנותר אסור על הכל:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דקרא נקטיה בפרשת ראה, כי תאוה נפשך כו' ובבשר חולין משתעי קרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמרא ואף על גב דאמרינן שלא יהנה איצטריך לאשמעינן שלא יצבע דסלקא דעתת אמינא דשרי משום דחזותא לאו מלתא היא. ושלא ידליק כו' דסלקא דעתך אמינא דשרי משום דמכלה אותו. תו' פסחים דף כ\"ה:",
+                "יעלה כו' כתב הר\"מ ענינו שיערבו אותו הבגד במאתים ויהיה הכל מותר ע\"כ. ולא לכתחלה קאמר. דאין מבטלין איסור לכתחלה תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הצובע. והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה. ובזו ההלכה השמיענו חומרא לרבי מאיר שאמר אפילו חוט אחד כו' ישרף כולו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ידלק. ולא נאמר בזו תעלה לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים. הר'מ:",
+                "דאלו מחיים שרי ר\"ש בהנאה בפ\"ק דבכורות. הר\"ש:",
+                "ובמוקדשין. פירוש על גבי המזבח. ומש\"ה שאני שער נזיר אע\"ג דכתיב ביה קדוש. תוי\"ט:",
+                "מקדשין כ\"ש. בקדשים שיש להם פדיון ומשום דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. הראב\"ד. אבל קדשים שאין להם פדיון בעינן מלא הסיט. ת\"ח מהירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "ובפ\"ג דע\"ג מ\"ט לענין עצי אשרה כתב הר\"ב דמוקי לה כשאבוקה הגמרא כנגדו ופרש\"י כנגד הפת מבעיר עצים בפי התנור וכתב הר\"נ ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין נראה דה\"נ דכותי'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אכוליה פרקין מהדר לשנויי ונטר ליה עד הכא תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מקדש. שנאמר פן תקדש המלאה, וענינו השריפה. הר\"מ:",
+                "עלין והצלעות של תרדין. לשון הערוך:",
+                "הראוי לערלה ערלה. כתב הר\"ש בירושלמי דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה, דתרומה נמי כיון דחשיבי לא בטלי בק\"א, ומשני כולן ראויין לתרומה ולא שייך למיתני האי לישנא. וע\"ע בתוי\"ט:",
+                "לכלאי הכרם. הר\"ב לא חשיב לתביות סתומות. אבל הר\"ם חשיב להו. וכן נראה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כיצד. ה\"ג הר\"מ וכ' אמרם כיצד רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן ואמר כי זה לא יהיה אלא כשיהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו כו':",
+                "תימא דלעיל פסק דלא כר\"ע. וכ\"כ שם הר'ם פסק דהכא עיקר דהוא מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כרם נטוע. ההכי נמי בספק כלאי כרם והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פרק קמא דקדושין. דף ל\"ח: [יז] ובירושלמי קאמר דמתניתין כר' אליעזר דסוף פרק קמא דקדושין. הר\"ש:",
+                "גמרא ספ\"ק דקדושין ופרש\"י דהא חובת הגוף הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bc8c517e408612ad92bc0d8ca4a7340116f5c00e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Orlah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בירושלמי כתב לסייג לקורות ולעצים פטור, ולא קשיא דקורות היינו לבנין כפי' הר\"ב ועצים היינו להסקה:",
+                "והחיצון פטור. בירושלמי מפרש טעמיה ממשמע שנאמר לא יאכל אנו יודעין שבעשן מאכל הכתוב מדבר מה תלמוד לומר ונטעתם כל עשן מאכל לומר לך את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב. ואת שהוא לסייג כו' כגון החיצון פטור:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם אבל אם נטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אח\"כ אינו חייב בערלה ע\"כ. וא\"כ מ\"ש הר\"ב בתחלת המשנה בין נטעו נכרי היינו נמי דוקא כשנטעו לישראל מיהו בספ\"ג מפרש דנכרי הנוטע לעצמו נמי נוהג ערלה וכן בפי' הר'ש ואף הר\"מ בחיבורו חזר בו וכתב דנכרי הנוטע לעצמו חייב בערלה וע\"ע:",
+                "כלומר אע\"פ שבפני הזרעים. עומד ובעי נקיבה והיינו דבמ\"ב פ\"ב דחלה מפרש בספינה נקובה. ולא מחלק בין עשן לחרס:"
+            ],
+            [
+                "מצדו. פירוש ע\"י רוח או נהר דומיא דרישא:",
+                "כעפר. שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח\"כ יתן העפר סביביו הר\"מ. ולכן הגירסא בעפר בבי\"ת:"
+            ],
+            [
+                "אילן שנעקר. מהעפר שסביביו:",
+                "וז\"ל הערוך. האורגים יש להם עשן ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטין שבורין ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי האורגים הוא:"
+            ],
+            [
+                "הרא\"ש בשם הר\"ש בספ\"ק דקדושין כתב ויוצא ראש היחור:",
+                "שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא הר\"מ:",
+                "כלשון הרכבה באילן כו' ושייך לשון ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול ספקו בחוט. הר\"ש וספקה בחבל דפ\"ו דכלאים:",
+                "אע\"פ כו'. שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנאחז בזקנה אפ\"ה מותר כדמפרש בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו את\"ל בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח\"כ בזקנה (כמ\"ד א' בירושלמי) הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זו שספק. הר\"ש:",
+                "ומפרש בירושלמי דת\"ק נמי ס\"ל דאזלינן בתר יניקתו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור. ונוכל לעמוד על זה בעלין. שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסימן לדבר דאכיל מתבריה מתבייש להסתכל בו, וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמילתא מכח העלין. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ובספ\"ז דכלאים פרשתי דלא נאסרו הגפנים אא\"כ הניח העציץ בקרקע:",
+                "גמ' גיטין דף נ\"ד ופרש\"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן. ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן:",
+                "כלומר וטעמא דשמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכי נמי ניחוש:"
+            ],
+            [
+                "והלולבים. ענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הר\"מ:",
+                "ולא קשה על מה שכתבתי במשנה ה' פרק ה' דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע\"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה (וע\"ש בתוי\"ט):",
+                "ועיין עוד מ\"ז פ\"ג דע\"ז ועיין רפ\"ג דסוכה:",
+                "מעמיד. פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני. הר\"מ:",
+                "מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר\"י דשרף עלים ועקרים מותר אלא באילן העושה פירות דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו וכן מורה בפירוש הר\"מ מ\"ו פ\"ז דשביעית. אמנם בתבורו משמע שאין לחלק. וע\"ע תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובאשרה ובנזיר. באשרה מדכתיב (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ובנזיר מדכתיב (במדבר ו׳:ד׳) מחרצנים ועד זג לא יאכל ואומר (שם) חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים כו':",
+                "ורבעי איתקש למעשר שני. וכ\"כ הר\"מ ובמתניתין דלעיל כתבו דהני לאו פרי נינהו. היינו טעמא משום דלעיל בערלה נמי מותרים מה\"ט דלאו פרי נינהו. ורבעי מהערלה הוא בא שכן במ\"ג פ\"ב קרי לה תנא ערלה לנטע רבעי משום דמערלה הוא בא. הלכך ניחא להו לפרושי לעיל טעמא דשייך גבי ערלה אע\"ג דטעמא דמפרש גבי נזיר דלאו בני אכילה נינהו שייך נמי גבי נטע רבעי כדמפרש הכא אבל הכא דמרבינן להני לענין ערלה מאת פריו הטפל לפריו וה\"א דה\"ה לרבעי כיון שמערלה הוא בא הלכך איצטריכו להקישא דמע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יחור. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תו':",
+                "גמרא דע\"ז דף מ\"ט. ופרש\"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע\"י האילן של היתר. וקשיא לי דבלא הבריך והרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר עכ\"ל. וכתבו התוספ' דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הרכבת אילן איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע. אבל אגוז וקרקע ב' ענינים הם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותרומת מעשר כו'. אבל תרומה גדולה דדמאי לא משכחת לה דלא נחשדו ע\"ה עליה כדאיתא בריש דמאי:",
+                "קראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש בספ\"ק דחלה דמדרבנן. תוי\"ט:",
+                "דאי לאו הכי הא תנן במ\"ג דמעלין. והתם בנפלו זה אחר זה: ול\"ק אמאי נקטה מתניתין מאה. דהואיל והוי טפי מצ\"ט אע\"ג דמאה ממש לא הוי. אפ\"ה נקט מאה כדי לקצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומה דנקיט מתניתין כלל להאי ועוד. י\"ל דחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מפרש מדמע דהכא כלומר נעשה איסור דימוע ולא עירוב ובישול כדלקמן מ\"ו ומפרש כולה מתניתין דהכא דאינו עולה בק\"א וזה דוקא בחימוץ ותיבול:",
+                "שרסקו ונתנו לתוך העיסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שמעתי. וכן הלכה. הר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "שאור של חטים. וה\"ה בשאר מין במינו שאינו מחמץ איכא לאשכוחי להחמיר דלעולם בעי ק\"א דהא ליכא למיקם אטעמיה. אלא דבמחמץ הוי חומרא טפי דלעולם אינו עולה בפחות מק\"א ומשכחת לה נמי דאפילו בק\"א אינו עולה. תוי\"ט:",
+                "אין בו לעלות. ונשאר עוד חלק ג' והוא שאין בו כדי לחמץ ויש בו כדי לעלות בק\"א שמוציא שעור החלק שנפל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גריסין. ה\"ה נמי שאור של חטים בשל עיסת שעורים דכל מין בשאינו מינו לא נחוש אלא לנתינת טעם בלבד. ומשום דשאור לא שכיח בשאינו מינו אסברה לה בגריסין כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "תבלין. לא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחים והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל כו'. אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל. כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראים תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשיליו. הר\"מ:",
+                "או מג'. שעור המשנה או מג' מינין משם א'. הר\"מ:",
+                "אבל לכאורה תרתי קאמר דאסורין בנתינת טעם בקדירה. ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. וכ\"כ התוספת במסכת שבת דף פ\"ט בשם ר\"ת ומדברי הר\"מ נראה דחדא קתני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאלתי את ר'ג הזקן. שהיה בן בנו של הלל וזה לראיה שאף מתלמידי ב\"ש קבלו מב\"ה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי בעודו טופח על הכלים. א\"כ הטמא מטמא הטהור. והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תבלין. ואיצטריך לאשמעינן דאי לא השמיענו אלא בשאור הוה אמינא דדוקא כשב' האסורים של מין אחד הוא דמצטרפין לאסור לזרים לרבנן. ולהכי נקט שאור משום דסתם שאור הוא מאחד מחמשת המינין דשארא מסרחא כמ\"ש בפסחים פרק ג'. אבל בשני מינין ובשני שמות אימא מודו לר' שמעון להכי תני תבלין שיש בהן הרבה מינים ואפילו הכי אסורים לזרים. ואי תני תבלין הוה אמינא בהא פליג רבי שמעון אבל מין אחד מודה להכי תני לדלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל הר\"מ מפרש בענין וטעם אחר ממשנה קודמת וז\"ל, נותר ופיגול הוא אסור על הכהנים ועל ישראל ודינו שישרף. אבל איסורו על ישראל יותר חמור לפי שלא היה מותר לו לעולם וכשאכלו נתחייב קרבן מעילה. אבל לכהנים היה לו שעת הכושר קודם שהיה פגול או נותר. ואמר כי כשנתבשלו אלו השלש חתיכות עם חתיכת חולין והוציאם אח\"כ ונשאר שאר הבשר, ושהוא אסור לזרים, ומותר לכהנים אע\"פ שיש בו הנותר והפיגול כיון שאין איסורו על הכהנים חמור הרבה, ור' שמעון אומר כשם שמותר לכהנים כך מותר לזרים כיון שהפגול והנותר אסור על הכל:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דקרא נקטיה בפרשת ראה, כי תאוה נפשך כו' ובבשר חולין משתעי קרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמרא ואף על גב דאמרינן שלא יהנה איצטריך לאשמעינן שלא יצבע דסלקא דעתת אמינא דשרי משום דחזותא לאו מלתא היא. ושלא ידליק כו' דסלקא דעתך אמינא דשרי משום דמכלה אותו. תו' פסחים דף כ\"ה:",
+                "יעלה כו' כתב הר\"מ ענינו שיערבו אותו הבגד במאתים ויהיה הכל מותר ע\"כ. ולא לכתחלה קאמר. דאין מבטלין איסור לכתחלה תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הצובע. והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה. ובזו ההלכה השמיענו חומרא לרבי מאיר שאמר אפילו חוט אחד כו' ישרף כולו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ידלק. ולא נאמר בזו תעלה לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים. הר'מ:",
+                "דאלו מחיים שרי ר\"ש בהנאה בפ\"ק דבכורות. הר\"ש:",
+                "ובמוקדשין. פירוש על גבי המזבח. ומש\"ה שאני שער נזיר אע\"ג דכתיב ביה קדוש. תוי\"ט:",
+                "מקדשין כ\"ש. בקדשים שיש להם פדיון ומשום דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. הראב\"ד. אבל קדשים שאין להם פדיון בעינן מלא הסיט. ת\"ח מהירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "ובפ\"ג דע\"ג מ\"ט לענין עצי אשרה כתב הר\"ב דמוקי לה כשאבוקה הגמרא כנגדו ופרש\"י כנגד הפת מבעיר עצים בפי התנור וכתב הר\"נ ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין נראה דה\"נ דכותי'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אכוליה פרקין מהדר לשנויי ונטר ליה עד הכא תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מקדש. שנאמר פן תקדש המלאה, וענינו השריפה. הר\"מ:",
+                "עלין והצלעות של תרדין. לשון הערוך:",
+                "הראוי לערלה ערלה. כתב הר\"ש בירושלמי דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה, דתרומה נמי כיון דחשיבי לא בטלי בק\"א, ומשני כולן ראויין לתרומה ולא שייך למיתני האי לישנא. וע\"ע בתוי\"ט:",
+                "לכלאי הכרם. הר\"ב לא חשיב לתביות סתומות. אבל הר\"ם חשיב להו. וכן נראה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כיצד. ה\"ג הר\"מ וכ' אמרם כיצד רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן ואמר כי זה לא יהיה אלא כשיהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו כו':",
+                "תימא דלעיל פסק דלא כר\"ע. וכ\"כ שם הר'ם פסק דהכא עיקר דהוא מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כרם נטוע. ההכי נמי בספק כלאי כרם והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פרק קמא דקדושין. דף ל\"ח: [יז] ובירושלמי קאמר דמתניתין כר' אליעזר דסוף פרק קמא דקדושין. הר\"ש:",
+                "גמרא ספ\"ק דקדושין ופרש\"י דהא חובת הגוף הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2b8346bca0ef6f70c549d79ec08e29e2c4bcfda1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1132 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Avodah Zarah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לפני אידיהן</b><br> הוא כנוי לחגאות עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>של עכומ\"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן</b><br> לקנות מהן ולמכור להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשאול מהן</b><br> שאלה, היינו היכא דהדרא בעינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וללוות מהן</b><br> הלואה, שייך במעות שניתן להוצאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפרוע מהן</b><br> דבכולן שייך צד טובה לעכו\"ם. וא\"כ משום דכל תוך ג' ימים מכין צרכי הקרבה, יכין להקריב ולהודות לע\"ז גם על טובה זאת ביום אידו ויעבור ישראל על לא ישמע על פיך. אבל משום לפני עור לא עבר ישראל, מדאפשר בלא\"ה לעכו\"ם להקריב ולהודות לע\"ז כמו שירצה. מיהו באין לו לישראל משכון או שטר, מותר להשתלם ממנו אפילו ביום אידו, דהו\"ל כמציל מידו. [ואף דעכ\"פ אזיל ומודה, בחנם עושה כן, דהו\"ל כמודה לע\"ז על נזק שלו, דהרי מדאין לו משכון או שטר היה יכול להפקיע הלואתו לגמרי, ולא ישראל קגריס דאזיל ומודה. כך נ\"ל כוונת הש\"ס [ד\"ו ב'] במ\"ש דהו\"ל כמציל מידו]. וקיי\"ל דבח\"ל אפילו בחגאות עצמן מותרין כל הנהו, מדאינן עובדי ע\"ז [י\"ד ססי' קמ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר אידיהן מותר</b><br> הא אידיהן גופייהו אסור, ולת\"ק שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלנדא</b><br> [קאלענדעא] בלשון לאטיין היה זה שם כולל לראש חדשם וראש שנתן [ועי' בשבילי דרקיע שלנו סי' ג' בריש מועד]. אמנם ח' ימים אחר תקופת הסתיו, מדמורגש אז כבר שנתארך היום, לכן לקחו אז היום ההוא לראש שנתן וקראוהו קאלענדעא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסטרנורא</b><br> שמו בלשון רומי הוא זאטורנאליום, והוא חג שהיה להן בסוף השנה, כשנתמעט אז היום כבר מאד. לכן עשו אותו חג לכוכב שבתאי הנקרא בלשונם זאטורן, הממונה לפי דעתם על כל כלייה והשבתה. אמנם חז\"ל שבשו המלה בכוונה, מדהיה אז ע\"ז הנעבדת, שלא לעבור על לא ישמע על פיך. וקראוהו כפי הנאות בלשוננו הקדושה שהוא נוטריקון סטר נורא, ר\"ל שאז החמה עומדת מן הצד, ר\"ל מרוחק, והיינו בחורף [ועי' בתשו' חו\"י ד\"ה ע\"ב, דבכל כי כה\"ג לית ביה בזמנינו משום לא ישמע על פיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרטסים</b><br> יום תפיסת מלכות רומי. והוא מלה יוונית שמשמעותה שטר חוב כירושלמי [קידושין פ\"ג ה\"ד] אי לא יתן לך קרטסים לא תיהב ליה כלום והכא ר\"ל שהתחייבו האומות בשטר להכיר מלכות רומי עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום גנוסיא של מלכים</b><br> יום העמדת המלך עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום הלידה</b><br> של מלך עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה</b><br> ששרפו בו כלי תשמישו של המלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בה ע\"ז</b><br> ר\"ל אז חשוב להם אותו היום להיות חג לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום תגלחת זקנו</b><br> של כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלוריתו</b><br> כך נקרא בלשון לאטינא [האארלאקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואותו האיש בלבד</b><br> והשייכים להשמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע\"ז</b><br> שחוגגין בה היום לע\"ז שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוצה לה מותר</b><br> לשאת ולתת עמהן, דכך נהגו דרק היושבים בה יחוגו לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהו לילך לשם</b><br> לעיר שיחוגו בה היום לע\"ז דרישא מיירי בשדר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> דנראה כמהלך לחוג עמהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר</b><br> [ואילה\"ק. הרי בבשר בחלב שקדים אסור, וחיישינן לחשדא אף דאפשר שעושה בהיתר [כי\"ד פ\"ז]. ואת\"ל התם משום דחלב שקדים לא שכיח לא יתלו בו. ליתא, דה\"נ מי שכיח שילך ישראל לחוג לע\"ז ואפ\"ה קאסר ברישא. ותו דעכ\"פ הרי גם בהמה לא תצא בזוג שבצוארה דמחזי כאזלא לחינגי [שבת נ\"ד ב']. אף דאפשר ושכיח שיוצאת בזוג כדרכה בהיתירא. וכ\"כ חצר שיש לה ב' פתחים, צריך להדליק בשני הן משום חשדא, [שבת כ\"ג א'], אף דאפשר בהיתר. ונ\"ל דהכא הוה כעין ספק ספיקא. דיחשבו שמא לעיר אחרת הולך. ואת\"ל שילך לאותו העיר, שמא לא יחוג עמהן. עוי\"ל דכל לעשות מעשה רבה כי הך לחוג עמהם, דנראה ככופר. וודאי כל שאפש' לדונו לזכות לא חיישינן לחשדא. כמו ביהכ\"נ שיש לה ב' פתחים, דמותר לעבור מה\"ט לפני הפתח בשעה שמתפללין [ברכות ד\"ח ב']. וה\"נ הכא. אם לא שאין משם דרך לעיר אחרת, אז יש קצת הוכחה להחשד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע\"ז</b><br> חג לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינן מעוטרות</b><br> כך היה להן סימן שהקונה במעוטרות, צריך ליתן מס לע\"ז. ובחנויות חוץ לעיר מיירי:"
+            ],
+            [
+                "ולא גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים</b><br> לעולם. דלהקרבה בעי להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצטרובלין</b><br> צירבעלניסע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנות שוח</b><br> תאנים לבנות, והן חשובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטוטרותיהן</b><br> ר\"ל בפטוטרותיהן. ור\"ל התאנים שיש בהן עדיין העוקצין, לתלותן בהן סביב לע\"ז לתקרובת."
+            ],
+            [
+                "<b>ולבונה</b><br> [וויירוך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין</b><br> דמדלוקח גם תרנגולים אחרים, ולא הקפיד על לבן, להכי מוכח שהוא מהרוב דלאו לע\"ז קבעו [כע\"ז דל\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו</b><br> משא\"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב\"ח שאסור מדאורייתא [כח\"מ רע\"ב ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן</b><br> שפירש שקונה לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אף דקל טב</b><br> מין דקל חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצב</b><br> י\"א שהוא הקנה של [הצוקקער]. וי\"א שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את ארצות השבטים בין גבול זה לזה, מדשרשיו יורדין בעומק בשוה [כב\"ב דכ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקליבם</b><br> י\"א מין תמרה חשובה, וי\"א מין עשב חשוב ויקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו\"ם</b><br> ולא חששו להרבעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וככל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה</b><br> דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות, ויעבוד בה עכו\"ם בשבת. או להכי אסרו מכירה, דשמא ימכרנה בע\"ש בין השמשות, ואחר שיטעננה העכו\"ם, יגער בה ישראל שמכרה ומכרת קולו כדי שתלך, והו\"ל מחמר אחר בהמה בשבת. מיהו ע\"י סרסור ישראל שרי למכור, דאין סרסור בשכירות, ולפיכך ליכא למגזר מכירה אטו שכירות. גם אין הבהמה מכרת קול הסרסור דניחוש שתלך ע\"י גערתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגלים וסייחים שלמים ושבורין</b><br> דנמי חזו למלאכה כל דהו, [כך כ' הרמב\"ם והר\"ב. ותמהני הרי בריש בכורות אמרינן דאפילו עובר אינו רשאי למכור, אע\"ג דלא חזי למלאכה כלל [ועי' בכורות ד\"ב ב'] ודו\"ק. אבל רש\"י כאן פירש, דשבורה אסור משום אטו שלימה, ולא הו\"ל גזרה לגזרה, משום דבבת אחת כך גזרו [כתוס' חולין ק\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן בתירה מתיר בסוס</b><br> דסתמיה לרכיבה צריך, וחי נושא א\"ע, ואפילו סוס שמושיב עליו עוף שצדין בו מותר מה\"ט. ולרבנן דוקא אדם חי נושא א\"ע, ולא שאר בעל חי. והאידנא דפרנסתינו מצומצמת, סמכו אהא דקאמר בש\"ס [דט\"ז] דחיטי ושערי שרי למכור להם מדלא אפשר, ה\"נ לא אפשר, ואפ\"ה בעל נפש יחמיר [י\"ד קנ\"א ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בונין עמהם בסילקי</b><br> ארמון לדייניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>גרדום</b><br> גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואצטדיא</b><br> [טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובימה</b><br> מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בונים עמהם בימוסיאות</b><br> כמין [טהעאטער], שלא לע\"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיעו לכיפה</b><br> [געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעמידין בה ע\"ז</b><br> אפילו במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוטלאות</b><br> [האלזבענדער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכר מותר</b><br> דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ\"ב מ\"ג] ויש של\"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרין להם</b><br> בארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחובר לקרקע</b><br> ר\"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא\"י בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוכר הוא משיקצץ</b><br> ר\"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ</b><br> והכי קיי\"ל [קנ\"א ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משכירין להם בתים בארץ ישראל</b><br> דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין צריך לומר שדות</b><br> דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו</b><br> והכי סיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תביא תועבה אל ביתך</b><br> מיהו האידנא, אף דקיי\"ל שכירות לא קניא והו\"ל בית ישראל, עכ\"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו\"ל שכירות כמכר. עוד י\"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש\"ך שם ס\"ק י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נקרא על שמו</b><br> על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו\"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו\"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ\"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה\"ט בזה\"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי\"ד קט\"ז. ומג\"א א\"ח ל' סק\"ז, וסי' תס\"ח סק\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מעמידין בהמה בפונדק אות</b><br> [ווירטסהויז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שחשודין על הרביעה</b><br> והאידנא שאינן חשודין שרי [י\"ד קנ\"ג], דס\"ל דמתניתין כר\"א [ע\"ז כ\"ג א'], אבל אנן קיי\"ל כרבנן התם דלקולא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל [תוס' ריש פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תתיחד אשה עמה</b><br> אפילו הן רבים וגם נשותיהן עמהן, דבכה\"ג בישראל אפילו פרוצי שרי. דנשותיהון משמרתן. אפ\"ה בעכו\"ם אין אשתו משמרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שחשודין על העריות</b><br> ר\"ל אף דבאשה ליכא למיחש שיהרגה דטבע כל אדם לרחם עליה, אפ\"ה עכ\"פ חשודין על הזנות [שם]. והאידנא אין נזהרין בזה, וכתב אא\"ז הגאון מהר\"ם פאדווא זצוק\"ל [בתשובה סי' כ\"ו] שנקראות עוברות על דת. אולם בתשובת ח' יאיר [סי' ס\"ו], כתב ללמד זכות עליהן, מדמעניש המלכות מאד על זה [ומכ\"ש בנוסעות על הפאסט] לא חשידי בהא [ועי' מ\"ש לעיל סוף פ\"א ובעדיות פ\"א סי' ל\"ה בכלל ג']. ואפ\"ה מסיים דיש להזהירם בזה [ועי\"ש תשובה ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתיחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכת דמים</b><br> והשתא אינן חשודין על כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שמילדת בן לע\"ז</b><br> מיהו בידוע שהיא מילדת שרי משום איבה, ודוקא בשכר ובחול [קנ\"ד ועי' א\"ח סי' ש\"ל ס\"ב. אמנם בזמנינו שהמלכות מענש מאוד למילדת או לרופא שלא ילך כשיקראוהו לעכו\"ם, או לרופא שאינו ישראל כשלא ילך אצל ישראל אפשר שיש להקל. ועי' ברמב\"ם [פ\"א משמיטה הי\"א]. ואפילו לראב\"ד שם דרק בדרבנן הקילו בכה\"ג, י\"ל אפשר שגם חתיכת הטבור [מהגעבעהרמוטטער] בשבת, שהוא הוא הדבר שיש בו חשש איסור דאורייתא, אפשר דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, והרי קיי\"ל כר' יוסי דנימוקו עמו דס\"ל [ספי\"ח משבת] דבישראל חותכין הטבור אף דהוה סגי עד הערב בקשירה. דאל\"כ האיך יחמיר הת\"ק לומר דרק קושרין. ואפ\"ה מותר לחתכו. על כרחך רק משום דגם חתיכת הטבור אינו איסור דאורייתא, להכי לא דייקינן בה כולה האי. א\"כ הוא הדין בעכו\"ם. ואפ\"ה לפע\"ד דעכ\"פ תשנה לחתכו באיזמל וכדומה ולא במספרים כמו שנהגו בחול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עוברת כוכבים מילדת בת ישראל</b><br> ברשות ישראל ובמעמד ישראל. או שהמילדת מומחת דלא מרעי חזקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבי'</b><br> אא\"כ חלבה רב ומצערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראלית ברשותה</b><br> בבית של ישראלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרפאין מהן רפוי ממון</b><br> ר\"ל מותר להניח לו לרפאות בהמתו. ונ\"ל דקמ\"ל *) דאפילו בשכר שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא רפוי נפשות</b><br> לרפאות גוף הישראל. מיהו באמר לו סם פלוני יפה לך, מותר, דירא שישאל לאחרים. אמנם אם שכשלא יתרפא וודאי ימות, שרי, אף דאפשר שיקרב מיתתו. כיון, דאפשר נמי שינצל לגמרי, *) דברים אלו תמוהין וצריכין תיקון וצ\"ל דאפי' בשכר דוקא בהמתו שרי. לא חיישינן לחיי שעה [ועמ\"ש בפירושינו יומא פ\"ח]. מיהו ברופא מומחה דלא מרעי אומנתיה, או בעושה בשכר, שלא יפסיד שכרו, בכל גוונא שרי [י\"ד קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מסתפרין מהן בכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו</b><br> והכי קיי\"ל [קנ\"ו]. מיהו ברואה ישראל במראה, שיגלחו יפה, מותר גם בינו לבינו. והאידנא בלא זה לא חשידי בהכי. [מיהו הא דבלא גלוח אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר [כי\"ד קנ\"ו וקפ\"ב] היינו רק במקום שלא נהגו האנשים לראות במראה, דאל\"כ שרי, כר\"ן הכא. וכתב עוד שאעפ\"כ חסידים נוהגין סלסול בזה. ול\"מ נ\"ל דלבתר מ\"ש רמ\"א [קנ\"ו] דכשעושה להעביר הלכלוך מפניו בכל דוכתא שרי. א\"כ בכל יוצא לחוץ וחושש שיהיו נוצות בשערו או לכלוך בפניו, או שום שנוי בבגדיו וכובעו, אפילו רק ספק הוא, אפ\"ה שרי. כמו שהתירו משום כבוד הבריות לטלטל מוקצה, ולהוציא מרה\"י לכרמלית בשבת כדי לקנח א\"ע [כא\"ח שי\"ב א' ושם ס\"י], וכ\"כ בגילח חצי זקנו ושמע שמת אביו שמגלח הנשאר [י\"ד ש\"צ ב']. מכ\"ש הכא דת\"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה [כשבת קי\"ד], ואף דאין ת\"ח בזה\"ז [כי\"ד רמ\"ג ושל\"ד, ועי' סמ\"ע ססי' רס\"ב] עכ\"פ בזה\"ז שכבוד התורה בעוונינו בל\"ז כבר ירדה אחורנית עשר מעלות, אדרבה חיוב עלינו להקפיד על כבודה לבלי להשפילה יותר, ושיהיה לשחוק בעיני הבריות עי\"ז, להכי בכל גוונא מותר. והצעתי דברים הנ\"ל בילדותי לפני ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל והודה לדברי,:"
+            ],
+            [
+                "<b>היין</b><br> אפילו אינו יודע שנתנסך. וד' מדות ביינן, (א) יין שוודאי נתנסך ממנו לע\"ז, אסור בשתייה והנאה מדאורייתא. (ב) סתם יינן שנגע בהן העכו\"ם, אתא פנחם וגזר ולא קבלו מניה. ואתא דניאל וב\"ד וגזרו שלא לשתותו במסיבת עכו\"ם או בבית עכו\"ם, משום גזירת בנותיהן. (ג) אתו ב\"ש וב\"ה וראו שיש להחמיר בדבר הרבה, וגזרו לבלי לשתות סתם יינם אפילו בבית ישראל, והכל משום סרך וכדעת המהרש\"ל והב\"ח ביו\"ד סי' קנ\"ה אבל לא כן דעת הש\"ך ע\"ש. בנותיהן. וזהו א' מי\"ח דבר שגזרו [עי' פ\"א דשבת גזירה י\"ז]. (ד) כשראו ב\"ד של אחריהן שאדוקין הרבה בניסוך, אסרו כל סתם יינם אפילו בהנאה. וכל זה לרשב\"א, אבל לתוס' שתייה והנאה מסתם יינן בבת א' נגזר בי\"ח דבר, ודניאל לא אסר רק לעצמו [עי' ב\"י בטור י\"ד קכ\"ג]. ושאר כללי מגע עכו\"ם ביין, עי' לקמן פ\"ג. ולפ\"ז השתא שאין רגילין לנסך לע\"ז, י\"א דנאסר רק בשתייה, וכן נהגו. וטוב להחמיר שלא לקנותו [י\"ד קכ\"ג]. ונ\"ל דסמכו להתיר מו\"מ שבו, כיון דמדרבנן הוא, במקום פסידא שרי [ככתובות ד\"מ ע\"א], ורק לכתחילה אסור. וא\"כ ה\"נ כשלא יהיה לו יין לא יהיה רגל הקונים מצוי אצלו, ויפסיד מסחור שלו, והרי כל שעת הדחק כדיעבד דמי [כרט\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב ועי' לעיל פ\"א סימן ל\"ט]. מיהו יין שנתבשל עד שברתיחות נתמעט קצת בבישול, שרי לכתחילה לשתותו עם עכו\"ם. וכ\"כ בנתערב בו בשמים הרבה או צוקקער הרבה, עד שנשתנה טעמו מחמתן, שרי לכתחילה [י\"ד קכ\"ג]. אמנם בתשובת חו\"י [סי' קי\"א] אסר, אם לא שאין בו טעם יין כלל, ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחומץ של עכו\"ם שהיה מתחלתו יין</b><br> אף שהיה חומץ חריף שמבעבע כשישפכו לארץ, דאז אינו נאסר במגע עכו\"ם [כי\"ד קכ\"ג ו']. עכ\"פ זה שכבר היה ביד עכו\"ם מקודם, אסיר. וה\"ה חומץ שכר, היכא דיש לחוש שמא עירב בו יין כדי להשביח מקחו, דאז אסיר לקנותו [כי\"ד קי\"ד], להכי אפילו כשמרתיח על הארץ אסור."
+            ],
+            [
+                "<b>וחרס הדרייני</b><br> הם כלי חרס שבלעו יי\"נ הרבה, עד כשמשימין בו מים לשתות פולטים יינם לתוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועורות לבובין</b><br> שנוקב הבהמה בחייה נגד לבה, ומוציא הלב ומקריבו לע\"ז, ועי\"ז נאסרה כל הבהמה בהנאה, ואפילו קרניה טלפיה ועורה אע\"ג דבקדשים מותרים, חומרא דע\"ז דכתיב בה לא ידבק בידך מאומה חמיר מקדשים כלקמן מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך מותר</b><br> שלע\"ז רגילין לנוקבה רק בעיגול. ודוקא ששפת הנקב אדום דניכר שנעשה מחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הנכנס לע\"ז מותר</b><br> בנטלו הישראל קודם שנכנס, דהזמנה לתקרובת ע\"ז לאו מלתא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים</b><br> ר\"ל אף שלא נזבח לע\"ז ורק תקרובת הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההולכין לתרפות</b><br> בלשון לאטיין נקרא מקום מטונף ומבוזה [טורפא]. ור\"ל עכו\"ם שהולכין לבית ע\"ז למרחוק, הנקרא בל\"א [וואללפאהרט] [ועי' מ\"ש גיטין פ\"ב סי' כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לשאת ולתת עמהם</b><br> שלא ילך ויודה לע\"ז כשיקנה או ימכור יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבאין מותרין</b><br> כלעיל [פ\"א מ\"ב] והא דתני להך בבא הכא ולא בריש מכילתן דהרי שם מיירי מעניין האיסור מו\"מ. ונ\"ל דה\"ט משום דשייכי הכא, מדהוא ההיפך מבבא דלעיל דנכנס מותר ויוצא אסור, תנא נמי הך בבא דההולכים אסורים והבאין מותרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נודות</b><br> [שלויך] של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העכו\"ם וקנקניהן</b><br> [קריגע] של חרס, שדרך להכניס בהן היין לקיום בצונן, דהיינו שרגיל שיעמוד בהן היין לכה\"פ ג' ימים רצופין, ואפילו לא השהה שם העכו\"ם יינו כ\"כ, אז אסור להשתמש בהכלים ההם יין או חומץ, עד שימלאם מים ג' מעל\"ע דכבולעו כך פולטו. ואחר כל מעל\"ע, דהיינו אחר קצת יותר מכ\"ד שעות יריק המים הראשונים, וימלא הכלים שוב במים אחרים, וישהן שוב קצת יותר מכ\"ד שעות, וכן פעם שלישי. או שיניחם לעמוד ריקן י\"ב חודש שלמין קודם שיתן בהן יין כשר. אבל לשאר משקין של היתר, כמים ושכר, מדיח הכלי רק יפה יפה, ונותן המשקין של היתר לתוכן אפילו שישתהו שם מעל\"ע [קל\"ה, א', ו', ז', ט', י\"ב, ט\"ו. וקל\"ז ד']. מיהו הכא מיירי שהשתמש בהן יין בלי מלוי מים ג' מעל\"ע ובלי יישון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויין של ישראל כנוס בהן</b><br> אפילו לא שהה שם יין של ישראל מעל\"ע, ואפילו היה הכלי יבש כשנשתמש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה</b><br> דאין הקונה מוסיף דמים בעבור בלוע יין שבקנקן. אבל בשתייה נאסר מיד, מדדרך להכניס בו יין לקיום, גזרינן שיעשה כן. ואע\"ג דכל יין שנאסר רק בשתייה בטל בס', הכא אינו בטל, משום דעכ\"פ יין הבלוע היה אסור גם בהנאה [ש\"ך קל\"ז סק\"ג]. אבל בהנאות סתם יינם לא גזרו כולי האי בכליהן. מיהו אם אין דרך להכניס בו יין לקיום, לא נאסר יין ישראל בשתייה, עד שישהה שם כ\"ד שעות [קל\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרצנים</b><br> גרעיני הענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזגין</b><br> קליפותיהן אחר שנעצרו מיינם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרין לחין</b><br> היינו תוך י\"ב חודש משנעצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבשין מותרין</b><br> מדכבר נשתהו משנעצרו י\"ב חודש, ודוקא כשתמדן עכו\"ם במים תחלה, דאל\"כ אסורים לעולם אפילו נתיבשו בתנור [קכ\"ג י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המורייס</b><br> שומן דגים שדרך לערב בו יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבינות בית אונייקי</b><br> שם כפר שרוב עגליהן קרבין לע\"ז. ונ\"ל דלא מיירי שיודע וודאי שהגבינות הם מכפר ההוא, דא\"כ האיך קאמרי רבנן דניזל בת\"ר דעלמא, הרי רובא דעלמא, אינו נכנס כלל בגדר הספק. אלא ר\"ל דבאונייקא היו רגילין לעשות גבינות בתמונה ואופן מיוחד, ועל שם זה כל הגבינות שנעשו באופן ותמונה כזה היו נקראים גבינות בית אונייקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דחייש למיעוט עגלים שקרבין בעולם לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה</b><br> דאזלינן בתר רובא דעלמא. אבל באכילה החמירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות העכו\"ם</b><br> באכילה, דהרי חלב טמאה אינו נעשה גבינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבלה</b><br> ר\"ל בחלב שנמצא בקיבת העגלים שינק בחייו, ונחרוהו עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה</b><br> דעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו כהן שדעתו יפה</b><br> שאינו קץ ומואס בהחלב שבקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורפה</b><br> לשון שרף הנוטף. ור\"ל גומעה ומוצצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חיה</b><br> ר\"ל כשהקיבה עדיין חי ולא נתבשל, אז רשאי למצוץ החלב שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו</b><br> להתיר בעולה לכתחילה [ול\"כ. היה נ\"ל דבבא זו דברי רבינו הקדוש היא, כשסידר המשנה הוסיף בבא זו ואמר שלא הודו לו לר' ישמעאל בזה. דאי דברי ר' ישמעאל, מאן לא מודו לו דקאמר. ותו דא\"כ הוה ר' ישמעאל מייתא נורא לקיניה, דמטעמא דאמרו התם אין נהנין מה\"ט נמי אסרו גבינות אונייקי, אלא דברי רבי היא, ומצינו דוגמתו פ\"ח דסנהדרין וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין</b><br> ר\"ל לא נהנין מדרבנן לכתחלה, ואין מועלין בדיעבד. מיהו מדאין מועלין בה, ש\"מ פירשא בעלמא היא, ורק משום חומרא דקדשים דאסור בהנאה גזרו לכתחילה. משא\"כ בנבילה דמותרת בהנאה הו\"ל למימר דגם לכתחילה מותר כשאר פרש נבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי ע\"ז</b><br> לא רצה לומר לו טעם האמיתי, ורק לדחותו בעלמא אמר לו פעם כך ופעם כך. דהרי אפילו ר' מאיר לא אסר מה\"ט רק גבינת אונייקי, שעכ\"פ רוב עגליהן לע\"ז. אבל בשאר מקומות, נם לר\"מ מותרים, מדהו\"ל מיעוטא דמיעוטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השיאו</b><br> ר\"ל נשא ומשך מחשבתו לדבר אחר. או ר\"ל מלשון הנחש השיאני:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדבר אחר</b><br> שלא רצה לגלות לו הטעם האמיתי, מדלא עברו עדיין י\"ב חודש משעה שגזרו סנהדרין על הגבינות. ובכל כה\"ג אין לגלות הטעם עד שתתפשט הגזירה, דשמא יפקפקו בטעם האיסור, וגם זה היה סוד דאל\"כ למה לא אמר לו כן. אמנם עיקר הטעם שאסרו גבינת עכו\"ם, אף דאין לחוש לחלב טמא, שהרי אינו נעשה גבינה. אבל יש לחוש שמא העמיד החלב עם עור קיבת נחורה, דגם העור גופו מעמיד החלב, והרי רוב הקיבות משחיטת עכו\"ם הוא, שהוא נבילה. ואף שיש ס' בחלב נגד העור. דבר המעמיד לא בטל בס'. ואפילו ראה הישראל החליבה, וגם עשה העכו\"ם הגבינות לפנינו בעשבים וכדומה. אפ\"ה כבר נאסר במניין. אם לא שהחלב והגבינות של ישראל, אז שרי בשעשאן הנכרי לפניו בהיתר [י\"ד קט\"ו, ש\"ך ורט\"ז שם]. ואם החלב של עכו\"ם, צריך שישים הישראל הדבר המעמיד לתוך החלב [רפ\"ח שם סקט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו כי טובים דודייך</b><br> לשון נקיבה. ור\"ל שהקב\"ה אומר כן לכנסת ישראל. והכי מסתבר דהרי רישא דקרא פתח בנסתר, ישקני מנשיקות פיהו, וסיפא קאמר דודיך לנוכח. אע\"כ ה\"ק קרא, דאמרה כנ\"י ישקני הקב\"ה מנשיקות וגו', דהרי אמר לי טובים דודיך מיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים</b><br> שהוא לשון זכר, וכולה דברי כנ\"י הן, שאומרת להקב\"ה ישקני וגו' כי טובים דודים לך, שהן חכמי הדור, טובים ומוטעמים לי דבריהם יותר מיינה של תורה עצמה. דלכל דבריהם יש טעם המובן לאדם, אף שמעלימין הטעם. אבל זאת חוקת התורה, טעמיה נעלמים מכל חי [והיינו דמסיים קרא, דכדי שיהיה ריח שמניך טובים, ולא תגעל נפשם בגזירת חכמים, עלמות אהבוך, ר\"ל ע\"כ יאהבו להעלים טעם גזירותיהן, ורמז לו בזה שטעם איסור הגבינות וגם טעם העלמת הטעם סוד הוא וכמש\"כ לעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב שחלבו עכו\"ם ואין ישראל רואהו</b><br> זה הכלל בחלב עכו\"ם שחלבו ואין ישראל רואה.<br>(א) באין דבר טמא בעדרו, אפילו החליב העכו\"ם לצורך עצמו, סגי בראה ישראל בהכלי תחלה קודם שהחליב לתוכו, שלא היה שם דבר טמא. ובשטף הכלי לפניו סגי. וצריך נמי שישראל יושב ומשמר מבחוץ שלא יביא חלב ממקום אחר. ואז אפילו לא ראה החליבה כלל מותר בדיעבד. מיהו לכתחילה צריך שיראה עכ\"פ תחלת החליבה [קט\"ו ש\"ך סק\"ה].<br>(ב) ביש דבר טמא בעדרו, צריך שיחליב לצורך ישראל. וגם שיראה הישראל בהכלי תחלה. גם יראה תחלת החליבה. גם שישראל משמר בחוץ באופן שיוכל לראות החליבה כשירצה, אף שבאמת אינו רואהו כלי, ואפילו נכנס ויוצא סגי, דמרתת עכו\"ם שמא יראנו.<br>(ג) אבל ביש דבר טמא בעדרו וגם העכו\"ם החליב לצורך עצמו, אז צריך שיראה ישראל בכלי, וגם יראה כל החליבה מתחלה ועד סופו, מדלא מרתת עכו\"ם.<br>(ד) כל רואה שאמרנו סגי אפילו בקטן או קטנה בני ח' וט' שנים שרואין החליבה, ובחריפי סגי בבר ו' וז' [פר\"ח שם סק\"ט].<br>(ה) שפחות החולבות בהמות ישראל בדיר ישראל, כל שאין בית עכו\"ם מפסיק, מיתר לכתחילה שתחלוב יחידית. ואם בית נכרי מפסיק, אסור לכתחילה ומותר בדיעבד [ש\"ך שם י\"ג].<br>(ו) כל היכא שנאסר החלב, אוסרת אפילו כלים שנתבשלה בהן. ואף דבבישול עכו\"ם מותרים הכלים. י\"ל דהכא שאני, דהו\"ל ספק איסור דאורייתא, שמא עירב שם דבר טמא [שם ס\"א].<br>(ז) וכ\"כ בנאסרה החלב, אפילו עשה הישראל אח\"כ מהחלב גבינה, דאז מוכח שהוא טהור, דהרי טמא אינו מעמיד, עכ\"פ שמא נשאר מעט מחלב הטמא שעירב, בנקבי הגבינה בעין, ולא בטל [שם]:<br>(ח) מיהו בהחליב העכו\"ם לעשות גבינות, דאז מהכ\"ת יערב חלב טמא, וגם הישראל באמת עושה ממנו גבינות, אז מותר בדיעבד אפילו לא ראה החליבה כלל [ש\"ך שם סקי\"ח וכ\"א וכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפת</b><br> פת עכו\"ם אינו אסור רק בחמשה מיני דגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמן שלהן</b><br> אסרום משום חתנות, שלא יתקרב לו כל כך. מיהו בפת אם סייע ישראל קצת בהיסק או באפייה קודם שנקרם פני הפת, בנפח הישראל האש או ניערו, או השליך קיסם בתנור, מותר. דסגי בעשה רק היכר להודיע דפת עכו\"ם אסור [וי\"א דאפילו בנגמר הפת, יש תקנה להחזירו לתנור ע\"י ישראל, אם הפת משביח עי\"ז. והקילו בכל זה בפת יותר מבשלקות, משום דחיי נפש הוא]. ואם הכשיר התנור טעם א', ולא עמד התנור אח\"כ מעל\"ע בלי היסק, אפילו אפה בו כמה ימים, הכל מותר. אמנם מדלא נתפשט גזירת הפת בכל מקום, לכן נהגו היתר בפת נחתום עכו\"ם אפילו משוח בביצים, וכמו כן [בפפעפפערקוכען] אף שבלילתו רכה אפ\"ה אין בו משום בישולי עכו\"ם, דקימחא עיקר [וי\"ח]. ואף שמצוי פת ישראל, אפ\"ה מותר פת נחתום עכו\"ם, כשהוא יפה משל ישראל. ורק בי' ימי תשובה יש לזהר [ש\"ך קי\"ב סק\"ח וט']. אבל פת בעל בית עכו\"ם אסור בכל מקום, רק במקום שאין פת ישראל מצוי, או בדאיכא למיחש לאיבה של עכו\"ם, ולא מצי לאשתמוטי מניה, שרי [שם ס\"ח ופר\"ח בשם הריק\"ש]. אבל פת ישראל שלשה ואפאה עכו\"ם, אסור בכל דוכתא [ש\"ך שם סק\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ובית דינו התירו בשמן</b><br> והכי קיי\"ל [קי\"ד ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלקות</b><br> בישול עכו\"ם היינו כל שנתבשל או נצלה או שנאפה ע\"י עכו\"ם [ש\"ך קי\"ב סק\"ז. וכן בדין, דהרי בכל דוכתא ובשבת אפייה כבישול. ואת\"ל א\"כ למה אמרנו לעיל סי' מ\"ט דפת עכו\"ם אינו אסור רק בה' מיני דגן, הרי גם בשאר מינים עכ\"פ לתסר משום בישולי עכו\"ם. נ\"ל דמיירי דחסר בהכית ההוא חד מהנך תנאים דלקמן]. ודוקא אם הוא ממין שעולה על שולחן מלכים, אפילו הוא עצמו אינו עולה, כגון שהבשר כחוש, או בני מעיים וכדומה. וגם צריך שיהיו רוב בני עיר אין אוכלין את המין הזה כשהוא חי [ועפר\"ח], אז חשוב הוא. ולהכי ביש בו ב' תנאים הנ\"ל, אפילו המאכל של ישראל, ונתבשל בכלי של ישראל, ובבית ישראל, אסרוהו משום חתנות. או משום שמא יאכילנו איסור. ואם נאכל בתורת מאכל ממש כאורז ושאר תבשיל, אז אפילו אינו עשוי ללפת בו הפת, אסור. אבל דבר שבא לקינוח סעודה, צריך שיהיה ראוי גם ללפת בו הפת [פר\"ח]. ולפיכך [איינגעמאכטע פריכטע] של עכו\"ם שרי [כברכות דל\"ו ב'], וכ\"כ [איבערצאגענע פאממעראנצען] שרו, דאף דאין נאכלין חי, והרי בישלן העכו\"ם, על כל פנים אינן באין בתורת מאכל ממש, רק לקינוח, והרי אינן עשויין ללפת הפת. אם עירב דבר שנאכל חי עם האינו נאכל חי, אזלינן בתר מה שהוא עיקר במאכל ההוא. דבר שנאכל חי ע\"י הדחק, אסור. לכן ביצה שצלאה עכו\"ם אסור, מדלא חזי חי רק ע\"י הדחק. מיהו כל בישול עכו\"ם שסייע ישראל קצת בהשלכת קיסם או חתוי באש כדי למהר הבישול, שרי. ולכן שפחות עכו\"ם שבבית ישראל, בישולן מותר בדיעבד, ואפילו לכתחילה סומכין להקל, מדלא אפשר שלא יחתה קצת א' מבני בית הישראלי. מליח וכבוש של עכו\"ם לא גזרו עליו אבל לקולא מהני, דכשמלח ישראל דגים קטנים או שמלח בשר, עד שיהיו ראויין לאכלן במלחן חי, ואח\"כ בשלן עכו\"ם מותרים. כלים שבישל בהן עכו\"ם, אפילו הוא כלי חרס, שופך עליו מים רותחין ג\"פ וכשרים [כל זה בי\"ד קי\"ג]. [קאפפע] וכן שכר שעורים וכדומה. אין בו משום בשולי עכו\"ם, דכי היכא דבטל פירא לגבי מים לעניין ברכה, דמברכין עליו רק שהכל, ה\"נ לעניין איסור [פר\"ח קי\"ד סק\"ו]. ברעצעל שמבשלו העכו\"ם ואח\"כ אופהו, נ\"ל דבמקום שנהגו היתר בפת נחתום, שרי, דאתא אפייה ומבטל בישול [כא\"ח קס\"ח סי\"ד ופסחים מא א']. ומחשש חתנות אסרו נמי לשתות שכר או שאר משקה משכרת אצל נכרי דרך קבע. ובמדינות אלו נהגו להקל בשכר שעורים או מעטה [קי\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין</b><br> [כאיינגעלעגטע גורקען, וזויערקרויט] וכדומה. אבל באין הדרך לשום לשם יין, כבמדינתינו, מותרים [כמ\"ז. ועי' י\"ד צ\"ו ס\"ד וקי\"ג סי\"ד וקי\"ד ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומץ</b><br> ר\"ל או שדרך לתת לתוכן חומץ. ונ\"ל דאפילו מבעבע כששופכו על הארץ דמותר בחומץ יין [קכ\"ג ס\"ו], אפ\"ה בחומץ שכר אסור שמא עירב בו יין להשביחו בטעמו. מיהו במדינתינו שמורגל חומץ שעושין ממים ויי\"ש ששורין בתוכן [ראטהביכענע האבעלשפענע], והחומץ הזה הוא חריף ומוטעם מצ\"ע ובזול מאד, והחומץ יין הוא ביוקר מאד, אין הסוחרים חשודים שיערבו זה בזה, שיהיה יותר מחלק הששי חומץ יין, [ עי' רט\"ז קי\"ד סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטרית טרופה</b><br> מין דגים שקורעין אותן ומולחין אותן כמו [ההערינג] אצלנו, וחיישינן לתערובות דג טמא. ולכן יש לזהר נמי מלאכול [זארדעללען], דאף שהוא מין דג קטן טהור, עכ\"פ ע\"י שנכבש במלח זמן מרובה נמוחו קשקשיו, ושמא נתערב בו דג של טמא, וכן שמעתי מפה קדוש של אאמ\"ו הגזצוק\"ל, שהיה נזהר מלאכלן מה\"ט [ועי' לקמן ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו</b><br> דרך ציר של דגים טהורים שמתגדל בו כלבית [וי\"ג כלכית], והוא שרץ קטן כמין דג טמא [כך נ\"ל. ועי' שבת דע\"ז ב' וחולין דצ\"ז א', מ\"ש רש\"י בב' המקומות ודו\"ק]. אבל כשמעורב בהציר גם ציר של דג טמא, שוב אינו מגדל כלבית. ואילה\"ק כשיש שם כלבית נמי שמא בציר טמא הניח בו העובד כוכבים כלבית. י\"ל דמה דקאמר הש\"ס שציר טמא אינו מתגדל בו כלבית, לא שאינו נולד בו, דבשניהן *) אינו נולד רק שבציר טמא אינו נשאר חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחילק</b><br> הוא מין דג טהור שאין לו סנפיר בקטנותו ומותר, אבל חיישינן שנתערב בו דג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקורט של חלתית</b><br> מין פרי חריף שמחתכין אותו לקרטין קטנים בסכין של איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלח סלקונטית</b><br> [זאלקאנדיטא] נקרא בלשון לאטיין. והוא מלח שנילוש יחד עם בשמים, ומחליקין פניו בשומן חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב שחלבו עכו\"ם וישראל רואהו</b><br> אע\"ג דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא, [במ\"ו]. אפ\"ה הדר ותנא לה, דמרישא הוה משמע דצריך לראותו ממש. ומיתורא דסיפא קמ\"ל למטפי אהיתירא, דלא תידק מרישא. דדוקא רואה צריך, קמ\"ל דאפילו ביכול לראותו מהני, דבכה\"ג מרתת עכו\"ם [עי' לעיל במ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדבש</b><br> אף שנתבשל. עכ\"פ נאכל כמו שהוא חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדבדניות</b><br> י\"א דר\"ל חלות דבש, דאין חוששין שמא שכך עליהן יין להטעים הדבש, מדמתקלקל הדבש עי\"ז. וי\"א דר\"ל אשכולות ענבים שלקטן לאכילה שמשקה נוטף מהן, קמ\"ל דמשקה הניטף מהן לא נקרחין יין וכן משמע בש\"ס וכלקמן פרק ד' מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם משום הבשר משקה</b><br> ר\"ל אף שהדבש או היין נוטף מהן, והרי גם דבש דבורים הוא בכלל השבעה משקין [יד דם שחט סי'], יין, דבש דבורים, דם, מים, שמן, חלב, טל, שמכשירין לק\"ט [כר\"צ רפ\"ג דטהרות ורמג\"א קנ\"ח סק\"ז], אפ\"ה הכא אינו מכשיר, מדלא ניחא ליה במשקין היוצאין ורק ברסקן מחשב משקה כשלהי עוקצין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ</b><br> נ\"נ דקמ\"ל דלא גזרינן דלמא מקרי ועריב. משום דמדיוקא דרישא סד\"א דצריך שידע וודאי שלא עירב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטרית שאינה טרופה</b><br> ר\"ל שנקרע הדג לפתיתות גסות, ועי\"ז ניכר שהוא טהור. ולא גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועלה של חלתית</b><br> אף שיש קרטין בהעלין, לא חיישינן שנדבקו שם גם קרטין שנחתכו בסכין איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזיתים גלוסקאות המגולגלין</b><br> נ\"ל דר\"ל זיתים שכבשן לאכילה, עד שנתנפחו ונתרככו כגלוסקאות, ואינו מניחן בכבישה עד שיתבקעו, רק בעוד אפשר לגלגלן מוציאן [ועי' מה שכתבתי עדיות פ\"ד מ\"ו]. וקמ\"ל דלא חיישינן שמא זילף עליהן יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר השלוחין אסורין</b><br> ר\"ל אותן זיתים שנפרכו מאד עד שהגרעינין משתלחין ונופלין מתוכו, אסורים, דחיישינן שע\"י היין נתרככו. ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החגבים הבאים מן הסלולה</b><br> מהסל של חנווני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין</b><br> דהחנווני זילפן ביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן ההפתק</b><br> ר\"ל מן החבית שפותקין וזורקין את החגבים לשם כשנצודו, ושם אין מזלפן ביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן לתרומה</b><br> כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין, הדגים שלפניו בסל אסורין מחשש שזלפן ביין תרומה. אבל מהאוצר נזהר לבלי לזלף, דחייש שיתגלה הדבר, ויאסרו חכמים אוצרו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הצלמים</b><br> נ\"ל דנקט \"כל\" לרבויי אפילו אינו צורת אדם [כש\"ך קמ\"א סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי רבי מאיר</b><br> אף דרובן נעשין לנוי, ר\"מ חייש למיעוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כדור</b><br> או סייף, עטרה, וטבעת. ודוקא בעומד על שער העיר. מיהו בכפרים, כולן ובכל מקום ע\"ז הם, מדאין דרכן לעשותן לנוי. אמנם בזמנינו, הכל לפי הנראה אם נעשה לעבדה או לנוי [ש\"ך שם סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרים</b><br> דמסתמא לא נשברה מאליה, דהעכו\"ם כל זמן שעובדה שומרה מזה, רק העכו\"ם שברה ובטלה [שם ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא תבנית יד או תבנית רגל</b><br> ויש לו מושב רחב [ולרמב\"ם אפילו אין לו מושב] דדוקא בצורה של בריה שלימה אמרינן לעיל דצריך שיאחוז בידו מקל דאל\"כ אמרינן לנוי נעשה, אבל יד או רגל לא נעשה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת לבנה</b><br> ר\"ל צורה שעושין עובדי החמה, שהיא כדמות מלך הנקרא [פעבוס] שיושב מעוטר בעגלה הנקרא [פאעטאן]. וכמו כן יש ללבנה צורה מיוחדת. אבל תמונת חמה ולבנה ממש, אף דאסור לעשותן ולהשהותן אפילו כשהן שוקעות, עכ\"פ אינן אסורים בהנאה דאין דרך לעבדן [ש\"ך שם סק\"ח]. אמנם בשל רבים או בעשאן להתלמד, אפילו לעשותן שרי [שם ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת דרקון</b><br> הוא כעין נחש שיש לו סנפירין בין חוליות הצואר, ונקרא בלשון לאטיין [דראקאני], ובל\"א [דראכע] ובהנהו אפילו רבנן דמשנה א' מודו, מדוודאי נעבדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין</b><br> ה\"ה בינוניים, כל שאינן מבוזין [שם, שם, סק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> אפילו כשהצורות שקועות. וי\"א דדוקא בבולטות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל המבוזין</b><br> כגון מטבעות יורות וכוסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין</b><br> מדאינו נוהג בה מנהג אלוה, כלקמן סוף משנה ח' והכי קיי\"ל. מיהו בזה\"ז שאין עובדין לצורות הללו, כולן מותרין רק שאין להשהותן [שם ברמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מטיל לים</b><br> ר\"ל או שוחק את הע\"ז ומטיל לים או לנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אף הוא נעשה זבל</b><br> כשיזרנה לרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ידבק בידך מאומה מן החרם</b><br> וקיי\"ל כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאל פרוקלוס בן פלוספוס</b><br> נכרי היה. ואפשר דמדהיה פרוקלס פילוזוף, לכן נקרא בן פילוזופוס, על שם התאר שלו, כמו בן הבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי</b><br> כך שמה של הע\"ז ההיא בלשון יון, שפירושו אשת הזימה שאמרו שממונה להצליח בנישואין. והיא הצורה של עובדי נוגה שנקרא ג\"כ [פענוס] [ועי' תשובת חו\"י ד\"ה ע\"ב דבכל כה\"ג ליכא השתא משום לא ישמע על פיך, כמ\"ש לעיל. ונ\"ל ראיה לדבריו מסוף משנתינו שאין נוהג ביה מנהג אלדי מותר]. והעמידוהו שם לקישוט המרחץ ומותר לרחוץ בה בלי החזקת טובה [כפ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אין משיבין במרחץ</b><br> דברי תורה, משום דעומדין שם ערומים [ואף דגם זהו דין תורה שאסור לאומרו במרחץ אפילו בלשון חול [כא\"ח פ\"ה ב']. אמרינן בש\"ס, דהוא שאלו בחדר הפנימי שבמרחץ, ששם אסור להשיב כלל בד\"ת, וכשיצא לחדר האמצעי, דשם מותר בשאילת שלום, וה\"נ משום איבת ההגמון, היה שם מותר להשיבו אין משיבין במרחץ [ול\"מ נ\"ל דמש\"ה נמי לא א\"ל אסור להשיב במרחץ, דזהו וודאי ד\"ת, אבל אין משיבין וכו' ר\"ל אין נוהגין כך, או אינו מהראוי. אמנם כשיצא לגמרי א\"ל התשובה דלקמן [עי' תוס']. ואף דהיה יכול לומר לו, אח\"כ אשיבך, דזה מותר אפילו בפנימי. ולא היה צריך אח\"כ לומר באמצעי אין משיבין במרחץ. אפשר שגם בזה איכא למיחש לאיבה ביני ביני, כשלא ידע עדיין למה אינו משיבו. או נ\"ל דלהכי לא השיבו כן שלא יחשוב שרוצה להתיישב מה ישיב, דהרי לא ידע ההגמון הטעם למה לא ישיבנו מיד ויתמה עליו איך רחץ תחילה מבלי שידע התירוץ להקושיא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא באתה בגבולי</b><br> שהמרחץ קדם להצורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי</b><br> דמרחץ אינו נוי לה, וכלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ</b><br> נמצא שהמרחץ עיקר והיא טפילה ונמצא שאין המרחץ תשמישי הע\"ז כמו שחשבת אלא דמי טפי לדמות חמה ולבנה שעל המבוזין שמותרין כלעיל מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו עומדת על פי הביב</b><br> [רעננע] שהשופכין מקלחין בו מהמרחץ לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העם משתינין לפניה</b><br> והרי אין זו עבודתה כפעור ונתבטלה בזה [כפ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר</b><br> והכי קיי\"ל [י\"ד קמ\"ב י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגבעות</b><br> ה\"ה מעינות, או אילנות שלא נטען לשם ע\"ז דבנטען לעבדן, זהו אשירה שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן מותרין</b><br> לזרוע שם, ולחצוב משם אבנים, דכל מחובר לא נאסר משום ע\"ז. מיהו פירות של אילן הנעבד, דוקא מה שהוציא האילן כבר קודם שנעבד מותרין. אבל הפירות והשריגין ואפילו העלין שיוציא האילן אחר שעבדוהו, אסורים בהנאה [קמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת</b><br> צפויו. וה\"ה משמשי הר הנעבד, אסורים, דגזירת הכתוב הוא כך דאף דמחובר אין הוא עצמו אסור משום ע\"ז, אפ\"ה התלוש שעליו אסור, וכ\"כ כל תשמישיו אסורים. אבל תקרובות הר מותר בהנאה. מיהו בעשה בגופן מעשה, כגון שחפר בהר מערה לשם ע\"ז, אף מחובר נאסר מיד, אף שלח עבדו עדיין. וי\"א דוקא כשעבדו [ש\"ך קמ\"ה סק\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הגבעות אלהיהם</b><br> לפ\"ז גם צפוי הר מותר, דאין נקרא כלל בשם אלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפני מה אשרה אסורה</b><br> דנימא נמי, תחת עץ רענן אלהיהם, ולא עץ רענן אלהיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בה תפיסת יד אדם</b><br> שאדם נטעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור</b><br> דס\"ל דהא שאר מחובר נאסר אפילו נטעו ואח\"כ עבדו, מדעכ\"פ יש בו תפיסת ידי אדם, ות\"ק סבר דאשירה מיירי בנטעו לשם ע\"ז, אבל מחובר לא נאסר. והכי קיי\"ל [קמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא אני אובין</b><br> אבינהו ואפרש דבריך, דהרי לפי מה שאתה דורש רישא דקרא אלהיהם על ההרים וגבעות, למדרש דהרים וגבעות גופייהו אף שנעבדו מותרים, א\"כ סיפא דקרא ותחת עץ רענן מה דרשת ביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדון לפניך</b><br> דלמה צריך קרא להזכיר עץ רענן, דאי בנעבד מיירי, הרי אמרת אפילו נטעו ואח\"כ עבדו באמת גם הוא אסור, ומהקרא משמע דתחת עץ רענן נדרש כאלהיהם על ההרים, שיהיה הוא עצמו מותר. ואי בשלא נעבד העץ רענן, רק הע\"ז עומדת תחתיו, פשיטא דמותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דע שיש שם ע\"ז</b><br> ורק לסימן כתבן קרא, כדי שנדע איה נחפש ע\"ז לאבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה</b><br> שהיה א' מכותליו משמש גם לבית ע\"ז. ואף שאין הבית עצמו נעבד [ודלא כר\"ב. ועי' ש\"ך רקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד יעשה כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה</b><br> ואותו הרווח ימלא אבנים או קוצים, כדי שלא תהנה הע\"ז [קמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון מחצה על מחצה</b><br> שאם הכותל עובי ב' אמות יחשוב מהם רק אמה א' לכניסת הד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין כשרץ</b><br> שמטמא במגע ולא במשא, אבל שיעורו בכזית, כמת, ולא בכעדשה כשרץ. אבל כשאינו מכיר אבניו, רשאי למכור לעכו\"ם חלקו בכל מקום שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקץ תשקצנו</b><br> לשון שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כנדה</b><br> מטמא גם במשא. ודוקא בנעבד הבית בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שבנוי מתחלה לע\"ז</b><br> שיהא הבית עצמו נעבד דנאסר מיד אף שלא עבדו עדיין [כפ\"ד מ\"ד]. או שהשתחווה לבית הבנוי. דאף דבאילן שהיה תלוש ולבסוף חברו ונעבד, כמחובר דמי ולא נאסר. אפ\"ה בית שאין לו שרשים מחוברין בארץ כתלוש דמי [קמ\"ה ש\"ך סק\"ג]. אבל בית שייחדו לדירת ע\"ז, הו\"ל תשמישי ע\"ז, דאינו אסור עד שישתמש בו [ש\"ך שם סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אסור</b><br> מיד כשבנאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סיידו וכיירו</b><br> שעשה על הכותלים פטורי ציורי כיורים עם ציצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לע\"ז</b><br> לעבוד אח\"כ הבית המסויד והיה בנוי תחלה לדירת אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחידש</b><br> או שחידש בו דבר לשם ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל מה שחידש</b><br> ואסור החידוש בהנאה, ושאר הבית אינו אסור כל עוד שלא עבדו. מיהו בנטל העכו\"ם החידוש, ביטל הכל, ומותר כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס לתוכה ע\"ז</b><br> ולא התכוון לעבוד הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוציאה</b><br> אפילו דעתו להחזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מותר</b><br> מדלא הקצהו רק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבן שחצבה מתחלה לבימוס</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו לא ייחדו רק להושיב ע\"ז עליו, דינו כע\"ז עצמו, דגם הוא נעבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העמיד עליה ע\"ז</b><br> לפי שעה מיירי כרישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו מותרת</b><br> כולהו דינו כבית, ואפ\"ה לא כללינה תנא יחד, משום דברישא יש קצת חילוק דבבית צריך שיחברם בקרקע לשם ע\"ז. ובבימוס סגי בשחצבה בתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> אף שלא עבדו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחליף</b><br> הוציא ענפים חדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>העמיד תחתיה ע\"ז</b><br> מיירי שנטעו מתחלה להעמיד תחתיה ע\"ז, דאל\"כ לא חמיר מאילו היה עצמו ע\"ז, דלא נאסר במחובר [ר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביטלה</b><br> נ\"ל דוקא בבטלו מותר האילן. אבל בנטלה משם, כיון דלשם ע\"ז שתחתיה נטעה, עדיין באיסורו עומד [עי' פ\"ד מ\"ד]. מיהו הרמב\"ם והטור גרסו ונטלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אשרה</b><br> ר\"ל הא דאמרינן לעיל דאילן שתחתיה ע\"ז אסור, פליגי בה ר\"ש ורבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה</b><br> האילן עצמו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתיר להן את האילן</b><br> לאחר שיסירו מתחתיו"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישב בצלה</b><br> אפילו כשהצל רחוק מאוד מתחתית האשירה, שאינה מאהלת על היושב שם, אסור. בין שנעבדת או שע\"ז מונח עדיין תחתיה. מיהו דוקא לישב שם אסור, דשמא יתכוון ליהנות. אבל לעבור בצל זה, אפשר ולא מכוון שרי. רק לעבור תחתיה ממש, דוקא כשהוא רץ, ובאי אפשר בעניין אחר שרי [קמ\"ב ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עבר טמא</b><br> דוודאי יש תקרובת ע\"ז תחתיה, והאהיל האילן עליו ועל התקרובת דמטמא באהל. [ומה שהקשה רתוי\"ט הרי האשירה בעצמה מטמא בהאהילה עליו. נ\"ל לפמ\"ש לעיל סי' ס\"ב. דמתניתין מיירי ג\"כ בע\"ז מונח תחתיה, וכ\"כ בש\"ע [קמ\"ב ט']. א\"כ קאמר שפיר הכא דאפילו נטלה יישם אי אפשר שלא יהיה שם תקרובת, ולרתוי\"ט רק תקרובת ע\"ז מטמא באהל ולא ע\"ז עצמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה גוזלת את הרבים</b><br> שנופה נוטה לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דטומאה דרבנן הוא ובכה\"ג לא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים</b><br> שאז צל קשה להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בימות החמה</b><br> שהצל יפה להן אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזרין</b><br> חזרת, [מעעררעטטיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בימות החמה ולא בימות הגשמים</b><br> שהצל יפה להן לעולם. וקיי\"ל דכל הירקות מותר ליטע תחתיה משום דגם הקרקע של היתר גורם הגידול. ואף דגם זה וזה גורם אסור לכתחילה, עכ\"פ משום דהנמייה ממילא נושרת להכי מותר ההנאה אפילו לכתחילה [ש\"ך קמ\"ב סי' קכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהנמייה</b><br> עלין שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוה להן לזבל</b><br> לדבריהן דרבנן קאמר. לדידי מדהוה זו\"ז גורם מותר גם בימות החמה, אבל לדידכו גם בחורף לתסר משום הזבל. ורבנן ס\"ל דבחורף מזיק יותר בצל ממה שמשביח בזבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל ממנה עצים</b><br> מהאשירה נטל הישראל עצים. דאילו נטל העכו\"ם ממנה עצים הרי ביטלה כסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חדש יותץ</b><br> דההיסק ראשון מחזק התנור ונאסר לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ישן יוצן</b><br> יצנן התנור ולא יאפה בהיסק זה. מיהו אנן קיי\"ל כלעיל דזו\"ז גורם מותר בדיעבד, והכא שצריך לנתץ התנור, כדיעבד דמי [כתוס' פסחים כ\"ו], ולהכי אפילו בחדש סגי בצינון, מדצריך אח\"כ נמי עצים דהיתר [ועי' ש\"ך קמ\"ב סק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה בהנאה</b><br> מיירי באבוקה, של איסור כנגדו שנהנה מהאיסור כשהוא בעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן אסורות בהנאה</b><br> דככר דבר שבמניין הוא ולא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח</b><br> ר\"ל דמי הפת הנאסר שנתערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין פדיון לע\"ז</b><br> וקיי\"ל כר\"א [קמ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל הימנה כרכור</b><br> לעשות ממנו [וועבער שיפפכען], שמניח בו האורג פקע חוט הערב, לזורקו בין תוטי השתי כשאורג."
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין פדיון לע\"ז</b><br> קמ\"ל רישא לרבותא דרבנן אף דבשעת גמר הפת ליתא לאבוקה בעין, אפ\"ה אסור. וקמ\"ל סיפא לרבותא דר\"א, אף דבשעת גמר הבגד איתא לכרכר בעין, אפ\"ה שרי. ולגירסת הספר דגרס רק ברישא פ\"א נתערבה באחרים, ורק בסיפא גרס ואחרים באחרים, י\"ל דנקט רישא לרבותא דר\"א דאפילו בחד תערובות שרי בהולכת הנאה לים המלח. ונקט סיפא לרבותא דרבנן דאפילו בב' תערובות אסור פדיון [ותוס' גם בסיפא לא גרסו, ואחרות באחרות] ויש לומר עוד דנקט רישא באכילה לרבותא דר\"א, וסיפא בהנאה לרבותא דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מבטלה</b><br> העכו\"ם להאשירה, דכל זמן שלא באתה לרשות ישראל מהני ביטול העכו\"ם. אבל משמשי ע\"ז אף משבא ליד ישראל עכו\"ם מבטלה [קמ\"ו סעי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קירסם</b><br> נטל ענפיה היבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזירד</b><br> כרת ענפיה הלחים [ובמ\"ק ד\"ג א' כתב רש\"י בעצמו דזירוד שייך בחותך היבשים והלחים יחד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו בטלה</b><br> ואפילו ביטול בעל כרחו מהני [קמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפייה</b><br> אם חתך מגופה שפאים, [שפעהנע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא לצורכה מותרת</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אפילו כרת מגוף עצמה, אפ\"ה לצרכה אסורה, ומכ\"ש ברישא שלא חתך רק הענפים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו</b><br> וכ\"ש א' על ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>בצד מרקוליס</b><br> שם האליל זה הוא מערקור שהמנוהו עובדיו על סוחרים ועוברי דרכים, ומקימין פסל זה העשוי מאבן בפרשת דרכים, ובידו הנטויה מורה הדרך, ולפעמים זקפו אבן א' ע\"ג ב' אבנים, שיהיה אבן העליון דוגמת הראש, וב' אבנים שתחתיו שבולטין מזה ומזה דוגמת הידים. ואלו הב' התמונות, מרקולס גדול נקראין, וכל העובר שם מעובדיו משליך שם אבן לכבודו, וזהו עבודתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שנראות עמו</b><br> ר\"ל כל שסמוכות לו תוך אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורות</b><br> אפי א' או ב' שמונחים שם יחד, או ג' זו בצד זו, אסורות, דאמרינן ממרקוליס גדול נפל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאין נראות עמו מותרות</b><br> דכשרחוקות ממרקולים אינן אסורים רק כשמונחות א' על ב', דאז מרקוליס בפ\"ע הוא. ור' ישמעאל ס\"ל אפי' רחוק בד' אמות ממרקוליס הגדול, אסור, דלפעמים עשו מרקוליס קטן, דהיינו ג' אבנים זו בצד זו, בצד מרקוליס גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בראשו</b><br> של מרקוליס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין</b><br> והוא שאין מונחין שם דרך נוי, כגון שהמעות בכיס ותלוי בצוארו, והכסות והכלים מונחים מקופלים על ראשו או על כתיפו. דאל\"כ הו\"ל נוי ע\"ז ואסור עד שיתבטל. מיהו כל תקרובת ע\"ז אפי' ביטול לא מהני, וגרע בהא מע\"ז גופה [קל\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרכילי ענבים</b><br> בלשון לאטיין נקראו זמורות ענבים משולבות כשרשרות במעשה אומן, [פערגולא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסלתות</b><br> בכלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> משום תקרובת ע\"ז. מיהו דוקא הנהו, דכל תקרובת ע\"ז אינו נאסר מיד כשהניחו לפניה, רק אם מינו קרב לפנים בביהמ\"ק. דאל\"כ לא נאסר רק בעשה בו מעשה, דומיא דזביחה או זריקה, כגון ששבר מקל לפניה, שהוא כעין זביחה, או שזרקו להמקל לפניה. שהוא דומיא דזריקה. וגם צריך שיהיה דרך לעובדה באותו הגוף, אף שאין דרך לעבדה באותה מעשה. וה\"נ במתניתין יינות שמנים וסלתות חזיין לפנים למנחות. ופרכילין נמי שמא בצרן מתחלה לכך דהו\"ל כעין ביכורים שבפנים [ועי' י\"ד קל\"ט ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נהנין מהן</b><br> דאין הקדש לע\"ז עד שיקריבו בתקרובת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה</b><br> שלא יחזיק טובה לבעליה לומר לו [דאנק]. וכ\"ש שאסור ליתן שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה</b><br> מדלא קאמר נהנין ממנה אפי' בטובה. נ\"ל דה\"ק, דוקא בטובה דומיא דשלא בטובה, דהיינו בהחזקת טובה. אבל בשכר אסור [כפ\"ק מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה מיד</b><br> אף שלא עבדה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חברו</b><br> ה\"ג ול\"ג ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל אין מבטל ע\"ז של נכרי</b><br> וכ\"ש ע\"ז שלו אין לה ביטול עולמית אפי' במשותף בה עם העכו\"ם [קמ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבטל ע\"ז ביטל משמשיה</b><br> אפי' הם כבר ביד ישראל, נתבטלו עם ע\"ז שנתבטלה בעודה ביד עכו\"ם [שם י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחסה</b><br> הכה בקורנס עד שנתמעך פניה דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אינה בטילה</b><br> דרק לפי שעה רתח עליה, והדר פלח לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרה</b><br> אפי' לצורף ישראל אסרי רבנן [וי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ביטל</b><br> והכי קיי\"ל. מיהו משמשי ע\"ז שמשכנן ולא פדאן, נתבטלו [שם ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלחמה אסורה</b><br> מיהו בהיו יכולין לחזור אליה ולא חזרו, נתבטלו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימוסיאות של מלכים</b><br> אבני גזית שמזה ומזה בדרך המלך, שכשהמלך עובר, מושיבין שם ע\"ז, וכשעובר שם משתחווה לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים</b><br> ר\"ל לפעמים המלך עובר בדרך אחרת, ואינו חושש למה שהניחו כאן הע\"ז, והו\"ל כע\"ז שהניחוה עובדיה בשעת שלום, דשריא. אי נמי שכשיראו שהמלך יבזה אותה, גם הן מבטלין איתה [כך כתבו הר\"ן ותוס', וק\"ל מה איריא בימסאות, הרי גם הע\"ז בעצמה נמי מותרת מה\"ט. ואפשר דבע\"ז גופה לא הקילו בסתמא. אבל מ\"ש הר\"ב דמשום שמעמידין אותה רק לפי שעה לא נאסרה, כך כ' רש\"י במתני' לפי הס\"ד, אבל לא קיי\"ל כן, דאפ\"ה כשהקצוה לכך אסור [ש\"ך קמ\"ה ס\"ק י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יאבד עולמו מפני השוטים</b><br> ואם יאביד השוטים תתבטל הבחירה, שכל א' יהיה ירא לנפשו. משא\"כ כשיאביד הע\"ז, לולא הטעם של איבוד העולם, הי' ראוי שיבטלה הקב\"ה, דלא תתבטל הבחירה עי\"ז, דהרי יכול לעשות אחרת. [והא דהקשו על ע\"ז ולא הקשו על שאר עבירות, דכל הגוזל ראוי שיאבד גזילתו, וכל אוכל איסור ראוי שלא ישבע. י\"ל שאני ע\"ז דחמירי שנוגע בכבוד עצמו ית', והוא תכלית השלמת כל בני עולם שיכירו הבורא עולם, לפיכך חשבו, שראוי שיעכב הקב\"ה האדם מחטא זה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו</b><br> ר\"ל נצדיק את העובדים לצבא השמים לבקש להם התנצלות, דבשלמא בשיניח כולן י\"ל שאין הקב\"ה חושש לטפשים הללו וכדאמרינן בעגל כלום מתקנא אלא גבור בגבור וכו', וכי בשביל שוטים הללו יאבד הקב\"ה עולמו לכן מניח כולן להודיע שאין חושש. אבל אם יאבד קצת מהן ויקיים קצת מהן, הרי יראו שחושש לפגם כבודו ית', יאמרו א\"כ למה לא יאבד עולמו עם כולן בעבור כבודו, בלתי ספק ח\"ו תש כחו מלבטלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי הן לא בטלו</b><br> והאחרים בטלו ולא יתלו דמפני שיש לעולם צורך להם לא בטלו."
+            ],
+            [
+                "<b>לוקחין גת בעוטה מן העכו\"ם</b><br> שבעט ודרך העכו\"ם הענבים שבהם. [ואע\"ג דמשניות הבאין עד סוף הפרק, כולן מדברים מבעיטת ענבים ויי\"נ, ולפיכך טפי היה שייך שיחברם תנא לפרק דלקמן שמדבר ג\"כ מיי\"נ. נ\"ל דמשו\"ה חברן תנא לפרקן שמדבר מענייני ע\"ז, כדי שלא לסיים הפרק עם הוכחת טעות שע\"ז אלהות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שהוא נוטל בידו</b><br> ענבים מתוך היין."
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן לתפוח</b><br> הוא מקום קבוצת הענבים. ור\"ל אף שנגע העכו\"ם ממש בידו בהענבים שנדרכו בהגת ובהשרף שם, אפ\"ה שרי, דאכתי לאו יין הוא. ולב\"י דס\"ל [י\"ד קכ\"ג י\"א] דבנגע, ברגל נמי אוסר, א\"כ מה רבותא דלקח ענבים בידו, מהדריכה שדרכה ברגלו. י\"ל דהרבותא היא די\"ל דבהדריכה איכא למימר דבעבידתיה טריד. משא\"כ בלוקח ענבים בידו אין כאן עבידתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד לבור</b><br> הוא הבור שלפני הגת, שסדין אותו שלא יבלע היין, והיין מקלח מהגת להבור, ואם לאחר שירד נגע בו עכו\"ם אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר מותר</b><br> אף אם יגע בקלוח מותר. ואנן קיי\"ל, דמשהתחיל היין להמשך, אפילו נמשך רק בהגת עצמו אז נאסר במגע. ובפינה ישראל החרצנים למעלה והיין נשאר בהגת לבדו נקרא המשכה, דאז אפילו נגע עכו\"ם רק בחרצנים שיש בהן טופח על מנת להטפיח נאסר היין [קכ\"ג י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורכין עם העובד כוכבים בגת</b><br> של עכו\"ם, ולא הוה משתכר באיסורי הנאה, דס\"ל דכל זמן שלא ירד לבור אפילו בשתייה שרי. [ואילה\"ק עכ\"פ גורס טומאה לחולין שבא\"י, שיוכשרו הענבים ע\"י היין היוצא, ויתטמא מהגת של עכו\"ם שהוא טמא. ואי\"ל משום דכבר הוכשרו כשבצרו, דהרי הבוצר לגת הוכשר [כשבת דט\"ו]. ליתא, דהתם לא הוכשר רק מדרבנן מגזירות י\"ח דבר, והשתא כשדורכן, יכשירן מדאורייתא, ויגרום שיקבלו טומאה דאורייתא. י\"ל דמיירי שכבר הלך עכו\"ם בדריכתו שתי וערב, והוכשרו ונטמאו כבר. מיהו אנן קיי\"ל דחולין מתוקנים שבא\"י מותר לטמאן להדיא, ולחולין הטבולין לתרומה, מותר עכ\"פ לגרום להן טומאה [רמב\"ם פט\"ז מטומאת אוכלין ה\"ט ועי' כ\"מ שם]."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בוצרין עמו</b><br> דהרי כשיבצרן יכשירן, וכשיתנן לכלי של עכו\"ם יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שהוא עושה בטומאה</b><br> שעובר עבירה לטמא התרומה והמעשרות שבתבואתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דורכין ולא בוצרין עמו</b><br> אף שכבר הלך הע\"ה שתי וערב וכבר הוכשרו עי\"ז ונטמאו כבר, עכ\"פ שאני ע\"ה מעכו\"ם, דע\"ה נצטווה שלא לטמא תבואתו, וכשמסייעו באותו מעשה, אף שנטמאו כבר, הרי מסייע ידי עוברי עבירה הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוליכין עמו חביות</b><br> ריקנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגת</b><br> מדאינו מסייע בגוף המעשה שעושה הע\"ה בעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין עמו מן הגת</b><br> דמעשה אחרת הוה, ומה דהוה הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לשין ולא עורכין עמו</b><br> אף דכבר נטמאו בלישה, לישה ועריכה חדא מלתא היא, וכולה בעבירה. וכמו שאסור מה\"ט הדריכה ביין כן אסרו העריכה בעיסה, אף שכבר התחיל הע\"ה וטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוליכין עמו פת לפלטר</b><br> הוא מוכר הפת, דמעשה אחרת היא וכבר נטמא. וקיי\"ל דלטבל מותר לגרום טומאה, ובחולין מתוקנין מותר לטמא להדיא [כלעיל סי' ל\"ג]. ואפ\"ה אסור לדרוך [ולבצור] עם הע\"ה הטבל, מדגורם שיאכלם בעבירה [תוס' הכא דנ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו עליו מלוה</b><br> שעשה לו הישראל היין אפותיקי מפורש, אף שהיין ברשות ישראל, וכ\"ש שמשכנו ביד עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> שמא נגע בו לראות האיך הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו עליו מלוה</b><br> על היין, אף שהישראל חייב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> אפילו אין על היין שום חותם, ואפילו נמצא על ידו קצף היין, תלינן שמדופני החבית לקח הקצף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לבור ועלה</b><br> מת. דאילו עלה חי, אף דבנפילתו לא נתנסך, אמרינן דבעלייתו הודה לע\"ז על שניצל וניסכו [קכ\"ד כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדדו בקנה</b><br> ר\"ל או שמדד העכו\"ם היין שבבור בקנה המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיז את הצרעה בקנה</b><br> שדחה בקנה שבידו את הצרעה מהיין, ולא נגע עם ידו בהיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת</b><br> שהיין העלה רתיחות, וטפח הרתיחות ממנו, ואין דרך ניסוך בכך [עי' קכ\"ד י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה היה מעשה והכשירו</b><br> וקיי\"ל דבמדדו בקנה ואינך אסור בשתייה ומותר בהנאה, דבכולן מוכח דאין כוונתו לנסך, רק מתעסק במלאכתו, ובכה\"ג אסור רק בשתייה. ובמקום הפסד קצת יש להקל בכה\"ג בהנאה אפילו נגע בהיין ממש, כשמוכח שאין כוונתו לנסך [קכ\"ד י\"ט]. וכלל מגע יין, הדין מחולק לב' עניינים, דהיינו במגע ביין עצמו, או בנגע בהיין ע\"י דבר אחר, (א) שנגע ביין עצמו. כל מגע עכו\"ם ביין שתאסר בהנאה, צריך ה' תנאים. (א) שידע שהוא יין. (ב) שיתכוון ליגע בהיין. לאפוקי בנפל שם ועלה מת, או תינוק שנגע, דלאו בר כוונה הוא. (ג) אף שמתכוון ליגע בהיין, אם מתכוון אז להתעסק בדבר אחר, כגון למדדו בידו או בקנה המדה דלעיל וכדומה, לא מחשב מגע לאסור בהנאה. (ד) נגיעה האוסרת היא ביד או ברגל [וי\"א דוקא בידו]. (ה) וצריך נמי שישכשך [שווענקעלן] בל\"א, בהיין, ואפילו שכשוך מועט אוסר, ואפילו שכשך בפיו כגון ששתה ממנו, או אפילו מצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו מחשב שכשוך. בחסר חד מהנך, אינו אסור בהנאה רק בשתייה [קכ\"ד י' י\"א]. ולכן בנגע אפילו ביין עצמו ולא שכשך, מותר בהנאה [ש\"ך שם ס\"ק כ']. (ב) מגע ע\"י דבר אחר יש בו ח' חלוקים (א) אם נגע בכלי יין פתוח, והיה בהמגע כל חמש תנאים הנ\"ל נאסר היין בהנאה [קכ\"ד י\"ז]. וי\"א דצריך נמי שיגביה הכלי. ולכן כל שנגע בכלי פתוח, ושכשך ולא הגביה במקום הפסד מותר בשתייה [קכ\"ד י\"ז, וקכ\"ה א']. (ב) מיהו בשפך יין מהכוס אחר שהגביהו, הוה כשכשוך, ואסור רק בשתייה [קכ\"ד י\"ח]. ולדידן שהעכו\"ם שבינינו אין עע\"ז. כל יין שאסור מצד הדין רק בשתייה, לנו במקום הפסד מותר אף בשתייה [ש\"ך קכ\"ג מ\"ג, וקכ\"ד י\"ח, וקכ\"ה סק\"א. ועי' עוד שם קכ\"ד ס\"ק ע\"א]. ולהכי במקום הפסד מותר ג\"כ היין שנשאר בידו אחר שיצק ממנו, אפילו בשתייה [ש\"ך קכ\"ה סק\"א]. (ג) אם נגע בכלי יין פתוח והגביה ולא שכשך, מותר בשתייה, וכ\"ש בתרתי לטיבותא, שנגע בכל יין הפתוח, ולא הגביה ולא שכשך דמותר בשתייה [קכ\"ד י\"ז וי\"ח, וקכ\"ה י']. (ד) וכל זה בכלי שפיו צר, דאפשר דניחא ליה בשכשוך, מדלא משתפך כל כך מהר. אבל בכלי שפיו רחב, דלא ניחא ליה בשכשוך, שמא ישתפך. וגם אין הכלי מלא מאד, דבכה\"ג ליכא למיחש שיגע בו כרגע, מבלי שירגיש הישראל, אז אפילו הגביה הכלי ושכשוך, מותר בשתייה, כל זמן שלא נגע בגוף היין בעצמו [קכ\"ה י']. (ה) נגיעה ע\"י דבר אחר בכוונת מגע, רק במקום הפסד מרובה מותר בשתייה בזה\"ז [ש\"ך קכ\"ד סקע\"א]. אבל נגיעה על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע כגון שהכניס או הוציא הברזא מהכלי, או שלא בכוונת יין, מותר אף בשתייה [קכ\"ד כ\"ד]. (ו) לדידן אין חילוק בין קדים נגיעת היין להכלי קודם מגע עכו\"ם להכלי, או שקדם מגע העכו\"ם להכלי קודם ששפך לתוכו היין להכלי, שרי כשיצטרף אליו שנגע שלא בכוונה [קכ\"ד ש\"ך סקנ\"ז]. (ז) כל זה בכלי פתוח. אבל בכלי סתום אפילו אינו מחותם, אפילו הגביה ושכשוך, והכלי ג\"כ מלא מותר בשתייה [קכ\"ד סכ\"ה]. (ח) נגע העכו\"ם להכעיס או להלעיג את הישראל כדי לאסרו עליו, ואפילו נגע ביין עצמו, ואפילו אמר העכו\"ם שלא ידע שנאסר היין ע\"י כך, ואומדנא דמוכח שכוונתו להכעיס, מותר בשתייה, ויש לשתותו בפני העכו\"ם, שלא ירגיל א\"ע בכך [ססי' קכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר יינו של עכו\"ם</b><br> שנדרך יינו של נכרי על ידו בכשרות, כדי שיהיה מותר לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנו ברשותו</b><br> של נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר שיש בה עכו\"ם וישראלים</b><br> וה\"ה בעיר שישראלים רגילים לבוא שם כל שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> דמתירא שמא יראהו ישראל, נכנס, ויפסל יינו. מיהו לכתחילה צריך מפתח וחותם. ובדיעבד סגי במפתח או חותם, ולא דמי דלעיל משנה י', דהתם היין של ישראל הוא ואינו חושש להפסדו. אבל באין עכו\"ם דר באותו חצר שפתוח לר\"ה, אפילו בלי חותם כלל שרי [קל\"א א', וש\"ך שם סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר שכולה עכו\"ם</b><br> או שאין הבית פתוח לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> אפילו היה בו ב' חותמות דחיישינן שמא זייף אותם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיושיב שומר</b><br> מיהו בנתנו ברשות עכו\"ם אחר שאינו בעל היין, מותר במפתח וחותם וא\"צ שומר. ודוקא שאין העכו\"ם כפוף תחת העכו\"ם בעל היין, דבכפוף תחתיו בעניין שאינו יכול למחות בו כשיגיע ביין, הו\"ל כאילו היה ברשות בעל היין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו\"ם אחת היא</b><br> אפילו אינו בעל היין, ואינו כפוף תחתיו, אפ\"ה אסור בלי שומר, והלכה כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר</b><br> אפילו בעיר שכולה עכו\"ם אפ\"ה מותר במפתח וחותם א' לכתחילה. ובדיעבד סגי רק בחותם א', דהו\"ל כיינו של ישראל ביד נכרי, דסגי בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים</b><br> וי\"א דבחותם תוך חותם, או במפתח וחותם מותר בהפסד מרובה [ש\"ך שם]. כלל יחוד עכו\"ם עם היין (א) אם נתייחד העכו\"ם עם היין, והוא באופן שמתירא כל שעה שמא יראנו הישראל, שרי היין בדיעבד. אבל באינו מתירא, אז אם יש על היין ב' חותמות, או מסגר וחותם א', שרי להניחו לכתחילה ביד עכו\"ם. ובחותם א' שרי בדיעבד. ובסתום במגופה בחוזק רק בהפסד מרובה שרי [קכ\"ט א', וק\"ל א']. (ב) מסגר א' לא הוה כחותם א' [קי\"ח ד]. (ג) ב' קשרים משונים הוה כב' חותמות. וכ\"כ ב' אותיות ישראלית שלא נעשו בדפוס א' יחד, הוה כב' חותמות [ק\"ל ה' ו']. (ד) חבית של עץ צריך שיהיו החשוקים שקורין [רייפען] בל\"א מכסים כל דופני החבית, והשולים כפולים, והמגופה יהיה נסתם בחוזק, ויחתוך כל הברזות שיהיו שוות לדופן החבית, ויכסה הברזות בעור או בטס ויקבעהו במסמרות סביב, ואח\"כ יניח החותם חציו על העור והטס וחציו על החבית, ועוד חותם ב' בדוגמת הראשון בצד השני מהמגופה. מיהו בדיעבד אפילו בחבית עץ פשוט ורק בחותם א' סגי. אבל אם לא חתך הברזות בשוה לדופן החבית, אפילו בדיעבד אסור [ש\"ך ק\"ל סק\"ב]. (ה) כלי מהודק יפה, שטורח גדול להסיר המגופה, וחותם א' חציו על המגופה וחציו על החבית, הוה כחותם תוך חותם [תשו' מהר\"מ א\"ש]. (ו) שק מחותם אינו אפילו כחותם א', רק אם הפך התפירות לפנים. ואם חתם הדבר הנשלח וגם השק, הו\"ל כב' חתימות [קי\"ח ד']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך</b><br> עכו\"ם ששכר ישראל להוריק יי\"נ או להוליכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרו אסור</b><br> וה\"ה בסתם יינם. מיהו בזמה\"ז לכתחילה לא ישכיר עצמו או בהמתו, ביתו, או כליו לסתם יינם. ובדיעבד מותר [קל\"ג ש\"ך ד'] וגם לכתחילה נהגו להקל וטוב להחמיר [קכ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרו מותר</b><br> מיהו בשכרו להעביר ק' חביות של שכר, והיה ביניהן חבית יי\"נ, אם אמר לו העביר לי כל חבית בפרוטה, יקח מהעכו\"ם רק צ\"ט פרוטות, כדי שלא יתערב ביניהן הפרוטה שמיי\"נ [ט\"ז קל\"ג סק\"ז]. ולכתחילה אסור להשכיר לו כן. אבל בא\"ל העביר לי ק' חביות בק' פרוטות, ולא אמר חבית חבית בפרוטה, כולן אסורות [שם ג'], ולא מהני השלכת הפרוטה לים המלח, כדשרינן בחבית יי\"נ שנתערבה באחרות [משנה י']. דהכא שאני, דאפשר האי חבית דאיסורא גרמה כל השכר, דאולי אי לא רצה להעביר האיסור, לא היה העכו\"ם שכרו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרה אסור</b><br> נקט הך בבא משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרה מותר</b><br> קמ\"ל אף דמסתמא מתחילה שכרו להניח לגין יין שלו עליה, וסד\"א דכשכרו מתחלה ליי\"נ דמי. קמ\"ל דעכ\"פ אם לא יניח לגינו עליה לא ינכה משכרו כלום, להכי שרי [שם ס\"ב]. [כך מייתי הצריכותא בש\"ס [דס\"ה א']. ול\"מ נ\"ל לפי מרי דמסיק הש\"ס [דס\"ב ב'] *) דבחמרין מדנפיש אגרייהו קנסינהו, אפשר לומר דצריך תנא למנקט ב' בבי ' דרישא קמ\"ל דאף דבפועל לא נפיש אגר אפ\"ה משום חומר דיי\"נ קנסינהו. וקמ\"ל סיפא בחמרין דאף דנפיש אגרייהו, אפ\"ה בהבלעה שרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך שנפל על גבי ענבים</b><br> ולא שהה עליהן מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיחן</b><br> בצוננים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מבוקעות</b><br> או שניטל עוקציהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורות</b><br> כשאין בהן ס' נגד היין שבלעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על גבי תמרים</b><br> שדרכן להיות בלי עוקץ [לא כענבים שדרכן להיות תלויין באשכול], ועי\"ז הו\"ל כמבוקעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן בנותן טעם</b><br> שאין בהן ס' נגד היי\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> מיהו יין בתאנים יבשים, נטל\"פ הוא ומותר. [אמר המחבר, הנה בתוס' ורי\"ף ורא\"ש ל\"ג הך בבא כלל. רק מרש\"י בגמ' נראה שהיה גירסתו כגירסת הספר. ולפעד\"נ דמדלא מקשה הש\"ס לקמן [דס\"ו א'] לרבא דמוקי לרישא דמתניתין בענבים מבוקעות דאסורות דתני, דמיירי בנ\"ט, וק' א\"כ למה שני תנא בלישני' למנקט ברישא אסור ובמציעתא בנפל ע\"ג תאנים נקט בנ\"ט, ש\"מ טפי דרישא אסור במשהו קאמר. אע\"כ דל\"ג האי מציעתא כלל. ואפ\"ה מקשי בש\"ס שפיר לרבא מעשה לסתור, דלרבא דמי גרוגרת לענבים מבוקעות. מדאין להן עוקץ, וא\"כ שניהן בנ\"ט. וא\"כ למה נקט במתני' בהמעשה דמותר. ולאביי י\"ל מדאסור ברישא בענבים, ש\"מ דבא\"מ בנ\"ט, ובהמעשה שרי לגמרי, ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בביתס בן זונן שהביא גרוגרות</b><br> תאנים יבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ושאל לחכמים והתירום</b><br> מדנותן טעם לפגם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון חומץ</b><br> של יין נסך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל על גבי גריסין</b><br> רותחין שפוגם טעמן. ודוקא באכלן רותחין. אבל בחזר וציננן, הרי פוגם ולבסוף השביח אסור. וכ\"כ בנפל על גריסין צוננים שמשביחן אף שחזר והרתיחן, הרי השביח ולבסוף פוגם אסור [י\"ד ק\"ג]. [ונ\"ל דמה\"ט נמי נקט תנא \"כגון\", והרי פשוט מובן כל שאין נ\"ט לשבח מותר. אלא דקמ\"ל דאפילו בחומץ בגריסין דאינו נטל\"פ מצ\"ע, דהרי בצוננין משביח [עבש\"ס דס\"ז א'], ורק מצד שהן רותחין פוגם בהן החומץ, וסד\"א דהו\"ל כפוגם מחמת ד\"א כש\"ס לקמן, אפ\"ה שרי, ועתוס' [דס\"ו ב' בסוף העמוד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום</b><br> והן סתומות בפקק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בחזקת המשתמר</b><br> שלא הודיעו הישראל שמפליג, ואפילו שהה אח\"כ זמן רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> אף דבקל יעביר הפקק, ירא הוא שיבוא הישראל פתאום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג</b><br> ר\"ל שאמר להעכו\"ם שמתרחק ממנו, ושהה הישראל כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שישתום</b><br> ר\"ל שיפתח העכו\"ם קצת מהמגופה [והוא מלשון שתום עין ר\"ל פתוח עין קצת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויסתום ויגוב</b><br> ר\"ל ואם סתומה בטיט יבש צריך שישהה עד שיסתום. בטיט חדש, ושינגב ויתיבש אותו טיט, שלא ירגיש הישראל שסתמו מחדש אז נאסר היין."
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר</b><br> אינו אסור עד שישהה כדי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיפתח</b><br> כל המגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגוף</b><br> שיעשה מגופה אחרת, שכשיפתח לגמרי, מתקלקל המגופה הראשונה."
+            ],
+            [
+                "<b>ותיגוב</b><br> ותתיבש המגופה של טיט. והכי קיי\"ל. מיהו בהפסד מרובה, בסתום במגופה שרי. ובחתום בחותם א ממש, שרי אפילו שלא בהפסד מרובה [קכ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח יינו בקרון</b><br> עגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בספינה</b><br> והיה עמו נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך לו בקפנדריא</b><br> ר\"ל בדרך קצרה בשביל, וקרונו שלא יכול לילך בשביל, הניחו לילך לאחריו בדרך הגדול הארוך. או שנכנס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס למדינה</b><br> ר\"ל להעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחץ</b><br> והקרון הניח לילך לפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> דמדמסופק הנכרי מתי יבוא, מתירא ליגע בהיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג</b><br> אז נאסר בשהה כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגוף ותיגוב</b><br> וצריכא, דסד\"א דוקא מעביר דתני במשנה ג' שרי, מדעומד היין ונח במקומו, ירא העכו\"ם שיראנו ישראל כשיגע בו. להכי קמ\"ל דאפילו קרון וספינה, דאף שהולכים כל שעה ומתרחקים, אפ\"ה לא חיישינן שכשיראה העכו\"ם שהפליג יגע בו, דעכ\"פ ירא שמא מצד אחר יבוא ויראנו. וקמ\"ל חנות במשנה ד', דאף שכשירצה יסגור הדלת ויגע בהיין, וכשיסגור לא יהא נתפס כגנב, מדיש לו שייכות בבית, שישראל הניחו שם, אפ\"ה מותר, דעכ\"פ לא יסגור, דחייש שלא יחשדנו ישראל עי\"ז. מיהו בסגר באמת הדלת, נאסר היין. ובכולהו קיי\"ל כרשב\"ג [קכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולגינה על הדולבקי</b><br> הוא השולחן שעורכין עליו המאכלין והמשקות קודם שיביאום להשולחן שאוכלין עליו. ונקרא בלשון לאטיין [דעלפיקום]. ומיירי אפילו שכלי היין פתוחות על הדולבקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שעל הדולבקי מותר</b><br> כשעומד הדולבקי חוץ לפישוט ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שעל הדולבקי אסור</b><br> ומפרש תנא מה אסור אז. חביות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב</b><br> סתמא כרשב\"ג. מיהו בהפסד מרובה, יש להקל בסתום אף ששהה [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלשת עובדי כוכבים</b><br> חיל מלחמה שבולשין ומחפשין ולוקחין מה שימצאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביות פתוחות אסורות</b><br> אפילו היו פקוקות במגופה של עץ, ומצאן אח\"כ ג\"כ פקוקות כמו שהניחן מחשבו פתוחות, ואסורות. ולא אמרינן אילו לקחו יין משם לא היו מטריחין וחוזרין ופוקקין במגופה, דאמרינן דעשו כן מדכך דרך בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סתומות</b><br> בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרות</b><br> דאילו פתחום, כולי האי וודאי לא היו מטריחין, לסתום שוב בטיט, דהרי אין אימת אדם עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלחמה</b><br> שלחמו הבולשת על אותה עיר וסביבותיה וכבשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מותרות</b><br> אפילו היו חיל של אותה עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שאין פנאי לנסך</b><br> מיהו סתומות שמצאן פתוחות, אסורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרים לומר לו תן לנו את דמיה</b><br> אף שנכנסה לרשותן, כיון שלא נתרצו לקבל בשכרן, אין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו [כח\"מ ר']. וגם בסתם, אמרינן איסורא לא ניחא ליה דלקני [כב\"מ דף צ\"ו כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם משנכנסה לרשותן</b><br> והתרצו בקבלתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> ובזה\"ז מותר בהנאה [קל\"ג ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר יינו לעובד כוכבים</b><br> אע\"ג דתנא דמכילתן ס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י [כפ\"ד מ\"ט] הכא מיירי שכבר מכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסק</b><br> אם כבר קצב השער כמה יתן, בעד כל מדה ומדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמיו מותרין</b><br> דמשפסק כבר סמכה דעתו לקנות, בהמעות שכבר נתן, ויי\"נ לא הוה עד שיגע העכו\"ם הקונה בהיין. נמצא דבשעת מכירה מותר היה היין. וזה לרש\"י דבנכרי מעות קונה ולא משיכה. וכמו כן לר\"ת דמשיכה קונה בעכו\"ם ולא מעות. עכ\"פ משמשך העכו\"ם קנה, ויי\"נ לא הוה עד שנוגע בהיין עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדד עד שלא פסק</b><br> ונתנו להעכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמיו אסורין</b><br> דמשהמשיכו להעכו\"ם אף שלא קנאו עדיין עד שיפסוק עמו השער, עכ\"פ אז שוב לא נזהר ישראל בהעכו\"ם. שלא יגע בהיין. מיהו אם נזהר הישראל שלא יגע בו, דמיו מותרים [קל\"ב ש\"ך סק\"ב]. ובזה\"ז מותר בדיעבד [קכ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים</b><br> ומעט י\"נ היה כבר בשולי הצלוחית."
+            ],
+            [
+                "<b>וחזר ומדד</b><br> באותו משפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו עכבת יין</b><br> ר\"ל שיש בהמשפך אוגנים שמעכב ומשאיר שם היין אחר ששפך אותו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> נאסר היין של הישראל שמדד בו אח\"כ, מדמעורב בו הטפה שבמשפך שנשאר בו מבתחלה מדהיה מחובר עם היי\"נ שבצלוחית ע\"י נצוק חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>המערה מכלי אל כלי</b><br> ישראל שעירה יין שבידו לכלי שביד נכרי, או לכלי שיש בו סתם יינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> היין שנשאר בכלי העליון שביד ישראל, מותר. ודוקא אם קודם שנגע הקלוח ביין התחתון, כבר נפסק הקלוח משפת כלי העליון. דאל\"כ ניצוק חיבור, אם לא בהפסד מרובה [קכ\"ו א']. מיהו דוקא במערה יין ליי\"נ האסור בהנאה אמרינן שלא במקום הפ\"מ ניצוק חיבור. אבל במערה לתוך סתם יינם, לא אמרינן שיחול איסור של כלי התחתון גם על העליון כאילו הוא עמו גוף א', רק הוא כמעורב התחתון בעליון ובטל בס' [שם ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שעירה לתוכו</b><br> הקלוח בעצמו, אף שלא בא עדיין להכלי רק קצהו התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור ואוסר בכל שהוא</b><br> בנתנסך וודאי לע\"ז מיירי. ודוקא בהורק היין המותר לתוך האיסור, אז אפילו יש ס' בהמותר, אפ\"ה אסור בהנאה, משום דביי\"נ כל שהאיסור עומד במקומו, הוא חשוב יותר מן ההיתר הבא עליו, ואוסרו במשהו. ורק בהפ\"מ אם נפל היין ההיתר הרב, בפעם א' לתוך האיסור, ויש ס' בההיתר, שרי. אבל כשעירה יי\"נ לתוך יין היתר, והיה הכלי שעירה ממנו פיו צר והקלוח דק, אז אמרינן קמא קמא דנפל בטל, דאע\"ג דקיי\"ל דניצוק חיבור. לא שיהיו נחשבים כמעורבים, רק שיהיה דין אותו יין שלא נתערב כדין היין שנתערב, מדמחוברים יחד בקלוח [ודו\"ק]. מיהו דוקא בדאיכא ס' נגד כל מה שנפל שרינן בעירה האיסור מכלי שפיו צר [ש\"ך קל\"ד סק\"א וג' וד']. מיהו סתם יינם שלנו די ביש ס' בלח, או ברוב ביבש, אפילו נתערב מין במינו [תוס' רמ\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במים</b><br> מים שנתנסכו לע\"ז שנתערב במים של היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנותן טעם</b><br> ר\"ל בטל בס'. וקיי\"ל השתא בכל האיסורים המצויין בזה\"ז בטלין בס' חוץ מדבר חשוב, בע\"ח, בריה, חתיכה הראוי להתכבד, מעמיד, עביד לטעמא, עביד לחזותא, חמץ בפסח, ע\"ז ומשמשיה ותקרובתה, כולן אינן בטלים כלל בין בלח בין ביבש, בין במינו או באינו מינו [ועי' מש\"כ בס\"ד בפירושינו ספ\"ז דחולין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אסורין ואוסרין בכל שהן</b><br> בנתערב דבר שבמניין מהן מין במינו יבש ביבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך</b><br> חבית א' באלף היתר לא בטל. ולדידן בטל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועורות לבובין</b><br> עי' פ\"ב סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצפורי מצורע</b><br> ב' צפרים שלוקח המצורע לטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושער נזיר</b><br> כל ימי נזירות., או בשעה שמגלח שערו לשלחן תחת הדוד של שלמים, אסורים בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטר חמור</b><br> כל זמן שלא נפדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשר בחלב</b><br> חתיכת בשר שבלע חלב ונתערבה בחתיכת היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעיר המשתלח</b><br> שמשלחו ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> הדר נקט הרי אלו וכו', למעוטי היכא דאסור בהנאה ואינו דבר שבמניין, או שהוא דבר שבמניין ומותר בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך שנפל לבור</b><br> שנשפך חבית יי\"נ בפעם א' לבור, דאי אפשר לומר קמא קמא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולו אסור בהנאה</b><br> דיין שוודאי נתנסך לע\"ז, ונתערב במינו אוסר בכל שהוא. אבל סתם יינן, מודה דימכר חוץ מדמי יין האסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו</b><br> עי' לעיל פ\"ג מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>גת של אבן שזפתה עובד כוכבים</b><br> שטחה בפנים בזפת, שלא תשאב היין, ודרך ליתן לתוכו אח\"כ מעט יין להעביר ריח הזפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבה</b><br> מקנחן במים ואפר ואח\"כ שוב במים ואפר, והיינו בשהכלי יבש ואם הוא לח מקנח באפר ומים, ואח\"כ שוב אפר ומים [קל\"ח ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עץ</b><br> דבעי זפת טובא, ובלע חמרי טובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר ינגב</b><br> ואח\"כ ינגבו. וכ\"ש דמהני עירוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> וצריכים עירוי ג' ימים [ועי' פ\"ב סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו להטביל יטביל</b><br> אם הם כלי סעודה של מתכת או זכוכית, אע\"ג שהם חדשים צריך להטבילן במקוה כשירה. מיהו כלי חרס א\"צ טבילה, רק המצופין אבר [גלאזירט] מבפנים או בחוץ או בשניהן יחד, יטביל בלא ברכה. ובאפשר יטבילם עם כלים הצריכים ברכה וודאי. וכל הצריך הגעלה או ליבון, מגעילן או מלבנן ואח\"כ מטבילן [ק\"כ א'] וטבילת כלים כל שלא לטומאה הוא מד\"ס, [כרמב\"ם פי\"ז ממאכלות] ודלא כבאר הגולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>להגעיל</b><br> כגון יורות וקדרות של מתכות שמבשל בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגעיל</b><br> שאחר שינקן היטב ע\"י שפשוף מבפנים ובחוץ, ואחר שיסיר כל חלודה שבתוך הכלי, יכניסן ליורה רותחת [א\"ח תנ\"א רט\"ז י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללבן באור</b><br> כשפודין ואסכלאות ישנים, שנתנו עליהן המאכל על האש בלי רוטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילבן באור</b><br> עד שיהיו נצוצות נתזין ממנו [שם ס\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>והאסכלה</b><br> [ראסט] שצולין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבנן באור</b><br> אף דכבר תנא את שדרכו ללבן ילבן. קמ\"ל שפוד ואסכלא, אף דבקדשים סגי להו הגעלה [כזבחים פי\"א מי\"א], התם התירא בלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפה</b><br> משחיזה במשחזת, או נועצה בקרקע קשה, עשר פעמים במקומות מחולפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא טהורה</b><br> דאח\"כ מותר להשתמש בה דרך עראי בצונן חריף. ואף דלכל צונן בהדחה בעלמא סגי, הכא שאני דאיכא דוחקא דסכינא וחריף. מיהו לתשמיש קבע, אפילו לצונן שאינו חריף, צריך שילבן סכין של איסור ולהטבילה אחר כך. ובמשחיזה במשחזת ומגעיל, הוה כמו ליבון. והוא שיכול לנקות הקתא יפה [א\"ח תנ\"א ח\"י י\"ד]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0553bcf35b219f722c79a41e3fbd4518039bac1e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1128 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Avodah Zarah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לפני אידיהן</b><br> הוא כנוי לחגאות עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>של עכומ\"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן</b><br> לקנות מהן ולמכור להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשאול מהן</b><br> שאלה, היינו היכא דהדרא בעינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וללוות מהן</b><br> הלואה, שייך במעות שניתן להוצאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפרוע מהן</b><br> דבכולן שייך צד טובה לעכו\"ם. וא\"כ משום דכל תוך ג' ימים מכין צרכי הקרבה, יכין להקריב ולהודות לע\"ז גם על טובה זאת ביום אידו ויעבור ישראל על לא ישמע על פיך. אבל משום לפני עור לא עבר ישראל, מדאפשר בלא\"ה לעכו\"ם להקריב ולהודות לע\"ז כמו שירצה. מיהו באין לו לישראל משכון או שטר, מותר להשתלם ממנו אפילו ביום אידו, דהו\"ל כמציל מידו. [ואף דעכ\"פ אזיל ומודה, בחנם עושה כן, דהו\"ל כמודה לע\"ז על נזק שלו, דהרי מדאין לו משכון או שטר היה יכול להפקיע הלואתו לגמרי, ולא ישראל קגריס דאזיל ומודה. כך נ\"ל כוונת הש\"ס [ד\"ו ב'] במ\"ש דהו\"ל כמציל מידו]. וקיי\"ל דבח\"ל אפילו בחגאות עצמן מותרין כל הנהו, מדאינן עובדי ע\"ז [י\"ד ססי' קמ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר אידיהן מותר</b><br> הא אידיהן גופייהו אסור, ולת\"ק שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלנדא</b><br> [קאלענדעא] בלשון לאטיין היה זה שם כולל לראש חדשם וראש שנתן [ועי' בשבילי דרקיע שלנו סי' ג' בריש מועד]. אמנם ח' ימים אחר תקופת הסתיו, מדמורגש אז כבר שנתארך היום, לכן לקחו אז היום ההוא לראש שנתן וקראוהו קאלענדעא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסטרנורא</b><br> שמו בלשון רומי הוא זאטורנאליום, והוא חג שהיה להן בסוף השנה, כשנתמעט אז היום כבר מאד. לכן עשו אותו חג לכוכב שבתאי הנקרא בלשונם זאטורן, הממונה לפי דעתם על כל כלייה והשבתה. אמנם חז\"ל שבשו המלה בכוונה, מדהיה אז ע\"ז הנעבדת, שלא לעבור על לא ישמע על פיך. וקראוהו כפי הנאות בלשוננו הקדושה שהוא נוטריקון סטר נורא, ר\"ל שאז החמה עומדת מן הצד, ר\"ל מרוחק, והיינו בחורף [ועי' בתשו' חו\"י ד\"ה ע\"ב, דבכל כי כה\"ג לית ביה בזמנינו משום לא ישמע על פיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרטסים</b><br> יום תפיסת מלכות רומי. והוא מלה יוונית שמשמעותה שטר חוב כירושלמי [קידושין פ\"ג ה\"ד] אי לא יתן לך קרטסים לא תיהב ליה כלום והכא ר\"ל שהתחייבו האומות בשטר להכיר מלכות רומי עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום גנוסיא של מלכים</b><br> יום העמדת המלך עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום הלידה</b><br> של מלך עע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה</b><br> ששרפו בו כלי תשמישו של המלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בה ע\"ז</b><br> ר\"ל אז חשוב להם אותו היום להיות חג לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום תגלחת זקנו</b><br> של כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלוריתו</b><br> כך נקרא בלשון לאטינא [האארלאקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואותו האיש בלבד</b><br> והשייכים להשמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע\"ז</b><br> שחוגגין בה היום לע\"ז שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוצה לה מותר</b><br> לשאת ולתת עמהן, דכך נהגו דרק היושבים בה יחוגו לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהו לילך לשם</b><br> לעיר שיחוגו בה היום לע\"ז דרישא מיירי בשדר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> דנראה כמהלך לחוג עמהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר</b><br> [ואילה\"ק. הרי בבשר בחלב שקדים אסור, וחיישינן לחשדא אף דאפשר שעושה בהיתר [כי\"ד פ\"ז]. ואת\"ל התם משום דחלב שקדים לא שכיח לא יתלו בו. ליתא, דה\"נ מי שכיח שילך ישראל לחוג לע\"ז ואפ\"ה קאסר ברישא. ותו דעכ\"פ הרי גם בהמה לא תצא בזוג שבצוארה דמחזי כאזלא לחינגי [שבת נ\"ד ב']. אף דאפשר ושכיח שיוצאת בזוג כדרכה בהיתירא. וכ\"כ חצר שיש לה ב' פתחים, צריך להדליק בשני הן משום חשדא, [שבת כ\"ג א'], אף דאפשר בהיתר. ונ\"ל דהכא הוה כעין ספק ספיקא. דיחשבו שמא לעיר אחרת הולך. ואת\"ל שילך לאותו העיר, שמא לא יחוג עמהן. עוי\"ל דכל לעשות מעשה רבה כי הך לחוג עמהם, דנראה ככופר. וודאי כל שאפש' לדונו לזכות לא חיישינן לחשדא. כמו ביהכ\"נ שיש לה ב' פתחים, דמותר לעבור מה\"ט לפני הפתח בשעה שמתפללין [ברכות ד\"ח ב']. וה\"נ הכא. אם לא שאין משם דרך לעיר אחרת, אז יש קצת הוכחה להחשד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע\"ז</b><br> חג לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינן מעוטרות</b><br> כך היה להן סימן שהקונה במעוטרות, צריך ליתן מס לע\"ז. ובחנויות חוץ לעיר מיירי:"
+            ],
+            [
+                "ולא גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים</b><br> לעולם. דלהקרבה בעי להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצטרובלין</b><br> צירבעלניסע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובנות שוח</b><br> תאנים לבנות, והן חשובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטוטרותיהן</b><br> ר\"ל בפטוטרותיהן. ור\"ל התאנים שיש בהן עדיין העוקצין, לתלותן בהן סביב לע\"ז לתקרובת."
+            ],
+            [
+                "<b>ולבונה</b><br> [וויירוך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין</b><br> דמדלוקח גם תרנגולים אחרים, ולא הקפיד על לבן, להכי מוכח שהוא מהרוב דלאו לע\"ז קבעו [כע\"ז דל\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו</b><br> משא\"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב\"ח שאסור מדאורייתא [כח\"מ רע\"ב ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן</b><br> שפירש שקונה לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אף דקל טב</b><br> מין דקל חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצב</b><br> י\"א שהוא הקנה של [הצוקקער]. וי\"א שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את ארצות השבטים בין גבול זה לזה, מדשרשיו יורדין בעומק בשוה [כב\"ב דכ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקליבם</b><br> י\"א מין תמרה חשובה, וי\"א מין עשב חשוב ויקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו\"ם</b><br> ולא חששו להרבעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וככל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה</b><br> דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות, ויעבוד בה עכו\"ם בשבת. או להכי אסרו מכירה, דשמא ימכרנה בע\"ש בין השמשות, ואחר שיטעננה העכו\"ם, יגער בה ישראל שמכרה ומכרת קולו כדי שתלך, והו\"ל מחמר אחר בהמה בשבת. מיהו ע\"י סרסור ישראל שרי למכור, דאין סרסור בשכירות, ולפיכך ליכא למגזר מכירה אטו שכירות. גם אין הבהמה מכרת קול הסרסור דניחוש שתלך ע\"י גערתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגלים וסייחים שלמים ושבורין</b><br> דנמי חזו למלאכה כל דהו, [כך כ' הרמב\"ם והר\"ב. ותמהני הרי בריש בכורות אמרינן דאפילו עובר אינו רשאי למכור, אע\"ג דלא חזי למלאכה כלל [ועי' בכורות ד\"ב ב'] ודו\"ק. אבל רש\"י כאן פירש, דשבורה אסור משום אטו שלימה, ולא הו\"ל גזרה לגזרה, משום דבבת אחת כך גזרו [כתוס' חולין ק\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן בתירה מתיר בסוס</b><br> דסתמיה לרכיבה צריך, וחי נושא א\"ע, ואפילו סוס שמושיב עליו עוף שצדין בו מותר מה\"ט. ולרבנן דוקא אדם חי נושא א\"ע, ולא שאר בעל חי. והאידנא דפרנסתינו מצומצמת, סמכו אהא דקאמר בש\"ס [דט\"ז] דחיטי ושערי שרי למכור להם מדלא אפשר, ה\"נ לא אפשר, ואפ\"ה בעל נפש יחמיר [י\"ד קנ\"א ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בונין עמהם בסילקי</b><br> ארמון לדייניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>גרדום</b><br> גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואצטדיא</b><br> [טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובימה</b><br> מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בונים עמהם בימוסיאות</b><br> כמין [טהעאטער], שלא לע\"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיעו לכיפה</b><br> [געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעמידין בה ע\"ז</b><br> אפילו במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוטלאות</b><br> [האלזבענדער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכר מותר</b><br> דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ\"ב מ\"ג] ויש של\"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרין להם</b><br> בארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחובר לקרקע</b><br> ר\"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא\"י בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוכר הוא משיקצץ</b><br> ר\"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ</b><br> והכי קיי\"ל [קנ\"א ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משכירין להם בתים בארץ ישראל</b><br> דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין צריך לומר שדות</b><br> דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו</b><br> והכי סיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תביא תועבה אל ביתך</b><br> מיהו האידנא, אף דקיי\"ל שכירות לא קניא והו\"ל בית ישראל, עכ\"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו\"ל שכירות כמכר. עוד י\"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש\"ך שם ס\"ק י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נקרא על שמו</b><br> על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו\"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו\"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ\"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה\"ט בזה\"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי\"ד קט\"ז. ומג\"א א\"ח ל' סק\"ז, וסי' תס\"ח סק\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מעמידין בהמה בפונדק אות</b><br> [ווירטסהויז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שחשודין על הרביעה</b><br> והאידנא שאינן חשודין שרי [י\"ד קנ\"ג], דס\"ל דמתניתין כר\"א [ע\"ז כ\"ג א'], אבל אנן קיי\"ל כרבנן התם דלקולא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל [תוס' ריש פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תתיחד אשה עמה</b><br> אפילו הן רבים וגם נשותיהן עמהן, דבכה\"ג בישראל אפילו פרוצי שרי. דנשותיהון משמרתן. אפ\"ה בעכו\"ם אין אשתו משמרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שחשודין על העריות</b><br> ר\"ל אף דבאשה ליכא למיחש שיהרגה דטבע כל אדם לרחם עליה, אפ\"ה עכ\"פ חשודין על הזנות [שם]. והאידנא אין נזהרין בזה, וכתב אא\"ז הגאון מהר\"ם פאדווא זצוק\"ל [בתשובה סי' כ\"ו] שנקראות עוברות על דת. אולם בתשובת ח' יאיר [סי' ס\"ו], כתב ללמד זכות עליהן, מדמעניש המלכות מאד על זה [ומכ\"ש בנוסעות על הפאסט] לא חשידי בהא [ועי' מ\"ש לעיל סוף פ\"א ובעדיות פ\"א סי' ל\"ה בכלל ג']. ואפ\"ה מסיים דיש להזהירם בזה [ועי\"ש תשובה ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתיחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכת דמים</b><br> והשתא אינן חשודין על כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שמילדת בן לע\"ז</b><br> מיהו בידוע שהיא מילדת שרי משום איבה, ודוקא בשכר ובחול [קנ\"ד ועי' א\"ח סי' ש\"ל ס\"ב. אמנם בזמנינו שהמלכות מענש מאוד למילדת או לרופא שלא ילך כשיקראוהו לעכו\"ם, או לרופא שאינו ישראל כשלא ילך אצל ישראל אפשר שיש להקל. ועי' ברמב\"ם [פ\"א משמיטה הי\"א]. ואפילו לראב\"ד שם דרק בדרבנן הקילו בכה\"ג, י\"ל אפשר שגם חתיכת הטבור [מהגעבעהרמוטטער] בשבת, שהוא הוא הדבר שיש בו חשש איסור דאורייתא, אפשר דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, והרי קיי\"ל כר' יוסי דנימוקו עמו דס\"ל [ספי\"ח משבת] דבישראל חותכין הטבור אף דהוה סגי עד הערב בקשירה. דאל\"כ האיך יחמיר הת\"ק לומר דרק קושרין. ואפ\"ה מותר לחתכו. על כרחך רק משום דגם חתיכת הטבור אינו איסור דאורייתא, להכי לא דייקינן בה כולה האי. א\"כ הוא הדין בעכו\"ם. ואפ\"ה לפע\"ד דעכ\"פ תשנה לחתכו באיזמל וכדומה ולא במספרים כמו שנהגו בחול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עוברת כוכבים מילדת בת ישראל</b><br> ברשות ישראל ובמעמד ישראל. או שהמילדת מומחת דלא מרעי חזקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבי'</b><br> אא\"כ חלבה רב ומצערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראלית ברשותה</b><br> בבית של ישראלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרפאין מהן רפוי ממון</b><br> ר\"ל מותר להניח לו לרפאות בהמתו. ונ\"ל דקמ\"ל *) דאפילו בשכר שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא רפוי נפשות</b><br> לרפאות גוף הישראל. מיהו באמר לו סם פלוני יפה לך, מותר, דירא שישאל לאחרים. אמנם אם שכשלא יתרפא וודאי ימות, שרי, אף דאפשר שיקרב מיתתו. כיון, דאפשר נמי שינצל לגמרי, *) דברים אלו תמוהין וצריכין תיקון וצ\"ל דאפי' בשכר דוקא בהמתו שרי. לא חיישינן לחיי שעה [ועמ\"ש בפירושינו יומא פ\"ח]. מיהו ברופא מומחה דלא מרעי אומנתיה, או בעושה בשכר, שלא יפסיד שכרו, בכל גוונא שרי [י\"ד קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מסתפרין מהן בכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו</b><br> והכי קיי\"ל [קנ\"ו]. מיהו ברואה ישראל במראה, שיגלחו יפה, מותר גם בינו לבינו. והאידנא בלא זה לא חשידי בהכי. [מיהו הא דבלא גלוח אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר [כי\"ד קנ\"ו וקפ\"ב] היינו רק במקום שלא נהגו האנשים לראות במראה, דאל\"כ שרי, כר\"ן הכא. וכתב עוד שאעפ\"כ חסידים נוהגין סלסול בזה. ול\"מ נ\"ל דלבתר מ\"ש רמ\"א [קנ\"ו] דכשעושה להעביר הלכלוך מפניו בכל דוכתא שרי. א\"כ בכל יוצא לחוץ וחושש שיהיו נוצות בשערו או לכלוך בפניו, או שום שנוי בבגדיו וכובעו, אפילו רק ספק הוא, אפ\"ה שרי. כמו שהתירו משום כבוד הבריות לטלטל מוקצה, ולהוציא מרה\"י לכרמלית בשבת כדי לקנח א\"ע [כא\"ח שי\"ב א' ושם ס\"י], וכ\"כ בגילח חצי זקנו ושמע שמת אביו שמגלח הנשאר [י\"ד ש\"צ ב']. מכ\"ש הכא דת\"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה [כשבת קי\"ד], ואף דאין ת\"ח בזה\"ז [כי\"ד רמ\"ג ושל\"ד, ועי' סמ\"ע ססי' רס\"ב] עכ\"פ בזה\"ז שכבוד התורה בעוונינו בל\"ז כבר ירדה אחורנית עשר מעלות, אדרבה חיוב עלינו להקפיד על כבודה לבלי להשפילה יותר, ושיהיה לשחוק בעיני הבריות עי\"ז, להכי בכל גוונא מותר. והצעתי דברים הנ\"ל בילדותי לפני ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל והודה לדברי,:"
+            ],
+            [
+                "<b>היין</b><br> אפילו אינו יודע שנתנסך. וד' מדות ביינן, (א) יין שוודאי נתנסך ממנו לע\"ז, אסור בשתייה והנאה מדאורייתא. (ב) סתם יינן שנגע בהן העכו\"ם, אתא פנחם וגזר ולא קבלו מניה. ואתא דניאל וב\"ד וגזרו שלא לשתותו במסיבת עכו\"ם או בבית עכו\"ם, משום גזירת בנותיהן. (ג) אתו ב\"ש וב\"ה וראו שיש להחמיר בדבר הרבה, וגזרו לבלי לשתות סתם יינם אפילו בבית ישראל, והכל משום סרך וכדעת המהרש\"ל והב\"ח ביו\"ד סי' קנ\"ה אבל לא כן דעת הש\"ך ע\"ש. בנותיהן. וזהו א' מי\"ח דבר שגזרו [עי' פ\"א דשבת גזירה י\"ז]. (ד) כשראו ב\"ד של אחריהן שאדוקין הרבה בניסוך, אסרו כל סתם יינם אפילו בהנאה. וכל זה לרשב\"א, אבל לתוס' שתייה והנאה מסתם יינן בבת א' נגזר בי\"ח דבר, ודניאל לא אסר רק לעצמו [עי' ב\"י בטור י\"ד קכ\"ג]. ושאר כללי מגע עכו\"ם ביין, עי' לקמן פ\"ג. ולפ\"ז השתא שאין רגילין לנסך לע\"ז, י\"א דנאסר רק בשתייה, וכן נהגו. וטוב להחמיר שלא לקנותו [י\"ד קכ\"ג]. ונ\"ל דסמכו להתיר מו\"מ שבו, כיון דמדרבנן הוא, במקום פסידא שרי [ככתובות ד\"מ ע\"א], ורק לכתחילה אסור. וא\"כ ה\"נ כשלא יהיה לו יין לא יהיה רגל הקונים מצוי אצלו, ויפסיד מסחור שלו, והרי כל שעת הדחק כדיעבד דמי [כרט\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב ועי' לעיל פ\"א סימן ל\"ט]. מיהו יין שנתבשל עד שברתיחות נתמעט קצת בבישול, שרי לכתחילה לשתותו עם עכו\"ם. וכ\"כ בנתערב בו בשמים הרבה או צוקקער הרבה, עד שנשתנה טעמו מחמתן, שרי לכתחילה [י\"ד קכ\"ג]. אמנם בתשובת חו\"י [סי' קי\"א] אסר, אם לא שאין בו טעם יין כלל, ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחומץ של עכו\"ם שהיה מתחלתו יין</b><br> אף שהיה חומץ חריף שמבעבע כשישפכו לארץ, דאז אינו נאסר במגע עכו\"ם [כי\"ד קכ\"ג ו']. עכ\"פ זה שכבר היה ביד עכו\"ם מקודם, אסיר. וה\"ה חומץ שכר, היכא דיש לחוש שמא עירב בו יין כדי להשביח מקחו, דאז אסיר לקנותו [כי\"ד קי\"ד], להכי אפילו כשמרתיח על הארץ אסור."
+            ],
+            [
+                "<b>וחרס הדרייני</b><br> הם כלי חרס שבלעו יי\"נ הרבה, עד כשמשימין בו מים לשתות פולטים יינם לתוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועורות לבובין</b><br> שנוקב הבהמה בחייה נגד לבה, ומוציא הלב ומקריבו לע\"ז, ועי\"ז נאסרה כל הבהמה בהנאה, ואפילו קרניה טלפיה ועורה אע\"ג דבקדשים מותרים, חומרא דע\"ז דכתיב בה לא ידבק בידך מאומה חמיר מקדשים כלקמן מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך מותר</b><br> שלע\"ז רגילין לנוקבה רק בעיגול. ודוקא ששפת הנקב אדום דניכר שנעשה מחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הנכנס לע\"ז מותר</b><br> בנטלו הישראל קודם שנכנס, דהזמנה לתקרובת ע\"ז לאו מלתא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים</b><br> ר\"ל אף שלא נזבח לע\"ז ורק תקרובת הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההולכין לתרפות</b><br> בלשון לאטיין נקרא מקום מטונף ומבוזה [טורפא]. ור\"ל עכו\"ם שהולכין לבית ע\"ז למרחוק, הנקרא בל\"א [וואללפאהרט] [ועי' מ\"ש גיטין פ\"ב סי' כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לשאת ולתת עמהם</b><br> שלא ילך ויודה לע\"ז כשיקנה או ימכור יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבאין מותרין</b><br> כלעיל [פ\"א מ\"ב] והא דתני להך בבא הכא ולא בריש מכילתן דהרי שם מיירי מעניין האיסור מו\"מ. ונ\"ל דה\"ט משום דשייכי הכא, מדהוא ההיפך מבבא דלעיל דנכנס מותר ויוצא אסור, תנא נמי הך בבא דההולכים אסורים והבאין מותרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נודות</b><br> [שלויך] של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העכו\"ם וקנקניהן</b><br> [קריגע] של חרס, שדרך להכניס בהן היין לקיום בצונן, דהיינו שרגיל שיעמוד בהן היין לכה\"פ ג' ימים רצופין, ואפילו לא השהה שם העכו\"ם יינו כ\"כ, אז אסור להשתמש בהכלים ההם יין או חומץ, עד שימלאם מים ג' מעל\"ע דכבולעו כך פולטו. ואחר כל מעל\"ע, דהיינו אחר קצת יותר מכ\"ד שעות יריק המים הראשונים, וימלא הכלים שוב במים אחרים, וישהן שוב קצת יותר מכ\"ד שעות, וכן פעם שלישי. או שיניחם לעמוד ריקן י\"ב חודש שלמין קודם שיתן בהן יין כשר. אבל לשאר משקין של היתר, כמים ושכר, מדיח הכלי רק יפה יפה, ונותן המשקין של היתר לתוכן אפילו שישתהו שם מעל\"ע [קל\"ה, א', ו', ז', ט', י\"ב, ט\"ו. וקל\"ז ד']. מיהו הכא מיירי שהשתמש בהן יין בלי מלוי מים ג' מעל\"ע ובלי יישון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויין של ישראל כנוס בהן</b><br> אפילו לא שהה שם יין של ישראל מעל\"ע, ואפילו היה הכלי יבש כשנשתמש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה</b><br> דאין הקונה מוסיף דמים בעבור בלוע יין שבקנקן. אבל בשתייה נאסר מיד, מדדרך להכניס בו יין לקיום, גזרינן שיעשה כן. ואע\"ג דכל יין שנאסר רק בשתייה בטל בס', הכא אינו בטל, משום דעכ\"פ יין הבלוע היה אסור גם בהנאה [ש\"ך קל\"ז סק\"ג]. אבל בהנאות סתם יינם לא גזרו כולי האי בכליהן. מיהו אם אין דרך להכניס בו יין לקיום, לא נאסר יין ישראל בשתייה, עד שישהה שם כ\"ד שעות [קל\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרצנים</b><br> גרעיני הענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזגין</b><br> קליפותיהן אחר שנעצרו מיינם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרין לחין</b><br> היינו תוך י\"ב חודש משנעצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבשין מותרין</b><br> מדכבר נשתהו משנעצרו י\"ב חודש, ודוקא כשתמדן עכו\"ם במים תחלה, דאל\"כ אסורים לעולם אפילו נתיבשו בתנור [קכ\"ג י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המורייס</b><br> שומן דגים שדרך לערב בו יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבינות בית אונייקי</b><br> שם כפר שרוב עגליהן קרבין לע\"ז. ונ\"ל דלא מיירי שיודע וודאי שהגבינות הם מכפר ההוא, דא\"כ האיך קאמרי רבנן דניזל בת\"ר דעלמא, הרי רובא דעלמא, אינו נכנס כלל בגדר הספק. אלא ר\"ל דבאונייקא היו רגילין לעשות גבינות בתמונה ואופן מיוחד, ועל שם זה כל הגבינות שנעשו באופן ותמונה כזה היו נקראים גבינות בית אונייקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דחייש למיעוט עגלים שקרבין בעולם לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה</b><br> דאזלינן בתר רובא דעלמא. אבל באכילה החמירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות העכו\"ם</b><br> באכילה, דהרי חלב טמאה אינו נעשה גבינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבלה</b><br> ר\"ל בחלב שנמצא בקיבת העגלים שינק בחייו, ונחרוהו עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה</b><br> דעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו כהן שדעתו יפה</b><br> שאינו קץ ומואס בהחלב שבקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורפה</b><br> לשון שרף הנוטף. ור\"ל גומעה ומוצצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חיה</b><br> ר\"ל כשהקיבה עדיין חי ולא נתבשל, אז רשאי למצוץ החלב שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו</b><br> להתיר בעולה לכתחילה [ול\"כ. היה נ\"ל דבבא זו דברי רבינו הקדוש היא, כשסידר המשנה הוסיף בבא זו ואמר שלא הודו לו לר' ישמעאל בזה. דאי דברי ר' ישמעאל, מאן לא מודו לו דקאמר. ותו דא\"כ הוה ר' ישמעאל מייתא נורא לקיניה, דמטעמא דאמרו התם אין נהנין מה\"ט נמי אסרו גבינות אונייקי, אלא דברי רבי היא, ומצינו דוגמתו פ\"ח דסנהדרין וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין</b><br> ר\"ל לא נהנין מדרבנן לכתחלה, ואין מועלין בדיעבד. מיהו מדאין מועלין בה, ש\"מ פירשא בעלמא היא, ורק משום חומרא דקדשים דאסור בהנאה גזרו לכתחילה. משא\"כ בנבילה דמותרת בהנאה הו\"ל למימר דגם לכתחילה מותר כשאר פרש נבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי ע\"ז</b><br> לא רצה לומר לו טעם האמיתי, ורק לדחותו בעלמא אמר לו פעם כך ופעם כך. דהרי אפילו ר' מאיר לא אסר מה\"ט רק גבינת אונייקי, שעכ\"פ רוב עגליהן לע\"ז. אבל בשאר מקומות, נם לר\"מ מותרים, מדהו\"ל מיעוטא דמיעוטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השיאו</b><br> ר\"ל נשא ומשך מחשבתו לדבר אחר. או ר\"ל מלשון הנחש השיאני:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדבר אחר</b><br> שלא רצה לגלות לו הטעם האמיתי, מדלא עברו עדיין י\"ב חודש משעה שגזרו סנהדרין על הגבינות. ובכל כה\"ג אין לגלות הטעם עד שתתפשט הגזירה, דשמא יפקפקו בטעם האיסור, וגם זה היה סוד דאל\"כ למה לא אמר לו כן. אמנם עיקר הטעם שאסרו גבינת עכו\"ם, אף דאין לחוש לחלב טמא, שהרי אינו נעשה גבינה. אבל יש לחוש שמא העמיד החלב עם עור קיבת נחורה, דגם העור גופו מעמיד החלב, והרי רוב הקיבות משחיטת עכו\"ם הוא, שהוא נבילה. ואף שיש ס' בחלב נגד העור. דבר המעמיד לא בטל בס'. ואפילו ראה הישראל החליבה, וגם עשה העכו\"ם הגבינות לפנינו בעשבים וכדומה. אפ\"ה כבר נאסר במניין. אם לא שהחלב והגבינות של ישראל, אז שרי בשעשאן הנכרי לפניו בהיתר [י\"ד קט\"ו, ש\"ך ורט\"ז שם]. ואם החלב של עכו\"ם, צריך שישים הישראל הדבר המעמיד לתוך החלב [רפ\"ח שם סקט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו כי טובים דודייך</b><br> לשון נקיבה. ור\"ל שהקב\"ה אומר כן לכנסת ישראל. והכי מסתבר דהרי רישא דקרא פתח בנסתר, ישקני מנשיקות פיהו, וסיפא קאמר דודיך לנוכח. אע\"כ ה\"ק קרא, דאמרה כנ\"י ישקני הקב\"ה מנשיקות וגו', דהרי אמר לי טובים דודיך מיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים</b><br> שהוא לשון זכר, וכולה דברי כנ\"י הן, שאומרת להקב\"ה ישקני וגו' כי טובים דודים לך, שהן חכמי הדור, טובים ומוטעמים לי דבריהם יותר מיינה של תורה עצמה. דלכל דבריהם יש טעם המובן לאדם, אף שמעלימין הטעם. אבל זאת חוקת התורה, טעמיה נעלמים מכל חי [והיינו דמסיים קרא, דכדי שיהיה ריח שמניך טובים, ולא תגעל נפשם בגזירת חכמים, עלמות אהבוך, ר\"ל ע\"כ יאהבו להעלים טעם גזירותיהן, ורמז לו בזה שטעם איסור הגבינות וגם טעם העלמת הטעם סוד הוא וכמש\"כ לעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב שחלבו עכו\"ם ואין ישראל רואהו</b><br> זה הכלל בחלב עכו\"ם שחלבו ואין ישראל רואה.<br>(א) באין דבר טמא בעדרו, אפילו החליב העכו\"ם לצורך עצמו, סגי בראה ישראל בהכלי תחלה קודם שהחליב לתוכו, שלא היה שם דבר טמא. ובשטף הכלי לפניו סגי. וצריך נמי שישראל יושב ומשמר מבחוץ שלא יביא חלב ממקום אחר. ואז אפילו לא ראה החליבה כלל מותר בדיעבד. מיהו לכתחילה צריך שיראה עכ\"פ תחלת החליבה [קט\"ו ש\"ך סק\"ה].<br>(ב) ביש דבר טמא בעדרו, צריך שיחליב לצורך ישראל. וגם שיראה הישראל בהכלי תחלה. גם יראה תחלת החליבה. גם שישראל משמר בחוץ באופן שיוכל לראות החליבה כשירצה, אף שבאמת אינו רואהו כלי, ואפילו נכנס ויוצא סגי, דמרתת עכו\"ם שמא יראנו.<br>(ג) אבל ביש דבר טמא בעדרו וגם העכו\"ם החליב לצורך עצמו, אז צריך שיראה ישראל בכלי, וגם יראה כל החליבה מתחלה ועד סופו, מדלא מרתת עכו\"ם.<br>(ד) כל רואה שאמרנו סגי אפילו בקטן או קטנה בני ח' וט' שנים שרואין החליבה, ובחריפי סגי בבר ו' וז' [פר\"ח שם סק\"ט].<br>(ה) שפחות החולבות בהמות ישראל בדיר ישראל, כל שאין בית עכו\"ם מפסיק, מיתר לכתחילה שתחלוב יחידית. ואם בית נכרי מפסיק, אסור לכתחילה ומותר בדיעבד [ש\"ך שם י\"ג].<br>(ו) כל היכא שנאסר החלב, אוסרת אפילו כלים שנתבשלה בהן. ואף דבבישול עכו\"ם מותרים הכלים. י\"ל דהכא שאני, דהו\"ל ספק איסור דאורייתא, שמא עירב שם דבר טמא [שם ס\"א].<br>(ז) וכ\"כ בנאסרה החלב, אפילו עשה הישראל אח\"כ מהחלב גבינה, דאז מוכח שהוא טהור, דהרי טמא אינו מעמיד, עכ\"פ שמא נשאר מעט מחלב הטמא שעירב, בנקבי הגבינה בעין, ולא בטל [שם]:<br>(ח) מיהו בהחליב העכו\"ם לעשות גבינות, דאז מהכ\"ת יערב חלב טמא, וגם הישראל באמת עושה ממנו גבינות, אז מותר בדיעבד אפילו לא ראה החליבה כלל [ש\"ך שם סקי\"ח וכ\"א וכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפת</b><br> פת עכו\"ם אינו אסור רק בחמשה מיני דגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמן שלהן</b><br> אסרום משום חתנות, שלא יתקרב לו כל כך. מיהו בפת אם סייע ישראל קצת בהיסק או באפייה קודם שנקרם פני הפת, בנפח הישראל האש או ניערו, או השליך קיסם בתנור, מותר. דסגי בעשה רק היכר להודיע דפת עכו\"ם אסור [וי\"א דאפילו בנגמר הפת, יש תקנה להחזירו לתנור ע\"י ישראל, אם הפת משביח עי\"ז. והקילו בכל זה בפת יותר מבשלקות, משום דחיי נפש הוא]. ואם הכשיר התנור טעם א', ולא עמד התנור אח\"כ מעל\"ע בלי היסק, אפילו אפה בו כמה ימים, הכל מותר. אמנם מדלא נתפשט גזירת הפת בכל מקום, לכן נהגו היתר בפת נחתום עכו\"ם אפילו משוח בביצים, וכמו כן [בפפעפפערקוכען] אף שבלילתו רכה אפ\"ה אין בו משום בישולי עכו\"ם, דקימחא עיקר [וי\"ח]. ואף שמצוי פת ישראל, אפ\"ה מותר פת נחתום עכו\"ם, כשהוא יפה משל ישראל. ורק בי' ימי תשובה יש לזהר [ש\"ך קי\"ב סק\"ח וט']. אבל פת בעל בית עכו\"ם אסור בכל מקום, רק במקום שאין פת ישראל מצוי, או בדאיכא למיחש לאיבה של עכו\"ם, ולא מצי לאשתמוטי מניה, שרי [שם ס\"ח ופר\"ח בשם הריק\"ש]. אבל פת ישראל שלשה ואפאה עכו\"ם, אסור בכל דוכתא [ש\"ך שם סק\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ובית דינו התירו בשמן</b><br> והכי קיי\"ל [קי\"ד ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלקות</b><br> בישול עכו\"ם היינו כל שנתבשל או נצלה או שנאפה ע\"י עכו\"ם [ש\"ך קי\"ב סק\"ז. וכן בדין, דהרי בכל דוכתא ובשבת אפייה כבישול. ואת\"ל א\"כ למה אמרנו לעיל סי' מ\"ט דפת עכו\"ם אינו אסור רק בה' מיני דגן, הרי גם בשאר מינים עכ\"פ לתסר משום בישולי עכו\"ם. נ\"ל דמיירי דחסר בהכית ההוא חד מהנך תנאים דלקמן]. ודוקא אם הוא ממין שעולה על שולחן מלכים, אפילו הוא עצמו אינו עולה, כגון שהבשר כחוש, או בני מעיים וכדומה. וגם צריך שיהיו רוב בני עיר אין אוכלין את המין הזה כשהוא חי [ועפר\"ח], אז חשוב הוא. ולהכי ביש בו ב' תנאים הנ\"ל, אפילו המאכל של ישראל, ונתבשל בכלי של ישראל, ובבית ישראל, אסרוהו משום חתנות. או משום שמא יאכילנו איסור. ואם נאכל בתורת מאכל ממש כאורז ושאר תבשיל, אז אפילו אינו עשוי ללפת בו הפת, אסור. אבל דבר שבא לקינוח סעודה, צריך שיהיה ראוי גם ללפת בו הפת [פר\"ח]. ולפיכך [איינגעמאכטע פריכטע] של עכו\"ם שרי [כברכות דל\"ו ב'], וכ\"כ [איבערצאגענע פאממעראנצען] שרו, דאף דאין נאכלין חי, והרי בישלן העכו\"ם, על כל פנים אינן באין בתורת מאכל ממש, רק לקינוח, והרי אינן עשויין ללפת הפת. אם עירב דבר שנאכל חי עם האינו נאכל חי, אזלינן בתר מה שהוא עיקר במאכל ההוא. דבר שנאכל חי ע\"י הדחק, אסור. לכן ביצה שצלאה עכו\"ם אסור, מדלא חזי חי רק ע\"י הדחק. מיהו כל בישול עכו\"ם שסייע ישראל קצת בהשלכת קיסם או חתוי באש כדי למהר הבישול, שרי. ולכן שפחות עכו\"ם שבבית ישראל, בישולן מותר בדיעבד, ואפילו לכתחילה סומכין להקל, מדלא אפשר שלא יחתה קצת א' מבני בית הישראלי. מליח וכבוש של עכו\"ם לא גזרו עליו אבל לקולא מהני, דכשמלח ישראל דגים קטנים או שמלח בשר, עד שיהיו ראויין לאכלן במלחן חי, ואח\"כ בשלן עכו\"ם מותרים. כלים שבישל בהן עכו\"ם, אפילו הוא כלי חרס, שופך עליו מים רותחין ג\"פ וכשרים [כל זה בי\"ד קי\"ג]. [קאפפע] וכן שכר שעורים וכדומה. אין בו משום בשולי עכו\"ם, דכי היכא דבטל פירא לגבי מים לעניין ברכה, דמברכין עליו רק שהכל, ה\"נ לעניין איסור [פר\"ח קי\"ד סק\"ו]. ברעצעל שמבשלו העכו\"ם ואח\"כ אופהו, נ\"ל דבמקום שנהגו היתר בפת נחתום, שרי, דאתא אפייה ומבטל בישול [כא\"ח קס\"ח סי\"ד ופסחים מא א']. ומחשש חתנות אסרו נמי לשתות שכר או שאר משקה משכרת אצל נכרי דרך קבע. ובמדינות אלו נהגו להקל בשכר שעורים או מעטה [קי\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין</b><br> [כאיינגעלעגטע גורקען, וזויערקרויט] וכדומה. אבל באין הדרך לשום לשם יין, כבמדינתינו, מותרים [כמ\"ז. ועי' י\"ד צ\"ו ס\"ד וקי\"ג סי\"ד וקי\"ד ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומץ</b><br> ר\"ל או שדרך לתת לתוכן חומץ. ונ\"ל דאפילו מבעבע כששופכו על הארץ דמותר בחומץ יין [קכ\"ג ס\"ו], אפ\"ה בחומץ שכר אסור שמא עירב בו יין להשביחו בטעמו. מיהו במדינתינו שמורגל חומץ שעושין ממים ויי\"ש ששורין בתוכן [ראטהביכענע האבעלשפענע], והחומץ הזה הוא חריף ומוטעם מצ\"ע ובזול מאד, והחומץ יין הוא ביוקר מאד, אין הסוחרים חשודים שיערבו זה בזה, שיהיה יותר מחלק הששי חומץ יין, [ עי' רט\"ז קי\"ד סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטרית טרופה</b><br> מין דגים שקורעין אותן ומולחין אותן כמו [ההערינג] אצלנו, וחיישינן לתערובות דג טמא. ולכן יש לזהר נמי מלאכול [זארדעללען], דאף שהוא מין דג קטן טהור, עכ\"פ ע\"י שנכבש במלח זמן מרובה נמוחו קשקשיו, ושמא נתערב בו דג של טמא, וכן שמעתי מפה קדוש של אאמ\"ו הגזצוק\"ל, שהיה נזהר מלאכלן מה\"ט [ועי' לקמן ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו</b><br> דרך ציר של דגים טהורים שמתגדל בו כלבית [וי\"ג כלכית], והוא שרץ קטן כמין דג טמא [כך נ\"ל. ועי' שבת דע\"ז ב' וחולין דצ\"ז א', מ\"ש רש\"י בב' המקומות ודו\"ק]. אבל כשמעורב בהציר גם ציר של דג טמא, שוב אינו מגדל כלבית. ואילה\"ק כשיש שם כלבית נמי שמא בציר טמא הניח בו העובד כוכבים כלבית. י\"ל דמה דקאמר הש\"ס שציר טמא אינו מתגדל בו כלבית, לא שאינו נולד בו, דבשניהן *) אינו נולד רק שבציר טמא אינו נשאר חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחילק</b><br> הוא מין דג טהור שאין לו סנפיר בקטנותו ומותר, אבל חיישינן שנתערב בו דג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקורט של חלתית</b><br> מין פרי חריף שמחתכין אותו לקרטין קטנים בסכין של איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלח סלקונטית</b><br> [זאלקאנדיטא] נקרא בלשון לאטיין. והוא מלח שנילוש יחד עם בשמים, ומחליקין פניו בשומן חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב שחלבו עכו\"ם וישראל רואהו</b><br> אע\"ג דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא, [במ\"ו]. אפ\"ה הדר ותנא לה, דמרישא הוה משמע דצריך לראותו ממש. ומיתורא דסיפא קמ\"ל למטפי אהיתירא, דלא תידק מרישא. דדוקא רואה צריך, קמ\"ל דאפילו ביכול לראותו מהני, דבכה\"ג מרתת עכו\"ם [עי' לעיל במ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדבש</b><br> אף שנתבשל. עכ\"פ נאכל כמו שהוא חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדבדניות</b><br> י\"א דר\"ל חלות דבש, דאין חוששין שמא שכך עליהן יין להטעים הדבש, מדמתקלקל הדבש עי\"ז. וי\"א דר\"ל אשכולות ענבים שלקטן לאכילה שמשקה נוטף מהן, קמ\"ל דמשקה הניטף מהן לא נקרחין יין וכן משמע בש\"ס וכלקמן פרק ד' מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם משום הבשר משקה</b><br> ר\"ל אף שהדבש או היין נוטף מהן, והרי גם דבש דבורים הוא בכלל השבעה משקין [יד דם שחט סי'], יין, דבש דבורים, דם, מים, שמן, חלב, טל, שמכשירין לק\"ט [כר\"צ רפ\"ג דטהרות ורמג\"א קנ\"ח סק\"ז], אפ\"ה הכא אינו מכשיר, מדלא ניחא ליה במשקין היוצאין ורק ברסקן מחשב משקה כשלהי עוקצין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ</b><br> נ\"נ דקמ\"ל דלא גזרינן דלמא מקרי ועריב. משום דמדיוקא דרישא סד\"א דצריך שידע וודאי שלא עירב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטרית שאינה טרופה</b><br> ר\"ל שנקרע הדג לפתיתות גסות, ועי\"ז ניכר שהוא טהור. ולא גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועלה של חלתית</b><br> אף שיש קרטין בהעלין, לא חיישינן שנדבקו שם גם קרטין שנחתכו בסכין איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזיתים גלוסקאות המגולגלין</b><br> נ\"ל דר\"ל זיתים שכבשן לאכילה, עד שנתנפחו ונתרככו כגלוסקאות, ואינו מניחן בכבישה עד שיתבקעו, רק בעוד אפשר לגלגלן מוציאן [ועי' מה שכתבתי עדיות פ\"ד מ\"ו]. וקמ\"ל דלא חיישינן שמא זילף עליהן יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר השלוחין אסורין</b><br> ר\"ל אותן זיתים שנפרכו מאד עד שהגרעינין משתלחין ונופלין מתוכו, אסורים, דחיישינן שע\"י היין נתרככו. ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החגבים הבאים מן הסלולה</b><br> מהסל של חנווני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין</b><br> דהחנווני זילפן ביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן ההפתק</b><br> ר\"ל מן החבית שפותקין וזורקין את החגבים לשם כשנצודו, ושם אין מזלפן ביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן לתרומה</b><br> כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין, הדגים שלפניו בסל אסורין מחשש שזלפן ביין תרומה. אבל מהאוצר נזהר לבלי לזלף, דחייש שיתגלה הדבר, ויאסרו חכמים אוצרו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הצלמים</b><br> נ\"ל דנקט \"כל\" לרבויי אפילו אינו צורת אדם [כש\"ך קמ\"א סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי רבי מאיר</b><br> אף דרובן נעשין לנוי, ר\"מ חייש למיעוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כדור</b><br> או סייף, עטרה, וטבעת. ודוקא בעומד על שער העיר. מיהו בכפרים, כולן ובכל מקום ע\"ז הם, מדאין דרכן לעשותן לנוי. אמנם בזמנינו, הכל לפי הנראה אם נעשה לעבדה או לנוי [ש\"ך שם סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרים</b><br> דמסתמא לא נשברה מאליה, דהעכו\"ם כל זמן שעובדה שומרה מזה, רק העכו\"ם שברה ובטלה [שם ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא תבנית יד או תבנית רגל</b><br> ויש לו מושב רחב [ולרמב\"ם אפילו אין לו מושב] דדוקא בצורה של בריה שלימה אמרינן לעיל דצריך שיאחוז בידו מקל דאל\"כ אמרינן לנוי נעשה, אבל יד או רגל לא נעשה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת לבנה</b><br> ר\"ל צורה שעושין עובדי החמה, שהיא כדמות מלך הנקרא [פעבוס] שיושב מעוטר בעגלה הנקרא [פאעטאן]. וכמו כן יש ללבנה צורה מיוחדת. אבל תמונת חמה ולבנה ממש, אף דאסור לעשותן ולהשהותן אפילו כשהן שוקעות, עכ\"פ אינן אסורים בהנאה דאין דרך לעבדן [ש\"ך שם סק\"ח]. אמנם בשל רבים או בעשאן להתלמד, אפילו לעשותן שרי [שם ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת דרקון</b><br> הוא כעין נחש שיש לו סנפירין בין חוליות הצואר, ונקרא בלשון לאטיין [דראקאני], ובל\"א [דראכע] ובהנהו אפילו רבנן דמשנה א' מודו, מדוודאי נעבדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין</b><br> ה\"ה בינוניים, כל שאינן מבוזין [שם, שם, סק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורים</b><br> אפילו כשהצורות שקועות. וי\"א דדוקא בבולטות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל המבוזין</b><br> כגון מטבעות יורות וכוסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין</b><br> מדאינו נוהג בה מנהג אלוה, כלקמן סוף משנה ח' והכי קיי\"ל. מיהו בזה\"ז שאין עובדין לצורות הללו, כולן מותרין רק שאין להשהותן [שם ברמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מטיל לים</b><br> ר\"ל או שוחק את הע\"ז ומטיל לים או לנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אף הוא נעשה זבל</b><br> כשיזרנה לרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ידבק בידך מאומה מן החרם</b><br> וקיי\"ל כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאל פרוקלוס בן פלוספוס</b><br> נכרי היה. ואפשר דמדהיה פרוקלס פילוזוף, לכן נקרא בן פילוזופוס, על שם התאר שלו, כמו בן הבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי</b><br> כך שמה של הע\"ז ההיא בלשון יון, שפירושו אשת הזימה שאמרו שממונה להצליח בנישואין. והיא הצורה של עובדי נוגה שנקרא ג\"כ [פענוס] [ועי' תשובת חו\"י ד\"ה ע\"ב דבכל כה\"ג ליכא השתא משום לא ישמע על פיך, כמ\"ש לעיל. ונ\"ל ראיה לדבריו מסוף משנתינו שאין נוהג ביה מנהג אלדי מותר]. והעמידוהו שם לקישוט המרחץ ומותר לרחוץ בה בלי החזקת טובה [כפ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אין משיבין במרחץ</b><br> דברי תורה, משום דעומדין שם ערומים [ואף דגם זהו דין תורה שאסור לאומרו במרחץ אפילו בלשון חול [כא\"ח פ\"ה ב']. אמרינן בש\"ס, דהוא שאלו בחדר הפנימי שבמרחץ, ששם אסור להשיב כלל בד\"ת, וכשיצא לחדר האמצעי, דשם מותר בשאילת שלום, וה\"נ משום איבת ההגמון, היה שם מותר להשיבו אין משיבין במרחץ [ול\"מ נ\"ל דמש\"ה נמי לא א\"ל אסור להשיב במרחץ, דזהו וודאי ד\"ת, אבל אין משיבין וכו' ר\"ל אין נוהגין כך, או אינו מהראוי. אמנם כשיצא לגמרי א\"ל התשובה דלקמן [עי' תוס']. ואף דהיה יכול לומר לו, אח\"כ אשיבך, דזה מותר אפילו בפנימי. ולא היה צריך אח\"כ לומר באמצעי אין משיבין במרחץ. אפשר שגם בזה איכא למיחש לאיבה ביני ביני, כשלא ידע עדיין למה אינו משיבו. או נ\"ל דלהכי לא השיבו כן שלא יחשוב שרוצה להתיישב מה ישיב, דהרי לא ידע ההגמון הטעם למה לא ישיבנו מיד ויתמה עליו איך רחץ תחילה מבלי שידע התירוץ להקושיא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא באתה בגבולי</b><br> שהמרחץ קדם להצורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי</b><br> דמרחץ אינו נוי לה, וכלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ</b><br> נמצא שהמרחץ עיקר והיא טפילה ונמצא שאין המרחץ תשמישי הע\"ז כמו שחשבת אלא דמי טפי לדמות חמה ולבנה שעל המבוזין שמותרין כלעיל מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו עומדת על פי הביב</b><br> [רעננע] שהשופכין מקלחין בו מהמרחץ לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העם משתינין לפניה</b><br> והרי אין זו עבודתה כפעור ונתבטלה בזה [כפ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר</b><br> והכי קיי\"ל [י\"ד קמ\"ב י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגבעות</b><br> ה\"ה מעינות, או אילנות שלא נטען לשם ע\"ז דבנטען לעבדן, זהו אשירה שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן מותרין</b><br> לזרוע שם, ולחצוב משם אבנים, דכל מחובר לא נאסר משום ע\"ז. מיהו פירות של אילן הנעבד, דוקא מה שהוציא האילן כבר קודם שנעבד מותרין. אבל הפירות והשריגין ואפילו העלין שיוציא האילן אחר שעבדוהו, אסורים בהנאה [קמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת</b><br> צפויו. וה\"ה משמשי הר הנעבד, אסורים, דגזירת הכתוב הוא כך דאף דמחובר אין הוא עצמו אסור משום ע\"ז, אפ\"ה התלוש שעליו אסור, וכ\"כ כל תשמישיו אסורים. אבל תקרובות הר מותר בהנאה. מיהו בעשה בגופן מעשה, כגון שחפר בהר מערה לשם ע\"ז, אף מחובר נאסר מיד, אף שלח עבדו עדיין. וי\"א דוקא כשעבדו [ש\"ך קמ\"ה סק\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הגבעות אלהיהם</b><br> לפ\"ז גם צפוי הר מותר, דאין נקרא כלל בשם אלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפני מה אשרה אסורה</b><br> דנימא נמי, תחת עץ רענן אלהיהם, ולא עץ רענן אלהיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בה תפיסת יד אדם</b><br> שאדם נטעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור</b><br> דס\"ל דהא שאר מחובר נאסר אפילו נטעו ואח\"כ עבדו, מדעכ\"פ יש בו תפיסת ידי אדם, ות\"ק סבר דאשירה מיירי בנטעו לשם ע\"ז, אבל מחובר לא נאסר. והכי קיי\"ל [קמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא אני אובין</b><br> אבינהו ואפרש דבריך, דהרי לפי מה שאתה דורש רישא דקרא אלהיהם על ההרים וגבעות, למדרש דהרים וגבעות גופייהו אף שנעבדו מותרים, א\"כ סיפא דקרא ותחת עץ רענן מה דרשת ביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדון לפניך</b><br> דלמה צריך קרא להזכיר עץ רענן, דאי בנעבד מיירי, הרי אמרת אפילו נטעו ואח\"כ עבדו באמת גם הוא אסור, ומהקרא משמע דתחת עץ רענן נדרש כאלהיהם על ההרים, שיהיה הוא עצמו מותר. ואי בשלא נעבד העץ רענן, רק הע\"ז עומדת תחתיו, פשיטא דמותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דע שיש שם ע\"ז</b><br> ורק לסימן כתבן קרא, כדי שנדע איה נחפש ע\"ז לאבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה</b><br> שהיה א' מכותליו משמש גם לבית ע\"ז. ואף שאין הבית עצמו נעבד [ודלא כר\"ב. ועי' ש\"ך רקמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד יעשה כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה</b><br> ואותו הרווח ימלא אבנים או קוצים, כדי שלא תהנה הע\"ז [קמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון מחצה על מחצה</b><br> שאם הכותל עובי ב' אמות יחשוב מהם רק אמה א' לכניסת הד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין כשרץ</b><br> שמטמא במגע ולא במשא, אבל שיעורו בכזית, כמת, ולא בכעדשה כשרץ. אבל כשאינו מכיר אבניו, רשאי למכור לעכו\"ם חלקו בכל מקום שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקץ תשקצנו</b><br> לשון שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כנדה</b><br> מטמא גם במשא. ודוקא בנעבד הבית בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שבנוי מתחלה לע\"ז</b><br> שיהא הבית עצמו נעבד דנאסר מיד אף שלא עבדו עדיין [כפ\"ד מ\"ד]. או שהשתחווה לבית הבנוי. דאף דבאילן שהיה תלוש ולבסוף חברו ונעבד, כמחובר דמי ולא נאסר. אפ\"ה בית שאין לו שרשים מחוברין בארץ כתלוש דמי [קמ\"ה ש\"ך סק\"ג]. אבל בית שייחדו לדירת ע\"ז, הו\"ל תשמישי ע\"ז, דאינו אסור עד שישתמש בו [ש\"ך שם סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אסור</b><br> מיד כשבנאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סיידו וכיירו</b><br> שעשה על הכותלים פטורי ציורי כיורים עם ציצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לע\"ז</b><br> לעבוד אח\"כ הבית המסויד והיה בנוי תחלה לדירת אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחידש</b><br> או שחידש בו דבר לשם ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל מה שחידש</b><br> ואסור החידוש בהנאה, ושאר הבית אינו אסור כל עוד שלא עבדו. מיהו בנטל העכו\"ם החידוש, ביטל הכל, ומותר כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס לתוכה ע\"ז</b><br> ולא התכוון לעבוד הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוציאה</b><br> אפילו דעתו להחזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מותר</b><br> מדלא הקצהו רק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבן שחצבה מתחלה לבימוס</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו לא ייחדו רק להושיב ע\"ז עליו, דינו כע\"ז עצמו, דגם הוא נעבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העמיד עליה ע\"ז</b><br> לפי שעה מיירי כרישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו מותרת</b><br> כולהו דינו כבית, ואפ\"ה לא כללינה תנא יחד, משום דברישא יש קצת חילוק דבבית צריך שיחברם בקרקע לשם ע\"ז. ובבימוס סגי בשחצבה בתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> אף שלא עבדו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחליף</b><br> הוציא ענפים חדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>העמיד תחתיה ע\"ז</b><br> מיירי שנטעו מתחלה להעמיד תחתיה ע\"ז, דאל\"כ לא חמיר מאילו היה עצמו ע\"ז, דלא נאסר במחובר [ר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביטלה</b><br> נ\"ל דוקא בבטלו מותר האילן. אבל בנטלה משם, כיון דלשם ע\"ז שתחתיה נטעה, עדיין באיסורו עומד [עי' פ\"ד מ\"ד]. מיהו הרמב\"ם והטור גרסו ונטלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אשרה</b><br> ר\"ל הא דאמרינן לעיל דאילן שתחתיה ע\"ז אסור, פליגי בה ר\"ש ורבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה</b><br> האילן עצמו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתיר להן את האילן</b><br> לאחר שיסירו מתחתיו"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישב בצלה</b><br> אפילו כשהצל רחוק מאוד מתחתית האשירה, שאינה מאהלת על היושב שם, אסור. בין שנעבדת או שע\"ז מונח עדיין תחתיה. מיהו דוקא לישב שם אסור, דשמא יתכוון ליהנות. אבל לעבור בצל זה, אפשר ולא מכוון שרי. רק לעבור תחתיה ממש, דוקא כשהוא רץ, ובאי אפשר בעניין אחר שרי [קמ\"ב ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עבר טמא</b><br> דוודאי יש תקרובת ע\"ז תחתיה, והאהיל האילן עליו ועל התקרובת דמטמא באהל. [ומה שהקשה רתוי\"ט הרי האשירה בעצמה מטמא בהאהילה עליו. נ\"ל לפמ\"ש לעיל סי' ס\"ב. דמתניתין מיירי ג\"כ בע\"ז מונח תחתיה, וכ\"כ בש\"ע [קמ\"ב ט']. א\"כ קאמר שפיר הכא דאפילו נטלה יישם אי אפשר שלא יהיה שם תקרובת, ולרתוי\"ט רק תקרובת ע\"ז מטמא באהל ולא ע\"ז עצמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה גוזלת את הרבים</b><br> שנופה נוטה לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דטומאה דרבנן הוא ובכה\"ג לא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים</b><br> שאז צל קשה להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בימות החמה</b><br> שהצל יפה להן אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזרין</b><br> חזרת, [מעעררעטטיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בימות החמה ולא בימות הגשמים</b><br> שהצל יפה להן לעולם. וקיי\"ל דכל הירקות מותר ליטע תחתיה משום דגם הקרקע של היתר גורם הגידול. ואף דגם זה וזה גורם אסור לכתחילה, עכ\"פ משום דהנמייה ממילא נושרת להכי מותר ההנאה אפילו לכתחילה [ש\"ך קמ\"ב סי' קכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהנמייה</b><br> עלין שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוה להן לזבל</b><br> לדבריהן דרבנן קאמר. לדידי מדהוה זו\"ז גורם מותר גם בימות החמה, אבל לדידכו גם בחורף לתסר משום הזבל. ורבנן ס\"ל דבחורף מזיק יותר בצל ממה שמשביח בזבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל ממנה עצים</b><br> מהאשירה נטל הישראל עצים. דאילו נטל העכו\"ם ממנה עצים הרי ביטלה כסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חדש יותץ</b><br> דההיסק ראשון מחזק התנור ונאסר לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ישן יוצן</b><br> יצנן התנור ולא יאפה בהיסק זה. מיהו אנן קיי\"ל כלעיל דזו\"ז גורם מותר בדיעבד, והכא שצריך לנתץ התנור, כדיעבד דמי [כתוס' פסחים כ\"ו], ולהכי אפילו בחדש סגי בצינון, מדצריך אח\"כ נמי עצים דהיתר [ועי' ש\"ך קמ\"ב סק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה בהנאה</b><br> מיירי באבוקה, של איסור כנגדו שנהנה מהאיסור כשהוא בעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן אסורות בהנאה</b><br> דככר דבר שבמניין הוא ולא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח</b><br> ר\"ל דמי הפת הנאסר שנתערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין פדיון לע\"ז</b><br> וקיי\"ל כר\"א [קמ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל הימנה כרכור</b><br> לעשות ממנו [וועבער שיפפכען], שמניח בו האורג פקע חוט הערב, לזורקו בין תוטי השתי כשאורג."
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין פדיון לע\"ז</b><br> קמ\"ל רישא לרבותא דרבנן אף דבשעת גמר הפת ליתא לאבוקה בעין, אפ\"ה אסור. וקמ\"ל סיפא לרבותא דר\"א, אף דבשעת גמר הבגד איתא לכרכר בעין, אפ\"ה שרי. ולגירסת הספר דגרס רק ברישא פ\"א נתערבה באחרים, ורק בסיפא גרס ואחרים באחרים, י\"ל דנקט רישא לרבותא דר\"א דאפילו בחד תערובות שרי בהולכת הנאה לים המלח. ונקט סיפא לרבותא דרבנן דאפילו בב' תערובות אסור פדיון [ותוס' גם בסיפא לא גרסו, ואחרות באחרות] ויש לומר עוד דנקט רישא באכילה לרבותא דר\"א, וסיפא בהנאה לרבותא דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מבטלה</b><br> העכו\"ם להאשירה, דכל זמן שלא באתה לרשות ישראל מהני ביטול העכו\"ם. אבל משמשי ע\"ז אף משבא ליד ישראל עכו\"ם מבטלה [קמ\"ו סעי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קירסם</b><br> נטל ענפיה היבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזירד</b><br> כרת ענפיה הלחים [ובמ\"ק ד\"ג א' כתב רש\"י בעצמו דזירוד שייך בחותך היבשים והלחים יחד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו בטלה</b><br> ואפילו ביטול בעל כרחו מהני [קמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפייה</b><br> אם חתך מגופה שפאים, [שפעהנע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא לצורכה מותרת</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אפילו כרת מגוף עצמה, אפ\"ה לצרכה אסורה, ומכ\"ש ברישא שלא חתך רק הענפים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו</b><br> וכ\"ש א' על ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>בצד מרקוליס</b><br> שם האליל זה הוא מערקור שהמנוהו עובדיו על סוחרים ועוברי דרכים, ומקימין פסל זה העשוי מאבן בפרשת דרכים, ובידו הנטויה מורה הדרך, ולפעמים זקפו אבן א' ע\"ג ב' אבנים, שיהיה אבן העליון דוגמת הראש, וב' אבנים שתחתיו שבולטין מזה ומזה דוגמת הידים. ואלו הב' התמונות, מרקולס גדול נקראין, וכל העובר שם מעובדיו משליך שם אבן לכבודו, וזהו עבודתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שנראות עמו</b><br> ר\"ל כל שסמוכות לו תוך אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורות</b><br> אפי א' או ב' שמונחים שם יחד, או ג' זו בצד זו, אסורות, דאמרינן ממרקוליס גדול נפל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאין נראות עמו מותרות</b><br> דכשרחוקות ממרקולים אינן אסורים רק כשמונחות א' על ב', דאז מרקוליס בפ\"ע הוא. ור' ישמעאל ס\"ל אפי' רחוק בד' אמות ממרקוליס הגדול, אסור, דלפעמים עשו מרקוליס קטן, דהיינו ג' אבנים זו בצד זו, בצד מרקוליס גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בראשו</b><br> של מרקוליס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין</b><br> והוא שאין מונחין שם דרך נוי, כגון שהמעות בכיס ותלוי בצוארו, והכסות והכלים מונחים מקופלים על ראשו או על כתיפו. דאל\"כ הו\"ל נוי ע\"ז ואסור עד שיתבטל. מיהו כל תקרובת ע\"ז אפי' ביטול לא מהני, וגרע בהא מע\"ז גופה [קל\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרכילי ענבים</b><br> בלשון לאטיין נקראו זמורות ענבים משולבות כשרשרות במעשה אומן, [פערגולא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסלתות</b><br> בכלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> משום תקרובת ע\"ז. מיהו דוקא הנהו, דכל תקרובת ע\"ז אינו נאסר מיד כשהניחו לפניה, רק אם מינו קרב לפנים בביהמ\"ק. דאל\"כ לא נאסר רק בעשה בו מעשה, דומיא דזביחה או זריקה, כגון ששבר מקל לפניה, שהוא כעין זביחה, או שזרקו להמקל לפניה. שהוא דומיא דזריקה. וגם צריך שיהיה דרך לעובדה באותו הגוף, אף שאין דרך לעבדה באותה מעשה. וה\"נ במתניתין יינות שמנים וסלתות חזיין לפנים למנחות. ופרכילין נמי שמא בצרן מתחלה לכך דהו\"ל כעין ביכורים שבפנים [ועי' י\"ד קל\"ט ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נהנין מהן</b><br> דאין הקדש לע\"ז עד שיקריבו בתקרובת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה</b><br> שלא יחזיק טובה לבעליה לומר לו [דאנק]. וכ\"ש שאסור ליתן שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה</b><br> מדלא קאמר נהנין ממנה אפי' בטובה. נ\"ל דה\"ק, דוקא בטובה דומיא דשלא בטובה, דהיינו בהחזקת טובה. אבל בשכר אסור [כפ\"ק מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה מיד</b><br> אף שלא עבדה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חברו</b><br> ה\"ג ול\"ג ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל אין מבטל ע\"ז של נכרי</b><br> וכ\"ש ע\"ז שלו אין לה ביטול עולמית אפי' במשותף בה עם העכו\"ם [קמ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבטל ע\"ז ביטל משמשיה</b><br> אפי' הם כבר ביד ישראל, נתבטלו עם ע\"ז שנתבטלה בעודה ביד עכו\"ם [שם י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחסה</b><br> הכה בקורנס עד שנתמעך פניה דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אינה בטילה</b><br> דרק לפי שעה רתח עליה, והדר פלח לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרה</b><br> אפי' לצורף ישראל אסרי רבנן [וי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ביטל</b><br> והכי קיי\"ל. מיהו משמשי ע\"ז שמשכנן ולא פדאן, נתבטלו [שם ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלחמה אסורה</b><br> מיהו בהיו יכולין לחזור אליה ולא חזרו, נתבטלו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימוסיאות של מלכים</b><br> אבני גזית שמזה ומזה בדרך המלך, שכשהמלך עובר, מושיבין שם ע\"ז, וכשעובר שם משתחווה לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים</b><br> ר\"ל לפעמים המלך עובר בדרך אחרת, ואינו חושש למה שהניחו כאן הע\"ז, והו\"ל כע\"ז שהניחוה עובדיה בשעת שלום, דשריא. אי נמי שכשיראו שהמלך יבזה אותה, גם הן מבטלין איתה [כך כתבו הר\"ן ותוס', וק\"ל מה איריא בימסאות, הרי גם הע\"ז בעצמה נמי מותרת מה\"ט. ואפשר דבע\"ז גופה לא הקילו בסתמא. אבל מ\"ש הר\"ב דמשום שמעמידין אותה רק לפי שעה לא נאסרה, כך כ' רש\"י במתני' לפי הס\"ד, אבל לא קיי\"ל כן, דאפ\"ה כשהקצוה לכך אסור [ש\"ך קמ\"ה ס\"ק י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יאבד עולמו מפני השוטים</b><br> ואם יאביד השוטים תתבטל הבחירה, שכל א' יהיה ירא לנפשו. משא\"כ כשיאביד הע\"ז, לולא הטעם של איבוד העולם, הי' ראוי שיבטלה הקב\"ה, דלא תתבטל הבחירה עי\"ז, דהרי יכול לעשות אחרת. [והא דהקשו על ע\"ז ולא הקשו על שאר עבירות, דכל הגוזל ראוי שיאבד גזילתו, וכל אוכל איסור ראוי שלא ישבע. י\"ל שאני ע\"ז דחמירי שנוגע בכבוד עצמו ית', והוא תכלית השלמת כל בני עולם שיכירו הבורא עולם, לפיכך חשבו, שראוי שיעכב הקב\"ה האדם מחטא זה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו</b><br> ר\"ל נצדיק את העובדים לצבא השמים לבקש להם התנצלות, דבשלמא בשיניח כולן י\"ל שאין הקב\"ה חושש לטפשים הללו וכדאמרינן בעגל כלום מתקנא אלא גבור בגבור וכו', וכי בשביל שוטים הללו יאבד הקב\"ה עולמו לכן מניח כולן להודיע שאין חושש. אבל אם יאבד קצת מהן ויקיים קצת מהן, הרי יראו שחושש לפגם כבודו ית', יאמרו א\"כ למה לא יאבד עולמו עם כולן בעבור כבודו, בלתי ספק ח\"ו תש כחו מלבטלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי הן לא בטלו</b><br> והאחרים בטלו ולא יתלו דמפני שיש לעולם צורך להם לא בטלו."
+            ],
+            [
+                "<b>לוקחין גת בעוטה מן העכו\"ם</b><br> שבעט ודרך העכו\"ם הענבים שבהם. [ואע\"ג דמשניות הבאין עד סוף הפרק, כולן מדברים מבעיטת ענבים ויי\"נ, ולפיכך טפי היה שייך שיחברם תנא לפרק דלקמן שמדבר ג\"כ מיי\"נ. נ\"ל דמשו\"ה חברן תנא לפרקן שמדבר מענייני ע\"ז, כדי שלא לסיים הפרק עם הוכחת טעות שע\"ז אלהות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שהוא נוטל בידו</b><br> ענבים מתוך היין."
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן לתפוח</b><br> הוא מקום קבוצת הענבים. ור\"ל אף שנגע העכו\"ם ממש בידו בהענבים שנדרכו בהגת ובהשרף שם, אפ\"ה שרי, דאכתי לאו יין הוא. ולב\"י דס\"ל [י\"ד קכ\"ג י\"א] דבנגע, ברגל נמי אוסר, א\"כ מה רבותא דלקח ענבים בידו, מהדריכה שדרכה ברגלו. י\"ל דהרבותא היא די\"ל דבהדריכה איכא למימר דבעבידתיה טריד. משא\"כ בלוקח ענבים בידו אין כאן עבידתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד לבור</b><br> הוא הבור שלפני הגת, שסדין אותו שלא יבלע היין, והיין מקלח מהגת להבור, ואם לאחר שירד נגע בו עכו\"ם אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר מותר</b><br> אף אם יגע בקלוח מותר. ואנן קיי\"ל, דמשהתחיל היין להמשך, אפילו נמשך רק בהגת עצמו אז נאסר במגע. ובפינה ישראל החרצנים למעלה והיין נשאר בהגת לבדו נקרא המשכה, דאז אפילו נגע עכו\"ם רק בחרצנים שיש בהן טופח על מנת להטפיח נאסר היין [קכ\"ג י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורכין עם העובד כוכבים בגת</b><br> של עכו\"ם, ולא הוה משתכר באיסורי הנאה, דס\"ל דכל זמן שלא ירד לבור אפילו בשתייה שרי. [ואילה\"ק עכ\"פ גורס טומאה לחולין שבא\"י, שיוכשרו הענבים ע\"י היין היוצא, ויתטמא מהגת של עכו\"ם שהוא טמא. ואי\"ל משום דכבר הוכשרו כשבצרו, דהרי הבוצר לגת הוכשר [כשבת דט\"ו]. ליתא, דהתם לא הוכשר רק מדרבנן מגזירות י\"ח דבר, והשתא כשדורכן, יכשירן מדאורייתא, ויגרום שיקבלו טומאה דאורייתא. י\"ל דמיירי שכבר הלך עכו\"ם בדריכתו שתי וערב, והוכשרו ונטמאו כבר. מיהו אנן קיי\"ל דחולין מתוקנים שבא\"י מותר לטמאן להדיא, ולחולין הטבולין לתרומה, מותר עכ\"פ לגרום להן טומאה [רמב\"ם פט\"ז מטומאת אוכלין ה\"ט ועי' כ\"מ שם]."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בוצרין עמו</b><br> דהרי כשיבצרן יכשירן, וכשיתנן לכלי של עכו\"ם יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שהוא עושה בטומאה</b><br> שעובר עבירה לטמא התרומה והמעשרות שבתבואתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דורכין ולא בוצרין עמו</b><br> אף שכבר הלך הע\"ה שתי וערב וכבר הוכשרו עי\"ז ונטמאו כבר, עכ\"פ שאני ע\"ה מעכו\"ם, דע\"ה נצטווה שלא לטמא תבואתו, וכשמסייעו באותו מעשה, אף שנטמאו כבר, הרי מסייע ידי עוברי עבירה הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוליכין עמו חביות</b><br> ריקנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגת</b><br> מדאינו מסייע בגוף המעשה שעושה הע\"ה בעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין עמו מן הגת</b><br> דמעשה אחרת הוה, ומה דהוה הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לשין ולא עורכין עמו</b><br> אף דכבר נטמאו בלישה, לישה ועריכה חדא מלתא היא, וכולה בעבירה. וכמו שאסור מה\"ט הדריכה ביין כן אסרו העריכה בעיסה, אף שכבר התחיל הע\"ה וטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוליכין עמו פת לפלטר</b><br> הוא מוכר הפת, דמעשה אחרת היא וכבר נטמא. וקיי\"ל דלטבל מותר לגרום טומאה, ובחולין מתוקנין מותר לטמא להדיא [כלעיל סי' ל\"ג]. ואפ\"ה אסור לדרוך [ולבצור] עם הע\"ה הטבל, מדגורם שיאכלם בעבירה [תוס' הכא דנ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו עליו מלוה</b><br> שעשה לו הישראל היין אפותיקי מפורש, אף שהיין ברשות ישראל, וכ\"ש שמשכנו ביד עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> שמא נגע בו לראות האיך הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו עליו מלוה</b><br> על היין, אף שהישראל חייב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> אפילו אין על היין שום חותם, ואפילו נמצא על ידו קצף היין, תלינן שמדופני החבית לקח הקצף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לבור ועלה</b><br> מת. דאילו עלה חי, אף דבנפילתו לא נתנסך, אמרינן דבעלייתו הודה לע\"ז על שניצל וניסכו [קכ\"ד כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדדו בקנה</b><br> ר\"ל או שמדד העכו\"ם היין שבבור בקנה המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיז את הצרעה בקנה</b><br> שדחה בקנה שבידו את הצרעה מהיין, ולא נגע עם ידו בהיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת</b><br> שהיין העלה רתיחות, וטפח הרתיחות ממנו, ואין דרך ניסוך בכך [עי' קכ\"ד י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה היה מעשה והכשירו</b><br> וקיי\"ל דבמדדו בקנה ואינך אסור בשתייה ומותר בהנאה, דבכולן מוכח דאין כוונתו לנסך, רק מתעסק במלאכתו, ובכה\"ג אסור רק בשתייה. ובמקום הפסד קצת יש להקל בכה\"ג בהנאה אפילו נגע בהיין ממש, כשמוכח שאין כוונתו לנסך [קכ\"ד י\"ט]. וכלל מגע יין, הדין מחולק לב' עניינים, דהיינו במגע ביין עצמו, או בנגע בהיין ע\"י דבר אחר, (א) שנגע ביין עצמו. כל מגע עכו\"ם ביין שתאסר בהנאה, צריך ה' תנאים. (א) שידע שהוא יין. (ב) שיתכוון ליגע בהיין. לאפוקי בנפל שם ועלה מת, או תינוק שנגע, דלאו בר כוונה הוא. (ג) אף שמתכוון ליגע בהיין, אם מתכוון אז להתעסק בדבר אחר, כגון למדדו בידו או בקנה המדה דלעיל וכדומה, לא מחשב מגע לאסור בהנאה. (ד) נגיעה האוסרת היא ביד או ברגל [וי\"א דוקא בידו]. (ה) וצריך נמי שישכשך [שווענקעלן] בל\"א, בהיין, ואפילו שכשוך מועט אוסר, ואפילו שכשך בפיו כגון ששתה ממנו, או אפילו מצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו מחשב שכשוך. בחסר חד מהנך, אינו אסור בהנאה רק בשתייה [קכ\"ד י' י\"א]. ולכן בנגע אפילו ביין עצמו ולא שכשך, מותר בהנאה [ש\"ך שם ס\"ק כ']. (ב) מגע ע\"י דבר אחר יש בו ח' חלוקים (א) אם נגע בכלי יין פתוח, והיה בהמגע כל חמש תנאים הנ\"ל נאסר היין בהנאה [קכ\"ד י\"ז]. וי\"א דצריך נמי שיגביה הכלי. ולכן כל שנגע בכלי פתוח, ושכשך ולא הגביה במקום הפסד מותר בשתייה [קכ\"ד י\"ז, וקכ\"ה א']. (ב) מיהו בשפך יין מהכוס אחר שהגביהו, הוה כשכשוך, ואסור רק בשתייה [קכ\"ד י\"ח]. ולדידן שהעכו\"ם שבינינו אין עע\"ז. כל יין שאסור מצד הדין רק בשתייה, לנו במקום הפסד מותר אף בשתייה [ש\"ך קכ\"ג מ\"ג, וקכ\"ד י\"ח, וקכ\"ה סק\"א. ועי' עוד שם קכ\"ד ס\"ק ע\"א]. ולהכי במקום הפסד מותר ג\"כ היין שנשאר בידו אחר שיצק ממנו, אפילו בשתייה [ש\"ך קכ\"ה סק\"א]. (ג) אם נגע בכלי יין פתוח והגביה ולא שכשך, מותר בשתייה, וכ\"ש בתרתי לטיבותא, שנגע בכל יין הפתוח, ולא הגביה ולא שכשך דמותר בשתייה [קכ\"ד י\"ז וי\"ח, וקכ\"ה י']. (ד) וכל זה בכלי שפיו צר, דאפשר דניחא ליה בשכשוך, מדלא משתפך כל כך מהר. אבל בכלי שפיו רחב, דלא ניחא ליה בשכשוך, שמא ישתפך. וגם אין הכלי מלא מאד, דבכה\"ג ליכא למיחש שיגע בו כרגע, מבלי שירגיש הישראל, אז אפילו הגביה הכלי ושכשוך, מותר בשתייה, כל זמן שלא נגע בגוף היין בעצמו [קכ\"ה י']. (ה) נגיעה ע\"י דבר אחר בכוונת מגע, רק במקום הפסד מרובה מותר בשתייה בזה\"ז [ש\"ך קכ\"ד סקע\"א]. אבל נגיעה על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע כגון שהכניס או הוציא הברזא מהכלי, או שלא בכוונת יין, מותר אף בשתייה [קכ\"ד כ\"ד]. (ו) לדידן אין חילוק בין קדים נגיעת היין להכלי קודם מגע עכו\"ם להכלי, או שקדם מגע העכו\"ם להכלי קודם ששפך לתוכו היין להכלי, שרי כשיצטרף אליו שנגע שלא בכוונה [קכ\"ד ש\"ך סקנ\"ז]. (ז) כל זה בכלי פתוח. אבל בכלי סתום אפילו אינו מחותם, אפילו הגביה ושכשוך, והכלי ג\"כ מלא מותר בשתייה [קכ\"ד סכ\"ה]. (ח) נגע העכו\"ם להכעיס או להלעיג את הישראל כדי לאסרו עליו, ואפילו נגע ביין עצמו, ואפילו אמר העכו\"ם שלא ידע שנאסר היין ע\"י כך, ואומדנא דמוכח שכוונתו להכעיס, מותר בשתייה, ויש לשתותו בפני העכו\"ם, שלא ירגיל א\"ע בכך [ססי' קכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר יינו של עכו\"ם</b><br> שנדרך יינו של נכרי על ידו בכשרות, כדי שיהיה מותר לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנו ברשותו</b><br> של נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר שיש בה עכו\"ם וישראלים</b><br> וה\"ה בעיר שישראלים רגילים לבוא שם כל שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> דמתירא שמא יראהו ישראל, נכנס, ויפסל יינו. מיהו לכתחילה צריך מפתח וחותם. ובדיעבד סגי במפתח או חותם, ולא דמי דלעיל משנה י', דהתם היין של ישראל הוא ואינו חושש להפסדו. אבל באין עכו\"ם דר באותו חצר שפתוח לר\"ה, אפילו בלי חותם כלל שרי [קל\"א א', וש\"ך שם סק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר שכולה עכו\"ם</b><br> או שאין הבית פתוח לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> אפילו היה בו ב' חותמות דחיישינן שמא זייף אותם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיושיב שומר</b><br> מיהו בנתנו ברשות עכו\"ם אחר שאינו בעל היין, מותר במפתח וחותם וא\"צ שומר. ודוקא שאין העכו\"ם כפוף תחת העכו\"ם בעל היין, דבכפוף תחתיו בעניין שאינו יכול למחות בו כשיגיע ביין, הו\"ל כאילו היה ברשות בעל היין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו\"ם אחת היא</b><br> אפילו אינו בעל היין, ואינו כפוף תחתיו, אפ\"ה אסור בלי שומר, והלכה כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר</b><br> אפילו בעיר שכולה עכו\"ם אפ\"ה מותר במפתח וחותם א' לכתחילה. ובדיעבד סגי רק בחותם א', דהו\"ל כיינו של ישראל ביד נכרי, דסגי בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים</b><br> וי\"א דבחותם תוך חותם, או במפתח וחותם מותר בהפסד מרובה [ש\"ך שם]. כלל יחוד עכו\"ם עם היין (א) אם נתייחד העכו\"ם עם היין, והוא באופן שמתירא כל שעה שמא יראנו הישראל, שרי היין בדיעבד. אבל באינו מתירא, אז אם יש על היין ב' חותמות, או מסגר וחותם א', שרי להניחו לכתחילה ביד עכו\"ם. ובחותם א' שרי בדיעבד. ובסתום במגופה בחוזק רק בהפסד מרובה שרי [קכ\"ט א', וק\"ל א']. (ב) מסגר א' לא הוה כחותם א' [קי\"ח ד]. (ג) ב' קשרים משונים הוה כב' חותמות. וכ\"כ ב' אותיות ישראלית שלא נעשו בדפוס א' יחד, הוה כב' חותמות [ק\"ל ה' ו']. (ד) חבית של עץ צריך שיהיו החשוקים שקורין [רייפען] בל\"א מכסים כל דופני החבית, והשולים כפולים, והמגופה יהיה נסתם בחוזק, ויחתוך כל הברזות שיהיו שוות לדופן החבית, ויכסה הברזות בעור או בטס ויקבעהו במסמרות סביב, ואח\"כ יניח החותם חציו על העור והטס וחציו על החבית, ועוד חותם ב' בדוגמת הראשון בצד השני מהמגופה. מיהו בדיעבד אפילו בחבית עץ פשוט ורק בחותם א' סגי. אבל אם לא חתך הברזות בשוה לדופן החבית, אפילו בדיעבד אסור [ש\"ך ק\"ל סק\"ב]. (ה) כלי מהודק יפה, שטורח גדול להסיר המגופה, וחותם א' חציו על המגופה וחציו על החבית, הוה כחותם תוך חותם [תשו' מהר\"מ א\"ש]. (ו) שק מחותם אינו אפילו כחותם א', רק אם הפך התפירות לפנים. ואם חתם הדבר הנשלח וגם השק, הו\"ל כב' חתימות [קי\"ח ד']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך</b><br> עכו\"ם ששכר ישראל להוריק יי\"נ או להוליכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרו אסור</b><br> וה\"ה בסתם יינם. מיהו בזמה\"ז לכתחילה לא ישכיר עצמו או בהמתו, ביתו, או כליו לסתם יינם. ובדיעבד מותר [קל\"ג ש\"ך ד'] וגם לכתחילה נהגו להקל וטוב להחמיר [קכ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרו מותר</b><br> מיהו בשכרו להעביר ק' חביות של שכר, והיה ביניהן חבית יי\"נ, אם אמר לו העביר לי כל חבית בפרוטה, יקח מהעכו\"ם רק צ\"ט פרוטות, כדי שלא יתערב ביניהן הפרוטה שמיי\"נ [ט\"ז קל\"ג סק\"ז]. ולכתחילה אסור להשכיר לו כן. אבל בא\"ל העביר לי ק' חביות בק' פרוטות, ולא אמר חבית חבית בפרוטה, כולן אסורות [שם ג'], ולא מהני השלכת הפרוטה לים המלח, כדשרינן בחבית יי\"נ שנתערבה באחרות [משנה י']. דהכא שאני, דאפשר האי חבית דאיסורא גרמה כל השכר, דאולי אי לא רצה להעביר האיסור, לא היה העכו\"ם שכרו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרה אסור</b><br> נקט הך בבא משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכרה מותר</b><br> קמ\"ל אף דמסתמא מתחילה שכרו להניח לגין יין שלו עליה, וסד\"א דכשכרו מתחלה ליי\"נ דמי. קמ\"ל דעכ\"פ אם לא יניח לגינו עליה לא ינכה משכרו כלום, להכי שרי [שם ס\"ב]. [כך מייתי הצריכותא בש\"ס [דס\"ה א']. ול\"מ נ\"ל לפי מרי דמסיק הש\"ס [דס\"ב ב'] *) דבחמרין מדנפיש אגרייהו קנסינהו, אפשר לומר דצריך תנא למנקט ב' בבי ' דרישא קמ\"ל דאף דבפועל לא נפיש אגר אפ\"ה משום חומר דיי\"נ קנסינהו. וקמ\"ל סיפא בחמרין דאף דנפיש אגרייהו, אפ\"ה בהבלעה שרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך שנפל על גבי ענבים</b><br> ולא שהה עליהן מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיחן</b><br> בצוננים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מבוקעות</b><br> או שניטל עוקציהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורות</b><br> כשאין בהן ס' נגד היין שבלעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על גבי תמרים</b><br> שדרכן להיות בלי עוקץ [לא כענבים שדרכן להיות תלויין באשכול], ועי\"ז הו\"ל כמבוקעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן בנותן טעם</b><br> שאין בהן ס' נגד היי\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> מיהו יין בתאנים יבשים, נטל\"פ הוא ומותר. [אמר המחבר, הנה בתוס' ורי\"ף ורא\"ש ל\"ג הך בבא כלל. רק מרש\"י בגמ' נראה שהיה גירסתו כגירסת הספר. ולפעד\"נ דמדלא מקשה הש\"ס לקמן [דס\"ו א'] לרבא דמוקי לרישא דמתניתין בענבים מבוקעות דאסורות דתני, דמיירי בנ\"ט, וק' א\"כ למה שני תנא בלישני' למנקט ברישא אסור ובמציעתא בנפל ע\"ג תאנים נקט בנ\"ט, ש\"מ טפי דרישא אסור במשהו קאמר. אע\"כ דל\"ג האי מציעתא כלל. ואפ\"ה מקשי בש\"ס שפיר לרבא מעשה לסתור, דלרבא דמי גרוגרת לענבים מבוקעות. מדאין להן עוקץ, וא\"כ שניהן בנ\"ט. וא\"כ למה נקט במתני' בהמעשה דמותר. ולאביי י\"ל מדאסור ברישא בענבים, ש\"מ דבא\"מ בנ\"ט, ובהמעשה שרי לגמרי, ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה בביתס בן זונן שהביא גרוגרות</b><br> תאנים יבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ושאל לחכמים והתירום</b><br> מדנותן טעם לפגם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון חומץ</b><br> של יין נסך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל על גבי גריסין</b><br> רותחין שפוגם טעמן. ודוקא באכלן רותחין. אבל בחזר וציננן, הרי פוגם ולבסוף השביח אסור. וכ\"כ בנפל על גריסין צוננים שמשביחן אף שחזר והרתיחן, הרי השביח ולבסוף פוגם אסור [י\"ד ק\"ג]. [ונ\"ל דמה\"ט נמי נקט תנא \"כגון\", והרי פשוט מובן כל שאין נ\"ט לשבח מותר. אלא דקמ\"ל דאפילו בחומץ בגריסין דאינו נטל\"פ מצ\"ע, דהרי בצוננין משביח [עבש\"ס דס\"ז א'], ורק מצד שהן רותחין פוגם בהן החומץ, וסד\"א דהו\"ל כפוגם מחמת ד\"א כש\"ס לקמן, אפ\"ה שרי, ועתוס' [דס\"ו ב' בסוף העמוד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום</b><br> והן סתומות בפקק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בחזקת המשתמר</b><br> שלא הודיעו הישראל שמפליג, ואפילו שהה אח\"כ זמן רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> אף דבקל יעביר הפקק, ירא הוא שיבוא הישראל פתאום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג</b><br> ר\"ל שאמר להעכו\"ם שמתרחק ממנו, ושהה הישראל כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שישתום</b><br> ר\"ל שיפתח העכו\"ם קצת מהמגופה [והוא מלשון שתום עין ר\"ל פתוח עין קצת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויסתום ויגוב</b><br> ר\"ל ואם סתומה בטיט יבש צריך שישהה עד שיסתום. בטיט חדש, ושינגב ויתיבש אותו טיט, שלא ירגיש הישראל שסתמו מחדש אז נאסר היין."
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר</b><br> אינו אסור עד שישהה כדי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיפתח</b><br> כל המגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגוף</b><br> שיעשה מגופה אחרת, שכשיפתח לגמרי, מתקלקל המגופה הראשונה."
+            ],
+            [
+                "<b>ותיגוב</b><br> ותתיבש המגופה של טיט. והכי קיי\"ל. מיהו בהפסד מרובה, בסתום במגופה שרי. ובחתום בחותם א ממש, שרי אפילו שלא בהפסד מרובה [קכ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח יינו בקרון</b><br> עגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בספינה</b><br> והיה עמו נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך לו בקפנדריא</b><br> ר\"ל בדרך קצרה בשביל, וקרונו שלא יכול לילך בשביל, הניחו לילך לאחריו בדרך הגדול הארוך. או שנכנס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס למדינה</b><br> ר\"ל להעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחץ</b><br> והקרון הניח לילך לפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> דמדמסופק הנכרי מתי יבוא, מתירא ליגע בהיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג</b><br> אז נאסר בשהה כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגוף ותיגוב</b><br> וצריכא, דסד\"א דוקא מעביר דתני במשנה ג' שרי, מדעומד היין ונח במקומו, ירא העכו\"ם שיראנו ישראל כשיגע בו. להכי קמ\"ל דאפילו קרון וספינה, דאף שהולכים כל שעה ומתרחקים, אפ\"ה לא חיישינן שכשיראה העכו\"ם שהפליג יגע בו, דעכ\"פ ירא שמא מצד אחר יבוא ויראנו. וקמ\"ל חנות במשנה ד', דאף שכשירצה יסגור הדלת ויגע בהיין, וכשיסגור לא יהא נתפס כגנב, מדיש לו שייכות בבית, שישראל הניחו שם, אפ\"ה מותר, דעכ\"פ לא יסגור, דחייש שלא יחשדנו ישראל עי\"ז. מיהו בסגר באמת הדלת, נאסר היין. ובכולהו קיי\"ל כרשב\"ג [קכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולגינה על הדולבקי</b><br> הוא השולחן שעורכין עליו המאכלין והמשקות קודם שיביאום להשולחן שאוכלין עליו. ונקרא בלשון לאטיין [דעלפיקום]. ומיירי אפילו שכלי היין פתוחות על הדולבקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שעל הדולבקי מותר</b><br> כשעומד הדולבקי חוץ לפישוט ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שעל הדולבקי אסור</b><br> ומפרש תנא מה אסור אז. חביות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב</b><br> סתמא כרשב\"ג. מיהו בהפסד מרובה, יש להקל בסתום אף ששהה [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלשת עובדי כוכבים</b><br> חיל מלחמה שבולשין ומחפשין ולוקחין מה שימצאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביות פתוחות אסורות</b><br> אפילו היו פקוקות במגופה של עץ, ומצאן אח\"כ ג\"כ פקוקות כמו שהניחן מחשבו פתוחות, ואסורות. ולא אמרינן אילו לקחו יין משם לא היו מטריחין וחוזרין ופוקקין במגופה, דאמרינן דעשו כן מדכך דרך בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סתומות</b><br> בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרות</b><br> דאילו פתחום, כולי האי וודאי לא היו מטריחין, לסתום שוב בטיט, דהרי אין אימת אדם עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלחמה</b><br> שלחמו הבולשת על אותה עיר וסביבותיה וכבשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מותרות</b><br> אפילו היו חיל של אותה עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שאין פנאי לנסך</b><br> מיהו סתומות שמצאן פתוחות, אסורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרים לומר לו תן לנו את דמיה</b><br> אף שנכנסה לרשותן, כיון שלא נתרצו לקבל בשכרן, אין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו [כח\"מ ר']. וגם בסתם, אמרינן איסורא לא ניחא ליה דלקני [כב\"מ דף צ\"ו כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם משנכנסה לרשותן</b><br> והתרצו בקבלתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> ובזה\"ז מותר בהנאה [קל\"ג ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר יינו לעובד כוכבים</b><br> אע\"ג דתנא דמכילתן ס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י [כפ\"ד מ\"ט] הכא מיירי שכבר מכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסק</b><br> אם כבר קצב השער כמה יתן, בעד כל מדה ומדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמיו מותרין</b><br> דמשפסק כבר סמכה דעתו לקנות, בהמעות שכבר נתן, ויי\"נ לא הוה עד שיגע העכו\"ם הקונה בהיין. נמצא דבשעת מכירה מותר היה היין. וזה לרש\"י דבנכרי מעות קונה ולא משיכה. וכמו כן לר\"ת דמשיכה קונה בעכו\"ם ולא מעות. עכ\"פ משמשך העכו\"ם קנה, ויי\"נ לא הוה עד שנוגע בהיין עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדד עד שלא פסק</b><br> ונתנו להעכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמיו אסורין</b><br> דמשהמשיכו להעכו\"ם אף שלא קנאו עדיין עד שיפסוק עמו השער, עכ\"פ אז שוב לא נזהר ישראל בהעכו\"ם. שלא יגע בהיין. מיהו אם נזהר הישראל שלא יגע בו, דמיו מותרים [קל\"ב ש\"ך סק\"ב]. ובזה\"ז מותר בדיעבד [קכ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים</b><br> ומעט י\"נ היה כבר בשולי הצלוחית."
+            ],
+            [
+                "<b>וחזר ומדד</b><br> באותו משפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו עכבת יין</b><br> ר\"ל שיש בהמשפך אוגנים שמעכב ומשאיר שם היין אחר ששפך אותו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור</b><br> נאסר היין של הישראל שמדד בו אח\"כ, מדמעורב בו הטפה שבמשפך שנשאר בו מבתחלה מדהיה מחובר עם היי\"נ שבצלוחית ע\"י נצוק חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>המערה מכלי אל כלי</b><br> ישראל שעירה יין שבידו לכלי שביד נכרי, או לכלי שיש בו סתם יינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> היין שנשאר בכלי העליון שביד ישראל, מותר. ודוקא אם קודם שנגע הקלוח ביין התחתון, כבר נפסק הקלוח משפת כלי העליון. דאל\"כ ניצוק חיבור, אם לא בהפסד מרובה [קכ\"ו א']. מיהו דוקא במערה יין ליי\"נ האסור בהנאה אמרינן שלא במקום הפ\"מ ניצוק חיבור. אבל במערה לתוך סתם יינם, לא אמרינן שיחול איסור של כלי התחתון גם על העליון כאילו הוא עמו גוף א', רק הוא כמעורב התחתון בעליון ובטל בס' [שם ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שעירה לתוכו</b><br> הקלוח בעצמו, אף שלא בא עדיין להכלי רק קצהו התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור ואוסר בכל שהוא</b><br> בנתנסך וודאי לע\"ז מיירי. ודוקא בהורק היין המותר לתוך האיסור, אז אפילו יש ס' בהמותר, אפ\"ה אסור בהנאה, משום דביי\"נ כל שהאיסור עומד במקומו, הוא חשוב יותר מן ההיתר הבא עליו, ואוסרו במשהו. ורק בהפ\"מ אם נפל היין ההיתר הרב, בפעם א' לתוך האיסור, ויש ס' בההיתר, שרי. אבל כשעירה יי\"נ לתוך יין היתר, והיה הכלי שעירה ממנו פיו צר והקלוח דק, אז אמרינן קמא קמא דנפל בטל, דאע\"ג דקיי\"ל דניצוק חיבור. לא שיהיו נחשבים כמעורבים, רק שיהיה דין אותו יין שלא נתערב כדין היין שנתערב, מדמחוברים יחד בקלוח [ודו\"ק]. מיהו דוקא בדאיכא ס' נגד כל מה שנפל שרינן בעירה האיסור מכלי שפיו צר [ש\"ך קל\"ד סק\"א וג' וד']. מיהו סתם יינם שלנו די ביש ס' בלח, או ברוב ביבש, אפילו נתערב מין במינו [תוס' רמ\"א שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במים</b><br> מים שנתנסכו לע\"ז שנתערב במים של היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנותן טעם</b><br> ר\"ל בטל בס'. וקיי\"ל השתא בכל האיסורים המצויין בזה\"ז בטלין בס' חוץ מדבר חשוב, בע\"ח, בריה, חתיכה הראוי להתכבד, מעמיד, עביד לטעמא, עביד לחזותא, חמץ בפסח, ע\"ז ומשמשיה ותקרובתה, כולן אינן בטלים כלל בין בלח בין ביבש, בין במינו או באינו מינו [ועי' מש\"כ בס\"ד בפירושינו ספ\"ז דחולין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אסורין ואוסרין בכל שהן</b><br> בנתערב דבר שבמניין מהן מין במינו יבש ביבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך</b><br> חבית א' באלף היתר לא בטל. ולדידן בטל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועורות לבובין</b><br> עי' פ\"ב סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצפורי מצורע</b><br> ב' צפרים שלוקח המצורע לטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושער נזיר</b><br> כל ימי נזירות., או בשעה שמגלח שערו לשלחן תחת הדוד של שלמים, אסורים בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטר חמור</b><br> כל זמן שלא נפדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשר בחלב</b><br> חתיכת בשר שבלע חלב ונתערבה בחתיכת היתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעיר המשתלח</b><br> שמשלחו ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> הדר נקט הרי אלו וכו', למעוטי היכא דאסור בהנאה ואינו דבר שבמניין, או שהוא דבר שבמניין ומותר בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין נסך שנפל לבור</b><br> שנשפך חבית יי\"נ בפעם א' לבור, דאי אפשר לומר קמא קמא בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולו אסור בהנאה</b><br> דיין שוודאי נתנסך לע\"ז, ונתערב במינו אוסר בכל שהוא. אבל סתם יינן, מודה דימכר חוץ מדמי יין האסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו</b><br> עי' לעיל פ\"ג מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>גת של אבן שזפתה עובד כוכבים</b><br> שטחה בפנים בזפת, שלא תשאב היין, ודרך ליתן לתוכו אח\"כ מעט יין להעביר ריח הזפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבה</b><br> מקנחן במים ואפר ואח\"כ שוב במים ואפר, והיינו בשהכלי יבש ואם הוא לח מקנח באפר ומים, ואח\"כ שוב אפר ומים [קל\"ח ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עץ</b><br> דבעי זפת טובא, ובלע חמרי טובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר ינגב</b><br> ואח\"כ ינגבו. וכ\"ש דמהני עירוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אסורה</b><br> וצריכים עירוי ג' ימים [ועי' פ\"ב סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו להטביל יטביל</b><br> אם הם כלי סעודה של מתכת או זכוכית, אע\"ג שהם חדשים צריך להטבילן במקוה כשירה. מיהו כלי חרס א\"צ טבילה, רק המצופין אבר [גלאזירט] מבפנים או בחוץ או בשניהן יחד, יטביל בלא ברכה. ובאפשר יטבילם עם כלים הצריכים ברכה וודאי. וכל הצריך הגעלה או ליבון, מגעילן או מלבנן ואח\"כ מטבילן [ק\"כ א'] וטבילת כלים כל שלא לטומאה הוא מד\"ס, [כרמב\"ם פי\"ז ממאכלות] ודלא כבאר הגולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>להגעיל</b><br> כגון יורות וקדרות של מתכות שמבשל בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגעיל</b><br> שאחר שינקן היטב ע\"י שפשוף מבפנים ובחוץ, ואחר שיסיר כל חלודה שבתוך הכלי, יכניסן ליורה רותחת [א\"ח תנ\"א רט\"ז י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללבן באור</b><br> כשפודין ואסכלאות ישנים, שנתנו עליהן המאכל על האש בלי רוטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילבן באור</b><br> עד שיהיו נצוצות נתזין ממנו [שם ס\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>והאסכלה</b><br> [ראסט] שצולין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבנן באור</b><br> אף דכבר תנא את שדרכו ללבן ילבן. קמ\"ל שפוד ואסכלא, אף דבקדשים סגי להו הגעלה [כזבחים פי\"א מי\"א], התם התירא בלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפה</b><br> משחיזה במשחזת, או נועצה בקרקע קשה, עשר פעמים במקומות מחולפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא טהורה</b><br> דאח\"כ מותר להשתמש בה דרך עראי בצונן חריף. ואף דלכל צונן בהדחה בעלמא סגי, הכא שאני דאיכא דוחקא דסכינא וחריף. מיהו לתשמיש קבע, אפילו לצונן שאינו חריף, צריך שילבן סכין של איסור ולהטבילה אחר כך. ובמשחיזה במשחזת ומגעיל, הוה כמו ליבון. והוא שיכול לנקות הקתא יפה [א\"ח תנ\"א ח\"י י\"ד]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..86616d5718a2c41e5b5c5714ea5ba7016586bafb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>As well as plastering</b> the wall of the pit, so that his neighbour's soil does not moisten (excessively) from the water."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[One should distance one's] plow:</b> Even if he only plows around the trees, the plowing will weaken the wall's foundations."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b3f7172e00a07dd4b2d1430f7de2e72195d77b31
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Batra",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bava_Batra",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>As well as plastering</b> the wall of the pit, so that his neighbour's soil does not moisten (excessively) from the water."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[One should distance one's] plow:</b> Even if he only plows around the trees, the plowing will weaken the wall's foundations."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9103ab1408ffd228661c517b8509400b8a4ffe68
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,2234 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>השותפין</b><br> בחצר, ויש לכל א' בית פתוח לחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרצו לעשות מחיצה בחצר</b><br> שאין בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [במ\"ו], להכי קתני \"שרצו\". ונ\"ל דרבותא קמ\"ל, דאפ\"ה לא מצי אמר לא נתרצתי אדעתא דמנהגא, אבל ביש בה דין חלוקה, כופין א' לחבירו לחלוק [קע\"א א' וקע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בונין את הכותל באמצע</b><br> דכל אחד יתן מחלקו מקום לחצי עובי הכותל, ולא מצי למימר שלא נתרצה לחלוק על דעת כן, ושדי לו במחיצת נסרים דקה. ומיירי בכבר ביררו חלק כל א', וגם קנו מידן בקניין סודר, או שהחזיק א' בחלקו ע\"י שנעל גדר ופרץ, דאז קנה גם האחר חלק השני [כח\"מ ר\"ג י'], או שהחזיקו שניהן ע\"י הליכה שהלכו בו לאורך ורוחב חלקן, אבל אי ליכא, חד מהנך, אז אפילו קנו מידו, קניין דברים הוא ומצי לחזור בו, מדלא בירר כל א' חלקו [קנ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לבנות גויל</b><br> אבנים שאינן חלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזית</b><br> אבנים חלקות שגררום במגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפיסין</b><br> הוא אריח, שהוא חצי לבינה, והוא טפח ומחצה באורך ג' טפחים [וי\"א על אורך טפח ומחצה וערתוי\"ט עירובין פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבינים</b><br> ג' טפחים על ג' טפחים [וי\"א על רוחב טפח ומחצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בונים</b><br> אף דלהיזק ראיי' די במחיצה דקה, עכ\"פ שמא יפול וקודם שיבנהו יזיקהו בראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כמנהג המדינה</b><br> כמנהג השותפין כשחולקין. \"והכל\", לאתויי כשנוהגין במחיצת קנים, ובלבד שלא יהיה בה אויר להציץ בו לשל חבירו, דהו\"ל היזק ראייה, ולא מהני מנהג. וכ\"כ בנהגו ביתר מגויל, אינו מנהג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים</b><br> דכותל גויל צריך טפח יותר בעביו, מעובי כותל גזית, מפני עוקצין הבולטין בהאבנים שאינן חלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים</b><br> דעובי כותל כפיסין הוא טפח יותר מכותל לבינים, דנותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח טיט באמצע לחברן יחד, משא\"כ בלבינים, נותן לבינה א' של ג' טפחים לעובי הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם</b><br> אף שהחזיק בהן א', שותפין אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות [כמ\"ש ב\"מ פ\"י סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגנה</b><br> שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו</b><br> ה\"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ\"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בבקעה</b><br> מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא\"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו</b><br> ה\"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה חזית</b><br> לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבחוץ</b><br> ר\"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל\"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן</b><br> מיירי שקידם א' ועשה חזית."
+            ],
+            [
+                "<b>המקיף את חבירו משלש רוחותיו</b><br> שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השניה ואת השלישית</b><br> ונמצא שדה הפנימי מוקף מג' רוחותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אין הניקף מחוייב ליתן סיוע להמקיף להוצאות הכתלים מדלא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל</b><br> לתת סיוע להכותלים כפי הצריך לשדהו. ודוקא שהתרצה הפנימי שיבנה החיצון הג' כותלים על מקום של שניהן, דאז הנאת שניהן שוה גם בגוף הכותלים. ולת\"ק בכה\"ג אינו נותן רק כפי הוצאות חצי מחיצת קנים, וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשגדר החיצון הרביעית, אז דוקא בעשה הגדר בינו ובין הניקף אז צריך פנימי ליתן סיוע, אבל בגדר מבחוץ, א\"צ פנימי ליתן כלום, אבל אם הפנימי עשה הרביעית, אפילו אם החיצון עשה ג' רוחות שבחוץ, צריך פנימי ליתן סיוע, כפי הצריך בגדר שבינו לחיצון [קנ\"ח ו'], ואף דאמרי' לעיל דבשדה לא נהגו לגדור. הנ\"מ משום היזק ראייה, אבל הכא עכ\"פ נהנה שלא יכנסו הבהמות לשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל חצר</b><br> של שותפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ארבע אמות</b><br> בגובה, כדי למנוע היזק ראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת שנתן</b><br> ר\"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב\"ד. [וכ' רב\"י ח\"מ קנ\"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד\"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד\"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד\"נ דכה\"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ\"ל נדה נדה, וכ\"כ [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, והיה צ\"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי\"ט שם] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אפילו היה כך הכותל קודם שנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמך לו כותל אחר</b><br> לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגלגלין עליו את הכל</b><br> כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה\"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א\"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח\"מ שס\"ג ס\"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י\"א דכופין על מדת סדום מה\"ט [כח\"מ קע\"ד א']. נ\"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י\"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח\"מ קנ\"ז פ\"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ\"ד סט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת שלא נתן</b><br> מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ\"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל\"כ, לא ראינו אין ראי':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיביא ראיה שנתן</b><br> מיהו בבנה בניין קבוע, הו\"ל בחזקת שנתן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופין אותו</b><br> לבן חצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבנות בית שער</b><br> חדר שלפני השער שיושב שם שומר הפתח למנוע הכל מלכנס לחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודלת</b><br> דאף שיש שומר צריך דלת לשמירה בלילה [ודלא כרמ\"ז]. וה\"ה כל דבר הנצרך מאוד בחצר, אבל לקישוטים שבה א\"צ ליתן [קס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער</b><br> דבאינה סמוכה לר\"ה א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופין אותו</b><br> לבן עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה</b><br> דבאינה סמוכה למלכות אחרת א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [קס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהא כאנשי העיר</b><br> ליתן סיוע להנ\"ל ולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כאנשי העיר מיד</b><br> וי\"א אפי' רק שכר בה דירה לשנה [שם]. ודוקא בשאר נתינות, אבל לצדקה ל' יום, וג' חדשים לתמחוי, ולכסות עניים ז' חדשים, ולקברות עניים ט' חדשים, וי\"א דלכולן בל' יום סגי [י\"ד רנ\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארבע אמות לזה</b><br> ד' אמות מרובעות לכל א', חוץ מד' אמות מרובעות לכל פתח ופתח של בית. ואם רוחב הפתח יותר מארבע אמות, נותנין ד' אמות לתוך משך החצר ברוחב כל הפתח [קע\"א ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעה קבין לזה</b><br> הוא ג' אלף ותש\"ן אמה, באמות מרובעין, והוא ס\"א אמה על ס\"א אמה בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעת חצאי קבין לזה</b><br> ולא נקט ד' קבין וחצי, היינו מדבעי למנקט המנין דנקט ת\"ק, ומצינו דוגמת זה בב\"מ [פ\"ג מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי קב לזה</b><br> הוא ר\"ח אמות מרובעות, והוא י\"ד על י\"ד אמה בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר בית רובע</b><br> כדי לזרוע שם רובע הקב. והוא י' אמות וחומש מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הטרקלין</b><br> [שלאסס] נקרא בלשון יון [טראכלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את המורן</b><br> מגדל קטן שבונין בגנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את השובך</b><br> [טויבענשלאג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את בית הבד</b><br> בית לעצור הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאין שניהם רוצים</b><br> אז אין אחד יכול לכוף חבירו לחלוק, אבל יכול לכופו לומר קנה חלקי או אקנה חלקך, ודוקא בשוייו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> משום סיפא נקט לה, א\"נ דקמ\"ל דאין כאן משום בל תשחית מדלא סגי בלא\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתבי הקודש</b><br> כ\"ד ספרי תנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחלוקו</b><br> ודוקא שהן בכרך א', או בב' כרכים, אבל הן מענין א' [קע\"ג א'], אבל בב' לטיבותא שהן בב' כרכים וב' עניינים, חולקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא יחפור אדם בור</b><br> עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שיח</b><br> חפירה בעומק, וארוך וקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מערה</b><br> מקורה. וה\"ה חריצין ונעיצין [עי' ב\"ק פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמת המים</b><br> [פלוס [בראבען], אף דעדיף מנברכת, דהרי מים חיים בתוכה, אפ\"ה צריך הרחקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נברכת כובסין</b><br> חפירה מרובעת לשרות שם בגדים לכביסה. וקמ\"ל דאף דאין מצויין בה תמיד מים כבאמת המים, אפ\"ה צריך להרחיק [ואף דאמה ונברכת כ\"ש הן משיח ובור וכו'. י\"ל דקמ\"ל בור ושיח וכו' אף דעמוקי' טפי. סגי בהרחקת ג\"ט, וקמ\"ל הנהו דאף דאינן עמוקים כ\"כ, אפ\"ה צריך ג\"ט להרחיק] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים</b><br> ר\"ל מכותל בורו, וכותל הבור ג\"כ ג' טפחים, נמצא מחלל בור לחלל בור מרחק ו' טפחים. ואפילו אין לחבירו בור, צריך להרחיק מקצה גבולו ג' טפחים, דשמא יעשה גם חבירו בור ונ\"ל דנקט מכותל חבירו דאפילו יש שם כותל מצי למימר שמא יסתור כותלו ויחפור שם גם הוא בור ולהכי צריך להרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסד בסיד</b><br> את כותל הבור, שלא יתלחלח קרקע חבירו ממימיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הגפת</b><br> פסולת הזיתים שנעצרו [עהלדריזען] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הסלעים</b><br> אבנים, משום שמרפים ומרטיבין הכותל בזיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסד בסיד</b><br> להכי לא כלל הך בבא ברישא, דהכא סד כותל חבירו ורק בסיד מועט, מדיש רק זיעה מועטת, ועוד דבהני בסד לחוד סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרהיקין את הזרעים</b><br> ר\"ל לזרוע שם, מדמרטיבין הכותל אף שלא ישקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המחרישה</b><br> אף שחורש רק סביב האילנות, החרישה מרפה יסוד הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי רגלים</b><br> שכשמשתין ממסמס לבינים שאינן שרופים שבכותל. מיהו בשרופים דינן ככותל אבנים, שמרחיק ממנה רק טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרחיקין את הרחים</b><br> קטנה של יד, שמניד הכותל, וברחיים גדולה צריך טפי, וכן כל מלאכה שיש בה הקשה. ואפילו נבנה כותל החצר אחר שבנה המזיק כל הנהו, אפ\"ה צריך המזיק להרחיק [קנ\"ה ז' וט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מן השכב</b><br> הוא אבן התחתון של הרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבעה מן הרכב</b><br> הוא אבן העליון, שהתחתון רחב ממנו טפח לכל צד סביב, ונקט שכב שממנו יכול למדוד מכוון. ואע\"ג שהוא בעצמו אינו מזיק, דמינח נייח, ונקט רכב, מדהוא המזיק בנדנודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת התנור</b><br> ירחיק מהכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מן הכליא</b><br> הוא בסיס התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבעה מן השפה</b><br> שפת התנור, והבסיס בולט טפח סביב לתנור. מיהו כותל התנור בכלל הד' טפחים [שם ח']. ונקט כליא שממנו יכול למוד מכוון בצמצום, ונקט תו שפה מדשם האש, ומשם יש לחוש לנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות</b><br> רווח מפי התנור עד התקרה, שלא ידליק לתקרה ויוזקו השכנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך שיהא תחתיו מעזיבה</b><br> טיח טיט ואבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה טפחים</b><br> שלא ידליק לתקרת העליי' וע\"ג צריך ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכירה טפח</b><br> למעזיבה, מדאין היסיק' גדול כבתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הזיק משלם מה שהזיק</b><br> אף שהרחיק כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאם הזיק פטור מלשלם</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת אוצרו של חבירו</b><br> שחמימותן מזיק לפירות שבאוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רפת בקר</b><br> להכי לא כלליה תנא בהדי חנות. דהתם טעמא משום חום, והכא משום ריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמת</b><br> ר\"ל הלכה פסוקה בלי גימגום הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביין התירו</b><br> בכל הנך דלעיל מותר לעשותן תחת אוצר יין של חבירו שהחום משביח ליין שבא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא רפת בקר</b><br> דהריח קשה ליין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנות שבחצר</b><br> ר\"ל הבא לעשות חנות בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין</b><br> רק עושה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקול הרחים</b><br> מדכבר החזיק. ודוקא בקול קטן, אבל בקול שיש בו נדנוד קרקע, אפילו החזיק כמה שנים לא מהני [קנ\"ה ל\"ו], וי\"א דבקול קטן אפילו לא החזיק שרי [קנ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקול התינוקות</b><br> שלומדי תורה אפילו לא החזיק, וה\"ה כל קול מילי דמצוה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו</b><br> כעין ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יסמוך לו כותל אחד</b><br> שיהיו ג' הכותלים כעין ת :"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> שיהי' המקום שבין ב' הכותלים רחב לדריסת בני ר\"ה, דדריסתן מועלת לחזק יסוד הכותל. ודוקא בעיר חדשה שאינה עומדת עדיין ס' שנה [ולרתוי\"ט, שאדם זוכר מתי נבנת] אבל ישנה, כבר נדושו היסודות היטב. וכ\"כ כותל שאין ארכה ד' אמות א\"צ לחזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלונות</b><br> ר\"ל בבא לבנות כותל נגד חלונות חבירו. צריך להרחיק מהן בהמשך, מלמעלן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, צריך שיהיה גבוה מהחלונות ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלמטן</b><br> דאם הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהיה ראש הכותל נמוך מהחלונות ד' אמות. וזה, משום היזק ראייה, שלא יעמיד עליה ויציץ לתוך חלון חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכנגדן</b><br> אם הכותל עובר כנגד החלון, צריך להרחיקה מהחלון ד' אמות שלא יאפיל אורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע אמות</b><br> וכל זה, משום דהחזיק זה בחלונו כדינו, וכלקמן, ולהכי כל הרוצה לפתוח חלון למקום שאינו מזיק עדיין לחבירו, יכול חבירו למחות בו, דשמא יבנה הוא אח\"כ סמוך להחלון, ויטעון שקנה החזקה זאת ממנו לפתוח חלון לחצירו, מיהו אף שיכול למחות, אם לא מיחה, אין שתיקתו מחילה, מדאין מזיקו עדיין [קנ\"ד ט\"ז]. אבל בפתח חלון לחצר חבירו, הוה שתיקתו מחילה לגבי היזק ראייה [שם ז'], ודוקא בעשה מעשה שפתח חלון, אבל חצר השותפין, אף שהיה כמה שנים בלי מחיצה ביניהן, יכול לכופו לעשותה השתא [שם ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הסולם מן השובך</b><br> של חבירו."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא תקפוץ הנמיה</b><br> [מארדער] שטורף היונים אע\"ג שיש ביניהן כותל צריך להרחיק מהכותל ד' אמות, ואפילו לר' יוסי במשנה י' דס\"ל על הניזק להרחיק א\"ע, הכא שאני דזימנן כמעט שהעמיד הסולם תקפוץ הנמיי' ולהכי חשבינן ליה כמזיקו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הכותל מן המזחילה</b><br> שרוצה לבנות כותל נגד אורך המזחילה [דאכרעננע בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיהא זוקף את הסולם</b><br> לעלות לתקן מזחילתו שהחזיק בה [קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה</b><br> דאוכלין זרעונים הנשטחות בחצרות להתיבש מיהו ביש נ' אמה שרי אפילו אינן שלו דשאני הכא מסיפא דאינו מצוי חוץ לעיר זרעונים שטוחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יפסידו שדות אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין</b><br> ר\"ל כור לכל רוח סביב בעיגול. והיא 6/7 273 אמות מרובע בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא שגר היונה</b><br> ר\"ל כך מרוצת פריחתן בפעם א'. ולת\"ק כיון דבחמשים אמות מלו כרסייהו, לא אכלי טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לקחו</b><br> כשכבר בנוי כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בית רובע</b><br> ר\"ל אפילו אינו מרוחק משדה חבירו רק י' אמות וחומש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא בחזקתו</b><br> דטענינן ללוקח לומר דהמוכר עשאו ברשות, ואפילו נפל חוזר ובונהו מה\"ט [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניפול</b><br> ר\"ל גוזל קטן ורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנמצא בתוך חמשים אמה</b><br> משובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא של מוצאו</b><br> דמעוברי דרכים נפל ואין בו סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בין שני שובכות</b><br> תוך נ' לשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרוב לזה שלו</b><br> וכולה מתני' לא שייכא הכא רק באלו מציאות [ב\"מ], רק נקט' הכא מדדמי לדלעיל בשיעור נ' אמה. מיהו אם יוני שובך א' מרובין מבחבירו, רוב וקרוב רוב עדיף [ר\"ס ח']. ואי\"ל בל\"ז ניחש לרובא דעלמא, דהרי היכא דליכא חזקת ממון וודאי, הולכין גם בממון אחר הרוב. י\"ל דמיירי בנמצא בשביל של כרמים, או בכל מקום מוגבל. כעיר שרובא ישראל, וא\"כ כל מקום שיש רובא דאית' קמן ורובא דליתא קמן*), דאיתא קמן עדיף [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני נוי העיר, ובארץ ישראל מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב</b><br> [באקסהארנבום] שפריו דומה לקרן עז, והאוכל מפריו נתרפא מחולי הנקרא זאדברעננען בל\"א, ולכן נקרא גם כן זאדשאטענבוים בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקמה</b><br> עץ תאנה יערי ובל\"א נקרא [זיקעמארעס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים אמה</b><br> דענפיהן מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה</b><br> דמגנה יופי העיר."
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נותן דמים</b><br> כל יושב העיר פטור מלשלם דמי האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> כל יושב העיר משלם להיזיקו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ואינו נותן דמים</b><br> דבני העיר נקראים מוחזקים, מדעכ\"פ צריך לקצוץ, אח\"כ אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין גודן קבוע</b><br> שזורין שם תבואה הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים אמה</b><br> שלא יזיק המוץ לבני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יזיק המוץ לנטיעות וניר של חבירו, והיינו דמסיים ומרחיק וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא יזיק</b><br> ר\"ל במתני' דלעיל, הוא משום נוי העיר ואין בידן למחול לנוול עיר ארץ ישראל, מה שאין כן הכא ה\"ט משום היזקו ובידו למחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבורסקי</b><br> בית לעיבוד עורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העיד חמשים אמה</b><br> משום ריח רע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר</b><br> דרוח מזרחית חמה ואינה מזקת כל כך. ומדלא קאמר נמי כן בנבילות וקברות ש\"מ בנבילות ובקברות שרי. דנבילות מדלא קביע שלבסוף יסחבוה כלבים וחיות, ובקברות מדאתקבר וגם בשניהן אינו מסריח רק עד שיכלה הבשר. אבל לכאורה תמוה דכשיש כאן ב' עיירות א' במזרח וא' במערב יהיה הרווח שביניהן מותר לעיר המערבי ואסור למזרחי ואיך תחשב הרווח זה חמה לזו וצוננת לזו. וי\"ל דעיר המערבי מה\"ט שרי לעשות בורסקי בהרווח שבין ב' העיירות מדאין לה לחוש לריח רע שיובא לעירה ע\"י שום רוח דאי רוח מזרח, הרי אינו נושבת בחוזק, ואי משום רוח מערבית הרי אינו נושא הריח לעירם, אלא אדרבה ישאוהו להלן דחוק מעירם, ואם באמת יש עיר אחרת במזרח בסמוך שם שאפשר שיגיע לשם הריח, באמת אסור לעיר המערבי לעשות שם בורסקי, אבל במערב העיר אסור לעשות בורסקי, אפילו אין עיר אחרת סמוך לשם, דנהי דאין להן לתוש לרוח מזרחי אפילו אם היה חזק, דהרי הוא נושב ממזרח למערב, וירחיק הריח מהעיר, עכ\"פ כשישיב רוח מערבי החזק יביא הריח להעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה</b><br> דמתפללין לאותה צד, דשכינה במערב. [ואף דמלא כל ארץ כבודו. אפ\"ה כמו שיש חילוק בין כח הנשמה שבלב לכחה שבשאר אברים. כ\"כ מבשרי אחזה אלהי, דאין קדושת אלהותו ית' והשגחתו בכל מקום בשוה, תדע וכי ס\"ד שתהיה השראת שכינתו ית' ח\"ו במקום הטינופת והטומאה שוה כבמקום הטהרה והקדושה. וגם מתנ\"ך מוכח שאין השגחה מהקב\"ה שוה בכל אדם, ובכל זמן, ובכל מקום, דהחילוק שבין אדם לאדם מבואר, דכתיב עיני ה' אל צדיקים וברשעים כ' והסתרתי פני מהם, והחילוק שבזמן נזכר ג\"כ בכתוב, בעת רצון עניתיך, והחילוק שבמקום ג\"כ מבואר בכתוב, דכתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים. ואמרי' בספרי, כתוב א' אומר הנה עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכתוב א' אומר והיה עיני ולבי שם כל הימים. כביכול אין עיני ולבי אלא שם. והארכתי בזה הרבה בדרשותי. ואין כאן המקום להאריך, אבל עכ\"פ שמעינן מהנ\"ל שיש לומר שרוח א' מסוגל להשראת שכינתו ית' יותר ממקומות אחריה. וחז\"ל גלו לנו שהוא צד מערב, כדאמרי' בש\"ס הכא. אמנם תמיהני מאוד האיך אפשר לומר שיהיה מערב אסור ומזרח מותר. הגע בעצמך כשיהיו ב' עיירות זה אחורי זה, הראשון במזרח והשני במערב יהיה א\"כ הרווח שביניהן אסור לבני עיר שבמזרח משום דהרווח להם במערב. ולהעיר שבמערב יהיה אותו רווח בעצמו מותר לבורסקי, משום דהרווח ההוא להם במזרח עירם, וא\"כ יש לתמוה ג\"כ, אם שכינה במערב לעיר שבמזרח, איך יהיו בני עיר שבמערב מותרים להעמיד שם בורסקי. וראיתי לרבעתו\"ס כאן [ד\"ה וצבא] שהקשו וז\"ל וא\"ת בלילה נמי למזרח משתחוים. וי\"ל דאין לנו ללמוד רק ממה שאנו רואין עכ\"ל. א\"כ יש לישב קצת קושיתינו, דאף דהרווח שבין ב' העיירות, הוא מערב לזאת ומזרח לזאת, עכ\"פ דנינן לכל עיר כפי מה שנראה להן. ואותן שנראה להן אותו הרווח כמזרח מותר, וכמערב אסור. ועדיין לא נחה דעתי דהרי כל כדור הארץ עגול הוא, ואין שם נקודה שנכנהו מזרח ולא יהיה גם כן מערב, דבעלות לשם השמש הוא מזרח, ובהתעלמה משם נקרא מערב. ואיך א\"כ נוכל לומר שכינה במערב. ולכן נלפע\"ד דשכינה במערב דבר נעלם ונשגב משכל אנושי, ואנן רק ניחש לשמא הכא ובברכות [דס\"א ב'], כדחיישי לשמא באף מי רגלים יפין לה [כרט\"ז בא\"ח קל\"ב סק\"ב ע\"ש]. ולא קיי\"ל כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את המשרה</b><br> ר\"ל לשרות פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הכרישין</b><br> לזרוע [קרעססע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת החרדל</b><br> ר\"ל לזרוע [זענף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הדבורים</b><br> בכוורתם, בכולן ירחיק נ' אמה, מדמזיקין זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מתיר בחרדל</b><br> דמצי א\"ל הרי גם אני ניזק, שדבוריך אוכלין ומפסידין חרדלי. וקיי\"ל דבכולן די בשירחיק ג' טפחים כדי שלא יהיה ההיזק רק ע\"י גירי דיליה [קנ\"ה ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני השרשים אבל בור מאילן א\"צ להרחיק אלא קוצץ ויורד כסוף מי\"ב, והטעם דאין האילן נפסד עי\"ז, משא\"כ בור נפסד משרשי אילן שבאין לתוכו שהשרשים מתפשטים ממנו לצד מטה ולמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> ששרשיהן מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מלמעלה בין מן הצד</b><br> ר\"ל בין שאחד מהן למעלה בהר, ובין ששניהן על קרקע שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הבור קדמה</b><br> ונטע הלה ולא הרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> בעל הבור לבעל האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקיץ</b><br> דהמוציא מחבירו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה נוטע בתוך שלו</b><br> דמדלא בא ההיזק מיד כשנטע, רק אחר זה בא הנזק ממילא, רשאי. והכי קיי\"ל [שם ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו</b><br> בין לשדה אילן או תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> דהיינו כפי צורך רווח לחרישה, ובאין חורשין לאילנות, אינו מרחיק כלל [שם כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל אילן</b><br> אף שאין הפסדן מרובה כגפנים, מרחיק כלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>וזה סומך לגדר מכאן</b><br> קמ\"ל דלא חיישינן שמא ברוב הימים יפול הגדר ויוכרח עי\"ז לעשות גדר חדש שלא כדין [פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמיק שלשה טפחים</b><br> בעל השדה מותר לקצץ השרשים בעומק ג' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה חופר</b><br> בעל השדה, אם היה חופר בשדהו בור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והעצים שלו</b><br> של בעל השדה, וארישא נמי קאי. מיהו תוך ט\"ז אמה מהאילן, דהיינו כדי יניקת האילן, השרשים הנקצצים הן לבעל האילן [שם]. ואילה\"ק*) מלעיל שלהי ב\"מ, ומה התם שגוף הירק עומד באויר התחתון אפ\"ה אמרינן רואין מהיכן ירק זה חי, מכ\"ש הכי שכולו טמון בשדה חבירו נאמר רואין מהיכן שורש זה חי. י\"ל הכא שאני מדהשתרשו השרשים לצדדים וכל בעלי שדות. הסמוכי' זל\"ז מחלו להדדי יניקת השרשים בקרקעיתם, כל עוד שלא יצטרכו הם בעצמן להקרקע. תדע, דאל\"כ גם מפירות גוף האילן יהיה יכול לטעון השכן חלק, מדינקו השרשים מקרקעיתו. אלא כדאמרן. ומה\"ט לא דמי נמי לשטף נהר זיתיו [ב\"מ פ\"ח מ\"ה] ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ</b><br> הענפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא המרדע</b><br> בגובה בכדי שהמוליך השוורים לחרוש, יהיה יכול לנשא המרדע [פייטשע בל\"א], כשמוליך השוורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי המחרישה</b><br> שלא יעכבוהו כשיחרוש. ונ\"ל דכשהתרצה סתם להניח הענף, אפ\"ה*) חולקין בפירות [כשלהי ב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> שצלן עב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד המשקולת</b><br> [זענקבלייא], והוא חוט שיש לבוני החומה, כדי לראות בה אם הרום שוה בהחומה, ור\"ל קוצץ כל הנוטה מעבר למצר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית השלחין</b><br> ר\"ל ואם השדה שנוטה האילן לתוכו הוא בית השלחין, דהיינו שדה יבישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האילן</b><br> אפילו אינו חרוב ושקמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד המשקולת</b><br> כל גובה בענפים שכנגד השדה. שמונע הטל והגשם מלהרטיב"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת</b><br> מדאין קציצתו היזק כל כך וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או חבילי זמורות</b><br> וא\"צ כדי רווח הרוכב, מדגחין ועובר תחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה</b><br> שמא יאהיל על טומאת מת, ויטמא לכל העובר תחתיו אז, דרק בחצר לא שכיח מת משא\"כ בר\"ה. והלכה כת\"ק מדאינו מזיק בידים רק ע\"י גירא דליה, ותו דגם בר\"ה לא שכיח מת, דניחש שיאהיל אז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חזקת הבתים</b><br> דכל המביא עדים שקרקע זו שלו הוא, אין אחר יוכל להחזיק בה בלי שטר, אם לא שיביא עדים שהשתמש בה ג' שנים באין מוחה, דעד ג' שנים מזדהר אינש בשטריה, טפי לא, ואפילו מודה המחזיק שלא היה לו שטר מעולם, שקנה השדה בלא שטר, עכ\"פ נאמן אחר ג' שנים במגו דטען שהיה לו שטר ואבד, משא\"כ תוך ג' שנים מדלית לי' מגו, קרקע בחזקת בעליה עומדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובכות</b><br> [טויבענשלאג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הבדין</b><br> לעצור השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית השלחין</b><br> שדה יבישה שצריך להשקותה. ומדיש לה מעין להשקותה היא עושה פירות תדיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעבדים</b><br> אף דקיימא לן גודרות [ר\"ל צאן וה\"ה כל בעל חי] אין להן חזקה [קל\"א]. י\"א דהיינו רק שאינן כמטלטלין שכשמוחזק בהן אף שיש לאחר עדים שהיו שלו, נאמן המחזיק לומר לקחתי [קל\"ג], אבל בגודרות לא מהני חזקתו, דשמא מאליו נכנס לרשות המחזיק, אבל בהחזיק ג' שנים. גם בגודרות מהני. והכי קיי\"ל [ש\"ך ח\"מ קל\"ה סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום</b><br> ר\"ל רצופות [ח\"מ וקמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדה הבעל</b><br> המסתפק בגשמים, ועושה פירות רק פ\"א בשנה, וה\"ה שדה אילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מיום ליום</b><br> ומה היא חזקתה. ר' ישמעאל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה</b><br> ר\"ל בסוף שנה ראשונה, אם זרע ואסף התבואה בהן, דבפחות מג' חדשים אין שום תבואה גדילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה באחרונה</b><br> בתחלת שנה אחרונה, בזרע ואסף בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שמנה עשר חדש</b><br> קמ\"ל מניינא, למימרא דבעינן ג' תבואות רצופין, אז הוה חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חדש בראשונה</b><br> אם זרע ולקט בו ירקות, או שחת לבהמה שגדילין תוך חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן</b><br> ר\"ל שדה תבואה, שכל פירותיה נלקטין בפעם א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בשדה אילן</b><br> של מיני אילנות הרבה, שכל מין אילן יש לו פרק אחר ללקיטתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנס את תבואתו</b><br> תבואת הכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסק את זיתיו</b><br> ר\"ל קצר זיתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנס את קייצו</b><br> שכינס לביתו תאני' שנתייבשו בשדה, אחר שלקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלש שנים</b><br> אע\"ג שכל הג' היו בשנה א'. וקיי\"ל דבשדה בעל ואילן צריך ג' תבואות ממין א', וי\"א דצריכות ג' שנים רצופות [קמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש ארצות לחזקה</b><br> דקיי\"ל דמחאה בפני שנים מבטלת החזקה, אפילו שלא בפני המערער, דהם יאמרו הדבר לאחרים, ואחרים לאחרים עד שישמע להמחזיק, ולפיכך הים לו להזהר בשטרו, להכי תאמר הכא דג' ארצות בא\"י חלוקות זו מזו לעניין חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> בעל הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזיק בגליל</b><br> ר\"ל דאז החזיק אחר בקרקע שלו ג' שנים בגליל. והא דנקט יהודה וגליל דוקא, ולא קאמר היה באחד והחזיק באחרת. קמ\"ל דיהודה וגליל לעולם אין שיירות מצוייות מזה לזה, משא\"כ מעבר הירדן להן, דוקא בשעת מלחמה אין שיירות מצוייות מזל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> דמדאין שיירות מצוייות מזו לזו, אף דחזקה יש לה קול, וודאי נשמע להמערער עכ\"פ המחאה אין לה קול [תוס' כתובות די\"ז ב'], ולהכי הו\"ל להמחזיק להיות נזהר בשטרו, דשמא מחה הלה והוא לא שמע, מדאין שיירות מצוייות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא עמו במדינה</b><br> אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי שיהא באספמיא</b><br> [שפאניען], והיה מהלך שנה מא\"י בימי התנאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחזיק שנה</b><br> דבמוחזק שנה יצא הקול לכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויבא לשנה אחרת</b><br> דס\"ל לר\"י דטעם חזקה ג' שנים, לא משום שטר [כלעיל סי' א'], רק משום דלא שתיק אינש רגע למי שמשתמש בקרקעו, ולפיכך אפילו אין שיירות מצוייות, בג' שנים ודאי נודע לו והוה חזקה אבל בשהיה עמו בסמוך לו משערין הזמן לפי מה שיוכל להוודע לו שהחזיק זה ע\"י השיירות המצוייות. וקיי\"ל כת\"ק, דאפילו החזיק בפני המערער צריך שלש שנים, ובאין שיירות מצוייות אפילו בטפי מג\"ש אינה חזקה [קמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חזקה שאין עמה טענה</b><br> שאינו טוען שקנה הקרקע או שנתנה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> ולא פתחינן לי' שמא שטר היה לך ואבדתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא משום ירושה</b><br> שהחזיק ג' שנים וטוען שירשה מאביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו צריך טענה</b><br> א\"צ לברר איך באה ליד אביו, אבל צריך ראיה שדר בה אביו יום א'. וה\"ה לוקח או בע\"ח שגבאה בחובו, א\"צ טענה [קמ\"ו ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומנין</b><br> שבנו או תקנו הקרקע ג' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשותפים</b><br> בקרקע שאין בה דין חלוקה [כלעיל פ\"א מ\"ו], והחזיק בכולה, או שיש בה דין חלוקה ואכל חציה ג' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאריסין</b><br> שהיה כבר אריס בשדה זו לאבותיו של בעל השדה, ליתן לבעלים מחצה. שליש, או רביע, והשאר לאריס, והתנו שאין יכול לסלקו לאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפוטרופין</b><br> בין שמנהו ב\"ד או אבי היתומים, על נכסי יתומים, או שמנהו אדם על נכסיו, בין שהוא אפטרופס על שדה שהחזיק, או שהוא אפטרופס על נכסים אחרים של אותו שהחזיק, או שהוא אפטרופס על השדה עצמה, לא מהני חזקתו [קמ\"ט כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חזקה</b><br> וה\"ה במטלטלין, שדינן שאפילו יש לו עדים שהן שלו, אפ\"ה אם אחר מוחזק בהן והן דברים שאינן עשויין להשאיל או להשכיר, נאמן לומר ממך קניתים, עכ\"פ באומן שניתן לו החפץ לתקן, אינו נאמן לומר שקנה חפץ זה וכ\"כ שותף אינו נאמן לומר שקנה דבר של שותפות, וכ\"כ אפטרופס [קע\"ט], אבל כולן כשיש להן מגו דהחזרתי, או לא נתת לי מעולם, או לא הייתי שותף ואפטרופס שלך מעולם, אז נאמנים לומר לקוח הוא בידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לאיש חזקה בנכסי אשתו</b><br> באכל פירות נכסי מלוג שלה, דהיינו מה שירשה מאביה, ואפילו כתב לה בעודה ארוסה, דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אפ\"ה אין דרך האשה לדקדק עמו כשאעפ\"כ יאכלן, ולפיכך אין אכילתו חזקה. מיהו בעשה מעשה בגוף הקרקע יש לו חזקה. ובנכסי צאן ברזל שלה, לא שייך כלל חזקה דבל\"ז כתובים עליו [עי' כתובות פ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה</b><br> ואפילו ייחד לה קרקע אחרת למזונותיה, אפ\"ה אין דרכו להקפיד כשתאכל גם זאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לבן בנכסי האב</b><br> כשסמוכין על שולחן א', וה\"ה אב ובתו או שאר קרובים כשסמוכין על שולחן א', אין מקפידין זה על זה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים</b><br> דבאחר צריך חזקה ג' שנים, ובאומן וחביריו הנ\"ל לא מהני חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחזיק</b><br> שחבירו מערער עליו וטוען שמחזיק שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בנותן מתנה</b><br> שמודה שנתנה לו וא\"ל לך חזק וקני, וכ\"ש במכר, רק שרוצה לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאחין שחלקו</b><br> והחזיק אחד מהאחין בשלו, נקנה לחבירו חליפיו [ר\"ג ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת הגר בלי יורשים, שכל נכסיו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעל</b><br> שהעמיד דלת או עשה מנעל, או שהיה הפתח פתוח ונעלו וחזר ופתחו, וי\"א שצריך לנעול במפתח [קצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדר</b><br> אפילו היה כבר גדר והשלימו הוא לגובה י' וי\"א דאפילו לפחות מי' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרץ</b><br> ואפילו היה שם פרצה שאפשר לכנס בה בדוחק, והרחיבה קצת שיכנסו בה ברווח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> כל שהועיל קצת במה שעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דכל אלו הג' בכלל חזקה הן שקרקע נקנה בה, וכ\"ש בכסף ושטר. מיהו איש שמכר לאשתו בעד מעות שאינן ידועין לו, לא מהני חזקתה, דמצי למימר, לגלויי אם יש לך מעות מכרתי לך [אה\"ע פ\"ה ט'], ואיש שקנה מאשתו נכסי צאן ברזל, או שדה שכתב לה אפותיקי על ק' ור' שלה, או שקנה ממנה שדה שמיוחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהכניסה, לא מהני חזקתו, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי [ח\"מ קנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמין לו את הכל</b><br> דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים בשלישית</b><br> שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ\"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח\"כ הוזמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלשין ביניהם</b><br> ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ\"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל\"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב\"ק דף כ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מצטרף עמהם</b><br> לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלש עדיות</b><br> דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן עדות אחת להזמה</b><br> דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכירים</b><br> המתטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחים</b><br> רחיים דיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> בחצר של שני שותפין מיירי, דלא קפדי אהדדי, אבל בקפדי, אף דבגוף הקרקע לא מהני חזקתו כלעיל סימן ל\"ב. אפ\"ה בתשמיש כי האי מחזיק, [ולהרמב\"ם בשותף א\"צ ג' שנים], וכ\"כ אחר שהחזיק בתשמיש זה בחצר חבירו ג\"ש, מהני חזקתו אם טוען שמכרה או נתנה לו [ק\"מ ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או גבוה שלשה</b><br> שלא יתפזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דבכל הני אפילו שותף קפיד [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרזב</b><br> [ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר\"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור\"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע\"פ כל שפת הגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש למקומו חזקה</b><br> שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי\"א דצריך עכ\"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [קנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזחילה</b><br> הוא הצינור הגדול הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לה חזקה</b><br> במקומה. מדקבוע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סולם המצרי</b><br> שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצורי</b><br> שיש לו ד' שליבות או יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלון המצרית</b><br> קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה חזקה</b><br> ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצורית</b><br> שהוא גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לה חזקה</b><br> ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי\"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל\"כ לא חשוב חלון [קנ\"ד י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא חלון המצרית</b><br> להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה</b><br> והוא ג\"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן</b><br> [איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזיז</b><br> כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד טפח</b><br> ה\"ה יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו חזקה ויכול למחות</b><br> כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין יכול למחות</b><br> כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א\"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע\"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי\"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי\"א דקיי\"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [קנ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין</b><br> ר\"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [קנ\"ד ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח בית בחצר אחרת</b><br> וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפתחנה לחצר השותפין</b><br> מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו</b><br> אפילו בניין חדש בונה בחלקו שבחצר, ואפילו בית שיש לו בחצר אחרת [וי\"ח], ופותחו לתוך ביתו שפתוח לחצר זה, או בונה עליי' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותחה לתוך ביתו</b><br> דהחצר משועבד לחדרים המצורפים לבית זה שעמד בו כבר, רק שלא יפתח החדרים החדשים להחצר להדיא [שם א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלון כנגד חלון</b><br> משום צניעות, אלא ירחיק מעט למן הצד., ולא חיישי' שיציץ [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשנו גדול</b><br> דבגדול אינו יכול להשתמר מראייתו כבקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד לא יעשנו שנים</b><br> ואפילו מדתן שוה כמו האחד, דבשנים צריך להשתמר טפי מראייתו מבאחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה אותו שנים</b><br> דהרי בל\"ז צריך לאצטנועי מבני ר\"ה, ודוקא בהוא תוך גובה ד' אמות מר\"ה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים</b><br> וחכמים חוששין שמא יתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין זיזין</b><br> עי' לעיל סי' ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזוזטראות</b><br> [גאללעריא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים</b><br> למטה מגובה גמל ורוכבו. מיהו אנן נוהגין להקל בכל זה, מדמחלו זל\"ז בני ר\"ה [תי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם רצה כונס תוך שלו</b><br> כשיעור הוצאת הזיזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו בחזקתה</b><br> דטענינן ללוקח שהמוכר לו, כינס לתוך שלו. ולא דמי לדלעיל פ\"ב מ\"ז דאמרינן דבספק כך וכך קוצץ ואינו נותן דמים, דהכא מדודאי עיר קדמה והניחו לו להוציאו ש\"מ דכינס, משא\"כ התם הרי אפילו קדם האילן צריך לקצצו, להכי כשקוצץ ה\"ל אח\"כ המע\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את הבית לא מכר היציע</b><br> חדר שבעובי הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו</b><br> ר\"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את החדר שלפנים ממנו</b><br> אף שפתוח להבית. ואף דכ\"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי\"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים</b><br> והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח</b><br> מבית להגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מכור</b><br> ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הדות</b><br> בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע\"ג קרקע [עי' פירושינו ר\"ה פ\"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שכתב לו עומקא ורומא</b><br> והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד\"ה א']. גם בל\"ז נ\"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב\"מ דנ\"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א\"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> וקיי\"ל כר\"ע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרן לאחר</b><br> שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דמוכר בעין יפה מוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הדלת</b><br> שקבוע בבית בצירים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את המפתח</b><br> [שליססעל], אפילו קבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את המכתשת הקבועה</b><br> שמחובר בקרקע בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את האיצטרובל</b><br> כך נקרא בל\"י הכן [געשטעלל] בל\"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את הקלת</b><br> אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל\"א, שמקבל התבואה לטחון, וי\"א שמקבל הקמח הנטחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את התנור ולא את הכירים</b><br> שאינן קבועין בארץ."
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערות</b><br> שפתוחין לחצר או להבתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את המטלטלין</b><br> כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> חוץ ממאכלים שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד</b><br> לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר</b><br> דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הים</b><br> הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הממל</b><br> האבן העליון שטוחנין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבתולות</b><br> ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר את העכירין</b><br> נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ\"ל, לכבוש השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגלגל</b><br> [שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ\"ל על הנסרין לכבוש הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקורה</b><br> שכובשין בה הנסרים על הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקורה</b><br> ואין הלכה כר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הנסרים</b><br> דפין שמניחין עליהן הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הספסלים</b><br> שיושבין עליהן במרחץ להזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הוילאות</b><br> שמתנגבין בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים</b><br> כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את אוצרות של עצים</b><br> לחמם המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הבדין ובית השלחין</b><br> גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ\"ק]* וכמ\"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר את העיר מכר אה הסנטר</b><br> כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם לצורכה</b><br> הסדורות לגדר סביב לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם לצורכו</b><br> לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע</b><br> אף שהגיע להקצר [רט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מחיצת הקנים</b><br> קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא פחותה מבית רובע</b><br> שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השומרה</b><br> סוכת השומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה עשויה בטיט</b><br> גירס' ר\"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת החרוב</b><br> [באקסהארנבוים]."
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו מורכב</b><br> שעדיין בחור ורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת בתולת השקמה</b><br> עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה</b><br> אף שהוכן לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע</b><br> אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט</b><br> לגי' ר\"ח הנ\"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בנותן מתנה נותן את כולם</b><br> וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ\"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכו בכולם</b><br> אפילו בור ודות ושובך שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת בלי יורש שנכסיו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש את כולם</b><br> דמקדיש בעין יפה מקדיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת סדן השקמה</b><br> ס\"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את הספינה מכר את התורן</b><br> [מאסטכוים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הנס</b><br> [זעגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת העוגין</b><br> [אנקער] ונקרא עוגין ע\"ש הלהן תעגנה, שהוא לשון עיכוב, שהברזל ההוא ישליכוהו אל תחתית הים והוא קשור בחבל, כדי לעכב הספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת כל המנהיגין אותה</b><br> [רודער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר לא את העבדים</b><br> משרתי הספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את המרצופין</b><br> [זעקקע] לסחורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את האנתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון כללות הסחורה [לאדונג] בל\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקרון</b><br> [וואגען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הפרדות</b><br> כשאינן קשורות עמו [ר\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הקרון</b><br> אפילו קשורות עמו, מדיכול לרכוב עליהן בלי קרון למחוז חפצו."
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הצמד</b><br> [יאך] שצומד צואר השוורים יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הבקר</b><br> אפילו במקום שמקצתן קורין לצמד בקר או איפכא. מיהו בקשורין יחד שניהן מכורין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין הדמים ראיה</b><br> אם טעה בכדי שהדעת טועה, יש בו אונאה או בטול מקח [כפ\"ד דב\"מ סי' י\"ז], ואם בכדי שאין הדעת טועה, אמרי' במתנה נתנן לו. ודוקא במקום שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר, אבל כשהרוב קורין נצמד בקר, אמרי' הדמים מודיעין, ואם כולן קורין לצמד בקר, אפילו בלא הודעת הדמים הכל מכור [ר\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר כליו</b><br> סק ודסקיא, אפילו היו עליו בשעת מכירה, אבל אוכף הוא [זאטטעל] בל\"א, ומרדעת [דעקקע] שעליו לחממו. [אולם מרדע הוא [פייטשע] או [קאנשוק] בל\"א, ועיין פרק ה' דשבת מ\"ב ובערוך ערך מרדע], אפילו אינן עליו, מכורין עמו [ר\"כ ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמורך הוא</b><br> דשאלו לו, הכי חמורך הוא. מכרהו לי, אז אמרינן דלא נתכוון רק לחמור לבדו. ולר' יהודה הנ\"ל הדמים מודיעים, וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר את החמור מכר את הסייח</b><br> [פיללען]. ודוקא באמר המוכר חמור מניקה אני מוכר לך דאם לא לולדו נתכוון א\"צ לחלב החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הפרה לא מכר את בנה</b><br> אף שאמר המוכר מלת מניקה, אמרי' דלחלב נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר אשפה</b><br> ר\"ל מקום גבוה או עמוק לכינוס הזבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר בור מכר מימיו</b><br> המכונסים בו. וקיי\"ל דלא מכר מימיו, וי\"א דקיי\"ל כמתני' [ר\"כ ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח פירות שובך מחבירו</b><br> מיירי שמכר בית השובך עצמו, שיהיו כל הנולדים בו כל השנה ללוקח, דבכה\"ג הו\"ל כמוכר דקל לפירותיו, שאינו כמוכר דבר שלא בא לעולם [כסי' ר\"ט ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפריח כריכה ראשונה</b><br> ר\"ל זוג ראשון יניח למוכר לצוותא לאבות שלא יברחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות כוורת</b><br> שמכר בלשון זה כוורת לנחיליו שיוציא כל השנה, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל שלשה נחילין</b><br> דבכל ט' ימים יוצא נחיל דבורים ילדים, ויושבין על ענף, ומביא כוורת חדשה ומושיבן בתוכה, וג' נחילין הראשונים מובחרין הן, ואותן נוטל הלוקח להושיבן בכוורתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסרס</b><br> ר\"ל ואח\"כ מסרס, שנוטל מוכר א' ולוקח א':"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות דבש</b><br> במכר כוורת להדבש שיתהווה בתוכה בכל השנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח שתי חלות</b><br> דבש לפרנסת הדבורים בחורף:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיתים לקוץ</b><br> בקנה ממנו הענפים שרבו באילני זיתים שיקצצם לוקח לעצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח שתי גרופיות</b><br> ב' ענפים ויחזרו ויגדלו, וי\"א שמניחן רק מהסמוכין לארץ [רט\"ז י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונה שני אילנות</b><br> לפירותיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא קנה קרקע</b><br> שבין האלנות, אבל יש לו דרך לאילניו, ולא דמי לדלעיל בקנה בור דצריך ליקח לו דרך [כפ\"ד מ\"ב] י\"ל דהכא גם רבנן מודו דבשלמא התם מדמכר לו מגוף הקרקע ולא הזכיר לו גם הדרך שאני, משא\"כ הכא ודוק. וגם יש לו קרקע תחת האילנות כמלוא המלקט וסלו, שאין בעל הקרקע רשאי לזרען כל זמן שהאילנות קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר קנה קרקע</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [סרט\"ז ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגדילו</b><br> אם הרחיבו הענפים יותר מבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישפה</b><br> ר\"ל לא יקוצם בעל הקרקע, דמדאין לו לבעל האילנות קרקע, להכי שעבד גם לזה קרקעו בעודן קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעולה מן הגזע</b><br> [שטאם], שהוא למעלה מהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלו</b><br> שייך לבעל האילן ולא דמי להך דב\"מ [פ\"ח מ\"ה] דאמרי' יחלוקו, דהכא שאני דשיעבד ליה קרקעו לכל יניקת הגזע. מיהו נל\"פ דהתם העולה מן השרשים הוה של בעל הקרקע ק\"ו מהכא. אבל חייב לקוץ מיד להעולה מהגזע, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד למעלה ממקום חיבור הענף החדש בהגזע, ויאמר ג' אילנות לקחתי ויש לי קרקע, ואף שיהיה אז עכ\"פ בעל הקרקע מוחזק. עכ\"פ מביא אותו לדינא ודיינא. ומה\"ט נ\"ל דאפילו אין בהשנים שמכר והענף החדש עמם התנאי' שנזכיר לקמן סי' ל\"ט, אפ\"ה חייב לקוץ, דעכ\"פ יביאהו לידי דינא ודיינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן השרשים</b><br> כל שלמטה מהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתו</b><br> שנתיבשו ב' האילנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו קרקע</b><br> דספיקא הוה והממע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה שלשה קנה קרקע</b><br> שבין האילנות, מלבד הדרך והמקום להמלקט כדלעיל סי' ל'. ודוקא בעומדין כסגול כזה <img src=\"\">, א' כנגד הרווח שבין הב', ושיהיו בין אילן לאילן לא פחות מד' ולא יותר מט\"ז אמה, ושאין מפסיק ביניהן בור או אמת המים או ר\"ה, והיו כולן בתוך שדהו, ולקחן ביחד, ואם חסר א' מאלו אין לו קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישפה</b><br> יקוץ מה שגדל והתפשט יותר מבתחלה, שלא יזיק בצילן לזרעים שתחתיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלו</b><br> לבעל האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו קרקע</b><br> ויוכל ליטע אחרים במקומן [סרט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הרגלים לא מכר את הראש</b><br> דכל א' חשוב בפני עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקנה</b><br> הריאה והלב יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הקנה</b><br> דבדקה במכר החשוב מכר הטפל, אבל לא איפכא. ובכל הנך דפרקן הכל כמנהג המדינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות במוכרין</b><br> ד' דינין חלוקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות</b><br> הוא הדין כל מילי."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח יכול לחזור בו</b><br> ולא המוכר, ואפילו הוקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעות ונמצאו יפות</b><br> שהטעהו לוקח ואמר לו שרעות הן ונמצא שהן יפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכר יכול לחזור בו</b><br> ולא לוקח אפילו הוזלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אחד מהם יכול לחזור בו</b><br> אפי' אינן יפות שביפות או רעות שברעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחמתית</b><br> חיטין אדומים, שעושין קמח רב אבל לא יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת לבנה</b><br> חיטין לבנים שעושין קמח יפה אבל מעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם יכולין לחזור בהן</b><br> דיש חפץ בזה ויש בזה [רל\"ג] ונקט הנך שדומין קצת וכ\"ש ב' מינין ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד</b><br> אם פסקו הדמים, ומשך הלוקח הפירות, אפילו בכליו של מוכר, אפילו לא מדדן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה</b><br> ואפילו לא א\"ל משוך [ר' ס\"ו]. מיהו משיכה לא קנה רק בסימטא [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ד], או בחצר של שניהן, ושיגיע סוף החפץ שמושך למקום שהיה ראשו בתחלה [קצ\"ח ג' וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדד ולא משך</b><br> שמדד המוכר להלוקח לתוך כלי המוכר. אפילו בסימטא, ולא משכן לוקח [והר\"ב פי' שמדד לכלי לוקח בר\"ה. *)ודבריו תמוהים דבר\"ה גם משיכה לא קנה [כח\"מ קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא קנה</b><br> אפילו פסקו הדמים תחילה. אבל כלי הלוקח בסימטא אי בחצר של שניהן, קנה, וי\"א שצריך נמי שמדד המוכר לתוכן, או שיאמר לו המוכר קני. ובמדדן לוקח, אפילו לכלי המוכר, קנה, דהרי משך [ר']. מיהו הגבהה קונה בכל מקום, אבל משיכה או כלי לוקח אינן קונין בר\"ה, אפילו בסמטא, או בחצר של אחר או של מוכר [שם קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה פקח</b><br> הלוקח, והפירות ברשות מוכר או ברשות אחר, וירא לוקח שמא יחזור בו מוכר אחר פיסוק דמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוכר את מקומן</b><br> ויהיה על ידי זה כחצר לוקח שקונה לו [ר' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטלטלנו ממקום למקום</b><br> ר\"ל שיגביהנו והא פשיטא דמטלטלין אינן נקנין רק בהגבהה או במשיכה, רק משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה</b><br> מיירי בא\"ל מוכר ללוקח תיפה לי קרקע זו כל שהו, וקנה בשכרך כל מה שעליה. ולפי מאי דקיימא לן [קצ\"ג], דמחובר לקרקע הוא כקרקע' ואפילו א\"צ לקרקע י\"א דהוה כקרקע, א\"כ אפשר דמיירי הכא בהחזיק בקרקע ע\"י תלישת הפשתן, שהתכוון לתקן הקרקע ע\"י זה, וקנה אגבו הפשתן המחובר, [כש\"ס דפ\"ד ב']. ונקט תנא פשתן, מדנוח להתלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוזלו</b><br> ה\"ה בלא הוקרו, רק אין דרך שיחזרו בהן מוכר או לוקח רק ע\"י יוקרא וזולא מיהו עכ\"פ אפ\"ה כל החוזר בו מקבל מי שפרע כשקנה כבר במעות [כב\"מ פ\"ד סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עד שלא נתמלאת המדה</b><br> הוקר או הוזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למוכר</b><br> דאכתי ברשות מוכר עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללוקח</b><br> מיירי במדה שאולה לשניהן מאחר, דבכה\"ג קודם שנתמלא היא שאולה למוכר, ומשנתמלאת שאולה ללוקח, וככלי שלו דמי שקונה לו במודד בסימטא או ברשות של שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה החבית</b><br> שמדד הסרסור ולא נזהר יפה ונשברה בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה לסרסור</b><br> ונ\"ל דה\"ה אדם אחר, דהרי אדם מועד לעולם [כסי' שע\"ה], רק אורחאי. דמלתא נקט, דסרסור מודד. או נ\"ל דוקא סרסור #א), דסתמא שאינו שליח של שניהן, רק אדעתי' דנפשי' קעביד, להכי אפילו א\"ל לוקח למוכר שיניח לסרסור למדוד, אפ\"ה בנשברה והסרסור עני, אפ\"ה פטור הלוקח, משא\"כ באחר, משכח\"ל דחייב הלוקח בעשאו לוקח שליח למדוד ושיקנה במשיכה עבורו, וא\"ל לוקח למוכר שיניח להאחר למדוד בשבילו, ושברה השליח והוא עני, חייב הלוקח [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב להטיף לו שלש טפין</b><br> צריך המוכר להשהות מדתו על כלי הלוקח עד שיטוף ג' טיפין אחר שהורק הכלי [רל\"א ו']."
+            ],
+            [
+                "<b>הרכינה</b><br> אם הטה החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיצה</b><br> ר\"ל אם אחר שהטיף ג' טיפין, הטה המדה ונתמצה משקין בשוליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא של מוכר</b><br> דמחל לי' הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב להטיף שלש טפין</b><br> מדטרוד בחנותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> רק אז פטור החנווני, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח את בנו</b><br> קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצל חנוני ופונדיון בידו</b><br> פונדיון ב' איסרין, ושלחו להביא שמן באיסר ולהחזיר לו איסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבר</b><br> התינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנוני חייב</b><br> לשלם השמן והאיסר, מדמסרן להקטן, דהרי לא אמר לוקח להמוכר בפירוש שישלחם לו על ידו [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז] ואע\"ג דהוא עצמו נתן להקטן הפונדיון, ולא חשש שיאבדו. י\"ל דמימר אמר דוקא פונדיון שהוא גדול #ב) לא יאבדו הקטן משא\"כ האיסר. אבל פטור המוכר מלשלם הצלוחית. מדמסר גם הלוקח ביד הקטן זאת הצלוחית עצמו, אבידה מדעת היא. ואפ\"ה משכח\"ל דחייב מוכר גם על הצלוחית, כשמדד בו המוכר לאחרי', דהו\"ל עי\"ז שואל שלא מדעת דהו\"ל גזלן, דחייב אז עליו עד שיחזירו חזרה מעלייתא ללוקח [קפ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל מנת כן שלחו</b><br> הלוקח להקטן שיחזיר הכל על ידו, ואפילו השתמש בהצלוחית פטור מלשלמו כשנשבר, דס\"ל שואל הוה, והרי החזירו למקום ששאל משם. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהצלוחית ביד התינוק</b><br> נ\"ל דהאי ביד תינוק ר\"ל ברשותו [כמו ויקח את כל ארצו מידו], דאפילו נטלו מוכר למוד לו לתוכה., כל שלא מדד בה לאחרים, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטון</b><br> הוא סוחר שקונה הרבה משקה ביחד, ומוכר מעט מעט לחנווני':"
+            ],
+            [
+                "<b>מקנח מדותיו אחת לשלשים יום</b><br> דמשום לכלוך הנדבק, המדה מתמעטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל הבית</b><br> שאינו מוכר תדיר כסיטון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוף הדברים</b><br> דסיטן מדמוכר תדיר אין המשקה נקרש בהמדה, ואין הלכה כרשב\"ג [כללא. דכללא דכל ששנה רשב\"ג במשנה, הלכה כמותו, לאו דוקא ועפ\"ה מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת</b><br> מדאינו מטיף ג' טיפין כסיטון נדבק בכליו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממחה</b><br> מקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל</b><br> כל פעם ששוקל, דמדעמוקים נדבק בהם האבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ביבש אינו צריך</b><br> ורבנן פליגי עלי' דעכ\"פ חששינן לאבק שבו."
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב להכריע לו טפח</b><br> כשנהגו להכריע. ודוקא כשמכר ליטר' [רשב\"ם ולטר' היינו לוג כך כתב רש\"י ע\"פ ירושלמי (עירובין דכ\"ט א' ד\"ה עוכל)], וכן מסתבר שיהיה חילוק בשיעור שקונה, דלא מסתבר דבקנה מעט יכריע לו כ\"כ הרבה כאילו קונה הרבה, וגם לפעמים יהיה הכרעת טפח טפי מהמשקל שקנה, וגם השיעור לטרא בעצמו שכתב רבינו הרשב\"ם לא ידענא מנ\"ל. ועוד נ\"ל דהכרעת טפח היינו רק במאכלים פשוטים שדרך חנווני למכרם, אבל לא בבשמים יקרים ככרכום קדה וקנמון צרי ואפרסמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שוקל לו עין בעין</b><br> ר\"ל כשלא נהגו באותו מקום להכריע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו גירומיו</b><br> [איבערגעוויכט] כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד לעשרה בלח</b><br> אמרינן בגמרא דהיינו חלק ק' ממה שקנה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד לעשרים ביבש</b><br> היינו חלק ת' ממה שקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למוד בדקה</b><br> כל ליטר' בפני עצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימוד בגסה</b><br> הרבה ליטראות בבת אחת, דמפסיד לוקח ההכרעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימוד בדקה</b><br> דמפסיד מוכר ההכרעות, או שמוסיף דמים עי\"ז ונתאנה הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>למחוק</b><br> ר\"ל שנהגו באותו מקום להסיר מה שלמעלה משפת המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגדוש</b><br> שלא ברצון הלוקח ולהוסיף דמים עבור שמגדיש, דלפעמים נתאנה הלוקח בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימחוק</b><br> אף שפוחת דמים, ומטעם הנ\"ל [ועי' ב\"מ ספ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר פירות לחברו</b><br> ולא פירוש אם לזריעה או לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו זרע פשתן</b><br> דרובן לזריעה, עכ\"פ אין הולכין בממון אחר הרוב, להוציא מהמוחזק כשבא בידו בהיתר [והא דהולכין בדיינין אחר הרוב. ה\"ט מדאינו רוב המקרה, רק רוב הכרעת השכל מרוב בני אדם, והוה המיעוט כליתא כלל [כך נ\"ל פי' התוס'. ועמ\"ש ב\"ק פ\"ג פי' ב'. עוד תירוץ אחר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעוני גנה שאינן נאכלין</b><br> דאינו ראויין כלל לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותן</b><br> דודאי לזריעה קצינהו והוה מקח טעות, אפילו לא ידע המוכר שגרועות הן [רל\"ב כ']. מיהו בקנה ביצים ונמצאו סרוחות, נהגו שהמוכר פטור [שם י\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר פירות</b><br> תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה</b><br> הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו רובע טנופת לסאה</b><br> לכל סאה תבואה שקנה מקבל עליו רובע הקב עפרורית וקש, דהיינו חלק כ\"ד והוא שיעור כלאים [ככלאים פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר מתולעות למאה</b><br> היינו א מי', דדרכן היה למכור ק' תאנים ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר קוססות</b><br> י' חביות יין מקולקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למאה</b><br> לק' חביות, והיינו חלק י'. ודוקא שאמר המוכר להלוקח, אני מוכר לך יין זה או מרתף זה למקפה, דהיינו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל, דאז צריך שיהיה היין חזק שלא יתקלקל. והנה דין זה נחלק לד' חלקים. (א) בהזכיר המוכר מלת מקפה, משמע יין חזק, אפילו לא הזכיר מלת יין, ועכ\"פ כשאמר ג\"כ מלת זה, דמשמע כמו שהוא לפניך, בזה הרע קצת כח מלת מקפה שאמר תחלה, לכן כשאמר מקפה זה אני מוכר לך, סגי במקבל עליו י' חביות שכבר התחילו להחמיץ קצת בכל ק' חביות שימכור. וה\"ה בלא הזכיר לא מלת מקפה, ולא מנת זה, רק אמר מלות מרתף יין או שאמר יין סתם, אני מוכר לך, כך דינו כלעיל, דכל לשון מרתף או יין סתם משמע חביות יין מעורבין, שבכל מאה יש י' מקולקלין. כמבואר לעיל. (ב) ובאמר מקפה ולא אמר זה, אפילו לא הזכיר מלת יין ולא מלת חבית, רק מלת מרתף, כגון מרתף מקפה אני מוכר לך, צריך שיתן לו יין שכולו יפה וחזק, וה\"ה כשלא הזכיר שניהן, לא מלת מקפה, ולא מלת זה, רק שאמר חבית יין אני מוכר לך, דמלת חבית משמע כולו מין א', ומדהזכיר ג\"כ מלת יין, משמע יפה כולו, כל שלא אמר ג\"כ מלת זה. (ג) ובאמר מלת זה, ולא מלת מקפה, אבל הזכיר מלת יין, אז בין שאמר מרתף, או שאמר חבית יין אני מוכר לך נותן לו אפילו כולו יין בינוני שהתחיל קצת להחמיץ. (ד) ובלא הזכיר מלת יין או מקפה, רק אמר חבית זה, או מרתף זה אני מוכר לך, הו\"ל מלת זה ריעותא גדולה, ויכול ליתן לו אפילו חומץ ממש [ר\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנקנים</b><br> [וויינקריגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשרון</b><br> שם מדינה שאין טיט שבכ\"ח שלהן נשרף יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר פיטסיאות</b><br> קנקנין שלא נתייבשו היטב, ועשויין להתבקע ופשוט דבשאר מדינות אין צריך לקבל עליו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב באחריותו</b><br> ואף שא\"ל שקונהו לשתותו מעט מעט. ודוקא בנתנו לוקח בקנקניו, דמצי א\"ל מוכר כליך גרמו שהחמיץ, אבל בנשאר בכלי המוכר, ואמר לו למקפה אמכרנו לך, דהיינו לשתותו מעט מעט, חייב מוכר. ובלא א\"ל למקפה, אפילו החמיץ ביומו פטור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ידוע שיינו מחמיץ</b><br> ולקח למקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מקח טעות</b><br> אפילו נתנו לוקח בכליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו עד העצרת</b><br> שכך דרכו לבלי להחמיץ עד אז. ודוקא שנשאר בכלי המוכר, וי\"א אף בכלי לוקח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישן</b><br> ר\"ל אם מכר לו יין ישן, והוא בכלי המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל אשתקד</b><br> נוטריקון שתא קדמיתא, ור\"ל שנה שעברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו</b><br> אבל לבתו לא, דחתנא אסור לדור בבית חמיו [כקידושין י\"ב ב'], ונהגו להקל כשדר בחנם [תוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית אלמנות לבתו</b><br> דכבר היה להלוקח, קרקע סמוך לביתו, וא\"ל לזה שיקבל לבנות שם בית קטן לבנו או לבתו [ונ\"ל דנקט תרתי, בית סתם במכירה, ובית לבנו ולבתו בקבלנות. דקמ\"ל דאפילו בית במכירה לתשמישו, אפ\"ה אינו חפץ שיהיה יותר גדול משיעור המפורש, וקמ\"ל תו בבית קטן ובקבלנות, דסד\"א דניחא ליה שישאר מקרקעו פנוי אחורי הבית, אפ\"ה אמרי' שחפץ שלא יהיה יותר קטן משיעור המפורש] :"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה</b><br> והלכה כר\"ע מחבירו [רי\"ד סי\"ג]. מיהו דוקא בהתנה עמו שיבנה, לא טרח בפחות מד' על ו', אבל במכר לו בית, דמשמע שבנוי כבר, סגי בד' על ד' [נ\"י. ולתוס' ל\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש על שמנה</b><br> דברי ר\"י היא, אבל באינך כ\"ע מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרקלין</b><br> חדר לשרים, ונקרא בל\"י [טראכלוס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו</b><br> בקטן רומו ה' אמות [לר\"ע], וגדול רומו ט', וטרקלין רומו י' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה לדבר</b><br> ר\"ל קצת ראיה וזכר, דראיה גמורה לא הוה, מדמסתבר טפי לאגמורי מבניין בית שני שבניינו קרוב לזמנינו ומנהגינו, הרי היה גבהו מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>היכל</b><br> בנין שלמה שארכו מ' ורחבו כ' וגבהו ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל</b><br> ה\"ק שרשב\"ג אומר הכל וכו', [ונ\"ל דלהכי לא קאמר דברי רשב\"ג. דר\"ל דהא דקאמר תנא רומו כחצי וכו', לא תימא דדוקא אטרקלין קאי, אלא אפילו על בית קטן]. וי\"א דרשב\"ג פליג ומתמה. וכי הכל בונין כבניין היכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו</b><br> ויש לו דרך עליו לבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין</b><br> הכל ביום ולא בלילה. מיהו ביש לו דירה לפנים מדירת חבירו, נכנס ויוצא כמו שירצה [קס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> [שלאס] להבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> זה שלא יגנוב מימיו, וזה שלא יכנס בלי ידיעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מכניס לתוכה תגרין</b><br> לקנות פירות. מדמרבה דריסת רגל עליו, וה\"ה בחדר לפנים מחדר חבירו אסור כה\"ג [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת</b><br> לבלי לצורך גינתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצון זורע את הדרך</b><br> ר\"ל אף דדרך היחיד צריך ד' אמות [כמ\"ז]. אפ\"ה הכא יכול לזרוע כולן, דברוב פעמים א\"צ לדריסת רגלו רוחב ד\"א, ולא יתקלקל כל כך זריעתו, ואף דעכ\"פ לא יוכל הלה לילך בטוב לגינתו בין הצמחים לא חיישינן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכניס לתוכה תגרין</b><br> ונ\"ל משום דכשנתן לו מן הצד אין לו שוב שום שותפות עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך שדה אחרת</b><br> דלהא לא נתנו לו ולהכי לא דמי להך דאם רצה בונה [לעיל פ\"ג מ\"ז] ודו\"ק, דהכא שאני דהחיצון נתן לו הדרך, ולהא לא נתנו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו</b><br> דאיכא מבני ר\"ה דניחא להו בזה, ואיכא דניחא להו בזה, ושניהן הן כמצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו [שע\"ז. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר מחילה בטעות [רמ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך היחיד ארבע אמות</b><br> במכר לו דרך היחיד סגי בכך. וקיי\"ל דסגי בב' אמות ומחצה, כמלוא חמור ומשאו [רי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך הרבים שש עשרה אמה</b><br> כך סתם דרך שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך המלך</b><br> נ\"ל *)דר\"ל באמר לו, דרך המלך אני מוכר לך, וכן כולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה שיעור</b><br> שהמלך פורץ גדר והולך כשצריך לו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך הקבר</b><br> במכר דרך לשאת המת לקברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה שיעור</b><br> מפני המלווים [כי\"ד שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעמד</b><br> במכר לו מקום למעמד, שכך נהגו, שכשחוזרין מהקבורה, מתאספין קרובי המת שאינן מתאבלין, ויושבין ז' פעמים ואומרים קנות, וא' מנהיג אותם, ואומר להם כל פעם כשיושבים, שבו יקרים שבי. וכשעומדים אומר להם עמדו יקרים עמדו. ולכן נקרא המקום המיוחד לכך מעמד ומושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין</b><br> הוא ל\"ג אמות וב' טפחים על אורך חמשים אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעשות לו קבר</b><br> בקרקע של לוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש</b><br> וגובה המערה ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותח לתוכה שמונה כוכין</b><br> כוך הוא כמין [שובע] בכותל המערה, [כשובלאדע] שבשולחן, שמושכו לפנים ומניח המת, לתוכו, ואחר כך דוחה [השובע] לתוך הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש מכאן ושלש מכאן</b><br> ג' לכל כותל אורך המערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים מכנגדן</b><br> בכותל שכנגד הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכוכין אורכן ארבע אמות</b><br> דאף דאורך האדם ג' אמות. היינו מלבד הראש והצואר ודפי הארון [תוס' יומא דל\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורומן שבעה</b><br> ז' טפחים, דהיינו ו' לעובי המת, וא' חלול פנוי, כדי שיהיה אדם העומד למעלה בצד המערה טהור, דבלי חלול טפח הו\"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה [רמב\"ם פי\"ב משומ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחבן ששה</b><br> ו' טפחים [דהא דגברא באמתא יתיב. היינו עם המלבושים, אבל מת שמלבושיו דקין, עוביו אמה עם דפי הארון], נמצא דין קבר לקבר שבאורך המערה, אמה וחצי, ובין הב' קברי' שבכותל שכנגד הפתח ב' אמות [רי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה מכאן וארבעה מכאן</b><br> נמצא בין קבר לקבר אמה ושליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה מכנגדן</b><br> דשם בין קבר לקבר אמה ומחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל</b><br> ר\"ל בב' הזויות שבכותל שכנגד הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה חצר על פי המערה</b><br> בין שהוא מוכר, או שקבל לעשות קברות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש על שש כמלא המטה וקובריה</b><br> נושאי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותח לתוכה שתי מעדות</b><br> מערה כלעיל, ועוד אחרת ברוח שכנגדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה</b><br> ודלת על פתח המערה. שעליו ידרסו הנכנסים להחצר, דאל\"כ האיך יכנסו להחצר שמוקפת פתחי מערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע</b><br> אם הסלע קשה, חופר ו' על ד' כת\"ק, ואם העפר תחוח חופר ו' על ח' כר\"ש, וכ\"כ בפלוגתא דסיפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך</b><br> מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע\"ד על רע\"ד אמה בקירוב, וי\"א דה\"ה באמר בית כור סתם, וי\"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ\"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שם נקעים</b><br> בקעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוקים עשרה טפחים</b><br> ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן נמדדין עמה</b><br> מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ\"כ הן שלו, וי\"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר לו כבית כור עפר</b><br> דמשמע לא בית כור ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל</b><br> ר\"ל במדה מצומצמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחת כל שהוא</b><br> מבית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ינכה</b><br> מדמי המכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר</b><br> המותר להמוכר, דהא דאין אונאה לקרקעות, זהו רק ביוקרא וזולא, ואפילו במטלטלין כל שטעו במדה משקל מניין, נקנה מקח ומחזיר הטעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו פחת רובע</b><br> מקום לזרוע רובע הקב והוא י' אמות וחומש מרובעי' בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסאה</b><br> כל בית סאה הוא נ' על נ' אמה ורובע הוא חלק כ\"ד לסאה, [ועי' לעיל פ\"ו סי' ז'] [והא דלא נקט ל' רביעיות לכור, דבכור איירי בפרקן. קמ\"ל דאפילו במכר רק סאה, צריך לוותר רובע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יותר מכאן יעשה חשבון</b><br> דאם הותיר יותר מרובע או פיחת יתר מרובע, יחשוב כמה מעות הוא שוה לפי דמי המכר ויחזיר לו לוקח למוכר או מוכר ללוקח, ובפיחת דוקא בלא פיחת כ\"כ עד שאין שם בית כור עליו דאל\"כ בטל מקח [רי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה הוא מהדר לו</b><br> לוקח למוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רצה</b><br> המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם שייר בשרה</b><br> בבית כור שמכר לתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית תשעה קבין</b><br> הוא סאה ומחצה, שכך שיעור שדה ולפ\"ז הותיר ו' רבעיי' יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובגינה בית חצי קב</b><br> הוא שיעור גינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכדברי רבי עקיבא</b><br> [בפ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחזיר לו את הקרקע</b><br> הנותר על בית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הרובע בלבד הוא מהדר אלא את כל המותר</b><br> בש\"ס מתקן לישנא דמתניתין. דה\"ק, לא את המותר לבד הוא מחזיר, דהיינו *) הט' קבין' אלא כל הרבעין הנותרים על הבית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר</b><br> דהוה ב' לשונות סמוכים שסותרים זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי בן ננס</b><br> דתפוס לשון אחרון וקיי\"ל דספיקא הוה, והמוכר מוחזק, ולהכי הולכין אחר הפחות שבלשונות [רי\"ח. ועי' ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסימניו ובמצריו</b><br> באמר בית כור עפר אמכר לך תוך סימנים ומצרים אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות משתות הגיעו</b><br> ר\"ל אם הקרקע הוא בית כור חסר פחות משתות, או פחות משתות יתר מבית כור, הגיעו, ואינו חושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתות ינכה</b><br> אם פיחת כך, ינכה לוקח למוכר מדמיו, ובהוסיף כך יוסיף הלוקח דמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמנין ביניהן</b><br> דהמוכר נוטל קרקע כפי חצי דמי שדהו, בשמן ובמובחר שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל חצי שדהו</b><br> ר\"ל מחצי דמי שדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמנין ביניהן</b><br> שמין דמי כל השדה, ונותן להלוקח בדרומה בהכחוש שבה, כחצי כל הדמים. ואפשר דנקט דרום לרבותא, דאע\"ג דדרום הוא המובחר שבשדות וכדכתיב וממגד תבואת שמש, לא אמרינן דבכה\"ג לא נימא דבעין רעה מכר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל חציה בדרום</b><br> ואף דקיי\"ל מוכר בעין יפה מוכר [רט\"ז ד']. נ\"ל דהיינו בלא פרט כלל [כלעיל פ\"ד מ\"ב], מה שאין כן הכא מספקא לן בלשון השטר, דאפשר גילה דעתו שלא מכר בעין יפה, [ומה\"ט נאמר מוכר לבר מאילני, ואית בה גופני ודיקלא לא שייר אלא גופנא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, ושייר דיקלא. דשאני הכא דלשונו משמע טפי גופנא [כב\"ב דה\"ט ב', ועי' מ\"מ פכ\"ד ממכירה הכ\"ב]. וכ\"כ במכר בית וחצר לחבירו, וא\"ל ע\"מ שהדיוטא העליונה שלי, אמרי' דשייר לעצמו מקום בחצר נגד הזיזין שיוציא מדיוטא העליונה, מדאמר לישנא יתירתא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, (ואע\"ג דקיי\"ל באמר) [והא דאמר] לישנא יתירתא לא התכוון רק לבנות עלייה ע\"ג דיוטא [כב\"ב ס\"ג ב']. הכא שאני דדלמא מדאמר לישנא יתירתא גם לזה התכוון והממע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא</b><br> ר\"ל הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו מקום הגדר</b><br> שמחוייב לתת מחלקו מקום הגדר וכו' [רי\"ח כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן חריץ</b><br> דכדי שלא תדלג חיה לשדה, עושין סביב לגדר וסמוך לו, בן חריץ, שהוא עמוק ואינו רחב, ומדיכולה לדלג ממעל לו, עושין עוד חריץ עמוק ורחב חוצה לו סביב, שאם תכנס החיה לתוך החריץ החיצון הרחב, לא תוכל שוב לדלג למעלה להשדה, מדאין לה מקום לסמוך ידיה בשפת בן חריץ שלפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה הוא חריץ ששה טפחים</b><br> כך שיעור רחבו סביב להשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה</b><br> ובין ב' החריצים טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש נוחלין ומנחילין</b><br> ר\"ל יש קרובין שנוחלין קרוביהן כשימותו, וכשמתו הם, מנחילין ג\"כ לקרוביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב את הבנים</b><br> כשאין זרע לבן, האב יורשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאחין מן האב</b><br> כשאין זרע להמת, וגם אין אביו קיים, אז אחיו מהאב יירשוהו. אפילו כשאינן בני אם אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאיש את אשתו</b><br> ולא נקט הבן את אמו, משום סיפא דנקט האיש את אשתו נקט נמי הכי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני אחיות</b><br> ר\"ל בני אחות המת יירשוהו כשאין לו בנים ולא הניח אב או אח או אחות ליורשו, ירשוהו אלו, אבל לא מנחילין לאחי האם בשום אופן, דנחלתן חוזרת למשפחת אביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה את בעלה</b><br> הכא קרי ליה בעל ולא איש כלעיל. דמלתא בטעמא קאמר דמש\"ה יורשה מדהוא בעלה דהיינו שקנויה לו, כמו בעל הבור. הנהו ב' כבר תנא, האיש את אמו והאיש את אשתו נוחל ולא מנחיל. רק קמ\"ל הכא דאשה לבנה דומיא דאשה לבעלה, מה אשה לבעלה אין הבעל בקבר יורש את אשתו שמתה אחריו, להנחיל למשפחתו, רק משפחת אביה יירשוה, כך איש לאמו כשהוא בקבר בשעה שמתה אמו, אינו יורש אמו שמתה אחריו, להנחיל לאחיו מאב, אע\"ג שהבן אף שמת. לעולם קרוב הוא לאמו, רק משפחת אביה יירשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחי האם</b><br> לבן האם דהיינו בן אחותו מנחיל לו ואינו נוחלו והא נמי לא צריך למתני' דהא שמעינן לה מבני אחיות דתני ברישא אלא אגב גררא דאינך נקט נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת</b><br> ר\"ל דאם יש לו בן, או זרע הבן, לא תירש הבת, וכן פי' כל מלת קודם שבמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת קודמת לאחין</b><br> וה\"ה לאב, רק דכל המשנה מיירי באין האב קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאב קודם לכל יוצאי יריכו</b><br> אבל זרע המת קודם להאב. וכן אבי אבי אביו של מת קודם לאחי אבי אביו של מת, וכן לעולם האב קודם לבניו, ואותן בנים קודמין לאבי אביהן [רע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה</b><br> שבארץ ישראל. וקמ\"ל מתני', דבמה שהיה הבן ראוי לירש ואפילו הפי שנים, אם מת ירשו בנותיו במקומו כשאין לו בנים, דהרי בנות צלפחד נטלו חלק אביהן בנכסי חפר, כשאר בני חפר, כאילו היה צלפחד אביהן קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים</b><br> דליוצאי מצרים נחלקה א\"י, וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו, וכשנכנסו הבנות לא\"י, כבר מתו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלקו</b><br> של צלפחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל שני חלקים</b><br> ואעפ\"י שכשמת צלפחד עדיין לא ירשו ישראל את הארץ, והרי אין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא אחר מיתה, כירושה או מלוה שביד אחרים כשאין עליה משכן [כסי' רע\"ח]. י\"ל דהכא שאני, דא\"י מחשבה כמוחזקת ביד יוצאי מצרים הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנחלה</b><br> ר\"ל הבן והבת שדינן שהבן קודם להבת, דבר זה שוה בכל נחלה בין בנכסי אב או אם, ואין שום חילוק בין ירושת נכסי אב לירושת אם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב</b><br> אם הבן בכור, ונולד בחיי אביו [לאפוקי תאומים שנולדו אחר מיתת האב] , ואפילו אינו בכור רק לאב ולא לאם, ואפילו נולד אחר נפל שנולד לח' חדשים, או. אחר בן ט' שנולד מת לאביו, בכולן בכור נוטל פי שנים [רע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם</b><br> אפילו הוא בכור לאב ולאם [רע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבנות נזונות מנכסי האב</b><br> אחר מיתת האב נזונות בתנאי כתובה [ככתובות פ\"ד מי\"א]. ודין מזונתן מפורש לקמן [ריש פ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים</b><br> ולא קאמר בני הבכור וכו' דקמ\"ל דאפילו לא ידענו שהוא בכור רק על הגדתו זו אפ\"ה לא יכול להפקיע חלק בכורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתנה על מה שכתוב בתורה</b><br> אפילו התרצה הבן בתנאי זה עם אביו ואף דקיי\"ל [ב\"מ סוף פ\"ז], דכל תנאי שבממון קיים. היינו במחל הלה, משא\"כ הכא, אי אפשר לבן למחול, מדהוה הירושה דבר שלא בא לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלק נכסיו לבניו על פיו</b><br> שהיה שכ\"מ, שכל דבריו בקרקעותיו שנותנן במתנה לאחר מותו, הרי הן כאילו כתב להמקבל שטר עליהן, ואם במטלטלין שאין נקנין בשטר, הו\"ל דבריו במתנה שלהן, כאילו מסרן להמקבל, וא\"צ קבלת קניין בכל דבריו והכל קיים [ר\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה לאחד</b><br> או מיעט לא, שלא יירש כלום או מקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיעט לאחד</b><br> או השווה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשוה להן את הבכור</b><br> והכל בלשון מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> דיש כח ביד אדם ליתן ממונו לכל מי שירצה, אף שלא ישאיר עי\"ז אחר מותו כלום להוריש [רפ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר משום ירושה</b><br> שאמר בני זה יירש יותר מאחיו, או זה הבכור יירש בשוה לאחיו, ואפילו היה המוריש שכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דמתנה ע\"מ שכ' בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום מתנה</b><br> תנתן שדה פלוני לבני ויירשה, זהו בתחלה, יירשה ותנתן לו, זהו בסוף, יירשה ותנתן לו ויירשה, זהו באמצע [שם, וע\"ש. ואי\"ל הכל הולך אחר התחתון [כלקמן פ\"ט מ\"ב] . דנ\"ל דמתנה עמשכב\"ת כלא אמר כלום דמי] :"
+            ],
+            [
+                "<b>במקום שיש בת</b><br> וכ\"ש במקום שיש בן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה</b><br> שהיה בן בין הבנים, או בת בין הבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> וכן הלכה. ולא דמי לדלעיל סי' כ\"ו דבאמר יירש לא מהני, התם תלאן זב\"ז במלת יירש יותר. זה הכלל בהעברת נחלה, בלא כלל שניהן, אז דוקא באמר פלוני יירש הכל, או כך וכך מהני, אבל פלוני לא יירש, לא מהני, ונגד בכור אפילו אמר שהפשוט יירש לא מהני, אבל בכללם שניהן, דוקא בתלה יירש דראובן בלא יירש דשמעון, כגון דקאמר לא יירש שמעון רק ראובן, דהרי לא יירש שמעון, כמאן דלא אמר כלום דמי, ואצל ראובן לא הזכיר ירושה, אבל אם לא תלאן זב\"ז, רק אמר יירש ראובן ולא יירש שמעון או לא יירש שמעון רק יירש ראובן, דבריו קיימים [טור ח\"מ רפ\"א]. ונ\"ל דה\"ה אם אמר יירש ראובן ולא שמעון אע\"ג שכללן, כיון שהזכיר מלת יירש הכל, אצל ראובן, מהני מיהו באמר פלוני בני יירשנו לבדו, אם אמר כן בעל פה, דבריו קיימין. ואם בכתב לא עשאו רק אפטרופס. וכל זה באמר כן שכ\"מ אבל בבריא לא מהני רק לשון מתנה ובקניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מי שאין ראוי לירושה</b><br> אפילו בת בין הבנים, או שהשוה בכור לפשוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דבריו קיימין</b><br> והכי קיימא לן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו</b><br> אינן מרוצים במעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור לטוב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [עי' פ\"ה סי' פ\"ד], דחיישינן לזרעא מעליא דנפק מנייהו. מיהו מדת חסידות שלא להעיד בצואה להעביר נחלה אפי' מבן לבן, אפילו מלא מעליא למעליא [סי' רפ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר זה בני</b><br> [וה\"ה זה אחי, או זה קרובי, וכוונתו שיירשנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן</b><br> שיירשנו, אפילו בנכסים שבאו לידו אחר כך, אף שאין לו בהן מגו שכשהיה רוצה היה נותנן לו עכשו [רע\"ט]. ונאמן גם לפטור בדיבור זה אשתו מחליצה, אף דמוחזק המת באח, וי\"א דבמוחזק באח אינו נאמן אפילו לומר זה בני, ומכ\"ש שאינו נאמן אז לומר יש לי בנים [אה\"ע קנ\"ו ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אחי</b><br> שאמר ראובן לשמעון, גם לוי אחינו הוא, ויחלוק עמנו בנכסי אבינו, ושמעון אומר שאינו מכירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו נאמן</b><br> להורישו עם אחיו בנכסי אביהם. וה\"ה לענין חליצה וייבום שאינו נאמן [אה\"ע קנ\"ז ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל עמו בחלקו</b><br> שיטול שמעון חצי הנכסים וראובן שליש, ולוי שתות הנותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת</b><br> הספק בלי זרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזרו נכסים למקומן</b><br> לראובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לו</b><br> להספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים ממקום אחר</b><br> ע\"י ירושה או מתנה או הרווחה, ואח\"כ מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>יירשו אחיו עמו</b><br> דהרי הודה ראובן שאחיהן הוא מיהו בטען שמעון ברי שאינו אחיהן, לא יירשו בנכסיו [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת דייתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון שטר מתנת שכ\"מ [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשורה על יריכו</b><br> ר\"ל אפילו נמצא במקום שאין להסתפק שמא אחר כתבו ונתנו שם, וכ\"ש בנמצא בתיבתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אינה כלום</b><br> ואפילו קנו מידו והחתים עליו עדים, ואפילו נתנו ביד אדם וא\"ל קח זה בידך עד שאומר לך מה תעשה בו, אפילו הכי לא מהני, דמדכתב שטר ולא מסרו, להכי חיישי' שמא נמלך [ר\"נ כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיכה בה לאחר</b><br> שאמר לאחד זכה בשטר זה לצורך פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שאינו מן היורשין</b><br> ר\"ל אפילו אותו שזיכה על ידו הוא יורש, ונמצא שלא יצאתה לגמרי מתחת ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב נכסיו לבניו</b><br> בריא שרצה לישא אשה, וירא שישתעבדו נכסיו לכתובתה, ויפסדו בניו עי\"ז לאחר מותו, לכן כתב להן נכסיו, רק התנה שיאכל פירותיהן בחייו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה</b><br> דאז משמע שגוף הקרקע יהיה שלהן מהיום, והפירות לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אינו צריך</b><br> דאפילו לא כתב מהיום, עכ\"פ זמנו של שטר מוכיח שמהיום יקנו הגוף, והכי קיי\"ל. וכן בכתוב בו קנין, אפילו אין בו זמן, כל קנין כמעכשיו דמי [רנ\"ח, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב אינו יכול למכור</b><br> גוף הקרקע אלאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבן אינו יכול למכור</b><br> הפירות מעכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב</b><br> ואי\"ל גם אחר כך לא יקנה מדמכר לו דבר שלבל\"ע [כלעיל סי' כ']. י\"ל הכא שאני שהגוף כבר קנוי להבן, והגוף כבר הוא בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין</b><br> ולא להמקבל מתנה לבדו. ומחובר העומד לקצור כקצור דמי [ולש\"ך כמחובר דמי]. מיהו בכותב נכסיו לאחר והשאיר הפירות לעצמו כל ימי חייו, ומת, אז אפילו פירות המחוברין שלא נגמרו, הרי הן של בן, ונותן הלוקח דמיהן להבן [רל\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנים גדולים וקטנים</b><br> בדלא כתב נכסים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הגדולים מתפרנסים</b><br> במלבושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הקטנים</b><br> ר\"ל מן האמצע, דצורך מלבושי גדולים מרובה יותר מצורך מלבושי הקטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הקטנים נזונין על הגדולים</b><br> דמזונות קטנים מרובה טפי מהגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא חולקין בשוה</b><br> ודוקא בקפדי ולא בסתם, וי\"ח [רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשאו הגדולים</b><br> מהאמצע."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמרו קטנים</b><br> לאחר מיתת אביהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם</b><br> בחיי אבינו, ובאותו שיעור ההוצאה נוציא אנחנו מהירושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מה שנתן להם אביהם נתן</b><br> אבל בפסק האב נדוניא לבנו או לבתו, ומת קודם שהשיאו, לא יקח רק חלקו בירושה [רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנות גדולות וקטנות</b><br> [ונ\"ל דקמ\"ל בנים במ\"ז לרבותא דפרנסה, דאע\"ג דקשוטי הגדולים אינו כ\"כ הרבה כקישוטי בנות גדולות במשנה ח', אפ\"ה אין מתפרנסים על הקטנים, וקמ\"ל בנות במ\"ח לרבותא דמזונות, דאע\"ג דבנות נזונות מתנאי כתוכה, היינו על הבנים ולא על אחיות גדולות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהבנות נזונות על הבנים</b><br> דכשיורשים הבנים, הבנות נזונות בתנאי כתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נזונות על הבנות</b><br> דכשאין שם בנים רק בנות. אין נזונות מהאמצע, רק חולקות בשוה [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שהנכסים מרובים</b><br> כדי לזון הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנים יירשו והבנות יזונו</b><br> ר\"ל הבנים ירשו והם יזונו הבנות עד שיבגרו [אה\"ע קי\"ב י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסין מועטין</b><br> שאין בהן כשיעור הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבנים ישאלו על הפתחים</b><br> ונותנין להבנים רק הנשאר משיעור מזונות הבנות עד שיבגרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי</b><br> בתמיה, אלא יזונו כולן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> וקיי\"ל כת\"ק דהרי מזונות הבנות כבר נתחייב בכתובה והופקע מירושת הבן [שם]. וה\"ה אלמנה ובת, ששתיהן נזונות מתנאי כתובה, ואם אין בנכסים בכדי שתזון הבת עד שתבגר והאלמנה עד זמן שראוי שתחיה, אז האלמנה דוחה הבת וגם הבן, וי\"ח [צ\"ג ד', ועי' כתובות פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנים ובנות וטומטום</b><br> שמטומטם ומכוסה ערותו עם עור, ואין ידוע אם הוא זכר או נקיבה, וה\"ה אנדרוגינוס, שיש לו זכרות ונקבות [רכ\"ג], וי\"א דאנדרוגינוס בריה בפ\"ע היא ואין לו כלום [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזכרים דוחין אותו אצל נקבות</b><br> וניזון, דא\"ל אייתי ראיה דזכר את ותירש עמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנקבות דוחות אותו אצל זכרים</b><br> דא\"ל אייתי ראיה דנקיבה את ותיזן עמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה זכר נוטל מנה</b><br> אף דהמזכה לעובר לא קנה, הכא דעתו קרובה לבנו, ומקנהו קנין גמור כשכבר עברו מ' יום משנתעברה, וי\"א דוקא בשכ\"מ, דמדרחים לברי', וכשלא יהיה יוכל להקנותו חיישינן שתטרף דעתו [ר\"י, ודו\"ק. ואילה\"ק עכ\"פ אסמכתא היא, ולא קניא. י\"ל דהיינו דוקא כשרוצה המקנה שלא יקנה הלה, אבל הכא רוצה שיקנה] :"
+            ],
+            [
+                "<b>נקבה מאתים</b><br> מדכחה חלש לבקש פרנסתה, רגיל לפסוק לה טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה זכר ונקבה</b><br> תאומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנקבה נוטלת מאתים</b><br> אף שלא התנה רק על כל אחד לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה טומטום אינו נוטל</b><br> וקיי\"ל דנוטל עכ\"פ כפחות שבשניהן [רנ\"ג כ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יטול</b><br> ולא תימא על וולד כזה לא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורש את הכל</b><br> ולא תימא וולד כזה לא מחשב כזרעו וירשו אחי המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחו גדולים את הנכסים</b><br> בעודן בתפוסת הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחו לאמצע</b><br> ואפילו שכר עמלן לא יטלו, ומכ\"ש בגדולים וגדולים, דלפעמים זה או זה מתעסק, וודאי הכל לאמצע. מיהו בהשביחו בהוצאות מכיסן, או טרחו הרבה בטרחות שלא היו הקטנים יכולין לעשותן, שבחן לעצמן [רפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמרו</b><br> בפני ב\"ד, ואם אחיהן גדולים גם בפני עדים סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן</b><br> דמדשתקו לאזהרתן, וודאי ראו שיש תועלת גם לאחיהן בהתעסקן, ומחלו להן הרווחתן [רפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן האשה</b><br> אלמנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחה לאמצע</b><br> ומיירי באשה אלמנה שירשה נכסי בעלה, כגון שנשא בת אחיו, ומת בלא בנים ואחים, דאז אשתו ואחיותיה יירשוהו, והיינו דקמ\"ל, דאף על גב דאיכא תרתי נגד אחיותיה שהיא גם אשתו, אפ\"ה כשלא אמרה ראו וכו' הרווח לאמצע, אבל בלאו אשה יורשת, בכל גוונא השבח ליתומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה</b><br> וצריכה לאשמעינן ב' בבי גבי אשה, דקמ\"ל רישא, אף דאין דרך אשה לטרוח קמי אחיותיה, אפ\"ה לא אמרי' דגם בלא אמרה כאמרה דמי, וקמ\"ל סיפא, דאף דנהנת עי\"ז דנפק עלה קלא דנושאת ונותנת, שעי\"ז תנשא, אפ\"ה באמרה, שבחה לעצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין השותפין</b><br> בתפוסת הבית, ויש אומרים דה\"ה שותפין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל אחד מהן לאומנות</b><br> בעבודת המלך, שיש בזה הרווחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לאמצע</b><br> הרווח לכל האחין, אם מחמת אביהן נבחר. ואם מחמת חכמתו וחשיבותו. הרוח שלו [קע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלה</b><br> אחד מהאחין בהתעסקו בהשותפות חלה בפשיעה, מדהלך בקור וחום וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתרפא משל עצמו</b><br> ודוקא ביש קצבה לרפואתו, אבל באין קצבה, או שחלה באונס אפילו יש קצבה, מתרפא מהאמצע. וכל זה במתעסק הוא לבד, או שנזונין בשותפות, אבל בב' לריעותא: שמתעסקין כולן, ונזונין כ\"א לעצמו., בכל גוונא מתרפא משלו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב</b><br> נוהגין ששולחין דורונות להחתן ביום הנשואין, וכשהוא חוזר ונושא, חוזר המקבל ושולח לו דורון, ואלו שלוחו דורונות כשהיו בבית אביהן כשאביהן היה חי, מנכסי אביהן. ולא דמי לנשאו בחיי אביהן [פ\"ח מ\"ז] דאמרינן דמתנה יהיב להן. התם להן נתן, והו\"ל כנתן מתנה לאחר, אבל הכא הרי גם להמקבל השושבינות לא קבלה כמתנה דהרי נגבית בב\"ד וכ\"ש לבנים הנותנים השושבינות, רק יקרא הוא דעביד לבניו שיהיה נראה כאילו נתנו הם, וכה\"ג אמרינן בפסחים האומר הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, דגם אחיו זכו עמו דרק לכבדו נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרה לאמצע</b><br> וכולן חולקין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשושבינות נגבית בבית דין</b><br> ולא נהגו עכשיו כן [אה\"ע ס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן</b><br> ביום החופה, רק שלא אכל שם, וכ\"ש כששלח לו ביום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח סבלונות לבית חמיו</b><br> ששלח החתן מתנות לכלתו אחר שקידשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח שם מאה מנה</b><br> בסתם, שלא פירש שתביאן עמה כשישאנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר</b><br> ואח\"כ מת א' מהן, או שחזר בו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן נגבין</b><br> ודוקא באכל בדינר הא פחות לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה</b><br> ר\"ל אם פירש כן בדבריו, ואורחא דמלתא נקט, דבסבלונות מרובין רגיל לפרש שתביאן אליו, וה\"ה בסבלונות מועטין, ואמר כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו נגבין</b><br> (כשלא אכל) [אף כשאכל] בבית חמיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין</b><br> אף שלא אכל שם. וקיי\"ל [אה\"ע נ'], דבין ששלח סבלונות מרובין או מועטין, בין אכל אצל חמיו או לא, אם מת א' או שחזר בו האיש, תחזיר הכל, חוץ מהמאכל או משתה או מעות שנתן לה, או כלים ששלח ובלו ואבדו. וי\"א דבלא אכל שם בדינר, אז אפילו מאכל ומשתה ששלח, חייב חמיו לשלם. אבל בחזרה היא, או שחזר בו חמיו, מחזרת הכל, ואפילו המאכלים משלמת דמיהן בזול, דהיינו ב' שלישי דמיהן, וכ\"כ מה שהפסידה לו שישלם לשדכנים וחזנים ושמשים כנהוג, צריכים לשלם לו. וכל זה בחזרו בהן לאחר שנתקדשה, אבל בחזרו בהן לאתר שידוכין בכל גוונא משלמת הכל, וי\"ח [עיי' ב\"ש שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיב מרע</b><br> חולה שהוצרך לשכוב במטה מחמת חולשתו, אבל לא חולה ראש או שאר אבר [ח\"מ ר\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכתב כל נכסיו לאחרים</b><br> ה\"ה בחילק כל נכסיו על פיו, דדברי שכ\"מ ככתובים ומסורים דמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר קרקע כל שהוא</b><br> לעצמו. וה\"ה מטלטלין. וי\"א דבעינן כדי להתפרנס בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנתו קיימת</b><br> ובעמד אינו חוזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מתנתו קיימת</b><br> ודוקא שכתב בה כדשכיב ורמי בערסא דמוכח שנותן במתנת שכ\"מ וכסיפא. וקיי\"ל, דזה הכלל במתנת שכיב מרע. (א) מתנת שכ\"מ במקצת , צריך קנין, או משיכה, או הגבהה, או שאר קנייני מטלטלין או קרקעות, דבקנה באחד מאלו, אפילו בעמד אינו חוזר, ובלא קנה באלו, אפילו בלא עמד לא קנה המקבל [ר\"נ ד']. והני מילי בסתם, אבל במפרש שנותן המקצת במתנת שכ\"מ, אז א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד חוזר, ואדרבה ע\"י הקנין, מגרע גרע, דאז אפילו בלא עמד לא קנה, אא\"כ כתב כמיפה כחו, שקנו מני' [ר\"נ ס\"ט]. (ב) מתנת שכ\"מ בכולה, דהיינו שלא שייר לעצמו כלום. אז אפילו נתן הכל לכמה בני אדם, ולא הפסיק בין א' לחבירו, א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד אפילו בקנו מני' לא קנה, ואפילו התנה שלא יהא יוכל לחזור בו, רק בב' לטיבית' שהתנה כן וגם קנו מני', אז בכל גוונא אינו חוזר דהו\"ל כמתנת בריא [שם ס\"ב וסי\"א]. וה\"ה באומר שנותן הכל מהיום, או שמצאו כתוב בשטר שנתן הכל מהיום, לא חיישינן שמא הסופר כתב כך מעצמו מבלי שצוהו השכ\"מ, ודין מתנת בריא יש לו, ולהכי צריך קנין, ואז אינו יכול לחזור בו בשום גוונא [שם ס\"ט]. (ג) אמנם מצוה מחמת מתה, דהיינו שפירש שמחמת מיתה הוא נותן, או שהיה באותה שעה מתאונן על מיתתו, או אפילו בריא שמפרש בים, או יוצא בשיירא, או בקוצר, או שקפץ עליו החולי, בכל אלו אפילו במתנה במקצת דינו כמתנת שכ\"מ בכולה, דנקנית באמירה בלא קנין. ובעמד וניצל, חוזר אפילו היה בקנין [שם ז' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא כתב בה שכיב מרע</b><br> ר\"ל שלא כתב בשטר המתנה שהיה שכ\"מ ולא שייר קצת לעצמו דאל\"כ הרי אפילו היה שכ\"מ היה מתנתו קיימת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא אומר שכיב מרע היה</b><br> שיוכל לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע</b><br> דבתר השתא אזלינן, שהוא בריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה</b><br> והכי קיי\"ל [רנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נקנין אלא במשיכה</b><br> דס\"ל אפילו שכ\"מ, ואפילו מצוה מחמת מיתה, אין דבריו ככתובין ומסורין, רק דינו כמתנת בריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי</b><br> [הויבע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני רוכל תקברם אמן</b><br> דרשעים היו, ואמן היתה רוצה לקברן, להכי אמדו חכמים דעת אמן שגמרה והקנתה להבת אפילו בלא קנין. [ורבותינו פירשו, דמשום דרשעים היו קנסום מנמיה. וק\"ל ממ\"ד [כמכילתא משפטים] רשע וכשר עומדים לפניך בדין. לא תאמר הואיל ורשע הוא זה, אטה עליו הדין, ח\"ל לא תטה משפט אביונך. אביון הוא במצות. ונ\"ל*), דזהו באינו ראוי ברשעתו לקנסו, רק שיחשוב הדיין הואיל שרשע הוא וודאי טוען שקר, וראוי להטות עליו הדין, דזבל בני רוכל שהחזיקו ברשעתן שזרעו קוצים בכרם, דהו\"ל כלאים אליבא דר\"א. להכי הודיעום חכמים שאע\"פ שהדין עמם יקנסום, והפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דף פ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בשבת</b><br> אם בשבת חילק נכסיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר בשבת אמרו</b><br> דא\"צ קנין וכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קל וחומר בחול</b><br> דראוי לקניין וכתיבה., וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, והכי קיימא לן [ר\"נ]. מיהו בחפץ השכ\"מ שיקנו ממנו, קונין בקנין סודר ממנו, אפילו בשבת, אף דכשאינו שכיב מרע אסור משום מקח וממכר [רנ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו זכין לקטן</b><br> ברצה ליתן מתנה לקטן, והרי אין לקטן יד לזכות בעצמו, יכול אחר לזכות עבורו לצרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין זכין לגדול</b><br> מדיכול לזכות בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קל וחומר לגדול</b><br> מטעם הנ\"ל סימן נ\"ד. ועוד דהרי גדול מצי משוי שליח, והרי זכין לאדם שלא בפניו, והכי קיי\"ל [רמ\"ג י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה עליו</b><br> על הבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתובת אשה ובעל חוב</b><br> ולא היה לו נכסים אחרים לפרוע מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב</b><br> ולא יירש הבן כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחלוקו</b><br> דס\"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי, להכי הבע\"ח נמי מוחזק, וחולקין כב' אוחזין בטלית [קל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> והרי נכסים בחזקת יתמי קיימי, והכי קיימא לן [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה</b><br> וירש אותה הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה</b><br> ואנחנו יורשיה, ולצררי אין לחוש, מדמת פתאום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> ר\"ל נכסי צאן ברזל, כנדוניא ותוס' שליש, בחזקת ב' כתות היורשין הן [ועיין ש\"ס, מיהו הכי קיי\"ל, ועיין באה\"ע צ' ס\"ו, וק' ס\"ב, וס\"ו סי\"א]."
+            ],
+            [
+                "<b>כתובה</b><br> ק' ור' ותוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים הנכנסים והיוצאין עמה</b><br> ר\"ל נכסי מלוג, שירשה ממשפחתה, שהבעל אוכל פירותיהן, וגוף הקרקע עומד באחריותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת יורשי האב</b><br> ר\"ל בחזקת יורשי האשה [ונקט יורשי אב, אגב גררא דיבמות פ\"ד מ\"ג), דקנין פירות דבעל לאו כקנין הגוף דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אמו</b><br> ר\"ל אלמנה שלא היה לה בן רק זה, ונפל הבית על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מודים שיחלוקו</b><br> יורשי הבן שאינן יוצאי יריכו, ויורשי האשה, יחלקו נכסי האשה, דלא דמי למשנה ח', דהכא שניהן יורשין, גם לא דמי למשנה ט' דהכא שניהן מוחזקין בהכל שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן</b><br> מדנקט ת\"ק מודים, נקט איהו נמי מודה, וה\"ק ואני מודה לחולק עליך דלב\"ה הכא נמי הנכסים בחזקת יורשי האשה היו בחייה. והכי קיי\"ל [ר\"ס ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין</b><br> על מחלוקתן שבמשנה ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שבאת לחלק עלינו את השוין</b><br> לומר שגם במשנה י' פליגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גט פשוט</b><br> ר\"ל כל שטר פשוט, דכל שטר נקרא גט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדיו מתוכו</b><br> ר\"ל דינו הוא שיחתמו עדיו בתוכו בסוף השטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקושר</b><br> הוא שטר שכותב שטה א' או ב', וכופפן על הקלף החלק כשיעור הכתב, ותופר הכפל הזה בשני הקצוות, וחותם עד על הכפל מבחוץ, וחוזר וכותב שיטה א' או ב', וכופלן על החלק ותופר כנ\"ל, וחוזר וחותם עד על הכפל מבחוץ, וכן הרבה פעמים כנגד מקום התורף, דהיינו מקום שם האיש והאשה, שם המלוה והלוה, ושם המקום והזמן, וסך ההלואה, על כל כפל חתום א' מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדיו מאחוריו</b><br> ותקנו כן לכהנים קפדנים שבמהירותם יגרשו, ואחר כך יתחרטו, ולא יכלו להחזיר נשותיהן, להכי תקנו להן שיתנו גט מקושר דוקא, שצריך זמן רב, וגם צריך עדים רבים בין כל כפל וכפל, ובתוך זמן זה יתישב כעסו ויתחרט קודם נתינה, ואגב זה תקנוהו ג\"כ בכל השטרות לכל מי שירצה להתישב בענין, ואותו שכנגדו דוחק לכתוב שטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוט שכתבו עדיו מאחוריו</b><br> אף שחתומים בו עדים מבפנים והו\"ל פשוט, אעפ\"כ עשה בו ג\"כ כפלים תפורים בקצוות, והחתים עדים גם מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולים</b><br> מדלא נעשה כתיקון חז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לעשותו פשוט</b><br> שיפתח התפירות ויפשיטנו. משא\"כ פשוט, א\"א שיכפילנו, מדאין מרוחקת שיטה מחבירתה. ולת\"ק כיון דשיטותיו מרוחקין ביותר, א\"כ אף שיפשיטנו תו אינו כתיקון פשוט ולא כתיקון מקושר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה</b><br> מדמשמע נמי מדברי ת\"ק דקאמר פשוט שעשאו מקושר, ר\"ל באמר לסופר שיכתוב פשוט, וכתבו הסופר מקושר, או איפכא פסול, להכי קאמר ר\"ג. דאם מנהג המקום לכתוב כך וכך, מראה מקום הוא לו לעשותו כך, אבל אינו מקפיד אם יעשנו איפכא, מדלא אמר שיכתוב רק כך [וע' אה\"ע קמ\"א מ\"ז מ\"ח מ\"ט], וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>גט פשוט עדיו בשנים</b><br> בסוף השטר בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקושר בשלשה</b><br> לכל הפחות, דבג' שיטין הראשונים רגיל להיות מקום התורף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולין</b><br> ר\"ל כמו שפשוט שחתום בו ע\"א וודאי פסול מדאו', כ\"כ מקושר בלי ג' עדים מאחוריו. פסול מדרבנן, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אפילו יותר משל תורה [ככתובות דף נ\"ו ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב בו זוזין מאה</b><br> ר\"ל אם כתוב בשטר שהלוהו ק' זוזין, והיינו ק' דנרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא עשרין</b><br> דאף דק' דנרין הן כ\"ה סלעין. עכ\"פ אזלינן בתר הפחות שבלשונות [כפ\"ז מ\"ג], ואמרי' דנתכוון לדנרין גרועין שק' מהן הן רק כ' סלעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוזין מאה דאינון תלתין סלעין</b><br> והרי ל' סלעין הן ק\"כ דנרין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא מנה</b><br> דאמרי' דנתכוון לסלעין גרועין של' מהן אינן רק ק' דנרין. וקמ\"ל דלא אמרינן תפוס לשון אחרון שפירש הראשון, ולדנרין יפין נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף זוזין דאינון ונמחק</b><br> שנמחק מניין הזוזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פחות משתים</b><br> נ\"ל דכל הנהו צריכי, דבכתוב בשטר כסף זוזין דאינון ונמחק, סד\"א וודאי סלע א' היה, דאל\"כ מה דאינון, קמ\"ל דאינון אמספר קאי, והדר נקט כסף סלעין דאינון ונמחק, דסד\"א מדיד בעל השטר על התחתונה, אמרי' שיהיה פחות משנים, דשמא כתוב היה דאינון ז' דנרין, ולסלעין גרועין התכוון כלעיל סי' ט\"ו, דאל\"כ למה היה צ\"ל דאינון, קמ\"ל, והדר נקט נמי מלתא בדרכונות, שהיא מטבע של זהב, דסד\"א מדאינן מצויין לפרוע מהן ואפ\"ה הזכירם, להכי וודאי לכך היה צריך לכתוב דאינון כך וכך סלעי כסף, לומר שדרכונות גרועין היו, ויהיה פחות מב' יפים, קמ\"ל דאינון אמספר קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים</b><br> כשחוזר וכופל דבריו בסוף השטר, או מלמעלה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון</b><br> דבכה\"ג שיש הפסק ביניהן, אמרי' שחזר בו [עי' מ\"ש ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט]. מיהו אין למדין משיטה אחרונה רק מה שהוא לחוב בעהש\"ט, דאל\"כ שמא הוסיפה הוא, מדהרחיקו העדים חתימתן מהשטר, אבל בכתוב בסוף השטר הכל שריר וקים, י\"א דלמדין משיטה אחרונה [ח\"מ מ\"ד ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן למה כותבין את העליון</b><br> מדכותב לבסוף, ואחריות ממון כך וכך קבלית עלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין אשתו עמו</b><br> מדמתגרשת בעל כרחה, ואין חוששין שמא יגרשה בגט זה לאחר זמן, ותוציא כתובתה מהלקוחות מיום כתיבת הגט, שלא כדין, או שמא יחפה עליה כשתזנה ביני ביני, ליתא, דהרי בשניהן צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובר לאשה</b><br> שובר שנותנת אשה לבעלה שקבלה כתובתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין בעלה עמה</b><br> ולכשישלם תתנהו לו [ועי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שיהא מכירן</b><br> שהעד החותם [וי\"א גם הסופר] יהיה מכיר שזהו פלוני, ושאשתו היא פלונית שמקבלת הגט בפניו, ואפילו ע\"פ עדות אשה או קרוב [אה\"ע ק\"כ ג'], דשמא זה אינו הבעל, וימסור הגט לאשת איש אחר, או היא תמסור השובר לאיש אחר, משא\"כ כשמכיר שניהן, לא חיישינן לשנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין, דזה אינו מצוי [ולאאמ\"ו הגאון הגדול זצוק\"ל בספרו מרגניתא על אה\"ע [סק\"כ] בשעת הדחק נאמנים גם האיש והאשה בעצמן על זה, ע\"ש] :"
+            ],
+            [
+                "<b>והבעל נותן שכר</b><br> שכר כתיבת הגט, דכתיב וכתב לה, ושכר השובר גם כן יתן הוא, מדלזכותו נכתב, שלא תוכל לחזור ולגבות ממנו. מיהו באבדה כתובתה בפשיעה, צריכה היא לשלם שכר השובר [אה\"ע ק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין מלוה עמו</b><br> מיירי בשטר הקנאה, ששעבד לו הלוה נכסיו מעכשיו, אפילו לא ילוה, דאז עי\"ז יצא הקול מיד ששעבד נכסיו, דאל\"כ חיישינן שמא לא יתן השטר להמלוה היום, ויטרוף המלוה אח\"כ מהלקוחות מיום הכתיבה שלא כדין [ח\"מ ל\"ט י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא לוה עמו</b><br> ואפילו אומר המלוה כתבוהו וחתמוהו וכשיבוא הלוה היום, שאז לא יהיה מוקדם, תקנו ממנו בקנין סודר ותתנו לי השטר, ואם לא יבוא היום תקרעוהו, אפ\"ה אין כותבין, דמדחתמו קודם שקנו ממנו, הרי חתמו שקר [שם], אבל כשכותבין ללוה א\"צ שיכירו העדים המלוה והלוה ושכך שמותיהן כלעיל סי' כ\"ד, דהרי ב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שט\"ח [מ\"מ פכ\"ד הלכה ג' ממלוה], ולהכי סגי בשיכירו הלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוה נותן שכר</b><br> אפילו בשטר עסקא, דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפ\"ה הו\"ל טובה למקבל טפי מלנותן דזוזי דאינש אינון עבדין לי' ספסרותא [בב\"מ ד' ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין לוקח עמו</b><br> והוא שהקנהו לו מיד בקנין, או שמודה שכבר קנה השדה באחד מדרכי הקנייה, דאל\"כ שמא לא יתנהו לו היום, וכשיטרפוהו ממנו בע\"ח של מוכר, יחזור גם הוא לטרוף מהלקוחות שלאחריו מהיום שלא כדין, וצריך שיכירו גם כן המוכר והלוקח [ולמ\"מ הנ\"ל שגי בשיכיר המוכר]. וי\"א שצריך שיכתב ג\"כ שכבר קבל המעות וי\"א שצריך גם כן שלא יהא משמע מהשטר שנכתב מדעת שניהן [ח\"מ רל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא מוכר עמו</b><br> וי\"א שאפילו קנו מהמוכר בקנין סודר, לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, אלא כשיכתבוהו בפני המוכר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוקח נותן שכר</b><br> אפילו קנה שדה זבורית, אפ\"ה מרוויח, דזבנת קנית זבינת אובד [ב\"מ נ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי אירוסין</b><br> שטרי פסיקתא, כתנאים שלנו, כמה יתן זה לבנו וכמה זה לבתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשואין</b><br> כתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחתן נותן שכר</b><br> מדמרוויח ע\"י הכתב הנדוניא, וקונה גם האשה [אה\"ע נ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי אריסות</b><br> שמקבל לזרוע שדה של חבירו, וליתן לבעליה מחצה, שליש, או רביע מהתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבלנות</b><br> היינו שחוכר השדה בדבר קבוע לשנה, בין שתעשה השדה או לא [עי' ב\"מ פ\"ט סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקבל נותן שכר</b><br> ואפילו צריך להובירה איזה שנים, דאז אין להמקבל עתה רווח בהשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי בירורין</b><br> שטר שכתוב בו איזה דיינין בררו להן הבעלי דין, או שטר שכותבין לעצמן הדיינין לברר טענות הבעלי דין, מה טוענים זע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשה בית דין</b><br> המפורשים סוף פ\"א דב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולזה לעצמו</b><br> דלת\"ק במתרצה א' שיכתבו רק א', כדי למעט בהוצאות הכתיבה, ויתנוהו לחבירו דכשיצטרך יראהו לו, שומעין לו, ולרשב\"ג מצי אידך למימר אינני חפץ להיות לי שום עסק עמך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשליש את שטרו</b><br> שלא רצו לכתוב שובר, והאמינו עליו השליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו</b><br> לוה לשליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני</b><br> יתר החוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לו שטרו</b><br> להמלוה ואשלם הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יתן</b><br> דס\"ל אסמכתא קניא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לא יתן</b><br> וקיי\"ל דלא יתן, דכל שמתנה אם יהיה כך אתן כך וכך, אסמכתא היא ולא קניא. אולם בדיני אסמכתא, י\"א דהדין נחלק לג' אופנים (א) אם הדבר תולה ביד אחרים, כגון אם לא אקנה לך דבר זה, אתן לך כך וכך, ודלמא לא ירצה הלה למכור, לכן וודאי הוה אסמכתא: (ב) ואם הדבר תלוי בידו, כגון אם לא אעבד אשלם במיטב [כב\"מ פ\"ט מ\"ג], בזה יש חילוק דאם לא גיזם לא הוה אסמכתא, ואם גיזם, כגון אשלם אלפא זוזי, הוה אסמכתא. (ג) ובתלה תנאו במקרה, כמשחק בקוביא, או שהמרו זה עם זה, וכדומה, לא הוה אסמכתא, ודוקא כששוחקים במעות מזומנים, אבל בהלואה, אף שאינו אסמכתא, אפ\"ה פטור כשהפסיד, וי\"א שצריך נמי שהשולחן שהמעות עליו קנוי לשניהן [ר\"ז י\"ג]. (ד) ולתוס' [שבועות דמ\"ג ב' ד\"ה מתני'], דוקא בחדא לטיבותא הוה אסמכתא, כגון באם אוביר ולא אעביד דאע\"ג דחדא לטיבותא דהפסיד לחבירו, ומסתבר דמה\"ט יהיה חייב לשלם כמו שאמר, עכ\"פ מדעשה לו חבירו טובה לתת בידו השדה, גזם בהבטחתו לשלם כך וכך, והו\"ל אסמכתא. וה\"ה במשחק בקוביא איפכא, דלא עשה לו חבירו טובה שיבטיח לו לשלם כך וכך, עכ\"פ הוא לא הפסיד לחבירו, והו\"ל מה\"ט כשישלם אסמכתא. משא\"ש בב' לטיבותא כמשכן שהבטיח המלוה שכשיפסד יאבד חובו, הלוה לא עשה למלוה טובה במה שנתן לידו משכן, וגם המלוה עשה הפסד ללוה במה שאבד המשכן, בכה\"ג לא הוה אסמכתא. (ה) מיהו כל אסמכתא י\"א דאם אמר בפירוש שמקנה מעכשיו, מהני, אבל קנין סודר אף דהוה כמעכשיו אפ\"ה באסמכתא לא קניא, אם לא שפירש, מעכשיו. וי\"א דעל מנת הוה כמעכשיו, וי\"א דצריך תרתי, מעכשיו ושיקנו ממנו בב\"ד הבקיאין בדיני אסמכתא [הט\"ז בח\"מ ר\"ז], וי\"א דצריך שימסור השטר לב\"ד, וגם צריך שלא יתהווה אח\"כ אונס שא\"א לקיים תנאו. מיהו בצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, אף דלא קנו מהני, דהודאת בע\"ד כק' עדים דמי [כח\"מ סי' מ']. ובצוה לעדים שיכתבו לשכנגדו שטר על זה, יוכלו לכתוב מעצמן שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, דמסתמא התכוון על שטר שיועיל [שם]. (ו) אמנם בהתחייב לחבירו בקנין על סך כך וכך, והתנה שבאם יעשה דבר פלוני יהיה פטור מסך הנ\"ל, או שבחם לא יעשהו יפטור מהחיוב הנ\"ל, לכ\"ע מהני. וי\"א דגם נדר, ושבועה, ותקיעת כף או בכתוב בשטר בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, מהני באסמכתא, וי\"ח. (ז) מיהו כל אסמכתא אפילו כתוב בשטר דנעשה דלא כאסמכתא, לכ\"ע לא מהני [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנמחק שטר חובו</b><br> שיש עדים שנמחק באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין עליו עדים</b><br> שיודעים הזמן והסך שנכתב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא לפני בית דין ועושין לו קיום</b><br> שהב\"ד כותבין לו איש פלוני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני</b><br> שזמנו ביום פלוני, ועל סך כך וכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר יחליף</b><br> יקרעו אותו השטר, ויכתבו שטר אחר על סך הנשאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו רבי יוסי כך יפה לו</b><br> ר\"ל כך ראוי לו ללוה, דהרי בידו למהר לפרוע, והרי עבד לוה לאיש מלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יודע כחו של זה</b><br> שיפסיד המלוה אם יכתבו שטר החדש מזמן דהשתא, וס\"ל דדוקא היכא דבאמת נשרף או נמחק שט\"ח. כותבין שטר אחר בב\"ד, אבל לקורעו לכתחילה אדעתא דהכי למכתב לו שטר אחר, אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. וקיי\"ל דאם הגיע זמן הפרעון כבר, הברירה ביד המלוה, או שיכתבו ב\"ד שטר חדש מזמן ראשון, או שיכתבו שובר, ואם לא הגיע זמן הפרעון של סך הנשאר עדיין, אז הברירה ביד הלוה, או להחליף לו השטר או לכתוב הפרעון ע\"ג השטר עצמו [נ\"ד ש\"ך סק\"ב]. וכל זה בפרע מקצת, אבל ברוצה לפרוע הכל והשטר נאבד, יכתוב שובר, ואם הלוה טוען ברי שהשטר ביד המלוה, נשבע המלוה היסת שאינו יודע היכן הוא, דבישנו בידו פטור מלשלם עד שיחזירהו לו. ואפילו כשהשטר בעיר אחרת, י\"א שפטור מלשלם עד שיחזירהו לו. מיהו כשהלוה אינו רוצה לשלם עד שיחזיר לו השטר תחלה, והמלוה אומר שישלם תחלה, ישליש השטר ואח\"כ יפרע הלוה [נ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכר לאמצע</b><br> ואין העשיר יכול לומר השכיר חלקך לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים</b><br> לחמם המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירחצו במרחץ</b><br> ר\"ל וירחצו בני ביתך בהמרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד</b><br> ר\"ל ותמעכם ותכבשם בבית הבד [כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ\"ג], וכ\"כ גט מעושה [גיטין פ\"ח ב']. ומעשין לפסולות [כתובות ע\"ז א'] כולן לשון מעוך ודוחק הן. וכ\"כ נ\"ל דמעשה קדירה [נדרים מ\"ט] ר\"ל מאכל שנתמעך בקדירה. ע\"י הבשול, וכדקאמר התם דאסור ברתחתא. אמנם נקט הך מתני' הכא. מדדמי להך דלעיל, דכמו לעיל באבד השובר, יאכל מלוה וחדי, כמן כן הכא באין להעני עבדים, יאכל אחיו וחדי]. והכי קיי\"ל במרחץ ובכל דבר שאין בו דין חלוקה. ודוקא באין א' מהן רוצה לקנות, דברוצה א' מהן לקנות, יכול לומר לחבירו, קנה חלקי או אקנה חלקך בכך וכך. אפילו אומר הרבה יותר מדמיו, צריך השני או לקנות או למכור, אבל לא יכול לומר כן על פחות מדמיו, דבזה יפסיד העני שאין לו מעות. מיהו באינו רוצה לחנות, אבל יכול לכוף לחבירו לקנות חלקו אפילו בשער הזול [קע\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה על זה</b><br> דכל א' יאמר החזרתיו כשפרע לי, ולא מצי תובע לומר א\"כ היית קורע אותו קודם שהחזרתו לי, דמצי אידך לומר לאו אדעתאי אז בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב</b><br> דכל א' יאמר חבירי לוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרות שניהן פרועין</b><br> ר\"ל כשנמצא בבית לוה שובר שכתוב בו, שטרו של יוסף ב\"ש פרוע, שניהן פרועין בהלוהו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלשו</b><br> שיכתבו גם שם זקנם של היוסף ב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו משולשים</b><br> שגם שם זקנם שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכתבו סימן</b><br> ארוך או גוץ [דאע\"ג דארוך וגוץ לחוד לא הוה סימן [יבמות ק\"כ ע\"ב]. עכ\"פ הכא נגד האחר וודאי הוה סימן מעליא. והא דלא קאמר ירבעו. ה\"ט מדאין מצוי שיכיר אדם אבי אבי אביו, ואסור שאפילו הוא ידע, לא מהני, כיון דאינו מפורסם לעדים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מסומנין</b><br> שסימנן ג\"כ שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכתבו כהן</b><br> אם א' כהן והב' ישראל. ואעפ\"כ באין סימנין שוה, סימן שבגופן עדיף טפי. ואם גם שניהם כהנים, יכתבו אבי זקנם [מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לבנו</b><br> בשעת מיתתו, ואורחא דמלתא נקט, שירא שיבוא בנו לידי חטא. וה\"ה מלוה שמסופק בעצמו בשטר שבידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן אינו פרוע</b><br> דשטר א' אמר [ס\"ה כ\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על ידי ערב</b><br> שהיה ערב בשעת הלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> עד שיתבע ללוה בדין, וכשיתחייב והוא עני, אז ישלם הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יפרע מן הערב</b><br> ר\"ל אז א\"צ לתבוע הלוה בדין תחלה. וכל זה באין נכסים ידועין ללוה, אבל ביש לו, לא יפרע כלל מהערב בשום אופן. מהקבלן, דהיינו באמר הערב בשעת ההלואה, תן לו ואני נותן לך, אף שיש ללוה לפרוע, יוכל להפרע מהקבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך</b><br> בין ערב בין קבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ועי' מ\"ש בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה בעלה מגרשה</b><br> ואין להבעל לשלם הכתובה, וצריך הערב לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידירנה הנאה</b><br> ר\"ל א\"צ לשלם עד שידור הבעל הנאה ממנה על דעת הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו</b><br> כדי שלא יעשו הבעל קנוניא עליו שישלם לה, ויחזור וישאנה אחר שתגבה כתובתה מהערב. וקיי\"ל דערב דכתובה ותוספת, לא משתעבד אפילו בקנין. מדלא חסרה מידי, אבל לאשת בנו משתעבד בקנין. מיהו בא\"ל תנשאי לזה ואני אתן לך כתובתך, משתעבד אף בלא קנין אפילו אינו בנו. וי\"א דכל ערב דכתובה על ידי קנין משתעבד, ולאשת בנו משתעבד אפילו בלא קנין [אה\"ע ק\"ב ו']. וכל שהיה ערב באופן שמשתעבד, כשיגרשה בעלה ידירנה הנאה כמבואר במשנתינו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים משועבדים</b><br> אפילו לא כתוב שם אחריות, קיי\"ל אחריות ט\"ס הוא בין בהלואה ובין במכר [ח\"מ ל\"ט ורכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> מיהו ביש עדים שקנו מידו, אפילו אין שטר גובה ממשעבדי, דהעדים שקנו מידו מוציאים הקול שלוה והשתעבד, ויזהרו הלקוחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> אפילו מודה לוה שקנו עדים מידו [ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערב היוצא לאחר חיתום שטרות</b><br> דאחר שחתמו העדים השטר, כתב הערב למטה, ואני פב\"פ ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> של ערב, דמדלא חתמו עדים על ערבותו הו\"ל כמלוה על פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא על אמונתו הלוהו</b><br> ולהכי אפילו אמר כן בפני ב\"ד פטור, מיהו בקנו מידו, אפילו שלא בפני ב\"ד מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן על אמונתו הלוהו</b><br> והנה דין ערב נחלק לג' אופנים, ערב בשעת הלואה, ערב לאחר הלואה. וערב קבלן. (א) ערב בשעת ההלואה, שא\"ל אז הלוהו. או תן לו, ואני ערב או ואני פורע, או ואני חייב [קכ\"ט י\"ח], או שאמר להמלוה אז שהוא בטוח, והמלוה אמר להערב שסומך רק עליו להלוותו, ואח\"כ נמצא שלא היה בטוח בשעת ההלואה [שם ב'], או אפילו אמר להמלוה כן אחר ההלואה, וע\"י שאמר שהוא ערב החזיר המלוה השטר או משכן להלוה או נתפשר עמו, או שרצו ב\"ד להגביהו, ואמר זה הניחוהו ואני פורע [שם ג'], בכל אלו, אם בשעת הלואה, משתעבד וא\"צ קנין. ואם הוא ערב כלעיל שלא בשעת ההלואה צריך קנין [שם א']. מיהו בכל אלו אף דמשתעבד, אינו נפרע מהערב, עד שיתברר שאין ללוה קרקעות אפילו זבורית, גם שאין לו אפילו מטלטלין [שם ח'], וביש לו ללוה נכסים במדינה רחוקה, נפרע מהערב [שם י\"א], ואם הלוה במדינת הים או שמת, אם הוא מליה ע\"פ, אין משלם הערב, דשמא פרעו הלוה, רק במת הלוה תוך זמנו או שהודה בשעת מיתה שחייב לו, או שנדוהו ב\"ד שישלם, אז משלם הערב [שם י\"א י\"ב]. אבל בהתנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, אז יכול לפרוע מהערב אף ביש ללוה נכסים, וי\"א דצריך להתנות ממי שארצה אפרע תחלה [שם י\"ד]. (ב) ערב לאחר ההלואה, אם בעל פה, אינו מתחייב רק בקנין סודר כלעיל [שם א'], ואם כתב ערבותו בשטר ההלואה, אפילו אחר שחתמו העדים. י\"א דא\"צ קנין, אבל קיי\"ל דצריך קנין אפילו כתב ערבותו בשטר קודם שחתמו העדים [ש\"ך שם סקי\"א]. (ג) קבלן, ר\"ל שא\"ל תן לו ואני נותן לך, או שאמר לו תן לו ואני קבלן [וי\"ח], או שא\"ל אחר ההלואה, מה שנתת לו אני נותן לך, וכן בא\"ל כן בלע\"ז. כל שלא הזכיר מלת הלוהו או אפרע לך [סמ\"ע שקל\"ט ובמרדכי הגירסא, אלא לשון פרעון ע\"ש] בכל אלו הו\"ל קבלן, ואין חילוק בינו לערב, דכשם שהערב משתעבד רק בשעת הלואה או בקנין, או בב\"ד, או בשאר דברים הנ\"ל. כמו כן בקבלן [שם ה']. רק דבקבלן לעולם כשירצה המלוה נפרע ממנו תחלה, אפילו יש נכסים ללוה, רק כשרוצה הלוה לפרעו אפילו בזבורית, נפטר הערב [שם ט\"ו]. אמנם בלקח הקבלן המעות מהמלוה ונתנן ללוה בהלואה, אין לו למלוה על הלוה כלום. רק באין לו להקבלן, אז נפרע מהלוה משעבודא דר' נתן [שם י\"ט]. וי\"א דה\"ה בלא דיבר הלוה עם המלוה כלום שילוהו, רק שאמר הערב להמלוה, הלוהו. ואני פורע, דינו רק על הערב [שם כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע</b><br> זוית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע</b><br> שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נחלה בלי מצרים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעגלה המלאה לה עמיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק א', באמרה בצדק תשפט עמיתך, רק מפני ששכל האדם עשוי לטעות באריגה דקה כזאת, לכן רבותינו הקדמונים בעלי המשנה והתלמוד, התאספו יחד לאלפים מגדולי האומה, והניחו לנו יסודות ושרשים בכל אלה. ובכל זה עדיין נשאר מקום להדיין להשמט לימין או לשמאל, לדמות מלתא למלתא, או לחלק ביניהם לפעמים בכחוט השערה. לכן עסק דיני ממונות ישנם שכל האנושי, לדקדק היטב שיכוון מטרת האמת על הנקודה, מלבד שכך מחוייב לו, דבכל דיני איסור והיתר, כשמסתפק בדבר, יחמיר באיסור תורה, משא\"כ בדיני ממונות, לא יכול להשמט בבית הספק להחמיר, דהרי מה שהוא חומרא לזה הוא קולא לזה, וע\"כ צריך להתעמל לכוון רק האמת לאמתתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישמש את שמעון בן ננס</b><br> שדקדק כל כך, דמדכתב לו שהוא ערב אחר חתום העדים. להכי לא לבד שלא שעבד לו נכסים משועבדים, אלא לא שעבד א\"ע כלל, דלא על אמונתו הלוהו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ebee550d10e643aaccdcadc787cdef7d5990ce60
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,2230 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Batra",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bava_Batra",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>השותפין</b><br> בחצר, ויש לכל א' בית פתוח לחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרצו לעשות מחיצה בחצר</b><br> שאין בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [במ\"ו], להכי קתני \"שרצו\". ונ\"ל דרבותא קמ\"ל, דאפ\"ה לא מצי אמר לא נתרצתי אדעתא דמנהגא, אבל ביש בה דין חלוקה, כופין א' לחבירו לחלוק [קע\"א א' וקע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בונין את הכותל באמצע</b><br> דכל אחד יתן מחלקו מקום לחצי עובי הכותל, ולא מצי למימר שלא נתרצה לחלוק על דעת כן, ושדי לו במחיצת נסרים דקה. ומיירי בכבר ביררו חלק כל א', וגם קנו מידן בקניין סודר, או שהחזיק א' בחלקו ע\"י שנעל גדר ופרץ, דאז קנה גם האחר חלק השני [כח\"מ ר\"ג י'], או שהחזיקו שניהן ע\"י הליכה שהלכו בו לאורך ורוחב חלקן, אבל אי ליכא, חד מהנך, אז אפילו קנו מידו, קניין דברים הוא ומצי לחזור בו, מדלא בירר כל א' חלקו [קנ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לבנות גויל</b><br> אבנים שאינן חלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזית</b><br> אבנים חלקות שגררום במגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפיסין</b><br> הוא אריח, שהוא חצי לבינה, והוא טפח ומחצה באורך ג' טפחים [וי\"א על אורך טפח ומחצה וערתוי\"ט עירובין פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבינים</b><br> ג' טפחים על ג' טפחים [וי\"א על רוחב טפח ומחצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בונים</b><br> אף דלהיזק ראיי' די במחיצה דקה, עכ\"פ שמא יפול וקודם שיבנהו יזיקהו בראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כמנהג המדינה</b><br> כמנהג השותפין כשחולקין. \"והכל\", לאתויי כשנוהגין במחיצת קנים, ובלבד שלא יהיה בה אויר להציץ בו לשל חבירו, דהו\"ל היזק ראייה, ולא מהני מנהג. וכ\"כ בנהגו ביתר מגויל, אינו מנהג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים</b><br> דכותל גויל צריך טפח יותר בעביו, מעובי כותל גזית, מפני עוקצין הבולטין בהאבנים שאינן חלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים</b><br> דעובי כותל כפיסין הוא טפח יותר מכותל לבינים, דנותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח טיט באמצע לחברן יחד, משא\"כ בלבינים, נותן לבינה א' של ג' טפחים לעובי הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם</b><br> אף שהחזיק בהן א', שותפין אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות [כמ\"ש ב\"מ פ\"י סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגנה</b><br> שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו</b><br> ה\"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ\"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בבקעה</b><br> מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא\"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו</b><br> ה\"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה חזית</b><br> לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבחוץ</b><br> ר\"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל\"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן</b><br> מיירי שקידם א' ועשה חזית."
+            ],
+            [
+                "<b>המקיף את חבירו משלש רוחותיו</b><br> שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השניה ואת השלישית</b><br> ונמצא שדה הפנימי מוקף מג' רוחותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אין הניקף מחוייב ליתן סיוע להמקיף להוצאות הכתלים מדלא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל</b><br> לתת סיוע להכותלים כפי הצריך לשדהו. ודוקא שהתרצה הפנימי שיבנה החיצון הג' כותלים על מקום של שניהן, דאז הנאת שניהן שוה גם בגוף הכותלים. ולת\"ק בכה\"ג אינו נותן רק כפי הוצאות חצי מחיצת קנים, וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשגדר החיצון הרביעית, אז דוקא בעשה הגדר בינו ובין הניקף אז צריך פנימי ליתן סיוע, אבל בגדר מבחוץ, א\"צ פנימי ליתן כלום, אבל אם הפנימי עשה הרביעית, אפילו אם החיצון עשה ג' רוחות שבחוץ, צריך פנימי ליתן סיוע, כפי הצריך בגדר שבינו לחיצון [קנ\"ח ו'], ואף דאמרי' לעיל דבשדה לא נהגו לגדור. הנ\"מ משום היזק ראייה, אבל הכא עכ\"פ נהנה שלא יכנסו הבהמות לשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל חצר</b><br> של שותפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ארבע אמות</b><br> בגובה, כדי למנוע היזק ראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת שנתן</b><br> ר\"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב\"ד. [וכ' רב\"י ח\"מ קנ\"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד\"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד\"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד\"נ דכה\"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ\"ל נדה נדה, וכ\"כ [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, והיה צ\"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי\"ט שם] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מחייבין אותו</b><br> אפילו היה כך הכותל קודם שנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמך לו כותל אחר</b><br> לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגלגלין עליו את הכל</b><br> כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה\"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א\"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח\"מ שס\"ג ס\"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י\"א דכופין על מדת סדום מה\"ט [כח\"מ קע\"ד א']. נ\"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י\"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח\"מ קנ\"ז פ\"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ\"ד סט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת שלא נתן</b><br> מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ\"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל\"כ, לא ראינו אין ראי':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיביא ראיה שנתן</b><br> מיהו בבנה בניין קבוע, הו\"ל בחזקת שנתן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופין אותו</b><br> לבן חצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבנות בית שער</b><br> חדר שלפני השער שיושב שם שומר הפתח למנוע הכל מלכנס לחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודלת</b><br> דאף שיש שומר צריך דלת לשמירה בלילה [ודלא כרמ\"ז]. וה\"ה כל דבר הנצרך מאוד בחצר, אבל לקישוטים שבה א\"צ ליתן [קס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער</b><br> דבאינה סמוכה לר\"ה א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופין אותו</b><br> לבן עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה</b><br> דבאינה סמוכה למלכות אחרת א\"צ. וקיי\"ל כת\"ק [קס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהא כאנשי העיר</b><br> ליתן סיוע להנ\"ל ולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כאנשי העיר מיד</b><br> וי\"א אפי' רק שכר בה דירה לשנה [שם]. ודוקא בשאר נתינות, אבל לצדקה ל' יום, וג' חדשים לתמחוי, ולכסות עניים ז' חדשים, ולקברות עניים ט' חדשים, וי\"א דלכולן בל' יום סגי [י\"ד רנ\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארבע אמות לזה</b><br> ד' אמות מרובעות לכל א', חוץ מד' אמות מרובעות לכל פתח ופתח של בית. ואם רוחב הפתח יותר מארבע אמות, נותנין ד' אמות לתוך משך החצר ברוחב כל הפתח [קע\"א ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעה קבין לזה</b><br> הוא ג' אלף ותש\"ן אמה, באמות מרובעין, והוא ס\"א אמה על ס\"א אמה בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשעת חצאי קבין לזה</b><br> ולא נקט ד' קבין וחצי, היינו מדבעי למנקט המנין דנקט ת\"ק, ומצינו דוגמת זה בב\"מ [פ\"ג מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי קב לזה</b><br> הוא ר\"ח אמות מרובעות, והוא י\"ד על י\"ד אמה בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר בית רובע</b><br> כדי לזרוע שם רובע הקב. והוא י' אמות וחומש מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הטרקלין</b><br> [שלאסס] נקרא בלשון יון [טראכלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את המורן</b><br> מגדל קטן שבונין בגנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את השובך</b><br> [טויבענשלאג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את בית הבד</b><br> בית לעצור הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאין שניהם רוצים</b><br> אז אין אחד יכול לכוף חבירו לחלוק, אבל יכול לכופו לומר קנה חלקי או אקנה חלקך, ודוקא בשוייו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> משום סיפא נקט לה, א\"נ דקמ\"ל דאין כאן משום בל תשחית מדלא סגי בלא\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתבי הקודש</b><br> כ\"ד ספרי תנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחלוקו</b><br> ודוקא שהן בכרך א', או בב' כרכים, אבל הן מענין א' [קע\"ג א'], אבל בב' לטיבותא שהן בב' כרכים וב' עניינים, חולקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא יחפור אדם בור</b><br> עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שיח</b><br> חפירה בעומק, וארוך וקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מערה</b><br> מקורה. וה\"ה חריצין ונעיצין [עי' ב\"ק פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמת המים</b><br> [פלוס [בראבען], אף דעדיף מנברכת, דהרי מים חיים בתוכה, אפ\"ה צריך הרחקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נברכת כובסין</b><br> חפירה מרובעת לשרות שם בגדים לכביסה. וקמ\"ל דאף דאין מצויין בה תמיד מים כבאמת המים, אפ\"ה צריך להרחיק [ואף דאמה ונברכת כ\"ש הן משיח ובור וכו'. י\"ל דקמ\"ל בור ושיח וכו' אף דעמוקי' טפי. סגי בהרחקת ג\"ט, וקמ\"ל הנהו דאף דאינן עמוקים כ\"כ, אפ\"ה צריך ג\"ט להרחיק] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים</b><br> ר\"ל מכותל בורו, וכותל הבור ג\"כ ג' טפחים, נמצא מחלל בור לחלל בור מרחק ו' טפחים. ואפילו אין לחבירו בור, צריך להרחיק מקצה גבולו ג' טפחים, דשמא יעשה גם חבירו בור ונ\"ל דנקט מכותל חבירו דאפילו יש שם כותל מצי למימר שמא יסתור כותלו ויחפור שם גם הוא בור ולהכי צריך להרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסד בסיד</b><br> את כותל הבור, שלא יתלחלח קרקע חבירו ממימיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הגפת</b><br> פסולת הזיתים שנעצרו [עהלדריזען] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הסלעים</b><br> אבנים, משום שמרפים ומרטיבין הכותל בזיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסד בסיד</b><br> להכי לא כלל הך בבא ברישא, דהכא סד כותל חבירו ורק בסיד מועט, מדיש רק זיעה מועטת, ועוד דבהני בסד לחוד סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרהיקין את הזרעים</b><br> ר\"ל לזרוע שם, מדמרטיבין הכותל אף שלא ישקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המחרישה</b><br> אף שחורש רק סביב האילנות, החרישה מרפה יסוד הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי רגלים</b><br> שכשמשתין ממסמס לבינים שאינן שרופים שבכותל. מיהו בשרופים דינן ככותל אבנים, שמרחיק ממנה רק טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרחיקין את הרחים</b><br> קטנה של יד, שמניד הכותל, וברחיים גדולה צריך טפי, וכן כל מלאכה שיש בה הקשה. ואפילו נבנה כותל החצר אחר שבנה המזיק כל הנהו, אפ\"ה צריך המזיק להרחיק [קנ\"ה ז' וט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מן השכב</b><br> הוא אבן התחתון של הרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבעה מן הרכב</b><br> הוא אבן העליון, שהתחתון רחב ממנו טפח לכל צד סביב, ונקט שכב שממנו יכול למדוד מכוון. ואע\"ג שהוא בעצמו אינו מזיק, דמינח נייח, ונקט רכב, מדהוא המזיק בנדנודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת התנור</b><br> ירחיק מהכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מן הכליא</b><br> הוא בסיס התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבעה מן השפה</b><br> שפת התנור, והבסיס בולט טפח סביב לתנור. מיהו כותל התנור בכלל הד' טפחים [שם ח']. ונקט כליא שממנו יכול למוד מכוון בצמצום, ונקט תו שפה מדשם האש, ומשם יש לחוש לנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות</b><br> רווח מפי התנור עד התקרה, שלא ידליק לתקרה ויוזקו השכנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך שיהא תחתיו מעזיבה</b><br> טיח טיט ואבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה טפחים</b><br> שלא ידליק לתקרת העליי' וע\"ג צריך ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכירה טפח</b><br> למעזיבה, מדאין היסיק' גדול כבתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הזיק משלם מה שהזיק</b><br> אף שהרחיק כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאם הזיק פטור מלשלם</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת אוצרו של חבירו</b><br> שחמימותן מזיק לפירות שבאוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רפת בקר</b><br> להכי לא כלליה תנא בהדי חנות. דהתם טעמא משום חום, והכא משום ריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמת</b><br> ר\"ל הלכה פסוקה בלי גימגום הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביין התירו</b><br> בכל הנך דלעיל מותר לעשותן תחת אוצר יין של חבירו שהחום משביח ליין שבא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא רפת בקר</b><br> דהריח קשה ליין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנות שבחצר</b><br> ר\"ל הבא לעשות חנות בחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין</b><br> רק עושה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקול הרחים</b><br> מדכבר החזיק. ודוקא בקול קטן, אבל בקול שיש בו נדנוד קרקע, אפילו החזיק כמה שנים לא מהני [קנ\"ה ל\"ו], וי\"א דבקול קטן אפילו לא החזיק שרי [קנ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקול התינוקות</b><br> שלומדי תורה אפילו לא החזיק, וה\"ה כל קול מילי דמצוה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו</b><br> כעין ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יסמוך לו כותל אחד</b><br> שיהיו ג' הכותלים כעין ת :"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> שיהי' המקום שבין ב' הכותלים רחב לדריסת בני ר\"ה, דדריסתן מועלת לחזק יסוד הכותל. ודוקא בעיר חדשה שאינה עומדת עדיין ס' שנה [ולרתוי\"ט, שאדם זוכר מתי נבנת] אבל ישנה, כבר נדושו היסודות היטב. וכ\"כ כותל שאין ארכה ד' אמות א\"צ לחזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלונות</b><br> ר\"ל בבא לבנות כותל נגד חלונות חבירו. צריך להרחיק מהן בהמשך, מלמעלן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, צריך שיהיה גבוה מהחלונות ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלמטן</b><br> דאם הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהיה ראש הכותל נמוך מהחלונות ד' אמות. וזה, משום היזק ראייה, שלא יעמיד עליה ויציץ לתוך חלון חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכנגדן</b><br> אם הכותל עובר כנגד החלון, צריך להרחיקה מהחלון ד' אמות שלא יאפיל אורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע אמות</b><br> וכל זה, משום דהחזיק זה בחלונו כדינו, וכלקמן, ולהכי כל הרוצה לפתוח חלון למקום שאינו מזיק עדיין לחבירו, יכול חבירו למחות בו, דשמא יבנה הוא אח\"כ סמוך להחלון, ויטעון שקנה החזקה זאת ממנו לפתוח חלון לחצירו, מיהו אף שיכול למחות, אם לא מיחה, אין שתיקתו מחילה, מדאין מזיקו עדיין [קנ\"ד ט\"ז]. אבל בפתח חלון לחצר חבירו, הוה שתיקתו מחילה לגבי היזק ראייה [שם ז'], ודוקא בעשה מעשה שפתח חלון, אבל חצר השותפין, אף שהיה כמה שנים בלי מחיצה ביניהן, יכול לכופו לעשותה השתא [שם ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הסולם מן השובך</b><br> של חבירו."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא תקפוץ הנמיה</b><br> [מארדער] שטורף היונים אע\"ג שיש ביניהן כותל צריך להרחיק מהכותל ד' אמות, ואפילו לר' יוסי במשנה י' דס\"ל על הניזק להרחיק א\"ע, הכא שאני דזימנן כמעט שהעמיד הסולם תקפוץ הנמיי' ולהכי חשבינן ליה כמזיקו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הכותל מן המזחילה</b><br> שרוצה לבנות כותל נגד אורך המזחילה [דאכרעננע בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיהא זוקף את הסולם</b><br> לעלות לתקן מזחילתו שהחזיק בה [קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה</b><br> דאוכלין זרעונים הנשטחות בחצרות להתיבש מיהו ביש נ' אמה שרי אפילו אינן שלו דשאני הכא מסיפא דאינו מצוי חוץ לעיר זרעונים שטוחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יפסידו שדות אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין</b><br> ר\"ל כור לכל רוח סביב בעיגול. והיא 6/7 273 אמות מרובע בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא שגר היונה</b><br> ר\"ל כך מרוצת פריחתן בפעם א'. ולת\"ק כיון דבחמשים אמות מלו כרסייהו, לא אכלי טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לקחו</b><br> כשכבר בנוי כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בית רובע</b><br> ר\"ל אפילו אינו מרוחק משדה חבירו רק י' אמות וחומש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא בחזקתו</b><br> דטענינן ללוקח לומר דהמוכר עשאו ברשות, ואפילו נפל חוזר ובונהו מה\"ט [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניפול</b><br> ר\"ל גוזל קטן ורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנמצא בתוך חמשים אמה</b><br> משובך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא של מוצאו</b><br> דמעוברי דרכים נפל ואין בו סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בין שני שובכות</b><br> תוך נ' לשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרוב לזה שלו</b><br> וכולה מתני' לא שייכא הכא רק באלו מציאות [ב\"מ], רק נקט' הכא מדדמי לדלעיל בשיעור נ' אמה. מיהו אם יוני שובך א' מרובין מבחבירו, רוב וקרוב רוב עדיף [ר\"ס ח']. ואי\"ל בל\"ז ניחש לרובא דעלמא, דהרי היכא דליכא חזקת ממון וודאי, הולכין גם בממון אחר הרוב. י\"ל דמיירי בנמצא בשביל של כרמים, או בכל מקום מוגבל. כעיר שרובא ישראל, וא\"כ כל מקום שיש רובא דאית' קמן ורובא דליתא קמן*), דאיתא קמן עדיף [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני נוי העיר, ובארץ ישראל מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב</b><br> [באקסהארנבום] שפריו דומה לקרן עז, והאוכל מפריו נתרפא מחולי הנקרא זאדברעננען בל\"א, ולכן נקרא גם כן זאדשאטענבוים בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקמה</b><br> עץ תאנה יערי ובל\"א נקרא [זיקעמארעס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים אמה</b><br> דענפיהן מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה</b><br> דמגנה יופי העיר."
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נותן דמים</b><br> כל יושב העיר פטור מלשלם דמי האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> כל יושב העיר משלם להיזיקו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ואינו נותן דמים</b><br> דבני העיר נקראים מוחזקים, מדעכ\"פ צריך לקצוץ, אח\"כ אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין גודן קבוע</b><br> שזורין שם תבואה הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים אמה</b><br> שלא יזיק המוץ לבני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח</b><br> שלא יזיק המוץ לנטיעות וניר של חבירו, והיינו דמסיים ומרחיק וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא יזיק</b><br> ר\"ל במתני' דלעיל, הוא משום נוי העיר ואין בידן למחול לנוול עיר ארץ ישראל, מה שאין כן הכא ה\"ט משום היזקו ובידו למחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבורסקי</b><br> בית לעיבוד עורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העיד חמשים אמה</b><br> משום ריח רע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר</b><br> דרוח מזרחית חמה ואינה מזקת כל כך. ומדלא קאמר נמי כן בנבילות וקברות ש\"מ בנבילות ובקברות שרי. דנבילות מדלא קביע שלבסוף יסחבוה כלבים וחיות, ובקברות מדאתקבר וגם בשניהן אינו מסריח רק עד שיכלה הבשר. אבל לכאורה תמוה דכשיש כאן ב' עיירות א' במזרח וא' במערב יהיה הרווח שביניהן מותר לעיר המערבי ואסור למזרחי ואיך תחשב הרווח זה חמה לזו וצוננת לזו. וי\"ל דעיר המערבי מה\"ט שרי לעשות בורסקי בהרווח שבין ב' העיירות מדאין לה לחוש לריח רע שיובא לעירה ע\"י שום רוח דאי רוח מזרח, הרי אינו נושבת בחוזק, ואי משום רוח מערבית הרי אינו נושא הריח לעירם, אלא אדרבה ישאוהו להלן דחוק מעירם, ואם באמת יש עיר אחרת במזרח בסמוך שם שאפשר שיגיע לשם הריח, באמת אסור לעיר המערבי לעשות שם בורסקי, אבל במערב העיר אסור לעשות בורסקי, אפילו אין עיר אחרת סמוך לשם, דנהי דאין להן לתוש לרוח מזרחי אפילו אם היה חזק, דהרי הוא נושב ממזרח למערב, וירחיק הריח מהעיר, עכ\"פ כשישיב רוח מערבי החזק יביא הריח להעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה</b><br> דמתפללין לאותה צד, דשכינה במערב. [ואף דמלא כל ארץ כבודו. אפ\"ה כמו שיש חילוק בין כח הנשמה שבלב לכחה שבשאר אברים. כ\"כ מבשרי אחזה אלהי, דאין קדושת אלהותו ית' והשגחתו בכל מקום בשוה, תדע וכי ס\"ד שתהיה השראת שכינתו ית' ח\"ו במקום הטינופת והטומאה שוה כבמקום הטהרה והקדושה. וגם מתנ\"ך מוכח שאין השגחה מהקב\"ה שוה בכל אדם, ובכל זמן, ובכל מקום, דהחילוק שבין אדם לאדם מבואר, דכתיב עיני ה' אל צדיקים וברשעים כ' והסתרתי פני מהם, והחילוק שבזמן נזכר ג\"כ בכתוב, בעת רצון עניתיך, והחילוק שבמקום ג\"כ מבואר בכתוב, דכתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים. ואמרי' בספרי, כתוב א' אומר הנה עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכתוב א' אומר והיה עיני ולבי שם כל הימים. כביכול אין עיני ולבי אלא שם. והארכתי בזה הרבה בדרשותי. ואין כאן המקום להאריך, אבל עכ\"פ שמעינן מהנ\"ל שיש לומר שרוח א' מסוגל להשראת שכינתו ית' יותר ממקומות אחריה. וחז\"ל גלו לנו שהוא צד מערב, כדאמרי' בש\"ס הכא. אמנם תמיהני מאוד האיך אפשר לומר שיהיה מערב אסור ומזרח מותר. הגע בעצמך כשיהיו ב' עיירות זה אחורי זה, הראשון במזרח והשני במערב יהיה א\"כ הרווח שביניהן אסור לבני עיר שבמזרח משום דהרווח להם במערב. ולהעיר שבמערב יהיה אותו רווח בעצמו מותר לבורסקי, משום דהרווח ההוא להם במזרח עירם, וא\"כ יש לתמוה ג\"כ, אם שכינה במערב לעיר שבמזרח, איך יהיו בני עיר שבמערב מותרים להעמיד שם בורסקי. וראיתי לרבעתו\"ס כאן [ד\"ה וצבא] שהקשו וז\"ל וא\"ת בלילה נמי למזרח משתחוים. וי\"ל דאין לנו ללמוד רק ממה שאנו רואין עכ\"ל. א\"כ יש לישב קצת קושיתינו, דאף דהרווח שבין ב' העיירות, הוא מערב לזאת ומזרח לזאת, עכ\"פ דנינן לכל עיר כפי מה שנראה להן. ואותן שנראה להן אותו הרווח כמזרח מותר, וכמערב אסור. ועדיין לא נחה דעתי דהרי כל כדור הארץ עגול הוא, ואין שם נקודה שנכנהו מזרח ולא יהיה גם כן מערב, דבעלות לשם השמש הוא מזרח, ובהתעלמה משם נקרא מערב. ואיך א\"כ נוכל לומר שכינה במערב. ולכן נלפע\"ד דשכינה במערב דבר נעלם ונשגב משכל אנושי, ואנן רק ניחש לשמא הכא ובברכות [דס\"א ב'], כדחיישי לשמא באף מי רגלים יפין לה [כרט\"ז בא\"ח קל\"ב סק\"ב ע\"ש]. ולא קיי\"ל כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחיקין את המשרה</b><br> ר\"ל לשרות פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הכרישין</b><br> לזרוע [קרעססע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת החרדל</b><br> ר\"ל לזרוע [זענף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הדבורים</b><br> בכוורתם, בכולן ירחיק נ' אמה, מדמזיקין זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מתיר בחרדל</b><br> דמצי א\"ל הרי גם אני ניזק, שדבוריך אוכלין ומפסידין חרדלי. וקיי\"ל דבכולן די בשירחיק ג' טפחים כדי שלא יהיה ההיזק רק ע\"י גירי דיליה [קנ\"ה ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרים וחמש אמה</b><br> מפני השרשים אבל בור מאילן א\"צ להרחיק אלא קוצץ ויורד כסוף מי\"ב, והטעם דאין האילן נפסד עי\"ז, משא\"כ בור נפסד משרשי אילן שבאין לתוכו שהשרשים מתפשטים ממנו לצד מטה ולמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> ששרשיהן מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מלמעלה בין מן הצד</b><br> ר\"ל בין שאחד מהן למעלה בהר, ובין ששניהן על קרקע שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הבור קדמה</b><br> ונטע הלה ולא הרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ ונותן דמים</b><br> בעל הבור לבעל האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יקיץ</b><br> דהמוציא מחבירו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה נוטע בתוך שלו</b><br> דמדלא בא ההיזק מיד כשנטע, רק אחר זה בא הנזק ממילא, רשאי. והכי קיי\"ל [שם ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו</b><br> בין לשדה אילן או תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות</b><br> דהיינו כפי צורך רווח לחרישה, ובאין חורשין לאילנות, אינו מרחיק כלל [שם כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל אילן</b><br> אף שאין הפסדן מרובה כגפנים, מרחיק כלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>וזה סומך לגדר מכאן</b><br> קמ\"ל דלא חיישינן שמא ברוב הימים יפול הגדר ויוכרח עי\"ז לעשות גדר חדש שלא כדין [פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמיק שלשה טפחים</b><br> בעל השדה מותר לקצץ השרשים בעומק ג' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה חופר</b><br> בעל השדה, אם היה חופר בשדהו בור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והעצים שלו</b><br> של בעל השדה, וארישא נמי קאי. מיהו תוך ט\"ז אמה מהאילן, דהיינו כדי יניקת האילן, השרשים הנקצצים הן לבעל האילן [שם]. ואילה\"ק*) מלעיל שלהי ב\"מ, ומה התם שגוף הירק עומד באויר התחתון אפ\"ה אמרינן רואין מהיכן ירק זה חי, מכ\"ש הכי שכולו טמון בשדה חבירו נאמר רואין מהיכן שורש זה חי. י\"ל הכא שאני מדהשתרשו השרשים לצדדים וכל בעלי שדות. הסמוכי' זל\"ז מחלו להדדי יניקת השרשים בקרקעיתם, כל עוד שלא יצטרכו הם בעצמן להקרקע. תדע, דאל\"כ גם מפירות גוף האילן יהיה יכול לטעון השכן חלק, מדינקו השרשים מקרקעיתו. אלא כדאמרן. ומה\"ט לא דמי נמי לשטף נהר זיתיו [ב\"מ פ\"ח מ\"ה] ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ</b><br> הענפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא המרדע</b><br> בגובה בכדי שהמוליך השוורים לחרוש, יהיה יכול לנשא המרדע [פייטשע בל\"א], כשמוליך השוורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי המחרישה</b><br> שלא יעכבוהו כשיחרוש. ונ\"ל דכשהתרצה סתם להניח הענף, אפ\"ה*) חולקין בפירות [כשלהי ב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרוב ובשקמה</b><br> שצלן עב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד המשקולת</b><br> [זענקבלייא], והוא חוט שיש לבוני החומה, כדי לראות בה אם הרום שוה בהחומה, ור\"ל קוצץ כל הנוטה מעבר למצר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית השלחין</b><br> ר\"ל ואם השדה שנוטה האילן לתוכו הוא בית השלחין, דהיינו שדה יבישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האילן</b><br> אפילו אינו חרוב ושקמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד המשקולת</b><br> כל גובה בענפים שכנגד השדה. שמונע הטל והגשם מלהרטיב"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת</b><br> מדאין קציצתו היזק כל כך וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או חבילי זמורות</b><br> וא\"צ כדי רווח הרוכב, מדגחין ועובר תחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה</b><br> שמא יאהיל על טומאת מת, ויטמא לכל העובר תחתיו אז, דרק בחצר לא שכיח מת משא\"כ בר\"ה. והלכה כת\"ק מדאינו מזיק בידים רק ע\"י גירא דליה, ותו דגם בר\"ה לא שכיח מת, דניחש שיאהיל אז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חזקת הבתים</b><br> דכל המביא עדים שקרקע זו שלו הוא, אין אחר יוכל להחזיק בה בלי שטר, אם לא שיביא עדים שהשתמש בה ג' שנים באין מוחה, דעד ג' שנים מזדהר אינש בשטריה, טפי לא, ואפילו מודה המחזיק שלא היה לו שטר מעולם, שקנה השדה בלא שטר, עכ\"פ נאמן אחר ג' שנים במגו דטען שהיה לו שטר ואבד, משא\"כ תוך ג' שנים מדלית לי' מגו, קרקע בחזקת בעליה עומדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובכות</b><br> [טויבענשלאג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הבדין</b><br> לעצור השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית השלחין</b><br> שדה יבישה שצריך להשקותה. ומדיש לה מעין להשקותה היא עושה פירות תדיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעבדים</b><br> אף דקיימא לן גודרות [ר\"ל צאן וה\"ה כל בעל חי] אין להן חזקה [קל\"א]. י\"א דהיינו רק שאינן כמטלטלין שכשמוחזק בהן אף שיש לאחר עדים שהיו שלו, נאמן המחזיק לומר לקחתי [קל\"ג], אבל בגודרות לא מהני חזקתו, דשמא מאליו נכנס לרשות המחזיק, אבל בהחזיק ג' שנים. גם בגודרות מהני. והכי קיי\"ל [ש\"ך ח\"מ קל\"ה סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום</b><br> ר\"ל רצופות [ח\"מ וקמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדה הבעל</b><br> המסתפק בגשמים, ועושה פירות רק פ\"א בשנה, וה\"ה שדה אילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מיום ליום</b><br> ומה היא חזקתה. ר' ישמעאל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה</b><br> ר\"ל בסוף שנה ראשונה, אם זרע ואסף התבואה בהן, דבפחות מג' חדשים אין שום תבואה גדילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה באחרונה</b><br> בתחלת שנה אחרונה, בזרע ואסף בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שמנה עשר חדש</b><br> קמ\"ל מניינא, למימרא דבעינן ג' תבואות רצופין, אז הוה חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חדש בראשונה</b><br> אם זרע ולקט בו ירקות, או שחת לבהמה שגדילין תוך חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן</b><br> ר\"ל שדה תבואה, שכל פירותיה נלקטין בפעם א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בשדה אילן</b><br> של מיני אילנות הרבה, שכל מין אילן יש לו פרק אחר ללקיטתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנס את תבואתו</b><br> תבואת הכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסק את זיתיו</b><br> ר\"ל קצר זיתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנס את קייצו</b><br> שכינס לביתו תאני' שנתייבשו בשדה, אחר שלקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלש שנים</b><br> אע\"ג שכל הג' היו בשנה א'. וקיי\"ל דבשדה בעל ואילן צריך ג' תבואות ממין א', וי\"א דצריכות ג' שנים רצופות [קמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש ארצות לחזקה</b><br> דקיי\"ל דמחאה בפני שנים מבטלת החזקה, אפילו שלא בפני המערער, דהם יאמרו הדבר לאחרים, ואחרים לאחרים עד שישמע להמחזיק, ולפיכך הים לו להזהר בשטרו, להכי תאמר הכא דג' ארצות בא\"י חלוקות זו מזו לעניין חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> בעל הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזיק בגליל</b><br> ר\"ל דאז החזיק אחר בקרקע שלו ג' שנים בגליל. והא דנקט יהודה וגליל דוקא, ולא קאמר היה באחד והחזיק באחרת. קמ\"ל דיהודה וגליל לעולם אין שיירות מצוייות מזה לזה, משא\"כ מעבר הירדן להן, דוקא בשעת מלחמה אין שיירות מצוייות מזל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> דמדאין שיירות מצוייות מזו לזו, אף דחזקה יש לה קול, וודאי נשמע להמערער עכ\"פ המחאה אין לה קול [תוס' כתובות די\"ז ב'], ולהכי הו\"ל להמחזיק להיות נזהר בשטרו, דשמא מחה הלה והוא לא שמע, מדאין שיירות מצוייות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא עמו במדינה</b><br> אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי שיהא באספמיא</b><br> [שפאניען], והיה מהלך שנה מא\"י בימי התנאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחזיק שנה</b><br> דבמוחזק שנה יצא הקול לכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויבא לשנה אחרת</b><br> דס\"ל לר\"י דטעם חזקה ג' שנים, לא משום שטר [כלעיל סי' א'], רק משום דלא שתיק אינש רגע למי שמשתמש בקרקעו, ולפיכך אפילו אין שיירות מצוייות, בג' שנים ודאי נודע לו והוה חזקה אבל בשהיה עמו בסמוך לו משערין הזמן לפי מה שיוכל להוודע לו שהחזיק זה ע\"י השיירות המצוייות. וקיי\"ל כת\"ק, דאפילו החזיק בפני המערער צריך שלש שנים, ובאין שיירות מצוייות אפילו בטפי מג\"ש אינה חזקה [קמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חזקה שאין עמה טענה</b><br> שאינו טוען שקנה הקרקע או שנתנה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> ולא פתחינן לי' שמא שטר היה לך ואבדתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא משום ירושה</b><br> שהחזיק ג' שנים וטוען שירשה מאביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו צריך טענה</b><br> א\"צ לברר איך באה ליד אביו, אבל צריך ראיה שדר בה אביו יום א'. וה\"ה לוקח או בע\"ח שגבאה בחובו, א\"צ טענה [קמ\"ו ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומנין</b><br> שבנו או תקנו הקרקע ג' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשותפים</b><br> בקרקע שאין בה דין חלוקה [כלעיל פ\"א מ\"ו], והחזיק בכולה, או שיש בה דין חלוקה ואכל חציה ג' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאריסין</b><br> שהיה כבר אריס בשדה זו לאבותיו של בעל השדה, ליתן לבעלים מחצה. שליש, או רביע, והשאר לאריס, והתנו שאין יכול לסלקו לאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפוטרופין</b><br> בין שמנהו ב\"ד או אבי היתומים, על נכסי יתומים, או שמנהו אדם על נכסיו, בין שהוא אפטרופס על שדה שהחזיק, או שהוא אפטרופס על נכסים אחרים של אותו שהחזיק, או שהוא אפטרופס על השדה עצמה, לא מהני חזקתו [קמ\"ט כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חזקה</b><br> וה\"ה במטלטלין, שדינן שאפילו יש לו עדים שהן שלו, אפ\"ה אם אחר מוחזק בהן והן דברים שאינן עשויין להשאיל או להשכיר, נאמן לומר ממך קניתים, עכ\"פ באומן שניתן לו החפץ לתקן, אינו נאמן לומר שקנה חפץ זה וכ\"כ שותף אינו נאמן לומר שקנה דבר של שותפות, וכ\"כ אפטרופס [קע\"ט], אבל כולן כשיש להן מגו דהחזרתי, או לא נתת לי מעולם, או לא הייתי שותף ואפטרופס שלך מעולם, אז נאמנים לומר לקוח הוא בידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לאיש חזקה בנכסי אשתו</b><br> באכל פירות נכסי מלוג שלה, דהיינו מה שירשה מאביה, ואפילו כתב לה בעודה ארוסה, דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אפ\"ה אין דרך האשה לדקדק עמו כשאעפ\"כ יאכלן, ולפיכך אין אכילתו חזקה. מיהו בעשה מעשה בגוף הקרקע יש לו חזקה. ובנכסי צאן ברזל שלה, לא שייך כלל חזקה דבל\"ז כתובים עליו [עי' כתובות פ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה</b><br> ואפילו ייחד לה קרקע אחרת למזונותיה, אפ\"ה אין דרכו להקפיד כשתאכל גם זאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לבן בנכסי האב</b><br> כשסמוכין על שולחן א', וה\"ה אב ובתו או שאר קרובים כשסמוכין על שולחן א', אין מקפידין זה על זה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים</b><br> דבאחר צריך חזקה ג' שנים, ובאומן וחביריו הנ\"ל לא מהני חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחזיק</b><br> שחבירו מערער עליו וטוען שמחזיק שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בנותן מתנה</b><br> שמודה שנתנה לו וא\"ל לך חזק וקני, וכ\"ש במכר, רק שרוצה לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאחין שחלקו</b><br> והחזיק אחד מהאחין בשלו, נקנה לחבירו חליפיו [ר\"ג ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת הגר בלי יורשים, שכל נכסיו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעל</b><br> שהעמיד דלת או עשה מנעל, או שהיה הפתח פתוח ונעלו וחזר ופתחו, וי\"א שצריך לנעול במפתח [קצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדר</b><br> אפילו היה כבר גדר והשלימו הוא לגובה י' וי\"א דאפילו לפחות מי' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרץ</b><br> ואפילו היה שם פרצה שאפשר לכנס בה בדוחק, והרחיבה קצת שיכנסו בה ברווח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> כל שהועיל קצת במה שעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דכל אלו הג' בכלל חזקה הן שקרקע נקנה בה, וכ\"ש בכסף ושטר. מיהו איש שמכר לאשתו בעד מעות שאינן ידועין לו, לא מהני חזקתה, דמצי למימר, לגלויי אם יש לך מעות מכרתי לך [אה\"ע פ\"ה ט'], ואיש שקנה מאשתו נכסי צאן ברזל, או שדה שכתב לה אפותיקי על ק' ור' שלה, או שקנה ממנה שדה שמיוחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהכניסה, לא מהני חזקתו, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי [ח\"מ קנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמין לו את הכל</b><br> דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים בשלישית</b><br> שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ\"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח\"כ הוזמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלשין ביניהם</b><br> ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ\"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל\"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב\"ק דף כ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מצטרף עמהם</b><br> לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלש עדיות</b><br> דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן עדות אחת להזמה</b><br> דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכירים</b><br> המתטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחים</b><br> רחיים דיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חזקה</b><br> בחצר של שני שותפין מיירי, דלא קפדי אהדדי, אבל בקפדי, אף דבגוף הקרקע לא מהני חזקתו כלעיל סימן ל\"ב. אפ\"ה בתשמיש כי האי מחזיק, [ולהרמב\"ם בשותף א\"צ ג' שנים], וכ\"כ אחר שהחזיק בתשמיש זה בחצר חבירו ג\"ש, מהני חזקתו אם טוען שמכרה או נתנה לו [ק\"מ ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או גבוה שלשה</b><br> שלא יתפזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו חזקה</b><br> דבכל הני אפילו שותף קפיד [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרזב</b><br> [ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר\"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור\"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע\"פ כל שפת הגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש למקומו חזקה</b><br> שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי\"א דצריך עכ\"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [קנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזחילה</b><br> הוא הצינור הגדול הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לה חזקה</b><br> במקומה. מדקבוע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סולם המצרי</b><br> שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצורי</b><br> שיש לו ד' שליבות או יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלון המצרית</b><br> קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה חזקה</b><br> ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצורית</b><br> שהוא גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לה חזקה</b><br> ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי\"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל\"כ לא חשוב חלון [קנ\"ד י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא חלון המצרית</b><br> להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה</b><br> והוא ג\"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן</b><br> [איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזיז</b><br> כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד טפח</b><br> ה\"ה יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו חזקה ויכול למחות</b><br> כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין יכול למחות</b><br> כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א\"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע\"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי\"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי\"א דקיי\"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [קנ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין</b><br> ר\"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [קנ\"ד ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח בית בחצר אחרת</b><br> וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפתחנה לחצר השותפין</b><br> מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו</b><br> אפילו בניין חדש בונה בחלקו שבחצר, ואפילו בית שיש לו בחצר אחרת [וי\"ח], ופותחו לתוך ביתו שפתוח לחצר זה, או בונה עליי' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותחה לתוך ביתו</b><br> דהחצר משועבד לחדרים המצורפים לבית זה שעמד בו כבר, רק שלא יפתח החדרים החדשים להחצר להדיא [שם א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלון כנגד חלון</b><br> משום צניעות, אלא ירחיק מעט למן הצד., ולא חיישי' שיציץ [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשנו גדול</b><br> דבגדול אינו יכול להשתמר מראייתו כבקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד לא יעשנו שנים</b><br> ואפילו מדתן שוה כמו האחד, דבשנים צריך להשתמר טפי מראייתו מבאחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה אותו שנים</b><br> דהרי בל\"ז צריך לאצטנועי מבני ר\"ה, ודוקא בהוא תוך גובה ד' אמות מר\"ה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים</b><br> וחכמים חוששין שמא יתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין זיזין</b><br> עי' לעיל סי' ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזוזטראות</b><br> [גאללעריא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים</b><br> למטה מגובה גמל ורוכבו. מיהו אנן נוהגין להקל בכל זה, מדמחלו זל\"ז בני ר\"ה [תי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם רצה כונס תוך שלו</b><br> כשיעור הוצאת הזיזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו בחזקתה</b><br> דטענינן ללוקח שהמוכר לו, כינס לתוך שלו. ולא דמי לדלעיל פ\"ב מ\"ז דאמרינן דבספק כך וכך קוצץ ואינו נותן דמים, דהכא מדודאי עיר קדמה והניחו לו להוציאו ש\"מ דכינס, משא\"כ התם הרי אפילו קדם האילן צריך לקצצו, להכי כשקוצץ ה\"ל אח\"כ המע\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את הבית לא מכר היציע</b><br> חדר שבעובי הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו</b><br> ר\"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את החדר שלפנים ממנו</b><br> אף שפתוח להבית. ואף דכ\"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי\"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים</b><br> והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח</b><br> מבית להגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מכור</b><br> ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הדות</b><br> בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע\"ג קרקע [עי' פירושינו ר\"ה פ\"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שכתב לו עומקא ורומא</b><br> והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד\"ה א']. גם בל\"ז נ\"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב\"מ דנ\"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א\"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> וקיי\"ל כר\"ע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרן לאחר</b><br> שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך</b><br> דמוכר בעין יפה מוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הדלת</b><br> שקבוע בבית בצירים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את המפתח</b><br> [שליססעל], אפילו קבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את המכתשת הקבועה</b><br> שמחובר בקרקע בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את האיצטרובל</b><br> כך נקרא בל\"י הכן [געשטעלל] בל\"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את הקלת</b><br> אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל\"א, שמקבל התבואה לטחון, וי\"א שמקבל הקמח הנטחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את התנור ולא את הכירים</b><br> שאינן קבועין בארץ."
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערות</b><br> שפתוחין לחצר או להבתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא את המטלטלין</b><br> כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן מכורין</b><br> חוץ ממאכלים שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד</b><br> לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר</b><br> דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הים</b><br> הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הממל</b><br> האבן העליון שטוחנין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבתולות</b><br> ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר את העכירין</b><br> נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ\"ל, לכבוש השמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגלגל</b><br> [שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ\"ל על הנסרין לכבוש הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקורה</b><br> שכובשין בה הנסרים על הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקורה</b><br> ואין הלכה כר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הנסרים</b><br> דפין שמניחין עליהן הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הספסלים</b><br> שיושבין עליהן במרחץ להזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הוילאות</b><br> שמתנגבין בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים</b><br> כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את אוצרות של עצים</b><br> לחמם המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הבדין ובית השלחין</b><br> גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ\"ק]* וכמ\"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר את העיר מכר אה הסנטר</b><br> כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם לצורכה</b><br> הסדורות לגדר סביב לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם לצורכו</b><br> לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע</b><br> אף שהגיע להקצר [רט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מחיצת הקנים</b><br> קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא פחותה מבית רובע</b><br> שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השומרה</b><br> סוכת השומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה עשויה בטיט</b><br> גירס' ר\"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת החרוב</b><br> [באקסהארנבוים]."
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו מורכב</b><br> שעדיין בחור ורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת בתולת השקמה</b><br> עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה</b><br> אף שהוכן לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע</b><br> אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט</b><br> לגי' ר\"ח הנ\"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ליקח לו דרך</b><br> מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בנותן מתנה נותן את כולם</b><br> וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ\"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכו בכולם</b><br> אפילו בור ודות ושובך שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחזיק בנכסי הגר</b><br> שמת בלי יורש שנכסיו הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש את כולם</b><br> דמקדיש בעין יפה מקדיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת סדן השקמה</b><br> ס\"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את הספינה מכר את התורן</b><br> [מאסטכוים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הנס</b><br> [זעגעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת העוגין</b><br> [אנקער] ונקרא עוגין ע\"ש הלהן תעגנה, שהוא לשון עיכוב, שהברזל ההוא ישליכוהו אל תחתית הים והוא קשור בחבל, כדי לעכב הספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת כל המנהיגין אותה</b><br> [רודער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מכר לא את העבדים</b><br> משרתי הספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את המרצופין</b><br> [זעקקע] לסחורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את האנתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון כללות הסחורה [לאדונג] בל\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקרון</b><br> [וואגען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הפרדות</b><br> כשאינן קשורות עמו [ר\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הקרון</b><br> אפילו קשורות עמו, מדיכול לרכוב עליהן בלי קרון למחוז חפצו."
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הצמד</b><br> [יאך] שצומד צואר השוורים יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הבקר</b><br> אפילו במקום שמקצתן קורין לצמד בקר או איפכא. מיהו בקשורין יחד שניהן מכורין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין הדמים ראיה</b><br> אם טעה בכדי שהדעת טועה, יש בו אונאה או בטול מקח [כפ\"ד דב\"מ סי' י\"ז], ואם בכדי שאין הדעת טועה, אמרי' במתנה נתנן לו. ודוקא במקום שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר, אבל כשהרוב קורין נצמד בקר, אמרי' הדמים מודיעין, ואם כולן קורין לצמד בקר, אפילו בלא הודעת הדמים הכל מכור [ר\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר כליו</b><br> סק ודסקיא, אפילו היו עליו בשעת מכירה, אבל אוכף הוא [זאטטעל] בל\"א, ומרדעת [דעקקע] שעליו לחממו. [אולם מרדע הוא [פייטשע] או [קאנשוק] בל\"א, ועיין פרק ה' דשבת מ\"ב ובערוך ערך מרדע], אפילו אינן עליו, מכורין עמו [ר\"כ ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמורך הוא</b><br> דשאלו לו, הכי חמורך הוא. מכרהו לי, אז אמרינן דלא נתכוון רק לחמור לבדו. ולר' יהודה הנ\"ל הדמים מודיעים, וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר את החמור מכר את הסייח</b><br> [פיללען]. ודוקא באמר המוכר חמור מניקה אני מוכר לך דאם לא לולדו נתכוון א\"צ לחלב החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הפרה לא מכר את בנה</b><br> אף שאמר המוכר מלת מניקה, אמרי' דלחלב נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר אשפה</b><br> ר\"ל מקום גבוה או עמוק לכינוס הזבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר בור מכר מימיו</b><br> המכונסים בו. וקיי\"ל דלא מכר מימיו, וי\"א דקיי\"ל כמתני' [ר\"כ ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח פירות שובך מחבירו</b><br> מיירי שמכר בית השובך עצמו, שיהיו כל הנולדים בו כל השנה ללוקח, דבכה\"ג הו\"ל כמוכר דקל לפירותיו, שאינו כמוכר דבר שלא בא לעולם [כסי' ר\"ט ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפריח כריכה ראשונה</b><br> ר\"ל זוג ראשון יניח למוכר לצוותא לאבות שלא יברחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות כוורת</b><br> שמכר בלשון זה כוורת לנחיליו שיוציא כל השנה, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל שלשה נחילין</b><br> דבכל ט' ימים יוצא נחיל דבורים ילדים, ויושבין על ענף, ומביא כוורת חדשה ומושיבן בתוכה, וג' נחילין הראשונים מובחרין הן, ואותן נוטל הלוקח להושיבן בכוורתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסרס</b><br> ר\"ל ואח\"כ מסרס, שנוטל מוכר א' ולוקח א':"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות דבש</b><br> במכר כוורת להדבש שיתהווה בתוכה בכל השנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח שתי חלות</b><br> דבש לפרנסת הדבורים בחורף:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיתים לקוץ</b><br> בקנה ממנו הענפים שרבו באילני זיתים שיקצצם לוקח לעצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח שתי גרופיות</b><br> ב' ענפים ויחזרו ויגדלו, וי\"א שמניחן רק מהסמוכין לארץ [רט\"ז י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקונה שני אילנות</b><br> לפירותיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא קנה קרקע</b><br> שבין האלנות, אבל יש לו דרך לאילניו, ולא דמי לדלעיל בקנה בור דצריך ליקח לו דרך [כפ\"ד מ\"ב] י\"ל דהכא גם רבנן מודו דבשלמא התם מדמכר לו מגוף הקרקע ולא הזכיר לו גם הדרך שאני, משא\"כ הכא ודוק. וגם יש לו קרקע תחת האילנות כמלוא המלקט וסלו, שאין בעל הקרקע רשאי לזרען כל זמן שהאילנות קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר קנה קרקע</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [סרט\"ז ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגדילו</b><br> אם הרחיבו הענפים יותר מבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישפה</b><br> ר\"ל לא יקוצם בעל הקרקע, דמדאין לו לבעל האילנות קרקע, להכי שעבד גם לזה קרקעו בעודן קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעולה מן הגזע</b><br> [שטאם], שהוא למעלה מהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלו</b><br> שייך לבעל האילן ולא דמי להך דב\"מ [פ\"ח מ\"ה] דאמרי' יחלוקו, דהכא שאני דשיעבד ליה קרקעו לכל יניקת הגזע. מיהו נל\"פ דהתם העולה מן השרשים הוה של בעל הקרקע ק\"ו מהכא. אבל חייב לקוץ מיד להעולה מהגזע, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד למעלה ממקום חיבור הענף החדש בהגזע, ויאמר ג' אילנות לקחתי ויש לי קרקע, ואף שיהיה אז עכ\"פ בעל הקרקע מוחזק. עכ\"פ מביא אותו לדינא ודיינא. ומה\"ט נ\"ל דאפילו אין בהשנים שמכר והענף החדש עמם התנאי' שנזכיר לקמן סי' ל\"ט, אפ\"ה חייב לקוץ, דעכ\"פ יביאהו לידי דינא ודיינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן השרשים</b><br> כל שלמטה מהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתו</b><br> שנתיבשו ב' האילנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו קרקע</b><br> דספיקא הוה והממע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה שלשה קנה קרקע</b><br> שבין האילנות, מלבד הדרך והמקום להמלקט כדלעיל סי' ל'. ודוקא בעומדין כסגול כזה <img src=\"\">, א' כנגד הרווח שבין הב', ושיהיו בין אילן לאילן לא פחות מד' ולא יותר מט\"ז אמה, ושאין מפסיק ביניהן בור או אמת המים או ר\"ה, והיו כולן בתוך שדהו, ולקחן ביחד, ואם חסר א' מאלו אין לו קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישפה</b><br> יקוץ מה שגדל והתפשט יותר מבתחלה, שלא יזיק בצילן לזרעים שתחתיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלו</b><br> לבעל האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו קרקע</b><br> ויוכל ליטע אחרים במקומן [סרט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הרגלים לא מכר את הראש</b><br> דכל א' חשוב בפני עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר את הקנה</b><br> הריאה והלב יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מכר את הקנה</b><br> דבדקה במכר החשוב מכר הטפל, אבל לא איפכא. ובכל הנך דפרקן הכל כמנהג המדינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות במוכרין</b><br> ד' דינין חלוקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות</b><br> הוא הדין כל מילי."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח יכול לחזור בו</b><br> ולא המוכר, ואפילו הוקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעות ונמצאו יפות</b><br> שהטעהו לוקח ואמר לו שרעות הן ונמצא שהן יפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכר יכול לחזור בו</b><br> ולא לוקח אפילו הוזלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אחד מהם יכול לחזור בו</b><br> אפי' אינן יפות שביפות או רעות שברעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחמתית</b><br> חיטין אדומים, שעושין קמח רב אבל לא יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת לבנה</b><br> חיטין לבנים שעושין קמח יפה אבל מעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם יכולין לחזור בהן</b><br> דיש חפץ בזה ויש בזה [רל\"ג] ונקט הנך שדומין קצת וכ\"ש ב' מינין ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד</b><br> אם פסקו הדמים, ומשך הלוקח הפירות, אפילו בכליו של מוכר, אפילו לא מדדן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה</b><br> ואפילו לא א\"ל משוך [ר' ס\"ו]. מיהו משיכה לא קנה רק בסימטא [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ד], או בחצר של שניהן, ושיגיע סוף החפץ שמושך למקום שהיה ראשו בתחלה [קצ\"ח ג' וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדד ולא משך</b><br> שמדד המוכר להלוקח לתוך כלי המוכר. אפילו בסימטא, ולא משכן לוקח [והר\"ב פי' שמדד לכלי לוקח בר\"ה. *)ודבריו תמוהים דבר\"ה גם משיכה לא קנה [כח\"מ קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא קנה</b><br> אפילו פסקו הדמים תחילה. אבל כלי הלוקח בסימטא אי בחצר של שניהן, קנה, וי\"א שצריך נמי שמדד המוכר לתוכן, או שיאמר לו המוכר קני. ובמדדן לוקח, אפילו לכלי המוכר, קנה, דהרי משך [ר']. מיהו הגבהה קונה בכל מקום, אבל משיכה או כלי לוקח אינן קונין בר\"ה, אפילו בסמטא, או בחצר של אחר או של מוכר [שם קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה פקח</b><br> הלוקח, והפירות ברשות מוכר או ברשות אחר, וירא לוקח שמא יחזור בו מוכר אחר פיסוק דמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוכר את מקומן</b><br> ויהיה על ידי זה כחצר לוקח שקונה לו [ר' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטלטלנו ממקום למקום</b><br> ר\"ל שיגביהנו והא פשיטא דמטלטלין אינן נקנין רק בהגבהה או במשיכה, רק משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה</b><br> מיירי בא\"ל מוכר ללוקח תיפה לי קרקע זו כל שהו, וקנה בשכרך כל מה שעליה. ולפי מאי דקיימא לן [קצ\"ג], דמחובר לקרקע הוא כקרקע' ואפילו א\"צ לקרקע י\"א דהוה כקרקע, א\"כ אפשר דמיירי הכא בהחזיק בקרקע ע\"י תלישת הפשתן, שהתכוון לתקן הקרקע ע\"י זה, וקנה אגבו הפשתן המחובר, [כש\"ס דפ\"ד ב']. ונקט תנא פשתן, מדנוח להתלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוזלו</b><br> ה\"ה בלא הוקרו, רק אין דרך שיחזרו בהן מוכר או לוקח רק ע\"י יוקרא וזולא מיהו עכ\"פ אפ\"ה כל החוזר בו מקבל מי שפרע כשקנה כבר במעות [כב\"מ פ\"ד סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עד שלא נתמלאת המדה</b><br> הוקר או הוזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למוכר</b><br> דאכתי ברשות מוכר עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללוקח</b><br> מיירי במדה שאולה לשניהן מאחר, דבכה\"ג קודם שנתמלא היא שאולה למוכר, ומשנתמלאת שאולה ללוקח, וככלי שלו דמי שקונה לו במודד בסימטא או ברשות של שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה החבית</b><br> שמדד הסרסור ולא נזהר יפה ונשברה בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה לסרסור</b><br> ונ\"ל דה\"ה אדם אחר, דהרי אדם מועד לעולם [כסי' שע\"ה], רק אורחאי. דמלתא נקט, דסרסור מודד. או נ\"ל דוקא סרסור #א), דסתמא שאינו שליח של שניהן, רק אדעתי' דנפשי' קעביד, להכי אפילו א\"ל לוקח למוכר שיניח לסרסור למדוד, אפ\"ה בנשברה והסרסור עני, אפ\"ה פטור הלוקח, משא\"כ באחר, משכח\"ל דחייב הלוקח בעשאו לוקח שליח למדוד ושיקנה במשיכה עבורו, וא\"ל לוקח למוכר שיניח להאחר למדוד בשבילו, ושברה השליח והוא עני, חייב הלוקח [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב להטיף לו שלש טפין</b><br> צריך המוכר להשהות מדתו על כלי הלוקח עד שיטוף ג' טיפין אחר שהורק הכלי [רל\"א ו']."
+            ],
+            [
+                "<b>הרכינה</b><br> אם הטה החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיצה</b><br> ר\"ל אם אחר שהטיף ג' טיפין, הטה המדה ונתמצה משקין בשוליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא של מוכר</b><br> דמחל לי' הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב להטיף שלש טפין</b><br> מדטרוד בחנותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> רק אז פטור החנווני, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח את בנו</b><br> קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצל חנוני ופונדיון בידו</b><br> פונדיון ב' איסרין, ושלחו להביא שמן באיסר ולהחזיר לו איסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבר</b><br> התינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנוני חייב</b><br> לשלם השמן והאיסר, מדמסרן להקטן, דהרי לא אמר לוקח להמוכר בפירוש שישלחם לו על ידו [כב\"מ פ\"ח סי' י\"ז] ואע\"ג דהוא עצמו נתן להקטן הפונדיון, ולא חשש שיאבדו. י\"ל דמימר אמר דוקא פונדיון שהוא גדול #ב) לא יאבדו הקטן משא\"כ האיסר. אבל פטור המוכר מלשלם הצלוחית. מדמסר גם הלוקח ביד הקטן זאת הצלוחית עצמו, אבידה מדעת היא. ואפ\"ה משכח\"ל דחייב מוכר גם על הצלוחית, כשמדד בו המוכר לאחרי', דהו\"ל עי\"ז שואל שלא מדעת דהו\"ל גזלן, דחייב אז עליו עד שיחזירו חזרה מעלייתא ללוקח [קפ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל מנת כן שלחו</b><br> הלוקח להקטן שיחזיר הכל על ידו, ואפילו השתמש בהצלוחית פטור מלשלמו כשנשבר, דס\"ל שואל הוה, והרי החזירו למקום ששאל משם. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהצלוחית ביד התינוק</b><br> נ\"ל דהאי ביד תינוק ר\"ל ברשותו [כמו ויקח את כל ארצו מידו], דאפילו נטלו מוכר למוד לו לתוכה., כל שלא מדד בה לאחרים, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטון</b><br> הוא סוחר שקונה הרבה משקה ביחד, ומוכר מעט מעט לחנווני':"
+            ],
+            [
+                "<b>מקנח מדותיו אחת לשלשים יום</b><br> דמשום לכלוך הנדבק, המדה מתמעטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל הבית</b><br> שאינו מוכר תדיר כסיטון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוף הדברים</b><br> דסיטן מדמוכר תדיר אין המשקה נקרש בהמדה, ואין הלכה כרשב\"ג [כללא. דכללא דכל ששנה רשב\"ג במשנה, הלכה כמותו, לאו דוקא ועפ\"ה מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת</b><br> מדאינו מטיף ג' טיפין כסיטון נדבק בכליו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממחה</b><br> מקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל</b><br> כל פעם ששוקל, דמדעמוקים נדבק בהם האבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ביבש אינו צריך</b><br> ורבנן פליגי עלי' דעכ\"פ חששינן לאבק שבו."
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב להכריע לו טפח</b><br> כשנהגו להכריע. ודוקא כשמכר ליטר' [רשב\"ם ולטר' היינו לוג כך כתב רש\"י ע\"פ ירושלמי (עירובין דכ\"ט א' ד\"ה עוכל)], וכן מסתבר שיהיה חילוק בשיעור שקונה, דלא מסתבר דבקנה מעט יכריע לו כ\"כ הרבה כאילו קונה הרבה, וגם לפעמים יהיה הכרעת טפח טפי מהמשקל שקנה, וגם השיעור לטרא בעצמו שכתב רבינו הרשב\"ם לא ידענא מנ\"ל. ועוד נ\"ל דהכרעת טפח היינו רק במאכלים פשוטים שדרך חנווני למכרם, אבל לא בבשמים יקרים ככרכום קדה וקנמון צרי ואפרסמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שוקל לו עין בעין</b><br> ר\"ל כשלא נהגו באותו מקום להכריע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו גירומיו</b><br> [איבערגעוויכט] כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד לעשרה בלח</b><br> אמרינן בגמרא דהיינו חלק ק' ממה שקנה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד לעשרים ביבש</b><br> היינו חלק ת' ממה שקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו למוד בדקה</b><br> כל ליטר' בפני עצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימוד בגסה</b><br> הרבה ליטראות בבת אחת, דמפסיד לוקח ההכרעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימוד בדקה</b><br> דמפסיד מוכר ההכרעות, או שמוסיף דמים עי\"ז ונתאנה הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>למחוק</b><br> ר\"ל שנהגו באותו מקום להסיר מה שלמעלה משפת המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגדוש</b><br> שלא ברצון הלוקח ולהוסיף דמים עבור שמגדיש, דלפעמים נתאנה הלוקח בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימחוק</b><br> אף שפוחת דמים, ומטעם הנ\"ל [ועי' ב\"מ ספ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר פירות לחברו</b><br> ולא פירוש אם לזריעה או לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו זרע פשתן</b><br> דרובן לזריעה, עכ\"פ אין הולכין בממון אחר הרוב, להוציא מהמוחזק כשבא בידו בהיתר [והא דהולכין בדיינין אחר הרוב. ה\"ט מדאינו רוב המקרה, רק רוב הכרעת השכל מרוב בני אדם, והוה המיעוט כליתא כלל [כך נ\"ל פי' התוס'. ועמ\"ש ב\"ק פ\"ג פי' ב'. עוד תירוץ אחר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעוני גנה שאינן נאכלין</b><br> דאינו ראויין כלל לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותן</b><br> דודאי לזריעה קצינהו והוה מקח טעות, אפילו לא ידע המוכר שגרועות הן [רל\"ב כ']. מיהו בקנה ביצים ונמצאו סרוחות, נהגו שהמוכר פטור [שם י\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר פירות</b><br> תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה</b><br> הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו רובע טנופת לסאה</b><br> לכל סאה תבואה שקנה מקבל עליו רובע הקב עפרורית וקש, דהיינו חלק כ\"ד והוא שיעור כלאים [ככלאים פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר מתולעות למאה</b><br> היינו א מי', דדרכן היה למכור ק' תאנים ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר קוססות</b><br> י' חביות יין מקולקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למאה</b><br> לק' חביות, והיינו חלק י'. ודוקא שאמר המוכר להלוקח, אני מוכר לך יין זה או מרתף זה למקפה, דהיינו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל, דאז צריך שיהיה היין חזק שלא יתקלקל. והנה דין זה נחלק לד' חלקים. (א) בהזכיר המוכר מלת מקפה, משמע יין חזק, אפילו לא הזכיר מלת יין, ועכ\"פ כשאמר ג\"כ מלת זה, דמשמע כמו שהוא לפניך, בזה הרע קצת כח מלת מקפה שאמר תחלה, לכן כשאמר מקפה זה אני מוכר לך, סגי במקבל עליו י' חביות שכבר התחילו להחמיץ קצת בכל ק' חביות שימכור. וה\"ה בלא הזכיר לא מלת מקפה, ולא מנת זה, רק אמר מלות מרתף יין או שאמר יין סתם, אני מוכר לך, כך דינו כלעיל, דכל לשון מרתף או יין סתם משמע חביות יין מעורבין, שבכל מאה יש י' מקולקלין. כמבואר לעיל. (ב) ובאמר מקפה ולא אמר זה, אפילו לא הזכיר מלת יין ולא מלת חבית, רק מלת מרתף, כגון מרתף מקפה אני מוכר לך, צריך שיתן לו יין שכולו יפה וחזק, וה\"ה כשלא הזכיר שניהן, לא מלת מקפה, ולא מלת זה, רק שאמר חבית יין אני מוכר לך, דמלת חבית משמע כולו מין א', ומדהזכיר ג\"כ מלת יין, משמע יפה כולו, כל שלא אמר ג\"כ מלת זה. (ג) ובאמר מלת זה, ולא מלת מקפה, אבל הזכיר מלת יין, אז בין שאמר מרתף, או שאמר חבית יין אני מוכר לך נותן לו אפילו כולו יין בינוני שהתחיל קצת להחמיץ. (ד) ובלא הזכיר מלת יין או מקפה, רק אמר חבית זה, או מרתף זה אני מוכר לך, הו\"ל מלת זה ריעותא גדולה, ויכול ליתן לו אפילו חומץ ממש [ר\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנקנים</b><br> [וויינקריגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשרון</b><br> שם מדינה שאין טיט שבכ\"ח שלהן נשרף יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו עשר פיטסיאות</b><br> קנקנין שלא נתייבשו היטב, ועשויין להתבקע ופשוט דבשאר מדינות אין צריך לקבל עליו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב באחריותו</b><br> ואף שא\"ל שקונהו לשתותו מעט מעט. ודוקא בנתנו לוקח בקנקניו, דמצי א\"ל מוכר כליך גרמו שהחמיץ, אבל בנשאר בכלי המוכר, ואמר לו למקפה אמכרנו לך, דהיינו לשתותו מעט מעט, חייב מוכר. ובלא א\"ל למקפה, אפילו החמיץ ביומו פטור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ידוע שיינו מחמיץ</b><br> ולקח למקפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מקח טעות</b><br> אפילו נתנו לוקח בכליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו עד העצרת</b><br> שכך דרכו לבלי להחמיץ עד אז. ודוקא שנשאר בכלי המוכר, וי\"א אף בכלי לוקח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישן</b><br> ר\"ל אם מכר לו יין ישן, והוא בכלי המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל אשתקד</b><br> נוטריקון שתא קדמיתא, ור\"ל שנה שעברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו</b><br> אבל לבתו לא, דחתנא אסור לדור בבית חמיו [כקידושין י\"ב ב'], ונהגו להקל כשדר בחנם [תוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית אלמנות לבתו</b><br> דכבר היה להלוקח, קרקע סמוך לביתו, וא\"ל לזה שיקבל לבנות שם בית קטן לבנו או לבתו [ונ\"ל דנקט תרתי, בית סתם במכירה, ובית לבנו ולבתו בקבלנות. דקמ\"ל דאפילו בית במכירה לתשמישו, אפ\"ה אינו חפץ שיהיה יותר גדול משיעור המפורש, וקמ\"ל תו בבית קטן ובקבלנות, דסד\"א דניחא ליה שישאר מקרקעו פנוי אחורי הבית, אפ\"ה אמרי' שחפץ שלא יהיה יותר קטן משיעור המפורש] :"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה</b><br> והלכה כר\"ע מחבירו [רי\"ד סי\"ג]. מיהו דוקא בהתנה עמו שיבנה, לא טרח בפחות מד' על ו', אבל במכר לו בית, דמשמע שבנוי כבר, סגי בד' על ד' [נ\"י. ולתוס' ל\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש על שמנה</b><br> דברי ר\"י היא, אבל באינך כ\"ע מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרקלין</b><br> חדר לשרים, ונקרא בל\"י [טראכלוס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו</b><br> בקטן רומו ה' אמות [לר\"ע], וגדול רומו ט', וטרקלין רומו י' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה לדבר</b><br> ר\"ל קצת ראיה וזכר, דראיה גמורה לא הוה, מדמסתבר טפי לאגמורי מבניין בית שני שבניינו קרוב לזמנינו ומנהגינו, הרי היה גבהו מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>היכל</b><br> בנין שלמה שארכו מ' ורחבו כ' וגבהו ל':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל</b><br> ה\"ק שרשב\"ג אומר הכל וכו', [ונ\"ל דלהכי לא קאמר דברי רשב\"ג. דר\"ל דהא דקאמר תנא רומו כחצי וכו', לא תימא דדוקא אטרקלין קאי, אלא אפילו על בית קטן]. וי\"א דרשב\"ג פליג ומתמה. וכי הכל בונין כבניין היכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו</b><br> ויש לו דרך עליו לבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין</b><br> הכל ביום ולא בלילה. מיהו ביש לו דירה לפנים מדירת חבירו, נכנס ויוצא כמו שירצה [קס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> [שלאס] להבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה עושה לו פותחת</b><br> זה שלא יגנוב מימיו, וזה שלא יכנס בלי ידיעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מכניס לתוכה תגרין</b><br> לקנות פירות. מדמרבה דריסת רגל עליו, וה\"ה בחדר לפנים מחדר חבירו אסור כה\"ג [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת</b><br> לבלי לצורך גינתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצון זורע את הדרך</b><br> ר\"ל אף דדרך היחיד צריך ד' אמות [כמ\"ז]. אפ\"ה הכא יכול לזרוע כולן, דברוב פעמים א\"צ לדריסת רגלו רוחב ד\"א, ולא יתקלקל כל כך זריעתו, ואף דעכ\"פ לא יוכל הלה לילך בטוב לגינתו בין הצמחים לא חיישינן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכניס לתוכה תגרין</b><br> ונ\"ל משום דכשנתן לו מן הצד אין לו שוב שום שותפות עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך שדה אחרת</b><br> דלהא לא נתנו לו ולהכי לא דמי להך דאם רצה בונה [לעיל פ\"ג מ\"ז] ודו\"ק, דהכא שאני דהחיצון נתן לו הדרך, ולהא לא נתנו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו</b><br> דאיכא מבני ר\"ה דניחא להו בזה, ואיכא דניחא להו בזה, ושניהן הן כמצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו [שע\"ז. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר מחילה בטעות [רמ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך היחיד ארבע אמות</b><br> במכר לו דרך היחיד סגי בכך. וקיי\"ל דסגי בב' אמות ומחצה, כמלוא חמור ומשאו [רי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך הרבים שש עשרה אמה</b><br> כך סתם דרך שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך המלך</b><br> נ\"ל *)דר\"ל באמר לו, דרך המלך אני מוכר לך, וכן כולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה שיעור</b><br> שהמלך פורץ גדר והולך כשצריך לו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך הקבר</b><br> במכר דרך לשאת המת לקברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לה שיעור</b><br> מפני המלווים [כי\"ד שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעמד</b><br> במכר לו מקום למעמד, שכך נהגו, שכשחוזרין מהקבורה, מתאספין קרובי המת שאינן מתאבלין, ויושבין ז' פעמים ואומרים קנות, וא' מנהיג אותם, ואומר להם כל פעם כשיושבים, שבו יקרים שבי. וכשעומדים אומר להם עמדו יקרים עמדו. ולכן נקרא המקום המיוחד לכך מעמד ומושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין</b><br> הוא ל\"ג אמות וב' טפחים על אורך חמשים אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעשות לו קבר</b><br> בקרקע של לוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש</b><br> וגובה המערה ד' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותח לתוכה שמונה כוכין</b><br> כוך הוא כמין [שובע] בכותל המערה, [כשובלאדע] שבשולחן, שמושכו לפנים ומניח המת, לתוכו, ואחר כך דוחה [השובע] לתוך הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש מכאן ושלש מכאן</b><br> ג' לכל כותל אורך המערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים מכנגדן</b><br> בכותל שכנגד הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכוכין אורכן ארבע אמות</b><br> דאף דאורך האדם ג' אמות. היינו מלבד הראש והצואר ודפי הארון [תוס' יומא דל\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורומן שבעה</b><br> ז' טפחים, דהיינו ו' לעובי המת, וא' חלול פנוי, כדי שיהיה אדם העומד למעלה בצד המערה טהור, דבלי חלול טפח הו\"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה [רמב\"ם פי\"ב משומ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחבן ששה</b><br> ו' טפחים [דהא דגברא באמתא יתיב. היינו עם המלבושים, אבל מת שמלבושיו דקין, עוביו אמה עם דפי הארון], נמצא דין קבר לקבר שבאורך המערה, אמה וחצי, ובין הב' קברי' שבכותל שכנגד הפתח ב' אמות [רי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה מכאן וארבעה מכאן</b><br> נמצא בין קבר לקבר אמה ושליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה מכנגדן</b><br> דשם בין קבר לקבר אמה ומחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל</b><br> ר\"ל בב' הזויות שבכותל שכנגד הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושה חצר על פי המערה</b><br> בין שהוא מוכר, או שקבל לעשות קברות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש על שש כמלא המטה וקובריה</b><br> נושאי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופותח לתוכה שתי מעדות</b><br> מערה כלעיל, ועוד אחרת ברוח שכנגדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה</b><br> ודלת על פתח המערה. שעליו ידרסו הנכנסים להחצר, דאל\"כ האיך יכנסו להחצר שמוקפת פתחי מערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע</b><br> אם הסלע קשה, חופר ו' על ד' כת\"ק, ואם העפר תחוח חופר ו' על ח' כר\"ש, וכ\"כ בפלוגתא דסיפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך</b><br> מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע\"ד על רע\"ד אמה בקירוב, וי\"א דה\"ה באמר בית כור סתם, וי\"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ\"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שם נקעים</b><br> בקעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוקים עשרה טפחים</b><br> ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן נמדדין עמה</b><br> מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ\"כ הן שלו, וי\"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר לו כבית כור עפר</b><br> דמשמע לא בית כור ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל</b><br> ר\"ל במדה מצומצמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחת כל שהוא</b><br> מבית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ינכה</b><br> מדמי המכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר</b><br> המותר להמוכר, דהא דאין אונאה לקרקעות, זהו רק ביוקרא וזולא, ואפילו במטלטלין כל שטעו במדה משקל מניין, נקנה מקח ומחזיר הטעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו פחת רובע</b><br> מקום לזרוע רובע הקב והוא י' אמות וחומש מרובעי' בקירוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסאה</b><br> כל בית סאה הוא נ' על נ' אמה ורובע הוא חלק כ\"ד לסאה, [ועי' לעיל פ\"ו סי' ז'] [והא דלא נקט ל' רביעיות לכור, דבכור איירי בפרקן. קמ\"ל דאפילו במכר רק סאה, צריך לוותר רובע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יותר מכאן יעשה חשבון</b><br> דאם הותיר יותר מרובע או פיחת יתר מרובע, יחשוב כמה מעות הוא שוה לפי דמי המכר ויחזיר לו לוקח למוכר או מוכר ללוקח, ובפיחת דוקא בלא פיחת כ\"כ עד שאין שם בית כור עליו דאל\"כ בטל מקח [רי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה הוא מהדר לו</b><br> לוקח למוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רצה</b><br> המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם שייר בשרה</b><br> בבית כור שמכר לתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית תשעה קבין</b><br> הוא סאה ומחצה, שכך שיעור שדה ולפ\"ז הותיר ו' רבעיי' יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובגינה בית חצי קב</b><br> הוא שיעור גינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכדברי רבי עקיבא</b><br> [בפ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחזיר לו את הקרקע</b><br> הנותר על בית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את הרובע בלבד הוא מהדר אלא את כל המותר</b><br> בש\"ס מתקן לישנא דמתניתין. דה\"ק, לא את המותר לבד הוא מחזיר, דהיינו *) הט' קבין' אלא כל הרבעין הנותרים על הבית כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר</b><br> דהוה ב' לשונות סמוכים שסותרים זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי בן ננס</b><br> דתפוס לשון אחרון וקיי\"ל דספיקא הוה, והמוכר מוחזק, ולהכי הולכין אחר הפחות שבלשונות [רי\"ח. ועי' ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסימניו ובמצריו</b><br> באמר בית כור עפר אמכר לך תוך סימנים ומצרים אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות משתות הגיעו</b><br> ר\"ל אם הקרקע הוא בית כור חסר פחות משתות, או פחות משתות יתר מבית כור, הגיעו, ואינו חושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתות ינכה</b><br> אם פיחת כך, ינכה לוקח למוכר מדמיו, ובהוסיף כך יוסיף הלוקח דמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמנין ביניהן</b><br> דהמוכר נוטל קרקע כפי חצי דמי שדהו, בשמן ובמובחר שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל חצי שדהו</b><br> ר\"ל מחצי דמי שדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמנין ביניהן</b><br> שמין דמי כל השדה, ונותן להלוקח בדרומה בהכחוש שבה, כחצי כל הדמים. ואפשר דנקט דרום לרבותא, דאע\"ג דדרום הוא המובחר שבשדות וכדכתיב וממגד תבואת שמש, לא אמרינן דבכה\"ג לא נימא דבעין רעה מכר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל חציה בדרום</b><br> ואף דקיי\"ל מוכר בעין יפה מוכר [רט\"ז ד']. נ\"ל דהיינו בלא פרט כלל [כלעיל פ\"ד מ\"ב], מה שאין כן הכא מספקא לן בלשון השטר, דאפשר גילה דעתו שלא מכר בעין יפה, [ומה\"ט נאמר מוכר לבר מאילני, ואית בה גופני ודיקלא לא שייר אלא גופנא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, ושייר דיקלא. דשאני הכא דלשונו משמע טפי גופנא [כב\"ב דה\"ט ב', ועי' מ\"מ פכ\"ד ממכירה הכ\"ב]. וכ\"כ במכר בית וחצר לחבירו, וא\"ל ע\"מ שהדיוטא העליונה שלי, אמרי' דשייר לעצמו מקום בחצר נגד הזיזין שיוציא מדיוטא העליונה, מדאמר לישנא יתירתא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, (ואע\"ג דקיי\"ל באמר) [והא דאמר] לישנא יתירתא לא התכוון רק לבנות עלייה ע\"ג דיוטא [כב\"ב ס\"ג ב']. הכא שאני דדלמא מדאמר לישנא יתירתא גם לזה התכוון והממע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא</b><br> ר\"ל הלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל עליו מקום הגדר</b><br> שמחוייב לתת מחלקו מקום הגדר וכו' [רי\"ח כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן חריץ</b><br> דכדי שלא תדלג חיה לשדה, עושין סביב לגדר וסמוך לו, בן חריץ, שהוא עמוק ואינו רחב, ומדיכולה לדלג ממעל לו, עושין עוד חריץ עמוק ורחב חוצה לו סביב, שאם תכנס החיה לתוך החריץ החיצון הרחב, לא תוכל שוב לדלג למעלה להשדה, מדאין לה מקום לסמוך ידיה בשפת בן חריץ שלפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה הוא חריץ ששה טפחים</b><br> כך שיעור רחבו סביב להשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה</b><br> ובין ב' החריצים טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש נוחלין ומנחילין</b><br> ר\"ל יש קרובין שנוחלין קרוביהן כשימותו, וכשמתו הם, מנחילין ג\"כ לקרוביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב את הבנים</b><br> כשאין זרע לבן, האב יורשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאחין מן האב</b><br> כשאין זרע להמת, וגם אין אביו קיים, אז אחיו מהאב יירשוהו. אפילו כשאינן בני אם אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאיש את אשתו</b><br> ולא נקט הבן את אמו, משום סיפא דנקט האיש את אשתו נקט נמי הכי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני אחיות</b><br> ר\"ל בני אחות המת יירשוהו כשאין לו בנים ולא הניח אב או אח או אחות ליורשו, ירשוהו אלו, אבל לא מנחילין לאחי האם בשום אופן, דנחלתן חוזרת למשפחת אביהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה את בעלה</b><br> הכא קרי ליה בעל ולא איש כלעיל. דמלתא בטעמא קאמר דמש\"ה יורשה מדהוא בעלה דהיינו שקנויה לו, כמו בעל הבור. הנהו ב' כבר תנא, האיש את אמו והאיש את אשתו נוחל ולא מנחיל. רק קמ\"ל הכא דאשה לבנה דומיא דאשה לבעלה, מה אשה לבעלה אין הבעל בקבר יורש את אשתו שמתה אחריו, להנחיל למשפחתו, רק משפחת אביה יירשוה, כך איש לאמו כשהוא בקבר בשעה שמתה אמו, אינו יורש אמו שמתה אחריו, להנחיל לאחיו מאב, אע\"ג שהבן אף שמת. לעולם קרוב הוא לאמו, רק משפחת אביה יירשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחי האם</b><br> לבן האם דהיינו בן אחותו מנחיל לו ואינו נוחלו והא נמי לא צריך למתני' דהא שמעינן לה מבני אחיות דתני ברישא אלא אגב גררא דאינך נקט נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת</b><br> ר\"ל דאם יש לו בן, או זרע הבן, לא תירש הבת, וכן פי' כל מלת קודם שבמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת קודמת לאחין</b><br> וה\"ה לאב, רק דכל המשנה מיירי באין האב קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאב קודם לכל יוצאי יריכו</b><br> אבל זרע המת קודם להאב. וכן אבי אבי אביו של מת קודם לאחי אבי אביו של מת, וכן לעולם האב קודם לבניו, ואותן בנים קודמין לאבי אביהן [רע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה</b><br> שבארץ ישראל. וקמ\"ל מתני', דבמה שהיה הבן ראוי לירש ואפילו הפי שנים, אם מת ירשו בנותיו במקומו כשאין לו בנים, דהרי בנות צלפחד נטלו חלק אביהן בנכסי חפר, כשאר בני חפר, כאילו היה צלפחד אביהן קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים</b><br> דליוצאי מצרים נחלקה א\"י, וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו, וכשנכנסו הבנות לא\"י, כבר מתו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלקו</b><br> של צלפחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל שני חלקים</b><br> ואעפ\"י שכשמת צלפחד עדיין לא ירשו ישראל את הארץ, והרי אין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא אחר מיתה, כירושה או מלוה שביד אחרים כשאין עליה משכן [כסי' רע\"ח]. י\"ל דהכא שאני, דא\"י מחשבה כמוחזקת ביד יוצאי מצרים הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנחלה</b><br> ר\"ל הבן והבת שדינן שהבן קודם להבת, דבר זה שוה בכל נחלה בין בנכסי אב או אם, ואין שום חילוק בין ירושת נכסי אב לירושת אם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב</b><br> אם הבן בכור, ונולד בחיי אביו [לאפוקי תאומים שנולדו אחר מיתת האב] , ואפילו אינו בכור רק לאב ולא לאם, ואפילו נולד אחר נפל שנולד לח' חדשים, או. אחר בן ט' שנולד מת לאביו, בכולן בכור נוטל פי שנים [רע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם</b><br> אפילו הוא בכור לאב ולאם [רע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבנות נזונות מנכסי האב</b><br> אחר מיתת האב נזונות בתנאי כתובה [ככתובות פ\"ד מי\"א]. ודין מזונתן מפורש לקמן [ריש פ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים</b><br> ולא קאמר בני הבכור וכו' דקמ\"ל דאפילו לא ידענו שהוא בכור רק על הגדתו זו אפ\"ה לא יכול להפקיע חלק בכורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתנה על מה שכתוב בתורה</b><br> אפילו התרצה הבן בתנאי זה עם אביו ואף דקיי\"ל [ב\"מ סוף פ\"ז], דכל תנאי שבממון קיים. היינו במחל הלה, משא\"כ הכא, אי אפשר לבן למחול, מדהוה הירושה דבר שלא בא לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלק נכסיו לבניו על פיו</b><br> שהיה שכ\"מ, שכל דבריו בקרקעותיו שנותנן במתנה לאחר מותו, הרי הן כאילו כתב להמקבל שטר עליהן, ואם במטלטלין שאין נקנין בשטר, הו\"ל דבריו במתנה שלהן, כאילו מסרן להמקבל, וא\"צ קבלת קניין בכל דבריו והכל קיים [ר\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה לאחד</b><br> או מיעט לא, שלא יירש כלום או מקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיעט לאחד</b><br> או השווה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשוה להן את הבכור</b><br> והכל בלשון מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> דיש כח ביד אדם ליתן ממונו לכל מי שירצה, אף שלא ישאיר עי\"ז אחר מותו כלום להוריש [רפ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמר משום ירושה</b><br> שאמר בני זה יירש יותר מאחיו, או זה הבכור יירש בשוה לאחיו, ואפילו היה המוריש שכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> דמתנה ע\"מ שכ' בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום מתנה</b><br> תנתן שדה פלוני לבני ויירשה, זהו בתחלה, יירשה ותנתן לו, זהו בסוף, יירשה ותנתן לו ויירשה, זהו באמצע [שם, וע\"ש. ואי\"ל הכל הולך אחר התחתון [כלקמן פ\"ט מ\"ב] . דנ\"ל דמתנה עמשכב\"ת כלא אמר כלום דמי] :"
+            ],
+            [
+                "<b>במקום שיש בת</b><br> וכ\"ש במקום שיש בן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה</b><br> שהיה בן בין הבנים, או בת בין הבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> וכן הלכה. ולא דמי לדלעיל סי' כ\"ו דבאמר יירש לא מהני, התם תלאן זב\"ז במלת יירש יותר. זה הכלל בהעברת נחלה, בלא כלל שניהן, אז דוקא באמר פלוני יירש הכל, או כך וכך מהני, אבל פלוני לא יירש, לא מהני, ונגד בכור אפילו אמר שהפשוט יירש לא מהני, אבל בכללם שניהן, דוקא בתלה יירש דראובן בלא יירש דשמעון, כגון דקאמר לא יירש שמעון רק ראובן, דהרי לא יירש שמעון, כמאן דלא אמר כלום דמי, ואצל ראובן לא הזכיר ירושה, אבל אם לא תלאן זב\"ז, רק אמר יירש ראובן ולא יירש שמעון או לא יירש שמעון רק יירש ראובן, דבריו קיימים [טור ח\"מ רפ\"א]. ונ\"ל דה\"ה אם אמר יירש ראובן ולא שמעון אע\"ג שכללן, כיון שהזכיר מלת יירש הכל, אצל ראובן, מהני מיהו באמר פלוני בני יירשנו לבדו, אם אמר כן בעל פה, דבריו קיימין. ואם בכתב לא עשאו רק אפטרופס. וכל זה באמר כן שכ\"מ אבל בבריא לא מהני רק לשון מתנה ובקניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מי שאין ראוי לירושה</b><br> אפילו בת בין הבנים, או שהשוה בכור לפשוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דבריו קיימין</b><br> והכי קיימא לן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו</b><br> אינן מרוצים במעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור לטוב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [עי' פ\"ה סי' פ\"ד], דחיישינן לזרעא מעליא דנפק מנייהו. מיהו מדת חסידות שלא להעיד בצואה להעביר נחלה אפי' מבן לבן, אפילו מלא מעליא למעליא [סי' רפ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר זה בני</b><br> [וה\"ה זה אחי, או זה קרובי, וכוונתו שיירשנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן</b><br> שיירשנו, אפילו בנכסים שבאו לידו אחר כך, אף שאין לו בהן מגו שכשהיה רוצה היה נותנן לו עכשו [רע\"ט]. ונאמן גם לפטור בדיבור זה אשתו מחליצה, אף דמוחזק המת באח, וי\"א דבמוחזק באח אינו נאמן אפילו לומר זה בני, ומכ\"ש שאינו נאמן אז לומר יש לי בנים [אה\"ע קנ\"ו ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אחי</b><br> שאמר ראובן לשמעון, גם לוי אחינו הוא, ויחלוק עמנו בנכסי אבינו, ושמעון אומר שאינו מכירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו נאמן</b><br> להורישו עם אחיו בנכסי אביהם. וה\"ה לענין חליצה וייבום שאינו נאמן [אה\"ע קנ\"ז ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל עמו בחלקו</b><br> שיטול שמעון חצי הנכסים וראובן שליש, ולוי שתות הנותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת</b><br> הספק בלי זרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזרו נכסים למקומן</b><br> לראובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לו</b><br> להספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים ממקום אחר</b><br> ע\"י ירושה או מתנה או הרווחה, ואח\"כ מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>יירשו אחיו עמו</b><br> דהרי הודה ראובן שאחיהן הוא מיהו בטען שמעון ברי שאינו אחיהן, לא יירשו בנכסיו [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת דייתיקי</b><br> כך נקרא בלשון יון שטר מתנת שכ\"מ [עי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשורה על יריכו</b><br> ר\"ל אפילו נמצא במקום שאין להסתפק שמא אחר כתבו ונתנו שם, וכ\"ש בנמצא בתיבתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו אינה כלום</b><br> ואפילו קנו מידו והחתים עליו עדים, ואפילו נתנו ביד אדם וא\"ל קח זה בידך עד שאומר לך מה תעשה בו, אפילו הכי לא מהני, דמדכתב שטר ולא מסרו, להכי חיישי' שמא נמלך [ר\"נ כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיכה בה לאחר</b><br> שאמר לאחד זכה בשטר זה לצורך פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שאינו מן היורשין</b><br> ר\"ל אפילו אותו שזיכה על ידו הוא יורש, ונמצא שלא יצאתה לגמרי מתחת ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבריו קיימין</b><br> [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב נכסיו לבניו</b><br> בריא שרצה לישא אשה, וירא שישתעבדו נכסיו לכתובתה, ויפסדו בניו עי\"ז לאחר מותו, לכן כתב להן נכסיו, רק התנה שיאכל פירותיהן בחייו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה</b><br> דאז משמע שגוף הקרקע יהיה שלהן מהיום, והפירות לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אינו צריך</b><br> דאפילו לא כתב מהיום, עכ\"פ זמנו של שטר מוכיח שמהיום יקנו הגוף, והכי קיי\"ל. וכן בכתוב בו קנין, אפילו אין בו זמן, כל קנין כמעכשיו דמי [רנ\"ח, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב אינו יכול למכור</b><br> גוף הקרקע אלאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבן אינו יכול למכור</b><br> הפירות מעכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב</b><br> ואי\"ל גם אחר כך לא יקנה מדמכר לו דבר שלבל\"ע [כלעיל סי' כ']. י\"ל הכא שאני שהגוף כבר קנוי להבן, והגוף כבר הוא בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין</b><br> ולא להמקבל מתנה לבדו. ומחובר העומד לקצור כקצור דמי [ולש\"ך כמחובר דמי]. מיהו בכותב נכסיו לאחר והשאיר הפירות לעצמו כל ימי חייו, ומת, אז אפילו פירות המחוברין שלא נגמרו, הרי הן של בן, ונותן הלוקח דמיהן להבן [רל\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנים גדולים וקטנים</b><br> בדלא כתב נכסים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הגדולים מתפרנסים</b><br> במלבושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הקטנים</b><br> ר\"ל מן האמצע, דצורך מלבושי גדולים מרובה יותר מצורך מלבושי הקטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הקטנים נזונין על הגדולים</b><br> דמזונות קטנים מרובה טפי מהגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא חולקין בשוה</b><br> ודוקא בקפדי ולא בסתם, וי\"ח [רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשאו הגדולים</b><br> מהאמצע."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אמרו קטנים</b><br> לאחר מיתת אביהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם</b><br> בחיי אבינו, ובאותו שיעור ההוצאה נוציא אנחנו מהירושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מה שנתן להם אביהם נתן</b><br> אבל בפסק האב נדוניא לבנו או לבתו, ומת קודם שהשיאו, לא יקח רק חלקו בירושה [רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנות גדולות וקטנות</b><br> [ונ\"ל דקמ\"ל בנים במ\"ז לרבותא דפרנסה, דאע\"ג דקשוטי הגדולים אינו כ\"כ הרבה כקישוטי בנות גדולות במשנה ח', אפ\"ה אין מתפרנסים על הקטנים, וקמ\"ל בנות במ\"ח לרבותא דמזונות, דאע\"ג דבנות נזונות מתנאי כתוכה, היינו על הבנים ולא על אחיות גדולות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהבנות נזונות על הבנים</b><br> דכשיורשים הבנים, הבנות נזונות בתנאי כתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נזונות על הבנות</b><br> דכשאין שם בנים רק בנות. אין נזונות מהאמצע, רק חולקות בשוה [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שהנכסים מרובים</b><br> כדי לזון הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנים יירשו והבנות יזונו</b><br> ר\"ל הבנים ירשו והם יזונו הבנות עד שיבגרו [אה\"ע קי\"ב י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסין מועטין</b><br> שאין בהן כשיעור הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבנים ישאלו על הפתחים</b><br> ונותנין להבנים רק הנשאר משיעור מזונות הבנות עד שיבגרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי</b><br> בתמיה, אלא יזונו כולן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> וקיי\"ל כת\"ק דהרי מזונות הבנות כבר נתחייב בכתובה והופקע מירושת הבן [שם]. וה\"ה אלמנה ובת, ששתיהן נזונות מתנאי כתובה, ואם אין בנכסים בכדי שתזון הבת עד שתבגר והאלמנה עד זמן שראוי שתחיה, אז האלמנה דוחה הבת וגם הבן, וי\"ח [צ\"ג ד', ועי' כתובות פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניח בנים ובנות וטומטום</b><br> שמטומטם ומכוסה ערותו עם עור, ואין ידוע אם הוא זכר או נקיבה, וה\"ה אנדרוגינוס, שיש לו זכרות ונקבות [רכ\"ג], וי\"א דאנדרוגינוס בריה בפ\"ע היא ואין לו כלום [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזכרים דוחין אותו אצל נקבות</b><br> וניזון, דא\"ל אייתי ראיה דזכר את ותירש עמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנקבות דוחות אותו אצל זכרים</b><br> דא\"ל אייתי ראיה דנקיבה את ותיזן עמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה זכר נוטל מנה</b><br> אף דהמזכה לעובר לא קנה, הכא דעתו קרובה לבנו, ומקנהו קנין גמור כשכבר עברו מ' יום משנתעברה, וי\"א דוקא בשכ\"מ, דמדרחים לברי', וכשלא יהיה יוכל להקנותו חיישינן שתטרף דעתו [ר\"י, ודו\"ק. ואילה\"ק עכ\"פ אסמכתא היא, ולא קניא. י\"ל דהיינו דוקא כשרוצה המקנה שלא יקנה הלה, אבל הכא רוצה שיקנה] :"
+            ],
+            [
+                "<b>נקבה מאתים</b><br> מדכחה חלש לבקש פרנסתה, רגיל לפסוק לה טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה זכר ונקבה</b><br> תאומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנקבה נוטלת מאתים</b><br> אף שלא התנה רק על כל אחד לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה טומטום אינו נוטל</b><br> וקיי\"ל דנוטל עכ\"פ כפחות שבשניהן [רנ\"ג כ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יטול</b><br> ולא תימא על וולד כזה לא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורש את הכל</b><br> ולא תימא וולד כזה לא מחשב כזרעו וירשו אחי המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחו גדולים את הנכסים</b><br> בעודן בתפוסת הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחו לאמצע</b><br> ואפילו שכר עמלן לא יטלו, ומכ\"ש בגדולים וגדולים, דלפעמים זה או זה מתעסק, וודאי הכל לאמצע. מיהו בהשביחו בהוצאות מכיסן, או טרחו הרבה בטרחות שלא היו הקטנים יכולין לעשותן, שבחן לעצמן [רפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמרו</b><br> בפני ב\"ד, ואם אחיהן גדולים גם בפני עדים סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן</b><br> דמדשתקו לאזהרתן, וודאי ראו שיש תועלת גם לאחיהן בהתעסקן, ומחלו להן הרווחתן [רפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן האשה</b><br> אלמנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביחה לאמצע</b><br> ומיירי באשה אלמנה שירשה נכסי בעלה, כגון שנשא בת אחיו, ומת בלא בנים ואחים, דאז אשתו ואחיותיה יירשוהו, והיינו דקמ\"ל, דאף על גב דאיכא תרתי נגד אחיותיה שהיא גם אשתו, אפ\"ה כשלא אמרה ראו וכו' הרווח לאמצע, אבל בלאו אשה יורשת, בכל גוונא השבח ליתומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה</b><br> וצריכה לאשמעינן ב' בבי גבי אשה, דקמ\"ל רישא, אף דאין דרך אשה לטרוח קמי אחיותיה, אפ\"ה לא אמרי' דגם בלא אמרה כאמרה דמי, וקמ\"ל סיפא, דאף דנהנת עי\"ז דנפק עלה קלא דנושאת ונותנת, שעי\"ז תנשא, אפ\"ה באמרה, שבחה לעצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין השותפין</b><br> בתפוסת הבית, ויש אומרים דה\"ה שותפין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל אחד מהן לאומנות</b><br> בעבודת המלך, שיש בזה הרווחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לאמצע</b><br> הרווח לכל האחין, אם מחמת אביהן נבחר. ואם מחמת חכמתו וחשיבותו. הרוח שלו [קע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלה</b><br> אחד מהאחין בהתעסקו בהשותפות חלה בפשיעה, מדהלך בקור וחום וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתרפא משל עצמו</b><br> ודוקא ביש קצבה לרפואתו, אבל באין קצבה, או שחלה באונס אפילו יש קצבה, מתרפא מהאמצע. וכל זה במתעסק הוא לבד, או שנזונין בשותפות, אבל בב' לריעותא: שמתעסקין כולן, ונזונין כ\"א לעצמו., בכל גוונא מתרפא משלו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב</b><br> נוהגין ששולחין דורונות להחתן ביום הנשואין, וכשהוא חוזר ונושא, חוזר המקבל ושולח לו דורון, ואלו שלוחו דורונות כשהיו בבית אביהן כשאביהן היה חי, מנכסי אביהן. ולא דמי לנשאו בחיי אביהן [פ\"ח מ\"ז] דאמרינן דמתנה יהיב להן. התם להן נתן, והו\"ל כנתן מתנה לאחר, אבל הכא הרי גם להמקבל השושבינות לא קבלה כמתנה דהרי נגבית בב\"ד וכ\"ש לבנים הנותנים השושבינות, רק יקרא הוא דעביד לבניו שיהיה נראה כאילו נתנו הם, וכה\"ג אמרינן בפסחים האומר הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, דגם אחיו זכו עמו דרק לכבדו נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרה לאמצע</b><br> וכולן חולקין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשושבינות נגבית בבית דין</b><br> ולא נהגו עכשיו כן [אה\"ע ס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן</b><br> ביום החופה, רק שלא אכל שם, וכ\"ש כששלח לו ביום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח סבלונות לבית חמיו</b><br> ששלח החתן מתנות לכלתו אחר שקידשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח שם מאה מנה</b><br> בסתם, שלא פירש שתביאן עמה כשישאנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר</b><br> ואח\"כ מת א' מהן, או שחזר בו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן נגבין</b><br> ודוקא באכל בדינר הא פחות לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה</b><br> ר\"ל אם פירש כן בדבריו, ואורחא דמלתא נקט, דבסבלונות מרובין רגיל לפרש שתביאן אליו, וה\"ה בסבלונות מועטין, ואמר כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו נגבין</b><br> (כשלא אכל) [אף כשאכל] בבית חמיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין</b><br> אף שלא אכל שם. וקיי\"ל [אה\"ע נ'], דבין ששלח סבלונות מרובין או מועטין, בין אכל אצל חמיו או לא, אם מת א' או שחזר בו האיש, תחזיר הכל, חוץ מהמאכל או משתה או מעות שנתן לה, או כלים ששלח ובלו ואבדו. וי\"א דבלא אכל שם בדינר, אז אפילו מאכל ומשתה ששלח, חייב חמיו לשלם. אבל בחזרה היא, או שחזר בו חמיו, מחזרת הכל, ואפילו המאכלים משלמת דמיהן בזול, דהיינו ב' שלישי דמיהן, וכ\"כ מה שהפסידה לו שישלם לשדכנים וחזנים ושמשים כנהוג, צריכים לשלם לו. וכל זה בחזרו בהן לאחר שנתקדשה, אבל בחזרו בהן לאתר שידוכין בכל גוונא משלמת הכל, וי\"ח [עיי' ב\"ש שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיב מרע</b><br> חולה שהוצרך לשכוב במטה מחמת חולשתו, אבל לא חולה ראש או שאר אבר [ח\"מ ר\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכתב כל נכסיו לאחרים</b><br> ה\"ה בחילק כל נכסיו על פיו, דדברי שכ\"מ ככתובים ומסורים דמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר קרקע כל שהוא</b><br> לעצמו. וה\"ה מטלטלין. וי\"א דבעינן כדי להתפרנס בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנתו קיימת</b><br> ובעמד אינו חוזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מתנתו קיימת</b><br> ודוקא שכתב בה כדשכיב ורמי בערסא דמוכח שנותן במתנת שכ\"מ וכסיפא. וקיי\"ל, דזה הכלל במתנת שכיב מרע. (א) מתנת שכ\"מ במקצת , צריך קנין, או משיכה, או הגבהה, או שאר קנייני מטלטלין או קרקעות, דבקנה באחד מאלו, אפילו בעמד אינו חוזר, ובלא קנה באלו, אפילו בלא עמד לא קנה המקבל [ר\"נ ד']. והני מילי בסתם, אבל במפרש שנותן המקצת במתנת שכ\"מ, אז א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד חוזר, ואדרבה ע\"י הקנין, מגרע גרע, דאז אפילו בלא עמד לא קנה, אא\"כ כתב כמיפה כחו, שקנו מני' [ר\"נ ס\"ט]. (ב) מתנת שכ\"מ בכולה, דהיינו שלא שייר לעצמו כלום. אז אפילו נתן הכל לכמה בני אדם, ולא הפסיק בין א' לחבירו, א\"צ קנין, ובלא עמד קנה, ובעמד אפילו בקנו מני' לא קנה, ואפילו התנה שלא יהא יוכל לחזור בו, רק בב' לטיבית' שהתנה כן וגם קנו מני', אז בכל גוונא אינו חוזר דהו\"ל כמתנת בריא [שם ס\"ב וסי\"א]. וה\"ה באומר שנותן הכל מהיום, או שמצאו כתוב בשטר שנתן הכל מהיום, לא חיישינן שמא הסופר כתב כך מעצמו מבלי שצוהו השכ\"מ, ודין מתנת בריא יש לו, ולהכי צריך קנין, ואז אינו יכול לחזור בו בשום גוונא [שם ס\"ט]. (ג) אמנם מצוה מחמת מתה, דהיינו שפירש שמחמת מיתה הוא נותן, או שהיה באותה שעה מתאונן על מיתתו, או אפילו בריא שמפרש בים, או יוצא בשיירא, או בקוצר, או שקפץ עליו החולי, בכל אלו אפילו במתנה במקצת דינו כמתנת שכ\"מ בכולה, דנקנית באמירה בלא קנין. ובעמד וניצל, חוזר אפילו היה בקנין [שם ז' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא כתב בה שכיב מרע</b><br> ר\"ל שלא כתב בשטר המתנה שהיה שכ\"מ ולא שייר קצת לעצמו דאל\"כ הרי אפילו היה שכ\"מ היה מתנתו קיימת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא אומר שכיב מרע היה</b><br> שיוכל לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע</b><br> דבתר השתא אזלינן, שהוא בריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה</b><br> והכי קיי\"ל [רנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נקנין אלא במשיכה</b><br> דס\"ל אפילו שכ\"מ, ואפילו מצוה מחמת מיתה, אין דבריו ככתובין ומסורין, רק דינו כמתנת בריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי</b><br> [הויבע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני רוכל תקברם אמן</b><br> דרשעים היו, ואמן היתה רוצה לקברן, להכי אמדו חכמים דעת אמן שגמרה והקנתה להבת אפילו בלא קנין. [ורבותינו פירשו, דמשום דרשעים היו קנסום מנמיה. וק\"ל ממ\"ד [כמכילתא משפטים] רשע וכשר עומדים לפניך בדין. לא תאמר הואיל ורשע הוא זה, אטה עליו הדין, ח\"ל לא תטה משפט אביונך. אביון הוא במצות. ונ\"ל*), דזהו באינו ראוי ברשעתו לקנסו, רק שיחשוב הדיין הואיל שרשע הוא וודאי טוען שקר, וראוי להטות עליו הדין, דזבל בני רוכל שהחזיקו ברשעתן שזרעו קוצים בכרם, דהו\"ל כלאים אליבא דר\"א. להכי הודיעום חכמים שאע\"פ שהדין עמם יקנסום, והפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דף פ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בשבת</b><br> אם בשבת חילק נכסיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר בשבת אמרו</b><br> דא\"צ קנין וכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קל וחומר בחול</b><br> דראוי לקניין וכתיבה., וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, והכי קיימא לן [ר\"נ]. מיהו בחפץ השכ\"מ שיקנו ממנו, קונין בקנין סודר ממנו, אפילו בשבת, אף דכשאינו שכיב מרע אסור משום מקח וממכר [רנ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו זכין לקטן</b><br> ברצה ליתן מתנה לקטן, והרי אין לקטן יד לזכות בעצמו, יכול אחר לזכות עבורו לצרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין זכין לגדול</b><br> מדיכול לזכות בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קל וחומר לגדול</b><br> מטעם הנ\"ל סימן נ\"ד. ועוד דהרי גדול מצי משוי שליח, והרי זכין לאדם שלא בפניו, והכי קיי\"ל [רמ\"ג י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה עליו</b><br> על הבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתובת אשה ובעל חוב</b><br> ולא היה לו נכסים אחרים לפרוע מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב</b><br> ולא יירש הבן כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחלוקו</b><br> דס\"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי, להכי הבע\"ח נמי מוחזק, וחולקין כב' אוחזין בטלית [קל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> והרי נכסים בחזקת יתמי קיימי, והכי קיימא לן [ר\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה</b><br> וירש אותה הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה</b><br> ואנחנו יורשיה, ולצררי אין לחוש, מדמת פתאום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן</b><br> ר\"ל נכסי צאן ברזל, כנדוניא ותוס' שליש, בחזקת ב' כתות היורשין הן [ועיין ש\"ס, מיהו הכי קיי\"ל, ועיין באה\"ע צ' ס\"ו, וק' ס\"ב, וס\"ו סי\"א]."
+            ],
+            [
+                "<b>כתובה</b><br> ק' ור' ותוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים הנכנסים והיוצאין עמה</b><br> ר\"ל נכסי מלוג, שירשה ממשפחתה, שהבעל אוכל פירותיהן, וגוף הקרקע עומד באחריותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת יורשי האב</b><br> ר\"ל בחזקת יורשי האשה [ונקט יורשי אב, אגב גררא דיבמות פ\"ד מ\"ג), דקנין פירות דבעל לאו כקנין הגוף דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אמו</b><br> ר\"ל אלמנה שלא היה לה בן רק זה, ונפל הבית על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מודים שיחלוקו</b><br> יורשי הבן שאינן יוצאי יריכו, ויורשי האשה, יחלקו נכסי האשה, דלא דמי למשנה ח', דהכא שניהן יורשין, גם לא דמי למשנה ט' דהכא שניהן מוחזקין בהכל שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן</b><br> מדנקט ת\"ק מודים, נקט איהו נמי מודה, וה\"ק ואני מודה לחולק עליך דלב\"ה הכא נמי הנכסים בחזקת יורשי האשה היו בחייה. והכי קיי\"ל [ר\"ס ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין</b><br> על מחלוקתן שבמשנה ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שבאת לחלק עלינו את השוין</b><br> לומר שגם במשנה י' פליגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גט פשוט</b><br> ר\"ל כל שטר פשוט, דכל שטר נקרא גט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדיו מתוכו</b><br> ר\"ל דינו הוא שיחתמו עדיו בתוכו בסוף השטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקושר</b><br> הוא שטר שכותב שטה א' או ב', וכופפן על הקלף החלק כשיעור הכתב, ותופר הכפל הזה בשני הקצוות, וחותם עד על הכפל מבחוץ, וחוזר וכותב שיטה א' או ב', וכופלן על החלק ותופר כנ\"ל, וחוזר וחותם עד על הכפל מבחוץ, וכן הרבה פעמים כנגד מקום התורף, דהיינו מקום שם האיש והאשה, שם המלוה והלוה, ושם המקום והזמן, וסך ההלואה, על כל כפל חתום א' מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדיו מאחוריו</b><br> ותקנו כן לכהנים קפדנים שבמהירותם יגרשו, ואחר כך יתחרטו, ולא יכלו להחזיר נשותיהן, להכי תקנו להן שיתנו גט מקושר דוקא, שצריך זמן רב, וגם צריך עדים רבים בין כל כפל וכפל, ובתוך זמן זה יתישב כעסו ויתחרט קודם נתינה, ואגב זה תקנוהו ג\"כ בכל השטרות לכל מי שירצה להתישב בענין, ואותו שכנגדו דוחק לכתוב שטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוט שכתבו עדיו מאחוריו</b><br> אף שחתומים בו עדים מבפנים והו\"ל פשוט, אעפ\"כ עשה בו ג\"כ כפלים תפורים בקצוות, והחתים עדים גם מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולים</b><br> מדלא נעשה כתיקון חז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לעשותו פשוט</b><br> שיפתח התפירות ויפשיטנו. משא\"כ פשוט, א\"א שיכפילנו, מדאין מרוחקת שיטה מחבירתה. ולת\"ק כיון דשיטותיו מרוחקין ביותר, א\"כ אף שיפשיטנו תו אינו כתיקון פשוט ולא כתיקון מקושר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה</b><br> מדמשמע נמי מדברי ת\"ק דקאמר פשוט שעשאו מקושר, ר\"ל באמר לסופר שיכתוב פשוט, וכתבו הסופר מקושר, או איפכא פסול, להכי קאמר ר\"ג. דאם מנהג המקום לכתוב כך וכך, מראה מקום הוא לו לעשותו כך, אבל אינו מקפיד אם יעשנו איפכא, מדלא אמר שיכתוב רק כך [וע' אה\"ע קמ\"א מ\"ז מ\"ח מ\"ט], וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>גט פשוט עדיו בשנים</b><br> בסוף השטר בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקושר בשלשה</b><br> לכל הפחות, דבג' שיטין הראשונים רגיל להיות מקום התורף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולין</b><br> ר\"ל כמו שפשוט שחתום בו ע\"א וודאי פסול מדאו', כ\"כ מקושר בלי ג' עדים מאחוריו. פסול מדרבנן, דחכמים עשו חיזוק לדבריהם אפילו יותר משל תורה [ככתובות דף נ\"ו ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב בו זוזין מאה</b><br> ר\"ל אם כתוב בשטר שהלוהו ק' זוזין, והיינו ק' דנרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא עשרין</b><br> דאף דק' דנרין הן כ\"ה סלעין. עכ\"פ אזלינן בתר הפחות שבלשונות [כפ\"ז מ\"ג], ואמרי' דנתכוון לדנרין גרועין שק' מהן הן רק כ' סלעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוזין מאה דאינון תלתין סלעין</b><br> והרי ל' סלעין הן ק\"כ דנרין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא מנה</b><br> דאמרי' דנתכוון לסלעין גרועין של' מהן אינן רק ק' דנרין. וקמ\"ל דלא אמרינן תפוס לשון אחרון שפירש הראשון, ולדנרין יפין נתכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף זוזין דאינון ונמחק</b><br> שנמחק מניין הזוזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פחות משתים</b><br> נ\"ל דכל הנהו צריכי, דבכתוב בשטר כסף זוזין דאינון ונמחק, סד\"א וודאי סלע א' היה, דאל\"כ מה דאינון, קמ\"ל דאינון אמספר קאי, והדר נקט כסף סלעין דאינון ונמחק, דסד\"א מדיד בעל השטר על התחתונה, אמרי' שיהיה פחות משנים, דשמא כתוב היה דאינון ז' דנרין, ולסלעין גרועין התכוון כלעיל סי' ט\"ו, דאל\"כ למה היה צ\"ל דאינון, קמ\"ל, והדר נקט נמי מלתא בדרכונות, שהיא מטבע של זהב, דסד\"א מדאינן מצויין לפרוע מהן ואפ\"ה הזכירם, להכי וודאי לכך היה צריך לכתוב דאינון כך וכך סלעי כסף, לומר שדרכונות גרועין היו, ויהיה פחות מב' יפים, קמ\"ל דאינון אמספר קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים</b><br> כשחוזר וכופל דבריו בסוף השטר, או מלמעלה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון</b><br> דבכה\"ג שיש הפסק ביניהן, אמרי' שחזר בו [עי' מ\"ש ב\"מ פ\"ח סי' מ\"ט]. מיהו אין למדין משיטה אחרונה רק מה שהוא לחוב בעהש\"ט, דאל\"כ שמא הוסיפה הוא, מדהרחיקו העדים חתימתן מהשטר, אבל בכתוב בסוף השטר הכל שריר וקים, י\"א דלמדין משיטה אחרונה [ח\"מ מ\"ד ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן למה כותבין את העליון</b><br> מדכותב לבסוף, ואחריות ממון כך וכך קבלית עלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין אשתו עמו</b><br> מדמתגרשת בעל כרחה, ואין חוששין שמא יגרשה בגט זה לאחר זמן, ותוציא כתובתה מהלקוחות מיום כתיבת הגט, שלא כדין, או שמא יחפה עליה כשתזנה ביני ביני, ליתא, דהרי בשניהן צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובר לאשה</b><br> שובר שנותנת אשה לבעלה שקבלה כתובתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין בעלה עמה</b><br> ולכשישלם תתנהו לו [ועי' ב\"מ פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שיהא מכירן</b><br> שהעד החותם [וי\"א גם הסופר] יהיה מכיר שזהו פלוני, ושאשתו היא פלונית שמקבלת הגט בפניו, ואפילו ע\"פ עדות אשה או קרוב [אה\"ע ק\"כ ג'], דשמא זה אינו הבעל, וימסור הגט לאשת איש אחר, או היא תמסור השובר לאיש אחר, משא\"כ כשמכיר שניהן, לא חיישינן לשנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין, דזה אינו מצוי [ולאאמ\"ו הגאון הגדול זצוק\"ל בספרו מרגניתא על אה\"ע [סק\"כ] בשעת הדחק נאמנים גם האיש והאשה בעצמן על זה, ע\"ש] :"
+            ],
+            [
+                "<b>והבעל נותן שכר</b><br> שכר כתיבת הגט, דכתיב וכתב לה, ושכר השובר גם כן יתן הוא, מדלזכותו נכתב, שלא תוכל לחזור ולגבות ממנו. מיהו באבדה כתובתה בפשיעה, צריכה היא לשלם שכר השובר [אה\"ע ק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין מלוה עמו</b><br> מיירי בשטר הקנאה, ששעבד לו הלוה נכסיו מעכשיו, אפילו לא ילוה, דאז עי\"ז יצא הקול מיד ששעבד נכסיו, דאל\"כ חיישינן שמא לא יתן השטר להמלוה היום, ויטרוף המלוה אח\"כ מהלקוחות מיום הכתיבה שלא כדין [ח\"מ ל\"ט י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא לוה עמו</b><br> ואפילו אומר המלוה כתבוהו וחתמוהו וכשיבוא הלוה היום, שאז לא יהיה מוקדם, תקנו ממנו בקנין סודר ותתנו לי השטר, ואם לא יבוא היום תקרעוהו, אפ\"ה אין כותבין, דמדחתמו קודם שקנו ממנו, הרי חתמו שקר [שם], אבל כשכותבין ללוה א\"צ שיכירו העדים המלוה והלוה ושכך שמותיהן כלעיל סי' כ\"ד, דהרי ב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שט\"ח [מ\"מ פכ\"ד הלכה ג' ממלוה], ולהכי סגי בשיכירו הלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוה נותן שכר</b><br> אפילו בשטר עסקא, דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפ\"ה הו\"ל טובה למקבל טפי מלנותן דזוזי דאינש אינון עבדין לי' ספסרותא [בב\"מ ד' ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין לוקח עמו</b><br> והוא שהקנהו לו מיד בקנין, או שמודה שכבר קנה השדה באחד מדרכי הקנייה, דאל\"כ שמא לא יתנהו לו היום, וכשיטרפוהו ממנו בע\"ח של מוכר, יחזור גם הוא לטרוף מהלקוחות שלאחריו מהיום שלא כדין, וצריך שיכירו גם כן המוכר והלוקח [ולמ\"מ הנ\"ל שגי בשיכיר המוכר]. וי\"א שצריך שיכתב ג\"כ שכבר קבל המעות וי\"א שצריך גם כן שלא יהא משמע מהשטר שנכתב מדעת שניהן [ח\"מ רל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא מוכר עמו</b><br> וי\"א שאפילו קנו מהמוכר בקנין סודר, לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, אלא כשיכתבוהו בפני המוכר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוקח נותן שכר</b><br> אפילו קנה שדה זבורית, אפ\"ה מרוויח, דזבנת קנית זבינת אובד [ב\"מ נ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי אירוסין</b><br> שטרי פסיקתא, כתנאים שלנו, כמה יתן זה לבנו וכמה זה לבתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשואין</b><br> כתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחתן נותן שכר</b><br> מדמרוויח ע\"י הכתב הנדוניא, וקונה גם האשה [אה\"ע נ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי אריסות</b><br> שמקבל לזרוע שדה של חבירו, וליתן לבעליה מחצה, שליש, או רביע מהתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבלנות</b><br> היינו שחוכר השדה בדבר קבוע לשנה, בין שתעשה השדה או לא [עי' ב\"מ פ\"ט סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקבל נותן שכר</b><br> ואפילו צריך להובירה איזה שנים, דאז אין להמקבל עתה רווח בהשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי בירורין</b><br> שטר שכתוב בו איזה דיינין בררו להן הבעלי דין, או שטר שכותבין לעצמן הדיינין לברר טענות הבעלי דין, מה טוענים זע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשה בית דין</b><br> המפורשים סוף פ\"א דב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולזה לעצמו</b><br> דלת\"ק במתרצה א' שיכתבו רק א', כדי למעט בהוצאות הכתיבה, ויתנוהו לחבירו דכשיצטרך יראהו לו, שומעין לו, ולרשב\"ג מצי אידך למימר אינני חפץ להיות לי שום עסק עמך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשליש את שטרו</b><br> שלא רצו לכתוב שובר, והאמינו עליו השליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו</b><br> לוה לשליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני</b><br> יתר החוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לו שטרו</b><br> להמלוה ואשלם הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יתן</b><br> דס\"ל אסמכתא קניא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לא יתן</b><br> וקיי\"ל דלא יתן, דכל שמתנה אם יהיה כך אתן כך וכך, אסמכתא היא ולא קניא. אולם בדיני אסמכתא, י\"א דהדין נחלק לג' אופנים (א) אם הדבר תולה ביד אחרים, כגון אם לא אקנה לך דבר זה, אתן לך כך וכך, ודלמא לא ירצה הלה למכור, לכן וודאי הוה אסמכתא: (ב) ואם הדבר תלוי בידו, כגון אם לא אעבד אשלם במיטב [כב\"מ פ\"ט מ\"ג], בזה יש חילוק דאם לא גיזם לא הוה אסמכתא, ואם גיזם, כגון אשלם אלפא זוזי, הוה אסמכתא. (ג) ובתלה תנאו במקרה, כמשחק בקוביא, או שהמרו זה עם זה, וכדומה, לא הוה אסמכתא, ודוקא כששוחקים במעות מזומנים, אבל בהלואה, אף שאינו אסמכתא, אפ\"ה פטור כשהפסיד, וי\"א שצריך נמי שהשולחן שהמעות עליו קנוי לשניהן [ר\"ז י\"ג]. (ד) ולתוס' [שבועות דמ\"ג ב' ד\"ה מתני'], דוקא בחדא לטיבותא הוה אסמכתא, כגון באם אוביר ולא אעביד דאע\"ג דחדא לטיבותא דהפסיד לחבירו, ומסתבר דמה\"ט יהיה חייב לשלם כמו שאמר, עכ\"פ מדעשה לו חבירו טובה לתת בידו השדה, גזם בהבטחתו לשלם כך וכך, והו\"ל אסמכתא. וה\"ה במשחק בקוביא איפכא, דלא עשה לו חבירו טובה שיבטיח לו לשלם כך וכך, עכ\"פ הוא לא הפסיד לחבירו, והו\"ל מה\"ט כשישלם אסמכתא. משא\"ש בב' לטיבותא כמשכן שהבטיח המלוה שכשיפסד יאבד חובו, הלוה לא עשה למלוה טובה במה שנתן לידו משכן, וגם המלוה עשה הפסד ללוה במה שאבד המשכן, בכה\"ג לא הוה אסמכתא. (ה) מיהו כל אסמכתא י\"א דאם אמר בפירוש שמקנה מעכשיו, מהני, אבל קנין סודר אף דהוה כמעכשיו אפ\"ה באסמכתא לא קניא, אם לא שפירש, מעכשיו. וי\"א דעל מנת הוה כמעכשיו, וי\"א דצריך תרתי, מעכשיו ושיקנו ממנו בב\"ד הבקיאין בדיני אסמכתא [הט\"ז בח\"מ ר\"ז], וי\"א דצריך שימסור השטר לב\"ד, וגם צריך שלא יתהווה אח\"כ אונס שא\"א לקיים תנאו. מיהו בצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, אף דלא קנו מהני, דהודאת בע\"ד כק' עדים דמי [כח\"מ סי' מ']. ובצוה לעדים שיכתבו לשכנגדו שטר על זה, יוכלו לכתוב מעצמן שקנו ממנו בב\"ד כנ\"ל, דמסתמא התכוון על שטר שיועיל [שם]. (ו) אמנם בהתחייב לחבירו בקנין על סך כך וכך, והתנה שבאם יעשה דבר פלוני יהיה פטור מסך הנ\"ל, או שבחם לא יעשהו יפטור מהחיוב הנ\"ל, לכ\"ע מהני. וי\"א דגם נדר, ושבועה, ותקיעת כף או בכתוב בשטר בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, מהני באסמכתא, וי\"ח. (ז) מיהו כל אסמכתא אפילו כתוב בשטר דנעשה דלא כאסמכתא, לכ\"ע לא מהני [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנמחק שטר חובו</b><br> שיש עדים שנמחק באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין עליו עדים</b><br> שיודעים הזמן והסך שנכתב בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא לפני בית דין ועושין לו קיום</b><br> שהב\"ד כותבין לו איש פלוני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני</b><br> שזמנו ביום פלוני, ועל סך כך וכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר יחליף</b><br> יקרעו אותו השטר, ויכתבו שטר אחר על סך הנשאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו רבי יוסי כך יפה לו</b><br> ר\"ל כך ראוי לו ללוה, דהרי בידו למהר לפרוע, והרי עבד לוה לאיש מלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יודע כחו של זה</b><br> שיפסיד המלוה אם יכתבו שטר החדש מזמן דהשתא, וס\"ל דדוקא היכא דבאמת נשרף או נמחק שט\"ח. כותבין שטר אחר בב\"ד, אבל לקורעו לכתחילה אדעתא דהכי למכתב לו שטר אחר, אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. וקיי\"ל דאם הגיע זמן הפרעון כבר, הברירה ביד המלוה, או שיכתבו ב\"ד שטר חדש מזמן ראשון, או שיכתבו שובר, ואם לא הגיע זמן הפרעון של סך הנשאר עדיין, אז הברירה ביד הלוה, או להחליף לו השטר או לכתוב הפרעון ע\"ג השטר עצמו [נ\"ד ש\"ך סק\"ב]. וכל זה בפרע מקצת, אבל ברוצה לפרוע הכל והשטר נאבד, יכתוב שובר, ואם הלוה טוען ברי שהשטר ביד המלוה, נשבע המלוה היסת שאינו יודע היכן הוא, דבישנו בידו פטור מלשלם עד שיחזירהו לו. ואפילו כשהשטר בעיר אחרת, י\"א שפטור מלשלם עד שיחזירהו לו. מיהו כשהלוה אינו רוצה לשלם עד שיחזיר לו השטר תחלה, והמלוה אומר שישלם תחלה, ישליש השטר ואח\"כ יפרע הלוה [נ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכר לאמצע</b><br> ואין העשיר יכול לומר השכיר חלקך לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים</b><br> לחמם המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירחצו במרחץ</b><br> ר\"ל וירחצו בני ביתך בהמרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד</b><br> ר\"ל ותמעכם ותכבשם בבית הבד [כמו עשו דדי בתוליהן [יחזקאל כ\"ג], וכ\"כ גט מעושה [גיטין פ\"ח ב']. ומעשין לפסולות [כתובות ע\"ז א'] כולן לשון מעוך ודוחק הן. וכ\"כ נ\"ל דמעשה קדירה [נדרים מ\"ט] ר\"ל מאכל שנתמעך בקדירה. ע\"י הבשול, וכדקאמר התם דאסור ברתחתא. אמנם נקט הך מתני' הכא. מדדמי להך דלעיל, דכמו לעיל באבד השובר, יאכל מלוה וחדי, כמן כן הכא באין להעני עבדים, יאכל אחיו וחדי]. והכי קיי\"ל במרחץ ובכל דבר שאין בו דין חלוקה. ודוקא באין א' מהן רוצה לקנות, דברוצה א' מהן לקנות, יכול לומר לחבירו, קנה חלקי או אקנה חלקך בכך וכך. אפילו אומר הרבה יותר מדמיו, צריך השני או לקנות או למכור, אבל לא יכול לומר כן על פחות מדמיו, דבזה יפסיד העני שאין לו מעות. מיהו באינו רוצה לחנות, אבל יכול לכוף לחבירו לקנות חלקו אפילו בשער הזול [קע\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה על זה</b><br> דכל א' יאמר החזרתיו כשפרע לי, ולא מצי תובע לומר א\"כ היית קורע אותו קודם שהחזרתו לי, דמצי אידך לומר לאו אדעתאי אז בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב</b><br> דכל א' יאמר חבירי לוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרות שניהן פרועין</b><br> ר\"ל כשנמצא בבית לוה שובר שכתוב בו, שטרו של יוסף ב\"ש פרוע, שניהן פרועין בהלוהו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלשו</b><br> שיכתבו גם שם זקנם של היוסף ב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו משולשים</b><br> שגם שם זקנם שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכתבו סימן</b><br> ארוך או גוץ [דאע\"ג דארוך וגוץ לחוד לא הוה סימן [יבמות ק\"כ ע\"ב]. עכ\"פ הכא נגד האחר וודאי הוה סימן מעליא. והא דלא קאמר ירבעו. ה\"ט מדאין מצוי שיכיר אדם אבי אבי אביו, ואסור שאפילו הוא ידע, לא מהני, כיון דאינו מפורסם לעדים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מסומנין</b><br> שסימנן ג\"כ שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכתבו כהן</b><br> אם א' כהן והב' ישראל. ואעפ\"כ באין סימנין שוה, סימן שבגופן עדיף טפי. ואם גם שניהם כהנים, יכתבו אבי זקנם [מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לבנו</b><br> בשעת מיתתו, ואורחא דמלתא נקט, שירא שיבוא בנו לידי חטא. וה\"ה מלוה שמסופק בעצמו בשטר שבידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן אינו פרוע</b><br> דשטר א' אמר [ס\"ה כ\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על ידי ערב</b><br> שהיה ערב בשעת הלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> עד שיתבע ללוה בדין, וכשיתחייב והוא עני, אז ישלם הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יפרע מן הערב</b><br> ר\"ל אז א\"צ לתבוע הלוה בדין תחלה. וכל זה באין נכסים ידועין ללוה, אבל ביש לו, לא יפרע כלל מהערב בשום אופן. מהקבלן, דהיינו באמר הערב בשעת ההלואה, תן לו ואני נותן לך, אף שיש ללוה לפרוע, יוכל להפרע מהקבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך</b><br> בין ערב בין קבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרע מן הערב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ועי' מ\"ש בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה בעלה מגרשה</b><br> ואין להבעל לשלם הכתובה, וצריך הערב לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידירנה הנאה</b><br> ר\"ל א\"צ לשלם עד שידור הבעל הנאה ממנה על דעת הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו</b><br> כדי שלא יעשו הבעל קנוניא עליו שישלם לה, ויחזור וישאנה אחר שתגבה כתובתה מהערב. וקיי\"ל דערב דכתובה ותוספת, לא משתעבד אפילו בקנין. מדלא חסרה מידי, אבל לאשת בנו משתעבד בקנין. מיהו בא\"ל תנשאי לזה ואני אתן לך כתובתך, משתעבד אף בלא קנין אפילו אינו בנו. וי\"א דכל ערב דכתובה על ידי קנין משתעבד, ולאשת בנו משתעבד אפילו בלא קנין [אה\"ע ק\"ב ו']. וכל שהיה ערב באופן שמשתעבד, כשיגרשה בעלה ידירנה הנאה כמבואר במשנתינו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים משועבדים</b><br> אפילו לא כתוב שם אחריות, קיי\"ל אחריות ט\"ס הוא בין בהלואה ובין במכר [ח\"מ ל\"ט ורכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> מיהו ביש עדים שקנו מידו, אפילו אין שטר גובה ממשעבדי, דהעדים שקנו מידו מוציאים הקול שלוה והשתעבד, ויזהרו הלקוחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> אפילו מודה לוה שקנו עדים מידו [ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערב היוצא לאחר חיתום שטרות</b><br> דאחר שחתמו העדים השטר, כתב הערב למטה, ואני פב\"פ ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>גובה מנכסים בני חורין</b><br> של ערב, דמדלא חתמו עדים על ערבותו הו\"ל כמלוה על פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא על אמונתו הלוהו</b><br> ולהכי אפילו אמר כן בפני ב\"ד פטור, מיהו בקנו מידו, אפילו שלא בפני ב\"ד מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן על אמונתו הלוהו</b><br> והנה דין ערב נחלק לג' אופנים, ערב בשעת הלואה, ערב לאחר הלואה. וערב קבלן. (א) ערב בשעת ההלואה, שא\"ל אז הלוהו. או תן לו, ואני ערב או ואני פורע, או ואני חייב [קכ\"ט י\"ח], או שאמר להמלוה אז שהוא בטוח, והמלוה אמר להערב שסומך רק עליו להלוותו, ואח\"כ נמצא שלא היה בטוח בשעת ההלואה [שם ב'], או אפילו אמר להמלוה כן אחר ההלואה, וע\"י שאמר שהוא ערב החזיר המלוה השטר או משכן להלוה או נתפשר עמו, או שרצו ב\"ד להגביהו, ואמר זה הניחוהו ואני פורע [שם ג'], בכל אלו, אם בשעת הלואה, משתעבד וא\"צ קנין. ואם הוא ערב כלעיל שלא בשעת ההלואה צריך קנין [שם א']. מיהו בכל אלו אף דמשתעבד, אינו נפרע מהערב, עד שיתברר שאין ללוה קרקעות אפילו זבורית, גם שאין לו אפילו מטלטלין [שם ח'], וביש לו ללוה נכסים במדינה רחוקה, נפרע מהערב [שם י\"א], ואם הלוה במדינת הים או שמת, אם הוא מליה ע\"פ, אין משלם הערב, דשמא פרעו הלוה, רק במת הלוה תוך זמנו או שהודה בשעת מיתה שחייב לו, או שנדוהו ב\"ד שישלם, אז משלם הערב [שם י\"א י\"ב]. אבל בהתנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, אז יכול לפרוע מהערב אף ביש ללוה נכסים, וי\"א דצריך להתנות ממי שארצה אפרע תחלה [שם י\"ד]. (ב) ערב לאחר ההלואה, אם בעל פה, אינו מתחייב רק בקנין סודר כלעיל [שם א'], ואם כתב ערבותו בשטר ההלואה, אפילו אחר שחתמו העדים. י\"א דא\"צ קנין, אבל קיי\"ל דצריך קנין אפילו כתב ערבותו בשטר קודם שחתמו העדים [ש\"ך שם סקי\"א]. (ג) קבלן, ר\"ל שא\"ל תן לו ואני נותן לך, או שאמר לו תן לו ואני קבלן [וי\"ח], או שא\"ל אחר ההלואה, מה שנתת לו אני נותן לך, וכן בא\"ל כן בלע\"ז. כל שלא הזכיר מלת הלוהו או אפרע לך [סמ\"ע שקל\"ט ובמרדכי הגירסא, אלא לשון פרעון ע\"ש] בכל אלו הו\"ל קבלן, ואין חילוק בינו לערב, דכשם שהערב משתעבד רק בשעת הלואה או בקנין, או בב\"ד, או בשאר דברים הנ\"ל. כמו כן בקבלן [שם ה']. רק דבקבלן לעולם כשירצה המלוה נפרע ממנו תחלה, אפילו יש נכסים ללוה, רק כשרוצה הלוה לפרעו אפילו בזבורית, נפטר הערב [שם ט\"ו]. אמנם בלקח הקבלן המעות מהמלוה ונתנן ללוה בהלואה, אין לו למלוה על הלוה כלום. רק באין לו להקבלן, אז נפרע מהלוה משעבודא דר' נתן [שם י\"ט]. וי\"א דה\"ה בלא דיבר הלוה עם המלוה כלום שילוהו, רק שאמר הערב להמלוה, הלוהו. ואני פורע, דינו רק על הערב [שם כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע</b><br> זוית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע</b><br> שאין לך שום דבר מדיני התורה מאיסור והיתר, שנתנה בו תורה רשות לשכל האנושי לעוף כפי כחו לחתור ולחקור ולהחליט כפי הנראה בעיניו, כמו בדיני הממונות, שפתחה לו התורה בהם לאדם נחלה בלי מצרים, לשקול ולשפוט ולדקדק כפי שכלו, עד שרוב דיני טוען ונטען שנדברו בהם דברים הרבה כעגלה המלאה לה עמיר, כולם כללה התורה בדברים מועטים בפסוק א', באמרה בצדק תשפט עמיתך, רק מפני ששכל האדם עשוי לטעות באריגה דקה כזאת, לכן רבותינו הקדמונים בעלי המשנה והתלמוד, התאספו יחד לאלפים מגדולי האומה, והניחו לנו יסודות ושרשים בכל אלה. ובכל זה עדיין נשאר מקום להדיין להשמט לימין או לשמאל, לדמות מלתא למלתא, או לחלק ביניהם לפעמים בכחוט השערה. לכן עסק דיני ממונות ישנם שכל האנושי, לדקדק היטב שיכוון מטרת האמת על הנקודה, מלבד שכך מחוייב לו, דבכל דיני איסור והיתר, כשמסתפק בדבר, יחמיר באיסור תורה, משא\"כ בדיני ממונות, לא יכול להשמט בבית הספק להחמיר, דהרי מה שהוא חומרא לזה הוא קולא לזה, וע\"כ צריך להתעמל לכוון רק האמת לאמתתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישמש את שמעון בן ננס</b><br> שדקדק כל כך, דמדכתב לו שהוא ערב אחר חתום העדים. להכי לא לבד שלא שעבד לו נכסים משועבדים, אלא לא שעבד א\"ע כלל, דלא על אמונתו הלוהו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bb022a3f93c04d827d3723bd24f1ae5a55fac4dd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1709 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה אבות נזיקים</b><br> ר\"ל אלו ד' אופני נזק כתיבי בקרא בפירוש, ויש לכל א' תולדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>השור</b><br> זה הרגל, כשהבהמה מזקת ברגליה דרך הלוכה [ונ\"ל דלהכי לא נקט \"רגל\". דאז הוה משמע שרק ע\"י תנועת הרגל הזיקה, והיינו בעיטה, והרי זה תולדת קרן, להכי נקט שור, דמשמע שהזיקה ע\"י תנועת כל גוף השור]. ותולדתו, כל שהבהמה מזקת דרך הלוכה, בגופה, בשערה, במשאוי שעליה, או בזוג שבצוארה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבור</b><br> בור עמוק י' טפחים שפתח לר\"ה, ונפלה שם בהמה ומתה או הוזקה, ובפחות מי\"ט רק בהוזקה חייב, ותולדתו, רוק או ליחת החוטם או מים, ששפך בר\"ה, וכן שאר דבר שהניח בר\"ה והזיק [ח\"מ סימן ת\"י ותי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמבעה</b><br> זה השן של בהמה שאכלה בשדה חבירו [ונ\"ל דלהכי לא נקט \"שן\". דכולל נמי נשיכה, או לעיסת דנר שאינו ראוי לה, ככסות וכלים, והרי אלו תולדות קרן הם ומשלמין בתחלה רק ח\"נ, אבל מבעה הוא לשון גלוי, ר\"ל שן הרעבה, שמבקשת ומגלה הצפונות להשקיט רעבונה, וזה כוונת רנ\"י שהביא רתוי\"ט]. ותולדתו, כל מה שהפסידה ע\"י הנאתה, שנתחככה בכותל או נתגלגלה ע\"ג כסות ופירות, והפסידתן [שצ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההבער</b><br> שעשה אש, אפילו ברשותו. והרוח הוליך הלהב לרשות אחר והדליק [ונ\"ל דלהכי לא נקט אש. דסד\"א שאינו חייב רק כשהזיק בשלהבת שמחובר לאשו, אבל בשפרחה מאשו גחלת לרשות חבירו והדליקה, פטור, דגחלת לאו אש הוא [כפסחים דע\"ה ב'], קמ\"ל. ומה\"ט לא נקט נמי \"מבעיר\", לאשמעינן דאפילו לא ליבה הוא רק רוח מצויה הוליך הלהב, אפ\"ה חייב]. ותולדתו דוגמתו, שהניח אבן או כלי ברשותו והרוח זרקן לרשות אחר והזיקו. [ונקט לכל האבות כסדר שכתובין בתורה, רק הקדים רגל לבור, אף שבתורה כתוב איפכא, ה\"ט משום דשם שור כתוב קודם בור בפרשה, ואף דהיינו קרן מ\"מ רגל נמי נכלל בשם שור, מיהו לא נקט תנא קרן. ה\"ט דאלו ד' מועדין מתחלתן, משא\"כ קרן בג\"פ ראשונים משלם רק ח\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הרי</b><br> פירש הנה איננו [כמו הריני, שפירושו הנני, וכ\"כ הרי זה שהוא כמו הנה זה. משא\"כ לא ראי זה כראי זה דאשכחן כ\"פ הוא נגזר ממלת ראוי, או מלשון ראי מוצק [איוב ל\"ז פי\"ח] שהוא לשון חוזק, משא\"כ הכא א\"א לומר כן, דאי חיוב השור אינו חזק ואפ\"ה חייבו רחמנא, מכ\"ש מבעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי המבעה</b><br> ר\"ל אי כתב שור לא אתא מבעה מני', דרגל הזיקה מצוי להכי מסתבר שיהיה חייב, שהיה לו לשמרה יפה, משא\"כ שן כשאינה רעיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הרי המבעה כהרי השור</b><br> דאי כ' רק שן, הו\"א דוקא שן חייב, שנהנה המזיק ע\"י שהזיקה, וגם יצרה תקפה להנאתה, והו\"ל לשמרה יפה, משא\"כ רגל, להכי כתוב בתורה תרוויי' [והא דלא נקט להו כסדר דלעיל, לא הרי שור כהרי בור. משום דאז לא הוה מצי תו למתני, לא זה וזה שיש בהן רוח חיים, דבור אינו חי. והא דלא מפרש הכא הצריכות' בטעמא, כדמפרש בסיפא ולא זה וזה שיש וכו'. י\"ל משום דהכא הוה הצריכות' חדא נגד חדא, ופשוט וקל למצוא החילוק שביניהן, משא\"כ בסיפא דהוה הצריכותא דבין תרי לחדא, צריך תנא לפרש במאי שוו הנך תרתי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים</b><br> ר\"ל שהם בעלי רצון, ולהכי צריך לשמרן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי האש שאין בו רוח חיים</b><br> להכי צריך למכתב גם אש [והוה מצי תנא תו למנקט, ולא הרי אש, שגם כח הרוח שולט עמו, להכי חייב שהו\"ל לשמרו יפה, משא\"כ ברגל ושן, ברצון בהמה לחוד תלי', והא דלא נקט תנא הכי, ה\"ט מדהוא פשוט, מדהוא עדיפותא דחדא נגד חדא וכלעיל ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זה וזה</b><br> שיש בו ושאין בו רוח חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרכן לילך ולהזיק</b><br> מש\"ה צריך לשמרן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק</b><br> להכי צריך לכתוב ג\"כ בור, ואי כתב בור לחוד, הו\"א משו\"ה חייב מדתחלת עשייתו לנזק. מיהו מבור וחד מאינך, אתו כולהו בלימוד דצד השוה שבהן, ואפ\"ה צריך כולהו, משום חילוק דינן, שן ורגל פטירי ברה\"ר, בור פטור בו נזקי כלים ומיתת אדם, אש פטור בו טמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמירתן עליך</b><br> ר\"ל שנתחייבת לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק</b><br> ר\"ל מה שחסר ע\"י הנזק, שהניזק לוקח הדבר שניזק במה ששוה השתא, ומה שחסר משוויי' בתחלה, ישלם לו המזיק [ח\"מ ת\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיטב הארץ</b><br> ממשובח שבקרקעותיו, כשאין לו מטלטלים, מיהו ביש לו מטלטלין, צריך לשלם מטלטלים כשירצה הניזק, אבל אז כל מטלטל מיטב הוא [סי' תי\"ט]. אבל במלוה ביש ללוה מעות בעין, צריך ליתנם למלוה, מדלוה מעות בעין, ובאין לו, יסלקו במטלטלים כנ\"ל, ואפילו בשטרות יכול לסלקו, ובלית לי' מטלטלים, ישלם קרקע בינונית שבנכסי לוה [ח\"מ ק\"א וק\"ב]. אבל שכיר אפילו לית לי' לבעה\"ב מעות, ימכור בעצמו מטלטליו וישלם מעות בעין [של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחבתי בשמירתו</b><br> ר\"ל כל דבר שהוא שלי שנתחייבתי לשמרו שלא יזיק והזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשרתי את נזקו</b><br> ר\"ל בין שהזיק ע\"י שהכשרתי והכנתי כל ניזקו דהיינו שלא שמרתיו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשרתי במקצת נזקו</b><br> ר\"ל ובין שהכנתי רק מקצת נזקו, כגון ששמרתיו אבל לא כראוי [כלקמן רפ\"ו], או שהיה בר\"ה בור עמוק ט' טפחים והעמקתי בה רק טפח האחרון, לעולם חבתי בתשלומין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים שאין בהן מעילה</b><br> ר\"ל ודוקא בהיה הדבר הניזק נכסים שאין וכו', לאפוקי קדשי בדק הבית, או קדשי קדשים מחיים, או אימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמן, אם הזיק אלו, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים של בני ברית</b><br> לאפוקי בהזיק נכסי עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים המיוחדים</b><br> לבעלים, ולאפוקי שור הפקר שנגח, ואח\"כ זכה בו אחר, ולאפוקי בהפקירוהו בעלים אחר שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל מקום</b><br> שהזיקו נכסיו שם, חייב לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרשות המיוחדת למזיק</b><br> רצה לומר בנכנס הניזק לרשות המזיק שלא מדעת ב\"ב. והוזק בנכסי בע\"ב, פטור. מיהו בהזיקו ב\"ב במזיד, חייב לשלם [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות הניזק והמזיק</b><br> ר\"ל חוץ מחצר השותפים, שרשות שניהן להכניס שם בהמה ופירות, והוזק נכסי א' בשל חבירו, פטור בשן ורגל, דבעינן ובער בשדה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ</b><br> אף דכבר נשנה כן במשנה א', קמ\"ל הכא משנה יתירתה, דבכל נזק אפילו של קרן, צריך לשלם עדיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שום כסף</b><br> ר\"ל תשלומי נזק שאמרנו, לא יהיה רק בכסף, דהיינו כמה שוה הנזק, וקמ\"ל דכשהזיקו זא\"ז. לא אמרינן יעלה נזק בנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוה כסף</b><br> ר\"ל אותו שום כסף שאמרנו פעמים אינו משתלם הנזק רק משוה כסף, דהיינו קרקעות, ולא ממטלטלים, דנחשבים ככסף עצמו, והיינו ביתומים, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפני בית דין</b><br> ר\"ל פעמים אין הנזק משתלם רק בפני ב\"ד סמוכין בא\"י, והיינו בנזק דלא שכיח, כגון בהמה שחבלה בחברתה, או תשלומי קנס שאין משתלם בזה\"ז מדליכא ב\"ד סמוכין, אבל כייפינן למזיק דלפייסי' לניזק [ח\"מ סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פי עדים בני חורין</b><br> לאפוקי עדים עבדים אף דשייכי במצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני ברית</b><br> לאפוקי עכו\"ם, אף דעדיף מעבד שיש לו יחוס. וקמ\"ל בכולהו, דלא נימא מדאין מצוי ברפתות מקום הנזק, רק פסולי עדות כאלו, יהיו גם אלו נאמנים, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשים בכלל הנזק</b><br> בין שהוזקה או שהזיקה, דינה כאיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניזק והמזיק בתשלומין</b><br> ר\"ל פעמים גם הניזק מסייע בתשלומי הנזק, דמה שפחתה הנבילה משעת מיתה עד שעת שעמד בדין, מפסיד הניזק לבד, בין בתם או במועד [ח\"מ ת\"ג ס\"ב] אבל שבח שהשביחה הנבלה אחר שמתה חולקים [כפ\"ג סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תמין</b><br> שאין רגילין להזיק, ולהכי משלמין בתחלה רק ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמשה מועדין</b><br> שרגילין להזיק, ולהכי משלמין מיד נ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה אינה מועדת</b><br> מדתני סיפא שן ורגל דמועדין מיד, להכי נקט נמי הכא לישנא דאינה מועדת, לגלויי דרק אינה מועדת מיד, אבל אי הוה נקט הבהמה תמה, הוה משמע דתמיד תמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ליגח</b><br> בקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ליגוף</b><br> לדחוף בגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לשוך</b><br> לנשך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לרבוץ</b><br> להשכיב ולהפיל א\"ע על דבר ולהזיקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לבעוט</b><br> [אויסשלאגען] ברגל, וכולהו תולדת קרן הן, דכוונתן להזיק. הרי ה' תמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה</b><br> ושניהן רק ברשות הניזק. [אב\"י יש לדקדק למה הכא אקדים תנא שן לרגל, ובמ\"א אקדים רגל לשן. והשבתי לבני הרב המאה\"ג שליט\"א, דנ\"ל דלעיל נקט להו כסדר שכתובים בתורה, כמ\"ש תוס' שם, והרי תחלה כ' ושלח ואח\"כ ובער בשדה אחר, משא\"כ הכא דבא תנא להשמיענו בפירוש שהן מועדין מתחלתן, להכי נקט להו בדרך לא זו אף זו, דלא מבעייא שן ודאי מועד מתחלתו, מדמתהנה עי\"ז להוטה אחריו, מצוי שפיר מה\"ט טפי, אבל רגל אינו מצוי כל כך בסתם שור חכים שלא יעבור אף בדרך הלוכו על כלים שאין נוח להלוך עליהן, אלא יט וילך מהצד, קמ\"ל דאפ\"ה מחשב מצוי ומועד מתחלתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוד המועד</b><br> ליגח, ליגף, לישך, לרבץ, ולבעט, ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושור המזיק ברשות הניזק</b><br> אז אפילו קרן תמה משלם נ\"ש, ולא קיי\"ל כן [שפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאדם</b><br> שחפר בור או הדליק אש, או הזיק בידים. הרי ה' מועדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנמר</b><br> טיגער:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברדלס</b><br> ב' מינין הן, הסמוך לחולדה הוא הנקרא [אילטיז] בל\"א, והסמוך לארי, הוא הנקרא [לעאפארד] [כך כתבו תוס' סנהדרין ט\"ו ב', ודלא כבאר הגולה בח\"מ שפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מועדין</b><br> והא דלא חשיב להו לעיל ולהוי י\"א מועדין. ה\"ט מדלא שכיח שיהיו להן בעלים שישלמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות</b><br> שנתגדלו בבית אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנחש מועד לעולם</b><br> אף כשהיא בעלת תרבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו</b><br> דבנאבד או מת. אין הבעלים משלמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומועד משלם נזק שלם מן העלייה</b><br> ממעולה שבנכסים, אפי' מת שור המזיק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד הרגל מועדת</b><br> נ\"ל דאמשנה א' דפרקא קמא קאי דקא מני התם רגל ברישא, והשתא מפרש ליה [ואגביה מפרש נמי בהך פרקא קצת דיני שן וקרן, מדהן כולהו מילי דשור, ואח\"כ בפ\"ג מפרש דיני בור]. וקאמר הכא, באיזה אופן הרגל מועדת לשלם מיד נזק שלם. ומשני לשבור כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת</b><br> תנא נמי תולדות הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>להלך כדרכה ולשבר</b><br> בגופה בשערה ובמשא שעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מבעטת</b><br> [אויסשלאגען] ברגליה, והוא תולדות קרן, רק מדדמי לצרורות נקט לה הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה</b><br> בדרך הלוכה, ואף דאורחא הוא, ותולד' דרגל הוא, אפ\"ה הלמ\"ס דמשלם רק ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושברה את הכלים משלם חצי נזק</b><br> ודוקא בחצר הניזק, אבל בהזיק בר\"ה פטור, דבעינן ובער בשדה אחר אף בצרורות, דלעולם תולדה דרגל הם, מיהו אפילו הלכה בר\"ה ונתזו צרורות ברה\"נ חייב ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשון משלם נזק שלם</b><br> דמדמצוי תולדה דרגל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האחרון משלם חצי נזק</b><br> דצרורות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה דליל</b><br> לשון דלדול, ור\"ל חבל מדולדל והיא דליל של הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה מהדס</b><br> מקפץ, וי\"א שחופר ברגליו ומתיז צרורות ברשות הניזק כדרך התרנגולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשבר את הכלים</b><br> שע\"י הדליל וההידוס נתזו צרורות ושברו כלים מיהו בהזיקו בהדליל הקשור בה, הו\"ל כגופה ומשלם נ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת</b><br> תני שן ותני בהמה. לאתויי חיה, כדכתיב ושן בהמות אשלח בם, דהיינו חי', וקמ\"ל דאף דלא כתוב בקרא, אפ\"ה חייב ואפשר עוד דקמ\"ל אף חי' שאין דרכה רק לאכול בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאכול פירות וירקות</b><br> אפילו אינם ראויי' לה רק ע\"י הדחק [ח\"מ שצ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק</b><br> דמשונה הוא ודמי לקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ברשות הרבים פטור</b><br> דוביער בשדה אחר כ', מיהו בכסות וכלים חייב, דדינו כקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נהנית משלם מה שנהנית</b><br> ובאכלה מאכל יקר, משלמת כמשקלו תבן, וי\"א כמשקלו שעורים בזול, דהיינו שליש פחות משוויי'. ובאכלה דבר שרע לה, פטור לגמרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משלם מה שנהנית</b><br> ר\"ל אימתי משלם כך. ונקט הך כיצד, לאשמעינן דגם צד רחבה ותוך חנות מקרי רשות ניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה</b><br> דהיינו כל הנזק, דכרשות בעלים דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים</b><br> ברשות הניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם נזק שלם מפני שהן מועדין</b><br> רגילי' כך, ולהכי תולדה דרגל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלב שנטל חררה</b><br> עוגה שנאפת ע\"ג גחלים ונדבקו בה גחלים. ומיירי בששימר בעל הגחלת גחלתו, שסגר הדלת בפניה, והכלב חתר הבית, דאל\"כ, הוא חייב [ח\"מ שצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך לגדיש</b><br> של בעל החררה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החררה משלם נזק שלם</b><br> דשן ברשות ניזק הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הגדיש משלם חצי נזק</b><br> דצרורות הן, דאש דחייביה רחמנא באדם, משום חציו הוא, ולפ\"ז בבהמה הוה כצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזה הוא תם</b><br> אף אחר שהיה מועד, ובקרן קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד כל שהעידו בו שלשה ימים</b><br> שנגח ג' ימים, והזהירו כל פעם בבעליו שישמרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם משיחזור בו שלשה ימים</b><br> שראה ג\"י שוורים ולא נגח, חזר לתמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים</b><br> אפילו ביום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח</b><br> חוזר לתמותו ואפילו ביום א' סגי, ומכ\"ש בראה ג\"י שוורים ולא נגח, דמהני. וקיי\"ל במועד כר\"י, ושיחזור לתמותו כר\"מ [ותמוה שלא נזכר דבר מזה בח\"מ שפ\"ט ס\"ה וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור המזיק ברשות הניזק כיצד</b><br> אפרקא קמא קאי דקתני התם במשנה ד' דשור המזיק ברשה\"נ הו\"ל מועד מתחלתו, שואל הכא על איזה מנזקי שור קאי. ולמאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעט</b><br> כולהו תולדות דקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים משלם חצי נזק</b><br> אע\"ג דרק קרן ברשות הניזק רצה לפרש אפ\"ה נקט נמי דין קרן בר\"ה משום דמנה יליף ר\"ט הק\"ו לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם רבי טדפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל</b><br> דהיינו ברשות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו דיו לבא מן הדין</b><br> דהיינו קרן ברשות הניזק שאתה רוצה ללמדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות כנדון</b><br> ר\"ל כקרן בר\"ה שממנו אתה רוצה ללמוד, דהרי אמרת קרן שחמור בר\"ה, מכ\"ש שחמור ברשות הניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק</b><br> דאין דנין ק\"ו אלא להחמיר בהלמד אותה חומרא שיש בהמלמד בלבד, אבל לא להעדיף בהלמד יותר מבהמלמד, ואף שהחומרא הוא רק כערך המלמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אני לא אדון קרן מקרן</b><br> ר\"ל רשות ניזק מר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אני אדון קרן מרגל</b><br> ר\"ל קרן ברשות הניזק מרגל שברשות ניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל</b><br> נמצא שרגל קל מקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שהחמיר על השן ועל הרגל</b><br> הקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן</b><br> החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון</b><br> דעכ\"פ אי לאו חומרת קרן שברה\"ר, לא משכחת ק\"ו [ואף דבכל דוכתא עונשין ממון מכח ק\"ו. היינו באין מעין אותה חומרה שעתה רוצה ללמוד נמצא כבר בלמוד, אבל הכא, נ\"ש שאתה רוצה ללמוד בקרן ברשות הניזק, כבר נמצא מעין אותה חומרא בלמוד, דהיינו ח\"נ שבקרן שברה\"ר, להכי אמרינן דיו]. ואף דדיו דאורייתא, אפ\"ה ס\"ל לר' טרפון, דלא אמרינן הכא דיו, משום דח\"נ של קרן כתוב בתורה סתם ומשמע בכל דוכתא, ואי נימא דיו מה מהני הק\"ו, ורבנן ס\"ל אף דאתי מק\"ו טרח וכתב לה קרא ובפרט הכא דלא טרח כלל רק כ' סתמא, וקיי\"ל כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אדם</b><br> ר\"ל אדם דתנן בפרקא קמא מ\"ד דה\"ל מועד מתחלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ער בין ישן</b><br> מיהו בהונח הדבר הניזק אצלו אחר שישן, אנוס הוא ופטור [ח\"מ תכ\"א. ובהא תרצתי מה שתמוה במשנתינו. דתחלה נקט בין שוגג בין מזיד, דא\"כ הו\"ל זו ויאצ\"ל זו, ואח\"כ נקט בין ער בין ישן, דהו\"ל לא זו אף זו, אתמהה. ולפי הנ\"ל דישן דמתניתין מיירי שהיה מונח אצלו קודם שישן אצלו, ניחא דבין בין דסיפא נמי זו ואצ\"ל זו היא, כרוב בין בין שבש\"ס [וכסמ\"ע סי' ע\"ב סק\"ח], דהרי ער דקתני ע\"כ דומיא דישן מיירי, דהיינו בשוגג. לפי זה ה\"ק לא מבעי' בישן ודאי חייב דהו\"ל לעיונא קודם שישן, אם יש דבר סביבו שיוכל לשברו כשישן, אלא אפילו בשוגג דער, דהשתמר כל מה שיוכל, סד\"א דפטור, קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סימא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם</b><br> אפילו היה שוגג, ונקט הנך תרתי, דבעי לאשמעינן דהך מועד לעולם, לאו בכל דבר רק לענין תשלומי נזק בלבד, ולהכי נקט סימא עינו שיש בו חיוב ה' דברים ואפ\"ה מדסמיך לה לשיבר כלים קמ\"ל דמה שיבר כלים חייב רק נזק אף סימא עינו חייב רק נזק לבד, אבל שאר ד' דברים פטור בשוגג. וי\"א דרק בושת בשוגג פטור, וצער רפוי שבת בשוגג [קרוב למזיד] חיוב, אבל רק בישן שהוא אנוס, פטור גם בהן, אבל בנזק גם באנוס חייב, ורק באונס גדול פטור, כסי' מ\"ד [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור</b><br> דהאדם ע\"י עסקיו, אינו מתבונן בדרך, ולהכי לא דמי לשור לקמן [פ\"ה מ\"ו]. מיהו בלא נתקל, חייב, אף שחבירו שינה להניח ברה\"ר, עכ\"פ הרי לא מילא כל רוחב הדרך, אבל במילאו, אז אפילו שברו בידים דרך הליכתו פטור [ונ\"ל דבשברו במזיד שלא לצורך הליכתו, חייב כפ\"א כ\"ד] [ועי' ש\"ס דכ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל החבית</b><br> היינו כד היינו חבית קמ\"ל, ונ\"מ, דבמכר לו חבית, אף דרובא לא קרו לכד חבית, יוכל ליתן לו כד, דמדמיעוט קרו גם לכד חבית, אין הולכין בממון אחר רוב, היכא דאיכא מיעוט וחזקת ממון נגד הרוב, ומה\"ט הולכין בדיינין אחר רוב, מדאין חזקת ממון כנגדו, דהרי כח בב\"ד להוציא מחזקת ממון, וכ\"כ במוצא מציאה הולכין אחר רוב עכו\"ם או ישראל, דהתם נמי חזקת המוצא רק מספק ולא מהני [עי' תוס' ב\"ב כ\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב בנזקו</b><br> אף שהפקירה, דהמפקיר נזקיו במקום שאין לו רשות להניחן, חייב. ואע\"ג דכל הנך דפרקן משום בור הוא, והרי בבור אתמעט ונפל שמה שור ולא אדם, היינו דבמת פטור בעל הבור מכופר, אבל בהוזק בה אדם חייב, רק כלים אפילו רק הוזקו פטור מדאתמעט חמור ולא כלים [ש\"ס כ\"ח ב' ונ\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב</b><br> דס\"ל נתקל פושע הוא ופליג אנתקל ושברה במשנה א' דאין לומר דלהכי חייב מדלא פינן, דהרי אף בהזיק בשעת נפילה מחייב ר\"מ מדקתני תרתי הוחלק במים ולקה בחרסיה [ש\"ס], ולא קיי\"ל כן, אלא אפילו לא פינן והוזק בהן אחר אח\"כ, הו\"ל מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס, דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [תי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר במתכוין חייב</b><br> במתכוון לזכות בחרסיה, חייב דהו\"ל אז כבורו שבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באינו מתכוין פטור</b><br> מיהו בפשע בנפילת הכד, אפילו הפקיר החרסין חייב בנזקן, וקיי\"ל כר\"י [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השופך מים ברשות הרבים</b><br> אפילו ברשות, כגון בימות הגשמים, שהרחובות בלא זה מטונפין ברפש והיינו דקמ\"ל הך בבא אע\"ג דדמי לרישא, דהרי כולהו תולדה דבור נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המצניע את הקוץ ואת הזכוכית</b><br> בר\"ה, וקמ\"ל דחייב אע\"ג שהצניע דבר המזיק: ר"
+            ],
+            [
+                "<b>והגודר את גדרו בקוצים</b><br> והפריחן לר\"ה, אבל בצמצמן לרשותו, פטור, דאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדר שנפל לרשות הרבים</b><br> בכותל רעוע מיירי, שהתרו בו ב\"ד לסתרו ולא סתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן</b><br> וי\"א דאפילו כותל בריא שנפל, אם היה לו פנאי לפנות, ולא פינה ולא הפקיר, חייב בנזקן [תט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא את תבנו ואת קשו</b><br> [עי' מ\"ש רפ\"ג דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים לזבלים</b><br> שירקבו שם לזבל השדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקודם בהן זכה</b><br> דקנסוהו, שלא יניחן שם ומה\"ט נקט הך בבא נמי לאשמעינן הא. מיהו בשעת הוצאות זבלים לא קנסוהו, ואפ\"ה חייב בנזקן [תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> אפילו בעושה ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקודם בהן זכה</b><br> ולת\"ק אין מורין כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההופך את הגלל</b><br> צואת בקר הפקר, הפכו ונתכוון לזכות בו, דאילו בהגביהו ג\"ט, אפילו לא נתכוון לזכות, הו\"ל כמפקיר נזקיו, וחייב בנזקן [וי\"א דכל הגבהה אפילו בטפח א' סגי] [קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו</b><br> אבל לא יזכה בהן אחר, מדלא הושבחו בר\"ה כזבל לעיל, וי\"א דלאחר שהזיק הגלל, כל הקודם בו זכה [תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני קדרין</b><br> [טעפפער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון חייב בנזקי שני</b><br> אף לר\"י במשנה א' דאע\"ג דנתקל לאו פושע, עכ\"פ היה יכול לקום ולא קם, אבל בלא יכול, פטור, אף דלא הזהיר להאחר, טרוד בנפילתו היה. מיהו אנזקי כלים פטור בכל הנהו, דדינו כבור בר\"ה [תי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בא בחביתו וזה בא בקורתו</b><br> ופגעו זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה</b><br> דלעולם מוטל על האחרון להשמר שלא יתקרב להראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עמד בעל הקורה</b><br> שעמד לנוח, דלא הו\"ל לנוח שם, אבל בעמד לתקן משאו, אורחא הוא ופטור. ואי\"ל היה לו לומר לו שיעמוד. י\"ל טרוד בתקון משאו היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לאו משום בור, דהרי בבור פטור כלים, רק מדאזקיה בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו</b><br> קמ\"ל אף דאש עלול טפי להזיק לפשתן, וסד\"א מה\"ט לחייב לעולם לבעל הנר, דאף דגם בעל הפשתן היה לו להזהר מהנר, עכ\"פ הרי מחוייב האדם להשמר מלהזיק יותר מלהנזק. קמ\"ל דאפ\"ה בלא פשע פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פטורין</b><br> ודוקא בע\"ש ביה\"ש, דתלינן דרץ לצרכי שבת, אבל בידוע שרץ לעסקיו לגמרן קודם שבת, חייב, ולרמב\"ם גם בזה פטור, וברץ בחול, לכ\"ע הרץ חייב בנזקי מהלך, ובשניהן רצין או מהלכין בחול, והזיקו זא\"ז, אז בידעו זמ\"ז חייבין, ובלא ראו זא\"ז. פטורים [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקע</b><br> עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד</b><br> שלו, אף שברשות מבקע שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיק ברשות הרבים</b><br> שניתז בקעת או הברזל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד</b><br> של אחרים אף דלא הו\"ל לאסוקי דעתי' שיהיה אדם מצוי שם כבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיק ברשות היחיד אחר</b><br> אף דב' לטיבותא אדם מועד לעולם [תכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק</b><br> ר\"ל במה שנזק הא' מרובה משל חבירו, ישלם רק החצי ואפילו נאבד א' [ת\"ב] [ונ\"ל דר\"ל בנאבד אותו שנזקו בפחות, אף דתם רק מגופו משלם, אפ\"ה ינכו היזיקו אף שאינו כאן, אבל בנאבד אותו שהזיק הרבה, פטור בעליו מהמותר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם</b><br> מה שנזק זה יותר מזה, ישלם כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד בתם</b><br> ר\"ל אם היזק המועד את התם, יותר ממה שהזיקו התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תם במועד משלם במותר חצי נזק</b><br> ר\"ל מה שהח\"נ והנ\"ש, אחד שוה יותר מחבירו, זה ישלם המחוייב ודוקא בהתחילו יחד, דבהתחיל הא', השני פטור כשהזיקו, דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, וי\"ח [ת\"ב ותכ\"א]. מיהו בבהמה נ\"ל דלכ\"ע אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם</b><br> וקיי\"ל דתם שחבל באדם משלם רק ח\"נ [ת\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום</b><br> בשעת נגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו רבי יהודה וכן הלכה</b><br> ר\"ל ודאי כן הדין, אבל קרא לא מיירי בהכי, דקיימת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה נוטל חצי החי וחצי המת</b><br> ולר\"מ ה\"ק קרא, וגם את המת יחצון. ר\"ל פחת שפחתה מיתה מחצין בחי, הא מה שפחתה או השביחה הנבילה אחר מיתה, כולה דניזק הוה. ור\"י ס\"ל דגם שבח שאחר מיתה, יחצון, וקיי\"ל כר\"י [ת\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שבייש פטור</b><br> ה\"ה שאר ג' דברים, רק נקט בושת, אף דפשוט טפי דפטור, דבושת בעי כוונה טפי, אפ\"ה קמ\"ל בושת, דהוא דומיא דשורו שמתכוון להזיק ולא לבייש, אף הוא במתכוון רק להזיק ולא לבייש, אפ\"ה חייב בבושת, אבל בנזק גם בשור חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אפילו שסהו, שחייב בנזקו [שצ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב</b><br> לשחררו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שחבל באביו ואמו</b><br> של בעל השור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> בנזקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שחבל באביו ואמו פטור</b><br> דחייב מיתה, וקים לי' בדרבה מניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב</b><br> בחצי נזק, דמשונה הוא, והיינו דקמ\"ל דלא לבד חובל או\"א דדאו' הוא, אלא גם מדליק, דהוה צרורות, והו\"ל הלממ\"ס נמי חייב, ואף שאין שייך לומר שהתכוון השור להדליק הגדיש, אבל חובל או\"א הרי התכוון להזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתחייב בנפשו</b><br> ולהכי אף בשוגג פטור. ותנא ושייר עוד הרבה חלוקים שבין שור לאדם, הך [דפ\"ה מ\"ד ופ\"ח מ\"ב] וכ\"כ לא חשיב צרורות וגרמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחבירו עליו הראיה</b><br> ואפילו ניזק טוען ברי ומזיק שמא, וגם רגלים לדבר שזה הזיקו. וקמ\"ל נמי אפילו מודה שע\"י רדיפתו נלקה בסלע, גרמא בנזקין פטור. מיהו בטוען ניזק אתה יודע ששורך הזיק, נשבע מזיק היסת, ודוקא במועד, אבל בתם פטור מהיסת, דהרי אפילו הודה, מודה בקנס פטור [ת']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שנים</b><br> ב' שוורים של ב' אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין</b><br> אפילו יש עדים שא' מהן הזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו שניהן של איש אחד שניהן חייבים</b><br> ר\"ל כששניהן כאן, חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהן כששניהן תמין, ובנאבד א' מהן, אומר לו, הנאבד היזיק, והרי תם אינו משלם רק מגופו, וכשהן מועדין, אפילו נאבדו שניהן, משלם מביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד גדול</b><br> ששוה בכדי חצי הנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד קטן</b><br> שאינו שוה כחצי הנזק, ושניהן של איש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק</b><br> ודמיו תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחברו עליו הראיה</b><br> אף דרגלים לדבר דגדול או המועד היזקו, ואי לא מייתי ראיה פטור מכלום, דהו\"ל טוענו חיטין והודה לו שעורין [ואילה\"ק הא תינח בב' תמים, אבל בתם ומועד הרי הו\"ל כטוענו שוה ומודה דוקא דפסקינן בח\"מ פ\"ח ס\"ח דאינו כטוען חיטין והודה בשעורין. וטפי נראה לכאורה דאינו דוקא רק במחוייב ליתן לו הדבר ההוא בעצמו, משא\"כ בתם אף דמשתלם רק מגופיה עכ\"פ הרי מצי לסלק לי' בזוזי אפילו נימא שותפין נינהו, א\"כ האיך קאמר בש\"ס דה\"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין. ונ\"ל דכל שאומר גוף זה הזיק, והאחר אומר גוף אחר הזיק אף בשניהן מועדין, הו\"ל כחטין ושעורין, דהרי כשיבורר שביום הנגיחה לא היה כאן השור שאומר הניזק, יפטור המזיק]. ובאומר לו ידעת שמועד או הגדול הזיק, הרי הודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא [וי\"ח ש\"ך שם וצ\"ל דמיירי שעדים אומרים שראו א' מהן שנגח דאז לא הו\"ל כמודה בקנס ואפ\"ה מחשב בטוענו חטין והודה לו בשעורין דאמרינן מחל לו השעורין, מיהו לטעם משטה י\"ל דאין עדים כאן, ואפ\"ה לא מחשב מודה בקנס, דאזלא הך שיטה למ\"ד פלגא ניזקא ממונא הוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול</b><br> ואף שאין הקטן שוה כחצי נזקך, לא תקח יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחברו עליו הראיה</b><br> ובלא ראיה פטור מכלום, מדהו\"ל טענו חטין והלב\"ש. מיהו בתפס ניזק קודם בואו לב\"ד, ואפילו יש עדים שתפס, נוטל עכ\"פ כדברי המזיק [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה</b><br> ובכולן היה תם דמשלם רק מגופו, וכגון דלא איעד בב\"ד, או שאחר נגיחה ב' ראה שוורים ולא נגח, דאז אפילו מועד לסירוגין לא הוה, מדלא סירג ג' פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלם</b><br> חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרון שבהם</b><br> ומיירי בתפסו ניזק כל פעם, דאף דניזק דינו כבע\"ח, עכ\"פ כשתפסו אחובו חייב ג\"כ בנזקו, לפיכך רק לאחרון משתלם ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יש בו מותר</b><br> בנזק ראשון מבנזק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר לשלפניו</b><br> דכשח\"נ ראשון ק', ושל ב' נ', והמזיק שוה ר', לפיכך כשתפסו ניזק קמא, וחזר והיזק ונתחייב נ', משלם ניזק קמא מק' שלו נ', ונ' הנשארים נותרים לו, והבעלים יקחו ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> קסבר שותפין נינהו בגוף השור, ועל שניהן לשמרו, וכשחזר והזיק, אף שתפסו ניזק קמא, גם בעלים חייבים בנזקו, לפיכך שור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה</b><br> ניזק ראשון ובעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה</b><br> דמגופו משלם, יהיה ממי שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלפניו</b><br> ניזק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים זוז</b><br> מדהיה רק החצי שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דינר זהב</b><br> כ\"ה דנרי כסף לכל א', מדהיה לשניהן יחד החצי, ואף דכל שותפין חולקין הרווח או ההפסד לפי מספר השותפין ולא לפי המעות [כח\"מ קע\"ו ה']. שאני הכא דלא השתתפו מדעת, להכי חולקין לפי המעות [כח\"מ רצ\"ב י']. וקיי\"ל כר\"ש. ולרמב\"ם ולרש\"י ר\"ש מיירי בלא תפסו ניזק, אבל בתפסו, הוא לבד חייב בנזקו כש\"ש [ת\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד לקטנים</b><br> לעגלים או לילדים, ואח\"כ נגח שור או אדם גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לפני רבי יהודה</b><br> דמדס\"ל לר\"י דמהני ג\"י לחזרה [כפ\"ב מ\"ד], להכי שאלוהו כן, דאי מהני ג' ימים ליסתר העדא' גמורה לנוגח בחול ובשבת, כ\"ש דמהני ג\"י של חול לסתור מקצת העדאה שבשבת לחוד ולפטר אף בנגח בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שהיה מועד לשבתות</b><br> מדבטל אז ממלאכה דעתו זחה עליו ורגיל לנגוח, ועוד מדאנשים מלובשין בגדים אחרים, אינו מכירן ונוגחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימי שבתות</b><br> בראה שוורים או אדם ג' שבתות ולא נגחן, [ועי' פ\"ב מ\"ד] וקמ\"ל דבשבת ממלאכה בחול ג\"י לא הוה חזרה, מדרגיל ליגח רק בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור</b><br> אפילו היה מועד דשור רעהו כתיב, ומצד השכל לא נחשב כמזיק דאפילו גורם לא הוה ע\"י שלא שמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם</b><br> מדאין זהירין במצות, אינם משמרין ממונם מלהזיק, ואם לא תחייבם כן יפסידו העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרש</b><br> שנולד חרש שאינו מדבר ואינו שומע, אבל פקח ונתחרש, הוא כפקח לכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה וקטן</b><br> עי' מ\"ש תרומות פ\"א סי' ב', ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגח שור של פקח פטור</b><br> דמדחס רחמנא על תם שלא ישלם נזק שלם, להכי חסו גם חכמים בתם איתמי ודומיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין מעמידין להן אפוטרופוס</b><br> שישמרו, וישלם נזק שלם מקרקע יתומים כשיתיעד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר לתמותו</b><br> דס\"ל כשנשתנה רשותו, מצי בעליו השני למימר אי אתיעד בפני הייתי שומרו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור האצטדין</b><br> שמלמדין אותו ליגח לשחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד</b><br> משכח\"ל מועד שלא נהרג מיד כשנגח הראשונים, כגון שסיכן ג' בני אדם, ומתו השתא כולן. או דמיירי שברח כל פעם כשנגח תחלה, או שהוזמו השתא העדים שהזימו עדי נגיחותיו הראשונים. [אבל אין לומר דמיירי שהרג ג' בני אדם טריפה או ג' עכו\"ם, דבכה\"ג ג\"כ אינו נהרג השור ליתא דככה\"ג ג\"כ אינו נעשה מועד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כופר</b><br> דמי הנהרג משלם ליורשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם פטור מן הכופר</b><br> דרק במועד כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה וזה חייבים מיתה</b><br> סוקלין השור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בבן וכן בבת</b><br> כשנגח תינוק או תינוקת בני קיימא, אף שאינן בני מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח עבד או אמה</b><br> עבדים כנענים שטבלו, וחייבים בכל עשה שאין הזמן גרמא, ובכל לא תעשה שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד</b><br> בין שהוא תם או מועד, והשור חייב מיתה. אבל בלא טבלו, תם משלם ח\"נ ומועד נ\"ש, ופטור ממיתה, כאילו נגח בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתחכך בכותל</b><br> להנאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל על האדם</b><br> ומת האדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנפלים והרג בן קיימא פטור</b><br> ממיתה, ואפילו היה מועד, שהרג ג\"פ בכה\"ג שלא במתכוון, מיהו בהיה מועד בכה\"ג, חייב בכופר אף שהרג שלא בכוונה [ועיי' בש\"ס כאו דמ\"ח ב'] ובמהר\"ם לובלין, ולתוס' מדנתחכך להנאתו הוה ליה כשן דהוא מועד מתחלתו, וא\"צ ג\"פ. אבל אי\"ל דמיירי דג\"פ ראשונים הרג בכוונה כרמב\"ם, דא\"כ למה קאמר בש\"ס דפטור דמתני' היינו ממיתה, לתחייב השתא קטלא על ג\"פ ראשונים, דהרי מה\"ט לא מוקי לה הש\"ס נמי כשברח או כשאר אוקימתא דלעיל דמ\"א א', ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור היתומים</b><br> שאין להם אפטרופוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור האפוטרופוס</b><br> שור של יתומים, שעל האפטרופוס שלהן לשמרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור המדבר</b><br> ר\"ל של הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה</b><br> אפילו הפקירו או הקדישו או מת הגר אחר הנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהוא יוצא להסקל</b><br> מהב\"ד שגמרו דינו להסקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש</b><br> ואף דעכ\"פ נהרג. אפ\"ה נ\"מ דבנהנה ממנו מעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו</b><br> לשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשוכר</b><br> ונגח אצלן. [בתורה נזכרו בסדר רבוי חיובן, דש\"ח אינו חייב רק בפשיעה, ואח\"כ נזכר שומר שכר דחייב גם בגניבה ואבידה, ואח\"כ נקט שואל דחייב גם באונסים, ואח\"כ נקט שוכר, דדמי לשואל שכל הנאות שלו, רק שנתן מעות עבור זה, אבל התנא נקטן בכל דוכתא באופן אחר, משום טעם, והכא הזכיר סמוכין ש\"ח לשואל. שיש להם דמיון יחד, דש\"ח פטור על הכל ושואל חייב על הכל, ועוד יש להן השתוות, דש\"ח שומרו בחנם ושואל משתמשו בחנם. ואחר כך נקט שוכר וש\"ש יחד, מדשווין ג\"כ בדינן להתחייב רק בגניבה ואבידה, ועוד יש להן השתוות דשוכר נותן שכירות וש\"ש מקבל שכירות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק</b><br> ובעלים פטורי [שצ\"ו ח'], ואע\"ג דלעיל [סי' כ\"א] אמרינן דהאפוטרופוס פטור כשיזיק, התם מדמנוהו ב\"ד, אי נימא שיהא חייב מנכסיו לא יתרצה להיות אפוטרופוס [ש\"ס שם]. מיהו אם מת השור פטור השומר בתם אע\"ג שבין כך וכך לא ישתלם מגופו רק מהשומר, עכ\"פ עיקר השיעבוד הוא על השור, אלא שהשומר צריך לפדותו כדי להחזירו לבעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשרו בעליו במוסרה</b><br> [ליינע], או שנעל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניו כראוי</b><br> דהיינו בדלת שעומדת ברוח מצוייה, וזו שמירה פחותה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד תם ואחד מועד</b><br> אע\"ג דקאמר אחד אחד אפ\"ה מדקאי אפלוגתא נקט הפשוט קודם [תוס' כתובות ד\"כ ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה</b><br> דהא דקאמר רחמנא ולא ישמרנו בעליו, ר\"ל שלא שמרו כלל, הא בשמרו מקצת פטור מנזק שלם, אבל צד תמות שלו במקומה עומדת, וחייב עכ\"פ ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין</b><br> דאפילו בששמרו שמירה מעולה חייב, וקיי\"ל כר\"י, ובשמר לתם שמירה פחותה, אפילו הוציאוה לסטין אח\"כ והזיקה, חייב, דכל תחילתה בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה חייב, אבל באונס שלא מחמת פשיעה כגון שחתרה ויצאה, פטור [שם], ואפ\"ה חייב כל אדם לסלק מביתו כל דבר שאפשר שיזיק, ככלב רע וסולם רעוע וכדומה [שצ\"ז ותכ\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח את הפרה</b><br> מעוברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא עוברה בצדה</b><br> שניכר שנולד מת, דאל\"כ לכ\"ע פטור בספק נגיחה לוולד (כספ\"ג לעיל) ואע\"ג דאמרינן התם בש\"ס דמתני' דהתם לא אתי' כסומכוס, היינו באינך בבי, בשודאי ע\"י נגיחה מת, אבל בספק אם לקה בסלע לכ\"ע פטור מדהו\"ל ספק מת בנגיחה וליכא דררא דממונא כלל (עי' תוס' ב\"מ דף ב' סע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה</b><br> א\"כ לא מת ע\"י הנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משנגחה ילדה</b><br> א\"כ מחמת נגיחה הפילתו ומדאיירי בתם, שצריך עדים, ע\"כ דמיירי דראו העדים הנגיחה ולא השגיחו אם הולד בצדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביע נזק לולד</b><br> דח\"נ של ולד ספק הוא, וחולקין כסומכוס מיהו אנן קיי\"ל בכל ספק אם נתחייבתי, אפילו תובע טוען ברי ונתבע שמא, נשבע רק היסת שא\"י ופטור, ורק בבא לצאת ידי שמים חייב (ח\"מ ע\"ה). ואי\"ל נהווי הכא כמודה במקצת הפרה, ובנזק הולד טוען א\"י, ואם כן הו\"ל כטוענו ק' ומודה נ' ובנ' אחרים טוען איני יודע, דאמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, י\"ל דהיינו בהוה ליה למידע, משא\"כ הכא לא הו\"ל לידע, ולהכי דמי טפי ליורש שטוען איני יודע, דלא אמרינן גבי' מתוך שאיל\"מ מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה</b><br> הכא שנולד חי נקרא ולד, וכ\"כ ברישא לענין תשלומין נקט ולד, מדהיה אפשר להיות ולד, ישלם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה</b><br> ועי\"ז לא סייע הולד בנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם חצי נזק מן הפרה</b><br> אם הפרה כאן, משלם ח\"נ מגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביע נזק מן הולד</b><br> אם אין הפרה כאן, משלם רביע נזק מהולד, דמדמסופק אם סייע בנגיחה חולקין כברישא. וה\"ה באין בפרה בכדי לשלם ח\"נ, משלם מהולד החצי מאותו מותר. (מהכא משמע דדוקא בולד שהוא בבטן הפרה אמרינן עובר ירך אמו, וכשנגחה בקרן, אמרינן היא וולדה נגחה אבל מצמרה שעומד לגזוז לא מחשב כגופה [כסנהדרין ט\"ו א'] וכ\"כ לענין ד' וה' אינו צריך לשלם ד' וה' רק מהבהמה בלי הצמר ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב</b><br> לרי\"ף דוקא כשקבל עליו בפירוש לשמרן, ולתוס' ורא\"ש כשאמר לי' עול, עול ואנטר משמע. ודוקא בהיזק ע\"י בהמת בעל החצר, אבל בהיזק הבא לו מעלמא, לכ\"ע פטור, עד שיקבל עליו בפירוש לשמור (שצ\"ג ושצ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור</b><br> מיהו אם נהנת משלם מה שנהנת (כלעיל פ\"ב מ\"ב), וקמ\"ל קדירות, אע\"ג דהיזק הרגל מצוי, וקמ\"ל פירות אע\"ג דיצרה תקפה, (כפ\"א ז' ח') אפ\"ה שניהן בסתמא פטור משמירתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב</b><br> ודוקא שהוחלקה בהן מדהו\"ל כבור ברשות ניזק ולא ידע ניזק שכרה זה שם בור (כלקמן סי' ל\"א), אבל בהוזקה ע\"י שאכלתן, פטור, דבמתכוון הביא על עצמו הזיקו, ואין ראוי זה שיתחייב בכך (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור</b><br> קמ\"ל דלא תימא דוקא פירות וקדירות שנוחות להתקלקל, להכי בהכניסן ברשות חייב לשמרן, אבל בהמה לא, צריכא, וקמ\"ל נמי כלב, אף דרגיל לישוך כל רגל זר בחצר אפ\"ה א\"צ בע\"ב לסלקו כשהכניס שורו שלא ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח הוא שורו של בעל הבית חייב</b><br> תם ח\"נ ומועד נ\"ש כבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לבורו והבאיש מימיו חייב</b><br> קמ\"ל בהך בבא, אע\"ג שנאנס בנפילה אפ\"ה חייב, ודוקא בהבאישן בשעת נפילה דהו\"ל מזיק ממש ולא דמי לבור אלא כהזיקה בגופו דרך הלוכה דהו\"ל תולדת רגל כריש מכילתן, אבל בהבאישן אח\"כ, הו\"ל נבילת השור כבור, והמים הו\"ל ככלים, והרי בבור פטור על היזק כלים (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו או בנו</b><br> של בעל החצר, וה\"ה שאר אדם רק אורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוכו משלם את הכופר</b><br> אם היה מועד להפיל א\"ע על אדם בבורות. אבל ממיתה פטור כשהרג שלא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב</b><br> בנזק השור, ובהכופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר בכולן אינו חייב</b><br> ר\"ל אין בעה\"ב חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקבל עליו לשמור</b><br> מיהו בהזיקו הנכנס, ג\"כ פטור, מדעכ\"פ הכניס ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות</b><br> וה\"ה בהתכוון לאשה, שור פטור מדמי ולדות, ורק כופר משלם אף שלא בכוונה, זהו רק בבר קיימא ולא בולדות, רק נקט התכוון לחבירו איידי סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות</b><br> לבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין אתהאשה כמה היא יפה עד שלא ילדה</b><br> כשעדיין מעוברת ונראת בריאת בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היא יפה משילדה</b><br> אם היתה יולדת כראוי, אבל מה שנפחת דמים, ע\"י שהוכחש גופה ע\"י הכאה, זהו נזק. דלרש\"י חולקין בו הבעל והאשה (כרפ\"ו דכתובות), ולדידן דוקא בקטיעת אבר חולקין, אבל הכחשת הגוף, כולו לאשה, ורק השבת בעודה בחוליה ישלם לבעל [ח\"מ תכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן</b><br> דכך שמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משהאשה יולדת משבחת</b><br> ר\"ל לפעמים משבחת, והיינו כשהיא מבכרת לפעמים מסתכנת בלידתה והאיך ישמוה למבכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לה בעל נותן ליורשיו</b><br> של בעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או גיורת</b><br> דאלו מסתמא נשואות לגר ומשוחרר דומיהון, ומת הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דגר שמת בלי בנים שהורתן בקדושה, כל הקודם לזכות בנכסיו זכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתחו לרשות הרבים</b><br> וכ\"ש בחפרו בר\"ה ופתחו בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר</b><br> ר\"ל רה\"י אחרת ששייך לו, ואיידי דאחרינא נקט נמי הא. או דמיירי שפתחו לרה\"י של אחר ולא נודע לבעל החצר דאל\"כ על בעל החצר רמיא למלאותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וכשפתחו לרה\"י, מיירי שהפקיר הרשות שפה הבור לתוכו, דאל\"כ מצי למימר לניזק מה בעית ברשותי, ומיירי ג\"כ שלא הפקיר הבור, דהרי אין לבור בעלים, ואין לחייבו על שחפרו בתחלה כחופר בור בר\"ה, דהכא ברשות חפר [ת\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד החופר בור</b><br> עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיח</b><br> ארוך וקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערה</b><br> מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חריצין</b><br> מרובע ואינו מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעיצין</b><br> רחב למעלה וקצר למטה אפ\"ה אית ביה הבלה, וחייב כשעמוק י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים</b><br> דסתם בור עמוק י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזק בו חייב</b><br> משא\"כ לענין מיתה, הו\"ל כאונס, שאינו מצוי שימות כשאינו עמוק י\"ט. ומה\"ט כשעמקו אינו יותר מרחבו, שאין בו הבל, אז אפילו עמוק י\"ט ומתה הבהמה, פטור, ומיהו במתה מחמת חבטה, גם בכה\"ג חייב, דחיוב בור הוא בין במתה בחבטה או בהבל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בור של שני שותפין</b><br> שהיה ברשותן, והפקירו הרשות ולא הבור, כלעיל ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב</b><br> מיירי שמסר הראשון להב' הכסוי לכסותו, דנעשה שני שומר עליו, דאל\"כ הראשון חייב דמדהוא גילהו ולא כסהו כבר רמי חיובא עליה לבד, ולא פקע תו כשעבר עליו גם השני, וי\"א דבכה\"ג שניהן חייבין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני חייב</b><br> עד שיודיע לראשון שהבור מגולה, וישהה בכדי שיכול ראשון לעשות כסוי כראוי, ואחר זמן כזה שניהן חייבין, וי\"א דגם לשני נותנין זמן בכדי שיוכל לעשות כסוי כראוי, וקודם זמן זה שניהן פטורים, ויש אומרים דלשני אין נותנין זמן, מדפשע דהו\"ל להושיב שם שומר עד שיביא הכסוי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסהו כראוי</b><br> והתליע הכסוי מתוכו ועי\"ז לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור</b><br> אפי' היה רק כסוי כראוי לשוורים ולא לגמלים, ושכיחי גמלים, לא אמרי' דהו\"ל תחלתו בפשיעה לגבי גמלים, וסופו באונס, שע\"י שהתליע נפל שם השור. דעכ\"פ גם תחלתו בפשיעה וסופו באונס אינו חייב רק כשבא האונס מחמת הפשיעה [כלעיל פ\"ד מ\"ח] וי\"א דגם בכה\"ג דוקא באם היו עוברים הגמלים, היו נופלים עם הכסוי, דאז לא פשע כלל לגבי שוורים, דמאחר שיפול הכסוי, לא יעברו שם שוורים פקחים, אבל אם שכשיעברו גמלים, רק יתרועע הכסוי, וכשיעברו אח\"כ השוורים יפלו, א\"כ פשע גם לגבי שוורים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב</b><br> מיירי באינו ראוי לגמלים המצויין שם רק לשוורים, ואתו גמלים וארעוהו לכסוי, ואתו שוורים ונפלו בו, דכה\"ג חייב, דפושע הוא, כשלא התרועע הכסוי ע\"י התלעה מתוכו, ולי\"א הנ\"ל גם בכה\"ג חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לפניו מקול הכרייה</b><br> שהיה בור חפור כבר, ובא אדם לתוכו להעמיקו או להרחיבו, ונבעת השור מקול הכרייה ונפל לפניו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ולא אמרינן לא ע\"י בור נפל, רק מדנבעת, וזה גרמא בעלמא הוא, עכ\"פ בבור נמצא הנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחריו מקול הכרייה</b><br> שנתבהל ונפל חוץ לבור ונ\"ל דה\"ה בנפל ע\"י הקול לבור אחר שבצד זה הבור, עכ\"פ ע\"י גרמא נפל לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דגרמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו</b><br> העול והמחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור וכליו ונתקרעו</b><br> המרדעת והמתג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על הבהמה ופטור על הכלים</b><br> דכתיב ונפל שמה שור, למעוטי אדם, או חמור, למעוטי כלים או מאכלים [כפ\"ה סי' ט\"ו], ור\"ל מדלא כתיב ונפל שמה דבר. מיהו באדם דוקא במת פטור, אבל בנזקיו חייב, אבל *) בכלים אע\"ג ששבירתן זו היא מיתתן, אפ\"ה פטור אפילו בהוזקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכו שור</b><br> שהוא חרש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> או שהוא סומא או מהלך בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל שור פקח וביום, פטור, דהו\"ל לעיוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן או בת</b><br> אף דלקטנים א\"א לעיוני וכ\"ש בנפל לשם גדול ומת:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד או אמה</b><br> אף דדומה לחמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שור ואחד כל בהמה</b><br> שוין לנפילת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהפרשת הר סיני</b><br> שהיו אסורים לעלות בהר בשעת מתן תורה, [ונ\"ל דנ\"מ באמר הריני מקדיש מבהמתי מין שהופרש בסיני, וכדאמרינן דכוותה בש\"ס (חגיגה ד\"ו כ')]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולתשלומי כפל</b><br> בגנב, או שומר שטוען בשקר שנגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפריקה</b><br> כשרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה, והוא בקרוב לה רס\"ו אמה וד' טפחים, חייב לעזור לפרוק המשא בחנם [ח\"מ רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחסימה</b><br> לא תחסום שור בדישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכלאים</b><br> שלא ירביע ב' מינין יחד, ושלא יחרוש בהן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשבת</b><br> לענין שביתת בהמתו בשבת. ותנח ושייר, נזקין, וסירוס, שאסור לסרס שום מין, מיהו בסירס זכר לוקה, ובסירס נקיבה פטור אבל אסור [אה\"ע ה' סי\"א], ושייר נמי טעונה, דפריקה בחנם, וטעינה בשכר [כח\"מ רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן חיה ועוף כיוצא בהן</b><br> וה\"ה דגים, וכש\"ס כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה</b><br> ר\"ל ברגיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכונס צאן לדיר</b><br> הא הו\"ל למתני לעיל גבי מילי דשור, רק איידי דתנא נפל לבור והבאיש מימיו, תנא בתרה כל מילי דבור, והשתא הדר למילי דשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניה כראוי</b><br> בדלח שיכולה לעמוד ברוח מצוייה, דשן ורגל שהן מועדין מיד די להן בשמירה פחותה כזו, כמו קרן מועדת [ח\"מ שצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה פטור</b><br> כשלא ידע שיצאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרצה</b><br> הבהמה, או שנפל הכותל מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילה</b><br> אפילו ידע שנפל הכותל, אינו חייב לבקשה בלילה, אבל ביום מסתמא שמע, דכותל שנפל קלא אית ליה וחייב, משא\"כ בדלת ברישא לית ליה קלא שנפתחה, ולהכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפרצוה לסטים</b><br> בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה פטור</b><br> ונקט לסטין לאשמעינן דבכה\"ג רק הוא פטור אבל לסטין חייבין. וי\"א דגם לסטין פטורים דמדלא הוציאוה הו\"ל רק גרמא [שם]. והיינו דקמ\"ל לסטין, דגם הם פטורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציאוה לסטים</b><br> אפילו לא הוציאוה ממש רק הכישוה במקל או משכוה, כדי לקנותה, אף דב' אלו אין קונין שלא בפני בעלים רק כשצוו כן (כח\"מ קצ\"ז ג'), אפ\"ה גזלן מיד קני לה בזה, וחייב בנזקיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בחמה</b><br> דמצטערת בהשמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה חייב</b><br> אפילו חתרה ויצאה, מדהו\"ל תחלתה בפשיעה, דמחמת החמה תפרץ הדלת הפחותה, וסופה באונס, שמחמת הצער חתרה [שצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו</b><br> אף שמסרה הרועה לרועה אחר שתחתיו, אפ\"ה רועה ראשון פטור, וה\"ה בכל שומר שמסר לאשתו, לבניו או לבני ביתו גדולים, הוא פטור והן חייבים. אבל במסר לשומר אחר, חייב הראשון אם לא הביא השני ראיה שלא פשע [רצ\"א כ\"א, ושצ\"ו ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלה לגינה</b><br> מרשות בעליה או מר\"ה שהיו גבוהים מהגינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונהנית</b><br> ע\"י אכילתה שם, או ע\"י שנפלה על ירקות רכים לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמת מה שנהנית</b><br> ודוקא בהוחלקה, אבל בדחפוה חברותיה, משלמת מה שהזיקה דפשע דהו\"ל להעבירן א' א' שם שלא ידחפו זא\"ז [ואילה\"ק א\"כ לאשמעינן בסיפא רביתא, דאפילו בדחיפה משלם הזיקה, נ\"ל משום דלא פסיקא ליה, דבדחיפה יש חילוק, בא\"א לו להעבירן א' וא' פטור (כב\"מ צ\"ו א'). וי\"א דגם דחיפה הו\"ל כאונס (שצ\"ד)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין בית סאה</b><br> הוא נ' על נ' אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באותה שדה כמה היתה יפה</b><br> קודם שאכלה הערוגה שבבית סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היא יפה</b><br> אחר שאכלה הערוגה. דבשומא כה\"ג לא משלם כל שווייה של הערוגה דהקונה בית סאה אינו מדקדק בהפסד ערוגה א' רק מעט, [כך כתב רש\"י. ולרבעתוס' שהקשו כמה קו' לרש\"י כתבו דה\"פ שמין בית סאה שאכלה בצירוף אותה שדה כולה, ולא פירשה משנתנו אגב כמה משערינן. אמנם מה שחזרו והקשו גם על זה, דוכי אפשר לבהמה שתאכל כ\"כ ביום א'. ותירצו דבית סאה דהכא אינו נ' על נ' אמה רק סאה פירות, לפע\"ד בית סאה לא משמע כן. אלא י\"ל קושיתם, דעכ\"פ אפשר שתשחית בית סאה ממש ברגליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים</b><br> שנתבשלו כל צרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמת פירות גמורים</b><br> ככל שיווי הערוגה שאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם סאתים סאתים</b><br> דס\"ל דוקא בלא נגמרו הפירות ישמוה באגב, וקיי\"ל כותיה בפירות גמורים, דכיון דגמורים הן מה לי תלושין מה לי מחוברין, למה ישמוה באגב, ובאינן גמורים ישערו קלח אגב ס' קלחין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הגדיש חייב</b><br> ודוקא בהוחלקה בהן, [וכלעיל פ\"ה סי' י\"ב] רק קמ\"ל הכא דאפילו בשדה שאין גדר סביבו צריך נטילת רשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב</b><br> ודוקא ביש שם עוד גדושין ששומר ממונה עליהן, להכי כשא\"ל השומר עול, הו\"ל כא\"ל עול ואנטר, אבל בשאר אדם, פטור. עד שיאמר לו בפירוש עול ואנטר [שצ\"ג]. וקמ\"ל הכא דבכה\"ג אפילו רבי מודה [עי' פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור בדיני אדם</b><br> דאינן בדין שליחות, ודוקא במסר להן גחלת ולבוה, אבל במסר להן שלהבת, חייב (תי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח ביד פקח הפקח חייב</b><br> דאין שליח לדבר עבירה שיתחייב שולחו כשהשליח בר חיובא. וי\"א דאפילו לא ידע השליח שעושה עבירה, פטור המשלח (קפ\"ב ושמ\"ח ח'). מיהו בהניח שומר לשמור האש, השומר חייב (תי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>המביא את העצים חייב</b><br> ואילה\"ק מ\"ש לענין שבת דאמרינן דכולן חייבים (כביצה ל\"ד א'). י\"ל התם אינו חייב משום ההבערה רק משום הבישול שנעשה ממילא אחר כך, רק שהאדם הכין הבישול, והרי כולן הכינו שיתבשל להכי כולן חייבים. אבל הכא אינו חייב משום הכנה, מדהו\"ל רק גרמא. ורק אשו משום חצו חייב. והרי אור בלי עצים לא היה מתלהב למרחוק ואין כאן משום חצו (ועי' ש\"ס כאן ד\"ס א' ודו\"ק):"
+            ],
+            [
+                "<b>בא אחר וליבה</b><br> נפח והעלה השלהבת ששרפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליבתה הרוח כולן פטורין</b><br> ודוקא רוח שאינו מצוי. אבל ברוח מצוייה תמיד, האחרון חייב [שם] ונ\"ל דהיינו רישא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עפר</b><br> שקלקלה נירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה</b><br> משמע שהופסד גוף הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות</b><br> למעלה מעצי הדליקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או דרך הרבים</b><br> רחב ט\"ז אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נהר</b><br> בשיש בו מים סגי ברחב ח' אמות, וי\"א דאפילו אין בו מים, מדמצוי שם מים, יש בו רטיבות המעכב האש לעבור וסגי בח' אמות, וביש בו מים בכל שהוא סגי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק בתוך שלו</b><br> לעיל נמי מיירי דוקא בהדליק בתוך שלו. דבהדליק בשל חבירו. אפילו עברה גדר גבוה כמה, חייב, רק נקט הכא בתוך שלו. דרצה להודיענו טעם הדבר. דהכא דאין הפסק, טעם הפטור הוא מדהדליק בשלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור</b><br> הוא רע\"ד על רע\"ד אמה בקירוב. ויהיה לפ\"ז לכל צד קל\"ז אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר ששה עשר אמות</b><br> לכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך רשות הרבים</b><br> קמ\"ל דמתני' דלעיל דאמר ט\"ז אמה, ר\"א היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה</b><br> דכשהלהב גדול עוברת אפילו אלף אמה, והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק את הגדיש</b><br> שהדליק בשלו ועברה לשל חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או של שעורים</b><br> דטמון פטור באש, דכתיב או הקמה, דוקא כקמה שהוא בגלוי, ואפילו מוריגין וכלי הבקר שדרך להטמין בקמה פטור, ומשלם רק כאילו היה מקומן אותו דבר שהיו טמונים בו. ולר\"י חייב בטמון באש, אפילו בארנקי שאין דרך להטמינו בגדיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה גדי כפות לו</b><br> בגדיש, שאנו יכול לברוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבד</b><br> וגם עבד וכו' וה\"ה שאר אדם ושאר דברים רק נקט הנהו, מדמצויין בגורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לו</b><br> שיכול לברוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשרף עמו חייב</b><br> בתשלומי הגדי שלא יכול לברוח, והו\"ל כשרפו בידים, ואי\"ל דנפטר מתשלומי הגדי משום קלב\"ס מהעבד, ליתא, דהרי פטור ממיתה עבור העבד, מדהיה יכול לברוח [והא דנקט הך הכא גבי טמון באש, קמ\"ל אף דלרבנן פטור טמון באש דבעינן דומיא דקמה, סד\"א כיון דאין דרך גדי להיות כפות בגורן, כל מידי דלא אורחא לאו דומיא דקמה הוא, קמ\"ל דאפ\"ה מחייבי רבנן מדעכ\"פ רגיל להיות שם שלא כפות [תוס' ב\"ק כ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד כפות לו</b><br> אפילו היה הגדי נמי כפות, או שהיה הגדי סמוך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדי סמוך לו</b><br> אפילו היה העבד נמי סמוך לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשרף עמו פטור</b><br> מתשלומין, דבעבד כפות חייב מיתה, ופטור מה\"ט מתשלומי גדי משום קלב\"ם, ובגדי סמוך פטור מדהיה יכול לברוח, אף שאין בו דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה</b><br> פלטין [ולהכי נקט פלטין, מדדרך להיות שם ארנקי, לומר דבהך ארנקי מודו רבנן לר\"י דחייב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן דרך בני אדם להניח בבתים</b><br> דלרבנן תרתי בעי, שהדליק בשל חבירו, ורגיל להניח שם הטמון, אז חייב על הטמון באש, ולהכי גם בגורן שהדליקו, אם היא של חבירו משלם מה שרגיל להטמין שם, ככלי בקר ומוריגים. ולר\"י בין במדליק בשלו או בשל חבירו, חייב אפילו על האינו רגיל להטמין שם, כארנקי, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גץ</b><br> נצוץ אש. ולערוך ר\"ל פרור קטן ממתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב</b><br> דהו\"ל כזורק חץ, ואדם מועד לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הגמל חייב</b><br> מדהרבה במשאה. וי\"א דדוקא בהדליק כל הבירה בבת אחת, דאל\"כ משלם רק על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח\"נ, וכלעיל [פ\"ב מ\"ג, ועח\"מ תי\"ח י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור</b><br> דברשות קעביד, דמצוה להניחו בר\"ה, ולמטה מי' טפחים, ולא היה יכול להגביהו למעלה מגמל ורוכבו, ועדיף טפי מרשות קעביד דלעיל [פ\"ג מ\"ב וג'], דהתם אפ\"ה חייב. דשאני הכא דאיכא מצוה. ולרבנן הכא אפ\"ה חייב, דהיה לו לשמור הנר. ואילה\"ק מלעיל [פ\"ג מ\"ו]. דהתם במרוצתו א\"א שישמור א\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> לאחר שפירש התנא דיני ד' אבות נזיקין, שחייב עליהן אף שלא התכוון להזיקו' נקט השתא דיני גנב שהתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח ע\"י זה, והדר נקט החובל [פ\"ח] שהתכוון להזיק גם כן להנאת עצמו, והדר נקט הגוזל [פ\"ט] שמתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח עי\"ז, ודמי לחובל שידע הניזק מי הוא המזיקו, ולא נקט גנב וגזלן בהדי הדדי, מדבעי למנקט היותר חמור תחלה תחלה, דגנב משלם ד' וה' וחובל חייב בה' דברים, אבל גזלן אינו משלם רק הקרן, והדר נקט הגוזל ומאכיל [פ\"י] דכולהו רק אביזר' דגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'</b><br> ולא ילפינן שור שור משבת [כפ\"ה מ\"ז]. היינו משום דכפל בו קרא, דכתי' כי יגנוב איש שור או שה וגו' ישלם תחת השור וגו' תחת השה, והרי סגי למכתב כי יגנוב איש שור וטבחו, ה' בקר ישלם תחתיו, וד' צאן תחת השה. ש\"מ שור ושה דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים</b><br> ר\"ל שיש ב' עדים שגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> קמ\"ל דלא הוה עדות טביחה חצי דבר, מדצריכי עדי טביחה לעדות גניבה. דעכ\"פ עדות גניבה א\"צ לעדות טביחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב ומבר בשבת</b><br> אבל בטבח, בסקילה הוא, ואינו משלם בעד הטביחה. דקלב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח ביום הכפורים</b><br> שהוא בכרת, וכגון דלא אתרו ביה, דאז דינו כחייבי מלקות שוגגין דחייבי' בתשלומין, אבל חייבי מיתה, אפילו שוגגין פטורים מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך</b><br> אע\"ג שאח\"כ וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מת אביו</b><br> בכה\"ג פשיטא דחייב, מדנתחייב כבר קודם שמת אביו וקודם שהקדיש, רק משום סיפא דטבח אח\"כ, נקט נמי רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח לרפואה</b><br> וכ\"ש מכר לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חולין בעזרה</b><br> אע\"ג דמדשחט ביה פורתא נאסר בהנאה, וכדגמר השחיטה לאו דמריה קטבח, אפ\"ה משכח\"ל ששחט חצי סימנין בחוץ, וגמר רובן בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר בשני אלו</b><br> בטריפה ובחולין בעזרה דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה, לא שמה שחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל</b><br> מיירי בהוזם תחילה עדי טביחה, דבהוזמו תחלה עדי גניבה, כבר בטלה עדות טביחה, דדלמא בעלים מכרוהו לו, או התכוון להזיקו וכי מתזמי אח\"כ אמאי ישלמו הרי לא חייבוהו כלום, דאע\"ג דכשיבואו עדים אח\"כ שאותה בהמה שיראוה השתא טבוחה ראו הם שגנבה, עכ\"פ כיון שכשהעידו המוזמין על הטביחה, עדיין לא היה עדות על הגניבה, הרי לא חייבוהו הם כלל על הטביחה, ולפ\"ז אם היו ב' כתות עדים, והעידו כת א' תחלה על הטביחה, ואח\"כ העידו כת ב' שזה הנטבח ראו כגנבו, פטורים כת ראשונה שהוזמו מג' וד', וגם כת שנייה כשהוזמו אינן משלמין רק כפל, דהרי לא העידו שטבחו הוא בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטל העדות שניה</b><br> וישלם הוא כפל והן פטורים, עד שיוזמו שניהם יחדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה</b><br> והוא והן פטורים, אפילו אח\"כ הוזמו גם האחרונים, אמרינן כלעיל סי' י\"ב. וכ\"ש כשהוזמו ב' הראשוני' תחלה דפטורים האחרונים רק דבכה\"ג הראשונים חייבים כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> מלתא דפשיטא היא, רק קמ\"ל עצמו דומיא דע\"א, מה ע\"א כשיבוא עוד עד אח\"כ מצטרף בהדיה וחייב, עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו חייב, דמודה בקנס ואח\"כ באו עדים חייב. והני מילי, בהודה שטבח אחר שהעידו שגנב, שלא חייב עצמו בהודאתו כלום דאז הוה ממש דומיא דעד א' דג\"כ אינו מחייבו כלל, אבל בהודה שגנב, אף שאח\"כ באו עדים שגנב, פטור מכפל, מדהתחייב א\"ע בהודאתו בקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח בשבת</b><br> דחייב מיתה וקלב\"ם אפי' בשוגג פטור מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ומת אביו</b><br> והוא יורש, ואף שיש ג\"כ שאר יורשין, עכ\"פ לא הוה טביחה כולה באיסור, וה\"ה א' משותפין שגנב וטבח וכמשנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב והקדיש</b><br> אחר יאוש, דאז חל ההקדש ע\"י יאוש ושנוי רשות, ולאו דמרי' קטבח. ואי\"ל להוה ההקדש גופא כמכירה, וכמתנה שדינה בכל דוכתא כמכירה, דחייב עליהו. י\"ל הקדש שאני דעדיין שם מקדישו עליו אחר שהקדישו, משא\"כ במכירה ומתנה, ואפשר דגם במתנה פטור וכלקמן סי' ל\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> ר\"ש לאו אגנב והקדיש פליג, רק אהא דאמרינן בעלמא גנב הקדש מבעליה פטור מכפל ומד' וה', ועלה קאמ' ר\"ש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים שחייב באחריותם</b><br> בדקאמר הרי זה עלי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> דמדחייבים בעלים באחריותן, שלהן גנב וטבח. ודוקא בשחטן הגנב עצמו תמימין בפנים לשם בעלים, רק שנשפך הדם שעי\"ז לא חזר קרן לבעליו, דעכ\"פ בשעת שחיטה ראוייה היתה, דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, או שהוקדש בעל מום, ושחטו הגנב בחוץ, דאז אף שלא נפדה כפדוי דמי, אבל בשחטה תמימה בחוץ, או ששחטה בפנים ונפסלה בשחיטה, הו\"ל שחיטה שאינה ראויי' כלעיל סי' י\"א [וכ\"כ נקדה הקדשו למומו ושחטה בחוץ, אף לר\"ש צריך העמדה והערכה, ומדנשחטה אינה יכולה לעמוד [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייב באחריותם</b><br> דאמר הרי זו קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרו</b><br> הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מאחד ממאה שבו</b><br> מדבר הניתר עמה בשחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיתה לו בו שותפות</b><br> קודם שגנבו, דלא הוה טביחה כולה באיסור. ואף דכבר שמעינן לה מלעיל סי' י\"ז. י\"ל התם יש לו שותפות בכל הבהמה. וקמ\"ל הכא אף דשותפתו רק באבר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט ונתנבלה בידו</b><br> אף שלא מדעת והוא נתכוון לשחוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוחר</b><br> קרעה מנחירים עד הלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעקר</b><br> עקר הסימנים, וכל אלו אפילו שחיטה שאינה ראוייה לא הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבח ומכר חוץ מרשותם</b><br> אפילו בר\"ה דמשיכה לא קני שם [כח\"מ קצ\"ח ט']. הכא להתחייב באונסיה קני [נ\"י]. ולתוס' מיירי רק במשכה לסימטא, דשם קני משיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> כשלא הגביהו קודם טביחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מכפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגביהו</b><br> והרי הגבהה קונה בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוציאו מרשות הבעלים ומת</b><br> אע\"ג שמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבכורות בנו</b><br> בעד ה' סלעים שחייב לכהן בבכורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנושא שכר ולשוכר</b><br> ובכולן אינו חייב משום מוכר, ואפילו בנתנו הגנב במתנה, אע\"ג דמתנה כמכר [כמגילה כ\"ו ב'] ה\"מ לענין הפקעת קדושה, אבל הכא רק על מכירה חייבה תורה ולא על מתנה, וכ\"כ בנדר על מכירה מותר במתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה</b><br> הכהן או הבע\"ח או השומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> הגנב או אותן הנ\"ל שנתנן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> השליח של הגנב חייב לשלם לבעלים. ולי\"א [לעיל פ\"ו סי' כ\"ד] דבר דעת שלא ידע שחוטא מתחייב שולחו, קאי חייב ופטור הכא אגנב ולרמב\"ם הכא מיירי אף בידע שליח שהוא גנוב, וקאי חייב ופטור הכא על השליח, דלא מחשבו גונב אחר גנב, מדהוציאוהו הן מבית בעלים. מיהו לראב\"ד לא מיירי הכא מגנב כלל, רק מיירי בנתנה הבעלים לכהן ולבע\"ח ושומר, ואף דבכה\"ג לא שייך חייב ופטור לגבי כהן ובע\"ח, נקט חייב אגב שומר, ובכהן ובבע\"ח ר\"ל הפסיד ולא הפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל</b><br> מפני יישוב א\"י, ואפילו לגדלה בביתו אסור, מדמפסדת באכילתה הזרעים, ותו שמא תצא ותפסיד שדות אחרים, והא דלא גזרו מה\"ט נמי בגסה. היינו טעמא מדצריכה הרבה למלאכה, גם אינן מרובין כל כך כצאן, ואפשר להשגיח עליהן יפה. מיהו ביערות מותר לגדל גם דקה. והאידנא שאין א\"י בידינו, בכל מקום שרי [ת\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מגדלין בסוריא</b><br> היא [זיריען] שכבש דוד, ולא חיישינן כל כך ליישובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים</b><br> דמצויין שם בכל העיר בשר קדשים קלים, והתרנגולים מנקרין באשפה, ושמא יחטטו משם בשר כעדשה משרץ, ויטמאו בה הקדשים וקודם רבי נשנית משנה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כהנים בארץ ישראל</b><br> לא יגדילו תרנגולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הטהרות</b><br> מדאוכלי' תרומה צריכים לשמור כליהן בטהרה [ונ\"ל דלהכי קאמר מפני הטהרות ולא מפני התרומה דקמ\"ל אפילו אין תרומה השתא בביתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין חזירים בכל מקום</b><br> גזרו כך, דכשצרו הורקנס וארסתובלס זע\"ז, היו רגילין אותן שבחוץ להעלות לאותן שבפנים בכל יום בהמות לתמידין, מדכלו הבהמות בעיר, פעם א' העלו להן חזיר, כדי לעשותן לשחוק ולקלוס, ולבשה חרדה עי\"ז לכל יראי ה' שבארץ ישראל, על שביזו כל כך עבודת ביהמ\"ק, ולהכי גזרו כך [ולמהרש\"א סוטה דמ\"ט, כל זה משל הוא, דמלכות רומי נמשלת לחזיר, ור\"ל שע\"י ב' אחיו הללו נתגלגל הדבר ששלחו רומיים יד בחומת ירושלים, ובטלה העבודה עי\"ז מביהמ\"ק בעוונינו, ונאבדה א\"י ממנו. ונ\"ל ראיה לדבריו דרומי נמשל לחזיר [כפסחים קי\"ח ב']. אלא דקשה עלי לומר כן דמדנמשלו לחזיר יגזרו שלא לגדל חזירים. ולכן יותר נראה שהיו דברים כפשוטן]. ואף דבל\"ז אסור מדאו' לסחור בדבר אסור [כי\"ד קי\"ז]. זהו ברוצה למכרן לאכילה, אבל בשמכרו למשוח עורות בשומנו או להדלקה, או למלאכה, שרי [כש\"ך שם סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגדל אדם את הכלב</b><br> רע שנושך בני אדם [ח\"מ ת\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין נישבים</b><br> פח לצוד יוני הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליונים אלא אם כן היה דחוק מן הישוב</b><br> יוני בני יישוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשים ריס</b><br> כל ריס הוא רס\"ו אמה, נמצא שהכל ז' אלפים תתק\"פ אמה, שהוא ד' מילין בקירוב, דמיל ב' אלפים אמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים</b><br> ואם אין בהחבלה רק א' או ב', ישלם רק אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנזק</b><br> מה שנפחת הניזק בדמיו ע\"י החבלה, דהא דכתיב עין תחת עין, אין ר\"ל עין ממש, דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ומדלא כתיב לאשר הוא רשע למות, דכולל כל הכאות [וגם כל חייבי מיתות]. ש\"מ למעוטי בדכוותה אתא, דהיינו לרוצח לא תקח כופר, אבל לחובל תקח כופר והא דכתיב עין בעין, דמי עין הוא, והא דכתיב כאשר יתן מום כן יעשה בו, היינו בדין שמים, דכך ראוי לו כשלא יפייס להנחבל [רמב\"ם פ\"ג מחובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת</b><br> מה שנשבת ממלאכתו בחליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק</b><br> כעבד כנעני שנמכר בפעם אחת לעולם [אבל לא ישומו כאילו הנחבל ימכור א\"ע. דחדא שהוא ישראל שאינו נמכר רק לשש שנים, ואין לומר ישמוהו תמיד כאילו תמיד ימכר א\"ע לשש שש שנים, יעלה להון רב, ותו דלפעמים מפני חשיבותו, לא ימכר א\"ע בעד כל הון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמין כמה היה יפה</b><br> קודם שנחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כואו</b><br> ר\"ל אפילו רק כואו שלא פצע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומדין כמה אדם כיוצא בזה</b><br> דלפי עינוגו צערו רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצה ליטול להיות מצטער כך</b><br> אין ר\"ל דישומו כמה רוצה ליטול להצטער, דיש שלא ירצה בעד כל הון, אלא ר\"ל כמה רוצה שיטלו ממנו שלא להצטער כך, אם נתחייב למלכות בצער זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו בו צמחים</b><br> אבעבועות, אפילו נולדו אח\"כ מחמת ההכאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ואפילו עלו במקום המכה לא מצי למימר לולא שהיו שם ההכאה לא עלו, דעכ\"פ ע\"י ד\"א עלו. מיהו זה דוקא רק כשעבר אדברי הרופא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו</b><br> שבהן יוכל לעשות מלאכה גדולה, וכשיבריא עכ\"פ חזי לשמור קשואין, וע\"י חליו השתא אי אפשר גם לזה. מיהו בהוא נוקב מרגליות, ושבר רגלו, דכשיבריא יחזור למלאכתו ישלם השבת שבחליו כפי הפסדו שע\"י חליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשת</b><br> י\"א שאינו רק במקום רואין. והמבייש בדברים, פטור, אבל אין לו חלעה\"ב עד שיפייסו [ח\"מ ת\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי המבייש</b><br> דהנבזה המבייש בושתו מרובה [ולר\"ן ורש\"י בינוני שבייש בושתו מרובה, ורק בבעילה, מבוזה שבעל בושתו מרובה, כפ\"ג דכתובות מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתבייש</b><br> דנכבד שנתבייש בושתו מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבייש את הערום</b><br> ר\"ל ערום קצת, שהערימו יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבייש את הסומא</b><br> שלא ראה הבושת אבל הרגישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמבייש את הישן</b><br> והרגיש אחר שהקיץ, אף שבשעה שביישו לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל אין דמי בשתם מרובה כל כך כאילו איננו ערום או סומא או ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין</b><br> ואפילו רק נתכוון להזיק ולא לבייש חייב בבושת. מיהו בזה\"ז שאין לנו ב\"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [כח\"מ א'. ושפ\"ט, וססת\"י. וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'], ולפיכך נזקי אדם באדם שאינו מצוי, אין שמין ומגבין לו, רק אי תפס לא מפקינן מניה, אבל ינדו למזיק עד שיפייס לניזק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מדמי ולדות</b><br> [עי' לעיל פ\"ג מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה</b><br> דרק בחבלן חייב מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחובל בחבירו ביום הכפורים</b><br> אפילו במזיד, שחייב מלקות שפוטר מתשלומין, אפ\"ה בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משלמין לאחר זמן</b><br> דמתחלה בני תשלומין היו, רק שאין להן לשלם משא\"כ ברישא בחשו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> מיהו ביש לאשה נכסי מלוג, תמכרם בטובת הנאה, שכשימות בעל בחייה יטלם הקונה, יתשלם לזה [ח\"מ תכ\"ד]. ואי\"ל בל\"ז הרי תוכל למכור הכתובה בטובת הנאה. י\"ל דכתובה ודאי שט\"ח הוא, והרי קיי\"ל המוכר שט\"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל, וכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי ב\"ד בכדי ל\"ל. משא\"כ זכות שלה בנ\"מ, לא מחשב כשט\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחובל בחברו בשבת</b><br> אף ששגג בהאיסור, חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין, דאף שמקלקל, והמקלקל בשבת פטור מסקילה, עכ\"פ מתקן הוא ליצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לחבירו</b><br> שהכהו באגרופו נגד אזנו, וי\"א דר\"ל שתקע לו ממש באזנו [ועי' רש\"י קדושין י\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>סטרו</b><br> שהכה בפס ידו על לחיו, בושתו מרובה טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ידו</b><br> שהכהו באחורי ידו על לחיו, שבשתו יותר מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרם</b><br> משך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רקק והגיע בו רוקו</b><br> וברקק בבגדו פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל הכל לפי כבודו</b><br> ר\"ל כל אלו השומות שנזכרו במשנה, הן רק למכובד מאד, וזה בשביל צער ובושת, ושאר הג' ישלם לפי מה שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב</b><br> דלכולן שמין בשוה כלעיל, וקיי\"ל כת\"ק [ת\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו זמן</b><br> דלבושת שאינה של חבלה, וכ\"כ לצער של כואו בשפוד, יהבינן זמן, מדבשניהן לא חסרו ממונא, משא\"כ לבושת וצער של חבלה, ולשאר ג' דברים דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן [ת\"כ סכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמרה</b><br> המתין לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומדת על פתח חצרה ושכר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן</b><br> שמן בכאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלתה את ראשה והיתה מטפחת</b><br> ר\"ל אספה השמן בטפח שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחת ידה על ראשה</b><br> לסוך ראשה בשמן, דכך דרכם לבריאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז</b><br> שזלזלה בעצמה כל כך, שבעד הרווחת איסור גלתה ראשה בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי</b><br> דעבר משום בל תשחית [כך נ\"ל דלמאי דמסיק הש\"ס דמצער עצמו נקרא חוטא, א\"כ אין חילוק בין גוף למלבוש לענין בל תשחית דאי משום וכפר עליו, לא ס\"ד שיהיה חייב ומאי קמל\"ן דפטור, וכקושי' תוס' ד\"ה החובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מעונש ב\"ד דכל שאין קוצץ אילן אין בל תשחית רק מד\"ס [רמב\"ם פ\"ו ממלכים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחרים שחבלו בו חייבין</b><br> וכ\"ש בושת דרשאי לכתחילה לבייש א\"ע ודאי אחרים חייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> די\"ל לטובתי עשיתי והרי גם באילן אינו חייב רק בשקוצצו דרך השחתה להפסיד לאדם [ומתורץ קושית תוס' ד\"ה החובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים</b><br> כשלא התרו בו למלקות, שאינו לוקה, משא\"כ בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם אפילו התרו בו למלקות משלם ואינו לוקה [ככתובות דל\"ב ב'] ונקט נמי נטיעה דלא נימא רק חובל חייב מדצערו בגופו, משא\"כ בושת ולהכי נקט דאפילו נטיעות דפחות מבושת אפ\"ה אחר חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמחל לו</b><br> הבושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועתה השב אשת וגומר</b><br> ויתפלל בעדך, וכי ס\"ד שיתפלל בעדו, אם לא יבקש אבימלך ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר</b><br> ואי\"ל דלמא אברהם מלתא יתירתא עביד [כיומא כ\"ח ב']. א\"כ הו\"ל נמי לאשמעינן דמחל לו [כמ\"ד ויעתר לו ה' ותהר רבקה]. אע\"כ דמחילה מחוייב היה, רק קרא קמ\"ל דלא די שמחל לו, אלא שהתפלל ג\"כ בעדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דצערה דגופא לא מחיל אינש:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור חייב</b><br> מטעם הנ\"ל, דלשחוק בעלמא אמר כן. וי\"א דבכה\"ג פטור, רק דמתני' מיירי בשואלו החובל, ע\"מ לפטור. והוא השיבו הן, אמרינן דהתכוון לבתמיה [תכ\"א. ואילה\"ק ללישנא קמא רישא ל\"ל דהוא כ\"ש מסיפא. נ\"ל דקמ\"ל רישא דאף שלא אמר ע\"מ לפטור, ל\"א דאידך סבר ודאי לצורך קאמר, שהעלה בשרו נימא [בראנד בל\"א], ולהכי א\"צ לומר ע\"מ לפטור, דהרי לטובתו נתכוון, קמ\"ל. מיהו בשאר צער שאינו בחסרון אבר נמי לא מחל אינש, כמוכח מכד וטלית דנקט בסיפא, והא דנקט חסרון אברים. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בהנהו רגיל לומר כן בשחוק, ואינו חושש שמא חבירו יבין כן לאמת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור</b><br> אפילו א\"ל בדרך שאלה ע\"מ לפטור. והשיבו לאו, אפילו הכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ודוקא בדאתא לידי בתורת שמירה, ולהכי בלא אמר ע\"מ לפטור, חייב. אבל בלא אתא לידי' בתורת שמירה, אפילו לא א\"ל ע\"מ לפטור, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> השליח. אפילו א\"ל ע\"מ שאני משלם, אין שליח לעבירה [ש\"פ]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל</b><br> ה\"ה גנב [ח\"מ שנ\"ד]. ונ\"ל דנקט גזלן לרבותא דת\"ק דר\"ש [רכ\"מ ה\"ח] דס\"ל דרק גניבה מיאש אבל לא גזילה להכי נקט גזלן דאע\"ג דלא מיאש אפ\"ה קנה מיהו אנן קי\"ל [ח\"מ שס\"ח] בגזלן ישראל הוה יאוש ובגזלן עכו\"ם לא מיאש אבל גניבה לעולם מיאש:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> דהיינו דמי עצים וצמר ולא דמי הכלים. ודוקא בגזל עצים שאינן משופין ועשאן כלים או צמר שאינו טווי ועשאן בגדים, שהן שינוי שאינו חוזר לברייתו וקנינהו. אבל עצים משופין, או צמר טווי, ועשאן כלים או בגדים, שינוי החוזר לברייחו הוא כשינתק הנסרים או יסתר חוטי התפירה, ולא קנה [ח\"מ ש\"ס ו']. אבל שבח מיהו קנה, וצריך להחזיר להגזלן השבח. וי\"א דאף שינוי גרוע כזו עם יאוש קונה. [שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי רחל העומדת ליגזז</b><br> הפרה והרחל חוזרים בעינא, דבגופן אין שום שינוי, רק מה ששוין השתא פחות משויין בשעת גזילה, ישלם לבעלים, והולד והצמר קנה [כך נ\"ל פי' נ\"י]. ונ\"ל דקמ\"ל הך בבא, דאף מעשה קטנה כזאת שעשה בהשינוי שסעד הולד כשנולד, או שגזז הצמר, קנאן ולא הוה כגוזל דקל מחובר וקצצו דלא קנה [כב\"ק צ\"ו א']. דהתם לא נשתנה שמו, משא\"כ הכא. מיהו לרא\"ש גם פרה ורחל עצמן קנה בשינוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רחל ונטענה אצלו וגזזה</b><br> ה\"ה בלא ילדה ולא גזזה עדיין, השבח דגזלן הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> וקמ\"ל הך בבא דאף עיבור וטעינה, שהן שינוי דממילא, אפ\"ה קנה הולד והצמר. וי\"א דשינוי רק אחר יאוש קנה [שס\"ב ח'], א\"כ קמ\"ל אף דיאוש לחוד לא קנה [כשס\"א], אפ\"ה עם שינוי דממילא קנה. מיהו לרא\"ש הנ\"ל סי' ג'. טובא קמ\"ל דאף דהפרה היא השתא סריקא כמו שגזלה, אפ\"ה קנה גם הפרה גופה [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי גנב טלה או עגל ונעשו איל ושור וטבחן או מכרן, פטור מד' וה', דשלו טבח ומכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> קמ\"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי\"ל [שס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות והרקיבו</b><br> כולן, דהו\"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ\"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ\"ה א\"ל הרי שלך לפניך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין והחמיץ</b><br> דשינוי הניכר הוא ע\"י טעמו וריחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבע ונפסל</b><br> במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא\"ל לך והוציאם שם, והו\"ל כהיזק שאינו ניכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה ונעבדה בה עבירה</b><br> שנרבעה או נעבדה כע\"ז בע\"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ\"ל כוונת רש\"י. אמנם ל\"מ י\"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנפסלה מעל גבי המזבח</b><br> ע\"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל\"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב\"ק דצ\"ח ותוס' שם] וקמ\"ל כל הני אף שכולן ע\"י אדם אפ\"ה א\"ל הרי שלך לפניך:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיתה יוצאת ליסקל</b><br> וס\"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל\"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב\"ד. ואע\"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ\"י מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע\"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לאומנין לתקן וקילקלו</b><br> שנתן להם נסרים, לעשות כלי ועשאוה ושברוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> דמי הכלי, דאין אומן קונה בשבח כלי, והאומן ש\"ש הוא [וי\"א דקיי\"ל אומן קונה בשבח כלי [ש\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לחרש שידה</b><br> [שעזע] שבעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה ומגדל</b><br> [שראנק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקן</b><br> לקבוע בהן מסמר וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב לשלם</b><br> תנא סיפא לגלויי דרישא מיירי בעשה האומן הכלי ושברה, ואפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהזיק</b><br> ר\"ל שהזיקן וקמ\"ל אף דכך מצוי צריך לזהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת המכה</b><br> מדהכה בכח יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה</b><br> נשרפה בה, ע\"י שהרתיחו יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו</b><br> האומן לבעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבעו כאור</b><br> מכוער, בפסולת הצבע, ואם הקלקול מדלא קלט יפה, פטור, דדלמא הצמר גרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם השבח יותר על היציאה</b><br> שהצמר היה יפה דינר, והצובע הוציא דינר, והשתא שוה ג' דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו</b><br> להאומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>את היציאה</b><br> דינר שהוציא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היציאה יתירה על השבח</b><br> שהצובע הוציא ג' דינרין והשבח רק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו את השבח</b><br> ב' דינרין, ולא שכר שלם, ואם שכרו פחות מהוצאתו, לא יתן לו רק שכר שקצב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי צמרו</b><br> דקנאה בשינוי כגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו את השבח</b><br> מטעם קנס והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו</b><br> שלא גזלו, ועתה רוצה לשוב. ומיירי שנשבע לו מעצמו, דב\"ד אין נשבעין עד שיודה בפרוטה ויכפור ב' מעה כסף [ח\"מ פ\"ח], ואף דהיסת נשבעין אפילו אפרוטה [פ\"ח ו'] הרי לא נתקנה עדיין בזמן המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוליכנו אחריו אפילו למדי</b><br> שרחוק מאד, וגם הכסף אין נחשב שם כלום [כישעיה י\"ג פי\"ז], אפ\"ה יחזיר לו לשם, אבל בלא נשבע, א\"צ לחזור אחריו, רק יודיעו שרוצה להחזירה לכשיבוא אליו [שס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לשלוחו</b><br> של נגזל, אא\"כ עשאו שליח בעדים, דאל\"כ הרי אחריות הדרך על הגזלן, וגם אינו מתכפר עד שיגיע ליד הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נותן לשליח בית דין</b><br> שעשאוהו ב\"ד שליח להוליכו לנגזל וזה מתקנת השבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת</b><br> הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר ליורשיו</b><br> קמ\"ל דאפילו ליורשים יחזיר למדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו</b><br> גזלן לנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחל לו</b><br> נגזל לגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו צריך לילך אחריו</b><br> אף דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא. קמ\"ל הכא דיוקא, דעכ\"פ לכשיבוא הנגזל ישיבנו לו, אף דבשאר פחות משוה פרוטה א\"צ להשיב [כח\"מ ש\"ס ב'], הכא שאני שהיה תחלה פרוטה [כח\"מ ש\"ס ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש</b><br> שבועה ב' שנתנו לו ואח\"כ הודה, ה\"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז משלם חומש על חומש</b><br> חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה</b><br> ר\"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בפקדון</b><br> בכפר ונשבע והודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפקדון או בתשומת יד</b><br> הלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בגזל או עשק את עמיתו</b><br> כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [ח\"מ שנ\"ט ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם קרן</b><br> דאין חומש ואשם רק בהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו</b><br> לעיל נקט שאכלו לרבותא, דאף שאינו בעולם אפ\"ה פטור מכפל מדלא טען שנגנב, והכא נקט גנבו לרבותא, אף שהוא בעין אצלו, אפ\"ה חייב כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל</b><br> אבל ד' וה' אין חיובו מפורש רק בגנב ממש ואפ\"ה חייב גם שומר בד' וה' מדהוקש לגנב [ב\"ק ק\"ו ב']. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, פטור גם מכפל, דמששלח בו יד כשלו היא [ב\"ק ק\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם</b><br> אבל כפל לא דמודה בקנס פטור, אבל חומש כפרה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו ונשבע לו</b><br> דבלא נשבע א\"צ הבן להחזיר כשמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת</b><br> והגזילה בעין, דבאינו בעין אין מצות השבה בהמגיע לחלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה משלם קרן וחומש לבניו</b><br> של גזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לאחיו</b><br> אם אין בנים לגזלן [ובח\"מ שס\"ז ה' כתוב בהיפך שנותן לאחיו של גזלן, ובאין אחים נותן לבניו]. מיהו אחר שנתן לאחיו הכל, חוזר ומחשב עמהן כמה מגיע לחלקו כי כל עיקר טעם נתינתו להם הוא רק כדי לקיים מצות והשיב את הגזילה, וי\"א שאינו נוטל כלום מהגזילה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו רוצה</b><br> נ\"ל דלדיעה ראשונה הנ\"ל ר\"ל שאינו רוצה לדקדק ולעשות מצוה מהמובחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לו</b><br> שהוא עני, וי\"א דר\"ל שאין לו אחים ובנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה</b><br> מאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעלי חוב באים ונפרעים</b><br> חובם מהגזילה, ואומר להם כשמשלם זה גזלתי מאבא. וי\"א דבאין אחים לגזלן ישיבם לשאר קרובי אביו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מת יירשנו</b><br> דאז אינה של אביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו</b><br> אבל עכ\"פ הנכסים שלו הן, רק שאינו רשאי ליהנות מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחזיר לבניו או לאחיו</b><br> נ\"ל דלהכי נקט יחזיר והרי לא נטל. מדחוזר חלילה לכל הקרוב קרוב קודם. מיהו לא יתן להן בידים, דאז יחזיקו לו טובה, וימעול בקונם [כ\"כ הר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לו</b><br> עי\"ל סי' נ\"ח. וי\"א ה\"ה אינו רוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה ובעלי חוב באים ונפרעים</b><br> דהרי אפילו בחייו שרי בכה\"ג באין לו מה יאכל [כפ\"ד דנדרים מ\"ח], ואף דהתם לי\"א אסור לשלם רק חוב שאין המודר חייב לפרוע למלוה. התם המדיר חי ולהכי מדמחוייב לפרוע שוב להנודר, א\"כ מהניהו, אבל הכא כשיגבו מהנכסים, לא מחשב נהנה מהנכסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לאיש גואל</b><br> וזה אפשר רק בגר, דהרי כל ישראל יש לו קרוב במשפחתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן</b><br> ר\"ל הקרן והחומש שחייב להשיבם, קנאם ה', ויתנן לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבד איל הכפורים</b><br> היינו אשם גזילות שמביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הגוזל את הגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה את הכסף ואת האשם ומת</b><br> הגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכסף ינתן לבניו</b><br> של גזלן, דגם הגזלן כבר זכה בהן משמת הגר, רק שהיה חייב להשיבם כדי שיתכפר, ומדמת א\"צ תו כפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשם ירעה עד שיסתאב</b><br> שיפול בו מום, מדמת בעליו, דקיי\"ל כל שבחטאת מתה, באשם ירעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וימכר ויפלו דמיו לנדבה</b><br> לעולות קיץ המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכסף לאנשי משמר</b><br> שיחלקום לכהנים שבאותה שבוע במשמרתם בביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת</b><br> קודם שהביא הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין היורשים יכולין להוציא מידם</b><br> של כהנים, דהכסף כבר כפר מחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן הכסף ליהויריב</b><br> כך שם משמר הראשון של הכ\"ד משמרות שבביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשם לידעיה</b><br> הוא משמר הב', שיקריבוהו הן בשבוע שבמשמרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם קיים האשם</b><br> בשעה שנתן הכסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר ויביא אשם אחר</b><br> קמ\"ל דאין יהויריב יכול למחול, לומר הרינו כאילו קבלנו [כלעיל מ\"ו]. דנ\"ל דהתם כבר היא שלו ויכול למחול, אבל הכהנים שלא זכו בו עדיין, אין יכולין למחול דבר שאינו שלהן. ואף דבנדר מועיל הריני כאילו קבלתי אף דלא אתא לידיה [כנדרים ס\"ג ב'] הכא שאני דעשה יהויריב שלא כדין שקבל האשם קודם השבת הקרן [וכש\"ס הכא ועי' רמל\"מ פ\"ח מגזילה ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הקרן</b><br> לכהנים, וה\"ה לנגזל כשחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין החומש מעכב</b><br> מלהביא הקרבן, אבל עכ\"פ חייב ליתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל ומאכיל את בניו</b><br> בחייו, וה\"ה בהאכיל לאחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניח לפניהם</b><br> ר\"ל או שמת והניח לפניהן, ואכלוה אחר מיתתו. ונ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבשעת אכילה כבר נשתעבדו הם. עוד נ\"ל דלא נקט או הניחה לפניהן, דקמ\"ל נמי אפילו הניח לפניהן נכסים, מטלטלי דיתמי לא משתעבדי, לפ\"ז יפה אמר בסיפא, ואם היה וכו' ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורין מלשלם</b><br> כשאכלוה אחר יאוש, אבל קודם יאוש הו\"ל אינהו כהגזלנים. מיהו כשהגזילה קיימת חייבים להחזיר אף שנתייאש, ולא הוה יאוש ושינוי רשות דקני, דיורש לאו כלוקח דמי, ויאוש כדי לא קנה [שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה דבר שיש בו אחריות</b><br> שירשו קרקעות ונמצא שכבר היו משועבדים הקרקעות מחיי אביהן, ולדידן ה\"ה מטלטלין דיתמי דמשתעבדי לבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורטין</b><br> להחליף סלע שלו בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מתיבת המוכסין</b><br> תיבה שהמוכס נותן בה פרוטות המכס, ודוקא מוכס שלוקח בלי קצבה, אבל מוכס שלוקח מכס קצוב מדינא דמלכותא, אינו גזלן, ואדרבה, המעביר מכס אפילו של מלך שאינו ישראל עובר על לא תגזול [שס\"ט ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מכיס של גבאין</b><br> גובה מס המלך בלי קצבה ונ\"ל דמוכס היינו המס שניתן למלך בעד סחורות שיבואו להמדינה, והוא מלה נגזרת ממלת תכוסו על השה, דהיינו לשון מנין וה\"נ המוכס מונה מספר יחידי הסחורות שיביא זה, כדי ליתן מכל א' מכס הראוי לו, אולם גבאי היינו גובה של כל גופי בנ\"א שבמדינה העשיר לפי עשרו [וה\"ה מגבאי צדקה מפני החשד [י\"ד רנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק</b><br> דכל שאינו נוטל מהתיבה המיוחדת למכס, מותר. ודוקא להחליף מעות, דהנאה קטנה היא, אבל ליקח ממוכס מתנה דהו\"ל הנאה גמורה, אסור בכל מקום [שס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן</b><br> מסתמא, והו\"ל יאוש ושינוי רשות, ודוקא בגזלן ישראל אמרינן מסתמא מיאש, דהב\"ד אין מוציאין רק בעדים, אבל בגזלן עכו\"ם, מסתמא לא מיאש, דבערכאות מוציאין גם באומדנא. מיהו בגניבה אפילו בעכו\"ם מסתמא מיאש, אבל נהגו להחזיר כל גניבה, ואין לשנות [ססי' שס\"ח]. ובנתחלפו כליו אצל אומן או כובס, אסור להשתמש בהן, רק בא\"ל האומן כשהביאו לו הילך טלית סתם, אז מותר, דמוכח שידע האומן ששלונאבד, ונותן לוטלית אחר שקנה, אבל בנתנה לו בשתיקה, הו\"ל כא\"ל הילך טליתך, ושמא טעה האומן [ח\"מ קל\"ו ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מן הגייס</b><br> חיל מלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מן הלסטים</b><br> אפילו לסטין עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתיאשו הבעלים</b><br> שקודם שהציל שמע שאמר הנגזל וי לחסרון כיס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נחיל של דבורים</b><br> [בינענשווארם] [שנמשכים ננחל זא\"ז למקום שתעוף שם מלכת הדבורים], ויצאו מכוורת חבירו ובאו לרשותו, וקמ\"ל בדבורים. אף דלפעמים אין מושבן בכוורת שהוא כלי של חבירו, גם אינן בחצר חבירו, אלא שזכה חבירו במושב קבוצת דבורים שבהפקר, וקנה רק מדרבנן, אפ\"ה קודם יאוש לא קנה [ובזה תבין דברי הרמב\"ם שהביא רתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה</b><br> ר\"ל כשהבעלים רודפים אחריו שלא נתיאשו, והרי אפילו זכה בהן אחר במקום ההפקר כל קנינו מדרבנן, להכי המנוהו רבנן להנך בדרבנן. ובעכו\"ם מסיח לפי תומו לש\"ך [י\"ד ס\"ט] מהימן בדרבנן ולרפ\"ח [שם] א\"נ רק בעדות אשה במסל\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא יקוץ את סוכו</b><br> ענף אילן של חבירו שישבו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף קוצץ ונותן את הדמים</b><br> שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ והכי קיי\"ל, וי\"ח [טוח\"מ רע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר כליו וספריו</b><br> נקט כליו דומיא דספריו, שאין דרך למכרן, די\"א דאפילו אינו ס\"ת אסור למכרן [כי\"ד ע\"ר], ואי הוה נקט רק ספריו, הו\"א דבס\"ת מיירי שיש איסור למכרה, אבל כלים דרק אורחא שלא למכרן, הו\"א לא, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד אחר</b><br> שקנה לפני יאוש, ויש עדים שהיו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול</b><br> ודוקא בבעה\"ב שאינו מוכר כליו, או שרגיל למכור כליו, אבל אלו הכלים עשויין להשאיל ולהשכיר דאז א\"נ הלה שמכרו לו רק חיישינן שהשאילו או השכירו להמוכרו לזה. אבל בב' לטיבותא, שעשוי למכור כליו, ואינן עשויין להשאיל, א\"צ להחזירן לו. וי\"א דברגיל למכור לחוד א\"צ להחזיר לו, דמדטען גנבוה ממני, על כרחך שלא השאילם, ולהכי חיישינן שמא מכרן [שנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו לא כל הימנו</b><br> אינו יכול להוציא מהלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש</b><br> והדבש חשוב טפי מיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא שכרו</b><br> שכר כלי ושכר פעולה. ולא דמי להך [דב\"מ פ\"ב מ\"ט] דנותן לו כל הפסדו. דהכא הבעלים כאן ולא התנה עמהן, מצי למימר הייתי מוצא אחר בשכירות זה [רס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב ליתן לו</b><br> וכשמתרצה כן, חייב לשפוך יינו [וי\"ח]. ובאין הבעלים כאן, מתנה בפני ב\"ד. מיהו באין להמציל הפסד, אפילו הבטיח לו א\"צ ליתן יותר משכרו, וה\"ה בשדכן שהבטיח לו יותר מהראוי. וי\"א דה\"ה בסרסור אין לו רק שכר הראוי. אבל בכבר נתן, אינו חייב להחזיר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו</b><br> נקט חבית לרבותא, אף ששפך בידים, אפ\"ה בלא התנה אין לו רק שכרו. ותנא נהר לרבותא דהתנה, אף דממילא נטבע, אפ\"ה בהתנה יטול דמי כולו. מיהו י\"א דדוקא ביכולים הבעלים להציל ע\"י הדחק. אבל בנשבר. באופן שהבעלים אינן יכולין להציל כלל, כל הקודם זכה, וכן בשריפה וכדומה [שם]. מיהו מדינא דמלכותא מחזיר, וכן נוהגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלוהו מסיקין</b><br> כמו מציקין ושניהן כנוי לשר הדוחק עבדיו, ובל\"א [טיראו]. אלא שמציק לשון מצוקה ודוחק. ומסיק, לשון העלאה הוא שמעלה דבר של עבדיו לרשותו, במקום שאין יד החלשים שולט שם [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכת מדינה היא</b><br> שנאנסו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר</b><br> מטעם קנסא ואף דכבר מדוקיא דרישא שמעי' לה. דאע\"ג דדרך התנא להכפיל כן [כתוס'], עכ\"פ הול\"ל ואם לאו חייב וכו'. י\"ל דקמ\"ל דאם אנסוהו להגזלן להראות כל שלו, והראה גם שדה זו, אף דמכת מדינה חייב לשלם, דהרי פשע, מדהראה זו שאינו שלו [שע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דקרקע בחזקת בעליה עומדת, ונ\"ל דקמ\"ל אף דאינה מכת מדינה לא מצי למימר פשעת שלא פקחת עיניך מיד בעלות הנהר לבנות לפניו דיק שלא ישטוף השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחזיר לו במדבר</b><br> אינו יכול לכופו שיקבל, אבל התובע יכול לכופו שישלם ביש לו לנתבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לצאת במדבר</b><br> לא מבעיי' בהתנה בפירוש, אלא גם גלוי דעת מהני, כשאמר לו הנתבע בשעה שהפקיד שגם הוא יוצא למדבר [שס\"ו וסי' ע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך</b><br> והתובע טוען ברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב לשלם</b><br> דהחיוב ודאי ופטור ספק. אבל במסופק גם התובע, אפילו לא תבעו אינו חייב רק בבא לצאת ידי שמים, אולם בטוען תובע ודאי פרעתני פטור אף מלצאת ידי שמים [ע\"ה ושס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מלשלם</b><br> דהחיוב ספק, ונשבע היסת שאינו יודע. מיהו בבא לצאת ידי שמים, חייב, מדטעין אידך ברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב טלה מן העדר והחזירו</b><br> בלי דעת בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותו</b><br> דכל זמן שלא החזירו כראוי חייב באחריותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, חייב באחריותו. וזהו דוקא בלא ידעו בעליה וכו', ר\"ל שנגנב והוחזר, ואפילו מנו הצאן אחר שהוחזר ומצאו המנין שלם, אפ\"ה חייב באחריותה, דכשגנבה הורגלה לצאת וצריכה שמירה יתירה, וכ\"כ במתה היתה צריכה שמירה יתירה שתנוח אחר שנתיגעה כשגנבה, ומדלא ידע בעליה שנגנבה, לא נזהרו בה וברחה ומתה, אבל בהודיעו שגנבה ושהחזירה לו, הרי ידע שיזהר בה, ואח\"כ מנה הצאן וכו', ר\"ל שמצא המנין שלם כמאמר הגנב, בנאבדה פטור הגנב. מיהו בגנב דבר שאינו בעל חי, דוקא בידע בעלים שנגנבה, צריך שוב לידע שהמנין שלם, אבל בלא ידע שנגנבה, אפילו לא ידע בחזרה פטור [שנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדיים</b><br> דחזקה שגנבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועגלים בשרון</b><br> שעסקן בהן הוא, ולדעת בעליהן מוכרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום</b><br> ומכל אדם. רק דבאומרים להטמין, אסור דחזקתן שנגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכין</b><br> [וואלפלאקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכובס מוציא</b><br> כשמכבסין בגד צמר [בוואלקמיהלע]. מתדלדל ממנו מוכין [ונ\"ל דמה\"ט נקרא ג\"כ קצרא, מדמתקצר ונקמט הבגד בכביסה בהרחיים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> דמעט הוא, ומחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהסורק מוציא</b><br> כשסורקין הצמר, או כשסורקין הבגד צמר אצל [הטוכשעהרער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו של בעל הבית</b><br> דלא מחל, מדמרובה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכובס נוטל שלשה חוטין</b><br> שהן בהזאהלבאנד מצבע אחר בשפת הבגד. מותר ליטלן כשמכבס הבגד וישנם עדיין בהבגד. ונ\"ל דמיירי בבגד שאינו תפור רק שהוא כמו טלית להתעטף בו, דכך נוהגין כדי ליפות הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו</b><br> והוא כאורך המחט. ונ\"ל דבזמנינו שרבו הבעלי מלאכות וכל חוט קטן כזה ישליכוהו לא חשיבא ואין צריך להחזיר. ועיין סמ\"ע בח\"מ [פ\"ח סק\"ב בכיוצא בזה לענין פרוטה בקדושי אשה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטלית שהיא שלש על שלש</b><br> אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שהחרש מוציא במעצד</b><br> [האבעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכשיל</b><br> [אקסט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעל הבית</b><br> דשפאין גדולים הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה עושה אצל בעל הבית</b><br> כשכיר יום, אפילו הוא קבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הנסרות</b><br> [זעגעשפענע]: סליק מסכת בבא קמא"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a42ffd3f039700fa52613fb3e536607d6c3dcb1b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1705 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Kamma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bava_Kamma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה אבות נזיקים</b><br> ר\"ל אלו ד' אופני נזק כתיבי בקרא בפירוש, ויש לכל א' תולדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>השור</b><br> זה הרגל, כשהבהמה מזקת ברגליה דרך הלוכה [ונ\"ל דלהכי לא נקט \"רגל\". דאז הוה משמע שרק ע\"י תנועת הרגל הזיקה, והיינו בעיטה, והרי זה תולדת קרן, להכי נקט שור, דמשמע שהזיקה ע\"י תנועת כל גוף השור]. ותולדתו, כל שהבהמה מזקת דרך הלוכה, בגופה, בשערה, במשאוי שעליה, או בזוג שבצוארה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבור</b><br> בור עמוק י' טפחים שפתח לר\"ה, ונפלה שם בהמה ומתה או הוזקה, ובפחות מי\"ט רק בהוזקה חייב, ותולדתו, רוק או ליחת החוטם או מים, ששפך בר\"ה, וכן שאר דבר שהניח בר\"ה והזיק [ח\"מ סימן ת\"י ותי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמבעה</b><br> זה השן של בהמה שאכלה בשדה חבירו [ונ\"ל דלהכי לא נקט \"שן\". דכולל נמי נשיכה, או לעיסת דנר שאינו ראוי לה, ככסות וכלים, והרי אלו תולדות קרן הם ומשלמין בתחלה רק ח\"נ, אבל מבעה הוא לשון גלוי, ר\"ל שן הרעבה, שמבקשת ומגלה הצפונות להשקיט רעבונה, וזה כוונת רנ\"י שהביא רתוי\"ט]. ותולדתו, כל מה שהפסידה ע\"י הנאתה, שנתחככה בכותל או נתגלגלה ע\"ג כסות ופירות, והפסידתן [שצ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההבער</b><br> שעשה אש, אפילו ברשותו. והרוח הוליך הלהב לרשות אחר והדליק [ונ\"ל דלהכי לא נקט אש. דסד\"א שאינו חייב רק כשהזיק בשלהבת שמחובר לאשו, אבל בשפרחה מאשו גחלת לרשות חבירו והדליקה, פטור, דגחלת לאו אש הוא [כפסחים דע\"ה ב'], קמ\"ל. ומה\"ט לא נקט נמי \"מבעיר\", לאשמעינן דאפילו לא ליבה הוא רק רוח מצויה הוליך הלהב, אפ\"ה חייב]. ותולדתו דוגמתו, שהניח אבן או כלי ברשותו והרוח זרקן לרשות אחר והזיקו. [ונקט לכל האבות כסדר שכתובין בתורה, רק הקדים רגל לבור, אף שבתורה כתוב איפכא, ה\"ט משום דשם שור כתוב קודם בור בפרשה, ואף דהיינו קרן מ\"מ רגל נמי נכלל בשם שור, מיהו לא נקט תנא קרן. ה\"ט דאלו ד' מועדין מתחלתן, משא\"כ קרן בג\"פ ראשונים משלם רק ח\"נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הרי</b><br> פירש הנה איננו [כמו הריני, שפירושו הנני, וכ\"כ הרי זה שהוא כמו הנה זה. משא\"כ לא ראי זה כראי זה דאשכחן כ\"פ הוא נגזר ממלת ראוי, או מלשון ראי מוצק [איוב ל\"ז פי\"ח] שהוא לשון חוזק, משא\"כ הכא א\"א לומר כן, דאי חיוב השור אינו חזק ואפ\"ה חייבו רחמנא, מכ\"ש מבעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי המבעה</b><br> ר\"ל אי כתב שור לא אתא מבעה מני', דרגל הזיקה מצוי להכי מסתבר שיהיה חייב, שהיה לו לשמרה יפה, משא\"כ שן כשאינה רעיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הרי המבעה כהרי השור</b><br> דאי כ' רק שן, הו\"א דוקא שן חייב, שנהנה המזיק ע\"י שהזיקה, וגם יצרה תקפה להנאתה, והו\"ל לשמרה יפה, משא\"כ רגל, להכי כתוב בתורה תרוויי' [והא דלא נקט להו כסדר דלעיל, לא הרי שור כהרי בור. משום דאז לא הוה מצי תו למתני, לא זה וזה שיש בהן רוח חיים, דבור אינו חי. והא דלא מפרש הכא הצריכות' בטעמא, כדמפרש בסיפא ולא זה וזה שיש וכו'. י\"ל משום דהכא הוה הצריכות' חדא נגד חדא, ופשוט וקל למצוא החילוק שביניהן, משא\"כ בסיפא דהוה הצריכותא דבין תרי לחדא, צריך תנא לפרש במאי שוו הנך תרתי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים</b><br> ר\"ל שהם בעלי רצון, ולהכי צריך לשמרן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי האש שאין בו רוח חיים</b><br> להכי צריך למכתב גם אש [והוה מצי תנא תו למנקט, ולא הרי אש, שגם כח הרוח שולט עמו, להכי חייב שהו\"ל לשמרו יפה, משא\"כ ברגל ושן, ברצון בהמה לחוד תלי', והא דלא נקט תנא הכי, ה\"ט מדהוא פשוט, מדהוא עדיפותא דחדא נגד חדא וכלעיל ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זה וזה</b><br> שיש בו ושאין בו רוח חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרכן לילך ולהזיק</b><br> מש\"ה צריך לשמרן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק</b><br> להכי צריך לכתוב ג\"כ בור, ואי כתב בור לחוד, הו\"א משו\"ה חייב מדתחלת עשייתו לנזק. מיהו מבור וחד מאינך, אתו כולהו בלימוד דצד השוה שבהן, ואפ\"ה צריך כולהו, משום חילוק דינן, שן ורגל פטירי ברה\"ר, בור פטור בו נזקי כלים ומיתת אדם, אש פטור בו טמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמירתן עליך</b><br> ר\"ל שנתחייבת לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק</b><br> ר\"ל מה שחסר ע\"י הנזק, שהניזק לוקח הדבר שניזק במה ששוה השתא, ומה שחסר משוויי' בתחלה, ישלם לו המזיק [ח\"מ ת\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיטב הארץ</b><br> ממשובח שבקרקעותיו, כשאין לו מטלטלים, מיהו ביש לו מטלטלין, צריך לשלם מטלטלים כשירצה הניזק, אבל אז כל מטלטל מיטב הוא [סי' תי\"ט]. אבל במלוה ביש ללוה מעות בעין, צריך ליתנם למלוה, מדלוה מעות בעין, ובאין לו, יסלקו במטלטלים כנ\"ל, ואפילו בשטרות יכול לסלקו, ובלית לי' מטלטלים, ישלם קרקע בינונית שבנכסי לוה [ח\"מ ק\"א וק\"ב]. אבל שכיר אפילו לית לי' לבעה\"ב מעות, ימכור בעצמו מטלטליו וישלם מעות בעין [של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחבתי בשמירתו</b><br> ר\"ל כל דבר שהוא שלי שנתחייבתי לשמרו שלא יזיק והזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשרתי את נזקו</b><br> ר\"ל בין שהזיק ע\"י שהכשרתי והכנתי כל ניזקו דהיינו שלא שמרתיו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשרתי במקצת נזקו</b><br> ר\"ל ובין שהכנתי רק מקצת נזקו, כגון ששמרתיו אבל לא כראוי [כלקמן רפ\"ו], או שהיה בר\"ה בור עמוק ט' טפחים והעמקתי בה רק טפח האחרון, לעולם חבתי בתשלומין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים שאין בהן מעילה</b><br> ר\"ל ודוקא בהיה הדבר הניזק נכסים שאין וכו', לאפוקי קדשי בדק הבית, או קדשי קדשים מחיים, או אימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמן, אם הזיק אלו, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים של בני ברית</b><br> לאפוקי בהזיק נכסי עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכסים המיוחדים</b><br> לבעלים, ולאפוקי שור הפקר שנגח, ואח\"כ זכה בו אחר, ולאפוקי בהפקירוהו בעלים אחר שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל מקום</b><br> שהזיקו נכסיו שם, חייב לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרשות המיוחדת למזיק</b><br> רצה לומר בנכנס הניזק לרשות המזיק שלא מדעת ב\"ב. והוזק בנכסי בע\"ב, פטור. מיהו בהזיקו ב\"ב במזיד, חייב לשלם [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות הניזק והמזיק</b><br> ר\"ל חוץ מחצר השותפים, שרשות שניהן להכניס שם בהמה ופירות, והוזק נכסי א' בשל חבירו, פטור בשן ורגל, דבעינן ובער בשדה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ</b><br> אף דכבר נשנה כן במשנה א', קמ\"ל הכא משנה יתירתה, דבכל נזק אפילו של קרן, צריך לשלם עדיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שום כסף</b><br> ר\"ל תשלומי נזק שאמרנו, לא יהיה רק בכסף, דהיינו כמה שוה הנזק, וקמ\"ל דכשהזיקו זא\"ז. לא אמרינן יעלה נזק בנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוה כסף</b><br> ר\"ל אותו שום כסף שאמרנו פעמים אינו משתלם הנזק רק משוה כסף, דהיינו קרקעות, ולא ממטלטלים, דנחשבים ככסף עצמו, והיינו ביתומים, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפני בית דין</b><br> ר\"ל פעמים אין הנזק משתלם רק בפני ב\"ד סמוכין בא\"י, והיינו בנזק דלא שכיח, כגון בהמה שחבלה בחברתה, או תשלומי קנס שאין משתלם בזה\"ז מדליכא ב\"ד סמוכין, אבל כייפינן למזיק דלפייסי' לניזק [ח\"מ סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פי עדים בני חורין</b><br> לאפוקי עדים עבדים אף דשייכי במצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני ברית</b><br> לאפוקי עכו\"ם, אף דעדיף מעבד שיש לו יחוס. וקמ\"ל בכולהו, דלא נימא מדאין מצוי ברפתות מקום הנזק, רק פסולי עדות כאלו, יהיו גם אלו נאמנים, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשים בכלל הנזק</b><br> בין שהוזקה או שהזיקה, דינה כאיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניזק והמזיק בתשלומין</b><br> ר\"ל פעמים גם הניזק מסייע בתשלומי הנזק, דמה שפחתה הנבילה משעת מיתה עד שעת שעמד בדין, מפסיד הניזק לבד, בין בתם או במועד [ח\"מ ת\"ג ס\"ב] אבל שבח שהשביחה הנבלה אחר שמתה חולקים [כפ\"ג סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תמין</b><br> שאין רגילין להזיק, ולהכי משלמין בתחלה רק ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמשה מועדין</b><br> שרגילין להזיק, ולהכי משלמין מיד נ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה אינה מועדת</b><br> מדתני סיפא שן ורגל דמועדין מיד, להכי נקט נמי הכא לישנא דאינה מועדת, לגלויי דרק אינה מועדת מיד, אבל אי הוה נקט הבהמה תמה, הוה משמע דתמיד תמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ליגח</b><br> בקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ליגוף</b><br> לדחוף בגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לשוך</b><br> לנשך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לרבוץ</b><br> להשכיב ולהפיל א\"ע על דבר ולהזיקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לבעוט</b><br> [אויסשלאגען] ברגל, וכולהו תולדת קרן הן, דכוונתן להזיק. הרי ה' תמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה</b><br> ושניהן רק ברשות הניזק. [אב\"י יש לדקדק למה הכא אקדים תנא שן לרגל, ובמ\"א אקדים רגל לשן. והשבתי לבני הרב המאה\"ג שליט\"א, דנ\"ל דלעיל נקט להו כסדר שכתובים בתורה, כמ\"ש תוס' שם, והרי תחלה כ' ושלח ואח\"כ ובער בשדה אחר, משא\"כ הכא דבא תנא להשמיענו בפירוש שהן מועדין מתחלתן, להכי נקט להו בדרך לא זו אף זו, דלא מבעייא שן ודאי מועד מתחלתו, מדמתהנה עי\"ז להוטה אחריו, מצוי שפיר מה\"ט טפי, אבל רגל אינו מצוי כל כך בסתם שור חכים שלא יעבור אף בדרך הלוכו על כלים שאין נוח להלוך עליהן, אלא יט וילך מהצד, קמ\"ל דאפ\"ה מחשב מצוי ומועד מתחלתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוד המועד</b><br> ליגח, ליגף, לישך, לרבץ, ולבעט, ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושור המזיק ברשות הניזק</b><br> אז אפילו קרן תמה משלם נ\"ש, ולא קיי\"ל כן [שפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאדם</b><br> שחפר בור או הדליק אש, או הזיק בידים. הרי ה' מועדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנמר</b><br> טיגער:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברדלס</b><br> ב' מינין הן, הסמוך לחולדה הוא הנקרא [אילטיז] בל\"א, והסמוך לארי, הוא הנקרא [לעאפארד] [כך כתבו תוס' סנהדרין ט\"ו ב', ודלא כבאר הגולה בח\"מ שפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מועדין</b><br> והא דלא חשיב להו לעיל ולהוי י\"א מועדין. ה\"ט מדלא שכיח שיהיו להן בעלים שישלמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות</b><br> שנתגדלו בבית אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנחש מועד לעולם</b><br> אף כשהיא בעלת תרבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו</b><br> דבנאבד או מת. אין הבעלים משלמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומועד משלם נזק שלם מן העלייה</b><br> ממעולה שבנכסים, אפי' מת שור המזיק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד הרגל מועדת</b><br> נ\"ל דאמשנה א' דפרקא קמא קאי דקא מני התם רגל ברישא, והשתא מפרש ליה [ואגביה מפרש נמי בהך פרקא קצת דיני שן וקרן, מדהן כולהו מילי דשור, ואח\"כ בפ\"ג מפרש דיני בור]. וקאמר הכא, באיזה אופן הרגל מועדת לשלם מיד נזק שלם. ומשני לשבור כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת</b><br> תנא נמי תולדות הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>להלך כדרכה ולשבר</b><br> בגופה בשערה ובמשא שעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מבעטת</b><br> [אויסשלאגען] ברגליה, והוא תולדות קרן, רק מדדמי לצרורות נקט לה הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה</b><br> בדרך הלוכה, ואף דאורחא הוא, ותולד' דרגל הוא, אפ\"ה הלמ\"ס דמשלם רק ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושברה את הכלים משלם חצי נזק</b><br> ודוקא בחצר הניזק, אבל בהזיק בר\"ה פטור, דבעינן ובער בשדה אחר אף בצרורות, דלעולם תולדה דרגל הם, מיהו אפילו הלכה בר\"ה ונתזו צרורות ברה\"נ חייב ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשון משלם נזק שלם</b><br> דמדמצוי תולדה דרגל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האחרון משלם חצי נזק</b><br> דצרורות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה דליל</b><br> לשון דלדול, ור\"ל חבל מדולדל והיא דליל של הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה מהדס</b><br> מקפץ, וי\"א שחופר ברגליו ומתיז צרורות ברשות הניזק כדרך התרנגולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשבר את הכלים</b><br> שע\"י הדליל וההידוס נתזו צרורות ושברו כלים מיהו בהזיקו בהדליל הקשור בה, הו\"ל כגופה ומשלם נ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת</b><br> תני שן ותני בהמה. לאתויי חיה, כדכתיב ושן בהמות אשלח בם, דהיינו חי', וקמ\"ל דאף דלא כתוב בקרא, אפ\"ה חייב ואפשר עוד דקמ\"ל אף חי' שאין דרכה רק לאכול בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאכול פירות וירקות</b><br> אפילו אינם ראויי' לה רק ע\"י הדחק [ח\"מ שצ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק</b><br> דמשונה הוא ודמי לקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ברשות הרבים פטור</b><br> דוביער בשדה אחר כ', מיהו בכסות וכלים חייב, דדינו כקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נהנית משלם מה שנהנית</b><br> ובאכלה מאכל יקר, משלמת כמשקלו תבן, וי\"א כמשקלו שעורים בזול, דהיינו שליש פחות משוויי'. ובאכלה דבר שרע לה, פטור לגמרי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משלם מה שנהנית</b><br> ר\"ל אימתי משלם כך. ונקט הך כיצד, לאשמעינן דגם צד רחבה ותוך חנות מקרי רשות ניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה</b><br> דהיינו כל הנזק, דכרשות בעלים דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים</b><br> ברשות הניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם נזק שלם מפני שהן מועדין</b><br> רגילי' כך, ולהכי תולדה דרגל הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלב שנטל חררה</b><br> עוגה שנאפת ע\"ג גחלים ונדבקו בה גחלים. ומיירי בששימר בעל הגחלת גחלתו, שסגר הדלת בפניה, והכלב חתר הבית, דאל\"כ, הוא חייב [ח\"מ שצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך לגדיש</b><br> של בעל החררה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החררה משלם נזק שלם</b><br> דשן ברשות ניזק הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הגדיש משלם חצי נזק</b><br> דצרורות הן, דאש דחייביה רחמנא באדם, משום חציו הוא, ולפ\"ז בבהמה הוה כצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזה הוא תם</b><br> אף אחר שהיה מועד, ובקרן קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד כל שהעידו בו שלשה ימים</b><br> שנגח ג' ימים, והזהירו כל פעם בבעליו שישמרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם משיחזור בו שלשה ימים</b><br> שראה ג\"י שוורים ולא נגח, חזר לתמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים</b><br> אפילו ביום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח</b><br> חוזר לתמותו ואפילו ביום א' סגי, ומכ\"ש בראה ג\"י שוורים ולא נגח, דמהני. וקיי\"ל במועד כר\"י, ושיחזור לתמותו כר\"מ [ותמוה שלא נזכר דבר מזה בח\"מ שפ\"ט ס\"ה וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור המזיק ברשות הניזק כיצד</b><br> אפרקא קמא קאי דקתני התם במשנה ד' דשור המזיק ברשה\"נ הו\"ל מועד מתחלתו, שואל הכא על איזה מנזקי שור קאי. ולמאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעט</b><br> כולהו תולדות דקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים משלם חצי נזק</b><br> אע\"ג דרק קרן ברשות הניזק רצה לפרש אפ\"ה נקט נמי דין קרן בר\"ה משום דמנה יליף ר\"ט הק\"ו לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם רבי טדפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל</b><br> דהיינו ברשות וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו דיו לבא מן הדין</b><br> דהיינו קרן ברשות הניזק שאתה רוצה ללמדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות כנדון</b><br> ר\"ל כקרן בר\"ה שממנו אתה רוצה ללמוד, דהרי אמרת קרן שחמור בר\"ה, מכ\"ש שחמור ברשות הניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק</b><br> דאין דנין ק\"ו אלא להחמיר בהלמד אותה חומרא שיש בהמלמד בלבד, אבל לא להעדיף בהלמד יותר מבהמלמד, ואף שהחומרא הוא רק כערך המלמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אני לא אדון קרן מקרן</b><br> ר\"ל רשות ניזק מר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אני אדון קרן מרגל</b><br> ר\"ל קרן ברשות הניזק מרגל שברשות ניזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל</b><br> נמצא שרגל קל מקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שהחמיר על השן ועל הרגל</b><br> הקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן</b><br> החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון</b><br> דעכ\"פ אי לאו חומרת קרן שברה\"ר, לא משכחת ק\"ו [ואף דבכל דוכתא עונשין ממון מכח ק\"ו. היינו באין מעין אותה חומרה שעתה רוצה ללמוד נמצא כבר בלמוד, אבל הכא, נ\"ש שאתה רוצה ללמוד בקרן ברשות הניזק, כבר נמצא מעין אותה חומרא בלמוד, דהיינו ח\"נ שבקרן שברה\"ר, להכי אמרינן דיו]. ואף דדיו דאורייתא, אפ\"ה ס\"ל לר' טרפון, דלא אמרינן הכא דיו, משום דח\"נ של קרן כתוב בתורה סתם ומשמע בכל דוכתא, ואי נימא דיו מה מהני הק\"ו, ורבנן ס\"ל אף דאתי מק\"ו טרח וכתב לה קרא ובפרט הכא דלא טרח כלל רק כ' סתמא, וקיי\"ל כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אדם</b><br> ר\"ל אדם דתנן בפרקא קמא מ\"ד דה\"ל מועד מתחלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ער בין ישן</b><br> מיהו בהונח הדבר הניזק אצלו אחר שישן, אנוס הוא ופטור [ח\"מ תכ\"א. ובהא תרצתי מה שתמוה במשנתינו. דתחלה נקט בין שוגג בין מזיד, דא\"כ הו\"ל זו ויאצ\"ל זו, ואח\"כ נקט בין ער בין ישן, דהו\"ל לא זו אף זו, אתמהה. ולפי הנ\"ל דישן דמתניתין מיירי שהיה מונח אצלו קודם שישן אצלו, ניחא דבין בין דסיפא נמי זו ואצ\"ל זו היא, כרוב בין בין שבש\"ס [וכסמ\"ע סי' ע\"ב סק\"ח], דהרי ער דקתני ע\"כ דומיא דישן מיירי, דהיינו בשוגג. לפי זה ה\"ק לא מבעי' בישן ודאי חייב דהו\"ל לעיונא קודם שישן, אם יש דבר סביבו שיוכל לשברו כשישן, אלא אפילו בשוגג דער, דהשתמר כל מה שיוכל, סד\"א דפטור, קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סימא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם</b><br> אפילו היה שוגג, ונקט הנך תרתי, דבעי לאשמעינן דהך מועד לעולם, לאו בכל דבר רק לענין תשלומי נזק בלבד, ולהכי נקט סימא עינו שיש בו חיוב ה' דברים ואפ\"ה מדסמיך לה לשיבר כלים קמ\"ל דמה שיבר כלים חייב רק נזק אף סימא עינו חייב רק נזק לבד, אבל שאר ד' דברים פטור בשוגג. וי\"א דרק בושת בשוגג פטור, וצער רפוי שבת בשוגג [קרוב למזיד] חיוב, אבל רק בישן שהוא אנוס, פטור גם בהן, אבל בנזק גם באנוס חייב, ורק באונס גדול פטור, כסי' מ\"ד [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור</b><br> דהאדם ע\"י עסקיו, אינו מתבונן בדרך, ולהכי לא דמי לשור לקמן [פ\"ה מ\"ו]. מיהו בלא נתקל, חייב, אף שחבירו שינה להניח ברה\"ר, עכ\"פ הרי לא מילא כל רוחב הדרך, אבל במילאו, אז אפילו שברו בידים דרך הליכתו פטור [ונ\"ל דבשברו במזיד שלא לצורך הליכתו, חייב כפ\"א כ\"ד] [ועי' ש\"ס דכ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל החבית</b><br> היינו כד היינו חבית קמ\"ל, ונ\"מ, דבמכר לו חבית, אף דרובא לא קרו לכד חבית, יוכל ליתן לו כד, דמדמיעוט קרו גם לכד חבית, אין הולכין בממון אחר רוב, היכא דאיכא מיעוט וחזקת ממון נגד הרוב, ומה\"ט הולכין בדיינין אחר רוב, מדאין חזקת ממון כנגדו, דהרי כח בב\"ד להוציא מחזקת ממון, וכ\"כ במוצא מציאה הולכין אחר רוב עכו\"ם או ישראל, דהתם נמי חזקת המוצא רק מספק ולא מהני [עי' תוס' ב\"ב כ\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב בנזקו</b><br> אף שהפקירה, דהמפקיר נזקיו במקום שאין לו רשות להניחן, חייב. ואע\"ג דכל הנך דפרקן משום בור הוא, והרי בבור אתמעט ונפל שמה שור ולא אדם, היינו דבמת פטור בעל הבור מכופר, אבל בהוזק בה אדם חייב, רק כלים אפילו רק הוזקו פטור מדאתמעט חמור ולא כלים [ש\"ס כ\"ח ב' ונ\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב</b><br> דס\"ל נתקל פושע הוא ופליג אנתקל ושברה במשנה א' דאין לומר דלהכי חייב מדלא פינן, דהרי אף בהזיק בשעת נפילה מחייב ר\"מ מדקתני תרתי הוחלק במים ולקה בחרסיה [ש\"ס], ולא קיי\"ל כן, אלא אפילו לא פינן והוזק בהן אחר אח\"כ, הו\"ל מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס, דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [תי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר במתכוין חייב</b><br> במתכוון לזכות בחרסיה, חייב דהו\"ל אז כבורו שבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באינו מתכוין פטור</b><br> מיהו בפשע בנפילת הכד, אפילו הפקיר החרסין חייב בנזקן, וקיי\"ל כר\"י [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השופך מים ברשות הרבים</b><br> אפילו ברשות, כגון בימות הגשמים, שהרחובות בלא זה מטונפין ברפש והיינו דקמ\"ל הך בבא אע\"ג דדמי לרישא, דהרי כולהו תולדה דבור נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המצניע את הקוץ ואת הזכוכית</b><br> בר\"ה, וקמ\"ל דחייב אע\"ג שהצניע דבר המזיק: ר"
+            ],
+            [
+                "<b>והגודר את גדרו בקוצים</b><br> והפריחן לר\"ה, אבל בצמצמן לרשותו, פטור, דאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדר שנפל לרשות הרבים</b><br> בכותל רעוע מיירי, שהתרו בו ב\"ד לסתרו ולא סתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן</b><br> וי\"א דאפילו כותל בריא שנפל, אם היה לו פנאי לפנות, ולא פינה ולא הפקיר, חייב בנזקן [תט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא את תבנו ואת קשו</b><br> [עי' מ\"ש רפ\"ג דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הרבים לזבלים</b><br> שירקבו שם לזבל השדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקודם בהן זכה</b><br> דקנסוהו, שלא יניחן שם ומה\"ט נקט הך בבא נמי לאשמעינן הא. מיהו בשעת הוצאות זבלים לא קנסוהו, ואפ\"ה חייב בנזקן [תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> אפילו בעושה ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקודם בהן זכה</b><br> ולת\"ק אין מורין כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההופך את הגלל</b><br> צואת בקר הפקר, הפכו ונתכוון לזכות בו, דאילו בהגביהו ג\"ט, אפילו לא נתכוון לזכות, הו\"ל כמפקיר נזקיו, וחייב בנזקן [וי\"א דכל הגבהה אפילו בטפח א' סגי] [קצ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו</b><br> אבל לא יזכה בהן אחר, מדלא הושבחו בר\"ה כזבל לעיל, וי\"א דלאחר שהזיק הגלל, כל הקודם בו זכה [תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני קדרין</b><br> [טעפפער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון חייב בנזקי שני</b><br> אף לר\"י במשנה א' דאע\"ג דנתקל לאו פושע, עכ\"פ היה יכול לקום ולא קם, אבל בלא יכול, פטור, אף דלא הזהיר להאחר, טרוד בנפילתו היה. מיהו אנזקי כלים פטור בכל הנהו, דדינו כבור בר\"ה [תי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בא בחביתו וזה בא בקורתו</b><br> ופגעו זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה</b><br> דלעולם מוטל על האחרון להשמר שלא יתקרב להראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עמד בעל הקורה</b><br> שעמד לנוח, דלא הו\"ל לנוח שם, אבל בעמד לתקן משאו, אורחא הוא ופטור. ואי\"ל היה לו לומר לו שיעמוד. י\"ל טרוד בתקון משאו היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לאו משום בור, דהרי בבור פטור כלים, רק מדאזקיה בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו</b><br> קמ\"ל אף דאש עלול טפי להזיק לפשתן, וסד\"א מה\"ט לחייב לעולם לבעל הנר, דאף דגם בעל הפשתן היה לו להזהר מהנר, עכ\"פ הרי מחוייב האדם להשמר מלהזיק יותר מלהנזק. קמ\"ל דאפ\"ה בלא פשע פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פטורין</b><br> ודוקא בע\"ש ביה\"ש, דתלינן דרץ לצרכי שבת, אבל בידוע שרץ לעסקיו לגמרן קודם שבת, חייב, ולרמב\"ם גם בזה פטור, וברץ בחול, לכ\"ע הרץ חייב בנזקי מהלך, ובשניהן רצין או מהלכין בחול, והזיקו זא\"ז, אז בידעו זמ\"ז חייבין, ובלא ראו זא\"ז. פטורים [שע\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקע</b><br> עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד</b><br> שלו, אף שברשות מבקע שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיק ברשות הרבים</b><br> שניתז בקעת או הברזל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד</b><br> של אחרים אף דלא הו\"ל לאסוקי דעתי' שיהיה אדם מצוי שם כבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיק ברשות היחיד אחר</b><br> אף דב' לטיבותא אדם מועד לעולם [תכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק</b><br> ר\"ל במה שנזק הא' מרובה משל חבירו, ישלם רק החצי ואפילו נאבד א' [ת\"ב] [ונ\"ל דר\"ל בנאבד אותו שנזקו בפחות, אף דתם רק מגופו משלם, אפ\"ה ינכו היזיקו אף שאינו כאן, אבל בנאבד אותו שהזיק הרבה, פטור בעליו מהמותר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם</b><br> מה שנזק זה יותר מזה, ישלם כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד בתם</b><br> ר\"ל אם היזק המועד את התם, יותר ממה שהזיקו התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תם במועד משלם במותר חצי נזק</b><br> ר\"ל מה שהח\"נ והנ\"ש, אחד שוה יותר מחבירו, זה ישלם המחוייב ודוקא בהתחילו יחד, דבהתחיל הא', השני פטור כשהזיקו, דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, וי\"ח [ת\"ב ותכ\"א]. מיהו בבהמה נ\"ל דלכ\"ע אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם</b><br> וקיי\"ל דתם שחבל באדם משלם רק ח\"נ [ת\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום</b><br> בשעת נגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו רבי יהודה וכן הלכה</b><br> ר\"ל ודאי כן הדין, אבל קרא לא מיירי בהכי, דקיימת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה נוטל חצי החי וחצי המת</b><br> ולר\"מ ה\"ק קרא, וגם את המת יחצון. ר\"ל פחת שפחתה מיתה מחצין בחי, הא מה שפחתה או השביחה הנבילה אחר מיתה, כולה דניזק הוה. ור\"י ס\"ל דגם שבח שאחר מיתה, יחצון, וקיי\"ל כר\"י [ת\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שבייש פטור</b><br> ה\"ה שאר ג' דברים, רק נקט בושת, אף דפשוט טפי דפטור, דבושת בעי כוונה טפי, אפ\"ה קמ\"ל בושת, דהוא דומיא דשורו שמתכוון להזיק ולא לבייש, אף הוא במתכוון רק להזיק ולא לבייש, אפ\"ה חייב בבושת, אבל בנזק גם בשור חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אפילו שסהו, שחייב בנזקו [שצ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב</b><br> לשחררו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שחבל באביו ואמו</b><br> של בעל השור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> בנזקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שחבל באביו ואמו פטור</b><br> דחייב מיתה, וקים לי' בדרבה מניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב</b><br> בחצי נזק, דמשונה הוא, והיינו דקמ\"ל דלא לבד חובל או\"א דדאו' הוא, אלא גם מדליק, דהוה צרורות, והו\"ל הלממ\"ס נמי חייב, ואף שאין שייך לומר שהתכוון השור להדליק הגדיש, אבל חובל או\"א הרי התכוון להזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתחייב בנפשו</b><br> ולהכי אף בשוגג פטור. ותנא ושייר עוד הרבה חלוקים שבין שור לאדם, הך [דפ\"ה מ\"ד ופ\"ח מ\"ב] וכ\"כ לא חשיב צרורות וגרמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחבירו עליו הראיה</b><br> ואפילו ניזק טוען ברי ומזיק שמא, וגם רגלים לדבר שזה הזיקו. וקמ\"ל נמי אפילו מודה שע\"י רדיפתו נלקה בסלע, גרמא בנזקין פטור. מיהו בטוען ניזק אתה יודע ששורך הזיק, נשבע מזיק היסת, ודוקא במועד, אבל בתם פטור מהיסת, דהרי אפילו הודה, מודה בקנס פטור [ת']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שנים</b><br> ב' שוורים של ב' אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין</b><br> אפילו יש עדים שא' מהן הזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו שניהן של איש אחד שניהן חייבים</b><br> ר\"ל כששניהן כאן, חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהן כששניהן תמין, ובנאבד א' מהן, אומר לו, הנאבד היזיק, והרי תם אינו משלם רק מגופו, וכשהן מועדין, אפילו נאבדו שניהן, משלם מביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד גדול</b><br> ששוה בכדי חצי הנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד קטן</b><br> שאינו שוה כחצי הנזק, ושניהן של איש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק</b><br> ודמיו תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחברו עליו הראיה</b><br> אף דרגלים לדבר דגדול או המועד היזקו, ואי לא מייתי ראיה פטור מכלום, דהו\"ל טוענו חיטין והודה לו שעורין [ואילה\"ק הא תינח בב' תמים, אבל בתם ומועד הרי הו\"ל כטוענו שוה ומודה דוקא דפסקינן בח\"מ פ\"ח ס\"ח דאינו כטוען חיטין והודה בשעורין. וטפי נראה לכאורה דאינו דוקא רק במחוייב ליתן לו הדבר ההוא בעצמו, משא\"כ בתם אף דמשתלם רק מגופיה עכ\"פ הרי מצי לסלק לי' בזוזי אפילו נימא שותפין נינהו, א\"כ האיך קאמר בש\"ס דה\"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין. ונ\"ל דכל שאומר גוף זה הזיק, והאחר אומר גוף אחר הזיק אף בשניהן מועדין, הו\"ל כחטין ושעורין, דהרי כשיבורר שביום הנגיחה לא היה כאן השור שאומר הניזק, יפטור המזיק]. ובאומר לו ידעת שמועד או הגדול הזיק, הרי הודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא [וי\"ח ש\"ך שם וצ\"ל דמיירי שעדים אומרים שראו א' מהן שנגח דאז לא הו\"ל כמודה בקנס ואפ\"ה מחשב בטוענו חטין והודה לו בשעורין דאמרינן מחל לו השעורין, מיהו לטעם משטה י\"ל דאין עדים כאן, ואפ\"ה לא מחשב מודה בקנס, דאזלא הך שיטה למ\"ד פלגא ניזקא ממונא הוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול</b><br> ואף שאין הקטן שוה כחצי נזקך, לא תקח יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מחברו עליו הראיה</b><br> ובלא ראיה פטור מכלום, מדהו\"ל טענו חטין והלב\"ש. מיהו בתפס ניזק קודם בואו לב\"ד, ואפילו יש עדים שתפס, נוטל עכ\"פ כדברי המזיק [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה</b><br> ובכולן היה תם דמשלם רק מגופו, וכגון דלא איעד בב\"ד, או שאחר נגיחה ב' ראה שוורים ולא נגח, דאז אפילו מועד לסירוגין לא הוה, מדלא סירג ג' פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלם</b><br> חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרון שבהם</b><br> ומיירי בתפסו ניזק כל פעם, דאף דניזק דינו כבע\"ח, עכ\"פ כשתפסו אחובו חייב ג\"כ בנזקו, לפיכך רק לאחרון משתלם ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יש בו מותר</b><br> בנזק ראשון מבנזק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר לשלפניו</b><br> דכשח\"נ ראשון ק', ושל ב' נ', והמזיק שוה ר', לפיכך כשתפסו ניזק קמא, וחזר והיזק ונתחייב נ', משלם ניזק קמא מק' שלו נ', ונ' הנשארים נותרים לו, והבעלים יקחו ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> קסבר שותפין נינהו בגוף השור, ועל שניהן לשמרו, וכשחזר והזיק, אף שתפסו ניזק קמא, גם בעלים חייבים בנזקו, לפיכך שור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה</b><br> ניזק ראשון ובעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה</b><br> דמגופו משלם, יהיה ממי שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלפניו</b><br> ניזק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשים זוז</b><br> מדהיה רק החצי שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דינר זהב</b><br> כ\"ה דנרי כסף לכל א', מדהיה לשניהן יחד החצי, ואף דכל שותפין חולקין הרווח או ההפסד לפי מספר השותפין ולא לפי המעות [כח\"מ קע\"ו ה']. שאני הכא דלא השתתפו מדעת, להכי חולקין לפי המעות [כח\"מ רצ\"ב י']. וקיי\"ל כר\"ש. ולרמב\"ם ולרש\"י ר\"ש מיירי בלא תפסו ניזק, אבל בתפסו, הוא לבד חייב בנזקו כש\"ש [ת\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד לקטנים</b><br> לעגלים או לילדים, ואח\"כ נגח שור או אדם גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לפני רבי יהודה</b><br> דמדס\"ל לר\"י דמהני ג\"י לחזרה [כפ\"ב מ\"ד], להכי שאלוהו כן, דאי מהני ג' ימים ליסתר העדא' גמורה לנוגח בחול ובשבת, כ\"ש דמהני ג\"י של חול לסתור מקצת העדאה שבשבת לחוד ולפטר אף בנגח בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שהיה מועד לשבתות</b><br> מדבטל אז ממלאכה דעתו זחה עליו ורגיל לנגוח, ועוד מדאנשים מלובשין בגדים אחרים, אינו מכירן ונוגחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימי שבתות</b><br> בראה שוורים או אדם ג' שבתות ולא נגחן, [ועי' פ\"ב מ\"ד] וקמ\"ל דבשבת ממלאכה בחול ג\"י לא הוה חזרה, מדרגיל ליגח רק בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור</b><br> אפילו היה מועד דשור רעהו כתיב, ומצד השכל לא נחשב כמזיק דאפילו גורם לא הוה ע\"י שלא שמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם</b><br> מדאין זהירין במצות, אינם משמרין ממונם מלהזיק, ואם לא תחייבם כן יפסידו העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרש</b><br> שנולד חרש שאינו מדבר ואינו שומע, אבל פקח ונתחרש, הוא כפקח לכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה וקטן</b><br> עי' מ\"ש תרומות פ\"א סי' ב', ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגח שור של פקח פטור</b><br> דמדחס רחמנא על תם שלא ישלם נזק שלם, להכי חסו גם חכמים בתם איתמי ודומיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין מעמידין להן אפוטרופוס</b><br> שישמרו, וישלם נזק שלם מקרקע יתומים כשיתיעד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר לתמותו</b><br> דס\"ל כשנשתנה רשותו, מצי בעליו השני למימר אי אתיעד בפני הייתי שומרו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור האצטדין</b><br> שמלמדין אותו ליגח לשחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד</b><br> משכח\"ל מועד שלא נהרג מיד כשנגח הראשונים, כגון שסיכן ג' בני אדם, ומתו השתא כולן. או דמיירי שברח כל פעם כשנגח תחלה, או שהוזמו השתא העדים שהזימו עדי נגיחותיו הראשונים. [אבל אין לומר דמיירי שהרג ג' בני אדם טריפה או ג' עכו\"ם, דבכה\"ג ג\"כ אינו נהרג השור ליתא דככה\"ג ג\"כ אינו נעשה מועד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כופר</b><br> דמי הנהרג משלם ליורשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותם פטור מן הכופר</b><br> דרק במועד כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה וזה חייבים מיתה</b><br> סוקלין השור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בבן וכן בבת</b><br> כשנגח תינוק או תינוקת בני קיימא, אף שאינן בני מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח עבד או אמה</b><br> עבדים כנענים שטבלו, וחייבים בכל עשה שאין הזמן גרמא, ובכל לא תעשה שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד</b><br> בין שהוא תם או מועד, והשור חייב מיתה. אבל בלא טבלו, תם משלם ח\"נ ומועד נ\"ש, ופטור ממיתה, כאילו נגח בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתחכך בכותל</b><br> להנאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל על האדם</b><br> ומת האדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנפלים והרג בן קיימא פטור</b><br> ממיתה, ואפילו היה מועד, שהרג ג\"פ בכה\"ג שלא במתכוון, מיהו בהיה מועד בכה\"ג, חייב בכופר אף שהרג שלא בכוונה [ועיי' בש\"ס כאו דמ\"ח ב'] ובמהר\"ם לובלין, ולתוס' מדנתחכך להנאתו הוה ליה כשן דהוא מועד מתחלתו, וא\"צ ג\"פ. אבל אי\"ל דמיירי דג\"פ ראשונים הרג בכוונה כרמב\"ם, דא\"כ למה קאמר בש\"ס דפטור דמתני' היינו ממיתה, לתחייב השתא קטלא על ג\"פ ראשונים, דהרי מה\"ט לא מוקי לה הש\"ס נמי כשברח או כשאר אוקימתא דלעיל דמ\"א א', ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור היתומים</b><br> שאין להם אפטרופוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור האפוטרופוס</b><br> שור של יתומים, שעל האפטרופוס שלהן לשמרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור המדבר</b><br> ר\"ל של הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה</b><br> אפילו הפקירו או הקדישו או מת הגר אחר הנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהוא יוצא להסקל</b><br> מהב\"ד שגמרו דינו להסקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש</b><br> ואף דעכ\"פ נהרג. אפ\"ה נ\"מ דבנהנה ממנו מעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרו</b><br> לשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשוכר</b><br> ונגח אצלן. [בתורה נזכרו בסדר רבוי חיובן, דש\"ח אינו חייב רק בפשיעה, ואח\"כ נזכר שומר שכר דחייב גם בגניבה ואבידה, ואח\"כ נקט שואל דחייב גם באונסים, ואח\"כ נקט שוכר, דדמי לשואל שכל הנאות שלו, רק שנתן מעות עבור זה, אבל התנא נקטן בכל דוכתא באופן אחר, משום טעם, והכא הזכיר סמוכין ש\"ח לשואל. שיש להם דמיון יחד, דש\"ח פטור על הכל ושואל חייב על הכל, ועוד יש להן השתוות, דש\"ח שומרו בחנם ושואל משתמשו בחנם. ואחר כך נקט שוכר וש\"ש יחד, מדשווין ג\"כ בדינן להתחייב רק בגניבה ואבידה, ועוד יש להן השתוות דשוכר נותן שכירות וש\"ש מקבל שכירות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק</b><br> ובעלים פטורי [שצ\"ו ח'], ואע\"ג דלעיל [סי' כ\"א] אמרינן דהאפוטרופוס פטור כשיזיק, התם מדמנוהו ב\"ד, אי נימא שיהא חייב מנכסיו לא יתרצה להיות אפוטרופוס [ש\"ס שם]. מיהו אם מת השור פטור השומר בתם אע\"ג שבין כך וכך לא ישתלם מגופו רק מהשומר, עכ\"פ עיקר השיעבוד הוא על השור, אלא שהשומר צריך לפדותו כדי להחזירו לבעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשרו בעליו במוסרה</b><br> [ליינע], או שנעל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניו כראוי</b><br> דהיינו בדלת שעומדת ברוח מצוייה, וזו שמירה פחותה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד תם ואחד מועד</b><br> אע\"ג דקאמר אחד אחד אפ\"ה מדקאי אפלוגתא נקט הפשוט קודם [תוס' כתובות ד\"כ ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה</b><br> דהא דקאמר רחמנא ולא ישמרנו בעליו, ר\"ל שלא שמרו כלל, הא בשמרו מקצת פטור מנזק שלם, אבל צד תמות שלו במקומה עומדת, וחייב עכ\"פ ח\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין</b><br> דאפילו בששמרו שמירה מעולה חייב, וקיי\"ל כר\"י, ובשמר לתם שמירה פחותה, אפילו הוציאוה לסטין אח\"כ והזיקה, חייב, דכל תחילתה בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה חייב, אבל באונס שלא מחמת פשיעה כגון שחתרה ויצאה, פטור [שם], ואפ\"ה חייב כל אדם לסלק מביתו כל דבר שאפשר שיזיק, ככלב רע וסולם רעוע וכדומה [שצ\"ז ותכ\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח את הפרה</b><br> מעוברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא עוברה בצדה</b><br> שניכר שנולד מת, דאל\"כ לכ\"ע פטור בספק נגיחה לוולד (כספ\"ג לעיל) ואע\"ג דאמרינן התם בש\"ס דמתני' דהתם לא אתי' כסומכוס, היינו באינך בבי, בשודאי ע\"י נגיחה מת, אבל בספק אם לקה בסלע לכ\"ע פטור מדהו\"ל ספק מת בנגיחה וליכא דררא דממונא כלל (עי' תוס' ב\"מ דף ב' סע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה</b><br> א\"כ לא מת ע\"י הנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משנגחה ילדה</b><br> א\"כ מחמת נגיחה הפילתו ומדאיירי בתם, שצריך עדים, ע\"כ דמיירי דראו העדים הנגיחה ולא השגיחו אם הולד בצדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביע נזק לולד</b><br> דח\"נ של ולד ספק הוא, וחולקין כסומכוס מיהו אנן קיי\"ל בכל ספק אם נתחייבתי, אפילו תובע טוען ברי ונתבע שמא, נשבע רק היסת שא\"י ופטור, ורק בבא לצאת ידי שמים חייב (ח\"מ ע\"ה). ואי\"ל נהווי הכא כמודה במקצת הפרה, ובנזק הולד טוען א\"י, ואם כן הו\"ל כטוענו ק' ומודה נ' ובנ' אחרים טוען איני יודע, דאמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, י\"ל דהיינו בהוה ליה למידע, משא\"כ הכא לא הו\"ל לידע, ולהכי דמי טפי ליורש שטוען איני יודע, דלא אמרינן גבי' מתוך שאיל\"מ מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה</b><br> הכא שנולד חי נקרא ולד, וכ\"כ ברישא לענין תשלומין נקט ולד, מדהיה אפשר להיות ולד, ישלם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה</b><br> ועי\"ז לא סייע הולד בנגיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם חצי נזק מן הפרה</b><br> אם הפרה כאן, משלם ח\"נ מגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביע נזק מן הולד</b><br> אם אין הפרה כאן, משלם רביע נזק מהולד, דמדמסופק אם סייע בנגיחה חולקין כברישא. וה\"ה באין בפרה בכדי לשלם ח\"נ, משלם מהולד החצי מאותו מותר. (מהכא משמע דדוקא בולד שהוא בבטן הפרה אמרינן עובר ירך אמו, וכשנגחה בקרן, אמרינן היא וולדה נגחה אבל מצמרה שעומד לגזוז לא מחשב כגופה [כסנהדרין ט\"ו א'] וכ\"כ לענין ד' וה' אינו צריך לשלם ד' וה' רק מהבהמה בלי הצמר ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב</b><br> לרי\"ף דוקא כשקבל עליו בפירוש לשמרן, ולתוס' ורא\"ש כשאמר לי' עול, עול ואנטר משמע. ודוקא בהיזק ע\"י בהמת בעל החצר, אבל בהיזק הבא לו מעלמא, לכ\"ע פטור, עד שיקבל עליו בפירוש לשמור (שצ\"ג ושצ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור</b><br> מיהו אם נהנת משלם מה שנהנת (כלעיל פ\"ב מ\"ב), וקמ\"ל קדירות, אע\"ג דהיזק הרגל מצוי, וקמ\"ל פירות אע\"ג דיצרה תקפה, (כפ\"א ז' ח') אפ\"ה שניהן בסתמא פטור משמירתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב</b><br> ודוקא שהוחלקה בהן מדהו\"ל כבור ברשות ניזק ולא ידע ניזק שכרה זה שם בור (כלקמן סי' ל\"א), אבל בהוזקה ע\"י שאכלתן, פטור, דבמתכוון הביא על עצמו הזיקו, ואין ראוי זה שיתחייב בכך (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור</b><br> קמ\"ל דלא תימא דוקא פירות וקדירות שנוחות להתקלקל, להכי בהכניסן ברשות חייב לשמרן, אבל בהמה לא, צריכא, וקמ\"ל נמי כלב, אף דרגיל לישוך כל רגל זר בחצר אפ\"ה א\"צ בע\"ב לסלקו כשהכניס שורו שלא ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח הוא שורו של בעל הבית חייב</b><br> תם ח\"נ ומועד נ\"ש כבר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לבורו והבאיש מימיו חייב</b><br> קמ\"ל בהך בבא, אע\"ג שנאנס בנפילה אפ\"ה חייב, ודוקא בהבאישן בשעת נפילה דהו\"ל מזיק ממש ולא דמי לבור אלא כהזיקה בגופו דרך הלוכה דהו\"ל תולדת רגל כריש מכילתן, אבל בהבאישן אח\"כ, הו\"ל נבילת השור כבור, והמים הו\"ל ככלים, והרי בבור פטור על היזק כלים (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו או בנו</b><br> של בעל החצר, וה\"ה שאר אדם רק אורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוכו משלם את הכופר</b><br> אם היה מועד להפיל א\"ע על אדם בבורות. אבל ממיתה פטור כשהרג שלא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב</b><br> בנזק השור, ובהכופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר בכולן אינו חייב</b><br> ר\"ל אין בעה\"ב חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקבל עליו לשמור</b><br> מיהו בהזיקו הנכנס, ג\"כ פטור, מדעכ\"פ הכניס ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות</b><br> וה\"ה בהתכוון לאשה, שור פטור מדמי ולדות, ורק כופר משלם אף שלא בכוונה, זהו רק בבר קיימא ולא בולדות, רק נקט התכוון לחבירו איידי סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות</b><br> לבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין אתהאשה כמה היא יפה עד שלא ילדה</b><br> כשעדיין מעוברת ונראת בריאת בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היא יפה משילדה</b><br> אם היתה יולדת כראוי, אבל מה שנפחת דמים, ע\"י שהוכחש גופה ע\"י הכאה, זהו נזק. דלרש\"י חולקין בו הבעל והאשה (כרפ\"ו דכתובות), ולדידן דוקא בקטיעת אבר חולקין, אבל הכחשת הגוף, כולו לאשה, ורק השבת בעודה בחוליה ישלם לבעל [ח\"מ תכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן</b><br> דכך שמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משהאשה יולדת משבחת</b><br> ר\"ל לפעמים משבחת, והיינו כשהיא מבכרת לפעמים מסתכנת בלידתה והאיך ישמוה למבכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לה בעל נותן ליורשיו</b><br> של בעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או גיורת</b><br> דאלו מסתמא נשואות לגר ומשוחרר דומיהון, ומת הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דגר שמת בלי בנים שהורתן בקדושה, כל הקודם לזכות בנכסיו זכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתחו לרשות הרבים</b><br> וכ\"ש בחפרו בר\"ה ופתחו בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר</b><br> ר\"ל רה\"י אחרת ששייך לו, ואיידי דאחרינא נקט נמי הא. או דמיירי שפתחו לרה\"י של אחר ולא נודע לבעל החצר דאל\"כ על בעל החצר רמיא למלאותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וכשפתחו לרה\"י, מיירי שהפקיר הרשות שפה הבור לתוכו, דאל\"כ מצי למימר לניזק מה בעית ברשותי, ומיירי ג\"כ שלא הפקיר הבור, דהרי אין לבור בעלים, ואין לחייבו על שחפרו בתחלה כחופר בור בר\"ה, דהכא ברשות חפר [ת\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד החופר בור</b><br> עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיח</b><br> ארוך וקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערה</b><br> מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חריצין</b><br> מרובע ואינו מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעיצין</b><br> רחב למעלה וקצר למטה אפ\"ה אית ביה הבלה, וחייב כשעמוק י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים</b><br> דסתם בור עמוק י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזק בו חייב</b><br> משא\"כ לענין מיתה, הו\"ל כאונס, שאינו מצוי שימות כשאינו עמוק י\"ט. ומה\"ט כשעמקו אינו יותר מרחבו, שאין בו הבל, אז אפילו עמוק י\"ט ומתה הבהמה, פטור, ומיהו במתה מחמת חבטה, גם בכה\"ג חייב, דחיוב בור הוא בין במתה בחבטה או בהבל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בור של שני שותפין</b><br> שהיה ברשותן, והפקירו הרשות ולא הבור, כלעיל ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב</b><br> מיירי שמסר הראשון להב' הכסוי לכסותו, דנעשה שני שומר עליו, דאל\"כ הראשון חייב דמדהוא גילהו ולא כסהו כבר רמי חיובא עליה לבד, ולא פקע תו כשעבר עליו גם השני, וי\"א דבכה\"ג שניהן חייבין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני חייב</b><br> עד שיודיע לראשון שהבור מגולה, וישהה בכדי שיכול ראשון לעשות כסוי כראוי, ואחר זמן כזה שניהן חייבין, וי\"א דגם לשני נותנין זמן בכדי שיוכל לעשות כסוי כראוי, וקודם זמן זה שניהן פטורים, ויש אומרים דלשני אין נותנין זמן, מדפשע דהו\"ל להושיב שם שומר עד שיביא הכסוי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסהו כראוי</b><br> והתליע הכסוי מתוכו ועי\"ז לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור</b><br> אפי' היה רק כסוי כראוי לשוורים ולא לגמלים, ושכיחי גמלים, לא אמרי' דהו\"ל תחלתו בפשיעה לגבי גמלים, וסופו באונס, שע\"י שהתליע נפל שם השור. דעכ\"פ גם תחלתו בפשיעה וסופו באונס אינו חייב רק כשבא האונס מחמת הפשיעה [כלעיל פ\"ד מ\"ח] וי\"א דגם בכה\"ג דוקא באם היו עוברים הגמלים, היו נופלים עם הכסוי, דאז לא פשע כלל לגבי שוורים, דמאחר שיפול הכסוי, לא יעברו שם שוורים פקחים, אבל אם שכשיעברו גמלים, רק יתרועע הכסוי, וכשיעברו אח\"כ השוורים יפלו, א\"כ פשע גם לגבי שוורים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב</b><br> מיירי באינו ראוי לגמלים המצויין שם רק לשוורים, ואתו גמלים וארעוהו לכסוי, ואתו שוורים ונפלו בו, דכה\"ג חייב, דפושע הוא, כשלא התרועע הכסוי ע\"י התלעה מתוכו, ולי\"א הנ\"ל גם בכה\"ג חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לפניו מקול הכרייה</b><br> שהיה בור חפור כבר, ובא אדם לתוכו להעמיקו או להרחיבו, ונבעת השור מקול הכרייה ונפל לפניו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ולא אמרינן לא ע\"י בור נפל, רק מדנבעת, וזה גרמא בעלמא הוא, עכ\"פ בבור נמצא הנזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחריו מקול הכרייה</b><br> שנתבהל ונפל חוץ לבור ונ\"ל דה\"ה בנפל ע\"י הקול לבור אחר שבצד זה הבור, עכ\"פ ע\"י גרמא נפל לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דגרמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו</b><br> העול והמחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור וכליו ונתקרעו</b><br> המרדעת והמתג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על הבהמה ופטור על הכלים</b><br> דכתיב ונפל שמה שור, למעוטי אדם, או חמור, למעוטי כלים או מאכלים [כפ\"ה סי' ט\"ו], ור\"ל מדלא כתיב ונפל שמה דבר. מיהו באדם דוקא במת פטור, אבל בנזקיו חייב, אבל *) בכלים אע\"ג ששבירתן זו היא מיתתן, אפ\"ה פטור אפילו בהוזקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכו שור</b><br> שהוא חרש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> או שהוא סומא או מהלך בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל שור פקח וביום, פטור, דהו\"ל לעיוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן או בת</b><br> אף דלקטנים א\"א לעיוני וכ\"ש בנפל לשם גדול ומת:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד או אמה</b><br> אף דדומה לחמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שור ואחד כל בהמה</b><br> שוין לנפילת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהפרשת הר סיני</b><br> שהיו אסורים לעלות בהר בשעת מתן תורה, [ונ\"ל דנ\"מ באמר הריני מקדיש מבהמתי מין שהופרש בסיני, וכדאמרינן דכוותה בש\"ס (חגיגה ד\"ו כ')]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולתשלומי כפל</b><br> בגנב, או שומר שטוען בשקר שנגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפריקה</b><br> כשרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה, והוא בקרוב לה רס\"ו אמה וד' טפחים, חייב לעזור לפרוק המשא בחנם [ח\"מ רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחסימה</b><br> לא תחסום שור בדישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכלאים</b><br> שלא ירביע ב' מינין יחד, ושלא יחרוש בהן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשבת</b><br> לענין שביתת בהמתו בשבת. ותנח ושייר, נזקין, וסירוס, שאסור לסרס שום מין, מיהו בסירס זכר לוקה, ובסירס נקיבה פטור אבל אסור [אה\"ע ה' סי\"א], ושייר נמי טעונה, דפריקה בחנם, וטעינה בשכר [כח\"מ רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן חיה ועוף כיוצא בהן</b><br> וה\"ה דגים, וכש\"ס כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה</b><br> ר\"ל ברגיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכונס צאן לדיר</b><br> הא הו\"ל למתני לעיל גבי מילי דשור, רק איידי דתנא נפל לבור והבאיש מימיו, תנא בתרה כל מילי דבור, והשתא הדר למילי דשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניה כראוי</b><br> בדלח שיכולה לעמוד ברוח מצוייה, דשן ורגל שהן מועדין מיד די להן בשמירה פחותה כזו, כמו קרן מועדת [ח\"מ שצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה פטור</b><br> כשלא ידע שיצאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרצה</b><br> הבהמה, או שנפל הכותל מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילה</b><br> אפילו ידע שנפל הכותל, אינו חייב לבקשה בלילה, אבל ביום מסתמא שמע, דכותל שנפל קלא אית ליה וחייב, משא\"כ בדלת ברישא לית ליה קלא שנפתחה, ולהכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפרצוה לסטים</b><br> בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה פטור</b><br> ונקט לסטין לאשמעינן דבכה\"ג רק הוא פטור אבל לסטין חייבין. וי\"א דגם לסטין פטורים דמדלא הוציאוה הו\"ל רק גרמא [שם]. והיינו דקמ\"ל לסטין, דגם הם פטורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציאוה לסטים</b><br> אפילו לא הוציאוה ממש רק הכישוה במקל או משכוה, כדי לקנותה, אף דב' אלו אין קונין שלא בפני בעלים רק כשצוו כן (כח\"מ קצ\"ז ג'), אפ\"ה גזלן מיד קני לה בזה, וחייב בנזקיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בחמה</b><br> דמצטערת בהשמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאה והזיקה חייב</b><br> אפילו חתרה ויצאה, מדהו\"ל תחלתה בפשיעה, דמחמת החמה תפרץ הדלת הפחותה, וסופה באונס, שמחמת הצער חתרה [שצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו</b><br> אף שמסרה הרועה לרועה אחר שתחתיו, אפ\"ה רועה ראשון פטור, וה\"ה בכל שומר שמסר לאשתו, לבניו או לבני ביתו גדולים, הוא פטור והן חייבים. אבל במסר לשומר אחר, חייב הראשון אם לא הביא השני ראיה שלא פשע [רצ\"א כ\"א, ושצ\"ו ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלה לגינה</b><br> מרשות בעליה או מר\"ה שהיו גבוהים מהגינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונהנית</b><br> ע\"י אכילתה שם, או ע\"י שנפלה על ירקות רכים לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמת מה שנהנית</b><br> ודוקא בהוחלקה, אבל בדחפוה חברותיה, משלמת מה שהזיקה דפשע דהו\"ל להעבירן א' א' שם שלא ידחפו זא\"ז [ואילה\"ק א\"כ לאשמעינן בסיפא רביתא, דאפילו בדחיפה משלם הזיקה, נ\"ל משום דלא פסיקא ליה, דבדחיפה יש חילוק, בא\"א לו להעבירן א' וא' פטור (כב\"מ צ\"ו א'). וי\"א דגם דחיפה הו\"ל כאונס (שצ\"ד)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין בית סאה</b><br> הוא נ' על נ' אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באותה שדה כמה היתה יפה</b><br> קודם שאכלה הערוגה שבבית סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה היא יפה</b><br> אחר שאכלה הערוגה. דבשומא כה\"ג לא משלם כל שווייה של הערוגה דהקונה בית סאה אינו מדקדק בהפסד ערוגה א' רק מעט, [כך כתב רש\"י. ולרבעתוס' שהקשו כמה קו' לרש\"י כתבו דה\"פ שמין בית סאה שאכלה בצירוף אותה שדה כולה, ולא פירשה משנתנו אגב כמה משערינן. אמנם מה שחזרו והקשו גם על זה, דוכי אפשר לבהמה שתאכל כ\"כ ביום א'. ותירצו דבית סאה דהכא אינו נ' על נ' אמה רק סאה פירות, לפע\"ד בית סאה לא משמע כן. אלא י\"ל קושיתם, דעכ\"פ אפשר שתשחית בית סאה ממש ברגליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים</b><br> שנתבשלו כל צרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלמת פירות גמורים</b><br> ככל שיווי הערוגה שאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם סאתים סאתים</b><br> דס\"ל דוקא בלא נגמרו הפירות ישמוה באגב, וקיי\"ל כותיה בפירות גמורים, דכיון דגמורים הן מה לי תלושין מה לי מחוברין, למה ישמוה באגב, ובאינן גמורים ישערו קלח אגב ס' קלחין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הגדיש חייב</b><br> ודוקא בהוחלקה בהן, [וכלעיל פ\"ה סי' י\"ב] רק קמ\"ל הכא דאפילו בשדה שאין גדר סביבו צריך נטילת רשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב</b><br> ודוקא ביש שם עוד גדושין ששומר ממונה עליהן, להכי כשא\"ל השומר עול, הו\"ל כא\"ל עול ואנטר, אבל בשאר אדם, פטור. עד שיאמר לו בפירוש עול ואנטר [שצ\"ג]. וקמ\"ל הכא דבכה\"ג אפילו רבי מודה [עי' פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור בדיני אדם</b><br> דאינן בדין שליחות, ודוקא במסר להן גחלת ולבוה, אבל במסר להן שלהבת, חייב (תי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח ביד פקח הפקח חייב</b><br> דאין שליח לדבר עבירה שיתחייב שולחו כשהשליח בר חיובא. וי\"א דאפילו לא ידע השליח שעושה עבירה, פטור המשלח (קפ\"ב ושמ\"ח ח'). מיהו בהניח שומר לשמור האש, השומר חייב (תי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>המביא את העצים חייב</b><br> ואילה\"ק מ\"ש לענין שבת דאמרינן דכולן חייבים (כביצה ל\"ד א'). י\"ל התם אינו חייב משום ההבערה רק משום הבישול שנעשה ממילא אחר כך, רק שהאדם הכין הבישול, והרי כולן הכינו שיתבשל להכי כולן חייבים. אבל הכא אינו חייב משום הכנה, מדהו\"ל רק גרמא. ורק אשו משום חצו חייב. והרי אור בלי עצים לא היה מתלהב למרחוק ואין כאן משום חצו (ועי' ש\"ס כאן ד\"ס א' ודו\"ק):"
+            ],
+            [
+                "<b>בא אחר וליבה</b><br> נפח והעלה השלהבת ששרפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליבתה הרוח כולן פטורין</b><br> ודוקא רוח שאינו מצוי. אבל ברוח מצוייה תמיד, האחרון חייב [שם] ונ\"ל דהיינו רישא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עפר</b><br> שקלקלה נירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה</b><br> משמע שהופסד גוף הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות</b><br> למעלה מעצי הדליקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או דרך הרבים</b><br> רחב ט\"ז אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נהר</b><br> בשיש בו מים סגי ברחב ח' אמות, וי\"א דאפילו אין בו מים, מדמצוי שם מים, יש בו רטיבות המעכב האש לעבור וסגי בח' אמות, וביש בו מים בכל שהוא סגי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק בתוך שלו</b><br> לעיל נמי מיירי דוקא בהדליק בתוך שלו. דבהדליק בשל חבירו. אפילו עברה גדר גבוה כמה, חייב, רק נקט הכא בתוך שלו. דרצה להודיענו טעם הדבר. דהכא דאין הפסק, טעם הפטור הוא מדהדליק בשלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור</b><br> הוא רע\"ד על רע\"ד אמה בקירוב. ויהיה לפ\"ז לכל צד קל\"ז אמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר ששה עשר אמות</b><br> לכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך רשות הרבים</b><br> קמ\"ל דמתני' דלעיל דאמר ט\"ז אמה, ר\"א היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה</b><br> דכשהלהב גדול עוברת אפילו אלף אמה, והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק את הגדיש</b><br> שהדליק בשלו ועברה לשל חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או של שעורים</b><br> דטמון פטור באש, דכתיב או הקמה, דוקא כקמה שהוא בגלוי, ואפילו מוריגין וכלי הבקר שדרך להטמין בקמה פטור, ומשלם רק כאילו היה מקומן אותו דבר שהיו טמונים בו. ולר\"י חייב בטמון באש, אפילו בארנקי שאין דרך להטמינו בגדיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה גדי כפות לו</b><br> בגדיש, שאנו יכול לברוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבד</b><br> וגם עבד וכו' וה\"ה שאר אדם ושאר דברים רק נקט הנהו, מדמצויין בגורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לו</b><br> שיכול לברוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשרף עמו חייב</b><br> בתשלומי הגדי שלא יכול לברוח, והו\"ל כשרפו בידים, ואי\"ל דנפטר מתשלומי הגדי משום קלב\"ס מהעבד, ליתא, דהרי פטור ממיתה עבור העבד, מדהיה יכול לברוח [והא דנקט הך הכא גבי טמון באש, קמ\"ל אף דלרבנן פטור טמון באש דבעינן דומיא דקמה, סד\"א כיון דאין דרך גדי להיות כפות בגורן, כל מידי דלא אורחא לאו דומיא דקמה הוא, קמ\"ל דאפ\"ה מחייבי רבנן מדעכ\"פ רגיל להיות שם שלא כפות [תוס' ב\"ק כ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד כפות לו</b><br> אפילו היה הגדי נמי כפות, או שהיה הגדי סמוך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדי סמוך לו</b><br> אפילו היה העבד נמי סמוך לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשרף עמו פטור</b><br> מתשלומין, דבעבד כפות חייב מיתה, ופטור מה\"ט מתשלומי גדי משום קלב\"ם, ובגדי סמוך פטור מדהיה יכול לברוח, אף שאין בו דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה</b><br> פלטין [ולהכי נקט פלטין, מדדרך להיות שם ארנקי, לומר דבהך ארנקי מודו רבנן לר\"י דחייב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן דרך בני אדם להניח בבתים</b><br> דלרבנן תרתי בעי, שהדליק בשל חבירו, ורגיל להניח שם הטמון, אז חייב על הטמון באש, ולהכי גם בגורן שהדליקו, אם היא של חבירו משלם מה שרגיל להטמין שם, ככלי בקר ומוריגים. ולר\"י בין במדליק בשלו או בשל חבירו, חייב אפילו על האינו רגיל להטמין שם, כארנקי, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גץ</b><br> נצוץ אש. ולערוך ר\"ל פרור קטן ממתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב</b><br> דהו\"ל כזורק חץ, ואדם מועד לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הגמל חייב</b><br> מדהרבה במשאה. וי\"א דדוקא בהדליק כל הבירה בבת אחת, דאל\"כ משלם רק על מקום שהדליק נזק שלם, ועל השאר ח\"נ, וכלעיל [פ\"ב מ\"ג, ועח\"מ תי\"ח י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור</b><br> דברשות קעביד, דמצוה להניחו בר\"ה, ולמטה מי' טפחים, ולא היה יכול להגביהו למעלה מגמל ורוכבו, ועדיף טפי מרשות קעביד דלעיל [פ\"ג מ\"ב וג'], דהתם אפ\"ה חייב. דשאני הכא דאיכא מצוה. ולרבנן הכא אפ\"ה חייב, דהיה לו לשמור הנר. ואילה\"ק מלעיל [פ\"ג מ\"ו]. דהתם במרוצתו א\"א שישמור א\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> לאחר שפירש התנא דיני ד' אבות נזיקין, שחייב עליהן אף שלא התכוון להזיקו' נקט השתא דיני גנב שהתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח ע\"י זה, והדר נקט החובל [פ\"ח] שהתכוון להזיק גם כן להנאת עצמו, והדר נקט הגוזל [פ\"ט] שמתכוון להפסיד ממון חבירו כדי להרוויח עי\"ז, ודמי לחובל שידע הניזק מי הוא המזיקו, ולא נקט גנב וגזלן בהדי הדדי, מדבעי למנקט היותר חמור תחלה תחלה, דגנב משלם ד' וה' וחובל חייב בה' דברים, אבל גזלן אינו משלם רק הקרן, והדר נקט הגוזל ומאכיל [פ\"י] דכולהו רק אביזר' דגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'</b><br> ולא ילפינן שור שור משבת [כפ\"ה מ\"ז]. היינו משום דכפל בו קרא, דכתי' כי יגנוב איש שור או שה וגו' ישלם תחת השור וגו' תחת השה, והרי סגי למכתב כי יגנוב איש שור וטבחו, ה' בקר ישלם תחתיו, וד' צאן תחת השה. ש\"מ שור ושה דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים</b><br> ר\"ל שיש ב' עדים שגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> קמ\"ל דלא הוה עדות טביחה חצי דבר, מדצריכי עדי טביחה לעדות גניבה. דעכ\"פ עדות גניבה א\"צ לעדות טביחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב ומבר בשבת</b><br> אבל בטבח, בסקילה הוא, ואינו משלם בעד הטביחה. דקלב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח ביום הכפורים</b><br> שהוא בכרת, וכגון דלא אתרו ביה, דאז דינו כחייבי מלקות שוגגין דחייבי' בתשלומין, אבל חייבי מיתה, אפילו שוגגין פטורים מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך</b><br> אע\"ג שאח\"כ וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מת אביו</b><br> בכה\"ג פשיטא דחייב, מדנתחייב כבר קודם שמת אביו וקודם שהקדיש, רק משום סיפא דטבח אח\"כ, נקט נמי רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח לרפואה</b><br> וכ\"ש מכר לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חולין בעזרה</b><br> אע\"ג דמדשחט ביה פורתא נאסר בהנאה, וכדגמר השחיטה לאו דמריה קטבח, אפ\"ה משכח\"ל ששחט חצי סימנין בחוץ, וגמר רובן בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר בשני אלו</b><br> בטריפה ובחולין בעזרה דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה, לא שמה שחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל</b><br> מיירי בהוזם תחילה עדי טביחה, דבהוזמו תחלה עדי גניבה, כבר בטלה עדות טביחה, דדלמא בעלים מכרוהו לו, או התכוון להזיקו וכי מתזמי אח\"כ אמאי ישלמו הרי לא חייבוהו כלום, דאע\"ג דכשיבואו עדים אח\"כ שאותה בהמה שיראוה השתא טבוחה ראו הם שגנבה, עכ\"פ כיון שכשהעידו המוזמין על הטביחה, עדיין לא היה עדות על הגניבה, הרי לא חייבוהו הם כלל על הטביחה, ולפ\"ז אם היו ב' כתות עדים, והעידו כת א' תחלה על הטביחה, ואח\"כ העידו כת ב' שזה הנטבח ראו כגנבו, פטורים כת ראשונה שהוזמו מג' וד', וגם כת שנייה כשהוזמו אינן משלמין רק כפל, דהרי לא העידו שטבחו הוא בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטל העדות שניה</b><br> וישלם הוא כפל והן פטורים, עד שיוזמו שניהם יחדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה</b><br> והוא והן פטורים, אפילו אח\"כ הוזמו גם האחרונים, אמרינן כלעיל סי' י\"ב. וכ\"ש כשהוזמו ב' הראשוני' תחלה דפטורים האחרונים רק דבכה\"ג הראשונים חייבים כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> מלתא דפשיטא היא, רק קמ\"ל עצמו דומיא דע\"א, מה ע\"א כשיבוא עוד עד אח\"כ מצטרף בהדיה וחייב, עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו חייב, דמודה בקנס ואח\"כ באו עדים חייב. והני מילי, בהודה שטבח אחר שהעידו שגנב, שלא חייב עצמו בהודאתו כלום דאז הוה ממש דומיא דעד א' דג\"כ אינו מחייבו כלל, אבל בהודה שגנב, אף שאח\"כ באו עדים שגנב, פטור מכפל, מדהתחייב א\"ע בהודאתו בקרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב וטבח בשבת</b><br> דחייב מיתה וקלב\"ם אפי' בשוגג פטור מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ומת אביו</b><br> והוא יורש, ואף שיש ג\"כ שאר יורשין, עכ\"פ לא הוה טביחה כולה באיסור, וה\"ה א' משותפין שגנב וטבח וכמשנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב והקדיש</b><br> אחר יאוש, דאז חל ההקדש ע\"י יאוש ושנוי רשות, ולאו דמרי' קטבח. ואי\"ל להוה ההקדש גופא כמכירה, וכמתנה שדינה בכל דוכתא כמכירה, דחייב עליהו. י\"ל הקדש שאני דעדיין שם מקדישו עליו אחר שהקדישו, משא\"כ במכירה ומתנה, ואפשר דגם במתנה פטור וכלקמן סי' ל\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> ר\"ש לאו אגנב והקדיש פליג, רק אהא דאמרינן בעלמא גנב הקדש מבעליה פטור מכפל ומד' וה', ועלה קאמ' ר\"ש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים שחייב באחריותם</b><br> בדקאמר הרי זה עלי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> דמדחייבים בעלים באחריותן, שלהן גנב וטבח. ודוקא בשחטן הגנב עצמו תמימין בפנים לשם בעלים, רק שנשפך הדם שעי\"ז לא חזר קרן לבעליו, דעכ\"פ בשעת שחיטה ראוייה היתה, דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, או שהוקדש בעל מום, ושחטו הגנב בחוץ, דאז אף שלא נפדה כפדוי דמי, אבל בשחטה תמימה בחוץ, או ששחטה בפנים ונפסלה בשחיטה, הו\"ל שחיטה שאינה ראויי' כלעיל סי' י\"א [וכ\"כ נקדה הקדשו למומו ושחטה בחוץ, אף לר\"ש צריך העמדה והערכה, ומדנשחטה אינה יכולה לעמוד [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייב באחריותם</b><br> דאמר הרי זו קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרו</b><br> הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מאחד ממאה שבו</b><br> מדבר הניתר עמה בשחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיתה לו בו שותפות</b><br> קודם שגנבו, דלא הוה טביחה כולה באיסור. ואף דכבר שמעינן לה מלעיל סי' י\"ז. י\"ל התם יש לו שותפות בכל הבהמה. וקמ\"ל הכא אף דשותפתו רק באבר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט ונתנבלה בידו</b><br> אף שלא מדעת והוא נתכוון לשחוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוחר</b><br> קרעה מנחירים עד הלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעקר</b><br> עקר הסימנים, וכל אלו אפילו שחיטה שאינה ראוייה לא הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבח ומכר חוץ מרשותם</b><br> אפילו בר\"ה דמשיכה לא קני שם [כח\"מ קצ\"ח ט']. הכא להתחייב באונסיה קני [נ\"י]. ולתוס' מיירי רק במשכה לסימטא, דשם קני משיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> כשלא הגביהו קודם טביחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מכפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגביהו</b><br> והרי הגבהה קונה בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוציאו מרשות הבעלים ומת</b><br> אע\"ג שמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבכורות בנו</b><br> בעד ה' סלעים שחייב לכהן בבכורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנושא שכר ולשוכר</b><br> ובכולן אינו חייב משום מוכר, ואפילו בנתנו הגנב במתנה, אע\"ג דמתנה כמכר [כמגילה כ\"ו ב'] ה\"מ לענין הפקעת קדושה, אבל הכא רק על מכירה חייבה תורה ולא על מתנה, וכ\"כ בנדר על מכירה מותר במתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה</b><br> הכהן או הבע\"ח או השומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> הגנב או אותן הנ\"ל שנתנן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> השליח של הגנב חייב לשלם לבעלים. ולי\"א [לעיל פ\"ו סי' כ\"ד] דבר דעת שלא ידע שחוטא מתחייב שולחו, קאי חייב ופטור הכא אגנב ולרמב\"ם הכא מיירי אף בידע שליח שהוא גנוב, וקאי חייב ופטור הכא על השליח, דלא מחשבו גונב אחר גנב, מדהוציאוהו הן מבית בעלים. מיהו לראב\"ד לא מיירי הכא מגנב כלל, רק מיירי בנתנה הבעלים לכהן ולבע\"ח ושומר, ואף דבכה\"ג לא שייך חייב ופטור לגבי כהן ובע\"ח, נקט חייב אגב שומר, ובכהן ובבע\"ח ר\"ל הפסיד ולא הפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל</b><br> מפני יישוב א\"י, ואפילו לגדלה בביתו אסור, מדמפסדת באכילתה הזרעים, ותו שמא תצא ותפסיד שדות אחרים, והא דלא גזרו מה\"ט נמי בגסה. היינו טעמא מדצריכה הרבה למלאכה, גם אינן מרובין כל כך כצאן, ואפשר להשגיח עליהן יפה. מיהו ביערות מותר לגדל גם דקה. והאידנא שאין א\"י בידינו, בכל מקום שרי [ת\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מגדלין בסוריא</b><br> היא [זיריען] שכבש דוד, ולא חיישינן כל כך ליישובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים</b><br> דמצויין שם בכל העיר בשר קדשים קלים, והתרנגולים מנקרין באשפה, ושמא יחטטו משם בשר כעדשה משרץ, ויטמאו בה הקדשים וקודם רבי נשנית משנה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כהנים בארץ ישראל</b><br> לא יגדילו תרנגולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני הטהרות</b><br> מדאוכלי' תרומה צריכים לשמור כליהן בטהרה [ונ\"ל דלהכי קאמר מפני הטהרות ולא מפני התרומה דקמ\"ל אפילו אין תרומה השתא בביתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין חזירים בכל מקום</b><br> גזרו כך, דכשצרו הורקנס וארסתובלס זע\"ז, היו רגילין אותן שבחוץ להעלות לאותן שבפנים בכל יום בהמות לתמידין, מדכלו הבהמות בעיר, פעם א' העלו להן חזיר, כדי לעשותן לשחוק ולקלוס, ולבשה חרדה עי\"ז לכל יראי ה' שבארץ ישראל, על שביזו כל כך עבודת ביהמ\"ק, ולהכי גזרו כך [ולמהרש\"א סוטה דמ\"ט, כל זה משל הוא, דמלכות רומי נמשלת לחזיר, ור\"ל שע\"י ב' אחיו הללו נתגלגל הדבר ששלחו רומיים יד בחומת ירושלים, ובטלה העבודה עי\"ז מביהמ\"ק בעוונינו, ונאבדה א\"י ממנו. ונ\"ל ראיה לדבריו דרומי נמשל לחזיר [כפסחים קי\"ח ב']. אלא דקשה עלי לומר כן דמדנמשלו לחזיר יגזרו שלא לגדל חזירים. ולכן יותר נראה שהיו דברים כפשוטן]. ואף דבל\"ז אסור מדאו' לסחור בדבר אסור [כי\"ד קי\"ז]. זהו ברוצה למכרן לאכילה, אבל בשמכרו למשוח עורות בשומנו או להדלקה, או למלאכה, שרי [כש\"ך שם סק\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגדל אדם את הכלב</b><br> רע שנושך בני אדם [ח\"מ ת\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין נישבים</b><br> פח לצוד יוני הפקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ליונים אלא אם כן היה דחוק מן הישוב</b><br> יוני בני יישוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשים ריס</b><br> כל ריס הוא רס\"ו אמה, נמצא שהכל ז' אלפים תתק\"פ אמה, שהוא ד' מילין בקירוב, דמיל ב' אלפים אמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים</b><br> ואם אין בהחבלה רק א' או ב', ישלם רק אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנזק</b><br> מה שנפחת הניזק בדמיו ע\"י החבלה, דהא דכתיב עין תחת עין, אין ר\"ל עין ממש, דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ומדלא כתיב לאשר הוא רשע למות, דכולל כל הכאות [וגם כל חייבי מיתות]. ש\"מ למעוטי בדכוותה אתא, דהיינו לרוצח לא תקח כופר, אבל לחובל תקח כופר והא דכתיב עין בעין, דמי עין הוא, והא דכתיב כאשר יתן מום כן יעשה בו, היינו בדין שמים, דכך ראוי לו כשלא יפייס להנחבל [רמב\"ם פ\"ג מחובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבת</b><br> מה שנשבת ממלאכתו בחליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק</b><br> כעבד כנעני שנמכר בפעם אחת לעולם [אבל לא ישומו כאילו הנחבל ימכור א\"ע. דחדא שהוא ישראל שאינו נמכר רק לשש שנים, ואין לומר ישמוהו תמיד כאילו תמיד ימכר א\"ע לשש שש שנים, יעלה להון רב, ותו דלפעמים מפני חשיבותו, לא ימכר א\"ע בעד כל הון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמין כמה היה יפה</b><br> קודם שנחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כואו</b><br> ר\"ל אפילו רק כואו שלא פצע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומדין כמה אדם כיוצא בזה</b><br> דלפי עינוגו צערו רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצה ליטול להיות מצטער כך</b><br> אין ר\"ל דישומו כמה רוצה ליטול להצטער, דיש שלא ירצה בעד כל הון, אלא ר\"ל כמה רוצה שיטלו ממנו שלא להצטער כך, אם נתחייב למלכות בצער זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו בו צמחים</b><br> אבעבועות, אפילו נולדו אח\"כ מחמת ההכאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ואפילו עלו במקום המכה לא מצי למימר לולא שהיו שם ההכאה לא עלו, דעכ\"פ ע\"י ד\"א עלו. מיהו זה דוקא רק כשעבר אדברי הרופא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו</b><br> שבהן יוכל לעשות מלאכה גדולה, וכשיבריא עכ\"פ חזי לשמור קשואין, וע\"י חליו השתא אי אפשר גם לזה. מיהו בהוא נוקב מרגליות, ושבר רגלו, דכשיבריא יחזור למלאכתו ישלם השבת שבחליו כפי הפסדו שע\"י חליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשת</b><br> י\"א שאינו רק במקום רואין. והמבייש בדברים, פטור, אבל אין לו חלעה\"ב עד שיפייסו [ח\"מ ת\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי המבייש</b><br> דהנבזה המבייש בושתו מרובה [ולר\"ן ורש\"י בינוני שבייש בושתו מרובה, ורק בבעילה, מבוזה שבעל בושתו מרובה, כפ\"ג דכתובות מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתבייש</b><br> דנכבד שנתבייש בושתו מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבייש את הערום</b><br> ר\"ל ערום קצת, שהערימו יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבייש את הסומא</b><br> שלא ראה הבושת אבל הרגישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמבייש את הישן</b><br> והרגיש אחר שהקיץ, אף שבשעה שביישו לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל אין דמי בשתם מרובה כל כך כאילו איננו ערום או סומא או ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין</b><br> ואפילו רק נתכוון להזיק ולא לבייש חייב בבושת. מיהו בזה\"ז שאין לנו ב\"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [כח\"מ א'. ושפ\"ט, וססת\"י. וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'], ולפיכך נזקי אדם באדם שאינו מצוי, אין שמין ומגבין לו, רק אי תפס לא מפקינן מניה, אבל ינדו למזיק עד שיפייס לניזק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מדמי ולדות</b><br> [עי' לעיל פ\"ג מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה</b><br> דרק בחבלן חייב מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחובל בחבירו ביום הכפורים</b><br> אפילו במזיד, שחייב מלקות שפוטר מתשלומין, אפ\"ה בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משלמין לאחר זמן</b><br> דמתחלה בני תשלומין היו, רק שאין להן לשלם משא\"כ ברישא בחשו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> מיהו ביש לאשה נכסי מלוג, תמכרם בטובת הנאה, שכשימות בעל בחייה יטלם הקונה, יתשלם לזה [ח\"מ תכ\"ד]. ואי\"ל בל\"ז הרי תוכל למכור הכתובה בטובת הנאה. י\"ל דכתובה ודאי שט\"ח הוא, והרי קיי\"ל המוכר שט\"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל, וכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי ב\"ד בכדי ל\"ל. משא\"כ זכות שלה בנ\"מ, לא מחשב כשט\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחובל בחברו בשבת</b><br> אף ששגג בהאיסור, חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין, דאף שמקלקל, והמקלקל בשבת פטור מסקילה, עכ\"פ מתקן הוא ליצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לחבירו</b><br> שהכהו באגרופו נגד אזנו, וי\"א דר\"ל שתקע לו ממש באזנו [ועי' רש\"י קדושין י\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>סטרו</b><br> שהכה בפס ידו על לחיו, בושתו מרובה טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ידו</b><br> שהכהו באחורי ידו על לחיו, שבשתו יותר מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרם</b><br> משך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רקק והגיע בו רוקו</b><br> וברקק בבגדו פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל הכל לפי כבודו</b><br> ר\"ל כל אלו השומות שנזכרו במשנה, הן רק למכובד מאד, וזה בשביל צער ובושת, ושאר הג' ישלם לפי מה שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב</b><br> דלכולן שמין בשוה כלעיל, וקיי\"ל כת\"ק [ת\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו זמן</b><br> דלבושת שאינה של חבלה, וכ\"כ לצער של כואו בשפוד, יהבינן זמן, מדבשניהן לא חסרו ממונא, משא\"כ לבושת וצער של חבלה, ולשאר ג' דברים דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן [ת\"כ סכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמרה</b><br> המתין לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומדת על פתח חצרה ושכר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן</b><br> שמן בכאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלתה את ראשה והיתה מטפחת</b><br> ר\"ל אספה השמן בטפח שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחת ידה על ראשה</b><br> לסוך ראשה בשמן, דכך דרכם לבריאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז</b><br> שזלזלה בעצמה כל כך, שבעד הרווחת איסור גלתה ראשה בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי</b><br> דעבר משום בל תשחית [כך נ\"ל דלמאי דמסיק הש\"ס דמצער עצמו נקרא חוטא, א\"כ אין חילוק בין גוף למלבוש לענין בל תשחית דאי משום וכפר עליו, לא ס\"ד שיהיה חייב ומאי קמל\"ן דפטור, וכקושי' תוס' ד\"ה החובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מעונש ב\"ד דכל שאין קוצץ אילן אין בל תשחית רק מד\"ס [רמב\"ם פ\"ו ממלכים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחרים שחבלו בו חייבין</b><br> וכ\"ש בושת דרשאי לכתחילה לבייש א\"ע ודאי אחרים חייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> די\"ל לטובתי עשיתי והרי גם באילן אינו חייב רק בשקוצצו דרך השחתה להפסיד לאדם [ומתורץ קושית תוס' ד\"ה החובל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים</b><br> כשלא התרו בו למלקות, שאינו לוקה, משא\"כ בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם אפילו התרו בו למלקות משלם ואינו לוקה [ככתובות דל\"ב ב'] ונקט נמי נטיעה דלא נימא רק חובל חייב מדצערו בגופו, משא\"כ בושת ולהכי נקט דאפילו נטיעות דפחות מבושת אפ\"ה אחר חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמחל לו</b><br> הבושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועתה השב אשת וגומר</b><br> ויתפלל בעדך, וכי ס\"ד שיתפלל בעדו, אם לא יבקש אבימלך ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר</b><br> ואי\"ל דלמא אברהם מלתא יתירתא עביד [כיומא כ\"ח ב']. א\"כ הו\"ל נמי לאשמעינן דמחל לו [כמ\"ד ויעתר לו ה' ותהר רבקה]. אע\"כ דמחילה מחוייב היה, רק קרא קמ\"ל דלא די שמחל לו, אלא שהתפלל ג\"כ בעדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דצערה דגופא לא מחיל אינש:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור חייב</b><br> מטעם הנ\"ל, דלשחוק בעלמא אמר כן. וי\"א דבכה\"ג פטור, רק דמתני' מיירי בשואלו החובל, ע\"מ לפטור. והוא השיבו הן, אמרינן דהתכוון לבתמיה [תכ\"א. ואילה\"ק ללישנא קמא רישא ל\"ל דהוא כ\"ש מסיפא. נ\"ל דקמ\"ל רישא דאף שלא אמר ע\"מ לפטור, ל\"א דאידך סבר ודאי לצורך קאמר, שהעלה בשרו נימא [בראנד בל\"א], ולהכי א\"צ לומר ע\"מ לפטור, דהרי לטובתו נתכוון, קמ\"ל. מיהו בשאר צער שאינו בחסרון אבר נמי לא מחל אינש, כמוכח מכד וטלית דנקט בסיפא, והא דנקט חסרון אברים. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בהנהו רגיל לומר כן בשחוק, ואינו חושש שמא חבירו יבין כן לאמת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור</b><br> אפילו א\"ל בדרך שאלה ע\"מ לפטור. והשיבו לאו, אפילו הכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ודוקא בדאתא לידי בתורת שמירה, ולהכי בלא אמר ע\"מ לפטור, חייב. אבל בלא אתא לידי' בתורת שמירה, אפילו לא א\"ל ע\"מ לפטור, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> השליח. אפילו א\"ל ע\"מ שאני משלם, אין שליח לעבירה [ש\"פ]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל</b><br> ה\"ה גנב [ח\"מ שנ\"ד]. ונ\"ל דנקט גזלן לרבותא דת\"ק דר\"ש [רכ\"מ ה\"ח] דס\"ל דרק גניבה מיאש אבל לא גזילה להכי נקט גזלן דאע\"ג דלא מיאש אפ\"ה קנה מיהו אנן קי\"ל [ח\"מ שס\"ח] בגזלן ישראל הוה יאוש ובגזלן עכו\"ם לא מיאש אבל גניבה לעולם מיאש:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> דהיינו דמי עצים וצמר ולא דמי הכלים. ודוקא בגזל עצים שאינן משופין ועשאן כלים או צמר שאינו טווי ועשאן בגדים, שהן שינוי שאינו חוזר לברייתו וקנינהו. אבל עצים משופין, או צמר טווי, ועשאן כלים או בגדים, שינוי החוזר לברייחו הוא כשינתק הנסרים או יסתר חוטי התפירה, ולא קנה [ח\"מ ש\"ס ו']. אבל שבח מיהו קנה, וצריך להחזיר להגזלן השבח. וי\"א דאף שינוי גרוע כזו עם יאוש קונה. [שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי רחל העומדת ליגזז</b><br> הפרה והרחל חוזרים בעינא, דבגופן אין שום שינוי, רק מה ששוין השתא פחות משויין בשעת גזילה, ישלם לבעלים, והולד והצמר קנה [כך נ\"ל פי' נ\"י]. ונ\"ל דקמ\"ל הך בבא, דאף מעשה קטנה כזאת שעשה בהשינוי שסעד הולד כשנולד, או שגזז הצמר, קנאן ולא הוה כגוזל דקל מחובר וקצצו דלא קנה [כב\"ק צ\"ו א']. דהתם לא נשתנה שמו, משא\"כ הכא. מיהו לרא\"ש גם פרה ורחל עצמן קנה בשינוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רחל ונטענה אצלו וגזזה</b><br> ה\"ה בלא ילדה ולא גזזה עדיין, השבח דגזלן הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> וקמ\"ל הך בבא דאף עיבור וטעינה, שהן שינוי דממילא, אפ\"ה קנה הולד והצמר. וי\"א דשינוי רק אחר יאוש קנה [שס\"ב ח'], א\"כ קמ\"ל אף דיאוש לחוד לא קנה [כשס\"א], אפ\"ה עם שינוי דממילא קנה. מיהו לרא\"ש הנ\"ל סי' ג'. טובא קמ\"ל דאף דהפרה היא השתא סריקא כמו שגזלה, אפ\"ה קנה גם הפרה גופה [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי גנב טלה או עגל ונעשו איל ושור וטבחן או מכרן, פטור מד' וה', דשלו טבח ומכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם כשעת הגזלה</b><br> קמ\"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי\"ל [שס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות והרקיבו</b><br> כולן, דהו\"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ\"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ\"ה א\"ל הרי שלך לפניך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין והחמיץ</b><br> דשינוי הניכר הוא ע\"י טעמו וריחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבע ונפסל</b><br> במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא\"ל לך והוציאם שם, והו\"ל כהיזק שאינו ניכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה ונעבדה בה עבירה</b><br> שנרבעה או נעבדה כע\"ז בע\"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ\"ל כוונת רש\"י. אמנם ל\"מ י\"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנפסלה מעל גבי המזבח</b><br> ע\"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל\"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב\"ק דצ\"ח ותוס' שם] וקמ\"ל כל הני אף שכולן ע\"י אדם אפ\"ה א\"ל הרי שלך לפניך:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיתה יוצאת ליסקל</b><br> וס\"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל\"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב\"ד. ואע\"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ\"י מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע\"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לאומנין לתקן וקילקלו</b><br> שנתן להם נסרים, לעשות כלי ועשאוה ושברוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין לשלם</b><br> דמי הכלי, דאין אומן קונה בשבח כלי, והאומן ש\"ש הוא [וי\"א דקיי\"ל אומן קונה בשבח כלי [ש\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לחרש שידה</b><br> [שעזע] שבעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה ומגדל</b><br> [שראנק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקן</b><br> לקבוע בהן מסמר וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב לשלם</b><br> תנא סיפא לגלויי דרישא מיירי בעשה האומן הכלי ושברה, ואפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהזיק</b><br> ר\"ל שהזיקן וקמ\"ל אף דכך מצוי צריך לזהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת המכה</b><br> מדהכה בכח יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה</b><br> נשרפה בה, ע\"י שהרתיחו יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו</b><br> האומן לבעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבעו כאור</b><br> מכוער, בפסולת הצבע, ואם הקלקול מדלא קלט יפה, פטור, דדלמא הצמר גרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם השבח יותר על היציאה</b><br> שהצמר היה יפה דינר, והצובע הוציא דינר, והשתא שוה ג' דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו</b><br> להאומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>את היציאה</b><br> דינר שהוציא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היציאה יתירה על השבח</b><br> שהצובע הוציא ג' דינרין והשבח רק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו את השבח</b><br> ב' דינרין, ולא שכר שלם, ואם שכרו פחות מהוצאתו, לא יתן לו רק שכר שקצב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי צמרו</b><br> דקנאה בשינוי כגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו את השבח</b><br> מטעם קנס והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו</b><br> שלא גזלו, ועתה רוצה לשוב. ומיירי שנשבע לו מעצמו, דב\"ד אין נשבעין עד שיודה בפרוטה ויכפור ב' מעה כסף [ח\"מ פ\"ח], ואף דהיסת נשבעין אפילו אפרוטה [פ\"ח ו'] הרי לא נתקנה עדיין בזמן המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוליכנו אחריו אפילו למדי</b><br> שרחוק מאד, וגם הכסף אין נחשב שם כלום [כישעיה י\"ג פי\"ז], אפ\"ה יחזיר לו לשם, אבל בלא נשבע, א\"צ לחזור אחריו, רק יודיעו שרוצה להחזירה לכשיבוא אליו [שס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לשלוחו</b><br> של נגזל, אא\"כ עשאו שליח בעדים, דאל\"כ הרי אחריות הדרך על הגזלן, וגם אינו מתכפר עד שיגיע ליד הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נותן לשליח בית דין</b><br> שעשאוהו ב\"ד שליח להוליכו לנגזל וזה מתקנת השבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת</b><br> הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר ליורשיו</b><br> קמ\"ל דאפילו ליורשים יחזיר למדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו</b><br> גזלן לנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחל לו</b><br> נגזל לגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו צריך לילך אחריו</b><br> אף דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא. קמ\"ל הכא דיוקא, דעכ\"פ לכשיבוא הנגזל ישיבנו לו, אף דבשאר פחות משוה פרוטה א\"צ להשיב [כח\"מ ש\"ס ב'], הכא שאני שהיה תחלה פרוטה [כח\"מ ש\"ס ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש</b><br> שבועה ב' שנתנו לו ואח\"כ הודה, ה\"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז משלם חומש על חומש</b><br> חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה</b><br> ר\"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בפקדון</b><br> בכפר ונשבע והודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפקדון או בתשומת יד</b><br> הלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בגזל או עשק את עמיתו</b><br> כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [ח\"מ שנ\"ט ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם קרן</b><br> דאין חומש ואשם רק בהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו</b><br> לעיל נקט שאכלו לרבותא, דאף שאינו בעולם אפ\"ה פטור מכפל מדלא טען שנגנב, והכא נקט גנבו לרבותא, אף שהוא בעין אצלו, אפ\"ה חייב כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל</b><br> אבל ד' וה' אין חיובו מפורש רק בגנב ממש ואפ\"ה חייב גם שומר בד' וה' מדהוקש לגנב [ב\"ק ק\"ו ב']. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, פטור גם מכפל, דמששלח בו יד כשלו היא [ב\"ק ק\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם</b><br> אבל כפל לא דמודה בקנס פטור, אבל חומש כפרה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו ונשבע לו</b><br> דבלא נשבע א\"צ הבן להחזיר כשמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת</b><br> והגזילה בעין, דבאינו בעין אין מצות השבה בהמגיע לחלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה משלם קרן וחומש לבניו</b><br> של גזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לאחיו</b><br> אם אין בנים לגזלן [ובח\"מ שס\"ז ה' כתוב בהיפך שנותן לאחיו של גזלן, ובאין אחים נותן לבניו]. מיהו אחר שנתן לאחיו הכל, חוזר ומחשב עמהן כמה מגיע לחלקו כי כל עיקר טעם נתינתו להם הוא רק כדי לקיים מצות והשיב את הגזילה, וי\"א שאינו נוטל כלום מהגזילה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו רוצה</b><br> נ\"ל דלדיעה ראשונה הנ\"ל ר\"ל שאינו רוצה לדקדק ולעשות מצוה מהמובחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לו</b><br> שהוא עני, וי\"א דר\"ל שאין לו אחים ובנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה</b><br> מאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעלי חוב באים ונפרעים</b><br> חובם מהגזילה, ואומר להם כשמשלם זה גזלתי מאבא. וי\"א דבאין אחים לגזלן ישיבם לשאר קרובי אביו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מת יירשנו</b><br> דאז אינה של אביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו</b><br> אבל עכ\"פ הנכסים שלו הן, רק שאינו רשאי ליהנות מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחזיר לבניו או לאחיו</b><br> נ\"ל דלהכי נקט יחזיר והרי לא נטל. מדחוזר חלילה לכל הקרוב קרוב קודם. מיהו לא יתן להן בידים, דאז יחזיקו לו טובה, וימעול בקונם [כ\"כ הר\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לו</b><br> עי\"ל סי' נ\"ח. וי\"א ה\"ה אינו רוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה ובעלי חוב באים ונפרעים</b><br> דהרי אפילו בחייו שרי בכה\"ג באין לו מה יאכל [כפ\"ד דנדרים מ\"ח], ואף דהתם לי\"א אסור לשלם רק חוב שאין המודר חייב לפרוע למלוה. התם המדיר חי ולהכי מדמחוייב לפרוע שוב להנודר, א\"כ מהניהו, אבל הכא כשיגבו מהנכסים, לא מחשב נהנה מהנכסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לאיש גואל</b><br> וזה אפשר רק בגר, דהרי כל ישראל יש לו קרוב במשפחתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן</b><br> ר\"ל הקרן והחומש שחייב להשיבם, קנאם ה', ויתנן לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבד איל הכפורים</b><br> היינו אשם גזילות שמביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הגוזל את הגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה את הכסף ואת האשם ומת</b><br> הגזלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכסף ינתן לבניו</b><br> של גזלן, דגם הגזלן כבר זכה בהן משמת הגר, רק שהיה חייב להשיבם כדי שיתכפר, ומדמת א\"צ תו כפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשם ירעה עד שיסתאב</b><br> שיפול בו מום, מדמת בעליו, דקיי\"ל כל שבחטאת מתה, באשם ירעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וימכר ויפלו דמיו לנדבה</b><br> לעולות קיץ המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכסף לאנשי משמר</b><br> שיחלקום לכהנים שבאותה שבוע במשמרתם בביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת</b><br> קודם שהביא הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין היורשים יכולין להוציא מידם</b><br> של כהנים, דהכסף כבר כפר מחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן הכסף ליהויריב</b><br> כך שם משמר הראשון של הכ\"ד משמרות שבביהמ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשם לידעיה</b><br> הוא משמר הב', שיקריבוהו הן בשבוע שבמשמרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם קיים האשם</b><br> בשעה שנתן הכסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחזיר ויביא אשם אחר</b><br> קמ\"ל דאין יהויריב יכול למחול, לומר הרינו כאילו קבלנו [כלעיל מ\"ו]. דנ\"ל דהתם כבר היא שלו ויכול למחול, אבל הכהנים שלא זכו בו עדיין, אין יכולין למחול דבר שאינו שלהן. ואף דבנדר מועיל הריני כאילו קבלתי אף דלא אתא לידיה [כנדרים ס\"ג ב'] הכא שאני דעשה יהויריב שלא כדין שקבל האשם קודם השבת הקרן [וכש\"ס הכא ועי' רמל\"מ פ\"ח מגזילה ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הקרן</b><br> לכהנים, וה\"ה לנגזל כשחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין החומש מעכב</b><br> מלהביא הקרבן, אבל עכ\"פ חייב ליתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל ומאכיל את בניו</b><br> בחייו, וה\"ה בהאכיל לאחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניח לפניהם</b><br> ר\"ל או שמת והניח לפניהן, ואכלוה אחר מיתתו. ונ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבשעת אכילה כבר נשתעבדו הם. עוד נ\"ל דלא נקט או הניחה לפניהן, דקמ\"ל נמי אפילו הניח לפניהן נכסים, מטלטלי דיתמי לא משתעבדי, לפ\"ז יפה אמר בסיפא, ואם היה וכו' ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורין מלשלם</b><br> כשאכלוה אחר יאוש, אבל קודם יאוש הו\"ל אינהו כהגזלנים. מיהו כשהגזילה קיימת חייבים להחזיר אף שנתייאש, ולא הוה יאוש ושינוי רשות דקני, דיורש לאו כלוקח דמי, ויאוש כדי לא קנה [שס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה דבר שיש בו אחריות</b><br> שירשו קרקעות ונמצא שכבר היו משועבדים הקרקעות מחיי אביהן, ולדידן ה\"ה מטלטלין דיתמי דמשתעבדי לבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורטין</b><br> להחליף סלע שלו בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מתיבת המוכסין</b><br> תיבה שהמוכס נותן בה פרוטות המכס, ודוקא מוכס שלוקח בלי קצבה, אבל מוכס שלוקח מכס קצוב מדינא דמלכותא, אינו גזלן, ואדרבה, המעביר מכס אפילו של מלך שאינו ישראל עובר על לא תגזול [שס\"ט ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מכיס של גבאין</b><br> גובה מס המלך בלי קצבה ונ\"ל דמוכס היינו המס שניתן למלך בעד סחורות שיבואו להמדינה, והוא מלה נגזרת ממלת תכוסו על השה, דהיינו לשון מנין וה\"נ המוכס מונה מספר יחידי הסחורות שיביא זה, כדי ליתן מכל א' מכס הראוי לו, אולם גבאי היינו גובה של כל גופי בנ\"א שבמדינה העשיר לפי עשרו [וה\"ה מגבאי צדקה מפני החשד [י\"ד רנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק</b><br> דכל שאינו נוטל מהתיבה המיוחדת למכס, מותר. ודוקא להחליף מעות, דהנאה קטנה היא, אבל ליקח ממוכס מתנה דהו\"ל הנאה גמורה, אסור בכל מקום [שס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן</b><br> מסתמא, והו\"ל יאוש ושינוי רשות, ודוקא בגזלן ישראל אמרינן מסתמא מיאש, דהב\"ד אין מוציאין רק בעדים, אבל בגזלן עכו\"ם, מסתמא לא מיאש, דבערכאות מוציאין גם באומדנא. מיהו בגניבה אפילו בעכו\"ם מסתמא מיאש, אבל נהגו להחזיר כל גניבה, ואין לשנות [ססי' שס\"ח]. ובנתחלפו כליו אצל אומן או כובס, אסור להשתמש בהן, רק בא\"ל האומן כשהביאו לו הילך טלית סתם, אז מותר, דמוכח שידע האומן ששלונאבד, ונותן לוטלית אחר שקנה, אבל בנתנה לו בשתיקה, הו\"ל כא\"ל הילך טליתך, ושמא טעה האומן [ח\"מ קל\"ו ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מן הגייס</b><br> חיל מלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מן הלסטים</b><br> אפילו לסטין עכו\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתיאשו הבעלים</b><br> שקודם שהציל שמע שאמר הנגזל וי לחסרון כיס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נחיל של דבורים</b><br> [בינענשווארם] [שנמשכים ננחל זא\"ז למקום שתעוף שם מלכת הדבורים], ויצאו מכוורת חבירו ובאו לרשותו, וקמ\"ל בדבורים. אף דלפעמים אין מושבן בכוורת שהוא כלי של חבירו, גם אינן בחצר חבירו, אלא שזכה חבירו במושב קבוצת דבורים שבהפקר, וקנה רק מדרבנן, אפ\"ה קודם יאוש לא קנה [ובזה תבין דברי הרמב\"ם שהביא רתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה</b><br> ר\"ל כשהבעלים רודפים אחריו שלא נתיאשו, והרי אפילו זכה בהן אחר במקום ההפקר כל קנינו מדרבנן, להכי המנוהו רבנן להנך בדרבנן. ובעכו\"ם מסיח לפי תומו לש\"ך [י\"ד ס\"ט] מהימן בדרבנן ולרפ\"ח [שם] א\"נ רק בעדות אשה במסל\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא יקוץ את סוכו</b><br> ענף אילן של חבירו שישבו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף קוצץ ונותן את הדמים</b><br> שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ והכי קיי\"ל, וי\"ח [טוח\"מ רע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר כליו וספריו</b><br> נקט כליו דומיא דספריו, שאין דרך למכרן, די\"א דאפילו אינו ס\"ת אסור למכרן [כי\"ד ע\"ר], ואי הוה נקט רק ספריו, הו\"א דבס\"ת מיירי שיש איסור למכרה, אבל כלים דרק אורחא שלא למכרן, הו\"א לא, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד אחר</b><br> שקנה לפני יאוש, ויש עדים שהיו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול</b><br> ודוקא בבעה\"ב שאינו מוכר כליו, או שרגיל למכור כליו, אבל אלו הכלים עשויין להשאיל ולהשכיר דאז א\"נ הלה שמכרו לו רק חיישינן שהשאילו או השכירו להמוכרו לזה. אבל בב' לטיבותא, שעשוי למכור כליו, ואינן עשויין להשאיל, א\"צ להחזירן לו. וי\"א דברגיל למכור לחוד א\"צ להחזיר לו, דמדטען גנבוה ממני, על כרחך שלא השאילם, ולהכי חיישינן שמא מכרן [שנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו לא כל הימנו</b><br> אינו יכול להוציא מהלוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש</b><br> והדבש חשוב טפי מיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא שכרו</b><br> שכר כלי ושכר פעולה. ולא דמי להך [דב\"מ פ\"ב מ\"ט] דנותן לו כל הפסדו. דהכא הבעלים כאן ולא התנה עמהן, מצי למימר הייתי מוצא אחר בשכירות זה [רס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב ליתן לו</b><br> וכשמתרצה כן, חייב לשפוך יינו [וי\"ח]. ובאין הבעלים כאן, מתנה בפני ב\"ד. מיהו באין להמציל הפסד, אפילו הבטיח לו א\"צ ליתן יותר משכרו, וה\"ה בשדכן שהבטיח לו יותר מהראוי. וי\"א דה\"ה בסרסור אין לו רק שכר הראוי. אבל בכבר נתן, אינו חייב להחזיר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו</b><br> נקט חבית לרבותא, אף ששפך בידים, אפ\"ה בלא התנה אין לו רק שכרו. ותנא נהר לרבותא דהתנה, אף דממילא נטבע, אפ\"ה בהתנה יטול דמי כולו. מיהו י\"א דדוקא ביכולים הבעלים להציל ע\"י הדחק. אבל בנשבר. באופן שהבעלים אינן יכולין להציל כלל, כל הקודם זכה, וכן בשריפה וכדומה [שם]. מיהו מדינא דמלכותא מחזיר, וכן נוהגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלוהו מסיקין</b><br> כמו מציקין ושניהן כנוי לשר הדוחק עבדיו, ובל\"א [טיראו]. אלא שמציק לשון מצוקה ודוחק. ומסיק, לשון העלאה הוא שמעלה דבר של עבדיו לרשותו, במקום שאין יד החלשים שולט שם [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכת מדינה היא</b><br> שנאנסו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר</b><br> מטעם קנסא ואף דכבר מדוקיא דרישא שמעי' לה. דאע\"ג דדרך התנא להכפיל כן [כתוס'], עכ\"פ הול\"ל ואם לאו חייב וכו'. י\"ל דקמ\"ל דאם אנסוהו להגזלן להראות כל שלו, והראה גם שדה זו, אף דמכת מדינה חייב לשלם, דהרי פשע, מדהראה זו שאינו שלו [שע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך</b><br> דקרקע בחזקת בעליה עומדת, ונ\"ל דקמ\"ל אף דאינה מכת מדינה לא מצי למימר פשעת שלא פקחת עיניך מיד בעלות הנהר לבנות לפניו דיק שלא ישטוף השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחזיר לו במדבר</b><br> אינו יכול לכופו שיקבל, אבל התובע יכול לכופו שישלם ביש לו לנתבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לצאת במדבר</b><br> לא מבעיי' בהתנה בפירוש, אלא גם גלוי דעת מהני, כשאמר לו הנתבע בשעה שהפקיד שגם הוא יוצא למדבר [שס\"ו וסי' ע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך</b><br> והתובע טוען ברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב לשלם</b><br> דהחיוב ודאי ופטור ספק. אבל במסופק גם התובע, אפילו לא תבעו אינו חייב רק בבא לצאת ידי שמים, אולם בטוען תובע ודאי פרעתני פטור אף מלצאת ידי שמים [ע\"ה ושס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מלשלם</b><br> דהחיוב ספק, ונשבע היסת שאינו יודע. מיהו בבא לצאת ידי שמים, חייב, מדטעין אידך ברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב טלה מן העדר והחזירו</b><br> בלי דעת בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותו</b><br> דכל זמן שלא החזירו כראוי חייב באחריותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, חייב באחריותו. וזהו דוקא בלא ידעו בעליה וכו', ר\"ל שנגנב והוחזר, ואפילו מנו הצאן אחר שהוחזר ומצאו המנין שלם, אפ\"ה חייב באחריותה, דכשגנבה הורגלה לצאת וצריכה שמירה יתירה, וכ\"כ במתה היתה צריכה שמירה יתירה שתנוח אחר שנתיגעה כשגנבה, ומדלא ידע בעליה שנגנבה, לא נזהרו בה וברחה ומתה, אבל בהודיעו שגנבה ושהחזירה לו, הרי ידע שיזהר בה, ואח\"כ מנה הצאן וכו', ר\"ל שמצא המנין שלם כמאמר הגנב, בנאבדה פטור הגנב. מיהו בגנב דבר שאינו בעל חי, דוקא בידע בעלים שנגנבה, צריך שוב לידע שהמנין שלם, אבל בלא ידע שנגנבה, אפילו לא ידע בחזרה פטור [שנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגדיים</b><br> דחזקה שגנבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועגלים בשרון</b><br> שעסקן בהן הוא, ולדעת בעליהן מוכרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום</b><br> ומכל אדם. רק דבאומרים להטמין, אסור דחזקתן שנגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכין</b><br> [וואלפלאקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכובס מוציא</b><br> כשמכבסין בגד צמר [בוואלקמיהלע]. מתדלדל ממנו מוכין [ונ\"ל דמה\"ט נקרא ג\"כ קצרא, מדמתקצר ונקמט הבגד בכביסה בהרחיים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> דמעט הוא, ומחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהסורק מוציא</b><br> כשסורקין הצמר, או כשסורקין הבגד צמר אצל [הטוכשעהרער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו של בעל הבית</b><br> דלא מחל, מדמרובה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכובס נוטל שלשה חוטין</b><br> שהן בהזאהלבאנד מצבע אחר בשפת הבגד. מותר ליטלן כשמכבס הבגד וישנם עדיין בהבגד. ונ\"ל דמיירי בבגד שאינו תפור רק שהוא כמו טלית להתעטף בו, דכך נוהגין כדי ליפות הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו</b><br> והוא כאורך המחט. ונ\"ל דבזמנינו שרבו הבעלי מלאכות וכל חוט קטן כזה ישליכוהו לא חשיבא ואין צריך להחזיר. ועיין סמ\"ע בח\"מ [פ\"ח סק\"ב בכיוצא בזה לענין פרוטה בקדושי אשה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטלית שהיא שלש על שלש</b><br> אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שהחרש מוציא במעצד</b><br> [האבעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכשיל</b><br> [אקסט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעל הבית</b><br> דשפאין גדולים הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה עושה אצל בעל הבית</b><br> כשכיר יום, אפילו הוא קבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הנסרות</b><br> [זעגעשפענע]: סליק מסכת בבא קמא"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1ee6365d5e37be585d79dc6b86e1ab3a4fe8979c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,2105 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שנים אוחזין בטלית</b><br> ה\"ה כל דבר, ולא אחזו בו בשיעור שיהיה נחשב בעיניהם שיטלו כל א' מה שבידם, מלבד חלוקתן בגוף הכלי. [אב\"י לפמ\"ש ע\"ר סי' ו' דדוקא בשניהן אוחזין בחוטין שבשפת הטלית וכ\"כ [בגמ' ד\"ז א'] לפ\"ז שפיר נקט טלית לאשמעינן הא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי</b><br> ר\"ל או שאומר כולה שלי בטענה אחרת, ולא מיירי במחולקים באריגה שאומר כל א' אני ארגתיה, דא\"כ פשיטא שיחלוקו בשבועה, מדודאי איכא רמאי. שידע א' מהן שלא ארגה, ואפשר ע\"י השבועה יפרוש, רק מיירי הכא במחולקים מי קנאה, דאפשר שאין בהן רמאי, ששניהן רצו לקנותה, וסבור כל אחד שאליו נתרצה המוכר, דומיא דמציאה שסבור כל א' שהוא הגביהה, ואפ\"ה ישבע. ומיירי דנקט זוזי מתרווייהו, מחד מדעתיה ומחד בע\"כ, ומסופק המוכר ממי לקח מדעתו, ומיירי נמי שאין מקחו בידו וכדקתני שנים אוחזין בטלית, דבמקחו בידו מסתמא ידע למי נתרצה כדי שלא יעבור במי שפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה ישבע</b><br> דשבועה זו בדתפסי תרוויי' תקנת חכמים היא, דאל\"כ לא יהא מנוחה לאדם בשוק, שיתפוס כל א' בטליתו ואומר שלו היא. והך דהכא דומיא לתוקף טלית שלובש חבירו מדמוחזקין שניהן בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לו בה פחות מחציה</b><br> אינו נשבע שכולה שלו, דהרי לא יטול כולו. וגם אינו נשבע שחציה שלו, דבהא מרעי ליה לטענתיה שאמר שכולו שלו, רק כך ישבע, שבועה שיש לי בה, ולדבריכם שאין אתם מאמינים לי על כולה, שבועה שאין לי בה פחות מחציה [וי\"א דסגי בשישבע שאין לי בה פחות מחציה, ולא חיישינן לרמאות, שבאמת אין לו בה כלל ונשבע שפיר שאין לו בה פחות מחציה מדבאמת אין לו בה כלום. ליתא. דהרי על דעת ב\"ד הוא נשבע. וק\"ל כח\"מ [פ\"ז ס\"כ], דאעפ\"כ צריך לפרוט בשבועתו כל צד רמאות. ואף שזה דעת החולקים עכ\"פ ק' מלקמן ז', דמוכח דצריך לפרוע בשבועתו כל הצורך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה</b><br> ואפילו לבן ננס [שבועות פ\"ז מ\"ה] דבגוונ' שא' מהן נשבע לשקר, לא ישביעו כלל. הכא שאני, דאפשר ששניהן נשבעין באמת, שמצאוה או קנאוה ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחלוקו</b><br> ואם יפסיד הטלית כשיחתכוהו לשנים, יחלוקו דמיו. ודוקא בששניהן אוחזין רק בחוטין שבשפת הטלית, והטלית תלוי באמצע, אבל באוחזין ממש בשיעור חשוב, כל א' נוטל בשבועה עד מקום שידו מגעת, וכשיש עוד מקצת טלית תלוי ביניהן, חולקין התלוי בשוה בשבועה [וי\"א דבמה שאוחזין ממש א\"צ שבועה רק ע\"י גלגול בשבועת השאר [ח\"מ קל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים</b><br> להכי נקט הך בבא, לאשמעינן דלא תימא ישבע רק על אותו רביע שנחלק עם חבירו, דא\"כ אפשר דמורה היתירא להתכוון בשבועתו על הרביע שבאותו חלק שהודה לו חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע</b><br> דהיינו חצי טענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שנים רוכבין על גבי בהמה</b><br> קמ\"ל הך בבא, לאשמעינן דרכוב קנה כמנהיג [ח\"מ רע\"א]. מיהו באדם בינוני, קונה רכוב רק בשדה, אבל אדם חשוב או מזולזל, קונה רכוב אפילו בעיר, מדדרכם לרכוב שם [קצ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהם מודים</b><br> בש\"ס קאמר דמהכא שמעינן דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. [ונ\"ל דר\"ל דמרישא לא מוכח מידי. דהרי כל א' אומר אני הגבהתיה כולה ונשבע, והאיך יוציא אחר מידם, אבל מסיפא דקתני כשהן מודים ששניהן הגביהוה יחד א\"צ שבועה. משמע ודאי נגד אחר שמכחישן, ואמר שהוא הגביה אותה והם חטפוה מידו, ואמאי. נימא אף לפי טענתם לא זכו בה כלל. אע\"כ דהמגביה מציאה לחבירו, קנה חבירו, וא\"צ שבועה נגד האחר שאינו תופס בה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שיש להן עדים</b><br> אי בעדים ממש מיירי, פשיטא. אלא נ\"ל דה\"ק או שמכחישים זא\"ז, אבל יש לכל א' עד שהוא הגביהו. אע\"ג דע\"א בהכחשה לאו כלום הוא [כקידושין דס\"ה ב'], אעפ\"כ פוטר משבועה. ואף לי\"א [חו\"מ פ\"ז ה'] דעד אחד אינו פוטר משבועה, נ\"ל דבשבועת התקנה לכ\"ע פוטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על גבי בהמה</b><br> אורחא דמלתא נקט, דאי היה מהלך היה נוטלה מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה</b><br> המהלך הגביהה בשתיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכה בה</b><br> ודוקא באמר תנה לי, שלא רצה לזכות בה עד שתבוא לידו, ולהכי אף שמתכוון שמגביהה להרוכב, יכול לחזור בו קודם שיתנה לו, אבל באמר זכה לי מדהגביה זה בשתיקה, נתכוון שיהיה להרוכב, ואינו יכול לחזור בו. מיהו באמר בשעת הגבהה או קודם לכן לעצמי אגביה, קנה [רס\"ט], וי\"א דה\"ה בידע סחורה בזול ואמר לחבירו קנה אותה לנו וקנה סתם קנו שניהן, וי\"א דבאין מעות לראשון לא קנה. דלא דמי למציאה שיכול לטלה בעצמו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה</b><br> ר\"ל קודם שהגבהתיה נתכוונתי לזכותה לעצמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> נ\"ל דמה\"ט לא קאמר אינו נאמן דקמ\"ל דאפילו נאמינהו שכך חשב, ולא הגביהה לצורך חבירו, עכ\"פ גם הוא עצמו לא קנאה, מדלא אמר תחלה בפירוש לעצמי אגביהה, והו\"ל כהפקר עד שנתנה להרוכב, וקנאה הרוכב במשיכה, והיינו דקמ\"ל הך כולה מתניתין [עי' גיטין פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שההזיק בה זכה בה</b><br> ודוקא בר\"ה או בשדה חבירו, אבל בצידי ר\"ה, או בסימטא [והוא זוית שבולעת בר\"ה], שד' אמות קונות שם, קנה. וי\"א מדנפל עליה לא קנה ליה ד' אמות בשום מקום [רס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אותן רצין אחר מציאה</b><br> דהיינו אחר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר גוזלות</b><br> נקט לשון רבים מדדרכן לפרוח ולילך הרבה ביחד ועוד משום שהן הרבה יש רבים הרצין לזכות בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא פרחו</b><br> שכל אלו כשלא יטלום אחרים, ישתמרו בשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכתה לו</b><br> וקיי\"ל דחצר המשתמרת קונה אפילו שלא מדעתו [ר\"ל אפילו אינו עומד בצדה]ואפילו לא אמר שתקנה לו דגם משום שליחות אתרבאי חצר ולהכי אפילו אינו עומד בצדה קני [ובא\"א שיקנה החצר כשליח. כגון חצר של קטנה דלא מצי משווי שליח, קונה לה משום יד, ולהכי אז צריכה שתהיה סמוכה אצל החצר, כיד, אבל קטן דלא רבייה קרא לידיה, לא קנה לי' חצר כלל]. מיהו בחצר שאינה משתמרה כשדה וגינה, צריך שיעמוד בצדה, ויאמר שתקנה לו, וי\"א דבעומד אצלה סגי. וכל זה בידע שהמציאה בחצירו, או שהוא דבר המצוי שם, אבל בנמצא שם מטמון, או שאר אבידה שאין לה בעלים, שלא ידע בעל החצר ממנה, גם אינו מצוי שיאבד אדם שם. הרי היא של מוצאה. וי\"א דהיכא דצריך בעל החצר לקנות במעות אותה הסחורה שבאה לחצירו קודם שיזכה בה, אפילו אמר שתקנה חצירו לו, כל הקודם לקנותה זכה [רס\"ח ג' ד' ה', ורמ\"ג כ\"ב וכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה צבי רץ בדרכו</b><br> שרץ אחריו ואינו מגיעו, וה\"ה שבור בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> ואפילו בדעת אחרת מקנה כמתנה וכדומה, לא קנה בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו הקטנים</b><br> בין קטן בין גדול, כל שאביו מפרנסו, וקטנה ונערה אף שאינו מפרנסה. מיהו המפרנס יתום או את אחר, מציאתו למוצאה [ע\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> וטעמא משום איבה שיכול לקדשה למנוול. וה\"ה בהרוויחו במלאכה או בסחורה, אבל מתנה סתם שקבלו, צריך ב' לטיבותא, שיהיה קטן ואביו מפרנסו, אז היא לאביו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו הגדולים</b><br> בין גדול או קטן כל שאין מתפרנס מאביו נקרא גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שלא נתן כתובתה</b><br> בגמ' מוקי לה בהשליך לה גט, ספק קרוב לו או לה, דבכה\"ג אין חייב ליתן כתובתה, ולהכי קאמר שפיר, אף על פי שלא נתן כתובתה, דלפיכך חייב לזונה, וסד\"א דמדזנה מציאתה שלו, קמ\"ל מדלא תקנוה לבעל רק משום איבה, והכא כבר יש איבה."
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן אחריות נכסים</b><br> שכתוב בהן ששעבד הלוה קרקעותיו למלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחזיר</b><br> למלוה אף שהלוה מודה, וגם ללוה לא יחזיר אולי צדקו דברי המלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבית דין נפרעין מהן</b><br> למלוה מהלקוחות שקנו מהלוה אחר שלוה. ואפילו מצאו קודם זמן הפרעון, עכ\"פ מדאבד השטר חיישינן שפרעו כבר, ולהכי לא נזהר בו ונאבד, והשתא עשו קנוניא המלוה והלוה, שיגבה בו מהלקוחות, ויחלקו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בית דין נפרעין מהן</b><br> מהלקוחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבית דין נפרעין מהן</b><br> מדקיי\"ל אחריות טעות סופר בהלואה ומכירה. וקיי\"ל כחכמים ולא יחזיר בשום גונא לזה או לזה ואפילו נותנים סימן זה או זה ועכ\"פ חיישינן לקנוניא. מיהו בכתוב בשטר שלא התחייב באחריות, או ביש ללוה קרקעות בני חורין כסך החוב, או שנמצא ביום שנכתב ומקויים בב\"ד, בכולן אם לוה מודה יחזיר. וי\"א דבנמצא ביום שנכתב ומקויים, אפילו אין לוה כאן יחזיר [ס\"ה ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייתיקי</b><br> בלשון יון נקרא כך מתנת שכיב מרע [וחז\"ל נתנו טעם למה בחרו במלה זאת, ע\"ש נוטריקון, דא תהא קאי. דדברי שכ\"מ כל שלא חזר בו, ככתובים ומסורים דמי. ועמ\"ש פסחים פ\"י סי' מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוברים</b><br> הוא כתב שנותן מלוה ללוה שפרע השטר חוב שבידו, ושובר כח השט\"ח. ונקט בקצת במתני' ל\"ר, מדמצויין טפי מאינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם</b><br> הא אמר תנו, נותנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא אגרות שום</b><br> ששמו ב\"ד, והורידו למלוה בפני הלוה בנכסי לוה לגבותן, דליכא למיחש לנמלך, דב\"ד לא ממלכי, ופרעון לא שייך בו, מדהגבו אותן. ואף למאי דקיי\"ל דשומת קרקע הדרא לעולם [כסי' ק\"ג ט']. הכא אי הדרה ללוה, צריך שיתן לו מלוה שטר מכירה מחדש, ואי לא עבוד הכי הפסיד הלוה לנפשיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות מזון</b><br> שקבל עליו לזון בני אשתו שמבעל אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיאונין</b><br> כתב שהוא לראיה ליתומה שמיאנה בנשואין שהשיאוה אמה או אחיה בקטנותה, שאז אין צריכה גט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושטרי בירורין</b><br> שביררו להן בעלי דין, זה אחד וזה אחד לדון בפניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשה בית דין</b><br> שהחליטו נכסי לוה למלוה, כשאין הלוה כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יחזיר</b><br> דבכל הנהו ליכא למיחש למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא</b><br> שט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחפיסה</b><br> נוד קטן של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בדלוסקמא</b><br> כיס גדול של עור, ויש סימן בהכלים ומה\"ט לא דמי להך דלעיל משנה ו'. וא\"ת אם הלוה נותן סימן הכלי, אם נחזיר לו נחיש לקנוניא שיעשה עם המלוה שיחזיר לו השטרות. י\"ל דוקא אנחנו לא נסבב הקנוניא, בשנמסר השטר למלוה ע\"פ דברי הלוה, אבל הכא שנותן סי' בהכלי הלוה, הרי בודאי בידו היה כשפרעו והרי הוא עתה בידו כבתחילה קודם שאבדו, ולא איתרע ע\"י נפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריך של שטרות</b><br> ר\"ל או שמצא ג' שטרות כרוכים כל א' לבד, זה בתוך זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אגודה של שטרות</b><br> ר\"ל שמצא כריכה, ובתוך הכריכה מונחים ג' שטרות זה על זה בלי כריכה, ובאלו הוה המניין סימן. ואם אינן כרוכים מבחוץ ואינן אגודים יחד, מתיאש, דחושב שלא נפלו ממנו ביחד. מיהו טפי הו\"ל למינקט הך בבא בפרקן דלקמן גבי ואלו חייב להכריז [שם מ\"ב]. רק נקט לה הכא, דקמ\"ל דאפילו גטי נשים ואינך דנקט לעיל דלא יחזיר, אפ\"ה ביש סימן יחזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה קשורין זה בזה</b><br> לא שכשהן ב' אין חייב להכריז, אלא מדקיי\"ל דאין כריכה סימן [ח\"מ סי' ס\"ה ס\"י] וא\"כ קמ\"ל דצריך להכריז שטרות מצאתי וזה יאמר ג' הן, הא כשיכריז אגודה שטרות מצאתי הרי הודיעו המניין דרק ג' רגילין לאגוד, מיהו ביש רק ב' אין כאן מנין סימן וצריך סימן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר</b><br> המוצאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללוה</b><br> אפילו אינו יודע סימן והמלוה יודע הסימן, אפ\"ה ודאי מלוה נפלו, דאל\"כ מי קבצם למקום א'. ודוקא במקויימין בב\"ד, דאל\"כ שמא מסופר הדיינין שניתנו לו לקיימן נפלו, ולהכי בכה\"ג יחזירם רק בסימן, אבל במקויים כבר, ליכא למיחש להכי, דלא משהי מלוה שטר מקויים ביד הסופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה</b><br> ודוקא שהן כתיבת יד ג' סופרים, אבל כתיבת יד סופר אחד, יחזירם רק בסימן, דאל\"כ שמא מסופר נאבדו [ס\"ה י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו</b><br> שמא הלוה הפקידו בידו, או המלוה, או שפרע במקצת והפקידוהו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> ולא יחזיר לשום א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עמהן</b><br> עם שטרותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמפונות</b><br> ר\"ל אם מצא בין שטרותיו שובר על אחד משטרותיו [ונ\"ל דביד הלוה נקרא שובר, מדשובר כח השטר, אבל ביד המלוה נקרא סמפון שהוא כקנוקנא חלולה שאינו חזק כל כך לשבר השטר. ונ\"ל דמה\"ט נקרא נמי מום סמפון, וכ\"כ קנוקנות שבריאה סמפונות, דהכל כנוי לדבר חלל וחסור, שנחסר כח השטר, או שנחסר שלימות העבד, או שנחסר בשר הריאה שבמקום הקנוקנות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשה מה שבסמפונות</b><br> והשטר פרוע, אף שנמצא השובר ביד המלוה ואין עליו עדים, אמרי' דהאמינו לוה והפקידו בידו. ודוקא שנמצא השטר בין שטרות קרועים, אף שהשטר לא נקרע אפילו הכי איתרע השטר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין</b><br>כללא דפרקן, בהשבת אבידה יש עשה דהשב תשיבם, ולא תעשה דלא תוכל להתעלם, אבל צריך שיהיה שם ח' דברים: (א) שמצאה במקום שאפשר שישראל אבדה לאפוקי במצאן במקום שרוב עכו\"ם מצויין שם, אפילו נתן ישראל סימן אינו חייב להחזיר רק לפנים משורת הדין, ולהכי בכה\"ג אם הבעל אבידה עשיר והמוצא עני, פטור [רנ\"ט ה']: (ב) שמצא באופן שאפשר' להסתפק שמא לא נתיאש, לאפוקי המציל מנהר ושלולית וליסטין, אפילו בעל האבידה עומד וצווח, הר\"ז שלו [שם ז']: (ג) שמצאה במקום שניכר שהיא אבידה, לאפוקי פרה רועה בדרך ביום במקום הפקר [משא\"כ בשדה אחר, חייב להוציאה משום אבידה בעל הקרקע, או כדי שלא יצטרך בעל הפרה לשלם הפסדה], או שמצאה ברפת שאינו משתמר והוא תוך תחום העיר [רס\"א]: (ד) שמצאה במקום שאין להסתפק שהונח שם מדעת. לאפוקי טלית או קרדום בצד הגדר או גוזלות מקושרים אחר הגדר וגפה, או בשאר מקום צנוע וכדומה [ר\"ס ס\"ט וכו']: (ה) שמצא דבר ששוה פרוטה בשעת אבידה וגם בשעת מציאה [רס\"ב]: (ו) שמצא דבר שיש סי' בגופה או במקום, לאפוקי במצא מעות או פירות מפוזרין, דליכא לא הא ולא הא [שם ו']. מיהו באפשר שיכירו אותו בטביעת עין, חייב להכריז, דאולי אבדה ת\"ח דנאמן בטב\"ע. וצ\"ע אם יש בזה דין ת\"ח בזה\"ז [שם סכ\"א וסמ\"ע שם]: (ז) שמצא דבר שאם היה שלו היה מתטפל להחזיר, לאפוקי איש נכבד שמצא דבר קל, אינו חייב להחזיר רק לפנים משורת הדין [רס\"ג]: (ח) שמצא דבר של ישראל אפילו הוא רשע ואוכל נבילות לתיאבון לאפוקי עובר עבירות להכעיס ואפיקורס, או מומר לע\"ז או לחלל שבת אפילו לתיאבון, [רס\"ו ב']. כל אלו ח' דברים הם תנאי השבת אבידה. מיהו יש כח בב\"ד לגזור להשיב אפילו ליכא כל הנהו, דהפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דפ\"ט ב'], וכ\"כ אם יש דינא דמלכותא להחזיר כל אבידה, אפילו ליכא כל הנהו גוונא חייב להחזיר [רנ\"ט ו']:",
+                "דאגב כובדן או חשיבתן כבר הרגיש שנאבדו, ומדמפוזרין אין בהן סי' בכלי או במקום ונתיאש ובכה\"ג אין מנין סי' מדמונחין מפוזרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כריכות</b><br> עמרים קטנים, דבגדולים ומצאן בדרך הנחה, הוה מקומן סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים</b><br> כל מקים הליכת רבים, ר\"ה מקרי, דעי\"ז מתוך קטנותם מתגלגלין ממקום למקום, ולהכי אפילו מצאן בדרך הנחה אין מקומן סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועגולי דבילה</b><br> תאנים יבשים דרוסים יחד בעיגול כככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככרות של נחתום</b><br> הרבה קונין ממנו, ואין הסי' מוכח של מי הוא, משא\"כ של בעה\"ב יש לכל א' סי':"
+            ],
+            [
+                "<b>מחרוזות של דגים</b><br> דגים חרוזים יחד בחוט, וכולן חורזין כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתיכות של בשר</b><br> כולן נחתכו במשקל אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגיזי צמר הבאות ממדינתן</b><br> ר\"ל בעוד שלא באו לבית האומן שעושה בהן סימן של מי הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואניצי פשתן</b><br> פשתן דדייק ונפיץ ועומד לטווייה [סוכה די\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשונות של ארגמן</b><br> צמר נבוע [פורפורראטה], ומסורק כעין לשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> דבכולן אין סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככר ובתוכו מעות</b><br> שאין דרך ליתנן לתוכן, ולת\"ק דלמא ממילא נפל לשם, ולר\"י זמנין דיתן על לבו לזכור שנפל לשם. וי\"א דהלכה כת\"ק [רס\"ב ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא</b><br> [קראם וואארע] בל' לאטינא, שאין בו סי', ומדניכר שהוא חדש, לא שבעתן העין עדיין שיכירה בטביעת העין [וחז\"ל נתנו טעם למה בחרו מלה זאת, מדהוא נוטריקון \"אין פה ראיה\"]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב להכריז</b><br> באין בה סי' והוא מצאה במקום שת\"ח מצויין, היה חייב להכריז, דת\"ח נאמן בטביעת עין, אבל באנפוריא פטור, מדאין בה גם טביעת עין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא פירוח בכלי</b><br> שסימן בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כלי כמות שהוא</b><br> ריקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבורי פירות</b><br> שמנין או מקום סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מטבעות זה על גב זה</b><br> דרך הנחה, ודוקא במונחות כמגדל, וה\"ה ביותר מג':"
+            ],
+            [
+                "<b>כריכות ברשות היחיד</b><br> שאין רוב אדם דורסין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא אחר הגפה</b><br> כותל של עץ או קנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אחר הגדר</b><br> חומת אבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>גוזלות מקושרין</b><br> אף שמקושרין, אין הקשר סימן, שהכל קושרין בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשבילין שבשדות</b><br>:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא יגע בהן</b><br> מדמשתמר שם קצת, חיישי' שהונח שם בכוונה. וקיי\"ל דבכה\"ג רק באין בו סי' לא יגע בו, ואם נטלו בידו אפילו לא הוליכו עדיין לביתו, לא יחזיר, מדאין המקום משתמר יפה, רק יהא מונח אצלו עד שיבא אליהו, ובמקום שמשתמר יפה., כגון טלית וקורדם בצד גדר, והוא ספק הנוח, בין יש סימן או אין בו סי' לא יגע בו, ובעבר ונטלו והוליכו לביתו, שאפשר שחזר המניח ובקש ולא מצא, אם יש בו סי' יכריז, ובאין סי' יהא מונח עד וכו', ובלא הוליכו לביתו, יחזור ויניחנו על מקומו. ובמקום שאין משתמר כלל, אפילו ודאי הונח, ואין בו סי' בהחפץ או בהמקום, ביש בו סי' נוטל ומכריז, ובאין בו סי', הוה שלו [ר\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכוסה לא יגע בו</b><br> אפילו יש בו סימן, מדמשתמר שם יפה. ונ\"ל דנקט אשפה, לאשמעי' דאפילו באשפה לא אמרי' רגלים לדבר שנאבדה שם. ודוקא באשפה שאינה רגיל לפנות, דאל\"כ אבידה מדעת היא ואינו זקוק לה, וי\"א דהוה הפקר ושרי לכל [רס\"א ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בגל</b><br> כותל שנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכותל ישן</b><br> שאינו זוכר מי בנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> ובהיה החור שנמצח שם המעות מקום משתמר, צריך שהעלה המעות חלודה דאז ניכר דמזמן רב הונח שם, וגם שהיה מונח בעומק, ובחסר חד מהנך לא יגע בו. ובאינו חור משתמר, אז אפילו לא העלה חלודה, אבידה מדעת היא [ר\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בכותל חדש</b><br> שידוע שאבותיו של הדר בו בנאוה, ולא יצא מרשותם מעולם, ולא אמרי' אפילו בל\"ז תקנה לו חצירו. ליתא, דהרי לא ידע מהמציאה [כפ\"א סי' כ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולחוץ שלו</b><br> של המוצאה, אפילו ביש סי', והוא שהעלו חלודה, דאז מסתמא נתיאש הטומנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולפנים של בעל הבית</b><br> אפילו באין סימן, ואפילו העלה חלודה, ודוקא שהבעל בית טוען ברי שהיא שלו, או שמא של אביו. ובממלאה המציאה כל רוחב הכותל, בספק ממון כזה לכ\"ע חולקין, כמו ב' שהגביהו מציאה. מיהו סכין או כיס שנמצא שם, רואין, דלאיזה צד שפונה הבית יד, משם מסתמא נטמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה משכירו לאחרים</b><br> לשלשה עכו\"ם כאחת [וי\"א בב' עכו\"ם וישראל אחד סגי], דאז הו\"ל כפונדק, ולא מהימן בעה\"ב שיטמין בפונדק. ואם הבעה\"ב דר שם עדיין, צריך שידורו גם העכו\"ם עדיין שם דאל\"כ אזלינן בתר בתרא [תוס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בחנות הרי אלו שלו</b><br> וי\"א אפילו יש בו סי'. ודוקא שמצא מהתיבה ולחוץ. אבל על התיבה גופה, י\"א של חנווני [ר\"ס ה'], ולפ\"ז יתישב דצריך למתני חנווני ושולחני, מדדיניהם משונים זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין התיבה</b><br> הוא הארגז המפסיק בין החנווני להקונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין הכסא</b><br> הוא הארגז המפסיק בין השולחני להבאים אליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו</b><br> ודוקא בלקחן מתגר או מב\"ב שקנאן מתגר, וה\"ה במצאן תגר גופי' שקנה מבע\"ה ומצאן אחר שכבר שהו בידו בכדי שיערבן בפירותיו, דאז אפילו יודע ממי קצאן, כבר נתיאש המוכר. אבל בע\"ב שלקח מבע\"ב שדש בעצמו או ע\"י בני ביתו ומצאן קודם ששהו כשיעור הנ\"ל, אפילו אין סימן יחזיר, דשלהן הוא [רס\"ב י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו צרורין נוטל ומכריז</b><br> מדיש סי' לא נתיאש. ולפע\"ד אפשר דאחנות וחנווני נמי קאי ודלא כי\"א הנ\"ל סי' ל\"ג [ועי' סמ\"ע ר\"ס סקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף השמלה היתה בכלל כל אלה</b><br> בכלל הכתוב, כל אבידת אחיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>למה יצאת</b><br> דכתיב וכן תעשה לשמלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה סימני'</b><br> דאז לא מיאש מסתמא, אבל בשמע דאמר וי לחסרון כיס, אפילו יש סי' הוה שלו. ודוקא באבידה, אבל בחוב שיש לו על א', אפילו אמר הכי לא מיאש [רס\"ב ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לה תובעים</b><br> מדאין שמלה נעשית מאליה, ובעליה תובעי' אותה, לאפוקי בהניחה בעליה במקום שאינו משתמר, שאין בעליה תובעין אותה, דאבידה מדעת היא [כנ\"ל כוונת רש\"י הכא, ומתורץ קו' תוס' [בב\"ק דס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שידעו בו שכניו</b><br> שכיני המקום שנמצאת שם האבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר הרגל האחרון</b><br> ר\"ל השלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שילך</b><br> השומע ההכרזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לביתו שלשה ויחזור שלשה</b><br> כשירגש שהוא אבדה. והא דאמרי' [תענית ד\"י] דשיעור הילוך מירושלים לקצה א\"י ט\"ו יום. עכ\"פ מדיש שהולך כן בג\"י הוא יפרסם ההכרזה בביתו ובאבידה הקילו [ש\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכריז יום אחד</b><br> ר\"ל כשיחזור ימצא עדיין להמוצא שמכריז יום א' יבוא זה ויתן סי' [ודברי הר\"ב תמוהין ועי' תוס' כ\"ב ב' ד\"ה או]. ובזה\"ז מכריזין בביה\"כ אחר התפלה [רס\"ז ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר את האבדה</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו הכריז סתם, \"מצאתי דבר\" וזה אומר דבר פלוני שלי מצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר סימניה לא יתן לו</b><br> עד שיביא עדים שהיא שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי</b><br> וקיי\"ל דבאין עדים שאינו רמאי צריך שיאמר סימן מובהק, דהיינו מדה או משקל או מנין, או נקב בצד פלוני וכדומה [רס\"ז ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דבר</b><br> שנמצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעושה ואוכל</b><br> שמשתכרת כהוצאת אכילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשה ויאכל</b><br> אף שכלו ימי ההכרזה הנ\"ל לא ימכרם עדיין, דניחא ליה לבעל האבידה בבהמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שאין עושה ואוכל</b><br> ר\"ל שאינה משתכרת כדי אכילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימכר</b><br> אף קודם שכלו ימי ההכרזה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו</b><br> ולא פי' מתני' בב' מיני' אלו עד כמה יקיימן, ובברייתא מפרש, דפרה וחמור ותרנגולת המטלת ביצים, יקיימן י\"ב חודש, ועגל וסייח הרועים, מקיימן ג' חדשים, ושל פיטום רק ל' יום, ואוזים ותרנגולים זכרים גדולים ל' יום, וקטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו, ג' ימים, ואחר זמנים הנ\"ל מוכרן בב\"ד. וי\"א דא\"צ ב\"ד, רק שמן ולוקחן לעצמו [רס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן</b><br> וקיי\"ל כר\"ט דישתמש במעות, וחייב באונסן אפילו קודם שנשתמש בהן. ונל\"פ דאפילו מצאן צרורים [עיין פ\"ג מי\"א] דהכא שאני דלא גלי דעתי' שצררן לפני המוצא, וגם במצאן מותרים לא דמי הכא למפקיד אצל בעל הבית התם שלא ישתמש בהן, דהתם שאני דלא על דעת שישתמש בהן הפקידן בידו משא\"כ הכא. מיהו במצא מעות לא ישתמש בהן, וכ\"כ בכל אבידה עצמה, ואפ\"ה באבדו י\"א דהוה כש\"ש וי\"א דדינו כש\"ח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום</b><br> שלא יתעפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו יודע לקרות גוללן</b><br> מתחלתן לסופן כל ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא ילמוד בהן בתחלה</b><br> דבר שלא למד עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יקרא אחר עמו</b><br> בב' עניינים, אבל בענין א' שרי. אבל בג' אפילו בכה\"ג אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום</b><br> אבל טפי מזה או בפחות מזה, לא דמתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו</b><br> אפילו הוא ג\"כ לצרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן</b><br> ר\"ל בתשמיש ששוחק מגוף הכלי, כגון באש וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי זהב וכלי זכוכית</b><br> שאינן מחלידין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא שק או קופה</b><br> [פאסס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבר שאין דרכו ליטול</b><br> שאם היה שלו היה בוש מליטלן. ולא חשש שיגנבו ביני ביני קודם שיקרא אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא יטול</b><br> א\"צ ליטלן להחזירן [רס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אבדה</b><br> שניכר שלא ידעו בעלים שהיא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא חמור או פרה רועין בדרך</b><br> ביום דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים</b><br> שמזקת ברגליה, וברועה בכרם יחזיר משום נזק הכרם ומשום הקנס שישלם בעל הפרה מדינא דמלכותא [רס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה</b><br> קמ\"ל דלא אמרינן מדברחה איזה פעמים פשע בעל אבידה דמדידע דנקטה נגרי ברייתא הו\"ל לשמרה יפה [כב\"ק קי\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השב תשיבם</b><br> מדכתיב השב, שהוא המקור, שכולל ההוה והעתיד, והיינו אפילו ק' פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע</b><br> דהרי כשישתכר סלע, היה צריך לטרוח הרבה במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא נותן לו שכרו כפועל בטל</b><br> שאומדין כמה רוצה ליטל פחות משכרו שהיה משתכר, כשלא יטריח במלאכה כבידה כמלאכתו, ויתעסק במלאכה קלה הימנה כהשבת אבידה. ואם שכר השבת האבידה היא יותר משכר מלאכתו, והחזיר, א\"צ ליתן רק שכר מלאכתו, וכל זה באין בעלים כאן, דבישנם כאן ולא התנה המשיב, הפסיד לנפשו המותר משכר ההשבה [רס\"ה] (ועיין לעיל בב\"ק פ\"י מ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין</b><br> שיטול כל מה שהפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם בית דין</b><br> והפסידו טפי משכר ההשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצאה ברפת</b><br> שאינה משתמרת ואינה מתאבדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב בה</b><br> וברפת חוץ לתחום י\"א דחייב, והכל לפי הענין [ר\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה בית הקברות</b><br> והוא כהן או כזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטמא לה</b><br> דאין עשה אע\"ג דאיכא לא תעשה בהדה, דוחה ללא תעשה ועשה, ובעבר, לוקין עלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר לו אביו היטמא</b><br> אף דהשתא הו\"ל ב' עשה, מורא אב והשבת אבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאמר לו אל תחזיר</b><br> והאבידה במקום שמחוייב להחזיר, וקמ\"ל אף דהו\"ל שב ואל תעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישמע לו</b><br> דאסור לשמוע בקול האבות כשיצוו לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרק וטען</b><br> הרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה, תוך רס\"ו אמה וד' טפחים ממנו, דאז חייב לעזרה [רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עזוב תעזוב</b><br> עי' סי' ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך</b><br> בעל הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זקן</b><br> ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>או הולה חייב</b><br> חייב הפוגעו לפרוק לבדו., וה\"ה באין בעליה שם. ובבהמת עכו\"ם והמשא של ישראל, ועכו\"ם מחמר אחריה, י\"א דפטור וי\"א דאפילו בהמה ומשא של עכו\"ם חייב לעזור, משום צער בע\"ח, דקיי\"ל דהוה דאורייתא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה מן התורה לפרוק</b><br> בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לטעון</b><br> אבל בשכר חייב [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משאוי שיכול לעמוד בו</b><br> מדהוי סגי למכתב תחת משא ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת</b><br> כששוויין שוה, דכיבוד רק משל אב [כי\"ד ר\"מ], [ונ\"ל דבאביו כאן ומצוה ולבקש אבידתו, של אביו קודמת, דהרי אפילו בזורק ארנקי שלו לים מחוייב לשתוק. ואף דיש לחלק, דהכא גרע מדמפסיד בעצמו. י\"ל דהכא עדיף מדמצווהו וחייב בכבודו לשמוע בקולו, וגם הכא עדיף דהאב מרוויח עי\"ז, ולא גרע הך עדיפותא, מעדיפות שוייא, שאז היה חייב להחזיר. ועכ\"פ פשוט דחייב האב לשלם לו אבידתו [כי\"ד ר\"מ ח']. ולתוס' הכא, דוקא בשגוף האב נהנה מההפסד. כגון שא\"ל שחוט לי בהמתך, חייב לשמוע בקולו, ולא בא\"ל הניח אבידתך ותן לי לאכול]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ודוקא ברבו מובהק, שרוב חכמתו ממנו. מיהו בשילם אביו או אחר שכר לימודו, הן קודמין לרבו [י\"ד רמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אביו חכם</b><br> שקול כרבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אביו קודמת</b><br> אף דרבו הביאו לעה\"ב אפ\"ה מדאביו חכם, ודאי גם הוא למדו בינקותו וסייע להביאו לעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה אביו חכם</b><br> אף שאינו שקול כרבו, מדאיכא צערה דגופא בהנך תרתי, אביו קודם [שם], ונ\"ל דנקט ג' בבי, דבאבידה איכא הפסד ממון, ובמשא מיירי, במשא שאינה כבדה, וליכא אלא אבידת הכבוד [כמגילה כ\"ח א'] ולהכי לא מחלק גבה בין שהיה חכם או לא, דבכל גוונא רבו קודם, ובפדיון דיש צער בגוף אין חילוק בין שאביו שקול כרבו או לא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד אצל חבירו</b><br>הקדמת פרק זה, ד' שומרים הן, שומר חנם, שומר שכר, שוכר, ושואל. וכך דינן, שומר חנם, אינו חייב לשלם כשנפסד רק בפשע או שלח בה יד, דהיינו שהשתמש בהפקדון, ושומר שכר ושוכר, חייבים גם בגניבה ואבידה, ושואל חייב גם בנאנסה, ורק במתה מחמת מלאכה פטור. וכל ד' שומרין כשפטורים מלשלם, חייבין לישבע שבועת השומרים דהיינו שישבע שנגנבה או נאנסה או שמתה מחמת מלאכה, ונשבע ע\"י גלגול שלא פשע ושלא שלח בה יד [ר\"ל שלא נהנה ממנה או ממלאכתה [רצ\"ד ש\"ך סק\"ד], דהא דאמרה תורה שבועת ה' תהיה וגו' אם לא שלח ידו, אין הכוונה שעיקר השבועה היא שלא שלח יד, רק ה\"ק קרא, אם לא שלח ידו אז שבועת ה' תהיה שנגנבה. ולפ\"ז ביש עדים שנגנבה, דאז פטור מעיקר השבועה, א\"צ לשבע נמי שלא פשע ושלא שלח יד. וי\"א דגם שלא פשע הוא עיקר השבועה, והגלגול הוא רק שלא שלח בה יד, דבלא גלגול אינו משביעו על זה להחזיקו כגזלן [שם ב'], מיהו אפילו כשמשלם השומר, צריך עכ\"פ לשבע שבועה דרבנן בנקיטת חפץ שאינה ברשותו., כשהוא דבר שאינו מצוי לקנות, דחיישי' שמא עיניו נתן בה [רצ\"ה].",
+                "בשומר חנם מיירי, מיהו ה\"ה בשומר שכר רק נקט ש\"ח לרבותא אע\"ג דרק להנאת חבירו באה לידו אפ\"ה כששלם זכה בגוף הפרה. א\"נ קמ\"ל אע\"ג דפשע, דהרי כל חיובו רק בפשע אפ\"ה קנה כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה או כלים</b><br> קמ\"ל בהמה אף דמרובה כפילה, דאפשר בד' וה', וקמ\"ל כלים, אף דלא טרח בשמירתן, אפ\"ה כשמשלם מקני לי' כל שבחא דלה דמעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגנבו או שאבדו</b><br> אפילו טוען שומר שפשע בגניבתה קני כפילא. ונקט אבידה, אע\"ג דלית בה כפילא, אפשר בה רווח כשתתיקר אחר שישלם."
+            ],
+            [
+                "<b>שילם</b><br> שיווי הפקדון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רצה לישבע</b><br> שבועת השומרין דהיינו שלא שלח בה יד, ושלא פשע, ושאינה ברשותו [וסי' ש'פ'ר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא</b><br> ר\"ל ופטור מלשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא הגנב</b><br> הרי משלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו</b><br> דאמרינן בשעה שמסרו להשומר מסתמ' הי' דעתו שכשתאבד אפילו בפשיעה וירצה לשלם כפי שוויי' בשעה שנאבדה, יקנה מעכשיו הפקדון וכל שבחו דמעלמא ככפל וד' וה' ויוקרא, כל שיבוא הרווח אחר התשלומין [ש\"ך רצ\"ה ז' וסק\"ט], אבל לא שבחא דמגופה, כגיזה וולדות. וסגי בשאמר בב\"ד הריני משלם [עי' רא\"ש אות ב'. והא דנקט שילם ממש. ה\"ט. מדבעי למתני ולא רצה לשבע, והיינו לא רצה לעמוד בשבועתו [כמ\"ש תוס'], ור\"ל דקמ\"ל דאפי' נשבע כבר, אפ\"ה כששוב משלם קנה הכפל, והרי בשנשבע כבר, דוקא כששילם ממש קנה הכפל, והא דנקט מתני' בש\"ח. היינו משום דמתני' סתמ' קתני נגנבה אפי' עדים, ועל כרחך בנגנבה בעדים מיירי, מדמשלם הגנב, ובנגנבה בעדים לא קנה השומר שכר הכפל בדיבורו, מדלא מצי פטיר נפשי' בכלום. והא דקאמר למי שהפקדון אצלו, ולא קאמר לשומר, קמ\"ל דאפילו הפקידו שומר שוב לשומר, אף שאינו רשאי. אם אמר השני הריני משלם קנה כפל. אמנם כשחייב מדינא לשלם, כש\"ש שטען נגנבה וש\"ח שטען שפשע, דוקא כשהתרצה מעצמו בב\"ד לשלם קנה הכפל, אבל בהכריחוהו ב\"ד לשלם, אפילו כבר גבו ממנו לא קנה הכפל. אולם שואל לא קנה בשום אופן בדיבורו, עד שישלם ממש, ובאטרחי' בב\"ד. גם בכה\"ג לא קנה הכפל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע ולא רצה לשלם</b><br> אבל בנשבע ושילם אח\"כ, קנה שבח דמעלמא, מיהו אז דוקא כשישלם ממש וכמ\"ש לעיל [תוס' ב\"מ דל\"ד א' ד\"ה אלא]."
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר</b><br> מיירי שהרשוהו להשאיל' בימי שכירתו, או שהשאיל אף שאינו רשאי [סמ\"ע ש\"ז סק\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה כדרכה</b><br> באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע השוכר</b><br> להמשכיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמתה כדרכה והשואל</b><br> שחייב באונסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים</b><br> והכי קיי\"ל [ש\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיני יודע איזה מכם</b><br> והן ג\"כ מסופקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפקיד לי מנה</b><br> אבל א' מכם הפקיד אצלי, והוא והן אינן יודעין מי, פטור, אפי' ברוצה לצאת ידי שמים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו</b><br> מן הדין נותן המנה וחולקין, ולא יהא מונח עד שיבוא אליהו, מדהן עצמן מסופקין לא יודו עי\"ז, אבל מיירי הכא בבא לצאת ידי שמים [ש' ושס\"ה] [ועי' פ\"י דב\"ק מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים</b><br> לרי\"ף ורמב\"ם מיירי שהפקידו כל הג' מאות בכרך א', דאל\"כ חייב לשלם לכל א' ר', מדפשע שלא כ' שם כל א' בכיס שלו. ולרש\"י מיירי אפי' בב' כרכים, רק שהפקידו זה בפני זה, מדלא קפדו הן עצמן אהדדי, גם הוא לא הקפיד למרמי אנפשיה של מי הן הר':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר יהא מונח</b><br> אצלו, וי\"א אצל הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיבא אליהו</b><br> או עד שיודו. ואי\"ל לרש\"י מדתבע כל א' ר' והוא הודה ק', והשאר אינו יודע, הו\"ל מחוייב לשבע ואינו יכול לשבע ומשלם [כפ\"ח מ\"ב]. י\"ל דהכא מדהודה כל הש' לשניהן, והכפירה וההודאה הוא רק בין המפקידין, אינו מחוייב שבועה כלל. מיהו בבא לצאת יד\"ש, י\"א דגם בכה\"ג חייב ליתן לכל א' ר':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> קתני ק' ור' לרבותא דר' יוסי, דאע\"ג דאין הפסד בחלוקה, אפ\"ה הכל יהא מונח, וקתני כלים לרבות' דרבנן דאף שכשימכרו או ישברו הכלי הגדול אפשר שיפסיד עי\"ז בעל הכלי הגדול, ושמא יתברר אח\"כ ששלו הייתה, אפ\"ה ל\"א יהא מונח."
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין</b><br> ע\"י רקבון או עכברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגע בהן</b><br> למכרן, דניחא ליה להמפקיד במעט שישאר משלי יותר ממרובה של אחר. ודוקא בנחסר כפי המורגל, אבל ביותר מזה יודיע להמפקיד, ובאינו בעיר, מוכרן בב\"ד וכן מוכח דאל\"כ מ\"ש הכא מהך דפ\"ב מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד פירות אצל חבירו</b><br> ועבר ועירבן הנפקד בפירותיו שאינן מדודין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יוציא לו חסרונות</b><br> כשמחזירן לו ינכה כמורגל לחסור בכל שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחטין ולאורז</b><br> קלוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעת חצאי קבין לכור</b><br> הכור הוא ל' סאין והסאה ו' קבין, לפ\"ז ינכה חלק המ':"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה קבין לכור</b><br> הוא חלק הכ':"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש סאין לכור</b><br> הוא חלק הי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי המדה</b><br> כן לכל כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי הזמן</b><br> כן לכל שנה, והיינו לפי חשבון מה שנשתייר אחר החסרון שמשנה הקודמת [כעשוריית' דבי רבי [כתובות ס\"ח א'], כך נ\"ל, ומתורץ קו' ל\"ש דבשהפקיד י' כורין כוסמין על י' שנים. לבסוף לא יתן לו כלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה</b><br> י' כורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות</b><br> ר\"ל שכשהחזירן היו מדה מרובה, דהיינו שקבלן בקיץ יבישות ומחזירן בחורף כשנתנפחו הגרעינין, מותירות במדה יותר ממה שנחסר מהעכברים, והכי קיי\"ל. מיהו ר' יהודה דקאמר דרק בשהפקיד י' כורין אינו מנכה חסרונות מפני שמותירות, ע\"כ דכר' יוחנן בן נורי ס\"ל דרק לכור א' מנכה, לפיכך קאמר שפיר דהמותר מי' כורין משלים החסרון של כור א'. ודו\"ק. ובהא לא קי\"ל כוותי', אלא דכך מנכה לכל כור, וקי\"ל נמי דכל כור יש בו מותר כהחסרון שבו."
+            ],
+            [
+                "<b>יוציא לו שתות ליין</b><br> בהפקיד יין, ועירבו ביינו שאינו מדוד, מנכה שתות שהקנקני' בולעין, בצירוף מעט מהשמרי' שנשאר בקנקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חומש</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה</b><br> דשמן מדהוא עב טפי מיין, סגי ליה בג' לוגין למאה, דאינו נבלע כ\"כ הרבה כביין דהיינו לוג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה</b><br> ר\"ל כשמכר לו שמן סתם, והלוקח נוטלו מעט מעט מהמוכר, וביני ביני מזדקק השמן אצל המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה</b><br> ומנכה לו מוכר ללוקח כן [עי' דכ\"ט ב', דהכל לפי המנהג]."
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה הבעלים מקום</b><br> לומר לשומר זוית זו השאילני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטלטלה ונשברה</b><br> באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתוך ידו נשברה לצרכו</b><br> שטלטלה לתשמישו, ונשתמש בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצרכה</b><br> לצורך החבית שלא יפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משהניחה נשברה</b><br> שאחר תשמישו הניחו במקום המשתמר, ונשברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין לצרכו בין לצרכה פטור</b><br> דמשהחזיר' אחר תשמישה, חזרה לרשות בעלי' כבתחילה, ואפילו לא הודיע לבעלי' שנשתמש בה והחזירה. ובבא זו ר' ישמעאל היא, דס\"ל כשמחזיר הגזלן א\"צ להודיע לבעלים [עי' ב\"ק פ\"י מ\"ח] ונקט לא יחדו לה בעלים מקום לרבותא, דאף שלא החזירה למקום המיוחד לה אפ\"ה פטור בנשברה אחר שהחזירה, ומכ\"ש בהחזירה למקום שיחד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור</b><br> הך בבא ר\"ע היא, דס\"ל דגזלן שלא הודיע לבעלים שהחזירה, עדיין חייב באונסיה, ונקט רבותא איפכא, אף דהחזירה למקום המיוחד לה, אפ\"ה בנשברה חייב באונסי'. וקיי\"ל כר\"ע [רצ\"ב ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>צררן</b><br> בסודר."
+            ],
+            [
+                "<b>והפשילן לאחוריו</b><br> אף דשמר כראוי, עכ\"פ כספים, בדרך אין להן שמירה רק בידו ממש, או קשורים על בטנו לפניו, ובביתו צריך לקברם וטפח עפר ע\"ג. וקיי\"ל דבמקום שאין גנבים מצויין, סגי כשישמרם כשלו [רצ\"א ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים</b><br> אבל גדולים, ישבע הנפקד שמסר להן, והן נשבעין ששמרו כראוי, שכל המפקיד על דעת בני ביתו מפקיד. מיהו בפשעו ואין להן לשלם, י\"א דהשומר חייב לשלם, וי\"א דפטור. ודוקא במעות צריכים שניהן לשבע, אבל בדבר מסויים ככלי וכדומה, א\"צ לשבע רק השני [רצ\"א כ\"ג וכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניהם שלא כראוי</b><br> ר\"ל או נעל בפני המעות שלא כראוי."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שמר כדרך השומרים</b><br> נ\"ל דר\"ל אם דרך השומרין לשמור כן ולבלי להטמין בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד מעות אצל שולחני</b><br> [וועכסלער] שצריך תמיד למעות, וה\"ה בהפקיד ספרים אצל ת\"ח, מותר ללמוד בהן באין לו כמותן, דהו\"ל כשולחני, אבל בחתומין או אצל ע\"ה אסור אפילו רק להעתיק ממנו אות א' [רצ\"ב כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם צרורין</b><br> בקשר משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישתמש בהן</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו אינו רוצה לפתוח הקשר ולהוציא המעות, רק להשתמש עם גוף הצרור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן</b><br> דרק שומר חנם הוה."
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין</b><br> בלי קשר משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן</b><br> בהשתמש בהן כבר, אז אפילו אחר שהחזירן חייב באונסין כשואל, ובלא השתמש עדיין בהן, חייב כש\"ש בגניבה ואבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן</b><br> ולמרדכי, אנן שאין פרנסתינו רק במו\"מ, כ\"ע דינן כשולחני [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח יד בפקדון</b><br> בשליחות יד שמחסרו, אז כשהגביהו לחסרו, מיד חייב באונסיה, ואפילו אחר שהחזירה, מדהו\"ל כגזלן, אבל שליחות יד שאינו מחסרה, אינו חייב באונסין עד שישתמש, ואחר שהחזירו דינו כשאר שומר, מדלא הו\"ל רק כשואל שלא מדעת [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר</b><br> דבשלח יד בבהמה מעוברת, ואח\"כ ילדה, או טעונה וגזזה אחר ששלח יד, ונאבדו שניהן, משלם כשעת הגזילה., ובנטענה או נתעברה אחר ששלח יד ונאבדו שניהן, משלמה כשהיא השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כשעת הוצאה</b><br> ר\"ל כשעה ששלח יד, שאז הוציאה מרשות בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כשעת התביעה</b><br> העמדה בדין בין שנתייקר או הוזל אז. וקיי\"ל כב\"ה מיהו ביוקרא וזולא כ\"ע מודו דהדין כב\"ש [רצ\"ב] ועי' רפ\"ט דב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>החושב לשלוח יד בפקדון</b><br> שאמר בפני עדים שישלח יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים חייב</b><br> דכתיב על כל דבר פשע, אפילו רק דיבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא שלח ידו במלאכת רעהו</b><br> ודבר פשע דרשו ב\"ה לרבות בשלח יד ע\"י דיבור לשליח, אף דידע השליח שעושה עבירה, יש שליח לעבירה הכא. וחייב שולחו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> חייב שולח יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטה את החבית</b><br> שלא הגביה כולה ונקט הטייה לרבותא, דאע\"ג שהטה לא מחשב הגבהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל הימנה רביעית ונשברה</b><br> אח\"כ אפילו באונס."
+            ],
+            [
+                "<b>אינו משלם אלא רביעית</b><br> אבל בהחמיצה ע\"י שנטל הרביעית, חייב, דגירא דיליה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגביהה</b><br> על דעת שיטול רביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל הימנה רביעית</b><br> לאו דוקא. אלא ר\"ל הגביה ע\"מ ליטל, אפילו לא נטל, אפ\"ה חייב בכולה ועי' לעיל ס\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזהב</b><br>הקדמת פרק זה, צריך להקדים ג' דברים. (א) דבר תורה במכירה רק מעות קונות, רק חכמים תקנו דכל שלא התנה בפירוש שיהיה מעות קונות, לא יהיו מטלטלין נקנין רק בהגבהה או משיכה, והטעם, דחששו חז\"ל שמא כשיתן הלוקח הדמים קודם שימשך החפץ, ישרף או יאנס המפץ ברשות המוכר, ולא ישתדל בהצלתו, משא\"כ כשתקנו שמעות אינן קונות, לא חששו שלא יטרח המוכר להציל המעות, דהרי חייב באחריותן אפילו הן בעין, דעדיף טפי ממעות פקדון מותרין [פ\"ג סי' צ\"ה], ותו דודאי יציל המעות, מדאין טורח בהצלתן. (ב) אמנם בליכא למיחש להכי, דהיינו בהיה הבית שבו המטלטלין, מושכר ללוקח, ואח\"כ קנה המטלטלים שבו, או בהיה החפץ הנמכר מונח בבית הלוקח שמושכר למוכר, אף שאין הלוקח דר שם, עכ\"פ כיון שהלוקח מצוי אצל המטלטלין, קנה במעות [קצ\"ח סמ\"ע ט' וש\"ך ה']. ומה\"ט כששכר מטלטלין, מדג\"כ ליכא למיחש להתעצלות המשכיר בהצלתן, י\"א דקנה בכסף [שם]. (ג) ומעתה צריך לבאר מהו מעות ומהו מטלטלין. מטבעות של כל מיני מתכות [או שאר דבר שתיקן המלכות שיהיה כמטבע [כטרעזארשיין] וכדומה], דין מעות יש להן נגד מטלטלין ממש, או נגד מטבעות כמותן, אבל במכר מטבע של מין זה במטבע של מין אחר, אז אותו מין שהוא חריף וקל יותר להוציאו, הוא הנקרא מעות, ושכנגדו נקרא פירות שקונה במשיכתן את המעות שכנגדו. ומפרש תנא בפרקן איזה מטבע חריף יותר ונקרא מעות, ואיזה שאינו חריף ונקרא פירות:",
+                "מטבע זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>קונה את הכסף</b><br> מטבע כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסף אינו קונה את הזהב</b><br> דכסף קל טפי להוציאו יותר משל זהב ושל נחושת, לפיכך כשמשך הזהב או הנחושת, נתחייב שכנגדו ליתן לו המטבע כסף כפי שפסק, אבל במשך המטבע כסף, ולא קיבל עדיין המטבע של זהב או נחושת. עדיין שניהן יכולין לחזור בהן [ר\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחושת</b><br> מטבע נחושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעות הרעות</b><br> שאין יוצאין באותה מדינה. וי\"א אפי' ביוצאין באותה מדינה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסימון</b><br> בלשון יון נקרא מטבע שאין עליה צורה אסעמיינאס, וחז\"ל כדרכן הכריחו המלה להתייהד ונתנו לה משקל עברות. כמו קמצן וותרן [ובזה מיושב קו' תוס' לרש\"י ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטבע אינו קונה את המטלטלין</b><br> קמ\"ל דמטלטלין קונין לאסימן ומעות הרעות, אבל הן אינן קונין למטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה</b><br> לאתויי בהחליף כיס מעות בכיס מעות. אבל מטבע זהב בשל נחושת, י\"א דנחושת פירא, וי\"א דדהבא פירא. ומטבע כסף שלנו שרובן מעורבין בנחושת, הוה טיבעא לגבי מעות שמכסף מזוקק [ר\"ג ה' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> זהב ונחושת שהוא פירא, קונה לכסף ולא להיפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו</b><br> כל א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה</b><br> בברייתא [דמ\"ח א']מסיים ומאנשי סדום וממצרים בים, והכי קיי\"ל [ר\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו</b><br> והב\"ד אומרים לפניו כן. וכן הקונה בכל דבר שנוהגין לקנות בו כדארויפגעלד, והאנדשלאג, ורושם בחבית ובסחורה, החוזר בו צריך לקבל מי שפרע. ובנהגו לקנות בהן קניין גמור, אינו יכול לחזור בו כלל [ר\"א. ואילה\"ק א\"כ מה מקשה בש\"ס [קידושין כ\"ה ב'] פיל במה קנה, נחזי במה נהגו בני המדינה לקנות. ודוחק לומר דבמקום שאין מנהג מיירי. ונ\"ל ע\"פ מ\"ש הש\"ך [י\"ד ק\"צ סק\"ג, ורש\"ד סק\"ב, ושמ\"ב סק\"מ, ושצ\"א סק\"ח] דבדבר שאינו מצוי לא אזלינן בתר מנהגא, ומכירת פיל אינו מצוי]: מיהו הקונה בדברים בלבד, א\"צ לקבל מי שפרע, אבל נקרא מחוסר אמנה, וי\"א דאפי' בתרי תרעי הוה מחוסר אמנה, אבל בקנה במעות אפילו בתרי תרעי צריך לקבל מי שפרע, ודוקא בחוזר מחמת יוקרא וזולא, אבל בחוזר לוקח מדנאנסו או נפסדו ביד המוכר. או שחושש שיטלהו גזלן וכדומה, בבירר כן א\"צ לקבל מי שפרע [ר\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה</b><br> ס\"ל דרק מוכר יכול לחזור בו קודם משיכת הפירות ולא לוקח, ולא קיי\"ל כן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונאה</b><br> דמוכר או לוקח שנתאנה במקח. אע\"ג שכבר נתן המעות ומשך הפירות אפ\"ה אם האונאה פחות משתות, היה מחילה. שתות קנה ומחזיר האונאה, יתר משתות, נתבטל המקח. ומפרש הכל התנא איך חשבינן השתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה כסף</b><br> ר\"ל ד' מעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרים וארבעה כסף לסלע</b><br> ר\"ל דסלע הוא כ\"ד מעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתות למקח</b><br> ר\"ל שתות ממה ששוה הדבר שקנה דאם המקח שוה כ\"ד מעה, ונתן בעדו כ\"ח מעה או כ' מעה, מחזיר המאנה האונאה. מיהו קיי\"ל דשתות מעות נמי תנינא, דאם נתן כ\"ד ושוה כ' או כ\"ח, נמי מחזיר כל האונאה [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי מותר להחזיר</b><br> לתבוע האונאה כשהיא שתות או לבטל המקח כשנתאנה יתר משתות. ונקט מותר, דבחוזר בכה\"ג אפילו מי שפרע ליכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שיראה לתגר או לקרובו</b><br> ובנאנס מלחקור תוך הזמן, נותנין לו זמן טפי. מיהו מוכר שאין מקחו בידו להראותו לקרובו, חוזר בו לעולם, רק בדבר שכל מינו שוה נותנין לו זמן רק עד כדי שישאל עליו בשוק, וה\"ה בבא לידו מקח כיוצא בו וידע שנתאנה ושתק, או במכר מחמת דוחקו למעות וידע שמכרו בזול, או שרוצה עתה לחזור מדנשתנה השער, בכל אלו אינו יכול לחזור בו [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמחו תגרי לוד</b><br> מדהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך אונאה לתגר</b><br> אע\"ג דבקי יכול לחזור בו, ולא אמרי' דמחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אונאה לתגר</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהוטל עליו</b><br> ר\"ל מי שנתאנה יותר משתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תן לי מה שאוניתני</b><br> וה\"ה בנתאנה מוכר יכול לומר תן לי החפץ, או תן לי כל מה שאוניתני, אבל המאנה אינו יכול לחזור בו, רק יכול לומר למתאנה, או חזור במקחך או ישאר במה שנמכר ולא שאחזיר לך רק מה שאיניתך [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה תהא הסלע</b><br> ה\"ה כל מטבע היוצא, לפי שיעורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חסרה ולא יהא בה אונאה</b><br> דאע\"ג דבכל דבר שיעור אונאתו הוא שתות, במטבע שעשוי להוצאה, אפילו בפחות מכן לא מחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר ארבע איסרין</b><br> לסלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>איסר לדינר</b><br> והוא א' מכ\"ד, דסלע ד' דנרין, ודינר ו' מעין, ומעה ב' פונדיון, ופונדיון ב' איסרין ואיסר ח' פרוטות [דובב ח' סי'] #א):"
+            ],
+            [
+                "<b>פונדיון לדינר</b><br> דהיינו א' מי\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני פונדיונות לדינר</b><br> הוא שתות, והכי קי\"ל, וי\"א דקיי\"ל כר\"י. מיהו מטבע שנמכר במשקל, בחסר מעט מהראוי חוזר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי מותר להחזיר</b><br> בחסר המטבע שיעור הנ\"ל. דלא דמי לחפץ [במ\"ג] דבמטבע לאו כל אדם בקי בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכרכים</b><br> עיר גדולה שיש בה שולחני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ער ערבי שבתות</b><br> שמוציאה לצרכי שבת, יוודע אם מתקבלת בשווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה</b><br> זה שנתן הסלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכירה</b><br> שהוא אותו הסלע שנתן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו</b><br> במדת חסידות כשירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו עליו אלא תרעומת</b><br> כשמכירה ואפ\"ה אינו רוצה לקבלו לחזרה, אין לו דין עליו, דהרי לא החזירו בזמן הראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנה למעשר שני</b><br> ר\"ל מותר לחלל מעשר שני בשיווי סלע, על סלע חסירה כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה</b><br> ר\"ל שמי שאינו לוקחו בשווייה, אינו רק קמצן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונאה ארבעה</b><br> [נ\"ל. דלפי מ\"ש הר\"ן ריש שבועת הדיינין. דמדנקט לשון נקיבה הטענה שתי כסף, ש\"מ דבמעה משתעי, א\"כ לפע\"ד צ\"ל נמי הכא, ארבע לשון נקיבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף</b><br> ר\"ל ד' מעה לדבר ששוה סלע, כלעיל סי' ט\"ו. וחזר תנא ושנאה, מדבעי למתני הטענה ב' כסף ואינך, תני נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההודאה שוה פרוטה</b><br> ר\"ל שאין מודה מקצת חייב שד\"א, עד שיכפור לכל הפחות שוויי ב' מעין, שהן כסף נקי במשקל ל\"ב שעורות, ויודה לכל הפחות פרוטה, שהוא כסף נקי במשקל חצי שעורה [ח\"מ פ\"ח]. [והא דלא נקט ברישא נמי שוה ד' כסף. ה\"ט דברישא ליכא למטעי לומר דד' כסף דוקא קאמר. דהרי במטבע פליגי לעיל במ\"ה, די\"א דא\"צ גבה שתות, ומה\"ט לא צריך למנקט נמי גבי טענה מלת שוה, דמדכסף דגבי אונאה בשוה מיירי, ה\"נ גבי טענה, אבל בהודאה דאיכא למטעי דדוקא קאמר, להכי מפרש מלת שוה. א\"נ אי הוה נקט אצל מלת כסף שוה ברישא סד\"א דהיינו דוקא קרקעות, דהרי מטלטלין כסף ממש מקרי [ועי' ב\"ק פ\"א מ\"ג סי' כ\"ח] משא\"כ בפרוטה שהיא שם מטבע דליכא למטעי גבה ניחא ליה טפי למנקט מלת שוה דהיינו שוה לטענתו וקמ\"ל שיהיה ההודאה ממין הטענה, ואגבה נקט נמי בכל הפרוטות מלת שוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו</b><br> ואח\"כ הודה [ועי' ב\"ק פ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל תרומה</b><br> תרומה גדולה או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרומת מעשר של דמאי</b><br> ר\"ל אפילו של דמאו דהיינו הלוקח תבואה מע\"ה, מפריש מדרבנן תרומת מעשר, ולא ת\"ג מדהכל זהירין בה [ועי' מ\"ש ריש דמאי], ומתני' ר\"מ היא דס\"ל חכמים חזקו דבריהם כשל תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבכורים</b><br> הנהו כולהו כחד חשיב להו, דכולהו אקרי תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסיף חומש</b><br> באכל א' מאלו בשוגג, מוסיף בתשלומיו חומש יותר על מה שאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפודה נטע רבעי</b><br> פירות אילן בשנה ד' מנטיעתו שאסור לאכלן בלי פדייה חוץ מירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני שלו</b><br> ששניהן צריך להעלותן לירושלים, וכשירצה פודן ומעלה המעות. והנך ב' נמי כחד חשיב להו, דמחד קרא נפקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפודה את הקדשו</b><br> ולא של אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש</b><br> בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההקדשות</b><br> הקדש גבוה, אבל של עניים או של ביהכ\"נ וכדומה הכל חולין הוא. וי\"א דבנתאנה באלו דמתני' יותר מחצי שוויין נתבטל המקח [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להן תשלומי כפל</b><br> כשגנבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> הקדישות שטבחן או מכרן הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם אינו נשבע</b><br> ה\"ה שאין בהם שום שד\"א, רק יקט ש\"ח, מדבו מפירש השבועה בתורה תחלה. מיהו ע\"י גלגול משביעו גם באלו שד\"א, וכ\"כ בכל גוונא משביעו בהן עכ\"פ שבועה דרבנן [ח\"מ צ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונושא שכר אינו משלם</b><br> ה\"ה כל שומר כשחייב לשלם, בהנך פטור. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. מיהו בפשיעה י\"א דחייב לשלם, מדהו\"ל כמזיק. ואע\"ג דתני בש\"ש דפטור מלשלם, עכ\"פ מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי [ח\"מ ס\"ו וש\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן</b><br> שאמר הרי עלי קרבן והפרישו והומם ומכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אונאה</b><br> וה\"ה כפל וד' וה', דמדחייב באחריותו, כדיליה דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו חייב באחריותן</b><br> שאמר כשהקדישה הרי זו והומם ומכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה</b><br> דיקרה היא מפנינים ואי אפשר שיתאנה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרגלית</b><br> מדרגיל לתת בעדן יותר משוויין כדי לזווגן להשוה להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לא אמרו אלא את אלו</b><br> עבדים וכו'. וכן הלכה [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך</b><br> ומכ\"ש שלא יאמר לגר זכור מעשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מערבין פירות בפירות</b><br> מעט רעים בהרבה יפים, כדי למכור הכל בחזקת יפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין צריך לומר חדשים בישנים</b><br> שהישנים עושין קמח טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמת</b><br> כל באמת הלכה פסוקה היא [עי' שבת פרק א' מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביין התירו לערב קשה ברך</b><br> שמתקיים יותר, וכ\"ש איפכא [ודלא כר\"ב]. ודוקא בין הגתות שרי לערב יין. דאז אינו פוגמו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא משביחו</b><br> מיהו כל שנרגש טעמו ללוקח, מותר לערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נותן לו את שמריו</b><br> במכר חבית יין לפי מדותיו, מותר לערבו בשמרי אותה חבית שמכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות</b><br> אחת אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>התגר נוטל</b><br> קונה תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת</b><br> [שפייכער] א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמש גתות ונותן לתוך פיטם</b><br> [טאננע] גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד</b><br> דהכל יודעים שקונה מהרבה אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יהא מתכוין לערב</b><br> שלא יקנה הרוב ממקום היפה כדי שיצא קול שקנה הכל משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> וכן הלכה [רכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יבור את הגריסין</b><br> דמדנראות יפות, מעלה בדמיהן יותר מדמי הפסילת שלקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שלא יבור מעל פי מגורה</b><br> למעלה ויניח הפסולת שלמטה, אף שמודיעו שבירר רק למעלה, אפ\"ה יחשוב שאין כל כך פסולת למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפרכסין</b><br> [אויפפוטצעו]:"
+            ],
+            [
+                "כגון להשחיר שערות לבנות של עבד זקן בהמכרו, או להשקות בהמה מי סובין שתראה עי\"ז שמינה, וכ\"כ לנפח הבשר כמו שנהגו הקצבים כדי שיראה הבשר שמן [ובל\"ז דבר מתועב ומסוכן הוא, כמ\"ש הרופאים שכשיש שום חלי בהקצב הנופח הבשר, מתדבק החולי ההוא ח\"ו באוכל הבשר], וכ\"כ אסור לצבוע כלים ישנים, כדי שיראו חדשים ויפין [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיזהו תרבית</b><br> רבית דאו' הוא רק דרך הלואה. ונקרא נשך, שנושך ממנו ונוטל יותר ממה שנתן לו, ורבית דרבנן, הוא שנתהווה ע\"י מכר ונקרא תרבית, שנתרבה ממילא, ולא מחמת שנתן לו המלוה פחות. והחילוק בין דיני רבית דאו' לדרבנן. רבית דאורייתא יוצא בדיינין, משא\"כ דרבנן רק בבא לצאת ידי שמים יחזיר, מיהו בתפס לוה, אין צריך להחזיר [י\"ד קס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבה בפירות</b><br> שנתרבה הרווחתו בקניית פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב</b><br> הוא כ\"ה דנרי כסף."
+            ],
+            [
+                "<b>הכור</b><br> הוא ל' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השער</b><br> כך נמכרין אז בשוק, ונתן המעות, וחיטין לא היו להמוכר, ואפ\"ה מותר לוקח ליטול אחר כך החיטין כשיתיקרו, מדכבר יצא שער הזול בשעת נתינת המעות. היה יכול ליקח באותן המעות בכל מקום שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו</b><br> ואף שכבר יצא שער היין אפ\"ה כשיתיקר אח\"כ היין, אסור מדרבנן ליטלו אפילו בשער של עכשיו, מדלא נתן לו מעות בעין, וגם יין אין לזה בשעת הפסיקה [קס\"ג וקע\"ה]. והוה מצי למנקט היה נושה בו מנה, ומכר לו בעדו יין ויין אין לו דאסור, רק לרבותא דהיתירא נקט ברישא מקח של חיטין, דאף שאין לו חיטין, עכ\"פ מדנתן מעות, ויצא השער שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישכור ממנו בפחות</b><br> אפילו בחצר ואדם כאינן עומדים להשכיר [קס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבין על השכר</b><br> מותר ליתן שכר יותר מהראוי בעבור שממתין לו בתשלומי השכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מרבין על המכר</b><br> ליתן טפי מהראוי מדממתין לו בתשלומי המכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר לו את חצרו</b><br> ה\"ה אדם בהמה וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו</b><br> קודם שהחזיק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם של חדש בחדש</b><br> ה\"ה באמר אם הכל יחד בסוף, רק אורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסלע לחדש מותר</b><br> דאף דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, עכ\"פ אינו משתלם עד לבסוף, ומה שנותן לבסוף יותר, אינו אגר נטר, כי אז ראוי לשלם [קע\"ו ו'], ולפיכך בשכירות גופה, אם מרבה לו על השכר מדממתין לו משם ואילך אסור, ולפיכך נמי שאל התנא כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו את שדהו</b><br> ה\"ה מטלטלין רק נקט קרקע אף דאין אונאה לקרקעות [והא דנקט לעיל חצר, והכא נקט שדה. נ\"ל משום דרגיל יותר להשכיר בית מלהשכיר שדה. דבשדה יוכל בעצמו ליקח הרווחתו. משא\"כ גבי מכירה, רגיל טפי למכור שדהו שא\"צ כל כך כבית [כערכין ד\"ל ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לגורן</b><br> נקט לגורן מדאורחא דמילתא הכי שיתנה כך דאז יהיה להקונה מעות מהתבואה שיגדל מהשדה שקנה, ואעפ\"כ אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנים עשר מנה אסור</b><br> דתיכף כשמשך המקח או החזיק בקרקע נתחייב לשלם, ומה שנותן לבסוף יותר מהשתא, אגר נטר הוא. מיהו בלא פירש אם מעכשיו בכך וכך, שרי להעדיף בדמי קרקעות בהמתנה, דמדאין אונאה לקרקעות אמרינן כך הן דמיה, ולא אגר נטר. ובמטלטלין, אם שומתן ידוע, אפילו בלא פירש אם מעכשיו בזול, אסור, ובאין שומתן ידוע, שרי בלא פי' [י\"ד קע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות</b><br> שאר מעות המקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטול את שלך אסור</b><br> ודוקא כשא\"ל כשתביא מעות תקנה מעכשיו, ולפיכך אסור המוכר לאכל הפירות ביני ביני שמא יביא הלוקח מעות, ואכל המוכר פירות שדה הלוקח בשכר המתנת מעותיו, וגם הלוקח אסור לאכל הפירות, דשמא לא יביא מעות לבסוף ויחזיר לו המוכר מעותיו, ונמצא אכל פירות שדה המוכר בשכר קצת המעות שנתן לו מיד, לכן ישלישו הפירות עד לבסוף, אמנם בהתנו שכשיתקיים המקח. ינכה למוכר דמי פירות שאכל, או שכשלא יתקיים המקח ינכו ללוקח דמי אכילתו, מותרין שניהן לאכלן. אבל בלא אמר שיקנה מעכשיו, אז רק מוכר אוכל פירות [שם קע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא שלו</b><br> ובאמר מעכשיו מיירי, דאז לאו אסמכתא היא [כח\"מ ר\"ז ט'], ולהכי ישלישו הפירות או יתנו כסי' י\"ח. ובלא אמר מעכשיו, המוכר אוכל פירות ביני ביני ולא לוקח [י\"ד קס\"ד] וקיימא לן הכא לענין רבית דאין אומרים דמדאין עשוי זה למכור שדהו רק משום הלוואה התרצה כן והו\"ל רבית קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מושיבין חנוני למחצית שכר</b><br> שיתן סחורה לחנווני בשער שבשוק, שיתעסק בהן החנווני, ושיחלקו בשוה הרווח וההפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר</b><br> דזהו עיסקא, שהוא פלגא מלוה, דהיינו אותה חצי שלקח הוא ממנה הריוח, וחצי הב' שהנותן נוטל ריוח שלה, הוא כפקדון, ונמצא זה מתעסק בחצי של נותן, בשכר חצי השני שהלוה לו [שם קע\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן נותן לו שכרו</b><br> בשכר שעמל עם חלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפועל</b><br> שישומו כמה היו צריכים ליתן לאדם בטל שאין לו עסק להשתכר, כדי שיתעסק בחלקו של זה, וקיי\"ל דמדמתעסק גם במעותיו עם מעות הנותן, להכי בפסק לו רק מעט בשכר עמלו סגי. מיהו כששניהן נותנין מעות להשותפות. אפילו א' מעט וא' הרבה, ואפילו אחד מתעסק לבד, אין כאן ריבית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מושיבין תרנגולין למחצה</b><br> כלעיל, שנותן לו תרנגולת וביצים בשומא, שיושיבה על הביצים ויטריח בהם זה עד שיגדלו ויחלקו בשוה הריוח וההפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שמין עגלין וסייחין למחצה</b><br> שנותן לו עגל וסייח לגדלו באופן הנ\"ל. ונקט כל הנך, לאשמעי' דבכה\"ג בין בתרנגולי' שטרחתן מרובה. ובין בעגל שטרחתו מועט צריך ליתן שכר מזונתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה</b><br> בלי שומא., דמתנין שכשימותו לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלין אותן עד שיהו משולשין</b><br> כשיעמדו על שליש גידולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמור עד שתהא טוענת</b><br> משא, שכך נהגו בכולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין פרה וחמור</b><br> גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבר שהוא עושה ואוכל</b><br> שיהיה כל מלאכתן להמקבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למחצה</b><br> לחלוק הרויח כשיתפטמו או כשילדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לגדל יגדלו</b><br> ואע\"ג דלקבל עגלים אסור, וכמשנה ד' בתרנגולים, הרי הכא מה שימות מהן אינו משלם כלום מדלא הוברר של מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו</b><br> וא\"צ ליתן שכר עמל ומזון לולד מדמרוויח המקבל במלאכת אמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריז על שדהו</b><br> לגירסת מפריז הוא כמו ערי פרזי, ר\"ל מרחיב שדהו ולגירסת מפרין הוא לשון פרי וריבוי [או מלשון פורנא ליתמי [כתובות דכ\"ד], שפירש רש\"י שם הריווח ליתומים]. ור\"ל שיאמר החוכר להמחכיר, בחכירות שדך יתנו לך י' כורין לשנה, הלוני ק' זוז, כדי שאוכל לזבל ולחרוש שדך יפה, ואתן לך בחיכורו ט\"ו כורין לשנה, וזה מותר, דמה שמוסיף לו, לא שכר הלואת הק' הוא, רק בעבור שחכר ממנו שדה משובחת יותר, והכי קיי\"ל [י\"ד קמ\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקבלין צאן ברזל מישראל</b><br> ר\"ל שמקבל ממנו צאן על שנה, שיהיה גיזה וחלב וולדות, לחצאין, ואם ימותו או יפסידו, יפסד המקבל לבד, וה\"ה שאר סחורה שקבל באופן כזה, ואף דכבר שמעינן לה, דאפילו במקבל חצי ההפסד אסור [כמ\"ד], מכ\"ש הכא דכל ההפסד על המקבל הצאן. אפילו הכי הדר תנא לי' הכא משום סיפא, דלקבל מעכו\"ם אפילו בכה\"ג שרי [ונקרא אופן זה צאן ברזל, שכל צאן יש בהן תקוות רווח הרבה, גיזה, חלב, וולדות, ונקרא מה\"ט עשתרות שמעשרות בעליהן [חולין ד' פ\"ד], אבל בחלשתן עלולות נמי להפסד, כחולי, מיתה, גניבה, וזול, הוצאה, וטורח, אבל צאן זה כשל ברזל הן, אין עלולות להפסד ויש בהן כל מעלות ורווח של צאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו\"ם</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאף שמקבל עליו כל ההפסד אין בו משום לא תחנם, דאסור ליתן לעכו\"ם מתנה [כי\"ד קנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה ישראל מעותיו של עכו\"ם מדעת העכו\"ם</b><br> אין ר\"ל שמותר ישראל להלוות מעותיו של נכרי שבידו לישראל חבירו ע\"פ ציווי הנכרי, דליתא, דהרי מדאין שליחות מעכו\"ם לישראל או להיפך [רק לחומרא], א\"כ ראובן הוא המלו' לשמעון ואסור, ואפילו כותב שטר על שם העכו\"ם, וגם נותן משכנות לעכו\"ם, וגם המקבל הרבית נותנו אח\"כ ליד העכו\"ם, אפילו הכי אסור, דהעכו\"ם לא הלוה כלום, ורק הישראל הלוה ברבית [קס\"ח א', ודלא כר\"ב], רק הכא מיירי, שנטל העכו\"ם בעצמו מעותיו שביד ראובן והלוום לשמעון, אף שע\"י השתדלות ראובן הלוום לשמעון, לא אמרינן עכו\"ם אדעתיה דראובן קעביד, ושרי, אף שאח\"כ אומר העכו\"ם לראובן, תהיה במקומי ליקח הקרן והרבית משמעון, וכן עשה, אפ\"ה שרי [קס\"ח ב'], ודוקא כשמחזיר ראובן הריבית להעכו\"ם. אבל כשהקנה העכו\"ם לראובן הקרן והריבית, אז דוקא בהקנהו לאחר שהגיע זמן פרעון הקרן והריבית שרי, אבל במכר או נתן העכו\"ם לראובן החוב קודם זמן פרעון הריבית, אסור ראובן ליקח הריבית [שם י' ורט\"ז שם]. אם גם כל זה בהיה מעות העכו\"ם בהלואה ביד ראובן, אבל עכו\"ם שהפקיד מעותיו לראובן, שאינו חייב באחריותן, אז בכל גוונא מותר לראובן, להלוום לשמעון ע\"פ ציווי העכו\"ם דמשום דבפקדון אתא המעו' לידי' הו\"ל מעותיו של עכו\"ם, וברשות עכו\"ם הם, ומותר להלותם ברבית אף שאין שליחות לעכו\"ם [שם כ\"ב], וכ\"כ באמר שמעון לראובן. לוה לי מעות מעכו\"ם על שמי והעכו\"ם סומך רק על שמעון, שרי [שם י\"ז], וכ\"כ בא\"ל ראובן לשמעון הילך משכון ולווה לי עליו מעכו\"ם ברבית על שמך, ואפילו כבר היה המשכון ביד ראובן, וא\"ל שמעון כן, שרי כשהעכו\"ם סומך רק על המשכון [שם י\"ז וכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מדעת ישראל</b><br> לרש\"י ר\"ל עכו\"ם שלוה מעות מראובן ברבית, אסור להעכו\"ם להלוותן באותן רבית לשמעון בציווי ראובן, דיש שליחות לעכו\"ם לחומרא. ולר\"ת גם זה שרי, רק שלא יקחם ראובן מהעכו\"ם ויתנם לשמעון. מיהו שלא בציווי ראובן, לכ\"ע שרי לעכו\"ם להלוותן לשמעון., אף שאח\"כ יתן שמעון הקרן והריבית לראובן, בעד העכו\"ם הוא נתן לו [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוסקין על הפירות</b><br> שיתן מעות למוכר ליתן לו בהם פירות בסך כך וכך בזמן פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא השער</b><br> דאל\"כ שמא יתיקרו אח\"כ, ונמצא שמכרם בזול בשכר מעותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא השער</b><br> קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסקין</b><br> דהרי יוכל לקנות כן בכל מקום, והחוזר בו מקבל מי שפרע, ואפילו יוזל אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שאין לזה יש לזה</b><br> ר\"ל אף שאין למוכר, הרי יכול לקנות השתא בכל מקום שירצה, ולהניחם בידו עד שיתיקרו, ואף דלא משך. עכ\"פ כיון דכשחוזר בו מקבל מי שפרע, ברשותו אתייקר [קע\"ה א' ז'], וכשיתיקרו, מותר לשומן בדמים כשעת היוקר, ונותן לו המוכר תחתיהן פירות אחרות, אבל לא מעות, וי\"א דגם מעות שרי [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה הוא</b><br> המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלה לקוצרים</b><br> שכבר יש לו תבואה, אבל לא יצא השער."
+            ],
+            [
+                "<b>פוסק עמו</b><br> באיזה שער שירצה, אף דלא משך הלוקח, עכ\"פ כיון דריבית דרך מקח, אפילו אין לו, רק מדרבנן אסור, להכי כי יש לו לא גזרו, דאמרינן ברשות לוקח נתייקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הגדיש</b><br> תבואה גדושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל העביט של ענבים</b><br> כלי גדול שהענבים צבורין בו שיתחממו קודם שיכבשום, כדי שיוציאו יינם יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המעטן של זיתים</b><br> הוא כעין של יין הנ\"ל. רק דגבי זתים נקרא מעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הביצים של יוצר</b><br> כדורי טיט, שמעגל הקדר לעשות מהן קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הסיד מששקעו בכבשן</b><br> שכבר שקע אבני הסיד והעצים בכבשן, ואף דכולן לא נגמרו מלאכתן עדיין, אפ\"ה פוסק, ודוקא בחסר רק ב' מלאכות לגמרן [קע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה</b><br> אפילו בתחלת חורף שאין זבל מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה</b><br> מדאין אדם מוכרו לו, רק מקיימו לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> ודוקא בתחלת קיץ שזבל מצוי, שנרקב ונישף ברגלים בגשמים בחורף שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסק עמו כשער הגבוה</b><br> ארישא קאי, דכשיצא השער פוסק אפי' על שער הגבוה, ר\"ל גבוה במניין מדת הפירות, דכשיוזל השער טפי מהשתא יתן לו כשער הזול, וכשיתיקר יתן כדהשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי</b><br> דסתם הטתן מעות אשער זול פסק, אף שלא התנה בפירוש. ולא קיי\"ל כן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע</b><br> אף דאסור להלות סאה בסאה [וי\"א גם מטבע זהב במטבע זהב אסור, ונוהגין להקל], אפ\"ה באריס מותר. ודוקא כשנהגו שהאריס נותן זרע השדה ואח\"כ חולקין התבואה, וא\"כ כשאין לאריס לזרוע מסלק לי' בעה\"ב, להכי כשנותן לו הבעה\"ב השתא הזרע, אינו הלואה רק פיסוק חדש דהרי יכול לסלקו, והו\"ל כפסקו מחדש שיתן הבעה\"ב הזרע על מנת שיטול האריס פחות משאר האריסין, כשיעור שיקח הבעה\"ב לסוף מחלקו [קס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לאכול</b><br> שלא ילוה לו תבואה לאכל. ולהכי אצטריך מתני', משום שהיה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל מהן כשער הזול</b><br> דכשהוזל התבואה נוטל רק מדת התבואה שנתן, וכשהוקר נוטל תבואה רק כפי הדמים ששוה כשנתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שרצה להחמיר על עצמו</b><br> וקמ\"ל מתניתין דר\"ג רק מחמיר על עצמו היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואני אתן לך לגורן</b><br> דשמא יתיקר, אף שאינו מצוי שיתיקר בגורן טפי מהשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שאמצא מפתח</b><br> וביש לו סאה, לוה עליו אפילו כמה כורין, דעל כל סאה שילוה, נאמר זו היא תחתיה, דהרי איו הסאה שלו קנויי' להמלוה, ואחר שהלוה לו סאה ראשונה יכול לאכל שניהן, וכשלוה בהיתר לוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אוסר</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה</b><br> נ\"ל דאפשר דוקא באשה מחמיר הלל דעיניה צרה אפילו במאכל מועט [כב\"מ פ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית</b><br> דרבנן. ונוהגין להקל בככר, דבדבר מועט כזה לא קפדי אינשי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אדם לחבירו נכש</b><br> [יעטען], לעקור עשבים רעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנכש עמך</b><br> ר\"ל נכש עמי היום ואנכש עמך למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואעדוד עמך</b><br> ר\"ל חפור עמי היום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנכש עמך</b><br> אפילו בזמן שוה, דלפעמים אחת קשה מחברתה, ויש אגר נטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי גריד</b><br> דבימי קיץ שהארץ יבישה וקלה לחפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד</b><br> ולא חיישי' שיום א' גדול מחבירו, דלא קפדי אינשי בהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי רביעה</b><br> זמן ירידת גשמים, שרובעין הקרקע ומלחלחין אותה, וקשה עבודתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה</b><br> ונקט הכא חרישה, דקמ\"ל דאפילו טרחת בהמתו אסור, וכ\"ש עידור, שבחפירתו מיגע גוף עצמו, מכ\"ש דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש רבית מאוחרת</b><br> מיהו כל כה\"ג רק מדרבנן אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה משלח לו</b><br> מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא רבית מוקדמת</b><br> אבל בשיגר לו סתם מתנה, מועטת מותר ומרובה אסור [ק\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה משלח לו ואמר</b><br> בלבו [ולכך נקט מתני' \"בשביל מעותיו\" וכן בש\"ע, ולא בנוכח כברישא, כך נ\"ל. וי\"ג מעותיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני</b><br> ר\"ל שהלוה מבשרו להמלוה שבא פלוני, וכ\"ש כשאמר לו המלוה שיבשרו כן. ודוקא בשלא היה עושה כן אם לא הלוהו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תתן</b><br> כספך לא תתן בנשך, ובמרבית לא תתן וגו', הרי ב' לאוין [רמב\"ם פ\"ד ממלוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בל תקח מאתו</b><br> אל תקח מאתו נשך [ואע\"ג דבקרא כתיב לא תתן בתר לא תקח. אפ\"ה אקדמי' תנא, משום דעל כספך לא תתן עובר מיד כשהלוה ברבית [כב\"ק ד\"ל ע\"ב], אבל על לא תקח לא עבר עד שלוקח הרבית, משא\"כ בקרא נקט כספך לבסוף לגלויי דאף שאינו לוקח הריבית אח\"כ, עבר [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תהיה לו כנושה</b><br> שלא ידחקו לפרוע כשאין לו [ולכאורה תמוה, מדאין דבר זה תלוי בהלואה בריבית. ונ\"ל דמשום דפתמא דמילתא דהמלוה בריבית דוחק טפי לפרעון יותר מבשאר הלואה, דבשאר הלואה לא שכיח שיהיה הלוה כפוי טובה לעכב התשלומין טפי מזמן הקצוב, משא\"כ לוה בריבית, מסתמא עני הוא ודחוק למעות, גם חושב מה בכך, שכר מעותיו הוא נוטל, והמלוה גם הוא בהול ודוחק על הפרעון מדהלוה עני, וירא שיאבד הקרן והריבית לכן שפיר תלוי דוחק הפרעון בהלואה בריבית. או נ\"ל שאפשר שאפילו לא ידחקנו לפרוע עובר משום לא תהיה לו כנושה, דע\"י שלוה ממנו בריבית. הלוה דוחק א\"ע לפרוע מהר, כדי שלא יתמוטט בריבוי רווחים, וכן משמע לישנא דקרא \"כנושה בכף הדמיון\"]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשימון עליו נשך</b><br> לא תהא כנושה ולא תשימון, כתיבי בפרשת משפטים, ולא תתן ולא תקח כתיבי בפרשת בהר. [והא דהזכירן תנא בהיפך. נ\"ל משום דעל דלא תקח ולא תתן ולא תהיה כנושה, עובר רק המלוה, ועל לא תשימון עברו גם עדים וערב, ועל לפני עור עבר גם הלוה וגם העדים והערב, אם לא רצה להלוות לו בלעדן, להכי סדרן תנא כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'</b><br> מייתי סיפא דקרא דרצה לסיים בדבר טוב [ובש\"ס אמרי' דלוה עובר על לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך. ונ\"ל דלהכי לא הוזכרו במשנה. משום דתנא לא נקט רק חיובי דמלוה שהוא עובר בכולן, ויש בחיוביו מה שגם הלוה עובר, ומה שגם העדים וערב עוברים, משא\"כ לא תשיך ולאחיך לא תשיך שהן חיובי דלוה שיש בכללן גם לפני עור, אינו ברור שהעדים והערב יהיו חייבים על לפני עור כשרצה להלוותו בלעדן]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את האומנין</b><br> בג' אופנים אפשר שיעשה אדם מלאכה לחבירו: או ששכרו לכל מלאכה שיזדמן באותו יום, והוא הנקרא שכיר יום, או ששכרו למלאכה ידועה באותו יום, והוא הנקרא פועל, או ששכרו לשלם לו שכר כל המלאכה, ולא לפי היום, והוא הנקרא קבלן. אולם כולם משמעותן לרוב, שעובדים בכח גופן, ולא בדבר שצריך לימוד והשכלה, כחוטבי עצים ושואבי מים לעבוד ולמשא, אבל כל מעשה חרש וחושב, שצריך לימוד הרבה, הוא הנקרא אומן כחייט וסנדלר וכדומה. מיהו תנא הכא נקט אומן וה\"ה השאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטעו זה את זה</b><br> הפועלים הטעו זה את זה, שאמר ב\"ב לא' מהן שישכרם בד' זוז ליום, ושכרן הוא בג'. דאפילו אמר שכרכם על בעה\"ב, אפ\"ה א\"צ ליתן יותר [של\"ב], או ר\"ל הטעו זא\"ז, שחזר בו בעה\"ב או הפועל קודם שהתחילו במלאכה ולא רצו לעשותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם זה על זה אלא תרעומת</b><br> מדלא קאמר \"יש להן תרעומות זע\"ז\", קמ\"ל דאין להן זע\"ז שום חיוב, אפילו לצאת ידי שמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר את החמר</b><br> הוא המוליך משא על חמורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקדר</b><br> בב' רישין גרסינן, והוא בלשון לטינא מוליך עגלה, וכן בלשון אשכנז [קאררע] הוא עגלה קטנה שמוליכין עליה משא, משא\"כ קדר הוא המוכר קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>להביא פרייפרין</b><br> גבעולין מצויירין לחופת חתנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלילים</b><br> לנגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או למת</b><br> וחשיב לי' דבר האבד, מדנצרך להם עתה בזמנו. ונ\"ל דלהכי נקט הנהו, דקמ\"ל דאפילו הנך שאין בהן הפסד ממון וצורך כל כך, אפ\"ה מקרי דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה</b><br> דגבעולי הפשתן שורין אותן עד שיתרככו, ואח\"כ מייבשין אותן בתנור, אח\"כ מנקשין עליהן לעשותן פשתן, ואם יניחום במשרה יותר מדאי, ירקבו. ונ\"ל דקמ\"ל הא, אף שיוכל ב\"ב לעשות כן בעצמו [ועי' ח\"מ של\"ג ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזרו בהן</b><br> אפי' קודם שהתחילו במלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שאין שם אדם</b><br> שאין שם השתא פועל אחר שיתרצה בכמה ששכר אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוכר עליהן</b><br> אפי' בכפל משכירתן, והן ישלמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מטען</b><br> מבטיח להן הרבה, ואח\"כ אינו נותן רק כפסיקתו תחלה. ובחזר בו בעה\"ב ואמש היה אפשר להו להשכיר א\"ע בדמים האלה לאחר, והיום אינן מוצאין מי שישכירן, הו\"ל נמי דבר האבד, דכשנשכרין היום בפחות, ישלם להן הבעה\"ב הפחת. ובאין נשכרין כלל. ישלם להם שכר פועל בטל, דהיינו שישומו כמה יפחות פועל משכרו אם יניחוהו לישב בטל. וכל זה בלא נאנס, אבל בהיה שם אונס, שהוחלה א' מבני ביתו, וכדומה, אז בין פועל בין בעה\"ב יכול לחזור בו [של\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את האומנין</b><br> קבלן, דאלו פועל חוזר בו אפילו בחצי היום כשאינו דבר האבוד [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזרו בהן</b><br> בחצי המלאכה, ואינו דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידן על התחתונה</b><br> דכשהוקרו פועלין, ינכה מחצי שכרן, כפי מה שהוסיף להגומר המלאכה, ובהוזלו, ישלם להן רק שכר חצי המלאכה, וכפי שפסק מתחלה, ולא שינכה משכרן רק מה שצריך ליתך עכשיו לגמור המלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה</b><br> בהוזלו פועלים, יתן להן שכר כל המלאכה, וינכה רק מה שיוציא בהשלמתה, ובהוקרו פועלים, יתן להן חצי שכרן כפי שפסק תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המשנה ידו על התחתונה</b><br> דבנתן לקבלן צמר לצבוע אדום, וצבעו שחור, וכדומה, אז אם השבח יתר על היציאה, נותן להקבלן רק היציאה, וכשהיציאה יתירה על השבח, נותן רק השבח [ועי' ב\"ק פ\"ט מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל החוזר בו ידו על התחתונה</b><br> לאתויי במכר שדהו באלף זוז, ונתן לו מהן ר', אז בחזר המוכר, יד הלוקח על העליונה, לתבוע או ר' שנתן או קרקע השוה ר', ובחזר לוקח, יד המוכר על העליונה, ליתן לו ר' או קרקע כנגד ר' שלו. ודוקא כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי, דאז אנן סהדי, דאדעתא דהכי שיחזור בו הלוקח לא מכר, דאל\"כ, או בנתן הר' בתורת פרעון המקח, והשאר זקף במלוה קנה כולה, ואין יכולין לחזור בהן [ק\"צ י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליכה בבקעה</b><br> דאוירן רגיל להיות משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו עשר מילין</b><br> ואפי' פחות מאותו הדרך ששכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דיכול לומר דע\"י האויר המשונה שם מתה [ש\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את החמור והבריקה</b><br> שבאמצע הדרך נתעוורה [ונקט תנא לישנא מעליא, לשין ברק מאיר, וסגי נהור], וה\"ה שאר חולי שעדיין ראויי' למלאכה, אבל בקושי קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנעשית אנגריא</b><br> שנלקחה לעבודת המלך אפילו שאינה חוזרת כלל, ומיירי שכך מצוי, ואדעתא דהכי שכר [ובלשון לטינא נקרא פראהנדינשט אנגריא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לו</b><br> משכיר לשוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שלך לפניך</b><br> ומשלם לו כל שכרו, אפילו בהשכיר לו חמור סתם ולא אמר \"זה\". מיהו בהבריקה דוקא בשכרה למשא שאינה נפסדת כשתפול הבהמה עמה, דאל\"כ או כששכרה לרכיבה, אז בהשכיר לו חמור סתם חייב להעמיד לו חמור אחר אפילו בעד כמה וכמה, וכשהשכיר חמור זה, אין משועבד רק חמור זה, שרשאי שוכר למכרו ולהשכיר בדמיו חמור אחר [ש\"י סמ\"ע סק\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו חמור</b><br> ואפילו בשכרה למשא שאינה נפסדת כשתפול. ודוקא בשכר חמור סתם, אבל בשכר חמור זה, ואין בדמי הנבילה. כדי לשכור בהמה אחרת לדרכו, אז אם יוכל השוכר למכור סחורתו כאן אפילו במעט רווח, נותן להמשכיר שכר חצי הדרך, ואל\"כ אין נותן לו כלום [ולרמב\"ם גם בחמור זה יש חילוק בין שכרו לרכיבה או למשא, ועי' סמ\"ע שם סק\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>אם החליקה פטור</b><br> דאינה כתחילת' בפשיעה וסופה באונס, מדאין האונס מחמת הפשיעה [עי' ב\"ק פ\"ב מ\"ג ופ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מחמת המעלה</b><br> שהוחמה בעלותה בהר. וברישא דמחמת המעלה פטור, מיירי שעלתה בלי טורח וזיעה, עד זמן רב אח\"כ הוחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפרה</b><br> עם כלי מחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרש בבקעה</b><br> שצוה משכיר לפועליו שיחרשו להשוכר בהר, והשוכר צוה להן שיחרשו בבקעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נשבר הקנקן</b><br> יתד המחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> השוכר, רק דין המשכיר עם הפועל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נשבר הקנקן חייב</b><br> דע\"י שההר קשה נשבר. מיהו דין השוכר עם הפועל שלא נזהר [ש\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> בהוחלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את החמור להביא עליה חטים</b><br> במשקל ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והביא עליה שעורים</b><br> אפילו כמשקל החיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> במה שנפסד עי\"ז, דאף דמשקלן שוה, עכ\"פ נפוח השעורין רב משל חיטין, וזה קשה לבהמה, ועי\"ז נתקלקלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאפילו תבן דנפוחו רב אפ\"ה דוקא במשקלן שוה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>להביא לתך</b><br> הוא חצי כור, וכור ל' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהרי זה הוא קל מלתך חיטין ונפוח מדתן שוה ואפילו הוסיף פחות משיעור דבסיפא, שיש נפח קצת, אפ\"ה אינו מכביד כשיעור כבידת החיטין משעורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוסיף על משאו</b><br> בחיטין והביא חיטין מיירי, אבל בחיטין והביא שעורין, אפי' הוסיף על מדת החיטין פטור עד שיוסיף סאה ללתך, דאז משקל השעורין כמשקל החיטין שהתנה, אבל נפוחן הוא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה קבין לחמור</b><br> ר\"ל בהוסיף חלק ט\"ו ממה שפסק לגמל. וחלק ל' לחמור, דבשכרו ללתך מיירי [ש\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האומנין</b><br> קבלן שעושה מלאכה בבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרי שכר הן</b><br> מדנהנה לתפסו אשכרו, הוה ש\"ש, וחייב בגניבה ואבידה כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות</b><br> שהתכוון להודיעו שגמרה, ואינו תופסו אשכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם</b><br> וכ\"ש באמר בהדיא גמרתיו, שהודיעו שכלתה שמירתו. אבל בא\"ל הבא מעות וטול את שלך, דינו כש\"ש, רק בא\"ל בפירוש איני שומרו עוד, אינו אפילו ש\"ח [ש\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמור לי</b><br> היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשמור לך</b><br> מחר, וה\"ה ביום א' ושעות מחולקות. וה\"ה בהשאלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר שכר</b><br> אבל בהתנו שיהיה שמירתן זל\"ז בזמן א', הו\"ל שמירה בבעלים, דפטור אפילו בפשיעה [ש\"ה ושמ\"ו]. וי\"א דבהיה א' מהן או שניהן. בשאלה, אפילו בזמן א' לא הוה שמירה בבעלי', מדאין הבעלים של החפץ אז במלאכתו של שומר [ועי' ש\"ך ש\"ה סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם</b><br> אבל הנח לפניך, או הנח סתם, או הרי הבית לפניך, אז אפילו מקבל שכר, פטור לגמרי, רק בא\"ל כן במקום הפקר או בדרך, והמפקיד הלך לו, י\"א דהוה ש\"ח [רצ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוהו על המשכון</b><br> בין שהלוהו מעות או פירות, בין שמשכנו בשעת הלואה או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר שכר</b><br> במשכנו אחר הלואה ע\"י ב\"ד, הרי קנה המשכון מדאוריי' וודאי דחייב עליו כש\"ש, וכשמשכנו אחר ההלואה בעל כרחו. שלא בב\"ד, הו\"ל נמי גזלן וחייב אפילו באונסין אף על מה ששוה יותר מההלואה [ש\"ך ח\"מ ע\"ב סק\"ט], אולם אף בנתן לו הלוה משכן בשעת הלואה, נמי הוה עכ\"פ ש\"ש, ולא משום דתפס המשכון אחובו כבאומנין לעיל סי' מ\"ה. דהכא שאני דאינו מרוויח במה שהלוהו, אבל יש כאן הנאה אחרת, דאילו הזדמן לו עני באותו שעה שהלוהו א\"צ ליתן לו פרוטה, דהעוסק במצוה פטור ממצוה, אפילו אפשר לקיים שניהן [לאפוקי כשמקיים מצוה בלי התעסקות, כלובש תפילין, חייב במצוה שיזדמן לו, ר\"ן סוכה דרמ\"א ב'], ומדנהנה בזה בשעה שהלוהו הו\"ל ש\"ש כל שעה שהמשכן אצלו, אף אחר שפרעו [ואף שלא הזדמן עני באותה שעה, אפ\"ה מדאפשר כך, הו\"ל ש\"ש. כמו המפקיד מעות לחבירו מותרים, דהו\"ל ש\"ש מדיכול להרוויח בהן אף שבאמת לא הרוויח [כב\"מ פ\"ג מי\"א], ואפילו הזדמן לו עני אז ונתן, נ\"ל דאפ\"ה הוה ש\"ש, דעכ\"פ מחיובו היה נפטר ע\"י ההלואה, ואיהו דיהיב מצוה יתירתא הוא דעביד, וראייתי מש\"ס [נדרים דל\"ג ב'] דקאמר דבשנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר. לא יחזיר אבידתו, מדמהנה לי' פרוטה דרב יוסף. וק\"ל יחזיר ויתן פרוטה להקדש. כדקאמרי' התם במקום שנוטלין שכר. דתפול הנאה להקדש. אע\"כ כיון דעכ\"פ פטור ע\"י קיום המצוה, א\"כ הרוויח על ידו, ופרוטה דיהיב להקדש מצוה יתירתא דעביד, א\"כ ה\"נ הכא. ומה\"ט לפע\"ד נטה הר\"ן [שם בנדרים] בפירושו מפי' רש\"י התם, דרש\"י פי' פרוטה דרב יוסף לא שכיח, דלא שביק מליתן לעני, ולר\"ן לא היה ניחא לי' בהך פי'. דהרי אף דלא שביק, עכ\"פ הרוויח. להכי פי' הר\"ן שם דלא שכיח שיבוא אצלו עני מכוון באותה שעה. מיהו בהלוהו באמת במקום שאין עני מצוי, לא הוה ש\"ש [כתוס' שבועות דמ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם</b><br> דלית לי' שכר מצוה לעניין דינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוהו פירות שומר שכר</b><br> דדרך פירות להרקב. וקיי\"ל כת\"ק. דבכל גוונא הוה ש\"ש, ואפילו צריך המלוה להמשכן להשתמש בו בנכייתא, נמצא שלא הלוהו בשביל המצוה, רק משום דצריך להמשכן אפ\"ה מצוה קעביד [כך כ' רש\"י. ואילה\"ק בכה\"ג בל\"ז חייב כש\"ש, דהרי הו\"ל כשוכר המשכן, דבשביל שישתמש במשכן ינכה מחובו. ושוכר דינו כש\"ש [כב\"מ פ\"ז מ\"ח]. י\"ל דזהו דוקא בשכרו להשתמש בו בודאי, אז משעת משיכה הו\"ל ש\"ש, אבל זה שלא לקחו להשתמש בודאי רק כשיזדמן, לא הוה ש\"ש רק כשמשתמש, ומיירי שלא השתמש. ואי\"ל דעכ\"פ משום האי הנאה דכשיזדמן לו תשמיש יהיה מוכן לפניו מה\"ט יהיה ש\"ש [וכלעיל סי' נ\"ג וכב\"מ ע\"ג מי\"א]. י\"ל דהכא משלם עבור תשמישו לא הוה ש\"ש]. מיהו י\"א דעל מה ששוה המשכן יותר מהחוב, אינו רק ש\"ח [ח\"מ ע\"ב ב']. ולרש\"י וש\"ך [שם סק\"ט]במשכנו אחר ההלואה ע\"י ב\"ד, חייב אפילו באונסין על שוויי שבמשכן נגד החוב, ועל המותר דינו כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר אדם להשכיר משכונו של עני</b><br> שבידו משכירו לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות פוסק עליו</b><br> שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והולך</b><br> מלת \"הולך\" רגיל התנא להשתמש בו על דבר ההווה תמיד, וה\"נ ר\"ל שפוחת תמיד מהחוב השכר שמקבל. ודוקא במרא וקרדום וכדומה, דנפיש אגרי' וזוטר פחתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבדה</b><br> וי\"א דלעצמו אסור להשתמש כן משום חשדא, מיהו בהתנה עמו מתחלה כן, שרי לכ\"ע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע</b><br> שלא פשע ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע</b><br> ר\"ל כך שמעתי גם אני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע</b><br> דקרוב לפשיעה הוא, מדלא נזהר כראוי. וקיי\"ל דאף דנתקל לאו פושע הוא [כח\"מ תי\"ב], אפ\"ה הרי ש\"ש רק באונס פטור, והאי לאו אונס הוא, ומן הדין היה חייב לשלם, רק תקנת חכמים הוא שיפטור א\"ע בשבועה [ד\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב</b><br> ששכרן סתם, ואח\"כ א\"ל להשכים ולהעריב יותר מהמורגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו רשאי לכופן</b><br> אפילו פסק להן שכר יותר מהמורגל, לא אמרינן שהתכוון להוסיף על שכר המורגל כדי שישכימו ויעריבו, רק אמרינן שהתכוון שייפו מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לזון</b><br> ליתן להם מזונותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לספק במתיקה</b><br> ליתן להם לפעמים גם מיני מתיקה להשיב נפשם, כיי\"ש אצלנו [של\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, ואם פסק להם מזונות במקום שנהגו לזון גם בלי תנאו, התכוון לרבות מזונות יפה, ומעשה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו</b><br> דהיינו קודם שירד מגדולתו בסוף ימיו [כגיטין דס\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן בני אברהם יצחק ויעקב</b><br> וראויין יותר לכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עד שלא יתחילו במלאכה</b><br> דאז ליכא עדיין רק פסוק דברים ויכול לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו</b><br> הפועלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מן התורה</b><br> כשעוסקין במין המאכל, ומשום דלעיל מיירי שאוכלין ע\"י מנהג או ע\"י פסיקתו קתני הכא דאוכלין מן התורה, אפילו בלי מנהג ופסיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה</b><br> דהיינו כשתולשין מהקרקע."
+            ],
+            [
+                "<b>ובתלוש מן הקרקע</b><br> ר\"ל בעוסק בתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נגמרה מלאכתו</b><br> ר\"ל דוקא כשעוסק בהמאכל קודם שנגמרה המלאכה המחייבת אותו בחיוב מצוה אחרון שבו, דהיינו אם בר מעשר הוא, למעשר, ואם בר חלה הוא, לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה</b><br> כחופר תחת הגפנים, או מכסה שרשי אילן מגולין, או שעוקר בצלים קטנים מבין השאר, כדי שיתעבו הנשארים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו</b><br> כמבדיל תמרים שכבר נגמרו מלאכתן למעשר, או עוסק בעיסה אחר שכבר נתחייב בחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובדבר שאין גדולו מן הארץ</b><br> כחלב ובשר וביצים וכדומה, ואע\"ג דכולהו מדיוקא דרישא ש\"מ, אפ\"ה קמ\"ל מדסד\"א מדיוק דעכ\"פ אוכלין מדרבנן, מלבד דאורחא דתנא הכי ברוב דוכתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו</b><br> בשניהן יחד [כן מוכח בש\"ס, דאל\"כ מה מבעייא ליה בדש בתרנגולים] כשור במלאכתו, דמלא תחסום שור יליף, וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים</b><br> אפילו שכרו לעשות בשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו</b><br> ר\"ל תקנו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן</b><br> ר\"ל כשגמרו שורה והולכין להתחיל שורה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזירתן מן הגת</b><br> אף דאז לא הוה שעת מלאכה, ניחא לי' לב\"ב בהא, כדי שלא יתבטלו לאכל בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמור כשהיא פורקת</b><br> לא קאי על הטעם של השבת אבידה, רק בבא בפ\"ע היא וה\"ק, דחמור אוכל עד שפורקת, ור\"ל כל זמן שהיא טעונה אוכלת ממשא שעל גבה [והא דקאמר שהיא פורקת. קמ\"ל נמי דדוקא כשהיא בעצמה פורקת המאכל שאוכלת מע\"ג. לאפוקי שלא יאכילנה בידים [כח\"מ של\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קישות</b><br> בלשון רבים נקראים קישואין, ובלשון יחיד קישות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בדינר</b><br> אפילו שוה דינר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> והכי קיי\"ל [של\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו</b><br> שימנעו מלשכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ אדם על ידי עצמו</b><br> ר\"ל בשביל עצמו, שמתנה עם הבה\"ב ליטל מעות ולא יאכל [אב\"י ר\"ל מהכא על רמג\"א [קס\"ט א'] שכתב דלענין המאכל לא מהני תנאה. תרצתי לבני הרב שליט\"א דכוונת רמג\"א דוקא בהתנה בתחלת השנה על כל פעם שיאכל. די\"ל אפשר שלבסוף פ\"א יתחרט, ולא יהיה יכול לחזור בו, אבל כאן שהתנה בתחלת המלאכה הזאת. אי לאו דקים ליה בנפשיה שלא יצטער לא היה מתנה כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ידי בנו ובתו הגדולים</b><br> דכששכרן יכול אביהן להתנות שיטול מעות ולא יאכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בהן דעת</b><br> למחול אכילתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו</b><br> לתלוש פירות אילן בשנת ד' מנטיעתו, שנאכלין רק בירושלים או פודן ואוכל דמיהן בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו לא יאכלו</b><br> וא\"צ ב\"ב לפדות ולהאכילן מדלא התנו כן בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא הודיען</b><br> ששכרן לבצר כרם, ולא הודיען שהוא נטע רבעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתפרסו עיגוליו</b><br> שנתפרדו עגולי דבילה שלו ושכר פועלים לחזור ולחברן בעיגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתפתחו חביותיו</b><br> ושכר פועלים לסתמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו לא יאכלו</b><br> מדכבר נגמר מלאכתן, ובל\"ז כבר הוקבעו למעשר והו\"ל טבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא הודיען</b><br> ששכרן לדרוס בעגולין ולסתום החבית, וסברו שלא הוקבעו עדיין למעשר, ויהיו מותרים לאכול, וא\"כ כשלא יאכילם הרי הטען:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרי פירות</b><br> תלושין, דשומרי מחובר, אפילו מצד מנהג אין אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מהלכות מדינה</b><br> כן נהגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם נשבע על הכל</b><br> נשבע שבאופן כך וכך נאבד בלי פשיעה [ועי' ריש פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשואל משלם את הכל</b><br> גניבה ואבידה ואונסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונושא שכר</b><br> ר\"ל שומר שכר, ונ\"ל דלהכי קראו בכל דוכתא נושא שכר, ולא שומר שכר או מקבל שכר, דקמ\"ל דאפילו אינו שומר ולא מקבל שכר אלא אפילו סרסור, שמקבל דבר למכרו וכדי להרוויח בו, ושאם לא מכר יחזירו, נמי הוה ש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השבויה</b><br> כשנשבית על ידי לסטין מזויין, אפילו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המתה</b><br> וה\"ה בנשרף בשריפה, ולא היה יכול להציל ע\"י שום אדם. מיהו במסופק אם נשרף חייב [ש\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגנבה</b><br> י\"א אפילו שמר כראוי וטמנם בעומק מאה אמה תחת הקרקע, והקיפה חומת ברזל, וקפץ עליו חולי, ועי\"ז נגנב, אפ\"ה חייב. אמנם קיי\"ל דבאונס גמור גם בגניבה פטור [ש\"ך שם סק\"ד. ועמ\"ש רפ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זאב אחד אינו אונס</b><br> אפילו במשלחת זאבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים</b><br> כשהזאבים מתפרצים ומתרחבים להתקרב ליישיב [ומשלחת לשון התרחבות הוא, כמו ושלחה חצי אמה, מדות פ\"ב מ\"ג. אב\"י ל\"מ נ\"ל שהוא מלשון ושן בהמות אשלח בם, דר\"ל לשון גרוי והסתה, ועי' תענית [דכ\"ב א'] רש\"י ד\"ה משלחת מן השמים, ר\"ל שהקב\"ה גירה אותן. וכן ת\"א ושן בהמות אגרה בהון. וכ\"כ רש\"י בחומש שמות [ח' פי\"ז] משלוח, אגרה וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף זאב אחד אונס</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני כלבים אינו אונס</b><br> אפי' בבאו מב' רוחות, אבל יותר מב' אונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הארי והדוב והנמר והברדלס</b><br> [לעאפארד] [ועי' מ\"ש ב\"ק פ\"א סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סגפה</b><br> שעשה לה סיגופים, שהעמידה בחמה או בצינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה</b><br> אפילו לא מתה מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה לראשי צוקין</b><br> שתקפתו ועלתה לראשי הרים תלולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>העלה לראשי צוקין</b><br> רבותא קמ\"ל, אף שהוא העלה, ומסתמא מדהיה שם מרעה טוב, וכ\"ש בעלתה מאליה, והיה יכול למנעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלה</b><br> אף שתקפתו ונפלה, הו\"ל תחלתו בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה, וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם</b><br> וה\"ה ש\"ח שהתנה שכשיפשע יפטור מלשלם. דפטור, והא דלא נקט לה תנא הכי, היינו משום דלאו אורחה להתנות כן, דאטו בשופטני עסקינן כך כ' בשיטה מקובצת, והכי קיי\"ל [ש\"ה]. מיהו בהגהת אשר\"י מדייק באמת מהא דבפשיעה לא מהני תנאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל</b><br> ובאפילו בדברים שבממון, ושומרים דברישא שאני, דמדהתנה כך, מוכח שלא רצה כלל להיות שומר שלו. וקיי\"ל דבממון שיכול למחול, תנאו קיים. ומילי דרבנן כדאוריי' דמי, וי\"א דבדרבנן אפי' בממון תנאו בטל. דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה [אה\"ע ל\"ח ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו</b><br> שהקדים בדבריו המעשה לתנאי, כגון שאמר זה יהיה שלך אם תעשה דבר זה, אפילו לא עשה המעשה עד אחר שהתנה. ולרמב\"ם ר\"ל שעשה המעשה בפועל קודם שהתנה, ולא קיי\"ל כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים</b><br> וכל היכא דתנאו בטל, עכ\"פ המעשה קיים [ועיי' מ\"ש בס\"ד בדיני תנאי כפרושינו פ\"ג דקדושין משנה ד']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השואל את הפרה ושאל בעליה עמה</b><br> שיעשה בעל הפרה בעצמו מלאכת השואל. ואף דאי אפשר שישאלנה עמו ממש, דהרי גוף המשאיל מיד כשהבטיח לעשות מלאכתו הו\"ל שאול שלו, מדאין בו עניין לקנין אחר, [ועיין לעיל פ\"ו סי' י' ופ\"ז סי' ח'] משא\"כ הפרה אינה נקנית עד שימשכנה. אפ\"ה משכחת לה שיהיה נשאל עמה ביחד, בדקיימה פרה בחצר השואל בשעה שנתרצה להשאל עם פרתו, או דמיירי שהתנו שלא יהיה המשאיל נשאל עד שימשך הפרה [ולתוס' ורא\"ש דגם בעלים אינן נקנין באמירה עד שעה שמכין א\"ע לעשות מלאכת השואל. א\"כ על כרחך קו' הש\"ס דקאמר בעלים באמירה, ר\"ל מסתמא כשנתרצה, מיד מכין א\"ע. אמנם לש\"ך [שמ\"ו] באמירה לחוד סגי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה פטור</b><br> אפילו נשאל גופו למלאכה אחרת, ובמקום אחר, בשעה שמשך הפרה, ואפילו א\"ל באותה שעה השקיני מים הו\"ל שאילה בבעלים [ועי' לעיל פ\"ו סי' נ']. וכ\"כ בשאר שומרים שמירה בבעלים פטור [ש\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב</b><br> אף דבשעת מיתה היה עמו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעליו אין עמו שלם ישלם</b><br> נ\"ל דדייק כן מדכפל קרא, בעליו אין עמו וגו', בעליו עמו וגו', וק' והרי חדא מכלל חבירתה משתמע. אע\"כ דתרווייהו צריכא, ולמעוט א\"צ שיהיה עמה בכל ב' הזמנים של שאילה וגם של אונסין, אלא סגי בחדא, ומסתבר דאשעת שאילה קפיד קרא, מדאז נתחייב שואל במזונותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשאיל אומר שאולה מתה</b><br> קאי אשאל א' ושכר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום שהיתה שאולה מתה</b><br> קאי אשאלה היום ושכרה למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעה שהיתה שאולה מתה</b><br> קאי אשאלה חצי יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה אומר איני יודע חייב</b><br> לשלם. ואף דקיי\"ל מנה לי בידך והשיב איני יודע אם נתחייבתי, נשבע היסת שאינו יודע ופטור מלשלם [כח\"מ ע\"ה], והרי הכא מדנכסי שואל משתעבדו משעת אונסין [כח\"מ שמ\"א], ואינו יודע אם שאולה נאנסה, הו\"ל כאיני יודע אם נתחייבתי. ואי\"ל דלהכי חייב לשלם, דהרי אפילו שכורה מתה מחוייב לישבע שמתה כדרכה, ויוכל לגלגל עליו ג\"כ שיכבע ששכורה מתה, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, ליתא, דהרי אין מגלגלין בדבר שהנתבע טוען שמא [כח\"מ צ\"ד ט']. י\"ל דמיירי שיש כאן הודאה במקצת שמודה פרה אחרת שאולה שמתה, [ואפילו בסיפא שטוענו ב' פרות, צריכה פרה אחרת שאולה שמתה בשאילתה, דאותה הפרה החיה שמודה לא מחשב הודאה, דמדחיה הילך היא], והו\"ל כטוענו ק' והודה נ', ועל הנ' השני משיב איני יודע אם נתחייבתי, דמדהודה חייב שד\"א., ומדאינו יכול לשבע על הכפירה, משלם. [ואפי' לרמב\"ם דס\"ל נכסי שואל משתעבדי משעת שאילה [פ\"א משאל' ה\"ה], אפ\"ה צריך הש\"ס לאוקמא בשיש הודאה במקצת, דאל\"כ אף דמשתענד משעת שאילה עכ\"פ אינו כחיוב גמור דלחשב אח\"כ מה\"ט כא\"י אם החזרתי, דהרי אם הפרה כאן, היה מחזירה ודי, רק לעניין זה אמרי' דמשתעבד משעת שאילה, שכשתמות אח\"כ בשעת שאילה, אמרינן דנשתעבד למפרע לשעת שאילה, א\"כ הכא לולא שהודה במקצת, אמרי' מדמסופק אם מתה בשעת שאילה, הרי מסופק אם נשתעבד למפרע כלל. והו\"ל כא\"י אם נתחייבתי. וזה נ\"ל כוונת תוס' כאן [דצ\"ז ד\"ה והלה, השני], שהקשו מה מקשי הש\"ס, למה חייב, הרי שפיר חייב דהו\"ל כא\"י אם פרעתי, ותרצו וז\"ל דמדמחזיר אחת הו\"ל כא\"י שנתחייבתי וכן בפרה א' כשא\"י אם מתה בעודה שאולה. עכ\"ל. ותמוה, דהרי קושיתנו ודאי ע\"כ רק לאוקימתא [דב\"ק קי\"ב א'] דנכסי שואל משתעבדי משעת שאילה, ותרוצם דבפרה א' כשא\"י מתי מתה הו\"ל כא\"י שנתחייבתי, וודאי ליכא לאוקמא רק בדנימא דנכסי שואל משתעבדי משעת אונשין, ואה זה כוונתה, ל\"ל להאריך וגנובי גנובא ל\"ל, הול\"ל וא\"ת הרי נכסי שואל משתעבדי משעת שאילה. וי\"ל דמקשן ס\"ל דמשתעבדי משעת אונסין. אמנם לפי דברינו הנ\"ל הכי כוונתם בתרוצם, דאף דנכסי שואל משתעבדי משעת שאילה, היינו במתה ודאי בשעת שאילה, אבל בא\"י מתי מתה הו\"ל למפרע כא\"י שנתחייבתי. והדר קאמרו ה\"ת ברישא דבשעה שמתה הפרה לא ידע אם היה אצלו שאולה כלל, לפיכך שפיר הו\"ל כא\"י שנתחייבתי, אבל בסיפא שהי' אצלו ב' פרות, א' שאולה וא' שכורה, הרי ודאי בשעת אונסין. עדיין שעבוד נכסיו לשאולה עליו, להכי אם לא שהחזיר א', הו\"ל האונס כא\"י אם החזרתי. לכן תרצו, דעכ\"פ אחר שהחזיר א' הו\"ל למפרע כא\"י שנתחייבתי, ומקשי הש\"ס שעיר אמאי חייב]."
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר אומר שכורה מתה</b><br> אף דמתני' מתחלת לקראותו השואל וכו'. קרי ליה הכא השוכר, מדטעין ברי שהפרה שדנין עליה שכורה היתה, משא\"כ במסופק, קרי ליה במתני' והלה אומר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה אומר איני יודע פטור</b><br> אפילו משבועה, דמדטוען תובע שמא, אין משביעין לשכנגדו רק ברגלים לדבר [כח\"מ ע\"ה], ואף דשבועת כ\"ני שומר שכדרכה מתה, היא רק בטענת שמא [כש\"ך ע\"ב ס\"ק קט\"ו]. התם ה\"ט משום דרגלים לדבר דשומר קאמר בדדמי [כר\"ן שבועות ש\"ט ב']. ואי\"ל הכא עכ\"ע הרי לכה\"פ חייב שבועה שכדרכה מתה ויוכל להשביעו בגלגול ששכורה מתה. י\"ל דאין מגלגלין שבועה כשהתובע טוען שמא, רק בדהוה דומיא דסוטה, שיש רגלים לדבר שמשקר במה שמגלגל עליו [כח\"מ צ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע השוכר ששכורה מתה</b><br> ר\"ל ישבע שבועה דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו</b><br> היינו כסומכוס דממון שבספק חולקין. ואנן קיי\"ל בכל בבי דמתני' המע\"ה, רק דבטוענו ברי ישבע שומר היסת ששכורה מתה, או שאינו יודע ששכורה מתה, אפילו כשאין גלגול, כגון שמאמינו משאיל או שיש עדים לשואל שמתה כדרכה, דאז ליכא שבועת שומרי', אפ\"ה ישבע היסת כנ\"ל, ובטוענו משאיל שמא, אז רק בשחייב שואל לישבע שמתה כדרכה, מגלגל עליו לישבע ששכורה מתה, או שאינו יודע ששכורה מתה, אבל כשיש עדים או שמאמינו שמתה כדרכו, פטור גם משבועת היסת ששכורה מתה, דאין משביעין בטענת שמא [ש\"ך שד\"מ סק\"ג]. [ואילה\"ק מזה [לש\"ך סי' ע\"ב ס\"ק קט\"ו] שהבאנו לעיל, דבטענת ברי ליכא שבועת שומרים. דנ\"ל דלש\"ך מיירי הכא בטוענו ברי ע\"פ העד, דבכה\"ג איכא שבועת שומרים מדיכול להעיז בו, ועי' ש\"ך הנ\"ל בסי' ע\"ב שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השואל את הפרה ושלחה לו</b><br> משאיל לשואל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד שלוחו</b><br> של משאיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שואל</b><br> לא שאמר השואל להשליח, בפני עדים שיביא הפרה, דבכה\"ג חייב אפילו לא הזכיר לשון שליחות, אלא מיירי בלא אמר לשליח כן בפני עדים, ואפילו מודה שאמר לשליח שיאמר למשאיל שישלחם לו, כל שלא אמר למשאיל שישלחם לו ע\"י זה השליח, פטור [סמ\"ע וש\"ך קכ\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה</b><br> בדרך כשהביאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד שלוחי</b><br> אפילו לא עשאו שליח בעדים, ואפילו היה השליח עכו\"ם או קטן ושוטה דלאו בני שליחות נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד עבדך</b><br> עברי, דאלו כנעני, כרבו ממש דמי דלא יצא עדיין מרשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בשעה שמחזירה</b><br> דבלא אמר משאיל שישלחה לו ע\"י אלו, ושלחה ומתה בדרך, חייב השואל, ובא\"ל משאיל שישלח, פטור. ודוקא במחזירה תוך זמן שאילתו, אבל לאחר זמן שאילתו, דין שומר שכר יש לו. דאפילו מתה בבית שואל פטור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחליף פרה בחמור</b><br> ומשך בעל הפרה את החמור, ועדיין הפרה ברשותו, והרי בהמה נקנה בחליפין, דמשמשך זה, קנה האחר חליפיו אפילו לא משכו האחר."
+            ],
+            [
+                "<b>וילדה</b><br> הפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המוכר שפחתו</b><br> ועבד כנעני נקנה בכסף, ונתן הכסף ועדיין השפחה ברשות המוכר. וקמ\"ל בין שקנה ע\"י חליפין או במעות דינן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר עד שלא מכרתי</b><br> ילדה, והולד שלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> מתני' סומכוס היא דס\"ל כל ממון שבספק חולקין, ואפילו בברי וברי, כשאין מוחזק בה, כי הכא דמיירי בעומדת באגם, אבל אנן קיי\"ל דאפילו טוען לוקח ברי ומוכר שמא, ואפילו הפרה והשפחה אינן בבית המוכר רק באגם, מחשב לוקח מוציא, והמוכר שמודה בפרה הו\"ל מודה במקצת, ולא מחשב הילך גמור, מדאין מחזיר הפרה כמו שתבעה, להכי ישבע המוכר שד\"א, ועל השפחה ישבע היסת. שאין נשבעין שד\"א על העבדים [כסי' צ\"ה]. אולם בלוקח מוחזק, והמוכר טוען ברי, ישבע לוקח היסת. ואם שניהן טוענין שמא, ואינן ברשות א' מהן, מחשב המוכר מוחזק, וי\"א דיחלוקו [רכ\"ג]. [ותמיה היכא איירי, אי בידעו שהיא מעוברת, היכא ס\"ד דמוכר להשיב לו פרה ריקנית ושפחה ריקנית והרי שניהן שוין יותר כשהן מעוברות [כב\"ק פ\"ה מ\"ד, ופ\"ט מ\"א]. ואת\"ל שטוען המוכר דמדלא ידע אז שכבר ילדה הו\"ל מקח טעות, א\"כ היאך לפי מה דקייל\"ן יחשב מוכר מודה במקצת וכמש\"ל, הרי מדקאמר מוכר מקח טעות אינו מודה כלל, ומה שמודה עכ\"פ החמור, הלה לא תבעו והו\"ל חטין ושעורין. ואי בשלא ידעו שהיא מעוברת, כ\"ש דהו\"ל מקח טעות, דאין לדמות זה לקנה טבעת ומכרו בחזקת בדיל ונמצא כסף שזכה לוקח [כח\"מ רל\"ב סי\"ח], התם שאני בשעה שקנה המוכר הטבעת לא ידע שהוא כסף ולא זכה בזהב מעולם, משא\"כ הכא מגוף שהוא שלו מניה קרבי, ומה\"ט עדיף טפי וטפי ממצא צבי שבור בשדה חבירו [כח\"מ ר\"ס] והכא אין לך חצר משתמרת טפי מבטן הפרה. ונ\"ל דלעולם שידעו שהפרה מעוברת, והמוכר אינו רוצה רק מה שפרה עם וולד שוה יותר מפרה מעוברת, ולא הוה משום שילדתו בינתיים מקח טעות, מדאין במקח גופא שגם שינוי רק בין רב להרבה כקונה אילן ריקן ונמצא בו פירות שפשוט שהן להמוכר [ועי' ח\"מ רסי' רל\"ב] וראיתי בשטה מקובצת שהתעורר קצת בזה, ולפי קוצר דעתי, לא השקיטו דברי קדשו רעבוני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכה בגדול</b><br> מיירי בטוענו דמי עבד גדול והודה דמי עבד קטן, דהו\"ל מודה במקצת ועל השאר טען איני יודע, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, אבל בטוענו שדה ועבד ממש, הרי אין נשבעין על קרקעות ועבדים, ועוד דהו\"ל הילך ופטור, ועוד דהו\"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין, אבל בדמי עבד וקרקע. אף דאתו מחמת קרקע נשבעין [צ\"ה ג'. ולרש\"י ב\"מ ק' ע\"א ד\"ה דמי עבד, ולר\"ן שבועות ש\"ז א' וש\"י ע\"א, גם בכה\"ג אין נשבעין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא קטן</b><br> ואינו נשבע על טענת ספק של תובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע המוכר שהקטן מכר</b><br> ה\"נ מיירי בטוענו דמי עבד כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו</b><br> לסומכוס, וקמ\"ל במשנה ב' בשאולה ושכורה, אע\"ג דרק שואל הו\"ל למידע אפ\"ה יחלוקו מדהוא מוחזק, וקמ\"ל הכא אע\"ג דתרוייהו הו\"ל למידע ומוכר מוחזק, אפ\"ה יחלוקו. ולדידן המע\"ה, וי\"א דיחלוקו כדלעיל סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר זיתיו לעצים</b><br> שיקצצם לוקח להסקה ובישול, ולא התנה מתי יקצצם, והשהן הלוקח [בקרקעו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו פחות מרביעית לסאה</b><br> שהזיתים רעים, שאין בסאה שלהן רביעי' שמן, אחר הוצאות המסיקה והעצירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו של בעל הזיתים</b><br> דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי להוציא מהמוחזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> מיהו בהתנו שיקצץ מיד, אז אפי' בפחות מרביעית הו\"ל לבעל הקרקע, ובהתנה שיקצץ לכשירצה אז אפילו ביתר מרביעית הכל לבעל הזיתים [קס\"ח] דאע\"ג דע\"י שניהן בא ההרווחה כסי' ל\"ד עכ\"פ זה מדקיימן שם יותר מהראוי וזה שהתנה שיוכלו להניחם שם כל עוד שירצה מחלו זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו</b><br> ונשרשו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו</b><br> לא מטעם ספק, רק מדע\"י שניהן בא ההרווחה, וכ\"כ בזיתים לעיל. מיהו דוקא בנעקרו עם הקרקע שסביבן, בכדי שיוכל לחיות על ידן, אבל לא יוכלו לעשות פירות מהגושין לבד, ומיירי תוך ג' שני' משנשרשו כאן, דאז אף דעיקר גידול הפירות ע\"י קרקעית השדה, אפ\"ה אי לאו גם הגושין שנעקרו עם האילנות לא הוה מצי אכיל להו משום ערלה להכי יחלוקו, אבל לאחר ג' שנים, או בנעקרו בלי גושיהון, אז הכל לבעל השדה, ומשלם לבעל הזיתים דמי האילנות כשוויין בשעה שנעקרו [שם] ולא דמי לקונה סתם אילנות בשדה חבירו לעיל, דאמרינן יחלוקו. התם קנה אותן נטועין והגושין מחוברין בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות הגשמים</b><br> בכך וכך לחודש, ולא פי' מתי יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות החמה שלשים יום</b><br> ר\"ל צריך שיודיעו ל' יום מקודם שיצא שיבקש לו דירה אחרת, וה\"ה דבלא הודיעו קודם החג ל' יום, שוב אינו מוציאו עד אחר הפסח [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכרכים</b><br> עיירות גדולות שאין דירות מצוייות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש</b><br> ר\"ל צריך שיודיעו י\"ב חודש קודם שיצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר חנות של נחתומים ושל צבעים</b><br> שמלוין לזמן מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש שנים</b><br> ר\"ל ג' שנים קודם שיצא צריך שיודיעו שיצא. וכשעורין הנ\"ל נותנין גם להמשכיר, שלא יעמוד ביתו פנוי, ובלא הודיעו חייב בתשלומי השכירות כולו, אם לא שיעמיד לו אדם הגון כמוהו ושאין בני ביתו מרובין משלו, שידור תחתיו בביתו, ובדר המשכיר גם הוא באותו בית, אז אפילו בפחותים בני בית של האחרון מהראשון, יכול משכיר לעכב [שי\"ב ושט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר</b><br> [ריגעל] שנועלין בו בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנעול</b><br> [שלאסס] שנועלין בו בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל דבר שמעשה אומן</b><br> כגון חלונות וכדומה., ואפילו בכשנכנס שם השוכר, ראה שלא היו, לא אמרינן ראה ונתפייס. מיהו כשנשברו תוך הזמן ע\"י תשמישן או מעצמן, אם השכיר לו בית זה א\"צ משכיר לתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו</b><br> והולכין בכל כאלה אחר המנהג [שי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזבל</b><br> שנעשה בחצר שהשכירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעל הבית</b><br> כשנעשה הזבל מבהמות של אחרי' שבאו לחצר, דסתם גללים הפקירן בעלי' שלהן, ואף דשכירות ליומא ממכר הוא, חצר האדם קונה לו שלא מדעתו אף ששכורה לאחרים [וי\"ח], אבל זבל בהמות השוכר, של שוכר הוא [שי\"ג ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד</b><br> אפי' ממה שאפו אחרים ששכרו מהשוכר, והטעם מדנתערב באפר של השוכר [שם], [ואילה\"ק מדאמרי' [ביצה ל\"מ ב'] הרי שנתערב לו קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי. הכא שאני דמהפקירא קאתי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר</b><br> הך בבא פשיטא, אלא אתא לאשמעינן דרישא אפילו בשנה סתם מיירי ולא בשנה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו יחלוקו את חדש העבור</b><br> דכל שאמר ב' לשונות שאינן סותרין זא\"ז, אמרינן תפוס שניהן [כתמורה ד\"ל], אבל בסותרים זא\"ז, יש חילוק, דבאינן סמוכין אמרינן דחזר בו [כח\"מ מ\"ב ה'], אבל בסותרין וסמוכי' יחד, יש ספק שמא מדלא בירר שחזר בו, שמא פירוש שרוצה ג\"כ בלשון ראשון, או שמא חזר בו. לכן בכה\"ג יחלוקו. מיהו אנן קיי\"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת אפילו בבא בסוף חודש [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו ונפל</b><br> או נשרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו בית</b><br> ודוקא בהשכיר לו בית סתם, אבל באמר בית זה, פטור מלבנותו כשנפל [כלעיל פרק ו' משנה ג'], ומשלם מה שדר בו, מיהו בנתרועע עד שמסוכן לדירה, חייב לבנותו כשכבר קבל כל דמי השכירות משלם [שי\"ב י\"ז, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם</b><br> ודוקא באמר בית כזה אני משכיר לך, משא\"כ באמר בית סתם, משנה כרצונו [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחברו</b><br> בקבלנות דהינו שיחלקו המקבל והבעל השדה את התבואה, למחצה, שליש, ורביע, או בחכירות דהיינו שיתן לבעל השדה כך וכך כורין לשנה, או בשכירות , דהיינו שהתנה ליתן לו מעות [ש\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לקצור</b><br> התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יקצור</b><br> המקבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחרוש אחריו</b><br> ר\"ל לחרוש אחר הקצירה כדי שימותו שרשי העשבי' הרעי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כמנהג המדינה</b><br> דכשמשנה שניהן מעכבין, דעקירה טובה למקבל שיהיה לו הקש, וטובה לנותן, שמתנקה הקרקע שלו, וכ\"כ הקצירה טובה למקבל, שא\"צ להטריח כל כך, וטובה לנותן, שע\"י הקש הנשאר בהקרקע, מזדבלת השדה. אמנם מנהג בלי טעם, הו\"ל מנהג סדום. ואין הולכין אחריו [רתוי\"ט כאן וסמ\"ע קנ\"ז סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש</b><br> אותו שנשאר בארץ קרוי קש, והנקצר עם השבולת קרוי תבן [כך פירשו רבותי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים</b><br> שסמכו בהם הגפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניהם מספקין את הקנים</b><br> ר\"ל דלהכי חולקים בקנים, מדקנו אותן בשותפות [שכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בקבלנות או בחכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בית השלחין</b><br> קרקע עיפה ויבשה שאין די לה בגשמים וצריכים להשקותה, והיה בה מעין שעל ידה ישקה האריס בקלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בית האילן</b><br> שע\"י האילן והמעין שבשדה, חביבה להאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו</b><br> דאף שחביבין לו, היה לו לפרש שבשביל אלו חכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו</b><br> ובלא אמר מלת זה, ג\"כ מנכה, וי\"א דיש חילוק, דבאמר משכיר בית השלחין אחכיר לך, אינו מנכה, ובאמר חוכר בית השלחין אני חוכר, מנכה, דסתם שלחין יש בו מעין, וי\"ח [שכ\"א]. ורישא מיירי באמר שדה זו סתם [ועי' לעיל פ\"ח סי' נ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בקבלנות, דבחכירות לא שייך \"שמין\", דיתן חכירותו ודי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והובירה</b><br> שלא חרש או לא זרע, ואפילו הוביר רק מקצתה."
+            ],
+            [
+                "<b>שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד</b><br> ר\"ל או שלא אעבוד כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשלם במיטבא</b><br> ואפילו לא כתב כך, מדנהגו כך ט\"ס הוא [ח\"מ ל\"ט]. מיהו בכתב לשלם יותר מההזיק הו\"ל אסמכתא ולא קניא[שכ\"ח ור\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות דבקבלנות ודאי אכפית ליה כשלא ינכש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רצה</b><br> המקבלי"
+            ],
+            [
+                "<b>לנכש</b><br> לעקור השרשים הרעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה</b><br> ורק אנא אפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים</b><br> לא נקט רעים, דקמ\"ל אפילו רוצה לחרשה לכשיצא, החרישה לא תועיל רק לעשבים הרעים, אבל לא להזרע שיפול כשלא ינכש [ש\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחברו</b><br> בקבלנות, דאי בחכירות נותן חכורו בכל גוונא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עשתה</b><br> רק מעט תבואה, ילא רצה המקבל לטפל בה מדליכא כדי טרחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כדי להעמיד כרי</b><br> תבואה, ושעורו שישאר לו סאתיים אחר הוצאותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי</b><br> וכי שיעור א' קצוב לטרחת שדה גדולה וקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם יש בו כדי נפילה</b><br> כמדת הזרע שהפיל בה. וקיי\"ל כת\"ק [שכ\"ח], [וטעמא נ\"ל דמה איפכת לי' לבעל השדה אם טרחת האריס מרובה, עכ\"פ בסאתים הפסידו מרובה הוא, ולאו אדעתא דהכי אחכריה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות. דאי בקבלנות מה ניכוי איכא, מה שימצאו יחלוקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלה חגב</b><br> [היישרעקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נשדפה</b><br> שנפלו ע\"י סער גרעיני הזרע מהשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכת מדינה היא</b><br> שרוב שדות אותה העיר הוכו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנכה לו מן חכורו</b><br> הכל לפי הפסדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו</b><br> שמזל החוכר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו</b><br> שעל המעות לא נגזר אבל בחכרה בפירות כיון דנותן לו מתוכה [כמ\"ז] לפיכך גם על חכרותו נגזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקתה</b><br> שעשתה תבואה רעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו מתוכה</b><br> וא\"צ ליתן לו יפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות, אבל בקבלנות י\"א דיכול לשנות אפילו לדבר המכחיש, וי\"א דאז אפילו לשאינו מכחיש לא ישנה [שכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לזרעה שעורים לא יזרענה חטים</b><br> דחיטין מכחישין השדה טפי משעורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אוסר</b><br> דקשה לקרקע בארץ ישראל כשזורעין בה כל שנה מין אחר [עי' תוס'] ומדפסק עמו מין זה ודאי רגיל הוא לזרעו בה וקיי\"ל דהכל לפי השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה לא יזרענה קטנית</b><br> דקטנית מכחיש טפי מתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות</b><br> פחות מז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזרענה פשתן</b><br> שמכחיש הקרקע ז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו בקורת שקמה</b><br> תאנה יערי שדרך לכרות ענפיו לבניין, וחוזרי' וגדלין, ובפחות מז' שנים אין נעשין קורות, להכי בשכרה בפחות מז' שנים, לאו אדעתא דקורות נחית, מדלא יוציאה כמו שהיתה כשירד."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו בקורת שקמה</b><br> דהרי יניחה כשיצא. כמו שהיתה כשירד לה [שכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמקבל שדה מחבירו לשבוע אחת</b><br> שמיטה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>השביעית מן המנין</b><br> ואין מנכה לו בשביל שנת השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר יום גובה כל הלילה</b><br> שלאחריו, ובבוקר עובר בבל תלין. ופועלין דידן, שאין עושין עד הלילה, מששקעה חמה עובר על ביומו תתן שכרו [של\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר לילה גובה כל היום</b><br> ומששקעה חמה עובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביר שעות גובה כל הלילה וכל היום</b><br> ר\"ל בכלה שכירתו ביום, מששקעה חמה עובר, ובכלה בלילה משעלה השחר עובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר שבת</b><br> שבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר שבוע</b><br> על כל השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום</b><br> היינו אליבא דר\"ש דפליג את\"ק. וקיי\"ל דגובה כל הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תבעו אינו עובד עליו</b><br> וה\"ה בתבעו ואין לו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחהו</b><br> הגיעו, ור\"ל שאמר לשולחני ולחנווני ליתן להפועל שכרו, ונתרצו הם והפועל."
+            ],
+            [
+                "<b>אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו</b><br> אפילו אין לבעל הבית בידיהן כלום, מיהו הפועל יכול לחזור מהמחאתו, אם לא שקנו מידו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר בזמנו</b><br> שתבע לב\"ב בזמנו שיתן לו שכרו, וב\"ב כופר הכל או מודה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע ונוטל</b><br> אם היו נדונין על הקציצה, וודאי ב\"ב נשבע, דקציצה זוכר שפיר, מיהו בכה\"ג אפי' הב\"ב כופר הכל שאומר ב' קצצתי לך ופרעתים לך. ופועל אומר ג' קצצת לי. ולא נתתם לי' אפ\"ה ישבע ב\"ב בנק\"ח שכך הוא כדבריו, דאע\"ג דהוא כופר הכל החמירו עליו, משום דשכיר נושא נפשו אשכירתו [ח\"מ פ\"ט ד'], ולש\"ך, אם ב\"ב כופר הכל אינו נשבע רק היסת [שם]. מיהו הכא מיירי באינן מחולקין על הקציצה, רק בפרעון, שב\"ב אמר פרעתי השכר או מקצתו, להכי אמרינן דפועל נשבע בנקיטת חפץ שהוא כדבריו, דב\"ב טרוד בעסקיו, ואפשר דשכח. ודוקא ביש עדים ששכרו ושעשה המלאכה, דאל\"כ ב\"ב נאמן במגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר זמנו אינו נשבע ונוטל</b><br> דכדמטי זמניה, רמי אנפשיה ומדכר, שלא יעבור בבל תלין, להכי ישבע ב\"ב היסת ונפטר. [ואי\"ל א\"כ בתבעו בזמנו, נימא בעה\"ב המתינו לי עד סוף הזמן תשלומין, שמא אזכור, ואם לא אזכור, אוכל לשבע אז. י\"ל דחזקת בעה\"ב שאינו עובר בבל תלין לא מהני רק במסייע נמי שאין שכיר משהה שכרו עד סוף זמנו, ודאי תבעו פרע, אבל אם אנחנו נכריח לשכיר שע\"כ ימתין עד סוף זמנו, לא יהיה הב\"ב רמי אנפשיה, מדאין אדם תובעו. ומה\"ט גם במודה ב\"ב במקצת לא מהני דרמי ב\"ב אנפשי' שלא ישבע שד\"א לבקר, דהרי בהא לא מסייע חזקה דשכיר לא משהה שכרו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עדים שתבעו</b><br> ר\"ל שכל זמנו היה בתביעה, דהיינו שתבעו בסוף זמנו בעדים, והשיב שישלם אח\"כ, א\"כ הרי שמעו שלא פרע תוך זמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> עונה א' אחר התביעה, והוא או יום א' לילה, דכשהיה זמנו בלילה ותבעו בסוף הלילה, ואמר שישלם אח\"כ, אז ביום שאחריה ג\"כ נשבע ונוטל, וכן לעולם בתבעו ואמר שיתן אח\"כ נשבע ונוטל עונה שלאחר התביעה [ח\"מ פ\"ט ולרי\"ף ורש\"י אינו נשבע ונוטל רק יום א' אחר זמנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גר תושב</b><br> שקבל עליו בב\"ד לקיים ז' מצות, והן אבר מן החי, ברכת השם [היינו שלא לקלל, ודלא כראבינער פהיליפזאהן בק\"ק מאגדעבורג, שפירש בחומש שלו בפרשת בראשית, דר\"ל לברך ברכות לה', והוא דברי בורות כפול], גזל, דינין [וסי' א' ב' ג' ד'], וג' מצות ראשיות, שהן, ע\"ז, ג\"ע, ש\"ד. ואין מקבלין גר תושב רק בזמן שהיובל נוהג [ערכין כ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר</b><br> דכתיב שם ברישא רעך, למעוטי גר תושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חברו</b><br> והגיע הזמן ולא פרעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימשכננו</b><br> אפילו שלח בביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בבית דין</b><br> שב\"ד שולחין שלוחן למשכנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יכנס לביתו ליטול משכונו</b><br> אפילו שליח ב\"ד לא יכנס למשכנו, ואפילו לכתוב שם כל אשר להלוה לא יכנס, רק כשימצא לי דבר בחוץ, יקחנו ממנו בחזקה ואפילו להכותו רשאי כשממאן ליתן [צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה לו שני כלים</b><br> וחובו כנגד שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניח אחד</b><br> כדמפרש ואזיל, מחזיר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחזיר</b><br> מחזיר גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המחרישה ביום</b><br> ואף דמחרישה דבר שעושה בהן אוכל נפש הוא. אפ\"ה כיון דבלילה אין משתמש בה, מותר למשכנו אז. מיהו בנתן לו משכן בשעת הלואה, א\"צ להחזיר אפילו כלי אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום</b><br> שהוא זמן ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרן בבית דין</b><br> ולת\"ק כל שהלוה צריך לו, לעולם נוטל ומחזיר, ולא ימכרום לעולם, ואפ\"ה מהני שממשכנו, שלא תשמטנו שביעית, ושלא יהיה יוכל לוה לטעון פרעתי, כשמחזירו תמיד בעדים, ושכשימות יגבה ממנו, ולא יהיה כמטלטלין אצל בניו, שאין מטלטלי היורשים משועבדין לבע\"ח מדינא דגמ'. מיהו כשאין הלוה צריך להמשכן, לכ\"ע מניחו אצלו ל' יום, ואח\"כ מוכרו בב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמנה</b><br> לש\"ך דוקא אלמנה, ולסמ\"ע אפילו גרושה נמי, ולרט\"ז אפילו בתולה [שם סי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה</b><br> שלא בשעת הלואה, ואפילו ע\"י שליח ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובל</b><br> ר\"ל הממשכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הרחים</b><br> של יד, שהוא מתטלטל ואפשר למשכנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רחים ורכב</b><br> האבן התחתון נקרא רחיים, מדמהודק בהרחיים, שהוא הכן [געשטעלל] בל\"א, והאבן העליון הסובב עליו נקרא רכב. ולא הוה לאו שבכללות, דהרי מפורש כל א' בקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש</b><br> אוכל נפש ממש, כעריבות ויורות שמבשלין בהן, וה\"ה סכין של שחיטה, או כל דבר שצרך לו מאוד, כמלבוש שעליו, וכלים שאוכל בהן, ומטה ומפץ שישן עליהן, ובמשכן א' מאלו חייב להחזירן לו, אבל שאר כלי אומנות שאין עושין בהן אוכל נפש, כזוג ספרים וחייטין, ופרות של חרישה, או אפילו כלי אוכל נפש גופן כשא\"צ להן, ממשכנין. מיהו בנותן לו הלוה בעצמו למשכנות כלים של אוכל נפש, ואפילו שלא בשעת הלואה, מותר לקבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי נפש הוא חובל</b><br> וכל המשנה מיירי רק בממשכן להיות בטוח אחובו, שלא הגיע זמן הפרעון וירא שיבריח, או שהגיע זמן הפרעון, ואפ\"ה אין המלוה רוצה לגבות משום שרואה שאין ללוה כדי סידור שמסדרין לבע\"ח, ליתן לו ממטלטליו מזונות לל' יום וכסות לי\"ב חודש וכדומה [כח\"מ סי' צ\"ז], ויודע שכשיסדרו לו לא ישאר כדי חובו, לכן רוצה טפי לגבות לבטחון, דאז לא יסדרו להלוה. אבל בהגיע זמן הפרעון, והמלוה רוצה להשתלם, אז שליח ב\"ד נכנס לביתו וממשכן אפי' רחיים ורכב. ומוכרן בב\"ד ומשלם לזה [שם ט\"ז וש\"ך שם סק\"ז]. וכן באלמנה גובין ממנה כה\"ג [ורמב\"ם חולק באלמנה. ולא קיי\"ל כוותיה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> בית של א' ועלייה של א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם חולקים</b><br> כל א' יטול כפי גובה כתלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעצים ובאבנים ובעפר</b><br> ר\"ל הטיט והסיד, ואפי' הא' מוחזק, טכ\"פ שותפין קודם שחלקו אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות, היכא דלית ליה מגו דהחזרתי או לא נטלתי [קע\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר</b><br> דבנתרועע העליון ונפל למרחוק [ונקרא בחבטא], ונהרוס התחתון עמו, אז העליונים דרכן להשתבר ביותר, ובנתרועע התחתון, ועי\"ז נכבש העליון ג\"כ ונפל [ונקרא בחבסא], אז התחתונים דרכן להשתבר ביותר. ורישא דחולקין מיירי באי אפשר לידע איך נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו</b><br> שנשארו שלימות, או שהן גדולות ורוצה ליטלן, ואפילו יטעון אידך איני יודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל</b><br> מיירי בהודה חבירו במקצת השלימות או הגדולות, והרי מדהודה במקצת חייב שבועה דאורייתא, ואינו יכול לשבע על השאר שטען עליהן איני יודע, ומדהוה לי' למידע, דהרי במורגל כל א' מכיר אבניו, להכי משלם. אבל בלא הודה, נשבע היסת שאינו יודע וחולקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות לו מן החשבון</b><br> ר\"ל דאידך נוטל שלימין כנגדן, ואפילו אינן גדולות וטובות כאלו שלקח הלה [קס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> מיירי בהשכיר התחתון עלייה שבביתו לאדם א', וא\"ל עלייה \"זו מושכרת לך, דמדאמר\" זו, לפיכך בנפל אינו חייב ליתן לו עלייה אחרת [כלעיל פ\"ח מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה העליה</b><br> שהתקרה שדורסין עליה בני עלייה, נפחתה ד' טפחים מרובעין [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה</b><br> דמדהשכיר עלייה שע\"ג בית זה, שעבד הבית לעליי' שעל גביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה</b><br> הן הקורות והקרשים שעל גבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעליון את המעזיבה</b><br> השוכר נותן הטיט הטוח ע\"ג. וצ\"ל שעשיית המעזיבה אינה מעשה אומן, דאל\"כ הרי המשכיר חייב לעשותה כלעיל [פ\"ח מ\"ז]. והלכה כת\"ק. וי\"א כר\"י [שי\"ד]. מיהו בשותפין ממש, אין על התחתון לתקן רק קלקול הכתלים שמהתקרה ולמטה, אבל התקרה והגג ושאר הכותלים, הכל על בעל העליי' [קס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> בית לזה ועלייה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות</b><br> הכותלים התחתונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי בעל העליה בונה את הבית</b><br> התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו</b><br> ואז יצא ויבנה העלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר</b><br> דס\"ל כל שזה נהנה אף שזה אינו חסר, חייב לשלם ואם לא יתן לו הו\"ל רבית בעבור המעות שהוציא בבניין ביתו. [דאף שמשחיר כותליו. נ\"ל דאע\"ה מחשב זה לא חסר, דביתא מתבא יתיב [כב\"ק דכ\"א א'], ולפיכך הנאת התחתון יתירה על חסרונו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתן לו את יציאותיו</b><br> דאז ע\"י שגמר גם העלייה, לא מחשב תו נהנה [ואף דנהנה שא\"צ לעלות. נ\"ל שנחשבת מועטת נגד מה שמרוויח הלה שביתו מיושב, כמש\"ל]. מיהו כששניהן ממאנין לבנותו, נוטל התחתון ב' שלישי הקרקע והעליון שליש א' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בית הבד</b><br> בית לעצור הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגנה אחת על גביו</b><br> בית לזה וגיגה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחת</b><br> ד' על ד' טפחים בתקרת הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעשה לבית בדו כיפין</b><br> [געוועלב], שיתן העליון עפר ע\"ז ויזרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם</b><br> דאנוס הוא [תט\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> בהזיקו בשעת נפילה חייב משום אשו, ובהזיקו אחר הנפילה, חייב משום בורו [שם]."
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו</b><br> נקט גינה, דבחצר מסתמא שניהן בנוה, מה שאין כן גינה [כב\"ב פ\"ק מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> לגינת חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו הגיעוך</b><br> שלך יהיו, ותפנה אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שומעין לו</b><br> כשאין זה רוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקבל עליו</b><br> ופינן בפניו [קס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש</b><br> ללקטן בשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו</b><br> דשכיר אינו משתלם רק במעות. מיהו בא\"ל כן במילי דמאכל, רשאי [של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקבל עליו</b><br> ועשה משיכה או הגבהה, או שהוא ברשותו, וסגי בהכי, מדכבר חייב שכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל</b><br> תיכף כשיוציאו לר\"ה יהיה א' מוכן להוציאו הזבל להשדה לזבלה [ועיי' ב\"ק פ\"ג מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>אין שורין טיט ברשות הרבים</b><br> שדרך לשרותו ימים רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לובנין לבינים</b><br> מדיש בו שהוי, שכך היה דרכן, ששוטח הטיט כעובי הלבינה, על קרקע חלקה, וחורץ בהטיט השטוח, חריצות אילך ואילך כמדת הלבנים, ומניח מן עד שיתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל גובלין טיט ברשות הרבים</b><br> לתתו מיד בבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לבינים</b><br> ברישא אסור עשיית הלבנים בר\"ה, וה\"ק דאפילו רק לגבול הטיט ללבנים בר\"ה ולעשותן בחצירו נמי אסיר, אף דגבול לבניין שרי, דגבול הטיט ללבני' צריך שיהוי טפי מגבול הטיט לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבונה בונה</b><br> תיכף כשיביאן ישקען בבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום</b><br> בר\"ה, ופטור כשהזיק. ואע\"ג דלעיל] ב\"ק פ\"ג מ\"ג] ס\"ל דאף המקלקל בר\"ה חייב בנזקו, נ\"ל דהתם במזבל בר\"ה שהוא רק להרווחא, וכן כל הדומה לזה, אבל הכא שעושה לצורך בניין ביתו, הרי כל א' צריך לכך כשיבנה ביתי ולהכי מחלו זל\"ז, וקיי\"ל כת\"ק [עי' ב\"ק פ\"ג מ\"ג וח\"מ תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי גנות זו על גב זו</b><br> של שני אנשים וסמוכות זה לזה זה בהר וזה בבקעה, וההר זקוף עד שאי אפשר לזרוע על שפוע מדרונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והירק בינתים</b><br> על זקיפת המדרון צמח דשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר של עליון</b><br> מדצומח מעפרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר של תחתון</b><br> מדגדל באוירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין מהיכן ירק זה חי</b><br> מאיזה עפר יונק."
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול</b><br> מבלי שיצטרך להסתכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא שלו והשאר של תחתון</b><br> דס\"ל כר\"מ, רק כשאין יכול לפשוט ידו וליטל, הפקירו לגבי התחתון, שגנאי לו ליטל רשות מחבירו ליכנס לגנתו וליטלו דרך סולמות, ומה\"ט לא אמרינן איפכא כל שהתחתון יכול לפשוט ידו וכו'. ליתא דדוקא עליון כשירצה ללקוט שאר הירק צריך עכ\"פ לבוא כולו תוך אויר גנת התחתון, והו\"ל גנאי לו ליטל רשות ממנו, משא\"כ תחתון כשיעלה לשם בסולם אין שם גנאי. וקיי\"ל כר\"ש [ק\"ס]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4b7e53753622090718ca9040d4e3df759892f711
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Bava Metzia/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,2101 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Bava Metzia",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bava_Metzia",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שנים אוחזין בטלית</b><br> ה\"ה כל דבר, ולא אחזו בו בשיעור שיהיה נחשב בעיניהם שיטלו כל א' מה שבידם, מלבד חלוקתן בגוף הכלי. [אב\"י לפמ\"ש ע\"ר סי' ו' דדוקא בשניהן אוחזין בחוטין שבשפת הטלית וכ\"כ [בגמ' ד\"ז א'] לפ\"ז שפיר נקט טלית לאשמעינן הא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי</b><br> ר\"ל או שאומר כולה שלי בטענה אחרת, ולא מיירי במחולקים באריגה שאומר כל א' אני ארגתיה, דא\"כ פשיטא שיחלוקו בשבועה, מדודאי איכא רמאי. שידע א' מהן שלא ארגה, ואפשר ע\"י השבועה יפרוש, רק מיירי הכא במחולקים מי קנאה, דאפשר שאין בהן רמאי, ששניהן רצו לקנותה, וסבור כל אחד שאליו נתרצה המוכר, דומיא דמציאה שסבור כל א' שהוא הגביהה, ואפ\"ה ישבע. ומיירי דנקט זוזי מתרווייהו, מחד מדעתיה ומחד בע\"כ, ומסופק המוכר ממי לקח מדעתו, ומיירי נמי שאין מקחו בידו וכדקתני שנים אוחזין בטלית, דבמקחו בידו מסתמא ידע למי נתרצה כדי שלא יעבור במי שפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה ישבע</b><br> דשבועה זו בדתפסי תרוויי' תקנת חכמים היא, דאל\"כ לא יהא מנוחה לאדם בשוק, שיתפוס כל א' בטליתו ואומר שלו היא. והך דהכא דומיא לתוקף טלית שלובש חבירו מדמוחזקין שניהן בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לו בה פחות מחציה</b><br> אינו נשבע שכולה שלו, דהרי לא יטול כולו. וגם אינו נשבע שחציה שלו, דבהא מרעי ליה לטענתיה שאמר שכולו שלו, רק כך ישבע, שבועה שיש לי בה, ולדבריכם שאין אתם מאמינים לי על כולה, שבועה שאין לי בה פחות מחציה [וי\"א דסגי בשישבע שאין לי בה פחות מחציה, ולא חיישינן לרמאות, שבאמת אין לו בה כלל ונשבע שפיר שאין לו בה פחות מחציה מדבאמת אין לו בה כלום. ליתא. דהרי על דעת ב\"ד הוא נשבע. וק\"ל כח\"מ [פ\"ז ס\"כ], דאעפ\"כ צריך לפרוט בשבועתו כל צד רמאות. ואף שזה דעת החולקים עכ\"פ ק' מלקמן ז', דמוכח דצריך לפרוע בשבועתו כל הצורך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה</b><br> ואפילו לבן ננס [שבועות פ\"ז מ\"ה] דבגוונ' שא' מהן נשבע לשקר, לא ישביעו כלל. הכא שאני, דאפשר ששניהן נשבעין באמת, שמצאוה או קנאוה ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויחלוקו</b><br> ואם יפסיד הטלית כשיחתכוהו לשנים, יחלוקו דמיו. ודוקא בששניהן אוחזין רק בחוטין שבשפת הטלית, והטלית תלוי באמצע, אבל באוחזין ממש בשיעור חשוב, כל א' נוטל בשבועה עד מקום שידו מגעת, וכשיש עוד מקצת טלית תלוי ביניהן, חולקין התלוי בשוה בשבועה [וי\"א דבמה שאוחזין ממש א\"צ שבועה רק ע\"י גלגול בשבועת השאר [ח\"מ קל\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים</b><br> להכי נקט הך בבא, לאשמעינן דלא תימא ישבע רק על אותו רביע שנחלק עם חבירו, דא\"כ אפשר דמורה היתירא להתכוון בשבועתו על הרביע שבאותו חלק שהודה לו חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע</b><br> דהיינו חצי טענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שנים רוכבין על גבי בהמה</b><br> קמ\"ל הך בבא, לאשמעינן דרכוב קנה כמנהיג [ח\"מ רע\"א]. מיהו באדם בינוני, קונה רכוב רק בשדה, אבל אדם חשוב או מזולזל, קונה רכוב אפילו בעיר, מדדרכם לרכוב שם [קצ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהם מודים</b><br> בש\"ס קאמר דמהכא שמעינן דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. [ונ\"ל דר\"ל דמרישא לא מוכח מידי. דהרי כל א' אומר אני הגבהתיה כולה ונשבע, והאיך יוציא אחר מידם, אבל מסיפא דקתני כשהן מודים ששניהן הגביהוה יחד א\"צ שבועה. משמע ודאי נגד אחר שמכחישן, ואמר שהוא הגביה אותה והם חטפוה מידו, ואמאי. נימא אף לפי טענתם לא זכו בה כלל. אע\"כ דהמגביה מציאה לחבירו, קנה חבירו, וא\"צ שבועה נגד האחר שאינו תופס בה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שיש להן עדים</b><br> אי בעדים ממש מיירי, פשיטא. אלא נ\"ל דה\"ק או שמכחישים זא\"ז, אבל יש לכל א' עד שהוא הגביהו. אע\"ג דע\"א בהכחשה לאו כלום הוא [כקידושין דס\"ה ב'], אעפ\"כ פוטר משבועה. ואף לי\"א [חו\"מ פ\"ז ה'] דעד אחד אינו פוטר משבועה, נ\"ל דבשבועת התקנה לכ\"ע פוטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על גבי בהמה</b><br> אורחא דמלתא נקט, דאי היה מהלך היה נוטלה מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה</b><br> המהלך הגביהה בשתיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכה בה</b><br> ודוקא באמר תנה לי, שלא רצה לזכות בה עד שתבוא לידו, ולהכי אף שמתכוון שמגביהה להרוכב, יכול לחזור בו קודם שיתנה לו, אבל באמר זכה לי מדהגביה זה בשתיקה, נתכוון שיהיה להרוכב, ואינו יכול לחזור בו. מיהו באמר בשעת הגבהה או קודם לכן לעצמי אגביה, קנה [רס\"ט], וי\"א דה\"ה בידע סחורה בזול ואמר לחבירו קנה אותה לנו וקנה סתם קנו שניהן, וי\"א דבאין מעות לראשון לא קנה. דלא דמי למציאה שיכול לטלה בעצמו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה</b><br> ר\"ל קודם שהגבהתיה נתכוונתי לזכותה לעצמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> נ\"ל דמה\"ט לא קאמר אינו נאמן דקמ\"ל דאפילו נאמינהו שכך חשב, ולא הגביהה לצורך חבירו, עכ\"פ גם הוא עצמו לא קנאה, מדלא אמר תחלה בפירוש לעצמי אגביהה, והו\"ל כהפקר עד שנתנה להרוכב, וקנאה הרוכב במשיכה, והיינו דקמ\"ל הך כולה מתניתין [עי' גיטין פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שההזיק בה זכה בה</b><br> ודוקא בר\"ה או בשדה חבירו, אבל בצידי ר\"ה, או בסימטא [והוא זוית שבולעת בר\"ה], שד' אמות קונות שם, קנה. וי\"א מדנפל עליה לא קנה ליה ד' אמות בשום מקום [רס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אותן רצין אחר מציאה</b><br> דהיינו אחר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר גוזלות</b><br> נקט לשון רבים מדדרכן לפרוח ולילך הרבה ביחד ועוד משום שהן הרבה יש רבים הרצין לזכות בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא פרחו</b><br> שכל אלו כשלא יטלום אחרים, ישתמרו בשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכתה לו</b><br> וקיי\"ל דחצר המשתמרת קונה אפילו שלא מדעתו [ר\"ל אפילו אינו עומד בצדה]ואפילו לא אמר שתקנה לו דגם משום שליחות אתרבאי חצר ולהכי אפילו אינו עומד בצדה קני [ובא\"א שיקנה החצר כשליח. כגון חצר של קטנה דלא מצי משווי שליח, קונה לה משום יד, ולהכי אז צריכה שתהיה סמוכה אצל החצר, כיד, אבל קטן דלא רבייה קרא לידיה, לא קנה לי' חצר כלל]. מיהו בחצר שאינה משתמרה כשדה וגינה, צריך שיעמוד בצדה, ויאמר שתקנה לו, וי\"א דבעומד אצלה סגי. וכל זה בידע שהמציאה בחצירו, או שהוא דבר המצוי שם, אבל בנמצא שם מטמון, או שאר אבידה שאין לה בעלים, שלא ידע בעל החצר ממנה, גם אינו מצוי שיאבד אדם שם. הרי היא של מוצאה. וי\"א דהיכא דצריך בעל החצר לקנות במעות אותה הסחורה שבאה לחצירו קודם שיזכה בה, אפילו אמר שתקנה חצירו לו, כל הקודם לקנותה זכה [רס\"ח ג' ד' ה', ורמ\"ג כ\"ב וכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה צבי רץ בדרכו</b><br> שרץ אחריו ואינו מגיעו, וה\"ה שבור בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמר כלום</b><br> ואפילו בדעת אחרת מקנה כמתנה וכדומה, לא קנה בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו הקטנים</b><br> בין קטן בין גדול, כל שאביו מפרנסו, וקטנה ונערה אף שאינו מפרנסה. מיהו המפרנס יתום או את אחר, מציאתו למוצאה [ע\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> וטעמא משום איבה שיכול לקדשה למנוול. וה\"ה בהרוויחו במלאכה או בסחורה, אבל מתנה סתם שקבלו, צריך ב' לטיבותא, שיהיה קטן ואביו מפרנסו, אז היא לאביו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו הגדולים</b><br> בין גדול או קטן כל שאין מתפרנס מאביו נקרא גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שלא נתן כתובתה</b><br> בגמ' מוקי לה בהשליך לה גט, ספק קרוב לו או לה, דבכה\"ג אין חייב ליתן כתובתה, ולהכי קאמר שפיר, אף על פי שלא נתן כתובתה, דלפיכך חייב לזונה, וסד\"א דמדזנה מציאתה שלו, קמ\"ל מדלא תקנוה לבעל רק משום איבה, והכא כבר יש איבה."
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן אחריות נכסים</b><br> שכתוב בהן ששעבד הלוה קרקעותיו למלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחזיר</b><br> למלוה אף שהלוה מודה, וגם ללוה לא יחזיר אולי צדקו דברי המלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבית דין נפרעין מהן</b><br> למלוה מהלקוחות שקנו מהלוה אחר שלוה. ואפילו מצאו קודם זמן הפרעון, עכ\"פ מדאבד השטר חיישינן שפרעו כבר, ולהכי לא נזהר בו ונאבד, והשתא עשו קנוניא המלוה והלוה, שיגבה בו מהלקוחות, ויחלקו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בית דין נפרעין מהן</b><br> מהלקוחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבית דין נפרעין מהן</b><br> מדקיי\"ל אחריות טעות סופר בהלואה ומכירה. וקיי\"ל כחכמים ולא יחזיר בשום גונא לזה או לזה ואפילו נותנים סימן זה או זה ועכ\"פ חיישינן לקנוניא. מיהו בכתוב בשטר שלא התחייב באחריות, או ביש ללוה קרקעות בני חורין כסך החוב, או שנמצא ביום שנכתב ומקויים בב\"ד, בכולן אם לוה מודה יחזיר. וי\"א דבנמצא ביום שנכתב ומקויים, אפילו אין לוה כאן יחזיר [ס\"ה ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דייתיקי</b><br> בלשון יון נקרא כך מתנת שכיב מרע [וחז\"ל נתנו טעם למה בחרו במלה זאת, ע\"ש נוטריקון, דא תהא קאי. דדברי שכ\"מ כל שלא חזר בו, ככתובים ומסורים דמי. ועמ\"ש פסחים פ\"י סי' מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוברים</b><br> הוא כתב שנותן מלוה ללוה שפרע השטר חוב שבידו, ושובר כח השט\"ח. ונקט בקצת במתני' ל\"ר, מדמצויין טפי מאינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם</b><br> הא אמר תנו, נותנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא אגרות שום</b><br> ששמו ב\"ד, והורידו למלוה בפני הלוה בנכסי לוה לגבותן, דליכא למיחש לנמלך, דב\"ד לא ממלכי, ופרעון לא שייך בו, מדהגבו אותן. ואף למאי דקיי\"ל דשומת קרקע הדרא לעולם [כסי' ק\"ג ט']. הכא אי הדרה ללוה, צריך שיתן לו מלוה שטר מכירה מחדש, ואי לא עבוד הכי הפסיד הלוה לנפשיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואגרות מזון</b><br> שקבל עליו לזון בני אשתו שמבעל אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיאונין</b><br> כתב שהוא לראיה ליתומה שמיאנה בנשואין שהשיאוה אמה או אחיה בקטנותה, שאז אין צריכה גט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושטרי בירורין</b><br> שביררו להן בעלי דין, זה אחד וזה אחד לדון בפניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשה בית דין</b><br> שהחליטו נכסי לוה למלוה, כשאין הלוה כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יחזיר</b><br> דבכל הנהו ליכא למיחש למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא</b><br> שט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחפיסה</b><br> נוד קטן של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בדלוסקמא</b><br> כיס גדול של עור, ויש סימן בהכלים ומה\"ט לא דמי להך דלעיל משנה ו'. וא\"ת אם הלוה נותן סימן הכלי, אם נחזיר לו נחיש לקנוניא שיעשה עם המלוה שיחזיר לו השטרות. י\"ל דוקא אנחנו לא נסבב הקנוניא, בשנמסר השטר למלוה ע\"פ דברי הלוה, אבל הכא שנותן סי' בהכלי הלוה, הרי בודאי בידו היה כשפרעו והרי הוא עתה בידו כבתחילה קודם שאבדו, ולא איתרע ע\"י נפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריך של שטרות</b><br> ר\"ל או שמצא ג' שטרות כרוכים כל א' לבד, זה בתוך זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אגודה של שטרות</b><br> ר\"ל שמצא כריכה, ובתוך הכריכה מונחים ג' שטרות זה על זה בלי כריכה, ובאלו הוה המניין סימן. ואם אינן כרוכים מבחוץ ואינן אגודים יחד, מתיאש, דחושב שלא נפלו ממנו ביחד. מיהו טפי הו\"ל למינקט הך בבא בפרקן דלקמן גבי ואלו חייב להכריז [שם מ\"ב]. רק נקט לה הכא, דקמ\"ל דאפילו גטי נשים ואינך דנקט לעיל דלא יחזיר, אפ\"ה ביש סימן יחזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה קשורין זה בזה</b><br> לא שכשהן ב' אין חייב להכריז, אלא מדקיי\"ל דאין כריכה סימן [ח\"מ סי' ס\"ה ס\"י] וא\"כ קמ\"ל דצריך להכריז שטרות מצאתי וזה יאמר ג' הן, הא כשיכריז אגודה שטרות מצאתי הרי הודיעו המניין דרק ג' רגילין לאגוד, מיהו ביש רק ב' אין כאן מנין סימן וצריך סימן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר</b><br> המוצאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללוה</b><br> אפילו אינו יודע סימן והמלוה יודע הסימן, אפ\"ה ודאי מלוה נפלו, דאל\"כ מי קבצם למקום א'. ודוקא במקויימין בב\"ד, דאל\"כ שמא מסופר הדיינין שניתנו לו לקיימן נפלו, ולהכי בכה\"ג יחזירם רק בסימן, אבל במקויים כבר, ליכא למיחש להכי, דלא משהי מלוה שטר מקויים ביד הסופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה</b><br> ודוקא שהן כתיבת יד ג' סופרים, אבל כתיבת יד סופר אחד, יחזירם רק בסימן, דאל\"כ שמא מסופר נאבדו [ס\"ה י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו</b><br> שמא הלוה הפקידו בידו, או המלוה, או שפרע במקצת והפקידוהו שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> ולא יחזיר לשום א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עמהן</b><br> עם שטרותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמפונות</b><br> ר\"ל אם מצא בין שטרותיו שובר על אחד משטרותיו [ונ\"ל דביד הלוה נקרא שובר, מדשובר כח השטר, אבל ביד המלוה נקרא סמפון שהוא כקנוקנא חלולה שאינו חזק כל כך לשבר השטר. ונ\"ל דמה\"ט נקרא נמי מום סמפון, וכ\"כ קנוקנות שבריאה סמפונות, דהכל כנוי לדבר חלל וחסור, שנחסר כח השטר, או שנחסר שלימות העבד, או שנחסר בשר הריאה שבמקום הקנוקנות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשה מה שבסמפונות</b><br> והשטר פרוע, אף שנמצא השובר ביד המלוה ואין עליו עדים, אמרי' דהאמינו לוה והפקידו בידו. ודוקא שנמצא השטר בין שטרות קרועים, אף שהשטר לא נקרע אפילו הכי איתרע השטר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין</b><br>כללא דפרקן, בהשבת אבידה יש עשה דהשב תשיבם, ולא תעשה דלא תוכל להתעלם, אבל צריך שיהיה שם ח' דברים: (א) שמצאה במקום שאפשר שישראל אבדה לאפוקי במצאן במקום שרוב עכו\"ם מצויין שם, אפילו נתן ישראל סימן אינו חייב להחזיר רק לפנים משורת הדין, ולהכי בכה\"ג אם הבעל אבידה עשיר והמוצא עני, פטור [רנ\"ט ה']: (ב) שמצא באופן שאפשר' להסתפק שמא לא נתיאש, לאפוקי המציל מנהר ושלולית וליסטין, אפילו בעל האבידה עומד וצווח, הר\"ז שלו [שם ז']: (ג) שמצאה במקום שניכר שהיא אבידה, לאפוקי פרה רועה בדרך ביום במקום הפקר [משא\"כ בשדה אחר, חייב להוציאה משום אבידה בעל הקרקע, או כדי שלא יצטרך בעל הפרה לשלם הפסדה], או שמצאה ברפת שאינו משתמר והוא תוך תחום העיר [רס\"א]: (ד) שמצאה במקום שאין להסתפק שהונח שם מדעת. לאפוקי טלית או קרדום בצד הגדר או גוזלות מקושרים אחר הגדר וגפה, או בשאר מקום צנוע וכדומה [ר\"ס ס\"ט וכו']: (ה) שמצא דבר ששוה פרוטה בשעת אבידה וגם בשעת מציאה [רס\"ב]: (ו) שמצא דבר שיש סי' בגופה או במקום, לאפוקי במצא מעות או פירות מפוזרין, דליכא לא הא ולא הא [שם ו']. מיהו באפשר שיכירו אותו בטביעת עין, חייב להכריז, דאולי אבדה ת\"ח דנאמן בטב\"ע. וצ\"ע אם יש בזה דין ת\"ח בזה\"ז [שם סכ\"א וסמ\"ע שם]: (ז) שמצא דבר שאם היה שלו היה מתטפל להחזיר, לאפוקי איש נכבד שמצא דבר קל, אינו חייב להחזיר רק לפנים משורת הדין [רס\"ג]: (ח) שמצא דבר של ישראל אפילו הוא רשע ואוכל נבילות לתיאבון לאפוקי עובר עבירות להכעיס ואפיקורס, או מומר לע\"ז או לחלל שבת אפילו לתיאבון, [רס\"ו ב']. כל אלו ח' דברים הם תנאי השבת אבידה. מיהו יש כח בב\"ד לגזור להשיב אפילו ליכא כל הנהו, דהפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דפ\"ט ב'], וכ\"כ אם יש דינא דמלכותא להחזיר כל אבידה, אפילו ליכא כל הנהו גוונא חייב להחזיר [רנ\"ט ו']:",
+                "דאגב כובדן או חשיבתן כבר הרגיש שנאבדו, ומדמפוזרין אין בהן סי' בכלי או במקום ונתיאש ובכה\"ג אין מנין סי' מדמונחין מפוזרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כריכות</b><br> עמרים קטנים, דבגדולים ומצאן בדרך הנחה, הוה מקומן סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים</b><br> כל מקים הליכת רבים, ר\"ה מקרי, דעי\"ז מתוך קטנותם מתגלגלין ממקום למקום, ולהכי אפילו מצאן בדרך הנחה אין מקומן סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועגולי דבילה</b><br> תאנים יבשים דרוסים יחד בעיגול כככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככרות של נחתום</b><br> הרבה קונין ממנו, ואין הסי' מוכח של מי הוא, משא\"כ של בעה\"ב יש לכל א' סי':"
+            ],
+            [
+                "<b>מחרוזות של דגים</b><br> דגים חרוזים יחד בחוט, וכולן חורזין כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתיכות של בשר</b><br> כולן נחתכו במשקל אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגיזי צמר הבאות ממדינתן</b><br> ר\"ל בעוד שלא באו לבית האומן שעושה בהן סימן של מי הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואניצי פשתן</b><br> פשתן דדייק ונפיץ ועומד לטווייה [סוכה די\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשונות של ארגמן</b><br> צמר נבוע [פורפורראטה], ומסורק כעין לשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> דבכולן אין סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככר ובתוכו מעות</b><br> שאין דרך ליתנן לתוכן, ולת\"ק דלמא ממילא נפל לשם, ולר\"י זמנין דיתן על לבו לזכור שנפל לשם. וי\"א דהלכה כת\"ק [רס\"ב ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא</b><br> [קראם וואארע] בל' לאטינא, שאין בו סי', ומדניכר שהוא חדש, לא שבעתן העין עדיין שיכירה בטביעת העין [וחז\"ל נתנו טעם למה בחרו מלה זאת, מדהוא נוטריקון \"אין פה ראיה\"]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב להכריז</b><br> באין בה סי' והוא מצאה במקום שת\"ח מצויין, היה חייב להכריז, דת\"ח נאמן בטביעת עין, אבל באנפוריא פטור, מדאין בה גם טביעת עין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא פירוח בכלי</b><br> שסימן בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כלי כמות שהוא</b><br> ריקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבורי פירות</b><br> שמנין או מקום סימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מטבעות זה על גב זה</b><br> דרך הנחה, ודוקא במונחות כמגדל, וה\"ה ביותר מג':"
+            ],
+            [
+                "<b>כריכות ברשות היחיד</b><br> שאין רוב אדם דורסין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא אחר הגפה</b><br> כותל של עץ או קנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אחר הגדר</b><br> חומת אבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>גוזלות מקושרין</b><br> אף שמקושרין, אין הקשר סימן, שהכל קושרין בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשבילין שבשדות</b><br>:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא יגע בהן</b><br> מדמשתמר שם קצת, חיישי' שהונח שם בכוונה. וקיי\"ל דבכה\"ג רק באין בו סי' לא יגע בו, ואם נטלו בידו אפילו לא הוליכו עדיין לביתו, לא יחזיר, מדאין המקום משתמר יפה, רק יהא מונח אצלו עד שיבא אליהו, ובמקום שמשתמר יפה., כגון טלית וקורדם בצד גדר, והוא ספק הנוח, בין יש סימן או אין בו סי' לא יגע בו, ובעבר ונטלו והוליכו לביתו, שאפשר שחזר המניח ובקש ולא מצא, אם יש בו סי' יכריז, ובאין סי' יהא מונח עד וכו', ובלא הוליכו לביתו, יחזור ויניחנו על מקומו. ובמקום שאין משתמר כלל, אפילו ודאי הונח, ואין בו סי' בהחפץ או בהמקום, ביש בו סי' נוטל ומכריז, ובאין בו סי', הוה שלו [ר\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכוסה לא יגע בו</b><br> אפילו יש בו סימן, מדמשתמר שם יפה. ונ\"ל דנקט אשפה, לאשמעי' דאפילו באשפה לא אמרי' רגלים לדבר שנאבדה שם. ודוקא באשפה שאינה רגיל לפנות, דאל\"כ אבידה מדעת היא ואינו זקוק לה, וי\"א דהוה הפקר ושרי לכל [רס\"א ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בגל</b><br> כותל שנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכותל ישן</b><br> שאינו זוכר מי בנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו</b><br> ובהיה החור שנמצח שם המעות מקום משתמר, צריך שהעלה המעות חלודה דאז ניכר דמזמן רב הונח שם, וגם שהיה מונח בעומק, ובחסר חד מהנך לא יגע בו. ובאינו חור משתמר, אז אפילו לא העלה חלודה, אבידה מדעת היא [ר\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בכותל חדש</b><br> שידוע שאבותיו של הדר בו בנאוה, ולא יצא מרשותם מעולם, ולא אמרי' אפילו בל\"ז תקנה לו חצירו. ליתא, דהרי לא ידע מהמציאה [כפ\"א סי' כ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולחוץ שלו</b><br> של המוצאה, אפילו ביש סי', והוא שהעלו חלודה, דאז מסתמא נתיאש הטומנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולפנים של בעל הבית</b><br> אפילו באין סימן, ואפילו העלה חלודה, ודוקא שהבעל בית טוען ברי שהיא שלו, או שמא של אביו. ובממלאה המציאה כל רוחב הכותל, בספק ממון כזה לכ\"ע חולקין, כמו ב' שהגביהו מציאה. מיהו סכין או כיס שנמצא שם, רואין, דלאיזה צד שפונה הבית יד, משם מסתמא נטמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה משכירו לאחרים</b><br> לשלשה עכו\"ם כאחת [וי\"א בב' עכו\"ם וישראל אחד סגי], דאז הו\"ל כפונדק, ולא מהימן בעה\"ב שיטמין בפונדק. ואם הבעה\"ב דר שם עדיין, צריך שידורו גם העכו\"ם עדיין שם דאל\"כ אזלינן בתר בתרא [תוס']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בחנות הרי אלו שלו</b><br> וי\"א אפילו יש בו סי'. ודוקא שמצא מהתיבה ולחוץ. אבל על התיבה גופה, י\"א של חנווני [ר\"ס ה'], ולפ\"ז יתישב דצריך למתני חנווני ושולחני, מדדיניהם משונים זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין התיבה</b><br> הוא הארגז המפסיק בין החנווני להקונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין הכסא</b><br> הוא הארגז המפסיק בין השולחני להבאים אליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו</b><br> ודוקא בלקחן מתגר או מב\"ב שקנאן מתגר, וה\"ה במצאן תגר גופי' שקנה מבע\"ה ומצאן אחר שכבר שהו בידו בכדי שיערבן בפירותיו, דאז אפילו יודע ממי קצאן, כבר נתיאש המוכר. אבל בע\"ב שלקח מבע\"ב שדש בעצמו או ע\"י בני ביתו ומצאן קודם ששהו כשיעור הנ\"ל, אפילו אין סימן יחזיר, דשלהן הוא [רס\"ב י\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו צרורין נוטל ומכריז</b><br> מדיש סי' לא נתיאש. ולפע\"ד אפשר דאחנות וחנווני נמי קאי ודלא כי\"א הנ\"ל סי' ל\"ג [ועי' סמ\"ע ר\"ס סקי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף השמלה היתה בכלל כל אלה</b><br> בכלל הכתוב, כל אבידת אחיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>למה יצאת</b><br> דכתיב וכן תעשה לשמלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה סימני'</b><br> דאז לא מיאש מסתמא, אבל בשמע דאמר וי לחסרון כיס, אפילו יש סי' הוה שלו. ודוקא באבידה, אבל בחוב שיש לו על א', אפילו אמר הכי לא מיאש [רס\"ב ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לה תובעים</b><br> מדאין שמלה נעשית מאליה, ובעליה תובעי' אותה, לאפוקי בהניחה בעליה במקום שאינו משתמר, שאין בעליה תובעין אותה, דאבידה מדעת היא [כנ\"ל כוונת רש\"י הכא, ומתורץ קו' תוס' [בב\"ק דס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שידעו בו שכניו</b><br> שכיני המקום שנמצאת שם האבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר הרגל האחרון</b><br> ר\"ל השלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שילך</b><br> השומע ההכרזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לביתו שלשה ויחזור שלשה</b><br> כשירגש שהוא אבדה. והא דאמרי' [תענית ד\"י] דשיעור הילוך מירושלים לקצה א\"י ט\"ו יום. עכ\"פ מדיש שהולך כן בג\"י הוא יפרסם ההכרזה בביתו ובאבידה הקילו [ש\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכריז יום אחד</b><br> ר\"ל כשיחזור ימצא עדיין להמוצא שמכריז יום א' יבוא זה ויתן סי' [ודברי הר\"ב תמוהין ועי' תוס' כ\"ב ב' ד\"ה או]. ובזה\"ז מכריזין בביה\"כ אחר התפלה [רס\"ז ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר את האבדה</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו הכריז סתם, \"מצאתי דבר\" וזה אומר דבר פלוני שלי מצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר סימניה לא יתן לו</b><br> עד שיביא עדים שהיא שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי</b><br> וקיי\"ל דבאין עדים שאינו רמאי צריך שיאמר סימן מובהק, דהיינו מדה או משקל או מנין, או נקב בצד פלוני וכדומה [רס\"ז ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דבר</b><br> שנמצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעושה ואוכל</b><br> שמשתכרת כהוצאת אכילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יעשה ויאכל</b><br> אף שכלו ימי ההכרזה הנ\"ל לא ימכרם עדיין, דניחא ליה לבעל האבידה בבהמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שאין עושה ואוכל</b><br> ר\"ל שאינה משתכרת כדי אכילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימכר</b><br> אף קודם שכלו ימי ההכרזה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו</b><br> ולא פי' מתני' בב' מיני' אלו עד כמה יקיימן, ובברייתא מפרש, דפרה וחמור ותרנגולת המטלת ביצים, יקיימן י\"ב חודש, ועגל וסייח הרועים, מקיימן ג' חדשים, ושל פיטום רק ל' יום, ואוזים ותרנגולים זכרים גדולים ל' יום, וקטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו, ג' ימים, ואחר זמנים הנ\"ל מוכרן בב\"ד. וי\"א דא\"צ ב\"ד, רק שמן ולוקחן לעצמו [רס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן</b><br> וקיי\"ל כר\"ט דישתמש במעות, וחייב באונסן אפילו קודם שנשתמש בהן. ונל\"פ דאפילו מצאן צרורים [עיין פ\"ג מי\"א] דהכא שאני דלא גלי דעתי' שצררן לפני המוצא, וגם במצאן מותרים לא דמי הכא למפקיד אצל בעל הבית התם שלא ישתמש בהן, דהתם שאני דלא על דעת שישתמש בהן הפקידן בידו משא\"כ הכא. מיהו במצא מעות לא ישתמש בהן, וכ\"כ בכל אבידה עצמה, ואפ\"ה באבדו י\"א דהוה כש\"ש וי\"א דדינו כש\"ח [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום</b><br> שלא יתעפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו יודע לקרות גוללן</b><br> מתחלתן לסופן כל ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא ילמוד בהן בתחלה</b><br> דבר שלא למד עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יקרא אחר עמו</b><br> בב' עניינים, אבל בענין א' שרי. אבל בג' אפילו בכה\"ג אסור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום</b><br> אבל טפי מזה או בפחות מזה, לא דמתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו</b><br> אפילו הוא ג\"כ לצרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן</b><br> ר\"ל בתשמיש ששוחק מגוף הכלי, כגון באש וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי זהב וכלי זכוכית</b><br> שאינן מחלידין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא שק או קופה</b><br> [פאסס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבר שאין דרכו ליטול</b><br> שאם היה שלו היה בוש מליטלן. ולא חשש שיגנבו ביני ביני קודם שיקרא אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא יטול</b><br> א\"צ ליטלן להחזירן [רס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אבדה</b><br> שניכר שלא ידעו בעלים שהיא שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא חמור או פרה רועין בדרך</b><br> ביום דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים</b><br> שמזקת ברגליה, וברועה בכרם יחזיר משום נזק הכרם ומשום הקנס שישלם בעל הפרה מדינא דמלכותא [רס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה</b><br> קמ\"ל דלא אמרינן מדברחה איזה פעמים פשע בעל אבידה דמדידע דנקטה נגרי ברייתא הו\"ל לשמרה יפה [כב\"ק קי\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השב תשיבם</b><br> מדכתיב השב, שהוא המקור, שכולל ההוה והעתיד, והיינו אפילו ק' פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע</b><br> דהרי כשישתכר סלע, היה צריך לטרוח הרבה במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא נותן לו שכרו כפועל בטל</b><br> שאומדין כמה רוצה ליטל פחות משכרו שהיה משתכר, כשלא יטריח במלאכה כבידה כמלאכתו, ויתעסק במלאכה קלה הימנה כהשבת אבידה. ואם שכר השבת האבידה היא יותר משכר מלאכתו, והחזיר, א\"צ ליתן רק שכר מלאכתו, וכל זה באין בעלים כאן, דבישנם כאן ולא התנה המשיב, הפסיד לנפשו המותר משכר ההשבה [רס\"ה] (ועיין לעיל בב\"ק פ\"י מ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין</b><br> שיטול כל מה שהפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם בית דין</b><br> והפסידו טפי משכר ההשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצאה ברפת</b><br> שאינה משתמרת ואינה מתאבדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב בה</b><br> וברפת חוץ לתחום י\"א דחייב, והכל לפי הענין [ר\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה בית הקברות</b><br> והוא כהן או כזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטמא לה</b><br> דאין עשה אע\"ג דאיכא לא תעשה בהדה, דוחה ללא תעשה ועשה, ובעבר, לוקין עלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר לו אביו היטמא</b><br> אף דהשתא הו\"ל ב' עשה, מורא אב והשבת אבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאמר לו אל תחזיר</b><br> והאבידה במקום שמחוייב להחזיר, וקמ\"ל אף דהו\"ל שב ואל תעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישמע לו</b><br> דאסור לשמוע בקול האבות כשיצוו לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרק וטען</b><br> הרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה, תוך רס\"ו אמה וד' טפחים ממנו, דאז חייב לעזרה [רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עזוב תעזוב</b><br> עי' סי' ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך</b><br> בעל הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זקן</b><br> ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>או הולה חייב</b><br> חייב הפוגעו לפרוק לבדו., וה\"ה באין בעליה שם. ובבהמת עכו\"ם והמשא של ישראל, ועכו\"ם מחמר אחריה, י\"א דפטור וי\"א דאפילו בהמה ומשא של עכו\"ם חייב לעזור, משום צער בע\"ח, דקיי\"ל דהוה דאורייתא [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה מן התורה לפרוק</b><br> בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לטעון</b><br> אבל בשכר חייב [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משאוי שיכול לעמוד בו</b><br> מדהוי סגי למכתב תחת משא ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת</b><br> כששוויין שוה, דכיבוד רק משל אב [כי\"ד ר\"מ], [ונ\"ל דבאביו כאן ומצוה ולבקש אבידתו, של אביו קודמת, דהרי אפילו בזורק ארנקי שלו לים מחוייב לשתוק. ואף דיש לחלק, דהכא גרע מדמפסיד בעצמו. י\"ל דהכא עדיף מדמצווהו וחייב בכבודו לשמוע בקולו, וגם הכא עדיף דהאב מרוויח עי\"ז, ולא גרע הך עדיפותא, מעדיפות שוייא, שאז היה חייב להחזיר. ועכ\"פ פשוט דחייב האב לשלם לו אבידתו [כי\"ד ר\"מ ח']. ולתוס' הכא, דוקא בשגוף האב נהנה מההפסד. כגון שא\"ל שחוט לי בהמתך, חייב לשמוע בקולו, ולא בא\"ל הניח אבידתך ותן לי לאכול]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ודוקא ברבו מובהק, שרוב חכמתו ממנו. מיהו בשילם אביו או אחר שכר לימודו, הן קודמין לרבו [י\"ד רמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אביו חכם</b><br> שקול כרבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אביו קודמת</b><br> אף דרבו הביאו לעה\"ב אפ\"ה מדאביו חכם, ודאי גם הוא למדו בינקותו וסייע להביאו לעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה אביו חכם</b><br> אף שאינו שקול כרבו, מדאיכא צערה דגופא בהנך תרתי, אביו קודם [שם], ונ\"ל דנקט ג' בבי, דבאבידה איכא הפסד ממון, ובמשא מיירי, במשא שאינה כבדה, וליכא אלא אבידת הכבוד [כמגילה כ\"ח א'] ולהכי לא מחלק גבה בין שהיה חכם או לא, דבכל גוונא רבו קודם, ובפדיון דיש צער בגוף אין חילוק בין שאביו שקול כרבו או לא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד אצל חבירו</b><br>הקדמת פרק זה, ד' שומרים הן, שומר חנם, שומר שכר, שוכר, ושואל. וכך דינן, שומר חנם, אינו חייב לשלם כשנפסד רק בפשע או שלח בה יד, דהיינו שהשתמש בהפקדון, ושומר שכר ושוכר, חייבים גם בגניבה ואבידה, ושואל חייב גם בנאנסה, ורק במתה מחמת מלאכה פטור. וכל ד' שומרין כשפטורים מלשלם, חייבין לישבע שבועת השומרים דהיינו שישבע שנגנבה או נאנסה או שמתה מחמת מלאכה, ונשבע ע\"י גלגול שלא פשע ושלא שלח בה יד [ר\"ל שלא נהנה ממנה או ממלאכתה [רצ\"ד ש\"ך סק\"ד], דהא דאמרה תורה שבועת ה' תהיה וגו' אם לא שלח ידו, אין הכוונה שעיקר השבועה היא שלא שלח יד, רק ה\"ק קרא, אם לא שלח ידו אז שבועת ה' תהיה שנגנבה. ולפ\"ז ביש עדים שנגנבה, דאז פטור מעיקר השבועה, א\"צ לשבע נמי שלא פשע ושלא שלח יד. וי\"א דגם שלא פשע הוא עיקר השבועה, והגלגול הוא רק שלא שלח בה יד, דבלא גלגול אינו משביעו על זה להחזיקו כגזלן [שם ב'], מיהו אפילו כשמשלם השומר, צריך עכ\"פ לשבע שבועה דרבנן בנקיטת חפץ שאינה ברשותו., כשהוא דבר שאינו מצוי לקנות, דחיישי' שמא עיניו נתן בה [רצ\"ה].",
+                "בשומר חנם מיירי, מיהו ה\"ה בשומר שכר רק נקט ש\"ח לרבותא אע\"ג דרק להנאת חבירו באה לידו אפ\"ה כששלם זכה בגוף הפרה. א\"נ קמ\"ל אע\"ג דפשע, דהרי כל חיובו רק בפשע אפ\"ה קנה כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה או כלים</b><br> קמ\"ל בהמה אף דמרובה כפילה, דאפשר בד' וה', וקמ\"ל כלים, אף דלא טרח בשמירתן, אפ\"ה כשמשלם מקני לי' כל שבחא דלה דמעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגנבו או שאבדו</b><br> אפילו טוען שומר שפשע בגניבתה קני כפילא. ונקט אבידה, אע\"ג דלית בה כפילא, אפשר בה רווח כשתתיקר אחר שישלם."
+            ],
+            [
+                "<b>שילם</b><br> שיווי הפקדון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רצה לישבע</b><br> שבועת השומרין דהיינו שלא שלח בה יד, ושלא פשע, ושאינה ברשותו [וסי' ש'פ'ר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא</b><br> ר\"ל ופטור מלשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא הגנב</b><br> הרי משלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו</b><br> דאמרינן בשעה שמסרו להשומר מסתמ' הי' דעתו שכשתאבד אפילו בפשיעה וירצה לשלם כפי שוויי' בשעה שנאבדה, יקנה מעכשיו הפקדון וכל שבחו דמעלמא ככפל וד' וה' ויוקרא, כל שיבוא הרווח אחר התשלומין [ש\"ך רצ\"ה ז' וסק\"ט], אבל לא שבחא דמגופה, כגיזה וולדות. וסגי בשאמר בב\"ד הריני משלם [עי' רא\"ש אות ב'. והא דנקט שילם ממש. ה\"ט. מדבעי למתני ולא רצה לשבע, והיינו לא רצה לעמוד בשבועתו [כמ\"ש תוס'], ור\"ל דקמ\"ל דאפי' נשבע כבר, אפ\"ה כששוב משלם קנה הכפל, והרי בשנשבע כבר, דוקא כששילם ממש קנה הכפל, והא דנקט מתני' בש\"ח. היינו משום דמתני' סתמ' קתני נגנבה אפי' עדים, ועל כרחך בנגנבה בעדים מיירי, מדמשלם הגנב, ובנגנבה בעדים לא קנה השומר שכר הכפל בדיבורו, מדלא מצי פטיר נפשי' בכלום. והא דקאמר למי שהפקדון אצלו, ולא קאמר לשומר, קמ\"ל דאפילו הפקידו שומר שוב לשומר, אף שאינו רשאי. אם אמר השני הריני משלם קנה כפל. אמנם כשחייב מדינא לשלם, כש\"ש שטען נגנבה וש\"ח שטען שפשע, דוקא כשהתרצה מעצמו בב\"ד לשלם קנה הכפל, אבל בהכריחוהו ב\"ד לשלם, אפילו כבר גבו ממנו לא קנה הכפל. אולם שואל לא קנה בשום אופן בדיבורו, עד שישלם ממש, ובאטרחי' בב\"ד. גם בכה\"ג לא קנה הכפל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע ולא רצה לשלם</b><br> אבל בנשבע ושילם אח\"כ, קנה שבח דמעלמא, מיהו אז דוקא כשישלם ממש וכמ\"ש לעיל [תוס' ב\"מ דל\"ד א' ד\"ה אלא]."
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר</b><br> מיירי שהרשוהו להשאיל' בימי שכירתו, או שהשאיל אף שאינו רשאי [סמ\"ע ש\"ז סק\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה כדרכה</b><br> באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע השוכר</b><br> להמשכיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמתה כדרכה והשואל</b><br> שחייב באונסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים</b><br> והכי קיי\"ל [ש\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיני יודע איזה מכם</b><br> והן ג\"כ מסופקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפקיד לי מנה</b><br> אבל א' מכם הפקיד אצלי, והוא והן אינן יודעין מי, פטור, אפי' ברוצה לצאת ידי שמים [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו</b><br> מן הדין נותן המנה וחולקין, ולא יהא מונח עד שיבוא אליהו, מדהן עצמן מסופקין לא יודו עי\"ז, אבל מיירי הכא בבא לצאת ידי שמים [ש' ושס\"ה] [ועי' פ\"י דב\"ק מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים</b><br> לרי\"ף ורמב\"ם מיירי שהפקידו כל הג' מאות בכרך א', דאל\"כ חייב לשלם לכל א' ר', מדפשע שלא כ' שם כל א' בכיס שלו. ולרש\"י מיירי אפי' בב' כרכים, רק שהפקידו זה בפני זה, מדלא קפדו הן עצמן אהדדי, גם הוא לא הקפיד למרמי אנפשיה של מי הן הר':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר יהא מונח</b><br> אצלו, וי\"א אצל הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיבא אליהו</b><br> או עד שיודו. ואי\"ל לרש\"י מדתבע כל א' ר' והוא הודה ק', והשאר אינו יודע, הו\"ל מחוייב לשבע ואינו יכול לשבע ומשלם [כפ\"ח מ\"ב]. י\"ל דהכא מדהודה כל הש' לשניהן, והכפירה וההודאה הוא רק בין המפקידין, אינו מחוייב שבועה כלל. מיהו בבא לצאת יד\"ש, י\"א דגם בכה\"ג חייב ליתן לכל א' ר':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו</b><br> קתני ק' ור' לרבותא דר' יוסי, דאע\"ג דאין הפסד בחלוקה, אפ\"ה הכל יהא מונח, וקתני כלים לרבות' דרבנן דאף שכשימכרו או ישברו הכלי הגדול אפשר שיפסיד עי\"ז בעל הכלי הגדול, ושמא יתברר אח\"כ ששלו הייתה, אפ\"ה ל\"א יהא מונח."
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין</b><br> ע\"י רקבון או עכברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגע בהן</b><br> למכרן, דניחא ליה להמפקיד במעט שישאר משלי יותר ממרובה של אחר. ודוקא בנחסר כפי המורגל, אבל ביותר מזה יודיע להמפקיד, ובאינו בעיר, מוכרן בב\"ד וכן מוכח דאל\"כ מ\"ש הכא מהך דפ\"ב מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד פירות אצל חבירו</b><br> ועבר ועירבן הנפקד בפירותיו שאינן מדודין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה יוציא לו חסרונות</b><br> כשמחזירן לו ינכה כמורגל לחסור בכל שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחטין ולאורז</b><br> קלוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעת חצאי קבין לכור</b><br> הכור הוא ל' סאין והסאה ו' קבין, לפ\"ז ינכה חלק המ':"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה קבין לכור</b><br> הוא חלק הכ':"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש סאין לכור</b><br> הוא חלק הי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי המדה</b><br> כן לכל כור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל לפי הזמן</b><br> כן לכל שנה, והיינו לפי חשבון מה שנשתייר אחר החסרון שמשנה הקודמת [כעשוריית' דבי רבי [כתובות ס\"ח א'], כך נ\"ל, ומתורץ קו' ל\"ש דבשהפקיד י' כורין כוסמין על י' שנים. לבסוף לא יתן לו כלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה</b><br> י' כורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות</b><br> ר\"ל שכשהחזירן היו מדה מרובה, דהיינו שקבלן בקיץ יבישות ומחזירן בחורף כשנתנפחו הגרעינין, מותירות במדה יותר ממה שנחסר מהעכברים, והכי קיי\"ל. מיהו ר' יהודה דקאמר דרק בשהפקיד י' כורין אינו מנכה חסרונות מפני שמותירות, ע\"כ דכר' יוחנן בן נורי ס\"ל דרק לכור א' מנכה, לפיכך קאמר שפיר דהמותר מי' כורין משלים החסרון של כור א'. ודו\"ק. ובהא לא קי\"ל כוותי', אלא דכך מנכה לכל כור, וקי\"ל נמי דכל כור יש בו מותר כהחסרון שבו."
+            ],
+            [
+                "<b>יוציא לו שתות ליין</b><br> בהפקיד יין, ועירבו ביינו שאינו מדוד, מנכה שתות שהקנקני' בולעין, בצירוף מעט מהשמרי' שנשאר בקנקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חומש</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה</b><br> דשמן מדהוא עב טפי מיין, סגי ליה בג' לוגין למאה, דאינו נבלע כ\"כ הרבה כביין דהיינו לוג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה</b><br> ר\"ל כשמכר לו שמן סתם, והלוקח נוטלו מעט מעט מהמוכר, וביני ביני מזדקק השמן אצל המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה</b><br> ומנכה לו מוכר ללוקח כן [עי' דכ\"ט ב', דהכל לפי המנהג]."
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה הבעלים מקום</b><br> לומר לשומר זוית זו השאילני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטלטלה ונשברה</b><br> באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתוך ידו נשברה לצרכו</b><br> שטלטלה לתשמישו, ונשתמש בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצרכה</b><br> לצורך החבית שלא יפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם משהניחה נשברה</b><br> שאחר תשמישו הניחו במקום המשתמר, ונשברה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין לצרכו בין לצרכה פטור</b><br> דמשהחזיר' אחר תשמישה, חזרה לרשות בעלי' כבתחילה, ואפילו לא הודיע לבעלי' שנשתמש בה והחזירה. ובבא זו ר' ישמעאל היא, דס\"ל כשמחזיר הגזלן א\"צ להודיע לבעלים [עי' ב\"ק פ\"י מ\"ח] ונקט לא יחדו לה בעלים מקום לרבותא, דאף שלא החזירה למקום המיוחד לה אפ\"ה פטור בנשברה אחר שהחזירה, ומכ\"ש בהחזירה למקום שיחד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור</b><br> הך בבא ר\"ע היא, דס\"ל דגזלן שלא הודיע לבעלים שהחזירה, עדיין חייב באונסיה, ונקט רבותא איפכא, אף דהחזירה למקום המיוחד לה, אפ\"ה בנשברה חייב באונסי'. וקיי\"ל כר\"ע [רצ\"ב ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>צררן</b><br> בסודר."
+            ],
+            [
+                "<b>והפשילן לאחוריו</b><br> אף דשמר כראוי, עכ\"פ כספים, בדרך אין להן שמירה רק בידו ממש, או קשורים על בטנו לפניו, ובביתו צריך לקברם וטפח עפר ע\"ג. וקיי\"ל דבמקום שאין גנבים מצויין, סגי כשישמרם כשלו [רצ\"א ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים</b><br> אבל גדולים, ישבע הנפקד שמסר להן, והן נשבעין ששמרו כראוי, שכל המפקיד על דעת בני ביתו מפקיד. מיהו בפשעו ואין להן לשלם, י\"א דהשומר חייב לשלם, וי\"א דפטור. ודוקא במעות צריכים שניהן לשבע, אבל בדבר מסויים ככלי וכדומה, א\"צ לשבע רק השני [רצ\"א כ\"ג וכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניהם שלא כראוי</b><br> ר\"ל או נעל בפני המעות שלא כראוי."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שמר כדרך השומרים</b><br> נ\"ל דר\"ל אם דרך השומרין לשמור כן ולבלי להטמין בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד מעות אצל שולחני</b><br> [וועכסלער] שצריך תמיד למעות, וה\"ה בהפקיד ספרים אצל ת\"ח, מותר ללמוד בהן באין לו כמותן, דהו\"ל כשולחני, אבל בחתומין או אצל ע\"ה אסור אפילו רק להעתיק ממנו אות א' [רצ\"ב כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם צרורין</b><br> בקשר משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישתמש בהן</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו אינו רוצה לפתוח הקשר ולהוציא המעות, רק להשתמש עם גוף הצרור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן</b><br> דרק שומר חנם הוה."
+            ],
+            [
+                "<b>מותרין</b><br> בלי קשר משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן</b><br> בהשתמש בהן כבר, אז אפילו אחר שהחזירן חייב באונסין כשואל, ובלא השתמש עדיין בהן, חייב כש\"ש בגניבה ואבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן</b><br> ולמרדכי, אנן שאין פרנסתינו רק במו\"מ, כ\"ע דינן כשולחני [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח יד בפקדון</b><br> בשליחות יד שמחסרו, אז כשהגביהו לחסרו, מיד חייב באונסיה, ואפילו אחר שהחזירה, מדהו\"ל כגזלן, אבל שליחות יד שאינו מחסרה, אינו חייב באונסין עד שישתמש, ואחר שהחזירו דינו כשאר שומר, מדלא הו\"ל רק כשואל שלא מדעת [רצ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר</b><br> דבשלח יד בבהמה מעוברת, ואח\"כ ילדה, או טעונה וגזזה אחר ששלח יד, ונאבדו שניהן, משלם כשעת הגזילה., ובנטענה או נתעברה אחר ששלח יד ונאבדו שניהן, משלמה כשהיא השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כשעת הוצאה</b><br> ר\"ל כשעה ששלח יד, שאז הוציאה מרשות בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כשעת התביעה</b><br> העמדה בדין בין שנתייקר או הוזל אז. וקיי\"ל כב\"ה מיהו ביוקרא וזולא כ\"ע מודו דהדין כב\"ש [רצ\"ב] ועי' רפ\"ט דב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>החושב לשלוח יד בפקדון</b><br> שאמר בפני עדים שישלח יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים חייב</b><br> דכתיב על כל דבר פשע, אפילו רק דיבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא שלח ידו במלאכת רעהו</b><br> ודבר פשע דרשו ב\"ה לרבות בשלח יד ע\"י דיבור לשליח, אף דידע השליח שעושה עבירה, יש שליח לעבירה הכא. וחייב שולחו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> חייב שולח יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטה את החבית</b><br> שלא הגביה כולה ונקט הטייה לרבותא, דאע\"ג שהטה לא מחשב הגבהה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל הימנה רביעית ונשברה</b><br> אח\"כ אפילו באונס."
+            ],
+            [
+                "<b>אינו משלם אלא רביעית</b><br> אבל בהחמיצה ע\"י שנטל הרביעית, חייב, דגירא דיליה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגביהה</b><br> על דעת שיטול רביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל הימנה רביעית</b><br> לאו דוקא. אלא ר\"ל הגביה ע\"מ ליטל, אפילו לא נטל, אפ\"ה חייב בכולה ועי' לעיל ס\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזהב</b><br>הקדמת פרק זה, צריך להקדים ג' דברים. (א) דבר תורה במכירה רק מעות קונות, רק חכמים תקנו דכל שלא התנה בפירוש שיהיה מעות קונות, לא יהיו מטלטלין נקנין רק בהגבהה או משיכה, והטעם, דחששו חז\"ל שמא כשיתן הלוקח הדמים קודם שימשך החפץ, ישרף או יאנס המפץ ברשות המוכר, ולא ישתדל בהצלתו, משא\"כ כשתקנו שמעות אינן קונות, לא חששו שלא יטרח המוכר להציל המעות, דהרי חייב באחריותן אפילו הן בעין, דעדיף טפי ממעות פקדון מותרין [פ\"ג סי' צ\"ה], ותו דודאי יציל המעות, מדאין טורח בהצלתן. (ב) אמנם בליכא למיחש להכי, דהיינו בהיה הבית שבו המטלטלין, מושכר ללוקח, ואח\"כ קנה המטלטלים שבו, או בהיה החפץ הנמכר מונח בבית הלוקח שמושכר למוכר, אף שאין הלוקח דר שם, עכ\"פ כיון שהלוקח מצוי אצל המטלטלין, קנה במעות [קצ\"ח סמ\"ע ט' וש\"ך ה']. ומה\"ט כששכר מטלטלין, מדג\"כ ליכא למיחש להתעצלות המשכיר בהצלתן, י\"א דקנה בכסף [שם]. (ג) ומעתה צריך לבאר מהו מעות ומהו מטלטלין. מטבעות של כל מיני מתכות [או שאר דבר שתיקן המלכות שיהיה כמטבע [כטרעזארשיין] וכדומה], דין מעות יש להן נגד מטלטלין ממש, או נגד מטבעות כמותן, אבל במכר מטבע של מין זה במטבע של מין אחר, אז אותו מין שהוא חריף וקל יותר להוציאו, הוא הנקרא מעות, ושכנגדו נקרא פירות שקונה במשיכתן את המעות שכנגדו. ומפרש תנא בפרקן איזה מטבע חריף יותר ונקרא מעות, ואיזה שאינו חריף ונקרא פירות:",
+                "מטבע זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>קונה את הכסף</b><br> מטבע כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסף אינו קונה את הזהב</b><br> דכסף קל טפי להוציאו יותר משל זהב ושל נחושת, לפיכך כשמשך הזהב או הנחושת, נתחייב שכנגדו ליתן לו המטבע כסף כפי שפסק, אבל במשך המטבע כסף, ולא קיבל עדיין המטבע של זהב או נחושת. עדיין שניהן יכולין לחזור בהן [ר\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחושת</b><br> מטבע נחושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעות הרעות</b><br> שאין יוצאין באותה מדינה. וי\"א אפי' ביוצאין באותה מדינה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסימון</b><br> בלשון יון נקרא מטבע שאין עליה צורה אסעמיינאס, וחז\"ל כדרכן הכריחו המלה להתייהד ונתנו לה משקל עברות. כמו קמצן וותרן [ובזה מיושב קו' תוס' לרש\"י ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטבע אינו קונה את המטלטלין</b><br> קמ\"ל דמטלטלין קונין לאסימן ומעות הרעות, אבל הן אינן קונין למטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה</b><br> לאתויי בהחליף כיס מעות בכיס מעות. אבל מטבע זהב בשל נחושת, י\"א דנחושת פירא, וי\"א דדהבא פירא. ומטבע כסף שלנו שרובן מעורבין בנחושת, הוה טיבעא לגבי מעות שמכסף מזוקק [ר\"ג ה' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> זהב ונחושת שהוא פירא, קונה לכסף ולא להיפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו</b><br> כל א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה</b><br> בברייתא [דמ\"ח א']מסיים ומאנשי סדום וממצרים בים, והכי קיי\"ל [ר\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו</b><br> והב\"ד אומרים לפניו כן. וכן הקונה בכל דבר שנוהגין לקנות בו כדארויפגעלד, והאנדשלאג, ורושם בחבית ובסחורה, החוזר בו צריך לקבל מי שפרע. ובנהגו לקנות בהן קניין גמור, אינו יכול לחזור בו כלל [ר\"א. ואילה\"ק א\"כ מה מקשה בש\"ס [קידושין כ\"ה ב'] פיל במה קנה, נחזי במה נהגו בני המדינה לקנות. ודוחק לומר דבמקום שאין מנהג מיירי. ונ\"ל ע\"פ מ\"ש הש\"ך [י\"ד ק\"צ סק\"ג, ורש\"ד סק\"ב, ושמ\"ב סק\"מ, ושצ\"א סק\"ח] דבדבר שאינו מצוי לא אזלינן בתר מנהגא, ומכירת פיל אינו מצוי]: מיהו הקונה בדברים בלבד, א\"צ לקבל מי שפרע, אבל נקרא מחוסר אמנה, וי\"א דאפי' בתרי תרעי הוה מחוסר אמנה, אבל בקנה במעות אפילו בתרי תרעי צריך לקבל מי שפרע, ודוקא בחוזר מחמת יוקרא וזולא, אבל בחוזר לוקח מדנאנסו או נפסדו ביד המוכר. או שחושש שיטלהו גזלן וכדומה, בבירר כן א\"צ לקבל מי שפרע [ר\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה</b><br> ס\"ל דרק מוכר יכול לחזור בו קודם משיכת הפירות ולא לוקח, ולא קיי\"ל כן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונאה</b><br> דמוכר או לוקח שנתאנה במקח. אע\"ג שכבר נתן המעות ומשך הפירות אפ\"ה אם האונאה פחות משתות, היה מחילה. שתות קנה ומחזיר האונאה, יתר משתות, נתבטל המקח. ומפרש הכל התנא איך חשבינן השתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה כסף</b><br> ר\"ל ד' מעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרים וארבעה כסף לסלע</b><br> ר\"ל דסלע הוא כ\"ד מעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתות למקח</b><br> ר\"ל שתות ממה ששוה הדבר שקנה דאם המקח שוה כ\"ד מעה, ונתן בעדו כ\"ח מעה או כ' מעה, מחזיר המאנה האונאה. מיהו קיי\"ל דשתות מעות נמי תנינא, דאם נתן כ\"ד ושוה כ' או כ\"ח, נמי מחזיר כל האונאה [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי מותר להחזיר</b><br> לתבוע האונאה כשהיא שתות או לבטל המקח כשנתאנה יתר משתות. ונקט מותר, דבחוזר בכה\"ג אפילו מי שפרע ליכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כדי שיראה לתגר או לקרובו</b><br> ובנאנס מלחקור תוך הזמן, נותנין לו זמן טפי. מיהו מוכר שאין מקחו בידו להראותו לקרובו, חוזר בו לעולם, רק בדבר שכל מינו שוה נותנין לו זמן רק עד כדי שישאל עליו בשוק, וה\"ה בבא לידו מקח כיוצא בו וידע שנתאנה ושתק, או במכר מחמת דוחקו למעות וידע שמכרו בזול, או שרוצה עתה לחזור מדנשתנה השער, בכל אלו אינו יכול לחזור בו [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמחו תגרי לוד</b><br> מדהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך אונאה לתגר</b><br> אע\"ג דבקי יכול לחזור בו, ולא אמרי' דמחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אונאה לתגר</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהוטל עליו</b><br> ר\"ל מי שנתאנה יותר משתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תן לי מה שאוניתני</b><br> וה\"ה בנתאנה מוכר יכול לומר תן לי החפץ, או תן לי כל מה שאוניתני, אבל המאנה אינו יכול לחזור בו, רק יכול לומר למתאנה, או חזור במקחך או ישאר במה שנמכר ולא שאחזיר לך רק מה שאיניתך [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה תהא הסלע</b><br> ה\"ה כל מטבע היוצא, לפי שיעורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חסרה ולא יהא בה אונאה</b><br> דאע\"ג דבכל דבר שיעור אונאתו הוא שתות, במטבע שעשוי להוצאה, אפילו בפחות מכן לא מחל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר ארבע איסרין</b><br> לסלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>איסר לדינר</b><br> והוא א' מכ\"ד, דסלע ד' דנרין, ודינר ו' מעין, ומעה ב' פונדיון, ופונדיון ב' איסרין ואיסר ח' פרוטות [דובב ח' סי'] #א):"
+            ],
+            [
+                "<b>פונדיון לדינר</b><br> דהיינו א' מי\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני פונדיונות לדינר</b><br> הוא שתות, והכי קי\"ל, וי\"א דקיי\"ל כר\"י. מיהו מטבע שנמכר במשקל, בחסר מעט מהראוי חוזר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי מותר להחזיר</b><br> בחסר המטבע שיעור הנ\"ל. דלא דמי לחפץ [במ\"ג] דבמטבע לאו כל אדם בקי בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכרכים</b><br> עיר גדולה שיש בה שולחני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ער ערבי שבתות</b><br> שמוציאה לצרכי שבת, יוודע אם מתקבלת בשווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה</b><br> זה שנתן הסלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכירה</b><br> שהוא אותו הסלע שנתן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו</b><br> במדת חסידות כשירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו עליו אלא תרעומת</b><br> כשמכירה ואפ\"ה אינו רוצה לקבלו לחזרה, אין לו דין עליו, דהרי לא החזירו בזמן הראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנה למעשר שני</b><br> ר\"ל מותר לחלל מעשר שני בשיווי סלע, על סלע חסירה כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה</b><br> ר\"ל שמי שאינו לוקחו בשווייה, אינו רק קמצן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונאה ארבעה</b><br> [נ\"ל. דלפי מ\"ש הר\"ן ריש שבועת הדיינין. דמדנקט לשון נקיבה הטענה שתי כסף, ש\"מ דבמעה משתעי, א\"כ לפע\"ד צ\"ל נמי הכא, ארבע לשון נקיבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף</b><br> ר\"ל ד' מעה לדבר ששוה סלע, כלעיל סי' ט\"ו. וחזר תנא ושנאה, מדבעי למתני הטענה ב' כסף ואינך, תני נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההודאה שוה פרוטה</b><br> ר\"ל שאין מודה מקצת חייב שד\"א, עד שיכפור לכל הפחות שוויי ב' מעין, שהן כסף נקי במשקל ל\"ב שעורות, ויודה לכל הפחות פרוטה, שהוא כסף נקי במשקל חצי שעורה [ח\"מ פ\"ח]. [והא דלא נקט ברישא נמי שוה ד' כסף. ה\"ט דברישא ליכא למטעי לומר דד' כסף דוקא קאמר. דהרי במטבע פליגי לעיל במ\"ה, די\"א דא\"צ גבה שתות, ומה\"ט לא צריך למנקט נמי גבי טענה מלת שוה, דמדכסף דגבי אונאה בשוה מיירי, ה\"נ גבי טענה, אבל בהודאה דאיכא למטעי דדוקא קאמר, להכי מפרש מלת שוה. א\"נ אי הוה נקט אצל מלת כסף שוה ברישא סד\"א דהיינו דוקא קרקעות, דהרי מטלטלין כסף ממש מקרי [ועי' ב\"ק פ\"א מ\"ג סי' כ\"ח] משא\"כ בפרוטה שהיא שם מטבע דליכא למטעי גבה ניחא ליה טפי למנקט מלת שוה דהיינו שוה לטענתו וקמ\"ל שיהיה ההודאה ממין הטענה, ואגבה נקט נמי בכל הפרוטות מלת שוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו</b><br> ואח\"כ הודה [ועי' ב\"ק פ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל תרומה</b><br> תרומה גדולה או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרומת מעשר של דמאי</b><br> ר\"ל אפילו של דמאו דהיינו הלוקח תבואה מע\"ה, מפריש מדרבנן תרומת מעשר, ולא ת\"ג מדהכל זהירין בה [ועי' מ\"ש ריש דמאי], ומתני' ר\"מ היא דס\"ל חכמים חזקו דבריהם כשל תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבכורים</b><br> הנהו כולהו כחד חשיב להו, דכולהו אקרי תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסיף חומש</b><br> באכל א' מאלו בשוגג, מוסיף בתשלומיו חומש יותר על מה שאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפודה נטע רבעי</b><br> פירות אילן בשנה ד' מנטיעתו שאסור לאכלן בלי פדייה חוץ מירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני שלו</b><br> ששניהן צריך להעלותן לירושלים, וכשירצה פודן ומעלה המעות. והנך ב' נמי כחד חשיב להו, דמחד קרא נפקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפודה את הקדשו</b><br> ולא של אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש</b><br> בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההקדשות</b><br> הקדש גבוה, אבל של עניים או של ביהכ\"נ וכדומה הכל חולין הוא. וי\"א דבנתאנה באלו דמתני' יותר מחצי שוויין נתבטל המקח [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להן תשלומי כפל</b><br> כשגנבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> הקדישות שטבחן או מכרן הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם אינו נשבע</b><br> ה\"ה שאין בהם שום שד\"א, רק יקט ש\"ח, מדבו מפירש השבועה בתורה תחלה. מיהו ע\"י גלגול משביעו גם באלו שד\"א, וכ\"כ בכל גוונא משביעו בהן עכ\"פ שבועה דרבנן [ח\"מ צ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונושא שכר אינו משלם</b><br> ה\"ה כל שומר כשחייב לשלם, בהנך פטור. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. מיהו בפשיעה י\"א דחייב לשלם, מדהו\"ל כמזיק. ואע\"ג דתני בש\"ש דפטור מלשלם, עכ\"פ מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי [ח\"מ ס\"ו וש\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן</b><br> שאמר הרי עלי קרבן והפרישו והומם ומכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אונאה</b><br> וה\"ה כפל וד' וה', דמדחייב באחריותו, כדיליה דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו חייב באחריותן</b><br> שאמר כשהקדישה הרי זו והומם ומכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה</b><br> דיקרה היא מפנינים ואי אפשר שיתאנה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרגלית</b><br> מדרגיל לתת בעדן יותר משוויין כדי לזווגן להשוה להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לא אמרו אלא את אלו</b><br> עבדים וכו'. וכן הלכה [רכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך</b><br> ומכ\"ש שלא יאמר לגר זכור מעשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מערבין פירות בפירות</b><br> מעט רעים בהרבה יפים, כדי למכור הכל בחזקת יפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין צריך לומר חדשים בישנים</b><br> שהישנים עושין קמח טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמת</b><br> כל באמת הלכה פסוקה היא [עי' שבת פרק א' מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביין התירו לערב קשה ברך</b><br> שמתקיים יותר, וכ\"ש איפכא [ודלא כר\"ב]. ודוקא בין הגתות שרי לערב יין. דאז אינו פוגמו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא משביחו</b><br> מיהו כל שנרגש טעמו ללוקח, מותר לערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נותן לו את שמריו</b><br> במכר חבית יין לפי מדותיו, מותר לערבו בשמרי אותה חבית שמכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות</b><br> אחת אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>התגר נוטל</b><br> קונה תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת</b><br> [שפייכער] א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמש גתות ונותן לתוך פיטם</b><br> [טאננע] גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד</b><br> דהכל יודעים שקונה מהרבה אנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יהא מתכוין לערב</b><br> שלא יקנה הרוב ממקום היפה כדי שיצא קול שקנה הכל משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> וכן הלכה [רכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יבור את הגריסין</b><br> דמדנראות יפות, מעלה בדמיהן יותר מדמי הפסילת שלקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שלא יבור מעל פי מגורה</b><br> למעלה ויניח הפסולת שלמטה, אף שמודיעו שבירר רק למעלה, אפ\"ה יחשוב שאין כל כך פסולת למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מפרכסין</b><br> [אויפפוטצעו]:"
+            ],
+            [
+                "כגון להשחיר שערות לבנות של עבד זקן בהמכרו, או להשקות בהמה מי סובין שתראה עי\"ז שמינה, וכ\"כ לנפח הבשר כמו שנהגו הקצבים כדי שיראה הבשר שמן [ובל\"ז דבר מתועב ומסוכן הוא, כמ\"ש הרופאים שכשיש שום חלי בהקצב הנופח הבשר, מתדבק החולי ההוא ח\"ו באוכל הבשר], וכ\"כ אסור לצבוע כלים ישנים, כדי שיראו חדשים ויפין [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיזהו תרבית</b><br> רבית דאו' הוא רק דרך הלואה. ונקרא נשך, שנושך ממנו ונוטל יותר ממה שנתן לו, ורבית דרבנן, הוא שנתהווה ע\"י מכר ונקרא תרבית, שנתרבה ממילא, ולא מחמת שנתן לו המלוה פחות. והחילוק בין דיני רבית דאו' לדרבנן. רבית דאורייתא יוצא בדיינין, משא\"כ דרבנן רק בבא לצאת ידי שמים יחזיר, מיהו בתפס לוה, אין צריך להחזיר [י\"ד קס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבה בפירות</b><br> שנתרבה הרווחתו בקניית פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב</b><br> הוא כ\"ה דנרי כסף."
+            ],
+            [
+                "<b>הכור</b><br> הוא ל' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השער</b><br> כך נמכרין אז בשוק, ונתן המעות, וחיטין לא היו להמוכר, ואפ\"ה מותר לוקח ליטול אחר כך החיטין כשיתיקרו, מדכבר יצא שער הזול בשעת נתינת המעות. היה יכול ליקח באותן המעות בכל מקום שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו</b><br> ואף שכבר יצא שער היין אפ\"ה כשיתיקר אח\"כ היין, אסור מדרבנן ליטלו אפילו בשער של עכשיו, מדלא נתן לו מעות בעין, וגם יין אין לזה בשעת הפסיקה [קס\"ג וקע\"ה]. והוה מצי למנקט היה נושה בו מנה, ומכר לו בעדו יין ויין אין לו דאסור, רק לרבותא דהיתירא נקט ברישא מקח של חיטין, דאף שאין לו חיטין, עכ\"פ מדנתן מעות, ויצא השער שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישכור ממנו בפחות</b><br> אפילו בחצר ואדם כאינן עומדים להשכיר [קס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבין על השכר</b><br> מותר ליתן שכר יותר מהראוי בעבור שממתין לו בתשלומי השכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מרבין על המכר</b><br> ליתן טפי מהראוי מדממתין לו בתשלומי המכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר לו את חצרו</b><br> ה\"ה אדם בהמה וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו</b><br> קודם שהחזיק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם של חדש בחדש</b><br> ה\"ה באמר אם הכל יחד בסוף, רק אורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסלע לחדש מותר</b><br> דאף דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, עכ\"פ אינו משתלם עד לבסוף, ומה שנותן לבסוף יותר, אינו אגר נטר, כי אז ראוי לשלם [קע\"ו ו'], ולפיכך בשכירות גופה, אם מרבה לו על השכר מדממתין לו משם ואילך אסור, ולפיכך נמי שאל התנא כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו את שדהו</b><br> ה\"ה מטלטלין רק נקט קרקע אף דאין אונאה לקרקעות [והא דנקט לעיל חצר, והכא נקט שדה. נ\"ל משום דרגיל יותר להשכיר בית מלהשכיר שדה. דבשדה יוכל בעצמו ליקח הרווחתו. משא\"כ גבי מכירה, רגיל טפי למכור שדהו שא\"צ כל כך כבית [כערכין ד\"ל ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לגורן</b><br> נקט לגורן מדאורחא דמילתא הכי שיתנה כך דאז יהיה להקונה מעות מהתבואה שיגדל מהשדה שקנה, ואעפ\"כ אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשנים עשר מנה אסור</b><br> דתיכף כשמשך המקח או החזיק בקרקע נתחייב לשלם, ומה שנותן לבסוף יותר מהשתא, אגר נטר הוא. מיהו בלא פירש אם מעכשיו בכך וכך, שרי להעדיף בדמי קרקעות בהמתנה, דמדאין אונאה לקרקעות אמרינן כך הן דמיה, ולא אגר נטר. ובמטלטלין, אם שומתן ידוע, אפילו בלא פירש אם מעכשיו בזול, אסור, ובאין שומתן ידוע, שרי בלא פי' [י\"ד קע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות</b><br> שאר מעות המקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטול את שלך אסור</b><br> ודוקא כשא\"ל כשתביא מעות תקנה מעכשיו, ולפיכך אסור המוכר לאכל הפירות ביני ביני שמא יביא הלוקח מעות, ואכל המוכר פירות שדה הלוקח בשכר המתנת מעותיו, וגם הלוקח אסור לאכל הפירות, דשמא לא יביא מעות לבסוף ויחזיר לו המוכר מעותיו, ונמצא אכל פירות שדה המוכר בשכר קצת המעות שנתן לו מיד, לכן ישלישו הפירות עד לבסוף, אמנם בהתנו שכשיתקיים המקח. ינכה למוכר דמי פירות שאכל, או שכשלא יתקיים המקח ינכו ללוקח דמי אכילתו, מותרין שניהן לאכלן. אבל בלא אמר שיקנה מעכשיו, אז רק מוכר אוכל פירות [שם קע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא שלו</b><br> ובאמר מעכשיו מיירי, דאז לאו אסמכתא היא [כח\"מ ר\"ז ט'], ולהכי ישלישו הפירות או יתנו כסי' י\"ח. ובלא אמר מעכשיו, המוכר אוכל פירות ביני ביני ולא לוקח [י\"ד קס\"ד] וקיימא לן הכא לענין רבית דאין אומרים דמדאין עשוי זה למכור שדהו רק משום הלוואה התרצה כן והו\"ל רבית קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מושיבין חנוני למחצית שכר</b><br> שיתן סחורה לחנווני בשער שבשוק, שיתעסק בהן החנווני, ושיחלקו בשוה הרווח וההפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר</b><br> דזהו עיסקא, שהוא פלגא מלוה, דהיינו אותה חצי שלקח הוא ממנה הריוח, וחצי הב' שהנותן נוטל ריוח שלה, הוא כפקדון, ונמצא זה מתעסק בחצי של נותן, בשכר חצי השני שהלוה לו [שם קע\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם כן נותן לו שכרו</b><br> בשכר שעמל עם חלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפועל</b><br> שישומו כמה היו צריכים ליתן לאדם בטל שאין לו עסק להשתכר, כדי שיתעסק בחלקו של זה, וקיי\"ל דמדמתעסק גם במעותיו עם מעות הנותן, להכי בפסק לו רק מעט בשכר עמלו סגי. מיהו כששניהן נותנין מעות להשותפות. אפילו א' מעט וא' הרבה, ואפילו אחד מתעסק לבד, אין כאן ריבית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מושיבין תרנגולין למחצה</b><br> כלעיל, שנותן לו תרנגולת וביצים בשומא, שיושיבה על הביצים ויטריח בהם זה עד שיגדלו ויחלקו בשוה הריוח וההפסד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שמין עגלין וסייחין למחצה</b><br> שנותן לו עגל וסייח לגדלו באופן הנ\"ל. ונקט כל הנך, לאשמעי' דבכה\"ג בין בתרנגולי' שטרחתן מרובה. ובין בעגל שטרחתו מועט צריך ליתן שכר מזונתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה</b><br> בלי שומא., דמתנין שכשימותו לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלין אותן עד שיהו משולשין</b><br> כשיעמדו על שליש גידולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמור עד שתהא טוענת</b><br> משא, שכך נהגו בכולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמין פרה וחמור</b><br> גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבר שהוא עושה ואוכל</b><br> שיהיה כל מלאכתן להמקבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למחצה</b><br> לחלוק הרויח כשיתפטמו או כשילדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לגדל יגדלו</b><br> ואע\"ג דלקבל עגלים אסור, וכמשנה ד' בתרנגולים, הרי הכא מה שימות מהן אינו משלם כלום מדלא הוברר של מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו</b><br> וא\"צ ליתן שכר עמל ומזון לולד מדמרוויח המקבל במלאכת אמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריז על שדהו</b><br> לגירסת מפריז הוא כמו ערי פרזי, ר\"ל מרחיב שדהו ולגירסת מפרין הוא לשון פרי וריבוי [או מלשון פורנא ליתמי [כתובות דכ\"ד], שפירש רש\"י שם הריווח ליתומים]. ור\"ל שיאמר החוכר להמחכיר, בחכירות שדך יתנו לך י' כורין לשנה, הלוני ק' זוז, כדי שאוכל לזבל ולחרוש שדך יפה, ואתן לך בחיכורו ט\"ו כורין לשנה, וזה מותר, דמה שמוסיף לו, לא שכר הלואת הק' הוא, רק בעבור שחכר ממנו שדה משובחת יותר, והכי קיי\"ל [י\"ד קמ\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקבלין צאן ברזל מישראל</b><br> ר\"ל שמקבל ממנו צאן על שנה, שיהיה גיזה וחלב וולדות, לחצאין, ואם ימותו או יפסידו, יפסד המקבל לבד, וה\"ה שאר סחורה שקבל באופן כזה, ואף דכבר שמעינן לה, דאפילו במקבל חצי ההפסד אסור [כמ\"ד], מכ\"ש הכא דכל ההפסד על המקבל הצאן. אפילו הכי הדר תנא לי' הכא משום סיפא, דלקבל מעכו\"ם אפילו בכה\"ג שרי [ונקרא אופן זה צאן ברזל, שכל צאן יש בהן תקוות רווח הרבה, גיזה, חלב, וולדות, ונקרא מה\"ט עשתרות שמעשרות בעליהן [חולין ד' פ\"ד], אבל בחלשתן עלולות נמי להפסד, כחולי, מיתה, גניבה, וזול, הוצאה, וטורח, אבל צאן זה כשל ברזל הן, אין עלולות להפסד ויש בהן כל מעלות ורווח של צאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו\"ם</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאף שמקבל עליו כל ההפסד אין בו משום לא תחנם, דאסור ליתן לעכו\"ם מתנה [כי\"ד קנ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה ישראל מעותיו של עכו\"ם מדעת העכו\"ם</b><br> אין ר\"ל שמותר ישראל להלוות מעותיו של נכרי שבידו לישראל חבירו ע\"פ ציווי הנכרי, דליתא, דהרי מדאין שליחות מעכו\"ם לישראל או להיפך [רק לחומרא], א\"כ ראובן הוא המלו' לשמעון ואסור, ואפילו כותב שטר על שם העכו\"ם, וגם נותן משכנות לעכו\"ם, וגם המקבל הרבית נותנו אח\"כ ליד העכו\"ם, אפילו הכי אסור, דהעכו\"ם לא הלוה כלום, ורק הישראל הלוה ברבית [קס\"ח א', ודלא כר\"ב], רק הכא מיירי, שנטל העכו\"ם בעצמו מעותיו שביד ראובן והלוום לשמעון, אף שע\"י השתדלות ראובן הלוום לשמעון, לא אמרינן עכו\"ם אדעתיה דראובן קעביד, ושרי, אף שאח\"כ אומר העכו\"ם לראובן, תהיה במקומי ליקח הקרן והרבית משמעון, וכן עשה, אפ\"ה שרי [קס\"ח ב'], ודוקא כשמחזיר ראובן הריבית להעכו\"ם. אבל כשהקנה העכו\"ם לראובן הקרן והריבית, אז דוקא בהקנהו לאחר שהגיע זמן פרעון הקרן והריבית שרי, אבל במכר או נתן העכו\"ם לראובן החוב קודם זמן פרעון הריבית, אסור ראובן ליקח הריבית [שם י' ורט\"ז שם]. אם גם כל זה בהיה מעות העכו\"ם בהלואה ביד ראובן, אבל עכו\"ם שהפקיד מעותיו לראובן, שאינו חייב באחריותן, אז בכל גוונא מותר לראובן, להלוום לשמעון ע\"פ ציווי העכו\"ם דמשום דבפקדון אתא המעו' לידי' הו\"ל מעותיו של עכו\"ם, וברשות עכו\"ם הם, ומותר להלותם ברבית אף שאין שליחות לעכו\"ם [שם כ\"ב], וכ\"כ באמר שמעון לראובן. לוה לי מעות מעכו\"ם על שמי והעכו\"ם סומך רק על שמעון, שרי [שם י\"ז], וכ\"כ בא\"ל ראובן לשמעון הילך משכון ולווה לי עליו מעכו\"ם ברבית על שמך, ואפילו כבר היה המשכון ביד ראובן, וא\"ל שמעון כן, שרי כשהעכו\"ם סומך רק על המשכון [שם י\"ז וכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא מדעת ישראל</b><br> לרש\"י ר\"ל עכו\"ם שלוה מעות מראובן ברבית, אסור להעכו\"ם להלוותן באותן רבית לשמעון בציווי ראובן, דיש שליחות לעכו\"ם לחומרא. ולר\"ת גם זה שרי, רק שלא יקחם ראובן מהעכו\"ם ויתנם לשמעון. מיהו שלא בציווי ראובן, לכ\"ע שרי לעכו\"ם להלוותן לשמעון., אף שאח\"כ יתן שמעון הקרן והריבית לראובן, בעד העכו\"ם הוא נתן לו [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוסקין על הפירות</b><br> שיתן מעות למוכר ליתן לו בהם פירות בסך כך וכך בזמן פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא השער</b><br> דאל\"כ שמא יתיקרו אח\"כ, ונמצא שמכרם בזול בשכר מעותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא השער</b><br> קבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסקין</b><br> דהרי יוכל לקנות כן בכל מקום, והחוזר בו מקבל מי שפרע, ואפילו יוזל אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף על פי שאין לזה יש לזה</b><br> ר\"ל אף שאין למוכר, הרי יכול לקנות השתא בכל מקום שירצה, ולהניחם בידו עד שיתיקרו, ואף דלא משך. עכ\"פ כיון דכשחוזר בו מקבל מי שפרע, ברשותו אתייקר [קע\"ה א' ז'], וכשיתיקרו, מותר לשומן בדמים כשעת היוקר, ונותן לו המוכר תחתיהן פירות אחרות, אבל לא מעות, וי\"א דגם מעות שרי [שם ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה הוא</b><br> המוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלה לקוצרים</b><br> שכבר יש לו תבואה, אבל לא יצא השער."
+            ],
+            [
+                "<b>פוסק עמו</b><br> באיזה שער שירצה, אף דלא משך הלוקח, עכ\"פ כיון דריבית דרך מקח, אפילו אין לו, רק מדרבנן אסור, להכי כי יש לו לא גזרו, דאמרינן ברשות לוקח נתייקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הגדיש</b><br> תבואה גדושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל העביט של ענבים</b><br> כלי גדול שהענבים צבורין בו שיתחממו קודם שיכבשום, כדי שיוציאו יינם יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המעטן של זיתים</b><br> הוא כעין של יין הנ\"ל. רק דגבי זתים נקרא מעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הביצים של יוצר</b><br> כדורי טיט, שמעגל הקדר לעשות מהן קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הסיד מששקעו בכבשן</b><br> שכבר שקע אבני הסיד והעצים בכבשן, ואף דכולן לא נגמרו מלאכתן עדיין, אפ\"ה פוסק, ודוקא בחסר רק ב' מלאכות לגמרן [קע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה</b><br> אפילו בתחלת חורף שאין זבל מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה</b><br> מדאין אדם מוכרו לו, רק מקיימו לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> ודוקא בתחלת קיץ שזבל מצוי, שנרקב ונישף ברגלים בגשמים בחורף שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסק עמו כשער הגבוה</b><br> ארישא קאי, דכשיצא השער פוסק אפי' על שער הגבוה, ר\"ל גבוה במניין מדת הפירות, דכשיוזל השער טפי מהשתא יתן לו כשער הזול, וכשיתיקר יתן כדהשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי</b><br> דסתם הטתן מעות אשער זול פסק, אף שלא התנה בפירוש. ולא קיי\"ל כן [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע</b><br> אף דאסור להלות סאה בסאה [וי\"א גם מטבע זהב במטבע זהב אסור, ונוהגין להקל], אפ\"ה באריס מותר. ודוקא כשנהגו שהאריס נותן זרע השדה ואח\"כ חולקין התבואה, וא\"כ כשאין לאריס לזרוע מסלק לי' בעה\"ב, להכי כשנותן לו הבעה\"ב השתא הזרע, אינו הלואה רק פיסוק חדש דהרי יכול לסלקו, והו\"ל כפסקו מחדש שיתן הבעה\"ב הזרע על מנת שיטול האריס פחות משאר האריסין, כשיעור שיקח הבעה\"ב לסוף מחלקו [קס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לאכול</b><br> שלא ילוה לו תבואה לאכל. ולהכי אצטריך מתני', משום שהיה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל מהן כשער הזול</b><br> דכשהוזל התבואה נוטל רק מדת התבואה שנתן, וכשהוקר נוטל תבואה רק כפי הדמים ששוה כשנתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שרצה להחמיר על עצמו</b><br> וקמ\"ל מתניתין דר\"ג רק מחמיר על עצמו היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואני אתן לך לגורן</b><br> דשמא יתיקר, אף שאינו מצוי שיתיקר בגורן טפי מהשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שאמצא מפתח</b><br> וביש לו סאה, לוה עליו אפילו כמה כורין, דעל כל סאה שילוה, נאמר זו היא תחתיה, דהרי איו הסאה שלו קנויי' להמלוה, ואחר שהלוה לו סאה ראשונה יכול לאכל שניהן, וכשלוה בהיתר לוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אוסר</b><br> וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה</b><br> נ\"ל דאפשר דוקא באשה מחמיר הלל דעיניה צרה אפילו במאכל מועט [כב\"מ פ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית</b><br> דרבנן. ונוהגין להקל בככר, דבדבר מועט כזה לא קפדי אינשי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אדם לחבירו נכש</b><br> [יעטען], לעקור עשבים רעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנכש עמך</b><br> ר\"ל נכש עמי היום ואנכש עמך למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואעדוד עמך</b><br> ר\"ל חפור עמי היום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנכש עמך</b><br> אפילו בזמן שוה, דלפעמים אחת קשה מחברתה, ויש אגר נטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי גריד</b><br> דבימי קיץ שהארץ יבישה וקלה לחפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד</b><br> ולא חיישי' שיום א' גדול מחבירו, דלא קפדי אינשי בהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי רביעה</b><br> זמן ירידת גשמים, שרובעין הקרקע ומלחלחין אותה, וקשה עבודתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה</b><br> ונקט הכא חרישה, דקמ\"ל דאפילו טרחת בהמתו אסור, וכ\"ש עידור, שבחפירתו מיגע גוף עצמו, מכ\"ש דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש רבית מאוחרת</b><br> מיהו כל כה\"ג רק מדרבנן אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה משלח לו</b><br> מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא רבית מוקדמת</b><br> אבל בשיגר לו סתם מתנה, מועטת מותר ומרובה אסור [ק\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה משלח לו ואמר</b><br> בלבו [ולכך נקט מתני' \"בשביל מעותיו\" וכן בש\"ע, ולא בנוכח כברישא, כך נ\"ל. וי\"ג מעותיך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני</b><br> ר\"ל שהלוה מבשרו להמלוה שבא פלוני, וכ\"ש כשאמר לו המלוה שיבשרו כן. ודוקא בשלא היה עושה כן אם לא הלוהו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תתן</b><br> כספך לא תתן בנשך, ובמרבית לא תתן וגו', הרי ב' לאוין [רמב\"ם פ\"ד ממלוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בל תקח מאתו</b><br> אל תקח מאתו נשך [ואע\"ג דבקרא כתיב לא תתן בתר לא תקח. אפ\"ה אקדמי' תנא, משום דעל כספך לא תתן עובר מיד כשהלוה ברבית [כב\"ק ד\"ל ע\"ב], אבל על לא תקח לא עבר עד שלוקח הרבית, משא\"כ בקרא נקט כספך לבסוף לגלויי דאף שאינו לוקח הריבית אח\"כ, עבר [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תהיה לו כנושה</b><br> שלא ידחקו לפרוע כשאין לו [ולכאורה תמוה, מדאין דבר זה תלוי בהלואה בריבית. ונ\"ל דמשום דפתמא דמילתא דהמלוה בריבית דוחק טפי לפרעון יותר מבשאר הלואה, דבשאר הלואה לא שכיח שיהיה הלוה כפוי טובה לעכב התשלומין טפי מזמן הקצוב, משא\"כ לוה בריבית, מסתמא עני הוא ודחוק למעות, גם חושב מה בכך, שכר מעותיו הוא נוטל, והמלוה גם הוא בהול ודוחק על הפרעון מדהלוה עני, וירא שיאבד הקרן והריבית לכן שפיר תלוי דוחק הפרעון בהלואה בריבית. או נ\"ל שאפשר שאפילו לא ידחקנו לפרוע עובר משום לא תהיה לו כנושה, דע\"י שלוה ממנו בריבית. הלוה דוחק א\"ע לפרוע מהר, כדי שלא יתמוטט בריבוי רווחים, וכן משמע לישנא דקרא \"כנושה בכף הדמיון\"]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשימון עליו נשך</b><br> לא תהא כנושה ולא תשימון, כתיבי בפרשת משפטים, ולא תתן ולא תקח כתיבי בפרשת בהר. [והא דהזכירן תנא בהיפך. נ\"ל משום דעל דלא תקח ולא תתן ולא תהיה כנושה, עובר רק המלוה, ועל לא תשימון עברו גם עדים וערב, ועל לפני עור עבר גם הלוה וגם העדים והערב, אם לא רצה להלוות לו בלעדן, להכי סדרן תנא כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'</b><br> מייתי סיפא דקרא דרצה לסיים בדבר טוב [ובש\"ס אמרי' דלוה עובר על לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך. ונ\"ל דלהכי לא הוזכרו במשנה. משום דתנא לא נקט רק חיובי דמלוה שהוא עובר בכולן, ויש בחיוביו מה שגם הלוה עובר, ומה שגם העדים וערב עוברים, משא\"כ לא תשיך ולאחיך לא תשיך שהן חיובי דלוה שיש בכללן גם לפני עור, אינו ברור שהעדים והערב יהיו חייבים על לפני עור כשרצה להלוותו בלעדן]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את האומנין</b><br> בג' אופנים אפשר שיעשה אדם מלאכה לחבירו: או ששכרו לכל מלאכה שיזדמן באותו יום, והוא הנקרא שכיר יום, או ששכרו למלאכה ידועה באותו יום, והוא הנקרא פועל, או ששכרו לשלם לו שכר כל המלאכה, ולא לפי היום, והוא הנקרא קבלן. אולם כולם משמעותן לרוב, שעובדים בכח גופן, ולא בדבר שצריך לימוד והשכלה, כחוטבי עצים ושואבי מים לעבוד ולמשא, אבל כל מעשה חרש וחושב, שצריך לימוד הרבה, הוא הנקרא אומן כחייט וסנדלר וכדומה. מיהו תנא הכא נקט אומן וה\"ה השאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטעו זה את זה</b><br> הפועלים הטעו זה את זה, שאמר ב\"ב לא' מהן שישכרם בד' זוז ליום, ושכרן הוא בג'. דאפילו אמר שכרכם על בעה\"ב, אפ\"ה א\"צ ליתן יותר [של\"ב], או ר\"ל הטעו זא\"ז, שחזר בו בעה\"ב או הפועל קודם שהתחילו במלאכה ולא רצו לעשותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם זה על זה אלא תרעומת</b><br> מדלא קאמר \"יש להן תרעומות זע\"ז\", קמ\"ל דאין להן זע\"ז שום חיוב, אפילו לצאת ידי שמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר את החמר</b><br> הוא המוליך משא על חמורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקדר</b><br> בב' רישין גרסינן, והוא בלשון לטינא מוליך עגלה, וכן בלשון אשכנז [קאררע] הוא עגלה קטנה שמוליכין עליה משא, משא\"כ קדר הוא המוכר קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>להביא פרייפרין</b><br> גבעולין מצויירין לחופת חתנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלילים</b><br> לנגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או למת</b><br> וחשיב לי' דבר האבד, מדנצרך להם עתה בזמנו. ונ\"ל דלהכי נקט הנהו, דקמ\"ל דאפילו הנך שאין בהן הפסד ממון וצורך כל כך, אפ\"ה מקרי דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה</b><br> דגבעולי הפשתן שורין אותן עד שיתרככו, ואח\"כ מייבשין אותן בתנור, אח\"כ מנקשין עליהן לעשותן פשתן, ואם יניחום במשרה יותר מדאי, ירקבו. ונ\"ל דקמ\"ל הא, אף שיוכל ב\"ב לעשות כן בעצמו [ועי' ח\"מ של\"ג ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזרו בהן</b><br> אפי' קודם שהתחילו במלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שאין שם אדם</b><br> שאין שם השתא פועל אחר שיתרצה בכמה ששכר אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוכר עליהן</b><br> אפי' בכפל משכירתן, והן ישלמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מטען</b><br> מבטיח להן הרבה, ואח\"כ אינו נותן רק כפסיקתו תחלה. ובחזר בו בעה\"ב ואמש היה אפשר להו להשכיר א\"ע בדמים האלה לאחר, והיום אינן מוצאין מי שישכירן, הו\"ל נמי דבר האבד, דכשנשכרין היום בפחות, ישלם להן הבעה\"ב הפחת. ובאין נשכרין כלל. ישלם להם שכר פועל בטל, דהיינו שישומו כמה יפחות פועל משכרו אם יניחוהו לישב בטל. וכל זה בלא נאנס, אבל בהיה שם אונס, שהוחלה א' מבני ביתו, וכדומה, אז בין פועל בין בעה\"ב יכול לחזור בו [של\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את האומנין</b><br> קבלן, דאלו פועל חוזר בו אפילו בחצי היום כשאינו דבר האבוד [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזרו בהן</b><br> בחצי המלאכה, ואינו דבר האבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידן על התחתונה</b><br> דכשהוקרו פועלין, ינכה מחצי שכרן, כפי מה שהוסיף להגומר המלאכה, ובהוזלו, ישלם להן רק שכר חצי המלאכה, וכפי שפסק מתחלה, ולא שינכה משכרן רק מה שצריך ליתך עכשיו לגמור המלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה</b><br> בהוזלו פועלים, יתן להן שכר כל המלאכה, וינכה רק מה שיוציא בהשלמתה, ובהוקרו פועלים, יתן להן חצי שכרן כפי שפסק תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המשנה ידו על התחתונה</b><br> דבנתן לקבלן צמר לצבוע אדום, וצבעו שחור, וכדומה, אז אם השבח יתר על היציאה, נותן להקבלן רק היציאה, וכשהיציאה יתירה על השבח, נותן רק השבח [ועי' ב\"ק פ\"ט מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל החוזר בו ידו על התחתונה</b><br> לאתויי במכר שדהו באלף זוז, ונתן לו מהן ר', אז בחזר המוכר, יד הלוקח על העליונה, לתבוע או ר' שנתן או קרקע השוה ר', ובחזר לוקח, יד המוכר על העליונה, ליתן לו ר' או קרקע כנגד ר' שלו. ודוקא כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי, דאז אנן סהדי, דאדעתא דהכי שיחזור בו הלוקח לא מכר, דאל\"כ, או בנתן הר' בתורת פרעון המקח, והשאר זקף במלוה קנה כולה, ואין יכולין לחזור בהן [ק\"צ י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליכה בבקעה</b><br> דאוירן רגיל להיות משונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו עשר מילין</b><br> ואפי' פחות מאותו הדרך ששכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דיכול לומר דע\"י האויר המשונה שם מתה [ש\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את החמור והבריקה</b><br> שבאמצע הדרך נתעוורה [ונקט תנא לישנא מעליא, לשין ברק מאיר, וסגי נהור], וה\"ה שאר חולי שעדיין ראויי' למלאכה, אבל בקושי קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנעשית אנגריא</b><br> שנלקחה לעבודת המלך אפילו שאינה חוזרת כלל, ומיירי שכך מצוי, ואדעתא דהכי שכר [ובלשון לטינא נקרא פראהנדינשט אנגריא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לו</b><br> משכיר לשוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שלך לפניך</b><br> ומשלם לו כל שכרו, אפילו בהשכיר לו חמור סתם ולא אמר \"זה\". מיהו בהבריקה דוקא בשכרה למשא שאינה נפסדת כשתפול הבהמה עמה, דאל\"כ או כששכרה לרכיבה, אז בהשכיר לו חמור סתם חייב להעמיד לו חמור אחר אפילו בעד כמה וכמה, וכשהשכיר חמור זה, אין משועבד רק חמור זה, שרשאי שוכר למכרו ולהשכיר בדמיו חמור אחר [ש\"י סמ\"ע סק\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו חמור</b><br> ואפילו בשכרה למשא שאינה נפסדת כשתפול. ודוקא בשכר חמור סתם, אבל בשכר חמור זה, ואין בדמי הנבילה. כדי לשכור בהמה אחרת לדרכו, אז אם יוכל השוכר למכור סחורתו כאן אפילו במעט רווח, נותן להמשכיר שכר חצי הדרך, ואל\"כ אין נותן לו כלום [ולרמב\"ם גם בחמור זה יש חילוק בין שכרו לרכיבה או למשא, ועי' סמ\"ע שם סק\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>אם החליקה פטור</b><br> דאינה כתחילת' בפשיעה וסופה באונס, מדאין האונס מחמת הפשיעה [עי' ב\"ק פ\"ב מ\"ג ופ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מחמת המעלה</b><br> שהוחמה בעלותה בהר. וברישא דמחמת המעלה פטור, מיירי שעלתה בלי טורח וזיעה, עד זמן רב אח\"כ הוחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפרה</b><br> עם כלי מחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרש בבקעה</b><br> שצוה משכיר לפועליו שיחרשו להשוכר בהר, והשוכר צוה להן שיחרשו בבקעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נשבר הקנקן</b><br> יתד המחרישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> השוכר, רק דין המשכיר עם הפועל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נשבר הקנקן חייב</b><br> דע\"י שההר קשה נשבר. מיהו דין השוכר עם הפועל שלא נזהר [ש\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> בהוחלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את החמור להביא עליה חטים</b><br> במשקל ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והביא עליה שעורים</b><br> אפילו כמשקל החיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> במה שנפסד עי\"ז, דאף דמשקלן שוה, עכ\"פ נפוח השעורין רב משל חיטין, וזה קשה לבהמה, ועי\"ז נתקלקלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאפילו תבן דנפוחו רב אפ\"ה דוקא במשקלן שוה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>להביא לתך</b><br> הוא חצי כור, וכור ל' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהרי זה הוא קל מלתך חיטין ונפוח מדתן שוה ואפילו הוסיף פחות משיעור דבסיפא, שיש נפח קצת, אפ\"ה אינו מכביד כשיעור כבידת החיטין משעורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוסיף על משאו</b><br> בחיטין והביא חיטין מיירי, אבל בחיטין והביא שעורין, אפי' הוסיף על מדת החיטין פטור עד שיוסיף סאה ללתך, דאז משקל השעורין כמשקל החיטין שהתנה, אבל נפוחן הוא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה קבין לחמור</b><br> ר\"ל בהוסיף חלק ט\"ו ממה שפסק לגמל. וחלק ל' לחמור, דבשכרו ללתך מיירי [ש\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האומנין</b><br> קבלן שעושה מלאכה בבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרי שכר הן</b><br> מדנהנה לתפסו אשכרו, הוה ש\"ש, וחייב בגניבה ואבידה כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות</b><br> שהתכוון להודיעו שגמרה, ואינו תופסו אשכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם</b><br> וכ\"ש באמר בהדיא גמרתיו, שהודיעו שכלתה שמירתו. אבל בא\"ל הבא מעות וטול את שלך, דינו כש\"ש, רק בא\"ל בפירוש איני שומרו עוד, אינו אפילו ש\"ח [ש\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמור לי</b><br> היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשמור לך</b><br> מחר, וה\"ה ביום א' ושעות מחולקות. וה\"ה בהשאלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר שכר</b><br> אבל בהתנו שיהיה שמירתן זל\"ז בזמן א', הו\"ל שמירה בבעלים, דפטור אפילו בפשיעה [ש\"ה ושמ\"ו]. וי\"א דבהיה א' מהן או שניהן. בשאלה, אפילו בזמן א' לא הוה שמירה בבעלי', מדאין הבעלים של החפץ אז במלאכתו של שומר [ועי' ש\"ך ש\"ה סק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם</b><br> אבל הנח לפניך, או הנח סתם, או הרי הבית לפניך, אז אפילו מקבל שכר, פטור לגמרי, רק בא\"ל כן במקום הפקר או בדרך, והמפקיד הלך לו, י\"א דהוה ש\"ח [רצ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוהו על המשכון</b><br> בין שהלוהו מעות או פירות, בין שמשכנו בשעת הלואה או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר שכר</b><br> במשכנו אחר הלואה ע\"י ב\"ד, הרי קנה המשכון מדאוריי' וודאי דחייב עליו כש\"ש, וכשמשכנו אחר ההלואה בעל כרחו. שלא בב\"ד, הו\"ל נמי גזלן וחייב אפילו באונסין אף על מה ששוה יותר מההלואה [ש\"ך ח\"מ ע\"ב סק\"ט], אולם אף בנתן לו הלוה משכן בשעת הלואה, נמי הוה עכ\"פ ש\"ש, ולא משום דתפס המשכון אחובו כבאומנין לעיל סי' מ\"ה. דהכא שאני דאינו מרוויח במה שהלוהו, אבל יש כאן הנאה אחרת, דאילו הזדמן לו עני באותו שעה שהלוהו א\"צ ליתן לו פרוטה, דהעוסק במצוה פטור ממצוה, אפילו אפשר לקיים שניהן [לאפוקי כשמקיים מצוה בלי התעסקות, כלובש תפילין, חייב במצוה שיזדמן לו, ר\"ן סוכה דרמ\"א ב'], ומדנהנה בזה בשעה שהלוהו הו\"ל ש\"ש כל שעה שהמשכן אצלו, אף אחר שפרעו [ואף שלא הזדמן עני באותה שעה, אפ\"ה מדאפשר כך, הו\"ל ש\"ש. כמו המפקיד מעות לחבירו מותרים, דהו\"ל ש\"ש מדיכול להרוויח בהן אף שבאמת לא הרוויח [כב\"מ פ\"ג מי\"א], ואפילו הזדמן לו עני אז ונתן, נ\"ל דאפ\"ה הוה ש\"ש, דעכ\"פ מחיובו היה נפטר ע\"י ההלואה, ואיהו דיהיב מצוה יתירתא הוא דעביד, וראייתי מש\"ס [נדרים דל\"ג ב'] דקאמר דבשנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר. לא יחזיר אבידתו, מדמהנה לי' פרוטה דרב יוסף. וק\"ל יחזיר ויתן פרוטה להקדש. כדקאמרי' התם במקום שנוטלין שכר. דתפול הנאה להקדש. אע\"כ כיון דעכ\"פ פטור ע\"י קיום המצוה, א\"כ הרוויח על ידו, ופרוטה דיהיב להקדש מצוה יתירתא דעביד, א\"כ ה\"נ הכא. ומה\"ט לפע\"ד נטה הר\"ן [שם בנדרים] בפירושו מפי' רש\"י התם, דרש\"י פי' פרוטה דרב יוסף לא שכיח, דלא שביק מליתן לעני, ולר\"ן לא היה ניחא לי' בהך פי'. דהרי אף דלא שביק, עכ\"פ הרוויח. להכי פי' הר\"ן שם דלא שכיח שיבוא אצלו עני מכוון באותה שעה. מיהו בהלוהו באמת במקום שאין עני מצוי, לא הוה ש\"ש [כתוס' שבועות דמ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם</b><br> דלית לי' שכר מצוה לעניין דינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוהו פירות שומר שכר</b><br> דדרך פירות להרקב. וקיי\"ל כת\"ק. דבכל גוונא הוה ש\"ש, ואפילו צריך המלוה להמשכן להשתמש בו בנכייתא, נמצא שלא הלוהו בשביל המצוה, רק משום דצריך להמשכן אפ\"ה מצוה קעביד [כך כ' רש\"י. ואילה\"ק בכה\"ג בל\"ז חייב כש\"ש, דהרי הו\"ל כשוכר המשכן, דבשביל שישתמש במשכן ינכה מחובו. ושוכר דינו כש\"ש [כב\"מ פ\"ז מ\"ח]. י\"ל דזהו דוקא בשכרו להשתמש בו בודאי, אז משעת משיכה הו\"ל ש\"ש, אבל זה שלא לקחו להשתמש בודאי רק כשיזדמן, לא הוה ש\"ש רק כשמשתמש, ומיירי שלא השתמש. ואי\"ל דעכ\"פ משום האי הנאה דכשיזדמן לו תשמיש יהיה מוכן לפניו מה\"ט יהיה ש\"ש [וכלעיל סי' נ\"ג וכב\"מ ע\"ג מי\"א]. י\"ל דהכא משלם עבור תשמישו לא הוה ש\"ש]. מיהו י\"א דעל מה ששוה המשכן יותר מהחוב, אינו רק ש\"ח [ח\"מ ע\"ב ב']. ולרש\"י וש\"ך [שם סק\"ט]במשכנו אחר ההלואה ע\"י ב\"ד, חייב אפילו באונסין על שוויי שבמשכן נגד החוב, ועל המותר דינו כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר אדם להשכיר משכונו של עני</b><br> שבידו משכירו לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות פוסק עליו</b><br> שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והולך</b><br> מלת \"הולך\" רגיל התנא להשתמש בו על דבר ההווה תמיד, וה\"נ ר\"ל שפוחת תמיד מהחוב השכר שמקבל. ודוקא במרא וקרדום וכדומה, דנפיש אגרי' וזוטר פחתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבדה</b><br> וי\"א דלעצמו אסור להשתמש כן משום חשדא, מיהו בהתנה עמו מתחלה כן, שרי לכ\"ע [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע</b><br> שלא פשע ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע</b><br> ר\"ל כך שמעתי גם אני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע</b><br> דקרוב לפשיעה הוא, מדלא נזהר כראוי. וקיי\"ל דאף דנתקל לאו פושע הוא [כח\"מ תי\"ב], אפ\"ה הרי ש\"ש רק באונס פטור, והאי לאו אונס הוא, ומן הדין היה חייב לשלם, רק תקנת חכמים הוא שיפטור א\"ע בשבועה [ד\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב</b><br> ששכרן סתם, ואח\"כ א\"ל להשכים ולהעריב יותר מהמורגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו רשאי לכופן</b><br> אפילו פסק להן שכר יותר מהמורגל, לא אמרינן שהתכוון להוסיף על שכר המורגל כדי שישכימו ויעריבו, רק אמרינן שהתכוון שייפו מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לזון</b><br> ליתן להם מזונותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לספק במתיקה</b><br> ליתן להם לפעמים גם מיני מתיקה להשיב נפשם, כיי\"ש אצלנו [של\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה</b><br> חסורי מחסרא וה\"ק, ואם פסק להם מזונות במקום שנהגו לזון גם בלי תנאו, התכוון לרבות מזונות יפה, ומעשה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו</b><br> דהיינו קודם שירד מגדולתו בסוף ימיו [כגיטין דס\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן בני אברהם יצחק ויעקב</b><br> וראויין יותר לכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עד שלא יתחילו במלאכה</b><br> דאז ליכא עדיין רק פסוק דברים ויכול לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו</b><br> הפועלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מן התורה</b><br> כשעוסקין במין המאכל, ומשום דלעיל מיירי שאוכלין ע\"י מנהג או ע\"י פסיקתו קתני הכא דאוכלין מן התורה, אפילו בלי מנהג ופסיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה</b><br> דהיינו כשתולשין מהקרקע."
+            ],
+            [
+                "<b>ובתלוש מן הקרקע</b><br> ר\"ל בעוסק בתלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נגמרה מלאכתו</b><br> ר\"ל דוקא כשעוסק בהמאכל קודם שנגמרה המלאכה המחייבת אותו בחיוב מצוה אחרון שבו, דהיינו אם בר מעשר הוא, למעשר, ואם בר חלה הוא, לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה</b><br> כחופר תחת הגפנים, או מכסה שרשי אילן מגולין, או שעוקר בצלים קטנים מבין השאר, כדי שיתעבו הנשארים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו</b><br> כמבדיל תמרים שכבר נגמרו מלאכתן למעשר, או עוסק בעיסה אחר שכבר נתחייב בחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובדבר שאין גדולו מן הארץ</b><br> כחלב ובשר וביצים וכדומה, ואע\"ג דכולהו מדיוקא דרישא ש\"מ, אפ\"ה קמ\"ל מדסד\"א מדיוק דעכ\"פ אוכלין מדרבנן, מלבד דאורחא דתנא הכי ברוב דוכתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו</b><br> בשניהן יחד [כן מוכח בש\"ס, דאל\"כ מה מבעייא ליה בדש בתרנגולים] כשור במלאכתו, דמלא תחסום שור יליף, וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים</b><br> אפילו שכרו לעשות בשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו</b><br> ר\"ל תקנו חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן</b><br> ר\"ל כשגמרו שורה והולכין להתחיל שורה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזירתן מן הגת</b><br> אף דאז לא הוה שעת מלאכה, ניחא לי' לב\"ב בהא, כדי שלא יתבטלו לאכל בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמור כשהיא פורקת</b><br> לא קאי על הטעם של השבת אבידה, רק בבא בפ\"ע היא וה\"ק, דחמור אוכל עד שפורקת, ור\"ל כל זמן שהיא טעונה אוכלת ממשא שעל גבה [והא דקאמר שהיא פורקת. קמ\"ל נמי דדוקא כשהיא בעצמה פורקת המאכל שאוכלת מע\"ג. לאפוקי שלא יאכילנה בידים [כח\"מ של\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קישות</b><br> בלשון רבים נקראים קישואין, ובלשון יחיד קישות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בדינר</b><br> אפילו שוה דינר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> והכי קיי\"ל [של\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו</b><br> שימנעו מלשכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קוצץ אדם על ידי עצמו</b><br> ר\"ל בשביל עצמו, שמתנה עם הבה\"ב ליטל מעות ולא יאכל [אב\"י ר\"ל מהכא על רמג\"א [קס\"ט א'] שכתב דלענין המאכל לא מהני תנאה. תרצתי לבני הרב שליט\"א דכוונת רמג\"א דוקא בהתנה בתחלת השנה על כל פעם שיאכל. די\"ל אפשר שלבסוף פ\"א יתחרט, ולא יהיה יכול לחזור בו, אבל כאן שהתנה בתחלת המלאכה הזאת. אי לאו דקים ליה בנפשיה שלא יצטער לא היה מתנה כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ידי בנו ובתו הגדולים</b><br> דכששכרן יכול אביהן להתנות שיטול מעות ולא יאכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בהן דעת</b><br> למחול אכילתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו</b><br> לתלוש פירות אילן בשנת ד' מנטיעתו, שנאכלין רק בירושלים או פודן ואוכל דמיהן בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו לא יאכלו</b><br> וא\"צ ב\"ב לפדות ולהאכילן מדלא התנו כן בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא הודיען</b><br> ששכרן לבצר כרם, ולא הודיען שהוא נטע רבעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתפרסו עיגוליו</b><br> שנתפרדו עגולי דבילה שלו ושכר פועלים לחזור ולחברן בעיגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתפתחו חביותיו</b><br> ושכר פועלים לסתמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו לא יאכלו</b><br> מדכבר נגמר מלאכתן, ובל\"ז כבר הוקבעו למעשר והו\"ל טבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא הודיען</b><br> ששכרן לדרוס בעגולין ולסתום החבית, וסברו שלא הוקבעו עדיין למעשר, ויהיו מותרים לאכול, וא\"כ כשלא יאכילם הרי הטען:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרי פירות</b><br> תלושין, דשומרי מחובר, אפילו מצד מנהג אין אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מהלכות מדינה</b><br> כן נהגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם נשבע על הכל</b><br> נשבע שבאופן כך וכך נאבד בלי פשיעה [ועי' ריש פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשואל משלם את הכל</b><br> גניבה ואבידה ואונסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונושא שכר</b><br> ר\"ל שומר שכר, ונ\"ל דלהכי קראו בכל דוכתא נושא שכר, ולא שומר שכר או מקבל שכר, דקמ\"ל דאפילו אינו שומר ולא מקבל שכר אלא אפילו סרסור, שמקבל דבר למכרו וכדי להרוויח בו, ושאם לא מכר יחזירו, נמי הוה ש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השבויה</b><br> כשנשבית על ידי לסטין מזויין, אפילו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המתה</b><br> וה\"ה בנשרף בשריפה, ולא היה יכול להציל ע\"י שום אדם. מיהו במסופק אם נשרף חייב [ש\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגנבה</b><br> י\"א אפילו שמר כראוי וטמנם בעומק מאה אמה תחת הקרקע, והקיפה חומת ברזל, וקפץ עליו חולי, ועי\"ז נגנב, אפ\"ה חייב. אמנם קיי\"ל דבאונס גמור גם בגניבה פטור [ש\"ך שם סק\"ד. ועמ\"ש רפ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זאב אחד אינו אונס</b><br> אפילו במשלחת זאבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים</b><br> כשהזאבים מתפרצים ומתרחבים להתקרב ליישיב [ומשלחת לשון התרחבות הוא, כמו ושלחה חצי אמה, מדות פ\"ב מ\"ג. אב\"י ל\"מ נ\"ל שהוא מלשון ושן בהמות אשלח בם, דר\"ל לשון גרוי והסתה, ועי' תענית [דכ\"ב א'] רש\"י ד\"ה משלחת מן השמים, ר\"ל שהקב\"ה גירה אותן. וכן ת\"א ושן בהמות אגרה בהון. וכ\"כ רש\"י בחומש שמות [ח' פי\"ז] משלוח, אגרה וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף זאב אחד אונס</b><br> וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני כלבים אינו אונס</b><br> אפי' בבאו מב' רוחות, אבל יותר מב' אונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הארי והדוב והנמר והברדלס</b><br> [לעאפארד] [ועי' מ\"ש ב\"ק פ\"א סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סגפה</b><br> שעשה לה סיגופים, שהעמידה בחמה או בצינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה</b><br> אפילו לא מתה מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה לראשי צוקין</b><br> שתקפתו ועלתה לראשי הרים תלולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>העלה לראשי צוקין</b><br> רבותא קמ\"ל, אף שהוא העלה, ומסתמא מדהיה שם מרעה טוב, וכ\"ש בעלתה מאליה, והיה יכול למנעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלה</b><br> אף שתקפתו ונפלה, הו\"ל תחלתו בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה, וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם</b><br> וה\"ה ש\"ח שהתנה שכשיפשע יפטור מלשלם. דפטור, והא דלא נקט לה תנא הכי, היינו משום דלאו אורחה להתנות כן, דאטו בשופטני עסקינן כך כ' בשיטה מקובצת, והכי קיי\"ל [ש\"ה]. מיהו בהגהת אשר\"י מדייק באמת מהא דבפשיעה לא מהני תנאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל</b><br> ובאפילו בדברים שבממון, ושומרים דברישא שאני, דמדהתנה כך, מוכח שלא רצה כלל להיות שומר שלו. וקיי\"ל דבממון שיכול למחול, תנאו קיים. ומילי דרבנן כדאוריי' דמי, וי\"א דבדרבנן אפי' בממון תנאו בטל. דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה [אה\"ע ל\"ח ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו</b><br> שהקדים בדבריו המעשה לתנאי, כגון שאמר זה יהיה שלך אם תעשה דבר זה, אפילו לא עשה המעשה עד אחר שהתנה. ולרמב\"ם ר\"ל שעשה המעשה בפועל קודם שהתנה, ולא קיי\"ל כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים</b><br> וכל היכא דתנאו בטל, עכ\"פ המעשה קיים [ועיי' מ\"ש בס\"ד בדיני תנאי כפרושינו פ\"ג דקדושין משנה ד']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השואל את הפרה ושאל בעליה עמה</b><br> שיעשה בעל הפרה בעצמו מלאכת השואל. ואף דאי אפשר שישאלנה עמו ממש, דהרי גוף המשאיל מיד כשהבטיח לעשות מלאכתו הו\"ל שאול שלו, מדאין בו עניין לקנין אחר, [ועיין לעיל פ\"ו סי' י' ופ\"ז סי' ח'] משא\"כ הפרה אינה נקנית עד שימשכנה. אפ\"ה משכחת לה שיהיה נשאל עמה ביחד, בדקיימה פרה בחצר השואל בשעה שנתרצה להשאל עם פרתו, או דמיירי שהתנו שלא יהיה המשאיל נשאל עד שימשך הפרה [ולתוס' ורא\"ש דגם בעלים אינן נקנין באמירה עד שעה שמכין א\"ע לעשות מלאכת השואל. א\"כ על כרחך קו' הש\"ס דקאמר בעלים באמירה, ר\"ל מסתמא כשנתרצה, מיד מכין א\"ע. אמנם לש\"ך [שמ\"ו] באמירה לחוד סגי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה פטור</b><br> אפילו נשאל גופו למלאכה אחרת, ובמקום אחר, בשעה שמשך הפרה, ואפילו א\"ל באותה שעה השקיני מים הו\"ל שאילה בבעלים [ועי' לעיל פ\"ו סי' נ']. וכ\"כ בשאר שומרים שמירה בבעלים פטור [ש\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב</b><br> אף דבשעת מיתה היה עמו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעליו אין עמו שלם ישלם</b><br> נ\"ל דדייק כן מדכפל קרא, בעליו אין עמו וגו', בעליו עמו וגו', וק' והרי חדא מכלל חבירתה משתמע. אע\"כ דתרווייהו צריכא, ולמעוט א\"צ שיהיה עמה בכל ב' הזמנים של שאילה וגם של אונסין, אלא סגי בחדא, ומסתבר דאשעת שאילה קפיד קרא, מדאז נתחייב שואל במזונותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשאיל אומר שאולה מתה</b><br> קאי אשאל א' ושכר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום שהיתה שאולה מתה</b><br> קאי אשאלה היום ושכרה למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעה שהיתה שאולה מתה</b><br> קאי אשאלה חצי יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה אומר איני יודע חייב</b><br> לשלם. ואף דקיי\"ל מנה לי בידך והשיב איני יודע אם נתחייבתי, נשבע היסת שאינו יודע ופטור מלשלם [כח\"מ ע\"ה], והרי הכא מדנכסי שואל משתעבדו משעת אונסין [כח\"מ שמ\"א], ואינו יודע אם שאולה נאנסה, הו\"ל כאיני יודע אם נתחייבתי. ואי\"ל דלהכי חייב לשלם, דהרי אפילו שכורה מתה מחוייב לישבע שמתה כדרכה, ויוכל לגלגל עליו ג\"כ שיכבע ששכורה מתה, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, ליתא, דהרי אין מגלגלין בדבר שהנתבע טוען שמא [כח\"מ צ\"ד ט']. י\"ל דמיירי שיש כאן הודאה במקצת שמודה פרה אחרת שאולה שמתה, [ואפילו בסיפא שטוענו ב' פרות, צריכה פרה אחרת שאולה שמתה בשאילתה, דאותה הפרה החיה שמודה לא מחשב הודאה, דמדחיה הילך היא], והו\"ל כטוענו ק' והודה נ', ועל הנ' השני משיב איני יודע אם נתחייבתי, דמדהודה חייב שד\"א., ומדאינו יכול לשבע על הכפירה, משלם. [ואפי' לרמב\"ם דס\"ל נכסי שואל משתעבדי משעת שאילה [פ\"א משאל' ה\"ה], אפ\"ה צריך הש\"ס לאוקמא בשיש הודאה במקצת, דאל\"כ אף דמשתענד משעת שאילה עכ\"פ אינו כחיוב גמור דלחשב אח\"כ מה\"ט כא\"י אם החזרתי, דהרי אם הפרה כאן, היה מחזירה ודי, רק לעניין זה אמרי' דמשתעבד משעת שאילה, שכשתמות אח\"כ בשעת שאילה, אמרינן דנשתעבד למפרע לשעת שאילה, א\"כ הכא לולא שהודה במקצת, אמרי' מדמסופק אם מתה בשעת שאילה, הרי מסופק אם נשתעבד למפרע כלל. והו\"ל כא\"י אם נתחייבתי. וזה נ\"ל כוונת תוס' כאן [דצ\"ז ד\"ה והלה, השני], שהקשו מה מקשי הש\"ס, למה חייב, הרי שפיר חייב דהו\"ל כא\"י אם פרעתי, ותרצו וז\"ל דמדמחזיר אחת הו\"ל כא\"י שנתחייבתי וכן בפרה א' כשא\"י אם מתה בעודה שאולה. עכ\"ל. ותמוה, דהרי קושיתנו ודאי ע\"כ רק לאוקימתא [דב\"ק קי\"ב א'] דנכסי שואל משתעבדי משעת שאילה, ותרוצם דבפרה א' כשא\"י מתי מתה הו\"ל כא\"י שנתחייבתי, וודאי ליכא לאוקמא רק בדנימא דנכסי שואל משתעבדי משעת אונשין, ואה זה כוונתה, ל\"ל להאריך וגנובי גנובא ל\"ל, הול\"ל וא\"ת הרי נכסי שואל משתעבדי משעת שאילה. וי\"ל דמקשן ס\"ל דמשתעבדי משעת אונסין. אמנם לפי דברינו הנ\"ל הכי כוונתם בתרוצם, דאף דנכסי שואל משתעבדי משעת שאילה, היינו במתה ודאי בשעת שאילה, אבל בא\"י מתי מתה הו\"ל למפרע כא\"י שנתחייבתי. והדר קאמרו ה\"ת ברישא דבשעה שמתה הפרה לא ידע אם היה אצלו שאולה כלל, לפיכך שפיר הו\"ל כא\"י שנתחייבתי, אבל בסיפא שהי' אצלו ב' פרות, א' שאולה וא' שכורה, הרי ודאי בשעת אונסין. עדיין שעבוד נכסיו לשאולה עליו, להכי אם לא שהחזיר א', הו\"ל האונס כא\"י אם החזרתי. לכן תרצו, דעכ\"פ אחר שהחזיר א' הו\"ל למפרע כא\"י שנתחייבתי, ומקשי הש\"ס שעיר אמאי חייב]."
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר אומר שכורה מתה</b><br> אף דמתני' מתחלת לקראותו השואל וכו'. קרי ליה הכא השוכר, מדטעין ברי שהפרה שדנין עליה שכורה היתה, משא\"כ במסופק, קרי ליה במתני' והלה אומר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה אומר איני יודע פטור</b><br> אפילו משבועה, דמדטוען תובע שמא, אין משביעין לשכנגדו רק ברגלים לדבר [כח\"מ ע\"ה], ואף דשבועת כ\"ני שומר שכדרכה מתה, היא רק בטענת שמא [כש\"ך ע\"ב ס\"ק קט\"ו]. התם ה\"ט משום דרגלים לדבר דשומר קאמר בדדמי [כר\"ן שבועות ש\"ט ב']. ואי\"ל הכא עכ\"ע הרי לכה\"פ חייב שבועה שכדרכה מתה ויוכל להשביעו בגלגול ששכורה מתה. י\"ל דאין מגלגלין שבועה כשהתובע טוען שמא, רק בדהוה דומיא דסוטה, שיש רגלים לדבר שמשקר במה שמגלגל עליו [כח\"מ צ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע השוכר ששכורה מתה</b><br> ר\"ל ישבע שבועה דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו</b><br> היינו כסומכוס דממון שבספק חולקין. ואנן קיי\"ל בכל בבי דמתני' המע\"ה, רק דבטוענו ברי ישבע שומר היסת ששכורה מתה, או שאינו יודע ששכורה מתה, אפילו כשאין גלגול, כגון שמאמינו משאיל או שיש עדים לשואל שמתה כדרכה, דאז ליכא שבועת שומרי', אפ\"ה ישבע היסת כנ\"ל, ובטוענו משאיל שמא, אז רק בשחייב שואל לישבע שמתה כדרכה, מגלגל עליו לישבע ששכורה מתה, או שאינו יודע ששכורה מתה, אבל כשיש עדים או שמאמינו שמתה כדרכו, פטור גם משבועת היסת ששכורה מתה, דאין משביעין בטענת שמא [ש\"ך שד\"מ סק\"ג]. [ואילה\"ק מזה [לש\"ך סי' ע\"ב ס\"ק קט\"ו] שהבאנו לעיל, דבטענת ברי ליכא שבועת שומרים. דנ\"ל דלש\"ך מיירי הכא בטוענו ברי ע\"פ העד, דבכה\"ג איכא שבועת שומרים מדיכול להעיז בו, ועי' ש\"ך הנ\"ל בסי' ע\"ב שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השואל את הפרה ושלחה לו</b><br> משאיל לשואל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד שלוחו</b><br> של משאיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שואל</b><br> לא שאמר השואל להשליח, בפני עדים שיביא הפרה, דבכה\"ג חייב אפילו לא הזכיר לשון שליחות, אלא מיירי בלא אמר לשליח כן בפני עדים, ואפילו מודה שאמר לשליח שיאמר למשאיל שישלחם לו, כל שלא אמר למשאיל שישלחם לו ע\"י זה השליח, פטור [סמ\"ע וש\"ך קכ\"א ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתה</b><br> בדרך כשהביאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד שלוחי</b><br> אפילו לא עשאו שליח בעדים, ואפילו היה השליח עכו\"ם או קטן ושוטה דלאו בני שליחות נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביד עבדך</b><br> עברי, דאלו כנעני, כרבו ממש דמי דלא יצא עדיין מרשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בשעה שמחזירה</b><br> דבלא אמר משאיל שישלחה לו ע\"י אלו, ושלחה ומתה בדרך, חייב השואל, ובא\"ל משאיל שישלח, פטור. ודוקא במחזירה תוך זמן שאילתו, אבל לאחר זמן שאילתו, דין שומר שכר יש לו. דאפילו מתה בבית שואל פטור [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחליף פרה בחמור</b><br> ומשך בעל הפרה את החמור, ועדיין הפרה ברשותו, והרי בהמה נקנה בחליפין, דמשמשך זה, קנה האחר חליפיו אפילו לא משכו האחר."
+            ],
+            [
+                "<b>וילדה</b><br> הפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המוכר שפחתו</b><br> ועבד כנעני נקנה בכסף, ונתן הכסף ועדיין השפחה ברשות המוכר. וקמ\"ל בין שקנה ע\"י חליפין או במעות דינן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר עד שלא מכרתי</b><br> ילדה, והולד שלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> מתני' סומכוס היא דס\"ל כל ממון שבספק חולקין, ואפילו בברי וברי, כשאין מוחזק בה, כי הכא דמיירי בעומדת באגם, אבל אנן קיי\"ל דאפילו טוען לוקח ברי ומוכר שמא, ואפילו הפרה והשפחה אינן בבית המוכר רק באגם, מחשב לוקח מוציא, והמוכר שמודה בפרה הו\"ל מודה במקצת, ולא מחשב הילך גמור, מדאין מחזיר הפרה כמו שתבעה, להכי ישבע המוכר שד\"א, ועל השפחה ישבע היסת. שאין נשבעין שד\"א על העבדים [כסי' צ\"ה]. אולם בלוקח מוחזק, והמוכר טוען ברי, ישבע לוקח היסת. ואם שניהן טוענין שמא, ואינן ברשות א' מהן, מחשב המוכר מוחזק, וי\"א דיחלוקו [רכ\"ג]. [ותמיה היכא איירי, אי בידעו שהיא מעוברת, היכא ס\"ד דמוכר להשיב לו פרה ריקנית ושפחה ריקנית והרי שניהן שוין יותר כשהן מעוברות [כב\"ק פ\"ה מ\"ד, ופ\"ט מ\"א]. ואת\"ל שטוען המוכר דמדלא ידע אז שכבר ילדה הו\"ל מקח טעות, א\"כ היאך לפי מה דקייל\"ן יחשב מוכר מודה במקצת וכמש\"ל, הרי מדקאמר מוכר מקח טעות אינו מודה כלל, ומה שמודה עכ\"פ החמור, הלה לא תבעו והו\"ל חטין ושעורין. ואי בשלא ידעו שהיא מעוברת, כ\"ש דהו\"ל מקח טעות, דאין לדמות זה לקנה טבעת ומכרו בחזקת בדיל ונמצא כסף שזכה לוקח [כח\"מ רל\"ב סי\"ח], התם שאני בשעה שקנה המוכר הטבעת לא ידע שהוא כסף ולא זכה בזהב מעולם, משא\"כ הכא מגוף שהוא שלו מניה קרבי, ומה\"ט עדיף טפי וטפי ממצא צבי שבור בשדה חבירו [כח\"מ ר\"ס] והכא אין לך חצר משתמרת טפי מבטן הפרה. ונ\"ל דלעולם שידעו שהפרה מעוברת, והמוכר אינו רוצה רק מה שפרה עם וולד שוה יותר מפרה מעוברת, ולא הוה משום שילדתו בינתיים מקח טעות, מדאין במקח גופא שגם שינוי רק בין רב להרבה כקונה אילן ריקן ונמצא בו פירות שפשוט שהן להמוכר [ועי' ח\"מ רסי' רל\"ב] וראיתי בשטה מקובצת שהתעורר קצת בזה, ולפי קוצר דעתי, לא השקיטו דברי קדשו רעבוני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכה בגדול</b><br> מיירי בטוענו דמי עבד גדול והודה דמי עבד קטן, דהו\"ל מודה במקצת ועל השאר טען איני יודע, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, אבל בטוענו שדה ועבד ממש, הרי אין נשבעין על קרקעות ועבדים, ועוד דהו\"ל הילך ופטור, ועוד דהו\"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין, אבל בדמי עבד וקרקע. אף דאתו מחמת קרקע נשבעין [צ\"ה ג'. ולרש\"י ב\"מ ק' ע\"א ד\"ה דמי עבד, ולר\"ן שבועות ש\"ז א' וש\"י ע\"א, גם בכה\"ג אין נשבעין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא קטן</b><br> ואינו נשבע על טענת ספק של תובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע המוכר שהקטן מכר</b><br> ה\"נ מיירי בטוענו דמי עבד כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו</b><br> לסומכוס, וקמ\"ל במשנה ב' בשאולה ושכורה, אע\"ג דרק שואל הו\"ל למידע אפ\"ה יחלוקו מדהוא מוחזק, וקמ\"ל הכא אע\"ג דתרוייהו הו\"ל למידע ומוכר מוחזק, אפ\"ה יחלוקו. ולדידן המע\"ה, וי\"א דיחלוקו כדלעיל סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר זיתיו לעצים</b><br> שיקצצם לוקח להסקה ובישול, ולא התנה מתי יקצצם, והשהן הלוקח [בקרקעו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו פחות מרביעית לסאה</b><br> שהזיתים רעים, שאין בסאה שלהן רביעי' שמן, אחר הוצאות המסיקה והעצירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו של בעל הזיתים</b><br> דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי להוציא מהמוחזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחלוקו</b><br> מיהו בהתנו שיקצץ מיד, אז אפי' בפחות מרביעית הו\"ל לבעל הקרקע, ובהתנה שיקצץ לכשירצה אז אפילו ביתר מרביעית הכל לבעל הזיתים [קס\"ח] דאע\"ג דע\"י שניהן בא ההרווחה כסי' ל\"ד עכ\"פ זה מדקיימן שם יותר מהראוי וזה שהתנה שיוכלו להניחם שם כל עוד שירצה מחלו זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו</b><br> ונשרשו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו</b><br> לא מטעם ספק, רק מדע\"י שניהן בא ההרווחה, וכ\"כ בזיתים לעיל. מיהו דוקא בנעקרו עם הקרקע שסביבן, בכדי שיוכל לחיות על ידן, אבל לא יוכלו לעשות פירות מהגושין לבד, ומיירי תוך ג' שני' משנשרשו כאן, דאז אף דעיקר גידול הפירות ע\"י קרקעית השדה, אפ\"ה אי לאו גם הגושין שנעקרו עם האילנות לא הוה מצי אכיל להו משום ערלה להכי יחלוקו, אבל לאחר ג' שנים, או בנעקרו בלי גושיהון, אז הכל לבעל השדה, ומשלם לבעל הזיתים דמי האילנות כשוויין בשעה שנעקרו [שם] ולא דמי לקונה סתם אילנות בשדה חבירו לעיל, דאמרינן יחלוקו. התם קנה אותן נטועין והגושין מחוברין בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות הגשמים</b><br> בכך וכך לחודש, ולא פי' מתי יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות החמה שלשים יום</b><br> ר\"ל צריך שיודיעו ל' יום מקודם שיצא שיבקש לו דירה אחרת, וה\"ה דבלא הודיעו קודם החג ל' יום, שוב אינו מוציאו עד אחר הפסח [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכרכים</b><br> עיירות גדולות שאין דירות מצוייות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש</b><br> ר\"ל צריך שיודיעו י\"ב חודש קודם שיצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר חנות של נחתומים ושל צבעים</b><br> שמלוין לזמן מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש שנים</b><br> ר\"ל ג' שנים קודם שיצא צריך שיודיעו שיצא. וכשעורין הנ\"ל נותנין גם להמשכיר, שלא יעמוד ביתו פנוי, ובלא הודיעו חייב בתשלומי השכירות כולו, אם לא שיעמיד לו אדם הגון כמוהו ושאין בני ביתו מרובין משלו, שידור תחתיו בביתו, ובדר המשכיר גם הוא באותו בית, אז אפילו בפחותים בני בית של האחרון מהראשון, יכול משכיר לעכב [שי\"ב ושט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר</b><br> [ריגעל] שנועלין בו בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנעול</b><br> [שלאסס] שנועלין בו בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל דבר שמעשה אומן</b><br> כגון חלונות וכדומה., ואפילו בכשנכנס שם השוכר, ראה שלא היו, לא אמרינן ראה ונתפייס. מיהו כשנשברו תוך הזמן ע\"י תשמישן או מעצמן, אם השכיר לו בית זה א\"צ משכיר לתקנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו</b><br> והולכין בכל כאלה אחר המנהג [שי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזבל</b><br> שנעשה בחצר שהשכירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעל הבית</b><br> כשנעשה הזבל מבהמות של אחרי' שבאו לחצר, דסתם גללים הפקירן בעלי' שלהן, ואף דשכירות ליומא ממכר הוא, חצר האדם קונה לו שלא מדעתו אף ששכורה לאחרים [וי\"ח], אבל זבל בהמות השוכר, של שוכר הוא [שי\"ג ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד</b><br> אפי' ממה שאפו אחרים ששכרו מהשוכר, והטעם מדנתערב באפר של השוכר [שם], [ואילה\"ק מדאמרי' [ביצה ל\"מ ב'] הרי שנתערב לו קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי. הכא שאני דמהפקירא קאתי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר</b><br> הך בבא פשיטא, אלא אתא לאשמעינן דרישא אפילו בשנה סתם מיירי ולא בשנה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו יחלוקו את חדש העבור</b><br> דכל שאמר ב' לשונות שאינן סותרין זא\"ז, אמרינן תפוס שניהן [כתמורה ד\"ל], אבל בסותרים זא\"ז, יש חילוק, דבאינן סמוכין אמרינן דחזר בו [כח\"מ מ\"ב ה'], אבל בסותרין וסמוכי' יחד, יש ספק שמא מדלא בירר שחזר בו, שמא פירוש שרוצה ג\"כ בלשון ראשון, או שמא חזר בו. לכן בכה\"ג יחלוקו. מיהו אנן קיי\"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת אפילו בבא בסוף חודש [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו ונפל</b><br> או נשרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב להעמיד לו בית</b><br> ודוקא בהשכיר לו בית סתם, אבל באמר בית זה, פטור מלבנותו כשנפל [כלעיל פרק ו' משנה ג'], ומשלם מה שדר בו, מיהו בנתרועע עד שמסוכן לדירה, חייב לבנותו כשכבר קבל כל דמי השכירות משלם [שי\"ב י\"ז, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם</b><br> ודוקא באמר בית כזה אני משכיר לך, משא\"כ באמר בית סתם, משנה כרצונו [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחברו</b><br> בקבלנות דהינו שיחלקו המקבל והבעל השדה את התבואה, למחצה, שליש, ורביע, או בחכירות דהיינו שיתן לבעל השדה כך וכך כורין לשנה, או בשכירות , דהיינו שהתנה ליתן לו מעות [ש\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לקצור</b><br> התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יקצור</b><br> המקבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחרוש אחריו</b><br> ר\"ל לחרוש אחר הקצירה כדי שימותו שרשי העשבי' הרעי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כמנהג המדינה</b><br> דכשמשנה שניהן מעכבין, דעקירה טובה למקבל שיהיה לו הקש, וטובה לנותן, שמתנקה הקרקע שלו, וכ\"כ הקצירה טובה למקבל, שא\"צ להטריח כל כך, וטובה לנותן, שע\"י הקש הנשאר בהקרקע, מזדבלת השדה. אמנם מנהג בלי טעם, הו\"ל מנהג סדום. ואין הולכין אחריו [רתוי\"ט כאן וסמ\"ע קנ\"ז סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש</b><br> אותו שנשאר בארץ קרוי קש, והנקצר עם השבולת קרוי תבן [כך פירשו רבותי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים</b><br> שסמכו בהם הגפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניהם מספקין את הקנים</b><br> ר\"ל דלהכי חולקים בקנים, מדקנו אותן בשותפות [שכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בקבלנות או בחכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בית השלחין</b><br> קרקע עיפה ויבשה שאין די לה בגשמים וצריכים להשקותה, והיה בה מעין שעל ידה ישקה האריס בקלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בית האילן</b><br> שע\"י האילן והמעין שבשדה, חביבה להאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו</b><br> דאף שחביבין לו, היה לו לפרש שבשביל אלו חכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו</b><br> ובלא אמר מלת זה, ג\"כ מנכה, וי\"א דיש חילוק, דבאמר משכיר בית השלחין אחכיר לך, אינו מנכה, ובאמר חוכר בית השלחין אני חוכר, מנכה, דסתם שלחין יש בו מעין, וי\"ח [שכ\"א]. ורישא מיירי באמר שדה זו סתם [ועי' לעיל פ\"ח סי' נ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בקבלנות, דבחכירות לא שייך \"שמין\", דיתן חכירותו ודי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והובירה</b><br> שלא חרש או לא זרע, ואפילו הוביר רק מקצתה."
+            ],
+            [
+                "<b>שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד</b><br> ר\"ל או שלא אעבוד כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשלם במיטבא</b><br> ואפילו לא כתב כך, מדנהגו כך ט\"ס הוא [ח\"מ ל\"ט]. מיהו בכתב לשלם יותר מההזיק הו\"ל אסמכתא ולא קניא[שכ\"ח ור\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות דבקבלנות ודאי אכפית ליה כשלא ינכש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רצה</b><br> המקבלי"
+            ],
+            [
+                "<b>לנכש</b><br> לעקור השרשים הרעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה</b><br> ורק אנא אפסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים</b><br> לא נקט רעים, דקמ\"ל אפילו רוצה לחרשה לכשיצא, החרישה לא תועיל רק לעשבים הרעים, אבל לא להזרע שיפול כשלא ינכש [ש\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחברו</b><br> בקבלנות, דאי בחכירות נותן חכורו בכל גוונא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עשתה</b><br> רק מעט תבואה, ילא רצה המקבל לטפל בה מדליכא כדי טרחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כדי להעמיד כרי</b><br> תבואה, ושעורו שישאר לו סאתיים אחר הוצאותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי</b><br> וכי שיעור א' קצוב לטרחת שדה גדולה וקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם יש בו כדי נפילה</b><br> כמדת הזרע שהפיל בה. וקיי\"ל כת\"ק [שכ\"ח], [וטעמא נ\"ל דמה איפכת לי' לבעל השדה אם טרחת האריס מרובה, עכ\"פ בסאתים הפסידו מרובה הוא, ולאו אדעתא דהכי אחכריה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות. דאי בקבלנות מה ניכוי איכא, מה שימצאו יחלוקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלה חגב</b><br> [היישרעקקען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נשדפה</b><br> שנפלו ע\"י סער גרעיני הזרע מהשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכת מדינה היא</b><br> שרוב שדות אותה העיר הוכו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנכה לו מן חכורו</b><br> הכל לפי הפסדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו</b><br> שמזל החוכר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו</b><br> שעל המעות לא נגזר אבל בחכרה בפירות כיון דנותן לו מתוכה [כמ\"ז] לפיכך גם על חכרותו נגזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקתה</b><br> שעשתה תבואה רעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו מתוכה</b><br> וא\"צ ליתן לו יפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו</b><br> בחכירות, אבל בקבלנות י\"א דיכול לשנות אפילו לדבר המכחיש, וי\"א דאז אפילו לשאינו מכחיש לא ישנה [שכ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לזרעה שעורים לא יזרענה חטים</b><br> דחיטין מכחישין השדה טפי משעורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אוסר</b><br> דקשה לקרקע בארץ ישראל כשזורעין בה כל שנה מין אחר [עי' תוס'] ומדפסק עמו מין זה ודאי רגיל הוא לזרעו בה וקיי\"ל דהכל לפי השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה לא יזרענה קטנית</b><br> דקטנית מכחיש טפי מתבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות</b><br> פחות מז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזרענה פשתן</b><br> שמכחיש הקרקע ז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו בקורת שקמה</b><br> תאנה יערי שדרך לכרות ענפיו לבניין, וחוזרי' וגדלין, ובפחות מז' שנים אין נעשין קורות, להכי בשכרה בפחות מז' שנים, לאו אדעתא דקורות נחית, מדלא יוציאה כמו שהיתה כשירד."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו בקורת שקמה</b><br> דהרי יניחה כשיצא. כמו שהיתה כשירד לה [שכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמקבל שדה מחבירו לשבוע אחת</b><br> שמיטה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>השביעית מן המנין</b><br> ואין מנכה לו בשביל שנת השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר יום גובה כל הלילה</b><br> שלאחריו, ובבוקר עובר בבל תלין. ופועלין דידן, שאין עושין עד הלילה, מששקעה חמה עובר על ביומו תתן שכרו [של\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר לילה גובה כל היום</b><br> ומששקעה חמה עובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביר שעות גובה כל הלילה וכל היום</b><br> ר\"ל בכלה שכירתו ביום, מששקעה חמה עובר, ובכלה בלילה משעלה השחר עובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר שבת</b><br> שבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר שבוע</b><br> על כל השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום</b><br> היינו אליבא דר\"ש דפליג את\"ק. וקיי\"ל דגובה כל הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תבעו אינו עובד עליו</b><br> וה\"ה בתבעו ואין לו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחהו</b><br> הגיעו, ור\"ל שאמר לשולחני ולחנווני ליתן להפועל שכרו, ונתרצו הם והפועל."
+            ],
+            [
+                "<b>אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו</b><br> אפילו אין לבעל הבית בידיהן כלום, מיהו הפועל יכול לחזור מהמחאתו, אם לא שקנו מידו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכיר בזמנו</b><br> שתבע לב\"ב בזמנו שיתן לו שכרו, וב\"ב כופר הכל או מודה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע ונוטל</b><br> אם היו נדונין על הקציצה, וודאי ב\"ב נשבע, דקציצה זוכר שפיר, מיהו בכה\"ג אפי' הב\"ב כופר הכל שאומר ב' קצצתי לך ופרעתים לך. ופועל אומר ג' קצצת לי. ולא נתתם לי' אפ\"ה ישבע ב\"ב בנק\"ח שכך הוא כדבריו, דאע\"ג דהוא כופר הכל החמירו עליו, משום דשכיר נושא נפשו אשכירתו [ח\"מ פ\"ט ד'], ולש\"ך, אם ב\"ב כופר הכל אינו נשבע רק היסת [שם]. מיהו הכא מיירי באינן מחולקין על הקציצה, רק בפרעון, שב\"ב אמר פרעתי השכר או מקצתו, להכי אמרינן דפועל נשבע בנקיטת חפץ שהוא כדבריו, דב\"ב טרוד בעסקיו, ואפשר דשכח. ודוקא ביש עדים ששכרו ושעשה המלאכה, דאל\"כ ב\"ב נאמן במגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר זמנו אינו נשבע ונוטל</b><br> דכדמטי זמניה, רמי אנפשיה ומדכר, שלא יעבור בבל תלין, להכי ישבע ב\"ב היסת ונפטר. [ואי\"ל א\"כ בתבעו בזמנו, נימא בעה\"ב המתינו לי עד סוף הזמן תשלומין, שמא אזכור, ואם לא אזכור, אוכל לשבע אז. י\"ל דחזקת בעה\"ב שאינו עובר בבל תלין לא מהני רק במסייע נמי שאין שכיר משהה שכרו עד סוף זמנו, ודאי תבעו פרע, אבל אם אנחנו נכריח לשכיר שע\"כ ימתין עד סוף זמנו, לא יהיה הב\"ב רמי אנפשיה, מדאין אדם תובעו. ומה\"ט גם במודה ב\"ב במקצת לא מהני דרמי ב\"ב אנפשי' שלא ישבע שד\"א לבקר, דהרי בהא לא מסייע חזקה דשכיר לא משהה שכרו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עדים שתבעו</b><br> ר\"ל שכל זמנו היה בתביעה, דהיינו שתבעו בסוף זמנו בעדים, והשיב שישלם אח\"כ, א\"כ הרי שמעו שלא פרע תוך זמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> עונה א' אחר התביעה, והוא או יום א' לילה, דכשהיה זמנו בלילה ותבעו בסוף הלילה, ואמר שישלם אח\"כ, אז ביום שאחריה ג\"כ נשבע ונוטל, וכן לעולם בתבעו ואמר שיתן אח\"כ נשבע ונוטל עונה שלאחר התביעה [ח\"מ פ\"ט ולרי\"ף ורש\"י אינו נשבע ונוטל רק יום א' אחר זמנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גר תושב</b><br> שקבל עליו בב\"ד לקיים ז' מצות, והן אבר מן החי, ברכת השם [היינו שלא לקלל, ודלא כראבינער פהיליפזאהן בק\"ק מאגדעבורג, שפירש בחומש שלו בפרשת בראשית, דר\"ל לברך ברכות לה', והוא דברי בורות כפול], גזל, דינין [וסי' א' ב' ג' ד'], וג' מצות ראשיות, שהן, ע\"ז, ג\"ע, ש\"ד. ואין מקבלין גר תושב רק בזמן שהיובל נוהג [ערכין כ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר</b><br> דכתיב שם ברישא רעך, למעוטי גר תושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חברו</b><br> והגיע הזמן ולא פרעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ימשכננו</b><br> אפילו שלח בביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בבית דין</b><br> שב\"ד שולחין שלוחן למשכנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יכנס לביתו ליטול משכונו</b><br> אפילו שליח ב\"ד לא יכנס למשכנו, ואפילו לכתוב שם כל אשר להלוה לא יכנס, רק כשימצא לי דבר בחוץ, יקחנו ממנו בחזקה ואפילו להכותו רשאי כשממאן ליתן [צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה לו שני כלים</b><br> וחובו כנגד שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניח אחד</b><br> כדמפרש ואזיל, מחזיר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחזיר</b><br> מחזיר גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המחרישה ביום</b><br> ואף דמחרישה דבר שעושה בהן אוכל נפש הוא. אפ\"ה כיון דבלילה אין משתמש בה, מותר למשכנו אז. מיהו בנתן לו משכן בשעת הלואה, א\"צ להחזיר אפילו כלי אוכל נפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום</b><br> שהוא זמן ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרן בבית דין</b><br> ולת\"ק כל שהלוה צריך לו, לעולם נוטל ומחזיר, ולא ימכרום לעולם, ואפ\"ה מהני שממשכנו, שלא תשמטנו שביעית, ושלא יהיה יוכל לוה לטעון פרעתי, כשמחזירו תמיד בעדים, ושכשימות יגבה ממנו, ולא יהיה כמטלטלין אצל בניו, שאין מטלטלי היורשים משועבדין לבע\"ח מדינא דגמ'. מיהו כשאין הלוה צריך להמשכן, לכ\"ע מניחו אצלו ל' יום, ואח\"כ מוכרו בב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמנה</b><br> לש\"ך דוקא אלמנה, ולסמ\"ע אפילו גרושה נמי, ולרט\"ז אפילו בתולה [שם סי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה</b><br> שלא בשעת הלואה, ואפילו ע\"י שליח ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובל</b><br> ר\"ל הממשכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הרחים</b><br> של יד, שהוא מתטלטל ואפשר למשכנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רחים ורכב</b><br> האבן התחתון נקרא רחיים, מדמהודק בהרחיים, שהוא הכן [געשטעלל] בל\"א, והאבן העליון הסובב עליו נקרא רכב. ולא הוה לאו שבכללות, דהרי מפורש כל א' בקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש</b><br> אוכל נפש ממש, כעריבות ויורות שמבשלין בהן, וה\"ה סכין של שחיטה, או כל דבר שצרך לו מאוד, כמלבוש שעליו, וכלים שאוכל בהן, ומטה ומפץ שישן עליהן, ובמשכן א' מאלו חייב להחזירן לו, אבל שאר כלי אומנות שאין עושין בהן אוכל נפש, כזוג ספרים וחייטין, ופרות של חרישה, או אפילו כלי אוכל נפש גופן כשא\"צ להן, ממשכנין. מיהו בנותן לו הלוה בעצמו למשכנות כלים של אוכל נפש, ואפילו שלא בשעת הלואה, מותר לקבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי נפש הוא חובל</b><br> וכל המשנה מיירי רק בממשכן להיות בטוח אחובו, שלא הגיע זמן הפרעון וירא שיבריח, או שהגיע זמן הפרעון, ואפ\"ה אין המלוה רוצה לגבות משום שרואה שאין ללוה כדי סידור שמסדרין לבע\"ח, ליתן לו ממטלטליו מזונות לל' יום וכסות לי\"ב חודש וכדומה [כח\"מ סי' צ\"ז], ויודע שכשיסדרו לו לא ישאר כדי חובו, לכן רוצה טפי לגבות לבטחון, דאז לא יסדרו להלוה. אבל בהגיע זמן הפרעון, והמלוה רוצה להשתלם, אז שליח ב\"ד נכנס לביתו וממשכן אפי' רחיים ורכב. ומוכרן בב\"ד ומשלם לזה [שם ט\"ז וש\"ך שם סק\"ז]. וכן באלמנה גובין ממנה כה\"ג [ורמב\"ם חולק באלמנה. ולא קיי\"ל כוותיה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> בית של א' ועלייה של א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם חולקים</b><br> כל א' יטול כפי גובה כתלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעצים ובאבנים ובעפר</b><br> ר\"ל הטיט והסיד, ואפי' הא' מוחזק, טכ\"פ שותפין קודם שחלקו אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות, היכא דלית ליה מגו דהחזרתי או לא נטלתי [קע\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר</b><br> דבנתרועע העליון ונפל למרחוק [ונקרא בחבטא], ונהרוס התחתון עמו, אז העליונים דרכן להשתבר ביותר, ובנתרועע התחתון, ועי\"ז נכבש העליון ג\"כ ונפל [ונקרא בחבסא], אז התחתונים דרכן להשתבר ביותר. ורישא דחולקין מיירי באי אפשר לידע איך נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו</b><br> שנשארו שלימות, או שהן גדולות ורוצה ליטלן, ואפילו יטעון אידך איני יודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל</b><br> מיירי בהודה חבירו במקצת השלימות או הגדולות, והרי מדהודה במקצת חייב שבועה דאורייתא, ואינו יכול לשבע על השאר שטען עליהן איני יודע, ומדהוה לי' למידע, דהרי במורגל כל א' מכיר אבניו, להכי משלם. אבל בלא הודה, נשבע היסת שאינו יודע וחולקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולות לו מן החשבון</b><br> ר\"ל דאידך נוטל שלימין כנגדן, ואפילו אינן גדולות וטובות כאלו שלקח הלה [קס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> מיירי בהשכיר התחתון עלייה שבביתו לאדם א', וא\"ל עלייה \"זו מושכרת לך, דמדאמר\" זו, לפיכך בנפל אינו חייב ליתן לו עלייה אחרת [כלעיל פ\"ח מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה העליה</b><br> שהתקרה שדורסין עליה בני עלייה, נפחתה ד' טפחים מרובעין [שי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה</b><br> דמדהשכיר עלייה שע\"ג בית זה, שעבד הבית לעליי' שעל גביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה</b><br> הן הקורות והקרשים שעל גבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעליון את המעזיבה</b><br> השוכר נותן הטיט הטוח ע\"ג. וצ\"ל שעשיית המעזיבה אינה מעשה אומן, דאל\"כ הרי המשכיר חייב לעשותה כלעיל [פ\"ח מ\"ז]. והלכה כת\"ק. וי\"א כר\"י [שי\"ד]. מיהו בשותפין ממש, אין על התחתון לתקן רק קלקול הכתלים שמהתקרה ולמטה, אבל התקרה והגג ושאר הכותלים, הכל על בעל העליי' [קס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית והעליה של שנים</b><br> בית לזה ועלייה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות</b><br> הכותלים התחתונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי בעל העליה בונה את הבית</b><br> התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו</b><br> ואז יצא ויבנה העלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר</b><br> דס\"ל כל שזה נהנה אף שזה אינו חסר, חייב לשלם ואם לא יתן לו הו\"ל רבית בעבור המעות שהוציא בבניין ביתו. [דאף שמשחיר כותליו. נ\"ל דאע\"ה מחשב זה לא חסר, דביתא מתבא יתיב [כב\"ק דכ\"א א'], ולפיכך הנאת התחתון יתירה על חסרונו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתן לו את יציאותיו</b><br> דאז ע\"י שגמר גם העלייה, לא מחשב תו נהנה [ואף דנהנה שא\"צ לעלות. נ\"ל שנחשבת מועטת נגד מה שמרוויח הלה שביתו מיושב, כמש\"ל]. מיהו כששניהן ממאנין לבנותו, נוטל התחתון ב' שלישי הקרקע והעליון שליש א' [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בית הבד</b><br> בית לעצור הזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגנה אחת על גביו</b><br> בית לזה וגיגה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחת</b><br> ד' על ד' טפחים בתקרת הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעשה לבית בדו כיפין</b><br> [געוועלב], שיתן העליון עפר ע\"ז ויזרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם</b><br> דאנוס הוא [תט\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> בהזיקו בשעת נפילה חייב משום אשו, ובהזיקו אחר הנפילה, חייב משום בורו [שם]."
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו</b><br> נקט גינה, דבחצר מסתמא שניהן בנוה, מה שאין כן גינה [כב\"ב פ\"ק מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> לגינת חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו הגיעוך</b><br> שלך יהיו, ותפנה אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שומעין לו</b><br> כשאין זה רוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקבל עליו</b><br> ופינן בפניו [קס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש</b><br> ללקטן בשדהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו</b><br> דשכיר אינו משתלם רק במעות. מיהו בא\"ל כן במילי דמאכל, רשאי [של\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקבל עליו</b><br> ועשה משיכה או הגבהה, או שהוא ברשותו, וסגי בהכי, מדכבר חייב שכרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל</b><br> תיכף כשיוציאו לר\"ה יהיה א' מוכן להוציאו הזבל להשדה לזבלה [ועיי' ב\"ק פ\"ג מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>אין שורין טיט ברשות הרבים</b><br> שדרך לשרותו ימים רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לובנין לבינים</b><br> מדיש בו שהוי, שכך היה דרכן, ששוטח הטיט כעובי הלבינה, על קרקע חלקה, וחורץ בהטיט השטוח, חריצות אילך ואילך כמדת הלבנים, ומניח מן עד שיתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל גובלין טיט ברשות הרבים</b><br> לתתו מיד בבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לבינים</b><br> ברישא אסור עשיית הלבנים בר\"ה, וה\"ק דאפילו רק לגבול הטיט ללבנים בר\"ה ולעשותן בחצירו נמי אסיר, אף דגבול לבניין שרי, דגבול הטיט ללבני' צריך שיהוי טפי מגבול הטיט לבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבונה בונה</b><br> תיכף כשיביאן ישקען בבניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום</b><br> בר\"ה, ופטור כשהזיק. ואע\"ג דלעיל] ב\"ק פ\"ג מ\"ג] ס\"ל דאף המקלקל בר\"ה חייב בנזקו, נ\"ל דהתם במזבל בר\"ה שהוא רק להרווחא, וכן כל הדומה לזה, אבל הכא שעושה לצורך בניין ביתו, הרי כל א' צריך לכך כשיבנה ביתי ולהכי מחלו זל\"ז, וקיי\"ל כת\"ק [עי' ב\"ק פ\"ג מ\"ג וח\"מ תי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי גנות זו על גב זו</b><br> של שני אנשים וסמוכות זה לזה זה בהר וזה בבקעה, וההר זקוף עד שאי אפשר לזרוע על שפוע מדרונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והירק בינתים</b><br> על זקיפת המדרון צמח דשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר של עליון</b><br> מדצומח מעפרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר של תחתון</b><br> מדגדל באוירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין מהיכן ירק זה חי</b><br> מאיזה עפר יונק."
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול</b><br> מבלי שיצטרך להסתכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא שלו והשאר של תחתון</b><br> דס\"ל כר\"מ, רק כשאין יכול לפשוט ידו וליטל, הפקירו לגבי התחתון, שגנאי לו ליטל רשות מחבירו ליכנס לגנתו וליטלו דרך סולמות, ומה\"ט לא אמרינן איפכא כל שהתחתון יכול לפשוט ידו וכו'. ליתא דדוקא עליון כשירצה ללקוט שאר הירק צריך עכ\"פ לבוא כולו תוך אויר גנת התחתון, והו\"ל גנאי לו ליטל רשות ממנו, משא\"כ תחתון כשיעלה לשם בסולם אין שם גנאי. וקיי\"ל כר\"ש [ק\"ס]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2856eebc64c59f8b11d413c2f256999ba5969780
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1673 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Eduyot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[ שם קריאת מסכת זו כתב אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל שהוא עדיות בחירק תדע ממה שכתב כמה פעמים הלכה כפלוני, מדתנן בבחירתא כוותיה. ומ\"ש בעירובין [דס\"ד] האומר שמועה זו נאה וזו אינו נאה, אסור. אינו רק כשמסיים אינו נאה. ורישא לרבותא אף באמר עמו זו נאה ׳ דמשמע דרק שאינה נאה כזו, אפ׳׳ה אסור, עכ\"ל ע\"ר זצוק\"ל. אבו\"ת זה אמת ברור, דהרי אשכחנא לרבותינו חז\"ל [שבועות מ\"ה ב'] דקאמרו, כמה מעליא הא שמעתתא. אולם בקריאת שם המסכת, לא משמע כן מרש\"י [קידושין נ\"ד ב'] שפיר דתנן בבחירתא כוותיה, וז\"ל מסכת עדיות קרי ליה בחירתא, שכל דבריהם העידו מפי גדולים, עכ\"ל. ומדל\"ק בחירתא היינו עדיות, וגם מדקאמר מלת העידו, ולא קאמר אמרו, משמע טפי דלרש\"י נקודתו בצירי, וי\"ל: ]",
+                "<b>שמאי אומר כל הנשים</b><br>שראו דם [עי' נדה פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיין שעתן</b><br> לטמא טהרות שיגעו אח\"כ, אבל לא איתן שנגעו למפרע. ולא חיישינן שמא אז כבר היה הדם בבית החיצון, ונמצא שהיתה אז כבר טמאה אף שלא יצא הדם מגופה. דאי ניחוש כה\"ג, גם הבעל יחוש לזה לפרוש מאשתו, שמא תראה אח\"כ ויתבטל מפרייה ורבייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אומר מפקידה לפקידה</b><br> דס\"ל דכל טהרות שנגעה משעת הבדיקה האחרונה שמצאה א\"ע טהורה, עד שעת ראיית הדם, כולן טמאין. אבל לבעלה אינה מטמאה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לימים הרבה</b><br> ר\"ל אפילו שהתה ימים הרבה בין בדיקה לראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מעת לעת ממעטת על יד</b><br> ר\"ל אחר. כמו ועל ידו החזיק [נחמיה ג'] דר\"ל אח\"כ. ולרש\"י [רפ\"א דנדה] פירוש, דר\"ל ע\"י כח. [וק\"ק דלפ\"ז היה צ\"ל מתמעטת]. ול\"מ היה נ\"ל שהוא כמו על יד הירדן דהיינו כמו מלת אצל, ור\"ל דאם המעל\"ע פחותה מפקידה שאצלה ממעטת חומר המעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפקידה לפקידה</b><br> דאם יש בין בדיקה לראייה טפי ממעת לעת, טמאה רק מעל\"ע למפרע, דהא שתטמא למפרע רק קנסא הוא, על שלא בדקה בבוקר ובערב כתקנת חכמים, ודי בקנס קל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת</b><br> דבבדקה תוך מעל\"ע טמאה רק עד הבדיקה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> ר\"ל שיש לה הרגל בזמן קבוע ג\"פ, לראות בו דם, וראתה השתא בווסתה, [ומלת ווסת הוא בלשון חכמים הרגל. כמו, כך הוא וסתו של פלוני [נדרים דס\"ו]. וכ\"כ שנוי וסת תחלת חולי מעים [סנהדרין ק\"א א'] (אב\"י נ\"ל דמקורו בלשון רומי שנקרא אוזום, שר\"ל הרגל. והתימה על מוסף הערוך שלא הביא מקור למלה זו):"
+            ],
+            [
+                "<b>דיה שעתה</b><br> דחזקה לאורח שבזמנו בא, ואמ\"ט כלל למפרע, ולא חיישינן שבכל פעמים הראשונים השתהה הדם ג\"כ בבית החיצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת</b><br> ה\"ק ומשמשת בעדים. ור\"ל אף דביש לה וסת דיה שעתה. אפ\"ה מצוה לה לבדוק במטלית קודם ואחר תשמיש, כשעסוקה בטהרות. אבל בזה\"ז שאין לנו תרומה וטהרות אפילו אין לה וסת, א\"צ בדיקה כלל לתשמיש [ש\"ך י\"ד קפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעדים הרי זו כפקידה</b><br> ר\"ל א' מהבדיקות הב' הללו, הרי זו כפקידה, שלא תחוש ממנו ולמפרע. דדוקא בבדקה אחר תשמיש מהני, ולא חיישינן שנתכסה הדם בשכבת זרע. אבל בדיקה שקודם תשמיש לחוד לא מהני, משום שאז אינה בודקת יפה, מדממהרת לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר מקב לחלה</b><br> ר\"ל עיסה שנעשת מקב קמח, חייבת בחלה. וטעמיה, דס\"ל הא דכתיב ראשית עריסותיכם, היינו כדי עיסה של המדבר, שהיה כמאכל המן לכל א' מישראל עומר ליום, והוא עשירית האיפה. ומדאיפה ג' סאין שהן יחד י\"ח קבין, א\"כ העומר הוא 1/10 של י\"ח קבין: וס\"ל לב\"ש שהוא 1/10 מלבר, שהוא 1/9 מלגו, דהו\"ל ב' קבין. ואמרה תורה עריסותיכם לשון רבים, היינו שכל ב' קבין יחשבו ב' עריסות, א' לסעודת בוקר וא' לסעודת ערב, שיפרישו מהן כשהן דגן ב' חלות, ואשתכח שמכל קב יפרישו חלה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אומר מקביים</b><br> דס\"ל עריסותיכם דכתב בלשון רבים, עריסות דכל ישראל משמע, א\"כ הרי שיעור עיסה של המדבר ב' קבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קב ומחצה חייבים בחלה</b><br> ר\"ל קב ומחצה ירושלמיות, ששם הוסיפו כבר על המדה, ועשו מו' ה', נמצא שי\"ח קבין מדבריות שהן איפה. הן ט\"ו קבין ירושלמיות. וס\"ל נמי כב\"ה דעריסותיכם דכל ישראל משמע, רק ס\"ל דעומר שהוא עשירית האיפה הוא 1/10 מלגו, נמצא שחלק עשירית מט\"ו קבין, ירושלמיות, הוא 1/2 ירושלמיות, והן 4/5 1 קבין מדבריות. והכי קיי\"ל. ומפני שכל קב מדברית היא כ\"ד ביצים, נמצא 4/5 1 קב הן מ\"ג ביצים וחומש ביצה [וסימנך החלה כמניינו]. וזהו שיעור סעודת מן שאכל כל א' מישראל ליום. וכל מדה מרובעת שהיא י' אגודלים על י' אגודלים בגובה ג' אגודלים [ועוד 1/100 מרוחב גודל בגובה, בקירוב], מחזיק כשיעור זה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ד]. ושיעור רוחב אגודל הוא רוחב ז' שעורות בינונית זו בצד זו בדוחק, והן אורך ב' שעורות בריווח [רמב\"ם פ\"ט מס\"ת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשהגדילו המדות</b><br> שאח\"כ חזרו והוסיפו בצפורי על המדות, ועשו מן ו' ירושלמיות ה' צפוריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חמשת רבעים חייבין</b><br> דמדהוסיפו כך, נמצא 1/2 1 קבין ירושלמיות שהן 4/6 קב, נתהוו בצפורי 4/5 קב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ועוד חייבין</b><br> דס\"ל שכשהוסיפו בציפורי, עשו מז' ו', נמצא 1/2 1 קב ירושלמיות שהן ל\"ו ביצים ירושלמיות, עשו מל\"ה ביצים ירושלמיות, ל' ביצים צפוריות, שהן ה' רביעיות קב צפוריות [דכל רביעית הוא ו' ביצים]. ונשאר עוד ביצה א' ירושלמית, והיינו הועוד דקאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר מלא הין</b><br> הוא י\"ב לוגין, וכל לוג מחזוק ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלין המקוה</b><br> ר' ל כל מקוה שאין בה מ' סאה שיעור מקוה, אם נפל לתוכה הין שאובין נפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו</b><br> ר\"ל אף דהין הוא ג' קבין, וטפי הול\"ל ג' קבין, מדהוא לשון המורגל יותר במשנה. ואפ\"ה קאמר הין, מדשמע כך ובלשון זה מרבו. [אמנם להכי אמר רבו בלשון זה, כדי לגלות טעם הדבר, שהמקוה נפסלה רק מדרבנן, ולהכי הקילו גבה שלא תפסל רק בהין שהיא מדה היותר גדולה שמצינו בתורה בלח של הנסכים. והגאון רבינו אליהו ווילנא זצוק\"ל פי' דה\"ק, שחייב אדם לומר בלשון רבו קאי אמלת מלא, דמיותר לגמרי במשנה, דהוה סגי לומר הין שאובין פוסלין המקוה להכי קאמר אלא שחייב וכו'. ור\"ל משום שרבו של הלל היה אבטליון שהיה גר, לא היה יכול לבטא יפה הה של מלת הין והיה משתמע כאילו אומר אין מים שאובים וכו', ושלא יטעו תלמידיו שכוונתו אין מים שאובין פוסלין, להכי הוסיף מלת מלא ולהכי מדחייב לומר בלשון רבו, אמר הלל ג\"כ מלת מלא, אף שהוא היה יכול לבטא יפה מלת הין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמאי אומר תשעה קבין</b><br> מדחשיבי להשתטף בהן כל גופו לטבילת בעל קרי, להכי שיעור טבילה פוסל טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים</b><br> [ליינוועבער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משער האשפות שבירושלים</b><br> קמ\"ל דאף באומנתם היתה בזוייה [כקידושין דפ\"ב], וגם מקום מדורן היה היותר מבוזה בירושלים, אפ\"ה הכריעו כל חכמי ישראל בדבריהן. ללמדך שאין מסתכלין בקנקן אלא במה שיש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה</b><br> דעשו חכמים חיזוק לדבריהם לפסול בשיעור היותר קטן שמצינו בנסכי יין במזבח [ואף דמצינו לוג א' שמן במנחת יחיד. נ\"ל מדנילוש במנחה אינו דומה למים שהן בעין. גם אין להקשות לר' יודא דס\"ל דנסכי מים בחג לוג היה [כסוכה מ\"ח ב']. והרי לתוס' [זבחים דק\"י] נסוך מים דאורייתא הוא, א\"כ למה לא נילף מהתס דהרי דמי מים למים. נ\"ל מדאינו מפורש שיעורו בקרא, לא ילפינן מנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקיימו חכמים</b><br> ר\"ל שמאי והלל מודו להן. ולהכי רק הכא נקט תנא הכי ולא לעיל בהנך דלא הודו להאומרים איפכא ועלה קאי לפ\"ז שפיר משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו</b><br> להיות [רעכטהאבריש], שהוא חסרון גדול בנפש האדם ומניעה גדולה מלבוא אל האמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עמדו על דבריהם</b><br> דהרי הודו בית שמאי וב\"ה להגרדיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו</b><br> כדאשכחן שנראה לפעמים להאמוראם דברי היחיד שבמשנה, ופסקו כוותיה. או נ\"ל דר\"ל לסמוך על היחיד לפעמים בשעת הדחק, כדאמרינן כדאי הוא ר\"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [גיטין די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו ואין ב\"ד וכו'. כמו שאפר כירה מוכן, דר\"ל ואין וכו' [ביצה פ\"א מ\"א]. [אב\"י לפירש ע\"ר נ\"י לקמן סי' ל\"ב, דמניין היינו מניין התלמידים, נוכל לומר דמלת שאין הוא נ\"ט למ\"ש תחלה שאם יראה ב\"ד דברי היחיד, דקשה דאם כל כך יחכמו הדור האחרון יותר על הראשונים שימצאו סברא לנטות אחר הדעת שדחוה הראשונים א\"כ למה לנו להזכיר דברי היחיד. גם בל\"ז יוציאוה בחכמתם. ע\"ז קאמר שאין וכו' עד שגדול גם במניין מספר התלמידים, ויוכלו לצרף גם דברי היחיד הזה למניינם. עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. ואפשר שזהו דעת הראב\"ד שהביא רתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו</b><br> שגזרו בדור הקדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה</b><br> שיהיה ראש ב\"ד האחרון מופלג בחכמה יותר מהקדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנין</b><br> שיהיה מניין התלמידים של ב\"ד האחרון והם חכמי הדור, מרובים משל ב\"ד הקדום. וי\"א דר\"ל במניין השנים, ר\"ל שיהיה ראש ב\"ד האחרון זקן מהראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לבטל דבריו</b><br> כפל תנא דבריו, דלא תימא או או קתני בחכמה או במניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין</b><br> חזר תנא ושילש, למימרא שיהא מפורסם מאד גדלו של אחרון משל ראשון. ואפשר דלעיל שהזכיר הב\"ד הראשון, קאי מלת ממנו אב\"ד קמא, אבל בבא זו שלא נזכר בה מלת ב\"ד חבירו קאי מלת ממנו על עצמו, כמו ממנו פנה ממנו יתד, ור\"ל לא לבד שנגד הב\"ד הראשון יהיה גדול שאפשר שמעצמו היה קטן בערך, ויהיה זה הב\"ד האחרון כננס הגדול מננס חבירו. אבל צריך שיהיה הב\"ד האחרון ניכר גדלו ותפארתו מתוך עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה</b><br> ר\"ל א\"כ, למה הזכירו דברי היחיד היכא דהוי לבטלה לגמרי, דהיינו בדבר שפשט איסורו כבר על כל ישראל, שאז אפילו יהיה הדור האחרון גדול בחכמה ובמניין, אין הב\"ד אחרון מבטל דברי הקודמין [ראב\"ד. ולרמב\"ם דוקא כשהוא ג\"כ סיג וגדר]. אלא ה\"ט שמזכירין דברי היחיד, שאם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים</b><br> ר\"ל רובע קב עצמות מת שמטמאין באוהל, [דבפחות מכן אמ\"ט רק במגע ומשא] אותו רובע קב סגי אם הוא מב' עצמות. וא\"צ רוב מניין דהיינו קכ\"ה עצמות ממת, או רוב בניין, דהיינו ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א'], דבחדא סגי, או רובע קב או רוב מניין או רוב בניין [ועי' מ\"ש אהלות פ\"ב סי' י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין משנים בין משלשה</b><br> ר\"ל אפילו אין הרובע קב רק ממתים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה</b><br> ר\"ל ממת א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או מרוב המנין</b><br> ר\"ל דכמו כן רוב בניין או מניין שג\"כ מטמא באוהל, נמי צריך שיהיה מן גויה אחת [ועי' לקמן פ\"ו סי' ל'] ולרש\"י ותוס' [נזיר נ\"ב ב'] ה\"ק מב' או ג' עצמות. ור\"ל אם ב' או ג' עצמות נשבר מכל א' קצת, ויהיה השברים ההם מן הקטנים או מהגדולים, אם כל חתיכת העצמות ההם מחזיקים רובע מטמאים באהל ולב\"ה צריך שיהיו רוב מניין אי רוב בניין ומכל א' נשבר קצת, אם הרוב בניין או רוב מניין שנשבר מכל עצם קצת מחזיק רובע מטמא באהל. וי\"א דה\"ק ב\"ה דתרתי בעי רובע הקב, מרוב בניין או רוב מניין ור\"ל דלב\"ש סגי הרובע מעצמות מעורבים גדולים וקטנים ולב\"ה צריך שיהיה הרובע או מהגדולים אפילו הם מעטים, או מהקטנים שרבים מהן מחזיקים רובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אפילו מעצם אחד</b><br> כשממלא עצם א' רובע הקב, מטמא באוהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרשיני תרומה</b><br> משנה היא במסכת מעשר שני, [פ\"ג מ\"ד]. ור\"ל מין צמח מאכל בהמה, ומדחזי ע\"י הדחק גם לאדם לפיכך חייבת בתרומה. מיהו מדעיקרו לבהמה להכי מותר לטמאותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה</b><br> דדרך לשרותן כדי להאכילן לבהמה או לשפשפן על בשרו להתנקות, ואמר ב\"ש דקודם שיגע בהן לשרותן, יטול ידיו תחלה, כבכל תרומה, שלא יטמאן בסתם ידים מדחזי עדיין לאדם, וכ\"כ במשפשף יטול ידיו גזירה שמא יאכלן בלי נט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכילין בטומאה</b><br> לבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים שורין בטהרה</b><br> מדהוכשר במים, הרי יטמאן בידים שהן שניות לטומאה ודלמא ממלך עלה לאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריד</b><br> ביובש לבהמה, שלא ישרה אותן, כדי שלא יוכשרו להטמאות מיד ומחמיר טפי דאפילו בנט\"י לא ישרה אותן אפילו בשירצה להאכילן לבהמה, אף דבשאר תרומה שרי בכה\"ג בכרשינים גזר שיקילו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה</b><br> אפילו השרייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורט סלע ממעות מעשר שני</b><br> גם זאת משנה היא שם [מ\"ח]. ור\"ל מי שרוצה להחליף מעות נחושת של מעשר שני על מעות כסף מפני משא הדרך. דחוץ לירושלים מחליפין רק פירות על מעות. וא\"כ ה\"ה נחושת על כסף ולא איפכא, משום דנחושת מחשב פירא וכספא מחשב מטבע. אבל בירושלים הדין בהיפך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור להחליף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל דמותר לו להחליף אפילו כל הפרוטות של מעשר שני שהן בשוויי סלע. בעד מעות כסף, כדי שלא יתעפשו לו הפרוטות בדרך ויפסיד המעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים בשקל</b><br> הוא חצי סלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקל מעות</b><br> שכשיבואו הכל עם סלעים לירושלים, וירצו להחליפם על פרוטות כדי לקנות על יד על יד מאכלים, יתיקרו הפרוטות ויפסיד המעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכסף</b><br> ר\"ל ביש לו בחצי דינר פירות ובחצי דינר מעות כסף, לא יחללם בביתו על דינר שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> דמשום דהפירות מועטים, אינן כדי פדיון לבדן. אבל ביש לו בדינר פירות, שיש בהן כדי פדיון, לכ\"ע אין מצטרפין עם מעות לחללן על כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורט סלע של מעשר שני בירושלם</b><br> גם זה משנה [שם]. ור\"ל שמחליף סלע כסף על פרועות נחושת, כדי לקנות בעדן שם מאכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל שיחליף דוקא הכל בפעם א', דאל\"כ כל פעם שיחליף יצטרך ליתן קולבן לשולחנין [אזשיא], א) ויפסיד המעשר [תוס' ב\"מ דמ\"ה א', ד\"ה בכל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקל מעות</b><br> דשמא לא ישהה כל כך בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות ויתעפשו עד רגל הבא. ואת\"ל כשיצא מהעיר יחליפם במטבע כסף. אי אפשר שעי\"ז שוב יפסיד קולבן שיתן לשולחני בעבור זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדנים לפני חכמים</b><br> הן שמעון בן עזאי, ובן זומא, ובן ננס, וחנן המצרי וחנניא בן חכנאי [כסנהדרין י\"ז ב']. [ולא ידענא למה השמיט הר\"ב מלמנות כולם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות</b><br> ר\"ל חלק הד' ממעות כסף שיש לו יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף וברביעית כסף ברביעית מעות</b><br> ר\"ל רביעית מדינר כסף. דהיינו חלק ט\"ז מסלע יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף</b><br> הדינר הוא ה' אספרים. ור\"ל חלק הכ' מסלע יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה</b><br> ולא יחליף כלל, שמא ישכח ויוציאן לחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה</b><br> משנה היא [כלים פכ\"ב מ\"ד]. וכך הוא תמונת כל כסא, ד' מסגרות כמרובע קבועין על ד' רגלי הכסא. והמרובע הזה נקרא מלבן. ועל המרובע הזה מחובר דף לישיבה. והדף הזה נקרא חפוי האמצעי. אמנם לכלה בימי חופתה עושין כעין ג' דפנות על הדף הנ\"ל סביב, כדי שתשב דרך כבוד שתסמוך זרועותיה וגבה עליהן, ואלו הדפנות נקראו סתם חפויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו חפויו</b><br> ר\"ל שניטלו ג' הדפנות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> דמדחזי עדיין לישיבה מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דמדלא חזי לפי מה שהוא מיוחד לכבוד הכלה, הוה כנשבר אף דחזו עדיין צריך ליחדם מחדש לישיבת כל אדם ויעשה בה מעשה, כחכמים [כלים פ\"כ מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף מלבן של כסא</b><br> ר\"ל אפילו לא נשתייר מהכסא רק הרגלים עם ד' מסגרות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אפילו ניטל גם דף המושב, מדחזי לישב עליו גם בלא אותו דף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בעריבה</b><br> דעריבה אינה נעשה מדרס הזב, מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ללוש, דאינו מיוחד לישיבה. אבל זה קבע בתוכה כסא ממקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> ר\"ל כשישב עליו הזב, נטמא במדרס, דלא בטל כסא לגבי עריבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דאינו נטמא במדרס, משום דבעריבה אמרינן עמוד ונעשה מלאכתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף העשוי בה</b><br> אף שייחד גוף העריבה למושב ועשה בה תקון מה לשם כך, מתטמא במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> קמ\"ל שלא יתבייש אדם מלהודות האמת אף שכח בידו להעמיד דבריו. דהרי ב\"ה רבו מב\"ש, ואפ\"ה הודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שבאה ממדינת הים</b><br> משנה היא [ביבמות פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת בעלי תתיבם</b><br> אף שאין לה עדים, והרי הוחזקה בא\"א, ואין דבר שבערוה פחות משנים [כיבמות דפ\"ח א'], אפ\"ה נאמנת, דמשום עגונה הקילו גבה ואמרינן דדייקא ומנסבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד</b><br> שיהיה דוגמת מעשה שהיה, שבאה מהקציר ואמרה מת בעלי, ושלחו ומצאו כדבריה והתירוה [וביבמות גרס במתניתין, ובאותה מדינה, ור\"ל לאפוקי בבאה ממדה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דברו בקציר אלא בהווה</b><br> מדהיה כך, ורגיל להתחלש ולמות מהחום או מנשיכת נחשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה</b><br> משנה היא [שם מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה</b><br> דלממונא לא מהימנא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי שחציו עבד וחציו בן חורין</b><br> [גיטין פ\"ד מ\"ה], דהיינו עבד של כמה שותפין ושחררו א' מהן. וחציו דנקט לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לישא שפחה אינו יכול</b><br> מצד חירות שבו, שאסור בשפחה"
+            ],
+            [
+                "<b>בת חורין אינו יכול</b><br> מצד עבדות שבו שאסור בבת חורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס מציל על הכל</b><br> ר\"ל כלי חרס. שצמיד פתיל עליו, ועומד באוהל המת ומציל על כל מה שבתוכו בין אוכלין או משקין או כלים, דכל שבתוכו תחת הכסוי הממורח סביב להכלי, טהור. א\"נ הכי פירושא, המת בבית וטהרות בעלייה וארובה פתוחה מהבית להעלייה, ותחב כלי חרס בנקב הארובה ונסתם עי\"ז הארובה, אז הב\"ח שאינו מטמא מגבו חוצץ בפני הטומאה, ומציל על כל הטהרות שבעלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כלי חרס</b><br> ולא על שאר כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ</b><br> דכל מה שביד ע\"ה טמא הוא, נמצא שהכלי חרס שיחצוץ בפני הטומאה, טמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעצמו טהרנו</b><br> דהרי האוכלין שלו לא יאכל החבר, מדהן טמאין, וגם בכלי חרס שלו לא ישתמש החבר, דאין טבילה לכלי חרס הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו</b><br> שישאילן החבר ממנו, ויטבילן מחשש טומאת ע\"ה, וישתמש בהן, והרי מדלא חצץ הכלי חרס עליו, טמא טומאת מת וצריך הזאה ג' וז'. אמנם כדי שישמע לנו הע\"ה, משו\"ה אמרנו שגם כלי חרס של חבר אינו מציל על שאר כלים באהל המת. וי\"א דרק בבלי חרס של ע\"ה גזרו, ומסתבר כפירש קמא מדנקט סתמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> כשהודיעו ב\"ש טעמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מימיהם של כהנים</b><br> [פסחים פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה</b><br> ר\"ל אף שלא נטמא רק בשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דבשר שנטמא בשני נעשה שלישי, וכשנוגע עכשו בשעת שריפה בהבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני. דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, עכ\"פ מטמא מדרבנן [כמ\"ש ביבקש דעת סוף סי' נ\"ב]. ואפ\"ה שרי, משום דבל\"ז שניהן לשריפה עומדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו מלהדליק את השמן</b><br> של תרומה, דשל קודש אסור בהנאה, ונשרף בבית הדשן בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסל בטבול יום</b><br> ר\"ל באדם או בכלי שנטמאו טומאה דאורייתא, וטבלו ולא העריב שמשן עדיין, דאז דינן כשני לטומאה, והשמן הנוגע בהן נעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנר</b><br> [לאמפע] שאינה של חרם, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע\"י מת נעשה כמותו, חוץ מכלי חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב. והנר שנגע בהנטמא הוא אב כמותו, והשמן שהיה תחלה שלישי כשישמוהו בהנר שהוא אב, יעשה השמן ראשון [ועי' מ\"ש פסחים פ\"א סי' ל\"ב]. והוסיף טפי מר' חנינא, דשלישי מותר לעשותו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור</b><br> של קדשים [זבחים פי\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא לבית השרפה</b><br> אף שנטרף הקרבן אחר הפשט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה</b><br> לא נודע טריפות הבהמה עד אחר שהופשטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיאותו הכהנים בעורו</b><br> קמ\"ל אפילו בכור בעל מום שנשחט בחוץ כדינו, אף שאין דמו נזרק במקדש, אפ\"ה בלא נודע טריפתו עד אחר שהופשט העור מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותב בכתב ידו</b><br> השט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחרים חותמים</b><br> להיות עדים על השט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא מעשה לפני חכמים והתירו</b><br> התירו לעשות כן, דאעפ\"כ יהיה השטר כשר אף שהמלוה כתבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה</b><br> קמ\"ל דאף באיסור אשת איש מהני."
+            ],
+            [
+                "<b>והאיש כותב את שוברו</b><br> שקבלה כתובתה. [ונ\"ל דקמ\"ל שובר. דלא תימא דוקא בשט\"ח שלא נתחייב מלוה בכתב אחר בהפוך מהשט\"ח, להכי אשמעינן אפילו שובר שכבר נתחייב הבעל בכתובה בהפוך מהשובר. אפ\"ה כותבו הבעל. והא דנקט בעל ולא לוה שכותב שוברו. נ\"ל דקמ\"ל דלא תימא דוקא בשעת הדחק שאין הנותן הכתב יודע לכתוב, מותר המקבלו לכתבו. להכי נקט גט ושובר, ששניהן נכתבים בעת א', ושניהן יודעין לכתוב, ואפ\"ה מותרים לכתוב להיפך, האשה גטה והאיש שוברו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין קיום הגט</b><br> ר\"ל קיום השובר, דכל כתב התחייבות קרוי גט [כתוס' גיטין ד\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בחותמיו</b><br> ר\"ל כל חוזק השטר נעשה רק ע\"י עדים החתומים בו. אמנם בגט אשה, רק עדי מסירה כרתי [כאה\"ע סי' ק\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מחט</b><br> שנטמא במת והכירה השתא. אבל ליכא למימר מדגזרו טומאה על כלי מתכות הנמצאים, דהרי בכה\"ג #א) לא גזרו על שבות במקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת בבשר</b><br> של קדשים, ויש ספק אם נגעה המחט בהאדם ובסכין שבידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והידים טהורות</b><br> דעזרה ר\"ה היא, וספק טומאה בר\"ה טהור [ועו' יבקש דעת סי' ס\"ה]. דאילו ברה\"י אף דסכין וה\"ה המחט, הוא דבר שאין בו דעת לשאול, וכה\"ג ספיקו טהור אפילו ברשות היחיד, עכ\"פ מדנתטלטל הסכין ע\"י האדם, הו\"ל כיש בו דעת לשאול [כפסחים י\"ט ב'] והרי בכל יש בו דעת לשאל אזלינן בתר נוגע ולא בתר מגיע [כסוטה דכ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבשר טמא</b><br> מדוודאי נגע בהמחט, וכבר הוכשר הבשר לקבל טומאה ע\"י חיבת הקודש דמכשיר מדאו' [כחולין ל\"ו ב' ומנחות ק\"ב ב'] וכשנגע בו טומאה נפסל. אבל שיחזיר הקודש הנפסל ויעשה ראשון ושני, זהו מדרבנן. ובש\"ס מסתפק דאפשר שגם זה מדאורייתא והניח בתיקו [כתוס' חולין ל\"ז א' ד\"ה כי]. ואין להקשות עכ\"פ נטמאו הידים מדרבנן כשנגעו בהבשר. י\"ל לא גזר. חכמים על טומאת ידים במקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> משום דמשקה סרוח אינו מק\"ט, ולא נגעה בבשר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה</b><br> התורה נמשלת ליין, שנאמר ושתו ביין מסכתי. והתלמידי חכמים המשפיעים חכמת התורה המשמחת לב כיין. נמשלים לגפנים, [והיחידים שבהן נמשלו לאשכולות כסוטה פ\"ט מ\"ט]. אולם בית מדרשם ששם הוא מקום גדולם ונטיעתם, ונקרא מה\"ט כרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ביצה טרופה</b><br> שטרפו בכף החלבון והחלמון יחד. ואל\"כ אינו חיבור דנשמט מעל הקלחין [כטבול יום פ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא חבור</b><br> ולפיכך בנגע טבול יום בביצה הטרופה שעל גבי הירק, אף דטבול יום שהוא שני אינו פוסל הביצה שהיא חולין, אפ\"ה ע\"י חבירו עם התרומה, נעשה כמותה, ונפסל הביצה והירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה כמין כובע</b><br> שקודם שנגע בו הטבו\"י, נתנפחה הביצה ע\"י בישול ע\"ג הירק כאבעבוע ככובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור</b><br> מדחלול במקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שבולת שבקציר</b><br> מי שקצר שדהו, ובמקום שקצר שכח לקצור שבילת, או כמה שבלות [פיאה פ\"ה מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית</b><br> דלא קרינן בה לא תשוב לקחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא של עניים</b><br> מדהו\"ל שכחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס</b><br> גינה קטנה בפחות מח' אמות ברוחב, מוקפת גדר, וה' גפנים נטועות חוץ מהגדר מכאן, וה' גפנים סמוך לגדר שכנגדו, ועירס והשכיב הגפנים סביב על הכתלים (וי\"א דמיירי דגדר הגינה מבחוץ לגפנים דאל\"כ א\"צ להרחיק כלל דהגדר מפסיק. ולא קיי\"ל כן) [י\"ד רצ\"ח סס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן</b><br> ר\"ל אם הגינה רחבה שיהיה לכל צדדי הגדר ששוכבים עליו הגפנים, רווח לכל צד תוך הגינה כשיעור שיהיה המלקט העבים, יהיה יוכל לעמוד עם סלו שמכניס בו הענבים. והוא שיעור ב' אמות לכל צד סביב להגינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תזרע</b><br> הגינה שבאמצע, מדיש גדר מפסיק. וכשהגדר מבחוץ מרחיק ו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תזרע</b><br> מדנראה הכל כעריס א' וירק באמצעה. ולהכי אפילו מרחיק מהכותל ו' טפחים, שהוא שיעור עבודת הכרם, אפ\"ה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופירשן רבי יהושע בן מתיא</b><br> למה לא אמר בה לא איסור ולא היתר, מדיש בה פנים לקולא ופנים לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפיס מורסא</b><br> מנקב המכה שבגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לעשות לה פה</b><br> שמרחיב הנקב כדי שישאר פתוח תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> משום בונה, דבבעל חי נמי שייך בניין, כדכתיב ויבן את הצלע [רש\"י כתובות ד\"ו ע\"ב]. גם חייב משום מכה בפטיש [רש\"י שבת ק\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם להוציא ממנו לחה</b><br> שמתכוון רק להוציא הלחה עכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ומותר לכתחילה, אף שממילא נעשה פתח, עכ\"פ מלאכה שא\"צ לגופה היא, מדא\"צ להפתח, ואינו אסור רק מדרבנן, ובמקום צערא לא גזרו [א\"ח שכ\"ח כ\"ח]. ומ\"מ טוב לעשות בכה\"ג ע\"י עכו\"ם [מג\"א שם ועי' בקופת הרוכלין לד ז' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתעסק שלא ישכנו פטור</b><br> ומותר, דא\"צ לגוף הניצוד, דהרי חם היה יודע שלא ישכנו לא היה צדו [א\"ח שט\"ז ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לרפואה</b><br> וה\"ה לשחוק עמו, רק אורחא דמלתא דנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל לפסין אירוניות</b><br> כמו עירוניות. והוא כלי חרס כעין כדור חלול, ואחר ששרפוהו בכבשן, חולקין אותו באמצא, ונעשה ב' אלפסין. וכך עושין בני העיר שמקפידין לעשות כליהן יפים. אבל הכפריים אוכלין עליו גם קודם שנחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם טהורות באהל המת</b><br> כל עוד שלא חתכן, דמגבו אין כלי חרס מקבל טומאה, ומתוכו אי אפשר שיתטמא, דהרי סתום הוא מכל צד כבצמיד פתיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאות במשא הזב</b><br> דבנענען הזב נטמאו בהיסט [ועי' יבקש דעת סי' כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נגמרה מלאכתן</b><br> מדלא חלקן עדיין. ות\"ק סבר מדעומד להחלק הוה כלי [תוס' ביצה דל\"ב א' ד\"ה אלפסין]. ונ\"ל דר\"ל משום דלא מחסר רק חלוקת שהוא דבר קל ואינו מעשה אומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השום</b><br> [קנאבעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבוסר</b><br> ענבים שלא נתבשלו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלילות</b><br> גרעיני תבואה משבולת שלא נתבשל יפה. ודרך כולן לרסקן, ומים הנכבשין מהן עשויין לטיבול הפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שריסקן מבעוד יום</b><br> בערב שבת, והניח אז עליהן כובד שיכבשו מימיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך</b><br> ר\"ל א\"צ נסלק הכובד מהן בשבת, אלא יזובו וילכו, ואפ\"ה טובלין בהן בשבת. ולא דמי למשקין שזבו בשבת דאסורים משום גזירה שמא יסחט. דהיינו רק בענבים שלימים, אבל הנהו דנתרסקו כבר מע\"ש, אפילו סחיט להו בשבת, ליכא איסור דאורייתא, מדבל\"ז יצאו המשקין. ועוד הרי אין חיוב סחיטה מן התורה רק בזיתים וענבים בלבד [א\"ת ש\"כ ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי עקיבא אומר לא יגמור</b><br> וקיי\"ל כר' ישמעאל, אפילו בזיתים וענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאת אשה</b><br> בשבת לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר של זהב</b><br> הוא עטרת זהב, בדמות ירושלים וכצורתה. וקמ\"ל דלא חיישינן לשלפא ומחויא, דאשה חשובה המלובשת בו, אין דרכה למשלף ולמחוי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> הוא מין שחוק שאומר לחבירו מי שתקדים יונתו לפרוח קודם יונת חבירו, יתן לו חבירו כך וכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לעדות</b><br> [ע' מ\"ש סנהדרין פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפי חולדה</b><br> [עי' טהרות פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור</b><br> ואפילו אדם אוחז בהככר, וא\"כ יש בו דעת לשאול בהנוגע [כלעיל סי' כ\"א]. עכ\"פ טומאה עוברת אינה מטמאה מספק. וה\"ה טומאה נחה ואין בו דעת לשאול בהנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על סנדל של סיידים</b><br> הוא סנדל עץ שלובש המסייד על נעליו שלא ישרפו בהסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא מדרס</b><br> כשלבשו הזב. דאף דמה שלובשו להגן על נעליו לא חשוב עי\"ז כמלבוש, עכ\"פ לפעמים הסייד מטייל בו תוך ביתו, וחשיב שפיר עשוי להליכה [שבת דס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שירי תנור ארבעה</b><br> תנורים שלהן עשוייה כמין קדירה בלי שולים, ומחברו בטיט בקרקע, ורצפת הקרקע הוא תחתית התנור. וקאמר הכא דתנור גדול שנשברו דפנותיו, ונשאר בו גובה ד' טפחים, מקבל טומאה עדיין, דעדיין ראוי לשימוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה</b><br> [עי' כלים פכ\"ב מ\"ז]. ור\"ל שנטלו ב' לוחות במקום מושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי עקיבא מטמא</b><br> דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס\"ל כב\"ש לעיל [נ\"א מי\"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול\"מ היה נלפע\"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ\"ב מ\"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר\"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר\"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה\"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה\"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ\"ד ולעיל פ\"א סי' ס\"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר\"ל כסא שנשבר מושבו הנ\"ל, וא\"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא\"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר\"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה\"ט [כסוכה דט\"ז א']. וחכמים מטהרין [דס\"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר\"ב פי\"ח דכלים מ\"ט]. אבל הכא בכסא ס\"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק\"ט אע\"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר\"ב הנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר האב זוכה לבן</b><br> ר\"ל מזכה לבנו. [נ\"ל שהוא כמו זכין לאדם [גיטין די\"א ב'], דר\"ל מזכין. וטעמא נ\"ל משום דכל מזכה הוא ג\"כ זוכה, שנהנה שיקבל זה המתנה ממנו, דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה, לאו הוה יהיב ליה מתנה [כמגילה כ\"ו ב'] וכ\"ש הכא שייך לשון זוכה טפי שגם האב בעצמו זוכה בזה, אלא שמזכה גם להבן. אמנם מצינו גם בדוכתא אחרינא שהשתמשו חז\"ל בפועל במקום מפעיל, כמו החולץ ליבמתו, שהוא כמו המחליץ [ועי' מ\"ש יבמות פ\"ב סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשנים</b><br> שיאריך ימים כמותו. דעל פי הרוב קרוב הבן בטבעו להאב באלו הדברים. [מיהו בתוספתא משמע דע\"י שהאב צדיק מזכה להבן בדברים הללו ואפשר דלפ\"ז יתיישב נמי לשון זוכה דהיינו שזוכה כדי לחזור ולזכות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמספר הדורות לפניו</b><br> נ\"ל דלפי מה דאמרינן [ירושלמי פ\"א דקידושין הלכה ז']. דרק ה' דברים מזכה האב לבן, א\"כ האי מספר הדורות דנקט תנא, תנאי היא. ור\"ל אף שאמרנו שמזכהו שיאריך ימים כמותו, היינו רק כשיסכים לזה מספר הדורות שלפניו. שאם נגזר שיקרה שום דבר בדור ג' או ד', ונקבע בהגזירה גם הזמן, שיהיה דבר זה לזמן פלוני, אז על כרחך שיאריך או יתקצרו ימי הדורות, כדי שתבוא הגזירה בזמנה ולדור הקבוע. וכדאמרינן [במ\"ק כ\"ח א'], קא דחקי רגלא דבר נתן, הרי שהוצריך רב ששת למות בעבור זה קודם זמנו. וכ\"כ אמרינן [תענית ד\"ה], לא לימות שאול ושמואל, כבר הגיע זמנה של מלכות בית דוד. מכל זה מוכח דמדחי גברא מקמי גברא, ולא השגיחו משמים על ימי אבותיהם, רק לפי הדורות שלפני עצמן. ול\"מ היה נ\"ל דמספר הדורות היינו שירבה זרעו דגם רבוי בנים רגיל להיות הבן כאב, וגם הוא קצוב מראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא הקץ</b><br> ר\"ל דהגזירה שהוא לפי מספר הדורות הוא קצוץ וקצוב, ואינו משתנה לפי טבע אביו של זה. ומצינו מלת קץ לשון סוף, כמו קץ כל בשר בא לפני. וכ\"כ בא קיצנו ר\"ל סופינו, והוא מלשון קצה. אבל הכא הוא לשון קצבה [בעשטיממונג], כמו קץ הפלאות [דניאל י\"ב] שר\"ל זמן הקצוב להפלאות. וכמו כן מה קיצי כי אאריך נפשי. ר\"ל מה נקצב עלי, דכשאדע זה אאריך להשקיט נפשי, ועוד הרבה כמותו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורא הדורות מראש</b><br> נ\"ל דר\"ל דאלמא דגזירת של הדורות, קדומה וראשית היא. או נ\"ל שמביא ראיה שיקרה להבן מה שקרה להאב בה. דברים הנ\"ל, מדכתיב קורא הדורות מראש, דה\"ק קרא, הקב\"ה קורא וגוזר מה שיקרה לדורות, ממה שקרא כבר לראש, דהיינו האב, הוא ראש לדורותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודור רביעי ישובו הנה</b><br> נ\"ל דה\"ק, דאף דלפי ב' מקראות הללו, לא היה אפשר שיחיו אותן ג' דורות שלפני דור הד' יותר מת' שנה, אפ\"ה הכתוב של קורא הדורות וכו', תולה אריכות ימי חיי הבן לפי ארוכת ימי חיי האב, כשאין גזירה חלוטה אחרת עומדת כנגדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש</b><br> *) לפי דברי הראב\"ד נוסף עליהן עוד י\"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. וכן מוכח לע\"ד ממבול שהתחיל בי\"ז בחשון ופסק בכ\"ז בו בשנה האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט המצריים שנים עשר חדש</b><br> אף לבתר מ\"ש רש\"י [וארא ז' פכ\"ה] שכל מכה היתה משמשת חודש [וכן הוא בב\"ר שם]. י\"ל דלאו דוקא חודש מצומצם שמשה המכה, אלא קצת ימים יותר. [אבל אין לומר דהא דתנא חשיב הכא י\"ב חודש למשפט מצרים, היינו מתחילת ביאת משרע\"ה לפרעה שיוציאם. ליתא, דהרי אח\"כ כשגזר פרעה תכבד העבודה וגו', היה משרע\"ה נעלם ו' חדשים כדאמרן בב\"ר [סוף פרשת שמות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט גוג ומגוג</b><br> גוג הוא שם המלך שיבוא ללחום על משיח, ומגוג הוא שם ארצו. ללמדך ששניהן יענשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעתיד לבא</b><br> עי' יחזקאל ל\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה מדי חדש בחדשו</b><br> במשפט רשעים קמיירי [עי' ישעיה ס\"ו פ\"ו]. דבאפיקורסים ואביזרייהו כתיב כי תולעתם לא תמות. אבל בשאר רשעים כתיב, והיה מדי חודש בחדשו וגו', ור\"ל כשיבוא יום החודש שמת בו, אז יבוא להשתחוות לפני. [ומ\"כ דמשו\"ה בעת המולד וביום היאהר צייט נאות לילך על קבר אבות כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה עד להבלא דגרמא שבקבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת</b><br> ר\"ל כמניין הימים שבין פסח לשבועות. ואפשר עוד שבכל שנה בין פסח לעצרת נפקד עונם [ואפשר שמטעם זה ג\"כ נהגו ישראל קצת אבילות בימים ההם עבור אבותינו שחטאו ואינם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר ומדי שבת בשבתו</b><br> רצה לומר דזמן השתחוייתה של הנפש יהיה ככלות זמן הקצוב משבת לשבת, דהיינו מאותו יום דכתיב ביה וספרתם לכם ממחרת השבת, וכתיב עד ממחרת השבת השביעית [ויקרא כ\"ג] ואף דכתיב נמי מדי חודש בחדשו. היינו דיש רשעים נדונין לי\"ב חודש, ואיכא נמי דנידונין מ\"ט יום. ולת\"ק מדי שבת בשבתו, ר\"ל דלא תימא יום א' בחודש חשוב חודש [כר\"ה די\"ב] ולסגי בי\"א חודש ויום א', להכי קאמר מידי שבת בשבתו, דדוקא כשיגיע אותה שבת נפטר מהעונש ויבוא להשתחוות. עוי\"ל דקבלה היתה בידם כך וקראי אסמכתא בעלמא הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל המטמאין באהל</b><br> [אהלות פ\"ג מ\"א] דהיינו מת וכל הבא ממנו [כמבואר פ\"ב דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקו</b><br> שיעורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכניסן</b><br> כשהן מחולקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך הבית</b><br> ר\"ל תחת אהל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> אף דבשאר שיעור טומאות נמי פליגי וכדמוכח מסיפא דמתניתין. נ\"ל דלרבותא דר' דוסא נקט אוהל, דאף דאוהל מצרף כל שחחתיו להיות כנוגעין, אפ\"ה בנחלק השיעור אין מצטרף לר' דוסא. או נ\"ל דנקט אוהל דקמ\"ל דאף באהל שיש לומר דהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה אפ\"ה ס\"ל לרבנן דמצטרף [ועי' רש\"י חוליו קכ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית</b><br> ודוקא בטומאה רצוצה, שאין בין המאהיל לנאהל טפח' דהו\"ל כמגע. אבל שאר אוהל, אף לרבנן אין מצטרף למגע, מדהו\"ל מגע ואהל ב' שמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כחצי זית</b><br> הכא לא מיירי בגוונא דרישא' רק בטומאה שאינה רצוצה, ולהכי נמי נקט הכא לשון אחר, מיהו ה\"ה בנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית ואינה רצוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> מצטרף לרבנן ודברי ר\"מ היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המגע עם המשא</b><br> שנשא או הסיט ולא נגע בהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שהוא משם אחד</b><br> כגון מגע עם מגע, משא ומשא, אהל ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל פרוד</b><br> לפרורים, או שהן פירות קטנים שאין בכל אחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> לכביצה שהוא השיעור לקבל טומאה ולטמא אחרים. מיהו מדרבנן גם כ\"ש מק\"ט אבל אינו מטמא [תוי\"ט טהרות פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מצטרף</b><br> ואילה\"ק מדאמרינן בטבול יום [פ\"ב סמ\"ה] דגושים הרבה, אפילו יש בכ\"א כשיעור אינן חיבור אלא ימנו, מכ\"ש דהול\"ל הכא דכשאינן כשיעור בכ\"א אמ\"צ. י\"ל הכא ביש ביניהן משקה העומד, ואזלו רבנן ור' דוסא לשטתייהו [טהרות פ\"ח סוף מ\"ח] דלרבנן התם משקה העומד מצרפן, ולר' דוסא אינו מצרפן. משא\"כ התם בטבול יום, הרי ע\"כ דמיירי שאין משקה ביניהן, דאל\"כ למה אמרינן ימנו, והרי כולן הו\"ל כנגעו בראשון, דהמשקה שנגע בהן נעשה תחלה [כטהרות סוף פ\"א], אלא דבאין משקה ביניהן מיירי, ולהכי אינן חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין מעשר שני על אסימון</b><br> [משנה במעשר שני פ\"א מ\"ב]. ובלשון יון נקרא מטבע שאין עליו צורה אסימייאס [ועי' מ\"ש ריש פ\"ד דב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין ידים לחטאת</b><br> דבנגע ידו במאכל טמא, נטמא ידו ולא גופו, וטובל ידו ואז מותר ליגע במי חטאת, וכשרים להזות מהן עם אפר פרה על הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו</b><br> וצריך לטבול כל גופו. ודוקא למי חטאת עשו מעלה זו, משא\"כ לתרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעי אבטיח</b><br> [מעלאנע] והגרעינים והלחלוחית שבתוך האבטיח נקרא מעי, משום דתלויין כל חלקי הלחלוחית שבתוכה יחד זה בזה כעין חוטי מעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקניבת ירק</b><br> עלין מעופשין שמסירין מהירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס</b><br> [חוליו פי\"א מ\"ב]. ור\"ל שכל צמר הרחל שיגזוז, ישקול ק\"ן זוז, וכל זוז משקלו צ\"ו שעורות, או א' קווינט. נמצא כל צמר הרחל שיגזוז, יהיה ל\"ז לאטה וחצי כל אחת [ועי' שבועות פ\"ו סי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן</b><br> וקיי\"ל דצריך שתגזוז כל א' לכל הפחות י\"ב סלע. וכל סלע הוא [בערלינר לאטה]. וכל הה' יגזזו יחד לכל הפחות ס' סלע [י\"ד של\"ג. ושאר פרטי הדין עי' חולין פי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החוצלות</b><br> [מאטטען] ארוגות מגמי הנקרא [באסע] בל\"א, ויש להן שפה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות טמא מת</b><br> מדיש להן בית קבול ע\"י השפה. דבאין לו בית קיבול אין מק\"ט כלל. דאע\"ג דשאר פשוטי כלי עץ מק\"ט עכ\"פ מדרבנן כשיש לו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [כפט\"ז דכלים מ\"ד], ולמדרס מק\"ט מדאורייתא כשעשויות לשכיבה [ועי' יבקש דעת סי' מ\"ז] וכל המקבל טומאת מדרס נטמא גם בשאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. עכ\"פ חוצלות קשות הן ועשויות רק לסכוך, ולא מחשבו כלי כלל, להכי טהורות אפילו מדרבנן לשאר טומאות. ומה\"ט נמי אינן מק\"ט מדרס, דמדמיוחד רק לסיכך, אומרים לזב היושב עליו עמוד ונעשה מלאכתינו [ועי' יבקש דעת סי' כ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מדרס</b><br> ר\"ל אפילו למדרס מקבלת טומאה, מדחזי לשכיבה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקליעות</b><br> ר\"ל כל הקלוע כרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ר\"ל אין מקבלת טומאה, דמדמלא נקבים אין תשובים בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל גלגילון</b><br> אבנט קלוע, דכשחוגרו מותחו יחד, ואין הנקבים נראין, ומקרי שפיר בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כולם טמאות</b><br> ר\"ל מקבלות טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל צמרים</b><br> רשת שאוגדין בה הסוחרים אגודות צמר. וטהור משום שהנקבים של רשת זה רחבים נקביו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקלע</b><br> [שליידער]. שזורקין בהן אבנים במלחמה, כעין שעשה דוד לגליות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבית קבול שלה ארוג</b><br> שהקלע הוא רציעה של עור רחבה איזה אצבעות, והוא עשוי כעין עניבה גדולה, ובאמצעות העניבה יש גומא שמשים שם האבן שמשליך, והוא הבית קבול. ולפעמים עושין הבית קבול מאריג של פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אז הקלע מקבל טומאה, אף שהבית קבול קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עור</b><br> אם הבית קבול עשוי מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא בן הרכינס מטהר</b><br> ר\"ל אין מקבל טומאה, מדאין בהעור ה' על ה' טפחים כשיעורו לקבל טומאה [כלים פכ\"ז מ\"ב]. ואין תשמיש הקלע עושהו כלי. דעכ\"פ מדאין עשוי רק לקלוע הו\"ל כמקל בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפסק בית אצבע שלה</b><br> הוא נקב קטן שבראש הקלע, שבו מכניס האצבע כשקולע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפקיע שלה</b><br> הם חוטי משי שבתחתית הקלע מבחוץ, כדי להשמיע קול באויר כשמתנענעים בשעת זרוקה. והרי גם כשנפסקו אלה, עדיין ראוי להפקיע בהקלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>השבויה</b><br> אשת כהן שנשבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלת בתרומה</b><br> ולא חיישינן שנבעלה ונתחללה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> [טהרות פ\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד הטמא עומד</b><br> ר\"ל אם המצורע עומד תחת אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהור עובר</b><br> בסמוך לאותו אהל, דאי בוודאי היו שניהן תחת אהל א', נטמא הטהור כיון דהמצורע עומד. משא\"כ בשהטהור עומד ומצורע עובר, טהור [כנגעים פי\"ג מ\"ז]. או הטהור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והטמא עובר</b><br> או טומאה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים</b><br> או טהרה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> שיש ספק אם המצורע או הטומאה שברשות זה, נגע בהטהור והטהרה (שאין) [שיש] בו דעת לישאל שברשות אחר. [ואילה\"ק עכ\"פ בטהור עומד תחת האהל ומצורע עובר הרי כל ספק טומאה שנולד דרך העברה או דרך זריקה אמ\"ט, מדאין לטומאה מקום [כטהרות פ\"ד מ\"ב ונזיר דס\"ד א']. י\"ל דהיינו בספק מגע, ולא בספק שהוא אם האהיל [כר\"ב פ\"ד דטהרות מ\"ד ופ\"ו דטהרות מ\"ב]. וספק נגע דקתני, מיירי כשיש ספק שמא בשעה שעבר הטמא תחת האהל עמד קצת, דאז אף בספק מגע טמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הסיט</b><br> הניע ונשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דספק טומאה בר\"ה משותף כאן, וספיקו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין</b><br> [כלים פי\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר השולחני</b><br> יתד, שהשולחני תומך בו הדף שמחובר שפתו העליונה בכותל חנותו, ופותחו כשלחן לפניו ותומכו למטה ביתד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון של גרוסות</b><br> ר\"ל או מסמר של ארון וכו'. שתומך ומחזק בו בארץ התיבה, שנותן בו הגריסין הטחונין שמוכר, ומדשניהן לתמיכה להכי כלל להו תנא יחד במלת מסמר דברישא. [ולרמב\"ם פ\"י מכלים לא קאי מסמר אארון. וצ\"ע א\"כ למה הפסיק בו תנא בין מסמר למסמר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסמר של אבן שעות</b><br> מסמר שתקוע באבן שבו רשומים שעות היום בעגול לחלקם שוין, וכשיגיע צל המסמר לשם, מיד ידע השעה, כעין [זאננענצייגער] שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דאינן חשובים כלי. ולרמב\"ם אף ארון גרוסת גופיה טהור, מדקבוע בארץ ואינו מתטלטל. ולת\"ק לפעמים מטלטלו לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> [שם מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> ר\"ל כסוי של מחבת העשוי כטנא, והוא סל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> ובכסוי שאינו מחובר בהכלי מיירי. ופליגי אם מחשב כלי בפני עצמו לקבל טומאה, משום דמשתמש לפעמים בפני עצמו. אבל של עץ, לכ\"ע טהור דפשוטי כלי עץ טומאתו מדרבנן, ומדתשמישו בפ\"ע לא שכיח, מלתא דל\"ש ל\"ג בה רבנן [כעירובין דס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי המגרדות</b><br> [הענגעל] שבמגרדות הסוס לתלותו בו. דרבנן ס\"ל דהו\"ל כשאר תלאי כלים שחינן מק\"ט [ככלים פט\"ו מ\"ד]. ור\"ג ס\"ל מדמסייע התלאי בשעת מלאכה דהיינו שאוחז בו כשמגרד הסוס, הו\"ל כתלאי נפה [שס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגולמי כלי מתכות</b><br> כלי מתכות חדש שלא נגמר עדיין יפה, מדצריך בסוף לשופו ולהחליקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבלא שנחלקה לשנים</b><br> שנחלקה לב' חלקים שוין. דר\"ג ס\"ל דמקבל טומאה עדיין, מדאי אפשר לצמצם ושמא הא' גדול מחבירו כשערה. [ואע\"ג דטבלא הו\"ל אין בה דל\"ש. נ\"ל כיון דגם בהא מסוטה ילפינן, היינו דוקא כבסוטה ספק נטמאה או לא, ולא במסופק בשיעורו [ועי' תוס' סוטה כ\"ח ב' ד\"ה ברשות]. ואת\"ל א\"כ מכ\"ש דהו\"ל למטהריה לטבלא בכה\"ג, דהרי בכה\"ג בסוטה אם וודאי נטמאת רק שיש ספק אם נבעלה לגדול או לקטן, דהו\"ל ספק בשיעורא, אינה שותה [כסוטה דכ\"ד]. י\"ל דלא דמי א\"א לצמצם לשאר ספק בשיעורו, דהכא א' מהם מחשב לר\"ג כוודאי נטמא, [ועי' רמב\"ם פט\"ז מאה\"ט ה\"ג] ורבנן ס\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [ועי' תוס' חולין כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "[ביצה פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> כשלא עשה עירוב תבשילין גם מחמין טמונים. דס\"ל כל מלאכה שעושה מיו\"ט לשבת, צריך לעשות דוגמתה בעירוב תבשילין, ונקט טומנין לרבותא, אף שעשה עירוב תבשילין בדבר מבושל וטמינה הוא בכלל בישול אפ\"ה אסור, וכ\"ש אפוי ומבושל, שהם ב' עניינין נפרדין שצריך. ולחכמים בתבשיל אחד סגי להכל כב\"ה [ביצה פ\"ב מ\"ו]. ולא קיי\"ל כן [ועי' פ\"ב דביצה סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זמ\"ז, אסור להחזירן, דאע\"ג דבכה\"ג אין בניין וסתירה בכלים, עכ\"פ גזרו שמא יתקע בחוזק ויתחייב חטאת, וביו\"ט דקיל לא גזרו [כמג\"א תקי\"ט סק\"ד ועי' בקיפת הרוכלין סי' ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות, וטעמיה משום טרחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקילין על ישראל להיות אופין פתין גריצין וחרי</b><br> אפילו לישה מרובה שצריך לחררות גדולות. והכי קיי\"ל [א\"ח תק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות</b><br> ר\"ל מותר לטאטא עם מכבדת בין הזאפאס שנפלו שם פרורים כשישבו עליהן לאכול. דבמקום מועט כזה לא חיישינן שיעשה גומות במכבדת בקרקע, אפילו אינו מרוצף. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף. רק עם דבר רך כבירסטע של שערות או כנף אווז שרי אפילו באינו מרוצף [א\"ח של\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלם וקיי\"ל דאסור משום מכבה, והרי ריח אינו דבר השוה לכל נפש דאינו רק למפונקים. וה\"ה דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד, להוליד בו ריח [א\"ח תקי\"א]. ונ\"ל דמלת יו\"ט דנקט תנא קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי. רק מדסיפא איירי בפסח, להכי נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט [ועי' מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושים גדי מקולס</b><br> קלוס הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ומעיו תלויין כרוכין בשפוד ממעל לראשו כעין [העלם] שלובשין במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילי פסחים</b><br> שנהגו בהן כך זכר לפסח. ומכאן מוכח דרבן גמליאל שנזכר במשניות אלו אינו ר\"ג הזקן שהיה אביו של רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן, רק ר\"ג בן רשב\"ג הנהרג, והוא היה נשיא אחר ריב\"ז, ונהג נשיאותו אחר חורבן הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרים</b><br> בכיבוד משום גומות. ומוגמר מדאינו שוה לכל נפש רק למפינקים, וגדי מקולס, משום דמחזי כאוכל פסח בחוץ. אף שינהגו כולן כך, פן יבוא א' ממקום אחר שלא נהגו כך ויחשדום. והכי קיי\"ל [א\"ח תע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> [ביצה פ\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה</b><br> לר\"ה ואפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברצועה שבין קרניה</b><br> וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי הו\"ל כמשא ואסור משום שביתת בהמתו. וי\"א דגם ביו\"ט מצווה על שביתתה [ש\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, דהיינו לסרקה ולחככה בו, [שטריגעלן] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> ואפילו במגרדת ששניה דקות ועושות חבורה, לא ניח\"ל ושרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן</b><br> וקיי\"ל דאסור, מדמחזי כעובדין דחול. אבל במדוכה וע\"י שנוי, שרי, כשאר תבלין [א\"ח תק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקרצפין</b><br> עם מגרדת של עץ ששניה גסות ואינו חובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא מקרצפין</b><br> דגזרינן קרצוך אטו קירוד [ועי' מה שכתבתי פ\"ב דביצה סי' ל\"ט]. מיהו הך שלנו משיר שער מטונף, דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה בה ולכ\"ע אסור [כך נ\"ל הכוונה בא\"ח תקכ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומחומרי בית הלל</b><br> תנא ושייר הנך דמסכת אהלות [פי\"א מ\"ג ד' ה' ו'] ואע\"ג דבתענית [די\"ד א'] משמע דבמה אלו לא תנא ושייר צ\"ל דמה אלו שאני מאלו סתם, מיהו הנך דריש עדיות פלוגתות דשמאי והלל הם ואינן בכלל שיור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> [ביצה פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> אפילו מתרנגולת שעומדת לאכילה, מדהוכן מאתמול, דגזרו בכל יו\"ט אטו יו\"ט שאחר שבת דאסור מדאורייתא. ואפילו לטלטלה אסור, רק מדנקטו ב\"ש לרבותא דהיתירה תאכל, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל [ועי' שאר פרטי הדין מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליג דבכזית חייב. כי פליגי לעניין שיהיה חייב לבערו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל מודים שהיא מותרת</b><br> ולא מחשב נולד, הואיל ובביה\"ש היה מוכן אגב אמו בשחיטה ואפילו אמו טריפה מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם. ואין לאסרו משום הכנה כביצה, דדוקא ביצה מאתמול נגמרה, אבל ולד כבר נגמר מקודם י\"ט מכמה ימים. ומיירי בידוע שכלו לו חדשיו, דאז א\"צ להמתין קודם שישחטוהו ז' ימים עם יום לידתו [י\"ד ט\"ו] והאידנא אין בקיאין בזה [מג\"א תצ\"ח סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפרוח שיצא מן הביצה</b><br> ביו\"ט, דבחול מותר מיד אף שלא נפתחו עיניו ולא גדלו כנפיו [י\"ד ט\"ו בט\"ז שם סק\"א]. וי\"א דאף בחול אסור עד שיגדלו נוצות עם קנים על כל גופו, והכא מיירי שנולד עם נוצות [ש\"ך ופ\"ח שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל מורים שהוא אסור</b><br> דאפרוח שבקליפת הביצה לא הוה חזי בוה\"ש [א\"ח תקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הרוצה לשחוט ביו\"ט, מה יעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר</b><br> ר\"ל בחנית נעוצה מעיו\"ט בעפר תחוח, שא\"צ כתישה כשמכסה בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק או בחול יבש אפילו אינו מוכן [רט\"ז א\"ח תצ\"ח סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן</b><br> [ועי' מ\"ש ביצה סימן ו' וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאפר כירח מוכן הוא</b><br> ה\"ק ובהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא, אם האפר הוא מהיסק דאתמול. ובאפר מהסקה דהיום, צריך שיהיה חם כראוי לצלות בו ביצה. דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי [ועי' מ\"ש ביצה פ\"א סי' ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר</b><br> [פאה פ\"ו מ\"א], ור\"ל בהפקיר רק לעניים הו\"ל הפקר ופטור ממעשר, דילפינן מלקט שכחה ופאה שמופקר רק לעניים. מיהו בהפקיר רק לעשירים, נ\"ל דמודו ב\"ש דאינו הפקר. [ומלת הבקר בבית הוא כמו הפקר בפא, אלא שהבקר בבית הוא לישנא דקרא, כמו בקורת תהיה. דר\"ל מופקרת לכל אדם היא זו, ואינה אשת איש, כי לא חופשה. ולא תפסו בה קדושין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשמטה</b><br> דבשביעית הכל מופקר אף לעשירים. והחומר לב\"ה דמדאינו הפקר חייב בתרומות ומעשרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו שכחה</b><br> דאזלו לטעמייהו [פאה פ\"ו מ\"ה] דד' עומרים אינו שכחה, ולהכי ס\"ל הכא דרואין כאילו נחלק לד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> דלית להו רואין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העומר שהוא סמוך לגפה</b><br> [שם מ\"ב] והוא גדר אבנים בלי טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולגדיש</b><br> עמרים צבורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים</b><br> כלי מחרישה שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ\"ע הוה שכחה, דמ\"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ\"ע כששכחו אח\"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא\"כ זה ע\"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי\"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ\"ג]. מיהו ב\"ה ס\"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ\"פ כשחזר והניחו אח\"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי\"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו\"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ\"ש פאה פ\"ו סי' ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם רבעי</b><br> [פאה פ\"ז מ\"ו]. ולאו דוקא כרם, דה\"ה כל עץ מאכל, בשנת ד' מנטיעתו מעלה פירותיו או דמיהן לירושלים ואוכלן שם, כמו מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין לו חומש</b><br> דכשפודה הפירות בביתו א\"צ להוסיף חומש מלבר כבמעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו ביעור</b><br> דא\"צ לבערו מהבית כשמבער המעשרות בערב פסח שנת ד' וז' בשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים יש לו</b><br> דילפי קודש קודש ממעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו עוללות</b><br> פרט, הם הגרגרים שנפרטין ונופלין בשעת בצירה. ועוללות הם גרגרי ענבים יחידים שאין להם כתף ונטף [פאה פ\"ז מ\"ג וד'], ופרט ועוללות שייכים לעניים. וס\"ל לב\"ש דאפילו בכרם רבעי נמי שייכים לעניים. וה\"ה שאר מתנת עניים דחייב בו, דכחולין גמור חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעניים פודים לעצמן</b><br> ומעלין הדמים לירושלים כשירצו לאכול הפירות כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כולו לגת</b><br> דממון גבוה הוא כמע\"ש, וכולו לבעלים שיעלוהו לירושלים או דמיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית של זיתים מגולגלים</b><br> נ\"ל שהוא מלשון גלגול. דדרך כובשי זיתים לשמן, להניחם מקודם בכלי יחד [הנקרא מעטן בלשון המשנה] עד שיזיעו ויתרככו, וע\"י שנתרככו מאד מתדבקים הזיתים יחד [כטהרות פ\"ט מ\"א] ועי\"ז אי אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, מחמת רכוכו ודבוקו. אבל כשרוצה לאכלן כך כמות שהן, אז אינו מניחן כל כך בהזיעה זמן מרובה, עד שיתרככו מאד ויאדבקו, רק כדי שיתרככו קצת, שיהיו ראויין לאכילה, ואז עדיין יהיה אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, ואעפ\"כ יוצא מהן מוהל ע\"י זיעתן, ובכה\"ג איירי הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו צריך לנקב</b><br> את החבית, לגלות דעתיה דלא ניחא ליה במוהל היוצא, כדי שלא יכשיר המוהל את הזיתים לקבל טומאה. א\"צ לזה, דבל\"ז ידוע, דמדרוצה לאכלן כך, וודאי לא ניחא ליה במוהל היוצא, שעל ידו מתרככים הזיתים ביותר ואינן נאותין לאכילה [ראב\"ד]. וי\"א דמשו\"ה א\"צ לנקב, משום דבל\"ז המוהל אינו כשמן להכשיר הפירות [רש\"י יבמות דט\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים צריך לנקב</b><br> דצריך לעשות מעשה לגלות דעתיה. ולי\"א הנ\"ל, משום דס\"ל מוהל מכשיר כשמן [כמכשירין פ\"ו מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה</b><br> מדכבר גלה דעתו במעשה, תו אין המוהל מכשיר. דכי יותן דומיא דכי יתן בעינן להכשיר, והא לא ניחא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל, כבר נתבטל על הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> ר\"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל. ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן [ועי' ביבקש דעת סי' נ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה שמן טמא מתחלתו</b><br> שנטמא כשהוא בעין קודם שסכוהו, וסך אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> אז טהור. ואם ביותר, טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים משקה טופח</b><br> ר\"ל כשבשרו רק עדיין לח מהשמן אז השמן טהורה ואם בכדי להטפיח טמא, והא דמחמרי הכא טפי מלעיל. ה\"ט, כדי שלא יאמרו שמן טמא נטהר בטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח</b><br> כשבשרו לח כל כך מהשמן עד שכשיגיע באצבעו, שם ירטב גם אצבעו ג\"כ טהור השמן, וביותר, טמא [כך פי' הר\"ב ור\"מ*]. אבל בערוך ורמ\"א (בי\"ד קכ\"ט י\"ג) פירשו, שכשירטב אצבעו שם, יוכל לרטב עם האצבע גם מקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה מתקדשת בדינר ובשוה</b><br> [קידושין רפ\"א], והוא כסף במשקל צ\"ו שעורות [ועי' מ\"ש שבועות פ\"ו מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשוה פרוטה</b><br> הוא כסף במשקל חצי שעורה (ע\"ש):"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד משמנה באיסר האיטלקי</b><br> ר\"ל מטבעת איסר היוצא (באיטאליען):"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן</b><br> (גיטין פ\"ח מ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה</b><br> וקודם שנתנו לה. דגזרינן שמא יאריך זמן בין כתיבה לנתינה, ותלד ביני ביני בנים מבעלה, וכשתוציא אח\"כ הגט שזמנו קודם לידת הבנים, יוציאו לעז פגם על בניה שאחר קבלת הגט נולדו בדרך זנות. וב\"ש ס\"ל דלא גזרינן. וקיי\"ל דאם כבר גרשה בגט כזה, תנשא לכתחילה. וי\"א דכששלח לה גט, וביני ביני נתיחדה עמו, דוקא בנשאת בו כבר לא תצא (אה\"ע קמ\"ח א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי</b><br> (שם מ\"ט) ונתיחדו בעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני</b><br> מדלא ראו שנבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני</b><br> דמדנתיחדה וודאי בעל, ומשום שאשתו היתה וודאי אינו בועל לשם זנות, דהרי ראו יהוא והיא את עידי היחוד, ויכול לבעול אדעתא דהכי לשם קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין לבו גס בה</b><br> אינו מורגל עמה. ובחזינן דגיסי אהדדי, חוששין לה. מיהו בנתיחד עם משודכת שלו אפילו גיסי אהדדי, וכ\"ש עם אשה אחרת, אין חוששין, ואפילו כשראו עדים שנבעלה ממש, אמרינן דלשם זנות הוא. ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [אה\"ע קמ\"ט ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מתירין את הצרות לאחים</b><br> [יבמות פ\"א מ\"ד], ור\"ל מי שנשא אשה שהיא ערוה לאחיו, ועוד אשה אחרת, ומת בלי בנים, אז איתה שהיא צרת הערוה מותרת להתיבם לאחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלצו</b><br> הצרות להאחין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוסלין מן הכהונה</b><br> ר\"ל הצרות שחלצו אסורה לכהן, דחלוצה אסורה לכהן מדרבנן [אה\"ע ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> דשלא לצורך נחלצה, וכנחלצה מנכרי דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מכשירין</b><br> הצרות לכהן כשנתאלמנו מיבמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל פוסלין</b><br> דמדנבעלה לאסור לה, נעשת זונה, שאסורה לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה צרת ערוה היתה ואסורה לשוק עד שתחלוץ. אבל בניה משוק גם לב\"ש כשירים, דהרי רק בני חייבי לאוין נינהו דמותרין לקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה מזרע צרה שנתיבמה היא, שלב\"ה חייבי כריתות היא שבניה ממזרים. ואפ\"ה לא נמנעו, מדהיו מודיעין זה לזה במה שהן מחמירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו</b><br> להשאיל כליהן זמ\"ז, מדהיו מודיעין להן במה שהן מחמירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה</b><br> שרוי בלא אשה, וה\"ה בנשוי נכרית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר</b><br> שקדשה בכסף, כי כך תקנו חכמים. והרי קדושי כסף ביבמה אינן תופסין רק מדרבנן, דמדאוריי' בועלה והיא אשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מת אחיו השני</b><br> הנשוי האחות האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אשתו עמו</b><br> ר\"ל בעלת המאמר שלא בעלה עדיין מותר לישא אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה תצא משום אחות אשה</b><br> דס\"ל דהמאמר עושה אותה ככנוסה כבר, ונמצא שאין אחותה זקוקה לו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט</b><br> משום המאמר שעשה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחליצה</b><br> משום זיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת אשת אחיו בחליצה</b><br> דס\"ל מאמר עושה אותה רק ככנוסה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא שאמרו אי לו</b><br> אוי לי:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אשתו</b><br> שהפסידה בלא פשיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואי לו על אשת אחיו</b><br> שצריך לחלוץ גם לה ואסור ליבמה, משום מקצת קנין שבאחותה ע\"י המאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיר את אשתו מתשמיש המטה</b><br> [כתובות פ\"ה מ\"ו]. ור\"ל שאמר לה כשנדר, הנאת תשמישך עלי, דבאמר הנאת תשמישי עליך, או שבועה שלא אשמשך לא מתסר, דמשועבד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים שתי שבתות</b><br> תמתין ב' שבתות, ואח\"כ או יתיר נדרו או יגרשה, דס\"ל דיליף מיולדת נקיבה שטמאה שבועיים, דנדר דמי ליולדת, שהוא גרם לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שבת אחת</b><br> כטומאת נדה דאורייתא שטמאה ז\"י. דס\"ל נדר דמי לנדה, דכעס הבעל מצוי כמו נדה שג\"כ מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת לאור שמנים ואחד</b><br> [כריתות פ\"א מ\"ו]. ור\"ל יולדת נקיבה, שאסורה לבעלה י\"ד ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה. אבל אסורה מקודש ומלכנס למקדש עד שתביא קרבנותיה ביום פ\"א מלידתה. וזאת נתעברה אחר הי\"ד יום והפילה בליל שלפני יום הבאת קרבנותיה, דהיינו בליל שלפני יום פ\"א. [אבל ביולדת זכר אי אפשר, שהרי טמאה רק ז' ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה, ומביאה קרבנותיה ביום מ' מלידה, וא\"כ איך אפשר שתפיל וולד בל\"ג ימים, והרי ילודת ולד הוא מ' יום [כנדה ד\"ל ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין מן הקרבן</b><br> ר\"ל מהקרבן שחייבת מלידה ב'. דאף דלידה ב' אחר מלאות היתה. עכ\"פ לילה אינה ראוייה לקרבן, וכילדה תוך מלאת דמי, דאז הוה סגי בקרבן א' לכמה לידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> קרבן לבד גם ללידה ב', דאחר מלאות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין</b><br> של פשתן שמתכסה בו האדם על מטתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מלעשות בו ציצית. דסתם סדין תשמישו בלילה, שאז פטור מציצית. והרי התכלת שבציצית שהוא צמר צבוע [בלויא], הוא כלאים בסדין פשתן, והו\"ל בלילה כלאים שלא במקום מצוה, וגזרינן ביום אטו בלילה. ואפילו מציצית פשתן נמי פטור, דגזרינן שיעשם מצמר, ויש כח ביד חכמים לעקור מצוה בשב ואל תעשה [יבמות דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבים</b><br> בציצית אם לבשו ביום, דהתורה התירה בפירוש כלאים בציצית, אף דאפשר שלא בכלאים, ולא גזרינן ביום אטו לילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלכלת השבת</b><br> [מעשרות פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל סל פירות שיחדן לסעודת שבת, דמדחשוב הוא, קובע למעשר. מיהו זה רוצה לאכלן ארעי קודם שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> ממעשר, דאין שבת קובע רק באוכל בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> דביחדה לשבת סגי גם להאוכל קודם שבת שיתחייב במעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנדר נזירות מרובה</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ו] דהיינו יותר מסתם נזירות, שהוא ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך בא לארץ</b><br> והרי נזירות ששמר בח\"ל אינו עולה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום</b><br> דדי בכך, אף שנדר נזירות מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נזיר בתחלה</b><br> שצריך לשמור בא\"י כל הנזירות שנדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו</b><br> [שס מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מעידים שנדר חמש</b><br> וב' כתי העדים מעידין על רגע א', והוא אומר שלא נדר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כאן נזירות</b><br> דמדמכחישות זא\"ז בטל עדותן. אבל בהלואה כה\"ג גם ב\"ש מודו לב\"ה [כסנהדרין דל\"א א'] דבשלומא בנזירות בדיבורו תליא אם אמר מלת שתים או חמש, א\"כ סתרי לגמרי זא\"ז משא\"כ בהלואה הרי גם הכת שאמרה שהלוהו חמש מודה שהלוהו שתים [כך נ\"ל, וראיה לדברי מדאמרינן סוף פ\"ג דנזיר, דבמונה כ\"ע ס\"ל דגם בנזיר אין הכחשה, ולכ\"ע חייב עכ\"פ ב' ע\"ש ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם שהוא נתון תחת הסדק</b><br> [אהלות פי\"א מ\"ג]. ור\"ל אכסדרה שסתומה מג' רוחות, ורוח ד' כולו פרוץ, ונסדקה התקרה, באופן שנחלקה רוח הפרוץ, וכשרוצה לצאת מחלק א' שבאכסדרה יוצא דרך חצי רוח הפרוץ שבאותו חלק, וא\"צ לצאת דרך חצי האכסדרה האחרת. ולפיכך אם היה טומאה בחצי אכסדרה זו, וכלים בחצי אחרת, הכלים טהורות, דאויר הסדק מפסיק. [ומה\"ט נקט נמי אכסדרה, דאלו בית שאין פתחו רחב, ואינו רק בצד א', אילו היה נסדק תקרה שלו והטומאה בהחלק שלפנים, לא היה סדק שבתקרה מפסיק, מדצריך לכנס מחצי חלק א' לחבירו כשרוצה לצאת דרך הפתח שהוא בחצי החלק השני שבצדו, לפיכך אף שנסדקה התקרה היה הכל כבית א']. מיהו הכא היה אדם מונח למטה ברצפה נגד הסדק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה</b><br> דאף דכל דבר חלול אחר, אילו היה מונח תחת הסדק היה מביא הטומאה, והרי אדם נמי חלול הוא. נ\"ל דס\"ל לב\"ש דאהל בידי שמים לא הוה אהל [כסוכה דכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצד העליון מביא את הטומאה</b><br> ואף שבטנו מלא מעים. אפ\"ה הו\"ל כטליתות מקופלות [אהלות שם], דאף שהחלול מלא מביא הטומאה. ורק כל חלול שביטל שם מלואו תו לא מחשב אהל [כסוכה ד\"ד א']. והכא לא ביטל אדם חלל שבו במלואו ע\"י מעשהו, רק מעצמן נתבטלו. ואפשר דה\"ט דב\"ש כיון דהמעים לא יטלו משם לעולם, הו\"ל כעפר ובטלו. כך נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל</b><br> מלבד הנך דפרקן דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> לגמרי, דאינו כנבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> ברביעית, ולא בכזית כבשר [כריש פ\"ח] #א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת הנבלה</b><br> שמצא בה ביצה, או שילדתו אחר שנתנבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק</b><br> שקליפתה קשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרת</b><br> אפילו לאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה</b><br> דהו\"ל כגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אוסרין</b><br> אפילו קליפתה קשה, ואפילו מתה מיד כשנתנבלה או אפילו נתנבלה בשחיטה, דלא נגמרה באיסור אפ\"ה אסור מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שגדילה באיסור</b><br> דביצת טריפה אסור מדאורייתא [ש\"ך י\"ד פ\"ו סי' ק\"ח]. ואפילו ילדה או שחטה מיד שנטרפה, גזרינן אטו שתהיה אז מעורה בגידין שאסורה מדאורייתא [שם] וביצים שילדה תרנגולת ואח\"כ נשחטה ונמצאת טריפה. אז בהוגלד פה המכה, אסורים הביצים שילדה תוך ג\"י. ובלא הוגלד, אמרינן השתא אנקב, ומותרות. אבל ביותרת אבר, כל הביצים שילדה מעולם אסורות [י\"ד פ\"א]. ואף דבכשירה ששחטה ומצא בה ביצה, כשהקליפה קשה, מותר לכתחילה לאכלה בחלב. ובקליפה רכה ונגמר החלבון והחלמון, רק בדיעבד מותר בחלב כשאינן מעורות בגידין. אבל במעורות, או כשהחלמון לבד נגמר אפילו אינן מעורות אסור אפילו בדיעבד [כש\"ך י\"ד פ\"ז סי' ק\"ט]. אלמא כשנגמר החלמון והחלבון לא אמרינן דהו\"ל כגופה. י\"ל התם דבשר עוף גופה בחלב רק מדרבנן, להכי לא גזרו רבנן בביצה [שס]. מיהו אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה, מותר [י\"ד פ\"ו ש\"ך כ']. [אבל ולד של בהמה טריפה אסור, ואע\"ג דרוב טריפות אינן יולדות [כש\"ך נ\"ז סי קמ\"ה], עכ\"פ לרפ\"ח שם כוונת הש\"ס טריפה רק אינה מתעברת, א\"כ משכח\"ל כשנתעברה קודם שנטרפה וילדה אח\"כ. ואף דראיית רפ\"ח מש\"ס דקאמר אי הדרה טענה #ב), לפע\"ד אינה מכרעת, דס\"ס רצה למעוטי רק דטריפה כשהיתה מעוברת מקודם אפשר שתלד אח\"כ, אבל לעולם דלברר שהיא כשירה צריך תרתי, בעי שתתעבר ותלד, וכדמשמע טפי פשטותא דלישנא טריפה אינה יולדת, ואהך קאמר הש\"ס אי הדרה טמנה, ר\"ל אם חזרה ונתעברה אותה שילדה אחר שנטרפה. עכ\"פ בין כך וכך אפשר שטריפה וודאית שנתעברה מקודם תלד אח\"כ. לא דמי לאפדוח מביצת טריפה ואסור, דדוקא אפרוח מביצה, שנולד בתר שנתהווה הביצה כפפרא בעלמא, להכי שרי [כש\"ך י\"ד פ\"ו הנ\"ל], משא\"כ בולד בהמה גדל באיסור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם נכרית</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם טהרה של מצורעת</b><br> מצורעת שילדה, וכל יולדת שטבלה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה, דמה דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ב נ כ ר י ת משום דאף דרוקה ומימי רגליה טמאים מדרבנן, עכ\"פ בזיבתה שאינו מעין מדאינו מתעגל ומתאסף כרוק ומימי רגלים קידם שיצא, רק נוטף ויוצא ראשון ראשון להכי לא גזרו. דעבדו בה היכירה, שעי\"ז ידעו ששאר מעיינותיה טמאין רק מדרבנן, ולא לשרפו על מגען תרומה וקדשים. ו ב מ צ ו ר ע ת שמעיינותיה טמאין מדאורייתא, דם לאו מעין הוא כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> שמטמאין לח ולא יבש. ובהך היכירא סגי שידעו שטומאת נכרית רק מדרבנן, דהרי בשאר זבה הדם מטמא לח ויבש. ובמצורעת ס\"ל דרחמנא רבייה דלעמא רק לח ולא יבש, כשאר מעיינות מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא בטובה</b><br> [שביעית פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל אפילו מחזיק לו טובה לבעל השדה על שהרשהו לכנוס וללקיט הפירות, אפ\"ה שרי, ולא מחזי כאוכל משמור. וגם שלא בטובה שרי ול\"ג שיכנס בשאר שנים לתוך שדה חבירו שלא ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה</b><br> [לגי' אין אוכלים בטובה] דמחזי כאוכל משמור. ולגרסת \"אלא בטובה\", ר\"ל דאסרו לו לכנוס בשדה שלא מדעת ב\"ב כדי שלא ירגיל א\"ע כן בשאר שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> [כלים פכ\"ו מ\"ד]. והוא [שלויך], שניקבה ונטהרה עי\"ז מטומאתה, וחזר וקשר הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים צרורה עומדת</b><br> ר\"ל אם צרורה כל כך עד שכשיתיר הקשר, אפ\"ה יעמוד הנקב סתום ומכווץ, אז מקבלת טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה</b><br> ר\"ל אף שלא נקמט העור ע\"י הקשר כל כך, עד שכשיתיר הקשר ישאר סתם, אפ\"ה מדנשאר עכ\"פ סתום ע\"י הקשר, מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחומרי בית הלל העוף עולה עם הגבינה על השלחן</b><br> [חולין פ\"ח מ\"א]. דכשאוכל על השולחן מין זה, מותר להעלות שם מין האחר. ולא חיישינן שיאכלם יחד רותח, דעוף בחלב רק מדרבנן אסור ולא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נאכל</b><br> דגזרינן שמא יאכלם יחד רותח [י\"ד סי' פ\"ח]. ונ\"ל דהא דנקטו ב\"ה ולא נאכל, פשיטא, הרי אפילו העלאה לבד אסור, מכ\"ש לאכלן. אלא דקמ\"ל דהעלאה ואכילה שווין, דכמו בלא נאכל מודו אפילו ב\"ש דאפילו בצונן אסור, כ\"כ בלא עולה ס\"ל לב\"ה דאפילו בצונן אסור, ולא אמרינן גזירה לגזירה היא, דהעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה [כחולין ק\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמין זיתים על שמן וענבים על יין</b><br> [תרומות פ\"א מ ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין תורמין</b><br> דאין מפרישין תרומה מדבר שלא נגמר על הנגמר [והא דאמרינן [שם בתרומות] דגם לב\"ש לא מהני רק לתרומות עלמן. התם דלא כרבי יוסי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע ארבע אמות שבכרם</b><br> [כלאים פ\"ד מ\"ה] ר\"ל תוך ד' אמות שסמוך לכרם, שכך שיעור עבודת הכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים קידש שורה אחת</b><br> דס\"ל מה שאסרה התורה בכלאי כרם הזרע והכרם, גם שורה א' מקרי כרם ובהכי סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעיסה</b><br> [חלה פ\"א מ\"ו]. ור\"ל אם לש באופן כך, שנתן קמח ע\"ג רותחין. וה\"ה בעשה איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מחלה, נ\"ל דטעמייהו דס\"ל כעין בישול הוא זה ולא לישה, ולא מחייבי בחלה רק בלש במים צוננין [וכ\"מ מירושלמי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> בחלה. והכי קיי\"ל [י\"ד שכ\"ט ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין בחרדלית</b><br> [מקוואות פ\"ה מ\"ו] ר\"ל בקלוח גשמים שיורד מההר, וא\"צ אשבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין מטבילין</b><br> דכל מי גשמים צריך אשבורן לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שנתגייר ערבי פסחים</b><br> [פסחים ספ\"ח. ונ\"ל דנקט ערבי ל' רבים דלא תקשי הרי ממתינין מלהטבילו עד שיתרפא. להכי קאמר ערבי, ר\"ל שמל תוך איזה ימים, והיינו שמל ונתרפא תוך ז\"י קודם פסח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים טובל</b><br> ככל גר שצריך טבילה אתר שנתרפא ממילתו [י\"ד רס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה</b><br> ר\"ל גר הפורש מהערלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפורש מן הקבר</b><br> וצריך הזאה ג' וז'. דחיישינן שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר אשתקד נמי נטמאתי קודם שנמלתי, ואפ\"ה טבלתי ואכלתי פסח, השתא נמי אטבול ואוכל. ולא ידע דאשתקד עכו\"ם הוה דתנו מקבל טומאה. אבל ישראל שמל בערב פסח, ד\"ה שאוכל פסח לערב [ועי' מ\"ש בבועז שם סי' מ\"ב ספ\"ח דפסחים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קהלת אינו מטמא את הידים</b><br> [ידים ספ\"ג]. דחכמים גזרו על כתבי קודש שיטמאו הידים [ועי' יבקש דעת סי' נ\"ה], אבל קהלת ס\"ל דאינו בכלל כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת שעשו מצותן</b><br> שהוזו על אדם וכלים הטמאים, וחזרו ונטפו ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> דלא כסתמא דמתניתין [פרה פי\"ב מ\"ד] ולי\"א ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה. ר\"ל דצריך לגרוס להיפך יתיישב שפיר [ועי' הר\"ב רפ\"ג דיבמות ורבינו תוי\"ט חולין פ\"ח מ\"א ד\"ה וב\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> [עוקצין פ\"ג מ\"ו]. ור\"ל [קיממעל] שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ר\"ל אינו מקבל טומאה, מדאינו ראוי לאכילה לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> מדטעמו בלחם, וגם מועיל לרפואה, חשיב אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן למעשרות</b><br> לב\"ש פטור ממעשר ולב\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם יולדת שלא טבלה</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]. ור\"ל דם שיוצא מרחמה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה ולא טבלה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> דמטמא לח ולא יבש, דטמאוהו רק משום גזירה אטו קודם ז'. ולהכי כדי שיכירו שאין טומאתו מדאורייתא, טמאוהו רק לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש</b><br> מדאורייתא, ככל דם יולדת, דביומי וטבילה תלי רחמנא שתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ביולדת בזוב</b><br> שהיתה זבה גדולה כשילדה, דאז צריכה אחר הז' ימים מלידה ז' נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא לח ויבש</b><br> בלא ספרה ז' נקיים אחר ימי טומאת לידה הו\"ל דמה כדם שאר זבה דטמא מצ\"ע מדאורייתא. ובספרה ולא טבלה, פליגי, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מהם נשואין שתי אחיות</b><br> ה\"ה אשה ובתה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו חולצות ולא מתיבמות</b><br> דתרווייהו זקוקות להאי ולהאי, וקמא דמיבם פגע באחות זקוקתו, אבל בנפלו שניהן לפני אח אחד גם ב\"ש ס\"ל דחולץ לשניהן, ורק בעשה מאמר בראשונה פליגי [כלעיל פ\"ד מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים יוציאו</b><br> בש\"ס מהפך לה דלב\"ה יקיימו, והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעשך אב בית דין לישראל</b><br> [הא דמייתי תנא הך מעשה דא\"ל חזור בך, קודם שהודיענו הד' דברים. נ\"ל דה\"ט. משום דלבסוף מייתי דאמר דוגמא השקוהו וכו', את אלעזר בן חנוך כו' וסקלו ארונו. וא\"כ, אחר שסיפר יעניין מיתתו לא היה שייך למתני שא\"ל חזור בך. ומכ\"ש לת\"ק שאמר שברכוהו, וודאי לא מסתבר שאחר שברכוהו יעשוהו אב\"ד. רק קודם שזלזל א\"ל כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי</b><br> שיחשבוני שוטה על שבזיתי השררות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום</b><br> שאלמד הדין בהפך ממה שקבלתי מרבותי, שאני ידעתי שהם היו הרוב, ואתם אומרים שהחולקים עליהן היו הרוב [ועי' בפירוש הראב\"ד במ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו</b><br> ר\"ל ואפילו הייתי באמת נזכר שהאמת כדבריכם, והייתי חוזר בי, אפ\"ה הייתי ממאן בהשררות, שלא יאמרו מפני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מטמא שער הפקודה</b><br> [נגעים פ\"ה מ\"ג]. ר\"ל לשון פקדון, שהפקידה הבהרת השער לבן שבה על העור, והלכה לה. כגון, בהרת כגריס שנולד בה שער לבן, דטמא, וחזרת הבהרת ונרפאה, ונשאר השער במקומו, דטהור, וחזרה הבהרת במקום השער. דלחכמים טהור, מדקדם השער להבהרת. ולעקביא טמא, מדבתחלה קדמה בהרת להשער. מיהו בלא היה בתחלה בהרת רק שער לבן ואח\"כ נולד הבהרת במקומה, לכ\"ע טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הירוק</b><br> [נדה פ\"ב מ\"ו] אשה שראתה דם שהיה במרחה ירוק כאתרוג, טמא, דס\"ל אדום הוא אלא שלקה מראיתו [כתוס' נדה די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מתיר</b><br> בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון</b><br> חור שבכותל. ואורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים</b><br> דאי יהיה מותר צמרו אחר שחיטה, ישהנו לבכור בעל מום, כדי שיגדל צמר וינשרו, וכשישהה עי\"ז להבכור, יכשל בו בגיזה ועבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אין משקין</b><br> מי סוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת</b><br> מדאינן מזרע ישראל, וכתיב לאלה בתוך עמך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משקין</b><br> ואילה\"ק הרי קיי\"ל דקהל גרים לא מקרי קהל [כקדושין דע\"ב ב'] ומה\"ט מותר גרים וממזרים זב\"ז. י\"ל דקהל לא מקרי, אבל עם מקרי, דהרי רות אמרה עמך עמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מעשה בכרכמית</b><br> כך שם האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם דוגמא השקוה</b><br> שלא מחקו מגילת סוטה, רק הטעוה ומחקו כתב אחר להשקותה, כדי שתודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונדוהו ומת</b><br> שחשדוהו מדאמר כך בכעס, משמע טפי שהתכוון לומר, דמדהיו הם גרים השקוה לגיורת. ומדהתכוון לבזותן, מנדין לכבוד הרב [י\"ד של\"ד סמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל</b><br> ר\"ל כשהיו כל ישראל יחד בכל ערב פסח כששחטו הפסח ונעלו העזרה [כפסחים פ\"ה מ\"ה], לא נמצא בכולם צדיק וחכם כמותו. והרי שפתי צדיק ידעון רצון [משלי י' ל\"ב], וכעס בחיק כסיל ינוח [משלי ז' ט']. וא\"כ איך יחשדו לצדיק וחכם כמותו שיבזה בכעסו לרבותיהם של ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי נדו</b><br> באותו מעמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אליעזר בן חנוך שפקפק</b><br> שזלזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטהרת ידים</b><br> שהידים יתטמאו ולא כל הגוף. כשנוגעו בדבר פלוני או פלוני, כמבואר במסכת ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת בנדויו סוקלין את ארונו</b><br> לאו דוקא, רק מניחין אבן גדול על ארונו לסימן שנתנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מיתתו</b><br> של עקביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר</b><br> הנזכרים במשנה ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אני עמדתי בשמועתי</b><br> נ\"ל דהיינו בלימוד. אבל במעשה היה צריך לעשות כמו שאומרים הרוב, דהתורה אמרה אחרי רבים להטות. והם היו בזמן הבית והסנהדרין גדולה, והמורה כנגדן דינו כזקן ממרה [ועי' סנהדרין פי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחוז בדברי המרובין</b><br> ר\"ל ובזה נחלקנו, שאני אומר שהרוב הסכימו כדעתי, והם אמרו שכדעתם הסכימו הרוב, ולהכי אף דבכה\"ג לא שייך שתשמע להם משום אחרי רבים להטות, עכ\"פ מוטב וכו' [ומה\"ט נמי קאמר מ ו ט ב, ולא א\"ל ח י י ב א ת ה לאחוז וסי']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא פקוד עלי לחבירך</b><br> דסבור היה שכדי שיקרבוהו א\"ל שיחזור בו. להכי א\"ל פקוד עליהן בפירוש שיקרבוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו שמא עילה</b><br> דבר של גנאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשיך יקרבוך</b><br> גם אם לא אצוה כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשיך ירחקוך</b><br> גם אם אצוה שיאהבוך לכן חזור בך ג\"כ בד' דברים הנ\"ל. [ואת\"ל עכ\"פ מה יזיק, אדרבה ע\"י ציוויו יאהבוהו ביותר. נ\"ל שאין הפירוש של יקרבוך או ירחקוך, לשון הודעה, שמודיעו מה שיהיה, ווערדן דיך להם לאוהב או אויב מאכען. אלא לשון צווי זאללען דיך להם לאוהב או לשונא מאכען. כי כך רצוני, שעי\"ז תשתדל ביותר לעשות מעש\"ט כדי למצוא חן בעיני ה' ואדם. ואם תעשה מעשים רעים, אני רוצה שירחקוך מעשיך הרעים, כדי שתרגיש ותשוב לעשות מעשים טובים, ומצא חן ושכל טוב בעיני [אלהים ואדם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שממאנים את הקטנות</b><br> ר\"ל ב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות, אחת גדולה ואחת קטנה. מת בעל הגדולה, זיקתה שהוא מדאורייתא אוסרת אחותה הקטנה על בעלה מדאין נשואיה מדאורייתא כלום. להכי מלמדין הקטנה שתמאן, ויתעקרו נשואיה מעיקרא, ועי\"ז יהיה מותר לעשות מצוה דאורייתא שתתיבם הגדולה [יבמות פ\"ז מ\"ז]. והא דקאמר קטנות לשון רבים. היינו מדיש עוד אחרת [שם מי\"א], דהיינו בנפלו ליבם ב' יבמות אחיות, א' גדולה וא' קטנה, ובעל הקטנה ואח\"כ הגדולה, מלמדין הקטנה שתמאן ויקיים הגדולה."
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשיאין את האשה על פי עד אחד</b><br> שאמר לה מת בעלה [כשלהי יבמות]. אף דמדינא צריך ב' עדים, משום עגונא סמכו אחזקה דאשה דייקה ומנסבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש</b><br> שניקר מוח התינוק. דשור דכתב רחמנא לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח</b><br> וקודם מ' יום לכתחילה פסול [כב\"ב צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות</b><br> כשנאנסו מלהקריב מקודם. וקמ\"ל דאז עדיין נקרא בוקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אבר מן המת שהוא טמא</b><br> אף שאין בו כזית בשר מטמא גם באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי</b><br> נ\"ל דר\"ל דאף דק\"ו דאורייתא, עכ\"פ באבר עצמו ליכא ק\"ו אלא בהמת שנפרש ממנו, והרי באבר ליכא ק\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהחי</b><br> כשהוא זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים</b><br> דכל הכלים שתחת הזב אפילו הן ק', אף שלא נגעו בזב, כולן אבות הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביו מדף</b><br> ר\"ל וכל הכלים שעל גביו אפילו לא נגעו בזב, כולן טמאין טומאה קלה לטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אוכלים ומשקין</b><br> ולא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין המת מטמא</b><br> דרק כלי שנגע בו נעשה אבי אבות הטומאה, בין שהוא תחת המת או עליו או בצדו, והכלי הב' שנגע בהראשון, נעשה אב, והכלי הג' נעשה ראשון, והכלים האחרים שנגעו בג' טהורים, דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [ועי' ביבקש דעת ח' ט']. והא דלא קאמר מעינות שרק בזב חי מטמאים, משא\"כ במת כל משקה היוצא מהמת טהור חוץ מדמו. נ\"ל דרצה להביא ראייה מאברי המת בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטמא</b><br> במגע, משא, ואוהל, כאמה\"ח עצמו כשהוא שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרים</b><br> לרמב\"ם לגמרי, ולראב\"ד רק באהל מטהרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא מטמא</b><br> במגע ומשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מרובה טומאת הבשר מטומאת העצמות שהבשר נוהג בנבילות ובשרצים</b><br> בנבילה בכזית, ובשרץ בכעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין כן בעצמות</b><br> דעצמות שרץ או נבילה, טהורים. לכן גם באמה\"ח, החמרתי בבשר ולא בעצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר</b><br> ממת לרבנן לעיל מ\"ב, או מחי לכ\"ע. וכל אבר אינו מטמא עד שיהיה בו בשר גידין ועצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש עליו בשר כראוי</b><br> דהיינו בכדי שאם היה האבר מחובר בחי, היה חוזר ומתרפא ע\"י הבשר ההוא. והוא פחות מכזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאף שלא נשאר בשר כשיעור הנ\"ל מטמא במגע ובמשא, באמה\"ח, משום הבשר [ככלים פ\"א מ\"ה]. מיהו באמה\"ח שאין עליו בשר כלל טהור וכמש\"כ בס\"ד [כלים פ\"א מ\"ה], ובמת, משום העצם [דאילו משום בשר המת, טהור לגמרי כשאין בו כזית [כאהלות פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> באמה\"ח, טהור לגמרי אף שכל בשרו קיים. ובמת, עכ\"פ טהור מלטמא באהל, מדלא נשאר כזית בבשר. [וי\"מ דרק באבר ממת מיירי מתניתין, וה\"ק, חסר הבשר ר\"ל שניטל ממנו כל הבשר, טמא במגע ובמשא משום העצם. חסר העצם, ר\"ל שניטל כל העצם, טהור לגמרי, דהרי הבשר אינו כזית]. נמצא שמרובה טומאת בשר מטומאת עצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהבשר הפורש מן החי טהור</b><br> טהור לגמרי לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבר הפורש ממנו והוא כברייתו</b><br> עם בשר גידין ועצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר כזית בשר</b><br> ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוב עצמות</b><br> רמ\"ח עצמות יש באדם, ורובן קכ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא במגע ובמשא</b><br> הומ\"ל דמרובה טומאת עצמות מטומאת בשר בשיעורין, דהרי כשעורה מטמא במגע ובמשא, ובשר פחות מכזית טהור לגמרי. אלא עדיף מנה נקט דאפילו כל חד וחד בשיעוריה, וששוין גם בטומאת אהל, אפ\"ה מצינו שעצם חמיר מבשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר כל בשר המת שהוא פחות מכזית</b><br> ר\"ל אם כל בשרו פחות מכזית. ומשכח\"ל בנפל [כחולין דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוב בנינו</b><br> כל בניין הגוף הוא ב' שוקיים וב' ירכיים והצלעות ושדרה. ורוב בניינו הוה ב' שוקיים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוב מנינו</b><br> ר\"ל או רוב מניין רמ\"ח עצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין בהם רובע</b><br> דרובע קב עצמות מת, אפילו אין בהן רוב בניין או רוב מניין, מטמא באהל [ועי' לעיל פ\"א סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> באהל, והוה מצי נמי למימר דבשר כל שאינו כזית טהור ובעצם כשהוא כשעורה טמא. אלא דבשיעוריה לא קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורובע</b><br> דרוב עצמות ממת אף שאינן רובע, או רובע אף שאינן רוב מטמאין באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורקב</b><br> מת שלם שנקבר ערום בארון שיש, ומכוסה בשיש, ונרקב שם, אז מלוא חפניים מהרקב, מטמא במשא ואהל ולא במגע [עי' ביבקש דעת סי' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורקב</b><br> להכי כזית בשר או עצם כשעורה הפורשין מהחי, אין למדין אותן ממת להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע ורבי צדוק</b><br> [בכורות פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פדיון פטר חמור</b><br> ר\"ל שה שהפרישו שיהיה לפדיון פטר חמור שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמת שאין בו לכהן כלום</b><br> וא\"צ ליתן לו שה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים של בן</b><br> כשהפרישן לפדיון הבן ונאבדו קודם שנתנן לכהן חייב באחריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כפדיון של מעשר שני</b><br> שכשנאבד פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק</b><br> [תרומות פ\"י מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ציר חגבים טמאים שהוא טהור</b><br> ומותר באכילה, דאינו רק לחלוחית בעלמא [י\"ד סי' פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסלו צירן</b><br> והוסיף הוא, דאפילו הציר בעין מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק</b><br> [מקואות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זוחלין</b><br> כך נקראין מי נחלים ונהרות, שטובלין בהן אף שאין בהן מ' סאה. וגם מטהרין אפילו בשעה שמושכין והולכין. וגם כשרים למי חטאת, ולטבילת זב, שצריכין מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבו על הנוטפים</b><br> כך נקראים מי גשמים, שחלוקין מזוחלין בכל ג' דברים הנ\"ל, שהם צריכין שיהיו מ' סאה לטבילה. ומטהרין רק כשהן מכונסין ועומדין. ופסולים למי חטאת ולטבילת זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם כשרים</b><br> דבנתערב, נוטפין בזוחלין, והזוחלין רוב, דינן כזוחלין. מיהו לעניין שלא יהא צריך מ' סאה, כל שמעורב שם זוחלין, אפילו הנוטפין רוב, מטהרין בכ\"ש [כמקואות פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה היה בבירת הפליא</b><br> בור קטן שבמקום ששמו פליא, ונתערבו בהבור נוטפין בזוחלין שהיו מחובר לנהר הזוחל והולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז</b><br> וואללנוס, שעליו רחבים ביותר, כפף עלי אגוז ועשה מהן כעין מרזוב, שיזובו בהן הזוחלין למקום שירצה, ולא יבלעו וגם לא יתפשטו על הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן כשרים</b><br> כשאר זוחלין. וקמ\"ל דלא חשיבי העלים ככלים, וא\"כ יהיה שאובין. ואף שיש שם בית קיבול בהעלים. א\"נ קמ\"ל דלא מחשב כאילו העבירן על דבר המקט\"ו, דעלי אגוז אינן ראויין לאכילה, ואינן מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה היה באהליא</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא מעשה לפני לשכת הגזית</b><br> לפני סנהדרין גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יקים איש הדר</b><br> [פרה פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קלל של חטאת</b><br> ר\"ל כד חרס שמניחין בו אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> דאף דכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו, עכ\"פ באפר פרה הקפידה תורה ואמרה והניחו במקום טהור [במדבר י\"ט ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דמשום דעכ\"פ תוך הכלי חרס טהור, שפיר קרינן ביה מקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי פפייס</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מי שנזר שתי נזירות</b><br> סמוכין ביחד, והרי סתם נזירות ל' יום. וכתחילה צריך לגלח יום ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיום שלשים עולה לו מן המנין</b><br> דיום ל' של ראשונה עולה לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי יהושע ורבי פפייס</b><br> [תמורה פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים</b><br> רק כונסו לכיפה וסוגר לפניו שימות ברעב. דאל\"כ אתא להשהות להאם שתרבה לו ולדות, וביני וביני יכשל בהאם בגיזה ועבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים יקרב</b><br> משמע דפליגי בהא את\"ק דס\"ל שרשאי להקריבו לכל קרבן שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלנו ולדה שלמים בחג</b><br> בחג העצרת, דליכא למימר דמיירי בחג אחר, דא\"כ היה עובר בעשה כשלא הקריבו ברגל הראשון [כר\"ה ד\"ו ב']. ואפשר דלעולם בחג הסוכות קאמר, ומיירי שהיה חולה בעצרת ולא היה יכול להקריבו אז שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו</b><br> [כלים פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ארוכות של נחתומים</b><br> דפין שעורכין עליהן הבצק לעשות לחמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן טמאות</b><br> מקבלות טומאה. אף דפשוטי כלי עץ אמקט\"ו מדאורייתא, עכ\"פ מדרבנן מקבלות טומאה כשמשמשין לאדם וכלים כאחת [כפ\"פ דכלים סי' ג'] ודוקא בשל נחתומין שיש בהן צורת כלי אבל של בעלי בתים אין בהן צורת כלי ואמקט\"ו [ככלים פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דרק עצים פשוטין הן ולא כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו על תנור שחתכו חוליות</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ח]. כל תנורים שלהן, היו כקדירה בלי שולים, וזה חתך כל גבהו לעגולים עגולים, כדי שיחשב כשבור ולא יקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן חול בין חוליא לחוליא</b><br> כדי שלא יתחבר שוב יחד' אבל טח בצד החיצון של התנור טיט על הסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> מקבל טומאה, דהטיט שטחהו בו עושהו כולו כלי שלם יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דהחול שבין חיליא לחוליא מעכבו מלהדבק יחד, וכשבור דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר</b><br> אפילו בכ\"ט לאדר יכולין ב\"ד לומר שהחודש הבא יהיה אדר ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו אומרים עד הפורים</b><br> דאז יש ל' יום קודם פסח, והתחילו לדרוש כבר בהלכות פסח. וא\"כ כשיעברוהו יזלזלו בחמץ. אולם המעידים הנ\"ל ס\"ל שלא יזלזלו, שיאמרו שלא נודע לב\"ד חשבון הצדק עד השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא</b><br> דלא היה רשות לנשיא לדון ולנהוג נשיאותו רק ע\"י הרמנא של [השטאטט האלטער] של הרומיים שהיה מושבו [בזיריען] היא סוריא. והיה צריך ליטל ההרמנא מזמן לזמן. והלך ר\"ג לשם להרשאתו. וקמ\"ל דדוקא סוריא שהיא ררוקה, וליטל רשות מהגמון שהוא ענין שמעכבו מאד ואינו וודע מתי ישוב. אבל בשיבוא בין היום למחר ממתינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד מנחם בן סגנאי</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מוסף היורה של שולקי זיתים</b><br> כשאין היורה מחזיק הזיתים שרוצין לבשל, מוסיפין בשפת היורה שפה מטיט בגובה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> ר\"ל שמקבל טומאה מדמשתמש שם. ואע\"ג דלא עדיף שם מכלי אדמה שאמקט\"ו, י\"ל כיון דמחובר למתכות לא גרע מעץ המשמש מתכות שמקט\"ו [ככלים פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צבעים שהוא טהור</b><br> דאין ממלאין הצבע נגד השפה מטיט, שלא תתקלקל הצבע. רק עושה השפה שלא תעבור הרתיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו אומרים חלוף הדברים</b><br> שהיו סוברים דלשימוש הצבעים, השפה מטיט הוא נצרך יותר, דחס טפי על הצבע שלא תעבור ברתיחתה. אבל מנחם שהיה צובע היה בקי בענין, דאדרבה מי הצבע אי אפשר שיעבור רתיחת כל כך בנקלות כבשמן, ולהכי רק בשמן טמאו להשפה מדמשתמש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי נחוניא בן גודגדא</b><br> [יבמות פי\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החרשת שהשיאה אביה</b><br> כשהיא קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא יוצאה בגט</b><br> אף שקדושיה מדאורייתא, ואין בה דעת בגרושיה. עכ\"פ משום דאשה מתגרשת בעל כרחה, א\"נ דעתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה, דאז נשואיה רק מדרבנן מדהיא קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא אוכלת בתרומה</b><br> בתרומה דרבנן, ולא גזרינן אטו דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעלה יורשה</b><br> והא דלא אשמעינן נמי שמותר לטמא לה כשמתה. ה\"ט, משום דבירושה תליא וכיון דירשה בעלה לא יזדקקו לה בני משפחתה והו\"ל כמת מצוה [כיבמות דפ\"ט ב']. ואילה\"ק עכ\"פ היכא שירצו לטפל בקבורתה האיך שרינן שיטמא לה כשאר בעל לאשתו. ואת\"ל גם בעל ממש י\"א דמותר לטמא אף שלא לצורך, עכ\"פ הכא רק מטעם מת מצוה שרינן, ומדיש ישראל כאן אינו מת מצוה. ותו קשה וכי מה\"ט נמי נימא דכה\"ג ונזיר יהיו מותרים לטמא לקרוביהן מורישיהן מדמחשבו כמת מצוה. י\"ל דבאמת לאו מת מצוה ממש היא, אלא אעפ\"כ כל היכא דמסתבר יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה\"ת גם בקום ועשה, כמו שהאמינו לאשה שאמרה מת בעלי שתנשא משום דייקא. וכ\"כ סקלו לא' שרכב על כוס בשבת [כיבמות ד\"צ ב'] ועי' תוס' [יבמות דפ\"ט ד\"ה כיון, ותוס' נזיר דמ\"ג ב' ד\"ה והא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המריש</b><br> קורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגזול שבנאו בבירה</b><br> שבנאה הגזלן בארמון שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיתן את דמיו</b><br> שכשתצריכה לקעקע הבניין כדי להחזיר הקורה, חיישינן שימנע מלשוב עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החטאת הגזולה</b><br> שגזל בהמה והקריבה לחטחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נודעה לרבים</b><br> שלא נודע לג' בני אדם שגזלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מכפרת</b><br> וא\"צ להביא חטאת אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני תיקון המזבח</b><br> שימנעו הכהנים מלהקריב קרבן מבן אדם שלא יכירוהו, מחשש שיאכלו חולין בעזרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור</b><br> לגמרי, ודלא כב\"ה [ריש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטימא את כולו</b><br> דהכלי מצרף מה שבתוכו מדאורייתא. וי\"א דצירוף מדרבנן. אבל אי\"ל דאף כשאינן תוך כלי רק כשהאפר מונח צבור נטמא הכל, ומשום דאין מונין ראשון ושני בחטאת [פרה פ\"ב מ\"ו] הו\"ל כל גרגרי האפר כגוש אחד, ליתא, דהא דאין מונין בחטאת היינו בכולן בני קבלת טומאה, אבל אפר אמקט\"ו רק מצד מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגחלים</b><br> דוקא גחלים שמכנים כה\"ג ביו\"כ, שכל הגחלים שחתה אז במחתה מכניסן, אבל גחלים שחותין הכהנים בכל היום, אינן מצטרפין, מדמתפזרין כקב גחלים מהן [כיומא פ\"ד מ\"ד]. ונ\"ל דמיירי שנדחק טבו\"י ונכנס לעזרה אע\"ג שאינו רשאי לכנוס אפילו רק לעזרת נשים, ונגע בהגחלים דביד הכה\"ג להכניסן לק\"ק [ועי' כלים פ\"א מ\"ח]. מיהו הנך כולהו מדגדולה קדושתן שוויינהו כפרת חטאת שאין מונין בה ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפסל את כולם</b><br> והוספתו של ר\"ע היא, דאף שאין תוך לכלי מצטרף מה שעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה</b><br> דמפרקן דלעיל משמע דוקא כשנבעלה לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על תינוקת שהורהנה באשקלון</b><br> שנתמשכנה ביד עכו\"ם על חוב. [מיהו מלת משכן כולל נמי משכנו בעל כרחו שלא בשעת הלואה *). והרהן הוא כשנתן משכן בשעת הלואתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחקוה בני משפחתה</b><br> מלהנשא לכהן, אף דמדעת נתמשכנה, חיישינן שנאנסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועדיה</b><br> שהעידו שהורהנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה</b><br> רק שהיו פסולי עדות. ולהכי נקט עדיה, ר\"ל שהיו קרוביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה</b><br> ר\"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל ואינו ניכר, שהמשפחה היא כעיסה בלולה שלא ניכר בה הדברים שנתערבו בה, וא' מהמשפחה נשא אשה ומת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כשרה לכהונה</b><br> דהו\"ל ספק ספיקא, ספק שמא בעלה לא היה הספק שנתערב, או ספק שאינו חלל. מיהו בת מהמשפחה, אף דאיכא בה נמי ספק ספיקא, פסולה מדלית לה חזקת כשרות, וביוחסין החמירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה לטמא ולטהר</b><br> נ\"ל שזו עדות אחרת היא [כמו שאפר כרה וכו' ריש ביצה]. ור\"ל כשרים ג\"כ להעיד על עצמן שזה טמא ושזה טהור, לעניין ממזר ונתין שפסולים לבוא בקהל, שנתערבו במשפחתן אף ע\"ג שהן קרובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחק ולקרב</b><br> לעניין פסול כהונה. ולא אמרינן מדחשודין להניח להנשא פסולין במשפחתן, החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה [כי\"ד קי\"ט] דעכ\"פ הבלי נושאין לא נחשדו. ואפשר עוד דמשנתינו לאו לעניין נאמנות קרובים מיירי רק ר\"ל שכל אלמנת עיסה כשירה בין שנתערב בה אלמנת ספק פסול לישראל*) כנתין וממזר, או שנתערב בו ספק פסול לכהונה כחלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל</b><br> אמר רבן גמליאל, גרסינן, דמסכת עדיות נשנת ביום שהושיבו ראב\"ע בנשיאות [כברכות כ\"ז א'], ושם היה ר\"ג, שהוא נתמנה לנשיא אחר ריב\"ז [ועי' במ\"ש בשלשולי הנשיאים באבות פ\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבלנו עדותכם</b><br> ר\"ל אנו מאמינים עדותכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך</b><br> להכשיר אלמנת עיסה לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב</b><br> וקיי\"ל דמשנשאת לא תצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על איל קמצא</b><br> מין חגב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דכן</b><br> ר\"ל שמותר באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל משקה בית מטבחייא</b><br> דם ומים שבבית מטבחייא שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דאינון דכיין</b><br> י\"א דר\"ל דאינן מקבלין טומאה, מדטומאתן רק מדרבנן, במקדש לא גזרו. וי\"א דר\"ל שאינן מכשירין דבר אחר לקבל טומאה, אבל הן עצמן מקבלין טומאה מדאורייתא. מיהו י\"א דגם שיטמאו לאוכלין אחרים נמי דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודיקרב במיתא מסתאב</b><br> ר\"ל דוקא בוודאי נגע במת. אבל ספק אם נגע בטומאה, אפילו בטומאת מת, אם בר\"ה יעמידנו על חזקתו וטהור וקודם עדותו אמרו, הלכה ואין מורין כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרו ליה יוסי שריא</b><br> מדהתיר ג' דברים שנהגו בהן איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמשיאים האשה על פי עד אחד</b><br> [שלהי יבמות] בהעיד לה ע\"א שמת בעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים</b><br> שהם טמאים ה\"ג בגמ'. ונ\"ל שאין זה הדין שהעיד עליו אלא ה\"ק שפעם א' מצאו עצמות שהן טמאים. דהיינו שניכר שהן עצמות מת, בדיר העצים, והעיד הוא שאמרו חכמים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור</b><br> אעפ\"י שמצאום טמונים שם בכמה מקומות, אפ\"ה א\"צ לחפש אחר קברים אחרים, רק ילקטו הנמצאים, והמקום ישאר בטהרה. וזה משום כבוד עיר הקודש שלא יחזיקוה בטומאה. גם טהרו האדם והכלים שם, אף שאפשר שנגעו בטומאה, עזרה ר\"ה היא, וכל ספק טומאה בר\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל</b><br> כשעלו מבבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושים קלעים</b><br> [אומהענגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיכל</b><br> במקום כותלים. אף שאין דינן כמחיצה, מדהו\"ל מחיצה תלויה [כעירובין דט\"ז ב']. [ואת\"ל היה להם לעשות הקלעים מגיעות לארץ דשפיר נקראות מחיצה. ואי\"ל עכ\"פ מתנדנדות ברוח, יכל כה\"ג אינה מחיצה [כסוכה דכ\"ד ב']. עכ\"פ היה להם לתקען בארץ ביתידות, כמו שהיה באהל מועד [כרש\"י תרומה כ\"ז פי\"ט]. י\"ל דעכ\"פ לא גרע מסוכה בכה\"ג דאין עושין מחיצות מיריעות פשתן אף שקשרן היטב שמא יתנתקו [כא\"ח תר\"ל ס\"י], מכ\"ש הכא דיש לן למיחש, דבכה\"ג יפסלו כל הקרבנות שהקריבו, ובמדבר שאני דע\"פ הדיבור היה שאמר הקב\"ה ועשו לי מקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקלעים לעזרות</b><br> כדמסיק אליבא דר' יהושע, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא. ואפ\"ה ס\"ל דעשו קלעים לצניעותא בעלמא [כמגילה ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שבהיכל בונים מבחוץ</b><br> מחוץ לקלעים, שלא יזונו עיניהם מהקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים</b><br> ר\"ל חומת העזרה [ונקט לישנא דקרא סוף תרומה קלעי החצר סביב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה</b><br> חומת ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושה ראשונה</b><br> שקידשה שלמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא</b><br> וקיי\"ל דקדושת א\"י לענין מעשר ושביעית דוקא אותה הארץ שנתן להם כורש, והחזיקו בה עולי גולה, חייבת גם השתא במעשר מדאורייתא, דמדלא התנבא נביא בפירוש שיחזרו עכו\"ם ויטלוה מהן, לא אתא כיבוש עכו\"ם ומבטל חזקה דידן. אבל מה שכבשו עולי גולה אח\"כ, פטור מדאורייתא ממעשרות, דאתא כיבוש עכו\"ם ומבטל כיבוש ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אליהו בא לטמא ולטהר</b><br> להממזרים ונתינים שנתערבו בהמשפחות ולטהר עי\"ז המשפחה שנתערבה בהן שהחזיקוה בספק פסול. וכן צריך לפרש לרחק ולקרב דה\"ק משפחה שנתערב בה פסול חששו לפסול כל המשפחה, אין אליהו בא לפרוט את הפסול כדי לקרב ולטהר עי\"ז הספקיים. [כך נ\"ל דאל\"כ למה לא יקרב אותן שחשבו שהן פסולין בטעות אף שלא נפסלו ביד חזקה רק בטעות, ואפשר י\"ל דדוקא במרוחקין בזרוע, שהן עצמן ידעו כשרותן יהיו נזהרין מלהנשא לפסולין, לאפוקי במרוחקין בטעות, ודאי לא נזהרו מלהתערב בפסולין ודאין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחק ולקרב</b><br> להחללים שנתערבו בהכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לרחק המקורבין בזרוע</b><br> אותן שמפורסם כסולן, והתערבו ביד חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע</b><br> גבר אלם היה, ובכח המלך פסלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אחרת היתה שם</b><br> שהיתה פסולה, והעלים תנא שמה, מדחס על כבוד הבריות. אבל לא חשש, שיכשלו בה המשפחות, מדהיתה מפורסמת [ומלבד זה אין כאן המקום להודיע פסלותן, רק לדוגמא נקטן, וכדקאמר, כגון אלו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו</b><br> שפסלותן וכשרותן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לרחק</b><br> אפילו הידועים בפסול כשנתערבו ישתוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת</b><br> שבין החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לעשות שלום בעולם</b><br> בין איש לחביר ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנני שולח לכם את אליהו הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם</b><br> דלת\"ק, אבות ובנים לעניין יוחסין קאמר, שישגיחו האבות על הבנים שלא יתערבו בפסולין בשוגג, והבנים ישגיחו על כבוד אבותיהן, ולא יתערבו בפסולין במזיד. ולר\"ש, אבות היינו חכמים, ובנים הם התלמידים, שלא יהיה ביניהן מחלוקת. ולחכמים, אבות היינו המושלים ורודים על חבריהם, ובנים היינו הנכבשים והנעלבים, דלפעמים זה גרם ולפעמים האחר גרם המחלוקת שביניהן. ולעתיד ישיב הקב\"ה לב האבות הנ\"ל, דהיינו המנהיגים הרודים בעם, על הבנים לנהלן ברחמים, ולב בנים הנ\"ל, דהיינו העם הנכבשים, על אבותם לכבד למנהיגיהם, ויתיחדו רבבות לבבות, בלהבות הבהבות, ובאהבות נשגבות, נפש הבנים והאבות, לאחדותו ית' נצבות נקרבות, כי מאור אחד משולבות מחוצבות, אמן."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4a7c757c7795bffcff1b4f1edf24928689f0373b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1669 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Eduyot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Eduyot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[ שם קריאת מסכת זו כתב אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל שהוא עדיות בחירק תדע ממה שכתב כמה פעמים הלכה כפלוני, מדתנן בבחירתא כוותיה. ומ\"ש בעירובין [דס\"ד] האומר שמועה זו נאה וזו אינו נאה, אסור. אינו רק כשמסיים אינו נאה. ורישא לרבותא אף באמר עמו זו נאה ׳ דמשמע דרק שאינה נאה כזו, אפ׳׳ה אסור, עכ\"ל ע\"ר זצוק\"ל. אבו\"ת זה אמת ברור, דהרי אשכחנא לרבותינו חז\"ל [שבועות מ\"ה ב'] דקאמרו, כמה מעליא הא שמעתתא. אולם בקריאת שם המסכת, לא משמע כן מרש\"י [קידושין נ\"ד ב'] שפיר דתנן בבחירתא כוותיה, וז\"ל מסכת עדיות קרי ליה בחירתא, שכל דבריהם העידו מפי גדולים, עכ\"ל. ומדל\"ק בחירתא היינו עדיות, וגם מדקאמר מלת העידו, ולא קאמר אמרו, משמע טפי דלרש\"י נקודתו בצירי, וי\"ל: ]",
+                "<b>שמאי אומר כל הנשים</b><br>שראו דם [עי' נדה פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיין שעתן</b><br> לטמא טהרות שיגעו אח\"כ, אבל לא איתן שנגעו למפרע. ולא חיישינן שמא אז כבר היה הדם בבית החיצון, ונמצא שהיתה אז כבר טמאה אף שלא יצא הדם מגופה. דאי ניחוש כה\"ג, גם הבעל יחוש לזה לפרוש מאשתו, שמא תראה אח\"כ ויתבטל מפרייה ורבייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אומר מפקידה לפקידה</b><br> דס\"ל דכל טהרות שנגעה משעת הבדיקה האחרונה שמצאה א\"ע טהורה, עד שעת ראיית הדם, כולן טמאין. אבל לבעלה אינה מטמאה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לימים הרבה</b><br> ר\"ל אפילו שהתה ימים הרבה בין בדיקה לראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מעת לעת ממעטת על יד</b><br> ר\"ל אחר. כמו ועל ידו החזיק [נחמיה ג'] דר\"ל אח\"כ. ולרש\"י [רפ\"א דנדה] פירוש, דר\"ל ע\"י כח. [וק\"ק דלפ\"ז היה צ\"ל מתמעטת]. ול\"מ היה נ\"ל שהוא כמו על יד הירדן דהיינו כמו מלת אצל, ור\"ל דאם המעל\"ע פחותה מפקידה שאצלה ממעטת חומר המעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפקידה לפקידה</b><br> דאם יש בין בדיקה לראייה טפי ממעת לעת, טמאה רק מעל\"ע למפרע, דהא שתטמא למפרע רק קנסא הוא, על שלא בדקה בבוקר ובערב כתקנת חכמים, ודי בקנס קל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת</b><br> דבבדקה תוך מעל\"ע טמאה רק עד הבדיקה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> ר\"ל שיש לה הרגל בזמן קבוע ג\"פ, לראות בו דם, וראתה השתא בווסתה, [ומלת ווסת הוא בלשון חכמים הרגל. כמו, כך הוא וסתו של פלוני [נדרים דס\"ו]. וכ\"כ שנוי וסת תחלת חולי מעים [סנהדרין ק\"א א'] (אב\"י נ\"ל דמקורו בלשון רומי שנקרא אוזום, שר\"ל הרגל. והתימה על מוסף הערוך שלא הביא מקור למלה זו):"
+            ],
+            [
+                "<b>דיה שעתה</b><br> דחזקה לאורח שבזמנו בא, ואמ\"ט כלל למפרע, ולא חיישינן שבכל פעמים הראשונים השתהה הדם ג\"כ בבית החיצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת</b><br> ה\"ק ומשמשת בעדים. ור\"ל אף דביש לה וסת דיה שעתה. אפ\"ה מצוה לה לבדוק במטלית קודם ואחר תשמיש, כשעסוקה בטהרות. אבל בזה\"ז שאין לנו תרומה וטהרות אפילו אין לה וסת, א\"צ בדיקה כלל לתשמיש [ש\"ך י\"ד קפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעדים הרי זו כפקידה</b><br> ר\"ל א' מהבדיקות הב' הללו, הרי זו כפקידה, שלא תחוש ממנו ולמפרע. דדוקא בבדקה אחר תשמיש מהני, ולא חיישינן שנתכסה הדם בשכבת זרע. אבל בדיקה שקודם תשמיש לחוד לא מהני, משום שאז אינה בודקת יפה, מדממהרת לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר מקב לחלה</b><br> ר\"ל עיסה שנעשת מקב קמח, חייבת בחלה. וטעמיה, דס\"ל הא דכתיב ראשית עריסותיכם, היינו כדי עיסה של המדבר, שהיה כמאכל המן לכל א' מישראל עומר ליום, והוא עשירית האיפה. ומדאיפה ג' סאין שהן יחד י\"ח קבין, א\"כ העומר הוא 1/10 של י\"ח קבין: וס\"ל לב\"ש שהוא 1/10 מלבר, שהוא 1/9 מלגו, דהו\"ל ב' קבין. ואמרה תורה עריסותיכם לשון רבים, היינו שכל ב' קבין יחשבו ב' עריסות, א' לסעודת בוקר וא' לסעודת ערב, שיפרישו מהן כשהן דגן ב' חלות, ואשתכח שמכל קב יפרישו חלה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והלל אומר מקביים</b><br> דס\"ל עריסותיכם דכתב בלשון רבים, עריסות דכל ישראל משמע, א\"כ הרי שיעור עיסה של המדבר ב' קבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא קב ומחצה חייבים בחלה</b><br> ר\"ל קב ומחצה ירושלמיות, ששם הוסיפו כבר על המדה, ועשו מו' ה', נמצא שי\"ח קבין מדבריות שהן איפה. הן ט\"ו קבין ירושלמיות. וס\"ל נמי כב\"ה דעריסותיכם דכל ישראל משמע, רק ס\"ל דעומר שהוא עשירית האיפה הוא 1/10 מלגו, נמצא שחלק עשירית מט\"ו קבין, ירושלמיות, הוא 1/2 ירושלמיות, והן 4/5 1 קבין מדבריות. והכי קיי\"ל. ומפני שכל קב מדברית היא כ\"ד ביצים, נמצא 4/5 1 קב הן מ\"ג ביצים וחומש ביצה [וסימנך החלה כמניינו]. וזהו שיעור סעודת מן שאכל כל א' מישראל ליום. וכל מדה מרובעת שהיא י' אגודלים על י' אגודלים בגובה ג' אגודלים [ועוד 1/100 מרוחב גודל בגובה, בקירוב], מחזיק כשיעור זה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ד]. ושיעור רוחב אגודל הוא רוחב ז' שעורות בינונית זו בצד זו בדוחק, והן אורך ב' שעורות בריווח [רמב\"ם פ\"ט מס\"ת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשהגדילו המדות</b><br> שאח\"כ חזרו והוסיפו בצפורי על המדות, ועשו מן ו' ירושלמיות ה' צפוריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חמשת רבעים חייבין</b><br> דמדהוסיפו כך, נמצא 1/2 1 קבין ירושלמיות שהן 4/6 קב, נתהוו בצפורי 4/5 קב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ועוד חייבין</b><br> דס\"ל שכשהוסיפו בציפורי, עשו מז' ו', נמצא 1/2 1 קב ירושלמיות שהן ל\"ו ביצים ירושלמיות, עשו מל\"ה ביצים ירושלמיות, ל' ביצים צפוריות, שהן ה' רביעיות קב צפוריות [דכל רביעית הוא ו' ביצים]. ונשאר עוד ביצה א' ירושלמית, והיינו הועוד דקאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר מלא הין</b><br> הוא י\"ב לוגין, וכל לוג מחזוק ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלין המקוה</b><br> ר' ל כל מקוה שאין בה מ' סאה שיעור מקוה, אם נפל לתוכה הין שאובין נפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו</b><br> ר\"ל אף דהין הוא ג' קבין, וטפי הול\"ל ג' קבין, מדהוא לשון המורגל יותר במשנה. ואפ\"ה קאמר הין, מדשמע כך ובלשון זה מרבו. [אמנם להכי אמר רבו בלשון זה, כדי לגלות טעם הדבר, שהמקוה נפסלה רק מדרבנן, ולהכי הקילו גבה שלא תפסל רק בהין שהיא מדה היותר גדולה שמצינו בתורה בלח של הנסכים. והגאון רבינו אליהו ווילנא זצוק\"ל פי' דה\"ק, שחייב אדם לומר בלשון רבו קאי אמלת מלא, דמיותר לגמרי במשנה, דהוה סגי לומר הין שאובין פוסלין המקוה להכי קאמר אלא שחייב וכו'. ור\"ל משום שרבו של הלל היה אבטליון שהיה גר, לא היה יכול לבטא יפה הה של מלת הין והיה משתמע כאילו אומר אין מים שאובים וכו', ושלא יטעו תלמידיו שכוונתו אין מים שאובין פוסלין, להכי הוסיף מלת מלא ולהכי מדחייב לומר בלשון רבו, אמר הלל ג\"כ מלת מלא, אף שהוא היה יכול לבטא יפה מלת הין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמאי אומר תשעה קבין</b><br> מדחשיבי להשתטף בהן כל גופו לטבילת בעל קרי, להכי שיעור טבילה פוסל טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים</b><br> [ליינוועבער]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משער האשפות שבירושלים</b><br> קמ\"ל דאף באומנתם היתה בזוייה [כקידושין דפ\"ב], וגם מקום מדורן היה היותר מבוזה בירושלים, אפ\"ה הכריעו כל חכמי ישראל בדבריהן. ללמדך שאין מסתכלין בקנקן אלא במה שיש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה</b><br> דעשו חכמים חיזוק לדבריהם לפסול בשיעור היותר קטן שמצינו בנסכי יין במזבח [ואף דמצינו לוג א' שמן במנחת יחיד. נ\"ל מדנילוש במנחה אינו דומה למים שהן בעין. גם אין להקשות לר' יודא דס\"ל דנסכי מים בחג לוג היה [כסוכה מ\"ח ב']. והרי לתוס' [זבחים דק\"י] נסוך מים דאורייתא הוא, א\"כ למה לא נילף מהתס דהרי דמי מים למים. נ\"ל מדאינו מפורש שיעורו בקרא, לא ילפינן מנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקיימו חכמים</b><br> ר\"ל שמאי והלל מודו להן. ולהכי רק הכא נקט תנא הכי ולא לעיל בהנך דלא הודו להאומרים איפכא ועלה קאי לפ\"ז שפיר משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו</b><br> להיות [רעכטהאבריש], שהוא חסרון גדול בנפש האדם ומניעה גדולה מלבוא אל האמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עמדו על דבריהם</b><br> דהרי הודו בית שמאי וב\"ה להגרדיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו</b><br> כדאשכחן שנראה לפעמים להאמוראם דברי היחיד שבמשנה, ופסקו כוותיה. או נ\"ל דר\"ל לסמוך על היחיד לפעמים בשעת הדחק, כדאמרינן כדאי הוא ר\"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [גיטין די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו ואין ב\"ד וכו'. כמו שאפר כירה מוכן, דר\"ל ואין וכו' [ביצה פ\"א מ\"א]. [אב\"י לפירש ע\"ר נ\"י לקמן סי' ל\"ב, דמניין היינו מניין התלמידים, נוכל לומר דמלת שאין הוא נ\"ט למ\"ש תחלה שאם יראה ב\"ד דברי היחיד, דקשה דאם כל כך יחכמו הדור האחרון יותר על הראשונים שימצאו סברא לנטות אחר הדעת שדחוה הראשונים א\"כ למה לנו להזכיר דברי היחיד. גם בל\"ז יוציאוה בחכמתם. ע\"ז קאמר שאין וכו' עד שגדול גם במניין מספר התלמידים, ויוכלו לצרף גם דברי היחיד הזה למניינם. עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. ואפשר שזהו דעת הראב\"ד שהביא רתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו</b><br> שגזרו בדור הקדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה</b><br> שיהיה ראש ב\"ד האחרון מופלג בחכמה יותר מהקדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמנין</b><br> שיהיה מניין התלמידים של ב\"ד האחרון והם חכמי הדור, מרובים משל ב\"ד הקדום. וי\"א דר\"ל במניין השנים, ר\"ל שיהיה ראש ב\"ד האחרון זקן מהראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לבטל דבריו</b><br> כפל תנא דבריו, דלא תימא או או קתני בחכמה או במניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין</b><br> חזר תנא ושילש, למימרא שיהא מפורסם מאד גדלו של אחרון משל ראשון. ואפשר דלעיל שהזכיר הב\"ד הראשון, קאי מלת ממנו אב\"ד קמא, אבל בבא זו שלא נזכר בה מלת ב\"ד חבירו קאי מלת ממנו על עצמו, כמו ממנו פנה ממנו יתד, ור\"ל לא לבד שנגד הב\"ד הראשון יהיה גדול שאפשר שמעצמו היה קטן בערך, ויהיה זה הב\"ד האחרון כננס הגדול מננס חבירו. אבל צריך שיהיה הב\"ד האחרון ניכר גדלו ותפארתו מתוך עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה</b><br> ר\"ל א\"כ, למה הזכירו דברי היחיד היכא דהוי לבטלה לגמרי, דהיינו בדבר שפשט איסורו כבר על כל ישראל, שאז אפילו יהיה הדור האחרון גדול בחכמה ובמניין, אין הב\"ד אחרון מבטל דברי הקודמין [ראב\"ד. ולרמב\"ם דוקא כשהוא ג\"כ סיג וגדר]. אלא ה\"ט שמזכירין דברי היחיד, שאם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים</b><br> ר\"ל רובע קב עצמות מת שמטמאין באוהל, [דבפחות מכן אמ\"ט רק במגע ומשא] אותו רובע קב סגי אם הוא מב' עצמות. וא\"צ רוב מניין דהיינו קכ\"ה עצמות ממת, או רוב בניין, דהיינו ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א'], דבחדא סגי, או רובע קב או רוב מניין או רוב בניין [ועי' מ\"ש אהלות פ\"ב סי' י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין משנים בין משלשה</b><br> ר\"ל אפילו אין הרובע קב רק ממתים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה</b><br> ר\"ל ממת א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או מרוב המנין</b><br> ר\"ל דכמו כן רוב בניין או מניין שג\"כ מטמא באוהל, נמי צריך שיהיה מן גויה אחת [ועי' לקמן פ\"ו סי' ל'] ולרש\"י ותוס' [נזיר נ\"ב ב'] ה\"ק מב' או ג' עצמות. ור\"ל אם ב' או ג' עצמות נשבר מכל א' קצת, ויהיה השברים ההם מן הקטנים או מהגדולים, אם כל חתיכת העצמות ההם מחזיקים רובע מטמאים באהל ולב\"ה צריך שיהיו רוב מניין אי רוב בניין ומכל א' נשבר קצת, אם הרוב בניין או רוב מניין שנשבר מכל עצם קצת מחזיק רובע מטמא באהל. וי\"א דה\"ק ב\"ה דתרתי בעי רובע הקב, מרוב בניין או רוב מניין ור\"ל דלב\"ש סגי הרובע מעצמות מעורבים גדולים וקטנים ולב\"ה צריך שיהיה הרובע או מהגדולים אפילו הם מעטים, או מהקטנים שרבים מהן מחזיקים רובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אפילו מעצם אחד</b><br> כשממלא עצם א' רובע הקב, מטמא באוהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרשיני תרומה</b><br> משנה היא במסכת מעשר שני, [פ\"ג מ\"ד]. ור\"ל מין צמח מאכל בהמה, ומדחזי ע\"י הדחק גם לאדם לפיכך חייבת בתרומה. מיהו מדעיקרו לבהמה להכי מותר לטמאותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה</b><br> דדרך לשרותן כדי להאכילן לבהמה או לשפשפן על בשרו להתנקות, ואמר ב\"ש דקודם שיגע בהן לשרותן, יטול ידיו תחלה, כבכל תרומה, שלא יטמאן בסתם ידים מדחזי עדיין לאדם, וכ\"כ במשפשף יטול ידיו גזירה שמא יאכלן בלי נט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכילין בטומאה</b><br> לבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים שורין בטהרה</b><br> מדהוכשר במים, הרי יטמאן בידים שהן שניות לטומאה ודלמא ממלך עלה לאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריד</b><br> ביובש לבהמה, שלא ישרה אותן, כדי שלא יוכשרו להטמאות מיד ומחמיר טפי דאפילו בנט\"י לא ישרה אותן אפילו בשירצה להאכילן לבהמה, אף דבשאר תרומה שרי בכה\"ג בכרשינים גזר שיקילו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה</b><br> אפילו השרייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורט סלע ממעות מעשר שני</b><br> גם זאת משנה היא שם [מ\"ח]. ור\"ל מי שרוצה להחליף מעות נחושת של מעשר שני על מעות כסף מפני משא הדרך. דחוץ לירושלים מחליפין רק פירות על מעות. וא\"כ ה\"ה נחושת על כסף ולא איפכא, משום דנחושת מחשב פירא וכספא מחשב מטבע. אבל בירושלים הדין בהיפך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור להחליף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל דמותר לו להחליף אפילו כל הפרוטות של מעשר שני שהן בשוויי סלע. בעד מעות כסף, כדי שלא יתעפשו לו הפרוטות בדרך ויפסיד המעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים בשקל</b><br> הוא חצי סלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקל מעות</b><br> שכשיבואו הכל עם סלעים לירושלים, וירצו להחליפם על פרוטות כדי לקנות על יד על יד מאכלים, יתיקרו הפרוטות ויפסיד המעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכסף</b><br> ר\"ל ביש לו בחצי דינר פירות ובחצי דינר מעות כסף, לא יחללם בביתו על דינר שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מתירין</b><br> דמשום דהפירות מועטים, אינן כדי פדיון לבדן. אבל ביש לו בדינר פירות, שיש בהן כדי פדיון, לכ\"ע אין מצטרפין עם מעות לחללן על כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורט סלע של מעשר שני בירושלם</b><br> גם זה משנה [שם]. ור\"ל שמחליף סלע כסף על פרועות נחושת, כדי לקנות בעדן שם מאכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל שיחליף דוקא הכל בפעם א', דאל\"כ כל פעם שיחליף יצטרך ליתן קולבן לשולחנין [אזשיא], א) ויפסיד המעשר [תוס' ב\"מ דמ\"ה א', ד\"ה בכל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשקל מעות</b><br> דשמא לא ישהה כל כך בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות ויתעפשו עד רגל הבא. ואת\"ל כשיצא מהעיר יחליפם במטבע כסף. אי אפשר שעי\"ז שוב יפסיד קולבן שיתן לשולחני בעבור זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדנים לפני חכמים</b><br> הן שמעון בן עזאי, ובן זומא, ובן ננס, וחנן המצרי וחנניא בן חכנאי [כסנהדרין י\"ז ב']. [ולא ידענא למה השמיט הר\"ב מלמנות כולם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות</b><br> ר\"ל חלק הד' ממעות כסף שיש לו יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף וברביעית כסף ברביעית מעות</b><br> ר\"ל רביעית מדינר כסף. דהיינו חלק ט\"ז מסלע יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף</b><br> הדינר הוא ה' אספרים. ור\"ל חלק הכ' מסלע יחליף בפרוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה</b><br> ולא יחליף כלל, שמא ישכח ויוציאן לחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה</b><br> משנה היא [כלים פכ\"ב מ\"ד]. וכך הוא תמונת כל כסא, ד' מסגרות כמרובע קבועין על ד' רגלי הכסא. והמרובע הזה נקרא מלבן. ועל המרובע הזה מחובר דף לישיבה. והדף הזה נקרא חפוי האמצעי. אמנם לכלה בימי חופתה עושין כעין ג' דפנות על הדף הנ\"ל סביב, כדי שתשב דרך כבוד שתסמוך זרועותיה וגבה עליהן, ואלו הדפנות נקראו סתם חפויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו חפויו</b><br> ר\"ל שניטלו ג' הדפנות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> דמדחזי עדיין לישיבה מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דמדלא חזי לפי מה שהוא מיוחד לכבוד הכלה, הוה כנשבר אף דחזו עדיין צריך ליחדם מחדש לישיבת כל אדם ויעשה בה מעשה, כחכמים [כלים פ\"כ מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף מלבן של כסא</b><br> ר\"ל אפילו לא נשתייר מהכסא רק הרגלים עם ד' מסגרות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אפילו ניטל גם דף המושב, מדחזי לישב עליו גם בלא אותו דף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בעריבה</b><br> דעריבה אינה נעשה מדרס הזב, מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ללוש, דאינו מיוחד לישיבה. אבל זה קבע בתוכה כסא ממקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> ר\"ל כשישב עליו הזב, נטמא במדרס, דלא בטל כסא לגבי עריבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דאינו נטמא במדרס, משום דבעריבה אמרינן עמוד ונעשה מלאכתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף העשוי בה</b><br> אף שייחד גוף העריבה למושב ועשה בה תקון מה לשם כך, מתטמא במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> קמ\"ל שלא יתבייש אדם מלהודות האמת אף שכח בידו להעמיד דבריו. דהרי ב\"ה רבו מב\"ש, ואפ\"ה הודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שבאה ממדינת הים</b><br> משנה היא [ביבמות פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת בעלי תתיבם</b><br> אף שאין לה עדים, והרי הוחזקה בא\"א, ואין דבר שבערוה פחות משנים [כיבמות דפ\"ח א'], אפ\"ה נאמנת, דמשום עגונה הקילו גבה ואמרינן דדייקא ומנסבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד</b><br> שיהיה דוגמת מעשה שהיה, שבאה מהקציר ואמרה מת בעלי, ושלחו ומצאו כדבריה והתירוה [וביבמות גרס במתניתין, ובאותה מדינה, ור\"ל לאפוקי בבאה ממדה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא דברו בקציר אלא בהווה</b><br> מדהיה כך, ורגיל להתחלש ולמות מהחום או מנשיכת נחשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה</b><br> משנה היא [שם מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה</b><br> דלממונא לא מהימנא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי שחציו עבד וחציו בן חורין</b><br> [גיטין פ\"ד מ\"ה], דהיינו עבד של כמה שותפין ושחררו א' מהן. וחציו דנקט לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לישא שפחה אינו יכול</b><br> מצד חירות שבו, שאסור בשפחה"
+            ],
+            [
+                "<b>בת חורין אינו יכול</b><br> מצד עבדות שבו שאסור בבת חורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס מציל על הכל</b><br> ר\"ל כלי חרס. שצמיד פתיל עליו, ועומד באוהל המת ומציל על כל מה שבתוכו בין אוכלין או משקין או כלים, דכל שבתוכו תחת הכסוי הממורח סביב להכלי, טהור. א\"נ הכי פירושא, המת בבית וטהרות בעלייה וארובה פתוחה מהבית להעלייה, ותחב כלי חרס בנקב הארובה ונסתם עי\"ז הארובה, אז הב\"ח שאינו מטמא מגבו חוצץ בפני הטומאה, ומציל על כל הטהרות שבעלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כלי חרס</b><br> ולא על שאר כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ</b><br> דכל מה שביד ע\"ה טמא הוא, נמצא שהכלי חרס שיחצוץ בפני הטומאה, טמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעצמו טהרנו</b><br> דהרי האוכלין שלו לא יאכל החבר, מדהן טמאין, וגם בכלי חרס שלו לא ישתמש החבר, דאין טבילה לכלי חרס הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו</b><br> שישאילן החבר ממנו, ויטבילן מחשש טומאת ע\"ה, וישתמש בהן, והרי מדלא חצץ הכלי חרס עליו, טמא טומאת מת וצריך הזאה ג' וז'. אמנם כדי שישמע לנו הע\"ה, משו\"ה אמרנו שגם כלי חרס של חבר אינו מציל על שאר כלים באהל המת. וי\"א דרק בבלי חרס של ע\"ה גזרו, ומסתבר כפירש קמא מדנקט סתמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> כשהודיעו ב\"ש טעמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מימיהם של כהנים</b><br> [פסחים פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה</b><br> ר\"ל אף שלא נטמא רק בשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דבשר שנטמא בשני נעשה שלישי, וכשנוגע עכשו בשעת שריפה בהבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני. דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, עכ\"פ מטמא מדרבנן [כמ\"ש ביבקש דעת סוף סי' נ\"ב]. ואפ\"ה שרי, משום דבל\"ז שניהן לשריפה עומדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו מלהדליק את השמן</b><br> של תרומה, דשל קודש אסור בהנאה, ונשרף בבית הדשן בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסל בטבול יום</b><br> ר\"ל באדם או בכלי שנטמאו טומאה דאורייתא, וטבלו ולא העריב שמשן עדיין, דאז דינן כשני לטומאה, והשמן הנוגע בהן נעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנר</b><br> [לאמפע] שאינה של חרם, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע\"י מת נעשה כמותו, חוץ מכלי חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב. והנר שנגע בהנטמא הוא אב כמותו, והשמן שהיה תחלה שלישי כשישמוהו בהנר שהוא אב, יעשה השמן ראשון [ועי' מ\"ש פסחים פ\"א סי' ל\"ב]. והוסיף טפי מר' חנינא, דשלישי מותר לעשותו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור</b><br> של קדשים [זבחים פי\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא לבית השרפה</b><br> אף שנטרף הקרבן אחר הפשט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה</b><br> לא נודע טריפות הבהמה עד אחר שהופשטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיאותו הכהנים בעורו</b><br> קמ\"ל אפילו בכור בעל מום שנשחט בחוץ כדינו, אף שאין דמו נזרק במקדש, אפ\"ה בלא נודע טריפתו עד אחר שהופשט העור מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותב בכתב ידו</b><br> השט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחרים חותמים</b><br> להיות עדים על השט\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא מעשה לפני חכמים והתירו</b><br> התירו לעשות כן, דאעפ\"כ יהיה השטר כשר אף שהמלוה כתבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה</b><br> קמ\"ל דאף באיסור אשת איש מהני."
+            ],
+            [
+                "<b>והאיש כותב את שוברו</b><br> שקבלה כתובתה. [ונ\"ל דקמ\"ל שובר. דלא תימא דוקא בשט\"ח שלא נתחייב מלוה בכתב אחר בהפוך מהשט\"ח, להכי אשמעינן אפילו שובר שכבר נתחייב הבעל בכתובה בהפוך מהשובר. אפ\"ה כותבו הבעל. והא דנקט בעל ולא לוה שכותב שוברו. נ\"ל דקמ\"ל דלא תימא דוקא בשעת הדחק שאין הנותן הכתב יודע לכתוב, מותר המקבלו לכתבו. להכי נקט גט ושובר, ששניהן נכתבים בעת א', ושניהן יודעין לכתוב, ואפ\"ה מותרים לכתוב להיפך, האשה גטה והאיש שוברו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין קיום הגט</b><br> ר\"ל קיום השובר, דכל כתב התחייבות קרוי גט [כתוס' גיטין ד\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בחותמיו</b><br> ר\"ל כל חוזק השטר נעשה רק ע\"י עדים החתומים בו. אמנם בגט אשה, רק עדי מסירה כרתי [כאה\"ע סי' ק\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מחט</b><br> שנטמא במת והכירה השתא. אבל ליכא למימר מדגזרו טומאה על כלי מתכות הנמצאים, דהרי בכה\"ג #א) לא גזרו על שבות במקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת בבשר</b><br> של קדשים, ויש ספק אם נגעה המחט בהאדם ובסכין שבידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והידים טהורות</b><br> דעזרה ר\"ה היא, וספק טומאה בר\"ה טהור [ועו' יבקש דעת סי' ס\"ה]. דאילו ברה\"י אף דסכין וה\"ה המחט, הוא דבר שאין בו דעת לשאול, וכה\"ג ספיקו טהור אפילו ברשות היחיד, עכ\"פ מדנתטלטל הסכין ע\"י האדם, הו\"ל כיש בו דעת לשאול [כפסחים י\"ט ב'] והרי בכל יש בו דעת לשאל אזלינן בתר נוגע ולא בתר מגיע [כסוטה דכ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבשר טמא</b><br> מדוודאי נגע בהמחט, וכבר הוכשר הבשר לקבל טומאה ע\"י חיבת הקודש דמכשיר מדאו' [כחולין ל\"ו ב' ומנחות ק\"ב ב'] וכשנגע בו טומאה נפסל. אבל שיחזיר הקודש הנפסל ויעשה ראשון ושני, זהו מדרבנן. ובש\"ס מסתפק דאפשר שגם זה מדאורייתא והניח בתיקו [כתוס' חולין ל\"ז א' ד\"ה כי]. ואין להקשות עכ\"פ נטמאו הידים מדרבנן כשנגעו בהבשר. י\"ל לא גזר. חכמים על טומאת ידים במקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> משום דמשקה סרוח אינו מק\"ט, ולא נגעה בבשר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה</b><br> התורה נמשלת ליין, שנאמר ושתו ביין מסכתי. והתלמידי חכמים המשפיעים חכמת התורה המשמחת לב כיין. נמשלים לגפנים, [והיחידים שבהן נמשלו לאשכולות כסוטה פ\"ט מ\"ט]. אולם בית מדרשם ששם הוא מקום גדולם ונטיעתם, ונקרא מה\"ט כרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ביצה טרופה</b><br> שטרפו בכף החלבון והחלמון יחד. ואל\"כ אינו חיבור דנשמט מעל הקלחין [כטבול יום פ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא חבור</b><br> ולפיכך בנגע טבול יום בביצה הטרופה שעל גבי הירק, אף דטבול יום שהוא שני אינו פוסל הביצה שהיא חולין, אפ\"ה ע\"י חבירו עם התרומה, נעשה כמותה, ונפסל הביצה והירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה כמין כובע</b><br> שקודם שנגע בו הטבו\"י, נתנפחה הביצה ע\"י בישול ע\"ג הירק כאבעבוע ככובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור</b><br> מדחלול במקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שבולת שבקציר</b><br> מי שקצר שדהו, ובמקום שקצר שכח לקצור שבילת, או כמה שבלות [פיאה פ\"ה מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית</b><br> דלא קרינן בה לא תשוב לקחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא של עניים</b><br> מדהו\"ל שכחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס</b><br> גינה קטנה בפחות מח' אמות ברוחב, מוקפת גדר, וה' גפנים נטועות חוץ מהגדר מכאן, וה' גפנים סמוך לגדר שכנגדו, ועירס והשכיב הגפנים סביב על הכתלים (וי\"א דמיירי דגדר הגינה מבחוץ לגפנים דאל\"כ א\"צ להרחיק כלל דהגדר מפסיק. ולא קיי\"ל כן) [י\"ד רצ\"ח סס\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן</b><br> ר\"ל אם הגינה רחבה שיהיה לכל צדדי הגדר ששוכבים עליו הגפנים, רווח לכל צד תוך הגינה כשיעור שיהיה המלקט העבים, יהיה יוכל לעמוד עם סלו שמכניס בו הענבים. והוא שיעור ב' אמות לכל צד סביב להגינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תזרע</b><br> הגינה שבאמצע, מדיש גדר מפסיק. וכשהגדר מבחוץ מרחיק ו\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תזרע</b><br> מדנראה הכל כעריס א' וירק באמצעה. ולהכי אפילו מרחיק מהכותל ו' טפחים, שהוא שיעור עבודת הכרם, אפ\"ה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופירשן רבי יהושע בן מתיא</b><br> למה לא אמר בה לא איסור ולא היתר, מדיש בה פנים לקולא ופנים לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפיס מורסא</b><br> מנקב המכה שבגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לעשות לה פה</b><br> שמרחיב הנקב כדי שישאר פתוח תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> משום בונה, דבבעל חי נמי שייך בניין, כדכתיב ויבן את הצלע [רש\"י כתובות ד\"ו ע\"ב]. גם חייב משום מכה בפטיש [רש\"י שבת ק\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם להוציא ממנו לחה</b><br> שמתכוון רק להוציא הלחה עכשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ומותר לכתחילה, אף שממילא נעשה פתח, עכ\"פ מלאכה שא\"צ לגופה היא, מדא\"צ להפתח, ואינו אסור רק מדרבנן, ובמקום צערא לא גזרו [א\"ח שכ\"ח כ\"ח]. ומ\"מ טוב לעשות בכה\"ג ע\"י עכו\"ם [מג\"א שם ועי' בקופת הרוכלין לד ז' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתעסק שלא ישכנו פטור</b><br> ומותר, דא\"צ לגוף הניצוד, דהרי חם היה יודע שלא ישכנו לא היה צדו [א\"ח שט\"ז ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לרפואה</b><br> וה\"ה לשחוק עמו, רק אורחא דמלתא דנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל לפסין אירוניות</b><br> כמו עירוניות. והוא כלי חרס כעין כדור חלול, ואחר ששרפוהו בכבשן, חולקין אותו באמצא, ונעשה ב' אלפסין. וכך עושין בני העיר שמקפידין לעשות כליהן יפים. אבל הכפריים אוכלין עליו גם קודם שנחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם טהורות באהל המת</b><br> כל עוד שלא חתכן, דמגבו אין כלי חרס מקבל טומאה, ומתוכו אי אפשר שיתטמא, דהרי סתום הוא מכל צד כבצמיד פתיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאות במשא הזב</b><br> דבנענען הזב נטמאו בהיסט [ועי' יבקש דעת סי' כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נגמרה מלאכתן</b><br> מדלא חלקן עדיין. ות\"ק סבר מדעומד להחלק הוה כלי [תוס' ביצה דל\"ב א' ד\"ה אלפסין]. ונ\"ל דר\"ל משום דלא מחסר רק חלוקת שהוא דבר קל ואינו מעשה אומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השום</b><br> [קנאבעל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבוסר</b><br> ענבים שלא נתבשלו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלילות</b><br> גרעיני תבואה משבולת שלא נתבשל יפה. ודרך כולן לרסקן, ומים הנכבשין מהן עשויין לטיבול הפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שריסקן מבעוד יום</b><br> בערב שבת, והניח אז עליהן כובד שיכבשו מימיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך</b><br> ר\"ל א\"צ נסלק הכובד מהן בשבת, אלא יזובו וילכו, ואפ\"ה טובלין בהן בשבת. ולא דמי למשקין שזבו בשבת דאסורים משום גזירה שמא יסחט. דהיינו רק בענבים שלימים, אבל הנהו דנתרסקו כבר מע\"ש, אפילו סחיט להו בשבת, ליכא איסור דאורייתא, מדבל\"ז יצאו המשקין. ועוד הרי אין חיוב סחיטה מן התורה רק בזיתים וענבים בלבד [א\"ת ש\"כ ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי עקיבא אומר לא יגמור</b><br> וקיי\"ל כר' ישמעאל, אפילו בזיתים וענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאת אשה</b><br> בשבת לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעיר של זהב</b><br> הוא עטרת זהב, בדמות ירושלים וכצורתה. וקמ\"ל דלא חיישינן לשלפא ומחויא, דאשה חשובה המלובשת בו, אין דרכה למשלף ולמחוי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> הוא מין שחוק שאומר לחבירו מי שתקדים יונתו לפרוח קודם יונת חבירו, יתן לו חבירו כך וכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לעדות</b><br> [ע' מ\"ש סנהדרין פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפי חולדה</b><br> [עי' טהרות פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור</b><br> ואפילו אדם אוחז בהככר, וא\"כ יש בו דעת לשאול בהנוגע [כלעיל סי' כ\"א]. עכ\"פ טומאה עוברת אינה מטמאה מספק. וה\"ה טומאה נחה ואין בו דעת לשאול בהנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על סנדל של סיידים</b><br> הוא סנדל עץ שלובש המסייד על נעליו שלא ישרפו בהסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא מדרס</b><br> כשלבשו הזב. דאף דמה שלובשו להגן על נעליו לא חשוב עי\"ז כמלבוש, עכ\"פ לפעמים הסייד מטייל בו תוך ביתו, וחשיב שפיר עשוי להליכה [שבת דס\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שירי תנור ארבעה</b><br> תנורים שלהן עשוייה כמין קדירה בלי שולים, ומחברו בטיט בקרקע, ורצפת הקרקע הוא תחתית התנור. וקאמר הכא דתנור גדול שנשברו דפנותיו, ונשאר בו גובה ד' טפחים, מקבל טומאה עדיין, דעדיין ראוי לשימוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה</b><br> [עי' כלים פכ\"ב מ\"ז]. ור\"ל שנטלו ב' לוחות במקום מושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי עקיבא מטמא</b><br> דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס\"ל כב\"ש לעיל [נ\"א מי\"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול\"מ היה נלפע\"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ\"ב מ\"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר\"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר\"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה\"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה\"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ\"ד ולעיל פ\"א סי' ס\"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר\"ל כסא שנשבר מושבו הנ\"ל, וא\"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא\"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר\"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה\"ט [כסוכה דט\"ז א']. וחכמים מטהרין [דס\"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר\"ב פי\"ח דכלים מ\"ט]. אבל הכא בכסא ס\"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק\"ט אע\"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר\"ב הנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר האב זוכה לבן</b><br> ר\"ל מזכה לבנו. [נ\"ל שהוא כמו זכין לאדם [גיטין די\"א ב'], דר\"ל מזכין. וטעמא נ\"ל משום דכל מזכה הוא ג\"כ זוכה, שנהנה שיקבל זה המתנה ממנו, דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה, לאו הוה יהיב ליה מתנה [כמגילה כ\"ו ב'] וכ\"ש הכא שייך לשון זוכה טפי שגם האב בעצמו זוכה בזה, אלא שמזכה גם להבן. אמנם מצינו גם בדוכתא אחרינא שהשתמשו חז\"ל בפועל במקום מפעיל, כמו החולץ ליבמתו, שהוא כמו המחליץ [ועי' מ\"ש יבמות פ\"ב סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשנים</b><br> שיאריך ימים כמותו. דעל פי הרוב קרוב הבן בטבעו להאב באלו הדברים. [מיהו בתוספתא משמע דע\"י שהאב צדיק מזכה להבן בדברים הללו ואפשר דלפ\"ז יתיישב נמי לשון זוכה דהיינו שזוכה כדי לחזור ולזכות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמספר הדורות לפניו</b><br> נ\"ל דלפי מה דאמרינן [ירושלמי פ\"א דקידושין הלכה ז']. דרק ה' דברים מזכה האב לבן, א\"כ האי מספר הדורות דנקט תנא, תנאי היא. ור\"ל אף שאמרנו שמזכהו שיאריך ימים כמותו, היינו רק כשיסכים לזה מספר הדורות שלפניו. שאם נגזר שיקרה שום דבר בדור ג' או ד', ונקבע בהגזירה גם הזמן, שיהיה דבר זה לזמן פלוני, אז על כרחך שיאריך או יתקצרו ימי הדורות, כדי שתבוא הגזירה בזמנה ולדור הקבוע. וכדאמרינן [במ\"ק כ\"ח א'], קא דחקי רגלא דבר נתן, הרי שהוצריך רב ששת למות בעבור זה קודם זמנו. וכ\"כ אמרינן [תענית ד\"ה], לא לימות שאול ושמואל, כבר הגיע זמנה של מלכות בית דוד. מכל זה מוכח דמדחי גברא מקמי גברא, ולא השגיחו משמים על ימי אבותיהם, רק לפי הדורות שלפני עצמן. ול\"מ היה נ\"ל דמספר הדורות היינו שירבה זרעו דגם רבוי בנים רגיל להיות הבן כאב, וגם הוא קצוב מראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא הקץ</b><br> ר\"ל דהגזירה שהוא לפי מספר הדורות הוא קצוץ וקצוב, ואינו משתנה לפי טבע אביו של זה. ומצינו מלת קץ לשון סוף, כמו קץ כל בשר בא לפני. וכ\"כ בא קיצנו ר\"ל סופינו, והוא מלשון קצה. אבל הכא הוא לשון קצבה [בעשטיממונג], כמו קץ הפלאות [דניאל י\"ב] שר\"ל זמן הקצוב להפלאות. וכמו כן מה קיצי כי אאריך נפשי. ר\"ל מה נקצב עלי, דכשאדע זה אאריך להשקיט נפשי, ועוד הרבה כמותו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורא הדורות מראש</b><br> נ\"ל דר\"ל דאלמא דגזירת של הדורות, קדומה וראשית היא. או נ\"ל שמביא ראיה שיקרה להבן מה שקרה להאב בה. דברים הנ\"ל, מדכתיב קורא הדורות מראש, דה\"ק קרא, הקב\"ה קורא וגוזר מה שיקרה לדורות, ממה שקרא כבר לראש, דהיינו האב, הוא ראש לדורותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודור רביעי ישובו הנה</b><br> נ\"ל דה\"ק, דאף דלפי ב' מקראות הללו, לא היה אפשר שיחיו אותן ג' דורות שלפני דור הד' יותר מת' שנה, אפ\"ה הכתוב של קורא הדורות וכו', תולה אריכות ימי חיי הבן לפי ארוכת ימי חיי האב, כשאין גזירה חלוטה אחרת עומדת כנגדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש</b><br> *) לפי דברי הראב\"ד נוסף עליהן עוד י\"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. וכן מוכח לע\"ד ממבול שהתחיל בי\"ז בחשון ופסק בכ\"ז בו בשנה האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט המצריים שנים עשר חדש</b><br> אף לבתר מ\"ש רש\"י [וארא ז' פכ\"ה] שכל מכה היתה משמשת חודש [וכן הוא בב\"ר שם]. י\"ל דלאו דוקא חודש מצומצם שמשה המכה, אלא קצת ימים יותר. [אבל אין לומר דהא דתנא חשיב הכא י\"ב חודש למשפט מצרים, היינו מתחילת ביאת משרע\"ה לפרעה שיוציאם. ליתא, דהרי אח\"כ כשגזר פרעה תכבד העבודה וגו', היה משרע\"ה נעלם ו' חדשים כדאמרן בב\"ר [סוף פרשת שמות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט גוג ומגוג</b><br> גוג הוא שם המלך שיבוא ללחום על משיח, ומגוג הוא שם ארצו. ללמדך ששניהן יענשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעתיד לבא</b><br> עי' יחזקאל ל\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה מדי חדש בחדשו</b><br> במשפט רשעים קמיירי [עי' ישעיה ס\"ו פ\"ו]. דבאפיקורסים ואביזרייהו כתיב כי תולעתם לא תמות. אבל בשאר רשעים כתיב, והיה מדי חודש בחדשו וגו', ור\"ל כשיבוא יום החודש שמת בו, אז יבוא להשתחוות לפני. [ומ\"כ דמשו\"ה בעת המולד וביום היאהר צייט נאות לילך על קבר אבות כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה עד להבלא דגרמא שבקבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת</b><br> ר\"ל כמניין הימים שבין פסח לשבועות. ואפשר עוד שבכל שנה בין פסח לעצרת נפקד עונם [ואפשר שמטעם זה ג\"כ נהגו ישראל קצת אבילות בימים ההם עבור אבותינו שחטאו ואינם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר ומדי שבת בשבתו</b><br> רצה לומר דזמן השתחוייתה של הנפש יהיה ככלות זמן הקצוב משבת לשבת, דהיינו מאותו יום דכתיב ביה וספרתם לכם ממחרת השבת, וכתיב עד ממחרת השבת השביעית [ויקרא כ\"ג] ואף דכתיב נמי מדי חודש בחדשו. היינו דיש רשעים נדונין לי\"ב חודש, ואיכא נמי דנידונין מ\"ט יום. ולת\"ק מדי שבת בשבתו, ר\"ל דלא תימא יום א' בחודש חשוב חודש [כר\"ה די\"ב] ולסגי בי\"א חודש ויום א', להכי קאמר מידי שבת בשבתו, דדוקא כשיגיע אותה שבת נפטר מהעונש ויבוא להשתחוות. עוי\"ל דקבלה היתה בידם כך וקראי אסמכתא בעלמא הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל המטמאין באהל</b><br> [אהלות פ\"ג מ\"א] דהיינו מת וכל הבא ממנו [כמבואר פ\"ב דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקו</b><br> שיעורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכניסן</b><br> כשהן מחולקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך הבית</b><br> ר\"ל תחת אהל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> אף דבשאר שיעור טומאות נמי פליגי וכדמוכח מסיפא דמתניתין. נ\"ל דלרבותא דר' דוסא נקט אוהל, דאף דאוהל מצרף כל שחחתיו להיות כנוגעין, אפ\"ה בנחלק השיעור אין מצטרף לר' דוסא. או נ\"ל דנקט אוהל דקמ\"ל דאף באהל שיש לומר דהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה אפ\"ה ס\"ל לרבנן דמצטרף [ועי' רש\"י חוליו קכ\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית</b><br> ודוקא בטומאה רצוצה, שאין בין המאהיל לנאהל טפח' דהו\"ל כמגע. אבל שאר אוהל, אף לרבנן אין מצטרף למגע, מדהו\"ל מגע ואהל ב' שמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כחצי זית</b><br> הכא לא מיירי בגוונא דרישא' רק בטומאה שאינה רצוצה, ולהכי נמי נקט הכא לשון אחר, מיהו ה\"ה בנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית ואינה רצוצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> מצטרף לרבנן ודברי ר\"מ היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המגע עם המשא</b><br> שנשא או הסיט ולא נגע בהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שהוא משם אחד</b><br> כגון מגע עם מגע, משא ומשא, אהל ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל פרוד</b><br> לפרורים, או שהן פירות קטנים שאין בכל אחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> לכביצה שהוא השיעור לקבל טומאה ולטמא אחרים. מיהו מדרבנן גם כ\"ש מק\"ט אבל אינו מטמא [תוי\"ט טהרות פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מצטרף</b><br> ואילה\"ק מדאמרינן בטבול יום [פ\"ב סמ\"ה] דגושים הרבה, אפילו יש בכ\"א כשיעור אינן חיבור אלא ימנו, מכ\"ש דהול\"ל הכא דכשאינן כשיעור בכ\"א אמ\"צ. י\"ל הכא ביש ביניהן משקה העומד, ואזלו רבנן ור' דוסא לשטתייהו [טהרות פ\"ח סוף מ\"ח] דלרבנן התם משקה העומד מצרפן, ולר' דוסא אינו מצרפן. משא\"כ התם בטבול יום, הרי ע\"כ דמיירי שאין משקה ביניהן, דאל\"כ למה אמרינן ימנו, והרי כולן הו\"ל כנגעו בראשון, דהמשקה שנגע בהן נעשה תחלה [כטהרות סוף פ\"א], אלא דבאין משקה ביניהן מיירי, ולהכי אינן חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין מעשר שני על אסימון</b><br> [משנה במעשר שני פ\"א מ\"ב]. ובלשון יון נקרא מטבע שאין עליו צורה אסימייאס [ועי' מ\"ש ריש פ\"ד דב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין ידים לחטאת</b><br> דבנגע ידו במאכל טמא, נטמא ידו ולא גופו, וטובל ידו ואז מותר ליגע במי חטאת, וכשרים להזות מהן עם אפר פרה על הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו</b><br> וצריך לטבול כל גופו. ודוקא למי חטאת עשו מעלה זו, משא\"כ לתרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעי אבטיח</b><br> [מעלאנע] והגרעינים והלחלוחית שבתוך האבטיח נקרא מעי, משום דתלויין כל חלקי הלחלוחית שבתוכה יחד זה בזה כעין חוטי מעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקניבת ירק</b><br> עלין מעופשין שמסירין מהירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס</b><br> [חוליו פי\"א מ\"ב]. ור\"ל שכל צמר הרחל שיגזוז, ישקול ק\"ן זוז, וכל זוז משקלו צ\"ו שעורות, או א' קווינט. נמצא כל צמר הרחל שיגזוז, יהיה ל\"ז לאטה וחצי כל אחת [ועי' שבועות פ\"ו סי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן</b><br> וקיי\"ל דצריך שתגזוז כל א' לכל הפחות י\"ב סלע. וכל סלע הוא [בערלינר לאטה]. וכל הה' יגזזו יחד לכל הפחות ס' סלע [י\"ד של\"ג. ושאר פרטי הדין עי' חולין פי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החוצלות</b><br> [מאטטען] ארוגות מגמי הנקרא [באסע] בל\"א, ויש להן שפה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות טמא מת</b><br> מדיש להן בית קבול ע\"י השפה. דבאין לו בית קיבול אין מק\"ט כלל. דאע\"ג דשאר פשוטי כלי עץ מק\"ט עכ\"פ מדרבנן כשיש לו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [כפט\"ז דכלים מ\"ד], ולמדרס מק\"ט מדאורייתא כשעשויות לשכיבה [ועי' יבקש דעת סי' מ\"ז] וכל המקבל טומאת מדרס נטמא גם בשאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. עכ\"פ חוצלות קשות הן ועשויות רק לסכוך, ולא מחשבו כלי כלל, להכי טהורות אפילו מדרבנן לשאר טומאות. ומה\"ט נמי אינן מק\"ט מדרס, דמדמיוחד רק לסיכך, אומרים לזב היושב עליו עמוד ונעשה מלאכתינו [ועי' יבקש דעת סי' כ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מדרס</b><br> ר\"ל אפילו למדרס מקבלת טומאה, מדחזי לשכיבה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקליעות</b><br> ר\"ל כל הקלוע כרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ר\"ל אין מקבלת טומאה, דמדמלא נקבים אין תשובים בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל גלגילון</b><br> אבנט קלוע, דכשחוגרו מותחו יחד, ואין הנקבים נראין, ומקרי שפיר בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כולם טמאות</b><br> ר\"ל מקבלות טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל צמרים</b><br> רשת שאוגדין בה הסוחרים אגודות צמר. וטהור משום שהנקבים של רשת זה רחבים נקביו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקלע</b><br> [שליידער]. שזורקין בהן אבנים במלחמה, כעין שעשה דוד לגליות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבית קבול שלה ארוג</b><br> שהקלע הוא רציעה של עור רחבה איזה אצבעות, והוא עשוי כעין עניבה גדולה, ובאמצעות העניבה יש גומא שמשים שם האבן שמשליך, והוא הבית קבול. ולפעמים עושין הבית קבול מאריג של פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אז הקלע מקבל טומאה, אף שהבית קבול קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עור</b><br> אם הבית קבול עשוי מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא בן הרכינס מטהר</b><br> ר\"ל אין מקבל טומאה, מדאין בהעור ה' על ה' טפחים כשיעורו לקבל טומאה [כלים פכ\"ז מ\"ב]. ואין תשמיש הקלע עושהו כלי. דעכ\"פ מדאין עשוי רק לקלוע הו\"ל כמקל בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפסק בית אצבע שלה</b><br> הוא נקב קטן שבראש הקלע, שבו מכניס האצבע כשקולע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפקיע שלה</b><br> הם חוטי משי שבתחתית הקלע מבחוץ, כדי להשמיע קול באויר כשמתנענעים בשעת זרוקה. והרי גם כשנפסקו אלה, עדיין ראוי להפקיע בהקלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>השבויה</b><br> אשת כהן שנשבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלת בתרומה</b><br> ולא חיישינן שנבעלה ונתחללה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> [טהרות פ\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד הטמא עומד</b><br> ר\"ל אם המצורע עומד תחת אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהור עובר</b><br> בסמוך לאותו אהל, דאי בוודאי היו שניהן תחת אהל א', נטמא הטהור כיון דהמצורע עומד. משא\"כ בשהטהור עומד ומצורע עובר, טהור [כנגעים פי\"ג מ\"ז]. או הטהור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והטמא עובר</b><br> או טומאה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים</b><br> או טהרה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> שיש ספק אם המצורע או הטומאה שברשות זה, נגע בהטהור והטהרה (שאין) [שיש] בו דעת לישאל שברשות אחר. [ואילה\"ק עכ\"פ בטהור עומד תחת האהל ומצורע עובר הרי כל ספק טומאה שנולד דרך העברה או דרך זריקה אמ\"ט, מדאין לטומאה מקום [כטהרות פ\"ד מ\"ב ונזיר דס\"ד א']. י\"ל דהיינו בספק מגע, ולא בספק שהוא אם האהיל [כר\"ב פ\"ד דטהרות מ\"ד ופ\"ו דטהרות מ\"ב]. וספק נגע דקתני, מיירי כשיש ספק שמא בשעה שעבר הטמא תחת האהל עמד קצת, דאז אף בספק מגע טמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הסיט</b><br> הניע ונשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דספק טומאה בר\"ה משותף כאן, וספיקו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין</b><br> [כלים פי\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר השולחני</b><br> יתד, שהשולחני תומך בו הדף שמחובר שפתו העליונה בכותל חנותו, ופותחו כשלחן לפניו ותומכו למטה ביתד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון של גרוסות</b><br> ר\"ל או מסמר של ארון וכו'. שתומך ומחזק בו בארץ התיבה, שנותן בו הגריסין הטחונין שמוכר, ומדשניהן לתמיכה להכי כלל להו תנא יחד במלת מסמר דברישא. [ולרמב\"ם פ\"י מכלים לא קאי מסמר אארון. וצ\"ע א\"כ למה הפסיק בו תנא בין מסמר למסמר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסמר של אבן שעות</b><br> מסמר שתקוע באבן שבו רשומים שעות היום בעגול לחלקם שוין, וכשיגיע צל המסמר לשם, מיד ידע השעה, כעין [זאננענצייגער] שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דאינן חשובים כלי. ולרמב\"ם אף ארון גרוסת גופיה טהור, מדקבוע בארץ ואינו מתטלטל. ולת\"ק לפעמים מטלטלו לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> [שם מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> ר\"ל כסוי של מחבת העשוי כטנא, והוא סל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> ובכסוי שאינו מחובר בהכלי מיירי. ופליגי אם מחשב כלי בפני עצמו לקבל טומאה, משום דמשתמש לפעמים בפני עצמו. אבל של עץ, לכ\"ע טהור דפשוטי כלי עץ טומאתו מדרבנן, ומדתשמישו בפ\"ע לא שכיח, מלתא דל\"ש ל\"ג בה רבנן [כעירובין דס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי המגרדות</b><br> [הענגעל] שבמגרדות הסוס לתלותו בו. דרבנן ס\"ל דהו\"ל כשאר תלאי כלים שחינן מק\"ט [ככלים פט\"ו מ\"ד]. ור\"ג ס\"ל מדמסייע התלאי בשעת מלאכה דהיינו שאוחז בו כשמגרד הסוס, הו\"ל כתלאי נפה [שס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגולמי כלי מתכות</b><br> כלי מתכות חדש שלא נגמר עדיין יפה, מדצריך בסוף לשופו ולהחליקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבלא שנחלקה לשנים</b><br> שנחלקה לב' חלקים שוין. דר\"ג ס\"ל דמקבל טומאה עדיין, מדאי אפשר לצמצם ושמא הא' גדול מחבירו כשערה. [ואע\"ג דטבלא הו\"ל אין בה דל\"ש. נ\"ל כיון דגם בהא מסוטה ילפינן, היינו דוקא כבסוטה ספק נטמאה או לא, ולא במסופק בשיעורו [ועי' תוס' סוטה כ\"ח ב' ד\"ה ברשות]. ואת\"ל א\"כ מכ\"ש דהו\"ל למטהריה לטבלא בכה\"ג, דהרי בכה\"ג בסוטה אם וודאי נטמאת רק שיש ספק אם נבעלה לגדול או לקטן, דהו\"ל ספק בשיעורא, אינה שותה [כסוטה דכ\"ד]. י\"ל דלא דמי א\"א לצמצם לשאר ספק בשיעורו, דהכא א' מהם מחשב לר\"ג כוודאי נטמא, [ועי' רמב\"ם פט\"ז מאה\"ט ה\"ג] ורבנן ס\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [ועי' תוס' חולין כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "[ביצה פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> כשלא עשה עירוב תבשילין גם מחמין טמונים. דס\"ל כל מלאכה שעושה מיו\"ט לשבת, צריך לעשות דוגמתה בעירוב תבשילין, ונקט טומנין לרבותא, אף שעשה עירוב תבשילין בדבר מבושל וטמינה הוא בכלל בישול אפ\"ה אסור, וכ\"ש אפוי ומבושל, שהם ב' עניינין נפרדין שצריך. ולחכמים בתבשיל אחד סגי להכל כב\"ה [ביצה פ\"ב מ\"ו]. ולא קיי\"ל כן [ועי' פ\"ב דביצה סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זמ\"ז, אסור להחזירן, דאע\"ג דבכה\"ג אין בניין וסתירה בכלים, עכ\"פ גזרו שמא יתקע בחוזק ויתחייב חטאת, וביו\"ט דקיל לא גזרו [כמג\"א תקי\"ט סק\"ד ועי' בקיפת הרוכלין סי' ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות, וטעמיה משום טרחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקילין על ישראל להיות אופין פתין גריצין וחרי</b><br> אפילו לישה מרובה שצריך לחררות גדולות. והכי קיי\"ל [א\"ח תק\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות</b><br> ר\"ל מותר לטאטא עם מכבדת בין הזאפאס שנפלו שם פרורים כשישבו עליהן לאכול. דבמקום מועט כזה לא חיישינן שיעשה גומות במכבדת בקרקע, אפילו אינו מרוצף. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף. רק עם דבר רך כבירסטע של שערות או כנף אווז שרי אפילו באינו מרוצף [א\"ח של\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלם וקיי\"ל דאסור משום מכבה, והרי ריח אינו דבר השוה לכל נפש דאינו רק למפונקים. וה\"ה דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד, להוליד בו ריח [א\"ח תקי\"א]. ונ\"ל דמלת יו\"ט דנקט תנא קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי. רק מדסיפא איירי בפסח, להכי נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט [ועי' מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושים גדי מקולס</b><br> קלוס הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ומעיו תלויין כרוכין בשפוד ממעל לראשו כעין [העלם] שלובשין במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלילי פסחים</b><br> שנהגו בהן כך זכר לפסח. ומכאן מוכח דרבן גמליאל שנזכר במשניות אלו אינו ר\"ג הזקן שהיה אביו של רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן, רק ר\"ג בן רשב\"ג הנהרג, והוא היה נשיא אחר ריב\"ז, ונהג נשיאותו אחר חורבן הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרים</b><br> בכיבוד משום גומות. ומוגמר מדאינו שוה לכל נפש רק למפינקים, וגדי מקולס, משום דמחזי כאוכל פסח בחוץ. אף שינהגו כולן כך, פן יבוא א' ממקום אחר שלא נהגו כך ויחשדום. והכי קיי\"ל [א\"ח תע\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אוסרין</b><br> [ביצה פ\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה</b><br> לר\"ה ואפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברצועה שבין קרניה</b><br> וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי הו\"ל כמשא ואסור משום שביתת בהמתו. וי\"א דגם ביו\"ט מצווה על שביתתה [ש\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, דהיינו לסרקה ולחככה בו, [שטריגעלן] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> ואפילו במגרדת ששניה דקות ועושות חבורה, לא ניח\"ל ושרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן</b><br> וקיי\"ל דאסור, מדמחזי כעובדין דחול. אבל במדוכה וע\"י שנוי, שרי, כשאר תבלין [א\"ח תק\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מקרצפין</b><br> עם מגרדת של עץ ששניה גסות ואינו חובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא מקרצפין</b><br> דגזרינן קרצוך אטו קירוד [ועי' מה שכתבתי פ\"ב דביצה סי' ל\"ט]. מיהו הך שלנו משיר שער מטונף, דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה בה ולכ\"ע אסור [כך נ\"ל הכוונה בא\"ח תקכ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומחומרי בית הלל</b><br> תנא ושייר הנך דמסכת אהלות [פי\"א מ\"ג ד' ה' ו'] ואע\"ג דבתענית [די\"ד א'] משמע דבמה אלו לא תנא ושייר צ\"ל דמה אלו שאני מאלו סתם, מיהו הנך דריש עדיות פלוגתות דשמאי והלל הם ואינן בכלל שיור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> [ביצה פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> אפילו מתרנגולת שעומדת לאכילה, מדהוכן מאתמול, דגזרו בכל יו\"ט אטו יו\"ט שאחר שבת דאסור מדאורייתא. ואפילו לטלטלה אסור, רק מדנקטו ב\"ש לרבותא דהיתירה תאכל, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל [ועי' שאר פרטי הדין מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליג דבכזית חייב. כי פליגי לעניין שיהיה חייב לבערו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל מודים שהיא מותרת</b><br> ולא מחשב נולד, הואיל ובביה\"ש היה מוכן אגב אמו בשחיטה ואפילו אמו טריפה מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם. ואין לאסרו משום הכנה כביצה, דדוקא ביצה מאתמול נגמרה, אבל ולד כבר נגמר מקודם י\"ט מכמה ימים. ומיירי בידוע שכלו לו חדשיו, דאז א\"צ להמתין קודם שישחטוהו ז' ימים עם יום לידתו [י\"ד ט\"ו] והאידנא אין בקיאין בזה [מג\"א תצ\"ח סק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפרוח שיצא מן הביצה</b><br> ביו\"ט, דבחול מותר מיד אף שלא נפתחו עיניו ולא גדלו כנפיו [י\"ד ט\"ו בט\"ז שם סק\"א]. וי\"א דאף בחול אסור עד שיגדלו נוצות עם קנים על כל גופו, והכא מיירי שנולד עם נוצות [ש\"ך ופ\"ח שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל מורים שהוא אסור</b><br> דאפרוח שבקליפת הביצה לא הוה חזי בוה\"ש [א\"ח תקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הרוצה לשחוט ביו\"ט, מה יעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר</b><br> ר\"ל בחנית נעוצה מעיו\"ט בעפר תחוח, שא\"צ כתישה כשמכסה בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק או בחול יבש אפילו אינו מוכן [רט\"ז א\"ח תצ\"ח סקי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן</b><br> [ועי' מ\"ש ביצה סימן ו' וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאפר כירח מוכן הוא</b><br> ה\"ק ובהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא, אם האפר הוא מהיסק דאתמול. ובאפר מהסקה דהיום, צריך שיהיה חם כראוי לצלות בו ביצה. דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי [ועי' מ\"ש ביצה פ\"א סי' ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר</b><br> [פאה פ\"ו מ\"א], ור\"ל בהפקיר רק לעניים הו\"ל הפקר ופטור ממעשר, דילפינן מלקט שכחה ופאה שמופקר רק לעניים. מיהו בהפקיר רק לעשירים, נ\"ל דמודו ב\"ש דאינו הפקר. [ומלת הבקר בבית הוא כמו הפקר בפא, אלא שהבקר בבית הוא לישנא דקרא, כמו בקורת תהיה. דר\"ל מופקרת לכל אדם היא זו, ואינה אשת איש, כי לא חופשה. ולא תפסו בה קדושין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשמטה</b><br> דבשביעית הכל מופקר אף לעשירים. והחומר לב\"ה דמדאינו הפקר חייב בתרומות ומעשרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו שכחה</b><br> דאזלו לטעמייהו [פאה פ\"ו מ\"ה] דד' עומרים אינו שכחה, ולהכי ס\"ל הכא דרואין כאילו נחלק לד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> דלית להו רואין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העומר שהוא סמוך לגפה</b><br> [שם מ\"ב] והוא גדר אבנים בלי טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולגדיש</b><br> עמרים צבורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים</b><br> כלי מחרישה שבשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ\"ע הוה שכחה, דמ\"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ\"ע כששכחו אח\"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא\"כ זה ע\"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי\"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ\"ג]. מיהו ב\"ה ס\"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ\"פ כשחזר והניחו אח\"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי\"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו\"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ\"ש פאה פ\"ו סי' ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם רבעי</b><br> [פאה פ\"ז מ\"ו]. ולאו דוקא כרם, דה\"ה כל עץ מאכל, בשנת ד' מנטיעתו מעלה פירותיו או דמיהן לירושלים ואוכלן שם, כמו מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אין לו חומש</b><br> דכשפודה הפירות בביתו א\"צ להוסיף חומש מלבר כבמעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו ביעור</b><br> דא\"צ לבערו מהבית כשמבער המעשרות בערב פסח שנת ד' וז' בשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים יש לו</b><br> דילפי קודש קודש ממעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו עוללות</b><br> פרט, הם הגרגרים שנפרטין ונופלין בשעת בצירה. ועוללות הם גרגרי ענבים יחידים שאין להם כתף ונטף [פאה פ\"ז מ\"ג וד'], ופרט ועוללות שייכים לעניים. וס\"ל לב\"ש דאפילו בכרם רבעי נמי שייכים לעניים. וה\"ה שאר מתנת עניים דחייב בו, דכחולין גמור חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעניים פודים לעצמן</b><br> ומעלין הדמים לירושלים כשירצו לאכול הפירות כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כולו לגת</b><br> דממון גבוה הוא כמע\"ש, וכולו לבעלים שיעלוהו לירושלים או דמיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית של זיתים מגולגלים</b><br> נ\"ל שהוא מלשון גלגול. דדרך כובשי זיתים לשמן, להניחם מקודם בכלי יחד [הנקרא מעטן בלשון המשנה] עד שיזיעו ויתרככו, וע\"י שנתרככו מאד מתדבקים הזיתים יחד [כטהרות פ\"ט מ\"א] ועי\"ז אי אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, מחמת רכוכו ודבוקו. אבל כשרוצה לאכלן כך כמות שהן, אז אינו מניחן כל כך בהזיעה זמן מרובה, עד שיתרככו מאד ויאדבקו, רק כדי שיתרככו קצת, שיהיו ראויין לאכילה, ואז עדיין יהיה אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, ואעפ\"כ יוצא מהן מוהל ע\"י זיעתן, ובכה\"ג איירי הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו צריך לנקב</b><br> את החבית, לגלות דעתיה דלא ניחא ליה במוהל היוצא, כדי שלא יכשיר המוהל את הזיתים לקבל טומאה. א\"צ לזה, דבל\"ז ידוע, דמדרוצה לאכלן כך, וודאי לא ניחא ליה במוהל היוצא, שעל ידו מתרככים הזיתים ביותר ואינן נאותין לאכילה [ראב\"ד]. וי\"א דמשו\"ה א\"צ לנקב, משום דבל\"ז המוהל אינו כשמן להכשיר הפירות [רש\"י יבמות דט\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים צריך לנקב</b><br> דצריך לעשות מעשה לגלות דעתיה. ולי\"א הנ\"ל, משום דס\"ל מוהל מכשיר כשמן [כמכשירין פ\"ו מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה</b><br> מדכבר גלה דעתו במעשה, תו אין המוהל מכשיר. דכי יותן דומיא דכי יתן בעינן להכשיר, והא לא ניחא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל, כבר נתבטל על הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> ר\"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל. ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן [ועי' ביבקש דעת סי' נ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה שמן טמא מתחלתו</b><br> שנטמא כשהוא בעין קודם שסכוהו, וסך אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> אז טהור. ואם ביותר, טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים משקה טופח</b><br> ר\"ל כשבשרו רק עדיין לח מהשמן אז השמן טהורה ואם בכדי להטפיח טמא, והא דמחמרי הכא טפי מלעיל. ה\"ט, כדי שלא יאמרו שמן טמא נטהר בטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח</b><br> כשבשרו לח כל כך מהשמן עד שכשיגיע באצבעו, שם ירטב גם אצבעו ג\"כ טהור השמן, וביותר, טמא [כך פי' הר\"ב ור\"מ*]. אבל בערוך ורמ\"א (בי\"ד קכ\"ט י\"ג) פירשו, שכשירטב אצבעו שם, יוכל לרטב עם האצבע גם מקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה מתקדשת בדינר ובשוה</b><br> [קידושין רפ\"א], והוא כסף במשקל צ\"ו שעורות [ועי' מ\"ש שבועות פ\"ו מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשוה פרוטה</b><br> הוא כסף במשקל חצי שעורה (ע\"ש):"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד משמנה באיסר האיטלקי</b><br> ר\"ל מטבעת איסר היוצא (באיטאליען):"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן</b><br> (גיטין פ\"ח מ\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה</b><br> וקודם שנתנו לה. דגזרינן שמא יאריך זמן בין כתיבה לנתינה, ותלד ביני ביני בנים מבעלה, וכשתוציא אח\"כ הגט שזמנו קודם לידת הבנים, יוציאו לעז פגם על בניה שאחר קבלת הגט נולדו בדרך זנות. וב\"ש ס\"ל דלא גזרינן. וקיי\"ל דאם כבר גרשה בגט כזה, תנשא לכתחילה. וי\"א דכששלח לה גט, וביני ביני נתיחדה עמו, דוקא בנשאת בו כבר לא תצא (אה\"ע קמ\"ח א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי</b><br> (שם מ\"ט) ונתיחדו בעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני</b><br> מדלא ראו שנבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני</b><br> דמדנתיחדה וודאי בעל, ומשום שאשתו היתה וודאי אינו בועל לשם זנות, דהרי ראו יהוא והיא את עידי היחוד, ויכול לבעול אדעתא דהכי לשם קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין לבו גס בה</b><br> אינו מורגל עמה. ובחזינן דגיסי אהדדי, חוששין לה. מיהו בנתיחד עם משודכת שלו אפילו גיסי אהדדי, וכ\"ש עם אשה אחרת, אין חוששין, ואפילו כשראו עדים שנבעלה ממש, אמרינן דלשם זנות הוא. ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [אה\"ע קמ\"ט ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מתירין את הצרות לאחים</b><br> [יבמות פ\"א מ\"ד], ור\"ל מי שנשא אשה שהיא ערוה לאחיו, ועוד אשה אחרת, ומת בלי בנים, אז איתה שהיא צרת הערוה מותרת להתיבם לאחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלצו</b><br> הצרות להאחין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוסלין מן הכהונה</b><br> ר\"ל הצרות שחלצו אסורה לכהן, דחלוצה אסורה לכהן מדרבנן [אה\"ע ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מכשירין</b><br> דשלא לצורך נחלצה, וכנחלצה מנכרי דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מכשירין</b><br> הצרות לכהן כשנתאלמנו מיבמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל פוסלין</b><br> דמדנבעלה לאסור לה, נעשת זונה, שאסורה לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה צרת ערוה היתה ואסורה לשוק עד שתחלוץ. אבל בניה משוק גם לב\"ש כשירים, דהרי רק בני חייבי לאוין נינהו דמותרין לקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה מזרע צרה שנתיבמה היא, שלב\"ה חייבי כריתות היא שבניה ממזרים. ואפ\"ה לא נמנעו, מדהיו מודיעין זה לזה במה שהן מחמירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו</b><br> להשאיל כליהן זמ\"ז, מדהיו מודיעין להן במה שהן מחמירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה</b><br> שרוי בלא אשה, וה\"ה בנשוי נכרית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר</b><br> שקדשה בכסף, כי כך תקנו חכמים. והרי קדושי כסף ביבמה אינן תופסין רק מדרבנן, דמדאוריי' בועלה והיא אשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מת אחיו השני</b><br> הנשוי האחות האחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אשתו עמו</b><br> ר\"ל בעלת המאמר שלא בעלה עדיין מותר לישא אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה תצא משום אחות אשה</b><br> דס\"ל דהמאמר עושה אותה ככנוסה כבר, ונמצא שאין אחותה זקוקה לו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט</b><br> משום המאמר שעשה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחליצה</b><br> משום זיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת אשת אחיו בחליצה</b><br> דס\"ל מאמר עושה אותה רק ככנוסה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא שאמרו אי לו</b><br> אוי לי:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אשתו</b><br> שהפסידה בלא פשיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואי לו על אשת אחיו</b><br> שצריך לחלוץ גם לה ואסור ליבמה, משום מקצת קנין שבאחותה ע\"י המאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיר את אשתו מתשמיש המטה</b><br> [כתובות פ\"ה מ\"ו]. ור\"ל שאמר לה כשנדר, הנאת תשמישך עלי, דבאמר הנאת תשמישי עליך, או שבועה שלא אשמשך לא מתסר, דמשועבד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים שתי שבתות</b><br> תמתין ב' שבתות, ואח\"כ או יתיר נדרו או יגרשה, דס\"ל דיליף מיולדת נקיבה שטמאה שבועיים, דנדר דמי ליולדת, שהוא גרם לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים שבת אחת</b><br> כטומאת נדה דאורייתא שטמאה ז\"י. דס\"ל נדר דמי לנדה, דכעס הבעל מצוי כמו נדה שג\"כ מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת לאור שמנים ואחד</b><br> [כריתות פ\"א מ\"ו]. ור\"ל יולדת נקיבה, שאסורה לבעלה י\"ד ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה. אבל אסורה מקודש ומלכנס למקדש עד שתביא קרבנותיה ביום פ\"א מלידתה. וזאת נתעברה אחר הי\"ד יום והפילה בליל שלפני יום הבאת קרבנותיה, דהיינו בליל שלפני יום פ\"א. [אבל ביולדת זכר אי אפשר, שהרי טמאה רק ז' ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה, ומביאה קרבנותיה ביום מ' מלידה, וא\"כ איך אפשר שתפיל וולד בל\"ג ימים, והרי ילודת ולד הוא מ' יום [כנדה ד\"ל ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין מן הקרבן</b><br> ר\"ל מהקרבן שחייבת מלידה ב'. דאף דלידה ב' אחר מלאות היתה. עכ\"פ לילה אינה ראוייה לקרבן, וכילדה תוך מלאת דמי, דאז הוה סגי בקרבן א' לכמה לידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> קרבן לבד גם ללידה ב', דאחר מלאות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין</b><br> של פשתן שמתכסה בו האדם על מטתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מלעשות בו ציצית. דסתם סדין תשמישו בלילה, שאז פטור מציצית. והרי התכלת שבציצית שהוא צמר צבוע [בלויא], הוא כלאים בסדין פשתן, והו\"ל בלילה כלאים שלא במקום מצוה, וגזרינן ביום אטו בלילה. ואפילו מציצית פשתן נמי פטור, דגזרינן שיעשם מצמר, ויש כח ביד חכמים לעקור מצוה בשב ואל תעשה [יבמות דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבים</b><br> בציצית אם לבשו ביום, דהתורה התירה בפירוש כלאים בציצית, אף דאפשר שלא בכלאים, ולא גזרינן ביום אטו לילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלכלת השבת</b><br> [מעשרות פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל סל פירות שיחדן לסעודת שבת, דמדחשוב הוא, קובע למעשר. מיהו זה רוצה לאכלן ארעי קודם שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> ממעשר, דאין שבת קובע רק באוכל בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> דביחדה לשבת סגי גם להאוכל קודם שבת שיתחייב במעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנדר נזירות מרובה</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ו] דהיינו יותר מסתם נזירות, שהוא ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך בא לארץ</b><br> והרי נזירות ששמר בח\"ל אינו עולה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום</b><br> דדי בכך, אף שנדר נזירות מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים נזיר בתחלה</b><br> שצריך לשמור בא\"י כל הנזירות שנדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו</b><br> [שס מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מעידים שנדר חמש</b><br> וב' כתי העדים מעידין על רגע א', והוא אומר שלא נדר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כאן נזירות</b><br> דמדמכחישות זא\"ז בטל עדותן. אבל בהלואה כה\"ג גם ב\"ש מודו לב\"ה [כסנהדרין דל\"א א'] דבשלומא בנזירות בדיבורו תליא אם אמר מלת שתים או חמש, א\"כ סתרי לגמרי זא\"ז משא\"כ בהלואה הרי גם הכת שאמרה שהלוהו חמש מודה שהלוהו שתים [כך נ\"ל, וראיה לדברי מדאמרינן סוף פ\"ג דנזיר, דבמונה כ\"ע ס\"ל דגם בנזיר אין הכחשה, ולכ\"ע חייב עכ\"פ ב' ע\"ש ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם שהוא נתון תחת הסדק</b><br> [אהלות פי\"א מ\"ג]. ור\"ל אכסדרה שסתומה מג' רוחות, ורוח ד' כולו פרוץ, ונסדקה התקרה, באופן שנחלקה רוח הפרוץ, וכשרוצה לצאת מחלק א' שבאכסדרה יוצא דרך חצי רוח הפרוץ שבאותו חלק, וא\"צ לצאת דרך חצי האכסדרה האחרת. ולפיכך אם היה טומאה בחצי אכסדרה זו, וכלים בחצי אחרת, הכלים טהורות, דאויר הסדק מפסיק. [ומה\"ט נקט נמי אכסדרה, דאלו בית שאין פתחו רחב, ואינו רק בצד א', אילו היה נסדק תקרה שלו והטומאה בהחלק שלפנים, לא היה סדק שבתקרה מפסיק, מדצריך לכנס מחצי חלק א' לחבירו כשרוצה לצאת דרך הפתח שהוא בחצי החלק השני שבצדו, לפיכך אף שנסדקה התקרה היה הכל כבית א']. מיהו הכא היה אדם מונח למטה ברצפה נגד הסדק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה</b><br> דאף דכל דבר חלול אחר, אילו היה מונח תחת הסדק היה מביא הטומאה, והרי אדם נמי חלול הוא. נ\"ל דס\"ל לב\"ש דאהל בידי שמים לא הוה אהל [כסוכה דכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצד העליון מביא את הטומאה</b><br> ואף שבטנו מלא מעים. אפ\"ה הו\"ל כטליתות מקופלות [אהלות שם], דאף שהחלול מלא מביא הטומאה. ורק כל חלול שביטל שם מלואו תו לא מחשב אהל [כסוכה ד\"ד א']. והכא לא ביטל אדם חלל שבו במלואו ע\"י מעשהו, רק מעצמן נתבטלו. ואפשר דה\"ט דב\"ש כיון דהמעים לא יטלו משם לעולם, הו\"ל כעפר ובטלו. כך נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל</b><br> מלבד הנך דפרקן דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> לגמרי, דאינו כנבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> ברביעית, ולא בכזית כבשר [כריש פ\"ח] #א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת הנבלה</b><br> שמצא בה ביצה, או שילדתו אחר שנתנבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק</b><br> שקליפתה קשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרת</b><br> אפילו לאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורה</b><br> דהו\"ל כגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אוסרין</b><br> אפילו קליפתה קשה, ואפילו מתה מיד כשנתנבלה או אפילו נתנבלה בשחיטה, דלא נגמרה באיסור אפ\"ה אסור מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שגדילה באיסור</b><br> דביצת טריפה אסור מדאורייתא [ש\"ך י\"ד פ\"ו סי' ק\"ח]. ואפילו ילדה או שחטה מיד שנטרפה, גזרינן אטו שתהיה אז מעורה בגידין שאסורה מדאורייתא [שם] וביצים שילדה תרנגולת ואח\"כ נשחטה ונמצאת טריפה. אז בהוגלד פה המכה, אסורים הביצים שילדה תוך ג\"י. ובלא הוגלד, אמרינן השתא אנקב, ומותרות. אבל ביותרת אבר, כל הביצים שילדה מעולם אסורות [י\"ד פ\"א]. ואף דבכשירה ששחטה ומצא בה ביצה, כשהקליפה קשה, מותר לכתחילה לאכלה בחלב. ובקליפה רכה ונגמר החלבון והחלמון, רק בדיעבד מותר בחלב כשאינן מעורות בגידין. אבל במעורות, או כשהחלמון לבד נגמר אפילו אינן מעורות אסור אפילו בדיעבד [כש\"ך י\"ד פ\"ז סי' ק\"ט]. אלמא כשנגמר החלמון והחלבון לא אמרינן דהו\"ל כגופה. י\"ל התם דבשר עוף גופה בחלב רק מדרבנן, להכי לא גזרו רבנן בביצה [שס]. מיהו אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה, מותר [י\"ד פ\"ו ש\"ך כ']. [אבל ולד של בהמה טריפה אסור, ואע\"ג דרוב טריפות אינן יולדות [כש\"ך נ\"ז סי קמ\"ה], עכ\"פ לרפ\"ח שם כוונת הש\"ס טריפה רק אינה מתעברת, א\"כ משכח\"ל כשנתעברה קודם שנטרפה וילדה אח\"כ. ואף דראיית רפ\"ח מש\"ס דקאמר אי הדרה טענה #ב), לפע\"ד אינה מכרעת, דס\"ס רצה למעוטי רק דטריפה כשהיתה מעוברת מקודם אפשר שתלד אח\"כ, אבל לעולם דלברר שהיא כשירה צריך תרתי, בעי שתתעבר ותלד, וכדמשמע טפי פשטותא דלישנא טריפה אינה יולדת, ואהך קאמר הש\"ס אי הדרה טמנה, ר\"ל אם חזרה ונתעברה אותה שילדה אחר שנטרפה. עכ\"פ בין כך וכך אפשר שטריפה וודאית שנתעברה מקודם תלד אח\"כ. לא דמי לאפדוח מביצת טריפה ואסור, דדוקא אפרוח מביצה, שנולד בתר שנתהווה הביצה כפפרא בעלמא, להכי שרי [כש\"ך י\"ד פ\"ו הנ\"ל], משא\"כ בולד בהמה גדל באיסור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם נכרית</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם טהרה של מצורעת</b><br> מצורעת שילדה, וכל יולדת שטבלה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה, דמה דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ב נ כ ר י ת משום דאף דרוקה ומימי רגליה טמאים מדרבנן, עכ\"פ בזיבתה שאינו מעין מדאינו מתעגל ומתאסף כרוק ומימי רגלים קידם שיצא, רק נוטף ויוצא ראשון ראשון להכי לא גזרו. דעבדו בה היכירה, שעי\"ז ידעו ששאר מעיינותיה טמאין רק מדרבנן, ולא לשרפו על מגען תרומה וקדשים. ו ב מ צ ו ר ע ת שמעיינותיה טמאין מדאורייתא, דם לאו מעין הוא כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> שמטמאין לח ולא יבש. ובהך היכירא סגי שידעו שטומאת נכרית רק מדרבנן, דהרי בשאר זבה הדם מטמא לח ויבש. ובמצורעת ס\"ל דרחמנא רבייה דלעמא רק לח ולא יבש, כשאר מעיינות מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא בטובה</b><br> [שביעית פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל אפילו מחזיק לו טובה לבעל השדה על שהרשהו לכנוס וללקיט הפירות, אפ\"ה שרי, ולא מחזי כאוכל משמור. וגם שלא בטובה שרי ול\"ג שיכנס בשאר שנים לתוך שדה חבירו שלא ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה</b><br> [לגי' אין אוכלים בטובה] דמחזי כאוכל משמור. ולגרסת \"אלא בטובה\", ר\"ל דאסרו לו לכנוס בשדה שלא מדעת ב\"ב כדי שלא ירגיל א\"ע כן בשאר שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> [כלים פכ\"ו מ\"ד]. והוא [שלויך], שניקבה ונטהרה עי\"ז מטומאתה, וחזר וקשר הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים צרורה עומדת</b><br> ר\"ל אם צרורה כל כך עד שכשיתיר הקשר, אפ\"ה יעמוד הנקב סתום ומכווץ, אז מקבלת טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה</b><br> ר\"ל אף שלא נקמט העור ע\"י הקשר כל כך, עד שכשיתיר הקשר ישאר סתם, אפ\"ה מדנשאר עכ\"פ סתום ע\"י הקשר, מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחומרי בית הלל העוף עולה עם הגבינה על השלחן</b><br> [חולין פ\"ח מ\"א]. דכשאוכל על השולחן מין זה, מותר להעלות שם מין האחר. ולא חיישינן שיאכלם יחד רותח, דעוף בחלב רק מדרבנן אסור ולא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נאכל</b><br> דגזרינן שמא יאכלם יחד רותח [י\"ד סי' פ\"ח]. ונ\"ל דהא דנקטו ב\"ה ולא נאכל, פשיטא, הרי אפילו העלאה לבד אסור, מכ\"ש לאכלן. אלא דקמ\"ל דהעלאה ואכילה שווין, דכמו בלא נאכל מודו אפילו ב\"ש דאפילו בצונן אסור, כ\"כ בלא עולה ס\"ל לב\"ה דאפילו בצונן אסור, ולא אמרינן גזירה לגזירה היא, דהעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה [כחולין ק\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמין זיתים על שמן וענבים על יין</b><br> [תרומות פ\"א מ ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין תורמין</b><br> דאין מפרישין תרומה מדבר שלא נגמר על הנגמר [והא דאמרינן [שם בתרומות] דגם לב\"ש לא מהני רק לתרומות עלמן. התם דלא כרבי יוסי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע ארבע אמות שבכרם</b><br> [כלאים פ\"ד מ\"ה] ר\"ל תוך ד' אמות שסמוך לכרם, שכך שיעור עבודת הכרם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים קידש שורה אחת</b><br> דס\"ל מה שאסרה התורה בכלאי כרם הזרע והכרם, גם שורה א' מקרי כרם ובהכי סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעיסה</b><br> [חלה פ\"א מ\"ו]. ור\"ל אם לש באופן כך, שנתן קמח ע\"ג רותחין. וה\"ה בעשה איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מחלה, נ\"ל דטעמייהו דס\"ל כעין בישול הוא זה ולא לישה, ולא מחייבי בחלה רק בלש במים צוננין [וכ\"מ מירושלמי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מחייבין</b><br> בחלה. והכי קיי\"ל [י\"ד שכ\"ט ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין בחרדלית</b><br> [מקוואות פ\"ה מ\"ו] ר\"ל בקלוח גשמים שיורד מההר, וא\"צ אשבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אין מטבילין</b><br> דכל מי גשמים צריך אשבורן לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שנתגייר ערבי פסחים</b><br> [פסחים ספ\"ח. ונ\"ל דנקט ערבי ל' רבים דלא תקשי הרי ממתינין מלהטבילו עד שיתרפא. להכי קאמר ערבי, ר\"ל שמל תוך איזה ימים, והיינו שמל ונתרפא תוך ז\"י קודם פסח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים טובל</b><br> ככל גר שצריך טבילה אתר שנתרפא ממילתו [י\"ד רס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה</b><br> ר\"ל גר הפורש מהערלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפורש מן הקבר</b><br> וצריך הזאה ג' וז'. דחיישינן שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר אשתקד נמי נטמאתי קודם שנמלתי, ואפ\"ה טבלתי ואכלתי פסח, השתא נמי אטבול ואוכל. ולא ידע דאשתקד עכו\"ם הוה דתנו מקבל טומאה. אבל ישראל שמל בערב פסח, ד\"ה שאוכל פסח לערב [ועי' מ\"ש בבועז שם סי' מ\"ב ספ\"ח דפסחים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קהלת אינו מטמא את הידים</b><br> [ידים ספ\"ג]. דחכמים גזרו על כתבי קודש שיטמאו הידים [ועי' יבקש דעת סי' נ\"ה], אבל קהלת ס\"ל דאינו בכלל כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת שעשו מצותן</b><br> שהוזו על אדם וכלים הטמאים, וחזרו ונטפו ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> דלא כסתמא דמתניתין [פרה פי\"ב מ\"ד] ולי\"א ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה. ר\"ל דצריך לגרוס להיפך יתיישב שפיר [ועי' הר\"ב רפ\"ג דיבמות ורבינו תוי\"ט חולין פ\"ח מ\"א ד\"ה וב\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> [עוקצין פ\"ג מ\"ו]. ור\"ל [קיממעל] שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ר\"ל אינו מקבל טומאה, מדאינו ראוי לאכילה לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטמאין</b><br> מדטעמו בלחם, וגם מועיל לרפואה, חשיב אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן למעשרות</b><br> לב\"ש פטור ממעשר ולב\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם יולדת שלא טבלה</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]. ור\"ל דם שיוצא מרחמה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה ולא טבלה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> דמטמא לח ולא יבש, דטמאוהו רק משום גזירה אטו קודם ז'. ולהכי כדי שיכירו שאין טומאתו מדאורייתא, טמאוהו רק לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש</b><br> מדאורייתא, ככל דם יולדת, דביומי וטבילה תלי רחמנא שתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ביולדת בזוב</b><br> שהיתה זבה גדולה כשילדה, דאז צריכה אחר הז' ימים מלידה ז' נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא לח ויבש</b><br> בלא ספרה ז' נקיים אחר ימי טומאת לידה הו\"ל דמה כדם שאר זבה דטמא מצ\"ע מדאורייתא. ובספרה ולא טבלה, פליגי, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מהם נשואין שתי אחיות</b><br> ה\"ה אשה ובתה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו חולצות ולא מתיבמות</b><br> דתרווייהו זקוקות להאי ולהאי, וקמא דמיבם פגע באחות זקוקתו, אבל בנפלו שניהן לפני אח אחד גם ב\"ש ס\"ל דחולץ לשניהן, ורק בעשה מאמר בראשונה פליגי [כלעיל פ\"ד מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים יוציאו</b><br> בש\"ס מהפך לה דלב\"ה יקיימו, והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעשך אב בית דין לישראל</b><br> [הא דמייתי תנא הך מעשה דא\"ל חזור בך, קודם שהודיענו הד' דברים. נ\"ל דה\"ט. משום דלבסוף מייתי דאמר דוגמא השקוהו וכו', את אלעזר בן חנוך כו' וסקלו ארונו. וא\"כ, אחר שסיפר יעניין מיתתו לא היה שייך למתני שא\"ל חזור בך. ומכ\"ש לת\"ק שאמר שברכוהו, וודאי לא מסתבר שאחר שברכוהו יעשוהו אב\"ד. רק קודם שזלזל א\"ל כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי</b><br> שיחשבוני שוטה על שבזיתי השררות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום</b><br> שאלמד הדין בהפך ממה שקבלתי מרבותי, שאני ידעתי שהם היו הרוב, ואתם אומרים שהחולקים עליהן היו הרוב [ועי' בפירוש הראב\"ד במ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו</b><br> ר\"ל ואפילו הייתי באמת נזכר שהאמת כדבריכם, והייתי חוזר בי, אפ\"ה הייתי ממאן בהשררות, שלא יאמרו מפני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מטמא שער הפקודה</b><br> [נגעים פ\"ה מ\"ג]. ר\"ל לשון פקדון, שהפקידה הבהרת השער לבן שבה על העור, והלכה לה. כגון, בהרת כגריס שנולד בה שער לבן, דטמא, וחזרת הבהרת ונרפאה, ונשאר השער במקומו, דטהור, וחזרה הבהרת במקום השער. דלחכמים טהור, מדקדם השער להבהרת. ולעקביא טמא, מדבתחלה קדמה בהרת להשער. מיהו בלא היה בתחלה בהרת רק שער לבן ואח\"כ נולד הבהרת במקומה, לכ\"ע טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הירוק</b><br> [נדה פ\"ב מ\"ו] אשה שראתה דם שהיה במרחה ירוק כאתרוג, טמא, דס\"ל אדום הוא אלא שלקה מראיתו [כתוס' נדה די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מתיר</b><br> בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון</b><br> חור שבכותל. ואורחא דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים</b><br> דאי יהיה מותר צמרו אחר שחיטה, ישהנו לבכור בעל מום, כדי שיגדל צמר וינשרו, וכשישהה עי\"ז להבכור, יכשל בו בגיזה ועבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אין משקין</b><br> מי סוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת</b><br> מדאינן מזרע ישראל, וכתיב לאלה בתוך עמך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משקין</b><br> ואילה\"ק הרי קיי\"ל דקהל גרים לא מקרי קהל [כקדושין דע\"ב ב'] ומה\"ט מותר גרים וממזרים זב\"ז. י\"ל דקהל לא מקרי, אבל עם מקרי, דהרי רות אמרה עמך עמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מעשה בכרכמית</b><br> כך שם האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם דוגמא השקוה</b><br> שלא מחקו מגילת סוטה, רק הטעוה ומחקו כתב אחר להשקותה, כדי שתודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונדוהו ומת</b><br> שחשדוהו מדאמר כך בכעס, משמע טפי שהתכוון לומר, דמדהיו הם גרים השקוה לגיורת. ומדהתכוון לבזותן, מנדין לכבוד הרב [י\"ד של\"ד סמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל</b><br> ר\"ל כשהיו כל ישראל יחד בכל ערב פסח כששחטו הפסח ונעלו העזרה [כפסחים פ\"ה מ\"ה], לא נמצא בכולם צדיק וחכם כמותו. והרי שפתי צדיק ידעון רצון [משלי י' ל\"ב], וכעס בחיק כסיל ינוח [משלי ז' ט']. וא\"כ איך יחשדו לצדיק וחכם כמותו שיבזה בכעסו לרבותיהם של ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי נדו</b><br> באותו מעמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אליעזר בן חנוך שפקפק</b><br> שזלזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטהרת ידים</b><br> שהידים יתטמאו ולא כל הגוף. כשנוגעו בדבר פלוני או פלוני, כמבואר במסכת ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת בנדויו סוקלין את ארונו</b><br> לאו דוקא, רק מניחין אבן גדול על ארונו לסימן שנתנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מיתתו</b><br> של עקביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר</b><br> הנזכרים במשנה ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אני עמדתי בשמועתי</b><br> נ\"ל דהיינו בלימוד. אבל במעשה היה צריך לעשות כמו שאומרים הרוב, דהתורה אמרה אחרי רבים להטות. והם היו בזמן הבית והסנהדרין גדולה, והמורה כנגדן דינו כזקן ממרה [ועי' סנהדרין פי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאחוז בדברי המרובין</b><br> ר\"ל ובזה נחלקנו, שאני אומר שהרוב הסכימו כדעתי, והם אמרו שכדעתם הסכימו הרוב, ולהכי אף דבכה\"ג לא שייך שתשמע להם משום אחרי רבים להטות, עכ\"פ מוטב וכו' [ומה\"ט נמי קאמר מ ו ט ב, ולא א\"ל ח י י ב א ת ה לאחוז וסי']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא פקוד עלי לחבירך</b><br> דסבור היה שכדי שיקרבוהו א\"ל שיחזור בו. להכי א\"ל פקוד עליהן בפירוש שיקרבוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו שמא עילה</b><br> דבר של גנאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשיך יקרבוך</b><br> גם אם לא אצוה כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשיך ירחקוך</b><br> גם אם אצוה שיאהבוך לכן חזור בך ג\"כ בד' דברים הנ\"ל. [ואת\"ל עכ\"פ מה יזיק, אדרבה ע\"י ציוויו יאהבוהו ביותר. נ\"ל שאין הפירוש של יקרבוך או ירחקוך, לשון הודעה, שמודיעו מה שיהיה, ווערדן דיך להם לאוהב או אויב מאכען. אלא לשון צווי זאללען דיך להם לאוהב או לשונא מאכען. כי כך רצוני, שעי\"ז תשתדל ביותר לעשות מעש\"ט כדי למצוא חן בעיני ה' ואדם. ואם תעשה מעשים רעים, אני רוצה שירחקוך מעשיך הרעים, כדי שתרגיש ותשוב לעשות מעשים טובים, ומצא חן ושכל טוב בעיני [אלהים ואדם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שממאנים את הקטנות</b><br> ר\"ל ב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות, אחת גדולה ואחת קטנה. מת בעל הגדולה, זיקתה שהוא מדאורייתא אוסרת אחותה הקטנה על בעלה מדאין נשואיה מדאורייתא כלום. להכי מלמדין הקטנה שתמאן, ויתעקרו נשואיה מעיקרא, ועי\"ז יהיה מותר לעשות מצוה דאורייתא שתתיבם הגדולה [יבמות פ\"ז מ\"ז]. והא דקאמר קטנות לשון רבים. היינו מדיש עוד אחרת [שם מי\"א], דהיינו בנפלו ליבם ב' יבמות אחיות, א' גדולה וא' קטנה, ובעל הקטנה ואח\"כ הגדולה, מלמדין הקטנה שתמאן ויקיים הגדולה."
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשיאין את האשה על פי עד אחד</b><br> שאמר לה מת בעלה [כשלהי יבמות]. אף דמדינא צריך ב' עדים, משום עגונא סמכו אחזקה דאשה דייקה ומנסבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש</b><br> שניקר מוח התינוק. דשור דכתב רחמנא לאו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח</b><br> וקודם מ' יום לכתחילה פסול [כב\"ב צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות</b><br> כשנאנסו מלהקריב מקודם. וקמ\"ל דאז עדיין נקרא בוקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אבר מן המת שהוא טמא</b><br> אף שאין בו כזית בשר מטמא גם באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי</b><br> נ\"ל דר\"ל דאף דק\"ו דאורייתא, עכ\"פ באבר עצמו ליכא ק\"ו אלא בהמת שנפרש ממנו, והרי באבר ליכא ק\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהחי</b><br> כשהוא זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים</b><br> דכל הכלים שתחת הזב אפילו הן ק', אף שלא נגעו בזב, כולן אבות הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביו מדף</b><br> ר\"ל וכל הכלים שעל גביו אפילו לא נגעו בזב, כולן טמאין טומאה קלה לטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אוכלים ומשקין</b><br> ולא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין המת מטמא</b><br> דרק כלי שנגע בו נעשה אבי אבות הטומאה, בין שהוא תחת המת או עליו או בצדו, והכלי הב' שנגע בהראשון, נעשה אב, והכלי הג' נעשה ראשון, והכלים האחרים שנגעו בג' טהורים, דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [ועי' ביבקש דעת ח' ט']. והא דלא קאמר מעינות שרק בזב חי מטמאים, משא\"כ במת כל משקה היוצא מהמת טהור חוץ מדמו. נ\"ל דרצה להביא ראייה מאברי המת בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטמא</b><br> במגע, משא, ואוהל, כאמה\"ח עצמו כשהוא שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרים</b><br> לרמב\"ם לגמרי, ולראב\"ד רק באהל מטהרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא מטמא</b><br> במגע ומשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מרובה טומאת הבשר מטומאת העצמות שהבשר נוהג בנבילות ובשרצים</b><br> בנבילה בכזית, ובשרץ בכעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין כן בעצמות</b><br> דעצמות שרץ או נבילה, טהורים. לכן גם באמה\"ח, החמרתי בבשר ולא בעצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר</b><br> ממת לרבנן לעיל מ\"ב, או מחי לכ\"ע. וכל אבר אינו מטמא עד שיהיה בו בשר גידין ועצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש עליו בשר כראוי</b><br> דהיינו בכדי שאם היה האבר מחובר בחי, היה חוזר ומתרפא ע\"י הבשר ההוא. והוא פחות מכזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאף שלא נשאר בשר כשיעור הנ\"ל מטמא במגע ובמשא, באמה\"ח, משום הבשר [ככלים פ\"א מ\"ה]. מיהו באמה\"ח שאין עליו בשר כלל טהור וכמש\"כ בס\"ד [כלים פ\"א מ\"ה], ובמת, משום העצם [דאילו משום בשר המת, טהור לגמרי כשאין בו כזית [כאהלות פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> באמה\"ח, טהור לגמרי אף שכל בשרו קיים. ובמת, עכ\"פ טהור מלטמא באהל, מדלא נשאר כזית בבשר. [וי\"מ דרק באבר ממת מיירי מתניתין, וה\"ק, חסר הבשר ר\"ל שניטל ממנו כל הבשר, טמא במגע ובמשא משום העצם. חסר העצם, ר\"ל שניטל כל העצם, טהור לגמרי, דהרי הבשר אינו כזית]. נמצא שמרובה טומאת בשר מטומאת עצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהבשר הפורש מן החי טהור</b><br> טהור לגמרי לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבר הפורש ממנו והוא כברייתו</b><br> עם בשר גידין ועצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר כזית בשר</b><br> ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוב עצמות</b><br> רמ\"ח עצמות יש באדם, ורובן קכ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא במגע ובמשא</b><br> הומ\"ל דמרובה טומאת עצמות מטומאת בשר בשיעורין, דהרי כשעורה מטמא במגע ובמשא, ובשר פחות מכזית טהור לגמרי. אלא עדיף מנה נקט דאפילו כל חד וחד בשיעוריה, וששוין גם בטומאת אהל, אפ\"ה מצינו שעצם חמיר מבשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר כל בשר המת שהוא פחות מכזית</b><br> ר\"ל אם כל בשרו פחות מכזית. ומשכח\"ל בנפל [כחולין דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוב בנינו</b><br> כל בניין הגוף הוא ב' שוקיים וב' ירכיים והצלעות ושדרה. ורוב בניינו הוה ב' שוקיים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוב מנינו</b><br> ר\"ל או רוב מניין רמ\"ח עצמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שאין בהם רובע</b><br> דרובע קב עצמות מת, אפילו אין בהן רוב בניין או רוב מניין, מטמא באהל [ועי' לעיל פ\"א סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> באהל, והוה מצי נמי למימר דבשר כל שאינו כזית טהור ובעצם כשהוא כשעורה טמא. אלא דבשיעוריה לא קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורובע</b><br> דרוב עצמות ממת אף שאינן רובע, או רובע אף שאינן רוב מטמאין באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורקב</b><br> מת שלם שנקבר ערום בארון שיש, ומכוסה בשיש, ונרקב שם, אז מלוא חפניים מהרקב, מטמא במשא ואהל ולא במגע [עי' ביבקש דעת סי' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורקב</b><br> להכי כזית בשר או עצם כשעורה הפורשין מהחי, אין למדין אותן ממת להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע ורבי צדוק</b><br> [בכורות פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פדיון פטר חמור</b><br> ר\"ל שה שהפרישו שיהיה לפדיון פטר חמור שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמת שאין בו לכהן כלום</b><br> וא\"צ ליתן לו שה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים של בן</b><br> כשהפרישן לפדיון הבן ונאבדו קודם שנתנן לכהן חייב באחריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כפדיון של מעשר שני</b><br> שכשנאבד פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק</b><br> [תרומות פ\"י מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ציר חגבים טמאים שהוא טהור</b><br> ומותר באכילה, דאינו רק לחלוחית בעלמא [י\"ד סי' פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסלו צירן</b><br> והוסיף הוא, דאפילו הציר בעין מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק</b><br> [מקואות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זוחלין</b><br> כך נקראין מי נחלים ונהרות, שטובלין בהן אף שאין בהן מ' סאה. וגם מטהרין אפילו בשעה שמושכין והולכין. וגם כשרים למי חטאת, ולטבילת זב, שצריכין מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבו על הנוטפים</b><br> כך נקראים מי גשמים, שחלוקין מזוחלין בכל ג' דברים הנ\"ל, שהם צריכין שיהיו מ' סאה לטבילה. ומטהרין רק כשהן מכונסין ועומדין. ופסולים למי חטאת ולטבילת זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם כשרים</b><br> דבנתערב, נוטפין בזוחלין, והזוחלין רוב, דינן כזוחלין. מיהו לעניין שלא יהא צריך מ' סאה, כל שמעורב שם זוחלין, אפילו הנוטפין רוב, מטהרין בכ\"ש [כמקואות פ\"א מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה היה בבירת הפליא</b><br> בור קטן שבמקום ששמו פליא, ונתערבו בהבור נוטפין בזוחלין שהיו מחובר לנהר הזוחל והולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז</b><br> וואללנוס, שעליו רחבים ביותר, כפף עלי אגוז ועשה מהן כעין מרזוב, שיזובו בהן הזוחלין למקום שירצה, ולא יבלעו וגם לא יתפשטו על הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן כשרים</b><br> כשאר זוחלין. וקמ\"ל דלא חשיבי העלים ככלים, וא\"כ יהיה שאובין. ואף שיש שם בית קיבול בהעלים. א\"נ קמ\"ל דלא מחשב כאילו העבירן על דבר המקט\"ו, דעלי אגוז אינן ראויין לאכילה, ואינן מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה היה באהליא</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא מעשה לפני לשכת הגזית</b><br> לפני סנהדרין גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יקים איש הדר</b><br> [פרה פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קלל של חטאת</b><br> ר\"ל כד חרס שמניחין בו אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> דאף דכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו, עכ\"פ באפר פרה הקפידה תורה ואמרה והניחו במקום טהור [במדבר י\"ט ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דמשום דעכ\"פ תוך הכלי חרס טהור, שפיר קרינן ביה מקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי פפייס</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מי שנזר שתי נזירות</b><br> סמוכין ביחד, והרי סתם נזירות ל' יום. וכתחילה צריך לגלח יום ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיום שלשים עולה לו מן המנין</b><br> דיום ל' של ראשונה עולה לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי יהושע ורבי פפייס</b><br> [תמורה פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים</b><br> רק כונסו לכיפה וסוגר לפניו שימות ברעב. דאל\"כ אתא להשהות להאם שתרבה לו ולדות, וביני וביני יכשל בהאם בגיזה ועבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים יקרב</b><br> משמע דפליגי בהא את\"ק דס\"ל שרשאי להקריבו לכל קרבן שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלנו ולדה שלמים בחג</b><br> בחג העצרת, דליכא למימר דמיירי בחג אחר, דא\"כ היה עובר בעשה כשלא הקריבו ברגל הראשון [כר\"ה ד\"ו ב']. ואפשר דלעולם בחג הסוכות קאמר, ומיירי שהיה חולה בעצרת ולא היה יכול להקריבו אז שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו</b><br> [כלים פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ארוכות של נחתומים</b><br> דפין שעורכין עליהן הבצק לעשות לחמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן טמאות</b><br> מקבלות טומאה. אף דפשוטי כלי עץ אמקט\"ו מדאורייתא, עכ\"פ מדרבנן מקבלות טומאה כשמשמשין לאדם וכלים כאחת [כפ\"פ דכלים סי' ג'] ודוקא בשל נחתומין שיש בהן צורת כלי אבל של בעלי בתים אין בהן צורת כלי ואמקט\"ו [ככלים פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דרק עצים פשוטין הן ולא כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו על תנור שחתכו חוליות</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ח]. כל תנורים שלהן, היו כקדירה בלי שולים, וזה חתך כל גבהו לעגולים עגולים, כדי שיחשב כשבור ולא יקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן חול בין חוליא לחוליא</b><br> כדי שלא יתחבר שוב יחד' אבל טח בצד החיצון של התנור טיט על הסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> מקבל טומאה, דהטיט שטחהו בו עושהו כולו כלי שלם יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דהחול שבין חיליא לחוליא מעכבו מלהדבק יחד, וכשבור דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר</b><br> אפילו בכ\"ט לאדר יכולין ב\"ד לומר שהחודש הבא יהיה אדר ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו אומרים עד הפורים</b><br> דאז יש ל' יום קודם פסח, והתחילו לדרוש כבר בהלכות פסח. וא\"כ כשיעברוהו יזלזלו בחמץ. אולם המעידים הנ\"ל ס\"ל שלא יזלזלו, שיאמרו שלא נודע לב\"ד חשבון הצדק עד השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא</b><br> דלא היה רשות לנשיא לדון ולנהוג נשיאותו רק ע\"י הרמנא של [השטאטט האלטער] של הרומיים שהיה מושבו [בזיריען] היא סוריא. והיה צריך ליטל ההרמנא מזמן לזמן. והלך ר\"ג לשם להרשאתו. וקמ\"ל דדוקא סוריא שהיא ררוקה, וליטל רשות מהגמון שהוא ענין שמעכבו מאד ואינו וודע מתי ישוב. אבל בשיבוא בין היום למחר ממתינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד מנחם בן סגנאי</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מוסף היורה של שולקי זיתים</b><br> כשאין היורה מחזיק הזיתים שרוצין לבשל, מוסיפין בשפת היורה שפה מטיט בגובה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טמא</b><br> ר\"ל שמקבל טומאה מדמשתמש שם. ואע\"ג דלא עדיף שם מכלי אדמה שאמקט\"ו, י\"ל כיון דמחובר למתכות לא גרע מעץ המשמש מתכות שמקט\"ו [ככלים פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צבעים שהוא טהור</b><br> דאין ממלאין הצבע נגד השפה מטיט, שלא תתקלקל הצבע. רק עושה השפה שלא תעבור הרתיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו אומרים חלוף הדברים</b><br> שהיו סוברים דלשימוש הצבעים, השפה מטיט הוא נצרך יותר, דחס טפי על הצבע שלא תעבור ברתיחתה. אבל מנחם שהיה צובע היה בקי בענין, דאדרבה מי הצבע אי אפשר שיעבור רתיחת כל כך בנקלות כבשמן, ולהכי רק בשמן טמאו להשפה מדמשתמש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי נחוניא בן גודגדא</b><br> [יבמות פי\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על החרשת שהשיאה אביה</b><br> כשהיא קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא יוצאה בגט</b><br> אף שקדושיה מדאורייתא, ואין בה דעת בגרושיה. עכ\"פ משום דאשה מתגרשת בעל כרחה, א\"נ דעתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה, דאז נשואיה רק מדרבנן מדהיא קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא אוכלת בתרומה</b><br> בתרומה דרבנן, ולא גזרינן אטו דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעלה יורשה</b><br> והא דלא אשמעינן נמי שמותר לטמא לה כשמתה. ה\"ט, משום דבירושה תליא וכיון דירשה בעלה לא יזדקקו לה בני משפחתה והו\"ל כמת מצוה [כיבמות דפ\"ט ב']. ואילה\"ק עכ\"פ היכא שירצו לטפל בקבורתה האיך שרינן שיטמא לה כשאר בעל לאשתו. ואת\"ל גם בעל ממש י\"א דמותר לטמא אף שלא לצורך, עכ\"פ הכא רק מטעם מת מצוה שרינן, ומדיש ישראל כאן אינו מת מצוה. ותו קשה וכי מה\"ט נמי נימא דכה\"ג ונזיר יהיו מותרים לטמא לקרוביהן מורישיהן מדמחשבו כמת מצוה. י\"ל דבאמת לאו מת מצוה ממש היא, אלא אעפ\"כ כל היכא דמסתבר יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה\"ת גם בקום ועשה, כמו שהאמינו לאשה שאמרה מת בעלי שתנשא משום דייקא. וכ\"כ סקלו לא' שרכב על כוס בשבת [כיבמות ד\"צ ב'] ועי' תוס' [יבמות דפ\"ט ד\"ה כיון, ותוס' נזיר דמ\"ג ב' ד\"ה והא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המריש</b><br> קורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגזול שבנאו בבירה</b><br> שבנאה הגזלן בארמון שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיתן את דמיו</b><br> שכשתצריכה לקעקע הבניין כדי להחזיר הקורה, חיישינן שימנע מלשוב עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל החטאת הגזולה</b><br> שגזל בהמה והקריבה לחטחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נודעה לרבים</b><br> שלא נודע לג' בני אדם שגזלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מכפרת</b><br> וא\"צ להביא חטאת אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני תיקון המזבח</b><br> שימנעו הכהנים מלהקריב קרבן מבן אדם שלא יכירוהו, מחשש שיאכלו חולין בעזרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור</b><br> לגמרי, ודלא כב\"ה [ריש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטימא את כולו</b><br> דהכלי מצרף מה שבתוכו מדאורייתא. וי\"א דצירוף מדרבנן. אבל אי\"ל דאף כשאינן תוך כלי רק כשהאפר מונח צבור נטמא הכל, ומשום דאין מונין ראשון ושני בחטאת [פרה פ\"ב מ\"ו] הו\"ל כל גרגרי האפר כגוש אחד, ליתא, דהא דאין מונין בחטאת היינו בכולן בני קבלת טומאה, אבל אפר אמקט\"ו רק מצד מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגחלים</b><br> דוקא גחלים שמכנים כה\"ג ביו\"כ, שכל הגחלים שחתה אז במחתה מכניסן, אבל גחלים שחותין הכהנים בכל היום, אינן מצטרפין, מדמתפזרין כקב גחלים מהן [כיומא פ\"ד מ\"ד]. ונ\"ל דמיירי שנדחק טבו\"י ונכנס לעזרה אע\"ג שאינו רשאי לכנוס אפילו רק לעזרת נשים, ונגע בהגחלים דביד הכה\"ג להכניסן לק\"ק [ועי' כלים פ\"א מ\"ח]. מיהו הנך כולהו מדגדולה קדושתן שוויינהו כפרת חטאת שאין מונין בה ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפסל את כולם</b><br> והוספתו של ר\"ע היא, דאף שאין תוך לכלי מצטרף מה שעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה</b><br> דמפרקן דלעיל משמע דוקא כשנבעלה לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על תינוקת שהורהנה באשקלון</b><br> שנתמשכנה ביד עכו\"ם על חוב. [מיהו מלת משכן כולל נמי משכנו בעל כרחו שלא בשעת הלואה *). והרהן הוא כשנתן משכן בשעת הלואתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחקוה בני משפחתה</b><br> מלהנשא לכהן, אף דמדעת נתמשכנה, חיישינן שנאנסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועדיה</b><br> שהעידו שהורהנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה</b><br> רק שהיו פסולי עדות. ולהכי נקט עדיה, ר\"ל שהיו קרוביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיר רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה</b><br> ר\"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל ואינו ניכר, שהמשפחה היא כעיסה בלולה שלא ניכר בה הדברים שנתערבו בה, וא' מהמשפחה נשא אשה ומת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כשרה לכהונה</b><br> דהו\"ל ספק ספיקא, ספק שמא בעלה לא היה הספק שנתערב, או ספק שאינו חלל. מיהו בת מהמשפחה, אף דאיכא בה נמי ספק ספיקא, פסולה מדלית לה חזקת כשרות, וביוחסין החמירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה לטמא ולטהר</b><br> נ\"ל שזו עדות אחרת היא [כמו שאפר כרה וכו' ריש ביצה]. ור\"ל כשרים ג\"כ להעיד על עצמן שזה טמא ושזה טהור, לעניין ממזר ונתין שפסולים לבוא בקהל, שנתערבו במשפחתן אף ע\"ג שהן קרובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחק ולקרב</b><br> לעניין פסול כהונה. ולא אמרינן מדחשודין להניח להנשא פסולין במשפחתן, החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה [כי\"ד קי\"ט] דעכ\"פ הבלי נושאין לא נחשדו. ואפשר עוד דמשנתינו לאו לעניין נאמנות קרובים מיירי רק ר\"ל שכל אלמנת עיסה כשירה בין שנתערב בה אלמנת ספק פסול לישראל*) כנתין וממזר, או שנתערב בו ספק פסול לכהונה כחלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל</b><br> אמר רבן גמליאל, גרסינן, דמסכת עדיות נשנת ביום שהושיבו ראב\"ע בנשיאות [כברכות כ\"ז א'], ושם היה ר\"ג, שהוא נתמנה לנשיא אחר ריב\"ז [ועי' במ\"ש בשלשולי הנשיאים באבות פ\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבלנו עדותכם</b><br> ר\"ל אנו מאמינים עדותכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך</b><br> להכשיר אלמנת עיסה לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב</b><br> וקיי\"ל דמשנשאת לא תצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על איל קמצא</b><br> מין חגב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דכן</b><br> ר\"ל שמותר באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל משקה בית מטבחייא</b><br> דם ומים שבבית מטבחייא שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דאינון דכיין</b><br> י\"א דר\"ל דאינן מקבלין טומאה, מדטומאתן רק מדרבנן, במקדש לא גזרו. וי\"א דר\"ל שאינן מכשירין דבר אחר לקבל טומאה, אבל הן עצמן מקבלין טומאה מדאורייתא. מיהו י\"א דגם שיטמאו לאוכלין אחרים נמי דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודיקרב במיתא מסתאב</b><br> ר\"ל דוקא בוודאי נגע במת. אבל ספק אם נגע בטומאה, אפילו בטומאת מת, אם בר\"ה יעמידנו על חזקתו וטהור וקודם עדותו אמרו, הלכה ואין מורין כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרו ליה יוסי שריא</b><br> מדהתיר ג' דברים שנהגו בהן איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמשיאים האשה על פי עד אחד</b><br> [שלהי יבמות] בהעיד לה ע\"א שמת בעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים</b><br> שהם טמאים ה\"ג בגמ'. ונ\"ל שאין זה הדין שהעיד עליו אלא ה\"ק שפעם א' מצאו עצמות שהן טמאים. דהיינו שניכר שהן עצמות מת, בדיר העצים, והעיד הוא שאמרו חכמים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור</b><br> אעפ\"י שמצאום טמונים שם בכמה מקומות, אפ\"ה א\"צ לחפש אחר קברים אחרים, רק ילקטו הנמצאים, והמקום ישאר בטהרה. וזה משום כבוד עיר הקודש שלא יחזיקוה בטומאה. גם טהרו האדם והכלים שם, אף שאפשר שנגעו בטומאה, עזרה ר\"ה היא, וכל ספק טומאה בר\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל</b><br> כשעלו מבבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושים קלעים</b><br> [אומהענגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיכל</b><br> במקום כותלים. אף שאין דינן כמחיצה, מדהו\"ל מחיצה תלויה [כעירובין דט\"ז ב']. [ואת\"ל היה להם לעשות הקלעים מגיעות לארץ דשפיר נקראות מחיצה. ואי\"ל עכ\"פ מתנדנדות ברוח, יכל כה\"ג אינה מחיצה [כסוכה דכ\"ד ב']. עכ\"פ היה להם לתקען בארץ ביתידות, כמו שהיה באהל מועד [כרש\"י תרומה כ\"ז פי\"ט]. י\"ל דעכ\"פ לא גרע מסוכה בכה\"ג דאין עושין מחיצות מיריעות פשתן אף שקשרן היטב שמא יתנתקו [כא\"ח תר\"ל ס\"י], מכ\"ש הכא דיש לן למיחש, דבכה\"ג יפסלו כל הקרבנות שהקריבו, ובמדבר שאני דע\"פ הדיבור היה שאמר הקב\"ה ועשו לי מקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקלעים לעזרות</b><br> כדמסיק אליבא דר' יהושע, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא. ואפ\"ה ס\"ל דעשו קלעים לצניעותא בעלמא [כמגילה ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שבהיכל בונים מבחוץ</b><br> מחוץ לקלעים, שלא יזונו עיניהם מהקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים</b><br> ר\"ל חומת העזרה [ונקט לישנא דקרא סוף תרומה קלעי החצר סביב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה</b><br> חומת ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושה ראשונה</b><br> שקידשה שלמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא</b><br> וקיי\"ל דקדושת א\"י לענין מעשר ושביעית דוקא אותה הארץ שנתן להם כורש, והחזיקו בה עולי גולה, חייבת גם השתא במעשר מדאורייתא, דמדלא התנבא נביא בפירוש שיחזרו עכו\"ם ויטלוה מהן, לא אתא כיבוש עכו\"ם ומבטל חזקה דידן. אבל מה שכבשו עולי גולה אח\"כ, פטור מדאורייתא ממעשרות, דאתא כיבוש עכו\"ם ומבטל כיבוש ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אליהו בא לטמא ולטהר</b><br> להממזרים ונתינים שנתערבו בהמשפחות ולטהר עי\"ז המשפחה שנתערבה בהן שהחזיקוה בספק פסול. וכן צריך לפרש לרחק ולקרב דה\"ק משפחה שנתערב בה פסול חששו לפסול כל המשפחה, אין אליהו בא לפרוט את הפסול כדי לקרב ולטהר עי\"ז הספקיים. [כך נ\"ל דאל\"כ למה לא יקרב אותן שחשבו שהן פסולין בטעות אף שלא נפסלו ביד חזקה רק בטעות, ואפשר י\"ל דדוקא במרוחקין בזרוע, שהן עצמן ידעו כשרותן יהיו נזהרין מלהנשא לפסולין, לאפוקי במרוחקין בטעות, ודאי לא נזהרו מלהתערב בפסולין ודאין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחק ולקרב</b><br> להחללים שנתערבו בהכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לרחק המקורבין בזרוע</b><br> אותן שמפורסם כסולן, והתערבו ביד חזקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע</b><br> גבר אלם היה, ובכח המלך פסלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד אחרת היתה שם</b><br> שהיתה פסולה, והעלים תנא שמה, מדחס על כבוד הבריות. אבל לא חשש, שיכשלו בה המשפחות, מדהיתה מפורסמת [ומלבד זה אין כאן המקום להודיע פסלותן, רק לדוגמא נקטן, וכדקאמר, כגון אלו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו</b><br> שפסלותן וכשרותן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לרחק</b><br> אפילו הידועים בפסול כשנתערבו ישתוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת</b><br> שבין החכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לעשות שלום בעולם</b><br> בין איש לחביר ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנני שולח לכם את אליהו הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם</b><br> דלת\"ק, אבות ובנים לעניין יוחסין קאמר, שישגיחו האבות על הבנים שלא יתערבו בפסולין בשוגג, והבנים ישגיחו על כבוד אבותיהן, ולא יתערבו בפסולין במזיד. ולר\"ש, אבות היינו חכמים, ובנים הם התלמידים, שלא יהיה ביניהן מחלוקת. ולחכמים, אבות היינו המושלים ורודים על חבריהם, ובנים היינו הנכבשים והנעלבים, דלפעמים זה גרם ולפעמים האחר גרם המחלוקת שביניהן. ולעתיד ישיב הקב\"ה לב האבות הנ\"ל, דהיינו המנהיגים הרודים בעם, על הבנים לנהלן ברחמים, ולב בנים הנ\"ל, דהיינו העם הנכבשים, על אבותם לכבד למנהיגיהם, ויתיחדו רבבות לבבות, בלהבות הבהבות, ובאהבות נשגבות, נפש הבנים והאבות, לאחדותו ית' נצבות נקרבות, כי מאור אחד משולבות מחוצבות, אמן."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין עדיות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..02f146f5398f59a7f1f6721b01665793f4c71140
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,456 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הורו בית דין</b><br> ר\"ל סנהדרין של כ\"ג שהיו בכל עיר שטעו והתירו איסור כרת. דמתני' ר' יהודה היא, דס\"ל הכי. אבל אנן קיי\"ל כרבנן סוף פרקן, דאין כל ב\"ד חייבין קרבן בהוראתן, רק סנהדרין גדולה של ע\"א. ודוקא כשהיה ראש ישיבה עמהן. והיו כולן ראויין לסנהדרין [כלקמן סי' ל\"א], וטעו כולן או רובן. מיהו בטעו רובן. דוקא בשתקו המועטים. אבל באמרו המיעוט או אחד מהן להרוב. טועים אתם, ורבו עליו והתירו. ב\"ד פטורים. והעושה חייב חטאת [כמ\"ד]. וכמו כן דוקא שאמרו לעם בפירוש, מותרים אתם לעשות. אבל בנשאו ונתנו בדבר בפני עצמן, ונמנו וגמרו כשיארע כן יהיה דבר זה מותר, ושמעו הצבור ועשאו כן. ב\"ד פטורים, והעושה חייב חטאת [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה</b><br> שהתירו דבר שאם עשאה יחיד בשוגג, היה חייב חטאת קבוע [לאפוקי חטאת של עולה ויורד, כלקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך היחיד</b><br> מתני' ר' יהודה היא כלעיל וס\"ל נמי דביחיד סגי. אבל אנן קיי\"ל כרבנן, דדוקא כשעשו ע\"פ ב\"ד, רוב ישראל שיושבים בא\"י, אעפ\"י שאינן רק שבט אחד או רובו, או שעשו רוב השבטים שיושבין בא\"י אעפ\"י שאינן רוב הקהל שבא\"י [ומנשה ואפרים, כשבט אחד נחשבין לדבר זה]. בכל אלו העושין פטורים, וב\"ד חייבים פר העלם דבר של צבור. אבל יחיד שעשה ע\"פ הוראת ב\"ד, חיוב חטאת [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה שוגג על פיהם</b><br> לאפוקי היכא שלא תלה על פי הוראת ב\"ד. כיון שהורו ב\"ד שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, חייב, שהרי לא ע\"פ ב\"ד אכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שעשו</b><br> הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה עמהן</b><br> א' מהצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא עשו</b><br> רק הורו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ולהכי לא מקרי שוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה</b><br> ר\"ל אחד מהצבור שהיה ראוי להוראה, וידע שטעו ב\"ד. לאפוקי ע\"ה שאין ידיעתו ידיעה וודאית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך</b><br> רוחו התלמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא תלה בבית דין</b><br> אף דזה מזיד הוא, ומזיד פטור מקרבן [ועי' מ\"ד]. י\"ל דמיירי שסבר דמצוה לשמוע לסנהדרין, אף כשיודע שטועין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי מי שדרכו לבעט בהוראת סנהדרין, ורק בזה סבר שכדין הורו, ועשה על פיהן. אפ\"ה חייב, מדלא תלה בב\"ד, רק בדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין</b><br> ועשו רוב הצבור על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידעו שטעו</b><br> נודע להן אח\"כ שטעו בהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך ועשה על פיהן</b><br> שלא ידע שחזרו בהן הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר</b><br> מדנתפשטה כבר הוראתן ברוב ישראל, לא פשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אליעזר אומר ספק</b><br> דהו\"ל לשאל כל עת אם נתחדש דבר בב\"ד, ומדלא שאל, הר\"ז כמי שמסופק אם חטא. ולפיכך מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו ספק</b><br> כלומר באיזה ספק אמר ר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב לו בתוך ביתו</b><br> שאפשר לו לשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך לו למדינת הים פטור</b><br> מדאי אפשר לו לשאל. ולאו דוקא הלך, אלא אפילו רק החזיק לילך בדרך, משום טרדתו א\"א לו לשאל ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה</b><br> ר\"ל המחזיק לילך בדרך, דומה יותר למי שכבר הלך, דשניהן אינן יכולין לשאל. משא\"כ היושב בביתו שיוכל לשאל, חייב. ואפשר עוד דמה דקאמר ר\"ע מודה אני בזה וכו' ר\"ל מודה אני גם במי שקרוב לפטור א\"ע מהחובה, ר\"ל שהמחזיק בדרך כבר התקרב לפטור א\"ע מהחובה שהיה מוטל עליו בשבתו בביתו, גם זה פטור, [ומסתבר כפירוש זה, דאל\"כ הרי ר\"ע בוודאי בהחזיק בדרך וכדמסיק בש\"ס, וא\"כ מה בזה דקאמר, הרי ר\"א לא הזכיר עדיין כלל מהחזיק בדרך. אלא ע\"כ דהאי בזה כמו במי הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו בן עזאי מה שנה זה</b><br> מי שהלך ממש בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן היושב בביתו</b><br> ולא החזיק בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה לא היה אפשר לו שישמע</b><br> א\"כ המחזיק ללכת, אף דטרוד, עכ\"כ מדאפשר לו שישמע בלי שאלה, ג\"כ חייב. ורתוי\"ט כ' בשם רש\"י דהאי היושב דברי ר\"ע היא שהשיב כן לבן עזאי, ולפע\"ד פי' רש\"י כן רק לפי הס\"ד דש\"ס, דלא ידע עדיין מפלוגתתן בהחזיק בדרך, אבל למסקנא דבהחזיק בדרך פליגי, א\"כ כולה מלתא דברי בן עזאי היא. תדע דאל\"כ מה זו תשובה שהשיב לו ר\"ע שהיושב בביתו וכו' והרי גם המחזיק בדרך אפשר שישמע מבלי שיחקור. אלא דר\"ע ס\"ל דהחילוק בין היושב בביתו למי שהוא בדרך, שהיושב בביתו יש לו פנאי לחקור, משא\"כ מי שהוא בדרך אין דעתו מיושבת לחקור, א\"כ ה\"ה המחזיק לצאת לדרך ג\"כ טרידא דעתו, והשיב לו בן עזאי שהיושב בביתו אפשר שישמע אף שלא יחקור, א\"כ ה\"נ מחזיק בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין לעקור את כל הגוף</b><br> כל עיקר המצוה, וכדמפרש ואזיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה</b><br> נקט הנך ג', נדה, שבת, ע\"ז, משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב, ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת. ותו דקמ\"ל דאף דכולן ידועין לכל, דכל איש יש לו אשה, ובכל שבוע יש שבת, וע\"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל, ובלעדם אין מקום לתורה, אפ\"ה מחשבו ב\"ד כשטעו בהנך, ולא מחשבו מזידין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> והעושין חייבים כל א' וא' חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הכא על שומרת יום כנגד יום פטור</b><br> כשראתה דם בא' מי\"א ימי זיבה, טמאה לבעלה עד שתספור יום אחד בטהרה כנגדו [ועי' ביבקש דעת אות ע]. ואמרו הן שא\"צ לספור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף</b><br> בגמ' פריך הרי כולהו כתיבי בפירוש בקרא, ואם הורו ב\"ד להיפך, הו\"ל כעוקר הגוף, וב\"ד כטירי. ומשני, דשומרת יום איירי, דאמרי ב\"ד, דדוקא כשרואה ביום חייבת לספור כנגדו, ולא ברואה בלילה. וכ\"כ בשבת, מיירי באמרו דוקא הוצאה מרשות לרשות אסור, ולא מושיט וזורק בשבת. ובע\"ז מיירי, באמרו דדוקא השתחואה בפישוט ידים ורגלים אסור, אבל שאר השתחואה או כריעה, מותרת. וה\"ה בכל דבר שאין מפורש בתורה, שאין הצדוקים מודין בה, בהורו ב\"ד בטעות להתירו, הן חייבים והעושין פטורים. אבל בהורו בהיפך ממה שמפורש בתורה, שהצדוקין מודים בה, ב\"ד פטורים והעושין חייבים, דזה לא מחשב הוראה, מיהו אפילו באינו מפורש, דוקא באמרו בפירוש מותרים אתם לעשות. אבל באמרו דעכ\"פ לכתחילה אסור רק שאין חייבים עליו חטאת בדיעבד, הב\"ד פטורים, וכל יחיד ויחיד שעשה חייב [רמ\"ל פי\"ב משגגות. ואין לתמוה האיך אפשר שיטעו ב\"ד בדברים פשוטים כאלה. וי\"ל דבבית שני שהיו צדוקים שפיר היה אפשר והרי ג\"כ שרפו בת כהן שזנתה בחבלי זמורות מדלא היו בקיאין [כסנהדרין פ\"ז. מ\"ב] משם מוכח דבבית שני נתמנו ע\"פ המלכות. ולהכי לא בדקום מקודם אם בקיאין בדיני התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר להן טועין אתם</b><br> ואפ\"ה לא חזרו בהן, וכיון דאמר להן כך לא הסכים בהוראתן, ולא היו כולן בהוראה זו משא\"כ בשתק, אף דידע שטעו מדשתק הרי הסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שלא היה מופלא של בית דין שם</b><br> שלא היה ראש הישיבה שם, אף שהיה כל המניין של ע\"א סנהדרין שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או זקן</b><br> מופלג בזקנה. דג\"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין ל\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא ראה לו בנים</b><br> לרמב\"ם [שם], גרס או שלא ראה בנים, דג\"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין שם]. ולפי גי' הספר לא מיירי רישא במופלג בזקנה, רק כל אחד ואחד מסנהדרין נקרא זקן. כמו מפי שבעים ושנים זקן [זבחים פ\"א מ\"ג]. וכ\"כ זקן יושב [יומא דכ\"ה א']. וחדא מלתא קאמר תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר להלן עדה</b><br> בדיני נפשות כתיב ושפטו העדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו שוגגין</b><br> שידעו ב\"ד שאסור, ואפ\"ה הורו להיתר, אעפ\"י שהקהל עשו בשוגג שסמכו על הוראתן, אפ\"ה ב\"ד פטירי, דמזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין כשבה ושעירה</b><br> ר\"ל כל יחיד ויחיד שעשה מביא כשבה או שעירה לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו מזידין</b><br> שידעו שטעו הב\"ד, וידעו ג\"כ שאסור לשמוע בקולם בכה\"ג, ואפ\"ה עשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> הב\"ד משום דלא תלו הקהל בהוראתן, דהרי ידעו שטועין הב\"ד ואפ\"ה עשו. וכל יחיד ויחיד פטור, דמזיד לאו בר קרבן הוא ומיירי בידע שבכה\"ג אין מצוה לשמוע לב\"ד ועיין בזה לעיל סי' י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר</b><br> הב\"ד מביאין משלהן פר העלם דבר של צבור, האמור בפרשת ויקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה</b><br> ואם הורו להיתר באיסור עבודת ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר ושעיר</b><br> ב\"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. האמורים בפרשת שלח לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שנים עשר פרים</b><br> דס\"ל כל שבט ושבט אקרי קהל, וס\"ל נמי דצבור מביאין הפר, והפר והשעיר בע\"ז ולא הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה שלשה עשר פרים</b><br> דס\"ל דאין ב\"ד מתכפרים בפרים שהביאו הקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין ועשו שבעה שבטים</b><br> דהיינו רוב מנין השבטים. אף שהן מיעוט מספר ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או רובן</b><br> ר\"ל רוב כל שבט ושבט. וה\"ה רוב ישראל אף שאינן רק משבט אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פיהם</b><br> שעשו על פי הוראת הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים פר</b><br> ר\"ל מביאין הב\"ד פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין על ידיהן פר</b><br> ר\"ל כל שבט ושבט אף שלא חטא מביא פר לעצמו [ה\"ק בש\"ס, וכך פסק הרמב\"ם (פי\"ב משגגות). ותמיהני שלא ביארו כן הר\"ב ורתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר ושעיר לבית דין</b><br> ובהנך ב' בבי קיי\"ל כר\"י [רמב\"ם פי\"ב משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אותו השבט הוא חייב</b><br> אף שאותו השבט לא היה רוב מניין ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד</b><br> וצריך נמי רוב מניין ישראל, או רוב מניין השבטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו השבט</b><br> וקיי\"ל בהא כחכמים [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הורה כהן משיח לעצמו</b><br> ר\"ל כה\"ג המשוח בשמן המשחה, שהיה ראוי להוראה, והורה היתר לעצמו בדבר שחייבין עליו כרת, ועשה כהוראתו."
+            ],
+            [
+                "<b>שוגג ועשה שוגג</b><br> ר\"ל ששגג בהוראה ועל סמך אותו שוגג שהיה לו בההוראה עשה המעשה, אף דבשעת המעשה שכח מאיזה הטעם התיר, עכ\"פ מדקאמר הריני עושה על דעת הוראתי, אינו מזיד, ולהכי מביא פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוגג ועשה מזיד</b><br> ר\"ל שבתחלה שגג בהוראה. ואח\"כ שכח שהורה בה היתר, ועשה במזיד, ולאו דוקא במזיד, רק ר\"ל שלא עשה על סמך אותו שוגג שהיה לו בהוראה. כגון שהורה שחלב הכליות מותר, ואח\"כ לא זכר הוראתו, ונתחלף לו חלב זה בשומן ואכלו, וכ\"ש בעשה מזיד ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזיד ועשה שוגג</b><br> ר\"ל שהתיר אף שידע שאסור, רק דבשעת מעשה היה שוגג, כגון שנתחלף לו חלב בשומן דכל שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו בין שהורה או לא הורה בטעות פטור לגמרי מקרבן. וה\"ה בשגג בהוראה, ואח\"כ שגג בחילוף חלב בשומן פטור לגמרי, וכמ\"ש לעיל סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> לגמרי מכל קרבן [כמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהוראת בית דין לצבור</b><br> ר\"ל שגם בכה\"ג צריך שיהיה ההוראה והמעשה שניהן בשוגג, כהוראת ב\"ד לצבור [פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו</b><br> אפילו אם באותו שעה גם הב\"ד טעו בהוראתן באיסור אחר, כגון שטעו ב\"ד בחלב והוא בדם, או איפכא כיון דאסורים חלוקין, מביאין כל אחד קרבן לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורה עם הצבור</b><br> ר\"ל עם הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה עם הצבור</b><br> שטעה הוא והן בהוראה באיסור אחד, ועשה הוא וכל ישראל כהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתכפר לו עם הצבור</b><br> וא\"צ להביא פר בפ\"ע. ומ\"ט. מפני שאין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בית דין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת</b><br> כלעיל [פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המשיח</b><br> גם המשיח כך דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבורה זרה</b><br> אין חייבין ב\"ד או כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת</b><br> אלמא הושוו משיח וב\"ד בכל עניינים. א\"כ ה\"ה בהורה עם הב\"ד, נמי הדין כך שיהיה שוה לב\"ד, שאין מביאין קרבן לעצמן אף כשעשו עם הצבור. [ונ\"ל*) דאפשר מה דקאמר תנא שאין ב\"ד וכו' הוא כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה, ור\"ל כמו ואין ב\"ד וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין</b><br> אין ב\"ד חייבים פר העלם דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה</b><br> ר\"ל צריך שיהיה נעלם הדין מהב\"ד, והורו שלא כדין, ועשו הקהל בשוגג על סמך אותה הוראה [כפ\"א סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המשיח</b><br> דאינו חייב פר, רק בטעה בדין, ועשה ג\"כ מעשה על פי הוראתו. אבל בעשה בשוגג, מבלי שסמך על הוראתו, פטור לגמרי [רמב\"ם פט\"ו משגגות ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבודה זרה אין חייבין</b><br> ר\"ל גם כשהורו היתר בע\"ז אין חייבים לא הב\"ד ולא הכה\"ג, אלא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה</b><br> דע\"י דינו כשאר איסור כרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת</b><br> חטאת קבועה. דל\"ו חייבי כריתות הן [כריש כריתות], ועל כולן חייבים חטאת, חוץ מה', פסח ומילה מדהן עשה, ובחטאת כתיב אשר לא תעשינה. וחוץ ממגדף, מדאין בו מעשה. וחוץ מטומאת מקדש וקדשיו, מדחייבין רק חטאת שאינה קבועה, דהיינו קרבן עולה ויורד האמור בפרשת ויקרא, כלקמן. נמצא שאין ב\"ד או כה\"ג מביאין קרבן רק על ל\"א מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבורה זרה</b><br> אין חייבים ב\"ד או משיח בקרבנותיהן כשטעו בדיניה בהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושגגתו חטאת</b><br> לאפוקי חבוק ונשוק שאין חייבים עליהן חטאת, לפיכך בהורו שמותרין בע\"ז, פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין</b><br> מדקתני סתמא, משמע דהכא נמי בב\"ד או משיח שטעו מיירי, ככל הנך אין חייבין דלעיל ומתני' דלא כר\"ע, רק כר\"ש דס\"ל הכי בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עשה ועל לא תעשה שבמקדש</b><br> היינו טומאת מקדש וקדשיו [ועי' לקמן בפרקן מ\"ז]. לא תעשה שבמקדש, היינו בנטמא כבר, דאסור לו לכנס למקדש. ועשה שבמקדש, כגון בנטמא במקדש דמצוה לו לצאת בקצרה ולא בארוכה. וכמו כן לענין אכילת קודש. בנטמא קודם אכילה, היינו ל\"ת שבקודש. ובנטמא בשעת אכילה, שצריך לפרוש מהאכילה היינו עשה שבקודש. ובהורו ב\"ד באלו להתיר האסור, אף דיחיד מביא עליהן חטאת, אפ\"ה אין מביאין קרבן, מדאין יחיד מביא על חטא כזה חטאת קבועה, רק קרבן עולה ויורד."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש</b><br> מי שמסופק לו אם חטא באלו, אינו מביא אשם תלוי, מדאין חייבין על וודאן חטאת קבועה."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה</b><br> מפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה</b><br> במסופק לו אם חטא בעשה או ל\"ת שבנדה, מביא אשם תלוי, דהרי בוודאה מביא חטאת קבועה. וה\"ה בכל חייבי חטאת קבועה, רק נקט נדה, מדאין בכל חייבי חטאת עשה דפרוש, דהיינו שבתחלה מותר היה, ובאמצע המעשה יהיה חיובו לפרוש עם מעשה, זהו רק בנדה. ואילה\"ק הרי שפיר משכח\"ל בנותר וחמץ שעד אותה הזמן היו מותרים ואח\"כ נאסרו. י\"ל התם לא שייך לומר פרוש, דהאכילה או הבליעה כשכבר הוא בפיו תחלת המעשה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה</b><br> כגון שהיה משמש עם הטהורה, ובשעת תשמיש הרגישה, פליטת דם מרחמה ואמרה לו נטמאתי השתא, נמצא דאם יפרוש ממנה מיד חייב כרת, דיציאתו הנאה היא לו כביאתו, אלא סומך על ידיו ורגליו שלא יהנה מגופה, וממתין כך עד שימות האבר, ואז פורש א\"ע ממנה בלי קשוי. ואם שגגו ב\"ד או משיח והורו שמותר לפרוש מיד, הרי טעו בעשה שבנדה, שמצות עשה היא, שיעשה מעשה כשיפרוש, באופן הנ\"ל, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה</b><br> דהיינו בהורו ב\"ד או משיח שמותר לבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואחר שבעל כך, נמצא דם על עד שלו שקנח בו אחר תשמיש, דעי\"ז נודע שפירסה נדה בשעת תשמיש, הרי טעו גם בלא תעשה שבנדה, שמצות ל\"ת היא מלבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואם פירש ממנה אז בקשוי אבר חייב הבועל ב' חטאות, אחת על כניסתו ואחת על יציאתו. ודוקא בבא עליה בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה, אפילו נמצא דם על עד שלו פטור לגמרי, דאנוס הוא. אבל באמרה לו בשעת תשמיש נטמאתי, ופירש ממנה בשוגג בקשוי אבר, אפילו היה שלא בשעת וסתה, חייב חטאת א' דעכ\"פ פרישתו לא הוה באונס [עי' שבועות די\"ח א']. ובכל גוונא היא פטורה, דקרקע עולם היא*). [ונ\"ל דר\"ל למה שנהנית בהוצאת האבר היא קרקע עולם. מדלא עשתה מעשה. דאל\"כ הרי שוין אשה ואיש לעונש ולחטאת [ככריתות פ\"ב מ\"ד]. ולא הוזכר קרקע עולם רק שא\"צ ליהרג כשיבעלוה באונס [כתוס' ע\"ז דנ\"ד א' ד\"ה מתקיף]. ובכל מקום שחייב חטאת, לדידן צריך כפרה להתענות מ' יום, ואפילו אינן רצופין] [י\"ד קפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שמיעת הקול</b><br> כשהורו שכהשביעו חבירו שכשיודע לו העדות שיגיד לו, ואמרו שאע\"ג שיודע א\"צ להגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל בטוי שפתים</b><br> שכשנשבע שלא אוכל ואכל, חייב קרבן. ואפילו בנשבע שאוכל ולא אכל, אע\"ג דבכה\"ג במזיד לא לקי, מדהו\"ל לאו שאין בו מעשה, אפ\"ה בשוג חייב קרבן. וכ\"ש בשאכלתי ולא אכלתי, דהרי אפילו מלקות חייב, וכ\"ש קרבן, דבשעה שיצאה שבועה מפיו יצאה לשקר [כשבועות דכ\"א]. ובכולן בהורו ב\"ד שמותר לעבור על שבועתו, ועשו רוב הקהל כן, פטורים הב\"ד מקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל טומאת מקדש וקדשיו</b><br> בהורו ב\"ד שאם נטמא אדם, מותר לכנס למקדש, או שהורו שהנטמא מותר לאכל קודש [וה\"ה בעשה כלעיל סי' כ\"ד] ועשו רוב הצבור על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא כיוצא בהם</b><br> דמלך ששגג בכל חיובי כרת, מביא שעיר לחטאת, אפילו הוא ממלכי ישראל, שאינו מזרע בית דוד [מיהו מלך, א\"צ שיהיה עשייתו על סמך הוראתו. שאין שגגתו תלוי בהוראתו כמשיח]. ואם שגג המלך באלו הנ\"ל, פטור מכל קרבן, משום דכל הנ\"ל בני קרבן עולה ויורד הם, ולא שיוך במלך עולה ויורד. וכמו כן משיח פטור באלו בהורה ועשה כהוראתו, מדאינו בקרבן עולה ויורד, דהרי הכה\"ג צריך שיהיה עשיר [כהוריות ד\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן</b><br> דרבייה קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מעיד ולא מעידין אותו</b><br> ואע\"ג דדוקא מלכי ישראל אין מעידין, אבל מלכי בית דוד מעידין [כרמב\"ם פי\"ב מעדות]. היינו בדיני נפשות אבל בממון אף מלכי ב\"ד אין מעידין, וכיון שאינו בר עדות, לא חלה עליו שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היחיד מביא כשבה ושעירה</b><br> דכששגג בהן מביא כשבה או שעירה לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא שעיר</b><br> דכששגג בחיוב כרת מביא שעיר לחטאת. וא\"נ גביה שגגת הוראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשיח ובית דין</b><br> משיח כששגג בהוראה ועשה כהוראתו, וב\"ד כששגגו בהוראה ועשו הצבור כהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר</b><br> הם הנקראים בכל מקום פר כהן המשיח, ופר העלם דבר של צבור :"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשיח</b><br> כששגגו בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שעירה</b><br> לחטאת. דדין כולן שיה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין</b><br> כשהורו בה היתר לצבור, ועשו הצבור על פיהן. מביאין כל שבט פר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם תלוי</b><br> כל חטא שחייבין על שגגתן חטאת קבוע, אם מסופק היחיד אם חטא או לא, והיה שם איסור וודאי קבוע. מביא אשם תלוי [ככריתות י\"ח א']."
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא</b><br> כשמסופקין אם חטאו בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם ודאי</b><br> ה' אשמות הן, שבאין על חטא וודאי, אשם גזילות, אשם מעילות. אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין פטורין</b><br> כשהורו היתר בגזילה, מעילה, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע, ועשו הצבור כהוראתן, ב\"ד פטורים, והעושין חייבים, דאין ב\"ד חייבין רק בהורו בכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין</b><br> דב\"ד אין חייבין רק בהתירו איסור כרת, ולא בהתירו איסור אשם, משא\"כ יחיד נשיא משיח בכלל נפש אחת הן. ונ\"ל דלהכי בבבא זו נקט נשיא יחיד ומשיח אחר ב\"ד, בהיפוך מבבא דלעיל. ה\"ט מדרצה לסיים אלא שאין כה\"ג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי שמעון</b><br> מדכתיב גבי טומאת מקדש ונכרת מתוך הקהל, ודרשינן מי שבחטאיו שוה לקהל, מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו. יצא כה\"ג שאינו שוה לקהל, דהרי כל יחיד שחטא בשוגג מביא חטאת, אבל כה\"ג צריך שישגג בהוראה ויעשה מעשה [כלעיל מ\"ג] וה\"ה חוץ מנשיא דפטור משמיעת קול לר\"ש, ולא אצטריך ר\"ש למתנייא, מדכבר תנא ליה ר\"ע לעיל [במ\"ה] ולרמב\"ם [פ\"י משגגות] הלכה כת\"ק דמלך וכה\"ג חייבין כהדיוט בשמיעת קול, ובבטוי ובטומאת מקדש וקדשיו. ולראב\"ד הלכה כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה הן מביאין</b><br> נ\"ל דסתם מתני' היא, ואנשיא ומשיח קאי, דלת\"ק חייבין בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאה, כשאר יחיד, ולר\"ש נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול, ומשיח רק בשמיעת קול ובטוי שפתים. וקאמר הכא סתמא דמתני', אע\"ג דבשאר חטאים אינן חייבין אותו קרבן שחייב שאר יחיד, עכ\"פ בהנך ג' כשחייבים, דינן כשאר יחיד, לכל מר כדאית ליה, ומביאין קרבן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר</b><br> רק על טומאת מקדש וקדשיו קאי, דמדחיוב כרת, ס\"ל שהנשיא מביא עליו שעיר, כמו שמביא על שאר חיוב כרת, אבל באחרינהו דינו כשאר יחיד. דאי\"ל דר\"א אשמיעת קול ובטוי נמי קאי, דא\"כ לר\"א שעיר נשיא במקים חטאת יחיד קאי בכל דוכתא, א\"כ ה\"ה דהול\"ל דמשיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי, דהרי פר נמי לדידיה במקום חטאת יחיד קאי. אע\"כ דאטומאת מקדש וקדשיו לחודה קאי, ולהכי לא קאמר דמשיח מביא פר אטומאת מקדש וקדשיו ה\"ט מדס\"ל כר\"ש דמשיח פטור אטומאת מקדש וקדשיו לגמרי. והלכה כת\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן משיח שחטא</b><br> בדבר הוראה שחייב עליו פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך עבר ממשיחותו</b><br> שנטמא ולא יוכל לעבוד ביו\"כ, והעבירוהו ומינו אחר תחתיו קודם שהביא הפר. [ולפע\"ד דאפילו בנולד בו מום קבוע נמי חייב בפר אפילו על חטא שחטא אח\"כ [כרמב\"ם פט\"ו משגגות]. דהרי כל מצות כהונה גדולה עליו. שאסור לישא אלמנה [כבש\"ס די\"ב ב'] ודלא כרלח\"מ שם שהניח דברי הרמב\"ם בצ\"ע]. ודוחק לחלק דדוקא באיסור אלמנה וכדומה שנוהגות גם במשוח מלחמה, משא\"כ בפר שאינו רק בכה\"ג אחד וכיון שנתהוה בו מום קבוע, דחייב האחר שמינוהו תחתיו בפר, פטור הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נשיא שחטא</b><br> שחטא בדבר שחייב עליו שעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך עבר מגדולתו</b><br> שהעבירוהו מלהיות מלך קודם שהביא השעיר. וכגון שנצטרע שאז עובר ממילא ממלכותו [כש\"ס ד\"י ע\"א]. [ונ\"ל דה\"ה במרדו בו רוב ישראל והעבירוהו. דהרי אפילו דהמע\"ה בשעת מרידת אבשלום היה דינו כהדיוט כלקמן סי' ז'. ודלא כרבינו בלחם שמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח מביא פר</b><br> דהרי אפילו חטא אחר שהעבירוהו, מביא פר [כמ\"ב]. רק איידי נשיא נקט נמי הכה\"ג הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח מביא פר</b><br> ואע\"ג דכשהעבירוהו אסור לעשות שום עבודה בביהמ\"ק, בין בבגדי כהן הגדול או בבגדי כהן הדיוט, ורק בדיעבד כשר כשעבד בבגדי כה\"ג [כמגילה ד\"ט ב', ורמב\"ם פ\"א מיו\"כ]. אפ\"ה לענין חטא, בקדושתו הוא עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא כהדיוט</b><br> ואפילו דוד המלך ע\"ה שנתמנה על פי ה', ובאותן ו' חדשים של מרידת אבשלום, עדיין לא מחל המלכות, וחזרה לו, עכ\"פ מדמרדו בו רוב ישראל, אם חטא בזמן המרידה, היה מביא כשבה או שעירה כהדיוט [ירושלמי ר\"ה ד\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כהדיוט</b><br> דבנשיא כתיב, אשר נשיא יחטא, דמשמע שחטא כשהוא נשיא. וכמו כן בכה\"ג כתיב, אם כהן המשיח יחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין</b><br> כהדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשנתמנו פטורין</b><br> לגמרי, דלר\"ש בכל קרבן אזלינן בתר חטא וידיעה. וה\"ה דפליג ר\"ש במ\"א בחטאו והעבירום, דכשנודע להנשיא אחר כהעבירוהו, פטור לגמרי, דחטא וידיעה צריך שיהיו בזמן חיוב הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו</b><br> ואפילו אינו מזרע בית דוד, ואפילו יש ב' מלכים בישראל, אם אין אחד מושל על חבירו, שניהן מביאין כל א' כשחטא שעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא המרובה בבגדים</b><br> דכשגנז יאשיהו הארון ושמן המשחה שעשה משרע\"ה, שוב היה אסור לעשות שמן המשחה אחר. לפיכך מאז היה הכה\"ג מתחנך לכהונה גדולה רק בלבישת ח' בגדים, ונקרא מרובה בגדים, ולא כהן משיח. ולפיכך כשחטא אינו מביא פר על שגגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות</b><br> דמרובה בגדים שטעה באיסור כרת ועשה כהוראתו מביא כשבה או שעירה כהדיוט [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכהן שעבר</b><br> דבאירע פסול לכה\"ג שנטמא או ראה קרי, והגיע יו\"כ שנצרכים לכה\"ג לעבוד עבודה, ומינו אחר תחתיו, כשחזר ראשון אח\"כ והוכשר, חוזר לעבודתו, והשני אינו ראוי לעבוד לא ככה\"ג ולא ככהן הדיוט. וכל מצות כהונה גדולה עליו, וכשימות הראשון, מתמנה הוא תחתיו. וכה\"ג הראשון כשחזר, נקרא כהן משמש, והשני נקרא כהן שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר יום הכפורים</b><br> שמביא הכה\"ג ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשירית האיפה</b><br> הן הי\"ב חלות שנקראין חביתין. שמקריבין בכל יום משל כה\"ג. ובמת הכה\"ג ולא מינו אחר תחתיו, קרבין משל יורשים [כסוף פ\"ד דמנחות]. ושניהן אינן בכהן שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים</b><br> דעבודת יו\"כ כשר בזה או בזה, רק הפר בא מהמשמש, אעפ\"י שאינו משמש [ירושלמי, ותוספות מגילה ד\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצווין על הבתולה</b><br> דהוא אשה בבתוליה יקח מצות עשה היא שלא ישאר פנוי בלא אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין בקרוביהן</b><br> בז' מתי מצוה שמותר לכהן הדיוט לטמא להן, ואלו הן, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, אבל אלו אסורים לטמא להן, ומותרים ג\"כ להקריב בשעה שהן אוננים, כדכתיב ומן המקדש לא יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא פורעין ולא פורמין</b><br> דבכה\"ג כתיב ראשו לא יפרע, ולפיכך אסור לגדל שער, אלא בכל ע\"ש בין שהוא אבל או לא, היה מגלח ראשו, באופן שיהיו כל השערות אחר הגלוח, שוין בגובה, שיהיה ראש שער התחתון בשפוע של ראש, נגד עיקר של שער העליון [כנדרים דנ\"א א']. וכן אסור לקרוע בגדיו כשאר כל אדם אפילו על מתו, שנאמר בגדיו לא יפרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחזירין את הרוצח</b><br> אם מת אחד מהן, כל רוצח בשוגג חוזר ע\"י מיתת א' מהן מעיר מקלטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההדיוט מלמעלה</b><br> דכשמת לו אחד מז' מתים הנ\"ל שחייב לקרוע, כהן הדיוט מותר לקרוע שפה העליונה של בגדיו, שסביב לצוארו, סמוך לכתף. אבל כה\"ג קורע רק שפה התחתונה של בגדו, סמוך לרגליו. דהא דכתיב בגדיו לא יפרום, היינו שאינו פורם כשאר כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול מקריב אונן</b><br> ביום המיתה אפילו לאחר קבורה, הוא אונן דאורייתא. אבל אנינות לילה שלאחר יום מיתה, וכ\"כ הימים שנשתהה בין מיתה לקבורה, הו\"ל אונן מדרבנן, אבל לילה שאחר יום קבורה שאינו יום מיתה, שרי לגמרי [רמב\"ם פ\"ב מביאת מקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם את חבירו</b><br> כעולת הבוקר שמקריבו קודם לשאר קרבנות צבור, מדהוא תדיר בכל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם את חבירו</b><br> כדאשכחן בכהן דקדם בכל דבר של כבוד או של רווח, לכל שאר ישראל, משום דמקודש ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו</b><br> דכיון דמשיח מכפר על העדה, עדיף שיתכפר תחלה המכפר, ואח\"כ יכפר המתכפר ע\"י אחרים. וכן ביו\"כ כתיב, וכפר בעדו ובעד ביתו, ואח\"כ בעד כל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>להחיות</b><br> כששניהן עומדין להציל ממות, מציל תחלה האיש. אבל להאכיל, אשה קודמת [י\"ד רנ\"א ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהשיב אבדה</b><br> וטעמא, משום דאיש מקודש טפי, מדחייב גם במצות עשה שהזמן גרמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכסות</b><br> דאשה בשתה מרובה כשתלך ערום. וכמו כן כשצריכה לאכול, בשתה מרובה כשתחזור על הפתחים, ואפילו כשמחזרת השתא על הפתחים, היא קדמה לאיש, דבשתה מרובה כשתמתין עד אחר שיתנו לאיש [ש\"ך שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהוציאה מבית השבי</b><br> שלא יאנסוה לזנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן ששניהם עומדים לקלקלה</b><br> לזנות, כגון איש למשכב זכור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש קודם לאשה</b><br> דאשה שדרכה בכך, אין לה כל כך בושת עי\"ז כאיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן קודם ללוי</b><br> לכל דבר של רווח או של כבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל לממזר</b><br> לאו דוקא לממזר, אלא אפילו לחלל, ישראל קדים. דישראל מיוחס טפי, דהרי בת חלל פסולה לכהונה [וכן כ' הרמב\"ם פ\"ח ממתנת עניים, וסיים דחלל קודם לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, שהממזר ודאי פסול, והאחריס ספק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממזר לנתין</b><br> הן הגבעונים שהטעו את יהושע. שנקראו נתינים, ע\"ש שנתנן יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים. וזרעם פסול לקהל, לרמב\"ם [פי\"ב מא\"ב] מדרבנן, ולרמב\"ן ורשב\"א ותוס' ריש אלו נערות, אפילו כשנתגיירו אסורים בחיתון מדאורייתא, ורק בנים שנולדו להן אחר שנתגיירו, אסורים מדרבנן [עי' אה\"ע סי' ד']. ולהכי ממזר קדים להם, דאפילו ממזרת שילדה בן מנכרי ועבד, עכ\"פ יש בהבן קצת מזרע ישראל משא\"כ גר [אבל ישראלית אפילו נשואה שנבעלה מנכרי, אין הולד ממזר, רק פגום לכהונה [כאה\"ע ד' סי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתין לגר</b><br> דנתין היה הורתו ולידתו בקדושה, משא\"כ גר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגר לעבד משוחרר</b><br> דעבד הוא מזרע כנען, דכתיב גביה ארור כנען, משא\"כ גר."
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן גדול עם הארץ</b><br> בבית שני היו ממנין לפעמים כה\"ג עם הארץ, ע\"י ממון שנתן למלכות, ונתמנו בעל כרחן של צבור [כיבמות דס\"א א'. ועי' תוס' ב\"ב דכ\"א א']. ולכה\"ג כזה ממזר תלמיד חכם קודם, דכתיב יקרה היא מפנינים, ר\"ל יקרה היא התורה מכה\"ג שאין לו חשיבות אחר רק שנכנס לפני ולפנים. ועכשו נוהגין שאפילו כהן ע\"ה קדים לת\"ח, לענין לקרותו לתורה תחלה [א\"ח קל\"ה ס\"ד]. וג\"ל עוד מדנקט רק ממזר, משמע דהא נתין גר ועבד אף שהן (לבד) ת\"ח, כה\"ג קדים להו, מדהוא (לבד) זרע ישראל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..75c6f74544f58b0f05efac32de0afdc3fecff1c1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,452 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הורו בית דין</b><br> ר\"ל סנהדרין של כ\"ג שהיו בכל עיר שטעו והתירו איסור כרת. דמתני' ר' יהודה היא, דס\"ל הכי. אבל אנן קיי\"ל כרבנן סוף פרקן, דאין כל ב\"ד חייבין קרבן בהוראתן, רק סנהדרין גדולה של ע\"א. ודוקא כשהיה ראש ישיבה עמהן. והיו כולן ראויין לסנהדרין [כלקמן סי' ל\"א], וטעו כולן או רובן. מיהו בטעו רובן. דוקא בשתקו המועטים. אבל באמרו המיעוט או אחד מהן להרוב. טועים אתם, ורבו עליו והתירו. ב\"ד פטורים. והעושה חייב חטאת [כמ\"ד]. וכמו כן דוקא שאמרו לעם בפירוש, מותרים אתם לעשות. אבל בנשאו ונתנו בדבר בפני עצמן, ונמנו וגמרו כשיארע כן יהיה דבר זה מותר, ושמעו הצבור ועשאו כן. ב\"ד פטורים, והעושה חייב חטאת [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה</b><br> שהתירו דבר שאם עשאה יחיד בשוגג, היה חייב חטאת קבוע [לאפוקי חטאת של עולה ויורד, כלקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך היחיד</b><br> מתני' ר' יהודה היא כלעיל וס\"ל נמי דביחיד סגי. אבל אנן קיי\"ל כרבנן, דדוקא כשעשו ע\"פ ב\"ד, רוב ישראל שיושבים בא\"י, אעפ\"י שאינן רק שבט אחד או רובו, או שעשו רוב השבטים שיושבין בא\"י אעפ\"י שאינן רוב הקהל שבא\"י [ומנשה ואפרים, כשבט אחד נחשבין לדבר זה]. בכל אלו העושין פטורים, וב\"ד חייבים פר העלם דבר של צבור. אבל יחיד שעשה ע\"פ הוראת ב\"ד, חיוב חטאת [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה שוגג על פיהם</b><br> לאפוקי היכא שלא תלה על פי הוראת ב\"ד. כיון שהורו ב\"ד שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, חייב, שהרי לא ע\"פ ב\"ד אכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שעשו</b><br> הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה עמהן</b><br> א' מהצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין שלא עשו</b><br> רק הורו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ולהכי לא מקרי שוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה</b><br> ר\"ל אחד מהצבור שהיה ראוי להוראה, וידע שטעו ב\"ד. לאפוקי ע\"ה שאין ידיעתו ידיעה וודאית [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך</b><br> רוחו התלמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא תלה בבית דין</b><br> אף דזה מזיד הוא, ומזיד פטור מקרבן [ועי' מ\"ד]. י\"ל דמיירי שסבר דמצוה לשמוע לסנהדרין, אף כשיודע שטועין:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי מי שדרכו לבעט בהוראת סנהדרין, ורק בזה סבר שכדין הורו, ועשה על פיהן. אפ\"ה חייב, מדלא תלה בב\"ד, רק בדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין</b><br> ועשו רוב הצבור על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידעו שטעו</b><br> נודע להן אח\"כ שטעו בהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלך ועשה על פיהן</b><br> שלא ידע שחזרו בהן הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר</b><br> מדנתפשטה כבר הוראתן ברוב ישראל, לא פשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אליעזר אומר ספק</b><br> דהו\"ל לשאל כל עת אם נתחדש דבר בב\"ד, ומדלא שאל, הר\"ז כמי שמסופק אם חטא. ולפיכך מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו ספק</b><br> כלומר באיזה ספק אמר ר\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב לו בתוך ביתו</b><br> שאפשר לו לשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך לו למדינת הים פטור</b><br> מדאי אפשר לו לשאל. ולאו דוקא הלך, אלא אפילו רק החזיק לילך בדרך, משום טרדתו א\"א לו לשאל ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה</b><br> ר\"ל המחזיק לילך בדרך, דומה יותר למי שכבר הלך, דשניהן אינן יכולין לשאל. משא\"כ היושב בביתו שיוכל לשאל, חייב. ואפשר עוד דמה דקאמר ר\"ע מודה אני בזה וכו' ר\"ל מודה אני גם במי שקרוב לפטור א\"ע מהחובה, ר\"ל שהמחזיק בדרך כבר התקרב לפטור א\"ע מהחובה שהיה מוטל עליו בשבתו בביתו, גם זה פטור, [ומסתבר כפירוש זה, דאל\"כ הרי ר\"ע בוודאי בהחזיק בדרך וכדמסיק בש\"ס, וא\"כ מה בזה דקאמר, הרי ר\"א לא הזכיר עדיין כלל מהחזיק בדרך. אלא ע\"כ דהאי בזה כמו במי הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו בן עזאי מה שנה זה</b><br> מי שהלך ממש בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן היושב בביתו</b><br> ולא החזיק בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה לא היה אפשר לו שישמע</b><br> א\"כ המחזיק ללכת, אף דטרוד, עכ\"כ מדאפשר לו שישמע בלי שאלה, ג\"כ חייב. ורתוי\"ט כ' בשם רש\"י דהאי היושב דברי ר\"ע היא שהשיב כן לבן עזאי, ולפע\"ד פי' רש\"י כן רק לפי הס\"ד דש\"ס, דלא ידע עדיין מפלוגתתן בהחזיק בדרך, אבל למסקנא דבהחזיק בדרך פליגי, א\"כ כולה מלתא דברי בן עזאי היא. תדע דאל\"כ מה זו תשובה שהשיב לו ר\"ע שהיושב בביתו וכו' והרי גם המחזיק בדרך אפשר שישמע מבלי שיחקור. אלא דר\"ע ס\"ל דהחילוק בין היושב בביתו למי שהוא בדרך, שהיושב בביתו יש לו פנאי לחקור, משא\"כ מי שהוא בדרך אין דעתו מיושבת לחקור, א\"כ ה\"ה המחזיק לצאת לדרך ג\"כ טרידא דעתו, והשיב לו בן עזאי שהיושב בביתו אפשר שישמע אף שלא יחקור, א\"כ ה\"נ מחזיק בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין לעקור את כל הגוף</b><br> כל עיקר המצוה, וכדמפרש ואזיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה</b><br> נקט הנך ג', נדה, שבת, ע\"ז, משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב, ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת. ותו דקמ\"ל דאף דכולן ידועין לכל, דכל איש יש לו אשה, ובכל שבוע יש שבת, וע\"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל, ובלעדם אין מקום לתורה, אפ\"ה מחשבו ב\"ד כשטעו בהנך, ולא מחשבו מזידין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> והעושין חייבים כל א' וא' חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הכא על שומרת יום כנגד יום פטור</b><br> כשראתה דם בא' מי\"א ימי זיבה, טמאה לבעלה עד שתספור יום אחד בטהרה כנגדו [ועי' ביבקש דעת אות ע]. ואמרו הן שא\"צ לספור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף</b><br> בגמ' פריך הרי כולהו כתיבי בפירוש בקרא, ואם הורו ב\"ד להיפך, הו\"ל כעוקר הגוף, וב\"ד כטירי. ומשני, דשומרת יום איירי, דאמרי ב\"ד, דדוקא כשרואה ביום חייבת לספור כנגדו, ולא ברואה בלילה. וכ\"כ בשבת, מיירי באמרו דוקא הוצאה מרשות לרשות אסור, ולא מושיט וזורק בשבת. ובע\"ז מיירי, באמרו דדוקא השתחואה בפישוט ידים ורגלים אסור, אבל שאר השתחואה או כריעה, מותרת. וה\"ה בכל דבר שאין מפורש בתורה, שאין הצדוקים מודין בה, בהורו ב\"ד בטעות להתירו, הן חייבים והעושין פטורים. אבל בהורו בהיפך ממה שמפורש בתורה, שהצדוקין מודים בה, ב\"ד פטורים והעושין חייבים, דזה לא מחשב הוראה, מיהו אפילו באינו מפורש, דוקא באמרו בפירוש מותרים אתם לעשות. אבל באמרו דעכ\"פ לכתחילה אסור רק שאין חייבים עליו חטאת בדיעבד, הב\"ד פטורים, וכל יחיד ויחיד שעשה חייב [רמ\"ל פי\"ב משגגות. ואין לתמוה האיך אפשר שיטעו ב\"ד בדברים פשוטים כאלה. וי\"ל דבבית שני שהיו צדוקים שפיר היה אפשר והרי ג\"כ שרפו בת כהן שזנתה בחבלי זמורות מדלא היו בקיאין [כסנהדרין פ\"ז. מ\"ב] משם מוכח דבבית שני נתמנו ע\"פ המלכות. ולהכי לא בדקום מקודם אם בקיאין בדיני התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר להן טועין אתם</b><br> ואפ\"ה לא חזרו בהן, וכיון דאמר להן כך לא הסכים בהוראתן, ולא היו כולן בהוראה זו משא\"כ בשתק, אף דידע שטעו מדשתק הרי הסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שלא היה מופלא של בית דין שם</b><br> שלא היה ראש הישיבה שם, אף שהיה כל המניין של ע\"א סנהדרין שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או זקן</b><br> מופלג בזקנה. דג\"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין ל\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא ראה לו בנים</b><br> לרמב\"ם [שם], גרס או שלא ראה בנים, דג\"כ פסול מלהתמנות בסנהדרין [כסנהדרין שם]. ולפי גי' הספר לא מיירי רישא במופלג בזקנה, רק כל אחד ואחד מסנהדרין נקרא זקן. כמו מפי שבעים ושנים זקן [זבחים פ\"א מ\"ג]. וכ\"כ זקן יושב [יומא דכ\"ה א']. וחדא מלתא קאמר תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר להלן עדה</b><br> בדיני נפשות כתיב ושפטו העדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו שוגגין</b><br> שידעו ב\"ד שאסור, ואפ\"ה הורו להיתר, אעפ\"י שהקהל עשו בשוגג שסמכו על הוראתן, אפ\"ה ב\"ד פטירי, דמזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין כשבה ושעירה</b><br> ר\"ל כל יחיד ויחיד שעשה מביא כשבה או שעירה לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו מזידין</b><br> שידעו שטעו הב\"ד, וידעו ג\"כ שאסור לשמוע בקולם בכה\"ג, ואפ\"ה עשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> הב\"ד משום דלא תלו הקהל בהוראתן, דהרי ידעו שטועין הב\"ד ואפ\"ה עשו. וכל יחיד ויחיד פטור, דמזיד לאו בר קרבן הוא ומיירי בידע שבכה\"ג אין מצוה לשמוע לב\"ד ועיין בזה לעיל סי' י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר</b><br> הב\"ד מביאין משלהן פר העלם דבר של צבור, האמור בפרשת ויקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה</b><br> ואם הורו להיתר באיסור עבודת ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר ושעיר</b><br> ב\"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. האמורים בפרשת שלח לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שנים עשר פרים</b><br> דס\"ל כל שבט ושבט אקרי קהל, וס\"ל נמי דצבור מביאין הפר, והפר והשעיר בע\"ז ולא הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה שלשה עשר פרים</b><br> דס\"ל דאין ב\"ד מתכפרים בפרים שהביאו הקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו בית דין ועשו שבעה שבטים</b><br> דהיינו רוב מנין השבטים. אף שהן מיעוט מספר ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או רובן</b><br> ר\"ל רוב כל שבט ושבט. וה\"ה רוב ישראל אף שאינן רק משבט אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פיהם</b><br> שעשו על פי הוראת הב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים פר</b><br> ר\"ל מביאין הב\"ד פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין על ידיהן פר</b><br> ר\"ל כל שבט ושבט אף שלא חטא מביא פר לעצמו [ה\"ק בש\"ס, וכך פסק הרמב\"ם (פי\"ב משגגות). ותמיהני שלא ביארו כן הר\"ב ורתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר ושעיר לבית דין</b><br> ובהנך ב' בבי קיי\"ל כר\"י [רמב\"ם פי\"ב משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אותו השבט הוא חייב</b><br> אף שאותו השבט לא היה רוב מניין ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד</b><br> וצריך נמי רוב מניין ישראל, או רוב מניין השבטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו השבט</b><br> וקיי\"ל בהא כחכמים [שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הורה כהן משיח לעצמו</b><br> ר\"ל כה\"ג המשוח בשמן המשחה, שהיה ראוי להוראה, והורה היתר לעצמו בדבר שחייבין עליו כרת, ועשה כהוראתו."
+            ],
+            [
+                "<b>שוגג ועשה שוגג</b><br> ר\"ל ששגג בהוראה ועל סמך אותו שוגג שהיה לו בההוראה עשה המעשה, אף דבשעת המעשה שכח מאיזה הטעם התיר, עכ\"פ מדקאמר הריני עושה על דעת הוראתי, אינו מזיד, ולהכי מביא פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוגג ועשה מזיד</b><br> ר\"ל שבתחלה שגג בהוראה. ואח\"כ שכח שהורה בה היתר, ועשה במזיד, ולאו דוקא במזיד, רק ר\"ל שלא עשה על סמך אותו שוגג שהיה לו בהוראה. כגון שהורה שחלב הכליות מותר, ואח\"כ לא זכר הוראתו, ונתחלף לו חלב זה בשומן ואכלו, וכ\"ש בעשה מזיד ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזיד ועשה שוגג</b><br> ר\"ל שהתיר אף שידע שאסור, רק דבשעת מעשה היה שוגג, כגון שנתחלף לו חלב בשומן דכל שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו בין שהורה או לא הורה בטעות פטור לגמרי מקרבן. וה\"ה בשגג בהוראה, ואח\"כ שגג בחילוף חלב בשומן פטור לגמרי, וכמ\"ש לעיל סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> לגמרי מכל קרבן [כמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהוראת בית דין לצבור</b><br> ר\"ל שגם בכה\"ג צריך שיהיה ההוראה והמעשה שניהן בשוגג, כהוראת ב\"ד לצבור [פ\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו</b><br> אפילו אם באותו שעה גם הב\"ד טעו בהוראתן באיסור אחר, כגון שטעו ב\"ד בחלב והוא בדם, או איפכא כיון דאסורים חלוקין, מביאין כל אחד קרבן לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הורה עם הצבור</b><br> ר\"ל עם הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה עם הצבור</b><br> שטעה הוא והן בהוראה באיסור אחד, ועשה הוא וכל ישראל כהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתכפר לו עם הצבור</b><br> וא\"צ להביא פר בפ\"ע. ומ\"ט. מפני שאין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בית דין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת</b><br> כלעיל [פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המשיח</b><br> גם המשיח כך דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבורה זרה</b><br> אין חייבין ב\"ד או כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת</b><br> אלמא הושוו משיח וב\"ד בכל עניינים. א\"כ ה\"ה בהורה עם הב\"ד, נמי הדין כך שיהיה שוה לב\"ד, שאין מביאין קרבן לעצמן אף כשעשו עם הצבור. [ונ\"ל*) דאפשר מה דקאמר תנא שאין ב\"ד וכו' הוא כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה, ור\"ל כמו ואין ב\"ד וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין</b><br> אין ב\"ד חייבים פר העלם דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה</b><br> ר\"ל צריך שיהיה נעלם הדין מהב\"ד, והורו שלא כדין, ועשו הקהל בשוגג על סמך אותה הוראה [כפ\"א סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המשיח</b><br> דאינו חייב פר, רק בטעה בדין, ועשה ג\"כ מעשה על פי הוראתו. אבל בעשה בשוגג, מבלי שסמך על הוראתו, פטור לגמרי [רמב\"ם פט\"ו משגגות ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבודה זרה אין חייבין</b><br> ר\"ל גם כשהורו היתר בע\"ז אין חייבים לא הב\"ד ולא הכה\"ג, אלא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה</b><br> דע\"י דינו כשאר איסור כרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת</b><br> חטאת קבועה. דל\"ו חייבי כריתות הן [כריש כריתות], ועל כולן חייבים חטאת, חוץ מה', פסח ומילה מדהן עשה, ובחטאת כתיב אשר לא תעשינה. וחוץ ממגדף, מדאין בו מעשה. וחוץ מטומאת מקדש וקדשיו, מדחייבין רק חטאת שאינה קבועה, דהיינו קרבן עולה ויורד האמור בפרשת ויקרא, כלקמן. נמצא שאין ב\"ד או כה\"ג מביאין קרבן רק על ל\"א מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בעבורה זרה</b><br> אין חייבים ב\"ד או משיח בקרבנותיהן כשטעו בדיניה בהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושגגתו חטאת</b><br> לאפוקי חבוק ונשוק שאין חייבים עליהן חטאת, לפיכך בהורו שמותרין בע\"ז, פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין</b><br> מדקתני סתמא, משמע דהכא נמי בב\"ד או משיח שטעו מיירי, ככל הנך אין חייבין דלעיל ומתני' דלא כר\"ע, רק כר\"ש דס\"ל הכי בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עשה ועל לא תעשה שבמקדש</b><br> היינו טומאת מקדש וקדשיו [ועי' לקמן בפרקן מ\"ז]. לא תעשה שבמקדש, היינו בנטמא כבר, דאסור לו לכנס למקדש. ועשה שבמקדש, כגון בנטמא במקדש דמצוה לו לצאת בקצרה ולא בארוכה. וכמו כן לענין אכילת קודש. בנטמא קודם אכילה, היינו ל\"ת שבקודש. ובנטמא בשעת אכילה, שצריך לפרוש מהאכילה היינו עשה שבקודש. ובהורו ב\"ד באלו להתיר האסור, אף דיחיד מביא עליהן חטאת, אפ\"ה אין מביאין קרבן, מדאין יחיד מביא על חטא כזה חטאת קבועה, רק קרבן עולה ויורד."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש</b><br> מי שמסופק לו אם חטא באלו, אינו מביא אשם תלוי, מדאין חייבין על וודאן חטאת קבועה."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה</b><br> מפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה</b><br> במסופק לו אם חטא בעשה או ל\"ת שבנדה, מביא אשם תלוי, דהרי בוודאה מביא חטאת קבועה. וה\"ה בכל חייבי חטאת קבועה, רק נקט נדה, מדאין בכל חייבי חטאת עשה דפרוש, דהיינו שבתחלה מותר היה, ובאמצע המעשה יהיה חיובו לפרוש עם מעשה, זהו רק בנדה. ואילה\"ק הרי שפיר משכח\"ל בנותר וחמץ שעד אותה הזמן היו מותרים ואח\"כ נאסרו. י\"ל התם לא שייך לומר פרוש, דהאכילה או הבליעה כשכבר הוא בפיו תחלת המעשה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה</b><br> כגון שהיה משמש עם הטהורה, ובשעת תשמיש הרגישה, פליטת דם מרחמה ואמרה לו נטמאתי השתא, נמצא דאם יפרוש ממנה מיד חייב כרת, דיציאתו הנאה היא לו כביאתו, אלא סומך על ידיו ורגליו שלא יהנה מגופה, וממתין כך עד שימות האבר, ואז פורש א\"ע ממנה בלי קשוי. ואם שגגו ב\"ד או משיח והורו שמותר לפרוש מיד, הרי טעו בעשה שבנדה, שמצות עשה היא, שיעשה מעשה כשיפרוש, באופן הנ\"ל, כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה</b><br> דהיינו בהורו ב\"ד או משיח שמותר לבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואחר שבעל כך, נמצא דם על עד שלו שקנח בו אחר תשמיש, דעי\"ז נודע שפירסה נדה בשעת תשמיש, הרי טעו גם בלא תעשה שבנדה, שמצות ל\"ת היא מלבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואם פירש ממנה אז בקשוי אבר חייב הבועל ב' חטאות, אחת על כניסתו ואחת על יציאתו. ודוקא בבא עליה בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה, אפילו נמצא דם על עד שלו פטור לגמרי, דאנוס הוא. אבל באמרה לו בשעת תשמיש נטמאתי, ופירש ממנה בשוגג בקשוי אבר, אפילו היה שלא בשעת וסתה, חייב חטאת א' דעכ\"פ פרישתו לא הוה באונס [עי' שבועות די\"ח א']. ובכל גוונא היא פטורה, דקרקע עולם היא*). [ונ\"ל דר\"ל למה שנהנית בהוצאת האבר היא קרקע עולם. מדלא עשתה מעשה. דאל\"כ הרי שוין אשה ואיש לעונש ולחטאת [ככריתות פ\"ב מ\"ד]. ולא הוזכר קרקע עולם רק שא\"צ ליהרג כשיבעלוה באונס [כתוס' ע\"ז דנ\"ד א' ד\"ה מתקיף]. ובכל מקום שחייב חטאת, לדידן צריך כפרה להתענות מ' יום, ואפילו אינן רצופין] [י\"ד קפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שמיעת הקול</b><br> כשהורו שכהשביעו חבירו שכשיודע לו העדות שיגיד לו, ואמרו שאע\"ג שיודע א\"צ להגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל בטוי שפתים</b><br> שכשנשבע שלא אוכל ואכל, חייב קרבן. ואפילו בנשבע שאוכל ולא אכל, אע\"ג דבכה\"ג במזיד לא לקי, מדהו\"ל לאו שאין בו מעשה, אפ\"ה בשוג חייב קרבן. וכ\"ש בשאכלתי ולא אכלתי, דהרי אפילו מלקות חייב, וכ\"ש קרבן, דבשעה שיצאה שבועה מפיו יצאה לשקר [כשבועות דכ\"א]. ובכולן בהורו ב\"ד שמותר לעבור על שבועתו, ועשו רוב הקהל כן, פטורים הב\"ד מקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל טומאת מקדש וקדשיו</b><br> בהורו ב\"ד שאם נטמא אדם, מותר לכנס למקדש, או שהורו שהנטמא מותר לאכל קודש [וה\"ה בעשה כלעיל סי' כ\"ד] ועשו רוב הצבור על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא כיוצא בהם</b><br> דמלך ששגג בכל חיובי כרת, מביא שעיר לחטאת, אפילו הוא ממלכי ישראל, שאינו מזרע בית דוד [מיהו מלך, א\"צ שיהיה עשייתו על סמך הוראתו. שאין שגגתו תלוי בהוראתו כמשיח]. ואם שגג המלך באלו הנ\"ל, פטור מכל קרבן, משום דכל הנ\"ל בני קרבן עולה ויורד הם, ולא שיוך במלך עולה ויורד. וכמו כן משיח פטור באלו בהורה ועשה כהוראתו, מדאינו בקרבן עולה ויורד, דהרי הכה\"ג צריך שיהיה עשיר [כהוריות ד\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן</b><br> דרבייה קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מעיד ולא מעידין אותו</b><br> ואע\"ג דדוקא מלכי ישראל אין מעידין, אבל מלכי בית דוד מעידין [כרמב\"ם פי\"ב מעדות]. היינו בדיני נפשות אבל בממון אף מלכי ב\"ד אין מעידין, וכיון שאינו בר עדות, לא חלה עליו שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היחיד מביא כשבה ושעירה</b><br> דכששגג בהן מביא כשבה או שעירה לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא שעיר</b><br> דכששגג בחיוב כרת מביא שעיר לחטאת. וא\"נ גביה שגגת הוראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשיח ובית דין</b><br> משיח כששגג בהוראה ועשה כהוראתו, וב\"ד כששגגו בהוראה ועשו הצבור כהוראתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר</b><br> הם הנקראים בכל מקום פר כהן המשיח, ופר העלם דבר של צבור :"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשיח</b><br> כששגגו בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שעירה</b><br> לחטאת. דדין כולן שיה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין</b><br> כשהורו בה היתר לצבור, ועשו הצבור על פיהן. מביאין כל שבט פר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם תלוי</b><br> כל חטא שחייבין על שגגתן חטאת קבוע, אם מסופק היחיד אם חטא או לא, והיה שם איסור וודאי קבוע. מביא אשם תלוי [ככריתות י\"ח א']."
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא</b><br> כשמסופקין אם חטאו בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם ודאי</b><br> ה' אשמות הן, שבאין על חטא וודאי, אשם גזילות, אשם מעילות. אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין פטורין</b><br> כשהורו היתר בגזילה, מעילה, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע, ועשו הצבור כהוראתן, ב\"ד פטורים, והעושין חייבים, דאין ב\"ד חייבין רק בהורו בכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין</b><br> דב\"ד אין חייבין רק בהתירו איסור כרת, ולא בהתירו איסור אשם, משא\"כ יחיד נשיא משיח בכלל נפש אחת הן. ונ\"ל דלהכי בבבא זו נקט נשיא יחיד ומשיח אחר ב\"ד, בהיפוך מבבא דלעיל. ה\"ט מדרצה לסיים אלא שאין כה\"ג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי שמעון</b><br> מדכתיב גבי טומאת מקדש ונכרת מתוך הקהל, ודרשינן מי שבחטאיו שוה לקהל, מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו. יצא כה\"ג שאינו שוה לקהל, דהרי כל יחיד שחטא בשוגג מביא חטאת, אבל כה\"ג צריך שישגג בהוראה ויעשה מעשה [כלעיל מ\"ג] וה\"ה חוץ מנשיא דפטור משמיעת קול לר\"ש, ולא אצטריך ר\"ש למתנייא, מדכבר תנא ליה ר\"ע לעיל [במ\"ה] ולרמב\"ם [פ\"י משגגות] הלכה כת\"ק דמלך וכה\"ג חייבין כהדיוט בשמיעת קול, ובבטוי ובטומאת מקדש וקדשיו. ולראב\"ד הלכה כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה הן מביאין</b><br> נ\"ל דסתם מתני' היא, ואנשיא ומשיח קאי, דלת\"ק חייבין בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאה, כשאר יחיד, ולר\"ש נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול, ומשיח רק בשמיעת קול ובטוי שפתים. וקאמר הכא סתמא דמתני', אע\"ג דבשאר חטאים אינן חייבין אותו קרבן שחייב שאר יחיד, עכ\"פ בהנך ג' כשחייבים, דינן כשאר יחיד, לכל מר כדאית ליה, ומביאין קרבן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר</b><br> רק על טומאת מקדש וקדשיו קאי, דמדחיוב כרת, ס\"ל שהנשיא מביא עליו שעיר, כמו שמביא על שאר חיוב כרת, אבל באחרינהו דינו כשאר יחיד. דאי\"ל דר\"א אשמיעת קול ובטוי נמי קאי, דא\"כ לר\"א שעיר נשיא במקים חטאת יחיד קאי בכל דוכתא, א\"כ ה\"ה דהול\"ל דמשיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי, דהרי פר נמי לדידיה במקום חטאת יחיד קאי. אע\"כ דאטומאת מקדש וקדשיו לחודה קאי, ולהכי לא קאמר דמשיח מביא פר אטומאת מקדש וקדשיו ה\"ט מדס\"ל כר\"ש דמשיח פטור אטומאת מקדש וקדשיו לגמרי. והלכה כת\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן משיח שחטא</b><br> בדבר הוראה שחייב עליו פר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך עבר ממשיחותו</b><br> שנטמא ולא יוכל לעבוד ביו\"כ, והעבירוהו ומינו אחר תחתיו קודם שהביא הפר. [ולפע\"ד דאפילו בנולד בו מום קבוע נמי חייב בפר אפילו על חטא שחטא אח\"כ [כרמב\"ם פט\"ו משגגות]. דהרי כל מצות כהונה גדולה עליו. שאסור לישא אלמנה [כבש\"ס די\"ב ב'] ודלא כרלח\"מ שם שהניח דברי הרמב\"ם בצ\"ע]. ודוחק לחלק דדוקא באיסור אלמנה וכדומה שנוהגות גם במשוח מלחמה, משא\"כ בפר שאינו רק בכה\"ג אחד וכיון שנתהוה בו מום קבוע, דחייב האחר שמינוהו תחתיו בפר, פטור הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נשיא שחטא</b><br> שחטא בדבר שחייב עליו שעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך עבר מגדולתו</b><br> שהעבירוהו מלהיות מלך קודם שהביא השעיר. וכגון שנצטרע שאז עובר ממילא ממלכותו [כש\"ס ד\"י ע\"א]. [ונ\"ל דה\"ה במרדו בו רוב ישראל והעבירוהו. דהרי אפילו דהמע\"ה בשעת מרידת אבשלום היה דינו כהדיוט כלקמן סי' ז'. ודלא כרבינו בלחם שמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח מביא פר</b><br> דהרי אפילו חטא אחר שהעבירוהו, מביא פר [כמ\"ב]. רק איידי נשיא נקט נמי הכה\"ג הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח מביא פר</b><br> ואע\"ג דכשהעבירוהו אסור לעשות שום עבודה בביהמ\"ק, בין בבגדי כהן הגדול או בבגדי כהן הדיוט, ורק בדיעבד כשר כשעבד בבגדי כה\"ג [כמגילה ד\"ט ב', ורמב\"ם פ\"א מיו\"כ]. אפ\"ה לענין חטא, בקדושתו הוא עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשיא כהדיוט</b><br> ואפילו דוד המלך ע\"ה שנתמנה על פי ה', ובאותן ו' חדשים של מרידת אבשלום, עדיין לא מחל המלכות, וחזרה לו, עכ\"פ מדמרדו בו רוב ישראל, אם חטא בזמן המרידה, היה מביא כשבה או שעירה כהדיוט [ירושלמי ר\"ה ד\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כהדיוט</b><br> דבנשיא כתיב, אשר נשיא יחטא, דמשמע שחטא כשהוא נשיא. וכמו כן בכה\"ג כתיב, אם כהן המשיח יחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין</b><br> כהדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשנתמנו פטורין</b><br> לגמרי, דלר\"ש בכל קרבן אזלינן בתר חטא וידיעה. וה\"ה דפליג ר\"ש במ\"א בחטאו והעבירום, דכשנודע להנשיא אחר כהעבירוהו, פטור לגמרי, דחטא וידיעה צריך שיהיו בזמן חיוב הקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו</b><br> ואפילו אינו מזרע בית דוד, ואפילו יש ב' מלכים בישראל, אם אין אחד מושל על חבירו, שניהן מביאין כל א' כשחטא שעיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא המרובה בבגדים</b><br> דכשגנז יאשיהו הארון ושמן המשחה שעשה משרע\"ה, שוב היה אסור לעשות שמן המשחה אחר. לפיכך מאז היה הכה\"ג מתחנך לכהונה גדולה רק בלבישת ח' בגדים, ונקרא מרובה בגדים, ולא כהן משיח. ולפיכך כשחטא אינו מביא פר על שגגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות</b><br> דמרובה בגדים שטעה באיסור כרת ועשה כהוראתו מביא כשבה או שעירה כהדיוט [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכהן שעבר</b><br> דבאירע פסול לכה\"ג שנטמא או ראה קרי, והגיע יו\"כ שנצרכים לכה\"ג לעבוד עבודה, ומינו אחר תחתיו, כשחזר ראשון אח\"כ והוכשר, חוזר לעבודתו, והשני אינו ראוי לעבוד לא ככה\"ג ולא ככהן הדיוט. וכל מצות כהונה גדולה עליו, וכשימות הראשון, מתמנה הוא תחתיו. וכה\"ג הראשון כשחזר, נקרא כהן משמש, והשני נקרא כהן שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פר יום הכפורים</b><br> שמביא הכה\"ג ביו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשירית האיפה</b><br> הן הי\"ב חלות שנקראין חביתין. שמקריבין בכל יום משל כה\"ג. ובמת הכה\"ג ולא מינו אחר תחתיו, קרבין משל יורשים [כסוף פ\"ד דמנחות]. ושניהן אינן בכהן שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים</b><br> דעבודת יו\"כ כשר בזה או בזה, רק הפר בא מהמשמש, אעפ\"י שאינו משמש [ירושלמי, ותוספות מגילה ד\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצווין על הבתולה</b><br> דהוא אשה בבתוליה יקח מצות עשה היא שלא ישאר פנוי בלא אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין בקרוביהן</b><br> בז' מתי מצוה שמותר לכהן הדיוט לטמא להן, ואלו הן, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, אבל אלו אסורים לטמא להן, ומותרים ג\"כ להקריב בשעה שהן אוננים, כדכתיב ומן המקדש לא יצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא פורעין ולא פורמין</b><br> דבכה\"ג כתיב ראשו לא יפרע, ולפיכך אסור לגדל שער, אלא בכל ע\"ש בין שהוא אבל או לא, היה מגלח ראשו, באופן שיהיו כל השערות אחר הגלוח, שוין בגובה, שיהיה ראש שער התחתון בשפוע של ראש, נגד עיקר של שער העליון [כנדרים דנ\"א א']. וכן אסור לקרוע בגדיו כשאר כל אדם אפילו על מתו, שנאמר בגדיו לא יפרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחזירין את הרוצח</b><br> אם מת אחד מהן, כל רוצח בשוגג חוזר ע\"י מיתת א' מהן מעיר מקלטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההדיוט מלמעלה</b><br> דכשמת לו אחד מז' מתים הנ\"ל שחייב לקרוע, כהן הדיוט מותר לקרוע שפה העליונה של בגדיו, שסביב לצוארו, סמוך לכתף. אבל כה\"ג קורע רק שפה התחתונה של בגדו, סמוך לרגליו. דהא דכתיב בגדיו לא יפרום, היינו שאינו פורם כשאר כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול מקריב אונן</b><br> ביום המיתה אפילו לאחר קבורה, הוא אונן דאורייתא. אבל אנינות לילה שלאחר יום מיתה, וכ\"כ הימים שנשתהה בין מיתה לקבורה, הו\"ל אונן מדרבנן, אבל לילה שאחר יום קבורה שאינו יום מיתה, שרי לגמרי [רמב\"ם פ\"ב מביאת מקדש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם את חבירו</b><br> כעולת הבוקר שמקריבו קודם לשאר קרבנות צבור, מדהוא תדיר בכל יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>קודם את חבירו</b><br> כדאשכחן בכהן דקדם בכל דבר של כבוד או של רווח, לכל שאר ישראל, משום דמקודש ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו</b><br> דכיון דמשיח מכפר על העדה, עדיף שיתכפר תחלה המכפר, ואח\"כ יכפר המתכפר ע\"י אחרים. וכן ביו\"כ כתיב, וכפר בעדו ובעד ביתו, ואח\"כ בעד כל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>להחיות</b><br> כששניהן עומדין להציל ממות, מציל תחלה האיש. אבל להאכיל, אשה קודמת [י\"ד רנ\"א ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהשיב אבדה</b><br> וטעמא, משום דאיש מקודש טפי, מדחייב גם במצות עשה שהזמן גרמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכסות</b><br> דאשה בשתה מרובה כשתלך ערום. וכמו כן כשצריכה לאכול, בשתה מרובה כשתחזור על הפתחים, ואפילו כשמחזרת השתא על הפתחים, היא קדמה לאיש, דבשתה מרובה כשתמתין עד אחר שיתנו לאיש [ש\"ך שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהוציאה מבית השבי</b><br> שלא יאנסוה לזנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן ששניהם עומדים לקלקלה</b><br> לזנות, כגון איש למשכב זכור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש קודם לאשה</b><br> דאשה שדרכה בכך, אין לה כל כך בושת עי\"ז כאיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן קודם ללוי</b><br> לכל דבר של רווח או של כבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל לממזר</b><br> לאו דוקא לממזר, אלא אפילו לחלל, ישראל קדים. דישראל מיוחס טפי, דהרי בת חלל פסולה לכהונה [וכן כ' הרמב\"ם פ\"ח ממתנת עניים, וסיים דחלל קודם לשתוקי, ושתוקי לאסופי, ואסופי לממזר, שהממזר ודאי פסול, והאחריס ספק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממזר לנתין</b><br> הן הגבעונים שהטעו את יהושע. שנקראו נתינים, ע\"ש שנתנן יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים. וזרעם פסול לקהל, לרמב\"ם [פי\"ב מא\"ב] מדרבנן, ולרמב\"ן ורשב\"א ותוס' ריש אלו נערות, אפילו כשנתגיירו אסורים בחיתון מדאורייתא, ורק בנים שנולדו להן אחר שנתגיירו, אסורים מדרבנן [עי' אה\"ע סי' ד']. ולהכי ממזר קדים להם, דאפילו ממזרת שילדה בן מנכרי ועבד, עכ\"פ יש בהבן קצת מזרע ישראל משא\"כ גר [אבל ישראלית אפילו נשואה שנבעלה מנכרי, אין הולד ממזר, רק פגום לכהונה [כאה\"ע ד' סי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתין לגר</b><br> דנתין היה הורתו ולידתו בקדושה, משא\"כ גר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגר לעבד משוחרר</b><br> דעבד הוא מזרע כנען, דכתיב גביה ארור כנען, משא\"כ גר."
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן גדול עם הארץ</b><br> בבית שני היו ממנין לפעמים כה\"ג עם הארץ, ע\"י ממון שנתן למלכות, ונתמנו בעל כרחן של צבור [כיבמות דס\"א א'. ועי' תוס' ב\"ב דכ\"א א']. ולכה\"ג כזה ממזר תלמיד חכם קודם, דכתיב יקרה היא מפנינים, ר\"ל יקרה היא התורה מכה\"ג שאין לו חשיבות אחר רק שנכנס לפני ולפנים. ועכשו נוהגין שאפילו כהן ע\"ה קדים לת\"ח, לענין לקרותו לתורה תחלה [א\"ח קל\"ה ס\"ד]. וג\"ל עוד מדנקט רק ממזר, משמע דהא נתין גר ועבד אף שהן (לבד) ת\"ח, כה\"ג קדים להו, מדהוא (לבד) זרע ישראל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a8745a324e491fcd7190386c98b4483c4839965d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,760 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כיצד העדים נעשים זוממין</b><br> ה\"ק כיצד העדים נעשין זוממין ונענשין, בשאי אפשר לקיים בהן דין הזמה, כאותו עונש שרצו לחייב אותו שהעידו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני</b><br> כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא בן גרושה או בן חלוצה</b><br> דבן חלוצה נמי חלל מדרבנן עכ\"פ הוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו</b><br> ויפסל זרעו מלהנשא לכהן, כשאר חלל, כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לוקה ארבעים</b><br> דכתיב ועשיתם לו, ולא לזרעו. [והא דלא נקט הך דינא במעיד שהוא ממזר, דשייך בכל ישראל. היינו משום דקאי אזוממי בת כהן דסיים בה מסכת סנהדרין ולכן נקט בעדות כהונה [תוס']. ולפעד\"נ דקמ\"ל דאף בבן גרושה חייבין מלקות. ולא מצו למימר לאסרו בתרומה באנו [כסנהדרין מ\"א א'], וא\"כ יחייבו להזוממין ממון ולא מלקות כלקמן י\"ד. דהכא שאני דאינו ידוע כמה ממון יפסידוהו בכה\"ג לוקה ואינו משלם. או נ\"ל דנקט בן גרושה משום חלוצה. לאשמעינן אף דרצו רק לעשותו חלל דרבנן, לוקה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות</b><br> מדהרג בשגגה. [ואי\"ל הרי יכול לפטור עצמו מגלות. שיאמר מזיד הייתי. י\"ל דמיירי שיש רגלים לדבר שהיה שוגג, כך כ' תוס'. והקשה מהרש\"א הרי גם בל\"ז אין אדם משים עצמו רשע, רק בהעידו שאכל חלב בשוגג, שיכול לומר מזיד הייתי שאינו רוצה להביא חולין לעזרה [כתוס' ב\"מ ד\"ג ב'], משא\"כ הכא. ולפעד\"נ דגם הכא מצי למימר שאינו רוצה לחטוא מלעלות לרגל, או לשאר מצות שבעולם שאינה יוצא משם [כלקמן פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים יגלה זה תחתיו</b><br> דכתיב הוא ינוס, הוא ולא זוממיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה</b><br> וכגון שאין גט בידה. ואע\"ג דלא ראינו אין ראיה. י\"ל דמיירי שאמר ששילם בפניהן או ששילם ביום זה ואומרים הם להד\"מ שאותו היום ראינו שלא פרע בעצמו שהיה הוא או היא עמנו במקום פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו ליתן לה כתובתה</b><br> ור\"ל ואיך ישלמו כל הכתובה שרצו להפסידו, שמא היום או מחר יגרשה או ימות, ויצטרך בלא עדותן ליתן כתובתה, ונמצא שלא הפסידוהו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו</b><br> שיקנה מהבעל זכותו בהכתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתה יירשנה בעלה</b><br> ר\"ל שמין כמה היה אדם נותן להבעל בעבור שיתן לו הבעל היום זכותו בכתובתה, בתנאי שאם לאחר זמן תתאלמן או תתגרש האשה, יתן לה הלוקח סך כתובתה שקיבל, ואם תמות היא בחיי הבעל, שהדין הוא שירשנה בעלה, יהיה הלוקח תחת הבעל, שלא לפרוע הכתובה, ושירש הוא הנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל של האשה. וכל מה שהיה נותן הלוקח להבעל עבור זכות כל אלה, זהו מה שרצו העדים להפסיד להבעל, דהרי משהעידו שכבר גירשה, אינו יכול למכור כל הנ\"ל, ולהכי כסך דמי המקח הנ\"ל, ישלמו העדים להבעל. [והיינו דאמרינן בש\"ס. דשמין בבעל, ובאשה, ובכתובתה. ר\"ל שהלוקח הקונה באופן הנ\"ל, נותן עיניו בהבעל ובהאשה, מי מהן זקו או חולה שעי\"ז שכיח שימות מקודם. גם מי מהן קפדן או כעסן, שעי\"ז שכיחי גירושין, כמו שתקנו מה מה\"ט גט מקושר לכהנים קפדנים. גם נותן עיניו בהשדה שיחד לה הבעל לכתובתה, השמינה היא אם רזה. או עשוייה להשתדף. וגם מחשב נמי השאר והכסות שחייב ליתן להאשה משך זמן הנ\"ל, וכל זה ישומו הב\"ד. ואי\"ל ישלמו העדים נמי להאשה השאר והכסות שרצו להפסידה. ליתא, דהרי רק לה ולטובתה רצו להעיד במה שאמרו שנתגרשה, לבעבור שתבעה הכתובה מהבעל. ועי' תוס' כתובות [דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוקין ומשלמין שלא השם</b><br> ר\"ל שם חיוב שלהן שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאו לידי תשלומין</b><br> דשם חיוב מלקות שלהן נפקא מלא תענה, ושם חיוב תשלומין שלהן ילפינן מכאשר זמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה</b><br> דקיי\"ל בעדים זוממין ובחובל בחבירו [וגנב וגזלן, כמכות דט\"ז א'], דאף שנתחייבו בחטאן מלקות ותשלומין, בפירוש חייבתן תורה רק תשלומין ופטורים ממלקות. משא\"כ בשאר עבירות, כשבאין בהם חיוב ממון ומלקות כאחת, לוקה ואינו משלם [עי' כתובות דל\"ב ב' ורמב\"ם פ\"ב מגניבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלשין בממון</b><br> ר\"ל מחלקין חיוב התשלומין של הזוממין, כפי מספר העדים, שיתן כל אחד חלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משלשין במכות</b><br> ר\"ל אם רצו לחייב לאדם מלקות והוזמו, אין מחלקין המלקות לפי מספר העדים, רק כל א' וא' ילקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דשואל כיצד, כדי דלא תימא דוקא בנתחייבו מלקות משום לא תענה. כגון שהעידו שהוא בן גרושה, אין משלשין במכות. אלא אפילו בנתחייבו מלקות משום כאשר זמם, כגון שרצו לחייבו מלקות, דדמי לרצו לחייבו ממון, אפ\"ה רק בממון משלשין ולא במלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים</b><br> דדוקא בממון מתחלק, דכשיקבלו הנידון, הרי מצטרף בידו כפי שרצו להפסידו, ומתקיים שפיר כאשר זמם. אבל במלקות אם ילקו לכל א' רק חלק מה מהמלקות, האיך יתקיים כאשר זמם, הרי הם רצו לחייבו מלקות שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן</b><br> ר\"ל בגוף עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין</b><br> ואפילו אומרים ג\"כ עמכם ועם ההורג והנהרג, עכ\"פ הרי הכחישו העדות עצמה, והו\"ל הכחשה ולא הזמה, מיהו העדות בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני</b><br> שרחוק ממקום המעשה שאמרתם, יותר ממהלך יום. [כ\"כ הר\"ן, וכן העתיק התוי\"ט. ואחמ\"כ רבותינו ז\"ל, קיצור לשון יש כאן, דהרי בש\"ס [ד\"ה א] אמרי' בפירוש דסגי ממזרח בירה למערב בירה, בכדי דלא יוכל לראות ממקום הזמה למקום המעשה. אלא בשלא כוונו השעה, כגון שהעדים העידו שהרג בצפרא, והמזימין אומרים דבפניא היו עמהן במקום אחר, אז צריך שיהיה בין ב' המקומות יותר ממהלך יום, וכדקאמרינן התם בש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם</b><br> דזאת עדות אחרת היא, דהיינו על גוף העדים, והאמינתן תורה. משא\"כ בכל הכחשה למה נאמין לאלה יותר מאלה. [מיהו בדיני נפשות, אפילו וודאי הוכחשו, כגון שבא הרוג ברגליו, פטורים מכלום, מדהו\"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד שאין לוקין עליהן מלקות, רק מכת מרדות [רמב\"ם פי\"ח מעדות ה\"ו]. ולפ\"ז מ\"ש [שם ה\"ב] דבאמרו עמכם ועם הנידן היינו, בדיני נפשות פטור. מדהו\"ל הכחשה, דלא ידעינן מאן מנייהו משקרן. ק' הרי אפילו ידעינן ששיקרו פטורים. נ\"ל דהתם מיירי באומרים שהרג בשוגג וחייב גלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו אחרים והזימום</b><br> המזימין הראשונים הזימו גם לכת עדות הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסית</b><br> בלשון יון מחלוקת וערעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא זו</b><br> ר\"ל שעוררין זה על זה, להזים בעצת רשע לכל המעיד בדבר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד</b><br> ר\"ל אותן שהוזמו מכת השנייה. דס\"ל לר' יודא דאין מקבלין זוממי זוממין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין</b><br> של הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרי אחיו קיים</b><br> ר\"ל דמשמע מקרא שאחיו עדיין קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול משעה שקבלו עדותן</b><br> והוזמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין</b><br> ואע\"ג דקרא דנפש בנפש רק ברוצח כתיב. עכ\"פ הש\"ס יליף נמי מנה עדים שרצו לחייב מלקות בג\"ש דרשע רשע, וחייבי גליות יליף מנה בג\"ש דרוצח רוצח. [והקשה בני הב\"ח המופלג כ\"ה יעקב עזריה שליט\"א ביום בר מצוה שלו, דעכ\"פ מדנקט הש\"ס למחייבי מלקות ולמחייבי גלות לכל חד קרא באנפי נפשיה, ש\"מ דלא גמרינן חד מחבריה אע\"ג דשניהן דינן במלקות, א\"כ עכ\"פ מנ\"ל בהעידו שהוא בן גרושה ובן חלוצה, שאין לוקין עד שיגמור הדין. ונ\"ל דלאחר שגלתה תורה מג\"ש דרוצח רוצח דאף במלקות שאינו מכאשר זמם רק מלא תענה, נמי אינו לוקה עד שיגמור הדין, א\"כ בעדי בן גרושה נמי הכי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש</b><br> כל לשון היקש נ\"ל דר\"ל כמקיש בקורנס, שמסמיך ב' גופים זה אל זה. ה\"נ נסמכו ונדחקו ב' הכתובים יחד, והתפעלו זה מזה, ככוונת זה כך כוונת זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שלשה מזימין את השנים</b><br> דרוב הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו מאה</b><br> ר\"ל ששנים מזימין ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמוד לומר עדים</b><br> דמשמע דגם טובא אין להם עדיפותא רק כב' עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין</b><br> ודוקא בהעידו כנ א' תוך כדי דיבור של חבירו [עי' רפ\"ב דנזיר שיעורו]. דאל\"כ עדות אחרת היא. מיהו אף שאין נהרגין עד שיוזמו כולן, עכ\"פ מדהן עדות אחת, נתבטל כל העדות [ולראב\"ד תתקיים העדות באותן שלא הוזמו. ואילה\"ק במה פליגי ת\"ק ור\"ש, הרי בל\"ז אמרינן בכל דוכתא אין היקש למחצה [ככריתות כ\"ב ב']. י\"ל ע\"פ מש\"כ תוס' [יבמות פ\"ו א' ד\"ה אף] דהיכא דלא מסתבר ל\"א אין היקש למחצה. א\"כ ה\"נ י\"ל דלת\"ק לא מסתבר לומר לאקושי ג' לב' גם לומר שלא יאמינו לב' שלא הוזמו מפני שהוזם השלישי. ולר\"ש לא מסתבר להיקש של ת\"ק לומר היקישא דג' לב', שיזימו ב' לג' שהן רבים מהן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו</b><br> דקמ\"ל קרא, דאף דגם בלא השלישי היה נידון, אפ\"ה בהוזם גם הוא, נהרג. אבל בהוזמו רק ב' מג' העדים, הן נהרגין. ופליג בהא אר\"ש. [וי\"א דלא פליגי]. מיהו שיוכלו ב' להזים לג', ס\"ל לר\"ש ולר\"ע דא\"צ קרא, דב' כשירין לכל עדות שבעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כעושי מצוה</b><br> דשכר מצוה גדול מעונש העבירה [כיומא דע\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה</b><br> דהרי לא נשאר לעדות רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה</b><br> ודוקא כשכל א' העיד תוך כ\"ד של חבירו וכלעיל סי' ל\"ו. ואילה\"ק הרי אין היקש למחצה [ככריתות דכ\"ב ב'] והרי בב' אפילו העידו שלא תכ\"ד בנמצא אחד מהן קרוב עדותן בטילה: י\"ל היכא דלא מסתבר לא אמרינן אין היקש למחצה וכן משמע מתוס' [יבמות פ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות</b><br> כשא' קרוב או פסול נתבטל כל העדות אפילו הן ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהתרו בהן</b><br> בדיני נפשות מיירי. ודברי ר' הן. דמדנשתתף הקרוב עם שאר העדים, להתרות בהחוטא בתורת עדות, עדות א' הוא. והא דקאמר בשהתרו. והרי וודאי סגי בשיתכוון לראות בתורת עדות, ולמה לי שיתרה דוקא. נ\"ל משום דבלי התראה יוכלו כל קרובי הרוצח לפטרו ממיתה, שיאמרו ראינו ונתכוונו להעיד. [ועי' תוס' ד\"ו א' ד\"ה שמואל ותו' סנהדרין ד\"ט א'] אלא קמ\"ל דבהתרה אפילו אומר אח\"כ שלא התכוון להעיד לא מהימן אם לא שיאמר בפירוש בשעת ההתראה דלאו לאסהודי אתא. או נ\"ל דהא דנקט שהתרו בו, היינו משום דכשהתרו בו צריך לשאל להמתרה אי למחזי אתא או לאסהודי, משא\"כ בשלא התרו, מסתמא מדהוא קרוב למחזי אתא, וא\"צ לשאלו. מיהו אי נימא דהך שהתרו בו אסוקי מלתא דרבי יוסי היא, לא קשה כלל, דהרי איהו ס\"ל במשנה ט' דהעדים בעצמן צריך שיתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה יעשו שני אחין</b><br> בצירוף א' מהשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שראו באחד שהרג את הנפש</b><br> ובדיני ממונות נמי, קיי\"ל אם נתכוון לראות כדי להעיד, מצטרף הקרוב לבטל כל העדות. וי\"א דצריך נמי שיבוא לב\"ד להעיד. דתרתי בעינן, שראה כדי להעיד ויעיד. וי\"א דבלא ידע הכשר שזה קרוב לו, לא נתבטל עדות הכשר. מיהו כשהזמין התובע עדים כשרים, בשום גוונא לא נתבטל עדותן ע\"י שראו ג\"כ הפסולין [ח\"מ ל\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מתרה בו באמצע</b><br> ואפילו היה המתרה פסול להעיד, כגון שהוא קרוב [וכגון שאומר שלא מתכוון להעיד], סגי בהתראה זו, דאפילו ההתראה מפי הנהרג מהני, כששמעוה העדים, וגם שמעו שהשיב ההורג על מנת כן [רמב\"ם פי\"ב מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו</b><br> נ\"ל דהאי מקצתם, אב' הכתות ועל המתרה קאי. ור\"ל בין שקצת מכל כת רואין א\"ע זה את זה. אף שאין המתרה רואה אותן ולא הם רואין אותו רק שמעו קולו כשהתרה. ובין שהמתרה רואה קצת מכל כת וכת והן ראו אותו, [וט\"ס בתוי\"ט כאן ד\"ה ואם, כ' או הן רואין המתרה. וצ\"ל והן רואין וכו', דבכה\"ג צריך שיראו א\"ע שניהן, וכ\"ה ברמב\"ם פ\"ד מעדות], שאף שב' הכתות לא ראו א\"ע כלל זא\"ז, אבל כולן ראו המעשה ושמעו ההתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו עדות אחת</b><br> דאין נהרגין עד שיזומו כולן. וגם אם נמצא א' מהן קרוב או פסול והתכוון להעיד, עדותן בטילה. וה\"ה בהוזם א מהן, בטל כל העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שבב' הכתות הללו ובהמתרה, לא היו קצת שרואין זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שתי עדיות</b><br> דכל כת שראו זא\"ז מחשב לעדות אחרת לבד. וה\"ה בב' שראו עדות אחת, אין העדות מתקיים עד שיראו זא\"ז. גם צריך שיראו כאחת בשעה א' [רמב\"ם פ\"ד מעדות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין</b><br> הוא נהרג מדאיכא כת שראו זא\"ז, שלא הוזמו. וכת הב' שהוזמו ג\"כ נהרגין, מדמצטרפין מדראו זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניה פטורה</b><br> פשיטא דהרי לא הוזמו. רק קמ\"ל דאפילו הוזמו גם כת הב' אחר שנהרג הרוצח, פטורים דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה, ולא אמרינן כבר הוחלש העדות מקודם כשהוזמו הראשונים. מיהו בממון אעפ\"י שלא ראו א' את חבירו, מצטרפין לעדות א'. ואפילו זה אומר שהלוהו ביום פלוני, וזה אומר שהלוהו ביום אחר, ולא ראה א' ההלואה שראה חבירו, או שבפני א' הלוהו, ובפני א' הודה שלוה ממנו, מצטרפין [רמב\"ם פ\"ד מעדות]. וכ\"כ לעניין הזמה, דהואיל דממון איתא בחזרה, אפילו לאחר מעשה נעשה זוממין [ועי' מ\"ש פ\"ג דב\"ב סי' מ\"ט]. אמנם לרמב\"ם [פ\"כ מעדות] גם במלקות אחר שנלקה הנידון ג\"כ נעשין זוממין, ולא מצאנו ראיה לדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי שנים עדים</b><br> ר\"ל דמשמע שיהיה כל העדות וההתראה ע\"פ ב' העדים. ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן</b><br> רק שיבינו הב\"ד בעצמן דברי הבעלי דין והעדים, אף שאין יכולין להשיב באותו לשון, עכ\"פ יבינו הלשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא לפני אותו בית דין</b><br> שנתחייב לפניהן. וה\"ה לפני ב\"ד אחר. רק אם הב\"ד הב' בא\"י אז סותרין את דינו, דאולי תועיל לו זכות א\"י שיצא זכאי. [ואעפ\"כ באותו ב\"ד אין סותרין, אעפ\"י שמושבן השתא בא\"י ואיכא למימר אוירא דא\"י יחכימם השתא טפי ממעיקרא [כב\"ב דף קנ\"ח ב']. עכ\"פ לא לירעו נפשייהו. ותו כיון דכבר גמרו דינו לחיוב, תו לא מצו חזו ליה זכותא. אלא יושיבו ב\"ד אחר לדונו השתא. א\"נ, מ\"ש מתני' לפני אותו ב\"ד, היינו כשהן עדיין במקומן. משא\"כ כשהן השתא בא\"י, כב\"ד אחר דמו. א\"נ, משום דבב\"ד אחר יש חלוק בין א\"י לח\"ל, להכי פסק ותני אותו ב\"ד, דבכה\"ג איו שום חילוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין סותרים את דינו</b><br> לחזור לישא וליתן, אולי יצא זכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו</b><br> וביום פלוני וכו' [כסנהדרין פ\"ה מ\"א]. ודוקא ברוצח. אבל בשאר חייבי מיתה, צריך שיהיו אותן עדים שהעידוהו בראשונה, דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה, אם היה להן יד מעיקרא. רק ברוצח גלי קרא דא\"צ [כסנהדרין דמ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ</b><br> דכל זמן שיש סנהדרין בלשכת הגזית, יש ג\"כ דין סנהדרין בח\"ל בכל פלך [היינו מלכות], ודנין שם אפילו דיני נפשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין ההורגת אחד בשבוע</b><br> ר\"ל פעם א' בז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקראת חובלנית</b><br> ר\"ל משחתת, שמחבלת ומשחתת העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נהרג אדם מעולם</b><br> שהיינו מרבין עליו בשאלות ובדיקות, עד שלא יהיה אפשר להם להעדים שלא יכחישו א\"ע זא\"ז, ותתבטל העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל</b><br> דמתוך כך אין הרצחנים מתיראין שידונום. ואף שכונסין אותו לכיפה, או נידון בדינא דמלכותא [כמ\"ש סנהדרין פ\"ה סי' ט'] דהרי ע\"כ היינו טעמא דת\"ק. היינו בלא היה שם התראה כהוגן, או שיש עכ\"פ אומדנא דמוכח שזה הרגו. משא\"כ בשהוכחשו בבדיקות, יש אומדנא להיפך [ול\"מ נ\"ל דמודו ר\"ע ור\"ט בשהוכחשו בבדיקות זרות. שכונסין הנידון לכיפה, רק רשב\"ג ס\"ל שמזה לא יתירא הרוצח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הגולין</b><br>הקדמת פ\"ב ג' מיני שוגג הן. א) שוגג גמור שאין שם פשיעה אבל היה יכול לזהר, כגון משלשל בחבית להורידה או יורד בסולם ונפל החבית או האדם והרגו, חייב גלות ; וכן בהיה אבן בחיקו וידע בו, ושכח ונפל האבן והמית, בכל כה\"ג היה יכול לזהר וחייב גלות, ולפיכך לא חייבה התורה גלות רק להורג דרך הורדה דכל מוריד עיניו למטה והיה יכול ליזהר: ב) שוגג שקרוב לאונס, כגון שזרק אבן, והוציא הלה ראשו מחלון וקבלה, או שאירע שאר אונס דלא הו\"ל למרמי אנפשיה, וכן כל רציחה שאירע בדרך עלייה, כגון שרצה להעלות חבית או היה עולה בסולם, ונפלו והמיתו, פטור מגלות: ג) שוגג שקרוב למזיד, כגון שפשע, שהיה הולך בחשיכה וסכין בידו, ותקעו בלב חבירו, או שדחפו בגופו והמיתו, אינו נקלט בגלות, וכל מקום שימצאנו גואל הדם רשאי להרגו. מיהו גם שוגג גמור, דוקא במת תחת ידו מיד, אבל בהכהו מכת מות, אפילו שחט בו רוב שנים, או שמת מכח כחו פטור מגלות [כ\"ז מרמב\"ם פ\"ו מרוצח]:",
+                "לערי מקלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מעגל במעגילה</b><br> אבן עגול וחלוק, שמגלגלין אותו על טוח הטיט שבגג להשוות הסדקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה משלשל בחבית</b><br> מלמעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> וצריכא כולהו. דלא תימא דוקא במעגילה חייב מדלא נזהר יפה, להכי קמ\"ל אפילו חבית, דוודאי נזהר שלא תשבר, אפ\"ה חייב. וקמ\"ל תו עולה בסולם, אף דבהא וודאי נזהר היה שלא יפול ותשבר מפרקתו, אפ\"ה בנפל חייב גלות. [ונ\"ל דמשו\"ה לא נקט נמי הכא בהיה קשור החבית בחבל, כבסיפא. דלפי דברינו בכה\"ג לא הוה קמ\"ל רבותא כל כך בבבא דחבית, דאף דיכול ליזהר ליקח חבל עב וחזק. עכ\"פ בשעת נתיקת החבל אין בידו להיות נזהר בו שלא יתנתק. משא\"כ במוריד החבית בידיו, אפשר שיהיה נזהר שלא ישמט מבין ידיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה מושך במעגילה</b><br> ממטה למעלה דדוקא בהמיתו בהורדה חייב, דכתיב ויפל עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתוייה ירידה שאפילו היא לצורך עלייה, כמבקע עצים, שמשפיל תחילה הקרדום לאחוריו, כדי להרימה אח\"כ יפה, אם המית בדרך ירידה שם חייב. וכשהמית בהעלאה שלפניו, אף שהיא צורך ירידה פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא בדרך ירידתו</b><br> נ\"ל דמשו\"ה לא נקט בקיצור, בדרך עלייה אינו גולה. דקמ\"ל דאפילו העלה כדי להוריד עי\"ז לאחוריו, וכלעיל, אפ\"ה כיון שלא היה בדרך ירידתו פטור. א\"נ קמ\"ל אף שלא היה דרך עלייה וכגון שהוליך סכין בידו ונתקע בלב חבירו, אינו גולה, דזו פשיעה היא ואינו נקלט מדלא הוה דרך ירידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו גולה</b><br> שנאמר ויפל עליו. וטעם הכתוב, דבדרך ירידה מצוי להזיק, מדדרך כל דבר ליפול למטה, ונמצא עלול להזיק, וגם האדם המוריד הדבר, עיניו למטה, ויכול לזהר יפה, ולכן יענש בגלות. משא\"כ דרך עלייה ב' לטיבותא, שאינו מצוי כל כך שיקרה ההפך מרצונו, וגם אין עיניו במה שלאחריו למטה, ולהכי הו\"ל קצת אנוס, ומה\"ט כל שאין בו עלייה וירידה, כפלוגתא דרבי ורבנן לקמן במשנה, אזלינן בתר אומדנא דנהוי שוגג או אונס או פשיעה וכדדרשינן מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשמט הברזל מקתו</b><br> מהיד של קרדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אינו גולה</b><br> דלר' מדכתיב ונשל הברזל מהעץ, ולא כתיב מעצו, ש\"מ דהאי ונשל פעל יוצא הוא, כמו ונשל ה' אלהיך את הגוים [דברים ז'], דהו\"ל ונשל כמו ונישל בפיעל דהוא וודאי יוצא. ור\"ל שהברזל שבקרדום השיל בקעת מעץ המתבקע, והבקעת קפץ והמית. ולרבנן, עכ\"פ המשך המקרא הכא לא משמע שיהיה פועל יוצא. דמדלא כתיב ונשל הברזל את העץ, רק כתיב מן העץ, ש\"מ דהכא פעל עומד הוא, וה\"ק קרא, הברזל עצמו נשל ונשמט מהעץ. [וזהו לפע\"ד כוונת הש\"ס דלרבי יש אם למסורת, ר\"ל דדרשינן המלה כמו שכתוב בתורה בכל דוכתא במשמעות פעול יוצא. ולא אזלינן בתר המשך המקרא. ולרבנן יש אם למקרא, ר\"ל אף שלא נמסר לנו המלה כן, אפ\"ה דרשינן לה כפי הנאות לנו להמשך המקרא. אב\"י עי' קצת דמיון לדברי ע\"ר שליט\"א בפסחים [פ\"ו ב'] רש\"י ד\"ה יכול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העץ המתבקע</b><br> שניתז בקעת מהעץ המתבקע והרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו גולה</b><br> דכח כחו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> אע\"ג דכל זורק אבן מחצירו לרשות הרבים הו\"ל עלייה לצורך ירידה ובכה\"ג אמרינן דפטור כסי' ו', הכא מיירי שהמית בשעת ירידת האבן, ימיירי נמי שזרק האבן ביום לאשפה שבר\"ה, ואין רגילין בני אדם לפנות שם ביום רק בלילה, ולפעמים גם ביום. דבכה\"ג לאו פושע ולאו אנוס הוא. אבל ברגילין לפנות שם גם ביום, פושע וקרוב למזיד הוא. ובאין רגילין לפנות שם ביום כלל, אנוס הוא. ובשניהן אינו גולה, דרק בשוגג גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור</b><br> דכתיב ומצא רעהו, ולא בממציא עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם</b><br> ר\"ל אף שיש רשות גם למזיק ליכנס שם, אפ\"ה חייב. מיהו ביש רשות רק לניזק ליכנס שם, אינו גולה, דקרוב למזיד הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות</b><br> דלא מצינו חטיבת עצים שיש בה מצוה מצד עצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא האב המכה את בנו</b><br> שהכהו שילמוד תורה או אומנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרב הרודה את תלמידו</b><br> שהכהו שישגיח על למודו. [ונ\"ל דנקט באב מכה, וברב רודה. דרודה הוא לשון ממשלה. כמו הרודים בעם העושים במלאכה [מ\"א ה'], ובל\"א [אנטרייבען]. ור\"ל אע\"פ שהרב המכה כוונתו שישמע לדבריו, לא אמרינן לטובת עצמו עשה. ובאב נקט לשון הכאה, דקמ\"ל אפילו לא הכהו בשעת למודו, רק כדי שישמע מה שילמדנו אחר, אפ\"ה פטור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושליח בית דין</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שהכהו שיציית דינא. ולראב\"ד מיירי שהכה לחייב מלקות, והכהו יותר ממה שאמדוהו ב\"ד. [והא דתני לקמן [פ\"ד מי\"ד] דבהוסיף לו א' ומת. גולה. י\"ל דהתם מיירי בטעה במניינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב גולה על ידי הבן</b><br> אפילו נתכוון להכותו לאומנות, אבל כבר ידע הבן אומנות אחר כדי חיותו, וכ\"ש בהרגו בשוגג כפשוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל גולין על ידי ישראל</b><br> אפילו עבד כנעני, או כותי. אבל עכו\"ם אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל גולין על ידיהן</b><br> כשהרגן בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מעל ידי גר תושב</b><br> דבהרג ישראל לגר תושב בשוגג, אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על ידי גר תושב</b><br> אבל בהרג לישראל אפילו בשוגג חייב מיתה [עי' כ\"מ פ\"ה מרוצח], דאדם מועד לעולם, והיה לו לזהר, ולהכי תלינן דבאיבה עשה. דגרע משונא דפליגי בה לקמן, דהכא שאני מדאינו בן ברית, כ\"ע מודים דבשנאה עשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסומא אינו גולה</b><br> דכתיב בלא ראות, משמע שיכול לראות. וטעם הכתוב, מדאנוס הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר גולה</b><br> מדיש מיעוט אחר מיעוט, מדכתיב נמי בלי דעת, דמשמע שיכול לידע, והו\"ל מיעוט אחר מיעוט, לרבות סומא. [נ\"ל דר\"ל דגם סומא אינו פטור רק באינו יכול לידע כלל. וכן נ\"ל כוונת מיעוט אחר מיעוט לרבות בכל דוכתא. ר\"ל דהמיעוט הב' ממעט באותן שנכללו בהמיעוט הראשון, ורק מיעוטא דמיעוטא נתמעט ודו\"ק ובזה נמי יתורץ קושיא תוס' יומא [ד\"ס ע\"א] ד\"ה תרי. עי' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השונא</b><br> שלא דיבר עמו ג' ימים בשנאה [כסנהדרין פ\"ג מ\"ה], והרגו בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד</b><br> ואף שלא התרו בו, ס\"ל דא\"צ התראה רק לידע שהוא מזיד, והכא רגלים לדבר שהזיד, והרי סוקלין ושורפין אחזקות [כקדושין ד\"פ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> וקיי\"ל דכל שונא, ואפילו מסתבר דלדעת עשה לא גולה ולא נהרג, דאין כל החזקות שוות:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו'</b><br> דאע\"ג דעבר הירדן היה רק חלק החמישי מא\"י, אפ\"ה היה להם ג' ערי מקלט כמו בא\"י, משום דבגלעד נפישי רוצחים, שהיו מרי נפש."
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיו ששתן קולטות כאחד</b><br> ואף דמה דהוה הוה [ועי' תוס' סנהדרין דט\"ו ב' ד\"ה שור]. והכא ליכא לתרוצי כמ\"ש תוס' [סנהדרין דנ\"א ב'] בשם ר\"ח כהן, שכתב דאילה\"ק הלכתא למשיחא רק בשא\"א להך דינא רק בשיעשה איסור, הכא א\"א לומר כן דהרי ה\"נ עשה איסור. וכ\"ש בקושית מה דהוה הוה, דאז לא נקט ליה כלל רק היכא דבעי למסבר קראי [כיומא ד\"ה ע\"ב]. ונ\"ל דאף דכבר שמעינן מצוה שבא לידו אל יחמיצנה מדכתיב ושמרתם מצותי [כיומא דל\"ג א'], עכ\"פ סד\"א דהיינו רק באפשר לקיימה. ומה\"ט נמי המתחיל במצוה א\"ל גמור [כירושלמי ספ\"ק דר\"ה]. להכי קמ\"ל הכא דאע\"ג דהפרשת כל הו' ערים מצוה א' היו, ומשרע\"ה לא היה בידו לגמור כל המצוה, ואפ\"ה הפריש מה שהיה יכול. ואף שלא קלטו עדיין]. מיהו גם שאר מ\"ב ערי הלוים קלטו. רק שאלו הוה קלטו בין נכנס לדעת או שלא לדעת. אבל שאר מ\"ב ערי לוים רק בנכנס לדעת קלטו, ואם לאו, פטור הגואל הדם כשהרגו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכוונות להן דרכים מזו לזו</b><br> שהיו עושים דרכים מיושרים בלי עיקול וסיבוב מכל עיר לערי מקלט, ומסירין משם כל מכשל וכל תקלה וכל תל וכל גי, ועל כל נהר עשו גשר, כדי שלא יתעכב הבורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>תכין לך הדרך</b><br> דבכל פרשת דרכים המפוצל, תוקעין עץ בהדרך שלעיר מקלט וכותבין עליו מלת מקלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוסרין להן שני תלמידי חכמים</b><br> להגולה שילווהו כשפסקו דינו לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידברו אליו</b><br> שיפייסו לגואל הדם כשיפגשנו, שלא יהרגנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו</b><br> וא\"צ ת\"ח, שבעצמו יוכל להתנצל, ואינו נראה כמקטין חטאו. ולרבנן פיוס אחרים מועיל טפי. ואפשר דלר' מאיר צריך הוא לפייס גואל הדם, לומר שגיתי, מדכתיב וזה דבר הרוצח. אבל מודה ששולחין עמו ב' שיפייסוהו גם הם. והא דלא שלחו עמו, שאר גבורים שיצילוהו. י\"ל דחששו שמא יקח גואל הדם רבים עמו שחזקים יותר מהמצילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה</b><br> בתחלת משפט כל רוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המרובה בבגדים</b><br> לאחר שנגנז שמן המשחה ע\"י יאשיה [כיומא דנ\"ב ב'], התחנך הכוה\"ג בלבישת ח' בגדים [כפ\"ז דיומא], ואז לא נקרא כהן משוח, רק מרובה בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד שעבר ממשיחתו</b><br> שכשנולד מום עובר בכוה\"ג או שנטמא כוה\"ג או הוחלה, אז מינו אחר תחתיו. וכשחזר ראשון ונתרפא, חוזר ראשון לעבודתו, והשני נקרא משוח שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אמותיהן של כהנים</b><br> של כל הכהנים הנ\"ל [ולא זנום אבותיהן. דמסתמא היה הבן ממלא מקום אבותיו [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש]. וגם הוא עצמו לא יפרנסו, דזהו נגד כבודו דמחזי כמתירא מפניו. גם מחזיק החשד שעל שלא התפלל, או שלא היה ראוי שתקובל תפלתו לכך נהרג זה. אבל באמהות י\"ל אהבתם קלקלה השורה. ולכן נמי אמהות ולא אבות, דנשים רכי לבב טפי [מגילה י\"ד ב']. ועוד דא\"כ כל עני יברח לשם כדי שיפרנסו הכוה\"ג וד\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו</b><br> ואפשר שתקובל תפלתן, מדפשעו שלא התפללו שלא יארע בימיהן כך. דאל\"כ קללת חנם אל תבוא כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנגמר דינו</b><br> של החייב לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אינו גולה</b><br> דהרי אפילו כבר גלה, יוצא במיתת כוה\"ג. א\"כ העומד לגלות, דכגלה דמי [כמנחות דק\"ב ב'] ומיתת כה\"ג כבר כפרה עליו, אינו דין שנפטר [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוזר במיתתו של שני</b><br> אף שלא הרג זה בימיו [עי' סי' מ\"א]. עכ\"פ פשע, שהיה לו להתפלל שיצא דינו לזכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגמר דינו בלא כהן גדול</b><br> שהיה כה\"ג מת כשנגמר דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן גדול שהרג</b><br> דבתרווייהו מיירי שלא היה כה\"ג אחר שם כשננמר דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא משם לעולם</b><br> דביצא במזיד מותר להרגו. וביצא בשוגג חוזר וגולה וההורגו נהרג. [כן משמע בש\"ס דקאמר לא יהא יציאתו חמור מרציחתו מה רציחתו בשוגג, גולה, ה\"נ יציאתו בשוגג, גולה. וודאי כוונת הש\"ס שדינו שחוזר וגולה. ולכן לא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם [פ\"ה מרוצח הי\"א], שכ' שההורגו גולה. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יוצא</b><br> כל מי שגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לעדות מצוה</b><br> ר\"ל לעדות החודש. וה\"ה לעלות לרגל, או לשום מצוה בעולם, ואפילו להציל נפשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לעדות ממון</b><br> נקט הנך אף דכ\"ש הן מנפשות. משום דבעי למנקט כולהו גוונא שאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם תהא מיתתו</b><br> אפילו אמרו הרופאים שהאויר שם מסוכן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם תהא קבורתו</b><br> דבמת כשכבר נגמר דינו מוליכין עצמותיו לשם ואין לקוברן אצל אבותיו עד אחר שימות כוה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך תחומה קולט</b><br> אלפים אמה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שיצא חוץ לתחום</b><br> דוקא במזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם</b><br> דאע\"ג דאמרינן לעיל דב' ת\"ח שילווהו יזהירוהו שלא לכרגו. היינו בדרך שנס לשם. אבל הכא שעבר על המצוה ויצא, פושע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות ביד כל אדם</b><br> ר\"ל מצוה קטנה דכל כה\"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה [ביצה דל\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל אדם אין חייבין עליו</b><br> מכל מקום לאו שפיר עביד ההורגו [כך נ\"ל. וא\"צ להגהות רבינו מהרש\"ל, דמדקשיא ליה דהיינו רשות, להכי גרס חייבין עליו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר הנוף</b><br> ה\"ק אף אחר הנוף, דבין שהיה רק הענף או רק הגזע תוך התחום, כשהגיע אצלו מבחוץ, נקלט ואסור להרגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרג באותה העיר</b><br> שחזר הגולה והרג בעיר מקלטו בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן לוי</b><br> שהוא מתישבי העיר, והרג שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>גולה מעיר לעיר</b><br> מדרשאי לצאת מהעיר שלא גלה לכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו</b><br> אי גרסינן לה קאי אסוף משנה ה' דדרש מזה דבר הרוצח דצריך הרוצח לדבר, ה\"נ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה דבר הרוצח</b><br> דסגי בדיבורו שיאמר שהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלים היו שכר ללוים</b><br> במ\"ב ערי הלוים. אבל בו' ערי מקלט א\"צ ליתן שכר לבעל הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוזר לשררה שהיה בה</b><br> כשחוזר במיתת כוה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה</b><br> והלכה כר\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו הן הלוקין</b><br> שייר טובא אף דתני אלו. רק קמ\"ל הנך מדאית בהו צד חידוש, וכמו שנפרש בכל חד וחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הנדה</b><br> קמ\"ל אף דכולהו חייבי כרת נינהו, אפ\"ה בהתרו בו למלקות, ולקה ושב, נפטר מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>גרושה וחלוצה</b><br> חלוצה אסורה רק מדרבנן [כאה\"ע ו'. ולרש\"י ור\"ב אסורה מדאורייתא]. לוקה רק מכת מרדות. ונקט חלוצה הכא, כבכל דוכתא אגב גרושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממזרת ונתינה</b><br> נתינים שנתגיירו בימי יהושע [ונקראו כך ע\"ש שנתנן חוטבי עצים למקדש] ולתוס' [כתובות דכ\"ט א' ד\"ה אלו], אסורים מדאורייתא מלא תתחתן. ולרמב\"ם [פ\"א מאישות ופי\"ב מא\"ב] אסורים רק מדרבנן, א' זכרים או נקיבות, מגזירת יהושע כל זמן שהמקדש קיים, ודוד גזר עליהן לעולם. ולר\"ן [רפ\"ג דכתובות], ולהמגיד [פי\"ב מא\"ב] זרע הנתינים לכ\"ע אסור רק מדרבנן. ואפ\"ה נקט להו הכא אגב ממזרי, כבכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת ישראל לנתין ולממזר</b><br> וכל הנך, חיובי לאוין נינהו, ושייר עוד לאוין טובא. רק נקט הנך, לאשמעינן סיפא, דאלמנה וגרושה לוקה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמנה וגרושה</b><br> אלמנה שנתגרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין עליה משום שני שמות</b><br> דאיסור גרושה חל על איסור אלמנה, מדהו\"ל מוסיף. שכשנתגרשה נאסרה גם לכהן הדיוט. מיהו גם באלמנה לחוד חייב ב' מלקיות, משום לא יקח ולא יחלל [רמב\"ם פי\"ז מביאה]. ולרש\"י גם בגרושה לחוד חייב ב' [כקידושין ע\"ח א']. [ואילה\"ק לרש\"י מסיפא הכא. דנ\"ל דבסיפא לא קאמר רק דמשום שהיא גם חלוצה לא אתוסף מידי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא משם אחד בלבד</b><br> נ\"ל דאפשר דר\"ל דגם ממרדות דרבנן דמשום חלוצה פטור, משום דרבנן ילפו לאיסור חלוצה מקרא דגרושה, שכבר לקה עליה, להכי לא עדיף מאיסור דאורייתא כה\"ג, דבדנפקו מחד קרא לא לקו ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא</b><br> של מוקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעלה</b><br> כולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחוץ</b><br> ששחט או הקטיר קדשים חוץ לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפטם את השמן</b><br> שעשה שמן חול כדוגמת הסממנים של שמן המשחה שעשה משרע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפטם את הקטורת</b><br> שעשה קטורת חול בדוגמת הסממנים שבקטורת המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסך בשמן המשחה</b><br> שעשה משרע\"ה. דאחר לא נעשה מעולם. והנך כולהו חייבי כריתות נינהו. וקמ\"ל גם בהנך, מטעם דלעיל סי' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים</b><br> היינו כל הברואים הטמאים שבים ושביבשה שפרין ורבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורמשים</b><br> ר\"ל תולעים וברואים שנולדים בעיפוש ורפש. ונ\"ל דקמ\"ל הנך לאוין, משום סיפא, לאשמעינן באוכל נמלה כל שהו, שהוא חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל טבל</b><br> אפילו טבול רק למעשר שני או למעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> ת\"ג או תמ\"ע, דרק בטבול בב' אלו חייב מיתה, ולא בטבול למעשר שני או עני, מיהו מלקות חייב בכולהו [רמב\"ם פ\"י ממאכלות אסורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני</b><br> מיירי שנטמא המע\"ש, שאפילו הוא בירושלים אסור לאכלו עד שיפדהו [ועי' לקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדש שלא נפדו</b><br> קמ\"ל הנך אף דלא מפורש לאו דידהו כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן אף חטה אחת כברייתה</b><br> ואי\"נ א\"כ למה נקט טבל ולא תרומה ודכוותייהו. י\"ל דר\"ש ס\"ל דרק טבל אסור משום בריה, דחשוב כנאסר מתחלת ברייתו, דעראי לא חשיב אכילה. משא\"כ תרומה וכדומה. [דאף דס\"ל לר\"ש כ\"ש למכות, לאו ד\"ה היא אליבא דר\"ש כש\"ס הכא. ולמאן דס\"ל הכי, י\"ל דאפ\"ה נקט טבל ולא תרומה, וחטה ולא קמח, לרבותא דרבנן]. מיהו רבנן ס\"ל דאינו כבריה, רק בהיה בו גם נשמה. והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן</b><br> פרשת ארמי אובד וגו'. אבל אחר שקרא לא לקה, דממונו של כהן הוא. מיהו זה דברי ר\"ע. אבל אנן קיי\"ל כרבנן, דבהנחה בעזרה סגי, אע\"ג שלא קרא, אינו מעכב. לפיכך דוקא באכלן קודם שהניח חייב מלקות, אבל אחר שהניחן אף שלא קרא עדיין, פטור. מיהו דוקא באכלן אחר שנכנסו לירושלים, אבל באכלן קודם לכן לכ\"ע לא לקי באכלן. מיהו זר חייב עליהן מיתה משנכנסו לירושלים, ואפילו לאחר הנחה, דדינן כתרומה [רמב\"ם פ\"ג ה\"א מבכורים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי קדשים חוץ לקלעים</b><br> כך נקרא חומת העזרה, ע\"ש קלעי אוהל מועד כבמדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני</b><br> הכא מיירי בטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ לחומה</b><br> חומת ירושלים. ודוקא אחר שהכניסן לירושלים. וכלעיל בבכורים. וקמ\"ל כל הנך, מטעם שבסי' כ':"
+            ],
+            [
+                "<b>השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים</b><br> נקט הך לאו, משום סיפא, דקמ\"ל דבטמא לא לקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המותיר בטהור</b><br> דניתק לעשה. דהרי אחר הלאו דלא תותירו כתיב עשה באש תשרופו. וכל כה\"ג הו\"ל העשה תיקון ללאו שלא ילקה. ותו דנותר הו\"ל נמי לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו. אבל התראת ספק, קיי\"ל דשמה התראה [כמו שהארכנו בפ\"ט דסנהדרין סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובר בטמא</b><br> שובר עצם בפסח טמא, מעטיה קרא ממלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח</b><br> דס\"ל שלא תשלח אף דבתר הלאו כתיב, לא ניתק לעשה, דה\"ק קרא שלחנה ולא תקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה</b><br> דס\"ל שלח גם אחר לקיחה משמע, והו\"ל ניתק לעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין עליה</b><br> אם קיים אח\"כ העשה. אבל בשחטה להאם, או אפילו מתה קודם ששלחה, חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורח קרחה בראשו</b><br> על מת. ושיעורו כגריס. וי\"א ב' שערות. מיהו י\"א דאפילו בשער א' איסורא מיהו איכא [י\"ד ק\"פ י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקיף פאת ראשו</b><br> ב' פיאות הן, א' מימין המצח וא' משמאלו. ושיעורן בהמשך, כל שכנגד הצדעין שקורין [שלעפען] עד למטה מהצדע במקום שהלחי התחתון בולט. וכמו כן הוא שיעור אורך השערות, עד שם [י\"ד קנפ\"א]. והנה המצח אין בו שער, וכ\"כ אחורי אזנו, והמגלח השער שבאמצע הצדעים, שיהיה שוה למצח ולאחורי אזנו, חייב. ולרמב\"ם דוקא בגלחן בתער חייב. ולרא\"ש בגלחן סמוך לבשר במספרים, הו\"ל כעין תער וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשחית פאת זקנו</b><br> ה' פיאות יש בזקן, ורבו בהן הדיעות איה הן. ולהכי אסור להעביר תער על כל הזקן. אפילו תחת הגרון. מיהו במספרים מותר לגלח הזקן. רק יש לזהר לגלח עם חלק העליון של המספריים, דכשיעשהו עם חלק התחתון, פן יגלח עמו השער חלק, ויהיה כעין תער, [שם]. מיהו נ\"ל דהמושח את זקנו [בזאלבע] הידועה, אף שמשיר השער לגמרי ועושה מקומו חלק, אפ\"ה אפילו לכתחילה מותר, דהרי אפילו נזיר דחמיר, דלוקה אפילו על רק תלישת שער א' מעיקרו [כנזיר דל\"ט], ואפ\"ה בהשירו בסם, לא ביטל רק מצות עשה [שם ד\"מ ע\"א]: [אב\"י רק יזהר לבלי לגרד [הזאלבע] מהזקן בברזל, רק בעץ או בעצם]. אולם בין בראש בין בזקן חייב המקיף, וגם הניקף חייב כשהטה אליו ראשו. ואפילו לא הטה, איסורא מיהו איכא [י\"ד קפ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשורט שריטה אחת על המת</b><br> [וואונדקראצען] על מת בין ביד בצפרניו ביו בכלי. מיהו גם בשרט א\"ע על צער אחר, עכ\"פ אסור [וי\"ח]. ושיעור חיובי כ\"ש. מיהו אפילו להכות בידו חבלות בראשו, אסור למת. רק במצטער על גדול בתורה שמת, שרי כה\"ג דמצטער רק על התורה [י\"ד ק\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וקמ\"ל הנך, דבהתרו בו התראה א', חייב על כל קרחה וקרחה, ועל כל פאה ופאה, ועל כל שריטה ושריטה. משא\"כ באכל הרבה זיתים חלב בהתראה א', חייב רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> אף שהיה רק התראה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראש</b><br> בגלח פאת הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת מכאן</b><br> ואפילו בתלשן כאחת ובהתראה א' אפ\"ה חייב ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת מלמטה</b><br> עי' לעיל סי' ל\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב עד שיטלנו בתער</b><br> אזקן לבד קאי, מדכתיב ביה השחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט</b><br> הוא צבת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ברהיטני</b><br> [הובעל] קטן. דאף שמשחית כמו תער אפ\"ה שרי לרבנן, מדאין דרך לגלח בו [תלמיד רש\"י בפירושו בש\"ס דכ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וקיי\"ל דאינו חייב רק בתער:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב כתובת קעקע</b><br> [איינגעעצטע שריפט]. והיינו ששורט על עור בשרו בכלי, או עוקץ במחט, ואח\"כ מחכך שם בצבע, או שנותן שם צבע ואח\"כ שורט, חייב. מיהו הנשרט אף שלא סייע פטור אבל אסור [י\"ד ק\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל דבר שהוא רושם</b><br> כגון [פולפער] שכך רגילין, וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השם</b><br> מלה הראשונה בקמץ. ור\"ל אינו חייב עד שיכתוב בקעקועו שם ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'</b><br> ר\"ל משום שאני ה'. וקיי\"ל דחייב על כל מה שיכתוב בקעקע או אפילו על צורה שירשם שם [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב אלא אחת</b><br> מיהו באמרו לו אל תשתה כל השיעורים הללו, שתחייב עליהן כך וכך מלקיות, חייב על כל א' וא' [כך כ' בירושלמי, ונ\"ל דלהכי לא הזכיר הרמב\"ם הך דינא [בפ\"ה דנזירות]. ה\"ט מדצריך שיהיו כל התראה תוך כדי דיבור להפעולה דאל\"כ מצי למימר שכחתי. וא\"כ הכא אינו מצוי כלל שיהיו כל השתייות תוך כדי דיבור מהתראה שמקודם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הנזיר. וה\"ה כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> כשפירש וחזר ונטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> א' מהשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא פושט ולובש</b><br> לאו דוקא, דה\"ה בהוציא רק ראשו, חייב. ואפי' אם רק נשאר לבוש אחר ההתראה כדי פשיטה ולבישה חייב [ועתוס' שבועות דט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> נ\"ל דכולה ד' בבי צריכי. יין אף ששתה בלי הפסק, אפ\"ה חייב על כל ההתראה [עי' רתוי\"ט]. נטמא, אף דכבר טמא הוא, אפ\"ה חייב כשחזר ונטמא אם התרו בו. ובגלוח קמ\"ל דא\"צ שיגלח כל שערו, כר' חסדא [נזיר ד\"מ ע\"א] דבגילח שער א' חייב. וכלאים קמ\"ל אף שלא עשה מעשה בין התראה להתראה, במעשה דמעיקרא סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש חורש תלם</b><br> ערוגה א' [בעטטע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב עליו משום שמונה לאוין</b><br> כשהתרו בו בכולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>החורש בשור וחמור</b><br> זהו לאו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מוקדשים</b><br> שור מקדשי מזבח, הרי לאו ב'. וחמור אף דרק קדשי בדק הבית הוא, דאינן אסורים בגיזה ועבודה רק מדרבנן [כבכורות דכ\"ה א']. י\"ל דעכ\"פ יש בהן לאו דמעילה [כמעילה ט\"ו א ]. הרי לאו ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלאים בכרם</b><br> דבהדי דחרש חיפה חטה שעורה וחרצן יחד, דחייב משום כלאי כרם. הרי לאו ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> דהחורש לכסות הזריעה הוא תולדת זורע בשביעית. הרי לאו ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום טוב</b><br> הרי לאו ו'. ולא נקט שבת. מדהו\"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד שאין לוקין עליו, אפילו התרו בו למלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן ונזיר בבית הטומאה</b><br> בבית הקברות, הרי לאו ז' וח', דחייב ב' משום כהונה דכתיב בה לנפש לא יטמא, ומשום נזיר דכתיב ביה על נפשות מת לא יבוא [כ\"כ רש\"י ור\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים</b><br> בשעה שחרש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אינו השם</b><br> דלא משום חרישה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אף לא הנזיר הוא השם</b><br> דרק משום טומאה חייב, ולא משום חרישה. ולת\"ק עכ\"פ מדאי אפשר לחרוש רק כשילך אצל הבהמה להנהיגה במקום הטומאה, הו\"ל בכלל חרישה, והוה מצי למנקט עוד טובא, רק תני ושייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת</b><br> לא נקט ל\"ט. מדנזכר בקרא מ', רצה ליישב לישנא דקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים</b><br> דה\"ק קרא, תוך מספר ארבעים יכנו, כפי שיוכל לסבול אם מעט או הרבה, אבל לא מ' שלימות אף שהאדם חזק מאד לסבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן הוא לוקה את היתירה</b><br> דכל המלקות משלשין, שליש על כתף זה, ושליש על כתף האחרת, ושליש לפניו על החזה [כמשנה י\"ג]. והרי רק ל\"ט מלקיות ראויין להשתלש, והיכן לוקה את היתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כתפיו</b><br> ולא קיי\"ל כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש</b><br> דבכל מלקות אומדין כמה יכול לסבול, ובאמדוהו שיכול לסבול ה' לא ילקוהו רק ג', דב' הנשארים אינן יכולין להשתלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמדוהו לקבל ארבעים</b><br> חסר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ועיין סנהדרין [פ\"ד סי' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור</b><br> ודוקא שאמדוהו שיכול לקבל מ\"ב, דהו\"ל עכ\"פ ג' לעבירה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שאמדוהו רק ל\"ט או פחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> קושר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ידיו על העמוד</b><br> העמוד נעוץ בארץ, וגבוה עד תחת לבו, כדי שיהיה יכול לכפפו להאדם הנלקה, ממעל לעמוד, גם שיהיה יכול להלקותו גם לפניו. והנלקה עומד והוא כפוף ממעל לאותו העמוד, וב' ידיו קשורין לארכן עד אצילי ידיו על אורך צדדי העמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך והילך</b><br> כל יד לצד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזן הכנסת</b><br> שמש הקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז בבגדיו</b><br> בבית הצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נפרמו נפרמו</b><br> ר\"ל שנקרע התפירה [ועי' סוטה פ\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהוא מגלה את לבו</b><br> ששם יכוהו שליש. וע\"י קריעת בית הצואר עד שמתגלה לבו, יכול להפשיט בגדיו גם מב' כתפיו, שאין מכהו רק במערומיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבן נתון מאחריו</b><br> של הנלקה. ולאו דוקא מאחוריו, אלא מצדדי אחוריו כדי שיוכל להכותו על כתפיו. רק נקט מאחוריו, דראוי לקרב האבן טפי לאחוריו כדי למעט יסוריו, שיחרד כשיראה בשיניף הרצועה, והרי אפילו בחייב מיתה כתיב ואהבת לרעך כמוך [כסנהדרין דמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזן הכנסת עומד עליו</b><br> כדי שתבוא ההכאה מלמעלה בכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים לארבעה</b><br> ר\"ל ב' רצועות היו, שכל אחת כפולה לב', ויהוה עי\"ז ד' קצוות בין כולם [כך פי' רש\"י. ולולא מסתפינא היה נ\"ל דמדנקט והרצועה בידו לשון יחיד, וכ\"כ בסיפא נקט עולות ויורדות בה, הכל לשון יחיד, ש\"מ דרק רצועה אחת היה ברישא ובסיפא והיא היתה כפולה לב', וחוזר וכופלה שיהיה עי\"ז כעין ארבע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני רצועות</b><br> של חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות ויורדות בה</b><br> נ\"ל דלאו ב' רצועות של חמור ממש היו, רק רצועה א', דכשכופלה יהיו כעין ב' רצועות. דוגמת ארבע רצועות דרישא, דלרש\"י הנ\"ל סי' פ\"ד רק ב' רצועות כפולות היו. וכן מוכח קצת מלקמן דקאמר ידה טפח, לשון יחיד, דעל אותה רצועה של חמור קאי דקצת ממנה היה משתמש לבית יד, ובה אגודים ב' הרצועות של עגל. והאי עולות ויורדת בה דקאמר, הכי פירושה, שהיה בב' הרצועות של עגל במקום שנכפלו באמצע ב' נקבים בכל א', ומניח רצועה א' על חבירתה ומכוון ב' הנקבים שברצועה זו נגד ב' הנקבים שברצועה האחרת, ובהנקבים הנ\"ל תוחב ב קצוות של רצועת החמור תחלה ממטה למעלה, וחוזר ותוחב אותן ב' הקצוות דרך ב' הנקבים שבצד התחיבה הראשונה, לצד מטה, דהיינו לצד הבית יד, וחוזר ועונבן למטה עם הקצת שהניח מהרצועה כפילה שהכניס בהנקבים בתחלה [והיינו דקאמר בש\"ס אביקתא אית בה וכו', ר\"ל דאביי רצה לדייק ממתניתין מדקתני ומגעת על פי כריסו, ש\"מ כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה, ר\"ל כל א' וא' כשילקוהו לפי רוחב גבו עבדינן ליה רצועה ארוכה או קצרה. ועל זה מקשי רבא א\"כ נפישי להו רצועות טובא לב\"ד, וכי אפשר להם לב\"ד שיהיו כל כך רצועות מוכנין לפניהן, כפי רוחב גבות בגי אדם הרבים. ועל זה משני אבקתא אית ביה, ר\"ל עניבה יש שם, דהיינו שרצועת החמור שהכניס דרך הנקבים שברצועות העגל. עונבן אחר שהכניסן בהנקבים למטה, וכשהיה הגב של הנלקה רחב, קטר ליה, ר\"ל תוכף ודוחק העניבה סמוך לרצועת העגל כדי שתהיה הרצועה להלקות ארוכה, וכשהיה גב הנלקה קצר, מרפה לה להעניבה רחוק מהרצועות של עגל. כדי שיתארך עי\"ז הבית יד. וברוך ה' שהאיר עיני בדבר שלא פירשו לנו רבותינו]. אמנם להכי הלקוהו ברצועה של עגל וחמור, על שם הכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. רק לקחו עגל תחת שור, דשל עגל רך ונכפף יפה סביב גבו. והרי גם שור בן יומו נקרא שור [כב\"ק דס\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידה</b><br> [האנדגריפף] של פקיע המלקות [דהיינו רצועת החמור שקשורה בה כלעיל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> ארוכה טפח לכל הפחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחבה</b><br> של כל רצועה של עגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראשה מגעת על פי כרסו</b><br> ר\"ל שאורך כל רצועה היה, בכדי שכשיכה בה יגיע קצה העליון של רצועה כנגד טיבורו של נלקה, והיינו בהכאות שבכתפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכה אותו שליש מלפניו</b><br> על החזה. ונ\"ל דכשהכהו על החזה היה כופף קומתו קצת לאחוריו, דהא בעינן והפילו, ואי יכפפו לצד פניו היאך יהיה יכול להלקותו על החזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי ידות מלאחריו</b><br> ר\"ל שליש על כל כתף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מוטה</b><br> ר\"ל שהיה הנלקה כפוף על העמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה מכה בידו אחת בכל כחו</b><br> אבל הגביה הרצועה בב' ידיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורא קורא</b><br> גדול הדיינים קורא הפסוק במתינות ובקול, והדיין הב' מונה המלקיות, והדיין הג' אומר בכל הכאה, הכה שאם יראה שיחלש, לא יאמר שיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא</b><br> אם גמר הפסוק קודם שנגמר המלקות, חוזר לתחלת הפסוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוזר לתחלת המקרא</b><br> ברמב\"ם פט\"ז מסנהדרין לא גרס מן ושמרתם עד לתחלת המקרא, ומאן דגרס ליה לא גרס ברישא וחוזר לתחלת המקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת תחת ידו פטור</b><br> המלקה פטור מגלות. מדהכהו ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוסיף לו עוד רצועה אחת</b><br> ר\"ל הכאה אחת, שטעה והכה הכאה אחת יותר מהאומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת הרי זה גולה על ידו</b><br> והיינו בלא אמר לו הדיין הג' הכה כסי' צ\"ה. מיהו בהוסיף במזיד, אפילו לא מת עבר החזן המכה על לאו. וה\"ה לכל מכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה [רמב\"ם פט\"ז מסנהדרין]. ואפילו המרים יד על חבירו להכותו, ולא הכהו, מיד נקרא רשע, ואסור לצרפו למנין עשרה, ורק כשמקבל עליו לעשות דין עם המוכה, מתירין לו מיד [ח\"מ ת\"כ ס\"א]. [ולפי גירסת רכ\"מ [פט\"ז מסנהדריו הי\"ב] גם בהכה ישראל לעכומ\"ז חייב מלקות. והוא תימה, וצ\"ע]. אולם כדי להציל את עצמו או אחר, או כדי להפריש אדם א' מאיסורא מותר להכותו [ח\"מ תכ\"א סי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתקלקל</b><br> המוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין במים</b><br> שע\"י חרדתו וכאב ההכאה, הטיל ריעי או השתין. ונ\"ל דלהכי קאמר נתקלקל דר\"ל נתבזה, ולא קאמר הוציא רעי, או הטיל מים, לומר לך דבזוי בעינן, דהיינו שיצא דרך בגדי מכנסיים לחוץ, לעיני כל ונתבזה, וגם מדקאמר נתקלקל, ולא קלקל, ש\"מ דצריך שיכירו שע\"י חרדתו נתהווה כן, דאל\"כ כל אדם יעצר א\"ע בנקביו עד שעה שילקוהו כדי להפטר ממלקות שחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדכבר נתבזה ביותר. מיהו בנתקלקל מחמת פחד קודם שהתחיל להלקותו, לא נפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה במים</b><br> דבשתה מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפטרו ידי כריתתם</b><br> לאו דוקא, אלא אפילו לכתחלה לוקה ופטור מכרת כששב. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פי\"ז מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה</b><br> דהרי אפשר שיטעה המאמדו וימות ע\"י המלקות [כמי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו</b><br> דמדת תשלומי מצוה מרובה ממדת תשלומי עבירה [כיומא ע\"ו א'] ולפיכך זה שנתחייב כרת, ועשה מצוה על ידה מדקבל ענשו, תנתן לו נפשו ופטור מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד</b><br> מחייבי כריתות דאיירינן בה, נלמד ג\"כ דמפורש שם דבמקיים מצוה מחיה נפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> בסיום #א)הפרשה נאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה</b><br> בכבש יצרו מלעבור עבירה שנזדמנה לפניו. וכ\"ש בלקה שעשה מצוה ממש, מכ\"ש שהחיה נשמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר</b><br> שנאמר בדם, למען ייטב לך ולבניך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות</b><br> נ\"ל דתורה נקראה אותן המצות שהשכל מחייב לעשותן או שלא לעשותן מצד היושר, כגזל ושפיכות דמים וכדומה, או כאכילת שקצים ורמשים שהטבע קץ בהן. ונקראו בשם תורה, מדא\"צ לצוות עליהן, מדמצווה האדם בטבעו עליהן, רק שהתה\"ק תורנו לאמר זה הדרך לכו בו. אמנם מצות, הן אותן מצות שבתורה שאין השכל משיגם, ככל חוקות התורה, שעטנז וחזיר וכדומה. ולהכי קאמר תנא, כלא היה צריך הקב\"ה לצוות על חלק הראשון שהשכל משיגם, אבל רק מפני שרצה לזכותם, דאין דומה מצווה ועושה [שיצרו תוקפו] לאין מצווה ועושה [כקידושין ל\"א א']. א\"נ נ\"ל דאמשנה ט\"ו קאי, דתורה דהיינו דם שנפשו של אדם קצה ממנו ולא היתה תורה צריכה להזהיר עליו, ומצות היינו גזל ועריות שנפש של אדם חומדתן, וצריך היה הקב\"ה לאסרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' חפץ למען צדקו</b><br> להצדיק ישראל ברבוי שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגדיל תורה ויאדיר</b><br> לכן הגדיל חלק הנקרא תורה הנ\"ל, וחיזק אותם לבני ישראל בצווי אחר צווי, כדי שיאדרו ויתחזקו טפי, לשמרן מאד, ויגדל שכרן, כמ\"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1646a1d5e074da759dfd91846a984bd7c9aa95b0
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,756 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Makkot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כיצד העדים נעשים זוממין</b><br> ה\"ק כיצד העדים נעשין זוממין ונענשין, בשאי אפשר לקיים בהן דין הזמה, כאותו עונש שרצו לחייב אותו שהעידו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני</b><br> כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא בן גרושה או בן חלוצה</b><br> דבן חלוצה נמי חלל מדרבנן עכ\"פ הוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו</b><br> ויפסל זרעו מלהנשא לכהן, כשאר חלל, כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לוקה ארבעים</b><br> דכתיב ועשיתם לו, ולא לזרעו. [והא דלא נקט הך דינא במעיד שהוא ממזר, דשייך בכל ישראל. היינו משום דקאי אזוממי בת כהן דסיים בה מסכת סנהדרין ולכן נקט בעדות כהונה [תוס']. ולפעד\"נ דקמ\"ל דאף בבן גרושה חייבין מלקות. ולא מצו למימר לאסרו בתרומה באנו [כסנהדרין מ\"א א'], וא\"כ יחייבו להזוממין ממון ולא מלקות כלקמן י\"ד. דהכא שאני דאינו ידוע כמה ממון יפסידוהו בכה\"ג לוקה ואינו משלם. או נ\"ל דנקט בן גרושה משום חלוצה. לאשמעינן אף דרצו רק לעשותו חלל דרבנן, לוקה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות</b><br> מדהרג בשגגה. [ואי\"ל הרי יכול לפטור עצמו מגלות. שיאמר מזיד הייתי. י\"ל דמיירי שיש רגלים לדבר שהיה שוגג, כך כ' תוס'. והקשה מהרש\"א הרי גם בל\"ז אין אדם משים עצמו רשע, רק בהעידו שאכל חלב בשוגג, שיכול לומר מזיד הייתי שאינו רוצה להביא חולין לעזרה [כתוס' ב\"מ ד\"ג ב'], משא\"כ הכא. ולפעד\"נ דגם הכא מצי למימר שאינו רוצה לחטוא מלעלות לרגל, או לשאר מצות שבעולם שאינה יוצא משם [כלקמן פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומרים יגלה זה תחתיו</b><br> דכתיב הוא ינוס, הוא ולא זוממיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה</b><br> וכגון שאין גט בידה. ואע\"ג דלא ראינו אין ראיה. י\"ל דמיירי שאמר ששילם בפניהן או ששילם ביום זה ואומרים הם להד\"מ שאותו היום ראינו שלא פרע בעצמו שהיה הוא או היא עמנו במקום פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו ליתן לה כתובתה</b><br> ור\"ל ואיך ישלמו כל הכתובה שרצו להפסידו, שמא היום או מחר יגרשה או ימות, ויצטרך בלא עדותן ליתן כתובתה, ונמצא שלא הפסידוהו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו</b><br> שיקנה מהבעל זכותו בהכתובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתה יירשנה בעלה</b><br> ר\"ל שמין כמה היה אדם נותן להבעל בעבור שיתן לו הבעל היום זכותו בכתובתה, בתנאי שאם לאחר זמן תתאלמן או תתגרש האשה, יתן לה הלוקח סך כתובתה שקיבל, ואם תמות היא בחיי הבעל, שהדין הוא שירשנה בעלה, יהיה הלוקח תחת הבעל, שלא לפרוע הכתובה, ושירש הוא הנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל של האשה. וכל מה שהיה נותן הלוקח להבעל עבור זכות כל אלה, זהו מה שרצו העדים להפסיד להבעל, דהרי משהעידו שכבר גירשה, אינו יכול למכור כל הנ\"ל, ולהכי כסך דמי המקח הנ\"ל, ישלמו העדים להבעל. [והיינו דאמרינן בש\"ס. דשמין בבעל, ובאשה, ובכתובתה. ר\"ל שהלוקח הקונה באופן הנ\"ל, נותן עיניו בהבעל ובהאשה, מי מהן זקו או חולה שעי\"ז שכיח שימות מקודם. גם מי מהן קפדן או כעסן, שעי\"ז שכיחי גירושין, כמו שתקנו מה מה\"ט גט מקושר לכהנים קפדנים. גם נותן עיניו בהשדה שיחד לה הבעל לכתובתה, השמינה היא אם רזה. או עשוייה להשתדף. וגם מחשב נמי השאר והכסות שחייב ליתן להאשה משך זמן הנ\"ל, וכל זה ישומו הב\"ד. ואי\"ל ישלמו העדים נמי להאשה השאר והכסות שרצו להפסידה. ליתא, דהרי רק לה ולטובתה רצו להעיד במה שאמרו שנתגרשה, לבעבור שתבעה הכתובה מהבעל. ועי' תוס' כתובות [דפ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוקין ומשלמין שלא השם</b><br> ר\"ל שם חיוב שלהן שבתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאו לידי תשלומין</b><br> דשם חיוב מלקות שלהן נפקא מלא תענה, ושם חיוב תשלומין שלהן ילפינן מכאשר זמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה</b><br> דקיי\"ל בעדים זוממין ובחובל בחבירו [וגנב וגזלן, כמכות דט\"ז א'], דאף שנתחייבו בחטאן מלקות ותשלומין, בפירוש חייבתן תורה רק תשלומין ופטורים ממלקות. משא\"כ בשאר עבירות, כשבאין בהם חיוב ממון ומלקות כאחת, לוקה ואינו משלם [עי' כתובות דל\"ב ב' ורמב\"ם פ\"ב מגניבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלשין בממון</b><br> ר\"ל מחלקין חיוב התשלומין של הזוממין, כפי מספר העדים, שיתן כל אחד חלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משלשין במכות</b><br> ר\"ל אם רצו לחייב לאדם מלקות והוזמו, אין מחלקין המלקות לפי מספר העדים, רק כל א' וא' ילקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דשואל כיצד, כדי דלא תימא דוקא בנתחייבו מלקות משום לא תענה. כגון שהעידו שהוא בן גרושה, אין משלשין במכות. אלא אפילו בנתחייבו מלקות משום כאשר זמם, כגון שרצו לחייבו מלקות, דדמי לרצו לחייבו ממון, אפ\"ה רק בממון משלשין ולא במלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים</b><br> דדוקא בממון מתחלק, דכשיקבלו הנידון, הרי מצטרף בידו כפי שרצו להפסידו, ומתקיים שפיר כאשר זמם. אבל במלקות אם ילקו לכל א' רק חלק מה מהמלקות, האיך יתקיים כאשר זמם, הרי הם רצו לחייבו מלקות שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן</b><br> ר\"ל בגוף עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין</b><br> ואפילו אומרים ג\"כ עמכם ועם ההורג והנהרג, עכ\"פ הרי הכחישו העדות עצמה, והו\"ל הכחשה ולא הזמה, מיהו העדות בטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני</b><br> שרחוק ממקום המעשה שאמרתם, יותר ממהלך יום. [כ\"כ הר\"ן, וכן העתיק התוי\"ט. ואחמ\"כ רבותינו ז\"ל, קיצור לשון יש כאן, דהרי בש\"ס [ד\"ה א] אמרי' בפירוש דסגי ממזרח בירה למערב בירה, בכדי דלא יוכל לראות ממקום הזמה למקום המעשה. אלא בשלא כוונו השעה, כגון שהעדים העידו שהרג בצפרא, והמזימין אומרים דבפניא היו עמהן במקום אחר, אז צריך שיהיה בין ב' המקומות יותר ממהלך יום, וכדקאמרינן התם בש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם</b><br> דזאת עדות אחרת היא, דהיינו על גוף העדים, והאמינתן תורה. משא\"כ בכל הכחשה למה נאמין לאלה יותר מאלה. [מיהו בדיני נפשות, אפילו וודאי הוכחשו, כגון שבא הרוג ברגליו, פטורים מכלום, מדהו\"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד שאין לוקין עליהן מלקות, רק מכת מרדות [רמב\"ם פי\"ח מעדות ה\"ו]. ולפ\"ז מ\"ש [שם ה\"ב] דבאמרו עמכם ועם הנידן היינו, בדיני נפשות פטור. מדהו\"ל הכחשה, דלא ידעינן מאן מנייהו משקרן. ק' הרי אפילו ידעינן ששיקרו פטורים. נ\"ל דהתם מיירי באומרים שהרג בשוגג וחייב גלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו אחרים והזימום</b><br> המזימין הראשונים הזימו גם לכת עדות הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסית</b><br> בלשון יון מחלוקת וערעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא זו</b><br> ר\"ל שעוררין זה על זה, להזים בעצת רשע לכל המעיד בדבר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד</b><br> ר\"ל אותן שהוזמו מכת השנייה. דס\"ל לר' יודא דאין מקבלין זוממי זוממין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין</b><br> של הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרי אחיו קיים</b><br> ר\"ל דמשמע מקרא שאחיו עדיין קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול משעה שקבלו עדותן</b><br> והוזמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין</b><br> ואע\"ג דקרא דנפש בנפש רק ברוצח כתיב. עכ\"פ הש\"ס יליף נמי מנה עדים שרצו לחייב מלקות בג\"ש דרשע רשע, וחייבי גליות יליף מנה בג\"ש דרוצח רוצח. [והקשה בני הב\"ח המופלג כ\"ה יעקב עזריה שליט\"א ביום בר מצוה שלו, דעכ\"פ מדנקט הש\"ס למחייבי מלקות ולמחייבי גלות לכל חד קרא באנפי נפשיה, ש\"מ דלא גמרינן חד מחבריה אע\"ג דשניהן דינן במלקות, א\"כ עכ\"פ מנ\"ל בהעידו שהוא בן גרושה ובן חלוצה, שאין לוקין עד שיגמור הדין. ונ\"ל דלאחר שגלתה תורה מג\"ש דרוצח רוצח דאף במלקות שאינו מכאשר זמם רק מלא תענה, נמי אינו לוקה עד שיגמור הדין, א\"כ בעדי בן גרושה נמי הכי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש</b><br> כל לשון היקש נ\"ל דר\"ל כמקיש בקורנס, שמסמיך ב' גופים זה אל זה. ה\"נ נסמכו ונדחקו ב' הכתובים יחד, והתפעלו זה מזה, ככוונת זה כך כוונת זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שלשה מזימין את השנים</b><br> דרוב הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו מאה</b><br> ר\"ל ששנים מזימין ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמוד לומר עדים</b><br> דמשמע דגם טובא אין להם עדיפותא רק כב' עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין</b><br> ודוקא בהעידו כנ א' תוך כדי דיבור של חבירו [עי' רפ\"ב דנזיר שיעורו]. דאל\"כ עדות אחרת היא. מיהו אף שאין נהרגין עד שיוזמו כולן, עכ\"פ מדהן עדות אחת, נתבטל כל העדות [ולראב\"ד תתקיים העדות באותן שלא הוזמו. ואילה\"ק במה פליגי ת\"ק ור\"ש, הרי בל\"ז אמרינן בכל דוכתא אין היקש למחצה [ככריתות כ\"ב ב']. י\"ל ע\"פ מש\"כ תוס' [יבמות פ\"ו א' ד\"ה אף] דהיכא דלא מסתבר ל\"א אין היקש למחצה. א\"כ ה\"נ י\"ל דלת\"ק לא מסתבר לומר לאקושי ג' לב' גם לומר שלא יאמינו לב' שלא הוזמו מפני שהוזם השלישי. ולר\"ש לא מסתבר להיקש של ת\"ק לומר היקישא דג' לב', שיזימו ב' לג' שהן רבים מהן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו</b><br> דקמ\"ל קרא, דאף דגם בלא השלישי היה נידון, אפ\"ה בהוזם גם הוא, נהרג. אבל בהוזמו רק ב' מג' העדים, הן נהרגין. ופליג בהא אר\"ש. [וי\"א דלא פליגי]. מיהו שיוכלו ב' להזים לג', ס\"ל לר\"ש ולר\"ע דא\"צ קרא, דב' כשירין לכל עדות שבעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כעושי מצוה</b><br> דשכר מצוה גדול מעונש העבירה [כיומא דע\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה</b><br> דהרי לא נשאר לעדות רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה</b><br> ודוקא כשכל א' העיד תוך כ\"ד של חבירו וכלעיל סי' ל\"ו. ואילה\"ק הרי אין היקש למחצה [ככריתות דכ\"ב ב'] והרי בב' אפילו העידו שלא תכ\"ד בנמצא אחד מהן קרוב עדותן בטילה: י\"ל היכא דלא מסתבר לא אמרינן אין היקש למחצה וכן משמע מתוס' [יבמות פ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות</b><br> כשא' קרוב או פסול נתבטל כל העדות אפילו הן ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהתרו בהן</b><br> בדיני נפשות מיירי. ודברי ר' הן. דמדנשתתף הקרוב עם שאר העדים, להתרות בהחוטא בתורת עדות, עדות א' הוא. והא דקאמר בשהתרו. והרי וודאי סגי בשיתכוון לראות בתורת עדות, ולמה לי שיתרה דוקא. נ\"ל משום דבלי התראה יוכלו כל קרובי הרוצח לפטרו ממיתה, שיאמרו ראינו ונתכוונו להעיד. [ועי' תוס' ד\"ו א' ד\"ה שמואל ותו' סנהדרין ד\"ט א'] אלא קמ\"ל דבהתרה אפילו אומר אח\"כ שלא התכוון להעיד לא מהימן אם לא שיאמר בפירוש בשעת ההתראה דלאו לאסהודי אתא. או נ\"ל דהא דנקט שהתרו בו, היינו משום דכשהתרו בו צריך לשאל להמתרה אי למחזי אתא או לאסהודי, משא\"כ בשלא התרו, מסתמא מדהוא קרוב למחזי אתא, וא\"צ לשאלו. מיהו אי נימא דהך שהתרו בו אסוקי מלתא דרבי יוסי היא, לא קשה כלל, דהרי איהו ס\"ל במשנה ט' דהעדים בעצמן צריך שיתרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה יעשו שני אחין</b><br> בצירוף א' מהשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שראו באחד שהרג את הנפש</b><br> ובדיני ממונות נמי, קיי\"ל אם נתכוון לראות כדי להעיד, מצטרף הקרוב לבטל כל העדות. וי\"א דצריך נמי שיבוא לב\"ד להעיד. דתרתי בעינן, שראה כדי להעיד ויעיד. וי\"א דבלא ידע הכשר שזה קרוב לו, לא נתבטל עדות הכשר. מיהו כשהזמין התובע עדים כשרים, בשום גוונא לא נתבטל עדותן ע\"י שראו ג\"כ הפסולין [ח\"מ ל\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מתרה בו באמצע</b><br> ואפילו היה המתרה פסול להעיד, כגון שהוא קרוב [וכגון שאומר שלא מתכוון להעיד], סגי בהתראה זו, דאפילו ההתראה מפי הנהרג מהני, כששמעוה העדים, וגם שמעו שהשיב ההורג על מנת כן [רמב\"ם פי\"ב מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו</b><br> נ\"ל דהאי מקצתם, אב' הכתות ועל המתרה קאי. ור\"ל בין שקצת מכל כת רואין א\"ע זה את זה. אף שאין המתרה רואה אותן ולא הם רואין אותו רק שמעו קולו כשהתרה. ובין שהמתרה רואה קצת מכל כת וכת והן ראו אותו, [וט\"ס בתוי\"ט כאן ד\"ה ואם, כ' או הן רואין המתרה. וצ\"ל והן רואין וכו', דבכה\"ג צריך שיראו א\"ע שניהן, וכ\"ה ברמב\"ם פ\"ד מעדות], שאף שב' הכתות לא ראו א\"ע כלל זא\"ז, אבל כולן ראו המעשה ושמעו ההתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו עדות אחת</b><br> דאין נהרגין עד שיזומו כולן. וגם אם נמצא א' מהן קרוב או פסול והתכוון להעיד, עדותן בטילה. וה\"ה בהוזם א מהן, בטל כל העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שבב' הכתות הללו ובהמתרה, לא היו קצת שרואין זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שתי עדיות</b><br> דכל כת שראו זא\"ז מחשב לעדות אחרת לבד. וה\"ה בב' שראו עדות אחת, אין העדות מתקיים עד שיראו זא\"ז. גם צריך שיראו כאחת בשעה א' [רמב\"ם פ\"ד מעדות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין</b><br> הוא נהרג מדאיכא כת שראו זא\"ז, שלא הוזמו. וכת הב' שהוזמו ג\"כ נהרגין, מדמצטרפין מדראו זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניה פטורה</b><br> פשיטא דהרי לא הוזמו. רק קמ\"ל דאפילו הוזמו גם כת הב' אחר שנהרג הרוצח, פטורים דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה, ולא אמרינן כבר הוחלש העדות מקודם כשהוזמו הראשונים. מיהו בממון אעפ\"י שלא ראו א' את חבירו, מצטרפין לעדות א'. ואפילו זה אומר שהלוהו ביום פלוני, וזה אומר שהלוהו ביום אחר, ולא ראה א' ההלואה שראה חבירו, או שבפני א' הלוהו, ובפני א' הודה שלוה ממנו, מצטרפין [רמב\"ם פ\"ד מעדות]. וכ\"כ לעניין הזמה, דהואיל דממון איתא בחזרה, אפילו לאחר מעשה נעשה זוממין [ועי' מ\"ש פ\"ג דב\"ב סי' מ\"ט]. אמנם לרמב\"ם [פ\"כ מעדות] גם במלקות אחר שנלקה הנידון ג\"כ נעשין זוממין, ולא מצאנו ראיה לדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי שנים עדים</b><br> ר\"ל דמשמע שיהיה כל העדות וההתראה ע\"פ ב' העדים. ולא קיי\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן</b><br> רק שיבינו הב\"ד בעצמן דברי הבעלי דין והעדים, אף שאין יכולין להשיב באותו לשון, עכ\"פ יבינו הלשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא לפני אותו בית דין</b><br> שנתחייב לפניהן. וה\"ה לפני ב\"ד אחר. רק אם הב\"ד הב' בא\"י אז סותרין את דינו, דאולי תועיל לו זכות א\"י שיצא זכאי. [ואעפ\"כ באותו ב\"ד אין סותרין, אעפ\"י שמושבן השתא בא\"י ואיכא למימר אוירא דא\"י יחכימם השתא טפי ממעיקרא [כב\"ב דף קנ\"ח ב']. עכ\"פ לא לירעו נפשייהו. ותו כיון דכבר גמרו דינו לחיוב, תו לא מצו חזו ליה זכותא. אלא יושיבו ב\"ד אחר לדונו השתא. א\"נ, מ\"ש מתני' לפני אותו ב\"ד, היינו כשהן עדיין במקומן. משא\"כ כשהן השתא בא\"י, כב\"ד אחר דמו. א\"נ, משום דבב\"ד אחר יש חלוק בין א\"י לח\"ל, להכי פסק ותני אותו ב\"ד, דבכה\"ג איו שום חילוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין סותרים את דינו</b><br> לחזור לישא וליתן, אולי יצא זכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו</b><br> וביום פלוני וכו' [כסנהדרין פ\"ה מ\"א]. ודוקא ברוצח. אבל בשאר חייבי מיתה, צריך שיהיו אותן עדים שהעידוהו בראשונה, דבעינן יד העדים תהיה בו בראשונה, אם היה להן יד מעיקרא. רק ברוצח גלי קרא דא\"צ [כסנהדרין דמ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ</b><br> דכל זמן שיש סנהדרין בלשכת הגזית, יש ג\"כ דין סנהדרין בח\"ל בכל פלך [היינו מלכות], ודנין שם אפילו דיני נפשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין ההורגת אחד בשבוע</b><br> ר\"ל פעם א' בז' שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקראת חובלנית</b><br> ר\"ל משחתת, שמחבלת ומשחתת העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נהרג אדם מעולם</b><br> שהיינו מרבין עליו בשאלות ובדיקות, עד שלא יהיה אפשר להם להעדים שלא יכחישו א\"ע זא\"ז, ותתבטל העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל</b><br> דמתוך כך אין הרצחנים מתיראין שידונום. ואף שכונסין אותו לכיפה, או נידון בדינא דמלכותא [כמ\"ש סנהדרין פ\"ה סי' ט'] דהרי ע\"כ היינו טעמא דת\"ק. היינו בלא היה שם התראה כהוגן, או שיש עכ\"פ אומדנא דמוכח שזה הרגו. משא\"כ בשהוכחשו בבדיקות, יש אומדנא להיפך [ול\"מ נ\"ל דמודו ר\"ע ור\"ט בשהוכחשו בבדיקות זרות. שכונסין הנידון לכיפה, רק רשב\"ג ס\"ל שמזה לא יתירא הרוצח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הגולין</b><br>הקדמת פ\"ב ג' מיני שוגג הן. א) שוגג גמור שאין שם פשיעה אבל היה יכול לזהר, כגון משלשל בחבית להורידה או יורד בסולם ונפל החבית או האדם והרגו, חייב גלות ; וכן בהיה אבן בחיקו וידע בו, ושכח ונפל האבן והמית, בכל כה\"ג היה יכול לזהר וחייב גלות, ולפיכך לא חייבה התורה גלות רק להורג דרך הורדה דכל מוריד עיניו למטה והיה יכול ליזהר: ב) שוגג שקרוב לאונס, כגון שזרק אבן, והוציא הלה ראשו מחלון וקבלה, או שאירע שאר אונס דלא הו\"ל למרמי אנפשיה, וכן כל רציחה שאירע בדרך עלייה, כגון שרצה להעלות חבית או היה עולה בסולם, ונפלו והמיתו, פטור מגלות: ג) שוגג שקרוב למזיד, כגון שפשע, שהיה הולך בחשיכה וסכין בידו, ותקעו בלב חבירו, או שדחפו בגופו והמיתו, אינו נקלט בגלות, וכל מקום שימצאנו גואל הדם רשאי להרגו. מיהו גם שוגג גמור, דוקא במת תחת ידו מיד, אבל בהכהו מכת מות, אפילו שחט בו רוב שנים, או שמת מכח כחו פטור מגלות [כ\"ז מרמב\"ם פ\"ו מרוצח]:",
+                "לערי מקלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מעגל במעגילה</b><br> אבן עגול וחלוק, שמגלגלין אותו על טוח הטיט שבגג להשוות הסדקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה משלשל בחבית</b><br> מלמעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> וצריכא כולהו. דלא תימא דוקא במעגילה חייב מדלא נזהר יפה, להכי קמ\"ל אפילו חבית, דוודאי נזהר שלא תשבר, אפ\"ה חייב. וקמ\"ל תו עולה בסולם, אף דבהא וודאי נזהר היה שלא יפול ותשבר מפרקתו, אפ\"ה בנפל חייב גלות. [ונ\"ל דמשו\"ה לא נקט נמי הכא בהיה קשור החבית בחבל, כבסיפא. דלפי דברינו בכה\"ג לא הוה קמ\"ל רבותא כל כך בבבא דחבית, דאף דיכול ליזהר ליקח חבל עב וחזק. עכ\"פ בשעת נתיקת החבל אין בידו להיות נזהר בו שלא יתנתק. משא\"כ במוריד החבית בידיו, אפשר שיהיה נזהר שלא ישמט מבין ידיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה מושך במעגילה</b><br> ממטה למעלה דדוקא בהמיתו בהורדה חייב, דכתיב ויפל עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתוייה ירידה שאפילו היא לצורך עלייה, כמבקע עצים, שמשפיל תחילה הקרדום לאחוריו, כדי להרימה אח\"כ יפה, אם המית בדרך ירידה שם חייב. וכשהמית בהעלאה שלפניו, אף שהיא צורך ירידה פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא בדרך ירידתו</b><br> נ\"ל דמשו\"ה לא נקט בקיצור, בדרך עלייה אינו גולה. דקמ\"ל דאפילו העלה כדי להוריד עי\"ז לאחוריו, וכלעיל, אפ\"ה כיון שלא היה בדרך ירידתו פטור. א\"נ קמ\"ל אף שלא היה דרך עלייה וכגון שהוליך סכין בידו ונתקע בלב חבירו, אינו גולה, דזו פשיעה היא ואינו נקלט מדלא הוה דרך ירידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו גולה</b><br> שנאמר ויפל עליו. וטעם הכתוב, דבדרך ירידה מצוי להזיק, מדדרך כל דבר ליפול למטה, ונמצא עלול להזיק, וגם האדם המוריד הדבר, עיניו למטה, ויכול לזהר יפה, ולכן יענש בגלות. משא\"כ דרך עלייה ב' לטיבותא, שאינו מצוי כל כך שיקרה ההפך מרצונו, וגם אין עיניו במה שלאחריו למטה, ולהכי הו\"ל קצת אנוס, ומה\"ט כל שאין בו עלייה וירידה, כפלוגתא דרבי ורבנן לקמן במשנה, אזלינן בתר אומדנא דנהוי שוגג או אונס או פשיעה וכדדרשינן מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשמט הברזל מקתו</b><br> מהיד של קרדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אינו גולה</b><br> דלר' מדכתיב ונשל הברזל מהעץ, ולא כתיב מעצו, ש\"מ דהאי ונשל פעל יוצא הוא, כמו ונשל ה' אלהיך את הגוים [דברים ז'], דהו\"ל ונשל כמו ונישל בפיעל דהוא וודאי יוצא. ור\"ל שהברזל שבקרדום השיל בקעת מעץ המתבקע, והבקעת קפץ והמית. ולרבנן, עכ\"פ המשך המקרא הכא לא משמע שיהיה פועל יוצא. דמדלא כתיב ונשל הברזל את העץ, רק כתיב מן העץ, ש\"מ דהכא פעל עומד הוא, וה\"ק קרא, הברזל עצמו נשל ונשמט מהעץ. [וזהו לפע\"ד כוונת הש\"ס דלרבי יש אם למסורת, ר\"ל דדרשינן המלה כמו שכתוב בתורה בכל דוכתא במשמעות פעול יוצא. ולא אזלינן בתר המשך המקרא. ולרבנן יש אם למקרא, ר\"ל אף שלא נמסר לנו המלה כן, אפ\"ה דרשינן לה כפי הנאות לנו להמשך המקרא. אב\"י עי' קצת דמיון לדברי ע\"ר שליט\"א בפסחים [פ\"ו ב'] רש\"י ד\"ה יכול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העץ המתבקע</b><br> שניתז בקעת מהעץ המתבקע והרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו גולה</b><br> דכח כחו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> אע\"ג דכל זורק אבן מחצירו לרשות הרבים הו\"ל עלייה לצורך ירידה ובכה\"ג אמרינן דפטור כסי' ו', הכא מיירי שהמית בשעת ירידת האבן, ימיירי נמי שזרק האבן ביום לאשפה שבר\"ה, ואין רגילין בני אדם לפנות שם ביום רק בלילה, ולפעמים גם ביום. דבכה\"ג לאו פושע ולאו אנוס הוא. אבל ברגילין לפנות שם גם ביום, פושע וקרוב למזיד הוא. ובאין רגילין לפנות שם ביום כלל, אנוס הוא. ובשניהן אינו גולה, דרק בשוגג גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור</b><br> דכתיב ומצא רעהו, ולא בממציא עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם</b><br> ר\"ל אף שיש רשות גם למזיק ליכנס שם, אפ\"ה חייב. מיהו ביש רשות רק לניזק ליכנס שם, אינו גולה, דקרוב למזיד הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות</b><br> דלא מצינו חטיבת עצים שיש בה מצוה מצד עצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא האב המכה את בנו</b><br> שהכהו שילמוד תורה או אומנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרב הרודה את תלמידו</b><br> שהכהו שישגיח על למודו. [ונ\"ל דנקט באב מכה, וברב רודה. דרודה הוא לשון ממשלה. כמו הרודים בעם העושים במלאכה [מ\"א ה'], ובל\"א [אנטרייבען]. ור\"ל אע\"פ שהרב המכה כוונתו שישמע לדבריו, לא אמרינן לטובת עצמו עשה. ובאב נקט לשון הכאה, דקמ\"ל אפילו לא הכהו בשעת למודו, רק כדי שישמע מה שילמדנו אחר, אפ\"ה פטור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושליח בית דין</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שהכהו שיציית דינא. ולראב\"ד מיירי שהכה לחייב מלקות, והכהו יותר ממה שאמדוהו ב\"ד. [והא דתני לקמן [פ\"ד מי\"ד] דבהוסיף לו א' ומת. גולה. י\"ל דהתם מיירי בטעה במניינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב גולה על ידי הבן</b><br> אפילו נתכוון להכותו לאומנות, אבל כבר ידע הבן אומנות אחר כדי חיותו, וכ\"ש בהרגו בשוגג כפשוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל גולין על ידי ישראל</b><br> אפילו עבד כנעני, או כותי. אבל עכו\"ם אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל גולין על ידיהן</b><br> כשהרגן בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מעל ידי גר תושב</b><br> דבהרג ישראל לגר תושב בשוגג, אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על ידי גר תושב</b><br> אבל בהרג לישראל אפילו בשוגג חייב מיתה [עי' כ\"מ פ\"ה מרוצח], דאדם מועד לעולם, והיה לו לזהר, ולהכי תלינן דבאיבה עשה. דגרע משונא דפליגי בה לקמן, דהכא שאני מדאינו בן ברית, כ\"ע מודים דבשנאה עשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסומא אינו גולה</b><br> דכתיב בלא ראות, משמע שיכול לראות. וטעם הכתוב, מדאנוס הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר גולה</b><br> מדיש מיעוט אחר מיעוט, מדכתיב נמי בלי דעת, דמשמע שיכול לידע, והו\"ל מיעוט אחר מיעוט, לרבות סומא. [נ\"ל דר\"ל דגם סומא אינו פטור רק באינו יכול לידע כלל. וכן נ\"ל כוונת מיעוט אחר מיעוט לרבות בכל דוכתא. ר\"ל דהמיעוט הב' ממעט באותן שנכללו בהמיעוט הראשון, ורק מיעוטא דמיעוטא נתמעט ודו\"ק ובזה נמי יתורץ קושיא תוס' יומא [ד\"ס ע\"א] ד\"ה תרי. עי' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השונא</b><br> שלא דיבר עמו ג' ימים בשנאה [כסנהדרין פ\"ג מ\"ה], והרגו בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד</b><br> ואף שלא התרו בו, ס\"ל דא\"צ התראה רק לידע שהוא מזיד, והכא רגלים לדבר שהזיד, והרי סוקלין ושורפין אחזקות [כקדושין ד\"פ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גולה</b><br> וקיי\"ל דכל שונא, ואפילו מסתבר דלדעת עשה לא גולה ולא נהרג, דאין כל החזקות שוות:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו'</b><br> דאע\"ג דעבר הירדן היה רק חלק החמישי מא\"י, אפ\"ה היה להם ג' ערי מקלט כמו בא\"י, משום דבגלעד נפישי רוצחים, שהיו מרי נפש."
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיו ששתן קולטות כאחד</b><br> ואף דמה דהוה הוה [ועי' תוס' סנהדרין דט\"ו ב' ד\"ה שור]. והכא ליכא לתרוצי כמ\"ש תוס' [סנהדרין דנ\"א ב'] בשם ר\"ח כהן, שכתב דאילה\"ק הלכתא למשיחא רק בשא\"א להך דינא רק בשיעשה איסור, הכא א\"א לומר כן דהרי ה\"נ עשה איסור. וכ\"ש בקושית מה דהוה הוה, דאז לא נקט ליה כלל רק היכא דבעי למסבר קראי [כיומא ד\"ה ע\"ב]. ונ\"ל דאף דכבר שמעינן מצוה שבא לידו אל יחמיצנה מדכתיב ושמרתם מצותי [כיומא דל\"ג א'], עכ\"פ סד\"א דהיינו רק באפשר לקיימה. ומה\"ט נמי המתחיל במצוה א\"ל גמור [כירושלמי ספ\"ק דר\"ה]. להכי קמ\"ל הכא דאע\"ג דהפרשת כל הו' ערים מצוה א' היו, ומשרע\"ה לא היה בידו לגמור כל המצוה, ואפ\"ה הפריש מה שהיה יכול. ואף שלא קלטו עדיין]. מיהו גם שאר מ\"ב ערי הלוים קלטו. רק שאלו הוה קלטו בין נכנס לדעת או שלא לדעת. אבל שאר מ\"ב ערי לוים רק בנכנס לדעת קלטו, ואם לאו, פטור הגואל הדם כשהרגו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכוונות להן דרכים מזו לזו</b><br> שהיו עושים דרכים מיושרים בלי עיקול וסיבוב מכל עיר לערי מקלט, ומסירין משם כל מכשל וכל תקלה וכל תל וכל גי, ועל כל נהר עשו גשר, כדי שלא יתעכב הבורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>תכין לך הדרך</b><br> דבכל פרשת דרכים המפוצל, תוקעין עץ בהדרך שלעיר מקלט וכותבין עליו מלת מקלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוסרין להן שני תלמידי חכמים</b><br> להגולה שילווהו כשפסקו דינו לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידברו אליו</b><br> שיפייסו לגואל הדם כשיפגשנו, שלא יהרגנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו</b><br> וא\"צ ת\"ח, שבעצמו יוכל להתנצל, ואינו נראה כמקטין חטאו. ולרבנן פיוס אחרים מועיל טפי. ואפשר דלר' מאיר צריך הוא לפייס גואל הדם, לומר שגיתי, מדכתיב וזה דבר הרוצח. אבל מודה ששולחין עמו ב' שיפייסוהו גם הם. והא דלא שלחו עמו, שאר גבורים שיצילוהו. י\"ל דחששו שמא יקח גואל הדם רבים עמו שחזקים יותר מהמצילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה</b><br> בתחלת משפט כל רוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המרובה בבגדים</b><br> לאחר שנגנז שמן המשחה ע\"י יאשיה [כיומא דנ\"ב ב'], התחנך הכוה\"ג בלבישת ח' בגדים [כפ\"ז דיומא], ואז לא נקרא כהן משוח, רק מרובה בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד שעבר ממשיחתו</b><br> שכשנולד מום עובר בכוה\"ג או שנטמא כוה\"ג או הוחלה, אז מינו אחר תחתיו. וכשחזר ראשון ונתרפא, חוזר ראשון לעבודתו, והשני נקרא משוח שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אמותיהן של כהנים</b><br> של כל הכהנים הנ\"ל [ולא זנום אבותיהן. דמסתמא היה הבן ממלא מקום אבותיו [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש]. וגם הוא עצמו לא יפרנסו, דזהו נגד כבודו דמחזי כמתירא מפניו. גם מחזיק החשד שעל שלא התפלל, או שלא היה ראוי שתקובל תפלתו לכך נהרג זה. אבל באמהות י\"ל אהבתם קלקלה השורה. ולכן נמי אמהות ולא אבות, דנשים רכי לבב טפי [מגילה י\"ד ב']. ועוד דא\"כ כל עני יברח לשם כדי שיפרנסו הכוה\"ג וד\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו</b><br> ואפשר שתקובל תפלתן, מדפשעו שלא התפללו שלא יארע בימיהן כך. דאל\"כ קללת חנם אל תבוא כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנגמר דינו</b><br> של החייב לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אינו גולה</b><br> דהרי אפילו כבר גלה, יוצא במיתת כוה\"ג. א\"כ העומד לגלות, דכגלה דמי [כמנחות דק\"ב ב'] ומיתת כה\"ג כבר כפרה עליו, אינו דין שנפטר [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוזר במיתתו של שני</b><br> אף שלא הרג זה בימיו [עי' סי' מ\"א]. עכ\"פ פשע, שהיה לו להתפלל שיצא דינו לזכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגמר דינו בלא כהן גדול</b><br> שהיה כה\"ג מת כשנגמר דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן גדול שהרג</b><br> דבתרווייהו מיירי שלא היה כה\"ג אחר שם כשננמר דינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא משם לעולם</b><br> דביצא במזיד מותר להרגו. וביצא בשוגג חוזר וגולה וההורגו נהרג. [כן משמע בש\"ס דקאמר לא יהא יציאתו חמור מרציחתו מה רציחתו בשוגג, גולה, ה\"נ יציאתו בשוגג, גולה. וודאי כוונת הש\"ס שדינו שחוזר וגולה. ולכן לא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם [פ\"ה מרוצח הי\"א], שכ' שההורגו גולה. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יוצא</b><br> כל מי שגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לעדות מצוה</b><br> ר\"ל לעדות החודש. וה\"ה לעלות לרגל, או לשום מצוה בעולם, ואפילו להציל נפשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לעדות ממון</b><br> נקט הנך אף דכ\"ש הן מנפשות. משום דבעי למנקט כולהו גוונא שאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם תהא מיתתו</b><br> אפילו אמרו הרופאים שהאויר שם מסוכן לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם תהא קבורתו</b><br> דבמת כשכבר נגמר דינו מוליכין עצמותיו לשם ואין לקוברן אצל אבותיו עד אחר שימות כוה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך תחומה קולט</b><br> אלפים אמה סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שיצא חוץ לתחום</b><br> דוקא במזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם</b><br> דאע\"ג דאמרינן לעיל דב' ת\"ח שילווהו יזהירוהו שלא לכרגו. היינו בדרך שנס לשם. אבל הכא שעבר על המצוה ויצא, פושע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות ביד כל אדם</b><br> ר\"ל מצוה קטנה דכל כה\"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה [ביצה דל\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל אדם אין חייבין עליו</b><br> מכל מקום לאו שפיר עביד ההורגו [כך נ\"ל. וא\"צ להגהות רבינו מהרש\"ל, דמדקשיא ליה דהיינו רשות, להכי גרס חייבין עליו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר הנוף</b><br> ה\"ק אף אחר הנוף, דבין שהיה רק הענף או רק הגזע תוך התחום, כשהגיע אצלו מבחוץ, נקלט ואסור להרגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרג באותה העיר</b><br> שחזר הגולה והרג בעיר מקלטו בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן לוי</b><br> שהוא מתישבי העיר, והרג שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>גולה מעיר לעיר</b><br> מדרשאי לצאת מהעיר שלא גלה לכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו</b><br> אי גרסינן לה קאי אסוף משנה ה' דדרש מזה דבר הרוצח דצריך הרוצח לדבר, ה\"נ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה דבר הרוצח</b><br> דסגי בדיבורו שיאמר שהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלים היו שכר ללוים</b><br> במ\"ב ערי הלוים. אבל בו' ערי מקלט א\"צ ליתן שכר לבעל הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוזר לשררה שהיה בה</b><br> כשחוזר במיתת כוה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה</b><br> והלכה כר\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו הן הלוקין</b><br> שייר טובא אף דתני אלו. רק קמ\"ל הנך מדאית בהו צד חידוש, וכמו שנפרש בכל חד וחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הנדה</b><br> קמ\"ל אף דכולהו חייבי כרת נינהו, אפ\"ה בהתרו בו למלקות, ולקה ושב, נפטר מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>גרושה וחלוצה</b><br> חלוצה אסורה רק מדרבנן [כאה\"ע ו'. ולרש\"י ור\"ב אסורה מדאורייתא]. לוקה רק מכת מרדות. ונקט חלוצה הכא, כבכל דוכתא אגב גרושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממזרת ונתינה</b><br> נתינים שנתגיירו בימי יהושע [ונקראו כך ע\"ש שנתנן חוטבי עצים למקדש] ולתוס' [כתובות דכ\"ט א' ד\"ה אלו], אסורים מדאורייתא מלא תתחתן. ולרמב\"ם [פ\"א מאישות ופי\"ב מא\"ב] אסורים רק מדרבנן, א' זכרים או נקיבות, מגזירת יהושע כל זמן שהמקדש קיים, ודוד גזר עליהן לעולם. ולר\"ן [רפ\"ג דכתובות], ולהמגיד [פי\"ב מא\"ב] זרע הנתינים לכ\"ע אסור רק מדרבנן. ואפ\"ה נקט להו הכא אגב ממזרי, כבכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת ישראל לנתין ולממזר</b><br> וכל הנך, חיובי לאוין נינהו, ושייר עוד לאוין טובא. רק נקט הנך, לאשמעינן סיפא, דאלמנה וגרושה לוקה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלמנה וגרושה</b><br> אלמנה שנתגרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין עליה משום שני שמות</b><br> דאיסור גרושה חל על איסור אלמנה, מדהו\"ל מוסיף. שכשנתגרשה נאסרה גם לכהן הדיוט. מיהו גם באלמנה לחוד חייב ב' מלקיות, משום לא יקח ולא יחלל [רמב\"ם פי\"ז מביאה]. ולרש\"י גם בגרושה לחוד חייב ב' [כקידושין ע\"ח א']. [ואילה\"ק לרש\"י מסיפא הכא. דנ\"ל דבסיפא לא קאמר רק דמשום שהיא גם חלוצה לא אתוסף מידי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא משם אחד בלבד</b><br> נ\"ל דאפשר דר\"ל דגם ממרדות דרבנן דמשום חלוצה פטור, משום דרבנן ילפו לאיסור חלוצה מקרא דגרושה, שכבר לקה עליה, להכי לא עדיף מאיסור דאורייתא כה\"ג, דבדנפקו מחד קרא לא לקו ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא</b><br> של מוקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעלה</b><br> כולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחוץ</b><br> ששחט או הקטיר קדשים חוץ לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפטם את השמן</b><br> שעשה שמן חול כדוגמת הסממנים של שמן המשחה שעשה משרע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפטם את הקטורת</b><br> שעשה קטורת חול בדוגמת הסממנים שבקטורת המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסך בשמן המשחה</b><br> שעשה משרע\"ה. דאחר לא נעשה מעולם. והנך כולהו חייבי כריתות נינהו. וקמ\"ל גם בהנך, מטעם דלעיל סי' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים</b><br> היינו כל הברואים הטמאים שבים ושביבשה שפרין ורבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורמשים</b><br> ר\"ל תולעים וברואים שנולדים בעיפוש ורפש. ונ\"ל דקמ\"ל הנך לאוין, משום סיפא, לאשמעינן באוכל נמלה כל שהו, שהוא חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל טבל</b><br> אפילו טבול רק למעשר שני או למעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> ת\"ג או תמ\"ע, דרק בטבול בב' אלו חייב מיתה, ולא בטבול למעשר שני או עני, מיהו מלקות חייב בכולהו [רמב\"ם פ\"י ממאכלות אסורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני</b><br> מיירי שנטמא המע\"ש, שאפילו הוא בירושלים אסור לאכלו עד שיפדהו [ועי' לקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדש שלא נפדו</b><br> קמ\"ל הנך אף דלא מפורש לאו דידהו כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן אף חטה אחת כברייתה</b><br> ואי\"נ א\"כ למה נקט טבל ולא תרומה ודכוותייהו. י\"ל דר\"ש ס\"ל דרק טבל אסור משום בריה, דחשוב כנאסר מתחלת ברייתו, דעראי לא חשיב אכילה. משא\"כ תרומה וכדומה. [דאף דס\"ל לר\"ש כ\"ש למכות, לאו ד\"ה היא אליבא דר\"ש כש\"ס הכא. ולמאן דס\"ל הכי, י\"ל דאפ\"ה נקט טבל ולא תרומה, וחטה ולא קמח, לרבותא דרבנן]. מיהו רבנן ס\"ל דאינו כבריה, רק בהיה בו גם נשמה. והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן</b><br> פרשת ארמי אובד וגו'. אבל אחר שקרא לא לקה, דממונו של כהן הוא. מיהו זה דברי ר\"ע. אבל אנן קיי\"ל כרבנן, דבהנחה בעזרה סגי, אע\"ג שלא קרא, אינו מעכב. לפיכך דוקא באכלן קודם שהניח חייב מלקות, אבל אחר שהניחן אף שלא קרא עדיין, פטור. מיהו דוקא באכלן אחר שנכנסו לירושלים, אבל באכלן קודם לכן לכ\"ע לא לקי באכלן. מיהו זר חייב עליהן מיתה משנכנסו לירושלים, ואפילו לאחר הנחה, דדינן כתרומה [רמב\"ם פ\"ג ה\"א מבכורים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי קדשים חוץ לקלעים</b><br> כך נקרא חומת העזרה, ע\"ש קלעי אוהל מועד כבמדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני</b><br> הכא מיירי בטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ לחומה</b><br> חומת ירושלים. ודוקא אחר שהכניסן לירושלים. וכלעיל בבכורים. וקמ\"ל כל הנך, מטעם שבסי' כ':"
+            ],
+            [
+                "<b>השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים</b><br> נקט הך לאו, משום סיפא, דקמ\"ל דבטמא לא לקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המותיר בטהור</b><br> דניתק לעשה. דהרי אחר הלאו דלא תותירו כתיב עשה באש תשרופו. וכל כה\"ג הו\"ל העשה תיקון ללאו שלא ילקה. ותו דנותר הו\"ל נמי לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו. אבל התראת ספק, קיי\"ל דשמה התראה [כמו שהארכנו בפ\"ט דסנהדרין סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשובר בטמא</b><br> שובר עצם בפסח טמא, מעטיה קרא ממלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח</b><br> דס\"ל שלא תשלח אף דבתר הלאו כתיב, לא ניתק לעשה, דה\"ק קרא שלחנה ולא תקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה</b><br> דס\"ל שלח גם אחר לקיחה משמע, והו\"ל ניתק לעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין עליה</b><br> אם קיים אח\"כ העשה. אבל בשחטה להאם, או אפילו מתה קודם ששלחה, חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורח קרחה בראשו</b><br> על מת. ושיעורו כגריס. וי\"א ב' שערות. מיהו י\"א דאפילו בשער א' איסורא מיהו איכא [י\"ד ק\"פ י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקיף פאת ראשו</b><br> ב' פיאות הן, א' מימין המצח וא' משמאלו. ושיעורן בהמשך, כל שכנגד הצדעין שקורין [שלעפען] עד למטה מהצדע במקום שהלחי התחתון בולט. וכמו כן הוא שיעור אורך השערות, עד שם [י\"ד קנפ\"א]. והנה המצח אין בו שער, וכ\"כ אחורי אזנו, והמגלח השער שבאמצע הצדעים, שיהיה שוה למצח ולאחורי אזנו, חייב. ולרמב\"ם דוקא בגלחן בתער חייב. ולרא\"ש בגלחן סמוך לבשר במספרים, הו\"ל כעין תער וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשחית פאת זקנו</b><br> ה' פיאות יש בזקן, ורבו בהן הדיעות איה הן. ולהכי אסור להעביר תער על כל הזקן. אפילו תחת הגרון. מיהו במספרים מותר לגלח הזקן. רק יש לזהר לגלח עם חלק העליון של המספריים, דכשיעשהו עם חלק התחתון, פן יגלח עמו השער חלק, ויהיה כעין תער, [שם]. מיהו נ\"ל דהמושח את זקנו [בזאלבע] הידועה, אף שמשיר השער לגמרי ועושה מקומו חלק, אפ\"ה אפילו לכתחילה מותר, דהרי אפילו נזיר דחמיר, דלוקה אפילו על רק תלישת שער א' מעיקרו [כנזיר דל\"ט], ואפ\"ה בהשירו בסם, לא ביטל רק מצות עשה [שם ד\"מ ע\"א]: [אב\"י רק יזהר לבלי לגרד [הזאלבע] מהזקן בברזל, רק בעץ או בעצם]. אולם בין בראש בין בזקן חייב המקיף, וגם הניקף חייב כשהטה אליו ראשו. ואפילו לא הטה, איסורא מיהו איכא [י\"ד קפ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשורט שריטה אחת על המת</b><br> [וואונדקראצען] על מת בין ביד בצפרניו ביו בכלי. מיהו גם בשרט א\"ע על צער אחר, עכ\"פ אסור [וי\"ח]. ושיעור חיובי כ\"ש. מיהו אפילו להכות בידו חבלות בראשו, אסור למת. רק במצטער על גדול בתורה שמת, שרי כה\"ג דמצטער רק על התורה [י\"ד ק\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וקמ\"ל הנך, דבהתרו בו התראה א', חייב על כל קרחה וקרחה, ועל כל פאה ופאה, ועל כל שריטה ושריטה. משא\"כ באכל הרבה זיתים חלב בהתראה א', חייב רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> אף שהיה רק התראה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>על הראש</b><br> בגלח פאת הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת מכאן</b><br> ואפילו בתלשן כאחת ובהתראה א' אפ\"ה חייב ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת מלמטה</b><br> עי' לעיל סי' ל\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב עד שיטלנו בתער</b><br> אזקן לבד קאי, מדכתיב ביה השחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט</b><br> הוא צבת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ברהיטני</b><br> [הובעל] קטן. דאף שמשחית כמו תער אפ\"ה שרי לרבנן, מדאין דרך לגלח בו [תלמיד רש\"י בפירושו בש\"ס דכ\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> וקיי\"ל דאינו חייב רק בתער:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב כתובת קעקע</b><br> [איינגעעצטע שריפט]. והיינו ששורט על עור בשרו בכלי, או עוקץ במחט, ואח\"כ מחכך שם בצבע, או שנותן שם צבע ואח\"כ שורט, חייב. מיהו הנשרט אף שלא סייע פטור אבל אסור [י\"ד ק\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל דבר שהוא רושם</b><br> כגון [פולפער] שכך רגילין, וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השם</b><br> מלה הראשונה בקמץ. ור\"ל אינו חייב עד שיכתוב בקעקועו שם ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'</b><br> ר\"ל משום שאני ה'. וקיי\"ל דחייב על כל מה שיכתוב בקעקע או אפילו על צורה שירשם שם [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייב אלא אחת</b><br> מיהו באמרו לו אל תשתה כל השיעורים הללו, שתחייב עליהן כך וכך מלקיות, חייב על כל א' וא' [כך כ' בירושלמי, ונ\"ל דלהכי לא הזכיר הרמב\"ם הך דינא [בפ\"ה דנזירות]. ה\"ט מדצריך שיהיו כל התראה תוך כדי דיבור להפעולה דאל\"כ מצי למימר שכחתי. וא\"כ הכא אינו מצוי כלל שיהיו כל השתייות תוך כדי דיבור מהתראה שמקודם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> הנזיר. וה\"ה כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> כשפירש וחזר ונטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה</b><br> א' מהשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא פושט ולובש</b><br> לאו דוקא, דה\"ה בהוציא רק ראשו, חייב. ואפי' אם רק נשאר לבוש אחר ההתראה כדי פשיטה ולבישה חייב [ועתוס' שבועות דט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> נ\"ל דכולה ד' בבי צריכי. יין אף ששתה בלי הפסק, אפ\"ה חייב על כל ההתראה [עי' רתוי\"ט]. נטמא, אף דכבר טמא הוא, אפ\"ה חייב כשחזר ונטמא אם התרו בו. ובגלוח קמ\"ל דא\"צ שיגלח כל שערו, כר' חסדא [נזיר ד\"מ ע\"א] דבגילח שער א' חייב. וכלאים קמ\"ל אף שלא עשה מעשה בין התראה להתראה, במעשה דמעיקרא סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש חורש תלם</b><br> ערוגה א' [בעטטע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב עליו משום שמונה לאוין</b><br> כשהתרו בו בכולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>החורש בשור וחמור</b><br> זהו לאו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מוקדשים</b><br> שור מקדשי מזבח, הרי לאו ב'. וחמור אף דרק קדשי בדק הבית הוא, דאינן אסורים בגיזה ועבודה רק מדרבנן [כבכורות דכ\"ה א']. י\"ל דעכ\"פ יש בהן לאו דמעילה [כמעילה ט\"ו א ]. הרי לאו ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלאים בכרם</b><br> דבהדי דחרש חיפה חטה שעורה וחרצן יחד, דחייב משום כלאי כרם. הרי לאו ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> דהחורש לכסות הזריעה הוא תולדת זורע בשביעית. הרי לאו ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום טוב</b><br> הרי לאו ו'. ולא נקט שבת. מדהו\"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד שאין לוקין עליו, אפילו התרו בו למלקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכהן ונזיר בבית הטומאה</b><br> בבית הקברות, הרי לאו ז' וח', דחייב ב' משום כהונה דכתיב בה לנפש לא יטמא, ומשום נזיר דכתיב ביה על נפשות מת לא יבוא [כ\"כ רש\"י ור\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים</b><br> בשעה שחרש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אינו השם</b><br> דלא משום חרישה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אף לא הנזיר הוא השם</b><br> דרק משום טומאה חייב, ולא משום חרישה. ולת\"ק עכ\"פ מדאי אפשר לחרוש רק כשילך אצל הבהמה להנהיגה במקום הטומאה, הו\"ל בכלל חרישה, והוה מצי למנקט עוד טובא, רק תני ושייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת</b><br> לא נקט ל\"ט. מדנזכר בקרא מ', רצה ליישב לישנא דקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים</b><br> דה\"ק קרא, תוך מספר ארבעים יכנו, כפי שיוכל לסבול אם מעט או הרבה, אבל לא מ' שלימות אף שהאדם חזק מאד לסבלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן הוא לוקה את היתירה</b><br> דכל המלקות משלשין, שליש על כתף זה, ושליש על כתף האחרת, ושליש לפניו על החזה [כמשנה י\"ג]. והרי רק ל\"ט מלקיות ראויין להשתלש, והיכן לוקה את היתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כתפיו</b><br> ולא קיי\"ל כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש</b><br> דבכל מלקות אומדין כמה יכול לסבול, ובאמדוהו שיכול לסבול ה' לא ילקוהו רק ג', דב' הנשארים אינן יכולין להשתלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמדוהו לקבל ארבעים</b><br> חסר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ועיין סנהדרין [פ\"ד סי' ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור</b><br> ודוקא שאמדוהו שיכול לקבל מ\"ב, דהו\"ל עכ\"פ ג' לעבירה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שאמדוהו רק ל\"ט או פחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> קושר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ידיו על העמוד</b><br> העמוד נעוץ בארץ, וגבוה עד תחת לבו, כדי שיהיה יכול לכפפו להאדם הנלקה, ממעל לעמוד, גם שיהיה יכול להלקותו גם לפניו. והנלקה עומד והוא כפוף ממעל לאותו העמוד, וב' ידיו קשורין לארכן עד אצילי ידיו על אורך צדדי העמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הילך והילך</b><br> כל יד לצד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזן הכנסת</b><br> שמש הקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז בבגדיו</b><br> בבית הצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נפרמו נפרמו</b><br> ר\"ל שנקרע התפירה [ועי' סוטה פ\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהוא מגלה את לבו</b><br> ששם יכוהו שליש. וע\"י קריעת בית הצואר עד שמתגלה לבו, יכול להפשיט בגדיו גם מב' כתפיו, שאין מכהו רק במערומיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבן נתון מאחריו</b><br> של הנלקה. ולאו דוקא מאחוריו, אלא מצדדי אחוריו כדי שיוכל להכותו על כתפיו. רק נקט מאחוריו, דראוי לקרב האבן טפי לאחוריו כדי למעט יסוריו, שיחרד כשיראה בשיניף הרצועה, והרי אפילו בחייב מיתה כתיב ואהבת לרעך כמוך [כסנהדרין דמ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזן הכנסת עומד עליו</b><br> כדי שתבוא ההכאה מלמעלה בכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים לארבעה</b><br> ר\"ל ב' רצועות היו, שכל אחת כפולה לב', ויהוה עי\"ז ד' קצוות בין כולם [כך פי' רש\"י. ולולא מסתפינא היה נ\"ל דמדנקט והרצועה בידו לשון יחיד, וכ\"כ בסיפא נקט עולות ויורדות בה, הכל לשון יחיד, ש\"מ דרק רצועה אחת היה ברישא ובסיפא והיא היתה כפולה לב', וחוזר וכופלה שיהיה עי\"ז כעין ארבע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני רצועות</b><br> של חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות ויורדות בה</b><br> נ\"ל דלאו ב' רצועות של חמור ממש היו, רק רצועה א', דכשכופלה יהיו כעין ב' רצועות. דוגמת ארבע רצועות דרישא, דלרש\"י הנ\"ל סי' פ\"ד רק ב' רצועות כפולות היו. וכן מוכח קצת מלקמן דקאמר ידה טפח, לשון יחיד, דעל אותה רצועה של חמור קאי דקצת ממנה היה משתמש לבית יד, ובה אגודים ב' הרצועות של עגל. והאי עולות ויורדת בה דקאמר, הכי פירושה, שהיה בב' הרצועות של עגל במקום שנכפלו באמצע ב' נקבים בכל א', ומניח רצועה א' על חבירתה ומכוון ב' הנקבים שברצועה זו נגד ב' הנקבים שברצועה האחרת, ובהנקבים הנ\"ל תוחב ב קצוות של רצועת החמור תחלה ממטה למעלה, וחוזר ותוחב אותן ב' הקצוות דרך ב' הנקבים שבצד התחיבה הראשונה, לצד מטה, דהיינו לצד הבית יד, וחוזר ועונבן למטה עם הקצת שהניח מהרצועה כפילה שהכניס בהנקבים בתחלה [והיינו דקאמר בש\"ס אביקתא אית בה וכו', ר\"ל דאביי רצה לדייק ממתניתין מדקתני ומגעת על פי כריסו, ש\"מ כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה, ר\"ל כל א' וא' כשילקוהו לפי רוחב גבו עבדינן ליה רצועה ארוכה או קצרה. ועל זה מקשי רבא א\"כ נפישי להו רצועות טובא לב\"ד, וכי אפשר להם לב\"ד שיהיו כל כך רצועות מוכנין לפניהן, כפי רוחב גבות בגי אדם הרבים. ועל זה משני אבקתא אית ביה, ר\"ל עניבה יש שם, דהיינו שרצועת החמור שהכניס דרך הנקבים שברצועות העגל. עונבן אחר שהכניסן בהנקבים למטה, וכשהיה הגב של הנלקה רחב, קטר ליה, ר\"ל תוכף ודוחק העניבה סמוך לרצועת העגל כדי שתהיה הרצועה להלקות ארוכה, וכשהיה גב הנלקה קצר, מרפה לה להעניבה רחוק מהרצועות של עגל. כדי שיתארך עי\"ז הבית יד. וברוך ה' שהאיר עיני בדבר שלא פירשו לנו רבותינו]. אמנם להכי הלקוהו ברצועה של עגל וחמור, על שם הכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. רק לקחו עגל תחת שור, דשל עגל רך ונכפף יפה סביב גבו. והרי גם שור בן יומו נקרא שור [כב\"ק דס\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידה</b><br> [האנדגריפף] של פקיע המלקות [דהיינו רצועת החמור שקשורה בה כלעיל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> ארוכה טפח לכל הפחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורחבה</b><br> של כל רצועה של עגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראשה מגעת על פי כרסו</b><br> ר\"ל שאורך כל רצועה היה, בכדי שכשיכה בה יגיע קצה העליון של רצועה כנגד טיבורו של נלקה, והיינו בהכאות שבכתפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכה אותו שליש מלפניו</b><br> על החזה. ונ\"ל דכשהכהו על החזה היה כופף קומתו קצת לאחוריו, דהא בעינן והפילו, ואי יכפפו לצד פניו היאך יהיה יכול להלקותו על החזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי ידות מלאחריו</b><br> ר\"ל שליש על כל כתף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מוטה</b><br> ר\"ל שהיה הנלקה כפוף על העמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה מכה בידו אחת בכל כחו</b><br> אבל הגביה הרצועה בב' ידיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורא קורא</b><br> גדול הדיינים קורא הפסוק במתינות ובקול, והדיין הב' מונה המלקיות, והדיין הג' אומר בכל הכאה, הכה שאם יראה שיחלש, לא יאמר שיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא</b><br> אם גמר הפסוק קודם שנגמר המלקות, חוזר לתחלת הפסוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוזר לתחלת המקרא</b><br> ברמב\"ם פט\"ז מסנהדרין לא גרס מן ושמרתם עד לתחלת המקרא, ומאן דגרס ליה לא גרס ברישא וחוזר לתחלת המקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת תחת ידו פטור</b><br> המלקה פטור מגלות. מדהכהו ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוסיף לו עוד רצועה אחת</b><br> ר\"ל הכאה אחת, שטעה והכה הכאה אחת יותר מהאומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת הרי זה גולה על ידו</b><br> והיינו בלא אמר לו הדיין הג' הכה כסי' צ\"ה. מיהו בהוסיף במזיד, אפילו לא מת עבר החזן המכה על לאו. וה\"ה לכל מכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה [רמב\"ם פט\"ז מסנהדרין]. ואפילו המרים יד על חבירו להכותו, ולא הכהו, מיד נקרא רשע, ואסור לצרפו למנין עשרה, ורק כשמקבל עליו לעשות דין עם המוכה, מתירין לו מיד [ח\"מ ת\"כ ס\"א]. [ולפי גירסת רכ\"מ [פט\"ז מסנהדריו הי\"ב] גם בהכה ישראל לעכומ\"ז חייב מלקות. והוא תימה, וצ\"ע]. אולם כדי להציל את עצמו או אחר, או כדי להפריש אדם א' מאיסורא מותר להכותו [ח\"מ תכ\"א סי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתקלקל</b><br> המוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין במים</b><br> שע\"י חרדתו וכאב ההכאה, הטיל ריעי או השתין. ונ\"ל דלהכי קאמר נתקלקל דר\"ל נתבזה, ולא קאמר הוציא רעי, או הטיל מים, לומר לך דבזוי בעינן, דהיינו שיצא דרך בגדי מכנסיים לחוץ, לעיני כל ונתבזה, וגם מדקאמר נתקלקל, ולא קלקל, ש\"מ דצריך שיכירו שע\"י חרדתו נתהווה כן, דאל\"כ כל אדם יעצר א\"ע בנקביו עד שעה שילקוהו כדי להפטר ממלקות שחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדכבר נתבזה ביותר. מיהו בנתקלקל מחמת פחד קודם שהתחיל להלקותו, לא נפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה במים</b><br> דבשתה מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפטרו ידי כריתתם</b><br> לאו דוקא, אלא אפילו לכתחלה לוקה ופטור מכרת כששב. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פי\"ז מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה</b><br> דהרי אפשר שיטעה המאמדו וימות ע\"י המלקות [כמי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו</b><br> דמדת תשלומי מצוה מרובה ממדת תשלומי עבירה [כיומא ע\"ו א'] ולפיכך זה שנתחייב כרת, ועשה מצוה על ידה מדקבל ענשו, תנתן לו נפשו ופטור מכרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד</b><br> מחייבי כריתות דאיירינן בה, נלמד ג\"כ דמפורש שם דבמקיים מצוה מחיה נפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> בסיום #א)הפרשה נאמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה</b><br> בכבש יצרו מלעבור עבירה שנזדמנה לפניו. וכ\"ש בלקה שעשה מצוה ממש, מכ\"ש שהחיה נשמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר</b><br> שנאמר בדם, למען ייטב לך ולבניך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות</b><br> נ\"ל דתורה נקראה אותן המצות שהשכל מחייב לעשותן או שלא לעשותן מצד היושר, כגזל ושפיכות דמים וכדומה, או כאכילת שקצים ורמשים שהטבע קץ בהן. ונקראו בשם תורה, מדא\"צ לצוות עליהן, מדמצווה האדם בטבעו עליהן, רק שהתה\"ק תורנו לאמר זה הדרך לכו בו. אמנם מצות, הן אותן מצות שבתורה שאין השכל משיגם, ככל חוקות התורה, שעטנז וחזיר וכדומה. ולהכי קאמר תנא, כלא היה צריך הקב\"ה לצוות על חלק הראשון שהשכל משיגם, אבל רק מפני שרצה לזכותם, דאין דומה מצווה ועושה [שיצרו תוקפו] לאין מצווה ועושה [כקידושין ל\"א א']. א\"נ נ\"ל דאמשנה ט\"ו קאי, דתורה דהיינו דם שנפשו של אדם קצה ממנו ולא היתה תורה צריכה להזהיר עליו, ומצות היינו גזל ועריות שנפש של אדם חומדתן, וצריך היה הקב\"ה לאסרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' חפץ למען צדקו</b><br> להצדיק ישראל ברבוי שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגדיל תורה ויאדיר</b><br> לכן הגדיל חלק הנקרא תורה הנ\"ל, וחיזק אותם לבני ישראל בצווי אחר צווי, כדי שיאדרו ויתחזקו טפי, לשמרן מאד, ויגדל שכרן, כמ\"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..35eb9aa4073c48d0d1785b9cd9c6f9302704d31a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1798 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות</b><br> כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> נדון ע\"י ג' דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א' בהן שיודע סברות בדינין [ח\"מ ג'], וא\"צ שיהיו נסמכין בא\"י. וקיי\"ל דכל מילי דשכיח, ויש בו ג\"כ הפסד לא'. א\"צ סמוכין [ח\"מ א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזילות</b><br> לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א\"צ סמוכין. וי\"א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא\"צ סמוכין. מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבלות בשלשה</b><br> מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צריך סמוכין. וי\"א דכולן צריכים סמוכין [שם]. וה\"ה כופר, ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזק</b><br> אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם. ואע\"ג דכבר תנא חבלות, אפ\"ה איידי דבעי למתני כפל וד' וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי נזק</b><br> שור תם שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה</b><br> סמוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונס והמפתה</b><br> שאנס או פיתה בתולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוציא שם רע</b><br> באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים. שזנתה בארוסתה. ונמצא שקרן וענשו אתו מאה כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בו דיני נפשות</b><br> דאם ימצא כדבריו, נסקלת. ור\"מ ס\"ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין. וחכמים ס\"ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג' על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג'. ועוי\"ל עכ\"פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ\"ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכות</b><br> מלקות מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>עבור החדש</b><br> לקבל עדות שראו הלבנה החדשה, ולומר ביום העיבור. דהיינו ביום השלשים של חודש העבר, מקודש החודש, לעשותו ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבור השנה</b><br> דמפני שלשה דברים מעברין השנה שיהיו ב' אדרין, [פ'א'ת' סימן], מפני פירות, כשרואין בית דין שפירות האילן לא יתבשלו עדיין קודם עצרת, ולא יוכלו להביא אז בכורים, ויצטרכו הבעלי בתים לחזור ולעלות להביאן. ומפני אביב, כשרואין שהאביב רחוק, שלא תתבשל התבואה בפסח, להביא העומר, והרי כתיב בפסח שיהיה בחודש האביב [שמות י\"ג]. ומפני תקופה. כשרואין ב\"ד שתקופת החמה שבטבת, תמשך עד ט\"ז בניסן, ויהיה א\"כ הבאת העומר תוך תקופת טבת, או כשרואין שתמשך תקופת החמה שבתמוז, עד אחר סוכות, והרי נקרא חג האסיף. ולכל הנך צריך אומד ב\"ד יפה [דגם ימי התקופה, אע\"ג דידוע מספר ימיו, עכ\"פ יש ג' מיני חשבונות בתקופה אם תקופת רב אדא, או תקופת שמואל, או תקופה אמצעית. כמו שנבאר במקום אחר בס\"ד, להכי צריך אומדנת כ\"ד על זה באיזה תקופה יחשבו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומרין בשבעה</b><br> ר\"ל מושיבין ג' להתיעץ אם צריך להושיב ב\"ד על כך, ואם יאמרו ב' שא\"צ, אזלינן בתר רובא, ואין דנין עוד בזה, אבל אם ב' אומרים שצריך אין סומכין עדיין על רוב זה, מדהוא נגד סדר השנים, אלא יוסיפו עוד ב', דאולי יסכימו אלו הב' להיחיד שלא לעבר, וכל זה מדקשה לשנות מסדר השנים, ומה\"ט לא לקחו תחלה מיד ה', ה\"ט כדי לדקדק יפה בדבר נגד היחיד וכדתנינן [רפ\"ב דחגיגה] אין דורשין בעריות בג' וכ\"ש בה', ואם אמרו אחר כך ג' שצריך. מוסיפין עוד ב', וכשיסכימו גם הם, מעברין [וטעמיה דמחלקין כך בג' וה' וז', כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון ג' תיבות, ובפסוק ב' ה' תיבות, ובפסוק ג' ז' תיבו' כדי להזכיר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה] ומה\"ט גם אם הסכימו כל הג' תחלה שצריך ג\"כ הוסיפו ב' ב' רק קמ\"ל שסומכין על הרוב שאומרים שאינו צריך ואין סומכין על הרוב שאומרים צריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמיכת זקנים</b><br> שסומכין הסנהדרין ידיהן על הפר העלם דבר של צבור. וה\"ה מנוי הדיין שיהיה סמוך, שאז רשות בידו לדון דיני קנסות בא\"י ובח\"ל, ג\"כ נכלל בלשון סמיכת זקנים, שצריך ג', אבל שיסמכו ידיהם על ראשו, אינו מעכב, רק שהסומכים והנסמך צריך שיהיו בא\"י בשעת סמיכה, אבל א\"צ שיהיו שניהן במקום א' [רמב\"ם פ\"ד מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריפת עגלה</b><br> צריך שימדדו ג' מהסנהדרין גדולה, אבל העריפה סגי בב' מזקני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>החליצה</b><br> עי' ריש פי\"ב דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמיאונין</b><br> יתומה קטנה שהשיאה אמה או אחיה ונתרצית בנשואיה, ואח\"כ ממאנת, יוצאת בלי גט, ואינה ממאנת רק עד שתביא ב' שערות אחר י\"ב שנה. וה\"ה יתומה בחיי אב [עיין יבמות פי\"ג], כך דינה [אה\"ע קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> וקיי\"ל דבחליצה צריך לכתחילה שיוסיפו עוד ב', לפרסומי מלתא [אה\"ע קס\"ט ג']. ומיאון סגי בפני ב' וי\"א דצריכה לכתחילה ג' [אה\"ע קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטע רבעי</b><br> פירות האילן בשנת ד' שלו, ורוצה לפדותן להעלות דמיהן לירושלים [עי' מע\"ש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני שאין דמיו ידועין</b><br> כשרוצה לפדות מעשר שני להעלות דמיהן לירושלים, אם אין דמיהן ידועין, צריך שיאמדום ג' כמה שוין, משא\"כ נטע רבעי, לעולם אין דמיהן ידועין, דהרי רשאי לפחות מהדמים, דמי יציאות ההעלאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההקדשות</b><br> בפודה הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הערכין המטלטלין</b><br> באמר ערך פלוני עלי, דמיו קצובים בתורה [ויקרא כ\"ז], רק באין לו מעות ונותן מטלטלין נשומין בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרקעות</b><br> כשפודה קרקע שהקדיש. או בגובה הערך מקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם כיוצא בהן</b><br> באמר דמי פלוני עלי, נותן כפי שווייו למכרו, אז נישום ג\"כ ע\"י ט' וכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע והנרבע</b><br> בהמה שרבע' או שנרבעה מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרגת את האשה ואת הבהמה</b><br> בבהמה רובעת כתיב מה אשה בכ\"ג אף בהמה כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבהמה תהרוגו</b><br> בנרבעת כתיב, דאתקיש נמי לדין האיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור הנסקל</b><br> שהמית אדם, שהבהמה נסקלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדוב והנמר והברדלס</b><br> [לעאפארד] [עי' מ\"ש ב\"ק פ\"א סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנחש</b><br> דבהמיתו אדם נסקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה</b><br> ר\"ל הקדים למצוה משם דמועדין להזיק איכא למיחש שאם ימתינו להמיתן יזיקו ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה</b><br> ובנחש מודה לר\"א, ובהא פליג את\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דנין לא את השבט</b><br> בעבדו ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מוציאין למלחמת הרשות</b><br> דהיינו כל מלחמה, חוץ ממלחמת ז' עממים ומלחמת עמלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוסיפין על העיר</b><br> ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל העזרות</b><br> בבית המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין עיר הנדחת</b><br> דבעבדו כל העיר עבודה זרה או רובה, הורגין כל העובדין ונשיהן וטפם אף שלא עבדו, והעיר וכל שללה נשרפין (עיין לקמן פרק י' ורמב\"ם פרק ד' מע\"ז):"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על פי בית דין של שבעים ואחד</b><br> כולהו ילפינן בש\"ס מקראי, ואעפ\"כ נ\"ל דיש מהן שהן מדרבנן וקראי רק אסמכתא בעלמא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין עיר הנדרת בספר</b><br> בעיר שבגבול א\"י, רק הורגין העובדים ואין שורפין העיר מגזירת הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שלשה</b><br> ג' ערים שנדחו ודוקא בקרובים זל\"ז תוך י' פרסאות, ובב\"ד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עושין אחת או שתים</b><br> ר\"ל אפילו שתים שקרובים כל כך שנראין כאחת, אפ\"ה עושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרי</b><br> כך נקרא בלשון לאטיין (ראטהסהעררען בל\"א) (ערוך), ובחרו חז\"ל במלה זו מדמשמע נמי נטריקון, \"שונא הדרת דין\" (לקוטי מהרי\"ל):"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה של שבעים ואחד</b><br> והיה שם עוד א' ראש לכולן שאינו מן המנין, כמו שנקרא בל\"א (פרעזוס), והוא הנקרא מופלא שבב\"ד [תוס' דט\"ז ב', ותוס' סוכה דנ\"א ב' ד\"ה והיו], והיינו דתנן רפ\"ק דזבחים ובבתרא דידים שמקובל היה מפי ע\"ב זקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשה על גביהן</b><br> וכתיב ונשאו אתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שבעים</b><br> דדריש אתך בדומין לך מיוחסים ובלי מום, אבל א\"צ לישב עמהן בשעת משא ומתן והחליטו הדין ע\"פ רובן וכשהם מחצה על מחצה שאלו למשה שהיה המופלא שבב\"ד דמודה בהא לת\"ק שהיה שם ראש הסנהדרין (כסי' מ\"ד), רק דלת\"ק בימי משרע\"ה חשבינן כ\"י לקוב\"ה לראש הסנהדרין, וכשהסתפקו נמלכו בגבורה, וכמו כן לדורות כשמסופקים נמלכו בראש הסנהדרין, ולר\"י *) משה היה ראש הסנהדרין, ולא ישב עמהן, וכמש\"ל דבר הקטן, דהיינו שאין בו ספק ישפוטו הם, בלעדיך (ומתורץ קושי' רתוסי\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>עדה שופטת</b><br> ר\"ל י' מחייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועדה מצלת</b><br> י' מזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי לעדה הרעה הזאת</b><br> במרגלים כתיב שהיו י\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תהיה אחרי רבים לרעות</b><br> כלומר כשיהיה בהמחייבים אחד יותר מבהמזכין, דהו\"ל רבים לרעות, לא תלך אחר רבים כזה, אלא צריך ב' במחייבים טפי מבהמזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטייתך לרעה על פי שנים</b><br> א\"כ צריך שיהו כ\"ב, כדי שיהיה אפשר שיהיו י\"ב מחייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בית דין שקול</b><br> דהתורה אסרה לעשות בית דין שקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים</b><br> כ\"ג לסנהדרין, וג' שורות של כ\"ג כ\"ג לפניהן, שכשהוצרכו להוסיף דיינין מוסיפין מאלו, וי' בטלנין שיושבין תמיד בבהמ\"ד, וב' סופרים לב\"ד לכתוב דברי המזכין והמחייבין, וב' משרתי ב\"ד, א' להזמין לבעלי דין, וא' להלקות, ב' בעלי דין, וב' עדים, וב' זוממין, וב' זוממי זוממין, וב' גבאי צדקה. ואחד לחלק הצדקה שנגבית בב' ומתחלקת בג', וא' רופא שמקיז דם, ולבלר לכתוב ספרים בשכר, ומלמד תינוקת, שלא יושבת כל אחד ממלאכתו, הרי ק\"כ, דביש בה כל כך נקראת עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד שרי עשרות</b><br> שיהיה כל א' מסנהדרין שר ודיין על י' הרי כ\"ג עשיריות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן גדול דן ודנין אותו</b><br> בדיני נפשות נידון בע\"א [כפ\"א מ\"ה], ובממונות נידון בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעיד</b><br> דוקא לבן מלך, או למלך ממלכי יהודה, שנדונין מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא אחר המטה</b><br> שלא יתטמא מתוך אבילתו וחששו גבי' טפי מבשאר כהן משום דאסור להטמא גם לקרובים שמצטער עליהן טפי, ויש לחוש שאגב צערו ישכח, אבל בכהן הדיוט בכל מקום שיש לו צער הרי מותר להטמא, ובמקום שאסור להטמא הרי אין לו צער כ\"כ ולא ישכח להטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נגלה</b><br> ר\"ל כשיתכסו נושאי המטה מעיני בני המבוי שיצאו ממנו, אז הוא מתגלה ויוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן נגלין והוא נכסה</b><br> ר\"ל כשחוזרין ומתגלין לעיניו בדרך, אז הוא מתכסה ונכנס לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצא עמהן עד פתח העיר</b><br> דחוץ לעיר א\"א שיתכסה דאסור ליטע שם אילנות [כסוטה פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המקדש לא יצא</b><br> בכוה\"ג אונן כתיב, דמצוה להביאו למקדש שיקריב אונן [כיומא די\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מנחם אחרים</b><br> דבמת שאינו שלו מותר ללותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך כל העם עוברין בזה אחר זה</b><br> במלת דרך, ר\"ל כך הוא הדרך ארץ שהאבל עומד, וכל העם עוברים בשורה א', לפני האבל, וכל א' וא' כשמגיע אצל האבל, א\"ל \"תתנחם משמים\":"
+            ],
+            [
+                "<b>והממונה</b><br> הוא הסגן, שממונה לעבוד תחת הכוה\"ג כשיפסל [ועי' מ\"ש רפ\"ג דיומא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממצעו בינו לבין העם</b><br> שהולך לימין הכוה\"ג, וכל העם משמאל כוה\"ג, וכך עוברין לפני האבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך</b><br> בנו תתכפר אתה, שכל הראוי לבוא עליך, אנו תחתיך [משא\"כ במלך אי אפשר שיאמרו לו כן, מדאין יוצא אחר המטה כלל, וכלקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשמברין אותו</b><br> דאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [כי\"ד שע\"ח], לכן נוהגין ג\"כ שאוהביו סועדין אז עמו [עיין תוס' כתיבות ד\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל</b><br> כסא נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא דנין אותו</b><br> דוקא מלכי ישראל שלא שמעו לדברי חכמים, ואם ידינוהו יש לחוש לתקלת ב\"ד עי\"ז, וכמעשה שהיה [ש\"ס י\"ט ב'], אבל מלך מבית דוד, דן ודנין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעידין אותו</b><br> ומלך מבית דוד מעידין אותו אבל אינו מעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>לא חולץ</b><br> דגנאי למלך שתרוק לפניו, ואין עשה דחליצה דוחה עשה דמורא המלך שאינו רשאי למחול כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חולצין לאשתו</b><br> כדי שלא תבוא להנשא דהרי אלמנתו אסורה להנשא, ואע\"ג דחליצה מצוה באנפי נפשה היא ולא תליי' כלל בנשואי' שלה, דאפילו לא תנשא לעולם צריכה חליצה, וא\"כ וכי משום גזירה בעלמא דחינן עשה דאורייתא. אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור עשה בשב וא\"ת וכתקיעת שופר ולולב בשבת [כיבמות ד\"צ ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מיבם</b><br> דגנאי למלך שיקום על שם אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור לטוב</b><br> דס\"ל דיכול למחול על כבודו, ואפילו שלא במקום מצוה, כנשיאת אלמנה והלוית המת דמתיר לקמן במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין שומעין לו</b><br> דמלך שמחל כבודו אינו מחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך</b><br> ולרבנן קרא מיירי במיכל ומירב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא מפתח פלטרין שלו</b><br> דגנאי לו שיתראה עצב לעיני העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא מיסב על הדרגש</b><br> [זאפא] נמוכה והוא דרך כבוד טפי מספסל להכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוציא למלחמת הרשות</b><br> כך נקראת כל מלחמה שאינה נגד ז' עממין או נגד עמלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופורץ</b><br> גדר וחומה של אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעשות לו דרך</b><br> לשדהו וכרמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ממחין בידו</b><br> אין מעכבין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך המלך אין לו שיעור</b><br> דפורץ כפי הצורך לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נוטל חלק בראש</b><br> חצי הביזה אבל ביזת אוצרות מלכים, הוא נמלך לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מרבה הוא לו</b><br> יותר מי\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל</b><br> לת\"ק נושא י\"ח אפילו פרוצות, ויותר מי\"ח אפילו כשרות אסור לו, ולר\"י י\"ח אפילו פרוצות מותרות לו, ויותר מי\"ח דוקא כשירות מותרת לו, ולר\"ש י\"ח דוקא כשירות מותרות לו, וטפי מי\"ח אפילו כשירות אסורות לו. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ירבה לו סוסים</b><br> בטלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי מרכבתו</b><br> ולרכבו ופרשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי ליתן אספניא</b><br> ר\"ל שיהיה מוכן כסף בידו לשכור חיל כשיצטרך, מלבד שכר חילו העומד תמיד למשמרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותב לו ספר תורה לשמו</b><br> מלבד הס\"ת שחייב כמו כל אחד מישראל לכתוב לעצמו [כי\"ד ע\"ר] אותה מניח בבית גנזיו, אבל זו שכותב לשמו כשימלוך נושאה תמיד עמו [ומ\"ש בש\"ס שתולה אוחה בזרועו הימין, נ\"ל לאו דוקא תליי' בזרועו באויר, דהרי לא גרע ס\"ת מתפילין דאסור בלי כיס [כברכות כ\"ו], וס\"ת אפילו בתיק אסור [כחדושי רשב\"א שם]. אלא ר\"ל שקושרה או נושאה תמיד בזרועו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יושב בדין היא עמו</b><br> במלכי בית דוד, דכתיב גביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה, אבל מלכי ישראל הרי לא דן כלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיסב</b><br> לסעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משתמשין בשרביטו</b><br> [צעפטער], וה\"ה שאר כלי תשמישו."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין רואין אותו כשהוא מסתפר</b><br> כשמתגלח, דקודם שיגמור הגלוח נראה כעור [דמה\"ט בנודע לאדם באמצע גלוחו שהוא אבל, מותר לגמור גלוחו, מפני כבוד הבריות [כי\"ד ש\"צ], וגנאי לו שיראוהו כעור. מיהו המשמשו בגלוח ובמרחץ שרי, מדא\"א בלא\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד</b><br> כל א' מהבעלי דינין בורר לו דיין א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניהן</b><br> ב' הבעלי דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד</b><br> והכי קיי\"ל ואם א' אינו רוצה לברור, כל ג' שישבו יחד יכולין לכופו לדון לפניהם, ובלבד (שלא יהיה) [שיהיה] ביניהן א' (שאינו יודע) [שיודע] סברות בדינין [ג' וי\"ג], מיהו בב\"ד קבוע בעיר, אפילו כל הג' יושבי קרנות, אינו יכול לברור לו דיין אחר, מדהמחום רבים עליהן [ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה פוסל דיינו של זה</b><br> לומר איני דן לפני זה. מיהו בהוא מומחה גם ר\"מ מודה שאינו יכול לפוסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או פסולין</b><br> מחמת עבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לפוסלן</b><br> מיירי באמר שיש לו ב' כתי עדים, והביא כת א', והעיד אותו שכנגדו עם עוד אחר שפסולין לעדות, דר\"מ ס\"ל דאין הבעל דבר הפוסלן נוגע בעדות, דהרי אמר האחר שיש לו עוד כת אחר, ואפילו יבקש אח\"כ הכת הב' ולא ימצאם, איהו דאפסיד אנפשיה, וחכמים ס\"ל דיכול לחזור ולומר אין לי עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן עלי אביך</b><br> לדון בינינו, או להעיד בינינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין עלי שלשה רועי בקר</b><br> לדון בינינו אף שאינן בקיאין בדינים. ולהכי נקט רועי בקר, דאלו רועי צאן אינו רגיל להאמינן, מדפסולין אף לעדות. מיהו קיי\"ל כברייתא דגם רועי בקר פסולין לעדות מדרבנן, מדמרעין בשדות אחרים, ואפ\"ה בהאמינן, או אפילו בקבל עליו עדות עכו\"ם, דבריו קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יכול לחזור בו</b><br> אף לאחר פסק דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו</b><br> בעדים לאחר שהעידו, ובקבלו לדיינים, לאחר שפסקו הדין. מיהו קודם לכן, דוקא בקנו מידן שמקבלן לעדים או לדיינים, דבריו קיימין. וכל זה שקבלן בב\"ד, וגם שלא טעו בהדין, דאל\"כ גם לאחר גמר דין, יכול לחזור בו [כ\"ב ש\"ך שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר לו דור לי בחיי ראשך</b><br> ואתן תביעתך, ומכ\"ש בא\"ל אמחול לך תביעתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו</b><br> בקנו מידו, ובלא קנו מידו, דוקא בנדר כבר בחיי ראשו. וה\"ה בהיפך שבועת היסת, ונשבע חבירו, או שקנו מידו אף שלא נשבע חבירו עדיין, או שנתחייב שד\"א שאינו יכול להפכו, ואמר לחבירו השבע וטול, ונשבע הלה, או בנתחייב שבועה ואמר הריני משלם, ויצא מבית דין, בכל אלו א\"י לחזור בו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הפסולין</b><br> מדרבנן לדון ולהעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשחק בקוביא</b><br> בלשון לאטיין משמעותו [ווירפעל] בל\"א, וה\"ה כל שחוק, כל שאין לו אומנות אלא זה, פסול מדרבנן, דאסור לאדם להתעסק בעולמו רק בתורה או בג\"ח, או באומנות שכל אלו הן ישובו של עולם, מלבד פעולותיו לקיום הגוף כאכילה ושתייה ושינה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלוה בריבית</b><br> מלוה ולוה במשמע [ונ\"ל דלהכי נקט הכא ובר\"ה פ\"א מ\"ח, מלוה ברבית כין משחק בקוביא למפריחי יונים. לאשמעינן. דאף במלוה ברבית דרבנן מיירי, דפסול עכ\"פ מדרבנן כי הנך אחריני. ועיין מה שכתבתי [ר\"ה פ\"א סי' ל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> שמשחקים במעות, ואומר אם תקדים יונתי ליונתך תתן לי כך וכך, ואין לו אומנות רק זה, וקמ\"ל קוביא, אף דסומך אחכמתו, וקמ\"ל יונים אף דסומך אכח גופו, לקשקש בעצים המיוחדים לכך לזרז יונתו., קמ\"ל אפ\"ה (לא) גמיר ומקני. או מיירי שמלמד יונים להביא יונים אחרים לשובכו, דחזקתו שיביאו אף יונים שיש להן בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שבכל עת הולך בטל, וכשמגיע שביעית מסתחר בפירות, אז חזקתו שאסף פירות שביעית שהן בזול להסתחר בהן, והרי כתיב לאכלה, ולא לסחורה [ולהכי נקראין סוחרי שביעית, שרק בשביעית משתחרין. ועי' מ\"ש שביעית פ\"ח סי' י\"ט. אבל אי\"ל דר\"ל שמסתחר וודאי בפירות שביעית, דא\"נ *) פסול מדאו' דאע\"ג דאין בו מלקות, דהרי אינו רק לאו הבא מכלל עשה. עכ\"פ כל חטא שיש בו חימוד ממון של חמש גם באין מלקות פסול מדאו' [כלקמן בזה הכלל סי' ג']. וה\"נ מוכר פירות שביעית שהן בזול בתורת תבואת שאר שנים ביוקר, והיינו חמס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית</b><br> ר\"ל מתחלה פסלו גם אותן שאוספין פירותיהן בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>משרבו האנסין</b><br> שתבעה המלכות מס הקרקעות בשביטית, והתירו לאסף פירותיהן בשביעית [בזה\"ז] כדי לפרוע המס [עי' שביעית פ\"ד סי' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לקרותן סוחרי שביעית</b><br> דרק הקונה פירות שביעית למכרן פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קאי רק אמשחקים בקוביא או בפריחת יונים. זה הכלל בפסולי עדות. ח ' מדות בפסולי עדות. (א) כל העובר עבירה דאוריי' במזיד אפילו חייב עליה רק מלקות, ואפילו חטא לתיאבון, ולא התרו בו, וכ\"ש מומר, ואפיקורס, ומסור שכבר מסר ממון של ישראל, או שאמר על שונאו אלך ואמסרנו [ח\"מ ל\"ד ס\"א וסכ\"ה וסכ\"ב], והעובר על השבועה אפילו שבועת בטוי, וי\"א דבשבועת בטוי דוקא בנשבע לשקר אלשעבר, דבשעה שנשבע היה לשקר, ולא בנשבע אלהבא, דלהבא לא מפסל רק בנשבע שלא לעשות ועשה, אבל בנשבע לעשות ולא עשה, כשר, והכי קיי\"ל [ש\"ך ל\"ד סק\"ה] כל אלו וכדומה להן פסולין לדון ולהעיד מדאורייתא. (ב) אבל בעבר עבירה דאורייתא שאין חייבים עליה אכילו מלקות, או שעבר עבירה דרבנן, פסול רק מדרבנן וי\"א דבעבר עבירה דרבנן, צריך שיעבור משום חימוד ממון [שם ס\"ב וס\"ג]. המגביה ידו להכות חבירו, אף שלא הכהו עדיין, או שמאי העיר שהכבידו מס על אחד במזיד יותר מהראוי, או המתפרנס רק בשחוק [שפיעל בל\"א], או שעבר על חרם הקהל, פסולים לעדות מדרבנן [שם ס\"ד וה' וי\"ד וט\"ז]. המוכר במזיד טריפות בחזקת כשר [שם ס\"ו], נ\"ל דפסול רק מדרבנן, דהרי הלאו דלפני עור, לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו ואפשר דהו\"ל כעבירה שיש בה חימוד ממון של חמס דהרי אינה להקונים לקנות טריפה ביוקר והא נקנית בזול. (ג) מיהו בעבר עבירה שיש בו חימוד ממון של חמס, אף שאין בו מלקות, פסול לעדות מדאורייתא [רמב\"ם פ\"י מעדות ה\"ד], כגון גנב וגזלן [ולא החולק עמהן], וכופר בפקדון [אבל כופר במלוה לא נפסל עד שנשבע] וכדומה, כל אלו פסולין מדאורייתא [ל\"ד ס\"ז]. המלות ברבית קצוצה, פסולין הלוה והמלוה, וברבית דרבנן פסולין מדרבנן, וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל הלוה [שם ס\"י ב), ונ\"ל דס\"ל כי\"א ס\"ג דבאיסור דרבנן לא נפסל רק ביש חימוד ממון, דליכא הכא בהלואה]. (ד) עוד יש פסולים לעדות מדרבנן, לא משום עבירה, רק מדהן מבוזיי ביותר לא יחששו לחרפה כשימצא שהעידו שקר, כגון הרגילים לאכול בשוק בפני כל אדם, או ההולכים ערומים בשוק בעסקם במלאכה מנוולת, או מי שאינו מתבייש ליקח צדקה מעכו\"ם בפרהסיא, ויכול להתפרנם ממנו בצנעה, או בור שאינו לא בתורה ולא בדרך ארץ, או אדם הסכל ביותר, כל אלו פסולין מדרבנן [שם י\"ז וי\"ח, וסי' ל\"ה ס\"י]. (ה) החילוק בין פסול מדאורייתא לפסול רק מדרבנן, הוא, דבאיסור דאורייתא משעה שעבר העבירה נפסל, אבל בעבר עבירה דרבנן, לא נפסל רק משעה שהכריזו עליו שהוא פסול, או שענשוהו בפרהסיא עי\"ז [שם ס\"ז וח' וכ\"ג]. (ו) אמנם אינו נפסל בשום עבירה, רק ביש עליו ב' עדים שחטא, ולא בחשוד לדבר, אפילו הוא קלא דלא פסק כשר לעדות, וכ\"כ אינו נפסל לעדות ע\"פ עצמו, דאין אדם משים עצמו רשע, ואעפ\"כ אין עושין אותו עד לכתחילה [שם סכ\"ה], ומה\"ט ביודע בעצמו שחטא לא יזדקק לעדות, וכ\"כ אפילו חטא באיסור סקילה, כחילול שבת וכדומה, כגון קושר ומתיר בשבת, מדלא משמע להו לאינשי שהוא עבירה, אינו נפסל עד שיודיעוהו שהוא חטא, אז נפסל אפילו על טלטול מוקצה, או הוצאה לכרמלית בשבת שהן מדרבנן [שם סכ\"ד]. (ז) חזרת כל חוטא לכשרותו, הוא משיקבל ע\"ע בב\"ד שלא לעשות עוד כמעשהו [שם סל\"ג], חוץ מהחוטא בממון חבירו, כגנב וגזלן, ומלוה ברבית, ועד זומם, ועובר על השבועה, וטבח שמכר טריפה בחזקת כשר. והמתפרנס בקוביא, כל אלו צריכים שיעשו מעשה המוכיח ששבו בתשובה שלימה [כמבואר שם בסעיף כ\"ט ואילך], מיהו גנב וגזלן, בעשה רק פ\"א, והחזיר בעצמו בלי כפיית ב\"ד חוזר לכשרותו [שם סכ\"ט]. (ח) אף החוזר בתשובה, אינו נאמן רק על דבר שראה קודם שחטא, או על דבר שראה אחר ששב, אבל לא מעיד אחר ששב על דבר שראה קודם ששב [ש\"ך ל\"ה סק\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגיסו</b><br> בעל אחות אשתו דבעל אחותו כבר תנינן. ואח אשתו נמי תנינן בן חמיו ונקט בכולהו כשהנידן הוא זכר, וה\"ה בנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן ובניהן</b><br> נ\"ל דמלת בניהן  אכולהו קאי, כגון בן לאב, ובן אחיו ובן אחותו ואחי אשתו ובן אחי אשתו, ובן אחות אשתו ובן אשתו (ובן חמיו ובן אחות אשתו), דכולהו לא תני להו, והן כולן אותן שכנגד הנך דתני. מיהו ביש לגיסו בנים מאשה אחרת כשר להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתניהן וחורגו לבדו</b><br> בן אשתו שמאיש אחר, וה\"ה לאשת חורגו. אבל לבן חורגו ולחתן חורגו כשר להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הראוי ליורשו</b><br> ר\"ל דמשנה ראשונה הוה ס\"ל דדוקא דודו ובן דודו מאב [וה\"ה שאר קרובים שמאב רק לישנא דקרא נקט [ויקרא כ\"ה פמ\"ט] , מדראויין ליורשו פסול להן, אבל אחי האם, או קרובי האשות, מדאינן ראויין ליורשו, כשר להעידן [והא דלא תני בקיצור, כל הראוי ליורשו, למה הזכיר דודו ובן דודו כלל. י\"ל משום דבראוי ליורשו סד\"א דכולל כל השבט, מדאפשר שיירשוהו. נ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקרוב לו באותה שעה</b><br> אסוקי מלתא דת\"ק היא, וה\"ק כל שהיה קרובו בשעה שראה העדות, אף שאח\"כ נתרחק, פסול, דבקורבה בעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג י\"ג]. [לאפוקי בנפסל להעיד משום דיש לו הנאת ממון בהעדות (ל\"ג סט\"ו)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קרוב</b><br> ע\"י אשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתרחק הרי זה כשר</b><br> לעדות שיראה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה קרוב</b><br> והלכה כת\"ק. וזה הכלל בפסולי קורבה, (א) האיש עם אשתו, והאב או האם עם בניהם, והאחים והאחיות זה עם זה, בין שאחוותם מאב או מאם, כולן נחשבין ראשון בראשון, ובניהן של האחווה זה עם זה נחשבין שני בשני, ונכדיהן שלישי בשלישי, בכולן בין בזכרים בין בנקיבות, הפסול קורבה הולך עד שני בשני, מיהו קיי\"ל דגם שלישי בראשון פסול, וי\"א דשלישי בראשון או קרובי האם פסולין רק מדרבנן [ל\"ג ס\"ב]. (ב) האיש ואשתו כחד גופא [ולא נקטה במתניתין, מדפשיטא טובא], ולכן כל שפסול לא' פסול להאחר ג\"כ, חוץ מראשון בשני בתרי בעל, וכ\"ש שני בשני בתרי בעל, פסול רק לכתחילה, אבל ראשון בשלישי, אפילו רק בחד בעל כשר לכתחלה, כשאין לקרובו הנאה מהעדות [ל\"ג ס\"ג]. (ג) ומשום דאיש ואשתו ראשון בראשון, לכן פסול בעלה לאביה ולאמה, לבנה ובתה, ולאשת בנה, ולבעל בתה, ולבעל אמה, ולאשת אביה [ל\"ג ס\"ח]. (ד) חתן בשדוכין שלנו, כשר לארוסתו, מיהו בממון אפשר דנוגע בדבר. וכ\"ש דמחותני' כשרים להעיד זל\"ז. מיהו לדון זל\"ז, אסו' לכתחיל', מדהן כאוהבין זל\"ז [ל\"ג ס\"ו וס\"ט]. (ה) אחי ראובן מהאב כשירין לאחי ראובן מהאם [ל\"ג ס\"ז]. (ו) כל פסול קורבה שהוא ע\"י נשואין, כגון בעל אחותו, או בעל בתו וכדומה, או אשת אחיו, או כלת בנו, כשמת הקרוב, אף שהניח בנים כשר להעיד לו, מדהו\"ל קרוב ונתרחק. ודוקא על דבר שראה קודם שנעשה קרובו דבעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג סי\"ב וסי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוהב והשונא</b><br> אסוקי מלתא דר\"י היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב זה שושבינו</b><br> רעהו בחופתו, אסור להעיד לו אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נחשדו ישראל על כך</b><br> להעיד שקר עבור אהבה או שנאה, והכי קיי\"ל [ל\"ג ס\"א]. מיהו לדון זה את זה, פסולין אוהב ושונא, אף שאינו שושבינו, ולא שונא מבקש רעתו, ולהיות דיינים יחד, רק שונא פסול, וי\"א דבאינו אוהבו ושונאו ממש מותר לדונו [ז' ס\"ז וס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בודקים את העדים</b><br> קבלת עדות לא מהני. רק בקבלו ביום [ורק כשהתרצו ב' הבעלי דין מהני קבלת עדות בלילה], ורק בשלשה מומחין היודעין הלכות עדות, ובקבלו בב', או בלילה, או שאינן מומחין, אינו כלים [כ\"ח ס\"כ כ\"א כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן</b><br> מודיעין להן לפני כל, הבושת בעה\"ז ובעה\"ב לכל המעיד שקר, ושמבוזה גם בעיני שוכריו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוציאין את כל האדם לחוץ</b><br> אף שאר העדים, וכל שהענין זר לו, אבל הבעלי דין צריכין להיות שם, דעדות שנגבה שלא בפני בעל דין אינו כלום, וי\"א דבדיעבד מהני. מיהו בממאן לבוא לב\"ד, או שהבעל דין אלם ויראים העדים להעיד בפניו, או שהבע\"ד חולה, או ש העדים חולים, או שיש שם שאר אונס, מקבלין עדים אפילו שלא בפני בע\"ד, וכל זה בבא להוציא ממון ע\"י העדים, אבל נתבע שמביא עדים לפטור עצמו, מקבלין עדים שלא בפני התובע. וכ\"כ בקטטות ומריבות שאין שם תביעת ממון, וגם יש לחוש שיתקטטו עם העדים, ועם הב\"ד, וגם הב\"ד אינן רוצים להעניש רק לפייס הצדדים ולהשקיט הריב, מקבלין עדות אף שלא בפני בע\"ד [כ\"ח סט\"ו וסי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו</b><br> בזה\"ל ושמת אמר כן כדי שלא יחזיקוהו עשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני</b><br> לא קאמר פלוני אמר וכו'. דקמ\"ל דאפילו אמר איש חשוב א\"ל כן, דכל איש משמע חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא חייב לו מאתים זוז</b><br> וכ\"ש בראו ההלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובודקים אותו</b><br> אם עדותו כהראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד אומר איני יודע</b><br> קאי גם ארישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> אף דאי הוה פליג עלייהו בטל במיעוטו, אפ\"ה כשמסתפק הו\"ל כאילו אינו שם, ואין ב\"ד בשנים דרק לג' נתרצו הבע\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמרו את הדבר היו מכניסין אותן</b><br> את בעלי הדין שהוציאום ולכל אדם לחוץ בשעת משא ומתן של הדיינין, כדי שתתיישב דעתן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך רכיל מגלה סוד</b><br> ר\"ל אפילו מגלה רק סוד שהיה אצל הב\"ד, שהוציאו כל אדם לחוץ גם כדי לבלי להודיע מי מחייב ומי מזכה, והרי הב\"ד מוכרחין לילך בתר רוב הדעות, וכפי דת התורה, אפ\"ה נקרא ג\"כ רכיל, שגורם שישנא חבירו למחייבו, ולהכי לא מייתי קרא דלא תלך רכיל בעמך [גירסתו כגי' הנ\"א שהביא התי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל זמן שמביא ראיה</b><br> עדים או שטר שכתוב בו כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סותר את הדין</b><br> הב\"ד סותרין הדין שפסקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו</b><br> ר\"ל אבל אם א\"ל הב\"ד וכו' ומיירי שראו שיש צורך לומר כן, דלא ס\"ד שיהא תלוי ברשות בית דין לומר או לא לומר כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים</b><br> והכי קיי\"ל [כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה</b><br> וקיי\"ל בהא כת\"ק. ודוקא כשהיו עמו במדינה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו</b><br> חגורו, או לבושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אינו כלום</b><br> בהא אפילו רשב\"ג מודה ורק לדידי' אצטריך הך בבא, מדהיה עמו ראייתו ואמר אין לי, הודה שהן שקר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה</b><br> לחקור העדים ז' חקירות דלקמן[ריש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט אחד יהיה לכם</b><br> ובד\"נ כתי' ודרשת וחקרת היטב. מיהו קיי\"ל דעדי ממונות א\"צ דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, אבל עכ\"פ צריך לחקור מה וכמה הלוהו, ורק ברואה הדיין שהדין מרומה, צריך לדרוש היטב. ובכל מקום שסותרים העדים א\"ע בז' החקירות, או בסותרין זא\"ז בדבר שהלוהו, דזה אומר יין, וזה אומר שמן הלוהו, עדותן בטילה, אבל בסיתרין זא\"ז בבדיקות, שאין נפקותא בזה בהעניין, כגון שזה אומר סלע שחור הלוהו, וזה אומר סלע לבן היה, או זה אומר בזוית זה וזה אומר בזוית אחר הלוהו, או שיש בכלל ר' ק', שזה אומר ר' וזה אומר ק' הלוהו, ששניהן מעידין שהלוהו ק', או שזה אומר דמי יין, וזה אומר דמי שמן אתה חייב לו, וכדומה באלו, עדותן כשר [ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות פותחין</b><br> מתחילין הדיינין לישא וליתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין לזכות בין לחובה</b><br> להמוחזק, וכ\"ש בחובה להמוציא. ול\"מ לאו בדיני ממון שבין אדם לחבירו מיירי, דבי' לא שייך קולא וחומרא, דקל לזה וחומר לזה, אלא ר\"ל בענייני ממון דטהור וטמא, אסור ומותר, חייב ופטור, כולן ענייני ממון הם ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות מטין</b><br> הולכין אחר רוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פי שנים לחובה</b><br> [עי' פ\"א סי' נ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה</b><br> ר\"ל סותרין הדין אחר שגמרוהו כשרואין שטעו כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה</b><br> מיהו בטעו בדבר שהצדוקין מודים בו, דהיינו דבר שמפורש בתורה, מחזירין אף לחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה</b><br> אפילו תלמיד שיש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה</b><br> דבמלמד התלמיד חובה אין שומעין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה</b><br> בשעת המשא ומתן, כדי שיטריח להעמיד דבריו בראיות, ואולי ימצא ראיה נכונה, אבל בגמר דין, רשאי לחזור וללמד חובה. והא דקאמר ברישא פותחין לזכות, אין ר\"ל כולן רק ר\"ל מי מהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה</b><br> אפילו בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות גומרין בו ביום כין לזכות בין לחובה</b><br> אם יכולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות</b><br> אם יצא זכאי, ולא יענוהו ללון בספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב</b><br> דא\"כ יגמרו דינו בשבת ויו\"ט, ולדונו אז אי אפשר, דאין מיתתו דוחה שבת ויו\"ט, ולהשהותו עד אחר שבת, הוה ענוי הדין, ואי\"ל יגמרו דינו באחד בשבת, דהרי כל שלא נגמר דינו, לא הוה ענוי הדין. י\"ל דאע\"ג דסופרי הדיינין כתבו ראיות המזכין והמחייבים, עכ\"פ יש לחוש שישכח הדיין ביני ביני יסוד הטעם, מדא\"א לכתוב סברת הלב היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני הטומאות והטהרות</b><br> כולל נמי איסור והיתר [כויקרא פי\"א ד'] וכן בלשון חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתחילין מן הגדול</b><br> הגדול שבהדיינים אומר תחלה דעתו, שכך דרך החכמים, שאין הקטן מדבר לפני הגדול ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות מתחילין מן הצד</b><br> שכך מושב הסנהדרין, הקטנים בחכמה יושבין מן הצד מכאן ומכאן, והגדולים יושבים באמצע, וכשמתחילין לישא וליתן, מתחילין מהקטנים שיושבין מהצד שיאמרו דעתן, ואח\"כ אומר הגדול דעתו, משום דכתיב לא תענה על ריב, קרי בי' על רב שבסנהדרין. ומיהו קרא אסמכתא הוא. וטעם הדבר דחיישינן שיתבוששו הקטנים לסתור דברי הגדולים, ולרמב\"ם איסור גמור הוא לומר דעתו נגד דעת הגדול שבסנהדרין, ורק דרך שאלה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לדון דיני ממונות</b><br> ואפילו גר, והוא שאמו מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה</b><br> ר\"ל מיוחסין שראויין להשיא בנותיהן לכהונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין היתה</b><br> מושבם בלשכת הגזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> וכותבין גם טעם כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> כדי שיהיו ב' עדים על המחייבין והמזכין. והא דלא אסתגי גם ר\"י בב' ושיכתוב כל אחד דברי מזכין ודברי מחייבין, ויהיו שפיר שני עדים על כל דבר. נ\"ל דה\"ט כדי שלא יהיו כת הסיפרים המעידין לזכות, יהיו הן עצמן המעידין לחובה, משא\"כ במצורף הג' לכל א', הרי כאן שני עדיות [כב\"ב פ\"ג מ\"ד]. א\"נ אי פיישו תרווייהו במילייהו חיישי' דלמא גייז כריש גיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם</b><br> ואף הן בעגול, רק שהב\"ד יושבין על ספסלין, והתלמידים ע\"ג קרקע בג' שורות עגולים זאת אחורי זאת, וכל שורה של כ\"ג, וכשהיה בהסנהדרין א' מהמחייבים יותר על המזכין, והרי הטייה לרעה אינה על פי א', אז מוסיפין מאלו השורות ב' ב' עד ע\"א, ואם גם אז לא נתרבו המחייבין ב' על המזכין, פוטרין הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו צריכין לסמוך</b><br> כגון שמת אחד מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היה</b><br> כל א' מג' הנבררים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא יושב במקום הראוי לו</b><br> בסוף השורה שבא לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא תאמרו מאומד</b><br> שכך אמדתם בדעתכם כעדותכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמועה</b><br> ששמעתם כך מאדם שאינו ידוע מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מפי עד</b><br> ששמעתם מעד שהעיד כן בב\"ד אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אדם נאמן שמענו</b><br> ר\"ל מאדם הניכר לכם שלא ישקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו</b><br> מדלא קאמר מחזיר ממון, ש\"מ דה\"ק אדם שהעידו עליו שקר לא הפסיד אלא ממון, ולפיכך מתכפר לו להעד כשיתן לו המעות שהפסידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם</b><br> וכולן אינן בהחזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר</b><br> אינו מן האיום של סנהדרין להעדים, רק פירושא דקרא נקט תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים</b><br> מדלא ידע במה ימיתו היה מכה אותו בעצים ואח\"כ באבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך נברא אדם יחידי</b><br> אסוקי מלתא דאיום הוא, ור\"ל כל הברואים נבראו הרבה זכרים והרבה נקבות כמ\"ש חית הארץ למינה, משא\"כ אדם נברא רק זכר אחד ויקח אחת מצלעותיו ועשאה נקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפני שלום הבריות</b><br> גם זה אינו מכלל האיום, רק טעם דקרא קדריש בכמה אופנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו</b><br> לא לבד במראה שיש שהם שחורים כפחם ככושי ונעגער והאטענטאטען, ויש לבנים כשלג, כגון זאמעידען ואלבאנוס, ויש אדומים ביותר כגון תושבי אמעריקא, ועוד הרבה מצבעים שונים, די\"ל דע\"י שהם זה אלפים שנה באקלים ההוא נשתנה טבעם וצבע עורם ונקראו מחז\"ל כושי לווקן גיחור [כברכות נ\"ח ב'], אלא אפי' הנולדים באקלים אחד אין אחד דומה בתוארו לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם</b><br> ר\"ל כדי להזהיר לכל חוטא שיחשוב א\"ע לא א' ושפל, אלא ישקיף על רבוי הבנים שיתקוממו ברוב הימים ממנו, כאלו הוא עולם מלא, ואיך ישחית כל הרבבות יוצאי יריכו עבור חטא א', כאדם הראשון שהשחית כל הדורות. ומעתה שוב גומר התנא דברי האיום לעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת</b><br> ר\"ל הואיל שכן' למה נכניס עצמינו בדאגה זאת להעיד, שמא טעינו בעדותינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד</b><br> דמפורש ענשכם אם לא תגידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה</b><br> דנוח לנו לעמוד באם לא יגיד, ולא להסתכן בדמו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באבוד רשעים רנה</b><br> ויש שכר לפעלותכם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היו בודקין אותן</b><br> דלאחר שאיימו על העדים, הוציאו כל אדם זר, ולא השאירו רק הגדול שבהן לבדקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבע חקירות</b><br> דהיינו באיזה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה שבוע</b><br> ר\"ל באיזה שמיטה של יובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזו שנה</b><br> שבשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה יום</b><br> בשבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה מקום</b><br> דצריך שיהיה אפשר להזימן משבע צדדים הנ\"ל. ואפילו אמר עכשיו הרגו, שואלין כל הז' שאלות הנ\"ל, כדי שיתבלבל דעתם שלא יבקשו ערמימות להעלים שקרותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה מקום</b><br> דס\"ל דא\"צ רק ג' חקירות כשידוע מאיזה יום ידבר, ולרבנן אפילו כשאומר אמש הרגו או עכשיו הרגו שודאי ידוע מאיזה זמן ידבר אפ\"ה צריך ז' חקירות בפירוש כדי לאיים על העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכירין אתם אותו</b><br> להנהרג שהיה ישראל. וזה וודאי חקירה היא ולא כבדיקה [רמב\"ם פ\"א ופ\"ב מעדות ודלא כהר\"ב הכא] ואפ\"ה לא נמנה, מדאינו בכל חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>התריתם בו</b><br> דבלא התרו בו פטור אפילו היה ת\"ח. ואופן ההתראה שיאמרו לו פרוש, שעבירה זו חייבין עליה מיתת ב\"ד או מלקות וצריך שישיב \"על מנת כן\", אבל בשתק, או אפילו השיב \"יודע אני\", פטור [רמב\"ם פי\"ב מסנהדרין. ואל תתמה א\"כ ירבו הרוצחים, דרוב הרוצחים עושים במקום שאין רואה. ואף בשהרגו בכעס במקום רואים, מי פתי יסור הנה לומר על מנת כן. י\"ל דכבר כתב הרמב\"ם פ\"ג ממלכים, דכל שיש אומדנא דמוכח שהרג במזיד, אף דפטור מדיני ב\"ד, המלכות הורגתו בסייף, מפני תיקון העולם. וביש עדים ולא היה התראה כראוי, גם בדין תורה יכניסוהו לכיפה [כלקמן פ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את מי עבד</b><br> איזה ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה עבד</b><br> בזבוח או בהשתחויה, או בדבר אחר שדרך לעבדה בכך. או במה שאין דרכו בכך. וכ\"כ בכל חייבי מיתות או מלקות, שואלים איך ובמה עשה, דגם חייבי מלקות צריכים חקירות הנ\"ל כדיני נפשות [סנהדרין ל\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המרבה בבדיקות</b><br> הינו שאלות שאין תלוי בהן עיקר העדות, כגון לשאל עדי רוצח, במה הרגו, בסייף או בארירין. בגדיו לבנים או אדומים. וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ובדק בן זכאי</b><br> הוא רבן יוחנן בן זכאי, שהיה נשיא בשעת החורבן אחר שנהרג רשב\"ג, ובאותה שעה היה תלמיד לפני הלל רבו [כסוכה כ\"ח א'], והלל היה זקינו של רבי מסדר המשנה, ומדהיה אז תלמיד, לכן לא נקרא אז עדיין בשמו [ואף שאח\"כ נתהווה לנשיא, אפ\"ה קבע רבי שמו במשנתו באותו לשון שקבל מאבתיו, דחייב אדם לומר בלשון רבו [כפ\"א דעדיות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעוקצי תאנים</b><br> שהעידו שהרגו תחת התאנה, ושאל להעד אם עוקצין הפירות עבים או דקים והוכחשו בזה, וניצל הנידן ולכן נקרא ר\"י בן זכאי, שעל ידו זכוהו לבעל הדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה</b><br> אפילו כשהיו הרבה עדים והוכחש רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אומר בשנים בחדש</b><br> בד' בשבת ב' בחודש פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד אומר בשלשה בחדש</b><br> בד' בשבת ג' באותו חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה אינו יודע בעבורו של חדש</b><br> שסבר שהחודש שעבר היה כ\"ט יום, ומנה יום הל' לראשון של חודש זה [ואף שבדקום אח\"כ ונודע שידעו בעיבור החודש. י\"ל דאמרינן מדהושוו תחילה ביום השבוע, אנן סהדי שחוזר עתה ורוצה לבטל עדותו להכי קאמר שידע בעיבור החודש [תוס' מ\"א ב' ד\"ה שזה]. מיהו מחצי חודש ולהלן, לא תלינן בטעותו, דאז כבר הכל יודעין מתי ר\"ח. וא\"ת  [בדף מ\"א ע\"ב תוד\"ה שזה תראה דלק\"מ ע\"ש (אהבת איתן).] כיון דידעינן מאיזה יום בשבוע הם מדברים, א\"כ ע\"כ טעה ולא ידע מתי ר\"ח. וכ\"כ ק' בסיפא בב' ימים. וי\"ל כיון דתחילה שאלוהו על ימי החודש ואחר כך על יום שבשבוע אמרינן דתחלה היה מתכוון בשקר לומר על יום אחר שבשבוע. ואח\"כ נתבלבל בדעתו ואמר שהיה באותו יום שבשבוע שאמר חבירו, או אולי ביני ביני נזכר ששמע מחבירו חוץ מב\"ד שהיה ביום פלוני בשבוע ואומר גם הוא כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדותן בטלה</b><br> דבב' ימים א\"א שיטעה. [ויש לדקדק טובא למה נקט תנא ב' וג' והדר נקט ג' וה', טפי הו\"ל למנקט א' וב', וא' וג'. ונ\"ל דרצה למנקט בימי החודש בגוונא דבעי למנקט בשעות, דצריך למנקט ברישא בשיעית ב' וג', דאי הוה נקט א' אומר בשעה ראשונה, וא' אומר בשנייה, לא פסיקא מלתא שתהיה עדותן קיימת, דהרי בשעה ראשונה נכלל נץ החמה והרי באחד אומר תוך הנץ וא' אומר אחר הנץ, עדותן בטלה [כש\"ס מ\"ב א']. ומדרצה למנקט כולה מתני' בחדא גוונא, נקט נמי בימי החודש בב' וג'. והא דלא נקט בסיפא דרישא בימי החודש ב' וד', דוגמת רישא דרישא דא' אומר בב'. נ\"ל דלהכי נקט בסיפא שלשה וחמשה, דקמ\"ל דלא אמרינן מדשני המלות אלו בסופן שוין בהברה שה שה מטעה טעי העד במספר השעות, ושמע וטעה, קמ\"ל דלא תלינן בטעות כה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדותן קיימת</b><br> דכי נמי זה אמר תחלת ב' וזה אומר סוף ג', אדם אפשר שיטעה ב' שעות חסר משהו. מיהו נ\"ל דכל זה במחולקים באומדן השעות שזה אומר שלפי אומדן שלו היתה שעה ב', וזה אומר שחושב שהיה שעה ג', אבל אם היה שם צל המעלות [כמלכים ב' כ'] ומחולקים באיזה מדריגה עמד הצל אז כבזמנינו שהיה להם מורה שעות אוהר בל\"א ומחולקים באיזה שעה, אז אפילו אומר א' בב' וא' בג' עדותן בטילה, ודמי לא' אומר קודם נץ החמה, וא' אומר אח\"כ דגם כן עדותן בטילה אפילו שניהן תוך שעה א'. תדע דהכא באומדן השעות איירינן, דאי בראיית החמה, יום המעונן מה אכ\"ל, וכי יתבטל אז שאלת איזה שעה. אמנם ק\"ל אדקאמר בסוף א' אומר וכו' שבה' חמה במזרח ובז' חמה במערב, עכ\"פ הו\"ל לשאלם דאם יום המעונן היה גם בכה\"ג אפשר שיטעה אחד. וצריך לדחוק דה\"ק דכיון דבה' חמה במזרח וכו' רגילין בנ\"א להיות בקיאין באותן השעות, ואין טועין בהן אפילו ביום מעונן, וכדאמרינן [פסחים י\"ב ב'] רביעית זמן סעודה לכל היא, ואין טועה בה, משמע ודאי אף שהוא שבע ואינו רוצה לסעוד אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר קיימת</b><br> אפילו זה אומר תחלת ג', וזה אומר סוף ה', ס\"ל דאפשר שיטעה אדם ג' שעות. וקיימא לן כת\"ק [רמב\"ם מעדות פ\"ב ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשבע חמה במערב</b><br> ואף דבחמץ [פסחים פ\"א מ\"ד], מודה דגזרינן משום יום המעונן וטעה עי\"ז בין ה' לז'. הכא ספק נפשות להקל, ואפילו אמר השתא בפירוש מעונן הוה, לא מהימן מדאמר כבר בז' סתם הו\"ל כאילו אמר בפירוש וודאי בז' הווה, אינו חוזר ומגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובודקין אותו</b><br> בשבע חקירות ובדיקות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותחין בזכות</b><br> לחפש טצדקאי שאפשר שיצא על ידן זכאי, ואומרים לו, אם לא עברת אל תירא [ונ\"ל דלהכי א\"ל כך כדי שלא יתבהל, ויתיישב דעתו יפה, ויחפש גם הוא עצמו זכותו, וגם משום הדיינין שכשישמעו כן, ידעו אף שעדותן מכוונת, אפילו הכי יתאמצו לחפש לו טצדקאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות</b><br> וכ\"ש חיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אחד מן התלמידים</b><br> מהג' שורות שישבו שם לפני הסנהדרין, והוא הדין אחר [כפ\"ו מ\"א] אלא שלא היה מצוי שם אחר. דהרי הוציאו הכל לחוץ בשעת מו\"מ [כפ\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היה יורד משם כל היום כולו</b><br> ואפילו אין ממש בדבריו, דאם יורידוהו יתבייש. מיהו ביש ממש בדבריו לא ירד משם לעולם [ש\"ס. ואף דאין להוסיף על מניין כ\"ג. נ\"ל דמ\"ש אין יורד משם לעולם, ר\"ל שלא להושיבו על הקרקע כשאר התלמידים, רק יושב על הספסל בראש הג' שורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש ממש בדבריו שומעין לו</b><br> פשיטא דשומעין לו, אבל ר\"ל דעולה למניין בסנהדרין כשיעמדו בסוף למניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> הא דנקט הכא התנאי שיהא ממש בדבריו לבסוף, ובתלמיד לעיל נקט לי' בתחלה. ה\"ט דבנידן עצמו אפילו לא ראו בתחלה מיד ממש בדבריו אפ\"ה שומעין לו ובוחנין אחר ממש שבדבריו, מדאית עליה בעיתותא וכלקמן [פ\"ו מ\"א] וגם אינו ממלומדי למד לפרש כוונתו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו מעבירין דינו למחר</b><br> ולא מחליטין הדין עדיין, עד שיתיישב כל אחד בלילה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מזדווגין זוגות זוגות</b><br> בבתיהן כדי לברר יפה הדין ע\"י שאלה ותשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו שותין יין כל היום</b><br> של הריגתו קודם הריגה ואממעטין במאכל נמי קאי. [ונ\"ל דמדתני לה הנא קודם למחר משכימין וכו', משמע דכל היום דתני היינו יום של תורה דלילה שלפניו כמותו], אבל אחר שנהרג אסורים לאכל כלל עד הלילה [כסנהדרין דס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמחרת משכימין ובאין לבית דין</b><br> ונושאין ונותנין יחד כל היום, עד נגד הערב, שאז מחליטין דינו [דמ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לחזור וללמד חובה</b><br> ודוקא בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין יכול לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טעו בדבר</b><br> ששכחו מי הן האומרים דעתן מטעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ממקרא א' [רמב\"ם פ\"י מסנהדרין ועיין רכ\"מ שם]. והרי אלו אינן נחשבין בהמניין רק כ\"א. ותמוה מאד דוכי ס\"ד שכשישבו ק' דיינים בדין ויהיו צ\"ח אומרים כך כולם מטעם א', וב' האחרים יאמרו להיפך כל אחד מטעם אחר, יהיה הלכה כב' נגד צ\"ח והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ותו הרי אדרבה כשהרבה אומרים דין א' וכל א' מטעם אחר גריעא טפי משאילו כולם אומרים דין אחד מטעם א', דהרי מה\"ט אין הלכה כשיטה [ועיין ר\"נ סוכה דרל\"ב ב']. ובשלמא לרש\"י [סנהדרין דל\"ד א'] דס\"ל דדוקא באמרו טעם א' מב' מקראות, י\"ל דמדלא כתבה תורה ב' מקראות לטעם א', וכדילפינן התם בש\"ס מדכתיב אחת דיבר אלדים, א\"כ מדילפי הנד ב' טעמייהו מב' מקראות, א\"כ חד מינייהו ודאי מטעי קטעי, אלא להרמב\"ם דס\"ל דגם בילפי שניהן טעמן ממקרא א' כך הוא הדין, תמוה מאוד, דאדרבה כשכולן מכוונין למקרא א' וטעם א', וודאי דבר ה' אמת הוא בפיהן, ואפשר י\"ל דהרמב\"ם ה\"ק אם אמרו טעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ב' טעמים ממקרא א', ודו\"ק, אבל זה דוחק מאוד בלשון רבינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני סופרי הדיינין מזכירין אותן</b><br> מדכתבו אתמול גם טעם כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין</b><br> והרי בהטייה לרעה צריך שיהיו המחייבין ב' יותר על המזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> ואע\"ג דאם כ\"ב מהב\"ד מסכימין לדעת אחד לא יועילו הנוספין כלום דאפילו יאמר להיפך מהכ\"ב דעתו בטילה. י\"ל דאפ\"ה יוסיפו אולי יברר להכ\"ב שטעו ויחזרו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שבעים ואחד</b><br> דאם שנים שנתוספו נתחלקו, א' למזכין וא' למחייבין, חוזרין ומוסיפין ב' עד ע\"א:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה איפכא. רק תנא אזכות מהדר, מיהו בלא אפשר להכריע דעת א', לחזור בו, פוטרין אותו, רק שטרחו תחלה לדון יחד, כדי שלא יצאו הב\"ד מעורבבין, שגנאי להן שלא ידעו לזקק הדין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגמר הדין</b><br> לחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין אותו לסקלו</b><br> נקט סקילה שהיא הראשונה שבד' מיתות, וה\"ה באחרינהו, נידון מיד, ורחוק מב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הסקילה היה חוץ לבית דין</b><br> לרמב\"ם היה רחוק מב\"ד כמו ו' מילין. [ונ\"ל דטעמו משוה דמחנה ישראל היה י\"ב מילין [יומא דפ\"ה ב'], וב\"ד של משה היה באמצע ואמר הקב\"ה הוצא וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסודרין בידו</b><br> דגל גבוה."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיהא רואהו</b><br> כשיניף הדגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו</b><br> שימתינו עמו מוליכיו, עד שיחקרו הב\"ד דברי המזכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים</b><br> וה\"ה יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> שיש סברא לדבריו, ובבא לב\"ד וראו שאין ממש בדבריו, אפ\"ה כשיאמר שוב בדרך יש לי ללמד זכות על עצמי, מחזירין אותו, דאולי מבהלתו נסתתמו טענותיו, אבל מפעם ב' ואילך, מוסרין לו ב' ת\"ח שילכו עמו, וישמעו אם יש ממש בדבריו, רק מתחלה לא שלחו עמו הב' ת\"ח, דאולי אלו הב' לא יבחנו היטב מה שיאמר אגב בעיתותא, עד שחזר פעם ושנים ונתיישב בדעתו קצת [ועי' ש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכרוז יוצא לפניו</b><br> מכריזין לפניו בדרך הליכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שעבר עבירה פלונית</b><br> בהשמיטם, והשנה, והחודש, והיום שבחודש, והיום שבשבת, והשעה והמקום שחטא, הכל כמו שאמרו העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו</b><br> אולי ידע א' להזימם:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות</b><br> דבקרוב יותר, תטרף דעתו ולא יתוודה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים לו התודה</b><br> חטאתי חטא זה, וכ\"כ שאר חטאיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן דרך המומתין מתודין</b><br> נ\"ל דכל זה אומרים לו, ור\"ל דדרך המומת שמתוודה מדאין לו לירא עוד משום בושה והפסד שיתגלגל לו עי\"ז בעולם העובר, ושכרו בעה\"ב מתרבה עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא</b><br> ר\"ל רק כשמתוודה יש לו חלק לעה\"ב מיד אחר שנתעכל הבשר כסי' מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר</b><br> כזאת וכזאת עשיתי, שמעל בחרם עתה וגם בימי משה, ועל כולם התוודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו יודע להתודות</b><br> שאינו זוכר שאר חטאיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תהא מיתתי כפרה על כל עונותי</b><br> מיהו נ\"ל דחטא זה צריך לפרוט [כיומא דפ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם</b><br> שזממו וחשבו עדיו עליו להמיתו והעידו שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר</b><br> ר\"ל רשאי לומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן</b><br> ולהכי כשיאמר כן משתקין אותו מפני כבוד הבית דין והעדים ואחר שהתוודה משקין אותו כוס יין גדול, ובתוכו קורט חלתית, כדי שישתכר ולא ירגיש כאב המיתה כל כך [רמב\"ם פי\"ג מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו</b><br> כדי שימות מהר בלי יסורין מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש מכסין אותו מלפניו</b><br> במטפחת קטן נגד ערותו, ואחר כך אוסרין את ידיו ומעלין אותו לבית הסקילה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין האשה נסקלת ערומה</b><br> רק מלובשת חלק דק, דאף דעי\"ז שוהת קצת מלמות אפ\"ה ניחא לה טפי כאב קצת מבזיונה. [ואילה\"ק הרי בושה קל מיסורין, דהרי אדם רשאי לבייש א\"ע ואינו רשאי לחבול א\"ע [כב\"ק דצ\"א ב']. י\"ל דהיינו בשבייש את עצמו. אבל כשיתבייש מאחרים קשה מזה [כתענית דט\"ו ב'], תדע דאל\"כ תקשה מהך דב\"ק אהא דאמר שמואל דאסור לבייש עבדו אף דרשאי לעבוד בו בפרך [כנדה דמ\"ז א'] אע\"כ מבוייש מאחרים גרע מצער מלאכה, ועי' מש\"כ בס\"ד בפירושינו יומא פ\"ח מ\"ז בועז אות ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הסקילה היה גבוה שתי קומות</b><br> ר\"ל גבוה ו' אמות שמשם ידחיפוהו לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מן העדים דוחפו על מתניו</b><br> שהנהרג עומד בשפת גג הבניין, באופן שיהיה צדו נגד מקום נפילתו, וא' מהעדים בא מאחוריו, ודוחפו על מתניו שיפיל לארץ על צדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נהפך על לבו</b><br> ר\"ל ואם נתהפך אח\"כ או בשעת נפילה ונפל על לבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הופכו על מתניו</b><br> דגנאי לו שישכב פרקדון עד שיקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני נוטל את האבן</b><br> משקל ב' אנשים, יגביהוהו ב' העדים, והא' שומט ידו והשני זורקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנה על לבו</b><br> בכח דרך השלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנסקלין נתלין</b><br> אחר שנסקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף</b><br> מברך השם מדכתיב גביה קללת אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין האשה נתלית</b><br> ודרשי הכי מדכתיב וכי יהיה באיש וגו' ותלית אותו ולא אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין דנין שנים ביום אחד</b><br> בב\"ד א' והרי אין רשאי לעשות כל זה, אלא הוראת שעה היה, לפרסם חטאן, כמ\"ש ולא תעשנה כזמתכנה, ומר\"ט נמי תלאן, אף שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקעין</b><br> נועצין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעץ יוצא ממנה</b><br> כמין יתד ארוך סמוך לראש הקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקיף</b><br> מקרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ידיו זו על גבי זו</b><br> ר\"ל אוסרן יחד כשנתנתקו כשנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין</b><br> תרוויי' ס\"ל דצריך לקבור העץ עמו, מדרביי' קרא דכתיב כי קבור תקברנו דהרי גם בהעץ שייך טעמא דקרא דחייש לבזוי כבוד שמים שיאמרו הרואים זהו העץ שנתלה עליו המגדף, וגם תרווייהו ס\"ל שצריך שלא יפסיק מלאכה בין תליי' לקבורה, ולהכי לרבנן צריך שלא יהיה העץ מחובר מושרש בארץ, מדאז יהיה מפסיק עקרת האילן או קציצתו, אבל עץ שרק לפי שעה שקעו בארץ, אין הוצאתו חשוב הפסק, ור' יוסי ס\"ל מדתלוש וסוף חברו קיי\"ל דכמחובר דמי [כתוס' שבועות מ\"ב ב', ורא\"ש חולין טז\"א] א\"כ גם עקירתו ממקום שנשקע מחשב הפסק, ולהכי לא ישקע הקורה כלל, רק יתמכו בכותל, וכיון שכן לא יתלהו באופן שיהיה אחוריו מכוסים בהקורה כדס\"ל לת\"ק, דמדהקורה מונח בשפוע יהיה מושכב עליו ולא נקיים מצות תלייה, אלא תולה אותו על אמצעית הקורה, באופן שיהיה פניו ואחוריו גלויי' לאויר, כדרך שהטבחין תולין בהמה כדי שיהא נוח להפשיטה מלפניה ולאחוריה [וכפסחים פ\"ה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתירין אותו מיד</b><br> בהא לא פליגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל</b><br> להכי א' עולה ותולהו, והשני עולה ומורידו מיד, וקוברין אותו קודם שקיעת החמה עם האבן שנסקל בה, ועם הקורה שנתלה בה, וכ\"כ שאר חייבי מיתה נקברין הכלים שנהרגו בהן, תוך תפיסת ד' אמות מקברן [ש\"ס דמ\"ה ב', ועי' נזיר פ\"ט מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער</b><br> בשביל שחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכינה מה הלשון אומרת</b><br> כבוד השגחת הקב\"ה בעולמו, נקרא שכינה, כי שם משכן כבודו, ור\"ל הכא שהשגחתו ית' שהוא גם על החוטא, כביכול מתאוננת וקובלת בזה הלשון [וחז\"ל השתמשו במלת שכינה במקומות הרבה לכנות בה את הקב\"ה, כדי להרחיק הגשמיות, עי' תשו' חו\"י [דקצ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביכול</b><br> ר\"ל נדבר עתה מהקב\"ה כמאדם שיכול להאמר בו כן [ועיין תשבי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלני מראשי קלני מזרועי</b><br> בש\"ס מפרש אביי מלת קלני, דר\"ל קל לית, ולרבא ר\"ל קל אני. ונ\"ל דר\"ל לאביי נקודתו בצירי קליני, דהוה נוטריקן קל איני, ור\"ל ראשי וזרועי כבדים עלי, ולרבא נקודתו בקמץ קלני, נוטרוקון קל יאני, וגם לרבא ר\"ל כאביי רק שהיפך הלשון דרך כבוד. [כך פירשתי ע\"פ דעת רש\"י זצוק\"ל. ולולא מסתאפינא היה נ\"ל, שהכוונה בין לאביי בין לרבא הוא ע\"פ מה דאמרינן [סוכה דנ\"ב ב'], דכ\"י הקב\"ה מתחרט שברא היצ\"ה, א\"כ היינו דקאמר הכא, דכשהאדם נענש על חטאיו, שכינתו ית' מתאוננת שהוקל כבודו בב' דברים הא' בחכמתו, דהחכם רואה את הנולד, שבוודאי אי אפשר לו בלא חטא, והרי משכן החכמה באדם הוא בראש ולמה בראתיו. ב' הוקל כ\"י כבוד כח זרועו, כגבור לא יוכל להושיעו מצרתו מענשו והרי מעשיו גרמו שזרוע ה' לא נגלתה עליו והיינו מלת קללת ב' מני קלות. אלא דלאביי ר\"ל כדאמרן דרך כבוד, ולרבא ר\"ל כ\"י הוקל כבודו בעיני הבריות שיחשבו כאילו אין בו כח בחכמה וביכולת שלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זו בלבד</b><br> שבנהרג בב\"ד עובר בבל תלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו עובר עליו</b><br> וה\"ה במלינו שיבואו ויתאספו קרוביו, או להשמיע בעיירות [י\"ד שנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו</b><br> להנהרג בב\"ד, מדאין קוברין רשע אצל צדיק. ואף דהמתוודה יש לו חלעה\"ב כלעיל סי' ט\"ו. י\"ל דהיינו לאחר שהתחיל הבשר להתעכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין</b><br> דאפילו רשע קל אין קוברין אצל רשע חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לנהרגין ולנחנקין</b><br> ומן הדין היה צריך מטעם הנ\"ל ד' קברות לד' מיתות ב\"ד, שכל א' קלה מחבירתה, רק דהלמ\"ס הוא כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוברין אותן במקומן</b><br> אצל אבותיהן, מדכבר נתכפרו משהתחיל הבשר להתעכל, רק שאז לא היה אפשר לפתוח קברן ולקברן כאן, מדנבקע הכרס ונסרח, דאע\"ג דמותר לפתוח קברו אז, מדליכא למיחש משום חרדת הדין גביה [כתשו' חו\"י דרמ\"ז ב']. עכ\"פ אין רשאין לנוולו, מדאיכא לועג לרש [כב\"ב דקנ\"ה. אמנם ק\"ל הרי אפילו לתקנת אחרים אמרי' תנוול ותנוול [כב\"ב קנ\"ד ב'], מכ\"ש לתקנת עצמו לקברו אצל אבותיו. ונ\"ל דהתם. שאני דיש הפסד, משא\"כ הכא אין לו הפסד דהרי יקבר שם לבסוף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרובים באים</b><br> מיד אחרי שנהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלומר</b><br> ר\"ל כאומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדין אמת דנתם</b><br> רק שלא אמרו כן בפירוש, מפני כבוד המת, וגם מדקשה עליהן מפני כבוד עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו מתאבלין</b><br> דקודם שנתעכל הבשר אין מתאבלין, דבאבוד רשעים רנה ולא איבול, ואח\"כ נמי לא, דמדאדחי אדחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אוננין</b><br> מראין צער על פניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אנינות אלא בלב</b><br> נ\"ל דר\"ל אע\"ג דכתיב באבוד רשעים רנה, היינו שלא יעשו מעשה אבילות, אבל עכ\"פ אין לשמוח בלב על מיתת הרשע, דאין הקב\"ה שמח במפלתן של רשעים [כמגילה ד\"י ע\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחנק</b><br> סקילה חמורה משריפה, ושניהן יותר מהרג, ושלשתן יותר מחנק, ונפקא מנה, דהמתחייב שני מיתות, נידון בחמורה, ובנתערבו שני חייבי מיתות נידון בקלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרג</b><br> ס\"ל שריפה חמורה מסקילה, וחנק מהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מצות הנסקלין</b><br> אפרקן דלעיל קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו</b><br> ברכיו. ועשו כן כדי שיהיה יכול לישב ושלא יתהפך אנה ואנה, ויצטער כשתפול הפתילה על בשרו ע\"י שיתהפך [ונ\"ל דלקחו זבל ולא עפר, כדי לבזותו, דאע\"ג דלעיל [פ\"ו מ\"ג וד'] חששו שלא לבזותו. היינו במעשה שנגוף עצמו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנין סודר קשה לתוך הרכה</b><br> כרכוהו בתוכו, קשה מבפנים, כדי להכריחו לפתוח פיו מהר ולא יצטער הרבה, שאין הרכה מכריחתו לפתוח פיו כל כך מהר, וכרכו הקשה ברכה, כדי שלא יחבול הקשה צוארו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה מושך אצלו</b><br> שנים העדים מושכין בב' קצוות הסודר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדליק את הפתילה</b><br> ר\"ל מרתיח יפה את העופרת, כדי שירד כחוט דק תוך גרונו. [ונ\"ל דאינו ר\"ל שבשעה שעומדין ומחנקין אותו. אז ירתיח הפתילה, אלא ר\"ל שבשעה שיחנקוהו יהיה העופרת עדיין מודלק ורותח על האש, שלא יתקרר ביני ביני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומרת</b><br> נ\"ל שהוא מלשון כווץ, [צוזאממענשרומפפען], כמו מעי חמרמרו [איכה א' כ'], או שהוא מלשון מרוח [צוזאממענקלעבען], כמו ותחמרה בחמר ובזפת [שמות ב'], או שהוא מלשון שריפה, כמו נפלה לאור ונחמרו בני מעיה [חולין פ\"ג מ\"ג], וכ\"כ פני חמרמרו מני בכי [איוב ט\"ז] לשון הדלקה הוא, שהאדימו כאש מרוב בכייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם</b><br> ר\"ל כשימות בידם בשעה שימשכו קודם שיזרקו הפתילה לפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פותחין את פיו בצבת</b><br> [צאנגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובתו</b><br> ר\"ל אם אינו רוצה לפתוח פיו בטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומרת את בני מעיו</b><br> לכאורה כל זה מיותר, דהרי לא פליג בהא את\"ק ולפי מ\"ש אות ז'. נ\"ל דשפיר קמ\"ל ר\"י, דאע\"ג דלהא שיכריחוהו לפתוח פיו בצבת א\"צ כל כך זמן רב כמו כשיכריחוהו לפתוח פיו בחניקה, אפ\"ה גם בהא לא יקחו העופרת מהאש עד שנפתח כבר פיו. או נ\"ל דר\"י טעמא למלתי' קאמר, דע\"י שפתחו פיו בצבת, העופרת נכנס יפה למעיו וימות מהר, משא\"כ לת\"ק נסגר גרונו קצת ע\"י החניקה]."
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי</b><br> ושמעו להצדוקים שעושין הכל ממש ככתוב, ואין מאמינים בקבלה, שקבלנו מאבותינו ללמוד כאן ג\"ש בהלמ\"ס, שלא תשרף באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה</b><br> כשהורגין בערכאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ניוול הוא זה</b><br> ר\"ל דין זה מנוול, מדכתיב ובחוקותיהם לא תלכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מניחין את ראשו על הסדן</b><br> [קלאטץ] עב תקוע בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצץ בקופיץ</b><br> [בייל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו</b><br> שנראה כמקצב בשר בהמה. ומשום ובחוקותיהם ליכא כשהורג בסייף, מדכך דינו בתורה לא מנייהו גמרינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ארכובותיו</b><br> נ\"ל דלהכי גם בחנק ישקעוהו בזבל שלא יתהפך ולא יכלו העדים למשוך יפה ויצטער זמן מרובה [ומתורץ קו' רלח\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הנסקלין</b><br> אית מנייהו דמפורש בהו סקילה, ואית דכתיב בהו דמיו בו, או דמיהם בם, והיינו סקילה, ואית שנלמדו בי\"ג מדות בגמ':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הכלה</b><br> אשת בנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הזכור</b><br> ה\"ה בהביא זכר עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הבהמה</b><br> ה\"ה בהביא בהמה עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> שנבעלה לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגדף</b><br> מברך השם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנותן מזרעו למולך</b><br> מפורש לקמן [מ\"ז]. והא דקתני ע\"ז וקתני מולך. ה\"ט, דס\"ל דנותן מזרעו למולך לא עבודת ע\"ז הוא, רק חוק לע\"ז הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקלל אביו ואמו</b><br> חמור ממכה או\"א, דמכה בחנק ומקלי. בסקילה. ה\"ט, דמקלל חמיר טפי, דמזכיר נמי השם לבטלה, מלבד שביזה או\"א [כמ\"ח], א\"נ משום דמקלל מצוי יותר, לכן החמירה בו תורה לגדר [רמב\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמסית</b><br> ליחיד לעבוד ע\"ז. המסית חייב אף שלא הוסת חבירו. וגם המוסת כשהוסת חייב סקילה, ואף שלא עבד עדיין, רק ענה הן לדברי המסית [רמב\"ם פ\"ה מע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדיח</b><br> לרבים לעבוד עבודה זרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן סורר ומורה</b><br> מפורש לקמן [ריש פ\"ח], והשתא מפרש תנא אותן שנמנו לעיל, א' לא':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על האם</b><br> בשוגג והיא מקודשת היתה לאביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום אשת אב</b><br> ר\"ל ב' חטאות, דכל עריות שחייבין עליהן מיתה במזיד והתראה, אם היו בלא התראה חייבין כרת, ובכל כרת במזיד, אם היה בשוגג חייב חטאת [חוץ מפ'סח וג'ידוף ומ'ילה [פ'ג'ם' סי'] שאף שהן בכרת במזיד, אין חטאת בשגגתן, פסח ומילה מדהן עשה, ומגדף מדאין בו מעשה [כרמב\"ם פ\"א משגגות]. מיהו באביו חי, ולא נתגרשה ממנו, חייב נמי משום א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד</b><br> דס\"ל דמחיובים אחרים מיעטיה קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו</b><br> אחיוב דאשת אב לבד קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מן האירוסין</b><br> שרק קדשה אביו ולא כנסה עדיין לחופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו</b><br> אחיוב דכלתו לבד קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על הזכור</b><br> בחנם נקטיה דהא לא מפרש בה מידי. [ול\"מ נ\"ל דנקטיה משום ההמשך, מדבעי לאקשויי בהמה מה חטאה, והרי עדיין לא אשמעינן מתניתין דבהמה נענשת. להכי הדר נקע זכר בהדי הנך ב', לגלויי כמו דבזכר פשוט דשוכב ונשכב נענשין, דהרי שניהן בני עונשין. ה\"ה נמי הנך ב', ועלה יוכל להקשות שפיר אם אדם חטא וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> היה תנא צריך להכפיל מלת בהמה, לומר הבהמה בסקילה ורק אורחא דתנא בכה\"ג להזכיר המלה רק פ\"א, ועי' בכה\"ג [נדה דף ל\"ו ב'] המקשה נדה נדה, וכ\"כ [ב\"ב פ\"א מ\"ד] עד ד' אמות, וכ' רב\"י [ח\"מ קנ\"ז] דקאי אלמעלה ולמטה, ועיד איתנהו טובא כה\"ג [ועיין רתוי\"ט טהרות פ\"ט משנה ג' ד\"ה נפלו]. ותמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [ויקרא כ' פט\"ו וט\"ז] בכתב שיהרגו בהמה בקולפי, והיינו במקל עב שיכו על קדקדו, והרי ברייתא ערוכה בידינו [סנהדרין נ\"ד ב'] נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן תהרוגו, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה</b><br> שלא יכשל בה עוד איש אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה</b><br> וחס הקב\"ה על כבוד החוטא [ונ\"ל דנ\"מ בא עליה בשוגג, דלטעם קמא נסקלת, משא\"כ לטעם ב', והוא בעיא בש\"ס [דנ\"ה א'] ולא אפשטה. ואינה נסקלת [רמב\"ם פ\"א מאיסורי ביאה הלכה י\"ח]. ואילת\"ק א\"כ נעבדת נמי תהיה נהרגת מהנך ב' טעמים. י\"ל נרבעת שאני מדהוא דבר מאום מאד, ותמוה בעיני בני עולם כמשחז\"ל [נדרים נ\"א א'] תבל הוא וכי תבלין יש בה שיזדקק אדם לבהמה ודבר תימה יזכרו בני עולם טפי לומר זו היא שנכשל וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המגדף אינו חייב עד שיפרש השם</b><br> אבל בשמע שם מפי אחר וברכו, או שברך כנוי, פטור מסקילה, ואינו חייב עד שיברך שם בשם. מיהו י\"א שחייב על כל ז' שמות שאינן נמחקין, וי\"א דאינו חייב רק על הויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים</b><br> כשנושאין ונותנין עם העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> [ביינאמען], ואפילו בתחלת הגדתן, דשמא יצת זכאי והזכירו ברכת השם בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכה יוסי את יוסי</b><br> נקט כנוי כזה מדהוא בן ד' אותיות, ובגמטריא אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מוציאים כל אדם לחוץ</b><br> נ\"ל דאף דבכל קבלת עדות מוציאין כל אדם לחוץ [כפרק ג' מ\"ו]. קמ\"ל הכא, מדצריך להשאיר כל העדים כאן [דלא כהתם] כדי שיאמרו אף אני כמוהו, ולא יצטרך להכפיל הגידוף, להכי קמ\"ל שפיר, דאבל כל אדם מוציאין, שלא ישמעו זלזול השם ית'. או נ\"ל דלעיל מוציאין רק אותן שאינן שייכין לשמוש הב\"ד, משא\"כ הכא מוציאין הכל מטעם הנ\"ל, אפילו סופרי הדיינין ומשמשיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושואלים</b><br> כך הגי' הנכונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיינים עומדין על רגליהן</b><br> נ\"ל דר\"ל אחר שקבלו העדות מיושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקורעין ולא מאחין</b><br> ר\"ל תפירה מעליא שאין הקרע ניכר עוד, דאל\"כ מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי אומר אף אני כמוהו</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אף בג' או יותר צריכין כולן לומר כן, ולא חיישינן לזלזול השם, אף דלענין נזירות [רפ\"ד דנזיר] מהני כאילו אמר בפירוש, וגם לענין שאר עדות מהני מדאורייתא [כש\"ס הכא ד\"ס ע\"א], [ורק לענין שבועה לא מהני אף אני כמותך [כרמב\"ם פ\"ב משבועות ה\"ח], ורק לרא\"ש גם בשבועה מהני ואני כמותך [טור י\"ד סי' רל\"ט] ונ\"ל עוד דקמ\"ל דאף דהפסיק השני, קאי אף אני של הג' על הגדת הראשון ומחשב גם הוא עד לענין הזמה, ולענין דכשהוכחש הא' בטל הכל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד העובד</b><br> בדבר שעבודתה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המקטר</b><br> בשר או קטורת מבשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המנסך</b><br> ובכללו זורק דם לפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המשחחוה</b><br> בד' אלו חייב אפילו אין דרך לעבדה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המקבלו עליו לאלוה</b><br> שאומר שלא בפניה אלי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר לו אלי אתה</b><br> היינו בפניה, ותנא סיפא לגלויי דרישא מיירי אפילו שלא בפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המגפף</b><br> מחבקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנשק והמכבד</b><br> [אויספעגען] מלפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמרבץ</b><br> זורק מים להשכיב האבק לפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנעיל</b><br> מלבישה מנעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובר בלא תעשה</b><br> וה\"ה המגביה כובעו לפניה אם כך מנהג המדינה דרך כבוד. ולכן יש לזהר מלילך לבית ע\"ז כשיודע שיהא מוכרח להגביה כובעו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנודר בשמו</b><br> קינם בשם ע\"ז פלונית אם אוכל פירות אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקיים בשמו</b><br> שאמר הריני נשבע בשמה, מיהו נדר היינו להבא, ושבועה היינו לקיים דבר שלעבר באזני השומעים, ואפשר לי עוד דלא נקט והנשבע בשמו, רק נקט והמקיים, דרק בנשבע לקיום אבל בנשבע בשמה שראה גמל פורח, זה אינו לקיום רק ללעג, אינו לוקה, ואפשר שגם משום שבועת שוא אינו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוער עצמו לבעל פעור</b><br> שמתריז רעי לפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא עבודתו</b><br> אפילו כיון לבזותה שוגג הוא וחייב חטאת, ובנתכוון לעבדה בבזוי זה, חייב סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורק אבן למרקוליס</b><br> כך היא עבודתו, נותנין ג' אבנים, ב' מתחת ואחד על גבו, והרוצה לעבדה זורק אבנים לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש</b><br> כך הוא עבודתו, מוסר בנו לכומרים לשם המולך, ואח\"כ מחזירים אותו להאב, והאב נושאו על זרועו או כתפו, והולך כך עמו בין ב' מדורות מקצה אל קצה השני, אבל כשהאב אחזו בידו והעבירו בין ב' המדורות, שהבן הלך ברגליו, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסר למולך</b><br> ר\"ל לכומרים שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה פיתום</b><br> בתיו דגושה, ופירושו בלשון יוונית, מגיד נעלמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדבר משיחיו</b><br> שהקול נשמע כאילו יוצא מתחת כתיפו. דכך מעשהו, עומד ומקטיר קטורת ידוע, ומניף בשרביט הדס שבידו, ולוחש מלות ידועות, והקול הנ\"ל נשמע מתחת כתיפו, או שלוקח גלגולת מת, ומקטיר לפניו, והשואל שומע אז תשובתו כאילו יוצא מתחת כתף הבעל אוב, או מבין פרקי אצבעותיו של הבעל אוב והקול נמוך מאוד, כאילו יוצא מתחת הארץ מול תחת הכתף [ועי' לח\"מ פ\"ו מע\"ז] ואין זה דורש למתים, שאינו רק במלקות, דזהו במרעיב עצמו ולן בבית הקברות, או לובש מלבושים ידועים וישן בחדר יחידי כדי שיתראה אליו המת בחלום וישיב על שאלתו [רמב\"ם פי\"א מע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידעוני זה המדבר בפיו</b><br> מכניס עצם עוף ידוע בפיו [ולרש\"י ור\"ב מכניס לפיו עצם של חיה הנקראת אדני שדה, ועי' בפירושינו פ\"ח דכלאים מ\"ד], ועושה שאר מעשות זרות, עד שיפול בנכפה, וידבר עתידות [רמב\"ם פ\"ג מע\"ז] (ואמר מדבר בפיו, כלומר לא כבעל אוב שאין הוא מדנר רק שומע קול אחר מדבר אכן ידעוני הבעל ידעוני בעצמו מדבר בשעה שהוא נכפה):"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשאל בהם באזהרה</b><br> נ\"ל דר\"ל הדבר הנשאל מהם הוא בלאו [ונ\"ל עוד דלהכי לא קאמר \"השואל בהם\". דקמ\"ל ע\"פ מ\"ד [סנהדרין ס\"ח א'] לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, וא\"כ בכה\"ג שואל איכא, אבל אינו מבקש דבר הנשאל, ולהכי באמת מותר. או נ\"ל דקמ\"ל דבשואל בהם ולא השיבו לו, אין כאן לאו. מיהו אשכחנא טובא בלשון חז\"ל, שאמרו נשאל במקום שואל, כמו אין נשאלין בהם אלא למלך [פפ\"ח דיומא], וכ\"כ אמרו ספק טומאה הבא בידי אדם נשאלין עליה [נדה ד\"ה ב'], ואשכחנא נמי איפכא שהשתמשו מלת הפועל תחת הנפעל, כמו החולן ליבמתו, שהכוונה שנחלן מיבמתו, והיא נקראת חלוצה, ואינה אלא חולצת, ועי' מ\"ש [יבמות פי\"ב סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלל את השבת</b><br> חייב סקילה כשהתרו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בדבר שחייבין על זדונו</b><br> בלא התראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם</b><br> בא מז' שמות שאינן נמחקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קללם בכינוי</b><br> אפילו רק ברחום וחנון וכדומה או בשם לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> [עי' שבועות פ\"ד מי\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שתהא נערה</b><br> כר\"מ אתיא, אבל לרבנן אפילו קטנה, דהיינו עד שתהיה בת י\"ב שנה ויום א' ותביא אח\"כ ב' שערות, ומאז נקראת נערה ו' חרשים, ומאז ולהלן נקראת בוגרת, ואז לכ\"ע דינה רק בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתולה</b><br> ולא בעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאורסה</b><br> ולא נשואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית אביה</b><br> שעודה ברשותו, לאפוקי מסרה האב לשלוחי הבעל, וכ\"ש במסרה האב להבעל להוליכה לביתו, ונבעלה לזה שאינה נסקלת רק דינה בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני בחנק</b><br> אף שעדיין היא בתולה, כגון שבא עליה הראשון שלא כדרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הדיוט</b><br> בלשון יון נקרא אדם המוני, שפל אנשים [אידיאט] ור\"ל המסית שזכרנו לעיל [מ\"ד] שדינו בסקילה, כולל ב' אופנים, א' שהמסית בעצמו אפילו היה נביא, נחשב להדיוט ושוטה, ומקילין בחייו להמיתו בהכמנה ובלי התראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסית את ההדיוט</b><br> ר\"ל ועוד נכלל בדין מסית הנ\"ל, שהמופת נמי דינו כהדיוט להקל בחייו, דהיינו דאף דכל האומר אעבוד ע\"ז, כל שלא עבד עדיין פטור [כלעיל ד\"ס א'], אבל במוסת מפי אחרים, כל שהשיב להמסית אעבוד, חייב סקילה. והשתא מפרש תנא ב' הבבות, לענין מה מסית ומוסת דינן כהדיוטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך מריעה</b><br> בכל הנך לישנא אינו חייב עדיין, עד שיסיתו לעבוד ע\"ז ממש, רק תנא אורחא דמלתא נקט, שכך דרך המסית, מתחיל לשבח ע\"ז לפני המוסת וקמ\"ל תנא דמאחר דמקילין בחייו ומערימין ומכמינין עליו לבערו מהעולם, וא\"כ אם יניח המוסת להמסית לגמור פתויו לך עבוד ע\"ז, מה תועיל ההכמנה שאח\"כ, כשיאמר לו אח\"כ אמור לי מה וכו', הרי ירגיש המסית כשיראה שרוצה הלה שיכפיל דבריו, ירגיש שהכמין לו. ובפרט כשישיב לו המוסת אח\"כ האיך נניח אלהינו שבשמים וכו', ודאי ירגיש המסית שלבו בל עמו, וישתוק, וא\"כ יהיה פטור. להכי למד התנא איך יערים עליו, דתיכף כשיתחיל המסית לשבח הע\"ז, לא יניחו לגמור דבריו, ויראה להכמין עליו [ולרבא לעיל (ד\"ה א') דמוסת מפי אחרים אינו חייב באמר אעבוד, רק בקילס המסית לע\"ז תחלה, תתיישב המשנה יותר על נכון, דמדרצה חנא למנקט נמי חיובא דמוסת בסיפא. להכי נקט נמי קלוסים דמסית תחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין</b><br> לשון מארב טמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליהם</b><br> ר\"ל אין מסתירין עדיו במארב, דאדרבא אולי יירא מלחטוא בפרהסיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזו</b><br> דהיינו אם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשנים</b><br> ר\"ל אם לשנים שהיו ביחד, אמר שיעבדו ע\"ז, א\"צ להכמין [ועי' לח\"מ פ\"ה מע\"ז, ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן עדיו</b><br> ר\"ל אם הן עדים הראויין להעיד, שאינן קרובים או פסולין, וי\"ג הן עדיו, ור\"ל לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף, כסי' צ\"ד, התם מדאינן ביחד, משא\"כ הכא המוסתין יהיו עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו</b><br> מיהו פשיטא שצריכים לומר לו היאך נניח אלהינו וכו' וכמפורש בסיפא אלא דלא נחית תנא השתא לפרש, רק שהמוסתין רשאין להעיד ולא מחשבו נוגעים, לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך</b><br> לעבוד ע\"ז, וזה אומר כדי שלא יתבושש אח\"כ לומר כן בפני העדים שיזמין המוסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה</b><br> המסית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערום ואינו יכול לדבר בפניהם</b><br> מדירא שיעידו עליו אח\"כ בב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכמינין לו עדים</b><br> ולא סגי בחד שיצטרף עם המוסת. דכיון שמקילין בהכמנה החמירו שיהיו ב' עדיו ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד</b><br> ר\"ל אמור לי עתה בבירור מה שאמרת טעם א' בקוצר דברים [דיחוד לשון בירור הוא בלשון חז\"ל, כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז [יומא נ\"ד א'], וכ\"כ שאלתי את רבי ביחוד [פסחים דל\"ז א'], או ר\"ל אין איש אתנו, וגלה לי כל לבך אל מה נתכוונת תחלה בשקלסת הע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חוזר בו הרי זה מוטב</b><br> ואפילו רק שתק על שאלה זה, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אעבוד</b><br> השתא מפרש תנא אידך בבא, האיך המוסת דינו כהדיוט ומקלינן בחייו דאם כשהסיתו הלה, השיב לו \"אעבוד\" חייב סקילה כהמסית, אף שלא עבד עדיין. ודוקא שאמר לעבדה בדבר שעבודתה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלך ואעבוד</b><br> או או קתני, וקמ\"ל דלא נימא אולי בשעת הליכה יחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נלך ונעבוד</b><br> ולא אמרי' מדתלה עצמו באחרים, י\"ל דאם לא ילכו הם גם הוא לא ילך, ואין הדבר מוחלט עוד בלבבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיח זה האומר נלך ונעבוד ע\"ז</b><br> שהסית לרוב עיר לעבוד ע\"ז, ויש בזה כמה דברים שאינו שוה בהן למסית ליחיד, ומפורשין לקמן [פ\"י מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכשף העושה מעשה</b><br> ר\"ל דוקא בעושה מעשה בכח כשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא האוחז את העינים</b><br> שבכח כשפים והשבעות כחות הטומאה מראה לבריות כאילו עושה מעשה חדש, אע\"פ שבאמת לא עשה כלל, זהו פטור, אבל האוחז העינים שלא בכשוף מותר לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין</b><br> בכשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד לוקט חייב</b><br> ר\"ל אפשר שילקטו שנים קשואין, אחד וכו'. ונקט לקיטת קשואין, משום דאותו מעשה בכשוף למד ר\"ע מר' יהושע, ובאותה שעה אמר לו זה הדין [עש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה</b><br> כיצד. העושה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה</b><br> שנלקטו באמת בכח כשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוחז את העינים</b><br> שנדמה להרואים כאילו נלקטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br>אבל אסור. ולת\"ק נמי כן, רק ר\"ע מפרש דברי ת\"ק. דלא תימא דהאוחז העינים גם בלי כשוף לתסר, להכי קמ\"ל שנים לוקטין קשואין וכו', ר\"ל דשניהן שוין, שע\"י כח שעשה זה עשה ג\"כ זה, והיינו בכשפים, ואפ\"ה פטור. א\"נ סד\"א דמעשה דרישא היינו מעשה כשפים ובהא סגי אפילו לא עשה מעשה ממש בגוף שנתהווה, קמ\"ל דאפילו לא הקטיר להשד רק שהשביעו נמצא שלא עשה מעשה בכשופו, רק שע\"י כשופו היה נראה כמלקט המכשף קשואין שאין גדלים שם, הו\"ל עשה מעשה וחייב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משיביא שתי שערות</b><br> אחר שיהיה בן י\"ג שנה ויום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד שיקיף זקן</b><br> נראה לי דבלשון זה קבל מאבותיו, זקן סתם והשתא מפרש רבי דהיינו התחתון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתון</b><br> הן השערות שסביב לערוה, דכשיקיף הזקן התחתון אף שהוא תוך שלשה חדשים מהבאת שתי שערות, פטור. והוא הדין בשהה שלשה חדשים אחר שהביא שתי שערות ולא הקיף עדיין הזקן, עכ\"פ מדראויה אשה להתעבר ממנו אחר שהביא שתי שערות, ואחר שלשה חדשים כבר יוכר עוברה, להכי פטור, דכתיב בן ולא אב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא העליון</b><br> הזקן שבפניו בקצה הלחיים, דתחתון ממהר לבוא [נדה מ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שדברו חכמים בלשון נקיה</b><br> ואמרו להכי ברוב פעמים זקן סתם, או רצה לומר דלשערות הערוה לא היה ראוי לקרותו זקן, וחכמים משום בלשון נקייה, קראו גם לזה זקן [ולפי דברינו הנ\"ל סי' ב'. בל\"ז ניחא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ולא איש</b><br> ומשהקיף זקן, איש הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקטן פטור</b><br> אף שהוא בכלל בן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיאכל טרטימר</b><br> והוא משקל חמשים דינרין, שמשקלן ארבעת אלפים ות\"ת שעורות בינונית [ולפי מה שכתבתי בשם המעדני יו\"ט [ברכות פ\"ג סי' ל'] דקווינט הוא צ\"ו שעורות, וא\"כ דינר משקלו קווינט, נמצא נ' דינרים הם י\"ב לאעה וחצי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר</b><br> בשל ולא בשל כדרך שהליסטין הרעבתנין אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישתה חצי לוג</b><br> הוא ב' רביעיות, שהן כשיעור שלשה ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין האיטלקי</b><br> יין משובח הבא מאיטאליען. [ונ\"ל דרבותא נקט איטאלקי, דכ\"ש בשתה יין משובח שבמדינתו, דמצוי לו, ואיכא טפי למיחש דאתי למסרך], ודוקא בשתאו מזוג ולא מזוג כדרך שהליסטין שותין, וגם דוקא שגנב משל אביו מעות [כמ\"ג], וקנה בשר ויין במדה זו, ואכל ושתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין</b><br> היינו הכפל משיעור הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בחבורת מצוה</b><br> בסעודת מצוה כחתונה ומילה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בעבור החדש</b><br> דזה נמי סעודת מצוה, וקא משמע לן דאף שלא נהגו לאכל בסעודתה רק פת וקטנית, והוא נתן המעות שגנב ואכל שם בעד המעות בשר. אפילו הכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל מעשר שני בירושלם</b><br> קא משמע לן אף שאין באכילתו גופה מצוה, רק מצותו שהמעשר או דמיו יאכלו בירושלים, ואפילו על ידי אחרים, אפילו הכי מדאיכא עכ\"פ סרך מצוה, לא אתא למסרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים ורמשים</b><br> דכתיב איננו שומע בקולינו, ולא זה דאפילו בקולו של הקב\"ה אינו שומע, ולא אתא למסרך:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי דר\"ל שתה יין טבל, וכ\"כ אילך ביין מיירי, ושתייה בכלל אכילה [כשבועות דף כ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> עיין ברכות פ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל דבר שהוא מצוה</b><br> אפילו מצוה דרבנן, כבתנחומי אבלים, דאי מרישא סד\"א דוקא אכילת פסח או קדשים, דמצות אכילתן מדאורייתא, ואף דסעודת עיבור חודש נמי מדרבנן, על כל פנים המצוה גופא דאורייתא, קא משמע לן תנחומי אבלים דהמצוה גופה דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שהוא עבירה</b><br> לאתויי תענית צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו</b><br> וגם שלא יהיה איסור, מוכח משם, דמסתמא שלמה רק מהיתר הזהיר דאל\"כ בלי זולל אסור, וגם שלא יהיה מצוה מוכח משם דמצוה לא נקרא זולל, ואינו ראיה גמורה, דדלמא בכל מאכל נקרא זולל, ושלמה מהממשיך טפי הזהיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ואבל ברשות אביו</b><br> דאז מתפחד שלא יראנו אביו ולא ממשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל אחרים ואכל ברשות אחרים</b><br> דשל אחרים לא שכיח ליה, ולא ממשיך [ולעיל דאצטריך למתני חבורת מצוה ועיבור חודש, ע\"כ מיירי שעשה אביו הסעודה, וגנב משם ואכל, או שנתן שם המעות שגנב, ואכל שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגנוב משל אביו</b><br> דשכיח ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאכל ברשות אחרים</b><br> שאינו מתבהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו</b><br> רצה לומר מנכסים שנתן אחד לאמו על מנת שאין לאביו רשות בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים</b><br> שנאמר ותפסו בו אביו ואמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו</b><br> שאינה שוה לו בקול ומראה וקומה. [ונ\"ל דלא שיהיו שוין ממש בקול, דאם כן איילונית היא, [כיבמות דף פ' ע\"ב]. אלא לאפוקי א' קולו חלש ואחד חזק, וכ\"כ בשאר הג' דברים, מיירי שיש להם דמיון מה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד מהם גידם</b><br> ידו קטועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בננו זה</b><br> משמע שמראין אותו באצבען:"
+            ],
+            [
+                "<b>איננו שומע בקולנו</b><br> דמשמע בשעת הקול יודעים שאינו שומע בקולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חרשין</b><br> דאם אמר להם אז איני רוצה, לא שמעו כן מפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו</b><br> ה\"ק מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל כן, ואם אחר כך אף על פי כן עבר, ילקוהו בפני שלשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בעשרים ושלשה</b><br> בסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים</b><br> שהלקוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זהו שלקה בפניכם</b><br> לעיל דממעט סומין, דריש מדלא כתיב בנינו סורר, והכא דריש מדלא כתיב בנינו הוא סורר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור</b><br> דאשתני גופיה, והרי אי עביד השתא פטור היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב</b><br> דכבר גברא קטילא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה נדון על שם סופו</b><br> דכשיכלה הון אביו ילסטם הבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנאה להן</b><br> שימנעו מלחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> שתשקוט הארץ מהצער שיצערו לבריות, וממה שיענשו עבורם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצדיקים רע להן</b><br> שנמנעו מלהרבות זכיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורע לעולם</b><br> שמטיבין לדורם בגופם ובממונם ובחכמתן, אבל גם מגינים עליה מענשי שמים בצדקתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין ושינה לרשעים הנאה להם</b><br> דכששותים ישנים, ונמנעו מלחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> דכשישתו ויישנו ינוח העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> דעל ידי שנתפזרו נתפרפר כחם מלהרע יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> שעל ידי זה יהיה להם פנאי להרבות בעסק התורה ובמצות ולהיטיב לבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא במחתרת</b><br> שאמרה תורה שיהרג אותו כל מי שירצה, ואפילו בשבת, ובכל מיתה שיכול:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון על שם סופו</b><br> שיש לחשוב שכשיעמוד בעל הבית כנגדו, סופו שיהרגו, ולרמב\"ם [פ\"ט מגניבה] מחתרת לאו דוקא, רק כל הבא לרשות חבירו לגנוב, בכל מקום שהבעל הבית מצוי שם, מותר להרגו, ולרש\"י דוקא מחתרת, מדטרח לחתור, וודאי להרוג בא לכל מי שיעמוד כנגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו דמים</b><br> ר\"ל כל שכשהרגו בעל הבית יש לו דמים וחייב מיתה עליו, דהיינו שידוע לו שלא יהרגנו הגנב, כגון שהוא אוהבו כנפשו [ודלא כר\"ב דדוקא אב ובן, ולראב\"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דגם בבא ביום שזרחה השמש עליו, ויצא אדם לפעלו ואין הבעל הבית מצוי בביתו, וגם אין הגנב אז בא לשהות זמן מרובה, אלא לחטוף ולנוס. זה לא להרוג בא, וההורגו חייב מיתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם הכלים ששיבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין לו דמים</b><br> שאין ברור שלא יהרגנו, דאז אם הרגו בעה\"ב פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דמדחייב מיתה באותה שעה, פטור מתשלומין, ואף שניצל אחר כך, עכ\"פ הרי גם חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין אף דפטורים ממיתה, משום דעכ\"פ המעשה בת מיתה היא, אם כן הכי נמי הכא, ורק בחייבי כריתות או בחייבי מלקית יש חילוק, דכשהתרו בו, לוקה ואינו משלם, וכשלא התרו בו, משלם ואינו לוקה [רמב\"ם רפ\"ג מגניבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן שמצילין אותן</b><br> מהעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפשן</b><br> ר\"ל שמותר לכל להרגן כדי שינצלו מלחטוא, אבל צריך התראה, רק דאף על גב דבכל חייבי מיתות אין התראה מועלת עד שיאמר בפירוש על מנת כן, על כל פנים בהנך סגי בשישתוק או שיאמר יודע אני, ואם אף על פי כן עושה מותר להרגו, ואפילו החוטא הוא קטן. מיהו ביכול להצילו באחד מאבריו והרגו, חייב הרוצח מיתה בידי שמים [רמב\"ם פ\"א מרוצח]. ונראה לי דה\"ה בעשה כן לבא במחתרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר הנערה המאורסה</b><br> שרוצה לבעלה ואפילו מתרצת לכך, והוא הדין כל העריות שהן חייבי כריתות או מיתת בית דין, אבל עריות חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן, רק נקט נערה מאורסה משום דמנה ילפינן לכולה מדכתיב גבה ואין מושיע לה, הא ביש, מושיעה בכל מה שיכול [ש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הרודף אחר בהמה</b><br> לרבעה דעכ\"פ אין קלון להנרדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעובד ע\"ז</b><br> הוא הדין כל חייבי כרותות ומיתות ב\"ד שאינן מעריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצילין אותן בנפשן</b><br> דמעטינהו קרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבא על אשה ובתה</b><br> ר\"ל אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו, או איפכא, אז הוא והערוה נשרפין ודוקא כשבא על הערוה בחיי אשתו. אבל בבא על הערוה אחר מיתת אשתו, אינן אלא בכרת, [רמב\"ם פ\"ב ה\"ח מא\"ב], ובבעל ראשונה בזנות ואח\"כ נשא השנייה, אין מוציאין [אה\"ע ט\"ו י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת כהן שזנתה</b><br> שזנתה מנשואין, אז היא בשריפה והוא בחנק, אבל בארוסה, שניהן בסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בכלל אשה ובתה</b><br> דכתיבה בהדיא, ומנה ילפינן בתו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו</b><br> מאנוסתו, דאי מאשתו הא תנא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת בתו</b><br> שהיה לו מאנוסתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת אשתו</b><br> בין שהיא בתו או חורגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם חמותו ואם חמיו</b><br> כל חד מהנך שש, מיירי בחיי אשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרוצח</b><br> דינקם דכתיב גביה, הרג הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבש</b><br> או כבש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יכול לעלות משם</b><br> שנפל מעצמו לכם, ועל ידי שכבשו לא יכול לעלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> אף שדחפו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיסה</b><br> [העטצען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השיך בו את הנחש</b><br> שאחז הנחש וגם בחבירו, והגיע שיני הנחש בהאדם עד שנשכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מחייב</b><br> דסבירא ליה ארס נחש בין שיניו עומד, והו\"ל ככבש עליו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל דנחש מקיא את הארס מעצמו. [ונ\"ל דמה שאמרו חז\"ל מעצמו הוא מקיא. אינו ר\"ל מתוך גופו הוא מקיאו, דא\"כ פליגי במציאות. ועוד דכבר התברר בזמנינו בחכמת (אנאטאמיא), שנתחו כל אברי הנחש ומצאו שיש לה בהלחי העליון שבפיה, בכל צד שני שניים ארוכים וחלולים ובראש כל שן יש נקב קטן, ובתחתית החלול שבתוך השן מונח שלחופית מלא ארס, ושיערו שכשנושכה לשום בעל חי, ע\"י כעסה עולה הארס מהשלחופית ויוצא דרך ד' הנקבים הקטנים שיש בראש ד' השיניים הנ\"ל ונכנס הארס לתוך החבורה שעשתה בנשיכתה. א\"כ מזה מבורר דהא דאמרינן דלרבי יהודה הארס בשיניו עומד רצונו לומר הארס ממלא תמיד את השן החלול עד פי הנקב שבראש השן, ולפיכך כשהשיך הרוצח את הנחש הרי הביא את הארס בידו בנשר הנרצח, ולרבנן הארס עומד תמיד בהשלחופית בתחתית השן, וכשהשיך הרוצח את הנחש, היא מקיאה בכח את הארס. מהשלחופית שלמטה להנקב שבראש השן, ולפי זה מ\"ש בש\"ס לרבנן מעצמה מקיאה, רצונו לומר מכח עצמה, והרוצח לאו מידי עביד בזה, וגרמא בעלמא הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין באבן בין באגרוף</b><br> הוא הדין בחרב או בדבר אחר, רק לשנא דקרא הוא דנקט הכי משום דבהכאת אבן אפשר שנסתפק באומדנת הרופאים שמא טעו כשאמדוהו תחילה למיתה, והרי בכה\"ג היה פטור ואפ\"ה חייב לת\"ק, אבל בהכאת חרב א\"א כלל שנסתפק באומדנת הרופאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמדוהו למיתה</b><br> דאילו אמדוהו לחיים תחלה, פטור לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוקל ממה שהיה</b><br> שחזרו ואמדוהו לחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר</b><br> ר\"ל אומדנא דמוכח הוא שלא מההכאה מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להרוג את הבהמה</b><br> שראו שהטה ידו מול בהמה, והתרו בו שאפשר שישמט ידו ויהרוג אדם בהכאה זו, ואמר שמתכוון לבהמה, ושאם יפגע לאדם הכאתו לא איפכת ליה [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנפלים והרג את בן קיימא</b><br> והכל בהתראה כנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> אף שהתרו בו, עכ\"פ לא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת פטור</b><br> אף שהתרוהו שאפשר שתלך ההכאה על לבו, עכ\"פ לא התכוון לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת פטור</b><br> דתרתי בעינן, שיתכוון למכת מיתה, ושהיה מכת מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב</b><br> תנא מתניו ולבו לרבותא דפטור, אף שהן בגוף א', ותנא גדול וקטן לרבותא דחיוב, אפילו בב' גופין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור</b><br> אי ר\"ש אסיפא קאי בגדול וקטן, הול\"ל ר\"ש פוטר. ואי אמתניו ולבו קאי, הול\"ל אם נתכוון. אלא ר\"ש ארישא קאי, בנתכוון להרוג בהמה והרג אדם, דתני פטור, משמע הא נתכוון לאדם והרג חבירו חייב, ועלה קאמר ר\"ש אפילו בכה\"ג פטור. אבל במתניו ולב, והיה בשניהן כדי להמית, לכ\"ע חייב, מדחד גופה הוא, ומה\"ט לא קאמר ר\"ש פוטר, דל\"ת אמתניו ולבו נמי קאי. ול\"מ היה נראה דר\"ש אהכאה קאי, דהיינו בהכה בהכאה שיכול להמית זה וזה דמחייב ת\"ק, וה\"ק ולא מבעיי' בכה\"ג פטור אף שהתרו בו העדים אפשר שתמית בו הקטן, עכ\"פ הרי גם כשהמית בו הגדול היה יכול. לפטור א\"ע לומר שלא התכוונתי להכאה חזקה, וכ\"ש כשבאמת הרג הקטן, יכול להתנצל ולומר חשבתי שאם אפגש הקטן ארפה ידי לבלי להכותו בכח, אלא אפי' התכוון להרוג בחרב, והתרו בו לא תכה בחרב, דאפשר שתכרות ראש הקטן אפ\"ה פטור, [ועי' רתוי\"ט פ\"ה דנזיר מ\"ש בשם הרמב\"ם] וקיי\"ל כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שנתערב באחרים</b><br> אפילו כולן חשודין, כגון ב' שהיו עומדין וקשתות בידם, והתרו בכל א', וקבלו ההתראה, ויצא חץ מביניהן ונהרג אדם עי\"ז, ולא יודעין מי הרוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן פטורין</b><br> אפילו א' מוחזק בחסידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה</b><br> [געוועלב] סגור. ור\"י לאו ארוצח קאי, אלא חסורי מחסרא וה\"ק, ושור הנסקל שנתערב בשוורים, כולן נסקלין. ואע\"ג דרק מדרבנן בריה לא בטל. על כל פנים כיון דהתערובות מדרבנן אסור בל\"ז להכי יסקלו כולן, כדי שתתקיים המצוה בשור המחוייב בה, ועלה קאמר ר\"י דא\"צ להטריח הב\"ד, רק יכנסום לכיפה שימותו ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה</b><br> לטעמיה אזל, דס\"ל דגם ארוסה בשריפה, ורבנן ס\"ל רק נשואה שדינה בחנק בת כהן בשריפה, לפיכך לא מוכח דשריפה חמורה מסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה</b><br> שחטאן הוא היותר חמור מכל עבירות, ואי\"ל סייף יוכיח דניתן לעיר הנדחת שג\"כ כפרו בעיקר, ואפ\"ה שריפה חמור ממנו. י\"ל התם עכ\"פ ממונם אבד, ושני העונשים יחד שקולין כסקילה. ור\"ש סבירא ליה מנא לן ששקולים כסקילה, משא\"כ שריפה שבארוסה בת כהן, מוכח החומרא, מדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר בסייף</b><br> דס\"ל חנק חמור מהרג, וראייתו ממדיחי עיר הנדחת שהן בחנק ולא בהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בחנק</b><br> דס\"ל מדיחי עיר הנדחת בסקילה, אבל הרג חמור מחנק, דהרי עיר הנדרת גופה בהרג ולא בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בחמורה</b><br> אף שעבר החמורה אחר שנגמר דנו לקלה, לא אמרי' גברא קטילא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי מיתות</b><br> כגון שבעל חמותו שהיא א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בחמורה</b><br> ר\"ל בשריפה משום חמותו, ולא בחנק כשאר א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו</b><br> באותו איסור שהוזקק תחילה לפרוש ממנו, ולא באיסור שבא אחרון אף שהוא חמור, דס\"ל אין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל, ולפיכך אלמנה שנעשית חמותו, ואח\"כ ניסת, נידון בשריפה, דאע\"ג דא\"א מוסיף הוא, דמתחלה היתה רק עליו אסורה, וכשנעשית א\"א אתסרא גם לעלמא, ובמוסיף מודה ר\"י. עכ\"פ לא מצינן להרגו ב' מיתות, ונדון בחמורה, ואם נעשית חמותו כשכבר היתה א\"א חייב חנק. [מיהו הא דנדון בזיקה ראשונה, לאו כללא הוא, דהרי חמותו ונעשת אשת אב, ודאי נידון בזיקה ב' שהיא סקילה, משום דאשת אב איסור מוסיף הוא גם אשאר אחין [כפ\"ז מ\"ד] אבל בנתחייב ב' מיתות זאח\"ז כברישא מודה דנידון בחמורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלקה ושנה</b><br> שעבר על כרת, ולקה עליה, וחזר ועבר אותה עבירה ולקה, כשיעבור שוב אותה עבירה פעם ג', ב\"ד מכניסין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין מכניסים אותו לכיפה</b><br> בית צר רק כשיעור קומתו, שלא יוכל להתפשט לישן, ומאכילין אותו שם לחם צר ומים לחץ, עד שיצרו בני מעיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכילין אותו שעורין</b><br> ר\"ל ואח\"כ יאכילוהו פת שעורין שמתפיח מעיו. ודבר זה הלממ\"ס הוא [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההורג נפש שלא בעדים</b><br> שלא היה שם התראה כדינו, או שהוכחשו עדיו בבדיקות, כל שידוע לב\"ד שרוצח הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ</b><br> ואח\"כ שעורים כברישא. אבל בשאר חייבי מיתות ב\"ד, כשלא יוכלו להמיתו בדין תורה, פוטרין אותו [דרציחה חמורה לענין זה מכל עבירה שבעולם, שאין לו כפרה בשום אופן עד שיהרגוהו, שנאמר ולארץ לא יכופר וגו' כ\"א בדם שופכו [במדבר ל\"ה], וכן באחאב אף שחטא בע\"ז שחמור מכל העבירות, אפ\"ה ביום דינו רק רציחת נבות גרם מיתתו. ואף שלא הרגו בידים [כ\"ז לשון הרמב\"ם פ\"ד ה\"ט מרוצח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את הקסוה</b><br> כלי שרת, מלשון קשות הנשך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקלל בקוסם</b><br> שבירך השם ב\"ה בשם ע\"ז, דמחזי כמברך שם בשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבועל ארמית</b><br> ר\"ל בת עכו\"ם, ואין פוגעין בו רק בשעת מעשה, ורק בבעל בפני עשרה מישראל, ובחסר חד מהנך אסור להרגו, אבל ענשו מפורש בנביא, יכרת ה' וגו' [מלאכי ב' י\"ב] וקנאים פוגעין בו קאי גם אגונב קסוה שאינו נהרג רק כשתפסו בשעה שגונב:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנאין</b><br> [אייפרער], שמתקנאין עבור כבוד ה' ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוגעין בו</b><br> ר\"ל מי שמתלהב באותו שעה לכבודו יתברך, רשאי להרגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן ששמש</b><br> ע\"ג מזבח,"
+            ],
+            [
+                "<b>בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין</b><br> להלקותו כדינו, דלאו שיש בה חיוב מיתה בידי שמים הוא, ודוקא שניטמא בפנים, ולא שהה כשיעור המפורש [בפ\"ה דשבועות], דאל\"כ, או שנטמא בחוץ ונכנס, בר כרת הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פרחי כהונה</b><br> בחורי כהונה, דאינו ראוי שיענש ע\"י נכבדי כהנה הזקנים, גם כדי שיקחו אלה מוסר [כבסוטה פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין אותו חוץ לעזרה</b><br> דבהר הבית מת מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפציעין את מוחו בגזירין</b><br> בגזרי עצים. ונ\"ל דכולהו הלממ\"ס, כדמשמע מרש\"י [דפ\"א ב' ד\"ה והיכא רמיזא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בידי שמים</b><br> מיתה בידי שמים חלוק מכרת בג' דברים. דבכרת (א) מת בפחות מבן ס' שנה [כמ\"ק דכ\"ח א'], ולירושלמי [בכורים פ\"ב] מת בפחות מנ' שנה. (ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא, נכרתים מהעולם, ולריב\"א דוקא אותן שנכתב בהם ערירים ימותו. (ג) בכרת יש ג\"כ אופן שגם נפשו נכרתת, דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו, וכדאמרינן [סנהדרין ס\"ד ב'], הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב. ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני [כויקרא כ\"ב ג'] גם היא תמה נכרתה. ומרמב\"ם [רפ\"ח מתשובה] משמע דבכל חייבי כרת הדין כן [ועי' מ\"ק דכ\"ח א', ותוס' שבת כ\"ה א' ד\"ה כרת, ותו' יבמות ד\"ב א' ד\"ה אשת]. משא\"כ במיתה בידי שמים אין ענשו רק שמת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, אמנם בש\"ס [מ\"ק דכ\"ח א'] אמרי' דבמת בן ס' הו\"ל מיתה בידי שמים. ורבינו כסף משנה [פ\"ד מכלי מקדש ה\"ד] כתב, דבמיתה בידי שמים, עלה מות בחלונו, שגם בעלי חיים שלו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו מנקרת באשפה והיא מתה, משא\"כ בכרת ענשו רק על עצמו וזרעו [וע\"ש]. וכל זה בלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה, כל חטא מתכפר [רמב\"ם ספ\"ג מתשובה]. אמנם לא תקשה, הרי ראינו כמה רשעים שכפרו בעיקר ובועלין נדות ומחללי שבתות הרבה פעמים, ואפ\"ה יאריכו ימים ושנים כזקני אשמאי. וגם זרעם אינו כלה. ותו מה יהא ענשו של העובר כמה פעמים על כריתות, כיון שנפשו אבדה בראשונה, מה יהא לו עוד עונש בעה\"ב אחרי שנפשו כבר כהנדוף עשן תנדוף, וכי אתגורי אתגור [ועי' בירושלמי רפ\"ב דככורים דמקשה מה יהיה עונשו של חוטא בכרת אחר שחי נ' שנה וע\"ש]. תשובה לדבר זה עי' בדרושי אשר פי ה' יקבנו אור החיים הנדפס בסוף הסדר הזה אי\"ה, ובר\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ישראל</b><br> בש\"ס מהופכין ב' פרקים אחרונים אלו דפרק חלק זה, הוא שם פי\"א ואלו נחנקין שם פ\"י, ומצינו דוגמת זה במנחות בפרקים האחרונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דמלת עולם הבא כאן ר\"ל נצחיות הבא., שהוא כולל שכר הנשמות אחר מיתת הגוף, וגם שכר הגוף אחר תחיית המתים, [דאין לפרשו (וועלט) הבא. דא\"כ עדיין לא נתפרש אם בגיהנם או בג\"ע. אבל כשנפרש מלת עולם נצחיות הבא אז ממילא מבואר שמשכר ידבר, דהרי עונש לא יתכן לקראו נצחיות, דאדרבה מחליש כח הנצחיות הוא, ככל כאב הגופני, שאינו מקיים אבל מחליש ומבטל הגוף. וכן מוכח מש\"ס הכא (ד\"צ ע\"ב) דקאמר וכי ג' עולמים יש. וק' הרי וודאי יש שלשה עולמים, העה\"ז. ועה\"ב ועולם התחייה. ותו אמאי לא נימא לפ\"ז הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב, עונה בה בתחה\"מ. אלא וודאי דשכר הרוחני והשכר שאחר התחייה יחד נכללים בשם עה\"ב שפירושו נצחיות הבא]. והא דקאמר הכא כל ישראל, אף דקיי\"ל דגם חסידי האומות יש להם עוה\"ב [כרמב\"ם פ\"ג מתשובה]. והרי גם אפילו בינונים שבהם יש להם חלק לעה\"ב, מדלא תני במתניתין רק בלעם. י\"ל דזהו בכשרים שבאומות, אבל רשעים שבהן, לאחר שסבלו עונשן ילכו נפשותם לאיבוד, כמו דכתיב ואויבי ה' כלו בעשן כלו, אבל כל ישראל, אפילו חייבי כריתות ומיתות ב\"ד, אינו נכרת רק נפש הבהמיית שלהן אבל הנשמה העליונה שבהן, המחיה את הכל, נצוץ אלהי הוא, ואינו מקבלת כלייה, רק כשתאוות הגוף וחטאותיו השאירו בה רושם השחתה, אשר בצאתה מהגוף, יעכבוה אותן כתמים מלהאיר באור החיים, לכן מתלבנים ומתכבסים אותן הכתמים מעצמיתה ע\"י אש רוחני, לא בדרך נקימה ח\"ו, רק לטובתה לזקקה ולזככה להנשמה עליונה הזאת, ולהשיבה לימי נעוריה, ואחר תטהר לחזות בנועם ה' ולאור באור החיים והיינו דאמרינן בר\"ה לאחר י\"ב חודש נשמתן נשרפת ורוח [אלקים חיים מרחפת] מפזר אפרן, החלק שא\"א שישרף כאפר תחת וכו' כלומר במדריגה נמוכר. וזה הנרמז לנו בלשון המשנה, דקאמר יש להן חלק לעוה\"ב, ולא קאמר יש להן עוה\"ב, או חלק בעה\"ב. אלא משום שכלל כאן כל ישראל, שיש ביניהן ג\"כ חייבי כריתות, להכי קאמר שעכ\"פ כולן יש להן חלק בנשמתן הניאות לעה\"ב, דבהא כל ישראל שוין, שכולן הנצוץ שבהן יזכה להנצחיות המקווה. ונ\"ל דלפיכך אומרין זה המשנה בקיץ קודם כל פרק מפרקי אבות, דמשום דבקיץ חברת בנ\"א יותר מצוים, וע\"י זה עלול לקנאה תאוה וכבוד ולפגוע חיוביו לד' ולחבירו, גם ע\"י דם חם שבו אז בטבע, להכי לוקחים סם לחלאים אלו כל שבת פ\"א מן פרקים אלי, ואומרים קודם לכן משנה זו, נ\"ל משום דאמרי' ג\"כ יש באומה זו ביישנים וכו', והיינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו' כלומר ראה כי טבעך הוא להיטיב ואם תחטא בהנך תחטא נגד טבעך וענשך גדול יותר משאר דרי ארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ</b><br> דאי כפשטא דקרא, ק' וכי ישראל כולם צדיקים. ותו מי מהן הוא שלעולם יירש ארץ. ומי גבר יחיה ולא יראה מות. אע\"כ דה\"ק, ועמך כשיהיו כללותם צדיקים, דהיינו כשיתטהר כל טנופו צואת עונות מהנצוץ נשמת אל חי שבקרבם, אז לעולם יירשו ארץ, ר\"ל אל עלמותם ונצחיות הרוחני שבעה\"ב שמכונן אל נשמתם. יצטרף גם כן שירשו גם הארץ והארציות בכל טוב אחר תחיית המתים, [או שר\"ל במלת ארץ, כלומר שכר הרוחני כמו לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים, דר\"ל שכר הרוחני], וטעם הדבר, מפני שנשמתם נצר מטעי, ר\"ל ענף שאני נטעתי בארץ, שנטעתי הנשמה העלינה הזאת בארציות הגוף, כדי מעשה ידי להתפאר לפאר גם הגוף הארציי, להוציא ולזקק ממנו הטיב מהרע, ולמשוך כל כח קדושה שנבלל בעולם עשייה שבארץ, כדי להשיבו למכונתו, ע\"י מעשים הטובים שא\"א לעשותם מבלי אברי כלי הגוף, וא\"כ אם שע\"י השילוב והחברה של הנשמה עם הגוף יהיה אפשר שתבוא הנשמה לההפסד היותר גדול, דהיינו איבוד של עצמותה ח\"ו, איך הייתי שולחה לעולם העלול יותר לנזק מלהרוויח, דהרי האדם יש לו יותר נטייה לחטוא מלהצטדק. אלא וודאי שהניצוץ הקדוש הזה לא יכלה בשום אופן, או נ\"ל דמביא ראיה מכללות האומה, דהרי ת\"ל רובן צדיקים וכמה צרות ורדיפות סבלו ובין אש ולהבה ממעל לנהרי דם נדחקו והנם עוד ת\"ל היום בארץ ולעולם ירשו ארץ מפני שהם נצר מטעי שאני נטעתי אותם בארץ שיהיו כאן מעשי ידי הם האומות להתפאר וכמ\"ש הקב\"ה והייתם לי סגולה מכל העמים, ממלכת כהנים ללמד בני עולם להכיר אדון עולם ותה\"ק. וכן אחז\"ל פסחים [פ\"ז ב'] צדקת פרזונו, צדקה עשה הקב\"ה עם האומות שפיזר ישראל בינותם כדי שילמדו מהם הכרתו יתברך, וא\"כ אם הגוף של ישראלי לעולם לא יכלה מכ\"ש הרוחני שאינו בת כלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שאין להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל שנשמתם לאחר מיתה כלו בעשן כלו, דא\"כ הול\"ל ואין עומדין בדין כדקאמר במשנה ג'. אלא ר\"ל שאין להן חלק בשכר הרוחני הנצחי, שהן יורדין ונדונין לדורי דורות, וכדאמרונן [ר\"ה די\"ז א ] גיהנם כלה והן אינן כלין, דר\"ל אף אחר שיחדש הקב\"ה עולמו, ולא יהיו עוד לא חוטאים ולא גיהנם בנמצא, יקומו אלה הרשעים, כדי לראות אחרים בהשפעת טובה אלהית, והם יעמדו מודחים בבושת וכלימה, וכמ\"ש ורבים מישיני עפר יקיצו וגו' ואלה לחרפות ולדראון עולם. [ואין להקשות מדאמרינן בתענית [ד\"ז א'] דתחה\"מ רק לצדיקים. נ\"ל דהיינו תחה\"מ שהוא לטובה, והוא הוא המקווה הפשוט, ע\"י רש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תחיית המתים מן התורה</b><br> תחיית המתים יש גם לגוף [ומה שכ' הר\"ב הכא שאין שם אכילה ושתייה, רק יהיו כחמה ולבנה, ובמח\"כ הגדול, אין הדבר כן, דהעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה [כברכות די\"ז] היינו עולם הנשמות, אבל עולם תחיית הגוף כל גוף מורכב, וכל מורכב הוא בר חלוף ותמורה. שיתלחמו ויתגברו תמיד החלקים המורכבים זה על זה, וזה כנגד זה והוא שנקרא בלשונם [קאנזומציאן], שמשחיקין זא\"ז, וצריכים להשלים ולמלאות כל שעה מה שאבדו ע\"י שחיקתן זה בזה. וזה לא ישיגו רק באבוס הטבע ע\"י גופות אחרות כאכילה ושתייה וכדומה, והוא הנקרא בלשונם (רעסטויראטיאן), ומי יודע אם לא החמה והלבנה וכוכבים ג\"כ יש להם מדה זו. וכן משמע מרמב\"ם (פ\"ח מתשובה ה\"ב) ומהראב\"ד ומהלחם משנה שם. דבעולם תחיית הגוף, יש בו אכילה ושתייה ושאר צרכי הגוף וענייניו, וכן משמע מש\"ס הכא, דיליף תחה\"מ מונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן. א\"כ יש שם אכילה ושתייה. אולם מפני שאמונת דבר זה א' מי\"ג העקרים שכל המכחיש בא' מהן אין לו חלעה\"ב, לכן לזכות הרבים אביא בסוף סדר זה דרוש א' אשר חנני ה' בו, אשר פי ה' יקבנו אור החיים, אשר שם נתרץ כל הקושיות אשר יש להקשות בדבר זה, ולברר בס\"ד כי הדבר הזה אינו רחוק כל כך מהשכל, אבל כמעט מחוייב לכל בר דעת, ואני בה' אצפה שבדברים ההם יתחזקו הידים הרפות וברכים כושלות יתאמצו באמונה שלימה בעיקר זה. והחפץ ימלא ידו וירווה צמאונו שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין תורה מן השמים</b><br> שאומר שמשה רבינו מפי עצמו אמרה, ואפילו אומר כן רק על תיבה א' שבה שאינה מהקב\"ה, ומה דאמרי' ואברהם עודנו עומד לפני ה', תקון סופרים הוא זה, וה\"נ אמרינן ואל אראה ברעתי, תקון סופרים הוא זה, לא ח\"ו שחז\"ל הסופרים תקנו לכתוב כן, רק ר\"ל שהכתוב שינה בלשונו, כסופר המתקן דבריו לדבר דרך כבוד [כעיקרים פכ\"ב משלישי] וכן לפע\"ד אמרו חז\"ל בפירוש (נדרים ל\"ז ב'), מקרה סופרים וכו' וקריין ולא כתיבין, וכתיבין ולא קריין, כולם הלממ\"ס. אמנם כמו כן הכופר בפירושי התורה, שהיא הוא התורה שבעל פה שבידינו, אם אמר שאין זה מסיני, או שאומר שנתבטל עכשיו מצוה זו (רמב\"ם פ\"ג מתשובה ה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפיקורס</b><br> שמיקל בכבוד התורה, כגון שמבזה חבירו בפני ת\"ח, [ותימה לפע\"ד על הרמב\"ם פ\"ג מתשובה) שלא מנה זה, והרי הכי ס\"ל לריב\"ל ור' יוחנן, דקיי\"ל כוותיי' לגבי רב ור\"ח כרכ\"מ פי\"א מע\"ז הי\"ב. ועי' כ\"מ פ\"ג מתשובה הי\"ד מה שכ' לתרץ זה]. אב\"י אמנם ק\"ל עדיין לרכ\"מ שם, דהרי בש\"ס אמרי' בלישנא בתרא, דרב ור\"ח ס\"ל, דמבזה חבירו בפני ח\"ח, אפיקורוס הוה, והרי תמיד פסקינן בשל תורה כל\"ב להחמיר. והרי הרמב\"ם (פ\"א דתענית ה\"ח) פסק אף בשל סופרים כל\"ב, ע\"ש מכ\"ש הכא כשל תורה הוא. ונ\"ל ממ\"ש הרא\"ש [ר\"ה פ\"ג ססי' ה'] דכל איכא דמתני אינו ברור שהוא לישנא בתרא. ועי' רש\"י (ר\"ה די\"ז א', ד\"ה אפיקורוס) דפירש המבזה ת\"ח, ועי' רש\"י (חגיגה ד\"ה ב' ד\"ה אפיקורס), שפירש שאינו מאמין לדחז\"ל. ועי' עוד (סנהדרין דל\"ח ב') בש\"ס, דמשכח\"ל אפיקורוס נכרי, שעל כרחך שכופר בעיקר, וע\"כ ששם אפיקורס, כולל כמה מיני אפיקורסת, ועי' חשובת מהרי\"ל סי' רכ\"ב, עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. וכ\"ש המבזה ת\"ח עצמו, או את התורה עצמה, שמלגלג בדבריה או דורש דרשות של דופי ולצנות בפסיקי תנ\"ך, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהיינו שמפרש פסוק מפסיקיה שלא כמו דקיי\"ל, דכולן מבזי התורה הן ואין להם חלעה\"ב. מיהו תנא ושייר הנך דתנא בר\"ה (די\"ז א') ואלו הן (א) המינין, והן האומרים שאין אלוה בנמצא, או שאומר כדעת (שפינאצע) שר\"י, שהטבע הוא אלהים, והכל מוכרח ולא מונהג ברצון פשוט, או שאומר שיש ב' מנהיגים, או שאומר שהבורא הוא גוף. (ב) המומרים, לא מבעיי' שהחליף הדת אפי' לתיאבן, שהוא מומר לכל התורה (י\"ד ב' ש\"ך סקי\"ז), אלא אפילו מומר לדבר א', דהיינו שמורגל לעשות עבירה א' ונתפרסם בה, אפילו אם היא מהקלות, כלבישת שעטנז, והשחתת זקן, והקפת פאת הראש [אב\"י כיומא דפ\"ה ב']. (ג) והמחטיא את הרבים, אפי' לעבור על עשה קלה. (ד) והפורש מדרכי צבור אף שלא עשה שום עבירה, רק שאינו משתתף עמהן לטובתן או בצרתם. (ה) והמוסר שמוסר חבירו או ממון חבירו ביד אנס או ביד עכו\"ם, כדי לצערו או כדי לאבד ממונו (והוא גרוע יותר ממומר כע\"ז דכ\"ו ב' ע\"ש). (ו) ופרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, רק כדי שיראו ויפחדו ממנו (ז) ושופכי דמים (נ\"ל דר\"ל שמסבב שיהרג נפש מישראל. (ח) ובעל לשון הרע (ט) והמושך בערלתו, וכ\"ש כשלא מל כלל (י) והמכחיש ביאת משיח בן דוד [כל אלו מנה הרמב\"ם בפ\"ג מתשובה. ולכאורה תמוה מנ\"ל לרמב\"ם דהמכחיש במשיח אין לו חלעה\"ב. ובעקרים (פמ\"ב לרביעי) אמר אף שמצות עשה להאמין כך אבל שיהיה עיקר לא שמענו. אמנם נ\"ל דכוונת הרמב\"ם דכיון דאינו מאמין כך מכחיש א' ממאמרי תורה ופרושיה. ואין להקשות מרבי הלל (סנהדרין צ\"ט א') שאמר אין משיח לישראל ומ\"ש רש\"י שם שהקב\"ה יגאלם וימלוך עליהם אחמכ\"ת זה דוחק. דא\"כ מה טעם קאמר ר' הלל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה דוכי מה\"ט אתגורי אתגר. אלא ל\"מ נ\"ל שהכוונה שאינן כדאין לו בשום זכות, ורק בחסדו ית' ישלחוהו להם. או י\"ל בכוונת רש\"י שכשיפדו ע\"י אדם שיהיה להם למשיח, א\"א רק בדרך נס, אבל מדכבר אכלוהו. יקבצם ה' לא\"י בדרך הטבע ולא בנסים ונפלאות, ולא יהיה להם מלך משיח, רק ה' ימלוך עליהם לעולם ועד]: ועוד יש עבירות קלות שהרגיל בהם אין לו חלעה\"ב, ואלו הן (יא) המכנה שם לחבירו, אף שחבירו רגיל בשם זה ואינו מתבייש, עכ\"פ כוונתו לביישו בשם הגנאי(ב\"מ דנ\"ח ב' ועי' תוס' מגילה דכ\"ז ב'). ואילה\"ק מרבי שקרא לו לר' חייא, עייא (כמ\"ק דט\"ז ב'), דלפע\"ד קרא לו כך, משום דר' חייא היה קורא לח' כמו ע' (כמגילה דכ\"ד ב') לכן קרא שמו בלשונו עייא, ועכ\"פ ק' האיך כנה לו שם ואף לתוס' מגילה (דכ\"ז ב') דמכנה שם דהכא היינו רק בכנוי בפגם משפחה, עכ\"פ מש\"ס שם משמע דעכ\"פ גם בלי פגם משפחה, איסורא מיהו איכא. ונ\"ל כיון דכה\"ג רק מדרבנן אסור, א\"כ ר' חייא שזלזל בכבוד ציווי הנשיא, מותר לזלזלו כי היכי דלא נגררי כ\"ע אבתריה, כדשרינן מה\"ט לאסור מה שהתיר חבירו (ברכות דס\"ג ב'). עוד נ\"ל דאפשר דדוקא ברגיל לקרותו בכנוי שאינו פגם משפחה אסור עכ\"פ מדרבנן. ובכל זה מתורץ נמי מה דקרי לו ר' אבוה לר' זירא ירוד נאלי כסנהדרין נ\"ט ב') ופי' רש\"י שם, תנין שוטה, וכ\"כ רבה דקרי לרב עמרם תרדא (כ\"מ ד\"כ ע\"ב) ופי' רש\"י משועמם, ועוד הרבה בש\"ס כדומה לזה, דכל דברי קנטורין אלו בשעה שהיו האלהיים האלו נלחמים על שדה מלחמות התורה, אינן בכלל מכנה שם דהאי צ\"מ דרתח אורייתא היא דמרתח לי' (כתענית ד\"ד א') ואפילו אב ובנו, רב ותלמידו שעוסקין בשער א' בתורה נעשו אויבים זל\"ז, ואינן פורשין זמ\"ז עד שנעשו אוהבים (כקידושין ד\"ל ע\"ב), וכ\"ש רב לתלמיד דשרי לקנטרו כדי לזרזו לחריצות התורה, כדאמרי' (כתובות ר\"ג ב') זרוק מרה בתלמידים. ועי' בחשו' חו\"י (קנ\"ב), (יב) והמלבין פני חבירו ברבים (שם) (יג) והמתכבד בקלון חבירו (וכתב רכ\"מ פ\"ג מתשובה דלא ידע מנ\"ל לרמב\"ם הא. והוא ירושלמי מפורש חגיגה (ד\"ד סוף ע\"ב). (יד) המבזה המועדות. ר\"ל שעושה מלאכה האסורה בחוה\"מ, או נוהג בו חול באכילה ושתייה [*כך כ' הר\"ב אבות פ\"ג מ\"י, ולא ידענא מנ\"ל. *) ובפסחים (דקי\"ח) פי' רש\"י שעושה מלאכה האסורה]. (טו) והמחלל קדשים. שמפגלן במזיד, כולן בכלל אפיקורס הן (רמב\"ם שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים</b><br> כספרי (האמעער), וספר דתות של ע\"ז, וספרי שאר אפיקורסים וכולן דוקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ\"ס ראוי לת\"ח לעיין בהם (לחם שמים). אמנם דברי חשק (שזכר הר\"ב) גם שם אסור. [ומה שכתב עוד הר\"ב שקריאת דברי הימים של עכו\"ם וצייטונג נמי בכלל זה, תמוה מאד, דהא מנ\"ל. ואינו רק בכלל שיחת חולין ודברים בטלים שעובר בעשה. (כיומא די\"ט ב'), וגם הא נ\"ל דבאקראי שרי דאל\"כ מה שבח שבחו לריב\"ז (סוכה דכ\"ח א') שלא שח שיחת חולין מעולם. והרי אפי' בשבת רק להרבות בשיחות חולין אסור (כא\"ח ש\"ז ס\"ב). וכ\"כ אדברי בן סירא אמרי' בש\"ס דרק אסור לקרות בו (ופשוט דזה נמי דוקא בקבע אסור, אבל שלא יהיה להקורא חלעה\"ב לא שמענו בשום דוכתא. מיהו בביהכ\"ס פשוט דהכל שרי, ורק דברי חשק אסור שם) אב\"י והרי הרמב\"ם פ\"ב מעכו\"ם ה\"ב החמיר מאד מלקרות בספרי עכו\"ם, והוא עצמו כ' במורה נבוכים ח\"ג פכ\"ט שקרא כל החיבורים הנ\"ל. אע\"כ כדברי ע\"ר שליט\"א, או דלהתלמד שרי, וכנטיעת קשואין, סנהדרין (ס\"ח א') וצורת לבנות בר\"ה דכ\"ד ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך</b><br> ה\"ה פסוק אחר רק נקט זה לרבותא, אף שנזכר בו רפואה אסור, וכ\"ש פסוק אחר ואפי' בקוראו בלע\"ז (וי\"ח). מיהו דוקא ברוקק על המכה וקורא הפסוק על הרקיקה כדי שיתרפא, אבל בלא רקיקה ובלא מכה, אז רק אסור לקרות פסוק כדי להתרפאות בו מחולי (י\"ד קע\"ט ח'). וכ\"כ אסור להניח ספר או תפילין על אדם הנבעת או על החולה, כמו שנוהגין בילד קודם המילה, [עי' רמב\"ם פי\"א מעכו\"ם הי\"ב. וכ' רכ\"מ שם, דטעם הרמב\"ם דיליף לה משבועות (דט\"ו) דאסור להתרפאות בד\"ת. וק\"ל מדאמרי' בסנהדרין (צ\"ד א') דמאן דבעית לקרי ק\"ש, אלמא דאיבעית לא מקרי חולה, וכן כתב מהרש\"א שם. ונ\"ל דעק\"ל מדאמרי' (עירובין נ\"ד א') חש בראשו יעסוק בתורה, והרי אסור להתרפאות בד\"ת. אע\"כ דדוקא פסוק א' אסור לקרות, דאין כוונתי ללמוד רק דמתכוין לקרות העסוק כמין לחש, אבל פרשה שלימה שרי. דלא מוכח שהוא כלוחש לרפואה, רק שתגן עליו זכות למוד התורה] וכ\"כ התולה על עצמו קמיע שיש בו שמות שאינן נמחקין או פסוקים, כל אלה לא די להן שהן בכלל מנחש, אלא הם ג\"כ בכלל הכופרים בתורה (רמב\"ם הלכת ע\"ז פי\"א הי\"ב). מיהו בבריא כשקורא פסוק או תולה על עצמו קמיע או תפילין כדי להגן על עצמו שרי. [ונ\"ל דמה\"ט שרי לתלות הקלפין על ד' כותלי הבית שיש בו הילד קודם שנימל. דאע\"ג דעדיין לא יצא מכלל נפל, עכ\"פ אזלינן בתר רובא ובריא הוא] וכ\"כ ביש סכנה אפי' להתרפאות מחולי וברקיקה שרי (בי\"ד שם), ונ\"ל דכ\"ש דבסכנה מותר לתלות עליו קמיע בפסוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו</b><br> שמשתמש בשם מ\"ב, מזכירו בכוונה ועושה בה כל חפצו בדברי חול, [כך כתב רש\"י סנהדרין (דק\"א ב') וע\"ז (די\"ח א'). והר\"ב כתב שקורא שם הויה ככתבו, וכן כתבו תוס' שבועות (דל\"ה א'), ומדלא כתבו דדוקא בלשון עגה אסור, ש\"מ דס\"ל כלישנא קמא דרש\"י. (דק\"א ב') דבגבולין בכל גוונא כשמזכירו אין לו חלעה\"ב. ותמוה שיהיה ענשו חמור כל כך, ואינו רק לאו הבא מכלל עשה דלעלם כתיב (פסחים ד\"נ ע\"א). ואת\"ל דכמו דבשם מ\"ב ה\"ט דאין לו חלעה\"ב מדמבזה קודם קודשין, ה\"נ כשמזכיר השם ככתבו ואעי' שלא לדכרי חול, מחלל כבוד קדושת השם ב\"ה. עכ\"ע היכא סבר רבא למדרשיה בזרקא (שם) וטעה במשנה מפורשת. וגם האי סבא ל\"ל למימר לעלם כתיב, הול\"ל מתני' היא והעושה כן אין לו חלעה\"ב. ותו מדאמרינן בע\"ז (שם) דר\"ח בן תרדיון הגה השם באותיותיו להתלמד, ואי פירושו לקרותו ככתבו, מאי להתלמד איכא. ועי' מהרש\"א (קידושין ע\"א א) ברש\"י ד\"ה שם בן ד' אותיות שכ' ממש כדברינו. (וצ\"ע)] אמנם כל שנזכרו בפרקן שאין להם חלעה\"ב, היינו בלא עשו תשובה (רמב\"ם פ\"ג מתשובה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לחיי העולם הבא השיבו</b><br> נ\"ל דס\"ל דתשובתו לא היתה שלימה, רק מחמת יראה. וכדאמרי' [בירושלמי הכא] דהוה אמר אם יענני קוב\"ה מוטב, ואם לאו אמינא כל אפין שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגחזי</b><br> נ\"ל דנקט כל הנהו מלכים והדיוטות, אף מה דהוה הוה. אבל רצה תנא למכלל ברמז כל הנהו דלעיל דלא תני להו בפירוש במשנה. דירבעם החטיא הרבים, ואחאב מדהיה מ ו מ ר לע\"ז, ומנשה מדהיה מין שאמר אין אלוה בנמצא [כירושלמי הכא], וגם היה שופך דמים, כמ\"ש וגם דם נקי שפך מנשה הרבה (כסנהדרין צ\"ט ב\"), ובלעם פושעאה \" עבגופן, דהיינו בזנות, דג\"כ אין לו חלעה\"ב (כר\"ה די\"ז א'), ואחיתופל, שמרד בדוד, וכיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, כמ\"ש בילקוט שם, שרצה שאבשלום יהרוג לדוד, ואח\"כ יהרוג לאבשלום בדין, על שעינה נשי אביו ומרד באביו, ושאח\"כ ימלוך הוא, וא\"כ ודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. [ואפשר עוד, דלהכי אין לאחיתופל עה\"ב, מדהמית את עצמו, וכדמרגלא בפומא דאינשי דהמאבד א\"ע לדעת אין לו חלעה\"ב, וכן נ\"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א\"ע. דמדלא כינוהו הורג א\"ע, ש\"מ דבאמת אבד נפשו. ואעפ\"כ לא מצאתי סמך לזה בשום מקום, רק רבינו בלחם שמים כאן כתב שמצא כן בתוספתא דשמחות, ולא מצאתי כן שם בפ\"ב שמדבר ממאבד א\"ע. אולם בחדושי מהרי\"ט כתובות (דקנ\"ב). בהאי כובס שהפיל א\"ע למות מדלא היה באשכבתא דרבי, וב\"ק אמרה שמזומן לעה'\"ב. כתב הוא ז\"ל, שחז\"ל אמרו על הכתוב ותהי עוונתם על עצמותם, זם המאבד א\"ע לדעת שאין לו חלעה\"ב וע\"ש. ולפעד\"נ מדכל רוצח חייב מיתה, ורק כל חייבי מיתה המתוודה יש לו חלק לעוה\"ב (כדלעיל פרק ו' מ\"ב), והרי זה אף שהתוודה, כאילו לא התוודה דמי, דהרי אחר הוידוי שב לקיאו וחטא, להכי אין לו חלעה\"ב]. ודואג בעל לשון הרע, וגחזי שביזה ת\"ח (סנהדרין ק\"ז ב'). וגם היה מחטיא הרבים (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עומדין בדין</b><br> אחר תחיית המתים (כלעיל סי' ד'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רוח</b><br> ר\"ל לא יבוא רוח חיים על עצמותם להחיותם (כיחזקאל ל\"ז), או ר\"ל לא יהיה נידון רוחי שנתתי באדם של דור זה, לעולמי עד, דהיינו לאחר תחה\"מ. וטעם עונש דור המבול, מדהיו פושעי אוה\"ע בגופן, דהיינו בזנות, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם הבא</b><br> וטעם עונשן מדהיו מינין, ואמרו נעלה לרקיע וכו'. אבל עומדין בדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> חטא סדום כחטא דור המבול, רעים בגופם [בזנות], אבל גם חטאים בממונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחטאים לעולם הבא</b><br> דרע וחטא לשון עונש הוא כמו וביום רעה ראה (קהלת ז' ד') וכן ואני ובני שלמה חטאים (מלכים א' כ\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה אומר אלו ואלו</b><br> דור המבול וסדום, ורק באנשי סדום פליג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אנשי סדום</b><br> שחטאו בין עדת צדיקים, לוט וחביריו בהדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עומדין בעדת רשעים</b><br> שאנשי סדום יקומו בתחה\"מ וידונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מדכפרו ואמרו אין בעה\"ב יכול להוציא כליו משם (סוטה ל\"ה א'). גם דברו לשון הרע (ערכין דט\"ו א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הבא</b><br> דאי\"ל דרצה קרא לומר באיזה מיתה מתו, א\"כ הול\"ל וימותו במגפה, אלא מדהפסיק עם מלת \"האנשים\" מוציאי וגו' בין מלת וימותו למלת במגפה, ש\"מ דדרשינן הך האנשים מוציאי וגו' אלמעלה ולמטה, ור\"ל וימותו האנשים, האנשים במגפה לפני ה', וקמא בעה\"ז, ובתרא בעה\"ב, דהיינו בהיותם לפני ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>במדבר הזה יתמו ושם ימותו</b><br> מדכתיב יתמו וימותו. [ותמוה דלמא חד בעה\"ז וחד בעוה\"ב מדדרשינן במרגלים מדכפל גם בהם וימותו במגפה. ומדלא קאמר גם בהם ואין עומדין, ש\"מ דמרגלים עומדין בדין, א\"כ דלמא ה\"נ בדור המדבר. והכי נמי מסתברא, דמי גריעי דור המדבר המוסתים ממרגלים שהסיתום ודברו נמי לה\"ר. ומהרש\"א תי', דאין עומדין בדין עדיף מאין להם עוה\"ב שנדונין ביכורים תמיד. ואחמ\"כ דוחק לומר כן לע\"ד, מדקאמר בסדום לעיל וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין, ואי עומדין בדין חומרא הוא, מאי אבל. רק נלפע\"ד, דמדמתו מרגלים בניוול, כרש\"י בחומש, כפר להם קצת, מיהו בברייתא בגמרא גרס גם בדור המדבר רק שאין להן חלעוה\"ב. ובירושלמי לא גרס כלל במשנה בבא דמרגלים ודור המדבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח</b><br> שנאמר בשלמים שהקריבו דור המדבר בסיני, הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרת השבטים</b><br> שהגלה סנחריב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן עתידין לחזור</b><br> לאהבת הקב\"ה אליהן, מיהו זרעם זרע יעקב הם כמונו. כך פרשתי ע\"ד רש\"י בסוף דבריו, וע\"כ דצ\"ל דמ\"ש דהאבות לא יחזרו לאהבת הקב\"ה, היינו בעה\"ב דהרי בזמן המשנה כבר מתו. אמנם מ\"ש רש\"י בתחילת דבריו שרק מקצתן החזיר ירמיה הנביא אמחכ\"ר דוחק דהרי השתא ארצות לחלח וחבור וגו' בארץ הודו כולן גלויין לנו וידענו שהיהודים בהודו ובכינא הם רק מעט מזער נגד עם הקודש שבאפריקא ואייראפא ובאזיא המערבית, וכבר נתקשה בזה בעל מאור עינים (דע\"א ב'). אמנם ל\"מ נראה לי שודאי ירמיה החזיר רבים מהם. וכדמשמע במגילה וערכין, רק שהרבה מהנשארים נטמעו בין הגוים, כאשר ידענו הרבה מהם שהם באינדיען וכינא ואבעסיניען, ואינן יודעים רק שהן יהודים, ומלין א\"ע ומקיימין איזה מצות, אבל עבודתם את ד' מעורב עם עבודת אלילים, ובהא פליגי ר\"ע ור\"א אם לעתיד לבא אותן שנשארו מטומעים שוב יתקרבו תחת כנפי השכינה ביד חזקה, כמ\"ש חי ד' צבאות אם לא ביד חזקה ובח\"ש אמלוך עליכם, דאף שכמה מהן הן עע\"ז ממש, וגם שם ישראל נשכח מהן, ורק איזה מנהגי ישראל עדיין מעשה אבותיהן בידיהן, כעם אפאגאנען שכמה חכמי יעאגראפיע חושבין שהם יהודים שכוחים, אבל הרי גם במצרים היו כולן עע\"ז [כסנהדרין ק\"ג ב'] והקב\"ה ברוב רחמיו פתח בצבת עיניהם וגאלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מיהו כשנדונו בב\"ד והתוודו קודם שנהרגו יש להן חלק לעוה\"ב וה\"ה בכל עובדי ע\"ז, כלעיל סי' ו'. רק קמ\"ל אע\"ג דרבים נינהו, והיקל רחמנא במיתתן בסייף ולא בסקילה כשאר עע\"ז, סד\"א ה\"נ יוקל עליהן עונש שמים כשמתו על מטתן, קמ\"ל דאפ\"ה כשמתו כדרכן אין להן חלעוה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו אנשים בני בליעל</b><br> ר\"ל בלי יעל, שאינן עולין בתחה\"מ ולפי עד\"נ מדכתיב וידיחו, שהדיחום מעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר</b><br> מדכתיב עירם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאותו השבט</b><br> מדכתיב מקרבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כיחידים</b><br> ונסקלין וממונן פלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד</b><br> בין שהודח מיעוטה או רובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכה תכה את וגו'</b><br> אפילו טף ונשים של העובדין. [כך כ' הרמב\"ם בפ\"ד מע\"ז, ומשמע אפילו לא הודחו, דאל\"כ נשים פשיטא הרי הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה [כסונה כ\"ח ב'), ודוחק לומר דלעולם בהודחו וקמ\"ל הרמב\"ם דאינן בסקילה כשאר עע\"ז רק בסייף, דאין זה במשמעות לשון הרמב\"ם. אמנם תמהני דבתוספתא שלהי סנהדרין כתוב בהדיא דפלוגתא דר\"א ורבנן היא ולרבנן אפילו הודחו הקטנים אינן נהרגין, ואמאי פסק הרמב\"ם כר\"א שמותי (כשבת ק\"ל ע\"ב). ותו דבתו' משמע דבלא עבדו לכ\"ע פטירי. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרת והגמלת</b><br> שיירות מוליכי חמרים וגמלים במשאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>העוברת ממקום למקום</b><br> ושהו שם ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מצילין אותה</b><br> אם משלימין הרוב שלא עבדו נדונין העובדים כיחידים, וממונם פלט והטף ניצל, וה\"ה במשלימין להרוב החיוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה</b><br> מלת \"שבתוכה\" אתרווייהו קאי, שדרין בתוכה, וגם נכסיהם בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כונסין אותה לתוכה</b><br> דעושין החומה חוץ להרחוב, מדכתיב אל תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו</b><br> אם הן קדשי בדק הבית דאפשר בפדיון, נפדין, ואח\"כ לרמב\"ם נשרפים ולראב\"ד מותרים. אבל קדשי מזבח דאינן נפדין, ימותו. ואף דגם הן שלל שמים הן, עכ\"פ זבח רשעים תועבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרומות ירקבו</b><br> ודוקא בתרומה שביד כהן, שממונו הוא, ואפ\"ה מדהיא קדושה לא מזלזלינן בה לשרפה, אבל תרומה שביד ישראל שלל גבוה הוא, ואינו נאסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר שני וכתבי הקדש</b><br> דודאי ממון בעלים הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגנזו</b><br> ולא סגי להניחן לירקב כבתרומה, דהכא מדהכל מורגלין בהנאתן, חיישינן לתקלה, משא\"כ תרומה, כהני זריזין הן, וכ\"ש הכא שלא באה עדיין לרשותו של שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבדו רשעים</b><br> שגנבו משלל עיר הנדחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסתלק חרון אף מן העולם</b><br> כדאשכחן בעכן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וזקן ממרא על פי בית דין</b><br> הוא חכם גדול מחכמי ישראל, וצדיק גמור, רק שהורה דבר כמפורש בפרקן נגד פסק של סנהדרי גדולה [עי' רמב\"ם פ\"ג מממרים ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונביא השקר</b><br> תמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [דברים י\"ח פ\"כ], שכתב שמיתתו בסייף, והוא נגד משנה ערוכה כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא על אשת איש</b><br> דבכולן נאמר בתורה מיתה סתם, והוא חנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובועלה</b><br> אעפ\"י שבאין לחייבה שריפה, נדונין בחנק, כמיתה שרצו לחייב להבועל, מדמעטינהו קרא משריפה. והשתא מפרש תנא לכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה לאחר מיתה פטור</b><br> דאין חבורה לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישתמש בו</b><br> בשוה פרוטה, ולת\"ק אפילו בפחות מש\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את בנו</b><br> ורק קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתי דינין היו שם</b><br> בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד יושב על פתח הר הבית</b><br> מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד יושב על פתח העזרה</b><br> מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד יושב בלשכת הגזית</b><br> שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>באים</b><br> זקן זה שהורה בעירו, וב\"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כך לימדתי וכך לימדו חבירי</b><br> דרשתי ר\"ל שדרש הדין בי\"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר\"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר\"ל כך הוריתי לעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם שמעו</b><br> ר\"ל אם הב\"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב\"ד הגדול [ולרמב\"ם דעת אחרת בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו אלו ואלו</b><br> החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית</b><br> שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא חומרו קולו</b><br> ר\"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי\"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר בדברי סופרים</b><br> ר\"ל מצוה שבתורה שאינו מפורש בתורה אלא שקבלנו כך פי' המצוה מפי הסופרים. [ומכאן מוכח כהרמב\"ם ריש אישות דכל שאינו מפורש בתורה להדיא, ד\"ס קרי ליה. ונקט ה' טוטפות לרבותא דאע\"ג דרק ב' פעמים כ' בתורה וקשרתם, אפ\"ה לא הוה כמו לעבור, וכ\"ש מילי אחרינא שנלמד מד\"ס בא' מי\"ג מדות, אבל באמר ג' טוטפת הו\"ל לעבור על ד\"ת [ועי' כתובות צ\"ט ס'] דקיי\"ל מוסיף על דבריו הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבדברי תורה</b><br> דין שמפורש בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה</b><br> שהורה שהוא מצוה, ואמר שאפ\"ה פטור ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דאין זו הוראה, זיל קרי בי רב הוא. אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה, מין הוא, וכל הקודם להרגו זכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו</b><br> אבל נידן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בבית דין שביבנה</b><br> אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר\"ה ל\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממיתין אותו ברגל</b><br> נ\"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו\"ט [יבמות ד\"ז א']. רק ר\"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין</b><br> קיצר התנא דצ\"ל על שהורה נגד הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתנבא על מה שלא שמע</b><br> דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שלא נאמר לו</b><br> רק לנביא אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הכובש את נבואתו</b><br> שנצטווה מהקב\"ה להתנבאות ולא רצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוותר על דברי נביא</b><br> שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע\"י הנביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטהר את הטהור</b><br> ג\"כ בחנק הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה</b><br> כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מזוממי בת כהן ובועלה</b><br> ר\"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור\"ל בכל גוונא דינן שוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1e188d52cf7f24ed2723d361ab41047be2574d3e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1794 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות</b><br> כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> נדון ע\"י ג' דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א' בהן שיודע סברות בדינין [ח\"מ ג'], וא\"צ שיהיו נסמכין בא\"י. וקיי\"ל דכל מילי דשכיח, ויש בו ג\"כ הפסד לא'. א\"צ סמוכין [ח\"מ א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזילות</b><br> לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א\"צ סמוכין. וי\"א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא\"צ סמוכין. מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבלות בשלשה</b><br> מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צריך סמוכין. וי\"א דכולן צריכים סמוכין [שם]. וה\"ה כופר, ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזק</b><br> אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם. ואע\"ג דכבר תנא חבלות, אפ\"ה איידי דבעי למתני כפל וד' וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי נזק</b><br> שור תם שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה</b><br> סמוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האונס והמפתה</b><br> שאנס או פיתה בתולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוציא שם רע</b><br> באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים. שזנתה בארוסתה. ונמצא שקרן וענשו אתו מאה כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיש בו דיני נפשות</b><br> דאם ימצא כדבריו, נסקלת. ור\"מ ס\"ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין. וחכמים ס\"ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג' על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג'. ועוי\"ל עכ\"פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ\"ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכות</b><br> מלקות מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>עבור החדש</b><br> לקבל עדות שראו הלבנה החדשה, ולומר ביום העיבור. דהיינו ביום השלשים של חודש העבר, מקודש החודש, לעשותו ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבור השנה</b><br> דמפני שלשה דברים מעברין השנה שיהיו ב' אדרין, [פ'א'ת' סימן], מפני פירות, כשרואין בית דין שפירות האילן לא יתבשלו עדיין קודם עצרת, ולא יוכלו להביא אז בכורים, ויצטרכו הבעלי בתים לחזור ולעלות להביאן. ומפני אביב, כשרואין שהאביב רחוק, שלא תתבשל התבואה בפסח, להביא העומר, והרי כתיב בפסח שיהיה בחודש האביב [שמות י\"ג]. ומפני תקופה. כשרואין ב\"ד שתקופת החמה שבטבת, תמשך עד ט\"ז בניסן, ויהיה א\"כ הבאת העומר תוך תקופת טבת, או כשרואין שתמשך תקופת החמה שבתמוז, עד אחר סוכות, והרי נקרא חג האסיף. ולכל הנך צריך אומד ב\"ד יפה [דגם ימי התקופה, אע\"ג דידוע מספר ימיו, עכ\"פ יש ג' מיני חשבונות בתקופה אם תקופת רב אדא, או תקופת שמואל, או תקופה אמצעית. כמו שנבאר במקום אחר בס\"ד, להכי צריך אומדנת כ\"ד על זה באיזה תקופה יחשבו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגומרין בשבעה</b><br> ר\"ל מושיבין ג' להתיעץ אם צריך להושיב ב\"ד על כך, ואם יאמרו ב' שא\"צ, אזלינן בתר רובא, ואין דנין עוד בזה, אבל אם ב' אומרים שצריך אין סומכין עדיין על רוב זה, מדהוא נגד סדר השנים, אלא יוסיפו עוד ב', דאולי יסכימו אלו הב' להיחיד שלא לעבר, וכל זה מדקשה לשנות מסדר השנים, ומה\"ט לא לקחו תחלה מיד ה', ה\"ט כדי לדקדק יפה בדבר נגד היחיד וכדתנינן [רפ\"ב דחגיגה] אין דורשין בעריות בג' וכ\"ש בה', ואם אמרו אחר כך ג' שצריך. מוסיפין עוד ב', וכשיסכימו גם הם, מעברין [וטעמיה דמחלקין כך בג' וה' וז', כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון ג' תיבות, ובפסוק ב' ה' תיבות, ובפסוק ג' ז' תיבו' כדי להזכיר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה] ומה\"ט גם אם הסכימו כל הג' תחלה שצריך ג\"כ הוסיפו ב' ב' רק קמ\"ל שסומכין על הרוב שאומרים שאינו צריך ואין סומכין על הרוב שאומרים צריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמיכת זקנים</b><br> שסומכין הסנהדרין ידיהן על הפר העלם דבר של צבור. וה\"ה מנוי הדיין שיהיה סמוך, שאז רשות בידו לדון דיני קנסות בא\"י ובח\"ל, ג\"כ נכלל בלשון סמיכת זקנים, שצריך ג', אבל שיסמכו ידיהם על ראשו, אינו מעכב, רק שהסומכים והנסמך צריך שיהיו בא\"י בשעת סמיכה, אבל א\"צ שיהיו שניהן במקום א' [רמב\"ם פ\"ד מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריפת עגלה</b><br> צריך שימדדו ג' מהסנהדרין גדולה, אבל העריפה סגי בב' מזקני העיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>החליצה</b><br> עי' ריש פי\"ב דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמיאונין</b><br> יתומה קטנה שהשיאה אמה או אחיה ונתרצית בנשואיה, ואח\"כ ממאנת, יוצאת בלי גט, ואינה ממאנת רק עד שתביא ב' שערות אחר י\"ב שנה. וה\"ה יתומה בחיי אב [עיין יבמות פי\"ג], כך דינה [אה\"ע קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה</b><br> וקיי\"ל דבחליצה צריך לכתחילה שיוסיפו עוד ב', לפרסומי מלתא [אה\"ע קס\"ט ג']. ומיאון סגי בפני ב' וי\"א דצריכה לכתחילה ג' [אה\"ע קנ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטע רבעי</b><br> פירות האילן בשנת ד' שלו, ורוצה לפדותן להעלות דמיהן לירושלים [עי' מע\"ש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר שני שאין דמיו ידועין</b><br> כשרוצה לפדות מעשר שני להעלות דמיהן לירושלים, אם אין דמיהן ידועין, צריך שיאמדום ג' כמה שוין, משא\"כ נטע רבעי, לעולם אין דמיהן ידועין, דהרי רשאי לפחות מהדמים, דמי יציאות ההעלאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההקדשות</b><br> בפודה הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הערכין המטלטלין</b><br> באמר ערך פלוני עלי, דמיו קצובים בתורה [ויקרא כ\"ז], רק באין לו מעות ונותן מטלטלין נשומין בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרקעות</b><br> כשפודה קרקע שהקדיש. או בגובה הערך מקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם כיוצא בהן</b><br> באמר דמי פלוני עלי, נותן כפי שווייו למכרו, אז נישום ג\"כ ע\"י ט' וכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע והנרבע</b><br> בהמה שרבע' או שנרבעה מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרגת את האשה ואת הבהמה</b><br> בבהמה רובעת כתיב מה אשה בכ\"ג אף בהמה כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הבהמה תהרוגו</b><br> בנרבעת כתיב, דאתקיש נמי לדין האיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור הנסקל</b><br> שהמית אדם, שהבהמה נסקלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדוב והנמר והברדלס</b><br> [לעאפארד] [עי' מ\"ש ב\"ק פ\"א סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנחש</b><br> דבהמיתו אדם נסקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה</b><br> ר\"ל הקדים למצוה משם דמועדין להזיק איכא למיחש שאם ימתינו להמיתן יזיקו ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה</b><br> ובנחש מודה לר\"א, ובהא פליג את\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דנין לא את השבט</b><br> בעבדו ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מוציאין למלחמת הרשות</b><br> דהיינו כל מלחמה, חוץ ממלחמת ז' עממים ומלחמת עמלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוסיפין על העיר</b><br> ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל העזרות</b><br> בבית המקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין עושין עיר הנדחת</b><br> דבעבדו כל העיר עבודה זרה או רובה, הורגין כל העובדין ונשיהן וטפם אף שלא עבדו, והעיר וכל שללה נשרפין (עיין לקמן פרק י' ורמב\"ם פרק ד' מע\"ז):"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על פי בית דין של שבעים ואחד</b><br> כולהו ילפינן בש\"ס מקראי, ואעפ\"כ נ\"ל דיש מהן שהן מדרבנן וקראי רק אסמכתא בעלמא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עושין עיר הנדרת בספר</b><br> בעיר שבגבול א\"י, רק הורגין העובדים ואין שורפין העיר מגזירת הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שלשה</b><br> ג' ערים שנדחו ודוקא בקרובים זל\"ז תוך י' פרסאות, ובב\"ד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עושין אחת או שתים</b><br> ר\"ל אפילו שתים שקרובים כל כך שנראין כאחת, אפ\"ה עושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרי</b><br> כך נקרא בלשון לאטיין (ראטהסהעררען בל\"א) (ערוך), ובחרו חז\"ל במלה זו מדמשמע נמי נטריקון, \"שונא הדרת דין\" (לקוטי מהרי\"ל):"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה של שבעים ואחד</b><br> והיה שם עוד א' ראש לכולן שאינו מן המנין, כמו שנקרא בל\"א (פרעזוס), והוא הנקרא מופלא שבב\"ד [תוס' דט\"ז ב', ותוס' סוכה דנ\"א ב' ד\"ה והיו], והיינו דתנן רפ\"ק דזבחים ובבתרא דידים שמקובל היה מפי ע\"ב זקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשה על גביהן</b><br> וכתיב ונשאו אתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שבעים</b><br> דדריש אתך בדומין לך מיוחסים ובלי מום, אבל א\"צ לישב עמהן בשעת משא ומתן והחליטו הדין ע\"פ רובן וכשהם מחצה על מחצה שאלו למשה שהיה המופלא שבב\"ד דמודה בהא לת\"ק שהיה שם ראש הסנהדרין (כסי' מ\"ד), רק דלת\"ק בימי משרע\"ה חשבינן כ\"י לקוב\"ה לראש הסנהדרין, וכשהסתפקו נמלכו בגבורה, וכמו כן לדורות כשמסופקים נמלכו בראש הסנהדרין, ולר\"י *) משה היה ראש הסנהדרין, ולא ישב עמהן, וכמש\"ל דבר הקטן, דהיינו שאין בו ספק ישפוטו הם, בלעדיך (ומתורץ קושי' רתוסי\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>עדה שופטת</b><br> ר\"ל י' מחייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועדה מצלת</b><br> י' מזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מתי לעדה הרעה הזאת</b><br> במרגלים כתיב שהיו י\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תהיה אחרי רבים לרעות</b><br> כלומר כשיהיה בהמחייבים אחד יותר מבהמזכין, דהו\"ל רבים לרעות, לא תלך אחר רבים כזה, אלא צריך ב' במחייבים טפי מבהמזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטייתך לרעה על פי שנים</b><br> א\"כ צריך שיהו כ\"ב, כדי שיהיה אפשר שיהיו י\"ב מחייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בית דין שקול</b><br> דהתורה אסרה לעשות בית דין שקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים</b><br> כ\"ג לסנהדרין, וג' שורות של כ\"ג כ\"ג לפניהן, שכשהוצרכו להוסיף דיינין מוסיפין מאלו, וי' בטלנין שיושבין תמיד בבהמ\"ד, וב' סופרים לב\"ד לכתוב דברי המזכין והמחייבין, וב' משרתי ב\"ד, א' להזמין לבעלי דין, וא' להלקות, ב' בעלי דין, וב' עדים, וב' זוממין, וב' זוממי זוממין, וב' גבאי צדקה. ואחד לחלק הצדקה שנגבית בב' ומתחלקת בג', וא' רופא שמקיז דם, ולבלר לכתוב ספרים בשכר, ומלמד תינוקת, שלא יושבת כל אחד ממלאכתו, הרי ק\"כ, דביש בה כל כך נקראת עיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד שרי עשרות</b><br> שיהיה כל א' מסנהדרין שר ודיין על י' הרי כ\"ג עשיריות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן גדול דן ודנין אותו</b><br> בדיני נפשות נידון בע\"א [כפ\"א מ\"ה], ובממונות נידון בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעיד</b><br> דוקא לבן מלך, או למלך ממלכי יהודה, שנדונין מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא אחר המטה</b><br> שלא יתטמא מתוך אבילתו וחששו גבי' טפי מבשאר כהן משום דאסור להטמא גם לקרובים שמצטער עליהן טפי, ויש לחוש שאגב צערו ישכח, אבל בכהן הדיוט בכל מקום שיש לו צער הרי מותר להטמא, ובמקום שאסור להטמא הרי אין לו צער כ\"כ ולא ישכח להטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נגלה</b><br> ר\"ל כשיתכסו נושאי המטה מעיני בני המבוי שיצאו ממנו, אז הוא מתגלה ויוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן נגלין והוא נכסה</b><br> ר\"ל כשחוזרין ומתגלין לעיניו בדרך, אז הוא מתכסה ונכנס לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצא עמהן עד פתח העיר</b><br> דחוץ לעיר א\"א שיתכסה דאסור ליטע שם אילנות [כסוטה פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המקדש לא יצא</b><br> בכוה\"ג אונן כתיב, דמצוה להביאו למקדש שיקריב אונן [כיומא די\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מנחם אחרים</b><br> דבמת שאינו שלו מותר ללותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך כל העם עוברין בזה אחר זה</b><br> במלת דרך, ר\"ל כך הוא הדרך ארץ שהאבל עומד, וכל העם עוברים בשורה א', לפני האבל, וכל א' וא' כשמגיע אצל האבל, א\"ל \"תתנחם משמים\":"
+            ],
+            [
+                "<b>והממונה</b><br> הוא הסגן, שממונה לעבוד תחת הכוה\"ג כשיפסל [ועי' מ\"ש רפ\"ג דיומא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממצעו בינו לבין העם</b><br> שהולך לימין הכוה\"ג, וכל העם משמאל כוה\"ג, וכך עוברין לפני האבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך</b><br> בנו תתכפר אתה, שכל הראוי לבוא עליך, אנו תחתיך [משא\"כ במלך אי אפשר שיאמרו לו כן, מדאין יוצא אחר המטה כלל, וכלקמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשמברין אותו</b><br> דאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [כי\"ד שע\"ח], לכן נוהגין ג\"כ שאוהביו סועדין אז עמו [עיין תוס' כתיבות ד\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל</b><br> כסא נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא דנין אותו</b><br> דוקא מלכי ישראל שלא שמעו לדברי חכמים, ואם ידינוהו יש לחוש לתקלת ב\"ד עי\"ז, וכמעשה שהיה [ש\"ס י\"ט ב'], אבל מלך מבית דוד, דן ודנין אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעידין אותו</b><br> ומלך מבית דוד מעידין אותו אבל אינו מעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>לא חולץ</b><br> דגנאי למלך שתרוק לפניו, ואין עשה דחליצה דוחה עשה דמורא המלך שאינו רשאי למחול כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חולצין לאשתו</b><br> כדי שלא תבוא להנשא דהרי אלמנתו אסורה להנשא, ואע\"ג דחליצה מצוה באנפי נפשה היא ולא תליי' כלל בנשואי' שלה, דאפילו לא תנשא לעולם צריכה חליצה, וא\"כ וכי משום גזירה בעלמא דחינן עשה דאורייתא. אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור עשה בשב וא\"ת וכתקיעת שופר ולולב בשבת [כיבמות ד\"צ ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מיבם</b><br> דגנאי למלך שיקום על שם אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכור לטוב</b><br> דס\"ל דיכול למחול על כבודו, ואפילו שלא במקום מצוה, כנשיאת אלמנה והלוית המת דמתיר לקמן במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין שומעין לו</b><br> דמלך שמחל כבודו אינו מחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך</b><br> ולרבנן קרא מיירי במיכל ומירב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא מפתח פלטרין שלו</b><br> דגנאי לו שיתראה עצב לעיני העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא מיסב על הדרגש</b><br> [זאפא] נמוכה והוא דרך כבוד טפי מספסל להכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוציא למלחמת הרשות</b><br> כך נקראת כל מלחמה שאינה נגד ז' עממין או נגד עמלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופורץ</b><br> גדר וחומה של אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעשות לו דרך</b><br> לשדהו וכרמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ממחין בידו</b><br> אין מעכבין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך המלך אין לו שיעור</b><br> דפורץ כפי הצורך לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נוטל חלק בראש</b><br> חצי הביזה אבל ביזת אוצרות מלכים, הוא נמלך לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מרבה הוא לו</b><br> יותר מי\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל</b><br> לת\"ק נושא י\"ח אפילו פרוצות, ויותר מי\"ח אפילו כשרות אסור לו, ולר\"י י\"ח אפילו פרוצות מותרות לו, ויותר מי\"ח דוקא כשירות מותרת לו, ולר\"ש י\"ח דוקא כשירות מותרות לו, וטפי מי\"ח אפילו כשירות אסורות לו. וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ירבה לו סוסים</b><br> בטלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי מרכבתו</b><br> ולרכבו ופרשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כדי ליתן אספניא</b><br> ר\"ל שיהיה מוכן כסף בידו לשכור חיל כשיצטרך, מלבד שכר חילו העומד תמיד למשמרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותב לו ספר תורה לשמו</b><br> מלבד הס\"ת שחייב כמו כל אחד מישראל לכתוב לעצמו [כי\"ד ע\"ר] אותה מניח בבית גנזיו, אבל זו שכותב לשמו כשימלוך נושאה תמיד עמו [ומ\"ש בש\"ס שתולה אוחה בזרועו הימין, נ\"ל לאו דוקא תליי' בזרועו באויר, דהרי לא גרע ס\"ת מתפילין דאסור בלי כיס [כברכות כ\"ו], וס\"ת אפילו בתיק אסור [כחדושי רשב\"א שם]. אלא ר\"ל שקושרה או נושאה תמיד בזרועו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יושב בדין היא עמו</b><br> במלכי בית דוד, דכתיב גביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה, אבל מלכי ישראל הרי לא דן כלעיל מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיסב</b><br> לסעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משתמשין בשרביטו</b><br> [צעפטער], וה\"ה שאר כלי תשמישו."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין רואין אותו כשהוא מסתפר</b><br> כשמתגלח, דקודם שיגמור הגלוח נראה כעור [דמה\"ט בנודע לאדם באמצע גלוחו שהוא אבל, מותר לגמור גלוחו, מפני כבוד הבריות [כי\"ד ש\"צ], וגנאי לו שיראוהו כעור. מיהו המשמשו בגלוח ובמרחץ שרי, מדא\"א בלא\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד</b><br> כל א' מהבעלי דינין בורר לו דיין א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושניהן</b><br> ב' הבעלי דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד</b><br> והכי קיי\"ל ואם א' אינו רוצה לברור, כל ג' שישבו יחד יכולין לכופו לדון לפניהם, ובלבד (שלא יהיה) [שיהיה] ביניהן א' (שאינו יודע) [שיודע] סברות בדינין [ג' וי\"ג], מיהו בב\"ד קבוע בעיר, אפילו כל הג' יושבי קרנות, אינו יכול לברור לו דיין אחר, מדהמחום רבים עליהן [ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה פוסל דיינו של זה</b><br> לומר איני דן לפני זה. מיהו בהוא מומחה גם ר\"מ מודה שאינו יכול לפוסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או פסולין</b><br> מחמת עבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לפוסלן</b><br> מיירי באמר שיש לו ב' כתי עדים, והביא כת א', והעיד אותו שכנגדו עם עוד אחר שפסולין לעדות, דר\"מ ס\"ל דאין הבעל דבר הפוסלן נוגע בעדות, דהרי אמר האחר שיש לו עוד כת אחר, ואפילו יבקש אח\"כ הכת הב' ולא ימצאם, איהו דאפסיד אנפשיה, וחכמים ס\"ל דיכול לחזור ולומר אין לי עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן עלי אביך</b><br> לדון בינינו, או להעיד בינינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנין עלי שלשה רועי בקר</b><br> לדון בינינו אף שאינן בקיאין בדינים. ולהכי נקט רועי בקר, דאלו רועי צאן אינו רגיל להאמינן, מדפסולין אף לעדות. מיהו קיי\"ל כברייתא דגם רועי בקר פסולין לעדות מדרבנן, מדמרעין בשדות אחרים, ואפ\"ה בהאמינן, או אפילו בקבל עליו עדות עכו\"ם, דבריו קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יכול לחזור בו</b><br> אף לאחר פסק דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו</b><br> בעדים לאחר שהעידו, ובקבלו לדיינים, לאחר שפסקו הדין. מיהו קודם לכן, דוקא בקנו מידן שמקבלן לעדים או לדיינים, דבריו קיימין. וכל זה שקבלן בב\"ד, וגם שלא טעו בהדין, דאל\"כ גם לאחר גמר דין, יכול לחזור בו [כ\"ב ש\"ך שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר לו דור לי בחיי ראשך</b><br> ואתן תביעתך, ומכ\"ש בא\"ל אמחול לך תביעתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו</b><br> בקנו מידו, ובלא קנו מידו, דוקא בנדר כבר בחיי ראשו. וה\"ה בהיפך שבועת היסת, ונשבע חבירו, או שקנו מידו אף שלא נשבע חבירו עדיין, או שנתחייב שד\"א שאינו יכול להפכו, ואמר לחבירו השבע וטול, ונשבע הלה, או בנתחייב שבועה ואמר הריני משלם, ויצא מבית דין, בכל אלו א\"י לחזור בו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הפסולין</b><br> מדרבנן לדון ולהעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשחק בקוביא</b><br> בלשון לאטיין משמעותו [ווירפעל] בל\"א, וה\"ה כל שחוק, כל שאין לו אומנות אלא זה, פסול מדרבנן, דאסור לאדם להתעסק בעולמו רק בתורה או בג\"ח, או באומנות שכל אלו הן ישובו של עולם, מלבד פעולותיו לקיום הגוף כאכילה ושתייה ושינה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלוה בריבית</b><br> מלוה ולוה במשמע [ונ\"ל דלהכי נקט הכא ובר\"ה פ\"א מ\"ח, מלוה ברבית כין משחק בקוביא למפריחי יונים. לאשמעינן. דאף במלוה ברבית דרבנן מיירי, דפסול עכ\"פ מדרבנן כי הנך אחריני. ועיין מה שכתבתי [ר\"ה פ\"א סי' ל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> שמשחקים במעות, ואומר אם תקדים יונתי ליונתך תתן לי כך וכך, ואין לו אומנות רק זה, וקמ\"ל קוביא, אף דסומך אחכמתו, וקמ\"ל יונים אף דסומך אכח גופו, לקשקש בעצים המיוחדים לכך לזרז יונתו., קמ\"ל אפ\"ה (לא) גמיר ומקני. או מיירי שמלמד יונים להביא יונים אחרים לשובכו, דחזקתו שיביאו אף יונים שיש להן בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שבכל עת הולך בטל, וכשמגיע שביעית מסתחר בפירות, אז חזקתו שאסף פירות שביעית שהן בזול להסתחר בהן, והרי כתיב לאכלה, ולא לסחורה [ולהכי נקראין סוחרי שביעית, שרק בשביעית משתחרין. ועי' מ\"ש שביעית פ\"ח סי' י\"ט. אבל אי\"ל דר\"ל שמסתחר וודאי בפירות שביעית, דא\"נ *) פסול מדאו' דאע\"ג דאין בו מלקות, דהרי אינו רק לאו הבא מכלל עשה. עכ\"פ כל חטא שיש בו חימוד ממון של חמש גם באין מלקות פסול מדאו' [כלקמן בזה הכלל סי' ג']. וה\"נ מוכר פירות שביעית שהן בזול בתורת תבואת שאר שנים ביוקר, והיינו חמס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית</b><br> ר\"ל מתחלה פסלו גם אותן שאוספין פירותיהן בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>משרבו האנסין</b><br> שתבעה המלכות מס הקרקעות בשביטית, והתירו לאסף פירותיהן בשביעית [בזה\"ז] כדי לפרוע המס [עי' שביעית פ\"ד סי' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לקרותן סוחרי שביעית</b><br> דרק הקונה פירות שביעית למכרן פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קאי רק אמשחקים בקוביא או בפריחת יונים. זה הכלל בפסולי עדות. ח ' מדות בפסולי עדות. (א) כל העובר עבירה דאוריי' במזיד אפילו חייב עליה רק מלקות, ואפילו חטא לתיאבון, ולא התרו בו, וכ\"ש מומר, ואפיקורס, ומסור שכבר מסר ממון של ישראל, או שאמר על שונאו אלך ואמסרנו [ח\"מ ל\"ד ס\"א וסכ\"ה וסכ\"ב], והעובר על השבועה אפילו שבועת בטוי, וי\"א דבשבועת בטוי דוקא בנשבע לשקר אלשעבר, דבשעה שנשבע היה לשקר, ולא בנשבע אלהבא, דלהבא לא מפסל רק בנשבע שלא לעשות ועשה, אבל בנשבע לעשות ולא עשה, כשר, והכי קיי\"ל [ש\"ך ל\"ד סק\"ה] כל אלו וכדומה להן פסולין לדון ולהעיד מדאורייתא. (ב) אבל בעבר עבירה דאורייתא שאין חייבים עליה אכילו מלקות, או שעבר עבירה דרבנן, פסול רק מדרבנן וי\"א דבעבר עבירה דרבנן, צריך שיעבור משום חימוד ממון [שם ס\"ב וס\"ג]. המגביה ידו להכות חבירו, אף שלא הכהו עדיין, או שמאי העיר שהכבידו מס על אחד במזיד יותר מהראוי, או המתפרנס רק בשחוק [שפיעל בל\"א], או שעבר על חרם הקהל, פסולים לעדות מדרבנן [שם ס\"ד וה' וי\"ד וט\"ז]. המוכר במזיד טריפות בחזקת כשר [שם ס\"ו], נ\"ל דפסול רק מדרבנן, דהרי הלאו דלפני עור, לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו ואפשר דהו\"ל כעבירה שיש בה חימוד ממון של חמס דהרי אינה להקונים לקנות טריפה ביוקר והא נקנית בזול. (ג) מיהו בעבר עבירה שיש בו חימוד ממון של חמס, אף שאין בו מלקות, פסול לעדות מדאורייתא [רמב\"ם פ\"י מעדות ה\"ד], כגון גנב וגזלן [ולא החולק עמהן], וכופר בפקדון [אבל כופר במלוה לא נפסל עד שנשבע] וכדומה, כל אלו פסולין מדאורייתא [ל\"ד ס\"ז]. המלות ברבית קצוצה, פסולין הלוה והמלוה, וברבית דרבנן פסולין מדרבנן, וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל הלוה [שם ס\"י ב), ונ\"ל דס\"ל כי\"א ס\"ג דבאיסור דרבנן לא נפסל רק ביש חימוד ממון, דליכא הכא בהלואה]. (ד) עוד יש פסולים לעדות מדרבנן, לא משום עבירה, רק מדהן מבוזיי ביותר לא יחששו לחרפה כשימצא שהעידו שקר, כגון הרגילים לאכול בשוק בפני כל אדם, או ההולכים ערומים בשוק בעסקם במלאכה מנוולת, או מי שאינו מתבייש ליקח צדקה מעכו\"ם בפרהסיא, ויכול להתפרנם ממנו בצנעה, או בור שאינו לא בתורה ולא בדרך ארץ, או אדם הסכל ביותר, כל אלו פסולין מדרבנן [שם י\"ז וי\"ח, וסי' ל\"ה ס\"י]. (ה) החילוק בין פסול מדאורייתא לפסול רק מדרבנן, הוא, דבאיסור דאורייתא משעה שעבר העבירה נפסל, אבל בעבר עבירה דרבנן, לא נפסל רק משעה שהכריזו עליו שהוא פסול, או שענשוהו בפרהסיא עי\"ז [שם ס\"ז וח' וכ\"ג]. (ו) אמנם אינו נפסל בשום עבירה, רק ביש עליו ב' עדים שחטא, ולא בחשוד לדבר, אפילו הוא קלא דלא פסק כשר לעדות, וכ\"כ אינו נפסל לעדות ע\"פ עצמו, דאין אדם משים עצמו רשע, ואעפ\"כ אין עושין אותו עד לכתחילה [שם סכ\"ה], ומה\"ט ביודע בעצמו שחטא לא יזדקק לעדות, וכ\"כ אפילו חטא באיסור סקילה, כחילול שבת וכדומה, כגון קושר ומתיר בשבת, מדלא משמע להו לאינשי שהוא עבירה, אינו נפסל עד שיודיעוהו שהוא חטא, אז נפסל אפילו על טלטול מוקצה, או הוצאה לכרמלית בשבת שהן מדרבנן [שם סכ\"ד]. (ז) חזרת כל חוטא לכשרותו, הוא משיקבל ע\"ע בב\"ד שלא לעשות עוד כמעשהו [שם סל\"ג], חוץ מהחוטא בממון חבירו, כגנב וגזלן, ומלוה ברבית, ועד זומם, ועובר על השבועה, וטבח שמכר טריפה בחזקת כשר. והמתפרנס בקוביא, כל אלו צריכים שיעשו מעשה המוכיח ששבו בתשובה שלימה [כמבואר שם בסעיף כ\"ט ואילך], מיהו גנב וגזלן, בעשה רק פ\"א, והחזיר בעצמו בלי כפיית ב\"ד חוזר לכשרותו [שם סכ\"ט]. (ח) אף החוזר בתשובה, אינו נאמן רק על דבר שראה קודם שחטא, או על דבר שראה אחר ששב, אבל לא מעיד אחר ששב על דבר שראה קודם ששב [ש\"ך ל\"ה סק\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגיסו</b><br> בעל אחות אשתו דבעל אחותו כבר תנינן. ואח אשתו נמי תנינן בן חמיו ונקט בכולהו כשהנידן הוא זכר, וה\"ה בנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן ובניהן</b><br> נ\"ל דמלת בניהן  אכולהו קאי, כגון בן לאב, ובן אחיו ובן אחותו ואחי אשתו ובן אחי אשתו, ובן אחות אשתו ובן אשתו (ובן חמיו ובן אחות אשתו), דכולהו לא תני להו, והן כולן אותן שכנגד הנך דתני. מיהו ביש לגיסו בנים מאשה אחרת כשר להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתניהן וחורגו לבדו</b><br> בן אשתו שמאיש אחר, וה\"ה לאשת חורגו. אבל לבן חורגו ולחתן חורגו כשר להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הראוי ליורשו</b><br> ר\"ל דמשנה ראשונה הוה ס\"ל דדוקא דודו ובן דודו מאב [וה\"ה שאר קרובים שמאב רק לישנא דקרא נקט [ויקרא כ\"ה פמ\"ט] , מדראויין ליורשו פסול להן, אבל אחי האם, או קרובי האשות, מדאינן ראויין ליורשו, כשר להעידן [והא דלא תני בקיצור, כל הראוי ליורשו, למה הזכיר דודו ובן דודו כלל. י\"ל משום דבראוי ליורשו סד\"א דכולל כל השבט, מדאפשר שיירשוהו. נ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הקרוב לו באותה שעה</b><br> אסוקי מלתא דת\"ק היא, וה\"ק כל שהיה קרובו בשעה שראה העדות, אף שאח\"כ נתרחק, פסול, דבקורבה בעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג י\"ג]. [לאפוקי בנפסל להעיד משום דיש לו הנאת ממון בהעדות (ל\"ג סט\"ו)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קרוב</b><br> ע\"י אשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתרחק הרי זה כשר</b><br> לעדות שיראה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה קרוב</b><br> והלכה כת\"ק. וזה הכלל בפסולי קורבה, (א) האיש עם אשתו, והאב או האם עם בניהם, והאחים והאחיות זה עם זה, בין שאחוותם מאב או מאם, כולן נחשבין ראשון בראשון, ובניהן של האחווה זה עם זה נחשבין שני בשני, ונכדיהן שלישי בשלישי, בכולן בין בזכרים בין בנקיבות, הפסול קורבה הולך עד שני בשני, מיהו קיי\"ל דגם שלישי בראשון פסול, וי\"א דשלישי בראשון או קרובי האם פסולין רק מדרבנן [ל\"ג ס\"ב]. (ב) האיש ואשתו כחד גופא [ולא נקטה במתניתין, מדפשיטא טובא], ולכן כל שפסול לא' פסול להאחר ג\"כ, חוץ מראשון בשני בתרי בעל, וכ\"ש שני בשני בתרי בעל, פסול רק לכתחילה, אבל ראשון בשלישי, אפילו רק בחד בעל כשר לכתחלה, כשאין לקרובו הנאה מהעדות [ל\"ג ס\"ג]. (ג) ומשום דאיש ואשתו ראשון בראשון, לכן פסול בעלה לאביה ולאמה, לבנה ובתה, ולאשת בנה, ולבעל בתה, ולבעל אמה, ולאשת אביה [ל\"ג ס\"ח]. (ד) חתן בשדוכין שלנו, כשר לארוסתו, מיהו בממון אפשר דנוגע בדבר. וכ\"ש דמחותני' כשרים להעיד זל\"ז. מיהו לדון זל\"ז, אסו' לכתחיל', מדהן כאוהבין זל\"ז [ל\"ג ס\"ו וס\"ט]. (ה) אחי ראובן מהאב כשירין לאחי ראובן מהאם [ל\"ג ס\"ז]. (ו) כל פסול קורבה שהוא ע\"י נשואין, כגון בעל אחותו, או בעל בתו וכדומה, או אשת אחיו, או כלת בנו, כשמת הקרוב, אף שהניח בנים כשר להעיד לו, מדהו\"ל קרוב ונתרחק. ודוקא על דבר שראה קודם שנעשה קרובו דבעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג סי\"ב וסי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוהב והשונא</b><br> אסוקי מלתא דר\"י היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב זה שושבינו</b><br> רעהו בחופתו, אסור להעיד לו אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נחשדו ישראל על כך</b><br> להעיד שקר עבור אהבה או שנאה, והכי קיי\"ל [ל\"ג ס\"א]. מיהו לדון זה את זה, פסולין אוהב ושונא, אף שאינו שושבינו, ולא שונא מבקש רעתו, ולהיות דיינים יחד, רק שונא פסול, וי\"א דבאינו אוהבו ושונאו ממש מותר לדונו [ז' ס\"ז וס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בודקים את העדים</b><br> קבלת עדות לא מהני. רק בקבלו ביום [ורק כשהתרצו ב' הבעלי דין מהני קבלת עדות בלילה], ורק בשלשה מומחין היודעין הלכות עדות, ובקבלו בב', או בלילה, או שאינן מומחין, אינו כלים [כ\"ח ס\"כ כ\"א כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן</b><br> מודיעין להן לפני כל, הבושת בעה\"ז ובעה\"ב לכל המעיד שקר, ושמבוזה גם בעיני שוכריו [שם ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוציאין את כל האדם לחוץ</b><br> אף שאר העדים, וכל שהענין זר לו, אבל הבעלי דין צריכין להיות שם, דעדות שנגבה שלא בפני בעל דין אינו כלום, וי\"א דבדיעבד מהני. מיהו בממאן לבוא לב\"ד, או שהבעל דין אלם ויראים העדים להעיד בפניו, או שהבע\"ד חולה, או ש העדים חולים, או שיש שם שאר אונס, מקבלין עדים אפילו שלא בפני בע\"ד, וכל זה בבא להוציא ממון ע\"י העדים, אבל נתבע שמביא עדים לפטור עצמו, מקבלין עדים שלא בפני התובע. וכ\"כ בקטטות ומריבות שאין שם תביעת ממון, וגם יש לחוש שיתקטטו עם העדים, ועם הב\"ד, וגם הב\"ד אינן רוצים להעניש רק לפייס הצדדים ולהשקיט הריב, מקבלין עדות אף שלא בפני בע\"ד [כ\"ח סט\"ו וסי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו</b><br> בזה\"ל ושמת אמר כן כדי שלא יחזיקוהו עשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני</b><br> לא קאמר פלוני אמר וכו'. דקמ\"ל דאפילו אמר איש חשוב א\"ל כן, דכל איש משמע חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא חייב לו מאתים זוז</b><br> וכ\"ש בראו ההלואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובודקים אותו</b><br> אם עדותו כהראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד אומר איני יודע</b><br> קאי גם ארישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> אף דאי הוה פליג עלייהו בטל במיעוטו, אפ\"ה כשמסתפק הו\"ל כאילו אינו שם, ואין ב\"ד בשנים דרק לג' נתרצו הבע\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמרו את הדבר היו מכניסין אותן</b><br> את בעלי הדין שהוציאום ולכל אדם לחוץ בשעת משא ומתן של הדיינין, כדי שתתיישב דעתן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך רכיל מגלה סוד</b><br> ר\"ל אפילו מגלה רק סוד שהיה אצל הב\"ד, שהוציאו כל אדם לחוץ גם כדי לבלי להודיע מי מחייב ומי מזכה, והרי הב\"ד מוכרחין לילך בתר רוב הדעות, וכפי דת התורה, אפ\"ה נקרא ג\"כ רכיל, שגורם שישנא חבירו למחייבו, ולהכי לא מייתי קרא דלא תלך רכיל בעמך [גירסתו כגי' הנ\"א שהביא התי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל זמן שמביא ראיה</b><br> עדים או שטר שכתוב בו כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סותר את הדין</b><br> הב\"ד סותרין הדין שפסקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו</b><br> ר\"ל אבל אם א\"ל הב\"ד וכו' ומיירי שראו שיש צורך לומר כן, דלא ס\"ד שיהא תלוי ברשות בית דין לומר או לא לומר כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים</b><br> והכי קיי\"ל [כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה</b><br> וקיי\"ל בהא כת\"ק. ודוקא כשהיו עמו במדינה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו</b><br> חגורו, או לבושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אינו כלום</b><br> בהא אפילו רשב\"ג מודה ורק לדידי' אצטריך הך בבא, מדהיה עמו ראייתו ואמר אין לי, הודה שהן שקר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה</b><br> לחקור העדים ז' חקירות דלקמן[ריש פ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפט אחד יהיה לכם</b><br> ובד\"נ כתי' ודרשת וחקרת היטב. מיהו קיי\"ל דעדי ממונות א\"צ דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, אבל עכ\"פ צריך לחקור מה וכמה הלוהו, ורק ברואה הדיין שהדין מרומה, צריך לדרוש היטב. ובכל מקום שסותרים העדים א\"ע בז' החקירות, או בסותרין זא\"ז בדבר שהלוהו, דזה אומר יין, וזה אומר שמן הלוהו, עדותן בטילה, אבל בסיתרין זא\"ז בבדיקות, שאין נפקותא בזה בהעניין, כגון שזה אומר סלע שחור הלוהו, וזה אומר סלע לבן היה, או זה אומר בזוית זה וזה אומר בזוית אחר הלוהו, או שיש בכלל ר' ק', שזה אומר ר' וזה אומר ק' הלוהו, ששניהן מעידין שהלוהו ק', או שזה אומר דמי יין, וזה אומר דמי שמן אתה חייב לו, וכדומה באלו, עדותן כשר [ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות פותחין</b><br> מתחילין הדיינין לישא וליתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין לזכות בין לחובה</b><br> להמוחזק, וכ\"ש בחובה להמוציא. ול\"מ לאו בדיני ממון שבין אדם לחבירו מיירי, דבי' לא שייך קולא וחומרא, דקל לזה וחומר לזה, אלא ר\"ל בענייני ממון דטהור וטמא, אסור ומותר, חייב ופטור, כולן ענייני ממון הם ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות מטין</b><br> הולכין אחר רוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פי שנים לחובה</b><br> [עי' פ\"א סי' נ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה</b><br> ר\"ל סותרין הדין אחר שגמרוהו כשרואין שטעו כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה</b><br> מיהו בטעו בדבר שהצדוקין מודים בו, דהיינו דבר שמפורש בתורה, מחזירין אף לחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה</b><br> אפילו תלמיד שיש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה</b><br> דבמלמד התלמיד חובה אין שומעין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה</b><br> בשעת המשא ומתן, כדי שיטריח להעמיד דבריו בראיות, ואולי ימצא ראיה נכונה, אבל בגמר דין, רשאי לחזור וללמד חובה. והא דקאמר ברישא פותחין לזכות, אין ר\"ל כולן רק ר\"ל מי מהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה</b><br> אפילו בלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות גומרין בו ביום כין לזכות בין לחובה</b><br> אם יכולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות</b><br> אם יצא זכאי, ולא יענוהו ללון בספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב</b><br> דא\"כ יגמרו דינו בשבת ויו\"ט, ולדונו אז אי אפשר, דאין מיתתו דוחה שבת ויו\"ט, ולהשהותו עד אחר שבת, הוה ענוי הדין, ואי\"ל יגמרו דינו באחד בשבת, דהרי כל שלא נגמר דינו, לא הוה ענוי הדין. י\"ל דאע\"ג דסופרי הדיינין כתבו ראיות המזכין והמחייבים, עכ\"פ יש לחוש שישכח הדיין ביני ביני יסוד הטעם, מדא\"א לכתוב סברת הלב היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני הטומאות והטהרות</b><br> כולל נמי איסור והיתר [כויקרא פי\"א ד'] וכן בלשון חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתחילין מן הגדול</b><br> הגדול שבהדיינים אומר תחלה דעתו, שכך דרך החכמים, שאין הקטן מדבר לפני הגדול ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות מתחילין מן הצד</b><br> שכך מושב הסנהדרין, הקטנים בחכמה יושבין מן הצד מכאן ומכאן, והגדולים יושבים באמצע, וכשמתחילין לישא וליתן, מתחילין מהקטנים שיושבין מהצד שיאמרו דעתן, ואח\"כ אומר הגדול דעתו, משום דכתיב לא תענה על ריב, קרי בי' על רב שבסנהדרין. ומיהו קרא אסמכתא הוא. וטעם הדבר דחיישינן שיתבוששו הקטנים לסתור דברי הגדולים, ולרמב\"ם איסור גמור הוא לומר דעתו נגד דעת הגדול שבסנהדרין, ורק דרך שאלה שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרין לדון דיני ממונות</b><br> ואפילו גר, והוא שאמו מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה</b><br> ר\"ל מיוחסין שראויין להשיא בנותיהן לכהונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין היתה</b><br> מושבם בלשכת הגזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> וכותבין גם טעם כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> כדי שיהיו ב' עדים על המחייבין והמזכין. והא דלא אסתגי גם ר\"י בב' ושיכתוב כל אחד דברי מזכין ודברי מחייבין, ויהיו שפיר שני עדים על כל דבר. נ\"ל דה\"ט כדי שלא יהיו כת הסיפרים המעידין לזכות, יהיו הן עצמן המעידין לחובה, משא\"כ במצורף הג' לכל א', הרי כאן שני עדיות [כב\"ב פ\"ג מ\"ד]. א\"נ אי פיישו תרווייהו במילייהו חיישי' דלמא גייז כריש גיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם</b><br> ואף הן בעגול, רק שהב\"ד יושבין על ספסלין, והתלמידים ע\"ג קרקע בג' שורות עגולים זאת אחורי זאת, וכל שורה של כ\"ג, וכשהיה בהסנהדרין א' מהמחייבים יותר על המזכין, והרי הטייה לרעה אינה על פי א', אז מוסיפין מאלו השורות ב' ב' עד ע\"א, ואם גם אז לא נתרבו המחייבין ב' על המזכין, פוטרין הנידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו צריכין לסמוך</b><br> כגון שמת אחד מהסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היה</b><br> כל א' מג' הנבררים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא יושב במקום הראוי לו</b><br> בסוף השורה שבא לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא תאמרו מאומד</b><br> שכך אמדתם בדעתכם כעדותכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמועה</b><br> ששמעתם כך מאדם שאינו ידוע מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד מפי עד</b><br> ששמעתם מעד שהעיד כן בב\"ד אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אדם נאמן שמענו</b><br> ר\"ל מאדם הניכר לכם שלא ישקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו</b><br> מדלא קאמר מחזיר ממון, ש\"מ דה\"ק אדם שהעידו עליו שקר לא הפסיד אלא ממון, ולפיכך מתכפר לו להעד כשיתן לו המעות שהפסידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם</b><br> וכולן אינן בהחזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר אחר</b><br> אינו מן האיום של סנהדרין להעדים, רק פירושא דקרא נקט תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים</b><br> מדלא ידע במה ימיתו היה מכה אותו בעצים ואח\"כ באבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך נברא אדם יחידי</b><br> אסוקי מלתא דאיום הוא, ור\"ל כל הברואים נבראו הרבה זכרים והרבה נקבות כמ\"ש חית הארץ למינה, משא\"כ אדם נברא רק זכר אחד ויקח אחת מצלעותיו ועשאה נקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפני שלום הבריות</b><br> גם זה אינו מכלל האיום, רק טעם דקרא קדריש בכמה אופנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו</b><br> לא לבד במראה שיש שהם שחורים כפחם ככושי ונעגער והאטענטאטען, ויש לבנים כשלג, כגון זאמעידען ואלבאנוס, ויש אדומים ביותר כגון תושבי אמעריקא, ועוד הרבה מצבעים שונים, די\"ל דע\"י שהם זה אלפים שנה באקלים ההוא נשתנה טבעם וצבע עורם ונקראו מחז\"ל כושי לווקן גיחור [כברכות נ\"ח ב'], אלא אפי' הנולדים באקלים אחד אין אחד דומה בתוארו לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם</b><br> ר\"ל כדי להזהיר לכל חוטא שיחשוב א\"ע לא א' ושפל, אלא ישקיף על רבוי הבנים שיתקוממו ברוב הימים ממנו, כאלו הוא עולם מלא, ואיך ישחית כל הרבבות יוצאי יריכו עבור חטא א', כאדם הראשון שהשחית כל הדורות. ומעתה שוב גומר התנא דברי האיום לעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת</b><br> ר\"ל הואיל שכן' למה נכניס עצמינו בדאגה זאת להעיד, שמא טעינו בעדותינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד</b><br> דמפורש ענשכם אם לא תגידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה</b><br> דנוח לנו לעמוד באם לא יגיד, ולא להסתכן בדמו של זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באבוד רשעים רנה</b><br> ויש שכר לפעלותכם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היו בודקין אותן</b><br> דלאחר שאיימו על העדים, הוציאו כל אדם זר, ולא השאירו רק הגדול שבהן לבדקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבע חקירות</b><br> דהיינו באיזה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה שבוע</b><br> ר\"ל באיזה שמיטה של יובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזו שנה</b><br> שבשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה יום</b><br> בשבוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה מקום</b><br> דצריך שיהיה אפשר להזימן משבע צדדים הנ\"ל. ואפילו אמר עכשיו הרגו, שואלין כל הז' שאלות הנ\"ל, כדי שיתבלבל דעתם שלא יבקשו ערמימות להעלים שקרותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>באיזה מקום</b><br> דס\"ל דא\"צ רק ג' חקירות כשידוע מאיזה יום ידבר, ולרבנן אפילו כשאומר אמש הרגו או עכשיו הרגו שודאי ידוע מאיזה זמן ידבר אפ\"ה צריך ז' חקירות בפירוש כדי לאיים על העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכירין אתם אותו</b><br> להנהרג שהיה ישראל. וזה וודאי חקירה היא ולא כבדיקה [רמב\"ם פ\"א ופ\"ב מעדות ודלא כהר\"ב הכא] ואפ\"ה לא נמנה, מדאינו בכל חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>התריתם בו</b><br> דבלא התרו בו פטור אפילו היה ת\"ח. ואופן ההתראה שיאמרו לו פרוש, שעבירה זו חייבין עליה מיתת ב\"ד או מלקות וצריך שישיב \"על מנת כן\", אבל בשתק, או אפילו השיב \"יודע אני\", פטור [רמב\"ם פי\"ב מסנהדרין. ואל תתמה א\"כ ירבו הרוצחים, דרוב הרוצחים עושים במקום שאין רואה. ואף בשהרגו בכעס במקום רואים, מי פתי יסור הנה לומר על מנת כן. י\"ל דכבר כתב הרמב\"ם פ\"ג ממלכים, דכל שיש אומדנא דמוכח שהרג במזיד, אף דפטור מדיני ב\"ד, המלכות הורגתו בסייף, מפני תיקון העולם. וביש עדים ולא היה התראה כראוי, גם בדין תורה יכניסוהו לכיפה [כלקמן פ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את מי עבד</b><br> איזה ע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה עבד</b><br> בזבוח או בהשתחויה, או בדבר אחר שדרך לעבדה בכך. או במה שאין דרכו בכך. וכ\"כ בכל חייבי מיתות או מלקות, שואלים איך ובמה עשה, דגם חייבי מלקות צריכים חקירות הנ\"ל כדיני נפשות [סנהדרין ל\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המרבה בבדיקות</b><br> הינו שאלות שאין תלוי בהן עיקר העדות, כגון לשאל עדי רוצח, במה הרגו, בסייף או בארירין. בגדיו לבנים או אדומים. וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה ובדק בן זכאי</b><br> הוא רבן יוחנן בן זכאי, שהיה נשיא בשעת החורבן אחר שנהרג רשב\"ג, ובאותה שעה היה תלמיד לפני הלל רבו [כסוכה כ\"ח א'], והלל היה זקינו של רבי מסדר המשנה, ומדהיה אז תלמיד, לכן לא נקרא אז עדיין בשמו [ואף שאח\"כ נתהווה לנשיא, אפ\"ה קבע רבי שמו במשנתו באותו לשון שקבל מאבתיו, דחייב אדם לומר בלשון רבו [כפ\"א דעדיות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעוקצי תאנים</b><br> שהעידו שהרגו תחת התאנה, ושאל להעד אם עוקצין הפירות עבים או דקים והוכחשו בזה, וניצל הנידן ולכן נקרא ר\"י בן זכאי, שעל ידו זכוהו לבעל הדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה</b><br> אפילו כשהיו הרבה עדים והוכחש רק א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אומר בשנים בחדש</b><br> בד' בשבת ב' בחודש פלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד אומר בשלשה בחדש</b><br> בד' בשבת ג' באותו חודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה אינו יודע בעבורו של חדש</b><br> שסבר שהחודש שעבר היה כ\"ט יום, ומנה יום הל' לראשון של חודש זה [ואף שבדקום אח\"כ ונודע שידעו בעיבור החודש. י\"ל דאמרינן מדהושוו תחילה ביום השבוע, אנן סהדי שחוזר עתה ורוצה לבטל עדותו להכי קאמר שידע בעיבור החודש [תוס' מ\"א ב' ד\"ה שזה]. מיהו מחצי חודש ולהלן, לא תלינן בטעותו, דאז כבר הכל יודעין מתי ר\"ח. וא\"ת  [בדף מ\"א ע\"ב תוד\"ה שזה תראה דלק\"מ ע\"ש (אהבת איתן).] כיון דידעינן מאיזה יום בשבוע הם מדברים, א\"כ ע\"כ טעה ולא ידע מתי ר\"ח. וכ\"כ ק' בסיפא בב' ימים. וי\"ל כיון דתחילה שאלוהו על ימי החודש ואחר כך על יום שבשבוע אמרינן דתחלה היה מתכוון בשקר לומר על יום אחר שבשבוע. ואח\"כ נתבלבל בדעתו ואמר שהיה באותו יום שבשבוע שאמר חבירו, או אולי ביני ביני נזכר ששמע מחבירו חוץ מב\"ד שהיה ביום פלוני בשבוע ואומר גם הוא כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדותן בטלה</b><br> דבב' ימים א\"א שיטעה. [ויש לדקדק טובא למה נקט תנא ב' וג' והדר נקט ג' וה', טפי הו\"ל למנקט א' וב', וא' וג'. ונ\"ל דרצה למנקט בימי החודש בגוונא דבעי למנקט בשעות, דצריך למנקט ברישא בשיעית ב' וג', דאי הוה נקט א' אומר בשעה ראשונה, וא' אומר בשנייה, לא פסיקא מלתא שתהיה עדותן קיימת, דהרי בשעה ראשונה נכלל נץ החמה והרי באחד אומר תוך הנץ וא' אומר אחר הנץ, עדותן בטלה [כש\"ס מ\"ב א']. ומדרצה למנקט כולה מתני' בחדא גוונא, נקט נמי בימי החודש בב' וג'. והא דלא נקט בסיפא דרישא בימי החודש ב' וד', דוגמת רישא דרישא דא' אומר בב'. נ\"ל דלהכי נקט בסיפא שלשה וחמשה, דקמ\"ל דלא אמרינן מדשני המלות אלו בסופן שוין בהברה שה שה מטעה טעי העד במספר השעות, ושמע וטעה, קמ\"ל דלא תלינן בטעות כה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עדותן קיימת</b><br> דכי נמי זה אמר תחלת ב' וזה אומר סוף ג', אדם אפשר שיטעה ב' שעות חסר משהו. מיהו נ\"ל דכל זה במחולקים באומדן השעות שזה אומר שלפי אומדן שלו היתה שעה ב', וזה אומר שחושב שהיה שעה ג', אבל אם היה שם צל המעלות [כמלכים ב' כ'] ומחולקים באיזה מדריגה עמד הצל אז כבזמנינו שהיה להם מורה שעות אוהר בל\"א ומחולקים באיזה שעה, אז אפילו אומר א' בב' וא' בג' עדותן בטילה, ודמי לא' אומר קודם נץ החמה, וא' אומר אח\"כ דגם כן עדותן בטילה אפילו שניהן תוך שעה א'. תדע דהכא באומדן השעות איירינן, דאי בראיית החמה, יום המעונן מה אכ\"ל, וכי יתבטל אז שאלת איזה שעה. אמנם ק\"ל אדקאמר בסוף א' אומר וכו' שבה' חמה במזרח ובז' חמה במערב, עכ\"פ הו\"ל לשאלם דאם יום המעונן היה גם בכה\"ג אפשר שיטעה אחד. וצריך לדחוק דה\"ק דכיון דבה' חמה במזרח וכו' רגילין בנ\"א להיות בקיאין באותן השעות, ואין טועין בהן אפילו ביום מעונן, וכדאמרינן [פסחים י\"ב ב'] רביעית זמן סעודה לכל היא, ואין טועה בה, משמע ודאי אף שהוא שבע ואינו רוצה לסעוד אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר קיימת</b><br> אפילו זה אומר תחלת ג', וזה אומר סוף ה', ס\"ל דאפשר שיטעה אדם ג' שעות. וקיימא לן כת\"ק [רמב\"ם מעדות פ\"ב ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשבע חמה במערב</b><br> ואף דבחמץ [פסחים פ\"א מ\"ד], מודה דגזרינן משום יום המעונן וטעה עי\"ז בין ה' לז'. הכא ספק נפשות להקל, ואפילו אמר השתא בפירוש מעונן הוה, לא מהימן מדאמר כבר בז' סתם הו\"ל כאילו אמר בפירוש וודאי בז' הווה, אינו חוזר ומגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובודקין אותו</b><br> בשבע חקירות ובדיקות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותחין בזכות</b><br> לחפש טצדקאי שאפשר שיצא על ידן זכאי, ואומרים לו, אם לא עברת אל תירא [ונ\"ל דלהכי א\"ל כך כדי שלא יתבהל, ויתיישב דעתו יפה, ויחפש גם הוא עצמו זכותו, וגם משום הדיינין שכשישמעו כן, ידעו אף שעדותן מכוונת, אפילו הכי יתאמצו לחפש לו טצדקאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות</b><br> וכ\"ש חיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אחד מן התלמידים</b><br> מהג' שורות שישבו שם לפני הסנהדרין, והוא הדין אחר [כפ\"ו מ\"א] אלא שלא היה מצוי שם אחר. דהרי הוציאו הכל לחוץ בשעת מו\"מ [כפ\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היה יורד משם כל היום כולו</b><br> ואפילו אין ממש בדבריו, דאם יורידוהו יתבייש. מיהו ביש ממש בדבריו לא ירד משם לעולם [ש\"ס. ואף דאין להוסיף על מניין כ\"ג. נ\"ל דמ\"ש אין יורד משם לעולם, ר\"ל שלא להושיבו על הקרקע כשאר התלמידים, רק יושב על הספסל בראש הג' שורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש ממש בדבריו שומעין לו</b><br> פשיטא דשומעין לו, אבל ר\"ל דעולה למניין בסנהדרין כשיעמדו בסוף למניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> הא דנקט הכא התנאי שיהא ממש בדבריו לבסוף, ובתלמיד לעיל נקט לי' בתחלה. ה\"ט דבנידן עצמו אפילו לא ראו בתחלה מיד ממש בדבריו אפ\"ה שומעין לו ובוחנין אחר ממש שבדבריו, מדאית עליה בעיתותא וכלקמן [פ\"ו מ\"א] וגם אינו ממלומדי למד לפרש כוונתו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו מעבירין דינו למחר</b><br> ולא מחליטין הדין עדיין, עד שיתיישב כל אחד בלילה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מזדווגין זוגות זוגות</b><br> בבתיהן כדי לברר יפה הדין ע\"י שאלה ותשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו שותין יין כל היום</b><br> של הריגתו קודם הריגה ואממעטין במאכל נמי קאי. [ונ\"ל דמדתני לה הנא קודם למחר משכימין וכו', משמע דכל היום דתני היינו יום של תורה דלילה שלפניו כמותו], אבל אחר שנהרג אסורים לאכל כלל עד הלילה [כסנהדרין דס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמחרת משכימין ובאין לבית דין</b><br> ונושאין ונותנין יחד כל היום, עד נגד הערב, שאז מחליטין דינו [דמ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יכול לחזור וללמד חובה</b><br> ודוקא בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין יכול לחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טעו בדבר</b><br> ששכחו מי הן האומרים דעתן מטעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ממקרא א' [רמב\"ם פ\"י מסנהדרין ועיין רכ\"מ שם]. והרי אלו אינן נחשבין בהמניין רק כ\"א. ותמוה מאד דוכי ס\"ד שכשישבו ק' דיינים בדין ויהיו צ\"ח אומרים כך כולם מטעם א', וב' האחרים יאמרו להיפך כל אחד מטעם אחר, יהיה הלכה כב' נגד צ\"ח והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ותו הרי אדרבה כשהרבה אומרים דין א' וכל א' מטעם אחר גריעא טפי משאילו כולם אומרים דין אחד מטעם א', דהרי מה\"ט אין הלכה כשיטה [ועיין ר\"נ סוכה דרל\"ב ב']. ובשלמא לרש\"י [סנהדרין דל\"ד א'] דס\"ל דדוקא באמרו טעם א' מב' מקראות, י\"ל דמדלא כתבה תורה ב' מקראות לטעם א', וכדילפינן התם בש\"ס מדכתיב אחת דיבר אלדים, א\"כ מדילפי הנד ב' טעמייהו מב' מקראות, א\"כ חד מינייהו ודאי מטעי קטעי, אלא להרמב\"ם דס\"ל דגם בילפי שניהן טעמן ממקרא א' כך הוא הדין, תמוה מאוד, דאדרבה כשכולן מכוונין למקרא א' וטעם א', וודאי דבר ה' אמת הוא בפיהן, ואפשר י\"ל דהרמב\"ם ה\"ק אם אמרו טעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ב' טעמים ממקרא א', ודו\"ק, אבל זה דוחק מאוד בלשון רבינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני סופרי הדיינין מזכירין אותן</b><br> מדכתבו אתמול גם טעם כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין</b><br> והרי בהטייה לרעה צריך שיהיו המחייבין ב' יותר על המזכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> ואע\"ג דאם כ\"ב מהב\"ד מסכימין לדעת אחד לא יועילו הנוספין כלום דאפילו יאמר להיפך מהכ\"ב דעתו בטילה. י\"ל דאפ\"ה יוסיפו אולי יברר להכ\"ב שטעו ויחזרו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שבעים ואחד</b><br> דאם שנים שנתוספו נתחלקו, א' למזכין וא' למחייבין, חוזרין ומוסיפין ב' עד ע\"א:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה איפכא. רק תנא אזכות מהדר, מיהו בלא אפשר להכריע דעת א', לחזור בו, פוטרין אותו, רק שטרחו תחלה לדון יחד, כדי שלא יצאו הב\"ד מעורבבין, שגנאי להן שלא ידעו לזקק הדין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגמר הדין</b><br> לחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין אותו לסקלו</b><br> נקט סקילה שהיא הראשונה שבד' מיתות, וה\"ה באחרינהו, נידון מיד, ורחוק מב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הסקילה היה חוץ לבית דין</b><br> לרמב\"ם היה רחוק מב\"ד כמו ו' מילין. [ונ\"ל דטעמו משוה דמחנה ישראל היה י\"ב מילין [יומא דפ\"ה ב'], וב\"ד של משה היה באמצע ואמר הקב\"ה הוצא וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסודרין בידו</b><br> דגל גבוה."
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיהא רואהו</b><br> כשיניף הדגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו</b><br> שימתינו עמו מוליכיו, עד שיחקרו הב\"ד דברי המזכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים</b><br> וה\"ה יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> שיש סברא לדבריו, ובבא לב\"ד וראו שאין ממש בדבריו, אפ\"ה כשיאמר שוב בדרך יש לי ללמד זכות על עצמי, מחזירין אותו, דאולי מבהלתו נסתתמו טענותיו, אבל מפעם ב' ואילך, מוסרין לו ב' ת\"ח שילכו עמו, וישמעו אם יש ממש בדבריו, רק מתחלה לא שלחו עמו הב' ת\"ח, דאולי אלו הב' לא יבחנו היטב מה שיאמר אגב בעיתותא, עד שחזר פעם ושנים ונתיישב בדעתו קצת [ועי' ש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכרוז יוצא לפניו</b><br> מכריזין לפניו בדרך הליכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שעבר עבירה פלונית</b><br> בהשמיטם, והשנה, והחודש, והיום שבחודש, והיום שבשבת, והשעה והמקום שחטא, הכל כמו שאמרו העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו</b><br> אולי ידע א' להזימם:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות</b><br> דבקרוב יותר, תטרף דעתו ולא יתוודה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים לו התודה</b><br> חטאתי חטא זה, וכ\"כ שאר חטאיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן דרך המומתין מתודין</b><br> נ\"ל דכל זה אומרים לו, ור\"ל דדרך המומת שמתוודה מדאין לו לירא עוד משום בושה והפסד שיתגלגל לו עי\"ז בעולם העובר, ושכרו בעה\"ב מתרבה עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא</b><br> ר\"ל רק כשמתוודה יש לו חלק לעה\"ב מיד אחר שנתעכל הבשר כסי' מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר</b><br> כזאת וכזאת עשיתי, שמעל בחרם עתה וגם בימי משה, ועל כולם התוודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו יודע להתודות</b><br> שאינו זוכר שאר חטאיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תהא מיתתי כפרה על כל עונותי</b><br> מיהו נ\"ל דחטא זה צריך לפרוט [כיומא דפ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם</b><br> שזממו וחשבו עדיו עליו להמיתו והעידו שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר</b><br> ר\"ל רשאי לומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן</b><br> ולהכי כשיאמר כן משתקין אותו מפני כבוד הבית דין והעדים ואחר שהתוודה משקין אותו כוס יין גדול, ובתוכו קורט חלתית, כדי שישתכר ולא ירגיש כאב המיתה כל כך [רמב\"ם פי\"ג מסנהדרין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו</b><br> כדי שימות מהר בלי יסורין מרובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש מכסין אותו מלפניו</b><br> במטפחת קטן נגד ערותו, ואחר כך אוסרין את ידיו ומעלין אותו לבית הסקילה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין האשה נסקלת ערומה</b><br> רק מלובשת חלק דק, דאף דעי\"ז שוהת קצת מלמות אפ\"ה ניחא לה טפי כאב קצת מבזיונה. [ואילה\"ק הרי בושה קל מיסורין, דהרי אדם רשאי לבייש א\"ע ואינו רשאי לחבול א\"ע [כב\"ק דצ\"א ב']. י\"ל דהיינו בשבייש את עצמו. אבל כשיתבייש מאחרים קשה מזה [כתענית דט\"ו ב'], תדע דאל\"כ תקשה מהך דב\"ק אהא דאמר שמואל דאסור לבייש עבדו אף דרשאי לעבוד בו בפרך [כנדה דמ\"ז א'] אע\"כ מבוייש מאחרים גרע מצער מלאכה, ועי' מש\"כ בס\"ד בפירושינו יומא פ\"ח מ\"ז בועז אות ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הסקילה היה גבוה שתי קומות</b><br> ר\"ל גבוה ו' אמות שמשם ידחיפוהו לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מן העדים דוחפו על מתניו</b><br> שהנהרג עומד בשפת גג הבניין, באופן שיהיה צדו נגד מקום נפילתו, וא' מהעדים בא מאחוריו, ודוחפו על מתניו שיפיל לארץ על צדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נהפך על לבו</b><br> ר\"ל ואם נתהפך אח\"כ או בשעת נפילה ונפל על לבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הופכו על מתניו</b><br> דגנאי לו שישכב פרקדון עד שיקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני נוטל את האבן</b><br> משקל ב' אנשים, יגביהוהו ב' העדים, והא' שומט ידו והשני זורקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנה על לבו</b><br> בכח דרך השלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנסקלין נתלין</b><br> אחר שנסקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף</b><br> מברך השם מדכתיב גביה קללת אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין האשה נתלית</b><br> ודרשי הכי מדכתיב וכי יהיה באיש וגו' ותלית אותו ולא אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין דנין שנים ביום אחד</b><br> בב\"ד א' והרי אין רשאי לעשות כל זה, אלא הוראת שעה היה, לפרסם חטאן, כמ\"ש ולא תעשנה כזמתכנה, ומר\"ט נמי תלאן, אף שלא כדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקעין</b><br> נועצין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעץ יוצא ממנה</b><br> כמין יתד ארוך סמוך לראש הקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקיף</b><br> מקרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ידיו זו על גבי זו</b><br> ר\"ל אוסרן יחד כשנתנתקו כשנפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין</b><br> תרוויי' ס\"ל דצריך לקבור העץ עמו, מדרביי' קרא דכתיב כי קבור תקברנו דהרי גם בהעץ שייך טעמא דקרא דחייש לבזוי כבוד שמים שיאמרו הרואים זהו העץ שנתלה עליו המגדף, וגם תרווייהו ס\"ל שצריך שלא יפסיק מלאכה בין תליי' לקבורה, ולהכי לרבנן צריך שלא יהיה העץ מחובר מושרש בארץ, מדאז יהיה מפסיק עקרת האילן או קציצתו, אבל עץ שרק לפי שעה שקעו בארץ, אין הוצאתו חשוב הפסק, ור' יוסי ס\"ל מדתלוש וסוף חברו קיי\"ל דכמחובר דמי [כתוס' שבועות מ\"ב ב', ורא\"ש חולין טז\"א] א\"כ גם עקירתו ממקום שנשקע מחשב הפסק, ולהכי לא ישקע הקורה כלל, רק יתמכו בכותל, וכיון שכן לא יתלהו באופן שיהיה אחוריו מכוסים בהקורה כדס\"ל לת\"ק, דמדהקורה מונח בשפוע יהיה מושכב עליו ולא נקיים מצות תלייה, אלא תולה אותו על אמצעית הקורה, באופן שיהיה פניו ואחוריו גלויי' לאויר, כדרך שהטבחין תולין בהמה כדי שיהא נוח להפשיטה מלפניה ולאחוריה [וכפסחים פ\"ה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומתירין אותו מיד</b><br> בהא לא פליגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל</b><br> להכי א' עולה ותולהו, והשני עולה ומורידו מיד, וקוברין אותו קודם שקיעת החמה עם האבן שנסקל בה, ועם הקורה שנתלה בה, וכ\"כ שאר חייבי מיתה נקברין הכלים שנהרגו בהן, תוך תפיסת ד' אמות מקברן [ש\"ס דמ\"ה ב', ועי' נזיר פ\"ט מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער</b><br> בשביל שחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכינה מה הלשון אומרת</b><br> כבוד השגחת הקב\"ה בעולמו, נקרא שכינה, כי שם משכן כבודו, ור\"ל הכא שהשגחתו ית' שהוא גם על החוטא, כביכול מתאוננת וקובלת בזה הלשון [וחז\"ל השתמשו במלת שכינה במקומות הרבה לכנות בה את הקב\"ה, כדי להרחיק הגשמיות, עי' תשו' חו\"י [דקצ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביכול</b><br> ר\"ל נדבר עתה מהקב\"ה כמאדם שיכול להאמר בו כן [ועיין תשבי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלני מראשי קלני מזרועי</b><br> בש\"ס מפרש אביי מלת קלני, דר\"ל קל לית, ולרבא ר\"ל קל אני. ונ\"ל דר\"ל לאביי נקודתו בצירי קליני, דהוה נוטריקן קל איני, ור\"ל ראשי וזרועי כבדים עלי, ולרבא נקודתו בקמץ קלני, נוטרוקון קל יאני, וגם לרבא ר\"ל כאביי רק שהיפך הלשון דרך כבוד. [כך פירשתי ע\"פ דעת רש\"י זצוק\"ל. ולולא מסתאפינא היה נ\"ל, שהכוונה בין לאביי בין לרבא הוא ע\"פ מה דאמרינן [סוכה דנ\"ב ב'], דכ\"י הקב\"ה מתחרט שברא היצ\"ה, א\"כ היינו דקאמר הכא, דכשהאדם נענש על חטאיו, שכינתו ית' מתאוננת שהוקל כבודו בב' דברים הא' בחכמתו, דהחכם רואה את הנולד, שבוודאי אי אפשר לו בלא חטא, והרי משכן החכמה באדם הוא בראש ולמה בראתיו. ב' הוקל כ\"י כבוד כח זרועו, כגבור לא יוכל להושיעו מצרתו מענשו והרי מעשיו גרמו שזרוע ה' לא נגלתה עליו והיינו מלת קללת ב' מני קלות. אלא דלאביי ר\"ל כדאמרן דרך כבוד, ולרבא ר\"ל כ\"י הוקל כבודו בעיני הבריות שיחשבו כאילו אין בו כח בחכמה וביכולת שלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זו בלבד</b><br> שבנהרג בב\"ד עובר בבל תלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו עובר עליו</b><br> וה\"ה במלינו שיבואו ויתאספו קרוביו, או להשמיע בעיירות [י\"ד שנ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו</b><br> להנהרג בב\"ד, מדאין קוברין רשע אצל צדיק. ואף דהמתוודה יש לו חלעה\"ב כלעיל סי' ט\"ו. י\"ל דהיינו לאחר שהתחיל הבשר להתעכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין</b><br> דאפילו רשע קל אין קוברין אצל רשע חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לנהרגין ולנחנקין</b><br> ומן הדין היה צריך מטעם הנ\"ל ד' קברות לד' מיתות ב\"ד, שכל א' קלה מחבירתה, רק דהלמ\"ס הוא כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוברין אותן במקומן</b><br> אצל אבותיהן, מדכבר נתכפרו משהתחיל הבשר להתעכל, רק שאז לא היה אפשר לפתוח קברן ולקברן כאן, מדנבקע הכרס ונסרח, דאע\"ג דמותר לפתוח קברו אז, מדליכא למיחש משום חרדת הדין גביה [כתשו' חו\"י דרמ\"ז ב']. עכ\"פ אין רשאין לנוולו, מדאיכא לועג לרש [כב\"ב דקנ\"ה. אמנם ק\"ל הרי אפילו לתקנת אחרים אמרי' תנוול ותנוול [כב\"ב קנ\"ד ב'], מכ\"ש לתקנת עצמו לקברו אצל אבותיו. ונ\"ל דהתם. שאני דיש הפסד, משא\"כ הכא אין לו הפסד דהרי יקבר שם לבסוף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרובים באים</b><br> מיד אחרי שנהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלומר</b><br> ר\"ל כאומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדין אמת דנתם</b><br> רק שלא אמרו כן בפירוש, מפני כבוד המת, וגם מדקשה עליהן מפני כבוד עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו מתאבלין</b><br> דקודם שנתעכל הבשר אין מתאבלין, דבאבוד רשעים רנה ולא איבול, ואח\"כ נמי לא, דמדאדחי אדחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אוננין</b><br> מראין צער על פניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אנינות אלא בלב</b><br> נ\"ל דר\"ל אע\"ג דכתיב באבוד רשעים רנה, היינו שלא יעשו מעשה אבילות, אבל עכ\"פ אין לשמוח בלב על מיתת הרשע, דאין הקב\"ה שמח במפלתן של רשעים [כמגילה ד\"י ע\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחנק</b><br> סקילה חמורה משריפה, ושניהן יותר מהרג, ושלשתן יותר מחנק, ונפקא מנה, דהמתחייב שני מיתות, נידון בחמורה, ובנתערבו שני חייבי מיתות נידון בקלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרג</b><br> ס\"ל שריפה חמורה מסקילה, וחנק מהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מצות הנסקלין</b><br> אפרקן דלעיל קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו</b><br> ברכיו. ועשו כן כדי שיהיה יכול לישב ושלא יתהפך אנה ואנה, ויצטער כשתפול הפתילה על בשרו ע\"י שיתהפך [ונ\"ל דלקחו זבל ולא עפר, כדי לבזותו, דאע\"ג דלעיל [פ\"ו מ\"ג וד'] חששו שלא לבזותו. היינו במעשה שנגוף עצמו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנין סודר קשה לתוך הרכה</b><br> כרכוהו בתוכו, קשה מבפנים, כדי להכריחו לפתוח פיו מהר ולא יצטער הרבה, שאין הרכה מכריחתו לפתוח פיו כל כך מהר, וכרכו הקשה ברכה, כדי שלא יחבול הקשה צוארו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה מושך אצלו</b><br> שנים העדים מושכין בב' קצוות הסודר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדליק את הפתילה</b><br> ר\"ל מרתיח יפה את העופרת, כדי שירד כחוט דק תוך גרונו. [ונ\"ל דאינו ר\"ל שבשעה שעומדין ומחנקין אותו. אז ירתיח הפתילה, אלא ר\"ל שבשעה שיחנקוהו יהיה העופרת עדיין מודלק ורותח על האש, שלא יתקרר ביני ביני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומרת</b><br> נ\"ל שהוא מלשון כווץ, [צוזאממענשרומפפען], כמו מעי חמרמרו [איכה א' כ'], או שהוא מלשון מרוח [צוזאממענקלעבען], כמו ותחמרה בחמר ובזפת [שמות ב'], או שהוא מלשון שריפה, כמו נפלה לאור ונחמרו בני מעיה [חולין פ\"ג מ\"ג], וכ\"כ פני חמרמרו מני בכי [איוב ט\"ז] לשון הדלקה הוא, שהאדימו כאש מרוב בכייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם</b><br> ר\"ל כשימות בידם בשעה שימשכו קודם שיזרקו הפתילה לפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פותחין את פיו בצבת</b><br> [צאנגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובתו</b><br> ר\"ל אם אינו רוצה לפתוח פיו בטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומרת את בני מעיו</b><br> לכאורה כל זה מיותר, דהרי לא פליג בהא את\"ק ולפי מ\"ש אות ז'. נ\"ל דשפיר קמ\"ל ר\"י, דאע\"ג דלהא שיכריחוהו לפתוח פיו בצבת א\"צ כל כך זמן רב כמו כשיכריחוהו לפתוח פיו בחניקה, אפ\"ה גם בהא לא יקחו העופרת מהאש עד שנפתח כבר פיו. או נ\"ל דר\"י טעמא למלתי' קאמר, דע\"י שפתחו פיו בצבת, העופרת נכנס יפה למעיו וימות מהר, משא\"כ לת\"ק נסגר גרונו קצת ע\"י החניקה]."
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי</b><br> ושמעו להצדוקים שעושין הכל ממש ככתוב, ואין מאמינים בקבלה, שקבלנו מאבותינו ללמוד כאן ג\"ש בהלמ\"ס, שלא תשרף באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה</b><br> כשהורגין בערכאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ניוול הוא זה</b><br> ר\"ל דין זה מנוול, מדכתיב ובחוקותיהם לא תלכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מניחין את ראשו על הסדן</b><br> [קלאטץ] עב תקוע בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצץ בקופיץ</b><br> [בייל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו</b><br> שנראה כמקצב בשר בהמה. ומשום ובחוקותיהם ליכא כשהורג בסייף, מדכך דינו בתורה לא מנייהו גמרינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ארכובותיו</b><br> נ\"ל דלהכי גם בחנק ישקעוהו בזבל שלא יתהפך ולא יכלו העדים למשוך יפה ויצטער זמן מרובה [ומתורץ קו' רלח\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הנסקלין</b><br> אית מנייהו דמפורש בהו סקילה, ואית דכתיב בהו דמיו בו, או דמיהם בם, והיינו סקילה, ואית שנלמדו בי\"ג מדות בגמ':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הכלה</b><br> אשת בנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הזכור</b><br> ה\"ה בהביא זכר עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הבהמה</b><br> ה\"ה בהביא בהמה עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> שנבעלה לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגדף</b><br> מברך השם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנותן מזרעו למולך</b><br> מפורש לקמן [מ\"ז]. והא דקתני ע\"ז וקתני מולך. ה\"ט, דס\"ל דנותן מזרעו למולך לא עבודת ע\"ז הוא, רק חוק לע\"ז הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקלל אביו ואמו</b><br> חמור ממכה או\"א, דמכה בחנק ומקלי. בסקילה. ה\"ט, דמקלל חמיר טפי, דמזכיר נמי השם לבטלה, מלבד שביזה או\"א [כמ\"ח], א\"נ משום דמקלל מצוי יותר, לכן החמירה בו תורה לגדר [רמב\"ן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמסית</b><br> ליחיד לעבוד ע\"ז. המסית חייב אף שלא הוסת חבירו. וגם המוסת כשהוסת חייב סקילה, ואף שלא עבד עדיין, רק ענה הן לדברי המסית [רמב\"ם פ\"ה מע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדיח</b><br> לרבים לעבוד עבודה זרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן סורר ומורה</b><br> מפורש לקמן [ריש פ\"ח], והשתא מפרש תנא אותן שנמנו לעיל, א' לא':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על האם</b><br> בשוגג והיא מקודשת היתה לאביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום אשת אב</b><br> ר\"ל ב' חטאות, דכל עריות שחייבין עליהן מיתה במזיד והתראה, אם היו בלא התראה חייבין כרת, ובכל כרת במזיד, אם היה בשוגג חייב חטאת [חוץ מפ'סח וג'ידוף ומ'ילה [פ'ג'ם' סי'] שאף שהן בכרת במזיד, אין חטאת בשגגתן, פסח ומילה מדהן עשה, ומגדף מדאין בו מעשה [כרמב\"ם פ\"א משגגות]. מיהו באביו חי, ולא נתגרשה ממנו, חייב נמי משום א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד</b><br> דס\"ל דמחיובים אחרים מיעטיה קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו</b><br> אחיוב דאשת אב לבד קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מן האירוסין</b><br> שרק קדשה אביו ולא כנסה עדיין לחופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו</b><br> אחיוב דכלתו לבד קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על הזכור</b><br> בחנם נקטיה דהא לא מפרש בה מידי. [ול\"מ נ\"ל דנקטיה משום ההמשך, מדבעי לאקשויי בהמה מה חטאה, והרי עדיין לא אשמעינן מתניתין דבהמה נענשת. להכי הדר נקע זכר בהדי הנך ב', לגלויי כמו דבזכר פשוט דשוכב ונשכב נענשין, דהרי שניהן בני עונשין. ה\"ה נמי הנך ב', ועלה יוכל להקשות שפיר אם אדם חטא וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> היה תנא צריך להכפיל מלת בהמה, לומר הבהמה בסקילה ורק אורחא דתנא בכה\"ג להזכיר המלה רק פ\"א, ועי' בכה\"ג [נדה דף ל\"ו ב'] המקשה נדה נדה, וכ\"כ [ב\"ב פ\"א מ\"ד] עד ד' אמות, וכ' רב\"י [ח\"מ קנ\"ז] דקאי אלמעלה ולמטה, ועיד איתנהו טובא כה\"ג [ועיין רתוי\"ט טהרות פ\"ט משנה ג' ד\"ה נפלו]. ותמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [ויקרא כ' פט\"ו וט\"ז] בכתב שיהרגו בהמה בקולפי, והיינו במקל עב שיכו על קדקדו, והרי ברייתא ערוכה בידינו [סנהדרין נ\"ד ב'] נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן תהרוגו, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה</b><br> שלא יכשל בה עוד איש אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה</b><br> וחס הקב\"ה על כבוד החוטא [ונ\"ל דנ\"מ בא עליה בשוגג, דלטעם קמא נסקלת, משא\"כ לטעם ב', והוא בעיא בש\"ס [דנ\"ה א'] ולא אפשטה. ואינה נסקלת [רמב\"ם פ\"א מאיסורי ביאה הלכה י\"ח]. ואילת\"ק א\"כ נעבדת נמי תהיה נהרגת מהנך ב' טעמים. י\"ל נרבעת שאני מדהוא דבר מאום מאד, ותמוה בעיני בני עולם כמשחז\"ל [נדרים נ\"א א'] תבל הוא וכי תבלין יש בה שיזדקק אדם לבהמה ודבר תימה יזכרו בני עולם טפי לומר זו היא שנכשל וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>המגדף אינו חייב עד שיפרש השם</b><br> אבל בשמע שם מפי אחר וברכו, או שברך כנוי, פטור מסקילה, ואינו חייב עד שיברך שם בשם. מיהו י\"א שחייב על כל ז' שמות שאינן נמחקין, וי\"א דאינו חייב רק על הויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים</b><br> כשנושאין ונותנין עם העדים:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> [ביינאמען], ואפילו בתחלת הגדתן, דשמא יצת זכאי והזכירו ברכת השם בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכה יוסי את יוסי</b><br> נקט כנוי כזה מדהוא בן ד' אותיות, ובגמטריא אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מוציאים כל אדם לחוץ</b><br> נ\"ל דאף דבכל קבלת עדות מוציאין כל אדם לחוץ [כפרק ג' מ\"ו]. קמ\"ל הכא, מדצריך להשאיר כל העדים כאן [דלא כהתם] כדי שיאמרו אף אני כמוהו, ולא יצטרך להכפיל הגידוף, להכי קמ\"ל שפיר, דאבל כל אדם מוציאין, שלא ישמעו זלזול השם ית'. או נ\"ל דלעיל מוציאין רק אותן שאינן שייכין לשמוש הב\"ד, משא\"כ הכא מוציאין הכל מטעם הנ\"ל, אפילו סופרי הדיינין ומשמשיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושואלים</b><br> כך הגי' הנכונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיינים עומדין על רגליהן</b><br> נ\"ל דר\"ל אחר שקבלו העדות מיושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקורעין ולא מאחין</b><br> ר\"ל תפירה מעליא שאין הקרע ניכר עוד, דאל\"כ מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי אומר אף אני כמוהו</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אף בג' או יותר צריכין כולן לומר כן, ולא חיישינן לזלזול השם, אף דלענין נזירות [רפ\"ד דנזיר] מהני כאילו אמר בפירוש, וגם לענין שאר עדות מהני מדאורייתא [כש\"ס הכא ד\"ס ע\"א], [ורק לענין שבועה לא מהני אף אני כמותך [כרמב\"ם פ\"ב משבועות ה\"ח], ורק לרא\"ש גם בשבועה מהני ואני כמותך [טור י\"ד סי' רל\"ט] ונ\"ל עוד דקמ\"ל דאף דהפסיק השני, קאי אף אני של הג' על הגדת הראשון ומחשב גם הוא עד לענין הזמה, ולענין דכשהוכחש הא' בטל הכל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד העובד</b><br> בדבר שעבודתה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המקטר</b><br> בשר או קטורת מבשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המנסך</b><br> ובכללו זורק דם לפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המשחחוה</b><br> בד' אלו חייב אפילו אין דרך לעבדה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המקבלו עליו לאלוה</b><br> שאומר שלא בפניה אלי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר לו אלי אתה</b><br> היינו בפניה, ותנא סיפא לגלויי דרישא מיירי אפילו שלא בפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המגפף</b><br> מחבקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנשק והמכבד</b><br> [אויספעגען] מלפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמרבץ</b><br> זורק מים להשכיב האבק לפניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנעיל</b><br> מלבישה מנעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובר בלא תעשה</b><br> וה\"ה המגביה כובעו לפניה אם כך מנהג המדינה דרך כבוד. ולכן יש לזהר מלילך לבית ע\"ז כשיודע שיהא מוכרח להגביה כובעו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנודר בשמו</b><br> קינם בשם ע\"ז פלונית אם אוכל פירות אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקיים בשמו</b><br> שאמר הריני נשבע בשמה, מיהו נדר היינו להבא, ושבועה היינו לקיים דבר שלעבר באזני השומעים, ואפשר לי עוד דלא נקט והנשבע בשמו, רק נקט והמקיים, דרק בנשבע לקיום אבל בנשבע בשמה שראה גמל פורח, זה אינו לקיום רק ללעג, אינו לוקה, ואפשר שגם משום שבועת שוא אינו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוער עצמו לבעל פעור</b><br> שמתריז רעי לפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא עבודתו</b><br> אפילו כיון לבזותה שוגג הוא וחייב חטאת, ובנתכוון לעבדה בבזוי זה, חייב סקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורק אבן למרקוליס</b><br> כך היא עבודתו, נותנין ג' אבנים, ב' מתחת ואחד על גבו, והרוצה לעבדה זורק אבנים לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש</b><br> כך הוא עבודתו, מוסר בנו לכומרים לשם המולך, ואח\"כ מחזירים אותו להאב, והאב נושאו על זרועו או כתפו, והולך כך עמו בין ב' מדורות מקצה אל קצה השני, אבל כשהאב אחזו בידו והעבירו בין ב' המדורות, שהבן הלך ברגליו, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסר למולך</b><br> ר\"ל לכומרים שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה פיתום</b><br> בתיו דגושה, ופירושו בלשון יוונית, מגיד נעלמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדבר משיחיו</b><br> שהקול נשמע כאילו יוצא מתחת כתיפו. דכך מעשהו, עומד ומקטיר קטורת ידוע, ומניף בשרביט הדס שבידו, ולוחש מלות ידועות, והקול הנ\"ל נשמע מתחת כתיפו, או שלוקח גלגולת מת, ומקטיר לפניו, והשואל שומע אז תשובתו כאילו יוצא מתחת כתף הבעל אוב, או מבין פרקי אצבעותיו של הבעל אוב והקול נמוך מאוד, כאילו יוצא מתחת הארץ מול תחת הכתף [ועי' לח\"מ פ\"ו מע\"ז] ואין זה דורש למתים, שאינו רק במלקות, דזהו במרעיב עצמו ולן בבית הקברות, או לובש מלבושים ידועים וישן בחדר יחידי כדי שיתראה אליו המת בחלום וישיב על שאלתו [רמב\"ם פי\"א מע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידעוני זה המדבר בפיו</b><br> מכניס עצם עוף ידוע בפיו [ולרש\"י ור\"ב מכניס לפיו עצם של חיה הנקראת אדני שדה, ועי' בפירושינו פ\"ח דכלאים מ\"ד], ועושה שאר מעשות זרות, עד שיפול בנכפה, וידבר עתידות [רמב\"ם פ\"ג מע\"ז] (ואמר מדבר בפיו, כלומר לא כבעל אוב שאין הוא מדנר רק שומע קול אחר מדבר אכן ידעוני הבעל ידעוני בעצמו מדבר בשעה שהוא נכפה):"
+            ],
+            [
+                "<b>והנשאל בהם באזהרה</b><br> נ\"ל דר\"ל הדבר הנשאל מהם הוא בלאו [ונ\"ל עוד דלהכי לא קאמר \"השואל בהם\". דקמ\"ל ע\"פ מ\"ד [סנהדרין ס\"ח א'] לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, וא\"כ בכה\"ג שואל איכא, אבל אינו מבקש דבר הנשאל, ולהכי באמת מותר. או נ\"ל דקמ\"ל דבשואל בהם ולא השיבו לו, אין כאן לאו. מיהו אשכחנא טובא בלשון חז\"ל, שאמרו נשאל במקום שואל, כמו אין נשאלין בהם אלא למלך [פפ\"ח דיומא], וכ\"כ אמרו ספק טומאה הבא בידי אדם נשאלין עליה [נדה ד\"ה ב'], ואשכחנא נמי איפכא שהשתמשו מלת הפועל תחת הנפעל, כמו החולן ליבמתו, שהכוונה שנחלן מיבמתו, והיא נקראת חלוצה, ואינה אלא חולצת, ועי' מ\"ש [יבמות פי\"ב סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלל את השבת</b><br> חייב סקילה כשהתרו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בדבר שחייבין על זדונו</b><br> בלא התראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם</b><br> בא מז' שמות שאינן נמחקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קללם בכינוי</b><br> אפילו רק ברחום וחנון וכדומה או בשם לע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> [עי' שבועות פ\"ד מי\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שתהא נערה</b><br> כר\"מ אתיא, אבל לרבנן אפילו קטנה, דהיינו עד שתהיה בת י\"ב שנה ויום א' ותביא אח\"כ ב' שערות, ומאז נקראת נערה ו' חרשים, ומאז ולהלן נקראת בוגרת, ואז לכ\"ע דינה רק בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתולה</b><br> ולא בעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאורסה</b><br> ולא נשואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית אביה</b><br> שעודה ברשותו, לאפוקי מסרה האב לשלוחי הבעל, וכ\"ש במסרה האב להבעל להוליכה לביתו, ונבעלה לזה שאינה נסקלת רק דינה בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני בחנק</b><br> אף שעדיין היא בתולה, כגון שבא עליה הראשון שלא כדרכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הדיוט</b><br> בלשון יון נקרא אדם המוני, שפל אנשים [אידיאט] ור\"ל המסית שזכרנו לעיל [מ\"ד] שדינו בסקילה, כולל ב' אופנים, א' שהמסית בעצמו אפילו היה נביא, נחשב להדיוט ושוטה, ומקילין בחייו להמיתו בהכמנה ובלי התראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסית את ההדיוט</b><br> ר\"ל ועוד נכלל בדין מסית הנ\"ל, שהמופת נמי דינו כהדיוט להקל בחייו, דהיינו דאף דכל האומר אעבוד ע\"ז, כל שלא עבד עדיין פטור [כלעיל ד\"ס א'], אבל במוסת מפי אחרים, כל שהשיב להמסית אעבוד, חייב סקילה. והשתא מפרש תנא ב' הבבות, לענין מה מסית ומוסת דינן כהדיוטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך מריעה</b><br> בכל הנך לישנא אינו חייב עדיין, עד שיסיתו לעבוד ע\"ז ממש, רק תנא אורחא דמלתא נקט, שכך דרך המסית, מתחיל לשבח ע\"ז לפני המוסת וקמ\"ל תנא דמאחר דמקילין בחייו ומערימין ומכמינין עליו לבערו מהעולם, וא\"כ אם יניח המוסת להמסית לגמור פתויו לך עבוד ע\"ז, מה תועיל ההכמנה שאח\"כ, כשיאמר לו אח\"כ אמור לי מה וכו', הרי ירגיש המסית כשיראה שרוצה הלה שיכפיל דבריו, ירגיש שהכמין לו. ובפרט כשישיב לו המוסת אח\"כ האיך נניח אלהינו שבשמים וכו', ודאי ירגיש המסית שלבו בל עמו, וישתוק, וא\"כ יהיה פטור. להכי למד התנא איך יערים עליו, דתיכף כשיתחיל המסית לשבח הע\"ז, לא יניחו לגמור דבריו, ויראה להכמין עליו [ולרבא לעיל (ד\"ה א') דמוסת מפי אחרים אינו חייב באמר אעבוד, רק בקילס המסית לע\"ז תחלה, תתיישב המשנה יותר על נכון, דמדרצה חנא למנקט נמי חיובא דמוסת בסיפא. להכי נקט נמי קלוסים דמסית תחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין</b><br> לשון מארב טמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליהם</b><br> ר\"ל אין מסתירין עדיו במארב, דאדרבא אולי יירא מלחטוא בפרהסיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזו</b><br> דהיינו אם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשנים</b><br> ר\"ל אם לשנים שהיו ביחד, אמר שיעבדו ע\"ז, א\"צ להכמין [ועי' לח\"מ פ\"ה מע\"ז, ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן עדיו</b><br> ר\"ל אם הן עדים הראויין להעיד, שאינן קרובים או פסולין, וי\"ג הן עדיו, ור\"ל לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף, כסי' צ\"ד, התם מדאינן ביחד, משא\"כ הכא המוסתין יהיו עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו</b><br> מיהו פשיטא שצריכים לומר לו היאך נניח אלהינו וכו' וכמפורש בסיפא אלא דלא נחית תנא השתא לפרש, רק שהמוסתין רשאין להעיד ולא מחשבו נוגעים, לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך</b><br> לעבוד ע\"ז, וזה אומר כדי שלא יתבושש אח\"כ לומר כן בפני העדים שיזמין המוסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה</b><br> המסית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ערום ואינו יכול לדבר בפניהם</b><br> מדירא שיעידו עליו אח\"כ בב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכמינין לו עדים</b><br> ולא סגי בחד שיצטרף עם המוסת. דכיון שמקילין בהכמנה החמירו שיהיו ב' עדיו ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד</b><br> ר\"ל אמור לי עתה בבירור מה שאמרת טעם א' בקוצר דברים [דיחוד לשון בירור הוא בלשון חז\"ל, כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז [יומא נ\"ד א'], וכ\"כ שאלתי את רבי ביחוד [פסחים דל\"ז א'], או ר\"ל אין איש אתנו, וגלה לי כל לבך אל מה נתכוונת תחלה בשקלסת הע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חוזר בו הרי זה מוטב</b><br> ואפילו רק שתק על שאלה זה, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אעבוד</b><br> השתא מפרש תנא אידך בבא, האיך המוסת דינו כהדיוט ומקלינן בחייו דאם כשהסיתו הלה, השיב לו \"אעבוד\" חייב סקילה כהמסית, אף שלא עבד עדיין. ודוקא שאמר לעבדה בדבר שעבודתה בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלך ואעבוד</b><br> או או קתני, וקמ\"ל דלא נימא אולי בשעת הליכה יחזור בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נלך ונעבוד</b><br> ולא אמרי' מדתלה עצמו באחרים, י\"ל דאם לא ילכו הם גם הוא לא ילך, ואין הדבר מוחלט עוד בלבבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיח זה האומר נלך ונעבוד ע\"ז</b><br> שהסית לרוב עיר לעבוד ע\"ז, ויש בזה כמה דברים שאינו שוה בהן למסית ליחיד, ומפורשין לקמן [פ\"י מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכשף העושה מעשה</b><br> ר\"ל דוקא בעושה מעשה בכח כשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא האוחז את העינים</b><br> שבכח כשפים והשבעות כחות הטומאה מראה לבריות כאילו עושה מעשה חדש, אע\"פ שבאמת לא עשה כלל, זהו פטור, אבל האוחז העינים שלא בכשוף מותר לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין</b><br> בכשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד לוקט חייב</b><br> ר\"ל אפשר שילקטו שנים קשואין, אחד וכו'. ונקט לקיטת קשואין, משום דאותו מעשה בכשוף למד ר\"ע מר' יהושע, ובאותה שעה אמר לו זה הדין [עש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה</b><br> כיצד. העושה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה</b><br> שנלקטו באמת בכח כשפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוחז את העינים</b><br> שנדמה להרואים כאילו נלקטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br>אבל אסור. ולת\"ק נמי כן, רק ר\"ע מפרש דברי ת\"ק. דלא תימא דהאוחז העינים גם בלי כשוף לתסר, להכי קמ\"ל שנים לוקטין קשואין וכו', ר\"ל דשניהן שוין, שע\"י כח שעשה זה עשה ג\"כ זה, והיינו בכשפים, ואפ\"ה פטור. א\"נ סד\"א דמעשה דרישא היינו מעשה כשפים ובהא סגי אפילו לא עשה מעשה ממש בגוף שנתהווה, קמ\"ל דאפילו לא הקטיר להשד רק שהשביעו נמצא שלא עשה מעשה בכשופו, רק שע\"י כשופו היה נראה כמלקט המכשף קשואין שאין גדלים שם, הו\"ל עשה מעשה וחייב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משיביא שתי שערות</b><br> אחר שיהיה בן י\"ג שנה ויום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד שיקיף זקן</b><br> נראה לי דבלשון זה קבל מאבותיו, זקן סתם והשתא מפרש רבי דהיינו התחתון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתון</b><br> הן השערות שסביב לערוה, דכשיקיף הזקן התחתון אף שהוא תוך שלשה חדשים מהבאת שתי שערות, פטור. והוא הדין בשהה שלשה חדשים אחר שהביא שתי שערות ולא הקיף עדיין הזקן, עכ\"פ מדראויה אשה להתעבר ממנו אחר שהביא שתי שערות, ואחר שלשה חדשים כבר יוכר עוברה, להכי פטור, דכתיב בן ולא אב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא העליון</b><br> הזקן שבפניו בקצה הלחיים, דתחתון ממהר לבוא [נדה מ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שדברו חכמים בלשון נקיה</b><br> ואמרו להכי ברוב פעמים זקן סתם, או רצה לומר דלשערות הערוה לא היה ראוי לקרותו זקן, וחכמים משום בלשון נקייה, קראו גם לזה זקן [ולפי דברינו הנ\"ל סי' ב'. בל\"ז ניחא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ולא איש</b><br> ומשהקיף זקן, איש הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקטן פטור</b><br> אף שהוא בכלל בן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיאכל טרטימר</b><br> והוא משקל חמשים דינרין, שמשקלן ארבעת אלפים ות\"ת שעורות בינונית [ולפי מה שכתבתי בשם המעדני יו\"ט [ברכות פ\"ג סי' ל'] דקווינט הוא צ\"ו שעורות, וא\"כ דינר משקלו קווינט, נמצא נ' דינרים הם י\"ב לאעה וחצי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר</b><br> בשל ולא בשל כדרך שהליסטין הרעבתנין אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישתה חצי לוג</b><br> הוא ב' רביעיות, שהן כשיעור שלשה ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין האיטלקי</b><br> יין משובח הבא מאיטאליען. [ונ\"ל דרבותא נקט איטאלקי, דכ\"ש בשתה יין משובח שבמדינתו, דמצוי לו, ואיכא טפי למיחש דאתי למסרך], ודוקא בשתאו מזוג ולא מזוג כדרך שהליסטין שותין, וגם דוקא שגנב משל אביו מעות [כמ\"ג], וקנה בשר ויין במדה זו, ואכל ושתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין</b><br> היינו הכפל משיעור הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בחבורת מצוה</b><br> בסעודת מצוה כחתונה ומילה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בעבור החדש</b><br> דזה נמי סעודת מצוה, וקא משמע לן דאף שלא נהגו לאכל בסעודתה רק פת וקטנית, והוא נתן המעות שגנב ואכל שם בעד המעות בשר. אפילו הכי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל מעשר שני בירושלם</b><br> קא משמע לן אף שאין באכילתו גופה מצוה, רק מצותו שהמעשר או דמיו יאכלו בירושלים, ואפילו על ידי אחרים, אפילו הכי מדאיכא עכ\"פ סרך מצוה, לא אתא למסרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים ורמשים</b><br> דכתיב איננו שומע בקולינו, ולא זה דאפילו בקולו של הקב\"ה אינו שומע, ולא אתא למסרך:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי דר\"ל שתה יין טבל, וכ\"כ אילך ביין מיירי, ושתייה בכלל אכילה [כשבועות דף כ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> עיין ברכות פ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל דבר שהוא מצוה</b><br> אפילו מצוה דרבנן, כבתנחומי אבלים, דאי מרישא סד\"א דוקא אכילת פסח או קדשים, דמצות אכילתן מדאורייתא, ואף דסעודת עיבור חודש נמי מדרבנן, על כל פנים המצוה גופא דאורייתא, קא משמע לן תנחומי אבלים דהמצוה גופה דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שהוא עבירה</b><br> לאתויי תענית צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו</b><br> וגם שלא יהיה איסור, מוכח משם, דמסתמא שלמה רק מהיתר הזהיר דאל\"כ בלי זולל אסור, וגם שלא יהיה מצוה מוכח משם דמצוה לא נקרא זולל, ואינו ראיה גמורה, דדלמא בכל מאכל נקרא זולל, ושלמה מהממשיך טפי הזהיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ואבל ברשות אביו</b><br> דאז מתפחד שלא יראנו אביו ולא ממשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל אחרים ואכל ברשות אחרים</b><br> דשל אחרים לא שכיח ליה, ולא ממשיך [ולעיל דאצטריך למתני חבורת מצוה ועיבור חודש, ע\"כ מיירי שעשה אביו הסעודה, וגנב משם ואכל, או שנתן שם המעות שגנב, ואכל שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגנוב משל אביו</b><br> דשכיח ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויאכל ברשות אחרים</b><br> שאינו מתבהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו</b><br> רצה לומר מנכסים שנתן אחד לאמו על מנת שאין לאביו רשות בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים</b><br> שנאמר ותפסו בו אביו ואמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו</b><br> שאינה שוה לו בקול ומראה וקומה. [ונ\"ל דלא שיהיו שוין ממש בקול, דאם כן איילונית היא, [כיבמות דף פ' ע\"ב]. אלא לאפוקי א' קולו חלש ואחד חזק, וכ\"כ בשאר הג' דברים, מיירי שיש להם דמיון מה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד מהם גידם</b><br> ידו קטועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בננו זה</b><br> משמע שמראין אותו באצבען:"
+            ],
+            [
+                "<b>איננו שומע בקולנו</b><br> דמשמע בשעת הקול יודעים שאינו שומע בקולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא חרשין</b><br> דאם אמר להם אז איני רוצה, לא שמעו כן מפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו</b><br> ה\"ק מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל כן, ואם אחר כך אף על פי כן עבר, ילקוהו בפני שלשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בעשרים ושלשה</b><br> בסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים</b><br> שהלקוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זהו שלקה בפניכם</b><br> לעיל דממעט סומין, דריש מדלא כתיב בנינו סורר, והכא דריש מדלא כתיב בנינו הוא סורר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור</b><br> דאשתני גופיה, והרי אי עביד השתא פטור היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב</b><br> דכבר גברא קטילא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה נדון על שם סופו</b><br> דכשיכלה הון אביו ילסטם הבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנאה להן</b><br> שימנעו מלחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> שתשקוט הארץ מהצער שיצערו לבריות, וממה שיענשו עבורם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולצדיקים רע להן</b><br> שנמנעו מלהרבות זכיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורע לעולם</b><br> שמטיבין לדורם בגופם ובממונם ובחכמתן, אבל גם מגינים עליה מענשי שמים בצדקתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יין ושינה לרשעים הנאה להם</b><br> דכששותים ישנים, ונמנעו מלחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> דכשישתו ויישנו ינוח העולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> דעל ידי שנתפזרו נתפרפר כחם מלהרע יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנאה לעולם</b><br> שעל ידי זה יהיה להם פנאי להרבות בעסק התורה ובמצות ולהיטיב לבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא במחתרת</b><br> שאמרה תורה שיהרג אותו כל מי שירצה, ואפילו בשבת, ובכל מיתה שיכול:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון על שם סופו</b><br> שיש לחשוב שכשיעמוד בעל הבית כנגדו, סופו שיהרגו, ולרמב\"ם [פ\"ט מגניבה] מחתרת לאו דוקא, רק כל הבא לרשות חבירו לגנוב, בכל מקום שהבעל הבית מצוי שם, מותר להרגו, ולרש\"י דוקא מחתרת, מדטרח לחתור, וודאי להרוג בא לכל מי שיעמוד כנגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו דמים</b><br> ר\"ל כל שכשהרגו בעל הבית יש לו דמים וחייב מיתה עליו, דהיינו שידוע לו שלא יהרגנו הגנב, כגון שהוא אוהבו כנפשו [ודלא כר\"ב דדוקא אב ובן, ולראב\"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דגם בבא ביום שזרחה השמש עליו, ויצא אדם לפעלו ואין הבעל הבית מצוי בביתו, וגם אין הגנב אז בא לשהות זמן מרובה, אלא לחטוף ולנוס. זה לא להרוג בא, וההורגו חייב מיתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם הכלים ששיבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין לו דמים</b><br> שאין ברור שלא יהרגנו, דאז אם הרגו בעה\"ב פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דמדחייב מיתה באותה שעה, פטור מתשלומין, ואף שניצל אחר כך, עכ\"פ הרי גם חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין אף דפטורים ממיתה, משום דעכ\"פ המעשה בת מיתה היא, אם כן הכי נמי הכא, ורק בחייבי כריתות או בחייבי מלקית יש חילוק, דכשהתרו בו, לוקה ואינו משלם, וכשלא התרו בו, משלם ואינו לוקה [רמב\"ם רפ\"ג מגניבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן שמצילין אותן</b><br> מהעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפשן</b><br> ר\"ל שמותר לכל להרגן כדי שינצלו מלחטוא, אבל צריך התראה, רק דאף על גב דבכל חייבי מיתות אין התראה מועלת עד שיאמר בפירוש על מנת כן, על כל פנים בהנך סגי בשישתוק או שיאמר יודע אני, ואם אף על פי כן עושה מותר להרגו, ואפילו החוטא הוא קטן. מיהו ביכול להצילו באחד מאבריו והרגו, חייב הרוצח מיתה בידי שמים [רמב\"ם פ\"א מרוצח]. ונראה לי דה\"ה בעשה כן לבא במחתרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר הנערה המאורסה</b><br> שרוצה לבעלה ואפילו מתרצת לכך, והוא הדין כל העריות שהן חייבי כריתות או מיתת בית דין, אבל עריות חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן, רק נקט נערה מאורסה משום דמנה ילפינן לכולה מדכתיב גבה ואין מושיע לה, הא ביש, מושיעה בכל מה שיכול [ש\"ס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הרודף אחר בהמה</b><br> לרבעה דעכ\"פ אין קלון להנרדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעובד ע\"ז</b><br> הוא הדין כל חייבי כרותות ומיתות ב\"ד שאינן מעריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצילין אותן בנפשן</b><br> דמעטינהו קרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבא על אשה ובתה</b><br> ר\"ל אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו, או איפכא, אז הוא והערוה נשרפין ודוקא כשבא על הערוה בחיי אשתו. אבל בבא על הערוה אחר מיתת אשתו, אינן אלא בכרת, [רמב\"ם פ\"ב ה\"ח מא\"ב], ובבעל ראשונה בזנות ואח\"כ נשא השנייה, אין מוציאין [אה\"ע ט\"ו י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת כהן שזנתה</b><br> שזנתה מנשואין, אז היא בשריפה והוא בחנק, אבל בארוסה, שניהן בסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בכלל אשה ובתה</b><br> דכתיבה בהדיא, ומנה ילפינן בתו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו</b><br> מאנוסתו, דאי מאשתו הא תנא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת בתו</b><br> שהיה לו מאנוסתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובת אשתו</b><br> בין שהיא בתו או חורגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם חמותו ואם חמיו</b><br> כל חד מהנך שש, מיירי בחיי אשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרוצח</b><br> דינקם דכתיב גביה, הרג הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבש</b><br> או כבש וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יכול לעלות משם</b><br> שנפל מעצמו לכם, ועל ידי שכבשו לא יכול לעלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> אף שדחפו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיסה</b><br> [העטצען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השיך בו את הנחש</b><br> שאחז הנחש וגם בחבירו, והגיע שיני הנחש בהאדם עד שנשכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מחייב</b><br> דסבירא ליה ארס נחש בין שיניו עומד, והו\"ל ככבש עליו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל דנחש מקיא את הארס מעצמו. [ונ\"ל דמה שאמרו חז\"ל מעצמו הוא מקיא. אינו ר\"ל מתוך גופו הוא מקיאו, דא\"כ פליגי במציאות. ועוד דכבר התברר בזמנינו בחכמת (אנאטאמיא), שנתחו כל אברי הנחש ומצאו שיש לה בהלחי העליון שבפיה, בכל צד שני שניים ארוכים וחלולים ובראש כל שן יש נקב קטן, ובתחתית החלול שבתוך השן מונח שלחופית מלא ארס, ושיערו שכשנושכה לשום בעל חי, ע\"י כעסה עולה הארס מהשלחופית ויוצא דרך ד' הנקבים הקטנים שיש בראש ד' השיניים הנ\"ל ונכנס הארס לתוך החבורה שעשתה בנשיכתה. א\"כ מזה מבורר דהא דאמרינן דלרבי יהודה הארס בשיניו עומד רצונו לומר הארס ממלא תמיד את השן החלול עד פי הנקב שבראש השן, ולפיכך כשהשיך הרוצח את הנחש הרי הביא את הארס בידו בנשר הנרצח, ולרבנן הארס עומד תמיד בהשלחופית בתחתית השן, וכשהשיך הרוצח את הנחש, היא מקיאה בכח את הארס. מהשלחופית שלמטה להנקב שבראש השן, ולפי זה מ\"ש בש\"ס לרבנן מעצמה מקיאה, רצונו לומר מכח עצמה, והרוצח לאו מידי עביד בזה, וגרמא בעלמא הוא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין באבן בין באגרוף</b><br> הוא הדין בחרב או בדבר אחר, רק לשנא דקרא הוא דנקט הכי משום דבהכאת אבן אפשר שנסתפק באומדנת הרופאים שמא טעו כשאמדוהו תחילה למיתה, והרי בכה\"ג היה פטור ואפ\"ה חייב לת\"ק, אבל בהכאת חרב א\"א כלל שנסתפק באומדנת הרופאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמדוהו למיתה</b><br> דאילו אמדוהו לחיים תחלה, פטור לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוקל ממה שהיה</b><br> שחזרו ואמדוהו לחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר</b><br> ר\"ל אומדנא דמוכח הוא שלא מההכאה מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להרוג את הבהמה</b><br> שראו שהטה ידו מול בהמה, והתרו בו שאפשר שישמט ידו ויהרוג אדם בהכאה זו, ואמר שמתכוון לבהמה, ושאם יפגע לאדם הכאתו לא איפכת ליה [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנפלים והרג את בן קיימא</b><br> והכל בהתראה כנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> אף שהתרו בו, עכ\"פ לא התכוון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת פטור</b><br> אף שהתרוהו שאפשר שתלך ההכאה על לבו, עכ\"פ לא התכוון לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומת פטור</b><br> דתרתי בעינן, שיתכוון למכת מיתה, ושהיה מכת מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב</b><br> תנא מתניו ולבו לרבותא דפטור, אף שהן בגוף א', ותנא גדול וקטן לרבותא דחיוב, אפילו בב' גופין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור</b><br> אי ר\"ש אסיפא קאי בגדול וקטן, הול\"ל ר\"ש פוטר. ואי אמתניו ולבו קאי, הול\"ל אם נתכוון. אלא ר\"ש ארישא קאי, בנתכוון להרוג בהמה והרג אדם, דתני פטור, משמע הא נתכוון לאדם והרג חבירו חייב, ועלה קאמר ר\"ש אפילו בכה\"ג פטור. אבל במתניו ולב, והיה בשניהן כדי להמית, לכ\"ע חייב, מדחד גופה הוא, ומה\"ט לא קאמר ר\"ש פוטר, דל\"ת אמתניו ולבו נמי קאי. ול\"מ היה נראה דר\"ש אהכאה קאי, דהיינו בהכה בהכאה שיכול להמית זה וזה דמחייב ת\"ק, וה\"ק ולא מבעיי' בכה\"ג פטור אף שהתרו בו העדים אפשר שתמית בו הקטן, עכ\"פ הרי גם כשהמית בו הגדול היה יכול. לפטור א\"ע לומר שלא התכוונתי להכאה חזקה, וכ\"ש כשבאמת הרג הקטן, יכול להתנצל ולומר חשבתי שאם אפגש הקטן ארפה ידי לבלי להכותו בכח, אלא אפי' התכוון להרוג בחרב, והתרו בו לא תכה בחרב, דאפשר שתכרות ראש הקטן אפ\"ה פטור, [ועי' רתוי\"ט פ\"ה דנזיר מ\"ש בשם הרמב\"ם] וקיי\"ל כר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שנתערב באחרים</b><br> אפילו כולן חשודין, כגון ב' שהיו עומדין וקשתות בידם, והתרו בכל א', וקבלו ההתראה, ויצא חץ מביניהן ונהרג אדם עי\"ז, ולא יודעין מי הרוצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן פטורין</b><br> אפילו א' מוחזק בחסידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה</b><br> [געוועלב] סגור. ור\"י לאו ארוצח קאי, אלא חסורי מחסרא וה\"ק, ושור הנסקל שנתערב בשוורים, כולן נסקלין. ואע\"ג דרק מדרבנן בריה לא בטל. על כל פנים כיון דהתערובות מדרבנן אסור בל\"ז להכי יסקלו כולן, כדי שתתקיים המצוה בשור המחוייב בה, ועלה קאמר ר\"י דא\"צ להטריח הב\"ד, רק יכנסום לכיפה שימותו ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה</b><br> לטעמיה אזל, דס\"ל דגם ארוסה בשריפה, ורבנן ס\"ל רק נשואה שדינה בחנק בת כהן בשריפה, לפיכך לא מוכח דשריפה חמורה מסקילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה</b><br> שחטאן הוא היותר חמור מכל עבירות, ואי\"ל סייף יוכיח דניתן לעיר הנדחת שג\"כ כפרו בעיקר, ואפ\"ה שריפה חמור ממנו. י\"ל התם עכ\"פ ממונם אבד, ושני העונשים יחד שקולין כסקילה. ור\"ש סבירא ליה מנא לן ששקולים כסקילה, משא\"כ שריפה שבארוסה בת כהן, מוכח החומרא, מדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר בסייף</b><br> דס\"ל חנק חמור מהרג, וראייתו ממדיחי עיר הנדחת שהן בחנק ולא בהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בחנק</b><br> דס\"ל מדיחי עיר הנדחת בסקילה, אבל הרג חמור מחנק, דהרי עיר הנדרת גופה בהרג ולא בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בחמורה</b><br> אף שעבר החמורה אחר שנגמר דנו לקלה, לא אמרי' גברא קטילא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי מיתות</b><br> כגון שבעל חמותו שהיא א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון בחמורה</b><br> ר\"ל בשריפה משום חמותו, ולא בחנק כשאר א\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו</b><br> באותו איסור שהוזקק תחילה לפרוש ממנו, ולא באיסור שבא אחרון אף שהוא חמור, דס\"ל אין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל, ולפיכך אלמנה שנעשית חמותו, ואח\"כ ניסת, נידון בשריפה, דאע\"ג דא\"א מוסיף הוא, דמתחלה היתה רק עליו אסורה, וכשנעשית א\"א אתסרא גם לעלמא, ובמוסיף מודה ר\"י. עכ\"פ לא מצינן להרגו ב' מיתות, ונדון בחמורה, ואם נעשית חמותו כשכבר היתה א\"א חייב חנק. [מיהו הא דנדון בזיקה ראשונה, לאו כללא הוא, דהרי חמותו ונעשת אשת אב, ודאי נידון בזיקה ב' שהיא סקילה, משום דאשת אב איסור מוסיף הוא גם אשאר אחין [כפ\"ז מ\"ד] אבל בנתחייב ב' מיתות זאח\"ז כברישא מודה דנידון בחמורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלקה ושנה</b><br> שעבר על כרת, ולקה עליה, וחזר ועבר אותה עבירה ולקה, כשיעבור שוב אותה עבירה פעם ג', ב\"ד מכניסין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין מכניסים אותו לכיפה</b><br> בית צר רק כשיעור קומתו, שלא יוכל להתפשט לישן, ומאכילין אותו שם לחם צר ומים לחץ, עד שיצרו בני מעיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכילין אותו שעורין</b><br> ר\"ל ואח\"כ יאכילוהו פת שעורין שמתפיח מעיו. ודבר זה הלממ\"ס הוא [רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההורג נפש שלא בעדים</b><br> שלא היה שם התראה כדינו, או שהוכחשו עדיו בבדיקות, כל שידוע לב\"ד שרוצח הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ</b><br> ואח\"כ שעורים כברישא. אבל בשאר חייבי מיתות ב\"ד, כשלא יוכלו להמיתו בדין תורה, פוטרין אותו [דרציחה חמורה לענין זה מכל עבירה שבעולם, שאין לו כפרה בשום אופן עד שיהרגוהו, שנאמר ולארץ לא יכופר וגו' כ\"א בדם שופכו [במדבר ל\"ה], וכן באחאב אף שחטא בע\"ז שחמור מכל העבירות, אפ\"ה ביום דינו רק רציחת נבות גרם מיתתו. ואף שלא הרגו בידים [כ\"ז לשון הרמב\"ם פ\"ד ה\"ט מרוצח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את הקסוה</b><br> כלי שרת, מלשון קשות הנשך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקלל בקוסם</b><br> שבירך השם ב\"ה בשם ע\"ז, דמחזי כמברך שם בשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבועל ארמית</b><br> ר\"ל בת עכו\"ם, ואין פוגעין בו רק בשעת מעשה, ורק בבעל בפני עשרה מישראל, ובחסר חד מהנך אסור להרגו, אבל ענשו מפורש בנביא, יכרת ה' וגו' [מלאכי ב' י\"ב] וקנאים פוגעין בו קאי גם אגונב קסוה שאינו נהרג רק כשתפסו בשעה שגונב:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנאין</b><br> [אייפרער], שמתקנאין עבור כבוד ה' ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוגעין בו</b><br> ר\"ל מי שמתלהב באותו שעה לכבודו יתברך, רשאי להרגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן ששמש</b><br> ע\"ג מזבח,"
+            ],
+            [
+                "<b>בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין</b><br> להלקותו כדינו, דלאו שיש בה חיוב מיתה בידי שמים הוא, ודוקא שניטמא בפנים, ולא שהה כשיעור המפורש [בפ\"ה דשבועות], דאל\"כ, או שנטמא בחוץ ונכנס, בר כרת הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא פרחי כהונה</b><br> בחורי כהונה, דאינו ראוי שיענש ע\"י נכבדי כהנה הזקנים, גם כדי שיקחו אלה מוסר [כבסוטה פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין אותו חוץ לעזרה</b><br> דבהר הבית מת מותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפציעין את מוחו בגזירין</b><br> בגזרי עצים. ונ\"ל דכולהו הלממ\"ס, כדמשמע מרש\"י [דפ\"א ב' ד\"ה והיכא רמיזא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בידי שמים</b><br> מיתה בידי שמים חלוק מכרת בג' דברים. דבכרת (א) מת בפחות מבן ס' שנה [כמ\"ק דכ\"ח א'], ולירושלמי [בכורים פ\"ב] מת בפחות מנ' שנה. (ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא, נכרתים מהעולם, ולריב\"א דוקא אותן שנכתב בהם ערירים ימותו. (ג) בכרת יש ג\"כ אופן שגם נפשו נכרתת, דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו, וכדאמרינן [סנהדרין ס\"ד ב'], הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב. ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני [כויקרא כ\"ב ג'] גם היא תמה נכרתה. ומרמב\"ם [רפ\"ח מתשובה] משמע דבכל חייבי כרת הדין כן [ועי' מ\"ק דכ\"ח א', ותוס' שבת כ\"ה א' ד\"ה כרת, ותו' יבמות ד\"ב א' ד\"ה אשת]. משא\"כ במיתה בידי שמים אין ענשו רק שמת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, אמנם בש\"ס [מ\"ק דכ\"ח א'] אמרי' דבמת בן ס' הו\"ל מיתה בידי שמים. ורבינו כסף משנה [פ\"ד מכלי מקדש ה\"ד] כתב, דבמיתה בידי שמים, עלה מות בחלונו, שגם בעלי חיים שלו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו מנקרת באשפה והיא מתה, משא\"כ בכרת ענשו רק על עצמו וזרעו [וע\"ש]. וכל זה בלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה, כל חטא מתכפר [רמב\"ם ספ\"ג מתשובה]. אמנם לא תקשה, הרי ראינו כמה רשעים שכפרו בעיקר ובועלין נדות ומחללי שבתות הרבה פעמים, ואפ\"ה יאריכו ימים ושנים כזקני אשמאי. וגם זרעם אינו כלה. ותו מה יהא ענשו של העובר כמה פעמים על כריתות, כיון שנפשו אבדה בראשונה, מה יהא לו עוד עונש בעה\"ב אחרי שנפשו כבר כהנדוף עשן תנדוף, וכי אתגורי אתגור [ועי' בירושלמי רפ\"ב דככורים דמקשה מה יהיה עונשו של חוטא בכרת אחר שחי נ' שנה וע\"ש]. תשובה לדבר זה עי' בדרושי אשר פי ה' יקבנו אור החיים הנדפס בסוף הסדר הזה אי\"ה, ובר\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ישראל</b><br> בש\"ס מהופכין ב' פרקים אחרונים אלו דפרק חלק זה, הוא שם פי\"א ואלו נחנקין שם פ\"י, ומצינו דוגמת זה במנחות בפרקים האחרונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דמלת עולם הבא כאן ר\"ל נצחיות הבא., שהוא כולל שכר הנשמות אחר מיתת הגוף, וגם שכר הגוף אחר תחיית המתים, [דאין לפרשו (וועלט) הבא. דא\"כ עדיין לא נתפרש אם בגיהנם או בג\"ע. אבל כשנפרש מלת עולם נצחיות הבא אז ממילא מבואר שמשכר ידבר, דהרי עונש לא יתכן לקראו נצחיות, דאדרבה מחליש כח הנצחיות הוא, ככל כאב הגופני, שאינו מקיים אבל מחליש ומבטל הגוף. וכן מוכח מש\"ס הכא (ד\"צ ע\"ב) דקאמר וכי ג' עולמים יש. וק' הרי וודאי יש שלשה עולמים, העה\"ז. ועה\"ב ועולם התחייה. ותו אמאי לא נימא לפ\"ז הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב, עונה בה בתחה\"מ. אלא וודאי דשכר הרוחני והשכר שאחר התחייה יחד נכללים בשם עה\"ב שפירושו נצחיות הבא]. והא דקאמר הכא כל ישראל, אף דקיי\"ל דגם חסידי האומות יש להם עוה\"ב [כרמב\"ם פ\"ג מתשובה]. והרי גם אפילו בינונים שבהם יש להם חלק לעה\"ב, מדלא תני במתניתין רק בלעם. י\"ל דזהו בכשרים שבאומות, אבל רשעים שבהן, לאחר שסבלו עונשן ילכו נפשותם לאיבוד, כמו דכתיב ואויבי ה' כלו בעשן כלו, אבל כל ישראל, אפילו חייבי כריתות ומיתות ב\"ד, אינו נכרת רק נפש הבהמיית שלהן אבל הנשמה העליונה שבהן, המחיה את הכל, נצוץ אלהי הוא, ואינו מקבלת כלייה, רק כשתאוות הגוף וחטאותיו השאירו בה רושם השחתה, אשר בצאתה מהגוף, יעכבוה אותן כתמים מלהאיר באור החיים, לכן מתלבנים ומתכבסים אותן הכתמים מעצמיתה ע\"י אש רוחני, לא בדרך נקימה ח\"ו, רק לטובתה לזקקה ולזככה להנשמה עליונה הזאת, ולהשיבה לימי נעוריה, ואחר תטהר לחזות בנועם ה' ולאור באור החיים והיינו דאמרינן בר\"ה לאחר י\"ב חודש נשמתן נשרפת ורוח [אלקים חיים מרחפת] מפזר אפרן, החלק שא\"א שישרף כאפר תחת וכו' כלומר במדריגה נמוכר. וזה הנרמז לנו בלשון המשנה, דקאמר יש להן חלק לעוה\"ב, ולא קאמר יש להן עוה\"ב, או חלק בעה\"ב. אלא משום שכלל כאן כל ישראל, שיש ביניהן ג\"כ חייבי כריתות, להכי קאמר שעכ\"פ כולן יש להן חלק בנשמתן הניאות לעה\"ב, דבהא כל ישראל שוין, שכולן הנצוץ שבהן יזכה להנצחיות המקווה. ונ\"ל דלפיכך אומרין זה המשנה בקיץ קודם כל פרק מפרקי אבות, דמשום דבקיץ חברת בנ\"א יותר מצוים, וע\"י זה עלול לקנאה תאוה וכבוד ולפגוע חיוביו לד' ולחבירו, גם ע\"י דם חם שבו אז בטבע, להכי לוקחים סם לחלאים אלו כל שבת פ\"א מן פרקים אלי, ואומרים קודם לכן משנה זו, נ\"ל משום דאמרי' ג\"כ יש באומה זו ביישנים וכו', והיינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו' כלומר ראה כי טבעך הוא להיטיב ואם תחטא בהנך תחטא נגד טבעך וענשך גדול יותר משאר דרי ארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ</b><br> דאי כפשטא דקרא, ק' וכי ישראל כולם צדיקים. ותו מי מהן הוא שלעולם יירש ארץ. ומי גבר יחיה ולא יראה מות. אע\"כ דה\"ק, ועמך כשיהיו כללותם צדיקים, דהיינו כשיתטהר כל טנופו צואת עונות מהנצוץ נשמת אל חי שבקרבם, אז לעולם יירשו ארץ, ר\"ל אל עלמותם ונצחיות הרוחני שבעה\"ב שמכונן אל נשמתם. יצטרף גם כן שירשו גם הארץ והארציות בכל טוב אחר תחיית המתים, [או שר\"ל במלת ארץ, כלומר שכר הרוחני כמו לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים, דר\"ל שכר הרוחני], וטעם הדבר, מפני שנשמתם נצר מטעי, ר\"ל ענף שאני נטעתי בארץ, שנטעתי הנשמה העלינה הזאת בארציות הגוף, כדי מעשה ידי להתפאר לפאר גם הגוף הארציי, להוציא ולזקק ממנו הטיב מהרע, ולמשוך כל כח קדושה שנבלל בעולם עשייה שבארץ, כדי להשיבו למכונתו, ע\"י מעשים הטובים שא\"א לעשותם מבלי אברי כלי הגוף, וא\"כ אם שע\"י השילוב והחברה של הנשמה עם הגוף יהיה אפשר שתבוא הנשמה לההפסד היותר גדול, דהיינו איבוד של עצמותה ח\"ו, איך הייתי שולחה לעולם העלול יותר לנזק מלהרוויח, דהרי האדם יש לו יותר נטייה לחטוא מלהצטדק. אלא וודאי שהניצוץ הקדוש הזה לא יכלה בשום אופן, או נ\"ל דמביא ראיה מכללות האומה, דהרי ת\"ל רובן צדיקים וכמה צרות ורדיפות סבלו ובין אש ולהבה ממעל לנהרי דם נדחקו והנם עוד ת\"ל היום בארץ ולעולם ירשו ארץ מפני שהם נצר מטעי שאני נטעתי אותם בארץ שיהיו כאן מעשי ידי הם האומות להתפאר וכמ\"ש הקב\"ה והייתם לי סגולה מכל העמים, ממלכת כהנים ללמד בני עולם להכיר אדון עולם ותה\"ק. וכן אחז\"ל פסחים [פ\"ז ב'] צדקת פרזונו, צדקה עשה הקב\"ה עם האומות שפיזר ישראל בינותם כדי שילמדו מהם הכרתו יתברך, וא\"כ אם הגוף של ישראלי לעולם לא יכלה מכ\"ש הרוחני שאינו בת כלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שאין להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל שנשמתם לאחר מיתה כלו בעשן כלו, דא\"כ הול\"ל ואין עומדין בדין כדקאמר במשנה ג'. אלא ר\"ל שאין להן חלק בשכר הרוחני הנצחי, שהן יורדין ונדונין לדורי דורות, וכדאמרונן [ר\"ה די\"ז א ] גיהנם כלה והן אינן כלין, דר\"ל אף אחר שיחדש הקב\"ה עולמו, ולא יהיו עוד לא חוטאים ולא גיהנם בנמצא, יקומו אלה הרשעים, כדי לראות אחרים בהשפעת טובה אלהית, והם יעמדו מודחים בבושת וכלימה, וכמ\"ש ורבים מישיני עפר יקיצו וגו' ואלה לחרפות ולדראון עולם. [ואין להקשות מדאמרינן בתענית [ד\"ז א'] דתחה\"מ רק לצדיקים. נ\"ל דהיינו תחה\"מ שהוא לטובה, והוא הוא המקווה הפשוט, ע\"י רש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תחיית המתים מן התורה</b><br> תחיית המתים יש גם לגוף [ומה שכ' הר\"ב הכא שאין שם אכילה ושתייה, רק יהיו כחמה ולבנה, ובמח\"כ הגדול, אין הדבר כן, דהעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה [כברכות די\"ז] היינו עולם הנשמות, אבל עולם תחיית הגוף כל גוף מורכב, וכל מורכב הוא בר חלוף ותמורה. שיתלחמו ויתגברו תמיד החלקים המורכבים זה על זה, וזה כנגד זה והוא שנקרא בלשונם [קאנזומציאן], שמשחיקין זא\"ז, וצריכים להשלים ולמלאות כל שעה מה שאבדו ע\"י שחיקתן זה בזה. וזה לא ישיגו רק באבוס הטבע ע\"י גופות אחרות כאכילה ושתייה וכדומה, והוא הנקרא בלשונם (רעסטויראטיאן), ומי יודע אם לא החמה והלבנה וכוכבים ג\"כ יש להם מדה זו. וכן משמע מרמב\"ם (פ\"ח מתשובה ה\"ב) ומהראב\"ד ומהלחם משנה שם. דבעולם תחיית הגוף, יש בו אכילה ושתייה ושאר צרכי הגוף וענייניו, וכן משמע מש\"ס הכא, דיליף תחה\"מ מונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן. א\"כ יש שם אכילה ושתייה. אולם מפני שאמונת דבר זה א' מי\"ג העקרים שכל המכחיש בא' מהן אין לו חלעה\"ב, לכן לזכות הרבים אביא בסוף סדר זה דרוש א' אשר חנני ה' בו, אשר פי ה' יקבנו אור החיים, אשר שם נתרץ כל הקושיות אשר יש להקשות בדבר זה, ולברר בס\"ד כי הדבר הזה אינו רחוק כל כך מהשכל, אבל כמעט מחוייב לכל בר דעת, ואני בה' אצפה שבדברים ההם יתחזקו הידים הרפות וברכים כושלות יתאמצו באמונה שלימה בעיקר זה. והחפץ ימלא ידו וירווה צמאונו שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין תורה מן השמים</b><br> שאומר שמשה רבינו מפי עצמו אמרה, ואפילו אומר כן רק על תיבה א' שבה שאינה מהקב\"ה, ומה דאמרי' ואברהם עודנו עומד לפני ה', תקון סופרים הוא זה, וה\"נ אמרינן ואל אראה ברעתי, תקון סופרים הוא זה, לא ח\"ו שחז\"ל הסופרים תקנו לכתוב כן, רק ר\"ל שהכתוב שינה בלשונו, כסופר המתקן דבריו לדבר דרך כבוד [כעיקרים פכ\"ב משלישי] וכן לפע\"ד אמרו חז\"ל בפירוש (נדרים ל\"ז ב'), מקרה סופרים וכו' וקריין ולא כתיבין, וכתיבין ולא קריין, כולם הלממ\"ס. אמנם כמו כן הכופר בפירושי התורה, שהיא הוא התורה שבעל פה שבידינו, אם אמר שאין זה מסיני, או שאומר שנתבטל עכשיו מצוה זו (רמב\"ם פ\"ג מתשובה ה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפיקורס</b><br> שמיקל בכבוד התורה, כגון שמבזה חבירו בפני ת\"ח, [ותימה לפע\"ד על הרמב\"ם פ\"ג מתשובה) שלא מנה זה, והרי הכי ס\"ל לריב\"ל ור' יוחנן, דקיי\"ל כוותיי' לגבי רב ור\"ח כרכ\"מ פי\"א מע\"ז הי\"ב. ועי' כ\"מ פ\"ג מתשובה הי\"ד מה שכ' לתרץ זה]. אב\"י אמנם ק\"ל עדיין לרכ\"מ שם, דהרי בש\"ס אמרי' בלישנא בתרא, דרב ור\"ח ס\"ל, דמבזה חבירו בפני ח\"ח, אפיקורוס הוה, והרי תמיד פסקינן בשל תורה כל\"ב להחמיר. והרי הרמב\"ם (פ\"א דתענית ה\"ח) פסק אף בשל סופרים כל\"ב, ע\"ש מכ\"ש הכא כשל תורה הוא. ונ\"ל ממ\"ש הרא\"ש [ר\"ה פ\"ג ססי' ה'] דכל איכא דמתני אינו ברור שהוא לישנא בתרא. ועי' רש\"י (ר\"ה די\"ז א', ד\"ה אפיקורוס) דפירש המבזה ת\"ח, ועי' רש\"י (חגיגה ד\"ה ב' ד\"ה אפיקורס), שפירש שאינו מאמין לדחז\"ל. ועי' עוד (סנהדרין דל\"ח ב') בש\"ס, דמשכח\"ל אפיקורוס נכרי, שעל כרחך שכופר בעיקר, וע\"כ ששם אפיקורס, כולל כמה מיני אפיקורסת, ועי' חשובת מהרי\"ל סי' רכ\"ב, עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. וכ\"ש המבזה ת\"ח עצמו, או את התורה עצמה, שמלגלג בדבריה או דורש דרשות של דופי ולצנות בפסיקי תנ\"ך, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהיינו שמפרש פסוק מפסיקיה שלא כמו דקיי\"ל, דכולן מבזי התורה הן ואין להם חלעה\"ב. מיהו תנא ושייר הנך דתנא בר\"ה (די\"ז א') ואלו הן (א) המינין, והן האומרים שאין אלוה בנמצא, או שאומר כדעת (שפינאצע) שר\"י, שהטבע הוא אלהים, והכל מוכרח ולא מונהג ברצון פשוט, או שאומר שיש ב' מנהיגים, או שאומר שהבורא הוא גוף. (ב) המומרים, לא מבעיי' שהחליף הדת אפי' לתיאבן, שהוא מומר לכל התורה (י\"ד ב' ש\"ך סקי\"ז), אלא אפילו מומר לדבר א', דהיינו שמורגל לעשות עבירה א' ונתפרסם בה, אפילו אם היא מהקלות, כלבישת שעטנז, והשחתת זקן, והקפת פאת הראש [אב\"י כיומא דפ\"ה ב']. (ג) והמחטיא את הרבים, אפי' לעבור על עשה קלה. (ד) והפורש מדרכי צבור אף שלא עשה שום עבירה, רק שאינו משתתף עמהן לטובתן או בצרתם. (ה) והמוסר שמוסר חבירו או ממון חבירו ביד אנס או ביד עכו\"ם, כדי לצערו או כדי לאבד ממונו (והוא גרוע יותר ממומר כע\"ז דכ\"ו ב' ע\"ש). (ו) ופרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, רק כדי שיראו ויפחדו ממנו (ז) ושופכי דמים (נ\"ל דר\"ל שמסבב שיהרג נפש מישראל. (ח) ובעל לשון הרע (ט) והמושך בערלתו, וכ\"ש כשלא מל כלל (י) והמכחיש ביאת משיח בן דוד [כל אלו מנה הרמב\"ם בפ\"ג מתשובה. ולכאורה תמוה מנ\"ל לרמב\"ם דהמכחיש במשיח אין לו חלעה\"ב. ובעקרים (פמ\"ב לרביעי) אמר אף שמצות עשה להאמין כך אבל שיהיה עיקר לא שמענו. אמנם נ\"ל דכוונת הרמב\"ם דכיון דאינו מאמין כך מכחיש א' ממאמרי תורה ופרושיה. ואין להקשות מרבי הלל (סנהדרין צ\"ט א') שאמר אין משיח לישראל ומ\"ש רש\"י שם שהקב\"ה יגאלם וימלוך עליהם אחמכ\"ת זה דוחק. דא\"כ מה טעם קאמר ר' הלל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה דוכי מה\"ט אתגורי אתגר. אלא ל\"מ נ\"ל שהכוונה שאינן כדאין לו בשום זכות, ורק בחסדו ית' ישלחוהו להם. או י\"ל בכוונת רש\"י שכשיפדו ע\"י אדם שיהיה להם למשיח, א\"א רק בדרך נס, אבל מדכבר אכלוהו. יקבצם ה' לא\"י בדרך הטבע ולא בנסים ונפלאות, ולא יהיה להם מלך משיח, רק ה' ימלוך עליהם לעולם ועד]: ועוד יש עבירות קלות שהרגיל בהם אין לו חלעה\"ב, ואלו הן (יא) המכנה שם לחבירו, אף שחבירו רגיל בשם זה ואינו מתבייש, עכ\"פ כוונתו לביישו בשם הגנאי(ב\"מ דנ\"ח ב' ועי' תוס' מגילה דכ\"ז ב'). ואילה\"ק מרבי שקרא לו לר' חייא, עייא (כמ\"ק דט\"ז ב'), דלפע\"ד קרא לו כך, משום דר' חייא היה קורא לח' כמו ע' (כמגילה דכ\"ד ב') לכן קרא שמו בלשונו עייא, ועכ\"פ ק' האיך כנה לו שם ואף לתוס' מגילה (דכ\"ז ב') דמכנה שם דהכא היינו רק בכנוי בפגם משפחה, עכ\"פ מש\"ס שם משמע דעכ\"פ גם בלי פגם משפחה, איסורא מיהו איכא. ונ\"ל כיון דכה\"ג רק מדרבנן אסור, א\"כ ר' חייא שזלזל בכבוד ציווי הנשיא, מותר לזלזלו כי היכי דלא נגררי כ\"ע אבתריה, כדשרינן מה\"ט לאסור מה שהתיר חבירו (ברכות דס\"ג ב'). עוד נ\"ל דאפשר דדוקא ברגיל לקרותו בכנוי שאינו פגם משפחה אסור עכ\"פ מדרבנן. ובכל זה מתורץ נמי מה דקרי לו ר' אבוה לר' זירא ירוד נאלי כסנהדרין נ\"ט ב') ופי' רש\"י שם, תנין שוטה, וכ\"כ רבה דקרי לרב עמרם תרדא (כ\"מ ד\"כ ע\"ב) ופי' רש\"י משועמם, ועוד הרבה בש\"ס כדומה לזה, דכל דברי קנטורין אלו בשעה שהיו האלהיים האלו נלחמים על שדה מלחמות התורה, אינן בכלל מכנה שם דהאי צ\"מ דרתח אורייתא היא דמרתח לי' (כתענית ד\"ד א') ואפילו אב ובנו, רב ותלמידו שעוסקין בשער א' בתורה נעשו אויבים זל\"ז, ואינן פורשין זמ\"ז עד שנעשו אוהבים (כקידושין ד\"ל ע\"ב), וכ\"ש רב לתלמיד דשרי לקנטרו כדי לזרזו לחריצות התורה, כדאמרי' (כתובות ר\"ג ב') זרוק מרה בתלמידים. ועי' בחשו' חו\"י (קנ\"ב), (יב) והמלבין פני חבירו ברבים (שם) (יג) והמתכבד בקלון חבירו (וכתב רכ\"מ פ\"ג מתשובה דלא ידע מנ\"ל לרמב\"ם הא. והוא ירושלמי מפורש חגיגה (ד\"ד סוף ע\"ב). (יד) המבזה המועדות. ר\"ל שעושה מלאכה האסורה בחוה\"מ, או נוהג בו חול באכילה ושתייה [*כך כ' הר\"ב אבות פ\"ג מ\"י, ולא ידענא מנ\"ל. *) ובפסחים (דקי\"ח) פי' רש\"י שעושה מלאכה האסורה]. (טו) והמחלל קדשים. שמפגלן במזיד, כולן בכלל אפיקורס הן (רמב\"ם שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים</b><br> כספרי (האמעער), וספר דתות של ע\"ז, וספרי שאר אפיקורסים וכולן דוקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ\"ס ראוי לת\"ח לעיין בהם (לחם שמים). אמנם דברי חשק (שזכר הר\"ב) גם שם אסור. [ומה שכתב עוד הר\"ב שקריאת דברי הימים של עכו\"ם וצייטונג נמי בכלל זה, תמוה מאד, דהא מנ\"ל. ואינו רק בכלל שיחת חולין ודברים בטלים שעובר בעשה. (כיומא די\"ט ב'), וגם הא נ\"ל דבאקראי שרי דאל\"כ מה שבח שבחו לריב\"ז (סוכה דכ\"ח א') שלא שח שיחת חולין מעולם. והרי אפי' בשבת רק להרבות בשיחות חולין אסור (כא\"ח ש\"ז ס\"ב). וכ\"כ אדברי בן סירא אמרי' בש\"ס דרק אסור לקרות בו (ופשוט דזה נמי דוקא בקבע אסור, אבל שלא יהיה להקורא חלעה\"ב לא שמענו בשום דוכתא. מיהו בביהכ\"ס פשוט דהכל שרי, ורק דברי חשק אסור שם) אב\"י והרי הרמב\"ם פ\"ב מעכו\"ם ה\"ב החמיר מאד מלקרות בספרי עכו\"ם, והוא עצמו כ' במורה נבוכים ח\"ג פכ\"ט שקרא כל החיבורים הנ\"ל. אע\"כ כדברי ע\"ר שליט\"א, או דלהתלמד שרי, וכנטיעת קשואין, סנהדרין (ס\"ח א') וצורת לבנות בר\"ה דכ\"ד ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך</b><br> ה\"ה פסוק אחר רק נקט זה לרבותא, אף שנזכר בו רפואה אסור, וכ\"ש פסוק אחר ואפי' בקוראו בלע\"ז (וי\"ח). מיהו דוקא ברוקק על המכה וקורא הפסוק על הרקיקה כדי שיתרפא, אבל בלא רקיקה ובלא מכה, אז רק אסור לקרות פסוק כדי להתרפאות בו מחולי (י\"ד קע\"ט ח'). וכ\"כ אסור להניח ספר או תפילין על אדם הנבעת או על החולה, כמו שנוהגין בילד קודם המילה, [עי' רמב\"ם פי\"א מעכו\"ם הי\"ב. וכ' רכ\"מ שם, דטעם הרמב\"ם דיליף לה משבועות (דט\"ו) דאסור להתרפאות בד\"ת. וק\"ל מדאמרי' בסנהדרין (צ\"ד א') דמאן דבעית לקרי ק\"ש, אלמא דאיבעית לא מקרי חולה, וכן כתב מהרש\"א שם. ונ\"ל דעק\"ל מדאמרי' (עירובין נ\"ד א') חש בראשו יעסוק בתורה, והרי אסור להתרפאות בד\"ת. אע\"כ דדוקא פסוק א' אסור לקרות, דאין כוונתי ללמוד רק דמתכוין לקרות העסוק כמין לחש, אבל פרשה שלימה שרי. דלא מוכח שהוא כלוחש לרפואה, רק שתגן עליו זכות למוד התורה] וכ\"כ התולה על עצמו קמיע שיש בו שמות שאינן נמחקין או פסוקים, כל אלה לא די להן שהן בכלל מנחש, אלא הם ג\"כ בכלל הכופרים בתורה (רמב\"ם הלכת ע\"ז פי\"א הי\"ב). מיהו בבריא כשקורא פסוק או תולה על עצמו קמיע או תפילין כדי להגן על עצמו שרי. [ונ\"ל דמה\"ט שרי לתלות הקלפין על ד' כותלי הבית שיש בו הילד קודם שנימל. דאע\"ג דעדיין לא יצא מכלל נפל, עכ\"פ אזלינן בתר רובא ובריא הוא] וכ\"כ ביש סכנה אפי' להתרפאות מחולי וברקיקה שרי (בי\"ד שם), ונ\"ל דכ\"ש דבסכנה מותר לתלות עליו קמיע בפסוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו</b><br> שמשתמש בשם מ\"ב, מזכירו בכוונה ועושה בה כל חפצו בדברי חול, [כך כתב רש\"י סנהדרין (דק\"א ב') וע\"ז (די\"ח א'). והר\"ב כתב שקורא שם הויה ככתבו, וכן כתבו תוס' שבועות (דל\"ה א'), ומדלא כתבו דדוקא בלשון עגה אסור, ש\"מ דס\"ל כלישנא קמא דרש\"י. (דק\"א ב') דבגבולין בכל גוונא כשמזכירו אין לו חלעה\"ב. ותמוה שיהיה ענשו חמור כל כך, ואינו רק לאו הבא מכלל עשה דלעלם כתיב (פסחים ד\"נ ע\"א). ואת\"ל דכמו דבשם מ\"ב ה\"ט דאין לו חלעה\"ב מדמבזה קודם קודשין, ה\"נ כשמזכיר השם ככתבו ואעי' שלא לדכרי חול, מחלל כבוד קדושת השם ב\"ה. עכ\"ע היכא סבר רבא למדרשיה בזרקא (שם) וטעה במשנה מפורשת. וגם האי סבא ל\"ל למימר לעלם כתיב, הול\"ל מתני' היא והעושה כן אין לו חלעה\"ב. ותו מדאמרינן בע\"ז (שם) דר\"ח בן תרדיון הגה השם באותיותיו להתלמד, ואי פירושו לקרותו ככתבו, מאי להתלמד איכא. ועי' מהרש\"א (קידושין ע\"א א) ברש\"י ד\"ה שם בן ד' אותיות שכ' ממש כדברינו. (וצ\"ע)] אמנם כל שנזכרו בפרקן שאין להם חלעה\"ב, היינו בלא עשו תשובה (רמב\"ם פ\"ג מתשובה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לחיי העולם הבא השיבו</b><br> נ\"ל דס\"ל דתשובתו לא היתה שלימה, רק מחמת יראה. וכדאמרי' [בירושלמי הכא] דהוה אמר אם יענני קוב\"ה מוטב, ואם לאו אמינא כל אפין שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגחזי</b><br> נ\"ל דנקט כל הנהו מלכים והדיוטות, אף מה דהוה הוה. אבל רצה תנא למכלל ברמז כל הנהו דלעיל דלא תני להו בפירוש במשנה. דירבעם החטיא הרבים, ואחאב מדהיה מ ו מ ר לע\"ז, ומנשה מדהיה מין שאמר אין אלוה בנמצא [כירושלמי הכא], וגם היה שופך דמים, כמ\"ש וגם דם נקי שפך מנשה הרבה (כסנהדרין צ\"ט ב\"), ובלעם פושעאה \" עבגופן, דהיינו בזנות, דג\"כ אין לו חלעה\"ב (כר\"ה די\"ז א'), ואחיתופל, שמרד בדוד, וכיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, כמ\"ש בילקוט שם, שרצה שאבשלום יהרוג לדוד, ואח\"כ יהרוג לאבשלום בדין, על שעינה נשי אביו ומרד באביו, ושאח\"כ ימלוך הוא, וא\"כ ודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. [ואפשר עוד, דלהכי אין לאחיתופל עה\"ב, מדהמית את עצמו, וכדמרגלא בפומא דאינשי דהמאבד א\"ע לדעת אין לו חלעה\"ב, וכן נ\"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א\"ע. דמדלא כינוהו הורג א\"ע, ש\"מ דבאמת אבד נפשו. ואעפ\"כ לא מצאתי סמך לזה בשום מקום, רק רבינו בלחם שמים כאן כתב שמצא כן בתוספתא דשמחות, ולא מצאתי כן שם בפ\"ב שמדבר ממאבד א\"ע. אולם בחדושי מהרי\"ט כתובות (דקנ\"ב). בהאי כובס שהפיל א\"ע למות מדלא היה באשכבתא דרבי, וב\"ק אמרה שמזומן לעה'\"ב. כתב הוא ז\"ל, שחז\"ל אמרו על הכתוב ותהי עוונתם על עצמותם, זם המאבד א\"ע לדעת שאין לו חלעה\"ב וע\"ש. ולפעד\"נ מדכל רוצח חייב מיתה, ורק כל חייבי מיתה המתוודה יש לו חלק לעוה\"ב (כדלעיל פרק ו' מ\"ב), והרי זה אף שהתוודה, כאילו לא התוודה דמי, דהרי אחר הוידוי שב לקיאו וחטא, להכי אין לו חלעה\"ב]. ודואג בעל לשון הרע, וגחזי שביזה ת\"ח (סנהדרין ק\"ז ב'). וגם היה מחטיא הרבים (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין עומדין בדין</b><br> אחר תחיית המתים (כלעיל סי' ד'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא רוח</b><br> ר\"ל לא יבוא רוח חיים על עצמותם להחיותם (כיחזקאל ל\"ז), או ר\"ל לא יהיה נידון רוחי שנתתי באדם של דור זה, לעולמי עד, דהיינו לאחר תחה\"מ. וטעם עונש דור המבול, מדהיו פושעי אוה\"ע בגופן, דהיינו בזנות, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם הבא</b><br> וטעם עונשן מדהיו מינין, ואמרו נעלה לרקיע וכו'. אבל עומדין בדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> חטא סדום כחטא דור המבול, רעים בגופם [בזנות], אבל גם חטאים בממונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחטאים לעולם הבא</b><br> דרע וחטא לשון עונש הוא כמו וביום רעה ראה (קהלת ז' ד') וכן ואני ובני שלמה חטאים (מלכים א' כ\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה אומר אלו ואלו</b><br> דור המבול וסדום, ורק באנשי סדום פליג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אנשי סדום</b><br> שחטאו בין עדת צדיקים, לוט וחביריו בהדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עומדין בעדת רשעים</b><br> שאנשי סדום יקומו בתחה\"מ וידונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מדכפרו ואמרו אין בעה\"ב יכול להוציא כליו משם (סוטה ל\"ה א'). גם דברו לשון הרע (ערכין דט\"ו א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הבא</b><br> דאי\"ל דרצה קרא לומר באיזה מיתה מתו, א\"כ הול\"ל וימותו במגפה, אלא מדהפסיק עם מלת \"האנשים\" מוציאי וגו' בין מלת וימותו למלת במגפה, ש\"מ דדרשינן הך האנשים מוציאי וגו' אלמעלה ולמטה, ור\"ל וימותו האנשים, האנשים במגפה לפני ה', וקמא בעה\"ז, ובתרא בעה\"ב, דהיינו בהיותם לפני ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>במדבר הזה יתמו ושם ימותו</b><br> מדכתיב יתמו וימותו. [ותמוה דלמא חד בעה\"ז וחד בעוה\"ב מדדרשינן במרגלים מדכפל גם בהם וימותו במגפה. ומדלא קאמר גם בהם ואין עומדין, ש\"מ דמרגלים עומדין בדין, א\"כ דלמא ה\"נ בדור המדבר. והכי נמי מסתברא, דמי גריעי דור המדבר המוסתים ממרגלים שהסיתום ודברו נמי לה\"ר. ומהרש\"א תי', דאין עומדין בדין עדיף מאין להם עוה\"ב שנדונין ביכורים תמיד. ואחמ\"כ דוחק לומר כן לע\"ד, מדקאמר בסדום לעיל וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין, ואי עומדין בדין חומרא הוא, מאי אבל. רק נלפע\"ד, דמדמתו מרגלים בניוול, כרש\"י בחומש, כפר להם קצת, מיהו בברייתא בגמרא גרס גם בדור המדבר רק שאין להן חלעוה\"ב. ובירושלמי לא גרס כלל במשנה בבא דמרגלים ודור המדבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח</b><br> שנאמר בשלמים שהקריבו דור המדבר בסיני, הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרת השבטים</b><br> שהגלה סנחריב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן עתידין לחזור</b><br> לאהבת הקב\"ה אליהן, מיהו זרעם זרע יעקב הם כמונו. כך פרשתי ע\"ד רש\"י בסוף דבריו, וע\"כ דצ\"ל דמ\"ש דהאבות לא יחזרו לאהבת הקב\"ה, היינו בעה\"ב דהרי בזמן המשנה כבר מתו. אמנם מ\"ש רש\"י בתחילת דבריו שרק מקצתן החזיר ירמיה הנביא אמחכ\"ר דוחק דהרי השתא ארצות לחלח וחבור וגו' בארץ הודו כולן גלויין לנו וידענו שהיהודים בהודו ובכינא הם רק מעט מזער נגד עם הקודש שבאפריקא ואייראפא ובאזיא המערבית, וכבר נתקשה בזה בעל מאור עינים (דע\"א ב'). אמנם ל\"מ נראה לי שודאי ירמיה החזיר רבים מהם. וכדמשמע במגילה וערכין, רק שהרבה מהנשארים נטמעו בין הגוים, כאשר ידענו הרבה מהם שהם באינדיען וכינא ואבעסיניען, ואינן יודעים רק שהן יהודים, ומלין א\"ע ומקיימין איזה מצות, אבל עבודתם את ד' מעורב עם עבודת אלילים, ובהא פליגי ר\"ע ור\"א אם לעתיד לבא אותן שנשארו מטומעים שוב יתקרבו תחת כנפי השכינה ביד חזקה, כמ\"ש חי ד' צבאות אם לא ביד חזקה ובח\"ש אמלוך עליכם, דאף שכמה מהן הן עע\"ז ממש, וגם שם ישראל נשכח מהן, ורק איזה מנהגי ישראל עדיין מעשה אבותיהן בידיהן, כעם אפאגאנען שכמה חכמי יעאגראפיע חושבין שהם יהודים שכוחים, אבל הרי גם במצרים היו כולן עע\"ז [כסנהדרין ק\"ג ב'] והקב\"ה ברוב רחמיו פתח בצבת עיניהם וגאלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מיהו כשנדונו בב\"ד והתוודו קודם שנהרגו יש להן חלק לעוה\"ב וה\"ה בכל עובדי ע\"ז, כלעיל סי' ו'. רק קמ\"ל אע\"ג דרבים נינהו, והיקל רחמנא במיתתן בסייף ולא בסקילה כשאר עע\"ז, סד\"א ה\"נ יוקל עליהן עונש שמים כשמתו על מטתן, קמ\"ל דאפ\"ה כשמתו כדרכן אין להן חלעוה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו אנשים בני בליעל</b><br> ר\"ל בלי יעל, שאינן עולין בתחה\"מ ולפי עד\"נ מדכתיב וידיחו, שהדיחום מעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר</b><br> מדכתיב עירם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאותו השבט</b><br> מדכתיב מקרבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כיחידים</b><br> ונסקלין וממונן פלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד</b><br> בין שהודח מיעוטה או רובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכה תכה את וגו'</b><br> אפילו טף ונשים של העובדין. [כך כ' הרמב\"ם בפ\"ד מע\"ז, ומשמע אפילו לא הודחו, דאל\"כ נשים פשיטא הרי הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה [כסונה כ\"ח ב'), ודוחק לומר דלעולם בהודחו וקמ\"ל הרמב\"ם דאינן בסקילה כשאר עע\"ז רק בסייף, דאין זה במשמעות לשון הרמב\"ם. אמנם תמהני דבתוספתא שלהי סנהדרין כתוב בהדיא דפלוגתא דר\"א ורבנן היא ולרבנן אפילו הודחו הקטנים אינן נהרגין, ואמאי פסק הרמב\"ם כר\"א שמותי (כשבת ק\"ל ע\"ב). ותו דבתו' משמע דבלא עבדו לכ\"ע פטירי. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרת והגמלת</b><br> שיירות מוליכי חמרים וגמלים במשאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>העוברת ממקום למקום</b><br> ושהו שם ל' יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מצילין אותה</b><br> אם משלימין הרוב שלא עבדו נדונין העובדים כיחידים, וממונם פלט והטף ניצל, וה\"ה במשלימין להרוב החיוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה</b><br> מלת \"שבתוכה\" אתרווייהו קאי, שדרין בתוכה, וגם נכסיהם בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כונסין אותה לתוכה</b><br> דעושין החומה חוץ להרחוב, מדכתיב אל תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו</b><br> אם הן קדשי בדק הבית דאפשר בפדיון, נפדין, ואח\"כ לרמב\"ם נשרפים ולראב\"ד מותרים. אבל קדשי מזבח דאינן נפדין, ימותו. ואף דגם הן שלל שמים הן, עכ\"פ זבח רשעים תועבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרומות ירקבו</b><br> ודוקא בתרומה שביד כהן, שממונו הוא, ואפ\"ה מדהיא קדושה לא מזלזלינן בה לשרפה, אבל תרומה שביד ישראל שלל גבוה הוא, ואינו נאסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר שני וכתבי הקדש</b><br> דודאי ממון בעלים הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגנזו</b><br> ולא סגי להניחן לירקב כבתרומה, דהכא מדהכל מורגלין בהנאתן, חיישינן לתקלה, משא\"כ תרומה, כהני זריזין הן, וכ\"ש הכא שלא באה עדיין לרשותו של שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבדו רשעים</b><br> שגנבו משלל עיר הנדחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסתלק חרון אף מן העולם</b><br> כדאשכחן בעכן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וזקן ממרא על פי בית דין</b><br> הוא חכם גדול מחכמי ישראל, וצדיק גמור, רק שהורה דבר כמפורש בפרקן נגד פסק של סנהדרי גדולה [עי' רמב\"ם פ\"ג מממרים ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונביא השקר</b><br> תמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [דברים י\"ח פ\"כ], שכתב שמיתתו בסייף, והוא נגד משנה ערוכה כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא על אשת איש</b><br> דבכולן נאמר בתורה מיתה סתם, והוא חנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובועלה</b><br> אעפ\"י שבאין לחייבה שריפה, נדונין בחנק, כמיתה שרצו לחייב להבועל, מדמעטינהו קרא משריפה. והשתא מפרש תנא לכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה לאחר מיתה פטור</b><br> דאין חבורה לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישתמש בו</b><br> בשוה פרוטה, ולת\"ק אפילו בפחות מש\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את בנו</b><br> ורק קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתי דינין היו שם</b><br> בירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד יושב על פתח הר הבית</b><br> מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד יושב על פתח העזרה</b><br> מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד יושב בלשכת הגזית</b><br> שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>באים</b><br> זקן זה שהורה בעירו, וב\"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כך לימדתי וכך לימדו חבירי</b><br> דרשתי ר\"ל שדרש הדין בי\"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר\"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר\"ל כך הוריתי לעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם שמעו</b><br> ר\"ל אם הב\"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב\"ד הגדול [ולרמב\"ם דעת אחרת בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו אלו ואלו</b><br> החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית</b><br> שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא חומרו קולו</b><br> ר\"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי\"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר בדברי סופרים</b><br> ר\"ל מצוה שבתורה שאינו מפורש בתורה אלא שקבלנו כך פי' המצוה מפי הסופרים. [ומכאן מוכח כהרמב\"ם ריש אישות דכל שאינו מפורש בתורה להדיא, ד\"ס קרי ליה. ונקט ה' טוטפות לרבותא דאע\"ג דרק ב' פעמים כ' בתורה וקשרתם, אפ\"ה לא הוה כמו לעבור, וכ\"ש מילי אחרינא שנלמד מד\"ס בא' מי\"ג מדות, אבל באמר ג' טוטפת הו\"ל לעבור על ד\"ת [ועי' כתובות צ\"ט ס'] דקיי\"ל מוסיף על דבריו הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבדברי תורה</b><br> דין שמפורש בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה</b><br> שהורה שהוא מצוה, ואמר שאפ\"ה פטור ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דאין זו הוראה, זיל קרי בי רב הוא. אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה, מין הוא, וכל הקודם להרגו זכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו</b><br> אבל נידן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בבית דין שביבנה</b><br> אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר\"ה ל\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממיתין אותו ברגל</b><br> נ\"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו\"ט [יבמות ד\"ז א']. רק ר\"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין</b><br> קיצר התנא דצ\"ל על שהורה נגד הסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתנבא על מה שלא שמע</b><br> דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שלא נאמר לו</b><br> רק לנביא אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הכובש את נבואתו</b><br> שנצטווה מהקב\"ה להתנבאות ולא רצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוותר על דברי נביא</b><br> שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע\"י הנביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטהר את הטהור</b><br> ג\"כ בחנק הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה</b><br> כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מזוממי בת כהן ובועלה</b><br> ר\"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור\"ל בכל גוונא דינן שוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4b629ccdd5514725a6c473de3f9590a36bf99ab1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1180 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים</b><br> ר\"ל ב' מיני שבועות כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או בלאו, דלהבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל ועוד מרבינין ב' אף שאין כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או לאו דלעבר, כגון שאכלתי או שלא אכלתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> באדם שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים</b><br> ב' כתובים בפירוש. והן, שנעלם ממנו שנטמא, ואכל קודש או נכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינן ב' דלא כתיבי, דהיינו בשיודע היטב שנטמא, רק שנעלם ממנו שזה קודש או שזה מקדש, ואכל או נכנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יציאות השבת</b><br> הוצאה שמרשות היחיד לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים</b><br> ב' כתיבי בפירוש. והן ההוצאה של העומד בחוץ או של העומד בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינין ב' דלא כתיבי, דהיינו הכנסה של העומד בחוץ או של העומד בפנים. [ולא תני ב' שהן ד' בחוץ וב' שהן ד' בפנים, כדתני בריש שבת. מדאין כאן עיקר העניין לא חש תנא להאריך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מראות נגעים</b><br> שנחלט המצורע בהן לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים</b><br> ב' כתיבי בפירוש, שאת ובהרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם ארבעה</b><br> עוד ב' לא כתיבי, ומרבינן להו. והן, התולדה דשאת והתולדה של בהרת. והשתא מפרש תנא תחילה ידיעות הטומאה דזוטרן מלייהו, והדר מפרש דיני שבועות דנפישין מילייהו. ויציאות ומראות מפרש כל חדא במסכת דלה, דרק אגב גררא דב' שהן ד' הוה נקט להו תנא הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש בה ידיעה בתחלה</b><br> קודם שאכל הקודש, וקודם שנכנס למקדש ידע שנגע בשרץ [אף שלא ידע שעי\"ז נטמא, עכ\"פ ידיעת בית רבו שבלתי ספק למד שם שהנוגע בשרץ נטמא, שמה ידיעה, אף שחזר ושכח אותו הדין], וידע ג\"כ שזה קודש ושזה מקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידיעה בסוף</b><br> דאחר שאכל הקודש, ואחר שיצא מהמקדש, נודע לו שטמא היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעלם בינתיים</b><br> דבשעת אכילת הקודש ובשעה שהיה במקדש נעלם ממנו טומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל מביא קרבן שעולה לעשיר ויורד לעני. דהיינו שעשיר מביא חטאת בהמה, ועני חטאת עוף, ודל שבדלים עשירית איפה סולת. וזהו מנחת חוטא האמור בכל מקום [וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד [וסי' שבטים. שמיעת קול [היינו שבועת העדות שכפר]. בטוי שפתים [בנשבע להרע או להיטיב ועבר]. טומאת מקדש וקדשיו. יולדת. מצורע אחר שנטהר. דגם יולדת חוטאת מקרי, דמחמת כאב לידה מחלטת בלבבה בשבועה לבלי להזדקק עוד לבעלה [כנדה ל\"א ב']. ואע\"ג דבשאר נשבעים כשגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו [כשבועות כ\"ו ב']. ועוד הרי אפילו באמר בפירוש לאו לאו דהו\"ל שבועה [כשבועות דל\"ו א'], עכ\"פ אינו חייב מלקות או קרבן עד שיזכיר שם או כנוי [ברמב\"ם פ\"ב משבועות]. י\"ל דיולדת אגב כאב גדול של לידה, מחשב גמר שבלבה כאילו נשבעת בפירוש. וכ\"כ מצורע מקרי חוטא, דעל ז' דברים נגעים באים, וחד מהן לשון הרע [כערכין דט\"ז]. ואע\"ג דבעלמא לא מייתי קרבן אהך עבירות [עתוס' במכילתן ד\"ח א']. הכא מדהענישוהו משמים עד שהוחלט ש\"מ שהיה לפי המאורע חטאו כבד. ונ\"ל דמשו\"ה חמירי הנך ה' יותר משאר חייבי חטאת, דבאינך כשאין לו בכדי חטאת ממתינין לו בשמים עד שתשיג ידו והנך בשאין לו בכדי חטאת מחוייב להביא בדלות. ה\"ט משום דשבועת בטוי אין המעשה בעצמה אסורה רק בתנאי שעשה מעשה אחרת, שג\"כ לבדה אינה אסורה. דהאומר לא ידעתי עדות אינו אסור רק בעבור שבאמת ראה. וכ\"כ בשבועת בטוי. וכ\"כ לטמא א\"ע אינו אסור, ולכנוס למקדש לבד אינו איסור. רק מדעשה שניהן יחד עביד אסורא, לכן אין תשובתו שלימה. דוגמתו אשכחנא דאשם תלוי צריך שיהיה שוה ב' סלעים, ושאר חטאת סגי באפטרוזא בר דנקא [כריתות דכ\"ב ב'] דמדמסופק אינו שב בכל לבו. ולהכי בהנך החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, וגם בדלי דלות. וכ\"כ ביולדת ומצורע מדרגיל חטאם. דרוב נשים מתעברות ויולדות [יבמות קי\"ט א']. ולשון הרע אין אדם ניצל מהן בכל יום [ב\"ב קס\"ד ב'], לפיכך ג\"כ החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, ורק מדסבלו כבר ענשן במקצת כאב ויסורין, להכי בהנך היקל בהן הכתוב קצת שלא יצטרכו להביא בדלי דלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר שנעשה בפנים</b><br> ג' שעירי חטאת נעשין ביו\"כ. ב' שמטיל עליהן גורלות, שאותו שעלה עליו הגורל להשם, מכניס דמו לזרוק לפני לפנים, והוא הנקרא פנימי, וחבירו משתלח לצוק. ושעיר השלישי הוא לקרבן מוסף, וזורק דמו במזבח החיצון ונקרא מה\"ט חיצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום הכפורים</b><br> עצמותו של יום [ואילה\"ק מאי נ\"מ, וכי אפשר לשעיר שבפנים בלי יו\"כ. דנ\"ל דר\"ל דאף שלא ידע שחטא. עכ\"פ צריך שיאמין שיו\"כ מכפר, דאל\"כ אין יו\"כ מכפר [כיומא דפ\"ה ב'] ובכה\"ג הכא אף שנעשה השעיר בפנים אין תולה לו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולה</b><br> מגין עליו מיסורין שראוייו לו, מדהיה לו להשגיח היטב שלא יבוא לידי שוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיודע לו</b><br> שטמא היה כשאכל וכשנכנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה ידיעה בתחלה</b><br> כגון תנוק שנשבה בין העכו\"ם, ולא שמע מעולם שהנוגע בשרץ נטמא, אף שידע שנגע בשרץ ושנכנס למקדש ושאכל קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> שאחר שאכל או נכנס נודע לו שהנוגע בשרץ טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר הנעשה בחוץ</b><br> הוא שעיר מוסף יו\"כ הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכפר</b><br> וא\"צ תו קרבן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> בשעיר מוסף שבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבד חטאת הכפורים</b><br> ר\"ל מלבד שעיר שבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> ר\"ל ידיעה בתחילה [כמשנה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בסוף</b><br> קודם הקרבת השעיר רק אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעירי הרגלים</b><br> שעירי חטאת שבמוסף שמקריבים בכל הרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעירי ראשי חדשים</b><br> ר\"ל או שעיר חטאת מוסף של ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכפרים</b><br> ונפקא מינה בטומאה שאירע בין רגל לר\"ח, ואחר ר\"ח נודע לו, קודם רגל שלאחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הטהור שאכל את הטמא</b><br> ר\"ל בשר קודש טמא, ולת\"ק מתכפר בשעיר חוץ [כמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר כל השעירים</b><br> שבמוסף יו\"כ ורגלים ור\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> דמכפרין כולן על שלא נודע בתחלה רק בסוף, ועל שלא נודע כלל אף בסוף, ועל טהור שאכל טמא. ונפקא מנה לטומאה שאירע בין מוסף זה למוסף אחר, כבר נתכפר. אבל שעיר שבפנים שביו\"כ, כ\"ע ס\"ל שתולה על שנודע בתחלה ולא בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא</b><br> הא דהדר נקט ליה. ה\"ט, משום דבעי למימר בסוף אמרו לו מהו וכו' ולא נקט הך א\"ל קודם דברי ר\"מ, מדבעי למסמך הפלוגתא שבעיקר הדין גבי הדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יום הכפורים</b><br> ר\"ל שעיר מוסף יו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה</b><br> באבד שעיר שהופרש למוסף יו\"כ ונתכפרו באחר, וחזר ונמצא ברגל או בר\"ח, מה שיקריבוהו למוסף היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>היאך קריבין זה בזה</b><br> ר\"ל בשלומא לר\"מ שכולן כפרתן שוה, שפיר יקרב. אלא לדידך, זו של יו\"כ שהופרשה לכפר על שלא נודע בתחלה רק בסוף, האיך יכפר ברגל על שאין ידיעה כלל. או האיך יכפר בר\"ח על טהור שאכל הטמא. וה\"ה דק' הך קושיא לת\"ק משעיר יו\"כ עם שאר שעירים שחלוקין לת\"ק, רק דלר\"ש קשה נמי משעירי רגלים עם שעירי ר\"ח שג\"כ חלוקים לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ולפיכך אף שכפרתן חלוקות רשאי להקריבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן יהודה אומר משמו</b><br> של ר\"ש בן יוחאי שהוא סתם ר\"ש שבמשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> והרוויח לפי דבריו, דתו ל\"ק לר\"ש האיך קרבין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל בהיה במזיד בלא התראה, דאל\"כ אינו מתכפר רק במלקות. ובהך בבא דנקטא מתניתין כ\"ע מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין</b><br> והן תולין ג\"כ ליש בו ידיעה וכו' כמשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>כריתות ומיתית בית דין</b><br> ה\"ק בין קלות בין חמורות, בין שעשאן במזיד או בשוגג, ואותן שעשה בשוגג בין שנודע לו השתא שבא לידו ספק עבירה, בין לא נודע לו כלל [דאלו נודע לו השתא שבא לידו וודאי עבירה, הרי חייבי חטאות ואשמות שעבר עליהו יו\"כ חייבין בקרבנן. ורק חייבי אשם תלוי שעבר עליהן יו\"כ פטורין]. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה, וחמורות, כריתות ומיתות ב\"ד ושבועת שוא ושקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר המשתלח מכפר</b><br> ואפילו לא עשה תשובה. מיהו אנן קיי\"ל דשעיר משתלח מכפר על החמורות רק בעשה תשובה, דבלי תשובה אינו מכפר רק על הקלות [רמב\"ם פ\"א מתשובה ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כהן משוח</b><br> מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל מה ששעיר פנימי מכפר או תולה על ישראל, דהיינו ביש ידיעה בתחלה ולא בסוף [כמשנה ב']. וכמו כן בזדון טומאת מקדש וקדשיו [כמשנה ו']. כ\"כ כל מה ששעיר הנעשה בחוץ מכפר על ישראל [כמשנה ג'], בכל אלו פר יו\"כ מכפר על הכהנים [והא דלא נקט כהן המשיח הכא. ה\"ט משום דאין כוה\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו [כספ\"ב דהוריות ושלהי מסכת פרה]. ומזה נ\"ל ראיה לראב\"ד פ\"י משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, דהרי אין וידוי בשעיר פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך דם הפר מכפר על הכהנים</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, ואם כן אייתר ליה וידוי דפר, לכפר על הכהנים בשאר עבירות שאינן מתכפרין בשעיר המשתלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל</b><br> על שאר עבירות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> ר\"ל טומאת מקדש וקדשיו. ומשום דאינו חייב קרבן בטומאת מקדש וקדשיו, רק בידע מתחלה [כפ\"א סי' י\"ב], משא\"כ בכל התורה כולה, להכי קרי ליה ידיעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים שהן ארבע</b><br> לעיל [בפ\"א] פירש דיני ידיעות. והשתא מפרש היכא משכחת לה שהן ד'. ונקט כל תולדה גבי אב דידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא וידע</b><br> שנגע בשרץ, אף שלא ידע שעי\"ז נטמא. וידע ג\"כ שזה קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את הקדש</b><br> ר\"ל ואח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה. אבל ידע שפיר שזה קודש ואכלו. הרי אב א'. או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את הטומאה</b><br> הרי תולדתו. או נעלמו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשאכל ידע</b><br> זה אינו ממנין הידיעות, רק נכלל בב' בבי דרישא, דקמ\"ל דאף דבשעת אכילת הקודש או בשעת כניסתו למקדש, נעלם ממנו תרתי, ר\"ל שנטמא, ושזה קודש, רק אח\"כ נודע לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל חייב קרבן עולה ויורד [עי' פ\"א סי' ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את המקדש</b><br> ר\"ל שאח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה אבל ידע שפיר שזה מקדש, ונכנס. הרי אב ב'. או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד הנכנס לתוספת העזרה</b><br> מה שהוסיפו אח\"כ בימי יהושפט שהוסיף קדושה על הר הבית [כפסחים צ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מוסיפין על העיר</b><br> ר\"ל על ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד</b><br> ר\"ל צריך שיתרצו הכל, ואז נתקדשה כהראשונה. [ואילה\"ק א\"כ האיך קידש נחמיה חומות ירושלים בב' תודות, הרי לא היה שם מלך ואורים ותומים [כיומא כ\"א ב']. י\"ל לזכר בעלמא עביד, דבאמת לא היה צריך לזה, דקדושה ראשונה של ירושלים ובה\"מ שקידשה שלמה קידשה גם לעתיד לבוא [כערכין דל\"ב ב']. ורק קדושת א\"י לעניין תרומת ומעשרות לא קדשה לע\"ל רק מה שחזר וקידש עזרא [רמב\"ם פ\"ו מבית הבחירה הט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי תודות</b><br> מקריבין ב' תודות, והרי יש בכל א' מ' חלות, דהיינו ג' מיני מצה ומין א' חמץ, ובכל מין יש י' חלות, ותורמין ד' חלות מד' המינין, ולוקחין הב' לחמי חמץ שתרמו מב' התודות, ונושאין אותן זו אחר זו בהיקף כל הגבול שהוסיפו. מיהו כל זה כשרצו להוסיף על ירושלים, אבל כשרצו להוסיף על העזרה, מקריבין מנחה, ומשירי המנחה עושין ב' חלות ומקיפין בהן כל הגבול שהוסיפו ואוכלין א' ושורפין א' וכדמסיק בהוספה שעל ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשיר</b><br> שהלויים מלווין הב' לחמין בכנורות ובצלצלים ונבלים. ?א) ומשוררים אצל כל פנה ופנה ואצל כל בניין גדול שיר חנוכת הבית [תהלים ל']. ואח\"כ משוררים שיר של פגעים [תהלים צ\"א] עד שמת מעונך ואח\"כ מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהילים ג׳:א׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם</b><br> נראה לי דר\"ל וב' לחמי תודות הלכו אחר המשוררים. אבל הסנהדרין הלכו אחר ב' התודות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל ישראל אחריהם</b><br> אחרי הסנהדרין, וכך הלכו עד שהגיעו לסוף קצה הגבול שקדשוהו השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפנימית נאכלת</b><br> שם בקצה הגבול אוכלים הלחם שהיה מהלכת סמוך לב\"ד, שהיא פנימית בין לחם החיצון לב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונה נשרפת</b><br> ר\"ל הלחם שהלך ראשון נשרף שם בקצה הגבול. ומצות נביאים היא זו שזו נאכלת וזו נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנכנס לשם</b><br> בטומאת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא בעזרה</b><br> ר\"ל מי שאפילו נטמא בעזרה. וכ\"ש בנכנס לשם בטומאה, ובעזרה קמיירי. מיהו בירושלים נמי מצורע שנכנס לשם כשנקדש חייב מלקות [עי' רמב\"ם פ\"ג ממקדש ה\"ח] משא\"כ בשאר עיירות לא לקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלמה ממנו טומאה</b><br> שחזר ושכח שנטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את המקדש</b><br> או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשתחוה</b><br> שבשעה ששכח שנטמא או בשעה ששכח שהוא במקדש כרע כלפי פנים אף שלא שהה שיעור השתחווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ששהה בכדי השתחואה</b><br> ואפילו ג\"כ השתחווה כלפי חוץ, צריך שישהה כדי השתחווייה, דהיינו בכדי שיוכל לקרוא פסוק זה בישוב, לא במהירות ולא באריכות. \"ויכרעו \"אפים \"ארצה \"על \"הרצפה \"וישתחוו \"והודות \"לה' \"כי \"טוב \"כי \"לעולם \"חסדו [ד\"ה ב' ז'] או בא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו בארוכה</b><br> שהיה יכול לצאת בדרך קצרה, ויצא בדרך ארוכה, ואפילו לא שהה תחלה קודם שיצא, או אפילו רץ בארוכה עד שלא שהה בהילוכו כדי הילוך בדרך קצרה, גם לא שהה כשיעור השתחווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקצרה פטור</b><br> ואפילו הלך עקב בצד גודל, ושהה בהילוכו כל היום, ובלבד שלא יעמוד וישהה, דשהיותיו מצטרפין לשיעור השתחוייה כלעיל וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא מצות עשה שבמקדש</b><br> שאומרים להטמא צא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייבין עליה</b><br> ר\"ל בטעו ב\"ד והורו שיצא בארוכה, אין חייבים פר העלם דבר על הוראה זו [כהוריות פ\"ב מ\"ד]. ואע\"ג דאיכא נמי עשה דמילה ופסח שאין ב\"ד חייבין עליה. התם היינו משום דאין יחיד חייב עלה חטאת כלל, משא\"כ הכא חייב יחיד עלה עכ\"פ קרבן עולה ויורד ואפ\"ה ב\"ד פטירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה</b><br> שדומה להך דלעיל, שאירע לו טומאה אחר שנכנס בהיתר, ואפ\"ה כששגגו ב\"ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופירש מיד</b><br> בקושי אבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> כרת כשאר בועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו</b><br> אלא יסמוך א\"ע על ידיו ורגליו, שלא יגע בגוף האשה, ויעמוד כך בלי דישה, עד שימות האבר, ואז יפרוש ממנה בלא קשוי. וזהו העשה שבנדה, שצותה תורה ותהי נדתה עליו, ר\"ל אע\"ג שהיא נדה, תהיה עליו וסמוכה לו, שלא יפרוש ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלם ממנו</b><br> ר\"ל דסמכינהו קרא להנך ב' מלות, דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו. והרי קרא יתירה הוא, דכבר כתיב אשר תגע בכל דבר טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב על העלם מקדש</b><br> לתרווייהו פטור בהעלם מקדש. ובהא קמפלגי, דלר\"א גם בנעלמה ממנו טומאה פטור, עד שתהיה לו ידיעה בתחלה במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה. ולר\"ע סגי בידע תחלה שנטמא, אף שלא ידע במה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים שהן ארבע</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאוכל ושלא אוכל</b><br> הנך ב' כתיבי בפירוש, דכתיב להרע או להיטיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאכלתי ושלא אכלתי</b><br> הנך ב' הוסיפו ממדרש חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי עקיבא</b><br> דחייב קרבן בשוגג ומלקות במזיד. דס\"ל דבלשון בני אדם אכילה משמע כל שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזה חייב</b><br> דס\"ל לחכמים אף דבשבועות ונדרים הולכין אחר לשון בני אדם, אפ\"ה אין כוונתו לאסור על עצמו יותר משיעור איסור תורה. [עוד נ\"ל דס\"ל דדוקא כשמשמעות לשון בנ\"א רק בחדא גוונא, הולכין אחריו בנדרים. משא\"כ הכא, בלשון בנ\"א משמע אכילה כראוי כלשון תורה, ומשמע נמי טעימה פורתא, להכי הולכין אחר לשון תורה [ועיין ברמל\"מ פ\"ד משבועות ה\"א ד\"ה ודע, דהיכא דלשון תורה סותר ללשון בני אדם, אי הולכין בנדרים אחר לשון בנ\"א או לא]. ואילה\"ק הרי גם באיסור תורה באכל בריה חייב בכל שהוא. וגם בשבועות בפירוש שלא יאכל כ\"ש, חייב. ובנדר מדבר. אפילו בסתם א\"צ כזית, מדלא הזכיר לשון אכילה. והרי בהנך אפילו רבנן מודו דדינן בכ\"ש. י\"ל התם ה\"ט, בריה תורה אחשבה. ובפירוש כ\"ש בשבועתו, איהו אחשבה. ובנדר סתם אע\"ג דאינו אכילה, הנאה מיהא הוה. והרי אסר ע\"ע הנאתו. ומה\"ט אף בקרבן מעילה נמי חייב בנהנה כ\"ש. דהתם נמי לאו משום אכילה חייב, רק משום דנהנה, וסגי בנהנה בשוה פרוטה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן</b><br> ר\"ל מדבר שלא חטא בדיבורו לא מצינו שיביא קרבן. על כרחך דהכא רק משום ביטול דבורו חייב. ה\"נ מדדעתו לאסור עצמו כ\"ש הרי ביטל דיבורו, [אבל מדבר וחוטא אשכחנא טובא שמביאין קרבן. כשבועות העדות, דנמי מביא קרבן בשביל דיבורו. וכ\"כ מגדף לר\"ע לשטתיה [כריתות ד\"ג א'] נמי מביא קרבן על דבורו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> אף דשתיה בכלל אכילה, אפ\"ה חייב רק א', דהו\"ל כאכל ואכל בהעלם א' [ומה\"ט לא הוה תנא מצי למנקט שבועה שאוכל, ושתה דפטור. או שבועה שלא אוכל ושתה חייב. י\"ל דהרי בהא לא הוה קמ\"ל רק דשתיה בכלל אכילה, והרי זה פשוט מסברא ומקרא [כש\"ס]. רק רצה לאשמעינן, דאע\"ג דעכ\"פ אכילה ושתיה ב' מיני אכילה הם, אפ\"ה לא מחשב רק כאכל ואכל, דחייב רק א'. והא דלא נקט לשעבר, שבועה שלא אכלתי, ואכל ושתה חייב רק אחת. י\"ל דנקט מלתא שמפורש בקרא, כמו שתרצנו בבבא דלעיל [בועז ב'] בד\"ה ולכאורה וכו'. או י\"ל דמדאכל ושתה והדר נשבע שלא אכל, ש\"מ דלא אחשביה בשעת שבועה לשתיה כאכילה, ופשיטא דאינו חייב רק אחת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל ושתה חייב שתים</b><br> אף דכשאמר שלא אוכל כבר אתסר בשתיה, ואיך חל אח\"כ שלח אשתה, הרי אין שבועה חל על שבועה. י\"ל דמדאמר אח\"כ בפירוש שלא אשתה, הוכיח סופו על תחלתו, וגלי דעתיה דאכילה גרידתא קאמר ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> נ\"ל דה\"ה באמר שלא אוכל מינים הרבה חייב רק אחת דהרי בש\"ס דייק בסיפא מדקאמר פת פת ל\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דמדקאמר פת פת על כל מין ומין, ש\"מ לחלק, דאי כוונתו לאסור עליו כל המינים הללו, הול\"ל פת חיטין, וכן של שעורים, וכן של כוסמין. ואף דגם בכה\"ג רק ספיקא הוא, ודלמא כוונתו לחלק, וספיקא דאורייתא לחומרא. י\"ל דעכ\"פ השתא ספיקא הוה, ואסור להביא קרבן על כל א' מחשש חולין לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> קמ\"ל הך בבא. מדמיירי שהפצירו בו שישתה כולם, ומדהול\"ל שבועה שלא אשתה, ותו לא' ומדפירש כל א', ש\"מ דכוונתו לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה</b><br> או שתה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דלא התכוון רק לראויין. [ונ\"ל דלהכי לא נקט באמר שבועה שאוכל ואכל שאינו ראויין פטור. די\"ל דבכה\"ג פשיטא דפטור. דוודאי התכוון כשנשבע, למפטר נפשיה משבועתו בכל מה שיאכל. ומה\"ט בסיפא נקט שלא אוכל ואכל נבילה, דבאמר שאוכל, ואכל נבילה פטור לכ\"ע *), דכ\"ש הוא מעפר, דנבילות ראויין מצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> מדראויין לאכילה מצ\"ע. ודוקא בכולל, שאמר שבועה שלא אוכל נבילות וכשירות, דאל\"כ אין איסור חל על איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר</b><br> דס\"ל דאפילו בכולל לא חל איסור על איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר קונם אשתי נהנית לי</b><br> ר\"ל שלא אהנה ממנה. דאי בשלא תהנה ממני, לא חל שבועתו דמשועבד לה [והיה חייב רק משום שבועת שוא]. אם לא שפירש שאוסר אותה רק בהנאה שממני שאינו משועבד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים</b><br> וידע זה בשעת שבועה, דאל\"כ נדרי שגגות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אשתו אסורה</b><br> ואפילו לר\"ש לעיל, דעכ\"פ בתנאי חל שבועה על דבר מצוה. [ונ\"ל דנקט הך תנאי דאיסור אשתו, לרבותא, דלא נימא מדאסר אשתו עליו וודאי אין כוונתו על הנבילות. ומה\"ט נמי לא נקט בלאו כברישא, קונס אשתי וכו' אם לא אכלתי, ואכל נבילות אשתו מותרת. דרק אשתו אסורה קמ\"ל. ומה\"ט לא נקט נמי להבא כברישא. משום דממ\"נ אי באמר קונם אשתי וכו' אם לא אוכל (נבילות) ואכל אח\"כ נבילות פשיטא דאשתו מותרת דכיון דהו\"ל כנשבע שיאכל כשאכל אח\"כ נבילות אמרינן דנתכוון לקיים שבועתו, וכלעיל סי' י\"ג. וכ\"ש הכא דאמרינן שנתכוון לקיים שבועתו כדי שלא תאסר אשתו עליו. ואי באמר קונם אשתי וכו' אם אוכל (נבילות), דהו\"ל כנשבע שלא יאכל. בכה\"ג ג\"כ באכל אח\"כ נבילות אשתו מותרת, דלא גרע מנשבע להדיא שלא יאכל (ואכל) נבילות. דבלא כלל פטור [ועי' ש\"ס דכ\"ד רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד דברים של עצמו</b><br> כאוכל ולא אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים של אחרים</b><br> כדמפרש ואזיל, שאתן לפלוני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים שאין בהם ממש</b><br> כדמפרש ואזיל שאישן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אתן</b><br> היינו דברים של אחרים אבל יש בהן ממש. ולאו בצדקה לעני מיירי, דהרי מושבע ועומד בתורה. רק מיירי במתנה לעשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אישן</b><br> היינו דבר שאין בו ממש והן של עצמו. ולא אמרינן דכוונתו שלא יישן לעולם, ולא חייל כלל, מדהו\"ל שבועת שוא, רק תלינן לחומרא דנתכוון שלא יישן כל זמן שאפשר להתקיים בלי שינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אזרוק</b><br> היינו נמי שבועת אין בו ממש, דזריקת צרור מילי דכדי הוא. מיהו כל זה בחדא לריעותא וחדא לטיבותא כאתן לפלוני, או שאישן. אבל בב' לריעותא כגון שזרק פלוני או שישן פלוני, שהוא של אחרים וגם אין בו ממש, פליגי בגמרא וקייל\"ן דנמי חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>להרע או להטיב</b><br> דפליג אמתניתין דריש מכילתן דתני ב' שהן ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו מרבוי הכתוב</b><br> מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו\"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה הכתוב לכך</b><br> דס\"ל דבכל התורה דרשינן כל כלל ופרט וכלל, בדרך ריבוי מיעוט וריבוי, דמרבה הכל, אף מה דלא דמי לפרט [ועי' רש\"י סוכה ד\"נ ע\"ב החילוק שבין כלל ופרט וכלל לריבוי מיעוט וריבוי]. ולהכי מרבינן הכא שבועה דלעבר. ואהני מיעט, למעט רק היותר פחות שאפשר, והיינו בנשבע לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> בין עשה או לא תעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ביטל פטור</b><br> משבועת בטוי. אבל חייב מלקות מיד כשנשבע, משום שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא קיים פטור</b><br> פטור לגמרי, דאפילו משום שוא לא לקי. דאף דלא חלה שבועה, אפ\"ה מצוה לזרוזי נפשיה בשבועה [י\"ד ר\"ג ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא</b><br> דס\"ל חייב לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור</b><br> גם לדידך, ור\"ל מדכתיב להרע או להיטיב, הוקשו אהדדי, דבמה שזה מדבר זה מדבר. וא\"כ אי קרא במצוה נמי מיירי, צריך שיהיו שניהן שוין הלאו וההן בג' דברים, בענייני הגוף ובענייני הנפש, ובאופן המצוה. וזה א\"א. דאי הרעה דקרא מיירי שנשבע לבטל מצוה דהיינו שנשבע שלא יאכל מצה בפסח, דהו\"ל רעה לגוף ולנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי כך שנשבע שיאכל מצה, דהיינו הטבה לגוף ולנפש. אבל הרי בכה\"ג לא דמי הרעה להטבה באופן המצוה, דהרעה מיירי בביטול מצוה, והטבה בקיום מצוה. ואי הרעה מיירי בקיום מצוה, כגון שנשבע שלא יאכל נבילה, דהו\"ל רע לגוף וטוב לנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי שנשבע שיאכל נבילה, והרי זה טוב לגוף ורע לנפש, והרי צריך שיהיו שוין גם בזה. ואי נימא דהרעה מיירי שנשבע שלא יאכל נבילה, והטבה מיירי שנשבע שיאכל מצה, דדמי להדדי בענייני הגוף והנפש, ובקיום מצוה, עכ\"פ לא דמי, דהרעה מיירי בלאו, והטבה בעשה. אלא ש\"מ דקרא לא מיירי במצוה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל ככר זו</b><br> כל שלא אוכל משמע כזית, שהוא שיעור אכילה. והא דקאמר ככר זו, למפטר נפשיה מאחרינא קבעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכלנה</b><br> ר\"ל ואח\"כ אמר שבועה שלא אוכלנה דמשמע כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלה אינו חייב אלא אחת</b><br> דמדאי אפשר שיעבור על שבועה ב' עד שעבר על שבועה ראשונה, כבר נכלל שבועה ב' בא', ולא חיילה תו שבועה ב'. אבל באמר תחלה שלא אוכלנה והדר שלא אוכל, לא נכללת ב' בא', דבקמא לא אסר ע\"ע רק כולה, ובשבועה ב' אתסרה אפילו בכזית ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות</b><br> הא דקתני זו היא למעוטי שאוכל ולא אכל דפטור ממלקות מדאין בו מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם</b><br> שיודעין ג' בני אדם. דאל\"כ בטוי הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב</b><br> ולא נקט נמי איפכא כבסיפא באיש ואשה. ה\"ט דעמוד זהב לא שכיח. ולא נקט על אבן שהוא אבן. דזה פשיטא דהוה שוא, דהיינו בחנם, כדכתיב לשוא הכתי את בניכם, רק קמ\"ל הנהו דסד\"א שהן שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האשה שהיא איש</b><br> נקט איש ואשה, אף שאין ידוע שאין דבריו אמת רק מכח חזקה, שהוחזק שזה איש ושזאת אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא ראיתי גמל שפורח באויר</b><br> ר\"ל שאמר יאסרו עלי כל פירות שבעולם בשבועה אם לא ראיתי. ונ\"ל דלהכי נקט בתנאי, דקמ\"ל דאף דהשבועה היה רק בתנאי, אפ\"ה מחשב שוא, ולא אמרי' דכוונתו היה רק לאסור הפירות על עצמו, להכי נשבע בתנאי זה שאי אפשר. אמנם לתוס' מיירי שאסר ע\"ע כל פירות שבעולם, והשוא הוא מדא\"א להתקיים בלי פירות. ונ\"ל, דלדבריהם ג\"כ נקט הך תנאי לרבותא, דלא מבעייא באסר ע\"ע כל פירות שבעולם להדיא, וודאי הוה שוא, אלא אפילו רק בתלה שבועתו בתנאי, כיון שא\"א שיתקיים התנאי הו\"ל שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד</b><br> לא בגודל קאמר דיש הרבה נחשים שגדולים ועבים כקורה זאת, רק ר\"ל שנשבע שראה נחש שהיה כולו אפילו בגבו מנומר בחברבורות כצורת קורה הנ\"ל. או ר\"ל שנשבע שראה נחש רחב בגבו כקורה, ולא עגול. וי\"א דר\"ל נחש מרובע כקורה. וקמ\"ל גמל דלא תימא ציפורא רבה חזי, ואסיק ליה שמא גמלא, דבכה\"ג דעתיה בטל אצל כל אדם. וקמ\"ל נחש דסד\"א דווקא גמל פורח, דלא אפשר כלל, אבל נחש אף שאינו מצוי דלמא מקרי וחזי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא נעידך</b><br> זהו נשבע לבטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> דהו\"ל חיובו משום שבועת שוא. [ונ\"ל *) דלהכי נקט בזה דהו\"ל נשבע לבטל מצוה דלא תימא אין זה נשבע לבטל מצוה, דדלמא כוונתם לא נעידך מדאין אנו יודעים לך עדות, וא\"כ האיך נחייבם. להכי קאמר זהו וכו', ר\"ל דעכ\"פ משמעות לשונם הוא שיודעים ואינן רוצין להעיד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא להניח תפילין</b><br> אף דבכולן יכול לפטור א\"ע כשיתעסק במצוה דפטור ממצוה [כסוכה כ\"ו א'] וכדומה. אפ\"ה הוה שוא, דמי יודע אם תזדמן אז מצוה לידו. ואם כבר נזדמנה פשיטא דפטור, והו\"ל כנשבע על אבן שהוא אבן שחייב משום שוא. מיהו בנשבע שלא ללבוש ציצית, אינו שוא, דאינו מחוייב ללבוש בגד של ד' כנפות [כרמ\"מ פ\"ה משבועות הי\"ח] ודו\"ק. [אמנם ק\"ל אמאי הוה שוא מ\"ש מנודרין למוכסים יאסרו לי כל פירות שבעולם אם אינן של בית המלך, ונתכוון בלבו היום, כנדרים [דכ\"ז]. ואז מדאין דברים שבלבו סותרין לאמרי פיו, אינו שבועת איסור, ואי בדיעבד הוה שבועת איסור לא היה במקום הפסד מותר לכתחילה, א\"כ ה\"נ נימא למפטר נפשיה שנשבע שלא יקיים מצוה זו בשעה שאינו חייב בה, ובפרט סוכה. ודוחק לומר דתנא לישנא קטיעה נקט ור\"ל שנשבע בפירוש על שעה שחייב בה. אלא נ\"ל **) דוקא באומר בלבו היום דסתם לישנא שלא אוכל היום משמע. אבל באומר בלבו מחר באמת אסור. א\"כ י\"ל דה\"נ מיירי באמר בזמן חיוב, דסתמא היום משמע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא</b><br> כל האופנים שנזכרו במשנה, ואפשר בשלא נעידך אין לוקין דאולי באמת לא יכלו להעיד ששכחו העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות</b><br> רק על שבועת שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה</b><br> שוגג לא משכח\"ל בשוא, רק בלא ידע שיתחייב עלה, או שנשבע שלא ילבש תפילין ולא ידע, שהיא מצוה. ונ\"ל דהא דקאמר הכא זו היא וכו' אע\"ג דכבר תני לה במשנה ז', דקמ\"ל דאפילו הנך דמצי פטר נפשיה. כסי' מ\"ד, אפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניה שבועת שוא</b><br> ולא אמרינן בכה\"ג מתלי תלי וקאי כמשנה דלעיל, ולא הוה שוא. דדוקא בשוים ב' השבועות אמרינן הכי, ולא בסתרו אהדדי ב' השבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר על שבועת בטוי</b><br> ר\"ל אף על שבועת בטוי דהרי על שבועת שוא כבר עבר בשעה שנשבע שבועה ב', שנשבע לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוהג באנשים ובנשים</b><br> איידי דבעי למתני דשבועת עדות אינה נוהגת בנשים, תנא בבטוי דנוהגת בנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברחוקים ובקרובים</b><br> כגון שאתן לקרוב או לרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכשרים ובפסולין</b><br> ר\"ל בין שהנשבע כשר לעדות או פסול. ול\"מ נ\"ל דקמ\"ל דבנשבע שבועת עדות והוא קרוב או פסול וכו' עכ\"פ חייב משום בטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא שהוציא שבועה מפיו. וה\"ה בהשביעו אחר וענה אמן, או הן. ולא אתא לאפוקי רק בהשביעו אחר שאכל, והשיב אחר השבועה אכלתי, דבכה\"ג בפקדון ובעדות חייב אף שלא קיבל השבועה. וכ\"ש בשתק אחר שהשביעו דפטור, אף דבפקדון ובעדות חייב בשתק אח\"כ אם רק כפר קודם שהשביעו, אפ\"ה בבטוי ובשוא, פטור בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה קרבן עולה ויורד</b><br> הא דהדר תני לה וכבר תני לה לעיל משנה ז'. היינו משום דתני הכי אנשים ונשים וכו' קמ\"ל דכולהו חייבין. וה\"ט נמי דהדר תני חיובא דשבועת שוא במשנה י\"א אף דכבר תנא לה ב\"פ בפרקן במשנה ז' ובמשנה ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרובים</b><br> בנשבע על איש שהוא אשה, או אפכא, בין רחוק או קרובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת זו ואחת זו</b><br> בטוי או שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי קאמר כיצד. דלא תקשי הא לעיל אמרי' דוקא בנשבע מפי עצמו חייב. להכי מפרש דלאו בכל מושבע מאחרי' חייב, רק בענה אמן, וכדמסיק [וכסי' נ\"ג]. מיהו בש\"ס ל\"ג כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביעך אני ואמר אמן חייב</b><br> קרבן בשוגג ומלקות במזיד, דשניהן בטוי הווה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים</b><br> דכתיב ועמדו שני האנשים [אמר בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א בבחרותו, דקמ\"ל כפילא בכולה מתניתין, והרי מדקאמר באנשים א\"צ לומר ולא בנשים, וכן בכולהו. אבל קמ\"ל דבפסולין אפילו קבלוהו עליהן אינו חייב קרבן, דאע\"ג דעדותו מהני [כח\"מ פ\"י כ\"ב], עכ\"פ אינו בר הגדה דקרא [ועי' מ\"ש לקמן סי' מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בפסולין</b><br> מחמת עבירה [ועי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג]. ואילה\"ק הרי כל הנהו מדאינן חייבין אעדות. חייבין משום בטוי [כש\"ס דכ\"ה ב'] וא\"כ מה נ\"מ אם חייבין משום זה או משום זה. נ\"ל דנ\"מ דשבועת עדות צריך בב\"ד דוקא. ואפילו בפני ב\"ד נמי נ\"מ, דבעדות אפילו מושבע מאחרים והשיב לא ידעתי, חייב, משא\"כ בבטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד</b><br> למעוטי משחק בקוביא ומפריחי יונים, אף דפסולין רק מדרבנן, עכ\"פ עדותן לא מהני, ולא מידי אפסדיה. וכ\"ש מלך דפסול מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא בנשבע בעצמו אין חילוק בין נשבע בב\"ד או בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל שהשביען אחר ואמר משביעני עליך שתעידני, והשיב לא ידעתי העדות. אבל עניית אמן או ?לשון אחר המובן שמקבל שבועתו, כנשבע בעצמו דמי [כפ\"ג. סי' נ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין</b><br> מיהו השבועה יכול להיות קודם שבא לב\"ד [וכמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין</b><br> קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זדון השבועה</b><br> ר\"ל בין שהיו מזידין בהכל, שידעו העדות וידעו ג\"כ שכשישקרו חייבים קרבן. או על וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון העדות</b><br> ר\"ל ששוגגין הן שסבורין שפטורים מקרבן, אבל זדו בעדות, שיודעין אותה, וגם יודעין שהשבועה אסורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן חייבין על שגגתה</b><br> דאע\"ג דבחלב ושאר חייבי חטאת אפילו לא ידע מעולם שזה חטא או שהיה תינוק שנשבה בין האומות ולא ידע מעולם מישראל ודתם, אפ\"ה לכשידע שחטא מביא חטאת על כל חטא וחטא, וכ\"ש בשכח דחייב, [כרמב\"ם פ\"ב משגגות ה\"ו]. בשבועות שאני דכתיב ביה אדם בשבועה דצריך אדם עם ידיעה, להכי פטור מקרבן, כשסבורין ששבועה זו מותרת לגמרי. ומכ\"ש כששכחו העדות בשעת שבועה [ותמיהני מאד למה לא תני נמי כה\"ג גבי בטוי לעיל פ\"ג מ\"ז. [ועי' מש\"כ בהקדמת פ\"ג סי' א']. ובשלמא לרש\"י שם יש ליישב קצת, דמשום דעכ\"פ בלהבא חייב בבטוי על שגגתה גרידתא, אבל לרמב\"ם שהבאתי שם דגם בלהבא פטור בבטוי בשגגתה גרידתא קשיא וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עולה ויורד</b><br> *) ולא קתני דחייבים נמי מלקות מדלא שייך בכל מזיד, דהרי ביש שם עונש אחר משום כאשר זמם, אין לוקין משום לא תענה, ורק באין כאן עונש כאשר זמם כריש מכות אז לקו משום לא תענה. ותו דבהודו בעצמן שהזידו בעדות מביאין קרבן ואין לוקין. ותו הרי א\"א התראה רק בספק דמי יודע אם יודעים לו עדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> או שאמר משביע וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו אמן</b><br> תנא לא נקט רק ב' אופנים דנשבע מפי עצמו [דגם עונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי [כשבועות דכ\"ט ב']. דאיידי דמושבע מפי עצמו אתא מדרשא מפקדון [כמכילתן דל\"א א'] חביבא ליה. וכ\"ש מושבע מפי אחרים דמפורש בקרא גבי עדותו כדכתיב ושמעה קול אלה. ולפיכך בהשיבו אחר שבועתו אין אנו יודעין, או ששתקו אחר שבועה וכבר כפרו קודם שהשביען, דהנך תרתי גוונא מושבע מפי אחרים הוה, דכ\"ש דחייבין [כרמב\"ם פ\"ז ופ\"ט משבועות ה\"י]. מיהו לרש\"י שתיקה לא מהני. [ואי\"ל מה מהני שבועה הרי כבר אמרו אין אנו יודעין, ואין חוזר ומגיד. י\"ל דמאין אנו יודעין ליודעין אנו לא מקרי חוזר ומגיד, כשנותן אמתלא לדבריו דמפני חומר שבועה חוזר בו [ח\"מ כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין</b><br> וכפרו כל פעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאו לבית דין והודו</b><br> אפילו לא השביען שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורים</b><br> דצריך כפירה בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו</b><br> בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבים על כל אחת ואחת</b><br> ולא דמי לשבועה שאוכל שבועה שאוכל דחייב רק א' [כפ\"ג מ\"ז]. דשאני הכא דכל ה' חיוביו באין כאחת כשכפר בב\"ד חייב למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חייבין אלא אחת</b><br> אפילו שתקו לשבועות הראשונות לא אמרינן דכפירה דלבסוף, על כל א' וא' קאי למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות</b><br> ר\"ל להכי פטור על שבועות האחרונות, דממ\"נ אם השתיקות הראשונות ככפירה, שוב אין ראויין להשביען. ואם אינן ככפירה, לא חלה שבועה על שבועה, דהרי מושבעין ועומדין. וא\"כ הא דכתיב לאחת, דדרשינן מנה לחייבו על כל א' וא', אנשבעו חוץ לב\"ד וכפרו בב\"ד קאי, משום דחוץ לב\"ד לא היו השבועות שאחר הכפירה לבטלה, דיכולין אח\"כ להודות בב\"ד. [ונ\"ל דלהכי נקט ר\"ש מ\"ט וכו'. דמלבד דר\"ש בכל דוכתא דריש טעמא דקרא [כקידושין דס\"ח ב'], הכא כוונתו לגלויי דינא אליבא דר\"מ [לעיל במ\"א], דס\"ל דמושבע מפי עצמו חוץ לב\"ד נמי חייב, וסד\"א מפי עצמו חוץ לב\"ד אליבא דר\"מ כמושבע מפי אחרים בב\"ד לרבנן, ולא יהא חייב רק א'. קמ\"ל דטעמא דרבנן דחייב רק א', מדאין יכולין לחזור ולהודות. משא\"כ חוץ לב\"ד הרי יכולין לחזור ולהודות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין</b><br> ודוקא בהתחיל השני בכפירתו תוך כדי דיבור של כפירת הראשון [עי' רפ\"ד דנזיר], דהו\"ל כהעידו ממש כאחת, ויכולין שניהן לחזור תוך כדי דיבור של כפירת הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני פטור</b><br> דבשבועת העדות צריך שיפסיד להתובע ממון. והכא מדכפר הראשון, שוב אין מועיל עדותו של ב' ואף דעכ\"פ ע\"י עדותו יתחייב שבועה לנתבע ואפשר שעי\"ז יודה. י\"ל דעכ\"פ דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. ואילה\"ק אמאי ראשון חייב מ\"ש מהשביע עדי קנוי דלכ\"ע פטור [כשבועות דל\"ב א'] מדעדיין צריך לעדי סתירה וכש\"כ רש\"י שם א\"כ ה\"נ מאן יימר שיעיד השני, וכמו שכפר באמת. י\"ל דהא דמצרכינן לענין עדות שיהא גורם לממון, אין הכוונה שצריך שבעדות יתחייב ממון, דהרי זה פשוט דכל עד מב' עדים אין עדותו לבד מחייב ממון עד שיעיד גם חבירו, רק צריך שיעיד על דבר שאם יש ב' עדים על דבר זה יצטרך הלה לשלם. לפיכך עדות קנוי, אפילו יהיה שני עדים על הקנוי לא תתחייב האשה עדיין ממון דקנוי בלי סתירה לאו כלום הוא. משא\"כ בכל עדות עד א' מהב' עדים [ודוקא לענין שיחשב כממון שלו לא הוה גורם כממש [כרמב\"ם רפ\"ב מגניבה]. אבל דבר הגורם שהוא כבר שלו, דליחשב כממון, כשורף שטר של חבירו, חייב. דדבר הגורם כממון דמי [כרמב\"ם פ\"ז מחובל]. ואילה\"ק אמאי בכפרו שניהן כאחת שניהן חייבין, הרי כל שאינו בזא\"ז אפילו בב\"א אינו, [כקידושין ד\"נ ע\"ב ועירובין ד\"נ ע\"א]. נ\"ל דזה דוקא כשראשון מונע את השני מלחול, כגון מקדש ב' אחיות, דע\"י שקידש הראשונה, א\"א לקדושי שניים לחול. וכ\"כ כשקנה שביתה הראשונה בצפון א\"א שתחול שביתה שנייה בדרום. אבל הכא אין עדות שנייה מועלת, מדאין כאן עדות כלל, והו\"ל כאית עד הראשון בעולם, שאין עד השני יכול להועיל כלום. והרי אפילו כבר כפר הראשון, אם היה עוד עד אחר היה גם השני חייב, נמצא שאין עד הראשון מונעו כלום. וקרוב לסברא זאת כתבו תוס' [גיטין דמ\"ב א' ד\"ה הא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופר חייב</b><br> נ\"ל דלהכי לא קאמר סתם חייב, ופשיטא דאכופר קאי. אלא דקמ\"ל כדקאמר בש\"ס דמיירי שכפרו שניהם תחלה זה את זה, וחזר א' והודה תוך כדי דיבור. להכי קאמר שפיר הכופר חייב, ור\"ל הכופר שעדיין עומד בכפירתו חייב, ולא אותו שהודה אחר כך. וקמ\"ל הך בבא, דאפילו היכא, דהוה הודאה של ראשון תוך כדי דיבור של כפירת השני, מהני, וכ\"ש בהודה א' ואח\"כ כפר הב' שחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן</b><br> מיירי שבשעת ראיית העדות רחוקים היו כולם, וכשכפרה הראשונה, היתה השנייה קרובין בנשותיהן לתובע ונתבע, ונשותיהן גוססות. וסד\"א מדרוב גוססין למיתה, כמתו דמו, ולפטרה כת ראשונה מדאין מפסידין לו ממון, דהרי יש כת אחרת, דרחוק שנתקרב ונתרחק כשר לעדות [כח\"מ ל\"ג סי\"ג]. קמ\"ל דעכ\"פ עדיין חיות נשותיהן. אבל באין קרובים, באמת כת ראשונה פטורה, מדאין מפסידין לו כלום בכפירתן. ואף דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב, וא\"כ מ\"ש עדים. י\"ל דהכא דכת ב' קמן כפירת דברים בעלמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשומת יד</b><br> כך נקרא הלואת מעות, שהושם ביד וברשות המקבל לעשות בו כרצונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבידה</b><br> שמצא אבדתי וכופר. והשיבו העדים על כל תביעותיו אלה, אין אנו יודעין. או שאמר להן בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון וכו', והשיבו הן בעצמן שבועה וכו' [כך נ\"ל ומתורץ קו' רתוי\"ט. ומצינו דוגמת זה לקמן פ\"ו מ\"ו. בית מלא וכו', ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> בכל אלה שתבעת מפלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין על כל אחת ואחת</b><br> מדפרטו בשבועתן כל מיני הטענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין</b><br> רישא קמ\"ל מין א' ותביעות חלוקות, וסיפא קמ\"ל איפכא, וקאמר תנא או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק</b><br> כולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי נזק</b><br> ר\"ל חצי נזק צרורות, דבשאר חצי נזק, דהו\"ל קנס, פטורים, מדיכול להודות ולפטור, א\"כ לא הפסידוהו ממון, דאף דהפסידוהו, דאלו העידו לא הוה תו מצי פטר נפשיה השתא בהודאה. משא\"כ השתא שלא העידו עכ\"פ משום דבשעת השבועה היה יכול הלה להודות, דהרי אפילו ראה עדים ממשמשים ובאים והודה פטור [ב\"ק דע\"ה א'] לא הוה כפירת ממון. מיהו נקט תנא כל הנך ואינך לרבותא, דאף בהנך שיש בהן צד פטור, אפ\"ה חייבין קרבן. או תשלומי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל</b><br> חייבים משום קרנא. או תשלומי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאנס איש פלוני את בתי</b><br> משום בושת ופגם דממונא הוא [עי' כתובות פ\"ג מ\"ז]. או פתה וכו', או שהכני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהכני בני</b><br> בלי חבורה, דפטור ממיתה וחייב בתשלומין. או שחבל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושחבל בי חברי</b><br> או שהדליק וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהדליק את גדישי ביום הכפורים</b><br> אחבל בי חבירי נמי קאי. וקמ\"ל דאף דחויב כרת חייב בתשלומין, וכולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאיני בן חלוצה</b><br> כלהו או או קתני וכלעיל, ונ\"ל דקמ\"ל הני, אף שמפסידין להתובע תרומות ומעשרות, עכ\"פ אין כאן כפירת ממון, דאין אדם כופר לו ממון. ועוד דלא זכה עדיין בהממון, ואין לו בו עדיין שום זכות לתבעו בדין, כירושה וכתובה, דלכל מי שירצה הישראל יתן, דנתינה כתיב בה [כחולין קל\"א ב'] ואין לו לכהן אלא מהרמה ואילך [חולין ק\"ל ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתה את בתו</b><br> של עצמו, ופטור מטעם קלב\"ם. וי\"א דבבתו של פלוני אחר קאמר, ופטור מטעם דלא השביעו התובע. והא דלא נקט במשביען ראובן, שמנה לשמעון ביד לוי. ה\"ט משום דבכה\"ג אף דבשליח פטור, עכ\"פ בבא בהרשאה חייב. אבל הנך אפילו בא בהרשאה כטור, מדלא מטי לידו הממון מעולם, דמתנה קריא רחמנא [כנדרים דפ\"ג ב'], ומה\"ט לא דמי לכתובה וירושה. וה\"ט דנקט כל הנך לאשמעינן דוקא בהנך פטורים אף דחייבין עליהן קרבן משום שבועת בטוי, אם היו שוגגים בקרבן. הא במנה פלוני בידך, משכח\"ל חיוב קרבן, אם בא בהרשאה מפלוני. או נ\"ל דקמ\"ל דדוקא מקרבן פטורים הא מלקות חייבים בכולהו, אפילו בשהאיש פלוני כהן וכו' דהרי עכ\"פ נשבעו לשקר. מיהו דוקא בענה הלה אמן או הן, אבל בהשיב לא ידענא עדות פטור משום בטוי, וכמ\"ש בהקדמה ריש פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושחבל בי בני</b><br> דחייב מיתה ופטור מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהדליק גדישי בשבת</b><br> אחבלה נמי קאי, דבכולהו חייב מיתה, ולהכי פטור מתשלומין אפילו לא התרו בו למיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נתן לי</b><br> והשיבו אין אנו יודעין, ונמצאו שקרנים. וכגון שבזמן קרוב קודם השבועה אמר בפניהן ליתן לו המתנה, דאז לא מצו למימר שכחנו [ר\"ן שבועות שט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורים</b><br> דאפילו המשביע עני לא הוה הנותן רק כנודר לצדקה, שאין ב\"ד יורדין לנכסיו, רק שכופין אותו לקיים נדרו, ואין כאן כפירות ממון [ונ\"ל עוד דהרי יכול להתיר נדרו, כי\"ד רכ\"ח ס\"כ, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן</b><br> נקט פקדון, מדהוא נזכר ראשון בהפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני</b><br> וקבלו שבועתו, ובזמן קרוב אח\"כ ראו לו עדות, ואמר בואו והעדוני וכפרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שקדמה שבועה לעדות</b><br> והתורה אמרה והוא ראה או ידע, שראה וידע כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ער שיהיה מתכוין להם</b><br> ר\"ל עד שייחד עדיו. מיהו באמר משביע אני עליכם כל העומדים כאן, חייבים דהרי ייחדן. רק דמשנתינו מיירי שאינו יודע מי מבני הכנסת יודע לו עדות והשביע שהיודע יעיד לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתבואו ותעידוני</b><br> נ\"ל דר\"ל לא מבעייא בדקאמר משביע אני עליכם שתעידוני, דפטורים כשיודעין עד מפי עד, משום דאינן בני עדות. אלא אפילו באמר שאם אתם יודעים וכו' והרי יודעים הם רק שפסולים להעיד. והשיבו אין אנו יודעין. או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו' [ועיין לעיל סימן כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> מדאינן ראויין להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שילח ביד עבדו</b><br> דוקא עבד כנעני דאי אפשר להרשותו [כח\"מ קכ\"ג י\"ג]. אבל אחר, הרי אפשר שיכול להשביעו וכגון שבא בהרשאה [ולפוסקים דס\"ל שם דגם לעבד מרשה. והכא מיירי, בלא הרשהו, נ\"ל דנקט עבדו לרבותא. אף דיד עבד כיד רבו [כב\"מ פ\"ח מ\"ג] וכ\"ש דאי נימא דהאי עבדו שלוחו הוא. הרי בכל התורה כולה שלוחו כמותו [כקידושין ד\"מ א'] עכ\"פ שאני הכא דאפקיה קרא אם לוא יגיד, דר\"ל אם לו לא יגיד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאמר להן הנתבע</b><br> נראה לי דקא משמע לן אפילו בא בהרשאה עכ\"פ כיון שהוא ג\"כ הנתבע והמורשה הוא כבע\"ד עצמו, א\"כ אין כאן תביעת ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוסרכם אני</b><br> בש\"ס אמרינן דה\"ק משביע אני בשבועה. מצוה וכו' בשבועה. וכתב הרמב\"ם [פ\"ט משבועות] דצריך נמי שיזכיר השם או כינוי אצל כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>באל\"ף דלי\"ת</b><br> ר\"ל בשם אדני, ומרש\"י נראה שר\"ל שאמר המשביע, אני משביעך בהשם שנכתב בא' ד', והיינו שפיר דכלל בסיפא ובכל הכנויין דגם א' ד' ויו\"ד ה\"א רק כנוי הוא אלא דקאמר שדי וצבאות שהן מז' שמות שאינן נמחקין, ואינן כנויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביו\"ד היי</b><br> ר\"ל בשם ידוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצבאות</b><br> אף דלפעמים מלת צבאות הוא חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקלל בכולן</b><br> ר\"ל מברך השם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דבעינן שם המיוחד [ועי' סנהדרין פ\"ז מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יככה אלהים</b><br> ר\"ל שאמר לכל א' מהעדים יככה אלדים אם לא תעידני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן יככה אלהים</b><br> ר\"ל או ששמע א' שקורא בתורה התוכחה. ואמר הוא להעדים וכן יככה אלדים אם לא תעידני [כך פי' רש\"י ור\"ב. ותמהני א\"כ ששמע קורא בתורה ל\"ל, או מלת אלדים אחר מלת וכן יככה ל\"ל. אמנם בש\"ס גרסינן ברישא יככה ה' אלדים. א\"כ נ\"ל דברישא רבותא קמ\"ל אע\"ג דבתורה יככה ה' כתיב, והוא מוסיף אלדים אפ\"ה הו\"ל אלה דקרא. וסיפא רבותא קמ\"ל אף ששינה אלדים תחת הויה, אפ\"ה ל\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא אלה הכתובה בתורה</b><br> דכתיב בשבועת העדות ושמעה קול אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וייטב לך</b><br> אם תעידני. ולא העיד. ואו או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מחייב</b><br> דס\"ל מכלל הן נשמע לאו, והו\"ל שפיר ושמע קול אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל אף דמכלל הן נשמע לאו, עכ\"פ צריך לפרש כדכתיב ושמעה קול אלה ולא המדוייק מכלל ברכה דעכ\"פ קול ליכא, ולהכי פטור. וכללא דפרקן, שבועת העדות צריך י' דברים. (א) שישביען התובע בעצמו או שלוחו הבא בהרשאה [משנה י\"ב]. (ב) שיתבע ממון [מ\"ח]. (ג) שיהיה הממון מטלטל [מ\"ה]. (ד) שקדמה ידיעתן העדות לשבועה [מ\"ט]. (ה) שאין עדים אחרים בדבר כאן [מ\"ד]. (ו) ושהתובע ייחד עדיו [מ\"י]. (ז) ושהעדים כפרו אחר תביעתו [מ\"ג]. (ח) ושהכפירה היתה בב\"ד [מ\"ג]. (ט) ושהשבועה היתה בשם או בכנוי [מי\"ג]. (י) ושהשביען בלשון שמבינים [סוטה דל\"ב א'. ועי' רמב\"ם פ\"ט משבועות]. אם חסר חד מהנך, או שהן קרובים או שאר פסולין לעדות, פטורים משבועת עדות. אבל חייבין משבועת בטוי כשנשבעו הן בעצמן או ענו אמן אחר שבועתו. והחילוק ביניהן עי' בהקדמת פ\"ג. ומה דאמרינן בש\"ס [דל\"ה ב'] כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, נדחק רבינו הרא\"ש בפירושו דר\"ל לידע פירוש מלת שלמה שבשה\"ש. ול\"מ נ\"ל לעניין אם אמר לו הנני משביעך בשם שלמה שבשה\"ש, חייב דלא גרע מכנוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הפקדון</b><br> בין שחייבוהו הדיינין ללוה לשבע מדהודה במקצת, או לשומר משום דטען נאנסו. ובין שנשבע מעצמו מדכפר הכל, דפטור משבועה מדינא דמשנה, אפ\"ה בנשבע לשקר חייב משום שבועת הפקדון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכשרים ובפסולים</b><br> נ\"ל דכולהו צריכי. נשים, אף דאין לה מה לפרוע, ושמא תמות קודם בעלה ולא יבוא לכלל פרעון, וסד\"א דלא הוה תביעת ממון. וקמ\"ל קרוב, אף שראוי ליורשו, וקפסיק ותני אפילו בעל הממון גוסס בשעת שבועה, ונתבע זה ע\"י שלוחו של מפקיד, והרי שמא ימות הלה קודם פרעון ולא יבוא לידי פרעון כלל. וקמ\"ל פסולין, אפילו חשוד על השבועה שאין שבועתו מועלת לו לפטור א\"ע, אעפ\"כ בנשבע חייב בכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> שנשבע בעצמו, או ענה אמן, או הן, או מלה אחרת שמובן ממנו שמקבל עליו שבועה זו שהשביעו חבירו [רמב\"ם פ\"ב משבועות] הו\"ל כנשבע בעצמו, ולהכי אפילו שלא בב\"ד חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל ובהשביעו התובע, והשיב הוא אין לך בידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב, רק משבועת עדות ילפינן לה בג\"ש דתחטא תחטא [כשבועות דל\"ד א'], ולפיכך דון מנה ומנה, שיהיה הכפירה בב\"ד דוקא [כרפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב</b><br> אפילו שלא בבית דין, דס\"ל דון מנה ואוקי באתרה, והרי בשבועת הפקדון לא נזכר שצריך ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב על זדון השבועה</b><br> שהזיד בב' העניינים שידע שהפקיד בידו ושחייב קרבן על שבועת שקר זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון הפקדון</b><br> ר\"ל או בששגג שסבור שאינו חייב קרבן על שבועה זו, אבל הזיד וידע שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות, בין במזיד גמור, או אפילו בשגגת קרבן, פטור [כשבת דס\"ט א'], רק צריך שישגג בגוף, שיחשוב שאין זה חלב, או שיחשוב שאין חייב עליו כרת, ומכ\"ש בסבר שמותר חלב לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב על שגגתה</b><br> כשסבור שמותר לשבע שבועה זו בשקר, ומכ\"ש בשכח שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות בכה\"ג חייב. וטעמא דמלתא משום דבשבועת הפקדון לא כתיב ונעלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם בכסף שקלים</b><br> ר\"ל הקנוי בב' שקלים. דילפינן כל האשמות [חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר] מאשם מעילה שמפורש בו כן [זבחים דמ\"ח א']. ונ\"ל דלהכי תני הכא מה חייב. מפני שיש לה קצבה, משא\"כ *) בבטוי ועדות שהן בחטאת אין לה קצבה ורק למצוה ממובחר צריך חטאת בסלע [כתוס' בזבחים הנ\"ל וכריתות ד\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך</b><br> נ\"ל דאף דבשבועת הפקדון אפילו לא תבעו, וכפר ונשבע, חייב [כרמב\"ם פ\"ז משבועות ה'] אפ\"ה נקט אמר לו. דקמ\"ל דאפילו בתבעו, דוקא ביכול לומר תן לי, שהוא הבעל דבר או שלוחו, אפילו בלי הרשאה, דבכל דוכתא לבר ממשביע עדיו, שלוחו של אדם כמותו [רכ\"מ פ\"ז ה\"ו]. אבל בתבעו אחר, ונשבע לו, פטור מאשם. עוד נ\"ל דכל עיקר דרצה לאשמעינן בהך בבא, דקמ\"ל אף דתחלה קאמר אין לך בידי ואח\"כ השביעו סתם, אפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר אמן</b><br> עי' מ\"ש פ\"ד סי' י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות</b><br> אחר שכפר [ונ\"ל דגם הכא קאמר ר\"ש מה טעם, דקמ\"ל לגלויי דינא אליבא דר\"מ דס\"ל דמדילפינן מושבע מאחרים בפקדון מעדות, ילפינו מנה ומנה כלעיל סי' ה'. ולהכי סד\"א גם הא מחשב מנה [כפ\"ד מ\"ג] ולחייב רק א', קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה</b><br> שיאמר אין לך בידי, ולא לך, ולא לך בשבועה. [והא דנקט הך דינא דה' תובעין אותו הכא, ולא לעיל [פ\"ד] גבי עדות, והרי התם ג\"כ כך דינו [כרמב\"ם פ\"ט משבועות הי\"ז]. נ\"ל משום דלישנא דמתניתין דתני תן לנו פקדון וכו' משמע שכל הה' טוענים פקדון א' שכולן שותפים בו, ותבע א' בשם כולם תן לנו פקדון וכו'. ורבותא קמ\"ל דאפ\"ה בשאמר לא לך ולא לך וכו' חייב על כל א' וא'. וה\"ת בפקדון דסגי בשיהיה שליח לכולן מצי שפיר למנקט הך רבותא. אבל בעדות, אף דאפשר שיהיו כולן שותפין בהפקדון שתובעין אותן שיעידו עליו, עכ\"פ א\"א שיהא א' תובע בעד כולן, ואפ\"ה יתחייב העד על כל א' וא', דממ\"נ אי לא בא בהרשאה אין יכול להשביען כלל (כשבועות ל\"ה א'), ואי בא בהרשאה, א\"כ אפילו אמר לא לך ולא לך לא מחייב על כל א' וא', דמדבא בהרשאה מחשב לעניין עדות כשלו, כדאמרינן (שבועות דל\"ג ב'), דאע\"ג דכתיב בעדות אם לו לא יגיד, אפ\"ה בבא בהרשאה הוה כבע\"ד, והו\"ל כאילו כפר לו כל הה' תביעות. או נ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דדוקא שבועת הפקדון דשייכא אפילו שלא בב\"ד, אפשר שיהיו ה' תובעין אותו ביחד, משא\"כ שבועת עדות אינה רק בב\"ד (כפ\"ד מ\"א) לאו אורח ארעא שיהיו ה' תובעין ביחד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשומת יד</b><br> הלואה, ששם איתה בידו וברשותו לעשות בה מה שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דס\"ל דלאו אגרעין אחד משתבע דאינו שוה פרוטה, רק על המין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו משלם קנס על פי עצמו</b><br> וכיון דאי מודה מפטר, פטור עליו מקרבן שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם בושת ופגם על פי עצמו</b><br> וה\"ה צער. רק לא נקט לה תנא, מדקאי גם אמפותה דאין לה צער (ככתובות ל\"ט ב'). מיהו ר\"ש ס\"ל דלא שביק מלמתבע דבר הקצוב בתורה כחמשים כסף של קנס. ותבע בושת ופגם שצריך אומד מקודם. ורבנן ס\"ל דאפ\"ה עיקר תביעתו רק מה שאין יכול הנתבע לפטור א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אפילו לר\"ש לעיל. דהרי כשיודה מחייב א\"ע בקרן והוא קצוב, וגם אין יכול להפטר ממנו כשיודה, להכי וודאי קרן נתבע, ולכ\"ע חייב. ולא נקט ליה רק משום סיפא, דבשכופר רק הקנס, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדלא כפר רק הטביחה ומכירה והרי אינו חייב קרבן עבור שבועתו לשקר על הקנס. ותו אפילו היה חייב ממונא עבור טביחה ומכירה, עכ\"פ כיון דהודה בגניבה פטור מכפילא, ולפיכך אפילו יבואו עדים אח\"כ שטבח ומכר פטור לגמרי, דד' וה' אמר רחמנא, ולא ג' וד' (כב\"ק דע\"ה ב'). [והא דלא נקט לה לעיל גבי עדות (בפ\"ד). ה\"ט מדהיה צריך להאריך שתבען שיעידו נמי על הטביחה, דאל\"כ בל\"ז פטורים מקרבן מדכתיב אם לו לא יגיד (כפ\"ד מי\"ב). משא\"כ הכא בפקדון אפילו בלא תבעו. וכדמשמע פשטותא דמתניתין שלא תבעו על הטביחה, אפ\"ה היה ראוי שיתחייב (כלעיל סי' י\"א) לולא טעמא דאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לא מיירי בקרן תמה דהרי פלגא נזקא קנסא הוה, אלא מיירי בשור המועד. אבל אם אמר המית וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המית שורך את עברי</b><br> שחייב לשלם לו שלשים שקלים קנס לרבו, אפילו לא היה שוה רק דינר, או אפילו שוה מנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל אם אמר לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהא שיצא העבד בקטיעת א' מכ\"ד אבריו ג\"כ רק קנס הוא. או נ\"ל דקמ\"ל דסד\"א כיון דבאחר חייב עכ\"פ לשלם לו דמי עינו להכי גבי עבד הו\"א דדמי עינו ושנו דהו\"ל ממון נכלל בשחרור כל גופו שהוא קנס, והו\"ל כטוענו גנבת דנכלל בטענתו ממון וקנס וחייב, קמ\"ל דבעבד כל דמי שחרור גופו קנס הוא דהרי כל דמיו של רבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> נ\"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע ועדים זוממין. מיהו בכל דוכתא שפטור משום שבועת עדות ופקדון, חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [רמב\"ם ספ\"ד, ופ\"ט הי\"ד משבועות]. [והא דלא נקט נמי בכולה פרקן דשבועת פקדון צריך שיהיה בשם ובכנוי, כדנקט לה לעיל (בפ\"ד). משום דשבועה בשם רק בעדות כתיבה, מדילפינן אלה אלה (כשבועות דל\"ה ב'). וא\"כ פשיטא דמנה ילפינן בפקדון בג\"ש דתחטא תחטא כשבועות דל\"ד ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הדיינין</b><br> כך נקראת שבועת מודה במקצת, משום שהדיינין משביעין אותה. ואתא לאפוקי שבועת בטוי ועדות ופקדון, דתנינן בפרקי דלעיל, דכולן לא חייבוהו הדיינין לשבע, רק הוא נשבע אותה מעצמו. ואע\"ג דשבועת שומר כשטוען נאנסה, וכ\"כ שבועה שמחייבו ע\"א, ג\"כ הדיינין מחייבין אותה, ואפ\"ה א\"צ כפירת ב' כסף וגם א\"צ הודאה כלל [כלקמן סי' ב']. נ\"ל דאפ\"ה לא קרי שבועת הדיינין רק לשבועת מודה במקצת, דבכולן לא כתיב בפירוש ונקרב בעה\"ב אל אלהים, והיינו דיינין, רק במודה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההודאה בשוה פרוטה</b><br> ה\"ק אימתי הדיינין מחייבין שבועה למודה במקצת, דוקא כשהטענה שכופר בה הנתבע, היא לא פחות מב' מעין, מלבר ההודאה שמודה בה, שצריכה להיות שוה פרוטה. וכך הוא הדין בשבועת המשנה שצריכה כפירת ב' מעין [ועיין ריש פרק דלקמן]. אבל שבועה דאוריי' שמחוייב השומר לשבע כשטוען נאנסו [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ], וכ\"כ שבועה דאורייתא של כופר הכל ועד א' מכחישו, וכ\"כ כל שבועת היסת שתקנו רבנן בזמן האמוראים לכל כופר הכל, לכל אלו סגי בכפירת פרוטה וא\"צ הודאה כלל. וי\"א דשבועת שומרים צריך כפירת ב' כסף [ח\"מ פ\"ח ד' ה' ו']. אמנם אפילו מודה במקצת דוקא בטענו מעות או פירות שהלוה לו. אבל בטענו דבר מסויים שהשאיל לו להחזיר לו בעינא, אפילו בטוענו ב' מחטין והודה בא' וכפר בא', חייב שבועה דאורייתא [שם ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור</b><br> מיהו בטענו שוה ק' דינרין לי בידך, והודה לו כלי זה דוקא, הו\"ל הודאה ממין הטענה. אבל בטענו כלי זה דוקא, והודה לו שוה נ' לך בידי, אין זה ממין הטענה [ח\"מ פ\"ח ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> ארישא קאי, דקאמר דצריך טענה ב' כסף, והרי איכא לאסתפוקי אי ר\"ל דכל הטענה סגי בשתהיה ב' כסף, או ר\"ל דמה שטוענו יותר ממה שהודה הלה, יהיה ב' כסף, להכי שואל התנא כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא פרוטה פטור</b><br> משבועה דאורייתא, מדלא כפר רק ב' כסף פחות פרוטה. ואי\"ל הרי בלא זה פטור. מדטענו כסף והודה לו פרוטה נחושת, ואין ההודאה ממין הטענה, י\"ל כל הטוען מעות היוצא בהוצאה, ואינו אומר ממטבע פלונית דוקא, הו\"ל כטענו שוה [ח\"מ פ\"ח ט' י']. וי\"א דדוקא בטוענו הלואה, אבל בטוענו פקדון, אפילו טוענה מעות, דוקא קאמר [שם ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> נ\"ל דאף דכבר בבבא דב' כסף ופרוטה שמעינן לעיל דינא במודה במקצת קמ\"ל הכא אף דאית ליה מגו שהיה מודה לו פחות מזה, ואפ\"ה מדטענו מנה הוה מודה במקצת גמור, ולא היה מעיז לגמרי, אפ\"ה חייב. והיינו דקאמר בתר הכי מנה לאבא וכו', משום דבהך מגו פטור משבועה, מדיכול להעיז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור</b><br> אפילו משבועת היסת. אבל מקבל בחרם שהאמת כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה</b><br> דמיירי שהבן טוען כמדומה שק' לאבא בידך, ומדיכול שכנגדו להעיז לכפור הכל. הו\"ל שפיר כמשיב אבידה שפטור אפילו מהיסת [כפ\"ה דגיטין]. אבל בטוען הבן ברי, חייב שכנגדו שבועה דאורייתא [ח\"מ ע\"ה כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתתיו לך פטור</b><br> ולדידן חייב היסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם, מדהוחזק כפרן, דהרי תחילה הודה שחייב. ודוקא כשהודה תחלה אמר הוא או התובע אתם עדי. וכ\"ש כשאמר מודה אני בפניכם שאני חייב וכו', או שקבל קניין על הודאתו בפני עדים, או נתן לתובע כתיבת ידו על זה, או שהודה לפני ב\"ד. דאי ליכא חד מהנך, מצי למימר דרך שחוק הודיתי תחלה, ומשטה הייתי בך. ואפילו כפר לגמרי שהודה תחלה, ועדים מכחישין אותו, טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, ומילי דכדי לא דכר אינש. מיהו בהודה השתא שהודה תחלה, לא טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, רק צריך שיטעון כן הוא בעצמו [ח\"מ פ\"א ג']. והא דהוחזק כפרן הכא, דוקא בהיתה כפירתו שאח\"כ בב\"ד. דאל\"כ לא הוחזק כפרן ויכול לומר אח\"כ בב\"ד, פרעתי [ח\"מ ע\"ט י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תתנהו לי אלא בעדים</b><br> בין שא\"ל בשעת הלואה או אח\"כ מחוייב לעשות כדברי המלוה [ח\"מ סי' ע' ס\"ג] ומיירי שא\"ל כן בפני עדים, דאל\"כ נאמן אח\"כ לומר ששילם, במגו דאי בעי כפר שא\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם. וא\"צ שכנגדו שום שבועה קודם פרעון. אבל חייב לשבע היסת אחר הפרעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שצריך ליתנו לו בעדים</b><br> ואי\"ל כיון דשלא בשעת הלואה א\"ל המלוה כן, במאי משתעבד לו הלוה. י\"ל דלאו משום שיעבוד מתחייב לוה כשטוען שפרעו שלא בעדים, רק מטעם דאנן סהדי דכשהתרה בו כן המלוה, לא יפרענו שלא בעדים. וכשאומר שאפ\"ה פרעו ביני לבינו, שקורי משקר [ר\"ן]. ומה\"ט כשאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו, או אינן כאן, באמת פטור מלשלם. ואפ\"ה כשטוען פרעתי ביני לבינו, לא מהימן במגו דטען כלעיל, דמגו במקום עדים הוא, דאנן סהדי שלא יפרענו ביני בינו [ב\"י ח\"מ ע' ס\"ג]. עוד י\"ל דמגו גרוע היא, ולא אמרינן לה, דטפי ניחא ליה לומר שכחתי התראתך ופרעתיך ביני לבינך, משיאמר פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם, דיחשבו העולם הרוצה לשקר ירחיק עדותו [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא ליטרא כסף</b><br> לבתר שפירש תנא רישא, דהיינו טענה והודאה, וכל השייך לזה. הדר ומפרש הכא סיפא, דהיינו כל דיני ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדאין ההודאה ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרוטה</b><br> או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> שבועה דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל מין מטבע אחת</b><br> ר\"ל כל התובע מעות שוה קאמר, וכלעיל סי' ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דקטנית אינו בכלל תבואה, ואין ההודאה ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> כבר שמעינן כן מליטרא זהב וכו' אלא משנה יתירא שמעינן דפטור אפילו מדמי שעורין [ולדידן חייב היסת ככל כופר הכל]. וטעם הפטור דיכול נתבע לומר משטה הייתי בך, מדתבעת ממני דבר שאינו [כך כתב רמ\"ה. וכן מסיק הש\"ך כוותיה בח\"מ סי' פ\"ח]. ולרש\"י ותוס' טעם פטורו, דמדלא תבעו שכנגדו גם השעורים ש\"מ דמחלן לו. [ואילה\"ק הרי בלא תבע חובו כמה שנים, אין שתיקתו כמחילה [ח\"מ רסצ\"ח]. י\"ל דזהו דוקא בלא היה ראוי לו לתבוע, משא\"כ הכא, לא מבעיי לי\"א [בסי' פ\"ח סעי' י\"ב] דכל חיטין ושעורין היינו בשהלוה אותן בשעה אחת, וודאי כשתבע הא' היה לו לתבוע גם הב'. אלא אפילו למאן דאמר התם שא\"צ שיהיה הלואת שניהן בשעה א' אפילו הכי כיון שתובע ממנו, היה לו לתבוע כל מה שיש לו עליו. ולא גרע מבוגרת שפסקו מלזונה, ולא תבעה, דמחלה נדונייתה [כאה\"ע קי\"ג ס\"ז], דהתם נמי מדפסקו לזונה היה לה לתבוע נדונייתה]. והג\"מ בין ב' הטעמים הנ\"ל הוא, ביודע בעצמו שחייב שעורין, או ביש עדים שחייב שעורים, או שהודה לו שעורין בב\"ד, או דאחר שהודה הנתבע שעורין אמר התובע אתם עדי, ושתק הנתבע, בכל הני גוונא לטעם ראשון חייב, מדאין כאן טענת משטה. ולטעם ב' פטור. מיהו בטענו חיטין ומיהר והודה שעורין, ואמר התובע גם שעורין היה בדעתי לתבעו, והב\"ד רואין שהנתבע הערים להודות שעורין כדי להפטר, אז חייב לשלם כהודאתו, וחייב גם שד\"א על השאר לכ\"ע. אם לא שיטעון הנתבע אח\"כ בפירוש משטה הייתי בך [עי' סי' פ\"ח ש\"ך סקכ\"ח]. וי\"א דלכל הטעמים הנ\"ל צריך שיכוונו השעות, שיאמר התובע חטין הלויתיך בשעה פלוני, וישיבנו הנתבע שעורין הלותני באותה שעה, דאל\"כ חייב, דאין כאן משטה, גם מחילה אין כאן, דאדם עשוי לתבוע רק תביעה א' מתביעותיו [כל זה מתבאר בסי' פ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבן גמליאל מחייב</b><br> דס\"ל דא\"צ הודאה ממין הטענה. וי\"א דאף לר\"ג עכ\"פ פטור משעורין וחייב רק שבועה [תוס' שבועות ד\"מ ע\"א ד\"ה והודה, וב\"ק דל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטוען לחברו בכדי שמן</b><br> דא\"ל י' כדים שמן לי בידך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והודה לו בקנקנים</b><br> כדים רקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע קנקנים ושמן, והו\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן, דחייב לשלם הודאתו וחייב שד\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע רק שמן, והו\"ל טענו חטין והודה לו בשעורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> אף לדבריכם דפלגיתו עלי [ולי\"א לעיל סי' כ\"א אתיא טפי שפיר כפשוטו]. וקיי\"ל כאדמון. מיהו בטענו י' כדי שמן לי בידך, לכ\"ע אינו תובע רק הכדים. אבל בטענו י' כדים מלאין שמן וכו', לכ\"ע שמן וקנקנים קטעין. ובטענו מלא עשר כדים שמן לי בידך, לב\"י שמן לבד קטעין, ולש\"ך אין חילוק בין מלא י' כדים, לי' כדין מלאין [ח\"מ פ\"ח י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> משד\"א. אבל חייב לשלם מה שהודה, ונשבע היסת על השאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דלא תימא רישא ה\"ט דפטור מדס\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' פטור, והרי לא קיי\"ל כן. להכי קמ\"ל דטעם פטורו מדהו\"ל קרקעות, שאין נשבעין עליהן שום שד\"א, רק בגלגול ע\"י שהודה במקצת במטלטלין [סי' צ\"ה]. וכ\"כ בכפירת שעבוד קרקעות הכי דינא [פ\"ח סכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לישבע אף על הקרקעות, דבגלגול נשבעין עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוקקין</b><br> אוגדין. כמו ויאסרוהו בזיקים. וכ\"כ זקוקה ליבם, ר\"ל אגודה וקשורה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש</b><br> שאינו שומע ואינו מדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> בין שאמר הקטן ק' לי בידך, או שאמר ק' היה לאבא בידך, בין שהודה לו הנתבע במקצת, בין שכפר הכל וע\"א מכחישו, (וי\"א דשבועת ע\"א נשבעין לקטן), בין שבועת שומר, אפילו תבעו כשהוא גדול עבור ששמר לו בקטנותו ונאבד, בכולן פטור מש\"דאו (וי\"א דשבועת שומרין נשבעין לקטן). אבל שבועת שותפין או אפטרופסת, או שבועת היסת, נשבעין לקטן. וי\"א דעכ\"פ צריך שהגיע הקטן לכלל פעוטות (דהיינו כבר ו' וז' כל חד לפום חורפיה) [כגיטין נ\"ט א' וח\"מ רל\"ה]. מיהו על טענת חרש ושוטה אין נשבעין אפילו היסת. וי\"א דחרש דינו כקטן (כל זה בח\"מ צ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משביעין את הקטן</b><br> אפילו להפך עליו היסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נשבעים לקטן</b><br> לעיל קאמר על טענת חרש וכו' ור\"ל שהן טוענין. וה\"ק נשבעין לקטן, ר\"ל כשתובע לקטן, והיינו כל שדין התובע לשבע וליטול מהקטן. ודוקא בשהיה להקטן הנאה מהעסק, כגון עסק משא ומתן, או ששכיר בזמנו נשבע ונוטל מהקטן. אבל בלא היה להקטן הנאה מהעסק, כנזקין וחבלות, אף שמודה הקטן פטור, אף אחר שהגדיל (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקדש</b><br> מי שהיה חייב לא', והקדיש הלוה נכסיו קדושת דמים, דלא חל ההקדש להפקיע השעבוד, ואעפ\"כ דינו הוא שהמלוה יפדה הנכסים מההקדש בדבר מועט, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (כפ\"ו מערכין מ\"ב). אפ\"ה כשבא המלוה לגבותן, נשבע שלא נפרע, דאף בהקדש חיישינן לקנוניא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו דברים שאין נשבעין עליהן</b><br> שום שבועה דאורייתא מג' מיני שבועות הנ\"ל בריש פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבדים</b><br> אפילו עבד עברי (ח\"מ רכ\"ז סל\"ג):"
+            ],
+            [
+                "<b>והשטרות</b><br> באמר ב' שטרות מסרתי לך, והודה בא':"
+            ],
+            [
+                "<b>וההקדשות</b><br> הקדש לביהמ\"ק. אבל שבועת היסת נשבעין על כולן (וי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> רק אהקדשות קאי, שיש בהן שור ושה. דמיעטיה קרא, רעהו ולא של הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא שכר אינו משלם</b><br> ה\"ה שאר שומרים, שאינן נשבעין ואינן משלמין בהן אפילו פשיעה. רק נקט שומר חנם גבי שבועה, משום דבו נזכר שבועה בתורה תחלה, וגבי תשלומין נקט ש\"ש, משום דבו נזכר תשלומין תחלה [כך נ\"ל. מיהו לפמ\"ש ב\"י דאפילו פשיעה פטור מלשלם. שפיר נקט ש\"ח אינו נשבע, דאע\"ג דש\"ח חיובי שומר שבו הם היותר מועטים מכל השומרים, שאינו חייב לשבע רק שלא פשע ושלא שלח ידו וגו', אפ\"ה בהנך אפילו לשבע הנך שבועות א\"צ, דאין בו שום חיוב תשלומי שומר, דאפילו בשלח בו יד, אינו חייב משום חיוב שומר רק מדהוא גזלן. ובתשלומין לא נקט שוכר. משום דדינו כש\"ש. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. אמנם לש\"ך כולן חייבין בפשיעה]. אבל השומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמרן כראוי (כל זה בח\"מ צ\"ה וס\"ו וש\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן</b><br> שאמר הרי עלי קרבן והפרישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבעין עליהן</b><br> דס\"ל דגורם לממון כממון דמי והרי חייב באחריותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו חייב באחריותן</b><br> שכשהפרישו אמר הרי זו קרבן דאז פטור מאחריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מחייב שבועה</b><br> מיירי בתבעו ענבים שא\"צ עוד לקרקע, ומש\"ה ס\"ל לר\"מ דהו\"ל כבצורות וכמטלטלין דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע</b><br> דס\"ל דלאו כבצורות דמי, והו\"ל כקרקעות. [ואי\"ל הרי בל\"ז הו\"ל הודאתו הילך דפטור משדא\"ו. י\"ל דמיירי שבצר אותן חמש שמודה בהן, ומודה שחייב לו דמיהן. ואפ\"ה לרבנן פטור משד\"א, משום אותן ה' טעונות שכפר, שאינן רק כקרקע (הרשב\"א) וי\"א דמיירי שתבעו מעות הענבים שבצר מכל י' הגפנים, ואפ\"ה לרבנן דינן כקרקע, מדאתו טענתייהו מחמת קרקע]. וקיי\"ל כר\"מ דכתלושין דמיא, לעניין מודה במקצת (ח\"מ צ\"ה), ולעניין שאינן נקנין רק במשיכה כמטלטלין (קצ\"ג), וכמו כן לענין שיש בהן אונאה כשאר מטלטלין (קכ\"ז). וה\"ט מדקיי\"ל בכל דוכתא כל העומד לגדור כגדור דמי (כתובות נ\"א, וב\"ק כ\"ט ב'). אבל לעניין חיובי שומרין ושבועתן, דינן כקרקע, מדלא מסרן לו רק לשמירה ולא לתלשן (ח\"מ ש\"א ס\"ה). ובשכירות קרקע יש חלוק, אם כבר הגיע זמן פרעון השכירות הרי טוענו מעות. ואם לא הגיע זמן פרעון השכירות, רק שהמשכיר טוען שידור בו ב' חדשים כפי שהשכיר לו, ויתן לו אח\"כ השכר, וזה משיבו לא שכרתי רק לחודש א', הו\"ל כתביעת קרקע [ש\"ך צ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבמנין</b><br> ר\"ל דצריך שיהיה התביעה וההודאה דבר שבמדה או משקל או מניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בית מלא מסרתי לך</b><br> והלה מודה י' כורין. או שתבעו י' כורין, והלה משיבו איני יודע אלא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> משבועה דאורייתא. ואפילו תבעו בית \"זה מלא\", אפ\"ה לא הוה דבר שבמדה, דכשחסר מעט נמי נקרא מלא. א\"נ משום דצריך שיזכיר בטענתו מדה או מניין [ח\"מ פ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר עד הזיז</b><br> קורה הבולטת מהכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> שדא\"ו. ודוקא בנתעפשו הפירות בפשיעתו. דאל\"כ הילך הוא, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המשכון</b><br> דדינו כשומר שכר [ועי' ב\"מ פ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבד המשכון</b><br> בלא אונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושקל היה שוה</b><br> סלע הוא ד' דנרין, ושקל הוא חצי סלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור הלוה משדא\"ו, דהרי כפר בכל. רק ישבע המלוה תחלה שבועת המשנה שאינה ברשותו, שמא עיניו נתן במשכן [דרק כשפוטר השומר א\"ע מתשלומין בשבועתו זאת, אז לבד היא שדא\"ו, כח\"מ רצ\"ד ב']. ואח\"כ ישבע הלוה היסת כדבריו. ואפילו מאמין לוה למלוה שנאבד המשכן, אפ\"ה צריך המלוה לשבע קודם שישבע הלוה, דחיישינן שמא אחר שישבע הלוה, יוציא המלוה המשכן ויכחישנו, ונמצא שם שמים מתחלל [ח\"מ ע\"ב ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב הלוה שדא\"ו על דבריו, דהרי הודה במקצת. מיהו קודם שישבע הלוה, ישבע המלוה תחלה שאינו ברשותו, מטעם דלעיל. אמנם בטוען הלוה איני יודע כמה היה שוה, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה כדבריו, ואח\"כ ישלם הלוה שקל. ובמאמין לוה למלוה שאינו ברשותו, או שיש למלוה עדים שנאבד המשכון, נוטל המלוה השקל בלי שבועה, רק יקבל בחרם ששוה כדבריו, דהרי לוה יודע בוודאי שחייב, ומסופק בפרעון [שם י' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים היה שוה</b><br> נמצא מלוה חייב לי סלע שהמשכון שוה יותר מהחוב [ולמה שכתבנו בב\"מ פ\"ו סי' נ\"ה, דלרש\"י וש\"ך על המותר אינו רק שומר חנם, מיירי הכי שנאבד בפשיעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור המלוה משבועה דאורייתא, דהרי כפר בכל. מיהו במאמינו לוה שנאבד, נשבע מלוה רק היסת ששוה היה המשכון כחובו. ובאינו מאמינו שנאבד, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה היה כחובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב המלוה שבועה דאורייתא, מדהודה במקצת. ויכלול בשבועתו שאינו ברשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי נשבע</b><br> ר\"ל בכל מקום שאמרנו שהלוה ישבע, מי נשבע תחלה קודם ללוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהפקדון אצלו</b><br> ר\"ל המלוה, שהמשכן הנפקד היה אצלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא ישבע זה</b><br> ר\"ל שכשישבע לוה תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוציא הלה את הפקדון</b><br> ויברר שנשבע לשקר ונמצא שם שמים מתחלל. ולהכי אפילו המשכון הוא דבר המצוי דאז ליכא למיחש שמא עיניו נתן בו, אפ\"ה ישבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הנשבעין שבתורה</b><br> דהיינו שומר, ומודה במקצת, ומי שעד א' מכחיש טענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבעין ולא משלמין</b><br> וה\"ה לדידן בכל כופר הכל, נשבע הנתבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו נשבעין ונוטלין</b><br> שתקנו בהן חכמים שישבעו התובעים בנקיטת חפץ ויטלו כפי טענתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> כולהו מפרש ואזיל. והאי ואלו נשבעין ונוטלין דתני הכא, אהנך שנזכרו במשנה ז' לקמן נמי קאי, רק תחלה מפרש תנא הנהו, והדר תנא אינך. והא דלא תני נמי במתניתן המכיר ביד אחר שקנה חפציו שנגנבו, דנשבע לוקח כמה נתן ונוטל [כב\"ק פ\"י מ\"ג]. וכמו כן לא תני הכא המוציא הוצאות על נכסי אשתו, דישבע כמה הוציא ויטול הוצאותיו מהשבח [ככתובות פ\"ח מ\"ה]. י\"ל דה\"ט, דהנך ב' לא מחשבו נשבע ונוטל, מדמעכב התובע מה שבידו. [אבל תנא ושייר לא שייך הכא, מדקתני אלו. מיהו בספר יבין שמועה [דכ\"ח] כ' בשם תוס' דהיכא דתני עניינים הרבה, אז גם בדתני אלו תנא ושייר. ובני הרב המופלג מהו' משה מרדכי שליט\"א הביא ראיה לדבריו מעדיות פ\"ד מ\"א. ועי' פירושי שם סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי תני כיצד. לאשמעינן דאילו הודה במקצת קציצה, באמת נשבע שוכר ונפטר, דקציצה מדכר דכיר שפיר, ואם מכחיש הכל, פטור לגמרי, וכדקאמרינן בש\"ס. א\"נ לאידך גיסי, דקמ\"ל אע\"ג דבאמת אינו מודה במקצת, דהרי אומר התקבלת ואינו כופר שכך קצץ לו כמו שתובע. וכ\"כ במשנה ב' נקט כיצד מדבאמת אין שם מודה במקצת דהרי הילך הוא. וכ\"כ במשנה ג' נקט כיצד, משום דג\"כ אין שם מודה במקצת גמור, מדלא פרטו שיווי החבלות, והרי אפשר שהחבלה האחת שוה כהב' חבלות שתובע הלה אלא כולהו דוגמת מב\"מ הן. מיהו במשנה ד' לא פליג ר\"י, משום דגם לת\"ק רק בשבועה דאו' שכנגדו נשבע ונוטל [עי' ח\"מ צ\"ב סי\"א]. וכ\"כ במשנה ה' לא פליג ר\"י להצריך שיהיה מב\"מ, מדאין הבה\"ב כופר ודאי ומודה שאמר לזה ליתן. ובמשנה ו' הרי באמת פליג ר\"י וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא נשבע</b><br> בנקיטת חפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל</b><br> תקנו כך, משום דבעה\"ב טרוד בעסקיו ומצוי שישכח. ודוקא שתבעו השתא בזמנו. אבל בתבעו לאחר זמנו, אז זוכר בעה\"ב שפיר, ולפיכך נשבע הוא רק היסת ונפטר. וכמו כן באין עדים ששכרו ושעשה מלאכתו, מהימן בעה\"ב בהיסת, מדיש לו לבעה\"ב מגו דלא שכרתיך, או לא עשית מלאכתי. וה\"ה בנדונין על הקציצה, נשבע בעה\"ב היסת ונפטר, דהקציצה מדכר דכיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר התקבלת דינר זהב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ואילה\"ק במודה במקצת נהוי ב\"ב כנ' ידענא ונ' לא ידענא שדינו דמתוך שאיל\"מ ואמאי יצטרך שכיר לשבע. י\"ל דלאו בוודאי שכח חשדינן ליה, דא\"כ גם באית ליה מגו היה ראוי שיתחייב לשלם, כמש\"כ תוס' [שבועות מ\"ה ב' ד\"ה \"מתוך\" הראשון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מעידין אותו</b><br> ב' עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות</b><br> שאמר בפניהן שרוצה לכנוס למשכנו על חובו שלא ברשות ב\"ד, וכ\"ש בשאמר שרוצה לגוזלו. וראוהו נכנס ריקן, ויוצא וכלים תחת כנפיו [ח\"מ צ']. והרי כל החוטף מחבירו משכון אפילו בשוק, והוא שלא ברשות ב\"ד, אפילו באמת חייב לו, הרי הוא גזלן, ולסמ\"ע פסול לעדות ולשבועה [ח\"מ שנ\"ט ו'], וכ\"ש זה שנכנס לביתו למשכנו. ורק לג' דברים מותר אפילו לכנוס לביתו ולמשכנו בעל כרחו ואפילו שלא ברשות ב\"ד [סי' ג ע ש]. גזילתו שרואה בעין ביד אחר, שיש לו עדים שהוא שלו, מותר לכנוס לחוטפו [ח\"מ סי' ד']. וכן ערב שלא רצה לוה לפרוע, מותר לכנוס לחטוף משכון, אבל לא ערב קבלן [עי' מ\"ש שלהי ב\"ב אות פ\"א], דזהו דינו כלוה. וכן שכירות שחייב לו עבור ששכר ממנו גופו, בהמתו, ביתו, כליו, ולא זקפן עליו במלוה, ולא שלם לו, מותר לכנוס לחטוף משכון ממנו [ח\"מ צ\"ז י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לא נטלתי</b><br> לא נטלתי כלים. וכ\"ש בשמודה שנטל רק שאומר שלי נטלתי, דבכולן כופר הכל. וכ\"ש בשהודה במקצת [ורבותא קמ\"ל נכנס למשכנו, דאע\"ג שגילה מתחלה דעתו שנכנס למשכנו אפ\"ה עשו גביה תקנת נגזל שישבע תובע ויטול, ומכ\"ש בלא אמר כן מתחלה, רק ראוהו נכנס ריקן ויצא וכלים תחת כנפיו. ואילה\"ק עכ\"פ ל\"ל דנקט הכא מעידין אותו כלל, פשיטא דבעדים מיירי, כמו ברישא בשכיר דלא נקט לה בפירוש במתני', וקאמרי' בש\"ס דמיירי ביש עדים. י\"ל דברישא לא הוה צריך לפרש תנא, דפשיטא דצריך עדים דאל\"כ אית ליה מגו, כדקאמר בש\"ס, דהרי השכיר עשה לו טובה, שעבד עבודתו ואינו יכול להעיז. משא\"כ הכא בנגזל הד\"א אפילו בלא עדים חייב שבועה, דליכא למימר דסד\"א שיהיה דינו כשאר כופר הכל דפטור, ליתא, דהתם ה\"ט מדיכול להעיז, כדרבה [ב\"מ ד\"ג א']. אבל הכא דלא עשה לו הנגזל טובה, סד\"א דאפילו בכופר הכל יהיה חייב שבועה, אפילו בלא עדים. והרי לרש\"י [ב\"ק דק\"ז א'] כופר הכל בפקדון באמת חייב מה\"ט שבועה. קמ\"ל דה\"נ דוקא ביש עדים שלקח היה חייב שבועה, דלא דמי לכופר הכל בפקדון דאפשר דמשתמט וישלם לבסוף, אבל הכא הרי מחזיקו רשע שגזל, ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן [כשבועות מ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> בכל דבר שהתובע אמוד בו, ושדרך להניחו במקום שנכנס זה. ומיירי שהעדים ראו שיצא עם הכלים תחת כנפיו, ולא ידעו כמה כלים הוציא. ומיירי נמי שראו עתה בידו קצת כלי הנגזל, דאל\"כ מהימן לומר שלי נטלתי, או בחובי נטלתי במגו דהחזרתי [ש\"ך צ' סק\"ד]. ואם לא היה הב\"ב בהחדר שנכנס זה, רק שומר הבית או אשתו של שומר, נשבעין הן ונוטל הב\"ב. אבל שכירו ולקיטו של בעה\"ב, וכ\"ש אדם אחר, שעל כל אלה לא הוטל עליהן שמירת הבית, לא מהני שבועתן שיטול בעה\"ב. [ואילה\"ק להוי שומר כעד, והרי בטוען מנה בספק ע\"פ ברי דעד, חייב שד\"א [כח\"מ ע\"ה כ\"ג], והכא מדאינו יכול לשבע, שהרי יש עדים שגזל, ישלם גם בלי שבועת תובע. ואת\"ל שומר אפילו כשא\"צ לשלם הו\"ל כבעל דבר ואינו עד [כח\"מ קכ\"א]. עכ\"פ בשכירו ולקיטו, שלא מסר לו שמירת הבית, להוי עכ\"פ כעד. נ\"ל דמיירי בפסולי עדות, כאשה וקרוב]. מיהו בלא היה שום אדם בהחדר, רק שהעדים ראוהו נכנס ריקן ויוצא וכלים תחת כנפיו, ובה\"ב חושדו שלקח כך וכך, אינו נשבע הלה אפילו היסת, רק מחרימין סתם על מי שלקח וכופר, ופטור. וכ\"כ בלא ראוהו העדים יוצא עם כלים תחת כנפיו, אף שאמר תחלה שנכנס למשכנו, אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד. ולהכי אפילו מכחיש העדים ואמר לא נכנסתי, אמרינן מלתא דלא רמיא לאינש לאו אדעתיה. ולפיכך נשבע היסת ונפטר. וי\"ח [ח\"מ צ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לא נטלתי אלא אחד</b><br> ונתקלקל דאל\"כ הילך הוא, דלא גרע מפקדון דפטור מה\"ט [כמ\"ש שם ש\"ך בסי' פ\"ז]. וקיי\"ל כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם</b><br> ר\"ל שנכנס ברשותו שלם, והבעה\"ב היה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> אף שלא ראו עדים שחבלו. מיהו כשהחבלה הוא במקום שאי אפשר שיחבול בעצמו, כגון נמצא נשיכה בגבו, ואין שם אחר שנוכל לומר שהאחר נשכו, אז נוטל בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת שבועת העדות</b><br> שהשביעו שיעיד לו ולא הגיד, ואח\"כ נודע שידע מהעדות, ומיירי שהיה המעשה בזמן קרוב, שוודאי לא שכחו בשעה שהשביעו, דאל\"כ לא נפסל, דמצי למימר שכחתי. או דמיירי שמודה שהיה מזיד, דאף דאין אדם משים א\"ע רשע, היינו לפסול א\"ע לעדות של אחר. אבל לפסול א\"ע לעצמו, מהני [ר\"ן]. מיהו קיי\"ל דבכה\"ג בהודה בעצמו שפסול, רק לשבע וליטל אינו נאמן, אבל בנתחייב שבועה לפטור א\"ע, משביעין אותו [צ\"ב ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת שבועת הפקדון</b><br> שנשבע שלא הפקיד אצלו, ונתברר שהפקיד בידו. אבל בהעידו שהיה הפקדון בידו בשעה שכפר, דאז ליכא למימר שנאבד ממנו ומשתמט בכפירתו עד שימצאנו, בכה\"ג אפילו לא נשבע נפסל מיד. ובתרווייהו לא מצי למימר שכחתי שהפקיד בידי' דבפקדון הו\"ל למרמי אנפשיה [וכב\"מ דל\"ה א'], וא\"כ טענתיה היא נגד חזקה שאינו שוכח, והרי סוקלין ושורפין אחזקה [כקידושין ד\"פ ע\"א], ומה\"ט לא דמי לעדים כמ\"ש לעיל סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו שבועת שוא</b><br> עי' פ\"ג מ\"ח. ור\"ל אפילו שבועת שוא שאינו רק רע לשמים. ונ\"ל דנקט עדות ופקדון ושוא, אף שבאלו אינו חייב שבועה מן התורה, וכ\"ש בנשבע שבועה דאורייתא לשקר, כגון מודה במקצת, או שומר, או נגד עד א'. וה\"ה בעבר על שבועת בטוי, או בעבר על חרם הקהל. וי\"א דבשבועה דלהבא שלא אוכל ואכל, לא נעשה חשוד [צ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד מהן משחק בקוביא</b><br> [ווירפעל]. וה\"ה שאר שחוק. וכולהו דוקא באין לו אומנות רק השחוק במעות [ל\"ד ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלוה ברבית</b><br> אפילו ברבית דרבנן. וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל רק המלוה [ל\"ד י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> עי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שמסתחר בפירות שביעית, שהותר לאכלן ולא להסתחר בהן [ועי' סנהדרין שם]. וה\"ה בחשוד אשאר איסור תורה או דרבנן, או שיש עדים שלקח ממון חבירו שלא כדין [ח\"מ צ\"ב]. [ונ\"ל דתנא נקט ג' מיני חשודים וכולן דרך לא זו אף זו ?א) בתחלה נקט עדות ופקדון, שחשודים על שבועה וממון, ?ב) והדר נקט שוא דחשוד רק אשבועה בלי ממון, ?ג) והדר נקט ד' מיני חשודים אממון בלי שבועה, וכולן בדרך לא זו אף זו. לא מבעייא קוביא, שהוטעה חבירו שסבר שהוא ירוויח, ונמצא שזה גזלו להדיא. אלא אפילו רבית דרבנן. דאידך נותנו לו ברצון, אפ\"ה מחשב כגזלן. ולא מבעייא רבית שעכ\"פ לקח מעות שאינו שלו. אלא אפילו אם תקדים יונתי ליונתך, שגם החשוד אפשר שיפסיד אם תקדים יונת אידך, וסד\"א דלא דמי לקוביא, דהתם בוטח בחכמתו בשחוק, והטעה א\"ע, להכי שפיר הו\"ל כגזל. משא\"כ דמפריחי יונים יודע דתליא במקרה, וסד\"א דהו\"ל כחליפין ומחלו מתחלה זל\"ז, קמ\"ל. ולא מבעייא כל הנהו, דלקחו ממון חבירם שלא כדין. אבל שביעית, הרי הוא נותן עבור המעות ג\"כ פירות לחבירו, וסד\"א דלא הו\"ל חשוד, קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרה השבועה למקומה</b><br> י\"א דר\"ל לסיני, שהשביע שם הקב\"ה לישראל שלא לגזול, ויפרע הוא מהכופר ממון חבירו, אבל ב\"ד אין נזקקין לא להשביע ולא להפרעון. וי\"א דה\"ק, חזרה שבועה למחוייב לה מדהודה במקצת, ומדאינו יכול לשבע משלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יחלוקו</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> נקט חנווני מדרגיל שיש בידו תמיד מעות ופירות ושייך שפיר שיאמר תן לבני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא</b><br> דוקא כשיש רגלים לדבר שנתן, כגון שאמר לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לפועלי בסלע מעות</b><br> ומודה שא\"ל כן. ולא מהימן במגו כמו בשכיר לעיל, דהכא אינו מכחישו כלל. אבל בכופר, נשבע היסת ונפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא נשבע ונוטל</b><br> דהחנווני יאמר פועלים לא מהימנו לי בשבועה, את האמנתינהו, דלא אמרת בסהדי הב להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן נשבעין ונוטלין</b><br> דהפועלים יאמרו לא מהימן לן חנווני בשבועתו. ובהא לא פליג רבי יהודה דצריך שיהיה שם הודאה במקצת, דהכא דמי ליש ע\"א כנגדו שמחייבו שבועה מדאורייתא, ולא דמי כלל לשומר הבית לעיל סי' י\"ב, דהוא כבעל דבר הוא. ולכתחילה צריך שישבעו כל א' בפני חבירו. מיהו אפילו חד מנייהו עכו\"ם צריך שישבע אידך, דאף די\"א דאין נשבעין אפילו על פי ברי של עכו\"ם [כח\"מ קמ\"ט י\"ד] עכ\"פ הכא שהוא ליטל, כ\"ע מודו דאינו נוטל רק בשבועה [ש\"ך צ\"א סק\"ג]. והא דנקט פנקסו. י\"א משום דבכה\"ג אפילו אינו טוען חנווני ברי רק טוען שמצא כן כתוב בפנקסו, נאמן בשבועה. וי\"א דנקט פנקסו לרבותא, דאפ\"ה צריך שיטעון חנווני ברי [שם ס\"ד]. והא דנקט בן ופועלים. נ\"ל דקמ\"ל בן אע\"ג שאין הנתבע צריך לשלם לבנו, דפשטותא דמתניתין משמע טפי דמיירי בבנו המשמשו, וודאי הוא סמוך על שולחנו, אפ\"ה חנווני נוטל רק בשבועה. וקמ\"ל פועלין, אף שהפועלים רבים, וג\"כ נשבעים ונוטלים, אפ\"ה חנווני בשבועה מיהו יטול [ועי' ח\"מ סי' ל\"ד סכ\"ז ודו\"ק. כך נ\"ל ודלא כרתוי\"ט. והא דפתח ונקט בחנווני לחוד ומסיים בחנווני ופועלים דשניהן נשבעין, והרי בכל חדא איכא רבותא, דחנווני אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כא\"י אם נתחייבתי אפ\"ה נוטל בשבועה עכ\"פ, ובפועל אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כאיני יודע אם פרעתיך, אפ\"ה צריך לשבע וליטל. א\"כ הו\"ל למנקט נמי פועלים ברישא. וליכא למימר דמשו\"ה לא נקט פועלים ברישא, ממ\"ש הר\"ן במתני', דלא נקט תנא רק הנך דסד\"א דאין נוטלין אפילו בשבועה, דא\"כ למה נקט פועלים בסיפא. אע\"כ לרבותא נקט פועלים בסיפא דאף דפועלים נשבעים, אפ\"ה גם חנווני בשבועה מיהו נוטל. ואפילו היו פועלים הרבה, וכלעיל. א\"כ ברישא נמי ננקט להו מה\"ט. ונ\"ל לפמ\"ש [בח\"מ סי' צ\"א] דדוקא במת חנווני פועל נוטל בלי שבועה. אבל במת פועל, חנווני בכל גוונא צריך לשבע, וכן כ' הר\"ן [דשט\"ז ב']. א\"כ י\"ל דלהכי נקט ברישא חנווני לחודא לאשמעינן דאפילו באין פועל שם אפ\"ה חנווני נשבע. משא\"כ בפועל לחוד, א\"צ לשבע. ואפשר זהו כוונת הר\"ן במתני' ד\"ה והא דקתני חנווני ופועל וכו'. ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי שבועת שוא הוא בנשבע לשנות הידוע לאדם [כלעיל פ\"ג מ\"ח]. והרי הכא נמי ידוע לכולנו שא' מהנשבעין וודאי משקר. או ר\"ל הרי חייב לא' ואינו יכול להכחיש לשום א' מהן, והו\"ל שבועה לבטלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה</b><br> והלכה כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו</b><br> והגביהן הלוקח וחזר והניחן ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי</b><br> בכיס המעות שבצוארך. ור\"ל שעי\"ז שכחת [ולא נקט שטוען שבמזיד כופר. דנ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דמסתבר כדבריו, אפ\"ה בסיפא מהימן חנווני בשבועה, דלא דמי לשכיר, דהתם בעה\"ב טריד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע בעל הבית</b><br> בנקיטת חפץ. והטעם, מדאינן לא ברשות הלוקח ולא ברשות המוכר. ורק מדמודה חנווני שכבר מכר זה הצבור, עומד טפי ברשות לוקח, להכי תקנו שישבע לוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו תן לי את הפירות</b><br> שמונחין בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והולכתן לתוך ביתך</b><br> ובדינר זה שלמתם. ואלו הצבורין כאן לא מכרתים לך עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע חנוני</b><br> דמדאינו מודה שכבר מכר לו אלו הצבורין כאן, עדיין ברשות מוכר הן עומדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו על העליונה</b><br> לרמב\"ם ר\"י אסיפא קאי, דגם בסיפא ס\"ל דישבע בעה\"ב מדאין צבורין ברשות חנווני. ולרש\"י ורא\"ש ר\"י ארישא קאי, דברישא א\"צ בעה\"ב שבועה כלל, מדכבר קנה הצבורין בהגבהה, לפיכך ס\"ל לר\"י דדינו ככופר הכל דפטור בדינא דמשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשולחני תן לי בדינר מעות</b><br> ר\"ל מטבעות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר</b><br> ר\"ל אין דרכו לצבור בר\"ה המעות שנותן, עד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטול דינרו</b><br> לכן מסתבר טפי שכבר נתן הלה הדינר. ולהכי גם בסיפא ישבע הבעה\"ב [ולרש\"י גם הכא ארישא קאי וכלעיל]. והא דלא קאמר בחנווני בהאי לישנא דקאמר בשולחני, אין דרך וכו'. ה\"ט דדרך חנווני להקיף, רק דזה מודה שלא מכר בהקפה. והא דלא נקט בשולחני כמו דנקט בחנווני, כל שהאיסר בידו ידו על העליונה. ה\"ט משום דלפעמים מחליף בעה\"ב איסר שלו בפרוטות של שולחני. לפיכך תנא לישנא דליכא למטעי בה. מיהו אצטריך פלוגתייהו בפירות ובמעות, דבפירות קמ\"ל אף דדרך חנווני למהר ליתנן לבעה\"ב, ומסתבר שנתנן קודם שלקח הדינר, אפ\"ה ס\"ל לר\"י דבעה\"ב נשבע. ובסיפא קמ\"ל דאף שאין דרך השולחני ליתן המעות עד שיקבל הדינר, אפ\"ה ס\"ל לרבנן דשולחני נשבע. וקיי\"ל בכולהו כת\"ק [צ\"א]. מיהו כל זה במודים שכבר נתן הדינר, אבל במכחישין זא\"ז בנתינת הדינר, דזה אומר נתתי לך הדינר וזה מכחיש, כ\"ע מודים דהו\"ל כופר הכל ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שאמרו</b><br> בכתובות [פ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוגמת כתובתה</b><br> ר\"ל אשה שמודת שקבלה קצת מכתובתה, ותובעת הנשאר, והבעל טוען שפרע הכל, נשבעת ונוטלת. דלא מהימנא במגו דבעי אמרה לא קבלתי כלום. משום דאמרינן דפרע דייק ודמפרע לא דייק, ושכחה כמה קבלה. וכל שאפשר לתלות בשכחה לא שייך מגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תפרע אלא בשבועה</b><br> כולהו אכשם קאי, ור\"ל כשם שכל אלו לא יפרעו אלא בשבועה, כן יתומים וכו'. מיהו לא אשה בכתובתה בלבד, אלא ה\"ה בשאר בע\"ח בהיה בו א' מאלו לא יפרעו רק בשבועה. והא דנקט להו באשה. רבותא קמ\"ל, דאפילו באשה דמקלינן בה בשאר דוכתא בגביית כתובתה משום חינא [ככתובות דפ\"ד א' ודצ\"ז ב'], אפ\"ה לא תפרע אלא בשבועה. ומה\"ט נמי תלינן הכא דין דיתומים ואשה אהדדי במלת כשם, לאשמעינן דכמו דבאשה לא חיישינן לקולא שהקילו גבה בדוכתא אחריתא, כמו כן ביתומים אף שהקילו גבייהו בדברים אחרים אפ\"ה לא יפרעו רק בשבועה. [ובזה מדוייק נמי לישנא, דלא נקט וכן היתומים מן היתומים, וכדמפרשינן באמת בש\"ס [דמ\"ח א'], אלא נקט וכן היתומים לא וכו'. דזהו כל עיקר הרבותא דקמ\"ל, דאף שהן יתומים, לא הקילו גבייהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היתומים</b><br> ר\"ל יתומים שבאו לגבות מיתומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרעו אלא בשבועה</b><br> אף שאין יורשי הלוה תובעים אותן שישבעו. אבל מהלוה גופי', א\"צ שישבעו רק בדטען שישבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא פקדנו אבא</b><br> ר\"ל שלא צוה לנו ע\"י אדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר לנו אבא</b><br> הוא בעצמו, ששטר זה פרוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע</b><br> מלות ששטר זה פרוע, אכולהו קאי שלא פקדנו, ושלא אמר וכו' ושלא מצאנו וכו' ששטר זה פרוע, דבמצאו כתוב כן והשטר היה נמצא בין שטרות קרועין, אז הוא בחזקת פרוע. מיהו כל זה במת מלוה בחיי לוה. אבל במת לוה תחלה, ואין כתוב נאמנות בשטר שהאמינו לוה למלוה לגבות בלי שבועה, א\"כ כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה, והרי אין יורשי מלוה יכולין לשבע אותה שבועה שהיה חייב אביהן שלא פרע. לכן לא יגבו כלל. מיהו בעבר הדיין והגבה להן בשבועה, או בקדמו יורשי מלוה ותפסו מיורשי לוה, אין מוציאין מידן. דרק לכתחילה לא יגבו. ודוקא בהיה חייב אביהן אותה שבועה שחייב הבא לגבות מיתומים. אבל בשאר שבועות שהיה חייב אביהן, כגון שהיה פוגם שטרו, או שאר נשבעין דלעיל במשנה שאין גובין רק בשבועה, אז אפילו מת לוה תחלה ואח\"כ המלוה, נשבעים יורשי מלוה ג' שבועות הנ\"ל וגובין [ק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> ות\"ק ס\"ל כיון דלכל היותר, א\"צ לישבע רק שלא מצא שטר בין שטרותיו, וא\"כ זה שמסופק אם יילד, אין מניח כתב שזה פרוע אלא היה קורעו מיד, מדלא ידע מי יורשו, וקיי\"ל דכשנולד אחר שמת אביו פטור מכל ג' השבועות. מיהו בקטן המוטל בעריסה כשמת אביו, א\"צ לשבע לכשיגדל רק שלא מצא בין שטרותיו אבל א\"צ לשבע שלא פקדנו, דקטן שאינו יכול לצוותו בעצמו, גם ע\"י אחר אינו מצווהו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה</b><br> ות\"ק ס\"ל דלמא להשביע בניו אמר כן. והכי קיי\"ל [פ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו נשבעים שלא בטענה</b><br> ר\"ל שלא בטענת ברי, רק שטוענו שמא עיכב משלו. וטעמא דנשבעים, משום דכל אלו מורי היתירא בשביל שכר טרחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>השותפין</b><br> כל שהיה תחת ידו מעות או סחורה של שותפות בלי משקל מדה או מניין [צ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאריסין</b><br> שקבל שדה מחבירו לזרעה, ושיחלקו בתבואתה הוא ובעל השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפוטרופין</b><br> שמינוהו ב\"ד לאפטרופוס בנכסי יתומים [כגיטין פ\"ה מ\"ד]. או במינה אדם לחבירו אפוטרופס בנכסיו, דלא עדיף מאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית</b><br> אשה שהרשה בעלה שתתעסק במשא ומתן שלו. וסתם אשה נושאת ונותנת הוה [סי' ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן הבית</b><br> ר\"ל א' מהאחין שמתעסק בשביל כל אחיו בנכסי ירושתן. וכל הנזכרים כאן א\"צ שבועה רק בשיחשדום בטענת ב' כסף [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצוני שתשבע לי חייב</b><br> פירושא דרישא הוא, ור\"ל השותפין והאריסין וכו' שאמרו לכשנגדן מה אתה טוענני, ושכנגדן השיב רצוני שתשבע לי, חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלקו השותפין והאריסין</b><br> ונתגרש האשה, ונפרד הבן בית מהעסק, ולא נשאר לא' מהן שום דבר לחשוב עוד עם הנתבע, וגם בשותפין לא נשאר עוד שום דבר בחברותא שאינו קצוב במדה משקל ומניין. לאפוקי אפילו בנשאר דבר קצוב וידוע מניינו ומשקלו, דכמחולק דמי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין יכול להשביעו</b><br> על טענת ספק, מדשתקו אחר שחלקו והלכו להן מחלו זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר</b><br> אחר שחלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשביעית משמטת את השבועה</b><br> לאו אשבועת השותפות קאי, דאין שביעית משמטת שותפות ושבועתה. רק אשבועת מודה במקצת קאי, דבנתחייב לו שבועה מדהודה במקצת קודם שביעית, ועבר שביעית, פטור מלשבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נושא שכר</b><br> שומר בשכר. והא דלא קרי ליה שומר שכר דקמ\"ל אפילו לא שמר לו בשכר, רק שנושא שכר בשמירתו זה, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין [כפ\"ג דב\"מ מי\"א] אפ\"ה דינו כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם נשבע על הכל</b><br> שבועת השומרים [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשואל משלם את הכל</b><br> ר\"ל משלם בכל מקריות דלקמן, שבויה שבורה ומתה, גניבה ואבידה. חוץ ממתה מחמת מלאכה דפטור. ואפ\"ה בכל גוונא צריך לשבע שאינה ברשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המתה</b><br> משום דכולן אונס הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגניבה</b><br> משנה זו שנוייה ומפורשת בב\"מ [פ\"ז מ\"ח]. ולא תני לה הכא, רק מדבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן אשם של כל א', לאשמעינן דאין שומר חייב אשם אשבועתו, רק היכא דאם היה אומר האמת כפי שקרה, היה חייב ממון, וע\"י שבועת כפירתו היה רוצה לפטור עצמו מהממון ההוא. ולהכי אצטריך תנא להקדים למתני אימת חייב ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא</b><br> ר\"ל אבל האמת הוא שנשבר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר</b><br> ר\"ל או שהשיב נשבר, ובאמת והוא וכו'. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, אפילו הודה אח\"כ שנשבע לשקר, דהרי שומר חנם פטור על הכל, לפיכך גם אם היה אומר האמת ג\"כ היה פטור. נמצא שבשבועת שקר שלו לא היה פוטר א\"ע מממון. מיהו חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [ועי' מש\"כ פ\"ה סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשומר חנם היכן שורי והשיב איני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו איני יודע מה אתה סח</b><br> שכופר שלא היה שומר שלו מעולם, נמצא שרצה לפטור א\"ע גם משבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אבד</b><br> וה\"ה טענה אחרת שפוטרו מלשלם, חוץ מנגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו</b><br> שעדיין הוא בביתו טמון, לעיל נקט שאכלו לרבותא, אף שביערו מהעולם אפ\"ה פטור מכפל מדטען נאבד. והכא תנא שגנבו, דקמ\"ל אף שעדיין הוא בעין, אפ\"ה חייב כפל, מדטען שנגנבה [עי' ב\"ק פ\"ט מ\"ז וח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל</b><br> ה\"ה שאם טבח או מכר משלם ד' וה' מדהוקש לגנב [כב\"ק ק\"ו ב']. ואפ\"ה לא תני לה הכא מדבעי למתני אבתרה הודה מעצמו וכו' וסד\"א דדוקא בטבח ומכר והודה חייב קרן וחומש ואשם. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, אע\"ג דטען אח\"כ טענת גנב, פטור גם מכפל [ב\"ק ק\"ז ב'] רק הכא מיירי שהעדים מעידים שגנבו אחר שנשבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל</b><br> אף שלא נשבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו משלם אלא קרן</b><br> אף שע\"י שראה שהעדים באו נתירא והודה שגנב ואח\"כ באו העדים ואמרו שג\"כ טבח ומכר, אפ\"ה מדהתחייב את עצמו בקרן קודם שבאו העדים, פטור מכפל. ומדפטור מכפל פטור ג\"כ מטביחה ומכירה שכפר בה, דד' וה' חייבתו תורה ולא ג' וד' [ועי' ב\"ק פ\"ז מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת</b><br> שלא מחמת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, דהרי שואל חייב על הכל, והרי גם לפי שבועתו חייב לשלם, נמצא שבשבועת שקר שלו לא כפר ממון. אבל עכ\"פ חייב משום בטוי וכנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשואל היכן שורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> משום דבטענתו רצה לפטור עצמו מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שמת או נשבר</b><br> בכל אלו, בין לפי טענתו בין האמת, פטור הוא מלשלם, ולא פטר א\"ע בטענתו מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שנגנב</b><br> בב' אלו, בין לפי טענתו בין לפי האמת, חייב הוא לשלם, נמצא שגם בזה לא פטר עצמו מתשלומין בטענתו, להכי פטור מאשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נשבה</b><br> ר\"ל אם טען מת או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דהרי כפי שקרה באמת, חייב היה לשלם, ולפי טענתו רצה לפטור א\"ע מתשלומין, נמצא שכפר ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהרי כפי טענתו, התחייב לשלם, וכפי שהיה באמת, פטור מתשלומין, ואין כאן כפירת ממון כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> הנך ב' בבי סתרי אהדדי, דמרישא משמע הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר על עצמו, פטור. ומסיפא משמע איפכא. רק דבכל דוכתא כה\"ג, רק כללא קמא דוקא. וה\"ק כל הנשבע להקל וכו', הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר, נעשה כנשבע להחמיר ופטור. [ובמגילת סתרים שלי כתבתי. דכל היכא דסתרו אהדדי רישא וסיפא, מצינו ג' מיני תרוצים בש\"ס. (א) נעשה. כי הכא, ובקידושין [ד\"ה ב'], וכ\"כ בפסחים [די\"ט ב'] אמרינן מדקשיין רישא וסיפא אהדדי. אמרינן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא. והיינו כסברת נעשה. (ב) ולפעמים מדסתרי דיוקא אהדדי אמרינן משבשתא היא, כביצה [דכ\"ד ב'], ובגיטין [דע\"ג ע\"א]. (ג) ולפעמים כשאין טעם דיוקא דרישא כטעם דיוקא דסיפא אין לתלותן זב\"ז [כתוס' חולין דט\"ו ד\"ה אמר ר\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dc9752a4a59d2e5a4d998528d26582d961da1b77
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1176 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Shevuot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים</b><br> ר\"ל ב' מיני שבועות כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או בלאו, דלהבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל ועוד מרבינין ב' אף שאין כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או לאו דלעבר, כגון שאכלתי או שלא אכלתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> באדם שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים</b><br> ב' כתובים בפירוש. והן, שנעלם ממנו שנטמא, ואכל קודש או נכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינן ב' דלא כתיבי, דהיינו בשיודע היטב שנטמא, רק שנעלם ממנו שזה קודש או שזה מקדש, ואכל או נכנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>יציאות השבת</b><br> הוצאה שמרשות היחיד לר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים</b><br> ב' כתיבי בפירוש. והן ההוצאה של העומד בחוץ או של העומד בפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינין ב' דלא כתיבי, דהיינו הכנסה של העומד בחוץ או של העומד בפנים. [ולא תני ב' שהן ד' בחוץ וב' שהן ד' בפנים, כדתני בריש שבת. מדאין כאן עיקר העניין לא חש תנא להאריך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מראות נגעים</b><br> שנחלט המצורע בהן לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים</b><br> ב' כתיבי בפירוש, שאת ובהרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם ארבעה</b><br> עוד ב' לא כתיבי, ומרבינן להו. והן, התולדה דשאת והתולדה של בהרת. והשתא מפרש תנא תחילה ידיעות הטומאה דזוטרן מלייהו, והדר מפרש דיני שבועות דנפישין מילייהו. ויציאות ומראות מפרש כל חדא במסכת דלה, דרק אגב גררא דב' שהן ד' הוה נקט להו תנא הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש בה ידיעה בתחלה</b><br> קודם שאכל הקודש, וקודם שנכנס למקדש ידע שנגע בשרץ [אף שלא ידע שעי\"ז נטמא, עכ\"פ ידיעת בית רבו שבלתי ספק למד שם שהנוגע בשרץ נטמא, שמה ידיעה, אף שחזר ושכח אותו הדין], וידע ג\"כ שזה קודש ושזה מקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידיעה בסוף</b><br> דאחר שאכל הקודש, ואחר שיצא מהמקדש, נודע לו שטמא היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעלם בינתיים</b><br> דבשעת אכילת הקודש ובשעה שהיה במקדש נעלם ממנו טומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל מביא קרבן שעולה לעשיר ויורד לעני. דהיינו שעשיר מביא חטאת בהמה, ועני חטאת עוף, ודל שבדלים עשירית איפה סולת. וזהו מנחת חוטא האמור בכל מקום [וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד [וסי' שבטים. שמיעת קול [היינו שבועת העדות שכפר]. בטוי שפתים [בנשבע להרע או להיטיב ועבר]. טומאת מקדש וקדשיו. יולדת. מצורע אחר שנטהר. דגם יולדת חוטאת מקרי, דמחמת כאב לידה מחלטת בלבבה בשבועה לבלי להזדקק עוד לבעלה [כנדה ל\"א ב']. ואע\"ג דבשאר נשבעים כשגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו [כשבועות כ\"ו ב']. ועוד הרי אפילו באמר בפירוש לאו לאו דהו\"ל שבועה [כשבועות דל\"ו א'], עכ\"פ אינו חייב מלקות או קרבן עד שיזכיר שם או כנוי [ברמב\"ם פ\"ב משבועות]. י\"ל דיולדת אגב כאב גדול של לידה, מחשב גמר שבלבה כאילו נשבעת בפירוש. וכ\"כ מצורע מקרי חוטא, דעל ז' דברים נגעים באים, וחד מהן לשון הרע [כערכין דט\"ז]. ואע\"ג דבעלמא לא מייתי קרבן אהך עבירות [עתוס' במכילתן ד\"ח א']. הכא מדהענישוהו משמים עד שהוחלט ש\"מ שהיה לפי המאורע חטאו כבד. ונ\"ל דמשו\"ה חמירי הנך ה' יותר משאר חייבי חטאת, דבאינך כשאין לו בכדי חטאת ממתינין לו בשמים עד שתשיג ידו והנך בשאין לו בכדי חטאת מחוייב להביא בדלות. ה\"ט משום דשבועת בטוי אין המעשה בעצמה אסורה רק בתנאי שעשה מעשה אחרת, שג\"כ לבדה אינה אסורה. דהאומר לא ידעתי עדות אינו אסור רק בעבור שבאמת ראה. וכ\"כ בשבועת בטוי. וכ\"כ לטמא א\"ע אינו אסור, ולכנוס למקדש לבד אינו איסור. רק מדעשה שניהן יחד עביד אסורא, לכן אין תשובתו שלימה. דוגמתו אשכחנא דאשם תלוי צריך שיהיה שוה ב' סלעים, ושאר חטאת סגי באפטרוזא בר דנקא [כריתות דכ\"ב ב'] דמדמסופק אינו שב בכל לבו. ולהכי בהנך החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, וגם בדלי דלות. וכ\"כ ביולדת ומצורע מדרגיל חטאם. דרוב נשים מתעברות ויולדות [יבמות קי\"ט א']. ולשון הרע אין אדם ניצל מהן בכל יום [ב\"ב קס\"ד ב'], לפיכך ג\"כ החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, ורק מדסבלו כבר ענשן במקצת כאב ויסורין, להכי בהנך היקל בהן הכתוב קצת שלא יצטרכו להביא בדלי דלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר שנעשה בפנים</b><br> ג' שעירי חטאת נעשין ביו\"כ. ב' שמטיל עליהן גורלות, שאותו שעלה עליו הגורל להשם, מכניס דמו לזרוק לפני לפנים, והוא הנקרא פנימי, וחבירו משתלח לצוק. ושעיר השלישי הוא לקרבן מוסף, וזורק דמו במזבח החיצון ונקרא מה\"ט חיצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויום הכפורים</b><br> עצמותו של יום [ואילה\"ק מאי נ\"מ, וכי אפשר לשעיר שבפנים בלי יו\"כ. דנ\"ל דר\"ל דאף שלא ידע שחטא. עכ\"פ צריך שיאמין שיו\"כ מכפר, דאל\"כ אין יו\"כ מכפר [כיומא דפ\"ה ב'] ובכה\"ג הכא אף שנעשה השעיר בפנים אין תולה לו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולה</b><br> מגין עליו מיסורין שראוייו לו, מדהיה לו להשגיח היטב שלא יבוא לידי שוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיודע לו</b><br> שטמא היה כשאכל וכשנכנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה ידיעה בתחלה</b><br> כגון תנוק שנשבה בין העכו\"ם, ולא שמע מעולם שהנוגע בשרץ נטמא, אף שידע שנגע בשרץ ושנכנס למקדש ושאכל קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> שאחר שאכל או נכנס נודע לו שהנוגע בשרץ טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר הנעשה בחוץ</b><br> הוא שעיר מוסף יו\"כ הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכפר</b><br> וא\"צ תו קרבן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> בשעיר מוסף שבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבד חטאת הכפורים</b><br> ר\"ל מלבד שעיר שבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> ר\"ל ידיעה בתחילה [כמשנה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בסוף</b><br> קודם הקרבת השעיר רק אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעירי הרגלים</b><br> שעירי חטאת שבמוסף שמקריבים בכל הרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעירי ראשי חדשים</b><br> ר\"ל או שעיר חטאת מוסף של ר\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכפרים</b><br> ונפקא מינה בטומאה שאירע בין רגל לר\"ח, ואחר ר\"ח נודע לו, קודם רגל שלאחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הטהור שאכל את הטמא</b><br> ר\"ל בשר קודש טמא, ולת\"ק מתכפר בשעיר חוץ [כמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר כל השעירים</b><br> שבמוסף יו\"כ ורגלים ור\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> דמכפרין כולן על שלא נודע בתחלה רק בסוף, ועל שלא נודע כלל אף בסוף, ועל טהור שאכל טמא. ונפקא מנה לטומאה שאירע בין מוסף זה למוסף אחר, כבר נתכפר. אבל שעיר שבפנים שביו\"כ, כ\"ע ס\"ל שתולה על שנודע בתחלה ולא בסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא</b><br> הא דהדר נקט ליה. ה\"ט, משום דבעי למימר בסוף אמרו לו מהו וכו' ולא נקט הך א\"ל קודם דברי ר\"מ, מדבעי למסמך הפלוגתא שבעיקר הדין גבי הדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יום הכפורים</b><br> ר\"ל שעיר מוסף יו\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה</b><br> באבד שעיר שהופרש למוסף יו\"כ ונתכפרו באחר, וחזר ונמצא ברגל או בר\"ח, מה שיקריבוהו למוסף היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>היאך קריבין זה בזה</b><br> ר\"ל בשלומא לר\"מ שכולן כפרתן שוה, שפיר יקרב. אלא לדידך, זו של יו\"כ שהופרשה לכפר על שלא נודע בתחלה רק בסוף, האיך יכפר ברגל על שאין ידיעה כלל. או האיך יכפר בר\"ח על טהור שאכל הטמא. וה\"ה דק' הך קושיא לת\"ק משעיר יו\"כ עם שאר שעירים שחלוקין לת\"ק, רק דלר\"ש קשה נמי משעירי רגלים עם שעירי ר\"ח שג\"כ חלוקים לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ולפיכך אף שכפרתן חלוקות רשאי להקריבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן יהודה אומר משמו</b><br> של ר\"ש בן יוחאי שהוא סתם ר\"ש שבמשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> והרוויח לפי דבריו, דתו ל\"ק לר\"ש האיך קרבין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל בהיה במזיד בלא התראה, דאל\"כ אינו מתכפר רק במלקות. ובהך בבא דנקטא מתניתין כ\"ע מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין</b><br> והן תולין ג\"כ ליש בו ידיעה וכו' כמשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>כריתות ומיתית בית דין</b><br> ה\"ק בין קלות בין חמורות, בין שעשאן במזיד או בשוגג, ואותן שעשה בשוגג בין שנודע לו השתא שבא לידו ספק עבירה, בין לא נודע לו כלל [דאלו נודע לו השתא שבא לידו וודאי עבירה, הרי חייבי חטאות ואשמות שעבר עליהו יו\"כ חייבין בקרבנן. ורק חייבי אשם תלוי שעבר עליהן יו\"כ פטורין]. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה, וחמורות, כריתות ומיתות ב\"ד ושבועת שוא ושקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעיר המשתלח מכפר</b><br> ואפילו לא עשה תשובה. מיהו אנן קיי\"ל דשעיר משתלח מכפר על החמורות רק בעשה תשובה, דבלי תשובה אינו מכפר רק על הקלות [רמב\"ם פ\"א מתשובה ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כהן משוח</b><br> מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל מה ששעיר פנימי מכפר או תולה על ישראל, דהיינו ביש ידיעה בתחלה ולא בסוף [כמשנה ב']. וכמו כן בזדון טומאת מקדש וקדשיו [כמשנה ו']. כ\"כ כל מה ששעיר הנעשה בחוץ מכפר על ישראל [כמשנה ג'], בכל אלו פר יו\"כ מכפר על הכהנים [והא דלא נקט כהן המשיח הכא. ה\"ט משום דאין כוה\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו [כספ\"ב דהוריות ושלהי מסכת פרה]. ומזה נ\"ל ראיה לראב\"ד פ\"י משגגות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, דהרי אין וידוי בשעיר פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך דם הפר מכפר על הכהנים</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, ואם כן אייתר ליה וידוי דפר, לכפר על הכהנים בשאר עבירות שאינן מתכפרין בשעיר המשתלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל</b><br> על שאר עבירות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> ר\"ל טומאת מקדש וקדשיו. ומשום דאינו חייב קרבן בטומאת מקדש וקדשיו, רק בידע מתחלה [כפ\"א סי' י\"ב], משא\"כ בכל התורה כולה, להכי קרי ליה ידיעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים שהן ארבע</b><br> לעיל [בפ\"א] פירש דיני ידיעות. והשתא מפרש היכא משכחת לה שהן ד'. ונקט כל תולדה גבי אב דידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא וידע</b><br> שנגע בשרץ, אף שלא ידע שעי\"ז נטמא. וידע ג\"כ שזה קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את הקדש</b><br> ר\"ל ואח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה. אבל ידע שפיר שזה קודש ואכלו. הרי אב א'. או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את הטומאה</b><br> הרי תולדתו. או נעלמו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשאכל ידע</b><br> זה אינו ממנין הידיעות, רק נכלל בב' בבי דרישא, דקמ\"ל דאף דבשעת אכילת הקודש או בשעת כניסתו למקדש, נעלם ממנו תרתי, ר\"ל שנטמא, ושזה קודש, רק אח\"כ נודע לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל חייב קרבן עולה ויורד [עי' פ\"א סי' ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את המקדש</b><br> ר\"ל שאח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה אבל ידע שפיר שזה מקדש, ונכנס. הרי אב ב'. או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד הנכנס לתוספת העזרה</b><br> מה שהוסיפו אח\"כ בימי יהושפט שהוסיף קדושה על הר הבית [כפסחים צ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מוסיפין על העיר</b><br> ר\"ל על ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד</b><br> ר\"ל צריך שיתרצו הכל, ואז נתקדשה כהראשונה. [ואילה\"ק א\"כ האיך קידש נחמיה חומות ירושלים בב' תודות, הרי לא היה שם מלך ואורים ותומים [כיומא כ\"א ב']. י\"ל לזכר בעלמא עביד, דבאמת לא היה צריך לזה, דקדושה ראשונה של ירושלים ובה\"מ שקידשה שלמה קידשה גם לעתיד לבוא [כערכין דל\"ב ב']. ורק קדושת א\"י לעניין תרומת ומעשרות לא קדשה לע\"ל רק מה שחזר וקידש עזרא [רמב\"ם פ\"ו מבית הבחירה הט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי תודות</b><br> מקריבין ב' תודות, והרי יש בכל א' מ' חלות, דהיינו ג' מיני מצה ומין א' חמץ, ובכל מין יש י' חלות, ותורמין ד' חלות מד' המינין, ולוקחין הב' לחמי חמץ שתרמו מב' התודות, ונושאין אותן זו אחר זו בהיקף כל הגבול שהוסיפו. מיהו כל זה כשרצו להוסיף על ירושלים, אבל כשרצו להוסיף על העזרה, מקריבין מנחה, ומשירי המנחה עושין ב' חלות ומקיפין בהן כל הגבול שהוסיפו ואוכלין א' ושורפין א' וכדמסיק בהוספה שעל ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשיר</b><br> שהלויים מלווין הב' לחמין בכנורות ובצלצלים ונבלים. ?א) ומשוררים אצל כל פנה ופנה ואצל כל בניין גדול שיר חנוכת הבית [תהלים ל']. ואח\"כ משוררים שיר של פגעים [תהלים צ\"א] עד שמת מעונך ואח\"כ מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהילים ג׳:א׳):"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם</b><br> נראה לי דר\"ל וב' לחמי תודות הלכו אחר המשוררים. אבל הסנהדרין הלכו אחר ב' התודות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל ישראל אחריהם</b><br> אחרי הסנהדרין, וכך הלכו עד שהגיעו לסוף קצה הגבול שקדשוהו השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפנימית נאכלת</b><br> שם בקצה הגבול אוכלים הלחם שהיה מהלכת סמוך לב\"ד, שהיא פנימית בין לחם החיצון לב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונה נשרפת</b><br> ר\"ל הלחם שהלך ראשון נשרף שם בקצה הגבול. ומצות נביאים היא זו שזו נאכלת וזו נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנכנס לשם</b><br> בטומאת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא בעזרה</b><br> ר\"ל מי שאפילו נטמא בעזרה. וכ\"ש בנכנס לשם בטומאה, ובעזרה קמיירי. מיהו בירושלים נמי מצורע שנכנס לשם כשנקדש חייב מלקות [עי' רמב\"ם פ\"ג ממקדש ה\"ח] משא\"כ בשאר עיירות לא לקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלמה ממנו טומאה</b><br> שחזר ושכח שנטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזכור את המקדש</b><br> או נעלם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשתחוה</b><br> שבשעה ששכח שנטמא או בשעה ששכח שהוא במקדש כרע כלפי פנים אף שלא שהה שיעור השתחווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ששהה בכדי השתחואה</b><br> ואפילו ג\"כ השתחווה כלפי חוץ, צריך שישהה כדי השתחווייה, דהיינו בכדי שיוכל לקרוא פסוק זה בישוב, לא במהירות ולא באריכות. \"ויכרעו \"אפים \"ארצה \"על \"הרצפה \"וישתחוו \"והודות \"לה' \"כי \"טוב \"כי \"לעולם \"חסדו [ד\"ה ב' ז'] או בא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בא לו בארוכה</b><br> שהיה יכול לצאת בדרך קצרה, ויצא בדרך ארוכה, ואפילו לא שהה תחלה קודם שיצא, או אפילו רץ בארוכה עד שלא שהה בהילוכו כדי הילוך בדרך קצרה, גם לא שהה כשיעור השתחווייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקצרה פטור</b><br> ואפילו הלך עקב בצד גודל, ושהה בהילוכו כל היום, ובלבד שלא יעמוד וישהה, דשהיותיו מצטרפין לשיעור השתחוייה כלעיל וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא מצות עשה שבמקדש</b><br> שאומרים להטמא צא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייבין עליה</b><br> ר\"ל בטעו ב\"ד והורו שיצא בארוכה, אין חייבים פר העלם דבר על הוראה זו [כהוריות פ\"ב מ\"ד]. ואע\"ג דאיכא נמי עשה דמילה ופסח שאין ב\"ד חייבין עליה. התם היינו משום דאין יחיד חייב עלה חטאת כלל, משא\"כ הכא חייב יחיד עלה עכ\"פ קרבן עולה ויורד ואפ\"ה ב\"ד פטירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה</b><br> שדומה להך דלעיל, שאירע לו טומאה אחר שנכנס בהיתר, ואפ\"ה כששגגו ב\"ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופירש מיד</b><br> בקושי אבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> כרת כשאר בועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו</b><br> אלא יסמוך א\"ע על ידיו ורגליו, שלא יגע בגוף האשה, ויעמוד כך בלי דישה, עד שימות האבר, ואז יפרוש ממנה בלא קשוי. וזהו העשה שבנדה, שצותה תורה ותהי נדתה עליו, ר\"ל אע\"ג שהיא נדה, תהיה עליו וסמוכה לו, שלא יפרוש ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעלם ממנו</b><br> ר\"ל דסמכינהו קרא להנך ב' מלות, דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו. והרי קרא יתירה הוא, דכבר כתיב אשר תגע בכל דבר טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב על העלם מקדש</b><br> לתרווייהו פטור בהעלם מקדש. ובהא קמפלגי, דלר\"א גם בנעלמה ממנו טומאה פטור, עד שתהיה לו ידיעה בתחלה במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה. ולר\"ע סגי בידע תחלה שנטמא, אף שלא ידע במה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים שהן ארבע</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאוכל ושלא אוכל</b><br> הנך ב' כתיבי בפירוש, דכתיב להרע או להיטיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאכלתי ושלא אכלתי</b><br> הנך ב' הוסיפו ממדרש חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי עקיבא</b><br> דחייב קרבן בשוגג ומלקות במזיד. דס\"ל דבלשון בני אדם אכילה משמע כל שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזה חייב</b><br> דס\"ל לחכמים אף דבשבועות ונדרים הולכין אחר לשון בני אדם, אפ\"ה אין כוונתו לאסור על עצמו יותר משיעור איסור תורה. [עוד נ\"ל דס\"ל דדוקא כשמשמעות לשון בנ\"א רק בחדא גוונא, הולכין אחריו בנדרים. משא\"כ הכא, בלשון בנ\"א משמע אכילה כראוי כלשון תורה, ומשמע נמי טעימה פורתא, להכי הולכין אחר לשון תורה [ועיין ברמל\"מ פ\"ד משבועות ה\"א ד\"ה ודע, דהיכא דלשון תורה סותר ללשון בני אדם, אי הולכין בנדרים אחר לשון בנ\"א או לא]. ואילה\"ק הרי גם באיסור תורה באכל בריה חייב בכל שהוא. וגם בשבועות בפירוש שלא יאכל כ\"ש, חייב. ובנדר מדבר. אפילו בסתם א\"צ כזית, מדלא הזכיר לשון אכילה. והרי בהנך אפילו רבנן מודו דדינן בכ\"ש. י\"ל התם ה\"ט, בריה תורה אחשבה. ובפירוש כ\"ש בשבועתו, איהו אחשבה. ובנדר סתם אע\"ג דאינו אכילה, הנאה מיהא הוה. והרי אסר ע\"ע הנאתו. ומה\"ט אף בקרבן מעילה נמי חייב בנהנה כ\"ש. דהתם נמי לאו משום אכילה חייב, רק משום דנהנה, וסגי בנהנה בשוה פרוטה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן</b><br> ר\"ל מדבר שלא חטא בדיבורו לא מצינו שיביא קרבן. על כרחך דהכא רק משום ביטול דבורו חייב. ה\"נ מדדעתו לאסור עצמו כ\"ש הרי ביטל דיבורו, [אבל מדבר וחוטא אשכחנא טובא שמביאין קרבן. כשבועות העדות, דנמי מביא קרבן בשביל דיבורו. וכ\"כ מגדף לר\"ע לשטתיה [כריתות ד\"ג א'] נמי מביא קרבן על דבורו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> אף דשתיה בכלל אכילה, אפ\"ה חייב רק א', דהו\"ל כאכל ואכל בהעלם א' [ומה\"ט לא הוה תנא מצי למנקט שבועה שאוכל, ושתה דפטור. או שבועה שלא אוכל ושתה חייב. י\"ל דהרי בהא לא הוה קמ\"ל רק דשתיה בכלל אכילה, והרי זה פשוט מסברא ומקרא [כש\"ס]. רק רצה לאשמעינן, דאע\"ג דעכ\"פ אכילה ושתיה ב' מיני אכילה הם, אפ\"ה לא מחשב רק כאכל ואכל, דחייב רק א'. והא דלא נקט לשעבר, שבועה שלא אכלתי, ואכל ושתה חייב רק אחת. י\"ל דנקט מלתא שמפורש בקרא, כמו שתרצנו בבבא דלעיל [בועז ב'] בד\"ה ולכאורה וכו'. או י\"ל דמדאכל ושתה והדר נשבע שלא אכל, ש\"מ דלא אחשביה בשעת שבועה לשתיה כאכילה, ופשיטא דאינו חייב רק אחת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל ושתה חייב שתים</b><br> אף דכשאמר שלא אוכל כבר אתסר בשתיה, ואיך חל אח\"כ שלח אשתה, הרי אין שבועה חל על שבועה. י\"ל דמדאמר אח\"כ בפירוש שלא אשתה, הוכיח סופו על תחלתו, וגלי דעתיה דאכילה גרידתא קאמר ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> נ\"ל דה\"ה באמר שלא אוכל מינים הרבה חייב רק אחת דהרי בש\"ס דייק בסיפא מדקאמר פת פת ל\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דמדקאמר פת פת על כל מין ומין, ש\"מ לחלק, דאי כוונתו לאסור עליו כל המינים הללו, הול\"ל פת חיטין, וכן של שעורים, וכן של כוסמין. ואף דגם בכה\"ג רק ספיקא הוא, ודלמא כוונתו לחלק, וספיקא דאורייתא לחומרא. י\"ל דעכ\"פ השתא ספיקא הוה, ואסור להביא קרבן על כל א' מחשש חולין לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> קמ\"ל הך בבא. מדמיירי שהפצירו בו שישתה כולם, ומדהול\"ל שבועה שלא אשתה, ותו לא' ומדפירש כל א', ש\"מ דכוונתו לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה</b><br> או שתה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דלא התכוון רק לראויין. [ונ\"ל דלהכי לא נקט באמר שבועה שאוכל ואכל שאינו ראויין פטור. די\"ל דבכה\"ג פשיטא דפטור. דוודאי התכוון כשנשבע, למפטר נפשיה משבועתו בכל מה שיאכל. ומה\"ט בסיפא נקט שלא אוכל ואכל נבילה, דבאמר שאוכל, ואכל נבילה פטור לכ\"ע *), דכ\"ש הוא מעפר, דנבילות ראויין מצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> מדראויין לאכילה מצ\"ע. ודוקא בכולל, שאמר שבועה שלא אוכל נבילות וכשירות, דאל\"כ אין איסור חל על איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון פוטר</b><br> דס\"ל דאפילו בכולל לא חל איסור על איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר קונם אשתי נהנית לי</b><br> ר\"ל שלא אהנה ממנה. דאי בשלא תהנה ממני, לא חל שבועתו דמשועבד לה [והיה חייב רק משום שבועת שוא]. אם לא שפירש שאוסר אותה רק בהנאה שממני שאינו משועבד לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים</b><br> וידע זה בשעת שבועה, דאל\"כ נדרי שגגות הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אשתו אסורה</b><br> ואפילו לר\"ש לעיל, דעכ\"פ בתנאי חל שבועה על דבר מצוה. [ונ\"ל דנקט הך תנאי דאיסור אשתו, לרבותא, דלא נימא מדאסר אשתו עליו וודאי אין כוונתו על הנבילות. ומה\"ט נמי לא נקט בלאו כברישא, קונס אשתי וכו' אם לא אכלתי, ואכל נבילות אשתו מותרת. דרק אשתו אסורה קמ\"ל. ומה\"ט לא נקט נמי להבא כברישא. משום דממ\"נ אי באמר קונם אשתי וכו' אם לא אוכל (נבילות) ואכל אח\"כ נבילות פשיטא דאשתו מותרת דכיון דהו\"ל כנשבע שיאכל כשאכל אח\"כ נבילות אמרינן דנתכוון לקיים שבועתו, וכלעיל סי' י\"ג. וכ\"ש הכא דאמרינן שנתכוון לקיים שבועתו כדי שלא תאסר אשתו עליו. ואי באמר קונם אשתי וכו' אם אוכל (נבילות), דהו\"ל כנשבע שלא יאכל. בכה\"ג ג\"כ באכל אח\"כ נבילות אשתו מותרת, דלא גרע מנשבע להדיא שלא יאכל (ואכל) נבילות. דבלא כלל פטור [ועי' ש\"ס דכ\"ד רע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד דברים של עצמו</b><br> כאוכל ולא אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים של אחרים</b><br> כדמפרש ואזיל, שאתן לפלוני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים שאין בהם ממש</b><br> כדמפרש ואזיל שאישן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אתן</b><br> היינו דברים של אחרים אבל יש בהן ממש. ולאו בצדקה לעני מיירי, דהרי מושבע ועומד בתורה. רק מיירי במתנה לעשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אישן</b><br> היינו דבר שאין בו ממש והן של עצמו. ולא אמרינן דכוונתו שלא יישן לעולם, ולא חייל כלל, מדהו\"ל שבועת שוא, רק תלינן לחומרא דנתכוון שלא יישן כל זמן שאפשר להתקיים בלי שינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא אזרוק</b><br> היינו נמי שבועת אין בו ממש, דזריקת צרור מילי דכדי הוא. מיהו כל זה בחדא לריעותא וחדא לטיבותא כאתן לפלוני, או שאישן. אבל בב' לריעותא כגון שזרק פלוני או שישן פלוני, שהוא של אחרים וגם אין בו ממש, פליגי בגמרא וקייל\"ן דנמי חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>להרע או להטיב</b><br> דפליג אמתניתין דריש מכילתן דתני ב' שהן ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו מרבוי הכתוב</b><br> מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו\"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה הכתוב לכך</b><br> דס\"ל דבכל התורה דרשינן כל כלל ופרט וכלל, בדרך ריבוי מיעוט וריבוי, דמרבה הכל, אף מה דלא דמי לפרט [ועי' רש\"י סוכה ד\"נ ע\"ב החילוק שבין כלל ופרט וכלל לריבוי מיעוט וריבוי]. ולהכי מרבינן הכא שבועה דלעבר. ואהני מיעט, למעט רק היותר פחות שאפשר, והיינו בנשבע לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> בין עשה או לא תעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ביטל פטור</b><br> משבועת בטוי. אבל חייב מלקות מיד כשנשבע, משום שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא קיים פטור</b><br> פטור לגמרי, דאפילו משום שוא לא לקי. דאף דלא חלה שבועה, אפ\"ה מצוה לזרוזי נפשיה בשבועה [י\"ד ר\"ג ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא</b><br> דס\"ל חייב לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור</b><br> גם לדידך, ור\"ל מדכתיב להרע או להיטיב, הוקשו אהדדי, דבמה שזה מדבר זה מדבר. וא\"כ אי קרא במצוה נמי מיירי, צריך שיהיו שניהן שוין הלאו וההן בג' דברים, בענייני הגוף ובענייני הנפש, ובאופן המצוה. וזה א\"א. דאי הרעה דקרא מיירי שנשבע לבטל מצוה דהיינו שנשבע שלא יאכל מצה בפסח, דהו\"ל רעה לגוף ולנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי כך שנשבע שיאכל מצה, דהיינו הטבה לגוף ולנפש. אבל הרי בכה\"ג לא דמי הרעה להטבה באופן המצוה, דהרעה מיירי בביטול מצוה, והטבה בקיום מצוה. ואי הרעה מיירי בקיום מצוה, כגון שנשבע שלא יאכל נבילה, דהו\"ל רע לגוף וטוב לנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי שנשבע שיאכל נבילה, והרי זה טוב לגוף ורע לנפש, והרי צריך שיהיו שוין גם בזה. ואי נימא דהרעה מיירי שנשבע שלא יאכל נבילה, והטבה מיירי שנשבע שיאכל מצה, דדמי להדדי בענייני הגוף והנפש, ובקיום מצוה, עכ\"פ לא דמי, דהרעה מיירי בלאו, והטבה בעשה. אלא ש\"מ דקרא לא מיירי במצוה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל ככר זו</b><br> כל שלא אוכל משמע כזית, שהוא שיעור אכילה. והא דקאמר ככר זו, למפטר נפשיה מאחרינא קבעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכלנה</b><br> ר\"ל ואח\"כ אמר שבועה שלא אוכלנה דמשמע כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכלה אינו חייב אלא אחת</b><br> דמדאי אפשר שיעבור על שבועה ב' עד שעבר על שבועה ראשונה, כבר נכלל שבועה ב' בא', ולא חיילה תו שבועה ב'. אבל באמר תחלה שלא אוכלנה והדר שלא אוכל, לא נכללת ב' בא', דבקמא לא אסר ע\"ע רק כולה, ובשבועה ב' אתסרה אפילו בכזית ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות</b><br> הא דקתני זו היא למעוטי שאוכל ולא אכל דפטור ממלקות מדאין בו מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם</b><br> שיודעין ג' בני אדם. דאל\"כ בטוי הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב</b><br> ולא נקט נמי איפכא כבסיפא באיש ואשה. ה\"ט דעמוד זהב לא שכיח. ולא נקט על אבן שהוא אבן. דזה פשיטא דהוה שוא, דהיינו בחנם, כדכתיב לשוא הכתי את בניכם, רק קמ\"ל הנהו דסד\"א שהן שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האשה שהיא איש</b><br> נקט איש ואשה, אף שאין ידוע שאין דבריו אמת רק מכח חזקה, שהוחזק שזה איש ושזאת אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא ראיתי גמל שפורח באויר</b><br> ר\"ל שאמר יאסרו עלי כל פירות שבעולם בשבועה אם לא ראיתי. ונ\"ל דלהכי נקט בתנאי, דקמ\"ל דאף דהשבועה היה רק בתנאי, אפ\"ה מחשב שוא, ולא אמרי' דכוונתו היה רק לאסור הפירות על עצמו, להכי נשבע בתנאי זה שאי אפשר. אמנם לתוס' מיירי שאסר ע\"ע כל פירות שבעולם, והשוא הוא מדא\"א להתקיים בלי פירות. ונ\"ל, דלדבריהם ג\"כ נקט הך תנאי לרבותא, דלא מבעייא באסר ע\"ע כל פירות שבעולם להדיא, וודאי הוה שוא, אלא אפילו רק בתלה שבועתו בתנאי, כיון שא\"א שיתקיים התנאי הו\"ל שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד</b><br> לא בגודל קאמר דיש הרבה נחשים שגדולים ועבים כקורה זאת, רק ר\"ל שנשבע שראה נחש שהיה כולו אפילו בגבו מנומר בחברבורות כצורת קורה הנ\"ל. או ר\"ל שנשבע שראה נחש רחב בגבו כקורה, ולא עגול. וי\"א דר\"ל נחש מרובע כקורה. וקמ\"ל גמל דלא תימא ציפורא רבה חזי, ואסיק ליה שמא גמלא, דבכה\"ג דעתיה בטל אצל כל אדם. וקמ\"ל נחש דסד\"א דווקא גמל פורח, דלא אפשר כלל, אבל נחש אף שאינו מצוי דלמא מקרי וחזי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא נעידך</b><br> זהו נשבע לבטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> דהו\"ל חיובו משום שבועת שוא. [ונ\"ל *) דלהכי נקט בזה דהו\"ל נשבע לבטל מצוה דלא תימא אין זה נשבע לבטל מצוה, דדלמא כוונתם לא נעידך מדאין אנו יודעים לך עדות, וא\"כ האיך נחייבם. להכי קאמר זהו וכו', ר\"ל דעכ\"פ משמעות לשונם הוא שיודעים ואינן רוצין להעיד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא להניח תפילין</b><br> אף דבכולן יכול לפטור א\"ע כשיתעסק במצוה דפטור ממצוה [כסוכה כ\"ו א'] וכדומה. אפ\"ה הוה שוא, דמי יודע אם תזדמן אז מצוה לידו. ואם כבר נזדמנה פשיטא דפטור, והו\"ל כנשבע על אבן שהוא אבן שחייב משום שוא. מיהו בנשבע שלא ללבוש ציצית, אינו שוא, דאינו מחוייב ללבוש בגד של ד' כנפות [כרמ\"מ פ\"ה משבועות הי\"ח] ודו\"ק. [אמנם ק\"ל אמאי הוה שוא מ\"ש מנודרין למוכסים יאסרו לי כל פירות שבעולם אם אינן של בית המלך, ונתכוון בלבו היום, כנדרים [דכ\"ז]. ואז מדאין דברים שבלבו סותרין לאמרי פיו, אינו שבועת איסור, ואי בדיעבד הוה שבועת איסור לא היה במקום הפסד מותר לכתחילה, א\"כ ה\"נ נימא למפטר נפשיה שנשבע שלא יקיים מצוה זו בשעה שאינו חייב בה, ובפרט סוכה. ודוחק לומר דתנא לישנא קטיעה נקט ור\"ל שנשבע בפירוש על שעה שחייב בה. אלא נ\"ל **) דוקא באומר בלבו היום דסתם לישנא שלא אוכל היום משמע. אבל באומר בלבו מחר באמת אסור. א\"כ י\"ל דה\"נ מיירי באמר בזמן חיוב, דסתמא היום משמע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא</b><br> כל האופנים שנזכרו במשנה, ואפשר בשלא נעידך אין לוקין דאולי באמת לא יכלו להעיד ששכחו העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות</b><br> רק על שבועת שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה</b><br> שוגג לא משכח\"ל בשוא, רק בלא ידע שיתחייב עלה, או שנשבע שלא ילבש תפילין ולא ידע, שהיא מצוה. ונ\"ל דהא דקאמר הכא זו היא וכו' אע\"ג דכבר תני לה במשנה ז', דקמ\"ל דאפילו הנך דמצי פטר נפשיה. כסי' מ\"ד, אפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניה שבועת שוא</b><br> ולא אמרינן בכה\"ג מתלי תלי וקאי כמשנה דלעיל, ולא הוה שוא. דדוקא בשוים ב' השבועות אמרינן הכי, ולא בסתרו אהדדי ב' השבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר על שבועת בטוי</b><br> ר\"ל אף על שבועת בטוי דהרי על שבועת שוא כבר עבר בשעה שנשבע שבועה ב', שנשבע לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוהג באנשים ובנשים</b><br> איידי דבעי למתני דשבועת עדות אינה נוהגת בנשים, תנא בבטוי דנוהגת בנשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברחוקים ובקרובים</b><br> כגון שאתן לקרוב או לרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכשרים ובפסולין</b><br> ר\"ל בין שהנשבע כשר לעדות או פסול. ול\"מ נ\"ל דקמ\"ל דבנשבע שבועת עדות והוא קרוב או פסול וכו' עכ\"פ חייב משום בטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא שהוציא שבועה מפיו. וה\"ה בהשביעו אחר וענה אמן, או הן. ולא אתא לאפוקי רק בהשביעו אחר שאכל, והשיב אחר השבועה אכלתי, דבכה\"ג בפקדון ובעדות חייב אף שלא קיבל השבועה. וכ\"ש בשתק אחר שהשביעו דפטור, אף דבפקדון ובעדות חייב בשתק אח\"כ אם רק כפר קודם שהשביעו, אפ\"ה בבטוי ובשוא, פטור בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה קרבן עולה ויורד</b><br> הא דהדר תני לה וכבר תני לה לעיל משנה ז'. היינו משום דתני הכי אנשים ונשים וכו' קמ\"ל דכולהו חייבין. וה\"ט נמי דהדר תני חיובא דשבועת שוא במשנה י\"א אף דכבר תנא לה ב\"פ בפרקן במשנה ז' ובמשנה ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרובים</b><br> בנשבע על איש שהוא אשה, או אפכא, בין רחוק או קרובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת זו ואחת זו</b><br> בטוי או שוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי קאמר כיצד. דלא תקשי הא לעיל אמרי' דוקא בנשבע מפי עצמו חייב. להכי מפרש דלאו בכל מושבע מאחרי' חייב, רק בענה אמן, וכדמסיק [וכסי' נ\"ג]. מיהו בש\"ס ל\"ג כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביעך אני ואמר אמן חייב</b><br> קרבן בשוגג ומלקות במזיד, דשניהן בטוי הווה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים</b><br> דכתיב ועמדו שני האנשים [אמר בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א בבחרותו, דקמ\"ל כפילא בכולה מתניתין, והרי מדקאמר באנשים א\"צ לומר ולא בנשים, וכן בכולהו. אבל קמ\"ל דבפסולין אפילו קבלוהו עליהן אינו חייב קרבן, דאע\"ג דעדותו מהני [כח\"מ פ\"י כ\"ב], עכ\"פ אינו בר הגדה דקרא [ועי' מ\"ש לקמן סי' מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בפסולין</b><br> מחמת עבירה [ועי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג]. ואילה\"ק הרי כל הנהו מדאינן חייבין אעדות. חייבין משום בטוי [כש\"ס דכ\"ה ב'] וא\"כ מה נ\"מ אם חייבין משום זה או משום זה. נ\"ל דנ\"מ דשבועת עדות צריך בב\"ד דוקא. ואפילו בפני ב\"ד נמי נ\"מ, דבעדות אפילו מושבע מאחרים והשיב לא ידעתי, חייב, משא\"כ בבטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד</b><br> למעוטי משחק בקוביא ומפריחי יונים, אף דפסולין רק מדרבנן, עכ\"פ עדותן לא מהני, ולא מידי אפסדיה. וכ\"ש מלך דפסול מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא בנשבע בעצמו אין חילוק בין נשבע בב\"ד או בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל שהשביען אחר ואמר משביעני עליך שתעידני, והשיב לא ידעתי העדות. אבל עניית אמן או ?לשון אחר המובן שמקבל שבועתו, כנשבע בעצמו דמי [כפ\"ג. סי' נ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין</b><br> מיהו השבועה יכול להיות קודם שבא לב\"ד [וכמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין</b><br> קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>על זדון השבועה</b><br> ר\"ל בין שהיו מזידין בהכל, שידעו העדות וידעו ג\"כ שכשישקרו חייבים קרבן. או על וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון העדות</b><br> ר\"ל ששוגגין הן שסבורין שפטורים מקרבן, אבל זדו בעדות, שיודעין אותה, וגם יודעין שהשבועה אסורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן חייבין על שגגתה</b><br> דאע\"ג דבחלב ושאר חייבי חטאת אפילו לא ידע מעולם שזה חטא או שהיה תינוק שנשבה בין האומות ולא ידע מעולם מישראל ודתם, אפ\"ה לכשידע שחטא מביא חטאת על כל חטא וחטא, וכ\"ש בשכח דחייב, [כרמב\"ם פ\"ב משגגות ה\"ו]. בשבועות שאני דכתיב ביה אדם בשבועה דצריך אדם עם ידיעה, להכי פטור מקרבן, כשסבורין ששבועה זו מותרת לגמרי. ומכ\"ש כששכחו העדות בשעת שבועה [ותמיהני מאד למה לא תני נמי כה\"ג גבי בטוי לעיל פ\"ג מ\"ז. [ועי' מש\"כ בהקדמת פ\"ג סי' א']. ובשלמא לרש\"י שם יש ליישב קצת, דמשום דעכ\"פ בלהבא חייב בבטוי על שגגתה גרידתא, אבל לרמב\"ם שהבאתי שם דגם בלהבא פטור בבטוי בשגגתה גרידתא קשיא וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרבן עולה ויורד</b><br> *) ולא קתני דחייבים נמי מלקות מדלא שייך בכל מזיד, דהרי ביש שם עונש אחר משום כאשר זמם, אין לוקין משום לא תענה, ורק באין כאן עונש כאשר זמם כריש מכות אז לקו משום לא תענה. ותו דבהודו בעצמן שהזידו בעדות מביאין קרבן ואין לוקין. ותו הרי א\"א התראה רק בספק דמי יודע אם יודעים לו עדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> או שאמר משביע וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו אמן</b><br> תנא לא נקט רק ב' אופנים דנשבע מפי עצמו [דגם עונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי [כשבועות דכ\"ט ב']. דאיידי דמושבע מפי עצמו אתא מדרשא מפקדון [כמכילתן דל\"א א'] חביבא ליה. וכ\"ש מושבע מפי אחרים דמפורש בקרא גבי עדותו כדכתיב ושמעה קול אלה. ולפיכך בהשיבו אחר שבועתו אין אנו יודעין, או ששתקו אחר שבועה וכבר כפרו קודם שהשביען, דהנך תרתי גוונא מושבע מפי אחרים הוה, דכ\"ש דחייבין [כרמב\"ם פ\"ז ופ\"ט משבועות ה\"י]. מיהו לרש\"י שתיקה לא מהני. [ואי\"ל מה מהני שבועה הרי כבר אמרו אין אנו יודעין, ואין חוזר ומגיד. י\"ל דמאין אנו יודעין ליודעין אנו לא מקרי חוזר ומגיד, כשנותן אמתלא לדבריו דמפני חומר שבועה חוזר בו [ח\"מ כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין</b><br> וכפרו כל פעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאו לבית דין והודו</b><br> אפילו לא השביען שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטורים</b><br> דצריך כפירה בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו</b><br> בבית דין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבים על כל אחת ואחת</b><br> ולא דמי לשבועה שאוכל שבועה שאוכל דחייב רק א' [כפ\"ג מ\"ז]. דשאני הכא דכל ה' חיוביו באין כאחת כשכפר בב\"ד חייב למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חייבין אלא אחת</b><br> אפילו שתקו לשבועות הראשונות לא אמרינן דכפירה דלבסוף, על כל א' וא' קאי למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות</b><br> ר\"ל להכי פטור על שבועות האחרונות, דממ\"נ אם השתיקות הראשונות ככפירה, שוב אין ראויין להשביען. ואם אינן ככפירה, לא חלה שבועה על שבועה, דהרי מושבעין ועומדין. וא\"כ הא דכתיב לאחת, דדרשינן מנה לחייבו על כל א' וא', אנשבעו חוץ לב\"ד וכפרו בב\"ד קאי, משום דחוץ לב\"ד לא היו השבועות שאחר הכפירה לבטלה, דיכולין אח\"כ להודות בב\"ד. [ונ\"ל דלהכי נקט ר\"ש מ\"ט וכו'. דמלבד דר\"ש בכל דוכתא דריש טעמא דקרא [כקידושין דס\"ח ב'], הכא כוונתו לגלויי דינא אליבא דר\"מ [לעיל במ\"א], דס\"ל דמושבע מפי עצמו חוץ לב\"ד נמי חייב, וסד\"א מפי עצמו חוץ לב\"ד אליבא דר\"מ כמושבע מפי אחרים בב\"ד לרבנן, ולא יהא חייב רק א'. קמ\"ל דטעמא דרבנן דחייב רק א', מדאין יכולין לחזור ולהודות. משא\"כ חוץ לב\"ד הרי יכולין לחזור ולהודות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין</b><br> ודוקא בהתחיל השני בכפירתו תוך כדי דיבור של כפירת הראשון [עי' רפ\"ד דנזיר], דהו\"ל כהעידו ממש כאחת, ויכולין שניהן לחזור תוך כדי דיבור של כפירת הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני פטור</b><br> דבשבועת העדות צריך שיפסיד להתובע ממון. והכא מדכפר הראשון, שוב אין מועיל עדותו של ב' ואף דעכ\"פ ע\"י עדותו יתחייב שבועה לנתבע ואפשר שעי\"ז יודה. י\"ל דעכ\"פ דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. ואילה\"ק אמאי ראשון חייב מ\"ש מהשביע עדי קנוי דלכ\"ע פטור [כשבועות דל\"ב א'] מדעדיין צריך לעדי סתירה וכש\"כ רש\"י שם א\"כ ה\"נ מאן יימר שיעיד השני, וכמו שכפר באמת. י\"ל דהא דמצרכינן לענין עדות שיהא גורם לממון, אין הכוונה שצריך שבעדות יתחייב ממון, דהרי זה פשוט דכל עד מב' עדים אין עדותו לבד מחייב ממון עד שיעיד גם חבירו, רק צריך שיעיד על דבר שאם יש ב' עדים על דבר זה יצטרך הלה לשלם. לפיכך עדות קנוי, אפילו יהיה שני עדים על הקנוי לא תתחייב האשה עדיין ממון דקנוי בלי סתירה לאו כלום הוא. משא\"כ בכל עדות עד א' מהב' עדים [ודוקא לענין שיחשב כממון שלו לא הוה גורם כממש [כרמב\"ם רפ\"ב מגניבה]. אבל דבר הגורם שהוא כבר שלו, דליחשב כממון, כשורף שטר של חבירו, חייב. דדבר הגורם כממון דמי [כרמב\"ם פ\"ז מחובל]. ואילה\"ק אמאי בכפרו שניהן כאחת שניהן חייבין, הרי כל שאינו בזא\"ז אפילו בב\"א אינו, [כקידושין ד\"נ ע\"ב ועירובין ד\"נ ע\"א]. נ\"ל דזה דוקא כשראשון מונע את השני מלחול, כגון מקדש ב' אחיות, דע\"י שקידש הראשונה, א\"א לקדושי שניים לחול. וכ\"כ כשקנה שביתה הראשונה בצפון א\"א שתחול שביתה שנייה בדרום. אבל הכא אין עדות שנייה מועלת, מדאין כאן עדות כלל, והו\"ל כאית עד הראשון בעולם, שאין עד השני יכול להועיל כלום. והרי אפילו כבר כפר הראשון, אם היה עוד עד אחר היה גם השני חייב, נמצא שאין עד הראשון מונעו כלום. וקרוב לסברא זאת כתבו תוס' [גיטין דמ\"ב א' ד\"ה הא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופר חייב</b><br> נ\"ל דלהכי לא קאמר סתם חייב, ופשיטא דאכופר קאי. אלא דקמ\"ל כדקאמר בש\"ס דמיירי שכפרו שניהם תחלה זה את זה, וחזר א' והודה תוך כדי דיבור. להכי קאמר שפיר הכופר חייב, ור\"ל הכופר שעדיין עומד בכפירתו חייב, ולא אותו שהודה אחר כך. וקמ\"ל הך בבא, דאפילו היכא, דהוה הודאה של ראשון תוך כדי דיבור של כפירת השני, מהני, וכ\"ש בהודה א' ואח\"כ כפר הב' שחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן</b><br> מיירי שבשעת ראיית העדות רחוקים היו כולם, וכשכפרה הראשונה, היתה השנייה קרובין בנשותיהן לתובע ונתבע, ונשותיהן גוססות. וסד\"א מדרוב גוססין למיתה, כמתו דמו, ולפטרה כת ראשונה מדאין מפסידין לו ממון, דהרי יש כת אחרת, דרחוק שנתקרב ונתרחק כשר לעדות [כח\"מ ל\"ג סי\"ג]. קמ\"ל דעכ\"פ עדיין חיות נשותיהן. אבל באין קרובים, באמת כת ראשונה פטורה, מדאין מפסידין לו כלום בכפירתן. ואף דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב, וא\"כ מ\"ש עדים. י\"ל דהכא דכת ב' קמן כפירת דברים בעלמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשומת יד</b><br> כך נקרא הלואת מעות, שהושם ביד וברשות המקבל לעשות בו כרצונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבידה</b><br> שמצא אבדתי וכופר. והשיבו העדים על כל תביעותיו אלה, אין אנו יודעין. או שאמר להן בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון וכו', והשיבו הן בעצמן שבועה וכו' [כך נ\"ל ומתורץ קו' רתוי\"ט. ומצינו דוגמת זה לקמן פ\"ו מ\"ו. בית מלא וכו', ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> בכל אלה שתבעת מפלוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין על כל אחת ואחת</b><br> מדפרטו בשבועתן כל מיני הטענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין</b><br> רישא קמ\"ל מין א' ותביעות חלוקות, וסיפא קמ\"ל איפכא, וקאמר תנא או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק</b><br> כולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצי נזק</b><br> ר\"ל חצי נזק צרורות, דבשאר חצי נזק, דהו\"ל קנס, פטורים, מדיכול להודות ולפטור, א\"כ לא הפסידוהו ממון, דאף דהפסידוהו, דאלו העידו לא הוה תו מצי פטר נפשיה השתא בהודאה. משא\"כ השתא שלא העידו עכ\"פ משום דבשעת השבועה היה יכול הלה להודות, דהרי אפילו ראה עדים ממשמשים ובאים והודה פטור [ב\"ק דע\"ה א'] לא הוה כפירת ממון. מיהו נקט תנא כל הנך ואינך לרבותא, דאף בהנך שיש בהן צד פטור, אפ\"ה חייבין קרבן. או תשלומי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל</b><br> חייבים משום קרנא. או תשלומי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאנס איש פלוני את בתי</b><br> משום בושת ופגם דממונא הוא [עי' כתובות פ\"ג מ\"ז]. או פתה וכו', או שהכני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהכני בני</b><br> בלי חבורה, דפטור ממיתה וחייב בתשלומין. או שחבל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושחבל בי חברי</b><br> או שהדליק וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהדליק את גדישי ביום הכפורים</b><br> אחבל בי חבירי נמי קאי. וקמ\"ל דאף דחויב כרת חייב בתשלומין, וכולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאיני בן חלוצה</b><br> כלהו או או קתני וכלעיל, ונ\"ל דקמ\"ל הני, אף שמפסידין להתובע תרומות ומעשרות, עכ\"פ אין כאן כפירת ממון, דאין אדם כופר לו ממון. ועוד דלא זכה עדיין בהממון, ואין לו בו עדיין שום זכות לתבעו בדין, כירושה וכתובה, דלכל מי שירצה הישראל יתן, דנתינה כתיב בה [כחולין קל\"א ב'] ואין לו לכהן אלא מהרמה ואילך [חולין ק\"ל ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתה את בתו</b><br> של עצמו, ופטור מטעם קלב\"ם. וי\"א דבבתו של פלוני אחר קאמר, ופטור מטעם דלא השביעו התובע. והא דלא נקט במשביען ראובן, שמנה לשמעון ביד לוי. ה\"ט משום דבכה\"ג אף דבשליח פטור, עכ\"פ בבא בהרשאה חייב. אבל הנך אפילו בא בהרשאה כטור, מדלא מטי לידו הממון מעולם, דמתנה קריא רחמנא [כנדרים דפ\"ג ב'], ומה\"ט לא דמי לכתובה וירושה. וה\"ט דנקט כל הנך לאשמעינן דוקא בהנך פטורים אף דחייבין עליהן קרבן משום שבועת בטוי, אם היו שוגגים בקרבן. הא במנה פלוני בידך, משכח\"ל חיוב קרבן, אם בא בהרשאה מפלוני. או נ\"ל דקמ\"ל דדוקא מקרבן פטורים הא מלקות חייבים בכולהו, אפילו בשהאיש פלוני כהן וכו' דהרי עכ\"פ נשבעו לשקר. מיהו דוקא בענה הלה אמן או הן, אבל בהשיב לא ידענא עדות פטור משום בטוי, וכמ\"ש בהקדמה ריש פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושחבל בי בני</b><br> דחייב מיתה ופטור מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהדליק גדישי בשבת</b><br> אחבלה נמי קאי, דבכולהו חייב מיתה, ולהכי פטור מתשלומין אפילו לא התרו בו למיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נתן לי</b><br> והשיבו אין אנו יודעין, ונמצאו שקרנים. וכגון שבזמן קרוב קודם השבועה אמר בפניהן ליתן לו המתנה, דאז לא מצו למימר שכחנו [ר\"ן שבועות שט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורים</b><br> דאפילו המשביע עני לא הוה הנותן רק כנודר לצדקה, שאין ב\"ד יורדין לנכסיו, רק שכופין אותו לקיים נדרו, ואין כאן כפירות ממון [ונ\"ל עוד דהרי יכול להתיר נדרו, כי\"ד רכ\"ח ס\"כ, וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן</b><br> נקט פקדון, מדהוא נזכר ראשון בהפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני</b><br> וקבלו שבועתו, ובזמן קרוב אח\"כ ראו לו עדות, ואמר בואו והעדוני וכפרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שקדמה שבועה לעדות</b><br> והתורה אמרה והוא ראה או ידע, שראה וידע כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ער שיהיה מתכוין להם</b><br> ר\"ל עד שייחד עדיו. מיהו באמר משביע אני עליכם כל העומדים כאן, חייבים דהרי ייחדן. רק דמשנתינו מיירי שאינו יודע מי מבני הכנסת יודע לו עדות והשביע שהיודע יעיד לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתבואו ותעידוני</b><br> נ\"ל דר\"ל לא מבעייא בדקאמר משביע אני עליכם שתעידוני, דפטורים כשיודעין עד מפי עד, משום דאינן בני עדות. אלא אפילו באמר שאם אתם יודעים וכו' והרי יודעים הם רק שפסולים להעיד. והשיבו אין אנו יודעין. או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו' [ועיין לעיל סימן כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> מדאינן ראויין להעיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שילח ביד עבדו</b><br> דוקא עבד כנעני דאי אפשר להרשותו [כח\"מ קכ\"ג י\"ג]. אבל אחר, הרי אפשר שיכול להשביעו וכגון שבא בהרשאה [ולפוסקים דס\"ל שם דגם לעבד מרשה. והכא מיירי, בלא הרשהו, נ\"ל דנקט עבדו לרבותא. אף דיד עבד כיד רבו [כב\"מ פ\"ח מ\"ג] וכ\"ש דאי נימא דהאי עבדו שלוחו הוא. הרי בכל התורה כולה שלוחו כמותו [כקידושין ד\"מ א'] עכ\"פ שאני הכא דאפקיה קרא אם לוא יגיד, דר\"ל אם לו לא יגיד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאמר להן הנתבע</b><br> נראה לי דקא משמע לן אפילו בא בהרשאה עכ\"פ כיון שהוא ג\"כ הנתבע והמורשה הוא כבע\"ד עצמו, א\"כ אין כאן תביעת ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוסרכם אני</b><br> בש\"ס אמרינן דה\"ק משביע אני בשבועה. מצוה וכו' בשבועה. וכתב הרמב\"ם [פ\"ט משבועות] דצריך נמי שיזכיר השם או כינוי אצל כל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>באל\"ף דלי\"ת</b><br> ר\"ל בשם אדני, ומרש\"י נראה שר\"ל שאמר המשביע, אני משביעך בהשם שנכתב בא' ד', והיינו שפיר דכלל בסיפא ובכל הכנויין דגם א' ד' ויו\"ד ה\"א רק כנוי הוא אלא דקאמר שדי וצבאות שהן מז' שמות שאינן נמחקין, ואינן כנויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביו\"ד היי</b><br> ר\"ל בשם ידוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצבאות</b><br> אף דלפעמים מלת צבאות הוא חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקלל בכולן</b><br> ר\"ל מברך השם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דבעינן שם המיוחד [ועי' סנהדרין פ\"ז מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יככה אלהים</b><br> ר\"ל שאמר לכל א' מהעדים יככה אלדים אם לא תעידני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן יככה אלהים</b><br> ר\"ל או ששמע א' שקורא בתורה התוכחה. ואמר הוא להעדים וכן יככה אלדים אם לא תעידני [כך פי' רש\"י ור\"ב. ותמהני א\"כ ששמע קורא בתורה ל\"ל, או מלת אלדים אחר מלת וכן יככה ל\"ל. אמנם בש\"ס גרסינן ברישא יככה ה' אלדים. א\"כ נ\"ל דברישא רבותא קמ\"ל אע\"ג דבתורה יככה ה' כתיב, והוא מוסיף אלדים אפ\"ה הו\"ל אלה דקרא. וסיפא רבותא קמ\"ל אף ששינה אלדים תחת הויה, אפ\"ה ל\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היא אלה הכתובה בתורה</b><br> דכתיב בשבועת העדות ושמעה קול אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וייטב לך</b><br> אם תעידני. ולא העיד. ואו או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מחייב</b><br> דס\"ל מכלל הן נשמע לאו, והו\"ל שפיר ושמע קול אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל אף דמכלל הן נשמע לאו, עכ\"פ צריך לפרש כדכתיב ושמעה קול אלה ולא המדוייק מכלל ברכה דעכ\"פ קול ליכא, ולהכי פטור. וכללא דפרקן, שבועת העדות צריך י' דברים. (א) שישביען התובע בעצמו או שלוחו הבא בהרשאה [משנה י\"ב]. (ב) שיתבע ממון [מ\"ח]. (ג) שיהיה הממון מטלטל [מ\"ה]. (ד) שקדמה ידיעתן העדות לשבועה [מ\"ט]. (ה) שאין עדים אחרים בדבר כאן [מ\"ד]. (ו) ושהתובע ייחד עדיו [מ\"י]. (ז) ושהעדים כפרו אחר תביעתו [מ\"ג]. (ח) ושהכפירה היתה בב\"ד [מ\"ג]. (ט) ושהשבועה היתה בשם או בכנוי [מי\"ג]. (י) ושהשביען בלשון שמבינים [סוטה דל\"ב א'. ועי' רמב\"ם פ\"ט משבועות]. אם חסר חד מהנך, או שהן קרובים או שאר פסולין לעדות, פטורים משבועת עדות. אבל חייבין משבועת בטוי כשנשבעו הן בעצמן או ענו אמן אחר שבועתו. והחילוק ביניהן עי' בהקדמת פ\"ג. ומה דאמרינן בש\"ס [דל\"ה ב'] כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, נדחק רבינו הרא\"ש בפירושו דר\"ל לידע פירוש מלת שלמה שבשה\"ש. ול\"מ נ\"ל לעניין אם אמר לו הנני משביעך בשם שלמה שבשה\"ש, חייב דלא גרע מכנוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הפקדון</b><br> בין שחייבוהו הדיינין ללוה לשבע מדהודה במקצת, או לשומר משום דטען נאנסו. ובין שנשבע מעצמו מדכפר הכל, דפטור משבועה מדינא דמשנה, אפ\"ה בנשבע לשקר חייב משום שבועת הפקדון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכשרים ובפסולים</b><br> נ\"ל דכולהו צריכי. נשים, אף דאין לה מה לפרוע, ושמא תמות קודם בעלה ולא יבוא לכלל פרעון, וסד\"א דלא הוה תביעת ממון. וקמ\"ל קרוב, אף שראוי ליורשו, וקפסיק ותני אפילו בעל הממון גוסס בשעת שבועה, ונתבע זה ע\"י שלוחו של מפקיד, והרי שמא ימות הלה קודם פרעון ולא יבוא לידי פרעון כלל. וקמ\"ל פסולין, אפילו חשוד על השבועה שאין שבועתו מועלת לו לפטור א\"ע, אעפ\"כ בנשבע חייב בכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפי עצמו</b><br> שנשבע בעצמו, או ענה אמן, או הן, או מלה אחרת שמובן ממנו שמקבל עליו שבועה זו שהשביעו חבירו [רמב\"ם פ\"ב משבועות] הו\"ל כנשבע בעצמו, ולהכי אפילו שלא בב\"ד חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל ובהשביעו התובע, והשיב הוא אין לך בידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב, רק משבועת עדות ילפינן לה בג\"ש דתחטא תחטא [כשבועות דל\"ד א'], ולפיכך דון מנה ומנה, שיהיה הכפירה בב\"ד דוקא [כרפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב</b><br> אפילו שלא בבית דין, דס\"ל דון מנה ואוקי באתרה, והרי בשבועת הפקדון לא נזכר שצריך ב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב על זדון השבועה</b><br> שהזיד בב' העניינים שידע שהפקיד בידו ושחייב קרבן על שבועת שקר זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון הפקדון</b><br> ר\"ל או בששגג שסבור שאינו חייב קרבן על שבועה זו, אבל הזיד וידע שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות, בין במזיד גמור, או אפילו בשגגת קרבן, פטור [כשבת דס\"ט א'], רק צריך שישגג בגוף, שיחשוב שאין זה חלב, או שיחשוב שאין חייב עליו כרת, ומכ\"ש בסבר שמותר חלב לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב על שגגתה</b><br> כשסבור שמותר לשבע שבועה זו בשקר, ומכ\"ש בשכח שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות בכה\"ג חייב. וטעמא דמלתא משום דבשבועת הפקדון לא כתיב ונעלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם בכסף שקלים</b><br> ר\"ל הקנוי בב' שקלים. דילפינן כל האשמות [חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר] מאשם מעילה שמפורש בו כן [זבחים דמ\"ח א']. ונ\"ל דלהכי תני הכא מה חייב. מפני שיש לה קצבה, משא\"כ *) בבטוי ועדות שהן בחטאת אין לה קצבה ורק למצוה ממובחר צריך חטאת בסלע [כתוס' בזבחים הנ\"ל וכריתות ד\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך</b><br> נ\"ל דאף דבשבועת הפקדון אפילו לא תבעו, וכפר ונשבע, חייב [כרמב\"ם פ\"ז משבועות ה'] אפ\"ה נקט אמר לו. דקמ\"ל דאפילו בתבעו, דוקא ביכול לומר תן לי, שהוא הבעל דבר או שלוחו, אפילו בלי הרשאה, דבכל דוכתא לבר ממשביע עדיו, שלוחו של אדם כמותו [רכ\"מ פ\"ז ה\"ו]. אבל בתבעו אחר, ונשבע לו, פטור מאשם. עוד נ\"ל דכל עיקר דרצה לאשמעינן בהך בבא, דקמ\"ל אף דתחלה קאמר אין לך בידי ואח\"כ השביעו סתם, אפ\"ה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר אמן</b><br> עי' מ\"ש פ\"ד סי' י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות</b><br> אחר שכפר [ונ\"ל דגם הכא קאמר ר\"ש מה טעם, דקמ\"ל לגלויי דינא אליבא דר\"מ דס\"ל דמדילפינן מושבע מאחרים בפקדון מעדות, ילפינו מנה ומנה כלעיל סי' ה'. ולהכי סד\"א גם הא מחשב מנה [כפ\"ד מ\"ג] ולחייב רק א', קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה</b><br> שיאמר אין לך בידי, ולא לך, ולא לך בשבועה. [והא דנקט הך דינא דה' תובעין אותו הכא, ולא לעיל [פ\"ד] גבי עדות, והרי התם ג\"כ כך דינו [כרמב\"ם פ\"ט משבועות הי\"ז]. נ\"ל משום דלישנא דמתניתין דתני תן לנו פקדון וכו' משמע שכל הה' טוענים פקדון א' שכולן שותפים בו, ותבע א' בשם כולם תן לנו פקדון וכו'. ורבותא קמ\"ל דאפ\"ה בשאמר לא לך ולא לך וכו' חייב על כל א' וא'. וה\"ת בפקדון דסגי בשיהיה שליח לכולן מצי שפיר למנקט הך רבותא. אבל בעדות, אף דאפשר שיהיו כולן שותפין בהפקדון שתובעין אותן שיעידו עליו, עכ\"פ א\"א שיהא א' תובע בעד כולן, ואפ\"ה יתחייב העד על כל א' וא', דממ\"נ אי לא בא בהרשאה אין יכול להשביען כלל (כשבועות ל\"ה א'), ואי בא בהרשאה, א\"כ אפילו אמר לא לך ולא לך לא מחייב על כל א' וא', דמדבא בהרשאה מחשב לעניין עדות כשלו, כדאמרינן (שבועות דל\"ג ב'), דאע\"ג דכתיב בעדות אם לו לא יגיד, אפ\"ה בבא בהרשאה הוה כבע\"ד, והו\"ל כאילו כפר לו כל הה' תביעות. או נ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דדוקא שבועת הפקדון דשייכא אפילו שלא בב\"ד, אפשר שיהיו ה' תובעין אותו ביחד, משא\"כ שבועת עדות אינה רק בב\"ד (כפ\"ד מ\"א) לאו אורח ארעא שיהיו ה' תובעין ביחד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותשומת יד</b><br> הלואה, ששם איתה בידו וברשותו לעשות בה מה שירצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דס\"ל דלאו אגרעין אחד משתבע דאינו שוה פרוטה, רק על המין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו משלם קנס על פי עצמו</b><br> וכיון דאי מודה מפטר, פטור עליו מקרבן שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם בושת ופגם על פי עצמו</b><br> וה\"ה צער. רק לא נקט לה תנא, מדקאי גם אמפותה דאין לה צער (ככתובות ל\"ט ב'). מיהו ר\"ש ס\"ל דלא שביק מלמתבע דבר הקצוב בתורה כחמשים כסף של קנס. ותבע בושת ופגם שצריך אומד מקודם. ורבנן ס\"ל דאפ\"ה עיקר תביעתו רק מה שאין יכול הנתבע לפטור א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אפילו לר\"ש לעיל. דהרי כשיודה מחייב א\"ע בקרן והוא קצוב, וגם אין יכול להפטר ממנו כשיודה, להכי וודאי קרן נתבע, ולכ\"ע חייב. ולא נקט ליה רק משום סיפא, דבשכופר רק הקנס, פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדלא כפר רק הטביחה ומכירה והרי אינו חייב קרבן עבור שבועתו לשקר על הקנס. ותו אפילו היה חייב ממונא עבור טביחה ומכירה, עכ\"פ כיון דהודה בגניבה פטור מכפילא, ולפיכך אפילו יבואו עדים אח\"כ שטבח ומכר פטור לגמרי, דד' וה' אמר רחמנא, ולא ג' וד' (כב\"ק דע\"ה ב'). [והא דלא נקט לה לעיל גבי עדות (בפ\"ד). ה\"ט מדהיה צריך להאריך שתבען שיעידו נמי על הטביחה, דאל\"כ בל\"ז פטורים מקרבן מדכתיב אם לו לא יגיד (כפ\"ד מי\"ב). משא\"כ הכא בפקדון אפילו בלא תבעו. וכדמשמע פשטותא דמתניתין שלא תבעו על הטביחה, אפ\"ה היה ראוי שיתחייב (כלעיל סי' י\"א) לולא טעמא דאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לא מיירי בקרן תמה דהרי פלגא נזקא קנסא הוה, אלא מיירי בשור המועד. אבל אם אמר המית וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המית שורך את עברי</b><br> שחייב לשלם לו שלשים שקלים קנס לרבו, אפילו לא היה שוה רק דינר, או אפילו שוה מנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> אבל אם אמר לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהא שיצא העבד בקטיעת א' מכ\"ד אבריו ג\"כ רק קנס הוא. או נ\"ל דקמ\"ל דסד\"א כיון דבאחר חייב עכ\"פ לשלם לו דמי עינו להכי גבי עבד הו\"א דדמי עינו ושנו דהו\"ל ממון נכלל בשחרור כל גופו שהוא קנס, והו\"ל כטוענו גנבת דנכלל בטענתו ממון וקנס וחייב, קמ\"ל דבעבד כל דמי שחרור גופו קנס הוא דהרי כל דמיו של רבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> נ\"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע ועדים זוממין. מיהו בכל דוכתא שפטור משום שבועת עדות ופקדון, חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [רמב\"ם ספ\"ד, ופ\"ט הי\"ד משבועות]. [והא דלא נקט נמי בכולה פרקן דשבועת פקדון צריך שיהיה בשם ובכנוי, כדנקט לה לעיל (בפ\"ד). משום דשבועה בשם רק בעדות כתיבה, מדילפינן אלה אלה (כשבועות דל\"ה ב'). וא\"כ פשיטא דמנה ילפינן בפקדון בג\"ש דתחטא תחטא כשבועות דל\"ד ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הדיינין</b><br> כך נקראת שבועת מודה במקצת, משום שהדיינין משביעין אותה. ואתא לאפוקי שבועת בטוי ועדות ופקדון, דתנינן בפרקי דלעיל, דכולן לא חייבוהו הדיינין לשבע, רק הוא נשבע אותה מעצמו. ואע\"ג דשבועת שומר כשטוען נאנסה, וכ\"כ שבועה שמחייבו ע\"א, ג\"כ הדיינין מחייבין אותה, ואפ\"ה א\"צ כפירת ב' כסף וגם א\"צ הודאה כלל [כלקמן סי' ב']. נ\"ל דאפ\"ה לא קרי שבועת הדיינין רק לשבועת מודה במקצת, דבכולן לא כתיב בפירוש ונקרב בעה\"ב אל אלהים, והיינו דיינין, רק במודה במקצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההודאה בשוה פרוטה</b><br> ה\"ק אימתי הדיינין מחייבין שבועה למודה במקצת, דוקא כשהטענה שכופר בה הנתבע, היא לא פחות מב' מעין, מלבר ההודאה שמודה בה, שצריכה להיות שוה פרוטה. וכך הוא הדין בשבועת המשנה שצריכה כפירת ב' מעין [ועיין ריש פרק דלקמן]. אבל שבועה דאוריי' שמחוייב השומר לשבע כשטוען נאנסו [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ], וכ\"כ שבועה דאורייתא של כופר הכל ועד א' מכחישו, וכ\"כ כל שבועת היסת שתקנו רבנן בזמן האמוראים לכל כופר הכל, לכל אלו סגי בכפירת פרוטה וא\"צ הודאה כלל. וי\"א דשבועת שומרים צריך כפירת ב' כסף [ח\"מ פ\"ח ד' ה' ו']. אמנם אפילו מודה במקצת דוקא בטענו מעות או פירות שהלוה לו. אבל בטענו דבר מסויים שהשאיל לו להחזיר לו בעינא, אפילו בטוענו ב' מחטין והודה בא' וכפר בא', חייב שבועה דאורייתא [שם ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור</b><br> מיהו בטענו שוה ק' דינרין לי בידך, והודה לו כלי זה דוקא, הו\"ל הודאה ממין הטענה. אבל בטענו כלי זה דוקא, והודה לו שוה נ' לך בידי, אין זה ממין הטענה [ח\"מ פ\"ח ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> ארישא קאי, דקאמר דצריך טענה ב' כסף, והרי איכא לאסתפוקי אי ר\"ל דכל הטענה סגי בשתהיה ב' כסף, או ר\"ל דמה שטוענו יותר ממה שהודה הלה, יהיה ב' כסף, להכי שואל התנא כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא פרוטה פטור</b><br> משבועה דאורייתא, מדלא כפר רק ב' כסף פחות פרוטה. ואי\"ל הרי בלא זה פטור. מדטענו כסף והודה לו פרוטה נחושת, ואין ההודאה ממין הטענה, י\"ל כל הטוען מעות היוצא בהוצאה, ואינו אומר ממטבע פלונית דוקא, הו\"ל כטענו שוה [ח\"מ פ\"ח ט' י']. וי\"א דדוקא בטוענו הלואה, אבל בטוענו פקדון, אפילו טוענה מעות, דוקא קאמר [שם ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> נ\"ל דאף דכבר בבבא דב' כסף ופרוטה שמעינן לעיל דינא במודה במקצת קמ\"ל הכא אף דאית ליה מגו שהיה מודה לו פחות מזה, ואפ\"ה מדטענו מנה הוה מודה במקצת גמור, ולא היה מעיז לגמרי, אפ\"ה חייב. והיינו דקאמר בתר הכי מנה לאבא וכו', משום דבהך מגו פטור משבועה, מדיכול להעיז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור</b><br> אפילו משבועת היסת. אבל מקבל בחרם שהאמת כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה</b><br> דמיירי שהבן טוען כמדומה שק' לאבא בידך, ומדיכול שכנגדו להעיז לכפור הכל. הו\"ל שפיר כמשיב אבידה שפטור אפילו מהיסת [כפ\"ה דגיטין]. אבל בטוען הבן ברי, חייב שכנגדו שבועה דאורייתא [ח\"מ ע\"ה כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתתיו לך פטור</b><br> ולדידן חייב היסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם, מדהוחזק כפרן, דהרי תחילה הודה שחייב. ודוקא כשהודה תחלה אמר הוא או התובע אתם עדי. וכ\"ש כשאמר מודה אני בפניכם שאני חייב וכו', או שקבל קניין על הודאתו בפני עדים, או נתן לתובע כתיבת ידו על זה, או שהודה לפני ב\"ד. דאי ליכא חד מהנך, מצי למימר דרך שחוק הודיתי תחלה, ומשטה הייתי בך. ואפילו כפר לגמרי שהודה תחלה, ועדים מכחישין אותו, טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, ומילי דכדי לא דכר אינש. מיהו בהודה השתא שהודה תחלה, לא טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, רק צריך שיטעון כן הוא בעצמו [ח\"מ פ\"א ג']. והא דהוחזק כפרן הכא, דוקא בהיתה כפירתו שאח\"כ בב\"ד. דאל\"כ לא הוחזק כפרן ויכול לומר אח\"כ בב\"ד, פרעתי [ח\"מ ע\"ט י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תתנהו לי אלא בעדים</b><br> בין שא\"ל בשעת הלואה או אח\"כ מחוייב לעשות כדברי המלוה [ח\"מ סי' ע' ס\"ג] ומיירי שא\"ל כן בפני עדים, דאל\"כ נאמן אח\"כ לומר ששילם, במגו דאי בעי כפר שא\"ל כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לשלם. וא\"צ שכנגדו שום שבועה קודם פרעון. אבל חייב לשבע היסת אחר הפרעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שצריך ליתנו לו בעדים</b><br> ואי\"ל כיון דשלא בשעת הלואה א\"ל המלוה כן, במאי משתעבד לו הלוה. י\"ל דלאו משום שיעבוד מתחייב לוה כשטוען שפרעו שלא בעדים, רק מטעם דאנן סהדי דכשהתרה בו כן המלוה, לא יפרענו שלא בעדים. וכשאומר שאפ\"ה פרעו ביני לבינו, שקורי משקר [ר\"ן]. ומה\"ט כשאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו, או אינן כאן, באמת פטור מלשלם. ואפ\"ה כשטוען פרעתי ביני לבינו, לא מהימן במגו דטען כלעיל, דמגו במקום עדים הוא, דאנן סהדי שלא יפרענו ביני בינו [ב\"י ח\"מ ע' ס\"ג]. עוד י\"ל דמגו גרוע היא, ולא אמרינן לה, דטפי ניחא ליה לומר שכחתי התראתך ופרעתיך ביני לבינך, משיאמר פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם, דיחשבו העולם הרוצה לשקר ירחיק עדותו [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לך בידי אלא ליטרא כסף</b><br> לבתר שפירש תנא רישא, דהיינו טענה והודאה, וכל השייך לזה. הדר ומפרש הכא סיפא, דהיינו כל דיני ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מדאין ההודאה ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרוטה</b><br> או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> שבועה דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל מין מטבע אחת</b><br> ר\"ל כל התובע מעות שוה קאמר, וכלעיל סי' ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דקטנית אינו בכלל תבואה, ואין ההודאה ממין הטענה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> כבר שמעינן כן מליטרא זהב וכו' אלא משנה יתירא שמעינן דפטור אפילו מדמי שעורין [ולדידן חייב היסת ככל כופר הכל]. וטעם הפטור דיכול נתבע לומר משטה הייתי בך, מדתבעת ממני דבר שאינו [כך כתב רמ\"ה. וכן מסיק הש\"ך כוותיה בח\"מ סי' פ\"ח]. ולרש\"י ותוס' טעם פטורו, דמדלא תבעו שכנגדו גם השעורים ש\"מ דמחלן לו. [ואילה\"ק הרי בלא תבע חובו כמה שנים, אין שתיקתו כמחילה [ח\"מ רסצ\"ח]. י\"ל דזהו דוקא בלא היה ראוי לו לתבוע, משא\"כ הכא, לא מבעיי לי\"א [בסי' פ\"ח סעי' י\"ב] דכל חיטין ושעורין היינו בשהלוה אותן בשעה אחת, וודאי כשתבע הא' היה לו לתבוע גם הב'. אלא אפילו למאן דאמר התם שא\"צ שיהיה הלואת שניהן בשעה א' אפילו הכי כיון שתובע ממנו, היה לו לתבוע כל מה שיש לו עליו. ולא גרע מבוגרת שפסקו מלזונה, ולא תבעה, דמחלה נדונייתה [כאה\"ע קי\"ג ס\"ז], דהתם נמי מדפסקו לזונה היה לה לתבוע נדונייתה]. והג\"מ בין ב' הטעמים הנ\"ל הוא, ביודע בעצמו שחייב שעורין, או ביש עדים שחייב שעורים, או שהודה לו שעורין בב\"ד, או דאחר שהודה הנתבע שעורין אמר התובע אתם עדי, ושתק הנתבע, בכל הני גוונא לטעם ראשון חייב, מדאין כאן טענת משטה. ולטעם ב' פטור. מיהו בטענו חיטין ומיהר והודה שעורין, ואמר התובע גם שעורין היה בדעתי לתבעו, והב\"ד רואין שהנתבע הערים להודות שעורין כדי להפטר, אז חייב לשלם כהודאתו, וחייב גם שד\"א על השאר לכ\"ע. אם לא שיטעון הנתבע אח\"כ בפירוש משטה הייתי בך [עי' סי' פ\"ח ש\"ך סקכ\"ח]. וי\"א דלכל הטעמים הנ\"ל צריך שיכוונו השעות, שיאמר התובע חטין הלויתיך בשעה פלוני, וישיבנו הנתבע שעורין הלותני באותה שעה, דאל\"כ חייב, דאין כאן משטה, גם מחילה אין כאן, דאדם עשוי לתבוע רק תביעה א' מתביעותיו [כל זה מתבאר בסי' פ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבן גמליאל מחייב</b><br> דס\"ל דא\"צ הודאה ממין הטענה. וי\"א דאף לר\"ג עכ\"פ פטור משעורין וחייב רק שבועה [תוס' שבועות ד\"מ ע\"א ד\"ה והודה, וב\"ק דל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטוען לחברו בכדי שמן</b><br> דא\"ל י' כדים שמן לי בידך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והודה לו בקנקנים</b><br> כדים רקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע קנקנים ושמן, והו\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן, דחייב לשלם הודאתו וחייב שד\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע רק שמן, והו\"ל טענו חטין והודה לו בשעורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> אף לדבריכם דפלגיתו עלי [ולי\"א לעיל סי' כ\"א אתיא טפי שפיר כפשוטו]. וקיי\"ל כאדמון. מיהו בטענו י' כדי שמן לי בידך, לכ\"ע אינו תובע רק הכדים. אבל בטענו י' כדים מלאין שמן וכו', לכ\"ע שמן וקנקנים קטעין. ובטענו מלא עשר כדים שמן לי בידך, לב\"י שמן לבד קטעין, ולש\"ך אין חילוק בין מלא י' כדים, לי' כדין מלאין [ח\"מ פ\"ח י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> משד\"א. אבל חייב לשלם מה שהודה, ונשבע היסת על השאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דלא תימא רישא ה\"ט דפטור מדס\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' פטור, והרי לא קיי\"ל כן. להכי קמ\"ל דטעם פטורו מדהו\"ל קרקעות, שאין נשבעין עליהן שום שד\"א, רק בגלגול ע\"י שהודה במקצת במטלטלין [סי' צ\"ה]. וכ\"כ בכפירת שעבוד קרקעות הכי דינא [פ\"ח סכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> לישבע אף על הקרקעות, דבגלגול נשבעין עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוקקין</b><br> אוגדין. כמו ויאסרוהו בזיקים. וכ\"כ זקוקה ליבם, ר\"ל אגודה וקשורה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש</b><br> שאינו שומע ואינו מדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטן</b><br> בין שאמר הקטן ק' לי בידך, או שאמר ק' היה לאבא בידך, בין שהודה לו הנתבע במקצת, בין שכפר הכל וע\"א מכחישו, (וי\"א דשבועת ע\"א נשבעין לקטן), בין שבועת שומר, אפילו תבעו כשהוא גדול עבור ששמר לו בקטנותו ונאבד, בכולן פטור מש\"דאו (וי\"א דשבועת שומרין נשבעין לקטן). אבל שבועת שותפין או אפטרופסת, או שבועת היסת, נשבעין לקטן. וי\"א דעכ\"פ צריך שהגיע הקטן לכלל פעוטות (דהיינו כבר ו' וז' כל חד לפום חורפיה) [כגיטין נ\"ט א' וח\"מ רל\"ה]. מיהו על טענת חרש ושוטה אין נשבעין אפילו היסת. וי\"א דחרש דינו כקטן (כל זה בח\"מ צ\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משביעין את הקטן</b><br> אפילו להפך עליו היסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל נשבעים לקטן</b><br> לעיל קאמר על טענת חרש וכו' ור\"ל שהן טוענין. וה\"ק נשבעין לקטן, ר\"ל כשתובע לקטן, והיינו כל שדין התובע לשבע וליטול מהקטן. ודוקא בשהיה להקטן הנאה מהעסק, כגון עסק משא ומתן, או ששכיר בזמנו נשבע ונוטל מהקטן. אבל בלא היה להקטן הנאה מהעסק, כנזקין וחבלות, אף שמודה הקטן פטור, אף אחר שהגדיל (שם):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקדש</b><br> מי שהיה חייב לא', והקדיש הלוה נכסיו קדושת דמים, דלא חל ההקדש להפקיע השעבוד, ואעפ\"כ דינו הוא שהמלוה יפדה הנכסים מההקדש בדבר מועט, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (כפ\"ו מערכין מ\"ב). אפ\"ה כשבא המלוה לגבותן, נשבע שלא נפרע, דאף בהקדש חיישינן לקנוניא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו דברים שאין נשבעין עליהן</b><br> שום שבועה דאורייתא מג' מיני שבועות הנ\"ל בריש פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבדים</b><br> אפילו עבד עברי (ח\"מ רכ\"ז סל\"ג):"
+            ],
+            [
+                "<b>והשטרות</b><br> באמר ב' שטרות מסרתי לך, והודה בא':"
+            ],
+            [
+                "<b>וההקדשות</b><br> הקדש לביהמ\"ק. אבל שבועת היסת נשבעין על כולן (וי\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> רק אהקדשות קאי, שיש בהן שור ושה. דמיעטיה קרא, רעהו ולא של הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא שכר אינו משלם</b><br> ה\"ה שאר שומרים, שאינן נשבעין ואינן משלמין בהן אפילו פשיעה. רק נקט שומר חנם גבי שבועה, משום דבו נזכר שבועה בתורה תחלה, וגבי תשלומין נקט ש\"ש, משום דבו נזכר תשלומין תחלה [כך נ\"ל. מיהו לפמ\"ש ב\"י דאפילו פשיעה פטור מלשלם. שפיר נקט ש\"ח אינו נשבע, דאע\"ג דש\"ח חיובי שומר שבו הם היותר מועטים מכל השומרים, שאינו חייב לשבע רק שלא פשע ושלא שלח ידו וגו', אפ\"ה בהנך אפילו לשבע הנך שבועות א\"צ, דאין בו שום חיוב תשלומי שומר, דאפילו בשלח בו יד, אינו חייב משום חיוב שומר רק מדהוא גזלן. ובתשלומין לא נקט שוכר. משום דדינו כש\"ש. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. אמנם לש\"ך כולן חייבין בפשיעה]. אבל השומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמרן כראוי (כל זה בח\"מ צ\"ה וס\"ו וש\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן</b><br> שאמר הרי עלי קרבן והפרישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבעין עליהן</b><br> דס\"ל דגורם לממון כממון דמי והרי חייב באחריותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינו חייב באחריותן</b><br> שכשהפרישו אמר הרי זו קרבן דאז פטור מאחריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מחייב שבועה</b><br> מיירי בתבעו ענבים שא\"צ עוד לקרקע, ומש\"ה ס\"ל לר\"מ דהו\"ל כבצורות וכמטלטלין דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע</b><br> דס\"ל דלאו כבצורות דמי, והו\"ל כקרקעות. [ואי\"ל הרי בל\"ז הו\"ל הודאתו הילך דפטור משדא\"ו. י\"ל דמיירי שבצר אותן חמש שמודה בהן, ומודה שחייב לו דמיהן. ואפ\"ה לרבנן פטור משד\"א, משום אותן ה' טעונות שכפר, שאינן רק כקרקע (הרשב\"א) וי\"א דמיירי שתבעו מעות הענבים שבצר מכל י' הגפנים, ואפ\"ה לרבנן דינן כקרקע, מדאתו טענתייהו מחמת קרקע]. וקיי\"ל כר\"מ דכתלושין דמיא, לעניין מודה במקצת (ח\"מ צ\"ה), ולעניין שאינן נקנין רק במשיכה כמטלטלין (קצ\"ג), וכמו כן לענין שיש בהן אונאה כשאר מטלטלין (קכ\"ז). וה\"ט מדקיי\"ל בכל דוכתא כל העומד לגדור כגדור דמי (כתובות נ\"א, וב\"ק כ\"ט ב'). אבל לעניין חיובי שומרין ושבועתן, דינן כקרקע, מדלא מסרן לו רק לשמירה ולא לתלשן (ח\"מ ש\"א ס\"ה). ובשכירות קרקע יש חלוק, אם כבר הגיע זמן פרעון השכירות הרי טוענו מעות. ואם לא הגיע זמן פרעון השכירות, רק שהמשכיר טוען שידור בו ב' חדשים כפי שהשכיר לו, ויתן לו אח\"כ השכר, וזה משיבו לא שכרתי רק לחודש א', הו\"ל כתביעת קרקע [ש\"ך צ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבמנין</b><br> ר\"ל דצריך שיהיה התביעה וההודאה דבר שבמדה או משקל או מניין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד בית מלא מסרתי לך</b><br> והלה מודה י' כורין. או שתבעו י' כורין, והלה משיבו איני יודע אלא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> משבועה דאורייתא. ואפילו תבעו בית \"זה מלא\", אפ\"ה לא הוה דבר שבמדה, דכשחסר מעט נמי נקרא מלא. א\"נ משום דצריך שיזכיר בטענתו מדה או מניין [ח\"מ פ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אומר עד הזיז</b><br> קורה הבולטת מהכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> שדא\"ו. ודוקא בנתעפשו הפירות בפשיעתו. דאל\"כ הילך הוא, וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המשכון</b><br> דדינו כשומר שכר [ועי' ב\"מ פ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבד המשכון</b><br> בלא אונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושקל היה שוה</b><br> סלע הוא ד' דנרין, ושקל הוא חצי סלע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור הלוה משדא\"ו, דהרי כפר בכל. רק ישבע המלוה תחלה שבועת המשנה שאינה ברשותו, שמא עיניו נתן במשכן [דרק כשפוטר השומר א\"ע מתשלומין בשבועתו זאת, אז לבד היא שדא\"ו, כח\"מ רצ\"ד ב']. ואח\"כ ישבע הלוה היסת כדבריו. ואפילו מאמין לוה למלוה שנאבד המשכן, אפ\"ה צריך המלוה לשבע קודם שישבע הלוה, דחיישינן שמא אחר שישבע הלוה, יוציא המלוה המשכן ויכחישנו, ונמצא שם שמים מתחלל [ח\"מ ע\"ב ט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב הלוה שדא\"ו על דבריו, דהרי הודה במקצת. מיהו קודם שישבע הלוה, ישבע המלוה תחלה שאינו ברשותו, מטעם דלעיל. אמנם בטוען הלוה איני יודע כמה היה שוה, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה כדבריו, ואח\"כ ישלם הלוה שקל. ובמאמין לוה למלוה שאינו ברשותו, או שיש למלוה עדים שנאבד המשכון, נוטל המלוה השקל בלי שבועה, רק יקבל בחרם ששוה כדבריו, דהרי לוה יודע בוודאי שחייב, ומסופק בפרעון [שם י' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים היה שוה</b><br> נמצא מלוה חייב לי סלע שהמשכון שוה יותר מהחוב [ולמה שכתבנו בב\"מ פ\"ו סי' נ\"ה, דלרש\"י וש\"ך על המותר אינו רק שומר חנם, מיירי הכי שנאבד בפשיעה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור המלוה משבועה דאורייתא, דהרי כפר בכל. מיהו במאמינו לוה שנאבד, נשבע מלוה רק היסת ששוה היה המשכון כחובו. ובאינו מאמינו שנאבד, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה היה כחובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב המלוה שבועה דאורייתא, מדהודה במקצת. ויכלול בשבועתו שאינו ברשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי נשבע</b><br> ר\"ל בכל מקום שאמרנו שהלוה ישבע, מי נשבע תחלה קודם ללוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהפקדון אצלו</b><br> ר\"ל המלוה, שהמשכן הנפקד היה אצלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא ישבע זה</b><br> ר\"ל שכשישבע לוה תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוציא הלה את הפקדון</b><br> ויברר שנשבע לשקר ונמצא שם שמים מתחלל. ולהכי אפילו המשכון הוא דבר המצוי דאז ליכא למיחש שמא עיניו נתן בו, אפ\"ה ישבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הנשבעין שבתורה</b><br> דהיינו שומר, ומודה במקצת, ומי שעד א' מכחיש טענתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבעין ולא משלמין</b><br> וה\"ה לדידן בכל כופר הכל, נשבע הנתבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו נשבעין ונוטלין</b><br> שתקנו בהן חכמים שישבעו התובעים בנקיטת חפץ ויטלו כפי טענתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> כולהו מפרש ואזיל. והאי ואלו נשבעין ונוטלין דתני הכא, אהנך שנזכרו במשנה ז' לקמן נמי קאי, רק תחלה מפרש תנא הנהו, והדר תנא אינך. והא דלא תני נמי במתניתן המכיר ביד אחר שקנה חפציו שנגנבו, דנשבע לוקח כמה נתן ונוטל [כב\"ק פ\"י מ\"ג]. וכמו כן לא תני הכא המוציא הוצאות על נכסי אשתו, דישבע כמה הוציא ויטול הוצאותיו מהשבח [ככתובות פ\"ח מ\"ה]. י\"ל דה\"ט, דהנך ב' לא מחשבו נשבע ונוטל, מדמעכב התובע מה שבידו. [אבל תנא ושייר לא שייך הכא, מדקתני אלו. מיהו בספר יבין שמועה [דכ\"ח] כ' בשם תוס' דהיכא דתני עניינים הרבה, אז גם בדתני אלו תנא ושייר. ובני הרב המופלג מהו' משה מרדכי שליט\"א הביא ראיה לדבריו מעדיות פ\"ד מ\"א. ועי' פירושי שם סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השכיר כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי תני כיצד. לאשמעינן דאילו הודה במקצת קציצה, באמת נשבע שוכר ונפטר, דקציצה מדכר דכיר שפיר, ואם מכחיש הכל, פטור לגמרי, וכדקאמרינן בש\"ס. א\"נ לאידך גיסי, דקמ\"ל אע\"ג דבאמת אינו מודה במקצת, דהרי אומר התקבלת ואינו כופר שכך קצץ לו כמו שתובע. וכ\"כ במשנה ב' נקט כיצד מדבאמת אין שם מודה במקצת דהרי הילך הוא. וכ\"כ במשנה ג' נקט כיצד, משום דג\"כ אין שם מודה במקצת גמור, מדלא פרטו שיווי החבלות, והרי אפשר שהחבלה האחת שוה כהב' חבלות שתובע הלה אלא כולהו דוגמת מב\"מ הן. מיהו במשנה ד' לא פליג ר\"י, משום דגם לת\"ק רק בשבועה דאו' שכנגדו נשבע ונוטל [עי' ח\"מ צ\"ב סי\"א]. וכ\"כ במשנה ה' לא פליג ר\"י להצריך שיהיה מב\"מ, מדאין הבה\"ב כופר ודאי ומודה שאמר לזה ליתן. ובמשנה ו' הרי באמת פליג ר\"י וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא נשבע</b><br> בנקיטת חפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל</b><br> תקנו כך, משום דבעה\"ב טרוד בעסקיו ומצוי שישכח. ודוקא שתבעו השתא בזמנו. אבל בתבעו לאחר זמנו, אז זוכר בעה\"ב שפיר, ולפיכך נשבע הוא רק היסת ונפטר. וכמו כן באין עדים ששכרו ושעשה מלאכתו, מהימן בעה\"ב בהיסת, מדיש לו לבעה\"ב מגו דלא שכרתיך, או לא עשית מלאכתי. וה\"ה בנדונין על הקציצה, נשבע בעה\"ב היסת ונפטר, דהקציצה מדכר דכיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר התקבלת דינר זהב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ואילה\"ק במודה במקצת נהוי ב\"ב כנ' ידענא ונ' לא ידענא שדינו דמתוך שאיל\"מ ואמאי יצטרך שכיר לשבע. י\"ל דלאו בוודאי שכח חשדינן ליה, דא\"כ גם באית ליה מגו היה ראוי שיתחייב לשלם, כמש\"כ תוס' [שבועות מ\"ה ב' ד\"ה \"מתוך\" הראשון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מעידין אותו</b><br> ב' עדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות</b><br> שאמר בפניהן שרוצה לכנוס למשכנו על חובו שלא ברשות ב\"ד, וכ\"ש בשאמר שרוצה לגוזלו. וראוהו נכנס ריקן, ויוצא וכלים תחת כנפיו [ח\"מ צ']. והרי כל החוטף מחבירו משכון אפילו בשוק, והוא שלא ברשות ב\"ד, אפילו באמת חייב לו, הרי הוא גזלן, ולסמ\"ע פסול לעדות ולשבועה [ח\"מ שנ\"ט ו'], וכ\"ש זה שנכנס לביתו למשכנו. ורק לג' דברים מותר אפילו לכנוס לביתו ולמשכנו בעל כרחו ואפילו שלא ברשות ב\"ד [סי' ג ע ש]. גזילתו שרואה בעין ביד אחר, שיש לו עדים שהוא שלו, מותר לכנוס לחוטפו [ח\"מ סי' ד']. וכן ערב שלא רצה לוה לפרוע, מותר לכנוס לחטוף משכון, אבל לא ערב קבלן [עי' מ\"ש שלהי ב\"ב אות פ\"א], דזהו דינו כלוה. וכן שכירות שחייב לו עבור ששכר ממנו גופו, בהמתו, ביתו, כליו, ולא זקפן עליו במלוה, ולא שלם לו, מותר לכנוס לחטוף משכון ממנו [ח\"מ צ\"ז י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לא נטלתי</b><br> לא נטלתי כלים. וכ\"ש בשמודה שנטל רק שאומר שלי נטלתי, דבכולן כופר הכל. וכ\"ש בשהודה במקצת [ורבותא קמ\"ל נכנס למשכנו, דאע\"ג שגילה מתחלה דעתו שנכנס למשכנו אפ\"ה עשו גביה תקנת נגזל שישבע תובע ויטול, ומכ\"ש בלא אמר כן מתחלה, רק ראוהו נכנס ריקן ויצא וכלים תחת כנפיו. ואילה\"ק עכ\"פ ל\"ל דנקט הכא מעידין אותו כלל, פשיטא דבעדים מיירי, כמו ברישא בשכיר דלא נקט לה בפירוש במתני', וקאמרי' בש\"ס דמיירי ביש עדים. י\"ל דברישא לא הוה צריך לפרש תנא, דפשיטא דצריך עדים דאל\"כ אית ליה מגו, כדקאמר בש\"ס, דהרי השכיר עשה לו טובה, שעבד עבודתו ואינו יכול להעיז. משא\"כ הכא בנגזל הד\"א אפילו בלא עדים חייב שבועה, דליכא למימר דסד\"א שיהיה דינו כשאר כופר הכל דפטור, ליתא, דהתם ה\"ט מדיכול להעיז, כדרבה [ב\"מ ד\"ג א']. אבל הכא דלא עשה לו הנגזל טובה, סד\"א דאפילו בכופר הכל יהיה חייב שבועה, אפילו בלא עדים. והרי לרש\"י [ב\"ק דק\"ז א'] כופר הכל בפקדון באמת חייב מה\"ט שבועה. קמ\"ל דה\"נ דוקא ביש עדים שלקח היה חייב שבועה, דלא דמי לכופר הכל בפקדון דאפשר דמשתמט וישלם לבסוף, אבל הכא הרי מחזיקו רשע שגזל, ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן [כשבועות מ\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> בכל דבר שהתובע אמוד בו, ושדרך להניחו במקום שנכנס זה. ומיירי שהעדים ראו שיצא עם הכלים תחת כנפיו, ולא ידעו כמה כלים הוציא. ומיירי נמי שראו עתה בידו קצת כלי הנגזל, דאל\"כ מהימן לומר שלי נטלתי, או בחובי נטלתי במגו דהחזרתי [ש\"ך צ' סק\"ד]. ואם לא היה הב\"ב בהחדר שנכנס זה, רק שומר הבית או אשתו של שומר, נשבעין הן ונוטל הב\"ב. אבל שכירו ולקיטו של בעה\"ב, וכ\"ש אדם אחר, שעל כל אלה לא הוטל עליהן שמירת הבית, לא מהני שבועתן שיטול בעה\"ב. [ואילה\"ק להוי שומר כעד, והרי בטוען מנה בספק ע\"פ ברי דעד, חייב שד\"א [כח\"מ ע\"ה כ\"ג], והכא מדאינו יכול לשבע, שהרי יש עדים שגזל, ישלם גם בלי שבועת תובע. ואת\"ל שומר אפילו כשא\"צ לשלם הו\"ל כבעל דבר ואינו עד [כח\"מ קכ\"א]. עכ\"פ בשכירו ולקיטו, שלא מסר לו שמירת הבית, להוי עכ\"פ כעד. נ\"ל דמיירי בפסולי עדות, כאשה וקרוב]. מיהו בלא היה שום אדם בהחדר, רק שהעדים ראוהו נכנס ריקן ויוצא וכלים תחת כנפיו, ובה\"ב חושדו שלקח כך וכך, אינו נשבע הלה אפילו היסת, רק מחרימין סתם על מי שלקח וכופר, ופטור. וכ\"כ בלא ראוהו העדים יוצא עם כלים תחת כנפיו, אף שאמר תחלה שנכנס למשכנו, אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד. ולהכי אפילו מכחיש העדים ואמר לא נכנסתי, אמרינן מלתא דלא רמיא לאינש לאו אדעתיה. ולפיכך נשבע היסת ונפטר. וי\"ח [ח\"מ צ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא אומר לא נטלתי אלא אחד</b><br> ונתקלקל דאל\"כ הילך הוא, דלא גרע מפקדון דפטור מה\"ט [כמ\"ש שם ש\"ך בסי' פ\"ז]. וקיי\"ל כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם</b><br> ר\"ל שנכנס ברשותו שלם, והבעה\"ב היה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> אף שלא ראו עדים שחבלו. מיהו כשהחבלה הוא במקום שאי אפשר שיחבול בעצמו, כגון נמצא נשיכה בגבו, ואין שם אחר שנוכל לומר שהאחר נשכו, אז נוטל בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת שבועת העדות</b><br> שהשביעו שיעיד לו ולא הגיד, ואח\"כ נודע שידע מהעדות, ומיירי שהיה המעשה בזמן קרוב, שוודאי לא שכחו בשעה שהשביעו, דאל\"כ לא נפסל, דמצי למימר שכחתי. או דמיירי שמודה שהיה מזיד, דאף דאין אדם משים א\"ע רשע, היינו לפסול א\"ע לעדות של אחר. אבל לפסול א\"ע לעצמו, מהני [ר\"ן]. מיהו קיי\"ל דבכה\"ג בהודה בעצמו שפסול, רק לשבע וליטל אינו נאמן, אבל בנתחייב שבועה לפטור א\"ע, משביעין אותו [צ\"ב ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת שבועת הפקדון</b><br> שנשבע שלא הפקיד אצלו, ונתברר שהפקיד בידו. אבל בהעידו שהיה הפקדון בידו בשעה שכפר, דאז ליכא למימר שנאבד ממנו ומשתמט בכפירתו עד שימצאנו, בכה\"ג אפילו לא נשבע נפסל מיד. ובתרווייהו לא מצי למימר שכחתי שהפקיד בידי' דבפקדון הו\"ל למרמי אנפשיה [וכב\"מ דל\"ה א'], וא\"כ טענתיה היא נגד חזקה שאינו שוכח, והרי סוקלין ושורפין אחזקה [כקידושין ד\"פ ע\"א], ומה\"ט לא דמי לעדים כמ\"ש לעיל סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו שבועת שוא</b><br> עי' פ\"ג מ\"ח. ור\"ל אפילו שבועת שוא שאינו רק רע לשמים. ונ\"ל דנקט עדות ופקדון ושוא, אף שבאלו אינו חייב שבועה מן התורה, וכ\"ש בנשבע שבועה דאורייתא לשקר, כגון מודה במקצת, או שומר, או נגד עד א'. וה\"ה בעבר על שבועת בטוי, או בעבר על חרם הקהל. וי\"א דבשבועה דלהבא שלא אוכל ואכל, לא נעשה חשוד [צ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אחד מהן משחק בקוביא</b><br> [ווירפעל]. וה\"ה שאר שחוק. וכולהו דוקא באין לו אומנות רק השחוק במעות [ל\"ד ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלוה ברבית</b><br> אפילו ברבית דרבנן. וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל רק המלוה [ל\"ד י']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריחי יונים</b><br> עי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שמסתחר בפירות שביעית, שהותר לאכלן ולא להסתחר בהן [ועי' סנהדרין שם]. וה\"ה בחשוד אשאר איסור תורה או דרבנן, או שיש עדים שלקח ממון חבירו שלא כדין [ח\"מ צ\"ב]. [ונ\"ל דתנא נקט ג' מיני חשודים וכולן דרך לא זו אף זו ?א) בתחלה נקט עדות ופקדון, שחשודים על שבועה וממון, ?ב) והדר נקט שוא דחשוד רק אשבועה בלי ממון, ?ג) והדר נקט ד' מיני חשודים אממון בלי שבועה, וכולן בדרך לא זו אף זו. לא מבעייא קוביא, שהוטעה חבירו שסבר שהוא ירוויח, ונמצא שזה גזלו להדיא. אלא אפילו רבית דרבנן. דאידך נותנו לו ברצון, אפ\"ה מחשב כגזלן. ולא מבעייא רבית שעכ\"פ לקח מעות שאינו שלו. אלא אפילו אם תקדים יונתי ליונתך, שגם החשוד אפשר שיפסיד אם תקדים יונת אידך, וסד\"א דלא דמי לקוביא, דהתם בוטח בחכמתו בשחוק, והטעה א\"ע, להכי שפיר הו\"ל כגזל. משא\"כ דמפריחי יונים יודע דתליא במקרה, וסד\"א דהו\"ל כחליפין ומחלו מתחלה זל\"ז, קמ\"ל. ולא מבעייא כל הנהו, דלקחו ממון חבירם שלא כדין. אבל שביעית, הרי הוא נותן עבור המעות ג\"כ פירות לחבירו, וסד\"א דלא הו\"ל חשוד, קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרה השבועה למקומה</b><br> י\"א דר\"ל לסיני, שהשביע שם הקב\"ה לישראל שלא לגזול, ויפרע הוא מהכופר ממון חבירו, אבל ב\"ד אין נזקקין לא להשביע ולא להפרעון. וי\"א דה\"ק, חזרה שבועה למחוייב לה מדהודה במקצת, ומדאינו יכול לשבע משלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יחלוקו</b><br> והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> נקט חנווני מדרגיל שיש בידו תמיד מעות ופירות ושייך שפיר שיאמר תן לבני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא</b><br> דוקא כשיש רגלים לדבר שנתן, כגון שאמר לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לפועלי בסלע מעות</b><br> ומודה שא\"ל כן. ולא מהימן במגו כמו בשכיר לעיל, דהכא אינו מכחישו כלל. אבל בכופר, נשבע היסת ונפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא נשבע ונוטל</b><br> דהחנווני יאמר פועלים לא מהימנו לי בשבועה, את האמנתינהו, דלא אמרת בסהדי הב להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן נשבעין ונוטלין</b><br> דהפועלים יאמרו לא מהימן לן חנווני בשבועתו. ובהא לא פליג רבי יהודה דצריך שיהיה שם הודאה במקצת, דהכא דמי ליש ע\"א כנגדו שמחייבו שבועה מדאורייתא, ולא דמי כלל לשומר הבית לעיל סי' י\"ב, דהוא כבעל דבר הוא. ולכתחילה צריך שישבעו כל א' בפני חבירו. מיהו אפילו חד מנייהו עכו\"ם צריך שישבע אידך, דאף די\"א דאין נשבעין אפילו על פי ברי של עכו\"ם [כח\"מ קמ\"ט י\"ד] עכ\"פ הכא שהוא ליטל, כ\"ע מודו דאינו נוטל רק בשבועה [ש\"ך צ\"א סק\"ג]. והא דנקט פנקסו. י\"א משום דבכה\"ג אפילו אינו טוען חנווני ברי רק טוען שמצא כן כתוב בפנקסו, נאמן בשבועה. וי\"א דנקט פנקסו לרבותא, דאפ\"ה צריך שיטעון חנווני ברי [שם ס\"ד]. והא דנקט בן ופועלים. נ\"ל דקמ\"ל בן אע\"ג שאין הנתבע צריך לשלם לבנו, דפשטותא דמתניתין משמע טפי דמיירי בבנו המשמשו, וודאי הוא סמוך על שולחנו, אפ\"ה חנווני נוטל רק בשבועה. וקמ\"ל פועלין, אף שהפועלים רבים, וג\"כ נשבעים ונוטלים, אפ\"ה חנווני בשבועה מיהו יטול [ועי' ח\"מ סי' ל\"ד סכ\"ז ודו\"ק. כך נ\"ל ודלא כרתוי\"ט. והא דפתח ונקט בחנווני לחוד ומסיים בחנווני ופועלים דשניהן נשבעין, והרי בכל חדא איכא רבותא, דחנווני אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כא\"י אם נתחייבתי אפ\"ה נוטל בשבועה עכ\"פ, ובפועל אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כאיני יודע אם פרעתיך, אפ\"ה צריך לשבע וליטל. א\"כ הו\"ל למנקט נמי פועלים ברישא. וליכא למימר דמשו\"ה לא נקט פועלים ברישא, ממ\"ש הר\"ן במתני', דלא נקט תנא רק הנך דסד\"א דאין נוטלין אפילו בשבועה, דא\"כ למה נקט פועלים בסיפא. אע\"כ לרבותא נקט פועלים בסיפא דאף דפועלים נשבעים, אפ\"ה גם חנווני בשבועה מיהו נוטל. ואפילו היו פועלים הרבה, וכלעיל. א\"כ ברישא נמי ננקט להו מה\"ט. ונ\"ל לפמ\"ש [בח\"מ סי' צ\"א] דדוקא במת חנווני פועל נוטל בלי שבועה. אבל במת פועל, חנווני בכל גוונא צריך לשבע, וכן כ' הר\"ן [דשט\"ז ב']. א\"כ י\"ל דלהכי נקט ברישא חנווני לחודא לאשמעינן דאפילו באין פועל שם אפ\"ה חנווני נשבע. משא\"כ בפועל לחוד, א\"צ לשבע. ואפשר זהו כוונת הר\"ן במתני' ד\"ה והא דקתני חנווני ופועל וכו'. ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי שבועת שוא הוא בנשבע לשנות הידוע לאדם [כלעיל פ\"ג מ\"ח]. והרי הכא נמי ידוע לכולנו שא' מהנשבעין וודאי משקר. או ר\"ל הרי חייב לא' ואינו יכול להכחיש לשום א' מהן, והו\"ל שבועה לבטלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה</b><br> והלכה כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו</b><br> והגביהן הלוקח וחזר והניחן ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי</b><br> בכיס המעות שבצוארך. ור\"ל שעי\"ז שכחת [ולא נקט שטוען שבמזיד כופר. דנ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דמסתבר כדבריו, אפ\"ה בסיפא מהימן חנווני בשבועה, דלא דמי לשכיר, דהתם בעה\"ב טריד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע בעל הבית</b><br> בנקיטת חפץ. והטעם, מדאינן לא ברשות הלוקח ולא ברשות המוכר. ורק מדמודה חנווני שכבר מכר זה הצבור, עומד טפי ברשות לוקח, להכי תקנו שישבע לוקח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו תן לי את הפירות</b><br> שמונחין בר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והולכתן לתוך ביתך</b><br> ובדינר זה שלמתם. ואלו הצבורין כאן לא מכרתים לך עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבע חנוני</b><br> דמדאינו מודה שכבר מכר לו אלו הצבורין כאן, עדיין ברשות מוכר הן עומדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו על העליונה</b><br> לרמב\"ם ר\"י אסיפא קאי, דגם בסיפא ס\"ל דישבע בעה\"ב מדאין צבורין ברשות חנווני. ולרש\"י ורא\"ש ר\"י ארישא קאי, דברישא א\"צ בעה\"ב שבועה כלל, מדכבר קנה הצבורין בהגבהה, לפיכך ס\"ל לר\"י דדינו ככופר הכל דפטור בדינא דמשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשולחני תן לי בדינר מעות</b><br> ר\"ל מטבעות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר</b><br> ר\"ל אין דרכו לצבור בר\"ה המעות שנותן, עד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטול דינרו</b><br> לכן מסתבר טפי שכבר נתן הלה הדינר. ולהכי גם בסיפא ישבע הבעה\"ב [ולרש\"י גם הכא ארישא קאי וכלעיל]. והא דלא קאמר בחנווני בהאי לישנא דקאמר בשולחני, אין דרך וכו'. ה\"ט דדרך חנווני להקיף, רק דזה מודה שלא מכר בהקפה. והא דלא נקט בשולחני כמו דנקט בחנווני, כל שהאיסר בידו ידו על העליונה. ה\"ט משום דלפעמים מחליף בעה\"ב איסר שלו בפרוטות של שולחני. לפיכך תנא לישנא דליכא למטעי בה. מיהו אצטריך פלוגתייהו בפירות ובמעות, דבפירות קמ\"ל אף דדרך חנווני למהר ליתנן לבעה\"ב, ומסתבר שנתנן קודם שלקח הדינר, אפ\"ה ס\"ל לר\"י דבעה\"ב נשבע. ובסיפא קמ\"ל דאף שאין דרך השולחני ליתן המעות עד שיקבל הדינר, אפ\"ה ס\"ל לרבנן דשולחני נשבע. וקיי\"ל בכולהו כת\"ק [צ\"א]. מיהו כל זה במודים שכבר נתן הדינר, אבל במכחישין זא\"ז בנתינת הדינר, דזה אומר נתתי לך הדינר וזה מכחיש, כ\"ע מודים דהו\"ל כופר הכל ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שאמרו</b><br> בכתובות [פ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוגמת כתובתה</b><br> ר\"ל אשה שמודת שקבלה קצת מכתובתה, ותובעת הנשאר, והבעל טוען שפרע הכל, נשבעת ונוטלת. דלא מהימנא במגו דבעי אמרה לא קבלתי כלום. משום דאמרינן דפרע דייק ודמפרע לא דייק, ושכחה כמה קבלה. וכל שאפשר לתלות בשכחה לא שייך מגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא תפרע אלא בשבועה</b><br> כולהו אכשם קאי, ור\"ל כשם שכל אלו לא יפרעו אלא בשבועה, כן יתומים וכו'. מיהו לא אשה בכתובתה בלבד, אלא ה\"ה בשאר בע\"ח בהיה בו א' מאלו לא יפרעו רק בשבועה. והא דנקט להו באשה. רבותא קמ\"ל, דאפילו באשה דמקלינן בה בשאר דוכתא בגביית כתובתה משום חינא [ככתובות דפ\"ד א' ודצ\"ז ב'], אפ\"ה לא תפרע אלא בשבועה. ומה\"ט נמי תלינן הכא דין דיתומים ואשה אהדדי במלת כשם, לאשמעינן דכמו דבאשה לא חיישינן לקולא שהקילו גבה בדוכתא אחריתא, כמו כן ביתומים אף שהקילו גבייהו בדברים אחרים אפ\"ה לא יפרעו רק בשבועה. [ובזה מדוייק נמי לישנא, דלא נקט וכן היתומים מן היתומים, וכדמפרשינן באמת בש\"ס [דמ\"ח א'], אלא נקט וכן היתומים לא וכו'. דזהו כל עיקר הרבותא דקמ\"ל, דאף שהן יתומים, לא הקילו גבייהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היתומים</b><br> ר\"ל יתומים שבאו לגבות מיתומים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפרעו אלא בשבועה</b><br> אף שאין יורשי הלוה תובעים אותן שישבעו. אבל מהלוה גופי', א\"צ שישבעו רק בדטען שישבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא פקדנו אבא</b><br> ר\"ל שלא צוה לנו ע\"י אדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר לנו אבא</b><br> הוא בעצמו, ששטר זה פרוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע</b><br> מלות ששטר זה פרוע, אכולהו קאי שלא פקדנו, ושלא אמר וכו' ושלא מצאנו וכו' ששטר זה פרוע, דבמצאו כתוב כן והשטר היה נמצא בין שטרות קרועין, אז הוא בחזקת פרוע. מיהו כל זה במת מלוה בחיי לוה. אבל במת לוה תחלה, ואין כתוב נאמנות בשטר שהאמינו לוה למלוה לגבות בלי שבועה, א\"כ כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה, והרי אין יורשי מלוה יכולין לשבע אותה שבועה שהיה חייב אביהן שלא פרע. לכן לא יגבו כלל. מיהו בעבר הדיין והגבה להן בשבועה, או בקדמו יורשי מלוה ותפסו מיורשי לוה, אין מוציאין מידן. דרק לכתחילה לא יגבו. ודוקא בהיה חייב אביהן אותה שבועה שחייב הבא לגבות מיתומים. אבל בשאר שבועות שהיה חייב אביהן, כגון שהיה פוגם שטרו, או שאר נשבעין דלעיל במשנה שאין גובין רק בשבועה, אז אפילו מת לוה תחלה ואח\"כ המלוה, נשבעים יורשי מלוה ג' שבועות הנ\"ל וגובין [ק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> ות\"ק ס\"ל כיון דלכל היותר, א\"צ לישבע רק שלא מצא שטר בין שטרותיו, וא\"כ זה שמסופק אם יילד, אין מניח כתב שזה פרוע אלא היה קורעו מיד, מדלא ידע מי יורשו, וקיי\"ל דכשנולד אחר שמת אביו פטור מכל ג' השבועות. מיהו בקטן המוטל בעריסה כשמת אביו, א\"צ לשבע לכשיגדל רק שלא מצא בין שטרותיו אבל א\"צ לשבע שלא פקדנו, דקטן שאינו יכול לצוותו בעצמו, גם ע\"י אחר אינו מצווהו [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה</b><br> ות\"ק ס\"ל דלמא להשביע בניו אמר כן. והכי קיי\"ל [פ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו נשבעים שלא בטענה</b><br> ר\"ל שלא בטענת ברי, רק שטוענו שמא עיכב משלו. וטעמא דנשבעים, משום דכל אלו מורי היתירא בשביל שכר טרחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>השותפין</b><br> כל שהיה תחת ידו מעות או סחורה של שותפות בלי משקל מדה או מניין [צ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאריסין</b><br> שקבל שדה מחבירו לזרעה, ושיחלקו בתבואתה הוא ובעל השדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפוטרופין</b><br> שמינוהו ב\"ד לאפטרופוס בנכסי יתומים [כגיטין פ\"ה מ\"ד]. או במינה אדם לחבירו אפוטרופס בנכסיו, דלא עדיף מאריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית</b><br> אשה שהרשה בעלה שתתעסק במשא ומתן שלו. וסתם אשה נושאת ונותנת הוה [סי' ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובן הבית</b><br> ר\"ל א' מהאחין שמתעסק בשביל כל אחיו בנכסי ירושתן. וכל הנזכרים כאן א\"צ שבועה רק בשיחשדום בטענת ב' כסף [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצוני שתשבע לי חייב</b><br> פירושא דרישא הוא, ור\"ל השותפין והאריסין וכו' שאמרו לכשנגדן מה אתה טוענני, ושכנגדן השיב רצוני שתשבע לי, חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלקו השותפין והאריסין</b><br> ונתגרש האשה, ונפרד הבן בית מהעסק, ולא נשאר לא' מהן שום דבר לחשוב עוד עם הנתבע, וגם בשותפין לא נשאר עוד שום דבר בחברותא שאינו קצוב במדה משקל ומניין. לאפוקי אפילו בנשאר דבר קצוב וידוע מניינו ומשקלו, דכמחולק דמי [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין יכול להשביעו</b><br> על טענת ספק, מדשתקו אחר שחלקו והלכו להן מחלו זל\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר</b><br> אחר שחלקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשביעית משמטת את השבועה</b><br> לאו אשבועת השותפות קאי, דאין שביעית משמטת שותפות ושבועתה. רק אשבועת מודה במקצת קאי, דבנתחייב לו שבועה מדהודה במקצת קודם שביעית, ועבר שביעית, פטור מלשבע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נושא שכר</b><br> שומר בשכר. והא דלא קרי ליה שומר שכר דקמ\"ל אפילו לא שמר לו בשכר, רק שנושא שכר בשמירתו זה, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין [כפ\"ג דב\"מ מי\"א] אפ\"ה דינו כש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם נשבע על הכל</b><br> שבועת השומרים [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשואל משלם את הכל</b><br> ר\"ל משלם בכל מקריות דלקמן, שבויה שבורה ומתה, גניבה ואבידה. חוץ ממתה מחמת מלאכה דפטור. ואפ\"ה בכל גוונא צריך לשבע שאינה ברשותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המתה</b><br> משום דכולן אונס הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הגניבה</b><br> משנה זו שנוייה ומפורשת בב\"מ [פ\"ז מ\"ח]. ולא תני לה הכא, רק מדבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן אשם של כל א', לאשמעינן דאין שומר חייב אשם אשבועתו, רק היכא דאם היה אומר האמת כפי שקרה, היה חייב ממון, וע\"י שבועת כפירתו היה רוצה לפטור עצמו מהממון ההוא. ולהכי אצטריך תנא להקדים למתני אימת חייב ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא</b><br> ר\"ל אבל האמת הוא שנשבר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר</b><br> ר\"ל או שהשיב נשבר, ובאמת והוא וכו'. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, אפילו הודה אח\"כ שנשבע לשקר, דהרי שומר חנם פטור על הכל, לפיכך גם אם היה אומר האמת ג\"כ היה פטור. נמצא שבשבועת שקר שלו לא היה פוטר א\"ע מממון. מיהו חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [ועי' מש\"כ פ\"ה סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשומר חנם היכן שורי והשיב איני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו איני יודע מה אתה סח</b><br> שכופר שלא היה שומר שלו מעולם, נמצא שרצה לפטור א\"ע גם משבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אבד</b><br> וה\"ה טענה אחרת שפוטרו מלשלם, חוץ מנגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו</b><br> שעדיין הוא בביתו טמון, לעיל נקט שאכלו לרבותא, אף שביערו מהעולם אפ\"ה פטור מכפל מדטען נאבד. והכא תנא שגנבו, דקמ\"ל אף שעדיין הוא בעין, אפ\"ה חייב כפל, מדטען שנגנבה [עי' ב\"ק פ\"ט מ\"ז וח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלם תשלומי כפל</b><br> ה\"ה שאם טבח או מכר משלם ד' וה' מדהוקש לגנב [כב\"ק ק\"ו ב']. ואפ\"ה לא תני לה הכא מדבעי למתני אבתרה הודה מעצמו וכו' וסד\"א דדוקא בטבח ומכר והודה חייב קרן וחומש ואשם. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, אע\"ג דטען אח\"כ טענת גנב, פטור גם מכפל [ב\"ק ק\"ז ב'] רק הכא מיירי שהעדים מעידים שגנבו אחר שנשבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל</b><br> אף שלא נשבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו משלם אלא קרן</b><br> אף שע\"י שראה שהעדים באו נתירא והודה שגנב ואח\"כ באו העדים ואמרו שג\"כ טבח ומכר, אפ\"ה מדהתחייב את עצמו בקרן קודם שבאו העדים, פטור מכפל. ומדפטור מכפל פטור ג\"כ מטביחה ומכירה שכפר בה, דד' וה' חייבתו תורה ולא ג' וד' [ועי' ב\"ק פ\"ז מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת</b><br> שלא מחמת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, דהרי שואל חייב על הכל, והרי גם לפי שבועתו חייב לשלם, נמצא שבשבועת שקר שלו לא כפר ממון. אבל עכ\"פ חייב משום בטוי וכנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשואל היכן שורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> משום דבטענתו רצה לפטור עצמו מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שמת או נשבר</b><br> בכל אלו, בין לפי טענתו בין האמת, פטור הוא מלשלם, ולא פטר א\"ע בטענתו מתשלומין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא שנגנב</b><br> בב' אלו, בין לפי טענתו בין לפי האמת, חייב הוא לשלם, נמצא שגם בזה לא פטר עצמו מתשלומין בטענתו, להכי פטור מאשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נשבה</b><br> ר\"ל אם טען מת או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> דהרי כפי שקרה באמת, חייב היה לשלם, ולפי טענתו רצה לפטור א\"ע מתשלומין, נמצא שכפר ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> דהרי כפי טענתו, התחייב לשלם, וכפי שהיה באמת, פטור מתשלומין, ואין כאן כפירת ממון כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> הנך ב' בבי סתרי אהדדי, דמרישא משמע הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר על עצמו, פטור. ומסיפא משמע איפכא. רק דבכל דוכתא כה\"ג, רק כללא קמא דוקא. וה\"ק כל הנשבע להקל וכו', הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר, נעשה כנשבע להחמיר ופטור. [ובמגילת סתרים שלי כתבתי. דכל היכא דסתרו אהדדי רישא וסיפא, מצינו ג' מיני תרוצים בש\"ס. (א) נעשה. כי הכא, ובקידושין [ד\"ה ב'], וכ\"כ בפסחים [די\"ט ב'] אמרינן מדקשיין רישא וסיפא אהדדי. אמרינן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא. והיינו כסברת נעשה. (ב) ולפעמים מדסתרי דיוקא אהדדי אמרינן משבשתא היא, כביצה [דכ\"ד ב'], ובגיטין [דע\"ג ע\"א]. (ג) ולפעמים כשאין טעם דיוקא דרישא כטעם דיוקא דסיפא אין לתלותן זב\"ז [כתוס' חולין דט\"ו ד\"ה אמר ר\"א]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..789a759ad335c361395e8e2292235627e08dcf94
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "That is to say, Moshe was very humble, such that he received the Torah, which is compared to water that leaves a high place and collects in a low one [Taanit]. And so he received Torah from Sinai, the lowest of the mountains [Megillah 29a]. This teaches that only through humility, the source of all attributes of integrity, can one attain Torah."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Nitai the Harbalite said, distance yourself from a bad neighbor. Because whether he is angry, arrogant, jealous, or similar, its not enough to not befriend him, in order not to learn from his actions since it will hurt your Soul, rather, distance yourself from him so it doesn't hurt your body."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>Each and every day a [heavenly] echo (lit., daughter of a sound) goes out from Mount Horeb</b> The [scholars] in the books of [geography] have said that the sound of an echo – like the sound of thunderous words that no one can understand – is constantly heard around Mount Sinai in the air above the mountain even today  . And this is a wondrous thing. And in my humble opinion, Rabbi Yehoshua ben Levi is hinting to these. Since the sounds that are heard there hint to man to remind him of the giving of the Torah; and that it thunders now about the generation that does not honor it properly to observe its commandments properly. And this is the small sound that reverberates from the great sound that was heard then on the day of the gathering at the time of the giving of the Torah. And this is the \"daughter of a sound\" that is mentioned here; meaning to say a sound born of another sound."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dc80dafef3edc23577f711152ca4d4c8c569f5f9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+    "title": "Yachin on Pirkei Avot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Pirkei_Avot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "That is to say, Moshe was very humble, such that he received the Torah, which is compared to water that leaves a high place and collects in a low one [Taanit]. And so he received Torah from Sinai, the lowest of the mountains [Megillah 29a]. This teaches that only through humility, the source of all attributes of integrity, can one attain Torah."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Nitai the Harbalite said, distance yourself from a bad neighbor. Because whether he is angry, arrogant, jealous, or similar, its not enough to not befriend him, in order not to learn from his actions since it will hurt your Soul, rather, distance yourself from him so it doesn't hurt your body."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>Each and every day a [heavenly] echo (lit., daughter of a sound) goes out from Mount Horeb</b> The [scholars] in the books of [geography] have said that the sound of an echo – like the sound of thunderous words that no one can understand – is constantly heard around Mount Sinai in the air above the mountain even today  . And this is a wondrous thing. And in my humble opinion, Rabbi Yehoshua ben Levi is hinting to these. Since the sounds that are heard there hint to man to remind him of the giving of the Torah; and that it thunders now about the generation that does not honor it properly to observe its commandments properly. And this is the small sound that reverberates from the great sound that was heard then on the day of the gathering at the time of the giving of the Torah. And this is the \"daughter of a sound\" that is mentioned here; meaning to say a sound born of another sound."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..36c558a2106f90f7648bf14876a46e03e3d8f54a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,2596 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משה קבל תורה</b><br>כתבו קמאי, דלהכי נקראת מסכת זו אבות, משום דכל המוסרים המובאים בכל ספרי חכמי ישראל ואה\"ע, כולן כלולים במסכת זו למי שמדייק בדבריה היטב. ולכן דבריה הם האבות לדבריהן המרומזים בה. ולפע\"ד נקראת כן, משום דנכבדות מדובר בה איך יכונן האדם הדעות והמדות שלו. והן הן הדרך ארץ שקדם כ\"ו דורות לנתינת התורה [כמ\"ש ויק\"ר צו סי\"ט ופסחים קי\"ח א']. ולא לבד בדרך טבעי כהקדמת סבה לתכלית, כ\"א גם בדרך שכר, דהרי משרע\"ה לא זכה להיות סרסור בין ישראל להקב\"ה, רק ע\"י מדותיו היקרים. נמצא שהישרות הדעות והמדות הן אבות מולידות שמירת התורה, אשר בה ישלים גופו ונשמתי לשלם חיוביו לאלדים ואדם.",
+                "נ\"ל דמתחיל מקבלת התורה. שלא יחשוב האדם דסגי להשלמת נפשו בשיעסוק בתורה ויקיימה, ואף שלא יתקן מדותיו יזכה לעוה\"ב. דליתא, דקשה ענשן של מדות [כיבמות כ\"א א', וב\"ב דפ\"ה]. וכן אחז\"ל דהעוסק בתורה ואין לו מו\"מ באמונה ואינו מתנהג בנחת עם הבריות, אוי לו [יומא כ\"ו א']. וכן רבה דעסק בתורה חי מ' שנה, ואביי דעסק גם בג\"ח חי ס' שנה [כיבמות ק\"ה א']. לכן מתחיל מהתורה ומסיים הם אמרו וכו', ללמדך שגם הד\"א תורה היא, וכולן קבלנו מסיני: ועונ\"ל להכי מתחיל עם תורה דאם אין תורה אין דרך ארץ. וכל מי שאינו מאמין בתה\"ק, ובהתגלות אלהי, שוב אינו מאמין ג\"כ שישגיחו עליו ועל מדותיו וכל הטוב שיעשה הוא להתפאר, או מחולשת טבעו. וכל הרע שימנע ממנו הוא רק מיראת עונש בנ\"א, והרי הוא כנושא מסוה, לכן מתחיל ביסוד הכל היא התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסיני</b><br> ר\"ל משה שהיה עניו מאוד, עי\"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד\"ז א']. ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ\"ט א']. להורות דרק ע\"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהושע לזקנים</b><br> הן השופטים שאחר יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזקנים לנביאים</b><br> שעלי השופט האחרון מסר לשמואל ראש הנביאים. משום שאחר משה פסקה הנבואה מישראל, כמ\"ש ודבר ה' יקר בימים ההם [שמואל ג']. ובא שמואל ולימדם איך להתנהג בהישרות המדות ובקדושת התורה כדי להגיע לנבואה. והן הן בני הנביאים. וכן נמסר הלימודים הללו מנביא לנביא, עד חגי זכריה ומלאכי שהיו סוף הנביאים והתחלת אנשי כנה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה</b><br> הן ק\"כ גדולי הדור, וביניהן כמה נביאים [כמגילה י\"ז ע\"ב.], שעלו מהגולה עם עזרא, שראו שהנבואה פוסקת ואין גודר גדר ועומד בפרץ, לכן תקנו תקנות הרבה וסייגים הרבה לשמירת התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם אמרו</b><br> הזהירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו סייג לתורה</b><br> כל כת וכת מהנ\"ל הזהירו מוסר א' הנאות לדורה. יהושע שראה שנשתכחו ג' אלפים הלכות בימי אבל משה [כתמורה ט\"ז א'], הזהיר לשופטים, הוו מתונים בדין. דבאיסורים ספיקא דאורייתא לחומרא. אבל בדיני ממונות כל חומרא לזה קולא לזה, לכן תתיישבו יפה שמא לא כך קבלתם. והזקנים שראו שפסקה הנבואה, הזהירו להעמיד תלמידים הרבה, אולי תמצא מעין הנבואה הקדוש שנאבד. והנביאים כשראו שישראל נתפזרו למקומות שאין תורה, הזהירו לעשות סיג לתורה, כרב דבקעה מצא וגדר בה גדר [חולין ק\"י ע\"א]. וכן אמרו קדש עצמך במותר לך [יבמות ד\"כ ע\"א]. עוי\"ל דכל המשנה הוא תוכחה גם לכל אדם פשוט. שיהיה מתון בדין קודם שיחליט שום עניין הן בשידין על אדם לומר עליו שהוא צדיק או רשע או שיחליט בעסקיו לומר שהוא כך ולא יחוש שמא מטעה. גם אין די לו שיצדיק א\"ע ובניו ובני ביתו בכל ענייניו אלא גם מחוייב להדריך גם אחרים ללכת בדרכי צדק, דדבריו יועילו טפי מכל דברי המוכיחים, והיינו דקאמר והעמידו תלמידים הרבה, וכ\"ש שכל זה חייב כן לבניו, וכמ\"ד ושננתם, גם מחוייב כ\"א לעשות סיג לעצמו לבלי לבוא למקום שבקל יבוא שם לידי חטא, נמצא כל אדם הוא דיין, ומלמד ונותן חוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה</b><br> מהנשארים מהן לבסוף. ולכן בצאתו מסר לבני דורו ג' מפתחות זהב לכל אוצרות הצלחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד</b><br> ר\"ל הנזהר בג' אלו עולמו עומד, שיש קיום לחיי עוה\"ז ועוה\"ב שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גמילות חסדים</b><br> דתכלית בריאת האדם הוא שישלים נפשו ע\"י גופו, בג' דברים (א) בהשכלה לאסוף חכמות [והוא חיוביו לעצמו]. (ב) בשמירת המצות [הוא חיוביו להקב\"ה לשמוע בקולו כתורתו, אף שלא יבין לפעמים טעם דבריו]: (ג) ובמדת החסד ונדיבות [הוא חיוביו לחבירו]. וכולם כללם התנא בדבריו. דתורה היינו ההשכלה, דהיא עומדת בראש כל החכמות וכולם כלולות בה. ועבודה, הוא עבודת ה' לשמור מצותיו. וג\"ח הוא חיוביו לחבירו. דכ\"ש שלא ירע לו. והנזהר בג' אלו יתרומם ויתנשא בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא על מנת לקבל פרס</b><br> ר\"ל אל תשמור ג' חיובך הנ\"ל כעבד שפל במדותיו, שבעד כל שימוש קל שיעשה לרבו, יבקש שכר, כי כל כוונתו לטובת עצמו. אלא חשוב עצמך כעבד נרצע לעבודתו ית', שגופו קנוי לרבו, ואיך יעיז לבקש שכר. וגם תחשוב שכל עבודתך לו ית' רק שימוש קל הוא, ואינו ראוי לשכר. [ונ\"ל דמה\"ט צ\"ל החיוב והשלילה. מדנקט ברישא ג' דברים, כעבדים, המשמשין, פרס. ואי הוה נקט רק רישא, לא הוה ידעינן אהי קאי אזהרת אל תהיו, אם על כעבדים, דר\"ל אלא תתחשבו כבנים למקום. או על המשמשין, ר\"ל רק כשעשית דבר גדול רשאי אתה לקוות שכר. לכן מסיים הדיוק בלשון ברור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהי מורא שמים עליכם</b><br> ר\"ל אע\"ג דלענין קיום המצות אמרתי שלא תזכר אז בשכר עכ\"פ בעת יזדמן לך חטא יהיה מורא וכו' מעונש, או נ\"ל דה\"ק ואפילו תעשה כן, ואפ\"ה תסבול צרות, תתירא מלהרהר אחר בוראך, דמוטב שתחשוד א\"ע שמא עדיין לא מלאת חיובך, משתחשוד ח\"ו את ה' הצדיק [כברכות ד\"ה ב'], או נ\"ל ויהא מורא כבוד שמים עליכם דאיה כבודו ית' אם תקיים מצותיו רק בעבור שכר כאילו עשית לו טובה בזה, והכתוב צווח אם צדקת מה תתן לו, ורבו פשעיך מה תעשה לו או מה מידך יקח, ואיה כבודו ית' אם תחשוב למלאות רצונו רק בעבור הנאתך, נמצא שהעושה כן חוטא בכפל, א' שאינו עובד רק את עצמו, וכ' לא יהיה בך אל נכר. ב' שפוגע בכבוד שמים, כאילו ח\"ו צריך לך, ולמצותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוסי בן יוחנן איש ירושלים</b><br> הראשון היה נשיא וחסיד שבכהונה [כחגיגה ד\"כ ע\"א]. והב' היה אב ב\"ד [כחגיגה דט\"ז ב'] מיהו התם [ובתמורה דט\"ז א'] גרסינן יוסף בן יוחנן. אמנם בשבת [דט\"ו א'] גרסינן כי הכא. ובסוטה [דמ\"ז א'] גרסינן יוסי בן יהודה איש ירושלים. ואין לתמוה על זה, כי רגילין היו לקרוא שמות הרבה לאדם א' [כפסחים קי\"ג ב' ויומא דנ\"ב ב' ונדה דל\"ו ב' ושבת קמ\"ז ועירובין י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבלו מהם</b><br> אי גרסינן מהם לא קאי אכנה\"ג, דא\"כ הו\"ל למכלל לאנטיגנוס שבמשנה ג' בהדייהו. רק מלת מהם קאי אשמעון ואנטיגנוס, שמתחלה למדו משמעון וכשנפטר ועדיין לא שמשו כל צרכן, שוב למדו מאנטיגנוס. ואפשר עוד דמשום דאנטיגנוס היה גדול מהם, ?הרי המנוהו נשיא לפניהן להכי לא כלל ליה בהדייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד</b><br> בית קבוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחכמים</b><br> אף שנזהרנו מנע רבים מתוך ביתך [כסנהדרין ד\"ק ע\"ב]. היינו דוקא מתוך ביתך, ור\"ל מקום מסתורין שלך. אבל על כל פנים תשתדל שידורו ת\"ח אצלך בביתך, דממעשיהם תלמוד יותר מלימודיהם, דמה\"ט גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מתאבק בעפר רגליהם</b><br> ר\"ל אף שעי\"ז יוגרם לך טרחתך עמם [ולקח למשל אבק רגליהם, שתהיה צריך לפנות אחריהם], אל תקוץ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי שותה בצמא את דבריהם</b><br> ר\"ל מדכל דבר המורגל אדם קץ בו [כנדה ל\"א ב'], לכן תהיה נזהר לחבב דבריהם, שלא תשיג עבירה תחת מצוה [ונקט דבריהם. ולא אמריהם. דקמ\"ל דאפילו יחלקו עמך בדין ויקנטרוך, אפ\"ה תדע כי אוהביך הם, וכך דרכה של תורה [כקידושין ד\"ל ע\"ב], אפילו אב ובנו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה</b><br> לעניים ולעשירים [כסוכה מ\"ט ב'], שכל המבקש הרווחה בגוף, ובממון, ובעצה, ימצאנו בביתך בכל שתוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיו עניים בני ביתך</b><br> לכנס בלי נטילת רשות. וגם שתרבה דברי ריעות עמם, כמו עם בני ביתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשתו אמרו</b><br> רבי מסדר המשנה מפרש הכי דברי בן יוחנן, דלא נימא דבאשה ענייה מיירי. להכי קאמר רבי, דמדקאמר האשה בהא הידיעה, ש\"מ דבאשתו אמרו שלא ירבה דברים עמה בעניין אורחים, שעיניה צרה באורחין [כב\"מ דפ\"ז א']. וכ\"ש באשה אחרת, שהרבוי דברים עמה בעצמן חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה</b><br> מדמיירי באשתו ואפ\"ה לא קאמר אשתך, ש\"מ דלריבוי דברים תהי בעיניך כזרה, דאפילו שלא בעניין אורחים כשירבה דברים עמה, גורם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>גורם רעה לעצמו</b><br> להשחית מדותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובוטל מדברי תורה</b><br> שתבלבל שכלו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסופו יורש גיהנום</b><br> כירושה דממילא, ע\"י חטאים שתגרום לו ע\"י קלות דעתה כחוה לאדם ובקל תפתה אשה לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם</b><br> מבן יועזר ומבן יוחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לך רב</b><br> אף שתדמה שחכם גדול אתה, ואינך צריך לרב, אפ\"ה עשה וכו'. [ואפשר עוד שלהכי קאמר לך, ולא מלת בעירך. לומר שכל הדברים שתשמע שידרוש הרב בקהל, תחשוב כי לך נוגעים הדברים. מיהו לא קאמר קנה לך רב כדקאמר בחבר. מדאסור ללמד תורה בשכר [כנדרים ל\"ז א']. וההספקה שיתנו להרב. אינו לשכר, רק כדי שיהיה לבו פנוי לתורה [י\"ד רמ\"ו, סכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה לך חבר</b><br> תבזבז מעות כדי שיתחבר לך חבר יקר, מדמותר לך לקנותו. דבלימוד בחברה תצליח יותר [כתענית ד\"ז א']. ולא קאמר קנה לך תלמיד, אף שמתלמיד לומד אדם יותר מרב ומחבר [כשם, ומכות ד\"י ע\"א]. ה\"ט, מדאינו מדרך המוסר שישתדל להיות רב, וכמ\"ש שנא את הרבנות. והא דקאמר והעמידו תלמידים הרבה. היינו כשיבקשוהו לא יהיה בכלל מונע בר [כסנהדרין צ\"א ב']. או דהתם לפרנסם קאמר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי דן את כל האדם לכף זכות</b><br> ומכ\"ש לרבך וחבירך, שכשלא תדונם לכף זכות לא תרוויח מהם כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע</b><br> כשהוא כעסן, גאותן, או בעל קנאה, וכדומה, לא די שלא תתחבר עמו, שלא תלמוד ממעשיו ויזיק לנשמתך, אלא תתרחק ממנו שלא יזיק לגופך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתחבר לרשע</b><br> דברע רק לשמים, דיך כשלא תתחבר עמו שלא תלמוד ממעשיו. אבל לא תתרחק ממנו מחשש שיחטיאך, דהרי אין אדם חוטא ולא לו [כקידושין ס\"ג ב'], וגם אולי כשיראה שאינך שונאו, תזכה להחזירו בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתיאש מן הפורענות</b><br> שיתגלגל לך ע\"י השכן רע זה, או מפרענות של רשע, דכבר נאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ד' את מעשיך [ד\"ה ב' כ' פל\"ז]. ואמרו אוי לרשע או לשכינו [נגעים פי\"ב מ\"ו]. יאמרו משניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע [ב\"ק ד\"ס ע\"א] או נ\"ל דר\"ל אם ח\"ו יפגש עונש משמים אל תתיאש דכתיב ושבת לה\"א ושמעת בקולו כי אל רחום ד' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולכן אקרא לך כרב החובל ליונה. מה לך תישן קום קרא אל אלהיך, ודע כי כל עוד שהרעם כבד יותר יתטהר האויר החם [שוווהלע ליפט]. נמצא שנכלל במלות מועטות אלו ב' עניינים, שלא ירום לבו בהצלחה, ולא יתיאש בבלתי הצלחה, כי העולם העובר רק כחלום יעוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תעש עצמך כעורכי הדיינין</b><br> המיעץ לבעל דין מה יטען, נקרא כך, מדמעריך עי\"ז הדיינין לזכותו, כמעשה דר' יוחנן [כתובות נ\"ב ב'], וכמעשה דר\"נ [שם דפ\"ו א']. ואמר כעורכי בכף הדמיון. דר\"ל אפילו לקרוב דשרי ליעצו, אפ\"ה אדם חשוב לא יעשה כן [כתובות נ\"ב ב']. ומדת חסידות שנו כאן בכל מכילתן [כב\"ק ד\"ל ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "שתחשדם שטוענים שקר, ואולי תתפסם בדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין</b><br> שלא תחשוד (להנתבע [להתובע] לגזלן, או לשכנגדו אנשבע לשקר. דכמה גדול עונש החושד בכשרים [כשבת צ\"ז א'], וכמה גדול שכר הדן חבירו לכף זכות [כשבת קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים</b><br> אולי עי\"ז יכחישו א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי זהיר בדבריך</b><br> בריבוי חקירות שלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעיה אומר אהוב את המלאכה</b><br> נ\"ל, משום דע\"י ג\"ד יתפרנס אדם א\"ע. או ע\"י גופו במלאכה. או ע\"י ממונו במו\"מ. או ע\"י שכלו בלימוד חכמתו לאחרים. ויעצו התנא שיאהב ללמוד מלאכה להתפרנס ממנה שכל עוד שיאהב מלאכתו יעשה אותה בשלימות ובנקלות יותר, וכמ\"ש ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכ\"כ בחוקותיך אשתעשעה לא אשכח דבריך. וכן מצינו ראינו כל יום בעלי מלאכה כבידה כספנים וכדומה שמזמרים בעת מלאכתן להקל עבודתן. ולא להתפרנס מחכמתו, שהרבה מחלת לב עמה, ובפרט אם ירצה להתפרנס מחכמת התורה, איך ישתמש בכתר הקודש לתמוך בה קערת עדשים שלו. וגם להתפרנס במו\"מ תמאס מדהיא אומנת לסטין [כקידושין פ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנא את הרבנות</b><br> ר\"ל ואם נדחקת להתפרנס מחכמתך, ומינו אותך לרב, עכ\"פ תשנא מלהתרברב על צאן מרעיתך, תנהלם ברחמים כאב לבנו ולא כאדון הרודה בעבדיו, דלא לכך המנוך עליהם. וכמו שאמר ר\"ג [הוריות ד\"י ע\"א] כלום שררות אני נותן לכם,עבדות אני נותן לכם.וכל המתגאה הוא כעע\"ז [כסוטה ד\"ד], ופרנס המתגאה על הצבור עונו חמור מאד נגד הקב\"ה [כר\"ה די\"ז א']. וגם כל חלי וכעס שמור לו מהנדחקים ממנו. וזהו שאחז\"ל [יומא פ\"ו ב'] רבנות מקברת בעליה, ר\"ל ההתרברבות של הרב, תקברנו עם בריאת גופו, וכבודו, ושכלו, וצדקתו, כולן ימסו כמסוס נוסס עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות</b><br> דכשהוצרכת להתפרנס במו\"מ, עכ\"פ לא יהיה לך שום הכרה ועסק בהלואה, וכמ\"ש חז\"ל [עירובין דמ\"א ב'] שאינו רואה פני גיהנם [עי' רש\"י שם]. והיינו בין ללות או להלות, דבין כך וכך ?צטער תמיד מהפסד הכבוד. וכן אחז\"ל [פסחים קי\"ג א'], כל אשראי ספק אתא, ספק לא אתא ודאתא מעות הרעות נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא שם שמים מתחלל</b><br> ד\"ת נמשלים ליין, כמ\"ש ושתו ביין מסכתי [משלי ט' פ\"ה], והדברים שבהם יסבירו העניינים העמוקים, הם כמים שימזגו בהם היין החזק שיהיה ראוי לשתייה. לכן הזהיר פה לרבותיהם של ישראל, שיזהרו מלומר מלתא דמשתמע לתרי אפי, שמא תגלי למקום שאפיקורסת גוברת, שעם מימי ראש ולענה שלהן יארסו ייניכם, לפרש דבריכם בנטייה למינות, וישתו התלמידים הבאים אחריכם, שיטעו באפיקורסת, ותמות נשמתם. ובני העולם יתלו סרחון אלה הגמדים בכם, שיחשבו שמכם למדו כן, ונמצא ש\"ש מתחלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל ושמאי קבלו מהם</b><br> נקט הלל אחר שמעיה ואבטליון מדהיה תלמידם [כיומא דל\"ב ב']. ומדהיה ענוותן מאד [כשבת דל\"א א'], לכן לימד ג' משניות רצופים בעניין ענווה, אחת בדיבור. והב' במעשה. והג' במחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר</b><br> כאן מזהיר בעניין הענוה בדיבורו, שכוללת ג' עניינים, האיך ידבר עם כגדול ממנו, והאיך עם חבירו השוה לו, והאיך עם הקטן ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי מתלמידיו של אהרן</b><br> ולכן בעניין חיובו לרבו ולגדול ממנו, אמר שילמוד אדם מאהרן, האיך שמח לגדולת משרע\"ה, והלך לקראתו, וקראו אדוני, משנבחר להיות רבן של ישראל. ואף שהיה קטן ממנו בשנים ובשאר דברים היה שקול כמוהו [כרש\"י וארא כ\"ח פכ\"ו]. כ\"כ אתה תכבד לרב בעדתך, אף שיהיה קטן ממך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורודף שלום</b><br> ובעניין חיובו לחבירו, אמר הוה אוהב שלום, לבלי יוגרם מחלוקת בינך לבינו. אבל גם תרדוף שלום, שכשחבירך עקש ופתלתול, ונגרם מחלוקת ביניכם, הוה רודף ומתעמל בדבורך אחרי השלום שברח ממך להשיבו למכונתו, כמ\"ש בקש שלום ורדפהו [תהלים ל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרבן לתורה</b><br> ובעניין חיובו לתלמידיו וצאן מרעיתו, אמר, אהוב אפילו אותן שאינן ראויין להקרא אדם מצד חולשת שכלם, רק כשאר בריות יחשבו, ותיטיב להם בגופניות, וברוחנית, שכשתוכיחם תחוס על כבודם, לא בזעף וקצף, כ\"א בדברי רצוי בחן וחסד, כאב רחמן לבניו. כי רק עי\"ז תקרבם לתורה, דאין אדם שומע עצת שונאו, רק עצת אוהבו [עי' פ\"ב סי' מ\"א] וכן מצינו שהתנהג עם הגר שבא לפניו ועם שאר בנ\"א שקנטרוהו כמבואר בפ\"ב דשבת וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים, ולא הודיע על עצמו כמבואר בנדרים. ולכן אמר הכי אוהב את הבריות לא אמר את אדם, מדאמרינן [ביבמות ס\"ב א'] אתם קרויין אדם וכו', דאפילו עובד כוכבים, או המקנטרך על חנם כהנך דשבת שקנטרוהו על לא דבר ואין ראוי לקרותו אדם אשר בצלם אלקים עשה אותם, אלא שם בריות נאות להם אעפ\"כ תדבר עמם בנחת, ובזה תקרבם לתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> כאן מזהיר בענווה במעשה, והזכיר ד' מיני מעשה שחוטא בהן המתגאה, וענשן בצדן. ולכן אמר כן בלשון ארמית כלשון עמו, כ?י להזהיר מאוד מהן לכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבד שמיה</b><br> [מלת נגד ר\"ל ממושך, כמו גוד אסיק [סוכה ד\"ד ב'] דר\"ל משוך והעלה. רק דאם פ' הפעול היא ג', חסירה היא בציווי כמו, נגש. גש]. ור\"ל, המעשה הא' שמרשם הגאותן, מי שרוצה להרחיב ולגדל שמו בעולם, שיהיה שמעו הולך שהוא מושל בעירו על הכל, לבלי ימרו את פיו. אז זה ענשו, אבד שמיה, דמדרצה כבוד שאינו ראוי לו, יאבד גם להמעט שהיה לו [ולהכי קאמר ברישא שמא, ובסיפא שמיה, ודו\"ק], וכמשחז\"ל כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו [עירובין די\"ג א']. ואמרינן גמלא בעי קרני אודנא דהו\"ל גזיוה מניה [סנהדרין ק\"ו א']: והכלל דכל המתגאה נתאנה, שחושב דברדפו אחר הכבוד יכבדוהו, וכשיתנהג בענווה ישפילוהו, ותהי להפך, דהמבקש ענווה ימצא כבוד, והמבקש כבוד ימצא בושה. כי גם בעודו בתקפו, העומדים לפניו בלשונם וכזבו לו, ויבזוהו בלבם. כי אולם אחריו כל אדם ישחק, ויכנוהו כסיל, וגאותן, שוטה. אולם כגללו, יד כל אדם בו, ולא יניחוהו להגביה ראשו. וגם מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם להורידו ולהשפילו, כי הקב\"ה ובנ\"א שונאים להגאותן כתועבה, ואפילו יהיו בו כל המדות היפות, יהיו כנרות כבויים, כשלא יציץ עליהן אור ענווה מלמעלה, דאל\"כ הם בעיני כל כנזם זהב באף חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודלא מוסיף יסיף</b><br> המעשה הב' שבו מרושם הגאותן, שאינו רוצה ללמוד ולהוסיף חכמה, אי משום שחושב שכבר יודע דיו. אי משום שכל מלמדו שפל בעיניו. אי משום שירא שהמלמד יראה מערומי סכלותו. על זה אמר ודלא מוסיף בלימודו, זה ענשו שיהיה נאסף קודם זמנו. דתכלית חיי האדם הוא, שיוסיף שלימות, וזה שמדמה שכבר השלים א\"ע כל צרכי, למה לו חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטלא חייב</b><br> המעשה הג' שמרשם הגאותן, הוא שממאן ללמד לאחרים, מה שיודע יותר מהן, בחשבו שכשילמדם ידיעתו, במה יהיה אח\"כ כחו גדול נגדם. ולפעמים גם משום שהתלמיד שפל בעיניו מלהתעסק בו. על זה אמר, ודלא יליף וכו'. כמשחז\"ל [ע\"ז די\"ט] ועצומים כל הרוגיה, זהו מי שהגיע להוראה ואינו מורה. דהוא כשומט הדד מהיונקים והורג נפשותם, לכן אחת דתו להמית. ולא לבד בתורה אלא כל היודע דבר שיש בו צורך בעולם, צרוך לפרסמו כשא\"צ לו לפרנסתו, וכר' יוחנן [יומא פ\"ד א'] שהתאמץ מאד לידע רפואת צפידנא, וכשנודע לו, מיד דרשה ברבים. וכן בבן קמצר וחביריו שלא רצו ללמד ידיעתם, נאמר עליהם ושם רשעים ירקב [יומא דל\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודישתמש בתגא חלף</b><br> המעשה הד' של הגאותן, שכל פעולותיו בצדקות ובמע\"ט, הוא כדי להתגאות בעיני הבריות, ואין כוונתו לעבוד את ה', כ\"א לעבוד א\"ע כע\"ז. לכן ענשו, ודאשתמש וכו', ר\"נ המשתמש בכתר הקודש לתמוך בו עביט גאותו הסרוחה, אף הוא יחל כבודו, וחלף ועבר כצל יעוף ולא ישיג ארחות חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> כאן מדבר מענווה במחשבה. דג' סבות יש במחשבה שיתגאה בהן הגאותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין אני לי מי לי</b><br> (א) בשיחשוב שיש לו מעלה פלונית ופלונית, שיש לו עושר, יופי, גבורה, חכמה, וכדומה. על זה משיב אם אין אני ומחשבת גאותי שייכם לי לכבשם, מי ובמה אוכל להתפאר ששייך לי [או על מי אמשול אם לא אוכל למשול על עצמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאני לעצמי מה אני</b><br> (ב) בשיחשוב ויתגאה על כל דבר קל שעשה כאילו עשה גדולות ונוראות בעולם, ואומר בלבו הן כל אלה ידי עשתה ואיך לא ירום לבבי. על זה משיב, וכשאני לעצמי מה אני, ר\"ל הן ידעתי כי לא למען הטוב בעבור שהוא טוב, לא לבעבור כי כך רצון הבורא, עשיתי, רק לעצמי להתפאר עשיתי, וכל מעשי מלוכלכים בגאות, ובמה נחשב מעשה כזאת [או ר\"ל כשאני יושב בדד לעצמי ובודק א\"ע יפה. אז כמה וכמה חסרונות אמצא בעצמי, אף שנעלמים מכל אדם, די לי שידועים ליודע תעלומות ולי לעצמי. ואיך לא ישתבר לבי בקרבי. כמאמר המלך החסיד, ואהי שפל בעיני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא עכשיו אימתי</b><br> (ג) סבה ג' שיתגאה, הוא בשיחשוב שהענוה נאותה ויפה רק למי שכבר השיג גדולה וכבוד, אז כשישח מרום כסאו לדבר ולהתנהג בחן ובחסד עם שפל אנשים, יהיה חוט חסד משוך עליו, ותיפהו מדת הענווה. אבל כל עוד שכבודו לא הכה עדיין שרשים, יחשוב שיזיק לו הענווה וההכנעה, שיחשבוהו להדיוט ויבזוהו. על זה משיב אם לא עכשו, שאתה עדיין באמת קטן ודל, תשתמש במדת הענווה שנאותה למעמדך, מתי תשתמש בה. הלא כשיגדלו נוצתך מעט, תחשוב א\"ע כנשר בשמים ותאמר אני ואפסי עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר</b><br> גם הוא אמר ג' דברים כנגד הג\"ד שאמר שמעון הצדיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה תורתך קבע</b><br> כנגד התורה שאמר שמעון הצדיק, אמר הוא עשה תורתך קבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמור מעט ועשה הרבה</b><br> זה אמר נגד העבודה. אמר, אמור מעט, ר\"ל בעבודתך לאלהים תבטיח מעט [כמו ואתה אמרת היטיב איטיב עמך], ורק לעתים רחוקים תבטיח לקיים להבא מצוה פלונית, דא\"כ נדר גדול נדרת לאלהי ישראל [כנדרים ד\"ח א']. והדבר מסוגל שכל האומר כן, יבואו עליו עכובים מלקיימן. ולכן טוב שלא תידור ורק מעט ובמקום הכרח מותר לשבע כדי לכפות יצרו [כנזיר ד\"ו ב'], וכבועז שכשהתגבר יצרו נשבע חי ה' [ויקרא רבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מקבל את כל האדם</b><br> זה אמר נגד הג\"ח שאמר שמעון. וכלל כאן, ריע ונכרי, עשיר ועני, נקלה ונכבד. ומדקאמר האדם בהא הידיעה כלל נמי עכו\"ם [עי' תוס' יבמות ס\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסבר פנים יפות</b><br> ולא בפנים זועפות. וזהו הג\"ח הראשון שתעשה להאורח. וגם לחברת האנושי, שעי\"ז תתגבר אהבה בין אדם לחבירו. אולם עי\"ז ירוויח גם העושה, שעי\"ז ירבו אוהביו, וא\"א לאדם הצלחה גדולה יותר ממה שירבו אוהביו ומכבדיו של אדם. ובלעדי אוהבים וריעים, האדם הוא בעשרו ובעניותו בהצלחה או בלתי הצלחה, כערער בערבה, כמ\"ש חז\"ל או חברותא או מיתותא [תענית כ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר</b><br> הוא רבן גמליאל הזקן בן רבן שמעון בן הלל הבבלי שנעשה נשיא [כשבת ט\"ו א']. ונ\"ל דכל היכא שהיה מבניו של הקודם, לא קאמר גביה קבל, דכל המניח בן ממלא מקום אביו, הו\"ל כחי [ב\"ב קט\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסתלק מן הספק</b><br> לעיל [במשנה ו'] אמר דרך כלל שישתדל שיהיה רב בעירו. וכאן מדסיים והסתלק מהספק בהא הידיעה, מוכח דבפרטות מיירי, ור\"ל בכל ספק שיקרה לך בתורה עשה לך רב אפילו לקטן ממך, להתיעץ עמו, למען תסתלק מהספק, וכמשחז\"ל [הוריות ד\"ג ב'], דרב בכל טריפות דאתא לקמיה, מכנף כל טבחא דמתא, כי היכא דלמטייה שיבא מכשורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תרבה לעשר אומדות</b><br> לא במעשרות ממש קאמר, דזהו דין, ובמסכת זו רק מדות נשנו כמש\"ל. ותו מה אל תרבה, איסור גמור הוא, דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין [כמנחות נ\"ד ב']. אמנם משל הוא דנקט, [וכלעיל משנה י\"א], וה\"ק אם תרצה מכח ספיקתך להחמיר, כהמפריש מעשרות מאומד, שמרבה במעשרות כדי לצאת מהספק. על זה אני אומר לך, דכמו המרבה במעשרות, ע\"י שיחמיר יתגלגל לו קלקול בצד אחר וכמו שאמרנו, כמו כן המחמיר בדין מדיני התורה. לכן תשועה ברוב יועץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון בנו אומר</b><br> הוא בן ר\"ג הזקן. הוא רשב\"ג הנהרג בזמן החורבן. ומדקאמר כן קודם שנתמנה לנשיא, קראוהו שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה</b><br> משתיקה גרסינן, ובתלמיד היושב לפני רבו עסקינן, שהוא עדיין כגוף המבקש רוח חיי חכמה בקרבו, עליו אמר שאפילו בדרך מציאה לעתים רחוקים לא מצאתי שאיש כזה ירוויח כלל שום דבר משתיקה. מדהוא יושב כפסל משומם, על כן לא ירומם. דמלבד שיחשבוהו הרואים. כחסר דעת, וכמו שחשבו לרב כהנא שהיה ארי כמו שועל [כב\"ק קי\"ז א'], או כחצוף שמחציפותו אינו חש לפלפל בדברי רבו. מלבד כל אלה השתיקה מזיק לו נמי לתפיסה ולחדוד ולזכרון, דרק ע\"י הפלפול והקושיות שלו והתרוצים שיתרץ לו רבו, יבין הדבר לאישורו [כב\"מ פ\"ד א']. גם ע\"י הדבור יחוקו הדברים בלבו היטב, ולעד כבצור יחצבון, וכל הגורם בלחישא עד מהרה הוא שוכח [כעירובין נ\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה</b><br> וכשלא ירקד הלימוד ע\"י הפלפול, יהיה כטוחן ברחיים של גרוסת, לא יאכל רק פת הדראה, ואכסוהו שערי [ככתובות ע\"ז א']. משום דלא ידע הסתעפות העניינים היטב כשיבוא לידו מעשה, ומאן האי דלא חש לקמחיה. [כיומא מ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המרבה דברים מביא חטא</b><br> שע\"י רבוי דברים שלא לצורך, מסבב שגיאה בדבריו, שיתבלבל על ידן כוונת שומע ומשמיע, וגורם שלא יבינו התלמיד היטב, וגורם גם שישתכחו דבריו מהר, כמו שתקנו בגט שלא יאמר בפני נכתב לשמה, דאי מפשת לדבוריה אתא למגזיא [כגיטין ד\"ג א']. ולהכי הזהירו חז\"ל, לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה [כחולין ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר</b><br> הוא רשב\"ג אבי רבי. וי\"א שהוא שמעון שבמשנה י\"ז, זקינו של אב רבי. רק הכא קרי ליה רבן, מדקאמרה לאחר שנתמנה לנשיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שלשה דברים העולם עומד</b><br> ר\"ל מתקיים קצת, אף שלא ישמרו הג' שזכר שמעון הצדיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הדין</b><br> שלא יעוול הוא בעצמו לחבירו, לגופו, ממונו, כבודו, ונשמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האמת</b><br> שלא יגרם ע\"י שקרנות או מלשינות שאחר ירע לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השלום</b><br> לא די שלא יסבב רעה לחבירו, אלא אפילו אם רואה שאחר ירע לחבירו, יטריח לתווך שלום ביניהן. או ר\"ל שייטיב לחבירו בגוף ובממון, ובעצה, שעי\"ז יגרום אהבה ושלום בעולם [או נ\"ל שזכר כאן ג' כלי מעשה של אדם. מעשה. דיבור מחשבה. שבכולם לא יגרום לחבירו רעה. דדין היינו מעשה, ואמת היינו דיבור. ושלום היינו מנוחת הנפש והתרצות המחשבות והתפייסות זל\"ז. וכולן לא זו אף זו קאמר דאפילו לחשוב על חבירו רעה אסור, דצריך לדונו לכף זכות [כשבת קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפטו בשעריכם</b><br> וכתיב לעיל מניה, כן שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי אומר</b><br> הוא רבינו יהודה הנשיא דור הז' מהלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותפארת לו מן האדם</b><br> ג' דרכים הם שראוי האדם להשלים א\"ע בהן בעולמו, והן: (א) דרך חיוביו [פפליכטען] לה' ולאדם, והן המצות המפורשים בתורה. (ב) דרך המדות [טוגענדען], שלא נזכרו בתורה בפירוש, אבל משתמעין מתוך דבריה, מה שראוי מהן לאדם שיעשה אותן וממה ימנע א\"ע, כגאוה וענוה, כעס וסבלנות, קמצנית וותרנית וכדומה. והן כמו אמצעיים בין חיובי האדם לחבירו ולעצמו. (ג) דרך ארץ [זיטטען], שאינן כהמדות שמזיק בהן לחבירו, רק יבזו נפשו. כגון כשאינו נקי בגופו ובמלבושיו [סוף סוטה]. ושאינו צנוע בעשיית צרכיו ובתשמיש [ברכות ס\"ב א' ונדה די\"ז א'], או שהוא רעבתן [פסחים מ\"ט א'], או שכור [נזיר כ\"ג א'], או להוט במשגל [ברכות כ\"ב א'], או עצל [פסחים ד\"נ ע\"ב], או מבוהל [ברכות מ\"ג ב'], או אוכל בשוק [קידושין ד\"מ ע\"ב], או שחקן [אבות פ\"ג מי\"ג], או עצבן [שבת ד\"ל ע\"ב], או לשנות ממנהג המקום שהוא שם בענייניו [פסחים ד\"נ ע\"ב], וכדומה הרבה מאלו. ועל כולן אמר רבי שיבור האדם לעשות כל הג' דרכים באופן נאה ומתקבל בעיני העושה כשיראה אותה באחרית, דהיינו שהמעשה בעצמה נאה, וגם בעיני הרואין כשיראוה בו, דהיינו שהיא נאות ג\"כ לפי מדרגות האדם העושה. א\"נ ר\"ל שיהיה מחשבתו טובה, ועי\"ז היא תפארת לעושיה, דהיינו אדם העושה את המצוה, ותפארת לו מהאדם דהיינו המעשה בעצמה טוב שאותה יראו הבנ\"א. דאע\"ג דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אף שרק המחשבה ולא המעשה לתפארת. אין זה שוה לכל, רק לאדם גדול שיודע לשקול היטב העבירה נגד המצוה, תדע דאל\"כ נגנוב ונרמה כדי ליתן צדקה וכדומה. א\"נ נ\"ל דיבור ר\"ל לזקק, דכל מצוה שהיא תפארת בעיני הקב\"ה וגם בעיני האדם, כטלית נאה ואתרוג נאה, צריך לזקק מחשבותיו שיהיו לשם שמים לבד, דבקל יטה אשוריו. והוה זהיר במצוה קלה זו לטהר ולקדש מחשבתך בעת עשיית המצוה וכו', דהיינו לעשותן במתינות ונעימות, ולא בקול המולה והתלהבות זר. ויזכיר כי כל הג' דרכים הנ\"ל הם משתנים לפעמים, משום שתלוים תמיד, בפועל, ובזמן, ובמקום, ובמאורע, אשר לפיהן פעולה משובחת תתהפך לפעמים להיות גרוע, וגרוע תשוב להיות משובחת [ויש לדבר בזה הרבה. והארכתי בהן בפירושי ראשי אבות באריכות בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלה כבחמורה</b><br> כמו שהזהרתיך לעשות כל מצוה באופן נאה ומתקבל, כ\"כ אזהירך שכל מצוה שהיא קלה לעשות בלי טורח וחסרון כיס, או ששכרה או ענשה קל, תהיה זהיר לעשותה בשמחה כאילו היתה חמורה מאד ושכרה רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות</b><br> דהחילוק בין שכר ועונש שבין מצוה למצוה, אינו ברבוי ומיעוט לבד, כ\"א יש עוד חילוק ביניהן באיכות דכל מצוה תתן השלמה אחרת לנפש. דצרכי הנפש הם כצרכי הגוף, דהיין והזהב חשובים יותר, והלחם והברזל נצרכים יותר. כ\"כ יש מצות ששכרן רם ונישא. ויש שאינן מנושאין ורמים כל כך, אבל נצרכים יותר למעלות תחתוניות של הנפש. ולכן העלים הקב\"ה מלהודיע שכרן, כדי שירדוף אחר כולן, שכולן צריכים לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מחשב הפסד מצוה</b><br> ההפסד שיתגלגל לך בעולם עובר ע\"י עשיית המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד שכרה</b><br> בעולם הנצחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד הפסדה</b><br> הרווחת ממון או עונג שיתגלגל לך כשתעשה העבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דע מה למעלה ממך</b><br> למעלה מהשגתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין רואה</b><br> לעומק לבבך אשר שם תארוג מחשבות חטא שלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוזן שומעת</b><br> דברי חטא שתדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשיך בספר נכתבין</b><br> מעשה חטא שלך, כל הג' רשומים לנצח לפניו ית', ואם שישתקו לך בשמים ולא תענש עליהם כרגע, לפניו ית' אינם שכוחים. [וענין ספר שנזכר כאן ובשאר דוכתא בתנ\"ך ובש\"ס כבר פירשתים באריכות ובראיות בדרושותי לר\"ה. ובפירושי ראשי אבות הארוך שזכרנו. וכאן נאמר בקיצור, שמרמז על שילובי הסבות האחדיות שבעולם שכולן קשורין זב\"ז, וכן כל הגופות וכל מעשיהן תלויין בהן, והן בהן וכולן בעולם הרוחני באופן נפלא מאד, למעלה הרבה מהשגת האדם. וכל האחדיות הנ\"ל תלויין זב\"ז כאותיות ומלות ופרקים שבספר. והוא הוא ספר הבריאה. והיינו דקאמר הכא וכל מעשיך בספר הבריאה הזה נכתבים, ושם עשו רושם שקלקלת עליו מעשה בראשית ועי' לקמן פ\"ג סי' ק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא</b><br> היינו רבי שבמשנה א' [כשבת ל\"ב ב' וקידושין ס\"ג א']. רק שבחייו קראוהו רבי סתם, ואח\"כ נקרא רבי יהודה הנשיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ</b><br> ר\"ל לימוד התורה הוא יפה רק כשיש עמה מוסר וענווה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיגיעת שניהם משכחת עון</b><br> דרק ע\"י יגיעתך בשתיהן, ישתכח ממך כל אפשריות לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל תורה שאין עמה מלאכה</b><br> אף שגם הנהגתך ישרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה בטלה</b><br> מטרדת תמידי לבקש הצטרכתיך כל שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוררת עון</b><br> שע\"י העניות יוגרם לחטוא."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העמלים עם הצבור</b><br> ר\"ל בצרכי ציבור, ועי\"ז מתבטלין ממלאכתן, והרי גם מלימוד התורה רשאין להתבטל כשאי אפשר לעשות ע\"י אחרים [כמ\"ק ד\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהיו עמלים עמהם לשם שמים</b><br> ולא להתפאר, וכ\"ש שלא להשתרר על הצבור בשביל זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזכות אבותם</b><br> של צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסייעתן</b><br> להמתעסקין, שישיגו פרנסתן בלי יגיעה [ונ\"ל דמה\"ט קאמר אבותם במ\"ס, ומסייעתן בנו\"ן, לגלויי דאמאי דקאי האי לא קאי האי. או דנון מסיעתן הוא כמדברים בעדן בלשון ארמית]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצדקתם עומדת לעד</b><br> אף שע\"י עסקן עם הצבור מתבטלין מתורה ומעסק בפרנסה. והרי רק ע\"י יגיעת שניהן משכחת עון, אפ\"ה צדקתם זאת עומדת להם בכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם</b><br> שיעלה עליכם הקב\"ה שכר הלימוד והעסק במצות שנתבטלתם מהן ע\"י עסק הצבור, תשתלמו כאילו עשיתם אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוו זהירין ברשות</b><br> אתם העוסקים בצרכי ציבור כשתצטרכו להתוודע עם אדוני הארץ שהרשות וכח בידם להטיב לציבור [כרש\"י שבת קנ\"א ב']. הוו זהירין לבלי לבטוח בהבטחתם, לפזר להם ממון הצבור במתנות יותר מדי. גם לא תבטחו באהבתם לגלות להם עניינים, שאפשר שיזיקו לצבור עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נראין כאוהבין בשעת הנאתן</b><br> בשעה שיקבלו המתנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> מדקאמר לעיל [מ\"ב] שצריך לעסוק בתורה ובמלאכה אמר כאן עשה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה רצונו כרצונך</b><br> כשתעסוק בתורה שהוא רצון שמים, עסוק בזריזות ובשמחה בלי פיזור מחשבות בדברים אחרים, כמו שתתעסק בעניין פרנסתך שתייחד כל מחשבותיך לעסקך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיעשה רצונך כרצונו</b><br> שיבוא לך פרנסתך בזריזות ובלי טרחא, דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע\"י אחרים [ברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטל רצונך מפני רצונו</b><br> כשתאותיך לארציות ילחמו בך נגד חיוביך לשמוע בקול ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך</b><br> רצון המתנגדים לך והרוצים להריע לך, יבטל למען הטיבך ולהצליחך. ואפי' רצון עצמו כ\"י [היינו סידור הטבע הפשוטי] יבטל למען טובתך [כמ\"ק דט\"ז ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר</b><br> מדקאמר ר\"ג [במ\"ב] האיך יתנהגו עם הצבור, הזכיר נמי הכא דברי זקינו הלל בעסק הממונה למנהיג לציבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תפרוש מן הצבור</b><br> כלל בזה ה' עניינים (א) שלא יפרוש ממנהגי הצבור, וכמ\"ש חז\"ל אזל לקרתא אזל לנמוסוא [ב\"מ דפ\"ו ע\"ב]: (ב) כשמתכנסין לקבוע שיעור לימוד, או להתפלל, או להתיעץ בעסק מצוה או בצרכי צבור, לא יאמר יחליטו הם מה שירצו ואני מתרצה בכך או בכך, רק צריך ליעץ לטובת הצבור ולסייע בכל דבר לעבודת ד'. (ג) כשהצבור ולא הוא שרויים בצער, ירגיש צרתם כאילו הוא עצמו ג\"כ שרוי עמם בצער [כתענית י\"א א]. (ד) כשמתפלל על עצמו, ישתתף א\"ע בתפלתו עמהן, לכלול א\"ע בכלל כל הנצרכין בזאת. (ה) אמנם כל עוד, כשנתמנת למנהיג הצבור, אף שאז אינך רשאי להתערב עמהן ממש, שלא ידמו שאתה כאחד מהן ושוה להן, אפ\"ה לא תפרוש מהן לגמרי, כאילו אתה האדון שאין כבודו להתערב בין עבדיו, שעי\"ז תאבד אהבתם שיחשבוך לזר המתגאה עליהם. וזהו שאמר החכם היודע לרקח הסלסול והענווה במשקל נאות שוה בשוה, לפי הזמן, והמקום, והאדם, הוא האיש המוצלח, אשר יהיה אהוב, ומכובד לכל. [ושמור אלה הדברים המועטים, כי הם סוד יקר, אשר יכשלו בו רוב בני אדם במדת הן חסר והן יתיר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמן בעצמך עד יום מותך</b><br> אל תבטח בעוצם חזקת הצלחתך ובעוצם חזקת צדקתך. דאשרי אדם מפחד תמיד. דשלמה נפל מכסאו בסוף ימיו [כגיטין דס\"ח ב]. ויוחנן כה\"ג זקן בן פ' שנים נעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א], והי' דבר היוצא מהכלל, דהרי אמרו [יומא ל\"ח ב] דכיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא, דאין למדין מהכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א]. לכן אל תפרוש מהצבור ברברבותא, כדי שיהיו לך אוהבים לעמוד לך בעת צרתך, וגם הם יטו לבך בעצתם לילך בדרך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו</b><br> כשאתה מנהיג הצבור ותדון אדם שעבר עון אשר חטא, שפוט אותו בחמלה, אל תבזהו, אבל תצטער על רפיונו שלא היה יכול לעמוד בנסיונו. דעדיין לא הגעת למקומו ועמדת בנסיון. כמ\"ש שהמע\"ה (משלי ו׳:ל״א) אל יבוזו לגנב וגו' ונמצא ישלם שבעתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע</b><br> תוכחה למנהיג לצמצם ולדקדק מאוד בכל מלה שידבר כמוציא מעות. דאם כל אדם ראוי שידע מה שידברו לא ידבר מה שידע, מכ\"ש המנהיג שמחוייב כן. דלפי משקל העניינים שתחת ידו. כן יגדל הנזק כשישמט סוד מסודותיו לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסופו להשמע</b><br> דאזנים לכותל, ועוף השמים יוליך את הקול: [ולהגרסא שאי אפשר לשמוע, י\"ל שהוא תוכחה לרב שמלמד לתלמידיו [ומכ\"ש למחבר ספר] שלא יאמר דבריו דרך חידה, שא\"א להבינו רק בסוף אחר עיון גדול [ומזה נמי שלא לכתוב בספר הרבה ראשי תיבות שאינן מורגלין שעי\"ז יבולה זמן הלומד בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא לא תפנה</b><br> גם זה אזהרה למנהיג הטרוד הרבה, וכמו כן לכל אדם הטרוד בעסקיו, שכשיהיה לו פנאי קצת באמצע טרדותיו לא יאמר מה אוכל ללמוד בזמן מועט כזה, אלא כשיהיה לי פנאי הרבה מעסקי אשנה ואלמוד, שמא לא תפנה, והרביעית שעה הפנוייה שאבדת, הוא חלק קטן מחייך שמחובר כולו מחלקים קטנים כאלה, וע\"י התרשלותך לא ישוב עבודתך זאת לך לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אין בור ירא חטא</b><br> בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד\"א, מוסר, ודרך ישרה. והוא גרוע יותר מע\"ה שיש בו עכ\"פ דרך ארץ [כסוטה דכ\"ב א]. ואדם בור כזה, אפשר שיהיה ירא אלהים ושלא יחטא, אבל כל עבודתו בצדקת ויושר, אינו רק מיראת עונש, וכל חיוביו לאלהים ואדם, הם כנימוסים מוכרחים בעיניו. והוא אינו עושה אותן משום שירא מהחטא עצמו שיהיה לתועבה בעיני ה', כי לא התעוררו בנפשו אהבה וחיוב הראוי לאלהים ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עם הארץ חסיד</b><br> הרבה מיני ע\"ה יש [כרא\"ש ס\"פ אלו עוברין]. והכא מיירי באדם המוני, שהדריכו אותו במדות ישרות, רק שלא למד תורה ולא הורגל לפני חכמים לראות מעשיהם והנהגותיהן. לכן אי אפשר שיהיה חסיד, לילך לפנים משורת הדין, דלדבר זה צריך הרגל לראות עשיית מעשים כאלו, שיקנו רושם בנפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הביישן למד</b><br> דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הקפדן מלמד</b><br> מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע\"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס\"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל\"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ\"ש חז\"ל [כתובות ק\"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ\"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כל המרבה בסחורה מחכים</b><br> דכשמסובב בטרדות, אפי' בסחורה דצריך נמי השכלה, אפ\"ה לא ראי זה כראי זה, ובא זה ואיבד את זה, שע\"י שמחשבותיו מפוזרים, לא יחכים א\"ע או אחרים. וכמ\"ש חז\"ל [עירובין נ\"ה א] לא מעבר לים היא, לא תמצא ד\"ת בסוחרים הפורשים לים:"
+            ],
+            [
+                "<b>השתדל להיות איש</b><br> כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי\"א דה\"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי\"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ\"ח ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים</b><br> והתפעל על בזיון הגוף שלא נקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה על דאטפת אטפוך</b><br> ר\"ל בלתי ספק גם אתה בזית אחרים שזרקת גלגלתם למים, או עשית מעשה אחרת לבזותן, ונשתלמת מדה כנגד מדה, שלא בטלה [כסנהדרין צ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוף מטיפיך יטופון</b><br> שיתבזו גם הם בזו או בדומה לה. וקמ\"ל רישא דלא חשיד קוב\"ה ח\"ו למעבד דינא בלא דינא [כברכות ד\"ה ב]. ועוד דאדם משתלם מדה כנגד מדה. וקמ\"ל סיפא, דאפי' נגזר עונש לחוטא אפ\"ה אותו שנעשה שבט אפו של הקב\"ה, יקבל עונשו, מדעכ\"פ הוא לא התכוון לקיים גזירת ה' [כיהוא בהכריתו זרע אחאב], רק בעבור לבו הרע. והראיה ברורה על זה פרעה במצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> ה' מיני תאוות יש שיקיצו באדם מנעוריו כסדר זא\"ז. תחלה מיד כשנולד ישתוקק רק אכילה ושתיה. ואח\"כ גם לממון. ואח\"כ יתעורר בו גם חוש המשוש במשגל וכדומה. ואח\"כ בא באנשים וירצה שיכבדוהו. ואח\"כ כשיתחיל להזקין יבקש משרתים ועוזרים לו. ובכולן ברדיפתו אחריהן ישיג הפוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה בשר</b><br> ר\"ל תאוה א' שרודף אחר תענוגים להרבות בשרו ולהשמינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה רמה</b><br> לא לבד אחר מותו תתרבה בו הרמה עי\"ז, ונפשו עליו תאבל על בזיון הגוף, דקשה רמה למת כמחט בבשר החי [כשבת קנ\"ב א] וכצועק על ביתו שנפל. אבל גם בחייו ענוגו הוא סבת השחתתו, דכבר אמרו הרופאים שכשיש מכה מהלכת ח\"ו או דבר ל\"ע, תאחז בפרטות רק הבריאים והחזקים האוכלים למעדנים, ותחוס על האומללים והחלשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה נכסים</b><br> תאוה ב שמתאווה להרבות ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה דאגה</b><br> כי ביום ובלילה לא ינוח מדאגת הפסד, שיפחד שיוזל סחורתו או שיפסיד. או שלא ישלמו לו בע\"ח, גם יסבוהו מקניטיו סביב ומקנאיו יעופפו סביבו כעדת דבורים לכוורת דבש, ולא ימצא קורת רוח בעולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה נשים</b><br> תאוה ג' שאחזתו בולמס המשגל, ולבעבור שבאחת רגיל וקץ בה [כנדה ל\"א ב], לא יסתפק באחת מתת אלהים להרחיב דעתו [כברכות דנ\"ז ב], אלא רוצה לשתות בכל כוס שיראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה כשפים</b><br> ישיג הפוכו, כי תקצר נ פ ש ו ודעתו, כידוע לטבעיים שע\"י רבוי המשגל יוחלש כח הגוף, והשכל, והזכרון, ויתעוהו מחשבותיו בסכלותו לדרוש באובות ומכשפים שישתדלו שתאהבו אשה שראה וחומדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה שפחות</b><br> תאוה ד' שרודף אחר כבוד, ולכן מרבה נערות יפות בביתו, לשמש אותו ונשיו להרבות כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה זמה</b><br> שהשפחות שעסקו עמהן שהן בני תרבות רעה, ימשכוהו לזנות ויתבזה כבודו בפרסום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה עבדים</b><br> תאוה ה' שמבקש עבדים, להתחזק עמו להרבות ממונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה גזל</b><br> ישיג הפוכו, דהן עצמן כרובם יעשו כן קנוניא, להונותו לגזלו ולרששו. ועתה נגד ה' מיני עמל הנ\"ל שמשיג האדם הפך המבוקש. חושב עתה התנא ה' דברים אחרים שיתדמו כאילו הן לרעת האדם, וישיב על ידן טובות גדולות. וגם אלה נקטן תנא כסדר. דמתחלה לומד האדם ואוסף שמועות הרבה בתורה. ואח\"כ הולך לישיבת חכמים ללמוד חדוד השכל, כדי להציץ גם תעלומות התורה [וכמ\"ש חז\"ל ברישא לגמור והדר לסבור [שבת פ\"ג א]. ואח\"כ כשכבר הגיע להוראה, מתיעץ בכל דבר חמור עם חביריו, כי היכא דלמטייא שיבא מכשורא [כהוריות ד\"ג ב]. ואח\"כ כשיתחזק על כסא ה'. עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואח\"כ על ידי כל הנ\"ל קונה לו שם טוב. אח\"כ זוכה לעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה חיים</b><br> אף שהשגתה רק בעמל רב, עד שיקיא החלב שינק משדי אמו, ורק בעמל כזה היא נקנת [כברכות ס\"ג ב], וגם נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם [כסנהדרין כ\"ו ב]. אפ\"ה תמחץ וידיה תרפאינה, שאף שתחליש הגוף עכ\"פ תחזק כח החיות שבו, כי לזה נתנה הקב\"ה להחיות הגוף והנשמה, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך [דברים ל\"ב פמ\"ו], ואומר רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך [משלי ג' ח']. והעמיד תנא בבא זו נגד התאוה הא' הנ\"ל, דהתם מכלה גופו, והכא יחזק גופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה ישיבה</b><br> ששוקד ומתמיד ומעיין ומדקדק היטב בדברי תורה, ויושב לפני חכמים ללמוד דרך המעמיקים, איך ע\"י החדוד יבקש האמת ע\"י שידון מהמפורש על הסתום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה חכמה</b><br> אף שע\"י התמדתו בתורה, יהיה שכלו כמו זר בענייני העולם ובמו\"מ שלהן, אפ\"ה אני חכמה שכנתי ערמה תאמר תה\"ק [כמשלי ח' פי\"ב], וידע גם חכמה במילי דעלמא כאחד מהם, כשיצטרך לו לפרנסתו בלי דאגה. הרי בבא זו נגד מרבה נכסים מרבה דאגה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה עצה</b><br> כשישב בראש, יתיעץ בכל דבר קשה עם רבותיו וחביריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה תבונה</b><br> דע\"י ההתיעצות והפלפולים, יפתחו עליו ארובות השמים, ויבקעו עליו מאורי אור חדשים בחכמה. הרי בבא זו נגד בבת מרבה נשים שיבלבלו ויחלישו שכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה צדקה</b><br> כשהתפרסם שמו והוחזקו ידיו לעשות משפט וצדקה לכל מבקש עזרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה שלום</b><br> שעי\"ז יהיה לו שלום עם כל, ויאהבוהו ויכבדוהו הכל. והרי זה עומד נגד מרבה שפחות שיבזו כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה שם טוב</b><br> ע\"י ד' הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה לעצמו</b><br> וא\"צ לירא שיחטפוהו ממנו. והר\"ז נגד הבבא מרבה גזל. ועתה נקט בבא יתירתא, מה שאין בה' מיני עמל הראשונים. קנה לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי</b><br> ונ\"ל דמשום דכשסידר רבי המשניות לא רצה להפסיק סדר היחוס מהלל הזקן עד ימיו, להכי הזכיר דברי ריב\"ז לבסוף. רק כדי שלא נטעה לומר שהיה אחר רבי, להכי תני גביה ריב\"ז קבל מהלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדא היה אומר</b><br> מדהיה ריב\"ז גדול בתורה ובכל החכמות מאד [כסוכה כ\"ח א'], להכי אמר על עצמו אם למדת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תחזיק טובה לעצמך</b><br> לומר כח ידי עשתה לי החיל הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי לכך נוצרת</b><br> שיצירתך בזכרון וחדוד השכל יותר מחביריך, גרמה לך שגדלת חכמה, ולא עמלך, ואפשר שחביריך לפי שיעור מיעוט הכנתם, עמלו והשיגו לפי שיעור, יותר ממך, ושכרם גדול משכרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי</b><br> חשב רק היותר גדולים שבתלמידיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס</b><br> הוא סתם ר\"א שבמשנה, בעל אמא שלם אחותו של רבן גמליאל [כלעיל סי' ס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהושע בן חנניה</b><br> הוא סתם רבי יהושע שבמשנה בעל פלוגתא דר\"א בן הורקנס. והיה מקורב בבית הקיסר [כתענית ד\"ז ב' וחולין נ\"ט ב'], והיה לוי ומשורר בביהמ\"ק [כערכין י\"א ב'], וחי עד אחר החורבן [כגיטין דנ\"ו א' וברכות כ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי שמעון בן נתנאל</b><br> הוא בעל בת בתו של ר\"ג הזקן [תוספתא פ\"ג דע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אלעזר בן ערך</b><br> הוא ר' נהוראי. וי\"א שהוא ר' נחמיה [שבת קמ\"ז]. וי\"א דהוא ר\"מ [עירובין די\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מונה שבחן</b><br> ר\"ל אמר מדה משובחת שהיה כל א' מופלג בה ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה</b><br> כבור מסוייד שלפני הגת, שלא נאבד בו טפה מהיין שיזוב לתוכו. כך התורה שנמשלה ליין [כתענית ד\"ז א'], מה שלמד ממנה מרבותיו למד בתשוקה רבה, עד שלא שכח שום דבר מלימודו [כסוכה כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אשרי יולדתו</b><br> שאמו הדריכתו לתורה ולמדות ישרות. וכבר כשהיתה מעוברת ממנו, חזרה בבתי מדרשות ובקשה שיתפללו שיהיה העובר זה ת\"ח וצדיק כך כתב רש\"י בספר מדרש שמואל על אבות. ואני מצאתי בירושלמי [יבמות ד\"ה א'] שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי חסיד</b><br> שעשה הכל לפנים משורת הדין. ולא נמצא כתב ידו ביד עכו\"ם לעולם, מחשש שיוליכנו עכו\"ם בשבת [שבת די\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא</b><br> שהיה צדיק גדול עושה מאהבה, שהיה ירא מהחטא עצמו, רק לבלי להקניט הקב\"ה ולא מיראת עונש או תקות שכר, והיה זה בהפלגה יתירה, דאל\"כ מה רבותיה, הרי אדם כזה רק אינו בור כלעיל משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר</b><br> שהיה חרוץ מופלג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכריע את כולם</b><br> פלוגתא דת\"ק ואבא שאול, היינו הפלוגתא אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף [הוריות י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו וראו</b><br> ר\"ל צאו מלדון לפי מדרגתכם. דמלתא זוטרתא היא לגבייכו להתנהג כמנהגכם. אבל שוטטי לדון לפי כח ההמון, איזה וכו' שיזכה בסוף כמוכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עין טובה</b><br> שבטובת מדתו, מסתפק במעט שיש לו ושמח בהצלחת חבירו, ואינו מקנאו, ואינו דואג ואינו כועס. דכל אלו מחלישין כח הזכרון. אבל כשיהיה בעל מדה זאת, יהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר חבר טוב</b><br> שכשייעצו להסיר חסרונותיו, לא יתבייש מלפניו ולא יכעס, בידעו שלבו תמים עמו, וישמע עצתו. כמו שהיתה אמו לר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר שכן טוב</b><br> ששכנים טובים עושים טובות זל\"ז אף בהפסד של עצמן, עי\"ז מתרגל כל א' מהן בחסידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר הרואה את הנולד</b><br> ולכן עושה לעצמו גדר לבלי לבוא לחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר אומר לב טוב</b><br> שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב לכל ועי\"ז חדוותא מסתייע שיתחדד שכלו כמעין המתגבר [ונ\"ל דלב טוב הוא מצד הגוף, שהתרגל כך עד שנעשה לו לטבע שני. משא\"כ עין טובה, היינו שמתנהג במדות הטובות מכח השכל. ומחמת שרק ע\"י השכל יכריח יצרו, אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי [ועי' רמב\"ם פ\"ח מפרקיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבכלל דבריו דבריכם</b><br> שכשהלב שוקט ושמח, ישקיף על כל אדם לטובה, וירבו אוהביו בחבר טוב, ושכן טוב. וגם במנוחת נפשו יוכל להשקיף את הנולד. ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם</b><br> אף דמדיוקא דרישא משתמע ממה יתרחק. אפ\"ה משום דלכל מדה ב' קצוות, וביניהן מדה ממוצעת, למשל עין טובה היא קצה א'. וכנגדה עין רעה, וביניהן עין שאינה טובה ולא רעה אלא בינונית. וכן כולם. להכי שאל באיזה דבר יתרחק גם ממדה הממוצעת [גם יש מדה טובה שאין הפוכה רע, כהתנהגות לפנים משורת הדין, ואז א\"צ להתרחק ממדה שכנגדה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עין רעה</b><br> דכשהשקפת עין שכלו לשפוט הכל לרעה, אינו מסתפק בשלו, ומקנא חבירו, ודנו לכף רעה, ומהרהר אחר רבו, ואחר הקב\"ה, ומסתפק ביסודות הדת, ובתורה משמים, ובפירושה שקבלנו ואינו זוכה לאוצר התורה. ויורד לגיהנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר חבר רע</b><br> שמפתהו תמיד להתעות מדרך הישר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר שכן רע</b><br> שמכעיסו תמיד, ומשחית מדותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם</b><br> הוא הפך הרואה הנולד, שאינו רואה שכשלא ישלם עכשיו, לא ימצא להבא מי שילונו ונמצא מת ברעב. ולא אמר סתם מי שאינו רואה הנולד. מדאפשר שאינו רואה את הנולד, ואעפ\"כ הולך בדרך ישרה. להכי אמר הלוה ואינו משלם, דהיינו שחושב שרואה הנולד, שכשישלם לא ישאר לו פרוטה, ואינו משקיף יותר להלן, שהמעות שלוה לא יתקיים לו לעולם, ומת ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלוה מן המקום</b><br> כשעושה מעשה שתגרם אותו לחטוא, כהולך למקום או מתעסק בענין העלול לחטא, נמצא שלוה הסיבה הזו מהקב\"ה, ולא השיבה בנקיות כמו שקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה רשע ולא ישלם</b><br> דאת\"ל דה\"פ מי שלוה ואינו משלם הוא רשע, דא\"כ הול\"ל מלת רשע לבסוף, אלא ע\"כ ה\"ק דכל רשע למקום, לוה הסבה, ומביא א\"ע בפשיעה לידי חטא, ולפיכך תיכף בהלואתו, נקרא רשע כמו שלוה אף שיודע בשעה שלוה שיותר מסתבר שלא יוכל לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצדיק חונן ונותן</b><br> לכל אדם יש חיובים ומשפטים [פפליכטען אונד רעכטע], חיובים מה שהוא חייב לאחרים, ומשפטים מה שאחרים חייבים לו. והצדיק חונן ומוותר מחיובי אחרים לו, ונותן להם יותר ממה שחייב הוא לאחרים. מיהו ה\"נ מדהקדים מלת צדיק, ש\"מ דה\"נ ה\"ק, הצדיק לפני הקב\"ה חונן ממה שראוי לו לקבל מהקב\"ה, ונותן יותר ממה שחייב להקב\"ה, דהיינו מדרואה את הנולד, מקדש א\"ע במותר לו [כיבמות ד\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבכלל דבריו דבריכם</b><br> שהלב הוא שורש הכל, וכשהשורש מורקב באילן, אין בכל הודו והדרו סי' ברכה. כן אם הלב רע, יוגבר יצר הגוף על השכל. ויתחברו אליו הדומין לו, חבר רע ושכן רע, ולא יעשה גדר בפני חטא, משחתו בו מום בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם אמרו שלשה שלשה דברים</b><br> כל אחד מהן הזהיר ג' דברים, כמוזכר במשניות דלקמן עד משנה ט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר</b><br> הזהיר על ג\"ד שראוי להשלים הנפש בהן. מדות ישרות, שמירת המצות, לימוד התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי נוח לכעוס</b><br> במדות, הזהיר ביותר מכעס, שבה תלייין מדות רעות רבות. ומשום דכל כעס בא לרוב ע\"י שפגע א' בכבוד חבירו מעט, וחבירו חוזר ומקניטו מעט יותר, ושוב האחר משיבו קשות יותר ויותר, וכמ\"ש חז\"ל [סנהדרין ד\"ז א'], האי תגרא דמיא לבדקא דמיא. לכן יעצו התנא אם תרצה להשמר מכעס שמפרך הגוף והנפש, יהי כבוד וכו', דכמו דלא ניחא לך שיבזוך גם ברמז, ג\"כ השמר לבלי לומר לחברך דבר שיפגע כבוד חבירך גם רק במקצת. וכמו שבאם זלזלת אחרים, לא ניחא לך שיזלזלוך יותר ממה שזלזלת כן אם זלזלוך לא תזלזל למזלזליך יותר ממה שזלזלך [כביצה ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוב יום אחד לפני מיתתך</b><br> כאן מזהיר על קיום המצות. שהאדם לבו נוטה יותר לחטוא מלהצטדק משום דבחטאו ישיג העונג מהר. אבל העונש והעונג שע\"י החטא או המצוה ליום הכסא יבוא, ובוצינא טבא מקרא [כסוכה נ\"י]. לכן שוב מדעתך, כאילו השתא יום א' לפני מיתתך, וקרוב יום ה'. ולא אמר פן תמות היום. מדיכול להתנצל מדאין מרגיש בעצמו חולשת וחולי עדיין. אבל ראוי לאדם לחשוש, מה לא יוכל להתהוות בין היום למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים</b><br> זה אמר כנגד לימוד התורה שנקראת אור, שנאמר ותורה אור [משלי ו' כ\"ג]. אמנם אפשר לקבל האורה מהאור מרחוק, אבל א\"א שיתחמם מהאור מרחוק. להכי אמר הוה מתחמם וכו', ר\"ל לא תסתפק להיות מואר מלימודם מרחוק, אבל ראה שתתקרב אליהם ותחמם הרגשותיך כשתראה מעשיהם בהתלהבות קדוש, דגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה</b><br> תזהר שלא תפגם כבודם ע\"י שאתה רגיל תמיד עמהם. דאף שידמו לך כגחלים עוממות בלי כח להבה לעשות לך רעה, תתירא מהם שלא תכוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשיכת שועל</b><br> ששיניו עקומות ולהכי נשיכתו קשה להרפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועקיצתן</b><br> כשחלשים מלנשכך רק יעקצוך [שטעכען בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקיצת עקרב</b><br> שעקיצתו מסוכנת ע\"י הארס שמבליע בכל הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחישתן</b><br> [צישען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחישת</b><br> כשחלשים אפילו מלעקצך בקרוב לך, ורק מרחוק ינשפו הבל כעסם עליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרף</b><br> שהוא נחש מאורס מאד, שבהבל פיו נושף וממית כרגע, ולכן נקרא שרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבריהם</b><br> אף אם לא יקללו אותך, רק ידברו וישפכו נפשם לפני ה' שירחם עליהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגחלי אש</b><br> שעפים ומבעירין בהשחת שרוף וכלה גם בריחוק מקום, אף את הדברים שאין בהן רוח חיים, דקב\"ה תבע ביקריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר</b><br> מזהיר ג\"כ על ג' חיובי אדם, תורה עבודה, ג\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין הרע</b><br> שעינו כהה ורעה בענייני אמונה שלמדה תורה, מסתפק בדבריה ובשרשי הדת, אם תורה משמים, ובהשארת הנפש, וכדומה ביסודות התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצר הרע</b><br> שיצרו גובר עליו ומונעו מלעבוד ה' ולקיים מצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנאת הבריות</b><br> ששונא הבריות מלהטיב להם בג\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את האדם מן העולם</b><br> מדאין לו על מה שיתמוך הצלחתו בזה ובבא [כפ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך</b><br> כנגד ג\"ח תני לה, שתשתדל ותשמח להרבות ממונו ולא להמעיטו. ואם כך בממון שישנו בחזרה, כ\"ש כח גופו וכבודו ושכלו, תשתדל לחזקם ולהרבותם, ולא להחלישם ולהמעיטם [דבכל הנך שייך ג\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקן עצמך ללמוד תורה</b><br> משום תורה תני לה. ור\"ל הזדרז לתקן עצמך מכל הקלקולים שימניעוך מלימודה, הן בדאגת פרנסה, או חולשת הגוף, או מיעוט השכל, או שאר צער. הוה מחשב כאילו כל אלה מתוקנין לך בשבתך ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה ירושה לך</b><br> להשיגה בלי יגיעה ובלי יחוד כל המחשבות אליה. [ומ\"ד מורשה קהלת יעקב. היינו לכלל ישראל, כדכתיב כי לא תשכח מפי זרעו, ולעניין קיום מצותיה שלא תשתנה בשום זמן או מקום או דור. אבל לכל יחיד אינה ירושה. ואפילו אביך ואבי אביך ת\"ח, אדרבה זה גורם שלא תהיה ת\"ח, שלא יאמרו שהתורה ירושה [כנדרים פ\"א א']. ואפילו אתה כבר דור רביעי בתורה. שאז לא תמוש התורה מזרעם [כב\"מ פ\"ה א']. היינו רק שאינך צריך אז יגיעה קשה כאחרים. אבל כשתלמדה דרך עראי עם מחשבות זרות, לא שמענו שתנחילנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשיך יהיו לשם שמים</b><br> לעניין עבורה תני לה. ור\"ל אפילו בעסקך לצרכי הגוף וממון תכוון לחזקם לעבודתו ית' [ועי' ברכות ס\"ו. א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> הזהיר על ג\"ד בתפלה שהיא ג\"כ בכלל עבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה</b><br> אינו ר\"ל שיקרא ק\"ש ויתפלל, או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר [כב\"ק ד\"ל ע\"א]. אבל הזהיר, דמדהן חוב גמור, והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן מצוי שלא יכוון בהן היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד. ק\"ש מפני שיש בה החזרת אדם לעצמו כל עקרי אמונתינו הקדושה, דהיינו בפרשה ראשונה אמונת יחוד השם ב\"ה ואהבתו ויראתו ולימוד התורה, והיינו חיוביו להקב\"ה. ופרשה שנייה אית בה אמונת תורה משמים ושמירת מצותיה כדפתח והיה אם שמוע תשמע אשר אנכי מצוה. וגם אמונת השגחה בשכר ועונש בעה\"ז, וגם רמז על שכר ועונש עה\"ב וכדמסיים למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ, והרי זה א\"א רק בעה\"ב, ור\"ל רק למען זה תעשו מצותי, ולא עבור עוה\"ז. פרשה ג' אזהרה יתירה לבלי להתעות אחר פתויי יצ\"ה בתאות או במחשבות אפיקורסים וכמ\"ש ולא תתורו אחרי לבבכם היינו יצ\"ה ואחרי עיניכם היינו מחשבות תועות שכל חטאי העולם ע\"י ב' אלו יהיו. ומדכל הנך שבפרשיות הללו הם עקריים לזרע ישראל וחיוביו בעולם, צונו הקב\"ה לחזור עליהם בכל יום. ואם אעפ\"כ יאמרם אדם בלי כוונה, הרי כל אמירתו לחנם. וכ\"כ בתפלה, מלבד שבכולן מדבר אל המלך כמ\"ש ברוך אתה וכו' ואיך יעיז פניו להיות אז אין פיו ולבו שוין, גם בל\"ז היאך יוכל לחשוב שיקבל ה' תפלתו, אם לא התחנן כן לפניו בהכנעה יתירה, ותחת זה היו מחשבותיו עפים בכל זויות סכלותיו ותעתועיו, ואפשר גם בדברי עבירה, ואיך לא יתבושש לומר בסוף תפלתו לפני יודע מחשבות יהיו לרצון וכו' והגיון לבי, ומה ישיב אם יענהו ה' בגערה, מה הגית עתה בלבבך. ולכן אמרו חז\"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא\"כ משים נפשו בכפו, נפשו היינו המחשבות, בכפו היינו שישגיח עליהן יפה שלא יתעו ושלא תשכח לפני מי אתה עומד, שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאתה מתפלל</b><br> ר\"ל אפילו אם האתה שלך מתפלל וכו', ר\"ל אפילו תתכוון בפי' המלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תעש תפלתך קבע</b><br> להתפלל רק כפי שהדברים מסודרים וקבועים, בחשבך מפני כי כן חובתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רחמים ותחנונים לפני המקום</b><br> להתפלל דרך תחנונים, כעני העומד בפתח המלך בלב נשבר [כברכות דכ\"ט]. ולפיכך תחדש בכל יום דבר בכל ברכה כפי שפיכת נפשך עליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה</b><br> דג' מיני תפלה יש וכולן כלולים במקרא זה. (א) שיצילו הקב\"ה מצרות, ואף שחטא ונפל תורא חדד לסכינא [כשבת ל\"ב א'] יאריך אפו ולא יענישו דשמא ישוב עוד. (ב) שייטיב לו בהטבות ממש, אף דלפי מעשיו אינן ראויין לו, ירב חסדו הקב\"ה עמו. (ג) שכשישוב ימחול לו הקב\"ה חטאיו לגמרי, וינחם על הרעה שראוי לו. אבל כל ג' מיני התפלות תשיג רק ע\"י שהקב\"ה חנון ורחום לך, דהיינו כשתתפלל דרך תחנונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי רשע בפני עצמך</b><br> דגם זה מניעה גדולה בכוונת התפלה, כשיחשוב א\"ע רשע בפני עצמו ויתיאש מן הרחמים, ויחשוב שכל תפלותיו לא יועילו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה</b><br> ג' דברים נצרכים להצלחה בלימוד (א) השקידה וההתמדה, דאם לא יתמיד לחזיר בכל יום לימודו שמאתמול, תקדם יציאה להויה, ולא ישתרש הענין בלבו היטב. ולכן אמר הוה שקוד וכו'. [ואמר שקוד בפעול, ולא שוקד בפועל. דכל פועל יש בידו לעשות או בלי לעשות. אבל הפעול מוכרח במעשהו מפני כח הפועל. כך תשתדל בעצמך התרגל בשקידה כאילו אין כח בך למנעה בשום פנים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע מה שתשיב לאפיקורוס</b><br> (ב) העיון וההתעמקות בהעניינים שלומד. שלא יזוז משום דבר שלומד עד שישאל וישיב לעצמו על ז' שאלות, מי, מה, למי, או את מי, מתי, איה, איך, ולמה. שכשתדע להשיב על אלה הז' שאלות, יבורר לך כל דבר חמור ועמוק. גם ישקיף סביבות העניין שלמד יפה, אם אין בו סתירה במה שלמד כבר. גם ישאל א\"ע אם אין שם בהדבר שלומד מלה יתירה, ולמה נכתב מלה זאת, וכדומה בהשאלות, עד שיבורר לו הדבר כשמלה חדשה. ועל העניין הזה, אמר, ודע מה וכו', ר\"ל לא די שצריך אתה לידע הטעם של כל דבר כפי הראוי וכפי שמותר הישראלי הכשר לשאול. אלא צריך אתה ג\"כ להתבונן בכל דבר הטעם שתוכל להשיב לאפיקורס כשתזדמן עמו, שאינו מתרצה בקבלתינו הנאמנה, רק בימה ששכל אנושי סובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע לפני מי אתה עמל</b><br> (ג) הסרת הדאגה, וכל מחשבה אחרת בשעה שלומד. ועל זה אמר, ודע לפני מי אתה עמל בלימודך, הלא תתבושש לפניו שתתעסק במחשבתך בעניינים אחרים בעת עסקך במלאכתו. וזאת שנית ונאמן הוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן הוא בעל מלאכתך</b><br> בענייני עסקי פרנסתך הגופניים, כי בידו מונחת גם הצלחות הזמניי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישלם לך שכר פעולתך</b><br> בעבור פעולתך השלימה בלימוד התורה, לא תצטרך להתיגע בפרנסתך למאוד [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי טרפון אומר היום קצר</b><br> ר\"ל ימי חיי אדם קצרים מלהשיג בהן השלמתו הראוי, דכמעט שיפתח עין שכלו לראות שהעולם ועניינו הבל המה יחד, כבר שיבה זרקה בו, ועוד מעט ואיננו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלאכה מרובה</b><br> ר\"ל מניין חיוביו לאלהים ואדם רבים במניין ואיכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפועלים עצלים</b><br> ר\"ל כחות הגוף והנפש, עצלים הם ונוטים יותר להרע מלהיטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשכר הרבה</b><br> בעה\"ז ובעה\"ב, כמ\"ש הכתוב כי היא חייך ואורך ימיך."
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל הבית דוחק</b><br> דלא תימא דאין הקב\"ה מקפיד אם ישלים האדם א\"ע בתורה ובמצות או לא, דכמה יקפיד האב מאד שישלים הבן א\"ע, ק\"ו הקב\"ה. ועיקר כוונת התנא, שיזדרז האדם בכל כחותיו בקיום התורה, מדיש בה ה' דברים הנ\"ל, שיש בכל א' מהן די בזכרונה לזרז האדם, מכ\"ש שישנם כולם יחד בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור</b><br> דאף שהמלאכה מרובה וכדאמרן, אפ\"ה לא תתיאש אם לא תוכל לגמור כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה</b><br> שלא תחשוב מפני שהמלאכה מרובה כל כך, בוודאי ישחררני הקב\"ה מלקיים כולן, ואם אחטא, הקב\"ה ימחול לי [חגיגה דט\"ז א']. אבל הקב\"ה חפץ שתעשה בהמלאכה הרבה הזאת כל שביכלתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה</b><br> בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן הוא בעל מלאכתך</b><br> מלאכת פרנסתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישלם לך שכר פעולתך</b><br> כשתעשה המצות בשלימות האפשרי, דרק אז נקראת פעולה. דאל\"כ נקרא רק מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא</b><br> שכשתעשה הכל כאשר צויתיך, ואעפ\"כ תסבול צער ודוחק, דע כי כאן אינו עולם השכר או העונש, רק עולם הנסיון, ולפעמים תתנסה פה, ואם תעמוד בהנסיון, שכרך הרבה מאד לע\"ל דאז תקבל שכר אמיתי גדול ורב מאד [והיינו דקאמר שמתן שכרן, ר\"ל תשלומי עוה\"ז יכונה שכר. אבל תשלומי עוה\"ב הוא מתנה, ר\"ל יותר ויותר מאשר יקווה דמה רב טובך אשר צפנת ליראיך כתיב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה</b><br> ר\"ל לסיבה המביאה לעבירה, שהיא כמו היד להכלי לאחזה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון</b><br> אורחא דתנא דתני והדר מפרש, כמו יש נוחלין וכו' [ב\"ב פ\"ח מ\"א] וכדומה לרוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפה סרוחה</b><br> דג' סבות הן שיחטא האדם, (א) משום גאותו ולהיטתו לכבוד המדומה, שמתבושש כשלא יתנהג כקלי הדעת המלעיגים על עבודת הבורא. (ב) משום להיטתו אחר תאוות הארציות, באכילה ושתייה ומשגל. או שאהבת הבצע עוור עיניו. (ג) בעבור כי הוכה בסנוורי האפיקורסת, וחושב כי אין חשבון ודעת בשאול. אולם כל הג' סבות מקור משחת א' להם, שיחשוב ויפעול פעולותיו כאילו הוא בעולם נצחי, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו. וישכח כי כל חייו הוא כחלום יעוף בהזמן שמתחלקת, לעבר. הווה, עתיד. לכן אם אוד הגאות דולקת בלבבו, מזכירו התנא העבר, מאין באת. מטפה סרוחה, ואם כל הווייתך מיוסד על צואה רותחת, איך תוכל להתגאות. ואת\"ל בזה שוים כל אדם, כולה מרקק כזה נבראו, עכ\"פ כדי בזיון וקצף, שהמלך והלך כולם שוין. מתוך הטינופת הוציאו הוייתם להעולם, ואיך יתגאו תולעים כאלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה</b><br> ואם אש התאוות הגופניות בערה בך, אז התבוננות ההווה ישקיע בך הלהב הזר הזה. ולכן ראה לאן אתה בעצמך הולך ומוריד א\"ע מטה מטה לצלול כעופרת למקום רמה ותולעה, דרדיפתך אחר התאוות ההם, הוא הוא שיקצר חייך, ולא תרוויח רק למלא ביותר חור קברך עם חמת זוחלי עפר קטנים עם גדולים [רמה, הם הקטנים, [מאדען]. ותולעים, הם הגדולים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא</b><br> ואם מימי ארס האפיקורסת רתחה בך, הבט לתוך העתיד, שתתן די וכו', ואולי תטעה בחשבונך, ואבדת במזיד כל ההצלחה הגדולה ההיא. ואמר לפני ממה\"מ, ולא לפני הקב\"ה. אלא ר\"ל מי שיצא חייב לפני השופט עדיין רשות בידו להעתיק משפטו לפני המלך או לבקש חסדו. ואם אבד משפטו גם לפני המלך יעתיק משפטו לפני הקיסר שהוא מלך מלכים. ואם גם לפני הקיסר אבד משפטו, ימסור דין לשמים, דבאין דין בארץ מותר לומר ירא וישפוט. אולם כל זה במשפט הארצי, אבל אז במשפט השמיימי הממה\"מ כ\"י יושב למשפט עליך והוא קדוש שאין אנחנו יכולים לפרש המלה כמו שנרגישו בפנימיותינו. הוא האמיתית הגמור בהרוחנית, שאין דרך לך להנצל בשום עניין בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל</b><br> ר\"ל הוה מתפלל כן תמיד, עד שיתארו שמך בשם התואר מתפלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלומה של מלכות</b><br> אפילו של אומות העולם [כירמיה כ\"ט פ\"ז]. אולם לא קאמר בשלום המלך. מדיש מדינות שהמנהיגים רבים, כהזקנים שברומי בימים הקדמונים, וכמדינת [שווייץ] בזמנינו. או משום שר' חנינא חי סמוך לזמן החורבן, ואז הושיב הקיסר נצב מלך [פיצעקעניג] בא\"י, והוא השליט בארץ. והשם מלכות כולל גם זאת ההנהגה ולכן הזהיר על זה, משום שבשלום המנהיג תלוי הצלחת כל אדם, כמו שיעץ ריב\"ז בזמן החורבן [כגיטין נ\"ו א']. ולא לבד מלכות, אלא גם כל מנהיג בעירו ועדתו נקרא בשם מלך והוה מתפלל בשלומם כדי שיהיה להם מנוח לפקח על טובת הכלל, ומה\"ט עושין מי שברך בכל שבת לפו\"מ ונאמר יה\"ר בכל יום קריאת התורה בעד לומדי התורה לבעבור כי הם נושאי הנרות לפני בני דורם להנהיגם בדרך ישרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש</b><br> ד' דברים יש שבעבורן יכול האדם לבטוח שלא ירע לו החזק ממנו. (א) משום שהחזק ההוא, הוא גדול ונכבד ביראת שמים ונדיבות, שלא יזלזל כבודו להרע לשום אדם. (ב) משום שהוא אוהבו וריעו. (ג) כשהרעה ההוא שירא שיעשה לו, תהיה רעה גדולה עד מאד, עד שאפילו יהיה לב של החזק ההוא קשה כאבן, ירך לבבו מלהרע בה כן לחבירו. (ד) כשידע שהאדם המריע לא ישיג ע\"י הרעה שיעשה, ה:אה של כלום. ועל כולן, אמר התנא, שלא יועילו, כשלא יסייע ג\"כ מוראה של מלכות. ולהכי קאמר, אפילו איש, דהיינו גדול ונכבד [כמו אישי כה\"ג, דר\"ל אדוני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את רעהו</b><br> היינו אוהבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חיים</b><br> דשחת רחמיו לבלעו בעודו חי מרגיש כאב הבליעה ולא יחוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלעו</b><br> היינו שלם בלי הרגשת טעם הלעיסה, ולא חש שעושה התועבה הזאת לרעהו בעבור הנאה מועטת. אולם רק היראה שיענשהו המלכות עבור זה, היא תמנעהו מלהרע לך. ולכן לא די שתתפלל שלא יהא מרידה במלכות, ותהיה אימתה מוטלת על הבריות, רק תתפלל ג\"כ שיהיה שלום והשקט למנהיג בבריאות גופא. ובביתו, ועם שכניו ובארצו, כדי שיהיה לו מנוחה ופנאי להשגיח על טובת הכלל תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין</b><br> במנוחה ושלוה, שאין להם מניעה מלדבר בענייני התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ביניהן דברי תורה</b><br> ר\"ל עניין מענייני התורה [אנגעלענענהייט] בל\"א, כמו ועל דבר אשר לא קדמו [דברים כ\"ג פ\"ה] דאפילו באינן לומדים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מושב לצים</b><br> שאין זוכין לראות פני השכינה [כסוטה דמ\"ב א'] דמדיושבים בטלים מעבודת ה' בלי הכרח מהתעסקות אחר, הי\"ל כבוזים ומתלוצצים עליה. [וה\"ה א' שיושב ועוסק בענייני סיפורי מעשיות וכדומה, הו\"ל מה\"ט כלץ. רק נקט ב', מדשכחתם אינה מצוייה, ויזכירו זל\"ז. דמה\"ט מותר לקרות בשבת לאור הנר כשאחר קורא עמו משמרו [כא\"ח ער\"ה ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמושב לצים לא ישב</b><br> מדלא קאמר ולא לץ, ש\"מ דאפילו באמת לא לץ, אלא שישיבתו דומה ללץ, דהיינו שמספר מדברים אחרים שא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם</b><br> ר\"ל יש השגחה פרטית מהקב\"ה עליהן. דהקב\"ה מאיר עיניהם טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע</b><br> דברישא דקרא מזכיר דברי מכחישי ההשגחה, שאומרים שוא עבוד אלהים וגו'. ומסתמא מתעםקין במחשבה מטונפת ההיא בשעות פנויות, שאין להם עסק אחר. ומסיים הכתוב, אז, ר\"ל בשעות הפנויות שמדברים אלה להכחיש ההשגחה, נדברו יראי ה' וגו' ויקשב ה', ר\"ל אומרים שהקב\"ה סמוך להם ומקשיב כל דבריהם, ולכן מתבוששים מלדבר אז דברי הבאי [כעניין שויתי ה' לנגדי תמיד, שהוא עיקר גדול בתורה] [כריש א\"ח]. ולכן וישמע ה' רצונם ויפיק שאלתם [כמו צעקו וה' שומע, דר\"ל [ערהערען בל\"א], ויכתב וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו</b><br> ר\"ל אף לאותן שאפילו כשאין עוסקים בעבודתו ית', מהרהרים תמיד משמו הויה, שמורה השגחה בכל הזמנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר</b><br> חוטף לו שכר [כר\"ה כ\"ו ב'], שתשרה שכינה עמו. אף דמן הראוי היה דוקא לב' דנפיש זכותם [כברכות ד\"ג ב' ותענית ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב בדד וידום כי נטל עליו</b><br> דברישא דקרא כתיב טוב ה' לקויו וגו' טוב ויחיל ודומם וגו'. ועלה קאי קרא דבתר הכי, ישב בדד וידום, ר\"ל אפילו מי שעוסק בהתקוה לה', דהיינו שיאיר עיניו בלימודו, כשישב בדד, גם זה יכול להדמים ולהשקיט נפשו, כי נוטל שכר על עסק זה, מדעכ\"פ מאמין שהקב\"ה משגיח עליו אפילו כשיושב יחידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד</b><br> לא נקט שאוכלים. דבשעת הסעודה אסור לדבר, שמא יקדים קנה לושט [כתענית ד\"ה ב']. רק כשיושבים אחר שאכלו חייב בדברי תורה. ובשעת הדחק יוצא בבהמ\"ז [מג\"א ק\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמרו עליו דברי תורה</b><br> כל א' לפי כחו. דמחוייב כל אדם כן, לגלויי דעתו, שמטחוי האדם שאוכל כדי לחיות, אבל אינו חי כדי לאכול, ועי\"ז מעיד על עצמו שאינו כבהמה שיאכילוה כדי לעשות פעולות גופניות, רק שאוכל כדי שיהיה לו כח לעבודת ה'. מיהו נקט ג' שאכלו, דבא' או ב' שאכלו ולא למדו אח\"כ, י\"ל שמא אין להם פנאי. אבל ג' מסתמא יש להם פנאי, דאל\"כ לא הסיבו יחד, שהיה כ\"א חושש שמא יקדים לגמור סעודתו קודם לחבירו, ויהיה צריך להמתין עליו לבהמ\"ז [כא\"ח קצ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו אכלו מזבחי מתים</b><br> הם בהמות שנשחטו לע\"ז. והטעם מדאכל גם הוא רק כדי לחזק גופו לענייני עה\"ז שמתבלים ומתים עם הגוף, ואלה הם אלהי נכר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום</b><br> ברישא דקרא כתיב תוכחה לזוללים שכל תכליתם אכול ושתות, ומסיים כי כל שולחנם מלא קיא צואה, ר\"ל כמקום צואה שאין שם דברי תורה, כך שלחנות כאלה הם בלי מקום, ר\"ל שאין שם שריית שכינתו ית' שהוא מקומו של עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא</b><br> ר\"ל ככהנים עבדי ה' דמשולחן גבוה קזכו, שאכילתן מצוה, שכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין [כפסחים נ\"ט ב']. כמו כן אלו אכלו לחזק גופם לעבודת ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'</b><br> דהרי גבי מזבח כתיב, ולמה קראו שולחן. אלא ה\"ק דשולחן שלפני ה', ר\"ל שלומד עליו הוא כמקריב במזבח. וכן אמרינן [סוכה דמ\"ט ב'] הרוצה לנסך יין ע\"ג מזבח, ימלא גרון ת\"ח יין, דגופם קדוש כמזבח אדמה לעבודת ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמהלך בדרך יחידי</b><br> מלת יחידי אנעור בלילה נמי קאי, דנעור בלילה אפילו בעיר, והוא יושב שם יחידי, או מהלך בדרך אפילו ביום והוא יחידי ומפנה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפנה לבו לבטלה</b><br> שאינו חושב בעבודת ה' ותורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מתחייב בנפשו</b><br> אבל בב' לטיבותא דנער ביום בעיר, אפילו הוא יחידי, אולי טרוד בעסקיו הוא, מדהוא ביום בעיר. וכ\"כ בהולך בדרך בחברת מרעים, אפילו בלילה, אולי חביריו טרדוהו. [ויש גורסים והמפנה וכו'. וא\"כ ג' מילי תני, דהנעור בלילה יותר מדאי, מסתכן בגופו ושכלו. והמהלך בדרך יחידי מסתכן רק בגופו. והמפנה לבו לישב תמיד בטל, מסתכן רק בשכלו, דבטלה מביאה לידי שעמום [ככתובות נ\"ט ב']. בכולן מתחייב בנפשו. וה\"ה לכל המסתכן. כנפשו, אף שניצל, מקרי חוטא [כתענית ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה</b><br> מיירי אף כשפטור מדינא, מדאנוס בעול מלכות לעבוד אדונו, או בעול ד\"א לפרנס בני ביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ</b><br> מדעביד שלא כדרך הטבע ומסר נפשיה אמצוה, מתעביד ליה ניסא שלא כדרך הטבע [כתענית ד\"כ א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הפורק ממנו עול תורה</b><br> שאינו טרוד בכל הנ\"ל וא\"כ מוטל עליו עול תורה, והוא פורקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ</b><br> עד שאפילו שכשירצה ללמוד לא יהיה לו פנאי, כעבד ששופך לו רבו קיתון על פניו ואומר אי אפשי בשמושך [כסוכה כ\"ח ב']. מיהו כשאינו נותן על עצמו עול תורה ואינו פורקו, רק שכשיש לו פנאי ללמוד, אז לומד, משלמין לו מדה כנגד מדה שלא בטלה [כסוטה ד\"ח ב'], ואין פורקין ואין נותנין עליו שאר מיני עול, רק כדרך הטבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם</b><br> הוא השפעה אלהית להאיר עיניהם בחכמה, וכלעיל סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלהים נצב בעדת אל</b><br> ואין עדה פחותה מי' [כמגילה דכ\"ג ב']. וכשעוסקין בתורה נקראו עדת אל . ואע\"ג דבה' ג' וב' נמי כן, וכדמסיים בסיפא. עכ\"פ לפי רבויים, תתרבה ההשפעה. [מיהו בברכות [ד\"ו א]. מייתינן ברייתא דדמיא קצת למתניתין, ומני שם י' לתפלה, וג' לדין, וב' לעסק תורה. אבל הכא כולהו בעסק תורה מיירי, ודרק]."
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו חמשה</b><br> כדאשכחן ב\"ד של ה' לסמיכת זקנים ולעגלה ערופה [כסנהדרין פ\"א מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>ואגודתו על ארץ יסדה</b><br> הרבה נדחקו רבותינו בפי' ראיה זו, ע\"ש. ולפעד\"נ ע\"פ מ\"ד [במנחות דכ\"ט ב'] דעה\"ז נברא בה'. דמלבד פי' הנעלם, נ\"ל דר\"ל בד' היסודות, אש, רוח, מים, עפר, והצורה של הרכבתן [וכן יש קצת זה בפי' רד\"ק בקרא של ואגודתו על ארץ יסדה, יע\"ש. והטבעיים החדשים אמרו שיש לכל דבר שבעולם ה' יסודות, גפרית, מלח, כסף חי. מים. אדמה. ועי' בספר הברית ח\"א ד\"מ ע\"א. וכ\"כ יש בחיות הבהמיות שבאדם ה' חושים, טעם, ריח, משוש, ראייה, שמיעה. וכ\"כ יש בנשמת אדם ה' מדריגות. נפש, רוח. נשמה, חיה, יחידה. וכ\"כ יש בב' הלוחות הברית בכל אחד ה' ציווים. וכ\"כ יש בכל התורה ה' חומשי תורה, וה' ספרי תהלות ד'. נמצא שה מספר קדוש שבו נאגד הכל. ואפילו כתיבת שם הקדוש, אין כותבין י' או ו'. אבל מסתפקין לכתוב ה', והיינו דאמרינן בהבראם. כה' בראם ודו\"ק]. א\"כ י\"ל דה\"ק ואגודתו על ארץ, ר\"ל הקב\"ה כ\"י נאגד לארץ, אם יש שם כמו אז כאשר יסדה, שנאגדה השגחתו בהארץ ע\"י שנתיסדה בה', כמו כן בכל מנין ה', כ\"י נאגד השגחת הקב\"ה ביניהן ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו שלשה</b><br> כדאשכחן דיני ממונות ומלקות בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר בקרב אלהים ישפוט</b><br> ואלהים היינו דיינים, שהן ב\"ד של ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו שנים</b><br> דב' ג\"כ נקראו ב\"ד [כתובות כ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך</b><br> ומדקאמר אבוא אליך, ש\"מ דאפילו ליחיד בא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה ושלך שלו</b><br> נ\"ל דלאו דוקא בצדקה מיירי. אלא ה\"ק אם חננך ה' שום מעלה או כח, כעושר, גבורה, חכמה, זכרון, קול נעים, וכדומה, הקריבהו לה', להשתמש בו בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי ממך הכל ומידך נתנו לך</b><br> אף דרק בממון כתיב, ה\"ה בשאר עניינים שקבלנו מידו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה</b><br> אע\"ג דלעיונא בתורה אסור בדרך. עכ\"פ מחויב ללמוד דברים פשוטים, שלא יטרידוהו כל כך [כתענית ד\"י ע\"ב, וכלעיל מ\"ד] וכמפורש בתורה, ובלכתך בדרך. ונקט בדרך, מדרצה לסיים מתחייב בנפשו, דכל הדרכים בחזקת סכנה. מיהו ה\"ה בביתו כשפוסק באמצע למודו איסורא מיהו איכא. או י\"ל דרבותא קמ\"ל דאפילו בדרך שמצויים אילן וניר לא מחשב כאנוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה נאה ניר זה</b><br> וה\"ה שאר דברים בטלים, רק קמ\"ל הני, אף שהן שבחו של מקום ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו</b><br> אף דבאמת אינו מתחייב בנפשו, דהרי משבח להקב\"ה. עכ\"פ גלי אדעתיה שאין עינו ולבו קשורים בדברי אלהים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו</b><br> ע\"י שיתעצל מלחזור עליה תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו</b><br> אף דבאמת אינו מתחייב בנפשו, דהרי לומד הוא, רק שאינו חוזר לימודו. עכ\"פ מדהתעצל מלחזור לימודו, גלי אדעתיה שאינו חושש כשישכחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך</b><br> דליכא למימר דאראיית עין ממש קאי, דר\"ל שראו נסים גדולים במדבר, ליתא, דהרי התורה לכל ישראל נאמרה, והדורות אחרונים לא ראו נסים. אע\"כ דאראיית עין השכל קאי, ור\"ל דברים שהשקפת בעין שכלך, הזהר שלא תשכחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול אפילו תקפה עליו משנתו</b><br> שהיה עניין שלמד חזק ועמוק יותר מכח השגתו. ולכן מדלא הבין מתחלה יפה, לכן שכחה ג\"כ מהר. וסד\"א שהזהירה תורה שלא יזיז מעניין עד שיבינו היטב [והרי באמת אין הדבר כן, רק בריש לגמור, [ר\"ל יגמור כל העניין] והדר לסבור [כשבת דס\"ג א'], ר\"ל שילמוד תחלה כל העניין אף שלא יבינו ברור, ואח\"כ יחזור עליו, דע\"י השקפתו אז סביב העניין כולו, לפעמים ילמוד עליון מתחתון. וכך דרך תה\"ק, בת מלך היא, ולא תתן אהבתה לכל רואי פניה מיד בפעם ראשונה, ולא תגלה סודותיה רק למי שדברה עמו פעם ופעם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך</b><br> דמשמע דוקא כשהיו הדברים שלמד תקועים מתחלה בלבו היטב [ובפירושינו הארוך לאבות הארכנו כאן להבין מימרא דר\"ל [במנחות צ\"ט א'] לכוונה עם מתניתן דידן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאו קודמת לחכמתו</b><br> שמחשיב ומקדים לירא מחטא ומחשיבהו יותר מהתחכמות האנושי, שירא להתחכם בדבר שאפשר שיבוא עי\"ז לחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכמתו מתקיימת</b><br> שישמר מלחטוא, והרי כל החוטא נכנס בו רוח שטות [כסוטה ד\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו</b><br> שאומר בלבו אקרא ספרי אפיקורסים שהוא התחכמת אנושי ולא אחטא, נמצא שמחשיב יותר ההתחכמות מהיראה שמא יחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חכמתו מתקיימת</b><br> שמגלגלין הדבר שיבוא לטעות, מדלא חשש שמא יאבד עולמו וקרא צווח הרחק מעליה דרכיך [כע\"ז דט\"ז]. מיהו, לאחר שנשתרש היטב בקדושת התורה ויראה, מותר ומצוה לעיין בספריהם, וכמו שהזהרונו חז\"ל. דע מה שתשיב לאפיקורוס. ואפשר שזה נכלל נמי במתניתין. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו</b><br> שהוא צדיק ישר ואפילו אינו למדן כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכמתו מתקיימת</b><br> אל תבזהו על מיעוט חכמתו. דמדלומד ע\"מ לעשות, הבא לטהר מסייעין לו, ויפתחו לו שערי אור החכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שחכמתו מרובה ממעשיו</b><br> שאינו עושה כפי שלמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חכמתו מתקיימת</b><br> דכל למודו רק להתיהר היה, ומשום שתאות הגופנית גברה בו כבבהמה, לבסוף תתגשם ותתעכר חכמתו, כי נרקב שרש חכמתו מלמטה. [ואפשר עוד דכוונת מתניתין מדיש ב' מיני מצות שכליות, ושמעיות [רעליגיעזע ומאראלישע פפליכטען]. ועליהן קאמר תנא, כל שמעשיו מרוביו מחכמתו. ר\"ל שעושה מצות התורה אף שחכמת האנושי לא תשיגם. אז תדע שחכמתו מתקיימת, שגם [הטוגענדען], הם מצות השכליות שישיג טעמן, מצד חכמתו יקיימן ולא מצד חונף וצביעות. אבל כל שחכמתו מרובה לו ממעשיו דהיינו שיבטח רק על חכמתו, ויאמר שמה שלא יבין לא יעשה, דע כי גם המעשים שחכמתו מסכמת עמהן לא יעשה רק בחונף ובמסוה שעל פניו, וכשיראה נזק לעצמו יעבור גם על [הטוגענדען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו</b><br> ששומר גם חיוביו לבני אדם להיטיב להם, וכ\"ש שלא להרע להם ועי\"ז דעתם נוחה הימנו ויאהבוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוח המקום נוחה הימנו</b><br> ר\"ל הקב\"ה אוהבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו</b><br> מדאינו שומר חיוביו להם. אף ששומר מצות שבין אדם למקום, ולומד תורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין רוח המקום נוחה הימנו</b><br> כדאמרינן [יומא דפ\"ו א'], ואהבת את ד\"א שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שבזמן שאדם קורא ושונה וכו' ומשאו ומתנו באמונה, ודבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו. אשרי פלוני שלמד תורה וכו', ראו כמה נאין מעשיו כמה מתוקנים דרכיו, ועליו הכתוב אומר ישראל אשר בך אתפאר. אבל בזמן שאדם קורא ושונה ואין משאו ומתנו באמונה וכו', ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו. אוי לו לפלוני שלמד תורה וכו', אשרי לאדם שלא למד תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מכוערין מעשיו, וכמה מקולקלין דרכו, ועליו הכתוב אומר, עם ה' אלה ומארצו יצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא בן הרכינס אומר</b><br> זכר ד' דברים שצריכים מאוד לבריאות הגוף ולהשלמת האדם, ואפ\"ה כשלא יזהר בהן יאבד על ידן עולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינה של שחרית</b><br> משל לכל כובד ועצלות, והרי מיעוטו יפה וצריך מאוד לבריאות הגוף שינוח אחר יגיעתו. אבל מי שישן כל הלילה, אין לו שום התנצלות, דהרי כבר נח כל הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויין של צהרים</b><br> משל לרדיפת התענוגים, כשהוא בלי צורך לחזק הגוף. דהנה היין הוא מבחר התענוגים, מדנותן כח חיות לגוף, וכמ\"ש חז\"ל [ב\"ב נ\"ח ב'] בריש כל אסוון אנא חמר. אבל רק מיעוטו יפה, לשמח הנפש, אבל רובו קשה, דמבלבל השכל. כמ\"ש חז\"ל [סנהדרין ד\"ע ע\"א], זכה משמחו. לא זכה משממו. וגם רק בבוקר ראוי לשתותו מעט כדי לזרז האדם למלאכת שמים, או בערב, שבלא זה ילך לישן. והכל לפי האדם וטבעו. אבל יין של צהרים, לאחר שמילא כרסו והתחזק גופו דיהו, בא זה ואיבד את זה, שאז היין יבלבל שכלו ויכביד גופו ויקטע רגליו, ויסבב שיהיה האדם בכל שארית היום ככלי אין חפץ בו לתורה ולחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיחת ילדים</b><br> הוא משל לשחוק והתלות, שג\"כ מיעוטו יפה, להבליג ולשמח הנפש [פסחים קי\"ז א']. אבל רק עם אנשים גדולים, שיש במילי דבדיחותא עמהם דברי השכל, וכמ\"ש ועלהו לא יבול [וכסוכה כ\"א ב']. אמנם שיחת ילדים, הן מסתמא דברי צחוק והתול בלי לחלוחית תבונה ודעת, לא ישמחו הנפש, רק יבלבלו תהלוכות השכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ</b><br> משל לשיחה בטילה. הוא ג\"כ מיעוטו יפה, אחר שהתעמל האדם בחכמה, ראוי לו להשתעשע קצת בין רעיו בדברים של מה בכך, דמדא\"צ לזה התחזקת השכל, תנוח הנפש על ידן כמו שינוח הגוף ע\"י השינה. אבל זה רק בין אנשים נכבדים שגם שיחת חולין שלהן צריך לימוד [כסוכה כ\"א כ']. משא\"כ בבית שמתכנסין שם ע\"ה, וידברו שם לה\"ר ונבול פה, וכדומה מהדברים שאין בהן שכל ויראת שמים או שום תועלת אחר, מוסר או חכמה, שם לא תנוח הנפש, אבל יבערו בה אש זרה. ועל אלה הד' דברים יפה אמר התנא, שמוציאין את האדם מעולמו ונצחיותו, ר\"ל אע\"פ שהוא כבר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר המודעי אומר</b><br> זכר כאן ה' מיני אפיקורסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלל את הקדשים</b><br> (א) הם הכת האפקורסים היותר גרועים שבעולם, שמכחישים במציאות אלוה ית'. ולכן מחלל הקדשים, שלדעתו הנפסדת אין שום קדושה בעולם, והכל כחולין גמורים וכאפס ותהו נחשב לו אפילו היותר קדוש שבעולם. ואין דברי התנא יוצאים מידי פשוטם, כי לדעתו המושחתת אין אלהים ואין עבודה, אין קרבנות ואין תודה, כי אין מנהיג לבירה, וכל הקדשים כחולין גמורים הם."
+            ],
+            [
+                "<b>והמבזה את המועדות</b><br> (ב) זהו כת ב', המודים שיש אלוה נמצא. אבל יכחישו שהעולם מחודש. רק יאמינו בקדמות העולם כקדמות הבורא ית'. ולכן מבזה המועדות, שכולן נתנו רק לעדות שחידש הקב\"ה עולמו. דבשבת, הדבר מפורש, כי ששת ימים עשה ה'. ושאר מועדות, נמי הן זכר ליציאת מצרים, ולאותות ומופתים שעשה הקב\"ה לישראל במדבר. והרי זה תלוי בזה, שהמאמין שהקב\"ה הוציא העולם מאין ליש, יצטרך להאמין ג\"כ שיש כח בידו לשנותו כחפצו, והמכחיש זה, מכחיש זה, ומבזה המועדות, שחושב שזהו לבזיון לסיבה העליונה ית', שישגיח על עולם השפל הזה [ולהכי לעיל נקט לשון חולין, שאינו בזיון, והכא נקט לשון בזיון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלבין פני חברו ברבים</b><br> (ג) זהו כת ג' המאמינים שהעולם מחודש מאתו ית'. אבל יכחישו שהאדם נברא בצלם אלהים, ושנשמתו בעלת קיום, רק יחשוב שמהרכבת בניין הגוף נתהוות הנשמה, וכן תפסד בהפסדו. ולכן אינו חושש לכבודו, ומלבין פני חבירו גם ברבים כי לדעתו הנפסדת האדם והבהמה מקרה א' להם. [ובעל יין לבנון כתב דלהכי קאמר ח ב י ר ו, דאילו המבייש שונאו בכעסו, אינו בכלל אפיקורוס, דיצרו השיאו, ככל עוברי עבירה. אבל המבזה חבירו. ר\"ל שלא עשה לו שום רעה ואפ\"ה מבזהו, הוא הוא האפיקורוס. שעושה כן ביד רמה ומבזה וכופר בצלם אלהים שבאדם, ודפח\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום</b><br> (ד) זהו כת ד', שמאמין ג\"כ שהאדם נברא בצלם אלהים, בעל שכר ועונש בעה\"ב. אבל מכחיש ומפר בריתו של אאע\"ה, שמכחיש שכרת הקב\"ה ברית את אאע\"ה להיות לאלהים לזרעו, להשגיח עליהן יותר מעל כל אדם, ולתת להם בפומבי התורה שיש בה חוקים ומשפטים ותירות, כפי שהתחיל כבר נתינתה בימי אברהם, ונגמרה ע\"י משרע\"ה [כרמב\"ם פ\"ט ממלכים. ורכ\"מ כ' שם דאינו יודע מנ\"ל לרבינו הא. ולפע\"ד הוציא כן מפסיקתא שהביאה הילקוט על הפסוק בחודש השלישי, יע\"ש. אולם צ\"ע דבש\"ס [חולין דק\"א ב'] אמרינן וכי תורה פעמים פעמים נתנה. וצ\"ע]. ונבחרו זרע אאע\"ה להיות עם קדוש ככהנים בעולם, ללמד לבני עולם כאביהם אברהם, להכיר היוצר ב\"ה. ולפי דעתם הנפסדת, מכחיש בתורה משמים, ואומר שרק מצות הטבעיות ישלימו הנפש. ולפיכך אין חילוק בין ישראל לשאר אומות, והיה כעם ככהן, כאיש כאשה, כולן מצותיהן וענשן ושכרן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה</b><br> (ה) זהו כת הה' שמאמינים ג\"כ שתורה משמים. אבל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שמכחיש תורה שבעל פה, והיינו הפירוש שנמסר לנו בע\"פ ממשרע\"ה, ואומר בה פירושים אחרים שלא כהלכה המקובלת לנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים</b><br> שלמדו ועשו מצות קודם שנתפקרו. או שעשו כן אח\"כ כדי להתיהר אין תוכן כברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו חלק לעולם הבא</b><br> וכל המנויין כאן, כלולים בהא דתנינן ריש חלק, ואלו שאין להם חלעה\"ב, האומר אין תורה משמים, דהיינו אפילו כופר רק במקצת ממנה [כסנהדרין דצ\"ט א']. וכל פירש משנה זו בניתי על היסוד של יין הלבנון וכן עשיתי בכמה דברים במסכת זו, שהנחתי דבריו ליסוד לפירושי, מדהם ערבים מאד ואמיתיים. אבל שניתי כאן ובשאר דוכתי כמה דברים כפי אשר הורני אבי שבשמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש</b><br> הנה האדם אפשר שיפגש עם אדם אחר שלמעלה ממדריגתו. או עם מי שלמטה ממדריגתו. או עם השוה למדריגתו. ועם כולם צריך שיחזיק שלום אם ירצה להשיג ההצלחה היותר גדולה שבעולם, דהיינו להיות אהוב לכל. לכן הזהירנו התנא, אם נפגשת עם אדם שהוא לך לראש וגדול ממך, אל תחשוב א\"ע כגדול נגדו, רק החשיב א\"ע כאבק קל נגדו, ותכניע את עצמך לפניו ויאהבך כבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוח לתשחורת</b><br> ר\"ל ואם נפגעת עם מי שלמטה ממך, אפילו הוא כל כך תחתוך שצריך ליתן לך תשחורת, היינו מס, אפ\"ה לא תרגיש לו שאתה אדונו, אלא הוה נוח ועניו נגדו, ויאהבך כאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מקבל את כל האדם בשמחה</b><br> ואם עם השוה לך נפגשת, הוה מקבלו בכבוד ובשמחה, למען יאהבך כאח:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר</b><br> התנא מנה כאן ה' סייגים לבלי לבוא לסבת חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחוק</b><br> כולל לעג, [שפאטטען] בל\"א כמ\"ש שחוק לרעהו אהיה [איוב י\"ב ד']. וכ\"כ היתול, [שפאס] כמו הלא משחק אני [משלי כ\"ו י\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>וקלות ראש</b><br> [לייכטזין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרגילין לערוה</b><br> (א) ע\"י זלזל כבודו אפשר שיחטא האדם. ולכן זנות שהוא המיוחד שבחטאים שא\"א בלי השתתפות בו ב' בנ\"א, ואפשר שינצל ממנה ע\"י שיתבושש מלתבוע אותה לדבר עבירה, או ע\"י שיתיישב יפה מה תהא בסופו כשאפשר שיתפרסם קלונו בקהל. וביותר כשיעמוד לעיניו הבושה השמור לו בעולם הנצחי, וחרפתו לא תמחה, אבי דרי חושבנא. אולם ע\"י הצחוק והליצנות יחד, יהיו גיסי אהדדי האיש והאשה ויתחברו יחד ולא יתבוששו. וע\"י הקלות ראש, לא יחשוב כי אחריתו מרה כלענה. נמצא שאלה ירגילוהו לערוה. מוהו לא קאמר עצבות וכובד ראש סיג לפני ערוה. דעצבות וודאי מדה גרועה היא מאוד, ואין השכינה שורה עם העצב [שבת ד\"ל ע\"ב]. וכובד ראש נמי רק בשעת התפלה יפה [כברכות ד\"ל ע\"ב], ושניהן מניעות גדולות בעבודת ה'. אבל אמר התנא שכשלא ישגיח היטב בעין פקיחא שלא תתהפך השמחה לשחוק, וקלות הגוף לקלות הראש, יפול גם ברשת החטא הנורא הזה של זנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לתורה</b><br> (ב) ע\"י שכלו אפשר שיחטא האדם, שאפשר שיחשוב תהו ח\"ו על התורה אולי חלו בה ידי אדם להוסיף או לגרוע בה דבר. לפיכך מזכירו התנא, כי כבר הסייג והגדר בנוי, ע\"י המסורת שנמסר לנו בה אפילו כל מלא או חסר, וכל האותיות שבתורה מנויים לנו, ואפילו על כל טפת דיו קטנה שבה, כנקודות בעל איזה מלות, אנחנו יושבים עליה ז' נקיים, וא\"כ איך אפשר שהוסיף או גרע בה אדם שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לעושר</b><br> (ג) ע\"י ממונו ועשרו אפשר שיחטא האדם. שיגאה לבו בעשרו לאמור, לי כסף ולי הזהב, והן כל אלה ידי עשתה לי את החיל הזה. אולם המעשר הוא סייג לעושר, שעל ידו נקל לו לזכור כי לה' הארץ. ורק כשכיר שנה הוא יושב בקנייניו, ונותן שכרו והולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרים סייג לפרישות</b><br> (ד) ע\"י רדפו אחר תאות הגופניות אפשר שיחטא האדם. ואפילו יעשה לפניהן גדר לפרוש גם מההיתר, יש לחוש שאם על האיסיר אינו חושש, מכ\"ש שלא יחוש מלעבור על הגדר המותר מהתורה. להכי יעץ התנא, נדרים סייג לפרישות מהתאוה דאז ישתמר מלחטוא בתרתי, בהנדר, ובהאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לחכמה שתיקה</b><br> (ה) ע\"י לשונו אפשר שיחטא האדם, דע\"י רוב דברים, גם בלי דעת ידבר לה\"ר רכילות לצנות וכדומה. אמנם סיג לחכמה שתעמוד לו שלא יבוא לחטוא בלשונו, היא השתיקה. [ידידי הרב מהו' זעליג חר\"פ נ\"י מחאדזעשען עוררני לומר דה\"פ, משום דכל חכמה שאדם לומד, אם רצה לעשות לה סיג שלא יאבדה כל כך מהר, לא יחטוף מהר מעניין לעניין דהו\"ל כזורע חטה שעורה וחרצן במפולת יד, שלא יקווה לעשות ענבים טובים, כי כאשר זרע כן יגדל כלאים., וכמשחז\"ל [עירובין נ\"ד ב'] העושה תורתו חבילות. חבילות, מתמעט, וכמ\"ש כבר לעיל בפ\"א מט\"ו. אבל צריך להמתין מעט בין עניין לעניין, להתישב יפה על מה שלמד, למען ישתרש העניין במחשבותיו היטב, ויך שרשיו כלבנון. וכן אמרו חז\"ל [בריש תורת כהנים] שההפסקות היו משמשות ליתן רווח למשה להתבונן יפה בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר חביב אדם</b><br> נ\"ל דהאדם גרסינן דהיינו אפילו עכו\"ם [כתוס' יבמות, דס\"א א']. דהרי מדסיים בסיפא חביבין ישראל ש\"מ רישא בכל מין האדם מיירי, ור\"ל אפילו בעכו\"ם. וכן הראיה דמייתי תנא מקרא דעשה את האדם, הרי בעכו\"ם נמי מיירי, דלבני נח נאמר [וכמ\"ש רתוי\"ט], וגם מלך עי והחמשה מלכים שתלה יהושע, הורידם קודם הערב, ש\"מ שגם לעכו\"ם יש צלם אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנברא בצלם</b><br> היינו כח שכלי חפשי בעל בחירה, וזהו צלם אלהים, שכח בידו ית' לעשות כפי רצונו. משא\"כ שאר הברואים שלמעלה ושלמטה ממדריגת האדם, כמלאכים ובהמות כולם מוכרחים במעשיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם</b><br> שהקב\"ה הודיעו החבה שבראו בצלם אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצלם אלהים עשה את האדם</b><br> שאמר הקב\"ה כן לנח, וגלה לו יקרת האדם, וזה מעיד על גודל החבה, עד שמודיעו שמחבבו כל כך, [משא\"כ הנך קראי דבראשית שנאמר נעשה אדם בצלמינו וכו', כי בצלם אלדים עשה וכו'. אמר הקב\"ה כו' שלא בפני שום אדם]. וכוונת התנא, דמשום כך יראה האדם להיטיב לכל, אפילו למי שאינו בן ברית, וכ\"ש שלא יגרום לו נזק לגופו ממונו וכבודו, ולא יבזהו להלבין צלם אלהים המציץ מפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביבין ישראל</b><br> שוב יותר מכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקראו בנים למקום</b><br> שכל האומות חביבין שיש בהן צלם אלהים ואעפ\"כ כשירשיעו מאד אפשר שיסתלק מהן הצלם, וכמ\"ש חז\"ל [מגילה דכ\"ח ע\"א] דאסור להסתכל בפני אדם רשע, ש\"מ דרוח הטומאה שורה עליו, כ\"ש עכו\"ם רשע. אבל ישראל מדנקראים בנים, אף כי פלחו לע'\"ז [כקידושין ל\"ו ע\"א], ש\"מ דאף שחטאו אכתי בחביבותא קיימי [כחגיגה ד\"ה ב']. משום שדומין כ\"י לאביהן, וא\"א שיתטמא אצלם הצלם מכל וכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום</b><br> שהודיעם שמחבבם כבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנים אתם לה' אלהיכם</b><br> אבל מה שנאמר בני בכורי ישראל, רק לפרעה נאמר, ולא זכו לשמוע כן אז מאביהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה</b><br> נ\"ל דר\"ל חביבין אותן ישראל שניתן להם וכו'. ור\"ל הת\"ח שניתן להם במתנה התה\"ק להתעסק בה. ונקט כאן ג' מיני חיבות שכל א' יתירה מחברתה, אומות, ישראל, ות\"ח. ולפי גודל חביבות של כל א', כן יגדל יותר העונש של הנוגע בם. ונקראת התורה כל. חמדה, מדהיא כלי אומנות להשיג על ידה הצלחת הארצי והשמיימי, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך. והיא כל כך חמודה, שכל דבריה אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם. עד שכל האומות נוצרים וישמעאלים, אף שאינן מוצאין א\"ע מחוייבים לשמור מצותיה, אפ\"ה יחמדוה ויכבדוה ויקדשוה ויכירו אלהותה, ומי שמכחיש דבריה יכנוהו אפיקורוס בזוי ונמאס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמרה שבו נברא העולם</b><br> דבר זה סומך א\"ע על המדרש רבה על הפסוק, ואהיה אצלו אמון דדרשוהו לשון אומנות. משל למלך שרוצה לבנות פלטין ורואה בדפטראות [אברים בל\"א] שלו, ולפיהו בונה החדרים והפשפשין בהפלטין. כך כ\"י הקב\"ה נסתכל בתורה וראה איך יבנה העולם."
+            ],
+            [
+                "<b>כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו</b><br> ר\"ל כל טוב שיוקח בעולם, רק על ידה יושג, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך. אם רק תורתי אל תעזובו, ר\"ל, אם רק יקיימו כל חיוביה כפי רצונו ית' בלי שום חסרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרשות נתונה</b><br> ר\"ל הקב\"ה יודע הכל מה שיעשה בעולם. ואפ\"ה הרשות והבחירה נתונה לכל א' להיות צדיק או רשע. שלא תאמר כיון שהקב\"ה ידע אתמול שיעשה האדם היום מצוה פלונית או עבירה פלונית, א\"כ מוכרח האדם לעשותה וכיון שכן אינו ראוי לשכר או לעונש. דליתא. דזה היה שפיר אם היתה ידיעת הקב\"ה כידיעת בשר ודם שנופלת תחת הזמן עבר הוה עתיד. אבל הרי הקב\"ה ברא הזמן, ונמצא אינו נופל תחתיה לומר בו עבר ועתיד, דכל ידיעתו הוא בהווה. וכיון שכן, אין ידיעתו מכריח את האדם במעשהו. ולפיכך מה שלא נבין איך אפשר שיהיה ידיעה ובחירה יחד, זהו משום שלא נוכל להשיג איך יהיה אפשר ידיעה שאינה נופלת תחת הזמן, דהרי כך היא ידיעת הבורא ב\"ה, שוודאי אינה נופלת תחת הזמן, מדהוא היה קודם התהוות הזמן. ווהו שאמר התנא, הכל צפוי. ולא אמר הכל ידוע, דבכל ידיעה שייך עבר ועתיד, אבל מלת צפוי, היינו שרואה הדבר כהווה לפניו [וזהו כוונת הרמב\"ם פ\"ו מתשובה בקרא כי לא מחשבותי [שאינם נופלים תחת הזמן] מחשבותיכם [ששייך בהם עבר ועתיד]. ונסתלק בזה קו' הראב\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטוב העולם נדון</b><br> ר\"ל גם עונשן של רשעים בעה\"ז או בעה\"ב, לא בדרך נקימה ועונש ח\"ו, כ\"א לטובתן היא, כאש מצרף וכבורית מכבסים לנקות כתמי נשמתן שהביאו עמם, כדי להביאן בסוף כל סוף לאור בחור החיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל לפי רוב המעשה</b><br> נ\"ל דר\"ל לפי גודל המעשה בעצמה דהיינו האופן שנעשת בו [כמו וענוותך תרבני, שר\"ל תגדלני], ולא לפי ריבוי המעשים. וגודל המעשה נשקל לפי טבע הפועל העושה, דהיינו כפי מה שהיה צריך לכבוש יצרו טפי, דקמצן שנתן צדקה מקבל שכר יותר מפזרן. ובזו פירשתי ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ר\"ל כפי מעשה עצמו וטבעו, או כפי עסקו. כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל. ולפי מחשבת הפועל, דלמשל א' עשה צדקה להתפאר. והשני עשה וכוונתו לשם שמים. ולפי מקרה שלו, דלמשל עשיר שנתן הרבה צדקה ולא לפי עשרו, נענש [ככתובות ס\"ז ב'], והשני נתן פרוטה לעני בשעת דוחק עצמו, מקבל שכר [כחגיגה ד\"ה א']. ולפי הפעול, דא' נתן צדקה לעני הגון, מקבל שכר טפי מאילו נתנה לעני שאינו הגון [ב\"ק דט\"ז ע\"ב]. וכדומה הרבה בעניינים אלו, הן בצדקות הן בחטא. ודבר זה אפשר להיות נשקל רק ע\"י הקב\"ה, וכמ\"ש כי אל דעות ד' שהוא יודע מחשבות של כ\"א. ולו נתכנו תוכן מדת העלילות בעצמן האיך הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר הכל נתון בערבון</b><br> כל מה שיש לו לאדם בעולמו, אינו בטוח בקיומו, דהרי נתנום לו במתנה רק כדי שימצאו דבר למשכנו בהן, דהכל ממושכן להקב\"ה המאריך אפו ומלוה לו לאדם טובות שאינן ראויין לו, על הבטחון שאולי שבאורך הזמן ישוב מחטאיו, ויפרע ע\"י הטובות ההם בזה חובתו למקום. וכוונת התנא להודיע, שהאדם מסוגל בעולמו למרעין בישין יותר מלהצלחה, אפשר לו בנקל יותר להתהוות עני מלהתהוות עשיר, להתהווה חולה מלשוב להבריא, נקל לו להמית א\"ע יותר מלהחיות, להשאר סכל מלהתחכם, וכן כל צרה נקל לו יותר ליפל לתוכה מלהנצל ממנה. ורק להצליח א\"ע ברוחניות בעשותו רצון שמים נקל לו, מדמונח רק בבחירתו. וזה משום שזהו תכליתו. וזהו לפע\"ד פי' מ\"ש חז\"ל [מגילה כ\"ה א'] דלגבי משה יראה מלתא זוטרתא היא, דתמוה דעכ\"פ האיך קאמר לישראל מה ד' שואל מעמך כ\"א ליראה. אבל לפי דברינו באמת היראה מצ\"ע מלתא זוטרתא היא ונקל לו לאדם להשיגה יותר מכל טובות הזמניות. ואפ\"ה ירבו החוטאים משום דלפתח חטאת רובץ, ועל שאין נעשה פתגם מעשה הרע מהרה לכן מלא לב בנ\"א לעשות רע. אמנם לגבי משה, ר\"ל אותו הדור שהיה אצל משרע\"ה, אשר עין בעין נראה אתה ד', וכל פעם שחטאו, והנה כבוד ד' נראה בענן, וראו עד כמה החטא גורם, אז באמת הוה מלתא זוטרתא לירא את ד' ולקיים מצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצודה פרוסה על כל החיים</b><br> דלא זו בלבד שעלול בעצמו לנזק יותר מלהשתכר, כי גם עולמו לפניו כמצודה שמפזרין עליה גרעינין, והעוף עומד ומשתוקק לעוף לתוכו. כן יש ג\"כ באדם עצמו נטייה להכריע א\"ע לרעתו יותר מלטובתו, ומתוקים לפניו הסבות שיוכל בהן להתרושש, ולהחליא א\"ע, ולהמית א\"ע, ולהשאר סכל, עד שבתשוקה נמרצה ימהר אל פחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>החנות פתוחה</b><br> ר\"ל לא בלבד עלול נזק גופו, אלא גם הפסד נשמתו עלולה לו יותר מהשלמתה, דאע\"ג שיש לו בחירה חפשית, עכ\"פ יש לו נטייה יותר להתהוות רשע מלהיות צדיק, כל חטא מזומן לפניו בחנות פתוח ובה יין מתוק, כי העבירה גופה תפתהו כאשר יראה מתיקותה החצונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני מקיף</b><br> היצה\"ר הוא התאוה שבאדם הוא החנווני המקיף ומקרב האנשים אל סחורתו [כמו מקיפין בבני מעים חולין ד\"נ]. דגם אם לא יראה האדם הדבר שמחטיאו, יצרו יפתהו לילך לשם, וכמ\"ש חז\"ל [תנחומא ס\"פ שלח]. עינא ולבא סרסורי דעבירה:"
+            ],
+            [
+                "הוא ספר הבריאה [כמ\"ש לעיל פ\"ב סי' י\"א], אשר שם כל מעשיו לטוב או לרע יעשו רושם, והוא מונח תמיד פתוח, שבנקל מאד יהיה נכתב שם כל מעשיהו. וכפי הרשום שם בכתב יושר דברי אמת, כן לפיהו ישוב להשתלם ממנו, עבור כתובת קעקע שכתב בספר אלהים זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיד כותבת</b><br> שאין שכחה לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>יבא וילוה</b><br> אפילו לזמן מרובה הקב\"ה מאריך לו אפו. ואפילו עשה עבירה החמורה ביותר, אפ\"ה אינו נענש עליה מיד, ולא נעשה פתגם מעשה הרע מהרה, כאילו אין משגיחין במעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגבאים מחזירים תדיר בכל יום</b><br> ר\"ל הפרענות ממקריים שלוחי הקב\"ה, שמשתלמין מהאדם כפי שנהנה מן חנות החטא, הם כל עת ורגע מצויין ועפים בחוצות, לתפוס פעם בע\"ח זה ופעם בע\"ח אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו</b><br> ר\"ל בין שסיבב הסבה בדעתו וברצונו בעצמו לבוא להצרה. כגון שהלך לים והסתכן, נסע לשוק ונגנב סחורתו, הלוה לאדם ולא פרע לו, אכל דבר והוחלה. ולפעמים גם שלא מדעתו, רק מעצמה באה הצרה, כגון שאש שרף ביתו, או גנבים חתרו אוצרו, או תל נפל עליו, וכדומה. א\"נ מדעתו ושלא מדעתו אע\"ג שכבר שכח לגמרי חטאו ושואל למה נענש. ואת\"ל א\"כ מה הועיל העונש. להכי השיב יש להן על מה שיסמוכו דבידעו שלא לחנם נענש יגמר בלבו מעכשיו לדקדק טפי במעשיו וישוב אל ד' וירחמהו וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם על מה שיסמוכו</b><br> שגם אם תראה שח\"ו צדיק סובל צרות, לא תהרהר ח\"ו, רק דע כי יש סבות ליסוריו שעליו יסמכו, והכל בצדק. דאו שהוא הרע לעצמו בעצמו, ולא נשתמר יפה, ולא היה צדיק כל כך שיעשה לו נס. או שבעבור מיעוט צדקתו היה צרוך עדיין לנסיון. או שבאמת נשתלם על חטא שלא ידעת. והקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה [כב\"ק ד\"נ ע\"א]. או שאבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה [כברכות ד\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדין דין אמת</b><br> שמשתלם רק כחיובו ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל מתוקן לסעודה</b><br> ר\"ל לא לבד בצדיקים יסוריהן בעה\"ז הוא כדי להתקינן לסעודות לויתן בג\"ע [ר\"ל ממה שהכינו בני אדם לעצמן בעת שנתלוו גופן ונשמתן יחד], דלפום צערא אגרא. וכמו כן טובת רשעים שיתנו להן משמים בעה\"ז, הוא כדי להתקינן לג\"ע, שהקב\"ה מאריך אפו להם אולי ישובו ביני ביני. אבל גם עונשי עה\"ב שלהן אינן נקמה ח\"ו, רק כדי שאחר שהלבינו יפה יפה כתמי הנשמה שהביאה עמה מעולם לעולם ע\"י חטאיה, תשוב לחזות בנועם ה' בחסד. ואם לא עלתה, עכ\"פ לא תרד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ</b><br> לאו תורה ממש קאמר, דהרי כמה ע\"ה שלא למדו, וכמה חסידי אה\"ע שלא שמרו התורה, ואפ\"ה הן בעלי מוסר וד\"א. אלא נ\"ל משום דלכל אומה יש דת אלהי שכוללת ג' עקרים, דהיינו, (א) שיש תורה משמים, (ב) שיש שכר ועונש, (ג) שיש השארת הנפש. [ולא נחלקו האומות זמ\"ז רק בפירושן]. ואלו שלשה העקרים הראשיות נקראין כאן תורה, ולכן מי שאינו מאמין בהן, הרי האדם כבהמה לפניו ואין הנפש חשובה בעיניו לנהוג בה יקר במוסר וד\"א כנימוסי עם ועם, וכל מה שיעשה בזה, הוא מצד הכרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין דרך ארץ אין תורה</b><br> דאם אין הנפש חשובה בעיניו לנהוג בה יקר, איך אפשר שיאמין בג' שרשי הדת שהן רק משום שהנפש יקרה. זה הכלל [דרעליגיאן וטוגענד] אחוזים יחד, במי שאין זה אין זה. או נ\"ל דתורה היינו חיוביו למקום ב\"ה, דלא היינו יודעים במה נקדם לפניו אם לא תה\"ק תורה לנו החוקים הקדושים ההם. דרך ארץ, היינו חיובנו לאדם חבירנו, וקאמר הכא דמי שהוא אפיקורוס כופר בתורה משמים גם שמירתו וחיוביו לבני אדם, אינו בלב שלם, וכ\"כ מי שהוא צבוע בי\"ש ואינו נזהר בחיוביו לחבירו גם זה אין תוכו כברו, ושניהן כשיתנסו בזה או בזה יתגלה מצפוני לבם הנשחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין חכמה אין יראה</b><br> דכשאין בו חכמה להשכיל גדולת הבורא ב\"ה להתבושש לפניו, איך אפשר שתהיה בו יראה מאהבה. אבל אפשר שתהיה יראתו כמי שירא מחזק ממנו, ואין זו היראה המתבקשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין יראה אין חכמה</b><br> כדכתיב ראשית חכמה יראת ה' [תהלים קי\"א], דכשאין יראת ה' על פניו לא יתבושש להחליט בהתחכמתו משאת שוא ומדוחים אף שיהיה נגד כבודו ורצונו ית', וחושב תועה מה' ותורתו. ומכ\"ש שלא יהיה בו חכמת תה\"ק, דמלבד כי נקלתה בעיניו העכורות מלהעמיק בה כראוי, גם התושיה היא בעצמה תתרחק ממקום טנופת כזה שבמוחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין בינה אין דעת</b><br> דעת הוא מושכל ראשון שמשיגו האדם בה' חושיו. ותבונה, הוא היקש השכל שיולד לו ע\"י ב' הקדמות שהשיגם בחושיו. והן על ג' תמונות [וכמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ז מהגיון]. למשל כל אדם חי, וכל חי מרגיש, אלו הן ב' הקדמות שהשיג ע\"י א' מה' חושיו, ונקראו דעת, אמנם אלו הב', יולידו בכח הבינה את תמונה הג' שכל אדם מרגיש. וכמו כן כשתאמר כל אדם חי, ואין אבן חי. הן ב' הקדמות שע\"י הדעת. ותולדתן בבינה, שכל אדם אינו אבן. או שתאמר כל חי מרגיש, וקצת החי לבן ותולדתו שקצת לבן מרגיש [וכל א' מאלו הג' כולל שוב ל\"ו חבורים, יע\"ש]. ולכן אמר התנא שכל שלא השכיל האדם יפה המושכל הראשון, א\"א שיבנה עליו בחדוד השכל דבר אחר. ואם אעפ\"כ יבנה, יסוד נופל הוא, ורוח קטן יכה בניינו לרסיסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין דעת אין בינה</b><br> ר\"ל ואם לא יבנה על מה ששמע, להוליד ממנו בחדוד גם מה שלא שמע, אז נראה בעליל שכל מה ששמע, לא ידע והשיג בלבו יפה. דלולי כן, אין להשכל קץ לבנות עליו בנקלות דבר אחר. וכמו שהשתבח רב נחמן בר יצחק [פסחים ק\"ה ב'], גמרנאה וסברנאה אנא. ואל\"כ אף ששמע הרבה נקרא צני מלא ספרא [מגילה כ\"ח ב'], רק דהתנא נקט בהנך ג' התכלית קודם הסיבה דהרי ד\"א קודם לתורה כ\"ו דורות וכ\"כ יראה קודמת לחכמה שנאמר ראשית חכמה יראת ד', וה\"נ דעת קודם לבינה, משום שהאדם בחולשתו מקדים המאוחר בהם, ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין קמח אין תורה</b><br> דכשאין קמח בביתו לפרנסתו, אין דעתו מיושבת עליו ללמוד תורה [כמנחות ק\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין תורה אין קמח</b><br> שהמבטל תורה מעושר, סופה לבטלה מעוני [אם לא שזכות תולה לו [כסוטה ד\"כ ע\"א]. או שהוא בכלל ומשלם אל שונאיו על פניו להאבידו [יומא פ\"ז א'. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה</b><br> כבר נשנה לעיל [מ\"ט], רק דהכא נקטיה בשביל משל נאה שמביא על זה. ואפשר עוד דממעשיו דקאמר הכא, ר\"ל שמתחכם על מעשיו המיוחדים לו בתורה, להתבונן במופלא ממנו, אם יסכים שכל אנושי בעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוח באה ועוקרתו</b><br> האדם נמשל בתנ\"ך לאילן. וחכמתו היא תפארתי, כתפארת הענפים להאילן. ושמירת מצות התורה, הוא השורש להאילן עץ הדעת הזה. אמנם כשיתחכם יותר מדאי, הו\"ל כאילן שבזבז כל כחותיו לענפיו, ועי\"ז נתרושש כחו בשרשיו, כידוע בטבע כל אילן שכשיתפשט כחו למעלה ביותר, כן תם לריק כחו למטה. ושניהן יהיה סבה שיתעקר בנקלות, ע\"י מיעוט השרשים, וע\"י הכרעת כובד הענפים. וכן איש כזה, ע\"י רבוי הסתעפות התחכמותו בחוקי ה' הנעלמים, כן יתמעטו ויתרופפו שרשי יראת ה' בלבבו, ושניהן יהיו סבת נפילתו כשיאחזנו רוח אפיקורסת לבסוף, לעקרו לגמרי משדה הצלחתו הנצחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והופכתו על פניו</b><br> ר\"ל לא מבעייא שלא יעשה עוד פרי תבואה במצות, משום שהאפיקורסת עקרתהו, אלא אפילו הפירות באיביהן ופרחי המצות היפים שכבר עשה והיו להוד על פניו אשר שם פירותיו, נמי אבדו מידו, כמ\"ש וצדקת הצדיק לא תצילנו [יחזקאל ל\"ג פי\"ב], דהרי תוהה על הראשונות [ר\"ה תוס' ד\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כערער בערבה</b><br> רישא דקרא הוא [ירמיה י\"ז פ\"ה], ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, ומה' יסור לבו. דקשיא ליה מדכתיב אשר יבטח באדם, ל\"ל תו למכתב ושם בשר זרועו. ותו באיזה אופן הבוטח באדם, מה' יסור לבו. אע\"כ דה\"ק, ארור הגבר הגבור בתורה ובחכמה, אשר יבטח בכח אדם ובשכלו האנושי. או ששם בשר זרועו, לילך בכח בשרירות תאות הבשריי, ובסבות ב' אלה מה' יסור לבו לבלי לשמור מצותיו ותורותיו. איש כזה יהיה כערער בערבה, ר\"ל כעץ יחידי העומד בארץ מישור ושוה, שבהרגל אין שם מעין מים חיים, ולכן קרקעיתו יבש, ולהכי אין שרשיו מרובין ולא מחוזקין בקרקע היבישה, ומדעומד ערער ויחיד בלי אילנות סביבו למחסה, נקל לרוחות לעקרו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יראה כי יבא חום</b><br> ר\"ל לא יראה שכר הטוב למצות שכבר עשה, כלעיל סי' קכ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכן חררים במדבר</b><br> ר\"ל יונח כעצים יבשים במדבר, מדנעקרו שרשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארץ מלחה ולא תשב</b><br> זהו נ\"ט, דלהכי נעקר, משום שעמד בארץ מליחה, ואין שם מושב וחיות לשרשיו. וזהו הפסד הב' שלו, שמכח האפיקורסת, יהיה כאילן שנעקר ולא יעשה עוד פירות המצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו</b><br> שיעשה המצות אף שלא יבין טעמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזיזין אותו ממקומו</b><br> ההתחכמות, והתאוה, והגאוה, וחמדת הממון, הם סערות נוראות שיעקרו האדם מארץ החיים. אבל למי שלבו תמים באלהיו, לא יזיזוהו כמלא נימא לעבור מצות אלהיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> רישא דקרא [שם] ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והוא כפול. אע\"כ דה\"ק ברוך הגבר הגבור הכובש את יצרו, אשר בענייני המצות יבטח בה', שוודאי לטובת האדם צוה אותם. ולפיכך יקיימם אף שלא יבין טעם. והיה גם ה' מבטחו ר\"ל מבצר עוז שלו [כמו ויורד עוז מבטחו, משלי כ\"ה] לנוס שמה למחסה מסערות היצר הנ\"ל. ומסיים בתר הכי, והיה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כעץ שתול על מים</b><br> מימי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל יובל</b><br> מעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלח שרשיו</b><br> כל שילוח בפועל, הוא שליחות שאינו חוזר [כמו בשלח פרעה את העם]. ה\"נ ר\"ל שרשיו ששלח, לנצח לא ישובו להנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יראה כי יבא חוב</b><br> תם היצר לתאוות הארציות הנ\"ל לא ישגיח עליו כלל, כי באהבתו לאלדיו לא יכווה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה עלהו רענן</b><br> הוא משל להתחכמות האנושי שהם כעלים בא לן, לשמור פירות המצות. ולהכי נקט לשון יחיד, עליהו, דהמעט התחכמות שלו, מלא חן וחסד כעלה א' ירוק ורטוב, כך יעשה זה הירא שמים שמתחכם רק עד מקום שרשאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשנת בצורת</b><br> ר\"ל כשירע לו בעולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ידאג</b><br> ר\"ל א\"צ לדאוג שלא יוכרע עי\"ז לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ימיש מעשות פרי</b><br> דגם אם ע\"י דוחק ועוני ימנע מלעשות פרי המצות, רחמנא לבא בעי, ונחשב כאילו עשאן [כקידושין ד\"מ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קינין</b><br> קרבנות העוף קרויין קנין, מלשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות שצריכים התעמקות מאד, כשנתערב מהן קרבן חובה בנדבה, או עולה בחטאת [כפ\"ג דקנין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתחי נדה</b><br> כל ימי אשה נחלקין לז' וי\"א ימים, שחוזרין תמיד חלילה, דהיינו תחלה משעה שרואה דם פעם ראשונה, מונה ז' ימי נדה, ואח\"כ י\"א ימי זיבה, וחוזרת חלילה תמיד בחשבון זה. ויש חילוק גדול בין ראתה דם באלו או באלו [ועי' בהקדמתי לסדר טהרות ביבקש דעת סי' ע']. ובשכחה באיזה יום עומדת, יש בלבול גדול בעניינה, וצריך עיון רב לתקנה שלא תבוא לאיסור כרת [כערכין ד\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן הן גופי הלכות</b><br> אף שקינין נראה ערכו מועט, ונוהגין רק בזמן שביהמ\"ק קיים. ופתחי נדה נמי עכ\"פ נראין מאוס ומגונה, ושניהן רק חשבונא בעלמא הן [דוגמת זה מצינו חולין צ\"ה ב']. אפ\"ה הן הן גופי הלכות התורה, שרשאי לעשות עיקר לימודו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקופות</b><br> הוא חשבון הקפת החמה והלבנה [כראנאלאגיע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמטריאות</b><br> הוא חכמת המדידה והתשבורת, שנקראת בלשון יון [געאמעטריע], ר\"ל מדידת הארץ. ור\"א בעל המאמר זה היה בקי בכל אלה [כהוריות ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרפראות לחכמה</b><br> ר\"ל הן כקינוח סעודה לחכמת התורה. דהתורה היא דוגמת הלחם לנשמה, שנזונת ממנה, וכמ\"ש לכו לחמו בלחמי [משלי ט' פ\"ה]. וכאשר יערב לאדם הלחם יותר, כשיטפל לו פרפרות, למרוח על הלחם חמאה וכדומה, כן תמתק לו התורה ביותר אם יטפיל לה שאר החכמות לרקחות וטבחות [רמב\"ם ספ\"ד מיסודי התורה]. אמנם כמו שהאוכל חמאה או פרפרות בלי לחם נפשו קצה בו ולא ישבע, כמו כן העושה משאר החכמות האלה עיקר בהתעסקות, לא תשבע נשמתו מהן ולא ישתדלו לה קיום. דאף דחשבון התקופות צריך ללמדם לעניין קידוש החודש, וגם כדי לידע חכמתו וגדלותו של יוצר בראשית, ומה\"ט היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב נקרא חוטא [כשבת דע\"ה א']. וכ\"כ חכמת המדידה, עמוקה וחמודה ונצרכת לדיני סיכה וכלאים וכדומה. אפ\"ה דוקא קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, מדיש בהן עשה ולא תעשה אסיר ומותר. משא\"כ תקופות וגמטריאות הן רק טפלים להתורה כפרפרות לפת וקמ\"ל דאע\"ג שיש דמיון להנך דרישא עם הנך דסיפא אפ\"ה לא ראי זה כראי זה הנך עיקר ואינך טפל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן זומא אומר</b><br> לפי שכל אדם שואף אחר ד' דברים מאד, והן, החכמה, והגבורה, והעושר, והכבוד. ולכן אין רגע שלא ישתדל להשיג א' מאלה הד'. אולם בכולם יהיה השתדלותו בהפך מתכליתו. דהרי ירצה להקרא חכם, והרי לכן אינו רוצה ללמוד משום אדם, בחשבו שהוא באמת חכם מכל. או שיחשוב שכשיודה וילמד מקטן ממנו, לא יקראוהו עוד חכם. והרי לכן נשאר חסר דעת. וכ\"כ ירצה להתעשר למען התענג. והרי לכן יתעמל בימים ולילות ויקצר חייו ויסתכן כדי לאסוף הון. ואיה העונג שהיה ראוי לו להשיג בעשרו. וכ\"כ ירצה להקרא גבור, שייראוהו כל אדם. ולכן בנפול א' משונאיו בידו, ישחקהו כעפר ע\"פ רוח, ויכתתו תחת רגליו. אמנם הם לדמיו יארובו, ליום ימעדו רגליו, אז יקיצו וירננו כל שוכני עפר יחדו, להדפו ולרדפו עד החרמה. ואיה גבורתו. וכ\"כ ירצה שיכבדוהו הכל. ולכן יפח באפיו מלוא לוגמיו רוח גאותו, ויקומם נוצותיו כטווס וברבור. והנה גם החונפים אותו בפניו, אחריו ישחקון וישפכו עליו קיקלון, ואיה כבודו. [ועי' מ\"ש לעיל פ\"א סי' מ\"ח]. לכן ייעצו התנא האיך ישתדל שישיג בכל א' מהן תכליתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד מכל אדם</b><br> דהחכמה תושג ע\"י ב' דברים, (א) ע\"י רבוי הלימודים שקבל מהקודמין. (ב) ע\"י השכלת עצמו, שיבנה בשכלו על אותן הלימודים שלמד. אולם השכלת האדם שמעצמו, מבלי שיקדימה לימוד סברות מאחרים היא לרוב דלה ורזה. לא לבד בחכמת התורה שכל עיקריה בנויים, על מה שקבלנו מאבותינו, ואין לחכמת האנושי שום הכרע נגדה, וכדאשכחן בעדיות [פ\"א מ\"ג], שב' גרדיים הדיוטים ושפלים הכריעו לכל חכמי ישראל, שרצו לדון בכח חריצות שכלם על דין א'. ובאו ב' גרדיים הנ\"ל והעידו שקבלו שלא כסברת הבעלי תריסין הנ\"ל, וקיימו חכמים דבריהם. אלא גם בשאר חכמות שוודאי תלויין בהשתכלות אנושי, או אפילו בחכמות התורה היכא שיודע האדם הקבלה, רק שהספק שלו הוא במלתא דתליא בסברא, אעפ\"כ אין לחריף וחרוץ השכל לסמוך על דעתו לבד. דכל עוד יותר שעמוק העניין, יותר אפשר ועלול לטעות בו. והאוטם אזנו לשמוע דברי שכנגדו, עליו אמר שהמע\"ה [משלי י\"ב פט\"ו] דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם. ואפילו כשהחולק עליו הוא קטן בדעת, לפעמים הקטן ההוא בעין חולשתו לא יכול להציץ כראוי במלא מחט סדקית שנפתח עליו בחכמה רק השקפה קטנה, והגדול השומע דבריו, ישמע חכם ויוסיף לקח, דברוחב לבו ובעינו המחודד יביא ראיות לדברי הקטן וימצאם כנים. ולכן אמרו חז\"ל [תענית ד\"ז א'] דתורה נמשלה לאש, דמה אש קטן מדליק הגדול, כך בד\"ת קטנים מחדדים הגדולים. וכ\"כ אחז\"ל [מכות ד\"י] הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם. וה\"ה בשאר חכמות ראוי לשמוע ולבחון דברי החולק עליו. וזהו ממש מ\"ש חז\"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, דהיא היא כמו האמור כאן, דהאינו חכם לא יראה את הנולד, שעי\"ז שעומד על דעתו ישאר חסר דעת, רק רואה בסכלותו על צערו של עכשו, שיצטרך להודות להקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכל מלמדי השכלתי</b><br> אפילו מקטנים ממני למדתי:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל אף דלפעמים הקטנים אמרו לי דבר חדש דרך שיחה נאה בעלמא, אני בהבטה היתירה שחנני ה', הרחבתי החריץ הקטן שפתחו לי הקטנים האלו, עד כפתח האולם, וראיתי כי אמת אתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו גבור הכובש את יצרו</b><br> דאם נהלל גבור, אינו משום שיש כח בידו לחנוק ולרצח רבבות בני אדם כתורים ובני יונה, דא\"כ מהו משובח יותר מפריצי חיות ארי ונמר יחדו. אבל תהלתו הוא, שאינו רך לבב, ומשתמש בגבורתו לתכלית נעלה, ואינו חושש לנזק הגוף, וגם חרף נפשו למות, רק למען השיג התכלית הנעלה ההוא שרוצה להשיגו. ואין לך תכלית יותר נעלה ונשגב, מלהלביש נפשותינו ברוח נדיבה כזרת, שלא תהיה קשורה ומשועבדת לחיי הארציי ותאוות היצר. ומכ\"ש כשיצרו מפתהו לנקום ולנטור משונאו, הרי אם ישמע לקול יצרי, כבש רק חצוניותיו של שונא, דהיינו גופו. אבל כשייטיב לשונאו, כובש פנימיותו, כי עתה יכיר גם השונא בעצמו עם איזה איש אשר רוח נדיבה בו רצה ללחום, ויתבייש ויכלם ויהי לו עבד עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר</b><br> ר\"ל בין בתחלה טרם התגלע הריב, ובין בסוף כאשר כבר יצא הקצף, בשניהן טוב כבישת היצר. אם בתחלה, ודאי טוב ארך אפים מהגבור, אף שיוכל להשיב למקניטו, אפ\"ה טוב דשמע ואדיש חליף בישתא מאה [כסנהדרין ד\"ז א']. ואם בסוף שכבר הוצרך ללחום עם אויבו וכבשו כבר, כמה יפה הוא וכמה שבח ראוי לו כשמושל ברוחו להיטיב לשונאו, יותר משישתבח לוכד עיר, ר\"ל שונאו [ועי' תוס' תענית ד\"ה א' ד\"ה לא]. ולמי ראוי יותר להשתבח, להכובש גבור רודף, או לכובש חלש נרדף. והרי הכובש את עצמו כבש גבור רודף:"
+            ],
+            [
+                "<b>השמח בחלקו</b><br> דהרי ידוע דמי שהשיג התכלית, טוב יותר מאותו שלא השיגו. וא\"כ המתיגע להשיג דבר מה, ומסתפק בהמעט שחננו ה', כבר השיג התכלית. אבל אותו שאינו מסתפק במה שהשיג, לא השיג תכליתו, וגם לא ישיגו לעולם, וישאר תמיד עני. דהרי מתיגע לתכלית שלא ישיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך</b><br> והרי גם הגנב והגזלן אוכלים יגיע כפם, ואיך אמר אשריך וטוב לך. אע\"כ ה\"ק, אם יגיע כפיך הוא רק למען תאכל, ולא למען לאסוף הון, אז אשריך וט\"ל, אשריך בעה\"ז וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וטוב לך לעולם הבא</b><br> דהמסתפק במועט, הוא בלב שמח תמיד מוצלח, נמצא שאשריו בעה\"ז. אמנם גם בעה\"ב טוב לו עי\"ז, שע\"י שיסתפק במועט, אינו עובר על לא תחמוד, ואינו גונב, ואינו גוזל, ואינו מרמה, ואינו עובר על שאר מצות ה' כדי להרוויח באיסור, משום שירא מעונש עה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכבד את הבריות</b><br> וזה בדרך הטבע, כסבה ומסובב. דמדמכבד לכל אדם, יאהבוהו ויכבדוהו גם הם. אבל גם דרך שכר מהקב\"ה, דבשביל שיכבד אפילו לכל שפל, וודאי עושה כן מפני כי יחשוב כי בצלם אלדים עשה ה' את האדם, ונזר אלהיו על ראשו. לכן יסבב הקב\"ה שיכבדוהו הכל ג\"כ, ונר אלהים אשר בקרבו המאיר לעולם כולו בכבודו, יהיה מבהיק כאבוקה בהירה מאירה יותר מאשר יקווה מטבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו</b><br> א\"צ להביא ראיה שיהיה המכובד נכבד מכל אדם בדרך הטבע, דזה פשוט. אבל מייתי ראיה שגם הקב\"ה יתן לו כבוד בדרך שכר, דהרי אמר קב\"ה כי מכבדי אכבד, ר\"ל אוסיף להבהיק כבודם יותר מהראוי לפי דרך הטבע. אבל בוזי, דהיינו המבזים הבריות ואינן חוששין לכבוד האומן שעשאן אשר חותמו על פניהם [כתענית ד\"כ ע\"ב] איני צריך לבזותם, דממילא יקלו, כי די להם קיקלון דידהו. שהמבזה הבריות חושב שכשישפיל כל אדם, עי\"ז יגדיל כבודו כמגדל יחיד תלול בעולם. אבל טועה מאד, דהוא רק עם פה א' יזלזל הכל, אבל מקולות מים רבים ישתקוהו הם, החריש יחרישוהו בכמה קולי קולות בעולם, המרעימים סביבו בפניו ושלא בפניו, ותחת שזלזלם יזלזלוהו גם אותן שלא זלזל, וישוב עמלו בראשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה</b><br> ר\"ל שקלה לקיימה, ולפיכך אינך מתירא שתשמט מידך, אפ\"ה תרוץ לקיימה בזריזות ושמחה. אולם קלות שזכר התנא במעשה אפשר בד' פנים, (א) שהמעשה בעצמה א\"צ לה סגוף הגוף, דהיא בעצמה קלה לעשותה. (ב) שהיא קשה בעצמה אבל מדמורגל בה כתפלה שבכל יום נגד תפלת ר\"ה ויו\"כ. (ג) מצוה שגם השכל יכריחו לעשותה ככיבוד או\"א, ומפני שיבה תקום דכמה הרפתקאי דעדו עליה. (ד) מצוה שיש בה הנאת הגוף, כאכילה בשבת וכדומה, וכ\"כ מצוה שמתכבד בה כטלית ותפילין ולולב ואתרוג נאה, שמתוך כל אלה קלים לעשותן. אולם לפ\"ז זהירת שזכר תנא, אינה לעשות המעשה, דאדרבה מדהיא קלה וודאי יעשנה. אלא יהיה זהיר לקדש כוונתו שעושה כך מפני כי כך צוה ד', לא משום וכו', דמצות צריכות כוונה, ובזה לבד יושג השלמה לנפשו. אולם רץ ובורח שזכר התנא, היינו משום דבמורגל שכשיחליט האדם לעשות מצוה, יתנגדו לנגדו שטנה כדי לנסותו, ובעבירה להיפוך. וע\"ז נתפלל והסר שטן מלפנינו כשנרצה לעשות מצוה, ומאחרינו בעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובורח מן העבירה</b><br> אף שאין יצרך דוחקך או רודפך [ולהכי נקט בורח ולא נוס. דבורת הוא למרחוק למקום שלא יראהו אויבו. משא\"כ ניסה אין הכוונה להסתר מאויבו. רק להשמט מתחת ידו, ולכן ברח משה מפרעה ונס מלפני הנחש. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמצוה גוררת מצוה</b><br> שכשתתרגל נפשך להיות זריז במצות ה', אז גם כשיזדמן לך חמורה ממנה, תזדרז ג\"כ לעשותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבירה גוררת עבירה</b><br> דכך הוא דרכו של יצה\"ר, בתחלה מפתהו לקלות, ואח\"כ לחמורות [כסוכה נ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכר עבירה עבירה</b><br> ר\"ל לא לבד דהכי אורחא, אלא גם משמים יסבבו לו כך, דזה א' משכרי המצוה, דבעשה מצוה אחת קטנה בשמחה לכבוד ה', יגלגלו לו לעשות מצוה גדולה מהראשונה. וכ\"כ תהיה אחד מעונשים היותר חמורים לחוטא, שיתנו לו מקום לטעות ולחטוא יותר, שכשיטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, דהבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו [יומא דל\"ח א']. א\"נ דה\"ק דהשכר שירבו לך עבור שתעשה מצוה קלה בשמחה, גם זהו מצוה, כי רק למחיה שלחך הקב\"ה לארץ שירבה שכרך בעה\"ז ובעוה\"ב וכמ\"ש רצה הקב\"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם</b><br> אפילו לכסיל ולבער, ומשולל מכל דעת ואפילו אשר הוא רשע למות, תרחם על קלקולם ולא תבזם, כי לא אותם רק בוראם תחרף, ואם כי ממך נעלם טעם הווייתם, אלדים הבין דרכו, וכל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה [משלי ט\"ז פ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי מפליג</b><br> מרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכל דבר</b><br> אפילו דבר מאוס ושנאוי מכאיב ומצער, מזיק וארסיי, כזבובים ויתושים נחשים ועקרבים, לא תרחיקם בדעתך מצורך העולם. ודי לך לידע כי ד' בראם, ורק לטובת העולם נבראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך אדם שאין לו שעה</b><br> אף שעכשיו לא תראה בו צורך כלל בעולם, מדהוא משולל מכל דעת ולא עוד אלא שתראהו ג\"כ דוחק עבדי ה' ורודפם, והוא כשחפת בעולם. עכ\"פ דע, שלא לחנם הניחו הקב\"ה בחיים עדיין, על כרחך שיש בו עכשיו צורך הנעלם ממך, או שיבוא שעה שיהיה צורך בו, ומי יודע מהו הטוב שיתגלגל על ידו, ואל דעות ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לך דבר שאין לו מקום</b><br> באדם שהוא בעל בחירה ומשתנה כל שעה, נקט תנא שעה. משא\"כ בשאר דברים נקט מלת מקום ור\"ל, מעולם לא ברא הקב\"ה דבר לבטלה, ואם לא נצרך לו במקום זה, יש בו צורך במקום אחר. ואפילו זבובים ויתושים ושאר דברים ארסיים, נצרכים הם, שבתנועתם מעכבים עפוש האויר. ולכן במקומות החמים שהעפוש שם מצוי, ג\"כ מרובים אלה טפי. וגם נצרכים הן לכמה רפואות, וכדקאמרינן בש\"ס [שבת ע\"ז ב']. ועל זה אמר הכתוב כל פעל ה' למענהו, וגם רשע, בראו ה' ליום רעה שימתיק אותו. או ליום רעה של עצמו. שכשיראו בני עולם עונשו. ייראו את ה' [וי\"א דה\"ק אל תהי בז לכל אדם. לומר זה לא יוכל להרע או להטיב לי ואינני צריך לחוש שיהיה שונא לי, ואל תהי מפליג לכל דבר שתכניס את עצמך לסכנה. ולומר בקלות הדעת. לא יארע לי נזק דאשרי אדם מפתד תמיד וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח</b><br> לפעד\"נ דעניו הוא המכיר גדולת ערכו, ואפ\"ה אינו מתיהר אלא מנמיך א\"ע בחסד. אבל שפל רוח הוא, הוא שלבו נשבר בקרבו בידעו כל חסרונותיו ומציירם לפניו תמיד, אף שנעלמו מעיני הבריות. ולהכי במשרע\"ה כתיב ומשה עניו מאד, דוכי ס\"ד שמשרע\"ה לא ידע שהוא מובחר מין האנושי, ודיבר ה' עמו פנים אל פנים ושכינה מדברת מתוך גרונו, מה שלא זכה שום ילוד אשה. משא\"כ דוד המלך ע\"ה אמר ואהי שפל בעיני, וכן הם רוב תחנוני תהלים באופן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br>וי\"ג בפני כל אדם אפילו לפני אותן שתדמה שהן יותר שפלים ממך. ואפילו בפני אותן שירצו להשפילך ביותר. ואמר מאד מאד, דהיינו הענוה המאדיי שלך לא תסתפק בה לחשוב לימר הנני שפל רוח די, אלא תהיה שפל רוח מלחשוב שאתה שפל רוח. א\"נ להכי קאמר מאד מאד, היינו לא לבד בדיבור, שזהו גאותך כאומר הנה יש בי כל המעלות ולא חסר לי רק הענוה, אקבע גם האבן טוב הזה בכתרי אלא מאד מאד הוי שפל רוח גם בפנים במחשבותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתקות אנוש רמה</b><br> ר\"ל אמיתת גדולתו שעליה ראוי שיקווה, לא ישיג רק כשיפסק כל הארציות שלו ונתהפך לרימה. או ר\"ל שתקוות אדם החלש שיתאווה להתרברב, היא רימה שלו. שכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו [כעירובין י\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי</b><br> ב' מיני מחללי השם נינהו. (א) העובר עבירה בפרהסיא אפילו לתיאבון, דעכ\"פ מחלל ומיקל כבוד שמו ית' עי\"ז, שמגיד לכל שאינו חושש לציוויו. דאפילו תקפו יצרו וחוטא לתיאבון, עכ\"פ היה לו לעשות בסתר [כחגיגה דט\"ז א'], ולחוש על כבוד קונו, ולא לחלל שמו ית' בפרהסיא. ווה חלול השם אפשר אפילו בצדיק גמור, דלפי גדלו יודע שעיני הכל צופות עליו, לפיכך צריך להשמר גם מן הדומה לכיעור [כחולין מ\"ד ב']. וה\"נ אמרינן [יומא דפ\"ו ע\"א] היכי דמי חלול השם. אמר רבא כגון אנא וכו', ור' יוחנן אמר כגון אנא וכו'. (ב) אבל עוד יש חלול השם באופן אחר, ובכה\"ג מיירי תנא הכא, דהיינו שבאמת אין פחד אלהים נגד עיניו' כמינין ואפיקורסים שעוברים עבירות ביד רמה בסתר אפילו בלי שום הנאה, כי מכחיש שיש אלוה נמצא, או שיש תורה משמים, או בהשגחה, או בשכר ועונש וכדומה. ואעפ\"כ אינו חוטא בגלוי, מדחושש לכבוד עצמו כי רוצה להחזיק א\"ע לצדיק. ולכן לא דמי לשאר חוטא בסתר כשתקפו יצרו, דזה חס על כבוד קונו, להכי גם הקב\"ה חס על כבודו, ואינו מביישו להענישו בגלוי. אבל זה, שבאמת כבוד הקב\"ה ותורתו קל בעיניו, ופושט טלפיו כחזיר, זהו החונף האמיתי, ולכן יענשוהו בגלוי, למען ידעו הכל שהוא רשע מוחלט, כשיתגלגל שיתגלה נבלותו לעיני השמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחלול השם</b><br> דהרי זה האפיקורס אפילו היה יודע שאסור, היה עובר. והרי מה\"ט מומר אינו מביא קרבן על שגגתו, מדאינו שב מידיעתו [כחולין ד\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד</b><br> אין ר\"ל שלומד רק ללמד ולא לעשות, דא\"כ רשע הוא, והרי חז\"ל אמרו על זה [יומא ע\"ב ב'] חבל על דלית ליה דרתא ותרעי לדרתיה עביד, ואמרו [תענית ד\"ז א'] כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, ואמאי מספיקין וכו'. רק ר\"ל במצות שאין בהן מעשה כאמונות ודעות. או בדינין שאינן נוהגין בכל אדם כגיטין וחליצות. או זר שעוסק בדיני קדשים. או העוסק בדיני טומאה וטהרות בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספיקין בידו ללמוד וללמד</b><br> שיפתח הקב\"ה לבו, ויסור מלפניו טרדות הזמן, כדי שיבין הדברים ברורים. ואח\"כ יזמן לו תלמידים הגונים וחבירים מקשיבים, ויחוננו לשון למודים, להפיק מחכמתו לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלומד על מנת לעשות</b><br> במצות ששייך בהם מעשה. אף שאין כוונתו רק להשלים עצמו בעשיית המצוה, אפ\"ה מספיקין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לשמור ולעשות</b><br> זכור ושמור ב' עניינים הם. דזכור היינו שיתעסק במחשבתו בעניין ההוא. ואעפ\"כ אפשר שישכחהו לאחר זמן. אבל שמור היינו לאו דוקא שיתעסק עתה מחשבתו בהעניין, רק שהעניין שמור בלבו כמאו דמונח בקופסא, וא\"א שישתכח מלבו, כדבר השמור במקום צנוע, דבכל עת שירצה ימצאנו. [וזהו מ\"ש חז\"ל. זכור ושמור בדיבור א' נאמרו [שבועות ד\"כ ע\"ב], דהקב\"ה צונו שנזכיר עניין שבת כל כך הרבה פעמים, עד שיהיה שמור בלבינו כל כך, עד שבעת מעשה נזכרנו בכל עגולותו. וכן שר המשקין בתחלה לא זכר את יוסף. שבגאותו לא התעסק מחשבתו בהבטחתו להזכיר צרת יוסף לפני פרעה. ואח\"כ וישכחהו לגמרי, שאפילו הזכירו אדם לא היה זוכר. והראיה, שלבסוף לא סיפר לפרעה רק כי פותר חלומות הוא, אבל לא העוול שנעשה לו, כי גונב גונבתי וגו'. כך נ\"ל. ורבינו בעל העיקרים בכ\"ו לשלישי ורבינו בעל העקידה שער נ\"ה פירשו באופנים אחרים יע\"ש]. וה\"ג ר\"ל שהקב\"ה מזכהו שיהיה למודו שמור בלבו אף שלא יתעסק בו, עד שכשיזדמן לו המעשה יזכור העניין כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם</b><br> ר\"ל כשתלמוד המצות או תקיימם, לא תכוון כדי שיכבדוך. וה\"נ אמרינן בש\"ס, לאהבה את ה' אלהיך, שלא תעסוק בתורה כדי שיקראוך חכם ורב, רק עשה מאהבה, וסוף הכבוד לבוא [נדרים דס\"ב א']. ואע\"ג דאמרינן. לעולם יעסוק בתורה ומצות אפילו שלא לשמה, שמתוך זה בא לעשות לשמה [פסחים ד\"נ ע\"ב]. היינו בתחלת למודו. משא\"כ כשכבר יושב בחיק התורה ויונק משדיה, על זה אמרינן [ברכות די\"ז] העוסק בתורה של\"ש נוח לו שלא נברא. מיהו דוקא בעוסק בתורה או מודיע שהוא ת\"ח. כדי שיכבדוהו. אבל בירא שיזלזלוהו, שרי להושיב כתר התורה על ראשו ולומר אנא מלכא. וכדאמרינן [שם בנדרים ד\"ס ב'] שרי לצ\"מ לאודועי אנפשיה באתרא דלא ידעי ליה. וכתב שם הרא\"ש, דמיירי בירא שיזלזלוהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא קרדום לחפור בהם</b><br> נ\"ל כגירסא לחתוך בהם, ולא כהגירסא לחפור בהן. דקרדום הוא כלי לחתוך ולבקוע עצים [כביצה דל\"א ע\"א]. עוד נ\"ל דלרבותא נקט קרדום, אע\"ג דנפיש אגריה וזוטר פחתיה [כב\"מ פ\"ב ב']. ור\"ל אפילו מרוויח הרבה ע\"י שמתפרנס מהתורה, והוא דבר שעי\"ז כבודה נפחת רק מעט, אפ\"ה אסור כשאפשר להתפרנס באופן אחר. [מיהו דוקא במקבל שכר בשביל שילמד, או בשביל שמורה הוראה, אז באפשר להתפרנס באופן אחר, אסור ליהנות ע\"י התורה. אבל כשנותנין לו מתנה, וכוונת הנותן להנאת עצמו, או לכבוד עצמו. אז אפילו ת\"ח עשיר רשאי לקבלו. וכדאמרינן [ברכות ד\"י ע\"ב] הנהנה יהנה כאלישע. שר\"ל לפע\"ד כמו באלישע שהתכוון הנותן לזכות את עצמו להביא בכורים, ולא ליתן צדקה לאלישע, וכדאמרינן נמי [בכתובות דק\"ה ב'] דקבל רב ענן מה\"ט דגים שהביא לו האי גברא, שרצה לעשות מצוה להביא בכורים. והרי אלישע עשיר היה, דאין הנבואה שורה רק על עשיר [כנדרים ל\"ח א']. ואין לומר משום דמתנה מועטת הוה, ורק אז רשאי לקבל [כי\"ד רמ\"ו סכ\"א]. ליתא, דהרי רבי עשיר גדול היה (כע\"ז ד\"י ע\"ב), ואפ\"ה שקיל מתנה מרובה. טלית דק מקופל בגודל אגוז וחצי מבן בונים (כגיטין נ\"ט א'). ע\"כ משום דבן בונים נמי התכוון לכבוד עצמו, שהנשיא יקבל ממנו מתנה. אבל במתכוון הנותן לההנות המקבל, לא יקבל. כר' זירא שלא רצה ליקח מתנה (כחולין מ\"ד ב). וכ\"כ רב גידל לא רצה ליקח השדה במתנה מה\"ט (כקידושין נ\"ט א'). ואילה\"ק מרבינא דשקיל שלשלות זהב שזרקו לפניו נשי דמחוזא (כב\"ק קי\"ט א'). דהתם לא לעצמו קבלם, רק לצדקה. דגבאי צדקה היה, וכמ\"ש רש\"י התם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכך היה הלל אומר</b><br> לעיל פ\"א סנ\"א כבר נשנה לעניין אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודישתמש בתגא חלף</b><br> ר\"ל דהמשתמש בהכתר זה, כבר החליף שמה, שאינה עוד כתר לכבוד ולתפארת, רק קרדום. [וי\"א חלף ר\"ל שיחלוף ויעבור מהעולם. וק\"ל, א\"כ מה הא למדת. היא היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל חייו מן העולם</b><br> ר\"ל דבתורה כתיב כי היא חייך ואורך ימיך, והיינו בעושה לשמה, אבל זה שעשאה קרדום, חלף ועבר קדושתה וכח הארכת חיים, ונוטל ומבטל בהקרדם חייו מהעולם [כתענית ד\"ז א']. א\"נ נ\"ל דר\"ל תחת שבאם היה עוסק בתורה ומצות לשמה היה נוטל ומקבל חייו מוצלחים מהתורה ומובטחים, דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך, השתא דאשתמש בתגא ולא עסק בה לשמה, נוטל ומקבל חייו מן העולם והטבע אם טוב ואם רע, כאשר יקרה מקרה יעזבוהו לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גופו מכובד על הבריות</b><br> אדלעיל קאי, דתני שלא יתפרנס מהתורה, דמיירי באפשר שיתפרנס ממלאכה, להכי קמ\"ל הכא, שאפילו היא מלאכה בזויה, לא יחשוב שיתבזה עי\"ז, והרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה [כברכות די\"ט ב']. ליתא, אלא אדרבה כיון שעושה הכל לכבוד התורה, לא מבעייא בעיני הפקחין שאין משגיחין על הגוף כשהוא מלוכלך בטיט מלאכתו, אם רק חכמה בקרבו. אלא אפילו בעיני המון הבריות שאין ראויין להקרא בשם אדם, ואלה מציצין רק על הקנקן ולא על היין שבו, אפ\"ה ימשוך הקב\"ה חוט של חסד עליו שיהיה נכבד גם בעיניהן. [אולם כלל התנא נמי שיכבד הספרים לאגדן יפה, ולהושיבן במקום נכבד, ולקום בפניהן (כי\"ד סי' רפ\"ב), וכ\"ש בפני ס\"ת עצמה, וכ\"כ חייב לכרכה במטפחת יפה, דזה אלי ואנוהו (שבת קל\"ג ב'). וכ\"ש שחייב לכבד לומדי תורה ולעמוד בפניהם (כמכות דכ\"ב ב' וקידושין דל\"ג). וה\"נ אמרינן האי מאן דמוקיר רבנן הו\"ל חתנוותא רבנן (שבת כ\"ג ב'). והיינו דקאמר הכא גופו מכובד, ר\"ל אפילו גופו ריק וחלל מכל נשמת רוח חכמה, אפ\"ה יסבב הקב\"ה שיכבדוהו. וכ\"כ כלל התנא שיהיה הת\"ח בעצמו מקפיד על כבודה, שיהיה גופו ובגדיו נקיים מכל לכלוך. וכדאמרינן (שבת קי\"ד), ת\"ח שנמצא רבב בבגדיו חייב מיתה בידי שמים. גם לא יצא במנעלים מטולאים לשוק, ונ\"ל דכ\"ש בגדים מטולאים טלאי ע\"ג טלאי, דבבגדים נראה טפי (כברכות מ\"ג ב'), דבכל זה מבזה כבוד התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המחלל את התורה</b><br> ששואל ממון עבור לימודו, ובזה מבזה התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גופו מחולל על הבריות</b><br> דלא מבעייא שיהיה מבוזה בעיני החכמים, אלא אפילו בעיני הבריות שמסתכלין רק אם סודריה דמר כצ\"מ אף כדבדקינן ליה לא ידע למימר ברוך [כפסחים קי\"א ב'], [ונ\"ל דר\"ל ברכת התורה], אפ\"ה יסבב הקב\"ה שגם בעיניהן יהיה מבוזה [וזה לפע\"ד מ\"ש חז\"ל (שבת קמ\"ה ב') מפני מה ת\"ח שבבבל מצויינין, מפני שאינן בני תורה. דתמוה, אם אינן בני תורה האיך יכנום ת\"ח. אבל נ\"ל דמלת שאינן, אבני בבל קאי. דמדאינן בני תורה רואין רק אם סודרי' כצ\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין</b><br> לא לבד שאינו נדחק להיות דיין בין בעלי דין, אלא גם נזהר לבלי להיות תובע או נתבע, רק יראה להתפשר, דמצוה לבצוע [כסנהדרין ד\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פורק ממנו איבה</b><br> דתובע ונתבע נוטרין איבה זל\"ז. וגם אותו שנתחייב נוער איבה לדיין, דאין אדם רואה חובה לעצמו [שבת קי\"ט א']. וקסבר שלא זיקק הדין יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזל</b><br> איבה לדיין וגזל לתובע ושבועת שוא לנתבע. א\"נ י\"ל דכל הג' אכולהו ג' קאי, בתובע ונתבע, שמא מה שזכה בדין, הוא מדלא יכול שכנגדו לברר זכותו, והדיין, שמא יטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבועת שוא</b><br> דלשבועת שקר אין לחוש. דבתובע ונתבע, אטו ברשיעי עסקינן, כשידעו שהוא שקר לא ישבעו. ואם בדיין, אם התורה חייבתו שבועה לזה, מה אית ליה למיעבד. אבל לשבועת שוא יש לחוש, שמא יטעה לחייב שבועה להפטור ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> מי שמתגאה ודוחק א\"ע להיות דיין, וודאי שוטה הוא, שמרבה לעצמו אויבים על לא דבר. או ר\"ל שהוא שוטה, שאינו רואה ענשו שמוכן לו מהקב\"ה, וכדאמרינן [סנהדרין ד\"ז א'] לעולם יראה דיין א\"ע כאילו חרב מונח בין ירכותיו וגיהנם פתוח מתחתיו. דנ\"ל דר\"ל שיראה שחרב מיכן לדקור גופו, וגיהנם מוכן לענוש נשמתו, ששניהן יוכל להמית כשלא יתן דין צדק. והשוטה הזה אינו חושש לכל אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> שאינו חושש לגזל ושבועת שוא שיתגלגלו על ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגס רוח</b><br> שבוטח בגאותו כאילו אינו יכול לטעות. וכל שיש בו א' מג' מדות הללו הוא מבוזה בעיני הבריות וכ\"ש כשיש בו כל הג' חוט המשולש לא במהרה ינתק ותחת בקשו כבוד ישיג כלימה ע\"י אותו המעשה בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אל תהי דן יחידי</b><br> אף שהוא יחיד מומחה שהוקבע מהצבור, דרשאי לדון יחידי [כסנהדרין ד\"ה א'], אפ\"ה מדת חסידות לצרף עמו ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין דן יחידי אלא אחד</b><br> ר\"ל הקב\"ה. ולא בשר ודם שלבו חלוק עליו ואפשר לטעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמר קבלו דעתי</b><br> אף שאתה גדול מהב', והוא דבר התלוי בשקול הדעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן רשאין ולא אתה</b><br> דאחרי רבים להטות כתיב, מיהו כשמברר שטועין, רשאי לומר חבלו דעת תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני</b><br> בין שלומד, או מקיים, או שמחזיק לומדיה, והוא עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו לקיימה מעושר</b><br> דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע\"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע\"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים. דבהצלחה ראוי לו להיות מכיר טובה להקב\"ה, ובבלתי ההצלחה ראוי לו להכניע לבבו הערל. אבל גדול נסיון ההצלחה מנסיון בלתי ההצלחה. ולהכי כשנתנסה בעניות ולא העבירתו על דעת קונו שהוא נסיון קטן לאדם [עירובין דמ\"א ב'], יתנסה שוב בנסיון הגדול דהיינו בעושר, והקב\"ה יעזרהו לעמוד גם בו, דהבא לטהר מסייעין לו [יומא דל\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המבטל את התורה מעושר</b><br> מטרדות העושר, או מגאות הלב שמסוגל בעושר. או מעושר מדידות שכלו אומר בלבו שא\"צ שקידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו לבטלה מעוני</b><br> דעבירה גוררת עבירה, דמדנכשל בקטנות, יכשל גם בגדולות. אמנם המבטל התורה מעוני, יתהווה עני יותר, והמקיים מעושר יתעשר יותר [אולם אילה\"ק דכמה צדיקים שקיימו התורה מעוני, ואפ\"ה כל ימיהם מכאובים, וכמה שבטלוה מעושר ואפ\"ה יבלו בטוב ימיהם. אין זה קושיא, דאין הבטחת התנא גדולה יותר מהבטחת התורה, כבד אביך ואמך למען יאריכון ימיך, ואפ\"ה רואים כמה פעמים שמתקצרין לו (וכש\"ס קידושין ל\"ט ב'). אמנם אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, דמי יודע מה גרם שלא נתקיימה ההבטחה, אולי עשה שלא לשמה, או חטא אחר שחטא כיבה הבטחה זאת. או אולת אדם תסלף דרכו שהוא בעצמו גרם נזקו. וכן מצינו ביעקב אבינו, שהבטיחו הקב\"ה בפום ביה, ואפ\"ה נתירא שמא יגרום החטא [והארכתי בזה בפרושי ראשי אבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה</b><br> מדל\"ק הוה ממעט מלעסוק. ש\"מ ה\"ק דאפילו באותו עסק שצריך לפרנסתך תמעט בו כל שאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי שפל רוח בפני כל אדם</b><br> אפילו נגד מי שאינו ממעט בעסק כמוך. או ר\"ל דהמרבה בעסק וודאי כוונתו כדי להרבות כבודו בעשרו, לכן אמר הוה שפל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בטלת מן התורה</b><br> מחמת עסקיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לך בטלים הרבה כנגדך</b><br> שיענשוך מדה כנגד מדה, שאפילו שכשתרצה בסוף לעסוק בתורה, ישפכו לך קיתון על פניך [כסוכה כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו שכר הרבה ליתן לך</b><br> שיקילו לך טרחת פרנסתך, שמלאכתך יעשה ע\"י אחרים [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד</b><br> פאראקלטוס בלשון יון הוא מליץ ושוחר טוב אצל המשפט [ביישטאנד בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד</b><br> קאטעגאראס בלשון יון הוא דורש הרע, [אנקלעגער בל\"א] דהאדם הוא נעשה בדמות אלקיים בורא בתוך עצמו כל שעה מלאכים ויהיו טובים או רעים, וזה נרמז ליעקב אבינו בצאתו מבית אבותיו הצדיקים לבית לבן הרשע, ראה והנה סולם מוצב ארצה הוא הגוף, וראשו מגיע השמימה הוא הנפש, ומלאכי אלקים עולים או יורדים בו, הם כחותיו, בידו להקדישן לשמים, ולהעלותן או להורידן, והזהירוהו שד' נצב עליו ורואה ומשגיח על כל מעשיו אם טוב ואם רע, ואם שוית ד' לנגדך תמיד יאמר לך אל תירא וגו'. והזהירוהו בזה שלא יתעה בבית לבן. ואלה המלאכים או שיקטרגו עליו ויגרמו לו עונש או יהיו מליציו לטובה, ומאתם תצא הרעות והטובות, וזהו סוד משאחז\"ל שהמלאכים שלוהו מא\"י המה המחשבות הקדושות שהיו בו שם נסתלקו השתא ממנו בצאתו משם ועבר ואבותיו ועלו לרקיע ועכשיו בעסקו בבית לבן בזמניות, משלו בו מלאכים אחרים, הם מחשבותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשובה ומעשים טובים כתריס</b><br> טהאראקס בלשון יון הוא שריון, [ברוסט הארניש בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים</b><br> אפילו אם היא עצמה של חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה להתקיים</b><br> שחברתם מתקיימת יחד, ועצתם זל\"ז מצלחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה לשם שמים</b><br> אפילו בדבר מצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין סופה להתקיים</b><br> לא ישיגו מה שירצו."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן שמוע אומר</b><br> מג' טעמים רגיל אדם לדחות דברי החולק עמו בשום דבר. (א) מפני שהחולק עמו הוא קטן ממנו, לכן אע\"ג שמסתבר טפי כהחולק, אפ\"ה ידחהו בקש. (ב) או שהחולק עמו שוה לו, וגם בהדבר שחולקים זה עם זה, סברתו וסברת חבירו שקולים, יש לומר כך ויש לומר כך. ואעפ\"כ יתעמל טפי להעמיד דברי עצמו, מדאומר בלבו מה עדיף חבירי ממני, ולמה אני אודה לו ולא הוא לי. (ג) או שהחולק עמו הוא רבו. אבל דברי עצמו מסתברים טפי מדברי רבו ולכן לא יודה לו. לכן הזהיר על שלשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך</b><br> דלפעמים התלמיד הוא כמוצא מרגליות עם קליפתה העבה, וכשילטשנה הרב אז תבהיק אורה. ולכן תדקדק יפה בדבריו, ואם. יש בהם ממש תקיימם. וכמשחז\"ל [תענית ד ז א'] ומתלמידי יותר מכולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבוד חבירך כמורא רבך</b><br> כבוד, היינו שלא לסתור דברי שכנגדו בלי טעם. אבל מורא היינו כשהסברא להיפך, אפ\"ה מצד יראה לא יסתרם. ולהכי בתלמיד הזהיר שרק יכבדו לבלי לסתור דבריו בלי טעם. אבל כשיש פנים לדברי הרב ויש פנים לדברי התלמיד, מחוייב התלמיד לבטל סברתו מפני סברת הרב, וכדאמרינן [חולין קל\"ז] דא\"ל ר' יוחנן לאיסי תלמידו, א\"כ מה בין דידי לדידך. אבל בחבירו כשיש פנים לכאן ולכאן, לא יסתור דבריו בלי שום טעם, כמו במורא רבו כשיש פנים לכאן ולכאן שוודאי לא יסתור דבריו בלי שום טעם. מיהו כשהדעת נוטה לסתור דברי חבירו, רשאי לסתור דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומורא רבך כמורא שמים</b><br> מה מצות ה' אינך רשאי להרהר אחריהם, ואפילו כשאין סברתך מסכמת להם. ותו שהרי גם בכל מקום הרי צריך שיהיה מורא שמים עליך, כמ\"ש שויתי ה' לנגדי תמיד. כ\"כ ברבך לא תסתור דבריו, אפילו נראין דבריך מדבריו [כי\"ד ר\"מ ורמ\"ב]. וגם בכל מקום אפילו שלא בפניו לא תחלוק עליו, רק תחשוב א\"ע תמיד כיושב לפני רבך. וכדאמרינן [פסחים דנ\"א ב'] אני ראיתי רבי יוחנן שאכל, אוכל בין בפניו ובין שלא בפניו. דכל המהרהר אחר רבו מהרהר אחר השכינה [כסנהדרין דק\"י ע\"א]. ותוכן כוונת דברי התנא, שכל המתעסק עם אדם, יחשבנו לאותו אדם במדריגה יותר גבוה מאשר הוא באמת, דתלמידו יחשיבו כריעו, ולריעו כרבו, ולרבו יחשיב כאילו הוא יותר מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד</b><br> נגד מה שהזהיר לעיל להתלמיד שיתירא מלחלוק על הרב. הזהיר כאן להרב, הוה זהיר לזקק יפה מה שתלמד לתלמידיך, שאפילו תלמידך הקטן חולק עליך, תחשוב יפה התלמוד שתלמד אותו אולי תטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששגגת תלמוד עולה זדון</b><br> ר\"ל שאם תטעה, נחשב לך שגגתך כמזיד [כב\"מ דל\"ג ב']. משום דאין לדמותו לשאר שוגג, דהתם מה הוה ליה למעבד. אבל הכא רמת רוחא נקטי ליה, ואילו היה רוצה להעמיק יפה, לא היה טועה. א\"נ ר\"ל הוה זהיר בלימוד שאתה לומד לעצמך שלא תטעה, ולא תאמר ומה בכך אם אטעה בלימודי הרי לא למעשה אני אומר כך, אבל עי\"ז בשעת מעשה תכשל להורות כלימודך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתר מלכות</b><br> ר\"ל ג' מיני שררה יש בישראל. (א) שמוכתר בכתר תורה, שנעשה דיין או ראש סנהדרין. וזהו וודאי יש בו חכמה יתירה. (ב) שמוכתר בכתר כהונה, שנעשה סגן או כה\"ג. וזהו גדול ביחוס משפחתו מדהוא כהן. (ג) שמוכתר בכתר מלכות [דלא לבד זרע בית דהמע\"ה, רק כל ישראל ראויין למלכות כשימשחהו נביא [כרמב\"ם פ\"א ממלכים]. וזהו וודאי העשיר היותר גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולה על גביהן</b><br> ר\"ל אין כל אחת או כולם יחד חשובים להקרא כתר, אם אין בהם שם טוב שיזכה האדם בהכתר ההוא שבראשו ע\"י מעשיו הטובים שיוכל לעשות על ידה. דהחכמה, והיחוס, והעושר, מתת אלהים המה, ולא השיגם ע\"י יגיעתו, ואם ישתמש בכתרו זה למעשים טובים, אשריו, מלך מוכתר הוא בישראל. ואם לאו הוא כשפל שבשפלים, וכתרו בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נהוראי אומר</b><br> המשנה הזאת תוכחת מגולה לבחור המתחיל ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי גולה למקום תורה</b><br> מדלא קאמר הוה גולה ללמוד תורה, ש\"מ דה\"ק אפילו אפשר לך ללמוד תורה במקומך, אפ\"ה הוה גולה למקום תורה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחביריך יקיימוה בידך</b><br> ר\"ל וכשתהיה בעיר אחרת באין משגיח, לא תאמר שהתורה תבוא שם ותרדוף אחריך בעצמה בלי יגיעתך, דהרי אדרבה חביריך ואוהבוך שבביתך יקיימוהו בידך, שיזרזוך כל יום וכל שעה. אבל כוונתי שיעצתיך לילך לעיר אחרת, הוא כדי שתרדוף בעצמך אחרי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל בינתך אל תשען</b><br> ר\"ל אבל לא תאמר שבשביל שבטחו בי אבותי לשלחוני, מסתמא כבר נתבשל שכלי. ואינני צריך להשגיח עוד יפה על עצמי שלא אטעה. על זה אודיעך שעל בינתך אל תשען. כי כל שילוח לרך בשנים הוא כמפיל פור הוא הגורל, כי אולת קשורה עוד בלבבו. ולכן מאוד צריך אתה להשגיח על עצמך, ועל כל תנועותיך, ומחשבותיך, אם תרצה להצליח בימים הבאים, לשמח נפשך ונפש אבותיך לעתיד. ודע שמי שלא יזרע באביב לא יקצור בבציר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ינאי אומר אין בידינו</b><br> ר\"ל אין אנו יודעים [כמו לא הוה בידיה תענית י\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף לא מיסורי הצדיקים</b><br> ור\"ל לא מבעייא שלות רשעים, פשיטא שלא נדע מדוע דרך רשעים צלחה, דהרי נראה שהם רשעים בפנינו. אלא אפילו יסורי צדיקים, שאפשר לומר שאין תוכו כברו, אפ\"ה ח\"ו לחשדו שחטא בסתר, אלא, אוקי גברא אחזקתיה, והקב\"ה מנסהו מטעם נעלם. או שגרם לעצמו הצער שלא נשתמר יפה, או שיתגלגל עי\"ז לו בסוף טובה בעוה\"ז או בעוה\"ב. וזה הפירוש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, דמי נתהווה זקן ולא היה נער מקודם. אלא יש אדם שכבר בנערותו הוא מקורר בתאותיו כזקן, ואם אדם כזה יאמר, שלא ראה חוסר לצדיק, לא ניתן משקל לדבריו. ויש אדם שבזקנותו הוא קל בדעת כנער ולא יתנו לב על דבריו, מדלא בחן יפה. ולכן אמר נער הייתי בילדותי כשאר אדם רך בשנים שרתיחת התאוות גברו בי אז, וכאשר זקנתי, נתבשל שכלי יפה, ואעפ\"כ הן בילדותי והן בזקנותי לא ראיתי צדיק נעזב, דתמיד חשבתי או שבאמת אינו צדיק כפי הנראה, וצריך לשלם חוב נסתר, או שבאמת נעזב כפי הנראה להבטה קצרה של אדם, דלבסוף יתגלגל מזה טובה גדולה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם</b><br> אפילו לעכו\"ם ולאינו נכבד כמוך, עכ\"פ בזה תסבב שהכל יאהבוך. והרי זה ההצלחה היותר גדולה שתשיג בעה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי ראש לשועלים</b><br> ר\"ל אף דלעניין הכבוד, תכבד לכל אדם. עכ\"פ לעניין התחברות, טוב יותר שתתחבר לנכבדים אפילו להיות שפל ביניהן, משתתחבר לשפלים ולהיות נכבד ביניהם. דכבוד השפלים שפלות, ושפלת הנכבדים כבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור</b><br> כך נקרא בלשון יון [פארהאללע בל\"א]. והוא חדר שלפני פתח הארמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין</b><br> [טראכלוס] בלשון יון הוא ארמון [רק שחז\"ל הסיבו המלה וקראוהו טרקלין, על שם טרוקי גלי (ע\"ז דנ\"ח א'), ר\"ל שער סגור, שאין כל אדם רשאי לכנס לתוכו בלי רשות, וכמו שנקרא מה\"ט (שלאס בל\"א). ור\"ל מדידעת שהעה\"ז הוא רק כפרוזדר וכו', דהרי תראה שאין כאן דירת קבע רק עראי והעה\"ב הוא דירת הקבע. לכן לא תתדמה בפעולותיך כמו שעומד בביתו, ויש לו פנאי לתקן א\"ע קודם הכנסו לפני המלך. רק תחשוב את עצמך כעומד בפרוזדר שצריך להיות שם כבר מקושט פן יקראנו המלך פתאום פנימה. כך לא ידע האדם עתו. ולכן צריך שיהיו כל ענייניו, ובפרט ענייני עה\"ב שלו מתוקנים תמיד ויחשוב א\"ע כעבד המלך שומר הפתח ועומד שם וממתין כל רגע פן פתאום יקראהו המלך ויצטרך לכנוס, כן ישוב היום פן ימות למחר [ומלת כדי איננו נ\"ט. רק כמו ומצא כדי גאולתו. דהיינו כשיעור שהוא די]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה</b><br> היינו לתקן מה שנתקלקלה הנפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשים טובים</b><br> היינו להוסיף לה שלימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הזה מכל חיי העולם הבא</b><br> דבעה\"ב א\"א לתקן קלקולי הנפש או להוסיף לה שלימות [רק הקב\"ה יתקן שם קלקולי הנפש ע\"י הזיקוקים, שקוראים אותן עונשי הגיהנם. וכ\"כ יוסיף לה הקב\"ה שם שלימות, כמ\"ש ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון [כמ\"ק כ\"ט ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויפה שעה אחת של קורת רוח</b><br> לשון נתקררה דעתו [פסחים קי\"ח ע\"א]. ור\"ל דבעוה\"ב נשקטה תשוקתו להעונג היותר נשגב מדכבר השיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הבא מכל חיי העולם הזה</b><br> דכל תענוגי עה\"ז יפסקו לבסוף משא\"כ תענוגי עה\"ב קיימין לנצח, ולכן ראוי שתחוס על רגעיך העפים חיש מהר, לבלי להוציאם לבטלה, דא\"כ תפסיד פסידא דלא הדר, דתפסיד הזמן היקר, שהוא הסבה לך להשיג תכלית יקר. וכל רגע שאבדת, לא תשוב לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו</b><br> דהפיוס אז ירבה כעסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו</b><br> דאדרבה כשיראה שאין אדם מצטער בצערו, יצטער יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תשאל לו בשעת נדרו</b><br> דבשעה שנודר וודאי חפץ בנדרו מאיזה טעם. וכשתאמר לו על דעת כך לא נדרת, וודאי ישיב לך, גם על מנת כך נדרתי, ומה יעשה שכשיתחרט לבסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו</b><br> שכשנכשל לעשות דבר שלא כהוגן, לא תחשוב שתשקיט רוחו כשיראה אוהביו, דאדרבה יתבייש יותר עי\"ז. [וזכר התנא ד' מיני מחשבות בוערות כלפידים [אפפעקטע בל\"א]. כעס. אבל. מורא, בושה. וה\"ה בכל דבר, כשיראה שום אדם אחוז בה, לא ילחם נגדה, דלא די שלא יועיל אלא גם יזיק. ולכן לא יוכיח לאפיקורוס ישראל, דכ\"ש דפקר טפי (כסנהדרין דל\"ח ב'). וכ\"כ כשנזדמן בקהל לצים או בקהל שמחים כבשמחת תורה או פורים או בחתונה, רואה אותן עושים או מדברים דברים שאינן ראויים, יעלים עינו וישתוק, כמ\"ש שהמע\"ה אל תוכח לץ פן ישנאך [משלי ט' פ\"ט]. וכ\"כ כשמזדמן עם ראש עקום. הוא החושב א\"ע חכם, ונקרא בתנ\"ך כסיל, ע\"ש כי ה' יהיה בכסליך (איוב ח'), ר\"ל בצדך. ה\"נ ר\"ל אדם מצודד ונפרד במחשבותיו, לאדם כזה לא תסתור דבריו בפניו, כמ\"ש שהמע\"ה באזני כסיל אל תדבר חכמה פן יבוז לשכל מיליך (משלי כ\"ג פ\"ט). וכ\"כ כשתראה מי שמשבח בנו או מי ממשפחתו, וישאלך מה תשפוט אתה עליו, אז אפילו ידעת דבר של גנות, שים ידך על פיך, דאף ששאלך, חפץ הוא שתשבח ולא שתגנה. ולמה תעשה לו מחלת לב על מגן. וכן בכל דבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמואל הקטן אומר</b><br> רגיל היה לומר מקרא זה, שלא יכשל בהדבר שרגילין בנ\"א להכשל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך</b><br> נפילה היינו היזק הגופני. וכשלון היינו נזק הרוחני. ובשתחשוב שהוא רשע מיירי קרא, דאל\"כ הרי אסור לשנוא לחבירו [פסחים קי\"ג ב'], ואפ\"ה לא תשמח בשיוזק בגוף, או בשיכשל בחטא או במעשה שנוות שעשה בפרהסיא. דאע\"ג דכתיב באבוד רשעים רנה [משלי י\"א י']. וכ\"כ בנכשל ברוחניות בחטא בפרהסיא, הרי תנינן מפרסמין החנפים [יומא פ\"ו ע\"ב]. אפ\"ה ה\"מ בשהוא רע לשמים ולבריות, גם אינו אויביך. אבל כשאתה אויבו, שנאה קלקלה השורה שתדנהו לחובה, אע\"ג שאינו כ\"כ רשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פן יראה ה' ורע בעיניו</b><br> שירע בעיני הקב\"ה מה שאתה שמח במפלת חבירך. דהרי אפילו ברע לשמים ולבריות אין הקב\"ה שש במפלתו ורק אחרים משיש [כסנהדרין דל\"ט ב'], ומכ\"ש זה שאולי אינו רשע כמו שתחשוב. או ר\"ל שירע בעיני ה' שנענש זה במדה גדושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיב מעליו אפו</b><br> וכיון שהקב\"ה התפייס ונחם על רעתי, נמצאת שמח לאד של אוהבי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לדיו כתובה על נייר חדש</b><br> משמעות מלת חדש, היינו שהוא לבן, וגם שלא נכתב עליו עדיין. וזהו נגד ב' מעלות טובות שיש ללימוד הילדות. דכמו בנייר לבן, ע\"י לבנינותו כל קו דקה מן הדקה עושה רושם עליו, כ\"כ השגת הילד קלה, ותופס כל העיונים הדקים מהר. וכמו הנייר החדש שאינו מטושטש מקודם מכתיבה אחרת, ניכר הכתיבה עליו אף כשיתיבש הדיו. כ\"כ גירסא דינקותא זוכרה לזמן מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדיו כתובה על נייר מחוק</b><br> לא קאמר על נייר ישן כהיפוך מרישא. דאז הוה משמע חלק וישן, דהיינו כמו שנייר כזה מדאבד לבנינותו, אין רושם דק מדיו ניכר בו. כך אין כח השגתו של זקן חזקה, אבל עכ\"פ כח זכירתו יפה לזכור לאחר זמן, דוגמת כותב על כל נייר חלק. והרי באמת הדבר מורגל בהיפך, דשכחה מצוייה בזקנים יותר מקושי ההשגה. להכי קאמר על נייר מחוק, ר\"ל דאף אם כח השגתו בריא עדיין להבין עמוקות מהר, כדוגמת דיו לחה שכתובה ע\"ג שחרות דיו יבישה, עכ\"פ תוך ימים מעטים ישכח הכל, ככתב שע\"ג טיוטא, שאחר שנתייבש אינו ניכר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכל ענבים קהות</b><br> ענבים חמוצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושותה יין מגתו</b><br> דענבים קהות מיד כשיאכלום מוצא בהם טעם עפוץ ומר. והיין החדש בשעת שתייתו ימתק לחיך *) כנדרים, אבל אחריתו כנחש ישך להוליד כאב במעיים. וכעין זה הוא לימוד מהקטנים, יש מדבריהם תיכף כשישמעם לא ימצא בהם עריבות, מדלא נתבשל עדיין שכלם יפה להטעים דבריהם כראוי, ויש מדבריהם שמתחלה נראים מתוקים ומקובלין לשומעיהן. אבל חדודן קודם ללבונן. דמפני שהרך בשנים לא מילא כריסו עדיין מאמיתית הדינין להכי ע\"פ רוב, פלפולן בנויי על אבני תהו ובהו. ומחמת שבתחלה ערבו יפה לאוזן שומעת, יבוא עי\"ז לבסוף לקלקול מעשה כשיפסוק כדבריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכל ענבים בשולות</b><br> [רייפע טרויבען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושותה יין ישן</b><br> דאית ביה ב' למעליותא, דמה שימתק לו להשומע מיד בשעת לימודו, יוטב לו גם בסופו, כאוכל ענבים בשולות. ואפילו מה שלא יערב לו להתלמיד מדבריהם כשישמעם, עכ\"פ בסוף כשיתחזק השגת התלמיד יראה כח דבריהם, כמו יין ישן שבתחלה אינו מתוק אבל בסוף יראה כחו לשמח הנפש, דסתירת זקנים בניין הוא [מגילה ל\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אל תסתכל בקנקן</b><br> [קרוג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישן שאפילו חדש אין בו</b><br> לא פליג אר' יוסי, רק ה\"ק אין למדין מהכללות אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']. להכי לא תבטח ביותר בחיצוניות של אדם, רק בחוץ הדבר בעצמו, וקבל האמת ממי שאמרו. [אמנם כלל נמי. שבכל דבר לא ישפוט אדם מחיצונית הדבר על פנימיותו. יש נראה ת\"ח והוא ע\"ה, ויש להיפך (כפסחים קי\"א ב', וב\"ק קי\"ז א'). יש נראה צדיק והוא רשע. ויש להיפך (כתענית כ\"ב א ). יש נראה טוב והוא רע ויש להיפך (כפסחים ק\"ז א'. ותענית ד\"ט ב'). וכן אמר שהמע\"ה יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב. ואמר, אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו, יתהלך במישרים. לכן בחון יפה כל דבר וכל איש קודם שתקרבהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה</b><br> חמדת הממון, שאדם משתדל להרבותו אפילו בסכנת נפשו, רק מצד קנאת איש מרעהו, שירצה להתעשר כמוהו או יותר ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתאוה</b><br> תאוות הגופניות שיבזבז עבורן לפעמים ממונו וכבודו. וגם מפני תענוג הארציי מתעצל מתורה וחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכבוד</b><br> הוא הגאות, גם עבור זה יבזבז כל אשר לו ויסתכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את האדם מן העולם</b><br> מעה\"ז ומעה\"ב. דמלבד הרעות שיתגלגלו בעה\"ז על ידן, ג\"כ אין שום חטא בעולם שאין א' מהנ\"ל סבה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר הילודים למות</b><br> ר\"ל הגופות תעודתם למות בטבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתים להחיות</b><br> מיתת הגוף הוא כדי להחיות הנפש. להאיר באור החיים. [ולא אמר לחיות כדקאמר ברישא. משום דזה אינו בטבע, רק ע\"י כח הקב\"ה שבידו להחיות שם הנשמה, ולהוציאה מגי צלמות החשיכה הנוראה, לאור באור החיים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיים לידון</b><br> ר\"ל אע\"ג שעיקר תכלית מיתת הגוף, הוא רק כדי להחיות הנשמה, ואפילו היו כל בני אדם צדיקים גמורים, היה תכליתם הטוב שימותו לבסוף ויקבל שכרם. אפ\"ה החיות שישיגו אז יהיה על פי דין, וכפי הראוי להם כן יקבלו חלקם אז. וכל זה אמרתי לך כדי לידע וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע</b><br> ר\"ל כדי שיתבונן האדם בעצמו עי\"ז אף בלי לימוד הדברים שנאמרו בסיפא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להודיע</b><br> ואם חננו ה' בהשכל שמצא הדברים ההם, חיובו הוא להודיעם לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהודע</b><br> ומי שאינו בר הכי שיוכל לדעת מעצמו הדברים שנאמרו, עכ\"פ יתעמל להוודע הדברים מאחרים, ומה הם הדברים היקרים ההם הצריכים עיון היטב ולימוד. שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא אל</b><br> שיש בנמצא אלהי בעל היכולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היוצר</b><br> בחכמתו בלתי בעלת תכלית נתן צורה נפלאה להנשמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הבורא</b><br> בטובה ורחמים ברא הגוף שנברא יש מאין."
+            ],
+            [
+                "<b>הוא המבין</b><br> משגיח על כל מקריות האדם, וגם על כל מעשיו הן בטוב או ברע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הדיין</b><br> ר\"ל שופט האדם בשכר או עונש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא עד</b><br> שהוא בעצמו ראה מעשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא בעל דין</b><br> דלא תאמר מה אכפת ליה להקב\"ה אם אצדיק או ארשיע. אלא כ\"י כאילו הקב\"ה נוגע בדבר, ואפילו בדברים שבין אדם למקום שאין בעל דין נגדך בארץ, הנה הוא בעל דין שלך, דרק כדי שתשיג טובתך שלחך לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עתיד לדון</b><br> ולא מיד אחר המעשה תענש או תקבל שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך הוא</b><br> על הארכת אף זה, שימתין לך לטובתך. אולם כל עוות הדין אפשר ע\"י א' מד' דברים, ב' ע\"י הדיין, וב' ע\"י הבעל דין (א) שהדיין רשע בטבע, ובגאותו וחזקתו עושה עול וחמס במשפט, וכשחוק בעיניו להטות דין בזדון. (ב) שהדיין שכח המעשה, או טועה בדין, והוא חושב שמצדיק צדיק ומרשיע הרשע, ועושה בהיפך. (ג) שא' מבעה\"ד הוא איש נכבד ואהוב להדיין, והדיין נושא לו פנים. (ד) שא' מבעה\"ד נתן שוחד להדיין, והשוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. אבל חלילה וחלילה לאלה הד' לפניו ית', שאין לפניו ית' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לפניו לא עולה</b><br> לדחוק ח\"ו בריותיו בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שכחה</b><br> אע\"ג שמשהה מלשלם שכר או להעניש, אין שכחה לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא משוא פנים</b><br> מצד שהנשפט נכבד, או שמזלו מבהיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקח שוחד</b><br> אפילו יביא האדם כל הקרבנות, ויעשה מצות רבות, ולא ישוב על חטאיו, הם כולם תועבה לפניו ית', דזבח רשעים תועבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל שלו</b><br> הצדק והזכרון, והכבוד והכסף והזהב, הם כולם שלו. ואיך יכשל באלה הד' סבות ח\"ו, או בהפוכן, ויעוות משפט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע שהכל לפי החשבון</b><br> אין ר\"ל דלפי חשבון המצות והעבירות תשתלם, דזה א\"צ גומר, דכבר תנא לה שאין שכחה לפניו ית'. אלא ה\"ק, דהעונש והשכר של כל מעשה הוא לפי חשבון הסיבות החיצוניות שהכריעוהו להמצוה או להעבירה. ולפי חוזק התאוה שהיה לו בשעת מעשה, ולפי השמחה שהיה לו בעשותו המצוה או העבירה, כן ירבה או יתמעט שכרו או עונשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך</b><br> ר\"ל אבל השמר מלהכחיש ולהרוס כל מה שאמרתי לך במשנה זו, ע\"י טענה אחת מדומה, שתחשוב שאחר מותך תתום כעשן, ולפיכך תאמר בלבבך, בשרירות לבי אלך, כי אין דעת וחשבון בשאול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל כרחך אתה נוצר</b><br> ר\"ל לא בדרך הטבע היתה יצירתך, שתוכל לומר כאשר בא כן ילך. אבל על כרחך ונגד כל סברותיך, נוצרת בכח גדול ויד חזקה מידו ית', שנתהווה מטפה א', גוף בעל בשר ועצמות, מתואר ביופי, ובשכל ובתבונה. והתוכל לחשוב כל זה דרך הטבע. וא\"כ איך תוכל לומר שנשמתך נוצרה בנסי נסים, כדי שלבסוף כהנדוף עשן תנדוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה נולד</b><br> נוצר שייך בנשמה, שהיא היא הצורה, ונולד שייך בהגוף. ור\"ל שגם הגוף שבך נעשה ונולד בנסי נסים, ולפי מחשבות תעתועיך גם הוא לא לתכלית מה נברא, וגם פלאות שבלידתו לחנם היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה חי</b><br> ר\"ל גם הריוח שלך בעצמו בדרך פלא הוא, ונגד כל סברותיך הוא שיאגד רוחני עם חתיכת בשר, ויתאחדו כל כך עד שיחשבו א\"ע כעצם א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה מת</b><br> גם זה לא מסתבר ומובן לך מה הוא מיתתך. מה היה לו בחייו, ומה עף והלך ממנו כשמת, וע\"י מה נתהווה הפרידה הזאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא</b><br> דכיון שכל אלה הם על כרחך ונגד סברתך ושכלך, בקל תוכל ג\"כ לחשוב שגם אם היה סברתך נוטה שאח\"כ תתם ותהיה לאפס, אולי גם זה על כרחך יהיה. שתשוב שם לחיות לתת דו\"ח לפני ממ\"ה הקב\"ה. או ר\"ל מדאפשר לו לאדם לחשוב מיראתו לפני המות, ע\"כ שלרעתו הוא, ושעם הגוף גם הנפש ח\"ו תתום ואין דעת וחשבון בשאול לפ\"ז. וע\"כ יאמר התנא שאין לך להוכיח כן מדתמות נגד רצונך, דהרי בכל פעם שיוציאוך מעולם לעולם אחר, תמיד יהיה נגד רצונך, ועל כרחך יתפסו אותך בפאת ראשך וימשכו אותך חסר דעת לטובתך אף שאין אתה רוצה. שהרי על כרחך אתה נולד, וזה נראה מבכייתך וצעקתך ברגע ביאתך לעולם, וזה מדהורגלת במעי אמך לחיות מדם, ועתה יתתאר מעין הווייתך לחיות מאויר. וזה ג\"כ הטעם שע\"כ אתה מת מהרגלך לחיות מרוח ותירא מלחיות בלעדו שוב. וכ\"כ תחשוב שזה לטובתך שאינך צריך ליתן דין וחשבון בעה\"ב, דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ולכן טוב לו להיות כחית טרף ביער בלי מנהיג. ולכן תחשוב שבאמת כך הוא. אבל על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה, וגם זה הוא טובתך ויקרתך מכל הברואים. וכן תתנהג תמיד אתה עיר פרא אדם יולד, שבכל פעם שירצו להעלותך למדריגה יותר נשאה, תמיד אתה כילד בסכלותך ובמיעוט תבונתך תמאן ותתאמץ מנגד עד שיכריחוך לקבל הטובה, כי טוב ד' לכל, ורחמיו על כל מעשיו, וכאב את בן ירצה עמך להעלותך מעלה מעלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בעשרה מאמרות נברא העולם</b><br> ר\"ל בעשרה צווים נברא העולם וברואים שבה. והם ט' פעמים ויאמר שנכתבו בפרשה בראשית ברא, ומלות בראשית ברא נמי מאמר הוא, דבלתי ספק נבראו שמים וארץ ע\"פ רצונו ית'. רק להכי לא כתיב גביה ויאמר, מדנבראו יש מאין, א\"כ לא יתכן שיצוה הקב\"ה להאין שיברא. משא\"כ שאר הברואים שכבר היה כאן שמים וארץ, שייך גבייהו ויאמר, שצוה להן שיוציאו מהן יש מיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות</b><br> ר\"ל בשלמא אם היה מסתבר שלא היה יכול להברא במאמר א', רק היה צריך למעשה הגדול והנורא הזה מאמרים רבים, שפיר קמ\"ל קרא, שנברא רק בי' מאמרות. אבל הרי ידענו כי גדול אדונינו ורב כח לברוא הכל במאמר א', ומה שבראו באמת ביו\"ד מאמרות, הוא לטעם כמוס לה' ית'. וא\"כ ק' שפיר לאיזה צורך הודיעתנו תורה שנברא בי' מאמרות, דהרי הטעם למה נברא כך אינו מושג לנו, והרי זה כממעט בכבודו ית' ח\"ו. על כרחך שלטובתינו הודיעתנו תורה כך, שנלמד מזה שום דבר. ולפיכך עלינו להתבונן איזה דבר נלמד מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות</b><br> דהודיעתנו התורה שנברא העולם וכל שבו בי' מאמרות, למען נדע כמה חביב לפניו ית' העולם וכל חלקיו, שנבראו בי' מאמרות דוגמת העולם העליון שנברא בי' ספירות, ודוגמת י' הדברות שבסיני. [וזה הטעם של כל י' י' שבפרק זה. וכן כל הנמצאים שבעולם כלולים בי' לשונות, (א) העצם. (ב) חכמה, (ג) האיכות, (ד) הצירוף, (ה) האנה, (ו) המתי. (ז) ההנחה. (ח) הקניין, (ט) הפועל, (י) הנפעל]. וכיון שכל כך חביב לפניו העולם א\"כ כל המקלקל בו שום דבר שנענש בו ע\"י חטאיו, עני בשיו, אלמנה בתרנגולתה, ויתום בביצתו [פסחים קי\"ח א'], הרי קלקל דבר שחביב לפניו ית' מאד וחפץ בקיומו, ונענש גם על ענשו. וכ\"כ הגורם ע\"י צדקתו שיתקיים הכל, ושיתברך הכל בשפע ברכה, כמ\"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שתהא פרתו רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתו מנקר באשפה ואין חולדה מזיקתה [כפסחים ד\"ת ב'], הוא עושה בזה רצון קונו, ומקבל שכר על שכרו [וזהו שאמרנו פ\"ד מ\"ב ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דורות מאדם עד נח</b><br> כמפורש בתורה אדם הוליד שת, ושת הוליד אנוש וכו' עד נח. ולמאי נ\"מ הודיעתנו תורה סדר הדורות הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהביא עליהם את מי המבול</b><br> דאע\"ג דבי\"ג מדות כבר כתיב שהקב\"ה ארך אפים. עכ\"פ לא ידענו עד כמה דורות הוא מאריך אף, להכי קמ\"ל בסדר הדורות ההם, שרק עד י' דורות מאריך אפו אולי ישובו. [ואילה\"ק הרי כתיב פוקד עון אבות וגו' על שלשים ורבעים והרי זה מיירי בשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן [כסנהדרין כ\"ז ב']. נ\"ל דהכא דהיה תלוי בזה השחתת כל העולם שאני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דורות מנח עד אברהם</b><br> גם הם מנויין בתורה. ולעניין מה מנה תורה סדר דורות אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם</b><br> ר\"ל שכר שהיו כולן ראויין לו, דהיינו לקרבן תחת כנפי השכינה, להתגלות להם כמו לאאע\"ה. ולכרות להם ברית, וליתן לזרעם תורה, ולעשות להם נסים ונפלאות, ולהשפיע להם נבואה, כי כך היתה הכוונה בתחלה מאתו ית', שיזכו כל בני אדם לכל הדברים היקרים הללו. ומשחטאו י' דורות הראשונים, נדחו כולם, רק אברהם, והמובחר שבזרעו דהיינו זרע ישראל עבדו, זכו במתנות הנ\"ל. [וכלל תנא כל הנך בהשכר שקבל אאע\"ה. ולא כלעיל בי' דורות שמאדם ועד נח שאמרה המשנה בפירוש ענשם. ה\"ט דהכא היה רק הפסד הרווח, כלומר ע\"י מה שזכה אאע\"ה וזרעו. נראה ונתגלה מה שהפסידו הם. וקמ\"ל לעיל שהקב\"ה מאריך אפו י' דורות לענין הפסד הגופניות. וקמ\"ל הכא שהוא כן ג\"כ לענין הפסד הרוחניות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם</b><br> כולן מנויין באבות דר\"נ [פל\"ג], והם (א) שהושלך לאור כשדים ומסר נפשו על קדושת שמו ית', (ב) לך לך, (ג) ויהי רעב, (ד) שנלקחה שרה, (ה) מלחמת (ה') [ד'] המלכים, (ו) כי גר יהיה זרעיך, שהראהו צרת בניו, (ז) שנצטוה לגרש הגר, (ח) שיגרש גם ישמעאל בכורו, (ט) מילה בן צ' שנים, (י) עקידה. ולמה נתנסה בכל אלה, אם לדעת את אשר בלבבו, מי איכא ספיקא קמי שמיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום</b><br> להכי נסהו הקב\"ה כל כך, כדי להודיע להכל, כמה גדולה היתה אהבתו לאלהיו, ושלא לחנם בחר בו הקב\"ה מכל דורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים</b><br> שנצולו מעשר המכות שהיו ראויין שילקו כמצריים, מדהיו רעים וחטאים כמוהם [כמש\"ל פ\"ג סי' פ\"ח], נצולו בזכות אבותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשרה על הים</b><br> כולן מנויין באבות דרבי נתן [פרק ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר</b><br> חטא היא בשחוטא האדם מכח תאוה. אבל נסיון, היינו בשחוטא האדם מדמסופק בכח ה' ובאמיתית הנבואה.וכך חטאו אבותינו במדבר י' פעמים. וכולן מנויין בערכין [דט\"ו א'], ואלו הן, (א) קודם ירידתן לים, אמרו המבלי אין קברים, (ב) בעלייתן מהים, חשבו שמצריים עלו מצד אחר, עד אשר וירא ישראל את מצרים מת, שסבב הקב\"ה שפלטתן הים, (ג) במרה, שאמרו מה נשתה, (ד) שוב שנית במים ברפידים, (ה) במן נאמר להם אל יצא, ויצאו בשבת, (ו) נאמר להם אל יותר ממנו עד בוקר, ויותירו, (ו) בשליו בשנה הראשונה, אמרו מי יאכילנו בשר, (ח) בשליו בשנה שנייה, נאמר והאספסף התאוו תאוה, (ט) בעגל, (י) במרגלים. ואז נתמלא סאתם ונענשו. [אבל שאר חטאים שחטאו. וגם מעשה קרח, כולהו בתר הכי הוו, ואף שמחלוקתו היה עבור שנתקנא בנשיאות אליצפן. וזה בשנה ראשונה היה. עכ\"פ היה קרח נתירא באותה שעה לחלוק על משה. מדהיה משרע\"ה אז חביב לישראל. אבל אחר גזירת המרגלים שהיה לב כולו מר על משרע\"ה שלא התפלל עליהם כבעגל, ולכן אז מלא בע\"ח מקום לגבות חובו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו</b><br> לטובת אבותינו. ושאר נסים שנעשו שם (כיומא דכ\"א ב') לא חשיב להו תנא, מדלא היה בהן טובה, רק עדות ששכינה שורה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבית המקדש</b><br> ומדלא כתובים או רמוזים בתורה כהנך דלעיל, להכי אצטריך תנא לפרשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הפילה אשה מריח בשר הקדש</b><br> אע\"ג דאילו הריחה היו רשאין להאכילה, דלא עדיף בשר קודש יותר מיו\"כ שהוא בכרת, ואפ\"ה בהריחה ביו\"כ האכילוה [כיומא פ\"ב ע\"א]. אעפ\"כ אילו היה אפשר שתתאוה להבשר שם ע\"י הריח מבשר שעל אש המזבח, היו נזהרות המעוברת מלכנס לביהמ\"ק, שמא תריח, ונמצאות מצטערות שנמנעו מלכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הסריח בשר הקדש מעולם</b><br> לא מבעייא אברי עולה שהן להקרבה, וכשהעלן לראש המזבח אין לינה פוסלת בו, ואפילו מונח שם ב' וג' ימים אפ\"ה לא הסריח ביני ביני. אלא אפילו בשר *)שלמים שנאכל לכל אדם לב' ימים רצופים, גם הוא לא הסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נראה זבוב בבית המטבחים</b><br> אף דדרך זבובים להמצא במקום דמים ובני מעים. אפ\"ה כדי שלא יצטערו הכהנים המתעסקים שם, לא נראה שם זבוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים</b><br> מדהיה עי\"ז נפסל לעבודה ביו\"כ, ועי\"ז יהיו כל העם יודעים המקרה שאירע לכה\"ג, ויתבייש בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה</b><br> שאילו כן, לא היו יכולין להקטיר אימורי חטאת ואשם, ולא היה מותר הבשר לאכילה לכהנים [פסחים נ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נצחה הרוח את עמוד העשן</b><br> שלא דחק הרוח לעשן למטה [כיומא כ\"א ב'] שלא יצטערו הכהנים העובדים בהעשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נמצא פסול בעומר</b><br> דכשלא יקריבוהו בט\"ז ניסן, יאסרו כל ישראל לאכל חדש בשנה זו. ואע\"ג דבדיעבד גם בנקצר ביום כשר, וכשנפסל הנקצר בלילה היו יכולין לקצור אחרת ביום ולהקריבה, עכ\"פ עי\"ז יתעכבו בהקרבתו, ויכשלו הרחוקים שיאכלו החדש מיד אחר חצות על סמך שלא יתעכבו מלהקריבו [מנחות דס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי הלחם</b><br> שמקריבין בעצרת כדי להתיר חדש למנחות במקדש. ואין אפייתן דוחה יו\"ט או שבת. וא\"כ כשיפסלו אלה, א\"א להביא אחרות. ולא יוכלו להביא מנחות מתבואה חדשה שנה תמימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלחם הפנים</b><br> שג\"כ אין אפייתן דוחה יו\"ט או שבת, ואילו נפסל היתה מתבטלת המצוה שבוע שלימה. והנך ג' שהנס שנעשה בהן הוא משום שכשנפסלו אין להם עוד תיקון, להכי חדא חשיב להו תנא [ויש שאין גורסין גשמים ורוח במשנה, וחושבי' לעומר ושתי לחם ולחה\"פ, לג']. [ועי' יומא דכ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומדים צפופים</b><br> כשמתכנסין בעזרה ברגלים וכדומה היו עומדין דחוקים מפני רבוי עם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשתחוים רווחים</b><br> עד שהיה באותה שעה ד' אמות בין זל\"ז. כדי שלא יתבייש כל אחד מחבירו כשיתוודה או כשיתפלל אז על נגעי לבבו שאינו רוצה שיתגלו לשום אדם רק אליו ית' היודע מכאוביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם</b><br> אף שמצויין שם, לא הזיקו: [וספרו לי ב' בני תורה דאתו מהתם זה שלא בפני זה. דגם עכשיו לא נשמע שניזק אדם שם מאלה, רק לעתים רחוקים והדא הוא דתנינן והשמותי את מקדשיכם. בקדושתן הן אף כשהן שומעין [מגילה כ\"ח א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים</b><br> אע\"ג שרבו הנוסעים לשם, ובפרט ברגלים אפ\"ה לא היה שם דוחק מקום או דוחק פרנסה, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עה\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות</b><br> בע\"ש הראשון שבששת ימי בראשית. ולא שבאמת נבראו אז, דוכי ס\"ד שהאיל של אאע\"ה והאתון של בלעם שחיו לפ\"ז כמה אלפים שנה. ותה\"ק תעלים ממנו הנס הגדול הזה. אלא ר\"ל שניתן כח בהברואים שיוציאו הפלא בשעתן. [וח\"ה שאר הנסים מיד בשעת הבריאה ניתן בהדבר שבו נעשה הנס, כח להוציא הנס בשעתו כדאמרינן [ב\"ר שמות פ\"כ] תנאי התנה הקב\"ה עם הים שיקרע. אלא שכולן מדהי' הנס לתשמיש חול להציל ולהושיע לצדיק, להכי תיכף כשנברא הדבר ביומו, ניתן בו הכח לעשות בו הנס לכשיצטרך. אבל הנך י' דברים שהיה הנס שבכל א לאות ולמופת על מלכותו ית', לפיכך הן רק במדריגה א' למטה מסגולת קדושת שבת קודש קדשים שג\"כ הוא לפרסם מלכותו וממשלתו ית' והן למעלה ממדריגה משאר הברואים שנבראו בשאר הימים כולן לתשמיש חול. להכי נבראו בע\"ש ביה\"ש כעין הוספת מחול על הקודש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פי</b><br> להכי קאמר פי הארץ דר\"ל ניתן כח בהארץ באותו מקום לפער פיה לבלוע עדת קרח, ולסתמו אח\"כ, כחיה הפותחת פיה, וחוטפת וטורפת בכעס ובולעת שללה וחוזרת וסוגרת פיה. וכמ\"ש ותכס עליהם הארץ והי' זה רק לקדש שמו ית' ולברר אמיתית תורת משה, מדכפרו בנבואות משרע\"ה, וכמ\"ש וידעתם כי נאצו וגו' את ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופי הבאר</b><br> אבן עגול הי' שמאז שהכהו משה בחורב נתן בכל עת מימיו, והיה מתגלגל עמהם במדבר בכל המקומות כמעין המתטלטל [כשבת דל\"ה א, ודלא כרתוי\"ט הכא]. לכן כל המ' שנה שהיו במדבר הגדול והנורא, לא חסר להם פ\"א מים, עד אשר שמתה מרים שפסקו מימיו, ונגנז בתוך הים [שם]. [מיהו להכי לא קאמר פי הסלע. משום דאז הוה משמע כמי פי הארץ לעיל שנסגר אחר שנפתח. אולם להכי קאמר פי הבאר לאשמעינן שנשאר באר פתוח כל המ' שנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופי האתון</b><br> שנתן הקב\"ה כח בהאתון הראשון להוליד אחר כמה דורות האתון של בלעם, שיהיה בו כח לשעתו לדבר עם בלעם. [ואע\"ג דמן ושמיר קדמו להנך, אפ\"ה בעי תנא למנקט ג' פיות גבי הדדי כסדר בריאתן משום דארץ נבראה ביום א', והמים נבדלו ביום ב'. והאתון הוא מן הבהמות שנבראו ביום ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקשת</b><br> הנראה בענן ביום הגשם. והוא מתהווה ע\"י שתעמוד השמש נגד ענן מעובר במים, ותשליך קרניה עליו. אבל מצד הטבע ראוי שיתהוה עי\"ז הקשת אחורי העבים לצד הרקיע. דהיינו דוגמת זריחת השמש על כלי זכוכית אשר בו מים, שיראה דמות הקשת אחורי הכלי. אבל אילו היה כן לא היה נראה הקשת לבני עולם, והרי כל עיקר אות הקשת לא הי' צריך להזכיר להקב\"ה ח\"ו, דהרי אין שכחה לפניו ית', רק למען להזכיר חסדי ה' לבני אדם. לכן סיבב הקב\"ה טבע בענן בימי נח שיהיו נתפסים בו קרני השמש, שלא יבקעו בהענן מעבר לעבר כטבע זכוכית הנ\"ל, רק יחזרו לאחור לאויר האטמאספערע, למען יהי' לאות לבני מרי שידעו שחייבים כלייה, ורק הקב\"ה ברחמיו זוכר הברית. והנה כבוד ה' נראה בענן כמראה הקשת אשר ראה הנביא [יחזקאל א' כ\"ח]. ובאור פני מלך חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמן</b><br> שנתן הקב\"ה כח באויר השמים להמטיר רק לישראל במדבר דגן שמים, שלא היה מן כדוגמת מן שבזמנינו, רק נקרא כך בהשחלת השם [וכן טעו בו ישראל ואמרו זה לזה מן הוא, ר\"ל זה המן המורגל. והשיבם משרע\"ה, טעותם. הוא הלחם אשר נתן ה' לכם]. שהי' בו פלאי פלאים. שהיה נימס בחום השמש, כדבר מימי נקרש. ואפ\"ה היו צריכים לדוכו במדוכה ובשלו בפרור כמעשה קדירה, והי' ג\"כ משביע לרעב והיה נמס בשמש, ואפ\"ה כשאפו ובישלו ממנו לא נימס למים. ועוד, שכשלן לילה א' וירום תולעים ויבאש, ולא כטבע המן שבזמנינו, ואפ\"ה בליל שבת לא הבאיש ולא התליע. ותו, שבכל יום כשמדדו בביתם מה שאספו המרבה או הממעיט, מצא כל אחד רק כפי הצורך לבני ביתו ליום א', ואפ\"ה בע\"ש מצא כל אחד כפל משאר הימים. וכל הנפלאות הללו נעשו להם בלחם חוקם כל זמן היותם בבית מדרשו של משרע\"ה, למען ידעו עד כמה השגחת הקב\"ה על עבדיו אשר תורותיו ינצורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה</b><br> של משרע\"ה, ושל סנפירון היה, ונברא עם שם המפורש החקוק בו, ובכח אותו השם נעשו בו האותות. אמנם כשנזדמן ליד משה בתחלה לא ידע כחו, עד שהודיעו הקב\"ה ואמר ואת המטה הזה תקח בידיך. [ואפשר דכלל נמי תנא מקלו של אהרן. שנתן אז הקב\"ה כח בהגזע הראשון. שיוציא אחד מהנטיעות שיטעו ממנו שקדים ופרחים בשעת הנס [כפסחים נ\"ד א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמיר</b><br> הוא מין תולעת שכשהעבירוהו על האותיות הרשומות בדיו באבני האפוד, התפרץ האות הכתוב על האבן, כתאנה וכשאור המתבקע [ועמ\"ש בפירושינו סוטה פ\"ט סי' מ'. ונקט תנא קשת ומן גבי הדדי מדשניהן באויר הרקיע שנברא ביום ב'. והדר נקט מטה ושמיר גבי הדדי. מדשניהן גדולי ארץ שנבראת ביום ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכתב</b><br> צורת האותיות שבלוחות הראשונות, נברא בע\"ש ביה\"ש. ובלוחות השניות ג\"כ כבר ניתן אז הכח בהן שיתבקע בהם צורת האותיות מאליהן, אחר שיפסל משה את גוף הלוחות עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכתב</b><br> הוא פנימיות האותיות, דמדהיו האותיות חרותים מעבר לעבר, מם וסמך המפולשין בלוחות בנס היו עומדין לכן היה צריך גם בהם נס [כמגילה ד\"ב א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוחות</b><br> לוחות הראשונות ששברן משרע\"ה, אבל לוחות השניות משה פסלן, מיהו גם שברי לוחות הונחו בארון [כב\"ב די\"ד ב], ונגנזו עמו. וגם צנצנת המן ומקלו של אהרן וכו' נגנזו עם הארון [כיומא דנ\"ב ב]. אבל מטה משרע\"ה הי' ביד כל שופט מלך שבישראל עד שחרב ביהמ\"ק [תנחומא פרשת חוקת]. ונ\"ל שגם הוא נגנז לבסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים אף המזיקין</b><br> הם מלאכי חבלה, שיענשו על ידיהן הרשעים בעה\"ב. ולפעמים גם בעה\"ז. והם ברוחניותם למטה מאד ממדריגות המלאכי שרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבורתו של משה</b><br> שבריאת המערה ההיא נס הי', דהרי משנקבר שם נגנזה המערה, כמ\"ש ולא ידע איש את קבורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואילו של אברהם אבינו</b><br> נגזר על א' מהאילים הנבראים בימי בראשית, שיהי' אחד מצאצאיו נשאר הפקר, כדי שלא יקרב מגזל, ושבשעת העקידה ירוץ בסמוך לאברהם ויסתבך בקרניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה</b><br> דהרי כל כלי ברזל צריך לעשייתו צבת, ולכן הצבת הראשונה נברא ע\"י הקב\"ה [ואף שהי' אפשר שהצבת הראשונה הותכה בדפוס. עכ\"פ לי\"א כך מקובל הדבר שבריה ביד\"ש היתה, מדהי' בה צורך קדושה לעשות כמה כלי קודש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה דברים בגולם</b><br> הוא לשון גולמי כלים שלא נגמרה מלאכתן [כלים פי\"ב מ\"ו]. כך אדם שלא נתקן במדותיו כראוי נקרא מה\"ט גולם. ומדלא קרי ליה סכל או פתי, ש\"מ דבתלמיד היושב לפני רבו מיירי, ואף שלמד הרבה, אבל לא תיקן א\"ע לפי לימודו."
+            ],
+            [
+                "<b>חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה</b><br> ר\"ל אעפ\"י שהוא חריף ומפולפל יותר, אפ\"ה מדיודע שאידך גדול יותר בחכמה דהיינו שהוא בעל שמועות רבות, שותק עד שידבר הוא, כי אין חריצות השכל מכריע נגד הקבלה הנאמנה, וכעדות ב' הגרדיים שהכריעו לכל חכמי ישראל במה שקבלו הם [כעדיות פ\"א]. ומכ\"ש שאינו מדבר לפנו הגדול ממנו במנין השנים, דמלבד דברוב שנים רוב חכמה [איוב ל\"ב פ\"ז], חייב לכבדו ג\"כ מפני רוב שניו דהרי ר' יוחנן קאים גם מקמי סבי ארמאי דכמה הרפתקאי דעברי עלי' [קידושין ל\"ג א]: וק\"ו בן בנו של ק\"ו כשהוא רבו או אביו, שחייב לכבדו מדין תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נכנס לתוך דברי חבירו</b><br> כשמתווכח עם חבירו, ממתין עד שיסיים חבירו כל דבריו, ואז אם יש לו להשיב עליו ישיבנו, אבל לא יפסיקנו בדבריו, שעי\"ז יתבלבל חבירו, ולא יהיה יכול לכלכל דבריו במשפט, והרי החכם נכנע בדעתו אל האמת. גם אין זה מדרך ארץ לבזות חבירו או תלמידו ולהפסיקו בדבריו, כאילו אין צורך בהם, ואין זה רק רמת רוחא דנקט ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נבהל להשיב</b><br> ר\"ל אינו ממהר להשיב. דכשגמר חבירו דבריו, ורואה שיש להשיב עליהן לפי השקפה ראשונה, אפ\"ה יתמהמה קצת ובוחן היטב בינו לבין עצמו קודם שישיב לו, אם אולי דבריו אמת, ואם לאו, יסדר דבריו איך ומה ישיב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שואל כענין ומשיב כהלכה</b><br> מדחשב להו תנא בחדא. ש\"מ דתרוייהו בחדא מחתא מחתינהו. דכל דבריו בפלפולו הם דרך שאלה, ואף שיודע הדין אינו חפץ להיות מלמד, רק חפץ שיאמר חבירו מעצמו הדין כשישיב. וגם שואל רק בדבר המצוי, דכששואל אינו מפליג בדברים להראות פלפולו וחריצותו בדברים שאינן נוגעין להענין, אלא תהיה השאלה בהדבר שעוסקין בה [וכ\"ש כד פסיק רבי בהאי מסכת לא תשייליה במסכת אחריתא (כשבת ד\"ג ב), דזה מורה שאינו בעל דרך ארץ, לבייש הרב ששט בים אחר]. וכשהוא משיב אינו מטעה חביריו או תלמידיו לתרץ קושיותיו בהמצאות של הבל שאינן לאמתתן של תורה. אלא משיב כהלכה בדרך אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אחרון אחרון</b><br> כשנשאל דבר שצריך ב' תשובות, משיב תחלה על השאלה הראשונה. כי כל משנתו סדורה לו, וכל סדר בכל ענין הוא סימן לחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי</b><br> כשיבא בתוך סדר דבריו דבר א' שאינו מבינו, גם לא שמע בה מרבותיו האיך יהי' בו הדין, אינו משמיטו כדי שלא יתבייש, אלא אומר דבר זה לא ידעתי בו ולא שמעתי בו האיך הוא הדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודה על האמת</b><br> ואינו בוש מלומר טעיתי, ואינו מתעקש בפלפול וחריצות הבל להעמיד דעתו. והתבונן סדרי דברי התנא (א) קודם הדיבור, אינו מדבר בפני הגדול, (ב) באמצע הדבור, אינו נכנס לדברי חבירו. (ג) כשסיים חבירו, אינו נבהל להשיב. (ד) כשמתחיל הוא לדבר, שואל כענין וכו'. (ה) כשמאריך בתשובתו, אומר על ראשון וכו'. (ו) כשנזדמן ספק בדבריו, אמר לא שמעתי. (ז) כשסיים דבריו, וחביריו חולקין עליו, מודה על האמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שבעה גופי עבירה</b><br> ר\"ל עבירות חלוקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצתן אינן מעשרין</b><br> כולל כל המעשרות, שאין חיוב מיתה בטבלן רק בטבול לת\"ג [רמב\"ם פ\"י ממ\"א הלכה כ' ודלא כר\"ן נדרים דפ\"ד ב] ואם מקצתן נזהרין בהן ומקצתן אין נזהרין, אז רעב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של בצורת באה</b><br> בצורת הוא לשון מניעה וביצור, ר\"ל שיתמעטו הגשמים, חלקה א' תמטר וגו'. ועי\"ז מקצתן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>גמרו שלא לעשר</b><br> שכולן אינן מעשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של מהומה ושל בצורת באה</b><br> מהומת נסיעת גייסות. וע\"י מניעת הגשמים היו הרעבים יכולין ליסע למדינה אחרת ונצולין. וע\"י שיבוש הגייסות אין יכולין ליסע ממדינה למדינה ורעבו כולן מדה כנ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא ליטול את החלה</b><br> שחמורה ממעשרות, שכשהפרישוה ואכלוה חייבים מיתה. מיהו הכא מיירי שלא הפרישוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של כליה באה</b><br> שמתמקמקין בחלאת רעב ומתים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר בא לעולם</b><br> שמתים רבים מבלי שיהיו חולים תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין</b><br> ככל חייבי כרת, או מיתה בידי שמים, שחייב בה האוכל טבל לת\"ג או טבל לתמ\"ע, וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פירות שביעית</b><br> שדינן להפקירן. ומדלא הפקירו, יענשו מדה כנ\"מ להפקיר חייתם למלאך המשחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרב בא לעולם</b><br> חרב מלחמה."
+            ],
+            [
+                "<b>על ענוי הדין</b><br> שיודע להיכן הדין נוטה, ומעכב מלפסוק אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל עוות הדין</b><br> לזכות החייב ולחייב הזכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המורים בתורה שלא כהלכה</b><br> להתיר האסור ולאסור המותר. וכל הנך עונשין דמתני' ילפינן להו מקרא [בשבת דל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שבועת שוא</b><br> כולל שוא או שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל חלול השם</b><br> שעובר עבירה בפרהסיא בעזות ויד רמה. או שעושה דבר שהרואין יכולין לחשוב שעושה עבירו ואינו חושש [כיומא דפ\"ו א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלות בא לעולם</b><br> הוא העונש היותר קשה שיוכל להשיג להלאום, שיחרב המקדש ושיגלו הבנים מעל שולחן אביהם, ויהיו משל ולשנינה בקרב הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השמטת הארץ</b><br> שחרשו וזרעו בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים הדבר מתרבה</b><br> ?\"ל הדבר הנ\"ל כשנענשים בו על מיתות של\"נ לב\"ד, אז מתרבה בד' פרקים הללו אגב גררא, מדהחסירו חיות העניים שמחוייבין לפרנסן אז. משא\"כ מעשר ראשון הרי יוצא אדם גם כשיתנו ללוי עשיר, נמצא שלא חסר אותו של עני. וכ\"ש מע\"ש הרי נשאר לעצמו, לכן לא נענשים עליהן במיתה. מיהו מדיש בשאר המעשרות קדושה קצת להכי חשיבא להשתלם עונש המיוחד עליהן בקביעותא ולא מקופיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית</b><br> בשנת ד' שבשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> היא שנת השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוצאי שביעית</b><br> היא שנה א' שבשמיטה. ומדמתרבה במוצאי שביעית מיד, דהרי עונשו קביע וקיימא [כמ\"ח] להכי לא קאמר בשמינית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה</b><br> שחג היא זמן האסיפה, שחייב ליתן לקט שכחה ופיאה פרט ועוללות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות באדם</b><br> לאו בצדקה קמיירי, שחייב בה. רק במו\"מ ובג\"ח איש לרעהו בטרחת הגוף ובסיועת ממון, שלרוב יכול להתנצל מצד הפועל או הפעול או מצד הפעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר שלי שלי ושלך שלך</b><br> אינו רוצה ליהנות מאחרים ולא ליהנות לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מדה בינונית</b><br> אינו לא חסיד ולא רשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים זו מדת סדום</b><br> שאע\"ג שמשווה רעהו לעצמו, כמ\"ש ואהבת לרעך כמוך, עכ\"פ ע\"י התנהגות שלו, תתבטל האהבה שבין אדם לחבירו, כבסדום שמנעו רגל אורחים מביניהן, אף שידעו שימדדו להם במדינתם כמדתם. ויצאו מרעה אל רעה להתאכזר גם על עניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלי שלך ושלך שלי</b><br> בתנאי זה אוותר לך לפעמים ע\"מ שתוותר לי מכחך כשאצטרך לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עם הארץ</b><br> ר\"ל כך דרך רוב בנ\"א יושבי הארץ הפשוטים, ליישוב העולם. אבל מדת. התורה היא לבלי להקפיד בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חסיד</b><br> שעושה לפנים משו\"הד מוותר משפטיו ומדקדק בחיוביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלי שלי ושלך שלי</b><br> שממאן לגמול חסד בגופו וממונו לאחרים, וכשמצטרך, רוצה שייטיבו אחרים עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> דוודאי כשתזדמן לו טובתו אפי' ברעת אחרים, ג\"כ אינו נמנע וכ\"ש שלא ייטיב לאדם אפי' אם לא יפסיד עי\"ז משלו דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוח לכעוס ונוח לרצות</b><br> שעל כל דבר קטן יתקצף. אבל נוח להתפייס מאחרים או מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא שכרו בהפסדו</b><br> הפסידו מרובה משכרו, שע\"י קלות דעתו רוב מעשיו מקולקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשה לכעוס וקשה לרצות</b><br> שאינו כועס רק כשרואה שהרעה שיעשה לו הלה גדולה, ולכן ג\"כ אינו מתפייס לו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא הפסדו בשכרו</b><br> ר\"ל נקי הוא מהפסידו שמזיק לגופו ונפשו ע\"י הכעס. גם מה שמפסיד ע\"י שאינו מעביר על מדותיו, מדהיו מעבירין לו עי\"ז על כל פשעיו [כר\"ה י\"ז א]. ובכל זה הפסדו בטל במעוטו ברוב שכרו, מדאינו כועס רק לפרקים רחוקים. וגם ע\"י שדעתו מיושבת רוב מעשיו מתוקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשה לכעוס</b><br> אבל שלא יכעס כלל, א\"א בשום אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> נכון הוא אדם כזה להרשיע נגד ה' ובנ\"א, מדיש לו ב' סבות גדולות לחטוא על ידיהן, דהיינו, קלות הדעת, ולעמוד על דעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהר לשמוע ומהר לאבד</b><br> שתופס ומבין מהר מה שלומד, אבל שוב שוכחו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא שכרו בהפסדו</b><br> הפסדו מרובה משכרו. ונ\"מ שצריך אדם כזה לחזור הדבר הרבה פעמים אם ירצה להרוויח דבר בלימודו, וכמ\"ש, אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק\"א פעמים [חגיגה ד\"ט ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא הפסדו בשכרו</b><br> שרווחו גדול מהפסידו, דעכ\"פ בידו הוא לעיין בתחלה היטב עד שיבין הדבר, ואח\"כ ישאר בזכרונו. ונ\"מ שכשאין לאדם לספק מזון רק לא' מהן, יקדים לפרנס השני יותר מהראשון, מדיש בו תקוה יותר שיצליח בלימודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכם</b><br> ויקדים לפרנס זה לב' הראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות בנותני צדקה</b><br> ר\"ל בנתינת הצדקה. דהרי חשב גם שאינם נותנים. או נ\"ל דכולהו בבי דמתני' בנותני צדקה מיירי, ויתן ולא יתן דנקט תנא, היינו שנותן צדקה השתא באופן שמגלה דעתו השתא מה שרוצה לעתיד, דכשיתן לעני בפנים יפות [ב\"ב ד\"ט ב'] שעליו נאמר אז תקרא לעני וד' יענה. שהקב\"ה מתאוה לתפלת צדיקים. זהו שרוצה שיתן לעתיד, והגוער בהעני בנזיפה בעת שנותן לו צדקה, זה רוצה לבלי ליתן לו בעתיד, כי העני נמאס בעיני עצמו ומתירא לתבעו פעם שנית, וכשמבזהו בעיני אחרים או כשמודיע צערו לרבים, עי\"ז יוגרם שיתנו או לא יתנו לו אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עינו רעה בשל אחרים</b><br> ר\"ל או שטעמו שעינו צרה שיצא על אחרים שם טוב שנותנים גם הם לעניים. או שעינו צרה שיהיה לעניים הרווחה יתירה. וזה עון פלילי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עינו רעה בשלו</b><br> ר\"ל אינו חושש שיצא על אחרים שם טוב. גם אינו חושש שיהיה לעניים הרווחה. אבל שיהיה להם הרווחה על ידו, בזה עינו צרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתן ויתנו אחרים</b><br> אעפ\"י שכבר נתן הוא, אעפ\"כ ידבר עם אחרים שיתנו גם הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יתן ולא יתנו אחרים</b><br> מלת רוצה שנזכר ברישא אכולהו בבי קאי. וה\"נ ר\"ל רוצה שלא יתן ושלא יתנו אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> מדהוא אכזר, דבמה יתפרנסו העניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות בהולכי לבית המדרש</b><br> ר\"ל בהליכה לבי\"המד. א\"נ שהולך לשם כדי שלא לילך לעתיד, כדי שימצא מקום לגנות הלימוד בב\"המד. והוא המקום שמלמדין לעם בדרוש בתוכחות מוסר, האמונות והדעות וד\"א ואופן עשיית המצות. אבל א\"א לומר דאיירי הכא בתלמידים, דהרי כבר נקט להו בהבבא אחריתא ביושבי' לפני חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך ואינו עושה</b><br> לא שבמזיד עובר על דבריהם, דא\"כ רשע הוא. אלא ר\"ל שאין כח בידו לכבוש יצרו בשעת מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר הליכה בידו</b><br> דעכ\"פ נכסף לשמוע דברי אלהים חיים, ואולי באורך הזמן, יעשה שמיעתו בנפשו רושם שיכבש יצרו, דתלמוד מביא לידי מעשה [כב\"ק די\"ז א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה ואינו הולך</b><br> שכובש יצרו לעשות כפי המצווה בתורה ובד\"א. אבל חושב שא\"צ לדברי החכמים ותוכחותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר מעשה בידו</b><br> אבל עכ\"פ הפסיד הרווחת ההליכה, דאילו היה הולך היה עושה יותר, כמ\"ש הולך את חכמים יחכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך ועושה</b><br> אעפ\"י שתלמודו בידו ויודע מה ראוי לעשות, ואעפ\"כ הולך לשמוע דברי מוסר, למען לחזק נפשו בדרך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הולך ולא עושה</b><br> שיודע שהוא חסר דעת ואעפ\"כ לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים נא ילך [משנ' ט\"ו י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות ביושבי לפני חכמים</b><br> הם התלמידים הלומדין אצל הרב. וכאן לא מיירי מהשתבחות הזכרון, שכבר נשנה לעיל [מי\"ב] רק מתקון וקלקול השכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספוג</b><br> [שוואם] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא סופג את הכל</b><br> משקין צלולים ועכורים מתוקים ומרים. ואין בכחו להוציאן מעצמו רק ע\"י שידחקוהו. וגם אז לא יוציא הכל. ומה שיוציא יוציא פגום מעורב בטעם הספוג. וכך זה האדם כל מה ששומע מרבו, אומר עליו הן, ואין בכחו לבחון בין אמת לשקר. ומדאינו בעל שכל אין בכחו להוציאן לחוץ רק כשידחקוהו ע\"י רבוי שאלות. ומדאין לו לשון למודים מוציא קצת רק מהדברים ששמע. ויאמרם מבולבלים פגומים בלי טעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך</b><br> [טריכטער] בל\"א, שמריקין על ידו משקין מכלי אל כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמכניס בזו ומוציא בזו</b><br> כך זה יש כח בידו לחזור ולומר לאחרים כל הדברים ששמע מרבו, וזה עדות שהבינם יפה, וגם יש לו לשון למודים ללמד לאחרים, אבל אין כח בשכלו לבחון דבריהם ולהבדיל בין עיקר לטפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמרת</b><br> [זייהע] בל\"א שמסננין בה המשקין צלולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמוציאה את היין וקולטת את השמרים</b><br> כך זה קלט הכל, ובוחן ובודק יפה בכח שכלו ללמד רק האמת קב ונקי, והשאר מבטלו בלבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפה</b><br> [זיעב] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת</b><br> סולת הוא היותר דק שבקמח, שנשאר דביק בשולי הנפה ודפנותיה. ובדומה לו מי שהוא עקום השכל, שמהפך בלימודו אור לחושך וחושך לאור, ומטעים לאחרים הטפל, ומניח העיקר. [ונ\"ל מדצריך ללימוד ב' דברים, שכל, ולשון למודים. להכי נקט ספוג. שחסרו לו שתיהן. ומשפך, שיש לו לשון לימודים ולא שכל, ומשמרת שיש לו שתיהן ונפה שיש לו שכל ולא לשון למודים. ומוציא עי\"ז הטפל תחת העיקר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אהבה שהיא תלויה בדבר</b><br> ר\"ל בדבר אמצעי שהוא חוץ מגוף האוהב והנאהב, כגון אהבת האדם למטיבו, שאינו אוהב את הנאהב, רק את הדבר שיקבל הוא ממנו גם בעתיד, ונמצא שרק א\"ע אוהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה תלויה בדבר</b><br> רק בטבע, כאהבת אדם לבניו ולמשפחתו. או בהשכל, שיאהב האדם את עסק החכמה ואת ההנהגה הישרה, ואת היראת שמים, דכשנשאל אותו למה יאהב כל אלה. אינו יודע לתת לנו טעם בדבר, זהו אהבה שאינו תלוי בדבר אמצעי שבין האוהב לנאהב. אבל שיאהב אדם לחכם, ולבעל מדות ישרות, ולצדיק, ג\"כ מחשב תלויה בדבר, דהרי כשיפסיק החכם מלעסוק בחכמה וכו' בטל דבר ותבטל האהבה. מיהו שלא תטעה לומר אהבת ניאוף ג\"כ יחשב אינה תלויה בדבר אמצעי, דהרי היופי של הנאהבת קשורה בגופה. להכי שואל התנא איזו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר</b><br> דלא את תמר אהב רק את עצמו, עבור ההנאה שהיה מצפה לעצמו ממנה, וההנאה היא היא הדבר האמצעי שבין האוהב לנאהב. ולכן כשהשקיט הנאתו ממנה, כתיב וישנאה אמנון וגו'. אולם שלא תקשה, א\"כ היכן מצינו אהבה שבין אדם לחבירו שלא תהיה תלויה בדבר מה. שא\"א שתנטל ותתבטל מהנאהב. ואהבת אב לבן אינה מכרעת, דאינה רק אהבת עצמו, מדהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, והר\"ז כמו שיאהב אדם לידו ורגלו שאינו מהראוי לכנותה אהבה, על זה משיב התנא שכבר מצינו דוגמתה בעולם, ושאינה כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>זו אהבת דוד ויהונתן</b><br> שלא היתה תלויה בשום דבר בעולם, והיתה גדולה במדתה כאהבת אב לבן שא\"א שתתבטל, אפילו כשלא יתנהג הבן כשורה, וכמ\"ש דהמע\"ה לאט לי לנער לאבשלום, וכ\"כ יהונתן אף ששמע אח\"כ שיקח ממנו מלכותו, אפ\"ה לא זז מחבתו לו, שמסר כ\"פ נפשו בסכנה עבורו [ומצינו דוגמתה בעולם ונקראת זימפאטהעטישע ליעבע בל\"א, דב' בנ\"א אף שלא הכירו זא\"ז מעולם, תיכף כשיראו זא\"ז יאהבו זל\"ז בלי טעם. ויש לזה טעם נעלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מחלוקת שהיא לשם שמים</b><br> ר\"ל כל כנסיה שנחלקו יחידיה בדעות, וכוונת כל הדעות לש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה להתקיים</b><br> לעיל פ\"ד משנה י\"א קאמר כל כנםיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, וקאמר הכא שאף במחלוקת הוא כן דסוף המחלוקת להביא קיום להכנסייה, שע\"י שהשתדלות כולם הוא רק אחר תכלית א', רק שלא יכירוהו הכל עדיין היטב, אולם ע\"י חלוקי הדעות והפלפולים שיהיה ביניהן, והכרעת הסברות לכאן ולכאן, יזדקק ויתברר האמת לעיני כולן ברור כשמש או שיסבבו משמים עד שיודו כולם, ועי\"ז יתנו קיום וחיזוק לא' מהסברות יותר מבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה לשם שמים</b><br> ר\"ל אף שרק כוונת אחת מהן שלא לש\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אין סופה להתקיים</b><br> ר\"ל אין סוף המחלוקת ההיא מביאה קיום לסברת אותן שאין כוונתן לש\"ש, שכיון שכוונת הכת האחת או של ב' הכתות שלא לש\"ש, א\"כ יש לכל אחת תכלית אחרת אשר ישתדלו אחריה, וכל זמן שלא ישיגו התכלית ההיא לא ישקוטו, נמצא שהמחלוקת לא תתן קיום לאחת מהסברות. ושלא תאמר דאף גם אם ע\"י מחלוקתם אין אהבה ואחוה ביניהן, אפ\"ה אם רק כל אחת מהכתות כוונתן קדושה, מיקרי מחלוקת לש\"ש, ועל זה תקשה הרי ע\"י קטטתם זע\"ז יוגרם שיהיו כל אחד עומד על דעתו, ואין סופה להתקיים, להכי קאמר תנא איזו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי</b><br> דאע\"ג דמצינו מחלוקות רבות ביניהם בש\"ס, אפ\"ה היה אהבה ואחוה ביניהן [כיבמות י\"ד ב']. ולהכי, באמת או שהודו זל\"ז כדאשכחן בכמה דוכתי [עדיות פ\"א מי\"ב], או שסיבב הקב\"ה שיסכימו כולם לדעת אחת, כמו שנעשה התם ע\"י בת קול, שיהיו כולם סוברים כב\"ה [עירובין ד\"ו ב']. ושמא תאמר דבאמירה תליא אם רק אומר שכוונתו לש\"ש, אף דשבע תועבות בלבבו. להכי קאמר תו איזה וכו'. [ולא קאמר תנא ב\"ש וב\"ה, דהיינו תלמידיהם. ה\"ט משום דבהם אפשר שהיה בהם מי שלא התכוון לש\"ש [כסנהדרין דפ\"ח ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מחלוקת קרח וכל עדתו</b><br> שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ואין לך צביעת המעוור העינים יותר מזה. אבל פנימיות מחשבותיו היו טמאים, וסופו הוכיח על תחלתו, שלא חזר מדעתו עד אשר יעו אותו במטאטא השמד מעל הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המזכה את הרבים</b><br> שמלמדם תורה ויראת ה' ומוסר, או שהגרימם לעשות מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חטא בא על ידו</b><br> שימנעו משמים מחטא, כדאמרינן [ביומא דפ\"ו] שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בג\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המחטיא את הרבים</b><br> שמסיתם לעבירה, או שהגרימם באופן אחר לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מספיקין בידו לעשות תשובה</b><br> דלא די שלא ימנעוהו מחטאים אחרים, כ\"א אפילו ירבה לעשות תשובה על חטאיו לא יסייעוהו לכך משמים כשאר הבא לטהר. וכל זה כדי שלא יהא בג\"ע ותלמידיו בגיהנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו</b><br> דלא תימא דהמזכה הרבים אע\"ג שימנעוהו מחטא, עכ\"פ כיון שלא הכריעוהו לזכות, א\"כ אין לו מקום בשכר הרוחני. ע\"ז קאמר זכות הרבים תלוי בו, דנחשב לו כאילו הוא עשאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל</b><br> דא\"א לומר שצדקת ה' עשה היינו שקיים משרע\"ה התורה, דפשיטא שקיים משרע\"ה התורה, ומה רבותא. אלא ה\"ק כמו הקב\"ה שעושה צדקה לעמו ומטיב להם, כ\"כ עשה הוא, דהרי לימד משפטי ה' דהיינו התורה, עם ישראל. ומדל\"ק קרא לימד, אלא עשה, ש\"מ דהלימוד נחשב כמעשה, אף שלימד להם כמה מצות שלא קיימן הוא, כגון מצות התלויות בארץ או התלויות במקרה כחליצה וכדומה, אפ\"ה מדזכות הרבים תלוי בו, נחשב כאילו עשאן ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו</b><br> לא מייתי ראיה דאין מספיקין בידו לשוב, דזה פשוט, דהרי א\"א שישוב על מה שחוטאים אחרים עדיין, והוא הגרימם לחטוא. רק מייתי ראיה שנחשב לו כחטאי עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשר חטא ואשר החטיא את ישראל</b><br> וזה נכתב אצל ענשו, כשלא השאיר לו כעשא שריד. ומדכלל קרא חטאו עם חטא ישראל, ש\"מ דשקולין הן, ולולא החטיא ישראל לא היה נענש כל כך. מיהו גם לא הספיקוהו לשוב, דהרי ראה המופת הגדול והנורא שעשה איש אלהים, ואעפ\"כ לא שב, ש\"מ דמשמים עכבוהו. [ומ\"ש חז\"ל [סנהדרין דק\"י. א'] שתפסו הקב\"ה ואמר חזור בך וכו'. אין ר\"ל שהקב\"ה דבר עמו ממש, דאיך ינבא אותו שאין לו חלעה\"ב, ורק לגימה גדולה שמשרה שכינה על עע\"ז [כסנהדרין ק\"ג ב'] ובלעם נמי רק משום טובת ישראל נעשה נביא [במדבר רבה רפ\"כ]. אלא ר\"ל שע\"י אותו הפלא שראה הו\"ל כאילו תפסו הקב\"ה לשוב. ואפ\"ה לא שב מדלא סייעוהו משמים, שא\"ל הקב\"ה, חזור בך בעצמך ושלא אסייעך, והוא חשב בלבו שבאם ירצה לשוב. ע\"כ שצריך שיודה תחלה שבן ישי בראש, דהיינו שיודה שרק זרעו הן מלכי ישראל, וכמ\"ש אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב, והכופר בזה אין לו חלק לעה\"ב. וזה אחד מי\"ג עיקרים. ולפיכך במחשבת גאותו אמר אי הכי לא בעינא לשוב, דאיך אמחול המלוכה שאמרתי אין לנו חלק בדוד וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתלמידיו של אברהם אבינו</b><br> אפילו הוא עכו\"ם, עכ\"פ הוא מתלמידי אאע\"ה שלימד לכל בני עולם דעת אלהים ומדות ישרות. ומה\"ט לא נקט תנא תלמידי משרע\"ה, דתלמידי משרע\"ה צריכים לקיים כל התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע</b><br> שהיה חכם גדול כאחיתופל [במדבר רבה פכ\"ב], שהרי יעץ לבלק להחטיא ישראל בתחבולה, וגם נביא גדול כמשרע\"ה [ילקוט סוף וזאת הברכה], וכל זה לא הועיל לו מדהיו בו ג' מדות מושחתות, שא\"א לשום חטא בעולם שלא יהיה א' מאלו הג', סיבה לו. והן, (א) ע\"י טעות השכל הנכלל במלת עין, כמ\"ש השוחד יעוור עיני חכמים, דהיינו חכמתם, (ב) ע\"י גאות, הנכלל במלת רוח, כמ\"ש ולפני כשלון גבה רוח, (ג) ע\"י תאוות הארציות הנכלל במלת נפש, כמ\"ש תאות נפש. וכולן היו בבלעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין טובה</b><br> בשכלו, שלא יתפקר בשכלו לבלי להאמין בדברים שאין השכל משיגן, וכן כתיב באאע\"ה והאמין בה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוח נמוכה</b><br> בגאוה, וכ\"כ באאע\"ה ואנכי עפר ואפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפש שפלה</b><br> בתאות הארציות, יסתפק במה שחננו ה' ברב או מעט, וכן באאע\"ה, בממון, אמר אם אחוט ועד שרוך, ובעניני הגוף, אין לך ברור יותר משחיטת בנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין רעה</b><br> טועה ומטעה בשכלו מצינו בבלעם, כמ\"ש לכה איעצך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוח גבוה</b><br> רוח גאוה מצינו בבלעם, כמ\"ש כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, ר\"ל עם אנשים פחותים כמוכם. ולמה לא אמר האמת, מאן ה' שאקלל העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפש רחבה</b><br> תאות הארציות מצינו בבלעם, שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ובא בשכרו היה, כדי לקלל ישראל, כמ\"ש ואשר שכר עליך, והיה חפץ שכר הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין</b><br> בעוה\"ב פשוט שיש חלוק גדול ביניהן. אבל קמ\"ל דגם בעה\"ז ייטב לכל הנשמר בכל ג' סבות אלה מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להנחיל אוהבי יש</b><br> מלת יש הוא דבר של קיום, דהיינו נחלת עוה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוצרותיהם</b><br> שלהם, דהיינו בעה\"ז שרגיל האדם לחשבו אוצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשין גיהנם</b><br> בעולם הבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויורדין לבאר שחת</b><br> שאם גם ישיגו כל תאות נפשם בעושר ועונג הגופני, מכל מקום תמיד יפג לבם בקרבם ליום המיתה, אשר נכון בידם יום חושך, באשר לא ידעו מתי יבוא עליהם, וזה ימרר כל מתיקות העולם שיטעמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> בעוה\"ב פשוט דעולם חשוך בעדם, דהרי שם הוא מקום התשלומין למצות ולעבירות. רק מייתי ראיה שגם בעוה\"ז שיתדמה שישיגו כל תאותם, גם שם אין בידם טובם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה אלהים תורידם לבאר שחת</b><br> ר\"ל כשישליכו רק השקפה א' עליך אלהים באמצע שמחתם, תגרום שירדו שחת בעצבות לבאר שלהן שיתדמה לעין הרואה שישאבו משם ששון ושמחה, דגם חצי ימיהם, ר\"ל עולם הזה שהוא חצי הוייתם וזה החצי יתדמו שהיא שלהן גם אותה לא ישיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי דמים ומרמה</b><br> היינו הג' מדות של בלעם הנ\"ל. דדמים תרתי משמע, דהיינו אותן שיש בהם רוח גבוה, ושופכים בגאותם דמי אחרים. וגם משמע אותן השואפים למלאות גופם דם בהשביעם לבם בתאותם. ומרמה היינו אותן המתחכמים בעין רעה לכפור בעקרי האמונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחצו ימיהם</b><br> אפילו ימים המבריקים ומבהיקים בהצלחתם, לא ישיגו חצי העונג המתדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואני אבטח בך</b><br> ר\"ל אבל אני אפילו כשיתדמה שיחסרו לי כל הג' הנ\"ל, שלא אשיג כבוד כאשר חפצתי, ולא אשיג התאות שיתענגו בה הרשעים, וגם לא אבין טעם כזה דברים שאסרת ושצוית לי בתורתיך, בכולם אני אבטח בך, שאתה מטיבי הגדול, וודאי לטובתי עשית הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהודה בן תימא אומר</b><br> דבשני אופנים ראוי לאדם שישלים א\"ע בהן בעולמו. דהיינו, ע\"י מעשה, וע\"י מניעה ממעשה. וכל א' מאלה שוב מתחלק לב' אופנים, דהיינו, במעשה הגוף, ובפעולת הנפש. לכן אמר הוי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי עז כנמר</b><br> (א) בהשלמתך התלוי במעשה הגוף, תקח א\"ע לכל מעשה טוב, ולא תחשוב מי אני ומה חיי שאשתדל אחר מצוה זאת, זה אינו ראוי רק לצדיק גדול, ולא לשפל כמוני. אבל אני אומר לך, שתהיה עז [אונטערנעהמענד] כנמר שלא ישוב מפני כל, אף שאינו חזק כל כך בטבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקל כנשר</b><br> (ב) ובהשלמתך התלוי בפעולת הנפש, דהיינו בהשכלה בלימוד התורה, שהיא כשמש בהירה מאירה לארץ ולדרים, כשתבוא לענין עמוק שלא תבי בתחלה, לא תתייאש. אלא הוי קל כנשר שאמרו עליו הטבעיים שיתנשא א\"ע לרום לעוף ולהציץ דוקא נגד השמש. כן אתה תתעמל להתנשא מול השמש הקדושה הזאת, ויהיה הענין עוד כל כך עמוק, הפוך בה והפוך בה, ולבסוף יפתח ה' לך שערי אורו ותבינו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורץ כצבי</b><br> (ג) ובהשלמתך במניעת פעולת הנפש, דהיינו לבלי להתחכם בשכל אנושי במצות התורה, במה שאין האדם יכול להשיגו בשכל אנושי. בזה תהיה רץ כצבי אשר הציד ירדוף אחריו, והוא רק בקלות רגליו ינצל כצבי מיד. כן הרחק מהמינות הזה דרכיך, כי זהו דעת האפיקורסת ומינות אשר נכשלו ונפלו בה רבים. לכן אל תקרב אל פתח ביתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבור בארי</b><br> (ד) ובהשלמתך במניעת פעולות של הגוף, דהיינו לבלי להסר רסן מתאות היצר שלא תעבור במעשה באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. בזה תלבש רוח גבורה כארי לכבוש בכל כח כל תאוות היצר, ולא תאמר כי חלש אתה, חזק ונתחזק וה' יעזרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר עז פנים לגיהנם</b><br> ר\"ל אף שיעצתיך להיות עז כנמר, היינו בפנימיותיך נגד עצמך וקטנותך וכדאמרן. אבל השמר לך מלהתרגל להעיז נגד אדם הגדול ממך בשנים או בחכמה, שע\"י התרגלך כן, לבסוף תעיז גם נגד תה\"ק. להכחיש אותה או את פירוש דבריה המקובל לנו, ונמצאת יורש גיהנם ע\"י מדות העזות. ונקרא בעל מדה זו עז פנים, מפני שהיא משחתת כל כך הנפש, עד שנכרת בו בפניו בכל הבטותיו, וכמ\"ש העז איש רשע בפניו [משלי כ\"א כ\"ט]. והוא משום שבפני האדם יש שם החלונות של הה' חושים, דהיינו הראיה בעין, והשמיעה באוזן, והריח באף, והטעם בלשון, והמשוש בשפתים. ומאלה החלונות תשקף הנפש לחוץ. אמנם גם משם ישקיפוה, יפיה או כעירותה. וביותר ישקיפו בה משם מדות העזות שהשתרשה והתאחזה עמה בכל פעולותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשת פנים לגן עדן</b><br> שטבעו נועד לנחול ג\"ע. שכל מי שהוא בושת פנים לא במהרה הוא חוטא [נדרים ד\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך</b><br> תפלה לא מצינו בכל סדרי משנה, רק כאן, והוא תמוה. ומ\"כ ליישב זה ממאי דתנינן סוף סוטה בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגי. וה\"נ אמרינן [ביצה דכ\"ה ב'] דישראל עזין בטבען. להכי קאמר יה\"ר שתבנה אתה עירך בחסדך, ולא ע\"י חציפותא של העזי פנים. וגם תן חלק העזות שבנו, ותסייענו שנשתמש בה רק בתורתיך, וכהדא דתנינן [ב\"ב קל\"א א'] ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי. אבל בדברים אחרים לא יסיר מפנינו הבושת פנים, שהיא א' מסמני ישראל, שהם ביישנים, רחמנים, ג\"ח [יבמות ע\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא</b><br> כבר התחיל מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עשר למשנה</b><br> כבר התחיל המשנה בלי קושיא ותירוץ לבלי להלאות שכלו הרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלש עשרה למצות</b><br> חייב בהן הלממ\"ס [תשובת הרא\"ש כלל ט\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמש עשרה לתלמוד</b><br> כבר מוכשר הוא בשכלו להעמיק בדיניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שמונה עשרה לחופה</b><br> אז ראוי שישא אשה, מדכבר הקיץ אז יצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עשרים לרדוף</b><br> לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב\"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב\"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי\"א ה\"ה, ושבת פ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלשים לכח</b><br> כבר נתבשל כחו שבגופו בכל האפשרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ארבעים לבינה</b><br> כבר נתבשל כח שכלו להבין דבר מתוך דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמשים לעצה</b><br> בכל עצה יש ב' דרכים. ובן נ' כבר יוכל לשקול המובחר מב' הדרכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ששים לזקנה</b><br> ובישישים חכמה, שכבר יודע להטעים חכמתו בדברי טעם ושכל טוב, ומתוקים לכל טועמם כאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שבעים לשיבה</b><br> שחייב לקום בפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שמונים לגבורה</b><br> דכבר התגברו בו כחות הנפש על הגוף ותאוותיו שנחלשו, ונקל לו מאד לקיים התורה ומצותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן תשעים לשוח</b><br> גופו שחוח. וי\"ג בסין, ור\"ל שאין כחו רק בשיחה לדבר בתורה ובתפלה, דכבר הוחלש כח המעשה שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם</b><br> כשזכה לכך נדבקה נפשו בעליונים, ונתבטל ממנו העולם ותאותיו, כאילו כבר עבר ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן בג בג אומר</b><br> הוא יוחנן בן בג בג הנזכר בש\"ס [קידושין ד\"י ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפוך בה</b><br> הוא לשון עסק, כמו הפוך בעיסקא טב מנה [יבמות דס\"ג א']. ור\"ל עסוק בה ושוב עסוק בה. ועל בן תימא קאי, דאמר בן ה' למקרא וכו', בן ט\"ו לתלמוד. ומט\"ו ואילך לא הזכיר דבר מהתורה. על כרחך משום שמשנשא אשה, טרוד הוא בפרנסתו עד שיגדלו בניו, ואז צריך ג\"כ לתמכם בעצתו, ואח\"כ הוא כבר זקן ואין כח בו להתמיד בתורה כבילדותו. ועל זה אמר בן בג בג, הן אמת שכך הוא דרך העולם, שמשנשאו אשה עושין עסק התורה טפל לעסק פרנסתן וכדאמרינן [קידושין כ\"ט ב'] רחיים בצוארו ויעסוק בתורה. אבל איעצך ויהי אלהים עמך, הפוך בה בכ' שנים ראשונים שלך, כשלא הועמסת עדיין בעול אשה וילדיה. והפוך בה גם בכ' שנים שניים שלך, ולא תחוש לאיבוד פרנסתך ע\"י התמדת למודך, דהרי כולה בה, דכל חמודות עה\"ז ועה\"ב תשיגם על ידה, כשתתכוון בלימודך לש\"ש, כמ\"ש אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה תחזי</b><br> זה אמר נגד הכ' שנים השלישיים, דהיינו ממ' עד ס'. שתשמש אז בכח בינתך, לבחור זיווג לבניך ובנותיך, וליעץ להם אופן פרנסתן. אומר לך בהתחזי [כמו ואחזה אנכי אשית לבי, משלי כ\"ד ל\"ב], ר\"ל השתמש אז בכח בינתך ועצתך במראה לבך לתורה ולתעודה, להבין דברי חכמים וחידותם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסיב ובלה בה</b><br> זה אומר נגד הכ' שנים הרביעיים, דהיינו מס' עד פ'. שנחלש כח גופך, השמר לך מלהתרפות עי\"ז מתורת ה'. סיב, ר\"ל תזקין בעסק שלה כשתגיע לבן שבעים לשיבה ובלהבה [הוא גם כן לשון זקנה שגדולה ביותר, כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה], דהיינו בהגיעך לשמונים ימי התאספות והבלייה, גם אז בשעשוע התורה תבלה חייך [וכן כתוב, בלותי בשמן רענן, ר\"ל בימי שיבתי הגדולים שמתבלה בהן הגוף, אהיה כשמן רענן, דעוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומינה לא תזוע</b><br> זה אמר נגד הזמן שמשמונים עד מאה ולמעלה שהולכין לעה\"ב עד אין סוף. אומר לך מנה לא תזוע, לא תמוש מלהגות בה, דגם בעה\"ב צדיקים עוסקים בתורה הכתובה באש שחורה ע\"ג אש לבנה. וכדאמרינן [מ\"ק כ\"ט א'] צדיקים אין להן מנוחה לא בעוה\"ז ולא בעוה\"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך מדה טובה הימנה</b><br> שאין לך שום דבר בעולם למדוד כל שום טובה בעה\"ז ובעה\"ב, כמו התורה, שהעוסק בה לשמה באמת, כל הטובות וההצלחות שבעולם נועדות לו. או נ\"ל דר\"ל דלהכי אמרתי לך ומנה לא תזוע לנצח, דהיינו אף בעוה\"ב. משום דממנה ואצלה אין מדה טובה, דארוכה מארץ מדה [איוב י\"א פ\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>בן הא הא אומר לפום צערא אגרא</b><br> חתם רבינו הקדוש מסכת זו במאמר זה, דקמ\"ל דבין בעסק התורה, או בקיום מצותיה, ובין בתקון מדות הנפש, בכולם כפי הצער שתצטער להשלים את עצמך בהן, כן לפי מדה זו יגדל שכרך. או ר\"ל דלפי הטרחה והעמל שתתעמל להשיג החכמה, כן עוד יותר תעשה פרי תבואה, דאין ד\"ת מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה [כברכות דס\"ג ב'], ובמי אתה מוצא חמאת התורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה [שם]. ואז נותנת לו חיים עושר וכבוד, ודבש וחלב תחת לשונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> שנו חכמים בלשון המשנה </b><br> ר\"ל מנו רבנן ברייתא בלשון המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b> ברוך </b><br>הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b> שבחר בהם</b><br> בהנהגת עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשנתם </b><br> שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסק בתורה לשמה</b><br> לא לבעבור יראת העונש. מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית. כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוכה לדברים הרבה</b><br> אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו</b><br> שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל."
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ריע</b><br> שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהוב</b><br> דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את המקום</b><br> עושה מצותיו ית' מאהבה."
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הבריות</b><br> לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמח את המקום</b><br> אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבשתו ענוה ויראה</b><br> המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו\"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג\"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו. וכ\"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכשרתו</b><br> תתן לו הכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות צדיק</b><br> בחיוביו לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחסיד</b><br> בחיוביו נגד בנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישר</b><br> בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה."
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן</b><br> כמו מימיו נאמנים [ישעיה ל\"ג פט\"ז] ר\"ל שאינן פוסקין. ה\"נ ר\"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרחקתו מן החטא</b><br> דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, הוינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא בימעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכיי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר\"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרבתו לידי זכות</b><br> תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונהנין ממנה עצה</b><br> שהקב\"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותושיה</b><br> הנאת העצה. היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בינה</b><br> שנהנין ג\"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבורה</b><br> ונהנין ג\"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לי גבורה</b><br> אצל התורה נאמר, שתהלל א\"ע שהיא תשפיע כל אלה. [או נ\"ל דעצה ר\"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה\"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג\"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנת לו מלכות</b><br> היינו ההוד שעל פניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממשלה</b><br> היינו הכח לצוות לסביביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחקור דין</b><br> החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגלין לו רזי תורה</b><br> הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק</b><br> מעיו מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר. הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא. שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו</b><br> שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ\"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע\"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעוז פניו לשפוט עליהן ע\"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ\"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל אלהים. וכ\"כ בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי\"א דארך רות היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. וכ\"כ בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל. לאוהביו ולאויביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלתו</b><br> בממשלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרוממתו</b><br> בעוצם נפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל המעשים</b><br> שתחת השמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב</b><br> אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע\"ד לאלה רמז ריב\"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר\"ל קול שנולד מקול אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי להם לבריות מעלבונה של תורה</b><br> ר\"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע\"ז קאמר ריב\"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח\"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל מי שאינו עוסק בתורה</b><br> כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא נזוף</b><br> ר\"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ\"ל דאין ר\"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר\"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ\"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר נזם זהב באף חזיר</b><br> הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשה יפה וסרת טעם</b><br> האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת\"ח, כמ\"ש דתה\"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ\"ו ב']. וכ\"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת\"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד\"ע ע\"א]. לכן כשיסיר הקב\"ה ת\"ו השו.תתו הפרטית מהם, א\"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ\"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ\"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ\"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת עכ\"פ לא הפסיד עי\"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה\"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תקרא חרות אלא חירות</b><br> דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה</b><br> שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מתעלה</b><br> שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע\"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר\"ל אפילו אין לו שכל גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממתנה נחליאל ומנחליאל במות</b><br> ר\"ל אם משתמש בתכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע\"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי\"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד מחבירו פרק אחד</b><br> שיש בו כמה הלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או הלכה אחת</b><br> שיש בו כמה דבורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אות אחת</b><br> שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסוף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ\"ט ב'] וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן מצינו</b><br> מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בדוד מלך ישראל</b><br> דהמע\"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ\"ש חז\"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ\"ג ב'] ואפ\"ה קרא לאחיתופל רבו, א\"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל\"כ לא היה רשאי דהמע\"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד</b><br> שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ\"ד בקומה זקופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד</b><br> דכערכי משמע דשוה לו, ואח\"כ קראו אלופו. אע\"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראו רבו אלופו ומיודעו</b><br> דאלופי ר\"ל רבי ואדוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כבוד אלא תורה</b><br> ר\"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ\"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמימים ינחלו טוב</b><br> זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר\"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר\"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג\"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך היא דרכה של תורה</b><br> ר\"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ\"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י\"ד רמ\"ז סכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במשורה תשתה</b><br> ר\"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הארץ תישן</b><br> בלי כר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחיי צער תחיה</b><br> ר\"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אתה עושה כן</b><br> שעם כל זה תהיה דבוק בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא</b><br> כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תבקש גדולה לעצמך</b><br> אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ\"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך</b><br> ר\"ל יותר מאשר אתה רגיל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתאוה לשלחנם של מלכים</b><br> ר\"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך</b><br> דסוף הכבוד לבוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמלכות נקנית בשלשים מעלות</b><br> מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ\"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]."
+            ],
+            [
+                "<b>והכהונה בעשרים וארבע</b><br> מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ\"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]."
+            ],
+            [
+                "<b>והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים</b><br> מעלות שהת\"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ\"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל\"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא\"כ המ\"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל\"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע\"י שמירתן כראוי."
+            ],
+            [
+                "<b>בתלמוד</b><br> ד\"ת צריך שיקבלם מרב, וא\"א להוציאם ע\"י שכלו כשאר חכמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמיעת האוזן</b><br> מלת אוזן מיותר. אבל ר\"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעריכת שפתים</b><br> שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבינת הלב</b><br> להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכלות הלב</b><br> הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא\"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>באימה</b><br> שיהיה אימת רבו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביראה</b><br> שיהיה יראת שמים בלבו, שע\"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בענוה</b><br> נגד ה', שעי\"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמחה</b><br> שע\"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמוש חכמים</b><br> שע\"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז\"ל [ברכות ד\"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בדקדוק חברים</b><br> כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפלפול התלמידים</b><br> שע\"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב\"מ דפ\"ד א']. דגם עי\"ז יתעורר לכמה דברים חדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בישוב</b><br> שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי\"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי\"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה\"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי\"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה</b><br> שיהיה בקי בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שינה</b><br> דע\"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג\"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב\"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח\"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ\"כ גדול כבימי נעוריו, וא\"צ אח\"כ מנוח כ\"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שיחה</b><br> דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שחוק</b><br> מלתא דבדיחותא ג\"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט דרך ארץ</b><br> תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בארך אפים</b><br> כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלב טוב</b><br> שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמונת חכמים</b><br> שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקבלת היסורין</b><br> הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר את מקומו</b><br> ר\"ל מדת שפלותו, שעי\"ז יהיה עניו, גם עי\"ז יתעמל להרבות חכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמח בחלקו</b><br> שעי\"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי\"ז תלמודו טפי. וגם ע\"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושה סייג לדבריו</b><br> כדי שלא יכשל בחטאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מחזיק טובה לעצמו</b><br> בדברים טובים שעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהוב</b><br> שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי\"ז יאהבוהו הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הבריות</b><br> ענין האהבה מתהווה ע\"י הכרה והשוואה. ר\"ל ע\"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א\"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב\"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א\"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א\"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו."
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הצדקות</b><br> לא לבד שיהיו קלים בעיניי החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ\"א מריעים זל\"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע\"ה שהושיע גם לבנות עכו\"ם מיד עשקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את התוכחות</b><br> כשיוכיחו אדם ישמח בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את המישרים</b><br> צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור\"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ\"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרחק מן הכבוד</b><br> אף דבשמרו כל הנ\"ל ראוי הוא לכבוד אעפ\"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ\"א לכבדו, ירחיק א\"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי\"ז לבו נשבר בקרבו."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מגיס לבו בתלמודו</b><br> אינו ר\"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא\"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ\"א מ\"ו] דר\"ל ב' בנ\"א המכירים זא\"ז שאינן מתבוששין זמ\"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה\"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר\"ל שאינו חושב א\"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ\"ש במשרע\"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו שמח בהוראה</b><br> אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא בעול עם חבירו</b><br> הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכריעו לכף זכות</b><br> שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר\"ל שדן את חבירו לכף זכות."
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידו על האמת</b><br> שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת."
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידו על השלום</b><br> שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר\"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתישב לבו בתלמודו</b><br> ר\"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שואל ומשיב</b><br> כי רק ע\"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ\"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח\"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי\"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא\"א לומר כן דא\"כ יהיו מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> כי רק ע\"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ\"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח\"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי\"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא\"א לומר כן דא\"כ יהיו מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומע ומוסיף</b><br> שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב."
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד על מנת ללמד</b><br> אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ\"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלומד על מנת לעשות</b><br> ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחכים את רבו</b><br> ר\"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ\"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכוין את שמועתו</b><br> ר\"ל אף כשדברי רבו סותרים זא\"ז, יטריח לכוונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר דבר בשם אומרו</b><br> לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם</b><br> שמי שעושה דבר טוב, הקב\"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי</b><br> דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי\"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע\"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי\"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה</b><br> ר\"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הזה ובעולם הבא</b><br> שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע\"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה\"ז ועה\"ב לא ישיגו רק ע\"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כי חיים הם למוצאיהם</b><br> הרי קיים חיי עוה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכל בשרו מרפא</b><br> הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>רפאות תהי לשרך</b><br> הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושקוי לעצמותיך</b><br> הרי רפואה לחולשת הגוף. שע\"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ חיים היא למחזיקים בה</b><br> ר\"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ\"כ ע\"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותומכיה מאושר</b><br> מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה\"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה\"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך</b><br> ר\"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך</b><br> ר\"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ\"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע\"י מקריות העולם או ע\"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה\"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה\"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד</b><br> עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע\"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה\"ז ועה\"ב, ועושר, וכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי אורך ימים ושנות חיים</b><br> בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה\"ז ועה\"ב. דאורך ימים, היינו בעה\"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה\"ז, שיתוספו לך גם חיי עה\"ז שמתרבים ע\"י שנים שבתקופות החמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלום יוסיפו לך</b><br> ר\"ל לא די שתחיה בעה\"ז ובעה\"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאה לצדיקים ונאה לעולם</b><br> דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי\"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי\"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע\"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע\"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בדרך צדקה תמצא</b><br> על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א\"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ\"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ\"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע\"ז אמר עטרת זקנים בני בנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם</b><br> ר\"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בניכ., מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא\"ת שע\"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי\"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע\"ז קאמר ואומר תפארת וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה</b><br> כי תפארת בחורים כחם וגו', ר\"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר\"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל\"ג א ]. וא\"ת ע\"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה\"ז, וימנעו מכבוד בעה\"ב. ע\"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד</b><br> ר\"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה\"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה\"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א\"נ ה\"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ\"כ בזקני ת\"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולם נתקיימו ברבי ובניו</b><br> שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ\"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופגע בי אדם אחד</b><br> מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ\"ל נאים לצדיקים, אפ\"ה לא יעזבו התורה עבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לי שלום</b><br> שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזרתי לו שלום</b><br> לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר\"א בר\"ש [תענית ד\"כ ע\"ב]. קמ\"ל שגם זה לא היה, ואפ\"ה לא רצה לבוא אצלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לי רבי</b><br> אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת\"ח [כפסחים דקי\"א ב', וב\"מ דפ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאיזה מקום אתה</b><br> שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני</b><br> אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי."
+            ],
+            [
+                "<b>רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות</b><br> גוזמא קאמר. ור\"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>איני דר אלא במקום תורה</b><br> וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שבשעת פטירתו של אדם</b><br> הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה\"ז להעוסקים בתורה. כמ\"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בהתהלכך תנחה אותך</b><br> והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכו הוא באמת בעה\"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעעה. ואפשר שיסתכן. אבל ע\"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר\"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי\"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא\"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר\"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכבך תשמור עליך</b><br> ר\"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ\"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה\"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקיצות</b><br> כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ\"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא תשיחך</b><br> אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל</b><br> שוודאיי עשיר גדול היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות</b><br> הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א\"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב\"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו</b><br> ר\"ל כל הה' חביבין להקב\"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן תורה קנין אחד</b><br> היא החביבה ביותר לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>שמים וארץ קנין אחד</b><br> שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ\"ש לטיל פ\"ג סי' צ\"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברהם קנין אחד</b><br> אאע\"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ\"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ\"ש ויקרא שם אברם בשם ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל קנין אחד</b><br> שאחר ששקעה שמשו של אאע\"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע\"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ\"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ\"ש חז\"ל (פסחים פ\"ז ע\"ב) לא הגלה הקב\"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב\"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד\"ע ע\"ב). אע\"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג\"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס\"א פ\"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר\"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג\"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר\"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ\"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ\"י שהן עצמן אינן כן. עכ\"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המקדש קנין אחד</b><br> שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ\"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז</b><br> כמשחז\"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ\"ש לעיל פ\"ג סי' צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כה אמר ה' השמים כסאי</b><br> כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר\"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ\"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והארץ הדום רגלי</b><br> דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז\"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר\"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא\"ל גדל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית</b><br> מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאה הארץ קנינך</b><br> שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי\"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע\"י התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ</b><br> דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א\"כ מה זה רבותא לאברהם. אע\"כ ה\"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ\"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר\"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית</b><br> ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב\"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם</b><br> דמדכתיב בארץ, ש\"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ\"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ\"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש\"מ דחביבים לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדש אדני כוננו ידיך</b><br> כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ\"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ\"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ\"ל שביהמ\"ק נמי נברא באופן כך. ע\"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו</b><br> דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו</b><br> נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב\"ה בעולמו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ברא אלא לכבודו</b><br> שע\"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע\"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראתיו</b><br> לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצרתיו אף עשיתיו</b><br> ר\"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ\"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ\"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ\"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' ימלוך לעולם ועד</b><br> ר\"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר\"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר</b><br> עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ\"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה\"ז ועוה\"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב\"ה יורה לנו כ\"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב\"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f14b7f64a13d5ad24e7933ca8589a23e1bd3c71f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,2592 @@
+{
+    "title": "Yachin on Pirkei Avot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Pirkei_Avot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משה קבל תורה</b><br>כתבו קמאי, דלהכי נקראת מסכת זו אבות, משום דכל המוסרים המובאים בכל ספרי חכמי ישראל ואה\"ע, כולן כלולים במסכת זו למי שמדייק בדבריה היטב. ולכן דבריה הם האבות לדבריהן המרומזים בה. ולפע\"ד נקראת כן, משום דנכבדות מדובר בה איך יכונן האדם הדעות והמדות שלו. והן הן הדרך ארץ שקדם כ\"ו דורות לנתינת התורה [כמ\"ש ויק\"ר צו סי\"ט ופסחים קי\"ח א']. ולא לבד בדרך טבעי כהקדמת סבה לתכלית, כ\"א גם בדרך שכר, דהרי משרע\"ה לא זכה להיות סרסור בין ישראל להקב\"ה, רק ע\"י מדותיו היקרים. נמצא שהישרות הדעות והמדות הן אבות מולידות שמירת התורה, אשר בה ישלים גופו ונשמתי לשלם חיוביו לאלדים ואדם.",
+                "נ\"ל דמתחיל מקבלת התורה. שלא יחשוב האדם דסגי להשלמת נפשו בשיעסוק בתורה ויקיימה, ואף שלא יתקן מדותיו יזכה לעוה\"ב. דליתא, דקשה ענשן של מדות [כיבמות כ\"א א', וב\"ב דפ\"ה]. וכן אחז\"ל דהעוסק בתורה ואין לו מו\"מ באמונה ואינו מתנהג בנחת עם הבריות, אוי לו [יומא כ\"ו א']. וכן רבה דעסק בתורה חי מ' שנה, ואביי דעסק גם בג\"ח חי ס' שנה [כיבמות ק\"ה א']. לכן מתחיל מהתורה ומסיים הם אמרו וכו', ללמדך שגם הד\"א תורה היא, וכולן קבלנו מסיני: ועונ\"ל להכי מתחיל עם תורה דאם אין תורה אין דרך ארץ. וכל מי שאינו מאמין בתה\"ק, ובהתגלות אלהי, שוב אינו מאמין ג\"כ שישגיחו עליו ועל מדותיו וכל הטוב שיעשה הוא להתפאר, או מחולשת טבעו. וכל הרע שימנע ממנו הוא רק מיראת עונש בנ\"א, והרי הוא כנושא מסוה, לכן מתחיל ביסוד הכל היא התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסיני</b><br> ר\"ל משה שהיה עניו מאוד, עי\"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד\"ז א']. ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ\"ט א']. להורות דרק ע\"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהושע לזקנים</b><br> הן השופטים שאחר יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזקנים לנביאים</b><br> שעלי השופט האחרון מסר לשמואל ראש הנביאים. משום שאחר משה פסקה הנבואה מישראל, כמ\"ש ודבר ה' יקר בימים ההם [שמואל ג']. ובא שמואל ולימדם איך להתנהג בהישרות המדות ובקדושת התורה כדי להגיע לנבואה. והן הן בני הנביאים. וכן נמסר הלימודים הללו מנביא לנביא, עד חגי זכריה ומלאכי שהיו סוף הנביאים והתחלת אנשי כנה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה</b><br> הן ק\"כ גדולי הדור, וביניהן כמה נביאים [כמגילה י\"ז ע\"ב.], שעלו מהגולה עם עזרא, שראו שהנבואה פוסקת ואין גודר גדר ועומד בפרץ, לכן תקנו תקנות הרבה וסייגים הרבה לשמירת התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם אמרו</b><br> הזהירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשו סייג לתורה</b><br> כל כת וכת מהנ\"ל הזהירו מוסר א' הנאות לדורה. יהושע שראה שנשתכחו ג' אלפים הלכות בימי אבל משה [כתמורה ט\"ז א'], הזהיר לשופטים, הוו מתונים בדין. דבאיסורים ספיקא דאורייתא לחומרא. אבל בדיני ממונות כל חומרא לזה קולא לזה, לכן תתיישבו יפה שמא לא כך קבלתם. והזקנים שראו שפסקה הנבואה, הזהירו להעמיד תלמידים הרבה, אולי תמצא מעין הנבואה הקדוש שנאבד. והנביאים כשראו שישראל נתפזרו למקומות שאין תורה, הזהירו לעשות סיג לתורה, כרב דבקעה מצא וגדר בה גדר [חולין ק\"י ע\"א]. וכן אמרו קדש עצמך במותר לך [יבמות ד\"כ ע\"א]. עוי\"ל דכל המשנה הוא תוכחה גם לכל אדם פשוט. שיהיה מתון בדין קודם שיחליט שום עניין הן בשידין על אדם לומר עליו שהוא צדיק או רשע או שיחליט בעסקיו לומר שהוא כך ולא יחוש שמא מטעה. גם אין די לו שיצדיק א\"ע ובניו ובני ביתו בכל ענייניו אלא גם מחוייב להדריך גם אחרים ללכת בדרכי צדק, דדבריו יועילו טפי מכל דברי המוכיחים, והיינו דקאמר והעמידו תלמידים הרבה, וכ\"ש שכל זה חייב כן לבניו, וכמ\"ד ושננתם, גם מחוייב כ\"א לעשות סיג לעצמו לבלי לבוא למקום שבקל יבוא שם לידי חטא, נמצא כל אדם הוא דיין, ומלמד ונותן חוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה</b><br> מהנשארים מהן לבסוף. ולכן בצאתו מסר לבני דורו ג' מפתחות זהב לכל אוצרות הצלחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד</b><br> ר\"ל הנזהר בג' אלו עולמו עומד, שיש קיום לחיי עוה\"ז ועוה\"ב שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גמילות חסדים</b><br> דתכלית בריאת האדם הוא שישלים נפשו ע\"י גופו, בג' דברים (א) בהשכלה לאסוף חכמות [והוא חיוביו לעצמו]. (ב) בשמירת המצות [הוא חיוביו להקב\"ה לשמוע בקולו כתורתו, אף שלא יבין לפעמים טעם דבריו]: (ג) ובמדת החסד ונדיבות [הוא חיוביו לחבירו]. וכולם כללם התנא בדבריו. דתורה היינו ההשכלה, דהיא עומדת בראש כל החכמות וכולם כלולות בה. ועבודה, הוא עבודת ה' לשמור מצותיו. וג\"ח הוא חיוביו לחבירו. דכ\"ש שלא ירע לו. והנזהר בג' אלו יתרומם ויתנשא בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא על מנת לקבל פרס</b><br> ר\"ל אל תשמור ג' חיובך הנ\"ל כעבד שפל במדותיו, שבעד כל שימוש קל שיעשה לרבו, יבקש שכר, כי כל כוונתו לטובת עצמו. אלא חשוב עצמך כעבד נרצע לעבודתו ית', שגופו קנוי לרבו, ואיך יעיז לבקש שכר. וגם תחשוב שכל עבודתך לו ית' רק שימוש קל הוא, ואינו ראוי לשכר. [ונ\"ל דמה\"ט צ\"ל החיוב והשלילה. מדנקט ברישא ג' דברים, כעבדים, המשמשין, פרס. ואי הוה נקט רק רישא, לא הוה ידעינן אהי קאי אזהרת אל תהיו, אם על כעבדים, דר\"ל אלא תתחשבו כבנים למקום. או על המשמשין, ר\"ל רק כשעשית דבר גדול רשאי אתה לקוות שכר. לכן מסיים הדיוק בלשון ברור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהי מורא שמים עליכם</b><br> ר\"ל אע\"ג דלענין קיום המצות אמרתי שלא תזכר אז בשכר עכ\"פ בעת יזדמן לך חטא יהיה מורא וכו' מעונש, או נ\"ל דה\"ק ואפילו תעשה כן, ואפ\"ה תסבול צרות, תתירא מלהרהר אחר בוראך, דמוטב שתחשוד א\"ע שמא עדיין לא מלאת חיובך, משתחשוד ח\"ו את ה' הצדיק [כברכות ד\"ה ב'], או נ\"ל ויהא מורא כבוד שמים עליכם דאיה כבודו ית' אם תקיים מצותיו רק בעבור שכר כאילו עשית לו טובה בזה, והכתוב צווח אם צדקת מה תתן לו, ורבו פשעיך מה תעשה לו או מה מידך יקח, ואיה כבודו ית' אם תחשוב למלאות רצונו רק בעבור הנאתך, נמצא שהעושה כן חוטא בכפל, א' שאינו עובד רק את עצמו, וכ' לא יהיה בך אל נכר. ב' שפוגע בכבוד שמים, כאילו ח\"ו צריך לך, ולמצותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוסי בן יוחנן איש ירושלים</b><br> הראשון היה נשיא וחסיד שבכהונה [כחגיגה ד\"כ ע\"א]. והב' היה אב ב\"ד [כחגיגה דט\"ז ב'] מיהו התם [ובתמורה דט\"ז א'] גרסינן יוסף בן יוחנן. אמנם בשבת [דט\"ו א'] גרסינן כי הכא. ובסוטה [דמ\"ז א'] גרסינן יוסי בן יהודה איש ירושלים. ואין לתמוה על זה, כי רגילין היו לקרוא שמות הרבה לאדם א' [כפסחים קי\"ג ב' ויומא דנ\"ב ב' ונדה דל\"ו ב' ושבת קמ\"ז ועירובין י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבלו מהם</b><br> אי גרסינן מהם לא קאי אכנה\"ג, דא\"כ הו\"ל למכלל לאנטיגנוס שבמשנה ג' בהדייהו. רק מלת מהם קאי אשמעון ואנטיגנוס, שמתחלה למדו משמעון וכשנפטר ועדיין לא שמשו כל צרכן, שוב למדו מאנטיגנוס. ואפשר עוד דמשום דאנטיגנוס היה גדול מהם, ?הרי המנוהו נשיא לפניהן להכי לא כלל ליה בהדייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד</b><br> בית קבוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחכמים</b><br> אף שנזהרנו מנע רבים מתוך ביתך [כסנהדרין ד\"ק ע\"ב]. היינו דוקא מתוך ביתך, ור\"ל מקום מסתורין שלך. אבל על כל פנים תשתדל שידורו ת\"ח אצלך בביתך, דממעשיהם תלמוד יותר מלימודיהם, דמה\"ט גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מתאבק בעפר רגליהם</b><br> ר\"ל אף שעי\"ז יוגרם לך טרחתך עמם [ולקח למשל אבק רגליהם, שתהיה צריך לפנות אחריהם], אל תקוץ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי שותה בצמא את דבריהם</b><br> ר\"ל מדכל דבר המורגל אדם קץ בו [כנדה ל\"א ב'], לכן תהיה נזהר לחבב דבריהם, שלא תשיג עבירה תחת מצוה [ונקט דבריהם. ולא אמריהם. דקמ\"ל דאפילו יחלקו עמך בדין ויקנטרוך, אפ\"ה תדע כי אוהביך הם, וכך דרכה של תורה [כקידושין ד\"ל ע\"ב], אפילו אב ובנו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה</b><br> לעניים ולעשירים [כסוכה מ\"ט ב'], שכל המבקש הרווחה בגוף, ובממון, ובעצה, ימצאנו בביתך בכל שתוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיו עניים בני ביתך</b><br> לכנס בלי נטילת רשות. וגם שתרבה דברי ריעות עמם, כמו עם בני ביתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשתו אמרו</b><br> רבי מסדר המשנה מפרש הכי דברי בן יוחנן, דלא נימא דבאשה ענייה מיירי. להכי קאמר רבי, דמדקאמר האשה בהא הידיעה, ש\"מ דבאשתו אמרו שלא ירבה דברים עמה בעניין אורחים, שעיניה צרה באורחין [כב\"מ דפ\"ז א']. וכ\"ש באשה אחרת, שהרבוי דברים עמה בעצמן חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה</b><br> מדמיירי באשתו ואפ\"ה לא קאמר אשתך, ש\"מ דלריבוי דברים תהי בעיניך כזרה, דאפילו שלא בעניין אורחים כשירבה דברים עמה, גורם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>גורם רעה לעצמו</b><br> להשחית מדותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובוטל מדברי תורה</b><br> שתבלבל שכלו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסופו יורש גיהנום</b><br> כירושה דממילא, ע\"י חטאים שתגרום לו ע\"י קלות דעתה כחוה לאדם ובקל תפתה אשה לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם</b><br> מבן יועזר ומבן יוחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לך רב</b><br> אף שתדמה שחכם גדול אתה, ואינך צריך לרב, אפ\"ה עשה וכו'. [ואפשר עוד שלהכי קאמר לך, ולא מלת בעירך. לומר שכל הדברים שתשמע שידרוש הרב בקהל, תחשוב כי לך נוגעים הדברים. מיהו לא קאמר קנה לך רב כדקאמר בחבר. מדאסור ללמד תורה בשכר [כנדרים ל\"ז א']. וההספקה שיתנו להרב. אינו לשכר, רק כדי שיהיה לבו פנוי לתורה [י\"ד רמ\"ו, סכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה לך חבר</b><br> תבזבז מעות כדי שיתחבר לך חבר יקר, מדמותר לך לקנותו. דבלימוד בחברה תצליח יותר [כתענית ד\"ז א']. ולא קאמר קנה לך תלמיד, אף שמתלמיד לומד אדם יותר מרב ומחבר [כשם, ומכות ד\"י ע\"א]. ה\"ט, מדאינו מדרך המוסר שישתדל להיות רב, וכמ\"ש שנא את הרבנות. והא דקאמר והעמידו תלמידים הרבה. היינו כשיבקשוהו לא יהיה בכלל מונע בר [כסנהדרין צ\"א ב']. או דהתם לפרנסם קאמר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי דן את כל האדם לכף זכות</b><br> ומכ\"ש לרבך וחבירך, שכשלא תדונם לכף זכות לא תרוויח מהם כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע</b><br> כשהוא כעסן, גאותן, או בעל קנאה, וכדומה, לא די שלא תתחבר עמו, שלא תלמוד ממעשיו ויזיק לנשמתך, אלא תתרחק ממנו שלא יזיק לגופך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתחבר לרשע</b><br> דברע רק לשמים, דיך כשלא תתחבר עמו שלא תלמוד ממעשיו. אבל לא תתרחק ממנו מחשש שיחטיאך, דהרי אין אדם חוטא ולא לו [כקידושין ס\"ג ב'], וגם אולי כשיראה שאינך שונאו, תזכה להחזירו בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתיאש מן הפורענות</b><br> שיתגלגל לך ע\"י השכן רע זה, או מפרענות של רשע, דכבר נאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ד' את מעשיך [ד\"ה ב' כ' פל\"ז]. ואמרו אוי לרשע או לשכינו [נגעים פי\"ב מ\"ו]. יאמרו משניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע [ב\"ק ד\"ס ע\"א] או נ\"ל דר\"ל אם ח\"ו יפגש עונש משמים אל תתיאש דכתיב ושבת לה\"א ושמעת בקולו כי אל רחום ד' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולכן אקרא לך כרב החובל ליונה. מה לך תישן קום קרא אל אלהיך, ודע כי כל עוד שהרעם כבד יותר יתטהר האויר החם [שוווהלע ליפט]. נמצא שנכלל במלות מועטות אלו ב' עניינים, שלא ירום לבו בהצלחה, ולא יתיאש בבלתי הצלחה, כי העולם העובר רק כחלום יעוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תעש עצמך כעורכי הדיינין</b><br> המיעץ לבעל דין מה יטען, נקרא כך, מדמעריך עי\"ז הדיינין לזכותו, כמעשה דר' יוחנן [כתובות נ\"ב ב'], וכמעשה דר\"נ [שם דפ\"ו א']. ואמר כעורכי בכף הדמיון. דר\"ל אפילו לקרוב דשרי ליעצו, אפ\"ה אדם חשוב לא יעשה כן [כתובות נ\"ב ב']. ומדת חסידות שנו כאן בכל מכילתן [כב\"ק ד\"ל ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "שתחשדם שטוענים שקר, ואולי תתפסם בדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין</b><br> שלא תחשוד (להנתבע [להתובע] לגזלן, או לשכנגדו אנשבע לשקר. דכמה גדול עונש החושד בכשרים [כשבת צ\"ז א'], וכמה גדול שכר הדן חבירו לכף זכות [כשבת קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים</b><br> אולי עי\"ז יכחישו א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי זהיר בדבריך</b><br> בריבוי חקירות שלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעיה אומר אהוב את המלאכה</b><br> נ\"ל, משום דע\"י ג\"ד יתפרנס אדם א\"ע. או ע\"י גופו במלאכה. או ע\"י ממונו במו\"מ. או ע\"י שכלו בלימוד חכמתו לאחרים. ויעצו התנא שיאהב ללמוד מלאכה להתפרנס ממנה שכל עוד שיאהב מלאכתו יעשה אותה בשלימות ובנקלות יותר, וכמ\"ש ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכ\"כ בחוקותיך אשתעשעה לא אשכח דבריך. וכן מצינו ראינו כל יום בעלי מלאכה כבידה כספנים וכדומה שמזמרים בעת מלאכתן להקל עבודתן. ולא להתפרנס מחכמתו, שהרבה מחלת לב עמה, ובפרט אם ירצה להתפרנס מחכמת התורה, איך ישתמש בכתר הקודש לתמוך בה קערת עדשים שלו. וגם להתפרנס במו\"מ תמאס מדהיא אומנת לסטין [כקידושין פ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנא את הרבנות</b><br> ר\"ל ואם נדחקת להתפרנס מחכמתך, ומינו אותך לרב, עכ\"פ תשנא מלהתרברב על צאן מרעיתך, תנהלם ברחמים כאב לבנו ולא כאדון הרודה בעבדיו, דלא לכך המנוך עליהם. וכמו שאמר ר\"ג [הוריות ד\"י ע\"א] כלום שררות אני נותן לכם,עבדות אני נותן לכם.וכל המתגאה הוא כעע\"ז [כסוטה ד\"ד], ופרנס המתגאה על הצבור עונו חמור מאד נגד הקב\"ה [כר\"ה די\"ז א']. וגם כל חלי וכעס שמור לו מהנדחקים ממנו. וזהו שאחז\"ל [יומא פ\"ו ב'] רבנות מקברת בעליה, ר\"ל ההתרברבות של הרב, תקברנו עם בריאת גופו, וכבודו, ושכלו, וצדקתו, כולן ימסו כמסוס נוסס עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות</b><br> דכשהוצרכת להתפרנס במו\"מ, עכ\"פ לא יהיה לך שום הכרה ועסק בהלואה, וכמ\"ש חז\"ל [עירובין דמ\"א ב'] שאינו רואה פני גיהנם [עי' רש\"י שם]. והיינו בין ללות או להלות, דבין כך וכך ?צטער תמיד מהפסד הכבוד. וכן אחז\"ל [פסחים קי\"ג א'], כל אשראי ספק אתא, ספק לא אתא ודאתא מעות הרעות נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא שם שמים מתחלל</b><br> ד\"ת נמשלים ליין, כמ\"ש ושתו ביין מסכתי [משלי ט' פ\"ה], והדברים שבהם יסבירו העניינים העמוקים, הם כמים שימזגו בהם היין החזק שיהיה ראוי לשתייה. לכן הזהיר פה לרבותיהם של ישראל, שיזהרו מלומר מלתא דמשתמע לתרי אפי, שמא תגלי למקום שאפיקורסת גוברת, שעם מימי ראש ולענה שלהן יארסו ייניכם, לפרש דבריכם בנטייה למינות, וישתו התלמידים הבאים אחריכם, שיטעו באפיקורסת, ותמות נשמתם. ובני העולם יתלו סרחון אלה הגמדים בכם, שיחשבו שמכם למדו כן, ונמצא ש\"ש מתחלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל ושמאי קבלו מהם</b><br> נקט הלל אחר שמעיה ואבטליון מדהיה תלמידם [כיומא דל\"ב ב']. ומדהיה ענוותן מאד [כשבת דל\"א א'], לכן לימד ג' משניות רצופים בעניין ענווה, אחת בדיבור. והב' במעשה. והג' במחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר</b><br> כאן מזהיר בעניין הענוה בדיבורו, שכוללת ג' עניינים, האיך ידבר עם כגדול ממנו, והאיך עם חבירו השוה לו, והאיך עם הקטן ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי מתלמידיו של אהרן</b><br> ולכן בעניין חיובו לרבו ולגדול ממנו, אמר שילמוד אדם מאהרן, האיך שמח לגדולת משרע\"ה, והלך לקראתו, וקראו אדוני, משנבחר להיות רבן של ישראל. ואף שהיה קטן ממנו בשנים ובשאר דברים היה שקול כמוהו [כרש\"י וארא כ\"ח פכ\"ו]. כ\"כ אתה תכבד לרב בעדתך, אף שיהיה קטן ממך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורודף שלום</b><br> ובעניין חיובו לחבירו, אמר הוה אוהב שלום, לבלי יוגרם מחלוקת בינך לבינו. אבל גם תרדוף שלום, שכשחבירך עקש ופתלתול, ונגרם מחלוקת ביניכם, הוה רודף ומתעמל בדבורך אחרי השלום שברח ממך להשיבו למכונתו, כמ\"ש בקש שלום ורדפהו [תהלים ל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרבן לתורה</b><br> ובעניין חיובו לתלמידיו וצאן מרעיתו, אמר, אהוב אפילו אותן שאינן ראויין להקרא אדם מצד חולשת שכלם, רק כשאר בריות יחשבו, ותיטיב להם בגופניות, וברוחנית, שכשתוכיחם תחוס על כבודם, לא בזעף וקצף, כ\"א בדברי רצוי בחן וחסד, כאב רחמן לבניו. כי רק עי\"ז תקרבם לתורה, דאין אדם שומע עצת שונאו, רק עצת אוהבו [עי' פ\"ב סי' מ\"א] וכן מצינו שהתנהג עם הגר שבא לפניו ועם שאר בנ\"א שקנטרוהו כמבואר בפ\"ב דשבת וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים, ולא הודיע על עצמו כמבואר בנדרים. ולכן אמר הכי אוהב את הבריות לא אמר את אדם, מדאמרינן [ביבמות ס\"ב א'] אתם קרויין אדם וכו', דאפילו עובד כוכבים, או המקנטרך על חנם כהנך דשבת שקנטרוהו על לא דבר ואין ראוי לקרותו אדם אשר בצלם אלקים עשה אותם, אלא שם בריות נאות להם אעפ\"כ תדבר עמם בנחת, ובזה תקרבם לתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> כאן מזהיר בענווה במעשה, והזכיר ד' מיני מעשה שחוטא בהן המתגאה, וענשן בצדן. ולכן אמר כן בלשון ארמית כלשון עמו, כ?י להזהיר מאוד מהן לכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבד שמיה</b><br> [מלת נגד ר\"ל ממושך, כמו גוד אסיק [סוכה ד\"ד ב'] דר\"ל משוך והעלה. רק דאם פ' הפעול היא ג', חסירה היא בציווי כמו, נגש. גש]. ור\"ל, המעשה הא' שמרשם הגאותן, מי שרוצה להרחיב ולגדל שמו בעולם, שיהיה שמעו הולך שהוא מושל בעירו על הכל, לבלי ימרו את פיו. אז זה ענשו, אבד שמיה, דמדרצה כבוד שאינו ראוי לו, יאבד גם להמעט שהיה לו [ולהכי קאמר ברישא שמא, ובסיפא שמיה, ודו\"ק], וכמשחז\"ל כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו [עירובין די\"ג א']. ואמרינן גמלא בעי קרני אודנא דהו\"ל גזיוה מניה [סנהדרין ק\"ו א']: והכלל דכל המתגאה נתאנה, שחושב דברדפו אחר הכבוד יכבדוהו, וכשיתנהג בענווה ישפילוהו, ותהי להפך, דהמבקש ענווה ימצא כבוד, והמבקש כבוד ימצא בושה. כי גם בעודו בתקפו, העומדים לפניו בלשונם וכזבו לו, ויבזוהו בלבם. כי אולם אחריו כל אדם ישחק, ויכנוהו כסיל, וגאותן, שוטה. אולם כגללו, יד כל אדם בו, ולא יניחוהו להגביה ראשו. וגם מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם להורידו ולהשפילו, כי הקב\"ה ובנ\"א שונאים להגאותן כתועבה, ואפילו יהיו בו כל המדות היפות, יהיו כנרות כבויים, כשלא יציץ עליהן אור ענווה מלמעלה, דאל\"כ הם בעיני כל כנזם זהב באף חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודלא מוסיף יסיף</b><br> המעשה הב' שבו מרושם הגאותן, שאינו רוצה ללמוד ולהוסיף חכמה, אי משום שחושב שכבר יודע דיו. אי משום שכל מלמדו שפל בעיניו. אי משום שירא שהמלמד יראה מערומי סכלותו. על זה אמר ודלא מוסיף בלימודו, זה ענשו שיהיה נאסף קודם זמנו. דתכלית חיי האדם הוא, שיוסיף שלימות, וזה שמדמה שכבר השלים א\"ע כל צרכי, למה לו חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטלא חייב</b><br> המעשה הג' שמרשם הגאותן, הוא שממאן ללמד לאחרים, מה שיודע יותר מהן, בחשבו שכשילמדם ידיעתו, במה יהיה אח\"כ כחו גדול נגדם. ולפעמים גם משום שהתלמיד שפל בעיניו מלהתעסק בו. על זה אמר, ודלא יליף וכו'. כמשחז\"ל [ע\"ז די\"ט] ועצומים כל הרוגיה, זהו מי שהגיע להוראה ואינו מורה. דהוא כשומט הדד מהיונקים והורג נפשותם, לכן אחת דתו להמית. ולא לבד בתורה אלא כל היודע דבר שיש בו צורך בעולם, צרוך לפרסמו כשא\"צ לו לפרנסתו, וכר' יוחנן [יומא פ\"ד א'] שהתאמץ מאד לידע רפואת צפידנא, וכשנודע לו, מיד דרשה ברבים. וכן בבן קמצר וחביריו שלא רצו ללמד ידיעתם, נאמר עליהם ושם רשעים ירקב [יומא דל\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודישתמש בתגא חלף</b><br> המעשה הד' של הגאותן, שכל פעולותיו בצדקות ובמע\"ט, הוא כדי להתגאות בעיני הבריות, ואין כוונתו לעבוד את ה', כ\"א לעבוד א\"ע כע\"ז. לכן ענשו, ודאשתמש וכו', ר\"נ המשתמש בכתר הקודש לתמוך בו עביט גאותו הסרוחה, אף הוא יחל כבודו, וחלף ועבר כצל יעוף ולא ישיג ארחות חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> כאן מדבר מענווה במחשבה. דג' סבות יש במחשבה שיתגאה בהן הגאותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין אני לי מי לי</b><br> (א) בשיחשוב שיש לו מעלה פלונית ופלונית, שיש לו עושר, יופי, גבורה, חכמה, וכדומה. על זה משיב אם אין אני ומחשבת גאותי שייכם לי לכבשם, מי ובמה אוכל להתפאר ששייך לי [או על מי אמשול אם לא אוכל למשול על עצמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאני לעצמי מה אני</b><br> (ב) בשיחשוב ויתגאה על כל דבר קל שעשה כאילו עשה גדולות ונוראות בעולם, ואומר בלבו הן כל אלה ידי עשתה ואיך לא ירום לבבי. על זה משיב, וכשאני לעצמי מה אני, ר\"ל הן ידעתי כי לא למען הטוב בעבור שהוא טוב, לא לבעבור כי כך רצון הבורא, עשיתי, רק לעצמי להתפאר עשיתי, וכל מעשי מלוכלכים בגאות, ובמה נחשב מעשה כזאת [או ר\"ל כשאני יושב בדד לעצמי ובודק א\"ע יפה. אז כמה וכמה חסרונות אמצא בעצמי, אף שנעלמים מכל אדם, די לי שידועים ליודע תעלומות ולי לעצמי. ואיך לא ישתבר לבי בקרבי. כמאמר המלך החסיד, ואהי שפל בעיני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא עכשיו אימתי</b><br> (ג) סבה ג' שיתגאה, הוא בשיחשוב שהענוה נאותה ויפה רק למי שכבר השיג גדולה וכבוד, אז כשישח מרום כסאו לדבר ולהתנהג בחן ובחסד עם שפל אנשים, יהיה חוט חסד משוך עליו, ותיפהו מדת הענווה. אבל כל עוד שכבודו לא הכה עדיין שרשים, יחשוב שיזיק לו הענווה וההכנעה, שיחשבוהו להדיוט ויבזוהו. על זה משיב אם לא עכשו, שאתה עדיין באמת קטן ודל, תשתמש במדת הענווה שנאותה למעמדך, מתי תשתמש בה. הלא כשיגדלו נוצתך מעט, תחשוב א\"ע כנשר בשמים ותאמר אני ואפסי עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר</b><br> גם הוא אמר ג' דברים כנגד הג\"ד שאמר שמעון הצדיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה תורתך קבע</b><br> כנגד התורה שאמר שמעון הצדיק, אמר הוא עשה תורתך קבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמור מעט ועשה הרבה</b><br> זה אמר נגד העבודה. אמר, אמור מעט, ר\"ל בעבודתך לאלהים תבטיח מעט [כמו ואתה אמרת היטיב איטיב עמך], ורק לעתים רחוקים תבטיח לקיים להבא מצוה פלונית, דא\"כ נדר גדול נדרת לאלהי ישראל [כנדרים ד\"ח א']. והדבר מסוגל שכל האומר כן, יבואו עליו עכובים מלקיימן. ולכן טוב שלא תידור ורק מעט ובמקום הכרח מותר לשבע כדי לכפות יצרו [כנזיר ד\"ו ב'], וכבועז שכשהתגבר יצרו נשבע חי ה' [ויקרא רבה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מקבל את כל האדם</b><br> זה אמר נגד הג\"ח שאמר שמעון. וכלל כאן, ריע ונכרי, עשיר ועני, נקלה ונכבד. ומדקאמר האדם בהא הידיעה כלל נמי עכו\"ם [עי' תוס' יבמות ס\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסבר פנים יפות</b><br> ולא בפנים זועפות. וזהו הג\"ח הראשון שתעשה להאורח. וגם לחברת האנושי, שעי\"ז תתגבר אהבה בין אדם לחבירו. אולם עי\"ז ירוויח גם העושה, שעי\"ז ירבו אוהביו, וא\"א לאדם הצלחה גדולה יותר ממה שירבו אוהביו ומכבדיו של אדם. ובלעדי אוהבים וריעים, האדם הוא בעשרו ובעניותו בהצלחה או בלתי הצלחה, כערער בערבה, כמ\"ש חז\"ל או חברותא או מיתותא [תענית כ\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר</b><br> הוא רבן גמליאל הזקן בן רבן שמעון בן הלל הבבלי שנעשה נשיא [כשבת ט\"ו א']. ונ\"ל דכל היכא שהיה מבניו של הקודם, לא קאמר גביה קבל, דכל המניח בן ממלא מקום אביו, הו\"ל כחי [ב\"ב קט\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסתלק מן הספק</b><br> לעיל [במשנה ו'] אמר דרך כלל שישתדל שיהיה רב בעירו. וכאן מדסיים והסתלק מהספק בהא הידיעה, מוכח דבפרטות מיירי, ור\"ל בכל ספק שיקרה לך בתורה עשה לך רב אפילו לקטן ממך, להתיעץ עמו, למען תסתלק מהספק, וכמשחז\"ל [הוריות ד\"ג ב'], דרב בכל טריפות דאתא לקמיה, מכנף כל טבחא דמתא, כי היכא דלמטייה שיבא מכשורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תרבה לעשר אומדות</b><br> לא במעשרות ממש קאמר, דזהו דין, ובמסכת זו רק מדות נשנו כמש\"ל. ותו מה אל תרבה, איסור גמור הוא, דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין [כמנחות נ\"ד ב']. אמנם משל הוא דנקט, [וכלעיל משנה י\"א], וה\"ק אם תרצה מכח ספיקתך להחמיר, כהמפריש מעשרות מאומד, שמרבה במעשרות כדי לצאת מהספק. על זה אני אומר לך, דכמו המרבה במעשרות, ע\"י שיחמיר יתגלגל לו קלקול בצד אחר וכמו שאמרנו, כמו כן המחמיר בדין מדיני התורה. לכן תשועה ברוב יועץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון בנו אומר</b><br> הוא בן ר\"ג הזקן. הוא רשב\"ג הנהרג בזמן החורבן. ומדקאמר כן קודם שנתמנה לנשיא, קראוהו שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה</b><br> משתיקה גרסינן, ובתלמיד היושב לפני רבו עסקינן, שהוא עדיין כגוף המבקש רוח חיי חכמה בקרבו, עליו אמר שאפילו בדרך מציאה לעתים רחוקים לא מצאתי שאיש כזה ירוויח כלל שום דבר משתיקה. מדהוא יושב כפסל משומם, על כן לא ירומם. דמלבד שיחשבוהו הרואים. כחסר דעת, וכמו שחשבו לרב כהנא שהיה ארי כמו שועל [כב\"ק קי\"ז א'], או כחצוף שמחציפותו אינו חש לפלפל בדברי רבו. מלבד כל אלה השתיקה מזיק לו נמי לתפיסה ולחדוד ולזכרון, דרק ע\"י הפלפול והקושיות שלו והתרוצים שיתרץ לו רבו, יבין הדבר לאישורו [כב\"מ פ\"ד א']. גם ע\"י הדבור יחוקו הדברים בלבו היטב, ולעד כבצור יחצבון, וכל הגורם בלחישא עד מהרה הוא שוכח [כעירובין נ\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה</b><br> וכשלא ירקד הלימוד ע\"י הפלפול, יהיה כטוחן ברחיים של גרוסת, לא יאכל רק פת הדראה, ואכסוהו שערי [ככתובות ע\"ז א']. משום דלא ידע הסתעפות העניינים היטב כשיבוא לידו מעשה, ומאן האי דלא חש לקמחיה. [כיומא מ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המרבה דברים מביא חטא</b><br> שע\"י רבוי דברים שלא לצורך, מסבב שגיאה בדבריו, שיתבלבל על ידן כוונת שומע ומשמיע, וגורם שלא יבינו התלמיד היטב, וגורם גם שישתכחו דבריו מהר, כמו שתקנו בגט שלא יאמר בפני נכתב לשמה, דאי מפשת לדבוריה אתא למגזיא [כגיטין ד\"ג א']. ולהכי הזהירו חז\"ל, לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה [כחולין ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר</b><br> הוא רשב\"ג אבי רבי. וי\"א שהוא שמעון שבמשנה י\"ז, זקינו של אב רבי. רק הכא קרי ליה רבן, מדקאמרה לאחר שנתמנה לנשיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שלשה דברים העולם עומד</b><br> ר\"ל מתקיים קצת, אף שלא ישמרו הג' שזכר שמעון הצדיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הדין</b><br> שלא יעוול הוא בעצמו לחבירו, לגופו, ממונו, כבודו, ונשמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האמת</b><br> שלא יגרם ע\"י שקרנות או מלשינות שאחר ירע לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השלום</b><br> לא די שלא יסבב רעה לחבירו, אלא אפילו אם רואה שאחר ירע לחבירו, יטריח לתווך שלום ביניהן. או ר\"ל שייטיב לחבירו בגוף ובממון, ובעצה, שעי\"ז יגרום אהבה ושלום בעולם [או נ\"ל שזכר כאן ג' כלי מעשה של אדם. מעשה. דיבור מחשבה. שבכולם לא יגרום לחבירו רעה. דדין היינו מעשה, ואמת היינו דיבור. ושלום היינו מנוחת הנפש והתרצות המחשבות והתפייסות זל\"ז. וכולן לא זו אף זו קאמר דאפילו לחשוב על חבירו רעה אסור, דצריך לדונו לכף זכות [כשבת קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפטו בשעריכם</b><br> וכתיב לעיל מניה, כן שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי אומר</b><br> הוא רבינו יהודה הנשיא דור הז' מהלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותפארת לו מן האדם</b><br> ג' דרכים הם שראוי האדם להשלים א\"ע בהן בעולמו, והן: (א) דרך חיוביו [פפליכטען] לה' ולאדם, והן המצות המפורשים בתורה. (ב) דרך המדות [טוגענדען], שלא נזכרו בתורה בפירוש, אבל משתמעין מתוך דבריה, מה שראוי מהן לאדם שיעשה אותן וממה ימנע א\"ע, כגאוה וענוה, כעס וסבלנות, קמצנית וותרנית וכדומה. והן כמו אמצעיים בין חיובי האדם לחבירו ולעצמו. (ג) דרך ארץ [זיטטען], שאינן כהמדות שמזיק בהן לחבירו, רק יבזו נפשו. כגון כשאינו נקי בגופו ובמלבושיו [סוף סוטה]. ושאינו צנוע בעשיית צרכיו ובתשמיש [ברכות ס\"ב א' ונדה די\"ז א'], או שהוא רעבתן [פסחים מ\"ט א'], או שכור [נזיר כ\"ג א'], או להוט במשגל [ברכות כ\"ב א'], או עצל [פסחים ד\"נ ע\"ב], או מבוהל [ברכות מ\"ג ב'], או אוכל בשוק [קידושין ד\"מ ע\"ב], או שחקן [אבות פ\"ג מי\"ג], או עצבן [שבת ד\"ל ע\"ב], או לשנות ממנהג המקום שהוא שם בענייניו [פסחים ד\"נ ע\"ב], וכדומה הרבה מאלו. ועל כולן אמר רבי שיבור האדם לעשות כל הג' דרכים באופן נאה ומתקבל בעיני העושה כשיראה אותה באחרית, דהיינו שהמעשה בעצמה נאה, וגם בעיני הרואין כשיראוה בו, דהיינו שהיא נאות ג\"כ לפי מדרגות האדם העושה. א\"נ ר\"ל שיהיה מחשבתו טובה, ועי\"ז היא תפארת לעושיה, דהיינו אדם העושה את המצוה, ותפארת לו מהאדם דהיינו המעשה בעצמה טוב שאותה יראו הבנ\"א. דאע\"ג דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אף שרק המחשבה ולא המעשה לתפארת. אין זה שוה לכל, רק לאדם גדול שיודע לשקול היטב העבירה נגד המצוה, תדע דאל\"כ נגנוב ונרמה כדי ליתן צדקה וכדומה. א\"נ נ\"ל דיבור ר\"ל לזקק, דכל מצוה שהיא תפארת בעיני הקב\"ה וגם בעיני האדם, כטלית נאה ואתרוג נאה, צריך לזקק מחשבותיו שיהיו לשם שמים לבד, דבקל יטה אשוריו. והוה זהיר במצוה קלה זו לטהר ולקדש מחשבתך בעת עשיית המצוה וכו', דהיינו לעשותן במתינות ונעימות, ולא בקול המולה והתלהבות זר. ויזכיר כי כל הג' דרכים הנ\"ל הם משתנים לפעמים, משום שתלוים תמיד, בפועל, ובזמן, ובמקום, ובמאורע, אשר לפיהן פעולה משובחת תתהפך לפעמים להיות גרוע, וגרוע תשוב להיות משובחת [ויש לדבר בזה הרבה. והארכתי בהן בפירושי ראשי אבות באריכות בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלה כבחמורה</b><br> כמו שהזהרתיך לעשות כל מצוה באופן נאה ומתקבל, כ\"כ אזהירך שכל מצוה שהיא קלה לעשות בלי טורח וחסרון כיס, או ששכרה או ענשה קל, תהיה זהיר לעשותה בשמחה כאילו היתה חמורה מאד ושכרה רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות</b><br> דהחילוק בין שכר ועונש שבין מצוה למצוה, אינו ברבוי ומיעוט לבד, כ\"א יש עוד חילוק ביניהן באיכות דכל מצוה תתן השלמה אחרת לנפש. דצרכי הנפש הם כצרכי הגוף, דהיין והזהב חשובים יותר, והלחם והברזל נצרכים יותר. כ\"כ יש מצות ששכרן רם ונישא. ויש שאינן מנושאין ורמים כל כך, אבל נצרכים יותר למעלות תחתוניות של הנפש. ולכן העלים הקב\"ה מלהודיע שכרן, כדי שירדוף אחר כולן, שכולן צריכים לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מחשב הפסד מצוה</b><br> ההפסד שיתגלגל לך בעולם עובר ע\"י עשיית המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד שכרה</b><br> בעולם הנצחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד הפסדה</b><br> הרווחת ממון או עונג שיתגלגל לך כשתעשה העבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דע מה למעלה ממך</b><br> למעלה מהשגתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין רואה</b><br> לעומק לבבך אשר שם תארוג מחשבות חטא שלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוזן שומעת</b><br> דברי חטא שתדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשיך בספר נכתבין</b><br> מעשה חטא שלך, כל הג' רשומים לנצח לפניו ית', ואם שישתקו לך בשמים ולא תענש עליהם כרגע, לפניו ית' אינם שכוחים. [וענין ספר שנזכר כאן ובשאר דוכתא בתנ\"ך ובש\"ס כבר פירשתים באריכות ובראיות בדרושותי לר\"ה. ובפירושי ראשי אבות הארוך שזכרנו. וכאן נאמר בקיצור, שמרמז על שילובי הסבות האחדיות שבעולם שכולן קשורין זב\"ז, וכן כל הגופות וכל מעשיהן תלויין בהן, והן בהן וכולן בעולם הרוחני באופן נפלא מאד, למעלה הרבה מהשגת האדם. וכל האחדיות הנ\"ל תלויין זב\"ז כאותיות ומלות ופרקים שבספר. והוא הוא ספר הבריאה. והיינו דקאמר הכא וכל מעשיך בספר הבריאה הזה נכתבים, ושם עשו רושם שקלקלת עליו מעשה בראשית ועי' לקמן פ\"ג סי' ק\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא</b><br> היינו רבי שבמשנה א' [כשבת ל\"ב ב' וקידושין ס\"ג א']. רק שבחייו קראוהו רבי סתם, ואח\"כ נקרא רבי יהודה הנשיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ</b><br> ר\"ל לימוד התורה הוא יפה רק כשיש עמה מוסר וענווה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיגיעת שניהם משכחת עון</b><br> דרק ע\"י יגיעתך בשתיהן, ישתכח ממך כל אפשריות לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל תורה שאין עמה מלאכה</b><br> אף שגם הנהגתך ישרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה בטלה</b><br> מטרדת תמידי לבקש הצטרכתיך כל שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוררת עון</b><br> שע\"י העניות יוגרם לחטוא."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל העמלים עם הצבור</b><br> ר\"ל בצרכי ציבור, ועי\"ז מתבטלין ממלאכתן, והרי גם מלימוד התורה רשאין להתבטל כשאי אפשר לעשות ע\"י אחרים [כמ\"ק ד\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהיו עמלים עמהם לשם שמים</b><br> ולא להתפאר, וכ\"ש שלא להשתרר על הצבור בשביל זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזכות אבותם</b><br> של צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסייעתן</b><br> להמתעסקין, שישיגו פרנסתן בלי יגיעה [ונ\"ל דמה\"ט קאמר אבותם במ\"ס, ומסייעתן בנו\"ן, לגלויי דאמאי דקאי האי לא קאי האי. או דנון מסיעתן הוא כמדברים בעדן בלשון ארמית]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצדקתם עומדת לעד</b><br> אף שע\"י עסקן עם הצבור מתבטלין מתורה ומעסק בפרנסה. והרי רק ע\"י יגיעת שניהן משכחת עון, אפ\"ה צדקתם זאת עומדת להם בכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם</b><br> שיעלה עליכם הקב\"ה שכר הלימוד והעסק במצות שנתבטלתם מהן ע\"י עסק הצבור, תשתלמו כאילו עשיתם אותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוו זהירין ברשות</b><br> אתם העוסקים בצרכי ציבור כשתצטרכו להתוודע עם אדוני הארץ שהרשות וכח בידם להטיב לציבור [כרש\"י שבת קנ\"א ב']. הוו זהירין לבלי לבטוח בהבטחתם, לפזר להם ממון הצבור במתנות יותר מדי. גם לא תבטחו באהבתם לגלות להם עניינים, שאפשר שיזיקו לצבור עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נראין כאוהבין בשעת הנאתן</b><br> בשעה שיקבלו המתנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> מדקאמר לעיל [מ\"ב] שצריך לעסוק בתורה ובמלאכה אמר כאן עשה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה רצונו כרצונך</b><br> כשתעסוק בתורה שהוא רצון שמים, עסוק בזריזות ובשמחה בלי פיזור מחשבות בדברים אחרים, כמו שתתעסק בעניין פרנסתך שתייחד כל מחשבותיך לעסקך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיעשה רצונך כרצונו</b><br> שיבוא לך פרנסתך בזריזות ובלי טרחא, דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע\"י אחרים [ברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטל רצונך מפני רצונו</b><br> כשתאותיך לארציות ילחמו בך נגד חיוביך לשמוע בקול ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך</b><br> רצון המתנגדים לך והרוצים להריע לך, יבטל למען הטיבך ולהצליחך. ואפי' רצון עצמו כ\"י [היינו סידור הטבע הפשוטי] יבטל למען טובתך [כמ\"ק דט\"ז ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר</b><br> מדקאמר ר\"ג [במ\"ב] האיך יתנהגו עם הצבור, הזכיר נמי הכא דברי זקינו הלל בעסק הממונה למנהיג לציבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תפרוש מן הצבור</b><br> כלל בזה ה' עניינים (א) שלא יפרוש ממנהגי הצבור, וכמ\"ש חז\"ל אזל לקרתא אזל לנמוסוא [ב\"מ דפ\"ו ע\"ב]: (ב) כשמתכנסין לקבוע שיעור לימוד, או להתפלל, או להתיעץ בעסק מצוה או בצרכי צבור, לא יאמר יחליטו הם מה שירצו ואני מתרצה בכך או בכך, רק צריך ליעץ לטובת הצבור ולסייע בכל דבר לעבודת ד'. (ג) כשהצבור ולא הוא שרויים בצער, ירגיש צרתם כאילו הוא עצמו ג\"כ שרוי עמם בצער [כתענית י\"א א]. (ד) כשמתפלל על עצמו, ישתתף א\"ע בתפלתו עמהן, לכלול א\"ע בכלל כל הנצרכין בזאת. (ה) אמנם כל עוד, כשנתמנת למנהיג הצבור, אף שאז אינך רשאי להתערב עמהן ממש, שלא ידמו שאתה כאחד מהן ושוה להן, אפ\"ה לא תפרוש מהן לגמרי, כאילו אתה האדון שאין כבודו להתערב בין עבדיו, שעי\"ז תאבד אהבתם שיחשבוך לזר המתגאה עליהם. וזהו שאמר החכם היודע לרקח הסלסול והענווה במשקל נאות שוה בשוה, לפי הזמן, והמקום, והאדם, הוא האיש המוצלח, אשר יהיה אהוב, ומכובד לכל. [ושמור אלה הדברים המועטים, כי הם סוד יקר, אשר יכשלו בו רוב בני אדם במדת הן חסר והן יתיר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמן בעצמך עד יום מותך</b><br> אל תבטח בעוצם חזקת הצלחתך ובעוצם חזקת צדקתך. דאשרי אדם מפחד תמיד. דשלמה נפל מכסאו בסוף ימיו [כגיטין דס\"ח ב]. ויוחנן כה\"ג זקן בן פ' שנים נעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א], והי' דבר היוצא מהכלל, דהרי אמרו [יומא ל\"ח ב] דכיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא, דאין למדין מהכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א]. לכן אל תפרוש מהצבור ברברבותא, כדי שיהיו לך אוהבים לעמוד לך בעת צרתך, וגם הם יטו לבך בעצתם לילך בדרך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו</b><br> כשאתה מנהיג הצבור ותדון אדם שעבר עון אשר חטא, שפוט אותו בחמלה, אל תבזהו, אבל תצטער על רפיונו שלא היה יכול לעמוד בנסיונו. דעדיין לא הגעת למקומו ועמדת בנסיון. כמ\"ש שהמע\"ה (משלי ו׳:ל״א) אל יבוזו לגנב וגו' ונמצא ישלם שבעתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע</b><br> תוכחה למנהיג לצמצם ולדקדק מאוד בכל מלה שידבר כמוציא מעות. דאם כל אדם ראוי שידע מה שידברו לא ידבר מה שידע, מכ\"ש המנהיג שמחוייב כן. דלפי משקל העניינים שתחת ידו. כן יגדל הנזק כשישמט סוד מסודותיו לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסופו להשמע</b><br> דאזנים לכותל, ועוף השמים יוליך את הקול: [ולהגרסא שאי אפשר לשמוע, י\"ל שהוא תוכחה לרב שמלמד לתלמידיו [ומכ\"ש למחבר ספר] שלא יאמר דבריו דרך חידה, שא\"א להבינו רק בסוף אחר עיון גדול [ומזה נמי שלא לכתוב בספר הרבה ראשי תיבות שאינן מורגלין שעי\"ז יבולה זמן הלומד בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא לא תפנה</b><br> גם זה אזהרה למנהיג הטרוד הרבה, וכמו כן לכל אדם הטרוד בעסקיו, שכשיהיה לו פנאי קצת באמצע טרדותיו לא יאמר מה אוכל ללמוד בזמן מועט כזה, אלא כשיהיה לי פנאי הרבה מעסקי אשנה ואלמוד, שמא לא תפנה, והרביעית שעה הפנוייה שאבדת, הוא חלק קטן מחייך שמחובר כולו מחלקים קטנים כאלה, וע\"י התרשלותך לא ישוב עבודתך זאת לך לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אין בור ירא חטא</b><br> בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד\"א, מוסר, ודרך ישרה. והוא גרוע יותר מע\"ה שיש בו עכ\"פ דרך ארץ [כסוטה דכ\"ב א]. ואדם בור כזה, אפשר שיהיה ירא אלהים ושלא יחטא, אבל כל עבודתו בצדקת ויושר, אינו רק מיראת עונש, וכל חיוביו לאלהים ואדם, הם כנימוסים מוכרחים בעיניו. והוא אינו עושה אותן משום שירא מהחטא עצמו שיהיה לתועבה בעיני ה', כי לא התעוררו בנפשו אהבה וחיוב הראוי לאלהים ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עם הארץ חסיד</b><br> הרבה מיני ע\"ה יש [כרא\"ש ס\"פ אלו עוברין]. והכא מיירי באדם המוני, שהדריכו אותו במדות ישרות, רק שלא למד תורה ולא הורגל לפני חכמים לראות מעשיהם והנהגותיהן. לכן אי אפשר שיהיה חסיד, לילך לפנים משורת הדין, דלדבר זה צריך הרגל לראות עשיית מעשים כאלו, שיקנו רושם בנפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הביישן למד</b><br> דהחושש שיפגום כבודו כשישאל על דבר עמום או תמוה שיראה בספר או שישמע ולא יבין, מפני שירא שיחזיקוהו כחסר דעת, הוא נשאר חסר דעת תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הקפדן מלמד</b><br> מי שהוא קפדן וכעסן, אינו ראוי ומסוגל להיות מלמד לתלמידים או מורה לעדה, דמלבד שע\"י הכעס יסתלק חכמת המלמד באותו שעה להסביר דבריו יפה [כפסחים ס\"ו ב], ויתבלבלו דעת משמיע ושומע. בל\"ז איך ישגיח התלמיד על דברי שונאו, הוא הרב או המורה שהוא ככבשן אש היורה זיקים חצים ומות סביבו בזעף ובחימה. ואולם דברי חכמים בנחת נשמעים. [ומ\"ש חז\"ל [כתובות ק\"ג ב] זרוק מרה בתלמידים היינו כשמתעצלים מלהשגיח יפה. וגם אז לא יעיר הרב כל חמתו. וכ\"ש הדורש טוב לעמו, לא יהיה רק כזורק מרה. שכשיגיע אל השומע כבר נפסק הכעס מהמשמיע, שחובת הרב לרחם על הבלתי יודעים ועל התועים שבתלמידיו, בחיקו ישא עלות הנלאים, ובדברי חן ואהבה יקרבם תחת כנפי השכינה. למען יכירו כי אוהבם אמיתי הוא, המיעצם רק לטובתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כל המרבה בסחורה מחכים</b><br> דכשמסובב בטרדות, אפי' בסחורה דצריך נמי השכלה, אפ\"ה לא ראי זה כראי זה, ובא זה ואיבד את זה, שע\"י שמחשבותיו מפוזרים, לא יחכים א\"ע או אחרים. וכמ\"ש חז\"ל [עירובין נ\"ה א] לא מעבר לים היא, לא תמצא ד\"ת בסוחרים הפורשים לים:"
+            ],
+            [
+                "<b>השתדל להיות איש</b><br> כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו. יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה. וי\"א דה\"פ אפי' במקום שאין אנשים ואתה הבינוני עומד בין הננסין, שיתדמו כאילו אתה באמת ענק נגדם, השתדל להיות איש, ולא תסתפק במעט חכמתך כי רבה היא בעיני העניים האלו. וי\"א לעניין צניעות קאמר, דהצנע לכת עם אלהיך [כברכות כ\"ח ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים</b><br> והתפעל על בזיון הגוף שלא נקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה על דאטפת אטפוך</b><br> ר\"ל בלתי ספק גם אתה בזית אחרים שזרקת גלגלתם למים, או עשית מעשה אחרת לבזותן, ונשתלמת מדה כנגד מדה, שלא בטלה [כסנהדרין צ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסוף מטיפיך יטופון</b><br> שיתבזו גם הם בזו או בדומה לה. וקמ\"ל רישא דלא חשיד קוב\"ה ח\"ו למעבד דינא בלא דינא [כברכות ד\"ה ב]. ועוד דאדם משתלם מדה כנגד מדה. וקמ\"ל סיפא, דאפי' נגזר עונש לחוטא אפ\"ה אותו שנעשה שבט אפו של הקב\"ה, יקבל עונשו, מדעכ\"פ הוא לא התכוון לקיים גזירת ה' [כיהוא בהכריתו זרע אחאב], רק בעבור לבו הרע. והראיה ברורה על זה פרעה במצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר</b><br> ה' מיני תאוות יש שיקיצו באדם מנעוריו כסדר זא\"ז. תחלה מיד כשנולד ישתוקק רק אכילה ושתיה. ואח\"כ גם לממון. ואח\"כ יתעורר בו גם חוש המשוש במשגל וכדומה. ואח\"כ בא באנשים וירצה שיכבדוהו. ואח\"כ כשיתחיל להזקין יבקש משרתים ועוזרים לו. ובכולן ברדיפתו אחריהן ישיג הפוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה בשר</b><br> ר\"ל תאוה א' שרודף אחר תענוגים להרבות בשרו ולהשמינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה רמה</b><br> לא לבד אחר מותו תתרבה בו הרמה עי\"ז, ונפשו עליו תאבל על בזיון הגוף, דקשה רמה למת כמחט בבשר החי [כשבת קנ\"ב א] וכצועק על ביתו שנפל. אבל גם בחייו ענוגו הוא סבת השחתתו, דכבר אמרו הרופאים שכשיש מכה מהלכת ח\"ו או דבר ל\"ע, תאחז בפרטות רק הבריאים והחזקים האוכלים למעדנים, ותחוס על האומללים והחלשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה נכסים</b><br> תאוה ב שמתאווה להרבות ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה דאגה</b><br> כי ביום ובלילה לא ינוח מדאגת הפסד, שיפחד שיוזל סחורתו או שיפסיד. או שלא ישלמו לו בע\"ח, גם יסבוהו מקניטיו סביב ומקנאיו יעופפו סביבו כעדת דבורים לכוורת דבש, ולא ימצא קורת רוח בעולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה נשים</b><br> תאוה ג' שאחזתו בולמס המשגל, ולבעבור שבאחת רגיל וקץ בה [כנדה ל\"א ב], לא יסתפק באחת מתת אלהים להרחיב דעתו [כברכות דנ\"ז ב], אלא רוצה לשתות בכל כוס שיראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה כשפים</b><br> ישיג הפוכו, כי תקצר נ פ ש ו ודעתו, כידוע לטבעיים שע\"י רבוי המשגל יוחלש כח הגוף, והשכל, והזכרון, ויתעוהו מחשבותיו בסכלותו לדרוש באובות ומכשפים שישתדלו שתאהבו אשה שראה וחומדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה שפחות</b><br> תאוה ד' שרודף אחר כבוד, ולכן מרבה נערות יפות בביתו, לשמש אותו ונשיו להרבות כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה זמה</b><br> שהשפחות שעסקו עמהן שהן בני תרבות רעה, ימשכוהו לזנות ויתבזה כבודו בפרסום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה עבדים</b><br> תאוה ה' שמבקש עבדים, להתחזק עמו להרבות ממונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה גזל</b><br> ישיג הפוכו, דהן עצמן כרובם יעשו כן קנוניא, להונותו לגזלו ולרששו. ועתה נגד ה' מיני עמל הנ\"ל שמשיג האדם הפך המבוקש. חושב עתה התנא ה' דברים אחרים שיתדמו כאילו הן לרעת האדם, וישיב על ידן טובות גדולות. וגם אלה נקטן תנא כסדר. דמתחלה לומד האדם ואוסף שמועות הרבה בתורה. ואח\"כ הולך לישיבת חכמים ללמוד חדוד השכל, כדי להציץ גם תעלומות התורה [וכמ\"ש חז\"ל ברישא לגמור והדר לסבור [שבת פ\"ג א]. ואח\"כ כשכבר הגיע להוראה, מתיעץ בכל דבר חמור עם חביריו, כי היכא דלמטייא שיבא מכשורא [כהוריות ד\"ג ב]. ואח\"כ כשיתחזק על כסא ה'. עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואח\"כ על ידי כל הנ\"ל קונה לו שם טוב. אח\"כ זוכה לעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה חיים</b><br> אף שהשגתה רק בעמל רב, עד שיקיא החלב שינק משדי אמו, ורק בעמל כזה היא נקנת [כברכות ס\"ג ב], וגם נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם [כסנהדרין כ\"ו ב]. אפ\"ה תמחץ וידיה תרפאינה, שאף שתחליש הגוף עכ\"פ תחזק כח החיות שבו, כי לזה נתנה הקב\"ה להחיות הגוף והנשמה, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך [דברים ל\"ב פמ\"ו], ואומר רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך [משלי ג' ח']. והעמיד תנא בבא זו נגד התאוה הא' הנ\"ל, דהתם מכלה גופו, והכא יחזק גופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה ישיבה</b><br> ששוקד ומתמיד ומעיין ומדקדק היטב בדברי תורה, ויושב לפני חכמים ללמוד דרך המעמיקים, איך ע\"י החדוד יבקש האמת ע\"י שידון מהמפורש על הסתום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה חכמה</b><br> אף שע\"י התמדתו בתורה, יהיה שכלו כמו זר בענייני העולם ובמו\"מ שלהן, אפ\"ה אני חכמה שכנתי ערמה תאמר תה\"ק [כמשלי ח' פי\"ב], וידע גם חכמה במילי דעלמא כאחד מהם, כשיצטרך לו לפרנסתו בלי דאגה. הרי בבא זו נגד מרבה נכסים מרבה דאגה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה עצה</b><br> כשישב בראש, יתיעץ בכל דבר קשה עם רבותיו וחביריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה תבונה</b><br> דע\"י ההתיעצות והפלפולים, יפתחו עליו ארובות השמים, ויבקעו עליו מאורי אור חדשים בחכמה. הרי בבא זו נגד בבת מרבה נשים שיבלבלו ויחלישו שכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה צדקה</b><br> כשהתפרסם שמו והוחזקו ידיו לעשות משפט וצדקה לכל מבקש עזרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרבה שלום</b><br> שעי\"ז יהיה לו שלום עם כל, ויאהבוהו ויכבדוהו הכל. והרי זה עומד נגד מרבה שפחות שיבזו כבודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה שם טוב</b><br> ע\"י ד' הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה לעצמו</b><br> וא\"צ לירא שיחטפוהו ממנו. והר\"ז נגד הבבא מרבה גזל. ועתה נקט בבא יתירתא, מה שאין בה' מיני עמל הראשונים. קנה לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי</b><br> ונ\"ל דמשום דכשסידר רבי המשניות לא רצה להפסיק סדר היחוס מהלל הזקן עד ימיו, להכי הזכיר דברי ריב\"ז לבסוף. רק כדי שלא נטעה לומר שהיה אחר רבי, להכי תני גביה ריב\"ז קבל מהלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדא היה אומר</b><br> מדהיה ריב\"ז גדול בתורה ובכל החכמות מאד [כסוכה כ\"ח א'], להכי אמר על עצמו אם למדת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תחזיק טובה לעצמך</b><br> לומר כח ידי עשתה לי החיל הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי לכך נוצרת</b><br> שיצירתך בזכרון וחדוד השכל יותר מחביריך, גרמה לך שגדלת חכמה, ולא עמלך, ואפשר שחביריך לפי שיעור מיעוט הכנתם, עמלו והשיגו לפי שיעור, יותר ממך, ושכרם גדול משכרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי</b><br> חשב רק היותר גדולים שבתלמידיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס</b><br> הוא סתם ר\"א שבמשנה, בעל אמא שלם אחותו של רבן גמליאל [כלעיל סי' ס\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהושע בן חנניה</b><br> הוא סתם רבי יהושע שבמשנה בעל פלוגתא דר\"א בן הורקנס. והיה מקורב בבית הקיסר [כתענית ד\"ז ב' וחולין נ\"ט ב'], והיה לוי ומשורר בביהמ\"ק [כערכין י\"א ב'], וחי עד אחר החורבן [כגיטין דנ\"ו א' וברכות כ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי שמעון בן נתנאל</b><br> הוא בעל בת בתו של ר\"ג הזקן [תוספתא פ\"ג דע\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אלעזר בן ערך</b><br> הוא ר' נהוראי. וי\"א שהוא ר' נחמיה [שבת קמ\"ז]. וי\"א דהוא ר\"מ [עירובין די\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה מונה שבחן</b><br> ר\"ל אמר מדה משובחת שהיה כל א' מופלג בה ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה</b><br> כבור מסוייד שלפני הגת, שלא נאבד בו טפה מהיין שיזוב לתוכו. כך התורה שנמשלה ליין [כתענית ד\"ז א'], מה שלמד ממנה מרבותיו למד בתשוקה רבה, עד שלא שכח שום דבר מלימודו [כסוכה כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אשרי יולדתו</b><br> שאמו הדריכתו לתורה ולמדות ישרות. וכבר כשהיתה מעוברת ממנו, חזרה בבתי מדרשות ובקשה שיתפללו שיהיה העובר זה ת\"ח וצדיק כך כתב רש\"י בספר מדרש שמואל על אבות. ואני מצאתי בירושלמי [יבמות ד\"ה א'] שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי חסיד</b><br> שעשה הכל לפנים משורת הדין. ולא נמצא כתב ידו ביד עכו\"ם לעולם, מחשש שיוליכנו עכו\"ם בשבת [שבת די\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא</b><br> שהיה צדיק גדול עושה מאהבה, שהיה ירא מהחטא עצמו, רק לבלי להקניט הקב\"ה ולא מיראת עונש או תקות שכר, והיה זה בהפלגה יתירה, דאל\"כ מה רבותיה, הרי אדם כזה רק אינו בור כלעיל משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר</b><br> שהיה חרוץ מופלג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכריע את כולם</b><br> פלוגתא דת\"ק ואבא שאול, היינו הפלוגתא אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף [הוריות י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו וראו</b><br> ר\"ל צאו מלדון לפי מדרגתכם. דמלתא זוטרתא היא לגבייכו להתנהג כמנהגכם. אבל שוטטי לדון לפי כח ההמון, איזה וכו' שיזכה בסוף כמוכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עין טובה</b><br> שבטובת מדתו, מסתפק במעט שיש לו ושמח בהצלחת חבירו, ואינו מקנאו, ואינו דואג ואינו כועס. דכל אלו מחלישין כח הזכרון. אבל כשיהיה בעל מדה זאת, יהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר חבר טוב</b><br> שכשייעצו להסיר חסרונותיו, לא יתבייש מלפניו ולא יכעס, בידעו שלבו תמים עמו, וישמע עצתו. כמו שהיתה אמו לר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר שכן טוב</b><br> ששכנים טובים עושים טובות זל\"ז אף בהפסד של עצמן, עי\"ז מתרגל כל א' מהן בחסידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר הרואה את הנולד</b><br> ולכן עושה לעצמו גדר לבלי לבוא לחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר אומר לב טוב</b><br> שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב לכל ועי\"ז חדוותא מסתייע שיתחדד שכלו כמעין המתגבר [ונ\"ל דלב טוב הוא מצד הגוף, שהתרגל כך עד שנעשה לו לטבע שני. משא\"כ עין טובה, היינו שמתנהג במדות הטובות מכח השכל. ומחמת שרק ע\"י השכל יכריח יצרו, אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי [ועי' רמב\"ם פ\"ח מפרקיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבכלל דבריו דבריכם</b><br> שכשהלב שוקט ושמח, ישקיף על כל אדם לטובה, וירבו אוהביו בחבר טוב, ושכן טוב. וגם במנוחת נפשו יוכל להשקיף את הנולד. ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם</b><br> אף דמדיוקא דרישא משתמע ממה יתרחק. אפ\"ה משום דלכל מדה ב' קצוות, וביניהן מדה ממוצעת, למשל עין טובה היא קצה א'. וכנגדה עין רעה, וביניהן עין שאינה טובה ולא רעה אלא בינונית. וכן כולם. להכי שאל באיזה דבר יתרחק גם ממדה הממוצעת [גם יש מדה טובה שאין הפוכה רע, כהתנהגות לפנים משורת הדין, ואז א\"צ להתרחק ממדה שכנגדה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עין רעה</b><br> דכשהשקפת עין שכלו לשפוט הכל לרעה, אינו מסתפק בשלו, ומקנא חבירו, ודנו לכף רעה, ומהרהר אחר רבו, ואחר הקב\"ה, ומסתפק ביסודות הדת, ובתורה משמים, ובפירושה שקבלנו ואינו זוכה לאוצר התורה. ויורד לגיהנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר חבר רע</b><br> שמפתהו תמיד להתעות מדרך הישר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר שכן רע</b><br> שמכעיסו תמיד, ומשחית מדותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם</b><br> הוא הפך הרואה הנולד, שאינו רואה שכשלא ישלם עכשיו, לא ימצא להבא מי שילונו ונמצא מת ברעב. ולא אמר סתם מי שאינו רואה הנולד. מדאפשר שאינו רואה את הנולד, ואעפ\"כ הולך בדרך ישרה. להכי אמר הלוה ואינו משלם, דהיינו שחושב שרואה הנולד, שכשישלם לא ישאר לו פרוטה, ואינו משקיף יותר להלן, שהמעות שלוה לא יתקיים לו לעולם, ומת ברעב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלוה מן המקום</b><br> כשעושה מעשה שתגרם אותו לחטוא, כהולך למקום או מתעסק בענין העלול לחטא, נמצא שלוה הסיבה הזו מהקב\"ה, ולא השיבה בנקיות כמו שקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוה רשע ולא ישלם</b><br> דאת\"ל דה\"פ מי שלוה ואינו משלם הוא רשע, דא\"כ הול\"ל מלת רשע לבסוף, אלא ע\"כ ה\"ק דכל רשע למקום, לוה הסבה, ומביא א\"ע בפשיעה לידי חטא, ולפיכך תיכף בהלואתו, נקרא רשע כמו שלוה אף שיודע בשעה שלוה שיותר מסתבר שלא יוכל לשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצדיק חונן ונותן</b><br> לכל אדם יש חיובים ומשפטים [פפליכטען אונד רעכטע], חיובים מה שהוא חייב לאחרים, ומשפטים מה שאחרים חייבים לו. והצדיק חונן ומוותר מחיובי אחרים לו, ונותן להם יותר ממה שחייב הוא לאחרים. מיהו ה\"נ מדהקדים מלת צדיק, ש\"מ דה\"נ ה\"ק, הצדיק לפני הקב\"ה חונן ממה שראוי לו לקבל מהקב\"ה, ונותן יותר ממה שחייב להקב\"ה, דהיינו מדרואה את הנולד, מקדש א\"ע במותר לו [כיבמות ד\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבכלל דבריו דבריכם</b><br> שהלב הוא שורש הכל, וכשהשורש מורקב באילן, אין בכל הודו והדרו סי' ברכה. כן אם הלב רע, יוגבר יצר הגוף על השכל. ויתחברו אליו הדומין לו, חבר רע ושכן רע, ולא יעשה גדר בפני חטא, משחתו בו מום בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הם אמרו שלשה שלשה דברים</b><br> כל אחד מהן הזהיר ג' דברים, כמוזכר במשניות דלקמן עד משנה ט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר</b><br> הזהיר על ג\"ד שראוי להשלים הנפש בהן. מדות ישרות, שמירת המצות, לימוד התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי נוח לכעוס</b><br> במדות, הזהיר ביותר מכעס, שבה תלייין מדות רעות רבות. ומשום דכל כעס בא לרוב ע\"י שפגע א' בכבוד חבירו מעט, וחבירו חוזר ומקניטו מעט יותר, ושוב האחר משיבו קשות יותר ויותר, וכמ\"ש חז\"ל [סנהדרין ד\"ז א'], האי תגרא דמיא לבדקא דמיא. לכן יעצו התנא אם תרצה להשמר מכעס שמפרך הגוף והנפש, יהי כבוד וכו', דכמו דלא ניחא לך שיבזוך גם ברמז, ג\"כ השמר לבלי לומר לחברך דבר שיפגע כבוד חבירך גם רק במקצת. וכמו שבאם זלזלת אחרים, לא ניחא לך שיזלזלוך יותר ממה שזלזלת כן אם זלזלוך לא תזלזל למזלזליך יותר ממה שזלזלך [כביצה ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוב יום אחד לפני מיתתך</b><br> כאן מזהיר על קיום המצות. שהאדם לבו נוטה יותר לחטוא מלהצטדק משום דבחטאו ישיג העונג מהר. אבל העונש והעונג שע\"י החטא או המצוה ליום הכסא יבוא, ובוצינא טבא מקרא [כסוכה נ\"י]. לכן שוב מדעתך, כאילו השתא יום א' לפני מיתתך, וקרוב יום ה'. ולא אמר פן תמות היום. מדיכול להתנצל מדאין מרגיש בעצמו חולשת וחולי עדיין. אבל ראוי לאדם לחשוש, מה לא יוכל להתהוות בין היום למחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים</b><br> זה אמר כנגד לימוד התורה שנקראת אור, שנאמר ותורה אור [משלי ו' כ\"ג]. אמנם אפשר לקבל האורה מהאור מרחוק, אבל א\"א שיתחמם מהאור מרחוק. להכי אמר הוה מתחמם וכו', ר\"ל לא תסתפק להיות מואר מלימודם מרחוק, אבל ראה שתתקרב אליהם ותחמם הרגשותיך כשתראה מעשיהם בהתלהבות קדוש, דגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה</b><br> תזהר שלא תפגם כבודם ע\"י שאתה רגיל תמיד עמהם. דאף שידמו לך כגחלים עוממות בלי כח להבה לעשות לך רעה, תתירא מהם שלא תכוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשיכת שועל</b><br> ששיניו עקומות ולהכי נשיכתו קשה להרפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועקיצתן</b><br> כשחלשים מלנשכך רק יעקצוך [שטעכען בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקיצת עקרב</b><br> שעקיצתו מסוכנת ע\"י הארס שמבליע בכל הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחישתן</b><br> [צישען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחישת</b><br> כשחלשים אפילו מלעקצך בקרוב לך, ורק מרחוק ינשפו הבל כעסם עליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרף</b><br> שהוא נחש מאורס מאד, שבהבל פיו נושף וממית כרגע, ולכן נקרא שרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל דבריהם</b><br> אף אם לא יקללו אותך, רק ידברו וישפכו נפשם לפני ה' שירחם עליהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגחלי אש</b><br> שעפים ומבעירין בהשחת שרוף וכלה גם בריחוק מקום, אף את הדברים שאין בהן רוח חיים, דקב\"ה תבע ביקריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר</b><br> מזהיר ג\"כ על ג' חיובי אדם, תורה עבודה, ג\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין הרע</b><br> שעינו כהה ורעה בענייני אמונה שלמדה תורה, מסתפק בדבריה ובשרשי הדת, אם תורה משמים, ובהשארת הנפש, וכדומה ביסודות התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצר הרע</b><br> שיצרו גובר עליו ומונעו מלעבוד ה' ולקיים מצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנאת הבריות</b><br> ששונא הבריות מלהטיב להם בג\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את האדם מן העולם</b><br> מדאין לו על מה שיתמוך הצלחתו בזה ובבא [כפ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך</b><br> כנגד ג\"ח תני לה, שתשתדל ותשמח להרבות ממונו ולא להמעיטו. ואם כך בממון שישנו בחזרה, כ\"ש כח גופו וכבודו ושכלו, תשתדל לחזקם ולהרבותם, ולא להחלישם ולהמעיטם [דבכל הנך שייך ג\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקן עצמך ללמוד תורה</b><br> משום תורה תני לה. ור\"ל הזדרז לתקן עצמך מכל הקלקולים שימניעוך מלימודה, הן בדאגת פרנסה, או חולשת הגוף, או מיעוט השכל, או שאר צער. הוה מחשב כאילו כל אלה מתוקנין לך בשבתך ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה ירושה לך</b><br> להשיגה בלי יגיעה ובלי יחוד כל המחשבות אליה. [ומ\"ד מורשה קהלת יעקב. היינו לכלל ישראל, כדכתיב כי לא תשכח מפי זרעו, ולעניין קיום מצותיה שלא תשתנה בשום זמן או מקום או דור. אבל לכל יחיד אינה ירושה. ואפילו אביך ואבי אביך ת\"ח, אדרבה זה גורם שלא תהיה ת\"ח, שלא יאמרו שהתורה ירושה [כנדרים פ\"א א']. ואפילו אתה כבר דור רביעי בתורה. שאז לא תמוש התורה מזרעם [כב\"מ פ\"ה א']. היינו רק שאינך צריך אז יגיעה קשה כאחרים. אבל כשתלמדה דרך עראי עם מחשבות זרות, לא שמענו שתנחילנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מעשיך יהיו לשם שמים</b><br> לעניין עבורה תני לה. ור\"ל אפילו בעסקך לצרכי הגוף וממון תכוון לחזקם לעבודתו ית' [ועי' ברכות ס\"ו. א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר</b><br> הזהיר על ג\"ד בתפלה שהיא ג\"כ בכלל עבודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה</b><br> אינו ר\"ל שיקרא ק\"ש ויתפלל, או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר [כב\"ק ד\"ל ע\"א]. אבל הזהיר, דמדהן חוב גמור, והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן מצוי שלא יכוון בהן היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד. ק\"ש מפני שיש בה החזרת אדם לעצמו כל עקרי אמונתינו הקדושה, דהיינו בפרשה ראשונה אמונת יחוד השם ב\"ה ואהבתו ויראתו ולימוד התורה, והיינו חיוביו להקב\"ה. ופרשה שנייה אית בה אמונת תורה משמים ושמירת מצותיה כדפתח והיה אם שמוע תשמע אשר אנכי מצוה. וגם אמונת השגחה בשכר ועונש בעה\"ז, וגם רמז על שכר ועונש עה\"ב וכדמסיים למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ, והרי זה א\"א רק בעה\"ב, ור\"ל רק למען זה תעשו מצותי, ולא עבור עוה\"ז. פרשה ג' אזהרה יתירה לבלי להתעות אחר פתויי יצ\"ה בתאות או במחשבות אפיקורסים וכמ\"ש ולא תתורו אחרי לבבכם היינו יצ\"ה ואחרי עיניכם היינו מחשבות תועות שכל חטאי העולם ע\"י ב' אלו יהיו. ומדכל הנך שבפרשיות הללו הם עקריים לזרע ישראל וחיוביו בעולם, צונו הקב\"ה לחזור עליהם בכל יום. ואם אעפ\"כ יאמרם אדם בלי כוונה, הרי כל אמירתו לחנם. וכ\"כ בתפלה, מלבד שבכולן מדבר אל המלך כמ\"ש ברוך אתה וכו' ואיך יעיז פניו להיות אז אין פיו ולבו שוין, גם בל\"ז היאך יוכל לחשוב שיקבל ה' תפלתו, אם לא התחנן כן לפניו בהכנעה יתירה, ותחת זה היו מחשבותיו עפים בכל זויות סכלותיו ותעתועיו, ואפשר גם בדברי עבירה, ואיך לא יתבושש לומר בסוף תפלתו לפני יודע מחשבות יהיו לרצון וכו' והגיון לבי, ומה ישיב אם יענהו ה' בגערה, מה הגית עתה בלבבך. ולכן אמרו חז\"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא\"כ משים נפשו בכפו, נפשו היינו המחשבות, בכפו היינו שישגיח עליהן יפה שלא יתעו ושלא תשכח לפני מי אתה עומד, שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאתה מתפלל</b><br> ר\"ל אפילו אם האתה שלך מתפלל וכו', ר\"ל אפילו תתכוון בפי' המלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תעש תפלתך קבע</b><br> להתפלל רק כפי שהדברים מסודרים וקבועים, בחשבך מפני כי כן חובתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא רחמים ותחנונים לפני המקום</b><br> להתפלל דרך תחנונים, כעני העומד בפתח המלך בלב נשבר [כברכות דכ\"ט]. ולפיכך תחדש בכל יום דבר בכל ברכה כפי שפיכת נפשך עליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה</b><br> דג' מיני תפלה יש וכולן כלולים במקרא זה. (א) שיצילו הקב\"ה מצרות, ואף שחטא ונפל תורא חדד לסכינא [כשבת ל\"ב א'] יאריך אפו ולא יענישו דשמא ישוב עוד. (ב) שייטיב לו בהטבות ממש, אף דלפי מעשיו אינן ראויין לו, ירב חסדו הקב\"ה עמו. (ג) שכשישוב ימחול לו הקב\"ה חטאיו לגמרי, וינחם על הרעה שראוי לו. אבל כל ג' מיני התפלות תשיג רק ע\"י שהקב\"ה חנון ורחום לך, דהיינו כשתתפלל דרך תחנונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי רשע בפני עצמך</b><br> דגם זה מניעה גדולה בכוונת התפלה, כשיחשוב א\"ע רשע בפני עצמו ויתיאש מן הרחמים, ויחשוב שכל תפלותיו לא יועילו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה</b><br> ג' דברים נצרכים להצלחה בלימוד (א) השקידה וההתמדה, דאם לא יתמיד לחזיר בכל יום לימודו שמאתמול, תקדם יציאה להויה, ולא ישתרש הענין בלבו היטב. ולכן אמר הוה שקוד וכו'. [ואמר שקוד בפעול, ולא שוקד בפועל. דכל פועל יש בידו לעשות או בלי לעשות. אבל הפעול מוכרח במעשהו מפני כח הפועל. כך תשתדל בעצמך התרגל בשקידה כאילו אין כח בך למנעה בשום פנים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע מה שתשיב לאפיקורוס</b><br> (ב) העיון וההתעמקות בהעניינים שלומד. שלא יזוז משום דבר שלומד עד שישאל וישיב לעצמו על ז' שאלות, מי, מה, למי, או את מי, מתי, איה, איך, ולמה. שכשתדע להשיב על אלה הז' שאלות, יבורר לך כל דבר חמור ועמוק. גם ישקיף סביבות העניין שלמד יפה, אם אין בו סתירה במה שלמד כבר. גם ישאל א\"ע אם אין שם בהדבר שלומד מלה יתירה, ולמה נכתב מלה זאת, וכדומה בהשאלות, עד שיבורר לו הדבר כשמלה חדשה. ועל העניין הזה, אמר, ודע מה וכו', ר\"ל לא די שצריך אתה לידע הטעם של כל דבר כפי הראוי וכפי שמותר הישראלי הכשר לשאול. אלא צריך אתה ג\"כ להתבונן בכל דבר הטעם שתוכל להשיב לאפיקורס כשתזדמן עמו, שאינו מתרצה בקבלתינו הנאמנה, רק בימה ששכל אנושי סובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע לפני מי אתה עמל</b><br> (ג) הסרת הדאגה, וכל מחשבה אחרת בשעה שלומד. ועל זה אמר, ודע לפני מי אתה עמל בלימודך, הלא תתבושש לפניו שתתעסק במחשבתך בעניינים אחרים בעת עסקך במלאכתו. וזאת שנית ונאמן הוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן הוא בעל מלאכתך</b><br> בענייני עסקי פרנסתך הגופניים, כי בידו מונחת גם הצלחות הזמניי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישלם לך שכר פעולתך</b><br> בעבור פעולתך השלימה בלימוד התורה, לא תצטרך להתיגע בפרנסתך למאוד [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי טרפון אומר היום קצר</b><br> ר\"ל ימי חיי אדם קצרים מלהשיג בהן השלמתו הראוי, דכמעט שיפתח עין שכלו לראות שהעולם ועניינו הבל המה יחד, כבר שיבה זרקה בו, ועוד מעט ואיננו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלאכה מרובה</b><br> ר\"ל מניין חיוביו לאלהים ואדם רבים במניין ואיכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפועלים עצלים</b><br> ר\"ל כחות הגוף והנפש, עצלים הם ונוטים יותר להרע מלהיטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשכר הרבה</b><br> בעה\"ז ובעה\"ב, כמ\"ש הכתוב כי היא חייך ואורך ימיך."
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל הבית דוחק</b><br> דלא תימא דאין הקב\"ה מקפיד אם ישלים האדם א\"ע בתורה ובמצות או לא, דכמה יקפיד האב מאד שישלים הבן א\"ע, ק\"ו הקב\"ה. ועיקר כוונת התנא, שיזדרז האדם בכל כחותיו בקיום התורה, מדיש בה ה' דברים הנ\"ל, שיש בכל א' מהן די בזכרונה לזרז האדם, מכ\"ש שישנם כולם יחד בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור</b><br> דאף שהמלאכה מרובה וכדאמרן, אפ\"ה לא תתיאש אם לא תוכל לגמור כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה</b><br> שלא תחשוב מפני שהמלאכה מרובה כל כך, בוודאי ישחררני הקב\"ה מלקיים כולן, ואם אחטא, הקב\"ה ימחול לי [חגיגה דט\"ז א']. אבל הקב\"ה חפץ שתעשה בהמלאכה הרבה הזאת כל שביכלתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה</b><br> בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן הוא בעל מלאכתך</b><br> מלאכת פרנסתך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישלם לך שכר פעולתך</b><br> כשתעשה המצות בשלימות האפשרי, דרק אז נקראת פעולה. דאל\"כ נקרא רק מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא</b><br> שכשתעשה הכל כאשר צויתיך, ואעפ\"כ תסבול צער ודוחק, דע כי כאן אינו עולם השכר או העונש, רק עולם הנסיון, ולפעמים תתנסה פה, ואם תעמוד בהנסיון, שכרך הרבה מאד לע\"ל דאז תקבל שכר אמיתי גדול ורב מאד [והיינו דקאמר שמתן שכרן, ר\"ל תשלומי עוה\"ז יכונה שכר. אבל תשלומי עוה\"ב הוא מתנה, ר\"ל יותר ויותר מאשר יקווה דמה רב טובך אשר צפנת ליראיך כתיב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה</b><br> ר\"ל לסיבה המביאה לעבירה, שהיא כמו היד להכלי לאחזה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון</b><br> אורחא דתנא דתני והדר מפרש, כמו יש נוחלין וכו' [ב\"ב פ\"ח מ\"א] וכדומה לרוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפה סרוחה</b><br> דג' סבות הן שיחטא האדם, (א) משום גאותו ולהיטתו לכבוד המדומה, שמתבושש כשלא יתנהג כקלי הדעת המלעיגים על עבודת הבורא. (ב) משום להיטתו אחר תאוות הארציות, באכילה ושתייה ומשגל. או שאהבת הבצע עוור עיניו. (ג) בעבור כי הוכה בסנוורי האפיקורסת, וחושב כי אין חשבון ודעת בשאול. אולם כל הג' סבות מקור משחת א' להם, שיחשוב ויפעול פעולותיו כאילו הוא בעולם נצחי, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו. וישכח כי כל חייו הוא כחלום יעוף בהזמן שמתחלקת, לעבר. הווה, עתיד. לכן אם אוד הגאות דולקת בלבבו, מזכירו התנא העבר, מאין באת. מטפה סרוחה, ואם כל הווייתך מיוסד על צואה רותחת, איך תוכל להתגאות. ואת\"ל בזה שוים כל אדם, כולה מרקק כזה נבראו, עכ\"פ כדי בזיון וקצף, שהמלך והלך כולם שוין. מתוך הטינופת הוציאו הוייתם להעולם, ואיך יתגאו תולעים כאלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה</b><br> ואם אש התאוות הגופניות בערה בך, אז התבוננות ההווה ישקיע בך הלהב הזר הזה. ולכן ראה לאן אתה בעצמך הולך ומוריד א\"ע מטה מטה לצלול כעופרת למקום רמה ותולעה, דרדיפתך אחר התאוות ההם, הוא הוא שיקצר חייך, ולא תרוויח רק למלא ביותר חור קברך עם חמת זוחלי עפר קטנים עם גדולים [רמה, הם הקטנים, [מאדען]. ותולעים, הם הגדולים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא</b><br> ואם מימי ארס האפיקורסת רתחה בך, הבט לתוך העתיד, שתתן די וכו', ואולי תטעה בחשבונך, ואבדת במזיד כל ההצלחה הגדולה ההיא. ואמר לפני ממה\"מ, ולא לפני הקב\"ה. אלא ר\"ל מי שיצא חייב לפני השופט עדיין רשות בידו להעתיק משפטו לפני המלך או לבקש חסדו. ואם אבד משפטו גם לפני המלך יעתיק משפטו לפני הקיסר שהוא מלך מלכים. ואם גם לפני הקיסר אבד משפטו, ימסור דין לשמים, דבאין דין בארץ מותר לומר ירא וישפוט. אולם כל זה במשפט הארצי, אבל אז במשפט השמיימי הממה\"מ כ\"י יושב למשפט עליך והוא קדוש שאין אנחנו יכולים לפרש המלה כמו שנרגישו בפנימיותינו. הוא האמיתית הגמור בהרוחנית, שאין דרך לך להנצל בשום עניין בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל</b><br> ר\"ל הוה מתפלל כן תמיד, עד שיתארו שמך בשם התואר מתפלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלומה של מלכות</b><br> אפילו של אומות העולם [כירמיה כ\"ט פ\"ז]. אולם לא קאמר בשלום המלך. מדיש מדינות שהמנהיגים רבים, כהזקנים שברומי בימים הקדמונים, וכמדינת [שווייץ] בזמנינו. או משום שר' חנינא חי סמוך לזמן החורבן, ואז הושיב הקיסר נצב מלך [פיצעקעניג] בא\"י, והוא השליט בארץ. והשם מלכות כולל גם זאת ההנהגה ולכן הזהיר על זה, משום שבשלום המנהיג תלוי הצלחת כל אדם, כמו שיעץ ריב\"ז בזמן החורבן [כגיטין נ\"ו א']. ולא לבד מלכות, אלא גם כל מנהיג בעירו ועדתו נקרא בשם מלך והוה מתפלל בשלומם כדי שיהיה להם מנוח לפקח על טובת הכלל, ומה\"ט עושין מי שברך בכל שבת לפו\"מ ונאמר יה\"ר בכל יום קריאת התורה בעד לומדי התורה לבעבור כי הם נושאי הנרות לפני בני דורם להנהיגם בדרך ישרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איש</b><br> ד' דברים יש שבעבורן יכול האדם לבטוח שלא ירע לו החזק ממנו. (א) משום שהחזק ההוא, הוא גדול ונכבד ביראת שמים ונדיבות, שלא יזלזל כבודו להרע לשום אדם. (ב) משום שהוא אוהבו וריעו. (ג) כשהרעה ההוא שירא שיעשה לו, תהיה רעה גדולה עד מאד, עד שאפילו יהיה לב של החזק ההוא קשה כאבן, ירך לבבו מלהרע בה כן לחבירו. (ד) כשידע שהאדם המריע לא ישיג ע\"י הרעה שיעשה, ה:אה של כלום. ועל כולן, אמר התנא, שלא יועילו, כשלא יסייע ג\"כ מוראה של מלכות. ולהכי קאמר, אפילו איש, דהיינו גדול ונכבד [כמו אישי כה\"ג, דר\"ל אדוני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>את רעהו</b><br> היינו אוהבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חיים</b><br> דשחת רחמיו לבלעו בעודו חי מרגיש כאב הבליעה ולא יחוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלעו</b><br> היינו שלם בלי הרגשת טעם הלעיסה, ולא חש שעושה התועבה הזאת לרעהו בעבור הנאה מועטת. אולם רק היראה שיענשהו המלכות עבור זה, היא תמנעהו מלהרע לך. ולכן לא די שתתפלל שלא יהא מרידה במלכות, ותהיה אימתה מוטלת על הבריות, רק תתפלל ג\"כ שיהיה שלום והשקט למנהיג בבריאות גופא. ובביתו, ועם שכניו ובארצו, כדי שיהיה לו מנוחה ופנאי להשגיח על טובת הכלל תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין</b><br> במנוחה ושלוה, שאין להם מניעה מלדבר בענייני התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ביניהן דברי תורה</b><br> ר\"ל עניין מענייני התורה [אנגעלענענהייט] בל\"א, כמו ועל דבר אשר לא קדמו [דברים כ\"ג פ\"ה] דאפילו באינן לומדים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מושב לצים</b><br> שאין זוכין לראות פני השכינה [כסוטה דמ\"ב א'] דמדיושבים בטלים מעבודת ה' בלי הכרח מהתעסקות אחר, הי\"ל כבוזים ומתלוצצים עליה. [וה\"ה א' שיושב ועוסק בענייני סיפורי מעשיות וכדומה, הו\"ל מה\"ט כלץ. רק נקט ב', מדשכחתם אינה מצוייה, ויזכירו זל\"ז. דמה\"ט מותר לקרות בשבת לאור הנר כשאחר קורא עמו משמרו [כא\"ח ער\"ה ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמושב לצים לא ישב</b><br> מדלא קאמר ולא לץ, ש\"מ דאפילו באמת לא לץ, אלא שישיבתו דומה ללץ, דהיינו שמספר מדברים אחרים שא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם</b><br> ר\"ל יש השגחה פרטית מהקב\"ה עליהן. דהקב\"ה מאיר עיניהם טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע</b><br> דברישא דקרא מזכיר דברי מכחישי ההשגחה, שאומרים שוא עבוד אלהים וגו'. ומסתמא מתעםקין במחשבה מטונפת ההיא בשעות פנויות, שאין להם עסק אחר. ומסיים הכתוב, אז, ר\"ל בשעות הפנויות שמדברים אלה להכחיש ההשגחה, נדברו יראי ה' וגו' ויקשב ה', ר\"ל אומרים שהקב\"ה סמוך להם ומקשיב כל דבריהם, ולכן מתבוששים מלדבר אז דברי הבאי [כעניין שויתי ה' לנגדי תמיד, שהוא עיקר גדול בתורה] [כריש א\"ח]. ולכן וישמע ה' רצונם ויפיק שאלתם [כמו צעקו וה' שומע, דר\"ל [ערהערען בל\"א], ויכתב וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו</b><br> ר\"ל אף לאותן שאפילו כשאין עוסקים בעבודתו ית', מהרהרים תמיד משמו הויה, שמורה השגחה בכל הזמנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר</b><br> חוטף לו שכר [כר\"ה כ\"ו ב'], שתשרה שכינה עמו. אף דמן הראוי היה דוקא לב' דנפיש זכותם [כברכות ד\"ג ב' ותענית ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב בדד וידום כי נטל עליו</b><br> דברישא דקרא כתיב טוב ה' לקויו וגו' טוב ויחיל ודומם וגו'. ועלה קאי קרא דבתר הכי, ישב בדד וידום, ר\"ל אפילו מי שעוסק בהתקוה לה', דהיינו שיאיר עיניו בלימודו, כשישב בדד, גם זה יכול להדמים ולהשקיט נפשו, כי נוטל שכר על עסק זה, מדעכ\"פ מאמין שהקב\"ה משגיח עליו אפילו כשיושב יחידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד</b><br> לא נקט שאוכלים. דבשעת הסעודה אסור לדבר, שמא יקדים קנה לושט [כתענית ד\"ה ב']. רק כשיושבים אחר שאכלו חייב בדברי תורה. ובשעת הדחק יוצא בבהמ\"ז [מג\"א ק\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמרו עליו דברי תורה</b><br> כל א' לפי כחו. דמחוייב כל אדם כן, לגלויי דעתו, שמטחוי האדם שאוכל כדי לחיות, אבל אינו חי כדי לאכול, ועי\"ז מעיד על עצמו שאינו כבהמה שיאכילוה כדי לעשות פעולות גופניות, רק שאוכל כדי שיהיה לו כח לעבודת ה'. מיהו נקט ג' שאכלו, דבא' או ב' שאכלו ולא למדו אח\"כ, י\"ל שמא אין להם פנאי. אבל ג' מסתמא יש להם פנאי, דאל\"כ לא הסיבו יחד, שהיה כ\"א חושש שמא יקדים לגמור סעודתו קודם לחבירו, ויהיה צריך להמתין עליו לבהמ\"ז [כא\"ח קצ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו אכלו מזבחי מתים</b><br> הם בהמות שנשחטו לע\"ז. והטעם מדאכל גם הוא רק כדי לחזק גופו לענייני עה\"ז שמתבלים ומתים עם הגוף, ואלה הם אלהי נכר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום</b><br> ברישא דקרא כתיב תוכחה לזוללים שכל תכליתם אכול ושתות, ומסיים כי כל שולחנם מלא קיא צואה, ר\"ל כמקום צואה שאין שם דברי תורה, כך שלחנות כאלה הם בלי מקום, ר\"ל שאין שם שריית שכינתו ית' שהוא מקומו של עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא</b><br> ר\"ל ככהנים עבדי ה' דמשולחן גבוה קזכו, שאכילתן מצוה, שכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין [כפסחים נ\"ט ב']. כמו כן אלו אכלו לחזק גופם לעבודת ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'</b><br> דהרי גבי מזבח כתיב, ולמה קראו שולחן. אלא ה\"ק דשולחן שלפני ה', ר\"ל שלומד עליו הוא כמקריב במזבח. וכן אמרינן [סוכה דמ\"ט ב'] הרוצה לנסך יין ע\"ג מזבח, ימלא גרון ת\"ח יין, דגופם קדוש כמזבח אדמה לעבודת ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמהלך בדרך יחידי</b><br> מלת יחידי אנעור בלילה נמי קאי, דנעור בלילה אפילו בעיר, והוא יושב שם יחידי, או מהלך בדרך אפילו ביום והוא יחידי ומפנה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפנה לבו לבטלה</b><br> שאינו חושב בעבודת ה' ותורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מתחייב בנפשו</b><br> אבל בב' לטיבותא דנער ביום בעיר, אפילו הוא יחידי, אולי טרוד בעסקיו הוא, מדהוא ביום בעיר. וכ\"כ בהולך בדרך בחברת מרעים, אפילו בלילה, אולי חביריו טרדוהו. [ויש גורסים והמפנה וכו'. וא\"כ ג' מילי תני, דהנעור בלילה יותר מדאי, מסתכן בגופו ושכלו. והמהלך בדרך יחידי מסתכן רק בגופו. והמפנה לבו לישב תמיד בטל, מסתכן רק בשכלו, דבטלה מביאה לידי שעמום [ככתובות נ\"ט ב']. בכולן מתחייב בנפשו. וה\"ה לכל המסתכן. כנפשו, אף שניצל, מקרי חוטא [כתענית ד\"כ ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה</b><br> מיירי אף כשפטור מדינא, מדאנוס בעול מלכות לעבוד אדונו, או בעול ד\"א לפרנס בני ביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ</b><br> מדעביד שלא כדרך הטבע ומסר נפשיה אמצוה, מתעביד ליה ניסא שלא כדרך הטבע [כתענית ד\"כ א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הפורק ממנו עול תורה</b><br> שאינו טרוד בכל הנ\"ל וא\"כ מוטל עליו עול תורה, והוא פורקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ</b><br> עד שאפילו שכשירצה ללמוד לא יהיה לו פנאי, כעבד ששופך לו רבו קיתון על פניו ואומר אי אפשי בשמושך [כסוכה כ\"ח ב']. מיהו כשאינו נותן על עצמו עול תורה ואינו פורקו, רק שכשיש לו פנאי ללמוד, אז לומד, משלמין לו מדה כנגד מדה שלא בטלה [כסוטה ד\"ח ב'], ואין פורקין ואין נותנין עליו שאר מיני עול, רק כדרך הטבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם</b><br> הוא השפעה אלהית להאיר עיניהם בחכמה, וכלעיל סי' ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלהים נצב בעדת אל</b><br> ואין עדה פחותה מי' [כמגילה דכ\"ג ב']. וכשעוסקין בתורה נקראו עדת אל . ואע\"ג דבה' ג' וב' נמי כן, וכדמסיים בסיפא. עכ\"פ לפי רבויים, תתרבה ההשפעה. [מיהו בברכות [ד\"ו א]. מייתינן ברייתא דדמיא קצת למתניתין, ומני שם י' לתפלה, וג' לדין, וב' לעסק תורה. אבל הכא כולהו בעסק תורה מיירי, ודרק]."
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו חמשה</b><br> כדאשכחן ב\"ד של ה' לסמיכת זקנים ולעגלה ערופה [כסנהדרין פ\"א מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>ואגודתו על ארץ יסדה</b><br> הרבה נדחקו רבותינו בפי' ראיה זו, ע\"ש. ולפעד\"נ ע\"פ מ\"ד [במנחות דכ\"ט ב'] דעה\"ז נברא בה'. דמלבד פי' הנעלם, נ\"ל דר\"ל בד' היסודות, אש, רוח, מים, עפר, והצורה של הרכבתן [וכן יש קצת זה בפי' רד\"ק בקרא של ואגודתו על ארץ יסדה, יע\"ש. והטבעיים החדשים אמרו שיש לכל דבר שבעולם ה' יסודות, גפרית, מלח, כסף חי. מים. אדמה. ועי' בספר הברית ח\"א ד\"מ ע\"א. וכ\"כ יש בחיות הבהמיות שבאדם ה' חושים, טעם, ריח, משוש, ראייה, שמיעה. וכ\"כ יש בנשמת אדם ה' מדריגות. נפש, רוח. נשמה, חיה, יחידה. וכ\"כ יש בב' הלוחות הברית בכל אחד ה' ציווים. וכ\"כ יש בכל התורה ה' חומשי תורה, וה' ספרי תהלות ד'. נמצא שה מספר קדוש שבו נאגד הכל. ואפילו כתיבת שם הקדוש, אין כותבין י' או ו'. אבל מסתפקין לכתוב ה', והיינו דאמרינן בהבראם. כה' בראם ודו\"ק]. א\"כ י\"ל דה\"ק ואגודתו על ארץ, ר\"ל הקב\"ה כ\"י נאגד לארץ, אם יש שם כמו אז כאשר יסדה, שנאגדה השגחתו בהארץ ע\"י שנתיסדה בה', כמו כן בכל מנין ה', כ\"י נאגד השגחת הקב\"ה ביניהן ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו שלשה</b><br> כדאשכחן דיני ממונות ומלקות בג':"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר בקרב אלהים ישפוט</b><br> ואלהים היינו דיינים, שהן ב\"ד של ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו שנים</b><br> דב' ג\"כ נקראו ב\"ד [כתובות כ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך</b><br> ומדקאמר אבוא אליך, ש\"מ דאפילו ליחיד בא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה ושלך שלו</b><br> נ\"ל דלאו דוקא בצדקה מיירי. אלא ה\"ק אם חננך ה' שום מעלה או כח, כעושר, גבורה, חכמה, זכרון, קול נעים, וכדומה, הקריבהו לה', להשתמש בו בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי ממך הכל ומידך נתנו לך</b><br> אף דרק בממון כתיב, ה\"ה בשאר עניינים שקבלנו מידו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה</b><br> אע\"ג דלעיונא בתורה אסור בדרך. עכ\"פ מחויב ללמוד דברים פשוטים, שלא יטרידוהו כל כך [כתענית ד\"י ע\"ב, וכלעיל מ\"ד] וכמפורש בתורה, ובלכתך בדרך. ונקט בדרך, מדרצה לסיים מתחייב בנפשו, דכל הדרכים בחזקת סכנה. מיהו ה\"ה בביתו כשפוסק באמצע למודו איסורא מיהו איכא. או י\"ל דרבותא קמ\"ל דאפילו בדרך שמצויים אילן וניר לא מחשב כאנוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה נאה ניר זה</b><br> וה\"ה שאר דברים בטלים, רק קמ\"ל הני, אף שהן שבחו של מקום ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו</b><br> אף דבאמת אינו מתחייב בנפשו, דהרי משבח להקב\"ה. עכ\"פ גלי אדעתיה שאין עינו ולבו קשורים בדברי אלהים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו</b><br> ע\"י שיתעצל מלחזור עליה תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו</b><br> אף דבאמת אינו מתחייב בנפשו, דהרי לומד הוא, רק שאינו חוזר לימודו. עכ\"פ מדהתעצל מלחזור לימודו, גלי אדעתיה שאינו חושש כשישכחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך</b><br> דליכא למימר דאראיית עין ממש קאי, דר\"ל שראו נסים גדולים במדבר, ליתא, דהרי התורה לכל ישראל נאמרה, והדורות אחרונים לא ראו נסים. אע\"כ דאראיית עין השכל קאי, ור\"ל דברים שהשקפת בעין שכלך, הזהר שלא תשכחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יכול אפילו תקפה עליו משנתו</b><br> שהיה עניין שלמד חזק ועמוק יותר מכח השגתו. ולכן מדלא הבין מתחלה יפה, לכן שכחה ג\"כ מהר. וסד\"א שהזהירה תורה שלא יזיז מעניין עד שיבינו היטב [והרי באמת אין הדבר כן, רק בריש לגמור, [ר\"ל יגמור כל העניין] והדר לסבור [כשבת דס\"ג א'], ר\"ל שילמוד תחלה כל העניין אף שלא יבינו ברור, ואח\"כ יחזור עליו, דע\"י השקפתו אז סביב העניין כולו, לפעמים ילמוד עליון מתחתון. וכך דרך תה\"ק, בת מלך היא, ולא תתן אהבתה לכל רואי פניה מיד בפעם ראשונה, ולא תגלה סודותיה רק למי שדברה עמו פעם ופעם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך</b><br> דמשמע דוקא כשהיו הדברים שלמד תקועים מתחלה בלבו היטב [ובפירושינו הארוך לאבות הארכנו כאן להבין מימרא דר\"ל [במנחות צ\"ט א'] לכוונה עם מתניתן דידן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאו קודמת לחכמתו</b><br> שמחשיב ומקדים לירא מחטא ומחשיבהו יותר מהתחכמות האנושי, שירא להתחכם בדבר שאפשר שיבוא עי\"ז לחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכמתו מתקיימת</b><br> שישמר מלחטוא, והרי כל החוטא נכנס בו רוח שטות [כסוטה ד\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו</b><br> שאומר בלבו אקרא ספרי אפיקורסים שהוא התחכמת אנושי ולא אחטא, נמצא שמחשיב יותר ההתחכמות מהיראה שמא יחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חכמתו מתקיימת</b><br> שמגלגלין הדבר שיבוא לטעות, מדלא חשש שמא יאבד עולמו וקרא צווח הרחק מעליה דרכיך [כע\"ז דט\"ז]. מיהו, לאחר שנשתרש היטב בקדושת התורה ויראה, מותר ומצוה לעיין בספריהם, וכמו שהזהרונו חז\"ל. דע מה שתשיב לאפיקורוס. ואפשר שזה נכלל נמי במתניתין. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו</b><br> שהוא צדיק ישר ואפילו אינו למדן כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכמתו מתקיימת</b><br> אל תבזהו על מיעוט חכמתו. דמדלומד ע\"מ לעשות, הבא לטהר מסייעין לו, ויפתחו לו שערי אור החכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שחכמתו מרובה ממעשיו</b><br> שאינו עושה כפי שלמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חכמתו מתקיימת</b><br> דכל למודו רק להתיהר היה, ומשום שתאות הגופנית גברה בו כבבהמה, לבסוף תתגשם ותתעכר חכמתו, כי נרקב שרש חכמתו מלמטה. [ואפשר עוד דכוונת מתניתין מדיש ב' מיני מצות שכליות, ושמעיות [רעליגיעזע ומאראלישע פפליכטען]. ועליהן קאמר תנא, כל שמעשיו מרוביו מחכמתו. ר\"ל שעושה מצות התורה אף שחכמת האנושי לא תשיגם. אז תדע שחכמתו מתקיימת, שגם [הטוגענדען], הם מצות השכליות שישיג טעמן, מצד חכמתו יקיימן ולא מצד חונף וצביעות. אבל כל שחכמתו מרובה לו ממעשיו דהיינו שיבטח רק על חכמתו, ויאמר שמה שלא יבין לא יעשה, דע כי גם המעשים שחכמתו מסכמת עמהן לא יעשה רק בחונף ובמסוה שעל פניו, וכשיראה נזק לעצמו יעבור גם על [הטוגענדען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו</b><br> ששומר גם חיוביו לבני אדם להיטיב להם, וכ\"ש שלא להרע להם ועי\"ז דעתם נוחה הימנו ויאהבוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוח המקום נוחה הימנו</b><br> ר\"ל הקב\"ה אוהבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו</b><br> מדאינו שומר חיוביו להם. אף ששומר מצות שבין אדם למקום, ולומד תורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין רוח המקום נוחה הימנו</b><br> כדאמרינן [יומא דפ\"ו א'], ואהבת את ד\"א שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שבזמן שאדם קורא ושונה וכו' ומשאו ומתנו באמונה, ודבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו. אשרי פלוני שלמד תורה וכו', ראו כמה נאין מעשיו כמה מתוקנים דרכיו, ועליו הכתוב אומר ישראל אשר בך אתפאר. אבל בזמן שאדם קורא ושונה ואין משאו ומתנו באמונה וכו', ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו. אוי לו לפלוני שלמד תורה וכו', אשרי לאדם שלא למד תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מכוערין מעשיו, וכמה מקולקלין דרכו, ועליו הכתוב אומר, עם ה' אלה ומארצו יצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא בן הרכינס אומר</b><br> זכר ד' דברים שצריכים מאוד לבריאות הגוף ולהשלמת האדם, ואפ\"ה כשלא יזהר בהן יאבד על ידן עולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינה של שחרית</b><br> משל לכל כובד ועצלות, והרי מיעוטו יפה וצריך מאוד לבריאות הגוף שינוח אחר יגיעתו. אבל מי שישן כל הלילה, אין לו שום התנצלות, דהרי כבר נח כל הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויין של צהרים</b><br> משל לרדיפת התענוגים, כשהוא בלי צורך לחזק הגוף. דהנה היין הוא מבחר התענוגים, מדנותן כח חיות לגוף, וכמ\"ש חז\"ל [ב\"ב נ\"ח ב'] בריש כל אסוון אנא חמר. אבל רק מיעוטו יפה, לשמח הנפש, אבל רובו קשה, דמבלבל השכל. כמ\"ש חז\"ל [סנהדרין ד\"ע ע\"א], זכה משמחו. לא זכה משממו. וגם רק בבוקר ראוי לשתותו מעט כדי לזרז האדם למלאכת שמים, או בערב, שבלא זה ילך לישן. והכל לפי האדם וטבעו. אבל יין של צהרים, לאחר שמילא כרסו והתחזק גופו דיהו, בא זה ואיבד את זה, שאז היין יבלבל שכלו ויכביד גופו ויקטע רגליו, ויסבב שיהיה האדם בכל שארית היום ככלי אין חפץ בו לתורה ולחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיחת ילדים</b><br> הוא משל לשחוק והתלות, שג\"כ מיעוטו יפה, להבליג ולשמח הנפש [פסחים קי\"ז א']. אבל רק עם אנשים גדולים, שיש במילי דבדיחותא עמהם דברי השכל, וכמ\"ש ועלהו לא יבול [וכסוכה כ\"א ב']. אמנם שיחת ילדים, הן מסתמא דברי צחוק והתול בלי לחלוחית תבונה ודעת, לא ישמחו הנפש, רק יבלבלו תהלוכות השכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ</b><br> משל לשיחה בטילה. הוא ג\"כ מיעוטו יפה, אחר שהתעמל האדם בחכמה, ראוי לו להשתעשע קצת בין רעיו בדברים של מה בכך, דמדא\"צ לזה התחזקת השכל, תנוח הנפש על ידן כמו שינוח הגוף ע\"י השינה. אבל זה רק בין אנשים נכבדים שגם שיחת חולין שלהן צריך לימוד [כסוכה כ\"א כ']. משא\"כ בבית שמתכנסין שם ע\"ה, וידברו שם לה\"ר ונבול פה, וכדומה מהדברים שאין בהן שכל ויראת שמים או שום תועלת אחר, מוסר או חכמה, שם לא תנוח הנפש, אבל יבערו בה אש זרה. ועל אלה הד' דברים יפה אמר התנא, שמוציאין את האדם מעולמו ונצחיותו, ר\"ל אע\"פ שהוא כבר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר המודעי אומר</b><br> זכר כאן ה' מיני אפיקורסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחלל את הקדשים</b><br> (א) הם הכת האפקורסים היותר גרועים שבעולם, שמכחישים במציאות אלוה ית'. ולכן מחלל הקדשים, שלדעתו הנפסדת אין שום קדושה בעולם, והכל כחולין גמורים וכאפס ותהו נחשב לו אפילו היותר קדוש שבעולם. ואין דברי התנא יוצאים מידי פשוטם, כי לדעתו המושחתת אין אלהים ואין עבודה, אין קרבנות ואין תודה, כי אין מנהיג לבירה, וכל הקדשים כחולין גמורים הם."
+            ],
+            [
+                "<b>והמבזה את המועדות</b><br> (ב) זהו כת ב', המודים שיש אלוה נמצא. אבל יכחישו שהעולם מחודש. רק יאמינו בקדמות העולם כקדמות הבורא ית'. ולכן מבזה המועדות, שכולן נתנו רק לעדות שחידש הקב\"ה עולמו. דבשבת, הדבר מפורש, כי ששת ימים עשה ה'. ושאר מועדות, נמי הן זכר ליציאת מצרים, ולאותות ומופתים שעשה הקב\"ה לישראל במדבר. והרי זה תלוי בזה, שהמאמין שהקב\"ה הוציא העולם מאין ליש, יצטרך להאמין ג\"כ שיש כח בידו לשנותו כחפצו, והמכחיש זה, מכחיש זה, ומבזה המועדות, שחושב שזהו לבזיון לסיבה העליונה ית', שישגיח על עולם השפל הזה [ולהכי לעיל נקט לשון חולין, שאינו בזיון, והכא נקט לשון בזיון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלבין פני חברו ברבים</b><br> (ג) זהו כת ג' המאמינים שהעולם מחודש מאתו ית'. אבל יכחישו שהאדם נברא בצלם אלהים, ושנשמתו בעלת קיום, רק יחשוב שמהרכבת בניין הגוף נתהוות הנשמה, וכן תפסד בהפסדו. ולכן אינו חושש לכבודו, ומלבין פני חבירו גם ברבים כי לדעתו הנפסדת האדם והבהמה מקרה א' להם. [ובעל יין לבנון כתב דלהכי קאמר ח ב י ר ו, דאילו המבייש שונאו בכעסו, אינו בכלל אפיקורוס, דיצרו השיאו, ככל עוברי עבירה. אבל המבזה חבירו. ר\"ל שלא עשה לו שום רעה ואפ\"ה מבזהו, הוא הוא האפיקורוס. שעושה כן ביד רמה ומבזה וכופר בצלם אלהים שבאדם, ודפח\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום</b><br> (ד) זהו כת ד', שמאמין ג\"כ שהאדם נברא בצלם אלהים, בעל שכר ועונש בעה\"ב. אבל מכחיש ומפר בריתו של אאע\"ה, שמכחיש שכרת הקב\"ה ברית את אאע\"ה להיות לאלהים לזרעו, להשגיח עליהן יותר מעל כל אדם, ולתת להם בפומבי התורה שיש בה חוקים ומשפטים ותירות, כפי שהתחיל כבר נתינתה בימי אברהם, ונגמרה ע\"י משרע\"ה [כרמב\"ם פ\"ט ממלכים. ורכ\"מ כ' שם דאינו יודע מנ\"ל לרבינו הא. ולפע\"ד הוציא כן מפסיקתא שהביאה הילקוט על הפסוק בחודש השלישי, יע\"ש. אולם צ\"ע דבש\"ס [חולין דק\"א ב'] אמרינן וכי תורה פעמים פעמים נתנה. וצ\"ע]. ונבחרו זרע אאע\"ה להיות עם קדוש ככהנים בעולם, ללמד לבני עולם כאביהם אברהם, להכיר היוצר ב\"ה. ולפי דעתם הנפסדת, מכחיש בתורה משמים, ואומר שרק מצות הטבעיות ישלימו הנפש. ולפיכך אין חילוק בין ישראל לשאר אומות, והיה כעם ככהן, כאיש כאשה, כולן מצותיהן וענשן ושכרן שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה</b><br> (ה) זהו כת הה' שמאמינים ג\"כ שתורה משמים. אבל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שמכחיש תורה שבעל פה, והיינו הפירוש שנמסר לנו בע\"פ ממשרע\"ה, ואומר בה פירושים אחרים שלא כהלכה המקובלת לנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים</b><br> שלמדו ועשו מצות קודם שנתפקרו. או שעשו כן אח\"כ כדי להתיהר אין תוכן כברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו חלק לעולם הבא</b><br> וכל המנויין כאן, כלולים בהא דתנינן ריש חלק, ואלו שאין להם חלעה\"ב, האומר אין תורה משמים, דהיינו אפילו כופר רק במקצת ממנה [כסנהדרין דצ\"ט א']. וכל פירש משנה זו בניתי על היסוד של יין הלבנון וכן עשיתי בכמה דברים במסכת זו, שהנחתי דבריו ליסוד לפירושי, מדהם ערבים מאד ואמיתיים. אבל שניתי כאן ובשאר דוכתי כמה דברים כפי אשר הורני אבי שבשמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש</b><br> הנה האדם אפשר שיפגש עם אדם אחר שלמעלה ממדריגתו. או עם מי שלמטה ממדריגתו. או עם השוה למדריגתו. ועם כולם צריך שיחזיק שלום אם ירצה להשיג ההצלחה היותר גדולה שבעולם, דהיינו להיות אהוב לכל. לכן הזהירנו התנא, אם נפגשת עם אדם שהוא לך לראש וגדול ממך, אל תחשוב א\"ע כגדול נגדו, רק החשיב א\"ע כאבק קל נגדו, ותכניע את עצמך לפניו ויאהבך כבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוח לתשחורת</b><br> ר\"ל ואם נפגעת עם מי שלמטה ממך, אפילו הוא כל כך תחתוך שצריך ליתן לך תשחורת, היינו מס, אפ\"ה לא תרגיש לו שאתה אדונו, אלא הוה נוח ועניו נגדו, ויאהבך כאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי מקבל את כל האדם בשמחה</b><br> ואם עם השוה לך נפגשת, הוה מקבלו בכבוד ובשמחה, למען יאהבך כאח:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר</b><br> התנא מנה כאן ה' סייגים לבלי לבוא לסבת חטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחוק</b><br> כולל לעג, [שפאטטען] בל\"א כמ\"ש שחוק לרעהו אהיה [איוב י\"ב ד']. וכ\"כ היתול, [שפאס] כמו הלא משחק אני [משלי כ\"ו י\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>וקלות ראש</b><br> [לייכטזין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרגילין לערוה</b><br> (א) ע\"י זלזל כבודו אפשר שיחטא האדם. ולכן זנות שהוא המיוחד שבחטאים שא\"א בלי השתתפות בו ב' בנ\"א, ואפשר שינצל ממנה ע\"י שיתבושש מלתבוע אותה לדבר עבירה, או ע\"י שיתיישב יפה מה תהא בסופו כשאפשר שיתפרסם קלונו בקהל. וביותר כשיעמוד לעיניו הבושה השמור לו בעולם הנצחי, וחרפתו לא תמחה, אבי דרי חושבנא. אולם ע\"י הצחוק והליצנות יחד, יהיו גיסי אהדדי האיש והאשה ויתחברו יחד ולא יתבוששו. וע\"י הקלות ראש, לא יחשוב כי אחריתו מרה כלענה. נמצא שאלה ירגילוהו לערוה. מוהו לא קאמר עצבות וכובד ראש סיג לפני ערוה. דעצבות וודאי מדה גרועה היא מאוד, ואין השכינה שורה עם העצב [שבת ד\"ל ע\"ב]. וכובד ראש נמי רק בשעת התפלה יפה [כברכות ד\"ל ע\"ב], ושניהן מניעות גדולות בעבודת ה'. אבל אמר התנא שכשלא ישגיח היטב בעין פקיחא שלא תתהפך השמחה לשחוק, וקלות הגוף לקלות הראש, יפול גם ברשת החטא הנורא הזה של זנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לתורה</b><br> (ב) ע\"י שכלו אפשר שיחטא האדם, שאפשר שיחשוב תהו ח\"ו על התורה אולי חלו בה ידי אדם להוסיף או לגרוע בה דבר. לפיכך מזכירו התנא, כי כבר הסייג והגדר בנוי, ע\"י המסורת שנמסר לנו בה אפילו כל מלא או חסר, וכל האותיות שבתורה מנויים לנו, ואפילו על כל טפת דיו קטנה שבה, כנקודות בעל איזה מלות, אנחנו יושבים עליה ז' נקיים, וא\"כ איך אפשר שהוסיף או גרע בה אדם שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לעושר</b><br> (ג) ע\"י ממונו ועשרו אפשר שיחטא האדם. שיגאה לבו בעשרו לאמור, לי כסף ולי הזהב, והן כל אלה ידי עשתה לי את החיל הזה. אולם המעשר הוא סייג לעושר, שעל ידו נקל לו לזכור כי לה' הארץ. ורק כשכיר שנה הוא יושב בקנייניו, ונותן שכרו והולך:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרים סייג לפרישות</b><br> (ד) ע\"י רדפו אחר תאות הגופניות אפשר שיחטא האדם. ואפילו יעשה לפניהן גדר לפרוש גם מההיתר, יש לחוש שאם על האיסיר אינו חושש, מכ\"ש שלא יחוש מלעבור על הגדר המותר מהתורה. להכי יעץ התנא, נדרים סייג לפרישות מהתאוה דאז ישתמר מלחטוא בתרתי, בהנדר, ובהאיסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>סייג לחכמה שתיקה</b><br> (ה) ע\"י לשונו אפשר שיחטא האדם, דע\"י רוב דברים, גם בלי דעת ידבר לה\"ר רכילות לצנות וכדומה. אמנם סיג לחכמה שתעמוד לו שלא יבוא לחטוא בלשונו, היא השתיקה. [ידידי הרב מהו' זעליג חר\"פ נ\"י מחאדזעשען עוררני לומר דה\"פ, משום דכל חכמה שאדם לומד, אם רצה לעשות לה סיג שלא יאבדה כל כך מהר, לא יחטוף מהר מעניין לעניין דהו\"ל כזורע חטה שעורה וחרצן במפולת יד, שלא יקווה לעשות ענבים טובים, כי כאשר זרע כן יגדל כלאים., וכמשחז\"ל [עירובין נ\"ד ב'] העושה תורתו חבילות. חבילות, מתמעט, וכמ\"ש כבר לעיל בפ\"א מט\"ו. אבל צריך להמתין מעט בין עניין לעניין, להתישב יפה על מה שלמד, למען ישתרש העניין במחשבותיו היטב, ויך שרשיו כלבנון. וכן אמרו חז\"ל [בריש תורת כהנים] שההפסקות היו משמשות ליתן רווח למשה להתבונן יפה בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר חביב אדם</b><br> נ\"ל דהאדם גרסינן דהיינו אפילו עכו\"ם [כתוס' יבמות, דס\"א א']. דהרי מדסיים בסיפא חביבין ישראל ש\"מ רישא בכל מין האדם מיירי, ור\"ל אפילו בעכו\"ם. וכן הראיה דמייתי תנא מקרא דעשה את האדם, הרי בעכו\"ם נמי מיירי, דלבני נח נאמר [וכמ\"ש רתוי\"ט], וגם מלך עי והחמשה מלכים שתלה יהושע, הורידם קודם הערב, ש\"מ שגם לעכו\"ם יש צלם אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנברא בצלם</b><br> היינו כח שכלי חפשי בעל בחירה, וזהו צלם אלהים, שכח בידו ית' לעשות כפי רצונו. משא\"כ שאר הברואים שלמעלה ושלמטה ממדריגת האדם, כמלאכים ובהמות כולם מוכרחים במעשיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם</b><br> שהקב\"ה הודיעו החבה שבראו בצלם אלהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בצלם אלהים עשה את האדם</b><br> שאמר הקב\"ה כן לנח, וגלה לו יקרת האדם, וזה מעיד על גודל החבה, עד שמודיעו שמחבבו כל כך, [משא\"כ הנך קראי דבראשית שנאמר נעשה אדם בצלמינו וכו', כי בצלם אלדים עשה וכו'. אמר הקב\"ה כו' שלא בפני שום אדם]. וכוונת התנא, דמשום כך יראה האדם להיטיב לכל, אפילו למי שאינו בן ברית, וכ\"ש שלא יגרום לו נזק לגופו ממונו וכבודו, ולא יבזהו להלבין צלם אלהים המציץ מפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביבין ישראל</b><br> שוב יותר מכל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקראו בנים למקום</b><br> שכל האומות חביבין שיש בהן צלם אלהים ואעפ\"כ כשירשיעו מאד אפשר שיסתלק מהן הצלם, וכמ\"ש חז\"ל [מגילה דכ\"ח ע\"א] דאסור להסתכל בפני אדם רשע, ש\"מ דרוח הטומאה שורה עליו, כ\"ש עכו\"ם רשע. אבל ישראל מדנקראים בנים, אף כי פלחו לע'\"ז [כקידושין ל\"ו ע\"א], ש\"מ דאף שחטאו אכתי בחביבותא קיימי [כחגיגה ד\"ה ב']. משום שדומין כ\"י לאביהן, וא\"א שיתטמא אצלם הצלם מכל וכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום</b><br> שהודיעם שמחבבם כבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנים אתם לה' אלהיכם</b><br> אבל מה שנאמר בני בכורי ישראל, רק לפרעה נאמר, ולא זכו לשמוע כן אז מאביהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה</b><br> נ\"ל דר\"ל חביבין אותן ישראל שניתן להם וכו'. ור\"ל הת\"ח שניתן להם במתנה התה\"ק להתעסק בה. ונקט כאן ג' מיני חיבות שכל א' יתירה מחברתה, אומות, ישראל, ות\"ח. ולפי גודל חביבות של כל א', כן יגדל יותר העונש של הנוגע בם. ונקראת התורה כל. חמדה, מדהיא כלי אומנות להשיג על ידה הצלחת הארצי והשמיימי, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך. והיא כל כך חמודה, שכל דבריה אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם. עד שכל האומות נוצרים וישמעאלים, אף שאינן מוצאין א\"ע מחוייבים לשמור מצותיה, אפ\"ה יחמדוה ויכבדוה ויקדשוה ויכירו אלהותה, ומי שמכחיש דבריה יכנוהו אפיקורוס בזוי ונמאס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמרה שבו נברא העולם</b><br> דבר זה סומך א\"ע על המדרש רבה על הפסוק, ואהיה אצלו אמון דדרשוהו לשון אומנות. משל למלך שרוצה לבנות פלטין ורואה בדפטראות [אברים בל\"א] שלו, ולפיהו בונה החדרים והפשפשין בהפלטין. כך כ\"י הקב\"ה נסתכל בתורה וראה איך יבנה העולם."
+            ],
+            [
+                "<b>כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו</b><br> ר\"ל כל טוב שיוקח בעולם, רק על ידה יושג, כמ\"ש כי היא חייך ואורך ימיך. אם רק תורתי אל תעזובו, ר\"ל, אם רק יקיימו כל חיוביה כפי רצונו ית' בלי שום חסרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרשות נתונה</b><br> ר\"ל הקב\"ה יודע הכל מה שיעשה בעולם. ואפ\"ה הרשות והבחירה נתונה לכל א' להיות צדיק או רשע. שלא תאמר כיון שהקב\"ה ידע אתמול שיעשה האדם היום מצוה פלונית או עבירה פלונית, א\"כ מוכרח האדם לעשותה וכיון שכן אינו ראוי לשכר או לעונש. דליתא. דזה היה שפיר אם היתה ידיעת הקב\"ה כידיעת בשר ודם שנופלת תחת הזמן עבר הוה עתיד. אבל הרי הקב\"ה ברא הזמן, ונמצא אינו נופל תחתיה לומר בו עבר ועתיד, דכל ידיעתו הוא בהווה. וכיון שכן, אין ידיעתו מכריח את האדם במעשהו. ולפיכך מה שלא נבין איך אפשר שיהיה ידיעה ובחירה יחד, זהו משום שלא נוכל להשיג איך יהיה אפשר ידיעה שאינה נופלת תחת הזמן, דהרי כך היא ידיעת הבורא ב\"ה, שוודאי אינה נופלת תחת הזמן, מדהוא היה קודם התהוות הזמן. ווהו שאמר התנא, הכל צפוי. ולא אמר הכל ידוע, דבכל ידיעה שייך עבר ועתיד, אבל מלת צפוי, היינו שרואה הדבר כהווה לפניו [וזהו כוונת הרמב\"ם פ\"ו מתשובה בקרא כי לא מחשבותי [שאינם נופלים תחת הזמן] מחשבותיכם [ששייך בהם עבר ועתיד]. ונסתלק בזה קו' הראב\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטוב העולם נדון</b><br> ר\"ל גם עונשן של רשעים בעה\"ז או בעה\"ב, לא בדרך נקימה ועונש ח\"ו, כ\"א לטובתן היא, כאש מצרף וכבורית מכבסים לנקות כתמי נשמתן שהביאו עמם, כדי להביאן בסוף כל סוף לאור בחור החיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל לפי רוב המעשה</b><br> נ\"ל דר\"ל לפי גודל המעשה בעצמה דהיינו האופן שנעשת בו [כמו וענוותך תרבני, שר\"ל תגדלני], ולא לפי ריבוי המעשים. וגודל המעשה נשקל לפי טבע הפועל העושה, דהיינו כפי מה שהיה צריך לכבוש יצרו טפי, דקמצן שנתן צדקה מקבל שכר יותר מפזרן. ובזו פירשתי ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ר\"ל כפי מעשה עצמו וטבעו, או כפי עסקו. כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל. ולפי מחשבת הפועל, דלמשל א' עשה צדקה להתפאר. והשני עשה וכוונתו לשם שמים. ולפי מקרה שלו, דלמשל עשיר שנתן הרבה צדקה ולא לפי עשרו, נענש [ככתובות ס\"ז ב'], והשני נתן פרוטה לעני בשעת דוחק עצמו, מקבל שכר [כחגיגה ד\"ה א']. ולפי הפעול, דא' נתן צדקה לעני הגון, מקבל שכר טפי מאילו נתנה לעני שאינו הגון [ב\"ק דט\"ז ע\"ב]. וכדומה הרבה בעניינים אלו, הן בצדקות הן בחטא. ודבר זה אפשר להיות נשקל רק ע\"י הקב\"ה, וכמ\"ש כי אל דעות ד' שהוא יודע מחשבות של כ\"א. ולו נתכנו תוכן מדת העלילות בעצמן האיך הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר הכל נתון בערבון</b><br> כל מה שיש לו לאדם בעולמו, אינו בטוח בקיומו, דהרי נתנום לו במתנה רק כדי שימצאו דבר למשכנו בהן, דהכל ממושכן להקב\"ה המאריך אפו ומלוה לו לאדם טובות שאינן ראויין לו, על הבטחון שאולי שבאורך הזמן ישוב מחטאיו, ויפרע ע\"י הטובות ההם בזה חובתו למקום. וכוונת התנא להודיע, שהאדם מסוגל בעולמו למרעין בישין יותר מלהצלחה, אפשר לו בנקל יותר להתהוות עני מלהתהוות עשיר, להתהווה חולה מלשוב להבריא, נקל לו להמית א\"ע יותר מלהחיות, להשאר סכל מלהתחכם, וכן כל צרה נקל לו יותר ליפל לתוכה מלהנצל ממנה. ורק להצליח א\"ע ברוחניות בעשותו רצון שמים נקל לו, מדמונח רק בבחירתו. וזה משום שזהו תכליתו. וזהו לפע\"ד פי' מ\"ש חז\"ל [מגילה כ\"ה א'] דלגבי משה יראה מלתא זוטרתא היא, דתמוה דעכ\"פ האיך קאמר לישראל מה ד' שואל מעמך כ\"א ליראה. אבל לפי דברינו באמת היראה מצ\"ע מלתא זוטרתא היא ונקל לו לאדם להשיגה יותר מכל טובות הזמניות. ואפ\"ה ירבו החוטאים משום דלפתח חטאת רובץ, ועל שאין נעשה פתגם מעשה הרע מהרה לכן מלא לב בנ\"א לעשות רע. אמנם לגבי משה, ר\"ל אותו הדור שהיה אצל משרע\"ה, אשר עין בעין נראה אתה ד', וכל פעם שחטאו, והנה כבוד ד' נראה בענן, וראו עד כמה החטא גורם, אז באמת הוה מלתא זוטרתא לירא את ד' ולקיים מצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצודה פרוסה על כל החיים</b><br> דלא זו בלבד שעלול בעצמו לנזק יותר מלהשתכר, כי גם עולמו לפניו כמצודה שמפזרין עליה גרעינין, והעוף עומד ומשתוקק לעוף לתוכו. כן יש ג\"כ באדם עצמו נטייה להכריע א\"ע לרעתו יותר מלטובתו, ומתוקים לפניו הסבות שיוכל בהן להתרושש, ולהחליא א\"ע, ולהמית א\"ע, ולהשאר סכל, עד שבתשוקה נמרצה ימהר אל פחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>החנות פתוחה</b><br> ר\"ל לא בלבד עלול נזק גופו, אלא גם הפסד נשמתו עלולה לו יותר מהשלמתה, דאע\"ג שיש לו בחירה חפשית, עכ\"פ יש לו נטייה יותר להתהוות רשע מלהיות צדיק, כל חטא מזומן לפניו בחנות פתוח ובה יין מתוק, כי העבירה גופה תפתהו כאשר יראה מתיקותה החצונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחנוני מקיף</b><br> היצה\"ר הוא התאוה שבאדם הוא החנווני המקיף ומקרב האנשים אל סחורתו [כמו מקיפין בבני מעים חולין ד\"נ]. דגם אם לא יראה האדם הדבר שמחטיאו, יצרו יפתהו לילך לשם, וכמ\"ש חז\"ל [תנחומא ס\"פ שלח]. עינא ולבא סרסורי דעבירה:"
+            ],
+            [
+                "הוא ספר הבריאה [כמ\"ש לעיל פ\"ב סי' י\"א], אשר שם כל מעשיו לטוב או לרע יעשו רושם, והוא מונח תמיד פתוח, שבנקל מאד יהיה נכתב שם כל מעשיהו. וכפי הרשום שם בכתב יושר דברי אמת, כן לפיהו ישוב להשתלם ממנו, עבור כתובת קעקע שכתב בספר אלהים זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיד כותבת</b><br> שאין שכחה לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>יבא וילוה</b><br> אפילו לזמן מרובה הקב\"ה מאריך לו אפו. ואפילו עשה עבירה החמורה ביותר, אפ\"ה אינו נענש עליה מיד, ולא נעשה פתגם מעשה הרע מהרה, כאילו אין משגיחין במעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגבאים מחזירים תדיר בכל יום</b><br> ר\"ל הפרענות ממקריים שלוחי הקב\"ה, שמשתלמין מהאדם כפי שנהנה מן חנות החטא, הם כל עת ורגע מצויין ועפים בחוצות, לתפוס פעם בע\"ח זה ופעם בע\"ח אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו</b><br> ר\"ל בין שסיבב הסבה בדעתו וברצונו בעצמו לבוא להצרה. כגון שהלך לים והסתכן, נסע לשוק ונגנב סחורתו, הלוה לאדם ולא פרע לו, אכל דבר והוחלה. ולפעמים גם שלא מדעתו, רק מעצמה באה הצרה, כגון שאש שרף ביתו, או גנבים חתרו אוצרו, או תל נפל עליו, וכדומה. א\"נ מדעתו ושלא מדעתו אע\"ג שכבר שכח לגמרי חטאו ושואל למה נענש. ואת\"ל א\"כ מה הועיל העונש. להכי השיב יש להן על מה שיסמוכו דבידעו שלא לחנם נענש יגמר בלבו מעכשיו לדקדק טפי במעשיו וישוב אל ד' וירחמהו וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם על מה שיסמוכו</b><br> שגם אם תראה שח\"ו צדיק סובל צרות, לא תהרהר ח\"ו, רק דע כי יש סבות ליסוריו שעליו יסמכו, והכל בצדק. דאו שהוא הרע לעצמו בעצמו, ולא נשתמר יפה, ולא היה צדיק כל כך שיעשה לו נס. או שבעבור מיעוט צדקתו היה צרוך עדיין לנסיון. או שבאמת נשתלם על חטא שלא ידעת. והקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה [כב\"ק ד\"נ ע\"א]. או שאבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה [כברכות ד\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדין דין אמת</b><br> שמשתלם רק כחיובו ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל מתוקן לסעודה</b><br> ר\"ל לא לבד בצדיקים יסוריהן בעה\"ז הוא כדי להתקינן לסעודות לויתן בג\"ע [ר\"ל ממה שהכינו בני אדם לעצמן בעת שנתלוו גופן ונשמתן יחד], דלפום צערא אגרא. וכמו כן טובת רשעים שיתנו להן משמים בעה\"ז, הוא כדי להתקינן לג\"ע, שהקב\"ה מאריך אפו להם אולי ישובו ביני ביני. אבל גם עונשי עה\"ב שלהן אינן נקמה ח\"ו, רק כדי שאחר שהלבינו יפה יפה כתמי הנשמה שהביאה עמה מעולם לעולם ע\"י חטאיה, תשוב לחזות בנועם ה' בחסד. ואם לא עלתה, עכ\"פ לא תרד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ</b><br> לאו תורה ממש קאמר, דהרי כמה ע\"ה שלא למדו, וכמה חסידי אה\"ע שלא שמרו התורה, ואפ\"ה הן בעלי מוסר וד\"א. אלא נ\"ל משום דלכל אומה יש דת אלהי שכוללת ג' עקרים, דהיינו, (א) שיש תורה משמים, (ב) שיש שכר ועונש, (ג) שיש השארת הנפש. [ולא נחלקו האומות זמ\"ז רק בפירושן]. ואלו שלשה העקרים הראשיות נקראין כאן תורה, ולכן מי שאינו מאמין בהן, הרי האדם כבהמה לפניו ואין הנפש חשובה בעיניו לנהוג בה יקר במוסר וד\"א כנימוסי עם ועם, וכל מה שיעשה בזה, הוא מצד הכרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין דרך ארץ אין תורה</b><br> דאם אין הנפש חשובה בעיניו לנהוג בה יקר, איך אפשר שיאמין בג' שרשי הדת שהן רק משום שהנפש יקרה. זה הכלל [דרעליגיאן וטוגענד] אחוזים יחד, במי שאין זה אין זה. או נ\"ל דתורה היינו חיוביו למקום ב\"ה, דלא היינו יודעים במה נקדם לפניו אם לא תה\"ק תורה לנו החוקים הקדושים ההם. דרך ארץ, היינו חיובנו לאדם חבירנו, וקאמר הכא דמי שהוא אפיקורוס כופר בתורה משמים גם שמירתו וחיוביו לבני אדם, אינו בלב שלם, וכ\"כ מי שהוא צבוע בי\"ש ואינו נזהר בחיוביו לחבירו גם זה אין תוכו כברו, ושניהן כשיתנסו בזה או בזה יתגלה מצפוני לבם הנשחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין חכמה אין יראה</b><br> דכשאין בו חכמה להשכיל גדולת הבורא ב\"ה להתבושש לפניו, איך אפשר שתהיה בו יראה מאהבה. אבל אפשר שתהיה יראתו כמי שירא מחזק ממנו, ואין זו היראה המתבקשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין יראה אין חכמה</b><br> כדכתיב ראשית חכמה יראת ה' [תהלים קי\"א], דכשאין יראת ה' על פניו לא יתבושש להחליט בהתחכמתו משאת שוא ומדוחים אף שיהיה נגד כבודו ורצונו ית', וחושב תועה מה' ותורתו. ומכ\"ש שלא יהיה בו חכמת תה\"ק, דמלבד כי נקלתה בעיניו העכורות מלהעמיק בה כראוי, גם התושיה היא בעצמה תתרחק ממקום טנופת כזה שבמוחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין בינה אין דעת</b><br> דעת הוא מושכל ראשון שמשיגו האדם בה' חושיו. ותבונה, הוא היקש השכל שיולד לו ע\"י ב' הקדמות שהשיגם בחושיו. והן על ג' תמונות [וכמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ז מהגיון]. למשל כל אדם חי, וכל חי מרגיש, אלו הן ב' הקדמות שהשיג ע\"י א' מה' חושיו, ונקראו דעת, אמנם אלו הב', יולידו בכח הבינה את תמונה הג' שכל אדם מרגיש. וכמו כן כשתאמר כל אדם חי, ואין אבן חי. הן ב' הקדמות שע\"י הדעת. ותולדתן בבינה, שכל אדם אינו אבן. או שתאמר כל חי מרגיש, וקצת החי לבן ותולדתו שקצת לבן מרגיש [וכל א' מאלו הג' כולל שוב ל\"ו חבורים, יע\"ש]. ולכן אמר התנא שכל שלא השכיל האדם יפה המושכל הראשון, א\"א שיבנה עליו בחדוד השכל דבר אחר. ואם אעפ\"כ יבנה, יסוד נופל הוא, ורוח קטן יכה בניינו לרסיסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין דעת אין בינה</b><br> ר\"ל ואם לא יבנה על מה ששמע, להוליד ממנו בחדוד גם מה שלא שמע, אז נראה בעליל שכל מה ששמע, לא ידע והשיג בלבו יפה. דלולי כן, אין להשכל קץ לבנות עליו בנקלות דבר אחר. וכמו שהשתבח רב נחמן בר יצחק [פסחים ק\"ה ב'], גמרנאה וסברנאה אנא. ואל\"כ אף ששמע הרבה נקרא צני מלא ספרא [מגילה כ\"ח ב'], רק דהתנא נקט בהנך ג' התכלית קודם הסיבה דהרי ד\"א קודם לתורה כ\"ו דורות וכ\"כ יראה קודמת לחכמה שנאמר ראשית חכמה יראת ד', וה\"נ דעת קודם לבינה, משום שהאדם בחולשתו מקדים המאוחר בהם, ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין קמח אין תורה</b><br> דכשאין קמח בביתו לפרנסתו, אין דעתו מיושבת עליו ללמוד תורה [כמנחות ק\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין תורה אין קמח</b><br> שהמבטל תורה מעושר, סופה לבטלה מעוני [אם לא שזכות תולה לו [כסוטה ד\"כ ע\"א]. או שהוא בכלל ומשלם אל שונאיו על פניו להאבידו [יומא פ\"ז א'. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה</b><br> כבר נשנה לעיל [מ\"ט], רק דהכא נקטיה בשביל משל נאה שמביא על זה. ואפשר עוד דממעשיו דקאמר הכא, ר\"ל שמתחכם על מעשיו המיוחדים לו בתורה, להתבונן במופלא ממנו, אם יסכים שכל אנושי בעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוח באה ועוקרתו</b><br> האדם נמשל בתנ\"ך לאילן. וחכמתו היא תפארתי, כתפארת הענפים להאילן. ושמירת מצות התורה, הוא השורש להאילן עץ הדעת הזה. אמנם כשיתחכם יותר מדאי, הו\"ל כאילן שבזבז כל כחותיו לענפיו, ועי\"ז נתרושש כחו בשרשיו, כידוע בטבע כל אילן שכשיתפשט כחו למעלה ביותר, כן תם לריק כחו למטה. ושניהן יהיה סבה שיתעקר בנקלות, ע\"י מיעוט השרשים, וע\"י הכרעת כובד הענפים. וכן איש כזה, ע\"י רבוי הסתעפות התחכמותו בחוקי ה' הנעלמים, כן יתמעטו ויתרופפו שרשי יראת ה' בלבבו, ושניהן יהיו סבת נפילתו כשיאחזנו רוח אפיקורסת לבסוף, לעקרו לגמרי משדה הצלחתו הנצחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והופכתו על פניו</b><br> ר\"ל לא מבעייא שלא יעשה עוד פרי תבואה במצות, משום שהאפיקורסת עקרתהו, אלא אפילו הפירות באיביהן ופרחי המצות היפים שכבר עשה והיו להוד על פניו אשר שם פירותיו, נמי אבדו מידו, כמ\"ש וצדקת הצדיק לא תצילנו [יחזקאל ל\"ג פי\"ב], דהרי תוהה על הראשונות [ר\"ה תוס' ד\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כערער בערבה</b><br> רישא דקרא הוא [ירמיה י\"ז פ\"ה], ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, ומה' יסור לבו. דקשיא ליה מדכתיב אשר יבטח באדם, ל\"ל תו למכתב ושם בשר זרועו. ותו באיזה אופן הבוטח באדם, מה' יסור לבו. אע\"כ דה\"ק, ארור הגבר הגבור בתורה ובחכמה, אשר יבטח בכח אדם ובשכלו האנושי. או ששם בשר זרועו, לילך בכח בשרירות תאות הבשריי, ובסבות ב' אלה מה' יסור לבו לבלי לשמור מצותיו ותורותיו. איש כזה יהיה כערער בערבה, ר\"ל כעץ יחידי העומד בארץ מישור ושוה, שבהרגל אין שם מעין מים חיים, ולכן קרקעיתו יבש, ולהכי אין שרשיו מרובין ולא מחוזקין בקרקע היבישה, ומדעומד ערער ויחיד בלי אילנות סביבו למחסה, נקל לרוחות לעקרו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יראה כי יבא חום</b><br> ר\"ל לא יראה שכר הטוב למצות שכבר עשה, כלעיל סי' קכ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכן חררים במדבר</b><br> ר\"ל יונח כעצים יבשים במדבר, מדנעקרו שרשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארץ מלחה ולא תשב</b><br> זהו נ\"ט, דלהכי נעקר, משום שעמד בארץ מליחה, ואין שם מושב וחיות לשרשיו. וזהו הפסד הב' שלו, שמכח האפיקורסת, יהיה כאילן שנעקר ולא יעשה עוד פירות המצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו</b><br> שיעשה המצות אף שלא יבין טעמם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזיזין אותו ממקומו</b><br> ההתחכמות, והתאוה, והגאוה, וחמדת הממון, הם סערות נוראות שיעקרו האדם מארץ החיים. אבל למי שלבו תמים באלהיו, לא יזיזוהו כמלא נימא לעבור מצות אלהיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> רישא דקרא [שם] ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והוא כפול. אע\"כ דה\"ק ברוך הגבר הגבור הכובש את יצרו, אשר בענייני המצות יבטח בה', שוודאי לטובת האדם צוה אותם. ולפיכך יקיימם אף שלא יבין טעם. והיה גם ה' מבטחו ר\"ל מבצר עוז שלו [כמו ויורד עוז מבטחו, משלי כ\"ה] לנוס שמה למחסה מסערות היצר הנ\"ל. ומסיים בתר הכי, והיה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כעץ שתול על מים</b><br> מימי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל יובל</b><br> מעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישלח שרשיו</b><br> כל שילוח בפועל, הוא שליחות שאינו חוזר [כמו בשלח פרעה את העם]. ה\"נ ר\"ל שרשיו ששלח, לנצח לא ישובו להנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יראה כי יבא חוב</b><br> תם היצר לתאוות הארציות הנ\"ל לא ישגיח עליו כלל, כי באהבתו לאלדיו לא יכווה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה עלהו רענן</b><br> הוא משל להתחכמות האנושי שהם כעלים בא לן, לשמור פירות המצות. ולהכי נקט לשון יחיד, עליהו, דהמעט התחכמות שלו, מלא חן וחסד כעלה א' ירוק ורטוב, כך יעשה זה הירא שמים שמתחכם רק עד מקום שרשאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשנת בצורת</b><br> ר\"ל כשירע לו בעולמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ידאג</b><br> ר\"ל א\"צ לדאוג שלא יוכרע עי\"ז לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ימיש מעשות פרי</b><br> דגם אם ע\"י דוחק ועוני ימנע מלעשות פרי המצות, רחמנא לבא בעי, ונחשב כאילו עשאן [כקידושין ד\"מ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קינין</b><br> קרבנות העוף קרויין קנין, מלשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות שצריכים התעמקות מאד, כשנתערב מהן קרבן חובה בנדבה, או עולה בחטאת [כפ\"ג דקנין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתחי נדה</b><br> כל ימי אשה נחלקין לז' וי\"א ימים, שחוזרין תמיד חלילה, דהיינו תחלה משעה שרואה דם פעם ראשונה, מונה ז' ימי נדה, ואח\"כ י\"א ימי זיבה, וחוזרת חלילה תמיד בחשבון זה. ויש חילוק גדול בין ראתה דם באלו או באלו [ועי' בהקדמתי לסדר טהרות ביבקש דעת סי' ע']. ובשכחה באיזה יום עומדת, יש בלבול גדול בעניינה, וצריך עיון רב לתקנה שלא תבוא לאיסור כרת [כערכין ד\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן הן גופי הלכות</b><br> אף שקינין נראה ערכו מועט, ונוהגין רק בזמן שביהמ\"ק קיים. ופתחי נדה נמי עכ\"פ נראין מאוס ומגונה, ושניהן רק חשבונא בעלמא הן [דוגמת זה מצינו חולין צ\"ה ב']. אפ\"ה הן הן גופי הלכות התורה, שרשאי לעשות עיקר לימודו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקופות</b><br> הוא חשבון הקפת החמה והלבנה [כראנאלאגיע] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמטריאות</b><br> הוא חכמת המדידה והתשבורת, שנקראת בלשון יון [געאמעטריע], ר\"ל מדידת הארץ. ור\"א בעל המאמר זה היה בקי בכל אלה [כהוריות ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרפראות לחכמה</b><br> ר\"ל הן כקינוח סעודה לחכמת התורה. דהתורה היא דוגמת הלחם לנשמה, שנזונת ממנה, וכמ\"ש לכו לחמו בלחמי [משלי ט' פ\"ה]. וכאשר יערב לאדם הלחם יותר, כשיטפל לו פרפרות, למרוח על הלחם חמאה וכדומה, כן תמתק לו התורה ביותר אם יטפיל לה שאר החכמות לרקחות וטבחות [רמב\"ם ספ\"ד מיסודי התורה]. אמנם כמו שהאוכל חמאה או פרפרות בלי לחם נפשו קצה בו ולא ישבע, כמו כן העושה משאר החכמות האלה עיקר בהתעסקות, לא תשבע נשמתו מהן ולא ישתדלו לה קיום. דאף דחשבון התקופות צריך ללמדם לעניין קידוש החודש, וגם כדי לידע חכמתו וגדלותו של יוצר בראשית, ומה\"ט היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב נקרא חוטא [כשבת דע\"ה א']. וכ\"כ חכמת המדידה, עמוקה וחמודה ונצרכת לדיני סיכה וכלאים וכדומה. אפ\"ה דוקא קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, מדיש בהן עשה ולא תעשה אסיר ומותר. משא\"כ תקופות וגמטריאות הן רק טפלים להתורה כפרפרות לפת וקמ\"ל דאע\"ג שיש דמיון להנך דרישא עם הנך דסיפא אפ\"ה לא ראי זה כראי זה הנך עיקר ואינך טפל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן זומא אומר</b><br> לפי שכל אדם שואף אחר ד' דברים מאד, והן, החכמה, והגבורה, והעושר, והכבוד. ולכן אין רגע שלא ישתדל להשיג א' מאלה הד'. אולם בכולם יהיה השתדלותו בהפך מתכליתו. דהרי ירצה להקרא חכם, והרי לכן אינו רוצה ללמוד משום אדם, בחשבו שהוא באמת חכם מכל. או שיחשוב שכשיודה וילמד מקטן ממנו, לא יקראוהו עוד חכם. והרי לכן נשאר חסר דעת. וכ\"כ ירצה להתעשר למען התענג. והרי לכן יתעמל בימים ולילות ויקצר חייו ויסתכן כדי לאסוף הון. ואיה העונג שהיה ראוי לו להשיג בעשרו. וכ\"כ ירצה להקרא גבור, שייראוהו כל אדם. ולכן בנפול א' משונאיו בידו, ישחקהו כעפר ע\"פ רוח, ויכתתו תחת רגליו. אמנם הם לדמיו יארובו, ליום ימעדו רגליו, אז יקיצו וירננו כל שוכני עפר יחדו, להדפו ולרדפו עד החרמה. ואיה גבורתו. וכ\"כ ירצה שיכבדוהו הכל. ולכן יפח באפיו מלוא לוגמיו רוח גאותו, ויקומם נוצותיו כטווס וברבור. והנה גם החונפים אותו בפניו, אחריו ישחקון וישפכו עליו קיקלון, ואיה כבודו. [ועי' מ\"ש לעיל פ\"א סי' מ\"ח]. לכן ייעצו התנא האיך ישתדל שישיג בכל א' מהן תכליתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד מכל אדם</b><br> דהחכמה תושג ע\"י ב' דברים, (א) ע\"י רבוי הלימודים שקבל מהקודמין. (ב) ע\"י השכלת עצמו, שיבנה בשכלו על אותן הלימודים שלמד. אולם השכלת האדם שמעצמו, מבלי שיקדימה לימוד סברות מאחרים היא לרוב דלה ורזה. לא לבד בחכמת התורה שכל עיקריה בנויים, על מה שקבלנו מאבותינו, ואין לחכמת האנושי שום הכרע נגדה, וכדאשכחן בעדיות [פ\"א מ\"ג], שב' גרדיים הדיוטים ושפלים הכריעו לכל חכמי ישראל, שרצו לדון בכח חריצות שכלם על דין א'. ובאו ב' גרדיים הנ\"ל והעידו שקבלו שלא כסברת הבעלי תריסין הנ\"ל, וקיימו חכמים דבריהם. אלא גם בשאר חכמות שוודאי תלויין בהשתכלות אנושי, או אפילו בחכמות התורה היכא שיודע האדם הקבלה, רק שהספק שלו הוא במלתא דתליא בסברא, אעפ\"כ אין לחריף וחרוץ השכל לסמוך על דעתו לבד. דכל עוד יותר שעמוק העניין, יותר אפשר ועלול לטעות בו. והאוטם אזנו לשמוע דברי שכנגדו, עליו אמר שהמע\"ה [משלי י\"ב פט\"ו] דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם. ואפילו כשהחולק עליו הוא קטן בדעת, לפעמים הקטן ההוא בעין חולשתו לא יכול להציץ כראוי במלא מחט סדקית שנפתח עליו בחכמה רק השקפה קטנה, והגדול השומע דבריו, ישמע חכם ויוסיף לקח, דברוחב לבו ובעינו המחודד יביא ראיות לדברי הקטן וימצאם כנים. ולכן אמרו חז\"ל [תענית ד\"ז א'] דתורה נמשלה לאש, דמה אש קטן מדליק הגדול, כך בד\"ת קטנים מחדדים הגדולים. וכ\"כ אחז\"ל [מכות ד\"י] הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולם. וה\"ה בשאר חכמות ראוי לשמוע ולבחון דברי החולק עליו. וזהו ממש מ\"ש חז\"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, דהיא היא כמו האמור כאן, דהאינו חכם לא יראה את הנולד, שעי\"ז שעומד על דעתו ישאר חסר דעת, רק רואה בסכלותו על צערו של עכשו, שיצטרך להודות להקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכל מלמדי השכלתי</b><br> אפילו מקטנים ממני למדתי:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל אף דלפעמים הקטנים אמרו לי דבר חדש דרך שיחה נאה בעלמא, אני בהבטה היתירה שחנני ה', הרחבתי החריץ הקטן שפתחו לי הקטנים האלו, עד כפתח האולם, וראיתי כי אמת אתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו גבור הכובש את יצרו</b><br> דאם נהלל גבור, אינו משום שיש כח בידו לחנוק ולרצח רבבות בני אדם כתורים ובני יונה, דא\"כ מהו משובח יותר מפריצי חיות ארי ונמר יחדו. אבל תהלתו הוא, שאינו רך לבב, ומשתמש בגבורתו לתכלית נעלה, ואינו חושש לנזק הגוף, וגם חרף נפשו למות, רק למען השיג התכלית הנעלה ההוא שרוצה להשיגו. ואין לך תכלית יותר נעלה ונשגב, מלהלביש נפשותינו ברוח נדיבה כזרת, שלא תהיה קשורה ומשועבדת לחיי הארציי ותאוות היצר. ומכ\"ש כשיצרו מפתהו לנקום ולנטור משונאו, הרי אם ישמע לקול יצרי, כבש רק חצוניותיו של שונא, דהיינו גופו. אבל כשייטיב לשונאו, כובש פנימיותו, כי עתה יכיר גם השונא בעצמו עם איזה איש אשר רוח נדיבה בו רצה ללחום, ויתבייש ויכלם ויהי לו עבד עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר</b><br> ר\"ל בין בתחלה טרם התגלע הריב, ובין בסוף כאשר כבר יצא הקצף, בשניהן טוב כבישת היצר. אם בתחלה, ודאי טוב ארך אפים מהגבור, אף שיוכל להשיב למקניטו, אפ\"ה טוב דשמע ואדיש חליף בישתא מאה [כסנהדרין ד\"ז א']. ואם בסוף שכבר הוצרך ללחום עם אויבו וכבשו כבר, כמה יפה הוא וכמה שבח ראוי לו כשמושל ברוחו להיטיב לשונאו, יותר משישתבח לוכד עיר, ר\"ל שונאו [ועי' תוס' תענית ד\"ה א' ד\"ה לא]. ולמי ראוי יותר להשתבח, להכובש גבור רודף, או לכובש חלש נרדף. והרי הכובש את עצמו כבש גבור רודף:"
+            ],
+            [
+                "<b>השמח בחלקו</b><br> דהרי ידוע דמי שהשיג התכלית, טוב יותר מאותו שלא השיגו. וא\"כ המתיגע להשיג דבר מה, ומסתפק בהמעט שחננו ה', כבר השיג התכלית. אבל אותו שאינו מסתפק במה שהשיג, לא השיג תכליתו, וגם לא ישיגו לעולם, וישאר תמיד עני. דהרי מתיגע לתכלית שלא ישיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך</b><br> והרי גם הגנב והגזלן אוכלים יגיע כפם, ואיך אמר אשריך וטוב לך. אע\"כ ה\"ק, אם יגיע כפיך הוא רק למען תאכל, ולא למען לאסוף הון, אז אשריך וט\"ל, אשריך בעה\"ז וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וטוב לך לעולם הבא</b><br> דהמסתפק במועט, הוא בלב שמח תמיד מוצלח, נמצא שאשריו בעה\"ז. אמנם גם בעה\"ב טוב לו עי\"ז, שע\"י שיסתפק במועט, אינו עובר על לא תחמוד, ואינו גונב, ואינו גוזל, ואינו מרמה, ואינו עובר על שאר מצות ה' כדי להרוויח באיסור, משום שירא מעונש עה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכבד את הבריות</b><br> וזה בדרך הטבע, כסבה ומסובב. דמדמכבד לכל אדם, יאהבוהו ויכבדוהו גם הם. אבל גם דרך שכר מהקב\"ה, דבשביל שיכבד אפילו לכל שפל, וודאי עושה כן מפני כי יחשוב כי בצלם אלדים עשה ה' את האדם, ונזר אלהיו על ראשו. לכן יסבב הקב\"ה שיכבדוהו הכל ג\"כ, ונר אלהים אשר בקרבו המאיר לעולם כולו בכבודו, יהיה מבהיק כאבוקה בהירה מאירה יותר מאשר יקווה מטבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו</b><br> א\"צ להביא ראיה שיהיה המכובד נכבד מכל אדם בדרך הטבע, דזה פשוט. אבל מייתי ראיה שגם הקב\"ה יתן לו כבוד בדרך שכר, דהרי אמר קב\"ה כי מכבדי אכבד, ר\"ל אוסיף להבהיק כבודם יותר מהראוי לפי דרך הטבע. אבל בוזי, דהיינו המבזים הבריות ואינן חוששין לכבוד האומן שעשאן אשר חותמו על פניהם [כתענית ד\"כ ע\"ב] איני צריך לבזותם, דממילא יקלו, כי די להם קיקלון דידהו. שהמבזה הבריות חושב שכשישפיל כל אדם, עי\"ז יגדיל כבודו כמגדל יחיד תלול בעולם. אבל טועה מאד, דהוא רק עם פה א' יזלזל הכל, אבל מקולות מים רבים ישתקוהו הם, החריש יחרישוהו בכמה קולי קולות בעולם, המרעימים סביבו בפניו ושלא בפניו, ותחת שזלזלם יזלזלוהו גם אותן שלא זלזל, וישוב עמלו בראשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה</b><br> ר\"ל שקלה לקיימה, ולפיכך אינך מתירא שתשמט מידך, אפ\"ה תרוץ לקיימה בזריזות ושמחה. אולם קלות שזכר התנא במעשה אפשר בד' פנים, (א) שהמעשה בעצמה א\"צ לה סגוף הגוף, דהיא בעצמה קלה לעשותה. (ב) שהיא קשה בעצמה אבל מדמורגל בה כתפלה שבכל יום נגד תפלת ר\"ה ויו\"כ. (ג) מצוה שגם השכל יכריחו לעשותה ככיבוד או\"א, ומפני שיבה תקום דכמה הרפתקאי דעדו עליה. (ד) מצוה שיש בה הנאת הגוף, כאכילה בשבת וכדומה, וכ\"כ מצוה שמתכבד בה כטלית ותפילין ולולב ואתרוג נאה, שמתוך כל אלה קלים לעשותן. אולם לפ\"ז זהירת שזכר תנא, אינה לעשות המעשה, דאדרבה מדהיא קלה וודאי יעשנה. אלא יהיה זהיר לקדש כוונתו שעושה כך מפני כי כך צוה ד', לא משום וכו', דמצות צריכות כוונה, ובזה לבד יושג השלמה לנפשו. אולם רץ ובורח שזכר התנא, היינו משום דבמורגל שכשיחליט האדם לעשות מצוה, יתנגדו לנגדו שטנה כדי לנסותו, ובעבירה להיפוך. וע\"ז נתפלל והסר שטן מלפנינו כשנרצה לעשות מצוה, ומאחרינו בעבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובורח מן העבירה</b><br> אף שאין יצרך דוחקך או רודפך [ולהכי נקט בורח ולא נוס. דבורת הוא למרחוק למקום שלא יראהו אויבו. משא\"כ ניסה אין הכוונה להסתר מאויבו. רק להשמט מתחת ידו, ולכן ברח משה מפרעה ונס מלפני הנחש. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמצוה גוררת מצוה</b><br> שכשתתרגל נפשך להיות זריז במצות ה', אז גם כשיזדמן לך חמורה ממנה, תזדרז ג\"כ לעשותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבירה גוררת עבירה</b><br> דכך הוא דרכו של יצה\"ר, בתחלה מפתהו לקלות, ואח\"כ לחמורות [כסוכה נ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכר עבירה עבירה</b><br> ר\"ל לא לבד דהכי אורחא, אלא גם משמים יסבבו לו כך, דזה א' משכרי המצוה, דבעשה מצוה אחת קטנה בשמחה לכבוד ה', יגלגלו לו לעשות מצוה גדולה מהראשונה. וכ\"כ תהיה אחד מעונשים היותר חמורים לחוטא, שיתנו לו מקום לטעות ולחטוא יותר, שכשיטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, דהבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו [יומא דל\"ח א']. א\"נ דה\"ק דהשכר שירבו לך עבור שתעשה מצוה קלה בשמחה, גם זהו מצוה, כי רק למחיה שלחך הקב\"ה לארץ שירבה שכרך בעה\"ז ובעוה\"ב וכמ\"ש רצה הקב\"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם</b><br> אפילו לכסיל ולבער, ומשולל מכל דעת ואפילו אשר הוא רשע למות, תרחם על קלקולם ולא תבזם, כי לא אותם רק בוראם תחרף, ואם כי ממך נעלם טעם הווייתם, אלדים הבין דרכו, וכל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה [משלי ט\"ז פ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי מפליג</b><br> מרחיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכל דבר</b><br> אפילו דבר מאוס ושנאוי מכאיב ומצער, מזיק וארסיי, כזבובים ויתושים נחשים ועקרבים, לא תרחיקם בדעתך מצורך העולם. ודי לך לידע כי ד' בראם, ורק לטובת העולם נבראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך אדם שאין לו שעה</b><br> אף שעכשיו לא תראה בו צורך כלל בעולם, מדהוא משולל מכל דעת ולא עוד אלא שתראהו ג\"כ דוחק עבדי ה' ורודפם, והוא כשחפת בעולם. עכ\"פ דע, שלא לחנם הניחו הקב\"ה בחיים עדיין, על כרחך שיש בו עכשיו צורך הנעלם ממך, או שיבוא שעה שיהיה צורך בו, ומי יודע מהו הטוב שיתגלגל על ידו, ואל דעות ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לך דבר שאין לו מקום</b><br> באדם שהוא בעל בחירה ומשתנה כל שעה, נקט תנא שעה. משא\"כ בשאר דברים נקט מלת מקום ור\"ל, מעולם לא ברא הקב\"ה דבר לבטלה, ואם לא נצרך לו במקום זה, יש בו צורך במקום אחר. ואפילו זבובים ויתושים ושאר דברים ארסיים, נצרכים הם, שבתנועתם מעכבים עפוש האויר. ולכן במקומות החמים שהעפוש שם מצוי, ג\"כ מרובים אלה טפי. וגם נצרכים הן לכמה רפואות, וכדקאמרינן בש\"ס [שבת ע\"ז ב']. ועל זה אמר הכתוב כל פעל ה' למענהו, וגם רשע, בראו ה' ליום רעה שימתיק אותו. או ליום רעה של עצמו. שכשיראו בני עולם עונשו. ייראו את ה' [וי\"א דה\"ק אל תהי בז לכל אדם. לומר זה לא יוכל להרע או להטיב לי ואינני צריך לחוש שיהיה שונא לי, ואל תהי מפליג לכל דבר שתכניס את עצמך לסכנה. ולומר בקלות הדעת. לא יארע לי נזק דאשרי אדם מפתד תמיד וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח</b><br> לפעד\"נ דעניו הוא המכיר גדולת ערכו, ואפ\"ה אינו מתיהר אלא מנמיך א\"ע בחסד. אבל שפל רוח הוא, הוא שלבו נשבר בקרבו בידעו כל חסרונותיו ומציירם לפניו תמיד, אף שנעלמו מעיני הבריות. ולהכי במשרע\"ה כתיב ומשה עניו מאד, דוכי ס\"ד שמשרע\"ה לא ידע שהוא מובחר מין האנושי, ודיבר ה' עמו פנים אל פנים ושכינה מדברת מתוך גרונו, מה שלא זכה שום ילוד אשה. משא\"כ דוד המלך ע\"ה אמר ואהי שפל בעיני, וכן הם רוב תחנוני תהלים באופן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br>וי\"ג בפני כל אדם אפילו לפני אותן שתדמה שהן יותר שפלים ממך. ואפילו בפני אותן שירצו להשפילך ביותר. ואמר מאד מאד, דהיינו הענוה המאדיי שלך לא תסתפק בה לחשוב לימר הנני שפל רוח די, אלא תהיה שפל רוח מלחשוב שאתה שפל רוח. א\"נ להכי קאמר מאד מאד, היינו לא לבד בדיבור, שזהו גאותך כאומר הנה יש בי כל המעלות ולא חסר לי רק הענוה, אקבע גם האבן טוב הזה בכתרי אלא מאד מאד הוי שפל רוח גם בפנים במחשבותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתקות אנוש רמה</b><br> ר\"ל אמיתת גדולתו שעליה ראוי שיקווה, לא ישיג רק כשיפסק כל הארציות שלו ונתהפך לרימה. או ר\"ל שתקוות אדם החלש שיתאווה להתרברב, היא רימה שלו. שכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו [כעירובין י\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי</b><br> ב' מיני מחללי השם נינהו. (א) העובר עבירה בפרהסיא אפילו לתיאבון, דעכ\"פ מחלל ומיקל כבוד שמו ית' עי\"ז, שמגיד לכל שאינו חושש לציוויו. דאפילו תקפו יצרו וחוטא לתיאבון, עכ\"פ היה לו לעשות בסתר [כחגיגה דט\"ז א'], ולחוש על כבוד קונו, ולא לחלל שמו ית' בפרהסיא. ווה חלול השם אפשר אפילו בצדיק גמור, דלפי גדלו יודע שעיני הכל צופות עליו, לפיכך צריך להשמר גם מן הדומה לכיעור [כחולין מ\"ד ב']. וה\"נ אמרינן [יומא דפ\"ו ע\"א] היכי דמי חלול השם. אמר רבא כגון אנא וכו', ור' יוחנן אמר כגון אנא וכו'. (ב) אבל עוד יש חלול השם באופן אחר, ובכה\"ג מיירי תנא הכא, דהיינו שבאמת אין פחד אלהים נגד עיניו' כמינין ואפיקורסים שעוברים עבירות ביד רמה בסתר אפילו בלי שום הנאה, כי מכחיש שיש אלוה נמצא, או שיש תורה משמים, או בהשגחה, או בשכר ועונש וכדומה. ואעפ\"כ אינו חוטא בגלוי, מדחושש לכבוד עצמו כי רוצה להחזיק א\"ע לצדיק. ולכן לא דמי לשאר חוטא בסתר כשתקפו יצרו, דזה חס על כבוד קונו, להכי גם הקב\"ה חס על כבודו, ואינו מביישו להענישו בגלוי. אבל זה, שבאמת כבוד הקב\"ה ותורתו קל בעיניו, ופושט טלפיו כחזיר, זהו החונף האמיתי, ולכן יענשוהו בגלוי, למען ידעו הכל שהוא רשע מוחלט, כשיתגלגל שיתגלה נבלותו לעיני השמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחלול השם</b><br> דהרי זה האפיקורס אפילו היה יודע שאסור, היה עובר. והרי מה\"ט מומר אינו מביא קרבן על שגגתו, מדאינו שב מידיעתו [כחולין ד\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד</b><br> אין ר\"ל שלומד רק ללמד ולא לעשות, דא\"כ רשע הוא, והרי חז\"ל אמרו על זה [יומא ע\"ב ב'] חבל על דלית ליה דרתא ותרעי לדרתיה עביד, ואמרו [תענית ד\"ז א'] כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, ואמאי מספיקין וכו'. רק ר\"ל במצות שאין בהן מעשה כאמונות ודעות. או בדינין שאינן נוהגין בכל אדם כגיטין וחליצות. או זר שעוסק בדיני קדשים. או העוסק בדיני טומאה וטהרות בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספיקין בידו ללמוד וללמד</b><br> שיפתח הקב\"ה לבו, ויסור מלפניו טרדות הזמן, כדי שיבין הדברים ברורים. ואח\"כ יזמן לו תלמידים הגונים וחבירים מקשיבים, ויחוננו לשון למודים, להפיק מחכמתו לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלומד על מנת לעשות</b><br> במצות ששייך בהם מעשה. אף שאין כוונתו רק להשלים עצמו בעשיית המצוה, אפ\"ה מספיקין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לשמור ולעשות</b><br> זכור ושמור ב' עניינים הם. דזכור היינו שיתעסק במחשבתו בעניין ההוא. ואעפ\"כ אפשר שישכחהו לאחר זמן. אבל שמור היינו לאו דוקא שיתעסק עתה מחשבתו בהעניין, רק שהעניין שמור בלבו כמאו דמונח בקופסא, וא\"א שישתכח מלבו, כדבר השמור במקום צנוע, דבכל עת שירצה ימצאנו. [וזהו מ\"ש חז\"ל. זכור ושמור בדיבור א' נאמרו [שבועות ד\"כ ע\"ב], דהקב\"ה צונו שנזכיר עניין שבת כל כך הרבה פעמים, עד שיהיה שמור בלבינו כל כך, עד שבעת מעשה נזכרנו בכל עגולותו. וכן שר המשקין בתחלה לא זכר את יוסף. שבגאותו לא התעסק מחשבתו בהבטחתו להזכיר צרת יוסף לפני פרעה. ואח\"כ וישכחהו לגמרי, שאפילו הזכירו אדם לא היה זוכר. והראיה, שלבסוף לא סיפר לפרעה רק כי פותר חלומות הוא, אבל לא העוול שנעשה לו, כי גונב גונבתי וגו'. כך נ\"ל. ורבינו בעל העיקרים בכ\"ו לשלישי ורבינו בעל העקידה שער נ\"ה פירשו באופנים אחרים יע\"ש]. וה\"ג ר\"ל שהקב\"ה מזכהו שיהיה למודו שמור בלבו אף שלא יתעסק בו, עד שכשיזדמן לו המעשה יזכור העניין כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם</b><br> ר\"ל כשתלמוד המצות או תקיימם, לא תכוון כדי שיכבדוך. וה\"נ אמרינן בש\"ס, לאהבה את ה' אלהיך, שלא תעסוק בתורה כדי שיקראוך חכם ורב, רק עשה מאהבה, וסוף הכבוד לבוא [נדרים דס\"ב א']. ואע\"ג דאמרינן. לעולם יעסוק בתורה ומצות אפילו שלא לשמה, שמתוך זה בא לעשות לשמה [פסחים ד\"נ ע\"ב]. היינו בתחלת למודו. משא\"כ כשכבר יושב בחיק התורה ויונק משדיה, על זה אמרינן [ברכות די\"ז] העוסק בתורה של\"ש נוח לו שלא נברא. מיהו דוקא בעוסק בתורה או מודיע שהוא ת\"ח. כדי שיכבדוהו. אבל בירא שיזלזלוהו, שרי להושיב כתר התורה על ראשו ולומר אנא מלכא. וכדאמרינן [שם בנדרים ד\"ס ב'] שרי לצ\"מ לאודועי אנפשיה באתרא דלא ידעי ליה. וכתב שם הרא\"ש, דמיירי בירא שיזלזלוהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא קרדום לחפור בהם</b><br> נ\"ל כגירסא לחתוך בהם, ולא כהגירסא לחפור בהן. דקרדום הוא כלי לחתוך ולבקוע עצים [כביצה דל\"א ע\"א]. עוד נ\"ל דלרבותא נקט קרדום, אע\"ג דנפיש אגריה וזוטר פחתיה [כב\"מ פ\"ב ב']. ור\"ל אפילו מרוויח הרבה ע\"י שמתפרנס מהתורה, והוא דבר שעי\"ז כבודה נפחת רק מעט, אפ\"ה אסור כשאפשר להתפרנס באופן אחר. [מיהו דוקא במקבל שכר בשביל שילמד, או בשביל שמורה הוראה, אז באפשר להתפרנס באופן אחר, אסור ליהנות ע\"י התורה. אבל כשנותנין לו מתנה, וכוונת הנותן להנאת עצמו, או לכבוד עצמו. אז אפילו ת\"ח עשיר רשאי לקבלו. וכדאמרינן [ברכות ד\"י ע\"ב] הנהנה יהנה כאלישע. שר\"ל לפע\"ד כמו באלישע שהתכוון הנותן לזכות את עצמו להביא בכורים, ולא ליתן צדקה לאלישע, וכדאמרינן נמי [בכתובות דק\"ה ב'] דקבל רב ענן מה\"ט דגים שהביא לו האי גברא, שרצה לעשות מצוה להביא בכורים. והרי אלישע עשיר היה, דאין הנבואה שורה רק על עשיר [כנדרים ל\"ח א']. ואין לומר משום דמתנה מועטת הוה, ורק אז רשאי לקבל [כי\"ד רמ\"ו סכ\"א]. ליתא, דהרי רבי עשיר גדול היה (כע\"ז ד\"י ע\"ב), ואפ\"ה שקיל מתנה מרובה. טלית דק מקופל בגודל אגוז וחצי מבן בונים (כגיטין נ\"ט א'). ע\"כ משום דבן בונים נמי התכוון לכבוד עצמו, שהנשיא יקבל ממנו מתנה. אבל במתכוון הנותן לההנות המקבל, לא יקבל. כר' זירא שלא רצה ליקח מתנה (כחולין מ\"ד ב). וכ\"כ רב גידל לא רצה ליקח השדה במתנה מה\"ט (כקידושין נ\"ט א'). ואילה\"ק מרבינא דשקיל שלשלות זהב שזרקו לפניו נשי דמחוזא (כב\"ק קי\"ט א'). דהתם לא לעצמו קבלם, רק לצדקה. דגבאי צדקה היה, וכמ\"ש רש\"י התם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכך היה הלל אומר</b><br> לעיל פ\"א סנ\"א כבר נשנה לעניין אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודישתמש בתגא חלף</b><br> ר\"ל דהמשתמש בהכתר זה, כבר החליף שמה, שאינה עוד כתר לכבוד ולתפארת, רק קרדום. [וי\"א חלף ר\"ל שיחלוף ויעבור מהעולם. וק\"ל, א\"כ מה הא למדת. היא היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטל חייו מן העולם</b><br> ר\"ל דבתורה כתיב כי היא חייך ואורך ימיך, והיינו בעושה לשמה, אבל זה שעשאה קרדום, חלף ועבר קדושתה וכח הארכת חיים, ונוטל ומבטל בהקרדם חייו מהעולם [כתענית ד\"ז א']. א\"נ נ\"ל דר\"ל תחת שבאם היה עוסק בתורה ומצות לשמה היה נוטל ומקבל חייו מוצלחים מהתורה ומובטחים, דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך, השתא דאשתמש בתגא ולא עסק בה לשמה, נוטל ומקבל חייו מן העולם והטבע אם טוב ואם רע, כאשר יקרה מקרה יעזבוהו לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גופו מכובד על הבריות</b><br> אדלעיל קאי, דתני שלא יתפרנס מהתורה, דמיירי באפשר שיתפרנס ממלאכה, להכי קמ\"ל הכא, שאפילו היא מלאכה בזויה, לא יחשוב שיתבזה עי\"ז, והרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה [כברכות די\"ט ב']. ליתא, אלא אדרבה כיון שעושה הכל לכבוד התורה, לא מבעייא בעיני הפקחין שאין משגיחין על הגוף כשהוא מלוכלך בטיט מלאכתו, אם רק חכמה בקרבו. אלא אפילו בעיני המון הבריות שאין ראויין להקרא בשם אדם, ואלה מציצין רק על הקנקן ולא על היין שבו, אפ\"ה ימשוך הקב\"ה חוט של חסד עליו שיהיה נכבד גם בעיניהן. [אולם כלל התנא נמי שיכבד הספרים לאגדן יפה, ולהושיבן במקום נכבד, ולקום בפניהן (כי\"ד סי' רפ\"ב), וכ\"ש בפני ס\"ת עצמה, וכ\"כ חייב לכרכה במטפחת יפה, דזה אלי ואנוהו (שבת קל\"ג ב'). וכ\"ש שחייב לכבד לומדי תורה ולעמוד בפניהם (כמכות דכ\"ב ב' וקידושין דל\"ג). וה\"נ אמרינן האי מאן דמוקיר רבנן הו\"ל חתנוותא רבנן (שבת כ\"ג ב'). והיינו דקאמר הכא גופו מכובד, ר\"ל אפילו גופו ריק וחלל מכל נשמת רוח חכמה, אפ\"ה יסבב הקב\"ה שיכבדוהו. וכ\"כ כלל התנא שיהיה הת\"ח בעצמו מקפיד על כבודה, שיהיה גופו ובגדיו נקיים מכל לכלוך. וכדאמרינן (שבת קי\"ד), ת\"ח שנמצא רבב בבגדיו חייב מיתה בידי שמים. גם לא יצא במנעלים מטולאים לשוק, ונ\"ל דכ\"ש בגדים מטולאים טלאי ע\"ג טלאי, דבבגדים נראה טפי (כברכות מ\"ג ב'), דבכל זה מבזה כבוד התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המחלל את התורה</b><br> ששואל ממון עבור לימודו, ובזה מבזה התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גופו מחולל על הבריות</b><br> דלא מבעייא שיהיה מבוזה בעיני החכמים, אלא אפילו בעיני הבריות שמסתכלין רק אם סודריה דמר כצ\"מ אף כדבדקינן ליה לא ידע למימר ברוך [כפסחים קי\"א ב'], [ונ\"ל דר\"ל ברכת התורה], אפ\"ה יסבב הקב\"ה שגם בעיניהן יהיה מבוזה [וזה לפע\"ד מ\"ש חז\"ל (שבת קמ\"ה ב') מפני מה ת\"ח שבבבל מצויינין, מפני שאינן בני תורה. דתמוה, אם אינן בני תורה האיך יכנום ת\"ח. אבל נ\"ל דמלת שאינן, אבני בבל קאי. דמדאינן בני תורה רואין רק אם סודרי' כצ\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין</b><br> לא לבד שאינו נדחק להיות דיין בין בעלי דין, אלא גם נזהר לבלי להיות תובע או נתבע, רק יראה להתפשר, דמצוה לבצוע [כסנהדרין ד\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פורק ממנו איבה</b><br> דתובע ונתבע נוטרין איבה זל\"ז. וגם אותו שנתחייב נוער איבה לדיין, דאין אדם רואה חובה לעצמו [שבת קי\"ט א']. וקסבר שלא זיקק הדין יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזל</b><br> איבה לדיין וגזל לתובע ושבועת שוא לנתבע. א\"נ י\"ל דכל הג' אכולהו ג' קאי, בתובע ונתבע, שמא מה שזכה בדין, הוא מדלא יכול שכנגדו לברר זכותו, והדיין, שמא יטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבועת שוא</b><br> דלשבועת שקר אין לחוש. דבתובע ונתבע, אטו ברשיעי עסקינן, כשידעו שהוא שקר לא ישבעו. ואם בדיין, אם התורה חייבתו שבועה לזה, מה אית ליה למיעבד. אבל לשבועת שוא יש לחוש, שמא יטעה לחייב שבועה להפטור ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה</b><br> מי שמתגאה ודוחק א\"ע להיות דיין, וודאי שוטה הוא, שמרבה לעצמו אויבים על לא דבר. או ר\"ל שהוא שוטה, שאינו רואה ענשו שמוכן לו מהקב\"ה, וכדאמרינן [סנהדרין ד\"ז א'] לעולם יראה דיין א\"ע כאילו חרב מונח בין ירכותיו וגיהנם פתוח מתחתיו. דנ\"ל דר\"ל שיראה שחרב מיכן לדקור גופו, וגיהנם מוכן לענוש נשמתו, ששניהן יוכל להמית כשלא יתן דין צדק. והשוטה הזה אינו חושש לכל אלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> שאינו חושש לגזל ושבועת שוא שיתגלגלו על ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגס רוח</b><br> שבוטח בגאותו כאילו אינו יכול לטעות. וכל שיש בו א' מג' מדות הללו הוא מבוזה בעיני הבריות וכ\"ש כשיש בו כל הג' חוט המשולש לא במהרה ינתק ותחת בקשו כבוד ישיג כלימה ע\"י אותו המעשה בעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר אל תהי דן יחידי</b><br> אף שהוא יחיד מומחה שהוקבע מהצבור, דרשאי לדון יחידי [כסנהדרין ד\"ה א'], אפ\"ה מדת חסידות לצרף עמו ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין דן יחידי אלא אחד</b><br> ר\"ל הקב\"ה. ולא בשר ודם שלבו חלוק עליו ואפשר לטעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תאמר קבלו דעתי</b><br> אף שאתה גדול מהב', והוא דבר התלוי בשקול הדעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן רשאין ולא אתה</b><br> דאחרי רבים להטות כתיב, מיהו כשמברר שטועין, רשאי לומר חבלו דעת תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני</b><br> בין שלומד, או מקיים, או שמחזיק לומדיה, והוא עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו לקיימה מעושר</b><br> דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע\"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע\"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים. דבהצלחה ראוי לו להיות מכיר טובה להקב\"ה, ובבלתי ההצלחה ראוי לו להכניע לבבו הערל. אבל גדול נסיון ההצלחה מנסיון בלתי ההצלחה. ולהכי כשנתנסה בעניות ולא העבירתו על דעת קונו שהוא נסיון קטן לאדם [עירובין דמ\"א ב'], יתנסה שוב בנסיון הגדול דהיינו בעושר, והקב\"ה יעזרהו לעמוד גם בו, דהבא לטהר מסייעין לו [יומא דל\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המבטל את התורה מעושר</b><br> מטרדות העושר, או מגאות הלב שמסוגל בעושר. או מעושר מדידות שכלו אומר בלבו שא\"צ שקידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופו לבטלה מעוני</b><br> דעבירה גוררת עבירה, דמדנכשל בקטנות, יכשל גם בגדולות. אמנם המבטל התורה מעוני, יתהווה עני יותר, והמקיים מעושר יתעשר יותר [אולם אילה\"ק דכמה צדיקים שקיימו התורה מעוני, ואפ\"ה כל ימיהם מכאובים, וכמה שבטלוה מעושר ואפ\"ה יבלו בטוב ימיהם. אין זה קושיא, דאין הבטחת התנא גדולה יותר מהבטחת התורה, כבד אביך ואמך למען יאריכון ימיך, ואפ\"ה רואים כמה פעמים שמתקצרין לו (וכש\"ס קידושין ל\"ט ב'). אמנם אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, דמי יודע מה גרם שלא נתקיימה ההבטחה, אולי עשה שלא לשמה, או חטא אחר שחטא כיבה הבטחה זאת. או אולת אדם תסלף דרכו שהוא בעצמו גרם נזקו. וכן מצינו ביעקב אבינו, שהבטיחו הקב\"ה בפום ביה, ואפ\"ה נתירא שמא יגרום החטא [והארכתי בזה בפרושי ראשי אבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה</b><br> מדל\"ק הוה ממעט מלעסוק. ש\"מ ה\"ק דאפילו באותו עסק שצריך לפרנסתך תמעט בו כל שאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי שפל רוח בפני כל אדם</b><br> אפילו נגד מי שאינו ממעט בעסק כמוך. או ר\"ל דהמרבה בעסק וודאי כוונתו כדי להרבות כבודו בעשרו, לכן אמר הוה שפל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בטלת מן התורה</b><br> מחמת עסקיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לך בטלים הרבה כנגדך</b><br> שיענשוך מדה כנגד מדה, שאפילו שכשתרצה בסוף לעסוק בתורה, ישפכו לך קיתון על פניך [כסוכה כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו שכר הרבה ליתן לך</b><br> שיקילו לך טרחת פרנסתך, שמלאכתך יעשה ע\"י אחרים [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד</b><br> פאראקלטוס בלשון יון הוא מליץ ושוחר טוב אצל המשפט [ביישטאנד בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד</b><br> קאטעגאראס בלשון יון הוא דורש הרע, [אנקלעגער בל\"א] דהאדם הוא נעשה בדמות אלקיים בורא בתוך עצמו כל שעה מלאכים ויהיו טובים או רעים, וזה נרמז ליעקב אבינו בצאתו מבית אבותיו הצדיקים לבית לבן הרשע, ראה והנה סולם מוצב ארצה הוא הגוף, וראשו מגיע השמימה הוא הנפש, ומלאכי אלקים עולים או יורדים בו, הם כחותיו, בידו להקדישן לשמים, ולהעלותן או להורידן, והזהירוהו שד' נצב עליו ורואה ומשגיח על כל מעשיו אם טוב ואם רע, ואם שוית ד' לנגדך תמיד יאמר לך אל תירא וגו'. והזהירוהו בזה שלא יתעה בבית לבן. ואלה המלאכים או שיקטרגו עליו ויגרמו לו עונש או יהיו מליציו לטובה, ומאתם תצא הרעות והטובות, וזהו סוד משאחז\"ל שהמלאכים שלוהו מא\"י המה המחשבות הקדושות שהיו בו שם נסתלקו השתא ממנו בצאתו משם ועבר ואבותיו ועלו לרקיע ועכשיו בעסקו בבית לבן בזמניות, משלו בו מלאכים אחרים, הם מחשבותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשובה ומעשים טובים כתריס</b><br> טהאראקס בלשון יון הוא שריון, [ברוסט הארניש בל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים</b><br> אפילו אם היא עצמה של חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה להתקיים</b><br> שחברתם מתקיימת יחד, ועצתם זל\"ז מצלחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה לשם שמים</b><br> אפילו בדבר מצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין סופה להתקיים</b><br> לא ישיגו מה שירצו."
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן שמוע אומר</b><br> מג' טעמים רגיל אדם לדחות דברי החולק עמו בשום דבר. (א) מפני שהחולק עמו הוא קטן ממנו, לכן אע\"ג שמסתבר טפי כהחולק, אפ\"ה ידחהו בקש. (ב) או שהחולק עמו שוה לו, וגם בהדבר שחולקים זה עם זה, סברתו וסברת חבירו שקולים, יש לומר כך ויש לומר כך. ואעפ\"כ יתעמל טפי להעמיד דברי עצמו, מדאומר בלבו מה עדיף חבירי ממני, ולמה אני אודה לו ולא הוא לי. (ג) או שהחולק עמו הוא רבו. אבל דברי עצמו מסתברים טפי מדברי רבו ולכן לא יודה לו. לכן הזהיר על שלשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך</b><br> דלפעמים התלמיד הוא כמוצא מרגליות עם קליפתה העבה, וכשילטשנה הרב אז תבהיק אורה. ולכן תדקדק יפה בדבריו, ואם. יש בהם ממש תקיימם. וכמשחז\"ל [תענית ד ז א'] ומתלמידי יותר מכולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבוד חבירך כמורא רבך</b><br> כבוד, היינו שלא לסתור דברי שכנגדו בלי טעם. אבל מורא היינו כשהסברא להיפך, אפ\"ה מצד יראה לא יסתרם. ולהכי בתלמיד הזהיר שרק יכבדו לבלי לסתור דבריו בלי טעם. אבל כשיש פנים לדברי הרב ויש פנים לדברי התלמיד, מחוייב התלמיד לבטל סברתו מפני סברת הרב, וכדאמרינן [חולין קל\"ז] דא\"ל ר' יוחנן לאיסי תלמידו, א\"כ מה בין דידי לדידך. אבל בחבירו כשיש פנים לכאן ולכאן, לא יסתור דבריו בלי שום טעם, כמו במורא רבו כשיש פנים לכאן ולכאן שוודאי לא יסתור דבריו בלי שום טעם. מיהו כשהדעת נוטה לסתור דברי חבירו, רשאי לסתור דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומורא רבך כמורא שמים</b><br> מה מצות ה' אינך רשאי להרהר אחריהם, ואפילו כשאין סברתך מסכמת להם. ותו שהרי גם בכל מקום הרי צריך שיהיה מורא שמים עליך, כמ\"ש שויתי ה' לנגדי תמיד. כ\"כ ברבך לא תסתור דבריו, אפילו נראין דבריך מדבריו [כי\"ד ר\"מ ורמ\"ב]. וגם בכל מקום אפילו שלא בפניו לא תחלוק עליו, רק תחשוב א\"ע תמיד כיושב לפני רבך. וכדאמרינן [פסחים דנ\"א ב'] אני ראיתי רבי יוחנן שאכל, אוכל בין בפניו ובין שלא בפניו. דכל המהרהר אחר רבו מהרהר אחר השכינה [כסנהדרין דק\"י ע\"א]. ותוכן כוונת דברי התנא, שכל המתעסק עם אדם, יחשבנו לאותו אדם במדריגה יותר גבוה מאשר הוא באמת, דתלמידו יחשיבו כריעו, ולריעו כרבו, ולרבו יחשיב כאילו הוא יותר מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד</b><br> נגד מה שהזהיר לעיל להתלמיד שיתירא מלחלוק על הרב. הזהיר כאן להרב, הוה זהיר לזקק יפה מה שתלמד לתלמידיך, שאפילו תלמידך הקטן חולק עליך, תחשוב יפה התלמוד שתלמד אותו אולי תטעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששגגת תלמוד עולה זדון</b><br> ר\"ל שאם תטעה, נחשב לך שגגתך כמזיד [כב\"מ דל\"ג ב']. משום דאין לדמותו לשאר שוגג, דהתם מה הוה ליה למעבד. אבל הכא רמת רוחא נקטי ליה, ואילו היה רוצה להעמיק יפה, לא היה טועה. א\"נ ר\"ל הוה זהיר בלימוד שאתה לומד לעצמך שלא תטעה, ולא תאמר ומה בכך אם אטעה בלימודי הרי לא למעשה אני אומר כך, אבל עי\"ז בשעת מעשה תכשל להורות כלימודך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתר מלכות</b><br> ר\"ל ג' מיני שררה יש בישראל. (א) שמוכתר בכתר תורה, שנעשה דיין או ראש סנהדרין. וזהו וודאי יש בו חכמה יתירה. (ב) שמוכתר בכתר כהונה, שנעשה סגן או כה\"ג. וזהו גדול ביחוס משפחתו מדהוא כהן. (ג) שמוכתר בכתר מלכות [דלא לבד זרע בית דהמע\"ה, רק כל ישראל ראויין למלכות כשימשחהו נביא [כרמב\"ם פ\"א ממלכים]. וזהו וודאי העשיר היותר גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עולה על גביהן</b><br> ר\"ל אין כל אחת או כולם יחד חשובים להקרא כתר, אם אין בהם שם טוב שיזכה האדם בהכתר ההוא שבראשו ע\"י מעשיו הטובים שיוכל לעשות על ידה. דהחכמה, והיחוס, והעושר, מתת אלהים המה, ולא השיגם ע\"י יגיעתו, ואם ישתמש בכתרו זה למעשים טובים, אשריו, מלך מוכתר הוא בישראל. ואם לאו הוא כשפל שבשפלים, וכתרו בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נהוראי אומר</b><br> המשנה הזאת תוכחת מגולה לבחור המתחיל ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי גולה למקום תורה</b><br> מדלא קאמר הוה גולה ללמוד תורה, ש\"מ דה\"ק אפילו אפשר לך ללמוד תורה במקומך, אפ\"ה הוה גולה למקום תורה אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחביריך יקיימוה בידך</b><br> ר\"ל וכשתהיה בעיר אחרת באין משגיח, לא תאמר שהתורה תבוא שם ותרדוף אחריך בעצמה בלי יגיעתך, דהרי אדרבה חביריך ואוהבוך שבביתך יקיימוהו בידך, שיזרזוך כל יום וכל שעה. אבל כוונתי שיעצתיך לילך לעיר אחרת, הוא כדי שתרדוף בעצמך אחרי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל בינתך אל תשען</b><br> ר\"ל אבל לא תאמר שבשביל שבטחו בי אבותי לשלחוני, מסתמא כבר נתבשל שכלי. ואינני צריך להשגיח עוד יפה על עצמי שלא אטעה. על זה אודיעך שעל בינתך אל תשען. כי כל שילוח לרך בשנים הוא כמפיל פור הוא הגורל, כי אולת קשורה עוד בלבבו. ולכן מאוד צריך אתה להשגיח על עצמך, ועל כל תנועותיך, ומחשבותיך, אם תרצה להצליח בימים הבאים, לשמח נפשך ונפש אבותיך לעתיד. ודע שמי שלא יזרע באביב לא יקצור בבציר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ינאי אומר אין בידינו</b><br> ר\"ל אין אנו יודעים [כמו לא הוה בידיה תענית י\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף לא מיסורי הצדיקים</b><br> ור\"ל לא מבעייא שלות רשעים, פשיטא שלא נדע מדוע דרך רשעים צלחה, דהרי נראה שהם רשעים בפנינו. אלא אפילו יסורי צדיקים, שאפשר לומר שאין תוכו כברו, אפ\"ה ח\"ו לחשדו שחטא בסתר, אלא, אוקי גברא אחזקתיה, והקב\"ה מנסהו מטעם נעלם. או שגרם לעצמו הצער שלא נשתמר יפה, או שיתגלגל עי\"ז לו בסוף טובה בעוה\"ז או בעוה\"ב. וזה הפירוש נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב, דמי נתהווה זקן ולא היה נער מקודם. אלא יש אדם שכבר בנערותו הוא מקורר בתאותיו כזקן, ואם אדם כזה יאמר, שלא ראה חוסר לצדיק, לא ניתן משקל לדבריו. ויש אדם שבזקנותו הוא קל בדעת כנער ולא יתנו לב על דבריו, מדלא בחן יפה. ולכן אמר נער הייתי בילדותי כשאר אדם רך בשנים שרתיחת התאוות גברו בי אז, וכאשר זקנתי, נתבשל שכלי יפה, ואעפ\"כ הן בילדותי והן בזקנותי לא ראיתי צדיק נעזב, דתמיד חשבתי או שבאמת אינו צדיק כפי הנראה, וצריך לשלם חוב נסתר, או שבאמת נעזב כפי הנראה להבטה קצרה של אדם, דלבסוף יתגלגל מזה טובה גדולה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם</b><br> אפילו לעכו\"ם ולאינו נכבד כמוך, עכ\"פ בזה תסבב שהכל יאהבוך. והרי זה ההצלחה היותר גדולה שתשיג בעה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תהי ראש לשועלים</b><br> ר\"ל אף דלעניין הכבוד, תכבד לכל אדם. עכ\"פ לעניין התחברות, טוב יותר שתתחבר לנכבדים אפילו להיות שפל ביניהן, משתתחבר לשפלים ולהיות נכבד ביניהם. דכבוד השפלים שפלות, ושפלת הנכבדים כבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור</b><br> כך נקרא בלשון יון [פארהאללע בל\"א]. והוא חדר שלפני פתח הארמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין</b><br> [טראכלוס] בלשון יון הוא ארמון [רק שחז\"ל הסיבו המלה וקראוהו טרקלין, על שם טרוקי גלי (ע\"ז דנ\"ח א'), ר\"ל שער סגור, שאין כל אדם רשאי לכנס לתוכו בלי רשות, וכמו שנקרא מה\"ט (שלאס בל\"א). ור\"ל מדידעת שהעה\"ז הוא רק כפרוזדר וכו', דהרי תראה שאין כאן דירת קבע רק עראי והעה\"ב הוא דירת הקבע. לכן לא תתדמה בפעולותיך כמו שעומד בביתו, ויש לו פנאי לתקן א\"ע קודם הכנסו לפני המלך. רק תחשוב את עצמך כעומד בפרוזדר שצריך להיות שם כבר מקושט פן יקראנו המלך פתאום פנימה. כך לא ידע האדם עתו. ולכן צריך שיהיו כל ענייניו, ובפרט ענייני עה\"ב שלו מתוקנים תמיד ויחשוב א\"ע כעבד המלך שומר הפתח ועומד שם וממתין כל רגע פן פתאום יקראהו המלך ויצטרך לכנוס, כן ישוב היום פן ימות למחר [ומלת כדי איננו נ\"ט. רק כמו ומצא כדי גאולתו. דהיינו כשיעור שהוא די]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה</b><br> היינו לתקן מה שנתקלקלה הנפש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשים טובים</b><br> היינו להוסיף לה שלימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הזה מכל חיי העולם הבא</b><br> דבעה\"ב א\"א לתקן קלקולי הנפש או להוסיף לה שלימות [רק הקב\"ה יתקן שם קלקולי הנפש ע\"י הזיקוקים, שקוראים אותן עונשי הגיהנם. וכ\"כ יוסיף לה הקב\"ה שם שלימות, כמ\"ש ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון [כמ\"ק כ\"ט ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויפה שעה אחת של קורת רוח</b><br> לשון נתקררה דעתו [פסחים קי\"ח ע\"א]. ור\"ל דבעוה\"ב נשקטה תשוקתו להעונג היותר נשגב מדכבר השיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הבא מכל חיי העולם הזה</b><br> דכל תענוגי עה\"ז יפסקו לבסוף משא\"כ תענוגי עה\"ב קיימין לנצח, ולכן ראוי שתחוס על רגעיך העפים חיש מהר, לבלי להוציאם לבטלה, דא\"כ תפסיד פסידא דלא הדר, דתפסיד הזמן היקר, שהוא הסבה לך להשיג תכלית יקר. וכל רגע שאבדת, לא תשוב לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו</b><br> דהפיוס אז ירבה כעסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו</b><br> דאדרבה כשיראה שאין אדם מצטער בצערו, יצטער יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תשאל לו בשעת נדרו</b><br> דבשעה שנודר וודאי חפץ בנדרו מאיזה טעם. וכשתאמר לו על דעת כך לא נדרת, וודאי ישיב לך, גם על מנת כך נדרתי, ומה יעשה שכשיתחרט לבסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו</b><br> שכשנכשל לעשות דבר שלא כהוגן, לא תחשוב שתשקיט רוחו כשיראה אוהביו, דאדרבה יתבייש יותר עי\"ז. [וזכר התנא ד' מיני מחשבות בוערות כלפידים [אפפעקטע בל\"א]. כעס. אבל. מורא, בושה. וה\"ה בכל דבר, כשיראה שום אדם אחוז בה, לא ילחם נגדה, דלא די שלא יועיל אלא גם יזיק. ולכן לא יוכיח לאפיקורוס ישראל, דכ\"ש דפקר טפי (כסנהדרין דל\"ח ב'). וכ\"כ כשנזדמן בקהל לצים או בקהל שמחים כבשמחת תורה או פורים או בחתונה, רואה אותן עושים או מדברים דברים שאינן ראויים, יעלים עינו וישתוק, כמ\"ש שהמע\"ה אל תוכח לץ פן ישנאך [משלי ט' פ\"ט]. וכ\"כ כשמזדמן עם ראש עקום. הוא החושב א\"ע חכם, ונקרא בתנ\"ך כסיל, ע\"ש כי ה' יהיה בכסליך (איוב ח'), ר\"ל בצדך. ה\"נ ר\"ל אדם מצודד ונפרד במחשבותיו, לאדם כזה לא תסתור דבריו בפניו, כמ\"ש שהמע\"ה באזני כסיל אל תדבר חכמה פן יבוז לשכל מיליך (משלי כ\"ג פ\"ט). וכ\"כ כשתראה מי שמשבח בנו או מי ממשפחתו, וישאלך מה תשפוט אתה עליו, אז אפילו ידעת דבר של גנות, שים ידך על פיך, דאף ששאלך, חפץ הוא שתשבח ולא שתגנה. ולמה תעשה לו מחלת לב על מגן. וכן בכל דבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמואל הקטן אומר</b><br> רגיל היה לומר מקרא זה, שלא יכשל בהדבר שרגילין בנ\"א להכשל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך</b><br> נפילה היינו היזק הגופני. וכשלון היינו נזק הרוחני. ובשתחשוב שהוא רשע מיירי קרא, דאל\"כ הרי אסור לשנוא לחבירו [פסחים קי\"ג ב'], ואפ\"ה לא תשמח בשיוזק בגוף, או בשיכשל בחטא או במעשה שנוות שעשה בפרהסיא. דאע\"ג דכתיב באבוד רשעים רנה [משלי י\"א י']. וכ\"כ בנכשל ברוחניות בחטא בפרהסיא, הרי תנינן מפרסמין החנפים [יומא פ\"ו ע\"ב]. אפ\"ה ה\"מ בשהוא רע לשמים ולבריות, גם אינו אויביך. אבל כשאתה אויבו, שנאה קלקלה השורה שתדנהו לחובה, אע\"ג שאינו כ\"כ רשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פן יראה ה' ורע בעיניו</b><br> שירע בעיני הקב\"ה מה שאתה שמח במפלת חבירך. דהרי אפילו ברע לשמים ולבריות אין הקב\"ה שש במפלתו ורק אחרים משיש [כסנהדרין דל\"ט ב'], ומכ\"ש זה שאולי אינו רשע כמו שתחשוב. או ר\"ל שירע בעיני ה' שנענש זה במדה גדושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיב מעליו אפו</b><br> וכיון שהקב\"ה התפייס ונחם על רעתי, נמצאת שמח לאד של אוהבי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לדיו כתובה על נייר חדש</b><br> משמעות מלת חדש, היינו שהוא לבן, וגם שלא נכתב עליו עדיין. וזהו נגד ב' מעלות טובות שיש ללימוד הילדות. דכמו בנייר לבן, ע\"י לבנינותו כל קו דקה מן הדקה עושה רושם עליו, כ\"כ השגת הילד קלה, ותופס כל העיונים הדקים מהר. וכמו הנייר החדש שאינו מטושטש מקודם מכתיבה אחרת, ניכר הכתיבה עליו אף כשיתיבש הדיו. כ\"כ גירסא דינקותא זוכרה לזמן מרובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדיו כתובה על נייר מחוק</b><br> לא קאמר על נייר ישן כהיפוך מרישא. דאז הוה משמע חלק וישן, דהיינו כמו שנייר כזה מדאבד לבנינותו, אין רושם דק מדיו ניכר בו. כך אין כח השגתו של זקן חזקה, אבל עכ\"פ כח זכירתו יפה לזכור לאחר זמן, דוגמת כותב על כל נייר חלק. והרי באמת הדבר מורגל בהיפך, דשכחה מצוייה בזקנים יותר מקושי ההשגה. להכי קאמר על נייר מחוק, ר\"ל דאף אם כח השגתו בריא עדיין להבין עמוקות מהר, כדוגמת דיו לחה שכתובה ע\"ג שחרות דיו יבישה, עכ\"פ תוך ימים מעטים ישכח הכל, ככתב שע\"ג טיוטא, שאחר שנתייבש אינו ניכר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכל ענבים קהות</b><br> ענבים חמוצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושותה יין מגתו</b><br> דענבים קהות מיד כשיאכלום מוצא בהם טעם עפוץ ומר. והיין החדש בשעת שתייתו ימתק לחיך *) כנדרים, אבל אחריתו כנחש ישך להוליד כאב במעיים. וכעין זה הוא לימוד מהקטנים, יש מדבריהם תיכף כשישמעם לא ימצא בהם עריבות, מדלא נתבשל עדיין שכלם יפה להטעים דבריהם כראוי, ויש מדבריהם שמתחלה נראים מתוקים ומקובלין לשומעיהן. אבל חדודן קודם ללבונן. דמפני שהרך בשנים לא מילא כריסו עדיין מאמיתית הדינין להכי ע\"פ רוב, פלפולן בנויי על אבני תהו ובהו. ומחמת שבתחלה ערבו יפה לאוזן שומעת, יבוא עי\"ז לבסוף לקלקול מעשה כשיפסוק כדבריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכל ענבים בשולות</b><br> [רייפע טרויבען]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושותה יין ישן</b><br> דאית ביה ב' למעליותא, דמה שימתק לו להשומע מיד בשעת לימודו, יוטב לו גם בסופו, כאוכל ענבים בשולות. ואפילו מה שלא יערב לו להתלמיד מדבריהם כשישמעם, עכ\"פ בסוף כשיתחזק השגת התלמיד יראה כח דבריהם, כמו יין ישן שבתחלה אינו מתוק אבל בסוף יראה כחו לשמח הנפש, דסתירת זקנים בניין הוא [מגילה ל\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אומר אל תסתכל בקנקן</b><br> [קרוג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישן שאפילו חדש אין בו</b><br> לא פליג אר' יוסי, רק ה\"ק אין למדין מהכללות אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']. להכי לא תבטח ביותר בחיצוניות של אדם, רק בחוץ הדבר בעצמו, וקבל האמת ממי שאמרו. [אמנם כלל נמי. שבכל דבר לא ישפוט אדם מחיצונית הדבר על פנימיותו. יש נראה ת\"ח והוא ע\"ה, ויש להיפך (כפסחים קי\"א ב', וב\"ק קי\"ז א'). יש נראה צדיק והוא רשע. ויש להיפך (כתענית כ\"ב א ). יש נראה טוב והוא רע ויש להיפך (כפסחים ק\"ז א'. ותענית ד\"ט ב'). וכן אמר שהמע\"ה יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב. ואמר, אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו, יתהלך במישרים. לכן בחון יפה כל דבר וכל איש קודם שתקרבהו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה</b><br> חמדת הממון, שאדם משתדל להרבותו אפילו בסכנת נפשו, רק מצד קנאת איש מרעהו, שירצה להתעשר כמוהו או יותר ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתאוה</b><br> תאוות הגופניות שיבזבז עבורן לפעמים ממונו וכבודו. וגם מפני תענוג הארציי מתעצל מתורה וחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכבוד</b><br> הוא הגאות, גם עבור זה יבזבז כל אשר לו ויסתכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוציאין את האדם מן העולם</b><br> מעה\"ז ומעה\"ב. דמלבד הרעות שיתגלגלו בעה\"ז על ידן, ג\"כ אין שום חטא בעולם שאין א' מהנ\"ל סבה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר הילודים למות</b><br> ר\"ל הגופות תעודתם למות בטבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמתים להחיות</b><br> מיתת הגוף הוא כדי להחיות הנפש. להאיר באור החיים. [ולא אמר לחיות כדקאמר ברישא. משום דזה אינו בטבע, רק ע\"י כח הקב\"ה שבידו להחיות שם הנשמה, ולהוציאה מגי צלמות החשיכה הנוראה, לאור באור החיים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיים לידון</b><br> ר\"ל אע\"ג שעיקר תכלית מיתת הגוף, הוא רק כדי להחיות הנשמה, ואפילו היו כל בני אדם צדיקים גמורים, היה תכליתם הטוב שימותו לבסוף ויקבל שכרם. אפ\"ה החיות שישיגו אז יהיה על פי דין, וכפי הראוי להם כן יקבלו חלקם אז. וכל זה אמרתי לך כדי לידע וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע</b><br> ר\"ל כדי שיתבונן האדם בעצמו עי\"ז אף בלי לימוד הדברים שנאמרו בסיפא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>להודיע</b><br> ואם חננו ה' בהשכל שמצא הדברים ההם, חיובו הוא להודיעם לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהודע</b><br> ומי שאינו בר הכי שיוכל לדעת מעצמו הדברים שנאמרו, עכ\"פ יתעמל להוודע הדברים מאחרים, ומה הם הדברים היקרים ההם הצריכים עיון היטב ולימוד. שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא אל</b><br> שיש בנמצא אלהי בעל היכולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היוצר</b><br> בחכמתו בלתי בעלת תכלית נתן צורה נפלאה להנשמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הבורא</b><br> בטובה ורחמים ברא הגוף שנברא יש מאין."
+            ],
+            [
+                "<b>הוא המבין</b><br> משגיח על כל מקריות האדם, וגם על כל מעשיו הן בטוב או ברע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא הדיין</b><br> ר\"ל שופט האדם בשכר או עונש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא עד</b><br> שהוא בעצמו ראה מעשיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא בעל דין</b><br> דלא תאמר מה אכפת ליה להקב\"ה אם אצדיק או ארשיע. אלא כ\"י כאילו הקב\"ה נוגע בדבר, ואפילו בדברים שבין אדם למקום שאין בעל דין נגדך בארץ, הנה הוא בעל דין שלך, דרק כדי שתשיג טובתך שלחך לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא עתיד לדון</b><br> ולא מיד אחר המעשה תענש או תקבל שכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברוך הוא</b><br> על הארכת אף זה, שימתין לך לטובתך. אולם כל עוות הדין אפשר ע\"י א' מד' דברים, ב' ע\"י הדיין, וב' ע\"י הבעל דין (א) שהדיין רשע בטבע, ובגאותו וחזקתו עושה עול וחמס במשפט, וכשחוק בעיניו להטות דין בזדון. (ב) שהדיין שכח המעשה, או טועה בדין, והוא חושב שמצדיק צדיק ומרשיע הרשע, ועושה בהיפך. (ג) שא' מבעה\"ד הוא איש נכבד ואהוב להדיין, והדיין נושא לו פנים. (ד) שא' מבעה\"ד נתן שוחד להדיין, והשוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. אבל חלילה וחלילה לאלה הד' לפניו ית', שאין לפניו ית' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לפניו לא עולה</b><br> לדחוק ח\"ו בריותיו בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שכחה</b><br> אע\"ג שמשהה מלשלם שכר או להעניש, אין שכחה לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא משוא פנים</b><br> מצד שהנשפט נכבד, או שמזלו מבהיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מקח שוחד</b><br> אפילו יביא האדם כל הקרבנות, ויעשה מצות רבות, ולא ישוב על חטאיו, הם כולם תועבה לפניו ית', דזבח רשעים תועבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל שלו</b><br> הצדק והזכרון, והכבוד והכסף והזהב, הם כולם שלו. ואיך יכשל באלה הד' סבות ח\"ו, או בהפוכן, ויעוות משפט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודע שהכל לפי החשבון</b><br> אין ר\"ל דלפי חשבון המצות והעבירות תשתלם, דזה א\"צ גומר, דכבר תנא לה שאין שכחה לפניו ית'. אלא ה\"ק, דהעונש והשכר של כל מעשה הוא לפי חשבון הסיבות החיצוניות שהכריעוהו להמצוה או להעבירה. ולפי חוזק התאוה שהיה לו בשעת מעשה, ולפי השמחה שהיה לו בעשותו המצוה או העבירה, כן ירבה או יתמעט שכרו או עונשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך</b><br> ר\"ל אבל השמר מלהכחיש ולהרוס כל מה שאמרתי לך במשנה זו, ע\"י טענה אחת מדומה, שתחשוב שאחר מותך תתום כעשן, ולפיכך תאמר בלבבך, בשרירות לבי אלך, כי אין דעת וחשבון בשאול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל כרחך אתה נוצר</b><br> ר\"ל לא בדרך הטבע היתה יצירתך, שתוכל לומר כאשר בא כן ילך. אבל על כרחך ונגד כל סברותיך, נוצרת בכח גדול ויד חזקה מידו ית', שנתהווה מטפה א', גוף בעל בשר ועצמות, מתואר ביופי, ובשכל ובתבונה. והתוכל לחשוב כל זה דרך הטבע. וא\"כ איך תוכל לומר שנשמתך נוצרה בנסי נסים, כדי שלבסוף כהנדוף עשן תנדוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה נולד</b><br> נוצר שייך בנשמה, שהיא היא הצורה, ונולד שייך בהגוף. ור\"ל שגם הגוף שבך נעשה ונולד בנסי נסים, ולפי מחשבות תעתועיך גם הוא לא לתכלית מה נברא, וגם פלאות שבלידתו לחנם היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה חי</b><br> ר\"ל גם הריוח שלך בעצמו בדרך פלא הוא, ונגד כל סברותיך הוא שיאגד רוחני עם חתיכת בשר, ויתאחדו כל כך עד שיחשבו א\"ע כעצם א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כרחך אתה מת</b><br> גם זה לא מסתבר ומובן לך מה הוא מיתתך. מה היה לו בחייו, ומה עף והלך ממנו כשמת, וע\"י מה נתהווה הפרידה הזאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא</b><br> דכיון שכל אלה הם על כרחך ונגד סברתך ושכלך, בקל תוכל ג\"כ לחשוב שגם אם היה סברתך נוטה שאח\"כ תתם ותהיה לאפס, אולי גם זה על כרחך יהיה. שתשוב שם לחיות לתת דו\"ח לפני ממ\"ה הקב\"ה. או ר\"ל מדאפשר לו לאדם לחשוב מיראתו לפני המות, ע\"כ שלרעתו הוא, ושעם הגוף גם הנפש ח\"ו תתום ואין דעת וחשבון בשאול לפ\"ז. וע\"כ יאמר התנא שאין לך להוכיח כן מדתמות נגד רצונך, דהרי בכל פעם שיוציאוך מעולם לעולם אחר, תמיד יהיה נגד רצונך, ועל כרחך יתפסו אותך בפאת ראשך וימשכו אותך חסר דעת לטובתך אף שאין אתה רוצה. שהרי על כרחך אתה נולד, וזה נראה מבכייתך וצעקתך ברגע ביאתך לעולם, וזה מדהורגלת במעי אמך לחיות מדם, ועתה יתתאר מעין הווייתך לחיות מאויר. וזה ג\"כ הטעם שע\"כ אתה מת מהרגלך לחיות מרוח ותירא מלחיות בלעדו שוב. וכ\"כ תחשוב שזה לטובתך שאינך צריך ליתן דין וחשבון בעה\"ב, דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ולכן טוב לו להיות כחית טרף ביער בלי מנהיג. ולכן תחשוב שבאמת כך הוא. אבל על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה, וגם זה הוא טובתך ויקרתך מכל הברואים. וכן תתנהג תמיד אתה עיר פרא אדם יולד, שבכל פעם שירצו להעלותך למדריגה יותר נשאה, תמיד אתה כילד בסכלותך ובמיעוט תבונתך תמאן ותתאמץ מנגד עד שיכריחוך לקבל הטובה, כי טוב ד' לכל, ורחמיו על כל מעשיו, וכאב את בן ירצה עמך להעלותך מעלה מעלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בעשרה מאמרות נברא העולם</b><br> ר\"ל בעשרה צווים נברא העולם וברואים שבה. והם ט' פעמים ויאמר שנכתבו בפרשה בראשית ברא, ומלות בראשית ברא נמי מאמר הוא, דבלתי ספק נבראו שמים וארץ ע\"פ רצונו ית'. רק להכי לא כתיב גביה ויאמר, מדנבראו יש מאין, א\"כ לא יתכן שיצוה הקב\"ה להאין שיברא. משא\"כ שאר הברואים שכבר היה כאן שמים וארץ, שייך גבייהו ויאמר, שצוה להן שיוציאו מהן יש מיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות</b><br> ר\"ל בשלמא אם היה מסתבר שלא היה יכול להברא במאמר א', רק היה צריך למעשה הגדול והנורא הזה מאמרים רבים, שפיר קמ\"ל קרא, שנברא רק בי' מאמרות. אבל הרי ידענו כי גדול אדונינו ורב כח לברוא הכל במאמר א', ומה שבראו באמת ביו\"ד מאמרות, הוא לטעם כמוס לה' ית'. וא\"כ ק' שפיר לאיזה צורך הודיעתנו תורה שנברא בי' מאמרות, דהרי הטעם למה נברא כך אינו מושג לנו, והרי זה כממעט בכבודו ית' ח\"ו. על כרחך שלטובתינו הודיעתנו תורה כך, שנלמד מזה שום דבר. ולפיכך עלינו להתבונן איזה דבר נלמד מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות</b><br> דהודיעתנו התורה שנברא העולם וכל שבו בי' מאמרות, למען נדע כמה חביב לפניו ית' העולם וכל חלקיו, שנבראו בי' מאמרות דוגמת העולם העליון שנברא בי' ספירות, ודוגמת י' הדברות שבסיני. [וזה הטעם של כל י' י' שבפרק זה. וכן כל הנמצאים שבעולם כלולים בי' לשונות, (א) העצם. (ב) חכמה, (ג) האיכות, (ד) הצירוף, (ה) האנה, (ו) המתי. (ז) ההנחה. (ח) הקניין, (ט) הפועל, (י) הנפעל]. וכיון שכל כך חביב לפניו העולם א\"כ כל המקלקל בו שום דבר שנענש בו ע\"י חטאיו, עני בשיו, אלמנה בתרנגולתה, ויתום בביצתו [פסחים קי\"ח א'], הרי קלקל דבר שחביב לפניו ית' מאד וחפץ בקיומו, ונענש גם על ענשו. וכ\"כ הגורם ע\"י צדקתו שיתקיים הכל, ושיתברך הכל בשפע ברכה, כמ\"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שתהא פרתו רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתו מנקר באשפה ואין חולדה מזיקתה [כפסחים ד\"ת ב'], הוא עושה בזה רצון קונו, ומקבל שכר על שכרו [וזהו שאמרנו פ\"ד מ\"ב ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דורות מאדם עד נח</b><br> כמפורש בתורה אדם הוליד שת, ושת הוליד אנוש וכו' עד נח. ולמאי נ\"מ הודיעתנו תורה סדר הדורות הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהביא עליהם את מי המבול</b><br> דאע\"ג דבי\"ג מדות כבר כתיב שהקב\"ה ארך אפים. עכ\"פ לא ידענו עד כמה דורות הוא מאריך אף, להכי קמ\"ל בסדר הדורות ההם, שרק עד י' דורות מאריך אפו אולי ישובו. [ואילה\"ק הרי כתיב פוקד עון אבות וגו' על שלשים ורבעים והרי זה מיירי בשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן [כסנהדרין כ\"ז ב']. נ\"ל דהכא דהיה תלוי בזה השחתת כל העולם שאני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דורות מנח עד אברהם</b><br> גם הם מנויין בתורה. ולעניין מה מנה תורה סדר דורות אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם</b><br> ר\"ל שכר שהיו כולן ראויין לו, דהיינו לקרבן תחת כנפי השכינה, להתגלות להם כמו לאאע\"ה. ולכרות להם ברית, וליתן לזרעם תורה, ולעשות להם נסים ונפלאות, ולהשפיע להם נבואה, כי כך היתה הכוונה בתחלה מאתו ית', שיזכו כל בני אדם לכל הדברים היקרים הללו. ומשחטאו י' דורות הראשונים, נדחו כולם, רק אברהם, והמובחר שבזרעו דהיינו זרע ישראל עבדו, זכו במתנות הנ\"ל. [וכלל תנא כל הנך בהשכר שקבל אאע\"ה. ולא כלעיל בי' דורות שמאדם ועד נח שאמרה המשנה בפירוש ענשם. ה\"ט דהכא היה רק הפסד הרווח, כלומר ע\"י מה שזכה אאע\"ה וזרעו. נראה ונתגלה מה שהפסידו הם. וקמ\"ל לעיל שהקב\"ה מאריך אפו י' דורות לענין הפסד הגופניות. וקמ\"ל הכא שהוא כן ג\"כ לענין הפסד הרוחניות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם</b><br> כולן מנויין באבות דר\"נ [פל\"ג], והם (א) שהושלך לאור כשדים ומסר נפשו על קדושת שמו ית', (ב) לך לך, (ג) ויהי רעב, (ד) שנלקחה שרה, (ה) מלחמת (ה') [ד'] המלכים, (ו) כי גר יהיה זרעיך, שהראהו צרת בניו, (ז) שנצטוה לגרש הגר, (ח) שיגרש גם ישמעאל בכורו, (ט) מילה בן צ' שנים, (י) עקידה. ולמה נתנסה בכל אלה, אם לדעת את אשר בלבבו, מי איכא ספיקא קמי שמיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום</b><br> להכי נסהו הקב\"ה כל כך, כדי להודיע להכל, כמה גדולה היתה אהבתו לאלהיו, ושלא לחנם בחר בו הקב\"ה מכל דורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים</b><br> שנצולו מעשר המכות שהיו ראויין שילקו כמצריים, מדהיו רעים וחטאים כמוהם [כמש\"ל פ\"ג סי' פ\"ח], נצולו בזכות אבותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשרה על הים</b><br> כולן מנויין באבות דרבי נתן [פרק ל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר</b><br> חטא היא בשחוטא האדם מכח תאוה. אבל נסיון, היינו בשחוטא האדם מדמסופק בכח ה' ובאמיתית הנבואה.וכך חטאו אבותינו במדבר י' פעמים. וכולן מנויין בערכין [דט\"ו א'], ואלו הן, (א) קודם ירידתן לים, אמרו המבלי אין קברים, (ב) בעלייתן מהים, חשבו שמצריים עלו מצד אחר, עד אשר וירא ישראל את מצרים מת, שסבב הקב\"ה שפלטתן הים, (ג) במרה, שאמרו מה נשתה, (ד) שוב שנית במים ברפידים, (ה) במן נאמר להם אל יצא, ויצאו בשבת, (ו) נאמר להם אל יותר ממנו עד בוקר, ויותירו, (ו) בשליו בשנה הראשונה, אמרו מי יאכילנו בשר, (ח) בשליו בשנה שנייה, נאמר והאספסף התאוו תאוה, (ט) בעגל, (י) במרגלים. ואז נתמלא סאתם ונענשו. [אבל שאר חטאים שחטאו. וגם מעשה קרח, כולהו בתר הכי הוו, ואף שמחלוקתו היה עבור שנתקנא בנשיאות אליצפן. וזה בשנה ראשונה היה. עכ\"פ היה קרח נתירא באותה שעה לחלוק על משה. מדהיה משרע\"ה אז חביב לישראל. אבל אחר גזירת המרגלים שהיה לב כולו מר על משרע\"ה שלא התפלל עליהם כבעגל, ולכן אז מלא בע\"ח מקום לגבות חובו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו</b><br> לטובת אבותינו. ושאר נסים שנעשו שם (כיומא דכ\"א ב') לא חשיב להו תנא, מדלא היה בהן טובה, רק עדות ששכינה שורה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבית המקדש</b><br> ומדלא כתובים או רמוזים בתורה כהנך דלעיל, להכי אצטריך תנא לפרשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הפילה אשה מריח בשר הקדש</b><br> אע\"ג דאילו הריחה היו רשאין להאכילה, דלא עדיף בשר קודש יותר מיו\"כ שהוא בכרת, ואפ\"ה בהריחה ביו\"כ האכילוה [כיומא פ\"ב ע\"א]. אעפ\"כ אילו היה אפשר שתתאוה להבשר שם ע\"י הריח מבשר שעל אש המזבח, היו נזהרות המעוברת מלכנס לביהמ\"ק, שמא תריח, ונמצאות מצטערות שנמנעו מלכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הסריח בשר הקדש מעולם</b><br> לא מבעייא אברי עולה שהן להקרבה, וכשהעלן לראש המזבח אין לינה פוסלת בו, ואפילו מונח שם ב' וג' ימים אפ\"ה לא הסריח ביני ביני. אלא אפילו בשר *)שלמים שנאכל לכל אדם לב' ימים רצופים, גם הוא לא הסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נראה זבוב בבית המטבחים</b><br> אף דדרך זבובים להמצא במקום דמים ובני מעים. אפ\"ה כדי שלא יצטערו הכהנים המתעסקים שם, לא נראה שם זבוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים</b><br> מדהיה עי\"ז נפסל לעבודה ביו\"כ, ועי\"ז יהיו כל העם יודעים המקרה שאירע לכה\"ג, ויתבייש בצבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה</b><br> שאילו כן, לא היו יכולין להקטיר אימורי חטאת ואשם, ולא היה מותר הבשר לאכילה לכהנים [פסחים נ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נצחה הרוח את עמוד העשן</b><br> שלא דחק הרוח לעשן למטה [כיומא כ\"א ב'] שלא יצטערו הכהנים העובדים בהעשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נמצא פסול בעומר</b><br> דכשלא יקריבוהו בט\"ז ניסן, יאסרו כל ישראל לאכל חדש בשנה זו. ואע\"ג דבדיעבד גם בנקצר ביום כשר, וכשנפסל הנקצר בלילה היו יכולין לקצור אחרת ביום ולהקריבה, עכ\"פ עי\"ז יתעכבו בהקרבתו, ויכשלו הרחוקים שיאכלו החדש מיד אחר חצות על סמך שלא יתעכבו מלהקריבו [מנחות דס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי הלחם</b><br> שמקריבין בעצרת כדי להתיר חדש למנחות במקדש. ואין אפייתן דוחה יו\"ט או שבת. וא\"כ כשיפסלו אלה, א\"א להביא אחרות. ולא יוכלו להביא מנחות מתבואה חדשה שנה תמימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלחם הפנים</b><br> שג\"כ אין אפייתן דוחה יו\"ט או שבת, ואילו נפסל היתה מתבטלת המצוה שבוע שלימה. והנך ג' שהנס שנעשה בהן הוא משום שכשנפסלו אין להם עוד תיקון, להכי חדא חשיב להו תנא [ויש שאין גורסין גשמים ורוח במשנה, וחושבי' לעומר ושתי לחם ולחה\"פ, לג']. [ועי' יומא דכ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עומדים צפופים</b><br> כשמתכנסין בעזרה ברגלים וכדומה היו עומדין דחוקים מפני רבוי עם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשתחוים רווחים</b><br> עד שהיה באותה שעה ד' אמות בין זל\"ז. כדי שלא יתבייש כל אחד מחבירו כשיתוודה או כשיתפלל אז על נגעי לבבו שאינו רוצה שיתגלו לשום אדם רק אליו ית' היודע מכאוביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם</b><br> אף שמצויין שם, לא הזיקו: [וספרו לי ב' בני תורה דאתו מהתם זה שלא בפני זה. דגם עכשיו לא נשמע שניזק אדם שם מאלה, רק לעתים רחוקים והדא הוא דתנינן והשמותי את מקדשיכם. בקדושתן הן אף כשהן שומעין [מגילה כ\"ח א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים</b><br> אע\"ג שרבו הנוסעים לשם, ובפרט ברגלים אפ\"ה לא היה שם דוחק מקום או דוחק פרנסה, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עה\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות</b><br> בע\"ש הראשון שבששת ימי בראשית. ולא שבאמת נבראו אז, דוכי ס\"ד שהאיל של אאע\"ה והאתון של בלעם שחיו לפ\"ז כמה אלפים שנה. ותה\"ק תעלים ממנו הנס הגדול הזה. אלא ר\"ל שניתן כח בהברואים שיוציאו הפלא בשעתן. [וח\"ה שאר הנסים מיד בשעת הבריאה ניתן בהדבר שבו נעשה הנס, כח להוציא הנס בשעתו כדאמרינן [ב\"ר שמות פ\"כ] תנאי התנה הקב\"ה עם הים שיקרע. אלא שכולן מדהי' הנס לתשמיש חול להציל ולהושיע לצדיק, להכי תיכף כשנברא הדבר ביומו, ניתן בו הכח לעשות בו הנס לכשיצטרך. אבל הנך י' דברים שהיה הנס שבכל א לאות ולמופת על מלכותו ית', לפיכך הן רק במדריגה א' למטה מסגולת קדושת שבת קודש קדשים שג\"כ הוא לפרסם מלכותו וממשלתו ית' והן למעלה ממדריגה משאר הברואים שנבראו בשאר הימים כולן לתשמיש חול. להכי נבראו בע\"ש ביה\"ש כעין הוספת מחול על הקודש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פי</b><br> להכי קאמר פי הארץ דר\"ל ניתן כח בהארץ באותו מקום לפער פיה לבלוע עדת קרח, ולסתמו אח\"כ, כחיה הפותחת פיה, וחוטפת וטורפת בכעס ובולעת שללה וחוזרת וסוגרת פיה. וכמ\"ש ותכס עליהם הארץ והי' זה רק לקדש שמו ית' ולברר אמיתית תורת משה, מדכפרו בנבואות משרע\"ה, וכמ\"ש וידעתם כי נאצו וגו' את ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופי הבאר</b><br> אבן עגול הי' שמאז שהכהו משה בחורב נתן בכל עת מימיו, והיה מתגלגל עמהם במדבר בכל המקומות כמעין המתטלטל [כשבת דל\"ה א, ודלא כרתוי\"ט הכא]. לכן כל המ' שנה שהיו במדבר הגדול והנורא, לא חסר להם פ\"א מים, עד אשר שמתה מרים שפסקו מימיו, ונגנז בתוך הים [שם]. [מיהו להכי לא קאמר פי הסלע. משום דאז הוה משמע כמי פי הארץ לעיל שנסגר אחר שנפתח. אולם להכי קאמר פי הבאר לאשמעינן שנשאר באר פתוח כל המ' שנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופי האתון</b><br> שנתן הקב\"ה כח בהאתון הראשון להוליד אחר כמה דורות האתון של בלעם, שיהיה בו כח לשעתו לדבר עם בלעם. [ואע\"ג דמן ושמיר קדמו להנך, אפ\"ה בעי תנא למנקט ג' פיות גבי הדדי כסדר בריאתן משום דארץ נבראה ביום א', והמים נבדלו ביום ב'. והאתון הוא מן הבהמות שנבראו ביום ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקשת</b><br> הנראה בענן ביום הגשם. והוא מתהווה ע\"י שתעמוד השמש נגד ענן מעובר במים, ותשליך קרניה עליו. אבל מצד הטבע ראוי שיתהוה עי\"ז הקשת אחורי העבים לצד הרקיע. דהיינו דוגמת זריחת השמש על כלי זכוכית אשר בו מים, שיראה דמות הקשת אחורי הכלי. אבל אילו היה כן לא היה נראה הקשת לבני עולם, והרי כל עיקר אות הקשת לא הי' צריך להזכיר להקב\"ה ח\"ו, דהרי אין שכחה לפניו ית', רק למען להזכיר חסדי ה' לבני אדם. לכן סיבב הקב\"ה טבע בענן בימי נח שיהיו נתפסים בו קרני השמש, שלא יבקעו בהענן מעבר לעבר כטבע זכוכית הנ\"ל, רק יחזרו לאחור לאויר האטמאספערע, למען יהי' לאות לבני מרי שידעו שחייבים כלייה, ורק הקב\"ה ברחמיו זוכר הברית. והנה כבוד ה' נראה בענן כמראה הקשת אשר ראה הנביא [יחזקאל א' כ\"ח]. ובאור פני מלך חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמן</b><br> שנתן הקב\"ה כח באויר השמים להמטיר רק לישראל במדבר דגן שמים, שלא היה מן כדוגמת מן שבזמנינו, רק נקרא כך בהשחלת השם [וכן טעו בו ישראל ואמרו זה לזה מן הוא, ר\"ל זה המן המורגל. והשיבם משרע\"ה, טעותם. הוא הלחם אשר נתן ה' לכם]. שהי' בו פלאי פלאים. שהיה נימס בחום השמש, כדבר מימי נקרש. ואפ\"ה היו צריכים לדוכו במדוכה ובשלו בפרור כמעשה קדירה, והי' ג\"כ משביע לרעב והיה נמס בשמש, ואפ\"ה כשאפו ובישלו ממנו לא נימס למים. ועוד, שכשלן לילה א' וירום תולעים ויבאש, ולא כטבע המן שבזמנינו, ואפ\"ה בליל שבת לא הבאיש ולא התליע. ותו, שבכל יום כשמדדו בביתם מה שאספו המרבה או הממעיט, מצא כל אחד רק כפי הצורך לבני ביתו ליום א', ואפ\"ה בע\"ש מצא כל אחד כפל משאר הימים. וכל הנפלאות הללו נעשו להם בלחם חוקם כל זמן היותם בבית מדרשו של משרע\"ה, למען ידעו עד כמה השגחת הקב\"ה על עבדיו אשר תורותיו ינצורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה</b><br> של משרע\"ה, ושל סנפירון היה, ונברא עם שם המפורש החקוק בו, ובכח אותו השם נעשו בו האותות. אמנם כשנזדמן ליד משה בתחלה לא ידע כחו, עד שהודיעו הקב\"ה ואמר ואת המטה הזה תקח בידיך. [ואפשר דכלל נמי תנא מקלו של אהרן. שנתן אז הקב\"ה כח בהגזע הראשון. שיוציא אחד מהנטיעות שיטעו ממנו שקדים ופרחים בשעת הנס [כפסחים נ\"ד א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמיר</b><br> הוא מין תולעת שכשהעבירוהו על האותיות הרשומות בדיו באבני האפוד, התפרץ האות הכתוב על האבן, כתאנה וכשאור המתבקע [ועמ\"ש בפירושינו סוטה פ\"ט סי' מ'. ונקט תנא קשת ומן גבי הדדי מדשניהן באויר הרקיע שנברא ביום ב'. והדר נקט מטה ושמיר גבי הדדי. מדשניהן גדולי ארץ שנבראת ביום ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכתב</b><br> צורת האותיות שבלוחות הראשונות, נברא בע\"ש ביה\"ש. ובלוחות השניות ג\"כ כבר ניתן אז הכח בהן שיתבקע בהם צורת האותיות מאליהן, אחר שיפסל משה את גוף הלוחות עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכתב</b><br> הוא פנימיות האותיות, דמדהיו האותיות חרותים מעבר לעבר, מם וסמך המפולשין בלוחות בנס היו עומדין לכן היה צריך גם בהם נס [כמגילה ד\"ב א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלוחות</b><br> לוחות הראשונות ששברן משרע\"ה, אבל לוחות השניות משה פסלן, מיהו גם שברי לוחות הונחו בארון [כב\"ב די\"ד ב], ונגנזו עמו. וגם צנצנת המן ומקלו של אהרן וכו' נגנזו עם הארון [כיומא דנ\"ב ב]. אבל מטה משרע\"ה הי' ביד כל שופט מלך שבישראל עד שחרב ביהמ\"ק [תנחומא פרשת חוקת]. ונ\"ל שגם הוא נגנז לבסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים אף המזיקין</b><br> הם מלאכי חבלה, שיענשו על ידיהן הרשעים בעה\"ב. ולפעמים גם בעה\"ז. והם ברוחניותם למטה מאד ממדריגות המלאכי שרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקבורתו של משה</b><br> שבריאת המערה ההיא נס הי', דהרי משנקבר שם נגנזה המערה, כמ\"ש ולא ידע איש את קבורתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואילו של אברהם אבינו</b><br> נגזר על א' מהאילים הנבראים בימי בראשית, שיהי' אחד מצאצאיו נשאר הפקר, כדי שלא יקרב מגזל, ושבשעת העקידה ירוץ בסמוך לאברהם ויסתבך בקרניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה</b><br> דהרי כל כלי ברזל צריך לעשייתו צבת, ולכן הצבת הראשונה נברא ע\"י הקב\"ה [ואף שהי' אפשר שהצבת הראשונה הותכה בדפוס. עכ\"פ לי\"א כך מקובל הדבר שבריה ביד\"ש היתה, מדהי' בה צורך קדושה לעשות כמה כלי קודש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה דברים בגולם</b><br> הוא לשון גולמי כלים שלא נגמרה מלאכתן [כלים פי\"ב מ\"ו]. כך אדם שלא נתקן במדותיו כראוי נקרא מה\"ט גולם. ומדלא קרי ליה סכל או פתי, ש\"מ דבתלמיד היושב לפני רבו מיירי, ואף שלמד הרבה, אבל לא תיקן א\"ע לפי לימודו."
+            ],
+            [
+                "<b>חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה</b><br> ר\"ל אעפ\"י שהוא חריף ומפולפל יותר, אפ\"ה מדיודע שאידך גדול יותר בחכמה דהיינו שהוא בעל שמועות רבות, שותק עד שידבר הוא, כי אין חריצות השכל מכריע נגד הקבלה הנאמנה, וכעדות ב' הגרדיים שהכריעו לכל חכמי ישראל במה שקבלו הם [כעדיות פ\"א]. ומכ\"ש שאינו מדבר לפנו הגדול ממנו במנין השנים, דמלבד דברוב שנים רוב חכמה [איוב ל\"ב פ\"ז], חייב לכבדו ג\"כ מפני רוב שניו דהרי ר' יוחנן קאים גם מקמי סבי ארמאי דכמה הרפתקאי דעברי עלי' [קידושין ל\"ג א]: וק\"ו בן בנו של ק\"ו כשהוא רבו או אביו, שחייב לכבדו מדין תורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נכנס לתוך דברי חבירו</b><br> כשמתווכח עם חבירו, ממתין עד שיסיים חבירו כל דבריו, ואז אם יש לו להשיב עליו ישיבנו, אבל לא יפסיקנו בדבריו, שעי\"ז יתבלבל חבירו, ולא יהיה יכול לכלכל דבריו במשפט, והרי החכם נכנע בדעתו אל האמת. גם אין זה מדרך ארץ לבזות חבירו או תלמידו ולהפסיקו בדבריו, כאילו אין צורך בהם, ואין זה רק רמת רוחא דנקט ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נבהל להשיב</b><br> ר\"ל אינו ממהר להשיב. דכשגמר חבירו דבריו, ורואה שיש להשיב עליהן לפי השקפה ראשונה, אפ\"ה יתמהמה קצת ובוחן היטב בינו לבין עצמו קודם שישיב לו, אם אולי דבריו אמת, ואם לאו, יסדר דבריו איך ומה ישיב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שואל כענין ומשיב כהלכה</b><br> מדחשב להו תנא בחדא. ש\"מ דתרוייהו בחדא מחתא מחתינהו. דכל דבריו בפלפולו הם דרך שאלה, ואף שיודע הדין אינו חפץ להיות מלמד, רק חפץ שיאמר חבירו מעצמו הדין כשישיב. וגם שואל רק בדבר המצוי, דכששואל אינו מפליג בדברים להראות פלפולו וחריצותו בדברים שאינן נוגעין להענין, אלא תהיה השאלה בהדבר שעוסקין בה [וכ\"ש כד פסיק רבי בהאי מסכת לא תשייליה במסכת אחריתא (כשבת ד\"ג ב), דזה מורה שאינו בעל דרך ארץ, לבייש הרב ששט בים אחר]. וכשהוא משיב אינו מטעה חביריו או תלמידיו לתרץ קושיותיו בהמצאות של הבל שאינן לאמתתן של תורה. אלא משיב כהלכה בדרך אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אחרון אחרון</b><br> כשנשאל דבר שצריך ב' תשובות, משיב תחלה על השאלה הראשונה. כי כל משנתו סדורה לו, וכל סדר בכל ענין הוא סימן לחכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי</b><br> כשיבא בתוך סדר דבריו דבר א' שאינו מבינו, גם לא שמע בה מרבותיו האיך יהי' בו הדין, אינו משמיטו כדי שלא יתבייש, אלא אומר דבר זה לא ידעתי בו ולא שמעתי בו האיך הוא הדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודה על האמת</b><br> ואינו בוש מלומר טעיתי, ואינו מתעקש בפלפול וחריצות הבל להעמיד דעתו. והתבונן סדרי דברי התנא (א) קודם הדיבור, אינו מדבר בפני הגדול, (ב) באמצע הדבור, אינו נכנס לדברי חבירו. (ג) כשסיים חבירו, אינו נבהל להשיב. (ד) כשמתחיל הוא לדבר, שואל כענין וכו'. (ה) כשמאריך בתשובתו, אומר על ראשון וכו'. (ו) כשנזדמן ספק בדבריו, אמר לא שמעתי. (ז) כשסיים דבריו, וחביריו חולקין עליו, מודה על האמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שבעה גופי עבירה</b><br> ר\"ל עבירות חלוקות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצתן אינן מעשרין</b><br> כולל כל המעשרות, שאין חיוב מיתה בטבלן רק בטבול לת\"ג [רמב\"ם פ\"י ממ\"א הלכה כ' ודלא כר\"ן נדרים דפ\"ד ב] ואם מקצתן נזהרין בהן ומקצתן אין נזהרין, אז רעב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של בצורת באה</b><br> בצורת הוא לשון מניעה וביצור, ר\"ל שיתמעטו הגשמים, חלקה א' תמטר וגו'. ועי\"ז מקצתן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>גמרו שלא לעשר</b><br> שכולן אינן מעשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של מהומה ושל בצורת באה</b><br> מהומת נסיעת גייסות. וע\"י מניעת הגשמים היו הרעבים יכולין ליסע למדינה אחרת ונצולין. וע\"י שיבוש הגייסות אין יכולין ליסע ממדינה למדינה ורעבו כולן מדה כנ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא ליטול את החלה</b><br> שחמורה ממעשרות, שכשהפרישוה ואכלוה חייבים מיתה. מיהו הכא מיירי שלא הפרישוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רעב של כליה באה</b><br> שמתמקמקין בחלאת רעב ומתים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר בא לעולם</b><br> שמתים רבים מבלי שיהיו חולים תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין</b><br> ככל חייבי כרת, או מיתה בידי שמים, שחייב בה האוכל טבל לת\"ג או טבל לתמ\"ע, וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל פירות שביעית</b><br> שדינן להפקירן. ומדלא הפקירו, יענשו מדה כנ\"מ להפקיר חייתם למלאך המשחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרב בא לעולם</b><br> חרב מלחמה."
+            ],
+            [
+                "<b>על ענוי הדין</b><br> שיודע להיכן הדין נוטה, ומעכב מלפסוק אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל עוות הדין</b><br> לזכות החייב ולחייב הזכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל המורים בתורה שלא כהלכה</b><br> להתיר האסור ולאסור המותר. וכל הנך עונשין דמתני' ילפינן להו מקרא [בשבת דל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שבועת שוא</b><br> כולל שוא או שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל חלול השם</b><br> שעובר עבירה בפרהסיא בעזות ויד רמה. או שעושה דבר שהרואין יכולין לחשוב שעושה עבירו ואינו חושש [כיומא דפ\"ו א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלות בא לעולם</b><br> הוא העונש היותר קשה שיוכל להשיג להלאום, שיחרב המקדש ושיגלו הבנים מעל שולחן אביהם, ויהיו משל ולשנינה בקרב הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השמטת הארץ</b><br> שחרשו וזרעו בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים הדבר מתרבה</b><br> ?\"ל הדבר הנ\"ל כשנענשים בו על מיתות של\"נ לב\"ד, אז מתרבה בד' פרקים הללו אגב גררא, מדהחסירו חיות העניים שמחוייבין לפרנסן אז. משא\"כ מעשר ראשון הרי יוצא אדם גם כשיתנו ללוי עשיר, נמצא שלא חסר אותו של עני. וכ\"ש מע\"ש הרי נשאר לעצמו, לכן לא נענשים עליהן במיתה. מיהו מדיש בשאר המעשרות קדושה קצת להכי חשיבא להשתלם עונש המיוחד עליהן בקביעותא ולא מקופיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית</b><br> בשנת ד' שבשמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית</b><br> היא שנת השמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוצאי שביעית</b><br> היא שנה א' שבשמיטה. ומדמתרבה במוצאי שביעית מיד, דהרי עונשו קביע וקיימא [כמ\"ח] להכי לא קאמר בשמינית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה</b><br> שחג היא זמן האסיפה, שחייב ליתן לקט שכחה ופיאה פרט ועוללות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות באדם</b><br> לאו בצדקה קמיירי, שחייב בה. רק במו\"מ ובג\"ח איש לרעהו בטרחת הגוף ובסיועת ממון, שלרוב יכול להתנצל מצד הפועל או הפעול או מצד הפעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר שלי שלי ושלך שלך</b><br> אינו רוצה ליהנות מאחרים ולא ליהנות לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מדה בינונית</b><br> אינו לא חסיד ולא רשע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש אומרים זו מדת סדום</b><br> שאע\"ג שמשווה רעהו לעצמו, כמ\"ש ואהבת לרעך כמוך, עכ\"פ ע\"י התנהגות שלו, תתבטל האהבה שבין אדם לחבירו, כבסדום שמנעו רגל אורחים מביניהן, אף שידעו שימדדו להם במדינתם כמדתם. ויצאו מרעה אל רעה להתאכזר גם על עניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלי שלך ושלך שלי</b><br> בתנאי זה אוותר לך לפעמים ע\"מ שתוותר לי מכחך כשאצטרך לך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עם הארץ</b><br> ר\"ל כך דרך רוב בנ\"א יושבי הארץ הפשוטים, ליישוב העולם. אבל מדת. התורה היא לבלי להקפיד בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חסיד</b><br> שעושה לפנים משו\"הד מוותר משפטיו ומדקדק בחיוביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלי שלי ושלך שלי</b><br> שממאן לגמול חסד בגופו וממונו לאחרים, וכשמצטרך, רוצה שייטיבו אחרים עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> דוודאי כשתזדמן לו טובתו אפי' ברעת אחרים, ג\"כ אינו נמנע וכ\"ש שלא ייטיב לאדם אפי' אם לא יפסיד עי\"ז משלו דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נוח לכעוס ונוח לרצות</b><br> שעל כל דבר קטן יתקצף. אבל נוח להתפייס מאחרים או מעצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא שכרו בהפסדו</b><br> הפסידו מרובה משכרו, שע\"י קלות דעתו רוב מעשיו מקולקלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשה לכעוס וקשה לרצות</b><br> שאינו כועס רק כשרואה שהרעה שיעשה לו הלה גדולה, ולכן ג\"כ אינו מתפייס לו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא הפסדו בשכרו</b><br> ר\"ל נקי הוא מהפסידו שמזיק לגופו ונפשו ע\"י הכעס. גם מה שמפסיד ע\"י שאינו מעביר על מדותיו, מדהיו מעבירין לו עי\"ז על כל פשעיו [כר\"ה י\"ז א]. ובכל זה הפסדו בטל במעוטו ברוב שכרו, מדאינו כועס רק לפרקים רחוקים. וגם ע\"י שדעתו מיושבת רוב מעשיו מתוקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשה לכעוס</b><br> אבל שלא יכעס כלל, א\"א בשום אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> נכון הוא אדם כזה להרשיע נגד ה' ובנ\"א, מדיש לו ב' סבות גדולות לחטוא על ידיהן, דהיינו, קלות הדעת, ולעמוד על דעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהר לשמוע ומהר לאבד</b><br> שתופס ומבין מהר מה שלומד, אבל שוב שוכחו מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא שכרו בהפסדו</b><br> הפסדו מרובה משכרו. ונ\"מ שצריך אדם כזה לחזור הדבר הרבה פעמים אם ירצה להרוויח דבר בלימודו, וכמ\"ש, אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק\"א פעמים [חגיגה ד\"ט ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא הפסדו בשכרו</b><br> שרווחו גדול מהפסידו, דעכ\"פ בידו הוא לעיין בתחלה היטב עד שיבין הדבר, ואח\"כ ישאר בזכרונו. ונ\"מ שכשאין לאדם לספק מזון רק לא' מהן, יקדים לפרנס השני יותר מהראשון, מדיש בו תקוה יותר שיצליח בלימודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חכם</b><br> ויקדים לפרנס זה לב' הראשונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות בנותני צדקה</b><br> ר\"ל בנתינת הצדקה. דהרי חשב גם שאינם נותנים. או נ\"ל דכולהו בבי דמתני' בנותני צדקה מיירי, ויתן ולא יתן דנקט תנא, היינו שנותן צדקה השתא באופן שמגלה דעתו השתא מה שרוצה לעתיד, דכשיתן לעני בפנים יפות [ב\"ב ד\"ט ב'] שעליו נאמר אז תקרא לעני וד' יענה. שהקב\"ה מתאוה לתפלת צדיקים. זהו שרוצה שיתן לעתיד, והגוער בהעני בנזיפה בעת שנותן לו צדקה, זה רוצה לבלי ליתן לו בעתיד, כי העני נמאס בעיני עצמו ומתירא לתבעו פעם שנית, וכשמבזהו בעיני אחרים או כשמודיע צערו לרבים, עי\"ז יוגרם שיתנו או לא יתנו לו אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עינו רעה בשל אחרים</b><br> ר\"ל או שטעמו שעינו צרה שיצא על אחרים שם טוב שנותנים גם הם לעניים. או שעינו צרה שיהיה לעניים הרווחה יתירה. וזה עון פלילי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עינו רעה בשלו</b><br> ר\"ל אינו חושש שיצא על אחרים שם טוב. גם אינו חושש שיהיה לעניים הרווחה. אבל שיהיה להם הרווחה על ידו, בזה עינו צרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתן ויתנו אחרים</b><br> אעפ\"י שכבר נתן הוא, אעפ\"כ ידבר עם אחרים שיתנו גם הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יתן ולא יתנו אחרים</b><br> מלת רוצה שנזכר ברישא אכולהו בבי קאי. וה\"נ ר\"ל רוצה שלא יתן ושלא יתנו אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשע</b><br> מדהוא אכזר, דבמה יתפרנסו העניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות בהולכי לבית המדרש</b><br> ר\"ל בהליכה לבי\"המד. א\"נ שהולך לשם כדי שלא לילך לעתיד, כדי שימצא מקום לגנות הלימוד בב\"המד. והוא המקום שמלמדין לעם בדרוש בתוכחות מוסר, האמונות והדעות וד\"א ואופן עשיית המצות. אבל א\"א לומר דאיירי הכא בתלמידים, דהרי כבר נקט להו בהבבא אחריתא ביושבי' לפני חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך ואינו עושה</b><br> לא שבמזיד עובר על דבריהם, דא\"כ רשע הוא. אלא ר\"ל שאין כח בידו לכבוש יצרו בשעת מעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר הליכה בידו</b><br> דעכ\"פ נכסף לשמוע דברי אלהים חיים, ואולי באורך הזמן, יעשה שמיעתו בנפשו רושם שיכבש יצרו, דתלמוד מביא לידי מעשה [כב\"ק די\"ז א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עושה ואינו הולך</b><br> שכובש יצרו לעשות כפי המצווה בתורה ובד\"א. אבל חושב שא\"צ לדברי החכמים ותוכחותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכר מעשה בידו</b><br> אבל עכ\"פ הפסיד הרווחת ההליכה, דאילו היה הולך היה עושה יותר, כמ\"ש הולך את חכמים יחכם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולך ועושה</b><br> אעפ\"י שתלמודו בידו ויודע מה ראוי לעשות, ואעפ\"כ הולך לשמוע דברי מוסר, למען לחזק נפשו בדרך ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הולך ולא עושה</b><br> שיודע שהוא חסר דעת ואעפ\"כ לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים נא ילך [משנ' ט\"ו י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע מדות ביושבי לפני חכמים</b><br> הם התלמידים הלומדין אצל הרב. וכאן לא מיירי מהשתבחות הזכרון, שכבר נשנה לעיל [מי\"ב] רק מתקון וקלקול השכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספוג</b><br> [שוואם] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא סופג את הכל</b><br> משקין צלולים ועכורים מתוקים ומרים. ואין בכחו להוציאן מעצמו רק ע\"י שידחקוהו. וגם אז לא יוציא הכל. ומה שיוציא יוציא פגום מעורב בטעם הספוג. וכך זה האדם כל מה ששומע מרבו, אומר עליו הן, ואין בכחו לבחון בין אמת לשקר. ומדאינו בעל שכל אין בכחו להוציאן לחוץ רק כשידחקוהו ע\"י רבוי שאלות. ומדאין לו לשון למודים מוציא קצת רק מהדברים ששמע. ויאמרם מבולבלים פגומים בלי טעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך</b><br> [טריכטער] בל\"א, שמריקין על ידו משקין מכלי אל כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמכניס בזו ומוציא בזו</b><br> כך זה יש כח בידו לחזור ולומר לאחרים כל הדברים ששמע מרבו, וזה עדות שהבינם יפה, וגם יש לו לשון למודים ללמד לאחרים, אבל אין כח בשכלו לבחון דבריהם ולהבדיל בין עיקר לטפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמרת</b><br> [זייהע] בל\"א שמסננין בה המשקין צלולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמוציאה את היין וקולטת את השמרים</b><br> כך זה קלט הכל, ובוחן ובודק יפה בכח שכלו ללמד רק האמת קב ונקי, והשאר מבטלו בלבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפה</b><br> [זיעב] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת</b><br> סולת הוא היותר דק שבקמח, שנשאר דביק בשולי הנפה ודפנותיה. ובדומה לו מי שהוא עקום השכל, שמהפך בלימודו אור לחושך וחושך לאור, ומטעים לאחרים הטפל, ומניח העיקר. [ונ\"ל מדצריך ללימוד ב' דברים, שכל, ולשון למודים. להכי נקט ספוג. שחסרו לו שתיהן. ומשפך, שיש לו לשון לימודים ולא שכל, ומשמרת שיש לו שתיהן ונפה שיש לו שכל ולא לשון למודים. ומוציא עי\"ז הטפל תחת העיקר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אהבה שהיא תלויה בדבר</b><br> ר\"ל בדבר אמצעי שהוא חוץ מגוף האוהב והנאהב, כגון אהבת האדם למטיבו, שאינו אוהב את הנאהב, רק את הדבר שיקבל הוא ממנו גם בעתיד, ונמצא שרק א\"ע אוהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה תלויה בדבר</b><br> רק בטבע, כאהבת אדם לבניו ולמשפחתו. או בהשכל, שיאהב האדם את עסק החכמה ואת ההנהגה הישרה, ואת היראת שמים, דכשנשאל אותו למה יאהב כל אלה. אינו יודע לתת לנו טעם בדבר, זהו אהבה שאינו תלוי בדבר אמצעי שבין האוהב לנאהב. אבל שיאהב אדם לחכם, ולבעל מדות ישרות, ולצדיק, ג\"כ מחשב תלויה בדבר, דהרי כשיפסיק החכם מלעסוק בחכמה וכו' בטל דבר ותבטל האהבה. מיהו שלא תטעה לומר אהבת ניאוף ג\"כ יחשב אינה תלויה בדבר אמצעי, דהרי היופי של הנאהבת קשורה בגופה. להכי שואל התנא איזו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר</b><br> דלא את תמר אהב רק את עצמו, עבור ההנאה שהיה מצפה לעצמו ממנה, וההנאה היא היא הדבר האמצעי שבין האוהב לנאהב. ולכן כשהשקיט הנאתו ממנה, כתיב וישנאה אמנון וגו'. אולם שלא תקשה, א\"כ היכן מצינו אהבה שבין אדם לחבירו שלא תהיה תלויה בדבר מה. שא\"א שתנטל ותתבטל מהנאהב. ואהבת אב לבן אינה מכרעת, דאינה רק אהבת עצמו, מדהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, והר\"ז כמו שיאהב אדם לידו ורגלו שאינו מהראוי לכנותה אהבה, על זה משיב התנא שכבר מצינו דוגמתה בעולם, ושאינה כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>זו אהבת דוד ויהונתן</b><br> שלא היתה תלויה בשום דבר בעולם, והיתה גדולה במדתה כאהבת אב לבן שא\"א שתתבטל, אפילו כשלא יתנהג הבן כשורה, וכמ\"ש דהמע\"ה לאט לי לנער לאבשלום, וכ\"כ יהונתן אף ששמע אח\"כ שיקח ממנו מלכותו, אפ\"ה לא זז מחבתו לו, שמסר כ\"פ נפשו בסכנה עבורו [ומצינו דוגמתה בעולם ונקראת זימפאטהעטישע ליעבע בל\"א, דב' בנ\"א אף שלא הכירו זא\"ז מעולם, תיכף כשיראו זא\"ז יאהבו זל\"ז בלי טעם. ויש לזה טעם נעלם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מחלוקת שהיא לשם שמים</b><br> ר\"ל כל כנסיה שנחלקו יחידיה בדעות, וכוונת כל הדעות לש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>סופה להתקיים</b><br> לעיל פ\"ד משנה י\"א קאמר כל כנםיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, וקאמר הכא שאף במחלוקת הוא כן דסוף המחלוקת להביא קיום להכנסייה, שע\"י שהשתדלות כולם הוא רק אחר תכלית א', רק שלא יכירוהו הכל עדיין היטב, אולם ע\"י חלוקי הדעות והפלפולים שיהיה ביניהן, והכרעת הסברות לכאן ולכאן, יזדקק ויתברר האמת לעיני כולן ברור כשמש או שיסבבו משמים עד שיודו כולם, ועי\"ז יתנו קיום וחיזוק לא' מהסברות יותר מבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינה לשם שמים</b><br> ר\"ל אף שרק כוונת אחת מהן שלא לש\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אין סופה להתקיים</b><br> ר\"ל אין סוף המחלוקת ההיא מביאה קיום לסברת אותן שאין כוונתן לש\"ש, שכיון שכוונת הכת האחת או של ב' הכתות שלא לש\"ש, א\"כ יש לכל אחת תכלית אחרת אשר ישתדלו אחריה, וכל זמן שלא ישיגו התכלית ההיא לא ישקוטו, נמצא שהמחלוקת לא תתן קיום לאחת מהסברות. ושלא תאמר דאף גם אם ע\"י מחלוקתם אין אהבה ואחוה ביניהן, אפ\"ה אם רק כל אחת מהכתות כוונתן קדושה, מיקרי מחלוקת לש\"ש, ועל זה תקשה הרי ע\"י קטטתם זע\"ז יוגרם שיהיו כל אחד עומד על דעתו, ואין סופה להתקיים, להכי קאמר תנא איזו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי</b><br> דאע\"ג דמצינו מחלוקות רבות ביניהם בש\"ס, אפ\"ה היה אהבה ואחוה ביניהן [כיבמות י\"ד ב']. ולהכי, באמת או שהודו זל\"ז כדאשכחן בכמה דוכתי [עדיות פ\"א מי\"ב], או שסיבב הקב\"ה שיסכימו כולם לדעת אחת, כמו שנעשה התם ע\"י בת קול, שיהיו כולם סוברים כב\"ה [עירובין ד\"ו ב']. ושמא תאמר דבאמירה תליא אם רק אומר שכוונתו לש\"ש, אף דשבע תועבות בלבבו. להכי קאמר תו איזה וכו'. [ולא קאמר תנא ב\"ש וב\"ה, דהיינו תלמידיהם. ה\"ט משום דבהם אפשר שהיה בהם מי שלא התכוון לש\"ש [כסנהדרין דפ\"ח ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מחלוקת קרח וכל עדתו</b><br> שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ואין לך צביעת המעוור העינים יותר מזה. אבל פנימיות מחשבותיו היו טמאים, וסופו הוכיח על תחלתו, שלא חזר מדעתו עד אשר יעו אותו במטאטא השמד מעל הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המזכה את הרבים</b><br> שמלמדם תורה ויראת ה' ומוסר, או שהגרימם לעשות מצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חטא בא על ידו</b><br> שימנעו משמים מחטא, כדאמרינן [ביומא דפ\"ו] שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בג\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל המחטיא את הרבים</b><br> שמסיתם לעבירה, או שהגרימם באופן אחר לחטוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מספיקין בידו לעשות תשובה</b><br> דלא די שלא ימנעוהו מחטאים אחרים, כ\"א אפילו ירבה לעשות תשובה על חטאיו לא יסייעוהו לכך משמים כשאר הבא לטהר. וכל זה כדי שלא יהא בג\"ע ותלמידיו בגיהנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו</b><br> דלא תימא דהמזכה הרבים אע\"ג שימנעוהו מחטא, עכ\"פ כיון שלא הכריעוהו לזכות, א\"כ אין לו מקום בשכר הרוחני. ע\"ז קאמר זכות הרבים תלוי בו, דנחשב לו כאילו הוא עשאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל</b><br> דא\"א לומר שצדקת ה' עשה היינו שקיים משרע\"ה התורה, דפשיטא שקיים משרע\"ה התורה, ומה רבותא. אלא ה\"ק כמו הקב\"ה שעושה צדקה לעמו ומטיב להם, כ\"כ עשה הוא, דהרי לימד משפטי ה' דהיינו התורה, עם ישראל. ומדל\"ק קרא לימד, אלא עשה, ש\"מ דהלימוד נחשב כמעשה, אף שלימד להם כמה מצות שלא קיימן הוא, כגון מצות התלויות בארץ או התלויות במקרה כחליצה וכדומה, אפ\"ה מדזכות הרבים תלוי בו, נחשב כאילו עשאן ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו</b><br> לא מייתי ראיה דאין מספיקין בידו לשוב, דזה פשוט, דהרי א\"א שישוב על מה שחוטאים אחרים עדיין, והוא הגרימם לחטוא. רק מייתי ראיה שנחשב לו כחטאי עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשר חטא ואשר החטיא את ישראל</b><br> וזה נכתב אצל ענשו, כשלא השאיר לו כעשא שריד. ומדכלל קרא חטאו עם חטא ישראל, ש\"מ דשקולין הן, ולולא החטיא ישראל לא היה נענש כל כך. מיהו גם לא הספיקוהו לשוב, דהרי ראה המופת הגדול והנורא שעשה איש אלהים, ואעפ\"כ לא שב, ש\"מ דמשמים עכבוהו. [ומ\"ש חז\"ל [סנהדרין דק\"י. א'] שתפסו הקב\"ה ואמר חזור בך וכו'. אין ר\"ל שהקב\"ה דבר עמו ממש, דאיך ינבא אותו שאין לו חלעה\"ב, ורק לגימה גדולה שמשרה שכינה על עע\"ז [כסנהדרין ק\"ג ב'] ובלעם נמי רק משום טובת ישראל נעשה נביא [במדבר רבה רפ\"כ]. אלא ר\"ל שע\"י אותו הפלא שראה הו\"ל כאילו תפסו הקב\"ה לשוב. ואפ\"ה לא שב מדלא סייעוהו משמים, שא\"ל הקב\"ה, חזור בך בעצמך ושלא אסייעך, והוא חשב בלבו שבאם ירצה לשוב. ע\"כ שצריך שיודה תחלה שבן ישי בראש, דהיינו שיודה שרק זרעו הן מלכי ישראל, וכמ\"ש אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב, והכופר בזה אין לו חלק לעה\"ב. וזה אחד מי\"ג עיקרים. ולפיכך במחשבת גאותו אמר אי הכי לא בעינא לשוב, דאיך אמחול המלוכה שאמרתי אין לנו חלק בדוד וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתלמידיו של אברהם אבינו</b><br> אפילו הוא עכו\"ם, עכ\"פ הוא מתלמידי אאע\"ה שלימד לכל בני עולם דעת אלהים ומדות ישרות. ומה\"ט לא נקט תנא תלמידי משרע\"ה, דתלמידי משרע\"ה צריכים לקיים כל התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע</b><br> שהיה חכם גדול כאחיתופל [במדבר רבה פכ\"ב], שהרי יעץ לבלק להחטיא ישראל בתחבולה, וגם נביא גדול כמשרע\"ה [ילקוט סוף וזאת הברכה], וכל זה לא הועיל לו מדהיו בו ג' מדות מושחתות, שא\"א לשום חטא בעולם שלא יהיה א' מאלו הג', סיבה לו. והן, (א) ע\"י טעות השכל הנכלל במלת עין, כמ\"ש השוחד יעוור עיני חכמים, דהיינו חכמתם, (ב) ע\"י גאות, הנכלל במלת רוח, כמ\"ש ולפני כשלון גבה רוח, (ג) ע\"י תאוות הארציות הנכלל במלת נפש, כמ\"ש תאות נפש. וכולן היו בבלעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין טובה</b><br> בשכלו, שלא יתפקר בשכלו לבלי להאמין בדברים שאין השכל משיגן, וכן כתיב באאע\"ה והאמין בה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוח נמוכה</b><br> בגאוה, וכ\"כ באאע\"ה ואנכי עפר ואפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפש שפלה</b><br> בתאות הארציות, יסתפק במה שחננו ה' ברב או מעט, וכן באאע\"ה, בממון, אמר אם אחוט ועד שרוך, ובעניני הגוף, אין לך ברור יותר משחיטת בנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין רעה</b><br> טועה ומטעה בשכלו מצינו בבלעם, כמ\"ש לכה איעצך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורוח גבוה</b><br> רוח גאוה מצינו בבלעם, כמ\"ש כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, ר\"ל עם אנשים פחותים כמוכם. ולמה לא אמר האמת, מאן ה' שאקלל העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפש רחבה</b><br> תאות הארציות מצינו בבלעם, שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ובא בשכרו היה, כדי לקלל ישראל, כמ\"ש ואשר שכר עליך, והיה חפץ שכר הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין</b><br> בעוה\"ב פשוט שיש חלוק גדול ביניהן. אבל קמ\"ל דגם בעה\"ז ייטב לכל הנשמר בכל ג' סבות אלה מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להנחיל אוהבי יש</b><br> מלת יש הוא דבר של קיום, דהיינו נחלת עוה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוצרותיהם</b><br> שלהם, דהיינו בעה\"ז שרגיל האדם לחשבו אוצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורשין גיהנם</b><br> בעולם הבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויורדין לבאר שחת</b><br> שאם גם ישיגו כל תאות נפשם בעושר ועונג הגופני, מכל מקום תמיד יפג לבם בקרבם ליום המיתה, אשר נכון בידם יום חושך, באשר לא ידעו מתי יבוא עליהם, וזה ימרר כל מתיקות העולם שיטעמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר</b><br> בעוה\"ב פשוט דעולם חשוך בעדם, דהרי שם הוא מקום התשלומין למצות ולעבירות. רק מייתי ראיה שגם בעוה\"ז שיתדמה שישיגו כל תאותם, גם שם אין בידם טובם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה אלהים תורידם לבאר שחת</b><br> ר\"ל כשישליכו רק השקפה א' עליך אלהים באמצע שמחתם, תגרום שירדו שחת בעצבות לבאר שלהן שיתדמה לעין הרואה שישאבו משם ששון ושמחה, דגם חצי ימיהם, ר\"ל עולם הזה שהוא חצי הוייתם וזה החצי יתדמו שהיא שלהן גם אותה לא ישיגו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי דמים ומרמה</b><br> היינו הג' מדות של בלעם הנ\"ל. דדמים תרתי משמע, דהיינו אותן שיש בהם רוח גבוה, ושופכים בגאותם דמי אחרים. וגם משמע אותן השואפים למלאות גופם דם בהשביעם לבם בתאותם. ומרמה היינו אותן המתחכמים בעין רעה לכפור בעקרי האמונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחצו ימיהם</b><br> אפילו ימים המבריקים ומבהיקים בהצלחתם, לא ישיגו חצי העונג המתדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואני אבטח בך</b><br> ר\"ל אבל אני אפילו כשיתדמה שיחסרו לי כל הג' הנ\"ל, שלא אשיג כבוד כאשר חפצתי, ולא אשיג התאות שיתענגו בה הרשעים, וגם לא אבין טעם כזה דברים שאסרת ושצוית לי בתורתיך, בכולם אני אבטח בך, שאתה מטיבי הגדול, וודאי לטובתי עשית הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהודה בן תימא אומר</b><br> דבשני אופנים ראוי לאדם שישלים א\"ע בהן בעולמו. דהיינו, ע\"י מעשה, וע\"י מניעה ממעשה. וכל א' מאלה שוב מתחלק לב' אופנים, דהיינו, במעשה הגוף, ובפעולת הנפש. לכן אמר הוי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הוי עז כנמר</b><br> (א) בהשלמתך התלוי במעשה הגוף, תקח א\"ע לכל מעשה טוב, ולא תחשוב מי אני ומה חיי שאשתדל אחר מצוה זאת, זה אינו ראוי רק לצדיק גדול, ולא לשפל כמוני. אבל אני אומר לך, שתהיה עז [אונטערנעהמענד] כנמר שלא ישוב מפני כל, אף שאינו חזק כל כך בטבעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקל כנשר</b><br> (ב) ובהשלמתך התלוי בפעולת הנפש, דהיינו בהשכלה בלימוד התורה, שהיא כשמש בהירה מאירה לארץ ולדרים, כשתבוא לענין עמוק שלא תבי בתחלה, לא תתייאש. אלא הוי קל כנשר שאמרו עליו הטבעיים שיתנשא א\"ע לרום לעוף ולהציץ דוקא נגד השמש. כן אתה תתעמל להתנשא מול השמש הקדושה הזאת, ויהיה הענין עוד כל כך עמוק, הפוך בה והפוך בה, ולבסוף יפתח ה' לך שערי אורו ותבינו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורץ כצבי</b><br> (ג) ובהשלמתך במניעת פעולת הנפש, דהיינו לבלי להתחכם בשכל אנושי במצות התורה, במה שאין האדם יכול להשיגו בשכל אנושי. בזה תהיה רץ כצבי אשר הציד ירדוף אחריו, והוא רק בקלות רגליו ינצל כצבי מיד. כן הרחק מהמינות הזה דרכיך, כי זהו דעת האפיקורסת ומינות אשר נכשלו ונפלו בה רבים. לכן אל תקרב אל פתח ביתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבור בארי</b><br> (ד) ובהשלמתך במניעת פעולות של הגוף, דהיינו לבלי להסר רסן מתאות היצר שלא תעבור במעשה באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. בזה תלבש רוח גבורה כארי לכבוש בכל כח כל תאוות היצר, ולא תאמר כי חלש אתה, חזק ונתחזק וה' יעזרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר עז פנים לגיהנם</b><br> ר\"ל אף שיעצתיך להיות עז כנמר, היינו בפנימיותיך נגד עצמך וקטנותך וכדאמרן. אבל השמר לך מלהתרגל להעיז נגד אדם הגדול ממך בשנים או בחכמה, שע\"י התרגלך כן, לבסוף תעיז גם נגד תה\"ק. להכחיש אותה או את פירוש דבריה המקובל לנו, ונמצאת יורש גיהנם ע\"י מדות העזות. ונקרא בעל מדה זו עז פנים, מפני שהיא משחתת כל כך הנפש, עד שנכרת בו בפניו בכל הבטותיו, וכמ\"ש העז איש רשע בפניו [משלי כ\"א כ\"ט]. והוא משום שבפני האדם יש שם החלונות של הה' חושים, דהיינו הראיה בעין, והשמיעה באוזן, והריח באף, והטעם בלשון, והמשוש בשפתים. ומאלה החלונות תשקף הנפש לחוץ. אמנם גם משם ישקיפוה, יפיה או כעירותה. וביותר ישקיפו בה משם מדות העזות שהשתרשה והתאחזה עמה בכל פעולותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשת פנים לגן עדן</b><br> שטבעו נועד לנחול ג\"ע. שכל מי שהוא בושת פנים לא במהרה הוא חוטא [נדרים ד\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך</b><br> תפלה לא מצינו בכל סדרי משנה, רק כאן, והוא תמוה. ומ\"כ ליישב זה ממאי דתנינן סוף סוטה בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגי. וה\"נ אמרינן [ביצה דכ\"ה ב'] דישראל עזין בטבען. להכי קאמר יה\"ר שתבנה אתה עירך בחסדך, ולא ע\"י חציפותא של העזי פנים. וגם תן חלק העזות שבנו, ותסייענו שנשתמש בה רק בתורתיך, וכהדא דתנינן [ב\"ב קל\"א א'] ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי. אבל בדברים אחרים לא יסיר מפנינו הבושת פנים, שהיא א' מסמני ישראל, שהם ביישנים, רחמנים, ג\"ח [יבמות ע\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא</b><br> כבר התחיל מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עשר למשנה</b><br> כבר התחיל המשנה בלי קושיא ותירוץ לבלי להלאות שכלו הרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלש עשרה למצות</b><br> חייב בהן הלממ\"ס [תשובת הרא\"ש כלל ט\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמש עשרה לתלמוד</b><br> כבר מוכשר הוא בשכלו להעמיק בדיניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שמונה עשרה לחופה</b><br> אז ראוי שישא אשה, מדכבר הקיץ אז יצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עשרים לרדוף</b><br> לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב\"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב\"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי\"א ה\"ה, ושבת פ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלשים לכח</b><br> כבר נתבשל כחו שבגופו בכל האפשרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ארבעים לבינה</b><br> כבר נתבשל כח שכלו להבין דבר מתוך דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמשים לעצה</b><br> בכל עצה יש ב' דרכים. ובן נ' כבר יוכל לשקול המובחר מב' הדרכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן ששים לזקנה</b><br> ובישישים חכמה, שכבר יודע להטעים חכמתו בדברי טעם ושכל טוב, ומתוקים לכל טועמם כאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שבעים לשיבה</b><br> שחייב לקום בפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שמונים לגבורה</b><br> דכבר התגברו בו כחות הנפש על הגוף ותאוותיו שנחלשו, ונקל לו מאד לקיים התורה ומצותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן תשעים לשוח</b><br> גופו שחוח. וי\"ג בסין, ור\"ל שאין כחו רק בשיחה לדבר בתורה ובתפלה, דכבר הוחלש כח המעשה שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם</b><br> כשזכה לכך נדבקה נפשו בעליונים, ונתבטל ממנו העולם ותאותיו, כאילו כבר עבר ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן בג בג אומר</b><br> הוא יוחנן בן בג בג הנזכר בש\"ס [קידושין ד\"י ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפוך בה</b><br> הוא לשון עסק, כמו הפוך בעיסקא טב מנה [יבמות דס\"ג א']. ור\"ל עסוק בה ושוב עסוק בה. ועל בן תימא קאי, דאמר בן ה' למקרא וכו', בן ט\"ו לתלמוד. ומט\"ו ואילך לא הזכיר דבר מהתורה. על כרחך משום שמשנשא אשה, טרוד הוא בפרנסתו עד שיגדלו בניו, ואז צריך ג\"כ לתמכם בעצתו, ואח\"כ הוא כבר זקן ואין כח בו להתמיד בתורה כבילדותו. ועל זה אמר בן בג בג, הן אמת שכך הוא דרך העולם, שמשנשאו אשה עושין עסק התורה טפל לעסק פרנסתן וכדאמרינן [קידושין כ\"ט ב'] רחיים בצוארו ויעסוק בתורה. אבל איעצך ויהי אלהים עמך, הפוך בה בכ' שנים ראשונים שלך, כשלא הועמסת עדיין בעול אשה וילדיה. והפוך בה גם בכ' שנים שניים שלך, ולא תחוש לאיבוד פרנסתך ע\"י התמדת למודך, דהרי כולה בה, דכל חמודות עה\"ז ועה\"ב תשיגם על ידה, כשתתכוון בלימודך לש\"ש, כמ\"ש אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה תחזי</b><br> זה אמר נגד הכ' שנים השלישיים, דהיינו ממ' עד ס'. שתשמש אז בכח בינתך, לבחור זיווג לבניך ובנותיך, וליעץ להם אופן פרנסתן. אומר לך בהתחזי [כמו ואחזה אנכי אשית לבי, משלי כ\"ד ל\"ב], ר\"ל השתמש אז בכח בינתך ועצתך במראה לבך לתורה ולתעודה, להבין דברי חכמים וחידותם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסיב ובלה בה</b><br> זה אומר נגד הכ' שנים הרביעיים, דהיינו מס' עד פ'. שנחלש כח גופך, השמר לך מלהתרפות עי\"ז מתורת ה'. סיב, ר\"ל תזקין בעסק שלה כשתגיע לבן שבעים לשיבה ובלהבה [הוא גם כן לשון זקנה שגדולה ביותר, כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה], דהיינו בהגיעך לשמונים ימי התאספות והבלייה, גם אז בשעשוע התורה תבלה חייך [וכן כתוב, בלותי בשמן רענן, ר\"ל בימי שיבתי הגדולים שמתבלה בהן הגוף, אהיה כשמן רענן, דעוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומינה לא תזוע</b><br> זה אמר נגד הזמן שמשמונים עד מאה ולמעלה שהולכין לעה\"ב עד אין סוף. אומר לך מנה לא תזוע, לא תמוש מלהגות בה, דגם בעה\"ב צדיקים עוסקים בתורה הכתובה באש שחורה ע\"ג אש לבנה. וכדאמרינן [מ\"ק כ\"ט א'] צדיקים אין להן מנוחה לא בעוה\"ז ולא בעוה\"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך מדה טובה הימנה</b><br> שאין לך שום דבר בעולם למדוד כל שום טובה בעה\"ז ובעה\"ב, כמו התורה, שהעוסק בה לשמה באמת, כל הטובות וההצלחות שבעולם נועדות לו. או נ\"ל דר\"ל דלהכי אמרתי לך ומנה לא תזוע לנצח, דהיינו אף בעוה\"ב. משום דממנה ואצלה אין מדה טובה, דארוכה מארץ מדה [איוב י\"א פ\"ט]."
+            ],
+            [
+                "<b>בן הא הא אומר לפום צערא אגרא</b><br> חתם רבינו הקדוש מסכת זו במאמר זה, דקמ\"ל דבין בעסק התורה, או בקיום מצותיה, ובין בתקון מדות הנפש, בכולם כפי הצער שתצטער להשלים את עצמך בהן, כן לפי מדה זו יגדל שכרך. או ר\"ל דלפי הטרחה והעמל שתתעמל להשיג החכמה, כן עוד יותר תעשה פרי תבואה, דאין ד\"ת מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה [כברכות דס\"ג ב'], ובמי אתה מוצא חמאת התורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה [שם]. ואז נותנת לו חיים עושר וכבוד, ודבש וחלב תחת לשונה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> שנו חכמים בלשון המשנה </b><br> ר\"ל מנו רבנן ברייתא בלשון המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b> ברוך </b><br>הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b> שבחר בהם</b><br> בהנהגת עצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשנתם </b><br> שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסק בתורה לשמה</b><br> לא לבעבור יראת העונש. מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית. כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זוכה לדברים הרבה</b><br> אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו</b><br> שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל."
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא ריע</b><br> שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהוב</b><br> דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את המקום</b><br> עושה מצותיו ית' מאהבה."
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הבריות</b><br> לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמח את המקום</b><br> אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבשתו ענוה ויראה</b><br> המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו\"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג\"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו. וכ\"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכשרתו</b><br> תתן לו הכנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות צדיק</b><br> בחיוביו לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחסיד</b><br> בחיוביו נגד בנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישר</b><br> בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה."
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמן</b><br> כמו מימיו נאמנים [ישעיה ל\"ג פט\"ז] ר\"ל שאינן פוסקין. ה\"נ ר\"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרחקתו מן החטא</b><br> דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, הוינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא בימעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכיי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר\"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקרבתו לידי זכות</b><br> תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונהנין ממנה עצה</b><br> שהקב\"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותושיה</b><br> הנאת העצה. היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בינה</b><br> שנהנין ג\"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגבורה</b><br> ונהנין ג\"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>לי גבורה</b><br> אצל התורה נאמר, שתהלל א\"ע שהיא תשפיע כל אלה. [או נ\"ל דעצה ר\"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה\"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג\"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנת לו מלכות</b><br> היינו ההוד שעל פניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממשלה</b><br> היינו הכח לצוות לסביביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחקור דין</b><br> החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגלין לו רזי תורה</b><br> הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק</b><br> מעיו מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר. הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא. שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו</b><br> שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ\"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע\"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעוז פניו לשפוט עליהן ע\"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ\"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל אלהים. וכ\"כ בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי\"א דארך רות היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. וכ\"כ בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל. לאוהביו ולאויביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלתו</b><br> בממשלתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרוממתו</b><br> בעוצם נפשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל המעשים</b><br> שתחת השמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב</b><br> אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע\"ד לאלה רמז ריב\"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר\"ל קול שנולד מקול אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי להם לבריות מעלבונה של תורה</b><br> ר\"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע\"ז קאמר ריב\"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח\"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל מי שאינו עוסק בתורה</b><br> כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא נזוף</b><br> ר\"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ\"ל דאין ר\"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר\"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ\"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר נזם זהב באף חזיר</b><br> הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשה יפה וסרת טעם</b><br> האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת\"ח, כמ\"ש דתה\"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ\"ו ב']. וכ\"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת\"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד\"ע ע\"א]. לכן כשיסיר הקב\"ה ת\"ו השו.תתו הפרטית מהם, א\"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ\"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ\"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ\"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת עכ\"פ לא הפסיד עי\"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה\"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תקרא חרות אלא חירות</b><br> דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה</b><br> שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה מתעלה</b><br> שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע\"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר\"ל אפילו אין לו שכל גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממתנה נחליאל ומנחליאל במות</b><br> ר\"ל אם משתמש בתכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע\"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי\"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד מחבירו פרק אחד</b><br> שיש בו כמה הלכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או הלכה אחת</b><br> שיש בו כמה דבורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אות אחת</b><br> שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסוף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ\"ט ב'] וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן מצינו</b><br> מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בדוד מלך ישראל</b><br> דהמע\"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ\"ש חז\"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ\"ג ב'] ואפ\"ה קרא לאחיתופל רבו, א\"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל\"כ לא היה רשאי דהמע\"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד</b><br> שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ\"ד בקומה זקופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד</b><br> דכערכי משמע דשוה לו, ואח\"כ קראו אלופו. אע\"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קראו רבו אלופו ומיודעו</b><br> דאלופי ר\"ל רבי ואדוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כבוד אלא תורה</b><br> ר\"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ\"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמימים ינחלו טוב</b><br> זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר\"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר\"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג\"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך היא דרכה של תורה</b><br> ר\"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ\"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י\"ד רמ\"ז סכ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במשורה תשתה</b><br> ר\"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הארץ תישן</b><br> בלי כר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחיי צער תחיה</b><br> ר\"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אתה עושה כן</b><br> שעם כל זה תהיה דבוק בתורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא</b><br> כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תבקש גדולה לעצמך</b><br> אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ\"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך</b><br> ר\"ל יותר מאשר אתה רגיל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל תתאוה לשלחנם של מלכים</b><br> ר\"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך</b><br> דסוף הכבוד לבוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמלכות נקנית בשלשים מעלות</b><br> מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ\"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]."
+            ],
+            [
+                "<b>והכהונה בעשרים וארבע</b><br> מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ\"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]."
+            ],
+            [
+                "<b>והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים</b><br> מעלות שהת\"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ\"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל\"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא\"כ המ\"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל\"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע\"י שמירתן כראוי."
+            ],
+            [
+                "<b>בתלמוד</b><br> ד\"ת צריך שיקבלם מרב, וא\"א להוציאם ע\"י שכלו כשאר חכמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמיעת האוזן</b><br> מלת אוזן מיותר. אבל ר\"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעריכת שפתים</b><br> שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבינת הלב</b><br> להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכלות הלב</b><br> הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא\"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>באימה</b><br> שיהיה אימת רבו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביראה</b><br> שיהיה יראת שמים בלבו, שע\"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בענוה</b><br> נגד ה', שעי\"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמחה</b><br> שע\"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשמוש חכמים</b><br> שע\"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז\"ל [ברכות ד\"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בדקדוק חברים</b><br> כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפלפול התלמידים</b><br> שע\"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב\"מ דפ\"ד א']. דגם עי\"ז יתעורר לכמה דברים חדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בישוב</b><br> שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי\"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי\"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה\"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי\"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה</b><br> שיהיה בקי בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שינה</b><br> דע\"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג\"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב\"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח\"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ\"כ גדול כבימי נעוריו, וא\"צ אח\"כ מנוח כ\"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שיחה</b><br> דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט שחוק</b><br> מלתא דבדיחותא ג\"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>במיעוט דרך ארץ</b><br> תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בארך אפים</b><br> כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלב טוב</b><br> שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמונת חכמים</b><br> שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקבלת היסורין</b><br> הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר את מקומו</b><br> ר\"ל מדת שפלותו, שעי\"ז יהיה עניו, גם עי\"ז יתעמל להרבות חכמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשמח בחלקו</b><br> שעי\"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי\"ז תלמודו טפי. וגם ע\"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושה סייג לדבריו</b><br> כדי שלא יכשל בחטאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מחזיק טובה לעצמו</b><br> בדברים טובים שעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהוב</b><br> שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי\"ז יאהבוהו הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הבריות</b><br> ענין האהבה מתהווה ע\"י הכרה והשוואה. ר\"ל ע\"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א\"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב\"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א\"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א\"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו."
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את הצדקות</b><br> לא לבד שיהיו קלים בעיניי החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ\"א מריעים זל\"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע\"ה שהושיע גם לבנות עכו\"ם מיד עשקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את התוכחות</b><br> כשיוכיחו אדם ישמח בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוהב את המישרים</b><br> צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור\"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ\"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתרחק מן הכבוד</b><br> אף דבשמרו כל הנ\"ל ראוי הוא לכבוד אעפ\"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ\"א לכבדו, ירחיק א\"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי\"ז לבו נשבר בקרבו."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מגיס לבו בתלמודו</b><br> אינו ר\"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא\"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ\"א מ\"ו] דר\"ל ב' בנ\"א המכירים זא\"ז שאינן מתבוששין זמ\"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה\"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר\"ל שאינו חושב א\"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ\"ש במשרע\"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו שמח בהוראה</b><br> אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושא בעול עם חבירו</b><br> הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה\"ז ובעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכריעו לכף זכות</b><br> שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר\"ל שדן את חבירו לכף זכות."
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידו על האמת</b><br> שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת."
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידו על השלום</b><br> שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר\"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתישב לבו בתלמודו</b><br> ר\"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שואל ומשיב</b><br> כי רק ע\"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ\"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח\"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי\"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא\"א לומר כן דא\"כ יהיו מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> כי רק ע\"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ\"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח\"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי\"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא\"א לומר כן דא\"כ יהיו מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומע ומוסיף</b><br> שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב."
+            ],
+            [
+                "<b>הלומד על מנת ללמד</b><br> אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ\"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלומד על מנת לעשות</b><br> ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחכים את רבו</b><br> ר\"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ\"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכוין את שמועתו</b><br> ר\"ל אף כשדברי רבו סותרים זא\"ז, יטריח לכוונם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאומר דבר בשם אומרו</b><br> לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם</b><br> שמי שעושה דבר טוב, הקב\"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי</b><br> דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי\"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע\"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי\"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה</b><br> ר\"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>בעולם הזה ובעולם הבא</b><br> שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע\"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה\"ז ועה\"ב לא ישיגו רק ע\"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כי חיים הם למוצאיהם</b><br> הרי קיים חיי עוה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכל בשרו מרפא</b><br> הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>רפאות תהי לשרך</b><br> הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושקוי לעצמותיך</b><br> הרי רפואה לחולשת הגוף. שע\"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ חיים היא למחזיקים בה</b><br> ר\"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ\"כ ע\"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותומכיה מאושר</b><br> מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה\"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה\"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך</b><br> ר\"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך</b><br> ר\"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ\"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע\"י מקריות העולם או ע\"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה\"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה\"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד</b><br> עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע\"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה\"ז ועה\"ב, ועושר, וכבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כי אורך ימים ושנות חיים</b><br> בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה\"ז ועה\"ב. דאורך ימים, היינו בעה\"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה\"ז, שיתוספו לך גם חיי עה\"ז שמתרבים ע\"י שנים שבתקופות החמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלום יוסיפו לך</b><br> ר\"ל לא די שתחיה בעה\"ז ובעה\"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאה לצדיקים ונאה לעולם</b><br> דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי\"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי\"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע\"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע\"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בדרך צדקה תמצא</b><br> על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א\"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ\"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ\"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע\"ז אמר עטרת זקנים בני בנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם</b><br> ר\"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בניכ., מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא\"ת שע\"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי\"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע\"ז קאמר ואומר תפארת וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה</b><br> כי תפארת בחורים כחם וגו', ר\"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר\"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל\"ג א ]. וא\"ת ע\"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה\"ז, וימנעו מכבוד בעה\"ב. ע\"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד</b><br> ר\"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה\"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה\"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א\"נ ה\"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ\"כ בזקני ת\"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולם נתקיימו ברבי ובניו</b><br> שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ\"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופגע בי אדם אחד</b><br> מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ\"ל נאים לצדיקים, אפ\"ה לא יעזבו התורה עבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לי שלום</b><br> שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזרתי לו שלום</b><br> לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר\"א בר\"ש [תענית ד\"כ ע\"ב]. קמ\"ל שגם זה לא היה, ואפ\"ה לא רצה לבוא אצלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לי רבי</b><br> אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת\"ח [כפסחים דקי\"א ב', וב\"מ דפ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאיזה מקום אתה</b><br> שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני</b><br> אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי."
+            ],
+            [
+                "<b>רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות</b><br> גוזמא קאמר. ור\"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>איני דר אלא במקום תורה</b><br> וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שבשעת פטירתו של אדם</b><br> הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה\"ז להעוסקים בתורה. כמ\"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בהתהלכך תנחה אותך</b><br> והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכו הוא באמת בעה\"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעעה. ואפשר שיסתכן. אבל ע\"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר\"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי\"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא\"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר\"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכבך תשמור עליך</b><br> ר\"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ\"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה\"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקיצות</b><br> כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ\"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא תשיחך</b><br> אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל</b><br> שוודאיי עשיר גדול היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות</b><br> הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א\"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב\"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו</b><br> ר\"ל כל הה' חביבין להקב\"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן תורה קנין אחד</b><br> היא החביבה ביותר לפניו ית':"
+            ],
+            [
+                "<b>שמים וארץ קנין אחד</b><br> שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ\"ש לטיל פ\"ג סי' צ\"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברהם קנין אחד</b><br> אאע\"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ\"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ\"ש ויקרא שם אברם בשם ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל קנין אחד</b><br> שאחר ששקעה שמשו של אאע\"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע\"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ\"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ\"ש חז\"ל (פסחים פ\"ז ע\"ב) לא הגלה הקב\"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב\"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד\"ע ע\"ב). אע\"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג\"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס\"א פ\"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר\"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג\"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר\"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ\"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ\"י שהן עצמן אינן כן. עכ\"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המקדש קנין אחד</b><br> שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ\"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז</b><br> כמשחז\"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ\"ש לעיל פ\"ג סי' צ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כה אמר ה' השמים כסאי</b><br> כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר\"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ\"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והארץ הדום רגלי</b><br> דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז\"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר\"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא\"ל גדל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית</b><br> מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאה הארץ קנינך</b><br> שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי\"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע\"י התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ</b><br> דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א\"כ מה זה רבותא לאברהם. אע\"כ ה\"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ\"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר\"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית</b><br> ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב\"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם</b><br> דמדכתיב בארץ, ש\"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ\"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ\"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש\"מ דחביבים לה':"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדש אדני כוננו ידיך</b><br> כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ\"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ\"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומר</b><br> וא\"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ\"ל שביהמ\"ק נמי נברא באופן כך. ע\"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו</b><br> דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו</b><br> נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב\"ה בעולמו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ברא אלא לכבודו</b><br> שע\"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע\"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראתיו</b><br> לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצרתיו אף עשיתיו</b><br> ר\"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ\"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ\"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ\"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' ימלוך לעולם ועד</b><br> ר\"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר\"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר</b><br> עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ\"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה\"ז ועוה\"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב\"ה יורה לנו כ\"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב\"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d615365503d77b053c02d123161c556f892c7a20
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,7091 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Kelim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אבות הטומאות</b><br> שמטמא אדם וכלים ועושה להנוגע בו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> ח' שרצים הכתובים בפרשת שמיני שמטמאין במותם בעודן לחין. בשרן ודמן בכעדשה. ואברן אפי' בפחות מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכבת זרע</b><br> של ישראל דוקא. וכשהוא כבר בן ט' שנים ויום א'. ואז כשהטפה לחה והיא כעדשה. הו\"ל אב הטומאה לטמא במגע. אבל הרואה קרי אפילו רק משהו נעשה ראשון [ועי' פתיחה יבקש דעת סי' ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> גם כן דוקא ישראל בן קיימא שנגע במת אפילו עובד כוכבים או נפל מת. אבל עובד כוכבים או נפל חי אין מקבלין שום טומאה בין בנגעו או נשאו או האהילו הטומאה. מיהו אדם שנגע במת נעשה אב. אבל כלי שנטמא במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. וכ\"כ כלים שנגעו באדם שנטמא במת או באדם שנגע בכלים שנטמאו במת. הרי הן אב הטומאה כהאדם שנגעו בו. אבל כלי שנגע בכלי שנטמא במת. אז הכלי הראשון הוא אבי אבות. והשני רק אב. וכ\"כ כלי חרס או אוכלין ומשקין שנטמא במת אינן רק ראשון. ואפ\"ה חמירי מאדם וכלים דלא מהני בהו הזיה וטבילה לטהרן וכל דבר שנטמא במת והוא אב הטומאה טמא טומאת ז' וצריך הזיה [ועי' בהנ\"ל סי' ח' וי\"א ובריש אהלות]. אמנם לרב\"א מיירי הכא אפילו בכלי שנטמא במת. דאף שהכלי נעשה אבי אבות. אפ\"ה כליל ליה בהדי אינך לאשמעינן דגם כלי שנטמא במת מטמא רק במגע ולא במשא ואהל [וזהו שלא כדעת הר\"ב פי\"א דאהלות מ\"ח ד\"ה והמנורה טמא וע\"ש] והיינו דמסיק במ\"ד חמור מכולן מת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמצורע בימי ספרו</b><br> בין גלוח ראשון להב'. דמוחלט כשנתרפא מביא הצפרים כמ\"ש ר\"פ מצורע. ומגלח א\"ע וטובל. ולמחרתו סופר ז' ימים. וחוזר ומגלח ביום הז' שנית וטובל. ולמחרתו מביא קרבנותיו. ואותן ז\"י שבין גילוח א' להב' נקראין ימי ספרו [ועי' פי\"ד מנגעים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה</b><br> שיעור הזיה הוא כדי להטביל ראשי גבעולי אזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע</b><br> בין שנגע בהן בידו או ברגלו. ואפי' בשערו או בשאר מקומות הגלויים שבגופו אבל מגע בית הסתרים שבגופו אין מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי חרש באויר</b><br> בנתלו באויר הכלי חרס אפי' לא נגעו בו נטמא. אבל בנגעו בכ\"ח. דוקא בנגעו בו בפנים. אבל בחוץ אין כ\"ח נטמא מגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינם מטמאין במשא</b><br> בין בנשאו או נישאו מאדם טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהם</b><br> כל למעלה מהן דקתני. ר\"ל שחמור בדבר זה משלפניו. אע\"ג דאית ביה נמי קולא משלפניו במלתא אחריתא [רב\"א וכ\"כ הר\"ש במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבילה</b><br> ר\"ל כזית מבשר נבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי חטאתשיש בהם כדי הזייה</b><br> ר\"ל מטמאין לאדם טהור שנשא אותן. מיהו בין ביש או באין בהן כדי הזייה אין מטמאין רק כשנגע או נשא אותן שלא לצורך להזות. אבל שעשה כן לצורך להזות על הטמא נשאר בטהרתו [רמב\"ם רפט\"י מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם מטמאין את האדם במשא</b><br> כשנשא אדם את הטומאה. כל שהטומאה מכבדת על האדם נטמא [ולאפוקי במפסיק אבן מסמא בין האדם להטומאה ועי' ביבקש דעת סי' ו] ואפי' הניחה אדם אחר עליו. ולא הזיז הנושא את הטומאה ממקומה [ולהר\"ב צריך שיזיזנה] או אפילו רק הניעה אדם ע\"י היסט וכגון שהיתה מונחת על דף. והקיש אדם בגופו בדף ונזדעזעה הטומאה. כולן דינן כנושא טומאה ונטמא [וערמב\"ם פ\"א מטו\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל דנבילה ומי חטאת חמורים מהנך דלעיל בב' דברים. א) דמטמאין לאדם שנשא אותן אפי' לא נגע בהן [וכמש\"ל]. ב) דבגדים או כלים שנגע בשעה שנשא הטומאה נטמאו גם הן. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן אז שנשארו בטהרתן. משא\"כ אחרי שפירש האדם מהטומאה. אינו רק ראשון לטומאה. ולפיכך אינו מטמא בגדים וכלים עוד [כב\"ק דף ב' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחשוכי בגדים</b><br> ר\"ל מנועים בגדי הנוגעים בטומאות הנ\"ל מלהטמא דדוקא מי שנשא נבילה או מי חטאת מטמא בגדים וכלים שנגע בהן באותה שעה קודם שפירש מהטומאה. משא\"כ הנוגע באה\"ט הנ\"ל אמ\"ט בגדים וכלים שנוגע. אף קודם שפירש מהטומאה. והא דלא נקט תנא כפשוטו \"ואין מטמאין בגדים במגע\" היינו רק משום מי חטאת נקט הך לישנא. מדא\"א שיגע בהן בלי שיסיט. והרי היסט הו\"ל כנושא. להכי קאמר וחשוכי בגדים במגע. ר\"ל אף דאדם שנוגע במי חטאת מטמא בגדים לא משום מגע מטמא הבגדים רק משום היסט (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהן בועל נדה</b><br> אף דבועל נדה קיל מהנך אבות הטומאות דלעיל דאין אדם הנושאו מטמא בגדים. עכ\"פ הך חומרא אית בי' שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא משכב תחתון כעליון</b><br> ר\"ל דמצע תחתון שלו שוה בטומאתו למצע עליון שלו דבשניהן בין שנגע או לא נגע בהן. אינן רק ראשון. ואמ\"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין. והיינו משום דבועל נדה אתקיש לנדה. דכמו בנדה עליון ותחתון שלה טמאים. כ\"כ בבועלה כך דינו רק דבנדה וזב וזבה מצע תחתון שלהן. אם ראוי למשכב ומושב הו\"ל אה\"ט. ועליון שלהן בין ראוי או אינו ראוי. הו\"ל רק ראשון לטומאה [ועי' זבים פ\"ה מ\"ב]. אבל בועל נדה בין מצע תחתון שלו הראוי או אינו ראוי למשכב או עליון שלו הראוי או אינו ראוי בין נגעו או לא נגעו שניהן אינן רק ראשון ואמ\"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין [ולא אמרינן בכה\"ג אין היקש למחצה ועי' רמל\"מ פ\"ג ממשכב] ובזה חמור בועל נדה משרץ ונבילה ושאר אה\"ט שנזכרו במשנה א' וב'. דבכולן בין כלי שתחתיהן או שעל גביהן. כשלא נגעו בהטומאה. טהורים לגמרי. וה\"ה שבועל נדה מטמא לכל כלי או אוכלין ומשקין שנגע או נשא [עי' לעיל סי' יג] או הסיט ואפי' הסיט לכ\"ח [כנדה לג א' ורש\"י שם. ורמב\"ם פ\"ג ממשכב. וערמל\"מ שם] משא\"כ שאר אה\"ט הנ\"ל אינו מטמא לשום כלי רק במגע. ולא במשא והיסט: אמנם לתוס' [נדה ע\"א ב' ד\"ה ומערה] מוכח מתוספתא שבועל נדה אמ\"ט כלי בהיסט. ורק בנשא הכלי ספוקי מספקא להו אם מטמא. מיהו אדם הנוגע בבועל נדה או נשאו. להר\"ש שניהן אמ\"ט כלי שנגעו באותה שעה. וכן מוכח מתוספתא שהביא. א\"כ גם בהנך קיל בועל נדה מאינך אה\"ט דמשנה א' וב'. אבל להרמב\"ם [פ\"ג ממשכב ורמל\"מ שם] הנוגע או נושא בועל נדה. מטמא כלי שנוגע באותה שעה. ולרבינו אברהם זעירא ורבינו ישעיה שהביאן רמל\"מ שם שוה בועל נדה בזה לשאר אה\"ט דלעיל. דרק הנושאו מטמא בגדים ולא הנוגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן מטמאין במגע ובמשא</b><br> ר\"ל בין שנגע או נשא אותן חוזר אותו אדם לטמא בגדים וכלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומא'. חוץ מאדם וכ\"ח שאינן מתטמאין מהנוגע או נושא הנך אב הטומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהן מרכב</b><br> הוא דבר העשוי לישב עליו בפיסוק רגלים [רב\"א] ונ\"ל דלישנא קלילא נקט. דהרי אותו מקום שיושב עליו בפיסוק רגלים דינו כמושב [כעירובין ד' כ\"ז א'] אלא ר\"ל דכל המחובר להדבר שעשוי לישב עליו בפיסוק רגלים כדי שיסמוך עליו הרוכב. הוא הנקרא מרכב והיינו אותו הנקרא \"שטעגרייף\" או \"שטייגבעגעל\" וכ\"כ הסמוכות שלפני ואחורי האוכף כדי שלא ישמט הרוכב מעל האוכף. ואותן כלים אינן עשויין לרכוב עליהן רק שיסמוך עליהן הרוכב. הנך לבד נקראין מרכב [ועי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סוף סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא תחת אבן מסמא</b><br> [עי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סי' ו' וכ\"א] ור\"ל שאם הי' מרכב תחת אבן גדול וישב הזב למעלה על האבן אף שע\"י כבדו של אבן אין הזב מכביד על המרכב שתחת האבן אפ\"ה נטמא המרכב. וכ\"כ אם חזר אדם טהור וישב למעלה נטמא. מיהו עכ\"פ יש במרכב ג\"כ קולא מהנך דלעיל. דאין הנוגעו מטמא בגדים אף קודם שפירש מטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מן המרכב משכב</b><br> ה\"ה כלי הראוי למושב דמשכב ומושב טומאתן שוה [כרמב\"ם רפ\"ו ממשכב] ובין שישב על המשכב או שכב על המושב נטמא אף שלא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששוה מגעו למשאו</b><br> ר\"ל דמטמא במסמא כדין של המרכב. אבל עוד חמור ממרכב דשוה מגעו למשאו דבשניהן מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משכב עושה משכב</b><br> בהניח משכב טמא על גבי משכב טהור. אינו נעשה רק ראשון כשנגעו זה בזה. וכשלא נגעו נשאר בטהרתו. ובשאר החומרות כאבן מסמא וכדומה. כל מה שיש במשכב ישנם גם כן בזב עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זבה</b><br> ה\"ה נדה ויולדות ונקט תנא שם זה משום שבשם זה מורשם טפי ענין טומאת כולן מדזב מהן דם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה את בועלה</b><br> ויהיה טמא טומאת ז' כהזבה. אבל זב שבעל טהורה לא נטמאה רק טומאת ערב. כאדם שנישא זב עליו [והרי גם בטהור שבעלה נטמאה טומאת ערב (ועי' פתיחה סי' כ\"ג) ורתוי\"ט במח\"כ כד ניים ושכיב העתיק כאן דברי הרמב\"ם עם מלה משובשת שכתב. וכן מי שבעל זבה לא היה אב. וזה ע\"כ משובש. דהרי הרמב\"ם כתב לעיל מינה דהבועל זבה נעשה אב. אלא כצ\"ל בהרמב\"ם. וכן הבועל זב נעשה ראשון. וכך כתב הרמב\"ם מפורש בפ\"ג ממשכב ה\"ג] מיהו חמור זב מזבה דצריך טבילה במים חיים דוקא. דהיינו במים שיש מעיינות בקרקעיתו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא בביאה</b><br> דמצורע מוסגר או מוחלט. או בגד מנוגע או אבן מבית המנוגע כשיהיה א' מהנך במנוחה באהל מטמאין לאדם וכלים. וכ\"ש לאוכלין ומשקין שעברו באהל. ואין צ\"ל כשהי' א' מהן שם במנוחה באהל אבל כשהטהור במנוחה בהאהל והמנוגע עבר שם. לא נטמא הטהור. מיהו קיל מצורע מזב. דמצורע אינו מטמא משכב ומושב בשלא נגע בהן [(כפסחים דס\"ז ב'). אבל להרמב\"ם פ\"י מטו\"צ הי\"א מטמא משכב ומושב ואפי' תחת אבן מסמא. ומוקי להך דפסחים בימי ספורו (ועי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סי' כ\"ט)]. אבל מטמא לאדם הנושא או נישא עליו (כזבים פ\"ה מ\"ו). וכ\"כ מעיינות שלו טמאים כבזב וזבה. (נדה דף ל\"ד ע\"ב. ונשמט דין זה ברמב\"ם פ\"י מטו\"צ):"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא טומאת שבעה</b><br> דהנוגע בו או נשאו טמא טומאת ז' משא\"כ הנך דלעיל אין הנוגע בהן או נשאן טמא רק טומאת ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא באהל</b><br> בג' מיני אהל שנזכרו ביבקש דעת ס' ו'. משא\"כ מצורע דוקא כשדבר אחר מאהיל עליו ועל הטהור נטמא. ועוד חלוק טומאת אהל של מצורע מאהל של מת בד' דברים [המנויין בס\"ד בפתיחת נגעים הוא מראה כהן סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין כולם מטמאין</b><br> מיהו קיל מת מזב וחביריו דאמ\"ט משכב ומושב. גם אין בו דין אבן מסמא. דכל שהפסיק בין המת והמשכב ב' כלים (עי' אהלות פ\"א מ\"ב) או דבר שאמק\"ט. הרי המשכב טהור. כל שלא האהיל המת עליו אמנם תו הוה מצי למיתני למעלה מכולן פרה אדומה. ושעיר המשתלח. ופרים ושעירים הנשרפין שכולן מטמאין בעסק אפי' לא נגע בהן או נשא אותן. משא\"כ בשאר אהט\"ו (כרש\"י חולין כ\"ט ב' ד\"ה אינה. ועי' עוד ביבקש דעת סי' י\"ח וי\"ט) ועוד תנא ושייר טובא. (ועי' הר\"ש):"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טומאותפורשות מן האדם</b><br> זו למעלה מזו כהנך דלעיל ונקט כולהו כך אגב גררא די' קדושות דנקט לבסוף זו למעלה מזו משום דמעלין בקודש (מנחות צ\"ט א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסר כפורים</b><br> דהיינו זב וזבה נדה (אב\"י עי' ביבקש דעת סי' נ\"ד הגי' האמיתית בהרמב\"ם כפי שמצא בני הצדיק וכו' ר' שמואל זצוק\"ל) יולדת ומצורע שטבלו לטהרתן והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור בקדש</b><br> ר\"ל מלאכול קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר בתרומה ובמעשר</b><br> ר\"ל מעשר שני. שגם זה אסור לאכול בטומאה. מיהו כשטבל ועלה. רשאי לאכלן מיד. ורק תרומה אינו רשאי אפי' ליגע בו עוד אחר שהעריב שמשו [נגעים פי\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות טבול יום</b><br> היינו כל טמא שטבל ולא העריב שמשו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור בקדש ובתרומה</b><br> אפי' ליגע בהן. דבנגען נאסרו מלאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר במעשר</b><br> דמותר גם לאכול המעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות בועל נדה</b><br> [עי' לעיל סי' י\"ז] והא דלא תני חזר להיות טמא מת. דחמיר מהנך דלעיל דמטמא אדם וכלים. ואח\"כ הו\"ל למתני חזר להיות בועל נדה. דחמיר מטומאת מת לטמא משכב תחתון כעליון. ה\"ט מדלא בעי למתני רק הטומאות הפורשות מאדם. דגם בועל נדה דנקט. עיקר טומאתו ע\"י הטומאה שפירשה ממנה. והוא כמותה. וכמ\"ש ותהי נדתה עליו. משא\"כ טמא מת. טמא רק ע\"י מגע משא ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משכב ומושב</b><br> דמשכב או מושב שתחתיו אף שלא נגע בהן נעשו אב הטומאה משא\"כ בועל נדה. אין משכב מושב שלו רק כעליונו של זב. דשניהן רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ביאת מים חיים</b><br> ר\"ל לטבול במים שיש מעיינות בקרקעיתן. אבל שאר טמאים סגי כשטבלו במקוה של מי גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מן הקרבן</b><br> ועכ\"פ צריך ז\"נ קודם שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה שלש</b><br> והא דלא קתני חזר וראה שלש היינו משום דלא אפשר ג' בלא ב' והרי כבר תנא ראה ב' (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות מצורע מוסגר</b><br> ר\"ל מנוגע שהסגירו לראות אם יולדו לו תוך ז' ימים. א' מג' סימני טומאה שהן שער לבן. או פסיון או מחיה (וסי' ועל שפ\"ם יעטה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה מוחלט</b><br> ולא קתני חזר להיות מוחלט. ה\"ט משום דאז הוה משמע שאי אפשר שיהיה מוחלט עד שיהיה מוסגר תחלה. והא ליתא. דעל ידי סימן טומאה דשער לבן או מחיה מוחלט גם בתחלה (רב\"א). [ואע\"ג דלעיל סי' מ\"א כתב רבינו להיפוך דהיכא דלא אפשר זה בל\"ז לא תני חזר. י\"ל דעכ\"פ היכא דאפשר כך וכך אי תני חזר משמע וודאי שהיה תחלה הראשון. ואח\"כ בא השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> האבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא ואינו מטמא כאהל</b><br> ואע\"ג דמצורע ואינך דלעיל נמי מטמא במגע וכו' אפ\"ה חמיר זה דגם אבר מהגוף מטמא במגע ובמשא. מיהו באין על העצם בשר כלל. אי באין העצם שלם או שאין בו גיד. ואפילו הוא אבר שלם כברייתו. כגון לשון. כוליא. וטחול. כל שאין בו ג' אלו. בשר. עצם שלם. וגיד. טהור לגמרי [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ] [ונ\"ל דארכובה הנמכרת עם הראש שבתולדתה אין עליה בשר כלל יש בו דין אבד מה\"ח. ולא תימא דהוה ככוליא ולשון. שגם הם בתולדה אין בהם עצם. ואפ\"ה אין בהם דין אמה\"ח. י\"ל דארכובה שאני. דהרי פליגי בה ר\"ע וריה\"ג ארבי [כחולין קכ\"ח ב']. ואין הלכה כרבי מחביריו (כתובות כא א) ובפרט לריב\"א התם [בתוס' שם ד\"ה בין] דס\"ל דבארכובה כ\"ע מודו דיש בו דין אמה\"ח: ותמהני שהרמב\"ם לא הזכיר דבר מזה]:",
+                "היינו בשיקלף הבשר מהאבר בעודו מחובר בהבע\"ח. וישאר על האבר אעפ\"כ קצת בשר עד שישוער שמהקצת בשר שעדיין נשאר על האבר. שוב יחזור ויתכסה כל האבר עם בשר ויתרפא והוא באבר קטן פחות מכזית. ובאבר גדול הרבה יותר מזית. כל אבר ואבר לפי מה שהוא [ורתוי\"ט העתיק כאן דברי הרע\"ב [נזיר פ\"ז מ\"ב] שכתב וז\"ל והוא פחות מכזית. ובמחכ\"ר שניהן זה דבר שאי אפשר. דוכי סגי שיעור אחד שיחזור ויתרפא לאבר גדול כלאבר קטן. אולם בתוס' [נזיר דמ\"ט ב' ד\"ה ועל אבר] כתבו וז\"ל ואע\"פ שהוא פחות מכזית עכ\"ל. זהו לשון מדוקדק ובזה יתורץ קושית רתוי\"ט הכא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי להקיפו בחוט ערב</b><br> כשיהיה בהבשר שבו כשיעור עובי חוט ערב בכדי להקיף בו אותו עובי עצם שהבשר בו. וסבירא ליה דבין בעצם ארוך או קצר. עב או דק. כל שיש עליו בשר כ\"כ כדי להקיפו בכחוט ערב. הבשר גדול והולך עד שיתכסה כל האבר עמו. ועוד צ\"ל שהיה ידוע להם שיעור עובי חוט הערב שהיה בכל מיני אריג בשוה. בין שהבגד מצמר או מפשתן. בין שהבגד עב או דק ותמיד היה כפול משל שתי משא\"כ לדידן הכל לפי עובי הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר קדושות הן</b><br> היינו לר' יוסי [מ\"ט] דס\"ל דאולם ומזבח חדא קדושה נינהו. הא לרבנן י\"א קדושות הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמביאים ממנה העומר והככורים ושתי הלחם</b><br> אבל לחם הפנים ושאר מנחות מביאים גם מחו\"ל. ואע\"ג שנטמאו מאויר חו\"ל. אפ\"ה משכחת לה בשלא הוכשרו שם [ועמ\"ש בס\"ד פרה פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיירות המוקפות חומה</b><br> מימות יהושע בן נון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמשלחים מתוכן את המצורעים</b><br> היינו אסורא אבל אינו לוקה רק בשנכנס המצורע לירושלים [רמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל מותר לסבב המת בהעיר שמת בה. ממקום למקום כדי להרבות הספד לכבודו קודם שיוציאוהו להקברות שרחוק מהעיר [כב\"ב פ\"ב מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא אין מחזירין אותו</b><br> אסור להכניסו שוב להעיר מדרבנן. דמדאורייתא אפי' למחנה לויה. דהיינו להר הבית שרי להכניסו. ומכ\"ש לתוך העיר שהוא מחנה ישראל (כסוטה ד\"נ) [ומ\"ש הר\"ב כדי לקברו שם. במח\"כ. זה בכל עיר שבא\"י אסור. (ב\"ב פ\"ב מ\"ט) וכ\"כ קשה להרמב\"ם בחירה (פ\"ז הי\"ג) שכ' אין קוברין בתוכו מת עד שירצו טובי העיר ותמוה הרי זה בכל דוכתא אסור וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן החומה</b><br> תוך ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הר הבית</b><br> הוא הר הקודש שהיה ת\"ק על ת\"ק אמה והבהמ\"ק בנוי באמצעיתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם</b><br> ובכלל זבים יש נמי בעל קרי שאסור ג\"כ שם [כפסחים ס\"ז ב'. וערכ\"מ פ\"ז מבחירה הט\"ו] [ורב\"א כתב דהנך מעלות דהר הבית דאו' הם וזהו דלא כהראב\"ד [דפ\"ז מבחירה]: ותמוה דהרי כל חוץ משער נקנור שהוא בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כספ\"ב דמדות. ודלא כטעות המדפיסים בציור ביהמ\"ק שהדפיסו בסוף פי' הרמב\"ם למדות]. כולו נקרא מחנה לויה [כרמב\"ם פ\"ג ממקדש ה\"ב] ועד שם אפי' מת עצמו מותר להכניס מדאו' [כפסחים ס\"ז א'] ורק משם ואילך מחנה שכינה הוא] אמנם מוסגר וכ\"ש מוחלט משולח מדאו' מירושלים ומכל עיר המוקפת חומה בא\"י שנקראו מחנה ישראל [כלעיל מ\"ז]. ולהכי לא חשיב תנא להנך טמאים הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>החיל</b><br> דלפנים מחומת הר הבית היה בכל צד מהביהמ\"ק שבאמצע רווח כפי צורך התשמיש באותו מקום [כרפ\"ב דמדות] אח\"כ היה חומה נמוכה שוה לקרקעית המקום שלמעלה מהחומה ולפנים ממנה. ועל חומה זו היה בנוי הסורג גבוה י\"ט. ומהסורג הזה היה ריוח יו\"ד אמות עד חומת העזרה. וכל ריוח ההוא נקרא חיל על שם החומה הנמוכה לחוצה לה. מדהיה הריוח ההוא נראה כעוביה של אותה חומה והיינו משום דראש החומה זו שוה לרצפת אותו מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין עובדי כוכבים</b><br> דאף שהן כזבים מד\"ס. אפ\"ה היו מותרים לכנוס עד החיל. דלענין שלוח מחנות שוויינהו רק כטמא מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> וגם טמא מת אסור מדאורייתא רק משער נקנור ולפנים. וכמש\"ל. וריוח השער עצמו כלחוץ ורק מדרבנן אסור משער עזרת נשים [אב\"י לדעתי צ\"ל מהחיל] ולפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עזרת נשים</b><br> דלפנים מריוח החיל היה במזרח העזרה שער שושן. שבו נכנסין לעזרת נשים. והוא ריוח קל\"ה על קל\"ה אמה מוקף חומה סביב. [אבל בצד צפון ובצד דרום של הערה. היו נכנסין מיד מהחיל להעזרה שהוא מחנה שכינה דרך השערים שהיו בצפון ובדרום. וכ\"כ בב' שערים שהיו במערב. נכנסין מיד מהחיל לעזרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין טבול יום נכנס לשם</b><br> גם זהו מד\"ס. דיהושפט וסנהדרין שבימיו גזרו כך. [כפסחים צ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מחוסר כפורים נכנס לשם</b><br> ה\"ה כל טהור עד שיטבול. רק מדבעי למתני שכשנכנס חייב חטאת. והרי טבילת טהור רק מדברי סופרים כדי שיזכור עי\"ז אולי יש עליו טומאה ישנה [כיומא ד\"ל ע\"א]. מה שאין כן מחוסר כפורים אפילו טבל ונכנס כל שלא הקריבו קרבנותיו עדיין. אם נכנס חייב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין עליה חטאת</b><br> אם נכנס לשם בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסמיכה</b><br> לסמוך ידיו על קרבן שהביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשחיטה</b><br> דשחיטת קרבן כשרה גם בישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתנופה</b><br> ונראה לי דהוא הדין לשאר צורך וכמו שכתבתי בס\"ד בפירושינו למדות [פ\"ד סי' מ\"ז] ולצורך גדול מאוד. כגון לתקן שם הכותלים וכדומה. אפי' לק\"ק מותר לישראל לכנוס. וא\"צ להשתלשל לשם בתוך תיבות [כמדות פ\"ד מ\"ה] רק בדסגי בהכי. אבל בדלא סגי בזה. אז רשאין לכנס להדיא. וגם בא\"א בטהורין נכנסין אפילו בטומאה [כעירובין דק\"ה א']. מיהו שלא לצורך אפילו כהן גדול שנכנס ביו\"כ לחנם להיכל לוקה ובנכנס לק\"ק בכה\"ג חייב מיתה בידי שמים [כמנחות כ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בעלי מומין ופרועי ראש</b><br> היינו שעברו עליו ל' שלא גילח [כסנהדרין דכ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסים לשם</b><br> ולרמב\"ם [ביא\"מ פ\"א הט\"ו] מעלה זאת מדאו' היא. ולהכי בנכנס לשם כך חייב מלקות. אבל להראב\"ד שם כל המעלות הן מדרבנן. ופטורין עליהן ממלקות [ואע\"ג דבפירוש אמרינן [יומא מ\"ד ב'] מעלות דאו'. י\"ל דה\"ק יש מהן דאו'. ולראב\"ד לא קי\"ל כן]. והא דלא תני שתויי יין ומחוסר בגדים לא בבין האולם ולמזבח ולא בהיכל. י\"ל דלא תני בזה ובזה. רק דברים שחייבין עליהן במקום זה ומותרין במקום המקודש שלפניו. לאפוקי הנך דחייבין עליהן בהיכל ואסורין בין האולם ולמזבח להכי לא תני להו לא בבין האולם ולמזבח ולא בהיכל (רב\"א). [ונ\"ל דמה\"ט נמי לא תני בהיכל דמקודש מבין האולם ולמזבח. דבנכנס שלא לצורך בהיכל לוקה. היינו טעמא משום דגם בין אולם למזבח על כל פנים איסורא איכא גם לכהנים לכנס שלא לצורך כמו דאסור לישראל לכנס בעזרת כהנים שלא לצורך [כלעיל סי' ס\"ה]. אמנם ק\"ל לר' יוסי דתני כולהו ולא תני מחוסר בגדים ונ\"ל משום דבבגדים שלא בשעת עבודה גם בשאר דוכתי אסור דלא ניתנו ליהנות בהן במדינה [כיומא ס\"ט א']. והרי הכא אף שהוא בפנים. עכ\"פ כיון דמחוסר אחד מהבגדים. לא עדיף משלא בשעת עבודה בחוץ [ועי' רמב\"ם כלי מקדש פ\"ח הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההיכל</b><br> ואולם שמחובר בבנין בהיכל דינו כהיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת העבודה</b><br> ד' פעמים. דהיינו לקטורת ולדם פר. ולדם שעיר. ולהוצאת כף ומחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם</b><br> [וא\"ת א\"כ איך יוכלו הכהנים ליכנס שם לקדש ידיהן ורגליהן שם. הרי הכיור נתון רק שם וכדכתיב ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. ואת\"ל הרי באמת משוך היה הכיור למן הצד לדרום ועמד רק בין כבש לאולם [כמדות פ\"ג מ\"י] והרי הכבש אין דינו כגוף המזבח. דהרי דרשינן [זבחים דף ס\"ה א'] ונמצה דמו על קיר המזבח. ולא על קיר הכבש. ולא על קיר ההיכל ולהכי היו רשאין הכהנים לבוא אצל הכיור לקידוש. ליתא דאי כבש אינו כגוף המזבח א\"כ היאך היו רשאין להעמידן בין כבש לאולם. וקרא צוח. והעמדת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. ותו דא\"כ סתרי קראי אהדדי דכתוב אחד אומר ונתת את המזבח פתח אהל מועד שלא יפסיק דבר [כזבחים נ\"ט א']. וכתוב השני אומר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח. אלא ע\"כ דלענין העמדת הכיור דין הכבש כגוף המזבח. ורק לענין מצוי דם זריקה והקרבה שהן בגוף המזבח אין דין הכבש כמזבח. ולא בדבר שחוץ ממנו. וא\"כ גם לענין כניסה לשם בלי קידוש כגוף מזבח דמי. דמ\"ש זה מזה. י\"ל דאעפ\"כ כיון דמעלה זו דרבנן. דאל\"כ לא הוה פליגי רבנן עליה. לפיכך י\"ל דלא גזרו רבנן רק בין גוף המזבח ממש לאהל מועד. ומטעם דיש י' אמות מהמזבח שמכוונים נגד פתח ההיכל. דשם ודאי אסור הפסק הכיור. להכי גזרו גם במה שנשאר מהמזבח שלא כנגד הפתח. שגם שם לא יעמידו הכיור להפסיק. ומש\"ה נמי עשו בכל המקום ההוא מעלה שלא לבוא לשם בלי קידוש. אבל בין כבש להיכל לא עשו מעלה. והיינו כדי שיהיו מותרים לכנס לשם לקדש ידים ורגלים. א\"נ נ\"ל דכמו דאמרינן לעיל [סי' ס\"ה] דלצורך גדול אפילו טמאים רשאים לכנס אפילו לק\"ק. א\"כ כ\"ש דרשאין לכנוס בין מזבח להיכל בלי קידוש כדי לקדש. דאין לך צורך גדול יותר מזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הקטרה</b><br> אפי' בהקטרה דק\"ק. ולת\"ק דוקא בהקטרה דהיכל. פורשין מבין האולם ולמזבח. אבל בהקטרה דקדשי קדשים פורשין רק מההיכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ</b><br> כל כלי שנעשה מגדולי ארץ הוא בכלל כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עור</b><br> דוקא הנעשה מעורות בריות היבשה אבל לא עורות שמבריות המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עצם</b><br> יש בכללו גם הכלים שמקרניים וטלפיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי זכוכית פשוטיהן</b><br> ואפילו פשוטיהן שיש להן תוך. וכקנה חלול. דבחרס כה\"ג טמא (עי' בועז סי' א) אבל הנהו הוקשו בקרא לשק. דהיינו שיהיה להן בית קיבול. ומה\"ט לא כלל תנא גם כ\"ח בהדי הנך. דהרי גם כ\"ח פשוטיו טהורין. אבל כ\"ח רק כשאין לו תוך פשוטיו טהורין. אבל ביש לו תוך. אפי' בלי ב\"ק כגון קנה חלול מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מכל הטומאות. מיהו הנ\"מ מדאו'. אבל מדרבנן כל פשוטי כ\"ע מק\"ט. אבל רק בשיש בו צורת כלי. וגם עשויין לתשמישי אדם וכלים ביחד. כגון שולחן שהאדם אוכל עליו. ומניח ג\"כ עליו כלי מאכל כקערה וכדומה (ועי' ביבקש דעת סי' מ\"ז). וגם פשוטי כלי עץ ואינך דתני במשנתינו אם יש להן צורת כלי וראויין למשכב ומושב. אע\"ג שאין משתמשין רק לאדם. מק\"ט מדרס מדאו'. ואז מק\"ט גם משאר טומאות מדרבנן עכ\"פ (כנדה פ\"ו מ\"ג). ונ\"ל דה\"ט דרמב\"ם דס\"ל דרק מדרבנן מקט\"ו משאר אב הטומאה. משום דלא עדיפי הנך דאינם משמשין רק לאדם מאילו לא הוי חזי למדרס. ומשמש לאדם וכלים ביחד. דג\"כ אמק\"ט משאר אה\"ט רק מד\"ס. אמנם כלי זכוכית פשוטיו טהורין לגמרי מכל הטומאות אפי' מד\"ס. והיינו משום דמדאו' גם ביש לו בית קיבול אינו מקבל טומאה. ורק מדנעשה מחול ודמו לכ\"ח גזרו בה רבנן טומאה. ולהכי דינו ממש ככ\"ח. דרק ביש לו בית קיבול מקבל טומאה אבל פשוטיו טהורין לגמרי. הכל ככלי חרס ממש. אבל מדנראה תוכו כברו. החמירו גבי' טפי מכ\"ח. וגזרו שיקבלו טומאה גם מגבו. אבל הקילו גביה שוב טפי מבכ\"ח ואמרו שאמק\"ט מאוירו. ותקנו כך משום דאל\"כ היה טומאת כלי זכוכית שכל עיקר קבלת טומאה שבו מדרבנן. חמור יותר מטומאת כל הכלים שטומאתן מדאו'. דהרי יקבל טומאה מגבו וגם מאוירו (ראב\"ד פ\"א מכלים):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבליהן טמאים</b><br> מקבלין טומאה בנגע בהן טומאה מתוכן או מגבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו טהרו</b><br> אפי' מטומאה שקבלו קודם שנשברו. וכ\"ש שאין מק\"ט אחר שנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלין טומאה מיכן ולהבא</b><br> אבל טומאה ישנה שבהן נתבטל משנשברו. דרק כלי מתכות שנשבר ונתקן חוזר לטומאה ישנה מד\"ס (כלקמן פי\"א מ\"א). וכל הנהו דיני של כלי עץ ועור וכו' לא שייכי הכא כלל. דהרי מתחלת פרק זה עד סוף פ\"י. רק מדיני כ\"ח איירינן. ואפ\"ה נקטינהו תנא הכא מדבעי לאשמעינן כל חילוקי דינים שיש בין הנך כלים לכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס וכלי נתר</b><br> הוא מין כלי אדמה. שאחר שנתיבש הוא חזק בעצמו וא\"צ לצרפו בכבשן. ולהכי מק\"ט. אבל שאר כלי טיט. כל שלא נשרף בכבשן עדיין הו\"ל כלי אדמה ואמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיתטמאין ומטמאין</b><br> כשנתלה טומאה באוירו. וכ\"ש כשנגע טומאה בתוכו. נטמא הכלי. ואם אחר שנטמא הכלי. נתלה שוב מאכל או משקה באוירו. וכ\"ש כשנגעו בו אפי' מגבו. נטמאו. ורק אין כלי נטמא מאויר כ\"ח אפי' בעוד השרץ בתוכו (כשבת קל\"ח ב') מדכתיב מכל האוכל אשר יאכל כל אשר בתוכו יטמא. דרשינן אוכלין ומשקין מתטמאין מאויר כ\"ח אבל לא כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>באויר</b><br> והא דכ\"ח מק\"ט מאוירו. היינו בין שנתלה הטומאה באוירו או כפה הכלי על הטומאה. וכ\"כ אם אחר שנטמא הכ\"ח חזר וכפאו על טהרות נטמאו (רמב\"ם פי\"ג דכלים ה\"ה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטמאין מאחוריהן</b><br> אם יש להכ\"ח ב\"ק מאחוריו. כדרך שיש לכוסות כסף באחורי שוליו. אז אם נגע שם טומאה נטמא. אבל אמק\"ט שם בנתלה שם שרץ באוירו והיינו מדאין הב\"ק שם עשוי לקבלה. ואפ\"ה נטמא שם במגע משום דעיקר הכלי עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מיטמאין מגביהן</b><br> אפילו נגעה טומאה מגבו כשאין שם תוך טהור (ועי' לקמן סי' מ\"ה). מיהו כלי חרס שכבר נטמא מתוכו ונגע בו אח\"כ אוכל ומשקה בכל מקום מגבו נטמאו (כרמב\"ם פי\"ג ה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבירתן היא טהרתן</b><br> ולא מהני להו טבילה. משא\"כ שאר כלים גם ע\"י טבילה נטהרים. וכ\"כ מפץ וכלי זכוכית. ולרש\"י (שבת דפ\"ד ב') גם כל פשוטי כלי עץ. לכולם אין להם טהרה במקוה. ובכולהו ה\"ט מדלא כתיב בהו טומאה בפירוש בתורה. א\"כ גם הטבילה לטהרה שהזכירה תורה. לאו עלייהו קאמר. ורק כ\"ח אף שכתוב בו טומאה בפירוש. עכ\"פ כיון דאמר רחמנא גבי כ\"ח ואותו תשברו. לומר לך שאין לו תקנה אלא שבירה (כעירובין ק\"ד ב') מיהו נ\"ל דמדל\"ק תנא. אם נשברו טהרו [אב\"י אע\"פ דכבר רמז רבינו התירץ דלהכי נקיט ושבירתן היא טהרתן לאפוקי שאין כ\"ח נטהר ע\"י טבילה. אפ\"ה הוסיף בכאן לקח ליתן עוד טעם ללשון זה דמשנה] וכלישנא דנקט לעיל בשאר כלים. ה\"ט משום דלעיל בשאר כלים נקט שפיר אם נשברו טהרו. והיינו מהטומאה שהיה בהן תחלה. וגם שאמק\"ט להבא. ואעפ\"כ אפשר שיק\"ט להבא. כשיסתום הנקב. או כשיעשה ממנו כלי חדש אבל כ\"ח קאמר הכא גביה שבירתן היא טהרתן לגמרי. דאפי' יסתום הנקב שבו או כשילוש רסיסי שברי כ\"ח. ויעשה ממנו כלי חדש שוב אמק\"ט (כלקמן פ\"ג מ\"ג וד'. ועי' רמב\"ם פי\"ט ה\"ג ודוק) דכל כ\"ח שנתבטל ממנה טומאה שעה אחת שוב אמק\"ט לעולם [ונ\"ל דמה\"ט נמי לא הזכירה תורה שבירה בפשוטי כלי עץ וכדומה. כמו שהזכירה כך בכ\"ח. היינו משום דשבירה משמע שזהו תקנתו שאמ\"ט עוד לעולם אף שיחזור לעשות ממנו כלי. והרי זה אינו בפשוטי שאר כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדקין</b><br> ר\"ל כ\"ח קטנים שלמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודפנותיהן יושבין שלא מוסמכין</b><br> ר\"ל או קטנים או גדולים שנשברו ונשאר מהן קרקר. דהיינו שולים. או שנשאר מהן דופן. ועדיין יש בהקרקר או בהדופן בית קיבול. באופן שיכול להושיבם על שום מקום בלי סמיכה. ולא ישפך מה שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן</b><br> ר\"ל אין כ\"ח קטנים הנ\"ל או שברי כ\"ח קטנים הנ\"ל מק\"ט. רק כשיחזיקו זה וזה כדי סיכת קטן דהיינו שמן כדי לסוך בו אצבע קטן של קטן בן יומו. והוא חלק צ\"ו מהלוג שהחזיק מקודם בעוד שהיה שלם. וכן רביעית דתני בתר הכי. הוא א' מצ\"ו בסאה שהחזיק מקודם. וכן חצי לוג דתני בסוף הוא א' מצ\"ו בסאתים שהחזיק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכדי סיכת קטן ועד לוג</b><br> הך ועד לוג דקאמר רק אקרקרות ודפנות קאי. וה\"ק אם כשהיה הכלי שלם היה מחזיק לוג או פחות מזה. אז אין שבריהן מק\"ט רק כשיחזיק החרס כדי סיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית</b><br> ר\"ל ואם כשהיה הכלי שלם היה גדול והחזיק יותר מלוג ועד סאה. אז אין השבר מק\"ט עד שיחזיק לכל הפחות רביעית. דהוא חלק צ\"ו מסאה שהחזיק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחצי לוג</b><br> הוא חלק צ\"ו מסאתיים שהחזיק תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלוג</b><br> הוא חלק צ\"ו מד' סאין. והא דלא קאמר בקיצור מסאתים ועד חמש דבהא נכלל נמי ד' דלא תני לה. ה\"ט משום דהכי אורחא למעבדינהו להכלים בני ב' ג' ה' ולא בני ד' [הר\"ש]. ול\"נ דהא קמ\"ל דבין שהחזיק תחלה פחות מד' סאין או טפי מד' סאין. תמיד משערין כדי חלק צ\"ו מד' סאין. וכ\"ש בהיה מחזיק תחלה באמת ד' סאין דמשערין בחלק צ\"ו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהן מדה</b><br> ר\"ל אני אינני משער בשברי כלים שיק\"ט לפי המדה שהחזיקו תחלה. אלא אני משערן לפי המקומות שנעשו שם הכלים. ולפי הצורה שהיה לכל א' תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הרקין שבכלי חרס</b><br> שאין להם צורת קדירה מדהן קטנים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות</b><br> ר\"ל שיעור זה סגי נמי כשצורתן כקדירה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות</b><br> הן קדירות שנעשות בלוד. ותמונתן כעין חביות ומחזיקין טפי מקדירות קטנות. להכי כשנשברו צריך שיחזיק השבר טפי מסיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלודיות ועד לחמיות</b><br> קדירות הנעשות בבית לחם. והן גדולות יותר מהלודיות. פעמים מעט פעמים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפכים הגלילים</b><br> ר\"ל קדירות קטטת הנעשות בארץ הגליל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחביונות</b><br> ר\"ל חביות קטנות מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור קרקרותיהן כל שהן</b><br> דכשנשבר ונשאר רק קרקר שלהן והוא שולי הכלי וכדאמרן. אז סגי בשמחזיק מעט. אפילו פחות מכדי סיכת קטן. משום דעדיין נשאר צורת כלי שמקודם עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם דפנות</b><br> נ\"ל דה\"ט משום דהנך ב' מיני כלים הקטנים. דפנותיהן זקופות ואין להדופן בטן באמצעו. לפיכך כשישבר הכלי וישאר רק הדופן. אינו מחזיק כלום. מדהוא רק כלוח פשוט של חרס שאמק\"ט. מיהו כל בבא זו של פכין דברי ר' יוחנן בן זכאי היא דלר\"א [אב\"י צ\"ל לע\"ד דלרע\"ק. ועי' רמב\"ם כלים פי\"ח הט\"ו דמשמע שם דהאי סיפא לאו דעת יחידאה היא ולפיכך העתיקה להלכה. ואולי זהו כוונת רבינו כ\"מ שם. דהראה מקום על הברייתא. ולא על משנתינו כאן ודו\"ק ] פכין וחביונות בכלל קדירות הדקות הן. וקרקרותיהן ודפנותיהן. אם רק יש להן ב\"ק שניהן שיעורן כדי סיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהורין שבכלי חרס</b><br> ואלו הן פשוטי כ\"ח שאמק\"ט כלל. אפילו טומאת מדרס ואפי' מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה שאין לה לזביז</b><br> ר\"ל שפה. ודע דלזביז. ושפה. וזר. כולן הן אגן המקיף גג הכלי כעין דופן נמוך מאד. אלא כשתמונת הבליטה זאת שעל שפת הגג הוא מרובע. נקרא לזביז. וכשתמונתו עגול. נקרא שפה. וכשהוא בתמונת משולש נקרא זר. וכשהוא גבוה קצת נקרא דופן [רמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחתה פרוצה</b><br> ר\"ל מחתה שחותין בה גחלים. שרגיל להיות רוח א' שבראשה פרוץ בלי דופן. כדי לחתות דרך שם הגחלים והאפר והא קמ\"ל דאע\"ג שרק צד א' פרוץ. אפ\"ה תו לא מחשב ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבוב של קלאין</b><br> הוא כ\"ח עם דפנות סביב. אבל כולו מנוקב כדי לקלות בתוכו אפונים וכדומה. והוא הנקרא אצלינו [ברענער] בל\"א. ואע\"ג שהוא כלי תשמיש למאכל. ששיעור נקיבתו כמוציא זית (כרפ\"ג) והרי אלו הנקבים קטנים הם. ואינם כמוציא זית. ואם כך כשהיה שלם ונתנקב. מכ\"ש הכא שעשוה מתחלה מנוקב כך וזה דרך תשמישו. י\"ל דאע\"ג דע\"י הנקבים הללו. לא נתבטל שם כלי ממנו. עכ\"פ ע\"י רבוי נקביו בכל שטחו סביב מחשב כפשוטי כ\"ח. ונ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני. לא מיבעיא טבלא שאין לה שפה כלל. אלא אפי' מחתה שמוקפת עכ\"פ שפה מג' רוחות. ולא מיבעיא מחתה שעכ\"פ צד א' שלה פרוץ. אלא אפי' אבוב שמוקף מכל הרוחות. אפ\"ה מדעכ\"פ כולה מנוקבת מכל הרוחות סביב כדי שישלוט לתוכה האש מכל הצדדים. להכי לא מחשבה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסילונות</b><br> רעננע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ כפופין</b><br> נ\"ל כהרמב\"ם שכ' דר\"ל דאע\"ג שב' ראשי הסילון כפופין כלפי מעלה. כזה נמצא דשפיר יש לסילון זה ב\"ק. דהרי שע\"י שב' פיות הסילון כלפי מעלה. הוא מקבל שפיר בתחתיתו אפ\"ה לא מחשב ב\"ק מדעכ\"פ אינו עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ מקבלין</b><br> ר\"ל אף שיש להסילון בשום מקום בשוליו ב\"ק כעין גומא כזה מדעושין כך כדי שיפלו לתוך הגומא הקשין והצרורות שהביאו המים עמהן בזחילתן. ולא יסתמו הסילון. ואפ\"ה לא מחשב עשוי לקבלה. משום דלא ניחא ליה מצד עצמו במה שיקבל דטפי הוה ניחא ליה שלא יבואו לשם הצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבכב</b><br> כבכב. הוא כסוי עמוק שכופין אותו על פה הסל. וה\"נ אף שיש להכסוי ב\"ק לקבל גובה הפת שבולט מהסל. אפ\"ה מדמשתמש כפוי לא מחשב ב\"ק [כפרקן מ\"ה ופי\"ד מ\"ג. ובתוספתא [פ\"ב מב\"ק דכלים] קאמר בזה\"ל. זה הכלל כל המשתמש כפוי בכ\"ח אמק\"ט. ובלשון זה ממש כ' גם הרמב\"ם [פי\"ח מכלים ה\"ה] והר\"ב כאן כתב בלשון זה ורק לקמן במ\"ה כתב תחת מלת כפוי מלת כסוי. ונ\"ל דהא דבכל דוכתא שנזכר בזה מלת כ\"ח. לאו לדיוקא כתבו כן. דהרי גם כסויי כל הכלים אמק\"ט [כפי\"ד מ\"ג] ואי\"ל דבכ\"ח אפי' אינו כסוי רק שהוא גוף הכלי. אפ\"ה אם עשוי רק לכפותו על מאכל או דבר אחר שתחתיו אמק\"ט. משא\"כ בשאר כלים. ליתא דכיון דלא מחשב תוך וב\"ק לכ\"ח. ה\"ה בשאר כלים. ותו דהרי בתוספתא הנ\"ל מייתי הך זה הכלל לאחר שהזכיר כסויי כדי יין ושמן וכסוי מיחם. משמע דעלייהו קאי זה הכלל וכסוי וכפוי דא ודא אחת היא בין כך ובין כך אמק\"ט. א\"כ למה נקט כ\"ח דוקא. אלא נ\"ל דלרבותא נקט כ\"ח. דאע\"ג דחמיר אוירו משאר כלים. אפ\"ה אם הוא כפוי על טומאה לא נחשב כנתונה באוירו. ואמק\"ט. וכיון שכן. לפיכך אם כל תשמישו הוא בכפוי לא מחשב כב\"ק ואמק\"ט אפילו במגע. בין בכ\"ח ובין בשאר כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפי</b><br> הוא כלי חרס שיש בו בית קבול ומק\"ט. רק מדקתני הכא שהתקינו משמע שעשה בו שום שנוי להשתמש בו מעתה להיות כסוי כפוי ע\"ג ענבים ומדעשה בו מעשה ויחדו לכך לעולם תו אמק\"ט. מיהו מעשה ודאי צריך. דמחשבה אינה מוציאה אפי מיד מחשבה [כספכ\"ה. והרמב\"ם כלים פ\"ח ה\"י] [אב\"י ונ\"ל דבמ\"ה גבי התקינו לתשמיש האי התקינו אינו כהתקינו דכאן במעשה אלא אפילו במחשבה דכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה כקידושין דנ\"ט ב' ולקמן פכ\"ה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבית של שייטין</b><br> הוא חבית חלולה וסתומה מכל הצדדים כדי שיתמוך עליו הלומד לשוט במים. דמדמלאה אויר לא תישקע במים. ואף שלפ\"ז עשויה לקבל הרוח הסגור בתוכה. אפ\"ה מדאינו עשוי להכניס ולהוציא מה שבתוכה לא שמה בית קיבול וכדאשכחן דכוותה בפתח שאינה עשויה להכניס ולהוציא לא שמה פתח [כשבת קמ\"ו א'] א\"ו דה\"ט מדהו\"ל ב\"ק העשוי למלאות לעולם דלא שמה ב\"ק (כרמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ג):"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבית דפונה בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי גדול של חרס. ומדהוא כבד קשה להגביהו באחיזה. להכי עושה בו היוצר בתחלה כעין כוס קטן בהדופן סמוך לשוליו מבחוץ שכשירצה להגביה המחץ. תוחב ידו לתוך הכוס הקטן הזה. ומגביה להמחץ ע\"י בית אחיזה זה. וא\"כ אע\"ג שכוס הקטן הזה יש בו ב\"ק לקבל ידו לבית אחיזה. אפ\"ה לא מחשב בשביל זה עשוי לקבלה. ואינו רק כשאר ב\"ק שבאחורי כלי דלא מחשב כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלחן</b><br> כולן הן פשוטין בלי תוך. אבל מקבלין על פשיטותן ואפ\"ה לא מחשבו ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והספינה</b><br> אף שיש לה ב\"ק ועשוי לקבלה אפ\"ה אמק\"ט. דכך מקובל לנו שאין ספינה בכלל כלים האמורים בתורה. מדאינה מתטלטלת בידי אדם. אפילו אינה מחזקת מ' סאה [וקרא דמייתי ריש פרק ט' דשבת. אסמכתא דעלמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנורה של חרס</b><br> הוא כעין כן שמושיב עליו [הלאמפע] שמניחין בתוכה השמן והפתילה. ואע\"ג דאין להכן הזה ב\"ק. אפ\"ה סד\"א דמדמיוחדת להושיב עליו [הלאמפע] תמיד. עדיפא מה\"ט מטבלא ושולחן. ונימא דמחשב ב\"ק קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דמיירי גם ביש להכן זה ב\"ק. ואפ\"ה מדעשוי למלאותו עם [הלאמפע] לא שמה ב\"ק. וכמ\"ש לעיל בשם הרמב\"ם. א\"נ להכי אף שיש לו ב\"ק אינו מק\"ט. מדעשוי רק לתמוך עליו עיקר הכלי הו\"ל תשמישי כלי שאמק\"ט אפילו יש לו ב\"ק. וכחמור שתחת מלבני המטה. דאף שיש לו ב\"ק אינו מקבל טומאה [כתוספתא דכלים פרק ח. ודלא כהר\"ב פרק טז. ועמ\"ש שם בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים</b><br> ר\"ל כל כ\"ח שאמק\"ט מתוכו אמק\"ט מאחוריו. אפילו ממשקין טמאים שמטמאין ג\"כ כ\"ח מגבו. משום דחכמים גזרו שכל משקין טמאים יטמאו לכל הכלים בכל מקום שיגעו בהן ואפי' כ\"ח שאמק\"ט מגבו אפי' מאה\"ט. אפ\"ה ממשקין מק\"ט אפילו מגבו. ואע\"ג דאין שום כלי מק\"ט רק מאה\"ט [כב\"ק ד\"ב א']. אפ\"ה גזרו כך במשקין טמאים אטו רוקו או שאר מעיינות של זב וזבה וחביריהן. שמעיינותיהן באמת הן אה\"ט. מיהו אפ\"ה שוב הקילו בטומאת משקין. שכשנטמא מהן שום כלי בין כ\"ח או שאר כלי מאחוריו לא יטמא תוכו. ותקנו כך להיכירא. כדי שעי\"ז ידעו שטומאת משקין לכלי הוא רק מד\"ס ולא ישרפו על טומאתו תרומה וקדשים ומה\"ט הוצרכו נמי לגזור בכ\"ח שיקבל טומאה ממשקין בגבו. והרי כל עיקר הגזירה שגזרו שמשקין יטמאו כלי. הוא מגזירת מעיינות של זב וזבה וכדאמרן והרי גם מעיינות של זב וכו' אמ\"ט לכ\"ח מגבו. אבל ה\"ט. דאילו לא היו גוזרים כך. לא היה אפשר להם לעשות היכירא בכ\"ח שיהיה טומאת משקין בתוכו מד\"ס. אבל כשגזרו שכשיטמאו גביו במשקין לא יטמאו תוכו. ידעו שגם כשיטמאו תוכו במשקין שכולו טמא. שהוא רק מד\"ס. ואחוריים דנקט הכא היינו כל הגב של כלי. אפילו במקום שאין שם ב\"ק בהגב. ולא דמי לאחוריים דנקט במשנה א'. דהתם משמעותו רק בהב\"ק שבגב. וכמ\"ש שם. והיינו דבכל מקום שנזכר במשנה מלת אחוריים סמוך למלת גב. יהיה פי' מלת אחוריים ב\"ק שבגב אבל בשאר דוכתי כל גב של כלי נקרא ג\"כ אחוריים [ועי' הר\"מ והר\"ש כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פנס</b><br> \"לאטערן\" של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שיש להפנס שולים וגם דפנות להושיב בתוכו הלאמפע עם השמן והפתילה אפ\"ה אין הפנס נחשב כב\"ק. מדאין הדפנות עשויין רק להגן מהרוח שלא יכבה הנר ולא לקבל לתוכו שום דבר. א\"נ מדאין הפנס עשוי רק להושיב לתוכו הלאמפע הו\"ל משמשי כלים רק בשעת מלאכה שאמק\"ט. דאף שיש לו ב\"ק אמק\"ט [כמ\"ש לעיל סי' מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת היוצרין</b><br> אבניים שלפני היוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא פותח בה</b><br> ר\"ל אותן אבניים שמתחיל לעשות עליה תאר הכלי מביצי הטיט שלפניו. ואין לאותו האבניים תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהוא גומר בה</b><br> שמעמיד עליה הכלי משנגמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מדיש לו ב\"ק כדי שלא יפלו מעליו הקדירות הרכות ויתמעכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך</b><br> טריכטער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדאין לו ב\"ק. הו\"ל כסילון לעיל סי' ל\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא של מדה</b><br> שמניח אצבעו תחת הנקב שבפיהו הצר למטה. כשמודד לתוכו בפיו הרחב של מעלה. ומסיר האצבע קודם שיתחב חרטום המשפך לתוך כלי של הלוקח. והמשקה יורד לתוך הכלי שתחתיו. ומדכך דרך קבולי. שפיר מחשב ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו</b><br> נראה דמיירי במשפך שיש בטן משוקע קצת בדופני המשפך מבפנים סביב ועי\"ז יוכל שפיר לקבל שם מעט. ואעפ\"כ לא היה מחשב ב\"ק מדאינו עשוי לקבלה [עי' פ\"ד סי' ט'] אבל משום שכל המוכר משקין שמקפידין בהן על ריח שבו מטה המוכר המשפך על צדו. ומקבל בבטנו מעט. ומושיטו להלוקח כדי שיריח ריח הטוב של המשקין. ויקנה ממנו. נמצא שעשוי לקבלה. ולפיכך אפילו אינה עשוי למדה ס\"ל לר\"ע דמק\"ט. ומדלא קאמר ר\"ע אף. משמע דס\"ל. דבאינו מוכר בו משקין שיש בהן ריח לא מחשב ב\"ק. משום שעשוי למדה ע\"י שימת האצבע תחת פיו הצר. דלר\"ע צריך שיהיה עשוי לקבלה בעצמו. ולא ע\"י צירוף האצבע. ולא דמי לטיטרוס לקמן [במ\"ו] דקי\"ל התם כרבי יוסי דמק\"ט. התם כדקאמר טעמא. דאף שכשאינו מניח האצבעו למטה אינו מוציא רק טפות קטנות. א\"נ הכא שאני. דסתם חנווני יש לו מדות למוד בהן רק לעתים רחוקים שכשאין המדה מצוי לפניו. מודד בהמשפך. ולפיכך משום תשמיש זה שאינו מצוי לא מחשב ב\"ק. ולת\"ק הכא אפשר דמודה לר\"ע דבאינו עשוי למדה והוא מוכר בו משקה שיש בו ריח. דמק\"ט עבור טעמא דר\"ע. רק נקט עשוי למדה. דזה מצוי טפי וגם למוכר משקה שאין בו לריחו [ועי' לקמן סי' ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכדי שמן וכסוי חביות ניירות</b><br> שם מקום. וי\"א כלי העשוי מנייר ממש. דגם כלי העשוי מנייר אם יש לו ב\"ק מק\"ט [כפי\"ז מט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי הלפס</b><br> כסוי אלפס. וכל כסויין שלהם עם ב\"ק היו להם כשיהפכום. ולהכי א\"צ תנא לפרש דמיירי בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נקוב</b><br> ככונס משקה דהרי עשוי גם לרוטב. או שיש לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו חדוד</b><br> מבחוץ נגד הב\"ק שלו. דאז א\"א להפכו ולהשתמש בהב\"ק שלו. מפני החידוד שיהיה לו אז בבית מושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק</b><br> ר\"ל שמסננת לתוכו המים מהירק שבקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בר צדוק אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי</b><br> ר\"ל ממעכת עליו הירק שנתבשל שנקרא הרונקי. אבל מדמסננת לתוכו המים שבירק לא מחשב עשוי לקבלה. משום דהמים ההם שופכתן לאיבוד. ולת\"ק אדרבה משום הפוך לרסק הרונקי עליו לא מחשב ב\"ק. דהרי גם כשהיה הכסוי פשוט בלי ב\"ק תוכל לרסק עליו הרונקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא</b><br> כל כלי חרס שנשבר קצת ממנו. נקרא בלשון יון גיסטרא (ערוך) ואפילו לא נשבר רק קצת משפתו ואפילו לא נשבר ממנו רק אוזן הכלי נקרא גיסטרא [וכלקמן פ\"ד מ\"ג] אבל מדנשאר בו בית קבול מקבל טומאה מדאורייתא [רמב\"ם פי\"ח מכלים ה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת בכבשן</b><br> נקט שנמצאת בכבשן. דאילו שנמצאת בשאר מקום ודאי מקבל טומאה. דתלינן במצוי. והרי רוב גיסטרות הנמצאות הם מכלים שכבר נצרפו בכבשן. אבל זו שנמצאת תוך הכבשן. שכבר היו שם הקדירות בעוד שלא נצרפו. שפיר יש לספוקי שמא נשברה מהכלי קודם שנצרף הכלי בהכבשן. וא\"כ לא היתה הגיסטרא מק\"ט אף שנצרפה הגיסטרא אח\"כ. או שמא נשברה הגיסטרא מהכלי אחר שנצרף הכלי בהכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נגמרה מלאכתה</b><br> ר\"ל אם נשברה מהקדירה קודם שנצרף הקדירה. ואח\"כ נצרף הגיסטרא. וזה ניכר. כשהמקום בהכלי אדום וחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדלא היה תורת כלי עליו בשעה שנצרף. אף שיש לו ב\"ק וחזי לשום תשמיש. אינו חס עליו ומשליכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנגמרה מלאכתה טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט משום דגיסטרא כזו אדם מקיים אותה להעמידה תחת חבית המטפטף כדי לקבל לתוכה הנטיפות אחת אחת. אבל שאר כלי שצריך לו כל שעה. אינו יכול להשהות אותה זמן מרובה לקבל הנטיפות. ולהכי רק גיסטרא מיחד לתשמיש זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טיטרוס</b><br> הוא כלי שמנוקב הרבה בשוליו. כדי לרבץ הבית. או להשקות גידולי הגן וכשמשים אצבעו על הפה הצר שבראש הכלי אז אין המשקין שבתוכו יוצאין בתחתיתו דרך הנקבים הקטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בר צדוק מטהר</b><br> מדמנוקב בכונס משקה אם לא יסתום פיו שלמעלה באצבעו. דס\"ל כר\"ע לעיל במשפך דלא מהני סתימת אצבע להחשב עי\"ז כב\"ק [אב\"י ואע\"פ דקי\"ל כרע\"ק אפ\"ה אין הלכה כר\"א ב\"צ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות</b><br> ר\"ל בפרוטרוט דהיינו טפות קטנות מאד. דס\"ל לר' יוסי ממ\"נ. אי תדונו כפי מה שהוא קודם שימת האצבע על פיו שלמעלה. הרי גם אז אינו מוציא רק טפות קטנות מאד. ולא הו\"ל נקוב בכונס משקה ואם תדונו כפי מה שהוא אחר שימת האצבע למעלה. הרי אז אינו מוציא כלל. אבל בהיה נקוב בכונס משקה וכמשפך לעיל [במ\"ד] אף אם היה באופן שכשמשים אצבעו למעלה מקבל יפה. אפ\"ה טהור. דכר\"ע ס\"ל דצריך שיהיה הכלי עצמו עשוי לקבל גם בלי סיועת דבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמאין שבכלי חרס</b><br> שמקבלין כל טומאה חוץ ממדרס. אף שיחדן למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה שיש לה לזביז</b><br> אף דהא מדיוקא דרישא שמעינן לה. אפ\"ה מדאיצטריך למתני בסיפא גם מילי דלא שמעינן מרישא. נקט נמי כולהו. ובל\"ז י\"ל דאורחא דתנא הכי בהרבה דוכתי [וערפ\"ג דזבים וס\"פ שם] וכ\"כ התוי\"ט בשם הר\"ש. א\"נ יש לומר דקמ\"ל יש בה ב\"ק. שאפילו ישנו ב\"ק בכל מקום וכגון שיש בטבלא לזבז בתחתיתה. אפ\"ה מדרגיל להשתמש בה גם מגבה לרקד עליו קמח [כביצה כ\"ט ב'] לפיכך הו\"ל כטבלא המתהפכת שמק\"ט [כמנחות צ\"ו ב'. ועמ\"ש תוס' בשם ר\"ת] וגם לא גרע מכסוי לפס [לעיל מ\"ה] דמשתמש לפעמים באחוריו מחשב כב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחתה שלמה</b><br> הא נמי מדיוקא דרישא שמעינן לה. רק קמ\"ל הכא שצריך שתהיה שלימה לגמרי. ולאפוקי בנפרץ בה אפילו רק קצת מהדופן. לא מחשב תו ב\"ק. אף שתוכל לקבל כשיטהו קצת על צדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מלאה קערות</b><br> שחיברן היוצר בגופה בתחלה [רמב\"ם כלים פי\"ג הי\"ג] וכ\"ש בחברן אח\"כ בהטבלא. אבל באין מחוברין. בנטמא אחד לא נטמאו כולן אפילו כשהלזבז שבשפת השולחן עודף דעכ\"פ אדם וכלים אמק\"ט מאויר כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהם בשרץ</b><br> וכ\"ש בנטמא ע\"י משקה. דשיטמא משקה לכלי הוא רק מד\"ס מגזירת משקה שמזב וזבה. דהיינו מעיינותיהן [כפ\"ק דשבת] ורק משום סיפא נקט גם הכא שרץ לרבותא. מיהו בין בשרץ ובין במשקין כך הוא הדין בב' ב\"ק שבכלי עץ [פי\"ט מ\"ז] וגם בב' ב\"ק שבכלי עור [שם מ\"ח] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה לזביז עודף</b><br> שהלזבז שבשפת הטבלא עולה למעלה מכל הקערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאה אחת מהם נטמאו כולן</b><br> מדבא טומאה באויר הלזבז ונטמא הטבלא. להכי נטמאו כל הקערות שהן מגופה אי שנתחברו לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בית תבלין של חרס</b><br> גם הוא עשוי רבועיים רבועיים להרבה מיני תבלין שונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקלמרים</b><br> כלי כתיבה בלשון יון. שרייבצייג בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתואמות</b><br> שיש בגופו ג\"כ הרבה רבועיים לדיו ולחול. לזרות על הכתב שיתיבש מהר. ולתחיבת הקולמוסין. ודבק לחתום האגרות וכולן מחוברין זב\"ז סמוכין כתאומים. בכולן אם נטמא אחד מהן בשרץ לא נטמא חבירו. אע\"ג שכולן מחוברין יחד. עכ\"פ תוכו של זה הוא גבו של זה. ולא נגע בכלי האחר רק בגבו [ועי' לקמן פכ\"ה מ\"ד]. אבל בית התבלין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית תבלין של עץ שנטמא אחד במשקה</b><br> דוקא בנטמא במשקה דטומאתו רק מד\"ס. וכדאמרן. דהרי כלי אמק\"ט רק מאה\"ט. אבל בנטמא בשרץ. הכל טמא. דהרי כלי עץ מק\"ט מגבו [ועתוס' בכורות ל\"ח א' ד\"ה והרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חבירו</b><br> דאע\"ג דמשקין מטמאין כלי מד\"ס עכ\"פ בנטמא גבו לא נטמא תוכו. וכן הדין ג\"כ בכ\"ח [רמב\"ם פי\"ג מכלים ה\"ד]. אמנם לרש\"י [בכורות ל\"ח א' ד\"ה ולא] כ\"ח אמק\"ט מגבו אפילו ממשקין. דלא עדיפי משקין שטומאתן מד\"ס. מטומאה דאו' שג\"כ אמ\"ט לכ\"ח מגבו [אב\"י וצ\"ע מפ\"ח לקמן מ\"ד] [ועי' לעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו</b><br> בנגעו משקין בדופן עב שבין ב' כלים המחוברין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמש לטמא</b><br> דאותו חצי עובי הדופן שסמוך להצד שנפלו עליו המשקין הטמאים טמא דרק זה לבד נחשב גב להכלי שנטמא מהמשקין בתוכו. ולרבנן כיון דכל עובי הריוח שבין ב' הב\"ק א\"צ כלל להכלי שנטמא תוכו. לפיכך כל עובי הרווח טהור. דדמו לאבן אמצעית שבין ב' כירים שנטמאו ב' החיצונים דמה שא\"צ באמצעית לשפיתה נשאר בטהרתו [כפ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו לזביז עודף</b><br> ד\"ה היא. ור\"ל אם יש שפה מקפת בגבהו סביב לכל בתי קבול שתוך הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא אחד מהם נטמא חבירו</b><br> שע\"י השפה המקפת לכל בתי קבול שבתוכו. מחשבו כולן ככלי א'. אבל באין השפה גבוה לא [וכלקמן פרק כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפיד</b><br> הוא כעין קערה כ\"ח מחודדת בשוליה. ותוחבין החדוד בחור שבראש הקונדס. ומניחין בתוך הקערה לפידים לאות למרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שע\"י החידוד שבתחתיתה. אינה ראויה להשתמש בה כמו שהיא עכ\"פ מקבלת היא בדרך תשמישה במושיבה על הקונדס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית שקעו של נר</b><br> הוא כלי חרס שהוא כן ומושב להלאמפע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא באויר</b><br> דחשיב ב\"ק. אף שרוב הנר בולט ממנו ולמעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסרק של צרצור</b><br> צרצור הוא כ\"ח שיש על פיו כעין רשת. לשמור המים שבו שלא יפול לתוכן שום דבר. ושאעפ\"כ ינשב שם הרוח ולא יתעפש תחת הכסוי ובשפת הכלי למעלה בולטין שניים סביב לנוי. או כדי לסנן בתוכן המים מעל המאכלים שבתוך הצרצור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטהר</b><br> בנתלה שרץ באויר המסרק או נגע בהן בפנים אמק\"ט. דשם לא שמי' ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> ואילה\"ק מ\"ש מאבוב של קלאין [מ\"ג] דמדמנוקב לא מחשב ב\"ק. די\"ל דהכא שאני. דעיקר הכלי יש לה ב\"ק. ולהכי מק\"ט גם במקום המסרק. לא משום יד. דא\"כ הול\"ל דמטמא רק במגע בפנים [כפ\"ד סי' כ\"ב] רק מדעשוי לנוי לעיקר הכלי. בטל לגבי הכלי. והו\"ל שם כתוך הכלי עצמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור כלי חרס ליטהר</b><br> ר\"ל כמה שיעור נקב שבכ\"ח. שיתטהר עי\"ז מטומאתו. וגם שלא יקבל טומאה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו בזיתים</b><br> ואפי' הי' מיוחד למין פרי שגדול מזית אפ\"ה בניקב במוציא זית אמק\"ט עיד וגם נתבטל טומאתו דמעיקרא. וסתמא כר\"מ לקמן במ\"ב. דהרי לדידן חבית שיעורו באגוז שגדול מזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו במשקין</b><br> בכונס משקה דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לכך ולכך</b><br> אפי' ביחד. כגון קדירה שעשוי לבשל בה בשר עם רוטב. והרי בניקב בכמוציא משקה לא חזי לבשל בה כלל. אפ\"ה מק\"ט עד שתנקב בכמוציא זית. ועד אז לא נתבטל טומאה שכבר בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שיעורה בגרוגרות</b><br> אם ניקב כמוציא גרוגרת אמק\"ט. מדרוב תשמישיו לגרוגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר בזיתים</b><br> ר\"ש אזל בתר רוב תשמישו וכדאמרן. אף שגרוגרת קטן מאגוז. ור\"י ס\"ל מדמשתמש בו ג\"כ אגוזים שגדולים מגרוגרות הו\"ל כעשוי לזה ולזה. ואזלינן לחומרא. ור\"מ ס\"ל דכל כ\"ח שעשוי לאוכלין שיעורו בזיתים כמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפס</b><br> אלפס:",
+                "דמדעשוי לבישול אזלינן לחומרא וכלעיל סי' ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>הפך והטפי</b><br> כלי חרס קטן לאפרסמון. ולכן פיה צר. כדי להוציא ממנו האפרסמון היקר רק טיף טיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן בשמן</b><br> בכונס שמן דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצרצור</b><br> עי' פ\"ב סי' צ':"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו במים</b><br> בכונס מים דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר שלשתן בזרעונים</b><br> במוציא אפונין. דמדנותן בה לפעמים מין זה אזלינן לחומרא לשער במין היותר גדול. ולחכמים מדאינו מצוי לשמש בזרעונים לא משערינן בי': [כך פירשתי רק לפי דעת רתוי\"ט לעיל דס\"ל דגרוגרת גדול מאגוז. וא\"כ אזל ר\"ש הכא והתם לחומרא אבל להגאון רב\"א זצוק\"ל צריך לדחוק ולומר דבהא פליגי. דלר\"ש עכ\"פ בזמן שזרעים מצויין. דהיינו בזמן ידוע בשנה הוה תשמישו למים וזרעים. ואגב זה גזרינן בכל עת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א בפרוטה קטנה</b><br> דס\"ל דמדנותן בה לפעמים פרוטות. אף שאין מצוי כל כך אזלינן לחומרא. וחכמים ס\"ל דכל שאינו מצוי תשמישו לא משערינן בי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אדמה</b><br> היינו שעשוי מטיט שלא נשרף בכבשן דכלי כזה אמק\"ט לפיכך אע\"ג שהוסק וכו':",
+                "דהו\"ל כהוסק בכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> עד שיוסק כל הכלי. וקמ\"ל הך דינא הכא בין שיעור נקבי כ\"ח. מדסד\"א דמדניטל פיו של נר אמק\"ט. א\"כ הו\"ל פיו עיקר הכלי. ובהוסק הוא לחוד סגי קמ\"ל [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שניקבה</b><br> מיירי בחבית שמחזיק מלוג ועד סאה דאז שיעור גיסטרא שלו שיק\"ט. בשמחזיק הגיסטרא רביעית. וניקב הכלי שלימה כמוציא זית. ונטהר לגמרי. דאע\"ג דעדיין חזי לגיסטרא עכ\"פ כל עוד שלא יחדה לגיסטרא אמק\"ט משום גיסטרא [עי' שבת דצ\"ה ב' רש\"י ד\"ה טהור מכלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאה בזפת</b><br> שסתם נקב זה בזפת ועי\"ז חוזר ומק\"ט [כפ\"ג מ\"ח] אבל בסתמו בטיט לא מהני רק כשיחזיר ויסיקט בכבשן [כפ\"ה מ\"ח] ורק לענין צמיד פתיל במרח פיו בטיט אפילו לא הוסק אח\"כ מציל [כפ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשברה</b><br> ששוב נשבר להרבה שברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש במקום הזפת</b><br> ר\"ל אם יש בהגיסטרא שהזפת בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל זו הגיסטרא מק\"ט [כלעיל פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא בטל שם כלי מעליה</b><br> דקודם סתימה נמי הוה חזי עכ\"פ לרמונים אף שאמק\"ט עד שייחדנו לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרס שניקב</b><br> ר\"ל אבל גיסטרא שניקב בכמוציא משקה *) שהרי דמי לגיסטרא לסלק ממנה טומאה:",
+                "שסתם נקב שלה בזפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ מחזיק רביעית</b><br> אחר שסתמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מפני שבטל שם כלי מעליו</b><br> דהרי גיסטרא היתה מתחלה ולא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנתרועעה</b><br> ר\"ל שמלאה סדקין שאין בכ\"א כמוציא אגוז [כמ\"ב] ואעפ\"כ נתרועעה כל כך עד שכשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות שבתוכה תשבר לגמרי. דבכה\"ג תו אמק\"ט [כפ\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפלה בגללים</b><br> טח כל דפנותיה בחוץ עם גללי בקר. שכשיתיבשו יתחזק רעיעותה. ורבותא קמ\"ל. דאף דגללים אמק\"ט אף אחר שיסיק הכלי הנעשה מהן. אפ\"ה מהני סתימה שמהן לכ\"ח שתקבל טומאה. וכ\"ש בטפלה בטיט [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים</b><br> כשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות תשבר לגמרי לחרסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא בטל שם כלי מעליה</b><br> ר\"ל אף שמדנתרועעה כל כך אמק\"ט. וגם הגללים של הטיפול שהן מעתה עיקר הכלי. גם כלי גללים אמק\"ט. אפ\"ה כיון שעדיין שלימה היא. וחזי למילי אחרנייתא מלבד גרוגרות שם כלי עדיין עליה רק שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה</b><br> לגמרי לרסיסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבק ממנה חרסית</b><br> כשחתיכות שברי הכ\"ח גדולים נקראין חרסין. וכל חתיכה וחתיכה נקרא חרס. וכדקאמר לעיל והחרסין נופלים. אבל הכא מיירי שנשבר הכ\"ח לרסיסים דקין ואז נקראה חרסית [וכן מוכח משבת פ\"ח מ\"ד ומ\"ז וע\"ש]. ומיירי הכא שגיבל החרסית יחד עם דבק ל י י ם בל\"א. ועשה מגיבול זה כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהביא חרסית ממקום אחר</b><br> ר\"ל או אפי' גיבל הכלי הנ\"ל מחרסית של כלי אחר. שלא היתה אותה כלי שבורה לגמרי לשברים קטנים כנ\"ל שלא ביטל שם כלי ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפלן בגללים</b><br> ר\"ל אע\"ג שאחר שעשה כלי מחרסית הנ\"ל. חזר ג\"כ וטיפל הכלי בגללים. ונתחזקה הכלי עי\"ז מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל שם כלי מעליה</b><br> נ\"ל דנקט הכא ג' מיני כלים. ניקבה. נתרועעה. נשברה. כולן לא זו אף זו קתני. במשנה ג' נקט ניקבה. אע\"ג דכל גיסטרא שניקב. אע\"ג שחזר וסתם הנקב בזפת טהור. אפ\"ה כ\"ח שניקב וסתם הנקב בזפת. ונשבר מהכלי אותה חתיכה שהיה בו הנקב שנסתם. אותה חתיכה מק\"ט. והדר נקט במשנה ד' נתרועעה. דלא מבעי' ניקבה וסתמה בזפת. הרי אם יקלף הזפת. עדיין ישאר הכלי ראוי לחזור ולהסתם בזפת. וגם חלק הגיסטרא שבה עדיין ראוי לתשמיש אלא אפי' נתרועעה כל הכלי לגמרי וטפלה בגללים. הרי אם יקלוף טפילות הגללים מעליה. תפרס לגמרי לרסיסים. ויתבטל כל תשמיש שבחלקיה. אפ\"ה מק\"ט. והדר נקט בבא תליתאה. דרסיסי חרס שגבלן יחד ועשאן כלי. כל שלא חזר וצרפו בכבשן אע\"ג שטפל ג\"כ בגללים לחזקו ביותר. וגם אם יקלוף הגללים יהיה הכלי נשאר בתוארו וחזקתו. אפ\"ה דינו רק ככלי אדמה. ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה מטמא במגע</b><br> דכולה הוה יד לאותו חרס דכל יד שבכ\"ח מטמא במגע ולא באויר. ואע\"ג דיד שבכ\"ח לא עדיף מגבו. דבנגע שם טומאה לא נטמא. עכ\"פ בנטמא תוך הגיסטרא מטמא יד הזה לכל טהרות שנוגע בו. אבל לא לטהרות שנתלה באויר היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו</b><br> דהיינו כנגד אותו חרס שמחזיק רביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים</b><br> דמשום דהטפול מחזיק הכלי. מחשב הטיפול כיד. והו\"ל חבור. ולהכי אף שאין שום טומאה מטמא להטיפול. מדלא עדיף הטיפול הזה מגב של כלי חרס. אפ\"ה אם נטמא הכלי באוירו או במגע בפנים. וחזר ונגע טהרה בהטיפול נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הטופל את הבריא טהור</b><br> ר\"ל לא מחשב חיבור לו. ואינו בכלל כל המחובר לטמא טמא [פי\"ב מ\"ב] דהכא א\"צ לו כלל. ומה\"ט גם כיד לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הרעוע טמא</b><br> דמדצריך להטיפול הו\"ל חיבור לו. ואף דעכ\"פ היא עצמה רעועה שלא היתה מחזקת חצי קב גרוגרות. ורק הגללים יחזיקוה. נמצא שהגללים הן עיקר הכלי וכלי גללים אמק\"ט. אפ\"ה כל שלא בטל שם כלי ממנה בתחילה גם השתא עדיין מחשבה כ\"ח ומק\"ט וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בחידוק הקרויה</b><br> ר\"ל וכ\"כ פליגי ברייפען שהדקום סביב לדלעת יבישה ובריאה. דאע\"ג דדלעת נוחה להשתבר. אפ\"ה לרבנן לא הו\"ל כרעועה. ולפיכך אין החידוק חיבור לו [רב\"א] ואע\"ג דדלעת נידון ככלי עץ [כרמב\"ם ספ\"א דכלים] וא\"כ מק\"ט מגבו. עכ\"פ מדאין החידוק חבור להדלעת. להכי כשנטמא הדלעת לא נטמא החידוק וכשנגע טומאה בהחידוק אף החידוק עצמו לא נטמא. דמדלא הוה חיבור להדלעת אפי' כיד אינו נידון. והו\"ל רק כפשוטי כלי עץ שאמק\"ט כלל. ואי\"ל עכ\"פ נהוי כתשמישי כלי בשעת ושלא בשעת מלאכתן. דמק\"ט [כפט\"ו סמ\"ז]. י\"ל דהכא שאינו רק משמרו שלא ישתבר שמור לא מחשב תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבלית</b><br> הוא מין עשב בר מרוח שמדבקין בו שברי כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטופלין בה הפטסין</b><br> כדים גדולים שמחמת גדלן וכבדן חוששים טפי לשבירתן. להכי דרך לחזקום בטפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טמא</b><br> ר\"ל בהא מודו רבנן דהוה חיבור מדצריך מאד להטיפול וכדאמרן. ולהכי אף שהטיפול אמק\"ט מגע מדהוא גב כ\"ח. עכ\"פ כשנטמא הכלי בפנים במגע או באויר. נטמא הטהרה שנגעה אח\"כ בהטיפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת חבית אינה חיבור</b><br> אף שמדובק בהחביות. ונ\"ל דלהכי לא נקט תנא הכא לישנא דטהור וכלעיל בטופל את הבריא. דהכא שאני שהמגופה הוא כלי בפ\"ע. ואי הוה נקט טהור. סד\"א דרק המגופה בעצמה טהור מדהו\"ל פשוטי כ\"ח. ועוד מדהו\"ל רק תשמישי כלים רק בשעת מלאכתו [כפט\"ז סמ\"ז]. אבל עכ\"פ הו\"ל חיבור להחבית. קמ\"ל דאינו חיבור כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בטפולו של תנור</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהטיט הטוח ע\"ג תנור הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדשומר חום התנור לא דמי לטופל כלי בריא [לעיל ל\"ז] והו\"ל חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם</b><br> יורה ונ\"ל דמיירי בין שהוא מחרס או ממתכת. ורק בזפתו לכלי מתכות אמרינן דאינו חיבור מדנימוח באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטפלו בחומר</b><br> הוא טיט עב וקמ\"ל אע\"ג שאינו נדבק כ\"כ יפה כטיט רך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרסית</b><br> חרסית כתושה שגבלה כטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בחומר טמא</b><br> דמשום דמיחם נמי צריך שימור חום. להכי לא דמי לטופל כלי בריא לעיל. אלא הו\"ל כטיפול תנור. אלא דבתנור אפי' טיפול חרסית הו\"ל חיבור. מדגבלו עם הטיט ואין אודי האש נוגעים בהטיפול. משא\"כ במיחם. רק הטיט שנדבק יפה וגם משמר חומו הו\"ל חיבור לו. ולא החרסין. שאודי האש יקעקעום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרסית טהור</b><br> וקמ\"ל דלא אמרינן שע\"י שגיבל החרסים עם הטיט יתדבק עמו בהמיחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום</b><br> מיחם הוא הכלי שניתן ע\"ג האש. אבל קומקום הוא הכלי ששופכין לתוכו החמין רותחין מהמיחם [רב\"א ועי' לקמן פי\"ד]. ונ\"ל דלעיל נקט מיחם. ולא קומקום. דקומקום לא עדיף משאר כלי בריא דאין הטיפול חבור לו אפילו כולו מטיט. וגם לא נקט גבי' מיחם שניקב וסתמו בחומר וחרסית משום דבכה\"ג גם הטיט אינו סותמו. מדנשאר פתוח במקום החרסין שיפלו לחוץ. והכא בקומקום נקט שסתם נקבו בזפת דאילו מיחם שניקב לאו אורחא לסתמו בזפת מדעומד אצל האש הזפת ניתך מיד. ורק בקומקום הכי אורחא דמדרק מערין לתוכו חמין לפי שעה. לא יהיה הזפת ניתך כל כך מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן</b><br> ר\"ל אי אפשר שישהה בתוכו החמין זמן מרובה. כמו שישתהה עם מים צוננים. והרי עשוי לשניהן. ונל\"פ דמיחם שניקב וסתמו בזפת לכ\"ע אמק\"ט. מדא\"א כלל שיתקיים שם הזפת באש. ואף שאפשר להשתמש בו צונן. הרי אינו עשוי לצונן כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה אומר בכלי זפת</b><br> כלי העשוי מזפת לשפוך לתוכו חמין או צוננים. אמק\"ט מדאינו כלי העשוי להשתמש בו רותחין זמן מרובה [ותמהני מאד למה לא אמרו רבותינו שאפי' עשוי רק לצונן אמק\"ט. משום דזפת אינו מין שיק\"ט כשיעשו ממנו כלי ומידי דהוה אכלי גללים כלי אבנים ואדמה. ואי משום דזפת הוא שרף עץ. והו\"ל כיוצא מהעץ כשבת דף כ' סוף ע\"א הרי לא מצינו שום מין מז' מינים שמק\"ט. כשנשתנה מברייתו דגזרו בי' רבנן טומאה. רק בזכוכית מדעיקר ברייתו מחול ודמי לכ\"ח [כשבת דט\"ז ב']. ודוחק לומר דדמי לכלי העשוי מנייר דמק\"ט [עי' לעיל פ\"ב בבועז סי' ה'] דנייר שאני דממשות גדולי ארץ הוא. אבל זפת אינו רק שרף בעלמא מנ\"ל דגזרו בו טומאה. והרי גם פרי שסחטו שאין דרכו בכך. לא מחשב השרף כגוף הפרי לענין ברכה [כא\"ח ר\"ה ס\"ג]. ותו הרי מלקמן פ\"י מ\"ה בין לרמב\"ם בין לראב\"ד שם מוכח דב\"ק שמזפת אמק\"ט. וכן נראה דעת הרמב\"ם [פ\"כ מכלים ה\"ה] שלא הביא דכלי זפת יק\"ט] :"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי נחשת שזפתן</b><br> אפילו רק מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אמק\"ט בנגע טומאה בזפת. דכלי נחושת משתמש ע\"ג אש ושם ניתך הזפת גם בשזפתו בפנים. אולם כ\"ח שדרכו להשתמש באש וזפתו בחוץ. ודאי אמק\"ט מדניתך. אבל בזפתו בפנים אפי' אינו חיבור הרי בנגע בו טומאה שם. הרי בא לאויר כ\"ח ונטמא הכלי. דמדהזפות שבפנים אינו כלי דמי ללפסין נקובים שאינם חוצצים [כפ\"י מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ליין</b><br> שיחד הכלי ליין. וה\"ה לצונן אחר. רק נקט יין מדאורחא הכי לזפת כלי היין שלא יזלף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט ומטמא במקום הזפת מדהכי אורחא הו\"ל חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה</b><br> ר\"ל שהסתימה מתפשטת רחבה יותר מהצורך להסתימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצרכה</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהזפת שבחוץ במקום הצריך להסתימה. ואפי' הסתימה עבה שם ביותר הו\"ל כלצורך הסתימה [ולרמב\"ם גם בעובי דינו כבהתפשטות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טהור</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהטפה שע\"ג החבית הטמאה טהורים. ונ\"ל דלהכי נקט בכל הנהו לענין טומאת הנוגע בה וכו' דהיינו בשכבר נטמאה הכלי. ולא לענין קבלת טומאה של הכלי. משום דכל הנהו כולהו של חרס הן. וזפותן מבחוץ. והרי בחרס אפילו יהיה הזפת חבור לו. הרי מדהטפה מבחוץ אמק\"ט מגבו. ותו נ\"ל דלהכי נקט טפה לרבותא. דאפילו טפה לא אמרינן גבה דבטל לגבי כלי כטיפול תנור [פ\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך של עץ ושל חרס</b><br> מיירי בשל בעל הבית [כפ\"ב מ\"ד] דהו\"ל כפשוטי כלי עץ וכ\"ח שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בן עזריה מטמא</b><br> המשפך מק\"ט. דהזפת אדוק בו יפה והרי רובו מדבר המק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא בשל עץ</b><br> דרק בעץ מתדבק הזפת יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטהר בשל חרס</b><br> דרק במקום השבירה מתדבק הזפת יפה [כמ\"ג] ולא במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטהר בשניהם</b><br> מדרגיל להסיר הזפת כשיצטרך להמשפך [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו</b><br> שנשאר אוזן בהגיסטרא. ועי\"ז אין הגיסטרא יכול לעמוד כלל על שוליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו</b><br> שהיה בדופן הגיסטרא עוקץ בולט מן הצד. ורבותא קמ\"ל דלא מיבעי רישא שאינו יכול לישב כלל אלא אפילו הך שיכול לישב שפיר על שוליו הרחבים רק שהעוקץ מכריעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק\"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ\"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ\"ל עוד דקמ\"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד\"א שיק\"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ\"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק\"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט\"ז א'] קמ\"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע\"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה\"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר החדוד</b><br> באוזן נקט ניטל מדאינו גוף הכלי. רק מחובר בו לתשמיש לבד. אבל בעוקץ שהוא מגוף הכלי. שייך בו שפיר טפי לשון נשבר מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דגיסטרא שנטהר שעה א' אמק\"ט עוד [כלעיל פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטמא</b><br> בניטל האוזן והחידוד. דלא דמי לניקב וסתמו דלא פליג לעיל [פ\"ג מ\"ג] דהתם מדניקב נתבטל לגמרי מתשמיש שבו. משא\"כ הכא הגיסטרא בעצמה ראוייה היתה לתשמיש. ורק שהאוזן עיכב תשמישו וכשניטל המעכב הרי חזי לתשמיש ככל גיסטרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנפחתה</b><br> שנפלו כל שוליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא מקבלת על דפנותיה</b><br> כשמטה אותה על צדה. מקבלת תוך בטן שבדופן הכלי סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנחלקה כמין שתי עריבות</b><br> קתני רישא לרבותא דרבנן דאף שלא נשאר כלל מהשוליים מטמאי. ונחלקה נקט לרבותא דר\"י דאף שנשאר קצת מהשוליים מטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> דס\"ל דבגיסטרא אמק\"ט רק בשישאר בה כל שוליה. ורק בכה\"ג מיירי גיסטרא דמטמא לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> דס\"ל דגיסטרא אין צריך כלל שולי כלי. ונ\"ל דמודו רבנן דכ\"ח שנשברה אף שנשאר גיסטרא נתבטל ממנה טומאה דמעיקרא וגם אמק\"ט להבא קודם שייחדנה לתשמיש גיסטרא. רק ס\"ל שכשייחדנה לתשמיש מק\"ט להבא [ועמ\"ש לעיל פרק ב] וכן מוכח מהרמב\"ם [רפ\"ט דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות</b><br> שיערו כך. מדכך שיעור סעודה היותר קטנה [כשלהי פיאה ופ\"ז דעירובין מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> משום דכשנתרועעה כ\"כ עד דכשיטלטלנה עם סעודה קטנה כזו תשבר. אף שאינה מכניס משקה דרך הבקעין שבה. שדי לה. ותו לא מחשב כלי. וא\"ת מי גרע מגיסטרא שמכלי גדול ששיעורו לק\"ט בשמחזיק הגסטרא רביעית. ואינו מוציא משקה [כפ\"ב מ\"ב] וה\"נ בחבית שנתרועעה יש בה כמה גיסטרא כזו. יש לומר ה\"מ בגיסטרא מובדלת לעצמה אבל הכא שמחוברת לחלקי חבית רעוע. הרי כשיאחז בחלק אחד יתפרק ממנה הגיסטרא שמחזקת הרביעית ותשבר. ובתוס' שבת צ\"ה ב' ד\"ה ניקב תירצו. כל שהכלי שלם עדיין אף שהוא רעוע. אינו מיחדו לגיסטרא. ואם מיחדו בטל דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין שירין לשירין</b><br> ר\"ל הגיסטרא ותשמישה הוא רק שירים מכלי שלם ותשמישו. אף שאין יכול להשתמש בהגיסטרא כבהכלי. אפ\"ה מקיימה עדיין. אבל כשחזרה ונתרועעה הגיסטרא אף שעדיין יכול להשתמש בה קצת בדוחק. עכ\"פ התשמיש ההוא רק שירי שיריים הוא ולא חשיבא לי' וזורקה. והרי מה\"ט כשניקבה הגיסטרא בכמוציא משקה. אע\"ג דעדיין יכול להשתמש בה משקה. כשיעמיד דבר מה תחת הנקב. אפ\"ה רגיל לזרקה. דאפי' גיסטרא שלימה אינו מעמיד תחת גיסטרא כזו הרעועה ולהכי אמק\"ט [כשבת צ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא גיסטרא</b><br> שנטהרה בשמוציא משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שניטלו אזניה</b><br> ר\"ל אפי' לא ניטל רק אזנה של כלי שלם מחשבה גיסטרא. וכ\"ש בנפחת קצת משפת דופן הכלי. או שנחלקה לב' חלקים ממעלה למטה [כלעיל סי' ט] ונ\"ל דנקט אזניה בלשון רבים לאשמועינן דבהי' להכלי ב' אזנים צריך שינטלו שניהן. דאל\"כ הרי אפשר להטלטל הכלי ע\"י אזן השני [ואע\"ג דבתוספתא דמכילתין (פ\"ג) אמרינן דנסדקו אזניה אפי' באחת מהן סגי. אדרבא משם ראיה לדברינו. דמדנקט התם נסדקה. ש\"מ דרק בנסדק האוזן סגי בא'. משום דחושש מלהשתמש בו שמא יאחזנה באוזן הנסדק ויתנתק הכלי המלא מידו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בה חדודים יוצאין</b><br> דעוקצין בולטין משפתה סביב כשנים כדרך כלי שנשבר ולא נקבה בכמוציא משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המקבל עמה בזיתים</b><br> ר\"ל אם סמוכין העוקצין זה לזה כל כך. עד שאין זית יוצא בין עוקץ לעוקץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> נ\"ל דמיטמאה גרסינן. וכן בכולה פרקין. ור\"ל אם נגעה טומאה בהעוקץ מבפנים נטמא הכלי ונ\"ל עוד דרק משום סיפא נקט לה. דבבבא זו לא אצטריך לאשמועינן דמטמא במגע. דהרי אפי' באויר מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו מטמא באויר</b><br> דאם נתלה טומאה נגד העוקץ בפנים נטמא ג\"כ כל הגיסטרא דמדקרובים העוקצין זל\"ז מחשב חללן כחלול הגיסטרא בעצמה. וה\"ה כשכבר היתה הגיסטרא טמאה. ושוב נגעו או נתלו טהרות נגד חלול שלפנים מהעוקץ נטמאו. מיהו נ\"ל דאפי' נתלה טומאה כנגד האויר שבין עוקץ לחבירו. ג\"כ נטמא כל הגיסטרא. דהרי הוה כ\"ש מרווח שבין פטפוטי' [ספ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו מקבל עמה בזיתים</b><br> שהעוקצין רחוקים זמ\"ז עד שזית יוצא מביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כנגדו מטמא באויר</b><br> דמדרחוקים זמ\"ז. הו\"ל העוקצין רק כיד לגיסטרא. וכל יד שבכ\"ח אמק\"ט רק בנגע שם טומאה ולא בנתלה שם טומאה באויר כנגדו ואע\"ג דאכתי מקבל שם העוקץ כנגדו בפני' אפ\"ה דינו רק ככל ב\"ק שבאחורי כלים [פ\"ג סי' ל\"ד] [ואילה\"ק מ\"ש עוקצין מג' פטפוטים [לקמן ספ\"ז] דאע\"ג דיש אויר רחב הרבה בין הפטפוטי'. אפ\"ה נותן כנה מזו לזו. וכל שמהכנה ולפנים אפילו נתלה שרץ רק נגד האויר שבין הפטפוטי' כולו טמא. י\"ל התם תשמיש הכירה ע\"ג הוא. ואין נ\"מ להאויר שתחתיו תחת הפטפוטי'. אבל הכא תשמיש הכלי בתוכו הוא. וביש הפסק אויר כזית בין החדודים לא מחשב לפנים ממנו תוכו] מיהו בהי' בכלי מתחלתה כך עוקץ עוקץ בשפתה סביב. ורווח ביניהן כיציאת זית. ג\"כ דינו כך. רק נקט גיסטרא. מדמצוי בה כך [ועי' לעיל ספ\"ב במסרק] או נקט גיסטרא לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מוטה על צדה</b><br> כגון קדירה שנחלקה לארכה ונעשית כב' עריבות [כלעיל ט] ועי\"ז א\"א להשתמש בכל חלק רק כשיטהו על צדו. והרי אם ישתמש בו כך באופן זה. יהיה אותו צד שהיו בו השוליים בתחילה בולטין השתא כמין דופן טפי מהצד שהי' שם פה הכלי בתחילה שאין שם דופן. והיינו כעין קתדרא דבסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין קתדרה</b><br> ר\"ל או שנשבר קצת משפת הכ\"ח. ונשאר קצת מהשפה. ועי\"ז יהיה תמונת הגיסטרא כעין כסא שדף בולט מאחוריו. שיתמוך עליו גב היושב. וע\"י תמונת זו או זו של גיסטרא. לא יקבל העוקץ הבולט כל כך הרבה כאילו היו כל שפתותיה קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כנגדו מטמא באויר</b><br> קמ\"ל דלא כר\"י לעיל [מ\"א] ונ\"ל דקמ\"ל עוד. דאע\"ג דכשנעמיד הגיסטרא על דרך עמידת הכלי במכונתה בתחלה. אין העוקץ מקבל כלום. אפ\"ה מדמקבל העוקץ עכ\"פ השתא בהגיסטרא כשהיא מוטה על צד. משערין בה כך. ונ\"ל דכשיש עוקץ א' בולט בשפת הגיסטרא. וצד שכנגדו נמוך משערין בשפיד [פ\"ז מ\"ג] וכל מקום שמקבל זית תחת השפוד מק\"ט שם באויר. ותו נ\"ל דה\"ה בכלי שלם ששפתו א' גבוה ושפתו ב' נמוך משערין כך רק נקט גיסטרא מדמצוי בה כך וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שולי קורפיות</b><br> גיסטרא שהיא מכלי הנקרא קורפיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולי קוסים הצידוניים</b><br> כלי הנקרא קוסים הנעשות בצידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין</b><br> משום דשניהן אין להם שולים רחבין בשוה כ\"א בתמונה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין שלכך נעשו מתחילתן</b><br> והו\"ל כלפיד לעיל [פ\"ב מ\"ח] ולהכי גם גיסטרא שלהן מקבל טומאה כך. והיינו דקמ\"ל הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> ר\"ל כל מה שבתוך הכלי מחוץ לשפה הפנימית העודפת שגבוה יותר משאר השפיות. הכל נחשב גב כלי חרס ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממנה ולחוץ טהור</b><br> דכל שחוץ להשפה הגבוה ביותר מחשב גבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שוות ר' יהודה אומר חולקין האמצעית</b><br> ר\"ל רוחב חלול האמצעי חולקין אותו דחצי החלול שלצד פנים מחשב תוכו. וחצי רוחב החלול שלצד חוץ. מחשב גבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים הכל טהור</b><br> דס\"ל דכל שמשפה פנימית ולחוץ מחשב גבו [רב\"א] ולפיכך אם נפלו שם משקה על השפה. רק אחוריו נטמא ולא פנימי. ואם נתלה שם באויר האמצעית שרץ. הו\"ל כנתלה בבית קיבול שאחורי כלי. ששם מטמא רק במגע ולא באויר [כרפ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא גמר מלאכתן</b><br> אף שצריך עדיין להחליקו או לעשות לו גלאזור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור</b><br> כל תנור שבש\"ס הוא כקדירה גדולה בלי שוליים. ונמצא שיש לו תוך בלי ב\"ק. והרי כל כ\"ח כה\"ג אמק\"ט [ועי' מ\"ש בס\"ד בפ\"ב בבועז סי' א']. ואפ\"ה תנור כה\"ג גזירת הכתוב הוא שיק\"ט. ואפילו מחובר בארץ בטיט. והרי כל מחובר בארץ אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב] אפ\"ה בתנור בין שהוא מחובר או תלאו במקום שמטולטל תמיד. כדרך הערביים שנוסעים למדברות. ומוליכין תנוריהן עמהן בצואר גמליהן לאפות פתן בכל גוונא מקבל טומאה [כשבת קכ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתו ארבעה</b><br> ר\"ל אמק\"ט בתחלתו רק כשדפנותיו גבוהין ד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו ארבעה</b><br> ר\"ל אם נשבר קצת מגובה דפנותיו. אינו נטהר. רק כשנשאר גבהו בכל דפנותיו סביב עד ד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בד\"א בגדול</b><br> ר\"ל דוקא בהי' רוחב התנור גדול יותר מגבהו אז אמק\"ט בתחילתו או בסופו רק בשנשאר גובה כתליו ד\"ט. דהיינו בכדי שישמור חומו עדיין. וכ\"ש שאינו נטהר מטומאה שכבר נטמא. עד שלא ישאר גובה כותליו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בקטן</b><br> ר\"ל אבל אם הריוח שבין כותלי התנור הוא צר וקטן. אז אפילו אין כותליו גבוהים ד\"ט. אפ\"ה משמר חומו. לפיכך תחלתו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתו כל שהוא</b><br> והיינו גובה טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו רובו</b><br> בשנשאר רוב גבהו. אפי' נשאר פחות מגובה ד\"ט. ועכ\"פ צריך גובה טפח. דבפחות מהכי לא חזי למידי. מיהו אם נשאר גובה ד\"ט. והוא פחות מרוב גבהו בתחילה. וכגון שהי' גבהו בתחילה ט' טפחים. ונשאר השתא ממנו ד' טפחים. היינו דקאמרינן ברישא דשירי גדול בד\"ט סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתגמר מלאכתו</b><br> ר\"ל וכל תנור אמק\"ט עד שיגמור מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין</b><br> דהיינו עיסה רכה שא\"צ היסק הרבה כל כך כעיסה עבה. דרק שאר כ\"ח לא חשיב נגמר מלאכתו עד אחר שנצרף בכבשן כסוף פרקן דלעיל אבל תנור סגי לי' בשהוסק היסק מועט לאפות סופגנין [ועי' רמב\"ם ספי\"ט דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין</b><br> ר\"י ממעט בשיעור הסקתו. דכשהוסק החדש בהסקה מועטת דסגי בה לאפות סופגנין בתנור ישן. אף שבזה החדש צריך הסקה גדולה מזו כשירצה לאפות בו סופגנין. אפ\"ה נחשב החדש כנגמר מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה</b><br> כל תנור שנזכר במשנה א' רחב למטה וצר למעלה כדי לשמור חומו כפי הצריך לאפות פת. דצריך חמימות יתירה לאפות הפת שנדבק בכותלי התנור בפנים. אבל כירה שעשוי רק לבישול. א\"צ חום רב. דהחמימות עובר מיד לתוך הלח שבקדירות שמושיבין אותן בב' הנקבים שבגג הכירה כדי שיתבשלו מהאש שתחתיהן תוך הכירה. להכי עושין אותו בדפנות זקופות בשוה ורוחב הכירה למעלה ולמטה בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתה שלש</b><br> סגי בשכותליו גבוהין ג' אצבעות שיק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים</b><br> היינו ביצת תרנגולת שנקראת כך מדקלה להתבשל מהר טפי. משאר ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרופה ונתונה באלפס</b><br> ר\"ל כששברוה לתוך אלפס שיושבת ע\"ג כירה דע\"י שטרפה באלפס מתמהרת להתבשל וא\"צ היסק רב [והר\"ב כתב דמיירי באלפס שהוחמה כבר. והוא מלשון הרמב\"ם כאן בפירושו ולא ידעתי מנ\"ל לרבינו הא. דצריך תרתי שהאלפס חמה. וגם היסק הכירה. וגם בחיבורו פט\"ו מכלים לא הזכיר דבר מזה. אלא נ\"ל דכוונת הרמב\"ם דאם הוסקה כל כך עד שהאלפס שנתחממה ע\"ג היא חמה כבר כל כך שיתבשל עליה ביצה אז נחשב הכירה נגמרה מלאכתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופח</b><br> הוא ג\"כ ככירה הנ\"ל רק שאין בגגו רק חור למושב קדירה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאו לאפייה שיעורו כתנור</b><br> לענין שיעור גבהו. ולענין גמר מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האבן היוצא מן התנור</b><br> כדי לאחוז התנור כשירצה לטלטלו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> ר\"ל כל שבולט טפח מהתנור. אז הו\"ל אבן זה יד וחיבור להתנור שיתטמא כשנטמא התנור. דמשום שמטלטל התנור גם בעוד הפת בתוכו. שאז התנור כבד. להכי צריך יד ארוכה. ואם נגע טומאה ביד לא עדיף מנגעה טומאה בגבו דכולו טהור. ורק בנגעו משקין טמאין שם נטמא רק גבו [עי' תוספות בכורות ל\"ח א' ד\"ה והרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הכירה שלש אצבעות</b><br> ר\"ל סגי לי' ביד קצר מדאין רגיל לטלטל הכירה בעוד הקדירות עליו. מדחושש שישפכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בין התנור ולכותל</b><br> ר\"ל הא דמשערינן היד טפח ולא יותר. זהו דוקא בין תנור לכותל. דבבולט שם טפי עומד השאר לקצוץ. מדמתקצר ע\"י רווח הבית. אבל בבולט האבן להצד הפונה לרווח הבית. אפילו ארוך יותר מטפח הו\"ל יד [כך כתבו הר\"ש והר\"ב ולא הבנתי דאדרבא כשהוא בולט לחלל הבית הרי רגלי בני הבית שמצויין שם נכשלים בו טפי. ול\"מ נ\"ל דר\"י לקולא קאמר דדוקא לצד הכותל הוה טפח חיבור. אבל לצד הבית כשהוא טפח אינו חיבור. דאין רגיל לעשותו שם ארוך כל כך שלא יכשלו שם בו בני הבית]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ואבן ארוך כמה טפחים מחברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור</b><br> ודמיא הכא לב' כירות ונטמאו ב' החיצוניות [לקמן פ\"ו מ\"ג] ואתאן הך בבא לת\"ק דר\"י. אבל לרמב\"ם בהא מודה ר\"י. מדהו\"ל כבין תנור לכותל. דמדא\"א לפסוע בין ב' תנורים מוסקין. להכי כשארוך טפי מב' טפחים מקצר לרגלי בני הבית ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת כירה</b><br> ר\"ל אם עשה שפה גבוה סביב הנקב שבגגו כדי לשמור חומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אמק\"ט שם. וגם אינו מטמא לטהרות שיגעו שם כשנטמא הכירה. דלא מחשב יד וחבור להכירה. מדא\"צ כ\"כ שמירה לחמימות שבתוכו. כטפול התנור. ואפי' כגבו לא הוה מדאינו מחובר לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טירת התנור</b><br> הוא היקף מחיצות שבשפת גג התנור. ועושין כך כדי לתת תוך הרווח ההוא הלחם כשרודין אותו מהתנור. משא\"כ חצר התנור [לקמן פ\"ז מ\"ג] הוא היקף מחיצות סביב כותלי התנור מבחוץ. שעשוי להניח שם עצים ושאר צרכי אפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים</b><br> הייני כשיעור גובה כותלי התנור כריש פרקן. וכן הוא שיעור גובה הלחם שאפו בו להכי צריך גובה הטיר' כך. כדי שיהיו יכולין להעמיד שם סמוך לכותליו הלחם על חודו כשיורידוהו מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ובאויר</b><br> בנגע שם או נתלה תוך חללו שם שרץ נטמא גם התנור. ובנטמא התנור גם הטירה נטמא. דאע\"ג דאין הטירה טוחה בתנור בטיט. רק יושבת עליו אפ\"ה מדיושבת הטירה תמיד עליו וצריכין זה לזה ככלי א' חשובים כל זמן שהכירה יושבת עליו. וא\"ת וכי עדיף הא מטבלא עם קערות לעיל [פ\"ב מ\"ז] דמחוברין באמת ואפ\"ה בנטמא א' לא נטמא חבירו. וכ\"ש הכא שאינן מחוברין בטיט. וכדמוכח בסיפא. יש לומר הכא שאני דתשמיש שניהן צריכין זל\"ז משא\"כ התם כל חד לתשמיש בפ\"ע עביד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אינו חיבור להתנור להטמא כשנטמא התנור. משום דלא חזי לתשמיש התנור. והוא מטולטל רש לו תוך בלי ב\"ק שאינו מק\"ט [כסילון פ\"ב מ\"ג] [כך נ\"ל כונת הרמב\"ם [פי\"ז דכלים] דמטהרו מדאינו חיבור להתנור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חברה לו אפילו על שלש אבנים</b><br> נ\"ל דר\"ל אפי' לא חיבר הטירה לגג התנור רק בג' אבנים שבג' צדדי התנור. ובצד הד' שבתנור לא חיברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הוה חיבור להתנור. ובנטמא א' במגע או באויר נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפך</b><br> הוא ב\"ק קטן שמחובר לדופן הכירה מבחוץ. ונותנין לתוכו פך השמן שצריך לתבל בו הקדירות שיבשלו בהכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית התבלין</b><br> הוא ג\"כ ב\"ק שמחובר בהכירה כלעיל. שנותנין לתוכן בשמים ובצלים ושומין לתבל בהן התבשילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הנר</b><br> ב\"ק כלעיל לשמן לנר שצריך להמבשל. וכולן מחוברין לדופן הכירה מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במגע</b><br> בנגע שרץ בחללן או בחלול הכירה נטמא גם חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין באויר</b><br> אפי' נתלה השרץ באויר הכירה שהוא העיקר. אפ\"ה לא נטמאו הנך ב\"ק. אבל אותו ב\"ק שנתלה השרץ באוירו טמא וכקערות שבטבלא לעיל [פ\"ב מ\"ז]. ורק הכא מדצריכי פך וחביריו לתשמישי התנור גזרו בה רבנן שיחשבו חיבור זל\"ז. ומדמחשבו חיבור רק מד\"ס. עבדו בה הכירא שיחשבו חבור רק בטומאת מגע ולא בטומאת אויר. ואפי' כגבו לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל מטהר</b><br> דס\"ל דאף לענין מגע לא גזרו בה רבנן שיהיו חבור זל\"ז וגם הנך אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שהוסק מאחוריו</b><br> ר\"ל אותו היסק שצריך כדי שיהיה ראוי לק\"ט כלעיל סי' ט'. לא הוסק בפנימיותו רק בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוסק שלא לדעתו</b><br> אפי' רק בפנים. וסד\"א מדאיכא תרתי לטיבותא. שהוסק שלא לדעתו. וגם רק מבפנים. ודאי לא הוסק כפי הראוי לסופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוסק בבית האומן</b><br> דהיינו קודם שנתקן תוארו כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטימאן רבן גמליאל</b><br> אף דהוו ג' לטיבותא מאחוריו. ושלא בכונה. ובבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף התנור</b><br> הוא טיט שמוסיף בעובי גבהו סביב לפיו כעטרת כירה הנ\"ל. רק דעטרה היא נמוכה וגם אינה עבה. דמדנמוכה לא חזי להדביק שם פת. אפי' אם היה עושה כך בתנור שעשוי חללו לפת. וגם מדאינה עבה לא חזי לסמוך עליו השפוד משום שעי\"ז תשבר העטרה. אבל מוסף התנור מדהוא גבוה ועבה. חזיא להא ולהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים טהור</b><br> אמק\"ט שם כלל. דבעה\"ב שאינו אופה הרבה ביחד. גם א\"צ לסמוך השפוד שם. מדאינו צולה הרבה. לפיכך א\"צ לו המוסף לשום תשמיש. רק לשמור חום התנור והו\"ל גם תוכו רק כטפול של תנור שאמק\"ט מדהוא גבו [כתוספתא שהביא הר\"ש ורתוי\"ט במ\"א]. מיהו פשוט דנטמא כשנטמא התנור מדמחובר לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נחתומין</b><br> מוכרי לחם אפוי ובשר מבושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד</b><br> ר\"ל מניח על המוסף הזה. שפוד שתחוב עליו הבשר שצלה. כדי שישאר חם עד שיבואו הקונים. ואינו תולהו לתוך התנור מדחושש שיוקדח הצלי ביני ביני. ולהכי הוה המוסיף צורך התנור. והוה חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק</b><br> ר\"ל כשצריך לאפות פת הרבה לאורחים רבים שבאו אצלו. מדביק גם בפה המוסיף הזה. לכן דינו כתנור. אבל משום סמיכת השפוד ס\"ל דאמק\"ט. דמדאינו רק לשמור חום הצלי. לא דמי לתשמיש התנור שעשוי לצלות או לאפות בתוכו. ולהכי אינו חיבור לו עבור זה. או נ\"ל דנפ\"מ באינו צולה בשר רק אופה. ולת\"ק מדא\"צ לאפות שם רק לעתים רחוקים כשיתרבו אורחיו ביותר לא מחשב משום הא כתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו מוסף היורה של שולקי זיתים</b><br> הוא תוספות טיט שמדביקין סביב לשפת היורה. כדי שלא ישטוף זרם הרתיחה לחוץ ונקט של שולקי זיתים. מדהכי אורחייהו שחוששין להפסד השמן וגם לדליקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הו\"ל חיבור להיורה של חרס משום דע\"י מוסף ההוא מקבל היורה שמן טפי. ונידון כגוף היורה. דמק\"ט מתוכו ונטמא גם היורה עמו. ואע\"ג שהמוסף זה לא נצרף בכבשן. אפ\"ה מדמחובר ליורה כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דנזהר לבלי למלאות היורה כל כך עד שיגיע מי הצבע עד המוסיף דחושש שיתקלקל הצבע עי\"ז. והא דעשוהו להמוסיף. לא לשמור חומו עשוהו. דא\"כ היה דינו כטיפול מיחם דהו\"ל חיבור ונטמא עכ\"פ כשנטמא המיחם [כפ\"ג מ\"ז]. אלא ה\"ט דרק של שולקי זיתים הו\"ל חיבור מדמשתמש בו לפעמים כביורה עצמה. אבל של צבעים אינו עשוי רק שלא ישטוף לחוץ ולהכי אינו דוגמת תשמיש היורה. ואינו חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שנתן בו עפר עד חציו</b><br> שנתן עפר לתוך התנור עד שהגביה שולי התנור עד חצי התחתון של גבהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעפר ולמטן מטמא במגע</b><br> ר\"ל אם נמצא שרץ או שאר אב הטומאה טמון תוך העפר ההוא. אז דוקא בשנגע שם האה\"ט בדופן התנור נטמא כל התנור וגם חללו שלמעלה מהעפר אבל בלא נגע שם התנור טהור לגמרי אפילו למטה מהעפר. דהרי קיי\"ל [אהלות פ\"ו מ\"ז] דעפר סתם כביטלו בפירוש דמי. והו\"ל כאין שם אויר כלל. אבל בנגע שם השרץ בדופן התנור שתחת העפר. נטמא התנור. דאע\"ג שע\"י העפר נתבטל האויר. עכ\"פ לא נתבטל ע\"י העפר שם כלי מכותל התנור שטמון תוך העפר. דהרי קיי\"ל דכלי תלוש שחברו בקרקע דינו ככל כלי [כמקואות פ\"ד מ\"ה]. וא\"ת עכ\"פ כל מגע שבתנור תוך העפר מגע בית הסתרים היא. והיאך יתטמא התנור ע\"י זה שם. י\"ל כיון דתנור מטלטלו לפעמים ממקום זה למקום אחר. לא הו\"ל שם כמגע ביהס\"ת וכדאמרי' כה\"ג לענין מגע בביהסת\"ר באוכלין דאמרינן אוכלא דאפרת הוא [חולין ע\"ה א']. וא\"ת עכ\"פ גם בנמצא שם השרץ טמון בעפר ולא נגע בכותל התנור. האיך אפשר שיטהר התנור. הרי מדנמצא מת. ע\"כ שנפל לשם דרך אויר התנור שלמעלה. ונטמא התנור. י\"ל דמשכחת לה שבא לשם חי. וחתר א\"ע תוך העפר ומת. ואי\"ל עכ\"פ הרי כל טומאות כשעת מציאתן [כטהרות פ\"ה מ\"ז וספ\"ט שם]. והרי הכא נמצא מת ונימא דמת בא לשם. י\"ל הכא ליכא למימר כלל דמת נפל לשם. דא\"כ על העפר אבעי' ליה לאשתכוחי' אלא על כרחך חי נפל. א\"נ תלינן שחתר א\"ע מתחת דפני התנור למקום שמצאו שם ומת. והוא הדין בנגע השרץ בחלק התנור שלמעלה מהעפר ולפנים. נטמא גם החלק שלמטה [רמב\"ם פט\"ז מכלים ה\"ב וכן כתב נמי רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעפר ולמעלן מטמא באויר</b><br> דבנתלה שרץ בהאויר שמהעפר ולמעלה נטמא החלק שלמעלה [רמב\"ם שם] ולרב\"א בנטמא האויר שלמעלה נטמא כל התנור [וכן מסתבר לפענ\"ד. דלרמב\"ם קשה פשיטא. והר\"מ בפירושו כאן. והר\"ב אבתרי' פירשו דה\"ק מתניתין מהעפר ולמטה וכו'. ר\"ל שהחלק שלמטה מהעפר אינו נטמא רק כשנגע שרץ בפנים בהחלק שלמעלה מהעפר. אבל בנתלה שרץ למעלה מהעפר. לא נטמא כלל החלק שלמטה מהעפר. ורק החלק שלמעלה נטמא. ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים. דממ\"נ אי משום דהחלק שלמטה טמון בעפר מחשב החלק ההוא כסדנא דארעא. ולהכי לא נטמא כשנטמא החלק שלמעלה באויר. א\"כ כשנטמא החלק שלמעלה במגע. ג\"כ לא יטמא החלק שלמטה. ואי לא מחשב החלק הטמון בעפר כסדנא דארעא. א\"כ שם כלי עדיין עליו. ולמה לא יתטמא כשנטמא חלקו שלמעלה אפי' בנטמא רק באויר וצ\"ע]. וה\"ה בהיה התנור טמא ונמצאו טהרות טמונים תוך האפר. כל שלא נגעו בכותל התנור טהור. וכן פי' הרא\"ש באמת וכן משמע לישנא דמתני'. דקאמר מטמא דמשמע דהתנור מטמא להטהרות שנגעו בכותלו בפנים. דאילו מיירי בתנור טהור ושרץ בתוכו. הרי שרץ לא נזכר במשנה. ולפיכך הול\"ל מיטמא. ר\"ל התנור מתטמא מהטומאה שנגעה בו מתוכו. אע\"כ מיירי בתנור טמא ונמצאו הטהרות טמונים בהעפר כשלא נגעו בכותלו טהורין. ולא אמרינן הרי ע\"כ נפלו הטהרות דרך פה התנור ונטמאו מאוירו. אלא תלינן שבשעה שנטמא התנור כבר היו הטהרות טמונים שם תוך העפר. אבל ביודע שנטמא התנור קודם שנתן העפר בתוכו. ודאי אפי' אין נוגעין בכותל התנור נטמאו. דהרי ע\"כ דרך פיו נפלו לשם ונטמאו [וכן צריך לפרש דברי הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנו</b><br> להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ע\"פ הדות</b><br> דות הוא כעין בור בנוי למעלה מהקרקע."
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן שם אבן</b><br> בין דופן הבור להתנור. כדי להחזיק התנור שלא יפול למטה. ובתנור חדש מיירי שאמק\"ט עד שיוסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן</b><br> דרך שולי התנור. וכגון ששולי הבור אינן עמוקים הרבה. שאז הלהב שבשולי הבור עולה לתוך התנור דרך שוליו הפתוחים נגד שולי הבור. ולפי שגם דופן הבור אינו מרוחק הרבה מכותל התנור. ואין אויר הרבה מפסיק ביניהן. ואפ\"ה דחק אבן בין דופן הבור להתנור. דעשה כן רק כדי להחזיק התנור במושבו שם יפה ומדאי אפשר שיתפשט החמימות לחוץ. ולפיכי כל חמימות שמהאש שבשולי הבור עולין לתוך התנור והוא ניסק יפה. ולהכי בהוסק כך הו\"ל כהוסק במחובר ומק\"ט. וה\"ה בדחק התנור לתוך פה הבור. ולא שם אבן בין ב' הכותלים מחשב כמחובר. ובהוסק כך הו\"ל כהוסק במחובר. רק נקט אבן לרבותא דר\"י אע\"ג דבכה\"ג יש עכ\"פ ריוח מעט בין הקרקע להתנור. אפ\"ה כיון שע\"י האבן שביניהן לא יתנועע שוב התנור. לפיכך דינו כמחובר. הא אם אינו ניסק ע\"י האש שבשולי הבור אלא צריך תחבולה אחרת להסיק תוכו כגון להניח האש על אבן מטולטל שבתוך הבור תחת שולי התנור. אז אע\"ג שהתנור מהודק מאד בכותלי הבור. אפ\"ה כיון שעכ\"פ אינו ניסוק מהאש שבשולי הבור עצמו. לא מחשב כהוסק במחובר. וכ\"ש אם העמיד התנור באופן שיהיה שפת התנור על שפת הבור סביב. כיון דמטולטל הוא להכי אפי' ניסק מהאש שבשולי הבור הו\"ל כהוסק בתלוש ואמק\"ט. ונ\"ל דאפי' אם חיברו בקרקע ממש בטיט דוקא בחיברו בקרקע בעודו טיט והוסק אח\"כ. בהוסק בכל מקום מק\"ט גם לר\"י. דמדחיברו בעודו טיט הו\"ל כקבעו ואח\"כ חקקו דדינו כמחובר [כמקואות פ\"ד מ\"ה]. אבל בהוסק בתלוש ואח\"כ חיברו בקרקע בטיט. הרי קיי\"ל דתלוש ולבסיף חיברו כתלוש דמי [כסוף שביעית וסוף עוקצין]. ואמרינן בשבת [קכ\"ה א'] דרק בהיסק ראשון פליגי אם נחשב נגמרה מלאכתו דלקבל טומאה כשהוסק בתלוש. אבל בהוסק כבר פעם א' במחובר. מודה ר\"י דאפי' נתלש אח\"כ אפ\"ה מקבל טומאה [וע\"ש דגרס במשנתינו בדברי ר\"י ואם לאו טהור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הואיל והוסק מכל מקום</b><br> אפילו הוסק פעם א' בתלוש ממש מק\"ט מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חולקו לשלשה</b><br> ר\"ל חותכו מלמעלה למטה לג' חלקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגורר את הטפלה</b><br> הוא הטיט שמחובר בו בקרקע [כך כתב רש\"י בשבת קכ\"ה א וחולין קכ\"ג ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא בארץ</b><br> שיהא גוף שפת התנור נוגע בארץ בלי חיבור טיט. ול\"מ היה נ\"ל דטפילה היינו הטיט הממורח על כל חיצוניות שטח כותלי התנור סביב כדי לעבותו. וכדמשמע במשנה ח' בפרקן בהרחיק ממנו הטפילה. ולפ\"ז הא דקאמר הכא גורד את הטפילה. היינו מדסד\"א שא\"צ לחתוך רק גוף כותלי תנור מבפנים. ואף שישאר הטפילה שלימה בהכי סגי. להכי אצטריך למתני גורד הטפילה. ור\"ל שגורד הטיט שבהתנור מבחוץ על מקום החתוכין. והא דאמר אח\"כ עד שיהא בארץ. אתרווייהו קאי. אחתוכין ואגרידה. ששניהן צריכין שיהיו בכל גבהו של תנור משפתו שלמעלה עד הדום הארץ. ואע\"ג שנשאר כל חלק מחובר בהדום לית לן בה. ואמק\"ט עוד. וכן משמע מהרמב\"ם [פט\"ז מכלים ה\"ב] וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים</b><br> ר\"ל חותך רק התנור עצמו בפנים מהטפילה משפתו שלמעלה לצד מטה עד שלא ישאר מתחתיתו גובה ד\"ט סמוך ומחובר לקרקע. והיינו לשיטתו דלעיל בריש פרקן דשיריו ד\"ט. אבל הטפילה שבחוץ א\"צ לגרוד כלל לר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר וצריך להסיעו</b><br> ר\"ל חלקי התנור שחתך צריך לנתקן גם מהארץ ולהרחיקן זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלקו לשנים</b><br> לארכו ממעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגדול טמא</b><br> אפילו גדול רק מעט יותר מחלק השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים הקטנים טהורין</b><br> דמדחלקו לג' חלקים. לגבה של תנור. לא סגי כשחלק א' גדול רק קצת טפי מכ\"א שבחביריו רק צריך שיהיה גדול כשאר כל החלקים כולן אז הגדול מק\"ט. מיהו בחלקו לד' וה' ויותר. וא' מהחלקים גדול כשיעור כל החלקים האחרים יחד ג\"כ הגדול טמא. דאלת\"ה הגע בעצמך בשחלקו לג' והי' א' מהן גדול כהב' הרי הגדול טמא. והכי ס\"ד שכשיחזור ויחלק ב' חלקים הקטנים כל אחד לב' יתטהר הגדול עי\"ז [ולא דמיא כלל לניטל הטמאה הוחלטה האמצעית לטהורה [פ\"ו מ\"ג] דהכא מיד כשנחלקו ב' הקטנים מהשלישית הגדולה נטהרו הב' ואין להם עוד שום שייכות עם השלישית] רק נקט חלקו לג' לרבותא דקטנים טהורים. אע\"ג שהן גדולים טפי מאילו חלקן לד' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מארבעה טפחים</b><br> דאין בכל חוליא גובה ד\"ט. והיינו כריש פרקן דשיריו בד\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לרש\"י לעיל [סי' ז] מיירי הכא בתנור קטן פחות מגובה ט' טפחים אבל בתנור גדול יותר מזה סגי כשלא נשאר רוב גבהו ואפי' הוא טפי מד' טפחים ואפ\"ה טהור. ולרמב\"ם שהבאנו שם מיירי הכא בתנור גדול *) יותר מט' טפחים. אבל בתנור קטן צריך שלא ישאר רוב גבהו. ואפי' הוא פחות מד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחו בטיט</b><br> ר\"ל שחתך התנור לג' חלקים לגבהו. או לחוליות לרחבו. וחזר ומרח טיט אפילו רק על החתוכין. דמירוח כזה מהני לחזור לשוויה כשאר תנור לקבל טומאה כשיחזור ויסיקנו. וכדמסיק [וכן מבואר בתוספתא [כלים ב\"ק פ\"ד] דקאמר זה הכלל כל דבר שעושין ממנו תנור מחבר סדקי תנור ע\"ש. והא דתנינן [ספ\"ה דפרה] עשאה בסיד ובגפסיס ולא קאמר עשאה בטיט. יש לומר זהו רק בשוקת דעשוי למים שמרכך הטיט מיד. להכי לא מחשב עי\"ז סתימתו בטיט. ומה\"ט נמי נקט לעיל [פ\"ג מ\"ג] חבית שעשאה בזפת משום דסתם חבית עשוי ליין ושמן. שג\"כ אין הטיט סותם נקב שבו. משא\"כ נקב שבתנור וכירה גם מרוח בטיט מהני וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ז מ\"א]] אבל אין לומר דה\"ק שהדביק החלקים יחד בטיט דהיינו שמירח הטיט בתוך החיתוך עצמו. ליתא דא\"כ הול\"ל חזר והדביקן בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין</b><br> כדי שיהיה ניסק גם הטיט שעל החתוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחיק ממנו את הטפלה</b><br> שאחר שחתך התנור לג' חלקים לארכו או לחוליות לרחבו כלעיל וטיהרו. העמיד אח\"כ כמין כותל טיט קצת רחוק מסביב להתנור מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן חול או צרור בינתיים</b><br> שהריוח שבין התנור להטפילה מילאו בחול או בצרורות כדי לעבותו. וסד\"א שעי\"ז יהיה כמרחו בטיט לעיל. וכאילו מדובק הטיפול בהתנור קמ\"ל. מיהו כ\"ש בהניח הריוח ההוא פנוי. דאז אע\"ג שהסיק הטיפול. עכ\"פ מדמרוחק מהתנור. הרי התנור שכבר נחתך נשאר שבור כמעיקרא. מיהו כשמילא הריוח בחול וצרורות. צריך שיהיו יבישים. דאל\"כ הן עצמן סותמין [תוספתא. והא דנקט לעיל מלת טהור. ולא כי הכא נדה וכו'. היינו משום דלעיל שנשארו הסדקים פתוחים. הרי החמימות יוצא מבין החתוכין ולא חזי לאפיה כל כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שבא מחותך מבית האומן</b><br> שעשוי כדפי חבית עץ שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה בו למודין</b><br> ר\"ל חשוקים [רייפין בל\"א] שהדקן סביב הדפין בעגול כמו שמהדקין דפי חביות עץ בזמנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא טהור</b><br> ר\"ל אף שסתם אומן ע\"ה. וכל כלי שנוגע בו טמא. אפ\"ה אף שנגע בהדפין. וסד\"א שיטמאן במגעו דאע\"ג שהדפין אינן כלי. עכ\"פ מי גרע ממטה שמק\"ט באברים מדעתיד להחזירן [כספי\"ח]. קמ\"ל דשאני התם דכבר היו אברי המטה מחוברין יחד. ונתפרדו אח\"כ בשעה שנטמא האבר. אבל הכא בשעה שנגע הע\"ה בהדפין עדיין לא היו מקודם מחוברין בחשוקים יחד. א\"נ הא קמ\"ל מדסד\"א דאף דבשעה שנגע הע\"ה בהדפין ולא נגמרה מלאכתן ואמק\"ט. עכ\"פ כשאח\"כ יהדק הדפין יחד יהיה מגע ע\"ה דמקודם חוזר וניעור. ואל תתמה דהרי מצינו דוגמתו בכלים הנגמרים בטהרה שצריכין טבילה לקודש משום צנורא דע\"ה אע\"ג דבשעת נפילת הצנורא לא טימאה להכלי שלא נגמ\"ל [כחגיגה כ\"ג א']. ומידי דהוה נמי לטפה מאדם טמא שנפלה למי גבא. שבשעה שנפלה למי הגבא לא טימאתן מדהן במחובר וכשחזר ושאבן טומאה דמקמי הכי חוזר וניער [כמקואות פ\"א מ\"א]. וכ\"כ מצינו דוגמתו בציר שקנה מע\"ה. דכשיוסיף בה החבר מעט מים הטומאה דמקמי הכי חוזר וניער [כבכורות כ\"ב ב']. להכי קמ\"ל הכא. דשאני כל הנהו. שהיה שם הטומאה בעין מתחלתו ועד סופו רק שלא היה בה כח לטמא אחרים להכי כשהוחלש כח האחרים. הטומאה שמונחת עליהן תטמאן. משא\"כ הכא הרי מגע הע\"ה רק בהדפין היה בשעה שלא נגמ\"ל הכלי. והשתא שנגמ\"ל אין כאן שום רושם ממגע שבתחלה. ולפיכך טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> ר\"ל ואם לאחר שהדקו בלימודין נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירן לו טהור</b><br> לא לבד שפרחה ממנו טומאה. דמעיקרא אלא גם בשנגע בו טומאה אחר שחזר והדקן בחשוקין טהור. משום דמדכבר השתמש בו אם יסיר ממנו החשוקים ויפריקנו. א\"א שוב לכוון יחד דפי התנור כבתחילה. וישארו סדקין בין הדפין. מיהו במירח טיט על הסדקין מהני וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבבר הוסק</b><br> ולא דמי לחתכו לטהרו. וחזר ומרחו בטיט דצריך הסקה [כלעיל מ\"ח]. י\"ל דהכא מדמהודק גם בלימודין שאני. ואילה\"ק עכ\"פ אחר הטוח הו\"ל לחזור לטומאה ישנה. ככרע שניטל ממטה שטמאה מדרס. וחיברה אפי' למטה אחרת [ועי' ר\"ש ורא\"ש פי\"ח מ\"ז]. י\"ל הכא שאני דחסר טוח שהוא מעשה חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא</b><br> וטח טיט על סדקיו והוסק לסופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטהר</b><br> ואע\"ג דלעיל אמרינן. דרק בהרחיק ממנו הטפילה. אז התנור החתוך נשאר בטהרתו. הא בהדביק הטיפול להתנור ממעל להחתוכין. אע\"ג שתחת הטיפול יש ריוח אויר בין החתוכין. אפ\"ה אמרינן גבה דמק\"ט. מכ\"ש דהול\"ל הכא בשסתם האויר שבין החתוכין בחול. וטח טיט על הסדקין דהול\"ל שהתנור יקבל טומאה. וק' לר\"א דמטהרו. י\"ל דס\"ל דדוקא כשאין מפסיק דבר אחר בין החתוכין. אם טח טיט ע\"ג החתוכין כמחוברין דמי. משום דלבסוף אפשר שיודבקו החלקים יחד. משא\"כ הכא מדמפסיק חול בין החתוכין. א\"א בשום אופן שיודבקו החלקים יחד. וה\"ה בחתך התנור לארכו והניח חול בין החתוכין דמטהר ר\"א מדיש הפסק אלא דאין עושין כך. דמדאין מקום מנוח להחול הוא נופל למטה ואין כאן הפסק. מיהו כ\"ש בעשה שאר הפסק בין החתוכין. כגון שהניח ביניהן דפין דקין דמטהר ר\"א. אלא נקט חול לרבותא דר\"א. דאע\"ג דהחול קרטין קרטין. וגם שהוא מין עפר כתנור. אפ\"ה ס\"ל לר\"א דהו\"ל הפסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה תנורו של עכנאי</b><br> הוא שם אדם שעשה תנורים כאלו כדי שיהיו טהורין אליבא דר\"א. והא דנזכר שמו במשנתינו. היינו משום דהקיפו לדון זה בפלפולים של הלכות כעכנא זו שמונחת כטבעת בעגול. והחליטו לטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורות הערביין</b><br> שהערביים שוכני מדבר חופרין גומא בארץ. וטחין כותליה בטיט. ומסיקין אח\"כ הגומא ומדביקין בצק בכותליה ואופין פת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טמא</b><br> פשוט דמיירי לאחר שהוסק לאפות בו סופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה תנורו של בן דינאי</b><br> גם זה שם אדם. וגם הוא נזכר שמו במשנה זו. משום שגם בו דנו הרבה אם יחשב תנור לק\"ט. דדלמא רק תנור ממש שמחובר רק בשוליו בארץ. אע\"ג שמחובר בארץ מק\"ט. אבל זה שמעולם לא הי' עליו שם תנור מעולם. רק בטח בטיט על כותלי הבור. דאף שנדונו כתנור. הרי כל שוליו וכותליו מחוברים בארץ. אפשר לומר דבטל אגב סדנא דארעא שאינו מק\"ט. ואעפ\"כ החליטו אח\"כ דמשהוסק דינו כשאר תנור ומק\"ט. ואפשר שהוא הגזלן שנזכר בסוף סוטה דמדהתגורר תמיד במדבר הוצרך לתנור כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהנך אינן בכלל תנור וכיריים יותץ דקרא. מדאינן בני נתיצה. ולפיכך של אבן טהור לגמרי אפי' בתלוש. ככל כלי אבן שאמק\"ט. ושל מתכות נמי. עכ\"פ כיון דתנור עשוי לחברו בארץ. לפיכך דוקא בתנור חרס אמרה תורה דמק\"ט גם במחובר. אבל זה כשאר כלי מתכות דיינינן לי'. דמדמיוחד לחברו בארץ. להכי גם בעודו בתלוש אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב] ואפי' עשאו להשתמש בו בתלוש. דאז מק\"ט. דאע\"ג דכל תנורים שלהן לא היה להן שולים וב\"ק. אפ\"ה רק שאר כלים באין להן רק תוך בלי ב\"ק אמק\"ט [וכמש\"ל פ\"ב מ\"ג] אבל הכא הרי כלי מתכות הוא אע\"ג שגם תוך אין לו. הרי גם פשוטיו מק\"ט. ותו דיש בו גם חומרות טפי מתנור חרס. דהרי זה מק\"ט גם מגבו. וגם נעשה אבי אבות. אפ\"ה מה דקאמר הכא טהור. היינו לענין החומרות שיש בתנור חרס טפי מבכלי מתכות דאמק\"ט מאוירו. ויש לו נמי טהרה במקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא משום כלי מתכות</b><br> דבעשאו להשתמש בו בתלוש. יש בו כל חומרות כלי מתכות שזכרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקב</b><br> ר\"ל ואם תנור של אבן ושל מתכות שזכרנו ניקב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נפגם</b><br> שנחסר קצת משפתו ע\"י שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדק</b><br> נמצא דהשתא נטהר התנור עי\"ז לא לבד מלקבל טומאה להבא. אלא גם טומאה דלשעבר פרחה ממנו מדניקב כמוציא להב ולא חזי לתשמישו. דאע\"ג דכל תנור לא נטהר מלק\"ט להבא עד שינקב כמוציא כוש [כפ\"ט מ\"ח] ולסלק ממנו הטומאה דלשעבר צריך החתוכין דהיינו נתיצה [וכלעיל מ\"ז]. זהו הכל רק בתנור חרס אבל זה תנור מתכות הוא. וכשאר כלי מתכות דמי. דכשניקב כשיעור שאינו ראוי לתשמישו דמעיקרא נטהר מטומאה דלהבא ולשעבר. מיהו כ\"ז בשהי' נשאר נקוב. אבל זה עשה לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לו טפלה</b><br> וע\"י טפילה זו שעל כל פני חצניותו של תנור נסתם הנקב והפגם והסדק. וה\"ה בלא טח טיט על פני כולו. רק סתם הנקבים בטיט לבד דמהני סתימה. וכן מפורש בתוספתא [כלים ב\"ק פ\"ד] וכן כ' ג\"כ הרמב\"ם [פט\"ו מכלים] דסתימת נקב בטיט מהני לחזור אותו לתורת כלי. ולא לבד להיות דין כלי שלם עליו כמעיקרא. וא\"כ יהי' הכא אחר שסתם נקביו דינו ככלי מתכות שלם. אלא מדסתמו בטיט. הרי הטיט הוא שעשאו כלי. להכי לאחר שסתמו דינו ככלי חרס [דהיינו אחר שהוסק] וכן מוכח מרמב\"ם הנ\"ל וע\"ש [ומצינו דוגמתו דדיינינן להכלי בתר מעמידו [פרה פ\"ה מ\"ז]. ואילה\"ק להרמב\"ם דגם סתימת נקבים לבד מהני. א\"כ למה נקט טפילה ע\"פ כל התנור. טפי הו\"ל למנקט רבותא דאפי' לא סתם רק הנקבים נמי דינו כתנור שלם. י\"ל דהרי כבר שמעינן לעיל [ספ\"ג] דאפי' זפת שהוא דבר המתדבק יותר מטיט ואפ\"ה דוקא במקום השבר מתדבק. אבל לא על חלקת פני הכלי. א\"כ כ\"ש טיט וא\"כ שפיר נקט טפילה לרבותא דלא מיבעי' בתחב טיט בחלול חור הנקב שהוא מקום השבר ודאי מחשב עי\"ז כסתום מדמתדבק שם יפה במקום השבירה. אלא אפי' לא תחב הטיט תוך חלול הנקב. רק מירח טיט בטפילה על כל פני הכלי וע\"י שעבר הטפילה ממעל להנקב עי\"ז נסתם הנקב. אפ\"ה מדעובר מרוח הטיט על כל פני הכלי מחשב סתימה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מוסף של טיט</b><br> ר\"ל שהגביה כותלי תנור נקוב הזה ע\"י כותלי טיט שהעמיד על שפת כותלי התנור הנקוב. נמצא שע\"י שהתנור התחתון נקוב כמאן דליתא דמי. והמוסיף הזה שהעמיד ממעל לו הוא הוא עיקר התנור מהשתא. ודינו מהשתא כתנור חרס. [מיהו נ\"ל דמיירי דהמוסיף ההוא גבוה ד' טפחים כריש פרקן. וגם ע\"כ דמיירי נמי שהוסק לסופגנין בין בסתם הנקבים בטפילה ובין בעשה לו מוסיף [וכלעיל מ\"ח]. ואילה\"ק מ\"ש ממוסיף תנור של בעה\"ב לעיל [מ\"ה] דאין דינו כתנור. י\"ל התם התנור בעצמו שלם הוא ואין בעה\"ב משתמש במוסיף ההוא אבל הכא שהתנור התחתון נקוב. אין אדם משתמש רק בהמוסיף לפיכך המוסיף הוא עיקר הכלי. והתחתון מחשב כיד לו. גם אילה\"ק כיון דתנור נקוב זה אמק\"ע. א\"כ נהוי המוסיף הדבוק בהתנור הנקוב שתחתיו כנר אדמה שהוסק פיו שאמק\"ט [כפ\"ג מ\"ב]. י\"ל התם הנר הוא עיקר הכלי והוא לא הוסק [כרמב\"ם שם] משא\"כ הכא המוסיף הוא עיקר הכלי השתא והתחתון הוא רק יד לו וכדאמרן]. מיהו בעשה טפילה או מוסיף לתנור שלם של מתכת אין הטפל מבטל העיקר. ואין דינו כתנור חרס [וכן מוכח בתוספתא דכלים ב\"ק ספ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה יהא בנקב</b><br> כמה שיעור של נקב. או פגם או סדק של תנור מתכות שיתבטל ממנו שם כלי. וכשיסתם אח\"כ בטיט יחשב תנור חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיצא בו האור</b><br> ר\"ל הלהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בכירה</b><br> דהיינו כירה של וכו'. ותנא והדר מפרש. מה כלל במלת וכן כירה. דכנגד מוסיף דתנא לעיל גבי תנור. תנא הכא גבי כירה פטפוטי':",
+                "ואילה\"ק ניקב ופגימה בכירה היכא משכחת לי' הרי גם ג' פטפוטי' נפרדים נחשבים כירה [כרפ\"י]. וי\"ל דיש כירה שאינה נאותה לתשמיש רק בדפנות שלימות [כרפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה פטפוטין</b><br> ר\"ל שהעמיד ג' בליטות על שפת פה הכירה הנקובה כדי לשפות עליהן הקדירה ומדנתבטל הכירה הישנה. הרי זו ככירה חדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחה בטיט</b><br> ר\"ל כירה של אבן או מתכות שלימה שמירח אותה בטיט סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ טהורה</b><br> ר\"ל אינה נדונת עי\"ז ככירה חרס. ואפילו יכול הטיח לעמוד בפני עצמו. ובתוספתא [ספ\"ד] מוכח דגם בתנור שלם שטחו בטיט פליגי. דלרבנן אפי' יכול הטיח לעמוד בפ\"ע לא ביטל הטיח ממנו שם התנור דמעיקרא. ולא דמי ליורת הערביים [מ\"י] דהתם לא היה על הגומא שם תנור מעולם [וכן אמרינן [לעיל פ\"ג מ\"ה] דהטופל להבריא אינו חיבור ודו\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחברן בטיט</b><br> שלקח ג' חתיכות טיט והושיבן בארץ כמין סגול. וחברן בארץ בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות שופת עליהן את הקדירה</b><br> להושיב עליהן קדירה ממעל להאש שבין הפטפוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט. וגם מטמא טהרות בהאויר שמבין הפטפוטין ולפנים [כלעיל באויר שבמסרק צרצור ספ\"ב]. וכ\"ש דמק\"ט ומטמא שם במגע מתוכו ודוקא כשדיבק הפטפוטין בארץ בטיט. אבל חיבורן בראשן יחד לא מהני כלום [רב\"א]. ולהרמב\"ם [פט\"ו מכלים] בהא או בהא סגי. ופשוט דמיירי בהוסקו הפטפוטין. דאל\"כ אמק\"ט [כפ\"ה מ\"ב]. ואע\"ג דכל תנור אפי' מטולטל מק\"ט [כשבת קכ\"ה א] וא\"כ ל\"ל הכא חיברן כלל. אפ\"ה פטפוטין שאינן תנור ממש להכי דוקא כשמחוברין לכל מר כדאית לי' נחשבים ככירה ומק\"ט. וי\"א דחיברן בטיט דקאמר תנא היינו רק שחיבר ראשי הפטפוטין זב\"ז כצורת ד ר י י פ ו ס שלנו. אבל חברן בטיט בארץ לא מהני מידי. דכל חד וחד לחודי' קאי ולא שמה כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבע שלשה מסמרין</b><br> של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שעשה בראשו מקום שתהא הקדרה יושבת</b><br> שקצץ חידודן. והרחיב ראשן כדי שיהא נוח להושיב עליהן הקדירה. ולי\"א הנ\"ל דבעינן שיהיו הפטפוטין מחוברין בראשן אז מק\"ט. צ\"ל דגם הכא מיירי שחיבר ראשן יחד כעין טבעת טיט. והא דלא נקט לפ\"ז הכא וכלעיל. י\"ל דלרבותא נקט הכא ועשה מקום בראשן ר\"ל לא לבד חיבר ראשן יחד אלא עשה החיבור ההוא חלק ושוה כעין מושב יפה לשפיתה. אפ\"ה לא אמרינן שעי\"ז יהיה דינו כתנור חרס דלא דמי לכירת מתכת שעשה בראשה פטפוטין דדינה ככירת חרס [כלעיל ספ\"ה] התם מדמתנקב כירת מתכת כבר נתבטל מינה שם כירה דמעיקרא. משא\"כ הכא גם קודם שעשה המושב כירה היתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדין כירת חרס. אלא דינה ככירת מתכת [פ\"ה סי' פ\"ד] והרי כל כלי מתכות שמחובר לקרקע אמק\"ט. מיהו ללישנא קמא הנ\"ל אם חיברן בראשן יחד. הו\"ל עי\"ז דינו ככירת חרס. ולא גרע מעשה לו טפילה [לעיל פ\"ה סי' צ'](*א):"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה שתי אבנים כירה</b><br> יחדן להושיב עליהן את הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברם בטיט</b><br> ר\"ל שחיבר כ\"א בארץ בטיט. או חיבר ראשן בטיט זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דבאבנים שרחבין יותר מפטפוטין סגי בב'. וגם עדיפי לענין זה דלכ\"ע אפילו מחוברין רק בארץ או רק בראשן בטיט יחד סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיסמוך לכותל</b><br> שיהיו ב' האבנים הללו קרובים לכותל כל כך עד שתהיה הקדירה נסמכת יפה גם בהכותל ולרבנן כיון שיוכל להושיבה על ב'. בהכי סגי. אע\"ג שע\"י תנועה מועטת תפול מן מושבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת בטיט ואחת שלא בטיט</b><br> מלתא דרבנן היא וה\"ה לר\"י בלא חיבר השלישית בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> שצריך שיהיו כולן מחוברין בטיט בארץ או בראשן. [ושיעור הטיט של כ\"א כ\"ש. תוספתא] ואל\"כ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>האבן</b><br> שהיא מחוברת בקרקע בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דלא תימא דכיון דלא נעשה התנור והכירה מתחילה לשפיתה כזו. לפיכך גרע מב' אבנים שעשאן כירה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל האבן</b><br> נ\"ל דהיינו א' בטיט וא' שלא בטיט. רק קמ\"ל הכא דאע\"ג דאותה שלא חיברה בטיט תקעה לתוך הקרקע וקבעה שם אפ\"ה לא עדיף מעליה ועל הכותל. כיון שלא בכוונת כירה קבע לאבן זה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל הסלע</b><br> שמחובר בארץ מברייתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבתנור וכירים טמאים כתיב יותץ והנך אין בכולן דין נתיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע</b><br> בלשכת הנזירים שבעזרת נשים ששם מבשלין שלמיהן. עשו כירה כזו שסמכו אבן לכותל כדי שלא תתטמא הכירה משרץ מת וכדומה [ונ\"ל דהא שלא הוצרכו לעשות כן בשאר תנורי המקדש. כגון בלשכת עושי חביתין. שאפו שם את החביתין בכל בוקר. וכ\"כ בלשכת בית המוקד שבשלו שם הכהנים קדשים הנאכלין. ה\"ט משום דהנך משום דמצויין שם בני אדם כל יום ושעה אין שרץ מצוי שם. משא\"כ לשכת הנזירים. אין נזירים מצויין כ\"כ בישראל מדנקרא חוטא [כנדרים ד\"י א'] לפיכך אפשר שימצא שם שרץ מת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירת הטבחים</b><br> מוכרי בשר מבושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן</b><br> שמסדרין שורה של אבנים. ומניחין ריוח בין כ\"א לחברתה. וכ\"א מחובר בארץ בטיט. ומושיבין הקדירה ממעל להריוח שבין אבן לאבן. באופן שיהיה קצת מהקדירה על קצה אבן זה וקצתה השני על קצה האבן שבצדה. והריוח שבין ב' האבנים. יהיה מקום להניח שם אש לחמם הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהם לא נטמאו כולן</b><br> דאע\"ג דכל אבן משמש לב' כירות. ושניהן כגוף אחד חשיבי. אפ\"ה לא גרע מקערות שבטבלא [כ\"ב מ\"ז] דבנטמא א' לא נטמא חבירתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אבנים שעשאן שתי כירים</b><br> שחיבר כל אבן בטיט בארץ. או חיברן בטיט בראשן. כולן בשורה א' ככירת הטבחים נעיל. ונמצא שהאבן האמצעי משמש לב' הכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האמצעית</b><br> ר\"ל כך הוא דין אבן האמצעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת את הטמאה טמאה</b><br> ר\"ל אותו טפח שבהאבן האמצעי שמשמש לשפיתת הקדירה שיבשלה על הכירה הטמאה. טמא. עד שינתץ הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת הטהורה טהורה</b><br> ואע\"ג דלעיל [פ\"ב מ\"ז] לא קיי\"ל התם כריב\"נ דס\"ל שם דחולקין את עוביה אלא אמרינן דכל הריוח שבין הטמא והטהור טהור [וכמ\"ש שם בס\"ד]. י\"ל התם א\"צ לעובי הדופן שביניהן כלל. רק להתשמיש של תוך הב\"ק שבכלי הטמא. ולהכי רק שם טמא. משא\"כ הכא ודאי צריך לשפיתת הקדירה שיעור טפח מהאבן. וכמ\"ש בתוספתא [ב\"ק פ\"ד דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלה הטהורה</b><br> שניטל אבן החיצון של הכירה הטהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוחלטה האמצעית לטומאה</b><br> דהו\"ל כאילו כתת הכירה הטהורה. וכאילו חיבר אח\"כ חצי האבן שנשאר ממנה אל הכירה הטמאה. ולפיכך נטמא גם חצי השני מהאבן האמצעי בטומאת התנור [כפי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלה הטמאה הוחלטה האמצעית לטהורה</b><br> דהו\"ל כאילו כתת כירה הטמאה. ועי\"ז נטהר חצי האבן שנשאר ממנו מחובר. אף אם לא היה מחובר לכירה טהורה. דרק בתנור צריך לחלקו לג' חלקים בשירצה לטהרו ושאר תנאים [כלעיל פ\"ה מ\"ז] אבל הכא בכירה סגי לטהרתו כשחלקו באופן שאין יכול להשתמש בו עוד [כפ\"ז מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היתה האמצעית</b><br> האבן האמצעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה</b><br> יותר מב' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזו כדי שפיתה</b><br> בשין שמאלית גרסי' מלת שפיתה. והוא לשון הכתוב [יחזקאל כ\"ד פ\"ג]. ושיעור כדי שפיתה מפרש בתוספתא שהוא טפח [ב\"ק דכלים פ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר טהור</b><br> ואע\"ג דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב] היינו בשנצרך הדבר המחובר לתשמיש הכלי הטמא. תדע דהרי גם בקערות שבטבלא בנטמא א' לא נטמא חבירו [כפ\"ב מ\"ז]. וע\"כ ה\"ט מדאינו נצרך קערה א' לתשמיש של חברתה. וכ\"כ מצינו בחבל או מזרן היוצא מהמטה [פי\"ט מ\"ב וג'] וכ\"כ במרדע [פכ\"ה מ\"ב] וכ\"כ כולי מילי [פכ\"ט] כל שאינו נצרך לדבר הטמא וכבר היה מחובר להדבר הטמא אינו נטמא עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה קטנה הכל טמא</b><br> קשה פשיטא. דטהרה שבה מהיכן יבוא לה. והרי ב' הכירות שבב' צדיה שתיהן טמאות. ונ\"ל דהך בבא גם ארישא קאי. בנטמאה רק א' מהכירות. קאמר הכא דכשהאבן אמצעי אין בו כדי ב' שפיתות. אז גם האבן החיצון של הכירה הב' שלא נטמאה. גם היא טמאה. ומצינו דוגמתו בכרע מדרס שחברה למטה טהורה כולה טמאה מדרס [פי\"ח מ\"ז]. תדע דקאמר הכא הכל טמא. דמשמע כל מה שיש כאן מהאבנים. ואי רק אאותה אבן קאי הול\"ל כולה טמאה [וזה דלא כהר\"ב ורתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יכול לשפות עליה</b><br> על ב' אבנים החיצונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל עדיין נשאר בו טומאתו שמקודם. ולא אמרינן תשמיש חדש הוא זה ויקבל טומאה רק מכאן ולהבא אבל טומאה שמקודם נסתלק. ליתא. דהרי גם כשהיתה עדיין האמצעית בינתיים. הי' יכול להושיב יורה גדולה על ב' החיצוניות. ועוד הרי כל ששינה לשמה נשאר בטומאתו [כפכ\"ח מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירה</b><br> דכשחזר והושיב האמצעית בינתיים. הרי עי\"ז מיעט הריוח שבינתיים בין ב' החיצוניות. ועי\"ז הו\"ל כנתץ הכירה של יורה הגדולה. ומה\"ט לא דמי לניטל האמצעית. דהרי ה\"נ יכול עדיין לשפות יורה גדולה על ב' כירות החדשות כבתחילה. י\"ל התם לא מיעט הריוח. רק הרחיבו. ולא הוה דומיא דנתיצה. משא\"כ הכא. מיהו אעפ\"כ כל עוד שלא מירח האמצעי בטיט בארץ. אמק\"ט מכאן ולהבא. והא דלא דמי נמי להך דאמרינן לקמן [פכ\"ח מ\"ה] דכל ששינה לשמה טמא. נ\"ל דהתם שאני דלא עשה בה מעשה רק יחדו מהשתא לדבר אחר ממה שהי' מיוחד לו בתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מירחה בטיט</b><br> שכשחזר והושיב האמצעית בינתיים. מרחה בטיט והדביקה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה משיסיקנה כדי לבשל עליה את הביצה</b><br> דהרי הן מהשתא כב' כירות חדשות. שכך שיעור גמר מלאכתן [כפ\"ה מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולזו אבן אחת מכאן</b><br> ומרחן בטיט והוסקו כדינן. ונמצא שהן השתא ג' כירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חציה של זו</b><br> ר\"ל החצי של כל אחד מב' האבנים האמצעיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו טהורות</b><br> ר\"ל ואם אח\"כ חזרו ונעקרו משם ב' האבנים החיצוניות הטהורו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו אלו לטומאתן</b><br> ר\"ל חזרו ב' האמצעיות לטומאתן כבתחילה. שיהיה כל אבן ואבן משניהן כולו טמא כבתחילה. מדאין בכל אחד מהן עוד שימוש לכירה טהורה. וכל המשמש לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקלתות</b><br> הוא כעין כירה קטנה שמושיבין אותה על השולחן ויש לה שולים עביה מאד כדי שלא ישרף השולחן כשיושיבוה עליו מהגחלים שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי הבתים שנפחתה</b><br> שנעשה גומא תוך שולי הקלת העבים מבפנים. ונמצא שעי\"ז יהיה האש רחוק משולי הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאם אין הגומא שבשוליה עמוקה ג\"ט מק\"ט עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מכאן</b><br> היינו שהגומא עמוקה ג\"ט או יותר. שהוא יתר מפחות מג\"ט שנזכר ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן אבן או צרור</b><br> בהגומא שעמוקה ג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחה בטיט</b><br> שהדביק האבן והצרור תוך גומת הקלת בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה מכאן ולהבא</b><br> [כפ\"ה סי' מו] :"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או ע\"פ הדות</b><br> לעיל [פ\"ה מ\"ו] דכמו דהכא אם הגומא עמוקה כל כך שכשמסיק למטה אין הקדירה מתבשלת מלמעלה. הו\"ל הקלת כנתוץ. וכאילו אין לו שוליים. ה\"נ התם כשמסיק בהבור למטה. אין הלחם נאפה למעלה. הו\"ל התנור כתלוש. ואינו מחובר להבור בשעת היסק הראשון ואמק\"ט. ולרבנן אפי' יהיה דינו כתלוש. הרי א\"צ שיהיה התנור מחובר אפי' בשעת היסק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>דכון שיש בו בית קבול קדירות</b><br> דיכון הוא כעין דף משולש עם דפנות. והוא בולט מכותל הכירה לחוץ להושיב שם קדירות ריקנות. ודופן אמצעי שלו הוא כותל הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור משום כירה</b><br> דאין דינו ככירה להתטמא כשיטמא הכירה. ולא שיתטמא הוא בעצמו משום דהדיכון לא שייך כלל להכירה ומדמחובר לקרקע אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא משום כלי קבול</b><br> כשהכירה תלושה גם הדיכון בעצמו מק\"ט כשאר כ\"ח אבל אינו חיבור להכירה. וכקערות שבטבלא [פ\"ב מ\"ז] דהרי ה\"נ אין תשמיש של דיכון תלוי בתשמיש התנור והשתא מפרש תנא דהא דקאמר דטהור משום כירה. היינו דהצדדים שלו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הצדדין שלו</b><br> ר\"ל ב' כותלי הדיכון שבצדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בהם אינו טמא משום כירה</b><br> דכשהן בתלוש אם נטמא א' לא נטמא חבירו. וכשהן במחובר הדיכון אמק\"ט כלל. ונקט מגע וה\"ה דלא נטמא באויר. אלא משום רחב דבסיפא נקט מגע. א\"נ רבותא קמ\"ל. דסד\"א דעכ\"פ הדיכון הוה יד להכירה והרי כל יד מטמא עכ\"פ במגע קמ\"ל דאפי' כיד לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחב שלו</b><br> ר\"ל כותל האמצעי של דיכון ששם חלל הדיכון רחב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטהר</b><br> דאם נטמא הכירה מתוכה. אע\"ג דאז כל גב הכירה טמא. אפ\"ה אותו חלק של גב הכירה שהוא תוך הדיכון נשאר בטהרתו דמדאין הדיכון שייך להכירה הו\"ל הדופן האמצעי שבין כירה לדיכון כאבן אמצעי שבין ב' כירות [פ\"ו מ\"ג] דאותו צד של האבן שהוא מול הכירה הטהורה. נשאר בטהרתו. וכ\"ש נמי כל עוד שהכירה מחוברת בקרקע. אם נתלה שרץ באויר הדיכון. או נגע בו שרץ בכל מקום מתוכו לא די שהכירה שאינו שייך להדיכון טהור. אלא גם הדיכון בעצמו מדמחובר לקרקע או אפי' רק מיוחד לחברו בקרקע נשאר בטהרתו [כפי\"ב מ\"ב]. מיהו פלוגתייהו הכא רק באין הכירה מיוחדת לחברה בארץ. דבכה\"ג ודאי גם לר\"י טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מטמא</b><br> דבנטמא הכירה אף דדיכון טהור. עכ\"פ בנגעו טהרות אח\"כ בהרחב לצד הדיכון. נטמאו. דלא דמי לקערות שבטבלא [פ\"ב מ\"ז] דבנטמא א' חברתה כולה טהורה. התם לא שייכי אהדדי כלל. אבל הכא הצד הרחב שייך טפי לתנור מלהדיכון ואין טפל מבטל העיקר. [ונ\"ל דאזלו תרווייהו לטעמייהו. דלרבנן דס\"ל דמדבטל העיקר בטל הטפל [כספי\"ט] א\"כ הטפל נגרר בתר העיקר. א\"כ ה\"נ הכא כשנטמא כעיקר נטמא הטפל עמו. ולר\"מ התם דס\"ל דלא אמרינן כשבטל העיקר בטל הטפל. א\"כ הטפל לא שייך כלל להעיקר. וחשוב כעיקר לעצמו. לפיכך ה\"נ הכא אותו צד של הרחב שפונה לדיכון נחשב כדיכון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה</b><br> ורוחב אחורי שולי הסל בולט סביב להכירה. כדי להעמיד שם קדירות רקניות. אז דין הבליטה סביב כדוך הנ\"ל דלר\"מ לא נטמא כשנטמא הכירה. ולא אמרינן דהבליטה ההיא נדונת כיד להכירה. ונטמא עכ\"פ במגע. ליתא. דסל לא מבטל לי' לגבי כירה דלהוי לה כיד. ולר\"י דין הסל כדיכון הנ\"ל. מיהו הסל עצמו מקב\"ט במגע. משום כלי עץ. כל שאינו מיוחד לחברו בקרקע. ונ\"ל עוד דנקט דיכון לרבותא דר\"י. דאף דיש להדיכון ב\"ק סביב אפ\"ה הרחב שייך להכירה. ונקט כל לרבותא דר\"מ דאע\"ג דהשתא שהסל כפוי אין לאחוריו ב\"ק אפ\"ה אמרינן דשולי הסל שייכים לעצמן. ולפיכך בנטמא הכירה ונגעו אח\"כ טהרות בדופן הכירה בחוץ נגד השולי הסל נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה</b><br> שיש בגגו ב' שפיתות לב' קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקה</b><br> ממעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהרי נתבטל כל שפיתה שבה. דלא דמי לתנור [פ\"ה מ\"ז] דלא פקע קבלת טומאה שבו. עד שיחלקנו לג'. התם אינו עשוי לשפיתה רק להדביק פת בדפנותיו מתוכו. ושיערו חכמים שכל שלא נחלק לג' אכתי חזי לתשמישו ואינו כנתוץ. אבל הכא מדעשוי לשפיתה. כיון שנתבטל השפיתה הו\"ל כנתוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולרחבה טמאה</b><br> דהרי עדיין יש בכל חלק שפיתה א' ואינו כנתוץ עדיין. מיהו דוקא לענין שלא נתבטל ממנו הטומאה הקדומה. דצריכה נתיצה. אבל להבא אמק\"ט. דהרי מדחלקו נתנקב בצדו יותר מהכנסת כוש [כפ\"ט מ\"ח] דמסתמא בשיעור נקב בשל חרס. כירה ותנור שוין. כמו ששוין בשיעור נקב בכירה ותנור של מתכות [כפ\"ה מי\"א]. ונ\"ל דאפי' בנחלקה שפיתה א' שבו אפ\"ה עדיין נשארה בטומאתה דכמו בג' אבנים שהן ב' כירות ונטמאו. ונטלה אמצעית. ועדיין ב' החיצוניות ראוין ליורה גדולה נשארו בטומאתן [כפ\"ו מ\"ג]. והיינו משום דמקמי הכי נמי היתה ראויי' ליורה גדולה. כ\"ש הכא שלשפיתה א' גם מתחלה ראויי' היתה. ואין כאן פנים חדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופח</b><br> שיש בגגה רק שפיתה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהרי נתבטל שפיתה שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר הכירה</b><br> היא עשויה כמחבת חרס. והאומן מדביק באמציעותה גוף הכירה ומבשלים גם שם קדירות מהחמימות שבכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות</b><br> שכותלי המחבת שמסבבים הכירה גבוהין ג' אצבעות. והוא שיעור גובה כותלי הכירה [כלעיל פ\"ה מ\"ב]. נמצא שהוא ככירה הסמוך לכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ובאויר</b><br> דבנטמא הכירה או החצר באויר או במגע נטמא גם חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר</b><br> דאז לא חשיב החצר ככירה רק דינו כיד להכירה והרי כל יד אמק\"ט רק במגע [כפ\"ג מ\"ד] ולהכי רק בנגע טומאה בא' מהם בפני' נטמא חבירו אבל בנתלה הטומא' באויר א' מהן רק הוא טמא ולא חבירו מדאינו חבור רק מדרבנן עבדו גבה היכירא [הרמב\"ם פי\"ז מכלים ה\"ו]. מיהו לרמב\"ם בפירושו הכא וכ\"כ להראב\"ד [שם] כל אויר החצר שהוא נגד אויר הכירה. אפי' נמוך הכותל החצר פחות מג' אצבעות. אפ\"ה בנטמא א' מאוירו נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משערין אותה</b><br> ר\"ל אם כותל החצר גבוה גא\"צ דאז גם החצר נטמא בנתלה טומאה באוירו. כיצד משערין עד היכן מגיע אוירו שכשיתלה שם טומאה יטמאו שניהן. דהרי כותל הכירה גבוה הרבה מכותל החצר. ולראב\"ד הנ\"ל אאינה גבוה גא\"צ קאי הא דקאמר כיצד משערין. ור\"ל באיזה אויר חצר אמרינן דאפי' באינו גבוה גא\"צ כותל החצר. אפ\"ה בנתלה שם טומאה יתטמא הכירה. מדהו\"ל שם אויר כירה שנגד אויר החצר [משמע דאבל בגבוה גא\"צ. אפי' למעלה מאלכסון שפוד כל שכנגד גובה כותל הכירה מחשב כתוך חלול החצר. ולא דמי לשפיות קערות [פ\"ד מ\"ד]. דהכא שאני. דהכירה והחצר זקוקים לאש א' וכדלעיל סי' כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל אומר נותן את השפוד מלמעלן למטן</b><br> שמשים ראש אחד מהשפוד על שפת גג הכירה. וראש הב' של השפוד ע\"ג כותל חצר. וכל שלמעלה מהשפוד לא מחשב כאויר החצר. וה\"ה דבנטמא הכירה. נטמא כל אויר החצר שתחת השפוד אלא דרבותא קמ\"ל דאפי' נתלה טומאה עצמה למעלה משפוד לא נטמא. דשם לא מחשב אויר החצר כלל. והא דנקט שפוד לשער בו. היינו מדמצוי שם אצל התנור בשעה שנתלה שם טומאה. וה\"ה במודד בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו מטמאה באויר</b><br> ר\"ל בנתלה שרץ באויר למטה מכנגד אלכסון של שפוד. מטמא לאויר הכירה ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמאת הכירה</b><br> מתוספתא דמכילתין [ב\"ק פ\"ה] מוכח דר\"ש דהתם כראב\"י דהכא ס\"ל. א\"כ תרוייהו לא מחלקי בין שכותלי החצר גבוה גא\"צ או לא. דבכל גונא אמרינן דחצר טפל לכירה ולא איפכא נמצא שראב\"י מחמיר בחד צד מת\"ק בשאין החצר גבוה גא\"צ. אפ\"ה נטמא חצר בשנטמא כירה. ומיקל תו בחד צד בשגבוה גא\"צ. אפ\"ה בנטמא חצר לא נטמא כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מופרשת מן הכירה</b><br> שלא נתחברו מהיוצר יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמא במגע ובאויר</b><br> ר\"ל שניהן חיבור זל\"ז דבנטמא אחד מהן במגע או באויר נטמא חבירו. אע\"ג שבאמת אינן מחוברין יחד. מדעכ\"פ זקוקין זל\"ז לאש א' וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחותה מכאן או שהיתה חלקה</b><br> שאין כותל כלל להחצר. ואע\"ג דכ\"ש הוא מאינה גבוה גא\"צ [עי' הר\"ב]. נ\"ל דאו שהיתה חלקה גם אבבא דחברה היוצר קאי. וקמ\"ל דאפ\"ה אינה חבור וכדיכון לעיל סי' י\"א [וכן מוכח מדלא נקט חלקה ברישא במחוברת זל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אינן חיבור כלל אפי' לענין מגע שנטמא בה כירה. ואפי' בנגע טומאה בהחצר לא נטמא רק חצר ולא כירה. ואת\"ל עכ\"פ נהוי חצר כיד להכירה. י\"ל דבאינן מחוברין אפי' יש לה דפנות גבוהות קצת ונוח לאחזה שם אפ\"ה מדאינן מחוברין לא מחשב יד. ובחלקה אף שמחוברות זל\"ז. הרי אינו נוח לאחזה שם מדדבוק המושב להקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטפוטי כירה</b><br> בליטות טיט שע\"ג כירה כסגול להושיב עליהן הקדירה. וי\"א שהן רגלי הכירה [ועמ\"ש רפ\"ו] אמנם מלישנא דמג' ולמטן דנקט לקמן [מ\"ה] משמע טפי כפי' קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלש אצבעות</b><br> ר\"ל דוקא כשהן ג'. וכל א' גבוה גא\"צ אז מטמאין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שכן הן טמאים</b><br> ר\"ל כ\"ש שנחשבין חיבור לכירה שיתטמא כ\"א בשנטמא חבירו במגע או באויר. דכל שנמוכין טפי. טפי חזו למלתייהו לבשל עליהן הקדירה ע\"י האש שבכירה. ונחשבין טפי לגוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפי' הן ארבעה</b><br> ר\"ל אפי' יש שם ד' פטפוטין לא אמרינן מדיש בין כולן אחד שא\"צ לשפיתה כולן לא יחשבו חיבור מדיוכל בכל א' לומר שא\"צ לו [ועי' זבים פ\"ד מ\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל א' מהן</b><br> מהג' הפטפוטין הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון מטהר</b><br> דס\"ל דכל פטפוט שאמ\"ט באויר אמק\"ט כלל בין בנגע בו טומאה או בכירה. ולר\"מ עכ\"פ מקב\"ט במגע משום יד. ולפ\"ז כשהפטפוטין מחוברין בארץ כריש פירקן ולא בכירה. וניטל א' מהן. גם לר\"מ טהורין לגמרי. מדא\"א שידונו כיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה שנים</b><br> שעשה בהכירה ב' פטפוטין רחבין כפי הראוי לשפיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במגע ובאויר</b><br> דהו\"ל כב' אבנים שעשאן כירה [פ\"ו ע\"ד]. ולרמב\"ם גרסינן מטמא במגע ולא באויר. [וכן מוכח לע\"ד מדמטהר ר\"ש. מיהו ע\"כ צ\"ל דפטפוט אע\"ג דרחב (רק) קצת בראשו. אינו כרחב שבאבן. ול\"מ נ\"ל דלרמב\"ם ס\"ל לר\"מ דמדעשאן מתחלתן כך. גזרינן אטו ב' אבנים. ולהכי מדטמא רק מד\"ס עשו היכרא כביד. ובזה יתורצו כמה קושיות. חדא מ\"ט דר\"ש ותו למה לא קאמר לעיל [מ\"א] ר\"י ור\"ש מטהרין. די\"ל ב' הקו' בחדא מחתא. דהכא ה\"ט דר\"ש משום דלא גזר אטו אבנים אבל לעולם כת\"ק דר\"י לעיל ס\"ל. ב' יתורץ נמי במאי דקיי\"ל הכא כר\"מ נגד ר\"ש. והרי כל כה\"ג הוא איבעי' דלא איפשיטא [עירובין דמ\"ו] די\"ל דה\"ט משום דהלכה כר\"מ בגזירותיו. ג' יתורץ נמי מה דק' לרמב\"ם. דנהי דאצטריך למנקט תרווייהו פלוגתא. ניטל א' לרבותא דר\"מ. וב' מתחלתו לרבותא דר\"ש. עכ\"פ הו\"ל למכלל ב' הפלוגתות בחד בבא. ולימא דלר\"מ בתרווי' מטמא במגע ולא באויר. ור\"ש מטהר. די\"ל ה\"ט דפלגינהו לב' בבי. משום דבכל חדא מטמא ר\"מ מטעם אחר. בניטל א' משום יד. ובב' בתחלתו משום גזירה. ד' יתורץ נמי מ\"ש ניטל א' מהג' מב' בתחלתו. הרי גם בניטל א' מהג' יהיו ב' הנשארים זה כנגד זה בשפוע. די\"ל דרק בב' בתחלתו איכא למיגזר טפי. מדדמי לב' אבנים בתחלתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלש ולמטן</b><br> לצד הכירה."
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש מטהר</b><br> מיהו רק העודף שעל הג' אצבעות מטהר ר\"ש אף בנגע שם טומאה. וי\"א דכל שגבוה הרגל יותר מגא\"צ אז לר\"ש כל הרגל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו משוכים מן השפה</b><br> שהפטפוטין מתעקמין ויוצאין ראשן להלאה משפת גג הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך שלש אצבעות</b><br> ר\"ל כל מה שיש מהפטפוט תוך גא\"צ סמוך לשפת גג כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מג' אצבעות</b><br> ר\"ל אבל מה שיש בעקים הפטפוטין חוץ מג' אצבעות משפת כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משערין אותן</b><br> ר\"ל כיצד משערין האויר שבין ג' הפטפוטין דנימא דאותו אויר נקרא תוכו. ובנתלה שם שרץ נטמא. דהרי הפטפוטין עומדין בשפת גג הכירה במשולש כעין סגול כזה ?. וא\"כ יש להסתפק באיזה אופן נמדד הריוח שבין פטפוט לחבירו. אי בעגול כזה דהרי כן מסתבר לכאורה. כדי שיהא התפשטות הריוח של גא\"צ משפת גג הכירה שבין פטפוט לחבירו. כהתפשטות הפטפוטין בעצמן. שג\"כ משתערין גא\"צ משפת כירה. ויהיה עי\"ז שיעור ההתפשטות משפת גג הכירה סביב בשוה. או דלמא דרק הפטפוטין עצמן משתערין בגא\"צ משפת גג הכירה אבל הריוח שביניהן ישוער בשלוש כזה ? נמצא שיתקצר עי\"ז מדת התפשטות הרווחים ממדת התפשטות הפטפוטין בעצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן את הכנה</b><br> ליניאל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביניהן</b><br> מניחין הכנה ממקום שכלה מדת הגא\"צ של כל פטפוט למקום שכלה מדת הגא\"צ בה פטפוט שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הכנה ולחוץ טהור</b><br> והיינו שהריוח שנחשבו כאויר שבין הפטפוטין נמדדנו במשולש כנ\"ל. ואע\"ג שע\"י מדידה כזו מתקצר מדת הריוח שבין הפטפוטין ולא יהיה כשיעור גא\"צ משפת גג הכירה. אפ\"ה מדטומאת אויר זה מד\"ס הוא משו\"ה הקילו בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התנור שחצצו בנסרים</b><br>הקדמת פ\"ח: ג' דברים מצילין בטומאת מת. אהל. צמיד פתיל. בלוע מבע\"ח. [ולהראב\"ד פ\"כ ה\"ה מטומאת מת. גם בלוע מאבנים וכלים מציל] וג' דברים מצילין בטומאת שרץ. צמיד פתיל שעל כ\"ח שמונח תוך כלי אחר. ופיהו של פנימי תחת שפת החיצון. בלוע. תוך תוכו. ב' מהנך ג' דהיינו בלוע. ותוך תוכו. מצילין בין על הטהרה מלק\"ט. ובין על הטומאה מלצאת. ואינך ב'. דהיינו אהל וצמיד פתיל מצילין רק על טהרות שבתוך ותחת הצמ\"פ. והאהל מציל מלהטמא ולא על הטומאה מלהוציא [כ\"כ רב\"א. ונ\"ל דבאהל רק מן הצד אמ\"צ מלהוציא. ומשום דסוף טומאה לצאת. אבל אהל שלא יבקע למעלה להטהרה שע\"ג חוצץ] מיהו תוך תוכו אמ\"צ רק בשאין פה הכלי הפנימי תוך חללו של חיצון. או אפי' בשפיהו הוא תוך חלול החיצון. אבל האוכלין והמשקין שבתוך הפנימי אינן כנגד אויר תוכו של חיצון. אבל בב' לריעותא. וכ\"ש כשכל כלי הפנימי תוך חללו של חיצון. אז אין ניצל תוכו של פנימי רק ע\"י צמיד פתיל:",
+                "דלפעמים התנור גדול מאד יותר מקומת אדם [כמקואות פ\"ו מ\"ו] ולכן יש שעושה מחיצת נסרים באמצעו בפנים. משוליו עד שפת פיו. כדי להקטין חללו. שעי\"ז יתחמם יותר מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא</b><br> דאע\"ג דנסרים ויריעות לא נטמאו דהרי אפי' היו כלים שחצץ עמהן התנור. הרי אין כלי נטמא מאויר כ\"ח וכלקמן. והרי כלי שהוא טהור חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ה מ\"ה] וכ\"ש יריעות ונסרים שהן עצמן אמק\"ט כלל וחוצצין [כאהלות פט\"ו מ\"ד] י\"ל התם דוקא במבטל להו. אבל כשחצץ עמהן אויר התנור. מסתמא לא מבטל להו התם וכליתנהו דמי ואינן חוצצין [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דאהלות בהלכתא גבירתא מ\"א]. מיהו בשבטלן להשאר שם וכ\"ש כשיש מחיצה קבוע ביניהן ודאי חוצץ [כלקמן בקרץ מ\"ו ופ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת פחותה</b><br> שנפחתו שוליה ונתבטלה עי\"ז מתורת כלי. ומשו\"ה לא נחשב מה שבתוכה כתוך תוכה. ואינה מצלת וכדמסיק. משא\"כ שלימה מצלת. כשפיה למעלה מהתנור. דאז אין אויר תוכה מעורב עם אויר הטמא שלמעלה מפיה [וכמשנה ב']. ומה\"ט נמי נקט כורת לרבותא דסיפא. דאף דכורת שהיא מקנים שהן גדולי קרקע. הרי דינו ככלי עץ שאינו מציל בצמ\"פ. אפ\"ה מדעכ\"פ אין שום כלי נטמא מאויר כ\"ח [כשבת קל\"ח ב']. לפיכך מה שבתוכו ניצל בתוך תוכו. דרק בתוכו כ' יטמא ולא בתוך תוכו. אבל במונחת כורת באהל המת. הדין הוא להיפך. דאם היא שלימה אינה מצלת על מה שבתוכה [אע\"ג שמחזקת מ' סאה ואמק\"ט. והיא סתומה בצמ\"פ. אפ\"ה אין כלי נעשה אהל לטהר]. ואם היא פחותה מצלת [רב\"א]. ונקט הכא פחותה לרבותא דר\"א. דאף שנתבטלה לגמרי מתורת כלי. אפ\"ה לר\"א מצלת. וכ\"ש כשהיא רק נקובה בדופן [וכמשנה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופקוקה בקש</b><br> גם הא נקט לרבותא דאע\"ג שפקק פחת השולים בקש שהיא מין כורת. אפ\"ה לרבנן אמ\"צ ולא מחשבה כשלימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשולשלת לאויר התנור</b><br> נקט משולשלת ג\"כ לרבותא. אף דאז אפשר שיהיה שפת הכורת למעלה משפה הפנימי של עובי פה התנור. אפ\"ה לרבנן אמ\"צ. [כך נ\"ל דהאויר שבעובי פה התנור למעלה משפה פנימי של הפה לא מחשב אויר התנור וחילי מלקמן מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין שבתוכה טמאין</b><br> אפי' נשתלשל הכורת עם האוכלין לשם לאחר שהוציא השרץ מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' אליעזר מטהר</b><br> ודוקא בששפת פה הכורת אינו למטה משפה הפנימית של עובי פה התנור. מטהר ר\"א. מיהו מדלא נקט פלוגתייהו כברישא דהיינו שחצץ התנור בכורת כזה. ש\"מ דבכה\"ג גם ר\"א מודה דאינו חוצץ. מדהטהרה מונח באויר התנור. אין מחיצת ארעי כזו חוצצת. ורק במונח הטהרה תוך הכלי פליגי אם חוצצין דפנות כורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"א אם הצילה במת החמור</b><br> דהרי אהל המת חמור שמטמא אדם וכלים. ואפ\"ה מצלת בכה\"ג [כלעיל סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תציל בכלי חרס הקל</b><br> כשהיא פחותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן חולקים אהלים</b><br> שכן דרך בני אדם לעשות מחיצה באמצע אהל. ולפיכך מסתמא בטולי בטליה התם [וכאהלות פט\"ו מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חולקים כלי חרס</b><br> אין דרך בנ\"א לעשות מחיצה באמצע חלול כלי. ולפיכך זה שחצצו בטל דעתו אצל כל אדם. וכליתא דמי ולא דמי לקרץ לקמן משנה ו' דמחשב חציצה. דהתם הכי אורחא להניחו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> הכורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הקופה</b><br> שהוא כלי שטף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן החמת</b><br> הוא כלי עור. וקמ\"ל אף דכל כלי עור אפשר להפך פנימיותו לחוץ. אפ\"ה מחשב פנימיותו תוך. וקרינן גם בו תוך תוכו. וכולן מיירי כברישא ששלשלן לאויר התנור ופיהן למעלה מחלול התנור. דרק אז נטהר מה שבתוכן משום תוך תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טהור</b><br> ואפי' בשפיהן שוה לאויר התנור מציל בתוך תוכו (כפ\"י מ\"ח) מיהו כשפיהן תוך חלול התנור אין א' ניצל מטומאה שבחבירו רק בשצמ\"פ לפנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין</b><br> וכ\"ש שהכלים עצמן שהאוכלין בתוכן טהורים. ואפי' כשהפנימי הוא כלי שטף שמטמאים מגבו. עכ\"פ רק משקין נטמאו מאויר כ\"ח ולא כלים. ואפי' כשהשרץ והכלי הם בשעה א' תוך אויר הכלי החיצון [וכלקמן מ\"ד]. נמצא דמת ושרץ יש בכל א' קולא וחומרא. דפחותה מצלת באהל המת ולא בשרץ. ושלימה מצלת בשרץ ולא באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקבו</b><br> ר\"ל אם הכלים הנ\"ל ששלשלן לתוך אויר התנור היו נקובים נקב המטהרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים</b><br> בשנתנקבה כמוציא זית. דאז נתבטלו כולם מתורת כלי ואינן חוצצין עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי למשקין שיעורן במשקים</b><br> בשנתנקב בכונס משקה וכדמסיק. דהיינו שכשיעמיד הנקב שבהכלי סמוך למשקה שבחוץ. יכנסו המשקין להכלי. ונקב זה גדול ממוציא משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכונס משקה</b><br> ולעיל רפ\"ג משערין בכה\"ג בזיתים. התם לבטל הטומאה מהכלי עצמו. אבל הכא היינו לבטל הצלתו מעל דברים שבתוכה. אזלינן התם והכא לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה</b><br> הוא לוח חרס פשוט. ומעוקם קצת באמצע כדי ללוש עליו. ועקמימות זה לא מחשב ב\"ק. כל שאין דפנותיו זקופין וכדמסיק. ולרמב\"ם הוא עשוי כעין רשת שג\"כ אמק\"ט. ונ\"ל דצ\"ל שהרשת אינו מנוקב. דאל\"כ הרי כל נקב שעשה בכונה אמ\"צ [כלקמן סי' מ\"ח] וא\"כ אפי' יש לה גפיים וב\"ק אמ\"צ. ודוחק לומר דנקבי רשת מחשב ניקב ממילא מדלא ניקבו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוקעת לתוכו</b><br> שלוח הזה שהוא עב תחוב לתוך פה התנור. והעומק שבעקמימותו תחוב לתוך חלול התנור. ומיירי בששפיות הלוח בולטים סביב למעלה משפה פנימית של פה שבגג התנור. דאם היו שפיות הלוח תוך אויר התנור. אז אפי' היתה הסרידה כלי אמ\"צ [כלעיל סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לה גפיים</b><br> שאין לה דפנות זקופים סביב. דאף שעמוקה קצת באמצעיתה מכל הצדדים סביב. אפ\"ה לא מחשבה עי\"ז ככלי עם ב\"ק. כל שאין לה דפנות זקופין [כלקמן פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתוכה</b><br> בתוך הסרידה. שמתוך שתחתית הסרידה העמוקה בולטת לתוך התנור. לפיכך אפשר שיהיה מונח שרץ תוך העומק של הסרידה נגד אויר חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טמא</b><br> דמדאין הסרידה כלי אינו מציל בתוך תוכו וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שהיא מלאה משקין טהורין</b><br> וכ\"ש אוכלין. דאף אם יתטמאו לא יחזרו לטמא החביות. משא\"כ משקה טמא מטמא כלי מגזירת משקה של זב וזבה שהן אה\"ט כשלהי פ\"ק דשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתונה למטה מנחושתו של תנור</b><br> למטה מקרקעית התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבית והמשקין טהורין</b><br> אפי' בשפה החבית פתוח לתוך חלול התנור. וכגון שאין להתנור שולים. והשרץ דבוק בדפנות התנור ונמצא שאויר החביות מעורב עם אויר הטמא שבתנור. אפ\"ה החביות ומשקה שבתוכה טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כפויה</b><br> על פה התנור למעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיה לאויר התנור</b><br> אף ששפת פה החביות שקוע ובולט לתוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקה טופח שבשולי החבית טהור</b><br> מיהו דוקא כשהמשקין למעלה מכנגד חלול התנור. דאז לא נטמאו המשקין מאויר התנור. וגם החבית לא נטמא מאויר התנור. דהרי התנור שהוא כ\"ח לא נעשה אה\"ט לעולם אפי' נגע במת. וכ\"ש הכא שנטמא רק בשרץ. והחבית שהוא כלי אמק\"ט רק מאה\"ט [כפסחים ד\"כ ע\"ב] אבל בהיה שפת החבית בולט לתוך אויר התנור. והמשקה טופח בדפני החבית בתוכו נגד אויר התנור אז אין החבית מציל על משקין שבתוכו מטעם תוך תוכו. משום דאויר החבית מעורב עם אויר התנור הטמא. ונ\"ל דנקט הך עניינה בכפוי' לרבותא. דאף שסוף משקה לירד למטה אפ\"ה אינן כאילו הן למטה תוך התנור ומה\"ט לא איצטריך לאשמעינן הכא דגם החבית טהור כברישא דזה פשיטא דמ\"ש מרישא. אלא דכל עיקר דנקט הך בבא היינו רק משום משקין נקט לה. וכ\"ש כשעומדת החבית תחת שולי התנור. ופיה בולט לאויר התנור כברישא. רק שהמשקין שבחבית הן למטה מכנגד אויר התנור ג\"כ הכל טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדירה שהיא נתונה בתנור</b><br> עומדת כולה תוך אויר התנור. וא\"כ פה הקדירה תוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בה</b><br> תוך הקדירה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקה טופח</b><br> נ\"ל דאפי' טופח שלא ע\"מ להטפיח מק\"ט ומטמא. וחילי מטהרות [ספ\"ח] דאמרינן דאינו חיבור ש\"מ וודאי דעכ\"פ נטמא. וקמ\"ל הכא דאפי' משקה מועט כזו מק\"ט ומטמא. ולא אמרינן דבטל לגבי כלי [ועי' יבקש דעת סי' ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא וטמאה</b><br> ר\"ל נטמא המשקין משום דפה הקדירה תוך חלול התנור. והמשקין שבקדירה הן נגד אויר התנור. ואין שם צמ\"פ להציל עליהן. וחוזרין אח\"כ אותן משקין ומטמאין הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> הקדירה להמשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה טמאתני</b><br> ותמוה לכאורה להרמב\"ם [פ\"ז מאה\"ט] דרק משקין שנטמאו מאה\"ט מטמא כלי. והרי הכא המשקין נטמאו מתנור כלי חרס. וכ\"ח א\"א שיהיה אהט\"ו [כעירובין ק\"ד ב' ורמב\"ם טו\"מ פ\"ה ה\"ו] וא\"כ איך פסק הרמב\"ם עצמו [פי\"ג ה\"ג מכלים] כמשנתינו דהמשקין יטמא הקדירה. י\"ל דאע\"ג דאין כ\"ח נעשה אה\"ט לטמא אדם וכלים. עכ\"פ לענין ראשון ושני נעשה שפיר אה\"ט. דלא גרע מאוכלין דג\"כ נעשין אב לענין ראשון ושני. ולא לענין לטמא אדם וכלים [כרש\"י פסחים י\"ז א' ד\"ה רבינא] וכן משכב מצורע נעשה אב להא ולא להא [כרש\"י פסחים ס\"ז ב'] וא\"כ מצי מיירי הכא בתנור שנטמא ממת. דלא גרע מכל אה\"ט דרבנן דג\"כ לרמב\"ם מטמא למשקין שיטמאו כלי. ועי' מ\"ש בבועז בפרקן סי' ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל לאויר התנור</b><br> והתרנגול חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דבלוע תוך בע\"ח מציל כצמ\"פ. וה\"ה כל עוף אפי' טמא שבלע שרץ. רק נקט תרנגול שגרונו רחב. ודרכו לבלוע שרצים [כב\"ק ע\"ט ב'] אבל בבהמה וחיה לא משכחת לה סיפא. דהרי כשימות יטמא להתנור משום נבילה אפי' לא בלע שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת טמא</b><br> היינו בלא שהה השרץ מעל\"ע במעיו בעוד התרנגול חי. דזהו שיעור עיכול לכל בהמה חיה ועוף ודגים. חוץ מכלב ששיעור עכולו ג' ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתנור תחלה</b><br> ולא אמרינן דמדמטמא שרץ לכ\"ח באויר אף שלא נגע בו. ע\"כ דהו\"ל הכ\"ח כמליא טומאה. וא\"כ כשגם ככר מונח בהתנור הו\"ל כאילו נגע השרץ בהככר. ויהיה ראשון קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שאור</b><br> הוא כ\"ח. דדוקא כ\"ח שאמק\"ט מגבו וכ\"ש כלי שאמק\"ט כלל ככלי אבנים וכו'. ניצל ומציל בצמ\"פ. אבל כלי שטף שמקבל טומאה גם מגבו. א\"א שיציל בצמ\"פ. מדהוא עצמו נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השאור והשרץ בתוכו</b><br> בתוך הבית שאור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרץ בינתים</b><br> דהיינו שיש להבית שאור ב' קיבולין. והמחיצה שמפסקת ביניהן נקראת קרץ. והיה מחיצה זו מגעת עד הכסוי שעל הבית שאור. ועי\"ז השאור והשרץ כל א' מוקף צמ\"פ לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טמא</b><br> ולא ניצל התנור מצד תוך תוכו. כיון שפה הבית שאור תוך התנור. ואע\"ג שסתום בצמ\"פ. הרי כיון דצמ\"פ מציל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה. וא\"כ כפתוח פיו דמי. וטומאה נכנסת ויוצאת דרך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאור טהור</b><br> אע\"ג ששני החללים מחוברים אפ\"ה לא נטמא השאור והבית שאור. דמדמגיע הקרץ עד הכסוי הו\"ל כקערות שבטבלא בלי לזבז עודף [פ\"ב מ\"ז] ואפי' אם היה הבית שאור כלי שטף לא היה נטמא ב\"ק א' כשנטמא חבירו [ועפכ\"ה מ\"ד] רק כשא' מהן עיקר וחבירו טפל לו. ואילו לא היה סגור בצמ\"פ היה נטמא השאור מדמונח בחלול התנור הטמא. וכקדירה שבה משקין טמאין לעיל [מ\"ד] רק דהכא אעפ\"כ לא היה נטמא הב\"ק ההוא מהאוכלין. מדאין אוכלין מטמאין כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאור טהור</b><br> דהרי מונח תחת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש שם פותח טפח</b><br> שנתנקב הקרץ שבין ב' החללים מעצמו בגודל טפח על טפח. או שהיה חלול תחת הקרץ או למעלה משפתו העליונה או בצדדיו ובאופן שמפולש מחלק א' של בית שאור לחבירו ומפולש טע\"ט. דרק אם הנקב נעשה בכונה אז אפי' נקב כ\"ש שוב אמ\"צ בצמ\"פ. מדהו\"ל הנקב כפתח הכלי [וכן משמע נמי לקמן פ\"ט מ\"ח וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דכל פותח טפח מביא הטומאה. מיהו זהו דוקא בטומאת מת. אבל בשרץ ברישא. אפי' ניקב המחיצה שביניהן בפותח טפח. אין עירוב אויר מטמא. כיון דעכ\"פ יש צמיד פתיל נגד אויר התנור שנטמא. א\"כ מה מזיק שהאויר שבין ב' חלקי השאור מעורבים. הרי אפי' הכי אין נכנס טומאה מזה לזה. דלא גרע מלקמן [מ\"ז] כשנמצא שרץ בעין התנור. דג\"כ החלול ההוא מעורב עם חלול התנור. ואפ\"ה התנור טהור. והיינו משום דאין עירוב אויר מטמא רק במת בשיש פותח טפח. ולא בשרץ. ואע\"ג דברישא באין הקרץ מגיע לכסוי השאור טמא. התם לאו משום עירוב אויר מטמאינן ליה. רק מדהו\"ל שפה חיצון כלזבז עודף דמצרף כל מה שבתוכו [כפ\"ב מ\"ז ומה שהקשה כאן רתוי\"ט בשם מהר\"מ. עיין מ\"ש בזה פרק ה' דאהלות בבועז סי' ב'](*ה):"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא בעין של תנור</b><br> הוא חור שבכותל התנור ליציאת העשן. ונקרא עין מדרגילין לסגרו ולפותחו כל רגע כעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> התנור טהור. דמדנסתם כשאופין בתוכו פת. ובשעה שנסתם נשאר החלול של העין חוץ מחלול התנור. להכי לא מחשב חללו כחלול של תנור. אלא כחלול בפ\"ע דמי. ואין עירוב אויר מטמא בשרץ. וכלעיל [מ\"ו] כשהקרץ מגיע עד הכסוי הו\"ל כטבלא עם קערות ואין לזבז עודף [פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה באויר</b><br> ר\"ל ואם לא עמד התנור תחת אהל רק תחת אויר השמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו כזית מן המת</b><br> היה מונח בעין התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ואין הטומאה נכנסת מהעין להתנור דרך החור. מדאין בחללו טפח על טפח. ואף דעכ\"פ נטמא העין שהשרץ בתוכו. אפ\"ה לא נטמא התנור שמחובר בו. דדינו כטבלא וקערות הנ\"ל. וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יש שם פותח טפח</b><br> שהחור של עין פתוח טפח על טפח להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דטפח על טפח מביא את הטומאה מחלול לחלול שבצדו. מיהו בשרץ ברישא אעפ\"י שפתוחין זל\"ז טפח על טפח. אפ\"ה התנור טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום הנחת העצים</b><br> ר\"ל בהחלול של פתח שבצד התנור. והוא בשפולי כותל התנור. שדרך שם מניחין עצים ואש לתוך התנור. וכשיש לו דוחק ברבוי פת. אז גם שם אופה ומבשל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מן השפה החיצונה ולפנים טמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור. משום דחלול עובי הפתח ההוא הוה כלפנים. דלא דמי לעין התנור לעיל. משום דהכא אופה ומבשל גם שם להכי כב\"ק א' דמי [וכטירת התנור פ\"ה מ\"ג. ועי' מ\"ש בבועז שם סימן ג' ועי' עוד מ\"ש פ\"ז בבועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א משפה הפנימית ולחוץ טהור</b><br> דכיון דאין אופה שם רק מדוחק לא מחשב כב\"ק א' עם התנור. דלא קיי\"ל כריב\"נ לעיל במוסיף התנור [פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור</b><br> מקום השפיתה הוא תוך חלול הפתח. נמצא ר\"י מיקל נגד שיעור של ר' יהודה ומחמיר נגד שיעור של חכמים. אמנם לא פי' לנו ר' יוסי מקום שפיתה עצמה אם דינה כלפנים או כלחוץ. אבל לפי כלל שבידינו שכל שדיוקא דרישא וסיפא סתרו אהדדי. אמרינן נעשה דיוקא דרישא כמפורש בסיפא [כקדושין ד\"ה ב'] ולפיכך הכא מקום שפיתה עצמה דינה כלחוץ וטהור [ומהר\"ש והר\"ב לא משמע כן ולא ידענא מנ\"ל לרבותינו כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא מקום ישיבת הבלן</b><br> דהיינו במקום שיושב המסיק התנור שבמרחץ שלהזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום ישיבת הצבע</b><br> כשמבשל הצבע שביורה שעל התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום ישיבת של שולקי זיתים</b><br> שכשהזיתים קשין אין נכבשין בבית הבד אלא מבשלן להוציא שמנן. וכל תנור שעשוי לתשמישין הללו. הוא גדול מאד. ויש במזוזות פתח של תנור כזה מקום משוקע תוך עובי כותל התנור. כדי שישב שם הבלן. והצובע והשולק. ונמצא השרץ בחלול המשוקע ההוא [והיו מצויין בימיהם גם תנורים גדולים כאלה עד כדי שיכנס שם אדם. כמקואות פ\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים</b><br> נ\"ל דלא הוה סגי ליה למתני אין טמא אלא מהסתימה ולפנים. אלא משום דמסתמא שקוע הנ\"ל שבכותל שהוא מקום ישיבת הבלן וחביריו. הוא מהסתימה ולחוץ. להכי קאמר ברישא שכשנמצא שרץ במקום ישיבה הנ\"ל טהור התנור. ומסיים ואין טמא התנור רק כשמקום הישיבה הוא מהסתימה ולפנים [ולפ\"ז בבא זו ד\"ה היא. דלא דמי הכא להנך דלעיל. דהתם חלול הנחת העצים נמשך לתוך אויר התנור להדיא. אבל הכא החללים הנ\"ל הם רק במזוזת פתח התנור ופתוחין רק לפתח התנור להכי לכ\"ע לא מחשבו כחלול התנור בעצמו רק כשהן מסתימה ולפנים. וכן משמע מרמב\"ם פי\"ג מכלים ה\"ח וט'. אולם דברי הר\"ב לא זכיתי להבין כלל. שפי' אין טמא רק ממקום סתימת הקדירה ולפנים. לא ידענא מה ענין לבלן עם הקדירה. וכפי הנראה ס\"ל להר\"ב דכולה אסוקא מילתא דר' יוסי היא. א\"כ ל\"ל ישיבת הבלן. הרי בכל דוכתא משער במקום שפיתת הקדירה]. מיהו במגע מק\"ט בכל מקומות הללו דלא גרע מחצר הכירה [לעיל פ\"ז מ\"ג] וכן נראה מתוספתא [פ\"ו דב\"ק במכילתן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בור שיש בו בית שפיתה</b><br> שעשה בגובה כותל הבור מקום משוקע. לשפות שם הקדירה כשיסיק בהבור. ומיירי שטח הבור לפנים בטיט והטיח יכול לעמוד בפ\"ע. דאז דין הבור כתנור שעשאו לאפיה ומק\"ט [כפ\"ה מ\"י] ואע\"ג דהכא לא עשאו לאפייה רק לתכלית אחר. עכ\"פ כיון שעשה בו שפיתה לקדירה הו\"ל ככירה ומק\"ט. וי\"ג כור והוא עשוי להתיך בתוכו מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עושי זכוכית</b><br> קמ\"ל אף שהבור בעצמה לא נעשה לבישול. אפ\"ה דינה ככירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הבית שפיתה לחוד מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כבשן של סיידין</b><br> ששורפין שם אבנים לסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל זגגין</b><br> בור של עושי זכוכית דלעיל. הוא הבור שנותן לתוכו חול אבני (קיזעל זאנד. וקאלי. ונאטרום). או מינין אחרים. והבור ההוא מוטח בטיט מבפנים ובתוך הבור ההוא אינו ניתך עדיין לזכוכית. רק שם יתנקו כל חלקי עפרורית שבהמינין הנ\"ל ע\"י אש מוקד בסמוך לו. ואחר שנתנקה יפה נקרא תערובות המינים הנ\"ל. (פריטטא) בל\"א. אבל בור של זגגין הכא היינו שאחר שנתנקה התערובות הנ\"ל ישימוהו בבור אחרת להתיך התערובות הנ\"ל שיתהפך שם לדייסא של זכוכית. שממנו עושין כלי זכוכית. וזה הבור נקרא תנור ההתכה (שמעלץ אפפען) בל\"א. ומשום שבבור הזה כבר התערובות מזוקק. לכן נקרא בור של זגגין. ובור זה אינו מוטח בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יוצרים</b><br> להסיק שם כ\"ח. וכל הנך דנקט הכא חפירות בקרקע הן ואינן מוטחים בטיט מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש שם ג\"כ בית שפיתה לקדירה. אפ\"ה כיון דאינו מוטח בטיט לאו תנור הוא. א\"נ נ\"ל דכל הנהו אפי' טוחין בטיט מבפנים אמק\"ט מדאין רגילין לבשל שם כלל מרוב החמימות שיש בתוכן. ואע\"ג שזה עשה בתוכו בית שפיתה. בטלה דעתו אצל כל אדם. ולהכי לא הוה בכלל תנור דקרא. ומדמחובר לקרקע אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פורנה</b><br> הוא תנור כעין שלנו שפתחו בצדו. ואופין בו פת שמושיבין על קרקעיתו של התנור. ולפיכך אמק\"ט במחובר בקרקע. מדלא דמי לתנור דקרא שאופין בו הפת שמודבק בכותלי התנור בפנים. ואפי' הפורנא מטולטל. אפ\"ה מדעשוי לשמש במחובר לקרקע אפי' בתלוש אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה ליזבז</b><br> שפה גבוה סביב לגגו או סביב לשוליו כעין (געזימס) או כעין מסגרת סביב למושבה ואז אינו עשוי לחברו בקרקע. וישאר תמיד מטולטל. ולהכי מק\"ט. ככל כ\"ח שיש לו ב\"ק. מדיש לפורנא שולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות</b><br> בערוך פי' שהוא כעין כפה על גבה. וזה ג\"כ סי' שאין דרכו לחברו בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה שפיות</b><br> נ\"ל דשפיות היינו לשון שפיתות קדירות. ור\"ל שיש בגגה ג\"כ מקום שפיתות קדירה. אז מק\"ט. דגם בתנור רגילין לבשל [כמ\"ח]. ואע\"ג דמדרגילין לבשל בתוכו. לא מחשב עדיין כשאר תנור. דהבישול בתנור הוא רק טפל להאפיה שבתוכה. ובטל הטפל לגבי העיקר [כפכ\"ב מ\"ח] עכ\"פ לא גרע מכירה. דג\"כ מק\"ט במחובר. א\"נ מדיש בו שפיתה. אין דרך לחברה בקרקע. ומחשבה כשאר כ\"ח עם ב\"ק. והיינו דקאמר בתוספתא עלה. וכולן שם א' הן ופי' עלה הגאון רב\"א. דר\"ל עי\"ז מחשבה ב\"ק. וי\"א דכונת התוספתא דהוא לזביז. הוא אסטגית. הוא שפה אלא כל חד אמר בלשון ששמע מרבו. מדחייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טמא מת</b><br> ר\"ל אדם שנגע בטמא מת דהנוגע זה נעשה ראשון. וה\"ה באדם שנגע בשרץ או בשאר אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאוהו</b><br> ואע\"ג דאיהו לא טימא להתנור. דכלי אמק\"ט רק מאה\"ט. עכ\"פ משקין שבפיו מטמאין להתנור מאוירו מגזירת משקין של זב וזבה [כשבת די\"ד]. ואף שהיה פיו סתום. נמצא שלא היה המשקין שבהפה תוך חלול התנור ממש רק בהפסק הלחיים. אפ\"ה מטמאין המשקין להתנור. דבאדם לא מחשב בלוע. רק כשכבר באו למעיו. וא\"כ לא בלוע איכא ולא צמ\"פ איכא [משא\"כ בשאר בע\"ח כשהטומאה רק בפיהן מחשב בלוע. כתוספתא ב\"ק דכלים פ\"ו]. והא דלא סגי שיטמא התנור ע\"י הרוק שבפה האדם הטמא. ה\"ט. משום דרוק לא מחשב משקין וכדמסיק. מיהו אוכלין בכדי נסיב. דהרי אוכלין אמ\"ט כלי רק נקט אוכלין ברישא איידי דסיפא. והרי התנור אומר להמשקין. מטמאיך לא טמאני ואתה טמאתני וכלעיל [מ\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו</b><br> האוכלין והמשקין מהתנור. דבפיו אינן כבלוע. וכדאמרן. מיהו האדם עצמו לא נטמא מהמשקין. דלא גזרו גביה כבכלים משום משקין זב וזבה שמטמאין אדם. משום דאדם טהור נשמר בעצמו מלהתטמא בזב וזבה. והו\"ל מלתא דלא שכיחא שיתטמא בהן ולא גזרו ביה רבנן [כביצה י\"ח א']. ורק אם היו רביעית. ואח\"כ בלע אותן נטמא [כמעילה די\"ז] וככל שותה משקין טמאין רביעית דטמא מד\"ס [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל דבילה בידים מסואבות</b><br> אף בדבילה של תרומה שלא הוכשרה מיירי. ולפיכך לא נטמאה מסתם ידים שניות כשלקחה לאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור</b><br> שהרגיש בפיו שנילש צרור בהדבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> דנטמא הדבילה אפי' אם היא חולין. דאע\"ג דסתם ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין. עכ\"פ כיון דשני פוסל תרומה. מטמא משקין להיות תחלה. וא\"כ כשנגע בידו בהרוק נעשההרוק ראשון. והכשיר וטימא כאחת להדבילה [ועתוס' עירובין צ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר</b><br> אפי' כשהדבילה תרומה. דס\"ל דכל זמן שלא נתלש הרוק. לא חשיב עדיין משקה להכשיר או לקב\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם הפך</b><br> שלעס הדבילה כבר בפיו. קודם שהושיט ידו לתוך פיו. ועי\"ז מחשב הרוק כנעקר ונעשה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה פונדיון לתוך פיו רבי יוסי אומר אם לצמאו</b><br> כך מורגל להיות דמי שצמא לוקח מטבע או שאר חתיכות מתכות לתוך פיו. ועי\"ז מתרבה הרוק שבפיו ולא יתיבש חכו בצמא. מיהו אסור לעשות כן משום סכנה [כיו\"ד קט\"ז ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהרוק שמתרבה בפיו ע\"י הפונדיון. חשיב כנעקר. והו\"ל כשאר משקין לק\"ט. וטימא המשקין לאוכלין שאז בפיו. וכולהו הנך דיני דרוק לא שייכי הכא כלל. דבמכילתין רק בטומאת כלים איירינן. רק קמ\"ל דבכה\"ג שלקח המגע טמא מת הפונדיון לתוך פיו לצמאו. אם הכניס ראשו לאויר התנור. דינו כברישא. א\"נ נ\"ל דאיידי דנקט בסיפא נטף חלב מדדיה. דאפי' שלא לרצון מטמא להתנור. נקט נמי הא. דה\"נ אף שלא נתכון לתלוש הרוק שעל הדבילה והפונדיון. אפ\"ה מחשב הרוק תלוש. וגם בבא דצרור קמ\"ל. אף שלא התכוון לנגוע בהמשקין שבפיו בידיו המסואבות רק בהצרור שבדבילה. אפ\"ה נטמאו המשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנטף חלב מדדיה</b><br> נ\"ל דאמשנה י' קאי דמיירי באדם טמא. וה\"נ מיירי באשה שנגעה באב הטומאה שהיא ראשון. והחלב שנגע בה כשיצא מהדד. נעשה תחלה מד\"ס. דכל הטמאין משקה שיוצא מהן הוא כמשקה שנגע בהן [כטבו\"י פ\"ב מ\"א ורמב\"ם פ\"י ה\"ד מאה\"ט] וכ\"ש כשהאשה נדה שאז החלב היוצא ממנה הוא ראשון דאורייתא [כנדה נ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> התנור נעשה שני. וקמ\"ל דאע\"ג דהחלב שבדדיה נחשב מחובר. והרי לא ניח\"ל שיהא נעקר משם וכל שנעקר שלא לרצון לא חשיב משקה [כמכשירין פ\"ד מ\"ב]. י\"ל חלב אשה שאני דאפי' נעקר שלא לרצון חשיב משקה [כמכשירין פ\"ו מ\"ח]. וה\"ה דהוה מצי למנקט דבנפל חלב ההוא על ככר או פירות שלא הוכשרו. ולא הוה ניח\"ל שיפול החלב על הפירות. אפ\"ה כיון דהאשה טמאה. והחלב שנטף ממנה דינו כמשקין שנגעה בהן ונטמאו. הרי כל משקין טמאין מכשירין ומטמאין כאחת אף כשנפלו על הפירות שלא לרצון [כמכשירין פ\"א מ\"א] רק נקט תנור לרבותא. דאע\"ג דטומאת משקין לכלי הוא מד\"ס כפ\"ק דשבת [י\"ד ב'] אפ\"ה מטמא ליה החלב אף שנעקר שלא לרצון [והר\"ב כ' דאע\"ג דנעקר החלב שלא לרצון אפ\"ה נטמא התנור. דרק לענין הכשר צריך לרצון ולא לענין טומאה. ותמוה הרי כיון דהחלב טמא. אף לענין הכשר א\"צ ניחא ליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> ה\"נ אפשר דמיירי גם באשה שהיתה ראשון לטומאה שאין התנור מק\"ט ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גורפתו</b><br> ומתוך כך הוכרחה להכניס ראשה וידיה לתוך חלול התנור. כדי שתראה לגרוף האפר מכל הזויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצא ממנה דם</b><br> מהפצע שנתחבלה ידה מהקוץ. והרי אפי' היתה האשה טהורה עכ\"פ כיון דכל ידים שניות הן. כיון שיצא הדם על היד. אף שיצא שלא לרצון דם חללים מכשיר ונקרא משקה [כפ\"ו דמכשירין מ\"ח] א\"כ הדם שיצא מפצעה נעשה תחלה מסתם ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנבכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה</b><br> כדי להקר הכויה. וכשחזרה והוציאה אצבעה מפיה. נעשה הרוק שבאצבעה תחלה מהסתם ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור מהדם והרוק הטמאין. מדחשיבי משקה ומטמאין כלי. אע\"ג שיציאתן מהגוף שלא לרצון היה. וקמ\"ל הך סיפא. אע\"ג דדם ורוק גריעי טובא מחלב ברישא. דבחלב רק לא היה ניח\"ל הטפת החלב. אבל אף שאין לה בזה נחת ממש שיצא החלב. עכ\"פ אין לה ביציאת החלב צער. ולא היה יציאתה נגד רצונה ממש משא\"כ הכא יציאת הדם מגופה נגד רצונה ממש היה. וכ\"כ בנכוות. נגד רצונה ממש היה שתצטרך להרוק ע\"ג אצבעה. אפ\"ה נטמא הדם והרוק וחוזר ומטמא להתנור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחט או טבעת</b><br> שמכירן שנטמאו ממת ונעשו עי\"ז אה\"ט. דאז אפשר שיטמאו להתנור שהוא כלי [רמב\"ם]. ול\"מ היה נ\"ל דאפשר נמי דמיירי הכא שנמצאו וכדמסיק. ואע\"ג שאינו יודע בהם שום טומאה ודאית עכ\"פ הרי גזרו טומאה על כל כלים הנמצאים [כטהרות פ\"ד מ\"ה]. ואם הן כלי מתכות חיישינן שנטמאו ממת ונעשו אה\"ט [כרמב\"ם פי\"ג מאה\"ט ה\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאו בנחושתו של תנור</b><br> ברצפת הקרקע שמול חלול התנור שמחובר שם בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא יוצאים</b><br> שאין בולטין לאויר התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן</b><br> שהגומא שהמחט בתוכה אינה עמוקה ביותר. ולהכי כשיושיב עיסת הפת ממעל להגומא יגע הבצק בהמחט. ואע\"ג דבמורגל מדביקין הבצק בכותלי התנור כשיאפוהו [כפ\"ח סי' ע\"ג] אפ\"ה כשהבצק רב מדביקו גם במקום אחר [כפ\"ה מ\"ה] וכ\"ש ברצפת התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור. דמדנוגע שם הפת. מחשב אותו מקום כתוך התנור. ונטמא מהמחט שם. אבל באין העיסה נוגע שם. אינו נחשב שם כתוך התנור. ולא נטמא התנור. ולא אמרינן דעכ\"פ הרי נפלו לשם מתוך החלול של תנור. אלא תלינן שמקודם שהושיבו התנור במקום זה. כבר היו כלים הללו שם ברצפה [ואי\"ל עכ\"פ כיון דחרב כחלל. יהי' המחט בוקע ועולה לתוך התנור ככזית ממת. י\"ל לא לכל דבר אמרינן חרב כחלל (ועי' מ\"ש בס\"ד אהלות פ\"א מ\"א). ומה\"ט לא קשה נמי מדאמרינן (אהלות פ\"ד סמ\"א) דכשהטומאה מונחת במקום שאין פתוח טפח לבית. אפ\"ה הבית טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. וה\"נ נימא הכא דאף באין הבצק נוגע שם התנור טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך התנור. י\"ל דרק במת דמטמא באהל. מטמא בשסוף טומאת אהל להתפשט שם. אבל כלי שנטמא במת דלא שייך גבה טומאת אהל. אין לחוש בה נמי משום סוף טומאה לצאת. וא\"ת עכ\"פ מ\"ש הכא מטומאה בין הקורות [אהלות פ\"ו מ\"ה] דאם נראה בתוך הבית. חשבינן לה כאילו מונחת תוך הבית. והבית טמא. ה\"נ הול\"ל הכא דכל שנראה תוך התנור. אע\"ג שאין הבצק נוגע בהמחט. הו\"ל כמונחת בתוך התנור. י\"ל דוקא תקרה או כותל המשמש את הבית. שייך לבית. להכי כל שנראה הטומאה מתוכן להבית. הו\"ל כמונחין תוך הבית אבל סדנא דארעא שברצפת התנור לא שייך לתנור. תדע דהרי שם [מ\"ג] בכותל המשמש הבית וטומאה בתוכה. במחצה שלפנים הבית טמא. ובבית המשמש הכותל [שם מ\"ו] דהיינו שכתלו הוא סדנא דארעא ידין כקליפת השום. ע\"כ צריך לחלק כדאמרן]. ונ\"ל עוד דהא דלא נקט שנמצא המחט בגומא שבפנים בכותל התנור. היינו משום דבכה\"ג אפי' הגומא שבה *) המחט אינה עמוקה כל כך שיגע בה הבצק. אפ\"ה התנור טמא. דדוקא ברצפה שייך לומר כל שאין הבצק מגיע לשם לא שייך להתנור אבל בכותל התנור אפי' עב מאד עד שעי\"ז אפשר שיהיה בהכותל גומא עמוקה כל כך עד שלא יגע הבצק לשולי הגומא. אפ\"ה כותל התנור שייך טפי להתנור מרצפתו. דהרי הכותל נטמא עמו [כסיפא וכפ\"ג מ\"ו]. ואילו רצפתו נשארה בטהרתו. ועוד בנמצאו בנקב שבכותל א\"כ ע\"כ דרך פיו של תנור בא לשם ונדחק לתוך הגומא שבכותל. דהרי אין רואין נקב מבחוץ דנימא דרך שם בא. וגם אי\"ל שנפל לתוך הטיט בבית היוצר. ונילש עמו. דזה דבר רחוק שלא הרגיש בו היוצר כשלש הטיט [וערפ\"ח לי\"ד סימן מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבצק הבינוני</b><br> שאינו רך ביותר עד שירד גם לגומא עמוקה. וגם אינו עב ביותר עד שאפי' הגומא אינה עמוקה. לא ירד לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו בטפילת התנור</b><br> הוא טיח הטיט שסביבו מבחוץ לשמור חומו. ומיירי הכא שהמחט והטבעת היו טהורים [ונ\"ל דאפי' נראין אבל לא בולעין לתוך חלול הבית אפ\"ה לא חשבינן להו כמונחים תוך הבית. וחילי מאהלות [פי\"א מ\"ח] דאע\"ג דפרח המנורה נראה תוך הבית אפ\"ה מטהרי ב\"ה. ואין לחלק דדוקא התם דכיון שאינה בולטת לתוך הבית דיינינן להמנורה כמונחת בתוך הדות ונצלת. אבל הכא אף אי משום דאינה בולטת נדונה כמונחת בתנור ג\"כ נטמא. דאין צמ\"פ מציל בכ\"ח על כלי שטף [וכמשנה ב' כאן]. י\"ל כמו במגופה בסיפא אפי' נראה בתוכה אפ\"ה נחשבת כגוש טיט. ה\"נ הכא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקף צמיד פתיל</b><br> שהתנור עומד באהל המת מוקף צמ\"פ [ועי' בועז סי' ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בטמא</b><br> ר\"ל אם התנור נטמא באהל המת וכגון שלא היה הצמ\"פ כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> נטמא המחט והטבעת. דכל טיפולו של תנור לתנור שייך. והו\"ל כמונחים בתוכו שאינן נצולין. ונ\"ל דכ\"ש כשהמחט מונח בכותל התנור או ברצפת התנור. דאע\"ג דאין הבצק נוגע בו שם נטמא המחט ממ\"נ אי נשדינהו בתר חלול הבית. הרי רצפת אהל המת טמא עד התהום [כאהלות פרק ג' משנה ז] ואי בתר תוך התנור. הרי אפי' צמ\"פ שלם אמ\"צ על כלי שטף. מיהו כ\"ז באין הצמ\"פ כראוי. אבל בשהצמ\"פ כראוי המחט שברצפה ניצל. דלא גרע מכלים שבין מגדל לארץ ואין שם פותח טפח. דניצולין באהל המת [כאהלות פ\"ד מ\"א] וכשהמחט בכותל התנור שסגור בצמ\"פ דינו כגוש הטיט. וכמגופה כנגד פיה בסיפא. רק נקט טפילה לרבותא דטהור. דאע\"ג דהטפילה אינו גוף התנור ממש. אפ\"ה ניצל עם התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בטהור</b><br> שסתום בצמ\"פ כראוי [ולהר\"ש לקמן סימן כ\"ה י\"ל דטהור היינו של חבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דבטלו מחט וטבעת לגבי טיט התנור דאף שנראין בהבית. אפ\"ה כיון שאין בולטין לחוץ. נדונין כטיט התנור [ועי' אהלות פי\"א מ\"ח] אבל אם היו בולטין לחוץ מכותל התנור. תו לא הו\"ל כטיח הטיט. ולא עוד אלא אפי' בולטין לתוך חלול התנור שיש לו צמ\"פ עכ\"פ הרי אינו ניצל בצמ\"פ [וכמ\"ב]. מיהו נמצא דנקט לאו דוקא. דאל\"כ גם בלי אהל המת טמאים טומאת ז' [כלעיל סי' א'] וכן מוכח מהרמב\"ם [פ\"כ מאה\"ט ה\"ה ו'] שהשמיט מלת נמצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו במגופת החבית</b><br> המגופה עשויה מטיט. ועב ורחב למעלה. ומתמעט בעביו ונעשה דק מלמטה כדי לתחבו בקצהו הדק לתוך פה החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדיה</b><br> ר\"ל אם נמצא בצד העב שבהמגופה שלא כנגד פה חבית והחבית מוקף צמ\"פ ומונחת באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> דשם א\"צ החבית להטיט שבהמגופה. ולא הו\"ל הטיט שם כהחבית עצמה. אלא הו\"ל המחט והטבעת שטמונים תוך הטיט שבהמגופה שם. ככלים הטמונים בטיט. דלא מחשבו כצמ\"פ להציל. ונ\"ל דאפי' נמצאו שם במגופה הצרופה בכבשן. דהו\"ל פשוטי כ\"ח שאמק\"ט. אפ\"ה אין ניצולין. וכלבינה שנמצא בה מחט [לקמן מ\"ו]. דאי\"ל בכה\"ג דלבטל המחט לגבי המגיפה ולבינה שאמק\"ט. וכלעיל בטפילת התנור. דהתם שאני דכל עוד שיתעבה הטיפול יותר. טפי ישאר התנור בחמימותו נמצא שעובי המחט מועיל להתנור. ובטל לגביה ונחשב כמותו. אבל הכא אין בהמחט צורך כלל בהמגופה ובהלבינה [עי' בועז בסי' ז' עוד תירץ אחר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכנגד פיה</b><br> ר\"ל אם הן נגבלים בהמגופה נגד פה החביות שמוקפת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ה\"נ מיירי אף שנראין מבחוץ. כיון שאינן בולטין לחוץ מחשבו כהמגופה וניצולין בצמ\"פ של החבית. וכ\"ש אם נמצאו תוך עובי דופן החבית דנידן כהדופן וניצל. וכטפילת התנור לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נראין בתוכה אבל לא לאוירה</b><br> ר\"ל אפי' טמונים בהמגופה באופן שנראין תוך החבית אפ\"ה אינן נדונין כבולטין לתוכה שאינה ניצל [וכמ\"ב. והא דלא נקט הכא לשון ואין יוצאין. וכדנקט לעיל [במ\"א] ה\"ט משום דדוקא לעיל סגי באינו יוצא דהרי כל נחושתו של תנור הוא חוץ מאויר התנור. אבל הכא שקצת מהמגופה הוא תוך אויר החבית. לפיכך אם המחט הוא תוך חלק המגופה שתוך אויר החביות. אפי' אין המחט יוצא לתוך חלול החבית כמונח בתוך החבית דמי (וכפ\"ח מ\"ג)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחתיהם כקליפת השום</b><br> שבולטין מהמגופה לתוך חלול החבית אבל טיט דק כקליפת השום מכסה לכל הבליטה ההיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמדמכוסה הבליטה ההיא מטיט שבמגופה. הו\"ל כולו כגוף המגופה. וה\"ה ברישא בנמצא בנחושתו של תנור ובולט לתוך התנור. והבליטה מכוסה בטיט או בעפר כעובי קליפת השום. לא נטמא התנור מהמחט. מדלא מחשב כמונח בתוכו. וכן מוכח ממ\"ג. ומלעיל [פ\"ה מ\"ו]. רק נקטה הכא בסיפא. ומינה נשמע לרישא. מיהו בבולטין מהמגופה לחלול החבית ואין טיט מכסה הבליטה. אז כמונחין תוך החבית דמי. ואינן נצולין בצמ\"פ של החבית. ואפ\"ה אינן חוזרין ומטמאין החבית [כלקמן כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס של ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניקת בתוכה</b><br> העבער ממתכת מונח תוך החבית. כי כך דרכו להניחו שם כדי שיהא מוכן למצוץ בו יין מהחבית. וה\"ה כל כלי שטף. א\"נ נקט מינקת לרבותא. דאע\"ג שהיא של מתכות. וכשנטמא ממת נעשית אבי אבות. אפ\"ה לא חזרה וטמאה החבית [ועי' בבועז סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקפת צמיד פתיל</b><br> ר\"ל והחבית מוקף צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים החבית והמשקין טהורין</b><br> דניצלו שניהן בהצמיד פתיל שעל פי החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניקת טמאה</b><br> ואע\"ג דמדאורייתא החבית וכל מה שבתוכה ניצל בצמ\"פ שעליה. אפ\"ה לחבר כולן טמאין. דהחבית והמשקין שבתוכה. הרי אפי' אם לא היו באהל המת. עכ\"פ מדהן של ע\"ה ואין להם טהרה במקוה. לא יוכל החבר להשתמש בהן כלל. מדנטמאו ממגע ע\"ה. וגם המינקת שיש לו טהרה במקוה. ויוכל החבר להשאילה מהע\"ה ולהשתמש בה ע\"י טבילה. עכ\"פ הכא שידע החבר שהיתה מונחת בחבית הע\"ה באהל המת. יהיו אסור להשתמש בהמינקת בלי הזאת ג' וז'. דאף שהיה צמ\"פ על החבית אפ\"ה כלי ע\"ה טמא הוא. וכל כלי טמא אינו מציל בצמ\"פ שע\"ג [כלקמן פ\"י] אלא אפי' לע\"ה. רק החבית והמשקין שבתוכו טהורין לו. משום דרק לעצמו טהרנום. והוא מחזיק חבית שלו בחזקת טהרה. לפיכך מצלת לו בצמ\"פ על עצמה. ועל משקין שבתוכה. ואין לחוש שאם נטהרם לו ישאילם להחבר והרי להחבר לא ניצלו בצמ\"פ שעל כלי הע\"ה. ליתא. דלהחבר בל\"ז טמאין הן ואין להם טהרה וכדאמרן. אבל המינקת אם נטהרה להע\"ה ישאילנה להחבר ולא יאמר לו שהיתה בחבית באהל המת. וישתמש בה החבר אחר שיטבילנה והרי צריכה הזאת ג' וז'. ולכן גם להע\"ה נאמר שטמאה היא [ואי\"ל הרי בל\"ז כל השואל כלי מע\"ה צריך לחוש שמא נטמא ממת. דהרי אפי' כלי שהפקיד חבר אצל הע\"ה חיישינן שנטמא ממת [כרפ\"ח דטהרות מ\"ב]. י\"ל הרי אמרינן התם שכשיודע הע\"ה שהחבר אוכל בתרומה לא חיישינן שנטמאה אצל הע\"ה ממת. אבל הכא אם נטהר לו המינקת. גם להאוכל בתרומה ישאילנה]. ומה\"ט גם בכ\"ח שהיה מונח בתוכה כלי שטף. וכולן שייכי לחבר. והכ\"ח היה צמ\"פ ע\"ג ומונח באהל המת. אע\"ג דהכ\"ח והאוכלין ומשקין שבתוכה טהורין. אפ\"ה הכלי שטף שבתוך הכ\"ח לא ניצל. ואע\"ג שכ\"ח של חבר טהור הוא. וראוי שיציל על כל מה שבתוכה. אפ\"ה אמרינן שאינו ניצל. כדי שיציית לנו הע\"ה בזה כשיראה שהשוונוהי להחבר [רמב\"ם רפכ\"ג מט\"מ]. ואין לה\"ק א\"כ היאך יציל תנור טהור על המחט [לעיל מ\"א]. י\"ל התם מדנילוש תוך טפילת התנור. הו\"ל כטפילה גופא. ובטל לגבי התנור וטהור כמוהו. אולם להר\"ש כאן לא גזרו בשל חבר. ורק בכלי חרס ששייך ע\"ה גזרו. ורק פשטות משנתינו דנקט חבית סתם. משמע אפי' הוא של חבר. ודמיא משנתינו למה דתנינן באהלות [פ\"ה מ\"ג] אלא דתני לה הכא לרבותא דב\"ה. דאפי' קדירת ע\"ה לבד בלי סיועת דבר אחר מצלת. וקתני התם באופן רבותא דב\"ש דאפי' עם סיועת דפנות אוהלין אפ\"ה אין כלי ע\"ה מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אף מניקת טהורה</b><br> דאע\"ג דחבית ע\"ה טמא מד\"ס. אפ\"ה כיון דמדאורייתא טהור הוא. מציל על המינקת בצמ\"פ שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו בית הלל להורות בדברי בית שמאי</b><br> כשהודיעו להן טעמן דחיישינן שישאיל המינקת להחבר וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור</b><br> הכא נקט למטה מנחושתו וכו' ולא כלעיל מ\"א. מדמיירי הכא שרצפת התנור מכסה השרץ או המחט. דאל\"כ מה מועיל שעכשיו מת וכדמסיק. הרי משערין באם הבצק יורד לשם וכריש פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר חי נפל ועכשיו מת</b><br> וא\"כ לא נטמא התנור כשנפל לשם ולא חיישינן שמת במקום אחר. ונפל מת לתוך התנור. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר דמדמצאו בתנור מת. ודאי כבר מת במקום אחר [כטהרות פ\"ו מ\"א]. ולא דמי להך [דטהרות פ\"ה מ\"ז] דהתם מצאו מת במקום שהניחו. ואיכא למימר דמחזיקין טומאה מזמן לזמן [ועי' ספ\"ט דטהרות]. מיהו דוקא בשנמצא השרץ לח. והתנור כבר הועמד ימים רבים. דאילו בחסר חד מהנך. הרי גם אם היינו מחזיקין טומאה ממקום למקום אפ\"ה התנור טהור. מדאיכא ס\"ס. שמא היה בהרצפה קודם העמדת התנור. או גם אם נפל דרך פיו שמא חי נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור</b><br> לעיל במשנה א' מיירי שנמצא בגומא שברצפת התנור. ונראה המחט תוך התנור. אבל הכא מיירי שנמצאו תחת הרצפה ומכוסה בעפר. והרי כל כלים הנמצאים טמאים מד\"ס. ואף למ\"ד דלא גזרו על כלים הנמצאים בירושלים [כפסחים די\"ט ב'. וכן פסק הרמב\"ם פי\"ג מאה\"ט] והרי מדקתני במתניתין סתמא. משמע דאף בירושלים הדין כך. י\"ל דמיירי הכא שאבדה לו מחט טמאה והכירה [כלעיל סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> התנור. וקמ\"ל דאף שא\"א לומר גבייהו חי נפל כבשרץ. עכ\"פ טהור. שאני אומר וכו'. ואעפ\"כ משנה שאינה צריכה היא דמי גרע הכא מנמצא בגומא בנחושתו של תנור והגומא מגולה דכשאין הבצק נוגע בהן טהור מה\"ט [וכלעיל סי' ה'] וכ\"ש הכא שהן מכוסין ברצפה. ואפ\"ה נקט הך בבא משום סיפא דקתני נמצא באפר מקלה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו באפר מקלה</b><br> ר\"ל בהאפר של העצים שנשרפו תוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לו במה יתלה</b><br> פשיטא. ולרב\"א קמ\"ל מדע\"כ מיירי שנמצאו בהאפר מקלה שתחת נחושתו של תנור [ועי' לעיל פ\"ה מ\"ו סי' נ\"א ודו\"ק] ואפ\"ה טמא. דאין לתלות שהיה שם קודם שהושב שם התנור. דא\"כ לא היה אפר למטה מהן. רק למעלה מהן. אבל בשרץ אף שאפר למטה ממנו. כיון שהשרץ מונח למטה מחלול התנור. טהור התנור. דאמרינן חי נפל ואח\"כ מת. והכי תנינן בתוספתא בהדיא. ול\"נ דקמ\"ל דלא אמרינן דנחזיק מזמן לזמן שהיה כאן האפר והמחט תחת נחושתו של תנור. קודם שהושב שם התנור ולא הוה רמי אנפשי'. או דידע ושכח. קמ\"ל דלא חיישינן לשכחה. דאין ספק אפר שמקודם מוציא מידי ודאי האפר שיש השתא בהתנור שמסיקין בו בכל יום [כנדה ט\"ו א']. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל דמטמא להתנור באויר ואפי' לא נגע בו. ואין האפר חוצץ. דלא דמי לנמצא בעפר שתוך התנור. דמטמאו להתנור רק בנגע בו [כלעיל פ\"ה מ\"ו] התם שאני דמדנתן העפר לתוכו בידים. הו\"ל כעפר ובטלו. דמבטל האויר [כאהלות פט\"ו מ\"ז]. אבל הכא דנתהוה האפר שם מעצמו. אפר לא מבטל ליה תוך התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסוף משקה לצאת</b><br> וקמ\"ל דלא דיינינן המשקין שבספוג כאילו בלועין בכלי. והרי להראב\"ד גם בלוע בכלי מציל אפי' מלהוציא טומאה. דהיינו כשהכלי הבלוע הוא תוך כלי החיצון. אפ\"ה הכא שאני. דכיון שהספוג עשוי להכניס ולהוציא. דהיינו שקולטין על ידו משקין וחוזרין וסוחטין אותן. לפיכך נא הו\"ל המשקין שבספוג כבלועין רק ככנוסין בעין בכלי. ואין מצילין רק בתוך תוכו. ולהכי הכא שכל הספוג הוא תיך חלול התנור. אין ניצל בתוך תוכו. וכמ\"ש לעיל [ספ\"ח]. וה\"ה בספוג שבלע משקין טהורין. ונפל לתוך אויר תנור טמא. ככנוסין בכלי דמי. ונטמאו המשקין וגם הספוג [כפ\"ח מ\"ד]. אלא איידי דנקט לעיל מחט וטבעת שנמצאו. דעל כרחך בטמאין מיירי וכמש\"ל. נקט נמי הכא ש התנור טהור. והנופל לתוכו טמא. ותו י\"ל דרבותא קמ\"ל דאע\"ג דטומאת משקין לטמא התנור רק מדרבנן הוא. אפ\"ה מחמרינן בה בשסופה לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן חתיכה של לפת ושל גמי</b><br> שבלעו משקין טמאין. ונפלו לאויר התנור. נמי אין דינן כבלועין רק ככנוסין בכלי. והיינו משום דלפת דרך לסחוט משקין שבו כשיבשלוהו. וגמי נמי הדרך להניחו בחביות שישאב הגמי היין שבחבית בשוליו. ולחזור ולסחטו לתיך כלי אחר. ולהכי הו\"ל כעשוי להכניס ולהוציא. והמשקין שנבלעו בתוכו ככנוסין בתוכו דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון מטהר בשני אלו</b><br> נ\"ל דר\"ש לטעמיה [ספ\"ד דמכשירין]. וה\"נ רבו משקין *) שבספוג וגמי על משקין טמאין שבלעו. משא\"כ ספוג אין משקין בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין</b><br> כגון שחתיכת חרס זה הוא מעביט של מי רגלים של אדם שנטמא במת ושרץ וכדומה או שחרס הזה בלע משקין שנטמאו מידים. אף שאח\"כ הדיח החרס ג\"פ ממשקין טמאין שעליו. עכ\"פ הרי נשארו משקין טמאין בלועין בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסוף משקה לצאת</b><br> ע\"י ההיסק. ולפיכך כשיצאו נטמא התנור. והא דנקט חרסין דהיינו כ\"ח שנשבר [כפ\"ג מ\"ד] לרבותא נקט הכי. דאע\"ג דהחרסין עצמו אין בו טומאה. אפ\"ה לא דמי לכלי שבלע מים טמאין וטבלו. שכשיפלטן אח\"כ טהורין [כמקואות פ\"י מ\"ה]. התם נטהרו בהשקה. אבל הכא כשפלטן אח\"כ טמאין. וכ\"ש כלי שלם שהוא כ\"ח שנטמא ממשקין טמאין שבלע. ונפל לתנור והוסק. הרי אפי' תימא כשנבלעו פרחו מינייהו טומאת עצמן. עכ\"פ כשחזרו ונפלטו נטמאו שוב מהכלי הטמא. מיהו אם בלעו החרסין משקין של זב וזבה שהן אה\"ט. א\"צ שיוסק התנור רק כשאינו מקפיד שיצאו המשקין שבתוכו. אבל במקפיד שיצאו. אז אפי' לא הוסק התנור עדיין. נטמא התנור. מדיכולין לצאת [וכאהלות פ\"ג מ\"ב] ולפיכך מתניתין דקתני סתמא דמשמע דאפי' במקפיד צריך שיצאו ממש. ע\"כ דאיירי במשקין שאינן אה\"ט [וזהו כונת הש\"ס (נדה ס\"ב ב') ודו\"ק. וכל זה דלא כהר\"ב כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגפת חדשה</b><br> הוא פסולת הזיתים שאין עדיין י\"ב חדש משנעצרו ע\"י אדם טמא. והרי בלע הגפת המשקין שנטמאו בעצירתן. וכשנפל הגפת לתוך התנור והוסק ודאי יצאו המשקין לתוך התנור ויטמאוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בישנה טהור</b><br> דבנפל לתוך התנור לאחר י\"ב חדש משנעצרו. טהור התנור מדודאי כבר נתיבשו כל המשקין שבהגפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> התנור כשהוסק. והא דנקט ג' שנים. והרי גם אח\"כ הדין כך. ה\"ט מדבעי לאשמעינן דלא כהנך מ\"ד בתוספתא דס\"ל דאחר ג' שנים רטיבות שבהן לא חשיב עוד משקה. והא דלא נקט הכא זגין כבסיפא. והרי גם בהו יש שיעור זה של י\"ב חדש [כחולין ק\"י א'] ה\"ט משום דרק בגפת רגילין להסיק משום שמנונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת והזגין</b><br> זגין הוא פסולת ענבים שנעצר יינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו בטהרה</b><br> שנעצרו ע\"י בני אדם וכלים טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלכו עליהם טמאים</b><br> בני אדם טמאין. ועי\"ז יצאו מהן וכו' ול\"ג ואח\"כ יצאו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דהפסולת שמהזיתים וענבים אמק\"ט. וגם השמן והיין שיצא מהן ע\"י הליכתן עליהן ג\"כ אמק\"ט. דהרי לא נתכונו הטמאין שיצאו המשקין מהפסולת. והרי כל משקה שיצא ממאכל שלא לרצון לא חשיב משקה. ואמק\"ט [רב\"א. ואשכחן דכוותיה בסלי זיתים וענבים ספ\"ו דמכשירין. מיהו כל זה במשקה טהור. אבל משקה טמא. אפי' ביצא שלא לרצון חשיב שפיר משקה כדחזינן לעיל בלפת וגמי וגפת. וכ\"כ לעיל בנטף חלב מדדי טמאה ספ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמתחלתן נעשו בטהרה</b><br> אבל בנעצרו ע\"י טמאין. הרי לרצון יצאו המשקין ונטמאו. וכשחזרו ונבלעו בהגפת והזגין וחזרו ונפלטו משקין טמאין הן. אף שפליטתן השתא שלא לרצון היה. וכלעיל בספוג שבלע משקין טמאין. אף שיצאו אח\"כ שלא לרצון נשארו בטומאתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש</b><br> הוא פלך שטוין בו. ויש בראשו צנורא עקומה ממתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמד</b><br> הוא מקל לישר הפרה בחרישה. ומסמר שבראשו הוא הדרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבינה שבלעה את הטבעת</b><br> שנשמטה מאצבע של העושה לתוך הטיט כשגיבל הלבינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן</b><br> הכלי מתכות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסו לאהל המת</b><br> כשהן בלועין תוך כלים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו</b><br> להרמב\"ם [פ\"כ מטו\"מ] קמ\"ל מתניתין דאינן נצולין מטעם בלועין. דלא מחשב בלוע רק כשנבלע מבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן</b><br> הניען. וכ\"ש בנשאן להדיא אבל בנגען הזב לא נטמאו הצנורא והטבעת הבלועין. דהרי הפשוטי כלי עץ והלבינה אמק\"ט וחוצצין בנגיעתו וכתרומה בסיפא [ותמוהין דברי הר\"ב שכתב אפי' לא נגע. משמע כ\"ש מגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב נטמאו</b><br> דלגבי היסט הזב אפי' בלוע בו צמ\"פ ממש אינו מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לאויר התנור טהור</b><br> אחר שנטמאו והן בלועין כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאוהו</b><br> אפי' היה צמ\"פ ממש עליהן הרי אין צמ\"פ מציל. רק מלהכניס ולא מלהוציא הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהכוש והמלמד יש להן ב\"ק. ומדאינו עשוי למלאותו בקביעות [כראב\"ד פ\"כ מכלים] לפיכך שמיה ב\"ק [כסוכה י\"ב ב' תוס' ד\"ה מהו]. וא\"כ הרי מק\"ט. והיאך אפשר שהתרומה שנגעה בהן תהיה טהורה. ואפי' נימא דמיירי הכא שהצינורא והדרבן לבד נטמאו. ואח\"כ נבלעו בהכוש ובהמלמד. אפ\"ה הא תינח בנטמא הצנורא בהיסט הזב. דלא נעשה רק ראשון. להכי גם בתחבו אח\"כ בהכוש והמלמד לא קבלו טומאה מהצנורא. דאין כלי מק\"ט רק מאב. אבל בנטמא הצנורא ממת. הרי נעשה אבי אבות. ומטמא אח\"כ שפיר להכוש ולהמלמד. וא\"א שתטהר התרומה שנגעה בהן. י\"ל דאפ\"ה כיון דא\"א להוציא הצנורא הבלוע השתא מבלי שישבר הב\"ק. לפיכך הו\"ל השתא כשאר פשוטי כ\"ע שאמק\"ט. אם אינו משמש לאדם וכלים ביחד [כפט\"ז מ\"ז] והוא מפסיק שפיר בנגע בתרומה. ומה\"ט לא הוה כעץ משמש למתכת דגם פשוטיו מק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] דמדנבלע שם תו אינו משמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה</b><br> הוא לוח חרס [ועפט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל</b><br> ר\"ל שהסרידה מחובר ככסוי להתנור. וממורח בו יפה. והתנור עומד באהל המת. צמיד ר\"ל חיבור. ופתיל ר\"ל כסוי [רב\"א כך נ\"ל. ותמוה דברי רש\"י בחומש פרשת חוקת שפי' איפכא. ובמחכ\"ר הוא נגד משנה ערוכה [כלים פ\"י מ\"ב] בסתמו בבעץ וכו'. קאמרינן דלא מהני משום דהוה פתיל ולא צמיד וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדק מן התנור לסרידה</b><br> ר\"ל שנסדק המרוח שביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורו מלא פי מרדע</b><br> שיהיה הסדק רחב כמלמד הבקר והוא מקל שעביו שליש טפח ויש כעין יתד תחוב בראשו. והוא נקרא דרבן. ושניהן יחד נקראו מרדע [לרמב\"ם פכ\"ב מטומאת מת גם בשנסדק תנור בגגו שיעורו כמרדע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נכנס</b><br> ר\"ל אפי' הסדק רחב ממש כהמרדע. ועי\"ז אינו יכול לתחוב המרדע בהסדק. אפ\"ה כל שנקוב כשיעור זה. שוב אינו מציל בצמ\"פ. ואע\"ג דגם כשיש נקב כ\"ש שוב אינו צמיד [כפ\"י מ\"ב] י\"ל דזהו דוקא בנקב שנעשה בכונה. אבל הכא דהנקב נעשו מעצמו שנסדק. צריך שיעור. וכדקתני בסוף פרקן. ואף לבתר מ\"ש רתוי\"ט [פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם] דבנקב שנעשה מעצמו צריך רוחב טפח. היינו בדופן הכלי. אבל במרוח שבצמ\"פ סגי בשליש טפח. משום דשם הרי רצה לסתום פה הכלי. להכי גם בפתוח שליש טפח לא מחשב סתימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר נכנס</b><br> מיקל טפי מת\"ק ומצריך שיעור הסדק רחב יותר שיעכב בצמ\"פ. [והא דשיערו במרדע. נראה שהיה דרכם לחתות בו האש שבתנור. מדהוא ארוך. וכשנסדק כשיעור זה סמוך לפיו. לפעמים מניחו כך ואינו מסיר הסרידה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדקה סרידה</b><br> ר\"ל אם ניקב או נסדק גוף הסרידה המחוברת בצמ\"פ בהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שלא נכנס</b><br> ת\"ק ס\"ל שסרידה שהוא בפה התנור והחום יוצא משם. להכי חמור מגוף התנור. דבתנור כשניקב מעצמו צריך נקב טפח [כלעיל סי' ס\"ב] ובסרידה סגי בשליש טפח. ואפ\"ה קילא סרידה ממרוח שבצדו. דבמרוח סגי בנקב שלא נכנס בו המרדע. ובהסרידה עצמו צריך שיהיה הנקב רחב שיכנס בו המרדע. ולר\"י גם ממרוח חמיר סרידה. דבמרוח לא נתבטל הצמ\"פ רק כשהנקב רחב להכניס המרדע. ובהסרידה סגי כשהנקב רחב כהמרדע ממש. אף שאינו נכנס בהנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עגול</b><br> ר\"ל אם הנקב שבסרידה הולך בשפוע ובעיגול מלמעלה למטה בעובי הסרידה. ועי\"ז המרדע שהיא פשוטה. אינה נכנסת בנקב העקום לתוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שניקב מעינו</b><br> עין התנור הוא כעין צואר חלול שהעשן יוצא משם. וגם שם צריך לסתמו בטיט כשרוצה שיציל בצמ\"פ. ומיירי הכא שסתמו וחזר ונתנקב שם באמצע המרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס ויוצא דולק</b><br> היינו שיעור גדול יותר שלא יכבה הכוש כשיוציאנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקב מצדו</b><br> של העין. דהיינו שנסדק בין המרוח וכותל העין. או שנסדק העין עצמו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א מן האמצע נכנס</b><br> ר\"ש ס\"ל גם בעין ובמרוחו. כדס\"ל לר\"י בסרידה ובמרוח שלה. דבתרווייהו אם נקב באמצע דהיינו שניקב בהמרוח עצמו. צריך שיהיה הנקב מרווח. דהיינו אם ניקב מרוח שבסרידה צריך שיהיה בכדי שיכנס שם המרדע. ואם במרוח שבעין צריך כדי שיכנם שם הכוש. אבל דולק א\"צ כלל לדידיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד אינו נכנס</b><br> היינו כשניקב חרס הסרידה עצמה או חרס העין עצמו אז סגי כשהנקב כאן וכאן מצומצם כרוחב מרדע או כוש. דס\"ל לר\"ש דבשניהן מקלינן במרוח וס\"ל שצריך נקב יותר מרווח. דאל\"כ יכול בנקל לסתמו ע\"י שימעך באצבעו על המרוח הרך. [כך נ\"ל. ולרב\"א מהאמצע דקאמר ר\"ש היינו בשניקב הפתיל שהוא החרס. ומהצד דקאמר. היינו שניקב הצמיד. והוא המרוח שמחבר הפתיל להכלי. ולא זכיתי להבין ד\"ק. וגם מהר\"ש והר\"ב משמע להיפך מדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורה מלא מיצה שנייה של שיפון</b><br> קשר ב' של קנה שבולת של שיפון. והוא ראגגען. וקשר זה הוא דק יותר מקשר התחתון שסמוך לעיקרו. אבל עב יותר מקשר הג' שלמעלה מהאמצעי. שסמוך יותר להשבולת. ונ\"ל דמדרגילין לינק היין מהחביות ע\"י קנה השבולת. כשרוצין לטעום היין שבהן. וכ\"כ מכדין יונקין ע\"י קנה סוף. להכי משערין בשיעור נקיבתו בכל א' כפי המורגל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה אומר בחצבים גדולים</b><br> מגופות כדין גדולים כשסתמום בצמ\"פ ומרחם בטיט לסתמן. כבתנור וחביות לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד</b><br> ולרבנן דוקא בפה התנור ובעינו מחלקינן בין מן הצד לאמצעו ומטעמא דאמרן. אבל בכולהו אחרינא אין חילוק בין אמצע למן הצד. אלא בכל חד וחד. צריך שיהיה הנקב מרווח כדי שיכנוס בו הדבר הקבוע לשיעורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א</b><br> האי בד\"א. וכ\"כ בד\"א דנקט בתר הכי ד\"ה היא. וה\"ק בד\"א ששיעור נקב שבצמ\"פ שבחביות הוא כמלוא מיצה*). ובחצבים גדולים כקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שנעשו</b><br> החביות והכדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו כל שהוא טמאים</b><br> דדוקא ביין דמפיג ריחו. ולא ניחא ליה בנקיבת הכלים ההם. להכי כל שאין הנקב גדול כשיעור האמור בו דלא חזי כל כך להשתמש בהכלי. אלא קטן ממנו. לפיכך אף שמוכרח להשתמש בו. אפ\"ה לא ניחא ליה בהנקב. מדעכ\"פ מפיג הריח משם. להכי כסתום דמי. אבל כלי של שמן דבש חלב ומים. שהאויר יפה להן ניחא ליה בהנקב. ולהכי גם בכ\"ש דהיינו בכונס משקה סגי דלתבטל הצמ\"פ שבהן. [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א</b><br> שעכ\"פ במיוחדין ליין שיעורן כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שלא נעשו</b><br> הנקבים שבמרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידי אדם</b><br> ר\"ל במתכוון."
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כל שהוא טמאים</b><br> נ\"ל דמדלא נקט הך בד\"א בתר בבא דסיפא בכלי עצמו שניקב. ש\"מ דרק בהנך דלעיל דמיירי שניקב הצמיד או הפתיל יש חילוק זה בין בשניקב בכונה או לא. אבל כלי עצמו שניקב אין חילוק זה. אלא אפי' שלא בכונה. אם לאוכלין שיעורו בכזית. ואם למשקין בכמוציא משקה [וכן משמע מרמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ ה\"ג. ואין להקשות מזה על מהר\"ם [עי' מ\"ש לעיל רתוי\"ט פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם]. עי' מ\"ש בס\"ד בבועז אהלות פ\"ה סי' ב' לתרץ קושיא זו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקבו</b><br> לעיל מיירי כשניקב הצמיד או הפתיל. אבל הכא מיירי בשניקב רק דופן הכלי או קרקעיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לאוכלים שיעורן בזיתים</b><br> בכמוציא זית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכונס משקה</b><br> בכונס משקה גרסינן. וכל שיעורי נקבים דתני בפרקן היינו רק לאשמעינן דכשהנקב פחות משיעור האמור בו א\"צ לסתמו. ואפ\"ה מציל בצמ\"פ. אבל כל שהנקב כשיעור צריך לסתמו אם יציל בצמ\"פ. ואפי' כשהנקב גדול מהשיעור מהני בו סתימה. עד שינקב רובו או כמוציא רימון. דאז אפי' סתם גם הנקב ההוא אינו מציל בצמ\"פ. מדכבר בטל בתורת כלי לגמרי והו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט דאינו כצמ\"פ להציל. ונ\"ל דכלי שאמק\"ט שאינו עשוי לאוכלין או למשקין רק להניח שם כלים וכדומה. משתער נקב שבהן כפי הדבר שמשתמש בהן. כבית קערות כל שאינו מקבל קערות. וכן כל כיוצא בזה [כפי\"ז מ\"ב] וכל שהנקב קטן מזה א\"צ לסתמו. ואפ\"ה ניצל בצמ\"פ שבפתחו וכשנקב גדול בו כלעיל אפי' סתמו אמ\"צ. ותני במכילתן ג' משניות דדמי אהדדי. דהיינו הך דפ\"ג שהוא שיעור לטהר הכלי. והך דפ\"ח מ\"ב לחצוץ בפני השרץ בתוך תוכו. והך דהכא לחצוץ בצמ\"פ באהל המת דבכולהו אזלינן לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו כלים מצילין בצמיד פתיל</b><br> כשהן סתומין באהל המת מצילין עצמן ומה שבתוכן מלהתטמא. והיינו משום שהן עצמן אמק\"ט ואפי' כ\"ח שמק\"ט מתוכו. עכ\"פ אמק\"ט מגבו. ותוכו הרי סתום בצמ\"פ. לפיכך גם הוא מציל בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי גללים</b><br> שנעשו מצפיעי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי אדמה</b><br> שנעשו מטיט ולא נצרפו בכבשן. ולא אמרינן דהו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט. שאמ\"צ באהל המת. דהכא שאני. מדנתיבשו וראוי להשתמש בהן כך. וגם שם כלי עליהן. וכל הנך שנזכרו במשנה עד הכא. אמק\"ט כלל אפי' מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי נתר</b><br> הוא מין אדמה שעושין ממנה כלים. ומשתמשין בהן גם לח בלי צירוף בכבשן [עי' ע\"ז דל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצמות חיה שבם</b><br> לאו דוקא ים. אלא מכל הגדול במים. וה\"ה הנעשין מעצמות עופות שג\"כ אמק\"ט [כפי\"ז מ\"ד] ואפ\"ה שיירי' תנא. משום דלא פסיקא ליה. דהרי לקמן מוציא מהכלל כנף העוז ולא סגי ליה למתני ועצמות העופות חוץ מכנף העוז. דהרי בתוספתא [כלים ב\"מ פ\"ז] קאמרינן דעוז לאו דוקא אלא כל כלי מכנף חזק של שום עוף מק\"ט. ואפי' כלי שמקליפת ביצה חזקה. אלא שדברו חכמים בהווה. להכי שבקה לגמרי מלמתני':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עץ הטהורים</b><br> שמחזיקין ארבעים סאה בלח. והוא אמה על אמה ברום שלש אמות שאמק\"ט. מדאין מתטלטל כשהוא מלא. ע\"י אדם יחידי. וה\"ה כשכסוי הכלי שמחובר בהכלי בצמ\"פ הוא פשוטי כלי עץ מציל. ולרמב\"ם כלי שמחזיק מ\"ס דינו כאהל. וא\"צ צמ\"פ כלל. והא דקאמר הכא וכלי עץ הטהורין שמציל בצמ\"פ. היינו במכסה בפשוטי כלי עץ כלי שאמק\"ט מגבו. ניצל במחובר בו בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מצידיהן</b><br> ר\"ל בין שהנקב בכלי למעלה סמוך לפה הכלי. ובין שהנקב הוא בצד הכלי. אם סתומין בצמ\"פ מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו כפויים על פיהן</b><br> על גוף הקרקע. ומירח פה הכלי בטיט בהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצילים כל שתחתיהן עד התהום</b><br> ומיירי בין שהטהרה מונחת בחלול הכלי ממש. או אפי' טמונה בקרקע מכוון תחת פה הכלי שמונח באהל המת. והרי לולא הכלי. הרי כל טהרה שטמונה בהקרקע באהל המת טמא עד התהום [כאהלות פט\"ו סוף מ\"ה] אפ\"ה כיון שכלי שאמק\"ט כפוי כנגד הטהרה למעלה וממורח שפתו בטיט. מציל על הטהרה שכנגדו למטה. אבל כל שלא מירח שפת הכלי סביב בקרקע בטיט אמ\"צ על שתחתיו. רק כשיש דפנות אהל תחת השפה של הכלי. או למול שפת פה הכלי [כפ\"ה דאהלות מ\"ו] [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטמא</b><br> דס\"ל דכל כלי כפוי אפי' ממורח בטיט אמ\"צ מדכתיב צמ\"פ עליו. דהיינו שיהיה הצמיד דהיינו המרוח. והפתיל דהיינו הכסוי שניהן יהיו עליו. דהיינו על שפת הכלי. ולא על גביו. ר\"ל אבל אין הצמ\"פ מועיל כשהכלי כפוי שאז מירח הטיט על אחורי שפת הכלי. דהיינו ע\"ג. וכ\"ש שאין הצמ\"פ מועיל כשהוא תחת שפת הכלי. דבין כך וכך אין הצמ\"פ עליו כמו שציותנו תורה. ולרבנן דוקא בכ\"ח דרשינן הכי. שכפוי לא יציל אפי' בממורח בקרקע בטיט. והיינו משום דצמ\"פ שכתבה תורה. מפי השמועה למדנו דרק בכ\"ח מיירי. שא\"א שיציל מטעם אהל. לפיכך צריך צמ\"פ. אבל שאר כלי שאמק\"ט. אפי' כפוי מציל. והיינו מטעם אהל. והרי אנן במתניתין רק בשאר כלים איירינן. וכדמסיק ותני חוץ מכ\"ח. וכן מוכח דאי רבנן גם בכ\"ח פליגי. א\"כ עליו דקרא דמייתי ר\"א. רבנן במאי מוקי ליה דאף דס\"ל דעליו גם בסמוך משמע [כמנחות דס\"ב א'. ושם פי\"א מ\"ה]. עכ\"פ תחתיו ודאי לא משמע:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכל מצילין</b><br> ר\"ל כל הכלים הנ\"ל כשיש עליהן צמ\"פ מצילין על כל מה שבתוכן מלהטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מכלי חרס</b><br> כשמוקף צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כלי חרס</b><br> כשמונחים תוך כלי חרס אחר. אבל אין כ\"ח החיצון מציל על דברים שיש להן טהרה במקוה. מגזירה שמא ישאלן חבר ממנו [כלעיל פ\"ט מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה מקיפים</b><br> במה מדביקין וממרחין הכסוי בהכלי כדי שיציל על שבתוכו בצמ\"פ באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסיד ובגפסיס</b><br> הוא ג\"כ מין סיד [גיפס] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזפת</b><br> עי' לעיל [פ\"ג סי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית</b><br> חרס כתוש שחזר וגבלו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקיפים לא בבעץ</b><br> בדיל [צין] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא פתיל</b><br> כסוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו צמיד</b><br> ר\"ל אינו מתחבר יפה בהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקיפין לא בדבילה שמינה</b><br> מיירי אפי' לא הוכשרו עדיין לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בבצק שנילוש במי פירות</b><br> ר\"ל אף דבנילש במי פירות אמק\"ט. מדאינן מכשירין. עכ\"פ שמא יוכשר שם בא' מז' משקין ויקבל טומאה מיד באהל המת. מיהו אי\"ל דכל חששתינו הוא שמא יוכשר בלי ידיעתו ונמצא שיתטמא מה שתוך הכלי ולאו אדעתי'. והרי דבר טמא אינו חוצץ [כב\"ב י\"ט ב']. ליתא דבשום דוכתא לא חיישינן שמא הוכשר ונטמא. אם לא דמסתבר שהוכשר [כמכשירין פ\"ו מ\"ג]. אלא הך תנא ס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. ולפיכך הכא שעומד הכלי במקום הטומאה חיישינן שמא באמת יוכשר ויתטמא מיד. וכדחיישינן כה\"ג גבי תרומה [סוכה ל\"ה ב']. וכן משמע לישנא דמתניתין דקאמר שמא יפסול ולא קאמר שמא יטמא. דמשמע דרק לפסול דבר שצריך טהרה חיישינן. ואנן קיי\"ל דרק חולין הטבולין לתרומה אסור לגרום טומאה. אבל חולין ממש אף לידים שרי [עי' רכ\"מ סוף הל' אוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הקיף הציל</b><br> אם לא הוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נשמטת</b><br> שמתנועע בפה החבית. ועי\"ז אפשר להוציאו משם בנקלות. רק שאינה נשמטת ונופלת מעצמה מתוך פה החבית. אעפ\"י שאינה ממורחת בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר מצלת</b><br> דמדאינה נופלת בעצמה הו\"ל כצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אינה מצלת</b><br> נ\"ל דלרבנן אפי' מהודק יפה המגופה בפה החבית אפ\"ה אמ\"צ רק כשממורח טיט על הסדק שבין המגופה להחבית. וכדחזינן בזמורה [מ\"ו] רק נקט מחולחלת לרבותא דר\"י. דאפ\"ה ס\"ל דמציל. דלדידיה דוקא במדובקים יחד דבר קשה בדבר קשה. וכגון אבן וחרס צריך מרוח. אבל מגופה שהוא טיט שנתיבש. שתחוב בחבית חרס. דהו\"ל רך בקשה המתדבקים א\"צ מרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בית אצבע שלה</b><br> היינו גומא שבמגופה שתוחב לשם אצבעו כשירצה להוציא המגופה מפה החבית. *כז) שבית חללו של הגומא בולט לתוך החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתוכה</b><br> בתוך גומת המגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבית טמאה</b><br> דהו\"ל כמונח שרץ בחבית מדבולט לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין שבתוכה טמאים</b><br> דהמגופה אינו כלי להציל בתוך תוכו [כפ\"ח מ\"ג]. ולא עדיף משרץ בסרידה שעל פי התנור ושוקעת לתוכה דהתנור טמא מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדור</b><br> באלל העשוי ממטלית ארוג מצמר או פשתן וכדומה שכורכו יחד בעיגול. דאף שהיה בהמטלית גע\"ג אצבעות. אפ\"ה כשכרכו יחד שוב אמק\"ט [כלקמן רפכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפקעת של גמי</b><br> הוא [קנויעל] מחוט עשב ארוך הנקרא [באסט] בל\"א. והא דלא נקט פקעת של חוט צמר או פשתן. ה\"ט משום דפקעת כזה מק\"ט [כלקמן רפכ\"א]. וא\"כ לא חזי לסתימת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מירח מן הצדדין</b><br> היינו סביב קצוות הכדור והפקעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הציל</b><br> ר\"ל אפי' אם מירח מהצדדין אפ\"ה לא הציל בצמ\"פ. משום שנשארו נקבים וסדקין בין חוטי הכריכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימרח</b><br> על הכדור והפקעת עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן ומלמטן</b><br> ר\"ל או מלמטן. כדי שיסתמו כל הנקבים והסדקין שבין חוטי הכריכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן במטלית של בגד</b><br> שכרכו על פי הכלי. והמטלית אין בו ג' על ג' אצבעות דאמק\"ט. ואפ\"ה אמ\"צ מפני הנקבים שבארוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה של נייר</b><br> והרי נייר אמק\"ט רק כשיש בו ב\"ק [כרמב\"ם רפ\"ב דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או של עור</b><br> והרי גם עור אמק\"ט. כשהוא פשוט בלי ב\"ק. רק כשהוא רך ויכול לקפלו סביב שום דבר [כתוס' שבת ס\"ג ב' ד\"ה מנין] והכא דהנייר והעור רכים. דהרי כרכם סביב פה הכלי. א\"כ ע\"כ דמיירי שאין בזה ובזה כשיעור לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקשרה במשיחה</b><br> שהניחן על פה הכלי וקשרן סביב בחוט. סביב לשפת פה הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מירח מן הצדדין הציל</b><br> דמדאינן נקובין כארוג א\"צ מרוח על פניהן. וסגי בשמירח בקצוותיהן סביב שפת פה הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> ר\"ל חבית חרס שרגילין לזפתה מבפנים לשמירת היין [כע\"ז פ\"ה מי\"א] ומיירי שהחבית סתומה בצמ\"פ כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתקלפה והזפת שלה עומדת</b><br> שנשבר קצת חרס מדופן החבית. ונקלף מעל הזפת שבפנים והרי אם תציל חבית זו באהל המת. צריכה סתימה גם במקום נקב זה שנעשה ע\"י שבירת החרס אלא בחבית זו כיון שרק נקלף החרס שבנקב מעל הזפת שבפנים. הרי הזפת סותם הנקב לא תוך חלול הנקב. רק תחת מקום הנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן קבוסים של מורייס</b><br> הן קנקני חרס שנותנין לתוכן שומן דגים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שגפתן עם השפה</b><br> סתם פיהם עם גפת [הוא גיפס בל\"א] למטה משפת הכלי. ונמצא ששפת הכלי בולט לחוץ סביב מקום הסתימה. ונקט הך דינא בקבותים ולא בשאר כלים. משום דרק קבותים היו רגילין לעשותן באופן ששפת פיהן סביב כפוף לחוץ. ואין נוח לעשות בו צמ\"פ רק מבפנים. דהיינו למטה משפת הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אינם מצילין</b><br> מדכתיב צמ\"פ עליו ולא מתוכו. ואע\"ג דלעיל [פ\"ג מ\"ג] בניקב וסתמו בזפת מהני. ונחשב כסתום ולא פליג ר\"י. התם הזפת הוא תוך נקב השבירה. ובצד שפת החרס. והרי כל מהצד נקרא בתנ\"ך בלשון על. כמו ועליו מטה מנשה. לפיכך גם היכא שהצמ\"פ בצד שפת חרס הנקיבה. שייך לומר גביה צמיד פתיל עליו. אבל הכא הזפת הסותם הנקב. הוא למטה משפת הנקב סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מצילין</b><br> דדרשי צמ\"פ עליו. רק שלא יציל כפוי [כלעיל בועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצילוה</b><br> ה\"נ מיירי בהיה הסתימה שוה עם שפה החיצון של מקום הנקב בגב הכלי. וסתמא כרבנן לעיל. רק קמ\"ל הכא דאפי' סתימה דממילא מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימרח מן הצדדים</b><br> וא\"צ מרוח ע\"ג אע\"ג שהזמורה ספוגיי שיש בה נקבים דקים בטבע. עכ\"פ אינן נקבים ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ב'</b><br> שסתם החבית בב' זמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסר</b><br> הוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט כשאינו משמש לאדם וכלים ביחד [כפט\"ז סמ\"ז] ולהכי חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתון על פי התנור</b><br> כולה בבא שא\"צ היא אלא נקט לה משום סיפא דבעי למנקט עשאן בסינין וכו'. ובעי לאשמעינן דלא מהני כה\"ג רק בב' נסרים שקצוותיהן מתאימות. ולא בב' זמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאן בסינין</b><br> להרמב\"ם היינו יתידות עץ. שחיבר בהן ב' הנסרים במקום שמתאימין יחד. ולהר\"ש היינו קליפות דקות של סנה. והוא כעין נעורת של פשתן. שאנחנו סותמין בו את הנקבים והסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשוגמין</b><br> הוא ג\"כ מין קליפות עץ. ושניהן מתדבקין וסותמין יפה כמרוח שבין נסר לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור ישן בתוך החדש</b><br> ושפת פה של החדש עומד בשוה עם שפת פה של הישן. ומיירי שהחדש לא הוסק עדיין כשיעור לק\"ט [כמבואר לעיל פ\"ה מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסרידה</b><br> הוא כעין דף של חרס כפוף קצת באמצעיתו כדי ללוש על גביו [פ\"ח מ\"ג] ובה סותמין התנור [כפ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי הישן</b><br> שמונח על פה הישן ואינו ממורח בו כבצמ\"פ. ואפי' כשעי\"ז נסתם גם פה החדש. וכגון ששפתות פה החדש והישן שוות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל הישן וסרידה נופלת</b><br> ר\"ל אם ישוער שכשינטל הישן מתחת הסרידה. תפול הסרידה לתוך חלול של החדש. וכגון שפה החדש רחב יותר מרחבו של נסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> ר\"ל כל הכלים שתוך הישן ושתוך החדש. וגם התנור הישן בעצמו. הכל נטמא באהל המת. דהרי להישן אין לו צמ\"פ והחדש שאינו כלי. לולי שהיה סתום היה חוצץ בפני הטומאה. דלא הו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט. דמדהוא מרווח טע\"ט מציל משום אהל כשהוא סתום. וא\"צ צמ\"פ. אבל הכא הרי פיו מגולה למעלה. ואפי' היה הסרידה רחבה ממש כמלא חלול פה החדש. עכ\"פ כל שכשיסירו הישן מתחת הסרידה לא תפול על כותלי החדש רק לתוך חללו של חדש. נמצא שהסרידה נסמכת על דבר שמק\"ט וכל דבר המק\"ט מביא הטומאה. ואינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ו מ\"ב ופ\"ח מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שהסרידה רחבה וארוכה בכדי שתנוח על שפתי פה החדש שמקיף להישן. ועי\"ז גם כשיסירו הישן מתחתיה לא תפול הסרידה לתוך חללו של חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> שהחדש שאינו כלי דינו כאהל ומציל כשהוא סתום גם בלי צמ\"פ [כרפי\"ב]. ומדהוא גדול לא הו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח</b><br> דהיינו ששפת החדש עומד נמוך משפת פה הישן המקיפו. ובין ב' הפיות אין טפח. מיהו רק הכא שהחדש תוך הישן הוצרך התנא להתנות כן. מדאפשר שפה הפנימי יהיה נמוך מהסרידה שעל פה החיצון הישן. אבל לעיל שהישן תוך החדש. אם הסרידה נתמכת על פה החיצון. כדנקט התם בסיפא דרישא. לא הוצרך התנא להתנות שלא יהא שפת פה הפנימי נמוך טפח מהסרידה שנתמכת על פה החיצון. דהרי אפי' יהיה נמוך פה פנימי טפח מפה החיצון. אפ\"ה הכל טהור. מדניצל גם פנימי. וכל מה שבתוכו מכח החיצון שמגין עליו מטעם אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבחדש טהור</b><br> דהרי אפי' לא היה כאן הישן כלל. והסרידה והתנור החדש ששניהן אמק\"ט היו מופסקין מהדדי באויר פחות מטפח. היה ניצל מה שבחדש [כאהלות פי\"א משנה ח']. אבל הישן טמא מדאין לו צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסין</b><br> אלפסין של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו בתוך זו</b><br> ויש ריוח בין כלי לחבירו להניח שם אוכלין ומשקין:",
+                "אותו שהשרץ מונח בה נטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורות</b><br> הקערות אחרות עצמן ודאי טהורות. ואפי' השרץ בחיצונות. והחיצונה עודפת אפ\"ה פנימיות טהורות דאין כלי מק\"ט מאויר כ\"ח [כלעיל פ\"ח מ\"ד]. וכדילפינן כן מקרא [שבת קל\"ח ב']. ולא נקט פיהן שוות רק משום כשהשרץ בפנימית. דאז דוקא כשאין שפתות החצונה עודפת על שפתות הפנימית שהשרץ בתוכה. החיצונה טהורה. הא בעודפת שפת החצונה. הרי השרץ שבפנימית מונחת גם באויר החצונה ונטמא גם היא. וכ\"כ כשמשקין בפנימית. אז גם בשהשרץ בחיצונה. דוקא בששפתותיהן שוות אותה שהמשקין בתוכה טהורה. משום שגם המשקין בעצמן נשארו בטהרתן מדמונחין תוך תוכו [כפ\"ח מ\"ד]. אבל כששפתות החיצונה עודפת ואפי' כשהשרץ בחיצונה. נטמא המשקין שבפנימית וטימאה גם להפנימית:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בכונס משקה</b><br> ר\"ל אבל אם כל האלפסין נקובים בכדי שיכנס בהנקב משקה שבחוץ נגד הנקב. מיהו אילו היו כלים המיוחדין רק למשקין. הרי משנתנקבו כן. תו אין חשובים כלי כלל. בין לקולא. שהן עצמן אמק\"ט עוד. ובין לחומרא שאינן מצילין על אוכלין ומשקין שבתוכן מטעם תוך תוכו. ואם היו כלים המיוחדין רק לאוכלין. אז ודאי בין לקולא הנ\"ל ובין לחומרא הנ\"ל. לא היה מתבטל מהם שם כלי ע\"י נקב כזה. דהרי כלי כזה שיעור נקיבתו כמוציא זית. אבל הכא הרי באלפסין מיירי. שמיוחדים לבשל בהן מאכל עם רוטב. וא\"כ מיוחדין לאוכלין ולמשקין. דבכה\"ג מטילין אותו לחומרא לכאן ולכאן [כפ\"ח מ\"ב] לפיכך לענין שיהא האלפס עצמו מק\"ט. עדיין חשוב כלי. ולענין שיציל ע\"י תוך תוכו לא חשבינן לי' ככלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בעליונה כולן טמאות</b><br> דלגבי עצמו אמרינן לחומרא דשיעור נקיבתו בכזית. ולהכי היא מק\"ט מהשרץ שבתוכה. ולגבי האלפסין החיצונים. נמי אמרינן לחומרא. ולהכי אף דבכל דוכתא מציל תוך תוכו. בין מלהכניס או מלהוציא טומאה. עכ\"פ הכא מדנקוב הפנימי שהשרץ בתוכה בכונס משקה. כמאן דליתא פנימי דמי. דלא חשבינן לה כלי. והו\"ל כמונח שרץ באויר כל א' מהחיצונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה וכולן טהורות</b><br> היא טמאה דלחומרא אמרינן דהוי כלי ומק\"ט. מדאינה נקובה כמוציא זית. אבל עליונות ממ\"נ טהורות. דאי לאו ככלי דמי. הרי אמק\"ט. ואי ככלי דמי הרי אין כלי מק\"ט מאויר כ\"ח. ומה\"ט אפי' יש משקין בעליונות. והן ודאי נטמאו. דלא דיינינן לעליונות ככלי. מדהן נקובות. ואין מצילין בתוך תוכו. אפ\"ה המשקין שנטמאו אינן חוזרין לטמא הקערות שנגעו בהן המשקין. דממ\"נ אי ככלי שלם דיינינן לי' הרי הצילו על משקין שבתוכן בתוך תוכן. ואי לאו ככלי דמי. א\"כ איך יקבלו טומאה מהמשקין [רב\"א. ולפ\"ז לכאורה היה נ\"ל חידוש דין דאם המשקין באמצעי. והן נוגעין בגב הפנימית י\"ל שהאמצעית שהמשקין בתוכה טהורה כולה מכח ממ\"נ הנ\"ל. והפנימית שנגעו המשקין רק בגבה טמאה עכ\"פ מגבה [כרפכ\"ה] דהרי בפנימית זו אין כאן ממ\"נ. ואי\"ל דאמרי' ממ\"נ בהנקב. דאם נקב כזה מבטל שם כלי. א\"כ פנימית אמק\"ט מהמשקין. ואם נקב כזה אין מבטל שם כלי. א\"כ גם המשקין טהורין. דהרי הצילום הפנימיים בתוך תוכו. ליתא. דא\"כ בשרץ בעליונה. וכולן נקובות. אמאי כולן טמאות נימא ממ\"נ הנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בעליונה</b><br> בשלימות מיירי השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא והתחתונה טמאה</b><br> דמשום שהתחתונה עודפת. הו\"ל כאילו מונח השרץ גם באויר התחתונה. אבל האמצעיות טהורות. דאף דדיינינן כאילו השרץ בהחיצונה. עכ\"פ הו\"ל אמצעית כקדירה שמונחת בתנור שהשרץ בתוך התנור שהקדירה טהורה דאין כלי נטמא מאויר כ\"ח [כפ\"ח מ\"ד] ולא דמי לטבלא שיש בה לזביז עודף. דבנטמא קערה א' שבה נטמאו כולן [כלעיל פ\"ב מ\"ז] התם כולן גוף א' הן באמת. רק שכשאין לזבז עודף הו\"ל אותה שהשרץ בתוכה כגב להקערות האחרות [וכמ\"ש שם בס\"ד סי' ע\"ו] אבל הכא כל האלפסין גופין חלוקין הם. דמי שפיר לקדירה שבתנור הנ\"ל. דלא נטמא מאויר כ\"ח. אפי' כשהשרץ עדיין בהחיצון. מיהו הרי בכה\"ג אמרינן התם דאוכלין ומשקין שבפנימי טמאין. דמשום שפה קדירה למטה מפה התנור. אין האוכלין ומשקין נצולין מכח תוך תוכו. א\"כ ה\"נ הכא במונח שרץ בעליונה ותחתונה עודפת. או במונח שרץ באמת בהתחתונה העודפת. גם האוכלין ומשקין שבפנימית טמאין. דמדהתחתונה עודפת. אינן נצולין מכח תוך תוכו. וחוזרין משקין ומטמאין להקערה שהן בה וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' אם המשקה באמצעית אינן נצולין בתוך תוכו. דהרי מדהתחתונה עודפת. הו\"ל כאילו השרץ והמשקין מונחין בתוך חלול החיצונה. וחוזרין המשקין ומטמאין להקערה שהן בה. וכ\"ש בהיה השרץ באמת מונח בתחתונה העודפת. דודאי מונח אז השרץ והמשקין שבפנימית כולן בתוך חלול א' ונטמאו כולן. והא דנקט הך משנה בפרק זה. והרי לכאורה אין כאן מקומה דהרי כל הפרק בצמ\"פ מיירי ה\"ט מדבעי למנקט ג' מיני הצלה שבכ\"ח גבי הדדי. דהיינו בתחלה נקט דיני צמ\"פ ובתר הכי [במ\"ז] נקט דיני אהל שמציל בכיסוי לבד. אפי' אין הכסוי מחובר בצמ\"פ. ובסוף הכל נקט הצלת תוך תוכו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמאין</b><br>מריש מכילתין עד כאן ריש פרק י\"א נתפרשו כל דיני טומאת כ\"ח. והן שקראן התנא דברייתא בתוספתא בשם בבא קמא. ומכאן עד סוף פרק כ\"ו מפרש התנא. כל דיני כלי מתכות. ואח\"כ כל דיני כלי עץ. ואח\"כ כל הדינים ושייכים לב' מיני כלים הנ\"ל וכל הדינים הללו כללן התנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא מציעא. ומשם עד סוף פרק ל' מפרש התנא כל דיני בגד עור ושק. ואח\"כ כל דיני כלי זכוכית. וגם הנך כולהו כללן תנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא בתרא:",
+                "אפי' פשוטיהן מק\"ט מדאו'. דשאר כלים לבדן הוקשו במקרא א' לשק שיש לו ב\"ק. אבל כלי מתכות לא הוקשו. ותו דהרי התורה אמרה בכלי מתכות. כל דבר אשר יבא באש וגו' אך במי נדה יתחטא. והרי בזה נכלל גם פשוטי כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו טהרו</b><br> ה\"ה נקבו. והא דנקט נשברו היינו לרבותא דסיפא. דאע\"ג דנשבר לגמרי אפ\"ה כשחזר ותקנו חוזר לטומאה ישינה. ושיעור נקיבתו של כ\"מ היינו אם ע\"י הנקב או הסדק והשבר אינו ראוי עוד לתשמישו שבתחלה [כלקמן רפי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן הישנה</b><br> מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לטומאת הנפש</b><br> דס\"ל דהא דגזרו בכ\"מ שיחזור לטומאה ישנה. היינו דאל\"כ כשיתטמא לאדם שום כלי מתכות שלו לא ימתין ז\"י להזאתו. אלא ינקבו כדי שיתטהר. ואח\"כ יחזור ויתקנו יפה. ועי\"ז ישתכחו דין מי חטאת [וזה טעמו של ר' יוחנן במ\"ג]. ולרבנן גזירת טומאה ישנה הוא משום דאל\"כ היו מדמין טבילה לשבירה. ויהיו סבורין מדשניהן מטהרין. לפיכך כמו בשבירה מתטהר בלי הזאה והע\"ש. ה\"נ בטבילה. ולא יהיה צריך הזאה ג' וז' קודם טבילה ולא הע\"ש אח\"כ. ואת\"ל א\"כ עכ\"פ הוי סגי לן לתקן שכלי שנטמא ונטהר ע\"י שבירה יהיה צריך הע\"ש קודם שישתמש בו אחר שיתקנו. ול\"ל שהצריכוהו טבילה. י\"ל כיון דעכ\"פ בנטמא במת לא סגי לן בהך תקנתא. יטעו עכ\"פ לומר בנטמא במת א\"צ הזאה. להכי משום לא פלוג גזרו דאף שנטמא בשאר טומאות ונטהרו ע\"י שבירה. כשיחזור ויתקנם יחזרו לגמרי לטוי\"ש. וגזרו רק בכלי מתכות. אף דגם כל כלי שטף אפשר שיהיה אב הטומאה ויצטרכו הזאה ג' וז'. ה\"ט משום דרק כ\"מ אפשר שיתהווה אבי אבות [עי' יבקש דעת סי' ח']. ויטמא לאדם וכלים הנוגע בהן בטומאה ז'. ולהכי מדקשה לאדם הנוגע בכ\"מ הטמא להזהר ז\"י שלא יגע בכלי או אדם טהור. והוא יוצא ובא ביניהן. להכי ודאי יבחרו טפי לטהר הכ\"מ בנקיבה. ונמצא שתשתכח דין מי חטאת. משא\"כ בשאר כלים. אף שאפשר שיתהוה הכלי אב ויטמא אדם עכ\"פ אותו אדם טמא רק טומאת ערב ואינו מטמא כלל לאדם וכלים שיגע בהן. ואפי' למ\"ד דגם בשאר כלים אפשר שיתהוו אבי אבות. עכ\"פ רק בכלי מתכות גזרו מדאפשר לתקנו יפה אחר שנשבר. חיישינן טפי שיותר יחפוץ לטהרו בשבירה מלהמתין ז\"י [כך נ\"ל תוכן דברי הר\"ש פ\"ב דכלים מ\"א. וערתוי\"ט כאן שרוח אחרת היה אתו בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו</b><br> דהיינו שאין לו שם לווי. כגון סכין. מגל. מקדח. דכל כה\"ג בשמו לבד ניכר שהוא כלי בפ\"ע המיוחד לתשמיש אדם. ולהכי חשיב ומק\"ט. לאפוקי ביש לו שם לווי. כגון צד הרחב שבחצוצרה שנקרא קב [כלקמן משנה ז'] והרי גם מדה נקרא קב. וגם הקטע יוצא בקב שלו. וכ\"כ ענפי מנורה שנקראים קנים [שם] והרי גם הגדולים באגם נקראים קנים. לפיכך צריך לכל אחד שם לווי. כגון קב חצוצרה. קני מנורה. ומשום הכי אמק\"ט. מפני שהם רק מקצת כלי. ואע\"ג שאינן תשמישי כלי. רק הן מגוף הכלי בעצמו. אפ\"ה מדע\"י שם לווי שלהן ניכר שהן רק מקצת כלי אמק\"ט רק כשמחוברין יחד כל חלקי הכלי [עי' רמב\"ם פ\"ט מכלים ה\"ב. והראב\"ד שם כ' דלא אתא לאפוקי רק כסויי כלים וחפויי כלים. וכ\"כ גם הרא\"ש הכא. ולא זכיתי להבין. דא\"כ מ\"ש כלי מתכות דנקט. הרי כל כסויי כלים טהורין [כפ\"ב מ\"ה] וכל חפויי כלים טהורין [כסוף פט\"ז] וכל תשמישי כלים טהורים [פט\"ז סמ\"ז] אבל לרמב\"ם לא קשה. דמדס\"ל דהכא רק בפשוטי כלי מתכות מיירי דבשאר כלים טהורים לגמרי. להכי קאמר הכא דגם כלי מתכות דוקא ביש לו שם בפ\"ע מק\"ט ולא כשהוא חלק מכלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט אפי' אין לו ב\"ק. אבל ביש לו ב\"ק. אפי' הוא רק חלק מכלי אחר אפ\"ה מק\"ט [רמב\"ם פ\"ט מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הדלת</b><br> של מתכות שבבית. ואמק\"ט מדמיוחד לחברו בקרקע. אבל דלת כלים יש בהן חילוק [כפי\"ב מ\"ג] ואת\"ל בל\"ז דלת אמק\"ט. מדנכלל בשם דלת גם דלת כלי. י\"ל דלא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. רק בנכלל בשם א' ב' מיני כלים שאין תוארן ותשמישן שוה [כלעיל סי' ה'] אבל דלת בין אותו שבבית או שבכלי תוארן שוה. וגם תשמישן שוה. דהיינו לנעילת הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הנגר</b><br> ריעגעל שקבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המנעול</b><br> שלאס שקבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפותה שתחת הציר</b><br> דע שדלתות שלהן לא היו קביעתן בפתח כמו אצלינו. שהצירים קבועים בצד הדלת. אבל צירי דלת שלהן היו בולטין מאמצע שפת הדלת למעלה ולמטה. והבליטה שלמעלה היה תחוב בחור שבמשקוף והבליטה שלמטה תחוב בחור שבאסקופה. אולם מפני שכל כובד הדלת הוא למטה טפי מלמעלה. לכן עושין כוס קטן מברזל ותוחבין אותו בהחור הנ\"ל שבאסקופה. כדי שיסוב בתוכו הציר התחתון שבדלת. וזה כדי שלא יתרחב החור ההוא יותר ממדת הציר. ע\"י סביבת הציר בו תדיר. והכוס ההוא נקרא פותא [ועי' לקמן סי' י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והציר</b><br> הוא הציר שלמעלה ושלמטה בהדלת שגם הם עשויין ממתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורה</b><br> רתוי\"ט כ' שלא ידע פירושו. והמחה אותנו לפי' הר\"ב בריש פרקין דלקמן [ובמחכ\"ר משם סתר פתר. ולא נוכל לפרש כן הכא כ\"א בדוחק גדול] . ולפענד\"נ שהוא כעין קורנס שקבוע גם אצלינו בהדלת מבחוץ כדי לנקש בו על הדלת כל מי שירצה לכנוס והוא הוא הקורא לבני הבית שבפנים שיפתחו לו. או שקורא עי\"ז לבני הבית להודיעם שרוצה לכנוס. מדאינו מדרך ארץ לכנוס לבית חבירו פתאום [כפסחים קי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינור</b><br> נ\"ל דמדכולהו מיני דנקט תנא במשנתינו עד השתא. תשמישי דלת נינהו. להכי מסתבר דגם צינור דנקט הכא. אינו צינור ממש שעשוי לזחילת מים. רק היינו צינורא דדשא [ברכות די\"ח ב'] שעשוי כעין קנה חלולה קצרה. ותוחבין אותו בחור שבאסקופה נגד הציר שבאמצע הדלת. וכדי שתוך הקנה הזה תסוב הדלת על צירה. ויש עושין את הצינור הנ\"ל מברזל שסתום למטה ככוס. ואז נקרא פותא [כלעיל סי' י']. ויש עושין הצנור הנ\"ל שפתוח בב' קצוותיו כעין צנור [ועי' לעיל פ\"ב סי' ל\"ה]. ואפשר עוד דפותא דנקט תנא היינו מפתח. וכפי' הב' שהביא הערוך ערך פותא. ע\"ש הכתוב והפותות לדלתות. והוא כלי שעשוי כעין יתד שתוחבין בצדדי הפתח לפני הדלת כדי למנוע פתיחת הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו לקרקע</b><br> אכולהו קאי דכולהו תשמישי קרקע הן. ואפי' לא נקבעו עדיין במחובר לקרקע. אפ\"ה מדעשויין להשתמש במחובר אמק\"ט. ונ\"ל דאף דכל תשמישי קרקע כך דינן ומ\"ש דנקט הנך. י\"ל דלרבותא נקטינהו. אף דכל הנך גם כשיחוברו לקרקע יהיו נעין ונדין אילך ואילך וגם בקלות יסירם מחבורן. ורגיל להסירן ולטלטלן. אפ\"ה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כלים מן העשת</b><br> ברזל חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן החררה</b><br> הוא גוש שעושין ממנו הברזל. וכמו שבא ממחפורת שעדיין מעורב בעפר שבו. והגוש הזה הוא כעין חררה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הסובב של גלגל</b><br> טס עב של ברזל שהשליבות גלגלי העגלה תקועות בנקבים שבטס ההוא. ואין לחוש בטס הזה שכבר נטמא. דהרי אמק\"ט מדמשמש לעגלה ככני כלים [כפי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הטסין</b><br> ברזל מרודד בלעך בל\"א. וג\"כ אמק\"ט דדוקא פשוטי כ\"מ מק\"ט. אבל זה אינו כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הצפויין</b><br> צפוי מתכות שע\"ג כלי עץ. ואמק\"ט כלקמן בפרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכני כלים</b><br> בסיס הכלי שהכלי עומד עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאוגני כלים</b><br> רגילין היו לעשות שפה ממתכות לכלי עץ וכדומה. והיינו אוגני כלים ושניהן אמק\"ט. מדהו\"ל רק תשמישי כלים [כלקמו רפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאזני כלים</b><br> בית אחיזה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השחולת</b><br> מה שנשחל ונמשך בהתפשטות דופן הכלי בשפתו יותר מהראוי כשרדדו הכלי בקורנס. ולפיכך כדי לישר אח\"כ שפת הדופן סביב בשוה. קוצצין השחולות ההוא אחר שגמרו הכלי. כדי ליפותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגרודות</b><br> מה שגורדין מהכלי בשעת מלאכתו ע\"י פיילע בל\"א. והרי שניהן באין מגולמי כלי מתכות שאמק\"ט [כפי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ר\"ל כל הנך כלים שנעשו מדבר טהור אין חוששין בהן לטומאה ישנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות</b><br> דבקצץ לכלי לגמרי. אין הכלי שחזר ועשה מהקציצות חוזר לטומאה ישנה דלא שכיח שיקצץ אדם כל הכלי ויחזור ויעשנה כדי לטהרה עי\"ז. ולא יבחר טפי להמתין לו ז\"י להזאה. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ח א']. ורבנן ס\"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו. אבל משברי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הגרוטים</b><br> שברי כלים הם חתיכות גדולות שנשברו מכלים וגרוטאות הם חתיכות קטנות מכלי שנשבר והרי בכלי ההיא יש לחוש שטמאה היתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלי</b><br> אף דמסמרות אמק\"ט מדהו\"ל תשמישי כלים [כפי\"ב מ\"ה] עכ\"פ מדנעשו מכלים חיישינן שהכלי ההוא טמא הי'. ואף שהשתא נעשה ממנו כלי אחר שלא כאותו שנטמא תחלה. וגם בשעה שנעשו מסמרם מהן נטהרו. אפ\"ה כשחזר ועשה מהמסמרים כלים חוזרים לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המסמרות</b><br> ר\"ל מן סתם מסמרות שאין ידוע אם נעשו מעשת או מכלי ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> דגזרו הני אטו הני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> נ\"ל דטעמייהו דב\"ה מדהו\"ל ס\"ס. ספק שמא מעשת וספק שמא מכלי טהור נעשו. ואע\"ג דברה\"י גם ס\"ס טמא [כפ\"ו דטהרות מ\"ד] הכא שאני דלא הוחזק כאן שום טומאה ידועה. ואין מחזיקין טומאה. ותו דהרי בל\"ז טומאה שגזרו בכלים הנמצאים. הוא חומרא יתירה. דהחשש שנטמא הכלי הוא ספק בנוגע שאין בו דעת לשאול [כסוטה כ\"ט א'] ובכה\"ג אפי' ברה\"י טהור [כנדה ד\"ד ב'] ולפיכך דיינו שנגזרה טומאה על כלי שוודאי נעשה ממנו. ולא בספקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברזל טמא</b><br> ברזל אפי' הוא מכלי מתכות טמא שנשבר טהור הוא. אלא ר\"ל שברזל זה הוא מכלי מתכות טמא שנשבר ודאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבללו עם ברזל טהור</b><br> ועשה מהתערובות כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> חוזר לטוי\"ש [ועי' מכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מן החלמא</b><br> ברזל שחוק שבא מכלי שהיה טמא וערבו עם מין טיט המדבק ביותר. כעין טיט היון. שנקרא חלמא [ואפשר שמשמעותו חלמון ביצה] כדי לדבק בו סדקי כלי. ועשה מהתערובות הזה כלי אם רוב מהטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגללים</b><br> ברזל שחוק מכלי טמא כנ\"ל שעירבו עם גללי בקר ועשה ממנו כלי. ג\"כ אם רוב וכו' ומהכא ולהלן לא איירי תנא מדיני טוי\"ש. רק מודיענו איזה כלי מק\"ט או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלוסטרא</b><br> הוא בריח מתכות עשוי כקלונס. וכפתר עב בראשו. ומריצין אותו בפנים בהבית תוך ב' טבעות או תוך ב' ווין שמזה ומזה במזוזות הדלת. כדי לסגור הבית. נמצא שהקליסטר עשוי לתשמיש מחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט דמדיש כפתור בראשו לוקחין אותו לפעמים לדוך בו בשמים וכדומה. לפיכך אזלינן לחומרא ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצופה</b><br> אם קלוסטר זה הוא מעץ ומצופה במתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל הצפוי שהוא ממתכות לגבי עיקר הכלי שהוא פשוטי כלי עץ וא\"ת מאי איריא קלוסטר שמשתמש גם לקרקע. הרי כל כלים המצופים טהורין [כרבנן חגיגה כ\"ז א']. נ\"ל דקמ\"ל קלוסטר אף שהצפוי של הכפתור מועיל הרבה להדיך בו היטב הדק. ולהכי סד\"א דמה\"ט העץ שבתוכו הו\"ל כעץ המשמש את המתכות שמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפין</b><br> הוא הענגעל שלאס בל\"א. שעשוי מב' חלקים. העליון עשוי כקשת. ונקרא פין. והתחתון שהוא כארגז שמכניסין הפין לתוכו לסגור. והוא הנקרא פורנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> כל א' מהן מק\"ט בפ\"ע. דסד\"א מדהן ב' כלים שעושין מלאכה א'. מחשבו כב' אברים של גוף כלי א'. ואמק\"ט רק בשעת חבורן [כמשנה ה' וז'] קמ\"ל דהכא שאני. דכל א' מחלקי הכלי עושה פעולה אחרת. להכי כ\"א לבדו מק\"ט [כך נ\"ל כוונת הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומטה</b><br> ע\"י גרירה ולא בטלטול להדיא [כך כתב הר\"ש והר\"ב והם דברי רש\"י [שבת קכ\"ד א'] ואני בעניי לא זכיתי להבין. דבשלמא שומטה בגרירה שייך שפיר. אבל לחלותה בגרירה היכא משכחת לה. ול\"מ היה נ\"ל דהוכחת הש\"ס התם הוא. דמדלא שרי לטלטלה. רק בשכבר תלויה בפתח מע\"ש ש\"מ דקודם התרת כלים שנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' טרפון אומר הרי היא לו ככל הכלים ומטלטלת בחצר</b><br> דגם להסירו מפתח ראשון מותר להדיא. ונקט הך מלתא הכא. מדמיירי לעיל בקלוסטרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרב של פרומביא</b><br> פרומביא הוא הרסן שעשוי מרצועות שמלבישן לבהמה סביב לראשה ובהפרומביא מחובר שלשלת קטנה בתמונת עקרב שמניחין להבהמה לתוך פיה. שעי\"ז יוכל להטות הבהמה ברצועה שקשורה בעקרב. לימין או לשמאל בהליכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> לרמב\"ם מדיש לו שם בפ\"ע ולראב\"ד מדעשוי לעכבה שלא תרוץ הו\"ל תשמיש אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחיים</b><br> הן ב' טסין מתכות שברסן נגד לחיי הבהמה לקשוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מדאין ללחיים שם בפ\"ע [כמשנה ח'] ולהכי אפי' היה להן ב\"ק דאז א\"צ שיהיה להכלי שם בפ\"ע. עכ\"פ כיון דתכשיט בהמה הוא. אמק\"ט [כריש פי\"ב] ובכה\"ג אפי' ביש לו ב\"ק. כל שמתחלה לא נעשה לקבל לו לאדם אמק\"ט [כתוס' שבת דנ\"ט א' ד\"ה הואיל. ורמב\"ם פ\"ח מכלים ה\"ז. ופ\"ט ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטמא בלחיים</b><br> נ\"ל דס\"ל דהא דכשאין להכלי שם בפ\"ע. או שכשהוא תכשיט בהמה אמק\"ט. היינו דוקא כשאינן מיוחדין לחברן בכלי אחר המק\"ט. אבל לחיים אלו. כיון שהן תכשיט רק כשהן מחוברין לפרומביא. ואז טמאין משום עקרב וכדמסיק. ה\"נ כשהן לבדן מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עקרב</b><br> ולא הכלים שבין עקרב לרסן. ולת\"ק רק לחיים טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת חבורן</b><br> העקרב והלחיים בהפרומביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> עקרב ולחיים. דבנגע טומאה בא' מהן נטמא חבירו. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פיקה של מתכת</b><br> הוא כדור קטן של מתכות שהאשה תוחבתו בראש הפלך כשטווה בו. כדי להכביד ראש הפלך יפה למטה. שעי\"ז יתמתח החוט הנטווה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> מדאין להכדור שם בפ\"ע. דיש כדור שנקרא פיקה. ומשתמש לדבר אחר [ועי' פי\"ז מי\"ב] וכל כה\"ג אמק\"ט מדהו\"ל רק מקצת כלי. ור\"ע מטמא מדעכ\"פ אצל הטווין מורגל לומר פיקה סתם. ואפ\"ה כל אדם יודע שהוא של פלך מדעסקן בו כל היום בטווייתן. [וא\"ת עכ\"פ הרי הו\"ל מתכות המשמש לפשוטי כלי עץ שאמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו]. י\"ל זהו רק בשניהן עשויין לתכלית א'. כפותחת ופין ששניהן עשויין להסגיר. אלא שהפין הוא העיקר והפותחת משמשו. משא\"כ הכא הפלך עשוי לכרוך עליו החוט הנטווה והפיקה עשוי לתכלית אחר. להכביד הפלך שעי\"ז יהיה החוט שזור. לפיכך לא הו\"ל כמשמשו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכוש</b><br> הוא פלך וצורתו כעין מקל קטן שכורכין עליו חוט הנטווה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאימה</b><br> הוא צנורא דקה כעין מחט עקום בעוקצו. וצריכין לו באריגת משי. וי\"א שהוא המקל הארוך שכרוך עליו הצמר או הפשתן שממנו טווין החוט על הפלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקל</b><br> של מתכות וכדמסיק. אבל מקל של עץ טהור מכלום [כשבת ס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסימפוניה</b><br> כלי זמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת</b><br> אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצופין טהורים</b><br> ואע\"ג דכל הצפויין טהורין [כלעיל מ'] ומ\"ש דנקט הנך. נ\"ל דה\"ט מדסד\"א דדוקא בא\"צ הצפוי לתשמיש הכלי. אבל הנך כולם הרי הצפוי מהני לתשמישו. דבפיקא כוש ואימה נוח טפי לטוות כשהכלים הללו ממתכות וכבדים. וכ\"כ מקל דלעיל צפוי מתכות שבו לחזקו כדי לתמוך עליו יפה. או כדי להכות בו בכח [עי' פי\"ד מ\"ב] וכ\"כ בכלי זמר מועיל הצפוי לצלצל טפי הקול [עי' ערכין ד\"י ע\"ב] והו\"א דבכל כה\"ג לא הו\"ל כמי שאינו קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה בית קבול כנפים</b><br> שמניחין בב\"ק שבו כלים דקים ככנפים. כדי להנעים הזמר ע\"י נענוען בהרעדת הקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אפי' הסמפוניא מצופה. עכ\"פ הב\"ק של עץ שבו שאינו מצופה. והוא מחובר בו מק\"ט. ועי\"ז גם הסמפוניא שהוא עמו כלי א' מק\"ט עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרן עגולה</b><br> חצוצרה עקומה מקרן בהמה. והוא עשוי מפרקים. וכ\"כ חצוצרה פשוטה שנעשה מקרן בהמה נעשה מפרקים. ולשניהן יש ב\"ק שמתהווה כשיתחברו פרקיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשוטה טהורה</b><br> דרק העגולה. מדקשה לפרק אבריה. אינה עשויה להתפרק להכי הב\"ק שנתהווה ע\"י החזרת פרקיה מחשב ב\"ק. אבל חצוצרה הפשוטה בקלות יפרקו אבריה זה מזה. ולא מחשב הב\"ק שנעשה ע\"י חיבור הפרקים כבית קבול ממש [וערפ\"ב]. והא דנקט הך דין כלי עצם הכא בין דיני כלי מתכות משום סיפא. בהיה בה מצופת מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היתה מצופית שלה</b><br> מקום הנחת פה התוקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת טמאה</b><br> ר\"ל המצופית מק\"ט. אף שהיא פשוטי כ\"מ. וקמ\"ל נמי דלא הוה כמתכת המשמש לעץ [כפי\"ג מ\"ו] דהכא שאני. דרק המצופית מסייע להנעים הקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקב שלה</b><br> ר\"ל ואם צד הרחב של החצוצרה שמקרן. היתה של מתכות [ולערוך ר\"ל נרתק של חצוצרה. ולא זכיתי להבין. דא\"כ מה זה דקאמר בסיפא. ובשעת חבורן הכל טמא. ואי בנרתק. הרי בל\"ז העשוי לתיק גם בלי חבורן מק\"ט [כספט\"ז] ותו מה חיבור שייך לנרתק עם החצוצרה שרק מונחת בתוכה וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי טרפון מטמא</b><br> מדהו\"ל כ\"מ שא\"צ ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דשם קב כולל נמי מדה. ונמצא שאין לו שם בפ\"ע. ור\"ט ס\"ל כר\"ע לעיל [סי' נ\"ד] דכל שם של כלי שנצטרך לבעלי מלאכה. אפי' יש כלי אחר שיש לו ג\"כ שם כזה. עכ\"פ כיון דבעלי המלאכה המשתמשין בכלי ההוא קורין אותה סתם. ומפני שהם הם המשתמשין בו ניכר וידוע הוא לכל לאיזה כלי מתכוון. ה\"נ כיון שבין המזמרים ידוע הוא הכלי בשם סתם הו\"ל כיש לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת חבורן</b><br> הקרן והקב עם המצופית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> לכ\"ע בנגע בו טומאה בכל מקום מק\"ט. משום המצופית דהמחובר לטמא טמא [פי\"ב סמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו קני מנורה טהורין</b><br> ר\"ל הקנים כשהן מפורקין מהמנורה אמק\"ט. מדאין להם שם בפ\"ע [כלעיל סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרח</b><br> מקום השמן והפתילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבסיס</b><br> מושב רגלה הרחב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> אף דגם הנך אין להן שם בפ\"ע. עכ\"פ יש להן ב\"ק. וא\"צ לב\"ק שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסדא</b><br> כובע נחושת שלובשין במלחמה. וקמ\"ל אף דלענין שבת לכתחילה לאו מנא [כשבת פ\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחיים</b><br> טסין שבלחיי הלוחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מדאין להן שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן בית קבול מים</b><br> לשתות בהן במלחמה [ומדלא הוה סגי ליה למנקט ב\"ק לחודא ש\"מ כתוס' לעיל סי' מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> תנא והדר מפרש כגון הכידון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכידון</b><br> רומח קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניקון</b><br> הוא הברזל המחודד שבראש החנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגפיין</b><br> בתי שוקים מברזל שלובשן במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשריון</b><br> פאנצער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל תכשיטי נשים טמאים</b><br> מק\"ט. כגון עיר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר של זהב</b><br> עשוי ככתר בתמונת ירושלים שמושיבת בראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטליות</b><br> שלשלת של מתכת עשוי חוליות חוליות שתלבש האשה סביב צוארה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעת בין שיש לה חותם ובין שאין לה חותם</b><br> נקט הכי. דאע\"ג דלענין שבת ביש עליה חותם לא מחשב כלי לאשה. הכא בטומאה שאני. דעכ\"פ כלי מעשה הוא. אבל לענין שבת מדלא חזי לאשה מחשב משא עכ\"פ [שבת ד\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזמי האף</b><br> כולן מק\"ט אף שהן פשוטי כלי מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטלה שחוליות שלה של מתכות</b><br> וחרוזות בחוט וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל אחת ואחת</b><br> מחוליות המתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וכ\"ש כשכולן שלמין וחרוזות בו. דאע\"ג דאינו מק\"ט מחמת האבנים. עכ\"פ מק\"ט מחמת החוט. וכולן כלי א' הן. ולא הוה החוט כתשמישי כלים. אלא כחלק מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי קטלא</b><br> שנפסק החוט שחרוזות בו החוליות. כמה צריך שישתייר מהחוליות יחד שיק\"ט עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמלוא צואר קטנה</b><br> ר\"ל אם נשאר חוט שלם עם חוליות כפי הצריך סביב לצואר בת קטנה לקשטה מק\"ט. ונ\"ל דקטנה היינו ילדה בת יומא [כרפ\"ח דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' לא נשאר בהחוט רק טבעת א' מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן תולין בצואר</b><br> שחורזה בחוט אחר ותולה בצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכעדשה מלמעלן</b><br> שהנזם עשוי מב' פרקים שהחלק העליון עשוי כעדשה. ובו מחובר צנורה בראשו כדי לתלותו תוך האזן. והחלק התחתון של הנזם. שפורפו ע\"י ויו יחד עם העדשה עשוי כקדירה קטנה שיש בה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כקדרה טמא משום כלי בית קבול</b><br> ולא משום כלי תכשיט דהרי אינו ראוי לתכשיט. מדא\"א לתלותו באוזן. מיהו ע\"כ מיירי שב\"ק שלו עשוי לקבלה. שהאשה נותנת לתוכו דברים של ריח. דאל\"כ ב\"ק שאינו עשוי לקבלה אמק\"ט [כרמב\"ם כלים פ\"ב ה\"ג. ודלא כמשמע לכאורה שם רפי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכעדשה טמא בפני עצמו</b><br> משום תכשיט מדחזי עדיין בפ\"ע שתתלהו באזנה בצנורא שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צינורא</b><br> ר\"ל ואם הויו שבראש העדשה שמכניסתו בנקב שבאזנה. נפרק מהעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי כמין אשכול</b><br> ר\"ל ואם הנזם עשוי כאשכול שהרבה גרגרים תלויין בהצנורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפרק</b><br> שנתפרקו הגרגרים היחידים כולן מהצנורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכל גרגר יחידי אינו ראוי להתקשט בו ואמק\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבעת אדם טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט וכבר שמעינן כן [פי\"א מ\"ח] רק מדבעי למתני דטבעת בהמה אמק\"ט. תנא נמי דשל אדם מק\"ט. ודוקא טבעת שלובשה באצבעו. אבל טבעת שבבגדו. וכגון שבקצה חגורו לחגור בו. אינו רק תשמישי כלים ואמק\"ט והיינו דמרבה בסיפא וקאמר ושאר כל הטבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבעת בהמה וכלים</b><br> טבעת העשוי לצורך בהמה או לצורך הכלי או שעשוי בהכלי לקישוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הטבעות</b><br> שעשוי בכלי לתלותו. או שהטבעת עשוי לתלות בו דברים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורת החצים</b><br> הוא כמו קורה קטנה ממתכות. שקובעין אותה באמצע הקשת. והוא המטרה להמורה החצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דלא מחשב תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפני עצמו. להכי אשמעינן דזה דוקא באינו מחובר לדבר המק\"ט [כפי\"א סי' מ\"ט] אבל הכא מדרגיל להיות הקורה מחובר להקשת שמק\"ט ככל כלי מלחמה [כפי\"א מ\"ח] לפיכך גם כששלף הקורה מהקשת. מק\"ט לבדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אסירין</b><br> הוא קורת מתכות שיש בו פגימות. להכניס בהפגימות רגלי האסירים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדקבוע הקורה בקרקע הו\"ל תשמישי קרקע. ואף שכשרוצה להוליך האסיר ממקום למקום מוציא הקורה ממקום חבורה בקרקע. ומחברה עם האסיר במקום אחר. עכ\"פ רוב תשמישה עם הקרקע הוא. ול\"מ היה נ\"ל דקורת אסירים אינה מחובר כלל בקרקע. רק מחובר לשלשלת שברגלי האסיר. כדי להכביד מרוצתו כשירצה לברוח. ולפ\"ז דמי לקורת החצים לעיל דמשמש למתכות. ואפ\"ה הכא אמק\"ט. מדאינו מחובר ומהודק בהשלשלת. משום דהרי ברוב הזמן שהאסיר בבית הסוהר המוסגר שלא יוכל לברוח. מוציאין הקורה מהשלשלת. להכי לא מחשב מחובר לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקולר</b><br> האלז אייזין שמחובר לכותל. ונועלין בתוכו צואר האסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלא מחשב תשמישי קרקע. משום שכשמוליך האסיר ממקום למקום. נשאר הקולר תלוי בצוארו. וכיוצא בקולר [טובו\"י פ\"ד מ\"ה] וכגניבא דנפק בקולר [גיטין ס\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשלת שיש בה בית נעילה</b><br> לסגור ב' קצוותיו יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דע\"י הבית נעילה מחשב כלי בפ\"ע. אבל בלי בית נעילה הו\"ל רק תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפ\"ע [כלקמן פרק יד משנה ג וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי' לכפיתה</b><br> לכפות בה בהמה שלא תרוץ מהר. ועשוי נמי לקשטה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אע\"ג דיש בה בית נעילה. עכ\"פ תשמישי בהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשלת של סיטונות</b><br> סוחרי תבואה שנוסעין מעיר לעיר עם תבואתן למכור. מוליכין עמהן המדה שקבוע בה שלשלת שבה קושרין המדה בקרון שלהם. וכשבאין לעיר מתירין המדה מהקרון. והשלשלת נשארת קבוע בהמדה. ומודדין בה תבואתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדנשאר השלשלת תמיד מחובר בהמדה כגוף המדה חשוב."
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דשלשלת של מדות בעלי בתים תמיד נשארת קבוע בכותל. רק דאחר שמדדו. סוגרין המדה בהשלשלת שבכותל. שלא תגנב המדה. לפיכך הו\"ל השלשלת תשמישי קרקע [רב\"א]. ולהר\"ב להכי אמק\"ט. מדהו\"ל רק תכשיט כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד</b><br> ר\"ל שהשלשלת אינו רק חוליא א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היו שנים</b><br> שהשלשלת עשוי מב' חוליות. אז אינו לנוי. רק בית יד להמדה. וכל ידות הכלים מק\"ט כמותן [כרמב\"ם פ\"ט ופ\"כ מכלים]. ולרב\"א הנ\"ל דשל בעה\"ב ה\"ט דאמק\"ט. מדנשארת תמיד מחובר לכותל. נ\"ל דב' מפתחות דקאמר ר\"י. היינו שיש בהשלשלת מסגר א' סמוך לכותל ומסגר אחד סמוך להמדה. ואז לפעמים פותח מסגר זה או זה. ומניח השלשלת לפעמים בהכותל. ולפעמים בהמדה. להכי לא מחשב תשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שקשר חלזון</b><br> הוא ויו עשוי בדמות דג. שעשה אותו בקצה השלשלת. ובויו הזה תלוי השלשלת בכותל. נמצא שאין השלשלת מחובר להכותל בחוזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' יש מסגר בהשלשלת בקצה השני שבמדה. אפ\"ה מק\"ט. דמדאין השלשלת קבוע בכותל מהודק. תו אינו כתשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים של סרוקות</b><br> דעזמער בל\"א ששוקלין בו צמר סרוק. והוא פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני אונקליות</b><br> האקען של מתכות שתלוי בקנה. ואף שגם האונקלי לבדו אמק\"ט מדאין לו שם בפ\"ע. עכ\"פ במחובר עם הקנה ושניהן צריכין לתשמיש שמשתמש בהן. א\"צ שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו אונקליות טמא</b><br> ודוקא כשהאונקלי מתכות קבוע בגוף הדעזמער. אז חשוב כל הדעזמער ככלי מתכות לק\"ט. אף שהוא פשוטי כלי עץ. אבל כשהאונקלי רק תלוי בהקנה כאונקלי של סרוקות לעיל. אין גוף הדעזמער בטל לגבי אונקלי. דשאני סרוקות. דאע\"ג שהאונקלי רק תלוי. אין רגיל להסירו. משא\"כ בעה\"ב. לפעמים קושר דבר הנשקל בקצה הקנה. ושוקל בו בלי האונקלי. ולהראב\"ד אע\"ג שאין האונקלי קבוע בגוף הקנה מק\"ט גם בשל בעה\"ב. רק קמ\"ל דבאין בו אונקלי כלל. כי כן דרך קנה זה של בעה\"ב שרגיל לקשור בקצהו עניבת חבל לשקול בו להכי אמק\"ט. מדהוא רק פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונקלין של כתפין</b><br> מוט. עץ ארוך שהכתף מניחו בכתיפו. ותולה בו ב' שקין. א' לפניו וא' לאחריו בב' אונקליות ברזל שמחוברות בהמוט בב' קצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל האונקלי לגבי המוט שהוא עיקר הכלי. והוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט. והו\"ל האונקלי כמתכת המשמש לעץ שאמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] וגם כשהאונקלי לבדו ג\"כ אמק\"ט. מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רוכלים</b><br> מוכרי בשמים שיש להם ג\"כ מוט כנ\"ל שנושאין על הכתף כשהולכין ברחוב למכור בשמים. ובב' קצוות המוט שלהן. יש כמין ב' קערות. להיות א' לפניו וא' לאחריו של הנושא. ובתוך הקערות הללו מניח תבלין שמוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדיש להן ב\"ק. חשיבי הם עיקר הכלי. ובטל המוט לגבייהו כעץ המשמש למתכות. וגם אונקלות אלה שבקציהן הקערות. גם כשהן בלי המוט מק\"ט. דמדיש להן ב\"ק. דמה\"ט אף שאין להם שם בפ\"ע מק\"ט [כלעיל פי\"א סי' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלאחריו טהורה</b><br> דהב\"ק שלאחריו. אינו עשוי במורגל להשתמש בו כלל. רק עשוי כך לשמור שלא ישמט המקל החלק מעל הכתף. או לתכשיט בעלמא כדי להשוות תמונת ב' קצוות המוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונקלי דרגש</b><br> הן ווין של ברזל שיש בארוכות המטה בפנים בשוליו סביב. כדי לתלות בהן המצע של עור ששוכבין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דכיון דהמטה מק\"ט. גם הווין מק\"ט. כ\"ז שמחוברין בו אף שאין להם שם בפ\"ע. מיהו בשאין מחוברין להמטה. נל\"פ דאמק\"ט. ומטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נקליטין</b><br> הן כעין ב' מוטין. שאינן מחוברין להמטה רק יש לכל מוט מושב רחב למטה. ומעמידין א' סמוך להמטה. באמצע מרגלות המטה. וא' סמוך לאמצע מראשותיו. ויש ויו ברזל בראש כל מוט שבהן תולין הסדין לפרוס ממעל להשוכב בהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל אונקלי לגבי מוט שהוא פשוטי כלי עץ. וכשאין האונקלי מחובר להמוט. ג\"כ אמק\"ט. מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שידה</b><br> תיבה קטנה של עץ. ויש בה מחובר ויו ברזל לתלותה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אקון</b><br> הוא ג\"כ כמין תיבה קטנה של עץ ויש ויו ברזל בשפתה העליון שקושרין חבל בהויו לשלשלה להים לצוד בה דגים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דדוקא שידה. שהיא עצמה מק\"ט. א\"כ האונקלי מחובר לדבר המק\"ט. אבל אקין הרי אמק\"ט. ונ\"ל טעמו מדמחזיק מ\"ס. וכמפורש בתוספתא. ולהכי גם האונקלי שבו בטל לגבי' ואמק\"ט מדהו\"ל מתכות המשמש לעץ [כלקמן פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלחן טמא</b><br> דשולחן מדמשמש לאדם וכלים ביחד. הרי זה מק\"ט [כרמב\"ם פ\"ד מכלים] ולהכי הויו המחובר בו מק\"ט כמוהו. משא\"כ מנורת עץ אמק\"ט. מדהו\"ל פשוטי כלי עץ שמושיבין עליהן הנרות שבתוכן השמן והפתילה. ולהכי גם הויו אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המחובר לטמא</b><br> ר\"ל לכלי המק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> לאו דוקא דהרי שלשלת דלי רק עד ד\"ט הוה חיבור [פי\"ד מ\"ג] וכ\"כ מזרון [פי\"ט מ\"ב ג'] ועוד כמה מילי [פכ\"ט] כולן אינן חיבור רק מה שצריך מהן להכלי. אלא ה\"ק כל דבר שהוא עצמו אמק\"ט כגון קנה מאזנים שאמק\"ט מדהוא פשוטי כלי עץ. והוא טפל ומחובר להאונקלי שהוא עיקר הכלי שמק\"ט. ושניהן נצרכים להתשמיש. הרי גם הקנה מק\"ט כאונקלי עצמו בין להכניס או להוציא טומאה [ערמ\"ל רפי\"ז מכלים] אבל כל דבר שמק\"ט והוא טפל ומחובר לדבר שאמק\"ט. כגון אונקלי של נקליטין. דאונקלי עצמו פשוטי כלי מתכות שמק\"ט. אבל הוא טפל ומחובר לנקליטין שהן פשוטי כלי עץ שאמק\"ט. אז גם אונקלי אמק\"ט. וכך נראה שפי' הרמב\"ם [פ\"ט מכלים הי\"א]. [וא\"ת א\"כ למה לי קרא לכם לרבות ידות להכניס ולהוציא עומאה כחולין (קט\"ז) גה בלי ידות כל המחובר לטמא טמא. ודוחק לומר דהיא היא. וכדמשמע לכאורה מרש\"י שבת [דנ\"ב ב' וע\"ש דמ\"ח ב' דלא משמע כן ודו\"ק]. אלא נ\"ל דתרווייהו צריכי דאי מקרא דידות הו\"א דוקא בששניהן ממין המק\"ט. להכי קמ\"ל כללא דכל המחובר. דגם אם הטפל הוא ממין שאמק\"ט אפ\"ה דינו כמק\"ט. ואי מכללא דכל המחובר. סד\"א דוקא בשנצרך הטפל לגוף התשמיש. אבל בשא\"צ להטפל רק ליד אמק\"ט. קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אחת אחת בפני עצמן</b><br> דהיינו אם פירשו מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> מדאין להם שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> ר\"ל סל. ובלשון תורה נקרא טנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת</b><br> ר\"ל שהכסוי של מתכות. והטני אע\"ג שאינו של מתכות הרי יש לו ב\"ק ומק\"ט [ודלא כמשמע מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג מטמא וחכמים מטהרין</b><br> מדאין לה שם בפ\"ע. ואע\"ג דתנינן [פי\"ד מ\"ג] דכל הכסויין אמק\"ט ולא פליג ר\"ג. י\"ל דהכא ה\"ט דר\"ג. מדרגיל הבעה\"ב להניח לתוכה גרוטאות. להכי מחשב ככלי ב\"ק. ולהכי בכל כה\"ג א\"צ שם בפ\"ע. ולרבנן הך הנחת גרוטאות לתוכו. אינו רק תשמיש ארעי. והו\"ל כשאר כסוי כלים שאמק\"ט מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רופאים טמא</b><br> מדרגיל הרופא לסדר על כסוי זה שבתיבת סממניו שלו הרטיות והסממניות שנצרך להם לאותו החולה שבא אליו. ולפיכך זה הב\"ק של הכסוי. תשמיש חשוב הוא. ומחשב ככלי. וכן בדין אונקלי רוכלין לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדלת שבמגדל</b><br> מגדל הוא שראנק בל\"א. שמחזיק מ\"ס ואמק\"ט. והכא מיירי שדלת מתכות קבוע בהמגדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים טהורה</b><br> דבטל הדלת לגבי המגדל שאמק\"ט. והו\"ל כמתכת המשמש את העץ. וגם כשהדלת לבדו ג\"כ אמק\"ט ככל כלי פשוט מדאין לו שם בפ\"ע. דסתם דלת של בית הוא. והמתכון למגדל צריך שיכנהו בשם לווי דלת מגדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רופאים טמאה</b><br> מדגם בו רגיל להסיר הדלת מהמגדל ולמרח עליו רטיותיו ולהניח עליו סממניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הייתוכין</b><br> הוא צבת שעל ידו לוקחין מעל האש הכלי שמתיך בו מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> כל זה הוא פשיטא. ורק משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרכין</b><br> הוא ג\"כ צבת רק שמחובר בכותל הכירה. ואוחז בה הכלי שמתיך בתוכו המתכות ועשוי צבת זה. כדי לסבב על ידו כלי ההתכה ממעל להמוקד ממקום שנתקרר למקום שחם ביותר או איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אפי' קודם שקבעו בכותל. מדעכ\"פ נעשה להשתמש במחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרב בית הבד</b><br> אונקלי של ברזל שקבוע בבית הבד לתלות בו כלי בית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דהרי בית הבד עצמו מק\"ט. מדמתטלטל. ולפיכך אף דהאונקלי זה אין לו שם בפ\"ע. דהרי אותו של פרומביא נמי נקרא עקרב [כפי\"א מ\"ה] אפ\"ה מדמחובר לכלי המק\"ט גם הוא מק\"ט. ועוד י\"ל דעקרב זה אפי' הוא לבדו נמי מק\"ט. דדוקא בכלי תשמישי כל אדם צריך שם בפ\"ע. אבל בכלי של בעלי מלאכה. אפי' אין לו שם בפ\"ע. דע\"י הבעל מלאכה בעצמו יוודע מאיזה כלי מתכוון. וכ\"כ הכא כשיאמר הבעל העגלה עקרב. או כשיאמר בעל הבד עקרב. נדע למה מתכוון זה. ולמה נתכוון זה. אפי' יזכירו סתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר הגרע</b><br> י\"א שהוא לאנצעטטע שהרופא מקיז בו. ופותח עמו בועות. ולא ידענא א\"כ מה קמ\"ל דמק\"ט. ואי לאשמעינן דמשום שהוא כלי מלאכה לאומן. לא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. הרי גם הא כבר שמעינן בדלת ועקרב במשנה ג'. ואטו תנא כי רוכלא לחשיב וליזיל. ולפיכך נראה טפי כי\"א שהוא מסמר שקבוע בהסדן של נפח. לחתוך עליו ברזל שנתלבן באש. א\"כ קמ\"ל טובא. דאע\"ג דהסדן כבד. ואינו ניזוז ממקומו. רק לפרקים אפ\"ה לא מחשב ככלי המחובר לקרקע שאמק\"ט. או דנימא דהסדן מדהוא פשוטי כלי עץ אמק\"ט. ובין כך או כך הו\"ל המסמר כמחובר לכלי שאמק\"ט. להכי קמ\"ל דאין הדבר כן אלא המסמר הוא עיקר הכלי בפ\"ע והסדן טפל לו. ולפ\"ז שפיר נקט סמוך לו מסמר אבן השעות דדמי למסמר הסדן. אלא שזה תקוע בעץ. וזה תקוע באבן. ואפ\"ה זה טמא וזה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אבן השעות</b><br> שהאבן קבוע בקרקע. ועליו רשומים מנין שעות היום. ובאמציעתו יש חור שתוחבין שם מסמר ארוך. ורואין לאיזה שעה הרשום באבן צל המסמר נוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדקבוע בחוזק ומהודק בהאבן כדי לכוון השעות יפה. וגם האבן צריך מה\"ט להיות מהודק יפה. א\"כ הו\"ל המסמר כמשמש לקרקע. אבל אי\"ל דלהכי אמק\"ט. מדהו\"ל כברזל המשמש לאבן דנ\"ל דלא מחשב משמש רק כשהוא טפל לעיקר הכלי. אבל הכא המסמר והאבן המרושם שניהם עקריים להתשמיש וא\"א כלל לזה בלי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי צדוק מטמא</b><br> מדמתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר הגרדי</b><br> הוא מסמר שהאורג מיישר עמו חוטי השתי שמתוחין בכסא האריגה. כשלפעמים הורכבו זע\"ז. וכשא\"צ לו תוחבו האורג בכותל סמוך למקום ישיבתו. כשאורג כדי שיהא מזומן לידו כשיצטרך לו. אף שברוב פעמים נשאר תחוב בכותל. ואינו מוציאו רק לפרקים. אפ\"ה לא מחשב כמחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון של גרוסות</b><br> הוא תיבה של עץ מחזיק מ\"ס שיש לטוחני גריסין לתת לתוכו הגריסין שטחנו. ולפי שהגריסין כבדין עושין דפנותיה עבים ולפיכך כבידה ביותר. ואינה מתטלטלת רק לעתים רחוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דכלי עץ העשוי לנחת הוא. ואפ\"ה לר\"צ מק\"ט מדמתטלטל לפעמים. מיהו הך דינא לא שייכי הכא מידי. דהרי כולה פרקן רק בכלי מתכות קמיירי. ואפ\"ה נקט לה משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה עגלה שלה</b><br> שמושיבין הארון הנ\"ל עליו. ומתטלטל על ידו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת טמאה</b><br> דאף שאין להעגלה ב\"ק אפ\"ה פשוטי כ\"מ הוא ומק\"ט. ולא אמרינן דבטל העגלה לגבי ארון שמחזיק מ\"ס שאמק\"ט. ונהוי כמתכת המשמש לעץ [כפי\"ג מ\"ו] דזהו רק במשמש להכלי בתשמיש הכלי. כפותחת ופין טבעת וחותם דקאמר התם. אבל הכא שעשוי לטלטל להארון ע\"י. תשמיש חשוב בפ\"ע הוא ומח\"ט ככל עגלה [פי\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו</b><br> סתם מסמר אמק\"ט מדמיוחד לתקעו בכותל. הי\"ל מחובר לקרקע. רק הכא מיירי שעשה בו מעשה שעיקמו בראשו כפי הראוי לפתוח עמו הדלת. ואע\"ג דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה [כספכ\"ה]. וא\"כ למה צריך בתוספתא לאוקמי בעיקמו. י\"ל היינו באין חסר מעשה לתשמיש השני [עי' תוס' ב\"מ נ\"ב ב' ד\"ה התקינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ולא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. דכיון דהתקינו להיות כמפתח. תו אין שם מסמר עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לשמירה</b><br> שמניחו על המפתן לסימן שכשלא ימצאנו כמו שהניחו ידע שנכנס שם אדם בלי ידיעתו. ועי\"ז הזיזו ממקומו כשנכנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שעשה בו מעשה שיהא ראוי לסימן. אפ\"ה אמק\"ט. דבין תשמישו תחלה שהיה לקרקע ובין תשמישו דהשתא. שאינו תשמיש חשוב מדעשאו רק לסימן. זה או זה אינו מחשיבו תשמיש שיק\"ט על ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין עד שיצרפנו</b><br> דלפתוח בו חבית צריך שיהיה מחודד ודק בראשו. ולפיכך אם לא יצרפנו במים אחר שיתלבן באש. ישבר בתשמישו. וא\"כ כל עוד שלא צרפו. הו\"ל גולמי כלי מתכית שאמק\"ט. ור\"ע לטעמיה [פי\"ד מ\"א] דכשאין חסר מעשה רבה בגוף הכלי לא מחשב גולמי [ודלא כמשמע מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר של שלחני</b><br> שתוקעו בכותל להניח עליו תריסין שלו. לספור עליהן מעותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדמחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי צדוק מטמא</b><br> לטעמיה אזל דגם הוא מתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים ר' צדוק מטמא</b><br> נ\"ל דלהכי הדר וכלל להו תנא. לאשמעינן דבכולהו ג' חד טעמא אית ליה. מדמתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי המגרדות</b><br> הכא לא מיירי בעניבה שבשפת הכלי לתלותה [כפט\"ו מ\"ד] דבהך דהתם גם ר\"ג מודה. אלא הך דהכא היינו מסמר שתוחבין בכותל שבמרחץ לתלות בו המגרדת שמגרדין בו הרוחצים מבלי שיוציאו המסמר. ואע\"ג שהמסמר מחובר לקרקע. אפ\"ה ר\"ג לטעמיה דלעיל [מ\"ג]. וה\"נ לפעמים מוציאין המסמר ממקום שתחוב ותוחבין אותו במקום אחר בהכותל. וס\"ל דמה\"ט לא מחשב תשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגולמי כלי מתכות</b><br> דאמק\"ט מדלא נגמר מלאכתן. ואפ\"ה לר\"ג מק\"ט מדנגמר הכלי כפי הראוי לתשמישו. אף שהוא גולם משתמש בו לפעמים כך כמו שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבלה</b><br> של חרס עם לזבז [כפ\"ב מ\"ז] ואע\"ג דכשנחלק אין לו לזבז סביב והוא טהור [כפ\"ב מ\"ג] תירץ רתוי\"ט דהתם באין לו לזבז כלל. ואפשר עוד דהתם לכתחילה. אבל הכא בסוף סגי בשנשאר קצת מהלזבז מדעדיין צורת כלי עליו. לא גרע מגיסטרא. וי\"א דהכא בטבלא של עץ מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקה לשנים</b><br> דוקא לחלקים שוין. דדוקא בתנור שאין לו שטח שוה. לכו\"ע ס\"ל דא\"א לצמצם לחלקו בשוה [כפ\"ה מ\"ז] אבל הכא בטבלא ששטחה שוה ס\"ל לר\"ג דאפשר לצמצם לחלקו בשוה. ולהכי לא נתבטל מב' חלקיו שם כלי בכל א' מהן. ולהכי כ\"א מהן מק\"ט. ולרבנן גם בטבלא אמרינן דא\"א לצמצם שלא יהא חלק א' קצת טפי מחבירו. ובכה\"ג חלק הקטן הו\"ל שבר הכלי ואמק\"ט. ולפיכך מדאינו ידוע איזהו הקטן. שניהן אמק\"ט. דהרי טומאת טבלא שאין לה ב\"ק. רק טומאה מדרבנן היא. והרי ספק דרבנן לקולא [ועי' יבקש דעת סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן טהור</b><br> דהקטן לכ\"ע מחשב כשבר הכלי ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>דינר שנפסל</b><br> שפסלתו מלכות או שנפסל ע\"י שנשחק ונחסר משקלו הראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינו לתלותו בצואר קטנה</b><br> שעשה בו מעשה. שנקבו או עשה בו אוזן [כתוס' ב\"מ נ\"ב ב'. וחולין די\"ב ב'] ואע\"ג דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כלקמן ספכ\"ה] היינו באין חסר מלאכה לתשמיש השני וכמש\"ל סי' ס\"ג [וכן מוכח מלקמן [פכ\"ו מ\"ז]. ולפ\"ז התקינו דרישא בדינר לתלות. היינו דוקא. שעשה בו מעשה. ונקבו. דהרי חסר מלאכה זו. אבל התקינו דסיפא. הוא לאו דוקא. דהרי למשקל אפשר שישתמש גם בלי מלאכה. ולהכי ביחוד לחוד סגי [כספכ\"ה]. והרמב\"ם [כלים פ\"ח ה\"ו] כתב סתם כלשון המשנה. וגם שם [ה\"י] לא חילק בין חסר מלאכה לתשמיש השני או לא. ורק [שם פכ\"ד ה\"ו] בעורות למושב כ' חילוק זה. ואפשר דס\"ל דרק במושב לא סגי ביחיד מדאומרים לו עמוד ונמ\"ל. ועי' לקמן פכ\"ב מ\"ט ופכ\"ז מ\"ה. ומיהו נ\"ל דעכ\"פ בדינר שא\"א שתתלנו בצוארה אם לא תנקבו. וכ\"כ בכל כלי מתכות שחסר בו מלאכה. גם רמב\"ם מודה דאמק\"ט ביחוד לחוד. דלא עדיף מגולמי כ\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט. אבל מטבע אמק\"ט. אף דכל פשוטי כ\"מ מק\"ט. מטבע אינו כלי תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן סלע</b><br> נקט וכן סלע. מדבעי למנקט בסיפא עד כמה תפסל. ואילו בדינר אפי' ביותר מחציה א\"צ לקוץ. מדא\"א למטעי בה בחצי דינר דלא עשו חצי דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה להיות שוקל בה</b><br> בדינר שהוא דק ואינו רגיל ליחדו למשקל. מדנשפשף מהר נקט לתלותו בצואר בתו. ובסלע לא נקט לתלותו בצואר בתו הקטנה מדחושש להפסד מרובה שתאבדנו או מדהוא עב. א\"א לנקבו בקלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שני דינרין</b><br> היינו חצי סלע. דסלע הוא ד' דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאן יקוץ</b><br> האי פחות מכאן קאי בין אב' דינרין שנשארו. ובין אב' דינרין שנפחתו. דבין שנשאר פחות מב' דינרין ובין שנפחת פחות מב' דינרין יקוץ ויחתכנו. כדי שהמקבלו לא ירמה בו לבני אדם. דבנשאר פחות מב' דינרין ידומה שהוא שקל. ובנפחת פחות מב' דינרין ידומה שהוא סלע שלם. מיהו ודאי דלצדדין קתני. דבפחות צריך לקצצו לגמרי. אבל ביותר הלא סגי בשיקוץ היתר על ב' דינרין וכן נראה מש\"ס [ב\"מ דנ\"ב] דס\"ל לרב הונא פחות מכאן יקוץ. יתר מכאן יקוץ. והרי קשה לדבריו. א\"כ למה קאמר תנא רק פחות מכאן יקוץ אע\"כ דפחות מכאן דמשנה ס\"ל לרב הונא דבין אפחיתה ובין אהשארה קאי. והכי קיי\"ל [ח\"מ רכ\"ז סי\"ח]. ונ\"ל עוד דהא דנקט הך דינא הכא. ה\"ט דקמ\"ל דבאינו רשאי לקיימה כך אף שהתקינה לבתו ולמשקולת אפ\"ה אמק\"ט. דמדהתקינה באיסור בטלה דעתו. וגם אפשר שיחזירו. ואמק\"ט עד שיעשה בו מעשה רבה שינקבו באמצע. דאז א\"א תו שיחזירו [כב\"מ דנ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האולר</b><br> פעדער מעסער שמתקנין עמו הקולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטוטלת</b><br> זענקבליי שעל ידו יבדק הבונה אם שוה שטח החומה בראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשקלות</b><br> כגון ליטרא וחצי ליטרא וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכורים</b><br> הוא כלי שכותשין עמו הזיתים. ומנערין אותן בו לאחר שנתרככו בזיעת המעטן קודם שיכבשום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנא</b><br> בערוך פי' שהלוח שמסרגלין עמו הסופרים את הניירות כשמשרטטין כדי לכתוב ישר ושוה. נקרא בלשון המשנה כן. ליניאל בל\"א. אבל הלוח שמניח עליו הנייר בשעת שירטוט הוא נקרא כנה. ויש אומרים דכן הוא עץ ארוך כמקל לשקול בו. דעזמער בל\"א. וכנה הוא כעין מאזנים [ועי' פי' הר\"ב לעיל ספ\"ז. ומ\"ש שם בס\"ד]. וכולן מיירי שהן של מתכות וקמ\"ל אף שתשמישן קל. ורק לצורך דבר אחר. אפ\"ה מחשבו כלי ומקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל גולמי כלי עץ</b><br> היינו שנגמר בית קבול של הכלי. אע\"ג שחסר עדיין הרבה לגמר תיקונו [רמב\"ם פ\"ה מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל אשכרוע</b><br> דקליפת העץ ההוא עב מאד. ולהכי כל שלא הסיר הקליפה ההיא אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף גרופית של זית טהורה</b><br> ענפי זית. אם עשה מהן כלי אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתשלק</b><br> היינו שיכניסנו באש להוציא השמן שבגוף העץ שבו. וכל הנך דיני כלי עץ לא שייכי הכא בפרקן דמיירי כולו בכלי מתכות. אבל דיני כלי עץ מפורשים מפט\"ו עד פי\"ח. ורק מדקאמר לעיל מינה דגולמי כלי מתכות לרבנן אינו מקבל טומאה. אף שחסר רק קצת לתיקונו. כגון שאין צריך רק לשוף ולכרכר [כחולין דף כ\"ה ע\"ב]. והדר תני דאולר וקולמס וכן וכנה דהוה ליה פשוטי כלי מתכות ואפילו הכי מקבל טומאה. להכי כדי שלא תטעה לומר דכל שכן כלי עץ דפשוטין טהורין מכל שכן שיהיו גולמין טהורין. קא משמע לן דטהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ וכו' [כמבואר בחולין שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>והפגיון</b><br> סכין פיפיות דאלך בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגל יד</b><br> האנדזיכעל שקוצרין בו תבואה. ופיו חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגל קציר</b><br> זענזע בל\"א שקוצרין בו תבואה. ופיו מלא פגימות כמגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשחור</b><br> תער שמשיר בו השער:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזוג של ספרים</b><br> מספרים לגלח בו השער והוא מחובר מב' סכינים. ולכן נקרא זוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> דכל כלים הנ\"ל כשנחלקו לב' כל חלק וחלק חזי למלאכת הכלי בתחלה. אף שרק מדוחק חזי קצת. ולהכי אם טמאין הן לא נטהרו בשבירתן. ובטהורין עדיין מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הסמוך ליד</b><br> אותו חלק שנשאר בו מקום האחיזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאותו חלק לא חזי לתשמישו. מדירא שיחתוך בידו כשיאחזנו. ולת\"ק יכול לכרוך דבר עפ\"י החידוד במקום שיאחזנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספרת</b><br> הוא כמין סכין כפוף כל כך עד שיכול להגיע חדודו של כל חלק שבו נגד חדודו של חלק האחר. ועי\"ז אפשר לחתוך דבר שבין ב' חדודים לשנים. ככל הנחתך במספרים. ומצוי אצלינו ג\"כ כלי כזה לגזוז צמר הכבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטמא</b><br> מדהן השתא כב' סכינים. וכ\"א ראוי לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דמספרת כזו בל\"ז אינה חדה כל כך. רק אעפ\"כ כשהיא שלימה חותכת ע\"י ההידוק של חידודי ב' החלקים שדוחקים זע\"ז. ובנחלקה לא חזי כל א' לחתוך רק ע\"י דחק מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולינריפון</b><br> הוא כלי שראשו א' עוקץ חד לתחוב בו האודים ולהפכן. וראשו הב' רחב ככף לגרוף בו האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכחול</b><br> הוא כלי קטן שראשו א' מחודד ליקח עמו מעט כחול למשחו על עפעף העין. וקצה הב' יש בו כעין כף קטן לנקות בו את האוזן. וכ\"כ מכתב קצהו א' מחודד לחקוק עמו אותיות על דפי פנקס שנטוחין בשעוה. כי בכך היו מורגלים בזמן המשנה וקצהו הב' רחב. כדי למחוק בו החקיקות הנ\"ל. וכ\"כ זוהמא ליסטרן. ראשו א' חד לתחוב בו ולהעלות חתיכת בשר מהקדירה. וצד הב' עשוי ככף לסלק עמו הזוהמא שצף למעלה בקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השן של מעדר</b><br> ג\"כ ראשו א' חד לחפור בו. והב' גס ועב לכתוש בו הצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור כולן כדי לעשות מלאכתן</b><br> ר\"ל הא דאמרן שכשנחלקו. טמא כל חלק היינו דוקא בשנשאר בקתא שלו שיעור כדי לאחזו ולעשות בו מלאכתו שבתחלה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור</b><br> הוא מעדר. שפאטען בל\"א שחופרין עמו בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפגם</b><br> שניטל קצת מחידודו ונעשה בו פגימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שינטל רובו</b><br> ר\"ל עד שנתקלקל רוב אורך החידוד של החרחר ע\"י שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר מקופו</b><br> הוא האוזן שבחרחר שתוחבין בו הקתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דגם השתא אחר שנשבר מקופו עדיין חזי לאחוז הברזל בלי הקתא. ולחפור בו ע\"י דוחק אפ\"ה טהור. וכן מקופו של קורדם לקמן במשנה. מיירי שראוי קצת גם השתא למלאכתו. דאל\"כ מה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורדום</b><br> צדו אחד רחב לבקע עצים. וצדו א' מחודד להכות עמו נקבים בבול עץ. וחלק זה נקרא עושפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגריפה</b><br> הוא כעין מקל של ברזל. וראשו א' עב כדי לכתוש עמו הגחלים הגדולות ביותר. וגם לכבוש בו האפר להשוותו ברצפה. ובקצהו השני יש כמין כף לגרוף בו האפר מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מפני שהיא כקורנס</b><br> דהחלק מהקתא שנשאר עדיין יכול להשתמש בו כקורנס לכתוש הגחלים וכדאמרן. וצ\"ל דגם כשהיתה המגריפה שלימה היה משתמש בה לפעמים כקורנס. דאל\"כ הרי פנים חדשות בא לכאן. ונתבטל טומאה שלה שבתחלה. והיה צריך יחוד לתשמיש זה החדש שוב מתחלה [כפ\"כ מ\"ד]. ואי\"ל דהכא בכלי מתכות שאני. דהרי אילו היה טמא. אפי' התיכו אח\"כ לגמרי. ועשה ממנו כלי גם בתמונה אחרת מהראשונה. אפ\"ה לא נתבטל עניינה הראשון ממנה. וחוזרת לטוי\"ש [כרפי\"א] א\"כ כ\"ש הכא שנשארת בתמונתה כבתחלה. שחוזרת לטוי\"ש כשנשאר הקורנס. א\"כ מטמא נמי להבא משום הך קורנס שנשאר. ליתא. דדוקא בחזרה ותקנה בשום מעשה שפיר יש לגזור שיעשה כן כדי שלא להמתין על מי חטאת. אבל כל עוד שלא תיקן שבירתו. נשאר הכלי בטהרתו. אע\"ג שעדיין חזי לתשמיש אחר. אע\"כ דמיירי דגם מתחלה היה משתמש בו כקורנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> נ\"ל דתרווייהו לשיטתייהו [ספי\"ט] דלרבנן ס\"ל דמדמבטל העיקר דהיינו כפה. בטל הטפילה דהיינו הקורנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגירה</b><br> זאֶגע לנסור עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטלו שיניה אחת מבינתיים</b><br> שאין בכל המשך ארכה ב' שניים יחד. רק עומדין א' א' ואמצעי חסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתייר בה מלא הסיט במקום אחד</b><br> שנשאר בה שניים רצופין כולן בשורה אחת. כמלוא רוחב שבין אצבע לאמה. והוא כרוחב ארבעה גודלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעצד</b><br> האבעל שהחרש מחליק עמה פני הקרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאזמל</b><br> סכין קטן חד מאד. שנצרך לכל דבר שרוצין לחתכו מכוון וביושר כגון למול או לחתוך עור לרצועות [כלקמן ככ\"ו מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפסלית</b><br> שטעם אייזין או מייסעל בל\"א שמחודד ראשו הרחב. ומקיש עליו בקורנס. ומפסל נקב מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקדח</b><br> באהר בל\"א שרוצעין בו נקב עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> אע\"ג דכל הנך צריכין חידוד רב. אפ\"ה בדוחק משתמש בהם גם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל חיסומן</b><br> שניטל כל להב חידודן שנעשה מברזל קשה. שטאהל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> טמאים גרסינן. דאי טהורין. איך שייך לסיים אבתריה חוץ ממקדח שנשבר. הרי חלק העליון של המקדח לא חזי למידי. מדאין לו עוקץ. אע\"כ דטמאין גרסינן. דבכולן חוץ ממקדח. כשנחלקו נשאר חידוד עדיין בכל חלק וחלק. ואע\"ג דכבר שמעינן כן במשנה א'. קמ\"ל הכא דאפי' בכלים קטנים רגיל להשתמש בב' חלקים. א\"נ משום דהכא גם ר' יוסי מודה דמדהם כלים קטנים שנאותים רק לחתוך דברים דקים. וא\"צ להחזיק הסכין כ\"כ בכח בשעת חתיכתו לפיכך גם אותו חלק שאין בו קתא ראוי להשתמש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוקני</b><br> הוא העץ של ההאבעל ואין לו ב\"ק להניח הברזל המחודד בתוכו. רק תחוב בהנקב המפולש שבאמצעית העץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפני עצמה</b><br> ר\"ל אם הסירו הברזל מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכשנחלקו אין שום חלק שבו חזי לכלום. דכשינטל הבית אחיזה של עץ מראש המקדח שוב אינו יכול לסבב המקדח לעשות עמו נקב. וכ\"כ הרונקי כשהוציא הברזל מהעץ שתחוב שם לא חזי זה וזה לשום תשמיש. ורק כשמחוברין יחד הברזל והעץ במקדח ורונקי אז גם חלק העץ שבזה ושבזה דינו ככ\"מ מדהו\"ל עץ המשמש למתכות [וכמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט שניטל חרירה</b><br> חור שבראשה שמכניסין בתוכו חוט לתפור עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם התקינה למיתוח</b><br> שעשה בה קצת מעשה לשתהיה ראויה לכובס למתח בה בגדים שיכבס שלא יתקמטו ויתכווצו בכביסה. לכן מותחין הבגד על דף רחב. ותוחבין בשפתות הבגד מחטין כאלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סקיין</b><br> היא מחט גדולה שתופרין בה שקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כותב בה</b><br> ר\"ל גם כשהיא שלימה כותב וחוקק עמה בפנקס שדפיו מחופין בשעוה. דמדהיא גדולה ועבה קצת. יכול שפיר לאחזה בין אצבעותיו ולכתוב עמה. ומדהיא עבה חקיקותיה ניכרין. לפיכך גם יחוד לכתיבה א\"צ. ולא אמרינן בכה\"ג דמדבטל העיקר בטל הטפילה [כלעיל כ\"ד] דודאי קים להו לרבנן שגם הכתיבה היה עיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל עוקצה טהורה</b><br> דחרירה לא חזי לכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מיתוח</b><br> ר\"ל מחט שמיוחד למיתוח הכובס. ויש בה ג\"כ עוקץ וחור לתפור בה ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך טמאה</b><br> ר\"ל בין שהתקינה או לא התקינה למתוח אחר שניטל חרירה ועוקצה. אפ\"ה מק\"ט. מדאכתי לא נתבטל עיקר תשמיש שהיתה מיוחדת לה בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מעכבת את התפירה</b><br> שהרושם החלודה יהיה ניכר בהתפר שיתפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>צינורא</b><br> הוא כעין מחט עקומה כצבת וכמו האאר נאדלען של נשים ועשוי למתוח בה פתילה שבנר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפשטה</b><br> פשט והשוה עקמימותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפפה חזרה לטומאתה</b><br> שחוזרת לטוי\"ש. ומקבלת גם טומאה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ המשמש את המתכת טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט ככ\"מ כל זמן שמחובר עמו [כלעיל פי\"ב מ\"ב] אף שהוא פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> שואל כיצד. מדרצה לאשמעינן דאפי' המתכת מעט. אפ\"ה מקרי עץ המשמש למתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותחת של עץ והפין שלה של מתכת</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל בית האחיזה של המפתח הוא רוב הכלי והוא של עץ. והחפין שלו. דהיינו החלק הקטן של המפתח שבו קבועים השניים לפתוח המסגר. הוא לבד של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אפי' אין בהמפתח רק פין א' של מתכות. והוא חלק הקטן שבהמפתח. אפ\"ה כולו מק\"ט. כמתכות. אפי' נגע טומאה במקום העץ. והוא פשוטי כ\"ע. עכ\"פ הפין שפותחין בו הוא העיקר שבהמפתח. והרי הוא ממתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג</b><br> קאראלל. והוא צמח הים. ודינו כעץ [ולפיכך אם עשה ממנו ב\"ק מק\"ט. ואינו נכלל במה שאמרו כל הגדול בים טהור [כפי\"ז מי\"ג] דהיינו רק בבע\"ח שגדלים שם בהמים. אבל לא במה שמחובר שם בארץ בקרקיעות הים. דהרי אין גידולו מהמים רק מהארץ. וכי מפני שמכוסה במים יתבטל ממנו קיבול טומאה. תדע דהרי גם כלי שנעשה מטיט או מתכת שגדל שם בים. דפשוט דמק\"ט כלי שנעשה מהם. אולם אאמ\"ו ע\"ר זצוק\"ל כ' בפשיטות שגם אלמוג נחשב גדולי ים. וצ\"ל דס\"ל דלא דמי לטיט ומתכות שבים דגוף הארץ הם. ולא גדולי ים. וזה דלא כתוס' שבת (ד' נ\"ב) ד\"ה היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דהטבעת הוא העיקר ומק\"ט [בפי\"א מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דאע\"ג שיש ב\"ק בהאלמוג להישיב שם חותם המתכות. עכ\"פ מדעשוי למלאותו ל\"ש ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>השן שבטס שבפותחת</b><br> פותחת הוא המסגר הקבוע בדלת. ומדהוא רחב נקרא מה\"ט טס שבפותחת. ויש בפנימיותו בריח ובו בולט שן. שכשרוצים לפתוח המסגר. תוחבין המפתח בחור שבהטס. ודוחין עם החפין שבראש המפתח. את השן שבבריח הקבוע בהטס. ומריצין אותו לאחור ועי\"ז נפתח המסגר שבהדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבמפתח</b><br> הוא השן שקבוע בהחפין שבהמפתח. שבו דוחין את הבריח שבמסגר לאחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה בפני עצמה</b><br> דאפי' ניטל הבריח ושן שבו עמו מעל הטס. אפ\"ה מק\"ט. מדחזי לקבעו בהדלת עצמה. ולסגור אותה עם הבריח ההוא. וכ\"כ השן שבהמפתח. אפי' לא יהיה לו בית אחיזה רחב בקצהו השני. יכול לתחוב השן בעצמו לתוך החור שבטס המסגר ולפתוח בו. כמו שהיו רגילין לפתוח המסגר עם יתד עקום קצת בראשו [כלעיל פי\"ב מ\"ה] וכן עושין ג\"כ בזמנינו. ומיירי שהמפתח מיוחד לדלת תיבה או מגדל שהן כלים. דאילו לדלת בית. הי\"ל מיוחד לתשמישי קרקע ואמק\"ט [כרפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומין</b><br> כדום הוא מוט עץ שתוחבין אותו לתוך טבעת גדול שמוקף מכמה ווי ברזל. ועשוי כן להעלות בוויו כלים שנפלו לבאר. והנה כ\"ז שהמוט שלם. גם הוא מק\"ט. מדהו\"ל עץ המשמש את המתכות. רק הכא איירי שנשבר המוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> הטבעת עם האונקלי שבו מק\"ט. דלא דמי למטה שנשברו ב' ארוכות שלה. דאע\"ג שיש לה כבר חדשות טהורה [כפי\"ט מ\"ו]. דהכא שאני דאכתי חזי למילתה. דבקל ימצא מוט אחר לתחוב בו הטבעת. ומה\"ט לא דמי לאונקלי דלעיל [פי\"ב מ\"ב] דאמרינן דאונקלי לבד אמק\"ט. דהתם אינו כלי בפ\"ע [ע\"ש סי' מ'] משא\"כ הכא האונקלי הוא עיקר הכלי. והמוט הוא רק יד לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעבר</b><br> הוא כלי העשוי כמזלג להעביר התבן שבגורן ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזרה</b><br> הוא נמי עשוי כמזלג הנ\"ל רק ששניו רחבות וארוכות יותר. כדי לזרות בו תבואה. ואין בין שן לשן שבו רק סדק דק. כדי שיפול מתוכו המוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגוב</b><br> וגם זה עשוי כמזלג עם שניים עקומות. כדי לתחבו תוך כרי תבואה. ולהוציא משם התבן שנשאר בהתבואה אחר שנזרה. וכולן כלי עץ הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדוש חדשו סופרים</b><br> דהרי פשוטי כלי עץ הן. והוא עיקר הכלי. ואיך ע\"י שן א' ממתכות יחשב כולו כעץ משמש למתכות ויק\"ט. וכ\"כ כדומין שנשברו. מ\"ש מארוכות מטה שנשברו דנטהר. ואם הכא ה\"ט דבקל ימצא אחרת. הרי שם כבר מצא אחרת. ואפ\"ה פרח טומאה מינה [ועי' טבו\"י פ\"ד מ\"ו מ\"ש שם בס\"ד]. וא\"ת למה לא תמ' נמי בפין א' במ\"ו דמ\"ש משן א' הכא. תי' אאמ\"ו הגזצוק\"ל דשן שאני דצריך לסיועת שני [וכפ\"ד דזבים מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לי מה אשיב</b><br> ר\"ל לא ידעתי מה להשיב למי שישאלני טעם בדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרק של פשתן</b><br> הוא לוח של עץ. וקבוע בו שורה אחת שניים של מתכות כעין יתידות ארוכות. ועבות יותר מבמסרק של צמר ובו סורקין פשתן העכל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשתייר בו שתים טמא</b><br> אפי' לא נשאר בכל שטחו רק ב' שיניים. והן עומדות ג\"כ רחוקות זמ\"ז. אפ\"ה מק\"ט. דמדאין שערות הפשתן מסובכין כל כך כבצמר. אכתי חזי למלתיה לסריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת</b><br> ר\"ל אבל אם לא נשאר בכל המסרק רק שן א'."
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אע\"ג דכבר שמעינן כן מדיוקא דרישא. אפ\"ה קמ\"ל דלא תימא דרישא שתים ביחד בעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אחת אחת בפני עצמן טמאות</b><br> ר\"ל ואם אין מחוברות במסרק. אפשר שגם א' לבד יק\"ט. וכגון ביחדו לכתוב עמו בפנקס שעוה [כלעיל סי' מ' מ\"א] דמדהן עבות קצת עומדין לכך. וכל שאין מחוסר מעשה יורד לטומאה במחשבה [כפכ\"ו מ\"ז]. אבל כל עוד שמחוברים לא חזו לכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צמר שניטלו שיניו אחת מבינתיים</b><br> דמסרק של צמר הוא דף כרביע אמה מרובע של עץ. וקבועות בו כמה שורות של שניים תכופות זא\"ז. והשניים דקין כמחטין. ומיירי הכא שבין כל שן לחבירו ניטל א' באופן שבכל שטח השניים שבדף אין ב' שניים סמוכין יחד. רק עומדין בסירוגין א' א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמשום שהצמר שערותיו דקות ומסובכות יותר מפשתן. ומה\"ט נמי שני מסרק שלו הן דקות ביותר. לפיכך דוקא ביש בכל שטחו ב' ב' ביחד אכתי חזי למלתיה לסריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתייר בו שלש במקום אחד</b><br> דבכל שטח דף המסרק יש ג' ג' סמוכות. וא' או ב' חסירים בינתיים וכן בכל שטחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ומרישא משמע דכבר בב' ב' מק\"ט. ומשנינן [ביבמות מ\"ג א'] הא בגווייתא הא בברייתא. ור\"ל דשיניים הפנימיים שא\"צ כל כך לסריקה. להכי סגי בשנשארו מהן ב' ב'. ויש אומרים איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה החיצונה אחת מהן</b><br> השן החיצון שבקצה כל שורה. רחב הוא ואינו ראוי לסריקה והיה השן הזה אחד מהג' הסמוכין [מכאן מוכח כי\"א לעיל ע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו ממנו</b><br> מהמסרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים ועשאן למלקטת</b><br> להשתמש בב' השניים המחוברין יחד. כבצבת קטן ללקט בה דברים קטנים ודקין. ומיירי שעשה בה מעשה לשם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה לנר</b><br> שעקמו קצת בראשו כדי להוציא עמה פתילה שדולק בנר. ומדא\"צ רק מעשה מעט. קאמר לשון התקינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או למיתוח</b><br> דהיינו להרחיב עמה הבגדים שלא יתקמטו אחר הכביסה [כלעיל סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מיהו רק הכא שהשניים דקין ולא חזו להנך תשמישין. להכי אמק\"ט אם לא יתקנם לכך. אבל במחט סקין לעיל [מ\"ה]. או שן יחידי של מסרק פשתן לעיל במשנתינו. מדהוא עב לפיכך כל שאינו קבוע בהמסרק. סתמא לכתיבה קיימא. להכי ביחוד לחוד סגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי מתכות</b><br> שנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה הוא שיעורן</b><br> ר\"ל כמה ישאר מהכלי ויק\"ט עדיין. וגם לא יתבטל מהטומאה שהיה בו בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדלי כדי למלאות בו</b><br> מים מהבאר דצריך שיהי' עדיין חזי למלאכתו הראשונה. והרי הדלי עשוי מתחלה למלאות בו מים מבאר. ולהכי בנשבר ממנו האוזן וא\"א תו לאחזו בו ולשאוב בו. אע\"ג שמחזיק עדיין מים הרבה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום כדי ליחם בו</b><br> דמדעשוי להחם בו מים אצל האש. להכי אף כשנסדק מחזיק עדיין מים הרבה כשהכלי קר. עכ\"פ אם כשישפתנו אצל האש ירתיח המים מהסדק. או יתרחב הפקע. לא יכול להחם בו ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם כדי לקבל סלעים</b><br> שלא יתרחב הסדק כשימלאנו עם סלעים מטבעות דמדהוא גדול וחזק יותר מקומקם. צריך מה\"ט שיעור יותר גדול. וצ\"ל שגם שכשהוא שלם רגילין להשתמש בו תשמיש זה. דאל\"כ לכה\"פ אמק\"ט עד שייחדנו לתשמיש זה החדש. והר\"ש הוכיח מתוספתא דדלי וקומקם מיירי בנתרועעו. ושאר כלים שבמשנתינו מיירי בשנתנקבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפס</b><br> אלפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לקבל קיתונות</b><br> ר\"ל כדי להניח בתוכו כלים קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדות שמן בשמן</b><br> כדי למדדן בהן עדיין. אף שכשישהה בהן משקין יזובו דרך הנקב ולא חזו להשהותן בהן. אפי' הכי כיון דתשמיש כלי זה למדידה היה בו משערינן. מיהו מדשמן עב אינו יוצא בנקב או סדק שיצא בו יין. לפיכך משערינן בכל א' במה שהיה מיוחד בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר כולן בפרוטות</b><br> הכא שהוא ממתכות חזק מצריך ר\"א שיחזיק פרוטות רבות. אבל לעיל [פ\"ג מ\"ב] בנר חרס שמשתבר בנקל סגי ליה בשיחזיק פרוטה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר</b><br> ר\"ע לא פליג את\"ק. רק מלתא אחריתי קאמר בגולמי כ\"מ. [ואע\"ג דא\"כ הו\"ל אמר ר\"ע. י\"ל דכבר כתב רתוי\"ט [בכורים פ\"ג מ\"ה] דמצינו הרבה דוגמתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחוסר חטיפה</b><br> הגפה גרסינן. והוא לשון מגופה. ור\"ל אם נגמר הכלי ואינו חסר רק לעשות לו מגיפה וכסוי. אפ\"ה מקרי נגמר מלאכתו ומק\"ט וכ\"ש בנשבר כסויו של כלי אחר שנגמר. נשאר בטומאתו [ואפשר דמה\"ט נקט להך דר\"ע במשנתינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחוסר לטישה טהור</b><br> מדהו\"ל כגולמי כ\"מ שאמק\"ט. מדעדיין צריך לאומן לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא</b><br> שתקע בראשו מסמר א' שראשו רחב ועב. להיות בראשו כעין כפתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כולו דינו ככ\"מ ומק\"ט. ולא דמי לטבעת אלמוג וחותמו מתכת דטהור [כפי\"ג מ\"ו] דהתם המתכות רק לקישוט הוא דעביד. אבל הכא הכפתור שעשוי בראש המקל. הוא עשוי לא לבד לקישוט. כ\"א גם להכות בו בכח. והמקל הארוך הוא להכות גם להעומד מרחוק. לפיכך הו\"ל כעץ המשמש למתכת. ואע\"ג דכל שרק בשעת מלאכה משמש להכלי אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] הכא מדמחובר בו תמיד הו\"ל כמשמש להכלי בשעת ושלא בשעת מלאכה ומק\"ט [כפי\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סימרו</b><br> שתקע בראשו הרבה מסמרים קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר עד שיעשה בו ג' סדרים</b><br> דמתוך שהמסמרים קטנים אין הכאתו חזקה יותר. רק בשעשה בו ג' סדרים. אבל בפחות מזה רק לנוי בעלמא עבדינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן</b><br> ר\"ל אף מסמרת שעשאן כחזיינא הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהו\"ל כמתכות המשמש לעץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בראשו מניקת</b><br> שפופרת העשוי להכניס בו קצה המקל בתחתיתו שלא תאכלנו הארץ להמקל. והו\"ל כמתכת המשמש לעץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בדלת</b><br> היא שפופרת ככוס. שקובעין בחור שבמפתן. וכ\"כ יש שפופרת שקיבעין בחור שבמשקוף. ובשני אלו סובבים הצירים שבדלת למעלה ולמטה ואותן השפופרת. הו\"ל נמי כמתכות המשמש לעץ. וצ\"ל ששפופרת הללו אינם עשויים לקבען במפתן או בהדלת. דאל\"כ בל\"ז אמק\"ט מדעשוי לשמש בקרקע [כפי\"א מ\"ב]. א\"נ מיירי בשעשוי לדלת שבכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כלי</b><br> שהיתה השפופרת מתחלה כלי תשמיש לבדו. ואח\"כ תחב המקל לתוכו לקיימו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלא נתבטל ממנה שם כלי. ע\"י שתחב לתוכו המקל אם לא קבעו לו במסמרים כב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל</b><br> ר\"ל משיקיש עליו בקורנס ויבטל חללו דמעיקרא. ואע\"ג דע\"כ צריך לחזור ולפתוח החלול לתחוב שם המקל. עכ\"פ כיון דלא להשתמש בחללו פתחו ורק לצורך המקל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ה אומרים משיחבר</b><br> דסגי כשיקבענו בהמקל במסמרים בשפתותיו. באופן שאינו מנקב השפופרת. אף שעי\"ז לא יתבטלו צורתה דמעיקרא לגמרי כבהקשת הקורנס. וכה\"ג פליגי נמי בסדין שעשאו ווילן [פ\"כ מ\"ו] מיהו לכ\"ע צריך שיעלה מידי טומאה רק ע\"י מעשה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנטר של בנאי</b><br> הוא קופץ גדולה וחזקה. שהבונה מבקע ומהרס בה כתלים ישנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדקור של חרש</b><br> הוא כעין חנית שיש לו לנגר לעשות עמו גומות גדולות בקרקע. ול\"מ היה נ\"ל שהוא הנקרא בתנ\"ך בשם כשיל. והוא מוייער ברעכער בל\"א. שהבונה החומה תוחבה תחת אבני החומה ישנה לעקרן ממקומן. [והשם חרש הוא כללי. בין לבונה כותל עץ או לבונה חומת אבנים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> מק\"ט. דהעץ של בית יד שלו הו\"ל משמש למתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתדות אהלים</b><br> שנועץ יתידות של מתכות בארץ. וקושר בהן החבלים שבשפת יריעות אהלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויתדות המשוחות</b><br> מודדי הקרקעות תוחבין יתידות בקרקע וקושרים חבל המדה מיתד ליתד כדי למתוח החבל יפה למדוד בצמצום:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דמדמתטלטלין היתידות לא הו\"ל כמתכות המשמש לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה לעצים</b><br> לקשור עמה חבילי עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> הר\"ב פי' מדהו\"ל מתכות המשמש לעץ. ול\"מ היה נ\"ל מדהו\"ל כתשמישי כלים שאמק\"ט [כרפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה טפחים</b><br> דאע\"ג דשלשלת דלי עכ\"פ אמק\"ט [כפי\"ב] מדאין לו שם בפ\"ע. עכ\"פ כשהוא מחובר לדלי. הו\"ל יד להדלי ומק\"ט כמותו. וכשלשלת סיטונות לעיל [פי\"ב מ\"א] אבל רק עד ד' טפחים הו\"ל יד וחיביר להדלי להטמא בטומאתו ולא יותר. דמשום שהדלי גדול וכבד. אינו יכול להעלותו מהבאר כשיאחז בהשלשלת מרחוק [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה</b><br> טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור של נפחין</b><br> הוא בול עץ שהמפוח יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגירה שעשה שיניה בתוך החור</b><br> שתחב אורך המגירה בהסדק שעשה בהמשקוף לרוחב הפתח. ושיניה בולטות למטה לתוך חלול הפתח. כדי שתהא הדלת נוקש על רוחב המגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ולא מחשבה המגירה כמשמשת לקרקע. דהרי לא מבטל לה התם. דמדמזקת בשיניה להנכנסין ויוצאין. סופו לטלה משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאה מלמטן למעלן</b><br> שתחב השיניים כלפי המשקוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ואע\"ג שהיה עליו שם כלי בתחלה בפ\"ע. ומ\"ש ממינקת [לעיל סי' כ\"ב]. נ\"ל דהכא שאני. דמדתחב השיניים כלפי מעלה בהמשקוף בחוזק. הו\"ל כחיברה. ביתידות לב\"ה [סי' כ\"ד]. א\"נ מדתחבה רובה במשקוף נתבטל תואר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הכסוין טהורים</b><br> מדאין להן שם בפ\"ע [עי' פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל מיחם</b><br> דמשתמש בבית קבול שלו בפ\"ע [עי' פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העול של מתכת</b><br> הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטרב</b><br> הוא הנקרא קוממעט בל\"א והוא כפוף על צואר הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנפים</b><br> הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ\"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלות את הרצועות</b><br> הם רצועות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברזל שתחת צוארי בהמה</b><br> הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסומך</b><br> הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחגר</b><br> הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול\"מ הי' נ\"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי\"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמחויות</b><br> הוא קערורית העגלה בעצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הענבל</b><br> הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג\"כ בהעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינורה</b><br> הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסמר המחבר את כולן</b><br> ר\"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>העול המצופה</b><br> דהו\"ל מתכות המשמש לעץ. והרי כל הצפויין טהורין מה\"ט [כפי\"א מ\"ד]. ורק לרמב\"ם [פ\"ד מכלים] גם כלי עץ עם ב\"ק כשמצופה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושפופרות המשמיעות את הקול</b><br> כמין שפופרות שתלויין בהעול להשמיע קול נמוך לנוי. ולא לזרז הבהמה בהלוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבר שבצד צוארי בהמה</b><br> כמין תפוחי עופרת שתלויין מזה ומזה בעול לנוי. ותכשיטי בהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסובב של גלגל</b><br> הר\"ב פי' דהיינו צפוי של גלגל. ולדבריו צ\"ל דאע\"ג דכבר תנא צפויין בסיפא. קמ\"ל הכא אע\"ג דאין כל הכלי מצופה. ולפעד\"נ שהוא סובב הגלגל בעצמו ואמק\"ט מדהו\"ל תשמישי כלים [ועמ\"ש פי\"א מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>הטסים</b><br> רדודי פחים עגולים תלויין בהעול ובהעגלה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפויים</b><br> כל חלק מחלקי העגלה שכולו מצופה הצפוי אמק\"ט. אבל העגלה מק\"ט. מדאין הצפוי עליה רק במקומות מועטים. לא בטלה העגלה לגבי הצפוי. אבל לעיל בעול המצופה וכ\"כ גלגל עגלה המצופה. הואיל שרובו מצופה הוא. להכי כולו אמק\"ט. ולהכי איצטריך תנא למתני תרווייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המסמרות</b><br> שעשויות רק לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדלי בהמה של מתכות</b><br> שעשויות לבלי תגוף הבהמה רגליה באבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דרגילין בני אדם לשתות בהם בשדה המלחמה שאין כלים מצויין שם. אבל מדהן סנדלי בהמה אין מקבל טומאה. מדהן כלי תשמישי בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שעם</b><br> סנדלי בהמה העשויות מגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמדמתקלקל מהר. אינו מיחדו לתשמיש אדם. ואפי' היה סנדל של אדם כה\"ג לא חשיב כלי לקבל טומאה. וכסגניות של עלין [פט\"ז מ\"ה ועי' תוס' שבת דנ\"ט א' ד\"ה סנדל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משישופינו</b><br> דהיינו משיעשה לו תואר חדוד. אע\"ג שלא השחיזו ממש. אפ\"ה כיון שהלוחם מכה בכח. א\"צ חדוד רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסכין משישחיזנה</b><br> שחדדו ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני של מתכת</b><br> דטהורה [כפי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה בו מראה</b><br> שמרקו ולטשו להכסוי. ועי\"ז נעשה על פני הכסוי המצוחצח כמין (שפיגעל) בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> נ\"ל דר\"י ס\"ל דכמו שבטל העיקר בטל טפילה [כספי\"ט] כ\"כ הכא מדאמק\"ט משום העיקר. מדהוא כסוי. אמק\"ט גם מחמת הטפל. דהיינו המראה. ורבנן ס\"ל דלא מקרי טפל רק כשלא עשה בו מעשה לשם כך. כי התם. אבל הכא שלטש הכסוי וצחצחו שיהיה מראה. מחשב כעיקר בפ\"ע. והרי כשבטל עיקר א' מק\"ט משום עיקר אחר שנשאר בו. כמפתח ארכובה וחפין ונקבים [במ\"ח]. וכ\"ש הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרין שבורין</b><br> מיטמאין שבורין ר\"ל דבנטמאו ונטהרו ע\"י שבירה וחזרו ונתקנו שחוזרין לטוי\"ש אז גם אדם וכלים שנגעו בהן למפרע בשעה שהיו שבורים חזרו ונטמאו. דאל\"כ היאך אחר שנטהר כשנשבר יחזור ויתטמא מאליו [והוא כפי סברת ר\"ש טהרות פ\"ו מ\"א]. וכ\"כ מטהרין שבורין. ר\"ל דבהזה עליהן או טבלן בשעה שהיו שבורים. נטהרו לגמרי אף שחזרו ונתקנו אח\"כ [רב\"א ועמ\"ש בס\"ד רפי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר אינן מיטהרין אלא שלימין</b><br> דאין הזאה וטבילה מהני רק בשעה שכבר נתקנו. דלא דמי למטה דמהני טבילה לאברים שלה [ככלים רפי\"ט] התם לא נתקלקלה כשנתפרקה. משא\"כ הכא שנשברה. ולר' יהושע ה\"ה דאין מטמאין למפרע. דהרי הא בהא תליא. דמדלא מהני הזאה בשעת שבירה ש\"מ דנתבטלה אז מהכלי הטומאה מכל וכל. אלא ר' יהושע רבותא קמ\"ל דאפי' ההזאה לא מהני אז. וכ\"ש שלא תטמא למפרע בלי שום נגיעה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> ל\"ג כיצד דהאי דהכא פלוגתא אחריתי היא [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה עליהן</b><br> קודם שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין</b><br> דס\"ל כרשב\"ג [פי\"א מ\"א] דטעם טומי\"ש הוא משום גזירה שישתכח מי חטאת. ומה\"ט בהזה באמת. תו ליכא הך גזירה וס\"ל נמי דהפסק השבירה ותקון. מהני כהפסק הימים שבין הזאה להזאה. מיהו הפסק שבירה לחוד או תקון לחוד גם לר\"א לא מהני. תדע. דאל\"כ הו\"ל למנקט רבותא. בהיה הזאה ראשונה או שנייה בשעת שבירה. דהרי לדידיה מהני טהרה בשבורין כברישא [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הזיה פחות משלישי ושביעי</b><br> ואין מועיל הפסק שבירה ותיקון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפתח של ארכובה</b><br> ר\"ל מפתח שעקום באמצעיתו כעין ברך כורע. והוא בתמונת דרוקקער שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנשבר מתוך ארכובתו</b><br> נ\"ל דמפתח של ארכובה היינו שתמונתו כארכובה. דהיינו שבמקום עקמימותו הוא עגול כברך כורע. ולהכי כשנשבר באמצע הארכובה. אפ\"ה מדהוא עגול. עדיין נשאר בכל חלק קצת שיפוע בקצהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאף שנשאר קצת מעקמומיתו בקצהו כדי לתחבו בחור שבדלת נגד המסגר. עכ\"פ אינו ארוך כל כך עד שיגיע לפנים נגד הבריח להעתיקו לאחור ולפתוח עי\"ז המסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא פותח בו מבפנים</b><br> דשם הבריח שבתוך המסגר. הוא סמוך למקום תחיבת המפתח. להכי אף שנתקצר החלק הנתחב שבהמפתח. אפ\"ה יכול לפתוח בו. ולרבנן כיון דעיקר צורך המפתח. היינו כדי לסגרו ולפתחו להדלת מבחוץ. ולהכי כשנתבטל העיקר בטל הטפילה [כספי\"ט במכילתן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גם</b><br> ר\"ל אבל אם המפתח עשוי כמין גאם יוונית שתמונתה כזה ? והיינו שזוית עקמימותו אינו עגול רק יש שם עוקץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנשבר מתוך גומו</b><br> שנשבר שם במקום הזוית. ומדאינו עגול שם. לא נשאר בכל חלק קצת לתחבו בחור שבהדלת. ולא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בו</b><br> בחלק א' שבהמפתח של גאם שנשבר מתוך גאמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפין</b><br> שניים או בליטה שבו שניים [עי' פי\"ג סי' נ\"ב] והשניים הללו אוחזים תוך נקבי הבריח שתוך המסגר ויריצוהו לאחור ויפתחו המסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקבין</b><br> ר\"ל או שנשאר בהחלק ההוא נקבים שבו נכנסים השניים של הבריח. ועי\"ז יוחזר הבריח הנאחז לאחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דעדיין חזי למילתא. וברישא דאמרינן טהור היינו אותו חלק שאין בו חפין ונקבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלו חפין</b><br> דיש בו נקבים וחפין. כדי לפתוח בו מסגור כזה וכזה. וניטלו החפין ונשארו הנקבים. עדיין מק\"ט. אף דלא חזי כבתחלה לב' מיני מסגרים רק למין א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפרצו זה לתוך זה</b><br> שנתעקמו יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שבנקל יכול לפשוט עקמימות החפין כבתחלה אפ\"ה לא הו\"ל כהדיוט יכול להחזירו [רפכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסננת של חרדל</b><br> הוא כמין נפה ממתכת שמסננין בו חרדל מהחומץ ששפכו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטן</b><br> דבמסננת זו יש כמין ב' נפות זעג\"ז בעליון יש נקבים גסים כדי שישאר שם רק הפרורין הגסים שבחרדל הנכתש או שנטחן. ותחתיה יש שוב נפה עם נקבים דקין. כדי שישאר שם הקמח הדק של החרדל מסונן מהחומץ. להכי בנפרצו נקבים בנפה העליונה עדיין חזי לסינון. דעכ\"פ ישאר הקמח הדק של החרדל על הנפה התחתונה. אף שישאר מעורבים בו פרורים גסים מהחרדל. אפ\"ה ראוי לטבל בו. אבל בנפרצה הנפה התחתונה. אע\"ג שינוקה בנפה העליונה מפרורים הגסים. אפ\"ה לא הועיל כלום. דעדיין ירד מתוך המסננת התחתונה החומץ מעורב עם החרדל דרך הפרצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדלא חזי תו לסינון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפרכס</b><br> רומפף בל\"א. שלתוכו יתנו החיטין כשירצו לטחנן בין אבני הרחיים שתחת האפרכס. והוא כמין מרובע שרחב למעלה וצר מלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דאפרכס זה מפולש למטה. ואין לו ב\"ק הו\"ל כמתכת המשמש לאבן הרחיים ולא יק\"ט להכי אשמעינן דנתינת החיטין להאפרכס תשמיש שלם הוא לבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ</b><br> כולה כבר תני לה ריש פ\"ב. רק הדר תני לה הכא כהקדמה לדיני כלי עץ דתני לה הכא בפרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטיהן טהורין</b><br> מדאורייתא אמק\"ט כלל. אבל מדרבנן יש פשוטי כ\"ע שמק\"ט. ביש להם צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [ועי' ביבקש דעת סי' מ\"ז]. מיהו למדרס גם פשוטיהן מק\"ט מדאורייתא. ועור דקתני הכא דאמק\"ט. היינו רק כשהוא קשה שאינו ראוי לצרור שם שום דבר. אבל כשהעור רך. אז אע\"ג דלק\"ט מדרס גם כשהוא רך אמק\"ט עד שיהיה ה' על ה' טפחים. אפ\"ה לשאר טומאות גם משהו ממנו מק\"ט מדאורייתא. דחשיב כאילו יש בו ב\"ק ממש מדחזי לצרור בו שום דבר [כפכ\"ז מ\"ב. ועי' תוס' שבת ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו</b><br> ושיעור נקיבתו הוא כמוציא רימון [כרפי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ועשה מהן בלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא</b><br> ואינו חוזר לטומי\"ש [ועפי\"א סי' א' ב' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השידה</b><br> הוא כמין תיבה שבטנה בולט וגם כסויה אינה שטח שוה רק בטניי קאפפער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגדל</b><br> שראנק בל\"א. שפתחו בצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת הקש</b><br> דקש ועשב וכל גדולי קרקע ממש. כגמי וכדומה כל כלי שנעשה מהן דינן ככלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובור ספינה אלכסנדרית</b><br> הוא כמין בור של עץ שעשויין לספינות שבאלכסנדריא שהעיר ההיא היתה בזמן המשנה רוכלת בארץ מרחקים ולכן ספינותיה פורשות בימים למרחוק. לכן היו צריכין בספינותיהן בור גדול כזה עם מים רבים מתוקים לשתיה בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם שולים</b><br> שיש לכל הכלים הנ\"ל מושב רחב בלי חידוד דאז הרי הן מסתמא עשויין לנחת. אף שאין ידוע כן בבירור [רמב\"ם פ\"ג מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש</b><br> דכל כלי מחזיק ביבש שליש טפי מבלח ע\"י הגודש. מיהו זה דוקא כשגובה הכלי כחצי רחבו. ודפנות הכלים הן בעגול [כשבת ל\"ה א' ורש\"י שם] ושיערו חכמים שכל כלי שחללו הוא אמה על אמה ברום ג' אמות הוא מחזיק מ\"ס בלח. ולא שבאמת תמונת הכלי הוא כך. דא\"כ א\"א שיהיו גודשו שליש יותר. אלא ר\"ל ששיעור חללו הוא כשיעור כלי שחללו הוא אמה על אמה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין</b><br> ר\"ל אמק\"ט. דכל כלי כזה כבד הוא. ואינו מתטלטל ע\"י אדם יחידי כשהוא מלא. כשק שהזכירה התורה שיק\"ט. ומדמושבו רחב הו\"ל כ\"ע העשוי לנחת ולא כדי לטלטלו כשק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מקבלין</b><br> שמחזיקין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין אינם מקבלין</b><br> שמחזיקין רק פחות ממ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט ואפי' יש להם ג\"כ שולים רחבים. חזקתן שהן עשויין להתטלטל במלואן ע\"י הרבה בנ\"א. אם לא שיודעין בודאי שעשוין לנחת. דס\"ל דרק ג' כלים הנ\"ל ששעורן ותמונתן כנ\"ל הן עשויין לנחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דררור עגלה</b><br> חבית גדולה שמונחת תמיד בחלול עגלה. ואינה עשויה לטלטל רק ע\"י שוורים. וס\"ל טלטול שע\"י שוורים שמיה טלטול. והו\"ל שפיר דומיא דשק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוסטות המלכים</b><br> שראנק. כמין ארגז שיש להמלכים בכותלי מרכבה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבת העבדנין</b><br> גדולה מאד לשרות בתוכה עורות רבות בסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> כולן חשובין מתטלטלין כשק אפי' כשהן מלאין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במה שבתוכן</b><br> ר\"ל כל הנך כל עיקר טלטולן הוא רק כשהן מלאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין דברי רבי מאיר</b><br> דחשיב רק הטהורין. ש\"מ דשאר כל הכלים. אף שמקבלין מ\"ס ומושבן רחב. אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדברי רבי יהודה</b><br> דחשיב רק הטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עריבת בעל הבית</b><br> שלא הזכירוה שניהן. ורגילה להחזיק מ\"ס ומושבה רחב לר\"מ מק\"ט. אף שמחזקת כו'. ולר\"י אמק\"ט כשמחזקת מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות של נחתומים</b><br> הן דפין שלשין עליהן לחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> אע\"ג דפשוטי כ\"ע הן אפ\"ה מדיש להן צורת כלי ומשמשין לאדם וכלים ביחד. מק\"ט מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל בעלי בתים טהורות</b><br> מדאין צורת כלי עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרקן</b><br> ארובות של בעה\"ב שצבען אדומין במענניא. כי כך היה הדרך לצבען וה\"ה בצבע אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כרכמן</b><br> שצבען בכרכום:"
+            ],
+            [
+                "<b>דף של נחתומין</b><br> מדקרי לה לעיל ארובה והכא קרי לה דף. ש\"מ דהכא לא מיירי בשיש בו צורת כלי כלעיל שמיוחד ללישה. אלא הכא בדף פשוט מיירי שקבעו בכותל כדי שיניח עליו הנחתום ככרותיו למכרן. ואין לדף זה צורת כלי. והיאך אפשר שיק\"ט. אע\"כ דהכא בדף מתכות מיירי ורק בה פליגי. והא דנקט פלוגתייהו בדף מתכות פשוט ולא בארובות נחתומין. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא לר\"א דאפי' בכ\"מ דטמא מדאורייתא. אפ\"ה בקבעו בכותל טהור. מיהו כלי המק\"ט שקבעו בכלי המחזיק מ\"ס. אע\"ג דמחשב אהל אפ\"ה כל דחזי עדיין לתשמישו הראשון מקבל טומאה עדיין גם לר\"א מדשניהן כלי [כפ\"כ מ\"ה]. מיהו להרמב\"ם ארובות של עץ דטמאין רק מד\"ס ס\"ל לכ\"ע דבחברו בקרקע נתבטל מלק\"ט. והא דנקט להך דינא הכא בין דיני כלי עץ. היינו רק איידי דאיירי בכלי תשמישי נחתום [ועי' ב\"ב דס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> מדמחובר לקרקע וכאונקלי לעיל [פי\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> מדהיה תחלה פשוטי כ\"מ ושם כלי עליו. להכי אף שקבעו בקרקע לא נתבטל שם כלי ממנו. עד שיעשה בו שינוי גדול. כדאשכחן בכופת שקבעו בנדבך [פ\"כ מ\"ה] ובסדין שעשאו ווילון [שם מ\"ו]. ור\"א ס\"ל דדוקא הנהו שרוצה השתא ליחדו לתשמיש אחר מבתחלה. אז לא נתבטל מלק\"ט בשקבעו בקרקע רק בעשה בו שינוי גדול. אבל הכא שקודם שקבעו וגם אח\"כ מיוחד הוא רק להניח עליו ככרותיו. כשקבעו בקרקע נתבטל מלקבל טומאה [ואילה\"ק מכסא שקבע בכלונס (פ\"כ מ\"ג) דמיוחד גם אחר שקבעו למושב כמעיקרא. ואפ\"ה גם בקבעו לא נתבטל מלק\"ט. י\"ל דהתם כשקבוע בכלונס אינו נאות לישיבה כל כך כמעיקרא כשהיה הכסא מטולטל לנוח עליו. דלא קבעו ע\"ג כלונס רק כדי להציץ מעליו למרחוק והו\"ל כתשמיש אחר ממעיקרא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרוד</b><br> הוא ג\"כ דף קטן פשוט של עץ. שמעמיד עליו הנחתום כלי של מים לקטוף בהן הלחם שלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דשניהן אין להם ב\"ק. וכדמוכח מסיפא דקתני גפפו עכ\"פ גם פשוטי כ\"ע בשיש להן צורת כלי וכו' ועשויין לקבלה מק\"ט כגון שולחן וכדומה. אבל זה דוקא במיוחדין לקבלה והיינו רק בשל נחתומין אבל של בעה\"ב אינו מיחדו לכך מדלש רק לפרקים [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גיפפו</b><br> שעשה לו מסגרת סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהרי השתא יש לו ב\"ק ממש. ולהכי אפי' לא יחדו לקבל מק\"ט. אבל סרקן וכרכמן לא מהני הכא דדף קטן כזה שומרו בעה\"ב לשאר תשמיש ולא מהני ליה צביעה רק מעשה בגופו ממש [רב\"א]. ולפעד\"נ דהכא מדמתלחלח מהמים שיעמיד עליו בכלי עי\"ז יעביר צבעו מהר ולא מחשב ע\"י שצבעו כצורת כלי. אף כשעדיין צבעו עליו. וכסגניות עלין [פט\"ז מ\"ה]. א\"נ להכי לא נקט תנא הכא צבעו. מדאין רגיל בכך מטעם הנ\"ל. אבל אם אעפ\"כ צבעו. ועדיין צבעו עליו מחשב שפיר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרץ מרוח אחת טהור</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דלא מחשב ע\"י ג' הגפופים שנשארו בג' צדדיו כצורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם התקינו להיות קורץ עליו</b><br> לחתוך עליו הבצק כשיעור הגלוסקאות שירצה לעשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שהוא של בעה\"ב וגם לא גפפו. אפ\"ה מדהתקינו בשום שאר מעשה שבגופו של הדף לכך. שוב אינו משתמש בו עוד לדברים אחרים. והו\"ל כשאר פשוטי כ\"ע העשויין לקבלה שמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המערוך</b><br> מערוך. הוא לוח שעורך עליו הככר לתקנו כראוי טרם שיריצו לתנור. ולהר\"ש מערוך הוא עץ קטן כמקל עב ועגול שמרדדין בו רקיקין ראלל האלץ בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מדעשוי לקבלה [ומה שהקשה רב\"א להר\"ש הרי ראלל האלץ אינו עשוי לקבלה. נ\"ל דגם הוא עשוי לקבלה שנושאין עליו הרקיקין להריצן להתנור. וכמו שאנחנו עושין כשנאפה מצות לפסח]. ולרבנן דוקא כשמניח עליו שום דבר שינוח שם כעל שולחן וכדומה מחשב עשוי לקבלה. אבל בשעשוי לטלטל שום דבר ממקום למקום. לא מחשב עשוי לקבלה. וכדאשכחן בקנה מאזנים [פי\"ב מ\"ב] דאע\"ג שתולה בו דבר לשקלו אמק\"ט רק משום אונקליות שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה</b><br> הוא כלי שמעמידין תחת הנפה. כדי שהסולת שירקד בהנפה לא יתפזר לחוץ. ואין לו רק דופן סביב ולא שוליים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סילתין</b><br> עושי סלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> נ\"ל דמשום שהסולת יקר. להכי מקפיד המרקד גם על המעט שנשאר דבוק בדופן הכלי כשרוקד לתוכו. ולהכי מלקטו משם. ומה\"ט הו\"ל כפשוטי כ\"ע העשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל בעלי בתים טהור</b><br> דבעה\"ב אינן אומנין כל כך לעשות סולת נקי. ומרקדין רק קמח פשוט. ואין דפנות של ים נפה שלהן עשוי לקבלה. דאין קמח חשוב כל כך שיטריח ללקטו ממה שנדבק ממנו בדופן הים. דהבע\"ב אינו משתמש בהים רק להגן שלא יתפזר הקמח לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של גודלת</b><br> הוא ג\"כ כים נפה הנ\"ל. רק שיש בתוכה נסר באמצע עגלילותה מחובר בהדופן בב' קצוותיו. ועליו יושבת האשה בשעה שמגדלת שערה. ועושה כן משום שאז מסרקת ראשה וחוששת שלא יתפזרו שערותיה והעפרורית שינשרו מראשה לתוך הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות</b><br> תמוה דמאי קמ\"ל דהרי עשוי למושב. ופשיטא דנעשה מדרס. דהרי אין אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ונ\"ל דהך בבא אים נפה של בעה\"ב קאי. דאמרינן לעיל שהוא טהור. ועלה קאי ר\"י וקאמר דאם אותו הים שעיקרו עשוי לרקידה הוא שייך לאשה הגודלת. ור\"ל שהאשה בעלת הבית מלאכתה הוא לגדל שער הבתולות. אז ים נפה זו טמא מושב. וקמ\"ל שפיר. מדסד\"א דמשום דעיקרו לרקידה עבידא. נימא להגודלת עמוד ונמ\"ל. קמ\"ל כיון דזאת בעלת הים אומנתה לגדל הבנות. הו\"ל כמיוחד גם לישיבת הבנות. וא\"כ מדמטמא מדרס. גם משאר טומאות מק\"ט [כנדה פ\"ו מ\"ג] דכל דבר המיוחד לב' תשמישים שא' מהן מדרס. מק\"ט מדרס וגם משאר טומאות כעריבה מב' לוגין עד ט' קבין [פ\"כ מ\"ב] וכ\"כ פרקליני חיה ועוף [פכ\"ד מט\"ו]. והיינו דקתני אף לומר דאף זה מקבל כל שאר טומאות כשל סלתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התלוים</b><br> הם עניבות שעושין מבגד או גמי בשפת הכלי לתלותו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> ר\"ל הוה חיבור להכלי שיטמא כ\"א כשיגע טומאה בחבירו. דאע\"ג דהו\"ל תשמישי כלי. אפ\"ה מדמחובר בו תמיד. כל המחובר לטמא מק\"ט כמותו [כפי\"א מ\"ה. ועי' רש\"י שבת נ\"ב ב' ד\"ה טהורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מתלוי נפה וכברה של בעל הבית</b><br> מדמסלקן לפעמים כשנצרך להן נוטלן משם. לפיכך גם בעודו מחובר להכלי. לא הוה בכלל המחובר לטמא טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א כולם טהורין</b><br> דס\"ל דכל תשמישי כלים. אפי' מחוברים להכלי אמק\"ט. רק כשנצרך להתשמיש ההוא לתשמיש של עיקר הכלי. דהיינו בשעת מלאכה. [וקשה לתרווייהו לר\"מ דקאמר כל התלויין טמאין. והרי לעיל [פי\"ב מ\"א] אמרינן דשלשלת שתולין בו מדת בעה\"ב טהורה. ובשלמא להגאון רב\"א התם שפירש דמה\"ט טהור משום שהשלשלת מחובר לקרקע שפיר. אלא להר\"ב שפי' דהתם מה\"ט טהור מדהוא תשמישי כלים. א\"כ קשה מ\"ש הכא בתלוייו. ואת\"ל התם להר\"ב מה\"ט טהור מדאין השלשלת מחובר אל המדה [ועי' רש\"י שבת נ\"ב ב' ד\"ה טהורה]. עכ\"פ קשה לחכמים דקאמרי הכא כל התלויין טהורין. דהיינו אפי' מחוברין להכלי. והרי התם אמרינן דשלשלת של סטונות מק\"ט. וצ\"ל דמיירי התם דצריך המדה לשלשלת בשעת מלאכה. ואע\"ג דתנא הכא כל וחוץ. ולא נקט שלשלת סיטונות. י\"ל דגם בכה\"ג אין למדין מהכללות [כעירובין כ\"ז א'] וגם בל\"ז שאני הכא דמסיים זה הכלל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי מקל הבלשין</b><br> שהמוכס מכניס ידו תוך התלוי שקשור בראש מקלו ותוחב המקל לתוך אגודת התבן או לתוך השקין מלאין זרעונין. לחפש אולי הטמינו בתוכן שום דבר הראוי ליתן מכס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה</b><br> דכל הנך יש בהן מלאכה מרובה וכבידה. ולכן כשמתיגע מכניס ידו לתוך העניבה שיסתייע עי\"ז מעט. ומדא\"א לעשות מלאכתן בלעדי התלוי מניחו שם תמיד. ולהכי הו\"ל כהכלי עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי שאר כלים ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לתלוי</b><br> מדהו\"ל רק תשמישי כלים שכשאין מחובר להכלי טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רחת</b><br> שויפעל בל\"א שזורין בה קטניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גרוסות טמאה</b><br> דמשום שהקטניות עגולין ומתגלגלין מהר מהרחת. להכי עושין לה ב\"ק בשפתותיה שיעכבו הגלגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אוצרות</b><br> רחת של גרוסות. שעשויה רק לאסיף על ידה התבואה המפוזרת בהאוצר או שזורין אותה באוצר שלא תתעפש. והרי באוצר לא חייש שיתפזרו שם. רק בשזורה בשדה וכברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש לה ב\"ק קצת. אינו עשוי לקבלה. דא\"צ לב\"ק שלה. וכמצודת העכבר לקמן בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גתות</b><br> שעשוייה להשליך על ידה הזגין שבגת לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מדיש לה ב\"ק. ועשוי לקבל בתוכו הרבה מדצריך להזגין להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גרנות</b><br> העשוייה לזרות בה תבואה שאין הגרעינין שלהן מתגלגלין מהרחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלי השרה</b><br> הוא כלי זמר שמלווין עם זמר שבו השיר שישוררו בפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דהכלי ההוא יש לו בטן חלול כפיאליענע שלנו. ויש לו נקבים תחת הנימין שלשם זורקין השומעין מעות להמזמרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלי בני לוי טהורין</b><br> דבני לוי שמזמרין רק בבהמ\"ק. אין הנקבים שבנבליהן עשוי לקבלה רק לבסומי קלא. אבל ברישא אע\"ג דעשוי נמי להכי. כיון דעשוי נמי לקבלה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המשקין טמאין</b><br> דם. מים. טל. יין. שמן. חלב. דבש דבורים. [וסי'. דם. טיש. חד] כולן מק\"ט ומכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה בית מטבחייא טהורין</b><br> ר\"ל דם ומים שבעזרה בבית המטבחיים אמק\"ט ואינו מכשיר. אמק\"ט. מהלממ\"ס [כרמב\"ם פ\"י מאוכלין הט\"ז]. ואינו מכשיר מדלא נשפך כמים רק מתקבל בכלי [כפסחים ט\"ז א']. ואע\"ג דאמרינן [פסחים פ\"ז מ\"ז] דהציץ מרצה על טומאת הדם היינו מדרבנן [כפסחים דט\"ז ב'] אבל קיי\"ל דגם מדרבנן אמק\"ט כלל [כרמב\"ם פ\"י מאוכלין הט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספרים מטמאין את הידים</b><br> דכל כ\"ד ספרי תנ\"ך. כשהן כתובים אשורית ועל קלף ובדיו. אם נגע בהן בידים טהורות נטמאו [כידים פ\"ד מ\"ה] וצריך לטבלן במקוה מ\"ס קודם שיגע בקודש. וליגע בתרומה סגי בנטילת ידים [כחגיגה פ\"ב מ\"ה]. וגזרו כך שיהיו הספרים טמאין כדי שלא יניחום אצל תרומה. ויפסידום העכברים [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מספר העזרה</b><br> שהיה בעזרה שכה\"ג קורא בה ביוה\"כ בעזרת נשים. וכ\"כ המלך במוצאי שביעית. ומדהיה ס\"ת זו נכבדת מאד ליכא למיגזר גבה מידי [ובמ\"ק די\"ח ב' כ' רש\"י. שממנו היו מגיהין ס\"ת אחרים. ועוד כ' רש\"י שם שיש גורסין. עזרא. באל\"ף. ור\"ל שעזרא הסופר כתבו בעצמו]. ונקט כל הני הכא. איידי דנקט החילוק שבין שאר נבלין לנבלי בני לוי. נקט נמי כל הנהו נמי שיש בהן חילוק בין חול לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרכוף</b><br> הוא סוס עץ עשוי לשחוק עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אמק\"ט מדרס דאינו עשוי לרכוב עליו ממש. רק נראה כרוכב דקושר סוס זה בין רגליו שמגיעות לארץ. ומכסה רגליו מזה ומזה. עד ששולי המכסה מגיעין לארץ. ועי\"ז לא יראו רגליו כשמהלך בהן ונראה כרוכב. וסד\"א דמדנראה כרוכב נגזר שיאמרו דאין רוכב על מושב יטמא. קמ\"ל. [אולם בתוספתא תני מרכף זמר טהור. מדמחובר לקרקע. א\"כ זה דלא כפי' הר\"ש בשם הגאון. וע\"כ צ\"ל שיש ב' מיני מרכף והך דתוספתא היינו הך שנזכר לקמן(פט\"ז מ\"ז)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבטנון</b><br> מין כלי שיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניקטמון והאירוס</b><br> טראממעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים</b><br> מק\"ט דמחשבו כלי עם ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהאלית</b><br> היא אשה המיוחדת לקונן על המתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יושבת עליו</b><br> בשעה שמקוננת ומדמיוחדת לה. אין אומרים לה עמוד ונעשה מלאכתנו ולרבנן אינו מטמא מדרס מדאינו עשוי לישיבת קבע רק ארעי בשעה מועטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודת החולדה טמאה</b><br> מדיש בה ב\"ק לצוד אותה בתוכה מדצריך לעורה [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל העכברין טהורה</b><br> דעכבר עורו קטן ודק. ואין משתמשין בעורה וא\"צ לב\"ק שלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דבהיה טמא ונשבר נטהר. וגם אמק\"ט עד שיתוקן. ואע\"ג שבעודו שבור מקבל עדיין תוך הבטן שבדפנותיו אפ\"ה כיון דהשתא אינו מקבל בדרך קבלתו שבתחלה אינו מקבל טומאה [רמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ט. ושבת קכ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משלחן הכפול</b><br> העשוי מב' חלקים שמחוברין יחד בצירין. שכשירצה יפשיטו כפילתו ויאריכהו להשתמש על שניהן ביחד. וכשא\"צ לתשמיש שניהן. ואעפ\"כ רוצה להניחן מחוברין ישכיב ב' החלקים זע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמחוי המזנון</b><br> קערה גדולה של עץ. ועשויין מגופה הרבה קערות קטנות בתוך חללה כדי לשום בכל א' מין מאכל אחר. ולהכי גם אם תחלק הקערה הגדולה לשנים. עדיין ראויות הקערות הקטנות שנשאר בכל חלק לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפיפורין</b><br> היטשע והוא הדום רגלים. שלפעמים מחובר הוא להכסא ורגיל נמי להפרידן זמ\"ז לפעמים ולהשתמש בו בלבד. ונ\"ל דנקט של בעה\"ב מדיש נמי מין פיפיורן אחר של סופר [כלקמן פכ\"ד מ\"ז] שהסופר יושב עליו וכותב על הקלף שמונח על הכסא. והרי זה אפיפיורן שנחלק מהכסא תו לא חזי למלתא קמייתא ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המגס</b><br> קערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוד הבבלי</b><br> כלי עץ של שתיה. ושניהן עשויין באופן שגם כשנתחלקו לא יתבטל שם כלי מהם. ונ\"ל דמלת בבלי על מגס וקוד קאי. ששניהן יחד הם כלי א' שבו ב' ב\"ק. מיגס למאכל. וקוד לשתיה ומחוברין יחד. וקאמר ר\"י שכשהפרידן זמ\"ז. כל חדא מינייהו חזי למלתיה ומק\"ט. ולרבנן הואיל ועשוי רק לבבליים הולכי דרך שא\"א להם לזה בל\"ז. א\"כ כשנחלקו תו לא חזו למלתא דמעיקרא ואמק\"ט. א\"נ טעמייהו דרבנן מדנתקלקל הכלי במקצת במקום שנפרדו זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטה והעריסה משישופם בעור הדג</b><br> משישפשף פניהן להחליקן בעור הדג. שיש מין דג. שיש בעורו כמין מחטין דקין קטנים. ובו מחליקין גם בזמנינו החרשין כלי עץ שעשו. אבל קודם שישופן לא חזי לתשמיש. מדמסרט היד בקסמין דקין שנשארו בהכלי גם אחר שהחליקו ברהיטני האבעל בל\"א. מיהו צחצוח אינו מעכב. ונ\"ל דדוקא נקט תנא מטה ועריסה. דמשום שאדם ישן בהן חיישינן טפי שיסרט בהן גופו בשעת שינה. אבל שאר כלים הרי תנינן גולמי כ\"ע מק\"ט. וא\"צ שפשוף כלל [כלעיל ספי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר</b><br> ר\"ל החליט בדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר המטה משיסרג בה שלשה בתים</b><br> כל ריוח שבסירוג בין חבל לחבל נקרא בית:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום</b><br> הוא מלשון לא תחסום שור. ור\"ל הכא משיסגור סוף אריגת הכלי כשגמרו. סותם קצה הקנה שארג ממנו הסל וסוגרו תוך השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויקנב</b><br> לשון חתיכה הוא. כמו האי מאן דקניב סילקא [שבת ד' ע\"ד] ור\"ל הכא שיקצץ מכותלי הכלי מבפנים ומבחוץ. ההוצין הקטנים הבולעין מהאריג אז נגמר לק\"ט. [וא\"ת גם בלי קינוב. הרי גולמי כלי עץ הוא ומק\"ט (כספי\"ב). י\"ל דגולמי היינו בשלא חסר בהכלי רק השלמה יתירה. וכדאמרינן בתוספתא דמכילתין [ב\"מ פ\"ב] איזה גולמי כל שעתיד לשוף לגרר וכו'. אבל הכא כל שהוצין בולטין מכותלי כלי מסרט בהן ידיו וא\"א להשתמש בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל תמרה</b><br> ענפי תמרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט. דענפי תמרה רכים הן. וא\"צ להן קנוב מבפנים רק מבחוץ כדי שלא יעכבו להאוחז אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלכלה</b><br> סל העשוי מגמי. והוא קטן מאותו ששמו סל. ורגילין לתלותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגמור את התלויה</b><br> הוא חבל של גמי שבו שנתלה על ידו עשא\"כ סל מחמת גדלו אינו נתלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלגינין</b><br> הוא כלי הנעשה מערבה קלועה שמניחין בתוכה לגינין קאננען בל\"א. וגם כוסות זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן מקיימין</b><br> אף שההוצין של ערבה הבולטין לתוכה הן קשין יותר מלולבי תמרה. עכ\"פ מדמיוחדין לכוסות ולגינין מניח ההוצין בתוכה כדי להפסיק בין כלי לחברתה שלא ישתברו כשיניחום בתוכה זע\"ז. ומשו\"ה פלגינהו תנא מעלי תמרה בב' בבי. מדבכל א' טעמא לחוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונין הקטנים</b><br> הן כעין קערות קטנות שנקלעות מערבה רכה ודקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקלתות</b><br> מצנפת של נשים הנעשה מתבן או גמי. שטראה הוט בל\"א. שכשתרצה מסירתו מעל ראשה ונותנת לתוכו מעשה מחט שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונים הגדולים והסוגין הגדולים</b><br> הוא כלי מדה גדול קלוע מערבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה ב' דורים</b><br> ר\"ל משיארוג הערבות שבו ב' פעמים סביב בדפנותיו על השוליים שלו מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחב שלהם</b><br> היינו השוליים. שאותן הסבובים הן רחבים יותר מכל הסבובים שעושין ע\"ג להיות דפנות. ומשום שיש קולעין הדפנות של הכלי מלמעלה למטה על המקלות הבולטין מהשוליים. להכי קאמר תנא דאותן ב' הסבובים צריך שיהיו מחוברים בהרחב. דהיינו שיקלע ממטה למעלה. דאז יהי' להן ב\"ק וצורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה</b><br> הוא כעין דפנות נפה בלי שוליים ומרקדין לתוכו סלת שלא יתפזר. ומיירי בשל סלתן. דאילו של בעה\"ב אפי' נגמר כולו אמק\"ט [כלעיל פט\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכברה</b><br> נ\"ל דמלת ים לאו אכברה קאי. דא\"כ אין לו ב\"ק ואמק\"ט. אלא ר\"ל כברה עצמה שכוברין בתוכה הדגן מהמוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה דור אחד לרחב שלהן</b><br> דאע\"ג דלים נפה אין שולים. עכ\"פ יש שולים להנפה שיושיבוה תוך הים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקופה משיעשה ב' צפירות</b><br> ר\"ל סיבובים כנ\"ל. ודע דקופה וערק ושאר הכלים שנזכרו במשנתינו. כולן מיני סל הן וכל א' עשוי מקליעה באופן אחר. וגם תמונת הכלי הוא באופן אחר מבחברתה. ורק קופה וערק כל סיבוב וסיבוב שבאריגתן בהדפנות זה למעלה מזה. כל סיבוב וסיבוב הוא מקנה אחרת שישלבוה באריגה עם הקנה שתחתיה. וכך עושין עד שפתו העליונה. ונקרא כל סיבוב וסיבוב שבהן צפירה [שהוא בלשון יון עיגול שלם] אבל הכלים שהזכירה המשנה לעיל. כל הסיבובים שבכל הכלי הם מקנה א' ארוכה שחוזרת בכל הסיבובים חלילה חלילה כהדרא דכנתא. ולפיכך נקרא כל סיבוב שלו בשם דור [מדאין בו עיגול שלם] [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והערק</b><br> אין שפתו גבוה כשל קופה. ועשוי לשטוח עליו פירות ליבשן. ולהכי סגי ליה בצפיר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> כיס הרועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו</b><br> נ\"ל דקיחותיו היינו עניבות קטנות שעושין סביב לשפתו. שמכניס באותן העניבות חבל כדי שכשימשוך בו יוכל לסגור עי\"ז פה התורמל. אולם במלת קיחותיו כולל נמי הב' אזנים שיש להכיס מזה ומזה בהשפה כדי לאחוז שמה כשירצה לפתוח הכיס. והעניבות והאזניים יחד. נקראו קחותיו. משום שלוקח ומטלטל הכיס על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה את אזניו</b><br> הם האזניים שאוחז בהן מזה ומזה הכיס כשירצה לפתחו. דס\"ל דסגי בזה וא\"צ שיעשה בו העניבות להכנסת החבל לסגרו. דבלא\"ה יכול לסגרו כשיכרוך עליו משיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סקורטיא</b><br> שירצע של עבדנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום</b><br> משיסגור לו סביב תפירה בשפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויקנב</b><br> שיחתוך ג\"כ ציציות העור שבולטת משפתו. כדי להשוות השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויעשה את ציצתה</b><br> חוטין בב' זויות שבראש הסקורטיא. כדי לקשרו בהם סביב לגוף האדם. והחוטין קשורים בטבעות שקבועות בב' הזויות שבשירצע. ולרמב\"ם סקורטיא הוא עור שאוכלין עליו. וציצתה הוא טס שבאמצעיתו לנוי. [ותמהני הרי גם בכ\"מ גם בכ\"ע כל שהוא לנוי כגון צחצוח של גופו אינו מעכב [כספי\"ב. וכ\"כ בפרקן סי' ז'] וכ\"ש הך שהוא קשוט שחוץ מגופו. ומ\"ש כלי עור מהנך וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משיעשה את טבעותיה</b><br> דס\"ל דסגי בב' הטבעות שבזויות השירצע. וא\"צ שיקשור החוטין בטבעות. דמדיש בה טבעות. לוקח משיחה או חוט שימצא לו וקושר ע\"י הסקורטיא סביב לגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטבוליא</b><br> עור למכסה השולחן. ופשוטי כלי עור מק\"ט מד\"ס במיוחדין להניח עליהן שום דבר כמו בכלי עץ. ובמיוחדין למשכב או מושב. אפי' בלא\"ה מק\"ט מדרס מדאורייתא. וכל המק\"ט מדרס. מקבל נמי גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה את קיחותיה</b><br> ר\"ל משיתפור בה החבלים שיש להמכסה הזאת. שכשיסירוה מהשולחן. יכרכוה עם החוטין הללו ויטלטלוה להניחה במקום המשתמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכר והכסת</b><br> כר הוא הארוך דעקקע בל\"א וכסת הוא הקטן קיססען בל\"א [ועמ\"ש רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים</b><br> כדי להכניס דרך שם המוך. וזה נעשה קודם שיחסום ויקנב. דלאחר שהכניס המוך תוך הכר והכסת. תופר וסוגר פה הכר והכסת ואח\"כ חותך דלדולי העור מהשפה סביב. כדי לישר השפה סביב להתפירה [והיינו דקאמר משיתפרס וכו' ועי' לעיל סי' כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטילייה</b><br> הוא ג\"כ כעין סל מערבה גסה. ונקבי האריג שבו רחבים מדאינו עשוייה רק לאצור בה גרוגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחסינה</b><br> הוא ג\"כ סל כנ\"ל עשוי מקוצים משולבים. וכדי לכנס לתוכו טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדאינה עשויה להתטלטל כלל. מדמתפרקת כשיטלטלה לפיכך אינה כלי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>סגניות של עלין</b><br> הוא סל שיעשוה קלוע מעלים ארוכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של נצרין</b><br> הקלוע מצורי דקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חותל</b><br> הוא סל קלוע מחריות דקל. והם הענפים הגסים שבדקל. שחותלין וסוגרים אותו סביב לתמרים שלא נתבשלו באילן. שתולשין אותן בתחלת ימות הגשמים וסוגרים אותן זמן מה תוך סל כזה. ויתבשלו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל מתוכו</b><br> ר\"ל אם אינו סגור סביב. רק השאיר בו מקום פתוח להכנים וליטול מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דעשוי רק לארעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסייה</b><br> י\"א דקסיא הוא בית יד של עור כעין עניבה שיש במקל הדישה. וכ\"כ יש עניבה כזו במקל של הולכי דרכים. ובהמקל של מנקשין על אניצי פשתן להסיר מהן הקליפות ולעשות פשתן. וכל אלו העניבות מסייעין בשעת מלאכתן [עי' פט\"ו מ\"ד] וי\"א שהוא עור שכורך סביב היד. כדי לאחוז בידו יפה מקל הדישה שבגורן. או כשהולך בדרך. או כשמנקש על הפשתן לנקותו. או שכורך העור על ידו. שלא יסרט בשרו מקסמי המקל כשיאחזנו בחוזק. ונחשב העור הזה עשוי לקבלה. מדמקבל המקל בעור ההוא. וי\"א שהוא כעין שירעם שלפני עינים שבכובע מלחמה. העלם בל\"א [דבלשון רומי נקרא ההעלם קאסים וכן אמרינן בב\"ר פצ\"ט אלו לובשין קסים] ולובשין השירם הזה סביב למצחם כשזורין בגורן וכשהולכין בדרך וכשמסרקין פשתן. שלא יזוקו עיניהן במוץ שבגורן. ובאבק שבדרכים. ובקסמין שבנעורת שבפשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>של עושי פשתן טמאה</b><br> דעשוי לקבלה וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהעור ההוא אינו עשוי רק לקנח הזיעה משום דהנך עומדין במלאכתן אצל האש. שלא יטנף בהזיעה ההוא הדבר שאוחז בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף של גרוסות כיוצא בהן</b><br> דמשום שעוסקין במלאכות כבדות. מזיעין הרבה. ומטנפין בו כל דבר שאוחזין. ולרבנן הרי לובש העור ההוא גם כשטוחן גרוסות מועט. שאינו מזיע במלאכתו. ע\"כ מוכח שנבשו רק כדי שלא יזיקו אבק הגרוסות. ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> נ\"ל דהך זה הכלל ד\"ה היא. ולא פליגי רבנן ור' יוסי רק בסתמא דר' יוסי ס\"ל דכל של גרוסית עשוי להסיר הזיע. אבל בידוע שעשוי לקבל. או לקנח הזיעה. לכ\"ע אזלינן בתר הידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלקוט</b><br> כיס עור שתולין להבהמה תחת אחוריה בשעה שדשה. כדי שלא תטנף התבואה כשתפיל גללים. ומלקוט הוא מלשון ילקוט. דהיינו כיס הרועה. והכא ר\"ל כיס לקבל הצואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחסים</b><br> העור שקושר לפני פה הפרה. וחוסמה כשהיא דשה. דגם ישראל מותר לפעמים לחסום פיה כשדשה. וכגון שדשה דבר המזיק לה כשתאכלנו. או כשדשה תרומה והקדש [כח\"מ של\"ח]. א\"נ שחוסם פיה בנסעו עמה בדרך שלא תאכל בשדות אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדף של דבורים</b><br> הכלי שמעשנין עליו תחת הכוורת להבריח משם הדבורים שלא יעקצוהו בשעה שירדו הדבש משם. וכל הנך תשמישי בהמה מחשבו ולהכי אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנפה</b><br> פעכער בל\"א. ואפי' יש לו ב\"ק להרוח כפי הצריך להניף. אפ\"ה לא מחשב כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי של קופסא</b><br> כסוי עץ שמכסין בו תיבה קטנה ואינו מחובר בו בצירין. והרי יש בהכסוי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאע\"ג דכל הכסויין אמק\"ט. מדהו\"ל תשמישי כלים ואין להם שם בפ\"ע [כפי\"ד מ\"ג]. אפ\"ה בעשוי להשתמש בהכסוי תשמיש חשוב גם שלא בשעת תשמיש הכלי מק\"ט [כפ\"ב מ\"ה ופי\"ב מ\"ג]. וה\"נ מדשטח הכסוי שוה ופשוט למעלה. רגיל להניח עליו הדברים שלוקח מהתיבה והו\"ל כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי קמטרא</b><br> כסוי עגול שעל קאפפער:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדשטחו עגול אינו יכול להשתמש ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי תיבה</b><br> כסוי עץ של תיבה גדולה. וכל הנך כסויין דמשנתינו מיירי שאינן מחוברין להכלי וכסוי תיבה דטהור. היינו מדאין לו ב\"ק. וגם אינו יכול להעמיד ע\"ג כלים מדגבוה התיבה. יותר מכדי הושטת היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> כמו טנא בלשון מקרא. ור\"ל כסוי של סל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכבש של חרש</b><br> פרעססע של בעלי מלאכת עץ כבוי מייסטער וטישלער שכולן נקראים בלה\"ק בשם חרש. ויש להן מכבש כזה. שעשוי מב' דפין כבדים. שכובשין ומיישרין ביניהן נסרים שנתעקמו או שאר דברים [ונ\"ל דדוקא נקט חרש. ולאפוקי מכבש של כובסין [כספ\"כ דשבת] יש לו ב\"ק ומק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסת שתחת התיבה</b><br> כסת דעקקע שמשימין תחת התיבה שלא תתרקב מלחלוחית הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקמרון שלה</b><br> מכסה עגול שנוטין אותה כאהל ממעל להתיבה. ומשתמש רק בשעה שהתיבה מלאה שלא ירדו גשמים לתוכה [כפי\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנגלין של ספר</b><br> תיק לספר. וי\"א דפוס לעשות עליו נרתק לספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הנגר</b><br> הנרתק שטומנין בו הנגר. והוא הבריח שסוגרין בו הדלת נמצא שנרתק זה משתמש רק שלא בשעת מלאכה של הנגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המנעול</b><br> נרתק למסגר שבדלת. וכל הנרתקין הללו הן של עץ או של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותיק כנורת</b><br> מיירי שיש להנבל והכנור עצמו ב\"ק לתשמיש [ועי' לעיל פט\"ו מ\"ו]. דאל\"כ אם הן אמק\"ט. איך יהי' התיק המשמש להן מק\"ט ומה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמום של גודלי מצנפות</b><br> הוא דפוס כעין ראש. שעושין עליו מצנפת לנשים. נמצא שמשתמש רק בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמרכוף של זמר</b><br> מלת מרכף הוא כמו מרכב. בחלוף אותיות בומ\"ף. ור\"ל הכא כמין מושב שמרכיבין עליו הכלי זמר בשעה שמזמר בו. וגם הוא אינו משתמש רק בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביעית של אליית</b><br> רביעה לשון ישיבה או שכיבה הוא. כמ\"ש ארחי ורבעי זרית. והכא מיירי בכלי זמר שהאשה המקוננת יושבת עליו ומזמרת בו. ונקרא בתנ\"ך מנענעים וסד\"א מדיושבת עליו בשעה שמזמרת בו. להכי הו\"ל כמשמשת לאדם וכלים ומק\"ט. קמ\"ל דמדיושבת עליו רק לעתים רחוקים. דמיתה לא שכיחא [יומא די\"ג]. להכי לא מחשב תשמישי אדם. ומה\"ט לא פליג עלה ר\"י כדפליג לעיל בזה [פט\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגנוגנית העני</b><br> הוא כעין זאנען שירעם שיש להעני להגן עליו כשהולך בחמה [רב\"א. אולם להר\"מ והר\"ש כל בעל מלאכה נקרא בתנ\"ך בשם עני. שנאמר כי עני הוא. ור\"ל הכא כעין מגן שנוטה הבעל מלאכה על עצמו. בשעה שעושה מלאכתו בחמה] ומדאינו עשוי רק להצילו מקרני חמה. הו\"ל כעשוי להציל מזיע ומטינוף ואמק\"ט. מדאינו נקרא כלי תשמיש [כמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסמוכות המטה</b><br> שסומך בהן המטה שלא תתפרק ותפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפוס של תפלה</b><br> הוא הדפוס שעושין עליו בתי התפילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמום של עושה סותות</b><br> דפוס לארוג עליו כסות כאבנט וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים</b><br> דכל הנזכרים במשנתינו הם או פשוטי כ\"ע או עור שמשתמשין לעיקר הכלי רק בשעה שמשתמשין בעיקר הכלי ההוא. או שהטפל הזה משמש לעיקר הכלי רק בשעה שאין משתמשין בעיקר הכלי. או שיש להטפל ב\"ק. אבל הב\"ק ההוא עשוי רק להגן ולהציל גוף האדם ממילי דלא ניח\"ל. ובכל כה\"ג אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל משמשי משמשיו של אדם</b><br> ככסוי ונרתק כשהן פשוטי כ\"ע ועור. ומשמשין לשאר כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה</b><br> ר\"ל אם גם כשעיקר הכלי ריקן מניח עליו הכסוי. וכ\"כ בנרתק. אם בין בשעה שמשתמש או אינו משתמש בעיקר הכלי. מניח עליו הנרתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו אלא בשעת מלאכה</b><br> ונ\"ל דכ\"ש באינו משתמש בהן רק שלא בשעת מלאכה. כתיק נבלין. וכינורות. ובית נגר ומנעל שאינו מניח בהן עיקר הכלי רק בשעה שאינו משתמש בהן. ג\"כ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיגיון</b><br> דאלך בל\"א והוא כעין חנית קצר וקטן שלהבו משולש. רחב למטה ומחודד בראשו. ובעל פיפיות:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> או של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומספריים</b><br> מספרת הוא מחתיכה א' כפופה באמצע. כאותה שגוזזין בה הצמר מהכבשים. אבל מספריים. הוא עשוי מב' סכינים מונחים זה על זה. ואדוקות יחד באמצען עם יתד קטן [ועמ\"ש לעיל רפי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק מכחול</b><br> תיק לכרוך בתוכו הכף הקטן שכוחל בו עיניו לרפואה או ליפותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הכוחל</b><br> נ\"ל דא\"א לפרש שהוא הכלי בעצמו שמניח לתוכו צבע הכחול. דא\"כ פשיטא דמק\"ט. אלא ר\"ל תיק של אותו כלי. ותיק דרישא גם אהא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק מכתב</b><br> שמניח לתוכו הקולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרונתק</b><br> עטאווי בל\"א. שיש בתוכו תיקין הרבה לכמה מיני כלים נפרדים. והוא נוטריקון. תרין תיק. דהיינו תיקין רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסקורטיא</b><br> ר\"ל תיק של טבלא משורטטת ומצויירת שמשתמשין בה חוזי הכוכבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפגושות</b><br> היינו נרתק לחיצים רחבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים</b><br> נ\"ל דהנך כולהו מק\"ט. מדיש לכל א' מהן ב\"ק. ולהכי אין דינן כחפוי. וכדכלל להו בסיפא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק סמפונייא</b><br> תיק לכלי זמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נותן מלמעלה</b><br> שפה התיק עשוי למעלה. ומכניס לתוכה הסימפוניא מלמעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדו טהור</b><br> שכל שפה התיק הוא מן הצד אין להתיק ב\"ק. ולא מחשב רק ככסוי בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נותנו מצדו</b><br> לפעמים. ולרבנן אזלינן בתר רוב פעמים שתוחב החליל לתוכו מלמעלה למטה. ונ\"ל דהתיק ההוא יש לו ב' פיות א' מלמעלה וא' מן הצד. א\"נ נ\"ל דטעמייהו דרבנן דמחשבו לי' ב\"ק. היינו משום דבשעה שמכניס החליל לתוך התיק. מכניסו דרך פיו שלמעלה. והיינו מלמעלה למטה. ור\"י ס\"ל משום דהחליל דהיינו פלעטע בל\"א הוא כלי ארוך ודק. לכן לאחר שהכניס החליל להתיק. מניחו לארכו במקום המשתמר. ונמצא שברוב פעמים פה התיק הוא מן הצד. והיינו פלוגתתם. דלרבנן אזלינן בתר שעת הכנסת הכלי אל התיק. דאז פתח התיק למעלה. ולר\"י אזלינן בתר רוב הזמן. דהיינו כשהחליל מונח בתיק. יהיה פתח התיק מן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפוי האלה</b><br> הוא כלי זיין כעין חנית קטן. או תיק של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל העשוי לתיק</b><br> דהיינו להכניס בו מלמעלה למטה. והיינו כשהכלי ארוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחפוי</b><br> ר\"ל שעשוי רק לכסות בו עיקר הכלי. והרי כל המשמש על עיקר הכלי חפוי או כפוי לא מחשב כאילו יש לו ב\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל כלי בעלי בתים</b><br> שחסין על כליהן ואינן זורקין אותם עבור נקב קטן שנתהווה בהן. ולאפוקי כלי בעלי מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן ברמונים</b><br> דדוקא בשניקב בכמוציא רימון נטהר מטומאה שבו מקודם וגם אמק\"ט עוד. ונקט רמונים לשון רבים. מדבעי ג' אחוזין יחד [כמ\"ד]. ודוקא ביכולים לקבל רמונים. אבל באין יכולים לקבל כן. שיעור נקיבתן בכזית [כמ\"ד]. וכל זה דוקא בכלי עץ. עור. או עצם. אבל כ\"מ. שיעור נקיבתן כפי תשמישן [כפי\"ד מ\"א ]. וכ\"ח שיעור נקיבתן. אם עשוי לאוכלין בכמוציא זית. ובעשוי למשקין. בכונס משקין [כרפ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר במה שהן</b><br> ר\"ל אם ע\"י הנקב אין הכלי ראוי להתשמיש. שהיה מיוחד לו בתחלה. נטהר. וכגון קופת הגננים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קופות הגננים</b><br> הוא כלי עץ שיש להגננים להניח בתוכו אגודות ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן באגודות של ירק</b><br> בשמוציא הנקב האגודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים בתבן</b><br> בשמוציא הנקב אגודת תבן שגדול יותר מאגודת ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בלנין</b><br> מחממי מרחצאות באגודות גבבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגבבה</b><br> בשמוציא הנקב אגודת גבבא. שגדול יותר מאגודת תבן. דבמקום שאין עצים מצויין. מחממין המרחץ עם אגודות גבבא. כך כתב הר\"ש. ולרמב\"ם מקופת הגננים ואילך דברי ת\"ק הוא [וק\"ל אם כן למה הפסיק עם דברי ר\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כלן ברמונים</b><br> ולא תקשה היינו ת\"ק. י\"ל דלת\"ק דוקא כלי בעה\"ב שיעורן ברמונים. אבל של בעלי מלאכה. במה שהן. ולר\"א כולן במה שהן. ולר' יהושע. כולן ברמונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> שלוייכע של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורה בפקעיות של שתי</b><br> הוא קנוייעל שכרוך ככדור של חוט שתי. [ונ\"ל דאורך החוט כדי לארוג גע\"ג אצבטות (כנגעים פי\"א מ\"ח)] וחוט שתי דק משל ערב. ולכן כדור הכרוך כארכו מחוט שתי. הוא קטן מכדור הכרוך משיעור אורך חוט זה. מחוט ערב. וכשמוציא הנקב כדור קטן כזה. נטהר החמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> תמוה הרי אמרינן דנטהר במוציא שתי. ותו מה אעפ\"י דקאמר. אדרבא מדמקבלת של ערב טמאה. וכ\"כ ק' בכל ג' בבי דנקט תנא במשנתינו. ונ\"ל דתנא נקט ג' מיני כלים שמיוחדין כ\"א לב' מיני תשמישין. וכמו דבמשנה א' מודה ת\"ק לר\"א בקופת הגננים. דמשתער נקב שבהן במה שהיו מיוחדין בתחלה. וכמו כן בסלי פת במשנה ג'. מודה ת\"ק לשער בנקב שבו. כפי מה שהיה הסל מיוחד בתחלה. כ\"כ הכא במשנה ב' מודה ת\"ק לר\"א בהנך ג' מיני כלים. דהיינו חמת. ובית קערות. ובית רעי. שמשתערין בנקב שבהן. בתשמיש שהיו מיוחדין אליו בתחלה. לפ\"ז ה\"ק החמת שעור נקב שבה לטהרתה. כפקעיות של שתי. ר\"ל אם מיוחדת להניח בתוכה פקעיות של שתי. אז שעורה להתטהר באם אינה מקבלת של שתי. וקאמר תו. אעפ\"י שמקבלת של ערב. ר\"ל אעפ\"י דחמת המיוחדת לקבל כדורי ערב עדיין טמאה בנקב כזה שהוא רק כמוציא שתי [דהרי אפי' אילו מיוחדת לפקעיות של שתי ושל ערב. הוה אזלינן לחומרא לשערה בפקעיות של ערב כרפ\"ג]. אפ\"ה במיוחדת לשתי נטהרה במוציא פקע שתי. וכ\"כ בקערות ורעי לקמן במשנה. בכולם. אע\"פ שמקבלת דקאמר תנא. הכי פירושא. אע\"ג דבמיוחד לדבר גדול מזה. טמאה בניקבה בשיעור הקטן. אפ\"ה במיוחד לשיעור הקטן דאיירינן בה. סגי בניקבה בשיעור קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הרעי</b><br> המיוחד לעשות צרכיו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו מקבל משקין</b><br> ר\"ל אם הנקב גדול כ\"כ. עד שהשתן שבתוכו יוצא דרך הנקב שבכלי שוב אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמקבל את הרעי</b><br> ר\"ל אעפ\"י שאם היתה מיוחדת לקבל גם צואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג מטהר</b><br> רק בעביט פליג. דס\"ל דמאחר שאין עביט חשוב כ\"כ. להכי אפי' מיוחד גם לצואה. אע\"ג דמסתבר למיזל בכה\"ג לחומרא [וכרפ\"ג] אפ\"ה כשניקב במוציא שתן. לא נחשב בעיניו וזורקו. ולהכי אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן בככרות של פת</b><br> במוציא ככר דרך הנקב נטהר. ונ\"ל דשיעור ככר הוא כגודל ו' ביצים. והיינו כב' סעודות ליום [כפאה פ\"ח מ\"ז ועירובין פ\"ח מ\"ב]. וגם צ\"ל שהיה תמונת כל הככרות שוה. דהיינו עגול ככדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפיירות</b><br> הוא לוח ארוג מקנים יחד. כעין סריגים שמעמידין בחלון. ודינו כפשוטי כלי עץ. ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק</b><br> הר\"מ גורס מלמטה ומלמעלה. ור\"ל שחיבר להלוח ההוא משפה שלמטה ושלמעלה שלו קנה עב קצת יותר מאריג שבהלוח כדי להחזיק אריגתו יחד. ולפי גירסת הספר טפי משמע לפע\"ד דר\"ל שתחב קנים בזקיפה סביב ד' שפתות הלוח הזה. ותחבן ממטה למעלה. ר\"ל מתחת השולים כלפי מעלה. להיות להלוח כעין דופן סביב. ומלת לחיזוק. ר\"ל שעשה כן כדי שתוך הרווח שבין הקנים יחזיק שום דבר שיניח ביניהן. או ר\"ל במלת לחיזוק. דהיינו שתחב בו הקנים סביב. כדי לאחזו ולהחזיקו בידו שם כשירצה לטלטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג שע\"י הקנים ההם שתחב סביבו נעשה לו ב\"ק. אפ\"ה מדמתפרקין בקל לא מחשב ב\"ק. ומה\"ט גם צורת כלי אין לו עי\"ז ואמק\"ט. וכארובות של בעה\"ב [פט\"ו מ\"ב]. ונקט הך דינא הכא בין דיני ביטול כלי. היינו משום סיפא. דביש לה ב\"ק או צורת כלי. אע\"ג שניקב כמוציא רימון מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה גפיים</b><br> ר\"ל שפיות ממש חיבר לו סביב שיהיה לה ב\"ק עי\"ז. א\"נ דגפיים היינו אזנים. ור\"ל אם עשה לה אזניים ממש. ועי\"ז יהיה להלוח צורת כלי עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> קמ\"ל דאפי' נמוכין הדפנות הללו שסביב שפתות הלוח מאד. אפ\"ה ב\"ק אפי' קטן מאד מק\"ט [כמט\"ו]. ולאידך פי' הנ\"ל ר\"ל אפי' האזניים קטנים. או שהן רק בצד א' מהלוח. אפ\"ה מחשב עי\"ז צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הרי זה מק\"ט. אע\"ג שהוא מלא נקבים כמוציא רמון. דכך דרך תשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר אם אינה יכולה להנטל בגפיים</b><br> שכשיאחזנה בה תנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ולת\"ק אפ\"ה מק\"ט. מדעכ\"פ יכול לטלטלו כשיאחז בהלוח ממש. ולהכי כשעשה לה ע\"י הגפיים צורת כלי מק\"ט. ומה\"ט לא דמי לחסינא [פט\"ז מ\"ה] דלכ\"ע טהור. דהתם אינו יכול לטלטלה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמונים שאמרו</b><br> ר\"ל הא דאמרינן לעיל בריש פרקן דכלי בע\"ב שיעורן ברמונים. לאו בשיעור נקב לחוד איירינן. דא\"כ הוה סגי למימר שיעורו במוציא רימון. אלא בהחזקת הכלי נמי מיירי. דבשיחזיק הכלי רמונים. ולא יצא אחד מהם דרך נקב שבו מק\"ט. וכמה רמונים צריך שיחזיק הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחוזין זה בזה</b><br> ר\"ל בשיחזיק הכלי ג' רמונים דחוקים יחד תוך הכלי. ואפ\"ה לא יצא א' מהן דרך הנקב. אז מק\"ט עדיין. אבל אם יצא א' מהן. אף שי\"ל שרק ע\"י דחיקתן יצא דרך נקב הקטן אפ\"ה טהור. ובמחזיק הכלי רק ב' רימונים נטהר בשניקב כמוציא זית [כרמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפה ובכברה</b><br> ר\"ל אם נפה או כברה ניקבו כמוציא רמון. משערין כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כרי שיטול ויהלך</b><br> דמדדרך תשמיש של הנך בנענוע רב. להכי משערין דאם יטלטל הכלי וילך יצא הרמון מהנקב ע\"י הלוכו. אף דבכה\"ג אין הנקב גדול כל כך שיצא הרמון ממנו כשיעמוד הכלי במקומו. אפ\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקופה כרי שיפשיל לאחוריו</b><br> ויצא הרמון ע\"י תנועת ההפשלה שהיא קצת בכח. והיינו מדדרך תשמיש הקופה היא בהפשלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר</b><br> לאו אסוקי מילתא דרשב\"ג היא. אלא סיפא דבבת רמונים שאמרו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים</b><br> שבקטנותן אינן מחזיקין ג' רמונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הרובע</b><br> רובע הקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונים הקטנים</b><br> כלים קטנים שגם חצי רובע אין מחזיקים. ואע\"ג דכולהו כ\"ש הן מרובע. אפ\"ה נקט רובע לרבותא דר\"ש דאע\"ג שהן גדולים אפ\"ה סגי בכזית. ונקט קנונין לרבותא דר\"מ. דאע\"ג שהן קטנים ביותר אפ\"ה לא סגי להו בכזית. וצריך שבירת רובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן ברובן</b><br> כשנפחת רוב שולים. או רוב גובה דופן הכלי. אף שנשאר ב\"ק למטה מהנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר בזיתים</b><br> בשניקב בכמוציא זית. נתבטל ממנו טומאה דלשעבר ושלהבא. והכי קיי\"ל. מיהו נ\"ל דכלי הקטן מלהחזיק כזית. לכ\"ע שיעורו ברוב גבהו. אמנם פשוט דכל שעורי נקב מריש פרקן עד הכא. היינו אף שנשאר ב\"ק למטה מהנקב. אפ\"ה אמק\"ט. כדמוכח מנגממו בסיפא דמק\"ט רק מדניטל כל השפה בשוה. הא בנפרץ קצת מהשפה אמק\"ט. אף שנשאר ב\"ק למטה מהפרץ. ולא מצינו גסטרא שמק\"ט רק בכ\"ח וכך פסק רמב\"ם [פי\"ח מכלים ה\"י] [והנה גרסינן שבת (קי\"ב ב') ניקב בכזית וסתמו וחזר וניקב בכזית וסתמו. עד שהשלימו לכרמון מהו. ר\"ל הא פשיטא דמק\"ט להבא. מדחזר ותקנו כשסתמו. אלא הא מיבעי ליה דלמא רק כשניקב בפעם אחת בכרמון אע\"ג שחזר וסותמו ומק\"ט להבא. עכ\"פ פרחה ממנו טומאה ישנה. אבל כשניקב מעט מעט עד שיעור כרמון וסתם הנקבים ביני ביני. שלא היה הנקב מעולם יחד כרמון מהו. ופשיט התם דגם בכה\"ג. אף שמעולם לא היה בכלי נקב כשיעור לטהרו. דהרי בכלי שמחזיק רמונים מיירי התם. והנקבים לא היו רק כזית וזית. אפ\"ה פרחה ממנו טומאה ישנה. ואמרינן פנים חדשות בא לכאן. כך נ\"ל פי' הסוגיא. וזה דלא כרבעתו\"ס שם [ד\"ה סנדל] ודו\"ק. ולפ\"ז לכאורה היה נראה. מדבעי התם רק בכלי גדול ששיעורו ברמונים. וניקב אחת אחת עד כרמון. ולא בעי בכלי קטן ששיעורו בכזית וניקב אחת אחת עד כזית. ונסתם ביני ביני מהו. ע\"כ צ\"ל דבנקבים קטנים כאלו. אע\"ג שלבסוף הצטרף לכזית. אפ\"ה לא נתבטל ממנו תורת כלי ביני ביני. וכשחזר ונתקן חוזר לטוי\"ש. ואת\"ל א\"כ מה בין זה לכלי מתכות. דרק בו שמענו חזרה לטוי\"ש. י\"ל דחומרת כ\"מ. היינו דאפי' התיכו לגמרי ועשה ממנו כלי בתואר אחר. אפ\"ה חוזר לטוי\"ש. משא\"כ כלי שטף דוקא בניקב בפחות פחות מכזית. וא\"כ דברינו בזה דלא כתוס' הנ\"ל. שכתבו שלא שמענו חזרה לטוי\"ש רק בכ\"מ. ובמחכ\"ר הרי גם בשאר כלים מצינו כן לקמן [פי\"ח מ\"ו] במטה שהיתה טמאה מדרס. ונשבר ארוכה [שע\"כ נטהר עי\"ז] חזר ותקנה טמאה מדרס. הרי גם כלי שאינו כ\"מ חוזר לטוי\"ש. אע\"כ שהחילוק בין כ\"מ לשאר כלים הוא רק כדברינו הנ\"ל. ובזה יתורץ מה שיש לדקדק דבעי בשניקב בכזית וחזר וניקב בכזית וכו'. דל\"ל דנקט בכזית דוקא. הול\"ל ניקב פחות פחות מכרמון עד שהשלימו לכרמון. וסתם בינתיים מהו. אע\"כ בכה\"ג היה חוזר לטוי\"ש כמו בכלי קטן שאינו מחזיק רמונים ששיעור נקיבתו בכזית וכדאמרן. אבל בעי רק בכלי גדול שנתנקב בנקבים גדולים בכזית. ורק בכה\"ג י\"ל שאינו חוזר לטומאה ישנה ולפ\"ז יש ד' חלוקים בנקבי כלים א) כלי קטן שניקב בכזית וסתמו. או כלי גדול שניקב בכרמון וסתמו. ודאי פנים חדשות הוא לאחר סתימה ואינו חוזר לטוי\"ש. ב) כלי קטן שניקב אחת אחת עד כזית וסתמו אחת אחת בינתיים. חוזר לטוי\"ש. ג) כלי גדול שניקב בכזית וכזית וסתמו בינתיים אחת אחת. אינו חוזר לטוי\"ש. ד) כ\"מ אע\"ג שהתיכו לגמרי ואפי' עשה ממנו בתואר אחר כלי חוזר לטוי\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרצו</b><br> לעיל מיירי שיש נקב בשוליה או בדפנות. אבל הכא מיירי שנפרץ דופן הכלי מראשו מצד אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן בזיתים</b><br> בשיצא זית דרך הפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגממו</b><br> שנחתך קצת מגובה הדופן סביב שפתו בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן במה שהן</b><br> דמדשפתו סביב שוה עדיין שם כלי עליו. ולפיכך כל שנשאר בו ב\"ק כ\"ש נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון שאמרו</b><br> לעיל קאמר רמונים שאמרו. מדמיירי ברמון שיצא מבין ג' רמונים שבתוך הכלי. והכא מיירי בשיעור גודל הרמון שיצא מהנקב. ששואל באיזה רמון משערים גודל הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה</b><br> כלומר לענין מה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוזכרו רמוני בדאן</b><br> שהיו גדולים ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו מקדשין כל שהן</b><br> משום דכל פרי שהוא ערלה או כלאי כרם שנתערב בהיתר במין במינו בטל באחד ומאתים. ואם היה הפרי רמון ערלה מהגדלים בעיר בדאן שהן גדולים וחשובים. אז לא בטל אפי' באלף. [והר\"ב כ' שהיה רמון כלאי הכרם. ובמחכ\"ר זה א\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים</b><br> דרק לשיעור נקב הכלי שיתטהר על ידו הוא כמוציא רמון בדאן. אבל לקדש דוקא בשדרכו למנות מקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכך ולכך הוזכרו</b><br> ושלא תאמר דלכך ולכך דקאמר ר\"ע היינו לכל דבר. וגם לענין מעשר דמסיק בה ר\"י במתניתין. להכי הדר ומפרש לשער וכו'. לומר לך דרק בהנך ב' ס\"ל לר\"ע דמשערין ברמוני בדאן. אבל בשאר מילי משערין בבינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצירי גבע</b><br> מין בצלים שנקראין חצירי. ובדאן וגבע עיירות כותיים בא\"י היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום</b><br> דהקונה מע\"ה פירות הללו. שהיו ניכרין בתמונתן שהן מהמקומות הנ\"ל. אפי' קונה אותן בשום מקום מעשרן ודאי. ולא דמאי. דכותיים שאני דחשידי אלפני עור. ולהכי ודאי לא עשרו מה שמכרו מאלה הפירות לאחרים. והע\"ה שקנה מהם סבר שכבר עשרן הכותי המוכר. ולהכי גם הוא ודאי לא עשרן. ונקט הנך. וה\"ה כל מיני פירות ותבואה שנקנו בערי כותיים. מתעשרין ודאי מה\"ט. רק נקט הנך. דאפי' בקנה במקום אחר מעשרן ודאי מדנכרין שהן מכותיים. ונ\"ל עוד דמדקאמר לא הוזכרו אלא וכו' ש\"מ דס\"ל דלאינך ב' מילי דרישא משערין ברימון בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה שאמרו</b><br> דמאכל טמא אינו מטמא למאכל אחר. עד שיהא בהמטמא שיעור כביצה של תרנגולת. [וגם זה רק מדרבנן. דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כפסחים י\"ד א'] אבל המאכל הנטמא. לרש\"י [פסחים דל\"ג]. וכן לרמב\"ם (רפ\"ד מאוכלין) אפי' כ\"ש מק\"ט. ולתוס' [בפסחים שם] גם הנטמא צריך שיהא כביצה. וכן משמע מתוספתא שהביא הר\"ש [פ\"ב דטו\"י]]. וכ\"כ כל שיעורי כביצה דנקטינן בכל דוכתא. כולן אינן משתערין לא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים</b><br> ר\"ל לתוך כלי מלא מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולק את המים</b><br> היוצאין מכלי המלא ע\"י שהניח הב' ביצים לתוכן. ואז שיעור כ\"א מב' החלקים הוא שיעור כביצה שמשערין בו בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזוהי קטנה</b><br> במשנה ה' ז' ח' לא שאל וכי מי מודיעני משום דבפירות רובן הן בינונות. והגדולים ביותר והקטנים ביותר אינן מצויין. משא\"כ בביצה גם גדולים או קטנים מצויין הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הכל לפי דעתו של רואה</b><br> ר\"ל כפי מה שנראה בעיניו שהוא בינוני ולהת\"ק לא אזלינן בתר אומדנא. אלא צריך להתברר שהוא בינוני. ע\"י שיביא גדולה וקטנה ובינוני. א\"נ ר\"י ור' יוסי פליגי בפי' דברי ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגרוגרת שאמרו</b><br> לענין הוצאה בשבת [כשבת פ\"ז מ\"ד] וכ\"כ לענין עירובי חצירות ושתופי מבואות דצריך ליתן כ\"א כגרוגרת [כעירובין פ\"ז מ\"ח] ואיידי דנקט החילוק בביצה ורמון לענין טומאה נקט נמי כל הנך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הגדולה שבארץ ישראל</b><br> הקטנה שבא\"י. כך הגי' נכונה. וס\"ל דמשערין כקטנה שבא\"י. ולת\"ק משערינן כבינוני שבא\"י [וי\"ג הגדול' שבא\"י היא הבינינית וכו'. ולפע\"ד א\"א לומר כן. דהרי גרוגרת הוא תאנה יבשה. והרי תאנים הם א' מז' מינין שנשתבחה בהן א\"י. ואיך אפשר שיהיו קטנים מבשאר ארצות ודוחק לומר דרק בטעמן נשתבחו ולא בגדלן. או דרק כשהן רטובים הם גדולים בא\"י טפי מבשאר ארצות. אבל מדהן ספוגיים ומלאין שרף. להכי כשנתיבשו הם קטנים בא\"י טפי מבשאר ארצות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית שאמרו</b><br> לרוב שיעורי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אגורי</b><br> הוא מין זית שאוגר ומשמר שמנו בתוכו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים כשאר מיני זיתים. כך כתב בירושלמי [רב\"א]. אולם מרש\"י ברכות [דל\"ט א'] משמע דפי' אגורי היינו שנתבשל כבר כל כך באילן עד ששמנו מכונס בתוכו כיין בענב דאז הוא גדול כל צרכו [ונ\"ל דבין לפי' א' או ב' נותן התנא סי' כפול בינוני ואגורי. כדי שלא נשאל כר' יוסי לעיל (מ\"ו) וכי מי מודיעני וכו'. להכי קאמר דבינוני שאמרתי זהו אגורי. דכשהוא גדול ביותר או קטן ביותר אין בו לא מדת הירושלמי ולא מדת רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשעורה שאמרו</b><br> עצם כשעורה ממת מטמא במגע ובמשא [כאהלות פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מדברית</b><br> גם הכא נקט סי' כפול מטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כעדשה שאמרו</b><br> כעדשה בשר או דם מא' מח' שרצים האמורים בפ' שמיני. מטמאין במגע [כחגיגה י\"א א']. וכ\"כ שיעור מחיה בצרעת צריך שיהיה גדול כעדשה [כנגעים פ\"ד מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטלטלין מביאין את הטומאה</b><br> דכשמאהילין על המת ועל טהרות נטמאו הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעובי המרדע</b><br> כרפט\"ז דאהלות. דאם המטלטל המאהיל רחב כעובי מרדע נטמא הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בינוני</b><br> ואפשר לי דכלל נמי לענין נקב שבמרוח שבתנור המוקף צמיד פתיל. דגם הוא כך שיעורו במרדע בינוני שהיא שליש טפח [כלעיל פ\"ט מ\"ז]. ומרדע הוא מקל שמכין בה הבהמה קיינשעק בל\"א. אבל מרדעת הוא מכסה. שמכסה בה בהמה לחממה [כשבת דנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהקיפו טפח</b><br> דאז עוביו שליש טפח. וגזרו על הקיפו אטו עוביו [והא דלא גזרו כן לענין הבאת טומאה מב\"ק לחבירו [לעיל פ\"ח סי' נ\"ו] ואין לומר דהתם מדהוא טומאה דרבנן לא גזרו. ליתא. דהרי גם בטומאת מת מבית לחבירו צריך חלון טפח על טפח [כאהלות פ\"ג מ\"ו] ולא גזרו הקיפו אטו רחבו. י\"ל רק במטלטל המאהיל שאין דרכו לעמוד ימים רבים דיש לחוש שכשיעבור האהל. ישכחו שרק הקיפו היה טפח. ויחשבו שגם רוחב טפח המאהיל טהור. וכ\"כ נקב שבתנור [לעיל סי' ס\"ג] דרך לסתמו מיד. ואיכא למטעי. אבל חלון שבבית תמיד נשאר לפניו וא\"א למטעי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האמה שאמרו</b><br> מעביר ד\"א בר\"ה בשבת חייב [שבת צ\"ו ב'] וכ\"כ אמות מבוי ותחומין ואמות סוכה. ואמות כלאים. ואמות מדות שבבהמ\"ק ואמות חצר של שותפין לשתהיה בת חלוקה [כפ\"ק דב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמה הבינונית</b><br> היא בת ו' טפחים. והקטנה היא בת ה' טפחים. ובזאת הקטנה היו מודדין המזבח הזהב. והקרן. והסובב והיסוד של מזבח החיצון וכדמסיק [במשנה י']. והגדולה היא של ב' מינים. א' בת ו' טפחים ואצבע. והשנית בת ו' טפחים וחצי אצבע. ושניהן היו מיוחדין לאומנין. וכדמסיק בסיפא דמתניתין [והא דלא נקט הכא ג\"כ כדנקט לעיל לא גדולה ולא קטנה. נ\"ל דלא נקט כהך לישנא רק בשתלוי גדלו וקנינו בטבע וצריך לשערו אם הוא בינוני. משא\"כ בשידוע ומפורסם הבינוני ע\"י הסכמת בני אדם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב' אמות היה בשושן הבירה</b><br> נ\"ל דה\"ק. אע\"ג שאמרנו דכל אמה משערין בבינונית. אפ\"ה אמות של כלי ביהמ\"ק משערין בגדולה אלא שני מיני אמות גדולות היו מונחים בהחדר שהיה ממעל לשער המזרח של העזרה. והחדר ההוא היה נקרא שושן הבירה. מדהיה מצוייר על כותלו מבחוץ עיר שושן מושב מלך פרס שבנה המקדש. ולכבודו עשו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה</b><br> ר\"ל על האמה שנחשבת לפי אורך ידו של משה. שהיתה בת ו' טפחים והיא היתה האמה הבינונית. שלפי מדתה היו רוב האמות של האהל מועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה אמרו</b><br> ר\"ל ולמה הצריכו שיהיו ב' מיני אמות גדולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת קטנה</b><br> דהיינו בת ו' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא יבואו לידי מעילה</b><br> נוטלין דקאמר היינו פוסקין. ור\"ל דלהכי היו ב'. דהקטנה שבב' הגדולות. היתה לכלי כסף שהיו במקדש. והגדולה שבב' הגדולות היתה מיוחדת לבנין שעשוי שם. ובשני מיני בעלי מלאכה אלו מתנין עם האומנין שיעשו משלהן [עי' רמב\"ם פ\"ח ממעילה] באמה קטנה. דהיינו אמה בינונית בת ו' טפחים. כמצווה בתורה. שהיא קטנה יותר מהב' אמות שבשושן. רק שכשהחזירו היה חלוק בין כלים לבנין. דכשהחזירו כלי כסף וזהב. נתנו להן הגזברין שכרן לכל אמה כפי מה שפסקו. אבל רק כפי אמות גדולות שיש בהכלי שעשו. דהיינו חצי אצבע יתירה על אמה שפסקו עליה שהיא בת ו' טפחים. וסתמא כר\"מ לקמן. דס\"ל דגם אמת כלים היתה בת ו' טפחים. אבל בבנין דלא חשיב כולי האי חשבו עמם יתר על תנאם אצבע לכל אמה. ועשו כן. מדחששו מאד שלא יבואו לידי מעילה ושמא עשו קצת פחות מהמדה שהתנו עליה. ויחדו מקום לאותן ב' האמות בחדר ההוא. בקרן מזרחית דרומית הניחו האמה של בנין. ובקרן מזרחית צפונית הניחו האמה שהיתה מיוחדת לכלי כסף וזהב. וסימנך מצפון זהב יאתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרן</b><br> קרנות המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיסוד</b><br> שהיו כולן בני אמה של ה' ה' טפחים. והיינו משום דהנך מעטינהו קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אמת הבנין</b><br> כגון חומת החצר. והמקדש והמזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל כלים</b><br> כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב שהיו מנין אמות קצובות לכל א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש</b><br> ונקט כל הנך יש ויש עד סוף מי\"ד הכא. אף שאין להם ענין לטומאה וטהרה דמכילתין. היינו רק איידי דנקט לעיל במ\"ה דרימון שאמרו שהוא בבינוני נקט נמי בתר הכי כביצה שאמרו שהוא בבינוני. ונקט נמי בתר הכי כל אינך שכולן משתערין לא בגדולה ולא בקטנה רק בבינוני. ואיידי זה נקט נמי ויש שמשתערין בגדולה. ויש שמשתערין בקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאמרו במדה דקה</b><br> ר\"ל יש שאמרו חכמים שיהיו נמדדין במדה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדות הלח והיבש</b><br> שנצרכו במקדש למנחות ונסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן באיטלקי</b><br> ר\"ל כל סאה והין ולוג שהיה במקדש. היו כפי אותן המדות שהיו בזמן המשנה בארץ איטאליען. ומשערין בהנך. מדהן ממש בשיעור אותן המדות שהיו במדבר בזמן שניתנה תורה לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת</b><br> להכניס לק\"ק ביוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזון שתי סעודות לערוב</b><br> להניח עירוב לתחומין [כעירובין פ\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזונו לחול</b><br> ר\"ל משערין אלו הב' סעודות לכל אדם. כפי מה שהוא נצרך לב' סעודותיו לחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לשבת</b><br> דבשבת דבסיס תבשיליו. אכל טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לשבת אבל לא לחול</b><br> דס\"ל דסעודה של שבת רגילה להיות פחיתה משל חול. לכל אדם כפי מה שהוא. דמדאכל בשבת ג' סעודות אינו ממלא כריסו בכל סעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונין להקל</b><br> דתרווייהו ס\"ל דסגי לעירוב תחומין בסעודות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלש לקב</b><br> ר\"ל ב' חלקים של ככר שנעשה שלש כמותן מקב. דהו\"ל ב' חלקים אלו. ב' תשעיות מקב. והן ה' ביצים ושליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מארבע סאין בסלע</b><br> דד' סאין הן כ\"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין. ודינר ו' מעין. ומעה הוא ב' פונדיון. א\"כ יש בסלע מ\"ח פונדיון. נמצא שאם ימכרו ד' סאין בסלע. יגיע חצי קב לפונדיון. אלא משום שהנחתום רוצה להשתכר בהככרות שמוכר. לפיכך הוא עושה הככר שמוכר בפונדיון רק מרובע הקב והיא כגודל ו' ביצים. דהרי קב הוא ד' לוגין. ולוג ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש שאמרו במדה גסה</b><br> ר\"ל יש דברים שאמרו חכמים לשערן במדה גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב</b><br> ר\"ל מה שאמרו חכמים דכף מלא מאפר רקבובית המת מטמא במשא ובאהל [כרפ\"ב דאהלות] אין משערין בתרווד פשוט בינוני. אלא כמלוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כמלא תרווד גדול של רופאים</b><br> שמשימין בתוכו סממניהן. והוא מחזיק מלא חפניים של אדם בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגריס נגעים</b><br> ר\"ל מה שאמרו דנגעי אדם או נגעי בגדים אמ\"ט עד שיהיה נגע כגריס. ונגעי בתים אמ\"ט עד שיהיה גדול כב' גריסין. שיעור כל גריס הוא כגריס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כגריס הקלקי</b><br> שם מקום וגדלו כג' על ג' עדשים. וכל עדש הוא כמקום בעור האדם שנטועות עליו ד' שערות ברבוע [נגעים רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה</b><br> והוא מעט פחות מכביצה [יומא ע\"ג] נמצא דגם בזה שיערו במדה גסה. שלא אמרו לשער בכותבת פשוטה דהיינו תמרה בינוני שנתיבשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונודות יין ושמן</b><br> של עור שנתנקבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן כפיקה גדולה שלהן</b><br> ר\"ל אין מתטהרין כשנתנקבו. רק כשהנקב גדול כהפיקה גדולה של אותן הנודות. ופיקה היינו כעין כדור גדול. שדרך לעשות בשולי הנוד מגוף עור הנוד. שאחזו בו הנוד. ושיעורו היה ידוע אצלם. ואם הנקב שנתהווה בהנוד הוא גדול כאותו הכדור. נטהר ושוב אמק\"ט. אבל כשהנקב קטן מזה שאין הכדור יוצא דרך הנקב. עדיין מק\"ט. מדיכול לתקן הנקב שבנוד בלי מעשה אומן שיפתח בית האחיזה הישן. כדי להרחיב הנוד. ויקשור בית האחיזה חדש במקום הנקב שיכרוך העור שבמקום הנקב סביב הכדור שיוציא מבית אחיזה הישן. מיהו אנן קיי\"ל כר\"ש דפליג בתוספתא וס\"ל דשיעור נקיבת נוד הוא בכונס משקה [וער\"פ ופי\"ט מ\"ח]. ולפיכך אזלה לה תמיהת רתוי\"ט על שהשמיט הרמב\"ם בבא זו [בפ\"ז מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאור</b><br> חלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נעשה בידי אדם</b><br> כגון שחררוהו מים או שרצים בכותל. מביא את הטומאה דרך שם מחדר לחדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו כמלא אגרוף</b><br> [כפי\"ג דאהלות מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הוא אגרופו של בן בטיח</b><br> הוא אדם גדול מאד שהיה בזמן המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי ישנו כראש גדול של אדם</b><br> ר\"ל כראש של אדם הגדול ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכסלע הנירונית</b><br> ר\"ל כסלע שהטביע קיסר נערא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמלא נקב שבעול</b><br> כולן שיעורן שוה. וזוטר שיעורי' טפי וטפי מאגרוף של בן בטיח. דמדנעשה החלול בכונה. סגי בהכי. מיהו בין האי ובין האי נאמרו בשיעור גדול. ולא באגרוף ומקדח פשוטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבים טהור</b><br> ר\"ל כל הכלים הנעשים מדברים הגדלים בים ואפי' מעצים ועשבים וצמר הגדל בקרקע הים אמק\"ט [עי' ברמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג]. וכ\"ש דבע\"ח הגדלים שם. אף שאינן מחוברים בקרקע. אפ\"ה כשמתו אין בהן טומאת נבילות. וגם כלים הנעשין מעורותן ועצמותיהן. אמק\"ט. ואפי' טומאת מדרס אין בהם. והיינו מדאינן דומיא דבגד שמפורש בו קבלת טומאה והוא גדל מהארץ. דהיינו שכל בגד הוא מצמר או פשתן או עור. והן ממין שמדורו בארץ ביבשה. משא\"כ אלו מדורן בים. מיהו ים דנקט לאו דוקא. אלא ה\"ה הגדל תוך נהרות ונחלים. וכן ברוב דוכתא קרי במשנה גם לנהרות בשם ים. ע\"ש כל הנחלים הולכים אל הים. [מיהו בפרה [פ\"ח מ\"ח] דאמרינן דימים כמקוה. התם ודאי ים דוקא]. ונקט הך מלתא. וכ\"כ כל הנך דמשנה י\"ד הכא. היינו מדנקט לעיל כמה מיני יש ויש. להכי נקט נמי הנך דיש במה שבים טהור ויש שהוא טמא. וכ\"כ כל הנך דמשנה י\"ד. יש ויש נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא בורח ליבשה</b><br> נ\"ל דלהכי לא קאמר מפני שעולה ליבשה. ול\"ל דנקט לשון בריחה אלא ה\"ט. מדיש כמה מיני דגים שמורגלין לעלות ליבשה. כידוע ממין דג הנקרא אאל שדרכו לעלות מהמים לתוך שדות תבואה וקטניות שגדלים סמוך לשפת הנהר. זוחל לשם בסנפיריו כדי להשקיט רעבונו מהם. ואפ\"ה לא ס\"ד שמשום זה יהיו הכלים שנעשים מעורו מק\"ט. להכי נקט שבורח ליבשה. ר\"ל כשיציקוהו מצודיו. או נרדף מתנינים שבים. אז בורח ליבשה. ש\"מ דהיבשה הוא מדורו האמתי [וכן אשכחן בביצה [דכ\"ד א'] דיוני שובך ועליה. מחשבו בייתות. מדעבידי לרבויי לכלובן כשנרדפין. דמוכח כי שם ביתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' משיחה</b><br> ר\"ל אפי' חיבר רק חוט א' או משיחה באנדכען בל\"א מדבר הגדל בארץ. להכלי שנעשה מהגדל בים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר שהוא מקבל טומאה טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט. ודוקא בשנתחברו יחד באופן שאילו היו שניהן ממין המק\"ט. היה נטמא א' כשנטמא חבירו. אז גם הנך בין שנטמא החוט או הכלי שהוא מדבר הגדל בים. כשנטמא א' נטמאו שניהן. מדמחוברין יחד [עי' רמב\"ם פי\"ג מנגעים ה\"ה. ופ\"א מכלים ה\"ג ובהמל\"מ שם]. ואע\"ג שהחוט והמשיחה אין בעצמן שיעור לק\"ט. וגם הן עצמן אמק\"ט כלל [כספרא שהביא רתוי\"ט לקמן רפכ\"ז] נמצא ששניהן כשהן לבד גם אמק\"ט. אפ\"ה כיון שעכ\"פ החוט והמשיחה הוא ממין המק\"ט. להכי כשמחוברין כשנטמא א' נטמא חבירו [ולא דמי למתכת המשמש לעץ דטהור [כפי\"ג מ\"ו] שאני הכא דרביא קרא מאו עור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה</b><br> תנא רק בכלים קמיירי. וה\"ק במה שנברא ביום הראשון. אפשר שהכלים שנעשים מהנברא אז יק\"ט דהרי אז נברא גולם הארץ. וכמ\"ד בראשית ברא אלקים וכו' ואת הארץ. וממנה נעשו כ\"ח וכלי מתכות שמק\"ט. ואע\"ג דגם אור ושמים ומים והד' יסודות עלעמענטע בל\"א ארמ\"ע נבראו אז. ומהם א\"א לעשות כלים. י\"ל הרי תנא לא כל הנברא קאמר רק יש במה וכו' קאמר. ור\"ל יש בקצת במה שנברא בו אפשרות לק\"ט [והרמב\"ם בפירושו כאן פי' שביום א' נברא מים שמק\"ט משקין. וכן קאמר ביום ג' שבו נבראו הצמחים שמק\"ט אוכלין. ורתוי\"ט קלסי' לפירוש זה. ותמהני מאד א\"כ ביום החמישי דקאמר תנא שאין בו טומאה. וקשה והרי עופות ודגים שנבראו בו גם הם מק\"ט אוכלין. וצ\"ל דבהנך אמק\"ט כמו שהן דהרי חסר מיתה [עי' עוקצין פ\"ג מ\"ח] א\"כ ק' יום ו' וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני אין בו טומאה</b><br> שבו נברא ריוח הרקיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלישי יש בו טומאה</b><br> שבו נברא אילנות ודשאים. שהכלים שנעשין מהן מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעי</b><br> שבו נבראו רק המאורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי</b><br> שבו נבראו עופות וכל בריות הים שהכלים הנעשים מהן אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם טומאה</b><br> ואע\"ג דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה י\"ל דלא מיירי תנא רק בטומאה שיש בהגוף לכל דבר. משא\"כ טומאת נבלת עוף טהור אינו רק לאדם באותה רגע שהיא בבית בליעתו [ולפמ\"ש לעיל סי' ק\"ז דתנא רק בטומאת כלים קמיירי וכן משמע מהר\"ש והר\"ב. כל מעיקרא. לא קשה מידי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מכנף העוז</b><br> ר\"ל חוץ מכלים הנעשים מקני נוצות העזנייה דמדהן גדולים וחזקים מק\"ט מד\"ס. מיהו מדלא קאמר נמי חוץ מכלב המים ש\"מ דסתמא דהכי פליג אדר\"ע לעיל [מי\"ג] וס\"ל דכלב המים אמק\"ט. וכן משמע נמי מדקאמר לעיל דברי ר\"ע. ש\"מ דרק ר\"ע ס\"ל הכי. ויחידאה הוא בזה. וכיון דסתמא דהכא פליג עליה הרי קיי\"ל דהלכה כסתם משנה [כיבמות מ\"ב ב'] וכן פסק הרמב\"ם [פ\"א מכלים ה\"ג] דלא כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביצת נעמית המצופה</b><br> דכשהיא מצופה היא בת קיום ומה\"ט שניהן מק\"ט מד\"ס [ורתוי\"ט הביא בשם מהר\"ם דמלת מצופה גם אכנף עוז קאי. ושכן משמע בתוספתא [ב\"מ פ\"ז] והיינו מדקאמר התם רשב\"א אומר משום ר\"מ. אף ביצת תרנגולת המצופה מק\"ט. ולא אמרו ביצת נעמית אלא בהוה]. וא\"ת עכ\"פ הרי תנינן כל המצופים טהורים [כפי\"א ופי\"ד]. י\"ל דהיינו שאמק\"ט בעבור המתכת שבצפויו. אבל הכא לא משום הצפוי טמאים רק שע\"י הצפוי יהיה להב\"ק שתחתיו קיום. והרי כל שיש לו ב\"ק מ\"מ טמא [כמט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים</b><br> דס\"ל דכל העשוי משום כנף גם של שאר עופות. אפ\"ה כשהיא בת קיום מק\"ט מד\"ס [מיהו מדלא קאמר נמי ביצת נעמית ש\"מ דבה מודה. דרק היא כשהיא מצופה מק\"ט. ולא קליפת שאר ביצים. והיינו דס\"ל דשניהן מדהן חזקים ובני קיום מק\"ט. להכי קאמר בשלמא קליפת ביצה שהוא דבר המשתבר. שפיר יש חילוק. דדוקא קליפת ביצת נעמית הוא שטרויס בל\"א שהוא העוף היותר גדול בעולם. להכי גם קליפת ביצתו הוא יותר חזק ומתקיים כשהוא מצופה. אבל כנף הוא קנה של נוצה. אינו דבר המשתבר. דכל קנה של נוצה של כל עופות אינו משתבר. לפיכך מ\"ש כנף עז מכל הכנפיים. לפיכך כל כנף שיש לו ב\"ק כ\"ש טמא. רק דברו חכמים בהווה דרגילין להשתמש בקני כנף עז מדמרווח טפי מבשאר עופות. ורבנן ס\"ל דלאו משום קיומן לבד. הנך ב' מק\"ט. דא\"כ של אבן נמי בת קיום ודאי הוא ויק\"ט. אלא משום דדמיין לכלי עצם [כרמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג] לפיכך הני תרתי אין אחריני לא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שנברא ביום הששי</b><br> שנבראו בו בהמות וחיות ושרצים ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ואע\"ג דעור האדם שעיבדו טהור מדאורייתא. וא\"ל דעכ\"פ טמא מדרבנן [כחולין קכ\"ב א'] והרי גם טומאה דרבנן קחשיב תנא. ככנף עוז וביצת נעמית לעיל. שכתב הרמב\"ם שטומאתן מדרבנן. עכ\"פ קשה הרי עור נבילה ושרצים לאחר שהופשט טהור גם מד\"ס [כחולין קכ\"ג] וכ\"כ עצמות וקרניים וטלפיים טהורים לגמרי [כחולין קי\"ז ב'] וכ\"כ חלב בהמה טהורה שנתנבלה טהור לגמרי [כעוקצין פ\"ג מ\"ב]. י\"ל דכולהו אע\"ג שאין בהן טומאת עצמן עכ\"פ אם עשה מהן כלים מק\"ט. והרי כל הנך דנקט תנא דיש בהן טומאה. היינו שמקבלין טומאה מדבר אחר הטמא. ואעפ\"כ שני תנא בלישניה הכא וקאמר טמא. ולא כדקאמר לעיל יש בו טומאה. משום דהנך כולהו דלעיל א\"א שיהיה טומאה בעצמותן רק יש בהן שייכות טומאה כשנגעה בהן טומאה. כשנעשה מהן כלי. אבל הנך דביום הששי. כל הנברא בו טמא ר\"ל אפשר שיהיו הן עצמן טמא. דהיינו כשמתו [וכולה מתניתין משנה שא\"צ היא. ולא דמי כלל לשאר יש ויש דנקט. דבכולהו י\"ל דאשמעינן דבר מה לדינא. משא\"כ משנתינו אין בה שום נ\"מ לדינא. ואי משום דבעי לאשמעינן דין דכנף עוז וביצת נעמית שמק\"ט. ואגבייהו נקט כולהו. עכ\"פ אין לנו שום נ\"מ גם בהנך ב' אם נבראו ביום החמישי או ביום אחר ומה קמ\"ל בזה. אולם הגם שאפשר להביא עצות מרחוק ולמצוא גם בהנך שום נ\"מ לדינא. כגון לענין נדר וכדומה. אעפ\"כ ממקומו הוא מוכרע טפי לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים. והן הן הדברים שכסה עתיק יומין בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. מי יתן טהור מטמא לא אחד וד\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כלי קבול מכל מקום</b><br> האי מ\"מ אתא לאשמעינן. דאפי' הוא מעור שלא נעבד. לא אמרינן דהו\"ל כגולמי כלים. ואפי' מקבל רק כ\"ש [ועי' ספי\"א ודו\"ק] ואפי' לא נעשה הב\"ק רק ע\"י שחיבר מין שאמק\"ט למין המק\"ט [כלעיל מי\"ג] בכולהו גוונא מק\"ט [ומה שהקשה רתוי\"ט אדנקט העושה נ\"ל דאתא לאפוקי במצא קליפת אגוז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה משכב ומושב מכל מקום טמא</b><br> הא דלא כללינהו תנא. הנך תרתי בחד בבא. ה\"ט מדלא דמי הך מ\"מ למ\"מ דלעיל. דלעיל קאמר מ\"מ. היינו בכל איזה מין שיש בו ב\"ק מק\"ט. אבל הכא מרבה במלת מ\"מ. בכל איזה תשמיש מדרס שיהיה עומד יושב שוכב נתלה נשען [כספ\"ב דזבים] ועכ\"פ צריך שיהיה רחב טע\"ט. ויהיה מיוחד למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כיס מעור המצה</b><br> היינו עור דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ לעבדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הנייר</b><br> הוא העשוי מעשבין כעין פאפיר שלנו [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' נ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האלון</b><br> אייכעלען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחקקום התינוקות</b><br> דג' מיני פירות הללו קליפתן קשה. והילדים חוקקין ומוציאין מתוכן הגרעינין. כדי לעשות מהקליפות כלים לשחוק. למוד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהתקינום לכף מאזנים</b><br> ר\"ל או שמצאו קליפות חקוקות וקשרו בהן חוטין להיות כעין מאזניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט מדתקנום הילדים לכלי שחוק שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה</b><br> ודוקא בדאיכא תרתי מעשה ומחשבה דידהו מהני להחשב כלי. אבל מעשה בלי מחשבה. כגון שחקקום בלי שום מחשבה לתכלית מלאכת מה. אפי' מדדו בהן אח\"כ לא אמרינן הוכיח סופן על תחלתן שלכך נתכוונו בתחלה בשעה שחקקום. או שמצאו הקליפות חקוקות. ולא עשו בהן מעשה לתקנום למוד או להיות מאזנים. רק אמרו שרוצים ליחדן למוד בהן אמק\"ט [עי' רש\"י חולין די\"ב ב' ד\"ה שיש]. והא דקאמר שיש להן מעשה אילה\"ק הרי מעשה דידהו לא מהני בלי מחשבתן. וכ\"כ ק' סיפא דקאמר ואין להן מחשבה. והיינו מחשבה בלי מעשה. ולמה לא נקט רבותא טפי. דאפי' מעשה דידהו לא מהני כשאין עמה גם מחשבה. נ\"ל דלרש\"י הנ\"ל דתרתי בעינן. ה\"ק. שיש להן מעשה. אם עשו הן המעשה בלי שום מחשבה. ואח\"כ חישב הגדול. שיהיה לשום מלאכה. מהני מעשה דידהו לשווי' כלי לק\"ט. דאע\"ג דאם מצא הגדול קליפות חקוקות מעצמן. וחישב עליהן שיהיו לשום מלאכה אמק\"ט [כפ\"כ מ\"ד] תדע דהרי לקמן [פכ\"ו מ\"ז] דתנינן כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה. לא אקמוה רק בעשאו כבר כלי לבהמה. ולא אקמוה במצא קליפה חקוקה וחישב עליה לכלי. ש\"מ דבכה\"ג דלא עשה בה מעשה כלל. באמת לא מהני מחשבה. אעפ\"כ הכא כיון שכבר עשו הקטנים מעשה שחקקום בכונה. מהני מחשבת הגדול שאח\"כ לחוד דלק\"ט. והדר קאמר. ואין להן מחשבה. ר\"ל אם היה הגדול חקקם בלי שום מחשבה. ואח\"כ באו אלו הקטנים וחשבו עליהן למוד או למאזנים. לא מהני מחשבתן. דבעינן שבשעה שעשו בהן המעשה. דהיינו בשעה שחקקום יהיה להם מחשבה למוד. אבל מחשבה שאח\"כ לא מהני בהו. וכן נראה גם דעת הרמב\"ם [רפ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים</b><br> הוא הקנה שבו תלויין ב' כפות המאזניים א' מזה וא' מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחוק</b><br> שטרייך האלץ בל\"א שמוחקין בה גודש המדה בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בהן בית קבול מתכות</b><br> שהרמאין עושין קנה המאזנים חלול. ומשימין לתוך חלול הקנה כסף חי. שהוא כבד מאד יותר מכל המשקין. וכששוקל למכור מטה הקנה לצד הדבר הנשקל וכשרוצה לקנות מטה הקנה לצד הכף שבו המשקל. וכ\"כ דרכם לרמאות במחוק שיחללוהו. וכשירצה למכור יתן לתוך חללו כסף חי. שאז ע\"י כבידת הכסף החי. ימחוק גם מתוך חלול המדה. וכשירצה לקנות יוציא כסף החי מתוך חללו. ועי\"ז יהיה המחוק חלול וקל. ויניח גודש יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאסל</b><br> מוט לנושאי כתף. והרמאי חוללו ומטמין שם שכר פעולתו שקבל מבעה\"ב שטרוד ברבוי פועליו. ואומר לבעה\"ב שלא קבל שכרו עדיין. ואין בעה\"ב מרגיש לחפש גם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה של עני שיש בו בית קבול מים</b><br> לשתות בו בדרך ומטמין ג\"כ שם תוך המים גנבותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרגליות</b><br> קובע מזוזה תוך מקלו. ואומר שעושה כן לשמירת הדרך. וטומן תחת המזוזה מרגליות כדי לגנוב המכס שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> וקמ\"ל דאע\"ג שב\"ק הנ\"ל כולן באיסור נעשו. דהרי גם בגונב המכס אפי' של מלך שאינו ישראל יש בו משום לא תגזול [כח\"מ שס\"ט ס\"י] אפ\"ה מק\"ט ע\"י ב\"ק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי לי אם אומר</b><br> שמא הרמאי שלא ידע עדיין ממרמה זו. ילמוד לעשות כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי לי אם לא אומר</b><br> שיאמרו אין ת\"ח בקיאין ברמאות הללו. ולולי ידעום. היו גם הם עושין כן. ועוד הרי צריך להודיע הדין מהנך ב\"ק. ואעפ\"כ בחר לאמרן. דכתיב כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתית הצורפים</b><br> כלי ב\"ק מעץ שהצורף עומד בתוכו כדי שיפלו לתוכה הגרוטאות מכסף וזהב שיתפררו מהן במלאכתו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נפחין טהורה</b><br> אף שיש לה ב\"ק. אינו עשוי לקבלה. רק כדי שיגינו בו בדפנות הכלי שלא יזיקוהו הנצוצות שפורחות מהברזל הבוער בשעה שמקיש עליו בקורנס. [ואע\"ג דלפ\"ז עכ\"פ היה מיוחד לעמוד בתוכו וא\"כ ראוי לטמא מדרס (כפכ\"ג מ\"ד) וכל המטמא מדרס מטמא גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. י\"ל דכמו בקסיא של גרנות מדאינו עשוי רק להגן לא מחשב בגד [כפט\"ז מ\"ו] כ\"כ ה\"נ מדאינו עשוי לנוח ע\"ג רק להגן בעדו מנצוצות לא מחשב מדרס. אמנם צ\"ל דרישא פשיטא נקט לה אגב סיפא. ול\"מ היה נ\"ל דרישא וסיפא מיירי באין לו ב\"ק. והו\"ל פשוטי כלי עץ. ורק ברישא אפ\"ה מק\"ט. מדעשוי לתשמיש אדם וכלים. דהיינו למעמד הצורפין וגם לקבל הגרוטאות. אבל סיפא בתחתית הנפחין אינו עשוי רק לתשמיש אדם [דלא איכפת ליה בפרורי ברזל שיפלו] ובכה\"ג פשוטי כ\"ע אמק\"ט [ועי' תוספתא ב\"מ פי\"ג]]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משחזת</b><br> של עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה בית קבול שמן</b><br> כדי למשוח בו המשחזת. שעי\"ז הסכין הנשחז עליו יהיה חלק בחדודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דאף דב\"ק ההוא אינו אלא שקוע. ואין להב\"ק ההוא דפנות זקופות. אפ\"ה שמיה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> קמ\"ל דלא גזרינן אין לו ב\"ק אטו יש לו ב\"ק. א\"נ קמ\"ל דאף שהמשחזת עקום קצת בהמשך אמצעיתו. בעומק כדי לקבל מעט שמן על חלקת המשחזת. אפ\"ה זה לא שמיה ב\"ק. וכן יפורש נמי בפנקס לקמן. רק קמ\"ל ב\"ק שמן אע\"ג שהוא דבר לח אפ\"ה א\"צ דפנות ממש לב\"ק שלו. רק סגי במשוקע האבן באמצעיתו. וקמ\"ל ב\"ק שעוה דאע\"ג שהוא דבר גוש. ואינו זב לחוץ. אפ\"ה לא מהני עקמימות שבדף הפנקס שיחשב ב\"ק. מדאינו משוקע רק מב' צדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פנקס</b><br> הפנקס עשוי מדפי עץ דקין שממרחין אותן בשעוה. כדי לחקוק עליהן דברים לזכרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת הקש</b><br> קש הוא חלק התחתון של השבולת. שנשאר מחובר בארץ. כשיקצרו השבולת ממנה. ומשום שאותו החלק הנשאר בארץ אחר הקצירה הוא עב וחזק. לכן נקרא קש. ע\"ש קשיותו. ולכן עושין ממנו מחצלאות לסכך ולשכיבה [אבל תבן הוא חלק העליון של השבולת שנקצר עמה. והוא דק ורך. להכי נותנין אותו למאכל הבהמות. כמ\"ש השעורים והתבן לסוסים (מלכים א' י\"ד) ועי' מ\"ש כבר בזה לעיל ר\"פ ורפ\"ג דשבת]. עוד רגילין לעשות מהקש שפופרת. דמדחללו רחב קושרין איתו בסופו. כדי שיהיה לו ב\"ק. לשים בתוכו שום דבר. והיינו שפופרת שנזכר במשנתינו. דאילו בפתוח בב' קצוותיו. לא היה מחשב ב\"ק. מדהו\"ל כסילון. דרק בכ\"ח כל שיש לו תוך אפי' בלי ב\"ק. כגון חבית בלי שולים מק\"ט. משא\"כ כלי עץ [ועי' מ\"ש לעיל פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא מטמא</b><br> אף שקבולו מועט. עכ\"פ הוא עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יוחנן בן נורי מטהר</b><br> דס\"ל דמדמתמעך הקש בקלות. הו\"ל כאינו בר קיימא דאמק\"ט [כלעיל פט\"ז מ\"ה] ולר\"ע לא דמי להנך דהתם אינן בר קיימא כלל. משא\"כ קש מתקיים זמן מה. מיהו הני מילי לטומאת מת ושרץ וכדומה אבל במחצלת הראוי למשכב ומושב. מק\"ט מדרס. דלמדרס א\"צ שיהיה כלי בת קיום [ולרש\"י נדה דמ\"ט א' דכל שמיוחד למדרס שם כלי עליו ומק\"ט]. ומדמק\"ט מדרס. נטמא נמי בשאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אף של פקועות</b><br> ר\"ל גם כלי הנעשה מדלעת מדברית גם בה פליגי ר\"ע וריב\"נ אי מחשבה כלי בת קיום או לא. ולת\"ק לכ\"ע אמק\"ט וכ\"כ דלעת פשוטי לכ\"ע אמק\"ט [כתוספתא כלים ב\"מ פ\"ז ורמב\"ם רפ\"ב מכלים] מיהו קרויה שחללוה ונתיבשה לכ\"ע מק\"ט [כפרה פ\"ה מ\"ג]. מיהו נראה פשוט דכל דלעת פקוע וקרוי כל שהיא לחה. אף שיחדה לכלי עכ\"פ מק\"ט אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת קנים ושל חלף</b><br> מין עשב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דלכ\"ע לא מחשב כלי בת קיום ודמי שפיר להנך דפט\"ז מ\"ה. ול\"מ היה נ\"ל דמחצלת קנים משו\"ה אמק\"ט. מדהוא קשה. אינה עשויה רק לסכוך. והו\"ל כעשוי לשמש הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת הקנה שחתכה לקבלה</b><br> שחתכה ממחובר. ועשה לה בת קיבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיוציא את כל הככיי</b><br> הוא המוח שבתוך חלול הקנה. וקמ\"ל דלא תימא דמשהוציא מהקנה מעט ככיי. הרי כבר יש לו ב\"ק ויק\"ט. קמ\"ל דכיון דדעתו ליקח הכל עדיין אינו כלי עד שיוציא כולו. ואפי' כגולמי כ\"ע אינו מדלא נגמר חללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השידה</b><br> הוא ארון עץ עם רגלים. שדינו שכשמחזיק מ\"ס אמק\"ט. והיינו שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות [כלעיל רפט\"ו]. וכן כלי עור או עצם בשמחזיק מ\"ס אמק\"ט. רק במיוחדין למדרס אף שמחזיק מ\"ס נטמאים בטומאת מדרס. וכל זה רק בהנך ג' מיני כלים. אבל כלי מתכות אף שמחזיקין מ\"ס מקבלין כל טומאה [עי' רמב\"ם פ\"ג מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים נמדדת מבפנים</b><br> דס\"ל דרק חללו נמדד בשיעור הנ\"ל. אבל אין עובי הדפנות יעובי הרגלים בכלל מדידה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א נמדדת מבחוץ</b><br> דס\"ל דכיון דהא דאמק\"ט היינו רק מדיש בו כובד [כפט\"ו סי' י\"א] א\"כ כיון דעובי הדפנות הנ\"ל מוסיפים בגדלה וכבדה של שידה. למה לא נצרפם לשיעור המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין</b><br> לזביז הוא הנקרא בל\"א לייסטע או געזימס שבולט לחוץ משפתה סביב. וכ\"כ הרגלים המרובעים בולטים בכל זוית טפי מעובי הדפנות. דאע\"ג שגם הם מוסיפים בגודל וכובד הכלי אפ\"ה כיון דהנך אינן בכלל דפנות של החלול. והו\"ל כגוף אחר שחיברו להמטה שאינו מצטרף להשיעור הנ\"ל. מיהו נל\"פ דכסוי שלה ודאי שייך לחללה כהדפנות ונמדד עמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד</b><br> דס\"ל דכיון דכל עוביין הוא כנגד עובי הדפנות. כדפנות עצמן חשיבי ומצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביניהם</b><br> האויר שבין רגל לרגל מה שבולט מהן מתחת השולים. ובכלל זה. האויר שתחת השולים. כולו אינו נמדד בכלל האמה וכו'. ואין רואין כאילו שפת השונים יורדין עד למטה [עי' רש\"י מנחות ל\"א א']. ונ\"ל דס\"ל לר' יוסי וכ\"כ לר\"ש שזורי דאין בהנך כלל פלוגתא בין ב\"ש לב\"ה. אלא כולהו מודו בה מה נמדד ומה לא נמדד עמה. דלא מסתבר לומר דמה דקאמרו תרווייהו אינו נמדד. היינו רק לב\"ש. דהרי ב\"ש במקום ב\"ה אינו משנה [ברכות דל\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו הרגלים גבוהות טפח</b><br> לכ\"ע. דטפח מקום חשוב הוא ולא בטל לגבי שידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביניהן נמדד</b><br> ורואין כאילו השולים עבים עד הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכני</b><br> י\"א דמוכני הוא מלשון כיור וכנו [וכן מוכח לפע\"ד מאהלות ספ\"ד] ור\"ל כלי ב\"ק שהוא מושב להשידה. שהשידה יושבת בתוכה. וי\"א דמוכני הוא אופן שמחובר בהשידה למעלה. שעל ידה מעלין המשא מעל הארץ לתוך השידה [ולא הבנתי איזה ב\"ק יש לאופן זה להציל מה שבתוכו באהל המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלה בזמן שהיא נשמטת</b><br> שאין המוכני מהודקת להשידה. אלא שהושיבוה עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור לה</b><br> לא לבד שאינן מצטרפין לשיעור הנ\"ל. אלא גם אם כל א' מהן אינו מחזיק מ\"ס ונטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נמדדת עמה</b><br> להחשב שניהן יחד בכלל אמה על אמה ברום ג' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מצלת עמה באהל המת</b><br> דכל כלי שממ\"ס ועומד באהל המת. והיא מכוסה. מצלת על מה שבתוכה. משא\"כ שאר כלים. אע\"ג שעשויים מדבר שאמק\"ט מבחוץ. כגון כ\"ח. או שאמק\"ט כלל ככלי גללים ואבנים וכדומה. אינה מצלת על שבתוכה עד שתהיה סתומה בצמ\"פ. וקאמר הכא שאם השידה מחזקת מ\"ס. ויושבת על המוכני שאינה מחזקת מ\"ס אע\"ג שהמוכני עשוייה מדבר שאמק\"ט. אפ\"ה רק השידה מצלת על שבתוכה בכסוי לבד. אבל המוכני אמ\"צ על תוכה רק בסתומה בצמ\"פ [ועי' אהלות פ\"ה משנה ו] כך היה נ\"ל. ולתוס' [שבת מ\"ד ב' ד\"ה ואין] ה\"פ. שאם השידה שמחזקת מ\"ס יש בה נקב טע\"ט. ומונחת באהל המת. והרי אע\"ג שהשידה נחשבת כאהל. עכ\"פ הרי הטומאה נכנסת לה דרך הנקב טע\"ט שבה. וקאמר הכא שאם המוכני שהיא פשוטי כ\"ע. ואינה מהודקת להשידה. סותמת קצת מהנקב. באופן שלא נשאר מהנקב פתוח רק פחות מטפח. והרי אין נכנסת מאהל לאהל בפחות מטפח [כאהלות פ\"ג מ\"ז]. עכ\"פ כיון דלא מבטל התם להך סתימה. שתהיה סותמתה לזמן מרובה לא מהני סתימה. הא אם היה המוכני סותמת כל הנקב שבהשידה היתה מצלת [ועי' ב\"ב ד\"כ ע\"א. ומ\"ש בזה בס\"ד [אהלות פ\"ו מ\"ב]. וק\"ק לי לפי' זה דהרי התנא מסתם קסתם שאינה מצלת באהל המת משמע בשום אופן. והרי רבותינו בעצמן כתבו דבסותמת כל הנקב מצלת. ותו דמה לשון עמה דקאמר תנא. הכי הול\"ל אינה מצלתה באהל המת. אבל לפרושא דידן שפיר קאמר עמה. דאע\"ג דהשידה שמחזקת מ\"ס מצלת. אפ\"ה מוכני אינה מצלת. ותו מאי דמוקי לה רבותינו דמיירי שהמוכני הוא פשוטי כ\"ע. ק' הרי סיפא קאמר שיש בתוכה מעות ש\"מ דביש בהמוכני ב\"ק מיירי. ועי' מ\"ש בזה בבת בוקתי דמשנתינו [ספ\"ד דאהלות] במוכני שתחת המגדל וע\"ש. והנה לב' פירושים אלו איצטריכן לאוקמי בשהשידה סתומה למעלה. אולם לרש\"י ור\"ב מיירי בשאין כסוי להשידה ולהכי א\"א דמיירי שעומדת באהל המת. שהרי הטומאה נכנסת לה למעלה דרך פתחה. אלא צריך לאוקמה בעומד בביה\"ק. ולא רציתי להאריך בזה. מדכבר נתקשו רבעתוס' [שם] בזה וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות</b><br> בתוך המוכני. דהמוכני מדאינה מחוברת להשידה כלי בפ\"ע היא. והרי המוכני אז בסיס לאיסור. אבל בהיתה מהודקת בהשידה. הרי השידה מיוחדת לשום לתוכה בגדים וכלים. והם עיקר תשמיש השידה. והו\"ל שניהן יחד ככלי אחד שבסיס להיתר ולאיסור דאז שרי לטלטלו [כא\"ח ש\"י ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינה נשמטת</b><br> אף שאין מחוברין יחד במסמרים. וכדמוכח מקמרון לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמדדת עמה</b><br> נ\"ל דהיינו אפי' כשהמוכני גבוה טפח. ואפי' לר\"ש לעיל [מ\"א] התם רק ברגלים קאמר דבכה\"ג אמ\"צ מדהן מופרדין ובולטין במקום א' מהשידה. וגם אינן עשויין לשום תשמיש. מדאין להן ב\"ק. משא\"כ מוכני זו שמתפשטת תחת שולי השידה כולה ויש לה ג\"כ ב\"ק לא גריעה מוכני מאילו היה שוליים של השידה עבין מאד. דאפילו הכי לכ\"ע לב\"ה מצטרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקמרון שלה</b><br> שיש כמין אהל על חצי השידה. כמו שיש למרכבת קוטשע בל\"א כזה [ועי' פט\"ז לעיל סי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא קבוע</b><br> שהקמרון קבוע בהשידה במסמרות. דמדמורגל להסיר הקמרון מהשידה. להכי לא סגי במחוברין יחד בלי מסמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור לה ואינו נמדד עמה</b><br> ולא נקט נמי ואינה מצלת וכו' ואין גוררין וכו'. דכיון דחלול השידה פתוח להקמרון. גם מה שבתוך השידה אינו ניצול מדמעורבין אויר הטהור והטמא [ועי' ספ\"ט דאהלות. ועי' ברתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו]. וגם שיש בתוכה מעות א\"א דהרי משתמשת כפויה ואין לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מודדין אותו</b><br> כשהקמרון קבוע בהשידה שנמדדת עמה. היאך מודדין חללן. לענין השיעור של אמה על אמה וכו'. והרי חלול הקמרון גבוה הרבה מחלול השידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור</b><br> מותח חוט מגג הקמרון עם השפה העליונה של השידה. כאשר תראה בצורה הנ\"ל. וכל החלול שתחת החוט נמדד עם השידה לענין שיעור האמה על אמה וכו' [ועי' לעיל פ\"ז מ\"ג לענין השפוד. ושם מ\"ו לענין הכנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה</b><br> כגון ששולי השידה עגולים ואין לה מושב רחב. ועי\"ז היא מתנועע אנה ואנה אם לא יושיבו עליה הקמרון שיתן להשידה הכרעה לעמוד ביושר [כך משמע מפי' הר\"ב. ומהרמב\"ם בפירושו כאן נראה דר\"ל. שע\"י שהקמרון יושב בצד א' מהשידה תכריע השידה א\"ע לצד ההוא. ואינה יכולה לעמוד עד שיסירו הקמרון מעליה. וכבדה אזני משמוע לפ\"ז מה דקאמר תנא שאינה יכולה לעמוד בפ\"ע. הרי אדרבה. בפ\"ע יכולה לעמוד ורק כשיושיבו עליה הקמרון לא תוכל לעמוד. ותו מ\"ט דר\"י. הרי כיון דהשידה בעצמה יכולה לעמוד על מכונה. למה לא תקבל טומאה כשאין הקמרון עליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> לרמב\"ם ור\"ב מיירי ר\"י בשידה שאינה מחזקת מ\"ס. ואפ\"ה כשאינה יכולה לעמוד בפ\"ע. א\"כ הו\"ל כאין לה ב\"ק ואמק\"ט [ונ\"ל דאע\"ג דכל שידה שבמשניות דלעיל בפרקן. מיירי בשידה שמחזקת מ\"ס. הכא ע\"כ בשידה שאינה מחזקת מ\"ס מיירי. דאי במחזקת מ\"ס. מה אם אינה יכולה לעמוד וכו' דקאמר תנא. אפי' אינה יכולה לעמוד הול\"ל. ור\"ל אע\"ג שאינה יכולה לעמוד. ונמצא שאינה מחזקת מ\"ס רק ע\"י תמיכה אפ\"ה אמק\"ט. אע\"כ דבשידה שאינה ממ\"ס מיירי. דביכולה לעמוד לכ\"ע מק\"ני. וקאמר ר\"י שפיר שאם אינה יכולה לעמוד. דהיינו שאינה מקבלת רק ע\"י תמיכה אמק\"ט. והא דנקט הך דינא הכא בשידה. והרי לדידי' בכל כלי ב\"ק כך הוא הדין. היינו משום דבשידה מצוי כך שע\"י שיושיבו עליה הקמרון. או ע\"י שיסירוה. יהיה לה הכרעה לכאן ולכאן. א\"נ לרבותא נקט דין זה בשידה. דאע\"ג דדרך קמרון להושיבה על השידה. והרי אז יושבת השידה יפה אפ\"ה כיון שהשידה כלי בפ\"ע היא. ואינה מקבלת בלי תמיכה. להכי לר\"י אמק\"ט. מיהו מדפסקו הרמב\"ם והר\"ב דלא כר\"י. ע\"כ משום דרבנן פליגי עליה במה דסבר ר\"י דמדמקבלת רק ע\"י תמיכה אמק\"ט. ורבנן ס\"ל דכיון דמתחלה עשאוה לשם כך שתקבל רק בתמיכה מק\"ט. מדדמי ללפד לעיל [פ\"ב מ\"ח]. וכ\"כ לשולי קיסום [פ\"ד מ\"ג] דבכולן אע\"ג שאין מקבלין רק ע\"י תמיכה אפ\"ה מדמתחלה נעשת לקבל באופן זה מק\"ט. ולר\"י שאני התם דאין הלפד והדבר התומכו כלי א'. לפיכך מדעשוי לקבל באופן כך מק\"ט. אבל הכא השידה והקמרון כלי א' הן. והו\"ל ככלי של פרקים שאינה נחשבת כב\"ק רק כשאבריה מחוברין. דודאי לא ס\"ד שבשעה שאבריה מפורקין יקבל כל אבר טומאה. וכן מוכח מלעיל [פי\"א מ\"ז. ופי\"ב מ\"ב] וכן מוכח מלקמן [פכ\"ו מ\"א. ומ\"ב] וכ\"כ מוכח מלעיל [פי\"ב מ\"ה] דבכולן א' א' בפ\"ע טהור. מדאין להם שם כלי בפ\"ע. ואע\"ג דלקמן סוף פרקן אמרינן דמטה מטמאת אברים ומטהרת אברים התם הרי ע\"כ בשיש בכל אבר שיעור מדרס בכדי לישב עליו מיירי. נמצא שאעפ\"י שמתפרק האבר אכתי חזיא למדרס. אבל כלי שמק\"ע משום ב\"ק. כיון שנתפרקה אין כאן ב\"ק. ואמק\"ט כלל. ואע\"ג דהכא לא נתבטל הב\"ק כשיסירו הקמרון ממנו. אפ\"ה כיון שמתנענעת ונופלת כל שלא יושיבו הקמרון עליה. מחשבה כאין לה ב\"ק כשמתפרקת. ולרבנן זהו דוקא שכשנתפרקה אין להאבר שנתפרק ב\"ק כלל. אבל הכא שהשידה ב\"ק גם כשהיא מפורקת מהקמרון. רק שצריכה תמיכה דמי טפי ללפד הנ\"ל ומק\"ט. מיהו פלוגתייהו רק בכלי שאינה מחזקת מ\"ס. אבל במחזקת מ\"ס ואינה יכולה לעמוד רק כשיתמכוה מחזקת מ\"ס. אבל בלי תמיכה אינה מחזקת כלל. זה פלוגתא דר' יוסי ורבנן היא [במ\"ג] דגם לרבנן דר\"י טהורין ממ\"נ בין שנדון אותה כקודם תמיכה או כלאחר תמיכה. הרי בין כך ובין כך הרי אינה בת קב\"ט כלל. ואפי' אם כשלא יתמכוה תקבל מעט. גם בכה\"ג כמו בלפד דיינינן לה כלאחר תמיכה ומק\"ט. ה\"נ דיינינן לה כלאחר תמיכה וטהורה ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השידה והתיבה והמגדל</b><br> גם הכא באינה מחזיק מ\"ס מיירי. דאי במחזיק מ\"ס. מה אע\"פ שמקבלין דקאמר. אדרבה הואיל שמקבלין מ\"ס טהורין. ואת\"ל דה\"ק דאעפ\"י שמקבלת השתא מעט אף שנשבר לה רגל א'. וסד\"א דתהוי כשאר כלי ב\"ק ותקב\"ט. אפ\"ה טהורה. ליתא דהרי תנינא לעיל [רפט\"ו] דלא מחשבה ככלי עץ העשוי לנחת אף שמחזיק מ\"ס. עד שיהא לה מושב רחב. וזו כיון שנשבר ממנה רגל א' אין לה מושב כהוגן. וא\"כ איך אפשר שתהיה טהורה. אלא ע\"כ דבשידה שאינה ממ\"ס מיירי. ואע\"ג שמקבלת דקאמר. ר\"ל שמקבלת מעט ע\"י תמיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמקבלין טהורין</b><br> דלא דמי ללפד לעיל [פ\"ב מ\"ח] דהתם עשאו מתחלה לשם תשמיש כזה שיקבל בתמיכה. משא\"כ הכא שע\"י שנשבר הרגל אינו מקבל רק בתמיכה. ולשם תשמיש הזה לא עשאו בתחלה רק פנים חדשות בא לכאן. ואינו מקבל טומאה עד שיגמור בלבו להשתמש בה מהשתא כך [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינן מקבלין כדרכן</b><br> לרמב\"ם הכא תו במחזקת מ\"ס מיירי. וה\"ק שידה שלימה. ואינה מחזקת מ\"ס רק כשיתמכוה:",
+                "דאע\"ג דבלפד שאינה בת קיבול רק ע\"י תמיכה מקבל טומאה [וכפ\"ב מ\"ח] אלמא מדנעשית לשם תשמיש כזה דיינינן לה כפי שהיא מתומכת לטמאה. א\"כ ה\"נ נדונה כפי שהיא מתומכת לטהרה. אפ\"ה ס\"ל דהחזקת מ\"ס שע\"י הטיי' אע\"ג דב\"ק מקרי. אהל לא מקרי. ולרבנן גם לענין אהל מקרי ב\"ק. כיון דעשאה מתחלה לשם תשמיש כך להכי אף שאין לה מושב רחב אמק\"ט. וכך פסק הרמב\"ם [כלים פ\"ג ה\"ז]. אמנם להר\"ש והר\"ב. שאינן מקבלין בלא וי\"ו גרסינן. א\"כ לאו דברי ר' יוסי היא. רק נתינת טעם הוא לשידה שנשבר לה רגל א'. דלהכי אף שמקבלת עדיין ע\"י הטייה אפ\"ה טהור. מדעכ\"פ אין מקבלת כדרכה בתחלה. רק ע\"י תמיכה. ורק ר' יוסי גם בכה\"ג מטמא. ומדמי לה ללפיד [ספ\"ב[ ולא מחלק בין שעשאו מתחלה לשם כך או לא. אבל בעשאו בתחלה לשימוש כזה. לכולי עלמא אמק\"ט. מדדמי ללפד. ולא מחלקין בין ב\"ק לאהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקליטי המטה</b><br> הן ב' מוטות שיש לכל א' מושב רחב. ומעמידין א' באמצעית מראשותיה של מטה. והשנית באמצעית מרגלותיה. כדי לפרוס סדין עליהן ממעל להשוכב בהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמור</b><br> הוא דף עץ עב שמעמידין עליו המטה. ואין לו ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחפוי</b><br> הוא דף פשוט שמניחין על ארבע נקליטי מטה. שהן בולטין מד' זויות המטה. כדי להיות אהל למטה. וכולן מיירי שאינן מחוברין להמטה. דאם לא כן היו מקבלין טומאה עם המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהוה ליה רק פשוטי כלי עץ שמשמשין רק לכלים [עי' פי\"ד מ\"ג]. וקמ\"ל הכא. דאע\"ג שהאדם ישן במטה בשעה שאלו משמשין להמטה. אפ\"ה לא מחשבו כמשמשין גם לאדם. מדלא משמש בהן אדם בלי אמצעית המטה. [ולהר\"ב דמיירי הכא אפי' כשהן של מתכות ויהיב טעמא דלהכי אמק\"ט מדמשמש לעץ. ולא זכיתי להבין. דזהו דוקא במשמש לעץ פשוט. אבל הכא הרי משמש למטה שמק\"ט. אלא הכי הול\"ל מדהוא תשמישי כלים. דאע\"ג שאינו מחובר לו מקרי תשמישי כלים [כפי\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא</b><br> ר\"ל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מטה</b><br> הן ד' דפנות. דכשנטמא המטה. ונתפרקו. כל דף מנייהו נשאר בטומאתו [כסוף פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבן</b><br> הוא המרובע הארוך שמניחין אותו תוך הד' דפנות של מטה לאחר שנתחברו. ומסרגין בחללו של המרובע חבלים כדי לשכוב עליהן. וגם הוא נשאר בטומאתו גם כשנתפרק ממטה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבני בני לוי</b><br> כשנוסעים מעיריהן לירושלים לשמור משמרתן בביהמ\"ק מוליכין עמהן מלבנות כנ\"ל. כדי שבכל מקום שילינו יניחו המלבן על ב' כסאות. שיעמידום א' לראש וא' לרגלי המלבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהו\"ל פשוטי כ\"ע שמשמש רק לאדם שאמק\"ט [כפט\"ז סי' פ\"ו] ומה\"ט גם טומאת מדרס אינו מקבל. מדלא גרע ממטת שותפים שנחלקה [בסוף פרקן] אבל שאר מלבנות שמיוחדים למטה ידועה. כאברי מטה הן חשובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן שנתנו על לשונות</b><br> נ\"ל דמדלא קאמר לשונות שנתנום תחת המלבן רק מלבן שנתנו ע\"ג לשונות. ש\"מ דלאו דין הלשונות אתא לאשמעינן. וכדמשמע מהר\"ב. רק דין המלבן קמ\"ל הכא [וכן משמע מלשון שהשיב בו ר\"י. דקאמר מ\"ש זה וכו' ואי אלשונות קאי. הול\"ל מ\"ש אלו] והיינו משום דלעיל מיירי שנתן המלבן על מסגרות שמחוברות בפנים בשולי דופני המטה. ולהכי הו\"ל המלבן חיבור להמטה. אבל הכא מיירי שנתן המלבן תוך חלול המטה ע\"ג לשונות שהעמיד תחת המלבן. והן כעין לוחות ארוכות ועבות שמעמידין תחת ד' זויות המלבן. כדי שיונח המלבן עליהן. ואין הלשונות מחוברות כלל במטה. נמצא שאין המלבן נתמך כלל על המטה רק על הלשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר ורבי יהודה מטמאין</b><br> מדעכ\"פ הוא דבוק במטה. והוא עיקר תשמיש של המטה. כגוף המטה חשוב אף שאינו מחובר במטה. בנגיעה בו סגי [כלעיל פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי ור' שמעון מטהרין</b><br> דלא ילפינן מכ\"ח החמור. אבל הכא מדאין תמיכת המלבן על המטה. לא מחשב כאבר מאברי המטה. רק כשאר פשוטי כ\"ע שמשמש רק לאדם שאמק\"ט. והיינו שפיר דקאמר עלה ר' יוסי. מ\"ש זה ממלבני בני לוי ששניהן אינן נתמכין על מטה ידוע. ואין נחשבין כאברי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שהיתה טמאה מדרס</b><br> נ\"ל דה\"ה בנטמאה בשאר טומאות. אלא אורחא דמלתא נקט. משום דנדה מצויה בבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי כרעים</b><br> ר\"ל שניטל מהמטה הדופן שלצד הראש או שלצד רגלי המטה. וב' רגלים שיש בכל א'. וא\"כ לא נשאר לפנינו מחובר מהמטה. רק ב' דפנותיה הארוכות מחובר עם קצרה א' שביניהן וב' כרעים שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל כל הנשאר מחובר מהמטה לפנינו. עדיין הוא בטומאתו כבתחלה. משום שעדיין יכול להשתמש בנשאר הזה לשכיבה כבתחילה. אף שעומדת משופע. ושכיבתו בה יהיה בדוחק קצת. אפ\"ה כיון שהוא כתשמיש קמא. אכתי לא נתבטל שם כלי מינה [כלעיל פי\"ג מ\"ד ופי\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארוכה ושתי כרעים</b><br> ר\"ל אבל אם ניטל מהמטה דופן א' מב' הדפנות הארוכות שלה. וב' כרעים שבב' קצוות הארוכה. וא\"כ נשאר מהמטה מחובר לפנינו. רק ב' דפנות הקצרות שלראש ורגלי המטה. ודופן הארוך שביניהן וב' כרעים שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל נתבטל הטומאה הקודמת מחלקים שנשארו מחוברים לפנינו. מדלא חזי כלל לשכיבה כבתחילה. ואע\"ג דיכול לתמוך הנשאר מהמטה בכותל ולשכב בה [כסוכה דט\"ז א']. זהו פנים חדשות שבא לכאן. ומהני רק דלקבל טומאה להבא. בשיחשוב להשתמש בה מהשתא כך. וכרבנן דר\"א בסוף פרקן. אבל עכ\"פ טומאה ישנה שבה נתבטל. מדלא חזיא לאותו תשמיש בה לבדה כבתחלה בלי תמיכה בגוף אחר. מיהו מודו רבנן. דכששוב יחזיר הארוכה וב' הכרעיים שנטל. ויחברם להארוכה וב' כרעים שנטל. או כשיחבר להנשאר ארוכה חדשה. אז שוב תחזור המטה לטומאתה הישנה כבתחלה. ורק כשנשברו ב' ארוכות. אף שעשה אחרות תחתיהן [עי' פי\"ט מ\"ו] או בנשברה ארוכה וקצרה ב' כרעיים שבהן. ועשה אחרות תחתיהן [כמ\"ט בפרקן] אז פרחה לה טומאה הקודמת לגמרי מהמטה. רק שמק\"ט להבא [וכסוף מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' נחמיה מטמא</b><br> מדיכול לתמכה בכותל ולישן בה. להכי נשארת בטומאתה הקודמת. ומכ\"ש דמק\"ט גם להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדד שתי לשונות לוכסן</b><br> שחתך ב' לשונות מתחת ב' רגליה. דהיינו א' מתחת רגל שבזוית זה. וא' מתחת רגל שבזוית שכנגדו באלכסן. ובב' הזויות הנשארים נשארו תחת רגליה הלשונות. ונ\"ל עוד דמיירי שהלשונות היו גבוהות טפח. וכדמסיק בגדד הכרעיים עצמן. דאל\"כ מ\"ש הא מהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוכסן</b><br> שחתך גובה טפח על טפח מכל כרע שבב' הכרעיים שעומדין באלכסון זה כנגד זה וכלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>או שמעטה פחות מטפח</b><br> שחתך וקיצר כל כרעיה. ועי\"ז לא נשאר ממקום השכיבה שבמטה עד לארץ גובה טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נ\"ל דר\"ל נתבטל ממנה טוי\"ש. דגרע וגרע מניטל קצרה לעיל. דהכא בכולהו גוונא. אינה ראויה לשכיבה כמו שהיא. מיהו עכ\"פ מק\"ט להבא. מדחזי לתמכה בכותל. לפיכך לא גרע מניטל ארוכה לעיל [סי' מ\"ג] ומה לי דתמכה בצד א'. או בתמכה בב' צדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה ארוכה ותקנה</b><br> נ\"ל דדיקא נקט הכא נשברה. דרק בניטלה שעתיד להחזירה [לעיל מ\"ה] צריך דוקא תרתי לריעותא. שנטלה ארוכה עם ב' כרעיים. וגם לא נתקנה עדיין. אז נתבטל מהנשאר טוי\"ש אבל בחדא לטיבותא. שניטל ארוכה בלי ב' כרעיים אף שלא נתקנה עדיין. או שניטל עם ב' כרעיים. אבל שוב נתקנה. נשארת המטה בטוי\"ש. אבל הכא בנשברה דוקא בב' לטיבותא. שנשברה הארוכה בלי ב' כרעיים. וגם חזרה ונתקנה. אז נשארת בטוי\"ש אבל בחדא לריעותא שנשברה ארוכה עם ב' כרעיים אף שנתקנה [כחלקוה אחין במ\"ט]. או אף שנשברה בלי ב' כרעיים. אבל לא נתקנה עדיין [כבבא דנן]. נתבטל טומאה ישנה מהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה שניה ותקנה</b><br> ר\"ל אף שתקן גם לשני' אחר שתיקן גם ראשונה השבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מן המדרס</b><br> אף שכבר תקן הראשונה קודם שבירת שניה אפ\"ה נתבטל מהמטה טומאה ראשונה. דתקונה דהשתא פנים חדשות הוא שבא לכאן. והו\"ל כמטה חדשה שמק\"ט רק להבא. ולא דמי לכרע טמא שחיברה למטה שלימה טהורה שכולה טמאה מדרס [כמ\"ז]. התם כל אברי המטה הראשונה הן כאן וכדבעינן למימר לקמן. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמאה מגע מדרס</b><br> ואפי' לר' יוסי [פכ\"ז מ\"ט] דקאמר וכי באיזה מדרס נגע זה. התם נתבטל טומאת מדרס לגמרי מהמגיע בשעה שנגע בה הנוגע. אבל הכא הרי הארוכה הראשונה שנשברה תחלה ותקנה. ודאי כבר נטמאה מגע מדרס. מדלא בטל טומאת המדרס מהמגיע. דהיינו מהמטה. שהיתה אז עדיין טמאה מדרס. ולהכי גם השתא שנשברה גם ארוכה הב' ונתבטל טומאת המדרס מהמגיע. עכ\"פ לא פרחה טומאה מהארוכה החדשה הראשונה. שהיתה טמאה מגע מדרס ומדכל המטה מחוברת לה. כולה טמאה מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה טהורה</b><br> נטהרה המטה לגמרי. דאף שתיקן אח\"כ ב' ארוכות אחרות בה. אפ\"ה אינה חוזרת לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרע שהיתה טמאה מדרס</b><br> שנתפרק הכרע ממטה שהיא טמאה מדרס. והמטה עדיין קיימת ודעתו להחזירן יחד. דאז כששוב יחבר אברי המטה תחזר לטוי\"ש [כחכמים בסוף פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה למטה</b><br> אפי' למטה אחרת שהיתה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה טמאה מדרס</b><br> דאע\"ג דהכרע כל זמן שהיתה מפורדת פרחה טומאה מנה. דהרי לא עדיף כרע מארוכה וב\"כ דמטהרי רבנן לעיל [במ\"ה] אפ\"ה כיון ששוב חיבר הכרע למטה ויהיה הכרע שוב ראוי לתשמיש הראשון. הו\"ל כאבר טמא שבמטה טמאה. וחוזרת לטוי\"ש. וגם שאר המטה שמחובר לה הכרע. אע\"ג שקודם שחיבר לה הכרע. טהורה היתה. אפ\"ה כיון דהשתא מחוברת לאבר טמא נחשבו יחד כגוף א' וכולה טמאה מדרס כהאבר דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה היא טמאה מדרס</b><br> לא שבאמת טמאה. דהרי כל זמן שמפורדת לא עדיף מזמן פרידתה בתחלה שהיתה טהורה ביני ביני. וכמש\"ל. אלא ר\"ל דטומאת מדרס שהיה בה בתחלה מתלי תלי עלה שכששוב יחברה למטה אחרת חדשה. תהיה שוב גם המטה ההיא טמאה מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה מגע מדרס</b><br> דאע\"ג דהשתא אין המטה גוף א' עם כרע המדרס. עכ\"פ כבר נגע בה בשעה שהיו מחוברים יחד. ואע\"ג דהכרע לבד קודם שחברו אין בו טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה בו המטה הי' טמא מדרס. מדהיה אז אבר ממטה שלימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת ז'</b><br> נ\"ל דלהכי לא נקט היתה טמאה טמא מת. ור\"ל שנטמא המטה ממת עצמו. דא\"כ היתה המטה אבי אבות כמת עצמו [ועי' ביבקש דעת סוף סי' ח'] וא\"כ אמאי נימא כשחזר ופירש. המטה טמא טומאת ערב. הרי כלים בכלים טמאין שניהן טומאת ז' [כאהלות פ\"א מ\"ב]. אע\"כ דהכא מיירי שהמטה נגעה במטה שהיתה טמאה טומאת ז'. שנטמאה גם היא טו\"ז. ואח\"כ פירש כרע זה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה למטה כולה טמאה טומאת שבעה פרשה היא טמאה טומאת שבעה</b><br> ה\"נ פירושה כלעיל סי' נ\"ו ור\"ל לא שבאמת טמאה השתא. אלא שעדיין הטומאה חופפת עליה שכשיחברה לשום מטה תהיה כולה טמאה טו\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה טמאה טומאת ערב</b><br> דהרי מטה זו רק ראשון היא. וכל ולד א\"צ טומאת שבעה ולא הזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת ערב</b><br> כגון שנגעה בשרץ או בשום אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה</b><br> דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט [כריש ב\"ק] ובאמת הוה מצי הכא למנקט כדנקט במ\"ח. דאין מגע עושה מגע. רק הך דהתם קאי נמי אבבא זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השן של מעדר</b><br> מעדר הוא עץ פשוט כמקל. ותוחבין בראשו שניים של מתכות כדי לחפור בו. או כדי להיות כמזלג. להפוך בהן השבלים שנקצרו כדי שיתיבשו מהר גם התחתונות. ולפעמים שולפין השניים מהמקל. ולהכי אם כשהיו שניהן מחוברין יחד נטמאו טו\"ז או טומאת ערב. ושלף השניים ממקל ראשון וחברן למקל אחר. דינן כמטה הנ\"ל. אבל טומאת מדרס לא שייך במעדר. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה</b><br> ר\"ל תפילין של ראש שיש בו ד' בתים. וכל בית נקרא קציצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה כלים</b><br> אי\"ל דה\"ק אותה תפלה שהיא בת ד' כלים. דהיינו תפילין של ראש. שיש בה ד' בתים. ליתא. דא\"כ הול\"ל בקיצור. תפילין של ראש. ואי דאתא לאשמעינן דתפילין של ראש צריך לעשותו ד' בתים נפרדין [א\"ח סי' ל\"ב ס\"מ]. עכ\"פ מי סני לשון קציצה. וכדקאמר בתר הכי התיר קציצה ראשונה. ה\"נ הול\"ל תפילה ד' קציצות. ותו למה קרי להקציצות כלים. וכי הקציצות כלים הם ככל הכלי תשמיש. גם אי\"ל דמ\"ש ד' כלים. ר\"ל אע\"ג שנעשין מעור א' אפ\"ה דינן כד' כלים נפרדים. דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וכטבלא מלא קערות [פ\"ב מ\"ז. ופ\"י מ\"ח]. ג\"כ ליתא. דדוקא בכ\"ח אמרינן כן מדאמק\"ט מגבו. והרי תוך של כל א' הוא גבו של שני. אבל שאר כלים שמק\"ט מגבו. רק בנטמא במשקין שכל עיקר טומאתן לכלי מד\"ס. אמרינן דבנטמא א' לא נטמא חבירו [כלקמן פכ\"ה מ\"ב ג' ד' ה']. וכמו כן בנפחת ב\"ק א' שבהן. ונגע טומאה בהנפחת. או בהב\"ק שנשאר שלם. אין א' מהן חיבור להשני [כפי\"ט מ\"ח]. אבל בשניהן שלמין. בנטמא א' נטמא גם חבירו. משום דשניהן מק\"ט מגבו ושניהן הלא גוף א' הם. אלא ה\"ק תפלה ד' כלים הם. לא לאשמעינן מניינם אתא. דזהו דבר הנראה לעינים. אלא אתא להשמיענו דד' קציצות של תפילין של ראש. דין כל אחד כשאר כלי שיש לו ב\"ק. ולא תימא דהו\"ל כב\"ק העשוי למלאות. דלא שמיה ב\"ק [וכמ\"ש לעיל בס\"ד ספ\"ב]. א\"נ נ\"ל דה\"ק ד' כלים נפרדים הם. דאם גם נתקלקלו ג' חוץ מא' מהן. אפ\"ה הב\"ק הנשאר מחשב כלי להשאר בטומאתו וגם לק\"ט להבא. וככיס שבתורמל [פי\"ט מ\"ח] ואע\"ג דהכא כיון שנתקלקלו בהתפלה קציצה א' תו לא חזי לתשמישו. אפ\"ה מדעכ\"פ נשאר ב\"ק א' הרי זה בת קב\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיר קציצה הראשונה</b><br> ר\"ל אחר שנטמא התפלה בשום אב הטומאה התיר קציצה א'. מיהו לא איירי שנטמא התפילה ממת עצמו. דאז היה נעשה התפלה אבי אבות והיאך קאמר בסיפא. שאין מגע עושה מגע. הרי הכלי השלישי עכ\"פ טמא טומאת ערב [כאהלות פ\"א מ\"ב]. אע\"כ שנגע התפלה בכלי שנגע במת. ולהכי שפיר כלי שנגע אח\"כ בהולד טהור לגמרי. דאדם וכלים אמק\"ט רק מאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותקנה</b><br> שחזר ועשאה קציצה כבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דחיבורן משוי לכולם גוף א' עם הנשאר מד' הבתים שהיו כבר אה\"ט. ולפיכך גם בית חדש זה הוא כמוהם [ולא נקט הכא בתפילין טומאת מדרס וכלעיל. דתפילין לא חזיין למדרס. וגם שרץ לא נקט. משום דאז לא היה אפשר שיסיים התנא אבל טמא מגע טמא שרץ. דהרי הנוגע בשרץ היא רק ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שניה וכן שלישית</b><br> שהתירן וחזר ותקנן כולן חשיבי חיבור להך חד שנשאר שלם:",
+                "דהג' קציצות שתקנן נגעו בהרביעית בשעה שעדיין היתה קיימת. והיתה אז אה\"ט. ואף הרביעית אחר שהתירה וחזר ותקנה גם היא נעשית ראשון כמותן מדנתחברה להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה במגע</b><br> ר\"ל ראשון כמו שהיתה קודם שהתירה ותקנה והיינו מדמחוברת לג' הנשארים שהן ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיר את השלישית טהורה</b><br> כולן נטהרו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מגע עושה מגע</b><br> ר\"ל דאע\"ג דהג' שהתירן ותקנן שנית נגעו בהרביעית שעדיין בתקונה הראשונה עומדת. עכ\"פ כשהתיר הרביעית פעם ראשון פרח ממנה טומאת אב שהיה בה בתחלה. אלא שנעשית ראשון. מדמחובר בג' האחרים שגם מהם פרח טומאת אב ונעשו ראשון. ולהכי מדמחוברת הד' להג' נעשית גם היא ראשון. וכיון שהותרו השתא הג' פעם שנייה. ופרח מהם גם טומאת ראשון. נמצא שהד' אע\"ג שעדיין קיימת בתקונה הראשונה אפ\"ה כיון שכל טומאתה הי' רק מדהיתה מחוברת להג'. וכיון שהשתא נטהרו הן גם היא טהורה. והיינו דקאמר תנא שאין מגע עושה מגע. ר\"ל דלא תימא שהרביעית גם אחר שהותרו הג'. תהיה טמאה. מדנגעה בהג' קודם שהותרו פעם ב' שהיו אז עדיין טמאין. להכי קאמר שאין מגע עושה מגע. ר\"ל הרי טומאת הג' קודם שהותרו פעם ב'. לא היה רק מדנגעו בהרביעית שהיתה אז עדיין אב. ונעשו הג' ע\"י נגיעה זו ראשון. והיאך יטמאו להרביעי כשיגעו בה. דהרי אין ראשון מטמא כלי. אלא רק מדהיתה הד' מחוברת להג' בשעה שהיא ראשון. היתה כמותן. והשתא שנטהרו הן נטהרה גם היא. אבל להג' שנתחדשו השתא שוב פעם ב'. א\"צ התנא ליתן טעם על טהרתן. דפשיטא דטהורין לגמרי. דוכי באיזה טומאה נגעו הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה</b><br> שנטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגנב חציה</b><br> שנגנב מהמטה ארוכה וקצרה ושתי כרעים והרי סתם גנבה מיאש [כפרק כ\"ו משנה ח'] ולא נשאר רק ארוכה וקצרה ושתי כרעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדאין עתיד להחזיר הפרקים יחד הו\"ל הארוכה וב' כרעים שנטלו כנשברו. והרי בכה\"ג נתבטל גם מהנשאר הטומאה ישנה. דהרי גם אפילו רק נטלה מהמטה ארוכה ושתי כרעים. אע\"ג שעתיד להחזירה אפ\"ה כל עוד שלא החזירה. נתבטל מכל חלק הטומאה ישנה [כלעיל מ\"ה] מכל שכן הכא דהו\"ל כנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה מכאן ולהבא</b><br> דכבר פרח טומאה ישנה מינה בחלוקה הראשונה שלא היה על דעתו להחזיר הפרקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה מיטמאה חבילה</b><br> ר\"ל רק כשהיא שלימה מק\"ט. אבל מפורקת. אפי' בנשאר בכל פרק ארוכה מחוברת עם ב\"כ. אפ\"ה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרת חבילה</b><br> דאם נטמאה כשהיתה שלימה. ונתפרקה אח\"כ. אפי' נשאר ארוכה מחוברת עם ב\"כ. אפ\"ה אין טבילה מועלת לה כל זמן שהיא מפורקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים</b><br> אפי' בשעה שהיא מפורקת. מק\"ט. ודוקא בשנטמא ארוכה וב\"כ מחובר. או קצרה וב\"כ מחובר מדחזיין לתמכן בכותל. אבל בפחות מזה. אפי' דעתו להחזיר הפרקים. אפ\"ה כל עוד שמפורקת פרחה טומאה מינה. וגם אמק\"ט מדהשתא עדיין לא חזי למודי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרת איברים</b><br> דבנטמאה כשהיתה שלימה. מהני לה טבילה אפי' טובל ממנה כל אבר ואבר לבד [ועי' לעיל פי\"ד מ\"ז ודו\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפרק את המטה להטבילה</b><br> מיירי במטה שנטמאה בטומאת מת ונעשית חב. או ששכב עליה זב שנעשית עי\"ז אה\"ט. שמטמא אדם המפרקה כשנוגע בה להטבילה. ואע\"ג שא\"צ לפרקה קודם טבילה [וכלעיל ספי\"ח] מיירי הכא שהמטה גדולה. ואינו יכול להכניסה להמקוה רק אברים אברים. ובכה\"ג אינו יכיל להשתמר מליגע באבריה הרבים אחר שנתפרקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוגע בחבלין</b><br> היינו החבלים שהמטה מסורגת מהן בשעה שנטמאה. ונטמאו עמה. דאע\"ג דחבלים לבדן אמק\"ט [כהת\"כ שהביא רתוי\"ט לקמן פכ\"ז מ\"א] אפ\"ה כ\"ז שמחוברין במטה מקבלין טומאה אגבה. והשתא שהיא מפורקת נשארו החבלים מחוברים בא' מאברי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכל אברי המטה אין בהם טוי\"ש כ\"ז שהן מפורקין וכ\"ש החבלים דאע\"ג שהן דבר בפ\"ע. עכ\"פ ממ\"נ אי כאברי המטה דיינינן לה. הרי כל אבריה כשנתפרקו אין בהן אז טוי\"ש. ואי כגוף בפ\"ע דיינינן לה. הרי חבלים ומשיחות אמק\"ט. מדאינן כשק שהוא טוי וארוג [כספרא שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבל מאימתי הוא חבור למטה</b><br> ר\"ל כשמסרג מטה חדשה בחבל. מאימתי החבל הוא חיבור להמטה שיתטמא שניהן כשנגע טומאה בא' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיסרג בה שלשה בתים</b><br> שכל הסירוג הוא עשוי חלונות חלונות מרובעות. וכל חלון נקרא בית. ומשסירג בהמטה ג' בתים. אז שאר החבל המדולדל כל כדי סירוג שאר הבתים הו\"ל חיבור להמטה שטמאה גם בלי סירוג משישופו בעור הדג [כרפט\"ז] [והר\"ש כתב אפי' ארוך עשר אמות. ובתוספתא [פ\"ט דב\"מ דכלים] אפי' ארוך ק' אמה הו\"ל חיבור. וא\"ת הרי במ\"ב אמרינן דרק עד י\"ט חיבור. י\"ל דהכא מיירי בצריך כל הק' אמה להסירוג. וזה כדברינו לעיל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוגע מן הקשר ולפנים</b><br> אם קשר חבל אחר לחבל שכבר סרג ממנו ג' בתים. ודעתו לסרג גם החבל האחר בהמטה ונגע טומאה מהקשר ולפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> זהו פשיטא דמרישא שמעינן לה. אלא דקמ\"ל דגם הקשר עצמו כלפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הקשר ולחוץ טהור</b><br> אף שנצרך לסרג בו. ואע\"ג דהחלק ההוא נגע בהקשר הטמא. הרי חבל אמק\"ט [וכלעיל סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי הקשר</b><br> הם ציצי ראשי החבלים שיוצאים בראש הקשר. כדי שלא יתנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצרכו</b><br> ר\"ל במה שבלעדו יתנתק הקשר. זהו הו\"ל כגוף הקשר. והו\"ל חיבור להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שלש אצבעות</b><br> דאם לא יצאו בקצה הקשר גא\"צ יתנתק הקשר הנעשה בחבלים עבים כפי שצריך לסרג בהן המטה לשכוב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבל היוצא מן המטה</b><br> ונשאר מדולדל בה אחר גמר הסירוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ה' טפחים</b><br> עד ולא עד בכלל. דכל השיעורין לחומרא מדהן הלממ\"ס דכדאורייתא דמיא [כרמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"י]. חוץ משיעור גריס דמדהוא מדרבנן מקלינן גביה [חולין נ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל כשנטמא המטה. נשאר החבל הזה טהור. דאינו חיבור לה. מדלא חזי להיות לה יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמשה ועד עשרה</b><br> עד ועד בכלל. ומטעמא דאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כולו הו\"ל יד וחיבור להמטה [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל כשארוך יותר מי\"ט. רק עד י\"ט ממנו הו\"ל חיבור. והשאר דלמגזיא קאי. ולהכי אינו חיבור להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבו</b><br> ר\"ל רק כשהחבל ארוך עד י\"ט. בו קושרין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קושרין את הפסחים</b><br> דאע\"ג דפסח דורות אין צריך שיהיה מקחו מבעשור לחדש [כפסחים צ\"ו א'] אפ\"ה לזכר יציאת מצרים נוהגין וותיקין לקנות גם פסח דורות בעשור לחודש. וכדי לפרסם הנס קשרוהו באותן הימים בהחבל היוצא מהמטה. שיראוהו כל הבא אל הבית. מה שלא הי' אפשר אם הכניסוהו ברפת [ואף דבל\"ז היה צריך עכ\"פ ביקור ד' ימים [כסוכה מ\"ב א'] עכ\"פ היה סגי כשנתבקר ד' ימים אצל המוכר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשלשלין את המטות</b><br> כשירצו לשלשל המטה מלמעלה למטה. אוחזו בחבל ההוא ומשלשלו. ובגבוה יותר מי\"ט. אז לא יועיל לו אחיזת החבל הדק שרגילין לסרג בו המטות. משום שהמטה כבידה. וכל עוד שמקום השלשול רב מי\"ט. יגדל הכובד יותר ויתנתק החבל אם לא יהא עב יותר מהחבל שיסרגו בו המטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיזרן</b><br> מיזרון הוא אזור הכרוך סביב לד' דפנות המטה לחזקם יחד. ולפעמים הוא ארוך יותר מהצורך ונשאר מדולדל ותלוי בסוף הסיבוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצא מן המטה כל שהוא</b><br> ר\"ל בין שהוא ארוך הרבה או רק מעט יותר מהצורך. הו\"ל חיבור. דמשום חשיבות אינו חותך אותו משם אעפ\"י שא\"צ לו. ומניחו שם דחושש דכשיתרפו פרקי המטה. יחזור ויכרוך עם המותר מהמזרון סביב פרקיה כמה פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר עד עשרה טפחים</b><br> הוה חיבור. וכחבל לעיל [מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי מיזרן</b><br> היינו מזרון שבלה ונשאר רק קצת ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' טפחים</b><br> כשנשאר ממנו בריא אורך ז\"ט. עדיין כלי הוא ומק\"ט ככל אריג. אבל בבציר מהכי לא חזי למידי ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לעשותו חבק לחמור</b><br> לחבוש בו החמור מתחת לבטנו כשיקשור אותו בב' קצוותיו מזה ומזה להמרדעת שמונח ע\"ג החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נישא הזב על המטה ועל המיזרן</b><br> ר\"ל על המטה שהמזרון כרוך עליה וגם יוצא ומדולדל ממנו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> ר\"ל כ\"ז שהמזרון מחובר להמטה. אפי' הוא ארוך הרבה. הרי הוא אה\"ט כהמטה. ולפיכך אפשר שיטמא שנים. דהיינו ראשון ושני. והשני שוב פוסל אחד ועושהו שלישי. וכגון בתרומה [והא דלא נקט מטמא שלשה ופוסל א' ועושהו רביעי. וכגון בקדש. היינו מדאינו מצוי. משא\"כ תרומה מצויה. וגם בחולין מצוייה שנעשה על טהרת תרומה. אבל חולין שנעשה על טהרת קודש קיי\"ל דלאו כקודש דמי. כרמב\"ם פי\"א מאה\"ט ה\"ט] וכל זה קודם שפירש המזרון מהמטה. אבל לאחר שפירש. אין המזרון רק ראשון מדנגע במטה שהוא אה\"ט [כפ\"ה דזבים. ועי' לעיל פי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי ר\"מ</b><br> לטעמיה אזיל דס\"ל ברישא דאפי' ארוך הרבה. כולו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר נישא הזב על המטה ועל המיזרן</b><br> ר\"ל על המטה שמזרון כרוך עליה. וכלעיל. ופשיטא דבהכי איירינן. אלא משום סיפא דנקט נישא על המזרון עצמו. נקט הכא נישא על המטה ומזרון. ור\"ל דרק ר' יוסי מחלק בין הכי להכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>י' טפחים</b><br> נמי לטעמיה אזל דס\"ל ברישא דרק עד י\"ט הו\"ל אה\"ט כהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל אותו חלק של המזרון שהוא חוץ מהי\"ט שסמוכים להמטה. אין דינו רק כראשון. מדנגע בהחלק שתוך הי\"ט שאותו חלק הוא אה\"ט כהמטה עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נישא על המיזרן</b><br> ר\"ל שנישא על המזרון עצמו בשעה שמחובר להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולפנים</b><br> ר\"ל אם נישא על החלק של המזרון שמעשרה ולפנים למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מטמא כמפורש לעיל דכל עוד שלא פירש מהמטה מטמא ב' ופוסל א'. דאע\"ג דמזרון עצמו לא חזי למדרס. אפ\"ה כל עוד שהוא מחובר להמטה. הו\"ל הי\"ט שסמוך להמטה כהמטה עצמה ומק\"ט מדרס. וממילא משתמע שהמטה בעצמה לכ\"ע טמאה עי\"ז כמדרס. דהרי תוך י\"ט לכ\"ע הו\"ל המזרון כגוף המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל אם נישא על החלק שהוא חוץ מהי\"ט. אז כל המזרון טהור. דהרי חוץ מהי\"ט אינו חשוב כהמטה. וכיון שכן. המזרון בעצמו הרי לא חזי למדרס. ומיירי שלא נגע הזב בהמזרון. וכגון שהיה מפסיק בינו למזרון דבר שאמק\"ט מדרס שאומרים לו עמוד ונמ\"ל. נמצא שהדבר ההוא שנגע בו הזב נעשה ראשון. ואינו מטמא להמזרון. או שהיה מפסיק בין הזב למזרון נייר וכדומה שאמק\"ט כלל. דאל\"כ א\"א שיהיה המזרון טהור לגמרי. דהרי לכל הפחות נגע הזב בהמזרון ונעשה ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שהיתה טמאה מדרס וכרך לה מיזרן כולה טמאה מדרס</b><br> בעודו מחובר להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה מדרס והמיזרן מגע מדרס</b><br> ר\"ל הרי המזרון אז ראשון. מדנגע במטת המדרס [ועי' פי\"ח מ\"ז סי' נ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת שבעה</b><br> כגון שנטמא בטומאת מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה טומאת ערב והמיזרן טהור</b><br> דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שכרך לה מיזרן ונגע בהן המת</b><br> ר\"ל בעודן כרוכין יחד. נגע מת באחד מהן. ומה\"ט נקט נגע. דקמ\"ל דא' נטמא בטומאת חבירו. דאילו היה באהל. פשיטא דשניהן נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין טומאת שבעה</b><br> ונ\"ל דלהכי לא נקט בקיצור. מטה שכרך לה מזרון ונטמאו טומאת ז'. פירשו וכו'. דהרי כבר ידעינן דמת מטמא טו\"ז. ה\"ט משום דהיא גופה קמ\"ל. דבנטמא ממת. אז כל המזרון ואפי' ארוך ק' אמה. כולו טמא טו\"ז. ואפי' לר' יוסי לעיל. משום דרק במדרס ס\"ל לר' יוסי דדוקא מה שתוך י\"ט הו\"ל כמטה. ומתטמא בטומאת המטה. אבל מה שחוץ מי\"ט. לא שייך להמטה. והרי מצ\"ע לא חזי למדרס. משא\"כ בשאר אה\"ט. הרי כל המזרון כלי הוא ומק\"ט כהמטה עצמה ולפיכך כל זמן שהן מחוברין הן כב' כלים המחוברין יחד. שנטמא אחד מהן בשנטמא חבירו. כקערות שבטבלא ובית התבלין [לעיל פ\"ב מ\"ז]. וכ\"כ ד' קציצות שבתפילין [פי\"ח מ\"ח] ועי' מ\"ש בזה לקמן סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשו טמאין טומאת שבעה</b><br> ר\"ל כל אחד. עדיין טמא בטומאה הקודמת בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה</b><br> שטמאה מאיזה מין טומאה שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו שתי ארוכות שלה</b><br> והרי עדיין ראויות להחזירן. וכיון שכן. אע\"ג דכל עוד שהן מפורקין פרחה מהן טומאה הישנה. אפ\"ה אם יחבר אבר א' מהן אפי' למטה אחרת טהורה. כל המטה השנייה טמאה בטומאה הראשונה [ועי' לעיל ספי\"ט בכללי מטה סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שנה את הנקבים</b><br> שלא הרחיב או קיצר בהכרעיים את הנקבים שהיו תחובין בהם הארוכות הראשונות שנטלו מהמטה. נמצא דלכשירצה יכול לתחוב שם שוב הארוכות הישנות. ואז ודאי יטמא הכל בטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתברו חדשות טמאה</b><br> ר\"ל אפי' נשתברו החדשות טמאה המטה. ולא שבאמת טמאה השתא. דהרי מפורקת היא. אלא ר\"ל דעדיין טומאה הישנה חופפת על המטה. שכשיעשה לה חדשות אחרות וכ\"ש כשיחזור לה הישנות שניטלו ממנה תחזור לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישנות</b><br> אם הם נשתברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהרה המטה עי\"ז אף שיש בה השתא חדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל הולך אחר הישנות</b><br> ולהכי אם נשתברו הישנות. הו\"ל הנשאר כשיבור הכלי. והיינו דקמ\"ל מתניתין. דמטה טמאה. מדמחובר בה ארוכות החדשות. אפ\"ה אפשר שתתטהר אע\"ג שלא חלו בה ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת</b><br> ר\"ל מקבלת טומאה ממת. וה\"ה משאר אה\"ט. רק נקט ממת. שהיא הטומאה היותר חמורה משאר אה\"ט. אבל לאפוקי מדרס שאמק\"ט כשישב עליה הזב. כל שלא נגע בה. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת</b><br> מדעדיין נשאר בה ב\"ק. אף שניטל כיסוי שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמטה טהורה</b><br> נתבטל ממנה הטוי\"ש. וגם להבא אמק\"ט כלל. אפי' ממדרס דחזי' לה השתא כשיהפכנה על צדה. ובזה אפי' ר\"מ מודה. דאע\"ג דפליג לקמן [מ\"ט ומ\"י] התם כבר היה עליה תחלה טומאת מדרס טפל עכ\"פ. משא\"כ הכא לא היה עליה תחלה טומאת מדרס כלל אפי' טפל [ועמ\"ש לקמן פכ\"ב מ\"ז] מיהו נל\"פ דכשיעשה בה השתא שום מעשה לישיבה מק\"ט מדרס. אבל יחוד לא מהני [וכלקמן פ\"כ מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגורות שבה</b><br> ר\"ל תיבה הנ\"ל שנפחתה. ונשארו בה מחוברות ארגזות שלימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> אם טמאה היתה התיבה. נשארה המגורות בטומאת התיבה כבתחלה. אע\"ג שהתיבה נטהרה כשנפחתה. וגם להבא אע\"ג שהתיבה אמק\"ט. אפ\"ה המגורות שלימות שבה מק\"ט. מכל אה\"ט. וכשנטמאת א' מהן נטמאת חבירתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינם חבור לה</b><br> דבנגעה טומאה בהגדולה שנפחתה. הכל טהור. ואם בארגזים עכ\"פ הגדולה שנפחתה נשארת בטהרתה. ואע\"ג דכל המחובר לטמא טמא [וכפי\"ב מ\"ב] היינו בצריכין זל\"ז [וכמ\"ש לעיל סי' י\"א] מיהו בשניהן שלימין. אפי' א\"צ זל\"ז. הן חיבור זל\"ז. וכבית התבלין [לעיל פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> תורמל הוא כיס של עור שלהרועה. ותפורין בדפנותיו שבפנים כמה חתיכות של עור. כדי שיהיה תוך חללו כמה כיסין קטנים להניח שם חפצים נפרדים שצריך להן כל היום בשבתו בשדה. ונקרע ונפחת הכיס הגדול שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה כיס שבתוכו טמא</b><br> אם טמא היה הכיס הגדול. נשארו השתא הכיסין הקטנים בטומאת הכיס הגדול כבתחלה. וגם להבא. עכ\"פ הכיסים הקטנים מק\"ט כמו במגורות לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור לו</b><br> הכל כלעיל במגורות. וקמ\"ל תורמל. דלא מיבעיא מגורות שיש לכל א' דפנות וחלול בפ\"ע. אלא שמחוברים יחד. אלא אפי' תורמל שהכיס הקטן. אינו רק חתיכה א' מעור שתפורה מג' שפתותיו על דופן הגדול. נמצא שדפנות הגדול הם ג\"כ דופן להקטן הפנימי. אפ\"ה מה שא\"צ מדופן הגדול להכיס הפנימי הקטן. אינו חיבור להקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> שלוייכע בל\"א והוא נוד מעור לשום בתוכו מים ושאר משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבצים שלה מקבלות עמה</b><br> דהמפשיט עור בהמה לצורך נוד. אינו חותך העור כלל לארכו. כמו שמפשיטין בזמנינו. אלא מפשיטה סביב בעגול. ומתחיל באחורי הבהמה ומפשיט סביב בעגול עד הצואר [כחולין פ\"ט מ\"ג] והיינו כדי למעט תפירות כל מה דאפשר בהנוד ונמצא שב' הכיסין שביצי הזכר היו תלויין בהם בחיי הבהמה. גם הם נשארו בהעור שהפשיט. ופה ב\"ק של ב' הכיסין פתוח לפנים להנוד. וכשממלאין הנוד נתמלאו גם הן מהמשקין שבנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחתו</b><br> שאותן ב' כיסין נטלו שולים שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ר\"ל אף על גב דאף שנפחתו שולים שלהן. אפילו הכי כשירצה שיקבלו גם הם יכול להפנות שולי הכיסין כלפי מעלה. כזה* אפ\"ה קבלה שלהן זו לא היה מתחלה כך והשתא פנים חדשות בא לכאן. ואמק\"ט עד שיעשה בה מעשה. ע\"ד שישתמש בהן באופן זה. מיהו ב\"ק החמת הגדול. נשאר בטומאתו. וכמגורות תיבה לעיל. אבל נ\"ל דלהכי הפסיק התנא בדיני תורמל וחמת בין דיני תיבה שבמשנה ז' לדיני תיבה שבמשנה ט'. ה\"ט משום דדיני מגורות תיבה וכיסי תורמל וכיסי חמת. כולן דינן שוה ושייכי אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמדאפשר להשתמש בעיקר תשמישין שבתוך התיבה אף בשעה שישב עליה הזב. אין אומרים לו עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי אימתי בזמן שאינה גבוהה י' טפחים</b><br> דאז נוח לישב עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לה לזבז טפח</b><br> ר\"ל או אפי' גבוה י\"ט. אבל אין שפה למעלה סביב גבוה טפח. דבשלמא בשנמוכה התיבה מי\"ט. שאז רגלי היושב עליה נסמכים בארץ. אז אין הרגלים נדחקים מהשפה. אבל כשהתיבה גבוה י\"ט. רגלי היושב עליה נשארים תלויות באויר בשעה שיושב עליה. והן נדחקים עי\"ז מהשפה שתחת הירכות. ואין נוח לישב עליה [מיהו מכל רבותינו המפרשים נראה דתרתי לטיבותא בעינן שתהיה נמוכה מי\"ט. וגם שלא יהיה לה לזביז. אז מק\"ט מדרס ולפ\"ז צריך לגרוס בדברי ר' יוסי. ושאין לה לזביז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמעלן</b><br> ר\"ל שהתיבה שפתחה מצדה ניטל כסוי שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> אע\"ג שכשיפתח פתחה שמן הצד לא יהיה לה ב\"ק. אפ\"ה מק\"ט. מדעכ\"פ כשפתחה סתום נשאר ב\"ק שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמטן ר\"מ מטמא</b><br> אף במדרס. דמדפתחה בצדה. עדיין חזיא לישיבה כבתחילה. והרי כל המק\"ט מדרס. מקבל גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. ולרתוי\"ט [לקמן פכ\"ד] דבנתקלקל הכלי ליתא להאי כללא. א\"כ הכא לר\"מ רק למדרס מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין מפני שבטל העקר</b><br> היינו תשמיש שבתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הטפלה</b><br> היינו הישיבה שע\"ג. שזה רק טפל הי' להתשמיש שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת</b><br> קופה של זבל דוקא [ועי' פכ\"ד מ\"ט] והוא עשוי כמין סל. ויש להקופה דפנות נמוכין שביניהן מונח הזבל. רק שמאמצעות שולי הקופה יש בליטה שעליה יושב המנהיג השוורים שמושכין הקופה עם הזבל [תוספתא פ\"ו דב\"מ בכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה מלקבל רמונים</b><br> והרי עי\"ז נתבטלה מלקבל שאר טומאות [כרפי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטמא</b><br> ס\"ל דעכ\"פ מק\"ט מדרס משום שעדיין חזיא לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה</b><br> וקמ\"ל תיבה לרבותא דרבנן. דאע\"ג דאין הישיבה שע\"ג צריך לתשמיש שבתוכה. אפ\"ה אמרינן דבטל העיקר בטל הטפילה. וקמ\"ל משפלת לרבותא דר\"מ. דאע\"ג דעיקר הישיבה שבתוכה הוא רק להמנהיג כשיוליך הזבל להשדה. אפילו הכי לא אמרינן גבה כשבטל העיקר לבטל הטפילה. א\"נ נקט תיבה לרבותא דרבי מאיר. דאע\"ג דיש ממנה גבוה עשרה טפחים. וגם באינה גבוה כל כך אין נוח הישיבה ע\"ג כל כך ולא נעשית כלל לישיבה. אפ\"ה כיון דעכ\"פ חזיא לישיבה. לא אמרינן גבה בטל העיקר וכו' וקא משמע לן משפלת לרבותא דרבנן. אע\"ג דנוחה ישיבתה ע\"ג. ולישיבה נעשית בליטה שבאמצעה אפ\"ה ס\"ל כשבטל העיקר וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכרים</b><br> דעקקע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסתות</b><br> קיססען בל\"א [כך כתב תוס' ב\"מ ע\"ט א'. וע\"ז ס\"ה א']. וכך מוכח לע\"ד מפכ\"ח מ\"ה דכר שהוא גדול נקט שעשאו וילון לפתח. אבל כסת שהוא קטן נקט שעשאו מטפחת קטן לקנח בו ידיו. וכל זה דלא כהר\"ב כאן. ושניהן ממלאין אותן מוכין לישב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשקין</b><br> הוא עשוי משער ארוך של בהמה. או משער הקצר שטווהו לחוטים ארוכים. וכמ\"ש טוו את העזים:",
+                "הוא כיס גדול מעור להוליך בו סחורה למרחוק. וכן אינך דמתניתין כולן מעור. חוץ משק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס</b><br> ר\"ל אף שנפחת ונתבטל הב\"ק שלהן. אפ\"ה מדלא בטל הישיבה שע\"ג. מק\"ט מדרס עדיין. ולא דמי לתיבה שפתחה מן הצד [פי\"ט מ\"ט] דקיי\"ל כרבנן דמדבטל העיקר בטל הטפילה. התם שאני שהישיבה ע\"ג תיבה באמת רק טפל היה. אבל הכא מתחלה מיד נעשה לב' התשמישין. ואע\"ג דמשפלת ג\"כ נעשה לב' תשמישין ואפ\"ה ס\"ל גבה בטל העיקר וכו'. התם הישיבה שע\"ג והתשמיש שבתוכה שייכי אהדדי. דכשמנהיג הזבל שבמשפלת. צריך המנהיג לישב ע\"ג. ולפיכך שפיר הו\"ל הישיבה טפל להנהגת הזבל. וכשבטל זה בטל גם זה. אבל הכא אין הישיבה שע\"ג המרצופין צריך לתשמיש שבתוכן. ולפיכך לא מחשב הישיבה טפל לתשמיש שבתוכן. מיהו תנא הכא שנפחתו שמק\"ט מדרס. וכ\"ש כשהן עדיין שלמין. והא דלא נקט שיעורא בהנך. כדנקט בקלוסטרא ואינך דבסיפא. י\"ל דה\"ט משום דהנך גדולים הן. וגם שיעורן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקלוסטר</b><br> הוא קלוסטר והוא טרסקל שנזכר לקמן [פכ\"ב מ\"י] ועי' שבת [נ\"ג א'] דקאמר מותר לתלות טרסקל בצואר בהמה. וגירסת הרי\"ף שם קרסטל. וכן גרס גם בערוך. והוא כיס של עור שתולין בצואר הבהמה מלא מספוא. כדי שתאכל מתוכו. ולא תצטרך לשוח לארץ [כ\"כ רש\"י שבת נ\"ג א'. אולם קלוסטרא שנזכרת כלים פרק י\"א. כלי אחר הוא לסגירת הדלת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע קבין</b><br> דרק במחזיק כך מק\"ט מדרס ולא בפחות מזה [ואע\"ג דתשמיש בהמה וכלים אמק\"ט [כרפי\"ב] התם בשעשוי רק לבהמה. משא\"כ הנהו דהכא מתחלה נעשה לב' התשמישין יחד מק\"ט. וכסנדל בהמה [פי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> כיס שהרועה תולה בצוארו. ונותן לתוכו מאכלו וחפציו שיצטרך להם כל היום בהיותו בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכריתית</b><br> שק של עור [ערוך]. וגדול מתורמל. ועשוי להנוסע בדרך. להניח בתוכו חפציו שיצטרך בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה</b><br> הוא ששה קבין. וכל קב כשיעור כ\"ד ביצים. נמצא שיעור סאה מחזיק קמ\"ד ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> הוא עשוי למים ומשקין שנוטל עמו לדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שבעת קבין</b><br> דהיינו שמחזיק קס\"ח ביצים. ובפחות מזה אמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הרבצל</b><br> שק לבשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזודה</b><br> הוא כמין כיס לתת לתוכו צידה לדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> בין שהן גדולים או קטנים מק\"ט מדרס [ובלבד שיהיה רחבן לא פחות מטפח. כפכ\"ז מ\"ד] ואפ\"ה נקט אף משום סיפא. ור\"ל שאף הן מק\"ט מדרס. ולרבנן הנך אמק\"ט מדרס. דאין מיחדין אותן לישיבה. כדי שלא להפסיד הבשמים. והצידה המועט שבתוכן. והמיחדם להישיבה בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל העיקר</b><br> הוא התשמיש שבתוכן שעיקר עשייתן היה כדי להשתמש בב\"ק שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטל הטפלה</b><br> הוא הישיבה שע\"ג. שאגב עשוהו ג\"כ לישב ע\"ג ביני ביני. משא\"כ שקין ומרצופין הנ\"ל. שנשלחין בדרך רחוקה ויש רווח זמן רב לישיבה שע\"ג. כל עוד שהן בדרך. ולא יפתחום רק לזמן מרובה. להכי לכך ולכך נעשו בתחלה ושניהן עקריים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת חלילין</b><br> זאקפייפע והוא עשוי כעין מפוח שמחוברין בו כמה חלילים. יש שנקביהן צרים ועי\"ז קולן דק. ויש שנקביהן רחבים. ועי\"ז קולן עב וגס. וכשדוחקין על המפוח במקומות ידועות. אז מנגן מאליו ע\"י הרוח היוצא מהמפוח דרך החלילים. וכבר יש אצלינו כלי קטן דומה לזה. לשחוק הקטנים ונקרא האמניקא בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מן המדרס</b><br> דהרי ע\"י ישיבת הזב אין יכולים למלאות רוח בהמפוח. ואומרים להיושב עליו עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבת פיסונות</b><br> הוא עריבת עץ העשוי לשום בתוכה אבנים וצרורות הנצרכים להביא לבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מדרס</b><br> מדחזי בדוחק לישב בתוכה בשעה שמביא בתוכה האבנים להבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה אומרים טמא מת</b><br> דמדחזי לישיבה רק בדוחק. מדחושש שלא ילכלך בגדיו בהפיסונות שבתוכה. להכי אמק\"ט מדרס. רק מק\"ט מת. א\"נ דה\"ט. מדלא חזי לישיבה רק למוליכי פיסונות שאין חוששין ללכלוך בגדיהן. ומדלא חזי לרוב בנ\"א אינו מקב\"ט מדרס. [ואע\"ג דלקמן [פכ\"ג מ\"ד] בכסא של כלה. ומשבר של חיה. אע\"ג דאינן מיוחדין לכל אדם. קיי\"ל דמטמא מדרס. ודלא כר' יוסי. וכ\"כ ישיבת הסתת [פכ\"ב מ\"ח] ומדוכה המדית [פכ\"ג מ\"ב] שמיוחדין רק לבעלי מלאכתן. ואפ\"ה מק\"ט מדרס. י\"ל הנך כולהו חזיין לכל אדם רק שאין אדם אחר רגיל לישב שם. אבל עריבת פסיונות מלכלוכו לא חזי לכל אדם. רק למי שהוא בלא זה מלוכלך וגדולה מזו מצאנו בכסא של כלה שנטלו חפויו [פכ\"ב מ\"ד] אע\"ג דחזי לישיבה לרוב בנ\"א כיון דלא חזי לכלה שעשוי לה אמק\"ט מדרס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה</b><br> שעיקר תשמישה לרחוץ בתוכה הרגלים [כרפ\"ד דידיה] ומשמשין בה ג\"כ ללישה. אבל רק ארעי. משום שהיא טרחה מרובה לנקה אותה בכל פעם יפה יפה אחר רחיצת רגליו קודם לישה. לכן אינו לש בה רק בדוחק גדול. ומיירי שמחזקת משני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מב' לוג ועד תשעה קבין</b><br> דבמחזקת פחות מב' לוגין. הרי היא ככל כלי הבית. דלא סגי להן שיתטהרו ע\"י סדק כל שהוא. דהרי שיעור שלו בנקיבה צריך כמוציא רמון [כרפי\"ז] ובמחזיק יותר מט' קבין. הרי לא חזי כל כך לישיבה. ואין המחשבה ליחדה לישיבה מועלת לה. עד שיעשה בה מעשה לישיבה [כלקמן מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסרקה</b><br> והסדק גדול כל כך שבתוך הזמן שיצטרך להדיח בה רגל א'. יזובו כל המים שבתוכה דרך הסדק. דאל\"כ הרי גם כשנסדקה חזיא לרחיצת הרגלים כבתחלה. שהרי יכול לרחוץ בה רגליו זה אחר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמדלא חזיא לרחיצת רגליו. מסתמא עומדת לישיבה. ואע\"ג דעכ\"פ חזיא עדיין ללישה. וא\"כ עדיין יאמרו להיושב עליה עמוד ונמ\"ל ללוש בתוכה. י\"ל כיון דגם מתחלה כשעדיין היתה שלימה לא השתמשו בה ללישה רק בדרך ארעי וכמש\"ל. וכ\"ש השתא שנסדקה. שע\"י הסדק שבה לא חזיא ללישה רק בדוחק לפיכך אין התשמיש ארעי של הלישה חשוב כל כך שיאמרו עבורה אל היושב עמוד ונמ\"ל. א\"נ נ\"ל כיון דע\"י הסדק שבה אין לשין בתוכה רק לעתים רחוקים כשאין לו עריבה אחרת ללוש בתוכה דמי למרצופין בריש פרקן. דברוב פעמים חזיא שפיר לישיבה. ואין אומרים להיושב ע\"ג עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בגשמים ונתפחה</b><br> ועי\"ז נסתם הסדק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דהרי השתא ראוייה שוב לרחיצת רגלי' כבתחילה. לפיכך נתבטל שוב השתא ממנה טומאת מדרס. מדא\"ל השתא עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדים ונסדקה מקבלת מדרס</b><br> אם מהשתא ישב עליה הזב נטמא מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן</b><br> דהרי בתחלה אמק\"ט מדרס. וכשנסדקה עד שאינו יכול לרחוץ בה אפי' רגל א' מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומר בשירי כלי נצרים</b><br> הן סלים הנעשים מערבי נחל. וחזרו ונתקלקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבתחלתן שמתחלתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו</b><br> נ\"ל דמלת חסום לשון חיזוק הוא. וכדאמרינן [ביצה ל\"ד א'] רעפים צריך שיתחסמו. והיינו שיתחזקו. ור\"ל הכא שאין כלי נצרים מק\"ט. עד שיתחזקו יחד ערבות הסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתחסמו אע\"פ שנשרו שפתותיהן</b><br> ר\"ל אפי' נשר כל השפה ושעמה. ולא נשאר מהסל רק ב\"ק קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן טמאין</b><br> ר\"ל נשארו בטומאתן ומק\"ט גם להבא. וה\"ה כל כלי שנפחת ממנה למעלה כל השפה סביב. ונשאר רק קצת בית קיבול הרי הוא בטומאתו [כפי\"ז מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שעשאו בית יד לקורדום</b><br> ארעי ורק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה בשעת מלאכה</b><br> ר\"ל בשעה שמשתמש בהקרדום הו\"ל המקל כבית יד לקורדם ומק\"ט. אף דמצד עצמו אין המקל מק\"ט מדהו\"ל פשוטי כלי עץ [ועי' שבת דס\"ו ע\"א] אפ\"ה הוה ליה חיבור דאפי' בנגעה טומאה בהמקל נטמא הברזל. אבל אחר שעת תשמישו. אע\"ג דעדיין מחובר להקרדום כיון דמחוברין רק ארעי. לא מחשב כעץ המשמש את המתכות [לעיל פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדיוסטר</b><br> דיו הוא שתים בלשון יון. וסטר הוא צד בלשון ארמי [ב' לשונות הללו היו מורגלין בזמן המשנה ב\"ק דפ\"ג א'] ור\"ל כלי שיש בו ב' צדדים להשתמש בהן יחד. והוא עשוי כעין גבעול עץ. ויש בו ב' נקבים. דהיינו נקב מפולש בכל צד שבב' קצוותיו. ותוחבין בכל נקב מקל דק מברזל. א' עובר בהנקב ממזרח למערב. והשני עובר בהנקב מצפון לדרום. וכשנתחברו כך. גוללין על מקלות האלו חוט הנטוה ומצוי בזמנינו בשם האספעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה</b><br> גבעול העץ מחשבו חיבור למקלות הברזל. דבנגעה טומאה גם בהעץ נטמא כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלאכה</b><br> נ\"ל דמה\"ט לא כלל תנא מקל ודיוסטר שדינם שוה בחדא בבא. היינו משום דבעי לאשמעינן בכל חד מינייהו רבותא באופן אחר. דמקל אף שאינו מיוחד לקרדום. אפ\"ה עכ\"פ בשעת מלאכה הוה חיבור. ודיוסטר אף שהמקלות הברזל מיוחדים לתחבן בנקבי הגבעול של עץ. אפ\"ה רק בשעת מלאכה הוה חיבור. אבל שלא בשעת מלאכה אינן חיבור זה לזה והיינו משום דרגילין שלאחר שגלגל עליהן חוט הנטווה להוציא המקלות ברזל הקטנים מהגבעול. להכי שלא בזמן תשמישן. אפי' תחובין בו עדיין אינן חיבור לו. וא\"כ הגבעול הגדול שהוא פשוטי כלי עץ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו בכלונס</b><br> הדיוסטר עם ב' מקלות ברזל שבב' ראשיו. קבעו באמצעו ביתידות בראש בול עץ עב וכבד שעומד ע\"ג קרקע ונתכוון כדי לגלגל עליו המטוה כך בשעה שהוא מחובר לקלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אז גבעול העץ הו\"ל חיבור למקלות הברזל שתחובין בו. ומק\"ט עמהן אפי' שלא בשעת מלאכה. והיינו משום דבכה\"ג אינו רגיל להסיר מקלות הברזל מהגבעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור לה</b><br> ר\"ל אבל הדיוסטר אינו חיבור להקלונס. דאפי' אין הקלונס מחובר להקרקע. עכ\"פ הו\"ל פשוטי כלי עץ ואמק\"ט. וכ\"ש בקבוע בקרקע. דכל מחובר בקרקע אמק\"ט. אפי' הוא מתכות [כפי\"ב מ\"ג]. מיהו אפי' כשהקלונס מחובר בקרקע. אפ\"ה הדיוסטר שקבוע בו ביתידות מק\"ט. מדחזי גם השתא לתשמיש קמא. ולא בנה עליו. לא בטלו שם להיות חיבור שם לעולם [כלקמן מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לודיוסטר</b><br> שתחב ב' מקלות הברזל הנ\"ל בגוף הקלונס. א' בקצהו של קלונס ממזרח למערב. וא' בקצהו הב' מצפון לדרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא צרכו</b><br> ר\"ל רק מה שצריך מהקלונס לב' המקלות הקטנים. דהיינו כל מה שיש מאורך הקלונס בין ב' המקלות. הו\"ל חיבור למקלות הברזל. ומק\"ט עמהן. אבל מה שהקלונס ארוך יותר מזה למעלה ולמטה. מב' מקלות הברזל. הו\"ל פשוטי כלי עץ. דלמגזיא קאי ואמק\"ט [כמקואות פ\"י מ\"ה. ומ\"ש בתוס' חדשים כאן. דצרכו היינו מקום ישיבת טפח. לא הבנתי דבריו. דמאי מקום ישיבה יש בכלונס זה. וגם בתוספתא פי\"א דב\"מ דכלים לא הזכיר כאן רק בעשה בו כסא וע\"ש. ובמח\"כ לשון הר\"ש הטעתו]. מיהו כל זה באין הקלונס מחובר בקרקע. דכשהוא מחובר בקרקע. אפי' נדונו כברזל מחמת ב' המקלות שתחובים בו. אפ\"ה כל מחובר אמק\"ט וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בכלונס</b><br> שנטל כסא וקבעו בקלונס ביתידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הכסא מק\"ט מדרס כבתחלה. דמדהיה ראוי לישיבה גם קודם שקבעו בקלונס. הו\"ל כקבעו ולא בנה עליו [לקמן מ\"ה] ולהכי מק\"ט מדרס כדמעיקרא. אבל הקלונס אינו חיבור להכסא. והו\"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בו כסא</b><br> שחקק בראש הקלונס בעצמו מקום מושב. ומיירי שהקלונס תלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקומו</b><br> נ\"ל דמלת מקומו. אכסא קאי. דהיינו כל חלול מקום הישיבה. ועוד טפח סביב להמושב בעובי הקלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הכסא מק\"ט מדרס כבתחלה ומטעמא דאמרן לעיל בקבע הכסא בקלונס. אבל הקורה אמק\"ט. כמו בקלונס הנ\"ל. ועוד דהרי אומרים להיושב עמוד ונמ\"ל. ואע\"ג דבמזרון לעיל [פי\"ט מ\"ה] אע\"ג שהמזרון אמק\"ט מדרס. אפ\"ה כשחיברו להמטה מק\"ט מדרס. התם כשחיבר המזרון להמטה. נעשה המזרון טפל להמטה. אבל הכא קורת בית הבד לא מבטל ליה לגבי כסא שחיבר לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בראשה</b><br> שחקק מקום מושב בגוף הקורה בקצהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו</b><br> ואיצטריך כל הנך ג' בבי. דיוסטר בקלונס. וכסא בקלונס. וכסא בקורת בית הבד. דכולהו צריכי דיוסטר בקלונס. שיהיה טמא בקלונס כל מה שצריך ממנו להסך עליו המטוה. וכסא בקלונס. שלא יהא טמא בקלונס רק מקום הכסא. אף שגם השאר מהקלונס צריך לו לישיבתו שם. וכסא בקורת בית הבד שיהיה טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה גדולה</b><br> שמחזקת יותר מט' קבין. דמתוך גדלה לא חזיא כל כך לישיבה [וכמש\"ל סי' כ\"ג] דאילו באינה מחזקת כל כך לכ\"ע כשנסדקה אפי' יחוד לישיבה א\"צ [כלעיל מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה מלקבל רמונים</b><br> כך הוא שיעור ביטול טומאה מכל כלי בעלי בתים. מדלא חזיא תו להכניס לתוכה שום דבר שמצוי בבית [כרפי\"ז] אבל סדק לא מהני לה לטהרה [וכלעיל סי' כ\"ב] דהתם בעשויה לרחיצה מיירי. אבל הך עריבה דהכא. מדהיא גדולה אינה מיוחדת לרחיצה. רק מיוחדת ללישה וכדומה בשאר תשמישי הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה לישיבה</b><br> לשון התקינה משמע שעשה בה קצת מעשה שתהיה ראויה לישיבה. דלכ\"ע קצת מעשה בעי [כך כ' רבעתוס' ב\"מ נ\"ב ב'. וכן מוכח לע\"ד מלקמן פכ\"ב מ\"ט. וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקצע</b><br> שיחתוך בה מקום מושב דס\"ל דצריך מעשה רבה. ואע\"ג דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כסוף פכ\"ה] התם בשאינו מחוסר מעשה כלל. אבל בשמחוסר. לא סגי במעשה זוטא. א\"נ התם בשלא היתה מיוחדת מקודם לשום מעשה אחר. משא\"כ הכא [וערתוי\"ט פי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאה אבוס לבהמה</b><br> אהך בבא דלעיל קאי. ור\"ל עריבה שניקבה כמוציא רימון. ועשה בה מעשה שתהיה מהשתא אבוס לבהמה. דאע\"ג דכל כלי בע\"ב נטהרו בשנתנקבו כמוציא רימון. אפ\"ה בשעשוי להשתמש בהן דברים שגדולין מרמון. משערין בהן [וכרפי\"ג ועי' מ\"ש בס\"ד ספי\"ט] וא\"כ אבוס של בהמה. שמניחין בה חבילות תבן ודשא. לפיכך כל שנעשית ונתיחדה לשם כך. אף שנתנקבו כמוציא רימון חוזרת לק\"ט. וה\"ה אם אחר שניקבה קצעו לישיבה וכלעיל. אע\"ג שקבעה אח\"כ בכותל אפ\"ה מק\"ט. ורק לרבותא נקט אבוס בהמה. דאע\"ג שהאבוס תשמיש בהמה אפ\"ה מק\"ט. א\"נ אורחא דמלתא נקט דדרך אבוס בהמה להשתמש בה גם כשנתנקבה. וגם דרך לקבעה בכותל. משא\"כ במושב אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מק\"ט מכל אה\"ט. אע\"ג דכל המחובר לקרקע אמק\"ט. התם בשנעשה תחלה לשם כך להשתמש בקרקע. אז אפי' בשעה שהוא תלוש אמק\"ט משא\"כ הכא. ועוד התם דוקא במשמש לקרקע כגון דלת ונגר שמשמש להבית. משא\"כ הכא אבוס אינו מוכרח שיהיה מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> נסר עב מעץ. שחקק בו מקום לישיבה [כלקמן פכ\"ב מ\"ט] וכ\"ש בהיה כסא ממש. דאינו מתבטל מלק\"ט. רק כשקבעו ובנה עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקבעו בנדבך</b><br> נדבך הוא שורת אבן שבחומה. דבוני חומה כשרוצים לבנות כפה גוועלב בל\"א. או כשרוצים לעשות המשקוף שממעל להפתח והחלונות. מניחים נסר. ובונין עליהן הלבנים בסיד. ולפעמים אחר שנתיבש הסיד שבין האבנים בהכיפה מסירים הנסר מתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו</b><br> להנסר במסמרים בהחומה שתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל שהנסר מק\"ט מדרס עדיין כבתחלה ואפי' בבנה עליו ולא קבעו. וישב הזב למעלה על החומה. נטמא הנסר שתחת שורת החומה. ונקט כופת מדאורחא הכי לבנות עליו. מיהו כ\"ש בהיה כלי ממש. וכדנקט בתוספתא בשהניח כסא תחת הנדבך. ודאי אינו מתבטל מלק\"ט מדרס רק בקבעו ובנה עליו. וכדמסיק במשנתינו גם במפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמהשתא נתבטלה מושבו. ועוד שהרי הוא מחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ</b><br> מחצלת של גמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתנו על גבי הקורות</b><br> כך היה דרכן. דלאחר שהניחו קורות הבית. מניחין מקלות דקות מכל קורה לחברתה סמוכין זה לזה. וטחין טיט וסיד ממעל למקלות הדקות ההם. כדי לאחזוקי תקרה. דהייני שיתדבקו המקלות זה בזה בהסיד והטיט שביניהן. או כדי לאשוויי גומות. והיינו שטחין הסיד והטיט על המקלות כדי להשוות הגומות והחריצין שבין המקלות כלפי מעלה במקום מדרך בני עליה [ב\"מ קי\"ז א'] והעצים הדקין ההם עם הטיט והסיד שטחין ע\"ג. הוא הנקרא מעזיבה. אולם קודם שיעשו המעזיבה. יניחו בין קורה לחברתה על שפיות העליונות של הקורות מחצלת גמי. והיינו כדי שלא יתטפטף הטיט והסיד הרך של המעזיבה דרך החריצים שבין הקנים למטה. ולפעמים לאחר שנתיבש המעזיבה יסירו המחצלת מתחתיה ולפעמים יניחוה שם לנוי לעולם. כדי שלא יתראו המקלות הדקות תוך חדר שלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו</b><br> שקבע המחצלת במסמרים בהקורות. אבל לא נתן עדיין על המפץ המקלות הדקות עם הטיט שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> המחצלת אם היה עשוי לשכיבה מקודם. מקבל גם השתא טומאת מדרס כבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> קמ\"ל כופת לרבותא דרישא דאע\"ג שהוא רק כעין נסר פשוט. אפ\"ה בהיה בו רק חדא לריעותא לא מבטל ליה התם. וקמ\"ל מחצלת לרבותא דסיפא. דאע\"ג דכלי חשוב הוא. אפ\"ה כשיש ב' לריעותא שקבעו ובנה עליו. בטולא בטלי' מתורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך קבלתה</b><br> דהיינו שוליה למטה. ומיירי שהשידה מחזקת מ\"ס. שאינה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מק\"ט כבתחילה דעדיין לא ביטל תשמיש קמא שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא כדרך קבלתה</b><br> דהרי מהשתא נתבטל תשמישה שבתחלה. והו\"ל השתא כיד להמגדל שמחזיק מ\"ס ואמק\"ט. וקמ\"ל בבבא זו דדוקא בחברו לכלי בקרקע צריך קבעו ובנה עליו. אז נתבטל קבלת טומאתו שבתחלה. אבל כלי שקבעו בכלי. אפי' בכלי שמחשב כאהל מחובר. סגי בקבעו באופן שנתבטל תשמיש קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין</b><br> ר\"ל שמיוחד לשכיבה. ועי\"ז ראוי לק\"ט מדרס. דאילו היה באמת טמא מדרס. היכי מסיק דטהור ממדרס. הרי עכ\"פ כשעשאו ווילון טמא מגע מדרס [כפכ\"ז מ\"ט]. מיהו י\"ל דהא דקאמר טהור ממדרס. היינו שאינו עוד אב רק ראשון כמגע מדרס. רק מדמסיק אבל טמא טמא מת. משמע דרק בקבלת טומאה דלהבא מיירי כולה בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו וילון</b><br> מסך לפני הפתח. או קלע לספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> דמהשתא לא חזי תו למדרס. מיהו דוקא בעשה בה מעשה. וכדמפרש בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא טמא מת</b><br> דאע\"ג דכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואמק\"ט [כרפי\"א] וכ\"כ ספינה הרי אמק\"ט [כרפ\"ט דשבת] וכל המחובר לטהור הרי הוא טהור [כפי\"ב מ\"ב]. אפ\"ה וילון שאני. דשומר הפתח מתעטף ומתחמם בו כנגד הרוח שבפתח [כביצה י\"ד ב']. וכ\"כ וילון של ספינה. הספנים מתעטפים ומתחממים בו כנגד הרוח שמצוי בים. ולהכי כי היכא דלא ליטעו לטהר נמי בסדין מטולטל שמתחממין בו. גזרו בה רבנן גם בהנך. א\"נ מדחזי גם השתא לתשמישו שבתחלה גם מדאורייתא מק\"ט [כלעיל סי' מ\"א] [כך נ\"ל לפי התוספתא (פי\"א דב\"מ דכלים) דקלע ספינה נמי מק\"ט. וכן נראה דעת הר\"ש והר\"ב כאן. שפירשו דווילון היינו של ספינה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי היא טהרתו</b><br> שיתבטל מלק\"ט מדרס וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים משיתבר</b><br> נ\"ל דב\"ש לטעמייהו [לעיל פי\"ד מ\"ב] דס\"ל דאין מתבטל קב\"ט מכלי רק בשיעשה בהכלי מעשה רבה. לפיכך ה\"נ צריך מעשה רבה בגוף הסדין. דהיינו משיקרע ממנו סרח העודף. ויחזור ויתפור לו אמרא כמדת הפתח [וכן מפורש בתוספתא] אז כשחזר וקשרו בפתח נתבטל ממנו טומאת מדרס. אבל בשקשרו שם לחוד. או אפי' קבעו שם במסמרים לא מהני. דשינוי החוזר לברייתו הוא [עי' ב\"ק דצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים משיקשר</b><br> ג\"כ לשטתייהו שם אזלו. דסגי במעשה כל דהו ולפיכך ה\"נ סגי בשיקשור הסדין במשקיף הפתח. ואע\"ג דלעיל בקערה שחיבר בשידה. מצריך תרתי. שקבעו ושלא כדרך קבלתה. והרי הכא עדיין יכול להחעטף בהסדין כבתחלה. י\"ל הכא קשירתו ממעל להפתח. כיון דאורחא הכי. הו\"ל כקבעו במסמרים דהתם. וכשהוא תו תלוי לפני הפתח. הו\"ל שלא כדרך תשמישו דמעיקרא. שהיה יכול לילך בו אנה ואנה והוא מעוטף. וכשפושטו היה מניחו תחתיו. ואעפ\"כ מדעדיין מתעטפים בו וכמש\"ל. עדיין תורת כלי עליו ומק\"ט מד\"ס [כביצה י\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר משיקבע</b><br> דמצריך הכא כמו בקערה בשידה שצריך שיקבענו במסמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת</b><br> מחצלת הוא גדיל או אריג מגמי ושעם. רחבה כקומת איש. וארכה כמה אמות. וכדי לחזק הגדיל והאריג. נותנין בין כל ד' טפחים לד' טפחים אחרים קנה א' לרחבה. והיא כדי שיעור שכיבה לאדם בין קנה לקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה לה קנים לארכה</b><br> שתחת שרגילין לתת הקנים לרוחב המחצלת וכדאמרן. נתן זה הקנים לאורך המחצלת מבינות הגדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אמק\"ט מדרס. משום דבכה\"ג לא חזי לשכיבה. מדנדחק מהקנים שתחת רחבו של שוכב. ואע\"ג שעדיין יכול לשכוב עליו בשיהיה קומת השוכב לארכה של מחצלת. עכ\"פ מדעשה זה הקנים לארכה. ודאי לאו לשכיבה עשה רק לסיכוך [כסוכה ד\"כ ע\"א] ויאמרו להשוכב עמוד ונמ\"ל. ולפיכך אפי' יחדה השתא לשכיבה לארכה. פנים חדשות בא לכאן. וצריך שיעשה בה מעשה לשם כך [כפכ\"ב מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שיעשה כמין כי</b><br> נ\"ל לפמ\"ש הרמב\"ם [פ\"א מכלי מקדש ה\"ט] דכי יוונית תמונתה כזה ?X ולדעתי שלפי שזה האות נקרא בלשון יון כי בכ\"ף רפויה. אלא שאנחנו העברים כל אות מאותיות בג\"ד כפ\"ת שבראש המלה. קוראין אותה דגושה. לכן נקראנה כּי יוונית. וא\"כ אם עשה למחצלת זו ב' קנים לב' אלכסוניה כתמונה הנ\"ל שוב אינה ראויה כלל לשכיבה בין לארכה או לרחבה. אבל בשהקנים לארכה. הרי יכול לשכוב עדיין עליה ארכו לארכה. ואין כאן הוכחה שלא עשה לשכיבה. אע\"ג דלאו אורחא הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים</b><br> דרק ביש בין קנה לחבירו ד' טפחים. חזיא לשכוב ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דלמשכב סגי בג\"ט. ולמושב בטפח סגי [כפכ\"ז מ\"ב ומ\"ד. ומעילה י\"ח א'] היינו ביחדו לכך. אבל בסתמא בעי ו' טפחים [כרמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחלקה לרחבה</b><br> ר\"ל אם היו הקנים לרחבה בהרחק ד' ד' טפחים. וחתך המחצלת וחלקה לשנים במקום האריג בין הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר</b><br> דס\"ל דמדחתך חוטי הגמי לשנים. תו אין מהודקין בתחלתן. וסוף האריג שלהן להנתק. וחכמים ס\"ל דמדעכ\"פ מתקיימין זמן מה. להכי לא דמי להנך דלעיל [פט\"ז מ\"ה] והיינו כר\"ע במחצלת קש ושפופרת [לעיל פי\"ז מי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המתיר ראשי המעדנין</b><br> הן שפיות של המחצלת בראש ארכה. ששם מקושרין החוטין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים</b><br> ר\"ל שנשארו בהשפה ג' קשרים שבראשי חוטי הגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ששה טפחים</b><br> ר\"ל שע\"י שנשארו ג' קשרים בג' חוטי גמי בראש המחצלת. יתהוה מהחוטין ההם רוחב ו' טפחים אריג שלם במחצלת לכל אורך המחצלת. דכל חוט של גמי רחב ב' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאז עדיין חזי לשכיבה. דאף שיש קנים לרחבה. בין ד' לד' טפחים אפ\"ה סגי בזה בשיהיה המחצלת רק תחת גופו ולא תחת אורך רגליו. דאורך הגוף בעצמו ו' טפחים ורחבו ד' טפחים וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משתקנב</b><br> משיקצע חוטי הגמי הבולטין מהשפה. והיינו כלעיל [פט\"ז מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא גמר מלאכתה</b><br> קמ\"ל דאף שחסר עדיין בה דברים שעושה בה לקישוט. או כדי שתהיה נאות יותר לשכיבה. אפ\"ה מדאין נצרכים כל כך נחשב כבר נגמר מלאכתה. וכשאר גולמי כלי עץ דמק\"ט [כספי\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון</b><br> ב' קורות כבדות ועגולות יש בכסא האריגה לרחבו של כסא. א' מונח מימין ושמאל לפני האורג קצת רחוק מלפני האורג היושב לפני הכסא. ועל קורה זו כרוכים חוטי השתי העומדים לארגן והקורה זו נקרא כובד עליון. וממנו מתוחין חוטי השתי להבגד שכבר ארג שכרוך על קורה אחרת שמונחת בהכסא סמוך לפני האורג. ונמוך מכובד העליון הנ\"ל. ולכן נקראת כובד התחתון. נמצא שב' הקורות הנ\"ל מחוברות יחד ע\"י חוטי השתי המתוחין מכובד העליון להתחתון. כדי להשליך חוט הערב בין ב' חלקי חוטי השתי שבין ב' הקורות [ועי' בקופת הרוכלין סי' י\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנירים</b><br> הן ב' מלבנים מרובעין. וכל מלבן עשוי מד' נסרים דקים. שמחוברין ברבוע. וכל נסר רחב כב' אצבעות. ואורך כל מלבן כרוחב הבגד שרוצה לארוג. ובכל מלבן מחוברין לרחבו חוטים רבים. ומהם יתמלא כל חלול המלבן. אולם מניין החוטין הללו שבכל מלבן. הוא כחצי מניין חוטי השתי. שמתוחין בין ב' קורות הנ\"ל. ובכל חוט וחוט שבמלבן יש טבעת באמצעיתו. שבו עובר חוט שתי א'. וחוט שתי שבצדו עובר בהטבעת שבחוט המלבן אחר. וכן כולם חוט א' מהשתי עובר בטבעת של מלבן זה. וחוט השני שבצדו עובר בהטבעת שבהמלבן האחר. וב' המלבנים תלויין בין ב' קורות הנ\"ל. והאורג היושב לפני כסא האריגה. דורך ברגלו א'. ועי\"ז עולה מלבן א' עם חצי מניין חוטי שתי שעוברין בטבעותיו. והמלבן השני עם חצי מניין חוטי שתי האחרים. נשאר למטה. ולכן האורג משליך אז חוט הערב בין חוטי שתי העליונים לחוטי השתי התחתונים. והנה חוט נקרא בלשון יון ניראס. ולפיכך על שם החוטין שקבועין בהמלבן הנ\"ל. נקרא כל מלבן בשם נירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקירוס</b><br> הוא כלי כמסרק שכל חוטי השתי עוברין בין שניו. ובו מכה האורג נגד חוט הערב לאחר שהשליכו. כדי להדקו ולחברו יפה עם היריעות שארג כבר [ועי' בקופת הרוכלין שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן</b><br> כשארג לפעמים ציורים מחוטי ארגמן תוך היריעה. ולאשר הצבע ההוא יקר מאד. וחושש שיתלכלך במשמוש ידי האורג בשעה שעוסק בהבגד לארגו. לכן תופר על ציורים ההם חוטי צמר אילך ואילך עד שיתכסה. ואחר גמר האריגה מסירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעירה שאינו עתיד להחזירה</b><br> עירא. לשון דלדול ותלוי הוא. כמו מעורה בטרפשין [חולין מ\"ו א'] ור\"ל הכא דלפעמים יוצא כמין עניבה מחוט הארוג כבר. וכשרואה האורג כן. אז אם העניבה קצרה. מחזירו וכופפו לתוך אריגת החוט שיארג בסמוך לו. כדי שלא תתראה העניבה על הבגד. ואם העניבה ארוכה עד שלא יוכל להסתירה תוך הארג שיארג להבא. אז חותך העניבה לגמרי מעל גבי הבגד. ולהכי אינה חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל בנגע טומאה בא' מהנך טהור הבגד. וכ\"כ בנגע טומאה בבגד נשארו הם טהירים. והיינו מדאינן חיבור זל\"ז מדאינן מחוברין בבגד רק לפי שעה [ואע\"ג דכל כלי האורג פשוטי כלי עץ הם. ואיך יקבלו טומאה. י\"ל מדמחוברין להכסא של האורג. על המחובר לטמא טמא [פי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפש המסכת</b><br> הוא חוט הערב שכבר השליכו האורג בין חוטי השתי. ולא הוכה עליו במסרק עדיין להדביקו להבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי העומד</b><br> בחוטי השתי המתוחין מכובד העליון להבגד שכרוך על כובד התחתון. והחוטין האלו עומדין לארוג עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן</b><br> מטלית שתפרו ע\"ג ציורי ארגמן שלא יתלכלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעירה שהיא עתידה להחזירה</b><br> שהעניבה שבולטת מהחוט שבאריג. היא קצרה דאז דרכו לטמנו באריגתו מבינות להחוטים שיארג בצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מדדעתו לקיימן כך. הו\"ל חיבור להבגד שארג כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצמר שעל האימה</b><br> אימא הוא המקל שהצמר כרוך עליו. ועומד לפני הנשים הטוות ממנו הצמר ולעשותו חוט שיכרכוהו על הפלך שביד שמאל שלהן. ונ\"ל דאיירי הכא באימא של מתכות שמק\"ט. [וכלעיל פי\"א מ\"ו סי' נ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשוויה</b><br> הוא הפלך שאוחזת הטווה בידה הימנית לכרוך עליו החוט. ותמונתו כעין מקל קטן. ובראשו א' כעין כפתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל שהצמר והחוט שכרוך על הנך. והרי הצמר והחוט כשהן לעצמן אמק\"ט מדאינן כשק שהזכירה תורה לק\"ט. שהוא אריג [וכספרא שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז] אלא גם כשכרוכים על אימא ואשויי' אינן חיבור להן. שיתטמאו הכלים אלו בשנגע טומאה בהצמר או בחוט הכרוך עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בפיקה</b><br> הוא כדור ברזל שמחובר בראש הפלך להכבידו בשעת טויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא פירעה</b><br> שלא נתגלה הפיקה מחוט המטוה שכרוך עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הוה חיבור להפיקה. ונטמא כשנגעה טומאה בהמטוה שע\"ג [ועי' פי\"ב ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמאז דינו כאימא ואשויי' מדמגולה קצתו. ושוב לא חשוב חיבור להמטוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בעול</b><br> הוא הִיָאך שמסבב לצואר הבהמה כשמושכת בעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקטרב</b><br> הן ב' עצים שתוחבין מזה ומזה בעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעין</b><br> הוא כעין כר מבגד מלא מוכין שישימו תחת העול סביב לצואר הבהמה שלא תדחק מהעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבות</b><br> הוא הדייקסעל שקצהו הא' מחובר בעגלת המחרישה. וקצהו השני קישרין בצד העול שבצואר הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בשעת מלאכה</b><br> שכולן מחוברין אז יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אינן חיבור זה לזה. רק מה שנגע נטמא אם בר ק\"ט הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחרב</b><br> עץ שבעגלת מחרישה שתופס בה החורש בשעה שחורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבורך</b><br> הוא עץ עקום כברך. ובקצהו שלמטה שתחת העגלה. הוא רחב ונטוש על הקרקע בשעת חרישה. כדי להשוות העפר הנחרש. וי\"א שהוא כלי ובו ב\"ק והוא קבוע מאחורי עגלת המחרישה ונותנין לתוכו זרעונים הנזרעים בשעה שחורש. ומדיש נקב קטן בשולי כלי זה. הזרעים שבתוכו מתגלגלין ונופלין מתוכו לחוץ לתוך הקרקע שנחרש אחת אחת ע\"י תנועת העגלה כשחורש [וכן משמע רפי\"ז דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביצול</b><br> לשון הטייה הוא. שבו מטין העגלה להימין או להשמאיל. ול\"מ היה נ\"ל דלשון פירוד הוא. שמפרד ומצדד לכאן ולכאן האבנים שנעקרו בהקנקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל כל הג' כלים אלו שאינו רגיל להפרידן זמ\"ז. נחשבים חיבור זל\"ז וגם להעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעין של מתכת</b><br> טבעת מתכות שמחובר בהמחרישה לתקוע בה הדייקסעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלחיין</b><br> הם ב' עצים כעין ב' דפים שמחוברין מזה ומזה להעגלה. כדי שיכבשו וירככו הקרקע. כדי להקל על הקנקן לחתכה. והקנקן הוא בהעגלה אחורי הלחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעריין</b><br> ערוי לשון פרפר וחורבן. כמו ערו ערו עד היסוד בה. ור\"ל הכא עץ המחובר במחרישה. כדי שישבר ויפרפר הגושים אחר שנעקרו ע\"י הקנקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> נ\"ל דלחיים דהכא אינן אותן לחיים שנזכרו לעיל [פי\"א מ\"ה] דהרי התם קיי\"ל כת\"ק דאמק\"ט. ובהנך לחיים דהכא פסקינן כסתם משנה [רמב\"ם כלים פ\"כ הי\"ד] אלא הנך דהכא אחרינא נינהו שמזה ומזה להעגלה כדי לרכך הקרקע לפני הקנקן וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר בלחיים שאינם עשויין אלא לרבות</b><br> להך גירסא דגרס לרכך את העפר. היינו כדפרשינן לעיל סי' ל\"ב. ואפי' גרסינן לרבות את העפר. ניחא שע\"י שירככו פני הקרקע הקשה. עי\"ז יתרבה העפר התחוח תחת עגלת המחרישה ומה\"ט אר\"י שאינן חיבור. משום שאינן קבועין שם תדיר. דכשחורש בעפר תחוח מסירן לבלי להכביד עגלת המחרישה. ולרבנן משום דתנא בא\"י קאי שהארץ שם קשה מדהיא הרים וגבעות [כשבת ע\"ג ב' ורש\"י שם ד\"ה בא\"י] אינו מצוי שיחרוש בתחוח. ולפיכך אינו מצוי שיסירן והו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע ביד מגרה</b><br> בית יד של זעעגע מכאן ומכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הו\"ל חיבור להמגירה ונטמאו עמו. וגם הם מק\"ט כהמגירה בעצמה. מדהו\"ל עץ המשמש את המתכות [כפי\"ג מ\"ו. ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחוט ובמשיחה</b><br> חוט הוא חבל עגול ליינע בל\"א או שטריקק בל\"א. ומשיחה הוא רחב באנד בל\"א. במגירה מותחין חוט או משיחה. מראש יד א' של מגירה לראש היד השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמה</b><br> הוא לוח עץ שקבוע מאמצע יד זה לאמצעית יד האחרת לכל אורך המגירה. והוא מחבר ב' הידות יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסניפין</b><br> הוא עץ קטן. שלוקחין א' או שנים מהן ופותלין אותן. קצה א' מהן בחבל הנ\"ל. ובקצהו השני סונפין ותומכין אותו בהעץ הנ\"ל שמחבר ב' הידות יחד. וכל אלו הד' כלים מחוברין יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במכבש של חרש</b><br> פרעססע של טישלער ליישר בה הנסרים. וי\"א שהוא הכלי שכובש ומעצר שם החרש את הנסרים שלא יתנועעו בשעה שמחליקן ברהיטני והמכבש מחובר מב' חלקים. שהא' מהן הוא ברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקשטנית</b><br> הוא מקדח שיש כעין קשת עץ על גביו. ונגע הטמא בהקשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל כל ג' מיני כלים הללו. דהיינו אברי המגירה. ואברי המכבש. ואברי קשטנית. אין אברי כל א' נחשבים חיבור להברזל שבהן. אלא רק הברזל שבכל א' מק\"ט בנגע בו טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן</b><br> הוא רבוע מד' נסרים דקים. ובאמצע הרבוע הזה קובעין המסר הגדול זקופה. וכשרוצים לנסר עץ עב מאד. אוחזין כמה בני אדם מזה ומזה להרבוע ומנסרין דבר שהוא עב מאד וקשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דלפעמים כשרוצה לנסר רק דבר דק. שדי לנסירתו ב' בני אדם א' מזה וא' מזה אז מסיר הרבוע הכבד מהמסר. ולהכי אינו חיבור להמסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע ביתר</b><br> הוא החבל שמותחין מקצה א' של הקשת לקצה האחר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקשת</b><br> הוא הקנה של הקשת בעצמו שעומד בעגול כחצי ירח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אינן חיבור להחץ מתכות שמלופף עמהן. והם פשוטי כלי עץ שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודת האישות</b><br> מאויל וואורף בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אין המצודה שהיא רק ב' דפין פשוטי כלי עץ חיבור לחץ הברזל שמחובר בהן להרוג האישות בבואו בין הדפין. משום דלאחר שנהרגה האישות. שולף החץ מהמצודה. כדי לזרוק מתוכו האישות. ואפשר שאעפ\"י שיש להמצודה ב\"ק. אפ\"ה אמק\"ט מצ\"ע דמדאינו חפץ בעור האישות. הו\"ל כמצודת העכבר [לעיל ספט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ס\"ל דלפעמים מהדק החץ בהמצודה. והו\"ל חיבור בשעת מלאכה עכ\"פ [כלעיל סי' כ\"ד]."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השלחן והדלופקי</b><br> הוא שולחן שהיו רגילין לעשותו בתמונה מיוחדת בעיר דעלפי בארץ יון. ונקרא בלשון רומי דעלפיקע. ותמונתו הי' כפי הראוי להכין ולסדר עליו הכלים והמאכלים והמשקאות. להביאן משם לפני המסובין בשולחן אחר בסעודות גדולות. והרי שולחן אף שפשוטי כלי עץ הוא. אפ\"ה מק\"ט. מדמשמש לאדם וכלים ביחד. דהיינו לאדם לתמוך עליו. ולכלים להעמידן עליו [כרמב\"ם רפ\"ד מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתו</b><br> שנשבר קצת מהטבלא שמונח על הרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שחיפן בשיש</b><br> והרי כל המצופין אמק\"ט [כפי\"א מ\"ו] וכ\"ש כשחיפן בשיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר בהם מקום הנחת הכוסות</b><br> שלא נפחת ושלא חיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> מק\"ט. דאף דהמקום ההוא שלא נשבר ושלא חיפה הוא רק חלק קטן מהשולחן. חשבינן זה לעיקר השולחן. והשאר הו\"ל כיד. והא דתנינן לעיל [פט\"ז מ\"א] דשולחן כפול שנחלק טמא. מיירי נמי בשיש בכל חלק כהך שעורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות</b><br> לרב\"א ת\"ק דר\"י ר' יוסי הוא דס\"ל [פט\"ז מ\"ו] דפשוטי כלי עץ שהן משמש משמשיו של אדם בשעת ושלא בשעת מלאכה מק\"ט. והכי קיי\"ל. ולהכי גם הכא סגי בנשתייר מקום הנחת כוסות ור' יהודה דס\"ל הכא דצריך מקום הנחת חתיכות. היינו אף מקום הנחת חתיכות. דס\"ל דאמק\"ט עד שישמש לאדם ולכלים. ולהכי מקום כוסות הו\"ל משמש לכלים. וחתיכות הו\"ל משמש לאדם שאוכלין שם [וכך נוטין דברי הר\"ש והרא\"ש. וכן משמע לכאורה נמי מהרמב\"ם. דהרי פסק [רפ\"ד מכלים] דסגי במשמש לכלים בשעת ושלא בשעת מלאכה. ופסק נמי [פ\"ו מכלים הט\"ו] כת\"ק דהכא. אלא דק\"ל דהרי להרמב\"ם [ברפ\"ד מכלים] דשולחן מחשב משמש לאדם וכלים. מדמניח עליו כוסות. ולרב\"א הנ\"ל הנחת כוסות היינו למחשביה שימוש לכלים לבד. ותו לא אובין לדברי רבינו. היכא אפשר שיחשב מקום הנחת הכוס. שימוש בשעת ושלא בשעת מלאכה. ותו דבכל הגירסות לא מצינו בר' יהודה דקאמר מלת אף. ול\"מ היה נ\"ל דבהא פליגי ת\"ק ס\"ל דמקום הנחת כוסות לחוד מחשב משמש לאדם וכלים [כרמב\"ם הנ\"ל] והיינו מדמניח הכוס שם גם בשעה ששותה האדם ממנו. ולר' יהודא מקום הנחת הכוס לא מחשב רק משמש לכלי שלא בשעת מלאכה דהרי בשעה ששותה האדם מהכוס. אין הכוס מונח ע\"ג השולחן. אלא האדם לוקחו בידו ושותה. אלא צריך שישאר מקום הנחת חתיכות. אז הו\"ל משמש לאדם ולכלים. דהחתיכה מונחת על השולחן גם קודם שיאכל האדם ממנו הרי משמש להחתיכה. אמנם משמש גם לאדם. דהרי בשעה שאוכל האדם מחתיכה מניחה על השולחן וחותך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלחן שנטלה אחת מרגליו</b><br> שולחנות שלהן היה להן ג' רגלים [כתענית כ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט מדלא חזי לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה שניה</b><br> והא דלא קאמר ניטל א' או ב' מרגליו טהור. היינו מדבעי למתני הכי בסיפא בספסל. והתם לא מצי למכלל להו בחד בבא וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא כשיחשוב עליו</b><br> ר\"ל כשיחשוב להשתמש בהטבלא כך כמו שהיא. והרי כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כלקמן ספכ\"ה] ולא דמי להך דלעיל [פ\"כ מ\"ד] דלא סגי במחשבה אלא צריך שיעשה מעשה דוקא התם מכינו לתשמיש חדש. אבל הכא מכינו לדבר שהוא מעין תשמיש הראשון [ואילה\"ק הרי לענין עלעול בשבת [שבת פי\"ז מ\"ה]. קיי\"ל דאפי' חזי לתשמיש אחר מבתחלה לא מקרי נולד. והרי הרא\"ש [כלים פי\"א מ\"ד] כ' דילפינן טומאה משבת. וה\"נ אמרינן [שבת קכ\"ג א'] כיון דלענין טומאה לאו מנא הוא. לענין שבת נמי לאו מנא הוא. י\"ל דלאו בכל מילי דמי שבת לטומאה. דהרי ביבמות [ק\"ג ב'] אמרינן בפירוש איסורא מטומאה לא גמרינן. ורש\"י כ' שם הטעם דהלכות טומאה חידוש הוא. ול\"מ נ\"ל הטעם משום דכל דיני טומאה הלממ\"ס הן [כסוכה ד\"ח א'] והרי אין למדין שום דבר אפי' בק\"ו מהלממ\"ס [כנזיר נ\"ז א'] ומה\"ט לא ילפינן איסור מטומאה בין לקולא ובין לחומרא. דהרי לא ילפינן חומר בשבת מחומר בטומאה. דסתם תבן בטל לגבי קרקע לענין שבת ולא לענין טומאה [כעירובין ע\"ט א']. וכ\"כ ספק בעירוב לקולא. ובספק בטומאה לחומרא [כעירובין ל\"ו א']. וכן לא ילפינן קולא בשבת מקולא בטומאה. דשיעור הוצאה בשבת גרוגרת. ושיעור בטומאה כביצה [שבת צ\"א א']. וכן לא ילפינן חומר באיסור מקולא בטומאה דגולמי מחט לענין שבת מחשב כלי. ולא בטומאה [כשבת נ\"ב ב']. וכ\"כ שלל ביצים לענין איסור מחשב כבשר. ולא לענין טומאה [כביצה ד\"ז א']. מכל הא שמעינן דלא ילפינן איסור מטומאה. רק היכא דאתמר אתמר. וכן כ' בב\"ש אהע\"ז [ססי' ו'] דהיכא דמסתבר ילפינן איסור מטומאה. וכן כ' נמי תוס' [חולין ס\"ד א'] ד\"ה שאם ריקמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה</b><br> מדמשתמש מעין תשמיש הראשון. הו\"ל כמטה דא\"צ מחשבה [כפי\"ח מ\"ה. ועי' פ\"כ סי ' כ\"ח ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הדלופקי</b><br> הא קמ\"ל דאף דדולפקי אינו משתמש בה. רק בסעודות גדולות אצל השרים. אפ\"ה בנטלו כל ג' רגליה לת\"ק סגי במחשבה. ולר' יוסי גם מחשבה א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסל</b><br> שיש לה רק ב' רגלים שהן ב' דפין בב' קצוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטל אחד מראשיו</b><br> דהיינו א' מב' רגליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ברמב\"ם [פכ\"ו מכלים] גרסינן טמא וכן הביא רתוי\"ט גי' א\"י. וכן מסתבר לע\"ד. דמי גרע הא מארוכה וב' כרעים דמק\"ט. מדחזי למסמכיה אגודא [כסוכה ט\"ז א' ועמ\"ש הכא בבועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אי גרסינן ברישא טהור. אפ\"ה לא ערבינהו תנא למתני ניטל א' או ב' מרגליה טהור. משום דבעי למתני בסיפא דבשגובה הדף טפח טמא. והרי זה לא קאי רק אבבא דנטלו ב' רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו גובה טפח</b><br> בעובי הדף שנשאר לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאז חזי עדיין לישיבה. וא\"ת מ\"ש משולחן שנטלו רגליו לעיל דלת\"ק מצריכינן מחשבה. י\"ל התם ת\"ק ס\"ל כיון דמקמי הכי היה משתמש בטבלא עם רגליה. והשתא שנטלו רגליו. אינו נוח לו לאכול ע\"ג כבתחלה להכי צריך מחשבה. אבל הכא בספסל מדנשאר טפח בעוביה של דף. נוח הוא לישיבה. והו\"ל כנשאר קצת מגובה רגליה דפשוט דא\"צ מחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפרף</b><br> הדום רגליו. ויש לו ג\"כ ב' דפין שהן ב' רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאכתי חזי לתמוך רגליו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכסא שלפני קתדרא</b><br> קמ\"ל דאף דקתדרא הוא רק מושב לאדם חשוב [ככתובות פ\"ה מ\"ה] ולאדם כזה לא חזי שרפרף אפי' בשניטל ממנו רק רגל א' קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה שניטלו חפויו</b><br> כל כסא יש לו ד' רגלים בד' זויותיו. ועליהן מחובר מסגרת מרגל לרגל. והמרובע הזה נקרא מלבן. ועל המלבן הזה מחברין ג' דפין למושב. והן נקראין חפיייו. אולם בכסא של כלה שעשוי לה למושב נכבד. עושין בו ג\"כ ד' נסרין כעין דפנות למטה מהמושב מרגל לרגל. וגם אלו הדפנות נקראין חפויין. והנסרים ההם עולין עד ממעל למקום המישב. כדי שתתמוך עליהן הכלה ב' זרועותי' בב' הצדדים וגם בהנסר שלאחוריה תתמוך גבה. וכל אלו הנסרים נקראים חפוייו. דחפוי לשון כסוי הוא [כלעיל פי\"ח מ\"ג] וה\"נ הנסרים הללו מכסין מושבה בכל הצדדים. ומיירי הכא שניטל א' או ב' מהנסרים שמצדדים שמסבבים למושבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטמאין</b><br> דאע\"ג דלא חזי השתא למושב חשוב של כלה. עכ\"פ אכתי חזי לישיבה לשאר אדם. ולא נתבטל מושבו. דדמי לכסא שלפני קתדרא לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> דמדנתקלקל קצת לא חזי לכלה. ומדנשאר בו קשוטים קצת לא חזי נמי לאדם פשוטי. ומה\"ט לא דמי לכסא שלפני קתדרא לעיל. דהתם אין הכסא מחובר לקתדרא. ומיחדו השתא לכל אדם. אבל הכא כסא של כלה אינו נאות לכל אדם. מיהו ביחדו מהשתא לישיבת כל אדם. פשיטא דמק\"ט להבא. ולא דמי לכופת לקמן [מ\"ט] דצריך מעשה. התם לא הי' בו שום צורת כלי תחלה וסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף מלבן של כסא</b><br> אפי' ניטלו כל דפי המושב. ולא נשאר רק ד' רגליו והמסגרת שסובבת בין רגל לרגל. מדיכול לישב עליו כן בדוחק. ולהכי אף שאין בהמסגרת רחב טפח כשיעור מושב [כלקמן פכ\"ז] אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בעריבה</b><br> עריבה אמק\"ט מדרס. מדמיוחד ללישה הרי א\"ל עמוד ונמ\"ל אבל הכא מיירי שלקח כסא ממקום אחר וקבעה במסמרים תוך העריבה. כדי להניח עליו קמח או הככר שלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> נ\"ל דב\"ש וב\"ה לטעמייהו אזלי. דב\"ש דס\"ל [פי\"ד מ\"ב] במקל שקבעו במינקת אמרינן דבמעשה כל דהו לא נתבטל תורת כלי מתכות מהמינקת. ה\"נ לא נתבטל תורת מושב מהכסא ע\"י שחיברו בהעריבה. וב\"ה ג\"כ לשיטתייהו אזלי. דס\"ל התם דמשחברם יחד נתבטל מהמינקת תורת קב\"ט. ה\"נ מדקבע הכסא בהעריבה. הרי כשירצה ללוש בה. א\"ל להיושב על הכסא שבה עמוד ונמ\"ל. והו\"ל עי\"ז דוגמת מינקת שתחב לתוכה המקל. ודמי נמי לקערה שקבעה בשידה שלא כדרך תשמישה [לעיל פ\"כ מ\"ה סי' ע'] דנתבטל תורת קב\"ט מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף העשוי בה</b><br> שאם חקק בעץ העריבה עצמה מקום לשבת. אע\"ג שהמושב שחקק הוא בגוף העריבה עצמה. אפ\"ה כיון דהשתא חקק בה שבת לא יאמר לו עמוד ונמ\"ל. ומק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שלא היו חפויו יוצאין</b><br> כבר אמרנו לעיל (אות כ\"ב) שדפי המושב וכן הדפין שמסבבין להיושב כולן נקראים חפוייו וקאמר הכא. שכסא שהדפין שמסבבין להיושב אין בולטין בשפיע למן הצד של כסא כזה אלא הן עומדין זקופין כזה ? ועי\"ז אפשר להפוך הכסא לכל צד שירצה וישב על הדופן. משא\"כ כשבולטין הדפנות של המושב בשפוע למן הצד לא יכול להפכו ולישב על דפנו. דהרי ע\"י הבליטה יהיה מוטה באלכסון ולא יהיה נאות לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וניטלו</b><br> לא שנטלו אלו הדפנות שזכרן התנא תחלה. דא\"כ מה לי אם היו תחלה בולטין או לא. הרי ניטלו. ואין בליטתן מהצד מעכב מלהפוך הכסא על צדו ולישב על דפנותיו. אלא ר\"ל ומיירי הכא שניטל דף א' משאר חפויו שממקום המושב או שמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדאין בליטה למן הצד. הרי יכול להפכו ולישב על דפנו. ולא דמי לתיבה שפתחה מצדה. ונפחת כסויה. דאמק\"ט מדרס. אע\"ג דגם התם יכול להפכה על צדה [כלעיל פי\"ט מ\"ט]. התם בתיבה בתחלה לא היה מהפכה. דעי\"ז יתהפך הפתח שלה. משא\"כ הכא בכסא. גם בתחלה היה מורגל לעשות כן. וכדקאמר טעמא שכן דרכו וכו'. ר\"ל שגם בעוד שהיה הכסא שלם כך היה דרכו להפכו לפעמים. ואין כאן פנים חדשות. א\"נ התם הישיבה על התיבה כשהיא שלימה רק טפל הוא וכדמסיים התם. ולפיכך משום ישיבת טפילה שהיה בה עד השתא לא יהפכנה. אבל הכא עיקר עשיית הכסא לישיבה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שניטל חפויו האמצעי</b><br> היינו מקום המושב שהכסא יש בו חיפויים גם מהצדדים וכדאמרן [לעיל סי' כ\"ב] אבל חפוייו שלמושב הוא באמצען:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונים קיימים</b><br> היינו הדפים שבג' צדדי הכסא שמסבבים את המושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דדוקא כשנשאר רק מלבן פליגי חכמים על שמאי לעיל [במ\"ד] וס\"ל דלא חזי לישיבה. אבל הכא שנשארו דפנות של הכסא. תחת ב' זרועות היושב וגם נגד אחוריו. שפיר יכול לתמוך היושב א\"ע על המלבן. אף שניטל הדף שתחת המושב. ועוד דהכא היה יכול להפכו על צדו ולישב על חפוייו שמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שהלוח שתחת המושב לא נשאר ממנו רק פחות מטפח. אפ\"ה כיון שנשאר גם המלבן. ראוי למושב הוא. ולא גרע מאילו היה מקום המושב מסורג כולו מדפין שאין בכל א' מהן רוחב טפח. ואפ\"ה טמא מדרס אף שיש חלול בין דף לדף [כפט\"ז מ\"א] עכ\"פ הרי חזי למושב. והא דלא כלל תנא להך ב' בבי. ולתני ניטל חפוי האמצעי או החיצונות טמא. היינו משום דרק בסיפא שנשאר רק לוח האמצעי פליג ת\"ק אר\"ש. וס\"ל דאפי' בשאין ברוחב המושב טפח מק\"ט מדרס. והיינו מדנשאר גם המלבן. אבל ברישא שניטל המושב. ונשארו דפנות שבצדדים. גם ת\"ק מודה שאע\"ג שמק\"ט מדיכול להפכו. היינו רק בשיש רוחב טפח בהדופן שמהצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם היה רחב טפח</b><br> ר\"ל דוקא בנשאר במקום המושב רוחב טפח מק\"ט מדרס. דדוקא בשדפנות כסא קיימות. מודה לת\"ק דאפי' אין מקום המושב רחב טפח מק\"ט מדרס. והיינו מדיש לו סמיכה גם מצדדי היושב סביב. אבל בנטלו החפויין שמהצדדים. גם בנשאר המלבן אמק\"ט מדרס רק אם מקום המושב רחב טפח. ואע\"ג דבמטה מסורגת שיש חלול בין הסריגים. ואין טפח שלם תחתיו. ואפ\"ה מטמא מדרס [כפט\"ז מ\"א] התם מתחלה נעשה לישיבה כזו. משא\"כ הכא מתחלה היה בהכסא גם סמוכות להיושב בג' צדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שניטלו שנים מחפויו</b><br> דכל מושב עשוי מג' לוחות. וניטל מהמושב ב' לוחות סמוכין. ואז לא חזי הלוח הנשאר לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דעכ\"פ עדיין מק\"ט מכל אה\"ט. משום שהוא ב\"ק. מדעדיין נשארו ד' דפנות ושוליים. ובאמת גם בניטל כל המושב נמי ס\"ל לר\"ע הכי. רק נקט שניטלו ב' לרבותא דרבנן. דאפ\"ה מטהרין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> וכדמסיק בסוף משנתינו. דמדבטל העיקר דהיינו מקום המושב. בטל נמי הטפילה דהיינו הב\"ק שבתוכו. ונ\"ל דמיירי שהיו חפוייו יוצאין. דאל\"כ הרי אפי' ניטל כל המושב. לד\"ה עדיין מק\"ט מדרס. וכ\"ש שאר טומאות [וכמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו</b><br> נ\"ל דלא מיירי ר' יהודא בחפוי לוחות המושב. וכרישא דמתניתין. דא\"כ מה איריא כסא של כלה דנקט. אלא ר\"ל דאם ניטל א' מהדפנות המסבבים להמושב דמטהרי ב\"ה לעיל מלק\"ט מדרס [וכמ\"ד] אע\"ג דחזי לשאר אדם. וקאמר ר\"י דגם משאר אה\"ט אמק\"ט משום ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל העיקר</b><br> היינו ישיבת הכלה. אף שלא נתבטל העיקר מכל וכל. דהרי עדיין חזי לשאר בני אדם. והיינו דנקט כסא כלה לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטלה הטפלה</b><br> הוא הב\"ק שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שידה</b><br> נ\"ל דכל שידה הוא כעין תיבה וכסויו למעלה. רק שתיבה דפנותיה וכסויה הן פשוטין. אבל שידה יש להכסוי ג\"כ ב\"ק. רק שאינו עמוק כל כך כגוף הכלי. והיינו משום דהכסוי והדפנות בולטין בעיגול כעין בטן סביב וכעין קאפפער שלנו. ומיירי הכא שהשידה עם הכסיי אינן מחזיקין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטל העליון</b><br> היינו כסויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מפני התחתון</b><br> היינו הב\"ק של גוף הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל התחתון טמאה מפני העליון</b><br> ולא דמי לתיבה לעיל [פי\"ט מ\"ז וט'] דהכא הרי נשאר ב\"ק בהכסוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטמא מפני הדפין</b><br> מדמקבל עדיין תוך חליל הבטן שבולט מהדפנות סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> מדאין מקבלין השתא כדרך קבלתן מעיקרא שהיו אז הדפנות זקופין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישיבת הסתת</b><br> המסתת אבנים חוקק לעצמו מושב בקצה א' שבבול עץ. ובקצהו האחר מניח האבן שמסתת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> דדינו כחמור של נפחין [פי\"ד מ\"ג סי' ל\"ה] וקמ\"ל הכא דלא נימא שישיבתו עליו רק ארעי הוא. והו\"ל כקורה בעלמא שאמק\"ט מדרס [וכת\"כ שהביא הר\"ב פ\"כ מ\"ג]: ולא דמי לכסא כובס ואינך דלר' יוסי אמק\"ט מדרס [כפכ\"ג מ\"ד]. י\"ל התם אינו יושב עליו לנוח רק כדי להכביד על כלים שתחתיו. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> נסר עב [כפ\"כ מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסירקו</b><br> צבעו אדום בסרק ראטהעל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכרכמו</b><br> ר\"ל שצבעו געלב בצבע כרכום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו פנים</b><br> ר\"ל שהחליקו בהאבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דס\"ל דצביעה ושאר מעשה כל דהו משוי לי' כלי. וכארובות בעה\"ב [פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דשאני ארובות שכבר היו ראויים לערוך עליו הבצק גם בלי צביעה. והרי הרבה עורכין עליהן בצקן גם מבלי שיצבעום. נמצא שכבר היה עליהן שם כלי כ\"ש גם קודם צביעה. אלא מדהיו פשוטי כלי עץ היו טהורין. להכי סגי בשיצבען ויעשה להן צורת כלי גזרו בהו רבנן טומאה אטו כלי ב\"ק. אבל כופת אינו כלי כלל. ואע\"ג שהיה יכול לישב עליו. הרי הוא כיושב על בול עץ דלא ס\"ד שיק\"ט מדרס. לפיכך צריך מעשה רבה שיקרא עליו שם מושב. דהיינו שיחוק בו כראוי למושב. ואזלו תרווייהו לטעמייהו [לעיל פ\"כ מ\"ד]. ואע\"ג דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה] היינו בכלי גמור ושלם. כגון טבעת בהמה שחישב עליה שתהי' לאדם. אבל הכא עדיין איננו כלי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אמק\"ט מדרס. דרק לישיבה לשעה מלאן מוכין. ופשוט דעכ\"פ הסל נשאר בקב\"ט משאר אה\"ט. ולא נתבטל ב\"ק שלו כשמלאו מוכין. ואפי' בטלו שם כל שלא סרגו למעלה הדר ממליך [ועי' אהלות פט\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סירגן בגמי או במשיחה</b><br> שעשה ע\"ג המוכין שבסל כעין רשת מגמי או משיחה באנד בל\"א שלא יפלו המוכין לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>האסלה</b><br> האסלה הוא מושב ביהכ\"ס. והוא מלבן מרובע העשוי מד' בדי ברזל המחוברין יחד בריבוע. ויש לו ד' רגלים בד' זויותיו. ומותחין עליו עור למושב. והעור נקוב באמצעו. ותחת הנקב מעמידין הגרף לקבל הרעי [עי' עירובין ד\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> פשיטא דכל המק\"ט מדרס מק\"ט נמי משאר אה\"ט [כנדה פ\"ו מ\"ג] ומ\"ש דנקט כן הכא. אלא משום דבעי למנקט בסיפא פירשו. נקט הכא ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה</b><br> העור מהברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברזל טמא טמא מת</b><br> אי בשעתיד להחזיר העור על הברזל אז גם העור גם הברזל. אם נטמאו במדרס בשעה שהיו מחוברין. היו נשארין שניהן בטומאתן דמעיקרא גם אחר שפירשו זמ\"ז. וגם מק\"ט מדרס להבא אפי' אין בהן כשיעור למדרס. דלא גרע מכרע של מטה. דג\"כ לא חזי בפ\"ע לישיבה ואפ\"ה מק\"ט מדרס [כפי\"ח מ\"ז ומ\"ט] מיהו הכא מדקתני שהברזל מטמא רק ט\"מ. ע\"כ דמיירי שאין עתיד להחזיר העור על הברזל. ולפיכך טומאה הישנה שבשניהן כבר נתבטלה כשהפרידן זמ\"ז. אבל קאמר הכא דאע\"ג שכשהיו מחוברין שניהן מק\"ט מדרס. אפ\"ה השתא שהפרידן. רק העור מק\"ט מדרס וגם נשאר בו טומאת מדרס דמעיקרא. אבל דוקא כשיש בהעור כשיעור הראוי למדרס. דהיינו ה' על ה' טפחים [כלקמן פכ\"ז מ\"ב] אבל הברזל המרובע. רק טומאת מת יש בו בין להבא ובין לשעבר אבל טומאת מדרס אין בו כלל בין להבא ובין לשעבר. דלא חזי תו לישיבה [מיהו פשוט שאם החזירן יחד. חוזרין שניהן יחד לטומאתן הישנה. והרי אפי' כשחזר וחיבר הברזל לעור חדש בעוד עור הישן קיים נ\"ל דחוזר גם העור החדש עם הברזל שבו לטומי\"ש שלו כלעיל [פי\"ט מ\"ו] ועי' ספי\"ח בכללי מטה סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטרסקל</b><br> נ\"ל שטרסקל הוא ג\"כ מלבן מחובר מד' קנים בריבוע. ובד' הזויות של המלבן מחוברין ד' קנים זקופין. קנה בכל זוית. ומכסין השולים והדפנות שבין קנה לקנה בעור סביב. ועי\"ז יהי' לו ב\"ק שלם. וכשמהפכין השולים כלפי מעלה ראוי לישב על השולים שהן של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה</b><br> שהסיר העור מעל מלבן הקנים סביב ואין עתיד להחזירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור טמא מדרס</b><br> מדיש בו שיעור מדרס. מק\"ט להבא וכלעיל באסלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטרסקל טהור מכלום</b><br> דמדהוסר העור מהקנים אין שם ב\"ק. וגם למושב לא חזיין הקנים הדקין. ומה\"ט אף שמאי לעיל [מ\"ד] דמלבן טמא הכא מודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסלין שבמרחץ</b><br> הן כעין דפין של אבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי רגליו של עץ</b><br> שבב' קצוות הדף מחוברין ב' דפי עץ תחתיו והם לו לרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דבישב הזב על הדף של אבן נטמא גם האבן. דדיינינן לכל הספסל כאילו הוא כולו של עץ. אע\"ג דעיקר הישיבה היא על הדף. וגם הוא הרוב. לא חשבינן להדף כעיקר הכלי. דכמו דאמרינן לגבי שבת דב' שהוציאו משא שאין כל א' מהן יכול להוציאו. מחשב כל א' כהעושה כולו ושניהן חייבים [כשבת פ\"י מ\"ה ופי\"ג מ\"ו]. וכ\"כ לענין טומאת מדרס. בשני כלים שנעשו ביחד מדרס לזב. ולא היה בכל א' מהן כפי הראוי למדרס. מחשב כל א' ככלי הראוי למדרס [כזבים פ\"ד מ\"ד]. כ\"כ ה\"נ המושב והרגלים. שאין כל א' ראוי למושב רק ע\"י שניהן יחד. מחשב כל אחד כאילו הוא המושב. ולפיכך מדחשבינן להרגלים כעיקר המושב. הו\"ל האבן כמחובר לטמא טמא. דאע\"ג דהאבן הוא רוב. והוא אמק\"ט. אפ\"ה כמו בעץ המשמש למתכות. אע\"ג דעץ מרובה ממתכות. אפי' הכי דין כולו כמתכות. כמפתח ומסרק [פי\"ג מ\"ו וז']: כ\"כ באבן המשמש לעץ הכא. אע\"ג דהאבן מרובה מהעץ. אפ\"ה כולו דינו ככלי עץ. ונ\"ל דמה\"ט אפי' נפרדו זמ\"ז. אפ\"ה גם האבן נשאר בטוי\"ש ומק\"ט כשעתיד להחזירן דלא גרע מכרע מטה [פי\"ח מ\"ז וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט כלל. דכיון דאילו היה הדף ורגל א' של אבן. כבר היה ראוי למסמכיה אגודא. ולמיתב עלה [כסוכה ט\"ז א']. הו\"ל איהו כעיקר הכלי. והרגל א' של עץ כמשמשו וכל המחובר לטהור טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנסרין שבמרחץ ששיגמן</b><br> חיברן והדביקן יחד בשעם. ומשום ר\"ע נקט הכי. דמצריך עכ\"פ קצת מעשה. דאל\"כ אף דפשוטי כלי עץ מק\"ט מדרס. היינו רק בשנעשה בו מעשה לשם כלי. אבל בל\"ז זב שישב על קורה או דף שאינו עשוי לישיבה אמק\"ט מדרס [כת\"כ שהביא הר\"ב פ\"כ מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן</b><br> ולא לישיבה רק שבני אדם יושבין עליהן ארעי שלא יתטמאו בגדיהן במי המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנקילין</b><br> הוא כלי עץ ששוליו הן שבכה מעצים. ומשימין לתוכו בגדים לאחר כביסה. ומעשנין תחתיו באש וגפרית כדי שיתלבנו הבגדים שתוך הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה בית קבלת כסות</b><br> שיש למעלה משבכה שבשוליו ב\"ק לשום לתוכו הכסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאע\"ג דהשולים מנוקבין כדי שיעלה בהן העשן. אפ\"ה חשוב ב\"ק דכך דרך תשמישו. ומה\"ט לא דמי לטיטרוס [פ\"ב מ\"ז] דקיי\"ל התם כר' יוסי דבניקב ככונס משקה טמא. הכא אפי' נקוב כמוציא רמון אפ\"ה מק\"ט. מדעשוי לקבל בגדים. כל שאין בגד יוצא דרך נקביו מק\"ט כסלים של פת [פי\"ז מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעשויה ככורת</b><br> שאין לה שולים כלל. רק עשויה ככורת שדפנותיה מנוקבין ליציאת הדבורים [כביצה ל\"ו א'] ומעשנין תחתיו. ופורשין הבגד ע\"ג הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> קמ\"ל דלא גזרינן הא אטו הא. א\"נ קמ\"ל דלא מחשב חלול שבתוכו כב\"ק מדמשתמש כפוי [ועמ\"ש פ\"ב מ\"ג סי' ל\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכדור</b><br> באלל בל\"א. ועשוי מעור ממולא מוכין. ועשוי לשחק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמום</b><br> דפוס לעשות עליו מנעל [כלקמן פכ\"ו סי' ל\"ט] וגם הוא עשוי מעיר וממולא מוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקמיע</b><br> כמין כיס עור ממולא מעשבין. או שנותנין לתוך הב\"ק שלו קלף שכתובים עליו שמות. שנושאין אותו לסגולה או לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתפילין</b><br> שממולאין בתיהן בפרשיות והרי כל הנך המלויין בעצמן כשהן לבד אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקרעו</b><br> ר\"ל שנטמאו בעודן ממולאין. ואח\"כ נקרעו:",
+                "מיירי שלא נפתח בהן רק התפר שסתמן. אבל לא נתבטל הב\"ק שלהן ע\"י הקרע. ולפיכך משום שהב\"ק שלם נשאר בטומאתו. משא\"כ לעיל [פי\"ח מ\"ח] מיירי שהותר לגמרי ונתבטל עי\"ז הב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאם נגע טהרה בהמלוי אף שעדיין הוא בתוכן. והרי כשעדיין היה סגור היה כולו טמא. השתא שנפתח התפר. אין המוכין מטמא עוד בנגיעתו. דמשנפתח אין המוכין תו חיבור לעיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהתפר מחברו</b><br> ר\"ל שדרך העושה אוכף. שתופר מיד העור עם המוכין. כדי שהמוכין שתוך האוכף. לא ישמט ממקום למקום תחת הרוכב. להכי גם בנפתח כיס העור. אפ\"ה מחשב המוכין חיבור להאוכף. ומטמא כמותו כל זמן שהב\"ק שבאוכף קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו טמאין משום מרכב</b><br> דטומאת מרכב קיל ממושב [כלקמן מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זריז האשקלוני</b><br> הוא חגורה שמכניסין ב' קצוותי' בב' טבעות שבאוכף מזה א' ומזה א'. וחובשין חגורה זו תחת בטן החמור. כדי להדק עי\"ז האוכף על גבו. ועי\"ז יזדרז גם החמור בהלוכו. וכמ\"ש ויחבוש את חמורו. ועשו כן רק באשקלון. דבשאר מקומות היה החבוש תפור בצד א' בהאוכף עצמו. והו\"ל החבוש כגוף האוכף. ואז דינו כמושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדוכה המדית</b><br> עשוי מבול עץ. וחוקקין בתוכו חלול ב\"ק לדוך בתוכו הריפות. ואדם הדך רוכב על הבול עץ בצד החלל שבו ודך. וגם אליו מחברין סמוכות לרגלי האדם בשעת רכיבתו כשדך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועביט של גמל</b><br> כר הגמל שג\"כ רוכבין עליו. ואע\"ג דנעשה רק כדי שלא ידחק המשא להגמל. אפ\"ה מדמשתמש בו ג\"כ לרכוב עליו בצד המשא להכי גם סמוכות שלו מזה ומזה דינן כמרכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפיטן של סוס</b><br> שאבראק בל\"א. וגם עליו נתמכו רגלי הרוכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף</b><br> מלת אף כאן אינו לשון גם. דהרי ת\"ק רק במרכב איירי. אלא לשון אפילו הוא. וה\"ק אפי' טפיטין כל סוס שוודאי יושב עליו בפסוק רגלים. וגם רגלי הרוכב נסמכות עליו בצדו. אפ\"ה מטמא משום מושב. משום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שעומדין עליו בקומפון</b><br> שדה שחוק המלך. ונקרא בל\"א טורניר. שלוחמין שם השרים יחד דרך שחוק. והם רוכבים על סוסים ואז רגילין הלוחמין לעמוד על הטפיטין שעל הסוס. אם להראות חריצותם ברכיבה. או כדי לעמוד בגובה נגד הנלחם נגדו. או כדי לראות ולהראות היטב בכל ההמון שיסובבהו. ולהכי משום דלפעמים אינו יושב עליו בפסוק רגלים. רק עומד עליו ברגלים סמוכות יחד. להכי דינו כמושב. וגם לי\"א הנ\"ל שהמרכב היינו הסמוכות של אוכף שסומך רגליו עליו או בצדו. קאמר ר' יוסי אף שברוב פעמים משתמש בטפיטן רק לתמיכת כרעי הרוכב אפ\"ה כיון דלפעמים בקומפן עומד עליו. דינו כמושב. ולת\"ק אזלינן בתר רוב תשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אוכף של נאקה</b><br> מין גמל עז וקשה [כשבת רפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מרכב ור' יוסי היא. וקמ\"ל אף שהגמל עז וקשה. אפ\"ה אינו רק סומך א\"ע על השטייגבעגעל שמזה ומזה לאוכף ולא על הטפיטן. וי\"א דהך בבא ת\"ק היא. וה\"ק דבנאקה כו\"ע מודו דסמוכות שבאוכף שבו מטמאות משום מושב. דמדהוא עז וקשה. להכי דוחק הרוכב את רגליו ביותר בהסמוכות שבאוכף. שלא תפילו הבהמה. ומחשב שפיר מושב [וכן משמע קצת בעירובין כ\"ז א'. ועי' רמב\"ם ספכ\"ה מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרכב חלק מגעו ממשאו</b><br> דבשעה שנושא מרכבו של זב. מחשב הנושא כאב הטומאה. לטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז. משא\"כ בשעה שנוגע במרכב גם אז אינו רק ראשון. ואינו מטמא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומושב לא חלק מגעו ממשאו</b><br> דבין בשעה שנוגע או נושא המושב. הרי הוא אה\"ט. ומטמא אז בגדים וכלים שנוגע. חוץ מאדם וכ\"ח. שגם אז אינו מטמאן במגעו. מיהו לאחר שפירש הנושא מהטומאה בין ממרכב או ממושב אינו רק ראשון. ואמ\"ט לשם כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפית של חמור</b><br> הוא כעין סולם קטן. שקושרין אותו ע\"ג החמור להניח עליו המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא יושב עליה</b><br> שלפעמים יושב האדם על הסולם הזה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אינו מטמא משום מושב דמשום שמיוחד למשא. או\"ל להיושב עמוד ונמ\"ל וכבעגלה [לקמן פכ\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינה בה את הנקבין</b><br> דמתחלה היו בהתפית רק ב' שליבות מרוחקות זו מזו באמצען כזה ועי\"ז לא הוה חזי רק להניח המשא עליו ולא לישיבה רק מדוחק. אבל השתא שינה בה הנקבים שתוחב בתוכן השליבות והרחיבן. ועי\"ז יכול לתחוב שם שליבות רחבות. א\"נ שע\"י שהרבה בה נקבים יכול לתחוב שם שליבות הרבה כזה ויכול השתא שפיר לישב על התפית בצד המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפירצן זה לתוך זה</b><br> דע\"י שנתרחבו הנקבים זה לתוך זה. יכול השתא להכניס בהנקבים שנתרחבו דף רחב ויכול שפיר לישב בצד המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדעשה בה מעשה לישיבה וגם חזי השתא לישיבה מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מת</b><br> המיוחדין רק למת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין מדרס</b><br> דאע\"ג דאין ישיבת ושכיבת המת חשיבה. שיקבל עי\"ז טומאת מדרס. אפ\"ה מטתו עשויה נמי לישיבת הנשים המבכות המת. ומשו\"ה הו\"ל כאילו עשויה המטה לישיבה ולפיכך בישב עליה הזב נעשת אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה</b><br> הוא כסא חשוב שיושבת עליו ביום חתונתה [כפכ\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשבר של חיה</b><br> הוא כסא שיושבת עליו האשה כשכורעת לילד. שעשוי מקום המושב משופע קצת לאחוריו באופן שיהיה פה בית הרחם שלה גלוי. כדי שיהי' נוח להמילדת לקבל ממנה הולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא כורם עליו את הכלים</b><br> שמקום המושב שבכסא זה עשוי מב' דפין מונחים זה על זה. והכובס מקפל הבגדים ומניחן בין ב' הדפין. והוא יושב על העליון. כדי לכבוש ולהכביד על הבגדים שתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי אין בהם משום מושב</b><br> ר\"ל אמ\"ט משום מדרס. והא דמבואר לעיל [פכ\"ב מ\"ד] דכסא כלה שלם מק\"ט מדרס היינו דלא כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרם</b><br> רשת העשוי מחוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני הזוטו</b><br> הוא מטלית קטן אריג שמחובר בשולי הרשת ומשוקע בהמטלית הזה כעין כיס. כדי להניח בתוכו האוכל. כדי לפתות הדגים לתוך הרשת. ואע\"ג שאין בהמטלית גע\"ג אצבעות. אפ\"ה מק\"ט. מדיש לו ב\"ק כ\"ש. וגם בל\"ז אפי' לא היה בו ב\"ק הי' מק\"ט אף שאין בו גע\"ג אצבעות. והיינו מדעשאו מתחילה לשם כך כפי הראוי למלאכתו [כשבת ס\"ג ב] ואגב מטלית זה כל הרשת המחובר לו מק\"ט. מדשניהן עשויין לתכלית א'. הו\"ל כל א' כאברי כלי. וגם בל\"ז כל המחובר לטמא טמא. [וכפי\"א מ\"ה. ופי\"ב מ\"ב] וה\"נ אמרינן בקורדם [פ\"כ מ\"ג] דבמחובר בקביעות הו\"ל כולו גוף א' ומק\"ט אף הקתא שהוא פשוטי כ\"ע. כ\"כ הכא אף שרשת לבד אמק\"ט [עדיות פ\"ג מ\"ד] אפ\"ה מדמחובר להמטלית בקביעות מק\"ט עמו. וכולהו לא דמי לתיבה ומגורות [פי\"ט מ\"ז] דהתם אין תשמיש שניהן אגוד יחד [וכמ\"ש בבועז סי' ג']. מיהו רשת בלי זוטו אמק\"ט. משום דכל רשת דגים עשוי מחוטין קשורין זב\"ז. ואינן לא קלוע ולא אריג. אבל שאר רשתות שעשויין ע\"י קליעת חוטין זב\"ז כל קלוע הו\"ל כאריג ומק\"ט [ועי' פכ\"ד מט\"ז] חוץ משל צמקים שנקביו רחבים ביותר אינן דומיא דבגד ואמק\"ט [כעדיות פ\"ג מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרשתות והמכמרות</b><br> מיני מצודות הן לצוד בהם חיות ועופית. ועשויין מדפי עץ. או מענפי ערבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדף</b><br> ציידי עופות עושין גומא בקרקע. ומעמידין למעלה מהגומא לוח עץ בשפוע. והלוח הזה נקרא מדף ותומכין הלוח הזה במקל קטן שעומד באמצע הגומא ותחת המקל זה מניחין מאכל וכשבא העוף לתוך הגומא ושומט המאכל מתחת המקל. הרי המקל התומך הדף נופל והדף אחריו נופל ומכסה הגומא והעוף ניצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצודות הסכרין</b><br> הוא לוח עם נקבים. שאחר שהסיבו את שטף הנהר חוץ מערשו יעמידו לוח מנוקב כזה לרוחב ערש הראשון. כדי שיצאו המים הנשארים עדיין בהערש הזה דרך הנקבים וישארו הדגים נצודים בחרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט. דכולן יש להן צורת כלי או ב\"ק. אבל אמק\"ט מדרס מדא\"ל עונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדאין להן ב\"ק ולא צורת כלי. [רמב\"ם פ\"ה מכלים ה\"י והי\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה תריסין הם</b><br> ר\"ל ג' מיני תריסין הן. שכל א' חלוק מחבירו בדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תריס הכפוף</b><br> שכפוף כמין מרזב שיש לו שולים וב' דפנות והלוחם מעמידו נגד גבהו כדי שיקיפו התריס מג' צדדיו מחץ כי יעוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> מדעשוי לשכוב בתוכו בשדה המלחמה. ואי\"ל הרי א\"ל להשוכב בתוכו עמונמ\"ל. וי\"ל הכא עשוי מתחלה גם לתשמיש זה בלילה שאינו שעת מלחמה. [וכמש\"ל במרצופין ואינך רפ\"כ סי' ט\"ז ועי' רמב\"ם פכ\"ד מכלים הי\"א]. מיהו כ\"ש דמק\"ט משאר טומאות. וכן בכל פרקן כל המק\"ט מדרס כ\"ש שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג] ואפי' באין לו ב\"ק ורק בנתקלקל הב\"ק שלו מק\"ט רק ממדרס ולא משאר טומאו' [כרפ\"כ]. אולם לרמב\"ם [פ\"ג מכלים] כללא דש\"ס נדה הנ\"ל לאו דוקא דהרי גם כלי הבא במדה מק\"ט מדרס ולא טומאה אחרת ואין למדין מן הכללות [כעירובין ר\"פ בכל מערבין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשחקין בו בקונפון</b><br> שלובשין השרים כשלוחמין בשחוק בטורניר [עפכ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> בנטמא במת נעשה אב. ומכ\"ש בנגע בשאר אה\"ט שנעשה רק ראשון. אבל אמק\"ט מדרס. ואע\"ג דחזי עכ\"פ לישיבה עכ\"פ מדאינו מיוחד לכך א\"ל עמונמ\"ל. ואע\"ג דעכ\"פ חזי לישיבה בלילה שאינו זמן שחוק טורניר [וכדלעיל סי' ג]. וי\"ל מדעשוי לשחוק שרים. הוא מקושט ביותר. ואינו יושב או שוכב עליו מחשש שיתקלקלו קשוטיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וריצת הערביין</b><br> הוא קטן ביותר. ולא חזי ללבשו. וגם לישיבה לא חזי. מדעשוי רק לשחוק הילדי' של הערביין ולא שילבישוהו וא\"כ אינו כלי תשמיש כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה כקתררא</b><br> היא עגלה קצרה שאינה עשויה למשא ואינה רק רחבה כמושב איש מוקפ' דפנות כשאר כסא. ונ\"ל דהא דלא חשיב נמי עגלה של קטן דג\"כ מטמא מדרס [כספ\"ב דביצה] ה\"ט משום דגם הוא עשוי כקתדרא. ועוד נ\"ל דה\"ה באינו עשוי כקתדרא רק כמטה. וכעין עגלות שלנו. ויחדום לישיבה מק\"ט מדרס. רק דבזמן חכמי המשנה לא נהגו לעשותו לישיבה רק בתמונת קתדרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמטה</b><br> שארוכה ורחבה ביותר. ומיוחדת למלאות פרקמטיא. וא\"ל להיושב בה עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אבנים</b><br> שעשוי להוליך בה אבנים גדולים. ונקובה בשוליה ובדפנותיה נקבים שגדולים טפי ממוציא רמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> דאע\"ג דכלי העשוי לדברים שגדולים מרימון. שיעור נקיבתן כפי שהן [כפי\"ז מ\"א וג'] עכ\"פ בנקוב כך רובו. נתבטל ממנו שם כלי [כרמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ג] ונ\"ל ראיה לדברי רבינו משבת [צה\"ב ולפי הגי' שהי' לרבינו שם ועי' רמב\"ם פכ\"ב ה\"ב מטו\"מ] וא\"כ הכא דכולה נקובה כך אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה</b><br> דלא חזיא תו ללישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמיד כשעשאה יחדה לישיבה כשתסדק [כפ\"כ מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> בין שמחזקת כ\"ש או שמחזקת הרבה רק לא מ' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבאה במדה</b><br> ר\"ל אם היא גדולה ביותר [כמו אנשי מדות] דהיינו שמחזקת מ\"ס בלח [כפט\"ו מ\"א] ושיעורו אמה על אמה ברום ג' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מיהו במיוחדת למדרס. אז גם בבא במדה מק\"ט מדרס. וכ\"ש שאר טומאות. ואתיא הכא כר\"י לעיל [פט\"ו מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> מדא\"צ לומר להיושב עליה עמונמ\"ל כשרוצים לפתחה [כלעיל פי\"ט מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> עי' לעיל סי' טו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה תרבוסין</b><br> כך נקרא בלשון רומי עור שהופשט ועדיין שערותיו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ספרין טמא מדרס</b><br> דהוא גדול כשיעור שישב עליו המסתפר בשעה שמתגלח. כדי שלא יתפזרו שערותיו בבית. וכן עושין הנשים מה\"ט ים נפה בשעה שגודלין [כדלעיל פט\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאוכלין עליו טמא טמא מת</b><br> דמדמיוחד להושיב עליו המאכלים. להכי כשישב אדם עליו א\"ל עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל זיתים</b><br> שעשוי לשטוח עליו זיתים. כדי שיתרקבו ויתרככו קודם שיכבשום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדהו\"ל פשוטי כלי עור המשמש רק לתשמישי אדם. ולא לתשמיש גופו. דדינו ככלי עץ בזה. שאמק\"ט כלל [כרפט\"ו ופט\"ז מ\"ז]. ונ\"ל דמיירי שהעור קשה. דאם הוא רך. מק\"ט מת מדחזי לקפל בו שום דבר הו\"ל כיש לו ב\"ק [כתוס' שבת ס\"ג ב' ד\"ה מניין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש בססיות הן</b><br> ר\"ל ג' מיני בסיס הן. ובסיס הוא כלי עם שולים. ולפעמים יש בו דפנות נמוכים. ועשוי להושיב עליו כלי אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלפני סופרים</b><br> שיושבין בתוכו וכותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דהרי אדם שוכב או יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל דלפקי</b><br> שמעמידין בתוכו השולחן שמכינין עליו המאכלים והמשקין להביאן משם להשולחן שאוכל עליו [עי' לקמן פכ\"ה סי' ו'] ומשים גם כוסות וקערות תוך חלול הבסיס שתחת השולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> מדיש לו ב\"ק העשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל מגדל</b><br> שמושיבין ע\"ג שראנק. כדי שלא יתרקב השראנק מלחלוחית הקרקע. וה\"ה בעשוי להושיב ע\"ג תיבה או שאר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדאין לו ב\"ק. ואינו רק תשמיש כלי ולא לתשמיש אדם. מיהו ביש לה ב\"ק ודאי מק\"ט [כלעיל פי\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש פנקסיות הן</b><br> והן לוחות מחוברות יחד כדי לכתוב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האפיפורין</b><br> הן ב' לוחות גדולות מעץ שמחוברות יחד בצירין. ומניחין בין ב' הלוחות נייר וקולמס ושאר כלי כתיבה ומקפלן. וכשרוצה לכתוב פותח קפולן. ויושב הסופר על הלוחות וכותב על הנייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיש בה בית קבול שעוה</b><br> הן ג\"כ ב' לוחות מחוברות בקצה א' שלהן. אבל הם קטנות. ויש להם שפה סביב ושם בפנים ממורחים פני הלוחות בשעוה. וכותבין וחורטין על השעוה זכרון דברים. ומקפלין ב' הלוחות אח\"כ זה על זה. אולם לכשירצה מחליק שריטי האותיות שכתב. וכותב שם מחדש דברים אחרים. [כך משמע מהר\"ש והר\"ב. אולם צ\"ל שאין ממלאין הב\"ק שלהן בשעוה. וזה כדי שלא ימחקו שריטות האותיות כשיקפל ב' הלוחות זע\"ז ולא יהיה ריוח בין לוח ללוח. דאי בממלא כל הב\"ק עם שעוה. הרי ב\"ק העשוי למלאות לא שמיה ב\"ק. [כרמב\"ם פ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> עי' ספי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלקה</b><br> שכותב עליו בסיקרא או בנתר שקורין קריידע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זגגין</b><br> להניח בתוכה כלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> מדיש לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל סרגין</b><br> דפוס לעשות עליו מרכבה. ועשוי כדמות מטה בלי שולים. דאין לו ב\"ק [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדהו\"ל רק פשוטי כלי עץ המשמש רק למשמשי אדם רק בשעת מלאכה [כלעיל פט\"ז מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש משפלות הן</b><br> משפלה הוא כלי עץ מרובע עם ב\"ק. אבל שוליו מנוקב נקבים גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זבל טמאה מדרס</b><br> מדעשוי לישיבה למשליך הזבל לשדה ויושב על כסויו. ופתח המשפלה בצדה [הר\"ש] ועי' מ\"ש בפירושינו לעיל [פי\"ט מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תבן טמאה טמא מת</b><br> דפתחה למעלה וכשישב עליו א\"ל עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפוחלץ של גמלים</b><br> גדול ביותר ומחזיק מ\"ס. כדי להניח בתוכו פרקמטיא למשא הגמלים. ולא חזי לישיבה דא\"ל עמונמ\"ל דפתחו למעלה ולפיכך לא דמי למרצופין [רפ\"כ] דפתחן מן הצד וגם בל\"ז משום ב\"ק אין לטמאו. מדנקביה רחבים וגדולים מאד. ואפשר דמה\"ט גם לישיבה לא חזי דאיך ישב על הנקבים שהם רחבים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מפצים הן</b><br> מחצלאות עשויות מגמי ושעם. והו\"ל כפשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה לישיבה טמאה מדרס</b><br> דאף פשוטי כלי עץ מקב\"ט מדרס מדאורייתא כשיש בהן צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>של צבעין</b><br> שכורכין בהן הבגדים שצבעו והו\"ל כיש להן ב\"ק [כלקמן מי\"ב] ומדמכורך מכל הצדדים סביב. להכי עדיף מהעשוי רק לחפוי או במכניס בפתח שמהצד בהתיק. שאינן מק\"ט [כלעיל ספט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גתות</b><br> שמכסין בהן הענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדאינו רק פשוטי כלי עץ. והוא תשמיש תשמישי אדם. ולרב\"א של גתות היינו המחצלאות שמתעטפין בהם דורכי גת שלא יתלכלכו בגדיהן. ונ\"ל דמשו\"ה אמק\"ט. מדעשויין רק להגן בגדים מטנוף. הו\"ל משמש משמשי אדם שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. ול\"מ היה נ\"ל דלהכי אמק\"ט. מדעשויין רק לכסות הענבים והרי כל העשוי לחיפוי טהור [כפי\"ד מ\"ג וספט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש חמתות</b><br> נודות מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש תורמלין</b><br> כיס עור של רועה. ובתוכו יש כיסין הרבה [כפי\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלים כשעור</b><br> המפור' רפ\"כ. וכ\"ש במחזיק יותר. רק לא מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין מדרס</b><br> ולא שייך לומר עמונמ\"ל מדנעשה מתחלה לכך להיות ביני ביני לישיבה [עמ\"ש בס\"ד רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עור הדג</b><br> דכל הנעשה מבריות המים טהור אפי' ממדרס [כפי\"ז מי\"ג ורמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לשטיח</b><br> לשטחו בקרקע ולישב עליו [כביצה י\"א ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> ולא נקט הכא רק הנך ג' שדומין זל\"ז שחין בהן צורת כלי. ואפ\"ה חלוקין בדינן. אבל ודאי יש עוד כלי עור שיש בהן צורת כלי ומטמאין מדרס [כפכ\"ו מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתכריך הכלים</b><br> דע\"י הכריכה הו\"ל כיש לו ב\"ק [וכלעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רצועות</b><br> והיינו בעור שלם שלא נחתך עדיין לרצועות. אלא יחדו לכך. ולהכי טהור מדמחוסר עדיין מעשה. אבל רצועות ממש מק\"ט [כנגעים פי\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוילון</b><br> לתלותו בפתח או בתורן ספינה. ומיירי שכבר קשרו בו הלולאות [כפ\"כ מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> דהשמש שומר הפתח. וגם הספנים מתעטפין בו כשהוא תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צורות</b><br> היינו טאפעטען מצויירים. ותלויין בכותל הבית לנוי. ובטלין לגבי כותל שהוא מחובר בקרקע שאמק\"ט. ועוד דמדחשיבי אין השמש מתחמם בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש מטפחות הן</b><br> חתיכת בגד מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ידים</b><br> העשוי לקנח בו ידיו בשעת אכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> דביני ביני מניחו תחתיו על הכסת שיושב עליו [כברכות פ\"ח מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ספרין</b><br> א\"א לומר דהיינו אותו מעפורת שמניחין על המתגלח [כשבת דט\"ב] דא\"כ עשוי רק להציל בגדיו מלכלוך ואמק\"ט כלל [כפט\"ז מ\"ו] אלא ר\"ל שכורכין בהן ספרים. ומיירי שאין המטפחות מצויירות דאז אינן מיוחדין דוקא לדברים קדושים. אלא כורך ג\"כ בהן דברים אחרים. ולהכי מק\"ט מת ושרץ. אבל במיוחדין לספרים קדושים לא מחשבו כלי תשמיש אדם ואמק\"ט [כפכ\"ח מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת ושל תכריך</b><br> לתכריך המת. דאסור בהנאה ואינו תשמיש אדם. ודוקא באזמניה וכבר נגעו בהמת דאל\"כ הזמנה לאו מלתא היא. ומותר בהנאה [כיו\"ד שמ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נבלי בני לוי</b><br> שכורכין בהם נבלים שבמקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> נ\"ל דלהכי אמק\"ט מדהן של הקדש. ואסורים בהנאה להכי לא מחשב כלי תשמישו של אדם. וכל כה\"ג אמק\"ט [כפכ\"ח מ\"ד ורמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה פרקילינין הן</b><br> הם בתי יד של עור כעין האנדשוה שלנו. אבל ראש האצבעות מגולה. וגם אצלינו מצויים בתמונה זו. נמצא שיש להן תוך בלי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>של צדי חיה ועוף טמא מדרס</b><br> משום שהוא רחב וגדול כדי מושב שמלבישו על פס ידו. ומושיב עליו העוף שנקרא פאלקע בל\"א. שלמדוהו לצוד עופות וחיות קטנות כארנבות וכדומה. וכשיתן לו אדונו אות. יעוף מעל ידו לרדוף אחר הצידה. ומדהוא רחב לפיכך לא דמי להא דתנינן לקמן [פכ\"ו מ\"ו] דכל בית אצבעות שאין לו ב\"ק שאמק\"ט כלל. דהתם קטן הוא ולא חזי לישיבה. אבל הך דהכא הוא רחב. וביני ביני כשאין העוף יושב עליו. מניחו הציד בשדה תחתיו ויושב עליו ביני ביני. ובכל כה\"ג שמיוחד לב' התשמישים לא שייך לומר לו ביני ביני עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חגבין</b><br> שלובשו על פס ידו. כשבאין החגבים ויושבין על הפרקלין סוגר פתאום ידו ותופסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> דאע\"ג דמדאין לו ב\"ק הו\"ל פשוטי כלי עור שאמק\"ט. עכ\"פ כיון דמשמש לאדם ולשאר תשמישי' ביחד הר\"ז מק\"ט [פט\"ז מ\"ז] מיהו מדהוא קטן לא חזי לישיבה ואמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל קייצין</b><br> שלבשן על ידיו כשמהפך פירות קיץ שמנים. כדי להציל ידיו מלכלוך הפירות. א\"נ שלובשן כשמלקט קוצים. כדי להגן ידיו שלא יחבלם בהקוצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדאינן עשויין רק כדי להנצל מעקיצת הקוצים. או כדי להציל ידיו ובגדיו מלכלוך אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. ומיירי בשאין בהפרקלמין ב\"ק כדי קבלת אוג [כלקמן פכ\"ו סמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש סבכות</b><br> הוא כפה שבראש הנשים הויבע בל\"א. ועשוי מבגד דק שנקרא פלא\"ר בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טומאת מדרס</b><br> דמדהוא רך חזי לישיבה ולא שייך בכזה לומר עמונמ\"ל. משום שלכך נעשה בתחלה שכשלא תצטרך לו. תניחה תחתיה לישב עליו ודמי טפי לקלוסטר ותורמל וחביריו [שנזכרו פ\"כ מ\"א] שגם הם אע\"ג שכשיצטרך להם א\"ל עמונמ\"ל. אפ\"ה מדמתחלה עשו אותם לישב עליהן ביני ביני. נעשו מדרס מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דמדהוא מגוייץ וקשה יתקלקל כשתשב עליו. והר\"ב הביא תוספתא שגורסת בהיפוך מגרסתינו וז\"ל של זקנה טמאה מדרס מדאינה מקפדת לישב עליו. משא\"כ בילדה וכך גרס רב\"א גם במשנתינו. וכך הוא הגירסא בתוספתא שלפנינו [פ\"כ דב\"ב דכלים] וכל זה פירשתי לפי דעת רבותינו. אולם אם נגרס כך במשנתינו. א\"כ היינו הך דתנינן לקמן [פכ\"ח מ\"ט]. ול\"ל תרתי בחדא מכילתא. ול\"מ היה נ\"ל לקיים גירסת הספר במשנתינו. רק דסבכה דהכא אינה כי הך סבכה דלקמן [פכ\"ח] דהתם היינו כיפה שבראשה. [וכן משמע התם במשנה י'] ורק בה חמור של זקינה משל ילדה. והיינו נמי סבכה דתוספתא. שהיינו נמי כפה שבראשה. אבל סבכה דהכא אינה כפה. רק הוא צעיף שקורין שלייער בל\"א. ומדמכסת בו ראשה נקרא גם הוא בשם סבכה. מיהו של ילדה ארוך הוא ומכסת בו ראשה ורוב גופה. ולכן כשיושבת יושבת על החלק המדולדל מלאחריה. ולהכי מק\"ט מדרס ככל בגדי ע\"ה שהן מה\"ט מדרס לפרושים [כחגיגה י\"ח ב] משום שכשישב והוא לבשן. נתמך היושב על חלק הבגד שמלאחריו. והרי סגי כשנתמך רוב הזב על מקצת המשכב [כזבים פ\"ה מ\"ה]. מיהו כל זה בצעיף של ילדה. אבל של זקינה אינו רגיל להיות ארוך כל כך. עד כשיעור דלדולו לאחוריה שתיכל לישב עליו כשתעטוף בו ראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יוצאת לחוץ</b><br> הוא כעין סבכה קטנה שהאשה חוזרת ונותנת על כפה שבראשה לצניעות או לקישוט כשיוצאת לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדאין בו כשיעור בגד. וי\"א דשל יוצאת לחוץ. היינו סבכה של זונה. דתרגום של זונה היינו נפקת ברא. וטהורה. מדאינו רק לבוש לחציפות לא חזי לאדם. ולא מחשב בגד. דבטל דעתה אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש קופות הן</b><br> קופה הוא כל ב\"ק העשוי מנסרים או מנצרים או מבגד גם [ערתוי\"ט מקואות פ\"ו מ\"ה]. ונ\"ל דהא דנקט תנא קופה. הוא הדין שאר כלים. רק נקט קופה. מדרגיל לטלות בה בריי' ומהוהה יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהוהה</b><br> ר\"ל קופה בלויי'. בין שנטהרה ע\"י בלייתה או לא. וכגון שלא נתנקבה כמוציא רימון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על הבריה</b><br> דהיינו שהושיב אחת תוך חלול חבירתה וחיברן יחד בדבק או במסמרות כדי לחזק שניהן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הבריה</b><br> אפילו כשהמקולקלת בפנים שכל התשמיש הוא בתוכה או שהמקולקלת גדולה ביותר ובולטת שפתה למעלה מהבריאה. אפ\"ה הולכין אחר הבריאה. דאם היא טהורה וחבירתה טמאה. שניהן טהורין. ואם הבריאה טמאה שניהן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה על הגדולה</b><br> בבא זו מיירי ששניהן בריאות. או שניהן בלויות. דאל\"כ הרי כבר שמעינן דאזלינן בכל גוונא בתר הבריאה. ומשכחת לה שתהיה הפנימית גדולה מהחיצונה. כגון שהפנימית הגדולה שוליה קצרים משולי החיצונה הקטנה שדפנותיה נמוכים. וכשתוחבים פנימית לתוכה. הרי דופני פנימית בולטים למעלה הרבה מחלול החיצונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הגדולה</b><br> בין לקולא ובין לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שוות</b><br> ששניהן בריאות או בלויות. וגם שוות בגבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הפנימית</b><br> שהיא היא עיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר כף מאזנים</b><br> שהיה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על שולי המיחם</b><br> והמיחם היה טהור. ושניהן שלימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבפנים טמא</b><br> גם המיחם. והיינו מדשניהן בריאות. וגם יש לכל אחד מעלה מחבירתה. דהטמא פנימי. והטהור גדול יותר. הו\"ל כשוות הנ\"ל שהולכין אחר הפנימי. וכלעיל. רק קמ\"ל הכא. אע\"ג דשניהן יחד מיוחדין רק לתשמיש יורה ולא לתשמיש מאזנים. לא אמרינן דנתבטל המאזנים לגבי היורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבחוץ טהור</b><br> ולא דמי לכרע טמא שחיברה למטה שכולה טמאה [כפי\"ח מ\"ז] דהתם ע\"י הכרע הטמא נעשה המטה כלי תשמיש. אבל הכא גם בלי חיבור הכף הטמא הי' חזי המיחם לתשמישו דהשתא. אלא שהשתא נתחזק טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ טהור</b><br> דבכה\"ג בין שהטמא בפנים או מבחוץ. הולכין אחר המיחם שהוא הגדול. ולרבנן כל הכלים שוין. והולכין אחר היותר בריא בין שהוא גדול או קטן בין שהוא בפנים או בחוץ. וכששניהן שוין בבריאות. הולכין אחר היותר גדול וכששוין גם בגודל. אז הולכין אחר הפנימי. וכלעיל. וסימנך בגף. בריאות. גדול. פנים [ועי' מ\"ש בס\"ד פכ\"ח סי' ל\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הכלים יש להם אחוריים ותוך</b><br> ר\"ל כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים שלהן לתוכן. דבנטמא תוך שלהן ממשקה שנטמא. נטמא גם אחורי הכלי ההוא דהיינו חיצונית הכלי. אבל בנגעו המשקין הטמא בחיצונית הכלי. לא נטמא תוך הכלי ההוא. ואע\"ג דכלי אמק\"ט רק מאה\"ט. אפ\"ה גזרו רבנן כך כדי שלא יטהרו כלי שנפלו עליו משקין של זב וזבה. כגון רוקו וכדומה. שהוא אה\"ט ומטמא כלי. ומדטומאת שאר משקין טמאין לכלי הוא מדרבנן עבדו בה הכירא פורתא כדי שידעו שטומאה זו מדרבנן ולא נשרפו עלה תרומה וקדשים. מיהו לא רצו להקל גם בנפלו משקין לתוכו שיהיו אחוריו טהורין. כדי שלא יטעו להקל כך גם במשקין אה\"ט דאוריי' אבל השתא ידעו שפיר שזו טומאה דרבנן. אבל יש משקין שטמא מדאוריי' וחמיר מזה. והא דהחמירו בתוכו טפי מע\"ג. ולא גזרו איפכא היינו משום דמצינו דהחמירה תורה בתוכו טפי מע\"ג בכ\"ח. וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הכרים והכסתות</b><br> עי' פירושן בפ\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשקין והמרצופין</b><br> הן שקין גדולים שמוליכין בהן סחורה. ונ\"ל דנקט הנך לרבותא אע\"ג דאפשר בהו להפוך אחוריהן לתוכן. וסד\"א דמה\"ט נחמיר בשניהן קמ\"ל דאפ\"ה אזלינן בתר המיוחד לכך ולכך בשעה שנגע המשקין כאן או כאן. א\"נ נקט הנך מדפליג בהו ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר כל שיש לו תוברות</b><br> ר\"ל כל כלים הנ\"ל שלולאות תפורים סביב שפת פיהם בחוץ מחלקינן בהו לענין טומאת אחוריים ותוך וכדאמרן. דס\"ל דצריך בהם היכר. דאל\"כ גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך</b><br> אלא שניהן לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלחן והדלפקי</b><br> מפורש לעיל רפכ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אחוריים ותוך</b><br> דאותו צד שנחלק ברהיטני האבעל בל\"א. זהו הצד רגיל להיות כלפי מעלה ולהושיב עליו כלים ומאכלים. ולכן נחשב זה תוך שלו. אבל רגלים שלהן שנפלו עליהן משקין הללו. לא נטמאו כלל מדכל עיקר טומאה זו דרבנן לא החמירו גבייהו כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אין להם אחוריים</b><br> ולא נקט גם בדברי ר\"מ תוך כדנקט לעיל בדברי ר\"מ. ה\"ט משום דלעיל הנך יש להן תוך ניכר. להכי קאמר שפיר אין להן תוך. ר\"ל דתוך ההוא לא מחשב תוך. אבל הנך דהכא דאין להן תוך ניכר. ומצי להשתמש בב' צדדיו בשוה. מהיכא תיתי נחשב צד א' תוך טפי מחבירו. להכי קאמר שפיר אין לו אחוריים. ר\"ל כל צדדיו מחשבו כתוך. דבנפלו משקין טמאין בכל צד שבהן כולו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן טבלה שאין לה לזביז</b><br> הכא מיירי בטבלא שאין לה רגלים להיכר לר\"י. וכשאין לה ג\"כ שפה. פליגי בה ג\"כ. דלר\"מ מדאין לו שום היכר כולו דינו כתוך. ולר\"י אותו צד המוחלק ברהיטני. זהו תוכו. צד שכנגדו כאחוריים. ונקט הא לרבותא דר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרדע</b><br> הוא מקל שעביו שליש טפח. ובראשו א' יש ברזל מחודד כחרב לחתוך עמו שרשי עשבים שבקרקע שחורש. וראש זה נקרא חרחר. ע\"ש החורין שעושה בקרקע. ובראשו השני יש עוקץ ברזל מחודד. להכות בו הפרה החורשת להישירה ללכת בתלמיה. והוא כעין שפארען שמכים בהם הסוסים לזרזן ללכת. והראש הזה נקרא דרבן. ושניהן יחד כשמחוברין בהמקל נקרא מרדע. ובלשון מקרא מלמד הבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו אחוריים ותוך</b><br> דב' הברזלים שבב' קצוות המרדע דהיינו החרחר והדרבן כל אחד נחשב כתוך לעצמו אבל הז' טפחים שבמקל הסמוכים לחרחור. נדונין כאחוריים של חרחור. והד' טפחים הסמוכין לדרבן נדונין כאחורי דרבן. ובשניהן בנטמא התוך נטמא אחוריו ולא אפכא. מיהו מהריוח שבהמקל בין הז' להד' בי' לא מיירי תנא. דפשיטא דדינו כיד. דבנפלו שם משקין טמאין. מנגבו וטהור כלו [וכלקמן במ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם</b><br> להר\"ש והר\"ב [עי' בבועז סי' א'] ס\"ל לר\"מ דאפי' בנפלו משקין על ז' וד' נטמא הברזל הסמוך לו דר\"מ לשטתיה אזיל דס\"ל לעיל דכל כלי שאין תוכו ניכר. אין לו אחוריים. אבל בהריוח שבין ז' לד' אפשר דלא פליגי כלל. וכ\"ע ס\"ל דדינו כיד. ולהרמב\"ם לר\"י ד' וז' מחשבו תוך והריוח שביניהן היינו אחוריו. א\"כ ר\"מ רק אהא פליג. וס\"ל דגם בנפל על הריוח שביניהן דינו כתוך ונטמא כולו. מיהו גם לר\"מ מחשב עכ\"פ הריוח הנ\"ל כאחוריים נגד החרחר והדרבן עצמן דנשארו בטהרתן. אף דלא מחשבו כאחוריים נגד הז' והד':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשירים</b><br> דבנשבר מקל המרדע. ונשאר שיעור ז' לזה או ד' לזה. עדיין כל א' מק\"ט [וכלקמן פכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדות יין ושמן</b><br> נ\"ל דמיירי הכא בכלי א' שיש בב' קצוותיו ב' ב\"ק א' ליין וא' לשמן למדדם. ולהרא\"ש נקט יין ושמן דווקא לאשמעינן דדוקא במדת הלח אמרינן דאותו שרגיל למוד בו הוא מחשב עיקר והוא התוך ואותו שאינו רגיל למוד בו הוא הטפל. ומחשב אחוריים נהעיקר. דשניהן מחשבו ככלי א'. משום דשניהן מתלחלחים כשימדדום בצד הא'. אבל מדת היבש אע\"ג שא' עיקר וא' טפל. אפ\"ה שניהן כעיקר זה כנגד זה. ובנטמא אחד מהן במשקין לא נטמא חבירו. מדא\"צ זה לזה כלל: [ועמ\"ש בס\"ד בזה לעיל פ\"ח סי' מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזומא ליסטרא</b><br> הוא כלי שקצהו א' הוא כף לבחוש בו הקדירה ולטעום הרוטב. וקצה השני עשוי כמזלג להפך הבשר בקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמרת של יין</b><br> ובהנך ב' כלים יש בתחתיתן מאחורי הכלי כעין ב\"ק קטן במקום מושב שלהן וכעין שיש לגביעי כסף שלנו. ועושים כך בב' כלים אלו. מפני שהם כלים לסנן המשקין. וכדי שיהא נקל יותר שיזוב המשקה המסונן מתחת שולי הכלי משא\"כ כשלא יהיה ריוח תחת שולי כלי הסינון אלא יהיה לו שולים שוים. הרי כשיעמוד כלי הסינון על שוליו השוין להדיא. יסתמו נקבי הסינון שבשולים. מיהו לפעמים יהפך האדם המסנן ב\"ק שתחת השולים כלפי מעלה ומסנן ומשמר מתוך ב\"ק הקטן שיזוב בדרך חלול ב\"ק הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אחוריים ותוך</b><br> בהנך גם ר\"מ מודה. דב' ב\"ק שבכל א' מכלים הללו לא דמי לז' וד' שבחרחר ודרבן. דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן אר\"מ לעיל דבנגעו משקין בטפל נטמא גם העיקר. משום דא\"א כלל להשתמש בהחרחר ודרבן שהן העיקר. אם לא יהיו מחובר להן הז' והד' שהן הטפל. להכי כל שמחובר הטפל לעיקר. גם הטפל נחשב כעיקר. אבל הכא אין תשמיש ב\"ק א' שבכלי צריך לתשמיש הב\"ק האחר שבקצהו השני. לפיכך כל אחד ככלי לבד דמי. ולא דמי ג\"כ לחרחור ודרבן אהדדי דס\"ל בהו ר\"מ דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. דהתם רגיל להשתמש בא' כמו בחבירו. להכי אינן תלויין כלל זה בזה. אבל הכא מדרגיל להשתמש בצד א' טפי מחבירו. וכגון מדה שמיוחדת למוד בצד א' יין ובצד א' שמן. אותו קצה שרגיל למוד בה הוא העיקר וכ\"כ זומאליסטרן. הכף שבו הוא העיקר. דרק לעתים רחוקים צריך להפך הבשר שלא תקדיח החתיכה. וכ\"כ מסננת ומשמרת. הב\"ק שבו רגיל לסנן הוא הגדול. לכן הוא מחשב העיקר. והוא נקרא תוך. ואותו שאינו רגיל להשתמש בו הוא הטפל ונקרא אחוריים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין להם</b><br> נ\"ל דס\"ל לר\"י דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן שאין משתמש בהז' והד' רק שמסייעים להתשמיש של החרחר והדרבן. להכי המסייע הו\"ל כאחוריים. והחרחר והדרבן עצמן מדמיוחדים לגוף התשמיש הו\"ל כהתוך. וכ\"כ חרחר ודרבן זה כנגד זה. מדאין תשמישו של זה שוה לשל זה. זה לשדד הקרקע וזה לזרז הפרה בהלוכה. להכי כ\"א חשוב לעצמו. ובנטמא אחד במשקה לא נטמא חבירו. אבל הנך כלי דמשנתינו. תשמיש שוה יש לב' הקצוות. דב' המדות שניהן למדידה. וזומליסטרן שניהן לקדירה וכ\"ש מסננת ומשמרת. דהרי מסנן ומשמר בזו הצד כבהצד האחר. להכי כולו כגוף א' דמי דבנטמא אחד נטמא חבירו. מדאינו לא מסייע לתשמיש האחר כז' וד' שבמרדע שנחשיבו עי\"ז כאחוריים. וגם אינו מיוחד למין תשמיש אחר כחרחר ודרבן אהדדי שנחשיבו עי\"ז כגוף אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר יש להם</b><br> נ\"ל דמדלא כלל ר\"ש בהדי ר\"מ. וגם מדשני ר\"ש בלישניה. דהרי רבי מאיר קאמר יש להם אחוריים ותוך. ור\"ש נקט סתם יש להם. שמע מינה דלא ראי זה כראי זה ושלש מחלוקות בדבר דלר\"מ אותו צד שרגיל להשתמש בו הוא העיקר והתוך והצד השני הוא הטפל ומחשב אחוריים. ולר\"י שניהן אינן שייכין זל\"ז [כפי' בתרא הנ\"ל] או שניהן כגוף א' וכפי' קמא הנ\"ל ולר\"ש דעת שלישית. דיש להם אחוריים ותוך. אבל רק לענין שיתטמא מה שבתוכו. דבנטמא אחוריים שבהן. טהור מה שבתוכן. אבל כלי עצמו כולו צריך טבילה אפי' כשנגעו המשקין רק בהאחוריים. והיינו משום דס\"ל דסגי בהך הכירא שטומאת משקין מדרבנן. מדאמרינן דמה שבתוכה טהור. ולר\"מ בנטמא הטפל. א\"צ לטבול העיקר ולר\"י גם מה שבתוכה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך להטביל</b><br> ר\"ל דסד\"א. כיון שאינו מטמא מה שבתוכה. ולפיכך לא יהיה צריך להטביל הכלי דלמאי ניחוש לה. קמ\"ל [ונסתלק בזה קושית הראב\"ד [פכ\"ח דכלים] וערמל\"מ שם ה\"ג]. אבל בכל כלי שנטמא אחוריו שלא נטמא תוכו. ס\"ל לר\"ש דא\"צ לטבול כולו. ואפשר לי עוד דקמ\"ל ר\"ש במאי דקאמר וצריך להטביל כולו. מדסד\"א דהו\"ל הכא כידות כלים שעתיד לקצצן. שא\"צ טבילה מדמשתמש צד האחר לתשמיש אחר. לפיכך כל העומד לקצוץ כקצוץ ועומד דמי קמ\"ל [ועי' מקואות פ\"י מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע וחצי הרובע</b><br> הוא כלי שבצדו א' יש ב\"ק כמדת רובע ובצד שכנגדו יש בית קבול שמחזיק חצי רובע. והשוליים מפסיק בין זה לזה כזה * ?H ולהרא\"ש ולהרמב\"ם [סוף הל' כלים] מיירי ששני מיני המדות הם זה בצד זה. ויש דופן מפסי' ביניהן כזה*? ושניהן עשויין למדידת מין אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הרובע</b><br> במשקין טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חצי הרובע</b><br> דמדשניהן עשויין למין אחד. הו\"ל שניהן כל אחד עיקר בפ\"ע אפי' לר\"מ וכמ\"ש לעיל [סי' יד] משא\"כ בשאחד עשוי למוד יין. ואחד למוד שמן. חזינן איזה מין רגיל למוד טפי. ואז הוא חשוב כעיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לפני ר' עקיבא הואיל וחצי הרובע אחוריים לרובע</b><br> ר\"ל הרי שמו העיקרי הוא רובע מדהוא היותר גדול שבב' מיני ב\"ק שבכלי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא אחוריו</b><br> בתמיה ואפשר דר\"ל דעכ\"פ לחומרא הול\"ל שהרובע מחשב כתוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן של כת קודמין היא</b><br> ר\"ל כבר שאלו ממני כת הקודמין כן. והשבתי או שמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע</b><br> ור\"ל שאין חילוק בין ב\"ק הגדול להקטן. ובשניהן יש להסתפק אי נחשבינהו כעקריים. וכיון דטומאת משקין דרבנן. ספק דרבנן לקולא. ואמרינן דשניהן דינן כאחוריי'. ורב\"א גרס של בת הקודמין. ור\"ל וכי הרובע קודמת בתשמישה וחצי הרובע דנימא זו עיקר וזו טפל. וכיון דשניהן שוין ספיקא הוה. וספק דרבנן לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע ואחוריו טמאין</b><br> ר\"ל אחורי דפנות הרובע טמאין. דנגד התוך ההוא ודאי מחשבו הנך אחוריים. אבל אחורי השוליים שהן תוך החצי רובע. טהורים וכלעיל. ואף דהיה פנים לומר דדוקא בדפנות של החצי רובע מטהרינן לעיל בין כלפי פנים או כלפי חוץ. אבל שולים. כיון דפני השולים שכלפי הרובע ודאי טמאים. הרי לא קיי\"ל כריב\"נ לעיל [ספ\"ב] דחולקין את עביו. וי\"ל התם רק לענין דפנות מחמרינן. מדאפשר להשתמש בב' הב\"ק כאחת. שפיר שדינן כל הדופן לחומרא להחלול הטמא. אבל הכא בשוליה שא\"א שישתמש בהחלול הטמא בשעה שמשתמש בהחלול הטהור. מודו דחולקין עובי השולים. ולהרא\"ש ולרמב\"ם הנ\"ל סי' כ\"ב דהכא נמי מיירי בשמפסיק הדופן בין הרובע לחצי רובע. י\"ל דוקא בעובי שפת הדופן. אין חולקין את עוביו מדאין ניכר חילוק בין חציו לחציו השני. לפיכך כולו טמא אבל ב' תוכין של זה וזה הרי מחולקין ועומדין הן. לפיכך בנטמא אחד השני טהור [ועי' סי' כ\"ט]. ואפשר עוד דכולה מתניתין ר\"מ היא דקאמר הכי. וס\"ל באמת כריב\"נ אבל רבנן מדקאמרו בסוף אין חולקין את הגביין גם ארישא פליגי דאין חולקין גבי השוליים. וכולן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין חולקין את הגביין</b><br> ר\"ל אין חולקין גובה המשך האחוריים אלא בנטמא אחוריו של א'. גם אחוריו של הב' טמאין. מיהו י\"ל דדוקא בנטמאו האחוריים מצ\"ע מחמרי רבנן אבל כשנטמאו האחוריים רק מדהן טפל להתוך שנטמא. אפשר דמודו לר\"מ. ואפשר דגם בהא פליגי עליה. [וא\"כ יהיה קצת סיוע להרא\"ש הנ\"ל. אולם להרמב\"ם [סוף הל' כלים] נראה דרק אסיפא פליגי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מטביל מטביל את כולו</b><br> בנטמא האחוריים פשיטא דצריך להטביל כל האחוריים. דהרי ס\"ל דכל האחרים טמאין. וכ\"כ בנטמא תוכו פשיטא דצריך להטביל כולו דהרי כולו טמא אלא לעולם אנטמא אחוריו קאי. והא דקאמר מטביל כולו היינו גם תוכו ודברי הכל היא דאע\"ג דקיי\"ל דכלי שנטמא מגבו אז אם הוא ריקן בשעת טבילה. א\"צ להטביל תוכו. עכ\"פ בשיש בתוך הכלי בשעת טבילה משקין שחס מלערבן במי מקוה. יש לחוש שעי\"ז לא יטביל שפת הכלי יפה. לפיכך צריך להטביל בכה\"ג גם תוכו [כזבחים ע\"ח א' וכלעיל סי' כ']: ולפ\"ז לרבנן הנ\"ל דכשנטמא אחורי א' גם אחורי הב' טמאין צריך להטביל גם תוכו של הב'. עכ\"פ תוכו של זה שנטמא אחוריו. אם יש בו משקין צריך להטביל גם תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כני כלים</b><br> היינו בסיס שמגוף הכלי שמתפשטין שוליו ומתרחבין מדפני הכלי ולהלאה סביב. כדי שיעמוד הכלי יפה על מכונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוגניהם</b><br> הוא שפת פה הכלי. שמתפשט גם הוא לחוץ ולהלאה מדפני הכלי סביב לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואזניהם</b><br> הוא כעין קשת שבאחורי הכלי לאחזו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידות הכלים</b><br> הוא כיד ארוך שמתפשט להלאה מאחורי הכלי. וג\"כ עשוי לאחיזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלים</b><br> מלת המקבלים אכולהו קאי. דבכולהו צריך שיהיה להכלי עצמו ב\"ק. ואז לא חשיבי הנהו שיביאו טומאה על עצמן. משא\"כ כשאין לגוף הכלי ב\"ק. חשיבי הנהו כאחורי כלי. דבנפלו עליהן משקין. אז עכ\"פ הן עצמן כולן טמא. וכמבואר בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ל\"ג לכל המוקף. וסירכא דלישנא מפרק י\"ז מ\"ד נשלל להכא. אבל לא שייכי הכא כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין להם אחוריים ותוך</b><br> שאין חילוק בהן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא</b><br> דכמו שאין חילוק בהן עצמן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו דכולו טמא. כ\"כ בנפלו על כנו או אוגנו וכדומה כולו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי שנטמא אחוריו כמשקין</b><br> מלתא אחריתא קאמר השתא ופרושי קמפרש מה דתנינן בריש פרקן כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים ותוך. מפרש הכא מה חילוקן דהיינו כלי שיש לו ב\"ק. שנטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים יש להן אחוריים ותוך</b><br> הא דהדר תני לה הכא. והרי כבר תני לה בריש פרקן. היינו רק מדבעי לאשמעינן דין הצביטה. דלא לבד מהתוך חלוק. כ\"א גם מהאחוריים. דדוקא כשנטמא התוך של הכלי במשקין נטמא כל הכלי. אבל אחוריים ובית הצביטה כשנפלו משקין על א' מהן לא נטמא חבירו. וכ\"ש שבכה\"ג לא נטמא תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם בית צביעה</b><br> ר\"ל מקום אחיזת האצבע שבכלי כשירצה להושיטו לחבירו ולרמב\"ם כאן הוא ב\"ק קטן שבצד שפת הכוס מבחוץ. ושם תוחב אצבעו להחזיק הכוס כשמושיטו לחבירו. ול\"מ נ\"ל שהוא כעין קשת שהולך למעלה בהכלי משפתו אל שפתו כמו שיש בסלים שלנו כזה? וקמ\"ל הכא תרתי חדא דרק יד ואוזן הכלי שהן בדופן הכלי מבחוץ מאויר הב\"ק וגם שהן פשוטין. אמרינן לעיל [מ\"ו] דאמק\"ט מהמשקין. אבל בית הצביעה שהוא על שפת הכלי שממעל לחללו. וגם לרמב\"ם הנ\"ל עכ\"פ יש להיד זה ב\"ק. להכי לא גרע בית צביעה זה מאחוריו. ומק\"ט. ותו קמ\"ל שחלוק אחורים מבית הצביעה. דבנטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ</b><br> ר\"ל דוקא בעריבה גדולה אמרינן כשנטמא אחוריה לא נטמא צביעה. מדאינו רגיל לאחוז באחוריים. מפני גדלה וכבדה של כלי. להכי לא חיישינן שיגע אדם בידים טהורות ולחות באחוריים או בצביטה שנטמא א' מהן. ויחזור ויגע בידיו הלחות במקום אחר הטהור שבאותו כלי. ועי\"ז יטמא גם אותו להכי בנטמא א' לא נטמא חבירו. אבל בכלים קטנים שרגיל האדם להושיטן פעם בשיאחז באחוריו ופעם בשאוחז בצביטה. חיישינן שפיר כלעיל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו. [וקק\"ל לרמב\"ם [פ\"ז מאה\"ט ועי' לעיל פ\"ב סי' מ\"ח] דגם כ\"ח מק\"ט מגבו ממשקין. א\"כ למה נקט הכא של עץ דוקא. ואת\"ל דבגב כ\"ח שגם משרץ אמק\"ט לא החמירו בצביטה שלו. עכ\"פ הרי כלי מתכות גם לראב\"ד דמטהר משקין בגב כ\"ח. עכ\"פ בכלי מתכות מודה דנטמא גבו ולא תוכו. ולמה נקט הכא עץ דוקא. י\"ל דאורחא דמלתא נקט. דעריבה מצויה רק בעץ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לכוסות</b><br> ר\"ל אף לכוסות. שאף בהן יש חילוק בין אחוריים לצביטה. דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. ולא חיישינן שיגע בידיו הלחות. במקום הטומאה ואח\"כ במקום הטהרה. מדלאו אורחא לאחוז סביב לגבו. אלא כשירצה להושיטו לאדם מושיטו בדרך כבוד בשיאחז הכוס בבית הצביעה. כדי שהמקבלו יאחזנה בגבו לשתותו מיד אבל בשאר כלי. שפיר חיישינן כנ\"ל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות</b><br> דדוקא בהיו ידיו טמאות ונגע בהן כשהן לחות בא' מב' מקומות שבכוס הנ\"ל. לא נטמא חבירו. וכ\"כ בהיה א' מב' המקומות שבכוס טמא. ונגע בידיו הלחות וטהורות במקום האחר. לא נטמאו הידים. וכדמפרש ואזיל [במ\"ח]. [ונ\"ל דטעמיה. מדהו\"ל תרי דרבנן טומאת משקין לכלי וטומאת ידים] אבל אוכלין לחין ומשקין. בין כשהן טמאים ונגעו במקום א' מב' מקומות הנ\"ל שבכלי. ובין כשהן טהורים ונגעו במקום הטהור מב' המקומות שנטמא חבירו. בין כך וכך ב' המקומות והאוכלין והמשקין כולם טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד</b><br> דרק בהן אמרינן שלא יתטמאו בשנגעו במקום הטהור שחבירו טמא. אבל ידים טמאות לחות שנגעו במקום א'. נטמא גם צד השני. וטעמיה דרק כשידיו טהורות נזהר היטב מליגע במקום הטמא שבכלי [ועי' ידים פ\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד היו ידיו</b><br> של אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ועליהן או על הכוס משקה טופח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס</b><br> וה\"ה לר\"מ באחז בידיו טמאות בצביעה לחה. לא חיישינן שנגע באחוריים בידיו הלחות. וכ\"כ איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שותה בכוס שאחוריו טמאים</b><br> מלתא באנפי נפשא היא. ולא קאי אכיצד הנ\"ל. רק מדדמי להך דלעיל דבתרווייהו לא חיישינן וכו' נקט להו גבי אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש</b><br> עי' לעיל [פ\"ח מ\"י] דלר\"מ התם. הרי ודאי נטמא הרוק. וחזר וטימא הכוס ולר' יהודה התם. הרי אפי' הרוק שבפיו טהור. וכ\"ש תוך הכוס. אלא לר' יוסי התם אצטריך. דקאמר התם דכשהיפך הרוק בפיו מק\"ט. סד\"א דניחש שמא היפך הרוק ונטמא גם המשקין שבפיו מאחורי הכוס. וחזרו וטמאו גם הכוס והמשקין שבתוכו. ונטמא גוויית השותה. קמ\"ל דכיון דטומאת גויה מדרבנן לא גזרו בה כולי האי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום</b><br> ר\"ל יורה שעומד אצל האש ומרתיח. ואחורי הקומקום טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו</b><br> אלא גם תוך הקומקום טהור מדאיכא ס\"ס. שמא לא יצאו המשקין או שמא לא חזרו לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם בית צביעה</b><br> אלא בנטמא א' כולו טמא. משום מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש</b><br> דבקודש אמרינן דכובד הפנימי על מושבו חוצץ על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה</b><br> כטבעת בהמה שאמק\"ט [כרפי\"ב] וחישב עליה לאדם מק\"ט. ודוקא בלא חסר מעשה שהי' ראוי לאדם. דאל\"כ לא מהני מחשבה להוריד לה טומאה [כפכ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה</b><br> כטבעת אדם שחשבה לבהמה עדיין מק\"ט [ועפי\"ז סמט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמעשה מבטל מיד המעשה</b><br> דבעשאה תחלה לאדם ואח\"כ עשה בה מעשה שיהיה ראוי לבהמה. נטהרה ואמק\"ט. וכ\"ש איפכא דמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיד מחשבה</b><br> בחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם הרי מק\"ט. ואח\"כ עשה בה שום מעשה שתהיה לבהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה</b><br> דבחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם. וכ\"ש בעשה בה מעשה שתהיה ראויה לאדם. ואח\"כ חישב על זו או על זו שתהיה לבהמה מק\"ט כבתחילה [ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"כ מ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סנדל עמקי</b><br> שנעשה בכפר עמקי. והוא רק חתיכת עור. ורצועה עוברת בהנקבים שבשפתו סביב. וכשרוצה לנעלו מעמיד רגלו עליו ומותח ברצועה שבשפתו. ועי\"ז יתמשך העור ההוא מלמעלה לכף רגלו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיס של שנצות</b><br> הוא נמי רק חתיכת עור פשוט. ולולאות בשפתו סביב. וב' רצועות עוברות בהלולאות. וכשירצה לעשות לעור זה ב\"ק. מותח ברצועה זו מכאן. ובהרצועה האחרת מכאן. ועי\"ז נעשה הב\"ק מאליו. והרצועות העוברות בהלולאות נקראו שנצות [כך פירש הר\"מ והר\"ב וגם רש\"י פירש כן שבת צב\"א. אמנם מהערוך והר\"ש משמע שהשנצות הן הלולאות]. וכל הנהו כשהסיר הרצועות א\"צ אומן לחזור ולהכניס הרצועות בהלולאות כשהוציאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית</b><br> הוא סל העשוי מנצרים דקין שג\"כ ב\"ק שלו נעשה ע\"י מתיחת חבל מנצרים שעובר בנקבים שבשפתו. ולרבנן עכ\"פ מדצריך קצת אומנות להחזיר חבל זה. תו אינו כאינך ב\"ק שהן מעשה הדיוט לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר אף סנדל לדיקי</b><br> סנדל הנעשה במקום לדיקי. והוא ג\"כ פשוטי כלי עור כהנך דלעיל. רק שצריך אומנות טפי להחזיר החבל בנקבים שבשפתו. אבל לכולן א\"צ אומן ממש לתקנם כבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין</b><br> דכשהכניס הרצועות מק\"ט. מדיש לו השתא ב\"ק כשירצה למתחו. אף שלא מתחו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרין</b><br> דכשהיו טמאין והוציא הרצועות מהנקבים או מהלולאות ועי\"ז נפשט העור נטהר [ואמק\"ט]. ואע\"ג דעכ\"פ אם גם כשנפשט יש ברחבו השתא כשיעור לק\"ט. דהיינו ה' על ה' טפחים [כפכ\"ז מ\"ב]. אפ\"ה עכ\"פ טומאה דמעיקרא פרחה ממנו מדנשתנה לכלי אחר. וככר שעשאו סדין [פכ\"ח מ\"ה]. אבל ודאי ביש בו ה' על ה' טפחים מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא באומן</b><br> ר\"ל אף שלא היה הקושר או המתיר אומן להחזירו יפה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן</b><br> שהרי כשיקלקלן או יתקנן אף מי שאינו אומן נטהרו או יק\"ט עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין</b><br> ר\"ל דהנך אף לאחר שהוציא הרצועות מהנקבים והלולאות עדיין מק\"ט ונשארו ג\"כ בטומאתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמרו</b><br> דבסתרן נטהרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה</b><br> רק בטרחה רבה ובקיאות יתירה [ר\"ש ורב\"א] ובהכי סגי דאף שהאומן יכול לתקנו עדיין מבלי שיוסיף לו גוף אחר אפ\"ה *) נשאר בטומאתו. וכ\"ש סנדל לדיקי דצריך אומנות טפי מכפיפה [כלעיל סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיס של שנצות</b><br> כיס של שנצות שבמשנה א' מיירי בנתפשט עור הכיס והוציאו הרצועות מהלולאות. אבל עדיין נשארו הרצועות תפורות בשפת עור הכיס. ובהא פליגי רבנן ור' יוסי. אבל הכא מיירי שהרצועות שהוציא מהלולאות נתנתקו לגמרי מעור הכיס. ובהא לכ\"ע יש חילוק. דכשנשאר הב\"ק של הכיס. אע\"ג שנתנתקו הרצועו' לגמרי אפ\"ה הכיס מק\"ט. אבל אם אחר שנתנתקו הרצועו' מהכיס נתפשט ג\"כ עור הכיס. בכה\"ג גם לר' יוסי אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו שנציו טמא</b><br> דאע\"ג שנתנתקו הרצועו'. עכ\"פ כיון שנשאר ב\"ק שבו מק\"ט עדיין וגם נשאר בו טומאתו שנטמא תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפשט</b><br> שנעשה עי\"ז כחתיכת עור פשוט בלי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדאית ביה תרתי שנתנתקו רצועותיו וגם נפשט העור מב\"ק שהי' בו. תו אין בו צורת כלי ואמק\"ט וגם נטהר מטומאתו תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלה עליו את המטלת מלמטן</b><br> שתפר בתחתיתו מבחוץ חתיכה קטנה מעור באמצע ועי\"ז אף שיפשיט העור. נשאר עליו צורת כלי. שיהי' מקום החתיכה כשולים [ולהר\"ב ע\"י המטלית שתפר באמצעו נשאר בו ב\"ק קטן אף שיפשיט העור וקק\"ל א\"כ פשיטא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אף שנתנתקו הרצועו' וגם נתפשט העור. אפ\"ה מק\"ט וגם נשאר בטומאתו שבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיס לתוך כיס</b><br> תפורים יחד בקצה א' ויש ב\"ק לכ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חברו</b><br> וכ\"ש ב' כיסין מחוברי' יחד. דמדטומא' משקין לכלי' מדרבנן הקילו בה. אבל בטומאה דאוריי'. בנטמא א' נטמא כולו. ודמי ממש לתורמל [פי\"ט מ\"ח] דאין אחד חיבור לחבירו. וכ\"כ במרדע וזומא ליסטרן [פכ\"ה מ\"ב] דבנטמא א' במשקין חבירו טהור [ועי' פ\"ב מ\"ז ולעיל פכ\"ה סי' כ\"ד]. מיהו בהי' שפת החיצון עודף על הפנימי. אז בנטמא הפנימי נטמא החיצון. אבל בנטמא החיצון לא נטמא פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור המרגלית</b><br> הוא עור שצוררין בו מרגלי' כדי שלא יתלכלך ושלא יאבד בקטנותו והוציא ממנו המרגלית ונשאר ב\"ק בהעור בהמקום שהיה כרוך. דמדאינו רגיל לפתוח הצרור רק לזמן מרובה להכי צררו בחוזק. ועי\"ז גם כשנתרוקן המרגלית משם נשאר הב\"ק במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וקמ\"ל אף שלא התכוון לעשות הב\"ק אפ\"ה מחשב כשאר ב\"ק ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים</b><br> דמעות להוצאה ניתנו וצריך לפתחו כל שעה. לפיכך אינו צוררו כ\"כ בחוזק. וכשמוציא המעות אף שמתקיים זמן מה. לאחר שעה יתמהר שוב להתפשט ולא מחשב ב\"ק [וכפט\"ז מ\"ה]. ולר\"א לא דמי להתם. דהתם כולן אינו ב\"ק. משא\"כ הכא לפעמים מחששתו שמא יאבד צוררו בחוזק וגזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כף לוקטי קוצים</b><br> הוא עור פשוט כמדת פנימית כף היד. שקושרין אותו על פנימיות הכף כשלוקטין קוצים. שלא יעקצוהו כשילקטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכל שאין לו ב\"ק טהור מדאורייתא [כרפט\"ו ורתוי\"ט שם] ואפ\"ה כשיש בו צורת כלי גזרו בה רבנן טומאה והכא מיירי שאין בו צורת כלי [ועי' פכ\"ד סי' נ\"ו וסי' ע\"א ובפרקן מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזון</b><br> אבנט מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברכייר</b><br> ב' חתיכות עור שהן קערוריות. והקטע מכניס בהן ברכיו שלא ילקו כשסומך עליהן בהלוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מדיש להן עכ\"פ ב\"ק [ועיין פ\"ח מ\"ג ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשרוולים</b><br> הוא כעין טבעת מעור. שהאומן דוחקו על בתי ידיו הרחבות שבמלבושיו שלא יעכבוהו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> אף שאין להם ב\"ק. וגם אין בהם ה\"ט כשיעור הראוי לק\"ט [כלקמן פכ\"ז מ\"ב]. עכ\"פ הו\"ל פשוטי כלי עור שיש בהן צורת כלי. ומק\"ט עכ\"פ מד\"ס. ולהכי לא ערבינהו תנא עם זון וברכייר שהן טמאין מדאורייתא מדיש להן ב\"ק וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרקליימין</b><br> שטערען בינדע מעור שלובשו על המצח להגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדלא נחשב תמונתה צורת כלי כאבנט לעיל [ועיין פ\"כ מ\"ד ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל בית אצבעות</b><br> הוא כעין האנד שוה קטנה של עור. ויש בה כמה כיסין קטנים להכניס אצבע בכל כיס. אבל אין הכיסין ארוכין. רק כדי להכניס בהן ראשי אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> מדאין בהכיסין ב\"ק דפתוחין הן בראשן נגד ראשי האצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל קייצין</b><br> היינו אותן שלובשין על האצבעות כשלוקטין פירות שגדלים בעצי קוצים. כגון אוגים וכדומה וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מקבלת את האוג</b><br> האהן ביטטען בל\"א שגדולם בעצי קוצים וכן שושנה בין החוחים וכדומה. ואמק\"ט מדאינה עשויה רק שינצל המלקט מעקיצת הקוצים. ורק מדיש בה ג\"כ ב\"ק להכניס בתוכה האוג שלקט ועושין כן מדחושש המלקט שיסרט בשרו כשיוציא ויחזיר ידו בין הקוצים על כל אוג ואוג שילקט כשירצה להניחו לתיך הכיס שבבגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדל</b><br> סנדל עשוי מעור קשה בשוליים ובעקב וקצת מזה ומזה בצד העקב. אבל אין עור על גביו. רק קצת עור קשה בראשו לכסות אצבעות [רש\"י שבת דף ס\"ו א']. ולכן יש לו בב' צדדיו בכל צד אוזן שמכניס בהן חוט. כדי לקשרו ולהדקו על הרגל שלא ישמט מעליו. מדאין עור על גביו [רש\"י שבת קי\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> ר\"ל להשאר בטומאה דמעיקרא וכ\"ש לק\"ט להבא ועי' דוגמת זה לעיל [פי\"ח מ\"ו ופי\"ט מ\"ה]. וה\"ה לענין טומאת מת. רק נקט טומאת מדרס מדמצוי בבית. מהנשים שבתוכו. טפי משאר טומאות. מיהו באמת אפי' לא תקנה נמי טמא מדרס משום דאכתי מנא היא דחזיא לנעלו בשיקשור חוט ארוך באוזן הנשאר ויכרכנו סביב פס רגלו ויהדקו רק נקט תיקנו משום סיפא דבנפסק גם שנייה אילו לא תיקן הראשונה בינתיים. אפי' במגע מדרס. אינו מטמא. דבלי אזנים אינו כלי כלל [שבת קי\"ב ב' ותוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> רק מטומאה דמעיקרא [ולא מטומאה דלהבא] אף שנתקן הא' קודם שנפסק הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דהאוזן הראשון כשתקנו. הרי נגע האוזן ההוא בהסנדל שטמא מדרס וכשנפסק אוזן הב' ונטהר הסנדל מטומאה דמעיקרא. עכ\"פ הרי כולו חיבור הוא לאוזן הראשון שהוא כבר טמא מגע מדרס. ובאמת אפי' לא תיקן להשניה עכ\"פ מדכבר תיקן הראשונה טמא השתא כולו מגע מדרס. רק נקט הכא ותקנה איידי ראשונה. מיהו ודאי כולו מק\"ט מדרס להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה</b><br> לרמב\"ם אפי' להבא אמק\"ט מדלא חזי למידי ולר\"ש רק טומאה ראשונה פרח מינה אבל מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפסק עקבו</b><br> ר\"ל העור שנגד העקב מאחוריו. נפסק מהעור שעומד זקוף מזה ומזה בצדדי הסנדל. נמצא שעי\"ז אף שעור העקב עדיין מחובר בתחתיתו בהשוליים. אפ\"ה אינו מועיל כלום להדק הסנדל ע\"ג הרגל. וכ\"ש בנחלק העקב באמצע גבהו או בניטל עור העקב לגמרי מהסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל חוטמו</b><br> שניטל לגמרי מעט העור שבראש הסנדל שמכסה האצבעות ולא מצי למינקט גביה ונפסק דהעור הקטן הזה אינו מחובר להעור הזקוף שבצדדי הסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנחלק לשנים</b><br> ר\"ל או שעדיין הכל מחובר בהסנדל רק שעור החוטם נחלק לארכו לשנים ועי\"ז לא חזי למידי דגנאי הוא לאדם לצאת בסנדל מרופט כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> להר\"ב מק\"ט עכ\"פ להבא. ולהר\"ש אף להבא אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוליים</b><br> הוא חתיכת עור פשוט כמדת תחת פסת הרגל ואין לו עקב וחוטם אלא קושרין אותו ברצועות שבו ע\"ג הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסק מכל מקום</b><br> בין תחת העקב או תחת האצבעות או בא' מצדדי הרגל תחת הפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנעל שנפחת</b><br> מנעל הוא נעשה מעור רך ואין לו עקב אבל יש בו אזנים מזה ומזה כבסנדל ובהן רצועות כדי לקשרו ע\"ג הפרסה וגם חוטמו הרך מתפשט יותר ע\"ג הפרסה טפי מבסנדל. ולפיכך כשקושרין יחד הרצועות שבו קושרין אותן ממעל לעור החוטם ממש. משא\"כ סנדל שחוטמו קצר כשקושרין יחד הרצועות שבו קושרין אותן על בשר שבגב הפרסה ממש. והכא מיירי שנפחת ונקרע קצת משפת החוטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> נתבטל טומאה שבו גם אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנעל שעל האמום</b><br> היינו דפוס שהמנעל נעשה ע\"ג ומה\"ט נקט מנעל משום דסנדל שנעשה מעור קשה. אין העור שלו נוח לכופו ע\"ג האמום. ולכן יעשוהו בלי אמום. אף שעי\"ז לא יהיה מכוון ממש כשטח הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> שאמק\"ט מדהו\"ל כאילו לא נגמר עדיין [שבת קמ\"א ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> מדאין חסר לתשמישו מעשה אומן. דהרי גם הדיוט יכול לשמטו מהאמום. להכי מחשב כנגמר ועוד דהרי לא גרע מגולמי כלי עור דמק\"ט כגולמי כלי עץ [רמב\"ם פ\"א מכלים ה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חמתות צרורות</b><br> נודות עור שניקבו נקב המטהרן [כפי\"ז] וחזר וקשר העור שבשפתות הנקב סביב יחד ועי\"ז נסתם הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> דע\"י סתימה שע\"י הקשר לא נחשב ככלי שלם ואע\"ג דלענין צמ\"פ ס\"ל דקשר הו\"ל כסתום [כפ\"י]. נהי דכסתום מחשב ככלי שלם לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל ערביין</b><br> שיודעין אומנות לקשור באופן שאינו נוח להתירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רמ\"א צרור שעה</b><br> ר\"ל כל קשר שעשאו כדי שיהיה קשור רק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> אפי' של ערביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור עולם טמאות</b><br> אפי' של הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות</b><br> אפי' של ערביין וצרור עולם. לא מחשב ע\"י הקשר ככלי שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו עורות</b><br> פשוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שחשב עליו לשטיח</b><br> לישב עליו. כי כך היה דרכן [עי' פכ\"ד מי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור סקורטיא</b><br> הוא כעין סינור שירצע בל\"א שחוגר בו הבעל מלאכה סביב לו בשעת מלאכתו והוא מעור עב [כפט\"ז מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור קטבוליא</b><br> הוא עור שמכסין המצע שבמטה כעין לאקען שלנו כדי לישן עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור החמר</b><br> שחוגר בה המחמר בהמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכתן</b><br> לשון כיתנא דהיינו פשתן. ור\"ל שהסורק פשתן קושר כמין שירצע לפניו סביב שלא יתלכלכו בגדיו מקסמי הנעורת בסרקו אותן [עפט\"ז מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכתף</b><br> שהנושא משא על כתיפו מניח חתיכת עור פשוט על כתפו תחת המשא שלא תדחקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הרופא</b><br> המקיז דם ופותח מכות. חוגר בהעור שלא יתטנף מהדם והליחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור העריסה</b><br> שכורכין בו הילד כשישכיבהו בעריסה. כדי שלא יטנף הכר שתחתיו ברעי ושתן. אולם עי' [פרה פי\"ב מ\"ח] נראה שהוא השולים של העריסה. שקשור בכפתורים שהן סביב שפת התחתון של דפנות העריסה. ואעפ\"כ לא דמי לקטבליא לעיל. דהתם העור רך. והכא העור עב קצת. כדי שלא יתקלקל כ\"כ מהר מהרעי ושתן של תינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הלב של קטן</b><br> שמלבישין לקטן על לבו שלא יתלכלכו בגדיו מרירי פיו וממאכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכסת</b><br> שמניחו על הכר או הכסת שלא יתלכלך בשישב עליהן. א\"נ עור שכורכו ומקפלו ככר וכסת כדי לישן עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס</b><br> ר\"ל כל עורות הנ\"ל מק\"ט מדרס. דיש מהן מיוחדין לישיבה או שכיבה. ויש מהן שמיוחדין שלא בשעת מלאכתן לישיבה או לשכיבה ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הסרוק</b><br> שכורכין בו צמר סרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הסורק</b><br> שהסורק צמר נותנו עלירכיו בשעה שסורק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א טמא מת</b><br> אבל אמק\"ט מדרס דדוקא הנך דלעיל. אפי' משתמש בהן לדבר המלכלך. אפ\"ה ביני ביני לכשיצטרך לו לישב עליו הופכו על צד השני ויושב עליו אבל הנך מדמשתמש בהן לצמר. עי\"ז נימי הצמר שהן דקין וקלין נדבקין בכל צדדי העור. ואינו רגיל לישב עליו. כדי שלא ידבקנו הנימין על בגדיו. ואפ\"ה מק\"ט מת. מדעכ\"פ בגד הוא ויש בו צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עב כסות</b><br> עור שמכסין בה הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותכריך כסות</b><br> עור שכורכין בו הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עב ארגמן</b><br> שמכסין בה הצמר שצבוע ארגמן. מדהוא יקר וחושש שיתלכלך מאבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותכריך ארגמן</b><br> שכורכין אותה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א טמא מת</b><br> ולא מדרס. דמדקפיד מאד על נקיותן. אינו יושב עליו רק בשעת הדחק מאד. ונ\"ל דמיירי שכרכו בו סביב [כפכ\"ד מי\"ב] דאל\"כ הרי כל העשוי לחיפוי אמק\"ט כלל [כלעיל ספט\"ז] וה\"נ הרי אמרינן בסיפא דהעשוי לחפוי כלים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שעשאו חפוי לכלי טהור</b><br> אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למשקלות</b><br> לחפוי למשקלות שלא ישחקו ויגרע משקלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט מת מדיש להן ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטהר</b><br> נ\"ל טעמו משום דב\"ק זה הוא רק לצורך המשקולות שגם הוא אמק\"ט מדאינו כלי דלא מקרי כלי תשמיש רק כשעשוי להניח עליו או בתוכו שום דבר או כשהוא עשוי כדי לעשות עמו שום מלאכה או פעולה ומה\"ט גם קנה מאזנים מחשב כלי [כפי\"ב מ\"ב] מדעשוי להשתמש בגופו דהיינו לתלות בו דבר הנשקל. אבל משקלות שהוא רק כדי לשקול כנגדו שום דבר שיכול לעשות כזה עם חתיכת עץ ואבן בעלמא. אם הוא כמשקל הראוי. להכי אפי' בכלל פשוטי כלים אינו ואמק\"ט כלל. וכיון דהמשקולת גופה אמק\"ט. איך יהיה העור שהוא טפל לו חמור מהעיקר [זבחים ס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מקום שאין חסרון מלאכה</b><br> שאין חסר בו מעשה כדי שיהיה ראוי לתשמיש שיחדוהו לו. וכגון עור שיחדו לשטיח. וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחשבה מטמאתן</b><br> דכל הכלים יורדים לטומאה במחשבה [כפכ\"ה סי' נ\"ו] ואף שחסר עדיין קצת מלאכה לקישוט וכדומה [כלעיל ספי\"ב] רק הכא בפשוטי כלי עור מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן</b><br> דהא דאמרינן לעיל [פכ\"ה מ\"ז] דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה היינו באין שם חסרון מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא העוצבה</b><br> הוא עור שהוא מכסה המרכבה. דבה אף שחסר בה מעשה רבה עד שיהיה ראוי לכך. דהיינו שלא עיבדה וקצעה עדיין. אפ\"ה אינו מקפיד מלהשתמש בו גם מבלעדי כך. וא\"ת הרי העוצבה הו\"ל תשמיש מרכבה. והו\"ל תשמישי כלים בשעת מלאכתן. והוא פשוטי כלי עור שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. י\"ל התם היינו במשמש להכלי שמשמש לאדם אבל הכא העוצבה גופה משמש להאדם כדי לישב עליו או תחת העור הפרוס. כה\"ג לא מקרי משמש משמשי אדם. דהרי י\"ל איפכא דהמרכב משמש להעוצבה אלא שניהן משמשין להאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחשבה מטמאתן</b><br> דכשחישב עליהן לדבר שראוי לו בלי חסרון מלאכה מק\"ט מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן</b><br> דאף שחישב עליהן לשטיחה וכדומה שא\"צ עוד מלאכה לתשמיש זה אפ\"ה אמק\"ט. מדרגיל להמלך למכרן לנעלים. וא\"כ חסר כאן מעשה ואמק\"ט משא\"כ בעה\"ב אינו רגיל למכור כלי תשמישו [כח\"מ סי' צ' סי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גנב מחשבה מטמאתן</b><br> דכשלו דמי. דסתם גנבה יאוש בעלים הוא. דלא ידע ממי יתבענה ואע\"ג דכל יאוש כדי לא קנה עכ\"פ משום שע\"י מחשבתו זו איכא נמי שינוי שם. דמתחלה היה נקרא עור סתם והשתא עוצבא. לפיכך מדאיכא תרתי שינוי שם בהדי יאוש מהני שיקנה לו [ב\"ק סו ב' ותוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן</b><br> דמדידע מי גזלו. מצי תבע לו בדינא ואינו מיאש. ומיירי בגזלן עובד כוכבים דערכאות מפקי באומדנא. להכי לא מיאש נגזל. ולפיכך מדאינו של גזלן. לא מהני מחשבתו שיחשב עי\"ז כלי לק\"ט. אבל בגזלן ישראל דב\"ד ישראל לא היה מוציא ממון בלי עדים. מסתמא הגזלן נשמר בעצמו שלא לגזלו קמי סהדי. ויאושי מיאש נגזל מיניה מדקשה עליו להביא עדים שגזלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א חלוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן</b><br> דמדאינש אלמא הוא. סומך על תקיפתו. ומיאש נגזל מדלא מצי מפיק מיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גנב אין מחשבה מטמאתן</b><br> מדבידו לחקור אחר הגנב שגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שהוא טמא מדרס</b><br> ר\"ל עור שראוי לק\"ט מדרס מדעשוי לשטיח וכדומה. או שנטמא העור באמת במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחשב עליו לרצועות ולסנדלין</b><br> שאח\"כ חישב עליו לעשות ממנו רצועות או סנדלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שנתן בו את האזמל</b><br> שתחב האיזמל בהעור לחתכו לרצועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל נטהר אז מטומאה דמעיקרא וגם אמק\"ט להבא עדיין. ואע\"ג דגם רצועות מק\"ט עכ\"פ משאר טומאות [כפכ\"ד סי' ל\"ה] היינו כשכבר הם רצועות. אבל הכא הרי לא חתך עדיין הרצועות מהעור ואכתי חסר מעשה אומן לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שימעטנו פחות מה' טפחים</b><br> ס\"ל דלא נתבטל ממנו טומאה דמעיקרא עד שיעשה בו מעשה רבה עד שלא יהיה ראוי עוד למלאכה דמעיקרא. ולפיכך הכא דוקא כשמיעטו לפחות מן ה\"ט לא חזי למדרס שטיח. דכך הוא שיעור עור בין לק\"ט מדרס או שאר טומאות [כפכ\"ז מ\"ב]. ואע\"ג דהכא דחתכו בכונה. אז גם בפחות מה' טפחים מק\"ט [כפכ\"ז סי' כ\"ז]. היינו להבא. אבל עכ\"פ טומאה דמעיקרא נתבטל ממנו. ואת\"ל עכ\"פ הרי רצועות ומנעלים מק\"ט [נגעים פי\"א]. וא\"כ הול\"ל שיהיה טמא מגע מדרס. כסדין שעשאו ווילון [פכ\"ז מ\"ט] וכפה שנתנו על הספר [פכ\"ח מ\"ה]. י\"ל התם כבר עשאו ווילון וכבר נתנו על הספר משא\"כ הכא רק נתן בו האיזמל אבל עדיין לא חתכו לרצועות לפיכך טומאה ראשונה נתבטלה. ולכלל קבלת טומאה שניה לא בא: [ובהא יתורץ נמי מה דק' מהכא דקאמר ר' יהודה דע\"י תחיבת הסכין בהשטיח נתבטל ממנו טומאה דמעיקרא והרי בשבת [דנב\"ב] קאמר ר\"י בפירוש דרק בעשה בו מעשה לקלקל מבטל טומאתו. ולא בעשה מעשה לתקן כגון טבעת אדם שהקיש עליו כדי לתקנו לבהמה מעשה תיקון כזה לא מבטל טומאתו. והרי ה\"נ נתינת האיזמל בהשטיח. הוא כדי לתקנו לרצועות. ואיך יבטל טומאתו. ולפי דברינו הנ\"ל י\"ל דהא דמעשה תיקון לא מהני לבטל טומאה שבכלי. היינו בשכבר תקנו לתשמיש השני. ולהכי באמת סדין שעשאו ווילון ס\"ל לר\"י דנשאר בטומאתו מדרס כמעיקרא. אבל הכא שלא חתך עדיין העור לרצועות. רק תחב בו האיזמל לחתכו הרי המחשבה עם מעשה זו ביטל מהשטיח טומאה דמעיקרא. אבל עדיין לא היה במעשה זה כפי הראוי לתשמיש דלהבא. להכי לר\"י נסתלק ממנו טומאה לגמרי. ובמגינת שלמה תירץ דדוקא להעלות טומאה דמעיקרא מהכלי קאמר ר\"י התם דלא נטהר רק בשהיה המעשה לקלקל אבל הכא הא דר\"י מטהר היינו רק שלא יק\"ט להבא ובכה\"ג אפי' בעשה מעשה לתיקון אמק\"ט עוד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בר ר\"צ אומר אף העושה מטפחת</b><br> נ\"ל דהאי אף דקאמר ראב\"צ. ה\"ק לת\"ק. דמדקאמרת דכשלא נפחת מה\"ט עדיין נשאר בטומאתו משמע דוקא בכה\"ג שלא נתבטל עדיין מהעור תורת שטיח שהיה עליו מעיקרא וגם עדיין לא נגמר הכלי החדש שרוצה לעשות ממנו לפיכך עדיין נשאר בטומאתו שבתחלה. הא בשטיח שכבר עשאו מטפחת. שכבר נגמר הכלי החדש שרוצה לעשות ממנו. באמת נתבטל מהכלי טומאה ישנה שבו ואהא קאמר ראב\"צ מלת אף. ור\"ל אף שכבר עשה מהשטיח מטפחת והוא מטלית מרובע לקנח בו ידיו אף שכבר נגמר המטפחת. אפ\"ה עדיין נשאר טומאה דמעיקרא עליו דאע\"ג דהשתא ודאי כלי חדש הוא עכ\"פ מדמטפחת דומה בתמונתו לשטיח. אין כאן התחדשות בתמונת הכלי והו\"ל רק ככלי גדול שעשאו קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הכסת</b><br> ר\"ל אבל אם עשה מטפחת מעור כסת. והוא כעין כיס מלא מוכין והוציא המוכין וחלק הכיס לשנים ועשאו מטפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהרי נשתנה צורתו דמעיקרא [ועי' פכ\"ח מ\"ה]. מיהו פשוט דמק\"ט להבא. [כלעיל פכ\"ד מי\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבגד</b><br> הוא דבר הנארג דוקא מצמר ופשתן [רמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"א] אבל הנארג מקנבוס או משי וכדומה אינו מקבל שום טומאה עד שיהא בו גע\"ג טפחים [עי' פכ\"ח ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משום חמשה שמות</b><br> ר\"ל אפשר בו ה' אופנים שיק\"ט על ידן. ובכל אחד יש שיעור אחר דהיינו כלי קיבול. מושב. אהל. אריג. [ר\"ל שארג כלי שלם פשוט בלי ב\"ק. כאבנט וכדומה] אם יש בו גע\"ג אצבעות בין שנקרע אפי' שלא בכוונה מבגד גדול או שהתחיל לעשות בגד גדול וכבר ארג בו גע\"ג אצבעות מק\"ט [רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ג] וכולהו מפרש ואזיל בפרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השק</b><br> הוא דבר הנארג משער בע\"ח חוץ מהנארג מצמר כבשים שהוא בכלל בגד וכדאמרן וכל שק מק\"ט אפי' אין לו ב\"ק דהרי לא ממעטינן רק חבלים ומשיחות. וגם חבק של חמור שאין לו ב\"ק ג\"כ מק\"ט [כספרא שהביא רמב\"ם הכא]. ואע\"ג דאמרינן [בכורות ל\"ח א] מה שק מטלטל מלא וריקן. ופי' רש\"י שם שיש לו ב\"ק. י\"ל כשאין לו ב\"ק אתרבי מאו שק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום ארבעה</b><br> ר\"ל יש בו רק ד' אופנים שמק\"ט על ידו. דכשנקרע ממנו מטלית שרחבו גע\"ג אצבעות אין המטלית ההוא מק\"ט. משום טומאה שבעולם. דאז לא נקרא שק:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור משום שלשה</b><br> דאין בו משום גע\"ג אצבעות הנ\"ל. וגם משום אריג אינו מטמא. דאפילו קצץ העור לפתילים וארג ממנו כלי שלם בלי ב\"ק. אינו מקבל שום טומאה. עד שיהא ברחבו כשיעור העה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>העץ</b><br> לאו דוקא עץ אלא כל הנעשה מגדולי קרקע. כצמר גפן. קנבוס. גמי. וכדומה [רמב\"ם פ\"א ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום שנים</b><br> דלית בה כל הנך דאמרן. וגם לא נטמא בהאהיל על המת כשאינו כלי. כגון נסרים או אריג מערבות או משאר גדולי קרקע [חוץ מפשתן] שעשה מהן אהל. ובתוכו מת לא נטמא האהל [כשבת פ\"ב ורמב\"ם פ\"ב מטו\"מ הי\"ב]. מיהו כלי שנעשה מהנך. והאהיל על המת. אפי' הוא קטן מאד נטמא [כרמב\"ם פ\"א מטו\"מ ה\"י] רק דמכלים שהאהילו לא מיירי תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי חרס משום אחד</b><br> דלית ביה כל הנך דלעיל. ולית ביה נמי טומאת מדרס דאין כ\"ח נטמא בטומאת מדרס. ואמק\"ט רק משום ב\"ק. ומהשתא כל הנך שהזכיר התנא הדר ומפרש להו ממטה למעלה כלי חרס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס מטמא משום כלי קבול</b><br> דדוקא כ\"ח שנשבר אמק\"ט עד שיהיה שיעור להב\"ק שנשאר בו [כפ\"ב מ\"ב] אבל כ\"ח שלם כל שיש לו ב\"ק כ\"ש מק\"ט כשיתלה או יגע בו טומאה באויר תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאין לו תוך בכלי חרס</b><br> רבותינו נדחקו בפי' בבא זו. וגם מה שייכות זה לכאן. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק. וגם בענין ב\"ק עצמו קיל כ\"ח מכל כלים הנ\"ל דבכולן כשיש להן ב\"ק. אז גם כשנגעה טומאה מגבו אפי' אין ב\"ק במקום מגע הטומאה מגבו אפ\"ה נטמא כל הכלי אבל כ\"ח אפי' יש ב\"ק במקום תליית הטומאה מאחוריו כל [ב\"ק] שאינו תוך הכ\"ח דהיינו במקום עיקר תשמישו. אין לו אחוריים. ר\"ל דבנתלה טומאה באויר ההוא אפי' האחוריים לא נטמא [כפ\"ד מ\"ד. ורק בנגע שם טומאה נטמא [כפ\"ב מ\"ג] ונ\"ל דגם זה הוא רק מד\"ס]. א\"נ לענין טומאת משקין קאמר הכא דגם בזה קיל כ\"ח משאר כלים הנ\"ל. אע\"ג דטומאת משקין לכלי הוא מד\"ס אפ\"ה הקילו בו בכ\"ח טפי מבשאר כלים דבשאר כלים כשאין להן תוך כלל כגון טבלא בלי לזבז אפ\"ה אפשר שיטמא ממשקין כולו. כשנגעו במקום שרגיל להשתמש שם ובנגעו משקין בצד השני נטמא עכ\"פ צד השני [כפכ\"ה מ\"א]. אבל כ\"ח כל שאין לו תוך. אין חילוק בו בין תוכו לאחוריו. דבכל מקום שנגע בו משקין או שאר טומאה. טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו העץ שהוא מטמא משום מושב</b><br> דאפי' אין לו ב\"ק מק\"ט מדרס מדאורייתא. רק דלמשכב צריך שיעור גע\"ג טפחים ולמושב בטפח סגי [ועמ\"ש בס\"ד פ\"כ סי' פ\"ד] וגם מק\"ט משאר טומאות עכ\"פ מד\"ס. כל שיש בו שיעור דחזי לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן טבלה שאין לה לזביז</b><br> א\"כ אין לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי עץ טמאה</b><br> אף דאינה מק\"ט מדרס. מדא\"ל עמוד ונמ\"ל. אפ\"ה עכ\"פ מדרבנן מקבל טומאה משאר טומאות אף שאין ב\"ק. מדיש בו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי חרס טהורה</b><br> דכל פשוטי כ\"ח אינו מקבל שום טומאה אפי' מד\"ס [כרמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו העור שהוא מטמא משום אהלים</b><br> דבהאהיל עור על המת. אע\"ג שאינו כלי. נעשה אבי אבות כדין אהל. ואם הוא כלי גם ברחב כ\"ש נעשה אבי אבות [כלעיל סי' ז] ורק בנקרע מעור גדול צריך שיהיה בהחתיכה שנטמא הע\"ה טפחים [כלקמן סי' כ\"ז]. משא\"כ עץ וחרס [וה\"ה עצם ומתכות] כל שאינו כלי והאהיל על המת הוא עצמו טהור לגמרי אפי' אין האהל קבוע בקרקע [רמב\"ם פ\"ה מטו\"מ הי\"ב. ולהראב\"ד שם וגם לתוס' [שבת דכ\"ז ב ד\"ה ואין] בהנך דוקא בקבועים בקרקע אין נטמאין משום אהל]. מיהו פשתן אף שכל הגדל מארץ דינו לענין קב\"ט כעץ. אפ\"ה בקבוע אהל שממנו בקרקע אפ\"ה מק\"ט. אבל להביא טומאה ממקום למקום תחת האהל מהטומאה לטהרה בזה אין חילוק בין עץ וחרס לשאר מין ואפי' היה המאהיל מין שאמק\"ט כגון נדבך. או ממין הגדל במים. כולן מביאין הטומאה. כשהמאהיל רחב טע\"ט נטמא הנאהל מדאורייתא. וביש בו רק שליש טפח נטמא עכ\"פ מד\"ס [ועי' ביבקש דעת סי' ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו השק</b><br> שמטמא בכל הטומאות הנ\"ל. דהיינו שכשעשה ב\"ק משער או שעשה מושב משערות מדובקות יחד. או שעשה מהן אהל. הר\"ז נטמא ככל הכלים הנ\"ל. אבל יש בו עוד דבר חדש מה שאין בכל הנ\"ל שמטמא גם משום אריג. ר\"ל אף שאין בו חשיבות אחר לק\"ט. רק שהוא אריג. וכגון שאין לו ב\"ק. וגם אינו דע\"ד טפחים רוחב. שהוא השיעור שלו שיק\"ט כשאין בו ב\"ק [כמ\"ב]. אפ\"ה אפשר שיק\"ט אם הוא רק אריג ור\"ל שארג משער בגד שלם כגון אבנט וכדומה. אע\"ג שאין ברחבו רק כ\"ש מחשב כלי ומק\"ט [כשבת ס\"ד א]. ואריג שבשק לאו דוקא. דה\"ה קלוע געפלאכטען בל\"א או געשטריקט בל\"א בכולן בשער מק\"ט בכ\"ש. אבל שזור כעין חבלים ומשיחות משער [או מצמר ופשתן] אינו כארוג [שם הי\"ב וע\"ש פכ\"ב ה\"ג]. אמנם שאר המינים הנ\"ל אע\"ג שארג מהם כלי שלם כגון שארגו מגמי או ענפי ערבה שום כלי. או שקצץ פתילים מעור וארג מהם כלי שלם. כל שאין ב\"ק להכלי שעשה. וגם אין ברחבו כשיעור הצריך לכל אחד שיק\"ט [כמ\"ב] לא מחשב כלי ואמק\"ט. מיהו חתיכה שנקרעה שלא בכוונה מחתיכה גדולה. בין שהוא משער או עור או מפץ. לכ\"ע אמק\"ט כלל עד שיהא בחתיכה הקטנה שנקרעה מהגדולה כשיעור המפורש בו [כמ\"ב רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא משום אריג</b><br> הוא אריג מצמר או פשתן דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו הבגד</b><br> דבגד יש בו כל החומרות שבמינים הנ\"ל. שמטמא כשהוא ב\"ק קטן ומק\"ט מדרס וכשהאהיל על המת נעשה אבי אבות וכשארג ממנו כלי שלם אפי' הוא קטן מאד ובלי ב\"ק. אפ\"ה מק\"ט. אבל עוד יש בו חומרא יתירה. שאפי' נקרע שלא בכוונה מחתיכה גדולה. אפ\"ה סגי בשיש בו רוחב גע\"ג אצבעות. וכל זה לשאר טומאות. אבל להטמא במדרס אם נקרע שלא בכוונה. צריך בכל א' מהמינים הנ\"ל כפי שיעור המדובר בו [במ\"ב]. אמנם בשאר מיני אריג שאינו מגדולי קרקע. וגם לא משער בעל חי. כגון משי וכדומה אינו מקבל טומאה כשאין לו ב\"ק ונקרע שלא בכוונה מאריג גדול רק בשיהיה בו גע\"ג טפחים [רמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבגד מטמא משום שלשה על שלשה</b><br> גע\"ג טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום שלש על שלש</b><br> גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא מת</b><br> ה\"ה לשאר טומאות חוץ ממדרס. רק נקט טומאת מת לרבותא. דאפי' אבי אבות אפשר שיתהווה. א\"נ נקט טומאת מת מדיש בו נמי טומאת אהל שאפי' לא נגע בטומאה נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השק ארבעה על ארבעה</b><br> דע\"ד טפחים למדרס וכן לשאר טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור חמשה על חמשה</b><br> ג\"כ למדרס ולשאר טומאות. מיהו דוקא בעור קשה. אבל עור רך שראוי לכרוך בו מידי הו\"ל כיש לו ב\"ק וסגי בכ\"ש. [כך כתב תוס' שבת ס\"ג ב'. ותמוה דא\"כ גם בגד הול\"ל שיטמא בכ\"ש. והרי הרמב\"ם בפירוש כתב [בפכ\"ב מכלים הכ\"א] דבגד פחות מגע\"ג אצבעות אין בו שום טומאה ואפי' הכינו לשום מעשה. ודוחק לומר דרק עור ראוי לצור בו מרגלית ומחט משא\"כ בגד. ובזה יתורץ גם קושית ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל בספרו כנסת ישראל. שהקשה לתוס' א\"כ למה צריך בנייר ב\"ק [כפי\"ז מט\"ו] ולפי דברינו י\"ל דכ\"ש דנייר דק לא חזי לצור בו הנך. אבל גם בל\"ז תמוהים דבריהם שסותרים למשנה ערוכה לעיל [פכ\"ו מ\"ב] וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ</b><br> הוא מצע מגמי קלוע או ארוג. ודינו ככלי עץ [רש\"י שבת דפד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה על ששה</b><br> וע\"ו טפחים לכל הטומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוין</b><br> שיעורין הנ\"ל שבשק עור ומפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>למדרס ולטמא מת</b><br> מיהו כל זה בחתיכה קטנה שנקרע שלא בכוונה מחתיכה גדולה אבל בקרען בכוונה מהגדולה לתשמישו. וכ\"ש בעשאו כך בכוונה כפי הצריך לתשמישו. אז בין בגד או שק או עור או מפץ למושב סגי בטעט\"פ [כמ\"ד] ולמשכב צריך געג\"ט ולשאר טומאות בגע\"ג אצבעות סגי [רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה</b><br> כשבלה השק ונשתייר ממנו דע\"ד טפחים. אז מק\"ט בכל מיני טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחלתו משיגמר</b><br> דבשעה שעשאו אפי' הוא כבר יותר מד\"ט על ד\"ט. עדיין אמק\"ט עד שיגמור. ונ\"ל דר\"מ תרתי בעי דאפי' כשיגמרו אמק\"ט עד שיהיה בו דע\"ד טפחים [ערפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה שנים מן הבגד וא' מן השק</b><br> ר\"ל שהיה בהמטלית כולו געג\"ט. אבל מהם היה ב' טפחי' באורך המטלית מבגד וטפח אחד באורך המטלית הי' משק ושניהן מחוברין יחד. [וט\"ס יש בהרמב\"ם כאן בפירושו שכתב ב' על ב' היה בגד וטע\"ט שק עכל\"ר. וקשה הרי זה א\"א כלל דא\"כ לא יהי' בהמטלית כולו געג\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשתן מן השק וא' מן העור</b><br> ר\"ל שהיה בהמטלית כולו דע\"ד טפחים ומהם ג\"ט באורך משק. וטפח אחד באורך מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה מן העור ואחד מן המפץ</b><br> ר\"ל או שהיה בהמטלית כולו הע\"ה טפחים. והיה מהן ד\"ט באורך מעור וטפח אחד באורך מפץ דהיינו מגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאין המין שצריך ממנו שיעור מרובה משלים להמין דסגי לי' בשיעור מועט. דהיאך ישלים הקל לשיעור החמור וכדמסיק. משמע דהא אם הקל היה כפי השיעור של חמור. כגון ב' מבגד ואחד ושליש משק וה\"ה באינך מצטרף. מיהו הא דקתני טהור. אין ר\"ל שאמק\"ט כלל. ליתא. דהרי כשנגע טומאה בהבגד. הבגד טמא ודאי. דהרי יש בו גע\"ג אצבעות. אלא שהשק טהור. אלא דבנגע טומאה בשק שאין בו כשיעור לק\"ט הכל טהור וגם אין מצטרפין לק\"ט מדרס [ר\"ש. וא\"ת עכ\"פ בנגע טומאה בבגד אמאי השק טהור. הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב ופ\"כ מ\"ג] י\"ל כבר כתבנו לעיל דזהו דוקא בא' עיקר וא' טפל אז נגרר הטפל בתר העיקר משא\"כ כששניהן עקריים. אותו שיש כשיעור מק\"ט. והשני שאין בו כדי לק\"ט טהור. [ועפי\"ט מ\"ז ומ\"ש שם בס\"ד ועי' עוד פי\"ח מ\"ז ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה מן המפץ ואחד מן העור</b><br> שהיה בכל המטלית וע\"ו טפחים. ומהם היו ה' טפחים באורך ממפץ. וא' מעור וכן תפרש אינך דמתניתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהחמור בשיעורו משלים להמין הקל בשיעורו וכלעיל. ודוקא כשחיברם כסדר שנזכרו במשנתינו אבל כשחיברם שלא כסדר זה. וכגון בגד עם עור. וכדומה. בטלה דעתו ולא משלים אפי' חמור לקל חוץ כשחיברן כך על דעת לעשות מהן מרדעת לחמור. דלא קפיד בי' כל כך. לפיכך בכה\"ג מצטרף אפי' קל לחמור להיות יחד טע\"ט לקבל טומאת מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקצע מכולם טפח על טפח</b><br> ר\"ל שחתך ותיקן מא' מכל המינין הנ\"ל טע\"ט בכונה שיהיה למושב מק\"ט מושב. וה\"ה בהתכוון למשכב וחתכו בכונה ברוחב געג\"ט. דבפחות מזה לא חזי למשכב [מעילה י\"ח א]. והא דתני לעיל בכל מין שיעור אחר למדרס. היינו בשנקרע המטלית מעצמו מחתיכה גדולה שלא בכונה. ולא עשה בו מעשה רק התכיון שיהי' לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדדי הקופה ר\"ש מטהר</b><br> דס\"ל דצדדי הקופה לא חזי למושב. מדהן עגולים ככל דפנות כלים. ולהכי טע\"ט מהצדדים לא חזו לישיבה. ונ\"ל דדוקא בטפח פליג. הא בגדול מזה אף שהוא עגול חזי לישיבה דלא גרע מתריס הכפוף דמטמא מדרס. ולא פליג [כלעיל רפכ\"ד]. ועוד נ\"ל דמדנקט דפנות קופה דוקא. משמע דוקא קופה שהיא מעץ וקשה אבל כלי הנעשה מדבר רך. אף שדפנותיו עגולים. ע\"י ישיבתו נפשט עגלילותו ומודה ר\"ש דסגי בטפח למושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח בכל מקום</b><br> אפי' מצדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלויי נפה וכברה</b><br> דנפה וכברה דפנותיו הן מעץ או מעור או משער או מגמי ואם נתבלו ונשאר מהדפנות חתיכה א' שיש בה כשיעור הצריך במין ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא</b><br> דאזל לשיטתי' לעיל [פ\"כ מ\"ד] דתיקון קצת סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ג\"כ אזלי לשיטתי' התם וס\"ל דאמק\"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה. ואע\"ג דאמרינן לעיל דבנשאר שיעור הראוי למדרס. אפי' בנקרע ממילא מק\"ט מדרס. היינו בנקרע ממילא מחתיכה גדולה שהיתה כבר מיוחד למדרס. אבל הכא שנקרע מכלי תשמיש שלא היה מיוחד למדרס. דהרי א\"ל עונמ\"ל ס\"ל דאמק\"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה למדרס. ומה\"ט אף שכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כספכ\"ה]. הכא שהי' מיוחד לתשמיש אחר קודם שנקרע. רק מעשה מוציא מידי מעשה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין בו גבוה טפח</b><br> אבל במיוחד לישיבת אדם גדול. צריך גובה טפח [כפכ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק של קטן</b><br> ביום שנולד. דסגי לחלוקו פחות מכשיעור בגד של גדול למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שיהיה בו כשעור</b><br> ר\"ל כשיעור המפורש לעיל בבגד לק\"ט מדרס. דדוקא לענין כסא מחלקינן לעיל בין של קטן לשל גדול. מדחזי הכסא זמן מרובה להקטן לישיבתו אף שאינו גבוה טפח. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לקטן רק ימים מועטים ולא מחשב מושב. ועוד בשלמא כסא. אף שאין בו גובה חזי בדוחק עכ\"פ גם לגדול. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לגדול לישיבה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו נמדדין כפולין</b><br> ר\"ל בין לטומאת מדרס או לשאר טומאות אמק\"ט עד שיהיה בו בארכו ב' שיעורים. בכדי שיהיה א' לפניו וא' לאחריו. מיהו ברחבו של בגד סגי בכל א' כשיעור המפורש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמפליא</b><br> בתי רגלים שטרומפפע בל\"א. שנעשו מא' ממינים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופמוליניא</b><br> מכנסיים רחבים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכנסים</b><br> הן מכנסיים שרחבין רק כרוחב היריכות. ואפשר דפמוליניא היינו כעין מכנסיים של כהנים בביהמ\"ק שלא הי' רק כעין כיס. שיש בשוליו ב' נקבים רחבים כדי להוציא מתוכן רגליו [עי' נדה י\"ג ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיס של פנדיא</b><br> אזור חלול. [ותמוה מאד. הרי כל הכלים הללו על כרחך כפולים הם. ומה צורך שהתנה התנא שיהיו כפולים. והרי א\"א שלא יהיו כפולים ותו הרי כיס יש לו ב\"ק ומה מדידה שייך בב\"ק. שהרי ב\"ק כ\"ש מק\"ט ונ\"ל דמיירי שהכינו להאריג או להעור לעשות ממנו כלים הללו. ועדיין לא עשאו ואפ\"ה עכ\"פ מטמא כשהוא פשוט כל חד כשיעורו ורק מדהכינו לעשות ממנו מכנסיים אמק\"ט עד שיהיה כפול משיעורו. דמדהכינו לעשות ממנו א' מכלים הנ\"ל לא יחלקו לשנים וכדומה לזה כתב הרא\"ש במטלית שטלייה בשפה כמש\"ל סי' נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטלית שטלייה על השפה</b><br> ר\"ל מטלית שמיוחד לתופרו סביב בית הצואר של כתונת בשפתו. כדי שלא יקרע שפת בית הצואר ולהכי כופף קצת מהמטלית ההוא לפנים מהשפה וקצת ממנו בחוץ. ונ\"ל דמיירי שלא תפרו עדיין להבגד דאי בשכבר תפרו. אפי' אין בו כשיעור מק\"ט אגב הבגד. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב] וכן מצאתי אח\"כ גם בהרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם פשוטה</b><br> ר\"ל ואם יחדו להמטלית לתפרו רק בצד אחד משפת בית הצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמדדת פשוטה</b><br> וסגי בשיעור א':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבגד שארג בו שלשה על שלשה</b><br> געג\"ט. דאז מק\"ט מדרס. אף שלא נגמר עדיין. ודלא כר\"מ [לעיל מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלים עליו את כל הבגד</b><br> נמצא דהשתא כולו טמא מדרס [כפי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ נטל</b><br> ה\"ג ולא כהנ\"א *) דהיאך אפשר לומר דבניטל הבגד שגמר והפרישו מעיקר. הטומאה שיהיה כולו טמא מדרס. הרי כשפירש מעיקר הטומאה אין ראוי לטמא רק כמגע מדרס [כפי\"ח מ\"ז] ואי גרסינן הבגד כולו טמא מדרס לא גרסינן לג' מלות \"ואחר כך נטל\" אלא ה\"ק דבשגמר כל הבגד כולו טמא מדרס. אולם במשניות שבש\"ס ל\"ג לכל המוקף וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט אחד מתחלתו</b><br> מגע\"ג טפחים הראשונים שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דהרי מה שגמר אח\"כ עכ\"פ נגע בהגע\"ג טפחים כשהיו שלמים וטמאין. וכתפילין לעיל [פי\"ח מ\"ח] ומטה [פי\"ט מ\"ה. ולא דמי כלל לעשה לה חדשות פי\"ט מ\"ו]. ולא נקט לה הכא רק לאשמעינן דלא תימא דוקא תפילין ומטה שנתקלקל לגמרי מה שנטמא תחלה. אבל הכא בבגד שנתמעט רק משיעורו. והרי ראוי הנשאר להצטרף להחדש ישאר בטומאת מדרס דמעיקרא קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל הכא אף דהישן והחדש אינו בת חלקים ואברים כמטה ותפילין. אלא כולו בגד א' הוא. אפ\"ה דיינינן ליה כבת חלקים. ואינו טמא רק מגע מדרס כשנתמעט הישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מגע מדרס</b><br> דס\"ל דכל געג\"ט שנטמא במדרס. ואח\"כ נחלק. עכ\"פ טמא כמגע מדרס [וכמשנה י']. דהרי עכ\"פ גם אחר שנחלק נשאר בכל חלק געגא\"צ שראוי לק\"ט כשנגע בהמדרס. [ונ\"ל דדוקא בבגד שלא נגמר אירוגו ס\"ל הכי. ובכה\"ג גם ר' יוסי [שבמשנה י'] מודה מדחזי לגמור עליו כל הבגד. ונתיישב בזה קושית רמל\"מ [פכ\"ג מכלים ה\"ז] להרמב\"ם דפסק כמשנתינו. ושם ה\"ט פסק כר' יוסי והניח בצ\"ע. והוכיח הרמב\"ם כדבריו מדהובא פלוגתא דר' יוסי במ\"ט וי'. ולא גם במ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגד שארג בו שלש על שלש</b><br> געגא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מכל טומאות שבעולם. מדלא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון</b><br> למסך לפני הפתח ועשה בו מעשה לבטלו ממדרס [כפכ\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> מדהשתא לא חזי למדרס. נתבטל ממנו טומאת מדרס שהיה בו. וכ\"ש שאמק\"ט מדרס להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דאע\"ג דווילון לא נעשה מדרס. עכ\"פ עדיין תורת כלי עליו לקבל טומאת מגע משאר אה\"ט [כפ\"כ מ\"ו] והיינו משום שהשמש שעומד לשמור בפתח. מתעטף בו בשוליו להתחמם בו כבשאר בגד. והרי הכא נגע הווילון בעצמו. כשנתהפך להיות ווילון מהסדין המדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה</b><br> דס\"ל דכשנשתנה מתמונת מדרס דמעיקרא פרח מניה לגמרי הטומאת מדרס שבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא במגע הזב</b><br> ר\"ל אם דרס עליו הזב יחף בעודו סדין וקבל טומאת מדרס וטומאת מגע מדרס ביחד אז כשעשאו אח\"כ ווילון. לא פרח מיניה רק טומאת מדרס מדהשתא לא חזי למדרס. אבל עכ\"פ עדיין נשאר בו טומאת מגע הזב. מדשייך טומאה זו גם בווילון. [וכן הוא במנחות [דכד\"ב] וכ\"כ רש\"י ותוס' [חולין עב\"ב] עכ\"ל ע\"ר. אאמ\"ו הגזצוק\"ל וכן כ' בתוס' חדשים כאן. ולפע\"ד אשכחן דכוותיה בחמת שעשאו תורמל [פכ\"ח מ\"ה] וערתוי\"ט] והלכה כר' יוסי [ודלא כהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה על שלשה שנחלק</b><br> ר\"ל מטלית שהיה בו געג\"ט ונטמא במדרס ואח\"כ נחלק. ונמצא שאין בכל א' מב' החלקים כשיעור קבלת טומאת מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דמדנשאר עכ\"פ בכל אחד מהחלקים רוחב געגא\"צ כדי לק\"ט מגע. והרי נגעו בעצמן בהגעג\"ט כשהיה מטלית שלם. דלא גרע מסדין שעשאו ווילון דטמא מה\"ט: ואע\"ג דכל בגד שנקרע רובו טהור אפי' נקרע ממילא [כפי\"א דזבחים מ\"ה]. [ואי\"ל דהתם מיירי שהבגד הוא ראשון. וא\"כ כשנקרע אין לחוש שהקרעים נגעו בהראשון. דהרי כלי אמק\"ט רק מאה\"ט [כב\"ק ד' ב א'] ליתא דהייני בחולין. אבל בכלי קודש כדאיירי התם. אף מולד מק\"ט מד\"ס [כשקלים פ\"ח מ\"ד] ואפ\"ה שרינן התם לאחר שקרעו להכניסו לעזרה. אף דגם הנטמא בולד אסור להכניסו לעזרה [כשקלים פ\"ח מ\"ו] אע\"כ דלאחר שקרעו נטהרו הקרעים לגמרי]. י\"ל התם שהיה מתחלה בגד שלם. וכשנקרע שוב אינו בגד ונתבטל ממנו צורתו דמעיקרא. להכי נטהר לגמרי. אבל הכא שהיה מתחלה כלי פשוט. וגם השתא שנקרע. כל חלק הוא כלי פשוט. ולא נתבטל צורתו דמעיקרא. דמי לעושה מטפחת מעור דנשאר בטומאתו [כלעיל ספכ\"ו]. א\"נ התם מיירי שאין בכל חלק שבקרעים געגא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה</b><br> לטעמי' אזיל [דס\"ל במשנה ט'] דהנגיעה בעצמה הו\"ל כמגע ביהס\"ת ולהכי הכא נמי כשנקרע פרח מנה לגמרי כל טומאה. ונ\"ל דנקט סדין לרבותא דר' יוסי דאע\"ג דנשאר שלם בשיעורו דמעיקרא. אפ\"ה מטהרו ר' יוסי לגמרי ונקט הכא געג\"ט שנחלק. לרבותא דת\"ק. דאע\"ג דהשתא נשתנה שיעורו דמעיקרא. אפ\"ה טמא מגע מדרס. והלכה כר' יוסי [ודלא כהר\"ב]. מיהו בנקרע מטלית שהוא געגא\"צ מבגד גדול. שיש בהחתיכה הגדולה הנשארת כשיעור הראוי להשאר מדרס. מודה ר' יוסי דהמטלית הקטן נטמא עכ\"פ במגע מדרס. מדנגע בחלק הגדול בשעה שנחלק ממנו. כשכבר אינו ביהס\"ת. ורק בנתקן זה מזה בכח לא חיישינן לנגיעתן זב\"ז בשעת נתיקתן [ככריתות פ\"ג מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בריא וצורר מלח</b><br> דמדמוטל באשפה אינו חשוב לק\"ט כלל עד שיהיה בו תרתי. שכל חוטי הבגד יהיה בריאים וחזקים וגם המטלית בעצמו עב וחזק כדי לצרור בו מלח. ולא שיהיה כעין פלאהר של צעיף. שאע\"ג שחוטיו בריאים. אפ\"ה חוטיו מתעכלין מהר כשיצרור בו מלח. הא בריא לבד לא מהני. מדמוטל באשפה. וכגע\"ג אצבעות בריאים שמוטלים באשפה שאמק\"ט כלל [וכמי\"ב] כך נ\"ל. אולם הרמב\"ם פי' מלת בריא ר\"ל שלימה שלא ניקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רובע</b><br> רובע הקב והוא שיעור ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בדקה</b><br> ר' יהודה מיקל. וס\"ל שאמק\"ט עד שיהא הבגד חזק כל כך כדי לצרור בו רובע הקב מלח דק. שמעכל מהר החוטים וגם רובע קב ממלח דק כבד יותר מהגס. מדאין אויר רב בין גרגרי המלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בגסה</b><br> דס\"ל דבמלח גס אדם מקפיד טפי שיהי' הבגד שצורר בו עב וחזק. מפני עוקצין שבו שקורעין הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו</b><br> נ\"ל דהא דקאמר אלו ואלו והרי ר' יהודה רק יחיד הוא. אלא ש\"מ דגם את\"ק קאי. דמדקאמר סתמא ש\"מ דמשערי' בכל מקום לפי מה שהוא דאם מצוי שם רק מלח דק ישערו בדק ואם גס ישערו בגס. ולהכי מסיים שפיר אלו ואלו. דהיינו ת\"ק ור\"י לשיטתייהו. וחכמים לאידך גיסא. אמנם מצינו הך לישנא גם כשיחיד חולק עם יחיד [כעירובין פ\"ח מ\"ב] וע\"כ צ\"ל אלו דס\"ל כהך מ\"ד ואלו דס\"ל כאידך [ועמ\"ש שם בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשלש על שלש בבית</b><br> דס\"ל דגעג\"ט שמוטל באשפה אזיל חשיבית אבל נחית רק חד דרגא. ונידון כגע\"ג אצבעות שבבית ולפיכך בין שהן בריאים וצוררים מלח או לא. אמק\"ט מדרס. אבל מק\"ט משאר טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה על שלשה שנקרע</b><br> שיש בו קרע ולא נחלקו החלקים זמ\"ז לגמרי. ומיירי שלא הגיע הקרע עד רוב רוחב הבגד. דאל\"כ כנחלקו לגמרי דמי. [כפכ\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא</b><br> שכשישב עליו יתפרדו ב' חלקי הקרע זמ\"ז. ויהי' בשרו נוגע בכסא וזה משוער לפי עובי הבגד. דכל עוד שעב ביותר יתרחקו הקרעים טפי כשישב עליו. מאילו הבגד דק. [והר\"ב כתב דמשערין לפי אורך הקרע. ואילה\"ק הרי אורך כבר מבואר בפכ\"ח מ\"ח שלא יהא כרוב אורך הבגד ואי ר\"ל הכא דמיירי בשאין הקרע ברוב אורך הבגד אז משערין בנגיעת הבשר בכסא. א\"כ שיעור רוב אורך הבגד דתני לקמן בכדי נקטיה. דהרי בכה\"ג בודאי בשרו נוגע בכסא. י\"ל הרי כבר כתבנו שם בס\"ד דשיעור דהכא רק לענין צירוף מיירי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהו\"ל כנחלקו זמ\"ז לגמרי ואין בו שיעור מדרס עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שנמחה ממנה חוט אחד</b><br> ר\"ל שנתדקדק ונחלש בו חוט א'. [וזה פי' מלת נמהה כלעיל פכ\"ד מי\"ז מהוהה שטליי' על הבריאה. וע\"ש]. דאי בניטל החוט לגמרי. כבר תנינן געגא\"צ שנתמעט טהור [רב\"א]. וא\"ת כיון דנמהה חוט א' נטהר. למה אצטריך לאשמעינן דבנתמעטו הגעגא\"צ טהור. י\"ל דנמהה מגרע גרע מנתמעט דמדנמהה חוט א' מסתמא גם חוטי' שבצדו נתדקדקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שני חוטין מתאימין</b><br> מלת מתאימין אקשר נמי קאי. וה\"ק שיש בב' חוטים בכל חוט קשר. וב' הקשרים סמוכין זל\"ז [וכן מוכח בשבת דע\"ד ב] או שטעה האורג והשליך ב' פעמים חוטי ערב סמוכין בין חוטי השתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אמק\"ט. דבכל א' מב' האופנים הנ\"ל הו\"ל חוט אחד כליתא. והו\"ל כנתמעט השיעור של גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> לא שתחזור לטוי\"ש אלא שמק\"ט מכאן ולהבא [רמב\"ם ספכ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה</b><br> אפי' הרבה פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה</b><br> הוא צבע קארמעזין. דמדשניהן חשובים אין השלכתן מטהרתן. דבטל דעתיה אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כולן טהורין</b><br> אף הנך דחשיבי אפ\"ה כשהשליכן לאשפה תו אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוזכרו</b><br> חשיבות ארגמן וזהורית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מפני השבת אבדה</b><br> דאפי' במצאן באשפה חייב להכריז מדמסתבר שנאבדו ונפלו לשם שלא בכונה. אבל בהשליכן לשם בכונה נתבטל חשיבותייהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלש על שלש</b><br> ר\"ל מטלית שרחב גע\"ג אצבעות שנטמא בשרץ וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתנה בכדור</b><br> באלל בל\"א שמשחקין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שעשאה כדור בפני עצמה</b><br> שקיפל המטלית יחד ועשאו עגול ככדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהר מטומאה דמעיקרא מדנתבטל צורתו. ונ\"ל דעכ\"פ מק\"ט להבא ככל כדור [לעיל רפכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שלשה על שלשה</b><br> מטלית שהוא גע\"ג טפחים שנטמא במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל נשאר בטומאתו דמעיקרא. דדוקא בפחות מגע\"ג אצבעות כשעשאו כדור או שמו בכדור מתבטל חשיבותי' זוטא במעשה כל דהו. אבל גע\"ג טפחים מדחשיב טפי. להכי כשנתנו בכדור הו\"ל כמונח בקופסא סגורה. ולהכי נשאר בו טומאתו דמעיקרא. [כך נ\"ל טעם הרמב\"ם. רק במ\"ש עוד הרמב\"ם [פכ\"ב הכ\"ז] דגם מק\"ט מדרס להבא. תמוה הרי א\"ל עונמ\"ל וצ\"ע. ולהראב\"ד שם נדתבטל ממנו טומאה דמעיקרא לגמרי ורק מק\"ט שרץ להבא [נ\"ל דר\"ל כשאר כדור דמק\"ט וכמש\"ל. ולא אמרינן כיון שמק\"ט להבא. נהוי השתא כאילו נגע הכדור בהמטלית הטמא. ליתא. דהרי קיי\"ל כר' יוסי [לעיל פכ\"ז מ\"ט] דמטהר בסדין שעשאו ווילון וה\"נ במטלית שעשאו כדור דאע\"ג ששניהן מק\"ט. אפ\"ה כששינה מא' לחבירו פרחה טומאה דמעיקרא מיניה וטהור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל נטהר מטומאות מדרס דמעיקרא ודלהבא. אבל עכ\"פ מק\"ט משאר טומאות. ככל כדור וכמש\"ל. [ולהראב\"ד הנ\"ל טהור לגמרי דהו\"ל כהתקינו לפוק בו מרחץ ולא זכיתי להבין דהכא שאני דעשאו כדור שמק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות משלשה על שלשה</b><br> דהיינו שהמטלית הוא געגא\"צ. ונקט פחות מגע\"ג טפחים לרבותא. לאשמעינן דאף שהוא רק מעט פחות מגעג\"ט אפ\"ה יש מ\"ד דס\"ל שאמ\"ק שום טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינו לפוק בו את המרחץ</b><br> לסתום עמו נקבי האמבטי שרוחצין בתוכה בחמין. כדי שלא יצא החום והמים בסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנער בו את הקדרה</b><br> ר\"ל שהתקינו לאחוז על ידו הקדירה החמה כשירצו לנערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקנח בו את הרחים</b><br> מהאבק שלא יתערב בקמח. וע\"י שיחד לאחת מג' מילי הנך הו\"ל תשמישי כלים שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] ועוד דלא גרע מקסיא של נפחים דמדעשוי רק להסיר הטינוף אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ו] ולהכי כל כה\"ג נקרא מקולי מטלניות דלא חשיבי כ\"כ כשאר מטלניות ששיעורן לק\"ט בגע\"ג טפחים או גע\"ג אצבעות משא\"כ הני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מוכן בין שאינו מוכן</b><br> ר\"ל שהכינה והצניעה עדיין והרי בזה גלה דעתו דאחשבה עוד. שכשיצטרך יטליא אותה על נקב שבבגדו. או שלא אחשביה להצניעה. אלא היתה מוטלת בבית להשתמש בה בא' מג' תשמישין הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דס\"ל דאף שיחדה לא' מג' תשמישי צרכי' הנ\"ל עכ\"פ מדיש בה כשיעור גע\"ג אצבעות. לא נתבטל ממנה תורת קב\"ט מכל טומאות. חוץ מטומאת מדרס מדאין בה געג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדיחדו לאחת מג' תשמישין הנ\"ל תו אין דינה כשאר מטלית. להכי אף שיש בה גע\"ג אצבעות ועוד. אפ\"ה אינו מקבל שום טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר מן המוכן טמא</b><br> דמדמצניעה חשיבה עדיין כשאר מטלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדיש תרתי לריעותא שיחדה לתשמישין הנ\"ל. וגם לא הצניעה. מיהו בהצניע' והניח' בקופסא לכ\"ע חשיבא אחשבה. אף שיחדה לתשמיש בזוי הנ\"ל. עכ\"פ כיון שהניחה בקופסא ודאי דעתיה שיטליא בה בגדו כשיצטרך. והו\"ל כשאר מטלית בשיעורו ומק\"ט. ואם היה מונח באשפה. לכ\"ע כמבוטל חשוב ואמק\"ט ואפי' לא יחדו עדיין לא' מג' מיני תשמישין הנ\"ל [כפכ\"ז מי\"ב] דאמרינן דהשלכתה לאשפה מטהרתה ואע\"ג שכשהיתה באשפה חישב עליה לטלותה בבגדו. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה] ה\"מ בשלא קדם מעשה שסותרת מחשבתו דהשתא. אבל הכא דהשליכה באשפה כבר קדם מעשה ביטול קודם מחשבתו לצרכו ולא מהני מחשבתו. כי פליגי בהניחה בשאר מקום שבבית שאינו משומר שם כבקופסא. לר\"א כל שמשומר שם קצת טפי מבאשפה. כגון שאפי' רק הניחה אחורי דלת דינה כהניחה בקופסא ומק\"ט עדיין. והיינו מוכן ואינו מוכן דקאמר ר\"א. מוכן קיפסא. ואינו מוכן היינו אחורי הדלת. דבשניהן דינן שוה ומק\"ט ור' יהושע שמירה מעליא בעי. דהיינו בשהניחה בקופסא. אבל כל שהוא פחות מזה. אפי הניחה במקום שמשומרת טפי מאחורי הדלת. כגון שתלאה במגוד. דהיינו יתד שבכתלי בית אפ\"ה מדגם הכינה לא' מג' תשמישי בזויין הנ\"ל אמק\"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר ר' יהושע. מוכן היינו שמירה בינונית שתלאו במגוד. ואינו מוכן היינו שמירה פחותה דהיינו אחורי דלת. שניהן לר' יהושע דינן שוה שאמק\"ט. כל שלא שמרן יפה להניחן בקופסא. ולר' עקיבא בשמירה בינונית סגי. דהיינו בתלאו במגוד מק\"ט עדיין אף שיחדו לא' מג' תשמישין בזויין הנ\"ל אכתי לא בטולי בטלי ומק\"ט. אבל בכל שמירה פחותה מזה. כגון שהניח' אחורי הדלת. כיון דיחדה ג\"כ לתשמיש א' מהנ\"ל בטולי' בטליה ואמק\"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר. מוכן היינו שמירה בינונית מק\"ט. ואינו מוכן. היינו אחורי הדלת אמק\"ט [שבת כ\"ט ב] וקיי\"ל כר\"א. [כרמב\"ם פכ\"ב מכלים ודלא כהר\"ב]. מיהו נ\"ל דכל זה בהתקין המטלית לפוק המרחץ וכו'. דכל הנך הו\"ל כתשמישי כלים שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] לפיכך י\"ל דאע\"ג שהצניעו קצת. לדברים הללו הצניעו. אבל בלא התקינו לדברים הללו. לכ\"ע אפילו הניחו אחורי הדלת. כל שלא זרקו לאשפה מק\"ט ככל מטלית שהוא גע\"ג אצבעות. וכ\"כ מטלית שהוא געג\"ט לכ\"ע אפילו במונח באשפה מק\"ט כל שראוי לצרור בו מלח [כפכ\"ז מי\"א]. [ויתברך אבינו שבשמים שהאיר עיני המחכים לו לבאר משנתינו הקדושה. במקום שרבותינו המפרשים שרים עצרו במילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה אספלנית</b><br> רטייה פפלאסטער בל\"א שמניחין אותה על המכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בבגד בין בעור</b><br> והיה בכל א' כשיעור לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> בין מטומאה דמעיקרא. ובין מלטמא להבא. דמדנמאס לא חזי תו לשום תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר על העור טהור</b><br> לא גרסינן להא דר' יוסי. דהרי חזינן במלוגמא בסיפא דבגד נמאס טפי מעור לכ\"ע. כך כתב רתוי\"ט [ולפענ\"ד אפשר לחלק דדוקא אספלנית שהוא נעשה מדבר המתדבק. לכן מתדבק בעור חלק עפי מבבגד. אבל מלוגמא שנעשה מדברים שמינים לרכך המכה. נבלע טפי בבגד מבעור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוגמא</b><br> ברייא בל\"א. שמערבין קמח וסממנים ושומן ומניחין על המכה לרככה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעור טמאה</b><br> דעור לא נבלע בו שמנונית של המלוגמא. וכשמקנח המלוגמא מעל פניה חזיא כבתחי'. משא\"כ בגד מדנבלע בו השמנונית נמאס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש בן גמליאל אומר אף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת</b><br> דכשמתייבשה המלוגמא. נופלת מהבגד ולבליעת השומן שנשאר בהבגד לא חייש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות ספרים</b><br> מטלית שכורך בו ספרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דמחשב ליה כשאר מטלית שעשוי לכריכה. דדינו כב\"ק [כפכ\"ד סי' מ\"ה וסי' נ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים מצויירות טהורות</b><br> דהא דכריכה מחשב כב\"ק. היינו רק מדרבנן ולפיכך כשהמטלית מצוייר. דניכר דאינו לתשמיש הדיוט לא גזרו בה רבנן שיחשב כריכתו כב\"ק. [ומהר\"ב משמע דכל שאינו מיוחד לתשמיש חול אמק\"ט. ולפע\"ד א\"א לומר כן ועמ\"ש בס\"ד לעיל פכ\"ד סי' ב' בבועז שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינם מצויירות טמאות</b><br> דאע\"ג דמיוחדין לספרים. ולא חזו לתשמיש הדיוט. עכ\"פ כיון שאינן מצויירות הן. לא ניכר בהן שמיוחדין לתשמיש קדושה. גזרו בהו קדושה אטו חול [כפכ\"ד מי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו טהורות</b><br> דכיון דמיוחדו' לקדושה. ל\"ג קדושה אטו חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה</b><br> היא שבכה שבראש הנשים הויבע בל\"א. ומק\"ט מדרס מדעשוי נמי לישב עליו [כפכ\"ד מט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנו על הספר</b><br> ויחדו ג\"כ שיהיה מעתה לספר. דאל\"כ הרי כל צר ביה ולא אזמניה שרי להדיוט [כא\"ח מ\"ב וקנ\"ד] וא\"כ אכתי היה תורת קב\"ט מדרס עליו. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד] ס\"ל לב\"ה שאינן מצויירות טמאות מדלא מנכרא שהן של קדושה. והרי ה\"נ לא מנכר שהן של ספרים. ודוחק לומר דהכא רק כל עוד שהכפה נתונה על הספר. דניכר שהוא על ספר נטהר ממדרס. י\"ל התם הרי רק משום דכריכה כב\"ק הוה מטמאינן לה. וכיון דב' התמונות של קדושה ושל הדיוט שוין שפיר גזרינן הא אטו הא. אבל הכא לאו משום התמונה מטמאינן לה. דא\"כ כל מילי שתמונתו כחזי לישיבה נטמאו במדרס. או בכל מילי שתמונתן שוות. וחדא מיוחד למדרס. נגזור הא אטו הא. ונטמאו שניהן במדרס. אלא רק בדחזי למדרס תליא מלתא. וכיון דהכא עשה בה מעשה. שיחדו והניחו על הספר לא חזי תו לישיבה. והו\"ל כסדין שעשאו ווילון [פ\"כ מ\"ו] דנטהר תו ממדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא טמא מת</b><br> דהרי יש לו ב\"ק ממש. ככל כיפה. ועדיף טפי ממטפחת שמיוחד רק לכריכה שאמק\"ט [כספט\"ז ופכ\"ד מי\"ד] אבל הכא כל שיש לו ב\"ק מ\"מ טמא [כפי\"ז מט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת שעשאה שטיח</b><br> ר\"ל חמת שהיה טמא מדרס [כפ\"כ מ\"א] ונתק תפירותיו סביב והפשיטו ועשאו שטיח לישב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהשתא נמי חזי לישיבה כמעיקרא וכשישב עליו הזב השתא נעשה מדרס. אפ\"ה טומאת מדרס דמעיקרא נתבטל ממנו מדהו\"ל כנשבר בינתיים ועשאו כלי אחר. ונ\"ל דעכ\"פ טמא מגע מדרס לת\"ק דר' יוסי [פכ\"ז מ\"ט] וכ\"ש דמק\"ט להבא כמדרס לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת שעשאה תורמל</b><br> הוא כיס הרועה שיש בו הרבה כיסין קטנים [כפי\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותורמל שעשאו חמת</b><br> דכיון דמעיקרא והשתא כיס הוא. רק שמשונה קצת בתמונתו מבתחלה. להכי נשאר גם בטומאת מדרס שנטמא בו תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל ששינהו לשמו</b><br> ר\"ל בין ששינהו מב\"ק לב\"ק אחר. כחמת שעשאו תורמל. או שעשה פשוט מפשוט אחר. כמשטיח למטפחת אף שזה קטן וזה גדול [כספכ\"ו] או ב\"ק שעשאו פשוט. אבל שניהן משתמשין תשמיש א'. ככר וסדין במשנתינו דשניהן להציע תחתיו בלילה וכ\"כ כסת ומטפחת שניהן עשויין לישב או למשכב עליהן. כל הנך מקרי ששינהו לשמו [וכסת ומטפחת טמא היינו כראב\"צ ספ\"כ]. ונ\"ל דה\"ט נמי בסדין שעשאו ווילון. שנשאר בטומאת מגע טומאה שבו מעיקרא [כפכ\"ז סי' ס\"ה] ה\"ט מדהו\"ל מפשוט לפשוט. ורק טומאת מדרס דמעיקרא פרח השתא מיניה. מדלא חזי השתא למדרס. [ותוספתא פ\"ו דב\"ב אמרינן דרק במשנה מפשוט לפשוט נשאר בטומאה דמעיקרא. אבל במשנה מקבול לקבול. דינו כמשנה לקבול מפשוט. או מקבול לפשוט. דבכולן פרח טומאה. ונ\"ל דטעמיה דדוקא במשנה מפשוט לפשוט. דגם אחר השינוי חזי ממש להתשמיש דמעיקרא דהיינו לישיבה להכי נשאר בטומאתו. אבל במשנה מב\"ק לב\"ק אחר. אף דגם לאחר השנוי יש לו ג\"כ ב\"ק. עכ\"פ אינו ראוי לקבל מה שקבל מעיקרא כחמת ותורמל. להכי שנוי מעליא הוה. ופרח מינה טומאה דמעיקרא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית</b><br> בת גע\"ג טפחים שנטמאה במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על הקופה</b><br> והרי קופה לא חזי למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה אחד ופוסלת אחד</b><br> בין שנגעה טהרה בהקופה או בהמטלית. דהקופה שנגעה בהמטלית קודם שנתחבר לו נעשה מגע מדרס. ונעשת עי\"ז הקופה ראשון לטומאה. וכשנתחבר אח\"כ המטלית בהקופה. בטל מטלית לגבי קופה. והו\"ל כולה ראשון ולפיכך מאכל הנוגע גם בהמטלית נעשה שני. והשני ההוא פוסל שוב א' בתרומה ועושהו שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטלית טהורה</b><br> דמדכבר בטל מטלית לגבי קופה להיות כמותה. הו\"ל השתא כדופן קופה שפירש ממנה. שטהור: מיהו ודאי כשחישב על הדופן שיהיה מעתה לישיבה. מק\"ט מדרס להבא. דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלייה על הבגד</b><br> דהבגד גם הוא ראוי למדרס. והמטלית ג\"כ לא נשתנה כשנתחבר להבגד. דמעיקרא בגד והשתא נמי בגד. להכי כולו חבור למדרס. מיהו מיירי הכא שחיבר הטלאי בהבגד בב' רוחות [וכמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסלת אחד</b><br> דכל הבגד מחשב חיבור להמטלית שהוא אה\"ט [וככרע מדרס שחברה למטה פי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל אחד</b><br> ככל מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הטולה על השק או על העור</b><br> דינו כטולה על הבגד. ואע\"ג דמטלת וחד מהנך. ב' מינין הן. אפ\"ה לא נתבטל טומאה דמעיקרא מהמטלית. ונעשה השק והעור כמטלית. והיינו מדשניהן ראויין למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש מטהר</b><br> הואיל וחיברו לאינו מינו נתבטל המטלית הקטן לגבי עיקר הכלי הטהור. ודינו כחברו בקופה לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהו\"ל אינו מינו ממש. מיהו נ\"ל פשוט דבין ר\"ש ובין ר' יוסי. האי טהור דנקטו אינו טהור לגמרי. דהרי עכ\"פ לא עדיף הכא מאילו חברו בקופה. דעכ\"פ טמא הכל מגע מדרס. מדנגע בהמטלית קודם שחברו להן. אלא ר\"ל טהור מלהיות מדרס כמו שהיה מקודם אה\"ט. דמשחברו לעור ושק לכל מר כדאית לי' נעשה הכל רק מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מדהו\"ל השק מין אריג כהמטלית. להכי נעשה אב כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שאמרו</b><br> דמק\"ט מגע ונגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המלל</b><br> הוא האימרא שבשפתו. שמולל ומקפל קצת מהבגד ותופר האימרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א שלש על שלש מכוונת</b><br> והמלל בכלל. ונ\"ל דה\"ה דהאימרא מצטרף לגע\"ג טפחים למדרס. רק נקט כך בגעגא\"צ לרבותא דרבנן. דאע\"ג דבל\"ז לא חשיב כולה האי אפ\"ה לרבנן מצטרף [וכן משמע מרמב\"ם רפכ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלייה על הבגד</b><br> מטלית שהיה טמא. וטלאו ע\"ג בגד טהור. [ונ\"ל דה\"ה איפכא שהיה הבגד טמא והמטלית טהור. רק לרבותא פי' רבותינו כך דכשנחשב חבור בטל גדול לגבי קטן. ונ\"ל עוד דמאי דנקט הר\"ב שהמטלית טמא מדרס. ג\"כ רק לרבותא נקט הכי. דכשמחשב חיבור נטמא גם במדרס וכ\"ש בנטמא ממת ושרץ. וכדמוכח מלעיל [פכ\"ז מ\"ח] דכל שמחשב חיבור נטמא עמו גם בטומאת מת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרוח אחת</b><br> ר\"ל אם תפר בבגד המטלית רק בקצה א' של המטלית ובשאר ג' הצדדים לא תפרו בהבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> אפי' תפר צד העליון של המטלית בצד עליון של הבגד. ונמצא שהמטלית תלוי על הקרע של הבגד. אפ\"ה מדתפור רק צד של מעלה שלו. הרי המטלית מתדלדל לכאן ולכאן והקרע מתגלה. ולפיכך לא חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתי רוחות זו כנגד זו</b><br> ר\"ל ואם עשה להתפר בב' צדדי המטלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאו כמין גאם</b><br> ר\"ל שתפר ב' התפירות כמין גאמא והוא אות בא\"ב יונית שתמונתה כזה ?ח [ולא נקט כעין ד שג\"כ תמונתה כגאם הפוכה. היינו משום דהדלית יש לה עקב בגגה מלאחריה [כרב\"י א\"ח סי' ל\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ואפי' היה הגג של הגאם התפר של מעלה. עכ\"פ אותו הקרן של המטלית שאינו תפור בהבגד נשאר מדולדל ולהכי אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה בד\"א</b><br> דמרוח אחד אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלית</b><br> היינו כעין טלית שלנו. שהוא חתיכה אחת של בגד שמתעטפין בו. ולהכי אף שהמטלית תפור בקצהו העליון. אפ\"ה מפני שלפעמים מהפכו צד העליון כלפי מטה ומתעטף בו. והרי כשיתעטף כן יתדלדל קצה המטלית שאינו תפור למטה ויתגלה קרע שבהטלית. להכי אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בחלוק</b><br> והוא כעין כתונת שלנו עם בתי ידים. שאינו שייך שיהפוך עליונו למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> אם תפר שפה העליונה של המטלית בצד העליון של הקרע של הבגד. דאז נשאר תמיד תלוי למטה ומכסה הקרע שבהחלוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עניים</b><br> דעשוי כולו ממטלניות שאין בשום א' מהן גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין מדרס</b><br> ר\"ל אפי' טומאת מדרס יש בהן. ואע\"ג דאמרינן [סוכה דט\"ז] דמטליות כהנך לא חזו למידי ואמק\"ט היינו כשאינן תפורין יחד. משא\"כ שתפורין יחד. כל שהן געג\"ט מקבלין גם טומאת מדרס. מפני שע\"י התפר נחשבי' כחתיכה אחת. והר\"ש תירץ דהכא מיירי שלא נתפרדו המטליות זמ\"ז. אלא שכל הבגד קרוע קרעים הרבה עד שאין בין קרע לחבירו גע\"ג אצבעות יחד שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שנקרע רובה אינו חבור</b><br> ואם נטמא חלק א' לא נטמא ב'. ואע\"ג דלעיל [פכ\"ז מי\"ב] אמרינן דסגי כשהקרע גדול כ\"כ עד שהיושב עליו בשרו נוגע בהכסא. התם לענין צירוף להשלים השיעור. אבל הכא שלא יהיו נדונין כמחוברין צריך שיהיה הקרע עד רובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבים</b><br> בגד שהוא עב ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרכים</b><br> ר\"ל בגד שהוא דק ביותר. כגון פלאר בל\"א שבשר של הלובשו נראה מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם משום שלש על שלש</b><br> ואמק\"ט עד שיהי' בהם גע\"ג טפחים. דבבציר מהכי לא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסת הסבלין</b><br> כסת שנותנין הסבלין בכתף תחת המשא שלא תדחקם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דדינו כעור הכתף לעיל [פכ\"ו מ\"ה] דזה וזה עשוי מתחלה לישב עליו ביני ביני. והרי בכה\"ג מק\"ט מדרס [וכמרצופין רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמרת של יין</b><br> חתיכת פילץ שמסננין בו היין משמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה משום מושב</b><br> דמדמלוכלך בשמרים אינו עשוי לישיבה. ואפי' יושב עליו ביני ביני. לא נעשה מתחלה לכך ובטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבכה של זקנה</b><br> הוא כפה שבראשה [ועפכ\"ד סי' ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה משום מושב</b><br> דמדהוא רך יושבת עליו. מדאינו מתעקם ומתקלקל גיהוצו ע\"י ישיבתו עליו. אבל של ילדה שמקפדת להתקשט טפי כובסת סבכה שלה בחלב חטה דהיינו שטערקע בל\"א כדי שישאר כפה שלה זקוף בראשה. ולהכי אינה יושבת עליו מדמתקלקלת גיהוצו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק של יוצאת החוץ</b><br> זונה. ונקט תנא לשון נקיה. ואפשר עוד. דאחלוק נמי קאי. דדוקא חלוק שיוצאת בו הזונה לחוץ אם עשוי כסבכה. אמרינן גבה דבטלה דעתה. ולא חשיב מלבוש אבל חלוק שלובשתו בבית. גם צנועות רגילה בו בפני בעלה ולא בטלה דעתה. וחשיב שפיר מלבוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי כסבכה</b><br> שנעשה מפלאר בל\"א. ובשרה נראה מתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף ממדרס. דאע\"ג דראוי לישב עליו. אפ\"ה מדנתבטל העיקר. דהיינו הלבישה בו. מדלא חזי למלבוש דבטלה דעתה אצל כל אדם. נתבטל גם הטפילה. דהיינו הישיבה ע\"ג [עי' פי\"ט]. ונ\"ל דמדלא נקט כפשוטא חלוק שעשוי כסבכה. ש\"מ דדוקא חלוק של זונה שיוצאת בו לחוץ שעשוי כסבכה אמק\"ט אבל חלוק של איש. אף שעשוי כסבכה שפיר חשוב מלבוש. דהרי מצינו בכה\"ג שרצה לשמש בביהמ\"ק בבגד כזה לולא שמיחו בו הכהנים [כיומא לה\"ב] ש\"מ דבדוכתא אחרינא אורחא הוא. ושפיר מחשב בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה בגד מן החרם</b><br> חרמו של ים עשוי כרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כלעיל [פכ\"ג סי' ל\"ב] ואף דהשתא שעשאו בגד חזי למדרס עם ישיבתו. ככל בגדי ע\"ה דטמאין מדרס מה\"ט. ולא שייך מה\"ט גבייהו לומר עמוד ונמ\"ל. אפ\"ה מדנתבטל העיקר. דלא חזי למלבוש. דלא דמי לחלוק של איש שנראה כסבכה דמק\"ט [כסי' ע\"ה] דהכא מדעשוי כרשת שנקביו גדולים. בשרו ממש נראה מתוכו. ולא חזי כלל למלבוש. ומדנתבטל העיקר בטל גם הטפל. היינו הישיבה ע\"ג [וכלעיל סי' ע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזוטו</b><br> הוא חתיכת בגד ממש שבשולי הרשת שמניחים עליו מזונות לפתות הדגים עי\"ז תוך הרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדכפלו אין נראה כל כך הבשר מתוכו הרבה. וחזי שפיר למלבוש ומקבל טומאת מדרס. [ומכאן קצת ראי' למ\"ש בס\"ד לעיל סי' ע\"ה דדוקא בבגד העשוי מרשת כפול ס\"ל לרבנן דאמק\"ט מדבשרו ממש נראה מתוכו. הא בחלוק של איש העשוי כסבכה מודו דמק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבכה שהתחיל בה מפיה</b><br> שהתחיל לקלעה משפת הכיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה עד שיגמור את קורקורתה</b><br> הוא שולי הסבכה שמכוון נגד קדקד האשה כשלובשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה עד שיגמור את פיה</b><br> ונ\"ל דלהכי לא כללינהו תנא בחד בבא. והול\"ל בקיצור סבכה שהתחיל טהורה עד שיגמרה. אלא משום שיש בסבכה חוטין כמבואר בסיפא דמתניתין. והן לפעמים בסוף קרקריתה כעין טראדדעל בראש הסבכה. ולפעמים בשפת פיה כעין פראניען. וכמ\"ש הר\"ש. ולהכי אי הוה קאמר עד שיגמור סד\"א שגם הנך בכלל קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביס שלה</b><br> בינדע שקושרתו בכיפה. וצונפתו סביב להמצח. ואינה כפרקלימין דטהורה [פכ\"ו מ\"ג] דהתם של עור היא להגן ולא לקישוט. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא בפני עצמו</b><br> ואין בקשורה בכיפה חיבור מדלפעמים מתירתו להשביס מכיפה זו וקושרתו לכיפה אחרת שלובשת. ולהכי בנטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>החוטין שלה</b><br> של הסבכה. והוא כעין טראדעל שבראש השבכה. או כעין פראניען שבשפת השבכה סביב לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין משום חבור</b><br> והא דלא קאמר בקיצור חוטין שלה. חיבור לה. ה\"ט דאילו תני הכא סד\"א גם לענין צירופי לשיעור הן חיבור לה. להכי קאמר טמאין משום חיבור דדוקא לענין קב\"ט הן לה חבור דאפי' כשנגעה טומאה בחוטין נטמא סבכה. אבל לצרופי לשיעור לא. ולרמב\"ם היינו החוטין שבסבכה שקושרין ומהדקין בה הסבכה סביב הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינה מקבלת את רוב השער</b><br> של הראש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נומי הסדין</b><br> סדין הוא מצע מבגד פשתן שעשוי לשכוב עליו. ונומי הן חוטי השתי בלי ערב שמשייר האורג בשפת הסדין כעין פראניען בל\"א לנוי. ומלת נומי אכולהו דתני בתר הכי בהבבא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסודרין</b><br> הוא מטפחת. והוא גדול ממעפורת לקמן שבמטפחת מכסה בו כובע שבראשו ושפתות המטפחת מדולדלין ותלויין עד ממעל לכתפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטרטין</b><br> הוא כובע שיש לו ב' כנפים מזה ומזה לכסות בהן האזנים כעין קלאפף מיטץ שלנו: [וכן מצינו [בנדה דף יד ע\"א] דקאמר הא דמטרטין. ופירש\"י שיש להכובע ההוא ירך מכאן ומכאן כעין מאזנים. דטרטון היינו מאזנים [כרשב\"ם ב\"ב דפט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפליון של ראש</b><br> בלשון יון נקרא כל כובע שמחודדת בראשה בשם פליון. ויש בה ג\"כ כנפים מזה ומזה להדקה תחת הגרון. ומדיש פליון אחר שהוא לבוש להגוף [כנדה פ\"ח מ\"א] להכא קאמר הכא פליון של ראש. ובכל הנך שנזכרו במשנתינו יש בהן בשפתותיהן חוטין מדולדלין. כעין טראדעל בראשן או כעין פראניען בשפתותיהן סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש אצבעות</b><br> ר\"ל רק ו' אצבעות הוה חיבור שיטמא א' כשיטמא חבירו. ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אפקרסין</b><br> הוא לבוש תחתון. שקצר הרבה מגובה האדם. והוא עשוי כעין וועסט שלנו. או כעין יאקקע שלובשין אותו תחת הראקק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר</b><br> דמדקצר הרבה מגובה אדם. יכולין להיות נימיו ארוכין ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי סגוס</b><br> כך נקרא בלשון יון רעגען מאנטעל שמתכסין אותו בדרך בזמן גשמים. והוא עשוי משער או מצמר [כרש\"י נדרים נ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרדיד</b><br> הוא צעיף של נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלוק</b><br> חלוק יש לו בתי ידים ארמעל בל\"א והוא בגד התחתון. אבל טלית הוא רק חתיכת בגד גדול והוא מרובע שמתעטף בו ממעל לבגדו כעין טליתות של מצוה שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' אצבעות</b><br> דמדכולן הן כגובה אדם להכי נומיהון רק ג' אצבעות שלא יתגוררו על הקרקע. כשילבש הבגד שהן בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי כפה של זקנה</b><br> הוייבע שיש בשפתותיה נימין ארוכין. ונקראת כך בשמה כיפה של זקינה ולא שלילדה יש מין כפה אחרת. [הרמב\"ם. ונ\"ל דכוונתו דמדלא הודיענו תנא כמה שיעור נומי ילדה. ש\"מ דשל ילדה אין לה נימין כלל. וא\"כ למאי נפ\"מ הזכיר תנא מלת של זקינה ולא הול\"ל אלא נימי כפה סתם. דהיינו כל שיש לה נימין שעורן כמו שהן. להכי קאמר הרמב\"ם דמלת של זקינה לאו לדיוקא נסבה תנא. אלא דכך שמה כשיש לה נימין נקראת כפה של זקינה. וגם ילדה לובשתו לפעמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגומדין של ערביין</b><br> הוא מטפחת שגדלו אמה על אמה שמשימין הערביים על פיהן בקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקולקין</b><br> הוא ג\"כ מין מטפחת קטן ועב עשוי משער. וכך שמו בלשון יון לכל שער מסובך ועב וכך נקרא ג\"כ שער מסובך שעל חזה בני אדם לפעמים קלקי הלב [כמקואות פ\"ט מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפונדא</b><br> געלד קאטצע בל\"א. והוא אזור חלול שמשימין לתוכו מעות [כרש\"י שבת קי\"ג א' ושם ק\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעפורת</b><br> מטפחת קטן פשוט שעוטפין בו רק הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרגוד</b><br> מסך יקר שתילין על פתח מלכים. וי\"א כתונת פסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימיהן כל שהן</b><br> דאפי' הנימין שבהן ארוכים הרבה הו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש כסתות של צמר</b><br> שתפרן הכובס יחד כדי שלא יאבד לו א' מהן. או לסימן שכל התפורין יחד שייכים לאיש א'. או ר\"ל שנארגו כמה בגדים ביחד. ומפסיק בין בגד לבגד חוטי שתי בלי ערב. כמו שיש בין טלית לטלית כשבאין מבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני סובריקין</b><br> מין מכנסים. וי\"א שהן כמו בתי ידים אֶרמעל בל\"א שלובשין אותן על הבגדים בשעת כתיבה או בשעת מלאכה אחרת. כדי לשמור הבגדים מלכלוך. וגם כדי שבתי ידים הרחבים שבגוף הבגד לא יעכבו להאדם במלאכתו. להכי לובשין על גביהן בתי ידים צרים אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק אחד</b><br> ולא יותר. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלובקרין</b><br> כסות עב לקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה ולהזייה</b><br> כולן בנטמא אחד נטמא חבירו המחובר לו. ובהוזה על א' נטהר גם חבירו [והיינו בין לחומרא ובין לקולא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט המשקולת</b><br> זענקבלייא בל\"א שתולין אותו בוני החומה על כל נדבך לבנים שיסדרו בחומה. לבחון על ידו אם מונחים ביושר ואע\"ג דכל חבלין וחוטין אמק\"ט מדאינן רק שזור [כת\"כ שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז] אפ\"ה חבל זה מדמחובר להמשקולת שהוא כלי מתכות מק\"ט. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים עשר</b><br> ר\"ל עד י\"ב אמות הו\"ל חבור. [כך היה נ\"ל דאמה שנזכר במשנה בסוף אכולהו דתני מקמא הכי קאי. אולם הרמב\"ם והרא\"ש כתבו דר\"ל י\"ב טפחים ולא זכיתי לידע מאיזה מקור הוכיחו רבותינו כך. כי גם ממשנתינו גם מתוספתא נראה טפי דאמה שנזכר בסוף אכולהו דתני לעיל מנה קאי. ועכ\"פ לפי דברי רבותינו ז\"ל ה\"ה אינך דמשנתינו כולן במנין טפחים קאמר. מלבד הנ' אמה שפי' בהו תנא דלאו בטפחים דלעיל מנה מיירי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חרשין</b><br> ר\"ל חוט המשקולת של בוני כותל עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בנין</b><br> ר\"ל וחוט המשקולת של בוני מגדלים גבוהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רצה לקיים טהור</b><br> ר\"ל אע\"ג שרוצה לקיימן כך. אפ\"ה אין היותר מהשיעור חיבור להשיעור דאע\"ג דמה שלפנים מהשיעור מק\"ט. אפ\"ה מה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו וגם אמק\"ט שם. [כך פי' הר\"ש והר\"ב. וכך פסק נמי הרמב\"ם [פכ\"א מכלים]. וק' כיון שדעתו לקיימן כך יחד הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]. ואת\"ל כל שא\"צ אהדדי לא אמרינן כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ט מ\"ח]. עכ\"פ למה הוצרכו רבותינו להדחק במלת אם ולפרשו כמו אע\"ג. ולא פירשו כפשוטו דאם רוצה לקיים כך שישאר החבל ארוך אף שהוא יותר מצרכו. כולו טהור ואמק\"ט דמ\"ש מקורדם דבבולט ידו לאחריו יותר מהראוי דכולו טהור. אף מה שמהקתא תוך השיעור [וכמ\"ש הר\"ב במ\"ד] וה\"נ כשהחבל יותר מהשיעור. אינו ראוי להמשקולת וכלטול ממנו דמי ואמק\"ט ככל חוטים וחבלים שאמק\"ט [וכמש\"ל] אבל בעתיד לחתוך מהחבל היתר מצרכו בשיעורו הנ\"ל אז רק הנצרך להמשקולת מק\"ט. והנותר אינו חיבור להשיעור דלמגזייא קאי. וי\"ל דא\"א לומר כן. דאי נימא דיש הכא חילוק בין דעתו לקיים החבל כך או לא. א\"כ תקשי מ\"ש הכא מלעיל בחבל היוצא מן המטה [רפי\"ט] דלא מחלקינן בכך. אע\"כ דהתם והכא דינן שוה. ואין חילוק בין דעתו לקיימן או לא. דבכל גוונא מה שלפנים מהשיעור טמא. ומה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו. ואי משום קושייתינו דמ\"ש מקתא במ\"ד דפי' הר\"ב דכשהוא יותר מהצורך כולו אמק\"ט ע\"כ צריך לחלק בין חבל רך לקתא קשה. דדוקא בחבל מטה [רפי\"ט] וכ\"כ בחבל של ציירים במשנתינו. שגם כשיש מותרות בהחבל מה שאינו נצרך לו יכול לכננו על ידו [כפרה פ\"ז מ\"ז] ויכול להשתמש בו כך אף שיש בו הרבה יותר מהראוי. וכיון שכך אותו החלק שצריך לתשמישו הו\"ל חיבור ומק\"ט והנותר אינו חיבור. אבל קתא מדהוא קשה. אם הוא ארוך יותר מהראוי אינו ראוי לתשמיש כלל. מה אמרת הרי אפשר שיקצץ הנותר הרי אז פנים חדשות בא לכאן. דאין לדמותו להעושה מפשוט פשוט דלא חשבינן ליה כפנים חדשות [כפכ\"ח מ\"ה] הכא שאני דקודם שקצץ היותר לא הוה חזי כלל. והו\"ל שפיר לאחר שקצצו פנים חדשות. משא\"כ התם. לפיכך הכא כיון שקודם שיחתוך היתר לא חזי כלל אינו חיבור. ויש ראיה לזה מלשון המשנה דיש לדקדק למה רק במשנתינו קאמר תנא דינא דיתר מכאן. ולא קאמר הכי בכל המשניות שאח\"כ. אע\"כ משום דבכל השיעורין שנזכרו בכל המשניות שבפרקן הדבר פשוט דמדיוקא שמעינן. דכיון דקאמר דבשיעור כך וכך כולו חיבור. ממילא שמעינן דכשהוא יותר מהשיעור. כולו אינו חיבור והיינו מדלא חזי כלל. דאף בחוטי מאזנים דמשנה ד' וכדומה. א\"א לכננו או לענבו. שעי\"ז יכבד הכף ולא יהיה יכול לכוון משקלו כראוי. אבל בחוט משקולת הכא שאפשר לכנן החוט על ידו וכדאמרן אצטריך תנא שפיר למתני. דאפי' אם רצה לקיימו כך. רק המותר טהור. אולם הרמב\"ם [בפ\"כ מכלים הי\"א] נראה ברור מדבריו דס\"ל דגם בקורדם רק היתר מהשיעור טהור ודלא כהר\"ש והר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל ציירין</b><br> היינו מסיידי ומציירי הכותל שגם הם צריכים למדוד שוויי פני הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> דאפי' חבל המשקולת ארוך הרבה הו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט מאזנים</b><br> הוא חוט שקשור באמצע קורת המאזנים. שכשירצה לשקול. אוחז בחבל ההוא ושוקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות</b><br> דבדברים חשובים הללו. מדקדק לשקלן עין בעין בצמצום וכשיתארך החוט יקל הרבה מכבדו. ואז יצטרך להוסיף בדבר הנשקל אבל בדברים שאינן חשובים כל כך אינו מדקדק אם יוסיף קצת על משקל הראוי [וכמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות</b><br> דביוצא מאחורי יד האוחז טפי מג' אצבעות יעכבו בחטיבה. ולפיכך כולו אינו חיבור. דלא דמי לחוט משקולת [במ\"ז] שכשהוא ארוך יותר מהראוי. יהיה עכ\"פ מה שלפנים מהשיעור חיבור. י\"ל התם אף שהחוט ארוך יותר מהראוי אף אם רוצה לקיימו כך. יכול הבונה להשתמש בו למדוד שווי החומה. ע\"י שיאחז בהחוט במקום קצה השיעיר הראוי. אבל הכא ביד הקרדום וכדומה. אם גם יאחז במקום הנאות לו באופן שלא ישאר מעץ היד רק ג' אצבעות לאחורי יד המבקע. הרי עי\"ז יתארך עץ הקתא שבין יד האוחז להברזל שבראש הקורדם. והרי גם שם יש שיעור קצוב שכשיוסיף עליו לא יהיה ראוי לחטיבה [כמבואר במשנה ה'] לפיכך כל שיש טפי מב' השיעורים לאו לקיימו כך עומד. וכנטול דמי ואינו חיבור. מיהו גם כשלא נשאר מאחורי יד האוחז כשיעור גא\"צ ג\"כ כולו אינו חיבור מדירא לחטוב בו מחשש שישמט הקרדום מידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר טפח טהור</b><br> דס\"ל דדוקא בבולט מאחורי יד האוחז טפח או יוחר. אינו יכול להשתמש בו כלל. ומחשב כנטול משם ואינו חיבור. אבל בבולט משם רק פחות מטפח אכתי חזי קצת בדוחק. אף שבולט טפי מג' אצבעות. אולם אין בין ת\"ק לר' יוסי רק פחות מאצבע דכל אצבע שבש\"ס היינו רוחב אגודל. וכל טפח הוא ד' אגודלין [כמנחות מ\"א ב]:",
+                "שרגילין לשקול בה רק דברים שאינן יקרים כל כך. או של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> ששוקלין דברים שבביתן לצורך מה. ולפיכך אפי' שוקלין דברים יקרים אינן מדקדקים כל כך לשקול בצמצום מדאינן נותנין הנשקל לאדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום מלפניו</b><br> היינו מה שיש בהקתא ממקום האחיזה עד הברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי יד הפרגול</b><br> מחוגה צירקעל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> נ\"ל דמדנקט הכא מלת שירי ש\"מ דאין כל שיעורי טפח שבמשנתינו שוין. דטפח שבפרגול דקאמר. ר\"ל אפי' כשנשבר יד הפרגול. דוקא בנשאר טפח הוה חיבור. וכ\"ש בנשאר טפי מזה אבל בשנשאר פחות מטפח אינו חיבור מדלא חזי למלתי'. וה\"ה בהיה מתחלה פחות מטפח דאינו חיבור אלא דאורחא דמלתא נקט. שנשבר ונשתייר רק טפח. דאילו מתחלה אטו בשופטני עסקינן שיעשה יד דלא חזי ליה. אבל אינך שיעורי טפח דנקט במתניתין היינו אפילו בפחות מטפח הוה חיבור. אבל רק עד טפח הוה חיבור. ולא כשהוא ארוך מזה. להכי בכהאי גוונא לא שייך למתני לשון שירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד מקבת</b><br> מלת מקבת הוא ההפעיל ממלת נקב. ור\"ל כלי שעושה נקב והוא הנקרא מייסעל בל\"א. ותמונתו כסכין שראשו רחב ומחודד ומפתחין עמו כתב וצורות על לוח אבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> היינו כשיעור כדי שיאחזנו בידו ולא יותר כדי שלא יעכבנו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפחים</b><br> משום שדרך לשקול מהם הרבה ביחד שמשקלו רב. להכי אוחז בחוט שבקורת המאזנים בב' ידיו משא\"כ הנך דמשנה ה' שאין שוקלין מהן רק מעט מעט להכי די לו בשיאחז החוט ההוא ביד א'. לפיכך סגי ליה בשיעור טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד המקור</b><br> הוא קורנס חד לנקר אבן רחיים. שהאבן ההוא קשה יותר מאבנים הרכים שמפתח בהן צורות. להכי צריך לאחוז יד הקורנס ההוא בב' ידיו ומנקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד המעצד של לגיונות</b><br> שטרייט אקסע. והוא כלי מלחמה שאוחזו בב' ידיו ומקפח שוקי האויב בכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקורנס של זהבים</b><br> הם מרדדי טסי זהב שיהיו דקין מאד להכי צריך כח טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרשין</b><br> היינו חרשי ברזל. והיינו נפחין שמרדדין או חותכין ברזל מלובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה טפחים</b><br> שמפני שהברזל שמנקש עליו הוא חם. לפיכך מרחיק מקום אחיזת ב' ידיו בהקתא כשיעור טפח מהקורנס שבראש הקתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה</b><br> כבר פירשנו [פכ\"ה מ\"ב] דמרדע הוא מקל ובראשו א' מחובר ברזל מחודד כסכין לחתוך עמו השרשים שבקרקע כשחורש. והוא נקרא חרחור ובראשו השני יש ברזל כמסמר עב שיש חדודים על פניו סביב כעוקצי מחט. כעין שפארן שלנו כדי להכות עמו הפרה כשחורשת. והוא הנקרא דרבן. והחורש נושא המרדע. דהיינו החרחור כלפי מטה מול הקרקע לחתוך בו השרשים. והדרבן כלפי מעלה להכות בו הפרה ולהכי קאמר הכא שירי הדרבן. ר\"ל אם נשבר מקל המרדע. ונשאר ממנו למעלה לצד הדרבן ד' טפחים הוה חיבור ולא בנשאר רק פחות מזה. משא\"כ אינך שעורי ד\"ט ד\"ט דנקט במשנתינו. משמעות כולם דהיינו לא יותר. וכן כל שירי משמעותו ולא פחות. ואפ\"ה לא נקט תנא כל שירי דפרקן סמוכין זל\"ז. ה\"ט משום דניחא ליה לתנא טפי למנקט סמוכין אותן ששעורן שוה. [ואעפ\"כ קק\"ל למה לא כלל תנא אותן ששיעורן שוה בחד בבא ולומר כל המינים הללו שיעורן כך וכך וי\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הבדיד</b><br> הוא כלי שעושין עמו גומות סביב האילן כדי שיתכנסו בהן מי גשמים סביבו. ועל שם הכלי הזה שנקרא בדיד נקראו הגומות הנ\"ל בדדין [כמ\"ק דד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום של נכוש</b><br> לנכש ולנקר סביב עקרי אילן. וי\"א שהוא כלי שמפוצץ בו אבנים וחוצבן מהסלע המחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד בן הפטיש</b><br> פטיש קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל הפטיש</b><br> פטיש גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום של בקוע</b><br> לבקע עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עדיר</b><br> לחפור בו קרקע לזריעה. שפאטען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה</b><br> תמוה דהרי לעיל [מ\"ד ומ\"ה] מוכח דיד הקורדם בכללו הוא טפח וג' אצבעות. ונ\"ל דקורדם דהתם לאו במיוחד לבקע עצים. רק לבקע דברים קטנים סגי ליה בטפח וג' אצבעות. וכן נראה בזמנינו שהקורדם שמבקעין בו עצים הוא ארוך ביותר. והיינו משום שהחוטב עצים עומד בקומה זקופה ואיך אפשר שיבקע עצים המונחות על הארץ. בקרדום שקתא שלו אינה רק טפח וג' אצבעות. שיצטרך עי\"ז לישח קומתו הרבה. ועוד נ\"ל דמדפרט תנא גבי פטיש שיעורו ששה. ויד קרדום ועידור כלל להו כחד ש\"מ דקרדום של בוקע עשוי ג\"כ לעידור. דאחר שחפרו הקרקע והוציאו הגושים מהארץ. וחזרו אח\"כ לפצץ הגושים והרגבים עם והקורדם. וכדי שלא יצטרך המבקע בשעת מלאכתו לשוח א\"ע סמוך לגושים המונחים בארץ. לכן יעשו הקתא של הקרדום ארוך ביותר. משא\"כ קרדום שעשוי רק לחטוב עצים. הרי יכול להניח העץ המתבקע על מקום גבוה סמוך לו ולא יהא צריך לשוח קומתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד מקבת של סתתין</b><br> שמחליקין בו אבנים שסתתו [הר\"ב]. ול\"מ נ\"ל שהוא הקורנס שמקישין בו על קרדום של נכוש הנ\"ל ששעורו חמשה אבל הקורנס שמקישין בו על הקרדום שיעור ידו ששה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי חרחור מלמטן</b><br> הוא בקצה התחתון של המרדע. וכלעיל [סי' מ\"ז ועי' פכ\"ה מ\"ג]. והא דמפסיק תנא בין חרחור לדרבן בכמה מיני כלים אחרים. היינו משום דתנא סדר שיעורים הוא מונה. א ב ג ד ה ו ז ח ט י [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> לגרוף בו אפר התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סיידין</b><br> לגרוף בו הסיד כשכבר ערבוהו עם חול. ולהניחו על הלבנים שבחומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים עשרה</b><br> מיהו פלוגתייהו בהנך ב' מגריפות. לאו לענין חבור לטומאה אתמר. רק לענין הזאה איתמר בי מדרשא. ולהכי הו\"ל ב\"ה לקולא וממילא משתמע נמי פלוגתייהו גם לענין טומאה. אבל אי עיקר פלוגתייהו בחיבור לטומאה הוה. הרי הו\"ל ב\"ש לקולא. והרי לא חשיב להו בעדיות [רפ\"ד]. וכן תירץ נמי הש\"ס בכה\"ג [בחולין דמ\"ב ב']. א\"נ נ\"ל דהכא בלא פחות פליגי. דלכל חד כשהוא פחות מזה אינו חיבור. וא\"כ גם בלטומאה יהיה ב\"ה לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מכאן</b><br> על כל השיעורים דלעיל קאי עד סוף מ\"ג שנזכר בה בפירוש אם רצה לקיים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הו\"ל חיבור דלא דמי להנך דמשנה ג' דאפי' אם רצה לקיים טהור. י\"ל דקים להו רבנן דהנך דמשנה ג' כל שהחוט הוא יותר משיעור הקצוב בו במשנה לא חזי למלתיה. משא\"כ הכא בידות אם רוצה לקיימן. חזי לעבידתיה ולהכי הוה חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד משמשי האור</b><br> כיד של שפוד ואסכלא וצבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> אפי' ארוכים הרבה הוה חיבור. מדאדם מרחיק א\"ע מהאש לפי שיעור גודל החמימות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי זכוכית פשוטיהן טהורין</b><br> דדינו ככ\"ח שאמק\"ט רק כשיש להן תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבליהן טמאים</b><br> וכבר נשנית משנה זו לעיל [רפ\"ב ופט\"ו] רק מדבעי למנקט בפרקן דין כמה מיני כלי זכוכית. להכי נקט נמי הא ברישא. שהוא ככלל לכולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטבלא</b><br> הוא שולחן בלי רגלים [כפכ\"ה מ\"א]. וה\"ה ביש לו רגלים. רק שאין רגילין לעשות רגלים מזכוכית והן עשויין מעץ או ממתכות. וקמ\"ל דאע\"ג דבשאר כלים. אפי' כלי שאין לו ב\"ק. אפ\"ה אותו צד שרגיל להשתמש שם. מחשב תוך לק\"ט [כפכ\"ה מ\"א]. אפ\"ה רק תוך מקרי אבל אין עליו שם ב\"ק ולהכי כלי זכוכית מדעיקר טומאתו מד\"ס [כשבת דטו\"ב] והיינו מדנעשה מחול. ודמי לכ\"ח להכי נמי דינו בכ\"ח דכל שאין לו תוך לק\"ט. אפילו בב\"ק שמגבו אמק\"ט [כפכ\"ז מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאסקוטלא של זכוכית</b><br> קערה פשוטה בלי ב\"ק. ורק מאחוריה יש בתחתיתה כעין לזביז סביב שפתה. כדי שתשב על מכונתה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש להן לזביז</b><br> מסגרת על שפתה סביב מקום תשמישה ועי\"ז יש לה ב\"ק נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> ר\"ל מק\"ט. וכן כל טמא וטהור דבפרקן. היינו שיקבל טומאה או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינן לתשמיש</b><br> שנשבר כל שפתותיה סביב. ונשאר רק הב\"ק שמאחוריו שלם ויחדו להשתמש בב\"ק ההוא. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמקום השבר מסרט היד בשעת תשמישו. וצריך להחליקו קודם שישתמש בו. והרי כל שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו [כפכ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קירטסן</b><br> שהחליק מקום השבר עד שיהא חלק מאד. או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפן בשופין</b><br> ר\"ל או אפי' רק שפשף השפה עם פיילע עד שאע\"ג שאין השפה חלקה יפה. עכ\"פ אין בהשפה עוקצין וחדודין לסרט היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אספקלריא</b><br> שפיגעל מזכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש להאספקלריא שפה סביב. ויש לו עי\"ז ב\"ק. אינו עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמחוי</b><br> של זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשאו אספקלריא</b><br> שיחדו אח\"כ לאספקלריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דיחוד בלי מעשה לא מהני לבטל מכלי תורת קב\"ט דמעיקרא. [כפ\"כ מ\"ד] וטעמא הוא משום דאין שום כלי עולה מטומאה במחשבה רק בשנוי מעשה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור</b><br> קשה דהא כבר מרישא שמעינן לה. אמנם מהתוספתא שהביאה הר\"ש. דקאמרה תמחוי שעשאה אספקלריא אע\"ג שמשתמש בה טהור. מוכח דהיינו נמי דקאמרה משנתינו. אם מתחלה עשאה אספקלריא. דקאי מלת עשאה על תמחוי דנקט תנא תחלה. ור\"ל אע\"ג שמשתמש בה ג\"כ לתמחוי אפ\"ה כיון דעיקר תשמישו לאספקלריא אמק\"ט. [ולרמב\"ם [ספי\"ב מכלים] הכי פי' דמתניתין. אם מתחילה עשאה למראה. כלומר שעשאה מתחלה כדי שהדברים שיניחו בתוכה יהיו נראין מאחוריו ור\"ל ככל דבר שמניחין על אספקלריא. שנראה כאילו גם מאחורי אספקלריא מונח דבר זה. ואני העני בדעת לא אובין דברי רבינו בזה. הרי כיון דעיקרו עשוי להניח בתוכו שום דבר הרי עשוי לקבלה. וכי משום שעשאה גם אספקלריא שיהא הדבר הניתן בתוכה נראה גם לאחוריו יהיה נטהר עי\"ז. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרווד</b><br> כף זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתנו על השלחן</b><br> שאחר שאכלו בו רגילין להניחו על השולחן ופיו כלפי מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אם כשיניחוהו על השולחן ופיו למעלה. אז אע\"ג שיטה הכף א\"ע על צדו. מחמת ששוליו אינן שוין רק גבנונית. אפ\"ה עכ\"פ ישאר מעט רוטב בחללו ממה שאכלו בו. הרי זה נידן כבית קיבול ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> וכגון שהשוליים משופעין ביותר. וכשיניחו על השולחן ישפך כל הרוטב שבו מתוך חללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא</b><br> דהרי עכ\"פ מקבל הוא כשאוחזו בידו. ודמי ללפיד [פ\"ב מ\"ח]. וכ\"כ שולי קרפיות [פ\"ד מ\"ג] שמתחלה עשאן לקבל באופן כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי מטהר</b><br> ס\"ל דלא דמי ללפיד וקורפיות. שעשאן מתחלה לקבל בתמיכה. ולהשהות בתוכן מה שיקבלו אבל הכא הקבלה שיקבל התרווד בשעה שאוכל עמו. לא מחשב קבלה. מדלא שאב עמו הרוטב מהקערה. להשהות הרוטב בתוך הכף. ורק כדי לאכלו משם מיד. ולפיכך דמי טפי לרחת של גרנות העשוי לכנוס. אע\"ג שבשעת כנוסו הוא מקבל בב\"ק שבו. כיון שמיד מוריקו להמכונס בכרי שבגורן לא מחשב ב\"ק מדאין עשוי לקבלה [כפט\"ו מ\"ה]. ולכאורה היה נראה שגם בנשאר בו מעט כשמניחו על השולחן נמי פליג ר' יוחנן בן נורי ומטהר. והיינו משום דלא לבעבור קבלת מעט רוטב זה נעשה בו ב\"ק. דהרי לעיל [בפט\"ו מ\"ה] אמרינן דבאינו עשוי לקבלה לא מחשב ב\"ק. דאע\"ג דלעיל [פי\"א מ\"ט] אמרינן דקדירה של נזם מק\"ט משום ב\"ק. אע\"ג דב\"ק קטן כזה. ודאי אינו עשוי לקבלה. י\"ל הרי כבר כתבנו התם בס\"ד דמיירי בשמניח' האשה לתוך הקדירה שבנזם בשמים ראש וצרי. אלא דאי נימא כך דה\"ט דריב\"נ. ק' א\"כ ר\"ע דקיי\"ל כוותיה נגד יחיד. מ\"ט דמטמא והרי אינו עשוי לקבלה. אלא ע\"כ דבמקבל כשיניחנו על השולחן. לכ\"ע מק\"ט. דהרי מקבל ולא פליגי רק באינו מקבל כלל כשיניחנו על השולחן. והא דנקט תרווד שמניחו על השולחן י\"ל דלדיוקא נקט הכי. דהא כף של בית הבישול שאינו עשוי לאכול עמו. ואינו רק לבחוש בו הקדירה לכ\"ע אם הוא מזכוכית אמק\"ט. מדאינו עשוי לקבלה כלל. [ועי' רמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ד]. [עוד נ\"ל דלהכי קדירה שבנזם מק\"ט משום ב\"ק. אף שב\"ק כזה אינו עשוי לקבלה. דה\"ט דדוקא כשהב\"ק אינו עשוי לשום תכלית בעולם. וכגון קדירת הנזם אמרינן דביש לו ב\"ק מכל מקום מק\"ט [כפי\"ז מט\"ו] אבל בעשוי לשום תכלית מה שאינו לקבלה. כגון רחת של גרנות דאע\"ג שיש דפנות סביב לשולים. הם עשויים רק כדי לכנס על ידן יפה מה שמונח בקרקע הגורן. ולא שיקבל על שוליו אמק\"ט. והיינו שלא הסתפק תנא [בפט\"ו מ\"ה] במאי דקאמר העשוי לקבלה טמא. דמזה היה משמע דבלא נעשה לקבלה כלל טהור. והא ליתא. דהרי בשנעשה לו ב\"ק שלא נעשה לשום תכלית. אף שלא נעשה לקבל שום דבר הר\"ז מק\"ט. לכן הוצרך תנא לסיים שב\"ק הנעשה לכנוס. היינו שהב\"ק נעשה לתכלית דבר שאמק\"ט על ידו טהור. וא\"כ ה\"נ דוקא כף שאוכלין בו שב\"ק שבו עשוי לקבל בתוכו הרוטב בשעת אכילה. ס\"ל לרע\"ק דמק\"ט. אע\"ג שאין הרוטב משתהה בתוכו. אבל כף בית הבישול שהב\"ק שבו נעשה לבחוש בו הקדירה. ולא להכניס על שוליו שיש דבר להכי לכ\"ע אמק\"ט. והא דקליגרופין טמא מפני כפה [כפי\"ג מ\"ב] ומ\"ש כף זה שגורפין בו האפר מתוך התנור. מהרחת של גרנות שגורפין בו יחד הגרעינין שבגורן. י\"ל התם לא שגורף בו האפר שמונח על קרקע התנור אלא שממלא הכף עם אפר שמונח בתנור. ומוציאו לחוץ. ולפיכך כיון שהאפר מונח על שולי הכף בשעה שמוציאו. מחשב הכף שפיר עשוי לקבלה. ואפילו להגאון רב\"א [ספט\"ו] דלהכי מצודת עכברים אין ב\"ק שבו מק\"ט. משום דאין בעכבר חשיבות. ומקבלו בהמצודה רק לחזור ולזרקו לחוץ. א\"כ ה\"נ הול\"ל בהכף של קלגרופין. שאינו מקבל האפר רק כדי לזרקו לחוץ ולמה יחשב ב\"ק שלו לק\"ט. י\"ל הך כף לא משום ב\"ק מטמאינן ליה. אלא משום כלי מתכות שאפי' פשוטיו מק\"ט. ולא תקשה עוד לדברינו הנ\"ל דאמרינן דכף שבוחשין בו הקדירה אין ב\"ק שלו מק\"ט. והרי בפירוש תנינן [פכ\"ה מ\"ג] בזומא ליסטרן דכף שלו מחשב ב\"ק. אף ששמושו הוא אצל קדירור שבכירה. י\"ל הכף שבכלי זה אינו עשוי לבחוש הקדירה. אנא כמ\"ש הר\"ב ושאר רבותינו. ששואבין בו המרק מתוך הקדירה. ולפיכך מחשב שפיר עשוי לקבלה. ודו\"ק היטב בכל זה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוס שנפגם רובו</b><br> שיש פגם א' ברוב שפתו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפגם בו שלש ברובו</b><br> שיש ברוב היקף שפתו ג' פגימות קטנות ומדאין רוב השפה שלם ביחד בלי פגם. לא חזי תו לשתיה מדמסרט הכוס לשפתיו. ולרמב\"ם ר\"ל שנפגם בו פגם אחד בשליש היקפו ורוב וגבהו. ולפי' רבינו זה הא דמטהרינן שליש היקפו וכשהפגם הוא ג\"כ ברוב גבהו. לאו משום דבכה\"ג מסרט טפי אלא כשהפגם הוא ברוב הקיפו. נתקלקל הכוס הרבה. להכי אף שהפגם הוא רק בשליש היקפו. ויכול לשתות בב' שלישי אחרים מהשפה ולא יסרט א\"ע אפ\"ה אינו חושבו להכלי עוד וזורקו. להכי אמק\"ט. מיהו זהו דוקא בכלי זכוכית. שיש בו נמי קצת חשש סירוט. אבל בשאר כלים דאין בהם חשש סירוט כל שנשאר בו ב\"ק עדיין מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר אם מפזר הוא את רוב המים</b><br> פליג את\"ק וס\"ל דדוקא כשהסדק בכוס צר. אבל מגיע מפיו כלפי מטה עד רוב גבהו של כוס.",
+                "דאע\"ג דנקב כ\"ח אינו מטהרו עד שיהא בשוליו בכונס משקה [כרפ\"ג] וגם כלי עץ במקבל כ\"ש למטה מהנקב מק\"ט [כפי\"ז מ\"ד]. אפ\"ה בכלי זכוכית שטומאתו רק מדרבנן ס\"ל לר\"ש דברוב גבהו סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בבעץ</b><br> שסתם הנקב בבדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בזפת טהור</b><br> נ\"ל דה\"ט משום דזפת ובעץ אין נשארים דבוקים בזכוכית זמן מרובה. כאשר יעיד הנסיון [ועי' לעיל ספ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר בבעץ טמא</b><br> דס\"ל דדוקא סגניות של עלין. לא מחשב ב\"ק ואמק\"ט [פט\"ז מ\"ה] והיינו מדאינו בת קיום כלל. דבתוך ימים מעטים יתיבשו העלין ויתפרדכל הב\"ק מעצמו. אבל סתמו בבעץ. אם יהי' נזהר בה לבלי להניעה הרבה יוכל להתקיים זמן מרובה ולא גרע מצרור המרגליות [פכ\"ו מי\"ב] דאע\"ג דג\"כ וודאי אינו מתקיים לעולם. שאחר שיוציא משם המרגליות ויטלטלה אנה ואנה שוב יתפשט העור. אפ\"ה מדמתקיים זמן מה כשיהיה נזהר בו. מחשב ב\"ק וה\"נ הכא. ואפשר דס\"ל דכיון דהסתימה בבעץ מחשב סתימה א\"כ הבעץ הוא המעמיד של הכלי וכל המעמיד דינו ככולו כך [כשבת טו\"ב] וה\"נ אין דינו תו ככלי זכוכית רק ככלי בדיל ממש דחמיר טובא מכלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר' יוסי לטעמי' [פ\"ג מ\"ז] דס\"ל דבסתמו בזפת לא מחשב סתימה מדאינו יכול לקבל חם כצונן [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צלוחית קטנה שניטל פיה</b><br> היינו צוארה הארוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדיכול לטלטלה ביד א'. יכול להשתמר יפה שלא יסרוט ידו במקום שנפגם. והא דבכוס לעיל שג\"כ ניטל בידו. ואפ\"ה בנפגם רוב היקף השפה טהור. התם ה\"ט. מדמקרב שפת הכוס לשפתיו לשתות דרך שם אינו יכול להזהר שלא יזיק שפתיו בשתותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדצריך לאחזה בב' ידיו. אינו יכול להשתמר שלא יסרוט ידיו בפגימות שפתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פלייטון</b><br> שנותן לתוכו באלזאם וכדומה להריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדהיא קטנה ביותר רגיל לטמון כולה תוך ידו. ועי\"ז בקל יסתרט ידו. ולהכי לא חזי תו לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגינין גדולים</b><br> קנקן של זכוכית גדול מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתקנן לכבשין</b><br> לכבוש שם פירות וירקות. ואינו רגיל לטלטלה. ולפיכך יכול להשתמר יפה לבלי לסרט א\"ע בפגימותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והארפכס של זכוכית</b><br> רומפף שהוא בהרחיים ממעל לב' אבני הטחינה. ונותנין לתוכה הגרעינין של תבואה לטחנן. והאפרכס רחב מלמעלה. ופיו צר בשוליו. וכשיסבב הגלגל שבהרחיים. ידפק בהאפרכס ויתנועע עי\"ז האפרכס אנה ואנה. ועי\"ז יפלו הגרעינין שבתוכו דרך הנקב שבשוליו מעט מעט לבין אבני הרחיים והאבן העליון שג\"כ יסתובב ע\"י גלגלי הרחיים יטחין הגרעינין על אבן התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדשוליו נקובים למטה. הו\"ל כיש לו תוך בלי ב\"ק ולא עדיף מסילון חרס [פ\"ב מ\"ג] וכ\"כ משפך חרס [פ\"ב מ\"ד] שאמק\"ט מדיש להם תוך אבל לא ב\"ק וכ\"ש אפרכס זכוכית שכל עיקר טומאתו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה</b><br> שהמסכת מתחלת במנין אבות הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאת בטהרה</b><br> דכל כלי זכוכית אפילו יש לו ב\"ק טהור לגמרי מדאורייתא [כשבת טו\"ב] ואפרכס שאין לו ב\"ק אפילו מדרבנן לגמרי טהור והוא דוגמת גוף האדם שאבריו הם כלי קודש לעבודת ה' ב\"ה. ונכנס לעולמו בטומאה. כי יצירתו מטפה טמאה שהיא אה\"ט וגם ביאתו לעולם בטומאה. שכשנולד כליו אלו מגואלים בדם לידה הטמאה. וגם נגעו באמו שהיא טמאה כימי נדת דותה. ומי יתן טהור מטמא. אשריו כשיצא מעולמו בטהרה לאור לפני ה' באור החיים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e0cc35c2cba33e13d5f8c2fe4c3165cd0f0f8d34
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,7087 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Kelim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Kelim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אבות הטומאות</b><br> שמטמא אדם וכלים ועושה להנוגע בו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> ח' שרצים הכתובים בפרשת שמיני שמטמאין במותם בעודן לחין. בשרן ודמן בכעדשה. ואברן אפי' בפחות מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכבת זרע</b><br> של ישראל דוקא. וכשהוא כבר בן ט' שנים ויום א'. ואז כשהטפה לחה והיא כעדשה. הו\"ל אב הטומאה לטמא במגע. אבל הרואה קרי אפילו רק משהו נעשה ראשון [ועי' פתיחה יבקש דעת סי' ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> גם כן דוקא ישראל בן קיימא שנגע במת אפילו עובד כוכבים או נפל מת. אבל עובד כוכבים או נפל חי אין מקבלין שום טומאה בין בנגעו או נשאו או האהילו הטומאה. מיהו אדם שנגע במת נעשה אב. אבל כלי שנטמא במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. וכ\"כ כלים שנגעו באדם שנטמא במת או באדם שנגע בכלים שנטמאו במת. הרי הן אב הטומאה כהאדם שנגעו בו. אבל כלי שנגע בכלי שנטמא במת. אז הכלי הראשון הוא אבי אבות. והשני רק אב. וכ\"כ כלי חרס או אוכלין ומשקין שנטמא במת אינן רק ראשון. ואפ\"ה חמירי מאדם וכלים דלא מהני בהו הזיה וטבילה לטהרן וכל דבר שנטמא במת והוא אב הטומאה טמא טומאת ז' וצריך הזיה [ועי' בהנ\"ל סי' ח' וי\"א ובריש אהלות]. אמנם לרב\"א מיירי הכא אפילו בכלי שנטמא במת. דאף שהכלי נעשה אבי אבות. אפ\"ה כליל ליה בהדי אינך לאשמעינן דגם כלי שנטמא במת מטמא רק במגע ולא במשא ואהל [וזהו שלא כדעת הר\"ב פי\"א דאהלות מ\"ח ד\"ה והמנורה טמא וע\"ש] והיינו דמסיק במ\"ד חמור מכולן מת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמצורע בימי ספרו</b><br> בין גלוח ראשון להב'. דמוחלט כשנתרפא מביא הצפרים כמ\"ש ר\"פ מצורע. ומגלח א\"ע וטובל. ולמחרתו סופר ז' ימים. וחוזר ומגלח ביום הז' שנית וטובל. ולמחרתו מביא קרבנותיו. ואותן ז\"י שבין גילוח א' להב' נקראין ימי ספרו [ועי' פי\"ד מנגעים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה</b><br> שיעור הזיה הוא כדי להטביל ראשי גבעולי אזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע</b><br> בין שנגע בהן בידו או ברגלו. ואפי' בשערו או בשאר מקומות הגלויים שבגופו אבל מגע בית הסתרים שבגופו אין מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי חרש באויר</b><br> בנתלו באויר הכלי חרס אפי' לא נגעו בו נטמא. אבל בנגעו בכ\"ח. דוקא בנגעו בו בפנים. אבל בחוץ אין כ\"ח נטמא מגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינם מטמאין במשא</b><br> בין בנשאו או נישאו מאדם טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהם</b><br> כל למעלה מהן דקתני. ר\"ל שחמור בדבר זה משלפניו. אע\"ג דאית ביה נמי קולא משלפניו במלתא אחריתא [רב\"א וכ\"כ הר\"ש במ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבילה</b><br> ר\"ל כזית מבשר נבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי חטאתשיש בהם כדי הזייה</b><br> ר\"ל מטמאין לאדם טהור שנשא אותן. מיהו בין ביש או באין בהן כדי הזייה אין מטמאין רק כשנגע או נשא אותן שלא לצורך להזות. אבל שעשה כן לצורך להזות על הטמא נשאר בטהרתו [רמב\"ם רפט\"י מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהם מטמאין את האדם במשא</b><br> כשנשא אדם את הטומאה. כל שהטומאה מכבדת על האדם נטמא [ולאפוקי במפסיק אבן מסמא בין האדם להטומאה ועי' ביבקש דעת סי' ו] ואפי' הניחה אדם אחר עליו. ולא הזיז הנושא את הטומאה ממקומה [ולהר\"ב צריך שיזיזנה] או אפילו רק הניעה אדם ע\"י היסט וכגון שהיתה מונחת על דף. והקיש אדם בגופו בדף ונזדעזעה הטומאה. כולן דינן כנושא טומאה ונטמא [וערמב\"ם פ\"א מטו\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל דנבילה ומי חטאת חמורים מהנך דלעיל בב' דברים. א) דמטמאין לאדם שנשא אותן אפי' לא נגע בהן [וכמש\"ל]. ב) דבגדים או כלים שנגע בשעה שנשא הטומאה נטמאו גם הן. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן אז שנשארו בטהרתן. משא\"כ אחרי שפירש האדם מהטומאה. אינו רק ראשון לטומאה. ולפיכך אינו מטמא בגדים וכלים עוד [כב\"ק דף ב' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחשוכי בגדים</b><br> ר\"ל מנועים בגדי הנוגעים בטומאות הנ\"ל מלהטמא דדוקא מי שנשא נבילה או מי חטאת מטמא בגדים וכלים שנגע בהן באותה שעה קודם שפירש מהטומאה. משא\"כ הנוגע באה\"ט הנ\"ל אמ\"ט בגדים וכלים שנוגע. אף קודם שפירש מהטומאה. והא דלא נקט תנא כפשוטו \"ואין מטמאין בגדים במגע\" היינו רק משום מי חטאת נקט הך לישנא. מדא\"א שיגע בהן בלי שיסיט. והרי היסט הו\"ל כנושא. להכי קאמר וחשוכי בגדים במגע. ר\"ל אף דאדם שנוגע במי חטאת מטמא בגדים לא משום מגע מטמא הבגדים רק משום היסט (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהן בועל נדה</b><br> אף דבועל נדה קיל מהנך אבות הטומאות דלעיל דאין אדם הנושאו מטמא בגדים. עכ\"פ הך חומרא אית בי' שהוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא משכב תחתון כעליון</b><br> ר\"ל דמצע תחתון שלו שוה בטומאתו למצע עליון שלו דבשניהן בין שנגע או לא נגע בהן. אינן רק ראשון. ואמ\"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין. והיינו משום דבועל נדה אתקיש לנדה. דכמו בנדה עליון ותחתון שלה טמאים. כ\"כ בבועלה כך דינו רק דבנדה וזב וזבה מצע תחתון שלהן. אם ראוי למשכב ומושב הו\"ל אה\"ט. ועליון שלהן בין ראוי או אינו ראוי. הו\"ל רק ראשון לטומאה [ועי' זבים פ\"ה מ\"ב]. אבל בועל נדה בין מצע תחתון שלו הראוי או אינו ראוי למשכב או עליון שלו הראוי או אינו ראוי בין נגעו או לא נגעו שניהן אינן רק ראשון ואמ\"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין [ולא אמרינן בכה\"ג אין היקש למחצה ועי' רמל\"מ פ\"ג ממשכב] ובזה חמור בועל נדה משרץ ונבילה ושאר אה\"ט שנזכרו במשנה א' וב'. דבכולן בין כלי שתחתיהן או שעל גביהן. כשלא נגעו בהטומאה. טהורים לגמרי. וה\"ה שבועל נדה מטמא לכל כלי או אוכלין ומשקין שנגע או נשא [עי' לעיל סי' יג] או הסיט ואפי' הסיט לכ\"ח [כנדה לג א' ורש\"י שם. ורמב\"ם פ\"ג ממשכב. וערמל\"מ שם] משא\"כ שאר אה\"ט הנ\"ל אינו מטמא לשום כלי רק במגע. ולא במשא והיסט: אמנם לתוס' [נדה ע\"א ב' ד\"ה ומערה] מוכח מתוספתא שבועל נדה אמ\"ט כלי בהיסט. ורק בנשא הכלי ספוקי מספקא להו אם מטמא. מיהו אדם הנוגע בבועל נדה או נשאו. להר\"ש שניהן אמ\"ט כלי שנגעו באותה שעה. וכן מוכח מתוספתא שהביא. א\"כ גם בהנך קיל בועל נדה מאינך אה\"ט דמשנה א' וב'. אבל להרמב\"ם [פ\"ג ממשכב ורמל\"מ שם] הנוגע או נושא בועל נדה. מטמא כלי שנוגע באותה שעה. ולרבינו אברהם זעירא ורבינו ישעיה שהביאן רמל\"מ שם שוה בועל נדה בזה לשאר אה\"ט דלעיל. דרק הנושאו מטמא בגדים ולא הנוגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן מטמאין במגע ובמשא</b><br> ר\"ל בין שנגע או נשא אותן חוזר אותו אדם לטמא בגדים וכלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומא'. חוץ מאדם וכ\"ח שאינן מתטמאין מהנוגע או נושא הנך אב הטומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מהן מרכב</b><br> הוא דבר העשוי לישב עליו בפיסוק רגלים [רב\"א] ונ\"ל דלישנא קלילא נקט. דהרי אותו מקום שיושב עליו בפיסוק רגלים דינו כמושב [כעירובין ד' כ\"ז א'] אלא ר\"ל דכל המחובר להדבר שעשוי לישב עליו בפיסוק רגלים כדי שיסמוך עליו הרוכב. הוא הנקרא מרכב והיינו אותו הנקרא \"שטעגרייף\" או \"שטייגבעגעל\" וכ\"כ הסמוכות שלפני ואחורי האוכף כדי שלא ישמט הרוכב מעל האוכף. ואותן כלים אינן עשויין לרכוב עליהן רק שיסמוך עליהן הרוכב. הנך לבד נקראין מרכב [ועי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סוף סי' כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא תחת אבן מסמא</b><br> [עי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סי' ו' וכ\"א] ור\"ל שאם הי' מרכב תחת אבן גדול וישב הזב למעלה על האבן אף שע\"י כבדו של אבן אין הזב מכביד על המרכב שתחת האבן אפ\"ה נטמא המרכב. וכ\"כ אם חזר אדם טהור וישב למעלה נטמא. מיהו עכ\"פ יש במרכב ג\"כ קולא מהנך דלעיל. דאין הנוגעו מטמא בגדים אף קודם שפירש מטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>למעלה מן המרכב משכב</b><br> ה\"ה כלי הראוי למושב דמשכב ומושב טומאתן שוה [כרמב\"ם רפ\"ו ממשכב] ובין שישב על המשכב או שכב על המושב נטמא אף שלא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששוה מגעו למשאו</b><br> ר\"ל דמטמא במסמא כדין של המרכב. אבל עוד חמור ממרכב דשוה מגעו למשאו דבשניהן מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין משכב עושה משכב</b><br> בהניח משכב טמא על גבי משכב טהור. אינו נעשה רק ראשון כשנגעו זה בזה. וכשלא נגעו נשאר בטהרתו. ובשאר החומרות כאבן מסמא וכדומה. כל מה שיש במשכב ישנם גם כן בזב עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זבה</b><br> ה\"ה נדה ויולדות ונקט תנא שם זה משום שבשם זה מורשם טפי ענין טומאת כולן מדזב מהן דם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה את בועלה</b><br> ויהיה טמא טומאת ז' כהזבה. אבל זב שבעל טהורה לא נטמאה רק טומאת ערב. כאדם שנישא זב עליו [והרי גם בטהור שבעלה נטמאה טומאת ערב (ועי' פתיחה סי' כ\"ג) ורתוי\"ט במח\"כ כד ניים ושכיב העתיק כאן דברי הרמב\"ם עם מלה משובשת שכתב. וכן מי שבעל זבה לא היה אב. וזה ע\"כ משובש. דהרי הרמב\"ם כתב לעיל מינה דהבועל זבה נעשה אב. אלא כצ\"ל בהרמב\"ם. וכן הבועל זב נעשה ראשון. וכך כתב הרמב\"ם מפורש בפ\"ג ממשכב ה\"ג] מיהו חמור זב מזבה דצריך טבילה במים חיים דוקא. דהיינו במים שיש מעיינות בקרקעיתו דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא בביאה</b><br> דמצורע מוסגר או מוחלט. או בגד מנוגע או אבן מבית המנוגע כשיהיה א' מהנך במנוחה באהל מטמאין לאדם וכלים. וכ\"ש לאוכלין ומשקין שעברו באהל. ואין צ\"ל כשהי' א' מהן שם במנוחה באהל אבל כשהטהור במנוחה בהאהל והמנוגע עבר שם. לא נטמא הטהור. מיהו קיל מצורע מזב. דמצורע אינו מטמא משכב ומושב בשלא נגע בהן [(כפסחים דס\"ז ב'). אבל להרמב\"ם פ\"י מטו\"צ הי\"א מטמא משכב ומושב ואפי' תחת אבן מסמא. ומוקי להך דפסחים בימי ספורו (ועי' מ\"ש בס\"ד ביבקש דעת סי' כ\"ט)]. אבל מטמא לאדם הנושא או נישא עליו (כזבים פ\"ה מ\"ו). וכ\"כ מעיינות שלו טמאים כבזב וזבה. (נדה דף ל\"ד ע\"ב. ונשמט דין זה ברמב\"ם פ\"י מטו\"צ):"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא טומאת שבעה</b><br> דהנוגע בו או נשאו טמא טומאת ז' משא\"כ הנך דלעיל אין הנוגע בהן או נשאן טמא רק טומאת ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא באהל</b><br> בג' מיני אהל שנזכרו ביבקש דעת ס' ו'. משא\"כ מצורע דוקא כשדבר אחר מאהיל עליו ועל הטהור נטמא. ועוד חלוק טומאת אהל של מצורע מאהל של מת בד' דברים [המנויין בס\"ד בפתיחת נגעים הוא מראה כהן סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין כולם מטמאין</b><br> מיהו קיל מת מזב וחביריו דאמ\"ט משכב ומושב. גם אין בו דין אבן מסמא. דכל שהפסיק בין המת והמשכב ב' כלים (עי' אהלות פ\"א מ\"ב) או דבר שאמק\"ט. הרי המשכב טהור. כל שלא האהיל המת עליו אמנם תו הוה מצי למיתני למעלה מכולן פרה אדומה. ושעיר המשתלח. ופרים ושעירים הנשרפין שכולן מטמאין בעסק אפי' לא נגע בהן או נשא אותן. משא\"כ בשאר אהט\"ו (כרש\"י חולין כ\"ט ב' ד\"ה אינה. ועי' עוד ביבקש דעת סי' י\"ח וי\"ט) ועוד תנא ושייר טובא. (ועי' הר\"ש):"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טומאותפורשות מן האדם</b><br> זו למעלה מזו כהנך דלעיל ונקט כולהו כך אגב גררא די' קדושות דנקט לבסוף זו למעלה מזו משום דמעלין בקודש (מנחות צ\"ט א'):"
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסר כפורים</b><br> דהיינו זב וזבה נדה (אב\"י עי' ביבקש דעת סי' נ\"ד הגי' האמיתית בהרמב\"ם כפי שמצא בני הצדיק וכו' ר' שמואל זצוק\"ל) יולדת ומצורע שטבלו לטהרתן והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור בקדש</b><br> ר\"ל מלאכול קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר בתרומה ובמעשר</b><br> ר\"ל מעשר שני. שגם זה אסור לאכול בטומאה. מיהו כשטבל ועלה. רשאי לאכלן מיד. ורק תרומה אינו רשאי אפי' ליגע בו עוד אחר שהעריב שמשו [נגעים פי\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות טבול יום</b><br> היינו כל טמא שטבל ולא העריב שמשו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור בקדש ובתרומה</b><br> אפי' ליגע בהן. דבנגען נאסרו מלאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר במעשר</b><br> דמותר גם לאכול המעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות בועל נדה</b><br> [עי' לעיל סי' י\"ז] והא דלא תני חזר להיות טמא מת. דחמיר מהנך דלעיל דמטמא אדם וכלים. ואח\"כ הו\"ל למתני חזר להיות בועל נדה. דחמיר מטומאת מת לטמא משכב תחתון כעליון. ה\"ט מדלא בעי למתני רק הטומאות הפורשות מאדם. דגם בועל נדה דנקט. עיקר טומאתו ע\"י הטומאה שפירשה ממנה. והוא כמותה. וכמ\"ש ותהי נדתה עליו. משא\"כ טמא מת. טמא רק ע\"י מגע משא ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משכב ומושב</b><br> דמשכב או מושב שתחתיו אף שלא נגע בהן נעשו אב הטומאה משא\"כ בועל נדה. אין משכב מושב שלו רק כעליונו של זב. דשניהן רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך ביאת מים חיים</b><br> ר\"ל לטבול במים שיש מעיינות בקרקעיתן. אבל שאר טמאים סגי כשטבלו במקוה של מי גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מן הקרבן</b><br> ועכ\"פ צריך ז\"נ קודם שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה שלש</b><br> והא דלא קתני חזר וראה שלש היינו משום דלא אפשר ג' בלא ב' והרי כבר תנא ראה ב' (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר להיות מצורע מוסגר</b><br> ר\"ל מנוגע שהסגירו לראות אם יולדו לו תוך ז' ימים. א' מג' סימני טומאה שהן שער לבן. או פסיון או מחיה (וסי' ועל שפ\"ם יעטה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה מוחלט</b><br> ולא קתני חזר להיות מוחלט. ה\"ט משום דאז הוה משמע שאי אפשר שיהיה מוחלט עד שיהיה מוסגר תחלה. והא ליתא. דעל ידי סימן טומאה דשער לבן או מחיה מוחלט גם בתחלה (רב\"א). [ואע\"ג דלעיל סי' מ\"א כתב רבינו להיפוך דהיכא דלא אפשר זה בל\"ז לא תני חזר. י\"ל דעכ\"פ היכא דאפשר כך וכך אי תני חזר משמע וודאי שהיה תחלה הראשון. ואח\"כ בא השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> האבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא ואינו מטמא כאהל</b><br> ואע\"ג דמצורע ואינך דלעיל נמי מטמא במגע וכו' אפ\"ה חמיר זה דגם אבר מהגוף מטמא במגע ובמשא. מיהו באין על העצם בשר כלל. אי באין העצם שלם או שאין בו גיד. ואפילו הוא אבר שלם כברייתו. כגון לשון. כוליא. וטחול. כל שאין בו ג' אלו. בשר. עצם שלם. וגיד. טהור לגמרי [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ] [ונ\"ל דארכובה הנמכרת עם הראש שבתולדתה אין עליה בשר כלל יש בו דין אבד מה\"ח. ולא תימא דהוה ככוליא ולשון. שגם הם בתולדה אין בהם עצם. ואפ\"ה אין בהם דין אמה\"ח. י\"ל דארכובה שאני. דהרי פליגי בה ר\"ע וריה\"ג ארבי [כחולין קכ\"ח ב']. ואין הלכה כרבי מחביריו (כתובות כא א) ובפרט לריב\"א התם [בתוס' שם ד\"ה בין] דס\"ל דבארכובה כ\"ע מודו דיש בו דין אמה\"ח: ותמהני שהרמב\"ם לא הזכיר דבר מזה]:",
+                "היינו בשיקלף הבשר מהאבר בעודו מחובר בהבע\"ח. וישאר על האבר אעפ\"כ קצת בשר עד שישוער שמהקצת בשר שעדיין נשאר על האבר. שוב יחזור ויתכסה כל האבר עם בשר ויתרפא והוא באבר קטן פחות מכזית. ובאבר גדול הרבה יותר מזית. כל אבר ואבר לפי מה שהוא [ורתוי\"ט העתיק כאן דברי הרע\"ב [נזיר פ\"ז מ\"ב] שכתב וז\"ל והוא פחות מכזית. ובמחכ\"ר שניהן זה דבר שאי אפשר. דוכי סגי שיעור אחד שיחזור ויתרפא לאבר גדול כלאבר קטן. אולם בתוס' [נזיר דמ\"ט ב' ד\"ה ועל אבר] כתבו וז\"ל ואע\"פ שהוא פחות מכזית עכ\"ל. זהו לשון מדוקדק ובזה יתורץ קושית רתוי\"ט הכא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי להקיפו בחוט ערב</b><br> כשיהיה בהבשר שבו כשיעור עובי חוט ערב בכדי להקיף בו אותו עובי עצם שהבשר בו. וסבירא ליה דבין בעצם ארוך או קצר. עב או דק. כל שיש עליו בשר כ\"כ כדי להקיפו בכחוט ערב. הבשר גדול והולך עד שיתכסה כל האבר עמו. ועוד צ\"ל שהיה ידוע להם שיעור עובי חוט הערב שהיה בכל מיני אריג בשוה. בין שהבגד מצמר או מפשתן. בין שהבגד עב או דק ותמיד היה כפול משל שתי משא\"כ לדידן הכל לפי עובי הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר קדושות הן</b><br> היינו לר' יוסי [מ\"ט] דס\"ל דאולם ומזבח חדא קדושה נינהו. הא לרבנן י\"א קדושות הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמביאים ממנה העומר והככורים ושתי הלחם</b><br> אבל לחם הפנים ושאר מנחות מביאים גם מחו\"ל. ואע\"ג שנטמאו מאויר חו\"ל. אפ\"ה משכחת לה בשלא הוכשרו שם [ועמ\"ש בס\"ד פרה פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עיירות המוקפות חומה</b><br> מימות יהושע בן נון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמשלחים מתוכן את המצורעים</b><br> היינו אסורא אבל אינו לוקה רק בשנכנס המצורע לירושלים [רמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ר\"ל מותר לסבב המת בהעיר שמת בה. ממקום למקום כדי להרבות הספד לכבודו קודם שיוציאוהו להקברות שרחוק מהעיר [כב\"ב פ\"ב מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא אין מחזירין אותו</b><br> אסור להכניסו שוב להעיר מדרבנן. דמדאורייתא אפי' למחנה לויה. דהיינו להר הבית שרי להכניסו. ומכ\"ש לתוך העיר שהוא מחנה ישראל (כסוטה ד\"נ) [ומ\"ש הר\"ב כדי לקברו שם. במח\"כ. זה בכל עיר שבא\"י אסור. (ב\"ב פ\"ב מ\"ט) וכ\"כ קשה להרמב\"ם בחירה (פ\"ז הי\"ג) שכ' אין קוברין בתוכו מת עד שירצו טובי העיר ותמוה הרי זה בכל דוכתא אסור וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן החומה</b><br> תוך ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הר הבית</b><br> הוא הר הקודש שהיה ת\"ק על ת\"ק אמה והבהמ\"ק בנוי באמצעיתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם</b><br> ובכלל זבים יש נמי בעל קרי שאסור ג\"כ שם [כפסחים ס\"ז ב'. וערכ\"מ פ\"ז מבחירה הט\"ו] [ורב\"א כתב דהנך מעלות דהר הבית דאו' הם וזהו דלא כהראב\"ד [דפ\"ז מבחירה]: ותמוה דהרי כל חוץ משער נקנור שהוא בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כספ\"ב דמדות. ודלא כטעות המדפיסים בציור ביהמ\"ק שהדפיסו בסוף פי' הרמב\"ם למדות]. כולו נקרא מחנה לויה [כרמב\"ם פ\"ג ממקדש ה\"ב] ועד שם אפי' מת עצמו מותר להכניס מדאו' [כפסחים ס\"ז א'] ורק משם ואילך מחנה שכינה הוא] אמנם מוסגר וכ\"ש מוחלט משולח מדאו' מירושלים ומכל עיר המוקפת חומה בא\"י שנקראו מחנה ישראל [כלעיל מ\"ז]. ולהכי לא חשיב תנא להנך טמאים הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>החיל</b><br> דלפנים מחומת הר הבית היה בכל צד מהביהמ\"ק שבאמצע רווח כפי צורך התשמיש באותו מקום [כרפ\"ב דמדות] אח\"כ היה חומה נמוכה שוה לקרקעית המקום שלמעלה מהחומה ולפנים ממנה. ועל חומה זו היה בנוי הסורג גבוה י\"ט. ומהסורג הזה היה ריוח יו\"ד אמות עד חומת העזרה. וכל ריוח ההוא נקרא חיל על שם החומה הנמוכה לחוצה לה. מדהיה הריוח ההוא נראה כעוביה של אותה חומה והיינו משום דראש החומה זו שוה לרצפת אותו מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין עובדי כוכבים</b><br> דאף שהן כזבים מד\"ס. אפ\"ה היו מותרים לכנוס עד החיל. דלענין שלוח מחנות שוויינהו רק כטמא מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> וגם טמא מת אסור מדאורייתא רק משער נקנור ולפנים. וכמש\"ל. וריוח השער עצמו כלחוץ ורק מדרבנן אסור משער עזרת נשים [אב\"י לדעתי צ\"ל מהחיל] ולפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עזרת נשים</b><br> דלפנים מריוח החיל היה במזרח העזרה שער שושן. שבו נכנסין לעזרת נשים. והוא ריוח קל\"ה על קל\"ה אמה מוקף חומה סביב. [אבל בצד צפון ובצד דרום של הערה. היו נכנסין מיד מהחיל להעזרה שהוא מחנה שכינה דרך השערים שהיו בצפון ובדרום. וכ\"כ בב' שערים שהיו במערב. נכנסין מיד מהחיל לעזרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין טבול יום נכנס לשם</b><br> גם זהו מד\"ס. דיהושפט וסנהדרין שבימיו גזרו כך. [כפסחים צ\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מחוסר כפורים נכנס לשם</b><br> ה\"ה כל טהור עד שיטבול. רק מדבעי למתני שכשנכנס חייב חטאת. והרי טבילת טהור רק מדברי סופרים כדי שיזכור עי\"ז אולי יש עליו טומאה ישנה [כיומא ד\"ל ע\"א]. מה שאין כן מחוסר כפורים אפילו טבל ונכנס כל שלא הקריבו קרבנותיו עדיין. אם נכנס חייב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין עליה חטאת</b><br> אם נכנס לשם בשוגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>לסמיכה</b><br> לסמוך ידיו על קרבן שהביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשחיטה</b><br> דשחיטת קרבן כשרה גם בישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתנופה</b><br> ונראה לי דהוא הדין לשאר צורך וכמו שכתבתי בס\"ד בפירושינו למדות [פ\"ד סי' מ\"ז] ולצורך גדול מאוד. כגון לתקן שם הכותלים וכדומה. אפי' לק\"ק מותר לישראל לכנוס. וא\"צ להשתלשל לשם בתוך תיבות [כמדות פ\"ד מ\"ה] רק בדסגי בהכי. אבל בדלא סגי בזה. אז רשאין לכנס להדיא. וגם בא\"א בטהורין נכנסין אפילו בטומאה [כעירובין דק\"ה א']. מיהו שלא לצורך אפילו כהן גדול שנכנס ביו\"כ לחנם להיכל לוקה ובנכנס לק\"ק בכה\"ג חייב מיתה בידי שמים [כמנחות כ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין בעלי מומין ופרועי ראש</b><br> היינו שעברו עליו ל' שלא גילח [כסנהדרין דכ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסים לשם</b><br> ולרמב\"ם [ביא\"מ פ\"א הט\"ו] מעלה זאת מדאו' היא. ולהכי בנכנס לשם כך חייב מלקות. אבל להראב\"ד שם כל המעלות הן מדרבנן. ופטורין עליהן ממלקות [ואע\"ג דבפירוש אמרינן [יומא מ\"ד ב'] מעלות דאו'. י\"ל דה\"ק יש מהן דאו'. ולראב\"ד לא קי\"ל כן]. והא דלא תני שתויי יין ומחוסר בגדים לא בבין האולם ולמזבח ולא בהיכל. י\"ל דלא תני בזה ובזה. רק דברים שחייבין עליהן במקום זה ומותרין במקום המקודש שלפניו. לאפוקי הנך דחייבין עליהן בהיכל ואסורין בין האולם ולמזבח להכי לא תני להו לא בבין האולם ולמזבח ולא בהיכל (רב\"א). [ונ\"ל דמה\"ט נמי לא תני בהיכל דמקודש מבין האולם ולמזבח. דבנכנס שלא לצורך בהיכל לוקה. היינו טעמא משום דגם בין אולם למזבח על כל פנים איסורא איכא גם לכהנים לכנס שלא לצורך כמו דאסור לישראל לכנס בעזרת כהנים שלא לצורך [כלעיל סי' ס\"ה]. אמנם ק\"ל לר' יוסי דתני כולהו ולא תני מחוסר בגדים ונ\"ל משום דבבגדים שלא בשעת עבודה גם בשאר דוכתי אסור דלא ניתנו ליהנות בהן במדינה [כיומא ס\"ט א']. והרי הכא אף שהוא בפנים. עכ\"פ כיון דמחוסר אחד מהבגדים. לא עדיף משלא בשעת עבודה בחוץ [ועי' רמב\"ם כלי מקדש פ\"ח הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ההיכל</b><br> ואולם שמחובר בבנין בהיכל דינו כהיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת העבודה</b><br> ד' פעמים. דהיינו לקטורת ולדם פר. ולדם שעיר. ולהוצאת כף ומחתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם</b><br> [וא\"ת א\"כ איך יוכלו הכהנים ליכנס שם לקדש ידיהן ורגליהן שם. הרי הכיור נתון רק שם וכדכתיב ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. ואת\"ל הרי באמת משוך היה הכיור למן הצד לדרום ועמד רק בין כבש לאולם [כמדות פ\"ג מ\"י] והרי הכבש אין דינו כגוף המזבח. דהרי דרשינן [זבחים דף ס\"ה א'] ונמצה דמו על קיר המזבח. ולא על קיר הכבש. ולא על קיר ההיכל ולהכי היו רשאין הכהנים לבוא אצל הכיור לקידוש. ליתא דאי כבש אינו כגוף המזבח א\"כ היאך היו רשאין להעמידן בין כבש לאולם. וקרא צוח. והעמדת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. ותו דא\"כ סתרי קראי אהדדי דכתוב אחד אומר ונתת את המזבח פתח אהל מועד שלא יפסיק דבר [כזבחים נ\"ט א']. וכתוב השני אומר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח. אלא ע\"כ דלענין העמדת הכיור דין הכבש כגוף המזבח. ורק לענין מצוי דם זריקה והקרבה שהן בגוף המזבח אין דין הכבש כמזבח. ולא בדבר שחוץ ממנו. וא\"כ גם לענין כניסה לשם בלי קידוש כגוף מזבח דמי. דמ\"ש זה מזה. י\"ל דאעפ\"כ כיון דמעלה זו דרבנן. דאל\"כ לא הוה פליגי רבנן עליה. לפיכך י\"ל דלא גזרו רבנן רק בין גוף המזבח ממש לאהל מועד. ומטעם דיש י' אמות מהמזבח שמכוונים נגד פתח ההיכל. דשם ודאי אסור הפסק הכיור. להכי גזרו גם במה שנשאר מהמזבח שלא כנגד הפתח. שגם שם לא יעמידו הכיור להפסיק. ומש\"ה נמי עשו בכל המקום ההוא מעלה שלא לבוא לשם בלי קידוש. אבל בין כבש להיכל לא עשו מעלה. והיינו כדי שיהיו מותרים לכנס לשם לקדש ידים ורגלים. א\"נ נ\"ל דכמו דאמרינן לעיל [סי' ס\"ה] דלצורך גדול אפילו טמאים רשאים לכנס אפילו לק\"ק. א\"כ כ\"ש דרשאין לכנוס בין מזבח להיכל בלי קידוש כדי לקדש. דאין לך צורך גדול יותר מזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הקטרה</b><br> אפי' בהקטרה דק\"ק. ולת\"ק דוקא בהקטרה דהיכל. פורשין מבין האולם ולמזבח. אבל בהקטרה דקדשי קדשים פורשין רק מההיכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ</b><br> כל כלי שנעשה מגדולי ארץ הוא בכלל כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עור</b><br> דוקא הנעשה מעורות בריות היבשה אבל לא עורות שמבריות המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עצם</b><br> יש בכללו גם הכלים שמקרניים וטלפיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי זכוכית פשוטיהן</b><br> ואפילו פשוטיהן שיש להן תוך. וכקנה חלול. דבחרס כה\"ג טמא (עי' בועז סי' א) אבל הנהו הוקשו בקרא לשק. דהיינו שיהיה להן בית קיבול. ומה\"ט לא כלל תנא גם כ\"ח בהדי הנך. דהרי גם כ\"ח פשוטיו טהורין. אבל כ\"ח רק כשאין לו תוך פשוטיו טהורין. אבל ביש לו תוך. אפי' בלי ב\"ק כגון קנה חלול מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מכל הטומאות. מיהו הנ\"מ מדאו'. אבל מדרבנן כל פשוטי כ\"ע מק\"ט. אבל רק בשיש בו צורת כלי. וגם עשויין לתשמישי אדם וכלים ביחד. כגון שולחן שהאדם אוכל עליו. ומניח ג\"כ עליו כלי מאכל כקערה וכדומה (ועי' ביבקש דעת סי' מ\"ז). וגם פשוטי כלי עץ ואינך דתני במשנתינו אם יש להן צורת כלי וראויין למשכב ומושב. אע\"ג שאין משתמשין רק לאדם. מק\"ט מדרס מדאו'. ואז מק\"ט גם משאר טומאות מדרבנן עכ\"פ (כנדה פ\"ו מ\"ג). ונ\"ל דה\"ט דרמב\"ם דס\"ל דרק מדרבנן מקט\"ו משאר אב הטומאה. משום דלא עדיפי הנך דאינם משמשין רק לאדם מאילו לא הוי חזי למדרס. ומשמש לאדם וכלים ביחד. דג\"כ אמק\"ט משאר אה\"ט רק מד\"ס. אמנם כלי זכוכית פשוטיו טהורין לגמרי מכל הטומאות אפי' מד\"ס. והיינו משום דמדאו' גם ביש לו בית קיבול אינו מקבל טומאה. ורק מדנעשה מחול ודמו לכ\"ח גזרו בה רבנן טומאה. ולהכי דינו ממש ככ\"ח. דרק ביש לו בית קיבול מקבל טומאה אבל פשוטיו טהורין לגמרי. הכל ככלי חרס ממש. אבל מדנראה תוכו כברו. החמירו גבי' טפי מכ\"ח. וגזרו שיקבלו טומאה גם מגבו. אבל הקילו גביה שוב טפי מבכ\"ח ואמרו שאמק\"ט מאוירו. ותקנו כך משום דאל\"כ היה טומאת כלי זכוכית שכל עיקר קבלת טומאה שבו מדרבנן. חמור יותר מטומאת כל הכלים שטומאתן מדאו'. דהרי יקבל טומאה מגבו וגם מאוירו (ראב\"ד פ\"א מכלים):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבליהן טמאים</b><br> מקבלין טומאה בנגע בהן טומאה מתוכן או מגבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו טהרו</b><br> אפי' מטומאה שקבלו קודם שנשברו. וכ\"ש שאין מק\"ט אחר שנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלין טומאה מיכן ולהבא</b><br> אבל טומאה ישנה שבהן נתבטל משנשברו. דרק כלי מתכות שנשבר ונתקן חוזר לטומאה ישנה מד\"ס (כלקמן פי\"א מ\"א). וכל הנהו דיני של כלי עץ ועור וכו' לא שייכי הכא כלל. דהרי מתחלת פרק זה עד סוף פ\"י. רק מדיני כ\"ח איירינן. ואפ\"ה נקטינהו תנא הכא מדבעי לאשמעינן כל חילוקי דינים שיש בין הנך כלים לכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס וכלי נתר</b><br> הוא מין כלי אדמה. שאחר שנתיבש הוא חזק בעצמו וא\"צ לצרפו בכבשן. ולהכי מק\"ט. אבל שאר כלי טיט. כל שלא נשרף בכבשן עדיין הו\"ל כלי אדמה ואמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיתטמאין ומטמאין</b><br> כשנתלה טומאה באוירו. וכ\"ש כשנגע טומאה בתוכו. נטמא הכלי. ואם אחר שנטמא הכלי. נתלה שוב מאכל או משקה באוירו. וכ\"ש כשנגעו בו אפי' מגבו. נטמאו. ורק אין כלי נטמא מאויר כ\"ח אפי' בעוד השרץ בתוכו (כשבת קל\"ח ב') מדכתיב מכל האוכל אשר יאכל כל אשר בתוכו יטמא. דרשינן אוכלין ומשקין מתטמאין מאויר כ\"ח אבל לא כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>באויר</b><br> והא דכ\"ח מק\"ט מאוירו. היינו בין שנתלה הטומאה באוירו או כפה הכלי על הטומאה. וכ\"כ אם אחר שנטמא הכ\"ח חזר וכפאו על טהרות נטמאו (רמב\"ם פי\"ג דכלים ה\"ה):"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטמאין מאחוריהן</b><br> אם יש להכ\"ח ב\"ק מאחוריו. כדרך שיש לכוסות כסף באחורי שוליו. אז אם נגע שם טומאה נטמא. אבל אמק\"ט שם בנתלה שם שרץ באוירו והיינו מדאין הב\"ק שם עשוי לקבלה. ואפ\"ה נטמא שם במגע משום דעיקר הכלי עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מיטמאין מגביהן</b><br> אפילו נגעה טומאה מגבו כשאין שם תוך טהור (ועי' לקמן סי' מ\"ה). מיהו כלי חרס שכבר נטמא מתוכו ונגע בו אח\"כ אוכל ומשקה בכל מקום מגבו נטמאו (כרמב\"ם פי\"ג ה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבירתן היא טהרתן</b><br> ולא מהני להו טבילה. משא\"כ שאר כלים גם ע\"י טבילה נטהרים. וכ\"כ מפץ וכלי זכוכית. ולרש\"י (שבת דפ\"ד ב') גם כל פשוטי כלי עץ. לכולם אין להם טהרה במקוה. ובכולהו ה\"ט מדלא כתיב בהו טומאה בפירוש בתורה. א\"כ גם הטבילה לטהרה שהזכירה תורה. לאו עלייהו קאמר. ורק כ\"ח אף שכתוב בו טומאה בפירוש. עכ\"פ כיון דאמר רחמנא גבי כ\"ח ואותו תשברו. לומר לך שאין לו תקנה אלא שבירה (כעירובין ק\"ד ב') מיהו נ\"ל דמדל\"ק תנא. אם נשברו טהרו [אב\"י אע\"פ דכבר רמז רבינו התירץ דלהכי נקיט ושבירתן היא טהרתן לאפוקי שאין כ\"ח נטהר ע\"י טבילה. אפ\"ה הוסיף בכאן לקח ליתן עוד טעם ללשון זה דמשנה] וכלישנא דנקט לעיל בשאר כלים. ה\"ט משום דלעיל בשאר כלים נקט שפיר אם נשברו טהרו. והיינו מהטומאה שהיה בהן תחלה. וגם שאמק\"ט להבא. ואעפ\"כ אפשר שיק\"ט להבא. כשיסתום הנקב. או כשיעשה ממנו כלי חדש אבל כ\"ח קאמר הכא גביה שבירתן היא טהרתן לגמרי. דאפי' יסתום הנקב שבו או כשילוש רסיסי שברי כ\"ח. ויעשה ממנו כלי חדש שוב אמק\"ט (כלקמן פ\"ג מ\"ג וד'. ועי' רמב\"ם פי\"ט ה\"ג ודוק) דכל כ\"ח שנתבטל ממנה טומאה שעה אחת שוב אמק\"ט לעולם [ונ\"ל דמה\"ט נמי לא הזכירה תורה שבירה בפשוטי כלי עץ וכדומה. כמו שהזכירה כך בכ\"ח. היינו משום דשבירה משמע שזהו תקנתו שאמ\"ט עוד לעולם אף שיחזור לעשות ממנו כלי. והרי זה אינו בפשוטי שאר כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדקין</b><br> ר\"ל כ\"ח קטנים שלמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודפנותיהן יושבין שלא מוסמכין</b><br> ר\"ל או קטנים או גדולים שנשברו ונשאר מהן קרקר. דהיינו שולים. או שנשאר מהן דופן. ועדיין יש בהקרקר או בהדופן בית קיבול. באופן שיכול להושיבם על שום מקום בלי סמיכה. ולא ישפך מה שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן</b><br> ר\"ל אין כ\"ח קטנים הנ\"ל או שברי כ\"ח קטנים הנ\"ל מק\"ט. רק כשיחזיקו זה וזה כדי סיכת קטן דהיינו שמן כדי לסוך בו אצבע קטן של קטן בן יומו. והוא חלק צ\"ו מהלוג שהחזיק מקודם בעוד שהיה שלם. וכן רביעית דתני בתר הכי. הוא א' מצ\"ו בסאה שהחזיק מקודם. וכן חצי לוג דתני בסוף הוא א' מצ\"ו בסאתים שהחזיק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכדי סיכת קטן ועד לוג</b><br> הך ועד לוג דקאמר רק אקרקרות ודפנות קאי. וה\"ק אם כשהיה הכלי שלם היה מחזיק לוג או פחות מזה. אז אין שבריהן מק\"ט רק כשיחזיק החרס כדי סיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעית</b><br> ר\"ל ואם כשהיה הכלי שלם היה גדול והחזיק יותר מלוג ועד סאה. אז אין השבר מק\"ט עד שיחזיק לכל הפחות רביעית. דהוא חלק צ\"ו מסאה שהחזיק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחצי לוג</b><br> הוא חלק צ\"ו מסאתיים שהחזיק תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלוג</b><br> הוא חלק צ\"ו מד' סאין. והא דלא קאמר בקיצור מסאתים ועד חמש דבהא נכלל נמי ד' דלא תני לה. ה\"ט משום דהכי אורחא למעבדינהו להכלים בני ב' ג' ה' ולא בני ד' [הר\"ש]. ול\"נ דהא קמ\"ל דבין שהחזיק תחלה פחות מד' סאין או טפי מד' סאין. תמיד משערין כדי חלק צ\"ו מד' סאין. וכ\"ש בהיה מחזיק תחלה באמת ד' סאין דמשערין בחלק צ\"ו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהן מדה</b><br> ר\"ל אני אינני משער בשברי כלים שיק\"ט לפי המדה שהחזיקו תחלה. אלא אני משערן לפי המקומות שנעשו שם הכלים. ולפי הצורה שהיה לכל א' תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הרקין שבכלי חרס</b><br> שאין להם צורת קדירה מדהן קטנים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות</b><br> ר\"ל שיעור זה סגי נמי כשצורתן כקדירה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות</b><br> הן קדירות שנעשות בלוד. ותמונתן כעין חביות ומחזיקין טפי מקדירות קטנות. להכי כשנשברו צריך שיחזיק השבר טפי מסיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלודיות ועד לחמיות</b><br> קדירות הנעשות בבית לחם. והן גדולות יותר מהלודיות. פעמים מעט פעמים הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפכים הגלילים</b><br> ר\"ל קדירות קטטת הנעשות בארץ הגליל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחביונות</b><br> ר\"ל חביות קטנות מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור קרקרותיהן כל שהן</b><br> דכשנשבר ונשאר רק קרקר שלהן והוא שולי הכלי וכדאמרן. אז סגי בשמחזיק מעט. אפילו פחות מכדי סיכת קטן. משום דעדיין נשאר צורת כלי שמקודם עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם דפנות</b><br> נ\"ל דה\"ט משום דהנך ב' מיני כלים הקטנים. דפנותיהן זקופות ואין להדופן בטן באמצעו. לפיכך כשישבר הכלי וישאר רק הדופן. אינו מחזיק כלום. מדהוא רק כלוח פשוט של חרס שאמק\"ט. מיהו כל בבא זו של פכין דברי ר' יוחנן בן זכאי היא דלר\"א [אב\"י צ\"ל לע\"ד דלרע\"ק. ועי' רמב\"ם כלים פי\"ח הט\"ו דמשמע שם דהאי סיפא לאו דעת יחידאה היא ולפיכך העתיקה להלכה. ואולי זהו כוונת רבינו כ\"מ שם. דהראה מקום על הברייתא. ולא על משנתינו כאן ודו\"ק ] פכין וחביונות בכלל קדירות הדקות הן. וקרקרותיהן ודפנותיהן. אם רק יש להן ב\"ק שניהן שיעורן כדי סיכת קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהורין שבכלי חרס</b><br> ואלו הן פשוטי כ\"ח שאמק\"ט כלל. אפילו טומאת מדרס ואפי' מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה שאין לה לזביז</b><br> ר\"ל שפה. ודע דלזביז. ושפה. וזר. כולן הן אגן המקיף גג הכלי כעין דופן נמוך מאד. אלא כשתמונת הבליטה זאת שעל שפת הגג הוא מרובע. נקרא לזביז. וכשתמונתו עגול. נקרא שפה. וכשהוא בתמונת משולש נקרא זר. וכשהוא גבוה קצת נקרא דופן [רמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחתה פרוצה</b><br> ר\"ל מחתה שחותין בה גחלים. שרגיל להיות רוח א' שבראשה פרוץ בלי דופן. כדי לחתות דרך שם הגחלים והאפר והא קמ\"ל דאע\"ג שרק צד א' פרוץ. אפ\"ה תו לא מחשב ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואבוב של קלאין</b><br> הוא כ\"ח עם דפנות סביב. אבל כולו מנוקב כדי לקלות בתוכו אפונים וכדומה. והוא הנקרא אצלינו [ברענער] בל\"א. ואע\"ג שהוא כלי תשמיש למאכל. ששיעור נקיבתו כמוציא זית (כרפ\"ג) והרי אלו הנקבים קטנים הם. ואינם כמוציא זית. ואם כך כשהיה שלם ונתנקב. מכ\"ש הכא שעשוה מתחלה מנוקב כך וזה דרך תשמישו. י\"ל דאע\"ג דע\"י הנקבים הללו. לא נתבטל שם כלי ממנו. עכ\"פ ע\"י רבוי נקביו בכל שטחו סביב מחשב כפשוטי כ\"ח. ונ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני. לא מיבעיא טבלא שאין לה שפה כלל. אלא אפי' מחתה שמוקפת עכ\"פ שפה מג' רוחות. ולא מיבעיא מחתה שעכ\"פ צד א' שלה פרוץ. אלא אפי' אבוב שמוקף מכל הרוחות. אפ\"ה מדעכ\"פ כולה מנוקבת מכל הרוחות סביב כדי שישלוט לתוכה האש מכל הצדדים. להכי לא מחשבה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסילונות</b><br> רעננע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ כפופין</b><br> נ\"ל כהרמב\"ם שכ' דר\"ל דאע\"ג שב' ראשי הסילון כפופין כלפי מעלה. כזה נמצא דשפיר יש לסילון זה ב\"ק. דהרי שע\"י שב' פיות הסילון כלפי מעלה. הוא מקבל שפיר בתחתיתו אפ\"ה לא מחשב ב\"ק מדעכ\"פ אינו עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ מקבלין</b><br> ר\"ל אף שיש להסילון בשום מקום בשוליו ב\"ק כעין גומא כזה מדעושין כך כדי שיפלו לתוך הגומא הקשין והצרורות שהביאו המים עמהן בזחילתן. ולא יסתמו הסילון. ואפ\"ה לא מחשב עשוי לקבלה. משום דלא ניחא ליה מצד עצמו במה שיקבל דטפי הוה ניחא ליה שלא יבואו לשם הצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבכב</b><br> כבכב. הוא כסוי עמוק שכופין אותו על פה הסל. וה\"נ אף שיש להכסוי ב\"ק לקבל גובה הפת שבולט מהסל. אפ\"ה מדמשתמש כפוי לא מחשב ב\"ק [כפרקן מ\"ה ופי\"ד מ\"ג. ובתוספתא [פ\"ב מב\"ק דכלים] קאמר בזה\"ל. זה הכלל כל המשתמש כפוי בכ\"ח אמק\"ט. ובלשון זה ממש כ' גם הרמב\"ם [פי\"ח מכלים ה\"ה] והר\"ב כאן כתב בלשון זה ורק לקמן במ\"ה כתב תחת מלת כפוי מלת כסוי. ונ\"ל דהא דבכל דוכתא שנזכר בזה מלת כ\"ח. לאו לדיוקא כתבו כן. דהרי גם כסויי כל הכלים אמק\"ט [כפי\"ד מ\"ג] ואי\"ל דבכ\"ח אפי' אינו כסוי רק שהוא גוף הכלי. אפ\"ה אם עשוי רק לכפותו על מאכל או דבר אחר שתחתיו אמק\"ט. משא\"כ בשאר כלים. ליתא דכיון דלא מחשב תוך וב\"ק לכ\"ח. ה\"ה בשאר כלים. ותו דהרי בתוספתא הנ\"ל מייתי הך זה הכלל לאחר שהזכיר כסויי כדי יין ושמן וכסוי מיחם. משמע דעלייהו קאי זה הכלל וכסוי וכפוי דא ודא אחת היא בין כך ובין כך אמק\"ט. א\"כ למה נקט כ\"ח דוקא. אלא נ\"ל דלרבותא נקט כ\"ח. דאע\"ג דחמיר אוירו משאר כלים. אפ\"ה אם הוא כפוי על טומאה לא נחשב כנתונה באוירו. ואמק\"ט. וכיון שכן. לפיכך אם כל תשמישו הוא בכפוי לא מחשב כב\"ק ואמק\"ט אפילו במגע. בין בכ\"ח ובין בשאר כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפי</b><br> הוא כלי חרס שיש בו בית קבול ומק\"ט. רק מדקתני הכא שהתקינו משמע שעשה בו שום שנוי להשתמש בו מעתה להיות כסוי כפוי ע\"ג ענבים ומדעשה בו מעשה ויחדו לכך לעולם תו אמק\"ט. מיהו מעשה ודאי צריך. דמחשבה אינה מוציאה אפי מיד מחשבה [כספכ\"ה. והרמב\"ם כלים פ\"ח ה\"י] [אב\"י ונ\"ל דבמ\"ה גבי התקינו לתשמיש האי התקינו אינו כהתקינו דכאן במעשה אלא אפילו במחשבה דכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה כקידושין דנ\"ט ב' ולקמן פכ\"ה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבית של שייטין</b><br> הוא חבית חלולה וסתומה מכל הצדדים כדי שיתמוך עליו הלומד לשוט במים. דמדמלאה אויר לא תישקע במים. ואף שלפ\"ז עשויה לקבל הרוח הסגור בתוכה. אפ\"ה מדאינו עשוי להכניס ולהוציא מה שבתוכה לא שמה בית קיבול וכדאשכחן דכוותה בפתח שאינה עשויה להכניס ולהוציא לא שמה פתח [כשבת קמ\"ו א'] א\"ו דה\"ט מדהו\"ל ב\"ק העשוי למלאות לעולם דלא שמה ב\"ק (כרמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ג):"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבית דפונה בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי גדול של חרס. ומדהוא כבד קשה להגביהו באחיזה. להכי עושה בו היוצר בתחלה כעין כוס קטן בהדופן סמוך לשוליו מבחוץ שכשירצה להגביה המחץ. תוחב ידו לתוך הכוס הקטן הזה. ומגביה להמחץ ע\"י בית אחיזה זה. וא\"כ אע\"ג שכוס הקטן הזה יש בו ב\"ק לקבל ידו לבית אחיזה. אפ\"ה לא מחשב בשביל זה עשוי לקבלה. ואינו רק כשאר ב\"ק שבאחורי כלי דלא מחשב כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלחן</b><br> כולן הן פשוטין בלי תוך. אבל מקבלין על פשיטותן ואפ\"ה לא מחשבו ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והספינה</b><br> אף שיש לה ב\"ק ועשוי לקבלה אפ\"ה אמק\"ט. דכך מקובל לנו שאין ספינה בכלל כלים האמורים בתורה. מדאינה מתטלטלת בידי אדם. אפילו אינה מחזקת מ' סאה [וקרא דמייתי ריש פרק ט' דשבת. אסמכתא דעלמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנורה של חרס</b><br> הוא כעין כן שמושיב עליו [הלאמפע] שמניחין בתוכה השמן והפתילה. ואע\"ג דאין להכן הזה ב\"ק. אפ\"ה סד\"א דמדמיוחדת להושיב עליו [הלאמפע] תמיד. עדיפא מה\"ט מטבלא ושולחן. ונימא דמחשב ב\"ק קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דמיירי גם ביש להכן זה ב\"ק. ואפ\"ה מדעשוי למלאותו עם [הלאמפע] לא שמה ב\"ק. וכמ\"ש לעיל בשם הרמב\"ם. א\"נ להכי אף שיש לו ב\"ק אינו מק\"ט. מדעשוי רק לתמוך עליו עיקר הכלי הו\"ל תשמישי כלי שאמק\"ט אפילו יש לו ב\"ק. וכחמור שתחת מלבני המטה. דאף שיש לו ב\"ק אינו מקבל טומאה [כתוספתא דכלים פרק ח. ודלא כהר\"ב פרק טז. ועמ\"ש שם בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים</b><br> ר\"ל כל כ\"ח שאמק\"ט מתוכו אמק\"ט מאחוריו. אפילו ממשקין טמאים שמטמאין ג\"כ כ\"ח מגבו. משום דחכמים גזרו שכל משקין טמאים יטמאו לכל הכלים בכל מקום שיגעו בהן ואפי' כ\"ח שאמק\"ט מגבו אפי' מאה\"ט. אפ\"ה ממשקין מק\"ט אפילו מגבו. ואע\"ג דאין שום כלי מק\"ט רק מאה\"ט [כב\"ק ד\"ב א']. אפ\"ה גזרו כך במשקין טמאים אטו רוקו או שאר מעיינות של זב וזבה וחביריהן. שמעיינותיהן באמת הן אה\"ט. מיהו אפ\"ה שוב הקילו בטומאת משקין. שכשנטמא מהן שום כלי בין כ\"ח או שאר כלי מאחוריו לא יטמא תוכו. ותקנו כך להיכירא. כדי שעי\"ז ידעו שטומאת משקין לכלי הוא רק מד\"ס ולא ישרפו על טומאתו תרומה וקדשים ומה\"ט הוצרכו נמי לגזור בכ\"ח שיקבל טומאה ממשקין בגבו. והרי כל עיקר הגזירה שגזרו שמשקין יטמאו כלי. הוא מגזירת מעיינות של זב וזבה וכדאמרן והרי גם מעיינות של זב וכו' אמ\"ט לכ\"ח מגבו. אבל ה\"ט. דאילו לא היו גוזרים כך. לא היה אפשר להם לעשות היכירא בכ\"ח שיהיה טומאת משקין בתוכו מד\"ס. אבל כשגזרו שכשיטמאו גביו במשקין לא יטמאו תוכו. ידעו שגם כשיטמאו תוכו במשקין שכולו טמא. שהוא רק מד\"ס. ואחוריים דנקט הכא היינו כל הגב של כלי. אפילו במקום שאין שם ב\"ק בהגב. ולא דמי לאחוריים דנקט במשנה א'. דהתם משמעותו רק בהב\"ק שבגב. וכמ\"ש שם. והיינו דבכל מקום שנזכר במשנה מלת אחוריים סמוך למלת גב. יהיה פי' מלת אחוריים ב\"ק שבגב אבל בשאר דוכתי כל גב של כלי נקרא ג\"כ אחוריים [ועי' הר\"מ והר\"ש כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פנס</b><br> \"לאטערן\" של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שיש להפנס שולים וגם דפנות להושיב בתוכו הלאמפע עם השמן והפתילה אפ\"ה אין הפנס נחשב כב\"ק. מדאין הדפנות עשויין רק להגן מהרוח שלא יכבה הנר ולא לקבל לתוכו שום דבר. א\"נ מדאין הפנס עשוי רק להושיב לתוכו הלאמפע הו\"ל משמשי כלים רק בשעת מלאכה שאמק\"ט. דאף שיש לו ב\"ק אמק\"ט [כמ\"ש לעיל סי' מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת היוצרין</b><br> אבניים שלפני היוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא פותח בה</b><br> ר\"ל אותן אבניים שמתחיל לעשות עליה תאר הכלי מביצי הטיט שלפניו. ואין לאותו האבניים תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושהוא גומר בה</b><br> שמעמיד עליה הכלי משנגמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מדיש לו ב\"ק כדי שלא יפלו מעליו הקדירות הרכות ויתמעכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך</b><br> טריכטער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדאין לו ב\"ק. הו\"ל כסילון לעיל סי' ל\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא של מדה</b><br> שמניח אצבעו תחת הנקב שבפיהו הצר למטה. כשמודד לתוכו בפיו הרחב של מעלה. ומסיר האצבע קודם שיתחב חרטום המשפך לתוך כלי של הלוקח. והמשקה יורד לתוך הכלי שתחתיו. ומדכך דרך קבולי. שפיר מחשב ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו</b><br> נראה דמיירי במשפך שיש בטן משוקע קצת בדופני המשפך מבפנים סביב ועי\"ז יוכל שפיר לקבל שם מעט. ואעפ\"כ לא היה מחשב ב\"ק מדאינו עשוי לקבלה [עי' פ\"ד סי' ט'] אבל משום שכל המוכר משקין שמקפידין בהן על ריח שבו מטה המוכר המשפך על צדו. ומקבל בבטנו מעט. ומושיטו להלוקח כדי שיריח ריח הטוב של המשקין. ויקנה ממנו. נמצא שעשוי לקבלה. ולפיכך אפילו אינה עשוי למדה ס\"ל לר\"ע דמק\"ט. ומדלא קאמר ר\"ע אף. משמע דס\"ל. דבאינו מוכר בו משקין שיש בהן ריח לא מחשב ב\"ק. משום שעשוי למדה ע\"י שימת האצבע תחת פיו הצר. דלר\"ע צריך שיהיה עשוי לקבלה בעצמו. ולא ע\"י צירוף האצבע. ולא דמי לטיטרוס לקמן [במ\"ו] דקי\"ל התם כרבי יוסי דמק\"ט. התם כדקאמר טעמא. דאף שכשאינו מניח האצבעו למטה אינו מוציא רק טפות קטנות. א\"נ הכא שאני. דסתם חנווני יש לו מדות למוד בהן רק לעתים רחוקים שכשאין המדה מצוי לפניו. מודד בהמשפך. ולפיכך משום תשמיש זה שאינו מצוי לא מחשב ב\"ק. ולת\"ק הכא אפשר דמודה לר\"ע דבאינו עשוי למדה והוא מוכר בו משקה שיש בו ריח. דמק\"ט עבור טעמא דר\"ע. רק נקט עשוי למדה. דזה מצוי טפי וגם למוכר משקה שאין בו לריחו [ועי' לקמן סי' ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכדי שמן וכסוי חביות ניירות</b><br> שם מקום. וי\"א כלי העשוי מנייר ממש. דגם כלי העשוי מנייר אם יש לו ב\"ק מק\"ט [כפי\"ז מט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי הלפס</b><br> כסוי אלפס. וכל כסויין שלהם עם ב\"ק היו להם כשיהפכום. ולהכי א\"צ תנא לפרש דמיירי בהכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נקוב</b><br> ככונס משקה דהרי עשוי גם לרוטב. או שיש לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לו חדוד</b><br> מבחוץ נגד הב\"ק שלו. דאז א\"א להפכו ולהשתמש בהב\"ק שלו. מפני החידוד שיהיה לו אז בבית מושבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק</b><br> ר\"ל שמסננת לתוכו המים מהירק שבקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בר צדוק אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי</b><br> ר\"ל ממעכת עליו הירק שנתבשל שנקרא הרונקי. אבל מדמסננת לתוכו המים שבירק לא מחשב עשוי לקבלה. משום דהמים ההם שופכתן לאיבוד. ולת\"ק אדרבה משום הפוך לרסק הרונקי עליו לא מחשב ב\"ק. דהרי גם כשהיה הכסוי פשוט בלי ב\"ק תוכל לרסק עליו הרונקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא</b><br> כל כלי חרס שנשבר קצת ממנו. נקרא בלשון יון גיסטרא (ערוך) ואפילו לא נשבר רק קצת משפתו ואפילו לא נשבר ממנו רק אוזן הכלי נקרא גיסטרא [וכלקמן פ\"ד מ\"ג] אבל מדנשאר בו בית קבול מקבל טומאה מדאורייתא [רמב\"ם פי\"ח מכלים ה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת בכבשן</b><br> נקט שנמצאת בכבשן. דאילו שנמצאת בשאר מקום ודאי מקבל טומאה. דתלינן במצוי. והרי רוב גיסטרות הנמצאות הם מכלים שכבר נצרפו בכבשן. אבל זו שנמצאת תוך הכבשן. שכבר היו שם הקדירות בעוד שלא נצרפו. שפיר יש לספוקי שמא נשברה מהכלי קודם שנצרף הכלי בהכבשן. וא\"כ לא היתה הגיסטרא מק\"ט אף שנצרפה הגיסטרא אח\"כ. או שמא נשברה הגיסטרא מהכלי אחר שנצרף הכלי בהכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נגמרה מלאכתה</b><br> ר\"ל אם נשברה מהקדירה קודם שנצרף הקדירה. ואח\"כ נצרף הגיסטרא. וזה ניכר. כשהמקום בהכלי אדום וחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדלא היה תורת כלי עליו בשעה שנצרף. אף שיש לו ב\"ק וחזי לשום תשמיש. אינו חס עליו ומשליכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנגמרה מלאכתה טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט משום דגיסטרא כזו אדם מקיים אותה להעמידה תחת חבית המטפטף כדי לקבל לתוכה הנטיפות אחת אחת. אבל שאר כלי שצריך לו כל שעה. אינו יכול להשהות אותה זמן מרובה לקבל הנטיפות. ולהכי רק גיסטרא מיחד לתשמיש זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טיטרוס</b><br> הוא כלי שמנוקב הרבה בשוליו. כדי לרבץ הבית. או להשקות גידולי הגן וכשמשים אצבעו על הפה הצר שבראש הכלי אז אין המשקין שבתוכו יוצאין בתחתיתו דרך הנקבים הקטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בר צדוק מטהר</b><br> מדמנוקב בכונס משקה אם לא יסתום פיו שלמעלה באצבעו. דס\"ל כר\"ע לעיל במשפך דלא מהני סתימת אצבע להחשב עי\"ז כב\"ק [אב\"י ואע\"פ דקי\"ל כרע\"ק אפ\"ה אין הלכה כר\"א ב\"צ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות</b><br> ר\"ל בפרוטרוט דהיינו טפות קטנות מאד. דס\"ל לר' יוסי ממ\"נ. אי תדונו כפי מה שהוא קודם שימת האצבע על פיו שלמעלה. הרי גם אז אינו מוציא רק טפות קטנות מאד. ולא הו\"ל נקוב בכונס משקה ואם תדונו כפי מה שהוא אחר שימת האצבע למעלה. הרי אז אינו מוציא כלל. אבל בהיה נקוב בכונס משקה וכמשפך לעיל [במ\"ד] אף אם היה באופן שכשמשים אצבעו למעלה מקבל יפה. אפ\"ה טהור. דכר\"ע ס\"ל דצריך שיהיה הכלי עצמו עשוי לקבל גם בלי סיועת דבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמאין שבכלי חרס</b><br> שמקבלין כל טומאה חוץ ממדרס. אף שיחדן למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה שיש לה לזביז</b><br> אף דהא מדיוקא דרישא שמעינן לה. אפ\"ה מדאיצטריך למתני בסיפא גם מילי דלא שמעינן מרישא. נקט נמי כולהו. ובל\"ז י\"ל דאורחא דתנא הכי בהרבה דוכתי [וערפ\"ג דזבים וס\"פ שם] וכ\"כ התוי\"ט בשם הר\"ש. א\"נ יש לומר דקמ\"ל יש בה ב\"ק. שאפילו ישנו ב\"ק בכל מקום וכגון שיש בטבלא לזבז בתחתיתה. אפ\"ה מדרגיל להשתמש בה גם מגבה לרקד עליו קמח [כביצה כ\"ט ב'] לפיכך הו\"ל כטבלא המתהפכת שמק\"ט [כמנחות צ\"ו ב'. ועמ\"ש תוס' בשם ר\"ת] וגם לא גרע מכסוי לפס [לעיל מ\"ה] דמשתמש לפעמים באחוריו מחשב כב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחתה שלמה</b><br> הא נמי מדיוקא דרישא שמעינן לה. רק קמ\"ל הכא שצריך שתהיה שלימה לגמרי. ולאפוקי בנפרץ בה אפילו רק קצת מהדופן. לא מחשב תו ב\"ק. אף שתוכל לקבל כשיטהו קצת על צדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מלאה קערות</b><br> שחיברן היוצר בגופה בתחלה [רמב\"ם כלים פי\"ג הי\"ג] וכ\"ש בחברן אח\"כ בהטבלא. אבל באין מחוברין. בנטמא אחד לא נטמאו כולן אפילו כשהלזבז שבשפת השולחן עודף דעכ\"פ אדם וכלים אמק\"ט מאויר כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהם בשרץ</b><br> וכ\"ש בנטמא ע\"י משקה. דשיטמא משקה לכלי הוא רק מד\"ס מגזירת משקה שמזב וזבה. דהיינו מעיינותיהן [כפ\"ק דשבת] ורק משום סיפא נקט גם הכא שרץ לרבותא. מיהו בין בשרץ ובין במשקין כך הוא הדין בב' ב\"ק שבכלי עץ [פי\"ט מ\"ז] וגם בב' ב\"ק שבכלי עור [שם מ\"ח] :"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה לזביז עודף</b><br> שהלזבז שבשפת הטבלא עולה למעלה מכל הקערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאה אחת מהם נטמאו כולן</b><br> מדבא טומאה באויר הלזבז ונטמא הטבלא. להכי נטמאו כל הקערות שהן מגופה אי שנתחברו לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בית תבלין של חרס</b><br> גם הוא עשוי רבועיים רבועיים להרבה מיני תבלין שונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקלמרים</b><br> כלי כתיבה בלשון יון. שרייבצייג בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתואמות</b><br> שיש בגופו ג\"כ הרבה רבועיים לדיו ולחול. לזרות על הכתב שיתיבש מהר. ולתחיבת הקולמוסין. ודבק לחתום האגרות וכולן מחוברין זב\"ז סמוכין כתאומים. בכולן אם נטמא אחד מהן בשרץ לא נטמא חבירו. אע\"ג שכולן מחוברין יחד. עכ\"פ תוכו של זה הוא גבו של זה. ולא נגע בכלי האחר רק בגבו [ועי' לקמן פכ\"ה מ\"ד]. אבל בית התבלין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית תבלין של עץ שנטמא אחד במשקה</b><br> דוקא בנטמא במשקה דטומאתו רק מד\"ס. וכדאמרן. דהרי כלי אמק\"ט רק מאה\"ט. אבל בנטמא בשרץ. הכל טמא. דהרי כלי עץ מק\"ט מגבו [ועתוס' בכורות ל\"ח א' ד\"ה והרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חבירו</b><br> דאע\"ג דמשקין מטמאין כלי מד\"ס עכ\"פ בנטמא גבו לא נטמא תוכו. וכן הדין ג\"כ בכ\"ח [רמב\"ם פי\"ג מכלים ה\"ד]. אמנם לרש\"י [בכורות ל\"ח א' ד\"ה ולא] כ\"ח אמק\"ט מגבו אפילו ממשקין. דלא עדיפי משקין שטומאתן מד\"ס. מטומאה דאו' שג\"כ אמ\"ט לכ\"ח מגבו [אב\"י וצ\"ע מפ\"ח לקמן מ\"ד] [ועי' לעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו</b><br> בנגעו משקין בדופן עב שבין ב' כלים המחוברין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמש לטמא</b><br> דאותו חצי עובי הדופן שסמוך להצד שנפלו עליו המשקין הטמאים טמא דרק זה לבד נחשב גב להכלי שנטמא מהמשקין בתוכו. ולרבנן כיון דכל עובי הריוח שבין ב' הב\"ק א\"צ כלל להכלי שנטמא תוכו. לפיכך כל עובי הרווח טהור. דדמו לאבן אמצעית שבין ב' כירים שנטמאו ב' החיצונים דמה שא\"צ באמצעית לשפיתה נשאר בטהרתו [כפ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו לזביז עודף</b><br> ד\"ה היא. ור\"ל אם יש שפה מקפת בגבהו סביב לכל בתי קבול שתוך הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא אחד מהם נטמא חבירו</b><br> שע\"י השפה המקפת לכל בתי קבול שבתוכו. מחשבו כולן ככלי א'. אבל באין השפה גבוה לא [וכלקמן פרק כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפיד</b><br> הוא כעין קערה כ\"ח מחודדת בשוליה. ותוחבין החדוד בחור שבראש הקונדס. ומניחין בתוך הקערה לפידים לאות למרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שע\"י החידוד שבתחתיתה. אינה ראויה להשתמש בה כמו שהיא עכ\"פ מקבלת היא בדרך תשמישה במושיבה על הקונדס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית שקעו של נר</b><br> הוא כלי חרס שהוא כן ומושב להלאמפע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא באויר</b><br> דחשיב ב\"ק. אף שרוב הנר בולט ממנו ולמעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסרק של צרצור</b><br> צרצור הוא כ\"ח שיש על פיו כעין רשת. לשמור המים שבו שלא יפול לתוכן שום דבר. ושאעפ\"כ ינשב שם הרוח ולא יתעפש תחת הכסוי ובשפת הכלי למעלה בולטין שניים סביב לנוי. או כדי לסנן בתוכן המים מעל המאכלים שבתוך הצרצור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטהר</b><br> בנתלה שרץ באויר המסרק או נגע בהן בפנים אמק\"ט. דשם לא שמי' ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> ואילה\"ק מ\"ש מאבוב של קלאין [מ\"ג] דמדמנוקב לא מחשב ב\"ק. די\"ל דהכא שאני. דעיקר הכלי יש לה ב\"ק. ולהכי מק\"ט גם במקום המסרק. לא משום יד. דא\"כ הול\"ל דמטמא רק במגע בפנים [כפ\"ד סי' כ\"ב] רק מדעשוי לנוי לעיקר הכלי. בטל לגבי הכלי. והו\"ל שם כתוך הכלי עצמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור כלי חרס ליטהר</b><br> ר\"ל כמה שיעור נקב שבכ\"ח. שיתטהר עי\"ז מטומאתו. וגם שלא יקבל טומאה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו בזיתים</b><br> ואפי' הי' מיוחד למין פרי שגדול מזית אפ\"ה בניקב במוציא זית אמק\"ט עיד וגם נתבטל טומאתו דמעיקרא. וסתמא כר\"מ לקמן במ\"ב. דהרי לדידן חבית שיעורו באגוז שגדול מזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו במשקין</b><br> בכונס משקה דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לכך ולכך</b><br> אפי' ביחד. כגון קדירה שעשוי לבשל בה בשר עם רוטב. והרי בניקב בכמוציא משקה לא חזי לבשל בה כלל. אפ\"ה מק\"ט עד שתנקב בכמוציא זית. ועד אז לא נתבטל טומאה שכבר בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שיעורה בגרוגרות</b><br> אם ניקב כמוציא גרוגרת אמק\"ט. מדרוב תשמישיו לגרוגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר בזיתים</b><br> ר\"ש אזל בתר רוב תשמישו וכדאמרן. אף שגרוגרת קטן מאגוז. ור\"י ס\"ל מדמשתמש בו ג\"כ אגוזים שגדולים מגרוגרות הו\"ל כעשוי לזה ולזה. ואזלינן לחומרא. ור\"מ ס\"ל דכל כ\"ח שעשוי לאוכלין שיעורו בזיתים כמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפס</b><br> אלפס:",
+                "דמדעשוי לבישול אזלינן לחומרא וכלעיל סי' ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>הפך והטפי</b><br> כלי חרס קטן לאפרסמון. ולכן פיה צר. כדי להוציא ממנו האפרסמון היקר רק טיף טיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן בשמן</b><br> בכונס שמן דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצרצור</b><br> עי' פ\"ב סי' צ':"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו במים</b><br> בכונס מים דרך הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר שלשתן בזרעונים</b><br> במוציא אפונין. דמדנותן בה לפעמים מין זה אזלינן לחומרא לשער במין היותר גדול. ולחכמים מדאינו מצוי לשמש בזרעונים לא משערינן בי': [כך פירשתי רק לפי דעת רתוי\"ט לעיל דס\"ל דגרוגרת גדול מאגוז. וא\"כ אזל ר\"ש הכא והתם לחומרא אבל להגאון רב\"א זצוק\"ל צריך לדחוק ולומר דבהא פליגי. דלר\"ש עכ\"פ בזמן שזרעים מצויין. דהיינו בזמן ידוע בשנה הוה תשמישו למים וזרעים. ואגב זה גזרינן בכל עת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א בפרוטה קטנה</b><br> דס\"ל דמדנותן בה לפעמים פרוטות. אף שאין מצוי כל כך אזלינן לחומרא. וחכמים ס\"ל דכל שאינו מצוי תשמישו לא משערינן בי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אדמה</b><br> היינו שעשוי מטיט שלא נשרף בכבשן דכלי כזה אמק\"ט לפיכך אע\"ג שהוסק וכו':",
+                "דהו\"ל כהוסק בכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> עד שיוסק כל הכלי. וקמ\"ל הך דינא הכא בין שיעור נקבי כ\"ח. מדסד\"א דמדניטל פיו של נר אמק\"ט. א\"כ הו\"ל פיו עיקר הכלי. ובהוסק הוא לחוד סגי קמ\"ל [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שניקבה</b><br> מיירי בחבית שמחזיק מלוג ועד סאה דאז שיעור גיסטרא שלו שיק\"ט. בשמחזיק הגיסטרא רביעית. וניקב הכלי שלימה כמוציא זית. ונטהר לגמרי. דאע\"ג דעדיין חזי לגיסטרא עכ\"פ כל עוד שלא יחדה לגיסטרא אמק\"ט משום גיסטרא [עי' שבת דצ\"ה ב' רש\"י ד\"ה טהור מכלום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאה בזפת</b><br> שסתם נקב זה בזפת ועי\"ז חוזר ומק\"ט [כפ\"ג מ\"ח] אבל בסתמו בטיט לא מהני רק כשיחזיר ויסיקט בכבשן [כפ\"ה מ\"ח] ורק לענין צמיד פתיל במרח פיו בטיט אפילו לא הוסק אח\"כ מציל [כפ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשברה</b><br> ששוב נשבר להרבה שברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש במקום הזפת</b><br> ר\"ל אם יש בהגיסטרא שהזפת בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל זו הגיסטרא מק\"ט [כלעיל פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא בטל שם כלי מעליה</b><br> דקודם סתימה נמי הוה חזי עכ\"פ לרמונים אף שאמק\"ט עד שייחדנו לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרס שניקב</b><br> ר\"ל אבל גיסטרא שניקב בכמוציא משקה *) שהרי דמי לגיסטרא לסלק ממנה טומאה:",
+                "שסתם נקב שלה בזפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ מחזיק רביעית</b><br> אחר שסתמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מפני שבטל שם כלי מעליו</b><br> דהרי גיסטרא היתה מתחלה ולא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנתרועעה</b><br> ר\"ל שמלאה סדקין שאין בכ\"א כמוציא אגוז [כמ\"ב] ואעפ\"כ נתרועעה כל כך עד שכשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות שבתוכה תשבר לגמרי. דבכה\"ג תו אמק\"ט [כפ\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפלה בגללים</b><br> טח כל דפנותיה בחוץ עם גללי בקר. שכשיתיבשו יתחזק רעיעותה. ורבותא קמ\"ל. דאף דגללים אמק\"ט אף אחר שיסיק הכלי הנעשה מהן. אפ\"ה מהני סתימה שמהן לכ\"ח שתקבל טומאה. וכ\"ש בטפלה בטיט [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים</b><br> כשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות תשבר לגמרי לחרסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא בטל שם כלי מעליה</b><br> ר\"ל אף שמדנתרועעה כל כך אמק\"ט. וגם הגללים של הטיפול שהן מעתה עיקר הכלי. גם כלי גללים אמק\"ט. אפ\"ה כיון שעדיין שלימה היא. וחזי למילי אחרנייתא מלבד גרוגרות שם כלי עדיין עליה רק שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה</b><br> לגמרי לרסיסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבק ממנה חרסית</b><br> כשחתיכות שברי הכ\"ח גדולים נקראין חרסין. וכל חתיכה וחתיכה נקרא חרס. וכדקאמר לעיל והחרסין נופלים. אבל הכא מיירי שנשבר הכ\"ח לרסיסים דקין ואז נקראה חרסית [וכן מוכח משבת פ\"ח מ\"ד ומ\"ז וע\"ש]. ומיירי הכא שגיבל החרסית יחד עם דבק ל י י ם בל\"א. ועשה מגיבול זה כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהביא חרסית ממקום אחר</b><br> ר\"ל או אפי' גיבל הכלי הנ\"ל מחרסית של כלי אחר. שלא היתה אותה כלי שבורה לגמרי לשברים קטנים כנ\"ל שלא ביטל שם כלי ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפלן בגללים</b><br> ר\"ל אע\"ג שאחר שעשה כלי מחרסית הנ\"ל. חזר ג\"כ וטיפל הכלי בגללים. ונתחזקה הכלי עי\"ז מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל שם כלי מעליה</b><br> נ\"ל דנקט הכא ג' מיני כלים. ניקבה. נתרועעה. נשברה. כולן לא זו אף זו קתני. במשנה ג' נקט ניקבה. אע\"ג דכל גיסטרא שניקב. אע\"ג שחזר וסתם הנקב בזפת טהור. אפ\"ה כ\"ח שניקב וסתם הנקב בזפת. ונשבר מהכלי אותה חתיכה שהיה בו הנקב שנסתם. אותה חתיכה מק\"ט. והדר נקט במשנה ד' נתרועעה. דלא מבעי' ניקבה וסתמה בזפת. הרי אם יקלף הזפת. עדיין ישאר הכלי ראוי לחזור ולהסתם בזפת. וגם חלק הגיסטרא שבה עדיין ראוי לתשמיש אלא אפי' נתרועעה כל הכלי לגמרי וטפלה בגללים. הרי אם יקלוף טפילות הגללים מעליה. תפרס לגמרי לרסיסים. ויתבטל כל תשמיש שבחלקיה. אפ\"ה מק\"ט. והדר נקט בבא תליתאה. דרסיסי חרס שגבלן יחד ועשאן כלי. כל שלא חזר וצרפו בכבשן אע\"ג שטפל ג\"כ בגללים לחזקו ביותר. וגם אם יקלוף הגללים יהיה הכלי נשאר בתוארו וחזקתו. אפ\"ה דינו רק ככלי אדמה. ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה מטמא במגע</b><br> דכולה הוה יד לאותו חרס דכל יד שבכ\"ח מטמא במגע ולא באויר. ואע\"ג דיד שבכ\"ח לא עדיף מגבו. דבנגע שם טומאה לא נטמא. עכ\"פ בנטמא תוך הגיסטרא מטמא יד הזה לכל טהרות שנוגע בו. אבל לא לטהרות שנתלה באויר היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו</b><br> דהיינו כנגד אותו חרס שמחזיק רביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים</b><br> דמשום דהטפול מחזיק הכלי. מחשב הטיפול כיד. והו\"ל חבור. ולהכי אף שאין שום טומאה מטמא להטיפול. מדלא עדיף הטיפול הזה מגב של כלי חרס. אפ\"ה אם נטמא הכלי באוירו או במגע בפנים. וחזר ונגע טהרה בהטיפול נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הטופל את הבריא טהור</b><br> ר\"ל לא מחשב חיבור לו. ואינו בכלל כל המחובר לטמא טמא [פי\"ב מ\"ב] דהכא א\"צ לו כלל. ומה\"ט גם כיד לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הרעוע טמא</b><br> דמדצריך להטיפול הו\"ל חיבור לו. ואף דעכ\"פ היא עצמה רעועה שלא היתה מחזקת חצי קב גרוגרות. ורק הגללים יחזיקוה. נמצא שהגללים הן עיקר הכלי וכלי גללים אמק\"ט. אפ\"ה כל שלא בטל שם כלי ממנה בתחילה גם השתא עדיין מחשבה כ\"ח ומק\"ט וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בחידוק הקרויה</b><br> ר\"ל וכ\"כ פליגי ברייפען שהדקום סביב לדלעת יבישה ובריאה. דאע\"ג דדלעת נוחה להשתבר. אפ\"ה לרבנן לא הו\"ל כרעועה. ולפיכך אין החידוק חיבור לו [רב\"א] ואע\"ג דדלעת נידון ככלי עץ [כרמב\"ם ספ\"א דכלים] וא\"כ מק\"ט מגבו. עכ\"פ מדאין החידוק חבור להדלעת. להכי כשנטמא הדלעת לא נטמא החידוק וכשנגע טומאה בהחידוק אף החידוק עצמו לא נטמא. דמדלא הוה חיבור להדלעת אפי' כיד אינו נידון. והו\"ל רק כפשוטי כלי עץ שאמק\"ט כלל. ואי\"ל עכ\"פ נהוי כתשמישי כלי בשעת ושלא בשעת מלאכתן. דמק\"ט [כפט\"ו סמ\"ז]. י\"ל דהכא שאינו רק משמרו שלא ישתבר שמור לא מחשב תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>יבלית</b><br> הוא מין עשב בר מרוח שמדבקין בו שברי כ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטופלין בה הפטסין</b><br> כדים גדולים שמחמת גדלן וכבדן חוששים טפי לשבירתן. להכי דרך לחזקום בטפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טמא</b><br> ר\"ל בהא מודו רבנן דהוה חיבור מדצריך מאד להטיפול וכדאמרן. ולהכי אף שהטיפול אמק\"ט מגע מדהוא גב כ\"ח. עכ\"פ כשנטמא הכלי בפנים במגע או באויר. נטמא הטהרה שנגעה אח\"כ בהטיפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת חבית אינה חיבור</b><br> אף שמדובק בהחביות. ונ\"ל דלהכי לא נקט תנא הכא לישנא דטהור וכלעיל בטופל את הבריא. דהכא שאני שהמגופה הוא כלי בפ\"ע. ואי הוה נקט טהור. סד\"א דרק המגופה בעצמה טהור מדהו\"ל פשוטי כ\"ח. ועוד מדהו\"ל רק תשמישי כלים רק בשעת מלאכתו [כפט\"ז סמ\"ז]. אבל עכ\"פ הו\"ל חיבור להחבית. קמ\"ל דאינו חיבור כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בטפולו של תנור</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהטיט הטוח ע\"ג תנור הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדשומר חום התנור לא דמי לטופל כלי בריא [לעיל ל\"ז] והו\"ל חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם</b><br> יורה ונ\"ל דמיירי בין שהוא מחרס או ממתכת. ורק בזפתו לכלי מתכות אמרינן דאינו חיבור מדנימוח באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטפלו בחומר</b><br> הוא טיט עב וקמ\"ל אע\"ג שאינו נדבק כ\"כ יפה כטיט רך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרסית</b><br> חרסית כתושה שגבלה כטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בחומר טמא</b><br> דמשום דמיחם נמי צריך שימור חום. להכי לא דמי לטופל כלי בריא לעיל. אלא הו\"ל כטיפול תנור. אלא דבתנור אפי' טיפול חרסית הו\"ל חיבור. מדגבלו עם הטיט ואין אודי האש נוגעים בהטיפול. משא\"כ במיחם. רק הטיט שנדבק יפה וגם משמר חומו הו\"ל חיבור לו. ולא החרסין. שאודי האש יקעקעום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחרסית טהור</b><br> וקמ\"ל דלא אמרינן שע\"י שגיבל החרסים עם הטיט יתדבק עמו בהמיחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום</b><br> מיחם הוא הכלי שניתן ע\"ג האש. אבל קומקום הוא הכלי ששופכין לתוכו החמין רותחין מהמיחם [רב\"א ועי' לקמן פי\"ד]. ונ\"ל דלעיל נקט מיחם. ולא קומקום. דקומקום לא עדיף משאר כלי בריא דאין הטיפול חבור לו אפילו כולו מטיט. וגם לא נקט גבי' מיחם שניקב וסתמו בחומר וחרסית משום דבכה\"ג גם הטיט אינו סותמו. מדנשאר פתוח במקום החרסין שיפלו לחוץ. והכא בקומקום נקט שסתם נקבו בזפת דאילו מיחם שניקב לאו אורחא לסתמו בזפת מדעומד אצל האש הזפת ניתך מיד. ורק בקומקום הכי אורחא דמדרק מערין לתוכו חמין לפי שעה. לא יהיה הזפת ניתך כל כך מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן</b><br> ר\"ל אי אפשר שישהה בתוכו החמין זמן מרובה. כמו שישתהה עם מים צוננים. והרי עשוי לשניהן. ונל\"פ דמיחם שניקב וסתמו בזפת לכ\"ע אמק\"ט. מדא\"א כלל שיתקיים שם הזפת באש. ואף שאפשר להשתמש בו צונן. הרי אינו עשוי לצונן כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה אומר בכלי זפת</b><br> כלי העשוי מזפת לשפוך לתוכו חמין או צוננים. אמק\"ט מדאינו כלי העשוי להשתמש בו רותחין זמן מרובה [ותמהני מאד למה לא אמרו רבותינו שאפי' עשוי רק לצונן אמק\"ט. משום דזפת אינו מין שיק\"ט כשיעשו ממנו כלי ומידי דהוה אכלי גללים כלי אבנים ואדמה. ואי משום דזפת הוא שרף עץ. והו\"ל כיוצא מהעץ כשבת דף כ' סוף ע\"א הרי לא מצינו שום מין מז' מינים שמק\"ט. כשנשתנה מברייתו דגזרו בי' רבנן טומאה. רק בזכוכית מדעיקר ברייתו מחול ודמי לכ\"ח [כשבת דט\"ז ב']. ודוחק לומר דדמי לכלי העשוי מנייר דמק\"ט [עי' לעיל פ\"ב בבועז סי' ה'] דנייר שאני דממשות גדולי ארץ הוא. אבל זפת אינו רק שרף בעלמא מנ\"ל דגזרו בו טומאה. והרי גם פרי שסחטו שאין דרכו בכך. לא מחשב השרף כגוף הפרי לענין ברכה [כא\"ח ר\"ה ס\"ג]. ותו הרי מלקמן פ\"י מ\"ה בין לרמב\"ם בין לראב\"ד שם מוכח דב\"ק שמזפת אמק\"ט. וכן נראה דעת הרמב\"ם [פ\"כ מכלים ה\"ה] שלא הביא דכלי זפת יק\"ט] :"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי נחשת שזפתן</b><br> אפילו רק מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אמק\"ט בנגע טומאה בזפת. דכלי נחושת משתמש ע\"ג אש ושם ניתך הזפת גם בשזפתו בפנים. אולם כ\"ח שדרכו להשתמש באש וזפתו בחוץ. ודאי אמק\"ט מדניתך. אבל בזפתו בפנים אפי' אינו חיבור הרי בנגע בו טומאה שם. הרי בא לאויר כ\"ח ונטמא הכלי. דמדהזפות שבפנים אינו כלי דמי ללפסין נקובים שאינם חוצצים [כפ\"י מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ליין</b><br> שיחד הכלי ליין. וה\"ה לצונן אחר. רק נקט יין מדאורחא הכי לזפת כלי היין שלא יזלף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט ומטמא במקום הזפת מדהכי אורחא הו\"ל חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה</b><br> ר\"ל שהסתימה מתפשטת רחבה יותר מהצורך להסתימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצרכה</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהזפת שבחוץ במקום הצריך להסתימה. ואפי' הסתימה עבה שם ביותר הו\"ל כלצורך הסתימה [ולרמב\"ם גם בעובי דינו כבהתפשטות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טהור</b><br> ר\"ל טהרות שנגעו בהטפה שע\"ג החבית הטמאה טהורים. ונ\"ל דלהכי נקט בכל הנהו לענין טומאת הנוגע בה וכו' דהיינו בשכבר נטמאה הכלי. ולא לענין קבלת טומאה של הכלי. משום דכל הנהו כולהו של חרס הן. וזפותן מבחוץ. והרי בחרס אפילו יהיה הזפת חבור לו. הרי מדהטפה מבחוץ אמק\"ט מגבו. ותו נ\"ל דלהכי נקט טפה לרבותא. דאפילו טפה לא אמרינן גבה דבטל לגבי כלי כטיפול תנור [פ\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפך של עץ ושל חרס</b><br> מיירי בשל בעל הבית [כפ\"ב מ\"ד] דהו\"ל כפשוטי כלי עץ וכ\"ח שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בן עזריה מטמא</b><br> המשפך מק\"ט. דהזפת אדוק בו יפה והרי רובו מדבר המק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא בשל עץ</b><br> דרק בעץ מתדבק הזפת יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטהר בשל חרס</b><br> דרק במקום השבירה מתדבק הזפת יפה [כמ\"ג] ולא במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטהר בשניהם</b><br> מדרגיל להסיר הזפת כשיצטרך להמשפך [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו</b><br> שנשאר אוזן בהגיסטרא. ועי\"ז אין הגיסטרא יכול לעמוד כלל על שוליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו</b><br> שהיה בדופן הגיסטרא עוקץ בולט מן הצד. ורבותא קמ\"ל דלא מיבעי רישא שאינו יכול לישב כלל אלא אפילו הך שיכול לישב שפיר על שוליו הרחבים רק שהעוקץ מכריעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק\"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ\"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ\"ל עוד דקמ\"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד\"א שיק\"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ\"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק\"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט\"ז א'] קמ\"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע\"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה\"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר החדוד</b><br> באוזן נקט ניטל מדאינו גוף הכלי. רק מחובר בו לתשמיש לבד. אבל בעוקץ שהוא מגוף הכלי. שייך בו שפיר טפי לשון נשבר מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דגיסטרא שנטהר שעה א' אמק\"ט עוד [כלעיל פ\"ג מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטמא</b><br> בניטל האוזן והחידוד. דלא דמי לניקב וסתמו דלא פליג לעיל [פ\"ג מ\"ג] דהתם מדניקב נתבטל לגמרי מתשמיש שבו. משא\"כ הכא הגיסטרא בעצמה ראוייה היתה לתשמיש. ורק שהאוזן עיכב תשמישו וכשניטל המעכב הרי חזי לתשמיש ככל גיסטרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנפחתה</b><br> שנפלו כל שוליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא מקבלת על דפנותיה</b><br> כשמטה אותה על צדה. מקבלת תוך בטן שבדופן הכלי סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנחלקה כמין שתי עריבות</b><br> קתני רישא לרבותא דרבנן דאף שלא נשאר כלל מהשוליים מטמאי. ונחלקה נקט לרבותא דר\"י דאף שנשאר קצת מהשוליים מטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> דס\"ל דבגיסטרא אמק\"ט רק בשישאר בה כל שוליה. ורק בכה\"ג מיירי גיסטרא דמטמא לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> דס\"ל דגיסטרא אין צריך כלל שולי כלי. ונ\"ל דמודו רבנן דכ\"ח שנשברה אף שנשאר גיסטרא נתבטל ממנה טומאה דמעיקרא וגם אמק\"ט להבא קודם שייחדנה לתשמיש גיסטרא. רק ס\"ל שכשייחדנה לתשמיש מק\"ט להבא [ועמ\"ש לעיל פרק ב] וכן מוכח מהרמב\"ם [רפ\"ט דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות</b><br> שיערו כך. מדכך שיעור סעודה היותר קטנה [כשלהי פיאה ופ\"ז דעירובין מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> משום דכשנתרועעה כ\"כ עד דכשיטלטלנה עם סעודה קטנה כזו תשבר. אף שאינה מכניס משקה דרך הבקעין שבה. שדי לה. ותו לא מחשב כלי. וא\"ת מי גרע מגיסטרא שמכלי גדול ששיעורו לק\"ט בשמחזיק הגסטרא רביעית. ואינו מוציא משקה [כפ\"ב מ\"ב] וה\"נ בחבית שנתרועעה יש בה כמה גיסטרא כזו. יש לומר ה\"מ בגיסטרא מובדלת לעצמה אבל הכא שמחוברת לחלקי חבית רעוע. הרי כשיאחז בחלק אחד יתפרק ממנה הגיסטרא שמחזקת הרביעית ותשבר. ובתוס' שבת צ\"ה ב' ד\"ה ניקב תירצו. כל שהכלי שלם עדיין אף שהוא רעוע. אינו מיחדו לגיסטרא. ואם מיחדו בטל דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין שירין לשירין</b><br> ר\"ל הגיסטרא ותשמישה הוא רק שירים מכלי שלם ותשמישו. אף שאין יכול להשתמש בהגיסטרא כבהכלי. אפ\"ה מקיימה עדיין. אבל כשחזרה ונתרועעה הגיסטרא אף שעדיין יכול להשתמש בה קצת בדוחק. עכ\"פ התשמיש ההוא רק שירי שיריים הוא ולא חשיבא לי' וזורקה. והרי מה\"ט כשניקבה הגיסטרא בכמוציא משקה. אע\"ג דעדיין יכול להשתמש בה משקה. כשיעמיד דבר מה תחת הנקב. אפ\"ה רגיל לזרקה. דאפי' גיסטרא שלימה אינו מעמיד תחת גיסטרא כזו הרעועה ולהכי אמק\"ט [כשבת צ\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזו היא גיסטרא</b><br> שנטהרה בשמוציא משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שניטלו אזניה</b><br> ר\"ל אפי' לא ניטל רק אזנה של כלי שלם מחשבה גיסטרא. וכ\"ש בנפחת קצת משפת דופן הכלי. או שנחלקה לב' חלקים ממעלה למטה [כלעיל סי' ט] ונ\"ל דנקט אזניה בלשון רבים לאשמועינן דבהי' להכלי ב' אזנים צריך שינטלו שניהן. דאל\"כ הרי אפשר להטלטל הכלי ע\"י אזן השני [ואע\"ג דבתוספתא דמכילתין (פ\"ג) אמרינן דנסדקו אזניה אפי' באחת מהן סגי. אדרבא משם ראיה לדברינו. דמדנקט התם נסדקה. ש\"מ דרק בנסדק האוזן סגי בא'. משום דחושש מלהשתמש בו שמא יאחזנה באוזן הנסדק ויתנתק הכלי המלא מידו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בה חדודים יוצאין</b><br> דעוקצין בולטין משפתה סביב כשנים כדרך כלי שנשבר ולא נקבה בכמוציא משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המקבל עמה בזיתים</b><br> ר\"ל אם סמוכין העוקצין זה לזה כל כך. עד שאין זית יוצא בין עוקץ לעוקץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> נ\"ל דמיטמאה גרסינן. וכן בכולה פרקין. ור\"ל אם נגעה טומאה בהעוקץ מבפנים נטמא הכלי ונ\"ל עוד דרק משום סיפא נקט לה. דבבבא זו לא אצטריך לאשמועינן דמטמא במגע. דהרי אפי' באויר מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו מטמא באויר</b><br> דאם נתלה טומאה נגד העוקץ בפנים נטמא ג\"כ כל הגיסטרא דמדקרובים העוקצין זל\"ז מחשב חללן כחלול הגיסטרא בעצמה. וה\"ה כשכבר היתה הגיסטרא טמאה. ושוב נגעו או נתלו טהרות נגד חלול שלפנים מהעוקץ נטמאו. מיהו נ\"ל דאפי' נתלה טומאה כנגד האויר שבין עוקץ לחבירו. ג\"כ נטמא כל הגיסטרא. דהרי הוה כ\"ש מרווח שבין פטפוטי' [ספ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו מקבל עמה בזיתים</b><br> שהעוקצין רחוקים זמ\"ז עד שזית יוצא מביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כנגדו מטמא באויר</b><br> דמדרחוקים זמ\"ז. הו\"ל העוקצין רק כיד לגיסטרא. וכל יד שבכ\"ח אמק\"ט רק בנגע שם טומאה ולא בנתלה שם טומאה באויר כנגדו ואע\"ג דאכתי מקבל שם העוקץ כנגדו בפני' אפ\"ה דינו רק ככל ב\"ק שבאחורי כלים [פ\"ג סי' ל\"ד] [ואילה\"ק מ\"ש עוקצין מג' פטפוטים [לקמן ספ\"ז] דאע\"ג דיש אויר רחב הרבה בין הפטפוטי'. אפ\"ה נותן כנה מזו לזו. וכל שמהכנה ולפנים אפילו נתלה שרץ רק נגד האויר שבין הפטפוטי' כולו טמא. י\"ל התם תשמיש הכירה ע\"ג הוא. ואין נ\"מ להאויר שתחתיו תחת הפטפוטי'. אבל הכא תשמיש הכלי בתוכו הוא. וביש הפסק אויר כזית בין החדודים לא מחשב לפנים ממנו תוכו] מיהו בהי' בכלי מתחלתה כך עוקץ עוקץ בשפתה סביב. ורווח ביניהן כיציאת זית. ג\"כ דינו כך. רק נקט גיסטרא. מדמצוי בה כך [ועי' לעיל ספ\"ב במסרק] או נקט גיסטרא לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מוטה על צדה</b><br> כגון קדירה שנחלקה לארכה ונעשית כב' עריבות [כלעיל ט] ועי\"ז א\"א להשתמש בכל חלק רק כשיטהו על צדו. והרי אם ישתמש בו כך באופן זה. יהיה אותו צד שהיו בו השוליים בתחילה בולטין השתא כמין דופן טפי מהצד שהי' שם פה הכלי בתחילה שאין שם דופן. והיינו כעין קתדרא דבסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין קתדרה</b><br> ר\"ל או שנשבר קצת משפת הכ\"ח. ונשאר קצת מהשפה. ועי\"ז יהיה תמונת הגיסטרא כעין כסא שדף בולט מאחוריו. שיתמוך עליו גב היושב. וע\"י תמונת זו או זו של גיסטרא. לא יקבל העוקץ הבולט כל כך הרבה כאילו היו כל שפתותיה קיימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין כנגדו מטמא באויר</b><br> קמ\"ל דלא כר\"י לעיל [מ\"א] ונ\"ל דקמ\"ל עוד. דאע\"ג דכשנעמיד הגיסטרא על דרך עמידת הכלי במכונתה בתחלה. אין העוקץ מקבל כלום. אפ\"ה מדמקבל העוקץ עכ\"פ השתא בהגיסטרא כשהיא מוטה על צד. משערין בה כך. ונ\"ל דכשיש עוקץ א' בולט בשפת הגיסטרא. וצד שכנגדו נמוך משערין בשפיד [פ\"ז מ\"ג] וכל מקום שמקבל זית תחת השפוד מק\"ט שם באויר. ותו נ\"ל דה\"ה בכלי שלם ששפתו א' גבוה ושפתו ב' נמוך משערין כך רק נקט גיסטרא מדמצוי בה כך וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שולי קורפיות</b><br> גיסטרא שהיא מכלי הנקרא קורפיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושולי קוסים הצידוניים</b><br> כלי הנקרא קוסים הנעשות בצידון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין</b><br> משום דשניהן אין להם שולים רחבין בשוה כ\"א בתמונה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין שלכך נעשו מתחילתן</b><br> והו\"ל כלפיד לעיל [פ\"ב מ\"ח] ולהכי גם גיסטרא שלהן מקבל טומאה כך. והיינו דקמ\"ל הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> ר\"ל כל מה שבתוך הכלי מחוץ לשפה הפנימית העודפת שגבוה יותר משאר השפיות. הכל נחשב גב כלי חרס ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממנה ולחוץ טהור</b><br> דכל שחוץ להשפה הגבוה ביותר מחשב גבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שוות ר' יהודה אומר חולקין האמצעית</b><br> ר\"ל רוחב חלול האמצעי חולקין אותו דחצי החלול שלצד פנים מחשב תוכו. וחצי רוחב החלול שלצד חוץ. מחשב גבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים הכל טהור</b><br> דס\"ל דכל שמשפה פנימית ולחוץ מחשב גבו [רב\"א] ולפיכך אם נפלו שם משקה על השפה. רק אחוריו נטמא ולא פנימי. ואם נתלה שם באויר האמצעית שרץ. הו\"ל כנתלה בבית קיבול שאחורי כלי. ששם מטמא רק במגע ולא באויר [כרפ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא גמר מלאכתן</b><br> אף שצריך עדיין להחליקו או לעשות לו גלאזור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור</b><br> כל תנור שבש\"ס הוא כקדירה גדולה בלי שוליים. ונמצא שיש לו תוך בלי ב\"ק. והרי כל כ\"ח כה\"ג אמק\"ט [ועי' מ\"ש בס\"ד בפ\"ב בבועז סי' א']. ואפ\"ה תנור כה\"ג גזירת הכתוב הוא שיק\"ט. ואפילו מחובר בארץ בטיט. והרי כל מחובר בארץ אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב] אפ\"ה בתנור בין שהוא מחובר או תלאו במקום שמטולטל תמיד. כדרך הערביים שנוסעים למדברות. ומוליכין תנוריהן עמהן בצואר גמליהן לאפות פתן בכל גוונא מקבל טומאה [כשבת קכ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתו ארבעה</b><br> ר\"ל אמק\"ט בתחלתו רק כשדפנותיו גבוהין ד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו ארבעה</b><br> ר\"ל אם נשבר קצת מגובה דפנותיו. אינו נטהר. רק כשנשאר גבהו בכל דפנותיו סביב עד ד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בד\"א בגדול</b><br> ר\"ל דוקא בהי' רוחב התנור גדול יותר מגבהו אז אמק\"ט בתחילתו או בסופו רק בשנשאר גובה כתליו ד\"ט. דהיינו בכדי שישמור חומו עדיין. וכ\"ש שאינו נטהר מטומאה שכבר נטמא. עד שלא ישאר גובה כותליו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בקטן</b><br> ר\"ל אבל אם הריוח שבין כותלי התנור הוא צר וקטן. אז אפילו אין כותליו גבוהים ד\"ט. אפ\"ה משמר חומו. לפיכך תחלתו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתו כל שהוא</b><br> והיינו גובה טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו רובו</b><br> בשנשאר רוב גבהו. אפי' נשאר פחות מגובה ד\"ט. ועכ\"פ צריך גובה טפח. דבפחות מהכי לא חזי למידי. מיהו אם נשאר גובה ד\"ט. והוא פחות מרוב גבהו בתחילה. וכגון שהי' גבהו בתחילה ט' טפחים. ונשאר השתא ממנו ד' טפחים. היינו דקאמרינן ברישא דשירי גדול בד\"ט סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתגמר מלאכתו</b><br> ר\"ל וכל תנור אמק\"ט עד שיגמור מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין</b><br> דהיינו עיסה רכה שא\"צ היסק הרבה כל כך כעיסה עבה. דרק שאר כ\"ח לא חשיב נגמר מלאכתו עד אחר שנצרף בכבשן כסוף פרקן דלעיל אבל תנור סגי לי' בשהוסק היסק מועט לאפות סופגנין [ועי' רמב\"ם ספי\"ט דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין</b><br> ר\"י ממעט בשיעור הסקתו. דכשהוסק החדש בהסקה מועטת דסגי בה לאפות סופגנין בתנור ישן. אף שבזה החדש צריך הסקה גדולה מזו כשירצה לאפות בו סופגנין. אפ\"ה נחשב החדש כנגמר מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה</b><br> כל תנור שנזכר במשנה א' רחב למטה וצר למעלה כדי לשמור חומו כפי הצריך לאפות פת. דצריך חמימות יתירה לאפות הפת שנדבק בכותלי התנור בפנים. אבל כירה שעשוי רק לבישול. א\"צ חום רב. דהחמימות עובר מיד לתוך הלח שבקדירות שמושיבין אותן בב' הנקבים שבגג הכירה כדי שיתבשלו מהאש שתחתיהן תוך הכירה. להכי עושין אותו בדפנות זקופות בשוה ורוחב הכירה למעלה ולמטה בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלתה שלש</b><br> סגי בשכותליו גבוהין ג' אצבעות שיק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזוהי גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים</b><br> היינו ביצת תרנגולת שנקראת כך מדקלה להתבשל מהר טפי. משאר ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרופה ונתונה באלפס</b><br> ר\"ל כששברוה לתוך אלפס שיושבת ע\"ג כירה דע\"י שטרפה באלפס מתמהרת להתבשל וא\"צ היסק רב [והר\"ב כתב דמיירי באלפס שהוחמה כבר. והוא מלשון הרמב\"ם כאן בפירושו ולא ידעתי מנ\"ל לרבינו הא. דצריך תרתי שהאלפס חמה. וגם היסק הכירה. וגם בחיבורו פט\"ו מכלים לא הזכיר דבר מזה. אלא נ\"ל דכוונת הרמב\"ם דאם הוסקה כל כך עד שהאלפס שנתחממה ע\"ג היא חמה כבר כל כך שיתבשל עליה ביצה אז נחשב הכירה נגמרה מלאכתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופח</b><br> הוא ג\"כ ככירה הנ\"ל רק שאין בגגו רק חור למושב קדירה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאו לאפייה שיעורו כתנור</b><br> לענין שיעור גבהו. ולענין גמר מלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האבן היוצא מן התנור</b><br> כדי לאחוז התנור כשירצה לטלטלו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> ר\"ל כל שבולט טפח מהתנור. אז הו\"ל אבן זה יד וחיבור להתנור שיתטמא כשנטמא התנור. דמשום שמטלטל התנור גם בעוד הפת בתוכו. שאז התנור כבד. להכי צריך יד ארוכה. ואם נגע טומאה ביד לא עדיף מנגעה טומאה בגבו דכולו טהור. ורק בנגעו משקין טמאין שם נטמא רק גבו [עי' תוספות בכורות ל\"ח א' ד\"ה והרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הכירה שלש אצבעות</b><br> ר\"ל סגי לי' ביד קצר מדאין רגיל לטלטל הכירה בעוד הקדירות עליו. מדחושש שישפכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בין התנור ולכותל</b><br> ר\"ל הא דמשערינן היד טפח ולא יותר. זהו דוקא בין תנור לכותל. דבבולט שם טפי עומד השאר לקצוץ. מדמתקצר ע\"י רווח הבית. אבל בבולט האבן להצד הפונה לרווח הבית. אפילו ארוך יותר מטפח הו\"ל יד [כך כתבו הר\"ש והר\"ב ולא הבנתי דאדרבא כשהוא בולט לחלל הבית הרי רגלי בני הבית שמצויין שם נכשלים בו טפי. ול\"מ נ\"ל דר\"י לקולא קאמר דדוקא לצד הכותל הוה טפח חיבור. אבל לצד הבית כשהוא טפח אינו חיבור. דאין רגיל לעשותו שם ארוך כל כך שלא יכשלו שם בו בני הבית]:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ואבן ארוך כמה טפחים מחברן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור</b><br> ודמיא הכא לב' כירות ונטמאו ב' החיצוניות [לקמן פ\"ו מ\"ג] ואתאן הך בבא לת\"ק דר\"י. אבל לרמב\"ם בהא מודה ר\"י. מדהו\"ל כבין תנור לכותל. דמדא\"א לפסוע בין ב' תנורים מוסקין. להכי כשארוך טפי מב' טפחים מקצר לרגלי בני הבית ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת כירה</b><br> ר\"ל אם עשה שפה גבוה סביב הנקב שבגגו כדי לשמור חומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אמק\"ט שם. וגם אינו מטמא לטהרות שיגעו שם כשנטמא הכירה. דלא מחשב יד וחבור להכירה. מדא\"צ כ\"כ שמירה לחמימות שבתוכו. כטפול התנור. ואפי' כגבו לא הוה מדאינו מחובר לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טירת התנור</b><br> הוא היקף מחיצות שבשפת גג התנור. ועושין כך כדי לתת תוך הרווח ההוא הלחם כשרודין אותו מהתנור. משא\"כ חצר התנור [לקמן פ\"ז מ\"ג] הוא היקף מחיצות סביב כותלי התנור מבחוץ. שעשוי להניח שם עצים ושאר צרכי אפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים</b><br> הייני כשיעור גובה כותלי התנור כריש פרקן. וכן הוא שיעור גובה הלחם שאפו בו להכי צריך גובה הטיר' כך. כדי שיהיו יכולין להעמיד שם סמוך לכותליו הלחם על חודו כשיורידוהו מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ובאויר</b><br> בנגע שם או נתלה תוך חללו שם שרץ נטמא גם התנור. ובנטמא התנור גם הטירה נטמא. דאע\"ג דאין הטירה טוחה בתנור בטיט. רק יושבת עליו אפ\"ה מדיושבת הטירה תמיד עליו וצריכין זה לזה ככלי א' חשובים כל זמן שהכירה יושבת עליו. וא\"ת וכי עדיף הא מטבלא עם קערות לעיל [פ\"ב מ\"ז] דמחוברין באמת ואפ\"ה בנטמא א' לא נטמא חבירו. וכ\"ש הכא שאינן מחוברין בטיט. וכדמוכח בסיפא. יש לומר הכא שאני דתשמיש שניהן צריכין זל\"ז משא\"כ התם כל חד לתשמיש בפ\"ע עביד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אינו חיבור להתנור להטמא כשנטמא התנור. משום דלא חזי לתשמיש התנור. והוא מטולטל רש לו תוך בלי ב\"ק שאינו מק\"ט [כסילון פ\"ב מ\"ג] [כך נ\"ל כונת הרמב\"ם [פי\"ז דכלים] דמטהרו מדאינו חיבור להתנור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם חברה לו אפילו על שלש אבנים</b><br> נ\"ל דר\"ל אפי' לא חיבר הטירה לגג התנור רק בג' אבנים שבג' צדדי התנור. ובצד הד' שבתנור לא חיברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הוה חיבור להתנור. ובנטמא א' במגע או באויר נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפך</b><br> הוא ב\"ק קטן שמחובר לדופן הכירה מבחוץ. ונותנין לתוכו פך השמן שצריך לתבל בו הקדירות שיבשלו בהכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית התבלין</b><br> הוא ג\"כ ב\"ק שמחובר בהכירה כלעיל. שנותנין לתוכן בשמים ובצלים ושומין לתבל בהן התבשילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הנר</b><br> ב\"ק כלעיל לשמן לנר שצריך להמבשל. וכולן מחוברין לדופן הכירה מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במגע</b><br> בנגע שרץ בחללן או בחלול הכירה נטמא גם חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין באויר</b><br> אפי' נתלה השרץ באויר הכירה שהוא העיקר. אפ\"ה לא נטמאו הנך ב\"ק. אבל אותו ב\"ק שנתלה השרץ באוירו טמא וכקערות שבטבלא לעיל [פ\"ב מ\"ז]. ורק הכא מדצריכי פך וחביריו לתשמישי התנור גזרו בה רבנן שיחשבו חיבור זל\"ז. ומדמחשבו חיבור רק מד\"ס. עבדו בה הכירא שיחשבו חבור רק בטומאת מגע ולא בטומאת אויר. ואפי' כגבו לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל מטהר</b><br> דס\"ל דאף לענין מגע לא גזרו בה רבנן שיהיו חבור זל\"ז וגם הנך אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שהוסק מאחוריו</b><br> ר\"ל אותו היסק שצריך כדי שיהיה ראוי לק\"ט כלעיל סי' ט'. לא הוסק בפנימיותו רק בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוסק שלא לדעתו</b><br> אפי' רק בפנים. וסד\"א מדאיכא תרתי לטיבותא. שהוסק שלא לדעתו. וגם רק מבפנים. ודאי לא הוסק כפי הראוי לסופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהוסק בבית האומן</b><br> דהיינו קודם שנתקן תוארו כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטימאן רבן גמליאל</b><br> אף דהוו ג' לטיבותא מאחוריו. ושלא בכונה. ובבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף התנור</b><br> הוא טיט שמוסיף בעובי גבהו סביב לפיו כעטרת כירה הנ\"ל. רק דעטרה היא נמוכה וגם אינה עבה. דמדנמוכה לא חזי להדביק שם פת. אפי' אם היה עושה כך בתנור שעשוי חללו לפת. וגם מדאינה עבה לא חזי לסמוך עליו השפוד משום שעי\"ז תשבר העטרה. אבל מוסף התנור מדהוא גבוה ועבה. חזיא להא ולהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים טהור</b><br> אמק\"ט שם כלל. דבעה\"ב שאינו אופה הרבה ביחד. גם א\"צ לסמוך השפוד שם. מדאינו צולה הרבה. לפיכך א\"צ לו המוסף לשום תשמיש. רק לשמור חום התנור והו\"ל גם תוכו רק כטפול של תנור שאמק\"ט מדהוא גבו [כתוספתא שהביא הר\"ש ורתוי\"ט במ\"א]. מיהו פשוט דנטמא כשנטמא התנור מדמחובר לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נחתומין</b><br> מוכרי לחם אפוי ובשר מבושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד</b><br> ר\"ל מניח על המוסף הזה. שפוד שתחוב עליו הבשר שצלה. כדי שישאר חם עד שיבואו הקונים. ואינו תולהו לתוך התנור מדחושש שיוקדח הצלי ביני ביני. ולהכי הוה המוסיף צורך התנור. והוה חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק</b><br> ר\"ל כשצריך לאפות פת הרבה לאורחים רבים שבאו אצלו. מדביק גם בפה המוסיף הזה. לכן דינו כתנור. אבל משום סמיכת השפוד ס\"ל דאמק\"ט. דמדאינו רק לשמור חום הצלי. לא דמי לתשמיש התנור שעשוי לצלות או לאפות בתוכו. ולהכי אינו חיבור לו עבור זה. או נ\"ל דנפ\"מ באינו צולה בשר רק אופה. ולת\"ק מדא\"צ לאפות שם רק לעתים רחוקים כשיתרבו אורחיו ביותר לא מחשב משום הא כתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו מוסף היורה של שולקי זיתים</b><br> הוא תוספות טיט שמדביקין סביב לשפת היורה. כדי שלא ישטוף זרם הרתיחה לחוץ ונקט של שולקי זיתים. מדהכי אורחייהו שחוששין להפסד השמן וגם לדליקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הו\"ל חיבור להיורה של חרס משום דע\"י מוסף ההוא מקבל היורה שמן טפי. ונידון כגוף היורה. דמק\"ט מתוכו ונטמא גם היורה עמו. ואע\"ג שהמוסף זה לא נצרף בכבשן. אפ\"ה מדמחובר ליורה כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דנזהר לבלי למלאות היורה כל כך עד שיגיע מי הצבע עד המוסיף דחושש שיתקלקל הצבע עי\"ז. והא דעשוהו להמוסיף. לא לשמור חומו עשוהו. דא\"כ היה דינו כטיפול מיחם דהו\"ל חיבור ונטמא עכ\"פ כשנטמא המיחם [כפ\"ג מ\"ז]. אלא ה\"ט דרק של שולקי זיתים הו\"ל חיבור מדמשתמש בו לפעמים כביורה עצמה. אבל של צבעים אינו עשוי רק שלא ישטוף לחוץ ולהכי אינו דוגמת תשמיש היורה. ואינו חיבור לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שנתן בו עפר עד חציו</b><br> שנתן עפר לתוך התנור עד שהגביה שולי התנור עד חצי התחתון של גבהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעפר ולמטן מטמא במגע</b><br> ר\"ל אם נמצא שרץ או שאר אב הטומאה טמון תוך העפר ההוא. אז דוקא בשנגע שם האה\"ט בדופן התנור נטמא כל התנור וגם חללו שלמעלה מהעפר אבל בלא נגע שם התנור טהור לגמרי אפילו למטה מהעפר. דהרי קיי\"ל [אהלות פ\"ו מ\"ז] דעפר סתם כביטלו בפירוש דמי. והו\"ל כאין שם אויר כלל. אבל בנגע שם השרץ בדופן התנור שתחת העפר. נטמא התנור. דאע\"ג שע\"י העפר נתבטל האויר. עכ\"פ לא נתבטל ע\"י העפר שם כלי מכותל התנור שטמון תוך העפר. דהרי קיי\"ל דכלי תלוש שחברו בקרקע דינו ככל כלי [כמקואות פ\"ד מ\"ה]. וא\"ת עכ\"פ כל מגע שבתנור תוך העפר מגע בית הסתרים היא. והיאך יתטמא התנור ע\"י זה שם. י\"ל כיון דתנור מטלטלו לפעמים ממקום זה למקום אחר. לא הו\"ל שם כמגע ביהס\"ת וכדאמרי' כה\"ג לענין מגע בביהסת\"ר באוכלין דאמרינן אוכלא דאפרת הוא [חולין ע\"ה א']. וא\"ת עכ\"פ גם בנמצא שם השרץ טמון בעפר ולא נגע בכותל התנור. האיך אפשר שיטהר התנור. הרי מדנמצא מת. ע\"כ שנפל לשם דרך אויר התנור שלמעלה. ונטמא התנור. י\"ל דמשכחת לה שבא לשם חי. וחתר א\"ע תוך העפר ומת. ואי\"ל עכ\"פ הרי כל טומאות כשעת מציאתן [כטהרות פ\"ה מ\"ז וספ\"ט שם]. והרי הכא נמצא מת ונימא דמת בא לשם. י\"ל הכא ליכא למימר כלל דמת נפל לשם. דא\"כ על העפר אבעי' ליה לאשתכוחי' אלא על כרחך חי נפל. א\"נ תלינן שחתר א\"ע מתחת דפני התנור למקום שמצאו שם ומת. והוא הדין בנגע השרץ בחלק התנור שלמעלה מהעפר ולפנים. נטמא גם החלק שלמטה [רמב\"ם פט\"ז מכלים ה\"ב וכן כתב נמי רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעפר ולמעלן מטמא באויר</b><br> דבנתלה שרץ בהאויר שמהעפר ולמעלה נטמא החלק שלמעלה [רמב\"ם שם] ולרב\"א בנטמא האויר שלמעלה נטמא כל התנור [וכן מסתבר לפענ\"ד. דלרמב\"ם קשה פשיטא. והר\"מ בפירושו כאן. והר\"ב אבתרי' פירשו דה\"ק מתניתין מהעפר ולמטה וכו'. ר\"ל שהחלק שלמטה מהעפר אינו נטמא רק כשנגע שרץ בפנים בהחלק שלמעלה מהעפר. אבל בנתלה שרץ למעלה מהעפר. לא נטמא כלל החלק שלמטה מהעפר. ורק החלק שלמעלה נטמא. ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים. דממ\"נ אי משום דהחלק שלמטה טמון בעפר מחשב החלק ההוא כסדנא דארעא. ולהכי לא נטמא כשנטמא החלק שלמעלה באויר. א\"כ כשנטמא החלק שלמעלה במגע. ג\"כ לא יטמא החלק שלמטה. ואי לא מחשב החלק הטמון בעפר כסדנא דארעא. א\"כ שם כלי עדיין עליו. ולמה לא יתטמא כשנטמא חלקו שלמעלה אפי' בנטמא רק באויר וצ\"ע]. וה\"ה בהיה התנור טמא ונמצאו טהרות טמונים תוך האפר. כל שלא נגעו בכותל התנור טהור. וכן פי' הרא\"ש באמת וכן משמע לישנא דמתני'. דקאמר מטמא דמשמע דהתנור מטמא להטהרות שנגעו בכותלו בפנים. דאילו מיירי בתנור טהור ושרץ בתוכו. הרי שרץ לא נזכר במשנה. ולפיכך הול\"ל מיטמא. ר\"ל התנור מתטמא מהטומאה שנגעה בו מתוכו. אע\"כ מיירי בתנור טמא ונמצאו הטהרות טמונים בהעפר כשלא נגעו בכותלו טהורין. ולא אמרינן הרי ע\"כ נפלו הטהרות דרך פה התנור ונטמאו מאוירו. אלא תלינן שבשעה שנטמא התנור כבר היו הטהרות טמונים שם תוך העפר. אבל ביודע שנטמא התנור קודם שנתן העפר בתוכו. ודאי אפי' אין נוגעין בכותל התנור נטמאו. דהרי ע\"כ דרך פיו נפלו לשם ונטמאו [וכן צריך לפרש דברי הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנו</b><br> להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ע\"פ הדות</b><br> דות הוא כעין בור בנוי למעלה מהקרקע."
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן שם אבן</b><br> בין דופן הבור להתנור. כדי להחזיק התנור שלא יפול למטה. ובתנור חדש מיירי שאמק\"ט עד שיוסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן</b><br> דרך שולי התנור. וכגון ששולי הבור אינן עמוקים הרבה. שאז הלהב שבשולי הבור עולה לתוך התנור דרך שוליו הפתוחים נגד שולי הבור. ולפי שגם דופן הבור אינו מרוחק הרבה מכותל התנור. ואין אויר הרבה מפסיק ביניהן. ואפ\"ה דחק אבן בין דופן הבור להתנור. דעשה כן רק כדי להחזיק התנור במושבו שם יפה ומדאי אפשר שיתפשט החמימות לחוץ. ולפיכי כל חמימות שמהאש שבשולי הבור עולין לתוך התנור והוא ניסק יפה. ולהכי בהוסק כך הו\"ל כהוסק במחובר ומק\"ט. וה\"ה בדחק התנור לתוך פה הבור. ולא שם אבן בין ב' הכותלים מחשב כמחובר. ובהוסק כך הו\"ל כהוסק במחובר. רק נקט אבן לרבותא דר\"י אע\"ג דבכה\"ג יש עכ\"פ ריוח מעט בין הקרקע להתנור. אפ\"ה כיון שע\"י האבן שביניהן לא יתנועע שוב התנור. לפיכך דינו כמחובר. הא אם אינו ניסק ע\"י האש שבשולי הבור אלא צריך תחבולה אחרת להסיק תוכו כגון להניח האש על אבן מטולטל שבתוך הבור תחת שולי התנור. אז אע\"ג שהתנור מהודק מאד בכותלי הבור. אפ\"ה כיון שעכ\"פ אינו ניסוק מהאש שבשולי הבור עצמו. לא מחשב כהוסק במחובר. וכ\"ש אם העמיד התנור באופן שיהיה שפת התנור על שפת הבור סביב. כיון דמטולטל הוא להכי אפי' ניסק מהאש שבשולי הבור הו\"ל כהוסק בתלוש ואמק\"ט. ונ\"ל דאפי' אם חיברו בקרקע ממש בטיט דוקא בחיברו בקרקע בעודו טיט והוסק אח\"כ. בהוסק בכל מקום מק\"ט גם לר\"י. דמדחיברו בעודו טיט הו\"ל כקבעו ואח\"כ חקקו דדינו כמחובר [כמקואות פ\"ד מ\"ה]. אבל בהוסק בתלוש ואח\"כ חיברו בקרקע בטיט. הרי קיי\"ל דתלוש ולבסיף חיברו כתלוש דמי [כסוף שביעית וסוף עוקצין]. ואמרינן בשבת [קכ\"ה א'] דרק בהיסק ראשון פליגי אם נחשב נגמרה מלאכתו דלקבל טומאה כשהוסק בתלוש. אבל בהוסק כבר פעם א' במחובר. מודה ר\"י דאפי' נתלש אח\"כ אפ\"ה מקבל טומאה [וע\"ש דגרס במשנתינו בדברי ר\"י ואם לאו טהור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הואיל והוסק מכל מקום</b><br> אפילו הוסק פעם א' בתלוש ממש מק\"ט מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חולקו לשלשה</b><br> ר\"ל חותכו מלמעלה למטה לג' חלקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגורר את הטפלה</b><br> הוא הטיט שמחובר בו בקרקע [כך כתב רש\"י בשבת קכ\"ה א וחולין קכ\"ג ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא בארץ</b><br> שיהא גוף שפת התנור נוגע בארץ בלי חיבור טיט. ול\"מ היה נ\"ל דטפילה היינו הטיט הממורח על כל חיצוניות שטח כותלי התנור סביב כדי לעבותו. וכדמשמע במשנה ח' בפרקן בהרחיק ממנו הטפילה. ולפ\"ז הא דקאמר הכא גורד את הטפילה. היינו מדסד\"א שא\"צ לחתוך רק גוף כותלי תנור מבפנים. ואף שישאר הטפילה שלימה בהכי סגי. להכי אצטריך למתני גורד הטפילה. ור\"ל שגורד הטיט שבהתנור מבחוץ על מקום החתוכין. והא דאמר אח\"כ עד שיהא בארץ. אתרווייהו קאי. אחתוכין ואגרידה. ששניהן צריכין שיהיו בכל גבהו של תנור משפתו שלמעלה עד הדום הארץ. ואע\"ג שנשאר כל חלק מחובר בהדום לית לן בה. ואמק\"ט עוד. וכן משמע מהרמב\"ם [פט\"ז מכלים ה\"ב] וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים</b><br> ר\"ל חותך רק התנור עצמו בפנים מהטפילה משפתו שלמעלה לצד מטה עד שלא ישאר מתחתיתו גובה ד\"ט סמוך ומחובר לקרקע. והיינו לשיטתו דלעיל בריש פרקן דשיריו ד\"ט. אבל הטפילה שבחוץ א\"צ לגרוד כלל לר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר וצריך להסיעו</b><br> ר\"ל חלקי התנור שחתך צריך לנתקן גם מהארץ ולהרחיקן זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלקו לשנים</b><br> לארכו ממעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגדול טמא</b><br> אפילו גדול רק מעט יותר מחלק השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנים הקטנים טהורין</b><br> דמדחלקו לג' חלקים. לגבה של תנור. לא סגי כשחלק א' גדול רק קצת טפי מכ\"א שבחביריו רק צריך שיהיה גדול כשאר כל החלקים כולן אז הגדול מק\"ט. מיהו בחלקו לד' וה' ויותר. וא' מהחלקים גדול כשיעור כל החלקים האחרים יחד ג\"כ הגדול טמא. דאלת\"ה הגע בעצמך בשחלקו לג' והי' א' מהן גדול כהב' הרי הגדול טמא. והכי ס\"ד שכשיחזור ויחלק ב' חלקים הקטנים כל אחד לב' יתטהר הגדול עי\"ז [ולא דמיא כלל לניטל הטמאה הוחלטה האמצעית לטהורה [פ\"ו מ\"ג] דהכא מיד כשנחלקו ב' הקטנים מהשלישית הגדולה נטהרו הב' ואין להם עוד שום שייכות עם השלישית] רק נקט חלקו לג' לרבותא דקטנים טהורים. אע\"ג שהן גדולים טפי מאילו חלקן לד' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מארבעה טפחים</b><br> דאין בכל חוליא גובה ד\"ט. והיינו כריש פרקן דשיריו בד\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לרש\"י לעיל [סי' ז] מיירי הכא בתנור קטן פחות מגובה ט' טפחים אבל בתנור גדול יותר מזה סגי כשלא נשאר רוב גבהו ואפי' הוא טפי מד' טפחים ואפ\"ה טהור. ולרמב\"ם שהבאנו שם מיירי הכא בתנור גדול *) יותר מט' טפחים. אבל בתנור קטן צריך שלא ישאר רוב גבהו. ואפי' הוא פחות מד' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחו בטיט</b><br> ר\"ל שחתך התנור לג' חלקים לגבהו. או לחוליות לרחבו. וחזר ומרח טיט אפילו רק על החתוכין. דמירוח כזה מהני לחזור לשוויה כשאר תנור לקבל טומאה כשיחזור ויסיקנו. וכדמסיק [וכן מבואר בתוספתא [כלים ב\"ק פ\"ד] דקאמר זה הכלל כל דבר שעושין ממנו תנור מחבר סדקי תנור ע\"ש. והא דתנינן [ספ\"ה דפרה] עשאה בסיד ובגפסיס ולא קאמר עשאה בטיט. יש לומר זהו רק בשוקת דעשוי למים שמרכך הטיט מיד. להכי לא מחשב עי\"ז סתימתו בטיט. ומה\"ט נמי נקט לעיל [פ\"ג מ\"ג] חבית שעשאה בזפת משום דסתם חבית עשוי ליין ושמן. שג\"כ אין הטיט סותם נקב שבו. משא\"כ נקב שבתנור וכירה גם מרוח בטיט מהני וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ז מ\"א]] אבל אין לומר דה\"ק שהדביק החלקים יחד בטיט דהיינו שמירח הטיט בתוך החיתוך עצמו. ליתא דא\"כ הול\"ל חזר והדביקן בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין</b><br> כדי שיהיה ניסק גם הטיט שעל החתוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחיק ממנו את הטפלה</b><br> שאחר שחתך התנור לג' חלקים לארכו או לחוליות לרחבו כלעיל וטיהרו. העמיד אח\"כ כמין כותל טיט קצת רחוק מסביב להתנור מבחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן חול או צרור בינתיים</b><br> שהריוח שבין התנור להטפילה מילאו בחול או בצרורות כדי לעבותו. וסד\"א שעי\"ז יהיה כמרחו בטיט לעיל. וכאילו מדובק הטיפול בהתנור קמ\"ל. מיהו כ\"ש בהניח הריוח ההוא פנוי. דאז אע\"ג שהסיק הטיפול. עכ\"פ מדמרוחק מהתנור. הרי התנור שכבר נחתך נשאר שבור כמעיקרא. מיהו כשמילא הריוח בחול וצרורות. צריך שיהיו יבישים. דאל\"כ הן עצמן סותמין [תוספתא. והא דנקט לעיל מלת טהור. ולא כי הכא נדה וכו'. היינו משום דלעיל שנשארו הסדקים פתוחים. הרי החמימות יוצא מבין החתוכין ולא חזי לאפיה כל כך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שבא מחותך מבית האומן</b><br> שעשוי כדפי חבית עץ שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה בו למודין</b><br> ר\"ל חשוקים [רייפין בל\"א] שהדקן סביב הדפין בעגול כמו שמהדקין דפי חביות עץ בזמנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא טהור</b><br> ר\"ל אף שסתם אומן ע\"ה. וכל כלי שנוגע בו טמא. אפ\"ה אף שנגע בהדפין. וסד\"א שיטמאן במגעו דאע\"ג שהדפין אינן כלי. עכ\"פ מי גרע ממטה שמק\"ט באברים מדעתיד להחזירן [כספי\"ח]. קמ\"ל דשאני התם דכבר היו אברי המטה מחוברין יחד. ונתפרדו אח\"כ בשעה שנטמא האבר. אבל הכא בשעה שנגע הע\"ה בהדפין עדיין לא היו מקודם מחוברין בחשוקים יחד. א\"נ הא קמ\"ל מדסד\"א דאף דבשעה שנגע הע\"ה בהדפין ולא נגמרה מלאכתן ואמק\"ט. עכ\"פ כשאח\"כ יהדק הדפין יחד יהיה מגע ע\"ה דמקודם חוזר וניעור. ואל תתמה דהרי מצינו דוגמתו בכלים הנגמרים בטהרה שצריכין טבילה לקודש משום צנורא דע\"ה אע\"ג דבשעת נפילת הצנורא לא טימאה להכלי שלא נגמ\"ל [כחגיגה כ\"ג א']. ומידי דהוה נמי לטפה מאדם טמא שנפלה למי גבא. שבשעה שנפלה למי הגבא לא טימאתן מדהן במחובר וכשחזר ושאבן טומאה דמקמי הכי חוזר וניער [כמקואות פ\"א מ\"א]. וכ\"כ מצינו דוגמתו בציר שקנה מע\"ה. דכשיוסיף בה החבר מעט מים הטומאה דמקמי הכי חוזר וניער [כבכורות כ\"ב ב']. להכי קמ\"ל הכא. דשאני כל הנהו. שהיה שם הטומאה בעין מתחלתו ועד סופו רק שלא היה בה כח לטמא אחרים להכי כשהוחלש כח האחרים. הטומאה שמונחת עליהן תטמאן. משא\"כ הכא הרי מגע הע\"ה רק בהדפין היה בשעה שלא נגמ\"ל הכלי. והשתא שנגמ\"ל אין כאן שום רושם ממגע שבתחלה. ולפיכך טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> ר\"ל ואם לאחר שהדקו בלימודין נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירן לו טהור</b><br> לא לבד שפרחה ממנו טומאה. דמעיקרא אלא גם בשנגע בו טומאה אחר שחזר והדקן בחשוקין טהור. משום דמדכבר השתמש בו אם יסיר ממנו החשוקים ויפריקנו. א\"א שוב לכוון יחד דפי התנור כבתחילה. וישארו סדקין בין הדפין. מיהו במירח טיט על הסדקין מהני וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבבר הוסק</b><br> ולא דמי לחתכו לטהרו. וחזר ומרחו בטיט דצריך הסקה [כלעיל מ\"ח]. י\"ל דהכא מדמהודק גם בלימודין שאני. ואילה\"ק עכ\"פ אחר הטוח הו\"ל לחזור לטומאה ישנה. ככרע שניטל ממטה שטמאה מדרס. וחיברה אפי' למטה אחרת [ועי' ר\"ש ורא\"ש פי\"ח מ\"ז]. י\"ל הכא שאני דחסר טוח שהוא מעשה חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא</b><br> וטח טיט על סדקיו והוסק לסופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטהר</b><br> ואע\"ג דלעיל אמרינן. דרק בהרחיק ממנו הטפילה. אז התנור החתוך נשאר בטהרתו. הא בהדביק הטיפול להתנור ממעל להחתוכין. אע\"ג שתחת הטיפול יש ריוח אויר בין החתוכין. אפ\"ה אמרינן גבה דמק\"ט. מכ\"ש דהול\"ל הכא בשסתם האויר שבין החתוכין בחול. וטח טיט על הסדקין דהול\"ל שהתנור יקבל טומאה. וק' לר\"א דמטהרו. י\"ל דס\"ל דדוקא כשאין מפסיק דבר אחר בין החתוכין. אם טח טיט ע\"ג החתוכין כמחוברין דמי. משום דלבסוף אפשר שיודבקו החלקים יחד. משא\"כ הכא מדמפסיק חול בין החתוכין. א\"א בשום אופן שיודבקו החלקים יחד. וה\"ה בחתך התנור לארכו והניח חול בין החתוכין דמטהר ר\"א מדיש הפסק אלא דאין עושין כך. דמדאין מקום מנוח להחול הוא נופל למטה ואין כאן הפסק. מיהו כ\"ש בעשה שאר הפסק בין החתוכין. כגון שהניח ביניהן דפין דקין דמטהר ר\"א. אלא נקט חול לרבותא דר\"א. דאע\"ג דהחול קרטין קרטין. וגם שהוא מין עפר כתנור. אפ\"ה ס\"ל לר\"א דהו\"ל הפסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה תנורו של עכנאי</b><br> הוא שם אדם שעשה תנורים כאלו כדי שיהיו טהורין אליבא דר\"א. והא דנזכר שמו במשנתינו. היינו משום דהקיפו לדון זה בפלפולים של הלכות כעכנא זו שמונחת כטבעת בעגול. והחליטו לטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>יורות הערביין</b><br> שהערביים שוכני מדבר חופרין גומא בארץ. וטחין כותליה בטיט. ומסיקין אח\"כ הגומא ומדביקין בצק בכותליה ואופין פת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טמא</b><br> פשוט דמיירי לאחר שהוסק לאפות בו סופגנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה תנורו של בן דינאי</b><br> גם זה שם אדם. וגם הוא נזכר שמו במשנה זו. משום שגם בו דנו הרבה אם יחשב תנור לק\"ט. דדלמא רק תנור ממש שמחובר רק בשוליו בארץ. אע\"ג שמחובר בארץ מק\"ט. אבל זה שמעולם לא הי' עליו שם תנור מעולם. רק בטח בטיט על כותלי הבור. דאף שנדונו כתנור. הרי כל שוליו וכותליו מחוברים בארץ. אפשר לומר דבטל אגב סדנא דארעא שאינו מק\"ט. ואעפ\"כ החליטו אח\"כ דמשהוסק דינו כשאר תנור ומק\"ט. ואפשר שהוא הגזלן שנזכר בסוף סוטה דמדהתגורר תמיד במדבר הוצרך לתנור כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהנך אינן בכלל תנור וכיריים יותץ דקרא. מדאינן בני נתיצה. ולפיכך של אבן טהור לגמרי אפי' בתלוש. ככל כלי אבן שאמק\"ט. ושל מתכות נמי. עכ\"פ כיון דתנור עשוי לחברו בארץ. לפיכך דוקא בתנור חרס אמרה תורה דמק\"ט גם במחובר. אבל זה כשאר כלי מתכות דיינינן לי'. דמדמיוחד לחברו בארץ. להכי גם בעודו בתלוש אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב] ואפי' עשאו להשתמש בו בתלוש. דאז מק\"ט. דאע\"ג דכל תנורים שלהן לא היה להן שולים וב\"ק. אפ\"ה רק שאר כלים באין להן רק תוך בלי ב\"ק אמק\"ט [וכמש\"ל פ\"ב מ\"ג] אבל הכא הרי כלי מתכות הוא אע\"ג שגם תוך אין לו. הרי גם פשוטיו מק\"ט. ותו דיש בו גם חומרות טפי מתנור חרס. דהרי זה מק\"ט גם מגבו. וגם נעשה אבי אבות. אפ\"ה מה דקאמר הכא טהור. היינו לענין החומרות שיש בתנור חרס טפי מבכלי מתכות דאמק\"ט מאוירו. ויש לו נמי טהרה במקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא משום כלי מתכות</b><br> דבעשאו להשתמש בו בתלוש. יש בו כל חומרות כלי מתכות שזכרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקב</b><br> ר\"ל ואם תנור של אבן ושל מתכות שזכרנו ניקב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נפגם</b><br> שנחסר קצת משפתו ע\"י שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדק</b><br> נמצא דהשתא נטהר התנור עי\"ז לא לבד מלקבל טומאה להבא. אלא גם טומאה דלשעבר פרחה ממנו מדניקב כמוציא להב ולא חזי לתשמישו. דאע\"ג דכל תנור לא נטהר מלק\"ט להבא עד שינקב כמוציא כוש [כפ\"ט מ\"ח] ולסלק ממנו הטומאה דלשעבר צריך החתוכין דהיינו נתיצה [וכלעיל מ\"ז]. זהו הכל רק בתנור חרס אבל זה תנור מתכות הוא. וכשאר כלי מתכות דמי. דכשניקב כשיעור שאינו ראוי לתשמישו דמעיקרא נטהר מטומאה דלהבא ולשעבר. מיהו כ\"ז בשהי' נשאר נקוב. אבל זה עשה לו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לו טפלה</b><br> וע\"י טפילה זו שעל כל פני חצניותו של תנור נסתם הנקב והפגם והסדק. וה\"ה בלא טח טיט על פני כולו. רק סתם הנקבים בטיט לבד דמהני סתימה. וכן מפורש בתוספתא [כלים ב\"ק פ\"ד] וכן כ' ג\"כ הרמב\"ם [פט\"ו מכלים] דסתימת נקב בטיט מהני לחזור אותו לתורת כלי. ולא לבד להיות דין כלי שלם עליו כמעיקרא. וא\"כ יהי' הכא אחר שסתם נקביו דינו ככלי מתכות שלם. אלא מדסתמו בטיט. הרי הטיט הוא שעשאו כלי. להכי לאחר שסתמו דינו ככלי חרס [דהיינו אחר שהוסק] וכן מוכח מרמב\"ם הנ\"ל וע\"ש [ומצינו דוגמתו דדיינינן להכלי בתר מעמידו [פרה פ\"ה מ\"ז]. ואילה\"ק להרמב\"ם דגם סתימת נקבים לבד מהני. א\"כ למה נקט טפילה ע\"פ כל התנור. טפי הו\"ל למנקט רבותא דאפי' לא סתם רק הנקבים נמי דינו כתנור שלם. י\"ל דהרי כבר שמעינן לעיל [ספ\"ג] דאפי' זפת שהוא דבר המתדבק יותר מטיט ואפ\"ה דוקא במקום השבר מתדבק. אבל לא על חלקת פני הכלי. א\"כ כ\"ש טיט וא\"כ שפיר נקט טפילה לרבותא דלא מיבעי' בתחב טיט בחלול חור הנקב שהוא מקום השבר ודאי מחשב עי\"ז כסתום מדמתדבק שם יפה במקום השבירה. אלא אפי' לא תחב הטיט תוך חלול הנקב. רק מירח טיט בטפילה על כל פני הכלי וע\"י שעבר הטפילה ממעל להנקב עי\"ז נסתם הנקב. אפ\"ה מדעובר מרוח הטיט על כל פני הכלי מחשב סתימה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מוסף של טיט</b><br> ר\"ל שהגביה כותלי תנור נקוב הזה ע\"י כותלי טיט שהעמיד על שפת כותלי התנור הנקוב. נמצא שע\"י שהתנור התחתון נקוב כמאן דליתא דמי. והמוסיף הזה שהעמיד ממעל לו הוא הוא עיקר התנור מהשתא. ודינו מהשתא כתנור חרס. [מיהו נ\"ל דמיירי דהמוסיף ההוא גבוה ד' טפחים כריש פרקן. וגם ע\"כ דמיירי נמי שהוסק לסופגנין בין בסתם הנקבים בטפילה ובין בעשה לו מוסיף [וכלעיל מ\"ח]. ואילה\"ק מ\"ש ממוסיף תנור של בעה\"ב לעיל [מ\"ה] דאין דינו כתנור. י\"ל התם התנור בעצמו שלם הוא ואין בעה\"ב משתמש במוסיף ההוא אבל הכא שהתנור התחתון נקוב. אין אדם משתמש רק בהמוסיף לפיכך המוסיף הוא עיקר הכלי. והתחתון מחשב כיד לו. גם אילה\"ק כיון דתנור נקוב זה אמק\"ע. א\"כ נהוי המוסיף הדבוק בהתנור הנקוב שתחתיו כנר אדמה שהוסק פיו שאמק\"ט [כפ\"ג מ\"ב]. י\"ל התם הנר הוא עיקר הכלי והוא לא הוסק [כרמב\"ם שם] משא\"כ הכא המוסיף הוא עיקר הכלי השתא והתחתון הוא רק יד לו וכדאמרן]. מיהו בעשה טפילה או מוסיף לתנור שלם של מתכת אין הטפל מבטל העיקר. ואין דינו כתנור חרס [וכן מוכח בתוספתא דכלים ב\"ק ספ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה יהא בנקב</b><br> כמה שיעור של נקב. או פגם או סדק של תנור מתכות שיתבטל ממנו שם כלי. וכשיסתם אח\"כ בטיט יחשב תנור חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיצא בו האור</b><br> ר\"ל הלהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בכירה</b><br> דהיינו כירה של וכו'. ותנא והדר מפרש. מה כלל במלת וכן כירה. דכנגד מוסיף דתנא לעיל גבי תנור. תנא הכא גבי כירה פטפוטי':",
+                "ואילה\"ק ניקב ופגימה בכירה היכא משכחת לי' הרי גם ג' פטפוטי' נפרדים נחשבים כירה [כרפ\"י]. וי\"ל דיש כירה שאינה נאותה לתשמיש רק בדפנות שלימות [כרפ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה פטפוטין</b><br> ר\"ל שהעמיד ג' בליטות על שפת פה הכירה הנקובה כדי לשפות עליהן הקדירה ומדנתבטל הכירה הישנה. הרי זו ככירה חדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחה בטיט</b><br> ר\"ל כירה של אבן או מתכות שלימה שמירח אותה בטיט סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ טהורה</b><br> ר\"ל אינה נדונת עי\"ז ככירה חרס. ואפילו יכול הטיח לעמוד בפני עצמו. ובתוספתא [ספ\"ד] מוכח דגם בתנור שלם שטחו בטיט פליגי. דלרבנן אפי' יכול הטיח לעמוד בפ\"ע לא ביטל הטיח ממנו שם התנור דמעיקרא. ולא דמי ליורת הערביים [מ\"י] דהתם לא היה על הגומא שם תנור מעולם [וכן אמרינן [לעיל פ\"ג מ\"ה] דהטופל להבריא אינו חיבור ודו\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחברן בטיט</b><br> שלקח ג' חתיכות טיט והושיבן בארץ כמין סגול. וחברן בארץ בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות שופת עליהן את הקדירה</b><br> להושיב עליהן קדירה ממעל להאש שבין הפטפוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט. וגם מטמא טהרות בהאויר שמבין הפטפוטין ולפנים [כלעיל באויר שבמסרק צרצור ספ\"ב]. וכ\"ש דמק\"ט ומטמא שם במגע מתוכו ודוקא כשדיבק הפטפוטין בארץ בטיט. אבל חיבורן בראשן יחד לא מהני כלום [רב\"א]. ולהרמב\"ם [פט\"ו מכלים] בהא או בהא סגי. ופשוט דמיירי בהוסקו הפטפוטין. דאל\"כ אמק\"ט [כפ\"ה מ\"ב]. ואע\"ג דכל תנור אפי' מטולטל מק\"ט [כשבת קכ\"ה א] וא\"כ ל\"ל הכא חיברן כלל. אפ\"ה פטפוטין שאינן תנור ממש להכי דוקא כשמחוברין לכל מר כדאית לי' נחשבים ככירה ומק\"ט. וי\"א דחיברן בטיט דקאמר תנא היינו רק שחיבר ראשי הפטפוטין זב\"ז כצורת ד ר י י פ ו ס שלנו. אבל חברן בטיט בארץ לא מהני מידי. דכל חד וחד לחודי' קאי ולא שמה כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבע שלשה מסמרין</b><br> של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שעשה בראשו מקום שתהא הקדרה יושבת</b><br> שקצץ חידודן. והרחיב ראשן כדי שיהא נוח להושיב עליהן הקדירה. ולי\"א הנ\"ל דבעינן שיהיו הפטפוטין מחוברין בראשן אז מק\"ט. צ\"ל דגם הכא מיירי שחיבר ראשן יחד כעין טבעת טיט. והא דלא נקט לפ\"ז הכא וכלעיל. י\"ל דלרבותא נקט הכא ועשה מקום בראשן ר\"ל לא לבד חיבר ראשן יחד אלא עשה החיבור ההוא חלק ושוה כעין מושב יפה לשפיתה. אפ\"ה לא אמרינן שעי\"ז יהיה דינו כתנור חרס דלא דמי לכירת מתכת שעשה בראשה פטפוטין דדינה ככירת חרס [כלעיל ספ\"ה] התם מדמתנקב כירת מתכת כבר נתבטל מינה שם כירה דמעיקרא. משא\"כ הכא גם קודם שעשה המושב כירה היתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדין כירת חרס. אלא דינה ככירת מתכת [פ\"ה סי' פ\"ד] והרי כל כלי מתכות שמחובר לקרקע אמק\"ט. מיהו ללישנא קמא הנ\"ל אם חיברן בראשן יחד. הו\"ל עי\"ז דינו ככירת חרס. ולא גרע מעשה לו טפילה [לעיל פ\"ה סי' צ'](*א):"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה שתי אבנים כירה</b><br> יחדן להושיב עליהן את הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברם בטיט</b><br> ר\"ל שחיבר כ\"א בארץ בטיט. או חיבר ראשן בטיט זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דבאבנים שרחבין יותר מפטפוטין סגי בב'. וגם עדיפי לענין זה דלכ\"ע אפילו מחוברין רק בארץ או רק בראשן בטיט יחד סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיסמוך לכותל</b><br> שיהיו ב' האבנים הללו קרובים לכותל כל כך עד שתהיה הקדירה נסמכת יפה גם בהכותל ולרבנן כיון שיוכל להושיבה על ב'. בהכי סגי. אע\"ג שע\"י תנועה מועטת תפול מן מושבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת בטיט ואחת שלא בטיט</b><br> מלתא דרבנן היא וה\"ה לר\"י בלא חיבר השלישית בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> שצריך שיהיו כולן מחוברין בטיט בארץ או בראשן. [ושיעור הטיט של כ\"א כ\"ש. תוספתא] ואל\"כ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>האבן</b><br> שהיא מחוברת בקרקע בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דלא תימא דכיון דלא נעשה התנור והכירה מתחילה לשפיתה כזו. לפיכך גרע מב' אבנים שעשאן כירה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל האבן</b><br> נ\"ל דהיינו א' בטיט וא' שלא בטיט. רק קמ\"ל הכא דאע\"ג דאותה שלא חיברה בטיט תקעה לתוך הקרקע וקבעה שם אפ\"ה לא עדיף מעליה ועל הכותל. כיון שלא בכוונת כירה קבע לאבן זה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל הסלע</b><br> שמחובר בארץ מברייתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבתנור וכירים טמאים כתיב יותץ והנך אין בכולן דין נתיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע</b><br> בלשכת הנזירים שבעזרת נשים ששם מבשלין שלמיהן. עשו כירה כזו שסמכו אבן לכותל כדי שלא תתטמא הכירה משרץ מת וכדומה [ונ\"ל דהא שלא הוצרכו לעשות כן בשאר תנורי המקדש. כגון בלשכת עושי חביתין. שאפו שם את החביתין בכל בוקר. וכ\"כ בלשכת בית המוקד שבשלו שם הכהנים קדשים הנאכלין. ה\"ט משום דהנך משום דמצויין שם בני אדם כל יום ושעה אין שרץ מצוי שם. משא\"כ לשכת הנזירים. אין נזירים מצויין כ\"כ בישראל מדנקרא חוטא [כנדרים ד\"י א'] לפיכך אפשר שימצא שם שרץ מת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירת הטבחים</b><br> מוכרי בשר מבושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן</b><br> שמסדרין שורה של אבנים. ומניחין ריוח בין כ\"א לחברתה. וכ\"א מחובר בארץ בטיט. ומושיבין הקדירה ממעל להריוח שבין אבן לאבן. באופן שיהיה קצת מהקדירה על קצה אבן זה וקצתה השני על קצה האבן שבצדה. והריוח שבין ב' האבנים. יהיה מקום להניח שם אש לחמם הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהם לא נטמאו כולן</b><br> דאע\"ג דכל אבן משמש לב' כירות. ושניהן כגוף אחד חשיבי. אפ\"ה לא גרע מקערות שבטבלא [כ\"ב מ\"ז] דבנטמא א' לא נטמא חבירתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אבנים שעשאן שתי כירים</b><br> שחיבר כל אבן בטיט בארץ. או חיברן בטיט בראשן. כולן בשורה א' ככירת הטבחים נעיל. ונמצא שהאבן האמצעי משמש לב' הכירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האמצעית</b><br> ר\"ל כך הוא דין אבן האמצעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת את הטמאה טמאה</b><br> ר\"ל אותו טפח שבהאבן האמצעי שמשמש לשפיתת הקדירה שיבשלה על הכירה הטמאה. טמא. עד שינתץ הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת הטהורה טהורה</b><br> ואע\"ג דלעיל [פ\"ב מ\"ז] לא קיי\"ל התם כריב\"נ דס\"ל שם דחולקין את עוביה אלא אמרינן דכל הריוח שבין הטמא והטהור טהור [וכמ\"ש שם בס\"ד]. י\"ל התם א\"צ לעובי הדופן שביניהן כלל. רק להתשמיש של תוך הב\"ק שבכלי הטמא. ולהכי רק שם טמא. משא\"כ הכא ודאי צריך לשפיתת הקדירה שיעור טפח מהאבן. וכמ\"ש בתוספתא [ב\"ק פ\"ד דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלה הטהורה</b><br> שניטל אבן החיצון של הכירה הטהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוחלטה האמצעית לטומאה</b><br> דהו\"ל כאילו כתת הכירה הטהורה. וכאילו חיבר אח\"כ חצי האבן שנשאר ממנה אל הכירה הטמאה. ולפיכך נטמא גם חצי השני מהאבן האמצעי בטומאת התנור [כפי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלה הטמאה הוחלטה האמצעית לטהורה</b><br> דהו\"ל כאילו כתת כירה הטמאה. ועי\"ז נטהר חצי האבן שנשאר ממנו מחובר. אף אם לא היה מחובר לכירה טהורה. דרק בתנור צריך לחלקו לג' חלקים בשירצה לטהרו ושאר תנאים [כלעיל פ\"ה מ\"ז] אבל הכא בכירה סגי לטהרתו כשחלקו באופן שאין יכול להשתמש בו עוד [כפ\"ז מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היתה האמצעית</b><br> האבן האמצעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה</b><br> יותר מב' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לזו כדי שפיתה</b><br> בשין שמאלית גרסי' מלת שפיתה. והוא לשון הכתוב [יחזקאל כ\"ד פ\"ג]. ושיעור כדי שפיתה מפרש בתוספתא שהוא טפח [ב\"ק דכלים פ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאר טהור</b><br> ואע\"ג דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב] היינו בשנצרך הדבר המחובר לתשמיש הכלי הטמא. תדע דהרי גם בקערות שבטבלא בנטמא א' לא נטמא חבירו [כפ\"ב מ\"ז]. וע\"כ ה\"ט מדאינו נצרך קערה א' לתשמיש של חברתה. וכ\"כ מצינו בחבל או מזרן היוצא מהמטה [פי\"ט מ\"ב וג'] וכ\"כ במרדע [פכ\"ה מ\"ב] וכ\"כ כולי מילי [פכ\"ט] כל שאינו נצרך לדבר הטמא וכבר היה מחובר להדבר הטמא אינו נטמא עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה קטנה הכל טמא</b><br> קשה פשיטא. דטהרה שבה מהיכן יבוא לה. והרי ב' הכירות שבב' צדיה שתיהן טמאות. ונ\"ל דהך בבא גם ארישא קאי. בנטמאה רק א' מהכירות. קאמר הכא דכשהאבן אמצעי אין בו כדי ב' שפיתות. אז גם האבן החיצון של הכירה הב' שלא נטמאה. גם היא טמאה. ומצינו דוגמתו בכרע מדרס שחברה למטה טהורה כולה טמאה מדרס [פי\"ח מ\"ז]. תדע דקאמר הכא הכל טמא. דמשמע כל מה שיש כאן מהאבנים. ואי רק אאותה אבן קאי הול\"ל כולה טמאה [וזה דלא כהר\"ב ורתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יכול לשפות עליה</b><br> על ב' אבנים החיצונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל עדיין נשאר בו טומאתו שמקודם. ולא אמרינן תשמיש חדש הוא זה ויקבל טומאה רק מכאן ולהבא אבל טומאה שמקודם נסתלק. ליתא. דהרי גם כשהיתה עדיין האמצעית בינתיים. הי' יכול להושיב יורה גדולה על ב' החיצוניות. ועוד הרי כל ששינה לשמה נשאר בטומאתו [כפכ\"ח מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החזירה</b><br> דכשחזר והושיב האמצעית בינתיים. הרי עי\"ז מיעט הריוח שבינתיים בין ב' החיצוניות. ועי\"ז הו\"ל כנתץ הכירה של יורה הגדולה. ומה\"ט לא דמי לניטל האמצעית. דהרי ה\"נ יכול עדיין לשפות יורה גדולה על ב' כירות החדשות כבתחילה. י\"ל התם לא מיעט הריוח. רק הרחיבו. ולא הוה דומיא דנתיצה. משא\"כ הכא. מיהו אעפ\"כ כל עוד שלא מירח האמצעי בטיט בארץ. אמק\"ט מכאן ולהבא. והא דלא דמי נמי להך דאמרינן לקמן [פכ\"ח מ\"ה] דכל ששינה לשמה טמא. נ\"ל דהתם שאני דלא עשה בה מעשה רק יחדו מהשתא לדבר אחר ממה שהי' מיוחד לו בתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מירחה בטיט</b><br> שכשחזר והושיב האמצעית בינתיים. מרחה בטיט והדביקה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה משיסיקנה כדי לבשל עליה את הביצה</b><br> דהרי הן מהשתא כב' כירות חדשות. שכך שיעור גמר מלאכתן [כפ\"ה מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולזו אבן אחת מכאן</b><br> ומרחן בטיט והוסקו כדינן. ונמצא שהן השתא ג' כירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חציה של זו</b><br> ר\"ל החצי של כל אחד מב' האבנים האמצעיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו טהורות</b><br> ר\"ל ואם אח\"כ חזרו ונעקרו משם ב' האבנים החיצוניות הטהורו':"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו אלו לטומאתן</b><br> ר\"ל חזרו ב' האמצעיות לטומאתן כבתחילה. שיהיה כל אבן ואבן משניהן כולו טמא כבתחילה. מדאין בכל אחד מהן עוד שימוש לכירה טהורה. וכל המשמש לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקלתות</b><br> הוא כעין כירה קטנה שמושיבין אותה על השולחן ויש לה שולים עביה מאד כדי שלא ישרף השולחן כשיושיבוה עליו מהגחלים שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי הבתים שנפחתה</b><br> שנעשה גומא תוך שולי הקלת העבים מבפנים. ונמצא שעי\"ז יהיה האש רחוק משולי הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאם אין הגומא שבשוליה עמוקה ג\"ט מק\"ט עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מכאן</b><br> היינו שהגומא עמוקה ג\"ט או יותר. שהוא יתר מפחות מג\"ט שנזכר ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן אבן או צרור</b><br> בהגומא שעמוקה ג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחה בטיט</b><br> שהדביק האבן והצרור תוך גומת הקלת בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה מכאן ולהבא</b><br> [כפ\"ה סי' מו] :"
+            ],
+            [
+                "<b>זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או ע\"פ הדות</b><br> לעיל [פ\"ה מ\"ו] דכמו דהכא אם הגומא עמוקה כל כך שכשמסיק למטה אין הקדירה מתבשלת מלמעלה. הו\"ל הקלת כנתוץ. וכאילו אין לו שוליים. ה\"נ התם כשמסיק בהבור למטה. אין הלחם נאפה למעלה. הו\"ל התנור כתלוש. ואינו מחובר להבור בשעת היסק הראשון ואמק\"ט. ולרבנן אפי' יהיה דינו כתלוש. הרי א\"צ שיהיה התנור מחובר אפי' בשעת היסק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>דכון שיש בו בית קבול קדירות</b><br> דיכון הוא כעין דף משולש עם דפנות. והוא בולט מכותל הכירה לחוץ להושיב שם קדירות ריקנות. ודופן אמצעי שלו הוא כותל הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור משום כירה</b><br> דאין דינו ככירה להתטמא כשיטמא הכירה. ולא שיתטמא הוא בעצמו משום דהדיכון לא שייך כלל להכירה ומדמחובר לקרקע אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא משום כלי קבול</b><br> כשהכירה תלושה גם הדיכון בעצמו מק\"ט כשאר כ\"ח אבל אינו חיבור להכירה. וכקערות שבטבלא [פ\"ב מ\"ז] דהרי ה\"נ אין תשמיש של דיכון תלוי בתשמיש התנור והשתא מפרש תנא דהא דקאמר דטהור משום כירה. היינו דהצדדים שלו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הצדדין שלו</b><br> ר\"ל ב' כותלי הדיכון שבצדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בהם אינו טמא משום כירה</b><br> דכשהן בתלוש אם נטמא א' לא נטמא חבירו. וכשהן במחובר הדיכון אמק\"ט כלל. ונקט מגע וה\"ה דלא נטמא באויר. אלא משום רחב דבסיפא נקט מגע. א\"נ רבותא קמ\"ל. דסד\"א דעכ\"פ הדיכון הוה יד להכירה והרי כל יד מטמא עכ\"פ במגע קמ\"ל דאפי' כיד לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרחב שלו</b><br> ר\"ל כותל האמצעי של דיכון ששם חלל הדיכון רחב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטהר</b><br> דאם נטמא הכירה מתוכה. אע\"ג דאז כל גב הכירה טמא. אפ\"ה אותו חלק של גב הכירה שהוא תוך הדיכון נשאר בטהרתו דמדאין הדיכון שייך להכירה הו\"ל הדופן האמצעי שבין כירה לדיכון כאבן אמצעי שבין ב' כירות [פ\"ו מ\"ג] דאותו צד של האבן שהוא מול הכירה הטהורה. נשאר בטהרתו. וכ\"ש נמי כל עוד שהכירה מחוברת בקרקע. אם נתלה שרץ באויר הדיכון. או נגע בו שרץ בכל מקום מתוכו לא די שהכירה שאינו שייך להדיכון טהור. אלא גם הדיכון בעצמו מדמחובר לקרקע או אפי' רק מיוחד לחברו בקרקע נשאר בטהרתו [כפי\"ב מ\"ב]. מיהו פלוגתייהו הכא רק באין הכירה מיוחדת לחברה בארץ. דבכה\"ג ודאי גם לר\"י טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מטמא</b><br> דבנטמא הכירה אף דדיכון טהור. עכ\"פ בנגעו טהרות אח\"כ בהרחב לצד הדיכון. נטמאו. דלא דמי לקערות שבטבלא [פ\"ב מ\"ז] דבנטמא א' חברתה כולה טהורה. התם לא שייכי אהדדי כלל. אבל הכא הצד הרחב שייך טפי לתנור מלהדיכון ואין טפל מבטל העיקר. [ונ\"ל דאזלו תרווייהו לטעמייהו. דלרבנן דס\"ל דמדבטל העיקר בטל הטפל [כספי\"ט] א\"כ הטפל נגרר בתר העיקר. א\"כ ה\"נ הכא כשנטמא כעיקר נטמא הטפל עמו. ולר\"מ התם דס\"ל דלא אמרינן כשבטל העיקר בטל הטפל. א\"כ הטפל לא שייך כלל להעיקר. וחשוב כעיקר לעצמו. לפיכך ה\"נ הכא אותו צד של הרחב שפונה לדיכון נחשב כדיכון]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה</b><br> ורוחב אחורי שולי הסל בולט סביב להכירה. כדי להעמיד שם קדירות רקניות. אז דין הבליטה סביב כדוך הנ\"ל דלר\"מ לא נטמא כשנטמא הכירה. ולא אמרינן דהבליטה ההיא נדונת כיד להכירה. ונטמא עכ\"פ במגע. ליתא. דסל לא מבטל לי' לגבי כירה דלהוי לה כיד. ולר\"י דין הסל כדיכון הנ\"ל. מיהו הסל עצמו מקב\"ט במגע. משום כלי עץ. כל שאינו מיוחד לחברו בקרקע. ונ\"ל עוד דנקט דיכון לרבותא דר\"י. דאף דיש להדיכון ב\"ק סביב אפ\"ה הרחב שייך להכירה. ונקט כל לרבותא דר\"מ דאע\"ג דהשתא שהסל כפוי אין לאחוריו ב\"ק אפ\"ה אמרינן דשולי הסל שייכים לעצמן. ולפיכך בנטמא הכירה ונגעו אח\"כ טהרות בדופן הכירה בחוץ נגד השולי הסל נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה</b><br> שיש בגגו ב' שפיתות לב' קדירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקה</b><br> ממעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהרי נתבטל כל שפיתה שבה. דלא דמי לתנור [פ\"ה מ\"ז] דלא פקע קבלת טומאה שבו. עד שיחלקנו לג'. התם אינו עשוי לשפיתה רק להדביק פת בדפנותיו מתוכו. ושיערו חכמים שכל שלא נחלק לג' אכתי חזי לתשמישו ואינו כנתוץ. אבל הכא מדעשוי לשפיתה. כיון שנתבטל השפיתה הו\"ל כנתוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולרחבה טמאה</b><br> דהרי עדיין יש בכל חלק שפיתה א' ואינו כנתוץ עדיין. מיהו דוקא לענין שלא נתבטל ממנו הטומאה הקדומה. דצריכה נתיצה. אבל להבא אמק\"ט. דהרי מדחלקו נתנקב בצדו יותר מהכנסת כוש [כפ\"ט מ\"ח] דמסתמא בשיעור נקב בשל חרס. כירה ותנור שוין. כמו ששוין בשיעור נקב בכירה ותנור של מתכות [כפ\"ה מי\"א]. ונ\"ל דאפי' בנחלקה שפיתה א' שבו אפ\"ה עדיין נשארה בטומאתה דכמו בג' אבנים שהן ב' כירות ונטמאו. ונטלה אמצעית. ועדיין ב' החיצוניות ראוין ליורה גדולה נשארו בטומאתן [כפ\"ו מ\"ג]. והיינו משום דמקמי הכי נמי היתה ראויי' ליורה גדולה. כ\"ש הכא שלשפיתה א' גם מתחלה ראויי' היתה. ואין כאן פנים חדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופח</b><br> שיש בגגה רק שפיתה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהרי נתבטל שפיתה שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר הכירה</b><br> היא עשויה כמחבת חרס. והאומן מדביק באמציעותה גוף הכירה ומבשלים גם שם קדירות מהחמימות שבכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות</b><br> שכותלי המחבת שמסבבים הכירה גבוהין ג' אצבעות. והוא שיעור גובה כותלי הכירה [כלעיל פ\"ה מ\"ב]. נמצא שהוא ככירה הסמוך לכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ובאויר</b><br> דבנטמא הכירה או החצר באויר או במגע נטמא גם חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר</b><br> דאז לא חשיב החצר ככירה רק דינו כיד להכירה והרי כל יד אמק\"ט רק במגע [כפ\"ג מ\"ד] ולהכי רק בנגע טומאה בא' מהם בפני' נטמא חבירו אבל בנתלה הטומא' באויר א' מהן רק הוא טמא ולא חבירו מדאינו חבור רק מדרבנן עבדו גבה היכירא [הרמב\"ם פי\"ז מכלים ה\"ו]. מיהו לרמב\"ם בפירושו הכא וכ\"כ להראב\"ד [שם] כל אויר החצר שהוא נגד אויר הכירה. אפי' נמוך הכותל החצר פחות מג' אצבעות. אפ\"ה בנטמא א' מאוירו נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משערין אותה</b><br> ר\"ל אם כותל החצר גבוה גא\"צ דאז גם החצר נטמא בנתלה טומאה באוירו. כיצד משערין עד היכן מגיע אוירו שכשיתלה שם טומאה יטמאו שניהן. דהרי כותל הכירה גבוה הרבה מכותל החצר. ולראב\"ד הנ\"ל אאינה גבוה גא\"צ קאי הא דקאמר כיצד משערין. ור\"ל באיזה אויר חצר אמרינן דאפי' באינו גבוה גא\"צ כותל החצר. אפ\"ה בנתלה שם טומאה יתטמא הכירה. מדהו\"ל שם אויר כירה שנגד אויר החצר [משמע דאבל בגבוה גא\"צ. אפי' למעלה מאלכסון שפוד כל שכנגד גובה כותל הכירה מחשב כתוך חלול החצר. ולא דמי לשפיות קערות [פ\"ד מ\"ד]. דהכא שאני. דהכירה והחצר זקוקים לאש א' וכדלעיל סי' כ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל אומר נותן את השפוד מלמעלן למטן</b><br> שמשים ראש אחד מהשפוד על שפת גג הכירה. וראש הב' של השפוד ע\"ג כותל חצר. וכל שלמעלה מהשפוד לא מחשב כאויר החצר. וה\"ה דבנטמא הכירה. נטמא כל אויר החצר שתחת השפוד אלא דרבותא קמ\"ל דאפי' נתלה טומאה עצמה למעלה משפוד לא נטמא. דשם לא מחשב אויר החצר כלל. והא דנקט שפוד לשער בו. היינו מדמצוי שם אצל התנור בשעה שנתלה שם טומאה. וה\"ה במודד בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכנגדו מטמאה באויר</b><br> ר\"ל בנתלה שרץ באויר למטה מכנגד אלכסון של שפוד. מטמא לאויר הכירה ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמאת הכירה</b><br> מתוספתא דמכילתין [ב\"ק פ\"ה] מוכח דר\"ש דהתם כראב\"י דהכא ס\"ל. א\"כ תרוייהו לא מחלקי בין שכותלי החצר גבוה גא\"צ או לא. דבכל גונא אמרינן דחצר טפל לכירה ולא איפכא נמצא שראב\"י מחמיר בחד צד מת\"ק בשאין החצר גבוה גא\"צ. אפ\"ה נטמא חצר בשנטמא כירה. ומיקל תו בחד צד בשגבוה גא\"צ. אפ\"ה בנטמא חצר לא נטמא כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מופרשת מן הכירה</b><br> שלא נתחברו מהיוצר יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמא במגע ובאויר</b><br> ר\"ל שניהן חיבור זל\"ז דבנטמא אחד מהן במגע או באויר נטמא חבירו. אע\"ג שבאמת אינן מחוברין יחד. מדעכ\"פ זקוקין זל\"ז לאש א' וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחותה מכאן או שהיתה חלקה</b><br> שאין כותל כלל להחצר. ואע\"ג דכ\"ש הוא מאינה גבוה גא\"צ [עי' הר\"ב]. נ\"ל דאו שהיתה חלקה גם אבבא דחברה היוצר קאי. וקמ\"ל דאפ\"ה אינה חבור וכדיכון לעיל סי' י\"א [וכן מוכח מדלא נקט חלקה ברישא במחוברת זל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אינן חיבור כלל אפי' לענין מגע שנטמא בה כירה. ואפי' בנגע טומאה בהחצר לא נטמא רק חצר ולא כירה. ואת\"ל עכ\"פ נהוי חצר כיד להכירה. י\"ל דבאינן מחוברין אפי' יש לה דפנות גבוהות קצת ונוח לאחזה שם אפ\"ה מדאינן מחוברין לא מחשב יד. ובחלקה אף שמחוברות זל\"ז. הרי אינו נוח לאחזה שם מדדבוק המושב להקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטפוטי כירה</b><br> בליטות טיט שע\"ג כירה כסגול להושיב עליהן הקדירה. וי\"א שהן רגלי הכירה [ועמ\"ש רפ\"ו] אמנם מלישנא דמג' ולמטן דנקט לקמן [מ\"ה] משמע טפי כפי' קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלש אצבעות</b><br> ר\"ל דוקא כשהן ג'. וכל א' גבוה גא\"צ אז מטמאין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שכן הן טמאים</b><br> ר\"ל כ\"ש שנחשבין חיבור לכירה שיתטמא כ\"א בשנטמא חבירו במגע או באויר. דכל שנמוכין טפי. טפי חזו למלתייהו לבשל עליהן הקדירה ע\"י האש שבכירה. ונחשבין טפי לגוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפי' הן ארבעה</b><br> ר\"ל אפי' יש שם ד' פטפוטין לא אמרינן מדיש בין כולן אחד שא\"צ לשפיתה כולן לא יחשבו חיבור מדיוכל בכל א' לומר שא\"צ לו [ועי' זבים פ\"ד מ\"ז]."
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל א' מהן</b><br> מהג' הפטפוטין הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון מטהר</b><br> דס\"ל דכל פטפוט שאמ\"ט באויר אמק\"ט כלל בין בנגע בו טומאה או בכירה. ולר\"מ עכ\"פ מקב\"ט במגע משום יד. ולפ\"ז כשהפטפוטין מחוברין בארץ כריש פירקן ולא בכירה. וניטל א' מהן. גם לר\"מ טהורין לגמרי. מדא\"א שידונו כיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה שנים</b><br> שעשה בהכירה ב' פטפוטין רחבין כפי הראוי לשפיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במגע ובאויר</b><br> דהו\"ל כב' אבנים שעשאן כירה [פ\"ו ע\"ד]. ולרמב\"ם גרסינן מטמא במגע ולא באויר. [וכן מוכח לע\"ד מדמטהר ר\"ש. מיהו ע\"כ צ\"ל דפטפוט אע\"ג דרחב (רק) קצת בראשו. אינו כרחב שבאבן. ול\"מ נ\"ל דלרמב\"ם ס\"ל לר\"מ דמדעשאן מתחלתן כך. גזרינן אטו ב' אבנים. ולהכי מדטמא רק מד\"ס עשו היכרא כביד. ובזה יתורצו כמה קושיות. חדא מ\"ט דר\"ש ותו למה לא קאמר לעיל [מ\"א] ר\"י ור\"ש מטהרין. די\"ל ב' הקו' בחדא מחתא. דהכא ה\"ט דר\"ש משום דלא גזר אטו אבנים אבל לעולם כת\"ק דר\"י לעיל ס\"ל. ב' יתורץ נמי במאי דקיי\"ל הכא כר\"מ נגד ר\"ש. והרי כל כה\"ג הוא איבעי' דלא איפשיטא [עירובין דמ\"ו] די\"ל דה\"ט משום דהלכה כר\"מ בגזירותיו. ג' יתורץ נמי מה דק' לרמב\"ם. דנהי דאצטריך למנקט תרווייהו פלוגתא. ניטל א' לרבותא דר\"מ. וב' מתחלתו לרבותא דר\"ש. עכ\"פ הו\"ל למכלל ב' הפלוגתות בחד בבא. ולימא דלר\"מ בתרווי' מטמא במגע ולא באויר. ור\"ש מטהר. די\"ל ה\"ט דפלגינהו לב' בבי. משום דבכל חדא מטמא ר\"מ מטעם אחר. בניטל א' משום יד. ובב' בתחלתו משום גזירה. ד' יתורץ נמי מ\"ש ניטל א' מהג' מב' בתחלתו. הרי גם בניטל א' מהג' יהיו ב' הנשארים זה כנגד זה בשפוע. די\"ל דרק בב' בתחלתו איכא למיגזר טפי. מדדמי לב' אבנים בתחלתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלש ולמטן</b><br> לצד הכירה."
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש מטהר</b><br> מיהו רק העודף שעל הג' אצבעות מטהר ר\"ש אף בנגע שם טומאה. וי\"א דכל שגבוה הרגל יותר מגא\"צ אז לר\"ש כל הרגל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו משוכים מן השפה</b><br> שהפטפוטין מתעקמין ויוצאין ראשן להלאה משפת גג הכירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך שלש אצבעות</b><br> ר\"ל כל מה שיש מהפטפוט תוך גא\"צ סמוך לשפת גג כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מג' אצבעות</b><br> ר\"ל אבל מה שיש בעקים הפטפוטין חוץ מג' אצבעות משפת כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד משערין אותן</b><br> ר\"ל כיצד משערין האויר שבין ג' הפטפוטין דנימא דאותו אויר נקרא תוכו. ובנתלה שם שרץ נטמא. דהרי הפטפוטין עומדין בשפת גג הכירה במשולש כעין סגול כזה ?. וא\"כ יש להסתפק באיזה אופן נמדד הריוח שבין פטפוט לחבירו. אי בעגול כזה דהרי כן מסתבר לכאורה. כדי שיהא התפשטות הריוח של גא\"צ משפת גג הכירה שבין פטפוט לחבירו. כהתפשטות הפטפוטין בעצמן. שג\"כ משתערין גא\"צ משפת כירה. ויהיה עי\"ז שיעור ההתפשטות משפת גג הכירה סביב בשוה. או דלמא דרק הפטפוטין עצמן משתערין בגא\"צ משפת גג הכירה אבל הריוח שביניהן ישוער בשלוש כזה ? נמצא שיתקצר עי\"ז מדת התפשטות הרווחים ממדת התפשטות הפטפוטין בעצמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן את הכנה</b><br> ליניאל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביניהן</b><br> מניחין הכנה ממקום שכלה מדת הגא\"צ של כל פטפוט למקום שכלה מדת הגא\"צ בה פטפוט שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הכנה ולחוץ טהור</b><br> והיינו שהריוח שנחשבו כאויר שבין הפטפוטין נמדדנו במשולש כנ\"ל. ואע\"ג שע\"י מדידה כזו מתקצר מדת הריוח שבין הפטפוטין ולא יהיה כשיעור גא\"צ משפת גג הכירה. אפ\"ה מדטומאת אויר זה מד\"ס הוא משו\"ה הקילו בה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התנור שחצצו בנסרים</b><br>הקדמת פ\"ח: ג' דברים מצילין בטומאת מת. אהל. צמיד פתיל. בלוע מבע\"ח. [ולהראב\"ד פ\"כ ה\"ה מטומאת מת. גם בלוע מאבנים וכלים מציל] וג' דברים מצילין בטומאת שרץ. צמיד פתיל שעל כ\"ח שמונח תוך כלי אחר. ופיהו של פנימי תחת שפת החיצון. בלוע. תוך תוכו. ב' מהנך ג' דהיינו בלוע. ותוך תוכו. מצילין בין על הטהרה מלק\"ט. ובין על הטומאה מלצאת. ואינך ב'. דהיינו אהל וצמיד פתיל מצילין רק על טהרות שבתוך ותחת הצמ\"פ. והאהל מציל מלהטמא ולא על הטומאה מלהוציא [כ\"כ רב\"א. ונ\"ל דבאהל רק מן הצד אמ\"צ מלהוציא. ומשום דסוף טומאה לצאת. אבל אהל שלא יבקע למעלה להטהרה שע\"ג חוצץ] מיהו תוך תוכו אמ\"צ רק בשאין פה הכלי הפנימי תוך חללו של חיצון. או אפי' בשפיהו הוא תוך חלול החיצון. אבל האוכלין והמשקין שבתוך הפנימי אינן כנגד אויר תוכו של חיצון. אבל בב' לריעותא. וכ\"ש כשכל כלי הפנימי תוך חללו של חיצון. אז אין ניצל תוכו של פנימי רק ע\"י צמיד פתיל:",
+                "דלפעמים התנור גדול מאד יותר מקומת אדם [כמקואות פ\"ו מ\"ו] ולכן יש שעושה מחיצת נסרים באמצעו בפנים. משוליו עד שפת פיו. כדי להקטין חללו. שעי\"ז יתחמם יותר מהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא</b><br> דאע\"ג דנסרים ויריעות לא נטמאו דהרי אפי' היו כלים שחצץ עמהן התנור. הרי אין כלי נטמא מאויר כ\"ח וכלקמן. והרי כלי שהוא טהור חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ה מ\"ה] וכ\"ש יריעות ונסרים שהן עצמן אמק\"ט כלל וחוצצין [כאהלות פט\"ו מ\"ד] י\"ל התם דוקא במבטל להו. אבל כשחצץ עמהן אויר התנור. מסתמא לא מבטל להו התם וכליתנהו דמי ואינן חוצצין [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דאהלות בהלכתא גבירתא מ\"א]. מיהו בשבטלן להשאר שם וכ\"ש כשיש מחיצה קבוע ביניהן ודאי חוצץ [כלקמן בקרץ מ\"ו ופ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת פחותה</b><br> שנפחתו שוליה ונתבטלה עי\"ז מתורת כלי. ומשו\"ה לא נחשב מה שבתוכה כתוך תוכה. ואינה מצלת וכדמסיק. משא\"כ שלימה מצלת. כשפיה למעלה מהתנור. דאז אין אויר תוכה מעורב עם אויר הטמא שלמעלה מפיה [וכמשנה ב']. ומה\"ט נמי נקט כורת לרבותא דסיפא. דאף דכורת שהיא מקנים שהן גדולי קרקע. הרי דינו ככלי עץ שאינו מציל בצמ\"פ. אפ\"ה מדעכ\"פ אין שום כלי נטמא מאויר כ\"ח [כשבת קל\"ח ב']. לפיכך מה שבתוכו ניצל בתוך תוכו. דרק בתוכו כ' יטמא ולא בתוך תוכו. אבל במונחת כורת באהל המת. הדין הוא להיפך. דאם היא שלימה אינה מצלת על מה שבתוכה [אע\"ג שמחזקת מ' סאה ואמק\"ט. והיא סתומה בצמ\"פ. אפ\"ה אין כלי נעשה אהל לטהר]. ואם היא פחותה מצלת [רב\"א]. ונקט הכא פחותה לרבותא דר\"א. דאף שנתבטלה לגמרי מתורת כלי. אפ\"ה לר\"א מצלת. וכ\"ש כשהיא רק נקובה בדופן [וכמשנה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופקוקה בקש</b><br> גם הא נקט לרבותא דאע\"ג שפקק פחת השולים בקש שהיא מין כורת. אפ\"ה לרבנן אמ\"צ ולא מחשבה כשלימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשולשלת לאויר התנור</b><br> נקט משולשלת ג\"כ לרבותא. אף דאז אפשר שיהיה שפת הכורת למעלה משפה הפנימי של עובי פה התנור. אפ\"ה לרבנן אמ\"צ. [כך נ\"ל דהאויר שבעובי פה התנור למעלה משפה פנימי של הפה לא מחשב אויר התנור וחילי מלקמן מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין שבתוכה טמאין</b><br> אפי' נשתלשל הכורת עם האוכלין לשם לאחר שהוציא השרץ מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' אליעזר מטהר</b><br> ודוקא בששפת פה הכורת אינו למטה משפה הפנימית של עובי פה התנור. מטהר ר\"א. מיהו מדלא נקט פלוגתייהו כברישא דהיינו שחצץ התנור בכורת כזה. ש\"מ דבכה\"ג גם ר\"א מודה דאינו חוצץ. מדהטהרה מונח באויר התנור. אין מחיצת ארעי כזו חוצצת. ורק במונח הטהרה תוך הכלי פליגי אם חוצצין דפנות כורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"א אם הצילה במת החמור</b><br> דהרי אהל המת חמור שמטמא אדם וכלים. ואפ\"ה מצלת בכה\"ג [כלעיל סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אל תציל בכלי חרס הקל</b><br> כשהיא פחותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן חולקים אהלים</b><br> שכן דרך בני אדם לעשות מחיצה באמצע אהל. ולפיכך מסתמא בטולי בטליה התם [וכאהלות פט\"ו מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין חולקים כלי חרס</b><br> אין דרך בנ\"א לעשות מחיצה באמצע חלול כלי. ולפיכך זה שחצצו בטל דעתו אצל כל אדם. וכליתא דמי ולא דמי לקרץ לקמן משנה ו' דמחשב חציצה. דהתם הכי אורחא להניחו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> הכורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הקופה</b><br> שהוא כלי שטף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן החמת</b><br> הוא כלי עור. וקמ\"ל אף דכל כלי עור אפשר להפך פנימיותו לחוץ. אפ\"ה מחשב פנימיותו תוך. וקרינן גם בו תוך תוכו. וכולן מיירי כברישא ששלשלן לאויר התנור ופיהן למעלה מחלול התנור. דרק אז נטהר מה שבתוכן משום תוך תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טהור</b><br> ואפי' בשפיהן שוה לאויר התנור מציל בתוך תוכו (כפ\"י מ\"ח) מיהו כשפיהן תוך חלול התנור אין א' ניצל מטומאה שבחבירו רק בשצמ\"פ לפנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין</b><br> וכ\"ש שהכלים עצמן שהאוכלין בתוכן טהורים. ואפי' כשהפנימי הוא כלי שטף שמטמאים מגבו. עכ\"פ רק משקין נטמאו מאויר כ\"ח ולא כלים. ואפי' כשהשרץ והכלי הם בשעה א' תוך אויר הכלי החיצון [וכלקמן מ\"ד]. נמצא דמת ושרץ יש בכל א' קולא וחומרא. דפחותה מצלת באהל המת ולא בשרץ. ושלימה מצלת בשרץ ולא באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נקבו</b><br> ר\"ל אם הכלים הנ\"ל ששלשלן לתוך אויר התנור היו נקובים נקב המטהרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים</b><br> בשנתנקבה כמוציא זית. דאז נתבטלו כולם מתורת כלי ואינן חוצצין עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי למשקין שיעורן במשקים</b><br> בשנתנקב בכונס משקה וכדמסיק. דהיינו שכשיעמיד הנקב שבהכלי סמוך למשקה שבחוץ. יכנסו המשקין להכלי. ונקב זה גדול ממוציא משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכונס משקה</b><br> ולעיל רפ\"ג משערין בכה\"ג בזיתים. התם לבטל הטומאה מהכלי עצמו. אבל הכא היינו לבטל הצלתו מעל דברים שבתוכה. אזלינן התם והכא לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה</b><br> הוא לוח חרס פשוט. ומעוקם קצת באמצע כדי ללוש עליו. ועקמימות זה לא מחשב ב\"ק. כל שאין דפנותיו זקופין וכדמסיק. ולרמב\"ם הוא עשוי כעין רשת שג\"כ אמק\"ט. ונ\"ל דצ\"ל שהרשת אינו מנוקב. דאל\"כ הרי כל נקב שעשה בכונה אמ\"צ [כלקמן סי' מ\"ח] וא\"כ אפי' יש לה גפיים וב\"ק אמ\"צ. ודוחק לומר דנקבי רשת מחשב ניקב ממילא מדלא ניקבו בידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוקעת לתוכו</b><br> שלוח הזה שהוא עב תחוב לתוך פה התנור. והעומק שבעקמימותו תחוב לתוך חלול התנור. ומיירי בששפיות הלוח בולטים סביב למעלה משפה פנימית של פה שבגג התנור. דאם היו שפיות הלוח תוך אויר התנור. אז אפי' היתה הסרידה כלי אמ\"צ [כלעיל סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לה גפיים</b><br> שאין לה דפנות זקופים סביב. דאף שעמוקה קצת באמצעיתה מכל הצדדים סביב. אפ\"ה לא מחשבה עי\"ז ככלי עם ב\"ק. כל שאין לה דפנות זקופין [כלקמן פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתוכה</b><br> בתוך הסרידה. שמתוך שתחתית הסרידה העמוקה בולטת לתוך התנור. לפיכך אפשר שיהיה מונח שרץ תוך העומק של הסרידה נגד אויר חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טמא</b><br> דמדאין הסרידה כלי אינו מציל בתוך תוכו וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שהיא מלאה משקין טהורין</b><br> וכ\"ש אוכלין. דאף אם יתטמאו לא יחזרו לטמא החביות. משא\"כ משקה טמא מטמא כלי מגזירת משקה של זב וזבה שהן אה\"ט כשלהי פ\"ק דשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתונה למטה מנחושתו של תנור</b><br> למטה מקרקעית התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבית והמשקין טהורין</b><br> אפי' בשפה החבית פתוח לתוך חלול התנור. וכגון שאין להתנור שולים. והשרץ דבוק בדפנות התנור ונמצא שאויר החביות מעורב עם אויר הטמא שבתנור. אפ\"ה החביות ומשקה שבתוכה טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כפויה</b><br> על פה התנור למעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופיה לאויר התנור</b><br> אף ששפת פה החביות שקוע ובולט לתוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקה טופח שבשולי החבית טהור</b><br> מיהו דוקא כשהמשקין למעלה מכנגד חלול התנור. דאז לא נטמאו המשקין מאויר התנור. וגם החבית לא נטמא מאויר התנור. דהרי התנור שהוא כ\"ח לא נעשה אה\"ט לעולם אפי' נגע במת. וכ\"ש הכא שנטמא רק בשרץ. והחבית שהוא כלי אמק\"ט רק מאה\"ט [כפסחים ד\"כ ע\"ב] אבל בהיה שפת החבית בולט לתוך אויר התנור. והמשקה טופח בדפני החבית בתוכו נגד אויר התנור אז אין החבית מציל על משקין שבתוכו מטעם תוך תוכו. משום דאויר החבית מעורב עם אויר התנור הטמא. ונ\"ל דנקט הך עניינה בכפוי' לרבותא. דאף שסוף משקה לירד למטה אפ\"ה אינן כאילו הן למטה תוך התנור ומה\"ט לא איצטריך לאשמעינן הכא דגם החבית טהור כברישא דזה פשיטא דמ\"ש מרישא. אלא דכל עיקר דנקט הך בבא היינו רק משום משקין נקט לה. וכ\"ש כשעומדת החבית תחת שולי התנור. ופיה בולט לאויר התנור כברישא. רק שהמשקין שבחבית הן למטה מכנגד אויר התנור ג\"כ הכל טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדירה שהיא נתונה בתנור</b><br> עומדת כולה תוך אויר התנור. וא\"כ פה הקדירה תוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בה</b><br> תוך הקדירה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקה טופח</b><br> נ\"ל דאפי' טופח שלא ע\"מ להטפיח מק\"ט ומטמא. וחילי מטהרות [ספ\"ח] דאמרינן דאינו חיבור ש\"מ וודאי דעכ\"פ נטמא. וקמ\"ל הכא דאפי' משקה מועט כזו מק\"ט ומטמא. ולא אמרינן דבטל לגבי כלי [ועי' יבקש דעת סי' ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא וטמאה</b><br> ר\"ל נטמא המשקין משום דפה הקדירה תוך חלול התנור. והמשקין שבקדירה הן נגד אויר התנור. ואין שם צמ\"פ להציל עליהן. וחוזרין אח\"כ אותן משקין ומטמאין הקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> הקדירה להמשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה טמאתני</b><br> ותמוה לכאורה להרמב\"ם [פ\"ז מאה\"ט] דרק משקין שנטמאו מאה\"ט מטמא כלי. והרי הכא המשקין נטמאו מתנור כלי חרס. וכ\"ח א\"א שיהיה אהט\"ו [כעירובין ק\"ד ב' ורמב\"ם טו\"מ פ\"ה ה\"ו] וא\"כ איך פסק הרמב\"ם עצמו [פי\"ג ה\"ג מכלים] כמשנתינו דהמשקין יטמא הקדירה. י\"ל דאע\"ג דאין כ\"ח נעשה אה\"ט לטמא אדם וכלים. עכ\"פ לענין ראשון ושני נעשה שפיר אה\"ט. דלא גרע מאוכלין דג\"כ נעשין אב לענין ראשון ושני. ולא לענין לטמא אדם וכלים [כרש\"י פסחים י\"ז א' ד\"ה רבינא] וכן משכב מצורע נעשה אב להא ולא להא [כרש\"י פסחים ס\"ז ב'] וא\"כ מצי מיירי הכא בתנור שנטמא ממת. דלא גרע מכל אה\"ט דרבנן דג\"כ לרמב\"ם מטמא למשקין שיטמאו כלי. ועי' מ\"ש בבועז בפרקן סי' ט':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל לאויר התנור</b><br> והתרנגול חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דבלוע תוך בע\"ח מציל כצמ\"פ. וה\"ה כל עוף אפי' טמא שבלע שרץ. רק נקט תרנגול שגרונו רחב. ודרכו לבלוע שרצים [כב\"ק ע\"ט ב'] אבל בבהמה וחיה לא משכחת לה סיפא. דהרי כשימות יטמא להתנור משום נבילה אפי' לא בלע שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מת טמא</b><br> היינו בלא שהה השרץ מעל\"ע במעיו בעוד התרנגול חי. דזהו שיעור עיכול לכל בהמה חיה ועוף ודגים. חוץ מכלב ששיעור עכולו ג' ימים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתנור תחלה</b><br> ולא אמרינן דמדמטמא שרץ לכ\"ח באויר אף שלא נגע בו. ע\"כ דהו\"ל הכ\"ח כמליא טומאה. וא\"כ כשגם ככר מונח בהתנור הו\"ל כאילו נגע השרץ בהככר. ויהיה ראשון קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שאור</b><br> הוא כ\"ח. דדוקא כ\"ח שאמק\"ט מגבו וכ\"ש כלי שאמק\"ט כלל ככלי אבנים וכו'. ניצל ומציל בצמ\"פ. אבל כלי שטף שמקבל טומאה גם מגבו. א\"א שיציל בצמ\"פ. מדהוא עצמו נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השאור והשרץ בתוכו</b><br> בתוך הבית שאור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרץ בינתים</b><br> דהיינו שיש להבית שאור ב' קיבולין. והמחיצה שמפסקת ביניהן נקראת קרץ. והיה מחיצה זו מגעת עד הכסוי שעל הבית שאור. ועי\"ז השאור והשרץ כל א' מוקף צמ\"פ לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טמא</b><br> ולא ניצל התנור מצד תוך תוכו. כיון שפה הבית שאור תוך התנור. ואע\"ג שסתום בצמ\"פ. הרי כיון דצמ\"פ מציל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה. וא\"כ כפתוח פיו דמי. וטומאה נכנסת ויוצאת דרך שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאור טהור</b><br> אע\"ג ששני החללים מחוברים אפ\"ה לא נטמא השאור והבית שאור. דמדמגיע הקרץ עד הכסוי הו\"ל כקערות שבטבלא בלי לזבז עודף [פ\"ב מ\"ז] ואפי' אם היה הבית שאור כלי שטף לא היה נטמא ב\"ק א' כשנטמא חבירו [ועפכ\"ה מ\"ד] רק כשא' מהן עיקר וחבירו טפל לו. ואילו לא היה סגור בצמ\"פ היה נטמא השאור מדמונח בחלול התנור הטמא. וכקדירה שבה משקין טמאין לעיל [מ\"ד] רק דהכא אעפ\"כ לא היה נטמא הב\"ק ההוא מהאוכלין. מדאין אוכלין מטמאין כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשאור טהור</b><br> דהרי מונח תחת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש שם פותח טפח</b><br> שנתנקב הקרץ שבין ב' החללים מעצמו בגודל טפח על טפח. או שהיה חלול תחת הקרץ או למעלה משפתו העליונה או בצדדיו ובאופן שמפולש מחלק א' של בית שאור לחבירו ומפולש טע\"ט. דרק אם הנקב נעשה בכונה אז אפי' נקב כ\"ש שוב אמ\"צ בצמ\"פ. מדהו\"ל הנקב כפתח הכלי [וכן משמע נמי לקמן פ\"ט מ\"ח וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דכל פותח טפח מביא הטומאה. מיהו זהו דוקא בטומאת מת. אבל בשרץ ברישא. אפי' ניקב המחיצה שביניהן בפותח טפח. אין עירוב אויר מטמא. כיון דעכ\"פ יש צמיד פתיל נגד אויר התנור שנטמא. א\"כ מה מזיק שהאויר שבין ב' חלקי השאור מעורבים. הרי אפי' הכי אין נכנס טומאה מזה לזה. דלא גרע מלקמן [מ\"ז] כשנמצא שרץ בעין התנור. דג\"כ החלול ההוא מעורב עם חלול התנור. ואפ\"ה התנור טהור. והיינו משום דאין עירוב אויר מטמא רק במת בשיש פותח טפח. ולא בשרץ. ואע\"ג דברישא באין הקרץ מגיע לכסוי השאור טמא. התם לאו משום עירוב אויר מטמאינן ליה. רק מדהו\"ל שפה חיצון כלזבז עודף דמצרף כל מה שבתוכו [כפ\"ב מ\"ז ומה שהקשה כאן רתוי\"ט בשם מהר\"מ. עיין מ\"ש בזה פרק ה' דאהלות בבועז סי' ב'](*ה):"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא בעין של תנור</b><br> הוא חור שבכותל התנור ליציאת העשן. ונקרא עין מדרגילין לסגרו ולפותחו כל רגע כעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> התנור טהור. דמדנסתם כשאופין בתוכו פת. ובשעה שנסתם נשאר החלול של העין חוץ מחלול התנור. להכי לא מחשב חללו כחלול של תנור. אלא כחלול בפ\"ע דמי. ואין עירוב אויר מטמא בשרץ. וכלעיל [מ\"ו] כשהקרץ מגיע עד הכסוי הו\"ל כטבלא עם קערות ואין לזבז עודף [פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה באויר</b><br> ר\"ל ואם לא עמד התנור תחת אהל רק תחת אויר השמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו כזית מן המת</b><br> היה מונח בעין התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ואין הטומאה נכנסת מהעין להתנור דרך החור. מדאין בחללו טפח על טפח. ואף דעכ\"פ נטמא העין שהשרץ בתוכו. אפ\"ה לא נטמא התנור שמחובר בו. דדינו כטבלא וקערות הנ\"ל. וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יש שם פותח טפח</b><br> שהחור של עין פתוח טפח על טפח להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דטפח על טפח מביא את הטומאה מחלול לחלול שבצדו. מיהו בשרץ ברישא אעפ\"י שפתוחין זל\"ז טפח על טפח. אפ\"ה התנור טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום הנחת העצים</b><br> ר\"ל בהחלול של פתח שבצד התנור. והוא בשפולי כותל התנור. שדרך שם מניחין עצים ואש לתוך התנור. וכשיש לו דוחק ברבוי פת. אז גם שם אופה ומבשל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מן השפה החיצונה ולפנים טמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור. משום דחלול עובי הפתח ההוא הוה כלפנים. דלא דמי לעין התנור לעיל. משום דהכא אופה ומבשל גם שם להכי כב\"ק א' דמי [וכטירת התנור פ\"ה מ\"ג. ועי' מ\"ש בבועז שם סימן ג' ועי' עוד מ\"ש פ\"ז בבועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א משפה הפנימית ולחוץ טהור</b><br> דכיון דאין אופה שם רק מדוחק לא מחשב כב\"ק א' עם התנור. דלא קיי\"ל כריב\"נ לעיל במוסיף התנור [פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכנגד שפיתת הקדירה ולחוץ טהור</b><br> מקום השפיתה הוא תוך חלול הפתח. נמצא ר\"י מיקל נגד שיעור של ר' יהודה ומחמיר נגד שיעור של חכמים. אמנם לא פי' לנו ר' יוסי מקום שפיתה עצמה אם דינה כלפנים או כלחוץ. אבל לפי כלל שבידינו שכל שדיוקא דרישא וסיפא סתרו אהדדי. אמרינן נעשה דיוקא דרישא כמפורש בסיפא [כקדושין ד\"ה ב'] ולפיכך הכא מקום שפיתה עצמה דינה כלחוץ וטהור [ומהר\"ש והר\"ב לא משמע כן ולא ידענא מנ\"ל לרבותינו כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא מקום ישיבת הבלן</b><br> דהיינו במקום שיושב המסיק התנור שבמרחץ שלהזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום ישיבת הצבע</b><br> כשמבשל הצבע שביורה שעל התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום ישיבת של שולקי זיתים</b><br> שכשהזיתים קשין אין נכבשין בבית הבד אלא מבשלן להוציא שמנן. וכל תנור שעשוי לתשמישין הללו. הוא גדול מאד. ויש במזוזות פתח של תנור כזה מקום משוקע תוך עובי כותל התנור. כדי שישב שם הבלן. והצובע והשולק. ונמצא השרץ בחלול המשוקע ההוא [והיו מצויין בימיהם גם תנורים גדולים כאלה עד כדי שיכנס שם אדם. כמקואות פ\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים</b><br> נ\"ל דלא הוה סגי ליה למתני אין טמא אלא מהסתימה ולפנים. אלא משום דמסתמא שקוע הנ\"ל שבכותל שהוא מקום ישיבת הבלן וחביריו. הוא מהסתימה ולחוץ. להכי קאמר ברישא שכשנמצא שרץ במקום ישיבה הנ\"ל טהור התנור. ומסיים ואין טמא התנור רק כשמקום הישיבה הוא מהסתימה ולפנים [ולפ\"ז בבא זו ד\"ה היא. דלא דמי הכא להנך דלעיל. דהתם חלול הנחת העצים נמשך לתוך אויר התנור להדיא. אבל הכא החללים הנ\"ל הם רק במזוזת פתח התנור ופתוחין רק לפתח התנור להכי לכ\"ע לא מחשבו כחלול התנור בעצמו רק כשהן מסתימה ולפנים. וכן משמע מרמב\"ם פי\"ג מכלים ה\"ח וט'. אולם דברי הר\"ב לא זכיתי להבין כלל. שפי' אין טמא רק ממקום סתימת הקדירה ולפנים. לא ידענא מה ענין לבלן עם הקדירה. וכפי הנראה ס\"ל להר\"ב דכולה אסוקא מילתא דר' יוסי היא. א\"כ ל\"ל ישיבת הבלן. הרי בכל דוכתא משער במקום שפיתת הקדירה]. מיהו במגע מק\"ט בכל מקומות הללו דלא גרע מחצר הכירה [לעיל פ\"ז מ\"ג] וכן נראה מתוספתא [פ\"ו דב\"ק במכילתן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בור שיש בו בית שפיתה</b><br> שעשה בגובה כותל הבור מקום משוקע. לשפות שם הקדירה כשיסיק בהבור. ומיירי שטח הבור לפנים בטיט והטיח יכול לעמוד בפ\"ע. דאז דין הבור כתנור שעשאו לאפיה ומק\"ט [כפ\"ה מ\"י] ואע\"ג דהכא לא עשאו לאפייה רק לתכלית אחר. עכ\"פ כיון שעשה בו שפיתה לקדירה הו\"ל ככירה ומק\"ט. וי\"ג כור והוא עשוי להתיך בתוכו מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עושי זכוכית</b><br> קמ\"ל אף שהבור בעצמה לא נעשה לבישול. אפ\"ה דינה ככירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הבית שפיתה לחוד מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כבשן של סיידין</b><br> ששורפין שם אבנים לסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל זגגין</b><br> בור של עושי זכוכית דלעיל. הוא הבור שנותן לתוכו חול אבני (קיזעל זאנד. וקאלי. ונאטרום). או מינין אחרים. והבור ההוא מוטח בטיט מבפנים ובתוך הבור ההוא אינו ניתך עדיין לזכוכית. רק שם יתנקו כל חלקי עפרורית שבהמינין הנ\"ל ע\"י אש מוקד בסמוך לו. ואחר שנתנקה יפה נקרא תערובות המינים הנ\"ל. (פריטטא) בל\"א. אבל בור של זגגין הכא היינו שאחר שנתנקה התערובות הנ\"ל ישימוהו בבור אחרת להתיך התערובות הנ\"ל שיתהפך שם לדייסא של זכוכית. שממנו עושין כלי זכוכית. וזה הבור נקרא תנור ההתכה (שמעלץ אפפען) בל\"א. ומשום שבבור הזה כבר התערובות מזוקק. לכן נקרא בור של זגגין. ובור זה אינו מוטח בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יוצרים</b><br> להסיק שם כ\"ח. וכל הנך דנקט הכא חפירות בקרקע הן ואינן מוטחים בטיט מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש שם ג\"כ בית שפיתה לקדירה. אפ\"ה כיון דאינו מוטח בטיט לאו תנור הוא. א\"נ נ\"ל דכל הנהו אפי' טוחין בטיט מבפנים אמק\"ט מדאין רגילין לבשל שם כלל מרוב החמימות שיש בתוכן. ואע\"ג שזה עשה בתוכו בית שפיתה. בטלה דעתו אצל כל אדם. ולהכי לא הוה בכלל תנור דקרא. ומדמחובר לקרקע אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פורנה</b><br> הוא תנור כעין שלנו שפתחו בצדו. ואופין בו פת שמושיבין על קרקעיתו של התנור. ולפיכך אמק\"ט במחובר בקרקע. מדלא דמי לתנור דקרא שאופין בו הפת שמודבק בכותלי התנור בפנים. ואפי' הפורנא מטולטל. אפ\"ה מדעשוי לשמש במחובר לקרקע אפי' בתלוש אמק\"ט [כפי\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה ליזבז</b><br> שפה גבוה סביב לגגו או סביב לשוליו כעין (געזימס) או כעין מסגרת סביב למושבה ואז אינו עשוי לחברו בקרקע. וישאר תמיד מטולטל. ולהכי מק\"ט. ככל כ\"ח שיש לו ב\"ק. מדיש לפורנא שולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות</b><br> בערוך פי' שהוא כעין כפה על גבה. וזה ג\"כ סי' שאין דרכו לחברו בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לה שפיות</b><br> נ\"ל דשפיות היינו לשון שפיתות קדירות. ור\"ל שיש בגגה ג\"כ מקום שפיתות קדירה. אז מק\"ט. דגם בתנור רגילין לבשל [כמ\"ח]. ואע\"ג דמדרגילין לבשל בתוכו. לא מחשב עדיין כשאר תנור. דהבישול בתנור הוא רק טפל להאפיה שבתוכה. ובטל הטפל לגבי העיקר [כפכ\"ב מ\"ח] עכ\"פ לא גרע מכירה. דג\"כ מק\"ט במחובר. א\"נ מדיש בו שפיתה. אין דרך לחברה בקרקע. ומחשבה כשאר כ\"ח עם ב\"ק. והיינו דקאמר בתוספתא עלה. וכולן שם א' הן ופי' עלה הגאון רב\"א. דר\"ל עי\"ז מחשבה ב\"ק. וי\"א דכונת התוספתא דהוא לזביז. הוא אסטגית. הוא שפה אלא כל חד אמר בלשון ששמע מרבו. מדחייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ\"א מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טמא מת</b><br> ר\"ל אדם שנגע בטמא מת דהנוגע זה נעשה ראשון. וה\"ה באדם שנגע בשרץ או בשאר אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור טהור טמאוהו</b><br> ואע\"ג דאיהו לא טימא להתנור. דכלי אמק\"ט רק מאה\"ט. עכ\"פ משקין שבפיו מטמאין להתנור מאוירו מגזירת משקין של זב וזבה [כשבת די\"ד]. ואף שהיה פיו סתום. נמצא שלא היה המשקין שבהפה תוך חלול התנור ממש רק בהפסק הלחיים. אפ\"ה מטמאין המשקין להתנור. דבאדם לא מחשב בלוע. רק כשכבר באו למעיו. וא\"כ לא בלוע איכא ולא צמ\"פ איכא [משא\"כ בשאר בע\"ח כשהטומאה רק בפיהן מחשב בלוע. כתוספתא ב\"ק דכלים פ\"ו]. והא דלא סגי שיטמא התנור ע\"י הרוק שבפה האדם הטמא. ה\"ט. משום דרוק לא מחשב משקין וכדמסיק. מיהו אוכלין בכדי נסיב. דהרי אוכלין אמ\"ט כלי רק נקט אוכלין ברישא איידי דסיפא. והרי התנור אומר להמשקין. מטמאיך לא טמאני ואתה טמאתני וכלעיל [מ\"ד]."
+            ],
+            [
+                "<b>והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו</b><br> האוכלין והמשקין מהתנור. דבפיו אינן כבלוע. וכדאמרן. מיהו האדם עצמו לא נטמא מהמשקין. דלא גזרו גביה כבכלים משום משקין זב וזבה שמטמאין אדם. משום דאדם טהור נשמר בעצמו מלהתטמא בזב וזבה. והו\"ל מלתא דלא שכיחא שיתטמא בהן ולא גזרו ביה רבנן [כביצה י\"ח א']. ורק אם היו רביעית. ואח\"כ בלע אותן נטמא [כמעילה די\"ז] וככל שותה משקין טמאין רביעית דטמא מד\"ס [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל דבילה בידים מסואבות</b><br> אף בדבילה של תרומה שלא הוכשרה מיירי. ולפיכך לא נטמאה מסתם ידים שניות כשלקחה לאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור</b><br> שהרגיש בפיו שנילש צרור בהדבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> דנטמא הדבילה אפי' אם היא חולין. דאע\"ג דסתם ידים שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין. עכ\"פ כיון דשני פוסל תרומה. מטמא משקין להיות תחלה. וא\"כ כשנגע בידו בהרוק נעשההרוק ראשון. והכשיר וטימא כאחת להדבילה [ועתוס' עירובין צ\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר</b><br> אפי' כשהדבילה תרומה. דס\"ל דכל זמן שלא נתלש הרוק. לא חשיב עדיין משקה להכשיר או לקב\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם הפך</b><br> שלעס הדבילה כבר בפיו. קודם שהושיט ידו לתוך פיו. ועי\"ז מחשב הרוק כנעקר ונעשה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה פונדיון לתוך פיו רבי יוסי אומר אם לצמאו</b><br> כך מורגל להיות דמי שצמא לוקח מטבע או שאר חתיכות מתכות לתוך פיו. ועי\"ז מתרבה הרוק שבפיו ולא יתיבש חכו בצמא. מיהו אסור לעשות כן משום סכנה [כיו\"ד קט\"ז ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהרוק שמתרבה בפיו ע\"י הפונדיון. חשיב כנעקר. והו\"ל כשאר משקין לק\"ט. וטימא המשקין לאוכלין שאז בפיו. וכולהו הנך דיני דרוק לא שייכי הכא כלל. דבמכילתין רק בטומאת כלים איירינן. רק קמ\"ל דבכה\"ג שלקח המגע טמא מת הפונדיון לתוך פיו לצמאו. אם הכניס ראשו לאויר התנור. דינו כברישא. א\"נ נ\"ל דאיידי דנקט בסיפא נטף חלב מדדיה. דאפי' שלא לרצון מטמא להתנור. נקט נמי הא. דה\"נ אף שלא נתכון לתלוש הרוק שעל הדבילה והפונדיון. אפ\"ה מחשב הרוק תלוש. וגם בבא דצרור קמ\"ל. אף שלא התכוון לנגוע בהמשקין שבפיו בידיו המסואבות רק בהצרור שבדבילה. אפ\"ה נטמאו המשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנטף חלב מדדיה</b><br> נ\"ל דאמשנה י' קאי דמיירי באדם טמא. וה\"נ מיירי באשה שנגעה באב הטומאה שהיא ראשון. והחלב שנגע בה כשיצא מהדד. נעשה תחלה מד\"ס. דכל הטמאין משקה שיוצא מהן הוא כמשקה שנגע בהן [כטבו\"י פ\"ב מ\"א ורמב\"ם פ\"י ה\"ד מאה\"ט] וכ\"ש כשהאשה נדה שאז החלב היוצא ממנה הוא ראשון דאורייתא [כנדה נ\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> התנור נעשה שני. וקמ\"ל דאע\"ג דהחלב שבדדיה נחשב מחובר. והרי לא ניח\"ל שיהא נעקר משם וכל שנעקר שלא לרצון לא חשיב משקה [כמכשירין פ\"ד מ\"ב]. י\"ל חלב אשה שאני דאפי' נעקר שלא לרצון חשיב משקה [כמכשירין פ\"ו מ\"ח]. וה\"ה דהוה מצי למנקט דבנפל חלב ההוא על ככר או פירות שלא הוכשרו. ולא הוה ניח\"ל שיפול החלב על הפירות. אפ\"ה כיון דהאשה טמאה. והחלב שנטף ממנה דינו כמשקין שנגעה בהן ונטמאו. הרי כל משקין טמאין מכשירין ומטמאין כאחת אף כשנפלו על הפירות שלא לרצון [כמכשירין פ\"א מ\"א] רק נקט תנור לרבותא. דאע\"ג דטומאת משקין לכלי הוא מד\"ס כפ\"ק דשבת [י\"ד ב'] אפ\"ה מטמא ליה החלב אף שנעקר שלא לרצון [והר\"ב כ' דאע\"ג דנעקר החלב שלא לרצון אפ\"ה נטמא התנור. דרק לענין הכשר צריך לרצון ולא לענין טומאה. ותמוה הרי כיון דהחלב טמא. אף לענין הכשר א\"צ ניחא ליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> ה\"נ אפשר דמיירי גם באשה שהיתה ראשון לטומאה שאין התנור מק\"ט ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גורפתו</b><br> ומתוך כך הוכרחה להכניס ראשה וידיה לתוך חלול התנור. כדי שתראה לגרוף האפר מכל הזויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצא ממנה דם</b><br> מהפצע שנתחבלה ידה מהקוץ. והרי אפי' היתה האשה טהורה עכ\"פ כיון דכל ידים שניות הן. כיון שיצא הדם על היד. אף שיצא שלא לרצון דם חללים מכשיר ונקרא משקה [כפ\"ו דמכשירין מ\"ח] א\"כ הדם שיצא מפצעה נעשה תחלה מסתם ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנבכוה ונתנה אצבעה לתוך פיה</b><br> כדי להקר הכויה. וכשחזרה והוציאה אצבעה מפיה. נעשה הרוק שבאצבעה תחלה מהסתם ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור מהדם והרוק הטמאין. מדחשיבי משקה ומטמאין כלי. אע\"ג שיציאתן מהגוף שלא לרצון היה. וקמ\"ל הך סיפא. אע\"ג דדם ורוק גריעי טובא מחלב ברישא. דבחלב רק לא היה ניח\"ל הטפת החלב. אבל אף שאין לה בזה נחת ממש שיצא החלב. עכ\"פ אין לה ביציאת החלב צער. ולא היה יציאתה נגד רצונה ממש משא\"כ הכא יציאת הדם מגופה נגד רצונה ממש היה. וכ\"כ בנכוות. נגד רצונה ממש היה שתצטרך להרוק ע\"ג אצבעה. אפ\"ה נטמא הדם והרוק וחוזר ומטמא להתנור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחט או טבעת</b><br> שמכירן שנטמאו ממת ונעשו עי\"ז אה\"ט. דאז אפשר שיטמאו להתנור שהוא כלי [רמב\"ם]. ול\"מ היה נ\"ל דאפשר נמי דמיירי הכא שנמצאו וכדמסיק. ואע\"ג שאינו יודע בהם שום טומאה ודאית עכ\"פ הרי גזרו טומאה על כל כלים הנמצאים [כטהרות פ\"ד מ\"ה]. ואם הן כלי מתכות חיישינן שנטמאו ממת ונעשו אה\"ט [כרמב\"ם פי\"ג מאה\"ט ה\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאו בנחושתו של תנור</b><br> ברצפת הקרקע שמול חלול התנור שמחובר שם בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא יוצאים</b><br> שאין בולטין לאויר התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן</b><br> שהגומא שהמחט בתוכה אינה עמוקה ביותר. ולהכי כשיושיב עיסת הפת ממעל להגומא יגע הבצק בהמחט. ואע\"ג דבמורגל מדביקין הבצק בכותלי התנור כשיאפוהו [כפ\"ח סי' ע\"ג] אפ\"ה כשהבצק רב מדביקו גם במקום אחר [כפ\"ה מ\"ה] וכ\"ש ברצפת התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל נטמא התנור. דמדנוגע שם הפת. מחשב אותו מקום כתוך התנור. ונטמא מהמחט שם. אבל באין העיסה נוגע שם. אינו נחשב שם כתוך התנור. ולא נטמא התנור. ולא אמרינן דעכ\"פ הרי נפלו לשם מתוך החלול של תנור. אלא תלינן שמקודם שהושיבו התנור במקום זה. כבר היו כלים הללו שם ברצפה [ואי\"ל עכ\"פ כיון דחרב כחלל. יהי' המחט בוקע ועולה לתוך התנור ככזית ממת. י\"ל לא לכל דבר אמרינן חרב כחלל (ועי' מ\"ש בס\"ד אהלות פ\"א מ\"א). ומה\"ט לא קשה נמי מדאמרינן (אהלות פ\"ד סמ\"א) דכשהטומאה מונחת במקום שאין פתוח טפח לבית. אפ\"ה הבית טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. וה\"נ נימא הכא דאף באין הבצק נוגע שם התנור טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך התנור. י\"ל דרק במת דמטמא באהל. מטמא בשסוף טומאת אהל להתפשט שם. אבל כלי שנטמא במת דלא שייך גבה טומאת אהל. אין לחוש בה נמי משום סוף טומאה לצאת. וא\"ת עכ\"פ מ\"ש הכא מטומאה בין הקורות [אהלות פ\"ו מ\"ה] דאם נראה בתוך הבית. חשבינן לה כאילו מונחת תוך הבית. והבית טמא. ה\"נ הול\"ל הכא דכל שנראה תוך התנור. אע\"ג שאין הבצק נוגע בהמחט. הו\"ל כמונחת בתוך התנור. י\"ל דוקא תקרה או כותל המשמש את הבית. שייך לבית. להכי כל שנראה הטומאה מתוכן להבית. הו\"ל כמונחין תוך הבית אבל סדנא דארעא שברצפת התנור לא שייך לתנור. תדע דהרי שם [מ\"ג] בכותל המשמש הבית וטומאה בתוכה. במחצה שלפנים הבית טמא. ובבית המשמש הכותל [שם מ\"ו] דהיינו שכתלו הוא סדנא דארעא ידין כקליפת השום. ע\"כ צריך לחלק כדאמרן]. ונ\"ל עוד דהא דלא נקט שנמצא המחט בגומא שבפנים בכותל התנור. היינו משום דבכה\"ג אפי' הגומא שבה *) המחט אינה עמוקה כל כך שיגע בה הבצק. אפ\"ה התנור טמא. דדוקא ברצפה שייך לומר כל שאין הבצק מגיע לשם לא שייך להתנור אבל בכותל התנור אפי' עב מאד עד שעי\"ז אפשר שיהיה בהכותל גומא עמוקה כל כך עד שלא יגע הבצק לשולי הגומא. אפ\"ה כותל התנור שייך טפי להתנור מרצפתו. דהרי הכותל נטמא עמו [כסיפא וכפ\"ג מ\"ו]. ואילו רצפתו נשארה בטהרתו. ועוד בנמצאו בנקב שבכותל א\"כ ע\"כ דרך פיו של תנור בא לשם ונדחק לתוך הגומא שבכותל. דהרי אין רואין נקב מבחוץ דנימא דרך שם בא. וגם אי\"ל שנפל לתוך הטיט בבית היוצר. ונילש עמו. דזה דבר רחוק שלא הרגיש בו היוצר כשלש הטיט [וערפ\"ח לי\"ד סימן מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בבצק הבינוני</b><br> שאינו רך ביותר עד שירד גם לגומא עמוקה. וגם אינו עב ביותר עד שאפי' הגומא אינה עמוקה. לא ירד לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו בטפילת התנור</b><br> הוא טיח הטיט שסביבו מבחוץ לשמור חומו. ומיירי הכא שהמחט והטבעת היו טהורים [ונ\"ל דאפי' נראין אבל לא בולעין לתוך חלול הבית אפ\"ה לא חשבינן להו כמונחים תוך הבית. וחילי מאהלות [פי\"א מ\"ח] דאע\"ג דפרח המנורה נראה תוך הבית אפ\"ה מטהרי ב\"ה. ואין לחלק דדוקא התם דכיון שאינה בולטת לתוך הבית דיינינן להמנורה כמונחת בתוך הדות ונצלת. אבל הכא אף אי משום דאינה בולטת נדונה כמונחת בתנור ג\"כ נטמא. דאין צמ\"פ מציל בכ\"ח על כלי שטף [וכמשנה ב' כאן]. י\"ל כמו במגופה בסיפא אפי' נראה בתוכה אפ\"ה נחשבת כגוש טיט. ה\"נ הכא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקף צמיד פתיל</b><br> שהתנור עומד באהל המת מוקף צמ\"פ [ועי' בועז סי' ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בטמא</b><br> ר\"ל אם התנור נטמא באהל המת וכגון שלא היה הצמ\"פ כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> נטמא המחט והטבעת. דכל טיפולו של תנור לתנור שייך. והו\"ל כמונחים בתוכו שאינן נצולין. ונ\"ל דכ\"ש כשהמחט מונח בכותל התנור או ברצפת התנור. דאע\"ג דאין הבצק נוגע בו שם נטמא המחט ממ\"נ אי נשדינהו בתר חלול הבית. הרי רצפת אהל המת טמא עד התהום [כאהלות פרק ג' משנה ז] ואי בתר תוך התנור. הרי אפי' צמ\"פ שלם אמ\"צ על כלי שטף. מיהו כ\"ז באין הצמ\"פ כראוי. אבל בשהצמ\"פ כראוי המחט שברצפה ניצל. דלא גרע מכלים שבין מגדל לארץ ואין שם פותח טפח. דניצולין באהל המת [כאהלות פ\"ד מ\"א] וכשהמחט בכותל התנור שסגור בצמ\"פ דינו כגוש הטיט. וכמגופה כנגד פיה בסיפא. רק נקט טפילה לרבותא דטהור. דאע\"ג דהטפילה אינו גוף התנור ממש. אפ\"ה ניצל עם התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בטהור</b><br> שסתום בצמ\"פ כראוי [ולהר\"ש לקמן סימן כ\"ה י\"ל דטהור היינו של חבר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דבטלו מחט וטבעת לגבי טיט התנור דאף שנראין בהבית. אפ\"ה כיון שאין בולטין לחוץ. נדונין כטיט התנור [ועי' אהלות פי\"א מ\"ח] אבל אם היו בולטין לחוץ מכותל התנור. תו לא הו\"ל כטיח הטיט. ולא עוד אלא אפי' בולטין לתוך חלול התנור שיש לו צמ\"פ עכ\"פ הרי אינו ניצל בצמ\"פ [וכמ\"ב]. מיהו נמצא דנקט לאו דוקא. דאל\"כ גם בלי אהל המת טמאים טומאת ז' [כלעיל סי' א'] וכן מוכח מהרמב\"ם [פ\"כ מאה\"ט ה\"ה ו'] שהשמיט מלת נמצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו במגופת החבית</b><br> המגופה עשויה מטיט. ועב ורחב למעלה. ומתמעט בעביו ונעשה דק מלמטה כדי לתחבו בקצהו הדק לתוך פה החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדיה</b><br> ר\"ל אם נמצא בצד העב שבהמגופה שלא כנגד פה חבית והחבית מוקף צמ\"פ ומונחת באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> דשם א\"צ החבית להטיט שבהמגופה. ולא הו\"ל הטיט שם כהחבית עצמה. אלא הו\"ל המחט והטבעת שטמונים תוך הטיט שבהמגופה שם. ככלים הטמונים בטיט. דלא מחשבו כצמ\"פ להציל. ונ\"ל דאפי' נמצאו שם במגופה הצרופה בכבשן. דהו\"ל פשוטי כ\"ח שאמק\"ט. אפ\"ה אין ניצולין. וכלבינה שנמצא בה מחט [לקמן מ\"ו]. דאי\"ל בכה\"ג דלבטל המחט לגבי המגיפה ולבינה שאמק\"ט. וכלעיל בטפילת התנור. דהתם שאני דכל עוד שיתעבה הטיפול יותר. טפי ישאר התנור בחמימותו נמצא שעובי המחט מועיל להתנור. ובטל לגביה ונחשב כמותו. אבל הכא אין בהמחט צורך כלל בהמגופה ובהלבינה [עי' בועז בסי' ז' עוד תירץ אחר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכנגד פיה</b><br> ר\"ל אם הן נגבלים בהמגופה נגד פה החביות שמוקפת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ה\"נ מיירי אף שנראין מבחוץ. כיון שאינן בולטין לחוץ מחשבו כהמגופה וניצולין בצמ\"פ של החבית. וכ\"ש אם נמצאו תוך עובי דופן החבית דנידן כהדופן וניצל. וכטפילת התנור לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נראין בתוכה אבל לא לאוירה</b><br> ר\"ל אפי' טמונים בהמגופה באופן שנראין תוך החבית אפ\"ה אינן נדונין כבולטין לתוכה שאינה ניצל [וכמ\"ב. והא דלא נקט הכא לשון ואין יוצאין. וכדנקט לעיל [במ\"א] ה\"ט משום דדוקא לעיל סגי באינו יוצא דהרי כל נחושתו של תנור הוא חוץ מאויר התנור. אבל הכא שקצת מהמגופה הוא תוך אויר החבית. לפיכך אם המחט הוא תוך חלק המגופה שתוך אויר החביות. אפי' אין המחט יוצא לתוך חלול החבית כמונח בתוך החבית דמי (וכפ\"ח מ\"ג)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחתיהם כקליפת השום</b><br> שבולטין מהמגופה לתוך חלול החבית אבל טיט דק כקליפת השום מכסה לכל הבליטה ההיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמדמכוסה הבליטה ההיא מטיט שבמגופה. הו\"ל כולו כגוף המגופה. וה\"ה ברישא בנמצא בנחושתו של תנור ובולט לתוך התנור. והבליטה מכוסה בטיט או בעפר כעובי קליפת השום. לא נטמא התנור מהמחט. מדלא מחשב כמונח בתוכו. וכן מוכח ממ\"ג. ומלעיל [פ\"ה מ\"ו]. רק נקטה הכא בסיפא. ומינה נשמע לרישא. מיהו בבולטין מהמגופה לחלול החבית ואין טיט מכסה הבליטה. אז כמונחין תוך החבית דמי. ואינן נצולין בצמ\"פ של החבית. ואפ\"ה אינן חוזרין ומטמאין החבית [כלקמן כ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס של ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניקת בתוכה</b><br> העבער ממתכת מונח תוך החבית. כי כך דרכו להניחו שם כדי שיהא מוכן למצוץ בו יין מהחבית. וה\"ה כל כלי שטף. א\"נ נקט מינקת לרבותא. דאע\"ג שהיא של מתכות. וכשנטמא ממת נעשית אבי אבות. אפ\"ה לא חזרה וטמאה החבית [ועי' בבועז סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקפת צמיד פתיל</b><br> ר\"ל והחבית מוקף צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים החבית והמשקין טהורין</b><br> דניצלו שניהן בהצמיד פתיל שעל פי החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומניקת טמאה</b><br> ואע\"ג דמדאורייתא החבית וכל מה שבתוכה ניצל בצמ\"פ שעליה. אפ\"ה לחבר כולן טמאין. דהחבית והמשקין שבתוכה. הרי אפי' אם לא היו באהל המת. עכ\"פ מדהן של ע\"ה ואין להם טהרה במקוה. לא יוכל החבר להשתמש בהן כלל. מדנטמאו ממגע ע\"ה. וגם המינקת שיש לו טהרה במקוה. ויוכל החבר להשאילה מהע\"ה ולהשתמש בה ע\"י טבילה. עכ\"פ הכא שידע החבר שהיתה מונחת בחבית הע\"ה באהל המת. יהיו אסור להשתמש בהמינקת בלי הזאת ג' וז'. דאף שהיה צמ\"פ על החבית אפ\"ה כלי ע\"ה טמא הוא. וכל כלי טמא אינו מציל בצמ\"פ שע\"ג [כלקמן פ\"י] אלא אפי' לע\"ה. רק החבית והמשקין שבתוכו טהורין לו. משום דרק לעצמו טהרנום. והוא מחזיק חבית שלו בחזקת טהרה. לפיכך מצלת לו בצמ\"פ על עצמה. ועל משקין שבתוכה. ואין לחוש שאם נטהרם לו ישאילם להחבר והרי להחבר לא ניצלו בצמ\"פ שעל כלי הע\"ה. ליתא. דלהחבר בל\"ז טמאין הן ואין להם טהרה וכדאמרן. אבל המינקת אם נטהרה להע\"ה ישאילנה להחבר ולא יאמר לו שהיתה בחבית באהל המת. וישתמש בה החבר אחר שיטבילנה והרי צריכה הזאת ג' וז'. ולכן גם להע\"ה נאמר שטמאה היא [ואי\"ל הרי בל\"ז כל השואל כלי מע\"ה צריך לחוש שמא נטמא ממת. דהרי אפי' כלי שהפקיד חבר אצל הע\"ה חיישינן שנטמא ממת [כרפ\"ח דטהרות מ\"ב]. י\"ל הרי אמרינן התם שכשיודע הע\"ה שהחבר אוכל בתרומה לא חיישינן שנטמאה אצל הע\"ה ממת. אבל הכא אם נטהר לו המינקת. גם להאוכל בתרומה ישאילנה]. ומה\"ט גם בכ\"ח שהיה מונח בתוכה כלי שטף. וכולן שייכי לחבר. והכ\"ח היה צמ\"פ ע\"ג ומונח באהל המת. אע\"ג דהכ\"ח והאוכלין ומשקין שבתוכה טהורין. אפ\"ה הכלי שטף שבתוך הכ\"ח לא ניצל. ואע\"ג שכ\"ח של חבר טהור הוא. וראוי שיציל על כל מה שבתוכה. אפ\"ה אמרינן שאינו ניצל. כדי שיציית לנו הע\"ה בזה כשיראה שהשוונוהי להחבר [רמב\"ם רפכ\"ג מט\"מ]. ואין לה\"ק א\"כ היאך יציל תנור טהור על המחט [לעיל מ\"א]. י\"ל התם מדנילוש תוך טפילת התנור. הו\"ל כטפילה גופא. ובטל לגבי התנור וטהור כמוהו. אולם להר\"ש כאן לא גזרו בשל חבר. ורק בכלי חרס ששייך ע\"ה גזרו. ורק פשטות משנתינו דנקט חבית סתם. משמע אפי' הוא של חבר. ודמיא משנתינו למה דתנינן באהלות [פ\"ה מ\"ג] אלא דתני לה הכא לרבותא דב\"ה. דאפי' קדירת ע\"ה לבד בלי סיועת דבר אחר מצלת. וקתני התם באופן רבותא דב\"ש דאפי' עם סיועת דפנות אוהלין אפ\"ה אין כלי ע\"ה מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים אף מניקת טהורה</b><br> דאע\"ג דחבית ע\"ה טמא מד\"ס. אפ\"ה כיון דמדאורייתא טהור הוא. מציל על המינקת בצמ\"פ שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו בית הלל להורות בדברי בית שמאי</b><br> כשהודיעו להן טעמן דחיישינן שישאיל המינקת להחבר וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור</b><br> הכא נקט למטה מנחושתו וכו' ולא כלעיל מ\"א. מדמיירי הכא שרצפת התנור מכסה השרץ או המחט. דאל\"כ מה מועיל שעכשיו מת וכדמסיק. הרי משערין באם הבצק יורד לשם וכריש פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר חי נפל ועכשיו מת</b><br> וא\"כ לא נטמא התנור כשנפל לשם ולא חיישינן שמת במקום אחר. ונפל מת לתוך התנור. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר דמדמצאו בתנור מת. ודאי כבר מת במקום אחר [כטהרות פ\"ו מ\"א]. ולא דמי להך [דטהרות פ\"ה מ\"ז] דהתם מצאו מת במקום שהניחו. ואיכא למימר דמחזיקין טומאה מזמן לזמן [ועי' ספ\"ט דטהרות]. מיהו דוקא בשנמצא השרץ לח. והתנור כבר הועמד ימים רבים. דאילו בחסר חד מהנך. הרי גם אם היינו מחזיקין טומאה ממקום למקום אפ\"ה התנור טהור. מדאיכא ס\"ס. שמא היה בהרצפה קודם העמדת התנור. או גם אם נפל דרך פיו שמא חי נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור</b><br> לעיל במשנה א' מיירי שנמצא בגומא שברצפת התנור. ונראה המחט תוך התנור. אבל הכא מיירי שנמצאו תחת הרצפה ומכוסה בעפר. והרי כל כלים הנמצאים טמאים מד\"ס. ואף למ\"ד דלא גזרו על כלים הנמצאים בירושלים [כפסחים די\"ט ב'. וכן פסק הרמב\"ם פי\"ג מאה\"ט] והרי מדקתני במתניתין סתמא. משמע דאף בירושלים הדין כך. י\"ל דמיירי הכא שאבדה לו מחט טמאה והכירה [כלעיל סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> התנור. וקמ\"ל דאף שא\"א לומר גבייהו חי נפל כבשרץ. עכ\"פ טהור. שאני אומר וכו'. ואעפ\"כ משנה שאינה צריכה היא דמי גרע הכא מנמצא בגומא בנחושתו של תנור והגומא מגולה דכשאין הבצק נוגע בהן טהור מה\"ט [וכלעיל סי' ה'] וכ\"ש הכא שהן מכוסין ברצפה. ואפ\"ה נקט הך בבא משום סיפא דקתני נמצא באפר מקלה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו באפר מקלה</b><br> ר\"ל בהאפר של העצים שנשרפו תוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לו במה יתלה</b><br> פשיטא. ולרב\"א קמ\"ל מדע\"כ מיירי שנמצאו בהאפר מקלה שתחת נחושתו של תנור [ועי' לעיל פ\"ה מ\"ו סי' נ\"א ודו\"ק] ואפ\"ה טמא. דאין לתלות שהיה שם קודם שהושב שם התנור. דא\"כ לא היה אפר למטה מהן. רק למעלה מהן. אבל בשרץ אף שאפר למטה ממנו. כיון שהשרץ מונח למטה מחלול התנור. טהור התנור. דאמרינן חי נפל ואח\"כ מת. והכי תנינן בתוספתא בהדיא. ול\"נ דקמ\"ל דלא אמרינן דנחזיק מזמן לזמן שהיה כאן האפר והמחט תחת נחושתו של תנור. קודם שהושב שם התנור ולא הוה רמי אנפשי'. או דידע ושכח. קמ\"ל דלא חיישינן לשכחה. דאין ספק אפר שמקודם מוציא מידי ודאי האפר שיש השתא בהתנור שמסיקין בו בכל יום [כנדה ט\"ו א']. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל דמטמא להתנור באויר ואפי' לא נגע בו. ואין האפר חוצץ. דלא דמי לנמצא בעפר שתוך התנור. דמטמאו להתנור רק בנגע בו [כלעיל פ\"ה מ\"ו] התם שאני דמדנתן העפר לתוכו בידים. הו\"ל כעפר ובטלו. דמבטל האויר [כאהלות פט\"ו מ\"ז]. אבל הכא דנתהוה האפר שם מעצמו. אפר לא מבטל ליה תוך התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסוף משקה לצאת</b><br> וקמ\"ל דלא דיינינן המשקין שבספוג כאילו בלועין בכלי. והרי להראב\"ד גם בלוע בכלי מציל אפי' מלהוציא טומאה. דהיינו כשהכלי הבלוע הוא תוך כלי החיצון. אפ\"ה הכא שאני. דכיון שהספוג עשוי להכניס ולהוציא. דהיינו שקולטין על ידו משקין וחוזרין וסוחטין אותן. לפיכך נא הו\"ל המשקין שבספוג כבלועין רק ככנוסין בעין בכלי. ואין מצילין רק בתוך תוכו. ולהכי הכא שכל הספוג הוא תיך חלול התנור. אין ניצל בתוך תוכו. וכמ\"ש לעיל [ספ\"ח]. וה\"ה בספוג שבלע משקין טהורין. ונפל לתוך אויר תנור טמא. ככנוסין בכלי דמי. ונטמאו המשקין וגם הספוג [כפ\"ח מ\"ד]. אלא איידי דנקט לעיל מחט וטבעת שנמצאו. דעל כרחך בטמאין מיירי וכמש\"ל. נקט נמי הכא ש התנור טהור. והנופל לתוכו טמא. ותו י\"ל דרבותא קמ\"ל דאע\"ג דטומאת משקין לטמא התנור רק מדרבנן הוא. אפ\"ה מחמרינן בה בשסופה לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן חתיכה של לפת ושל גמי</b><br> שבלעו משקין טמאין. ונפלו לאויר התנור. נמי אין דינן כבלועין רק ככנוסין בכלי. והיינו משום דלפת דרך לסחוט משקין שבו כשיבשלוהו. וגמי נמי הדרך להניחו בחביות שישאב הגמי היין שבחבית בשוליו. ולחזור ולסחטו לתיך כלי אחר. ולהכי הו\"ל כעשוי להכניס ולהוציא. והמשקין שנבלעו בתוכו ככנוסין בתוכו דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון מטהר בשני אלו</b><br> נ\"ל דר\"ש לטעמיה [ספ\"ד דמכשירין]. וה\"נ רבו משקין *) שבספוג וגמי על משקין טמאין שבלעו. משא\"כ ספוג אין משקין בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין</b><br> כגון שחתיכת חרס זה הוא מעביט של מי רגלים של אדם שנטמא במת ושרץ וכדומה או שחרס הזה בלע משקין שנטמאו מידים. אף שאח\"כ הדיח החרס ג\"פ ממשקין טמאין שעליו. עכ\"פ הרי נשארו משקין טמאין בלועין בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסוף משקה לצאת</b><br> ע\"י ההיסק. ולפיכך כשיצאו נטמא התנור. והא דנקט חרסין דהיינו כ\"ח שנשבר [כפ\"ג מ\"ד] לרבותא נקט הכי. דאע\"ג דהחרסין עצמו אין בו טומאה. אפ\"ה לא דמי לכלי שבלע מים טמאין וטבלו. שכשיפלטן אח\"כ טהורין [כמקואות פ\"י מ\"ה]. התם נטהרו בהשקה. אבל הכא כשפלטן אח\"כ טמאין. וכ\"ש כלי שלם שהוא כ\"ח שנטמא ממשקין טמאין שבלע. ונפל לתנור והוסק. הרי אפי' תימא כשנבלעו פרחו מינייהו טומאת עצמן. עכ\"פ כשחזרו ונפלטו נטמאו שוב מהכלי הטמא. מיהו אם בלעו החרסין משקין של זב וזבה שהן אה\"ט. א\"צ שיוסק התנור רק כשאינו מקפיד שיצאו המשקין שבתוכו. אבל במקפיד שיצאו. אז אפי' לא הוסק התנור עדיין. נטמא התנור. מדיכולין לצאת [וכאהלות פ\"ג מ\"ב] ולפיכך מתניתין דקתני סתמא דמשמע דאפי' במקפיד צריך שיצאו ממש. ע\"כ דאיירי במשקין שאינן אה\"ט [וזהו כונת הש\"ס (נדה ס\"ב ב') ודו\"ק. וכל זה דלא כהר\"ב כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגפת חדשה</b><br> הוא פסולת הזיתים שאין עדיין י\"ב חדש משנעצרו ע\"י אדם טמא. והרי בלע הגפת המשקין שנטמאו בעצירתן. וכשנפל הגפת לתוך התנור והוסק ודאי יצאו המשקין לתוך התנור ויטמאוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בישנה טהור</b><br> דבנפל לתוך התנור לאחר י\"ב חדש משנעצרו. טהור התנור מדודאי כבר נתיבשו כל המשקין שבהגפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> התנור כשהוסק. והא דנקט ג' שנים. והרי גם אח\"כ הדין כך. ה\"ט מדבעי לאשמעינן דלא כהנך מ\"ד בתוספתא דס\"ל דאחר ג' שנים רטיבות שבהן לא חשיב עוד משקה. והא דלא נקט הכא זגין כבסיפא. והרי גם בהו יש שיעור זה של י\"ב חדש [כחולין ק\"י א'] ה\"ט משום דרק בגפת רגילין להסיק משום שמנונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת והזגין</b><br> זגין הוא פסולת ענבים שנעצר יינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו בטהרה</b><br> שנעצרו ע\"י בני אדם וכלים טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלכו עליהם טמאים</b><br> בני אדם טמאין. ועי\"ז יצאו מהן וכו' ול\"ג ואח\"כ יצאו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דהפסולת שמהזיתים וענבים אמק\"ט. וגם השמן והיין שיצא מהן ע\"י הליכתן עליהן ג\"כ אמק\"ט. דהרי לא נתכונו הטמאין שיצאו המשקין מהפסולת. והרי כל משקה שיצא ממאכל שלא לרצון לא חשיב משקה. ואמק\"ט [רב\"א. ואשכחן דכוותיה בסלי זיתים וענבים ספ\"ו דמכשירין. מיהו כל זה במשקה טהור. אבל משקה טמא. אפי' ביצא שלא לרצון חשיב שפיר משקה כדחזינן לעיל בלפת וגמי וגפת. וכ\"כ לעיל בנטף חלב מדדי טמאה ספ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמתחלתן נעשו בטהרה</b><br> אבל בנעצרו ע\"י טמאין. הרי לרצון יצאו המשקין ונטמאו. וכשחזרו ונבלעו בהגפת והזגין וחזרו ונפלטו משקין טמאין הן. אף שפליטתן השתא שלא לרצון היה. וכלעיל בספוג שבלע משקין טמאין. אף שיצאו אח\"כ שלא לרצון נשארו בטומאתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש</b><br> הוא פלך שטוין בו. ויש בראשו צנורא עקומה ממתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמד</b><br> הוא מקל לישר הפרה בחרישה. ומסמר שבראשו הוא הדרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבינה שבלעה את הטבעת</b><br> שנשמטה מאצבע של העושה לתוך הטיט כשגיבל הלבינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן</b><br> הכלי מתכות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסו לאהל המת</b><br> כשהן בלועין תוך כלים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו</b><br> להרמב\"ם [פ\"כ מטו\"מ] קמ\"ל מתניתין דאינן נצולין מטעם בלועין. דלא מחשב בלוע רק כשנבלע מבע\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן</b><br> הניען. וכ\"ש בנשאן להדיא אבל בנגען הזב לא נטמאו הצנורא והטבעת הבלועין. דהרי הפשוטי כלי עץ והלבינה אמק\"ט וחוצצין בנגיעתו וכתרומה בסיפא [ותמוהין דברי הר\"ב שכתב אפי' לא נגע. משמע כ\"ש מגע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב נטמאו</b><br> דלגבי היסט הזב אפי' בלוע בו צמ\"פ ממש אינו מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לאויר התנור טהור</b><br> אחר שנטמאו והן בלועין כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאוהו</b><br> אפי' היה צמ\"פ ממש עליהן הרי אין צמ\"פ מציל. רק מלהכניס ולא מלהוציא הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהכוש והמלמד יש להן ב\"ק. ומדאינו עשוי למלאותו בקביעות [כראב\"ד פ\"כ מכלים] לפיכך שמיה ב\"ק [כסוכה י\"ב ב' תוס' ד\"ה מהו]. וא\"כ הרי מק\"ט. והיאך אפשר שהתרומה שנגעה בהן תהיה טהורה. ואפי' נימא דמיירי הכא שהצינורא והדרבן לבד נטמאו. ואח\"כ נבלעו בהכוש ובהמלמד. אפ\"ה הא תינח בנטמא הצנורא בהיסט הזב. דלא נעשה רק ראשון. להכי גם בתחבו אח\"כ בהכוש והמלמד לא קבלו טומאה מהצנורא. דאין כלי מק\"ט רק מאב. אבל בנטמא הצנורא ממת. הרי נעשה אבי אבות. ומטמא אח\"כ שפיר להכוש ולהמלמד. וא\"א שתטהר התרומה שנגעה בהן. י\"ל דאפ\"ה כיון דא\"א להוציא הצנורא הבלוע השתא מבלי שישבר הב\"ק. לפיכך הו\"ל השתא כשאר פשוטי כ\"ע שאמק\"ט. אם אינו משמש לאדם וכלים ביחד [כפט\"ז מ\"ז] והוא מפסיק שפיר בנגע בתרומה. ומה\"ט לא הוה כעץ משמש למתכת דגם פשוטיו מק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] דמדנבלע שם תו אינו משמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה</b><br> הוא לוח חרס [ועפט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל</b><br> ר\"ל שהסרידה מחובר ככסוי להתנור. וממורח בו יפה. והתנור עומד באהל המת. צמיד ר\"ל חיבור. ופתיל ר\"ל כסוי [רב\"א כך נ\"ל. ותמוה דברי רש\"י בחומש פרשת חוקת שפי' איפכא. ובמחכ\"ר הוא נגד משנה ערוכה [כלים פ\"י מ\"ב] בסתמו בבעץ וכו'. קאמרינן דלא מהני משום דהוה פתיל ולא צמיד וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדק מן התנור לסרידה</b><br> ר\"ל שנסדק המרוח שביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורו מלא פי מרדע</b><br> שיהיה הסדק רחב כמלמד הבקר והוא מקל שעביו שליש טפח ויש כעין יתד תחוב בראשו. והוא נקרא דרבן. ושניהן יחד נקראו מרדע [לרמב\"ם פכ\"ב מטומאת מת גם בשנסדק תנור בגגו שיעורו כמרדע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נכנס</b><br> ר\"ל אפי' הסדק רחב ממש כהמרדע. ועי\"ז אינו יכול לתחוב המרדע בהסדק. אפ\"ה כל שנקוב כשיעור זה. שוב אינו מציל בצמ\"פ. ואע\"ג דגם כשיש נקב כ\"ש שוב אינו צמיד [כפ\"י מ\"ב] י\"ל דזהו דוקא בנקב שנעשה בכונה. אבל הכא דהנקב נעשו מעצמו שנסדק. צריך שיעור. וכדקתני בסוף פרקן. ואף לבתר מ\"ש רתוי\"ט [פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם] דבנקב שנעשה מעצמו צריך רוחב טפח. היינו בדופן הכלי. אבל במרוח שבצמ\"פ סגי בשליש טפח. משום דשם הרי רצה לסתום פה הכלי. להכי גם בפתוח שליש טפח לא מחשב סתימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר נכנס</b><br> מיקל טפי מת\"ק ומצריך שיעור הסדק רחב יותר שיעכב בצמ\"פ. [והא דשיערו במרדע. נראה שהיה דרכם לחתות בו האש שבתנור. מדהוא ארוך. וכשנסדק כשיעור זה סמוך לפיו. לפעמים מניחו כך ואינו מסיר הסרידה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסדקה סרידה</b><br> ר\"ל אם ניקב או נסדק גוף הסרידה המחוברת בצמ\"פ בהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שלא נכנס</b><br> ת\"ק ס\"ל שסרידה שהוא בפה התנור והחום יוצא משם. להכי חמור מגוף התנור. דבתנור כשניקב מעצמו צריך נקב טפח [כלעיל סי' ס\"ב] ובסרידה סגי בשליש טפח. ואפ\"ה קילא סרידה ממרוח שבצדו. דבמרוח סגי בנקב שלא נכנס בו המרדע. ובהסרידה עצמו צריך שיהיה הנקב רחב שיכנס בו המרדע. ולר\"י גם ממרוח חמיר סרידה. דבמרוח לא נתבטל הצמ\"פ רק כשהנקב רחב להכניס המרדע. ובהסרידה סגי כשהנקב רחב כהמרדע ממש. אף שאינו נכנס בהנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עגול</b><br> ר\"ל אם הנקב שבסרידה הולך בשפוע ובעיגול מלמעלה למטה בעובי הסרידה. ועי\"ז המרדע שהיא פשוטה. אינה נכנסת בנקב העקום לתוך חלול התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור שניקב מעינו</b><br> עין התנור הוא כעין צואר חלול שהעשן יוצא משם. וגם שם צריך לסתמו בטיט כשרוצה שיציל בצמ\"פ. ומיירי הכא שסתמו וחזר ונתנקב שם באמצע המרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס ויוצא דולק</b><br> היינו שיעור גדול יותר שלא יכבה הכוש כשיוציאנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקב מצדו</b><br> של העין. דהיינו שנסדק בין המרוח וכותל העין. או שנסדק העין עצמו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א מן האמצע נכנס</b><br> ר\"ש ס\"ל גם בעין ובמרוחו. כדס\"ל לר\"י בסרידה ובמרוח שלה. דבתרווייהו אם נקב באמצע דהיינו שניקב בהמרוח עצמו. צריך שיהיה הנקב מרווח. דהיינו אם ניקב מרוח שבסרידה צריך שיהיה בכדי שיכנס שם המרדע. ואם במרוח שבעין צריך כדי שיכנם שם הכוש. אבל דולק א\"צ כלל לדידיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד אינו נכנס</b><br> היינו כשניקב חרס הסרידה עצמה או חרס העין עצמו אז סגי כשהנקב כאן וכאן מצומצם כרוחב מרדע או כוש. דס\"ל לר\"ש דבשניהן מקלינן במרוח וס\"ל שצריך נקב יותר מרווח. דאל\"כ יכול בנקל לסתמו ע\"י שימעך באצבעו על המרוח הרך. [כך נ\"ל. ולרב\"א מהאמצע דקאמר ר\"ש היינו בשניקב הפתיל שהוא החרס. ומהצד דקאמר. היינו שניקב הצמיד. והוא המרוח שמחבר הפתיל להכלי. ולא זכיתי להבין ד\"ק. וגם מהר\"ש והר\"ב משמע להיפך מדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורה מלא מיצה שנייה של שיפון</b><br> קשר ב' של קנה שבולת של שיפון. והוא ראגגען. וקשר זה הוא דק יותר מקשר התחתון שסמוך לעיקרו. אבל עב יותר מקשר הג' שלמעלה מהאמצעי. שסמוך יותר להשבולת. ונ\"ל דמדרגילין לינק היין מהחביות ע\"י קנה השבולת. כשרוצין לטעום היין שבהן. וכ\"כ מכדין יונקין ע\"י קנה סוף. להכי משערין בשיעור נקיבתו בכל א' כפי המורגל בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן היה אומר בחצבים גדולים</b><br> מגופות כדין גדולים כשסתמום בצמ\"פ ומרחם בטיט לסתמן. כבתנור וחביות לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד</b><br> ולרבנן דוקא בפה התנור ובעינו מחלקינן בין מן הצד לאמצעו ומטעמא דאמרן. אבל בכולהו אחרינא אין חילוק בין אמצע למן הצד. אלא בכל חד וחד. צריך שיהיה הנקב מרווח כדי שיכנוס בו הדבר הקבוע לשיעורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א</b><br> האי בד\"א. וכ\"כ בד\"א דנקט בתר הכי ד\"ה היא. וה\"ק בד\"א ששיעור נקב שבצמ\"פ שבחביות הוא כמלוא מיצה*). ובחצבים גדולים כקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שנעשו</b><br> החביות והכדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו כל שהוא טמאים</b><br> דדוקא ביין דמפיג ריחו. ולא ניחא ליה בנקיבת הכלים ההם. להכי כל שאין הנקב גדול כשיעור האמור בו דלא חזי כל כך להשתמש בהכלי. אלא קטן ממנו. לפיכך אף שמוכרח להשתמש בו. אפ\"ה לא ניחא ליה בהנקב. מדעכ\"פ מפיג הריח משם. להכי כסתום דמי. אבל כלי של שמן דבש חלב ומים. שהאויר יפה להן ניחא ליה בהנקב. ולהכי גם בכ\"ש דהיינו בכונס משקה סגי דלתבטל הצמ\"פ שבהן. [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א</b><br> שעכ\"פ במיוחדין ליין שיעורן כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שלא נעשו</b><br> הנקבים שבמרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידי אדם</b><br> ר\"ל במתכוון."
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כל שהוא טמאים</b><br> נ\"ל דמדלא נקט הך בד\"א בתר בבא דסיפא בכלי עצמו שניקב. ש\"מ דרק בהנך דלעיל דמיירי שניקב הצמיד או הפתיל יש חילוק זה בין בשניקב בכונה או לא. אבל כלי עצמו שניקב אין חילוק זה. אלא אפי' שלא בכונה. אם לאוכלין שיעורו בכזית. ואם למשקין בכמוציא משקה [וכן משמע מרמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ ה\"ג. ואין להקשות מזה על מהר\"ם [עי' מ\"ש לעיל רתוי\"ט פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם]. עי' מ\"ש בס\"ד בבועז אהלות פ\"ה סי' ב' לתרץ קושיא זו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקבו</b><br> לעיל מיירי כשניקב הצמיד או הפתיל. אבל הכא מיירי בשניקב רק דופן הכלי או קרקעיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לאוכלים שיעורן בזיתים</b><br> בכמוציא זית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכונס משקה</b><br> בכונס משקה גרסינן. וכל שיעורי נקבים דתני בפרקן היינו רק לאשמעינן דכשהנקב פחות משיעור האמור בו א\"צ לסתמו. ואפ\"ה מציל בצמ\"פ. אבל כל שהנקב כשיעור צריך לסתמו אם יציל בצמ\"פ. ואפי' כשהנקב גדול מהשיעור מהני בו סתימה. עד שינקב רובו או כמוציא רימון. דאז אפי' סתם גם הנקב ההוא אינו מציל בצמ\"פ. מדכבר בטל בתורת כלי לגמרי והו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט דאינו כצמ\"פ להציל. ונ\"ל דכלי שאמק\"ט שאינו עשוי לאוכלין או למשקין רק להניח שם כלים וכדומה. משתער נקב שבהן כפי הדבר שמשתמש בהן. כבית קערות כל שאינו מקבל קערות. וכן כל כיוצא בזה [כפי\"ז מ\"ב] וכל שהנקב קטן מזה א\"צ לסתמו. ואפ\"ה ניצל בצמ\"פ שבפתחו וכשנקב גדול בו כלעיל אפי' סתמו אמ\"צ. ותני במכילתן ג' משניות דדמי אהדדי. דהיינו הך דפ\"ג שהוא שיעור לטהר הכלי. והך דפ\"ח מ\"ב לחצוץ בפני השרץ בתוך תוכו. והך דהכא לחצוץ בצמ\"פ באהל המת דבכולהו אזלינן לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו כלים מצילין בצמיד פתיל</b><br> כשהן סתומין באהל המת מצילין עצמן ומה שבתוכן מלהתטמא. והיינו משום שהן עצמן אמק\"ט ואפי' כ\"ח שמק\"ט מתוכו. עכ\"פ אמק\"ט מגבו. ותוכו הרי סתום בצמ\"פ. לפיכך גם הוא מציל בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי גללים</b><br> שנעשו מצפיעי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי אדמה</b><br> שנעשו מטיט ולא נצרפו בכבשן. ולא אמרינן דהו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט. שאמ\"צ באהל המת. דהכא שאני. מדנתיבשו וראוי להשתמש בהן כך. וגם שם כלי עליהן. וכל הנך שנזכרו במשנה עד הכא. אמק\"ט כלל אפי' מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי נתר</b><br> הוא מין אדמה שעושין ממנה כלים. ומשתמשין בהן גם לח בלי צירוף בכבשן [עי' ע\"ז דל\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצמות חיה שבם</b><br> לאו דוקא ים. אלא מכל הגדול במים. וה\"ה הנעשין מעצמות עופות שג\"כ אמק\"ט [כפי\"ז מ\"ד] ואפ\"ה שיירי' תנא. משום דלא פסיקא ליה. דהרי לקמן מוציא מהכלל כנף העוז ולא סגי ליה למתני ועצמות העופות חוץ מכנף העוז. דהרי בתוספתא [כלים ב\"מ פ\"ז] קאמרינן דעוז לאו דוקא אלא כל כלי מכנף חזק של שום עוף מק\"ט. ואפי' כלי שמקליפת ביצה חזקה. אלא שדברו חכמים בהווה. להכי שבקה לגמרי מלמתני':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי עץ הטהורים</b><br> שמחזיקין ארבעים סאה בלח. והוא אמה על אמה ברום שלש אמות שאמק\"ט. מדאין מתטלטל כשהוא מלא. ע\"י אדם יחידי. וה\"ה כשכסוי הכלי שמחובר בהכלי בצמ\"פ הוא פשוטי כלי עץ מציל. ולרמב\"ם כלי שמחזיק מ\"ס דינו כאהל. וא\"צ צמ\"פ כלל. והא דקאמר הכא וכלי עץ הטהורין שמציל בצמ\"פ. היינו במכסה בפשוטי כלי עץ כלי שאמק\"ט מגבו. ניצל במחובר בו בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מצידיהן</b><br> ר\"ל בין שהנקב בכלי למעלה סמוך לפה הכלי. ובין שהנקב הוא בצד הכלי. אם סתומין בצמ\"פ מציל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו כפויים על פיהן</b><br> על גוף הקרקע. ומירח פה הכלי בטיט בהקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצילים כל שתחתיהן עד התהום</b><br> ומיירי בין שהטהרה מונחת בחלול הכלי ממש. או אפי' טמונה בקרקע מכוון תחת פה הכלי שמונח באהל המת. והרי לולא הכלי. הרי כל טהרה שטמונה בהקרקע באהל המת טמא עד התהום [כאהלות פט\"ו סוף מ\"ה] אפ\"ה כיון שכלי שאמק\"ט כפוי כנגד הטהרה למעלה וממורח שפתו בטיט. מציל על הטהרה שכנגדו למטה. אבל כל שלא מירח שפת הכלי סביב בקרקע בטיט אמ\"צ על שתחתיו. רק כשיש דפנות אהל תחת השפה של הכלי. או למול שפת פה הכלי [כפ\"ה דאהלות מ\"ו] [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מטמא</b><br> דס\"ל דכל כלי כפוי אפי' ממורח בטיט אמ\"צ מדכתיב צמ\"פ עליו. דהיינו שיהיה הצמיד דהיינו המרוח. והפתיל דהיינו הכסוי שניהן יהיו עליו. דהיינו על שפת הכלי. ולא על גביו. ר\"ל אבל אין הצמ\"פ מועיל כשהכלי כפוי שאז מירח הטיט על אחורי שפת הכלי. דהיינו ע\"ג. וכ\"ש שאין הצמ\"פ מועיל כשהוא תחת שפת הכלי. דבין כך וכך אין הצמ\"פ עליו כמו שציותנו תורה. ולרבנן דוקא בכ\"ח דרשינן הכי. שכפוי לא יציל אפי' בממורח בקרקע בטיט. והיינו משום דצמ\"פ שכתבה תורה. מפי השמועה למדנו דרק בכ\"ח מיירי. שא\"א שיציל מטעם אהל. לפיכך צריך צמ\"פ. אבל שאר כלי שאמק\"ט. אפי' כפוי מציל. והיינו מטעם אהל. והרי אנן במתניתין רק בשאר כלים איירינן. וכדמסיק ותני חוץ מכ\"ח. וכן מוכח דאי רבנן גם בכ\"ח פליגי. א\"כ עליו דקרא דמייתי ר\"א. רבנן במאי מוקי ליה דאף דס\"ל דעליו גם בסמוך משמע [כמנחות דס\"ב א'. ושם פי\"א מ\"ה]. עכ\"פ תחתיו ודאי לא משמע:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכל מצילין</b><br> ר\"ל כל הכלים הנ\"ל כשיש עליהן צמ\"פ מצילין על כל מה שבתוכן מלהטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מכלי חרס</b><br> כשמוקף צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כלי חרס</b><br> כשמונחים תוך כלי חרס אחר. אבל אין כ\"ח החיצון מציל על דברים שיש להן טהרה במקוה. מגזירה שמא ישאלן חבר ממנו [כלעיל פ\"ט מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה מקיפים</b><br> במה מדביקין וממרחין הכסוי בהכלי כדי שיציל על שבתוכו בצמ\"פ באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסיד ובגפסיס</b><br> הוא ג\"כ מין סיד [גיפס] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזפת</b><br> עי' לעיל [פ\"ג סי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית</b><br> חרס כתוש שחזר וגבלו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקיפים לא בבעץ</b><br> בדיל [צין] בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא פתיל</b><br> כסוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו צמיד</b><br> ר\"ל אינו מתחבר יפה בהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקיפין לא בדבילה שמינה</b><br> מיירי אפי' לא הוכשרו עדיין לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בבצק שנילוש במי פירות</b><br> ר\"ל אף דבנילש במי פירות אמק\"ט. מדאינן מכשירין. עכ\"פ שמא יוכשר שם בא' מז' משקין ויקבל טומאה מיד באהל המת. מיהו אי\"ל דכל חששתינו הוא שמא יוכשר בלי ידיעתו ונמצא שיתטמא מה שתוך הכלי ולאו אדעתי'. והרי דבר טמא אינו חוצץ [כב\"ב י\"ט ב']. ליתא דבשום דוכתא לא חיישינן שמא הוכשר ונטמא. אם לא דמסתבר שהוכשר [כמכשירין פ\"ו מ\"ג]. אלא הך תנא ס\"ל דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. ולפיכך הכא שעומד הכלי במקום הטומאה חיישינן שמא באמת יוכשר ויתטמא מיד. וכדחיישינן כה\"ג גבי תרומה [סוכה ל\"ה ב']. וכן משמע לישנא דמתניתין דקאמר שמא יפסול ולא קאמר שמא יטמא. דמשמע דרק לפסול דבר שצריך טהרה חיישינן. ואנן קיי\"ל דרק חולין הטבולין לתרומה אסור לגרום טומאה. אבל חולין ממש אף לידים שרי [עי' רכ\"מ סוף הל' אוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הקיף הציל</b><br> אם לא הוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נשמטת</b><br> שמתנועע בפה החבית. ועי\"ז אפשר להוציאו משם בנקלות. רק שאינה נשמטת ונופלת מעצמה מתוך פה החבית. אעפ\"י שאינה ממורחת בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר מצלת</b><br> דמדאינה נופלת בעצמה הו\"ל כצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אינה מצלת</b><br> נ\"ל דלרבנן אפי' מהודק יפה המגופה בפה החבית אפ\"ה אמ\"צ רק כשממורח טיט על הסדק שבין המגופה להחבית. וכדחזינן בזמורה [מ\"ו] רק נקט מחולחלת לרבותא דר\"י. דאפ\"ה ס\"ל דמציל. דלדידיה דוקא במדובקים יחד דבר קשה בדבר קשה. וכגון אבן וחרס צריך מרוח. אבל מגופה שהוא טיט שנתיבש. שתחוב בחבית חרס. דהו\"ל רך בקשה המתדבקים א\"צ מרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בית אצבע שלה</b><br> היינו גומא שבמגופה שתוחב לשם אצבעו כשירצה להוציא המגופה מפה החבית. *כז) שבית חללו של הגומא בולט לתוך החבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בתוכה</b><br> בתוך גומת המגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבית טמאה</b><br> דהו\"ל כמונח שרץ בחבית מדבולט לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין שבתוכה טמאים</b><br> דהמגופה אינו כלי להציל בתוך תוכו [כפ\"ח מ\"ג]. ולא עדיף משרץ בסרידה שעל פי התנור ושוקעת לתוכה דהתנור טמא מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדור</b><br> באלל העשוי ממטלית ארוג מצמר או פשתן וכדומה שכורכו יחד בעיגול. דאף שהיה בהמטלית גע\"ג אצבעות. אפ\"ה כשכרכו יחד שוב אמק\"ט [כלקמן רפכ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפקעת של גמי</b><br> הוא [קנויעל] מחוט עשב ארוך הנקרא [באסט] בל\"א. והא דלא נקט פקעת של חוט צמר או פשתן. ה\"ט משום דפקעת כזה מק\"ט [כלקמן רפכ\"א]. וא\"כ לא חזי לסתימת צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מירח מן הצדדין</b><br> היינו סביב קצוות הכדור והפקעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הציל</b><br> ר\"ל אפי' אם מירח מהצדדין אפ\"ה לא הציל בצמ\"פ. משום שנשארו נקבים וסדקין בין חוטי הכריכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימרח</b><br> על הכדור והפקעת עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן ומלמטן</b><br> ר\"ל או מלמטן. כדי שיסתמו כל הנקבים והסדקין שבין חוטי הכריכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן במטלית של בגד</b><br> שכרכו על פי הכלי. והמטלית אין בו ג' על ג' אצבעות דאמק\"ט. ואפ\"ה אמ\"צ מפני הנקבים שבארוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה של נייר</b><br> והרי נייר אמק\"ט רק כשיש בו ב\"ק [כרמב\"ם רפ\"ב דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או של עור</b><br> והרי גם עור אמק\"ט. כשהוא פשוט בלי ב\"ק. רק כשהוא רך ויכול לקפלו סביב שום דבר [כתוס' שבת ס\"ג ב' ד\"ה מנין] והכא דהנייר והעור רכים. דהרי כרכם סביב פה הכלי. א\"כ ע\"כ דמיירי שאין בזה ובזה כשיעור לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקשרה במשיחה</b><br> שהניחן על פה הכלי וקשרן סביב בחוט. סביב לשפת פה הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מירח מן הצדדין הציל</b><br> דמדאינן נקובין כארוג א\"צ מרוח על פניהן. וסגי בשמירח בקצוותיהן סביב שפת פה הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> ר\"ל חבית חרס שרגילין לזפתה מבפנים לשמירת היין [כע\"ז פ\"ה מי\"א] ומיירי שהחבית סתומה בצמ\"פ כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתקלפה והזפת שלה עומדת</b><br> שנשבר קצת חרס מדופן החבית. ונקלף מעל הזפת שבפנים והרי אם תציל חבית זו באהל המת. צריכה סתימה גם במקום נקב זה שנעשה ע\"י שבירת החרס אלא בחבית זו כיון שרק נקלף החרס שבנקב מעל הזפת שבפנים. הרי הזפת סותם הנקב לא תוך חלול הנקב. רק תחת מקום הנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן קבוסים של מורייס</b><br> הן קנקני חרס שנותנין לתוכן שומן דגים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שגפתן עם השפה</b><br> סתם פיהם עם גפת [הוא גיפס בל\"א] למטה משפת הכלי. ונמצא ששפת הכלי בולט לחוץ סביב מקום הסתימה. ונקט הך דינא בקבותים ולא בשאר כלים. משום דרק קבותים היו רגילין לעשותן באופן ששפת פיהן סביב כפוף לחוץ. ואין נוח לעשות בו צמ\"פ רק מבפנים. דהיינו למטה משפת הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אינם מצילין</b><br> מדכתיב צמ\"פ עליו ולא מתוכו. ואע\"ג דלעיל [פ\"ג מ\"ג] בניקב וסתמו בזפת מהני. ונחשב כסתום ולא פליג ר\"י. התם הזפת הוא תוך נקב השבירה. ובצד שפת החרס. והרי כל מהצד נקרא בתנ\"ך בלשון על. כמו ועליו מטה מנשה. לפיכך גם היכא שהצמ\"פ בצד שפת חרס הנקיבה. שייך לומר גביה צמיד פתיל עליו. אבל הכא הזפת הסותם הנקב. הוא למטה משפת הנקב סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים מצילין</b><br> דדרשי צמ\"פ עליו. רק שלא יציל כפוי [כלעיל בועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצילוה</b><br> ה\"נ מיירי בהיה הסתימה שוה עם שפה החיצון של מקום הנקב בגב הכלי. וסתמא כרבנן לעיל. רק קמ\"ל הכא דאפי' סתימה דממילא מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימרח מן הצדדים</b><br> וא\"צ מרוח ע\"ג אע\"ג שהזמורה ספוגיי שיש בה נקבים דקים בטבע. עכ\"פ אינן נקבים ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ב'</b><br> שסתם החבית בב' זמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נסר</b><br> הוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט כשאינו משמש לאדם וכלים ביחד [כפט\"ז סמ\"ז] ולהכי חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתון על פי התנור</b><br> כולה בבא שא\"צ היא אלא נקט לה משום סיפא דבעי למנקט עשאן בסינין וכו'. ובעי לאשמעינן דלא מהני כה\"ג רק בב' נסרים שקצוותיהן מתאימות. ולא בב' זמורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאן בסינין</b><br> להרמב\"ם היינו יתידות עץ. שחיבר בהן ב' הנסרים במקום שמתאימין יחד. ולהר\"ש היינו קליפות דקות של סנה. והוא כעין נעורת של פשתן. שאנחנו סותמין בו את הנקבים והסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשוגמין</b><br> הוא ג\"כ מין קליפות עץ. ושניהן מתדבקין וסותמין יפה כמרוח שבין נסר לחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור ישן בתוך החדש</b><br> ושפת פה של החדש עומד בשוה עם שפת פה של הישן. ומיירי שהחדש לא הוסק עדיין כשיעור לק\"ט [כמבואר לעיל פ\"ה מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסרידה</b><br> הוא כעין דף של חרס כפוף קצת באמצעיתו כדי ללוש על גביו [פ\"ח מ\"ג] ובה סותמין התנור [כפ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי הישן</b><br> שמונח על פה הישן ואינו ממורח בו כבצמ\"פ. ואפי' כשעי\"ז נסתם גם פה החדש. וכגון ששפתות פה החדש והישן שוות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל הישן וסרידה נופלת</b><br> ר\"ל אם ישוער שכשינטל הישן מתחת הסרידה. תפול הסרידה לתוך חלול של החדש. וכגון שפה החדש רחב יותר מרחבו של נסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> ר\"ל כל הכלים שתוך הישן ושתוך החדש. וגם התנור הישן בעצמו. הכל נטמא באהל המת. דהרי להישן אין לו צמ\"פ והחדש שאינו כלי. לולי שהיה סתום היה חוצץ בפני הטומאה. דלא הו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט. דמדהוא מרווח טע\"ט מציל משום אהל כשהוא סתום. וא\"צ צמ\"פ. אבל הכא הרי פיו מגולה למעלה. ואפי' היה הסרידה רחבה ממש כמלא חלול פה החדש. עכ\"פ כל שכשיסירו הישן מתחת הסרידה לא תפול על כותלי החדש רק לתוך חללו של חדש. נמצא שהסרידה נסמכת על דבר שמק\"ט וכל דבר המק\"ט מביא הטומאה. ואינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ו מ\"ב ופ\"ח מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> שהסרידה רחבה וארוכה בכדי שתנוח על שפתי פה החדש שמקיף להישן. ועי\"ז גם כשיסירו הישן מתחתיה לא תפול הסרידה לתוך חללו של חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> שהחדש שאינו כלי דינו כאהל ומציל כשהוא סתום גם בלי צמ\"פ [כרפי\"ב]. ומדהוא גדול לא הו\"ל כאוכלין שגבלן בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח</b><br> דהיינו ששפת החדש עומד נמוך משפת פה הישן המקיפו. ובין ב' הפיות אין טפח. מיהו רק הכא שהחדש תוך הישן הוצרך התנא להתנות כן. מדאפשר שפה הפנימי יהיה נמוך מהסרידה שעל פה החיצון הישן. אבל לעיל שהישן תוך החדש. אם הסרידה נתמכת על פה החיצון. כדנקט התם בסיפא דרישא. לא הוצרך התנא להתנות שלא יהא שפת פה הפנימי נמוך טפח מהסרידה שנתמכת על פה החיצון. דהרי אפי' יהיה נמוך פה פנימי טפח מפה החיצון. אפ\"ה הכל טהור. מדניצל גם פנימי. וכל מה שבתוכו מכח החיצון שמגין עליו מטעם אהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבחדש טהור</b><br> דהרי אפי' לא היה כאן הישן כלל. והסרידה והתנור החדש ששניהן אמק\"ט היו מופסקין מהדדי באויר פחות מטפח. היה ניצל מה שבחדש [כאהלות פי\"א משנה ח']. אבל הישן טמא מדאין לו צמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסין</b><br> אלפסין של חרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו בתוך זו</b><br> ויש ריוח בין כלי לחבירו להניח שם אוכלין ומשקין:",
+                "אותו שהשרץ מונח בה נטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורות</b><br> הקערות אחרות עצמן ודאי טהורות. ואפי' השרץ בחיצונות. והחיצונה עודפת אפ\"ה פנימיות טהורות דאין כלי מק\"ט מאויר כ\"ח [כלעיל פ\"ח מ\"ד]. וכדילפינן כן מקרא [שבת קל\"ח ב']. ולא נקט פיהן שוות רק משום כשהשרץ בפנימית. דאז דוקא כשאין שפתות החצונה עודפת על שפתות הפנימית שהשרץ בתוכה. החיצונה טהורה. הא בעודפת שפת החצונה. הרי השרץ שבפנימית מונחת גם באויר החצונה ונטמא גם היא. וכ\"כ כשמשקין בפנימית. אז גם בשהשרץ בחיצונה. דוקא בששפתותיהן שוות אותה שהמשקין בתוכה טהורה. משום שגם המשקין בעצמן נשארו בטהרתן מדמונחין תוך תוכו [כפ\"ח מ\"ד]. אבל כששפתות החיצונה עודפת ואפי' כשהשרץ בחיצונה. נטמא המשקין שבפנימית וטימאה גם להפנימית:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בכונס משקה</b><br> ר\"ל אבל אם כל האלפסין נקובים בכדי שיכנס בהנקב משקה שבחוץ נגד הנקב. מיהו אילו היו כלים המיוחדין רק למשקין. הרי משנתנקבו כן. תו אין חשובים כלי כלל. בין לקולא. שהן עצמן אמק\"ט עוד. ובין לחומרא שאינן מצילין על אוכלין ומשקין שבתוכן מטעם תוך תוכו. ואם היו כלים המיוחדין רק לאוכלין. אז ודאי בין לקולא הנ\"ל ובין לחומרא הנ\"ל. לא היה מתבטל מהם שם כלי ע\"י נקב כזה. דהרי כלי כזה שיעור נקיבתו כמוציא זית. אבל הכא הרי באלפסין מיירי. שמיוחדים לבשל בהן מאכל עם רוטב. וא\"כ מיוחדין לאוכלין ולמשקין. דבכה\"ג מטילין אותו לחומרא לכאן ולכאן [כפ\"ח מ\"ב] לפיכך לענין שיהא האלפס עצמו מק\"ט. עדיין חשוב כלי. ולענין שיציל ע\"י תוך תוכו לא חשבינן לי' ככלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בעליונה כולן טמאות</b><br> דלגבי עצמו אמרינן לחומרא דשיעור נקיבתו בכזית. ולהכי היא מק\"ט מהשרץ שבתוכה. ולגבי האלפסין החיצונים. נמי אמרינן לחומרא. ולהכי אף דבכל דוכתא מציל תוך תוכו. בין מלהכניס או מלהוציא טומאה. עכ\"פ הכא מדנקוב הפנימי שהשרץ בתוכה בכונס משקה. כמאן דליתא פנימי דמי. דלא חשבינן לה כלי. והו\"ל כמונח שרץ באויר כל א' מהחיצונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה וכולן טהורות</b><br> היא טמאה דלחומרא אמרינן דהוי כלי ומק\"ט. מדאינה נקובה כמוציא זית. אבל עליונות ממ\"נ טהורות. דאי לאו ככלי דמי. הרי אמק\"ט. ואי ככלי דמי הרי אין כלי מק\"ט מאויר כ\"ח. ומה\"ט אפי' יש משקין בעליונות. והן ודאי נטמאו. דלא דיינינן לעליונות ככלי. מדהן נקובות. ואין מצילין בתוך תוכו. אפ\"ה המשקין שנטמאו אינן חוזרין לטמא הקערות שנגעו בהן המשקין. דממ\"נ אי ככלי שלם דיינינן לי' הרי הצילו על משקין שבתוכן בתוך תוכן. ואי לאו ככלי דמי. א\"כ איך יקבלו טומאה מהמשקין [רב\"א. ולפ\"ז לכאורה היה נ\"ל חידוש דין דאם המשקין באמצעי. והן נוגעין בגב הפנימית י\"ל שהאמצעית שהמשקין בתוכה טהורה כולה מכח ממ\"נ הנ\"ל. והפנימית שנגעו המשקין רק בגבה טמאה עכ\"פ מגבה [כרפכ\"ה] דהרי בפנימית זו אין כאן ממ\"נ. ואי\"ל דאמרי' ממ\"נ בהנקב. דאם נקב כזה מבטל שם כלי. א\"כ פנימית אמק\"ט מהמשקין. ואם נקב כזה אין מבטל שם כלי. א\"כ גם המשקין טהורין. דהרי הצילום הפנימיים בתוך תוכו. ליתא. דא\"כ בשרץ בעליונה. וכולן נקובות. אמאי כולן טמאות נימא ממ\"נ הנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ בעליונה</b><br> בשלימות מיירי השתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא והתחתונה טמאה</b><br> דמשום שהתחתונה עודפת. הו\"ל כאילו מונח השרץ גם באויר התחתונה. אבל האמצעיות טהורות. דאף דדיינינן כאילו השרץ בהחיצונה. עכ\"פ הו\"ל אמצעית כקדירה שמונחת בתנור שהשרץ בתוך התנור שהקדירה טהורה דאין כלי נטמא מאויר כ\"ח [כפ\"ח מ\"ד] ולא דמי לטבלא שיש בה לזביז עודף. דבנטמא קערה א' שבה נטמאו כולן [כלעיל פ\"ב מ\"ז] התם כולן גוף א' הן באמת. רק שכשאין לזבז עודף הו\"ל אותה שהשרץ בתוכה כגב להקערות האחרות [וכמ\"ש שם בס\"ד סי' ע\"ו] אבל הכא כל האלפסין גופין חלוקין הם. דמי שפיר לקדירה שבתנור הנ\"ל. דלא נטמא מאויר כ\"ח. אפי' כשהשרץ עדיין בהחיצון. מיהו הרי בכה\"ג אמרינן התם דאוכלין ומשקין שבפנימי טמאין. דמשום שפה קדירה למטה מפה התנור. אין האוכלין ומשקין נצולין מכח תוך תוכו. א\"כ ה\"נ הכא במונח שרץ בעליונה ותחתונה עודפת. או במונח שרץ באמת בהתחתונה העודפת. גם האוכלין ומשקין שבפנימית טמאין. דמדהתחתונה עודפת. אינן נצולין מכח תוך תוכו. וחוזרין משקין ומטמאין להקערה שהן בה וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' אם המשקה באמצעית אינן נצולין בתוך תוכו. דהרי מדהתחתונה עודפת. הו\"ל כאילו השרץ והמשקין מונחין בתוך חלול החיצונה. וחוזרין המשקין ומטמאין להקערה שהן בה. וכ\"ש בהיה השרץ באמת מונח בתחתונה העודפת. דודאי מונח אז השרץ והמשקין שבפנימית כולן בתוך חלול א' ונטמאו כולן. והא דנקט הך משנה בפרק זה. והרי לכאורה אין כאן מקומה דהרי כל הפרק בצמ\"פ מיירי ה\"ט מדבעי למנקט ג' מיני הצלה שבכ\"ח גבי הדדי. דהיינו בתחלה נקט דיני צמ\"פ ובתר הכי [במ\"ז] נקט דיני אהל שמציל בכיסוי לבד. אפי' אין הכסוי מחובר בצמ\"פ. ובסוף הכל נקט הצלת תוך תוכו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמאין</b><br>מריש מכילתין עד כאן ריש פרק י\"א נתפרשו כל דיני טומאת כ\"ח. והן שקראן התנא דברייתא בתוספתא בשם בבא קמא. ומכאן עד סוף פרק כ\"ו מפרש התנא. כל דיני כלי מתכות. ואח\"כ כל דיני כלי עץ. ואח\"כ כל הדינים ושייכים לב' מיני כלים הנ\"ל וכל הדינים הללו כללן התנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא מציעא. ומשם עד סוף פרק ל' מפרש התנא כל דיני בגד עור ושק. ואח\"כ כל דיני כלי זכוכית. וגם הנך כולהו כללן תנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא בתרא:",
+                "אפי' פשוטיהן מק\"ט מדאו'. דשאר כלים לבדן הוקשו במקרא א' לשק שיש לו ב\"ק. אבל כלי מתכות לא הוקשו. ותו דהרי התורה אמרה בכלי מתכות. כל דבר אשר יבא באש וגו' אך במי נדה יתחטא. והרי בזה נכלל גם פשוטי כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו טהרו</b><br> ה\"ה נקבו. והא דנקט נשברו היינו לרבותא דסיפא. דאע\"ג דנשבר לגמרי אפ\"ה כשחזר ותקנו חוזר לטומאה ישינה. ושיעור נקיבתו של כ\"מ היינו אם ע\"י הנקב או הסדק והשבר אינו ראוי עוד לתשמישו שבתחלה [כלקמן רפי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן הישנה</b><br> מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לטומאת הנפש</b><br> דס\"ל דהא דגזרו בכ\"מ שיחזור לטומאה ישנה. היינו דאל\"כ כשיתטמא לאדם שום כלי מתכות שלו לא ימתין ז\"י להזאתו. אלא ינקבו כדי שיתטהר. ואח\"כ יחזור ויתקנו יפה. ועי\"ז ישתכחו דין מי חטאת [וזה טעמו של ר' יוחנן במ\"ג]. ולרבנן גזירת טומאה ישנה הוא משום דאל\"כ היו מדמין טבילה לשבירה. ויהיו סבורין מדשניהן מטהרין. לפיכך כמו בשבירה מתטהר בלי הזאה והע\"ש. ה\"נ בטבילה. ולא יהיה צריך הזאה ג' וז' קודם טבילה ולא הע\"ש אח\"כ. ואת\"ל א\"כ עכ\"פ הוי סגי לן לתקן שכלי שנטמא ונטהר ע\"י שבירה יהיה צריך הע\"ש קודם שישתמש בו אחר שיתקנו. ול\"ל שהצריכוהו טבילה. י\"ל כיון דעכ\"פ בנטמא במת לא סגי לן בהך תקנתא. יטעו עכ\"פ לומר בנטמא במת א\"צ הזאה. להכי משום לא פלוג גזרו דאף שנטמא בשאר טומאות ונטהרו ע\"י שבירה. כשיחזור ויתקנם יחזרו לגמרי לטוי\"ש. וגזרו רק בכלי מתכות. אף דגם כל כלי שטף אפשר שיהיה אב הטומאה ויצטרכו הזאה ג' וז'. ה\"ט משום דרק כ\"מ אפשר שיתהווה אבי אבות [עי' יבקש דעת סי' ח']. ויטמא לאדם וכלים הנוגע בהן בטומאה ז'. ולהכי מדקשה לאדם הנוגע בכ\"מ הטמא להזהר ז\"י שלא יגע בכלי או אדם טהור. והוא יוצא ובא ביניהן. להכי ודאי יבחרו טפי לטהר הכ\"מ בנקיבה. ונמצא שתשתכח דין מי חטאת. משא\"כ בשאר כלים. אף שאפשר שיתהוה הכלי אב ויטמא אדם עכ\"פ אותו אדם טמא רק טומאת ערב ואינו מטמא כלל לאדם וכלים שיגע בהן. ואפי' למ\"ד דגם בשאר כלים אפשר שיתהוו אבי אבות. עכ\"פ רק בכלי מתכות גזרו מדאפשר לתקנו יפה אחר שנשבר. חיישינן טפי שיותר יחפוץ לטהרו בשבירה מלהמתין ז\"י [כך נ\"ל תוכן דברי הר\"ש פ\"ב דכלים מ\"א. וערתוי\"ט כאן שרוח אחרת היה אתו בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו</b><br> דהיינו שאין לו שם לווי. כגון סכין. מגל. מקדח. דכל כה\"ג בשמו לבד ניכר שהוא כלי בפ\"ע המיוחד לתשמיש אדם. ולהכי חשיב ומק\"ט. לאפוקי ביש לו שם לווי. כגון צד הרחב שבחצוצרה שנקרא קב [כלקמן משנה ז'] והרי גם מדה נקרא קב. וגם הקטע יוצא בקב שלו. וכ\"כ ענפי מנורה שנקראים קנים [שם] והרי גם הגדולים באגם נקראים קנים. לפיכך צריך לכל אחד שם לווי. כגון קב חצוצרה. קני מנורה. ומשום הכי אמק\"ט. מפני שהם רק מקצת כלי. ואע\"ג שאינן תשמישי כלי. רק הן מגוף הכלי בעצמו. אפ\"ה מדע\"י שם לווי שלהן ניכר שהן רק מקצת כלי אמק\"ט רק כשמחוברין יחד כל חלקי הכלי [עי' רמב\"ם פ\"ט מכלים ה\"ב. והראב\"ד שם כ' דלא אתא לאפוקי רק כסויי כלים וחפויי כלים. וכ\"כ גם הרא\"ש הכא. ולא זכיתי להבין. דא\"כ מ\"ש כלי מתכות דנקט. הרי כל כסויי כלים טהורין [כפ\"ב מ\"ה] וכל חפויי כלים טהורין [כסוף פט\"ז] וכל תשמישי כלים טהורים [פט\"ז סמ\"ז] אבל לרמב\"ם לא קשה. דמדס\"ל דהכא רק בפשוטי כלי מתכות מיירי דבשאר כלים טהורים לגמרי. להכי קאמר הכא דגם כלי מתכות דוקא ביש לו שם בפ\"ע מק\"ט ולא כשהוא חלק מכלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט אפי' אין לו ב\"ק. אבל ביש לו ב\"ק. אפי' הוא רק חלק מכלי אחר אפ\"ה מק\"ט [רמב\"ם פ\"ט מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הדלת</b><br> של מתכות שבבית. ואמק\"ט מדמיוחד לחברו בקרקע. אבל דלת כלים יש בהן חילוק [כפי\"ב מ\"ג] ואת\"ל בל\"ז דלת אמק\"ט. מדנכלל בשם דלת גם דלת כלי. י\"ל דלא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. רק בנכלל בשם א' ב' מיני כלים שאין תוארן ותשמישן שוה [כלעיל סי' ה'] אבל דלת בין אותו שבבית או שבכלי תוארן שוה. וגם תשמישן שוה. דהיינו לנעילת הפתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הנגר</b><br> ריעגעל שקבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המנעול</b><br> שלאס שקבוע בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפותה שתחת הציר</b><br> דע שדלתות שלהן לא היו קביעתן בפתח כמו אצלינו. שהצירים קבועים בצד הדלת. אבל צירי דלת שלהן היו בולטין מאמצע שפת הדלת למעלה ולמטה. והבליטה שלמעלה היה תחוב בחור שבמשקוף והבליטה שלמטה תחוב בחור שבאסקופה. אולם מפני שכל כובד הדלת הוא למטה טפי מלמעלה. לכן עושין כוס קטן מברזל ותוחבין אותו בהחור הנ\"ל שבאסקופה. כדי שיסוב בתוכו הציר התחתון שבדלת. וזה כדי שלא יתרחב החור ההוא יותר ממדת הציר. ע\"י סביבת הציר בו תדיר. והכוס ההוא נקרא פותא [ועי' לקמן סי' י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והציר</b><br> הוא הציר שלמעלה ושלמטה בהדלת שגם הם עשויין ממתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורה</b><br> רתוי\"ט כ' שלא ידע פירושו. והמחה אותנו לפי' הר\"ב בריש פרקין דלקמן [ובמחכ\"ר משם סתר פתר. ולא נוכל לפרש כן הכא כ\"א בדוחק גדול] . ולפענד\"נ שהוא כעין קורנס שקבוע גם אצלינו בהדלת מבחוץ כדי לנקש בו על הדלת כל מי שירצה לכנוס והוא הוא הקורא לבני הבית שבפנים שיפתחו לו. או שקורא עי\"ז לבני הבית להודיעם שרוצה לכנוס. מדאינו מדרך ארץ לכנוס לבית חבירו פתאום [כפסחים קי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינור</b><br> נ\"ל דמדכולהו מיני דנקט תנא במשנתינו עד השתא. תשמישי דלת נינהו. להכי מסתבר דגם צינור דנקט הכא. אינו צינור ממש שעשוי לזחילת מים. רק היינו צינורא דדשא [ברכות די\"ח ב'] שעשוי כעין קנה חלולה קצרה. ותוחבין אותו בחור שבאסקופה נגד הציר שבאמצע הדלת. וכדי שתוך הקנה הזה תסוב הדלת על צירה. ויש עושין את הצינור הנ\"ל מברזל שסתום למטה ככוס. ואז נקרא פותא [כלעיל סי' י']. ויש עושין הצנור הנ\"ל שפתוח בב' קצוותיו כעין צנור [ועי' לעיל פ\"ב סי' ל\"ה]. ואפשר עוד דפותא דנקט תנא היינו מפתח. וכפי' הב' שהביא הערוך ערך פותא. ע\"ש הכתוב והפותות לדלתות. והוא כלי שעשוי כעין יתד שתוחבין בצדדי הפתח לפני הדלת כדי למנוע פתיחת הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו לקרקע</b><br> אכולהו קאי דכולהו תשמישי קרקע הן. ואפי' לא נקבעו עדיין במחובר לקרקע. אפ\"ה מדעשויין להשתמש במחובר אמק\"ט. ונ\"ל דאף דכל תשמישי קרקע כך דינן ומ\"ש דנקט הנך. י\"ל דלרבותא נקטינהו. אף דכל הנך גם כשיחוברו לקרקע יהיו נעין ונדין אילך ואילך וגם בקלות יסירם מחבורן. ורגיל להסירן ולטלטלן. אפ\"ה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כלים מן העשת</b><br> ברזל חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן החררה</b><br> הוא גוש שעושין ממנו הברזל. וכמו שבא ממחפורת שעדיין מעורב בעפר שבו. והגוש הזה הוא כעין חררה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הסובב של גלגל</b><br> טס עב של ברזל שהשליבות גלגלי העגלה תקועות בנקבים שבטס ההוא. ואין לחוש בטס הזה שכבר נטמא. דהרי אמק\"ט מדמשמש לעגלה ככני כלים [כפי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הטסין</b><br> ברזל מרודד בלעך בל\"א. וג\"כ אמק\"ט דדוקא פשוטי כ\"מ מק\"ט. אבל זה אינו כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הצפויין</b><br> צפוי מתכות שע\"ג כלי עץ. ואמק\"ט כלקמן בפרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכני כלים</b><br> בסיס הכלי שהכלי עומד עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאוגני כלים</b><br> רגילין היו לעשות שפה ממתכות לכלי עץ וכדומה. והיינו אוגני כלים ושניהן אמק\"ט. מדהו\"ל רק תשמישי כלים [כלקמו רפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאזני כלים</b><br> בית אחיזה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השחולת</b><br> מה שנשחל ונמשך בהתפשטות דופן הכלי בשפתו יותר מהראוי כשרדדו הכלי בקורנס. ולפיכך כדי לישר אח\"כ שפת הדופן סביב בשוה. קוצצין השחולות ההוא אחר שגמרו הכלי. כדי ליפותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגרודות</b><br> מה שגורדין מהכלי בשעת מלאכתו ע\"י פיילע בל\"א. והרי שניהן באין מגולמי כלי מתכות שאמק\"ט [כפי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ר\"ל כל הנך כלים שנעשו מדבר טהור אין חוששין בהן לטומאה ישנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות</b><br> דבקצץ לכלי לגמרי. אין הכלי שחזר ועשה מהקציצות חוזר לטומאה ישנה דלא שכיח שיקצץ אדם כל הכלי ויחזור ויעשנה כדי לטהרה עי\"ז. ולא יבחר טפי להמתין לו ז\"י להזאה. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ח א']. ורבנן ס\"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו. אבל משברי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הגרוטים</b><br> שברי כלים הם חתיכות גדולות שנשברו מכלים וגרוטאות הם חתיכות קטנות מכלי שנשבר והרי בכלי ההיא יש לחוש שטמאה היתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלי</b><br> אף דמסמרות אמק\"ט מדהו\"ל תשמישי כלים [כפי\"ב מ\"ה] עכ\"פ מדנעשו מכלים חיישינן שהכלי ההוא טמא הי'. ואף שהשתא נעשה ממנו כלי אחר שלא כאותו שנטמא תחלה. וגם בשעה שנעשו מסמרם מהן נטהרו. אפ\"ה כשחזר ועשה מהמסמרים כלים חוזרים לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המסמרות</b><br> ר\"ל מן סתם מסמרות שאין ידוע אם נעשו מעשת או מכלי ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי מטמאין</b><br> דגזרו הני אטו הני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> נ\"ל דטעמייהו דב\"ה מדהו\"ל ס\"ס. ספק שמא מעשת וספק שמא מכלי טהור נעשו. ואע\"ג דברה\"י גם ס\"ס טמא [כפ\"ו דטהרות מ\"ד] הכא שאני דלא הוחזק כאן שום טומאה ידועה. ואין מחזיקין טומאה. ותו דהרי בל\"ז טומאה שגזרו בכלים הנמצאים. הוא חומרא יתירה. דהחשש שנטמא הכלי הוא ספק בנוגע שאין בו דעת לשאול [כסוטה כ\"ט א'] ובכה\"ג אפי' ברה\"י טהור [כנדה ד\"ד ב'] ולפיכך דיינו שנגזרה טומאה על כלי שוודאי נעשה ממנו. ולא בספקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברזל טמא</b><br> ברזל אפי' הוא מכלי מתכות טמא שנשבר טהור הוא. אלא ר\"ל שברזל זה הוא מכלי מתכות טמא שנשבר ודאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבללו עם ברזל טהור</b><br> ועשה מהתערובות כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> חוזר לטוי\"ש [ועי' מכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מן החלמא</b><br> ברזל שחוק שבא מכלי שהיה טמא וערבו עם מין טיט המדבק ביותר. כעין טיט היון. שנקרא חלמא [ואפשר שמשמעותו חלמון ביצה] כדי לדבק בו סדקי כלי. ועשה מהתערובות הזה כלי אם רוב מהטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הגללים</b><br> ברזל שחוק מכלי טמא כנ\"ל שעירבו עם גללי בקר ועשה ממנו כלי. ג\"כ אם רוב וכו' ומהכא ולהלן לא איירי תנא מדיני טוי\"ש. רק מודיענו איזה כלי מק\"ט או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלוסטרא</b><br> הוא בריח מתכות עשוי כקלונס. וכפתר עב בראשו. ומריצין אותו בפנים בהבית תוך ב' טבעות או תוך ב' ווין שמזה ומזה במזוזות הדלת. כדי לסגור הבית. נמצא שהקליסטר עשוי לתשמיש מחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט דמדיש כפתור בראשו לוקחין אותו לפעמים לדוך בו בשמים וכדומה. לפיכך אזלינן לחומרא ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצופה</b><br> אם קלוסטר זה הוא מעץ ומצופה במתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל הצפוי שהוא ממתכות לגבי עיקר הכלי שהוא פשוטי כלי עץ וא\"ת מאי איריא קלוסטר שמשתמש גם לקרקע. הרי כל כלים המצופים טהורין [כרבנן חגיגה כ\"ז א']. נ\"ל דקמ\"ל קלוסטר אף שהצפוי של הכפתור מועיל הרבה להדיך בו היטב הדק. ולהכי סד\"א דמה\"ט העץ שבתוכו הו\"ל כעץ המשמש את המתכות שמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפין</b><br> הוא הענגעל שלאס בל\"א. שעשוי מב' חלקים. העליון עשוי כקשת. ונקרא פין. והתחתון שהוא כארגז שמכניסין הפין לתוכו לסגור. והוא הנקרא פורנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> כל א' מהן מק\"ט בפ\"ע. דסד\"א מדהן ב' כלים שעושין מלאכה א'. מחשבו כב' אברים של גוף כלי א'. ואמק\"ט רק בשעת חבורן [כמשנה ה' וז'] קמ\"ל דהכא שאני. דכל א' מחלקי הכלי עושה פעולה אחרת. להכי כ\"א לבדו מק\"ט [כך נ\"ל כוונת הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שומטה</b><br> ע\"י גרירה ולא בטלטול להדיא [כך כתב הר\"ש והר\"ב והם דברי רש\"י [שבת קכ\"ד א'] ואני בעניי לא זכיתי להבין. דבשלמא שומטה בגרירה שייך שפיר. אבל לחלותה בגרירה היכא משכחת לה. ול\"מ היה נ\"ל דהוכחת הש\"ס התם הוא. דמדלא שרי לטלטלה. רק בשכבר תלויה בפתח מע\"ש ש\"מ דקודם התרת כלים שנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' טרפון אומר הרי היא לו ככל הכלים ומטלטלת בחצר</b><br> דגם להסירו מפתח ראשון מותר להדיא. ונקט הך מלתא הכא. מדמיירי לעיל בקלוסטרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרב של פרומביא</b><br> פרומביא הוא הרסן שעשוי מרצועות שמלבישן לבהמה סביב לראשה ובהפרומביא מחובר שלשלת קטנה בתמונת עקרב שמניחין להבהמה לתוך פיה. שעי\"ז יוכל להטות הבהמה ברצועה שקשורה בעקרב. לימין או לשמאל בהליכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> לרמב\"ם מדיש לו שם בפ\"ע ולראב\"ד מדעשוי לעכבה שלא תרוץ הו\"ל תשמיש אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחיים</b><br> הן ב' טסין מתכות שברסן נגד לחיי הבהמה לקשוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מדאין ללחיים שם בפ\"ע [כמשנה ח'] ולהכי אפי' היה להן ב\"ק דאז א\"צ שיהיה להכלי שם בפ\"ע. עכ\"פ כיון דתכשיט בהמה הוא. אמק\"ט [כריש פי\"ב] ובכה\"ג אפי' ביש לו ב\"ק. כל שמתחלה לא נעשה לקבל לו לאדם אמק\"ט [כתוס' שבת דנ\"ט א' ד\"ה הואיל. ורמב\"ם פ\"ח מכלים ה\"ז. ופ\"ט ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטמא בלחיים</b><br> נ\"ל דס\"ל דהא דכשאין להכלי שם בפ\"ע. או שכשהוא תכשיט בהמה אמק\"ט. היינו דוקא כשאינן מיוחדין לחברן בכלי אחר המק\"ט. אבל לחיים אלו. כיון שהן תכשיט רק כשהן מחוברין לפרומביא. ואז טמאין משום עקרב וכדמסיק. ה\"נ כשהן לבדן מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עקרב</b><br> ולא הכלים שבין עקרב לרסן. ולת\"ק רק לחיים טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת חבורן</b><br> העקרב והלחיים בהפרומביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> עקרב ולחיים. דבנגע טומאה בא' מהן נטמא חבירו. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פיקה של מתכת</b><br> הוא כדור קטן של מתכות שהאשה תוחבתו בראש הפלך כשטווה בו. כדי להכביד ראש הפלך יפה למטה. שעי\"ז יתמתח החוט הנטווה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> מדאין להכדור שם בפ\"ע. דיש כדור שנקרא פיקה. ומשתמש לדבר אחר [ועי' פי\"ז מי\"ב] וכל כה\"ג אמק\"ט מדהו\"ל רק מקצת כלי. ור\"ע מטמא מדעכ\"פ אצל הטווין מורגל לומר פיקה סתם. ואפ\"ה כל אדם יודע שהוא של פלך מדעסקן בו כל היום בטווייתן. [וא\"ת עכ\"פ הרי הו\"ל מתכות המשמש לפשוטי כלי עץ שאמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו]. י\"ל זהו רק בשניהן עשויין לתכלית א'. כפותחת ופין ששניהן עשויין להסגיר. אלא שהפין הוא העיקר והפותחת משמשו. משא\"כ הכא הפלך עשוי לכרוך עליו החוט הנטווה והפיקה עשוי לתכלית אחר. להכביד הפלך שעי\"ז יהיה החוט שזור. לפיכך לא הו\"ל כמשמשו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכוש</b><br> הוא פלך וצורתו כעין מקל קטן שכורכין עליו חוט הנטווה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאימה</b><br> הוא צנורא דקה כעין מחט עקום בעוקצו. וצריכין לו באריגת משי. וי\"א שהוא המקל הארוך שכרוך עליו הצמר או הפשתן שממנו טווין החוט על הפלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקל</b><br> של מתכות וכדמסיק. אבל מקל של עץ טהור מכלום [כשבת ס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסימפוניה</b><br> כלי זמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת</b><br> אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצופין טהורים</b><br> ואע\"ג דכל הצפויין טהורין [כלעיל מ'] ומ\"ש דנקט הנך. נ\"ל דה\"ט מדסד\"א דדוקא בא\"צ הצפוי לתשמיש הכלי. אבל הנך כולם הרי הצפוי מהני לתשמישו. דבפיקא כוש ואימה נוח טפי לטוות כשהכלים הללו ממתכות וכבדים. וכ\"כ מקל דלעיל צפוי מתכות שבו לחזקו כדי לתמוך עליו יפה. או כדי להכות בו בכח [עי' פי\"ד מ\"ב] וכ\"כ בכלי זמר מועיל הצפוי לצלצל טפי הקול [עי' ערכין ד\"י ע\"ב] והו\"א דבכל כה\"ג לא הו\"ל כמי שאינו קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה בית קבול כנפים</b><br> שמניחין בב\"ק שבו כלים דקים ככנפים. כדי להנעים הזמר ע\"י נענוען בהרעדת הקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אפי' הסמפוניא מצופה. עכ\"פ הב\"ק של עץ שבו שאינו מצופה. והוא מחובר בו מק\"ט. ועי\"ז גם הסמפוניא שהוא עמו כלי א' מק\"ט עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרן עגולה</b><br> חצוצרה עקומה מקרן בהמה. והוא עשוי מפרקים. וכ\"כ חצוצרה פשוטה שנעשה מקרן בהמה נעשה מפרקים. ולשניהן יש ב\"ק שמתהווה כשיתחברו פרקיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשוטה טהורה</b><br> דרק העגולה. מדקשה לפרק אבריה. אינה עשויה להתפרק להכי הב\"ק שנתהווה ע\"י החזרת פרקיה מחשב ב\"ק. אבל חצוצרה הפשוטה בקלות יפרקו אבריה זה מזה. ולא מחשב הב\"ק שנעשה ע\"י חיבור הפרקים כבית קבול ממש [וערפ\"ב]. והא דנקט הך דין כלי עצם הכא בין דיני כלי מתכות משום סיפא. בהיה בה מצופת מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היתה מצופית שלה</b><br> מקום הנחת פה התוקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת טמאה</b><br> ר\"ל המצופית מק\"ט. אף שהיא פשוטי כ\"מ. וקמ\"ל נמי דלא הוה כמתכת המשמש לעץ [כפי\"ג מ\"ו] דהכא שאני. דרק המצופית מסייע להנעים הקול:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקב שלה</b><br> ר\"ל ואם צד הרחב של החצוצרה שמקרן. היתה של מתכות [ולערוך ר\"ל נרתק של חצוצרה. ולא זכיתי להבין. דא\"כ מה זה דקאמר בסיפא. ובשעת חבורן הכל טמא. ואי בנרתק. הרי בל\"ז העשוי לתיק גם בלי חבורן מק\"ט [כספט\"ז] ותו מה חיבור שייך לנרתק עם החצוצרה שרק מונחת בתוכה וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי טרפון מטמא</b><br> מדהו\"ל כ\"מ שא\"צ ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דשם קב כולל נמי מדה. ונמצא שאין לו שם בפ\"ע. ור\"ט ס\"ל כר\"ע לעיל [סי' נ\"ד] דכל שם של כלי שנצטרך לבעלי מלאכה. אפי' יש כלי אחר שיש לו ג\"כ שם כזה. עכ\"פ כיון דבעלי המלאכה המשתמשין בכלי ההוא קורין אותה סתם. ומפני שהם הם המשתמשין בו ניכר וידוע הוא לכל לאיזה כלי מתכוון. ה\"נ כיון שבין המזמרים ידוע הוא הכלי בשם סתם הו\"ל כיש לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעת חבורן</b><br> הקרן והקב עם המצופית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> לכ\"ע בנגע בו טומאה בכל מקום מק\"ט. משום המצופית דהמחובר לטמא טמא [פי\"ב סמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו קני מנורה טהורין</b><br> ר\"ל הקנים כשהן מפורקין מהמנורה אמק\"ט. מדאין להם שם בפ\"ע [כלעיל סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרח</b><br> מקום השמן והפתילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבסיס</b><br> מושב רגלה הרחב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> אף דגם הנך אין להן שם בפ\"ע. עכ\"פ יש להן ב\"ק. וא\"צ לב\"ק שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסדא</b><br> כובע נחושת שלובשין במלחמה. וקמ\"ל אף דלענין שבת לכתחילה לאו מנא [כשבת פ\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולחיים</b><br> טסין שבלחיי הלוחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> מדאין להן שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן בית קבול מים</b><br> לשתות בהן במלחמה [ומדלא הוה סגי ליה למנקט ב\"ק לחודא ש\"מ כתוס' לעיל סי' מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> תנא והדר מפרש כגון הכידון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הכידון</b><br> רומח קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניקון</b><br> הוא הברזל המחודד שבראש החנית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגפיין</b><br> בתי שוקים מברזל שלובשן במלחמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשריון</b><br> פאנצער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל תכשיטי נשים טמאים</b><br> מק\"ט. כגון עיר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר של זהב</b><br> עשוי ככתר בתמונת ירושלים שמושיבת בראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטליות</b><br> שלשלת של מתכת עשוי חוליות חוליות שתלבש האשה סביב צוארה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעת בין שיש לה חותם ובין שאין לה חותם</b><br> נקט הכי. דאע\"ג דלענין שבת ביש עליה חותם לא מחשב כלי לאשה. הכא בטומאה שאני. דעכ\"פ כלי מעשה הוא. אבל לענין שבת מדלא חזי לאשה מחשב משא עכ\"פ [שבת ד\"ס א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזמי האף</b><br> כולן מק\"ט אף שהן פשוטי כלי מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטלה שחוליות שלה של מתכות</b><br> וחרוזות בחוט וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל אחת ואחת</b><br> מחוליות המתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וכ\"ש כשכולן שלמין וחרוזות בו. דאע\"ג דאינו מק\"ט מחמת האבנים. עכ\"פ מק\"ט מחמת החוט. וכולן כלי א' הן. ולא הוה החוט כתשמישי כלים. אלא כחלק מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי קטלא</b><br> שנפסק החוט שחרוזות בו החוליות. כמה צריך שישתייר מהחוליות יחד שיק\"ט עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמלוא צואר קטנה</b><br> ר\"ל אם נשאר חוט שלם עם חוליות כפי הצריך סביב לצואר בת קטנה לקשטה מק\"ט. ונ\"ל דקטנה היינו ילדה בת יומא [כרפ\"ח דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' לא נשאר בהחוט רק טבעת א' מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן תולין בצואר</b><br> שחורזה בחוט אחר ותולה בצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכעדשה מלמעלן</b><br> שהנזם עשוי מב' פרקים שהחלק העליון עשוי כעדשה. ובו מחובר צנורה בראשו כדי לתלותו תוך האזן. והחלק התחתון של הנזם. שפורפו ע\"י ויו יחד עם העדשה עשוי כקדירה קטנה שיש בה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כקדרה טמא משום כלי בית קבול</b><br> ולא משום כלי תכשיט דהרי אינו ראוי לתכשיט. מדא\"א לתלותו באוזן. מיהו ע\"כ מיירי שב\"ק שלו עשוי לקבלה. שהאשה נותנת לתוכו דברים של ריח. דאל\"כ ב\"ק שאינו עשוי לקבלה אמק\"ט [כרמב\"ם כלים פ\"ב ה\"ג. ודלא כמשמע לכאורה שם רפי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכעדשה טמא בפני עצמו</b><br> משום תכשיט מדחזי עדיין בפ\"ע שתתלהו באזנה בצנורא שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צינורא</b><br> ר\"ל ואם הויו שבראש העדשה שמכניסתו בנקב שבאזנה. נפרק מהעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי כמין אשכול</b><br> ר\"ל ואם הנזם עשוי כאשכול שהרבה גרגרים תלויין בהצנורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפרק</b><br> שנתפרקו הגרגרים היחידים כולן מהצנורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכל גרגר יחידי אינו ראוי להתקשט בו ואמק\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבעת אדם טמאה</b><br> ר\"ל מק\"ט וכבר שמעינן כן [פי\"א מ\"ח] רק מדבעי למתני דטבעת בהמה אמק\"ט. תנא נמי דשל אדם מק\"ט. ודוקא טבעת שלובשה באצבעו. אבל טבעת שבבגדו. וכגון שבקצה חגורו לחגור בו. אינו רק תשמישי כלים ואמק\"ט והיינו דמרבה בסיפא וקאמר ושאר כל הטבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבעת בהמה וכלים</b><br> טבעת העשוי לצורך בהמה או לצורך הכלי או שעשוי בהכלי לקישוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הטבעות</b><br> שעשוי בכלי לתלותו. או שהטבעת עשוי לתלות בו דברים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורת החצים</b><br> הוא כמו קורה קטנה ממתכות. שקובעין אותה באמצע הקשת. והוא המטרה להמורה החצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דלא מחשב תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפני עצמו. להכי אשמעינן דזה דוקא באינו מחובר לדבר המק\"ט [כפי\"א סי' מ\"ט] אבל הכא מדרגיל להיות הקורה מחובר להקשת שמק\"ט ככל כלי מלחמה [כפי\"א מ\"ח] לפיכך גם כששלף הקורה מהקשת. מק\"ט לבדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אסירין</b><br> הוא קורת מתכות שיש בו פגימות. להכניס בהפגימות רגלי האסירים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדקבוע הקורה בקרקע הו\"ל תשמישי קרקע. ואף שכשרוצה להוליך האסיר ממקום למקום מוציא הקורה ממקום חבורה בקרקע. ומחברה עם האסיר במקום אחר. עכ\"פ רוב תשמישה עם הקרקע הוא. ול\"מ היה נ\"ל דקורת אסירים אינה מחובר כלל בקרקע. רק מחובר לשלשלת שברגלי האסיר. כדי להכביד מרוצתו כשירצה לברוח. ולפ\"ז דמי לקורת החצים לעיל דמשמש למתכות. ואפ\"ה הכא אמק\"ט. מדאינו מחובר ומהודק בהשלשלת. משום דהרי ברוב הזמן שהאסיר בבית הסוהר המוסגר שלא יוכל לברוח. מוציאין הקורה מהשלשלת. להכי לא מחשב מחובר לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקולר</b><br> האלז אייזין שמחובר לכותל. ונועלין בתוכו צואר האסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלא מחשב תשמישי קרקע. משום שכשמוליך האסיר ממקום למקום. נשאר הקולר תלוי בצוארו. וכיוצא בקולר [טובו\"י פ\"ד מ\"ה] וכגניבא דנפק בקולר [גיטין ס\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשלת שיש בה בית נעילה</b><br> לסגור ב' קצוותיו יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דע\"י הבית נעילה מחשב כלי בפ\"ע. אבל בלי בית נעילה הו\"ל רק תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפ\"ע [כלקמן פרק יד משנה ג וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי' לכפיתה</b><br> לכפות בה בהמה שלא תרוץ מהר. ועשוי נמי לקשטה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אע\"ג דיש בה בית נעילה. עכ\"פ תשמישי בהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשלת של סיטונות</b><br> סוחרי תבואה שנוסעין מעיר לעיר עם תבואתן למכור. מוליכין עמהן המדה שקבוע בה שלשלת שבה קושרין המדה בקרון שלהם. וכשבאין לעיר מתירין המדה מהקרון. והשלשלת נשארת קבוע בהמדה. ומודדין בה תבואתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדנשאר השלשלת תמיד מחובר בהמדה כגוף המדה חשוב."
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דשלשלת של מדות בעלי בתים תמיד נשארת קבוע בכותל. רק דאחר שמדדו. סוגרין המדה בהשלשלת שבכותל. שלא תגנב המדה. לפיכך הו\"ל השלשלת תשמישי קרקע [רב\"א]. ולהר\"ב להכי אמק\"ט. מדהו\"ל רק תכשיט כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד</b><br> ר\"ל שהשלשלת אינו רק חוליא א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היו שנים</b><br> שהשלשלת עשוי מב' חוליות. אז אינו לנוי. רק בית יד להמדה. וכל ידות הכלים מק\"ט כמותן [כרמב\"ם פ\"ט ופ\"כ מכלים]. ולרב\"א הנ\"ל דשל בעה\"ב ה\"ט דאמק\"ט. מדנשארת תמיד מחובר לכותל. נ\"ל דב' מפתחות דקאמר ר\"י. היינו שיש בהשלשלת מסגר א' סמוך לכותל ומסגר אחד סמוך להמדה. ואז לפעמים פותח מסגר זה או זה. ומניח השלשלת לפעמים בהכותל. ולפעמים בהמדה. להכי לא מחשב תשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שקשר חלזון</b><br> הוא ויו עשוי בדמות דג. שעשה אותו בקצה השלשלת. ובויו הזה תלוי השלשלת בכותל. נמצא שאין השלשלת מחובר להכותל בחוזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אפי' יש מסגר בהשלשלת בקצה השני שבמדה. אפ\"ה מק\"ט. דמדאין השלשלת קבוע בכותל מהודק. תו אינו כתשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים של סרוקות</b><br> דעזמער בל\"א ששוקלין בו צמר סרוק. והוא פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני אונקליות</b><br> האקען של מתכות שתלוי בקנה. ואף שגם האונקלי לבדו אמק\"ט מדאין לו שם בפ\"ע. עכ\"פ במחובר עם הקנה ושניהן צריכין לתשמיש שמשתמש בהן. א\"צ שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו אונקליות טמא</b><br> ודוקא כשהאונקלי מתכות קבוע בגוף הדעזמער. אז חשוב כל הדעזמער ככלי מתכות לק\"ט. אף שהוא פשוטי כלי עץ. אבל כשהאונקלי רק תלוי בהקנה כאונקלי של סרוקות לעיל. אין גוף הדעזמער בטל לגבי אונקלי. דשאני סרוקות. דאע\"ג שהאונקלי רק תלוי. אין רגיל להסירו. משא\"כ בעה\"ב. לפעמים קושר דבר הנשקל בקצה הקנה. ושוקל בו בלי האונקלי. ולהראב\"ד אע\"ג שאין האונקלי קבוע בגוף הקנה מק\"ט גם בשל בעה\"ב. רק קמ\"ל דבאין בו אונקלי כלל. כי כן דרך קנה זה של בעה\"ב שרגיל לקשור בקצהו עניבת חבל לשקול בו להכי אמק\"ט. מדהוא רק פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונקלין של כתפין</b><br> מוט. עץ ארוך שהכתף מניחו בכתיפו. ותולה בו ב' שקין. א' לפניו וא' לאחריו בב' אונקליות ברזל שמחוברות בהמוט בב' קצותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל האונקלי לגבי המוט שהוא עיקר הכלי. והוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט. והו\"ל האונקלי כמתכת המשמש לעץ שאמק\"ט [כפי\"ג מ\"ו] וגם כשהאונקלי לבדו ג\"כ אמק\"ט. מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רוכלים</b><br> מוכרי בשמים שיש להם ג\"כ מוט כנ\"ל שנושאין על הכתף כשהולכין ברחוב למכור בשמים. ובב' קצוות המוט שלהן. יש כמין ב' קערות. להיות א' לפניו וא' לאחריו של הנושא. ובתוך הקערות הללו מניח תבלין שמוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדיש להן ב\"ק. חשיבי הם עיקר הכלי. ובטל המוט לגבייהו כעץ המשמש למתכות. וגם אונקלות אלה שבקציהן הקערות. גם כשהן בלי המוט מק\"ט. דמדיש להן ב\"ק. דמה\"ט אף שאין להם שם בפ\"ע מק\"ט [כלעיל פי\"א סי' ו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלאחריו טהורה</b><br> דהב\"ק שלאחריו. אינו עשוי במורגל להשתמש בו כלל. רק עשוי כך לשמור שלא ישמט המקל החלק מעל הכתף. או לתכשיט בעלמא כדי להשוות תמונת ב' קצוות המוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אונקלי דרגש</b><br> הן ווין של ברזל שיש בארוכות המטה בפנים בשוליו סביב. כדי לתלות בהן המצע של עור ששוכבין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דכיון דהמטה מק\"ט. גם הווין מק\"ט. כ\"ז שמחוברין בו אף שאין להם שם בפ\"ע. מיהו בשאין מחוברין להמטה. נל\"פ דאמק\"ט. ומטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נקליטין</b><br> הן כעין ב' מוטין. שאינן מחוברין להמטה רק יש לכל מוט מושב רחב למטה. ומעמידין א' סמוך להמטה. באמצע מרגלות המטה. וא' סמוך לאמצע מראשותיו. ויש ויו ברזל בראש כל מוט שבהן תולין הסדין לפרוס ממעל להשוכב בהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דבטל אונקלי לגבי מוט שהוא פשוטי כלי עץ. וכשאין האונקלי מחובר להמוט. ג\"כ אמק\"ט. מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שידה</b><br> תיבה קטנה של עץ. ויש בה מחובר ויו ברזל לתלותה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אקון</b><br> הוא ג\"כ כמין תיבה קטנה של עץ ויש ויו ברזל בשפתה העליון שקושרין חבל בהויו לשלשלה להים לצוד בה דגים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דדוקא שידה. שהיא עצמה מק\"ט. א\"כ האונקלי מחובר לדבר המק\"ט. אבל אקין הרי אמק\"ט. ונ\"ל טעמו מדמחזיק מ\"ס. וכמפורש בתוספתא. ולהכי גם האונקלי שבו בטל לגבי' ואמק\"ט מדהו\"ל מתכות המשמש לעץ [כלקמן פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שלחן טמא</b><br> דשולחן מדמשמש לאדם וכלים ביחד. הרי זה מק\"ט [כרמב\"ם פ\"ד מכלים] ולהכי הויו המחובר בו מק\"ט כמוהו. משא\"כ מנורת עץ אמק\"ט. מדהו\"ל פשוטי כלי עץ שמושיבין עליהן הנרות שבתוכן השמן והפתילה. ולהכי גם הויו אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל המחובר לטמא</b><br> ר\"ל לכלי המק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> לאו דוקא דהרי שלשלת דלי רק עד ד\"ט הוה חיבור [פי\"ד מ\"ג] וכ\"כ מזרון [פי\"ט מ\"ב ג'] ועוד כמה מילי [פכ\"ט] כולן אינן חיבור רק מה שצריך מהן להכלי. אלא ה\"ק כל דבר שהוא עצמו אמק\"ט כגון קנה מאזנים שאמק\"ט מדהוא פשוטי כלי עץ. והוא טפל ומחובר להאונקלי שהוא עיקר הכלי שמק\"ט. ושניהן נצרכים להתשמיש. הרי גם הקנה מק\"ט כאונקלי עצמו בין להכניס או להוציא טומאה [ערמ\"ל רפי\"ז מכלים] אבל כל דבר שמק\"ט והוא טפל ומחובר לדבר שאמק\"ט. כגון אונקלי של נקליטין. דאונקלי עצמו פשוטי כלי מתכות שמק\"ט. אבל הוא טפל ומחובר לנקליטין שהן פשוטי כלי עץ שאמק\"ט. אז גם אונקלי אמק\"ט. וכך נראה שפי' הרמב\"ם [פ\"ט מכלים הי\"א]. [וא\"ת א\"כ למה לי קרא לכם לרבות ידות להכניס ולהוציא עומאה כחולין (קט\"ז) גה בלי ידות כל המחובר לטמא טמא. ודוחק לומר דהיא היא. וכדמשמע לכאורה מרש\"י שבת [דנ\"ב ב' וע\"ש דמ\"ח ב' דלא משמע כן ודו\"ק]. אלא נ\"ל דתרווייהו צריכי דאי מקרא דידות הו\"א דוקא בששניהן ממין המק\"ט. להכי קמ\"ל כללא דכל המחובר. דגם אם הטפל הוא ממין שאמק\"ט אפ\"ה דינו כמק\"ט. ואי מכללא דכל המחובר. סד\"א דוקא בשנצרך הטפל לגוף התשמיש. אבל בשא\"צ להטפל רק ליד אמק\"ט. קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אחת אחת בפני עצמן</b><br> דהיינו אם פירשו מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> מדאין להם שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> ר\"ל סל. ובלשון תורה נקרא טנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת</b><br> ר\"ל שהכסוי של מתכות. והטני אע\"ג שאינו של מתכות הרי יש לו ב\"ק ומק\"ט [ודלא כמשמע מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג מטמא וחכמים מטהרין</b><br> מדאין לה שם בפ\"ע. ואע\"ג דתנינן [פי\"ד מ\"ג] דכל הכסויין אמק\"ט ולא פליג ר\"ג. י\"ל דהכא ה\"ט דר\"ג. מדרגיל הבעה\"ב להניח לתוכה גרוטאות. להכי מחשב ככלי ב\"ק. ולהכי בכל כה\"ג א\"צ שם בפ\"ע. ולרבנן הך הנחת גרוטאות לתוכו. אינו רק תשמיש ארעי. והו\"ל כשאר כסוי כלים שאמק\"ט מדאין לו שם בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רופאים טמא</b><br> מדרגיל הרופא לסדר על כסוי זה שבתיבת סממניו שלו הרטיות והסממניות שנצרך להם לאותו החולה שבא אליו. ולפיכך זה הב\"ק של הכסוי. תשמיש חשוב הוא. ומחשב ככלי. וכן בדין אונקלי רוכלין לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדלת שבמגדל</b><br> מגדל הוא שראנק בל\"א. שמחזיק מ\"ס ואמק\"ט. והכא מיירי שדלת מתכות קבוע בהמגדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים טהורה</b><br> דבטל הדלת לגבי המגדל שאמק\"ט. והו\"ל כמתכת המשמש את העץ. וגם כשהדלת לבדו ג\"כ אמק\"ט ככל כלי פשוט מדאין לו שם בפ\"ע. דסתם דלת של בית הוא. והמתכון למגדל צריך שיכנהו בשם לווי דלת מגדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רופאים טמאה</b><br> מדגם בו רגיל להסיר הדלת מהמגדל ולמרח עליו רטיותיו ולהניח עליו סממניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הייתוכין</b><br> הוא צבת שעל ידו לוקחין מעל האש הכלי שמתיך בו מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> כל זה הוא פשיטא. ורק משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרכין</b><br> הוא ג\"כ צבת רק שמחובר בכותל הכירה. ואוחז בה הכלי שמתיך בתוכו המתכות ועשוי צבת זה. כדי לסבב על ידו כלי ההתכה ממעל להמוקד ממקום שנתקרר למקום שחם ביותר או איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אפי' קודם שקבעו בכותל. מדעכ\"פ נעשה להשתמש במחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרב בית הבד</b><br> אונקלי של ברזל שקבוע בבית הבד לתלות בו כלי בית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דהרי בית הבד עצמו מק\"ט. מדמתטלטל. ולפיכך אף דהאונקלי זה אין לו שם בפ\"ע. דהרי אותו של פרומביא נמי נקרא עקרב [כפי\"א מ\"ה] אפ\"ה מדמחובר לכלי המק\"ט גם הוא מק\"ט. ועוד י\"ל דעקרב זה אפי' הוא לבדו נמי מק\"ט. דדוקא בכלי תשמישי כל אדם צריך שם בפ\"ע. אבל בכלי של בעלי מלאכה. אפי' אין לו שם בפ\"ע. דע\"י הבעל מלאכה בעצמו יוודע מאיזה כלי מתכוון. וכ\"כ הכא כשיאמר הבעל העגלה עקרב. או כשיאמר בעל הבד עקרב. נדע למה מתכוון זה. ולמה נתכוון זה. אפי' יזכירו סתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר הגרע</b><br> י\"א שהוא לאנצעטטע שהרופא מקיז בו. ופותח עמו בועות. ולא ידענא א\"כ מה קמ\"ל דמק\"ט. ואי לאשמעינן דמשום שהוא כלי מלאכה לאומן. לא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. הרי גם הא כבר שמעינן בדלת ועקרב במשנה ג'. ואטו תנא כי רוכלא לחשיב וליזיל. ולפיכך נראה טפי כי\"א שהוא מסמר שקבוע בהסדן של נפח. לחתוך עליו ברזל שנתלבן באש. א\"כ קמ\"ל טובא. דאע\"ג דהסדן כבד. ואינו ניזוז ממקומו. רק לפרקים אפ\"ה לא מחשב ככלי המחובר לקרקע שאמק\"ט. או דנימא דהסדן מדהוא פשוטי כלי עץ אמק\"ט. ובין כך או כך הו\"ל המסמר כמחובר לכלי שאמק\"ט. להכי קמ\"ל דאין הדבר כן אלא המסמר הוא עיקר הכלי בפ\"ע והסדן טפל לו. ולפ\"ז שפיר נקט סמוך לו מסמר אבן השעות דדמי למסמר הסדן. אלא שזה תקוע בעץ. וזה תקוע באבן. ואפ\"ה זה טמא וזה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אבן השעות</b><br> שהאבן קבוע בקרקע. ועליו רשומים מנין שעות היום. ובאמציעתו יש חור שתוחבין שם מסמר ארוך. ורואין לאיזה שעה הרשום באבן צל המסמר נוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדקבוע בחוזק ומהודק בהאבן כדי לכוון השעות יפה. וגם האבן צריך מה\"ט להיות מהודק יפה. א\"כ הו\"ל המסמר כמשמש לקרקע. אבל אי\"ל דלהכי אמק\"ט. מדהו\"ל כברזל המשמש לאבן דנ\"ל דלא מחשב משמש רק כשהוא טפל לעיקר הכלי. אבל הכא המסמר והאבן המרושם שניהם עקריים להתשמיש וא\"א כלל לזה בלי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי צדוק מטמא</b><br> מדמתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר הגרדי</b><br> הוא מסמר שהאורג מיישר עמו חוטי השתי שמתוחין בכסא האריגה. כשלפעמים הורכבו זע\"ז. וכשא\"צ לו תוחבו האורג בכותל סמוך למקום ישיבתו. כשאורג כדי שיהא מזומן לידו כשיצטרך לו. אף שברוב פעמים נשאר תחוב בכותל. ואינו מוציאו רק לפרקים. אפ\"ה לא מחשב כמחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וארון של גרוסות</b><br> הוא תיבה של עץ מחזיק מ\"ס שיש לטוחני גריסין לתת לתוכו הגריסין שטחנו. ולפי שהגריסין כבדין עושין דפנותיה עבים ולפיכך כבידה ביותר. ואינה מתטלטלת רק לעתים רחוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דכלי עץ העשוי לנחת הוא. ואפ\"ה לר\"צ מק\"ט מדמתטלטל לפעמים. מיהו הך דינא לא שייכי הכא מידי. דהרי כולה פרקן רק בכלי מתכות קמיירי. ואפ\"ה נקט לה משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה עגלה שלה</b><br> שמושיבין הארון הנ\"ל עליו. ומתטלטל על ידו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מתכת טמאה</b><br> דאף שאין להעגלה ב\"ק אפ\"ה פשוטי כ\"מ הוא ומק\"ט. ולא אמרינן דבטל העגלה לגבי ארון שמחזיק מ\"ס שאמק\"ט. ונהוי כמתכת המשמש לעץ [כפי\"ג מ\"ו] דזהו רק במשמש להכלי בתשמיש הכלי. כפותחת ופין טבעת וחותם דקאמר התם. אבל הכא שעשוי לטלטל להארון ע\"י. תשמיש חשוב בפ\"ע הוא ומח\"ט ככל עגלה [פי\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו</b><br> סתם מסמר אמק\"ט מדמיוחד לתקעו בכותל. הי\"ל מחובר לקרקע. רק הכא מיירי שעשה בו מעשה שעיקמו בראשו כפי הראוי לפתוח עמו הדלת. ואע\"ג דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה [כספכ\"ה]. וא\"כ למה צריך בתוספתא לאוקמי בעיקמו. י\"ל היינו באין חסר מעשה לתשמיש השני [עי' תוס' ב\"מ נ\"ב ב' ד\"ה התקינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ולא מחשב כאין לו שם בפ\"ע. דכיון דהתקינו להיות כמפתח. תו אין שם מסמר עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לשמירה</b><br> שמניחו על המפתן לסימן שכשלא ימצאנו כמו שהניחו ידע שנכנס שם אדם בלי ידיעתו. ועי\"ז הזיזו ממקומו כשנכנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שעשה בו מעשה שיהא ראוי לסימן. אפ\"ה אמק\"ט. דבין תשמישו תחלה שהיה לקרקע ובין תשמישו דהשתא. שאינו תשמיש חשוב מדעשאו רק לסימן. זה או זה אינו מחשיבו תשמיש שיק\"ט על ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין עד שיצרפנו</b><br> דלפתוח בו חבית צריך שיהיה מחודד ודק בראשו. ולפיכך אם לא יצרפנו במים אחר שיתלבן באש. ישבר בתשמישו. וא\"כ כל עוד שלא צרפו. הו\"ל גולמי כלי מתכית שאמק\"ט. ור\"ע לטעמיה [פי\"ד מ\"א] דכשאין חסר מעשה רבה בגוף הכלי לא מחשב גולמי [ודלא כמשמע מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר של שלחני</b><br> שתוקעו בכותל להניח עליו תריסין שלו. לספור עליהן מעותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדמחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי צדוק מטמא</b><br> לטעמיה אזל דגם הוא מתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים ר' צדוק מטמא</b><br> נ\"ל דלהכי הדר וכלל להו תנא. לאשמעינן דבכולהו ג' חד טעמא אית ליה. מדמתטלטל לפעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי המגרדות</b><br> הכא לא מיירי בעניבה שבשפת הכלי לתלותה [כפט\"ו מ\"ד] דבהך דהתם גם ר\"ג מודה. אלא הך דהכא היינו מסמר שתוחבין בכותל שבמרחץ לתלות בו המגרדת שמגרדין בו הרוחצים מבלי שיוציאו המסמר. ואע\"ג שהמסמר מחובר לקרקע. אפ\"ה ר\"ג לטעמיה דלעיל [מ\"ג]. וה\"נ לפעמים מוציאין המסמר ממקום שתחוב ותוחבין אותו במקום אחר בהכותל. וס\"ל דמה\"ט לא מחשב תשמישי קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגולמי כלי מתכות</b><br> דאמק\"ט מדלא נגמר מלאכתן. ואפ\"ה לר\"ג מק\"ט מדנגמר הכלי כפי הראוי לתשמישו. אף שהוא גולם משתמש בו לפעמים כך כמו שהוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבלה</b><br> של חרס עם לזבז [כפ\"ב מ\"ז] ואע\"ג דכשנחלק אין לו לזבז סביב והוא טהור [כפ\"ב מ\"ג] תירץ רתוי\"ט דהתם באין לו לזבז כלל. ואפשר עוד דהתם לכתחילה. אבל הכא בסוף סגי בשנשאר קצת מהלזבז מדעדיין צורת כלי עליו. לא גרע מגיסטרא. וי\"א דהכא בטבלא של עץ מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלקה לשנים</b><br> דוקא לחלקים שוין. דדוקא בתנור שאין לו שטח שוה. לכו\"ע ס\"ל דא\"א לצמצם לחלקו בשוה [כפ\"ה מ\"ז] אבל הכא בטבלא ששטחה שוה ס\"ל לר\"ג דאפשר לצמצם לחלקו בשוה. ולהכי לא נתבטל מב' חלקיו שם כלי בכל א' מהן. ולהכי כ\"א מהן מק\"ט. ולרבנן גם בטבלא אמרינן דא\"א לצמצם שלא יהא חלק א' קצת טפי מחבירו. ובכה\"ג חלק הקטן הו\"ל שבר הכלי ואמק\"ט. ולפיכך מדאינו ידוע איזהו הקטן. שניהן אמק\"ט. דהרי טומאת טבלא שאין לה ב\"ק. רק טומאה מדרבנן היא. והרי ספק דרבנן לקולא [ועי' יבקש דעת סי' מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטן טהור</b><br> דהקטן לכ\"ע מחשב כשבר הכלי ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>דינר שנפסל</b><br> שפסלתו מלכות או שנפסל ע\"י שנשחק ונחסר משקלו הראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינו לתלותו בצואר קטנה</b><br> שעשה בו מעשה. שנקבו או עשה בו אוזן [כתוס' ב\"מ נ\"ב ב'. וחולין די\"ב ב'] ואע\"ג דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כלקמן ספכ\"ה] היינו באין חסר מלאכה לתשמיש השני וכמש\"ל סי' ס\"ג [וכן מוכח מלקמן [פכ\"ו מ\"ז]. ולפ\"ז התקינו דרישא בדינר לתלות. היינו דוקא. שעשה בו מעשה. ונקבו. דהרי חסר מלאכה זו. אבל התקינו דסיפא. הוא לאו דוקא. דהרי למשקל אפשר שישתמש גם בלי מלאכה. ולהכי ביחוד לחוד סגי [כספכ\"ה]. והרמב\"ם [כלים פ\"ח ה\"ו] כתב סתם כלשון המשנה. וגם שם [ה\"י] לא חילק בין חסר מלאכה לתשמיש השני או לא. ורק [שם פכ\"ד ה\"ו] בעורות למושב כ' חילוק זה. ואפשר דס\"ל דרק במושב לא סגי ביחיד מדאומרים לו עמוד ונמ\"ל. ועי' לקמן פכ\"ב מ\"ט ופכ\"ז מ\"ה. ומיהו נ\"ל דעכ\"פ בדינר שא\"א שתתלנו בצוארה אם לא תנקבו. וכ\"כ בכל כלי מתכות שחסר בו מלאכה. גם רמב\"ם מודה דאמק\"ט ביחוד לחוד. דלא עדיף מגולמי כ\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט. אבל מטבע אמק\"ט. אף דכל פשוטי כ\"מ מק\"ט. מטבע אינו כלי תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן סלע</b><br> נקט וכן סלע. מדבעי למנקט בסיפא עד כמה תפסל. ואילו בדינר אפי' ביותר מחציה א\"צ לקוץ. מדא\"א למטעי בה בחצי דינר דלא עשו חצי דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה להיות שוקל בה</b><br> בדינר שהוא דק ואינו רגיל ליחדו למשקל. מדנשפשף מהר נקט לתלותו בצואר בתו. ובסלע לא נקט לתלותו בצואר בתו הקטנה מדחושש להפסד מרובה שתאבדנו או מדהוא עב. א\"א לנקבו בקלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שני דינרין</b><br> היינו חצי סלע. דסלע הוא ד' דינרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכאן יקוץ</b><br> האי פחות מכאן קאי בין אב' דינרין שנשארו. ובין אב' דינרין שנפחתו. דבין שנשאר פחות מב' דינרין ובין שנפחת פחות מב' דינרין יקוץ ויחתכנו. כדי שהמקבלו לא ירמה בו לבני אדם. דבנשאר פחות מב' דינרין ידומה שהוא שקל. ובנפחת פחות מב' דינרין ידומה שהוא סלע שלם. מיהו ודאי דלצדדין קתני. דבפחות צריך לקצצו לגמרי. אבל ביותר הלא סגי בשיקוץ היתר על ב' דינרין וכן נראה מש\"ס [ב\"מ דנ\"ב] דס\"ל לרב הונא פחות מכאן יקוץ. יתר מכאן יקוץ. והרי קשה לדבריו. א\"כ למה קאמר תנא רק פחות מכאן יקוץ אע\"כ דפחות מכאן דמשנה ס\"ל לרב הונא דבין אפחיתה ובין אהשארה קאי. והכי קיי\"ל [ח\"מ רכ\"ז סי\"ח]. ונ\"ל עוד דהא דנקט הך דינא הכא. ה\"ט דקמ\"ל דבאינו רשאי לקיימה כך אף שהתקינה לבתו ולמשקולת אפ\"ה אמק\"ט. דמדהתקינה באיסור בטלה דעתו. וגם אפשר שיחזירו. ואמק\"ט עד שיעשה בו מעשה רבה שינקבו באמצע. דאז א\"א תו שיחזירו [כב\"מ דנ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>האולר</b><br> פעדער מעסער שמתקנין עמו הקולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטוטלת</b><br> זענקבליי שעל ידו יבדק הבונה אם שוה שטח החומה בראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשקלות</b><br> כגון ליטרא וחצי ליטרא וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכורים</b><br> הוא כלי שכותשין עמו הזיתים. ומנערין אותן בו לאחר שנתרככו בזיעת המעטן קודם שיכבשום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנא</b><br> בערוך פי' שהלוח שמסרגלין עמו הסופרים את הניירות כשמשרטטין כדי לכתוב ישר ושוה. נקרא בלשון המשנה כן. ליניאל בל\"א. אבל הלוח שמניח עליו הנייר בשעת שירטוט הוא נקרא כנה. ויש אומרים דכן הוא עץ ארוך כמקל לשקול בו. דעזמער בל\"א. וכנה הוא כעין מאזנים [ועי' פי' הר\"ב לעיל ספ\"ז. ומ\"ש שם בס\"ד]. וכולן מיירי שהן של מתכות וקמ\"ל אף שתשמישן קל. ורק לצורך דבר אחר. אפ\"ה מחשבו כלי ומקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל גולמי כלי עץ</b><br> היינו שנגמר בית קבול של הכלי. אע\"ג שחסר עדיין הרבה לגמר תיקונו [רמב\"ם פ\"ה מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל אשכרוע</b><br> דקליפת העץ ההוא עב מאד. ולהכי כל שלא הסיר הקליפה ההיא אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף גרופית של זית טהורה</b><br> ענפי זית. אם עשה מהן כלי אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתשלק</b><br> היינו שיכניסנו באש להוציא השמן שבגוף העץ שבו. וכל הנך דיני כלי עץ לא שייכי הכא בפרקן דמיירי כולו בכלי מתכות. אבל דיני כלי עץ מפורשים מפט\"ו עד פי\"ח. ורק מדקאמר לעיל מינה דגולמי כלי מתכות לרבנן אינו מקבל טומאה. אף שחסר רק קצת לתיקונו. כגון שאין צריך רק לשוף ולכרכר [כחולין דף כ\"ה ע\"ב]. והדר תני דאולר וקולמס וכן וכנה דהוה ליה פשוטי כלי מתכות ואפילו הכי מקבל טומאה. להכי כדי שלא תטעה לומר דכל שכן כלי עץ דפשוטין טהורין מכל שכן שיהיו גולמין טהורין. קא משמע לן דטהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ וכו' [כמבואר בחולין שם]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>והפגיון</b><br> סכין פיפיות דאלך בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגל יד</b><br> האנדזיכעל שקוצרין בו תבואה. ופיו חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגל קציר</b><br> זענזע בל\"א שקוצרין בו תבואה. ופיו מלא פגימות כמגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשחור</b><br> תער שמשיר בו השער:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזוג של ספרים</b><br> מספרים לגלח בו השער והוא מחובר מב' סכינים. ולכן נקרא זוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> דכל כלים הנ\"ל כשנחלקו לב' כל חלק וחלק חזי למלאכת הכלי בתחלה. אף שרק מדוחק חזי קצת. ולהכי אם טמאין הן לא נטהרו בשבירתן. ובטהורין עדיין מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר הסמוך ליד</b><br> אותו חלק שנשאר בו מקום האחיזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאותו חלק לא חזי לתשמישו. מדירא שיחתוך בידו כשיאחזנו. ולת\"ק יכול לכרוך דבר עפ\"י החידוד במקום שיאחזנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מספרת</b><br> הוא כמין סכין כפוף כל כך עד שיכול להגיע חדודו של כל חלק שבו נגד חדודו של חלק האחר. ועי\"ז אפשר לחתוך דבר שבין ב' חדודים לשנים. ככל הנחתך במספרים. ומצוי אצלינו ג\"כ כלי כזה לגזוז צמר הכבשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטמא</b><br> מדהן השתא כב' סכינים. וכ\"א ראוי לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דמספרת כזו בל\"ז אינה חדה כל כך. רק אעפ\"כ כשהיא שלימה חותכת ע\"י ההידוק של חידודי ב' החלקים שדוחקים זע\"ז. ובנחלקה לא חזי כל א' לחתוך רק ע\"י דחק מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולינריפון</b><br> הוא כלי שראשו א' עוקץ חד לתחוב בו האודים ולהפכן. וראשו הב' רחב ככף לגרוף בו האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכחול</b><br> הוא כלי קטן שראשו א' מחודד ליקח עמו מעט כחול למשחו על עפעף העין. וקצה הב' יש בו כעין כף קטן לנקות בו את האוזן. וכ\"כ מכתב קצהו א' מחודד לחקוק עמו אותיות על דפי פנקס שנטוחין בשעוה. כי בכך היו מורגלים בזמן המשנה וקצהו הב' רחב. כדי למחוק בו החקיקות הנ\"ל. וכ\"כ זוהמא ליסטרן. ראשו א' חד לתחוב בו ולהעלות חתיכת בשר מהקדירה. וצד הב' עשוי ככף לסלק עמו הזוהמא שצף למעלה בקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השן של מעדר</b><br> ג\"כ ראשו א' חד לחפור בו. והב' גס ועב לכתוש בו הצרורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור כולן כדי לעשות מלאכתן</b><br> ר\"ל הא דאמרן שכשנחלקו. טמא כל חלק היינו דוקא בשנשאר בקתא שלו שיעור כדי לאחזו ולעשות בו מלאכתו שבתחלה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור</b><br> הוא מעדר. שפאטען בל\"א שחופרין עמו בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפגם</b><br> שניטל קצת מחידודו ונעשה בו פגימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שינטל רובו</b><br> ר\"ל עד שנתקלקל רוב אורך החידוד של החרחר ע\"י שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבר מקופו</b><br> הוא האוזן שבחרחר שתוחבין בו הקתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דגם השתא אחר שנשבר מקופו עדיין חזי לאחוז הברזל בלי הקתא. ולחפור בו ע\"י דוחק אפ\"ה טהור. וכן מקופו של קורדם לקמן במשנה. מיירי שראוי קצת גם השתא למלאכתו. דאל\"כ מה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קורדום</b><br> צדו אחד רחב לבקע עצים. וצדו א' מחודד להכות עמו נקבים בבול עץ. וחלק זה נקרא עושפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגריפה</b><br> הוא כעין מקל של ברזל. וראשו א' עב כדי לכתוש עמו הגחלים הגדולות ביותר. וגם לכבוש בו האפר להשוותו ברצפה. ובקצהו השני יש כמין כף לגרוף בו האפר מהתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מפני שהיא כקורנס</b><br> דהחלק מהקתא שנשאר עדיין יכול להשתמש בו כקורנס לכתוש הגחלים וכדאמרן. וצ\"ל דגם כשהיתה המגריפה שלימה היה משתמש בה לפעמים כקורנס. דאל\"כ הרי פנים חדשות בא לכאן. ונתבטל טומאה שלה שבתחלה. והיה צריך יחוד לתשמיש זה החדש שוב מתחלה [כפ\"כ מ\"ד]. ואי\"ל דהכא בכלי מתכות שאני. דהרי אילו היה טמא. אפי' התיכו אח\"כ לגמרי. ועשה ממנו כלי גם בתמונה אחרת מהראשונה. אפ\"ה לא נתבטל עניינה הראשון ממנה. וחוזרת לטוי\"ש [כרפי\"א] א\"כ כ\"ש הכא שנשארת בתמונתה כבתחלה. שחוזרת לטוי\"ש כשנשאר הקורנס. א\"כ מטמא נמי להבא משום הך קורנס שנשאר. ליתא. דדוקא בחזרה ותקנה בשום מעשה שפיר יש לגזור שיעשה כן כדי שלא להמתין על מי חטאת. אבל כל עוד שלא תיקן שבירתו. נשאר הכלי בטהרתו. אע\"ג שעדיין חזי לתשמיש אחר. אע\"כ דמיירי דגם מתחלה היה משתמש בו כקורנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> נ\"ל דתרווייהו לשיטתייהו [ספי\"ט] דלרבנן ס\"ל דמדמבטל העיקר דהיינו כפה. בטל הטפילה דהיינו הקורנס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגירה</b><br> זאֶגע לנסור עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטלו שיניה אחת מבינתיים</b><br> שאין בכל המשך ארכה ב' שניים יחד. רק עומדין א' א' ואמצעי חסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתייר בה מלא הסיט במקום אחד</b><br> שנשאר בה שניים רצופין כולן בשורה אחת. כמלוא רוחב שבין אצבע לאמה. והוא כרוחב ארבעה גודלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעצד</b><br> האבעל שהחרש מחליק עמה פני הקרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאזמל</b><br> סכין קטן חד מאד. שנצרך לכל דבר שרוצין לחתכו מכוון וביושר כגון למול או לחתוך עור לרצועות [כלקמן ככ\"ו מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמפסלית</b><br> שטעם אייזין או מייסעל בל\"א שמחודד ראשו הרחב. ומקיש עליו בקורנס. ומפסל נקב מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקדח</b><br> באהר בל\"א שרוצעין בו נקב עגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> אע\"ג דכל הנך צריכין חידוד רב. אפ\"ה בדוחק משתמש בהם גם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל חיסומן</b><br> שניטל כל להב חידודן שנעשה מברזל קשה. שטאהל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> טמאים גרסינן. דאי טהורין. איך שייך לסיים אבתריה חוץ ממקדח שנשבר. הרי חלק העליון של המקדח לא חזי למידי. מדאין לו עוקץ. אע\"כ דטמאין גרסינן. דבכולן חוץ ממקדח. כשנחלקו נשאר חידוד עדיין בכל חלק וחלק. ואע\"ג דכבר שמעינן כן במשנה א'. קמ\"ל הכא דאפי' בכלים קטנים רגיל להשתמש בב' חלקים. א\"נ משום דהכא גם ר' יוסי מודה דמדהם כלים קטנים שנאותים רק לחתוך דברים דקים. וא\"צ להחזיק הסכין כ\"כ בכח בשעת חתיכתו לפיכך גם אותו חלק שאין בו קתא ראוי להשתמש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוקני</b><br> הוא העץ של ההאבעל ואין לו ב\"ק להניח הברזל המחודד בתוכו. רק תחוב בהנקב המפולש שבאמצעית העץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפני עצמה</b><br> ר\"ל אם הסירו הברזל מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכשנחלקו אין שום חלק שבו חזי לכלום. דכשינטל הבית אחיזה של עץ מראש המקדח שוב אינו יכול לסבב המקדח לעשות עמו נקב. וכ\"כ הרונקי כשהוציא הברזל מהעץ שתחוב שם לא חזי זה וזה לשום תשמיש. ורק כשמחוברין יחד הברזל והעץ במקדח ורונקי אז גם חלק העץ שבזה ושבזה דינו ככ\"מ מדהו\"ל עץ המשמש למתכות [וכמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט שניטל חרירה</b><br> חור שבראשה שמכניסין בתוכו חוט לתפור עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם התקינה למיתוח</b><br> שעשה בה קצת מעשה לשתהיה ראויה לכובס למתח בה בגדים שיכבס שלא יתקמטו ויתכווצו בכביסה. לכן מותחין הבגד על דף רחב. ותוחבין בשפתות הבגד מחטין כאלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סקיין</b><br> היא מחט גדולה שתופרין בה שקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא כותב בה</b><br> ר\"ל גם כשהיא שלימה כותב וחוקק עמה בפנקס שדפיו מחופין בשעוה. דמדהיא גדולה ועבה קצת. יכול שפיר לאחזה בין אצבעותיו ולכתוב עמה. ומדהיא עבה חקיקותיה ניכרין. לפיכך גם יחוד לכתיבה א\"צ. ולא אמרינן בכה\"ג דמדבטל העיקר בטל הטפילה [כלעיל כ\"ד] דודאי קים להו לרבנן שגם הכתיבה היה עיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל עוקצה טהורה</b><br> דחרירה לא חזי לכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מיתוח</b><br> ר\"ל מחט שמיוחד למיתוח הכובס. ויש בה ג\"כ עוקץ וחור לתפור בה ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך טמאה</b><br> ר\"ל בין שהתקינה או לא התקינה למתוח אחר שניטל חרירה ועוקצה. אפ\"ה מק\"ט. מדאכתי לא נתבטל עיקר תשמיש שהיתה מיוחדת לה בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מעכבת את התפירה</b><br> שהרושם החלודה יהיה ניכר בהתפר שיתפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>צינורא</b><br> הוא כעין מחט עקומה כצבת וכמו האאר נאדלען של נשים ועשוי למתוח בה פתילה שבנר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפשטה</b><br> פשט והשוה עקמימותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפפה חזרה לטומאתה</b><br> שחוזרת לטוי\"ש. ומקבלת גם טומאה להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ המשמש את המתכת טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט ככ\"מ כל זמן שמחובר עמו [כלעיל פי\"ב מ\"ב] אף שהוא פשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> שואל כיצד. מדרצה לאשמעינן דאפי' המתכת מעט. אפ\"ה מקרי עץ המשמש למתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותחת של עץ והפין שלה של מתכת</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל בית האחיזה של המפתח הוא רוב הכלי והוא של עץ. והחפין שלו. דהיינו החלק הקטן של המפתח שבו קבועים השניים לפתוח המסגר. הוא לבד של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל אפי' אין בהמפתח רק פין א' של מתכות. והוא חלק הקטן שבהמפתח. אפ\"ה כולו מק\"ט. כמתכות. אפי' נגע טומאה במקום העץ. והוא פשוטי כ\"ע. עכ\"פ הפין שפותחין בו הוא העיקר שבהמפתח. והרי הוא ממתכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג</b><br> קאראלל. והוא צמח הים. ודינו כעץ [ולפיכך אם עשה ממנו ב\"ק מק\"ט. ואינו נכלל במה שאמרו כל הגדול בים טהור [כפי\"ז מי\"ג] דהיינו רק בבע\"ח שגדלים שם בהמים. אבל לא במה שמחובר שם בארץ בקרקיעות הים. דהרי אין גידולו מהמים רק מהארץ. וכי מפני שמכוסה במים יתבטל ממנו קיבול טומאה. תדע דהרי גם כלי שנעשה מטיט או מתכת שגדל שם בים. דפשוט דמק\"ט כלי שנעשה מהם. אולם אאמ\"ו ע\"ר זצוק\"ל כ' בפשיטות שגם אלמוג נחשב גדולי ים. וצ\"ל דס\"ל דלא דמי לטיט ומתכות שבים דגוף הארץ הם. ולא גדולי ים. וזה דלא כתוס' שבת (ד' נ\"ב) ד\"ה היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דהטבעת הוא העיקר ומק\"ט [בפי\"א מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דאע\"ג שיש ב\"ק בהאלמוג להישיב שם חותם המתכות. עכ\"פ מדעשוי למלאותו ל\"ש ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>השן שבטס שבפותחת</b><br> פותחת הוא המסגר הקבוע בדלת. ומדהוא רחב נקרא מה\"ט טס שבפותחת. ויש בפנימיותו בריח ובו בולט שן. שכשרוצים לפתוח המסגר. תוחבין המפתח בחור שבהטס. ודוחין עם החפין שבראש המפתח. את השן שבבריח הקבוע בהטס. ומריצין אותו לאחור ועי\"ז נפתח המסגר שבהדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבמפתח</b><br> הוא השן שקבוע בהחפין שבהמפתח. שבו דוחין את הבריח שבמסגר לאחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה בפני עצמה</b><br> דאפי' ניטל הבריח ושן שבו עמו מעל הטס. אפ\"ה מק\"ט. מדחזי לקבעו בהדלת עצמה. ולסגור אותה עם הבריח ההוא. וכ\"כ השן שבהמפתח. אפי' לא יהיה לו בית אחיזה רחב בקצהו השני. יכול לתחוב השן בעצמו לתוך החור שבטס המסגר ולפתוח בו. כמו שהיו רגילין לפתוח המסגר עם יתד עקום קצת בראשו [כלעיל פי\"ב מ\"ה] וכן עושין ג\"כ בזמנינו. ומיירי שהמפתח מיוחד לדלת תיבה או מגדל שהן כלים. דאילו לדלת בית. הי\"ל מיוחד לתשמישי קרקע ואמק\"ט [כרפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומין</b><br> כדום הוא מוט עץ שתוחבין אותו לתוך טבעת גדול שמוקף מכמה ווי ברזל. ועשוי כן להעלות בוויו כלים שנפלו לבאר. והנה כ\"ז שהמוט שלם. גם הוא מק\"ט. מדהו\"ל עץ המשמש את המתכות. רק הכא איירי שנשבר המוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> הטבעת עם האונקלי שבו מק\"ט. דלא דמי למטה שנשברו ב' ארוכות שלה. דאע\"ג שיש לה כבר חדשות טהורה [כפי\"ט מ\"ו]. דהכא שאני דאכתי חזי למילתה. דבקל ימצא מוט אחר לתחוב בו הטבעת. ומה\"ט לא דמי לאונקלי דלעיל [פי\"ב מ\"ב] דאמרינן דאונקלי לבד אמק\"ט. דהתם אינו כלי בפ\"ע [ע\"ש סי' מ'] משא\"כ הכא האונקלי הוא עיקר הכלי. והמוט הוא רק יד לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעבר</b><br> הוא כלי העשוי כמזלג להעביר התבן שבגורן ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזרה</b><br> הוא נמי עשוי כמזלג הנ\"ל רק ששניו רחבות וארוכות יותר. כדי לזרות בו תבואה. ואין בין שן לשן שבו רק סדק דק. כדי שיפול מתוכו המוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגוב</b><br> וגם זה עשוי כמזלג עם שניים עקומות. כדי לתחבו תוך כרי תבואה. ולהוציא משם התבן שנשאר בהתבואה אחר שנזרה. וכולן כלי עץ הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדוש חדשו סופרים</b><br> דהרי פשוטי כלי עץ הן. והוא עיקר הכלי. ואיך ע\"י שן א' ממתכות יחשב כולו כעץ משמש למתכות ויק\"ט. וכ\"כ כדומין שנשברו. מ\"ש מארוכות מטה שנשברו דנטהר. ואם הכא ה\"ט דבקל ימצא אחרת. הרי שם כבר מצא אחרת. ואפ\"ה פרח טומאה מינה [ועי' טבו\"י פ\"ד מ\"ו מ\"ש שם בס\"ד]. וא\"ת למה לא תמ' נמי בפין א' במ\"ו דמ\"ש משן א' הכא. תי' אאמ\"ו הגזצוק\"ל דשן שאני דצריך לסיועת שני [וכפ\"ד דזבים מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לי מה אשיב</b><br> ר\"ל לא ידעתי מה להשיב למי שישאלני טעם בדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרק של פשתן</b><br> הוא לוח של עץ. וקבוע בו שורה אחת שניים של מתכות כעין יתידות ארוכות. ועבות יותר מבמסרק של צמר ובו סורקין פשתן העכל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשתייר בו שתים טמא</b><br> אפי' לא נשאר בכל שטחו רק ב' שיניים. והן עומדות ג\"כ רחוקות זמ\"ז. אפ\"ה מק\"ט. דמדאין שערות הפשתן מסובכין כל כך כבצמר. אכתי חזי למלתיה לסריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת</b><br> ר\"ל אבל אם לא נשאר בכל המסרק רק שן א'."
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אע\"ג דכבר שמעינן כן מדיוקא דרישא. אפ\"ה קמ\"ל דלא תימא דרישא שתים ביחד בעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן אחת אחת בפני עצמן טמאות</b><br> ר\"ל ואם אין מחוברות במסרק. אפשר שגם א' לבד יק\"ט. וכגון ביחדו לכתוב עמו בפנקס שעוה [כלעיל סי' מ' מ\"א] דמדהן עבות קצת עומדין לכך. וכל שאין מחוסר מעשה יורד לטומאה במחשבה [כפכ\"ו מ\"ז]. אבל כל עוד שמחוברים לא חזו לכתיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צמר שניטלו שיניו אחת מבינתיים</b><br> דמסרק של צמר הוא דף כרביע אמה מרובע של עץ. וקבועות בו כמה שורות של שניים תכופות זא\"ז. והשניים דקין כמחטין. ומיירי הכא שבין כל שן לחבירו ניטל א' באופן שבכל שטח השניים שבדף אין ב' שניים סמוכין יחד. רק עומדין בסירוגין א' א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמשום שהצמר שערותיו דקות ומסובכות יותר מפשתן. ומה\"ט נמי שני מסרק שלו הן דקות ביותר. לפיכך דוקא ביש בכל שטחו ב' ב' ביחד אכתי חזי למלתיה לסריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתייר בו שלש במקום אחד</b><br> דבכל שטח דף המסרק יש ג' ג' סמוכות. וא' או ב' חסירים בינתיים וכן בכל שטחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ומרישא משמע דכבר בב' ב' מק\"ט. ומשנינן [ביבמות מ\"ג א'] הא בגווייתא הא בברייתא. ור\"ל דשיניים הפנימיים שא\"צ כל כך לסריקה. להכי סגי בשנשארו מהן ב' ב'. ויש אומרים איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה החיצונה אחת מהן</b><br> השן החיצון שבקצה כל שורה. רחב הוא ואינו ראוי לסריקה והיה השן הזה אחד מהג' הסמוכין [מכאן מוכח כי\"א לעיל ע\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו ממנו</b><br> מהמסרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתים ועשאן למלקטת</b><br> להשתמש בב' השניים המחוברין יחד. כבצבת קטן ללקט בה דברים קטנים ודקין. ומיירי שעשה בה מעשה לשם כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה לנר</b><br> שעקמו קצת בראשו כדי להוציא עמה פתילה שדולק בנר. ומדא\"צ רק מעשה מעט. קאמר לשון התקינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או למיתוח</b><br> דהיינו להרחיב עמה הבגדים שלא יתקמטו אחר הכביסה [כלעיל סי' ל\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מיהו רק הכא שהשניים דקין ולא חזו להנך תשמישין. להכי אמק\"ט אם לא יתקנם לכך. אבל במחט סקין לעיל [מ\"ה]. או שן יחידי של מסרק פשתן לעיל במשנתינו. מדהוא עב לפיכך כל שאינו קבוע בהמסרק. סתמא לכתיבה קיימא. להכי ביחוד לחוד סגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי מתכות</b><br> שנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה הוא שיעורן</b><br> ר\"ל כמה ישאר מהכלי ויק\"ט עדיין. וגם לא יתבטל מהטומאה שהיה בו בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדלי כדי למלאות בו</b><br> מים מהבאר דצריך שיהי' עדיין חזי למלאכתו הראשונה. והרי הדלי עשוי מתחלה למלאות בו מים מבאר. ולהכי בנשבר ממנו האוזן וא\"א תו לאחזו בו ולשאוב בו. אע\"ג שמחזיק עדיין מים הרבה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום כדי ליחם בו</b><br> דמדעשוי להחם בו מים אצל האש. להכי אף כשנסדק מחזיק עדיין מים הרבה כשהכלי קר. עכ\"פ אם כשישפתנו אצל האש ירתיח המים מהסדק. או יתרחב הפקע. לא יכול להחם בו ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם כדי לקבל סלעים</b><br> שלא יתרחב הסדק כשימלאנו עם סלעים מטבעות דמדהוא גדול וחזק יותר מקומקם. צריך מה\"ט שיעור יותר גדול. וצ\"ל שגם שכשהוא שלם רגילין להשתמש בו תשמיש זה. דאל\"כ לכה\"פ אמק\"ט עד שייחדנו לתשמיש זה החדש. והר\"ש הוכיח מתוספתא דדלי וקומקם מיירי בנתרועעו. ושאר כלים שבמשנתינו מיירי בשנתנקבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפס</b><br> אלפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לקבל קיתונות</b><br> ר\"ל כדי להניח בתוכו כלים קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדות שמן בשמן</b><br> כדי למדדן בהן עדיין. אף שכשישהה בהן משקין יזובו דרך הנקב ולא חזו להשהותן בהן. אפי' הכי כיון דתשמיש כלי זה למדידה היה בו משערינן. מיהו מדשמן עב אינו יוצא בנקב או סדק שיצא בו יין. לפיכך משערינן בכל א' במה שהיה מיוחד בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר כולן בפרוטות</b><br> הכא שהוא ממתכות חזק מצריך ר\"א שיחזיק פרוטות רבות. אבל לעיל [פ\"ג מ\"ב] בנר חרס שמשתבר בנקל סגי ליה בשיחזיק פרוטה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר</b><br> ר\"ע לא פליג את\"ק. רק מלתא אחריתי קאמר בגולמי כ\"מ. [ואע\"ג דא\"כ הו\"ל אמר ר\"ע. י\"ל דכבר כתב רתוי\"ט [בכורים פ\"ג מ\"ה] דמצינו הרבה דוגמתו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחוסר חטיפה</b><br> הגפה גרסינן. והוא לשון מגופה. ור\"ל אם נגמר הכלי ואינו חסר רק לעשות לו מגיפה וכסוי. אפ\"ה מקרי נגמר מלאכתו ומק\"ט וכ\"ש בנשבר כסויו של כלי אחר שנגמר. נשאר בטומאתו [ואפשר דמה\"ט נקט להך דר\"ע במשנתינו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחוסר לטישה טהור</b><br> מדהו\"ל כגולמי כ\"מ שאמק\"ט. מדעדיין צריך לאומן לתקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא</b><br> שתקע בראשו מסמר א' שראשו רחב ועב. להיות בראשו כעין כפתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כולו דינו ככ\"מ ומק\"ט. ולא דמי לטבעת אלמוג וחותמו מתכת דטהור [כפי\"ג מ\"ו] דהתם המתכות רק לקישוט הוא דעביד. אבל הכא הכפתור שעשוי בראש המקל. הוא עשוי לא לבד לקישוט. כ\"א גם להכות בו בכח. והמקל הארוך הוא להכות גם להעומד מרחוק. לפיכך הו\"ל כעץ המשמש למתכת. ואע\"ג דכל שרק בשעת מלאכה משמש להכלי אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] הכא מדמחובר בו תמיד הו\"ל כמשמש להכלי בשעת ושלא בשעת מלאכה ומק\"ט [כפי\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סימרו</b><br> שתקע בראשו הרבה מסמרים קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר עד שיעשה בו ג' סדרים</b><br> דמתוך שהמסמרים קטנים אין הכאתו חזקה יותר. רק בשעשה בו ג' סדרים. אבל בפחות מזה רק לנוי בעלמא עבדינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן</b><br> ר\"ל אף מסמרת שעשאן כחזיינא הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהו\"ל כמתכות המשמש לעץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בראשו מניקת</b><br> שפופרת העשוי להכניס בו קצה המקל בתחתיתו שלא תאכלנו הארץ להמקל. והו\"ל כמתכת המשמש לעץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בדלת</b><br> היא שפופרת ככוס. שקובעין בחור שבמפתן. וכ\"כ יש שפופרת שקיבעין בחור שבמשקוף. ובשני אלו סובבים הצירים שבדלת למעלה ולמטה ואותן השפופרת. הו\"ל נמי כמתכות המשמש לעץ. וצ\"ל ששפופרת הללו אינם עשויים לקבען במפתן או בהדלת. דאל\"כ בל\"ז אמק\"ט מדעשוי לשמש בקרקע [כפי\"א מ\"ב]. א\"נ מיירי בשעשוי לדלת שבכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כלי</b><br> שהיתה השפופרת מתחלה כלי תשמיש לבדו. ואח\"כ תחב המקל לתוכו לקיימו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלא נתבטל ממנה שם כלי. ע\"י שתחב לתוכו המקל אם לא קבעו לו במסמרים כב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל</b><br> ר\"ל משיקיש עליו בקורנס ויבטל חללו דמעיקרא. ואע\"ג דע\"כ צריך לחזור ולפתוח החלול לתחוב שם המקל. עכ\"פ כיון דלא להשתמש בחללו פתחו ורק לצורך המקל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ה אומרים משיחבר</b><br> דסגי כשיקבענו בהמקל במסמרים בשפתותיו. באופן שאינו מנקב השפופרת. אף שעי\"ז לא יתבטלו צורתה דמעיקרא לגמרי כבהקשת הקורנס. וכה\"ג פליגי נמי בסדין שעשאו ווילן [פ\"כ מ\"ו] מיהו לכ\"ע צריך שיעלה מידי טומאה רק ע\"י מעשה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנטר של בנאי</b><br> הוא קופץ גדולה וחזקה. שהבונה מבקע ומהרס בה כתלים ישנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדקור של חרש</b><br> הוא כעין חנית שיש לו לנגר לעשות עמו גומות גדולות בקרקע. ול\"מ היה נ\"ל שהוא הנקרא בתנ\"ך בשם כשיל. והוא מוייער ברעכער בל\"א. שהבונה החומה תוחבה תחת אבני החומה ישנה לעקרן ממקומן. [והשם חרש הוא כללי. בין לבונה כותל עץ או לבונה חומת אבנים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> מק\"ט. דהעץ של בית יד שלו הו\"ל משמש למתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתדות אהלים</b><br> שנועץ יתידות של מתכות בארץ. וקושר בהן החבלים שבשפת יריעות אהלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויתדות המשוחות</b><br> מודדי הקרקעות תוחבין יתידות בקרקע וקושרים חבל המדה מיתד ליתד כדי למתוח החבל יפה למדוד בצמצום:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דמדמתטלטלין היתידות לא הו\"ל כמתכות המשמש לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה לעצים</b><br> לקשור עמה חבילי עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> הר\"ב פי' מדהו\"ל מתכות המשמש לעץ. ול\"מ היה נ\"ל מדהו\"ל כתשמישי כלים שאמק\"ט [כרפי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה טפחים</b><br> דאע\"ג דשלשלת דלי עכ\"פ אמק\"ט [כפי\"ב] מדאין לו שם בפ\"ע. עכ\"פ כשהוא מחובר לדלי. הו\"ל יד להדלי ומק\"ט כמותו. וכשלשלת סיטונות לעיל [פי\"ב מ\"א] אבל רק עד ד' טפחים הו\"ל יד וחיביר להדלי להטמא בטומאתו ולא יותר. דמשום שהדלי גדול וכבד. אינו יכול להעלותו מהבאר כשיאחז בהשלשלת מרחוק [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה</b><br> טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמור של נפחין</b><br> הוא בול עץ שהמפוח יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגירה שעשה שיניה בתוך החור</b><br> שתחב אורך המגירה בהסדק שעשה בהמשקוף לרוחב הפתח. ושיניה בולטות למטה לתוך חלול הפתח. כדי שתהא הדלת נוקש על רוחב המגירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ולא מחשבה המגירה כמשמשת לקרקע. דהרי לא מבטל לה התם. דמדמזקת בשיניה להנכנסין ויוצאין. סופו לטלה משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאה מלמטן למעלן</b><br> שתחב השיניים כלפי המשקוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ואע\"ג שהיה עליו שם כלי בתחלה בפ\"ע. ומ\"ש ממינקת [לעיל סי' כ\"ב]. נ\"ל דהכא שאני. דמדתחב השיניים כלפי מעלה בהמשקוף בחוזק. הו\"ל כחיברה. ביתידות לב\"ה [סי' כ\"ד]. א\"נ מדתחבה רובה במשקוף נתבטל תואר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הכסוין טהורים</b><br> מדאין להן שם בפ\"ע [עי' פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל מיחם</b><br> דמשתמש בבית קבול שלו בפ\"ע [עי' פ\"ב מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העול של מתכת</b><br> הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטרב</b><br> הוא הנקרא קוממעט בל\"א והוא כפוף על צואר הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנפים</b><br> הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ\"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלות את הרצועות</b><br> הם רצועות הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברזל שתחת צוארי בהמה</b><br> הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסומך</b><br> הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחגר</b><br> הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול\"מ הי' נ\"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי\"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמחויות</b><br> הוא קערורית העגלה בעצמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הענבל</b><br> הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג\"כ בהעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצינורה</b><br> הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסמר המחבר את כולן</b><br> ר\"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>העול המצופה</b><br> דהו\"ל מתכות המשמש לעץ. והרי כל הצפויין טהורין מה\"ט [כפי\"א מ\"ד]. ורק לרמב\"ם [פ\"ד מכלים] גם כלי עץ עם ב\"ק כשמצופה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושפופרות המשמיעות את הקול</b><br> כמין שפופרות שתלויין בהעול להשמיע קול נמוך לנוי. ולא לזרז הבהמה בהלוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבר שבצד צוארי בהמה</b><br> כמין תפוחי עופרת שתלויין מזה ומזה בעול לנוי. ותכשיטי בהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסובב של גלגל</b><br> הר\"ב פי' דהיינו צפוי של גלגל. ולדבריו צ\"ל דאע\"ג דכבר תנא צפויין בסיפא. קמ\"ל הכא אע\"ג דאין כל הכלי מצופה. ולפעד\"נ שהוא סובב הגלגל בעצמו ואמק\"ט מדהו\"ל תשמישי כלים [ועמ\"ש פי\"א מ\"ג]."
+            ],
+            [
+                "<b>הטסים</b><br> רדודי פחים עגולים תלויין בהעול ובהעגלה לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפויים</b><br> כל חלק מחלקי העגלה שכולו מצופה הצפוי אמק\"ט. אבל העגלה מק\"ט. מדאין הצפוי עליה רק במקומות מועטים. לא בטלה העגלה לגבי הצפוי. אבל לעיל בעול המצופה וכ\"כ גלגל עגלה המצופה. הואיל שרובו מצופה הוא. להכי כולו אמק\"ט. ולהכי איצטריך תנא למתני תרווייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המסמרות</b><br> שעשויות רק לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדלי בהמה של מתכות</b><br> שעשויות לבלי תגוף הבהמה רגליה באבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דרגילין בני אדם לשתות בהם בשדה המלחמה שאין כלים מצויין שם. אבל מדהן סנדלי בהמה אין מקבל טומאה. מדהן כלי תשמישי בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שעם</b><br> סנדלי בהמה העשויות מגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמדמתקלקל מהר. אינו מיחדו לתשמיש אדם. ואפי' היה סנדל של אדם כה\"ג לא חשיב כלי לקבל טומאה. וכסגניות של עלין [פט\"ז מ\"ה ועי' תוס' שבת דנ\"ט א' ד\"ה סנדל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משישופינו</b><br> דהיינו משיעשה לו תואר חדוד. אע\"ג שלא השחיזו ממש. אפ\"ה כיון שהלוחם מכה בכח. א\"צ חדוד רב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסכין משישחיזנה</b><br> שחדדו ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני של מתכת</b><br> דטהורה [כפי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה בו מראה</b><br> שמרקו ולטשו להכסוי. ועי\"ז נעשה על פני הכסוי המצוחצח כמין (שפיגעל) בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> נ\"ל דר\"י ס\"ל דכמו שבטל העיקר בטל טפילה [כספי\"ט] כ\"כ הכא מדאמק\"ט משום העיקר. מדהוא כסוי. אמק\"ט גם מחמת הטפל. דהיינו המראה. ורבנן ס\"ל דלא מקרי טפל רק כשלא עשה בו מעשה לשם כך. כי התם. אבל הכא שלטש הכסוי וצחצחו שיהיה מראה. מחשב כעיקר בפ\"ע. והרי כשבטל עיקר א' מק\"ט משום עיקר אחר שנשאר בו. כמפתח ארכובה וחפין ונקבים [במ\"ח]. וכ\"ש הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרין שבורין</b><br> מיטמאין שבורין ר\"ל דבנטמאו ונטהרו ע\"י שבירה וחזרו ונתקנו שחוזרין לטוי\"ש אז גם אדם וכלים שנגעו בהן למפרע בשעה שהיו שבורים חזרו ונטמאו. דאל\"כ היאך אחר שנטהר כשנשבר יחזור ויתטמא מאליו [והוא כפי סברת ר\"ש טהרות פ\"ו מ\"א]. וכ\"כ מטהרין שבורין. ר\"ל דבהזה עליהן או טבלן בשעה שהיו שבורים. נטהרו לגמרי אף שחזרו ונתקנו אח\"כ [רב\"א ועמ\"ש בס\"ד רפי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר אינן מיטהרין אלא שלימין</b><br> דאין הזאה וטבילה מהני רק בשעה שכבר נתקנו. דלא דמי למטה דמהני טבילה לאברים שלה [ככלים רפי\"ט] התם לא נתקלקלה כשנתפרקה. משא\"כ הכא שנשברה. ולר' יהושע ה\"ה דאין מטמאין למפרע. דהרי הא בהא תליא. דמדלא מהני הזאה בשעת שבירה ש\"מ דנתבטלה אז מהכלי הטומאה מכל וכל. אלא ר' יהושע רבותא קמ\"ל דאפי' ההזאה לא מהני אז. וכ\"ש שלא תטמא למפרע בלי שום נגיעה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> ל\"ג כיצד דהאי דהכא פלוגתא אחריתי היא [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה עליהן</b><br> קודם שבירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין</b><br> דס\"ל כרשב\"ג [פי\"א מ\"א] דטעם טומי\"ש הוא משום גזירה שישתכח מי חטאת. ומה\"ט בהזה באמת. תו ליכא הך גזירה וס\"ל נמי דהפסק השבירה ותקון. מהני כהפסק הימים שבין הזאה להזאה. מיהו הפסק שבירה לחוד או תקון לחוד גם לר\"א לא מהני. תדע. דאל\"כ הו\"ל למנקט רבותא. בהיה הזאה ראשונה או שנייה בשעת שבירה. דהרי לדידיה מהני טהרה בשבורין כברישא [ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הזיה פחות משלישי ושביעי</b><br> ואין מועיל הפסק שבירה ותיקון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפתח של ארכובה</b><br> ר\"ל מפתח שעקום באמצעיתו כעין ברך כורע. והוא בתמונת דרוקקער שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנשבר מתוך ארכובתו</b><br> נ\"ל דמפתח של ארכובה היינו שתמונתו כארכובה. דהיינו שבמקום עקמימותו הוא עגול כברך כורע. ולהכי כשנשבר באמצע הארכובה. אפ\"ה מדהוא עגול. עדיין נשאר בכל חלק קצת שיפוע בקצהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאף שנשאר קצת מעקמומיתו בקצהו כדי לתחבו בחור שבדלת נגד המסגר. עכ\"פ אינו ארוך כל כך עד שיגיע לפנים נגד הבריח להעתיקו לאחור ולפתוח עי\"ז המסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא פותח בו מבפנים</b><br> דשם הבריח שבתוך המסגר. הוא סמוך למקום תחיבת המפתח. להכי אף שנתקצר החלק הנתחב שבהמפתח. אפ\"ה יכול לפתוח בו. ולרבנן כיון דעיקר צורך המפתח. היינו כדי לסגרו ולפתחו להדלת מבחוץ. ולהכי כשנתבטל העיקר בטל הטפילה [כספי\"ט במכילתן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גם</b><br> ר\"ל אבל אם המפתח עשוי כמין גאם יוונית שתמונתה כזה ? והיינו שזוית עקמימותו אינו עגול רק יש שם עוקץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנשבר מתוך גומו</b><br> שנשבר שם במקום הזוית. ומדאינו עגול שם. לא נשאר בכל חלק קצת לתחבו בחור שבהדלת. ולא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בו</b><br> בחלק א' שבהמפתח של גאם שנשבר מתוך גאמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפין</b><br> שניים או בליטה שבו שניים [עי' פי\"ג סי' נ\"ב] והשניים הללו אוחזים תוך נקבי הבריח שתוך המסגר ויריצוהו לאחור ויפתחו המסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקבין</b><br> ר\"ל או שנשאר בהחלק ההוא נקבים שבו נכנסים השניים של הבריח. ועי\"ז יוחזר הבריח הנאחז לאחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דעדיין חזי למילתא. וברישא דאמרינן טהור היינו אותו חלק שאין בו חפין ונקבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלו חפין</b><br> דיש בו נקבים וחפין. כדי לפתוח בו מסגור כזה וכזה. וניטלו החפין ונשארו הנקבים. עדיין מק\"ט. אף דלא חזי כבתחלה לב' מיני מסגרים רק למין א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפרצו זה לתוך זה</b><br> שנתעקמו יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף שבנקל יכול לפשוט עקמימות החפין כבתחלה אפ\"ה לא הו\"ל כהדיוט יכול להחזירו [רפכ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסננת של חרדל</b><br> הוא כמין נפה ממתכת שמסננין בו חרדל מהחומץ ששפכו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטן</b><br> דבמסננת זו יש כמין ב' נפות זעג\"ז בעליון יש נקבים גסים כדי שישאר שם רק הפרורין הגסים שבחרדל הנכתש או שנטחן. ותחתיה יש שוב נפה עם נקבים דקין. כדי שישאר שם הקמח הדק של החרדל מסונן מהחומץ. להכי בנפרצו נקבים בנפה העליונה עדיין חזי לסינון. דעכ\"פ ישאר הקמח הדק של החרדל על הנפה התחתונה. אף שישאר מעורבים בו פרורים גסים מהחרדל. אפ\"ה ראוי לטבל בו. אבל בנפרצה הנפה התחתונה. אע\"ג שינוקה בנפה העליונה מפרורים הגסים. אפ\"ה לא הועיל כלום. דעדיין ירד מתוך המסננת התחתונה החומץ מעורב עם החרדל דרך הפרצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדלא חזי תו לסינון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפרכס</b><br> רומפף בל\"א. שלתוכו יתנו החיטין כשירצו לטחנן בין אבני הרחיים שתחת האפרכס. והוא כמין מרובע שרחב למעלה וצר מלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דאפרכס זה מפולש למטה. ואין לו ב\"ק הו\"ל כמתכת המשמש לאבן הרחיים ולא יק\"ט להכי אשמעינן דנתינת החיטין להאפרכס תשמיש שלם הוא לבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ</b><br> כולה כבר תני לה ריש פ\"ב. רק הדר תני לה הכא כהקדמה לדיני כלי עץ דתני לה הכא בפרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטיהן טהורין</b><br> מדאורייתא אמק\"ט כלל. אבל מדרבנן יש פשוטי כ\"ע שמק\"ט. ביש להם צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [ועי' ביבקש דעת סי' מ\"ז]. מיהו למדרס גם פשוטיהן מק\"ט מדאורייתא. ועור דקתני הכא דאמק\"ט. היינו רק כשהוא קשה שאינו ראוי לצרור שם שום דבר. אבל כשהעור רך. אז אע\"ג דלק\"ט מדרס גם כשהוא רך אמק\"ט עד שיהיה ה' על ה' טפחים. אפ\"ה לשאר טומאות גם משהו ממנו מק\"ט מדאורייתא. דחשיב כאילו יש בו ב\"ק ממש מדחזי לצרור בו שום דבר [כפכ\"ז מ\"ב. ועי' תוס' שבת ס\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברו</b><br> ושיעור נקיבתו הוא כמוציא רימון [כרפי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר ועשה מהן בלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא</b><br> ואינו חוזר לטומי\"ש [ועפי\"א סי' א' ב' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>השידה</b><br> הוא כמין תיבה שבטנה בולט וגם כסויה אינה שטח שוה רק בטניי קאפפער בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמגדל</b><br> שראנק בל\"א. שפתחו בצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת הקש</b><br> דקש ועשב וכל גדולי קרקע ממש. כגמי וכדומה כל כלי שנעשה מהן דינן ככלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובור ספינה אלכסנדרית</b><br> הוא כמין בור של עץ שעשויין לספינות שבאלכסנדריא שהעיר ההיא היתה בזמן המשנה רוכלת בארץ מרחקים ולכן ספינותיה פורשות בימים למרחוק. לכן היו צריכין בספינותיהן בור גדול כזה עם מים רבים מתוקים לשתיה בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם שולים</b><br> שיש לכל הכלים הנ\"ל מושב רחב בלי חידוד דאז הרי הן מסתמא עשויין לנחת. אף שאין ידוע כן בבירור [רמב\"ם פ\"ג מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש</b><br> דכל כלי מחזיק ביבש שליש טפי מבלח ע\"י הגודש. מיהו זה דוקא כשגובה הכלי כחצי רחבו. ודפנות הכלים הן בעגול [כשבת ל\"ה א' ורש\"י שם] ושיערו חכמים שכל כלי שחללו הוא אמה על אמה ברום ג' אמות הוא מחזיק מ\"ס בלח. ולא שבאמת תמונת הכלי הוא כך. דא\"כ א\"א שיהיו גודשו שליש יותר. אלא ר\"ל ששיעור חללו הוא כשיעור כלי שחללו הוא אמה על אמה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין</b><br> ר\"ל אמק\"ט. דכל כלי כזה כבד הוא. ואינו מתטלטל ע\"י אדם יחידי כשהוא מלא. כשק שהזכירה התורה שיק\"ט. ומדמושבו רחב הו\"ל כ\"ע העשוי לנחת ולא כדי לטלטלו כשק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מקבלין</b><br> שמחזיקין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין אינם מקבלין</b><br> שמחזיקין רק פחות ממ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט ואפי' יש להם ג\"כ שולים רחבים. חזקתן שהן עשויין להתטלטל במלואן ע\"י הרבה בנ\"א. אם לא שיודעין בודאי שעשוין לנחת. דס\"ל דרק ג' כלים הנ\"ל ששעורן ותמונתן כנ\"ל הן עשויין לנחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דררור עגלה</b><br> חבית גדולה שמונחת תמיד בחלול עגלה. ואינה עשויה לטלטל רק ע\"י שוורים. וס\"ל טלטול שע\"י שוורים שמיה טלטול. והו\"ל שפיר דומיא דשק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוסטות המלכים</b><br> שראנק. כמין ארגז שיש להמלכים בכותלי מרכבה שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבת העבדנין</b><br> גדולה מאד לשרות בתוכה עורות רבות בסיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> כולן חשובין מתטלטלין כשק אפי' כשהן מלאין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במה שבתוכן</b><br> ר\"ל כל הנך כל עיקר טלטולן הוא רק כשהן מלאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין דברי רבי מאיר</b><br> דחשיב רק הטהורין. ש\"מ דשאר כל הכלים. אף שמקבלין מ\"ס ומושבן רחב. אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדברי רבי יהודה</b><br> דחשיב רק הטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עריבת בעל הבית</b><br> שלא הזכירוה שניהן. ורגילה להחזיק מ\"ס ומושבה רחב לר\"מ מק\"ט. אף שמחזקת כו'. ולר\"י אמק\"ט כשמחזקת מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות של נחתומים</b><br> הן דפין שלשין עליהן לחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> אע\"ג דפשוטי כ\"ע הן אפ\"ה מדיש להן צורת כלי ומשמשין לאדם וכלים ביחד. מק\"ט מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל בעלי בתים טהורות</b><br> מדאין צורת כלי עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרקן</b><br> ארובות של בעה\"ב שצבען אדומין במענניא. כי כך היה הדרך לצבען וה\"ה בצבע אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כרכמן</b><br> שצבען בכרכום:"
+            ],
+            [
+                "<b>דף של נחתומין</b><br> מדקרי לה לעיל ארובה והכא קרי לה דף. ש\"מ דהכא לא מיירי בשיש בו צורת כלי כלעיל שמיוחד ללישה. אלא הכא בדף פשוט מיירי שקבעו בכותל כדי שיניח עליו הנחתום ככרותיו למכרן. ואין לדף זה צורת כלי. והיאך אפשר שיק\"ט. אע\"כ דהכא בדף מתכות מיירי ורק בה פליגי. והא דנקט פלוגתייהו בדף מתכות פשוט ולא בארובות נחתומין. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא לר\"א דאפי' בכ\"מ דטמא מדאורייתא. אפ\"ה בקבעו בכותל טהור. מיהו כלי המק\"ט שקבעו בכלי המחזיק מ\"ס. אע\"ג דמחשב אהל אפ\"ה כל דחזי עדיין לתשמישו הראשון מקבל טומאה עדיין גם לר\"א מדשניהן כלי [כפ\"כ מ\"ה]. מיהו להרמב\"ם ארובות של עץ דטמאין רק מד\"ס ס\"ל לכ\"ע דבחברו בקרקע נתבטל מלק\"ט. והא דנקט להך דינא הכא בין דיני כלי עץ. היינו רק איידי דאיירי בכלי תשמישי נחתום [ועי' ב\"ב דס\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> מדמחובר לקרקע וכאונקלי לעיל [פי\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> מדהיה תחלה פשוטי כ\"מ ושם כלי עליו. להכי אף שקבעו בקרקע לא נתבטל שם כלי ממנו. עד שיעשה בו שינוי גדול. כדאשכחן בכופת שקבעו בנדבך [פ\"כ מ\"ה] ובסדין שעשאו ווילון [שם מ\"ו]. ור\"א ס\"ל דדוקא הנהו שרוצה השתא ליחדו לתשמיש אחר מבתחלה. אז לא נתבטל מלק\"ט בשקבעו בקרקע רק בעשה בו שינוי גדול. אבל הכא שקודם שקבעו וגם אח\"כ מיוחד הוא רק להניח עליו ככרותיו. כשקבעו בקרקע נתבטל מלקבל טומאה [ואילה\"ק מכסא שקבע בכלונס (פ\"כ מ\"ג) דמיוחד גם אחר שקבעו למושב כמעיקרא. ואפ\"ה גם בקבעו לא נתבטל מלק\"ט. י\"ל דהתם כשקבוע בכלונס אינו נאות לישיבה כל כך כמעיקרא כשהיה הכסא מטולטל לנוח עליו. דלא קבעו ע\"ג כלונס רק כדי להציץ מעליו למרחוק והו\"ל כתשמיש אחר ממעיקרא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סרוד</b><br> הוא ג\"כ דף קטן פשוט של עץ. שמעמיד עליו הנחתום כלי של מים לקטוף בהן הלחם שלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דשניהן אין להם ב\"ק. וכדמוכח מסיפא דקתני גפפו עכ\"פ גם פשוטי כ\"ע בשיש להן צורת כלי וכו' ועשויין לקבלה מק\"ט כגון שולחן וכדומה. אבל זה דוקא במיוחדין לקבלה והיינו רק בשל נחתומין אבל של בעה\"ב אינו מיחדו לכך מדלש רק לפרקים [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גיפפו</b><br> שעשה לו מסגרת סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהרי השתא יש לו ב\"ק ממש. ולהכי אפי' לא יחדו לקבל מק\"ט. אבל סרקן וכרכמן לא מהני הכא דדף קטן כזה שומרו בעה\"ב לשאר תשמיש ולא מהני ליה צביעה רק מעשה בגופו ממש [רב\"א]. ולפעד\"נ דהכא מדמתלחלח מהמים שיעמיד עליו בכלי עי\"ז יעביר צבעו מהר ולא מחשב ע\"י שצבעו כצורת כלי. אף כשעדיין צבעו עליו. וכסגניות עלין [פט\"ז מ\"ה]. א\"נ להכי לא נקט תנא הכא צבעו. מדאין רגיל בכך מטעם הנ\"ל. אבל אם אעפ\"כ צבעו. ועדיין צבעו עליו מחשב שפיר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרץ מרוח אחת טהור</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דלא מחשב ע\"י ג' הגפופים שנשארו בג' צדדיו כצורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם התקינו להיות קורץ עליו</b><br> לחתוך עליו הבצק כשיעור הגלוסקאות שירצה לעשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שהוא של בעה\"ב וגם לא גפפו. אפ\"ה מדהתקינו בשום שאר מעשה שבגופו של הדף לכך. שוב אינו משתמש בו עוד לדברים אחרים. והו\"ל כשאר פשוטי כ\"ע העשויין לקבלה שמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המערוך</b><br> מערוך. הוא לוח שעורך עליו הככר לתקנו כראוי טרם שיריצו לתנור. ולהר\"ש מערוך הוא עץ קטן כמקל עב ועגול שמרדדין בו רקיקין ראלל האלץ בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מדעשוי לקבלה [ומה שהקשה רב\"א להר\"ש הרי ראלל האלץ אינו עשוי לקבלה. נ\"ל דגם הוא עשוי לקבלה שנושאין עליו הרקיקין להריצן להתנור. וכמו שאנחנו עושין כשנאפה מצות לפסח]. ולרבנן דוקא כשמניח עליו שום דבר שינוח שם כעל שולחן וכדומה מחשב עשוי לקבלה. אבל בשעשוי לטלטל שום דבר ממקום למקום. לא מחשב עשוי לקבלה. וכדאשכחן בקנה מאזנים [פי\"ב מ\"ב] דאע\"ג שתולה בו דבר לשקלו אמק\"ט רק משום אונקליות שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה</b><br> הוא כלי שמעמידין תחת הנפה. כדי שהסולת שירקד בהנפה לא יתפזר לחוץ. ואין לו רק דופן סביב ולא שוליים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סילתין</b><br> עושי סלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> נ\"ל דמשום שהסולת יקר. להכי מקפיד המרקד גם על המעט שנשאר דבוק בדופן הכלי כשרוקד לתוכו. ולהכי מלקטו משם. ומה\"ט הו\"ל כפשוטי כ\"ע העשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל בעלי בתים טהור</b><br> דבעה\"ב אינן אומנין כל כך לעשות סולת נקי. ומרקדין רק קמח פשוט. ואין דפנות של ים נפה שלהן עשוי לקבלה. דאין קמח חשוב כל כך שיטריח ללקטו ממה שנדבק ממנו בדופן הים. דהבע\"ב אינו משתמש בהים רק להגן שלא יתפזר הקמח לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של גודלת</b><br> הוא ג\"כ כים נפה הנ\"ל. רק שיש בתוכה נסר באמצע עגלילותה מחובר בהדופן בב' קצוותיו. ועליו יושבת האשה בשעה שמגדלת שערה. ועושה כן משום שאז מסרקת ראשה וחוששת שלא יתפזרו שערותיה והעפרורית שינשרו מראשה לתוך הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהבנות יושבות בתוכו וגודלות</b><br> תמוה דמאי קמ\"ל דהרי עשוי למושב. ופשיטא דנעשה מדרס. דהרי אין אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ונ\"ל דהך בבא אים נפה של בעה\"ב קאי. דאמרינן לעיל שהוא טהור. ועלה קאי ר\"י וקאמר דאם אותו הים שעיקרו עשוי לרקידה הוא שייך לאשה הגודלת. ור\"ל שהאשה בעלת הבית מלאכתה הוא לגדל שער הבתולות. אז ים נפה זו טמא מושב. וקמ\"ל שפיר. מדסד\"א דמשום דעיקרו לרקידה עבידא. נימא להגודלת עמוד ונמ\"ל. קמ\"ל כיון דזאת בעלת הים אומנתה לגדל הבנות. הו\"ל כמיוחד גם לישיבת הבנות. וא\"כ מדמטמא מדרס. גם משאר טומאות מק\"ט [כנדה פ\"ו מ\"ג] דכל דבר המיוחד לב' תשמישים שא' מהן מדרס. מק\"ט מדרס וגם משאר טומאות כעריבה מב' לוגין עד ט' קבין [פ\"כ מ\"ב] וכ\"כ פרקליני חיה ועוף [פכ\"ד מט\"ו]. והיינו דקתני אף לומר דאף זה מקבל כל שאר טומאות כשל סלתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התלוים</b><br> הם עניבות שעושין מבגד או גמי בשפת הכלי לתלותו בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> ר\"ל הוה חיבור להכלי שיטמא כ\"א כשיגע טומאה בחבירו. דאע\"ג דהו\"ל תשמישי כלי. אפ\"ה מדמחובר בו תמיד. כל המחובר לטמא מק\"ט כמותו [כפי\"א מ\"ה. ועי' רש\"י שבת נ\"ב ב' ד\"ה טהורות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מתלוי נפה וכברה של בעל הבית</b><br> מדמסלקן לפעמים כשנצרך להן נוטלן משם. לפיכך גם בעודו מחובר להכלי. לא הוה בכלל המחובר לטמא טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א כולם טהורין</b><br> דס\"ל דכל תשמישי כלים. אפי' מחוברים להכלי אמק\"ט. רק כשנצרך להתשמיש ההוא לתשמיש של עיקר הכלי. דהיינו בשעת מלאכה. [וקשה לתרווייהו לר\"מ דקאמר כל התלויין טמאין. והרי לעיל [פי\"ב מ\"א] אמרינן דשלשלת שתולין בו מדת בעה\"ב טהורה. ובשלמא להגאון רב\"א התם שפירש דמה\"ט טהור משום שהשלשלת מחובר לקרקע שפיר. אלא להר\"ב שפי' דהתם מה\"ט טהור מדהוא תשמישי כלים. א\"כ קשה מ\"ש הכא בתלוייו. ואת\"ל התם להר\"ב מה\"ט טהור מדאין השלשלת מחובר אל המדה [ועי' רש\"י שבת נ\"ב ב' ד\"ה טהורה]. עכ\"פ קשה לחכמים דקאמרי הכא כל התלויין טהורין. דהיינו אפי' מחוברין להכלי. והרי התם אמרינן דשלשלת של סטונות מק\"ט. וצ\"ל דמיירי התם דצריך המדה לשלשלת בשעת מלאכה. ואע\"ג דתנא הכא כל וחוץ. ולא נקט שלשלת סיטונות. י\"ל דגם בכה\"ג אין למדין מהכללות [כעירובין כ\"ז א'] וגם בל\"ז שאני הכא דמסיים זה הכלל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותלוי מקל הבלשין</b><br> שהמוכס מכניס ידו תוך התלוי שקשור בראש מקלו ותוחב המקל לתוך אגודת התבן או לתוך השקין מלאין זרעונין. לחפש אולי הטמינו בתוכן שום דבר הראוי ליתן מכס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה</b><br> דכל הנך יש בהן מלאכה מרובה וכבידה. ולכן כשמתיגע מכניס ידו לתוך העניבה שיסתייע עי\"ז מעט. ומדא\"א לעשות מלאכתן בלעדי התלוי מניחו שם תמיד. ולהכי הו\"ל כהכלי עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי שאר כלים ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לתלוי</b><br> מדהו\"ל רק תשמישי כלים שכשאין מחובר להכלי טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רחת</b><br> שויפעל בל\"א שזורין בה קטניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גרוסות טמאה</b><br> דמשום שהקטניות עגולין ומתגלגלין מהר מהרחת. להכי עושין לה ב\"ק בשפתותיה שיעכבו הגלגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אוצרות</b><br> רחת של גרוסות. שעשויה רק לאסיף על ידה התבואה המפוזרת בהאוצר או שזורין אותה באוצר שלא תתעפש. והרי באוצר לא חייש שיתפזרו שם. רק בשזורה בשדה וכברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש לה ב\"ק קצת. אינו עשוי לקבלה. דא\"צ לב\"ק שלה. וכמצודת העכבר לקמן בסוף פרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גתות</b><br> שעשוייה להשליך על ידה הזגין שבגת לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מדיש לה ב\"ק. ועשוי לקבל בתוכו הרבה מדצריך להזגין להסקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גרנות</b><br> העשוייה לזרות בה תבואה שאין הגרעינין שלהן מתגלגלין מהרחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלי השרה</b><br> הוא כלי זמר שמלווין עם זמר שבו השיר שישוררו בפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דהכלי ההוא יש לו בטן חלול כפיאליענע שלנו. ויש לו נקבים תחת הנימין שלשם זורקין השומעין מעות להמזמרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלי בני לוי טהורין</b><br> דבני לוי שמזמרין רק בבהמ\"ק. אין הנקבים שבנבליהן עשוי לקבלה רק לבסומי קלא. אבל ברישא אע\"ג דעשוי נמי להכי. כיון דעשוי נמי לקבלה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המשקין טמאין</b><br> דם. מים. טל. יין. שמן. חלב. דבש דבורים. [וסי'. דם. טיש. חד] כולן מק\"ט ומכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה בית מטבחייא טהורין</b><br> ר\"ל דם ומים שבעזרה בבית המטבחיים אמק\"ט ואינו מכשיר. אמק\"ט. מהלממ\"ס [כרמב\"ם פ\"י מאוכלין הט\"ז]. ואינו מכשיר מדלא נשפך כמים רק מתקבל בכלי [כפסחים ט\"ז א']. ואע\"ג דאמרינן [פסחים פ\"ז מ\"ז] דהציץ מרצה על טומאת הדם היינו מדרבנן [כפסחים דט\"ז ב'] אבל קיי\"ל דגם מדרבנן אמק\"ט כלל [כרמב\"ם פ\"י מאוכלין הט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספרים מטמאין את הידים</b><br> דכל כ\"ד ספרי תנ\"ך. כשהן כתובים אשורית ועל קלף ובדיו. אם נגע בהן בידים טהורות נטמאו [כידים פ\"ד מ\"ה] וצריך לטבלן במקוה מ\"ס קודם שיגע בקודש. וליגע בתרומה סגי בנטילת ידים [כחגיגה פ\"ב מ\"ה]. וגזרו כך שיהיו הספרים טמאין כדי שלא יניחום אצל תרומה. ויפסידום העכברים [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מספר העזרה</b><br> שהיה בעזרה שכה\"ג קורא בה ביוה\"כ בעזרת נשים. וכ\"כ המלך במוצאי שביעית. ומדהיה ס\"ת זו נכבדת מאד ליכא למיגזר גבה מידי [ובמ\"ק די\"ח ב' כ' רש\"י. שממנו היו מגיהין ס\"ת אחרים. ועוד כ' רש\"י שם שיש גורסין. עזרא. באל\"ף. ור\"ל שעזרא הסופר כתבו בעצמו]. ונקט כל הני הכא. איידי דנקט החילוק שבין שאר נבלין לנבלי בני לוי. נקט נמי כל הנהו נמי שיש בהן חילוק בין חול לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרכוף</b><br> הוא סוס עץ עשוי לשחוק עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אמק\"ט מדרס דאינו עשוי לרכוב עליו ממש. רק נראה כרוכב דקושר סוס זה בין רגליו שמגיעות לארץ. ומכסה רגליו מזה ומזה. עד ששולי המכסה מגיעין לארץ. ועי\"ז לא יראו רגליו כשמהלך בהן ונראה כרוכב. וסד\"א דמדנראה כרוכב נגזר שיאמרו דאין רוכב על מושב יטמא. קמ\"ל. [אולם בתוספתא תני מרכף זמר טהור. מדמחובר לקרקע. א\"כ זה דלא כפי' הר\"ש בשם הגאון. וע\"כ צ\"ל שיש ב' מיני מרכף והך דתוספתא היינו הך שנזכר לקמן(פט\"ז מ\"ז)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבטנון</b><br> מין כלי שיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והניקטמון והאירוס</b><br> טראממעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים</b><br> מק\"ט דמחשבו כלי עם ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהאלית</b><br> היא אשה המיוחדת לקונן על המתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יושבת עליו</b><br> בשעה שמקוננת ומדמיוחדת לה. אין אומרים לה עמוד ונעשה מלאכתנו ולרבנן אינו מטמא מדרס מדאינו עשוי לישיבת קבע רק ארעי בשעה מועטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודת החולדה טמאה</b><br> מדיש בה ב\"ק לצוד אותה בתוכה מדצריך לעורה [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל העכברין טהורה</b><br> דעכבר עורו קטן ודק. ואין משתמשין בעורה וא\"צ לב\"ק שלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דבהיה טמא ונשבר נטהר. וגם אמק\"ט עד שיתוקן. ואע\"ג שבעודו שבור מקבל עדיין תוך הבטן שבדפנותיו אפ\"ה כיון דהשתא אינו מקבל בדרך קבלתו שבתחלה אינו מקבל טומאה [רמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ט. ושבת קכ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משלחן הכפול</b><br> העשוי מב' חלקים שמחוברין יחד בצירין. שכשירצה יפשיטו כפילתו ויאריכהו להשתמש על שניהן ביחד. וכשא\"צ לתשמיש שניהן. ואעפ\"כ רוצה להניחן מחוברין ישכיב ב' החלקים זע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמחוי המזנון</b><br> קערה גדולה של עץ. ועשויין מגופה הרבה קערות קטנות בתוך חללה כדי לשום בכל א' מין מאכל אחר. ולהכי גם אם תחלק הקערה הגדולה לשנים. עדיין ראויות הקערות הקטנות שנשאר בכל חלק לתשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאפיפורין</b><br> היטשע והוא הדום רגלים. שלפעמים מחובר הוא להכסא ורגיל נמי להפרידן זמ\"ז לפעמים ולהשתמש בו בלבד. ונ\"ל דנקט של בעה\"ב מדיש נמי מין פיפיורן אחר של סופר [כלקמן פכ\"ד מ\"ז] שהסופר יושב עליו וכותב על הקלף שמונח על הכסא. והרי זה אפיפיורן שנחלק מהכסא תו לא חזי למלתא קמייתא ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף המגס</b><br> קערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוד הבבלי</b><br> כלי עץ של שתיה. ושניהן עשויין באופן שגם כשנתחלקו לא יתבטל שם כלי מהם. ונ\"ל דמלת בבלי על מגס וקוד קאי. ששניהן יחד הם כלי א' שבו ב' ב\"ק. מיגס למאכל. וקוד לשתיה ומחוברין יחד. וקאמר ר\"י שכשהפרידן זמ\"ז. כל חדא מינייהו חזי למלתיה ומק\"ט. ולרבנן הואיל ועשוי רק לבבליים הולכי דרך שא\"א להם לזה בל\"ז. א\"כ כשנחלקו תו לא חזו למלתא דמעיקרא ואמק\"ט. א\"נ טעמייהו דרבנן מדנתקלקל הכלי במקצת במקום שנפרדו זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטה והעריסה משישופם בעור הדג</b><br> משישפשף פניהן להחליקן בעור הדג. שיש מין דג. שיש בעורו כמין מחטין דקין קטנים. ובו מחליקין גם בזמנינו החרשין כלי עץ שעשו. אבל קודם שישופן לא חזי לתשמיש. מדמסרט היד בקסמין דקין שנשארו בהכלי גם אחר שהחליקו ברהיטני האבעל בל\"א. מיהו צחצוח אינו מעכב. ונ\"ל דדוקא נקט תנא מטה ועריסה. דמשום שאדם ישן בהן חיישינן טפי שיסרט בהן גופו בשעת שינה. אבל שאר כלים הרי תנינן גולמי כ\"ע מק\"ט. וא\"צ שפשוף כלל [כלעיל ספי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר</b><br> ר\"ל החליט בדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר המטה משיסרג בה שלשה בתים</b><br> כל ריוח שבסירוג בין חבל לחבל נקרא בית:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום</b><br> הוא מלשון לא תחסום שור. ור\"ל הכא משיסגור סוף אריגת הכלי כשגמרו. סותם קצה הקנה שארג ממנו הסל וסוגרו תוך השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויקנב</b><br> לשון חתיכה הוא. כמו האי מאן דקניב סילקא [שבת ד' ע\"ד] ור\"ל הכא שיקצץ מכותלי הכלי מבפנים ומבחוץ. ההוצין הקטנים הבולעין מהאריג אז נגמר לק\"ט. [וא\"ת גם בלי קינוב. הרי גולמי כלי עץ הוא ומק\"ט (כספי\"ב). י\"ל דגולמי היינו בשלא חסר בהכלי רק השלמה יתירה. וכדאמרינן בתוספתא דמכילתין [ב\"מ פ\"ב] איזה גולמי כל שעתיד לשוף לגרר וכו'. אבל הכא כל שהוצין בולטין מכותלי כלי מסרט בהן ידיו וא\"א להשתמש בו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל תמרה</b><br> ענפי תמרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט. דענפי תמרה רכים הן. וא\"צ להן קנוב מבפנים רק מבחוץ כדי שלא יעכבו להאוחז אותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלכלה</b><br> סל העשוי מגמי. והוא קטן מאותו ששמו סל. ורגילין לתלותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויגמור את התלויה</b><br> הוא חבל של גמי שבו שנתלה על ידו עשא\"כ סל מחמת גדלו אינו נתלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלגינין</b><br> הוא כלי הנעשה מערבה קלועה שמניחין בתוכה לגינין קאננען בל\"א. וגם כוסות זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכן מקיימין</b><br> אף שההוצין של ערבה הבולטין לתוכה הן קשין יותר מלולבי תמרה. עכ\"פ מדמיוחדין לכוסות ולגינין מניח ההוצין בתוכה כדי להפסיק בין כלי לחברתה שלא ישתברו כשיניחום בתוכה זע\"ז. ומשו\"ה פלגינהו תנא מעלי תמרה בב' בבי. מדבכל א' טעמא לחוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונין הקטנים</b><br> הן כעין קערות קטנות שנקלעות מערבה רכה ודקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקלתות</b><br> מצנפת של נשים הנעשה מתבן או גמי. שטראה הוט בל\"א. שכשתרצה מסירתו מעל ראשה ונותנת לתוכו מעשה מחט שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונים הגדולים והסוגין הגדולים</b><br> הוא כלי מדה גדול קלוע מערבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה ב' דורים</b><br> ר\"ל משיארוג הערבות שבו ב' פעמים סביב בדפנותיו על השוליים שלו מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחב שלהם</b><br> היינו השוליים. שאותן הסבובים הן רחבים יותר מכל הסבובים שעושין ע\"ג להיות דפנות. ומשום שיש קולעין הדפנות של הכלי מלמעלה למטה על המקלות הבולטין מהשוליים. להכי קאמר תנא דאותן ב' הסבובים צריך שיהיו מחוברים בהרחב. דהיינו שיקלע ממטה למעלה. דאז יהי' להן ב\"ק וצורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה</b><br> הוא כעין דפנות נפה בלי שוליים ומרקדין לתוכו סלת שלא יתפזר. ומיירי בשל סלתן. דאילו של בעה\"ב אפי' נגמר כולו אמק\"ט [כלעיל פט\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכברה</b><br> נ\"ל דמלת ים לאו אכברה קאי. דא\"כ אין לו ב\"ק ואמק\"ט. אלא ר\"ל כברה עצמה שכוברין בתוכה הדגן מהמוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה דור אחד לרחב שלהן</b><br> דאע\"ג דלים נפה אין שולים. עכ\"פ יש שולים להנפה שיושיבוה תוך הים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקופה משיעשה ב' צפירות</b><br> ר\"ל סיבובים כנ\"ל. ודע דקופה וערק ושאר הכלים שנזכרו במשנתינו. כולן מיני סל הן וכל א' עשוי מקליעה באופן אחר. וגם תמונת הכלי הוא באופן אחר מבחברתה. ורק קופה וערק כל סיבוב וסיבוב שבאריגתן בהדפנות זה למעלה מזה. כל סיבוב וסיבוב הוא מקנה אחרת שישלבוה באריגה עם הקנה שתחתיה. וכך עושין עד שפתו העליונה. ונקרא כל סיבוב וסיבוב שבהן צפירה [שהוא בלשון יון עיגול שלם] אבל הכלים שהזכירה המשנה לעיל. כל הסיבובים שבכל הכלי הם מקנה א' ארוכה שחוזרת בכל הסיבובים חלילה חלילה כהדרא דכנתא. ולפיכך נקרא כל סיבוב שלו בשם דור [מדאין בו עיגול שלם] [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והערק</b><br> אין שפתו גבוה כשל קופה. ועשוי לשטוח עליו פירות ליבשן. ולהכי סגי ליה בצפיר א':"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> כיס הרועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו</b><br> נ\"ל דקיחותיו היינו עניבות קטנות שעושין סביב לשפתו. שמכניס באותן העניבות חבל כדי שכשימשוך בו יוכל לסגור עי\"ז פה התורמל. אולם במלת קיחותיו כולל נמי הב' אזנים שיש להכיס מזה ומזה בהשפה כדי לאחוז שמה כשירצה לפתוח הכיס. והעניבות והאזניים יחד. נקראו קחותיו. משום שלוקח ומטלטל הכיס על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה את אזניו</b><br> הם האזניים שאוחז בהן מזה ומזה הכיס כשירצה לפתחו. דס\"ל דסגי בזה וא\"צ שיעשה בו העניבות להכנסת החבל לסגרו. דבלא\"ה יכול לסגרו כשיכרוך עליו משיחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סקורטיא</b><br> שירצע של עבדנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחסום</b><br> משיסגור לו סביב תפירה בשפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויקנב</b><br> שיחתוך ג\"כ ציציות העור שבולטת משפתו. כדי להשוות השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויעשה את ציצתה</b><br> חוטין בב' זויות שבראש הסקורטיא. כדי לקשרו בהם סביב לגוף האדם. והחוטין קשורים בטבעות שקבועות בב' הזויות שבשירצע. ולרמב\"ם סקורטיא הוא עור שאוכלין עליו. וציצתה הוא טס שבאמצעיתו לנוי. [ותמהני הרי גם בכ\"מ גם בכ\"ע כל שהוא לנוי כגון צחצוח של גופו אינו מעכב [כספי\"ב. וכ\"כ בפרקן סי' ז'] וכ\"ש הך שהוא קשוט שחוץ מגופו. ומ\"ש כלי עור מהנך וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר משיעשה את טבעותיה</b><br> דס\"ל דסגי בב' הטבעות שבזויות השירצע. וא\"צ שיקשור החוטין בטבעות. דמדיש בה טבעות. לוקח משיחה או חוט שימצא לו וקושר ע\"י הסקורטיא סביב לגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטבוליא</b><br> עור למכסה השולחן. ופשוטי כלי עור מק\"ט מד\"ס במיוחדין להניח עליהן שום דבר כמו בכלי עץ. ובמיוחדין למשכב או מושב. אפי' בלא\"ה מק\"ט מדרס מדאורייתא. וכל המק\"ט מדרס. מקבל נמי גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה את קיחותיה</b><br> ר\"ל משיתפור בה החבלים שיש להמכסה הזאת. שכשיסירוה מהשולחן. יכרכוה עם החוטין הללו ויטלטלוה להניחה במקום המשתמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכר והכסת</b><br> כר הוא הארוך דעקקע בל\"א וכסת הוא הקטן קיססען בל\"א [ועמ\"ש רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים</b><br> כדי להכניס דרך שם המוך. וזה נעשה קודם שיחסום ויקנב. דלאחר שהכניס המוך תוך הכר והכסת. תופר וסוגר פה הכר והכסת ואח\"כ חותך דלדולי העור מהשפה סביב. כדי לישר השפה סביב להתפירה [והיינו דקאמר משיתפרס וכו' ועי' לעיל סי' כ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטילייה</b><br> הוא ג\"כ כעין סל מערבה גסה. ונקבי האריג שבו רחבים מדאינו עשוייה רק לאצור בה גרוגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחסינה</b><br> הוא ג\"כ סל כנ\"ל עשוי מקוצים משולבים. וכדי לכנס לתוכו טיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדאינה עשויה להתטלטל כלל. מדמתפרקת כשיטלטלה לפיכך אינה כלי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>סגניות של עלין</b><br> הוא סל שיעשוה קלוע מעלים ארוכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של נצרין</b><br> הקלוע מצורי דקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חותל</b><br> הוא סל קלוע מחריות דקל. והם הענפים הגסים שבדקל. שחותלין וסוגרים אותו סביב לתמרים שלא נתבשלו באילן. שתולשין אותן בתחלת ימות הגשמים וסוגרים אותן זמן מה תוך סל כזה. ויתבשלו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל מתוכו</b><br> ר\"ל אם אינו סגור סביב. רק השאיר בו מקום פתוח להכנים וליטול מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דעשוי רק לארעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסייה</b><br> י\"א דקסיא הוא בית יד של עור כעין עניבה שיש במקל הדישה. וכ\"כ יש עניבה כזו במקל של הולכי דרכים. ובהמקל של מנקשין על אניצי פשתן להסיר מהן הקליפות ולעשות פשתן. וכל אלו העניבות מסייעין בשעת מלאכתן [עי' פט\"ו מ\"ד] וי\"א שהוא עור שכורך סביב היד. כדי לאחוז בידו יפה מקל הדישה שבגורן. או כשהולך בדרך. או כשמנקש על הפשתן לנקותו. או שכורך העור על ידו. שלא יסרט בשרו מקסמי המקל כשיאחזנו בחוזק. ונחשב העור הזה עשוי לקבלה. מדמקבל המקל בעור ההוא. וי\"א שהוא כעין שירעם שלפני עינים שבכובע מלחמה. העלם בל\"א [דבלשון רומי נקרא ההעלם קאסים וכן אמרינן בב\"ר פצ\"ט אלו לובשין קסים] ולובשין השירם הזה סביב למצחם כשזורין בגורן וכשהולכין בדרך וכשמסרקין פשתן. שלא יזוקו עיניהן במוץ שבגורן. ובאבק שבדרכים. ובקסמין שבנעורת שבפשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>של עושי פשתן טמאה</b><br> דעשוי לקבלה וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהעור ההוא אינו עשוי רק לקנח הזיעה משום דהנך עומדין במלאכתן אצל האש. שלא יטנף בהזיעה ההוא הדבר שאוחז בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף של גרוסות כיוצא בהן</b><br> דמשום שעוסקין במלאכות כבדות. מזיעין הרבה. ומטנפין בו כל דבר שאוחזין. ולרבנן הרי לובש העור ההוא גם כשטוחן גרוסות מועט. שאינו מזיע במלאכתו. ע\"כ מוכח שנבשו רק כדי שלא יזיקו אבק הגרוסות. ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> נ\"ל דהך זה הכלל ד\"ה היא. ולא פליגי רבנן ור' יוסי רק בסתמא דר' יוסי ס\"ל דכל של גרוסית עשוי להסיר הזיע. אבל בידוע שעשוי לקבל. או לקנח הזיעה. לכ\"ע אזלינן בתר הידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלקוט</b><br> כיס עור שתולין להבהמה תחת אחוריה בשעה שדשה. כדי שלא תטנף התבואה כשתפיל גללים. ומלקוט הוא מלשון ילקוט. דהיינו כיס הרועה. והכא ר\"ל כיס לקבל הצואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחסים</b><br> העור שקושר לפני פה הפרה. וחוסמה כשהיא דשה. דגם ישראל מותר לפעמים לחסום פיה כשדשה. וכגון שדשה דבר המזיק לה כשתאכלנו. או כשדשה תרומה והקדש [כח\"מ של\"ח]. א\"נ שחוסם פיה בנסעו עמה בדרך שלא תאכל בשדות אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדף של דבורים</b><br> הכלי שמעשנין עליו תחת הכוורת להבריח משם הדבורים שלא יעקצוהו בשעה שירדו הדבש משם. וכל הנך תשמישי בהמה מחשבו ולהכי אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמנפה</b><br> פעכער בל\"א. ואפי' יש לו ב\"ק להרוח כפי הצריך להניף. אפ\"ה לא מחשב כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי של קופסא</b><br> כסוי עץ שמכסין בו תיבה קטנה ואינו מחובר בו בצירין. והרי יש בהכסוי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאע\"ג דכל הכסויין אמק\"ט. מדהו\"ל תשמישי כלים ואין להם שם בפ\"ע [כפי\"ד מ\"ג]. אפ\"ה בעשוי להשתמש בהכסוי תשמיש חשוב גם שלא בשעת תשמיש הכלי מק\"ט [כפ\"ב מ\"ה ופי\"ב מ\"ג]. וה\"נ מדשטח הכסוי שוה ופשוט למעלה. רגיל להניח עליו הדברים שלוקח מהתיבה והו\"ל כעשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי קמטרא</b><br> כסוי עגול שעל קאפפער:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדשטחו עגול אינו יכול להשתמש ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי תיבה</b><br> כסוי עץ של תיבה גדולה. וכל הנך כסויין דמשנתינו מיירי שאינן מחוברין להכלי וכסוי תיבה דטהור. היינו מדאין לו ב\"ק. וגם אינו יכול להעמיד ע\"ג כלים מדגבוה התיבה. יותר מכדי הושטת היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי טני</b><br> כמו טנא בלשון מקרא. ור\"ל כסוי של סל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכבש של חרש</b><br> פרעססע של בעלי מלאכת עץ כבוי מייסטער וטישלער שכולן נקראים בלה\"ק בשם חרש. ויש להן מכבש כזה. שעשוי מב' דפין כבדים. שכובשין ומיישרין ביניהן נסרים שנתעקמו או שאר דברים [ונ\"ל דדוקא נקט חרש. ולאפוקי מכבש של כובסין [כספ\"כ דשבת] יש לו ב\"ק ומק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסת שתחת התיבה</b><br> כסת דעקקע שמשימין תחת התיבה שלא תתרקב מלחלוחית הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקמרון שלה</b><br> מכסה עגול שנוטין אותה כאהל ממעל להתיבה. ומשתמש רק בשעה שהתיבה מלאה שלא ירדו גשמים לתוכה [כפי\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנגלין של ספר</b><br> תיק לספר. וי\"א דפוס לעשות עליו נרתק לספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הנגר</b><br> הנרתק שטומנין בו הנגר. והוא הבריח שסוגרין בו הדלת נמצא שנרתק זה משתמש רק שלא בשעת מלאכה של הנגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המנעול</b><br> נרתק למסגר שבדלת. וכל הנרתקין הללו הן של עץ או של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותיק כנורת</b><br> מיירי שיש להנבל והכנור עצמו ב\"ק לתשמיש [ועי' לעיל פט\"ו מ\"ו]. דאל\"כ אם הן אמק\"ט. איך יהי' התיק המשמש להן מק\"ט ומה קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמום של גודלי מצנפות</b><br> הוא דפוס כעין ראש. שעושין עליו מצנפת לנשים. נמצא שמשתמש רק בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמרכוף של זמר</b><br> מלת מרכף הוא כמו מרכב. בחלוף אותיות בומ\"ף. ור\"ל הכא כמין מושב שמרכיבין עליו הכלי זמר בשעה שמזמר בו. וגם הוא אינו משתמש רק בשעת מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביעית של אליית</b><br> רביעה לשון ישיבה או שכיבה הוא. כמ\"ש ארחי ורבעי זרית. והכא מיירי בכלי זמר שהאשה המקוננת יושבת עליו ומזמרת בו. ונקרא בתנ\"ך מנענעים וסד\"א מדיושבת עליו בשעה שמזמרת בו. להכי הו\"ל כמשמשת לאדם וכלים ומק\"ט. קמ\"ל דמדיושבת עליו רק לעתים רחוקים. דמיתה לא שכיחא [יומא די\"ג]. להכי לא מחשב תשמישי אדם. ומה\"ט לא פליג עלה ר\"י כדפליג לעיל בזה [פט\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגנוגנית העני</b><br> הוא כעין זאנען שירעם שיש להעני להגן עליו כשהולך בחמה [רב\"א. אולם להר\"מ והר\"ש כל בעל מלאכה נקרא בתנ\"ך בשם עני. שנאמר כי עני הוא. ור\"ל הכא כעין מגן שנוטה הבעל מלאכה על עצמו. בשעה שעושה מלאכתו בחמה] ומדאינו עשוי רק להצילו מקרני חמה. הו\"ל כעשוי להציל מזיע ומטינוף ואמק\"ט. מדאינו נקרא כלי תשמיש [כמ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסמוכות המטה</b><br> שסומך בהן המטה שלא תתפרק ותפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפוס של תפלה</b><br> הוא הדפוס שעושין עליו בתי התפילין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמום של עושה סותות</b><br> דפוס לארוג עליו כסות כאבנט וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים</b><br> דכל הנזכרים במשנתינו הם או פשוטי כ\"ע או עור שמשתמשין לעיקר הכלי רק בשעה שמשתמשין בעיקר הכלי ההוא. או שהטפל הזה משמש לעיקר הכלי רק בשעה שאין משתמשין בעיקר הכלי. או שיש להטפל ב\"ק. אבל הב\"ק ההוא עשוי רק להגן ולהציל גוף האדם ממילי דלא ניח\"ל. ובכל כה\"ג אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל משמשי משמשיו של אדם</b><br> ככסוי ונרתק כשהן פשוטי כ\"ע ועור. ומשמשין לשאר כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה</b><br> ר\"ל אם גם כשעיקר הכלי ריקן מניח עליו הכסוי. וכ\"כ בנרתק. אם בין בשעה שמשתמש או אינו משתמש בעיקר הכלי. מניח עליו הנרתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו אלא בשעת מלאכה</b><br> ונ\"ל דכ\"ש באינו משתמש בהן רק שלא בשעת מלאכה. כתיק נבלין. וכינורות. ובית נגר ומנעל שאינו מניח בהן עיקר הכלי רק בשעה שאינו משתמש בהן. ג\"כ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיגיון</b><br> דאלך בל\"א והוא כעין חנית קצר וקטן שלהבו משולש. רחב למטה ומחודד בראשו. ובעל פיפיות:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> או של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומספריים</b><br> מספרת הוא מחתיכה א' כפופה באמצע. כאותה שגוזזין בה הצמר מהכבשים. אבל מספריים. הוא עשוי מב' סכינים מונחים זה על זה. ואדוקות יחד באמצען עם יתד קטן [ועמ\"ש לעיל רפי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק מכחול</b><br> תיק לכרוך בתוכו הכף הקטן שכוחל בו עיניו לרפואה או ליפותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הכוחל</b><br> נ\"ל דא\"א לפרש שהוא הכלי בעצמו שמניח לתוכו צבע הכחול. דא\"כ פשיטא דמק\"ט. אלא ר\"ל תיק של אותו כלי. ותיק דרישא גם אהא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק מכתב</b><br> שמניח לתוכו הקולמס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותרונתק</b><br> עטאווי בל\"א. שיש בתוכו תיקין הרבה לכמה מיני כלים נפרדים. והוא נוטריקון. תרין תיק. דהיינו תיקין רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסקורטיא</b><br> ר\"ל תיק של טבלא משורטטת ומצויירת שמשתמשין בה חוזי הכוכבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הפגושות</b><br> היינו נרתק לחיצים רחבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים</b><br> נ\"ל דהנך כולהו מק\"ט. מדיש לכל א' מהן ב\"ק. ולהכי אין דינן כחפוי. וכדכלל להו בסיפא דמשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיק סמפונייא</b><br> תיק לכלי זמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא נותן מלמעלה</b><br> שפה התיק עשוי למעלה. ומכניס לתוכה הסימפוניא מלמעלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדו טהור</b><br> שכל שפה התיק הוא מן הצד אין להתיק ב\"ק. ולא מחשב רק ככסוי בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נותנו מצדו</b><br> לפעמים. ולרבנן אזלינן בתר רוב פעמים שתוחב החליל לתוכו מלמעלה למטה. ונ\"ל דהתיק ההוא יש לו ב' פיות א' מלמעלה וא' מן הצד. א\"נ נ\"ל דטעמייהו דרבנן דמחשבו לי' ב\"ק. היינו משום דבשעה שמכניס החליל לתוך התיק. מכניסו דרך פיו שלמעלה. והיינו מלמעלה למטה. ור\"י ס\"ל משום דהחליל דהיינו פלעטע בל\"א הוא כלי ארוך ודק. לכן לאחר שהכניס החליל להתיק. מניחו לארכו במקום המשתמר. ונמצא שברוב פעמים פה התיק הוא מן הצד. והיינו פלוגתתם. דלרבנן אזלינן בתר שעת הכנסת הכלי אל התיק. דאז פתח התיק למעלה. ולר\"י אזלינן בתר רוב הזמן. דהיינו כשהחליל מונח בתיק. יהיה פתח התיק מן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפוי האלה</b><br> הוא כלי זיין כעין חנית קטן. או תיק של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל העשוי לתיק</b><br> דהיינו להכניס בו מלמעלה למטה. והיינו כשהכלי ארוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחפוי</b><br> ר\"ל שעשוי רק לכסות בו עיקר הכלי. והרי כל המשמש על עיקר הכלי חפוי או כפוי לא מחשב כאילו יש לו ב\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל כלי בעלי בתים</b><br> שחסין על כליהן ואינן זורקין אותם עבור נקב קטן שנתהווה בהן. ולאפוקי כלי בעלי מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן ברמונים</b><br> דדוקא בשניקב בכמוציא רימון נטהר מטומאה שבו מקודם וגם אמק\"ט עוד. ונקט רמונים לשון רבים. מדבעי ג' אחוזין יחד [כמ\"ד]. ודוקא ביכולים לקבל רמונים. אבל באין יכולים לקבל כן. שיעור נקיבתן בכזית [כמ\"ד]. וכל זה דוקא בכלי עץ. עור. או עצם. אבל כ\"מ. שיעור נקיבתן כפי תשמישן [כפי\"ד מ\"א ]. וכ\"ח שיעור נקיבתן. אם עשוי לאוכלין בכמוציא זית. ובעשוי למשקין. בכונס משקין [כרפ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר במה שהן</b><br> ר\"ל אם ע\"י הנקב אין הכלי ראוי להתשמיש. שהיה מיוחד לו בתחלה. נטהר. וכגון קופת הגננים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קופות הגננים</b><br> הוא כלי עץ שיש להגננים להניח בתוכו אגודות ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן באגודות של ירק</b><br> בשמוציא הנקב האגודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים בתבן</b><br> בשמוציא הנקב אגודת תבן שגדול יותר מאגודת ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בלנין</b><br> מחממי מרחצאות באגודות גבבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגבבה</b><br> בשמוציא הנקב אגודת גבבא. שגדול יותר מאגודת תבן. דבמקום שאין עצים מצויין. מחממין המרחץ עם אגודות גבבא. כך כתב הר\"ש. ולרמב\"ם מקופת הגננים ואילך דברי ת\"ק הוא [וק\"ל אם כן למה הפסיק עם דברי ר\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כלן ברמונים</b><br> ולא תקשה היינו ת\"ק. י\"ל דלת\"ק דוקא כלי בעה\"ב שיעורן ברמונים. אבל של בעלי מלאכה. במה שהן. ולר\"א כולן במה שהן. ולר' יהושע. כולן ברמונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> שלוייכע של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורה בפקעיות של שתי</b><br> הוא קנוייעל שכרוך ככדור של חוט שתי. [ונ\"ל דאורך החוט כדי לארוג גע\"ג אצבטות (כנגעים פי\"א מ\"ח)] וחוט שתי דק משל ערב. ולכן כדור הכרוך כארכו מחוט שתי. הוא קטן מכדור הכרוך משיעור אורך חוט זה. מחוט ערב. וכשמוציא הנקב כדור קטן כזה. נטהר החמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> תמוה הרי אמרינן דנטהר במוציא שתי. ותו מה אעפ\"י דקאמר. אדרבא מדמקבלת של ערב טמאה. וכ\"כ ק' בכל ג' בבי דנקט תנא במשנתינו. ונ\"ל דתנא נקט ג' מיני כלים שמיוחדין כ\"א לב' מיני תשמישין. וכמו דבמשנה א' מודה ת\"ק לר\"א בקופת הגננים. דמשתער נקב שבהן במה שהיו מיוחדין בתחלה. וכמו כן בסלי פת במשנה ג'. מודה ת\"ק לשער בנקב שבו. כפי מה שהיה הסל מיוחד בתחלה. כ\"כ הכא במשנה ב' מודה ת\"ק לר\"א בהנך ג' מיני כלים. דהיינו חמת. ובית קערות. ובית רעי. שמשתערין בנקב שבהן. בתשמיש שהיו מיוחדין אליו בתחלה. לפ\"ז ה\"ק החמת שעור נקב שבה לטהרתה. כפקעיות של שתי. ר\"ל אם מיוחדת להניח בתוכה פקעיות של שתי. אז שעורה להתטהר באם אינה מקבלת של שתי. וקאמר תו. אעפ\"י שמקבלת של ערב. ר\"ל אעפ\"י דחמת המיוחדת לקבל כדורי ערב עדיין טמאה בנקב כזה שהוא רק כמוציא שתי [דהרי אפי' אילו מיוחדת לפקעיות של שתי ושל ערב. הוה אזלינן לחומרא לשערה בפקעיות של ערב כרפ\"ג]. אפ\"ה במיוחדת לשתי נטהרה במוציא פקע שתי. וכ\"כ בקערות ורעי לקמן במשנה. בכולם. אע\"פ שמקבלת דקאמר תנא. הכי פירושא. אע\"ג דבמיוחד לדבר גדול מזה. טמאה בניקבה בשיעור הקטן. אפ\"ה במיוחד לשיעור הקטן דאיירינן בה. סגי בניקבה בשיעור קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הרעי</b><br> המיוחד לעשות צרכיו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו מקבל משקין</b><br> ר\"ל אם הנקב גדול כ\"כ. עד שהשתן שבתוכו יוצא דרך הנקב שבכלי שוב אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמקבל את הרעי</b><br> ר\"ל אעפ\"י שאם היתה מיוחדת לקבל גם צואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג מטהר</b><br> רק בעביט פליג. דס\"ל דמאחר שאין עביט חשוב כ\"כ. להכי אפי' מיוחד גם לצואה. אע\"ג דמסתבר למיזל בכה\"ג לחומרא [וכרפ\"ג] אפ\"ה כשניקב במוציא שתן. לא נחשב בעיניו וזורקו. ולהכי אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן בככרות של פת</b><br> במוציא ככר דרך הנקב נטהר. ונ\"ל דשיעור ככר הוא כגודל ו' ביצים. והיינו כב' סעודות ליום [כפאה פ\"ח מ\"ז ועירובין פ\"ח מ\"ב]. וגם צ\"ל שהיה תמונת כל הככרות שוה. דהיינו עגול ככדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפיירות</b><br> הוא לוח ארוג מקנים יחד. כעין סריגים שמעמידין בחלון. ודינו כפשוטי כלי עץ. ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק</b><br> הר\"מ גורס מלמטה ומלמעלה. ור\"ל שחיבר להלוח ההוא משפה שלמטה ושלמעלה שלו קנה עב קצת יותר מאריג שבהלוח כדי להחזיק אריגתו יחד. ולפי גירסת הספר טפי משמע לפע\"ד דר\"ל שתחב קנים בזקיפה סביב ד' שפתות הלוח הזה. ותחבן ממטה למעלה. ר\"ל מתחת השולים כלפי מעלה. להיות להלוח כעין דופן סביב. ומלת לחיזוק. ר\"ל שעשה כן כדי שתוך הרווח שבין הקנים יחזיק שום דבר שיניח ביניהן. או ר\"ל במלת לחיזוק. דהיינו שתחב בו הקנים סביב. כדי לאחזו ולהחזיקו בידו שם כשירצה לטלטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג שע\"י הקנים ההם שתחב סביבו נעשה לו ב\"ק. אפ\"ה מדמתפרקין בקל לא מחשב ב\"ק. ומה\"ט גם צורת כלי אין לו עי\"ז ואמק\"ט. וכארובות של בעה\"ב [פט\"ו מ\"ב]. ונקט הך דינא הכא בין דיני ביטול כלי. היינו משום סיפא. דביש לה ב\"ק או צורת כלי. אע\"ג שניקב כמוציא רימון מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה גפיים</b><br> ר\"ל שפיות ממש חיבר לו סביב שיהיה לה ב\"ק עי\"ז. א\"נ דגפיים היינו אזנים. ור\"ל אם עשה לה אזניים ממש. ועי\"ז יהיה להלוח צורת כלי עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> קמ\"ל דאפי' נמוכין הדפנות הללו שסביב שפתות הלוח מאד. אפ\"ה ב\"ק אפי' קטן מאד מק\"ט [כמט\"ו]. ולאידך פי' הנ\"ל ר\"ל אפי' האזניים קטנים. או שהן רק בצד א' מהלוח. אפ\"ה מחשב עי\"ז צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הרי זה מק\"ט. אע\"ג שהוא מלא נקבים כמוציא רמון. דכך דרך תשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר אם אינה יכולה להנטל בגפיים</b><br> שכשיאחזנה בה תנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ולת\"ק אפ\"ה מק\"ט. מדעכ\"פ יכול לטלטלו כשיאחז בהלוח ממש. ולהכי כשעשה לה ע\"י הגפיים צורת כלי מק\"ט. ומה\"ט לא דמי לחסינא [פט\"ז מ\"ה] דלכ\"ע טהור. דהתם אינו יכול לטלטלה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמונים שאמרו</b><br> ר\"ל הא דאמרינן לעיל בריש פרקן דכלי בע\"ב שיעורן ברמונים. לאו בשיעור נקב לחוד איירינן. דא\"כ הוה סגי למימר שיעורו במוציא רימון. אלא בהחזקת הכלי נמי מיירי. דבשיחזיק הכלי רמונים. ולא יצא אחד מהם דרך נקב שבו מק\"ט. וכמה רמונים צריך שיחזיק הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחוזין זה בזה</b><br> ר\"ל בשיחזיק הכלי ג' רמונים דחוקים יחד תוך הכלי. ואפ\"ה לא יצא א' מהן דרך הנקב. אז מק\"ט עדיין. אבל אם יצא א' מהן. אף שי\"ל שרק ע\"י דחיקתן יצא דרך נקב הקטן אפ\"ה טהור. ובמחזיק הכלי רק ב' רימונים נטהר בשניקב כמוציא זית [כרמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפה ובכברה</b><br> ר\"ל אם נפה או כברה ניקבו כמוציא רמון. משערין כדי וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כרי שיטול ויהלך</b><br> דמדדרך תשמיש של הנך בנענוע רב. להכי משערין דאם יטלטל הכלי וילך יצא הרמון מהנקב ע\"י הלוכו. אף דבכה\"ג אין הנקב גדול כל כך שיצא הרמון ממנו כשיעמוד הכלי במקומו. אפ\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקופה כרי שיפשיל לאחוריו</b><br> ויצא הרמון ע\"י תנועת ההפשלה שהיא קצת בכח. והיינו מדדרך תשמיש הקופה היא בהפשלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר</b><br> לאו אסוקי מילתא דרשב\"ג היא. אלא סיפא דבבת רמונים שאמרו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים</b><br> שבקטנותן אינן מחזיקין ג' רמונים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הרובע</b><br> רובע הקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונים הקטנים</b><br> כלים קטנים שגם חצי רובע אין מחזיקים. ואע\"ג דכולהו כ\"ש הן מרובע. אפ\"ה נקט רובע לרבותא דר\"ש דאע\"ג שהן גדולים אפ\"ה סגי בכזית. ונקט קנונין לרבותא דר\"מ. דאע\"ג שהן קטנים ביותר אפ\"ה לא סגי להו בכזית. וצריך שבירת רובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן ברובן</b><br> כשנפחת רוב שולים. או רוב גובה דופן הכלי. אף שנשאר ב\"ק למטה מהנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר בזיתים</b><br> בשניקב בכמוציא זית. נתבטל ממנו טומאה דלשעבר ושלהבא. והכי קיי\"ל. מיהו נ\"ל דכלי הקטן מלהחזיק כזית. לכ\"ע שיעורו ברוב גבהו. אמנם פשוט דכל שעורי נקב מריש פרקן עד הכא. היינו אף שנשאר ב\"ק למטה מהנקב. אפ\"ה אמק\"ט. כדמוכח מנגממו בסיפא דמק\"ט רק מדניטל כל השפה בשוה. הא בנפרץ קצת מהשפה אמק\"ט. אף שנשאר ב\"ק למטה מהפרץ. ולא מצינו גסטרא שמק\"ט רק בכ\"ח וכך פסק רמב\"ם [פי\"ח מכלים ה\"י] [והנה גרסינן שבת (קי\"ב ב') ניקב בכזית וסתמו וחזר וניקב בכזית וסתמו. עד שהשלימו לכרמון מהו. ר\"ל הא פשיטא דמק\"ט להבא. מדחזר ותקנו כשסתמו. אלא הא מיבעי ליה דלמא רק כשניקב בפעם אחת בכרמון אע\"ג שחזר וסותמו ומק\"ט להבא. עכ\"פ פרחה ממנו טומאה ישנה. אבל כשניקב מעט מעט עד שיעור כרמון וסתם הנקבים ביני ביני. שלא היה הנקב מעולם יחד כרמון מהו. ופשיט התם דגם בכה\"ג. אף שמעולם לא היה בכלי נקב כשיעור לטהרו. דהרי בכלי שמחזיק רמונים מיירי התם. והנקבים לא היו רק כזית וזית. אפ\"ה פרחה ממנו טומאה ישנה. ואמרינן פנים חדשות בא לכאן. כך נ\"ל פי' הסוגיא. וזה דלא כרבעתו\"ס שם [ד\"ה סנדל] ודו\"ק. ולפ\"ז לכאורה היה נראה. מדבעי התם רק בכלי גדול ששיעורו ברמונים. וניקב אחת אחת עד כרמון. ולא בעי בכלי קטן ששיעורו בכזית וניקב אחת אחת עד כזית. ונסתם ביני ביני מהו. ע\"כ צ\"ל דבנקבים קטנים כאלו. אע\"ג שלבסוף הצטרף לכזית. אפ\"ה לא נתבטל ממנו תורת כלי ביני ביני. וכשחזר ונתקן חוזר לטוי\"ש. ואת\"ל א\"כ מה בין זה לכלי מתכות. דרק בו שמענו חזרה לטוי\"ש. י\"ל דחומרת כ\"מ. היינו דאפי' התיכו לגמרי ועשה ממנו כלי בתואר אחר. אפ\"ה חוזר לטוי\"ש. משא\"כ כלי שטף דוקא בניקב בפחות פחות מכזית. וא\"כ דברינו בזה דלא כתוס' הנ\"ל. שכתבו שלא שמענו חזרה לטוי\"ש רק בכ\"מ. ובמחכ\"ר הרי גם בשאר כלים מצינו כן לקמן [פי\"ח מ\"ו] במטה שהיתה טמאה מדרס. ונשבר ארוכה [שע\"כ נטהר עי\"ז] חזר ותקנה טמאה מדרס. הרי גם כלי שאינו כ\"מ חוזר לטוי\"ש. אע\"כ שהחילוק בין כ\"מ לשאר כלים הוא רק כדברינו הנ\"ל. ובזה יתורץ מה שיש לדקדק דבעי בשניקב בכזית וחזר וניקב בכזית וכו'. דל\"ל דנקט בכזית דוקא. הול\"ל ניקב פחות פחות מכרמון עד שהשלימו לכרמון. וסתם בינתיים מהו. אע\"כ בכה\"ג היה חוזר לטוי\"ש כמו בכלי קטן שאינו מחזיק רמונים ששיעור נקיבתו בכזית וכדאמרן. אבל בעי רק בכלי גדול שנתנקב בנקבים גדולים בכזית. ורק בכה\"ג י\"ל שאינו חוזר לטומאה ישנה ולפ\"ז יש ד' חלוקים בנקבי כלים א) כלי קטן שניקב בכזית וסתמו. או כלי גדול שניקב בכרמון וסתמו. ודאי פנים חדשות הוא לאחר סתימה ואינו חוזר לטוי\"ש. ב) כלי קטן שניקב אחת אחת עד כזית וסתמו אחת אחת בינתיים. חוזר לטוי\"ש. ג) כלי גדול שניקב בכזית וכזית וסתמו בינתיים אחת אחת. אינו חוזר לטוי\"ש. ד) כ\"מ אע\"ג שהתיכו לגמרי ואפי' עשה ממנו בתואר אחר כלי חוזר לטוי\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפרצו</b><br> לעיל מיירי שיש נקב בשוליה או בדפנות. אבל הכא מיירי שנפרץ דופן הכלי מראשו מצד אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן בזיתים</b><br> בשיצא זית דרך הפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגממו</b><br> שנחתך קצת מגובה הדופן סביב שפתו בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעורן במה שהן</b><br> דמדשפתו סביב שוה עדיין שם כלי עליו. ולפיכך כל שנשאר בו ב\"ק כ\"ש נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון שאמרו</b><br> לעיל קאמר רמונים שאמרו. מדמיירי ברמון שיצא מבין ג' רמונים שבתוך הכלי. והכא מיירי בשיעור גודל הרמון שיצא מהנקב. ששואל באיזה רמון משערים גודל הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה</b><br> כלומר לענין מה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוזכרו רמוני בדאן</b><br> שהיו גדולים ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו מקדשין כל שהן</b><br> משום דכל פרי שהוא ערלה או כלאי כרם שנתערב בהיתר במין במינו בטל באחד ומאתים. ואם היה הפרי רמון ערלה מהגדלים בעיר בדאן שהן גדולים וחשובים. אז לא בטל אפי' באלף. [והר\"ב כ' שהיה רמון כלאי הכרם. ובמחכ\"ר זה א\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים</b><br> דרק לשיעור נקב הכלי שיתטהר על ידו הוא כמוציא רמון בדאן. אבל לקדש דוקא בשדרכו למנות מקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכך ולכך הוזכרו</b><br> ושלא תאמר דלכך ולכך דקאמר ר\"ע היינו לכל דבר. וגם לענין מעשר דמסיק בה ר\"י במתניתין. להכי הדר ומפרש לשער וכו'. לומר לך דרק בהנך ב' ס\"ל לר\"ע דמשערין ברמוני בדאן. אבל בשאר מילי משערין בבינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחצירי גבע</b><br> מין בצלים שנקראין חצירי. ובדאן וגבע עיירות כותיים בא\"י היו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום</b><br> דהקונה מע\"ה פירות הללו. שהיו ניכרין בתמונתן שהן מהמקומות הנ\"ל. אפי' קונה אותן בשום מקום מעשרן ודאי. ולא דמאי. דכותיים שאני דחשידי אלפני עור. ולהכי ודאי לא עשרו מה שמכרו מאלה הפירות לאחרים. והע\"ה שקנה מהם סבר שכבר עשרן הכותי המוכר. ולהכי גם הוא ודאי לא עשרן. ונקט הנך. וה\"ה כל מיני פירות ותבואה שנקנו בערי כותיים. מתעשרין ודאי מה\"ט. רק נקט הנך. דאפי' בקנה במקום אחר מעשרן ודאי מדנכרין שהן מכותיים. ונ\"ל עוד דמדקאמר לא הוזכרו אלא וכו' ש\"מ דס\"ל דלאינך ב' מילי דרישא משערין ברימון בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה שאמרו</b><br> דמאכל טמא אינו מטמא למאכל אחר. עד שיהא בהמטמא שיעור כביצה של תרנגולת. [וגם זה רק מדרבנן. דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כפסחים י\"ד א'] אבל המאכל הנטמא. לרש\"י [פסחים דל\"ג]. וכן לרמב\"ם (רפ\"ד מאוכלין) אפי' כ\"ש מק\"ט. ולתוס' [בפסחים שם] גם הנטמא צריך שיהא כביצה. וכן משמע מתוספתא שהביא הר\"ש [פ\"ב דטו\"י]]. וכ\"כ כל שיעורי כביצה דנקטינן בכל דוכתא. כולן אינן משתערין לא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים</b><br> ר\"ל לתוך כלי מלא מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולק את המים</b><br> היוצאין מכלי המלא ע\"י שהניח הב' ביצים לתוכן. ואז שיעור כ\"א מב' החלקים הוא שיעור כביצה שמשערין בו בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזוהי קטנה</b><br> במשנה ה' ז' ח' לא שאל וכי מי מודיעני משום דבפירות רובן הן בינונות. והגדולים ביותר והקטנים ביותר אינן מצויין. משא\"כ בביצה גם גדולים או קטנים מצויין הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הכל לפי דעתו של רואה</b><br> ר\"ל כפי מה שנראה בעיניו שהוא בינוני ולהת\"ק לא אזלינן בתר אומדנא. אלא צריך להתברר שהוא בינוני. ע\"י שיביא גדולה וקטנה ובינוני. א\"נ ר\"י ור' יוסי פליגי בפי' דברי ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגרוגרת שאמרו</b><br> לענין הוצאה בשבת [כשבת פ\"ז מ\"ד] וכ\"כ לענין עירובי חצירות ושתופי מבואות דצריך ליתן כ\"א כגרוגרת [כעירובין פ\"ז מ\"ח] ואיידי דנקט החילוק בביצה ורמון לענין טומאה נקט נמי כל הנך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הגדולה שבארץ ישראל</b><br> הקטנה שבא\"י. כך הגי' נכונה. וס\"ל דמשערין כקטנה שבא\"י. ולת\"ק משערינן כבינוני שבא\"י [וי\"ג הגדול' שבא\"י היא הבינינית וכו'. ולפע\"ד א\"א לומר כן. דהרי גרוגרת הוא תאנה יבשה. והרי תאנים הם א' מז' מינין שנשתבחה בהן א\"י. ואיך אפשר שיהיו קטנים מבשאר ארצות ודוחק לומר דרק בטעמן נשתבחו ולא בגדלן. או דרק כשהן רטובים הם גדולים בא\"י טפי מבשאר ארצות. אבל מדהן ספוגיים ומלאין שרף. להכי כשנתיבשו הם קטנים בא\"י טפי מבשאר ארצות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית שאמרו</b><br> לרוב שיעורי התורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה אגורי</b><br> הוא מין זית שאוגר ומשמר שמנו בתוכו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים כשאר מיני זיתים. כך כתב בירושלמי [רב\"א]. אולם מרש\"י ברכות [דל\"ט א'] משמע דפי' אגורי היינו שנתבשל כבר כל כך באילן עד ששמנו מכונס בתוכו כיין בענב דאז הוא גדול כל צרכו [ונ\"ל דבין לפי' א' או ב' נותן התנא סי' כפול בינוני ואגורי. כדי שלא נשאל כר' יוסי לעיל (מ\"ו) וכי מי מודיעני וכו'. להכי קאמר דבינוני שאמרתי זהו אגורי. דכשהוא גדול ביותר או קטן ביותר אין בו לא מדת הירושלמי ולא מדת רש\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשעורה שאמרו</b><br> עצם כשעורה ממת מטמא במגע ובמשא [כאהלות פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זו מדברית</b><br> גם הכא נקט סי' כפול מטעם הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כעדשה שאמרו</b><br> כעדשה בשר או דם מא' מח' שרצים האמורים בפ' שמיני. מטמאין במגע [כחגיגה י\"א א']. וכ\"כ שיעור מחיה בצרעת צריך שיהיה גדול כעדשה [כנגעים פ\"ד מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטלטלין מביאין את הטומאה</b><br> דכשמאהילין על המת ועל טהרות נטמאו הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעובי המרדע</b><br> כרפט\"ז דאהלות. דאם המטלטל המאהיל רחב כעובי מרדע נטמא הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בינוני</b><br> ואפשר לי דכלל נמי לענין נקב שבמרוח שבתנור המוקף צמיד פתיל. דגם הוא כך שיעורו במרדע בינוני שהיא שליש טפח [כלעיל פ\"ט מ\"ז]. ומרדע הוא מקל שמכין בה הבהמה קיינשעק בל\"א. אבל מרדעת הוא מכסה. שמכסה בה בהמה לחממה [כשבת דנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהקיפו טפח</b><br> דאז עוביו שליש טפח. וגזרו על הקיפו אטו עוביו [והא דלא גזרו כן לענין הבאת טומאה מב\"ק לחבירו [לעיל פ\"ח סי' נ\"ו] ואין לומר דהתם מדהוא טומאה דרבנן לא גזרו. ליתא. דהרי גם בטומאת מת מבית לחבירו צריך חלון טפח על טפח [כאהלות פ\"ג מ\"ו] ולא גזרו הקיפו אטו רחבו. י\"ל רק במטלטל המאהיל שאין דרכו לעמוד ימים רבים דיש לחוש שכשיעבור האהל. ישכחו שרק הקיפו היה טפח. ויחשבו שגם רוחב טפח המאהיל טהור. וכ\"כ נקב שבתנור [לעיל סי' ס\"ג] דרך לסתמו מיד. ואיכא למטעי. אבל חלון שבבית תמיד נשאר לפניו וא\"א למטעי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האמה שאמרו</b><br> מעביר ד\"א בר\"ה בשבת חייב [שבת צ\"ו ב'] וכ\"כ אמות מבוי ותחומין ואמות סוכה. ואמות כלאים. ואמות מדות שבבהמ\"ק ואמות חצר של שותפין לשתהיה בת חלוקה [כפ\"ק דב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמה הבינונית</b><br> היא בת ו' טפחים. והקטנה היא בת ה' טפחים. ובזאת הקטנה היו מודדין המזבח הזהב. והקרן. והסובב והיסוד של מזבח החיצון וכדמסיק [במשנה י']. והגדולה היא של ב' מינים. א' בת ו' טפחים ואצבע. והשנית בת ו' טפחים וחצי אצבע. ושניהן היו מיוחדין לאומנין. וכדמסיק בסיפא דמתניתין [והא דלא נקט הכא ג\"כ כדנקט לעיל לא גדולה ולא קטנה. נ\"ל דלא נקט כהך לישנא רק בשתלוי גדלו וקנינו בטבע וצריך לשערו אם הוא בינוני. משא\"כ בשידוע ומפורסם הבינוני ע\"י הסכמת בני אדם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב' אמות היה בשושן הבירה</b><br> נ\"ל דה\"ק. אע\"ג שאמרנו דכל אמה משערין בבינונית. אפ\"ה אמות של כלי ביהמ\"ק משערין בגדולה אלא שני מיני אמות גדולות היו מונחים בהחדר שהיה ממעל לשער המזרח של העזרה. והחדר ההוא היה נקרא שושן הבירה. מדהיה מצוייר על כותלו מבחוץ עיר שושן מושב מלך פרס שבנה המקדש. ולכבודו עשו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה</b><br> ר\"ל על האמה שנחשבת לפי אורך ידו של משה. שהיתה בת ו' טפחים והיא היתה האמה הבינונית. שלפי מדתה היו רוב האמות של האהל מועד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה אמרו</b><br> ר\"ל ולמה הצריכו שיהיו ב' מיני אמות גדולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת קטנה</b><br> דהיינו בת ו' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שלא יבואו לידי מעילה</b><br> נוטלין דקאמר היינו פוסקין. ור\"ל דלהכי היו ב'. דהקטנה שבב' הגדולות. היתה לכלי כסף שהיו במקדש. והגדולה שבב' הגדולות היתה מיוחדת לבנין שעשוי שם. ובשני מיני בעלי מלאכה אלו מתנין עם האומנין שיעשו משלהן [עי' רמב\"ם פ\"ח ממעילה] באמה קטנה. דהיינו אמה בינונית בת ו' טפחים. כמצווה בתורה. שהיא קטנה יותר מהב' אמות שבשושן. רק שכשהחזירו היה חלוק בין כלים לבנין. דכשהחזירו כלי כסף וזהב. נתנו להן הגזברין שכרן לכל אמה כפי מה שפסקו. אבל רק כפי אמות גדולות שיש בהכלי שעשו. דהיינו חצי אצבע יתירה על אמה שפסקו עליה שהיא בת ו' טפחים. וסתמא כר\"מ לקמן. דס\"ל דגם אמת כלים היתה בת ו' טפחים. אבל בבנין דלא חשיב כולי האי חשבו עמם יתר על תנאם אצבע לכל אמה. ועשו כן. מדחששו מאד שלא יבואו לידי מעילה ושמא עשו קצת פחות מהמדה שהתנו עליה. ויחדו מקום לאותן ב' האמות בחדר ההוא. בקרן מזרחית דרומית הניחו האמה של בנין. ובקרן מזרחית צפונית הניחו האמה שהיתה מיוחדת לכלי כסף וזהב. וסימנך מצפון זהב יאתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרן</b><br> קרנות המזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיסוד</b><br> שהיו כולן בני אמה של ה' ה' טפחים. והיינו משום דהנך מעטינהו קרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אמת הבנין</b><br> כגון חומת החצר. והמקדש והמזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל כלים</b><br> כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב שהיו מנין אמות קצובות לכל א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש</b><br> ונקט כל הנך יש ויש עד סוף מי\"ד הכא. אף שאין להם ענין לטומאה וטהרה דמכילתין. היינו רק איידי דנקט לעיל במ\"ה דרימון שאמרו שהוא בבינוני נקט נמי בתר הכי כביצה שאמרו שהוא בבינוני. ונקט נמי בתר הכי כל אינך שכולן משתערין לא בגדולה ולא בקטנה רק בבינוני. ואיידי זה נקט נמי ויש שמשתערין בגדולה. ויש שמשתערין בקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאמרו במדה דקה</b><br> ר\"ל יש שאמרו חכמים שיהיו נמדדין במדה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדות הלח והיבש</b><br> שנצרכו במקדש למנחות ונסכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן באיטלקי</b><br> ר\"ל כל סאה והין ולוג שהיה במקדש. היו כפי אותן המדות שהיו בזמן המשנה בארץ איטאליען. ומשערין בהנך. מדהן ממש בשיעור אותן המדות שהיו במדבר בזמן שניתנה תורה לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת</b><br> להכניס לק\"ק ביוה\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזון שתי סעודות לערוב</b><br> להניח עירוב לתחומין [כעירובין פ\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזונו לחול</b><br> ר\"ל משערין אלו הב' סעודות לכל אדם. כפי מה שהוא נצרך לב' סעודותיו לחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לשבת</b><br> דבשבת דבסיס תבשיליו. אכל טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר לשבת אבל לא לחול</b><br> דס\"ל דסעודה של שבת רגילה להיות פחיתה משל חול. לכל אדם כפי מה שהוא. דמדאכל בשבת ג' סעודות אינו ממלא כריסו בכל סעודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מתכוונין להקל</b><br> דתרווייהו ס\"ל דסגי לעירוב תחומין בסעודות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלש לקב</b><br> ר\"ל ב' חלקים של ככר שנעשה שלש כמותן מקב. דהו\"ל ב' חלקים אלו. ב' תשעיות מקב. והן ה' ביצים ושליש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מארבע סאין בסלע</b><br> דד' סאין הן כ\"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין. ודינר ו' מעין. ומעה הוא ב' פונדיון. א\"כ יש בסלע מ\"ח פונדיון. נמצא שאם ימכרו ד' סאין בסלע. יגיע חצי קב לפונדיון. אלא משום שהנחתום רוצה להשתכר בהככרות שמוכר. לפיכך הוא עושה הככר שמוכר בפונדיון רק מרובע הקב והיא כגודל ו' ביצים. דהרי קב הוא ד' לוגין. ולוג ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש שאמרו במדה גסה</b><br> ר\"ל יש דברים שאמרו חכמים לשערן במדה גדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב</b><br> ר\"ל מה שאמרו חכמים דכף מלא מאפר רקבובית המת מטמא במשא ובאהל [כרפ\"ב דאהלות] אין משערין בתרווד פשוט בינוני. אלא כמלוא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כמלא תרווד גדול של רופאים</b><br> שמשימין בתוכו סממניהן. והוא מחזיק מלא חפניים של אדם בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגריס נגעים</b><br> ר\"ל מה שאמרו דנגעי אדם או נגעי בגדים אמ\"ט עד שיהיה נגע כגריס. ונגעי בתים אמ\"ט עד שיהיה גדול כב' גריסין. שיעור כל גריס הוא כגריס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כגריס הקלקי</b><br> שם מקום וגדלו כג' על ג' עדשים. וכל עדש הוא כמקום בעור האדם שנטועות עליו ד' שערות ברבוע [נגעים רפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה</b><br> והוא מעט פחות מכביצה [יומא ע\"ג] נמצא דגם בזה שיערו במדה גסה. שלא אמרו לשער בכותבת פשוטה דהיינו תמרה בינוני שנתיבשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונודות יין ושמן</b><br> של עור שנתנקבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורן כפיקה גדולה שלהן</b><br> ר\"ל אין מתטהרין כשנתנקבו. רק כשהנקב גדול כהפיקה גדולה של אותן הנודות. ופיקה היינו כעין כדור גדול. שדרך לעשות בשולי הנוד מגוף עור הנוד. שאחזו בו הנוד. ושיעורו היה ידוע אצלם. ואם הנקב שנתהווה בהנוד הוא גדול כאותו הכדור. נטהר ושוב אמק\"ט. אבל כשהנקב קטן מזה שאין הכדור יוצא דרך הנקב. עדיין מק\"ט. מדיכול לתקן הנקב שבנוד בלי מעשה אומן שיפתח בית האחיזה הישן. כדי להרחיב הנוד. ויקשור בית האחיזה חדש במקום הנקב שיכרוך העור שבמקום הנקב סביב הכדור שיוציא מבית אחיזה הישן. מיהו אנן קיי\"ל כר\"ש דפליג בתוספתא וס\"ל דשיעור נקיבת נוד הוא בכונס משקה [וער\"פ ופי\"ט מ\"ח]. ולפיכך אזלה לה תמיהת רתוי\"ט על שהשמיט הרמב\"ם בבא זו [בפ\"ז מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאור</b><br> חלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נעשה בידי אדם</b><br> כגון שחררוהו מים או שרצים בכותל. מביא את הטומאה דרך שם מחדר לחדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורו כמלא אגרוף</b><br> [כפי\"ג דאהלות מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הוא אגרופו של בן בטיח</b><br> הוא אדם גדול מאד שהיה בזמן המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי ישנו כראש גדול של אדם</b><br> ר\"ל כראש של אדם הגדול ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכסלע הנירונית</b><br> ר\"ל כסלע שהטביע קיסר נערא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמלא נקב שבעול</b><br> כולן שיעורן שוה. וזוטר שיעורי' טפי וטפי מאגרוף של בן בטיח. דמדנעשה החלול בכונה. סגי בהכי. מיהו בין האי ובין האי נאמרו בשיעור גדול. ולא באגרוף ומקדח פשוטים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבים טהור</b><br> ר\"ל כל הכלים הנעשים מדברים הגדלים בים ואפי' מעצים ועשבים וצמר הגדל בקרקע הים אמק\"ט [עי' ברמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג]. וכ\"ש דבע\"ח הגדלים שם. אף שאינן מחוברים בקרקע. אפ\"ה כשמתו אין בהן טומאת נבילות. וגם כלים הנעשין מעורותן ועצמותיהן. אמק\"ט. ואפי' טומאת מדרס אין בהם. והיינו מדאינן דומיא דבגד שמפורש בו קבלת טומאה והוא גדל מהארץ. דהיינו שכל בגד הוא מצמר או פשתן או עור. והן ממין שמדורו בארץ ביבשה. משא\"כ אלו מדורן בים. מיהו ים דנקט לאו דוקא. אלא ה\"ה הגדל תוך נהרות ונחלים. וכן ברוב דוכתא קרי במשנה גם לנהרות בשם ים. ע\"ש כל הנחלים הולכים אל הים. [מיהו בפרה [פ\"ח מ\"ח] דאמרינן דימים כמקוה. התם ודאי ים דוקא]. ונקט הך מלתא. וכ\"כ כל הנך דמשנה י\"ד הכא. היינו מדנקט לעיל כמה מיני יש ויש. להכי נקט נמי הנך דיש במה שבים טהור ויש שהוא טמא. וכ\"כ כל הנך דמשנה י\"ד. יש ויש נינהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא בורח ליבשה</b><br> נ\"ל דלהכי לא קאמר מפני שעולה ליבשה. ול\"ל דנקט לשון בריחה אלא ה\"ט. מדיש כמה מיני דגים שמורגלין לעלות ליבשה. כידוע ממין דג הנקרא אאל שדרכו לעלות מהמים לתוך שדות תבואה וקטניות שגדלים סמוך לשפת הנהר. זוחל לשם בסנפיריו כדי להשקיט רעבונו מהם. ואפ\"ה לא ס\"ד שמשום זה יהיו הכלים שנעשים מעורו מק\"ט. להכי נקט שבורח ליבשה. ר\"ל כשיציקוהו מצודיו. או נרדף מתנינים שבים. אז בורח ליבשה. ש\"מ דהיבשה הוא מדורו האמתי [וכן אשכחן בביצה [דכ\"ד א'] דיוני שובך ועליה. מחשבו בייתות. מדעבידי לרבויי לכלובן כשנרדפין. דמוכח כי שם ביתם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' משיחה</b><br> ר\"ל אפי' חיבר רק חוט א' או משיחה באנדכען בל\"א מדבר הגדל בארץ. להכלי שנעשה מהגדל בים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבר שהוא מקבל טומאה טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט. ודוקא בשנתחברו יחד באופן שאילו היו שניהן ממין המק\"ט. היה נטמא א' כשנטמא חבירו. אז גם הנך בין שנטמא החוט או הכלי שהוא מדבר הגדל בים. כשנטמא א' נטמאו שניהן. מדמחוברין יחד [עי' רמב\"ם פי\"ג מנגעים ה\"ה. ופ\"א מכלים ה\"ג ובהמל\"מ שם]. ואע\"ג שהחוט והמשיחה אין בעצמן שיעור לק\"ט. וגם הן עצמן אמק\"ט כלל [כספרא שהביא רתוי\"ט לקמן רפכ\"ז] נמצא ששניהן כשהן לבד גם אמק\"ט. אפ\"ה כיון שעכ\"פ החוט והמשיחה הוא ממין המק\"ט. להכי כשמחוברין כשנטמא א' נטמא חבירו [ולא דמי למתכת המשמש לעץ דטהור [כפי\"ג מ\"ו] שאני הכא דרביא קרא מאו עור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה</b><br> תנא רק בכלים קמיירי. וה\"ק במה שנברא ביום הראשון. אפשר שהכלים שנעשים מהנברא אז יק\"ט דהרי אז נברא גולם הארץ. וכמ\"ד בראשית ברא אלקים וכו' ואת הארץ. וממנה נעשו כ\"ח וכלי מתכות שמק\"ט. ואע\"ג דגם אור ושמים ומים והד' יסודות עלעמענטע בל\"א ארמ\"ע נבראו אז. ומהם א\"א לעשות כלים. י\"ל הרי תנא לא כל הנברא קאמר רק יש במה וכו' קאמר. ור\"ל יש בקצת במה שנברא בו אפשרות לק\"ט [והרמב\"ם בפירושו כאן פי' שביום א' נברא מים שמק\"ט משקין. וכן קאמר ביום ג' שבו נבראו הצמחים שמק\"ט אוכלין. ורתוי\"ט קלסי' לפירוש זה. ותמהני מאד א\"כ ביום החמישי דקאמר תנא שאין בו טומאה. וקשה והרי עופות ודגים שנבראו בו גם הם מק\"ט אוכלין. וצ\"ל דבהנך אמק\"ט כמו שהן דהרי חסר מיתה [עי' עוקצין פ\"ג מ\"ח] א\"כ ק' יום ו' וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני אין בו טומאה</b><br> שבו נברא ריוח הרקיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשלישי יש בו טומאה</b><br> שבו נברא אילנות ודשאים. שהכלים שנעשין מהן מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברביעי</b><br> שבו נבראו רק המאורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחמישי</b><br> שבו נבראו עופות וכל בריות הים שהכלים הנעשים מהן אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם טומאה</b><br> ואע\"ג דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה י\"ל דלא מיירי תנא רק בטומאה שיש בהגוף לכל דבר. משא\"כ טומאת נבלת עוף טהור אינו רק לאדם באותה רגע שהיא בבית בליעתו [ולפמ\"ש לעיל סי' ק\"ז דתנא רק בטומאת כלים קמיירי וכן משמע מהר\"ש והר\"ב. כל מעיקרא. לא קשה מידי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מכנף העוז</b><br> ר\"ל חוץ מכלים הנעשים מקני נוצות העזנייה דמדהן גדולים וחזקים מק\"ט מד\"ס. מיהו מדלא קאמר נמי חוץ מכלב המים ש\"מ דסתמא דהכי פליג אדר\"ע לעיל [מי\"ג] וס\"ל דכלב המים אמק\"ט. וכן משמע נמי מדקאמר לעיל דברי ר\"ע. ש\"מ דרק ר\"ע ס\"ל הכי. ויחידאה הוא בזה. וכיון דסתמא דהכא פליג עליה הרי קיי\"ל דהלכה כסתם משנה [כיבמות מ\"ב ב'] וכן פסק הרמב\"ם [פ\"א מכלים ה\"ג] דלא כר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביצת נעמית המצופה</b><br> דכשהיא מצופה היא בת קיום ומה\"ט שניהן מק\"ט מד\"ס [ורתוי\"ט הביא בשם מהר\"ם דמלת מצופה גם אכנף עוז קאי. ושכן משמע בתוספתא [ב\"מ פ\"ז] והיינו מדקאמר התם רשב\"א אומר משום ר\"מ. אף ביצת תרנגולת המצופה מק\"ט. ולא אמרו ביצת נעמית אלא בהוה]. וא\"ת עכ\"פ הרי תנינן כל המצופים טהורים [כפי\"א ופי\"ד]. י\"ל דהיינו שאמק\"ט בעבור המתכת שבצפויו. אבל הכא לא משום הצפוי טמאים רק שע\"י הצפוי יהיה להב\"ק שתחתיו קיום. והרי כל שיש לו ב\"ק מ\"מ טמא [כמט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים</b><br> דס\"ל דכל העשוי משום כנף גם של שאר עופות. אפ\"ה כשהיא בת קיום מק\"ט מד\"ס [מיהו מדלא קאמר נמי ביצת נעמית ש\"מ דבה מודה. דרק היא כשהיא מצופה מק\"ט. ולא קליפת שאר ביצים. והיינו דס\"ל דשניהן מדהן חזקים ובני קיום מק\"ט. להכי קאמר בשלמא קליפת ביצה שהוא דבר המשתבר. שפיר יש חילוק. דדוקא קליפת ביצת נעמית הוא שטרויס בל\"א שהוא העוף היותר גדול בעולם. להכי גם קליפת ביצתו הוא יותר חזק ומתקיים כשהוא מצופה. אבל כנף הוא קנה של נוצה. אינו דבר המשתבר. דכל קנה של נוצה של כל עופות אינו משתבר. לפיכך מ\"ש כנף עז מכל הכנפיים. לפיכך כל כנף שיש לו ב\"ק כ\"ש טמא. רק דברו חכמים בהווה דרגילין להשתמש בקני כנף עז מדמרווח טפי מבשאר עופות. ורבנן ס\"ל דלאו משום קיומן לבד. הנך ב' מק\"ט. דא\"כ של אבן נמי בת קיום ודאי הוא ויק\"ט. אלא משום דדמיין לכלי עצם [כרמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג] לפיכך הני תרתי אין אחריני לא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שנברא ביום הששי</b><br> שנבראו בו בהמות וחיות ושרצים ואדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ואע\"ג דעור האדם שעיבדו טהור מדאורייתא. וא\"ל דעכ\"פ טמא מדרבנן [כחולין קכ\"ב א'] והרי גם טומאה דרבנן קחשיב תנא. ככנף עוז וביצת נעמית לעיל. שכתב הרמב\"ם שטומאתן מדרבנן. עכ\"פ קשה הרי עור נבילה ושרצים לאחר שהופשט טהור גם מד\"ס [כחולין קכ\"ג] וכ\"כ עצמות וקרניים וטלפיים טהורים לגמרי [כחולין קי\"ז ב'] וכ\"כ חלב בהמה טהורה שנתנבלה טהור לגמרי [כעוקצין פ\"ג מ\"ב]. י\"ל דכולהו אע\"ג שאין בהן טומאת עצמן עכ\"פ אם עשה מהן כלים מק\"ט. והרי כל הנך דנקט תנא דיש בהן טומאה. היינו שמקבלין טומאה מדבר אחר הטמא. ואעפ\"כ שני תנא בלישניה הכא וקאמר טמא. ולא כדקאמר לעיל יש בו טומאה. משום דהנך כולהו דלעיל א\"א שיהיה טומאה בעצמותן רק יש בהן שייכות טומאה כשנגעה בהן טומאה. כשנעשה מהן כלי. אבל הנך דביום הששי. כל הנברא בו טמא ר\"ל אפשר שיהיו הן עצמן טמא. דהיינו כשמתו [וכולה מתניתין משנה שא\"צ היא. ולא דמי כלל לשאר יש ויש דנקט. דבכולהו י\"ל דאשמעינן דבר מה לדינא. משא\"כ משנתינו אין בה שום נ\"מ לדינא. ואי משום דבעי לאשמעינן דין דכנף עוז וביצת נעמית שמק\"ט. ואגבייהו נקט כולהו. עכ\"פ אין לנו שום נ\"מ גם בהנך ב' אם נבראו ביום החמישי או ביום אחר ומה קמ\"ל בזה. אולם הגם שאפשר להביא עצות מרחוק ולמצוא גם בהנך שום נ\"מ לדינא. כגון לענין נדר וכדומה. אעפ\"כ ממקומו הוא מוכרע טפי לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים. והן הן הדברים שכסה עתיק יומין בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. מי יתן טהור מטמא לא אחד וד\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כלי קבול מכל מקום</b><br> האי מ\"מ אתא לאשמעינן. דאפי' הוא מעור שלא נעבד. לא אמרינן דהו\"ל כגולמי כלים. ואפי' מקבל רק כ\"ש [ועי' ספי\"א ודו\"ק] ואפי' לא נעשה הב\"ק רק ע\"י שחיבר מין שאמק\"ט למין המק\"ט [כלעיל מי\"ג] בכולהו גוונא מק\"ט [ומה שהקשה רתוי\"ט אדנקט העושה נ\"ל דאתא לאפוקי במצא קליפת אגוז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה משכב ומושב מכל מקום טמא</b><br> הא דלא כללינהו תנא. הנך תרתי בחד בבא. ה\"ט מדלא דמי הך מ\"מ למ\"מ דלעיל. דלעיל קאמר מ\"מ. היינו בכל איזה מין שיש בו ב\"ק מק\"ט. אבל הכא מרבה במלת מ\"מ. בכל איזה תשמיש מדרס שיהיה עומד יושב שוכב נתלה נשען [כספ\"ב דזבים] ועכ\"פ צריך שיהיה רחב טע\"ט. ויהיה מיוחד למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה כיס מעור המצה</b><br> היינו עור דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ לעבדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הנייר</b><br> הוא העשוי מעשבין כעין פאפיר שלנו [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' נ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האלון</b><br> אייכעלען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחקקום התינוקות</b><br> דג' מיני פירות הללו קליפתן קשה. והילדים חוקקין ומוציאין מתוכן הגרעינין. כדי לעשות מהקליפות כלים לשחוק. למוד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהתקינום לכף מאזנים</b><br> ר\"ל או שמצאו קליפות חקוקות וקשרו בהן חוטין להיות כעין מאזניים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט מדתקנום הילדים לכלי שחוק שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה</b><br> ודוקא בדאיכא תרתי מעשה ומחשבה דידהו מהני להחשב כלי. אבל מעשה בלי מחשבה. כגון שחקקום בלי שום מחשבה לתכלית מלאכת מה. אפי' מדדו בהן אח\"כ לא אמרינן הוכיח סופן על תחלתן שלכך נתכוונו בתחלה בשעה שחקקום. או שמצאו הקליפות חקוקות. ולא עשו בהן מעשה לתקנום למוד או להיות מאזנים. רק אמרו שרוצים ליחדן למוד בהן אמק\"ט [עי' רש\"י חולין די\"ב ב' ד\"ה שיש]. והא דקאמר שיש להן מעשה אילה\"ק הרי מעשה דידהו לא מהני בלי מחשבתן. וכ\"כ ק' סיפא דקאמר ואין להן מחשבה. והיינו מחשבה בלי מעשה. ולמה לא נקט רבותא טפי. דאפי' מעשה דידהו לא מהני כשאין עמה גם מחשבה. נ\"ל דלרש\"י הנ\"ל דתרתי בעינן. ה\"ק. שיש להן מעשה. אם עשו הן המעשה בלי שום מחשבה. ואח\"כ חישב הגדול. שיהיה לשום מלאכה. מהני מעשה דידהו לשווי' כלי לק\"ט. דאע\"ג דאם מצא הגדול קליפות חקוקות מעצמן. וחישב עליהן שיהיו לשום מלאכה אמק\"ט [כפ\"כ מ\"ד] תדע דהרי לקמן [פכ\"ו מ\"ז] דתנינן כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה. לא אקמוה רק בעשאו כבר כלי לבהמה. ולא אקמוה במצא קליפה חקוקה וחישב עליה לכלי. ש\"מ דבכה\"ג דלא עשה בה מעשה כלל. באמת לא מהני מחשבה. אעפ\"כ הכא כיון שכבר עשו הקטנים מעשה שחקקום בכונה. מהני מחשבת הגדול שאח\"כ לחוד דלק\"ט. והדר קאמר. ואין להן מחשבה. ר\"ל אם היה הגדול חקקם בלי שום מחשבה. ואח\"כ באו אלו הקטנים וחשבו עליהן למוד או למאזנים. לא מהני מחשבתן. דבעינן שבשעה שעשו בהן המעשה. דהיינו בשעה שחקקום יהיה להם מחשבה למוד. אבל מחשבה שאח\"כ לא מהני בהו. וכן נראה גם דעת הרמב\"ם [רפ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים</b><br> הוא הקנה שבו תלויין ב' כפות המאזניים א' מזה וא' מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמחוק</b><br> שטרייך האלץ בל\"א שמוחקין בה גודש המדה בשוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בהן בית קבול מתכות</b><br> שהרמאין עושין קנה המאזנים חלול. ומשימין לתוך חלול הקנה כסף חי. שהוא כבד מאד יותר מכל המשקין. וכששוקל למכור מטה הקנה לצד הדבר הנשקל וכשרוצה לקנות מטה הקנה לצד הכף שבו המשקל. וכ\"כ דרכם לרמאות במחוק שיחללוהו. וכשירצה למכור יתן לתוך חללו כסף חי. שאז ע\"י כבידת הכסף החי. ימחוק גם מתוך חלול המדה. וכשירצה לקנות יוציא כסף החי מתוך חללו. ועי\"ז יהיה המחוק חלול וקל. ויניח גודש יותר מהראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאסל</b><br> מוט לנושאי כתף. והרמאי חוללו ומטמין שם שכר פעולתו שקבל מבעה\"ב שטרוד ברבוי פועליו. ואומר לבעה\"ב שלא קבל שכרו עדיין. ואין בעה\"ב מרגיש לחפש גם שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה של עני שיש בו בית קבול מים</b><br> לשתות בו בדרך ומטמין ג\"כ שם תוך המים גנבותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרגליות</b><br> קובע מזוזה תוך מקלו. ואומר שעושה כן לשמירת הדרך. וטומן תחת המזוזה מרגליות כדי לגנוב המכס שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין</b><br> וקמ\"ל דאע\"ג שב\"ק הנ\"ל כולן באיסור נעשו. דהרי גם בגונב המכס אפי' של מלך שאינו ישראל יש בו משום לא תגזול [כח\"מ שס\"ט ס\"י] אפ\"ה מק\"ט ע\"י ב\"ק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי לי אם אומר</b><br> שמא הרמאי שלא ידע עדיין ממרמה זו. ילמוד לעשות כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוי לי אם לא אומר</b><br> שיאמרו אין ת\"ח בקיאין ברמאות הללו. ולולי ידעום. היו גם הם עושין כן. ועוד הרי צריך להודיע הדין מהנך ב\"ק. ואעפ\"כ בחר לאמרן. דכתיב כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתית הצורפים</b><br> כלי ב\"ק מעץ שהצורף עומד בתוכו כדי שיפלו לתוכה הגרוטאות מכסף וזהב שיתפררו מהן במלאכתו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נפחין טהורה</b><br> אף שיש לה ב\"ק. אינו עשוי לקבלה. רק כדי שיגינו בו בדפנות הכלי שלא יזיקוהו הנצוצות שפורחות מהברזל הבוער בשעה שמקיש עליו בקורנס. [ואע\"ג דלפ\"ז עכ\"פ היה מיוחד לעמוד בתוכו וא\"כ ראוי לטמא מדרס (כפכ\"ג מ\"ד) וכל המטמא מדרס מטמא גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. י\"ל דכמו בקסיא של גרנות מדאינו עשוי רק להגן לא מחשב בגד [כפט\"ז מ\"ו] כ\"כ ה\"נ מדאינו עשוי לנוח ע\"ג רק להגן בעדו מנצוצות לא מחשב מדרס. אמנם צ\"ל דרישא פשיטא נקט לה אגב סיפא. ול\"מ היה נ\"ל דרישא וסיפא מיירי באין לו ב\"ק. והו\"ל פשוטי כלי עץ. ורק ברישא אפ\"ה מק\"ט. מדעשוי לתשמיש אדם וכלים. דהיינו למעמד הצורפין וגם לקבל הגרוטאות. אבל סיפא בתחתית הנפחין אינו עשוי רק לתשמיש אדם [דלא איכפת ליה בפרורי ברזל שיפלו] ובכה\"ג פשוטי כ\"ע אמק\"ט [ועי' תוספתא ב\"מ פי\"ג]]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משחזת</b><br> של עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה בית קבול שמן</b><br> כדי למשוח בו המשחזת. שעי\"ז הסכין הנשחז עליו יהיה חלק בחדודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> קמ\"ל דאף דב\"ק ההוא אינו אלא שקוע. ואין להב\"ק ההוא דפנות זקופות. אפ\"ה שמיה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> קמ\"ל דלא גזרינן אין לו ב\"ק אטו יש לו ב\"ק. א\"נ קמ\"ל דאף שהמשחזת עקום קצת בהמשך אמצעיתו. בעומק כדי לקבל מעט שמן על חלקת המשחזת. אפ\"ה זה לא שמיה ב\"ק. וכן יפורש נמי בפנקס לקמן. רק קמ\"ל ב\"ק שמן אע\"ג שהוא דבר לח אפ\"ה א\"צ דפנות ממש לב\"ק שלו. רק סגי במשוקע האבן באמצעיתו. וקמ\"ל ב\"ק שעוה דאע\"ג שהוא דבר גוש. ואינו זב לחוץ. אפ\"ה לא מהני עקמימות שבדף הפנקס שיחשב ב\"ק. מדאינו משוקע רק מב' צדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פנקס</b><br> הפנקס עשוי מדפי עץ דקין שממרחין אותן בשעוה. כדי לחקוק עליהן דברים לזכרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת הקש</b><br> קש הוא חלק התחתון של השבולת. שנשאר מחובר בארץ. כשיקצרו השבולת ממנה. ומשום שאותו החלק הנשאר בארץ אחר הקצירה הוא עב וחזק. לכן נקרא קש. ע\"ש קשיותו. ולכן עושין ממנו מחצלאות לסכך ולשכיבה [אבל תבן הוא חלק העליון של השבולת שנקצר עמה. והוא דק ורך. להכי נותנין אותו למאכל הבהמות. כמ\"ש השעורים והתבן לסוסים (מלכים א' י\"ד) ועי' מ\"ש כבר בזה לעיל ר\"פ ורפ\"ג דשבת]. עוד רגילין לעשות מהקש שפופרת. דמדחללו רחב קושרין איתו בסופו. כדי שיהיה לו ב\"ק. לשים בתוכו שום דבר. והיינו שפופרת שנזכר במשנתינו. דאילו בפתוח בב' קצוותיו. לא היה מחשב ב\"ק. מדהו\"ל כסילון. דרק בכ\"ח כל שיש לו תוך אפי' בלי ב\"ק. כגון חבית בלי שולים מק\"ט. משא\"כ כלי עץ [ועי' מ\"ש לעיל פ\"ב מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא מטמא</b><br> אף שקבולו מועט. עכ\"פ הוא עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יוחנן בן נורי מטהר</b><br> דס\"ל דמדמתמעך הקש בקלות. הו\"ל כאינו בר קיימא דאמק\"ט [כלעיל פט\"ז מ\"ה] ולר\"ע לא דמי להנך דהתם אינן בר קיימא כלל. משא\"כ קש מתקיים זמן מה. מיהו הני מילי לטומאת מת ושרץ וכדומה אבל במחצלת הראוי למשכב ומושב. מק\"ט מדרס. דלמדרס א\"צ שיהיה כלי בת קיום [ולרש\"י נדה דמ\"ט א' דכל שמיוחד למדרס שם כלי עליו ומק\"ט]. ומדמק\"ט מדרס. נטמא נמי בשאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אף של פקועות</b><br> ר\"ל גם כלי הנעשה מדלעת מדברית גם בה פליגי ר\"ע וריב\"נ אי מחשבה כלי בת קיום או לא. ולת\"ק לכ\"ע אמק\"ט וכ\"כ דלעת פשוטי לכ\"ע אמק\"ט [כתוספתא כלים ב\"מ פ\"ז ורמב\"ם רפ\"ב מכלים] מיהו קרויה שחללוה ונתיבשה לכ\"ע מק\"ט [כפרה פ\"ה מ\"ג]. מיהו נראה פשוט דכל דלעת פקוע וקרוי כל שהיא לחה. אף שיחדה לכלי עכ\"פ מק\"ט אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת קנים ושל חלף</b><br> מין עשב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דלכ\"ע לא מחשב כלי בת קיום ודמי שפיר להנך דפט\"ז מ\"ה. ול\"מ היה נ\"ל דמחצלת קנים משו\"ה אמק\"ט. מדהוא קשה. אינה עשויה רק לסכוך. והו\"ל כעשוי לשמש הקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת הקנה שחתכה לקבלה</b><br> שחתכה ממחובר. ועשה לה בת קיבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיוציא את כל הככיי</b><br> הוא המוח שבתוך חלול הקנה. וקמ\"ל דלא תימא דמשהוציא מהקנה מעט ככיי. הרי כבר יש לו ב\"ק ויק\"ט. קמ\"ל דכיון דדעתו ליקח הכל עדיין אינו כלי עד שיוציא כולו. ואפי' כגולמי כ\"ע אינו מדלא נגמר חללו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השידה</b><br> הוא ארון עץ עם רגלים. שדינו שכשמחזיק מ\"ס אמק\"ט. והיינו שהוא אמה על אמה ברום ג' אמות [כלעיל רפט\"ו]. וכן כלי עור או עצם בשמחזיק מ\"ס אמק\"ט. רק במיוחדין למדרס אף שמחזיק מ\"ס נטמאים בטומאת מדרס. וכל זה רק בהנך ג' מיני כלים. אבל כלי מתכות אף שמחזיקין מ\"ס מקבלין כל טומאה [עי' רמב\"ם פ\"ג מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים נמדדת מבפנים</b><br> דס\"ל דרק חללו נמדד בשיעור הנ\"ל. אבל אין עובי הדפנות יעובי הרגלים בכלל מדידה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א נמדדת מבחוץ</b><br> דס\"ל דכיון דהא דאמק\"ט היינו רק מדיש בו כובד [כפט\"ו סי' י\"א] א\"כ כיון דעובי הדפנות הנ\"ל מוסיפים בגדלה וכבדה של שידה. למה לא נצרפם לשיעור המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין</b><br> לזביז הוא הנקרא בל\"א לייסטע או געזימס שבולט לחוץ משפתה סביב. וכ\"כ הרגלים המרובעים בולטים בכל זוית טפי מעובי הדפנות. דאע\"ג שגם הם מוסיפים בגודל וכובד הכלי אפ\"ה כיון דהנך אינן בכלל דפנות של החלול. והו\"ל כגוף אחר שחיברו להמטה שאינו מצטרף להשיעור הנ\"ל. מיהו נל\"פ דכסוי שלה ודאי שייך לחללה כהדפנות ונמדד עמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד</b><br> דס\"ל דכיון דכל עוביין הוא כנגד עובי הדפנות. כדפנות עצמן חשיבי ומצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביניהם</b><br> האויר שבין רגל לרגל מה שבולט מהן מתחת השולים. ובכלל זה. האויר שתחת השולים. כולו אינו נמדד בכלל האמה וכו'. ואין רואין כאילו שפת השונים יורדין עד למטה [עי' רש\"י מנחות ל\"א א']. ונ\"ל דס\"ל לר' יוסי וכ\"כ לר\"ש שזורי דאין בהנך כלל פלוגתא בין ב\"ש לב\"ה. אלא כולהו מודו בה מה נמדד ומה לא נמדד עמה. דלא מסתבר לומר דמה דקאמרו תרווייהו אינו נמדד. היינו רק לב\"ש. דהרי ב\"ש במקום ב\"ה אינו משנה [ברכות דל\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו הרגלים גבוהות טפח</b><br> לכ\"ע. דטפח מקום חשוב הוא ולא בטל לגבי שידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביניהן נמדד</b><br> ורואין כאילו השולים עבים עד הארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכני</b><br> י\"א דמוכני הוא מלשון כיור וכנו [וכן מוכח לפע\"ד מאהלות ספ\"ד] ור\"ל כלי ב\"ק שהוא מושב להשידה. שהשידה יושבת בתוכה. וי\"א דמוכני הוא אופן שמחובר בהשידה למעלה. שעל ידה מעלין המשא מעל הארץ לתוך השידה [ולא הבנתי איזה ב\"ק יש לאופן זה להציל מה שבתוכו באהל המת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלה בזמן שהיא נשמטת</b><br> שאין המוכני מהודקת להשידה. אלא שהושיבוה עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חבור לה</b><br> לא לבד שאינן מצטרפין לשיעור הנ\"ל. אלא גם אם כל א' מהן אינו מחזיק מ\"ס ונטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה נמדדת עמה</b><br> להחשב שניהן יחד בכלל אמה על אמה ברום ג' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מצלת עמה באהל המת</b><br> דכל כלי שממ\"ס ועומד באהל המת. והיא מכוסה. מצלת על מה שבתוכה. משא\"כ שאר כלים. אע\"ג שעשויים מדבר שאמק\"ט מבחוץ. כגון כ\"ח. או שאמק\"ט כלל ככלי גללים ואבנים וכדומה. אינה מצלת על שבתוכה עד שתהיה סתומה בצמ\"פ. וקאמר הכא שאם השידה מחזקת מ\"ס. ויושבת על המוכני שאינה מחזקת מ\"ס אע\"ג שהמוכני עשוייה מדבר שאמק\"ט. אפ\"ה רק השידה מצלת על שבתוכה בכסוי לבד. אבל המוכני אמ\"צ על תוכה רק בסתומה בצמ\"פ [ועי' אהלות פ\"ה משנה ו] כך היה נ\"ל. ולתוס' [שבת מ\"ד ב' ד\"ה ואין] ה\"פ. שאם השידה שמחזקת מ\"ס יש בה נקב טע\"ט. ומונחת באהל המת. והרי אע\"ג שהשידה נחשבת כאהל. עכ\"פ הרי הטומאה נכנסת לה דרך הנקב טע\"ט שבה. וקאמר הכא שאם המוכני שהיא פשוטי כ\"ע. ואינה מהודקת להשידה. סותמת קצת מהנקב. באופן שלא נשאר מהנקב פתוח רק פחות מטפח. והרי אין נכנסת מאהל לאהל בפחות מטפח [כאהלות פ\"ג מ\"ז]. עכ\"פ כיון דלא מבטל התם להך סתימה. שתהיה סותמתה לזמן מרובה לא מהני סתימה. הא אם היה המוכני סותמת כל הנקב שבהשידה היתה מצלת [ועי' ב\"ב ד\"כ ע\"א. ומ\"ש בזה בס\"ד [אהלות פ\"ו מ\"ב]. וק\"ק לי לפי' זה דהרי התנא מסתם קסתם שאינה מצלת באהל המת משמע בשום אופן. והרי רבותינו בעצמן כתבו דבסותמת כל הנקב מצלת. ותו דמה לשון עמה דקאמר תנא. הכי הול\"ל אינה מצלתה באהל המת. אבל לפרושא דידן שפיר קאמר עמה. דאע\"ג דהשידה שמחזקת מ\"ס מצלת. אפ\"ה מוכני אינה מצלת. ותו מאי דמוקי לה רבותינו דמיירי שהמוכני הוא פשוטי כ\"ע. ק' הרי סיפא קאמר שיש בתוכה מעות ש\"מ דביש בהמוכני ב\"ק מיירי. ועי' מ\"ש בזה בבת בוקתי דמשנתינו [ספ\"ד דאהלות] במוכני שתחת המגדל וע\"ש. והנה לב' פירושים אלו איצטריכן לאוקמי בשהשידה סתומה למעלה. אולם לרש\"י ור\"ב מיירי בשאין כסוי להשידה ולהכי א\"א דמיירי שעומדת באהל המת. שהרי הטומאה נכנסת לה למעלה דרך פתחה. אלא צריך לאוקמה בעומד בביה\"ק. ולא רציתי להאריך בזה. מדכבר נתקשו רבעתוס' [שם] בזה וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות</b><br> בתוך המוכני. דהמוכני מדאינה מחוברת להשידה כלי בפ\"ע היא. והרי המוכני אז בסיס לאיסור. אבל בהיתה מהודקת בהשידה. הרי השידה מיוחדת לשום לתוכה בגדים וכלים. והם עיקר תשמיש השידה. והו\"ל שניהן יחד ככלי אחד שבסיס להיתר ולאיסור דאז שרי לטלטלו [כא\"ח ש\"י ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינה נשמטת</b><br> אף שאין מחוברין יחד במסמרים. וכדמוכח מקמרון לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמדדת עמה</b><br> נ\"ל דהיינו אפי' כשהמוכני גבוה טפח. ואפי' לר\"ש לעיל [מ\"א] התם רק ברגלים קאמר דבכה\"ג אמ\"צ מדהן מופרדין ובולטין במקום א' מהשידה. וגם אינן עשויין לשום תשמיש. מדאין להן ב\"ק. משא\"כ מוכני זו שמתפשטת תחת שולי השידה כולה ויש לה ג\"כ ב\"ק לא גריעה מוכני מאילו היה שוליים של השידה עבין מאד. דאפילו הכי לכ\"ע לב\"ה מצטרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקמרון שלה</b><br> שיש כמין אהל על חצי השידה. כמו שיש למרכבת קוטשע בל\"א כזה [ועי' פט\"ז לעיל סי' ס\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא קבוע</b><br> שהקמרון קבוע בהשידה במסמרות. דמדמורגל להסיר הקמרון מהשידה. להכי לא סגי במחוברין יחד בלי מסמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור לה ואינו נמדד עמה</b><br> ולא נקט נמי ואינה מצלת וכו' ואין גוררין וכו'. דכיון דחלול השידה פתוח להקמרון. גם מה שבתוך השידה אינו ניצול מדמעורבין אויר הטהור והטמא [ועי' ספ\"ט דאהלות. ועי' ברתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו]. וגם שיש בתוכה מעות א\"א דהרי משתמשת כפויה ואין לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מודדין אותו</b><br> כשהקמרון קבוע בהשידה שנמדדת עמה. היאך מודדין חללן. לענין השיעור של אמה על אמה וכו'. והרי חלול הקמרון גבוה הרבה מחלול השידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור</b><br> מותח חוט מגג הקמרון עם השפה העליונה של השידה. כאשר תראה בצורה הנ\"ל. וכל החלול שתחת החוט נמדד עם השידה לענין שיעור האמה על אמה וכו' [ועי' לעיל פ\"ז מ\"ג לענין השפוד. ושם מ\"ו לענין הכנה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה</b><br> כגון ששולי השידה עגולים ואין לה מושב רחב. ועי\"ז היא מתנועע אנה ואנה אם לא יושיבו עליה הקמרון שיתן להשידה הכרעה לעמוד ביושר [כך משמע מפי' הר\"ב. ומהרמב\"ם בפירושו כאן נראה דר\"ל. שע\"י שהקמרון יושב בצד א' מהשידה תכריע השידה א\"ע לצד ההוא. ואינה יכולה לעמוד עד שיסירו הקמרון מעליה. וכבדה אזני משמוע לפ\"ז מה דקאמר תנא שאינה יכולה לעמוד בפ\"ע. הרי אדרבה. בפ\"ע יכולה לעמוד ורק כשיושיבו עליה הקמרון לא תוכל לעמוד. ותו מ\"ט דר\"י. הרי כיון דהשידה בעצמה יכולה לעמוד על מכונה. למה לא תקבל טומאה כשאין הקמרון עליה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> לרמב\"ם ור\"ב מיירי ר\"י בשידה שאינה מחזקת מ\"ס. ואפ\"ה כשאינה יכולה לעמוד בפ\"ע. א\"כ הו\"ל כאין לה ב\"ק ואמק\"ט [ונ\"ל דאע\"ג דכל שידה שבמשניות דלעיל בפרקן. מיירי בשידה שמחזקת מ\"ס. הכא ע\"כ בשידה שאינה מחזקת מ\"ס מיירי. דאי במחזקת מ\"ס. מה אם אינה יכולה לעמוד וכו' דקאמר תנא. אפי' אינה יכולה לעמוד הול\"ל. ור\"ל אע\"ג שאינה יכולה לעמוד. ונמצא שאינה מחזקת מ\"ס רק ע\"י תמיכה אפ\"ה אמק\"ט. אע\"כ דבשידה שאינה ממ\"ס מיירי. דביכולה לעמוד לכ\"ע מק\"ני. וקאמר ר\"י שפיר שאם אינה יכולה לעמוד. דהיינו שאינה מקבלת רק ע\"י תמיכה אמק\"ט. והא דנקט הך דינא הכא בשידה. והרי לדידי' בכל כלי ב\"ק כך הוא הדין. היינו משום דבשידה מצוי כך שע\"י שיושיבו עליה הקמרון. או ע\"י שיסירוה. יהיה לה הכרעה לכאן ולכאן. א\"נ לרבותא נקט דין זה בשידה. דאע\"ג דדרך קמרון להושיבה על השידה. והרי אז יושבת השידה יפה אפ\"ה כיון שהשידה כלי בפ\"ע היא. ואינה מקבלת בלי תמיכה. להכי לר\"י אמק\"ט. מיהו מדפסקו הרמב\"ם והר\"ב דלא כר\"י. ע\"כ משום דרבנן פליגי עליה במה דסבר ר\"י דמדמקבלת רק ע\"י תמיכה אמק\"ט. ורבנן ס\"ל דכיון דמתחלה עשאוה לשם כך שתקבל רק בתמיכה מק\"ט. מדדמי ללפד לעיל [פ\"ב מ\"ח]. וכ\"כ לשולי קיסום [פ\"ד מ\"ג] דבכולן אע\"ג שאין מקבלין רק ע\"י תמיכה אפ\"ה מדמתחלה נעשת לקבל באופן זה מק\"ט. ולר\"י שאני התם דאין הלפד והדבר התומכו כלי א'. לפיכך מדעשוי לקבל באופן כך מק\"ט. אבל הכא השידה והקמרון כלי א' הן. והו\"ל ככלי של פרקים שאינה נחשבת כב\"ק רק כשאבריה מחוברין. דודאי לא ס\"ד שבשעה שאבריה מפורקין יקבל כל אבר טומאה. וכן מוכח מלעיל [פי\"א מ\"ז. ופי\"ב מ\"ב] וכן מוכח מלקמן [פכ\"ו מ\"א. ומ\"ב] וכ\"כ מוכח מלעיל [פי\"ב מ\"ה] דבכולן א' א' בפ\"ע טהור. מדאין להם שם כלי בפ\"ע. ואע\"ג דלקמן סוף פרקן אמרינן דמטה מטמאת אברים ומטהרת אברים התם הרי ע\"כ בשיש בכל אבר שיעור מדרס בכדי לישב עליו מיירי. נמצא שאעפ\"י שמתפרק האבר אכתי חזיא למדרס. אבל כלי שמק\"ע משום ב\"ק. כיון שנתפרקה אין כאן ב\"ק. ואמק\"ט כלל. ואע\"ג דהכא לא נתבטל הב\"ק כשיסירו הקמרון ממנו. אפ\"ה כיון שמתנענעת ונופלת כל שלא יושיבו הקמרון עליה. מחשבה כאין לה ב\"ק כשמתפרקת. ולרבנן זהו דוקא שכשנתפרקה אין להאבר שנתפרק ב\"ק כלל. אבל הכא שהשידה ב\"ק גם כשהיא מפורקת מהקמרון. רק שצריכה תמיכה דמי טפי ללפד הנ\"ל ומק\"ט. מיהו פלוגתייהו רק בכלי שאינה מחזקת מ\"ס. אבל במחזקת מ\"ס ואינה יכולה לעמוד רק כשיתמכוה מחזקת מ\"ס. אבל בלי תמיכה אינה מחזקת כלל. זה פלוגתא דר' יוסי ורבנן היא [במ\"ג] דגם לרבנן דר\"י טהורין ממ\"נ בין שנדון אותה כקודם תמיכה או כלאחר תמיכה. הרי בין כך ובין כך הרי אינה בת קב\"ט כלל. ואפי' אם כשלא יתמכוה תקבל מעט. גם בכה\"ג כמו בלפד דיינינן לה כלאחר תמיכה ומק\"ט. ה\"נ דיינינן לה כלאחר תמיכה וטהורה ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השידה והתיבה והמגדל</b><br> גם הכא באינה מחזיק מ\"ס מיירי. דאי במחזיק מ\"ס. מה אע\"פ שמקבלין דקאמר. אדרבה הואיל שמקבלין מ\"ס טהורין. ואת\"ל דה\"ק דאעפ\"י שמקבלת השתא מעט אף שנשבר לה רגל א'. וסד\"א דתהוי כשאר כלי ב\"ק ותקב\"ט. אפ\"ה טהורה. ליתא דהרי תנינא לעיל [רפט\"ו] דלא מחשבה ככלי עץ העשוי לנחת אף שמחזיק מ\"ס. עד שיהא לה מושב רחב. וזו כיון שנשבר ממנה רגל א' אין לה מושב כהוגן. וא\"כ איך אפשר שתהיה טהורה. אלא ע\"כ דבשידה שאינה ממ\"ס מיירי. ואע\"ג שמקבלת דקאמר. ר\"ל שמקבלת מעט ע\"י תמיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמקבלין טהורין</b><br> דלא דמי ללפד לעיל [פ\"ב מ\"ח] דהתם עשאו מתחלה לשם תשמיש כזה שיקבל בתמיכה. משא\"כ הכא שע\"י שנשבר הרגל אינו מקבל רק בתמיכה. ולשם תשמיש הזה לא עשאו בתחלה רק פנים חדשות בא לכאן. ואינו מקבל טומאה עד שיגמור בלבו להשתמש בה מהשתא כך [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינן מקבלין כדרכן</b><br> לרמב\"ם הכא תו במחזקת מ\"ס מיירי. וה\"ק שידה שלימה. ואינה מחזקת מ\"ס רק כשיתמכוה:",
+                "דאע\"ג דבלפד שאינה בת קיבול רק ע\"י תמיכה מקבל טומאה [וכפ\"ב מ\"ח] אלמא מדנעשית לשם תשמיש כזה דיינינן לה כפי שהיא מתומכת לטמאה. א\"כ ה\"נ נדונה כפי שהיא מתומכת לטהרה. אפ\"ה ס\"ל דהחזקת מ\"ס שע\"י הטיי' אע\"ג דב\"ק מקרי. אהל לא מקרי. ולרבנן גם לענין אהל מקרי ב\"ק. כיון דעשאה מתחלה לשם תשמיש כך להכי אף שאין לה מושב רחב אמק\"ט. וכך פסק הרמב\"ם [כלים פ\"ג ה\"ז]. אמנם להר\"ש והר\"ב. שאינן מקבלין בלא וי\"ו גרסינן. א\"כ לאו דברי ר' יוסי היא. רק נתינת טעם הוא לשידה שנשבר לה רגל א'. דלהכי אף שמקבלת עדיין ע\"י הטייה אפ\"ה טהור. מדעכ\"פ אין מקבלת כדרכה בתחלה. רק ע\"י תמיכה. ורק ר' יוסי גם בכה\"ג מטמא. ומדמי לה ללפיד [ספ\"ב[ ולא מחלק בין שעשאו מתחלה לשם כך או לא. אבל בעשאו בתחלה לשימוש כזה. לכולי עלמא אמק\"ט. מדדמי ללפד. ולא מחלקין בין ב\"ק לאהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקליטי המטה</b><br> הן ב' מוטות שיש לכל א' מושב רחב. ומעמידין א' באמצעית מראשותיה של מטה. והשנית באמצעית מרגלותיה. כדי לפרוס סדין עליהן ממעל להשוכב בהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמור</b><br> הוא דף עץ עב שמעמידין עליו המטה. ואין לו ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחפוי</b><br> הוא דף פשוט שמניחין על ארבע נקליטי מטה. שהן בולטין מד' זויות המטה. כדי להיות אהל למטה. וכולן מיירי שאינן מחוברין להמטה. דאם לא כן היו מקבלין טומאה עם המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהוה ליה רק פשוטי כלי עץ שמשמשין רק לכלים [עי' פי\"ד מ\"ג]. וקמ\"ל הכא. דאע\"ג שהאדם ישן במטה בשעה שאלו משמשין להמטה. אפ\"ה לא מחשבו כמשמשין גם לאדם. מדלא משמש בהן אדם בלי אמצעית המטה. [ולהר\"ב דמיירי הכא אפי' כשהן של מתכות ויהיב טעמא דלהכי אמק\"ט מדמשמש לעץ. ולא זכיתי להבין. דזהו דוקא במשמש לעץ פשוט. אבל הכא הרי משמש למטה שמק\"ט. אלא הכי הול\"ל מדהוא תשמישי כלים. דאע\"ג שאינו מחובר לו מקרי תשמישי כלים [כפי\"ד מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא</b><br> ר\"ל אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מטה</b><br> הן ד' דפנות. דכשנטמא המטה. ונתפרקו. כל דף מנייהו נשאר בטומאתו [כסוף פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבן</b><br> הוא המרובע הארוך שמניחין אותו תוך הד' דפנות של מטה לאחר שנתחברו. ומסרגין בחללו של המרובע חבלים כדי לשכוב עליהן. וגם הוא נשאר בטומאתו גם כשנתפרק ממטה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלבני בני לוי</b><br> כשנוסעים מעיריהן לירושלים לשמור משמרתן בביהמ\"ק מוליכין עמהן מלבנות כנ\"ל. כדי שבכל מקום שילינו יניחו המלבן על ב' כסאות. שיעמידום א' לראש וא' לרגלי המלבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדהו\"ל פשוטי כ\"ע שמשמש רק לאדם שאמק\"ט [כפט\"ז סי' פ\"ו] ומה\"ט גם טומאת מדרס אינו מקבל. מדלא גרע ממטת שותפים שנחלקה [בסוף פרקן] אבל שאר מלבנות שמיוחדים למטה ידועה. כאברי מטה הן חשובים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן שנתנו על לשונות</b><br> נ\"ל דמדלא קאמר לשונות שנתנום תחת המלבן רק מלבן שנתנו ע\"ג לשונות. ש\"מ דלאו דין הלשונות אתא לאשמעינן. וכדמשמע מהר\"ב. רק דין המלבן קמ\"ל הכא [וכן משמע מלשון שהשיב בו ר\"י. דקאמר מ\"ש זה וכו' ואי אלשונות קאי. הול\"ל מ\"ש אלו] והיינו משום דלעיל מיירי שנתן המלבן על מסגרות שמחוברות בפנים בשולי דופני המטה. ולהכי הו\"ל המלבן חיבור להמטה. אבל הכא מיירי שנתן המלבן תוך חלול המטה ע\"ג לשונות שהעמיד תחת המלבן. והן כעין לוחות ארוכות ועבות שמעמידין תחת ד' זויות המלבן. כדי שיונח המלבן עליהן. ואין הלשונות מחוברות כלל במטה. נמצא שאין המלבן נתמך כלל על המטה רק על הלשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר ורבי יהודה מטמאין</b><br> מדעכ\"פ הוא דבוק במטה. והוא עיקר תשמיש של המטה. כגוף המטה חשוב אף שאינו מחובר במטה. בנגיעה בו סגי [כלעיל פ\"ה מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי ור' שמעון מטהרין</b><br> דלא ילפינן מכ\"ח החמור. אבל הכא מדאין תמיכת המלבן על המטה. לא מחשב כאבר מאברי המטה. רק כשאר פשוטי כ\"ע שמשמש רק לאדם שאמק\"ט. והיינו שפיר דקאמר עלה ר' יוסי. מ\"ש זה ממלבני בני לוי ששניהן אינן נתמכין על מטה ידוע. ואין נחשבין כאברי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שהיתה טמאה מדרס</b><br> נ\"ל דה\"ה בנטמאה בשאר טומאות. אלא אורחא דמלתא נקט. משום דנדה מצויה בבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי כרעים</b><br> ר\"ל שניטל מהמטה הדופן שלצד הראש או שלצד רגלי המטה. וב' רגלים שיש בכל א'. וא\"כ לא נשאר לפנינו מחובר מהמטה. רק ב' דפנותיה הארוכות מחובר עם קצרה א' שביניהן וב' כרעים שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל כל הנשאר מחובר מהמטה לפנינו. עדיין הוא בטומאתו כבתחלה. משום שעדיין יכול להשתמש בנשאר הזה לשכיבה כבתחילה. אף שעומדת משופע. ושכיבתו בה יהיה בדוחק קצת. אפ\"ה כיון שהוא כתשמיש קמא. אכתי לא נתבטל שם כלי מינה [כלעיל פי\"ג מ\"ד ופי\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארוכה ושתי כרעים</b><br> ר\"ל אבל אם ניטל מהמטה דופן א' מב' הדפנות הארוכות שלה. וב' כרעים שבב' קצוות הארוכה. וא\"כ נשאר מהמטה מחובר לפנינו. רק ב' דפנות הקצרות שלראש ורגלי המטה. ודופן הארוך שביניהן וב' כרעים שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל נתבטל הטומאה הקודמת מחלקים שנשארו מחוברים לפנינו. מדלא חזי כלל לשכיבה כבתחילה. ואע\"ג דיכול לתמוך הנשאר מהמטה בכותל ולשכב בה [כסוכה דט\"ז א']. זהו פנים חדשות שבא לכאן. ומהני רק דלקבל טומאה להבא. בשיחשוב להשתמש בה מהשתא כך. וכרבנן דר\"א בסוף פרקן. אבל עכ\"פ טומאה ישנה שבה נתבטל. מדלא חזיא לאותו תשמיש בה לבדה כבתחלה בלי תמיכה בגוף אחר. מיהו מודו רבנן. דכששוב יחזיר הארוכה וב' הכרעיים שנטל. ויחברם להארוכה וב' כרעים שנטל. או כשיחבר להנשאר ארוכה חדשה. אז שוב תחזור המטה לטומאתה הישנה כבתחלה. ורק כשנשברו ב' ארוכות. אף שעשה אחרות תחתיהן [עי' פי\"ט מ\"ו] או בנשברה ארוכה וקצרה ב' כרעיים שבהן. ועשה אחרות תחתיהן [כמ\"ט בפרקן] אז פרחה לה טומאה הקודמת לגמרי מהמטה. רק שמק\"ט להבא [וכסוף מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' נחמיה מטמא</b><br> מדיכול לתמכה בכותל ולישן בה. להכי נשארת בטומאתה הקודמת. ומכ\"ש דמק\"ט גם להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדד שתי לשונות לוכסן</b><br> שחתך ב' לשונות מתחת ב' רגליה. דהיינו א' מתחת רגל שבזוית זה. וא' מתחת רגל שבזוית שכנגדו באלכסן. ובב' הזויות הנשארים נשארו תחת רגליה הלשונות. ונ\"ל עוד דמיירי שהלשונות היו גבוהות טפח. וכדמסיק בגדד הכרעיים עצמן. דאל\"כ מ\"ש הא מהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוכסן</b><br> שחתך גובה טפח על טפח מכל כרע שבב' הכרעיים שעומדין באלכסון זה כנגד זה וכלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>או שמעטה פחות מטפח</b><br> שחתך וקיצר כל כרעיה. ועי\"ז לא נשאר ממקום השכיבה שבמטה עד לארץ גובה טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נ\"ל דר\"ל נתבטל ממנה טוי\"ש. דגרע וגרע מניטל קצרה לעיל. דהכא בכולהו גוונא. אינה ראויה לשכיבה כמו שהיא. מיהו עכ\"פ מק\"ט להבא. מדחזי לתמכה בכותל. לפיכך לא גרע מניטל ארוכה לעיל [סי' מ\"ג] ומה לי דתמכה בצד א'. או בתמכה בב' צדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה ארוכה ותקנה</b><br> נ\"ל דדיקא נקט הכא נשברה. דרק בניטלה שעתיד להחזירה [לעיל מ\"ה] צריך דוקא תרתי לריעותא. שנטלה ארוכה עם ב' כרעיים. וגם לא נתקנה עדיין. אז נתבטל מהנשאר טוי\"ש אבל בחדא לטיבותא. שניטל ארוכה בלי ב' כרעיים אף שלא נתקנה עדיין. או שניטל עם ב' כרעיים. אבל שוב נתקנה. נשארת המטה בטוי\"ש. אבל הכא בנשברה דוקא בב' לטיבותא. שנשברה הארוכה בלי ב' כרעיים. וגם חזרה ונתקנה. אז נשארת בטוי\"ש אבל בחדא לריעותא שנשברה ארוכה עם ב' כרעיים אף שנתקנה [כחלקוה אחין במ\"ט]. או אף שנשברה בלי ב' כרעיים. אבל לא נתקנה עדיין [כבבא דנן]. נתבטל טומאה ישנה מהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשברה שניה ותקנה</b><br> ר\"ל אף שתקן גם לשני' אחר שתיקן גם ראשונה השבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מן המדרס</b><br> אף שכבר תקן הראשונה קודם שבירת שניה אפ\"ה נתבטל מהמטה טומאה ראשונה. דתקונה דהשתא פנים חדשות הוא שבא לכאן. והו\"ל כמטה חדשה שמק\"ט רק להבא. ולא דמי לכרע טמא שחיברה למטה שלימה טהורה שכולה טמאה מדרס [כמ\"ז]. התם כל אברי המטה הראשונה הן כאן וכדבעינן למימר לקמן. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמאה מגע מדרס</b><br> ואפי' לר' יוסי [פכ\"ז מ\"ט] דקאמר וכי באיזה מדרס נגע זה. התם נתבטל טומאת מדרס לגמרי מהמגיע בשעה שנגע בה הנוגע. אבל הכא הרי הארוכה הראשונה שנשברה תחלה ותקנה. ודאי כבר נטמאה מגע מדרס. מדלא בטל טומאת המדרס מהמגיע. דהיינו מהמטה. שהיתה אז עדיין טמאה מדרס. ולהכי גם השתא שנשברה גם ארוכה הב' ונתבטל טומאת המדרס מהמגיע. עכ\"פ לא פרחה טומאה מהארוכה החדשה הראשונה. שהיתה טמאה מגע מדרס ומדכל המטה מחוברת לה. כולה טמאה מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה טהורה</b><br> נטהרה המטה לגמרי. דאף שתיקן אח\"כ ב' ארוכות אחרות בה. אפ\"ה אינה חוזרת לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרע שהיתה טמאה מדרס</b><br> שנתפרק הכרע ממטה שהיא טמאה מדרס. והמטה עדיין קיימת ודעתו להחזירן יחד. דאז כששוב יחבר אברי המטה תחזר לטוי\"ש [כחכמים בסוף פרקן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה למטה</b><br> אפי' למטה אחרת שהיתה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה טמאה מדרס</b><br> דאע\"ג דהכרע כל זמן שהיתה מפורדת פרחה טומאה מנה. דהרי לא עדיף כרע מארוכה וב\"כ דמטהרי רבנן לעיל [במ\"ה] אפ\"ה כיון ששוב חיבר הכרע למטה ויהיה הכרע שוב ראוי לתשמיש הראשון. הו\"ל כאבר טמא שבמטה טמאה. וחוזרת לטוי\"ש. וגם שאר המטה שמחובר לה הכרע. אע\"ג שקודם שחיבר לה הכרע. טהורה היתה. אפ\"ה כיון דהשתא מחוברת לאבר טמא נחשבו יחד כגוף א' וכולה טמאה מדרס כהאבר דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה היא טמאה מדרס</b><br> לא שבאמת טמאה. דהרי כל זמן שמפורדת לא עדיף מזמן פרידתה בתחלה שהיתה טהורה ביני ביני. וכמש\"ל. אלא ר\"ל דטומאת מדרס שהיה בה בתחלה מתלי תלי עלה שכששוב יחברה למטה אחרת חדשה. תהיה שוב גם המטה ההיא טמאה מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה מגע מדרס</b><br> דאע\"ג דהשתא אין המטה גוף א' עם כרע המדרס. עכ\"פ כבר נגע בה בשעה שהיו מחוברים יחד. ואע\"ג דהכרע לבד קודם שחברו אין בו טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה בו המטה הי' טמא מדרס. מדהיה אז אבר ממטה שלימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת ז'</b><br> נ\"ל דלהכי לא נקט היתה טמאה טמא מת. ור\"ל שנטמא המטה ממת עצמו. דא\"כ היתה המטה אבי אבות כמת עצמו [ועי' ביבקש דעת סוף סי' ח'] וא\"כ אמאי נימא כשחזר ופירש. המטה טמא טומאת ערב. הרי כלים בכלים טמאין שניהן טומאת ז' [כאהלות פ\"א מ\"ב]. אע\"כ דהכא מיירי שהמטה נגעה במטה שהיתה טמאה טומאת ז'. שנטמאה גם היא טו\"ז. ואח\"כ פירש כרע זה ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה למטה כולה טמאה טומאת שבעה פרשה היא טמאה טומאת שבעה</b><br> ה\"נ פירושה כלעיל סי' נ\"ו ור\"ל לא שבאמת טמאה השתא. אלא שעדיין הטומאה חופפת עליה שכשיחברה לשום מטה תהיה כולה טמאה טו\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה טמאה טומאת ערב</b><br> דהרי מטה זו רק ראשון היא. וכל ולד א\"צ טומאת שבעה ולא הזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת ערב</b><br> כגון שנגעה בשרץ או בשום אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה</b><br> דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט [כריש ב\"ק] ובאמת הוה מצי הכא למנקט כדנקט במ\"ח. דאין מגע עושה מגע. רק הך דהתם קאי נמי אבבא זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השן של מעדר</b><br> מעדר הוא עץ פשוט כמקל. ותוחבין בראשו שניים של מתכות כדי לחפור בו. או כדי להיות כמזלג. להפוך בהן השבלים שנקצרו כדי שיתיבשו מהר גם התחתונות. ולפעמים שולפין השניים מהמקל. ולהכי אם כשהיו שניהן מחוברין יחד נטמאו טו\"ז או טומאת ערב. ושלף השניים ממקל ראשון וחברן למקל אחר. דינן כמטה הנ\"ל. אבל טומאת מדרס לא שייך במעדר. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה</b><br> ר\"ל תפילין של ראש שיש בו ד' בתים. וכל בית נקרא קציצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה כלים</b><br> אי\"ל דה\"ק אותה תפלה שהיא בת ד' כלים. דהיינו תפילין של ראש. שיש בה ד' בתים. ליתא. דא\"כ הול\"ל בקיצור. תפילין של ראש. ואי דאתא לאשמעינן דתפילין של ראש צריך לעשותו ד' בתים נפרדין [א\"ח סי' ל\"ב ס\"מ]. עכ\"פ מי סני לשון קציצה. וכדקאמר בתר הכי התיר קציצה ראשונה. ה\"נ הול\"ל תפילה ד' קציצות. ותו למה קרי להקציצות כלים. וכי הקציצות כלים הם ככל הכלי תשמיש. גם אי\"ל דמ\"ש ד' כלים. ר\"ל אע\"ג שנעשין מעור א' אפ\"ה דינן כד' כלים נפרדים. דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וכטבלא מלא קערות [פ\"ב מ\"ז. ופ\"י מ\"ח]. ג\"כ ליתא. דדוקא בכ\"ח אמרינן כן מדאמק\"ט מגבו. והרי תוך של כל א' הוא גבו של שני. אבל שאר כלים שמק\"ט מגבו. רק בנטמא במשקין שכל עיקר טומאתן לכלי מד\"ס. אמרינן דבנטמא א' לא נטמא חבירו [כלקמן פכ\"ה מ\"ב ג' ד' ה']. וכמו כן בנפחת ב\"ק א' שבהן. ונגע טומאה בהנפחת. או בהב\"ק שנשאר שלם. אין א' מהן חיבור להשני [כפי\"ט מ\"ח]. אבל בשניהן שלמין. בנטמא א' נטמא גם חבירו. משום דשניהן מק\"ט מגבו ושניהן הלא גוף א' הם. אלא ה\"ק תפלה ד' כלים הם. לא לאשמעינן מניינם אתא. דזהו דבר הנראה לעינים. אלא אתא להשמיענו דד' קציצות של תפילין של ראש. דין כל אחד כשאר כלי שיש לו ב\"ק. ולא תימא דהו\"ל כב\"ק העשוי למלאות. דלא שמיה ב\"ק [וכמ\"ש לעיל בס\"ד ספ\"ב]. א\"נ נ\"ל דה\"ק ד' כלים נפרדים הם. דאם גם נתקלקלו ג' חוץ מא' מהן. אפ\"ה הב\"ק הנשאר מחשב כלי להשאר בטומאתו וגם לק\"ט להבא. וככיס שבתורמל [פי\"ט מ\"ח] ואע\"ג דהכא כיון שנתקלקלו בהתפלה קציצה א' תו לא חזי לתשמישו. אפ\"ה מדעכ\"פ נשאר ב\"ק א' הרי זה בת קב\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיר קציצה הראשונה</b><br> ר\"ל אחר שנטמא התפלה בשום אב הטומאה התיר קציצה א'. מיהו לא איירי שנטמא התפילה ממת עצמו. דאז היה נעשה התפלה אבי אבות והיאך קאמר בסיפא. שאין מגע עושה מגע. הרי הכלי השלישי עכ\"פ טמא טומאת ערב [כאהלות פ\"א מ\"ב]. אע\"כ שנגע התפלה בכלי שנגע במת. ולהכי שפיר כלי שנגע אח\"כ בהולד טהור לגמרי. דאדם וכלים אמק\"ט רק מאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותקנה</b><br> שחזר ועשאה קציצה כבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דחיבורן משוי לכולם גוף א' עם הנשאר מד' הבתים שהיו כבר אה\"ט. ולפיכך גם בית חדש זה הוא כמוהם [ולא נקט הכא בתפילין טומאת מדרס וכלעיל. דתפילין לא חזיין למדרס. וגם שרץ לא נקט. משום דאז לא היה אפשר שיסיים התנא אבל טמא מגע טמא שרץ. דהרי הנוגע בשרץ היא רק ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שניה וכן שלישית</b><br> שהתירן וחזר ותקנן כולן חשיבי חיבור להך חד שנשאר שלם:",
+                "דהג' קציצות שתקנן נגעו בהרביעית בשעה שעדיין היתה קיימת. והיתה אז אה\"ט. ואף הרביעית אחר שהתירה וחזר ותקנה גם היא נעשית ראשון כמותן מדנתחברה להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה במגע</b><br> ר\"ל ראשון כמו שהיתה קודם שהתירה ותקנה והיינו מדמחוברת לג' הנשארים שהן ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיר את השלישית טהורה</b><br> כולן נטהרו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מגע עושה מגע</b><br> ר\"ל דאע\"ג דהג' שהתירן ותקנן שנית נגעו בהרביעית שעדיין בתקונה הראשונה עומדת. עכ\"פ כשהתיר הרביעית פעם ראשון פרח ממנה טומאת אב שהיה בה בתחלה. אלא שנעשית ראשון. מדמחובר בג' האחרים שגם מהם פרח טומאת אב ונעשו ראשון. ולהכי מדמחוברת הד' להג' נעשית גם היא ראשון. וכיון שהותרו השתא הג' פעם שנייה. ופרח מהם גם טומאת ראשון. נמצא שהד' אע\"ג שעדיין קיימת בתקונה הראשונה אפ\"ה כיון שכל טומאתה הי' רק מדהיתה מחוברת להג'. וכיון שהשתא נטהרו הן גם היא טהורה. והיינו דקאמר תנא שאין מגע עושה מגע. ר\"ל דלא תימא שהרביעית גם אחר שהותרו הג'. תהיה טמאה. מדנגעה בהג' קודם שהותרו פעם ב' שהיו אז עדיין טמאין. להכי קאמר שאין מגע עושה מגע. ר\"ל הרי טומאת הג' קודם שהותרו פעם ב'. לא היה רק מדנגעו בהרביעית שהיתה אז עדיין אב. ונעשו הג' ע\"י נגיעה זו ראשון. והיאך יטמאו להרביעי כשיגעו בה. דהרי אין ראשון מטמא כלי. אלא רק מדהיתה הד' מחוברת להג' בשעה שהיא ראשון. היתה כמותן. והשתא שנטהרו הן נטהרה גם היא. אבל להג' שנתחדשו השתא שוב פעם ב'. א\"צ התנא ליתן טעם על טהרתן. דפשיטא דטהורין לגמרי. דוכי באיזה טומאה נגעו הם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה</b><br> שנטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגנב חציה</b><br> שנגנב מהמטה ארוכה וקצרה ושתי כרעים והרי סתם גנבה מיאש [כפרק כ\"ו משנה ח'] ולא נשאר רק ארוכה וקצרה ושתי כרעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדאין עתיד להחזיר הפרקים יחד הו\"ל הארוכה וב' כרעים שנטלו כנשברו. והרי בכה\"ג נתבטל גם מהנשאר הטומאה ישנה. דהרי גם אפילו רק נטלה מהמטה ארוכה ושתי כרעים. אע\"ג שעתיד להחזירה אפ\"ה כל עוד שלא החזירה. נתבטל מכל חלק הטומאה ישנה [כלעיל מ\"ה] מכל שכן הכא דהו\"ל כנשברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת טומאה מכאן ולהבא</b><br> דכבר פרח טומאה ישנה מינה בחלוקה הראשונה שלא היה על דעתו להחזיר הפרקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה מיטמאה חבילה</b><br> ר\"ל רק כשהיא שלימה מק\"ט. אבל מפורקת. אפי' בנשאר בכל פרק ארוכה מחוברת עם ב\"כ. אפ\"ה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרת חבילה</b><br> דאם נטמאה כשהיתה שלימה. ונתפרקה אח\"כ. אפי' נשאר ארוכה מחוברת עם ב\"כ. אפ\"ה אין טבילה מועלת לה כל זמן שהיא מפורקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים</b><br> אפי' בשעה שהיא מפורקת. מק\"ט. ודוקא בשנטמא ארוכה וב\"כ מחובר. או קצרה וב\"כ מחובר מדחזיין לתמכן בכותל. אבל בפחות מזה. אפי' דעתו להחזיר הפרקים. אפ\"ה כל עוד שמפורקת פרחה טומאה מינה. וגם אמק\"ט מדהשתא עדיין לא חזי למודי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרת איברים</b><br> דבנטמאה כשהיתה שלימה. מהני לה טבילה אפי' טובל ממנה כל אבר ואבר לבד [ועי' לעיל פי\"ד מ\"ז ודו\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפרק את המטה להטבילה</b><br> מיירי במטה שנטמאה בטומאת מת ונעשית חב. או ששכב עליה זב שנעשית עי\"ז אה\"ט. שמטמא אדם המפרקה כשנוגע בה להטבילה. ואע\"ג שא\"צ לפרקה קודם טבילה [וכלעיל ספי\"ח] מיירי הכא שהמטה גדולה. ואינו יכול להכניסה להמקוה רק אברים אברים. ובכה\"ג אינו יכיל להשתמר מליגע באבריה הרבים אחר שנתפרקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוגע בחבלין</b><br> היינו החבלים שהמטה מסורגת מהן בשעה שנטמאה. ונטמאו עמה. דאע\"ג דחבלים לבדן אמק\"ט [כהת\"כ שהביא רתוי\"ט לקמן פכ\"ז מ\"א] אפ\"ה כ\"ז שמחוברין במטה מקבלין טומאה אגבה. והשתא שהיא מפורקת נשארו החבלים מחוברים בא' מאברי המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכל אברי המטה אין בהם טוי\"ש כ\"ז שהן מפורקין וכ\"ש החבלים דאע\"ג שהן דבר בפ\"ע. עכ\"פ ממ\"נ אי כאברי המטה דיינינן לה. הרי כל אבריה כשנתפרקו אין בהן אז טוי\"ש. ואי כגוף בפ\"ע דיינינן לה. הרי חבלים ומשיחות אמק\"ט. מדאינן כשק שהוא טוי וארוג [כספרא שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבל מאימתי הוא חבור למטה</b><br> ר\"ל כשמסרג מטה חדשה בחבל. מאימתי החבל הוא חיבור להמטה שיתטמא שניהן כשנגע טומאה בא' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיסרג בה שלשה בתים</b><br> שכל הסירוג הוא עשוי חלונות חלונות מרובעות. וכל חלון נקרא בית. ומשסירג בהמטה ג' בתים. אז שאר החבל המדולדל כל כדי סירוג שאר הבתים הו\"ל חיבור להמטה שטמאה גם בלי סירוג משישופו בעור הדג [כרפט\"ז] [והר\"ש כתב אפי' ארוך עשר אמות. ובתוספתא [פ\"ט דב\"מ דכלים] אפי' ארוך ק' אמה הו\"ל חיבור. וא\"ת הרי במ\"ב אמרינן דרק עד י\"ט חיבור. י\"ל דהכא מיירי בצריך כל הק' אמה להסירוג. וזה כדברינו לעיל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוגע מן הקשר ולפנים</b><br> אם קשר חבל אחר לחבל שכבר סרג ממנו ג' בתים. ודעתו לסרג גם החבל האחר בהמטה ונגע טומאה מהקשר ולפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> זהו פשיטא דמרישא שמעינן לה. אלא דקמ\"ל דגם הקשר עצמו כלפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הקשר ולחוץ טהור</b><br> אף שנצרך לסרג בו. ואע\"ג דהחלק ההוא נגע בהקשר הטמא. הרי חבל אמק\"ט [וכלעיל סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי הקשר</b><br> הם ציצי ראשי החבלים שיוצאים בראש הקשר. כדי שלא יתנתק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצרכו</b><br> ר\"ל במה שבלעדו יתנתק הקשר. זהו הו\"ל כגוף הקשר. והו\"ל חיבור להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר שלש אצבעות</b><br> דאם לא יצאו בקצה הקשר גא\"צ יתנתק הקשר הנעשה בחבלים עבים כפי שצריך לסרג בהן המטה לשכוב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החבל היוצא מן המטה</b><br> ונשאר מדולדל בה אחר גמר הסירוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ה' טפחים</b><br> עד ולא עד בכלל. דכל השיעורין לחומרא מדהן הלממ\"ס דכדאורייתא דמיא [כרמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"י]. חוץ משיעור גריס דמדהוא מדרבנן מקלינן גביה [חולין נ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל כשנטמא המטה. נשאר החבל הזה טהור. דאינו חיבור לה. מדלא חזי להיות לה יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחמשה ועד עשרה</b><br> עד ועד בכלל. ומטעמא דאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כולו הו\"ל יד וחיבור להמטה [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל כשארוך יותר מי\"ט. רק עד י\"ט ממנו הו\"ל חיבור. והשאר דלמגזיא קאי. ולהכי אינו חיבור להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבו</b><br> ר\"ל רק כשהחבל ארוך עד י\"ט. בו קושרין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>קושרין את הפסחים</b><br> דאע\"ג דפסח דורות אין צריך שיהיה מקחו מבעשור לחדש [כפסחים צ\"ו א'] אפ\"ה לזכר יציאת מצרים נוהגין וותיקין לקנות גם פסח דורות בעשור לחודש. וכדי לפרסם הנס קשרוהו באותן הימים בהחבל היוצא מהמטה. שיראוהו כל הבא אל הבית. מה שלא הי' אפשר אם הכניסוהו ברפת [ואף דבל\"ז היה צריך עכ\"פ ביקור ד' ימים [כסוכה מ\"ב א'] עכ\"פ היה סגי כשנתבקר ד' ימים אצל המוכר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשלשלין את המטות</b><br> כשירצו לשלשל המטה מלמעלה למטה. אוחזו בחבל ההוא ומשלשלו. ובגבוה יותר מי\"ט. אז לא יועיל לו אחיזת החבל הדק שרגילין לסרג בו המטות. משום שהמטה כבידה. וכל עוד שמקום השלשול רב מי\"ט. יגדל הכובד יותר ויתנתק החבל אם לא יהא עב יותר מהחבל שיסרגו בו המטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיזרן</b><br> מיזרון הוא אזור הכרוך סביב לד' דפנות המטה לחזקם יחד. ולפעמים הוא ארוך יותר מהצורך ונשאר מדולדל ותלוי בסוף הסיבוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצא מן המטה כל שהוא</b><br> ר\"ל בין שהוא ארוך הרבה או רק מעט יותר מהצורך. הו\"ל חיבור. דמשום חשיבות אינו חותך אותו משם אעפ\"י שא\"צ לו. ומניחו שם דחושש דכשיתרפו פרקי המטה. יחזור ויכרוך עם המותר מהמזרון סביב פרקיה כמה פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר עד עשרה טפחים</b><br> הוה חיבור. וכחבל לעיל [מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי מיזרן</b><br> היינו מזרון שבלה ונשאר רק קצת ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' טפחים</b><br> כשנשאר ממנו בריא אורך ז\"ט. עדיין כלי הוא ומק\"ט ככל אריג. אבל בבציר מהכי לא חזי למידי ואמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לעשותו חבק לחמור</b><br> לחבוש בו החמור מתחת לבטנו כשיקשור אותו בב' קצוותיו מזה ומזה להמרדעת שמונח ע\"ג החמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נישא הזב על המטה ועל המיזרן</b><br> ר\"ל על המטה שהמזרון כרוך עליה וגם יוצא ומדולדל ממנו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> ר\"ל כ\"ז שהמזרון מחובר להמטה. אפי' הוא ארוך הרבה. הרי הוא אה\"ט כהמטה. ולפיכך אפשר שיטמא שנים. דהיינו ראשון ושני. והשני שוב פוסל אחד ועושהו שלישי. וכגון בתרומה [והא דלא נקט מטמא שלשה ופוסל א' ועושהו רביעי. וכגון בקדש. היינו מדאינו מצוי. משא\"כ תרומה מצויה. וגם בחולין מצוייה שנעשה על טהרת תרומה. אבל חולין שנעשה על טהרת קודש קיי\"ל דלאו כקודש דמי. כרמב\"ם פי\"א מאה\"ט ה\"ט] וכל זה קודם שפירש המזרון מהמטה. אבל לאחר שפירש. אין המזרון רק ראשון מדנגע במטה שהוא אה\"ט [כפ\"ה דזבים. ועי' לעיל פי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דברי ר\"מ</b><br> לטעמיה אזיל דס\"ל ברישא דאפי' ארוך הרבה. כולו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר נישא הזב על המטה ועל המיזרן</b><br> ר\"ל על המטה שמזרון כרוך עליה. וכלעיל. ופשיטא דבהכי איירינן. אלא משום סיפא דנקט נישא על המזרון עצמו. נקט הכא נישא על המטה ומזרון. ור\"ל דרק ר' יוסי מחלק בין הכי להכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>י' טפחים</b><br> נמי לטעמיה אזל דס\"ל ברישא דרק עד י\"ט הו\"ל אה\"ט כהמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל אותו חלק של המזרון שהוא חוץ מהי\"ט שסמוכים להמטה. אין דינו רק כראשון. מדנגע בהחלק שתוך הי\"ט שאותו חלק הוא אה\"ט כהמטה עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נישא על המיזרן</b><br> ר\"ל שנישא על המזרון עצמו בשעה שמחובר להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולפנים</b><br> ר\"ל אם נישא על החלק של המזרון שמעשרה ולפנים למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מטמא כמפורש לעיל דכל עוד שלא פירש מהמטה מטמא ב' ופוסל א'. דאע\"ג דמזרון עצמו לא חזי למדרס. אפ\"ה כל עוד שהוא מחובר להמטה. הו\"ל הי\"ט שסמוך להמטה כהמטה עצמה ומק\"ט מדרס. וממילא משתמע שהמטה בעצמה לכ\"ע טמאה עי\"ז כמדרס. דהרי תוך י\"ט לכ\"ע הו\"ל המזרון כגוף המטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה ולחוץ</b><br> ר\"ל אם נישא על החלק שהוא חוץ מהי\"ט. אז כל המזרון טהור. דהרי חוץ מהי\"ט אינו חשוב כהמטה. וכיון שכן. המזרון בעצמו הרי לא חזי למדרס. ומיירי שלא נגע הזב בהמזרון. וכגון שהיה מפסיק בינו למזרון דבר שאמק\"ט מדרס שאומרים לו עמוד ונמ\"ל. נמצא שהדבר ההוא שנגע בו הזב נעשה ראשון. ואינו מטמא להמזרון. או שהיה מפסיק בין הזב למזרון נייר וכדומה שאמק\"ט כלל. דאל\"כ א\"א שיהיה המזרון טהור לגמרי. דהרי לכל הפחות נגע הזב בהמזרון ונעשה ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שהיתה טמאה מדרס וכרך לה מיזרן כולה טמאה מדרס</b><br> בעודו מחובר להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה מדרס והמיזרן מגע מדרס</b><br> ר\"ל הרי המזרון אז ראשון. מדנגע במטת המדרס [ועי' פי\"ח מ\"ז סי' נ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טמאה טומאת שבעה</b><br> כגון שנטמא בטומאת מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה טומאת ערב והמיזרן טהור</b><br> דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה שכרך לה מיזרן ונגע בהן המת</b><br> ר\"ל בעודן כרוכין יחד. נגע מת באחד מהן. ומה\"ט נקט נגע. דקמ\"ל דא' נטמא בטומאת חבירו. דאילו היה באהל. פשיטא דשניהן נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין טומאת שבעה</b><br> ונ\"ל דלהכי לא נקט בקיצור. מטה שכרך לה מזרון ונטמאו טומאת ז'. פירשו וכו'. דהרי כבר ידעינן דמת מטמא טו\"ז. ה\"ט משום דהיא גופה קמ\"ל. דבנטמא ממת. אז כל המזרון ואפי' ארוך ק' אמה. כולו טמא טו\"ז. ואפי' לר' יוסי לעיל. משום דרק במדרס ס\"ל לר' יוסי דדוקא מה שתוך י\"ט הו\"ל כמטה. ומתטמא בטומאת המטה. אבל מה שחוץ מי\"ט. לא שייך להמטה. והרי מצ\"ע לא חזי למדרס. משא\"כ בשאר אה\"ט. הרי כל המזרון כלי הוא ומק\"ט כהמטה עצמה ולפיכך כל זמן שהן מחוברין הן כב' כלים המחוברין יחד. שנטמא אחד מהן בשנטמא חבירו. כקערות שבטבלא ובית התבלין [לעיל פ\"ב מ\"ז]. וכ\"כ ד' קציצות שבתפילין [פי\"ח מ\"ח] ועי' מ\"ש בזה לקמן סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשו טמאין טומאת שבעה</b><br> ר\"ל כל אחד. עדיין טמא בטומאה הקודמת בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה</b><br> שטמאה מאיזה מין טומאה שיהיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו שתי ארוכות שלה</b><br> והרי עדיין ראויות להחזירן. וכיון שכן. אע\"ג דכל עוד שהן מפורקין פרחה מהן טומאה הישנה. אפ\"ה אם יחבר אבר א' מהן אפי' למטה אחרת טהורה. כל המטה השנייה טמאה בטומאה הראשונה [ועי' לעיל ספי\"ט בכללי מטה סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שנה את הנקבים</b><br> שלא הרחיב או קיצר בהכרעיים את הנקבים שהיו תחובין בהם הארוכות הראשונות שנטלו מהמטה. נמצא דלכשירצה יכול לתחוב שם שוב הארוכות הישנות. ואז ודאי יטמא הכל בטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתברו חדשות טמאה</b><br> ר\"ל אפי' נשתברו החדשות טמאה המטה. ולא שבאמת טמאה השתא. דהרי מפורקת היא. אלא ר\"ל דעדיין טומאה הישנה חופפת על המטה. שכשיעשה לה חדשות אחרות וכ\"ש כשיחזור לה הישנות שניטלו ממנה תחזור לטוי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישנות</b><br> אם הם נשתברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהרה המטה עי\"ז אף שיש בה השתא חדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל הולך אחר הישנות</b><br> ולהכי אם נשתברו הישנות. הו\"ל הנשאר כשיבור הכלי. והיינו דקמ\"ל מתניתין. דמטה טמאה. מדמחובר בה ארוכות החדשות. אפ\"ה אפשר שתתטהר אע\"ג שלא חלו בה ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת</b><br> ר\"ל מקבלת טומאה ממת. וה\"ה משאר אה\"ט. רק נקט ממת. שהיא הטומאה היותר חמורה משאר אה\"ט. אבל לאפוקי מדרס שאמק\"ט כשישב עליה הזב. כל שלא נגע בה. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת</b><br> מדעדיין נשאר בה ב\"ק. אף שניטל כיסוי שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמטה טהורה</b><br> נתבטל ממנה הטוי\"ש. וגם להבא אמק\"ט כלל. אפי' ממדרס דחזי' לה השתא כשיהפכנה על צדה. ובזה אפי' ר\"מ מודה. דאע\"ג דפליג לקמן [מ\"ט ומ\"י] התם כבר היה עליה תחלה טומאת מדרס טפל עכ\"פ. משא\"כ הכא לא היה עליה תחלה טומאת מדרס כלל אפי' טפל [ועמ\"ש לקמן פכ\"ב מ\"ז] מיהו נל\"פ דכשיעשה בה השתא שום מעשה לישיבה מק\"ט מדרס. אבל יחוד לא מהני [וכלקמן פ\"כ מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגורות שבה</b><br> ר\"ל תיבה הנ\"ל שנפחתה. ונשארו בה מחוברות ארגזות שלימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> אם טמאה היתה התיבה. נשארה המגורות בטומאת התיבה כבתחלה. אע\"ג שהתיבה נטהרה כשנפחתה. וגם להבא אע\"ג שהתיבה אמק\"ט. אפ\"ה המגורות שלימות שבה מק\"ט. מכל אה\"ט. וכשנטמאת א' מהן נטמאת חבירתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינם חבור לה</b><br> דבנגעה טומאה בהגדולה שנפחתה. הכל טהור. ואם בארגזים עכ\"פ הגדולה שנפחתה נשארת בטהרתה. ואע\"ג דכל המחובר לטמא טמא [וכפי\"ב מ\"ב] היינו בצריכין זל\"ז [וכמ\"ש לעיל סי' י\"א] מיהו בשניהן שלימין. אפי' א\"צ זל\"ז. הן חיבור זל\"ז. וכבית התבלין [לעיל פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> תורמל הוא כיס של עור שלהרועה. ותפורין בדפנותיו שבפנים כמה חתיכות של עור. כדי שיהיה תוך חללו כמה כיסין קטנים להניח שם חפצים נפרדים שצריך להן כל היום בשבתו בשדה. ונקרע ונפחת הכיס הגדול שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה כיס שבתוכו טמא</b><br> אם טמא היה הכיס הגדול. נשארו השתא הכיסין הקטנים בטומאת הכיס הגדול כבתחלה. וגם להבא. עכ\"פ הכיסים הקטנים מק\"ט כמו במגורות לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור לו</b><br> הכל כלעיל במגורות. וקמ\"ל תורמל. דלא מיבעיא מגורות שיש לכל א' דפנות וחלול בפ\"ע. אלא שמחוברים יחד. אלא אפי' תורמל שהכיס הקטן. אינו רק חתיכה א' מעור שתפורה מג' שפתותיו על דופן הגדול. נמצא שדפנות הגדול הם ג\"כ דופן להקטן הפנימי. אפ\"ה מה שא\"צ מדופן הגדול להכיס הפנימי הקטן. אינו חיבור להקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> שלוייכע בל\"א והוא נוד מעור לשום בתוכו מים ושאר משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבצים שלה מקבלות עמה</b><br> דהמפשיט עור בהמה לצורך נוד. אינו חותך העור כלל לארכו. כמו שמפשיטין בזמנינו. אלא מפשיטה סביב בעגול. ומתחיל באחורי הבהמה ומפשיט סביב בעגול עד הצואר [כחולין פ\"ט מ\"ג] והיינו כדי למעט תפירות כל מה דאפשר בהנוד ונמצא שב' הכיסין שביצי הזכר היו תלויין בהם בחיי הבהמה. גם הם נשארו בהעור שהפשיט. ופה ב\"ק של ב' הכיסין פתוח לפנים להנוד. וכשממלאין הנוד נתמלאו גם הן מהמשקין שבנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפחתו</b><br> שאותן ב' כיסין נטלו שולים שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ר\"ל אף על גב דאף שנפחתו שולים שלהן. אפילו הכי כשירצה שיקבלו גם הם יכול להפנות שולי הכיסין כלפי מעלה. כזה* אפ\"ה קבלה שלהן זו לא היה מתחלה כך והשתא פנים חדשות בא לכאן. ואמק\"ט עד שיעשה בה מעשה. ע\"ד שישתמש בהן באופן זה. מיהו ב\"ק החמת הגדול. נשאר בטומאתו. וכמגורות תיבה לעיל. אבל נ\"ל דלהכי הפסיק התנא בדיני תורמל וחמת בין דיני תיבה שבמשנה ז' לדיני תיבה שבמשנה ט'. ה\"ט משום דדיני מגורות תיבה וכיסי תורמל וכיסי חמת. כולן דינן שוה ושייכי אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמדאפשר להשתמש בעיקר תשמישין שבתוך התיבה אף בשעה שישב עליה הזב. אין אומרים לו עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי אימתי בזמן שאינה גבוהה י' טפחים</b><br> דאז נוח לישב עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שאין לה לזבז טפח</b><br> ר\"ל או אפי' גבוה י\"ט. אבל אין שפה למעלה סביב גבוה טפח. דבשלמא בשנמוכה התיבה מי\"ט. שאז רגלי היושב עליה נסמכים בארץ. אז אין הרגלים נדחקים מהשפה. אבל כשהתיבה גבוה י\"ט. רגלי היושב עליה נשארים תלויות באויר בשעה שיושב עליה. והן נדחקים עי\"ז מהשפה שתחת הירכות. ואין נוח לישב עליה [מיהו מכל רבותינו המפרשים נראה דתרתי לטיבותא בעינן שתהיה נמוכה מי\"ט. וגם שלא יהיה לה לזביז. אז מק\"ט מדרס ולפ\"ז צריך לגרוס בדברי ר' יוסי. ושאין לה לזביז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמעלן</b><br> ר\"ל שהתיבה שפתחה מצדה ניטל כסוי שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> אע\"ג שכשיפתח פתחה שמן הצד לא יהיה לה ב\"ק. אפ\"ה מק\"ט. מדעכ\"פ כשפתחה סתום נשאר ב\"ק שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה מלמטן ר\"מ מטמא</b><br> אף במדרס. דמדפתחה בצדה. עדיין חזיא לישיבה כבתחילה. והרי כל המק\"ט מדרס. מקבל גם שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. ולרתוי\"ט [לקמן פכ\"ד] דבנתקלקל הכלי ליתא להאי כללא. א\"כ הכא לר\"מ רק למדרס מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין מפני שבטל העקר</b><br> היינו תשמיש שבתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלה הטפלה</b><br> היינו הישיבה שע\"ג. שזה רק טפל הי' להתשמיש שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת</b><br> קופה של זבל דוקא [ועי' פכ\"ד מ\"ט] והוא עשוי כמין סל. ויש להקופה דפנות נמוכין שביניהן מונח הזבל. רק שמאמצעות שולי הקופה יש בליטה שעליה יושב המנהיג השוורים שמושכין הקופה עם הזבל [תוספתא פ\"ו דב\"מ בכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה מלקבל רמונים</b><br> והרי עי\"ז נתבטלה מלקבל שאר טומאות [כרפי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטמא</b><br> ס\"ל דעכ\"פ מק\"ט מדרס משום שעדיין חזיא לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה</b><br> וקמ\"ל תיבה לרבותא דרבנן. דאע\"ג דאין הישיבה שע\"ג צריך לתשמיש שבתוכה. אפ\"ה אמרינן דבטל העיקר בטל הטפילה. וקמ\"ל משפלת לרבותא דר\"מ. דאע\"ג דעיקר הישיבה שבתוכה הוא רק להמנהיג כשיוליך הזבל להשדה. אפילו הכי לא אמרינן גבה כשבטל העיקר לבטל הטפילה. א\"נ נקט תיבה לרבותא דרבי מאיר. דאע\"ג דיש ממנה גבוה עשרה טפחים. וגם באינה גבוה כל כך אין נוח הישיבה ע\"ג כל כך ולא נעשית כלל לישיבה. אפ\"ה כיון דעכ\"פ חזיא לישיבה. לא אמרינן גבה בטל העיקר וכו' וקא משמע לן משפלת לרבותא דרבנן. אע\"ג דנוחה ישיבתה ע\"ג. ולישיבה נעשית בליטה שבאמצעה אפ\"ה ס\"ל כשבטל העיקר וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכרים</b><br> דעקקע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכסתות</b><br> קיססען בל\"א [כך כתב תוס' ב\"מ ע\"ט א'. וע\"ז ס\"ה א']. וכך מוכח לע\"ד מפכ\"ח מ\"ה דכר שהוא גדול נקט שעשאו וילון לפתח. אבל כסת שהוא קטן נקט שעשאו מטפחת קטן לקנח בו ידיו. וכל זה דלא כהר\"ב כאן. ושניהן ממלאין אותן מוכין לישב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשקין</b><br> הוא עשוי משער ארוך של בהמה. או משער הקצר שטווהו לחוטים ארוכים. וכמ\"ש טוו את העזים:",
+                "הוא כיס גדול מעור להוליך בו סחורה למרחוק. וכן אינך דמתניתין כולן מעור. חוץ משק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס</b><br> ר\"ל אף שנפחת ונתבטל הב\"ק שלהן. אפ\"ה מדלא בטל הישיבה שע\"ג. מק\"ט מדרס עדיין. ולא דמי לתיבה שפתחה מן הצד [פי\"ט מ\"ט] דקיי\"ל כרבנן דמדבטל העיקר בטל הטפילה. התם שאני שהישיבה ע\"ג תיבה באמת רק טפל היה. אבל הכא מתחלה מיד נעשה לב' התשמישין. ואע\"ג דמשפלת ג\"כ נעשה לב' תשמישין ואפ\"ה ס\"ל גבה בטל העיקר וכו'. התם הישיבה שע\"ג והתשמיש שבתוכה שייכי אהדדי. דכשמנהיג הזבל שבמשפלת. צריך המנהיג לישב ע\"ג. ולפיכך שפיר הו\"ל הישיבה טפל להנהגת הזבל. וכשבטל זה בטל גם זה. אבל הכא אין הישיבה שע\"ג המרצופין צריך לתשמיש שבתוכן. ולפיכך לא מחשב הישיבה טפל לתשמיש שבתוכן. מיהו תנא הכא שנפחתו שמק\"ט מדרס. וכ\"ש כשהן עדיין שלמין. והא דלא נקט שיעורא בהנך. כדנקט בקלוסטרא ואינך דבסיפא. י\"ל דה\"ט משום דהנך גדולים הן. וגם שיעורן ידוע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקלוסטר</b><br> הוא קלוסטר והוא טרסקל שנזכר לקמן [פכ\"ב מ\"י] ועי' שבת [נ\"ג א'] דקאמר מותר לתלות טרסקל בצואר בהמה. וגירסת הרי\"ף שם קרסטל. וכן גרס גם בערוך. והוא כיס של עור שתולין בצואר הבהמה מלא מספוא. כדי שתאכל מתוכו. ולא תצטרך לשוח לארץ [כ\"כ רש\"י שבת נ\"ג א'. אולם קלוסטרא שנזכרת כלים פרק י\"א. כלי אחר הוא לסגירת הדלת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע קבין</b><br> דרק במחזיק כך מק\"ט מדרס ולא בפחות מזה [ואע\"ג דתשמיש בהמה וכלים אמק\"ט [כרפי\"ב] התם בשעשוי רק לבהמה. משא\"כ הנהו דהכא מתחלה נעשה לב' התשמישין יחד מק\"ט. וכסנדל בהמה [פי\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורמל</b><br> כיס שהרועה תולה בצוארו. ונותן לתוכו מאכלו וחפציו שיצטרך להם כל היום בהיותו בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכריתית</b><br> שק של עור [ערוך]. וגדול מתורמל. ועשוי להנוסע בדרך. להניח בתוכו חפציו שיצטרך בדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה</b><br> הוא ששה קבין. וכל קב כשיעור כ\"ד ביצים. נמצא שיעור סאה מחזיק קמ\"ד ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמת</b><br> הוא עשוי למים ומשקין שנוטל עמו לדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>של שבעת קבין</b><br> דהיינו שמחזיק קס\"ח ביצים. ובפחות מזה אמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הרבצל</b><br> שק לבשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמזודה</b><br> הוא כמין כיס לתת לתוכו צידה לדרך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> בין שהן גדולים או קטנים מק\"ט מדרס [ובלבד שיהיה רחבן לא פחות מטפח. כפכ\"ז מ\"ד] ואפ\"ה נקט אף משום סיפא. ור\"ל שאף הן מק\"ט מדרס. ולרבנן הנך אמק\"ט מדרס. דאין מיחדין אותן לישיבה. כדי שלא להפסיד הבשמים. והצידה המועט שבתוכן. והמיחדם להישיבה בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל העיקר</b><br> הוא התשמיש שבתוכן שעיקר עשייתן היה כדי להשתמש בב\"ק שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטל הטפלה</b><br> הוא הישיבה שע\"ג. שאגב עשוהו ג\"כ לישב ע\"ג ביני ביני. משא\"כ שקין ומרצופין הנ\"ל. שנשלחין בדרך רחוקה ויש רווח זמן רב לישיבה שע\"ג. כל עוד שהן בדרך. ולא יפתחום רק לזמן מרובה. להכי לכך ולכך נעשו בתחלה ושניהן עקריים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת חלילין</b><br> זאקפייפע והוא עשוי כעין מפוח שמחוברין בו כמה חלילים. יש שנקביהן צרים ועי\"ז קולן דק. ויש שנקביהן רחבים. ועי\"ז קולן עב וגס. וכשדוחקין על המפוח במקומות ידועות. אז מנגן מאליו ע\"י הרוח היוצא מהמפוח דרך החלילים. וכבר יש אצלינו כלי קטן דומה לזה. לשחוק הקטנים ונקרא האמניקא בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מן המדרס</b><br> דהרי ע\"י ישיבת הזב אין יכולים למלאות רוח בהמפוח. ואומרים להיושב עליו עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבת פיסונות</b><br> הוא עריבת עץ העשוי לשום בתוכה אבנים וצרורות הנצרכים להביא לבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מדרס</b><br> מדחזי בדוחק לישב בתוכה בשעה שמביא בתוכה האבנים להבנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה אומרים טמא מת</b><br> דמדחזי לישיבה רק בדוחק. מדחושש שלא ילכלך בגדיו בהפיסונות שבתוכה. להכי אמק\"ט מדרס. רק מק\"ט מת. א\"נ דה\"ט. מדלא חזי לישיבה רק למוליכי פיסונות שאין חוששין ללכלוך בגדיהן. ומדלא חזי לרוב בנ\"א אינו מקב\"ט מדרס. [ואע\"ג דלקמן [פכ\"ג מ\"ד] בכסא של כלה. ומשבר של חיה. אע\"ג דאינן מיוחדין לכל אדם. קיי\"ל דמטמא מדרס. ודלא כר' יוסי. וכ\"כ ישיבת הסתת [פכ\"ב מ\"ח] ומדוכה המדית [פכ\"ג מ\"ב] שמיוחדין רק לבעלי מלאכתן. ואפ\"ה מק\"ט מדרס. י\"ל הנך כולהו חזיין לכל אדם רק שאין אדם אחר רגיל לישב שם. אבל עריבת פסיונות מלכלוכו לא חזי לכל אדם. רק למי שהוא בלא זה מלוכלך וגדולה מזו מצאנו בכסא של כלה שנטלו חפויו [פכ\"ב מ\"ד] אע\"ג דחזי לישיבה לרוב בנ\"א כיון דלא חזי לכלה שעשוי לה אמק\"ט מדרס]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה</b><br> שעיקר תשמישה לרחוץ בתוכה הרגלים [כרפ\"ד דידיה] ומשמשין בה ג\"כ ללישה. אבל רק ארעי. משום שהיא טרחה מרובה לנקה אותה בכל פעם יפה יפה אחר רחיצת רגליו קודם לישה. לכן אינו לש בה רק בדוחק גדול. ומיירי שמחזקת משני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מב' לוג ועד תשעה קבין</b><br> דבמחזקת פחות מב' לוגין. הרי היא ככל כלי הבית. דלא סגי להן שיתטהרו ע\"י סדק כל שהוא. דהרי שיעור שלו בנקיבה צריך כמוציא רמון [כרפי\"ז] ובמחזיק יותר מט' קבין. הרי לא חזי כל כך לישיבה. ואין המחשבה ליחדה לישיבה מועלת לה. עד שיעשה בה מעשה לישיבה [כלקמן מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסרקה</b><br> והסדק גדול כל כך שבתוך הזמן שיצטרך להדיח בה רגל א'. יזובו כל המים שבתוכה דרך הסדק. דאל\"כ הרי גם כשנסדקה חזיא לרחיצת הרגלים כבתחלה. שהרי יכול לרחוץ בה רגליו זה אחר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמדלא חזיא לרחיצת רגליו. מסתמא עומדת לישיבה. ואע\"ג דעכ\"פ חזיא עדיין ללישה. וא\"כ עדיין יאמרו להיושב עליה עמוד ונמ\"ל ללוש בתוכה. י\"ל כיון דגם מתחלה כשעדיין היתה שלימה לא השתמשו בה ללישה רק בדרך ארעי וכמש\"ל. וכ\"ש השתא שנסדקה. שע\"י הסדק שבה לא חזיא ללישה רק בדוחק לפיכך אין התשמיש ארעי של הלישה חשוב כל כך שיאמרו עבורה אל היושב עמוד ונמ\"ל. א\"נ נ\"ל כיון דע\"י הסדק שבה אין לשין בתוכה רק לעתים רחוקים כשאין לו עריבה אחרת ללוש בתוכה דמי למרצופין בריש פרקן. דברוב פעמים חזיא שפיר לישיבה. ואין אומרים להיושב ע\"ג עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בגשמים ונתפחה</b><br> ועי\"ז נסתם הסדק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דהרי השתא ראוייה שוב לרחיצת רגלי' כבתחילה. לפיכך נתבטל שוב השתא ממנה טומאת מדרס. מדא\"ל השתא עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדים ונסדקה מקבלת מדרס</b><br> אם מהשתא ישב עליה הזב נטמא מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן</b><br> דהרי בתחלה אמק\"ט מדרס. וכשנסדקה עד שאינו יכול לרחוץ בה אפי' רגל א' מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחומר בשירי כלי נצרים</b><br> הן סלים הנעשים מערבי נחל. וחזרו ונתקלקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבתחלתן שמתחלתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו</b><br> נ\"ל דמלת חסום לשון חיזוק הוא. וכדאמרינן [ביצה ל\"ד א'] רעפים צריך שיתחסמו. והיינו שיתחזקו. ור\"ל הכא שאין כלי נצרים מק\"ט. עד שיתחזקו יחד ערבות הסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתחסמו אע\"פ שנשרו שפתותיהן</b><br> ר\"ל אפי' נשר כל השפה ושעמה. ולא נשאר מהסל רק ב\"ק קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן טמאין</b><br> ר\"ל נשארו בטומאתן ומק\"ט גם להבא. וה\"ה כל כלי שנפחת ממנה למעלה כל השפה סביב. ונשאר רק קצת בית קיבול הרי הוא בטומאתו [כפי\"ז מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שעשאו בית יד לקורדום</b><br> ארעי ורק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה בשעת מלאכה</b><br> ר\"ל בשעה שמשתמש בהקרדום הו\"ל המקל כבית יד לקורדם ומק\"ט. אף דמצד עצמו אין המקל מק\"ט מדהו\"ל פשוטי כלי עץ [ועי' שבת דס\"ו ע\"א] אפ\"ה הוה ליה חיבור דאפי' בנגעה טומאה בהמקל נטמא הברזל. אבל אחר שעת תשמישו. אע\"ג דעדיין מחובר להקרדום כיון דמחוברין רק ארעי. לא מחשב כעץ המשמש את המתכות [לעיל פי\"ג מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הדיוסטר</b><br> דיו הוא שתים בלשון יון. וסטר הוא צד בלשון ארמי [ב' לשונות הללו היו מורגלין בזמן המשנה ב\"ק דפ\"ג א'] ור\"ל כלי שיש בו ב' צדדים להשתמש בהן יחד. והוא עשוי כעין גבעול עץ. ויש בו ב' נקבים. דהיינו נקב מפולש בכל צד שבב' קצוותיו. ותוחבין בכל נקב מקל דק מברזל. א' עובר בהנקב ממזרח למערב. והשני עובר בהנקב מצפון לדרום. וכשנתחברו כך. גוללין על מקלות האלו חוט הנטוה ומצוי בזמנינו בשם האספעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה</b><br> גבעול העץ מחשבו חיבור למקלות הברזל. דבנגעה טומאה גם בהעץ נטמא כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת מלאכה</b><br> נ\"ל דמה\"ט לא כלל תנא מקל ודיוסטר שדינם שוה בחדא בבא. היינו משום דבעי לאשמעינן בכל חד מינייהו רבותא באופן אחר. דמקל אף שאינו מיוחד לקרדום. אפ\"ה עכ\"פ בשעת מלאכה הוה חיבור. ודיוסטר אף שהמקלות הברזל מיוחדים לתחבן בנקבי הגבעול של עץ. אפ\"ה רק בשעת מלאכה הוה חיבור. אבל שלא בשעת מלאכה אינן חיבור זה לזה והיינו משום דרגילין שלאחר שגלגל עליהן חוט הנטווה להוציא המקלות ברזל הקטנים מהגבעול. להכי שלא בזמן תשמישן. אפי' תחובין בו עדיין אינן חיבור לו. וא\"כ הגבעול הגדול שהוא פשוטי כלי עץ אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו בכלונס</b><br> הדיוסטר עם ב' מקלות ברזל שבב' ראשיו. קבעו באמצעו ביתידות בראש בול עץ עב וכבד שעומד ע\"ג קרקע ונתכוון כדי לגלגל עליו המטוה כך בשעה שהוא מחובר לקלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אז גבעול העץ הו\"ל חיבור למקלות הברזל שתחובין בו. ומק\"ט עמהן אפי' שלא בשעת מלאכה. והיינו משום דבכה\"ג אינו רגיל להסיר מקלות הברזל מהגבעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור לה</b><br> ר\"ל אבל הדיוסטר אינו חיבור להקלונס. דאפי' אין הקלונס מחובר להקרקע. עכ\"פ הו\"ל פשוטי כלי עץ ואמק\"ט. וכ\"ש בקבוע בקרקע. דכל מחובר בקרקע אמק\"ט. אפי' הוא מתכות [כפי\"ב מ\"ג]. מיהו אפי' כשהקלונס מחובר בקרקע. אפ\"ה הדיוסטר שקבוע בו ביתידות מק\"ט. מדחזי גם השתא לתשמיש קמא. ולא בנה עליו. לא בטלו שם להיות חיבור שם לעולם [כלקמן מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לודיוסטר</b><br> שתחב ב' מקלות הברזל הנ\"ל בגוף הקלונס. א' בקצהו של קלונס ממזרח למערב. וא' בקצהו הב' מצפון לדרום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא צרכו</b><br> ר\"ל רק מה שצריך מהקלונס לב' המקלות הקטנים. דהיינו כל מה שיש מאורך הקלונס בין ב' המקלות. הו\"ל חיבור למקלות הברזל. ומק\"ט עמהן. אבל מה שהקלונס ארוך יותר מזה למעלה ולמטה. מב' מקלות הברזל. הו\"ל פשוטי כלי עץ. דלמגזיא קאי ואמק\"ט [כמקואות פ\"י מ\"ה. ומ\"ש בתוס' חדשים כאן. דצרכו היינו מקום ישיבת טפח. לא הבנתי דבריו. דמאי מקום ישיבה יש בכלונס זה. וגם בתוספתא פי\"א דב\"מ דכלים לא הזכיר כאן רק בעשה בו כסא וע\"ש. ובמח\"כ לשון הר\"ש הטעתו]. מיהו כל זה באין הקלונס מחובר בקרקע. דכשהוא מחובר בקרקע. אפי' נדונו כברזל מחמת ב' המקלות שתחובים בו. אפ\"ה כל מחובר אמק\"ט וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בכלונס</b><br> שנטל כסא וקבעו בקלונס ביתידות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הכסא מק\"ט מדרס כבתחלה. דמדהיה ראוי לישיבה גם קודם שקבעו בקלונס. הו\"ל כקבעו ולא בנה עליו [לקמן מ\"ה] ולהכי מק\"ט מדרס כדמעיקרא. אבל הקלונס אינו חיבור להכסא. והו\"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בו כסא</b><br> שחקק בראש הקלונס בעצמו מקום מושב. ומיירי שהקלונס תלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקומו</b><br> נ\"ל דמלת מקומו. אכסא קאי. דהיינו כל חלול מקום הישיבה. ועוד טפח סביב להמושב בעובי הקלונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הכסא מק\"ט מדרס כבתחלה ומטעמא דאמרן לעיל בקבע הכסא בקלונס. אבל הקורה אמק\"ט. כמו בקלונס הנ\"ל. ועוד דהרי אומרים להיושב עמוד ונמ\"ל. ואע\"ג דבמזרון לעיל [פי\"ט מ\"ה] אע\"ג שהמזרון אמק\"ט מדרס. אפ\"ה כשחיברו להמטה מק\"ט מדרס. התם כשחיבר המזרון להמטה. נעשה המזרון טפל להמטה. אבל הכא קורת בית הבד לא מבטל ליה לגבי כסא שחיבר לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה בראשה</b><br> שחקק מקום מושב בגוף הקורה בקצהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו</b><br> ואיצטריך כל הנך ג' בבי. דיוסטר בקלונס. וכסא בקלונס. וכסא בקורת בית הבד. דכולהו צריכי דיוסטר בקלונס. שיהיה טמא בקלונס כל מה שצריך ממנו להסך עליו המטוה. וכסא בקלונס. שלא יהא טמא בקלונס רק מקום הכסא. אף שגם השאר מהקלונס צריך לו לישיבתו שם. וכסא בקורת בית הבד שיהיה טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה גדולה</b><br> שמחזקת יותר מט' קבין. דמתוך גדלה לא חזיא כל כך לישיבה [וכמש\"ל סי' כ\"ג] דאילו באינה מחזקת כל כך לכ\"ע כשנסדקה אפי' יחוד לישיבה א\"צ [כלעיל מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתה מלקבל רמונים</b><br> כך הוא שיעור ביטול טומאה מכל כלי בעלי בתים. מדלא חזיא תו להכניס לתוכה שום דבר שמצוי בבית [כרפי\"ז] אבל סדק לא מהני לה לטהרה [וכלעיל סי' כ\"ב] דהתם בעשויה לרחיצה מיירי. אבל הך עריבה דהכא. מדהיא גדולה אינה מיוחדת לרחיצה. רק מיוחדת ללישה וכדומה בשאר תשמישי הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתקינה לישיבה</b><br> לשון התקינה משמע שעשה בה קצת מעשה שתהיה ראויה לישיבה. דלכ\"ע קצת מעשה בעי [כך כ' רבעתוס' ב\"מ נ\"ב ב'. וכן מוכח לע\"ד מלקמן פכ\"ב מ\"ט. וע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקצע</b><br> שיחתוך בה מקום מושב דס\"ל דצריך מעשה רבה. ואע\"ג דכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כסוף פכ\"ה] התם בשאינו מחוסר מעשה כלל. אבל בשמחוסר. לא סגי במעשה זוטא. א\"נ התם בשלא היתה מיוחדת מקודם לשום מעשה אחר. משא\"כ הכא [וערתוי\"ט פי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאה אבוס לבהמה</b><br> אהך בבא דלעיל קאי. ור\"ל עריבה שניקבה כמוציא רימון. ועשה בה מעשה שתהיה מהשתא אבוס לבהמה. דאע\"ג דכל כלי בע\"ב נטהרו בשנתנקבו כמוציא רימון. אפ\"ה בשעשוי להשתמש בהן דברים שגדולין מרמון. משערין בהן [וכרפי\"ג ועי' מ\"ש בס\"ד ספי\"ט] וא\"כ אבוס של בהמה. שמניחין בה חבילות תבן ודשא. לפיכך כל שנעשית ונתיחדה לשם כך. אף שנתנקבו כמוציא רימון חוזרת לק\"ט. וה\"ה אם אחר שניקבה קצעו לישיבה וכלעיל. אע\"ג שקבעה אח\"כ בכותל אפ\"ה מק\"ט. ורק לרבותא נקט אבוס בהמה. דאע\"ג שהאבוס תשמיש בהמה אפ\"ה מק\"ט. א\"נ אורחא דמלתא נקט דדרך אבוס בהמה להשתמש בה גם כשנתנקבה. וגם דרך לקבעה בכותל. משא\"כ במושב אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מק\"ט מכל אה\"ט. אע\"ג דכל המחובר לקרקע אמק\"ט. התם בשנעשה תחלה לשם כך להשתמש בקרקע. אז אפי' בשעה שהוא תלוש אמק\"ט משא\"כ הכא. ועוד התם דוקא במשמש לקרקע כגון דלת ונגר שמשמש להבית. משא\"כ הכא אבוס אינו מוכרח שיהיה מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> נסר עב מעץ. שחקק בו מקום לישיבה [כלקמן פכ\"ב מ\"ט] וכ\"ש בהיה כסא ממש. דאינו מתבטל מלק\"ט. רק כשקבעו ובנה עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקבעו בנדבך</b><br> נדבך הוא שורת אבן שבחומה. דבוני חומה כשרוצים לבנות כפה גוועלב בל\"א. או כשרוצים לעשות המשקוף שממעל להפתח והחלונות. מניחים נסר. ובונין עליהן הלבנים בסיד. ולפעמים אחר שנתיבש הסיד שבין האבנים בהכיפה מסירים הנסר מתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו</b><br> להנסר במסמרים בהחומה שתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל שהנסר מק\"ט מדרס עדיין כבתחלה ואפי' בבנה עליו ולא קבעו. וישב הזב למעלה על החומה. נטמא הנסר שתחת שורת החומה. ונקט כופת מדאורחא הכי לבנות עליו. מיהו כ\"ש בהיה כלי ממש. וכדנקט בתוספתא בשהניח כסא תחת הנדבך. ודאי אינו מתבטל מלק\"ט מדרס רק בקבעו ובנה עליו. וכדמסיק במשנתינו גם במפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמהשתא נתבטלה מושבו. ועוד שהרי הוא מחובר לקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ</b><br> מחצלת של גמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתנו על גבי הקורות</b><br> כך היה דרכן. דלאחר שהניחו קורות הבית. מניחין מקלות דקות מכל קורה לחברתה סמוכין זה לזה. וטחין טיט וסיד ממעל למקלות הדקות ההם. כדי לאחזוקי תקרה. דהייני שיתדבקו המקלות זה בזה בהסיד והטיט שביניהן. או כדי לאשוויי גומות. והיינו שטחין הסיד והטיט על המקלות כדי להשוות הגומות והחריצין שבין המקלות כלפי מעלה במקום מדרך בני עליה [ב\"מ קי\"ז א'] והעצים הדקין ההם עם הטיט והסיד שטחין ע\"ג. הוא הנקרא מעזיבה. אולם קודם שיעשו המעזיבה. יניחו בין קורה לחברתה על שפיות העליונות של הקורות מחצלת גמי. והיינו כדי שלא יתטפטף הטיט והסיד הרך של המעזיבה דרך החריצים שבין הקנים למטה. ולפעמים לאחר שנתיבש המעזיבה יסירו המחצלת מתחתיה ולפעמים יניחוה שם לנוי לעולם. כדי שלא יתראו המקלות הדקות תוך חדר שלמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו</b><br> שקבע המחצלת במסמרים בהקורות. אבל לא נתן עדיין על המפץ המקלות הדקות עם הטיט שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> המחצלת אם היה עשוי לשכיבה מקודם. מקבל גם השתא טומאת מדרס כבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> קמ\"ל כופת לרבותא דרישא דאע\"ג שהוא רק כעין נסר פשוט. אפ\"ה בהיה בו רק חדא לריעותא לא מבטל ליה התם. וקמ\"ל מחצלת לרבותא דסיפא. דאע\"ג דכלי חשוב הוא. אפ\"ה כשיש ב' לריעותא שקבעו ובנה עליו. בטולא בטלי' מתורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך קבלתה</b><br> דהיינו שוליה למטה. ומיירי שהשידה מחזקת מ\"ס. שאינה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> מק\"ט כבתחילה דעדיין לא ביטל תשמיש קמא שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא כדרך קבלתה</b><br> דהרי מהשתא נתבטל תשמישה שבתחלה. והו\"ל השתא כיד להמגדל שמחזיק מ\"ס ואמק\"ט. וקמ\"ל בבבא זו דדוקא בחברו לכלי בקרקע צריך קבעו ובנה עליו. אז נתבטל קבלת טומאתו שבתחלה. אבל כלי שקבעו בכלי. אפי' בכלי שמחשב כאהל מחובר. סגי בקבעו באופן שנתבטל תשמיש קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין</b><br> ר\"ל שמיוחד לשכיבה. ועי\"ז ראוי לק\"ט מדרס. דאילו היה באמת טמא מדרס. היכי מסיק דטהור ממדרס. הרי עכ\"פ כשעשאו ווילון טמא מגע מדרס [כפכ\"ז מ\"ט]. מיהו י\"ל דהא דקאמר טהור ממדרס. היינו שאינו עוד אב רק ראשון כמגע מדרס. רק מדמסיק אבל טמא טמא מת. משמע דרק בקבלת טומאה דלהבא מיירי כולה בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו וילון</b><br> מסך לפני הפתח. או קלע לספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> דמהשתא לא חזי תו למדרס. מיהו דוקא בעשה בה מעשה. וכדמפרש בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא טמא מת</b><br> דאע\"ג דכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואמק\"ט [כרפי\"א] וכ\"כ ספינה הרי אמק\"ט [כרפ\"ט דשבת] וכל המחובר לטהור הרי הוא טהור [כפי\"ב מ\"ב]. אפ\"ה וילון שאני. דשומר הפתח מתעטף ומתחמם בו כנגד הרוח שבפתח [כביצה י\"ד ב']. וכ\"כ וילון של ספינה. הספנים מתעטפים ומתחממים בו כנגד הרוח שמצוי בים. ולהכי כי היכא דלא ליטעו לטהר נמי בסדין מטולטל שמתחממין בו. גזרו בה רבנן גם בהנך. א\"נ מדחזי גם השתא לתשמישו שבתחלה גם מדאורייתא מק\"ט [כלעיל סי' מ\"א] [כך נ\"ל לפי התוספתא (פי\"א דב\"מ דכלים) דקלע ספינה נמי מק\"ט. וכן נראה דעת הר\"ש והר\"ב כאן. שפירשו דווילון היינו של ספינה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי היא טהרתו</b><br> שיתבטל מלק\"ט מדרס וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים משיתבר</b><br> נ\"ל דב\"ש לטעמייהו [לעיל פי\"ד מ\"ב] דס\"ל דאין מתבטל קב\"ט מכלי רק בשיעשה בהכלי מעשה רבה. לפיכך ה\"נ צריך מעשה רבה בגוף הסדין. דהיינו משיקרע ממנו סרח העודף. ויחזור ויתפור לו אמרא כמדת הפתח [וכן מפורש בתוספתא] אז כשחזר וקשרו בפתח נתבטל ממנו טומאת מדרס. אבל בשקשרו שם לחוד. או אפי' קבעו שם במסמרים לא מהני. דשינוי החוזר לברייתו הוא [עי' ב\"ק דצ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים משיקשר</b><br> ג\"כ לשטתייהו שם אזלו. דסגי במעשה כל דהו ולפיכך ה\"נ סגי בשיקשור הסדין במשקיף הפתח. ואע\"ג דלעיל בקערה שחיבר בשידה. מצריך תרתי. שקבעו ושלא כדרך קבלתה. והרי הכא עדיין יכול להחעטף בהסדין כבתחלה. י\"ל הכא קשירתו ממעל להפתח. כיון דאורחא הכי. הו\"ל כקבעו במסמרים דהתם. וכשהוא תו תלוי לפני הפתח. הו\"ל שלא כדרך תשמישו דמעיקרא. שהיה יכול לילך בו אנה ואנה והוא מעוטף. וכשפושטו היה מניחו תחתיו. ואעפ\"כ מדעדיין מתעטפים בו וכמש\"ל. עדיין תורת כלי עליו ומק\"ט מד\"ס [כביצה י\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר משיקבע</b><br> דמצריך הכא כמו בקערה בשידה שצריך שיקבענו במסמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת</b><br> מחצלת הוא גדיל או אריג מגמי ושעם. רחבה כקומת איש. וארכה כמה אמות. וכדי לחזק הגדיל והאריג. נותנין בין כל ד' טפחים לד' טפחים אחרים קנה א' לרחבה. והיא כדי שיעור שכיבה לאדם בין קנה לקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשה לה קנים לארכה</b><br> שתחת שרגילין לתת הקנים לרוחב המחצלת וכדאמרן. נתן זה הקנים לאורך המחצלת מבינות הגדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אמק\"ט מדרס. משום דבכה\"ג לא חזי לשכיבה. מדנדחק מהקנים שתחת רחבו של שוכב. ואע\"ג שעדיין יכול לשכוב עליו בשיהיה קומת השוכב לארכה של מחצלת. עכ\"פ מדעשה זה הקנים לארכה. ודאי לאו לשכיבה עשה רק לסיכוך [כסוכה ד\"כ ע\"א] ויאמרו להשוכב עמוד ונמ\"ל. ולפיכך אפי' יחדה השתא לשכיבה לארכה. פנים חדשות בא לכאן. וצריך שיעשה בה מעשה לשם כך [כפכ\"ב מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שיעשה כמין כי</b><br> נ\"ל לפמ\"ש הרמב\"ם [פ\"א מכלי מקדש ה\"ט] דכי יוונית תמונתה כזה ?X ולדעתי שלפי שזה האות נקרא בלשון יון כי בכ\"ף רפויה. אלא שאנחנו העברים כל אות מאותיות בג\"ד כפ\"ת שבראש המלה. קוראין אותה דגושה. לכן נקראנה כּי יוונית. וא\"כ אם עשה למחצלת זו ב' קנים לב' אלכסוניה כתמונה הנ\"ל שוב אינה ראויה כלל לשכיבה בין לארכה או לרחבה. אבל בשהקנים לארכה. הרי יכול לשכוב עדיין עליה ארכו לארכה. ואין כאן הוכחה שלא עשה לשכיבה. אע\"ג דלאו אורחא הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים</b><br> דרק ביש בין קנה לחבירו ד' טפחים. חזיא לשכוב ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף דלמשכב סגי בג\"ט. ולמושב בטפח סגי [כפכ\"ז מ\"ב ומ\"ד. ומעילה י\"ח א'] היינו ביחדו לכך. אבל בסתמא בעי ו' טפחים [כרמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחלקה לרחבה</b><br> ר\"ל אם היו הקנים לרחבה בהרחק ד' ד' טפחים. וחתך המחצלת וחלקה לשנים במקום האריג בין הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר</b><br> דס\"ל דמדחתך חוטי הגמי לשנים. תו אין מהודקין בתחלתן. וסוף האריג שלהן להנתק. וחכמים ס\"ל דמדעכ\"פ מתקיימין זמן מה. להכי לא דמי להנך דלעיל [פט\"ז מ\"ה] והיינו כר\"ע במחצלת קש ושפופרת [לעיל פי\"ז מי\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המתיר ראשי המעדנין</b><br> הן שפיות של המחצלת בראש ארכה. ששם מקושרין החוטין זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים</b><br> ר\"ל שנשארו בהשפה ג' קשרים שבראשי חוטי הגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ששה טפחים</b><br> ר\"ל שע\"י שנשארו ג' קשרים בג' חוטי גמי בראש המחצלת. יתהוה מהחוטין ההם רוחב ו' טפחים אריג שלם במחצלת לכל אורך המחצלת. דכל חוט של גמי רחב ב' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאז עדיין חזי לשכיבה. דאף שיש קנים לרחבה. בין ד' לד' טפחים אפ\"ה סגי בזה בשיהיה המחצלת רק תחת גופו ולא תחת אורך רגליו. דאורך הגוף בעצמו ו' טפחים ורחבו ד' טפחים וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משתקנב</b><br> משיקצע חוטי הגמי הבולטין מהשפה. והיינו כלעיל [פט\"ז מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא גמר מלאכתה</b><br> קמ\"ל דאף שחסר עדיין בה דברים שעושה בה לקישוט. או כדי שתהיה נאות יותר לשכיבה. אפ\"ה מדאין נצרכים כל כך נחשב כבר נגמר מלאכתה. וכשאר גולמי כלי עץ דמק\"ט [כספי\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון</b><br> ב' קורות כבדות ועגולות יש בכסא האריגה לרחבו של כסא. א' מונח מימין ושמאל לפני האורג קצת רחוק מלפני האורג היושב לפני הכסא. ועל קורה זו כרוכים חוטי השתי העומדים לארגן והקורה זו נקרא כובד עליון. וממנו מתוחין חוטי השתי להבגד שכבר ארג שכרוך על קורה אחרת שמונחת בהכסא סמוך לפני האורג. ונמוך מכובד העליון הנ\"ל. ולכן נקראת כובד התחתון. נמצא שב' הקורות הנ\"ל מחוברות יחד ע\"י חוטי השתי המתוחין מכובד העליון להתחתון. כדי להשליך חוט הערב בין ב' חלקי חוטי השתי שבין ב' הקורות [ועי' בקופת הרוכלין סי' י\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנירים</b><br> הן ב' מלבנים מרובעין. וכל מלבן עשוי מד' נסרים דקים. שמחוברין ברבוע. וכל נסר רחב כב' אצבעות. ואורך כל מלבן כרוחב הבגד שרוצה לארוג. ובכל מלבן מחוברין לרחבו חוטים רבים. ומהם יתמלא כל חלול המלבן. אולם מניין החוטין הללו שבכל מלבן. הוא כחצי מניין חוטי השתי. שמתוחין בין ב' קורות הנ\"ל. ובכל חוט וחוט שבמלבן יש טבעת באמצעיתו. שבו עובר חוט שתי א'. וחוט שתי שבצדו עובר בהטבעת שבחוט המלבן אחר. וכן כולם חוט א' מהשתי עובר בטבעת של מלבן זה. וחוט השני שבצדו עובר בהטבעת שבהמלבן האחר. וב' המלבנים תלויין בין ב' קורות הנ\"ל. והאורג היושב לפני כסא האריגה. דורך ברגלו א'. ועי\"ז עולה מלבן א' עם חצי מניין חוטי שתי שעוברין בטבעותיו. והמלבן השני עם חצי מניין חוטי שתי האחרים. נשאר למטה. ולכן האורג משליך אז חוט הערב בין חוטי שתי העליונים לחוטי השתי התחתונים. והנה חוט נקרא בלשון יון ניראס. ולפיכך על שם החוטין שקבועין בהמלבן הנ\"ל. נקרא כל מלבן בשם נירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקירוס</b><br> הוא כלי כמסרק שכל חוטי השתי עוברין בין שניו. ובו מכה האורג נגד חוט הערב לאחר שהשליכו. כדי להדקו ולחברו יפה עם היריעות שארג כבר [ועי' בקופת הרוכלין שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן</b><br> כשארג לפעמים ציורים מחוטי ארגמן תוך היריעה. ולאשר הצבע ההוא יקר מאד. וחושש שיתלכלך במשמוש ידי האורג בשעה שעוסק בהבגד לארגו. לכן תופר על ציורים ההם חוטי צמר אילך ואילך עד שיתכסה. ואחר גמר האריגה מסירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעירה שאינו עתיד להחזירה</b><br> עירא. לשון דלדול ותלוי הוא. כמו מעורה בטרפשין [חולין מ\"ו א'] ור\"ל הכא דלפעמים יוצא כמין עניבה מחוט הארוג כבר. וכשרואה האורג כן. אז אם העניבה קצרה. מחזירו וכופפו לתוך אריגת החוט שיארג בסמוך לו. כדי שלא תתראה העניבה על הבגד. ואם העניבה ארוכה עד שלא יוכל להסתירה תוך הארג שיארג להבא. אז חותך העניבה לגמרי מעל גבי הבגד. ולהכי אינה חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל בנגע טומאה בא' מהנך טהור הבגד. וכ\"כ בנגע טומאה בבגד נשארו הם טהירים. והיינו מדאינן חיבור זל\"ז מדאינן מחוברין בבגד רק לפי שעה [ואע\"ג דכל כלי האורג פשוטי כלי עץ הם. ואיך יקבלו טומאה. י\"ל מדמחוברין להכסא של האורג. על המחובר לטמא טמא [פי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בנפש המסכת</b><br> הוא חוט הערב שכבר השליכו האורג בין חוטי השתי. ולא הוכה עליו במסרק עדיין להדביקו להבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשתי העומד</b><br> בחוטי השתי המתוחין מכובד העליון להבגד שכרוך על כובד התחתון. והחוטין האלו עומדין לארוג עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן</b><br> מטלית שתפרו ע\"ג ציורי ארגמן שלא יתלכלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעירה שהיא עתידה להחזירה</b><br> שהעניבה שבולטת מהחוט שבאריג. היא קצרה דאז דרכו לטמנו באריגתו מבינות להחוטים שיארג בצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מדדעתו לקיימן כך. הו\"ל חיבור להבגד שארג כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בצמר שעל האימה</b><br> אימא הוא המקל שהצמר כרוך עליו. ועומד לפני הנשים הטוות ממנו הצמר ולעשותו חוט שיכרכוהו על הפלך שביד שמאל שלהן. ונ\"ל דאיירי הכא באימא של מתכות שמק\"ט. [וכלעיל פי\"א מ\"ו סי' נ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באשוויה</b><br> הוא הפלך שאוחזת הטווה בידה הימנית לכרוך עליו החוט. ותמונתו כעין מקל קטן. ובראשו א' כעין כפתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל שהצמר והחוט שכרוך על הנך. והרי הצמר והחוט כשהן לעצמן אמק\"ט מדאינן כשק שהזכירה תורה לק\"ט. שהוא אריג [וכספרא שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז] אלא גם כשכרוכים על אימא ואשויי' אינן חיבור להן. שיתטמאו הכלים אלו בשנגע טומאה בהצמר או בחוט הכרוך עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בפיקה</b><br> הוא כדור ברזל שמחובר בראש הפלך להכבידו בשעת טויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא פירעה</b><br> שלא נתגלה הפיקה מחוט המטוה שכרוך עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הוה חיבור להפיקה. ונטמא כשנגעה טומאה בהמטוה שע\"ג [ועי' פי\"ב ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמאז דינו כאימא ואשויי' מדמגולה קצתו. ושוב לא חשוב חיבור להמטוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בעול</b><br> הוא הִיָאך שמסבב לצואר הבהמה כשמושכת בעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקטרב</b><br> הן ב' עצים שתוחבין מזה ומזה בעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעין</b><br> הוא כעין כר מבגד מלא מוכין שישימו תחת העול סביב לצואר הבהמה שלא תדחק מהעול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבות</b><br> הוא הדייקסעל שקצהו הא' מחובר בעגלת המחרישה. וקצהו השני קישרין בצד העול שבצואר הבהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בשעת מלאכה</b><br> שכולן מחוברין אז יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אינן חיבור זה לזה. רק מה שנגע נטמא אם בר ק\"ט הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחרב</b><br> עץ שבעגלת מחרישה שתופס בה החורש בשעה שחורש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבורך</b><br> הוא עץ עקום כברך. ובקצהו שלמטה שתחת העגלה. הוא רחב ונטוש על הקרקע בשעת חרישה. כדי להשוות העפר הנחרש. וי\"א שהוא כלי ובו ב\"ק והוא קבוע מאחורי עגלת המחרישה ונותנין לתוכו זרעונים הנזרעים בשעה שחורש. ומדיש נקב קטן בשולי כלי זה. הזרעים שבתוכו מתגלגלין ונופלין מתוכו לחוץ לתוך הקרקע שנחרש אחת אחת ע\"י תנועת העגלה כשחורש [וכן משמע רפי\"ז דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וביצול</b><br> לשון הטייה הוא. שבו מטין העגלה להימין או להשמאיל. ול\"מ היה נ\"ל דלשון פירוד הוא. שמפרד ומצדד לכאן ולכאן האבנים שנעקרו בהקנקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל כל הג' כלים אלו שאינו רגיל להפרידן זמ\"ז. נחשבים חיבור זל\"ז וגם להעגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעין של מתכת</b><br> טבעת מתכות שמחובר בהמחרישה לתקוע בה הדייקסעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלחיין</b><br> הם ב' עצים כעין ב' דפים שמחוברין מזה ומזה להעגלה. כדי שיכבשו וירככו הקרקע. כדי להקל על הקנקן לחתכה. והקנקן הוא בהעגלה אחורי הלחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעריין</b><br> ערוי לשון פרפר וחורבן. כמו ערו ערו עד היסוד בה. ור\"ל הכא עץ המחובר במחרישה. כדי שישבר ויפרפר הגושים אחר שנעקרו ע\"י הקנקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> נ\"ל דלחיים דהכא אינן אותן לחיים שנזכרו לעיל [פי\"א מ\"ה] דהרי התם קיי\"ל כת\"ק דאמק\"ט. ובהנך לחיים דהכא פסקינן כסתם משנה [רמב\"ם כלים פ\"כ הי\"ד] אלא הנך דהכא אחרינא נינהו שמזה ומזה להעגלה כדי לרכך הקרקע לפני הקנקן וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר בלחיים שאינם עשויין אלא לרבות</b><br> להך גירסא דגרס לרכך את העפר. היינו כדפרשינן לעיל סי' ל\"ב. ואפי' גרסינן לרבות את העפר. ניחא שע\"י שירככו פני הקרקע הקשה. עי\"ז יתרבה העפר התחוח תחת עגלת המחרישה ומה\"ט אר\"י שאינן חיבור. משום שאינן קבועין שם תדיר. דכשחורש בעפר תחוח מסירן לבלי להכביד עגלת המחרישה. ולרבנן משום דתנא בא\"י קאי שהארץ שם קשה מדהיא הרים וגבעות [כשבת ע\"ג ב' ורש\"י שם ד\"ה בא\"י] אינו מצוי שיחרוש בתחוח. ולפיכך אינו מצוי שיסירן והו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע ביד מגרה</b><br> בית יד של זעעגע מכאן ומכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הו\"ל חיבור להמגירה ונטמאו עמו. וגם הם מק\"ט כהמגירה בעצמה. מדהו\"ל עץ המשמש את המתכות [כפי\"ג מ\"ו. ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחוט ובמשיחה</b><br> חוט הוא חבל עגול ליינע בל\"א או שטריקק בל\"א. ומשיחה הוא רחב באנד בל\"א. במגירה מותחין חוט או משיחה. מראש יד א' של מגירה לראש היד השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>באמה</b><br> הוא לוח עץ שקבוע מאמצע יד זה לאמצעית יד האחרת לכל אורך המגירה. והוא מחבר ב' הידות יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסניפין</b><br> הוא עץ קטן. שלוקחין א' או שנים מהן ופותלין אותן. קצה א' מהן בחבל הנ\"ל. ובקצהו השני סונפין ותומכין אותו בהעץ הנ\"ל שמחבר ב' הידות יחד. וכל אלו הד' כלים מחוברין יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במכבש של חרש</b><br> פרעססע של טישלער ליישר בה הנסרים. וי\"א שהוא הכלי שכובש ומעצר שם החרש את הנסרים שלא יתנועעו בשעה שמחליקן ברהיטני והמכבש מחובר מב' חלקים. שהא' מהן הוא ברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקשטנית</b><br> הוא מקדח שיש כעין קשת עץ על גביו. ונגע הטמא בהקשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל כל ג' מיני כלים הללו. דהיינו אברי המגירה. ואברי המכבש. ואברי קשטנית. אין אברי כל א' נחשבים חיבור להברזל שבהן. אלא רק הברזל שבכל א' מק\"ט בנגע בו טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן</b><br> הוא רבוע מד' נסרים דקים. ובאמצע הרבוע הזה קובעין המסר הגדול זקופה. וכשרוצים לנסר עץ עב מאד. אוחזין כמה בני אדם מזה ומזה להרבוע ומנסרין דבר שהוא עב מאד וקשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דלפעמים כשרוצה לנסר רק דבר דק. שדי לנסירתו ב' בני אדם א' מזה וא' מזה אז מסיר הרבוע הכבד מהמסר. ולהכי אינו חיבור להמסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע ביתר</b><br> הוא החבל שמותחין מקצה א' של הקשת לקצה האחר שלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקשת</b><br> הוא הקנה של הקשת בעצמו שעומד בעגול כחצי ירח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אינן חיבור להחץ מתכות שמלופף עמהן. והם פשוטי כלי עץ שאמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצודת האישות</b><br> מאויל וואורף בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל אין המצודה שהיא רק ב' דפין פשוטי כלי עץ חיבור לחץ הברזל שמחובר בהן להרוג האישות בבואו בין הדפין. משום דלאחר שנהרגה האישות. שולף החץ מהמצודה. כדי לזרוק מתוכו האישות. ואפשר שאעפ\"י שיש להמצודה ב\"ק. אפ\"ה אמק\"ט מצ\"ע דמדאינו חפץ בעור האישות. הו\"ל כמצודת העכבר [לעיל ספט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> ס\"ל דלפעמים מהדק החץ בהמצודה. והו\"ל חיבור בשעת מלאכה עכ\"פ [כלעיל סי' כ\"ד]."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השלחן והדלופקי</b><br> הוא שולחן שהיו רגילין לעשותו בתמונה מיוחדת בעיר דעלפי בארץ יון. ונקרא בלשון רומי דעלפיקע. ותמונתו הי' כפי הראוי להכין ולסדר עליו הכלים והמאכלים והמשקאות. להביאן משם לפני המסובין בשולחן אחר בסעודות גדולות. והרי שולחן אף שפשוטי כלי עץ הוא. אפ\"ה מק\"ט. מדמשמש לאדם וכלים ביחד. דהיינו לאדם לתמוך עליו. ולכלים להעמידן עליו [כרמב\"ם רפ\"ד מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפחתו</b><br> שנשבר קצת מהטבלא שמונח על הרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שחיפן בשיש</b><br> והרי כל המצופין אמק\"ט [כפי\"א מ\"ו] וכ\"ש כשחיפן בשיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר בהם מקום הנחת הכוסות</b><br> שלא נפחת ושלא חיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> מק\"ט. דאף דהמקום ההוא שלא נשבר ושלא חיפה הוא רק חלק קטן מהשולחן. חשבינן זה לעיקר השולחן. והשאר הו\"ל כיד. והא דתנינן לעיל [פט\"ז מ\"א] דשולחן כפול שנחלק טמא. מיירי נמי בשיש בכל חלק כהך שעורא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות</b><br> לרב\"א ת\"ק דר\"י ר' יוסי הוא דס\"ל [פט\"ז מ\"ו] דפשוטי כלי עץ שהן משמש משמשיו של אדם בשעת ושלא בשעת מלאכה מק\"ט. והכי קיי\"ל. ולהכי גם הכא סגי בנשתייר מקום הנחת כוסות ור' יהודה דס\"ל הכא דצריך מקום הנחת חתיכות. היינו אף מקום הנחת חתיכות. דס\"ל דאמק\"ט עד שישמש לאדם ולכלים. ולהכי מקום כוסות הו\"ל משמש לכלים. וחתיכות הו\"ל משמש לאדם שאוכלין שם [וכך נוטין דברי הר\"ש והרא\"ש. וכן משמע לכאורה נמי מהרמב\"ם. דהרי פסק [רפ\"ד מכלים] דסגי במשמש לכלים בשעת ושלא בשעת מלאכה. ופסק נמי [פ\"ו מכלים הט\"ו] כת\"ק דהכא. אלא דק\"ל דהרי להרמב\"ם [ברפ\"ד מכלים] דשולחן מחשב משמש לאדם וכלים. מדמניח עליו כוסות. ולרב\"א הנ\"ל הנחת כוסות היינו למחשביה שימוש לכלים לבד. ותו לא אובין לדברי רבינו. היכא אפשר שיחשב מקום הנחת הכוס. שימוש בשעת ושלא בשעת מלאכה. ותו דבכל הגירסות לא מצינו בר' יהודה דקאמר מלת אף. ול\"מ היה נ\"ל דבהא פליגי ת\"ק ס\"ל דמקום הנחת כוסות לחוד מחשב משמש לאדם וכלים [כרמב\"ם הנ\"ל] והיינו מדמניח הכוס שם גם בשעה ששותה האדם ממנו. ולר' יהודא מקום הנחת הכוס לא מחשב רק משמש לכלי שלא בשעת מלאכה דהרי בשעה ששותה האדם מהכוס. אין הכוס מונח ע\"ג השולחן. אלא האדם לוקחו בידו ושותה. אלא צריך שישאר מקום הנחת חתיכות. אז הו\"ל משמש לאדם ולכלים. דהחתיכה מונחת על השולחן גם קודם שיאכל האדם ממנו הרי משמש להחתיכה. אמנם משמש גם לאדם. דהרי בשעה שאוכל האדם מחתיכה מניחה על השולחן וחותך]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלחן שנטלה אחת מרגליו</b><br> שולחנות שלהן היה להן ג' רגלים [כתענית כ\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט מדלא חזי לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה שניה</b><br> והא דלא קאמר ניטל א' או ב' מרגליו טהור. היינו מדבעי למתני הכי בסיפא בספסל. והתם לא מצי למכלל להו בחד בבא וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא כשיחשוב עליו</b><br> ר\"ל כשיחשוב להשתמש בהטבלא כך כמו שהיא. והרי כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כלקמן ספכ\"ה] ולא דמי להך דלעיל [פ\"כ מ\"ד] דלא סגי במחשבה אלא צריך שיעשה מעשה דוקא התם מכינו לתשמיש חדש. אבל הכא מכינו לדבר שהוא מעין תשמיש הראשון [ואילה\"ק הרי לענין עלעול בשבת [שבת פי\"ז מ\"ה]. קיי\"ל דאפי' חזי לתשמיש אחר מבתחלה לא מקרי נולד. והרי הרא\"ש [כלים פי\"א מ\"ד] כ' דילפינן טומאה משבת. וה\"נ אמרינן [שבת קכ\"ג א'] כיון דלענין טומאה לאו מנא הוא. לענין שבת נמי לאו מנא הוא. י\"ל דלאו בכל מילי דמי שבת לטומאה. דהרי ביבמות [ק\"ג ב'] אמרינן בפירוש איסורא מטומאה לא גמרינן. ורש\"י כ' שם הטעם דהלכות טומאה חידוש הוא. ול\"מ נ\"ל הטעם משום דכל דיני טומאה הלממ\"ס הן [כסוכה ד\"ח א'] והרי אין למדין שום דבר אפי' בק\"ו מהלממ\"ס [כנזיר נ\"ז א'] ומה\"ט לא ילפינן איסור מטומאה בין לקולא ובין לחומרא. דהרי לא ילפינן חומר בשבת מחומר בטומאה. דסתם תבן בטל לגבי קרקע לענין שבת ולא לענין טומאה [כעירובין ע\"ט א']. וכ\"כ ספק בעירוב לקולא. ובספק בטומאה לחומרא [כעירובין ל\"ו א']. וכן לא ילפינן קולא בשבת מקולא בטומאה. דשיעור הוצאה בשבת גרוגרת. ושיעור בטומאה כביצה [שבת צ\"א א']. וכן לא ילפינן חומר באיסור מקולא בטומאה דגולמי מחט לענין שבת מחשב כלי. ולא בטומאה [כשבת נ\"ב ב']. וכ\"כ שלל ביצים לענין איסור מחשב כבשר. ולא לענין טומאה [כביצה ד\"ז א']. מכל הא שמעינן דלא ילפינן איסור מטומאה. רק היכא דאתמר אתמר. וכן כ' בב\"ש אהע\"ז [ססי' ו'] דהיכא דמסתבר ילפינן איסור מטומאה. וכן כ' נמי תוס' [חולין ס\"ד א'] ד\"ה שאם ריקמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה</b><br> מדמשתמש מעין תשמיש הראשון. הו\"ל כמטה דא\"צ מחשבה [כפי\"ח מ\"ה. ועי' פ\"כ סי ' כ\"ח ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הדלופקי</b><br> הא קמ\"ל דאף דדולפקי אינו משתמש בה. רק בסעודות גדולות אצל השרים. אפ\"ה בנטלו כל ג' רגליה לת\"ק סגי במחשבה. ולר' יוסי גם מחשבה א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסל</b><br> שיש לה רק ב' רגלים שהן ב' דפין בב' קצוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטל אחד מראשיו</b><br> דהיינו א' מב' רגליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ברמב\"ם [פכ\"ו מכלים] גרסינן טמא וכן הביא רתוי\"ט גי' א\"י. וכן מסתבר לע\"ד. דמי גרע הא מארוכה וב' כרעים דמק\"ט. מדחזי למסמכיה אגודא [כסוכה ט\"ז א' ועמ\"ש הכא בבועז סי' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אי גרסינן ברישא טהור. אפ\"ה לא ערבינהו תנא למתני ניטל א' או ב' מרגליה טהור. משום דבעי למתני בסיפא דבשגובה הדף טפח טמא. והרי זה לא קאי רק אבבא דנטלו ב' רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו גובה טפח</b><br> בעובי הדף שנשאר לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאז חזי עדיין לישיבה. וא\"ת מ\"ש משולחן שנטלו רגליו לעיל דלת\"ק מצריכינן מחשבה. י\"ל התם ת\"ק ס\"ל כיון דמקמי הכי היה משתמש בטבלא עם רגליה. והשתא שנטלו רגליו. אינו נוח לו לאכול ע\"ג כבתחלה להכי צריך מחשבה. אבל הכא בספסל מדנשאר טפח בעוביה של דף. נוח הוא לישיבה. והו\"ל כנשאר קצת מגובה רגליה דפשוט דא\"צ מחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפרף</b><br> הדום רגליו. ויש לו ג\"כ ב' דפין שהן ב' רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאכתי חזי לתמוך רגליו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכסא שלפני קתדרא</b><br> קמ\"ל דאף דקתדרא הוא רק מושב לאדם חשוב [ככתובות פ\"ה מ\"ה] ולאדם כזה לא חזי שרפרף אפי' בשניטל ממנו רק רגל א' קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה שניטלו חפויו</b><br> כל כסא יש לו ד' רגלים בד' זויותיו. ועליהן מחובר מסגרת מרגל לרגל. והמרובע הזה נקרא מלבן. ועל המלבן הזה מחברין ג' דפין למושב. והן נקראין חפיייו. אולם בכסא של כלה שעשוי לה למושב נכבד. עושין בו ג\"כ ד' נסרין כעין דפנות למטה מהמושב מרגל לרגל. וגם אלו הדפנות נקראין חפויין. והנסרים ההם עולין עד ממעל למקום המישב. כדי שתתמוך עליהן הכלה ב' זרועותי' בב' הצדדים וגם בהנסר שלאחוריה תתמוך גבה. וכל אלו הנסרים נקראים חפוייו. דחפוי לשון כסוי הוא [כלעיל פי\"ח מ\"ג] וה\"נ הנסרים הללו מכסין מושבה בכל הצדדים. ומיירי הכא שניטל א' או ב' מהנסרים שמצדדים שמסבבים למושבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטמאין</b><br> דאע\"ג דלא חזי השתא למושב חשוב של כלה. עכ\"פ אכתי חזי לישיבה לשאר אדם. ולא נתבטל מושבו. דדמי לכסא שלפני קתדרא לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> דמדנתקלקל קצת לא חזי לכלה. ומדנשאר בו קשוטים קצת לא חזי נמי לאדם פשוטי. ומה\"ט לא דמי לכסא שלפני קתדרא לעיל. דהתם אין הכסא מחובר לקתדרא. ומיחדו השתא לכל אדם. אבל הכא כסא של כלה אינו נאות לכל אדם. מיהו ביחדו מהשתא לישיבת כל אדם. פשיטא דמק\"ט להבא. ולא דמי לכופת לקמן [מ\"ט] דצריך מעשה. התם לא הי' בו שום צורת כלי תחלה וסוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף מלבן של כסא</b><br> אפי' ניטלו כל דפי המושב. ולא נשאר רק ד' רגליו והמסגרת שסובבת בין רגל לרגל. מדיכול לישב עליו כן בדוחק. ולהכי אף שאין בהמסגרת רחב טפח כשיעור מושב [כלקמן פכ\"ז] אפ\"ה מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שקבעו בעריבה</b><br> עריבה אמק\"ט מדרס. מדמיוחד ללישה הרי א\"ל עמוד ונמ\"ל אבל הכא מיירי שלקח כסא ממקום אחר וקבעה במסמרים תוך העריבה. כדי להניח עליו קמח או הככר שלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> נ\"ל דב\"ש וב\"ה לטעמייהו אזלי. דב\"ש דס\"ל [פי\"ד מ\"ב] במקל שקבעו במינקת אמרינן דבמעשה כל דהו לא נתבטל תורת כלי מתכות מהמינקת. ה\"נ לא נתבטל תורת מושב מהכסא ע\"י שחיברו בהעריבה. וב\"ה ג\"כ לשיטתייהו אזלי. דס\"ל התם דמשחברם יחד נתבטל מהמינקת תורת קב\"ט. ה\"נ מדקבע הכסא בהעריבה. הרי כשירצה ללוש בה. א\"ל להיושב על הכסא שבה עמוד ונמ\"ל. והו\"ל עי\"ז דוגמת מינקת שתחב לתוכה המקל. ודמי נמי לקערה שקבעה בשידה שלא כדרך תשמישה [לעיל פ\"כ מ\"ה סי' ע'] דנתבטל תורת קב\"ט מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמאי אומר אף העשוי בה</b><br> שאם חקק בעץ העריבה עצמה מקום לשבת. אע\"ג שהמושב שחקק הוא בגוף העריבה עצמה. אפ\"ה כיון דהשתא חקק בה שבת לא יאמר לו עמוד ונמ\"ל. ומק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שלא היו חפויו יוצאין</b><br> כבר אמרנו לעיל (אות כ\"ב) שדפי המושב וכן הדפין שמסבבין להיושב כולן נקראים חפוייו וקאמר הכא. שכסא שהדפין שמסבבין להיושב אין בולטין בשפיע למן הצד של כסא כזה אלא הן עומדין זקופין כזה ? ועי\"ז אפשר להפוך הכסא לכל צד שירצה וישב על הדופן. משא\"כ כשבולטין הדפנות של המושב בשפוע למן הצד לא יכול להפכו ולישב על דפנו. דהרי ע\"י הבליטה יהיה מוטה באלכסון ולא יהיה נאות לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וניטלו</b><br> לא שנטלו אלו הדפנות שזכרן התנא תחלה. דא\"כ מה לי אם היו תחלה בולטין או לא. הרי ניטלו. ואין בליטתן מהצד מעכב מלהפוך הכסא על צדו ולישב על דפנותיו. אלא ר\"ל ומיירי הכא שניטל דף א' משאר חפויו שממקום המושב או שמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדאין בליטה למן הצד. הרי יכול להפכו ולישב על דפנו. ולא דמי לתיבה שפתחה מצדה. ונפחת כסויה. דאמק\"ט מדרס. אע\"ג דגם התם יכול להפכה על צדה [כלעיל פי\"ט מ\"ט]. התם בתיבה בתחלה לא היה מהפכה. דעי\"ז יתהפך הפתח שלה. משא\"כ הכא בכסא. גם בתחלה היה מורגל לעשות כן. וכדקאמר טעמא שכן דרכו וכו'. ר\"ל שגם בעוד שהיה הכסא שלם כך היה דרכו להפכו לפעמים. ואין כאן פנים חדשות. א\"נ התם הישיבה על התיבה כשהיא שלימה רק טפל הוא וכדמסיים התם. ולפיכך משום ישיבת טפילה שהיה בה עד השתא לא יהפכנה. אבל הכא עיקר עשיית הכסא לישיבה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שניטל חפויו האמצעי</b><br> היינו מקום המושב שהכסא יש בו חיפויים גם מהצדדים וכדאמרן [לעיל סי' כ\"ב] אבל חפוייו שלמושב הוא באמצען:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונים קיימים</b><br> היינו הדפים שבג' צדדי הכסא שמסבבים את המושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דדוקא כשנשאר רק מלבן פליגי חכמים על שמאי לעיל [במ\"ד] וס\"ל דלא חזי לישיבה. אבל הכא שנשארו דפנות של הכסא. תחת ב' זרועות היושב וגם נגד אחוריו. שפיר יכול לתמוך היושב א\"ע על המלבן. אף שניטל הדף שתחת המושב. ועוד דהכא היה יכול להפכו על צדו ולישב על חפוייו שמן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אף שהלוח שתחת המושב לא נשאר ממנו רק פחות מטפח. אפ\"ה כיון שנשאר גם המלבן. ראוי למושב הוא. ולא גרע מאילו היה מקום המושב מסורג כולו מדפין שאין בכל א' מהן רוחב טפח. ואפ\"ה טמא מדרס אף שיש חלול בין דף לדף [כפט\"ז מ\"א] עכ\"פ הרי חזי למושב. והא דלא כלל תנא להך ב' בבי. ולתני ניטל חפוי האמצעי או החיצונות טמא. היינו משום דרק בסיפא שנשאר רק לוח האמצעי פליג ת\"ק אר\"ש. וס\"ל דאפי' בשאין ברוחב המושב טפח מק\"ט מדרס. והיינו מדנשאר גם המלבן. אבל ברישא שניטל המושב. ונשארו דפנות שבצדדים. גם ת\"ק מודה שאע\"ג שמק\"ט מדיכול להפכו. היינו רק בשיש רוחב טפח בהדופן שמהצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר אם היה רחב טפח</b><br> ר\"ל דוקא בנשאר במקום המושב רוחב טפח מק\"ט מדרס. דדוקא בשדפנות כסא קיימות. מודה לת\"ק דאפי' אין מקום המושב רחב טפח מק\"ט מדרס. והיינו מדיש לו סמיכה גם מצדדי היושב סביב. אבל בנטלו החפויין שמהצדדים. גם בנשאר המלבן אמק\"ט מדרס רק אם מקום המושב רחב טפח. ואע\"ג דבמטה מסורגת שיש חלול בין הסריגים. ואין טפח שלם תחתיו. ואפ\"ה מטמא מדרס [כפט\"ז מ\"א] התם מתחלה נעשה לישיבה כזו. משא\"כ הכא מתחלה היה בהכסא גם סמוכות להיושב בג' צדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא שניטלו שנים מחפויו</b><br> דכל מושב עשוי מג' לוחות. וניטל מהמושב ב' לוחות סמוכין. ואז לא חזי הלוח הנשאר לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דעכ\"פ עדיין מק\"ט מכל אה\"ט. משום שהוא ב\"ק. מדעדיין נשארו ד' דפנות ושוליים. ובאמת גם בניטל כל המושב נמי ס\"ל לר\"ע הכי. רק נקט שניטלו ב' לרבותא דרבנן. דאפ\"ה מטהרין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> וכדמסיק בסוף משנתינו. דמדבטל העיקר דהיינו מקום המושב. בטל נמי הטפילה דהיינו הב\"ק שבתוכו. ונ\"ל דמיירי שהיו חפוייו יוצאין. דאל\"כ הרי אפי' ניטל כל המושב. לד\"ה עדיין מק\"ט מדרס. וכ\"ש שאר טומאות [וכמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו</b><br> נ\"ל דלא מיירי ר' יהודא בחפוי לוחות המושב. וכרישא דמתניתין. דא\"כ מה איריא כסא של כלה דנקט. אלא ר\"ל דאם ניטל א' מהדפנות המסבבים להמושב דמטהרי ב\"ה לעיל מלק\"ט מדרס [וכמ\"ד] אע\"ג דחזי לשאר אדם. וקאמר ר\"י דגם משאר אה\"ט אמק\"ט משום ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שבטל העיקר</b><br> היינו ישיבת הכלה. אף שלא נתבטל העיקר מכל וכל. דהרי עדיין חזי לשאר בני אדם. והיינו דנקט כסא כלה לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטלה הטפלה</b><br> הוא הב\"ק שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שידה</b><br> נ\"ל דכל שידה הוא כעין תיבה וכסויו למעלה. רק שתיבה דפנותיה וכסויה הן פשוטין. אבל שידה יש להכסוי ג\"כ ב\"ק. רק שאינו עמוק כל כך כגוף הכלי. והיינו משום דהכסוי והדפנות בולטין בעיגול כעין בטן סביב וכעין קאפפער שלנו. ומיירי הכא שהשידה עם הכסיי אינן מחזיקין מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטל העליון</b><br> היינו כסויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מפני התחתון</b><br> היינו הב\"ק של גוף הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל התחתון טמאה מפני העליון</b><br> ולא דמי לתיבה לעיל [פי\"ט מ\"ז וט'] דהכא הרי נשאר ב\"ק בהכסוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטמא מפני הדפין</b><br> מדמקבל עדיין תוך חליל הבטן שבולט מהדפנות סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> מדאין מקבלין השתא כדרך קבלתן מעיקרא שהיו אז הדפנות זקופין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישיבת הסתת</b><br> המסתת אבנים חוקק לעצמו מושב בקצה א' שבבול עץ. ובקצהו האחר מניח האבן שמסתת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> דדינו כחמור של נפחין [פי\"ד מ\"ג סי' ל\"ה] וקמ\"ל הכא דלא נימא שישיבתו עליו רק ארעי הוא. והו\"ל כקורה בעלמא שאמק\"ט מדרס [וכת\"כ שהביא הר\"ב פ\"כ מ\"ג]: ולא דמי לכסא כובס ואינך דלר' יוסי אמק\"ט מדרס [כפכ\"ג מ\"ד]. י\"ל התם אינו יושב עליו לנוח רק כדי להכביד על כלים שתחתיו. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת</b><br> נסר עב [כפ\"כ מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שסירקו</b><br> צבעו אדום בסרק ראטהעל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכרכמו</b><br> ר\"ל שצבעו געלב בצבע כרכום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו פנים</b><br> ר\"ל שהחליקו בהאבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דס\"ל דצביעה ושאר מעשה כל דהו משוי לי' כלי. וכארובות בעה\"ב [פט\"ו מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דשאני ארובות שכבר היו ראויים לערוך עליו הבצק גם בלי צביעה. והרי הרבה עורכין עליהן בצקן גם מבלי שיצבעום. נמצא שכבר היה עליהן שם כלי כ\"ש גם קודם צביעה. אלא מדהיו פשוטי כלי עץ היו טהורין. להכי סגי בשיצבען ויעשה להן צורת כלי גזרו בהו רבנן טומאה אטו כלי ב\"ק. אבל כופת אינו כלי כלל. ואע\"ג שהיה יכול לישב עליו. הרי הוא כיושב על בול עץ דלא ס\"ד שיק\"ט מדרס. לפיכך צריך מעשה רבה שיקרא עליו שם מושב. דהיינו שיחוק בו כראוי למושב. ואזלו תרווייהו לטעמייהו [לעיל פ\"כ מ\"ד]. ואע\"ג דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה] היינו בכלי גמור ושלם. כגון טבעת בהמה שחישב עליה שתהי' לאדם. אבל הכא עדיין איננו כלי כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> אמק\"ט מדרס. דרק לישיבה לשעה מלאן מוכין. ופשוט דעכ\"פ הסל נשאר בקב\"ט משאר אה\"ט. ולא נתבטל ב\"ק שלו כשמלאו מוכין. ואפי' בטלו שם כל שלא סרגו למעלה הדר ממליך [ועי' אהלות פט\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סירגן בגמי או במשיחה</b><br> שעשה ע\"ג המוכין שבסל כעין רשת מגמי או משיחה באנד בל\"א שלא יפלו המוכין לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>האסלה</b><br> האסלה הוא מושב ביהכ\"ס. והוא מלבן מרובע העשוי מד' בדי ברזל המחוברין יחד בריבוע. ויש לו ד' רגלים בד' זויותיו. ומותחין עליו עור למושב. והעור נקוב באמצעו. ותחת הנקב מעמידין הגרף לקבל הרעי [עי' עירובין ד\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמא מת</b><br> פשיטא דכל המק\"ט מדרס מק\"ט נמי משאר אה\"ט [כנדה פ\"ו מ\"ג] ומ\"ש דנקט כן הכא. אלא משום דבעי למנקט בסיפא פירשו. נקט הכא ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה</b><br> העור מהברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברזל טמא טמא מת</b><br> אי בשעתיד להחזיר העור על הברזל אז גם העור גם הברזל. אם נטמאו במדרס בשעה שהיו מחוברין. היו נשארין שניהן בטומאתן דמעיקרא גם אחר שפירשו זמ\"ז. וגם מק\"ט מדרס להבא אפי' אין בהן כשיעור למדרס. דלא גרע מכרע של מטה. דג\"כ לא חזי בפ\"ע לישיבה ואפ\"ה מק\"ט מדרס [כפי\"ח מ\"ז ומ\"ט] מיהו הכא מדקתני שהברזל מטמא רק ט\"מ. ע\"כ דמיירי שאין עתיד להחזיר העור על הברזל. ולפיכך טומאה הישנה שבשניהן כבר נתבטלה כשהפרידן זמ\"ז. אבל קאמר הכא דאע\"ג שכשהיו מחוברין שניהן מק\"ט מדרס. אפ\"ה השתא שהפרידן. רק העור מק\"ט מדרס וגם נשאר בו טומאת מדרס דמעיקרא. אבל דוקא כשיש בהעור כשיעור הראוי למדרס. דהיינו ה' על ה' טפחים [כלקמן פכ\"ז מ\"ב] אבל הברזל המרובע. רק טומאת מת יש בו בין להבא ובין לשעבר אבל טומאת מדרס אין בו כלל בין להבא ובין לשעבר. דלא חזי תו לישיבה [מיהו פשוט שאם החזירן יחד. חוזרין שניהן יחד לטומאתן הישנה. והרי אפי' כשחזר וחיבר הברזל לעור חדש בעוד עור הישן קיים נ\"ל דחוזר גם העור החדש עם הברזל שבו לטומי\"ש שלו כלעיל [פי\"ט מ\"ו] ועי' ספי\"ח בכללי מטה סי' ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטרסקל</b><br> נ\"ל שטרסקל הוא ג\"כ מלבן מחובר מד' קנים בריבוע. ובד' הזויות של המלבן מחוברין ד' קנים זקופין. קנה בכל זוית. ומכסין השולים והדפנות שבין קנה לקנה בעור סביב. ועי\"ז יהי' לו ב\"ק שלם. וכשמהפכין השולים כלפי מעלה ראוי לישב על השולים שהן של עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשה</b><br> שהסיר העור מעל מלבן הקנים סביב ואין עתיד להחזירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור טמא מדרס</b><br> מדיש בו שיעור מדרס. מק\"ט להבא וכלעיל באסלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטרסקל טהור מכלום</b><br> דמדהוסר העור מהקנים אין שם ב\"ק. וגם למושב לא חזיין הקנים הדקין. ומה\"ט אף שמאי לעיל [מ\"ד] דמלבן טמא הכא מודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסלין שבמרחץ</b><br> הן כעין דפין של אבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתי רגליו של עץ</b><br> שבב' קצוות הדף מחוברין ב' דפי עץ תחתיו והם לו לרגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דבישב הזב על הדף של אבן נטמא גם האבן. דדיינינן לכל הספסל כאילו הוא כולו של עץ. אע\"ג דעיקר הישיבה היא על הדף. וגם הוא הרוב. לא חשבינן להדף כעיקר הכלי. דכמו דאמרינן לגבי שבת דב' שהוציאו משא שאין כל א' מהן יכול להוציאו. מחשב כל א' כהעושה כולו ושניהן חייבים [כשבת פ\"י מ\"ה ופי\"ג מ\"ו]. וכ\"כ לענין טומאת מדרס. בשני כלים שנעשו ביחד מדרס לזב. ולא היה בכל א' מהן כפי הראוי למדרס. מחשב כל א' ככלי הראוי למדרס [כזבים פ\"ד מ\"ד]. כ\"כ ה\"נ המושב והרגלים. שאין כל א' ראוי למושב רק ע\"י שניהן יחד. מחשב כל אחד כאילו הוא המושב. ולפיכך מדחשבינן להרגלים כעיקר המושב. הו\"ל האבן כמחובר לטמא טמא. דאע\"ג דהאבן הוא רוב. והוא אמק\"ט. אפ\"ה כמו בעץ המשמש למתכות. אע\"ג דעץ מרובה ממתכות. אפי' הכי דין כולו כמתכות. כמפתח ומסרק [פי\"ג מ\"ו וז']: כ\"כ באבן המשמש לעץ הכא. אע\"ג דהאבן מרובה מהעץ. אפ\"ה כולו דינו ככלי עץ. ונ\"ל דמה\"ט אפי' נפרדו זמ\"ז. אפ\"ה גם האבן נשאר בטוי\"ש ומק\"ט כשעתיד להחזירן דלא גרע מכרע מטה [פי\"ח מ\"ז וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אמק\"ט כלל. דכיון דאילו היה הדף ורגל א' של אבן. כבר היה ראוי למסמכיה אגודא. ולמיתב עלה [כסוכה ט\"ז א']. הו\"ל איהו כעיקר הכלי. והרגל א' של עץ כמשמשו וכל המחובר לטהור טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנסרין שבמרחץ ששיגמן</b><br> חיברן והדביקן יחד בשעם. ומשום ר\"ע נקט הכי. דמצריך עכ\"פ קצת מעשה. דאל\"כ אף דפשוטי כלי עץ מק\"ט מדרס. היינו רק בשנעשה בו מעשה לשם כלי. אבל בל\"ז זב שישב על קורה או דף שאינו עשוי לישיבה אמק\"ט מדרס [כת\"כ שהביא הר\"ב פ\"כ מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן</b><br> ולא לישיבה רק שבני אדם יושבין עליהן ארעי שלא יתטמאו בגדיהן במי המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קנקילין</b><br> הוא כלי עץ ששוליו הן שבכה מעצים. ומשימין לתוכו בגדים לאחר כביסה. ומעשנין תחתיו באש וגפרית כדי שיתלבנו הבגדים שתוך הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה בית קבלת כסות</b><br> שיש למעלה משבכה שבשוליו ב\"ק לשום לתוכו הכסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דאע\"ג דהשולים מנוקבין כדי שיעלה בהן העשן. אפ\"ה חשוב ב\"ק דכך דרך תשמישו. ומה\"ט לא דמי לטיטרוס [פ\"ב מ\"ז] דקיי\"ל התם כר' יוסי דבניקב ככונס משקה טמא. הכא אפי' נקוב כמוציא רמון אפ\"ה מק\"ט. מדעשוי לקבל בגדים. כל שאין בגד יוצא דרך נקביו מק\"ט כסלים של פת [פי\"ז מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעשויה ככורת</b><br> שאין לה שולים כלל. רק עשויה ככורת שדפנותיה מנוקבין ליציאת הדבורים [כביצה ל\"ו א'] ומעשנין תחתיו. ופורשין הבגד ע\"ג הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> קמ\"ל דלא גזרינן הא אטו הא. א\"נ קמ\"ל דלא מחשב חלול שבתוכו כב\"ק מדמשתמש כפוי [ועמ\"ש פ\"ב מ\"ג סי' ל\"ח]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכדור</b><br> באלל בל\"א. ועשוי מעור ממולא מוכין. ועשוי לשחק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמום</b><br> דפוס לעשות עליו מנעל [כלקמן פכ\"ו סי' ל\"ט] וגם הוא עשוי מעיר וממולא מוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקמיע</b><br> כמין כיס עור ממולא מעשבין. או שנותנין לתוך הב\"ק שלו קלף שכתובים עליו שמות. שנושאין אותו לסגולה או לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והתפילין</b><br> שממולאין בתיהן בפרשיות והרי כל הנך המלויין בעצמן כשהן לבד אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנקרעו</b><br> ר\"ל שנטמאו בעודן ממולאין. ואח\"כ נקרעו:",
+                "מיירי שלא נפתח בהן רק התפר שסתמן. אבל לא נתבטל הב\"ק שלהן ע\"י הקרע. ולפיכך משום שהב\"ק שלם נשאר בטומאתו. משא\"כ לעיל [פי\"ח מ\"ח] מיירי שהותר לגמרי ונתבטל עי\"ז הב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאם נגע טהרה בהמלוי אף שעדיין הוא בתוכן. והרי כשעדיין היה סגור היה כולו טמא. השתא שנפתח התפר. אין המוכין מטמא עוד בנגיעתו. דמשנפתח אין המוכין תו חיבור לעיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהתפר מחברו</b><br> ר\"ל שדרך העושה אוכף. שתופר מיד העור עם המוכין. כדי שהמוכין שתוך האוכף. לא ישמט ממקום למקום תחת הרוכב. להכי גם בנפתח כיס העור. אפ\"ה מחשב המוכין חיבור להאוכף. ומטמא כמותו כל זמן שהב\"ק שבאוכף קיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו טמאין משום מרכב</b><br> דטומאת מרכב קיל ממושב [כלקמן מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זריז האשקלוני</b><br> הוא חגורה שמכניסין ב' קצוותי' בב' טבעות שבאוכף מזה א' ומזה א'. וחובשין חגורה זו תחת בטן החמור. כדי להדק עי\"ז האוכף על גבו. ועי\"ז יזדרז גם החמור בהלוכו. וכמ\"ש ויחבוש את חמורו. ועשו כן רק באשקלון. דבשאר מקומות היה החבוש תפור בצד א' בהאוכף עצמו. והו\"ל החבוש כגוף האוכף. ואז דינו כמושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומדוכה המדית</b><br> עשוי מבול עץ. וחוקקין בתוכו חלול ב\"ק לדוך בתוכו הריפות. ואדם הדך רוכב על הבול עץ בצד החלל שבו ודך. וגם אליו מחברין סמוכות לרגלי האדם בשעת רכיבתו כשדך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועביט של גמל</b><br> כר הגמל שג\"כ רוכבין עליו. ואע\"ג דנעשה רק כדי שלא ידחק המשא להגמל. אפ\"ה מדמשתמש בו ג\"כ לרכוב עליו בצד המשא להכי גם סמוכות שלו מזה ומזה דינן כמרכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטפיטן של סוס</b><br> שאבראק בל\"א. וגם עליו נתמכו רגלי הרוכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף</b><br> מלת אף כאן אינו לשון גם. דהרי ת\"ק רק במרכב איירי. אלא לשון אפילו הוא. וה\"ק אפי' טפיטין כל סוס שוודאי יושב עליו בפסוק רגלים. וגם רגלי הרוכב נסמכות עליו בצדו. אפ\"ה מטמא משום מושב. משום וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שעומדין עליו בקומפון</b><br> שדה שחוק המלך. ונקרא בל\"א טורניר. שלוחמין שם השרים יחד דרך שחוק. והם רוכבים על סוסים ואז רגילין הלוחמין לעמוד על הטפיטין שעל הסוס. אם להראות חריצותם ברכיבה. או כדי לעמוד בגובה נגד הנלחם נגדו. או כדי לראות ולהראות היטב בכל ההמון שיסובבהו. ולהכי משום דלפעמים אינו יושב עליו בפסוק רגלים. רק עומד עליו ברגלים סמוכות יחד. להכי דינו כמושב. וגם לי\"א הנ\"ל שהמרכב היינו הסמוכות של אוכף שסומך רגליו עליו או בצדו. קאמר ר' יוסי אף שברוב פעמים משתמש בטפיטן רק לתמיכת כרעי הרוכב אפ\"ה כיון דלפעמים בקומפן עומד עליו. דינו כמושב. ולת\"ק אזלינן בתר רוב תשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אוכף של נאקה</b><br> מין גמל עז וקשה [כשבת רפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מרכב ור' יוסי היא. וקמ\"ל אף שהגמל עז וקשה. אפ\"ה אינו רק סומך א\"ע על השטייגבעגעל שמזה ומזה לאוכף ולא על הטפיטן. וי\"א דהך בבא ת\"ק היא. וה\"ק דבנאקה כו\"ע מודו דסמוכות שבאוכף שבו מטמאות משום מושב. דמדהוא עז וקשה. להכי דוחק הרוכב את רגליו ביותר בהסמוכות שבאוכף. שלא תפילו הבהמה. ומחשב שפיר מושב [וכן משמע קצת בעירובין כ\"ז א'. ועי' רמב\"ם ספכ\"ה מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרכב חלק מגעו ממשאו</b><br> דבשעה שנושא מרכבו של זב. מחשב הנושא כאב הטומאה. לטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז. משא\"כ בשעה שנוגע במרכב גם אז אינו רק ראשון. ואינו מטמא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומושב לא חלק מגעו ממשאו</b><br> דבין בשעה שנוגע או נושא המושב. הרי הוא אה\"ט. ומטמא אז בגדים וכלים שנוגע. חוץ מאדם וכ\"ח. שגם אז אינו מטמאן במגעו. מיהו לאחר שפירש הנושא מהטומאה בין ממרכב או ממושב אינו רק ראשון. ואמ\"ט לשם כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תפית של חמור</b><br> הוא כעין סולם קטן. שקושרין אותו ע\"ג החמור להניח עליו המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא יושב עליה</b><br> שלפעמים יושב האדם על הסולם הזה בדוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אינו מטמא משום מושב דמשום שמיוחד למשא. או\"ל להיושב עמוד ונמ\"ל וכבעגלה [לקמן פכ\"ד מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינה בה את הנקבין</b><br> דמתחלה היו בהתפית רק ב' שליבות מרוחקות זו מזו באמצען כזה ועי\"ז לא הוה חזי רק להניח המשא עליו ולא לישיבה רק מדוחק. אבל השתא שינה בה הנקבים שתוחב בתוכן השליבות והרחיבן. ועי\"ז יכול לתחוב שם שליבות רחבות. א\"נ שע\"י שהרבה בה נקבים יכול לתחוב שם שליבות הרבה כזה ויכול השתא שפיר לישב על התפית בצד המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפירצן זה לתוך זה</b><br> דע\"י שנתרחבו הנקבים זה לתוך זה. יכול השתא להכניס בהנקבים שנתרחבו דף רחב ויכול שפיר לישב בצד המשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדעשה בה מעשה לישיבה וגם חזי השתא לישיבה מק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מת</b><br> המיוחדין רק למת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין מדרס</b><br> דאע\"ג דאין ישיבת ושכיבת המת חשיבה. שיקבל עי\"ז טומאת מדרס. אפ\"ה מטתו עשויה נמי לישיבת הנשים המבכות המת. ומשו\"ה הו\"ל כאילו עשויה המטה לישיבה ולפיכך בישב עליה הזב נעשת אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסא של כלה</b><br> הוא כסא חשוב שיושבת עליו ביום חתונתה [כפכ\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשבר של חיה</b><br> הוא כסא שיושבת עליו האשה כשכורעת לילד. שעשוי מקום המושב משופע קצת לאחוריו באופן שיהיה פה בית הרחם שלה גלוי. כדי שיהי' נוח להמילדת לקבל ממנה הולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא כורם עליו את הכלים</b><br> שמקום המושב שבכסא זה עשוי מב' דפין מונחים זה על זה. והכובס מקפל הבגדים ומניחן בין ב' הדפין. והוא יושב על העליון. כדי לכבוש ולהכביד על הבגדים שתחתיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי אין בהם משום מושב</b><br> ר\"ל אמ\"ט משום מדרס. והא דמבואר לעיל [פכ\"ב מ\"ד] דכסא כלה שלם מק\"ט מדרס היינו דלא כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרם</b><br> רשת העשוי מחוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מפני הזוטו</b><br> הוא מטלית קטן אריג שמחובר בשולי הרשת ומשוקע בהמטלית הזה כעין כיס. כדי להניח בתוכו האוכל. כדי לפתות הדגים לתוך הרשת. ואע\"ג שאין בהמטלית גע\"ג אצבעות. אפ\"ה מק\"ט. מדיש לו ב\"ק כ\"ש. וגם בל\"ז אפי' לא היה בו ב\"ק הי' מק\"ט אף שאין בו גע\"ג אצבעות. והיינו מדעשאו מתחילה לשם כך כפי הראוי למלאכתו [כשבת ס\"ג ב] ואגב מטלית זה כל הרשת המחובר לו מק\"ט. מדשניהן עשויין לתכלית א'. הו\"ל כל א' כאברי כלי. וגם בל\"ז כל המחובר לטמא טמא. [וכפי\"א מ\"ה. ופי\"ב מ\"ב] וה\"נ אמרינן בקורדם [פ\"כ מ\"ג] דבמחובר בקביעות הו\"ל כולו גוף א' ומק\"ט אף הקתא שהוא פשוטי כ\"ע. כ\"כ הכא אף שרשת לבד אמק\"ט [עדיות פ\"ג מ\"ד] אפ\"ה מדמחובר להמטלית בקביעות מק\"ט עמו. וכולהו לא דמי לתיבה ומגורות [פי\"ט מ\"ז] דהתם אין תשמיש שניהן אגוד יחד [וכמ\"ש בבועז סי' ג']. מיהו רשת בלי זוטו אמק\"ט. משום דכל רשת דגים עשוי מחוטין קשורין זב\"ז. ואינן לא קלוע ולא אריג. אבל שאר רשתות שעשויין ע\"י קליעת חוטין זב\"ז כל קלוע הו\"ל כאריג ומק\"ט [ועי' פכ\"ד מט\"ז] חוץ משל צמקים שנקביו רחבים ביותר אינן דומיא דבגד ואמק\"ט [כעדיות פ\"ג מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרשתות והמכמרות</b><br> מיני מצודות הן לצוד בהם חיות ועופית. ועשויין מדפי עץ. או מענפי ערבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמדף</b><br> ציידי עופות עושין גומא בקרקע. ומעמידין למעלה מהגומא לוח עץ בשפוע. והלוח הזה נקרא מדף ותומכין הלוח הזה במקל קטן שעומד באמצע הגומא ותחת המקל זה מניחין מאכל וכשבא העוף לתוך הגומא ושומט המאכל מתחת המקל. הרי המקל התומך הדף נופל והדף אחריו נופל ומכסה הגומא והעוף ניצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצודות הסכרין</b><br> הוא לוח עם נקבים. שאחר שהסיבו את שטף הנהר חוץ מערשו יעמידו לוח מנוקב כזה לרוחב ערש הראשון. כדי שיצאו המים הנשארים עדיין בהערש הזה דרך הנקבים וישארו הדגים נצודים בחרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט. דכולן יש להן צורת כלי או ב\"ק. אבל אמק\"ט מדרס מדא\"ל עונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדאין להן ב\"ק ולא צורת כלי. [רמב\"ם פ\"ה מכלים ה\"י והי\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה תריסין הם</b><br> ר\"ל ג' מיני תריסין הן. שכל א' חלוק מחבירו בדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תריס הכפוף</b><br> שכפוף כמין מרזב שיש לו שולים וב' דפנות והלוחם מעמידו נגד גבהו כדי שיקיפו התריס מג' צדדיו מחץ כי יעוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> מדעשוי לשכוב בתוכו בשדה המלחמה. ואי\"ל הרי א\"ל להשוכב בתוכו עמונמ\"ל. וי\"ל הכא עשוי מתחלה גם לתשמיש זה בלילה שאינו שעת מלחמה. [וכמש\"ל במרצופין ואינך רפ\"כ סי' ט\"ז ועי' רמב\"ם פכ\"ד מכלים הי\"א]. מיהו כ\"ש דמק\"ט משאר טומאות. וכן בכל פרקן כל המק\"ט מדרס כ\"ש שאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג] ואפי' באין לו ב\"ק ורק בנתקלקל הב\"ק שלו מק\"ט רק ממדרס ולא משאר טומאו' [כרפ\"כ]. אולם לרמב\"ם [פ\"ג מכלים] כללא דש\"ס נדה הנ\"ל לאו דוקא דהרי גם כלי הבא במדה מק\"ט מדרס ולא טומאה אחרת ואין למדין מן הכללות [כעירובין ר\"פ בכל מערבין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשחקין בו בקונפון</b><br> שלובשין השרים כשלוחמין בשחוק בטורניר [עפכ\"ג מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> בנטמא במת נעשה אב. ומכ\"ש בנגע בשאר אה\"ט שנעשה רק ראשון. אבל אמק\"ט מדרס. ואע\"ג דחזי עכ\"פ לישיבה עכ\"פ מדאינו מיוחד לכך א\"ל עמונמ\"ל. ואע\"ג דעכ\"פ חזי לישיבה בלילה שאינו זמן שחוק טורניר [וכדלעיל סי' ג]. וי\"ל מדעשוי לשחוק שרים. הוא מקושט ביותר. ואינו יושב או שוכב עליו מחשש שיתקלקלו קשוטיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וריצת הערביין</b><br> הוא קטן ביותר. ולא חזי ללבשו. וגם לישיבה לא חזי. מדעשוי רק לשחוק הילדי' של הערביין ולא שילבישוהו וא\"כ אינו כלי תשמיש כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה כקתררא</b><br> היא עגלה קצרה שאינה עשויה למשא ואינה רק רחבה כמושב איש מוקפ' דפנות כשאר כסא. ונ\"ל דהא דלא חשיב נמי עגלה של קטן דג\"כ מטמא מדרס [כספ\"ב דביצה] ה\"ט משום דגם הוא עשוי כקתדרא. ועוד נ\"ל דה\"ה באינו עשוי כקתדרא רק כמטה. וכעין עגלות שלנו. ויחדום לישיבה מק\"ט מדרס. רק דבזמן חכמי המשנה לא נהגו לעשותו לישיבה רק בתמונת קתדרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמטה</b><br> שארוכה ורחבה ביותר. ומיוחדת למלאות פרקמטיא. וא\"ל להיושב בה עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אבנים</b><br> שעשוי להוליך בה אבנים גדולים. ונקובה בשוליה ובדפנותיה נקבים שגדולים טפי ממוציא רמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> דאע\"ג דכלי העשוי לדברים שגדולים מרימון. שיעור נקיבתן כפי שהן [כפי\"ז מ\"א וג'] עכ\"פ בנקוב כך רובו. נתבטל ממנו שם כלי [כרמב\"ם פ\"ו מכלים ה\"ג] ונ\"ל ראיה לדברי רבינו משבת [צה\"ב ולפי הגי' שהי' לרבינו שם ועי' רמב\"ם פכ\"ב ה\"ב מטו\"מ] וא\"כ הכא דכולה נקובה כך אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה</b><br> דלא חזיא תו ללישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דמיד כשעשאה יחדה לישיבה כשתסדק [כפ\"כ מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> בין שמחזקת כ\"ש או שמחזקת הרבה רק לא מ' סאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבאה במדה</b><br> ר\"ל אם היא גדולה ביותר [כמו אנשי מדות] דהיינו שמחזקת מ\"ס בלח [כפט\"ו מ\"א] ושיעורו אמה על אמה ברום ג' אמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מיהו במיוחדת למדרס. אז גם בבא במדה מק\"ט מדרס. וכ\"ש שאר טומאות. ואתיא הכא כר\"י לעיל [פט\"ו מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> מדא\"צ לומר להיושב עליה עמונמ\"ל כשרוצים לפתחה [כלעיל פי\"ט מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> עי' לעיל סי' טו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה תרבוסין</b><br> כך נקרא בלשון רומי עור שהופשט ועדיין שערותיו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ספרין טמא מדרס</b><br> דהוא גדול כשיעור שישב עליו המסתפר בשעה שמתגלח. כדי שלא יתפזרו שערותיו בבית. וכן עושין הנשים מה\"ט ים נפה בשעה שגודלין [כדלעיל פט\"ו מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאוכלין עליו טמא טמא מת</b><br> דמדמיוחד להושיב עליו המאכלים. להכי כשישב אדם עליו א\"ל עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל זיתים</b><br> שעשוי לשטוח עליו זיתים. כדי שיתרקבו ויתרככו קודם שיכבשום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדהו\"ל פשוטי כלי עור המשמש רק לתשמישי אדם. ולא לתשמיש גופו. דדינו ככלי עץ בזה. שאמק\"ט כלל [כרפט\"ו ופט\"ז מ\"ז]. ונ\"ל דמיירי שהעור קשה. דאם הוא רך. מק\"ט מת מדחזי לקפל בו שום דבר הו\"ל כיש לו ב\"ק [כתוס' שבת ס\"ג ב' ד\"ה מניין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש בססיות הן</b><br> ר\"ל ג' מיני בסיס הן. ובסיס הוא כלי עם שולים. ולפעמים יש בו דפנות נמוכים. ועשוי להושיב עליו כלי אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלפני סופרים</b><br> שיושבין בתוכו וכותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דהרי אדם שוכב או יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל דלפקי</b><br> שמעמידין בתוכו השולחן שמכינין עליו המאכלים והמשקין להביאן משם להשולחן שאוכל עליו [עי' לקמן פכ\"ה סי' ו'] ומשים גם כוסות וקערות תוך חלול הבסיס שתחת השולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> מדיש לו ב\"ק העשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל מגדל</b><br> שמושיבין ע\"ג שראנק. כדי שלא יתרקב השראנק מלחלוחית הקרקע. וה\"ה בעשוי להושיב ע\"ג תיבה או שאר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדאין לו ב\"ק. ואינו רק תשמיש כלי ולא לתשמיש אדם. מיהו ביש לה ב\"ק ודאי מק\"ט [כלעיל פי\"ח מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש פנקסיות הן</b><br> והן לוחות מחוברות יחד כדי לכתוב עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>האפיפורין</b><br> הן ב' לוחות גדולות מעץ שמחוברות יחד בצירין. ומניחין בין ב' הלוחות נייר וקולמס ושאר כלי כתיבה ומקפלן. וכשרוצה לכתוב פותח קפולן. ויושב הסופר על הלוחות וכותב על הנייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיש בה בית קבול שעוה</b><br> הן ג\"כ ב' לוחות מחוברות בקצה א' שלהן. אבל הם קטנות. ויש להם שפה סביב ושם בפנים ממורחים פני הלוחות בשעוה. וכותבין וחורטין על השעוה זכרון דברים. ומקפלין ב' הלוחות אח\"כ זה על זה. אולם לכשירצה מחליק שריטי האותיות שכתב. וכותב שם מחדש דברים אחרים. [כך משמע מהר\"ש והר\"ב. אולם צ\"ל שאין ממלאין הב\"ק שלהן בשעוה. וזה כדי שלא ימחקו שריטות האותיות כשיקפל ב' הלוחות זע\"ז ולא יהיה ריוח בין לוח ללוח. דאי בממלא כל הב\"ק עם שעוה. הרי ב\"ק העשוי למלאות לא שמיה ב\"ק. [כרמב\"ם פ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> עי' ספי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלקה</b><br> שכותב עליו בסיקרא או בנתר שקורין קריידע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זגגין</b><br> להניח בתוכה כלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> מדיש לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל סרגין</b><br> דפוס לעשות עליו מרכבה. ועשוי כדמות מטה בלי שולים. דאין לו ב\"ק [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדהו\"ל רק פשוטי כלי עץ המשמש רק למשמשי אדם רק בשעת מלאכה [כלעיל פט\"ז מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש משפלות הן</b><br> משפלה הוא כלי עץ מרובע עם ב\"ק. אבל שוליו מנוקב נקבים גדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זבל טמאה מדרס</b><br> מדעשוי לישיבה למשליך הזבל לשדה ויושב על כסויו. ופתח המשפלה בצדה [הר\"ש] ועי' מ\"ש בפירושינו לעיל [פי\"ט מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תבן טמאה טמא מת</b><br> דפתחה למעלה וכשישב עליו א\"ל עמונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפוחלץ של גמלים</b><br> גדול ביותר ומחזיק מ\"ס. כדי להניח בתוכו פרקמטיא למשא הגמלים. ולא חזי לישיבה דא\"ל עמונמ\"ל דפתחו למעלה ולפיכך לא דמי למרצופין [רפ\"כ] דפתחן מן הצד וגם בל\"ז משום ב\"ק אין לטמאו. מדנקביה רחבים וגדולים מאד. ואפשר דמה\"ט גם לישיבה לא חזי דאיך ישב על הנקבים שהם רחבים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מפצים הן</b><br> מחצלאות עשויות מגמי ושעם. והו\"ל כפשוטי כלי עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשויה לישיבה טמאה מדרס</b><br> דאף פשוטי כלי עץ מקב\"ט מדרס מדאורייתא כשיש בהן צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>של צבעין</b><br> שכורכין בהן הבגדים שצבעו והו\"ל כיש להן ב\"ק [כלקמן מי\"ב] ומדמכורך מכל הצדדים סביב. להכי עדיף מהעשוי רק לחפוי או במכניס בפתח שמהצד בהתיק. שאינן מק\"ט [כלעיל ספט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גתות</b><br> שמכסין בהן הענבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדאינו רק פשוטי כלי עץ. והוא תשמיש תשמישי אדם. ולרב\"א של גתות היינו המחצלאות שמתעטפין בהם דורכי גת שלא יתלכלכו בגדיהן. ונ\"ל דמשו\"ה אמק\"ט. מדעשויין רק להגן בגדים מטנוף. הו\"ל משמש משמשי אדם שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. ול\"מ היה נ\"ל דלהכי אמק\"ט. מדעשויין רק לכסות הענבים והרי כל העשוי לחיפוי טהור [כפי\"ד מ\"ג וספט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש חמתות</b><br> נודות מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש תורמלין</b><br> כיס עור של רועה. ובתוכו יש כיסין הרבה [כפי\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלים כשעור</b><br> המפור' רפ\"כ. וכ\"ש במחזיק יותר. רק לא מ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין מדרס</b><br> ולא שייך לומר עמונמ\"ל מדנעשה מתחלה לכך להיות ביני ביני לישיבה [עמ\"ש בס\"ד רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עור הדג</b><br> דכל הנעשה מבריות המים טהור אפי' ממדרס [כפי\"ז מי\"ג ורמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי לשטיח</b><br> לשטחו בקרקע ולישב עליו [כביצה י\"א ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> ולא נקט הכא רק הנך ג' שדומין זל\"ז שחין בהן צורת כלי. ואפ\"ה חלוקין בדינן. אבל ודאי יש עוד כלי עור שיש בהן צורת כלי ומטמאין מדרס [כפכ\"ו מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתכריך הכלים</b><br> דע\"י הכריכה הו\"ל כיש לו ב\"ק [וכלעיל סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רצועות</b><br> והיינו בעור שלם שלא נחתך עדיין לרצועות. אלא יחדו לכך. ולהכי טהור מדמחוסר עדיין מעשה. אבל רצועות ממש מק\"ט [כנגעים פי\"א מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוילון</b><br> לתלותו בפתח או בתורן ספינה. ומיירי שכבר קשרו בו הלולאות [כפ\"כ מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> דהשמש שומר הפתח. וגם הספנים מתעטפין בו כשהוא תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל צורות</b><br> היינו טאפעטען מצויירים. ותלויין בכותל הבית לנוי. ובטלין לגבי כותל שהוא מחובר בקרקע שאמק\"ט. ועוד דמדחשיבי אין השמש מתחמם בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש מטפחות הן</b><br> חתיכת בגד מרובע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ידים</b><br> העשוי לקנח בו ידיו בשעת אכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> דביני ביני מניחו תחתיו על הכסת שיושב עליו [כברכות פ\"ח מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של ספרין</b><br> א\"א לומר דהיינו אותו מעפורת שמניחין על המתגלח [כשבת דט\"ב] דא\"כ עשוי רק להציל בגדיו מלכלוך ואמק\"ט כלל [כפט\"ז מ\"ו] אלא ר\"ל שכורכין בהן ספרים. ומיירי שאין המטפחות מצויירות דאז אינן מיוחדין דוקא לדברים קדושים. אלא כורך ג\"כ בהן דברים אחרים. ולהכי מק\"ט מת ושרץ. אבל במיוחדין לספרים קדושים לא מחשבו כלי תשמיש אדם ואמק\"ט [כפכ\"ח מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת ושל תכריך</b><br> לתכריך המת. דאסור בהנאה ואינו תשמיש אדם. ודוקא באזמניה וכבר נגעו בהמת דאל\"כ הזמנה לאו מלתא היא. ומותר בהנאה [כיו\"ד שמ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל נבלי בני לוי</b><br> שכורכין בהם נבלים שבמקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> נ\"ל דלהכי אמק\"ט מדהן של הקדש. ואסורים בהנאה להכי לא מחשב כלי תשמישו של אדם. וכל כה\"ג אמק\"ט [כפכ\"ח מ\"ד ורמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה פרקילינין הן</b><br> הם בתי יד של עור כעין האנדשוה שלנו. אבל ראש האצבעות מגולה. וגם אצלינו מצויים בתמונה זו. נמצא שיש להן תוך בלי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>של צדי חיה ועוף טמא מדרס</b><br> משום שהוא רחב וגדול כדי מושב שמלבישו על פס ידו. ומושיב עליו העוף שנקרא פאלקע בל\"א. שלמדוהו לצוד עופות וחיות קטנות כארנבות וכדומה. וכשיתן לו אדונו אות. יעוף מעל ידו לרדוף אחר הצידה. ומדהוא רחב לפיכך לא דמי להא דתנינן לקמן [פכ\"ו מ\"ו] דכל בית אצבעות שאין לו ב\"ק שאמק\"ט כלל. דהתם קטן הוא ולא חזי לישיבה. אבל הך דהכא הוא רחב. וביני ביני כשאין העוף יושב עליו. מניחו הציד בשדה תחתיו ויושב עליו ביני ביני. ובכל כה\"ג שמיוחד לב' התשמישים לא שייך לומר לו ביני ביני עמוד ונמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חגבין</b><br> שלובשו על פס ידו. כשבאין החגבים ויושבין על הפרקלין סוגר פתאום ידו ותופסן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא טמא מת</b><br> דאע\"ג דמדאין לו ב\"ק הו\"ל פשוטי כלי עור שאמק\"ט. עכ\"פ כיון דמשמש לאדם ולשאר תשמישי' ביחד הר\"ז מק\"ט [פט\"ז מ\"ז] מיהו מדהוא קטן לא חזי לישיבה ואמק\"ט מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל קייצין</b><br> שלבשן על ידיו כשמהפך פירות קיץ שמנים. כדי להציל ידיו מלכלוך הפירות. א\"נ שלובשן כשמלקט קוצים. כדי להגן ידיו שלא יחבלם בהקוצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מכלום</b><br> מדאינן עשויין רק כדי להנצל מעקיצת הקוצים. או כדי להציל ידיו ובגדיו מלכלוך אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. ומיירי בשאין בהפרקלמין ב\"ק כדי קבלת אוג [כלקמן פכ\"ו סמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש סבכות</b><br> הוא כפה שבראש הנשים הויבע בל\"א. ועשוי מבגד דק שנקרא פלא\"ר בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טומאת מדרס</b><br> דמדהוא רך חזי לישיבה ולא שייך בכזה לומר עמונמ\"ל. משום שלכך נעשה בתחלה שכשלא תצטרך לו. תניחה תחתיה לישב עליו ודמי טפי לקלוסטר ותורמל וחביריו [שנזכרו פ\"כ מ\"א] שגם הם אע\"ג שכשיצטרך להם א\"ל עמונמ\"ל. אפ\"ה מדמתחלה עשו אותם לישב עליהן ביני ביני. נעשו מדרס מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה טמא מת</b><br> דמדהוא מגוייץ וקשה יתקלקל כשתשב עליו. והר\"ב הביא תוספתא שגורסת בהיפוך מגרסתינו וז\"ל של זקנה טמאה מדרס מדאינה מקפדת לישב עליו. משא\"כ בילדה וכך גרס רב\"א גם במשנתינו. וכך הוא הגירסא בתוספתא שלפנינו [פ\"כ דב\"ב דכלים] וכל זה פירשתי לפי דעת רבותינו. אולם אם נגרס כך במשנתינו. א\"כ היינו הך דתנינן לקמן [פכ\"ח מ\"ט]. ול\"ל תרתי בחדא מכילתא. ול\"מ היה נ\"ל לקיים גירסת הספר במשנתינו. רק דסבכה דהכא אינה כי הך סבכה דלקמן [פכ\"ח] דהתם היינו כיפה שבראשה. [וכן משמע התם במשנה י'] ורק בה חמור של זקינה משל ילדה. והיינו נמי סבכה דתוספתא. שהיינו נמי כפה שבראשה. אבל סבכה דהכא אינה כפה. רק הוא צעיף שקורין שלייער בל\"א. ומדמכסת בו ראשה נקרא גם הוא בשם סבכה. מיהו של ילדה ארוך הוא ומכסת בו ראשה ורוב גופה. ולכן כשיושבת יושבת על החלק המדולדל מלאחריה. ולהכי מק\"ט מדרס ככל בגדי ע\"ה שהן מה\"ט מדרס לפרושים [כחגיגה י\"ח ב] משום שכשישב והוא לבשן. נתמך היושב על חלק הבגד שמלאחריו. והרי סגי כשנתמך רוב הזב על מקצת המשכב [כזבים פ\"ה מ\"ה]. מיהו כל זה בצעיף של ילדה. אבל של זקינה אינו רגיל להיות ארוך כל כך. עד כשיעור דלדולו לאחוריה שתיכל לישב עליו כשתעטוף בו ראשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל יוצאת לחוץ</b><br> הוא כעין סבכה קטנה שהאשה חוזרת ונותנת על כפה שבראשה לצניעות או לקישוט כשיוצאת לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מכלום</b><br> מדאין בו כשיעור בגד. וי\"א דשל יוצאת לחוץ. היינו סבכה של זונה. דתרגום של זונה היינו נפקת ברא. וטהורה. מדאינו רק לבוש לחציפות לא חזי לאדם. ולא מחשב בגד. דבטל דעתה אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש קופות הן</b><br> קופה הוא כל ב\"ק העשוי מנסרים או מנצרים או מבגד גם [ערתוי\"ט מקואות פ\"ו מ\"ה]. ונ\"ל דהא דנקט תנא קופה. הוא הדין שאר כלים. רק נקט קופה. מדרגיל לטלות בה בריי' ומהוהה יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהוהה</b><br> ר\"ל קופה בלויי'. בין שנטהרה ע\"י בלייתה או לא. וכגון שלא נתנקבה כמוציא רימון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על הבריה</b><br> דהיינו שהושיב אחת תוך חלול חבירתה וחיברן יחד בדבק או במסמרות כדי לחזק שניהן יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הבריה</b><br> אפילו כשהמקולקלת בפנים שכל התשמיש הוא בתוכה או שהמקולקלת גדולה ביותר ובולטת שפתה למעלה מהבריאה. אפ\"ה הולכין אחר הבריאה. דאם היא טהורה וחבירתה טמאה. שניהן טהורין. ואם הבריאה טמאה שניהן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה על הגדולה</b><br> בבא זו מיירי ששניהן בריאות. או שניהן בלויות. דאל\"כ הרי כבר שמעינן דאזלינן בכל גוונא בתר הבריאה. ומשכחת לה שתהיה הפנימית גדולה מהחיצונה. כגון שהפנימית הגדולה שוליה קצרים משולי החיצונה הקטנה שדפנותיה נמוכים. וכשתוחבים פנימית לתוכה. הרי דופני פנימית בולטים למעלה הרבה מחלול החיצונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הגדולה</b><br> בין לקולא ובין לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו שוות</b><br> ששניהן בריאות או בלויות. וגם שוות בגבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הפנימית</b><br> שהיא היא עיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר כף מאזנים</b><br> שהיה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על שולי המיחם</b><br> והמיחם היה טהור. ושניהן שלימין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבפנים טמא</b><br> גם המיחם. והיינו מדשניהן בריאות. וגם יש לכל אחד מעלה מחבירתה. דהטמא פנימי. והטהור גדול יותר. הו\"ל כשוות הנ\"ל שהולכין אחר הפנימי. וכלעיל. רק קמ\"ל הכא. אע\"ג דשניהן יחד מיוחדין רק לתשמיש יורה ולא לתשמיש מאזנים. לא אמרינן דנתבטל המאזנים לגבי היורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבחוץ טהור</b><br> ולא דמי לכרע טמא שחיברה למטה שכולה טמאה [כפי\"ח מ\"ז] דהתם ע\"י הכרע הטמא נעשה המטה כלי תשמיש. אבל הכא גם בלי חיבור הכף הטמא הי' חזי המיחם לתשמישו דהשתא. אלא שהשתא נתחזק טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מבפנים בין מבחוץ טהור</b><br> דבכה\"ג בין שהטמא בפנים או מבחוץ. הולכין אחר המיחם שהוא הגדול. ולרבנן כל הכלים שוין. והולכין אחר היותר בריא בין שהוא גדול או קטן בין שהוא בפנים או בחוץ. וכששניהן שוין בבריאות. הולכין אחר היותר גדול וכששוין גם בגודל. אז הולכין אחר הפנימי. וכלעיל. וסימנך בגף. בריאות. גדול. פנים [ועי' מ\"ש בס\"ד פכ\"ח סי' ל\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הכלים יש להם אחוריים ותוך</b><br> ר\"ל כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים שלהן לתוכן. דבנטמא תוך שלהן ממשקה שנטמא. נטמא גם אחורי הכלי ההוא דהיינו חיצונית הכלי. אבל בנגעו המשקין הטמא בחיצונית הכלי. לא נטמא תוך הכלי ההוא. ואע\"ג דכלי אמק\"ט רק מאה\"ט. אפ\"ה גזרו רבנן כך כדי שלא יטהרו כלי שנפלו עליו משקין של זב וזבה. כגון רוקו וכדומה. שהוא אה\"ט ומטמא כלי. ומדטומאת שאר משקין טמאין לכלי הוא מדרבנן עבדו בה הכירא פורתא כדי שידעו שטומאה זו מדרבנן ולא נשרפו עלה תרומה וקדשים. מיהו לא רצו להקל גם בנפלו משקין לתוכו שיהיו אחוריו טהורין. כדי שלא יטעו להקל כך גם במשקין אה\"ט דאוריי' אבל השתא ידעו שפיר שזו טומאה דרבנן. אבל יש משקין שטמא מדאוריי' וחמיר מזה. והא דהחמירו בתוכו טפי מע\"ג. ולא גזרו איפכא היינו משום דמצינו דהחמירה תורה בתוכו טפי מע\"ג בכ\"ח. וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הכרים והכסתות</b><br> עי' פירושן בפ\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשקין והמרצופין</b><br> הן שקין גדולים שמוליכין בהן סחורה. ונ\"ל דנקט הנך לרבותא אע\"ג דאפשר בהו להפוך אחוריהן לתוכן. וסד\"א דמה\"ט נחמיר בשניהן קמ\"ל דאפ\"ה אזלינן בתר המיוחד לכך ולכך בשעה שנגע המשקין כאן או כאן. א\"נ נקט הנך מדפליג בהו ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ אומר כל שיש לו תוברות</b><br> ר\"ל כל כלים הנ\"ל שלולאות תפורים סביב שפת פיהם בחוץ מחלקינן בהו לענין טומאת אחוריים ותוך וכדאמרן. דס\"ל דצריך בהם היכר. דאל\"כ גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך</b><br> אלא שניהן לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלחן והדלפקי</b><br> מפורש לעיל רפכ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אחוריים ותוך</b><br> דאותו צד שנחלק ברהיטני האבעל בל\"א. זהו הצד רגיל להיות כלפי מעלה ולהושיב עליו כלים ומאכלים. ולכן נחשב זה תוך שלו. אבל רגלים שלהן שנפלו עליהן משקין הללו. לא נטמאו כלל מדכל עיקר טומאה זו דרבנן לא החמירו גבייהו כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אין להם אחוריים</b><br> ולא נקט גם בדברי ר\"מ תוך כדנקט לעיל בדברי ר\"מ. ה\"ט משום דלעיל הנך יש להן תוך ניכר. להכי קאמר שפיר אין להן תוך. ר\"ל דתוך ההוא לא מחשב תוך. אבל הנך דהכא דאין להן תוך ניכר. ומצי להשתמש בב' צדדיו בשוה. מהיכא תיתי נחשב צד א' תוך טפי מחבירו. להכי קאמר שפיר אין לו אחוריים. ר\"ל כל צדדיו מחשבו כתוך. דבנפלו משקין טמאין בכל צד שבהן כולו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן טבלה שאין לה לזביז</b><br> הכא מיירי בטבלא שאין לה רגלים להיכר לר\"י. וכשאין לה ג\"כ שפה. פליגי בה ג\"כ. דלר\"מ מדאין לו שום היכר כולו דינו כתוך. ולר\"י אותו צד המוחלק ברהיטני. זהו תוכו. צד שכנגדו כאחוריים. ונקט הא לרבותא דר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרדע</b><br> הוא מקל שעביו שליש טפח. ובראשו א' יש ברזל מחודד כחרב לחתוך עמו שרשי עשבים שבקרקע שחורש. וראש זה נקרא חרחר. ע\"ש החורין שעושה בקרקע. ובראשו השני יש עוקץ ברזל מחודד. להכות בו הפרה החורשת להישירה ללכת בתלמיה. והוא כעין שפארען שמכים בהם הסוסים לזרזן ללכת. והראש הזה נקרא דרבן. ושניהן יחד כשמחוברין בהמקל נקרא מרדע. ובלשון מקרא מלמד הבקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו אחוריים ותוך</b><br> דב' הברזלים שבב' קצוות המרדע דהיינו החרחר והדרבן כל אחד נחשב כתוך לעצמו אבל הז' טפחים שבמקל הסמוכים לחרחור. נדונין כאחוריים של חרחור. והד' טפחים הסמוכין לדרבן נדונין כאחורי דרבן. ובשניהן בנטמא התוך נטמא אחוריו ולא אפכא. מיהו מהריוח שבהמקל בין הז' להד' בי' לא מיירי תנא. דפשיטא דדינו כיד. דבנפלו שם משקין טמאין. מנגבו וטהור כלו [וכלקמן במ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין להם</b><br> להר\"ש והר\"ב [עי' בבועז סי' א'] ס\"ל לר\"מ דאפי' בנפלו משקין על ז' וד' נטמא הברזל הסמוך לו דר\"מ לשטתיה אזיל דס\"ל לעיל דכל כלי שאין תוכו ניכר. אין לו אחוריים. אבל בהריוח שבין ז' לד' אפשר דלא פליגי כלל. וכ\"ע ס\"ל דדינו כיד. ולהרמב\"ם לר\"י ד' וז' מחשבו תוך והריוח שביניהן היינו אחוריו. א\"כ ר\"מ רק אהא פליג. וס\"ל דגם בנפל על הריוח שביניהן דינו כתוך ונטמא כולו. מיהו גם לר\"מ מחשב עכ\"פ הריוח הנ\"ל כאחוריים נגד החרחר והדרבן עצמן דנשארו בטהרתן. אף דלא מחשבו כאחוריים נגד הז' והד':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשירים</b><br> דבנשבר מקל המרדע. ונשאר שיעור ז' לזה או ד' לזה. עדיין כל א' מק\"ט [וכלקמן פכ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדות יין ושמן</b><br> נ\"ל דמיירי הכא בכלי א' שיש בב' קצוותיו ב' ב\"ק א' ליין וא' לשמן למדדם. ולהרא\"ש נקט יין ושמן דווקא לאשמעינן דדוקא במדת הלח אמרינן דאותו שרגיל למוד בו הוא מחשב עיקר והוא התוך ואותו שאינו רגיל למוד בו הוא הטפל. ומחשב אחוריים נהעיקר. דשניהן מחשבו ככלי א'. משום דשניהן מתלחלחים כשימדדום בצד הא'. אבל מדת היבש אע\"ג שא' עיקר וא' טפל. אפ\"ה שניהן כעיקר זה כנגד זה. ובנטמא אחד מהן במשקין לא נטמא חבירו. מדא\"צ זה לזה כלל: [ועמ\"ש בס\"ד בזה לעיל פ\"ח סי' מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזומא ליסטרא</b><br> הוא כלי שקצהו א' הוא כף לבחוש בו הקדירה ולטעום הרוטב. וקצה השני עשוי כמזלג להפך הבשר בקדירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמרת של יין</b><br> ובהנך ב' כלים יש בתחתיתן מאחורי הכלי כעין ב\"ק קטן במקום מושב שלהן וכעין שיש לגביעי כסף שלנו. ועושים כך בב' כלים אלו. מפני שהם כלים לסנן המשקין. וכדי שיהא נקל יותר שיזוב המשקה המסונן מתחת שולי הכלי משא\"כ כשלא יהיה ריוח תחת שולי כלי הסינון אלא יהיה לו שולים שוים. הרי כשיעמוד כלי הסינון על שוליו השוין להדיא. יסתמו נקבי הסינון שבשולים. מיהו לפעמים יהפך האדם המסנן ב\"ק שתחת השולים כלפי מעלה ומסנן ומשמר מתוך ב\"ק הקטן שיזוב בדרך חלול ב\"ק הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש להן אחוריים ותוך</b><br> בהנך גם ר\"מ מודה. דב' ב\"ק שבכל א' מכלים הללו לא דמי לז' וד' שבחרחר ודרבן. דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן אר\"מ לעיל דבנגעו משקין בטפל נטמא גם העיקר. משום דא\"א כלל להשתמש בהחרחר ודרבן שהן העיקר. אם לא יהיו מחובר להן הז' והד' שהן הטפל. להכי כל שמחובר הטפל לעיקר. גם הטפל נחשב כעיקר. אבל הכא אין תשמיש ב\"ק א' שבכלי צריך לתשמיש הב\"ק האחר שבקצהו השני. לפיכך כל אחד ככלי לבד דמי. ולא דמי ג\"כ לחרחור ודרבן אהדדי דס\"ל בהו ר\"מ דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. דהתם רגיל להשתמש בא' כמו בחבירו. להכי אינן תלויין כלל זה בזה. אבל הכא מדרגיל להשתמש בצד א' טפי מחבירו. וכגון מדה שמיוחדת למוד בצד א' יין ובצד א' שמן. אותו קצה שרגיל למוד בה הוא העיקר וכ\"כ זומאליסטרן. הכף שבו הוא העיקר. דרק לעתים רחוקים צריך להפך הבשר שלא תקדיח החתיכה. וכ\"כ מסננת ומשמרת. הב\"ק שבו רגיל לסנן הוא הגדול. לכן הוא מחשב העיקר. והוא נקרא תוך. ואותו שאינו רגיל להשתמש בו הוא הטפל ונקרא אחוריים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אין להם</b><br> נ\"ל דס\"ל לר\"י דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן שאין משתמש בהז' והד' רק שמסייעים להתשמיש של החרחר והדרבן. להכי המסייע הו\"ל כאחוריים. והחרחר והדרבן עצמן מדמיוחדים לגוף התשמיש הו\"ל כהתוך. וכ\"כ חרחר ודרבן זה כנגד זה. מדאין תשמישו של זה שוה לשל זה. זה לשדד הקרקע וזה לזרז הפרה בהלוכה. להכי כ\"א חשוב לעצמו. ובנטמא אחד במשקה לא נטמא חבירו. אבל הנך כלי דמשנתינו. תשמיש שוה יש לב' הקצוות. דב' המדות שניהן למדידה. וזומליסטרן שניהן לקדירה וכ\"ש מסננת ומשמרת. דהרי מסנן ומשמר בזו הצד כבהצד האחר. להכי כולו כגוף א' דמי דבנטמא אחד נטמא חבירו. מדאינו לא מסייע לתשמיש האחר כז' וד' שבמרדע שנחשיבו עי\"ז כאחוריים. וגם אינו מיוחד למין תשמיש אחר כחרחר ודרבן אהדדי שנחשיבו עי\"ז כגוף אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר יש להם</b><br> נ\"ל דמדלא כלל ר\"ש בהדי ר\"מ. וגם מדשני ר\"ש בלישניה. דהרי רבי מאיר קאמר יש להם אחוריים ותוך. ור\"ש נקט סתם יש להם. שמע מינה דלא ראי זה כראי זה ושלש מחלוקות בדבר דלר\"מ אותו צד שרגיל להשתמש בו הוא העיקר והתוך והצד השני הוא הטפל ומחשב אחוריים. ולר\"י שניהן אינן שייכין זל\"ז [כפי' בתרא הנ\"ל] או שניהן כגוף א' וכפי' קמא הנ\"ל ולר\"ש דעת שלישית. דיש להם אחוריים ותוך. אבל רק לענין שיתטמא מה שבתוכו. דבנטמא אחוריים שבהן. טהור מה שבתוכן. אבל כלי עצמו כולו צריך טבילה אפי' כשנגעו המשקין רק בהאחוריים. והיינו משום דס\"ל דסגי בהך הכירא שטומאת משקין מדרבנן. מדאמרינן דמה שבתוכה טהור. ולר\"מ בנטמא הטפל. א\"צ לטבול העיקר ולר\"י גם מה שבתוכה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך להטביל</b><br> ר\"ל דסד\"א. כיון שאינו מטמא מה שבתוכה. ולפיכך לא יהיה צריך להטביל הכלי דלמאי ניחוש לה. קמ\"ל [ונסתלק בזה קושית הראב\"ד [פכ\"ח דכלים] וערמל\"מ שם ה\"ג]. אבל בכל כלי שנטמא אחוריו שלא נטמא תוכו. ס\"ל לר\"ש דא\"צ לטבול כולו. ואפשר לי עוד דקמ\"ל ר\"ש במאי דקאמר וצריך להטביל כולו. מדסד\"א דהו\"ל הכא כידות כלים שעתיד לקצצן. שא\"צ טבילה מדמשתמש צד האחר לתשמיש אחר. לפיכך כל העומד לקצוץ כקצוץ ועומד דמי קמ\"ל [ועי' מקואות פ\"י מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע וחצי הרובע</b><br> הוא כלי שבצדו א' יש ב\"ק כמדת רובע ובצד שכנגדו יש בית קבול שמחזיק חצי רובע. והשוליים מפסיק בין זה לזה כזה * ?H ולהרא\"ש ולהרמב\"ם [סוף הל' כלים] מיירי ששני מיני המדות הם זה בצד זה. ויש דופן מפסי' ביניהן כזה*? ושניהן עשויין למדידת מין אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא הרובע</b><br> במשקין טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חצי הרובע</b><br> דמדשניהן עשויין למין אחד. הו\"ל שניהן כל אחד עיקר בפ\"ע אפי' לר\"מ וכמ\"ש לעיל [סי' יד] משא\"כ בשאחד עשוי למוד יין. ואחד למוד שמן. חזינן איזה מין רגיל למוד טפי. ואז הוא חשוב כעיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לפני ר' עקיבא הואיל וחצי הרובע אחוריים לרובע</b><br> ר\"ל הרי שמו העיקרי הוא רובע מדהוא היותר גדול שבב' מיני ב\"ק שבכלי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא אחוריו</b><br> בתמיה ואפשר דר\"ל דעכ\"פ לחומרא הול\"ל שהרובע מחשב כתוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן של כת קודמין היא</b><br> ר\"ל כבר שאלו ממני כת הקודמין כן. והשבתי או שמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע</b><br> ור\"ל שאין חילוק בין ב\"ק הגדול להקטן. ובשניהן יש להסתפק אי נחשבינהו כעקריים. וכיון דטומאת משקין דרבנן. ספק דרבנן לקולא. ואמרינן דשניהן דינן כאחוריי'. ורב\"א גרס של בת הקודמין. ור\"ל וכי הרובע קודמת בתשמישה וחצי הרובע דנימא זו עיקר וזו טפל. וכיון דשניהן שוין ספיקא הוה. וספק דרבנן לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע ואחוריו טמאין</b><br> ר\"ל אחורי דפנות הרובע טמאין. דנגד התוך ההוא ודאי מחשבו הנך אחוריים. אבל אחורי השוליים שהן תוך החצי רובע. טהורים וכלעיל. ואף דהיה פנים לומר דדוקא בדפנות של החצי רובע מטהרינן לעיל בין כלפי פנים או כלפי חוץ. אבל שולים. כיון דפני השולים שכלפי הרובע ודאי טמאים. הרי לא קיי\"ל כריב\"נ לעיל [ספ\"ב] דחולקין את עביו. וי\"ל התם רק לענין דפנות מחמרינן. מדאפשר להשתמש בב' הב\"ק כאחת. שפיר שדינן כל הדופן לחומרא להחלול הטמא. אבל הכא בשוליה שא\"א שישתמש בהחלול הטמא בשעה שמשתמש בהחלול הטהור. מודו דחולקין עובי השולים. ולהרא\"ש ולרמב\"ם הנ\"ל סי' כ\"ב דהכא נמי מיירי בשמפסיק הדופן בין הרובע לחצי רובע. י\"ל דוקא בעובי שפת הדופן. אין חולקין את עוביו מדאין ניכר חילוק בין חציו לחציו השני. לפיכך כולו טמא אבל ב' תוכין של זה וזה הרי מחולקין ועומדין הן. לפיכך בנטמא אחד השני טהור [ועי' סי' כ\"ט]. ואפשר עוד דכולה מתניתין ר\"מ היא דקאמר הכי. וס\"ל באמת כריב\"נ אבל רבנן מדקאמרו בסוף אין חולקין את הגביין גם ארישא פליגי דאין חולקין גבי השוליים. וכולן טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין חולקין את הגביין</b><br> ר\"ל אין חולקין גובה המשך האחוריים אלא בנטמא אחוריו של א'. גם אחוריו של הב' טמאין. מיהו י\"ל דדוקא בנטמאו האחוריים מצ\"ע מחמרי רבנן אבל כשנטמאו האחוריים רק מדהן טפל להתוך שנטמא. אפשר דמודו לר\"מ. ואפשר דגם בהא פליגי עליה. [וא\"כ יהיה קצת סיוע להרא\"ש הנ\"ל. אולם להרמב\"ם [סוף הל' כלים] נראה דרק אסיפא פליגי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מטביל מטביל את כולו</b><br> בנטמא האחוריים פשיטא דצריך להטביל כל האחוריים. דהרי ס\"ל דכל האחרים טמאין. וכ\"כ בנטמא תוכו פשיטא דצריך להטביל כולו דהרי כולו טמא אלא לעולם אנטמא אחוריו קאי. והא דקאמר מטביל כולו היינו גם תוכו ודברי הכל היא דאע\"ג דקיי\"ל דכלי שנטמא מגבו אז אם הוא ריקן בשעת טבילה. א\"צ להטביל תוכו. עכ\"פ בשיש בתוך הכלי בשעת טבילה משקין שחס מלערבן במי מקוה. יש לחוש שעי\"ז לא יטביל שפת הכלי יפה. לפיכך צריך להטביל בכה\"ג גם תוכו [כזבחים ע\"ח א' וכלעיל סי' כ']: ולפ\"ז לרבנן הנ\"ל דכשנטמא אחורי א' גם אחורי הב' טמאין צריך להטביל גם תוכו של הב'. עכ\"פ תוכו של זה שנטמא אחוריו. אם יש בו משקין צריך להטביל גם תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כני כלים</b><br> היינו בסיס שמגוף הכלי שמתפשטין שוליו ומתרחבין מדפני הכלי ולהלאה סביב. כדי שיעמוד הכלי יפה על מכונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוגניהם</b><br> הוא שפת פה הכלי. שמתפשט גם הוא לחוץ ולהלאה מדפני הכלי סביב לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואזניהם</b><br> הוא כעין קשת שבאחורי הכלי לאחזו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידות הכלים</b><br> הוא כיד ארוך שמתפשט להלאה מאחורי הכלי. וג\"כ עשוי לאחיזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבלים</b><br> מלת המקבלים אכולהו קאי. דבכולהו צריך שיהיה להכלי עצמו ב\"ק. ואז לא חשיבי הנהו שיביאו טומאה על עצמן. משא\"כ כשאין לגוף הכלי ב\"ק. חשיבי הנהו כאחורי כלי. דבנפלו עליהן משקין. אז עכ\"פ הן עצמן כולן טמא. וכמבואר בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> ל\"ג לכל המוקף. וסירכא דלישנא מפרק י\"ז מ\"ד נשלל להכא. אבל לא שייכי הכא כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין להם אחוריים ותוך</b><br> שאין חילוק בהן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא</b><br> דכמו שאין חילוק בהן עצמן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו דכולו טמא. כ\"כ בנפלו על כנו או אוגנו וכדומה כולו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי שנטמא אחוריו כמשקין</b><br> מלתא אחריתא קאמר השתא ופרושי קמפרש מה דתנינן בריש פרקן כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים ותוך. מפרש הכא מה חילוקן דהיינו כלי שיש לו ב\"ק. שנטמא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים יש להן אחוריים ותוך</b><br> הא דהדר תני לה הכא. והרי כבר תני לה בריש פרקן. היינו רק מדבעי לאשמעינן דין הצביטה. דלא לבד מהתוך חלוק. כ\"א גם מהאחוריים. דדוקא כשנטמא התוך של הכלי במשקין נטמא כל הכלי. אבל אחוריים ובית הצביטה כשנפלו משקין על א' מהן לא נטמא חבירו. וכ\"ש שבכה\"ג לא נטמא תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להם בית צביעה</b><br> ר\"ל מקום אחיזת האצבע שבכלי כשירצה להושיטו לחבירו ולרמב\"ם כאן הוא ב\"ק קטן שבצד שפת הכוס מבחוץ. ושם תוחב אצבעו להחזיק הכוס כשמושיטו לחבירו. ול\"מ נ\"ל שהוא כעין קשת שהולך למעלה בהכלי משפתו אל שפתו כמו שיש בסלים שלנו כזה? וקמ\"ל הכא תרתי חדא דרק יד ואוזן הכלי שהן בדופן הכלי מבחוץ מאויר הב\"ק וגם שהן פשוטין. אמרינן לעיל [מ\"ו] דאמק\"ט מהמשקין. אבל בית הצביעה שהוא על שפת הכלי שממעל לחללו. וגם לרמב\"ם הנ\"ל עכ\"פ יש להיד זה ב\"ק. להכי לא גרע בית צביעה זה מאחוריו. ומק\"ט. ותו קמ\"ל שחלוק אחורים מבית הצביעה. דבנטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ</b><br> ר\"ל דוקא בעריבה גדולה אמרינן כשנטמא אחוריה לא נטמא צביעה. מדאינו רגיל לאחוז באחוריים. מפני גדלה וכבדה של כלי. להכי לא חיישינן שיגע אדם בידים טהורות ולחות באחוריים או בצביטה שנטמא א' מהן. ויחזור ויגע בידיו הלחות במקום אחר הטהור שבאותו כלי. ועי\"ז יטמא גם אותו להכי בנטמא א' לא נטמא חבירו. אבל בכלים קטנים שרגיל האדם להושיטן פעם בשיאחז באחוריו ופעם בשאוחז בצביטה. חיישינן שפיר כלעיל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו. [וקק\"ל לרמב\"ם [פ\"ז מאה\"ט ועי' לעיל פ\"ב סי' מ\"ח] דגם כ\"ח מק\"ט מגבו ממשקין. א\"כ למה נקט הכא של עץ דוקא. ואת\"ל דבגב כ\"ח שגם משרץ אמק\"ט לא החמירו בצביטה שלו. עכ\"פ הרי כלי מתכות גם לראב\"ד דמטהר משקין בגב כ\"ח. עכ\"פ בכלי מתכות מודה דנטמא גבו ולא תוכו. ולמה נקט הכא עץ דוקא. י\"ל דאורחא דמלתא נקט. דעריבה מצויה רק בעץ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לכוסות</b><br> ר\"ל אף לכוסות. שאף בהן יש חילוק בין אחוריים לצביטה. דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. ולא חיישינן שיגע בידיו הלחות. במקום הטומאה ואח\"כ במקום הטהרה. מדלאו אורחא לאחוז סביב לגבו. אלא כשירצה להושיטו לאדם מושיטו בדרך כבוד בשיאחז הכוס בבית הצביעה. כדי שהמקבלו יאחזנה בגבו לשתותו מיד אבל בשאר כלי. שפיר חיישינן כנ\"ל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות</b><br> דדוקא בהיו ידיו טמאות ונגע בהן כשהן לחות בא' מב' מקומות שבכוס הנ\"ל. לא נטמא חבירו. וכ\"כ בהיה א' מב' המקומות שבכוס טמא. ונגע בידיו הלחות וטהורות במקום האחר. לא נטמאו הידים. וכדמפרש ואזיל [במ\"ח]. [ונ\"ל דטעמיה. מדהו\"ל תרי דרבנן טומאת משקין לכלי וטומאת ידים] אבל אוכלין לחין ומשקין. בין כשהן טמאים ונגעו במקום א' מב' מקומות הנ\"ל שבכלי. ובין כשהן טהורים ונגעו במקום הטהור מב' המקומות שנטמא חבירו. בין כך וכך ב' המקומות והאוכלין והמשקין כולם טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד</b><br> דרק בהן אמרינן שלא יתטמאו בשנגעו במקום הטהור שחבירו טמא. אבל ידים טמאות לחות שנגעו במקום א'. נטמא גם צד השני. וטעמיה דרק כשידיו טהורות נזהר היטב מליגע במקום הטמא שבכלי [ועי' ידים פ\"ב מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד היו ידיו</b><br> של אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> ועליהן או על הכוס משקה טופח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס</b><br> וה\"ה לר\"מ באחז בידיו טמאות בצביעה לחה. לא חיישינן שנגע באחוריים בידיו הלחות. וכ\"כ איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה שותה בכוס שאחוריו טמאים</b><br> מלתא באנפי נפשא היא. ולא קאי אכיצד הנ\"ל. רק מדדמי להך דלעיל דבתרווייהו לא חיישינן וכו' נקט להו גבי אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש</b><br> עי' לעיל [פ\"ח מ\"י] דלר\"מ התם. הרי ודאי נטמא הרוק. וחזר וטימא הכוס ולר' יהודה התם. הרי אפי' הרוק שבפיו טהור. וכ\"ש תוך הכוס. אלא לר' יוסי התם אצטריך. דקאמר התם דכשהיפך הרוק בפיו מק\"ט. סד\"א דניחש שמא היפך הרוק ונטמא גם המשקין שבפיו מאחורי הכוס. וחזרו וטמאו גם הכוס והמשקין שבתוכו. ונטמא גוויית השותה. קמ\"ל דכיון דטומאת גויה מדרבנן לא גזרו בה כולי האי:"
+            ],
+            [
+                "<b>קומקום</b><br> ר\"ל יורה שעומד אצל האש ומרתיח. ואחורי הקומקום טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו</b><br> אלא גם תוך הקומקום טהור מדאיכא ס\"ס. שמא לא יצאו המשקין או שמא לא חזרו לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין להם בית צביעה</b><br> אלא בנטמא א' כולו טמא. משום מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש</b><br> דבקודש אמרינן דכובד הפנימי על מושבו חוצץ על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה</b><br> כטבעת בהמה שאמק\"ט [כרפי\"ב] וחישב עליה לאדם מק\"ט. ודוקא בלא חסר מעשה שהי' ראוי לאדם. דאל\"כ לא מהני מחשבה להוריד לה טומאה [כפכ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה</b><br> כטבעת אדם שחשבה לבהמה עדיין מק\"ט [ועפי\"ז סמט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמעשה מבטל מיד המעשה</b><br> דבעשאה תחלה לאדם ואח\"כ עשה בה מעשה שיהיה ראוי לבהמה. נטהרה ואמק\"ט. וכ\"ש איפכא דמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיד מחשבה</b><br> בחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם הרי מק\"ט. ואח\"כ עשה בה שום מעשה שתהיה לבהמה אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה</b><br> דבחישב על טבעת בהמה שתהיה לאדם. וכ\"ש בעשה בה מעשה שתהיה ראויה לאדם. ואח\"כ חישב על זו או על זו שתהיה לבהמה מק\"ט כבתחילה [ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"כ מ\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סנדל עמקי</b><br> שנעשה בכפר עמקי. והוא רק חתיכת עור. ורצועה עוברת בהנקבים שבשפתו סביב. וכשרוצה לנעלו מעמיד רגלו עליו ומותח ברצועה שבשפתו. ועי\"ז יתמשך העור ההוא מלמעלה לכף רגלו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיס של שנצות</b><br> הוא נמי רק חתיכת עור פשוט. ולולאות בשפתו סביב. וב' רצועות עוברות בהלולאות. וכשירצה לעשות לעור זה ב\"ק. מותח ברצועה זו מכאן. ובהרצועה האחרת מכאן. ועי\"ז נעשה הב\"ק מאליו. והרצועות העוברות בהלולאות נקראו שנצות [כך פירש הר\"מ והר\"ב וגם רש\"י פירש כן שבת צב\"א. אמנם מהערוך והר\"ש משמע שהשנצות הן הלולאות]. וכל הנהו כשהסיר הרצועות א\"צ אומן לחזור ולהכניס הרצועות בהלולאות כשהוציאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית</b><br> הוא סל העשוי מנצרים דקין שג\"כ ב\"ק שלו נעשה ע\"י מתיחת חבל מנצרים שעובר בנקבים שבשפתו. ולרבנן עכ\"פ מדצריך קצת אומנות להחזיר חבל זה. תו אינו כאינך ב\"ק שהן מעשה הדיוט לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר אף סנדל לדיקי</b><br> סנדל הנעשה במקום לדיקי. והוא ג\"כ פשוטי כלי עור כהנך דלעיל. רק שצריך אומנות טפי להחזיר החבל בנקבים שבשפתו. אבל לכולן א\"צ אומן ממש לתקנם כבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין</b><br> דכשהכניס הרצועות מק\"ט. מדיש לו השתא ב\"ק כשירצה למתחו. אף שלא מתחו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרין</b><br> דכשהיו טמאין והוציא הרצועות מהנקבים או מהלולאות ועי\"ז נפשט העור נטהר [ואמק\"ט]. ואע\"ג דעכ\"פ אם גם כשנפשט יש ברחבו השתא כשיעור לק\"ט. דהיינו ה' על ה' טפחים [כפכ\"ז מ\"ב]. אפ\"ה עכ\"פ טומאה דמעיקרא פרחה ממנו מדנשתנה לכלי אחר. וככר שעשאו סדין [פכ\"ח מ\"ה]. אבל ודאי ביש בו ה' על ה' טפחים מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא באומן</b><br> ר\"ל אף שלא היה הקושר או המתיר אומן להחזירו יפה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן</b><br> שהרי כשיקלקלן או יתקנן אף מי שאינו אומן נטהרו או יק\"ט עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין</b><br> ר\"ל דהנך אף לאחר שהוציא הרצועות מהנקבים והלולאות עדיין מק\"ט ונשארו ג\"כ בטומאתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא אמרו</b><br> דבסתרן נטהרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה</b><br> רק בטרחה רבה ובקיאות יתירה [ר\"ש ורב\"א] ובהכי סגי דאף שהאומן יכול לתקנו עדיין מבלי שיוסיף לו גוף אחר אפ\"ה *) נשאר בטומאתו. וכ\"ש סנדל לדיקי דצריך אומנות טפי מכפיפה [כלעיל סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיס של שנצות</b><br> כיס של שנצות שבמשנה א' מיירי בנתפשט עור הכיס והוציאו הרצועות מהלולאות. אבל עדיין נשארו הרצועות תפורות בשפת עור הכיס. ובהא פליגי רבנן ור' יוסי. אבל הכא מיירי שהרצועות שהוציא מהלולאות נתנתקו לגמרי מעור הכיס. ובהא לכ\"ע יש חילוק. דכשנשאר הב\"ק של הכיס. אע\"ג שנתנתקו הרצועו' לגמרי אפ\"ה הכיס מק\"ט. אבל אם אחר שנתנתקו הרצועו' מהכיס נתפשט ג\"כ עור הכיס. בכה\"ג גם לר' יוסי אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטלו שנציו טמא</b><br> דאע\"ג שנתנתקו הרצועו'. עכ\"פ כיון שנשאר ב\"ק שבו מק\"ט עדיין וגם נשאר בו טומאתו שנטמא תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפשט</b><br> שנעשה עי\"ז כחתיכת עור פשוט בלי ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדאית ביה תרתי שנתנתקו רצועותיו וגם נפשט העור מב\"ק שהי' בו. תו אין בו צורת כלי ואמק\"ט וגם נטהר מטומאתו תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלה עליו את המטלת מלמטן</b><br> שתפר בתחתיתו מבחוץ חתיכה קטנה מעור באמצע ועי\"ז אף שיפשיט העור. נשאר עליו צורת כלי. שיהי' מקום החתיכה כשולים [ולהר\"ב ע\"י המטלית שתפר באמצעו נשאר בו ב\"ק קטן אף שיפשיט העור וקק\"ל א\"כ פשיטא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אף שנתנתקו הרצועו' וגם נתפשט העור. אפ\"ה מק\"ט וגם נשאר בטומאתו שבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיס לתוך כיס</b><br> תפורים יחד בקצה א' ויש ב\"ק לכ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נטמא חברו</b><br> וכ\"ש ב' כיסין מחוברי' יחד. דמדטומא' משקין לכלי' מדרבנן הקילו בה. אבל בטומאה דאוריי'. בנטמא א' נטמא כולו. ודמי ממש לתורמל [פי\"ט מ\"ח] דאין אחד חיבור לחבירו. וכ\"כ במרדע וזומא ליסטרן [פכ\"ה מ\"ב] דבנטמא א' במשקין חבירו טהור [ועי' פ\"ב מ\"ז ולעיל פכ\"ה סי' כ\"ד]. מיהו בהי' שפת החיצון עודף על הפנימי. אז בנטמא הפנימי נטמא החיצון. אבל בנטמא החיצון לא נטמא פנימי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור המרגלית</b><br> הוא עור שצוררין בו מרגלי' כדי שלא יתלכלך ושלא יאבד בקטנותו והוציא ממנו המרגלית ונשאר ב\"ק בהעור בהמקום שהיה כרוך. דמדאינו רגיל לפתוח הצרור רק לזמן מרובה להכי צררו בחוזק. ועי\"ז גם כשנתרוקן המרגלית משם נשאר הב\"ק במקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וקמ\"ל אף שלא התכוון לעשות הב\"ק אפ\"ה מחשב כשאר ב\"ק ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים</b><br> דמעות להוצאה ניתנו וצריך לפתחו כל שעה. לפיכך אינו צוררו כ\"כ בחוזק. וכשמוציא המעות אף שמתקיים זמן מה. לאחר שעה יתמהר שוב להתפשט ולא מחשב ב\"ק [וכפט\"ז מ\"ה]. ולר\"א לא דמי להתם. דהתם כולן אינו ב\"ק. משא\"כ הכא לפעמים מחששתו שמא יאבד צוררו בחוזק וגזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כף לוקטי קוצים</b><br> הוא עור פשוט כמדת פנימית כף היד. שקושרין אותו על פנימיות הכף כשלוקטין קוצים. שלא יעקצוהו כשילקטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכל שאין לו ב\"ק טהור מדאורייתא [כרפט\"ו ורתוי\"ט שם] ואפ\"ה כשיש בו צורת כלי גזרו בה רבנן טומאה והכא מיירי שאין בו צורת כלי [ועי' פכ\"ד סי' נ\"ו וסי' ע\"א ובפרקן מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזון</b><br> אבנט מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והברכייר</b><br> ב' חתיכות עור שהן קערוריות. והקטע מכניס בהן ברכיו שלא ילקו כשסומך עליהן בהלוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מדיש להן עכ\"פ ב\"ק [ועיין פ\"ח מ\"ג ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשרוולים</b><br> הוא כעין טבעת מעור. שהאומן דוחקו על בתי ידיו הרחבות שבמלבושיו שלא יעכבוהו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> אף שאין להם ב\"ק. וגם אין בהם ה\"ט כשיעור הראוי לק\"ט [כלקמן פכ\"ז מ\"ב]. עכ\"פ הו\"ל פשוטי כלי עור שיש בהן צורת כלי. ומק\"ט עכ\"פ מד\"ס. ולהכי לא ערבינהו תנא עם זון וברכייר שהן טמאין מדאורייתא מדיש להן ב\"ק וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרקליימין</b><br> שטערען בינדע מעור שלובשו על המצח להגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדלא נחשב תמונתה צורת כלי כאבנט לעיל [ועיין פ\"כ מ\"ד ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל בית אצבעות</b><br> הוא כעין האנד שוה קטנה של עור. ויש בה כמה כיסין קטנים להכניס אצבע בכל כיס. אבל אין הכיסין ארוכין. רק כדי להכניס בהן ראשי אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> מדאין בהכיסין ב\"ק דפתוחין הן בראשן נגד ראשי האצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל קייצין</b><br> היינו אותן שלובשין על האצבעות כשלוקטין פירות שגדלים בעצי קוצים. כגון אוגים וכדומה וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מקבלת את האוג</b><br> האהן ביטטען בל\"א שגדולם בעצי קוצים וכן שושנה בין החוחים וכדומה. ואמק\"ט מדאינה עשויה רק שינצל המלקט מעקיצת הקוצים. ורק מדיש בה ג\"כ ב\"ק להכניס בתוכה האוג שלקט ועושין כן מדחושש המלקט שיסרט בשרו כשיוציא ויחזיר ידו בין הקוצים על כל אוג ואוג שילקט כשירצה להניחו לתיך הכיס שבבגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדל</b><br> סנדל עשוי מעור קשה בשוליים ובעקב וקצת מזה ומזה בצד העקב. אבל אין עור על גביו. רק קצת עור קשה בראשו לכסות אצבעות [רש\"י שבת דף ס\"ו א']. ולכן יש לו בב' צדדיו בכל צד אוזן שמכניס בהן חוט. כדי לקשרו ולהדקו על הרגל שלא ישמט מעליו. מדאין עור על גביו [רש\"י שבת קי\"ב א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס</b><br> ר\"ל להשאר בטומאה דמעיקרא וכ\"ש לק\"ט להבא ועי' דוגמת זה לעיל [פי\"ח מ\"ו ופי\"ט מ\"ה]. וה\"ה לענין טומאת מת. רק נקט טומאת מדרס מדמצוי בבית. מהנשים שבתוכו. טפי משאר טומאות. מיהו באמת אפי' לא תקנה נמי טמא מדרס משום דאכתי מנא היא דחזיא לנעלו בשיקשור חוט ארוך באוזן הנשאר ויכרכנו סביב פס רגלו ויהדקו רק נקט תיקנו משום סיפא דבנפסק גם שנייה אילו לא תיקן הראשונה בינתיים. אפי' במגע מדרס. אינו מטמא. דבלי אזנים אינו כלי כלל [שבת קי\"ב ב' ותוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> רק מטומאה דמעיקרא [ולא מטומאה דלהבא] אף שנתקן הא' קודם שנפסק הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דהאוזן הראשון כשתקנו. הרי נגע האוזן ההוא בהסנדל שטמא מדרס וכשנפסק אוזן הב' ונטהר הסנדל מטומאה דמעיקרא. עכ\"פ הרי כולו חיבור הוא לאוזן הראשון שהוא כבר טמא מגע מדרס. ובאמת אפי' לא תיקן להשניה עכ\"פ מדכבר תיקן הראשונה טמא השתא כולו מגע מדרס. רק נקט הכא ותקנה איידי ראשונה. מיהו ודאי כולו מק\"ט מדרס להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהורה</b><br> לרמב\"ם אפי' להבא אמק\"ט מדלא חזי למידי ולר\"ש רק טומאה ראשונה פרח מינה אבל מק\"ט להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפסק עקבו</b><br> ר\"ל העור שנגד העקב מאחוריו. נפסק מהעור שעומד זקוף מזה ומזה בצדדי הסנדל. נמצא שעי\"ז אף שעור העקב עדיין מחובר בתחתיתו בהשוליים. אפ\"ה אינו מועיל כלום להדק הסנדל ע\"ג הרגל. וכ\"ש בנחלק העקב באמצע גבהו או בניטל עור העקב לגמרי מהסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניטל חוטמו</b><br> שניטל לגמרי מעט העור שבראש הסנדל שמכסה האצבעות ולא מצי למינקט גביה ונפסק דהעור הקטן הזה אינו מחובר להעור הזקוף שבצדדי הסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנחלק לשנים</b><br> ר\"ל או שעדיין הכל מחובר בהסנדל רק שעור החוטם נחלק לארכו לשנים ועי\"ז לא חזי למידי דגנאי הוא לאדם לצאת בסנדל מרופט כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> להר\"ב מק\"ט עכ\"פ להבא. ולהר\"ש אף להבא אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>סוליים</b><br> הוא חתיכת עור פשוט כמדת תחת פסת הרגל ואין לו עקב וחוטם אלא קושרין אותו ברצועות שבו ע\"ג הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסק מכל מקום</b><br> בין תחת העקב או תחת האצבעות או בא' מצדדי הרגל תחת הפס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנעל שנפחת</b><br> מנעל הוא נעשה מעור רך ואין לו עקב אבל יש בו אזנים מזה ומזה כבסנדל ובהן רצועות כדי לקשרו ע\"ג הפרסה וגם חוטמו הרך מתפשט יותר ע\"ג הפרסה טפי מבסנדל. ולפיכך כשקושרין יחד הרצועות שבו קושרין אותן ממעל לעור החוטם ממש. משא\"כ סנדל שחוטמו קצר כשקושרין יחד הרצועות שבו קושרין אותן על בשר שבגב הפרסה ממש. והכא מיירי שנפחת ונקרע קצת משפת החוטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> נתבטל טומאה שבו גם אמק\"ט עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנעל שעל האמום</b><br> היינו דפוס שהמנעל נעשה ע\"ג ומה\"ט נקט מנעל משום דסנדל שנעשה מעור קשה. אין העור שלו נוח לכופו ע\"ג האמום. ולכן יעשוהו בלי אמום. אף שעי\"ז לא יהיה מכוון ממש כשטח הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> שאמק\"ט מדהו\"ל כאילו לא נגמר עדיין [שבת קמ\"א ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> מדאין חסר לתשמישו מעשה אומן. דהרי גם הדיוט יכול לשמטו מהאמום. להכי מחשב כנגמר ועוד דהרי לא גרע מגולמי כלי עור דמק\"ט כגולמי כלי עץ [רמב\"ם פ\"א מכלים ה\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חמתות צרורות</b><br> נודות עור שניקבו נקב המטהרן [כפי\"ז] וחזר וקשר העור שבשפתות הנקב סביב יחד ועי\"ז נסתם הנקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> דע\"י סתימה שע\"י הקשר לא נחשב ככלי שלם ואע\"ג דלענין צמ\"פ ס\"ל דקשר הו\"ל כסתום [כפ\"י]. נהי דכסתום מחשב ככלי שלם לא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל ערביין</b><br> שיודעין אומנות לקשור באופן שאינו נוח להתירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רמ\"א צרור שעה</b><br> ר\"ל כל קשר שעשאו כדי שיהיה קשור רק לפי שעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורות</b><br> אפי' של ערביין:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור עולם טמאות</b><br> אפי' של הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות</b><br> אפי' של ערביין וצרור עולם. לא מחשב ע\"י הקשר ככלי שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו עורות</b><br> פשוטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שחשב עליו לשטיח</b><br> לישב עליו. כי כך היה דרכן [עי' פכ\"ד מי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור סקורטיא</b><br> הוא כעין סינור שירצע בל\"א שחוגר בו הבעל מלאכה סביב לו בשעת מלאכתו והוא מעור עב [כפט\"ז מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור קטבוליא</b><br> הוא עור שמכסין המצע שבמטה כעין לאקען שלנו כדי לישן עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור החמר</b><br> שחוגר בה המחמר בהמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכתן</b><br> לשון כיתנא דהיינו פשתן. ור\"ל שהסורק פשתן קושר כמין שירצע לפניו סביב שלא יתלכלכו בגדיו מקסמי הנעורת בסרקו אותן [עפט\"ז מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכתף</b><br> שהנושא משא על כתיפו מניח חתיכת עור פשוט על כתפו תחת המשא שלא תדחקנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הרופא</b><br> המקיז דם ופותח מכות. חוגר בהעור שלא יתטנף מהדם והליחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור העריסה</b><br> שכורכין בו הילד כשישכיבהו בעריסה. כדי שלא יטנף הכר שתחתיו ברעי ושתן. אולם עי' [פרה פי\"ב מ\"ח] נראה שהוא השולים של העריסה. שקשור בכפתורים שהן סביב שפת התחתון של דפנות העריסה. ואעפ\"כ לא דמי לקטבליא לעיל. דהתם העור רך. והכא העור עב קצת. כדי שלא יתקלקל כ\"כ מהר מהרעי ושתן של תינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הלב של קטן</b><br> שמלבישין לקטן על לבו שלא יתלכלכו בגדיו מרירי פיו וממאכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הכסת</b><br> שמניחו על הכר או הכסת שלא יתלכלך בשישב עליהן. א\"נ עור שכורכו ומקפלו ככר וכסת כדי לישן עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס</b><br> ר\"ל כל עורות הנ\"ל מק\"ט מדרס. דיש מהן מיוחדין לישיבה או שכיבה. ויש מהן שמיוחדין שלא בשעת מלאכתן לישיבה או לשכיבה ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הסרוק</b><br> שכורכין בו צמר סרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הסורק</b><br> שהסורק צמר נותנו עלירכיו בשעה שסורק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א טמא מת</b><br> אבל אמק\"ט מדרס דדוקא הנך דלעיל. אפי' משתמש בהן לדבר המלכלך. אפ\"ה ביני ביני לכשיצטרך לו לישב עליו הופכו על צד השני ויושב עליו אבל הנך מדמשתמש בהן לצמר. עי\"ז נימי הצמר שהן דקין וקלין נדבקין בכל צדדי העור. ואינו רגיל לישב עליו. כדי שלא ידבקנו הנימין על בגדיו. ואפ\"ה מק\"ט מת. מדעכ\"פ בגד הוא ויש בו צורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עב כסות</b><br> עור שמכסין בה הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותכריך כסות</b><br> עור שכורכין בו הבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עב ארגמן</b><br> שמכסין בה הצמר שצבוע ארגמן. מדהוא יקר וחושש שיתלכלך מאבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותכריך ארגמן</b><br> שכורכין אותה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א טמא מת</b><br> ולא מדרס. דמדקפיד מאד על נקיותן. אינו יושב עליו רק בשעת הדחק מאד. ונ\"ל דמיירי שכרכו בו סביב [כפכ\"ד מי\"ב] דאל\"כ הרי כל העשוי לחיפוי אמק\"ט כלל [כלעיל ספט\"ז] וה\"נ הרי אמרינן בסיפא דהעשוי לחפוי כלים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שעשאו חפוי לכלי טהור</b><br> אמק\"ט כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למשקלות</b><br> לחפוי למשקלות שלא ישחקו ויגרע משקלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מק\"ט מת מדיש להן ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטהר</b><br> נ\"ל טעמו משום דב\"ק זה הוא רק לצורך המשקולות שגם הוא אמק\"ט מדאינו כלי דלא מקרי כלי תשמיש רק כשעשוי להניח עליו או בתוכו שום דבר או כשהוא עשוי כדי לעשות עמו שום מלאכה או פעולה ומה\"ט גם קנה מאזנים מחשב כלי [כפי\"ב מ\"ב] מדעשוי להשתמש בגופו דהיינו לתלות בו דבר הנשקל. אבל משקלות שהוא רק כדי לשקול כנגדו שום דבר שיכול לעשות כזה עם חתיכת עץ ואבן בעלמא. אם הוא כמשקל הראוי. להכי אפי' בכלל פשוטי כלים אינו ואמק\"ט כלל. וכיון דהמשקולת גופה אמק\"ט. איך יהיה העור שהוא טפל לו חמור מהעיקר [זבחים ס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל מקום שאין חסרון מלאכה</b><br> שאין חסר בו מעשה כדי שיהיה ראוי לתשמיש שיחדוהו לו. וכגון עור שיחדו לשטיח. וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחשבה מטמאתן</b><br> דכל הכלים יורדים לטומאה במחשבה [כפכ\"ה סי' נ\"ו] ואף שחסר עדיין קצת מלאכה לקישוט וכדומה [כלעיל ספי\"ב] רק הכא בפשוטי כלי עור מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן</b><br> דהא דאמרינן לעיל [פכ\"ה מ\"ז] דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה היינו באין שם חסרון מלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא העוצבה</b><br> הוא עור שהוא מכסה המרכבה. דבה אף שחסר בה מעשה רבה עד שיהיה ראוי לכך. דהיינו שלא עיבדה וקצעה עדיין. אפ\"ה אינו מקפיד מלהשתמש בו גם מבלעדי כך. וא\"ת הרי העוצבה הו\"ל תשמיש מרכבה. והו\"ל תשמישי כלים בשעת מלאכתן. והוא פשוטי כלי עור שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז]. י\"ל התם היינו במשמש להכלי שמשמש לאדם אבל הכא העוצבה גופה משמש להאדם כדי לישב עליו או תחת העור הפרוס. כה\"ג לא מקרי משמש משמשי אדם. דהרי י\"ל איפכא דהמרכב משמש להעוצבה אלא שניהן משמשין להאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחשבה מטמאתן</b><br> דכשחישב עליהן לדבר שראוי לו בלי חסרון מלאכה מק\"ט מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן</b><br> דאף שחישב עליהן לשטיחה וכדומה שא\"צ עוד מלאכה לתשמיש זה אפ\"ה אמק\"ט. מדרגיל להמלך למכרן לנעלים. וא\"כ חסר כאן מעשה ואמק\"ט משא\"כ בעה\"ב אינו רגיל למכור כלי תשמישו [כח\"מ סי' צ' סי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של גנב מחשבה מטמאתן</b><br> דכשלו דמי. דסתם גנבה יאוש בעלים הוא. דלא ידע ממי יתבענה ואע\"ג דכל יאוש כדי לא קנה עכ\"פ משום שע\"י מחשבתו זו איכא נמי שינוי שם. דמתחלה היה נקרא עור סתם והשתא עוצבא. לפיכך מדאיכא תרתי שינוי שם בהדי יאוש מהני שיקנה לו [ב\"ק סו ב' ותוס' שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן</b><br> דמדידע מי גזלו. מצי תבע לו בדינא ואינו מיאש. ומיירי בגזלן עובד כוכבים דערכאות מפקי באומדנא. להכי לא מיאש נגזל. ולפיכך מדאינו של גזלן. לא מהני מחשבתו שיחשב עי\"ז כלי לק\"ט. אבל בגזלן ישראל דב\"ד ישראל לא היה מוציא ממון בלי עדים. מסתמא הגזלן נשמר בעצמו שלא לגזלו קמי סהדי. ויאושי מיאש נגזל מיניה מדקשה עליו להביא עדים שגזלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א חלוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן</b><br> דמדאינש אלמא הוא. סומך על תקיפתו. ומיאש נגזל מדלא מצי מפיק מיניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גנב אין מחשבה מטמאתן</b><br> מדבידו לחקור אחר הגנב שגנבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שהוא טמא מדרס</b><br> ר\"ל עור שראוי לק\"ט מדרס מדעשוי לשטיח וכדומה. או שנטמא העור באמת במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחשב עליו לרצועות ולסנדלין</b><br> שאח\"כ חישב עליו לעשות ממנו רצועות או סנדלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שנתן בו את האזמל</b><br> שתחב האיזמל בהעור לחתכו לרצועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל נטהר אז מטומאה דמעיקרא וגם אמק\"ט להבא עדיין. ואע\"ג דגם רצועות מק\"ט עכ\"פ משאר טומאות [כפכ\"ד סי' ל\"ה] היינו כשכבר הם רצועות. אבל הכא הרי לא חתך עדיין הרצועות מהעור ואכתי חסר מעשה אומן לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שימעטנו פחות מה' טפחים</b><br> ס\"ל דלא נתבטל ממנו טומאה דמעיקרא עד שיעשה בו מעשה רבה עד שלא יהיה ראוי עוד למלאכה דמעיקרא. ולפיכך הכא דוקא כשמיעטו לפחות מן ה\"ט לא חזי למדרס שטיח. דכך הוא שיעור עור בין לק\"ט מדרס או שאר טומאות [כפכ\"ז מ\"ב]. ואע\"ג דהכא דחתכו בכונה. אז גם בפחות מה' טפחים מק\"ט [כפכ\"ז סי' כ\"ז]. היינו להבא. אבל עכ\"פ טומאה דמעיקרא נתבטל ממנו. ואת\"ל עכ\"פ הרי רצועות ומנעלים מק\"ט [נגעים פי\"א]. וא\"כ הול\"ל שיהיה טמא מגע מדרס. כסדין שעשאו ווילון [פכ\"ז מ\"ט] וכפה שנתנו על הספר [פכ\"ח מ\"ה]. י\"ל התם כבר עשאו ווילון וכבר נתנו על הספר משא\"כ הכא רק נתן בו האיזמל אבל עדיין לא חתכו לרצועות לפיכך טומאה ראשונה נתבטלה. ולכלל קבלת טומאה שניה לא בא: [ובהא יתורץ נמי מה דק' מהכא דקאמר ר' יהודה דע\"י תחיבת הסכין בהשטיח נתבטל ממנו טומאה דמעיקרא והרי בשבת [דנב\"ב] קאמר ר\"י בפירוש דרק בעשה בו מעשה לקלקל מבטל טומאתו. ולא בעשה מעשה לתקן כגון טבעת אדם שהקיש עליו כדי לתקנו לבהמה מעשה תיקון כזה לא מבטל טומאתו. והרי ה\"נ נתינת האיזמל בהשטיח. הוא כדי לתקנו לרצועות. ואיך יבטל טומאתו. ולפי דברינו הנ\"ל י\"ל דהא דמעשה תיקון לא מהני לבטל טומאה שבכלי. היינו בשכבר תקנו לתשמיש השני. ולהכי באמת סדין שעשאו ווילון ס\"ל לר\"י דנשאר בטומאתו מדרס כמעיקרא. אבל הכא שלא חתך עדיין העור לרצועות. רק תחב בו האיזמל לחתכו הרי המחשבה עם מעשה זו ביטל מהשטיח טומאה דמעיקרא. אבל עדיין לא היה במעשה זה כפי הראוי לתשמיש דלהבא. להכי לר\"י נסתלק ממנו טומאה לגמרי. ובמגינת שלמה תירץ דדוקא להעלות טומאה דמעיקרא מהכלי קאמר ר\"י התם דלא נטהר רק בשהיה המעשה לקלקל אבל הכא הא דר\"י מטהר היינו רק שלא יק\"ט להבא ובכה\"ג אפי' בעשה מעשה לתיקון אמק\"ט עוד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בר ר\"צ אומר אף העושה מטפחת</b><br> נ\"ל דהאי אף דקאמר ראב\"צ. ה\"ק לת\"ק. דמדקאמרת דכשלא נפחת מה\"ט עדיין נשאר בטומאתו משמע דוקא בכה\"ג שלא נתבטל עדיין מהעור תורת שטיח שהיה עליו מעיקרא וגם עדיין לא נגמר הכלי החדש שרוצה לעשות ממנו לפיכך עדיין נשאר בטומאתו שבתחלה. הא בשטיח שכבר עשאו מטפחת. שכבר נגמר הכלי החדש שרוצה לעשות ממנו. באמת נתבטל מהכלי טומאה ישנה שבו ואהא קאמר ראב\"צ מלת אף. ור\"ל אף שכבר עשה מהשטיח מטפחת והוא מטלית מרובע לקנח בו ידיו אף שכבר נגמר המטפחת. אפ\"ה עדיין נשאר טומאה דמעיקרא עליו דאע\"ג דהשתא ודאי כלי חדש הוא עכ\"פ מדמטפחת דומה בתמונתו לשטיח. אין כאן התחדשות בתמונת הכלי והו\"ל רק ככלי גדול שעשאו קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הכסת</b><br> ר\"ל אבל אם עשה מטפחת מעור כסת. והוא כעין כיס מלא מוכין והוציא המוכין וחלק הכיס לשנים ועשאו מטפחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דהרי נשתנה צורתו דמעיקרא [ועי' פכ\"ח מ\"ה]. מיהו פשוט דמק\"ט להבא. [כלעיל פכ\"ד מי\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבגד</b><br> הוא דבר הנארג דוקא מצמר ופשתן [רמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"א] אבל הנארג מקנבוס או משי וכדומה אינו מקבל שום טומאה עד שיהא בו גע\"ג טפחים [עי' פכ\"ח ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משום חמשה שמות</b><br> ר\"ל אפשר בו ה' אופנים שיק\"ט על ידן. ובכל אחד יש שיעור אחר דהיינו כלי קיבול. מושב. אהל. אריג. [ר\"ל שארג כלי שלם פשוט בלי ב\"ק. כאבנט וכדומה] אם יש בו גע\"ג אצבעות בין שנקרע אפי' שלא בכוונה מבגד גדול או שהתחיל לעשות בגד גדול וכבר ארג בו גע\"ג אצבעות מק\"ט [רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ג] וכולהו מפרש ואזיל בפרקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>השק</b><br> הוא דבר הנארג משער בע\"ח חוץ מהנארג מצמר כבשים שהוא בכלל בגד וכדאמרן וכל שק מק\"ט אפי' אין לו ב\"ק דהרי לא ממעטינן רק חבלים ומשיחות. וגם חבק של חמור שאין לו ב\"ק ג\"כ מק\"ט [כספרא שהביא רמב\"ם הכא]. ואע\"ג דאמרינן [בכורות ל\"ח א] מה שק מטלטל מלא וריקן. ופי' רש\"י שם שיש לו ב\"ק. י\"ל כשאין לו ב\"ק אתרבי מאו שק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום ארבעה</b><br> ר\"ל יש בו רק ד' אופנים שמק\"ט על ידו. דכשנקרע ממנו מטלית שרחבו גע\"ג אצבעות אין המטלית ההוא מק\"ט. משום טומאה שבעולם. דאז לא נקרא שק:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור משום שלשה</b><br> דאין בו משום גע\"ג אצבעות הנ\"ל. וגם משום אריג אינו מטמא. דאפילו קצץ העור לפתילים וארג ממנו כלי שלם בלי ב\"ק. אינו מקבל שום טומאה. עד שיהא ברחבו כשיעור העה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>העץ</b><br> לאו דוקא עץ אלא כל הנעשה מגדולי קרקע. כצמר גפן. קנבוס. גמי. וכדומה [רמב\"ם פ\"א ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום שנים</b><br> דלית בה כל הנך דאמרן. וגם לא נטמא בהאהיל על המת כשאינו כלי. כגון נסרים או אריג מערבות או משאר גדולי קרקע [חוץ מפשתן] שעשה מהן אהל. ובתוכו מת לא נטמא האהל [כשבת פ\"ב ורמב\"ם פ\"ב מטו\"מ הי\"ב]. מיהו כלי שנעשה מהנך. והאהיל על המת. אפי' הוא קטן מאד נטמא [כרמב\"ם פ\"א מטו\"מ ה\"י] רק דמכלים שהאהילו לא מיירי תנא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלי חרס משום אחד</b><br> דלית ביה כל הנך דלעיל. ולית ביה נמי טומאת מדרס דאין כ\"ח נטמא בטומאת מדרס. ואמק\"ט רק משום ב\"ק. ומהשתא כל הנך שהזכיר התנא הדר ומפרש להו ממטה למעלה כלי חרס וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי חרס מטמא משום כלי קבול</b><br> דדוקא כ\"ח שנשבר אמק\"ט עד שיהיה שיעור להב\"ק שנשאר בו [כפ\"ב מ\"ב] אבל כ\"ח שלם כל שיש לו ב\"ק כ\"ש מק\"ט כשיתלה או יגע בו טומאה באויר תוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שאין לו תוך בכלי חרס</b><br> רבותינו נדחקו בפי' בבא זו. וגם מה שייכות זה לכאן. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק. וגם בענין ב\"ק עצמו קיל כ\"ח מכל כלים הנ\"ל דבכולן כשיש להן ב\"ק. אז גם כשנגעה טומאה מגבו אפי' אין ב\"ק במקום מגע הטומאה מגבו אפ\"ה נטמא כל הכלי אבל כ\"ח אפי' יש ב\"ק במקום תליית הטומאה מאחוריו כל [ב\"ק] שאינו תוך הכ\"ח דהיינו במקום עיקר תשמישו. אין לו אחוריים. ר\"ל דבנתלה טומאה באויר ההוא אפי' האחוריים לא נטמא [כפ\"ד מ\"ד. ורק בנגע שם טומאה נטמא [כפ\"ב מ\"ג] ונ\"ל דגם זה הוא רק מד\"ס]. א\"נ לענין טומאת משקין קאמר הכא דגם בזה קיל כ\"ח משאר כלים הנ\"ל. אע\"ג דטומאת משקין לכלי הוא מד\"ס אפ\"ה הקילו בו בכ\"ח טפי מבשאר כלים דבשאר כלים כשאין להן תוך כלל כגון טבלא בלי לזבז אפ\"ה אפשר שיטמא ממשקין כולו. כשנגעו במקום שרגיל להשתמש שם ובנגעו משקין בצד השני נטמא עכ\"פ צד השני [כפכ\"ה מ\"א]. אבל כ\"ח כל שאין לו תוך. אין חילוק בו בין תוכו לאחוריו. דבכל מקום שנגע בו משקין או שאר טומאה. טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו העץ שהוא מטמא משום מושב</b><br> דאפי' אין לו ב\"ק מק\"ט מדרס מדאורייתא. רק דלמשכב צריך שיעור גע\"ג טפחים ולמושב בטפח סגי [ועמ\"ש בס\"ד פ\"כ סי' פ\"ד] וגם מק\"ט משאר טומאות עכ\"פ מד\"ס. כל שיש בו שיעור דחזי לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן טבלה שאין לה לזביז</b><br> א\"כ אין לה ב\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי עץ טמאה</b><br> אף דאינה מק\"ט מדרס. מדא\"ל עמוד ונמ\"ל. אפ\"ה עכ\"פ מדרבנן מקבל טומאה משאר טומאות אף שאין ב\"ק. מדיש בו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי חרס טהורה</b><br> דכל פשוטי כ\"ח אינו מקבל שום טומאה אפי' מד\"ס [כרמב\"ם פ\"א מכלים ה\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו העור שהוא מטמא משום אהלים</b><br> דבהאהיל עור על המת. אע\"ג שאינו כלי. נעשה אבי אבות כדין אהל. ואם הוא כלי גם ברחב כ\"ש נעשה אבי אבות [כלעיל סי' ז] ורק בנקרע מעור גדול צריך שיהיה בהחתיכה שנטמא הע\"ה טפחים [כלקמן סי' כ\"ז]. משא\"כ עץ וחרס [וה\"ה עצם ומתכות] כל שאינו כלי והאהיל על המת הוא עצמו טהור לגמרי אפי' אין האהל קבוע בקרקע [רמב\"ם פ\"ה מטו\"מ הי\"ב. ולהראב\"ד שם וגם לתוס' [שבת דכ\"ז ב ד\"ה ואין] בהנך דוקא בקבועים בקרקע אין נטמאין משום אהל]. מיהו פשתן אף שכל הגדל מארץ דינו לענין קב\"ט כעץ. אפ\"ה בקבוע אהל שממנו בקרקע אפ\"ה מק\"ט. אבל להביא טומאה ממקום למקום תחת האהל מהטומאה לטהרה בזה אין חילוק בין עץ וחרס לשאר מין ואפי' היה המאהיל מין שאמק\"ט כגון נדבך. או ממין הגדל במים. כולן מביאין הטומאה. כשהמאהיל רחב טע\"ט נטמא הנאהל מדאורייתא. וביש בו רק שליש טפח נטמא עכ\"פ מד\"ס [ועי' ביבקש דעת סי' ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו השק</b><br> שמטמא בכל הטומאות הנ\"ל. דהיינו שכשעשה ב\"ק משער או שעשה מושב משערות מדובקות יחד. או שעשה מהן אהל. הר\"ז נטמא ככל הכלים הנ\"ל. אבל יש בו עוד דבר חדש מה שאין בכל הנ\"ל שמטמא גם משום אריג. ר\"ל אף שאין בו חשיבות אחר לק\"ט. רק שהוא אריג. וכגון שאין לו ב\"ק. וגם אינו דע\"ד טפחים רוחב. שהוא השיעור שלו שיק\"ט כשאין בו ב\"ק [כמ\"ב]. אפ\"ה אפשר שיק\"ט אם הוא רק אריג ור\"ל שארג משער בגד שלם כגון אבנט וכדומה. אע\"ג שאין ברחבו רק כ\"ש מחשב כלי ומק\"ט [כשבת ס\"ד א]. ואריג שבשק לאו דוקא. דה\"ה קלוע געפלאכטען בל\"א או געשטריקט בל\"א בכולן בשער מק\"ט בכ\"ש. אבל שזור כעין חבלים ומשיחות משער [או מצמר ופשתן] אינו כארוג [שם הי\"ב וע\"ש פכ\"ב ה\"ג]. אמנם שאר המינים הנ\"ל אע\"ג שארג מהם כלי שלם כגון שארגו מגמי או ענפי ערבה שום כלי. או שקצץ פתילים מעור וארג מהם כלי שלם. כל שאין ב\"ק להכלי שעשה. וגם אין ברחבו כשיעור הצריך לכל אחד שיק\"ט [כמ\"ב] לא מחשב כלי ואמק\"ט. מיהו חתיכה שנקרעה שלא בכוונה מחתיכה גדולה. בין שהוא משער או עור או מפץ. לכ\"ע אמק\"ט כלל עד שיהא בחתיכה הקטנה שנקרעה מהגדולה כשיעור המפורש בו [כמ\"ב רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מטמא משום אריג</b><br> הוא אריג מצמר או פשתן דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף עליו הבגד</b><br> דבגד יש בו כל החומרות שבמינים הנ\"ל. שמטמא כשהוא ב\"ק קטן ומק\"ט מדרס וכשהאהיל על המת נעשה אבי אבות וכשארג ממנו כלי שלם אפי' הוא קטן מאד ובלי ב\"ק. אפ\"ה מק\"ט. אבל עוד יש בו חומרא יתירה. שאפי' נקרע שלא בכוונה מחתיכה גדולה. אפ\"ה סגי בשיש בו רוחב גע\"ג אצבעות. וכל זה לשאר טומאות. אבל להטמא במדרס אם נקרע שלא בכוונה. צריך בכל א' מהמינים הנ\"ל כפי שיעור המדובר בו [במ\"ב]. אמנם בשאר מיני אריג שאינו מגדולי קרקע. וגם לא משער בעל חי. כגון משי וכדומה אינו מקבל טומאה כשאין לו ב\"ק ונקרע שלא בכוונה מאריג גדול רק בשיהיה בו גע\"ג טפחים [רמב\"ם פכ\"ב מכלים ה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבגד מטמא משום שלשה על שלשה</b><br> גע\"ג טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשום שלש על שלש</b><br> גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא מת</b><br> ה\"ה לשאר טומאות חוץ ממדרס. רק נקט טומאת מת לרבותא. דאפי' אבי אבות אפשר שיתהווה. א\"נ נקט טומאת מת מדיש בו נמי טומאת אהל שאפי' לא נגע בטומאה נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השק ארבעה על ארבעה</b><br> דע\"ד טפחים למדרס וכן לשאר טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור חמשה על חמשה</b><br> ג\"כ למדרס ולשאר טומאות. מיהו דוקא בעור קשה. אבל עור רך שראוי לכרוך בו מידי הו\"ל כיש לו ב\"ק וסגי בכ\"ש. [כך כתב תוס' שבת ס\"ג ב'. ותמוה דא\"כ גם בגד הול\"ל שיטמא בכ\"ש. והרי הרמב\"ם בפירוש כתב [בפכ\"ב מכלים הכ\"א] דבגד פחות מגע\"ג אצבעות אין בו שום טומאה ואפי' הכינו לשום מעשה. ודוחק לומר דרק עור ראוי לצור בו מרגלית ומחט משא\"כ בגד. ובזה יתורץ גם קושית ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל בספרו כנסת ישראל. שהקשה לתוס' א\"כ למה צריך בנייר ב\"ק [כפי\"ז מט\"ו] ולפי דברינו י\"ל דכ\"ש דנייר דק לא חזי לצור בו הנך. אבל גם בל\"ז תמוהים דבריהם שסותרים למשנה ערוכה לעיל [פכ\"ו מ\"ב] וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ</b><br> הוא מצע מגמי קלוע או ארוג. ודינו ככלי עץ [רש\"י שבת דפד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה על ששה</b><br> וע\"ו טפחים לכל הטומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוין</b><br> שיעורין הנ\"ל שבשק עור ומפץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>למדרס ולטמא מת</b><br> מיהו כל זה בחתיכה קטנה שנקרע שלא בכוונה מחתיכה גדולה אבל בקרען בכוונה מהגדולה לתשמישו. וכ\"ש בעשאו כך בכוונה כפי הצריך לתשמישו. אז בין בגד או שק או עור או מפץ למושב סגי בטעט\"פ [כמ\"ד] ולמשכב צריך געג\"ט ולשאר טומאות בגע\"ג אצבעות סגי [רמב\"ם פכ\"ג מכלים ה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה</b><br> כשבלה השק ונשתייר ממנו דע\"ד טפחים. אז מק\"ט בכל מיני טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחלתו משיגמר</b><br> דבשעה שעשאו אפי' הוא כבר יותר מד\"ט על ד\"ט. עדיין אמק\"ט עד שיגמור. ונ\"ל דר\"מ תרתי בעי דאפי' כשיגמרו אמק\"ט עד שיהיה בו דע\"ד טפחים [ערפ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה שנים מן הבגד וא' מן השק</b><br> ר\"ל שהיה בהמטלית כולו געג\"ט. אבל מהם היה ב' טפחי' באורך המטלית מבגד וטפח אחד באורך המטלית הי' משק ושניהן מחוברין יחד. [וט\"ס יש בהרמב\"ם כאן בפירושו שכתב ב' על ב' היה בגד וטע\"ט שק עכל\"ר. וקשה הרי זה א\"א כלל דא\"כ לא יהי' בהמטלית כולו געג\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשתן מן השק וא' מן העור</b><br> ר\"ל שהיה בהמטלית כולו דע\"ד טפחים ומהם ג\"ט באורך משק. וטפח אחד באורך מעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה מן העור ואחד מן המפץ</b><br> ר\"ל או שהיה בהמטלית כולו הע\"ה טפחים. והיה מהן ד\"ט באורך מעור וטפח אחד באורך מפץ דהיינו מגמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאין המין שצריך ממנו שיעור מרובה משלים להמין דסגי לי' בשיעור מועט. דהיאך ישלים הקל לשיעור החמור וכדמסיק. משמע דהא אם הקל היה כפי השיעור של חמור. כגון ב' מבגד ואחד ושליש משק וה\"ה באינך מצטרף. מיהו הא דקתני טהור. אין ר\"ל שאמק\"ט כלל. ליתא. דהרי כשנגע טומאה בהבגד. הבגד טמא ודאי. דהרי יש בו גע\"ג אצבעות. אלא שהשק טהור. אלא דבנגע טומאה בשק שאין בו כשיעור לק\"ט הכל טהור וגם אין מצטרפין לק\"ט מדרס [ר\"ש. וא\"ת עכ\"פ בנגע טומאה בבגד אמאי השק טהור. הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב ופ\"כ מ\"ג] י\"ל כבר כתבנו לעיל דזהו דוקא בא' עיקר וא' טפל אז נגרר הטפל בתר העיקר משא\"כ כששניהן עקריים. אותו שיש כשיעור מק\"ט. והשני שאין בו כדי לק\"ט טהור. [ועפי\"ט מ\"ז ומ\"ש שם בס\"ד ועי' עוד פי\"ח מ\"ז ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה מן המפץ ואחד מן העור</b><br> שהיה בכל המטלית וע\"ו טפחים. ומהם היו ה' טפחים באורך ממפץ. וא' מעור וכן תפרש אינך דמתניתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דהחמור בשיעורו משלים להמין הקל בשיעורו וכלעיל. ודוקא כשחיברם כסדר שנזכרו במשנתינו אבל כשחיברם שלא כסדר זה. וכגון בגד עם עור. וכדומה. בטלה דעתו ולא משלים אפי' חמור לקל חוץ כשחיברן כך על דעת לעשות מהן מרדעת לחמור. דלא קפיד בי' כל כך. לפיכך בכה\"ג מצטרף אפי' קל לחמור להיות יחד טע\"ט לקבל טומאת מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקצע מכולם טפח על טפח</b><br> ר\"ל שחתך ותיקן מא' מכל המינין הנ\"ל טע\"ט בכונה שיהיה למושב מק\"ט מושב. וה\"ה בהתכוון למשכב וחתכו בכונה ברוחב געג\"ט. דבפחות מזה לא חזי למשכב [מעילה י\"ח א]. והא דתני לעיל בכל מין שיעור אחר למדרס. היינו בשנקרע המטלית מעצמו מחתיכה גדולה שלא בכונה. ולא עשה בו מעשה רק התכיון שיהי' לישיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצדדי הקופה ר\"ש מטהר</b><br> דס\"ל דצדדי הקופה לא חזי למושב. מדהן עגולים ככל דפנות כלים. ולהכי טע\"ט מהצדדים לא חזו לישיבה. ונ\"ל דדוקא בטפח פליג. הא בגדול מזה אף שהוא עגול חזי לישיבה דלא גרע מתריס הכפוף דמטמא מדרס. ולא פליג [כלעיל רפכ\"ד]. ועוד נ\"ל דמדנקט דפנות קופה דוקא. משמע דוקא קופה שהיא מעץ וקשה אבל כלי הנעשה מדבר רך. אף שדפנותיו עגולים. ע\"י ישיבתו נפשט עגלילותו ומודה ר\"ש דסגי בטפח למושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים המקצע טפח על טפח בכל מקום</b><br> אפי' מצדדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלויי נפה וכברה</b><br> דנפה וכברה דפנותיו הן מעץ או מעור או משער או מגמי ואם נתבלו ונשאר מהדפנות חתיכה א' שיש בה כשיעור הצריך במין ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא</b><br> דאזל לשיטתי' לעיל [פ\"כ מ\"ד] דתיקון קצת סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ג\"כ אזלי לשיטתי' התם וס\"ל דאמק\"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה. ואע\"ג דאמרינן לעיל דבנשאר שיעור הראוי למדרס. אפי' בנקרע ממילא מק\"ט מדרס. היינו בנקרע ממילא מחתיכה גדולה שהיתה כבר מיוחד למדרס. אבל הכא שנקרע מכלי תשמיש שלא היה מיוחד למדרס. דהרי א\"ל עונמ\"ל ס\"ל דאמק\"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה למדרס. ומה\"ט אף שכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כספכ\"ה]. הכא שהי' מיוחד לתשמיש אחר קודם שנקרע. רק מעשה מוציא מידי מעשה [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין בו גבוה טפח</b><br> אבל במיוחד לישיבת אדם גדול. צריך גובה טפח [כפכ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק של קטן</b><br> ביום שנולד. דסגי לחלוקו פחות מכשיעור בגד של גדול למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עד שיהיה בו כשעור</b><br> ר\"ל כשיעור המפורש לעיל בבגד לק\"ט מדרס. דדוקא לענין כסא מחלקינן לעיל בין של קטן לשל גדול. מדחזי הכסא זמן מרובה להקטן לישיבתו אף שאינו גבוה טפח. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לקטן רק ימים מועטים ולא מחשב מושב. ועוד בשלמא כסא. אף שאין בו גובה חזי בדוחק עכ\"פ גם לגדול. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לגדול לישיבה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו נמדדין כפולין</b><br> ר\"ל בין לטומאת מדרס או לשאר טומאות אמק\"ט עד שיהיה בו בארכו ב' שיעורים. בכדי שיהיה א' לפניו וא' לאחריו. מיהו ברחבו של בגד סגי בכל א' כשיעור המפורש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמפליא</b><br> בתי רגלים שטרומפפע בל\"א. שנעשו מא' ממינים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופמוליניא</b><br> מכנסיים רחבים מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכנסים</b><br> הן מכנסיים שרחבין רק כרוחב היריכות. ואפשר דפמוליניא היינו כעין מכנסיים של כהנים בביהמ\"ק שלא הי' רק כעין כיס. שיש בשוליו ב' נקבים רחבים כדי להוציא מתוכן רגליו [עי' נדה י\"ג ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיס של פנדיא</b><br> אזור חלול. [ותמוה מאד. הרי כל הכלים הללו על כרחך כפולים הם. ומה צורך שהתנה התנא שיהיו כפולים. והרי א\"א שלא יהיו כפולים ותו הרי כיס יש לו ב\"ק ומה מדידה שייך בב\"ק. שהרי ב\"ק כ\"ש מק\"ט ונ\"ל דמיירי שהכינו להאריג או להעור לעשות ממנו כלים הללו. ועדיין לא עשאו ואפ\"ה עכ\"פ מטמא כשהוא פשוט כל חד כשיעורו ורק מדהכינו לעשות ממנו מכנסיים אמק\"ט עד שיהיה כפול משיעורו. דמדהכינו לעשות ממנו א' מכלים הנ\"ל לא יחלקו לשנים וכדומה לזה כתב הרא\"ש במטלית שטלייה בשפה כמש\"ל סי' נ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטלית שטלייה על השפה</b><br> ר\"ל מטלית שמיוחד לתופרו סביב בית הצואר של כתונת בשפתו. כדי שלא יקרע שפת בית הצואר ולהכי כופף קצת מהמטלית ההוא לפנים מהשפה וקצת ממנו בחוץ. ונ\"ל דמיירי שלא תפרו עדיין להבגד דאי בשכבר תפרו. אפי' אין בו כשיעור מק\"ט אגב הבגד. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב] וכן מצאתי אח\"כ גם בהרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם פשוטה</b><br> ר\"ל ואם יחדו להמטלית לתפרו רק בצד אחד משפת בית הצואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמדדת פשוטה</b><br> וסגי בשיעור א':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבגד שארג בו שלשה על שלשה</b><br> געג\"ט. דאז מק\"ט מדרס. אף שלא נגמר עדיין. ודלא כר\"מ [לעיל מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלים עליו את כל הבגד</b><br> נמצא דהשתא כולו טמא מדרס [כפי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ נטל</b><br> ה\"ג ולא כהנ\"א *) דהיאך אפשר לומר דבניטל הבגד שגמר והפרישו מעיקר. הטומאה שיהיה כולו טמא מדרס. הרי כשפירש מעיקר הטומאה אין ראוי לטמא רק כמגע מדרס [כפי\"ח מ\"ז] ואי גרסינן הבגד כולו טמא מדרס לא גרסינן לג' מלות \"ואחר כך נטל\" אלא ה\"ק דבשגמר כל הבגד כולו טמא מדרס. אולם במשניות שבש\"ס ל\"ג לכל המוקף וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט אחד מתחלתו</b><br> מגע\"ג טפחים הראשונים שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דהרי מה שגמר אח\"כ עכ\"פ נגע בהגע\"ג טפחים כשהיו שלמים וטמאין. וכתפילין לעיל [פי\"ח מ\"ח] ומטה [פי\"ט מ\"ה. ולא דמי כלל לעשה לה חדשות פי\"ט מ\"ו]. ולא נקט לה הכא רק לאשמעינן דלא תימא דוקא תפילין ומטה שנתקלקל לגמרי מה שנטמא תחלה. אבל הכא בבגד שנתמעט רק משיעורו. והרי ראוי הנשאר להצטרף להחדש ישאר בטומאת מדרס דמעיקרא קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל הכא אף דהישן והחדש אינו בת חלקים ואברים כמטה ותפילין. אלא כולו בגד א' הוא. אפ\"ה דיינינן ליה כבת חלקים. ואינו טמא רק מגע מדרס כשנתמעט הישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מגע מדרס</b><br> דס\"ל דכל געג\"ט שנטמא במדרס. ואח\"כ נחלק. עכ\"פ טמא כמגע מדרס [וכמשנה י']. דהרי עכ\"פ גם אחר שנחלק נשאר בכל חלק געגא\"צ שראוי לק\"ט כשנגע בהמדרס. [ונ\"ל דדוקא בבגד שלא נגמר אירוגו ס\"ל הכי. ובכה\"ג גם ר' יוסי [שבמשנה י'] מודה מדחזי לגמור עליו כל הבגד. ונתיישב בזה קושית רמל\"מ [פכ\"ג מכלים ה\"ז] להרמב\"ם דפסק כמשנתינו. ושם ה\"ט פסק כר' יוסי והניח בצ\"ע. והוכיח הרמב\"ם כדבריו מדהובא פלוגתא דר' יוסי במ\"ט וי'. ולא גם במ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בגד שארג בו שלש על שלש</b><br> געגא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מכל טומאות שבעולם. מדלא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון</b><br> למסך לפני הפתח ועשה בו מעשה לבטלו ממדרס [כפכ\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור מן המדרס</b><br> מדהשתא לא חזי למדרס. נתבטל ממנו טומאת מדרס שהיה בו. וכ\"ש שאמק\"ט מדרס להבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דאע\"ג דווילון לא נעשה מדרס. עכ\"פ עדיין תורת כלי עליו לקבל טומאת מגע משאר אה\"ט [כפ\"כ מ\"ו] והיינו משום שהשמש שעומד לשמור בפתח. מתעטף בו בשוליו להתחמם בו כבשאר בגד. והרי הכא נגע הווילון בעצמו. כשנתהפך להיות ווילון מהסדין המדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה</b><br> דס\"ל דכשנשתנה מתמונת מדרס דמעיקרא פרח מניה לגמרי הטומאת מדרס שבתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא במגע הזב</b><br> ר\"ל אם דרס עליו הזב יחף בעודו סדין וקבל טומאת מדרס וטומאת מגע מדרס ביחד אז כשעשאו אח\"כ ווילון. לא פרח מיניה רק טומאת מדרס מדהשתא לא חזי למדרס. אבל עכ\"פ עדיין נשאר בו טומאת מגע הזב. מדשייך טומאה זו גם בווילון. [וכן הוא במנחות [דכד\"ב] וכ\"כ רש\"י ותוס' [חולין עב\"ב] עכ\"ל ע\"ר. אאמ\"ו הגזצוק\"ל וכן כ' בתוס' חדשים כאן. ולפע\"ד אשכחן דכוותיה בחמת שעשאו תורמל [פכ\"ח מ\"ה] וערתוי\"ט] והלכה כר' יוסי [ודלא כהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה על שלשה שנחלק</b><br> ר\"ל מטלית שהיה בו געג\"ט ונטמא במדרס ואח\"כ נחלק. ונמצא שאין בכל א' מב' החלקים כשיעור קבלת טומאת מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס</b><br> דמדנשאר עכ\"פ בכל אחד מהחלקים רוחב געגא\"צ כדי לק\"ט מגע. והרי נגעו בעצמן בהגעג\"ט כשהיה מטלית שלם. דלא גרע מסדין שעשאו ווילון דטמא מה\"ט: ואע\"ג דכל בגד שנקרע רובו טהור אפי' נקרע ממילא [כפי\"א דזבחים מ\"ה]. [ואי\"ל דהתם מיירי שהבגד הוא ראשון. וא\"כ כשנקרע אין לחוש שהקרעים נגעו בהראשון. דהרי כלי אמק\"ט רק מאה\"ט [כב\"ק ד' ב א'] ליתא דהייני בחולין. אבל בכלי קודש כדאיירי התם. אף מולד מק\"ט מד\"ס [כשקלים פ\"ח מ\"ד] ואפ\"ה שרינן התם לאחר שקרעו להכניסו לעזרה. אף דגם הנטמא בולד אסור להכניסו לעזרה [כשקלים פ\"ח מ\"ו] אע\"כ דלאחר שקרעו נטהרו הקרעים לגמרי]. י\"ל התם שהיה מתחלה בגד שלם. וכשנקרע שוב אינו בגד ונתבטל ממנו צורתו דמעיקרא. להכי נטהר לגמרי. אבל הכא שהיה מתחלה כלי פשוט. וגם השתא שנקרע. כל חלק הוא כלי פשוט. ולא נתבטל צורתו דמעיקרא. דמי לעושה מטפחת מעור דנשאר בטומאתו [כלעיל ספכ\"ו]. א\"נ התם מיירי שאין בכל חלק שבקרעים געגא\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה</b><br> לטעמי' אזיל [דס\"ל במשנה ט'] דהנגיעה בעצמה הו\"ל כמגע ביהס\"ת ולהכי הכא נמי כשנקרע פרח מנה לגמרי כל טומאה. ונ\"ל דנקט סדין לרבותא דר' יוסי דאע\"ג דנשאר שלם בשיעורו דמעיקרא. אפ\"ה מטהרו ר' יוסי לגמרי ונקט הכא געג\"ט שנחלק. לרבותא דת\"ק. דאע\"ג דהשתא נשתנה שיעורו דמעיקרא. אפ\"ה טמא מגע מדרס. והלכה כר' יוסי [ודלא כהר\"ב]. מיהו בנקרע מטלית שהוא געגא\"צ מבגד גדול. שיש בהחתיכה הגדולה הנשארת כשיעור הראוי להשאר מדרס. מודה ר' יוסי דהמטלית הקטן נטמא עכ\"פ במגע מדרס. מדנגע בחלק הגדול בשעה שנחלק ממנו. כשכבר אינו ביהס\"ת. ורק בנתקן זה מזה בכח לא חיישינן לנגיעתן זב\"ז בשעת נתיקתן [ככריתות פ\"ג מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בריא וצורר מלח</b><br> דמדמוטל באשפה אינו חשוב לק\"ט כלל עד שיהיה בו תרתי. שכל חוטי הבגד יהיה בריאים וחזקים וגם המטלית בעצמו עב וחזק כדי לצרור בו מלח. ולא שיהיה כעין פלאהר של צעיף. שאע\"ג שחוטיו בריאים. אפ\"ה חוטיו מתעכלין מהר כשיצרור בו מלח. הא בריא לבד לא מהני. מדמוטל באשפה. וכגע\"ג אצבעות בריאים שמוטלים באשפה שאמק\"ט כלל [וכמי\"ב] כך נ\"ל. אולם הרמב\"ם פי' מלת בריא ר\"ל שלימה שלא ניקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רובע</b><br> רובע הקב והוא שיעור ו' ביצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בדקה</b><br> ר' יהודה מיקל. וס\"ל שאמק\"ט עד שיהא הבגד חזק כל כך כדי לצרור בו רובע הקב מלח דק. שמעכל מהר החוטים וגם רובע קב ממלח דק כבד יותר מהגס. מדאין אויר רב בין גרגרי המלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים בגסה</b><br> דס\"ל דבמלח גס אדם מקפיד טפי שיהי' הבגד שצורר בו עב וחזק. מפני עוקצין שבו שקורעין הבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו</b><br> נ\"ל דהא דקאמר אלו ואלו והרי ר' יהודה רק יחיד הוא. אלא ש\"מ דגם את\"ק קאי. דמדקאמר סתמא ש\"מ דמשערי' בכל מקום לפי מה שהוא דאם מצוי שם רק מלח דק ישערו בדק ואם גס ישערו בגס. ולהכי מסיים שפיר אלו ואלו. דהיינו ת\"ק ור\"י לשיטתייהו. וחכמים לאידך גיסא. אמנם מצינו הך לישנא גם כשיחיד חולק עם יחיד [כעירובין פ\"ח מ\"ב] וע\"כ צ\"ל אלו דס\"ל כהך מ\"ד ואלו דס\"ל כאידך [ועמ\"ש שם בס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשלש על שלש בבית</b><br> דס\"ל דגעג\"ט שמוטל באשפה אזיל חשיבית אבל נחית רק חד דרגא. ונידון כגע\"ג אצבעות שבבית ולפיכך בין שהן בריאים וצוררים מלח או לא. אמק\"ט מדרס. אבל מק\"ט משאר טומאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה על שלשה שנקרע</b><br> שיש בו קרע ולא נחלקו החלקים זמ\"ז לגמרי. ומיירי שלא הגיע הקרע עד רוב רוחב הבגד. דאל\"כ כנחלקו לגמרי דמי. [כפכ\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא</b><br> שכשישב עליו יתפרדו ב' חלקי הקרע זמ\"ז. ויהי' בשרו נוגע בכסא וזה משוער לפי עובי הבגד. דכל עוד שעב ביותר יתרחקו הקרעים טפי כשישב עליו. מאילו הבגד דק. [והר\"ב כתב דמשערין לפי אורך הקרע. ואילה\"ק הרי אורך כבר מבואר בפכ\"ח מ\"ח שלא יהא כרוב אורך הבגד ואי ר\"ל הכא דמיירי בשאין הקרע ברוב אורך הבגד אז משערין בנגיעת הבשר בכסא. א\"כ שיעור רוב אורך הבגד דתני לקמן בכדי נקטיה. דהרי בכה\"ג בודאי בשרו נוגע בכסא. י\"ל הרי כבר כתבנו שם בס\"ד דשיעור דהכא רק לענין צירוף מיירי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהו\"ל כנחלקו זמ\"ז לגמרי ואין בו שיעור מדרס עוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שנמחה ממנה חוט אחד</b><br> ר\"ל שנתדקדק ונחלש בו חוט א'. [וזה פי' מלת נמהה כלעיל פכ\"ד מי\"ז מהוהה שטליי' על הבריאה. וע\"ש]. דאי בניטל החוט לגמרי. כבר תנינן געגא\"צ שנתמעט טהור [רב\"א]. וא\"ת כיון דנמהה חוט א' נטהר. למה אצטריך לאשמעינן דבנתמעטו הגעגא\"צ טהור. י\"ל דנמהה מגרע גרע מנתמעט דמדנמהה חוט א' מסתמא גם חוטי' שבצדו נתדקדקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שני חוטין מתאימין</b><br> מלת מתאימין אקשר נמי קאי. וה\"ק שיש בב' חוטים בכל חוט קשר. וב' הקשרים סמוכין זל\"ז [וכן מוכח בשבת דע\"ד ב] או שטעה האורג והשליך ב' פעמים חוטי ערב סמוכין בין חוטי השתי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אמק\"ט. דבכל א' מב' האופנים הנ\"ל הו\"ל חוט אחד כליתא. והו\"ל כנתמעט השיעור של גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> לא שתחזור לטוי\"ש אלא שמק\"ט מכאן ולהבא [רמב\"ם ספכ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם השלכתה מטהרתה וחזרתה מטמאתה</b><br> אפי' הרבה פעמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה</b><br> הוא צבע קארמעזין. דמדשניהן חשובים אין השלכתן מטהרתן. דבטל דעתיה אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר כולן טהורין</b><br> אף הנך דחשיבי אפ\"ה כשהשליכן לאשפה תו אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוזכרו</b><br> חשיבות ארגמן וזהורית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מפני השבת אבדה</b><br> דאפי' במצאן באשפה חייב להכריז מדמסתבר שנאבדו ונפלו לשם שלא בכונה. אבל בהשליכן לשם בכונה נתבטל חשיבותייהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלש על שלש</b><br> ר\"ל מטלית שרחב גע\"ג אצבעות שנטמא בשרץ וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתנה בכדור</b><br> באלל בל\"א שמשחקין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שעשאה כדור בפני עצמה</b><br> שקיפל המטלית יחד ועשאו עגול ככדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהר מטומאה דמעיקרא מדנתבטל צורתו. ונ\"ל דעכ\"פ מק\"ט להבא ככל כדור [לעיל רפכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שלשה על שלשה</b><br> מטלית שהוא גע\"ג טפחים שנטמא במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל נשאר בטומאתו דמעיקרא. דדוקא בפחות מגע\"ג אצבעות כשעשאו כדור או שמו בכדור מתבטל חשיבותי' זוטא במעשה כל דהו. אבל גע\"ג טפחים מדחשיב טפי. להכי כשנתנו בכדור הו\"ל כמונח בקופסא סגורה. ולהכי נשאר בו טומאתו דמעיקרא. [כך נ\"ל טעם הרמב\"ם. רק במ\"ש עוד הרמב\"ם [פכ\"ב הכ\"ז] דגם מק\"ט מדרס להבא. תמוה הרי א\"ל עונמ\"ל וצ\"ע. ולהראב\"ד שם נדתבטל ממנו טומאה דמעיקרא לגמרי ורק מק\"ט שרץ להבא [נ\"ל דר\"ל כשאר כדור דמק\"ט וכמש\"ל. ולא אמרינן כיון שמק\"ט להבא. נהוי השתא כאילו נגע הכדור בהמטלית הטמא. ליתא. דהרי קיי\"ל כר' יוסי [לעיל פכ\"ז מ\"ט] דמטהר בסדין שעשאו ווילון וה\"נ במטלית שעשאו כדור דאע\"ג ששניהן מק\"ט. אפ\"ה כששינה מא' לחבירו פרחה טומאה דמעיקרא מיניה וטהור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל נטהר מטומאות מדרס דמעיקרא ודלהבא. אבל עכ\"פ מק\"ט משאר טומאות. ככל כדור וכמש\"ל. [ולהראב\"ד הנ\"ל טהור לגמרי דהו\"ל כהתקינו לפוק בו מרחץ ולא זכיתי להבין דהכא שאני דעשאו כדור שמק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות משלשה על שלשה</b><br> דהיינו שהמטלית הוא געגא\"צ. ונקט פחות מגע\"ג טפחים לרבותא. לאשמעינן דאף שהוא רק מעט פחות מגעג\"ט אפ\"ה יש מ\"ד דס\"ל שאמ\"ק שום טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינו לפוק בו את המרחץ</b><br> לסתום עמו נקבי האמבטי שרוחצין בתוכה בחמין. כדי שלא יצא החום והמים בסדקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לנער בו את הקדרה</b><br> ר\"ל שהתקינו לאחוז על ידו הקדירה החמה כשירצו לנערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקנח בו את הרחים</b><br> מהאבק שלא יתערב בקמח. וע\"י שיחד לאחת מג' מילי הנך הו\"ל תשמישי כלים שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] ועוד דלא גרע מקסיא של נפחים דמדעשוי רק להסיר הטינוף אמק\"ט [כפט\"ז מ\"ו] ולהכי כל כה\"ג נקרא מקולי מטלניות דלא חשיבי כ\"כ כשאר מטלניות ששיעורן לק\"ט בגע\"ג טפחים או גע\"ג אצבעות משא\"כ הני:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מוכן בין שאינו מוכן</b><br> ר\"ל שהכינה והצניעה עדיין והרי בזה גלה דעתו דאחשבה עוד. שכשיצטרך יטליא אותה על נקב שבבגדו. או שלא אחשביה להצניעה. אלא היתה מוטלת בבית להשתמש בה בא' מג' תשמישין הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דס\"ל דאף שיחדה לא' מג' תשמישי צרכי' הנ\"ל עכ\"פ מדיש בה כשיעור גע\"ג אצבעות. לא נתבטל ממנה תורת קב\"ט מכל טומאות. חוץ מטומאת מדרס מדאין בה געג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדיחדו לאחת מג' תשמישין הנ\"ל תו אין דינה כשאר מטלית. להכי אף שיש בה גע\"ג אצבעות ועוד. אפ\"ה אינו מקבל שום טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר מן המוכן טמא</b><br> דמדמצניעה חשיבה עדיין כשאר מטלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> מדיש תרתי לריעותא שיחדה לתשמישין הנ\"ל. וגם לא הצניעה. מיהו בהצניע' והניח' בקופסא לכ\"ע חשיבא אחשבה. אף שיחדה לתשמיש בזוי הנ\"ל. עכ\"פ כיון שהניחה בקופסא ודאי דעתיה שיטליא בה בגדו כשיצטרך. והו\"ל כשאר מטלית בשיעורו ומק\"ט. ואם היה מונח באשפה. לכ\"ע כמבוטל חשוב ואמק\"ט ואפי' לא יחדו עדיין לא' מג' מיני תשמישין הנ\"ל [כפכ\"ז מי\"ב] דאמרינן דהשלכתה לאשפה מטהרתה ואע\"ג שכשהיתה באשפה חישב עליה לטלותה בבגדו. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה] ה\"מ בשלא קדם מעשה שסותרת מחשבתו דהשתא. אבל הכא דהשליכה באשפה כבר קדם מעשה ביטול קודם מחשבתו לצרכו ולא מהני מחשבתו. כי פליגי בהניחה בשאר מקום שבבית שאינו משומר שם כבקופסא. לר\"א כל שמשומר שם קצת טפי מבאשפה. כגון שאפי' רק הניחה אחורי דלת דינה כהניחה בקופסא ומק\"ט עדיין. והיינו מוכן ואינו מוכן דקאמר ר\"א. מוכן קיפסא. ואינו מוכן היינו אחורי הדלת. דבשניהן דינן שוה ומק\"ט ור' יהושע שמירה מעליא בעי. דהיינו בשהניחה בקופסא. אבל כל שהוא פחות מזה. אפי הניחה במקום שמשומרת טפי מאחורי הדלת. כגון שתלאה במגוד. דהיינו יתד שבכתלי בית אפ\"ה מדגם הכינה לא' מג' תשמישי בזויין הנ\"ל אמק\"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר ר' יהושע. מוכן היינו שמירה בינונית שתלאו במגוד. ואינו מוכן היינו שמירה פחותה דהיינו אחורי דלת. שניהן לר' יהושע דינן שוה שאמק\"ט. כל שלא שמרן יפה להניחן בקופסא. ולר' עקיבא בשמירה בינונית סגי. דהיינו בתלאו במגוד מק\"ט עדיין אף שיחדו לא' מג' תשמישין בזויין הנ\"ל אכתי לא בטולי בטלי ומק\"ט. אבל בכל שמירה פחותה מזה. כגון שהניח' אחורי הדלת. כיון דיחדה ג\"כ לתשמיש א' מהנ\"ל בטולי' בטליה ואמק\"ט. ומוכן ואינו מוכן דקאמר. מוכן היינו שמירה בינונית מק\"ט. ואינו מוכן. היינו אחורי הדלת אמק\"ט [שבת כ\"ט ב] וקיי\"ל כר\"א. [כרמב\"ם פכ\"ב מכלים ודלא כהר\"ב]. מיהו נ\"ל דכל זה בהתקין המטלית לפוק המרחץ וכו'. דכל הנך הו\"ל כתשמישי כלים שאמק\"ט [כפט\"ז מ\"ז] לפיכך י\"ל דאע\"ג שהצניעו קצת. לדברים הללו הצניעו. אבל בלא התקינו לדברים הללו. לכ\"ע אפילו הניחו אחורי הדלת. כל שלא זרקו לאשפה מק\"ט ככל מטלית שהוא גע\"ג אצבעות. וכ\"כ מטלית שהוא געג\"ט לכ\"ע אפילו במונח באשפה מק\"ט כל שראוי לצרור בו מלח [כפכ\"ז מי\"א]. [ויתברך אבינו שבשמים שהאיר עיני המחכים לו לבאר משנתינו הקדושה. במקום שרבותינו המפרשים שרים עצרו במילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה אספלנית</b><br> רטייה פפלאסטער בל\"א שמניחין אותה על המכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בבגד בין בעור</b><br> והיה בכל א' כשיעור לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> בין מטומאה דמעיקרא. ובין מלטמא להבא. דמדנמאס לא חזי תו לשום תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר על העור טהור</b><br> לא גרסינן להא דר' יוסי. דהרי חזינן במלוגמא בסיפא דבגד נמאס טפי מעור לכ\"ע. כך כתב רתוי\"ט [ולפענ\"ד אפשר לחלק דדוקא אספלנית שהוא נעשה מדבר המתדבק. לכן מתדבק בעור חלק עפי מבבגד. אבל מלוגמא שנעשה מדברים שמינים לרכך המכה. נבלע טפי בבגד מבעור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלוגמא</b><br> ברייא בל\"א. שמערבין קמח וסממנים ושומן ומניחין על המכה לרככה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעור טמאה</b><br> דעור לא נבלע בו שמנונית של המלוגמא. וכשמקנח המלוגמא מעל פניה חזיא כבתחי'. משא\"כ בגד מדנבלע בו השמנונית נמאס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש בן גמליאל אומר אף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת</b><br> דכשמתייבשה המלוגמא. נופלת מהבגד ולבליעת השומן שנשאר בהבגד לא חייש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות ספרים</b><br> מטלית שכורך בו ספרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דמחשב ליה כשאר מטלית שעשוי לכריכה. דדינו כב\"ק [כפכ\"ד סי' מ\"ה וסי' נ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים מצויירות טהורות</b><br> דהא דכריכה מחשב כב\"ק. היינו רק מדרבנן ולפיכך כשהמטלית מצוייר. דניכר דאינו לתשמיש הדיוט לא גזרו בה רבנן שיחשב כריכתו כב\"ק. [ומהר\"ב משמע דכל שאינו מיוחד לתשמיש חול אמק\"ט. ולפע\"ד א\"א לומר כן ועמ\"ש בס\"ד לעיל פכ\"ד סי' ב' בבועז שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאינם מצויירות טמאות</b><br> דאע\"ג דמיוחדין לספרים. ולא חזו לתשמיש הדיוט. עכ\"פ כיון שאינן מצויירות הן. לא ניכר בהן שמיוחדין לתשמיש קדושה. גזרו בהו קדושה אטו חול [כפכ\"ד מי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו טהורות</b><br> דכיון דמיוחדו' לקדושה. ל\"ג קדושה אטו חול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה</b><br> היא שבכה שבראש הנשים הויבע בל\"א. ומק\"ט מדרס מדעשוי נמי לישב עליו [כפכ\"ד מט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנו על הספר</b><br> ויחדו ג\"כ שיהיה מעתה לספר. דאל\"כ הרי כל צר ביה ולא אזמניה שרי להדיוט [כא\"ח מ\"ב וקנ\"ד] וא\"כ אכתי היה תורת קב\"ט מדרס עליו. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד] ס\"ל לב\"ה שאינן מצויירות טמאות מדלא מנכרא שהן של קדושה. והרי ה\"נ לא מנכר שהן של ספרים. ודוחק לומר דהכא רק כל עוד שהכפה נתונה על הספר. דניכר שהוא על ספר נטהר ממדרס. י\"ל התם הרי רק משום דכריכה כב\"ק הוה מטמאינן לה. וכיון דב' התמונות של קדושה ושל הדיוט שוין שפיר גזרינן הא אטו הא. אבל הכא לאו משום התמונה מטמאינן לה. דא\"כ כל מילי שתמונתו כחזי לישיבה נטמאו במדרס. או בכל מילי שתמונתן שוות. וחדא מיוחד למדרס. נגזור הא אטו הא. ונטמאו שניהן במדרס. אלא רק בדחזי למדרס תליא מלתא. וכיון דהכא עשה בה מעשה. שיחדו והניחו על הספר לא חזי תו לישיבה. והו\"ל כסדין שעשאו ווילון [פ\"כ מ\"ו] דנטהר תו ממדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא טמא מת</b><br> דהרי יש לו ב\"ק ממש. ככל כיפה. ועדיף טפי ממטפחת שמיוחד רק לכריכה שאמק\"ט [כספט\"ז ופכ\"ד מי\"ד] אבל הכא כל שיש לו ב\"ק מ\"מ טמא [כפי\"ז מט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת שעשאה שטיח</b><br> ר\"ל חמת שהיה טמא מדרס [כפ\"כ מ\"א] ונתק תפירותיו סביב והפשיטו ועשאו שטיח לישב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהשתא נמי חזי לישיבה כמעיקרא וכשישב עליו הזב השתא נעשה מדרס. אפ\"ה טומאת מדרס דמעיקרא נתבטל ממנו מדהו\"ל כנשבר בינתיים ועשאו כלי אחר. ונ\"ל דעכ\"פ טמא מגע מדרס לת\"ק דר' יוסי [פכ\"ז מ\"ט] וכ\"ש דמק\"ט להבא כמדרס לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת שעשאה תורמל</b><br> הוא כיס הרועה שיש בו הרבה כיסין קטנים [כפי\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותורמל שעשאו חמת</b><br> דכיון דמעיקרא והשתא כיס הוא. רק שמשונה קצת בתמונתו מבתחלה. להכי נשאר גם בטומאת מדרס שנטמא בו תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל ששינהו לשמו</b><br> ר\"ל בין ששינהו מב\"ק לב\"ק אחר. כחמת שעשאו תורמל. או שעשה פשוט מפשוט אחר. כמשטיח למטפחת אף שזה קטן וזה גדול [כספכ\"ו] או ב\"ק שעשאו פשוט. אבל שניהן משתמשין תשמיש א'. ככר וסדין במשנתינו דשניהן להציע תחתיו בלילה וכ\"כ כסת ומטפחת שניהן עשויין לישב או למשכב עליהן. כל הנך מקרי ששינהו לשמו [וכסת ומטפחת טמא היינו כראב\"צ ספ\"כ]. ונ\"ל דה\"ט נמי בסדין שעשאו ווילון. שנשאר בטומאת מגע טומאה שבו מעיקרא [כפכ\"ז סי' ס\"ה] ה\"ט מדהו\"ל מפשוט לפשוט. ורק טומאת מדרס דמעיקרא פרח השתא מיניה. מדלא חזי השתא למדרס. [ותוספתא פ\"ו דב\"ב אמרינן דרק במשנה מפשוט לפשוט נשאר בטומאה דמעיקרא. אבל במשנה מקבול לקבול. דינו כמשנה לקבול מפשוט. או מקבול לפשוט. דבכולן פרח טומאה. ונ\"ל דטעמיה דדוקא במשנה מפשוט לפשוט. דגם אחר השינוי חזי ממש להתשמיש דמעיקרא דהיינו לישיבה להכי נשאר בטומאתו. אבל במשנה מב\"ק לב\"ק אחר. אף דגם לאחר השנוי יש לו ג\"כ ב\"ק. עכ\"פ אינו ראוי לקבל מה שקבל מעיקרא כחמת ותורמל. להכי שנוי מעליא הוה. ופרח מינה טומאה דמעיקרא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית</b><br> בת גע\"ג טפחים שנטמאה במדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטלייה על הקופה</b><br> והרי קופה לא חזי למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה אחד ופוסלת אחד</b><br> בין שנגעה טהרה בהקופה או בהמטלית. דהקופה שנגעה בהמטלית קודם שנתחבר לו נעשה מגע מדרס. ונעשת עי\"ז הקופה ראשון לטומאה. וכשנתחבר אח\"כ המטלית בהקופה. בטל מטלית לגבי קופה. והו\"ל כולה ראשון ולפיכך מאכל הנוגע גם בהמטלית נעשה שני. והשני ההוא פוסל שוב א' בתרומה ועושהו שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטלית טהורה</b><br> דמדכבר בטל מטלית לגבי קופה להיות כמותה. הו\"ל השתא כדופן קופה שפירש ממנה. שטהור: מיהו ודאי כשחישב על הדופן שיהיה מעתה לישיבה. מק\"ט מדרס להבא. דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלייה על הבגד</b><br> דהבגד גם הוא ראוי למדרס. והמטלית ג\"כ לא נשתנה כשנתחבר להבגד. דמעיקרא בגד והשתא נמי בגד. להכי כולו חבור למדרס. מיהו מיירי הכא שחיבר הטלאי בהבגד בב' רוחות [וכמ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסלת אחד</b><br> דכל הבגד מחשב חיבור להמטלית שהוא אה\"ט [וככרע מדרס שחברה למטה פי\"ח מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל אחד</b><br> ככל מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הטולה על השק או על העור</b><br> דינו כטולה על הבגד. ואע\"ג דמטלת וחד מהנך. ב' מינין הן. אפ\"ה לא נתבטל טומאה דמעיקרא מהמטלית. ונעשה השק והעור כמטלית. והיינו מדשניהן ראויין למדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש מטהר</b><br> הואיל וחיברו לאינו מינו נתבטל המטלית הקטן לגבי עיקר הכלי הטהור. ודינו כחברו בקופה לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דהו\"ל אינו מינו ממש. מיהו נ\"ל פשוט דבין ר\"ש ובין ר' יוסי. האי טהור דנקטו אינו טהור לגמרי. דהרי עכ\"פ לא עדיף הכא מאילו חברו בקופה. דעכ\"פ טמא הכל מגע מדרס. מדנגע בהמטלית קודם שחברו להן. אלא ר\"ל טהור מלהיות מדרס כמו שהיה מקודם אה\"ט. דמשחברו לעור ושק לכל מר כדאית לי' נעשה הכל רק מגע מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל מדהו\"ל השק מין אריג כהמטלית. להכי נעשה אב כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שאמרו</b><br> דמק\"ט מגע ונגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המלל</b><br> הוא האימרא שבשפתו. שמולל ומקפל קצת מהבגד ותופר האימרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א שלש על שלש מכוונת</b><br> והמלל בכלל. ונ\"ל דה\"ה דהאימרא מצטרף לגע\"ג טפחים למדרס. רק נקט כך בגעגא\"צ לרבותא דרבנן. דאע\"ג דבל\"ז לא חשיב כולה האי אפ\"ה לרבנן מצטרף [וכן משמע מרמב\"ם רפכ\"ב מכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלייה על הבגד</b><br> מטלית שהיה טמא. וטלאו ע\"ג בגד טהור. [ונ\"ל דה\"ה איפכא שהיה הבגד טמא והמטלית טהור. רק לרבותא פי' רבותינו כך דכשנחשב חבור בטל גדול לגבי קטן. ונ\"ל עוד דמאי דנקט הר\"ב שהמטלית טמא מדרס. ג\"כ רק לרבותא נקט הכי. דכשמחשב חיבור נטמא גם במדרס וכ\"ש בנטמא ממת ושרץ. וכדמוכח מלעיל [פכ\"ז מ\"ח] דכל שמחשב חיבור נטמא עמו גם בטומאת מת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרוח אחת</b><br> ר\"ל אם תפר בבגד המטלית רק בקצה א' של המטלית ובשאר ג' הצדדים לא תפרו בהבגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> אפי' תפר צד העליון של המטלית בצד עליון של הבגד. ונמצא שהמטלית תלוי על הקרע של הבגד. אפ\"ה מדתפור רק צד של מעלה שלו. הרי המטלית מתדלדל לכאן ולכאן והקרע מתגלה. ולפיכך לא חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתי רוחות זו כנגד זו</b><br> ר\"ל ואם עשה להתפר בב' צדדי המטלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאו כמין גאם</b><br> ר\"ל שתפר ב' התפירות כמין גאמא והוא אות בא\"ב יונית שתמונתה כזה ?ח [ולא נקט כעין ד שג\"כ תמונתה כגאם הפוכה. היינו משום דהדלית יש לה עקב בגגה מלאחריה [כרב\"י א\"ח סי' ל\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ואפי' היה הגג של הגאם התפר של מעלה. עכ\"פ אותו הקרן של המטלית שאינו תפור בהבגד נשאר מדולדל ולהכי אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהודה בד\"א</b><br> דמרוח אחד אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטלית</b><br> היינו כעין טלית שלנו. שהוא חתיכה אחת של בגד שמתעטפין בו. ולהכי אף שהמטלית תפור בקצהו העליון. אפ\"ה מפני שלפעמים מהפכו צד העליון כלפי מטה ומתעטף בו. והרי כשיתעטף כן יתדלדל קצה המטלית שאינו תפור למטה ויתגלה קרע שבהטלית. להכי אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל בחלוק</b><br> והוא כעין כתונת שלנו עם בתי ידים. שאינו שייך שיהפוך עליונו למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> אם תפר שפה העליונה של המטלית בצד העליון של הקרע של הבגד. דאז נשאר תמיד תלוי למטה ומכסה הקרע שבהחלוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עניים</b><br> דעשוי כולו ממטלניות שאין בשום א' מהן גע\"ג אצבעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאין מדרס</b><br> ר\"ל אפי' טומאת מדרס יש בהן. ואע\"ג דאמרינן [סוכה דט\"ז] דמטליות כהנך לא חזו למידי ואמק\"ט היינו כשאינן תפורין יחד. משא\"כ שתפורין יחד. כל שהן געג\"ט מקבלין גם טומאת מדרס. מפני שע\"י התפר נחשבי' כחתיכה אחת. והר\"ש תירץ דהכא מיירי שלא נתפרדו המטליות זמ\"ז. אלא שכל הבגד קרוע קרעים הרבה עד שאין בין קרע לחבירו גע\"ג אצבעות יחד שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שנקרע רובה אינו חבור</b><br> ואם נטמא חלק א' לא נטמא ב'. ואע\"ג דלעיל [פכ\"ז מי\"ב] אמרינן דסגי כשהקרע גדול כ\"כ עד שהיושב עליו בשרו נוגע בהכסא. התם לענין צירוף להשלים השיעור. אבל הכא שלא יהיו נדונין כמחוברין צריך שיהיה הקרע עד רובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבים</b><br> בגד שהוא עב ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרכים</b><br> ר\"ל בגד שהוא דק ביותר. כגון פלאר בל\"א שבשר של הלובשו נראה מתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהם משום שלש על שלש</b><br> ואמק\"ט עד שיהי' בהם גע\"ג טפחים. דבבציר מהכי לא חזי למידי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסת הסבלין</b><br> כסת שנותנין הסבלין בכתף תחת המשא שלא תדחקם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס</b><br> דדינו כעור הכתף לעיל [פכ\"ו מ\"ה] דזה וזה עשוי מתחלה לישב עליו ביני ביני. והרי בכה\"ג מק\"ט מדרס [וכמרצופין רפ\"כ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>משמרת של יין</b><br> חתיכת פילץ שמסננין בו היין משמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה משום מושב</b><br> דמדמלוכלך בשמרים אינו עשוי לישיבה. ואפי' יושב עליו ביני ביני. לא נעשה מתחלה לכך ובטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבכה של זקנה</b><br> הוא כפה שבראשה [ועפכ\"ד סי' ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה משום מושב</b><br> דמדהוא רך יושבת עליו. מדאינו מתעקם ומתקלקל גיהוצו ע\"י ישיבתו עליו. אבל של ילדה שמקפדת להתקשט טפי כובסת סבכה שלה בחלב חטה דהיינו שטערקע בל\"א כדי שישאר כפה שלה זקוף בראשה. ולהכי אינה יושבת עליו מדמתקלקלת גיהוצו עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק של יוצאת החוץ</b><br> זונה. ונקט תנא לשון נקיה. ואפשר עוד. דאחלוק נמי קאי. דדוקא חלוק שיוצאת בו הזונה לחוץ אם עשוי כסבכה. אמרינן גבה דבטלה דעתה. ולא חשיב מלבוש אבל חלוק שלובשתו בבית. גם צנועות רגילה בו בפני בעלה ולא בטלה דעתה. וחשיב שפיר מלבוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העשוי כסבכה</b><br> שנעשה מפלאר בל\"א. ובשרה נראה מתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אף ממדרס. דאע\"ג דראוי לישב עליו. אפ\"ה מדנתבטל העיקר. דהיינו הלבישה בו. מדלא חזי למלבוש דבטלה דעתה אצל כל אדם. נתבטל גם הטפילה. דהיינו הישיבה ע\"ג [עי' פי\"ט]. ונ\"ל דמדלא נקט כפשוטא חלוק שעשוי כסבכה. ש\"מ דדוקא חלוק של זונה שיוצאת בו לחוץ שעשוי כסבכה אמק\"ט אבל חלוק של איש. אף שעשוי כסבכה שפיר חשוב מלבוש. דהרי מצינו בכה\"ג שרצה לשמש בביהמ\"ק בבגד כזה לולא שמיחו בו הכהנים [כיומא לה\"ב] ש\"מ דבדוכתא אחרינא אורחא הוא. ושפיר מחשב בגד:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה בגד מן החרם</b><br> חרמו של ים עשוי כרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כלעיל [פכ\"ג סי' ל\"ב] ואף דהשתא שעשאו בגד חזי למדרס עם ישיבתו. ככל בגדי ע\"ה דטמאין מדרס מה\"ט. ולא שייך מה\"ט גבייהו לומר עמוד ונמ\"ל. אפ\"ה מדנתבטל העיקר. דלא חזי למלבוש. דלא דמי לחלוק של איש שנראה כסבכה דמק\"ט [כסי' ע\"ה] דהכא מדעשוי כרשת שנקביו גדולים. בשרו ממש נראה מתוכו. ולא חזי כלל למלבוש. ומדנתבטל העיקר בטל גם הטפל. היינו הישיבה ע\"ג [וכלעיל סי' ע\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזוטו</b><br> הוא חתיכת בגד ממש שבשולי הרשת שמניחים עליו מזונות לפתות הדגים עי\"ז תוך הרשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדכפלו אין נראה כל כך הבשר מתוכו הרבה. וחזי שפיר למלבוש ומקבל טומאת מדרס. [ומכאן קצת ראי' למ\"ש בס\"ד לעיל סי' ע\"ה דדוקא בבגד העשוי מרשת כפול ס\"ל לרבנן דאמק\"ט מדבשרו ממש נראה מתוכו. הא בחלוק של איש העשוי כסבכה מודו דמק\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>סבכה שהתחיל בה מפיה</b><br> שהתחיל לקלעה משפת הכיפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה עד שיגמור את קורקורתה</b><br> הוא שולי הסבכה שמכוון נגד קדקד האשה כשלובשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה עד שיגמור את פיה</b><br> ונ\"ל דלהכי לא כללינהו תנא בחד בבא. והול\"ל בקיצור סבכה שהתחיל טהורה עד שיגמרה. אלא משום שיש בסבכה חוטין כמבואר בסיפא דמתניתין. והן לפעמים בסוף קרקריתה כעין טראדדעל בראש הסבכה. ולפעמים בשפת פיה כעין פראניען. וכמ\"ש הר\"ש. ולהכי אי הוה קאמר עד שיגמור סד\"א שגם הנך בכלל קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שביס שלה</b><br> בינדע שקושרתו בכיפה. וצונפתו סביב להמצח. ואינה כפרקלימין דטהורה [פכ\"ו מ\"ג] דהתם של עור היא להגן ולא לקישוט. משא\"כ הכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא בפני עצמו</b><br> ואין בקשורה בכיפה חיבור מדלפעמים מתירתו להשביס מכיפה זו וקושרתו לכיפה אחרת שלובשת. ולהכי בנטמא א' לא נטמא חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>החוטין שלה</b><br> של הסבכה. והוא כעין טראדעל שבראש השבכה. או כעין פראניען שבשפת השבכה סביב לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין משום חבור</b><br> והא דלא קאמר בקיצור חוטין שלה. חיבור לה. ה\"ט דאילו תני הכא סד\"א גם לענין צירופי לשיעור הן חיבור לה. להכי קאמר טמאין משום חיבור דדוקא לענין קב\"ט הן לה חבור דאפי' כשנגעה טומאה בחוטין נטמא סבכה. אבל לצרופי לשיעור לא. ולרמב\"ם היינו החוטין שבסבכה שקושרין ומהדקין בה הסבכה סביב הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינה מקבלת את רוב השער</b><br> של הראש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נומי הסדין</b><br> סדין הוא מצע מבגד פשתן שעשוי לשכוב עליו. ונומי הן חוטי השתי בלי ערב שמשייר האורג בשפת הסדין כעין פראניען בל\"א לנוי. ומלת נומי אכולהו דתני בתר הכי בהבבא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסודרין</b><br> הוא מטפחת. והוא גדול ממעפורת לקמן שבמטפחת מכסה בו כובע שבראשו ושפתות המטפחת מדולדלין ותלויין עד ממעל לכתפו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטרטין</b><br> הוא כובע שיש לו ב' כנפים מזה ומזה לכסות בהן האזנים כעין קלאפף מיטץ שלנו: [וכן מצינו [בנדה דף יד ע\"א] דקאמר הא דמטרטין. ופירש\"י שיש להכובע ההוא ירך מכאן ומכאן כעין מאזנים. דטרטון היינו מאזנים [כרשב\"ם ב\"ב דפט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפליון של ראש</b><br> בלשון יון נקרא כל כובע שמחודדת בראשה בשם פליון. ויש בה ג\"כ כנפים מזה ומזה להדקה תחת הגרון. ומדיש פליון אחר שהוא לבוש להגוף [כנדה פ\"ח מ\"א] להכא קאמר הכא פליון של ראש. ובכל הנך שנזכרו במשנתינו יש בהן בשפתותיהן חוטין מדולדלין. כעין טראדעל בראשן או כעין פראניען בשפתותיהן סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שש אצבעות</b><br> ר\"ל רק ו' אצבעות הוה חיבור שיטמא א' כשיטמא חבירו. ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אפקרסין</b><br> הוא לבוש תחתון. שקצר הרבה מגובה האדם. והוא עשוי כעין וועסט שלנו. או כעין יאקקע שלובשין אותו תחת הראקק:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר</b><br> דמדקצר הרבה מגובה אדם. יכולין להיות נימיו ארוכין ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי סגוס</b><br> כך נקרא בלשון יון רעגען מאנטעל שמתכסין אותו בדרך בזמן גשמים. והוא עשוי משער או מצמר [כרש\"י נדרים נ\"ב ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרדיד</b><br> הוא צעיף של נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלוק</b><br> חלוק יש לו בתי ידים ארמעל בל\"א והוא בגד התחתון. אבל טלית הוא רק חתיכת בגד גדול והוא מרובע שמתעטף בו ממעל לבגדו כעין טליתות של מצוה שלנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' אצבעות</b><br> דמדכולן הן כגובה אדם להכי נומיהון רק ג' אצבעות שלא יתגוררו על הקרקע. כשילבש הבגד שהן בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימי כפה של זקנה</b><br> הוייבע שיש בשפתותיה נימין ארוכין. ונקראת כך בשמה כיפה של זקינה ולא שלילדה יש מין כפה אחרת. [הרמב\"ם. ונ\"ל דכוונתו דמדלא הודיענו תנא כמה שיעור נומי ילדה. ש\"מ דשל ילדה אין לה נימין כלל. וא\"כ למאי נפ\"מ הזכיר תנא מלת של זקינה ולא הול\"ל אלא נימי כפה סתם. דהיינו כל שיש לה נימין שעורן כמו שהן. להכי קאמר הרמב\"ם דמלת של זקינה לאו לדיוקא נסבה תנא. אלא דכך שמה כשיש לה נימין נקראת כפה של זקינה. וגם ילדה לובשתו לפעמים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגומדין של ערביין</b><br> הוא מטפחת שגדלו אמה על אמה שמשימין הערביים על פיהן בקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקולקין</b><br> הוא ג\"כ מין מטפחת קטן ועב עשוי משער. וכך שמו בלשון יון לכל שער מסובך ועב וכך נקרא ג\"כ שער מסובך שעל חזה בני אדם לפעמים קלקי הלב [כמקואות פ\"ט מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפונדא</b><br> געלד קאטצע בל\"א. והוא אזור חלול שמשימין לתוכו מעות [כרש\"י שבת קי\"ג א' ושם ק\"כ ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמעפורת</b><br> מטפחת קטן פשוט שעוטפין בו רק הראש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרגוד</b><br> מסך יקר שתילין על פתח מלכים. וי\"א כתונת פסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נימיהן כל שהן</b><br> דאפי' הנימין שבהן ארוכים הרבה הו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש כסתות של צמר</b><br> שתפרן הכובס יחד כדי שלא יאבד לו א' מהן. או לסימן שכל התפורין יחד שייכים לאיש א'. או ר\"ל שנארגו כמה בגדים ביחד. ומפסיק בין בגד לבגד חוטי שתי בלי ערב. כמו שיש בין טלית לטלית כשבאין מבית האומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני סובריקין</b><br> מין מכנסים. וי\"א שהן כמו בתי ידים אֶרמעל בל\"א שלובשין אותן על הבגדים בשעת כתיבה או בשעת מלאכה אחרת. כדי לשמור הבגדים מלכלוך. וגם כדי שבתי ידים הרחבים שבגוף הבגד לא יעכבו להאדם במלאכתו. להכי לובשין על גביהן בתי ידים צרים אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלוק אחד</b><br> ולא יותר. וכן כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלובקרין</b><br> כסות עב לקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור לטומאה ולהזייה</b><br> כולן בנטמא אחד נטמא חבירו המחובר לו. ובהוזה על א' נטהר גם חבירו [והיינו בין לחומרא ובין לקולא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט המשקולת</b><br> זענקבלייא בל\"א שתולין אותו בוני החומה על כל נדבך לבנים שיסדרו בחומה. לבחון על ידו אם מונחים ביושר ואע\"ג דכל חבלין וחוטין אמק\"ט מדאינן רק שזור [כת\"כ שהביא רתוי\"ט רפכ\"ז] אפ\"ה חבל זה מדמחובר להמשקולת שהוא כלי מתכות מק\"ט. דכל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים עשר</b><br> ר\"ל עד י\"ב אמות הו\"ל חבור. [כך היה נ\"ל דאמה שנזכר במשנה בסוף אכולהו דתני מקמא הכי קאי. אולם הרמב\"ם והרא\"ש כתבו דר\"ל י\"ב טפחים ולא זכיתי לידע מאיזה מקור הוכיחו רבותינו כך. כי גם ממשנתינו גם מתוספתא נראה טפי דאמה שנזכר בסוף אכולהו דתני לעיל מנה קאי. ועכ\"פ לפי דברי רבותינו ז\"ל ה\"ה אינך דמשנתינו כולן במנין טפחים קאמר. מלבד הנ' אמה שפי' בהו תנא דלאו בטפחים דלעיל מנה מיירי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חרשין</b><br> ר\"ל חוט המשקולת של בוני כותל עץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בנין</b><br> ר\"ל וחוט המשקולת של בוני מגדלים גבוהים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רצה לקיים טהור</b><br> ר\"ל אע\"ג שרוצה לקיימן כך. אפ\"ה אין היותר מהשיעור חיבור להשיעור דאע\"ג דמה שלפנים מהשיעור מק\"ט. אפ\"ה מה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו וגם אמק\"ט שם. [כך פי' הר\"ש והר\"ב. וכך פסק נמי הרמב\"ם [פכ\"א מכלים]. וק' כיון שדעתו לקיימן כך יחד הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ב מ\"ב]. ואת\"ל כל שא\"צ אהדדי לא אמרינן כל המחובר לטמא טמא [כפי\"ט מ\"ח]. עכ\"פ למה הוצרכו רבותינו להדחק במלת אם ולפרשו כמו אע\"ג. ולא פירשו כפשוטו דאם רוצה לקיים כך שישאר החבל ארוך אף שהוא יותר מצרכו. כולו טהור ואמק\"ט דמ\"ש מקורדם דבבולט ידו לאחריו יותר מהראוי דכולו טהור. אף מה שמהקתא תוך השיעור [וכמ\"ש הר\"ב במ\"ד] וה\"נ כשהחבל יותר מהשיעור. אינו ראוי להמשקולת וכלטול ממנו דמי ואמק\"ט ככל חוטים וחבלים שאמק\"ט [וכמש\"ל] אבל בעתיד לחתוך מהחבל היתר מצרכו בשיעורו הנ\"ל אז רק הנצרך להמשקולת מק\"ט. והנותר אינו חיבור להשיעור דלמגזייא קאי. וי\"ל דא\"א לומר כן. דאי נימא דיש הכא חילוק בין דעתו לקיים החבל כך או לא. א\"כ תקשי מ\"ש הכא מלעיל בחבל היוצא מן המטה [רפי\"ט] דלא מחלקינן בכך. אע\"כ דהתם והכא דינן שוה. ואין חילוק בין דעתו לקיימן או לא. דבכל גוונא מה שלפנים מהשיעור טמא. ומה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו. ואי משום קושייתינו דמ\"ש מקתא במ\"ד דפי' הר\"ב דכשהוא יותר מהצורך כולו אמק\"ט ע\"כ צריך לחלק בין חבל רך לקתא קשה. דדוקא בחבל מטה [רפי\"ט] וכ\"כ בחבל של ציירים במשנתינו. שגם כשיש מותרות בהחבל מה שאינו נצרך לו יכול לכננו על ידו [כפרה פ\"ז מ\"ז] ויכול להשתמש בו כך אף שיש בו הרבה יותר מהראוי. וכיון שכך אותו החלק שצריך לתשמישו הו\"ל חיבור ומק\"ט והנותר אינו חיבור. אבל קתא מדהוא קשה. אם הוא ארוך יותר מהראוי אינו ראוי לתשמיש כלל. מה אמרת הרי אפשר שיקצץ הנותר הרי אז פנים חדשות בא לכאן. דאין לדמותו להעושה מפשוט פשוט דלא חשבינן ליה כפנים חדשות [כפכ\"ח מ\"ה] הכא שאני דקודם שקצץ היותר לא הוה חזי כלל. והו\"ל שפיר לאחר שקצצו פנים חדשות. משא\"כ התם. לפיכך הכא כיון שקודם שיחתוך היתר לא חזי כלל אינו חיבור. ויש ראיה לזה מלשון המשנה דיש לדקדק למה רק במשנתינו קאמר תנא דינא דיתר מכאן. ולא קאמר הכי בכל המשניות שאח\"כ. אע\"כ משום דבכל השיעורין שנזכרו בכל המשניות שבפרקן הדבר פשוט דמדיוקא שמעינן. דכיון דקאמר דבשיעור כך וכך כולו חיבור. ממילא שמעינן דכשהוא יותר מהשיעור. כולו אינו חיבור והיינו מדלא חזי כלל. דאף בחוטי מאזנים דמשנה ד' וכדומה. א\"א לכננו או לענבו. שעי\"ז יכבד הכף ולא יהיה יכול לכוון משקלו כראוי. אבל בחוט משקולת הכא שאפשר לכנן החוט על ידו וכדאמרן אצטריך תנא שפיר למתני. דאפי' אם רצה לקיימו כך. רק המותר טהור. אולם הרמב\"ם [בפ\"כ מכלים הי\"א] נראה ברור מדבריו דס\"ל דגם בקורדם רק היתר מהשיעור טהור ודלא כהר\"ש והר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל ציירין</b><br> היינו מסיידי ומציירי הכותל שגם הם צריכים למדוד שוויי פני הכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהן</b><br> דאפי' חבל המשקולת ארוך הרבה הו\"ל חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט מאזנים</b><br> הוא חוט שקשור באמצע קורת המאזנים. שכשירצה לשקול. אוחז בחבל ההוא ושוקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות</b><br> דבדברים חשובים הללו. מדקדק לשקלן עין בעין בצמצום וכשיתארך החוט יקל הרבה מכבדו. ואז יצטרך להוסיף בדבר הנשקל אבל בדברים שאינן חשובים כל כך אינו מדקדק אם יוסיף קצת על משקל הראוי [וכמ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות</b><br> דביוצא מאחורי יד האוחז טפי מג' אצבעות יעכבו בחטיבה. ולפיכך כולו אינו חיבור. דלא דמי לחוט משקולת [במ\"ז] שכשהוא ארוך יותר מהראוי. יהיה עכ\"פ מה שלפנים מהשיעור חיבור. י\"ל התם אף שהחוט ארוך יותר מהראוי אף אם רוצה לקיימו כך. יכול הבונה להשתמש בו למדוד שווי החומה. ע\"י שיאחז בהחוט במקום קצה השיעיר הראוי. אבל הכא ביד הקרדום וכדומה. אם גם יאחז במקום הנאות לו באופן שלא ישאר מעץ היד רק ג' אצבעות לאחורי יד המבקע. הרי עי\"ז יתארך עץ הקתא שבין יד האוחז להברזל שבראש הקורדם. והרי גם שם יש שיעור קצוב שכשיוסיף עליו לא יהיה ראוי לחטיבה [כמבואר במשנה ה'] לפיכך כל שיש טפי מב' השיעורים לאו לקיימו כך עומד. וכנטול דמי ואינו חיבור. מיהו גם כשלא נשאר מאחורי יד האוחז כשיעור גא\"צ ג\"כ כולו אינו חיבור מדירא לחטוב בו מחשש שישמט הקרדום מידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר טפח טהור</b><br> דס\"ל דדוקא בבולט מאחורי יד האוחז טפח או יוחר. אינו יכול להשתמש בו כלל. ומחשב כנטול משם ואינו חיבור. אבל בבולט משם רק פחות מטפח אכתי חזי קצת בדוחק. אף שבולט טפי מג' אצבעות. אולם אין בין ת\"ק לר' יוסי רק פחות מאצבע דכל אצבע שבש\"ס היינו רוחב אגודל. וכל טפח הוא ד' אגודלין [כמנחות מ\"א ב]:",
+                "שרגילין לשקול בה רק דברים שאינן יקרים כל כך. או של וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> ששוקלין דברים שבביתן לצורך מה. ולפיכך אפי' שוקלין דברים יקרים אינן מדקדקים כל כך לשקול בצמצום מדאינן נותנין הנשקל לאדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום מלפניו</b><br> היינו מה שיש בהקתא ממקום האחיזה עד הברזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי יד הפרגול</b><br> מחוגה צירקעל בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> נ\"ל דמדנקט הכא מלת שירי ש\"מ דאין כל שיעורי טפח שבמשנתינו שוין. דטפח שבפרגול דקאמר. ר\"ל אפי' כשנשבר יד הפרגול. דוקא בנשאר טפח הוה חיבור. וכ\"ש בנשאר טפי מזה אבל בשנשאר פחות מטפח אינו חיבור מדלא חזי למלתי'. וה\"ה בהיה מתחלה פחות מטפח דאינו חיבור אלא דאורחא דמלתא נקט. שנשבר ונשתייר רק טפח. דאילו מתחלה אטו בשופטני עסקינן שיעשה יד דלא חזי ליה. אבל אינך שיעורי טפח דנקט במתניתין היינו אפילו בפחות מטפח הוה חיבור. אבל רק עד טפח הוה חיבור. ולא כשהוא ארוך מזה. להכי בכהאי גוונא לא שייך למתני לשון שירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד מקבת</b><br> מלת מקבת הוא ההפעיל ממלת נקב. ור\"ל כלי שעושה נקב והוא הנקרא מייסעל בל\"א. ותמונתו כסכין שראשו רחב ומחודד ומפתחין עמו כתב וצורות על לוח אבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> היינו כשיעור כדי שיאחזנו בידו ולא יותר כדי שלא יעכבנו במלאכתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפחים</b><br> משום שדרך לשקול מהם הרבה ביחד שמשקלו רב. להכי אוחז בחוט שבקורת המאזנים בב' ידיו משא\"כ הנך דמשנה ה' שאין שוקלין מהן רק מעט מעט להכי די לו בשיאחז החוט ההוא ביד א'. לפיכך סגי ליה בשיעור טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד המקור</b><br> הוא קורנס חד לנקר אבן רחיים. שהאבן ההוא קשה יותר מאבנים הרכים שמפתח בהן צורות. להכי צריך לאחוז יד הקורנס ההוא בב' ידיו ומנקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד המעצד של לגיונות</b><br> שטרייט אקסע. והוא כלי מלחמה שאוחזו בב' ידיו ומקפח שוקי האויב בכח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקורנס של זהבים</b><br> הם מרדדי טסי זהב שיהיו דקין מאד להכי צריך כח טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרשין</b><br> היינו חרשי ברזל. והיינו נפחין שמרדדין או חותכין ברזל מלובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה טפחים</b><br> שמפני שהברזל שמנקש עליו הוא חם. לפיכך מרחיק מקום אחיזת ב' ידיו בהקתא כשיעור טפח מהקורנס שבראש הקתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה</b><br> כבר פירשנו [פכ\"ה מ\"ב] דמרדע הוא מקל ובראשו א' מחובר ברזל מחודד כסכין לחתוך עמו השרשים שבקרקע כשחורש. והוא נקרא חרחור ובראשו השני יש ברזל כמסמר עב שיש חדודים על פניו סביב כעוקצי מחט. כעין שפארן שלנו כדי להכות עמו הפרה כשחורשת. והוא הנקרא דרבן. והחורש נושא המרדע. דהיינו החרחור כלפי מטה מול הקרקע לחתוך בו השרשים. והדרבן כלפי מעלה להכות בו הפרה ולהכי קאמר הכא שירי הדרבן. ר\"ל אם נשבר מקל המרדע. ונשאר ממנו למעלה לצד הדרבן ד' טפחים הוה חיבור ולא בנשאר רק פחות מזה. משא\"כ אינך שעורי ד\"ט ד\"ט דנקט במשנתינו. משמעות כולם דהיינו לא יותר. וכן כל שירי משמעותו ולא פחות. ואפ\"ה לא נקט תנא כל שירי דפרקן סמוכין זל\"ז. ה\"ט משום דניחא ליה לתנא טפי למנקט סמוכין אותן ששעורן שוה. [ואעפ\"כ קק\"ל למה לא כלל תנא אותן ששיעורן שוה בחד בבא ולומר כל המינים הללו שיעורן כך וכך וי\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הבדיד</b><br> הוא כלי שעושין עמו גומות סביב האילן כדי שיתכנסו בהן מי גשמים סביבו. ועל שם הכלי הזה שנקרא בדיד נקראו הגומות הנ\"ל בדדין [כמ\"ק דד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום של נכוש</b><br> לנכש ולנקר סביב עקרי אילן. וי\"א שהוא כלי שמפוצץ בו אבנים וחוצבן מהסלע המחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד בן הפטיש</b><br> פטיש קטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל הפטיש</b><br> פטיש גדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד הקרדום של בקוע</b><br> לבקע עצים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עדיר</b><br> לחפור בו קרקע לזריעה. שפאטען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה</b><br> תמוה דהרי לעיל [מ\"ד ומ\"ה] מוכח דיד הקורדם בכללו הוא טפח וג' אצבעות. ונ\"ל דקורדם דהתם לאו במיוחד לבקע עצים. רק לבקע דברים קטנים סגי ליה בטפח וג' אצבעות. וכן נראה בזמנינו שהקורדם שמבקעין בו עצים הוא ארוך ביותר. והיינו משום שהחוטב עצים עומד בקומה זקופה ואיך אפשר שיבקע עצים המונחות על הארץ. בקרדום שקתא שלו אינה רק טפח וג' אצבעות. שיצטרך עי\"ז לישח קומתו הרבה. ועוד נ\"ל דמדפרט תנא גבי פטיש שיעורו ששה. ויד קרדום ועידור כלל להו כחד ש\"מ דקרדום של בוקע עשוי ג\"כ לעידור. דאחר שחפרו הקרקע והוציאו הגושים מהארץ. וחזרו אח\"כ לפצץ הגושים והרגבים עם והקורדם. וכדי שלא יצטרך המבקע בשעת מלאכתו לשוח א\"ע סמוך לגושים המונחים בארץ. לכן יעשו הקתא של הקרדום ארוך ביותר. משא\"כ קרדום שעשוי רק לחטוב עצים. הרי יכול להניח העץ המתבקע על מקום גבוה סמוך לו ולא יהא צריך לשוח קומתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד מקבת של סתתין</b><br> שמחליקין בו אבנים שסתתו [הר\"ב]. ול\"מ נ\"ל שהוא הקורנס שמקישין בו על קרדום של נכוש הנ\"ל ששעורו חמשה אבל הקורנס שמקישין בו על הקרדום שיעור ידו ששה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי חרחור מלמטן</b><br> הוא בקצה התחתון של המרדע. וכלעיל [סי' מ\"ז ועי' פכ\"ה מ\"ג]. והא דמפסיק תנא בין חרחור לדרבן בכמה מיני כלים אחרים. היינו משום דתנא סדר שיעורים הוא מונה. א ב ג ד ה ו ז ח ט י [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של בעלי בתים</b><br> לגרוף בו אפר התנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>של סיידין</b><br> לגרוף בו הסיד כשכבר ערבוהו עם חול. ולהניחו על הלבנים שבחומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים עשרה</b><br> מיהו פלוגתייהו בהנך ב' מגריפות. לאו לענין חבור לטומאה אתמר. רק לענין הזאה איתמר בי מדרשא. ולהכי הו\"ל ב\"ה לקולא וממילא משתמע נמי פלוגתייהו גם לענין טומאה. אבל אי עיקר פלוגתייהו בחיבור לטומאה הוה. הרי הו\"ל ב\"ש לקולא. והרי לא חשיב להו בעדיות [רפ\"ד]. וכן תירץ נמי הש\"ס בכה\"ג [בחולין דמ\"ב ב']. א\"נ נ\"ל דהכא בלא פחות פליגי. דלכל חד כשהוא פחות מזה אינו חיבור. וא\"כ גם בלטומאה יהיה ב\"ה לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מכאן</b><br> על כל השיעורים דלעיל קאי עד סוף מ\"ג שנזכר בה בפירוש אם רצה לקיים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל הו\"ל חיבור דלא דמי להנך דמשנה ג' דאפי' אם רצה לקיים טהור. י\"ל דקים להו רבנן דהנך דמשנה ג' כל שהחוט הוא יותר משיעור הקצוב בו במשנה לא חזי למלתיה. משא\"כ הכא בידות אם רוצה לקיימן. חזי לעבידתיה ולהכי הוה חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד משמשי האור</b><br> כיד של שפוד ואסכלא וצבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> אפי' ארוכים הרבה הוה חיבור. מדאדם מרחיק א\"ע מהאש לפי שיעור גודל החמימות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי זכוכית פשוטיהן טהורין</b><br> דדינו ככ\"ח שאמק\"ט רק כשיש להן תוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבליהן טמאים</b><br> וכבר נשנית משנה זו לעיל [רפ\"ב ופט\"ו] רק מדבעי למנקט בפרקן דין כמה מיני כלי זכוכית. להכי נקט נמי הא ברישא. שהוא ככלל לכולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטבלא</b><br> הוא שולחן בלי רגלים [כפכ\"ה מ\"א]. וה\"ה ביש לו רגלים. רק שאין רגילין לעשות רגלים מזכוכית והן עשויין מעץ או ממתכות. וקמ\"ל דאע\"ג דבשאר כלים. אפי' כלי שאין לו ב\"ק. אפ\"ה אותו צד שרגיל להשתמש שם. מחשב תוך לק\"ט [כפכ\"ה מ\"א]. אפ\"ה רק תוך מקרי אבל אין עליו שם ב\"ק ולהכי כלי זכוכית מדעיקר טומאתו מד\"ס [כשבת דטו\"ב] והיינו מדנעשה מחול. ודמי לכ\"ח להכי נמי דינו בכ\"ח דכל שאין לו תוך לק\"ט. אפילו בב\"ק שמגבו אמק\"ט [כפכ\"ז מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאסקוטלא של זכוכית</b><br> קערה פשוטה בלי ב\"ק. ורק מאחוריה יש בתחתיתה כעין לזביז סביב שפתה. כדי שתשב על מכונתה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש להן לזביז</b><br> מסגרת על שפתה סביב מקום תשמישה ועי\"ז יש לה ב\"ק נמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> ר\"ל מק\"ט. וכן כל טמא וטהור דבפרקן. היינו שיקבל טומאה או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינן לתשמיש</b><br> שנשבר כל שפתותיה סביב. ונשאר רק הב\"ק שמאחוריו שלם ויחדו להשתמש בב\"ק ההוא. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דמקום השבר מסרט היד בשעת תשמישו. וצריך להחליקו קודם שישתמש בו. והרי כל שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו [כפכ\"ו מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קירטסן</b><br> שהחליק מקום השבר עד שיהא חלק מאד. או וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>או שפן בשופין</b><br> ר\"ל או אפי' רק שפשף השפה עם פיילע עד שאע\"ג שאין השפה חלקה יפה. עכ\"פ אין בהשפה עוקצין וחדודין לסרט היד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אספקלריא</b><br> שפיגעל מזכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> אף שיש להאספקלריא שפה סביב. ויש לו עי\"ז ב\"ק. אינו עשוי לקבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותמחוי</b><br> של זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעשאו אספקלריא</b><br> שיחדו אח\"כ לאספקלריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דיחוד בלי מעשה לא מהני לבטל מכלי תורת קב\"ט דמעיקרא. [כפ\"כ מ\"ד] וטעמא הוא משום דאין שום כלי עולה מטומאה במחשבה רק בשנוי מעשה [כספכ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור</b><br> קשה דהא כבר מרישא שמעינן לה. אמנם מהתוספתא שהביאה הר\"ש. דקאמרה תמחוי שעשאה אספקלריא אע\"ג שמשתמש בה טהור. מוכח דהיינו נמי דקאמרה משנתינו. אם מתחלה עשאה אספקלריא. דקאי מלת עשאה על תמחוי דנקט תנא תחלה. ור\"ל אע\"ג שמשתמש בה ג\"כ לתמחוי אפ\"ה כיון דעיקר תשמישו לאספקלריא אמק\"ט. [ולרמב\"ם [ספי\"ב מכלים] הכי פי' דמתניתין. אם מתחילה עשאה למראה. כלומר שעשאה מתחלה כדי שהדברים שיניחו בתוכה יהיו נראין מאחוריו ור\"ל ככל דבר שמניחין על אספקלריא. שנראה כאילו גם מאחורי אספקלריא מונח דבר זה. ואני העני בדעת לא אובין דברי רבינו בזה. הרי כיון דעיקרו עשוי להניח בתוכו שום דבר הרי עשוי לקבלה. וכי משום שעשאה גם אספקלריא שיהא הדבר הניתן בתוכה נראה גם לאחוריו יהיה נטהר עי\"ז. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרווד</b><br> כף זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתנו על השלחן</b><br> שאחר שאכלו בו רגילין להניחו על השולחן ופיו כלפי מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל אם כשיניחוהו על השולחן ופיו למעלה. אז אע\"ג שיטה הכף א\"ע על צדו. מחמת ששוליו אינן שוין רק גבנונית. אפ\"ה עכ\"פ ישאר מעט רוטב בחללו ממה שאכלו בו. הרי זה נידן כבית קיבול ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> וכגון שהשוליים משופעין ביותר. וכשיניחו על השולחן ישפך כל הרוטב שבו מתוך חללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא מטמא</b><br> דהרי עכ\"פ מקבל הוא כשאוחזו בידו. ודמי ללפיד [פ\"ב מ\"ח]. וכ\"כ שולי קרפיות [פ\"ד מ\"ג] שמתחלה עשאן לקבל באופן כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי מטהר</b><br> ס\"ל דלא דמי ללפיד וקורפיות. שעשאן מתחלה לקבל בתמיכה. ולהשהות בתוכן מה שיקבלו אבל הכא הקבלה שיקבל התרווד בשעה שאוכל עמו. לא מחשב קבלה. מדלא שאב עמו הרוטב מהקערה. להשהות הרוטב בתוך הכף. ורק כדי לאכלו משם מיד. ולפיכך דמי טפי לרחת של גרנות העשוי לכנוס. אע\"ג שבשעת כנוסו הוא מקבל בב\"ק שבו. כיון שמיד מוריקו להמכונס בכרי שבגורן לא מחשב ב\"ק מדאין עשוי לקבלה [כפט\"ו מ\"ה]. ולכאורה היה נראה שגם בנשאר בו מעט כשמניחו על השולחן נמי פליג ר' יוחנן בן נורי ומטהר. והיינו משום דלא לבעבור קבלת מעט רוטב זה נעשה בו ב\"ק. דהרי לעיל [בפט\"ו מ\"ה] אמרינן דבאינו עשוי לקבלה לא מחשב ב\"ק. דאע\"ג דלעיל [פי\"א מ\"ט] אמרינן דקדירה של נזם מק\"ט משום ב\"ק. אע\"ג דב\"ק קטן כזה. ודאי אינו עשוי לקבלה. י\"ל הרי כבר כתבנו התם בס\"ד דמיירי בשמניח' האשה לתוך הקדירה שבנזם בשמים ראש וצרי. אלא דאי נימא כך דה\"ט דריב\"נ. ק' א\"כ ר\"ע דקיי\"ל כוותיה נגד יחיד. מ\"ט דמטמא והרי אינו עשוי לקבלה. אלא ע\"כ דבמקבל כשיניחנו על השולחן. לכ\"ע מק\"ט. דהרי מקבל ולא פליגי רק באינו מקבל כלל כשיניחנו על השולחן. והא דנקט תרווד שמניחו על השולחן י\"ל דלדיוקא נקט הכי. דהא כף של בית הבישול שאינו עשוי לאכול עמו. ואינו רק לבחוש בו הקדירה לכ\"ע אם הוא מזכוכית אמק\"ט. מדאינו עשוי לקבלה כלל. [ועי' רמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ד]. [עוד נ\"ל דלהכי קדירה שבנזם מק\"ט משום ב\"ק. אף שב\"ק כזה אינו עשוי לקבלה. דה\"ט דדוקא כשהב\"ק אינו עשוי לשום תכלית בעולם. וכגון קדירת הנזם אמרינן דביש לו ב\"ק מכל מקום מק\"ט [כפי\"ז מט\"ו] אבל בעשוי לשום תכלית מה שאינו לקבלה. כגון רחת של גרנות דאע\"ג שיש דפנות סביב לשולים. הם עשויים רק כדי לכנס על ידן יפה מה שמונח בקרקע הגורן. ולא שיקבל על שוליו אמק\"ט. והיינו שלא הסתפק תנא [בפט\"ו מ\"ה] במאי דקאמר העשוי לקבלה טמא. דמזה היה משמע דבלא נעשה לקבלה כלל טהור. והא ליתא. דהרי בשנעשה לו ב\"ק שלא נעשה לשום תכלית. אף שלא נעשה לקבל שום דבר הר\"ז מק\"ט. לכן הוצרך תנא לסיים שב\"ק הנעשה לכנוס. היינו שהב\"ק נעשה לתכלית דבר שאמק\"ט על ידו טהור. וא\"כ ה\"נ דוקא כף שאוכלין בו שב\"ק שבו עשוי לקבל בתוכו הרוטב בשעת אכילה. ס\"ל לרע\"ק דמק\"ט. אע\"ג שאין הרוטב משתהה בתוכו. אבל כף בית הבישול שהב\"ק שבו נעשה לבחוש בו הקדירה. ולא להכניס על שוליו שיש דבר להכי לכ\"ע אמק\"ט. והא דקליגרופין טמא מפני כפה [כפי\"ג מ\"ב] ומ\"ש כף זה שגורפין בו האפר מתוך התנור. מהרחת של גרנות שגורפין בו יחד הגרעינין שבגורן. י\"ל התם לא שגורף בו האפר שמונח על קרקע התנור אלא שממלא הכף עם אפר שמונח בתנור. ומוציאו לחוץ. ולפיכך כיון שהאפר מונח על שולי הכף בשעה שמוציאו. מחשב הכף שפיר עשוי לקבלה. ואפילו להגאון רב\"א [ספט\"ו] דלהכי מצודת עכברים אין ב\"ק שבו מק\"ט. משום דאין בעכבר חשיבות. ומקבלו בהמצודה רק לחזור ולזרקו לחוץ. א\"כ ה\"נ הול\"ל בהכף של קלגרופין. שאינו מקבל האפר רק כדי לזרקו לחוץ ולמה יחשב ב\"ק שלו לק\"ט. י\"ל הך כף לא משום ב\"ק מטמאינן ליה. אלא משום כלי מתכות שאפי' פשוטיו מק\"ט. ולא תקשה עוד לדברינו הנ\"ל דאמרינן דכף שבוחשין בו הקדירה אין ב\"ק שלו מק\"ט. והרי בפירוש תנינן [פכ\"ה מ\"ג] בזומא ליסטרן דכף שלו מחשב ב\"ק. אף ששמושו הוא אצל קדירור שבכירה. י\"ל הכף שבכלי זה אינו עשוי לבחוש הקדירה. אנא כמ\"ש הר\"ב ושאר רבותינו. ששואבין בו המרק מתוך הקדירה. ולפיכך מחשב שפיר עשוי לקבלה. ודו\"ק היטב בכל זה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוס שנפגם רובו</b><br> שיש פגם א' ברוב שפתו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפגם בו שלש ברובו</b><br> שיש ברוב היקף שפתו ג' פגימות קטנות ומדאין רוב השפה שלם ביחד בלי פגם. לא חזי תו לשתיה מדמסרט הכוס לשפתיו. ולרמב\"ם ר\"ל שנפגם בו פגם אחד בשליש היקפו ורוב וגבהו. ולפי' רבינו זה הא דמטהרינן שליש היקפו וכשהפגם הוא ג\"כ ברוב גבהו. לאו משום דבכה\"ג מסרט טפי אלא כשהפגם הוא ברוב הקיפו. נתקלקל הכוס הרבה. להכי אף שהפגם הוא רק בשליש היקפו. ויכול לשתות בב' שלישי אחרים מהשפה ולא יסרט א\"ע אפ\"ה אינו חושבו להכלי עוד וזורקו. להכי אמק\"ט. מיהו זהו דוקא בכלי זכוכית. שיש בו נמי קצת חשש סירוט. אבל בשאר כלים דאין בהם חשש סירוט כל שנשאר בו ב\"ק עדיין מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר אם מפזר הוא את רוב המים</b><br> פליג את\"ק וס\"ל דדוקא כשהסדק בכוס צר. אבל מגיע מפיו כלפי מטה עד רוב גבהו של כוס.",
+                "דאע\"ג דנקב כ\"ח אינו מטהרו עד שיהא בשוליו בכונס משקה [כרפ\"ג] וגם כלי עץ במקבל כ\"ש למטה מהנקב מק\"ט [כפי\"ז מ\"ד]. אפ\"ה בכלי זכוכית שטומאתו רק מדרבנן ס\"ל לר\"ש דברוב גבהו סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בבעץ</b><br> שסתם הנקב בבדיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בזפת טהור</b><br> נ\"ל דה\"ט משום דזפת ובעץ אין נשארים דבוקים בזכוכית זמן מרובה. כאשר יעיד הנסיון [ועי' לעיל ספ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר בבעץ טמא</b><br> דס\"ל דדוקא סגניות של עלין. לא מחשב ב\"ק ואמק\"ט [פט\"ז מ\"ה] והיינו מדאינו בת קיום כלל. דבתוך ימים מעטים יתיבשו העלין ויתפרדכל הב\"ק מעצמו. אבל סתמו בבעץ. אם יהי' נזהר בה לבלי להניעה הרבה יוכל להתקיים זמן מרובה ולא גרע מצרור המרגליות [פכ\"ו מי\"ב] דאע\"ג דג\"כ וודאי אינו מתקיים לעולם. שאחר שיוציא משם המרגליות ויטלטלה אנה ואנה שוב יתפשט העור. אפ\"ה מדמתקיים זמן מה כשיהיה נזהר בו. מחשב ב\"ק וה\"נ הכא. ואפשר דס\"ל דכיון דהסתימה בבעץ מחשב סתימה א\"כ הבעץ הוא המעמיד של הכלי וכל המעמיד דינו ככולו כך [כשבת טו\"ב] וה\"נ אין דינו תו ככלי זכוכית רק ככלי בדיל ממש דחמיר טובא מכלי זכוכית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר' יוסי לטעמי' [פ\"ג מ\"ז] דס\"ל דבסתמו בזפת לא מחשב סתימה מדאינו יכול לקבל חם כצונן [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צלוחית קטנה שניטל פיה</b><br> היינו צוארה הארוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמדיכול לטלטלה ביד א'. יכול להשתמר יפה שלא יסרוט ידו במקום שנפגם. והא דבכוס לעיל שג\"כ ניטל בידו. ואפ\"ה בנפגם רוב היקף השפה טהור. התם ה\"ט. מדמקרב שפת הכוס לשפתיו לשתות דרך שם אינו יכול להזהר שלא יזיק שפתיו בשתותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> מדצריך לאחזה בב' ידיו. אינו יכול להשתמר שלא יסרוט ידיו בפגימות שפתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פלייטון</b><br> שנותן לתוכו באלזאם וכדומה להריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדהיא קטנה ביותר רגיל לטמון כולה תוך ידו. ועי\"ז בקל יסתרט ידו. ולהכי לא חזי תו לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגינין גדולים</b><br> קנקן של זכוכית גדול מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתקנן לכבשין</b><br> לכבוש שם פירות וירקות. ואינו רגיל לטלטלה. ולפיכך יכול להשתמר יפה לבלי לסרט א\"ע בפגימותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והארפכס של זכוכית</b><br> רומפף שהוא בהרחיים ממעל לב' אבני הטחינה. ונותנין לתוכה הגרעינין של תבואה לטחנן. והאפרכס רחב מלמעלה. ופיו צר בשוליו. וכשיסבב הגלגל שבהרחיים. ידפק בהאפרכס ויתנועע עי\"ז האפרכס אנה ואנה. ועי\"ז יפלו הגרעינין שבתוכו דרך הנקב שבשוליו מעט מעט לבין אבני הרחיים והאבן העליון שג\"כ יסתובב ע\"י גלגלי הרחיים יטחין הגרעינין על אבן התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדשוליו נקובים למטה. הו\"ל כיש לו תוך בלי ב\"ק ולא עדיף מסילון חרס [פ\"ב מ\"ג] וכ\"כ משפך חרס [פ\"ב מ\"ד] שאמק\"ט מדיש להם תוך אבל לא ב\"ק וכ\"ש אפרכס זכוכית שכל עיקר טומאתו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה</b><br> שהמסכת מתחלת במנין אבות הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויצאת בטהרה</b><br> דכל כלי זכוכית אפילו יש לו ב\"ק טהור לגמרי מדאורייתא [כשבת טו\"ב] ואפרכס שאין לו ב\"ק אפילו מדרבנן לגמרי טהור והוא דוגמת גוף האדם שאבריו הם כלי קודש לעבודת ה' ב\"ה. ונכנס לעולמו בטומאה. כי יצירתו מטפה טמאה שהיא אה\"ט וגם ביאתו לעולם בטומאה. שכשנולד כליו אלו מגואלים בדם לידה הטמאה. וגם נגעו באמו שהיא טמאה כימי נדת דותה. ומי יתן טהור מטמא. אשריו כשיצא מעולמו בטהרה לאור לפני ה' באור החיים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..388532c73bef51facb5c1c9fba2bcb8e7736fdb7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,894 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Makhshirin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל משקה שתחלתו לרצון</b><br> קודם שנפלו על הפירות הוה ניחא ליה בהו. שהיה צריך להן לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין סופו לרצון</b><br> דלא ניחא לי' שנפלו על הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בכי יותן</b><br> ופירות אלו שנפלו עליהן המשקין הללו הוכשרו לק\"ט. ולרמב\"ם [פי\"ב מטומאת אוכלין] רק תחלת וסוף נפילתן אפירות לא בעי רק חדא שיהיה לרצון. משא\"כ תחלת תלישתן מחבורן. ע\"כ בעי שיהיה לרצון. דאל\"כ הו\"ל כמחוברי' שאין מכשירי'. עוד מצריך שיהיה לרצון הבעלים [ולפ\"ז צ\"ל הך דפ\"ה מ\"א. בפירות משחק קא' דהוכשרו] ולתוס' אפילו רצון אחר מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון</b><br> דרק בקדם הכשר לטומאה. בעינן לרצון. משא\"כ היכא דהכשר וטומאה באין כאחד. ורב\"א רצה להוכיח דמיירי במשקה זב וזבה דטמאים מצ\"ע. דאי במשקין שנטמאו. היכי משכח\"ל שיהיה תחלתן וסופן שלא לרצון. דאי לא אחשבינהו מעיקרא אקמ\"ט. ולפע\"ד לרמב\"ם הנ\"ל דתחלתן וסופן דנקט מתני'. תחלת וסוף נפילתן אפירות קאמר. אין דברי רב\"א מוכרחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד</b><br> מנענעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה</b><br> שמונח בין ענפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> אם ע\"י נענוע נפלו מי גשמים שבעלין ע\"ג פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א היוצאין</b><br> המים שנשרו מהאילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבו</b><br> מים שנשארו באילן אחר נענוע. ונפלו אח\"כ אפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשירין. מדאחשבינהו להיותן תלושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן</b><br> אף שנתנענעו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד את האילן</b><br> להשיר גשמי' שעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> מדנקט באילן ונפל. ובשוכה ונפלה. נ\"ל דאאילן ושוכה קאי שנגע במים שע\"ג. באילן שבצדו. או שנגעה שוכה במים שע\"ג. בענף שבצדו. ונתלחלחו הפירות שבאילן או ענף האחר. ממים שבאילן שנענע. דאע\"ג דאת שבו אינן בכי יותן לב\"ה. כמ\"ב. היינו בנשארו שם. ונפלו אח\"כ אפירות. משא\"כ היכא דבשעת נענוע נפלו המים על הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על חבירו</b><br> אילן שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או סוכה</b><br> הרעיד הענף להשיר המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלה על חברתה</b><br> שנגע הענף עם מים שעליו בענף שבצדו שיש שם פירות ונתלחלחו ממים שבענף זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ירקות המחוברין לקרקע</b><br> ונתלחלחו גם הם ממים שנענעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א בכי יותן</b><br> אף דהוי תרתי לטיבותא שנתלחלחו שלא בכוונה. עכ\"פ הי' תחלת עקירת המים מהאילן לרצון. ואף דהפירות הם במחובר. ב\"ש לטעמייהו בתוספתא. דמחובר מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים אינן בכי יותן</b><br> לטעמייהו בתוספ' דמחובר אינו מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמה עצמך אם יש משקה טמא</b><br> סתם טמא וטהור דנקט במסכת זו ר\"ל מכשיר או אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתכוין ויתן</b><br> ס\"ל דאפילו לא היו הפירות במחובר. לא הוכשרו. בנפלו המים עליהן שלא בכוונה. ורק רבנן הוא דגזור. היכא דנפלו ממילא וניחא ליה. משא\"כ הכא שנפלו במקום שא\"צ להם כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה של ירק</b><br> להשיר המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוששין אנו</b><br> ור\"ל וכי חוששין אנו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להן ב\"ש שהקלח א'</b><br> וכיון דלא אתעביד כוונתו הו\"ל כלא זזו ממקומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי המעלה שק מלא פירות</b><br> שנפל לנהר שלא לרצון. והעלהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנו על גב הנהר</b><br> שיצאו המים מהן לנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוששין אנו</b><br> בלשון בתמיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' יוסי אומר התחתון</b><br> אף התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממחק</b><br> דוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הכרישה</b><br> כרתין לח מגשמים שירדו עליו במחובר. או שנפלו עליו בתלוש שלא לרצון. ודחקן שיצאו המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסוחט שערו</b><br> שנתלחלחו מגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצאין</b><br> המים שנסחטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבו</b><br> אף שנתנענעו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו</b><br> כב\"ה מ\"ב אבל כרישה עצמה הוכשרה אפילו לא נשאר בה מים אחר סחיטה. מדנגעו בה בשעת פרישה [ככריתות דף ט\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יפות הן</b><br> דכשמתלחלחים בנפיחה. נודע שמתבשל מהר. ובנפיחתו נפל עליהן רוק. דמכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינן בכי יותן</b><br> דלא נתכוון לרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א בכי יותן</b><br> מדהו\"ל פסיק רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכל שומשמין באצבעו</b><br> שלחלח אצבע ברוק להדביק בו השומשמין שבכפו. ונתלחלח גם כפו מהרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינן בכי יותן</b><br> דלא נתכוין שיתלחלח הכף. ומדלא פליג במ\"א ש\"מ כרמב\"ם שהבאתי סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א בכי יותן</b><br> דתחלתו לרצון הי' אאותן פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין</b><br> ר\"ל גזלנים פ\"ה מ\"ו דגיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהרו להן חכמים</b><br> מדלא ניחא ליה במים מצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן פירותיו בשבולת הנהר</b><br> שישיטם בנהר והוא ילך בשפתו עמם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה</b><br> אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתה מים טמאים והזיעה זיעתו טהורה</b><br> דמגופו הוא ולא ממים ששתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיעתו טמאה</b><br> מכשיר מדמעורב בשאובים. ואפילו בא למרחץ שלא לרצון. מדתלושין נינהו תחלתן לרצון היו. משא\"כ בבא למחוברי' שלא לרצון. ושלא לשם טבילה. אינו מכשיר. דהרי לא נתלשו עליו ברצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחץ טמאה</b><br> ר\"ל של מים שאובים טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיעתה טמאה</b><br> דמכשיר ומטמא כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהורה</b><br> מחוברין וטהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבריכה</b><br> חפירה מלא מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית מזיע מחמתה</b><br> דשלא מחמתו. הו\"ל זיעת בתים דטהור כר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרוב לטהורה טהור</b><br> ואין לדמות זה לרוב וקרוב [ב\"ב כ\"ג ב']. דהכא מסתבר טפי למתלי בקרוב דמחלחל טפי לארעא. כך נ\"ל. וכ\"כ ברפ\"ב דב\"ב לא חלקו בין מים נפישי או לא. רק בין רחוק לקרוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור</b><br> ועשה מהן כלי. והרי גזרו אמתכת טומאה ישנה כפי\"א דכלים מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטריות</b><br> כלי השתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישראל ועכו\"ם מטילין לתוכה</b><br> משתינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מן הטמא טמא</b><br> דכנענים כזבים מד\"ס. ומעיינותיהן טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שפיכות</b><br> מי רחיצה שנשפכו לחוץ. והן בחזקת טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רוב מן הטהור טהור</b><br> ול\"א קמי קמי דמטו מטהורין בטל בטמאין [כע\"ז דע\"ג]. דנ\"ל ממ\"ש תוס' [ב\"ק ד\"ק]. דבמערה בלא הפסק ל\"א קמי קמי וכו' וה\"נ גשמים דכשפוסק טפה זו באה אחרת בצדה. כאין הפסק הוה. ובני הבחור המופלג מהו' ברוך יצחק שליט\"א תירץ מתוס' זבחים דע\"ז יע\"ש. ובכה\"ג איירי נמי סיפא. ומתורץ קו' רכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כל שהן</b><br> ר\"ל אפילו הרבה אפ\"ה לא מבטלי לטמאים. דמדשפך טמאין לתוכן בידים. ניחא ליה שיתערבו. ולא גרע מהוציאן כדי שירדו עליהן גשמים לקמן ספ\"ד דמק\"ט מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטורף את גגו</b><br> מחליק טיט שטח בגגו. עם מי שופכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכבס את כסותו</b><br> דמימי כביסה. שנוטפין מהכסות. נמי טמאים כשופכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י אומר אם הוסיפו לנטף</b><br> אם לאחר שירדו הגשמים על הבגדים. נטפו יותר תכופות מבתחלה. אז בידוע שגשמים מרובים מטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב נכרים רוחץ מיד</b><br> למוצאי שבת. דאדעתא דכנענו נעשה. והקשה א\"מ הגאון זצוק\"ל. הרי בקבוע ל\"א בתר רובא כי\"ד סק\"י. ותי' בשם אחי מורי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספר בית אל דרק באיסור בממשות הו\"ל קבוע. ולא במה דתלי במחשבה עכ\"ל. ונלפע\"ד טעמא. דדוקא בזורק אבן לגגו. הס' הוא בקבוע ולא במחשבה דהרי לא נתכוון לאדם ידוע. דאל\"כ ודאי חייב. כדאמרינן [בסנהדרין דע\"ט]. דלא ס\"ל עד שיתכוון לו. וכ\"כ בנר במ\"ש [א\"ח סי' רצ\"ח]. נמי הס' הוא בקבוע. משא\"כ הכא מחשבת המחמם הוא חוץ לקבוע ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר באמבטי</b><br> מרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה רשות</b><br> שר כנעני שיש לתלות שבעבורו הוחם. ובש\"ס אמרי. דצריך שיהיה לו י' עבדים אז הוא שר חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה ירק נמכר</b><br> שנתלש בשבת ונמכר למוצאי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב</b><br> ואף שזה הירק בא מרחוק. אעפ\"כ א\"צ להמתין רק בכדי שיביאו ירק כזה ממקום קרוב. דהרי גזירה שימתין בכדי שיעשה הוא שלא יאמר לכנעני להביא בשבת. והכא מדצריך להמתין עכ\"פ. ידע שאסור לומר לכנעני שיביא. ולא דמי לחלילי מת פכ\"ג דשבת דשרי רק בבאו באמת מתוך התחום. נ\"ל דשאני מת דמורה היתירא דלצורך מצוה קצת יהא מותר לומר לכנעני. כדהתירו באמת אמירה לכנעני בבין השמשות לצורך מצוה [כא\"ח סימן שמ\"ב]. להכי גזרו בכה\"ג טפי. ותו דשאני התם. דמדאין מת אחר מצוי. מוכח טפי דלצורך מת ישראל הובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם</b><br> להאכילו נבילות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל</b><br> אף להחזיר אבידתו דאיכא חזקת ממון כנגדו. דהיכא דבאיסורא אתא ליד המחזיק. ולא ניתן לו מדעת. אזלינן גם בממון בתר רובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצה למחצה ישראל</b><br> דבנגח תם שלו. אינו ככנעני לשלם גם בתם נזק שלם. דמדהו\"ל ספיקא המע\"ה. ואף דבל\"ז פטור. דהרי ע\"פ בעלים א\"א. דהו\"ל מודה בקנס. וע\"פ עדים הו\"ל עדות שאי אתה יכול להזימן. דמאן יימר שהוא ישראל. לחייב לסהדי כשיוזמו. נ\"ל דמיירי בנגח בפני ב\"ד ביום [כסנהדרין דע\"ח א']. מיהו לשאר מילי ספק הוא. ואין מוציאין ממוציא אבידתו. וההורגו אינו נהרג. עד שיטביל לשם גירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין</b><br> דכנענים אורחייהו בהכי ואפילו אין שם רק כנעני א':"
+            ],
+            [
+                "דפת כנעני אסור מי\"ח דבר. אי נמי לענין מעשר קאמר. דאין קנין לכנעני בא\"י להפקיע ממעשר. [כרמב\"ם פ\"א דתרומות ה\"י]. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה פת עיסה</b><br> נקיים. דדרך נחתום רק בפת בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה רי\"א</b><br> נ\"ל מדלא קאמר \"אף אם וכו'. ש\"מ דר\"י מחמיר דדוקא בפת קיבור דלא אפשר למפנקי כלל משא\"כ בנקיי, דאפשר גם ללא מפנקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר רוב הטבחים</b><br> לרב דבשר שנתעלם מעין אסור מיירי ברוב טבחי ישראל. וראה שנפל מא' ואינו יודע מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל</b><br> דאז אפילו רוב טבחי ישראל. עכ\"פ כשבשלו כנעני אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא פירו' בדרך</b><br> אמרה בקי ג' דינים שבמשנה חמורה זו כולן תמוהין ורבותינו המפרשים קצרו במובן והניחונו כשה אובד בשדה צופים לתשועת ד'. דברישא למה פטור מלעשר. דפי' הר\"מ משום דרגילין לעשר קודם שיראה הבית. כבר דחהו רתוי\"ט דעכ\"פ ספיקא הוה. ולחייב כדמאי. ותו ק\"ל מנ\"ל שנאבד אחר שעישר. דילמא אף שהיה בדעתו לעשרו נאבד קודם שעישר. והר\"ש פירש משום דלא ראה פני הבית. גם כן תמוה דוכי משום הא לפטור מכל וכל. גם בבא ב' למכור בשוק. למה חייב. ופי' הר\"ש ור\"ב דאמרינן מן הבית הביאוהו. ותמוה מנ\"ל שנאבד אח\"כ. דילמא נאבד קודם שראה פני הבית. ויהיה איך שיהיה עכ\"פ אינו חייב רק דמאי דשמא אעפ\"כ עישר. וא\"כ למה נקט בסיפא. מחצה על מחצה דמאי. הרי מיצעתא נמי ע\"כ רק דמאי הוא. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"פ דמתני' דמדלא נקט \"מצא \"בה כדנקט במתני' קמייתא. משמע דמצא הפירות מחוץ לעיר. בדרך שמשדה לעיר. ולא ראו פני הבית ודאי. רק הגיע גרנן למעשרות כפ\"א דמעשרות מ\"ה. ולהכי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן. פטור מלעשר באוכל מהן ארעי. משא\"כ ברוב לשוק אסור אפילו ארעי מדהגיע גרנן למעשר. פ\"א דמעשרות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהצה למחצה דמאי</b><br> אף דחייב דמיצעתא נמי ע\"כ רק דמאי הוא. דשמא עישר. נ\"ל דקמ\"ל דלא יעשר מזה ע\"ז אף במידי דשייך בילה. כפ\"ה דמאי מ\"ה. ואע\"ג דאיכא ס\"ס בסיפא באוצר. דאף דס' מיעוט שלבתיהן לא מחשב ס' לצרפו לס\"ס. דמיעוט לגבי רוב כליתא דמי [כש\"ך י\"ד רצ\"ג סק\"ו] עכ\"פ בל\"ז איכא ס\"ס. ס' קודם שראו פני הבית. וס' מעושרין. י\"ל ממ\"ש רכ\"מ פי\"א ממעשר. דבדמאי לא פטר ס\"ס מדעיקר גזירה היא מס'. ס' שמא עישר נקטינן כוודאי לא עישר. וזה ראיה לש\"ך כללי ס\"ס אות י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוצר שישראל ועכו\"ם מטילין לתוכו</b><br> תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי</b><br> ר\"ל למ\"ד אין קנין לכנעני להפקיע בא\"י ממעשר. ודאי חייב. ולמ\"ד יש קנין. וודאי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רוב ישראל</b><br> ע\"ה דס' עישר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי</b><br> נ\"ל משום סמוך מיעוט ע\"ה דאין מעשרין למחצה כנענים. והו\"ל רובא אין מעשרין [ועיין תוס' חולין דפ\"ו ב' ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמאי</b><br> ס\"ל נכרי מפקיע ממעשר ומעשר דמאי משום ישראל יחיד. והקשה רתוי\"ט אפילו ודאי תרומה בטל בק\"א. תי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דטבל הו\"ל דשיל\"מ כע\"ז דף ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שניה שרבו על של שלישית</b><br> שנת א' ב' ד' ה' בשמיטה. נותן מעשר ראשון ושני. ושנת ג' ו' מעשר ראשון ומעשר עני. ונתערבו תבואה של שנה זו בזו ומיירי בלח דיש בו בילה. או בס' מזה או מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רביעית על של חמישית</b><br> בכדי נקטיה. או משום דאין תורמין מישן על החדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל שביעית על של מוצאי שביעית</b><br> דחייב בקדושת שביעית. ופטור ממעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>להחמיר</b><br> ובס' שביעית. חייב במעשר ובביעור. ובס' בשאר שנים. נותן מעשר א' לעני. אחר שחללו אמעות שיאכלן בירושלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שק שהוא מלא פירות</b><br> ר\"ל זרעים שדרכן לשאוב מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על מעלות המערה</b><br> שיש בה מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ששאבו בכי יותן</b><br> דניחא ליה שישאבו מים וישארו רטובים עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו כנגד המים</b><br> אף שנתלחלחו. עכ\"פ מדלא הניח גם אותן כנגד המים. לא מוכחא מילתא דלשם כך הניחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס שדרכו לשאוב דרך כתליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחומץ</b><br> שאלו נשאבים דרך כותלי כלי. מדהן דקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין</b><br> מז' משקין שמכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ר\"ל לא הוכשרו. דמדהן עבים. אין נשאבים. ותלינן לחלוח בדבר אחר ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה</b><br> שנילש במי פירות שאין מכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנה על פי חבית של יין ר\"מ מטמא</b><br> ר\"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבץ</b><br> זילף מים להשכיב האבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטננו</b><br> נתלחלחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הסלע</b><br> רצפת הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן בה חטים</b><br> אחר שכבס בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטנן בחול</b><br> נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטנן בטיט הנגוב</b><br> יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטים וטנגו</b><br> ר\"ל אם הניח שם חטין וטיננו. אינו חושש. דלא ניחא ליה. ומ\"ש הרמב\"ם אע\"פ ששמח עכשו. תמוה מרפ\"ק דסופן בלא תחלתן סגי כ\"ש הכא דאיכא תרתי. דהרי נתלשו מעיקרא בכוונה לרבץ הגורן. ונ\"ל כיון דלצורך תקון הגורן נתלשו. הו\"ל כנתלשו לצורך מחובר. דאינו מכשיר רק בדניחא ליה שיפלו הפירות לשם [כרש\"י חוליו ט\"ז ע\"א]. ורמב\"ם לשיטתיה שהבאתי בפ\"ק סי' ג' דתלישה לרצון בכל גוונא בעי ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>להטן</b><br> לטנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתכוין לכך</b><br> לטל שעליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר א\"א שלא לשמוח</b><br> ודאי שמח הוא. ואפ\"ה אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד</b><br> דמעשה קצת בעי. שיתעכב כדי שירדו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם פקק את הצנור</b><br> שלא יצאו המים מהגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אם חלחל לתוכן</b><br> ר\"ל שניער והפך הזיתים במים שיתלחלחו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרין</b><br> מוליכי תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם הפכו</b><br> שיתלכלכו מכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם שמח בכי יותן</b><br> אם נפלו מים מרגליו אפירות. מדנתלשו תחלה לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד</b><br> בנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיח</b><br> ורק בבהמה טהורה פליג וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם טמא</b><br> אפילו לא עביד מעשה. מדקפיד טפי אלכלוך שבגופו. ותשמישי גופו. כבהמה טמאה העשויה לרכיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוריד את הגלגלים</b><br> אופן עגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת כלי הבקר בשעת הקדים</b><br> שמתיבשים בחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכיל שיחוצו</b><br> שיתהדקו הסדקים במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים בפיה בכי יותן</b><br> בנפלו אח\"כ הפירות. הואיל ומתחלה נתלשו ברצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברגליה אינן בכי יותן</b><br> דלא ניחא ליה בהו. דהעפר נדבק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת היחף</b><br> שהבהמה עיפה. וניחא ליה שיתלחלחו ויקררו רגליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיש</b><br> דבשעה שדיש עם הבהמה. רוצה שיהיו רגליה נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם טמא</b><br> מכשיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוחה לשתות</b><br> מהנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מדא\"א לפיו. מבלי שיגעו לשפמו. כל פסיק רישא כניחא ליה דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים אחריה</b><br> באחורי הבית. דא\"א לתוכו מבלי שיגעו גם באחורי' כאילו כיון לשניהן דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחבל שהוא מכונן</b><br> מסבב כמו הדרא דכנתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחבל שהוא לצרכה</b><br> התלוי בה כשיאחזם להשתמש בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנה</b><br> לחבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הצנור</b><br> שירדו המים לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> מים שבחבל ושבאחורי'. מדאפשר שלא יתלחלחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אב הטומאה</b><br> האדם שירדו עליו. היה אה\"ט. והרי ברפ\"ק אמרינן דמשקין טמאים מכשירין אפילו שלא לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו בכי יותן</b><br> בנטפו מעליו על הפירות לא הוכשרו. מדירידת גשמים עליו היה שלא לרצון. עכ\"ל הר\"ב. ודבריו לקוחים מהר\"ם בפירושו. ותמוה. דהר\"מ פי' כן לשיטתו לעיל פ\"ק סי' ג' דתחלת תלישה ממחובר בכל גוונא בעי שיהיה לרצון. וכ\"כ בפ\"ב מטומאת אוכלין להדיא. אבל הר\"ב ז\"ל דנקט ברפ\"ק כר\"ש דתחלה וסוף התם. היינו תחלת עקירתן. א\"כ משקין טמאים גם הא לא צריך לרצון. ולמה לא יטמא הכא מנפל על פירות. אף דשניהן לא היו לרצון. ובמח\"כ אחז בחבל בב' ראשין. אמנם הדבר פשוט. דמש\"ה אמ\"ט ומכשירין. מדאינן חשיבי משקה כלל כל זמן שהן בו ולא נטמאו כלל. [וכ\"כ להדיא בתוספתא וכריתות דט\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נער</b><br> ניער גופו להסיר המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> ביצאו לגמרי ממנו כב\"ה רפ\"ק גבי אילן. ודוקא ביצאו בכח בבת אחת. שלא נגעו בו בשעת פרישה. דאל\"כ טמויי נמי מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמד תחת הצנור להקר</b><br> להתקרר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לידוחי</b><br> לרחוץ מלכלוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטמא</b><br> אם היה האדם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> הפירות שירדו עליהן הוכשרו ונטמאו כא':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטהור בכי יותן</b><br> מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> דתחלת עקירתן לצורך מחובר אינו מכשיר. מיהו בנפלו אח\"כ בכוונה על פירות מכשיר. דבהא אחשבינהו למהוי תלושין. מיהו סיפא איירי בכותל בנין אבל כותל מערה שהוא מחובר ממש. אפילו כדי שתודח הכותל אינו מכשיר. והיינו דיוקא דרישא. ולא ק' דיוקא דסיפא ורישא אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שירד הדלף לתוכה</b><br> שלא לרצון. ופירות בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר</b><br> שכשיערה הוה דומיא דאילן פ\"א מ\"ב ולטעמייהו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורים</b><br> שלא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין והצפין</b><br> שצפו ויצאו חוץ לעריבה. וה\"ה מה שבתוכה. רק נקט נתזין וצפין משום סיפא דפליגי בהו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה לשפכה</b><br> במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א בכי יותן</b><br> דמדלא שפכן במקומן רוצה בקיומן עד אז. ואילה\"ק אפילו שפכן במקומן יכשירו לב\"ש דמ\"ש ממנער אילן פ\"א מ\"ב. וה\"נ ניחא ליה שיבואו המים ממקום למקום בעריבה. נ\"ל דדוקא אותן ששפך או אותן שנשארו בעריבה אחר שפיכה. דמי להתם ליוצאין ואת שבו. מיהו הכא מיירי גם קודם שהתחיל לשפכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מודים שהן בכי יותן</b><br> מדגם בתחלה הוה ניחא ליה בהו. ולרב\"א ה\"ה במה שבתוכה מודו דמכשירין. ונקט נטלה לשפכה משום רישא דפליגי בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים בידיו</b><br> שהתעסק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף העולין ברגליו בכי יותן</b><br> מדא\"א לזה בל\"ז. ואף דלעיל ר\"פ בחבית מודו רבנן מה\"ט דבכי יותן. נ\"ל דהתם לא סגי בלאו הכי. דא\"א שישאב אם לא יתלחלח אחורי הכלי. משא\"כ הכא. היה אפשר שלא יהיה טיט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קופה שהיא מלאה תורמסין</b><br> מין פולין יבשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מושיט ידו</b><br> אפילו אדם שהוא אה\"ט כבסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל תורמסין מתוכה</b><br> מתוך הקופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורים</b><br> דמקום מחובר לא מכשיר. [אמרה בריה קלה. גם במשנה חמורה זאת. הנני כחולדה הדרה בעיקרי בתים. ורבותינו המפרשים שכחו או לא ידעו כי הבאים אחריהם בהמה ירעו. דק\"ל רישא וסיפא. מ\"ש תורמסין שנטל. מצנון בסיפא. דכשהעלהו נטמא. ודוחק לחלק דהתם מדחישב להדיחו. הוה ניחא ליה שיתלחלח קליפתו החיצונה. משא\"כ הכא דהניחו מתחלה שיתרכך פנימיותו ולא הוה ניחא בלחלוח שע\"ג. דעכ\"פ מ\"ש מאחורי חבית בר\"פ. ה\"נ מדלא אפשר שיתרכך פנימיותו. אם לא יתלחלח קליפתו החיצונה. יוכשר ע\"י לחלוח ההוא. ואת\"ל דהכא שאני מחבית. דהכא מיצר הוא על הלחלוח שע\"ג שעי\"ז יתעפשו התורמסין מהר. עכ\"פ ק\"ל כיון דלחלוח שע\"ג ודאי נטמא מידו הטמא כדחזינן בצנון בסיפא. א\"כ משקה טמא מטמא לרצון ושלא לרצון. כריש מכילתין]. ול\"מ נ\"ל דמדנקט רק בצנון נדה מדיחתו. משמע דבתורמסין לאו באדם טמא מיירי. וטהורים דנקט. ר\"ל אינן מוכשרין. כרוב טהור וטמא שבמסכת זו. ולהכי מה דנקט נמי בסיפא. הנוגעין בקופה טמאין. ר\"ל הוכשרו. מדניחא ליה שתודח הקופה. כדמוקי לה הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העלם מן המים</b><br> שהעלה כל הקופה עם התורמסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל התורמסים טהורים</b><br> [תמוה כיון דהמים הנוגעין בקופה מכשירין הרי כל המים גוף א' הן. ויכשירו לכל התורמסין. ומכ\"ש אי נימא דבטמא ממש איירי מתני' ולא נתבטל לחלוחית שבדופני קופה בשאר מים שבקופה. כבסוף פרקין. מדתמיד נוגעין המים בקופה והו\"ל כטובל ושרץ בידו כמ\"ש ע\"ר הגאון זצוק\"ל. אם כן ק\"ל כיון דכל המים גוף א' הן כולן טמאין הן. ויכשירו ויטמאו כא' לכל התורמסין]. ונ\"ל דבקופה נקובה מיירי. דכשהעלה יצאו כל המים לחוץ דרך הנקבים. והלחלוחית המחבר מים שבדופני קופה ושעל שאר התורמסין. לא מחשב חיבור להיות גוף א'. מדלא ניחא ליה בלחלוח שע\"ג ומחברן דעי\"ז יתעפשו התורמסין. וכמש\"ל. כשק פירות רפ\"ג דלר\"י אותן שאינן נגד המים אינן מכשירין. אע\"ג דמחוברין לחלוחית שבעליונים ותחתונים. וע\"כ לא פליגי עליה רבנן התם. רק משום דס\"ל דגם בלחלוח עליונים ניחא ליה. אבל בהא מודו דלחלוח דלא ניחא ליה לא חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות</b><br> לחולין דא\"ל כוונה בנטילת ידים לאכילת חולין. אבל לנגיעה בעלמא אפילו לתרומה א\"צ כוונה בנטילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפירות טהורים</b><br> דממילא נפל וגם השתא לא ניחא ליה בלחלוח שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות והפירות בכי יותן</b><br> ממשקה שבידיו דניחא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה</b><br> לתוך קדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלכ\"ח לא מהני טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טומאות</b><br> ר\"ל ואם הנוגע בקדרה היה ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכלי אקמ\"ט רק מאה\"ט. ואף דמשקין מטמאין לכלי מגזירת משקין זב וזבה. הכא מים שבקדרה הושקו למקוה ונטהרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין</b><br> אם היתה הקדרה שבמקוה מלאה שאר משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המים מטהרים את שאר המשקין</b><br> ע\"י השקה. ואילה\"ק הרי יש בילה בלח. ונתערבו ונתבטלו המשקין במי מקוה. נ\"ל כיון שהמשקין מסובבים בדופני הכלי. אין בילה כחבית שנפלה לים [מכות ד\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בקילון</b><br> הוא סילון עץ או חרש שקלחו בו מים ועכשיו פסק מלקלח. ונפלו פירות לסילון. ואינו יודע אם הי' נגוב בשעת נפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ג' ימים טמאין</b><br> הוכשרו הפירות. דאח\"כ מסתמא נתנגב. ואפילו מלוחלח לפנינו. תלינן הלחלוח בדבר אחר. כזיעת בורות רפ\"ב. משא\"כ תוך ג' ימים אף שעתה נגוב תלינן דבשעת נפילה לחלחותו קיים היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' עד שלשים יום טמאים</b><br> ובסתם לא פליג אתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצים שנפלו עליהם משקין</b><br> טמאים. ולרמב\"ם לענין הכשר מיירי מתני'. ונפלו עליהן מים תלושין לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רבו</b><br> הגשמים על הטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דנתבטלו המים הטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציאם</b><br> להעצים המלוחלחים מן הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> דנטמאו מי גשמים גופייהו מלחלוחית הטמא. דמדאחשבינהו להיות תלושים מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> המי גשמים שע\"ג. דהרי לא נגעו משקין אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד</b><br> שלא יטמאו הידים. למים שע\"ג. ויחזרו ויטמאו לתנור. ואין חוששין שיפלטו מים טמאין שנבלעו דכלין הן לתוכן מכח האש [עיין ערלה פ\"ב מי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם היו לחין</b><br> אותן עצים שבלעו משקין טמאין. אם נקצצו מקרוב. ועי\"ז הם רטובים עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבו המשקין היוצאין מהן</b><br> מכח האש ע\"י רטיבתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דהמשקין שמחמת עצמן הו\"ל כמי פירות ומבטלין לטמאים מק\"ו ממי גשמים שעלולין לק\"ט. מכ\"ש מי פירות שאמק\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל בנהר</b><br> ומים שעליו מכשירים דלרצון היו כפ\"ד מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרו שניים את הראשונים</b><br> דלא ניחא ליה בשנייה. ודלא כר\"א פ\"ד מ\"ה. ואין להקשות מחבית רפ\"ד. נ\"ל דהתם לא סגי בלא\"ה. משא\"כ הכא היה אפשר שיטבול אם גם לא היה הנהר השני. מיהו באותו נהר עצמו אפילו הלך בו מיל. כולו לרצון. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>דחהו חברו לשכרו</b><br> שהיה חבירו שכור. ודחהו לנהר ב' אחר שטבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן לבהמתו</b><br> ר\"ל לדחיית בהמתו. שדחתו בהמתו. כ\"כ ע\"ר הגאון זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כמשחק עמו</b><br> שדחהו חבירו לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין</b><br> שלא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה צפור במים</b><br> שמעלה ע\"פ מים אבעבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין</b><br> מהצפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבה</b><br> בצפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינוגבו</b><br> דעל ידי שיבללם. יתנגבו מהר. עיין פ\"ג מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אינן בכי יותן</b><br> פליגי אי ניזל בתר סופו. דרצונו שיתלחלח מעיקרא כדי שיתנגב בסוף. כ\"כ ע\"ר א\"מ הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז בכי יותן</b><br> המים שבקנה המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר לעמקו בכי יותן</b><br> דניחא ליה ברושם לח שבקנה לידע עי\"ז עמקו. והמים התחתונים מהרושם אע\"ג דלא ניחא ליה בהו. הואיל ולא אפשר. הו\"ל כאחורי חבית רפ\"ד. ה\"נ א\"א שיהיה רושם למעלה. אם לא יתלחלח הקנה גם למטה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בכי יותן</b><br> כדלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ר\"ל אמק\"ט ואינן מכשירין. אפילו אותן מים שבחלק האבן היוצא למעלה משטח המים. דעכ\"פ מחוברין הן למקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובט על השלח</b><br> העור עם השער נקרא שלח. ומכה עליו אחר כבוסו. לנערו מהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך המים</b><br> ר\"ל אם הכה עליו בתוך המים. ואף שמתכוון שיצאו המים. ולא דמי למנער אילן פ\"א מ\"ב דהכא העור תוך המים. וחוזרים ונכנסין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה</b><br> ונעשה כוונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולין בספינה ובעקל</b><br> מקום בשולי הספינה שמתקבצין שם המים שנדחקו בסדקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשוטות</b><br> רודער:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נער</b><br> ונתכוין שיצאו המים. אז היוצאין מכשירי'. כהרעדת אילן פ\"א מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה</b><br> לבדקה. וי\"א שלא תסדק בחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מסמר לגשמים לצרפו</b><br> לחזקו אחר ליבון באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא</b><br> כסוי שעל המאכל שבשולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיפא של לבנים</b><br> מחצלת גמי לכסות הלבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנצוק</b><br> שמערה מכלי טהור לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לא נטמא העליון. דניצוק אינו חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מדבש הזיפין</b><br> שהוא עב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפחת</b><br> קמח בדבש שג\"כ עב קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א אף המקפה</b><br> זופפע עבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא סולד' לאחריה</b><br> כשנפסק הקלוח השותת. קופץ העמוד שנגע במשקין טמאים שלמטה. לאחוריו לתוך כלי העליון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המערה מחם לחם</b><br> מטהור לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצונן לחם טמא</b><br> דצונן לתוך חם מעלה הבל מתחתון הטמא. והוא מתערב בניצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחו של תחתון</b><br> חומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגיסה</b><br> מהפכת בכף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הזיעו ידיה</b><br> מהבל הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ידיה טמאות</b><br> דההבל מחבר הזיע שבידיה עם המאכל ושאני מניצק. דהכא עליון טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם נטפו</b><br> רק בנטף זיע מידיה לקדרה. נטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היין טהור</b><br> אמק\"ט ואינו מכשיר. דלא חשיב משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיערה לתוך הכלי</b><br> דמדצרפם ועירה אותן מן המאזנים לכלי אחר. אחשביה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהן מנטפין</b><br> ג\"כ כך דינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפני הכנימה</b><br> ר\"ל שלא יתליעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתכוין לכך</b><br> שירד עליהן הטל. וה\"ה בשמח כשידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להן מעשה</b><br> בנתנו טל ומים להדיא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעלה את האגודות</b><br> של ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקציעות</b><br> תאנים כתושים יחד כככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שימתינו</b><br> שיתלחלחו מאליהן באויר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> בירד עליהן טל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דהמוכרים ילחלחום כדי שיראו רטובים והוכשרו. והכל ממשמשים בהן ונטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר בלחים</b><br> שאז א\"צ להרטיבה מדנקטף מאילן בקרוב. ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי מאיר וכי מפני מה טימאו אלא מפני משקה הפה</b><br> ולא מחשש זילוף ומשמוש. רק מדרגיל להתיר אגודן בפיו. ונטמאו מהרוק. ולהכי אפילו נקטף מקרוב טמא. כירושלמי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאים</b><br> שנלתתו החטים והוכשרו. ונטמאו ע\"י משמוש שאח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>החילקה</b><br> מיני גרויפען. כל גרעין נחלק לב':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטרגיס</b><br> א' לג':"
+            ],
+            [
+                "<b>והטסגי</b><br> א' לד':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים בכל מקום</b><br> אף שלא של שווקים. מדהכל לותתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הביצים בחזק' טהרה חוץ משל מוכרי משקה</b><br> שנתלחלחו ממשקה טופח שבידים והוכשרו. ונטמאו אח\"כ ממשמוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות</b><br> שמנגבים ידיהם כל פעם שיגעו במשקה. שלא יטנפו הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה</b><br> מדמנער עליהן הרשתות עם מים. וכשמתו הוכשרו. ונטמאו ממשמוש. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חתיכת</b><br> של דג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלתות</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טהרה</b><br> שאין נותנין עליהן מים שלא יפסידום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הציר</b><br> זיעת הדגים שע\"י מליחה. דאף דהוא אמק\"ט. עכ\"פ מדרבו מים שנותנין בו על הציר. מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טומאה</b><br> מידים שמשמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן</b><br> ר\"ל שלא הוכשרו. ונ\"ל משום דאיכא חזקת טהרה למאכלין. ואיכא נמי ס\"ס. ספק לא נפל עליהן מים כלל. או נפל ולא הוה ניחא ליה. וראייתי מפ\"ג דתוספתא. דגם מעכו\"ם נקחין. והא דנקט במתני' נאמנים. היינו אפילו הורע החזקה במקצת. דוגמת מה דאמרינן כתובות דכ\"ח דנאמן לומר בתולה היא מדרוב נשים בתולות נשאות ועמ\"ש אהלות פ\"ה סימן כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ</b><br> ואי לאו דנאמן היכי מפקידין. ולרב\"א טעמא דעל דגה אינו נאמן קא' מפני וכו'. ור\"ל שמא נפל עליו רוב מים אצל הע\"ה האחר והוא לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בן יעקב אומר ציר טהור</b><br> כגון ציר של ע\"ה שהוא בחזקת טומאה כנ\"ל. והושק למים. דנטהר ממ\"נ אי רוב מים הוה הרי הועיל לו השקה. ואי רוב ציר לא כטמא כלל. דציר אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתוכו מים כל שהן טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט. דסד\"א דוקא קודם השקה. הוה מחזקינן ליה בטומאה. מדלא הוה חזקת טהרה לציר זה. משא\"כ השתא דוודאי טהור היה. אמק\"ט מס' רוב מים. קמ\"ל כיון דוודאי אוסיף מים כל שהוא. מחזקינן בע\"ה דעביד לציר פלגא ופלגא. והשתא הו\"ל רובא מים ומק\"ט. כך נ\"ל. [ודברי רב\"א תמוהים דפי' מתני' דלא כמסקנא [בכורות דכ\"ג ע\"ב]. גם דברי רש\"י שם תמוהים לפע\"ד. שכתב דבהוסיף מים מעט. חוזר לטומאה ישנה. למ\"ד טומאה שנתבטל חוזר וניער. ותמוה וכי הכא נתבטל מעיקרא. והרי השקה כזריעה ונטהר. ואילו הוה נמי מעיקרא. הנהו פורתא דמים דאוסיף. היה נטהר בהשקה. והשתא טומאה זו מהיכן בא. ואי\"ל דכיון דמחזקינן ליה מעיקרא בפלגא ופלגא. לא הועיל לו השקה ואפ\"ה בר קבולי טומאה היה. ליתא. דא\"כ מה\"ט לא נטהרהו מעיקרא בהשקה. אע\"כ דבפלגא ופלגא ל\"ג רבנן וכדמסיק. וי\"ל דבפלגא ל\"ג רבנן היכא דלא אוסיף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקין הן</b><br> להכשיר. ולרמב\"ם פ\"ד מאוכלים. אמקט\"ו רק אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבש דבורים</b><br> דקרא מצריך משקה. ורק אלו נקראים בתורה בשם משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבש צרעים</b><br> ארבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דלא נקרא משקה בתנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר באכילה</b><br> אף דיש לו שם לווי. ואינו כיוצא מטמא טמא. דמבחוץ מייתי ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי רגלים</b><br> דוקא דאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין גדולים בין קטנים</b><br> בין של אדם גדול או קטן. רב\"א. ור\"ל דאף דשל אדם גדול מסריח טפי. אפ\"ה לא דמי למי טבריה במ\"ז. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדעתו ושלא לדעתו</b><br> ר\"ל אפילו הטיל מים שלא לדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הקזה לשתיה</b><br> שנתכוון להשקותו לאדם ולבהמה. לאפוקי בהקיזה לרפואתה ולשפכו אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חלב</b><br> מאלקען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוחל</b><br> מים שחורים היוצא מזיתים. והו\"ל מי פירות דאינו מכשיר לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המוחל יוצא מידי שמן</b><br> ר\"ל שמן מעורב בו. ואי\"ל דלתבטל במעוטו כפ\"ד מ\"י. נ\"ל דבנולדו שניהן יחד לא שייך בטול. ותו דדרך לחצוחי שמן לצוף למעלה ומדנראה האיסור לעינים. א\"א שיתבטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם השרץ כבשרו</b><br> ומצטרף לבשר בכעדשה. אבל אינו מטמא בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא ואינו מכשיר</b><br> דאפקיה קרא מהכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לנו כיוצא בו</b><br> שיהיה מטמא דם כבשר ובשעורו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו מטמאין ומכשירין</b><br> בבת א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביעית</b><br> דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הנדה</b><br> ה\"ה זבה ויולדת. ה\"ה דם פצעה וחלבה של כולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נפל על הדלעת גורדה</b><br> דדם אדם אסור מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו לא מטמאין</b><br> אפילו ביוצא מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והליחה סרוחה</b><br> שממכה או רוק סרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והראי</b><br> צואה. ול\"ד לפ\"ה סוף מ\"ו. נ\"ל התם צואת בהמה אינו מאוס כברכות דכ\"ה ויחזקאל ד' ט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה בן שמונה</b><br> דם ורוק ומי רגלים מתינוק הנולד לח' חדשים. דאף שחי. הוא כאבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שיוצאין נקיים</b><br> ע\"י שלשול שגורמין. אפ\"ה אמ\"ט ואינו מכשיר וכ\"כ דם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטמא באלו</b><br> ר\"ל דמכשיר ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב האשה מטמא לרצון</b><br> ר\"ל בחולב בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא לרצון</b><br> בנטף מדדיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדם מגפתה</b><br> פצעה. דהו\"ל משקה כדם חללים. דמה לי קטלה כולה או פלגא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וראוי להשוות משקין היוצאים ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור</b><br> דאינו דם חללים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם</b><br> ואין ללמוד קולא בחלב מדם מגפתה של בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמשקים היוצאין מהן</b><br> מענבים וזיתים שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרצון</b><br> אפילו רק לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא</b><br> ואפ\"ה שלא לרצון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> כספ\"ה וכ\"כ בחלב בהמה הול\"ל אף דלרפואה טמא. שלא לרצון טהור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..211b76c3fb1722d8ca84afb6eaa53808a69f5165
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,890 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Makhshirin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Makhshirin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל משקה שתחלתו לרצון</b><br> קודם שנפלו על הפירות הוה ניחא ליה בהו. שהיה צריך להן לתשמישו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין סופו לרצון</b><br> דלא ניחא לי' שנפלו על הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בכי יותן</b><br> ופירות אלו שנפלו עליהן המשקין הללו הוכשרו לק\"ט. ולרמב\"ם [פי\"ב מטומאת אוכלין] רק תחלת וסוף נפילתן אפירות לא בעי רק חדא שיהיה לרצון. משא\"כ תחלת תלישתן מחבורן. ע\"כ בעי שיהיה לרצון. דאל\"כ הו\"ל כמחוברי' שאין מכשירי'. עוד מצריך שיהיה לרצון הבעלים [ולפ\"ז צ\"ל הך דפ\"ה מ\"א. בפירות משחק קא' דהוכשרו] ולתוס' אפילו רצון אחר מהני:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקין טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון</b><br> דרק בקדם הכשר לטומאה. בעינן לרצון. משא\"כ היכא דהכשר וטומאה באין כאחד. ורב\"א רצה להוכיח דמיירי במשקה זב וזבה דטמאים מצ\"ע. דאי במשקין שנטמאו. היכי משכח\"ל שיהיה תחלתן וסופן שלא לרצון. דאי לא אחשבינהו מעיקרא אקמ\"ט. ולפע\"ד לרמב\"ם הנ\"ל דתחלתן וסופן דנקט מתני'. תחלת וסוף נפילתן אפירות קאמר. אין דברי רב\"א מוכרחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד</b><br> מנענעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>את האילן להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה</b><br> שמונח בין ענפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> אם ע\"י נענוע נפלו מי גשמים שבעלין ע\"ג פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א היוצאין</b><br> המים שנשרו מהאילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבו</b><br> מים שנשארו באילן אחר נענוע. ונפלו אח\"כ אפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשירין. מדאחשבינהו להיותן תלושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן</b><br> אף שנתנענעו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד את האילן</b><br> להשיר גשמי' שעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל</b><br> מדנקט באילן ונפל. ובשוכה ונפלה. נ\"ל דאאילן ושוכה קאי שנגע במים שע\"ג. באילן שבצדו. או שנגעה שוכה במים שע\"ג. בענף שבצדו. ונתלחלחו הפירות שבאילן או ענף האחר. ממים שבאילן שנענע. דאע\"ג דאת שבו אינן בכי יותן לב\"ה. כמ\"ב. היינו בנשארו שם. ונפלו אח\"כ אפירות. משא\"כ היכא דבשעת נענוע נפלו המים על הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על חבירו</b><br> אילן שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או סוכה</b><br> הרעיד הענף להשיר המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלה על חברתה</b><br> שנגע הענף עם מים שעליו בענף שבצדו שיש שם פירות ונתלחלחו ממים שבענף זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ירקות המחוברין לקרקע</b><br> ונתלחלחו גם הם ממים שנענעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א בכי יותן</b><br> אף דהוי תרתי לטיבותא שנתלחלחו שלא בכוונה. עכ\"פ הי' תחלת עקירת המים מהאילן לרצון. ואף דהפירות הם במחובר. ב\"ש לטעמייהו בתוספתא. דמחובר מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים אינן בכי יותן</b><br> לטעמייהו בתוספ' דמחובר אינו מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמה עצמך אם יש משקה טמא</b><br> סתם טמא וטהור דנקט במסכת זו ר\"ל מכשיר או אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתכוין ויתן</b><br> ס\"ל דאפילו לא היו הפירות במחובר. לא הוכשרו. בנפלו המים עליהן שלא בכוונה. ורק רבנן הוא דגזור. היכא דנפלו ממילא וניחא ליה. משא\"כ הכא שנפלו במקום שא\"צ להם כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה של ירק</b><br> להשיר המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוששין אנו</b><br> ור\"ל וכי חוששין אנו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו להן ב\"ש שהקלח א'</b><br> וכיון דלא אתעביד כוונתו הו\"ל כלא זזו ממקומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי המעלה שק מלא פירות</b><br> שנפל לנהר שלא לרצון. והעלהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנו על גב הנהר</b><br> שיצאו המים מהן לנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוששין אנו</b><br> בלשון בתמיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' יוסי אומר התחתון</b><br> אף התחתון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממחק</b><br> דוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>את הכרישה</b><br> כרתין לח מגשמים שירדו עליו במחובר. או שנפלו עליו בתלוש שלא לרצון. ודחקן שיצאו המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסוחט שערו</b><br> שנתלחלחו מגשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצאין</b><br> המים שנסחטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבו</b><br> אף שנתנענעו ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו</b><br> כב\"ה מ\"ב אבל כרישה עצמה הוכשרה אפילו לא נשאר בה מים אחר סחיטה. מדנגעו בה בשעת פרישה [ככריתות דף ט\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יפות הן</b><br> דכשמתלחלחים בנפיחה. נודע שמתבשל מהר. ובנפיחתו נפל עליהן רוק. דמכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינן בכי יותן</b><br> דלא נתכוון לרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א בכי יותן</b><br> מדהו\"ל פסיק רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכל שומשמין באצבעו</b><br> שלחלח אצבע ברוק להדביק בו השומשמין שבכפו. ונתלחלח גם כפו מהרוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינן בכי יותן</b><br> דלא נתכוין שיתלחלח הכף. ומדלא פליג במ\"א ש\"מ כרמב\"ם שהבאתי סי' ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א בכי יותן</b><br> דתחלתו לרצון הי' אאותן פירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין</b><br> ר\"ל גזלנים פ\"ה מ\"ו דגיטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהרו להן חכמים</b><br> מדלא ניחא ליה במים מצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן פירותיו בשבולת הנהר</b><br> שישיטם בנהר והוא ילך בשפתו עמם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה</b><br> אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתה מים טמאים והזיעה זיעתו טהורה</b><br> דמגופו הוא ולא ממים ששתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיעתו טמאה</b><br> מכשיר מדמעורב בשאובים. ואפילו בא למרחץ שלא לרצון. מדתלושין נינהו תחלתן לרצון היו. משא\"כ בבא למחוברי' שלא לרצון. ושלא לשם טבילה. אינו מכשיר. דהרי לא נתלשו עליו ברצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחץ טמאה</b><br> ר\"ל של מים שאובים טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>זיעתה טמאה</b><br> דמכשיר ומטמא כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהורה</b><br> מחוברין וטהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבריכה</b><br> חפירה מלא מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית מזיע מחמתה</b><br> דשלא מחמתו. הו\"ל זיעת בתים דטהור כר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרוב לטהורה טהור</b><br> ואין לדמות זה לרוב וקרוב [ב\"ב כ\"ג ב']. דהכא מסתבר טפי למתלי בקרוב דמחלחל טפי לארעא. כך נ\"ל. וכ\"כ ברפ\"ב דב\"ב לא חלקו בין מים נפישי או לא. רק בין רחוק לקרוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור</b><br> ועשה מהן כלי. והרי גזרו אמתכת טומאה ישנה כפי\"א דכלים מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטריות</b><br> כלי השתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שישראל ועכו\"ם מטילין לתוכה</b><br> משתינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מן הטמא טמא</b><br> דכנענים כזבים מד\"ס. ומעיינותיהן טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שפיכות</b><br> מי רחיצה שנשפכו לחוץ. והן בחזקת טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רוב מן הטהור טהור</b><br> ול\"א קמי קמי דמטו מטהורין בטל בטמאין [כע\"ז דע\"ג]. דנ\"ל ממ\"ש תוס' [ב\"ק ד\"ק]. דבמערה בלא הפסק ל\"א קמי קמי וכו' וה\"נ גשמים דכשפוסק טפה זו באה אחרת בצדה. כאין הפסק הוה. ובני הבחור המופלג מהו' ברוך יצחק שליט\"א תירץ מתוס' זבחים דע\"ז יע\"ש. ובכה\"ג איירי נמי סיפא. ומתורץ קו' רכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כל שהן</b><br> ר\"ל אפילו הרבה אפ\"ה לא מבטלי לטמאים. דמדשפך טמאין לתוכן בידים. ניחא ליה שיתערבו. ולא גרע מהוציאן כדי שירדו עליהן גשמים לקמן ספ\"ד דמק\"ט מה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטורף את גגו</b><br> מחליק טיט שטח בגגו. עם מי שופכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכבס את כסותו</b><br> דמימי כביסה. שנוטפין מהכסות. נמי טמאים כשופכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י אומר אם הוסיפו לנטף</b><br> אם לאחר שירדו הגשמים על הבגדים. נטפו יותר תכופות מבתחלה. אז בידוע שגשמים מרובים מטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב נכרים רוחץ מיד</b><br> למוצאי שבת. דאדעתא דכנענו נעשה. והקשה א\"מ הגאון זצוק\"ל. הרי בקבוע ל\"א בתר רובא כי\"ד סק\"י. ותי' בשם אחי מורי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספר בית אל דרק באיסור בממשות הו\"ל קבוע. ולא במה דתלי במחשבה עכ\"ל. ונלפע\"ד טעמא. דדוקא בזורק אבן לגגו. הס' הוא בקבוע ולא במחשבה דהרי לא נתכוון לאדם ידוע. דאל\"כ ודאי חייב. כדאמרינן [בסנהדרין דע\"ט]. דלא ס\"ל עד שיתכוון לו. וכ\"כ בנר במ\"ש [א\"ח סי' רצ\"ח]. נמי הס' הוא בקבוע. משא\"כ הכא מחשבת המחמם הוא חוץ לקבוע ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר באמבטי</b><br> מרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה רשות</b><br> שר כנעני שיש לתלות שבעבורו הוחם. ובש\"ס אמרי. דצריך שיהיה לו י' עבדים אז הוא שר חשוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה ירק נמכר</b><br> שנתלש בשבת ונמכר למוצאי שבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב</b><br> ואף שזה הירק בא מרחוק. אעפ\"כ א\"צ להמתין רק בכדי שיביאו ירק כזה ממקום קרוב. דהרי גזירה שימתין בכדי שיעשה הוא שלא יאמר לכנעני להביא בשבת. והכא מדצריך להמתין עכ\"פ. ידע שאסור לומר לכנעני שיביא. ולא דמי לחלילי מת פכ\"ג דשבת דשרי רק בבאו באמת מתוך התחום. נ\"ל דשאני מת דמורה היתירא דלצורך מצוה קצת יהא מותר לומר לכנעני. כדהתירו באמת אמירה לכנעני בבין השמשות לצורך מצוה [כא\"ח סימן שמ\"ב]. להכי גזרו בכה\"ג טפי. ותו דשאני התם. דמדאין מת אחר מצוי. מוכח טפי דלצורך מת ישראל הובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם</b><br> להאכילו נבילות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל</b><br> אף להחזיר אבידתו דאיכא חזקת ממון כנגדו. דהיכא דבאיסורא אתא ליד המחזיק. ולא ניתן לו מדעת. אזלינן גם בממון בתר רובא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצה למחצה ישראל</b><br> דבנגח תם שלו. אינו ככנעני לשלם גם בתם נזק שלם. דמדהו\"ל ספיקא המע\"ה. ואף דבל\"ז פטור. דהרי ע\"פ בעלים א\"א. דהו\"ל מודה בקנס. וע\"פ עדים הו\"ל עדות שאי אתה יכול להזימן. דמאן יימר שהוא ישראל. לחייב לסהדי כשיוזמו. נ\"ל דמיירי בנגח בפני ב\"ד ביום [כסנהדרין דע\"ח א']. מיהו לשאר מילי ספק הוא. ואין מוציאין ממוציא אבידתו. וההורגו אינו נהרג. עד שיטביל לשם גירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין</b><br> דכנענים אורחייהו בהכי ואפילו אין שם רק כנעני א':"
+            ],
+            [
+                "דפת כנעני אסור מי\"ח דבר. אי נמי לענין מעשר קאמר. דאין קנין לכנעני בא\"י להפקיע ממעשר. [כרמב\"ם פ\"א דתרומות ה\"י]. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היתה פת עיסה</b><br> נקיים. דדרך נחתום רק בפת בינוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה רי\"א</b><br> נ\"ל מדלא קאמר \"אף אם וכו'. ש\"מ דר\"י מחמיר דדוקא בפת קיבור דלא אפשר למפנקי כלל משא\"כ בנקיי, דאפשר גם ללא מפנקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר רוב הטבחים</b><br> לרב דבשר שנתעלם מעין אסור מיירי ברוב טבחי ישראל. וראה שנפל מא' ואינו יודע מי הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל</b><br> דאז אפילו רוב טבחי ישראל. עכ\"פ כשבשלו כנעני אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא פירו' בדרך</b><br> אמרה בקי ג' דינים שבמשנה חמורה זו כולן תמוהין ורבותינו המפרשים קצרו במובן והניחונו כשה אובד בשדה צופים לתשועת ד'. דברישא למה פטור מלעשר. דפי' הר\"מ משום דרגילין לעשר קודם שיראה הבית. כבר דחהו רתוי\"ט דעכ\"פ ספיקא הוה. ולחייב כדמאי. ותו ק\"ל מנ\"ל שנאבד אחר שעישר. דילמא אף שהיה בדעתו לעשרו נאבד קודם שעישר. והר\"ש פירש משום דלא ראה פני הבית. גם כן תמוה דוכי משום הא לפטור מכל וכל. גם בבא ב' למכור בשוק. למה חייב. ופי' הר\"ש ור\"ב דאמרינן מן הבית הביאוהו. ותמוה מנ\"ל שנאבד אח\"כ. דילמא נאבד קודם שראה פני הבית. ויהיה איך שיהיה עכ\"פ אינו חייב רק דמאי דשמא אעפ\"כ עישר. וא\"כ למה נקט בסיפא. מחצה על מחצה דמאי. הרי מיצעתא נמי ע\"כ רק דמאי הוא. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"פ דמתני' דמדלא נקט \"מצא \"בה כדנקט במתני' קמייתא. משמע דמצא הפירות מחוץ לעיר. בדרך שמשדה לעיר. ולא ראו פני הבית ודאי. רק הגיע גרנן למעשרות כפ\"א דמעשרות מ\"ה. ולהכי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן. פטור מלעשר באוכל מהן ארעי. משא\"כ ברוב לשוק אסור אפילו ארעי מדהגיע גרנן למעשר. פ\"א דמעשרות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהצה למחצה דמאי</b><br> אף דחייב דמיצעתא נמי ע\"כ רק דמאי הוא. דשמא עישר. נ\"ל דקמ\"ל דלא יעשר מזה ע\"ז אף במידי דשייך בילה. כפ\"ה דמאי מ\"ה. ואע\"ג דאיכא ס\"ס בסיפא באוצר. דאף דס' מיעוט שלבתיהן לא מחשב ס' לצרפו לס\"ס. דמיעוט לגבי רוב כליתא דמי [כש\"ך י\"ד רצ\"ג סק\"ו] עכ\"פ בל\"ז איכא ס\"ס. ס' קודם שראו פני הבית. וס' מעושרין. י\"ל ממ\"ש רכ\"מ פי\"א ממעשר. דבדמאי לא פטר ס\"ס מדעיקר גזירה היא מס'. ס' שמא עישר נקטינן כוודאי לא עישר. וזה ראיה לש\"ך כללי ס\"ס אות י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוצר שישראל ועכו\"ם מטילין לתוכו</b><br> תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי</b><br> ר\"ל למ\"ד אין קנין לכנעני להפקיע בא\"י ממעשר. ודאי חייב. ולמ\"ד יש קנין. וודאי פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם רוב ישראל</b><br> ע\"ה דס' עישר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי</b><br> נ\"ל משום סמוך מיעוט ע\"ה דאין מעשרין למחצה כנענים. והו\"ל רובא אין מעשרין [ועיין תוס' חולין דפ\"ו ב' ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דמאי</b><br> ס\"ל נכרי מפקיע ממעשר ומעשר דמאי משום ישראל יחיד. והקשה רתוי\"ט אפילו ודאי תרומה בטל בק\"א. תי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דטבל הו\"ל דשיל\"מ כע\"ז דף ע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שניה שרבו על של שלישית</b><br> שנת א' ב' ד' ה' בשמיטה. נותן מעשר ראשון ושני. ושנת ג' ו' מעשר ראשון ומעשר עני. ונתערבו תבואה של שנה זו בזו ומיירי בלח דיש בו בילה. או בס' מזה או מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רביעית על של חמישית</b><br> בכדי נקטיה. או משום דאין תורמין מישן על החדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל שביעית על של מוצאי שביעית</b><br> דחייב בקדושת שביעית. ופטור ממעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>להחמיר</b><br> ובס' שביעית. חייב במעשר ובביעור. ובס' בשאר שנים. נותן מעשר א' לעני. אחר שחללו אמעות שיאכלן בירושלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שק שהוא מלא פירות</b><br> ר\"ל זרעים שדרכן לשאוב מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על מעלות המערה</b><br> שיש בה מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ששאבו בכי יותן</b><br> דניחא ליה שישאבו מים וישארו רטובים עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאינו כנגד המים</b><br> אף שנתלחלחו. עכ\"פ מדלא הניח גם אותן כנגד המים. לא מוכחא מילתא דלשם כך הניחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית</b><br> של חרס שדרכו לשאוב דרך כתליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחומץ</b><br> שאלו נשאבים דרך כותלי כלי. מדהן דקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין</b><br> מז' משקין שמכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ר\"ל לא הוכשרו. דמדהן עבים. אין נשאבים. ותלינן לחלוח בדבר אחר ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה</b><br> שנילש במי פירות שאין מכשירין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנה על פי חבית של יין ר\"מ מטמא</b><br> ר\"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבץ</b><br> זילף מים להשכיב האבק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטננו</b><br> נתלחלחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הסלע</b><br> רצפת הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן בה חטים</b><br> אחר שכבס בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטנן בחול</b><br> נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטנן בטיט הנגוב</b><br> יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטים וטנגו</b><br> ר\"ל אם הניח שם חטין וטיננו. אינו חושש. דלא ניחא ליה. ומ\"ש הרמב\"ם אע\"פ ששמח עכשו. תמוה מרפ\"ק דסופן בלא תחלתן סגי כ\"ש הכא דאיכא תרתי. דהרי נתלשו מעיקרא בכוונה לרבץ הגורן. ונ\"ל כיון דלצורך תקון הגורן נתלשו. הו\"ל כנתלשו לצורך מחובר. דאינו מכשיר רק בדניחא ליה שיפלו הפירות לשם [כרש\"י חוליו ט\"ז ע\"א]. ורמב\"ם לשיטתיה שהבאתי בפ\"ק סי' ג' דתלישה לרצון בכל גוונא בעי ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>להטן</b><br> לטנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתכוין לכך</b><br> לטל שעליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר א\"א שלא לשמוח</b><br> ודאי שמח הוא. ואפ\"ה אינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד</b><br> דמעשה קצת בעי. שיתעכב כדי שירדו עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם פקק את הצנור</b><br> שלא יצאו המים מהגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אם חלחל לתוכן</b><br> ר\"ל שניער והפך הזיתים במים שיתלחלחו היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרין</b><br> מוליכי תבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם הפכו</b><br> שיתלכלכו מכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם שמח בכי יותן</b><br> אם נפלו מים מרגליו אפירות. מדנתלשו תחלה לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא אם עמד</b><br> בנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיח</b><br> ורק בבהמה טהורה פליג וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם טמא</b><br> אפילו לא עביד מעשה. מדקפיד טפי אלכלוך שבגופו. ותשמישי גופו. כבהמה טמאה העשויה לרכיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוריד את הגלגלים</b><br> אופן עגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת כלי הבקר בשעת הקדים</b><br> שמתיבשים בחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשכיל שיחוצו</b><br> שיתהדקו הסדקים במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים בפיה בכי יותן</b><br> בנפלו אח\"כ הפירות. הואיל ומתחלה נתלשו ברצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברגליה אינן בכי יותן</b><br> דלא ניחא ליה בהו. דהעפר נדבק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת היחף</b><br> שהבהמה עיפה. וניחא ליה שיתלחלחו ויקררו רגליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והדיש</b><br> דבשעה שדיש עם הבהמה. רוצה שיהיו רגליה נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם טמא</b><br> מכשיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוחה לשתות</b><br> מהנהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> מדא\"א לפיו. מבלי שיגעו לשפמו. כל פסיק רישא כניחא ליה דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים אחריה</b><br> באחורי הבית. דא\"א לתוכו מבלי שיגעו גם באחורי' כאילו כיון לשניהן דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחבל שהוא מכונן</b><br> מסבב כמו הדרא דכנתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחבל שהוא לצרכה</b><br> התלוי בה כשיאחזם להשתמש בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנה</b><br> לחבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הצנור</b><br> שירדו המים לתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> מים שבחבל ושבאחורי'. מדאפשר שלא יתלחלחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אב הטומאה</b><br> האדם שירדו עליו. היה אה\"ט. והרי ברפ\"ק אמרינן דמשקין טמאים מכשירין אפילו שלא לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו בכי יותן</b><br> בנטפו מעליו על הפירות לא הוכשרו. מדירידת גשמים עליו היה שלא לרצון. עכ\"ל הר\"ב. ודבריו לקוחים מהר\"ם בפירושו. ותמוה. דהר\"מ פי' כן לשיטתו לעיל פ\"ק סי' ג' דתחלת תלישה ממחובר בכל גוונא בעי שיהיה לרצון. וכ\"כ בפ\"ב מטומאת אוכלין להדיא. אבל הר\"ב ז\"ל דנקט ברפ\"ק כר\"ש דתחלה וסוף התם. היינו תחלת עקירתן. א\"כ משקין טמאים גם הא לא צריך לרצון. ולמה לא יטמא הכא מנפל על פירות. אף דשניהן לא היו לרצון. ובמח\"כ אחז בחבל בב' ראשין. אמנם הדבר פשוט. דמש\"ה אמ\"ט ומכשירין. מדאינן חשיבי משקה כלל כל זמן שהן בו ולא נטמאו כלל. [וכ\"כ להדיא בתוספתא וכריתות דט\"ו ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נער</b><br> ניער גופו להסיר המים מעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכי יותן</b><br> ביצאו לגמרי ממנו כב\"ה רפ\"ק גבי אילן. ודוקא ביצאו בכח בבת אחת. שלא נגעו בו בשעת פרישה. דאל\"כ טמויי נמי מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמד תחת הצנור להקר</b><br> להתקרר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לידוחי</b><br> לרחוץ מלכלוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטמא</b><br> אם היה האדם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> הפירות שירדו עליהן הוכשרו ונטמאו כא':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובטהור בכי יותן</b><br> מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> דתחלת עקירתן לצורך מחובר אינו מכשיר. מיהו בנפלו אח\"כ בכוונה על פירות מכשיר. דבהא אחשבינהו למהוי תלושין. מיהו סיפא איירי בכותל בנין אבל כותל מערה שהוא מחובר ממש. אפילו כדי שתודח הכותל אינו מכשיר. והיינו דיוקא דרישא. ולא ק' דיוקא דסיפא ורישא אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שירד הדלף לתוכה</b><br> שלא לרצון. ופירות בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר</b><br> שכשיערה הוה דומיא דאילן פ\"א מ\"ב ולטעמייהו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורים</b><br> שלא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין והצפין</b><br> שצפו ויצאו חוץ לעריבה. וה\"ה מה שבתוכה. רק נקט נתזין וצפין משום סיפא דפליגי בהו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטלה לשפכה</b><br> במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א בכי יותן</b><br> דמדלא שפכן במקומן רוצה בקיומן עד אז. ואילה\"ק אפילו שפכן במקומן יכשירו לב\"ש דמ\"ש ממנער אילן פ\"א מ\"ב. וה\"נ ניחא ליה שיבואו המים ממקום למקום בעריבה. נ\"ל דדוקא אותן ששפך או אותן שנשארו בעריבה אחר שפיכה. דמי להתם ליוצאין ואת שבו. מיהו הכא מיירי גם קודם שהתחיל לשפכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו מודים שהן בכי יותן</b><br> מדגם בתחלה הוה ניחא ליה בהו. ולרב\"א ה\"ה במה שבתוכה מודו דמכשירין. ונקט נטלה לשפכה משום רישא דפליגי בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולים בידיו</b><br> שהתעסק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף העולין ברגליו בכי יותן</b><br> מדא\"א לזה בל\"ז. ואף דלעיל ר\"פ בחבית מודו רבנן מה\"ט דבכי יותן. נ\"ל דהתם לא סגי בלאו הכי. דא\"א שישאב אם לא יתלחלח אחורי הכלי. משא\"כ הכא. היה אפשר שלא יהיה טיט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קופה שהיא מלאה תורמסין</b><br> מין פולין יבשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מושיט ידו</b><br> אפילו אדם שהוא אה\"ט כבסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל תורמסין מתוכה</b><br> מתוך הקופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורים</b><br> דמקום מחובר לא מכשיר. [אמרה בריה קלה. גם במשנה חמורה זאת. הנני כחולדה הדרה בעיקרי בתים. ורבותינו המפרשים שכחו או לא ידעו כי הבאים אחריהם בהמה ירעו. דק\"ל רישא וסיפא. מ\"ש תורמסין שנטל. מצנון בסיפא. דכשהעלהו נטמא. ודוחק לחלק דהתם מדחישב להדיחו. הוה ניחא ליה שיתלחלח קליפתו החיצונה. משא\"כ הכא דהניחו מתחלה שיתרכך פנימיותו ולא הוה ניחא בלחלוח שע\"ג. דעכ\"פ מ\"ש מאחורי חבית בר\"פ. ה\"נ מדלא אפשר שיתרכך פנימיותו. אם לא יתלחלח קליפתו החיצונה. יוכשר ע\"י לחלוח ההוא. ואת\"ל דהכא שאני מחבית. דהכא מיצר הוא על הלחלוח שע\"ג שעי\"ז יתעפשו התורמסין מהר. עכ\"פ ק\"ל כיון דלחלוח שע\"ג ודאי נטמא מידו הטמא כדחזינן בצנון בסיפא. א\"כ משקה טמא מטמא לרצון ושלא לרצון. כריש מכילתין]. ול\"מ נ\"ל דמדנקט רק בצנון נדה מדיחתו. משמע דבתורמסין לאו באדם טמא מיירי. וטהורים דנקט. ר\"ל אינן מוכשרין. כרוב טהור וטמא שבמסכת זו. ולהכי מה דנקט נמי בסיפא. הנוגעין בקופה טמאין. ר\"ל הוכשרו. מדניחא ליה שתודח הקופה. כדמוקי לה הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>העלם מן המים</b><br> שהעלה כל הקופה עם התורמסין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל התורמסים טהורים</b><br> [תמוה כיון דהמים הנוגעין בקופה מכשירין הרי כל המים גוף א' הן. ויכשירו לכל התורמסין. ומכ\"ש אי נימא דבטמא ממש איירי מתני' ולא נתבטל לחלוחית שבדופני קופה בשאר מים שבקופה. כבסוף פרקין. מדתמיד נוגעין המים בקופה והו\"ל כטובל ושרץ בידו כמ\"ש ע\"ר הגאון זצוק\"ל. אם כן ק\"ל כיון דכל המים גוף א' הן כולן טמאין הן. ויכשירו ויטמאו כא' לכל התורמסין]. ונ\"ל דבקופה נקובה מיירי. דכשהעלה יצאו כל המים לחוץ דרך הנקבים. והלחלוחית המחבר מים שבדופני קופה ושעל שאר התורמסין. לא מחשב חיבור להיות גוף א'. מדלא ניחא ליה בלחלוח שע\"ג ומחברן דעי\"ז יתעפשו התורמסין. וכמש\"ל. כשק פירות רפ\"ג דלר\"י אותן שאינן נגד המים אינן מכשירין. אע\"ג דמחוברין לחלוחית שבעליונים ותחתונים. וע\"כ לא פליגי עליה רבנן התם. רק משום דס\"ל דגם בלחלוח עליונים ניחא ליה. אבל בהא מודו דלחלוח דלא ניחא ליה לא חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות</b><br> לחולין דא\"ל כוונה בנטילת ידים לאכילת חולין. אבל לנגיעה בעלמא אפילו לתרומה א\"צ כוונה בנטילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפירות טהורים</b><br> דממילא נפל וגם השתא לא ניחא ליה בלחלוח שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות והפירות בכי יותן</b><br> ממשקה שבידיו דניחא ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה</b><br> לתוך קדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דלכ\"ח לא מהני טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טומאות</b><br> ר\"ל ואם הנוגע בקדרה היה ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דכלי אקמ\"ט רק מאה\"ט. ואף דמשקין מטמאין לכלי מגזירת משקין זב וזבה. הכא מים שבקדרה הושקו למקוה ונטהרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין</b><br> אם היתה הקדרה שבמקוה מלאה שאר משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המים מטהרים את שאר המשקין</b><br> ע\"י השקה. ואילה\"ק הרי יש בילה בלח. ונתערבו ונתבטלו המשקין במי מקוה. נ\"ל כיון שהמשקין מסובבים בדופני הכלי. אין בילה כחבית שנפלה לים [מכות ד\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בקילון</b><br> הוא סילון עץ או חרש שקלחו בו מים ועכשיו פסק מלקלח. ונפלו פירות לסילון. ואינו יודע אם הי' נגוב בשעת נפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד ג' ימים טמאין</b><br> הוכשרו הפירות. דאח\"כ מסתמא נתנגב. ואפילו מלוחלח לפנינו. תלינן הלחלוח בדבר אחר. כזיעת בורות רפ\"ב. משא\"כ תוך ג' ימים אף שעתה נגוב תלינן דבשעת נפילה לחלחותו קיים היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' עד שלשים יום טמאים</b><br> ובסתם לא פליג אתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצים שנפלו עליהם משקין</b><br> טמאים. ולרמב\"ם לענין הכשר מיירי מתני'. ונפלו עליהן מים תלושין לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רבו</b><br> הגשמים על הטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דנתבטלו המים הטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציאם</b><br> להעצים המלוחלחים מן הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים</b><br> דנטמאו מי גשמים גופייהו מלחלוחית הטמא. דמדאחשבינהו להיות תלושים מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> המי גשמים שע\"ג. דהרי לא נגעו משקין אהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד</b><br> שלא יטמאו הידים. למים שע\"ג. ויחזרו ויטמאו לתנור. ואין חוששין שיפלטו מים טמאין שנבלעו דכלין הן לתוכן מכח האש [עיין ערלה פ\"ב מי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם היו לחין</b><br> אותן עצים שבלעו משקין טמאין. אם נקצצו מקרוב. ועי\"ז הם רטובים עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבו המשקין היוצאין מהן</b><br> מכח האש ע\"י רטיבתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> דהמשקין שמחמת עצמן הו\"ל כמי פירות ומבטלין לטמאים מק\"ו ממי גשמים שעלולין לק\"ט. מכ\"ש מי פירות שאמק\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל בנהר</b><br> ומים שעליו מכשירים דלרצון היו כפ\"ד מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרו שניים את הראשונים</b><br> דלא ניחא ליה בשנייה. ודלא כר\"א פ\"ד מ\"ה. ואין להקשות מחבית רפ\"ד. נ\"ל דהתם לא סגי בלא\"ה. משא\"כ הכא היה אפשר שיטבול אם גם לא היה הנהר השני. מיהו באותו נהר עצמו אפילו הלך בו מיל. כולו לרצון. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>דחהו חברו לשכרו</b><br> שהיה חבירו שכור. ודחהו לנהר ב' אחר שטבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן לבהמתו</b><br> ר\"ל לדחיית בהמתו. שדחתו בהמתו. כ\"כ ע\"ר הגאון זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כמשחק עמו</b><br> שדחהו חבירו לרצון:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין</b><br> שלא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העושה צפור במים</b><br> שמעלה ע\"פ מים אבעבועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניתזין</b><br> מהצפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שבה</b><br> בצפור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שינוגבו</b><br> דעל ידי שיבללם. יתנגבו מהר. עיין פ\"ג מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אינן בכי יותן</b><br> פליגי אי ניזל בתר סופו. דרצונו שיתלחלח מעיקרא כדי שיתנגב בסוף. כ\"כ ע\"ר א\"מ הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז בכי יותן</b><br> המים שבקנה המדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר לעמקו בכי יותן</b><br> דניחא ליה ברושם לח שבקנה לידע עי\"ז עמקו. והמים התחתונים מהרושם אע\"ג דלא ניחא ליה בהו. הואיל ולא אפשר. הו\"ל כאחורי חבית רפ\"ד. ה\"נ א\"א שיהיה רושם למעלה. אם לא יתלחלח הקנה גם למטה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה בכי יותן</b><br> כדלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ר\"ל אמק\"ט ואינן מכשירין. אפילו אותן מים שבחלק האבן היוצא למעלה משטח המים. דעכ\"פ מחוברין הן למקוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החובט על השלח</b><br> העור עם השער נקרא שלח. ומכה עליו אחר כבוסו. לנערו מהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך המים</b><br> ר\"ל אם הכה עליו בתוך המים. ואף שמתכוון שיצאו המים. ולא דמי למנער אילן פ\"א מ\"ב דהכא העור תוך המים. וחוזרים ונכנסין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה</b><br> ונעשה כוונתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים העולין בספינה ובעקל</b><br> מקום בשולי הספינה שמתקבצין שם המים שנדחקו בסדקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשוטות</b><br> רודער:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נער</b><br> ונתכוין שיצאו המים. אז היוצאין מכשירי'. כהרעדת אילן פ\"א מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה</b><br> לבדקה. וי\"א שלא תסדק בחום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוציא מסמר לגשמים לצרפו</b><br> לחזקו אחר ליבון באש:"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא</b><br> כסוי שעל המאכל שבשולחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיפא של לבנים</b><br> מחצלת גמי לכסות הלבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנצוק</b><br> שמערה מכלי טהור לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לא נטמא העליון. דניצוק אינו חבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מדבש הזיפין</b><br> שהוא עב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפחת</b><br> קמח בדבש שג\"כ עב קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א אף המקפה</b><br> זופפע עבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא סולד' לאחריה</b><br> כשנפסק הקלוח השותת. קופץ העמוד שנגע במשקין טמאים שלמטה. לאחוריו לתוך כלי העליון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המערה מחם לחם</b><br> מטהור לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצונן לחם טמא</b><br> דצונן לתוך חם מעלה הבל מתחתון הטמא. והוא מתערב בניצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחו של תחתון</b><br> חומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגיסה</b><br> מהפכת בכף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם הזיעו ידיה</b><br> מהבל הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ידיה טמאות</b><br> דההבל מחבר הזיע שבידיה עם המאכל ושאני מניצק. דהכא עליון טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אם נטפו</b><br> רק בנטף זיע מידיה לקדרה. נטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היין טהור</b><br> אמק\"ט ואינו מכשיר. דלא חשיב משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיערה לתוך הכלי</b><br> דמדצרפם ועירה אותן מן המאזנים לכלי אחר. אחשביה משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהן מנטפין</b><br> ג\"כ כך דינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפני הכנימה</b><br> ר\"ל שלא יתליעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נתכוין לכך</b><br> שירד עליהן הטל. וה\"ה בשמח כשידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש להן מעשה</b><br> בנתנו טל ומים להדיא בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעלה את האגודות</b><br> של ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת הקציעות</b><br> תאנים כתושים יחד כככר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שימתינו</b><br> שיתלחלחו מאליהן באויר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן בכי יותן</b><br> בירד עליהן טל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דהמוכרים ילחלחום כדי שיראו רטובים והוכשרו. והכל ממשמשים בהן ונטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר בלחים</b><br> שאז א\"צ להרטיבה מדנקטף מאילן בקרוב. ולא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי מאיר וכי מפני מה טימאו אלא מפני משקה הפה</b><br> ולא מחשש זילוף ומשמוש. רק מדרגיל להתיר אגודן בפיו. ונטמאו מהרוק. ולהכי אפילו נקטף מקרוב טמא. כירושלמי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאים</b><br> שנלתתו החטים והוכשרו. ונטמאו ע\"י משמוש שאח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>החילקה</b><br> מיני גרויפען. כל גרעין נחלק לב':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטרגיס</b><br> א' לג':"
+            ],
+            [
+                "<b>והטסגי</b><br> א' לד':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים בכל מקום</b><br> אף שלא של שווקים. מדהכל לותתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הביצים בחזק' טהרה חוץ משל מוכרי משקה</b><br> שנתלחלחו ממשקה טופח שבידים והוכשרו. ונטמאו אח\"כ ממשמוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות</b><br> שמנגבים ידיהם כל פעם שיגעו במשקה. שלא יטנפו הפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה</b><br> מדמנער עליהן הרשתות עם מים. וכשמתו הוכשרו. ונטמאו ממשמוש. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר חתיכת</b><br> של דג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלתות</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טהרה</b><br> שאין נותנין עליהן מים שלא יפסידום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הציר</b><br> זיעת הדגים שע\"י מליחה. דאף דהוא אמק\"ט. עכ\"פ מדרבו מים שנותנין בו על הציר. מק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טומאה</b><br> מידים שמשמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן</b><br> ר\"ל שלא הוכשרו. ונ\"ל משום דאיכא חזקת טהרה למאכלין. ואיכא נמי ס\"ס. ספק לא נפל עליהן מים כלל. או נפל ולא הוה ניחא ליה. וראייתי מפ\"ג דתוספתא. דגם מעכו\"ם נקחין. והא דנקט במתני' נאמנים. היינו אפילו הורע החזקה במקצת. דוגמת מה דאמרינן כתובות דכ\"ח דנאמן לומר בתולה היא מדרוב נשים בתולות נשאות ועמ\"ש אהלות פ\"ה סימן כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ</b><br> ואי לאו דנאמן היכי מפקידין. ולרב\"א טעמא דעל דגה אינו נאמן קא' מפני וכו'. ור\"ל שמא נפל עליו רוב מים אצל הע\"ה האחר והוא לא ידע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א בן יעקב אומר ציר טהור</b><br> כגון ציר של ע\"ה שהוא בחזקת טומאה כנ\"ל. והושק למים. דנטהר ממ\"נ אי רוב מים הוה הרי הועיל לו השקה. ואי רוב ציר לא כטמא כלל. דציר אמק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתוכו מים כל שהן טמא</b><br> ר\"ל מק\"ט. דסד\"א דוקא קודם השקה. הוה מחזקינן ליה בטומאה. מדלא הוה חזקת טהרה לציר זה. משא\"כ השתא דוודאי טהור היה. אמק\"ט מס' רוב מים. קמ\"ל כיון דוודאי אוסיף מים כל שהוא. מחזקינן בע\"ה דעביד לציר פלגא ופלגא. והשתא הו\"ל רובא מים ומק\"ט. כך נ\"ל. [ודברי רב\"א תמוהים דפי' מתני' דלא כמסקנא [בכורות דכ\"ג ע\"ב]. גם דברי רש\"י שם תמוהים לפע\"ד. שכתב דבהוסיף מים מעט. חוזר לטומאה ישנה. למ\"ד טומאה שנתבטל חוזר וניער. ותמוה וכי הכא נתבטל מעיקרא. והרי השקה כזריעה ונטהר. ואילו הוה נמי מעיקרא. הנהו פורתא דמים דאוסיף. היה נטהר בהשקה. והשתא טומאה זו מהיכן בא. ואי\"ל דכיון דמחזקינן ליה מעיקרא בפלגא ופלגא. לא הועיל לו השקה ואפ\"ה בר קבולי טומאה היה. ליתא. דא\"כ מה\"ט לא נטהרהו מעיקרא בהשקה. אע\"כ דבפלגא ופלגא ל\"ג רבנן וכדמסיק. וי\"ל דבפלגא ל\"ג רבנן היכא דלא אוסיף]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקין הן</b><br> להכשיר. ולרמב\"ם פ\"ד מאוכלים. אמקט\"ו רק אלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבש דבורים</b><br> דקרא מצריך משקה. ורק אלו נקראים בתורה בשם משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבש צרעים</b><br> ארבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דלא נקרא משקה בתנ\"ך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר באכילה</b><br> אף דיש לו שם לווי. ואינו כיוצא מטמא טמא. דמבחוץ מייתי ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי רגלים</b><br> דוקא דאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין גדולים בין קטנים</b><br> בין של אדם גדול או קטן. רב\"א. ור\"ל דאף דשל אדם גדול מסריח טפי. אפ\"ה לא דמי למי טבריה במ\"ז. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדעתו ושלא לדעתו</b><br> ר\"ל אפילו הטיל מים שלא לדעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הקזה לשתיה</b><br> שנתכוון להשקותו לאדם ולבהמה. לאפוקי בהקיזה לרפואתה ולשפכו אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חלב</b><br> מאלקען בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוחל</b><br> מים שחורים היוצא מזיתים. והו\"ל מי פירות דאינו מכשיר לר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המוחל יוצא מידי שמן</b><br> ר\"ל שמן מעורב בו. ואי\"ל דלתבטל במעוטו כפ\"ד מ\"י. נ\"ל דבנולדו שניהן יחד לא שייך בטול. ותו דדרך לחצוחי שמן לצוף למעלה ומדנראה האיסור לעינים. א\"א שיתבטל:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם השרץ כבשרו</b><br> ומצטרף לבשר בכעדשה. אבל אינו מטמא בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא ואינו מכשיר</b><br> דאפקיה קרא מהכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לנו כיוצא בו</b><br> שיהיה מטמא דם כבשר ובשעורו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו מטמאין ומכשירין</b><br> בבת א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ורביעית</b><br> דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם הנדה</b><br> ה\"ה זבה ויולדת. ה\"ה דם פצעה וחלבה של כולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נפל על הדלעת גורדה</b><br> דדם אדם אסור מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו לא מטמאין</b><br> אפילו ביוצא מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והליחה סרוחה</b><br> שממכה או רוק סרוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והראי</b><br> צואה. ול\"ד לפ\"ה סוף מ\"ו. נ\"ל התם צואת בהמה אינו מאוס כברכות דכ\"ה ויחזקאל ד' ט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה בן שמונה</b><br> דם ורוק ומי רגלים מתינוק הנולד לח' חדשים. דאף שחי. הוא כאבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שיוצאין נקיים</b><br> ע\"י שלשול שגורמין. אפ\"ה אמ\"ט ואינו מכשיר וכ\"כ דם וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטמא באלו</b><br> ר\"ל דמכשיר ומק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב האשה מטמא לרצון</b><br> ר\"ל בחולב בכוונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא לרצון</b><br> בנטף מדדיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדם מגפתה</b><br> פצעה. דהו\"ל משקה כדם חללים. דמה לי קטלה כולה או פלגא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וראוי להשוות משקין היוצאים ממנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור</b><br> דאינו דם חללים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם</b><br> ואין ללמוד קולא בחלב מדם מגפתה של בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמשקים היוצאין מהן</b><br> מענבים וזיתים שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרצון</b><br> אפילו רק לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא</b><br> ואפ\"ה שלא לרצון וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> כספ\"ה וכ\"כ בחלב בהמה הול\"ל אף דלרפואה טמא. שלא לרצון טהור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c5efbd6f5474d6d4fb69d5b9710d0d727a665d93
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1307 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Niddah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שמאי אומר כל הנשים</b><br> אפי' אינה מד' נשים דלקמן במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיין שעתן</b><br> דבראתה דם. א\"א דנתעכב ברחם. והרי מטמא בבית החיצון. ותטמא לתרומה שנגעה למפרע. דא\"כ יחוש גם הבעל לפרוש מאשתו שמא תראה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר מפקידה לפקידה</b><br> כל תרומות שנגעה למפרע משעת בדיקה האחרונה שמצאה א\"ע טהורה עד שעת ראיי' דם כולן טמאים. אבל לבעלה אמ\"ט למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו לימים הרבה</b><br> בין בדיקה לראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מעת לעת ממעט על יד</b><br> ר\"ל אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפקידה לפקידה</b><br> אם בין בדיקה לראיי' טפי ממעל\"ע. טמאה מעל\"ע למפרע מדאינו אלא קנסא. על שעברה אתקנת חכמים לבדוק בבוקר ובערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת</b><br> דאם מעל\"ע טפי. טמאה רק עד הבדיקה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> זמן קבוע לראיית דם ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיה שעתה</b><br> דחזקה לאורח בזמנו בא ולא חיישי' כלל למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשמשת בעדים</b><br> ה\"ק ומשמשת בעדים. ור\"ל אע\"ג דביש לה וסת דיה שעתה. מצוה לה לבדוק במטלית קודם תשמיש ואחר תשמיש בעסוק' בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו כפקידה</b><br> ר\"ל בדיקה שאחר תשמיש הר\"ז כפקידה. ולא תחוש ממנו ולמפרע. ולא אמרי' ראתה טפת דם כחרדל וחפהו ש\"ז שלאחר תשמיש. אבל בדיקה שקודם תשמיש לא. מדמהירה לתשמיש לא תבדק יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה</b><br> אותה בדיקה שאחר תשמיש ממעטת זמן טומאה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דיה שעתה</b><br> אותה שיש לה וסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה יושבת במטה</b><br> קמ\"ל מטה לדיוקא דבאין לה וסת. אף מטה הו\"ל למפרע אה\"ט כמשכב נדה ומטמא או\"כ."
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמרו מטמאה מעת לעת</b><br> באין לה וסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מונה</b><br> ז\"י נדה וכו' דסד\"א תהוי מקולקלת למפרע כרואה כתם פ\"ו מי\"ג קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן</b><br> מדאין רגילות לראות דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הלכה כרבי אליעזר</b><br> סתם מתני' קא' הכי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיודע עוברה</b><br> בסוף ג' חדשים שא' מהן חסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניקה עד שתגמול את בנה</b><br> לסוף עשרים וארבעה חדש מלידה. ובלא גמלה אח\"כ. אפילו הכי מטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנה בנה למניקה</b><br> תוך זמן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת</b><br> סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דדם נעכר ונעשה חלב. משא\"כ באינה מניקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים דיה שעתה</b><br> סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דאיבריה מתפרקין בלידה. וא\"כ אפי' אינה מניקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שעברו עליה שלש עונות</b><br> ר\"ל צ' יום בלי ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לזקנתה</b><br> כל שראויי' לקרותה אימא ע\"י זקנתה ושותקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כל אשה</b><br> אפי' דלאו זקינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעברו עליהן שלש עונות</b><br> ולא כת\"ק דס\"ל מעוברת אחר פ\"ט יום ומיניקה מיד אחר לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה אמרו דיה שעתה</b><br> בד' נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ראתה הראשונה מאונס</b><br> ע\"י פעולה או אכילה המגיר דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף השניה דיה שעתה</b><br> ונ\"ל דאיפכא לא. מדהורעה בראיי' ראשונה לא תלינן ראייה בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה להיות בודקת</b><br> ערב ובוקר בעוסקת בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הנדה</b><br> דגם בלא תראה טמאה ז\"י מדראתה יום א'. וגם אינה קובעת לוסת ע\"י ראיי' שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיושבת על דם טוהר</b><br> דג\"כ אינה קובעת וסת בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמשת בעדים</b><br> אפי' יש לה וסת. ודוקא בעוסקת בטהרות. דאל\"כ אפי' אין לה וסת א\"צ לבדק לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתולה</b><br> בבעילות ראשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדמיה טהורים</b><br> דתולים בבתולים לב\"ש עד ד' לילות. ולב\"ה עד שתחי' המכה. ואפי' משונה מראיתו מדם בעילה. תלינן השנוי בתשמיש. ובלא שמשה בזמן הנ\"ל. צריכה בדיקה בקר וערב פן ישתנה הראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופעמים צריכה להיות בודקת</b><br> כל המחוייבת לבדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה</b><br> ל\"מ נ\"ל דר\"ל דבשעת תשמיש נמי צריכה לבדוק פעמים. קודם ולאחר תשמיש. ולהכי לא קא' ד' פעמים. דתשמיש לא פסיקא לי'. ולרמב\"ם הכא רק אבדיקה דלפני תשמיש. דאינו חיוב רק בעסוקה בטהרות. משא\"כ בדיקה שאחר תשמיש שהוא מדינא לכל הנשים. לא נקט לה מתני' דהכא. ולדידיה נראה לי דבדיקה שחרית וערבית. בחדא חשיב להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה</b><br> לטהר מה ששיירה כשתראה דם אח\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובאנשים תקצץ</b><br> לטותא שלא יגע כלל. מחשש חימום והוצאות ש\"ז לבטלה. מיהו זב שבודק למנות ראיותיו ב' לטומאה וג' לקרבן ולמנות ז\"נ ג\"כ משובח:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרשת</b><br> שאינה שומעת ואינה מדברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסומא</b><br> אינה משנה דקיי\"ל בודקת בעצמה ומראת לחברותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנות אותן</b><br> לבדקן ולהטבילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו</b><br> אחר תשמיש. ולרמב\"ם הכא נקט חיובא אפי' אינה עסוק' בטהרות. ולרש\"י ור\"ב דוקא בעסוקה בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצנועות מתקנות להן שלישי</b><br> לרמב\"ם דמתני' בלא עסוקה בטהרות. א\"כ בכה\"ג שפיר רק צנועות בודקות לפני תשמיש. ולרש\"י דבעסוקה בטהרות מיירי. א\"כ בכה\"ג כל הנשים אפי' לפני תשמיש חייבין. רק קמ\"ל דצנועות בודקות בעד נקי שלא בדקה בו עוד. אפי' קודם התשמיש ומכ\"ש אחר תשמיש שיש רבוי שכבת זרע. כולן חייבות לבדוק בעד נקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקן את הבית</b><br> ר\"ל קודם תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שלו</b><br> אפי' שהה מלקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> טומאת ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין קרבן</b><br> חטאת כבועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על שלה אותיום</b><br> מיד אחר תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים מספק</b><br> לתלות תרומה שנגעו ולא לשרפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטורים מן הקרבן</b><br> מחטאת אבל חייבים באשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה</b><br> ר\"ל בכדי שתושיט ידה תחת הכר ליטל העד ותבדק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך</b><br> בראתה אחר שיעור זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה</b><br> רק לטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעת לעת</b><br> למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מטמאה את בועלה</b><br> טומ' ז' כבועל נדה. רק טומאת ערב מד\"ס. כנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה</b><br> להבא אף דכתם נמי מד\"ס. עכ\"פ מסתבר טפי דדם נדה הוא. מדלא נתעסקה בדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן</b><br> בנודע לו שטהורה היתה א\"צ לשאלה אח\"כ. אפי' הגיע וסתה. אם שהה כשיעור שתטבול כיון דוסתות מד\"ס. ס' טבילה מוציא מידי ס' ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאין מן הדרך</b><br> קמ\"ל אף דאין בעלה אצלה. רמיא אנפשה לטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש</b><br> לפניו ולאחריו. ומחר תעיין בכולם. ולא תבדק בעד א'. דשמא תחפם ש\"ז שמבעילות אחרונות טפת הדם שראתה בבדיקות ראשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תשמש</b><br> ר\"ל תבדק העד בכל תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה</b><br> א' תחילת הלילה וא' בסוף הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל משלו חכמים באשה</b><br> בית רחם שלה נחלק לג' מקומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>החדר</b><br> הוא בפנים לצד אחוריה והוא המקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרוזרור</b><br> סמוך לחדר לצד פניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעלייה</b><br> ע\"ג שתיהן ומנוקב לפרוזדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ודם עליי' טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בפרוזדור ספקו טמא</b><br> מספק טמאה טומאה וודאי'. ורק בנמצא מלול העלי' ולפני'. דאל\"כ הוה ליה ס' טומאה דשמא מעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכקרן</b><br> כמו כי קרן עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזוג</b><br> כיין אדום מזוג במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן</b><br> שנשרו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי בשר צלי</b><br> מוחל היוצא ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> ולת\"ק תולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הירוק</b><br> כאתרוג ככל סתם ירוק אם לא סיים ככרתי [כתוס' נדה די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם</b><br> לטמא האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משום משקה</b><br> עכ\"פ הו\"ל דם להכשיר זרעים לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר לא כך ולא כך</b><br> דהרי להכשיר בעינן דם שהנפש יוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדם המכה</b><br> של תחילת שחיטה. וי\"א דהקזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחור כחרת</b><br> מין צבע שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוק מכן</b><br> שחור ביותר מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וה\"ה בכל הדמים. רק כמזוג אפי' עמוק טהור. בלא האדי' יותר ממזוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיהה מכן</b><br> חלש בשחרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכקרן כרכום כברור שבו</b><br> כעלה הברור והמזהיר באדמימות שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבקעת בית כרם</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומציף מים</b><br> נותן כ\"כ מים עד שיהיו צפין ע\"ג העפר וחוזר ומעכירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזוג</b><br> מזוג שאמרנו כיצד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם יש עמה דם טמאה</b><br> נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ואפי' דם בחתיכה. דם חתיכה הוא ולא ממקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ס\"ל א\"א לפתיחת קבר בלא דם מעט ונאבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין שערה</b><br> שער:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין יבחושים</b><br> יתושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תטיל למים</b><br> וישהו כ\"ד שעות בפושרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדמעוטין נינהו אפי' ר\"י מודה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים ורמשים</b><br> שקצים היינו מה שפרה ורבה. ורמש אינו פרה ורבה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה</b><br> ר\"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול\"ג ימי טוהר. ולנקיבה י\"ד ימי טומאה וס\"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י\"ד ימי טומאה ורק ל\"ג ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו ולד</b><br> צורת פנים כשל אדם כ\"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי בשעורא. לר\"מ כולה פנים בעינן לכל הפחות. ולרבנן בעין א' כאדם סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת שפיר</b><br> חתיכה וי\"א שפופרת של ביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא גנונים</b><br> כתולעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חוששת לולד</b><br> דבאין דם טהורה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה מרוקם</b><br> כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ\"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת סנדל</b><br> חתיכה כסנדל. והוא ולד שנתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שליא</b><br> קרום שהולד מונח בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא</b><br> ובטל ברוב בדם לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשב לנקבה בלבד</b><br> כיון דנקיבה וודאי הכא. הרי ימי טהרה וטומאה דזכר מובלעים בהנך דנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> ולד דעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחותך או מסורס</b><br> שיצא שלם אבל דרך רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא רוב ראשו</b><br> דאז ראשו כרובו ואפי' מחותך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיצא פדחתו</b><br> מצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת ואין ידוע מה הוא</b><br> אם זכר או נקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולנדה</b><br> דאין לה ימי טוהר כנדה וטמאה י\"ד יום אפי' נקיים ואסורה למקדש ולקודש עד סוף פ' כיולדת נקיבה. וצריכה טבילה לסוף מ' כזכר ולסוף פ' כנקיבה. למ\"ד טבילה בזמנה מצוה. ודוקא בלא הוחזקה מעוברת דאל\"כ רוב נשים ולד מעליא ילדן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת ליום ארבעים</b><br> לטבילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשב לזכר</b><br> שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולנדה</b><br> דאין לה ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה וזה לארבעים ואחד</b><br> חכמים כת\"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר\"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת\"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נדות מעריסתן</b><br> ר\"ל מקטנותן. דכותיס לא דרשי וי\"ו דואשה לרבות קטנה שראתה דם שתטמא ומתני' ר\"מ היא דחייש למיעוט קטנות הרואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון</b><br> ר\"ל משכבן טמא כעליונו של זב דאמ\"ט אדם וכלים דדינו ככל בועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן בועלי נדות</b><br> דאף דגדולות שלהן נזהרות בדיני נדה. עכ\"פ מדמונין יום שפוסקות בו זיבה לז\"נ נמצא יבעלה נדה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן</b><br> ר\"ל ועוד שהן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>יושבות על כל דם ודם</b><br> אפי' על דם ירוק דטהור לדידן מטמאין אותו וזה קלקולם. שעי\"ז לא תחוש למנות ז' ימי נדה. מראיית דם אדום שתראה תוך ז\"י מראיית הירוק. וכשתטבול תוך ז\"י מראיית האדום יבעל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בגמרא מוכח דאמשכבות דלעיל קאי. דבהכניסן למקדש פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שורפין עליהם את התרומה</b><br> דבנגע המשכב בתרומה תולין. ואילה\"ק הרי כותי כע\"ה דבגדיו אה\"ט שמא ישבה עליהן אשתו נדה. ואת\"ל דמיירי דהמשכב הי' של חבר. עכ\"פ הרי הכותי שדרס עליו. הי' לבוש בגדיו. והו\"ל כנושא מדרס דמטמא למשכב במגע בעודו בחבורין למדרס. והו\"ל לשרוף לתרומה שנגעה במשכב כפ\"ד דטהרות מ\"ה. י\"ל דמיירי כשטבל הכותי הוא ובגדיו. ודרס אח\"כ אמשככ של חבר. או שדרס עליו ערום אחר שטבל דאזלי מני' טומאת נושא בגדי ע\"ה דהרי טבל. וליכא רק חשש שמא תוך ז\"י קודם טבילה. בעל נדה. ולא הועילה לו טבילה. ועכ\"פ הו\"ל ס\"ס ס' לא בעל תוך ז\"י. וס' לא צירף דם ירוק. ולהכי אין שורפין לתרומה שנגעה במשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן</b><br> ה\"ה בסתמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן</b><br> ובסתמא כישראלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם עובדת כוכבים</b><br> דמה כדם בהמה. רק מעיינותיה טמאים מד\"ס. דכזבים הם. רק דם שאינו מעין. דאינו מתעגל ומתאסף תחלה קודם שיצא כרוק ומי רגלים. רק נוטף ויוצא ראשון ראשון. להכי לב\"ש טהור לגמרי דעבדו בה רבנן היכר' דמד\"ס הוא. ולא נשרוף על שאר מעיינותיה תרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם טהרה</b><br> דם טוהר דמצ\"ע טהור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מצורעת</b><br> אע\"ג דמעינותיה טמאין. דם לאו מעין הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי רגליה</b><br> דטמאים ואפ\"ה יש היכר בדם עובדת כוכבים דמד\"ס הוא. מדמטמא לח ולא יבש. דלא כשאר דם נדה דמטמא לח ויבש. ודם טוהר דמצורע' ס\"ל טמא מדאירייתא דרבי' קרא דלהוי כשאר מעין לטמא לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם יולדת שלא טבלה</b><br> אחר שעברו ימי טומאת לידה ז' לזכר וי\"ד לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי רגליה</b><br> אף דמשום דם טומאת לידה א\"א לטמאו דהדי דם טוהר הוא. דביומי תלא רחמנא. וגם משום דלא טבלה עדיין אי אפשר לטמאו כשאר מעיינותיה. דדם לאו מעין הוא. אפילו הכי טמא מדברי סופרים. גזירה אטו קודם ז'. ולהיכר דמדברי סופרים הוא טמאוהו כרוק לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש</b><br> ס\"ל דביומי וטבילה תלי רחמנא. וכל זמן שלא טבל' טמא מצ\"ע כדם טומאת לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ביולדת בזוב</b><br> שהיתה זבה כשילדה דאז צריכה אחר טומאת לידה ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה לח ויבש</b><br> אף אחר עבור ימי טומאת לידה. בלא ספרה ז\"נ. הו\"ל כדם זבה דטמא מצ\"ע מדאו'. ובספרה ולא טבלה פליגי כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקשה נדה</b><br> ה\"ק המקשה לילד בימי נדה נדה. ור\"ל אף דדם קושי דלידה תוך י\"א ימי זיבה טהו'. על כל פנים בראתה ע\"י קושי תוך ז\"י נדה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשתה שלשה ימים</b><br> ר\"ל שראתה ג\"י רצופים מחמת קשוי לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך אחד עשר יום</b><br> של זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושפתה מעת לעת</b><br> ר\"ל ונחה מעת לעת מחבלי לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו יולדת בזוב</b><br> דמדשפתה בין ראיי' ללידה אתגלאי דלאו דם קושי הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו</b><br> ר\"ל אף דשפתה מעת לעת טהורה עד שתשפות לילה שלימה ואח\"כ יום שלם כשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן הדם</b><br> ר\"ל ושפתה שאמרנו אף ששפתה רק מצער. ג\"כ טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה הוא קשויה</b><br> שלא תטמא ע\"י כל דם שתראה בימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אפילו ארבעים</b><br> לבריאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמשים</b><br> לחולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר דיה חדשה</b><br> רק בחודש ט'. טהור דם קושי בימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות</b><br> שסמוך ללידה. ובראתה ג\"י קודם לכן בי\"א ימי זיבה. אפי' מקשה והולכת עד לידה. הו\"ל יולדת בזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקשה בתוך שמונים של נקבה</b><br> שנתעברה אחר י\"ד ימי טומאה והפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דמים שהיא רואה טהורים</b><br> דכל דם שתוך ימי טוהר דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא הולד</b><br> דאז טמאה לידה אפי' בלא ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' אליעזר מטמא</b><br> בראתה תוך מלאת בימי נדה טמאה דמדבא בקושי. לאו דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לר' אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי</b><br> ר\"ל בשאר יולדת דבראתה ג\"י בימי זוב בלי קשוי דטמאה זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקל בדם הקושי</b><br> בראתה ג\"י בקשוי טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שהקל בדם השופי</b><br> כימי טוהר דבראתה בהן. אפי' בימי נדה בלי קשוי טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו דין שנקל בדם הקושי</b><br> אף בילדה בנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן דיו לבא מן הדין</b><br> דהיינו קושי דתוך מלאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות כנדון</b><br> ר\"ל כקושי דעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אחד עשר יום</b><br> שאחר ז\"י נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טהרה</b><br> וא\"צ לבדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבה לה ולא בדקה</b><br> אף בימי נדה שצריכה לבדוק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שעת וסתה ולא בדקה</b><br> אף שבדקה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו טמאה</b><br> דחזקה אורח בזמנו בא ובבדקה תוך שיעור וסת אח\"כ טהורה [ש\"ך קפ\"ד סקכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ימי הזב</b><br> שצריך ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושומרת יום כנגד יום</b><br> בראתה יום א' או ב' בי\"א ימי זיבה שומרת יום מחרתו בטהרה. ואף שמותרת לטבול משתנץ החמה טמאה לבעלה כל היום. שמא תראה ותסתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טומאה</b><br> בלא בדקה שחרית וערבית מדהוחזקה לראות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יוצא דופן</b><br> ולד שיצא על ידי חתך שבדופן האשה ונתרפאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין יושבין עליו ימי טומאה</b><br> שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וימי טהרה</b><br> דם טוהר שלשה ושלשים לזכר ששה ושמונים לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליו קרבן</b><br> קרבן לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנשים מטמאות בבית החיצון</b><br> משיצא הדם מהמקור. אף שנתעכב מכותלי פרוזדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר דם יהיה זובה בבשרה</b><br> אף שעדיין הדם בבשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו</b><br> ונעקר ש\"ז מגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז באמה</b><br> כדי שלא יצא הש\"ז לחוץ עד שיבלע התרומה. ואף דבאנשים תקצץ כרפ\"ב הכא כבר נעקר. ואינו חוזר ומתחמם מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים</b><br> זוב וש\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפחות מכן</b><br> היינו לאדם שיצאו ממנו ולנוגע צריך כעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוקת בת יום אחד</b><br> שראתה דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאה בנדה</b><br> ז\"י ראשונים שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה</b><br> ר\"ל בראתה ג\"י רצופים אחר ז\"י משנולדה. ודוקא בראתה כבר ראיי' ראשונה ביום הראשון שמימי נדה. דאל\"כ זיבה בלא נדה תחילה לא משכח\"ל. ולרמב\"ם מיירי אפי' לא ראתה תחלה. ועיי' פתיחה סי' ע':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטמא בטמא מת</b><br> בנגע במת. נ\"ל דנקט במת מדמצוי טפי שיטמא בטומאת אהל עם המת. משא\"כ שיטמא במגע או במשא של שאר טומאות אינו מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזוקק ליבום</b><br> בנולד קודם מיתת אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוטר מן היבום</b><br> בנולד אחר מיתת אביו ומת ומותרת להנשא. לאפוקי בעודה מעוברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכיל בתרומה</b><br> לישראלי' אלמנת כהן. ואף דבל\"ז אסורה בתרומה מצד טומאת לידה. תי' א\"מ הגזצוק\"ל דנ\"מ שיאכלו עבדי נ\"מ שלה. ולבנו ותלמידו נ' לעניין לפטר' מקרן וחומש. דמצד איסור תרומה מותרת אפי' לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל מן התרומה</b><br> לא מיירי בכהנת אלמנת ישראל. דא\"כ גם משנתעברה נפסלה כבר. רק מיירי בכהן שמת והניח בנים כשרים וחלל אחד. נפסלו העבדים שירשו מחמת חלקו של חלל זה שהוא בן יום א'. משא\"כ עובר אין לו זכיי'. גם בל\"ז לאחיו יש וודאי זכיי' ועובר ס' נקיבה אין ספק מוציא מידי וודאי. כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוחל ומנחיל</b><br> חדא קתני נוחל מאמו להנחיל לאחין מאב כשמת הולד משא\"כ מעוברת שמתה עם עוברה מחמת חולי [ודו\"ק] ולד מיית ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההורגו חייב</b><br> משא\"כ עובר עד שיצא ראשו דאז הו\"ל כנולד. [וע\"כ רק בכלו לו חדשיו וכדמסיק וזה אינו מצוי. דאע\"ג דיש עדים על הביאה מאן יימר שנתעברה מאותה ביאה ולא מאח\"כ אין אפוטרופס לעריות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחתן שלם</b><br> שדרך להתאבל עליו ביותר כשמת. כן חייב גם עליו רב\"א. ודוקא בוודאי כלו חדשיו. שבעל ופירש ובמסופק. דוקא במת אחר ל' יום חייב [שע\"ד ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה</b><br> במסרה אביה לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בא עליה יבם קנאה</b><br> להיות כאשתו לכל דבר ולקנות נכסי אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין עליה משום אשת איש</b><br> בקבל אביה קדושיה ובא עליה אחר נהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה את בועלה</b><br> מי שבועלה נדה טמא ז' לטמא משכב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא משכב תחתון כעליון</b><br> כעליון של זב דאינו מטמא אדם וכלי' משא\"כ בפחותה מבת ג\"ש. אינו רק כנוגע כנדה וטמא רק טומאה ערב. ואמ\"ט אדם וכלים כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשאת לכהן תאכל בתרומה</b><br> בהשיאה אביה מותרת אפי' בתרומה דאו'. ובאמה ואחיה מותרת על כל פנים בתרומה דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עליה אחד מן הפסולים</b><br> לכהונה כעבד נתין ממזר עובד כוכבים חלל וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסלה מן הכהונה</b><br> מלהנשא לכהן ומתרומת אביה אם היא כהנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכן כנותן אצבע בעין</b><br> שבתוליה חוזרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה</b><br> כלעיל סי' כ\"ג ואף דאין קניין לקטן הכא משמיא אקנוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נותן גט עד שיגדיל</b><br> דאין כח בגט של קטן להפקיע קדושי אחיו דאורייתא. אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט וחליצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא בנדה</b><br> נטמא טומאה ז' כשבעל נדה משא\"כ בפחות מט' שנים אינו רק כנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל</b><br> אם מפסולי כהונה הוא ובעל אשה נפסלה מתרומת אביה ומלהנשא לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מאכיל בתרומה</b><br> אם הוא כהן ובעל יבמתו. וכ\"ש בנשא אשה דעלמא דנשואין לית ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח</b><br> ברבעה ע\"פ ע\"א או בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונסקלת על ידו</b><br> ביש עדים והא דלא נקט הכי גם בתנוקת. ה\"ט מדלא שכיחא. וכוונתי ת\"ל לרכ\"מ פ\"ד מאיסורי מזבח. ורב\"א תי' דוקא בתנוק נסקלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין</b><br> בידעה לשם מי נדרה והקדישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין</b><br> בהביאה ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שתים עשרה</b><br> בבדקוה מקודם ולא ידעה הדר בדקינן. ולא אמרינן בכה\"ג יום א' בשנה חשיב שנה. דזה רק בתלוי רק בזמן כפרקן סי' נ\"ב. משא\"כ הכא דתלוי בחיזוק שכלי. וה\"ה בתלוי בחיזוק הגוף כגון יום ל' לולד אדם וח' לבהמה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרן נדר והקדשן הקדש</b><br> ולא אמרינן שוטה היא מדאין בה סי' שוטה [כחגיגה ד\"ג]. גם בל\"ז הרי אתא לכלל דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגה</b><br> תאנה שלא נתבשלה ור\"ל שאין לה עדיין סי' בדדי' ושערות. דעדיין היא קטנה וכ' רב\"א דאשה בבית אביה נמשלת לתאנה. כמ\"ש נוצר תאנה יאכל פרי' דפירותיה אין נלקטין כאחת [כריש פאה] ה\"נ אביה אוכל שבח נעורים אחת אחת דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה. וכשנשאת נמשלה לגפן כמ\"ש אשתך כגפן פורי'. דאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. וכיון שהיא בירכתי ביתך גלמודה. בניך כשתילי זיתים מרובים. כך נראה לי. וענ\"ל דלהכי השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כיבמות פ' הבא על יבמתו כיין ישמח לבב אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בוחל</b><br> תאנה הקרוב להתבשל. הכי נמי מדיש לה סי' קצת בדדי'. ידוע דכבר סי' התחתון מיהר לבוא. ואז היא נערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצמל</b><br> נוטריקון יצאת מלאה שסי' מובהק שבדדי' מעיד שכבר בגרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגה עודה תנוקת</b><br> דינה כקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו סימניה</b><br> של צמל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד</b><br> כשיגדיל כ\"כ עד שיכפיל על החזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא אומר משיטו הדדים</b><br> גדול יותר מקמט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת</b><br> ראש הדד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ</b><br> הכפתר שהתינוק יונק בו. ופיטום סביב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוהא לחזור</b><br> ובא' מסי' הללו הו\"ל גדולה לחומרא ולא לקולא. עד שיהיו בה כל הסימנים הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת עשרים שנה</b><br> ר\"ל בר י\"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה</b><br> לפטרה מחליצה וייבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא אילונית</b><br> ר\"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר\"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר\"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה\"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי\"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה\"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה\"ע קע\"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו\"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל\"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה\"ע קנ\"ה נזי\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בא סימן התחתון</b><br> ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא בא העליון</b><br> סי' בוחל שבדדים פ\"ה מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר</b><br> לרבנן דפליגי אר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת</b><br> ס\"ל אף דמסתמא סמכינן דכבר בא התחתון עכ\"פ היכא דהובדקה ולא נמצא התחתון. עדיין קטנה היא. ור\"מ חייש למיעוט קטנים שהן סריסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים או חולצת</b><br> דתלינן שנשרו השערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מתיבמת</b><br> דיבום יש אפי' בוודאי קטנה. דלא חיישי' למיעוט איילונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון</b><br> אילה\"ק מה אפשר הרי ודאי כך הוא י\"ל דאפשר נמי שיבואו כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מכניס</b><br> דקיי\"ל כ\"ח שלם שניקב נקב גדול. שכשמניחו על המים. המים נכנסים בו. פסול למי חטאת. ובהי' מיוחד למשקין אמק\"ט כרפ\"ג דכלים. משא\"כ בניקב רק בכמוציא משקה עדיין שם כלי עליו. דמשתמש בו ע\"י גיסטרא שמעמיד תחת הנקב לקבל מה שיזוב מהנקב. משא\"כ גיסטרא ור\"ל שבר כ\"ח שיש לו תוך אף דמק\"ט. עכ\"פ בניקב אפי' רק במוציא משקה. נתבטל מתורת כלי. דאין אומרים הבא גיסטרא להעמידה תחת גיסטרא. וה\"פ דמתני' כל כ\"ח שניקב בכונס משקה כ\"ש שמוציא משקה. ופסול נמי כשנעשה גיסטרא. אבל בניקב רק במוציא משקה. אינו מכניס משקה. ולא נתבטל מתור' כלי רק כשנעשה גיסטרא ולא בעודו שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בו עצם</b><br> ומחשב אבר לטמא באהל אפילו אין בו כזי' בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בו צפורן</b><br> ואין מטמ' באהל באין בו כזי' בשר ודוקא כשהוא יתרת אצבע. דאל\"כ אפי' באין בו צפורן ולא כזית בשר מטמ' באהל כשיש בו בשר גיד ועצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיטמא מדרס</b><br> כל שראוי לק\"ט ממדרס הזב שאין א\"ל לזב עמוד ונעשה מלאכתנו כפתיחה סי' כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא טמא מת</b><br> נעשה ג\"כ אה\"ט בנגע בטמא מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מיטמא מדרס</b><br> באינו מיוחד למשכב ומושב שא\"ל לזב עמוד ונמ\"ל. לפיכך בנעשה מדרס הזב אינו רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו ראוי לדון דיני נפשות</b><br> כגון ממזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו כשר לדון</b><br> כגון סומא בא' מעיניו ור\"מ היא דס\"ל דמקשינן ריבים לנגעים. דפסול משום לכל מראה עיני הכהן. ולרבנן לא מקשינן מדכשר גמר דין בלילה. משא\"כ בנגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב במעשרות</b><br> כגון כל אוכל שאינו גדולי קרקע ואף דחייב במעשר בהמה אין בו טבל כהר\"ב פ\"ג דשקלים מ\"א. ובכורות פ\"ט מ\"ה ומ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייב בפאה</b><br> כל שהוא אוכל. ונשמר שאינו הפקר וגדולו מהארץ למעוטי כמהין ופטריות. ולקיטתו כאחת למעוטי תאנים. ומכניסו לקיום למעוטי ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב בפאה</b><br> דבמעשר לא בעי תרתי בתרייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייב בראשית הגז</b><br> כבשים ואילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב במתנות</b><br> זרוע לחיים וקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב בראשית הגז</b><br> כבקר ועזים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש לו ביעור</b><br> שחייב לבערו מהבית מפירות שביעית. כשכלה לחיה מהשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו שביעית</b><br> נוהג בו גם קודם זמן ביעור קדושת שביעית. שחייב להפקירו בעודו במחובר ואסור לסחורה ולמלוגמה ולאפיקטויזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו ביעור</b><br> כגון מין שאינו כלה לחיה בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש לו קשקשת</b><br> שופפען:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו סנפיר</b><br> פלאסספעדערן. ואין צריך לבדוק אחריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת</b><br> ככל דג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו טלפים</b><br> פרסותיו סדוקות. וטהור בלי בדיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו קרנים</b><br> חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין טעון ברכה לאחריו</b><br> ככל ברכת מצות. דמברך עובר לעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוקת שהביאה שתי שערות</b><br> אחר שנים עשר שנה ויום אחד. דמקמי הכי שומא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן תנוק שהביא שתי שערות</b><br> לאחר י\"ג שנה ויום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות</b><br> דמקמי הכי קטן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקיף זקן התחתון</b><br> דבתר הכי הו\"ל איש ולא בן. וכתיב בן סורר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה</b><br> ומש\"ה אמרו זקן סתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה יכולה למאן</b><br> אפי' לא בא עליה אחר שהגדילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר עד שירבה השחור</b><br> ברבוי שערות ובבא עליה אחר שהביאה ב' שערות אפי' ר\"י מודה דאינה ממאנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שערות</b><br> שחורות"
+            ],
+            [
+                "<b>האמורות בפרה ובנגעים</b><br> ב' שערות לבנות, הוא סי' טומאה בנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמורות בכל מקום</b><br> לסי' גדנות בבן ובת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר כדי לקרוץ</b><br> לאחוז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בציפורן</b><br> הוא שיעור הפחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר כדי שיהו ניטלות בזוג</b><br> הוא שיעור רבה. וי\"א איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה כתם</b><br> שמצאה כתם אדום בחלוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו מקולקלת</b><br> דלא ידעה מתי ראתה ומאימתי יתחילו י\"א ימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוששת משום זוב</b><br> דבעברו עליה ג\"י זיבה משלבשתו, והכתם הוא כשיעור ג' גריסין ועוד. אמרינן ג' ראיות היו בג' ימים, כ\"א כגריס ועוד, והו\"ל זבה גדולה וצריכה ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין בכתמים משום זוב</b><br> אפילו במצאה ג' כתמים. ודוקא בחלוק א', אבל בלבשה ג' חלוקים בג' ימים ומצאה כתם בכ\"א. ומכ\"ש בראתה דם ב' ימים, ובג' מצאה כתם. מודו דחוששת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה יום אחד עשר</b><br> שהוא סוף ימי זיבה ולמחר התחלת ימי נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין השמשות</b><br> דהו\"ל ספק יום ספק לילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלת נדה וסוף נדה</b><br> ה\"ק בין השמשות זה הוא בין סוף זיבה לתחלת נדה. או שראתה בבין השמשות שבין סוף ז' ימי נדה לתחלת י\"א זיבה. ומדראתה בבי\"הש הו\"ל ס' נדה ס' זיבה, ובכ\"א חומר וקולא, דנדה שראתה יום א', טמאה עוד ששה ימים. ואפי' הם נקיים. וטבילתה אינה קודם ליל ששייך לח'. משא\"כ בראתה א' מי\"א ימי זיבה. א\"צ רק שמירת יום א' טהור. וטבילתה ביום שתספר. משתנץ החמה. וקולא דבראתה ג\"י רצופים בימי נדה סגי בספירת עוד ד' ימים ואפי' כולן אינן נקיים. בפסקה לראות קודם ליל ח' טובלת בלילה, משא\"כ בזיבה בכה\"ג צריכה ז\"נ ועיין פתיחה סי' ע'. והכא נמי אם ראתה ב' ימים רצופים קודם אותה ראייה שביה\"ש. או ב' ימים אחר אותה ראייה. לא ידעינן לאיזה מהן נצרף אותה ראייה אם לזיבה והו\"ל זבה גדולה. או לנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום ארבעים לזכר</b><br> ר\"ל דראתה אז בבי\"הש. דהו\"ל ס' דם טוהר ספק דם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טועות</b><br> וכל מקום שהיא ס' זבה גדולה. מביאה קרבן ואינו נאכל. ומפורש יותר בפ\"ב דערכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות</b><br> ר\"ל הטועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקנו את הפקחות</b><br> ר\"ל דברואה כל ימיה. יום א' טהור וא' טמא, ותמיד ראייתה ביום. הו\"ל בראייה ראשונה נדה וטמא' ז\"י. ובליל ח' טובלת ומותרת עד יום ט' שהוא יום ב' מי\"א ימי זיבה. וכשתראה בו, תמנה יום י' כנגדו. ומשמשת לערב. ושוב תראה בי\"א ותמנה י\"ב כנגדו וכו'. נמצא שבכלות י\"ח יום. שהוא יום י\"א שמימי זיבה. שמשה ד' לילות בסירוגין. אחר שהתחילה לראות זיבה, ואח\"כ חוזרת לימי נדות. וחוזרת חלילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל הזוב והניע</b><br> ריר היוצא ע\"י שיעול. וי\"א ליחת החוטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשרץ</b><br> כל זמן ששדרתו קיימת והעצמות מחוברות בה נקרא לח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפושרין מעת לעת</b><br> אם חוזרים תז\"ז להיות לחים, טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור</b><br> מלטמא בכזית. אבל מטמא כרקב. במלא תרווד:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא במבוי</b><br> וספק נגע בו. דהו\"ל ס\"ט ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שעת כבוד</b><br> שאז בסתמא בדקוהו. ולא היה עדיין וכ\"ה גם בשעת כבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא למפרע</b><br> כל טהרות שנגעה האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר היבש מטמא למפרע</b><br> דמדהואיבשאפשר דמיד אחר כיבוד נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח</b><br> ולא משעה שא\"א שיהיה לח עדיין. ודוקא שרץ, דאי\"ל דנפל מזמן מרובה. והשתא נפלו עליו מים ונתלחלח. דא\"כ אמרטוטי אמרוט. אבל כתם אפי' נמצא לח. מטמא למפרע. דדלמא מזמן מרובה הוא והשתא נתלחלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאי\"ל שהן מישראל. שהרי מצניעים כתמיהן. ועכו\"ם אף שהן כזבים מד\"ס. אכתמיהן לא גזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטועין</b><br> ר\"ל מדיש שם גרי אמת שחזרו לטעותן. ואלו לא צניעי בכתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאין מבין העכו\"ם</b><br> נ\"ל דר\"ל כתמים לחים שנמצאו במדורות הגוים. דביבשים אפי' ודאי מאשה נדה. טהור אפי' לב\"ה. כפ\"ד מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דלא גזרו אכתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבין ישראל ומבין הכותים</b><br> ר\"ל כתמיהן הנמצאים בגלוי בעיר שישראל וכותים דרין בתוכה. אבל לא נכרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> דס\"ל כותים לא מצנעי כתמים. ומדגרי אמת הן להכי טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נחשדו על כתמיהן</b><br> לזרק בגלוי, ותלינן בדם בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתמים הנמצאים בכ\"מ</b><br> בערי ישראל דמצנעי כתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסביבות בית הטומאות</b><br> שמשתמשין שם בנדותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהם קוברין שם את הנפלים</b><br> לפי שעה. ושמא לא פנוהו אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו קוברין</b><br> לנפלים כלל. דבדיניהם א\"צ קבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים</b><br> כותים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לומר קברנו שם את הנפלים</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דשורפין תרומה על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לא קברנו</b><br> אף דלא חיישו אלפני עור לא תתן מכשול. י\"ל דמיירי בראינו כהן כותי עומד שם ואוכל תרומה. דגם כהנים נתערבו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בכרה</b><br> שבכרה כבר ואין זה ולד בכור. והוא שגזזו לולד או עבד בו בפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא בכרה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דנאמן לחייב לישראל ליתן לכהן לכשתלד מדאיכא נמי חזקה דמעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים על ציון קברות</b><br> לציין הקברות. דאף דמד\"ס הוא. כיון דרמיזא בקרא זהירי בי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נאמנין לא על הסככות</b><br> אילן המיסך על הארץ. וידוע קבר תחת אחד מענפיו אינו נאמן הכותי. תחת איזה מהן נקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הפרעות</b><br> ר\"ל וכ\"כ באבנים היוצאות מהגדר. וידוע קבר תחת א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הבית הפרס</b><br> שדה שיש בו קבר והתחיל לחרוש מהקבר ק' אמה למזרח או למערב או לשאר צד, כל עפר ההוא מטמא במגע ומשא, שמא נתגלגל עצם כשעורה לשם. ואינו נאמן כותי שלא נחרש:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי תחומין ויי\"נ דג\"כ א\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כנגד בית התורפה</b><br> ערוה. ולשון בזיון הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עקבה</b><br> אפילו מה שנוגע מכף בקרקע. דכשישיבתה כישמעאלים. אפשר לדם לנטף שם [כפרישה י\"ד ק\"צ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ראש גודלה</b><br> דבהלוכה מתרמי נגד ערוה. ודם נוטף לשם. וכ\"ש שאר פיסת הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שוקה ועל פרסותיה מבפנים</b><br> כל שאפשר להדביקם יחד נקרא מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הצדדין מכאן ומכאן</b><br> ר\"ל אחורי שוק ולפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן החגור ולמטה</b><br> אפי' דצדדים. דכתונת שאני דמתהפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> דנמצא סמוך לכתף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כפליום</b><br> מטפחת שכסתה בו ראשה, ודוקא בלא קשרתו. דאפשר שיתגלגל נגד הערוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה</b><br> הכתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגה מאכולת</b><br> כינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כמה היא תולה</b><br> בכינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול</b><br> שיעורו רפ\"ו דנגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף ע\"פ שלא הרגה</b><br> פליג בהא את\"ק והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה בבנה או בבעלה</b><br> בשכבו אצלה ויש בהן מכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע</b><br> ר\"ל שאפשר שסר הקרום מהמכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו הן וחייתה</b><br> נתרפא קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם ולא כתם</b><br> ורק מד\"ס הוא ותלינן להקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד</b><br> מטלית בדוק שבדקה בו בלילה אחר תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגול טהור</b><br> עד כגריס תלינן במאכולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך טמא</b><br> אפילו פחות מכגריס ועוד. מדבדקה בו ודאי. ושאר כתם שמצאה. אפי' משוך צריך כגריס ועוד. והלכה כראב\"צ [י\"ד ק\"צ סל\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה שהיא עושה צרכיה</b><br> השתינה בספל וכן באו\"א כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וראתה דם</b><br> בספל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה</b><br> דבעומדת א\"א לה להטיל מים בכח. ועי\"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא\"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל\"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א\"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ\"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י\"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ\"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש\"מ עם מ\"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי\"ל [י\"ד קנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר</b><br> אף דהכא כ\"ש מרישא מדאיכא הכא ס\"ס. קמ\"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר\"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השאילה חלוקה לנכרית</b><br> גדולה. שראוייה לראות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לנדה</b><br> ואח\"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה תולה בה</b><br> דנדה או עכו\"ם לא תתקלקל ע\"י שתתלה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שישבו על ספסל אחד</b><br> זו אחר זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבו על ספסל של אבן</b><br> דאמק\"ט וה\"ה כ\"ח מגבו ומטלית שאין בו גע\"ג אצבעות. וקיי\"ל כוותי' [י\"ד ק\"צ ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת</b><br> דבוקות יחד ורגליהן משולבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתיהן טהורות</b><br> ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה\"ה בבדקה בכה\"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס\"נ ונ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולות זו בזו</b><br> בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א\"ע כולן טהורות. ומכ\"ש בלא בדקו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא היו ראויות לראות</b><br> שכולן מסולקות דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין אותן כאילו הן ראויות</b><br> וכולן טמאות [שם סנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת</b><br> ואינן משולבות. יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הפנימית</b><br> ר\"ל אותה ששכבה סמוך לקיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אימתי</b><br> רק ב' החיצונות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שעברו דרך מרגלות המטה</b><br> ולא עברה פנימית על מקום הדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם עברו שלשתן דרך עליה</b><br> שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> וקיי\"ל כר\"י [שם ס\"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז\"בז כסי' י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> ולא מחלקינן בין באו לשאול בב\"א או בזה אחר זה כטהרות פ\"ה מ\"ה? עי' ש\"ך י\"ד קי\"א ס\"ק טו וע' מ\"שכ י\"ד ש\"ך ק\"צ סקנ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגל טמא</b><br> שיש שם כזית ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לבתולה</b><br> קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא\"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה סמנין מעבירין על הכתם</b><br> להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע\"י כולן. מיהו ע\"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתר</b><br> מין קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובורית</b><br> בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטבילו</b><br> להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר או שדיהה</b><br> שחסר מאדמימותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך להטביל</b><br> להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שלא טעם כלום</b><br> שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש</b><br> שנחלק האוכל מהקליפה שע\"ג מנפשה. ר\"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי רגלים שהחמיצו</b><br> ששהו ג' ימים והסריחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך לכסכס</b><br> לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבירן שלא כסדרן</b><br> שלא כסדר שנמנו במ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עשה ולא כלום</b><br> לא לבדיקה כנ\"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> ברפ\"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפהקת</b><br> געהנען וי\"א רענגען:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעטשת</b><br> למעלה או למטה [ש\"ך סי' קפ\"ט סקנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוששת בפי כריסה</b><br> שכואב נגד טבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשפולי מעיה</b><br> נגד פי רחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושופעת</b><br> ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמין צמרמורת</b><br> שוידער:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כיוצא בהן</b><br> שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות</b><br> בתחלת העטושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> כשראתה דם אח\"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסתות</b><br> דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר כל היום שלה</b><br> דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי\"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י\"ד קפ\"ט סקל\"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ\"ב ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מטהרת הוסת</b><br> שקבעתה ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתעקר ממנה ג\"פ</b><br> אבל וסת שקבעה רק פ\"א נעקר בפ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים בבתוליהם</b><br> לענין טענת בתולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאין בה יין הרי זה דורקטי</b><br> דור קטוע מלהוליד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תינוקת שלא הגיע זמנה לראות</b><br> זמנה הוא בי\"ב שנה ויום א' והביאה ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א נותנין לה ד' לילות</b><br> כל ד' לילות ראשונות שתבעל לחתן. ואפי' מפוזרות, תולה דם שרואה אז, בדם בתולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א עד שתחיה המכה</b><br> שתתרפא מכת הבעילה. וזה ניכר באם שותת דמה כשעומדת ולא ביושבת. או בשותת כשיושבת על דבר קשה. משא\"כ בשותת כך וכך. דם נדה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע זמנה לראות</b><br> ולא ראתה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א עד מוצאי שבת ד' לילות</b><br> דהרי בתולה נשאת ביום ד'. ונבעלה תחלה ליל ה'. וה\"ה מפוזרות כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א כל הלילה כולה</b><br> ואפי' בעילות הרבה מותרת. ובז\"הז בועל בעילת מצוה ופורש ואפי' באבר חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין השמשות לא הפרישה</b><br> לא בדקה א\"ע להפריש בטהרה. וטבלה ליל ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא בחזקת טהרה</b><br> בימים שבין טבילה לראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה מעת לעת</b><br> ארישא קאי דעכ\"פ מטמאה מע\"לע למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה</b><br> או:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין השמשות</b><br> של ליל ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה</b><br> ודוקא בב' לנדתה, אבל בדקה בא' לנדתה ולא הפרישה ב\"הש לא מטהרי רבנן. דמדהוחזק מעין פתוח. בדיקה זו לאו מלתא היא. דודאי תראה עוד באותו יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה</b><br> שצריכים ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבדקו עצמן</b><br> אחר שהפסיקו בטהרה אתמול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ראשון</b><br> מז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר אין להם אלא יום א' ויום ז' בלבד</b><br> ומונה עוד ה' נקיים, וקי\"ל כר\"א [י\"ד קצ\"ז ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במשא</b><br> בש\"ס מקשה אטו כל מת מי לא מטמא במשא. אלא מאי במשא במסמא. ונ\"ל דלא הוה מצי לתרץ דמיירי בהיה הטומאה למטה וטהרה למעלה. דבכה\"ג רק זב מטמא כפתיחת סי' כ\"א. ליתא. דסתם משא היינו בנשא הטהור לטומאה. ובכה\"ג זב ומת שוין. גם לא מצי לתרץ דמיירי בהיה התחתון כלי הראוי למשכב ומושב. דבכה\"ג ג\"כ אין המת מטמא אותו. כשלא נגע בו ולא האהיל עליו כר\"ב פ\"ה דזבי' מ\"ג. ג\"כ ליתא. דמדלא נקט משכב ומושב. ונקט משא משמע שהי' תחתיו אדם. שראוי לקבל טומאת משא. וע\"ז מקשי הש\"ס. הרי בכה\"ג מת וזב שוין. ומשני מאי משא אבן מסמא. ור\"ל דמיירי שתחב אדם טהור אצבעו תחת האבן שמת מונח עליו. נטמא. משא\"כ מת אחר לא נטמא בכה\"ג. אבל ודאי מדדינו כזב חי. מטמא גם משכב ומושב. אבל תמוהין דברי רש\"י שם. שכ' דמיירי שהי' האבן ע\"ג כלים והמת ע\"ג האבן ואין זה משא הואיל ואין ראוי האבן להטלטל עמו. וכן העתיק כאן הר\"ב בלשונו. ומשמע דבהי' ראוי האבן להטלטל נטמא גם ממת. וזה תמוה. דהרי אין כלי נטמא כשנשא למת כמ\"ש רש\"י גופי' (שבת דפ\"ג ע\"ב) וכ\"כ ג\"כ הר\"ב גופי' כלים פ\"א מ\"ב. ותו אי בהי' התחתון כלי מיירי. א\"צ לאוקמא שהי' אבן מסמא ביניהן. דגם בהופסק בדבר אחר אין המת מטמא אותו. וצ\"ע. אמנם גזרו בהנך ד' שמתו דלטמאו כאילו הן חיים. גזירה שמא יטהרו גם מתעלף הדומה למת וכ\"ה ברש\"י שם בד\"ה גזירה. אבל אין לומר שמא יטעו ויסברו שמת. ליתא דהרי גם בפקוח נפש אין בודק רק עד חוטמו (כיומא פ\"ה ע\"א) ומכאן תשובה לקושית הרופא מהו' הירץ שלעזינגער זצ\"ל בספר שאלת חכם בענין הלנת מתי'. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימוק הבשר</b><br> דאז לא אתו תו לאחלופי עם זב מתעלף:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם שמת טהור מלטמא במשא</b><br> ר\"ל מסמא. אף דמחיים מטמא באבן מסמא כזב. מד\"ס הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים כל הנשים מתות נדות</b><br> ר\"ל דינן כאילו מתו כשהיו נדות. לטמא בגדים שפשטו סמוך למיתתן. דכשיטבלו רק אמתות נדות יתביישו נדות חיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם</b><br> לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה משום כתם</b><br> ר\"ל במשהו כנדה, וא\"צ רביעית כמת. דכבר טמא הי' במקור בחייה. משום דם נדה, דמקור מקומו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה באוהל</b><br> אם הי' רביעית. מדנעקר ממקור לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה משום כתם</b><br> מדנעקר מחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר</b><br> דהיינו משטבלה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקבה. דהו\"ל טבו\"י ארוך ל\"ג יום לזכר וס\"ו לנקבה. דדינה כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מערה מים לפסח</b><br> ר\"ל לרחוץ הפסח. דמדאינה נוגעת רק בכלי. שני א\"מט כלי. ובמים לא תגע. דחולין שעל טהרת קודש כקודש דמי. ואף דיש משקה טופח ע\"ג כלי. שנעשה בנגיעתה ראשון. אינו חוזר ומטמא לכלי. דדוקא שאר משקה ראשון מטמא כלי מגזירת משקה זב וזבה שהוא אב. משא\"כ משקה שנפסל מטבו\"י א\"מט כלי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים</b><br> ר\"ל החמירו בחדא שיהיה דינה כנוגע בטמא מת דהו\"ל ראשון. והקילו בחדא דרק לקדשים מטמאה. אבל לחולין שעל טהרת קודש לאו כקודש דמו. והיינו דמקשה בש\"ס רישא לסיפא. דכיון דבסיפא החמירו איך הקילו בהא. כך נ\"ל ודלא כרב\"א שמחק גי' הספרים. והק' בתוי\"ט אמאי דנקט מתני' ט\"מ. ולא נקט כמגע נדה. ונ\"ל מדמגע נדה אב הטומאה אפי' באוכלין, קודם שפי' מטומאה כזבי' פ\"ה מ\"ב. להכי לא פסיקא לי'. משא\"כ מגע ט\"מ לעולם ולד כלשם מ\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א אף כטמא מת</b><br> שהוא א\"הט ומטמאה לכלי שמערת בו לפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שהיא אוכלת במעשר</b><br> ככל טבו\"י טבל ועלה אוכל במעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה</b><br> ואינה קורא שם עד שהניחתה לכלי. דטבו\"י א\"מט חולין הטבולים לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b><br> ר\"ל מקרבת הכלי שהחלה בה להעיסה לתרום מהמוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טהור</b><br> דמשקין של טבו\"י טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א צריכה טבילה באחרונה</b><br> בליל שמנים. ככל יולדת שטבילתן בלילה. ולמחר יהי' לה הע\"ש לאכול בתרומה ליל פ\"א ולכנס למקדש. וטעם טבילה זו מדהסיחה דעתה בין טבילה ראשונה להע\"ש שלאחר ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א אינה צריכה טבילה באחרונה</b><br> מיהו מודו. דצריכה טבילה למגע קודש. ככל מחוסר כפורים. דקודם הבאת קרבנותיו אסור ליגע בקודש עד שיטבול ואח\"כ עכ\"פ אסור לאכל עד שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשה</b><br> שראתה ביום י\"א של ימי זיבה. והוא סוף ימי זיבה. והרי אף ע\"ג דראיות שבימים שאח\"כ שהן ימי נדות. א\"מצ לראייה זו שתהי' זבה גדולה ע\"י צרופן. עכ\"פ ע\"י ראייה זו אסורה לבעלה עד שתשמור מחר בטהרה. והיא לא שמרה וטבלה היום ושמשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מטמאין משכב ומושב</b><br> אפי' הבועל. דהו\"ל כבועל שומרת יום. דס\"ל גם יום י\"א בעי שימור. מיהו משכב בועל קיל ממשכב נבעלת. כפתיחה סי' כ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין בקרבן</b><br> דהו\"ל כבועל זבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א פטורין מן הקרבן</b><br> דס\"ל יום י\"א לא בעי שימור. מיהו מד\"ס טמאים משום גזירה תוך י\"א. אבל קרבן לא. דהו\"ל חולין בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה</b><br> דמדהו\"ל שימור קצת שרי. ותוך י\"א אסור בכה\"ג שמא תראה ותסתור. משא\"כ הכא אינו מצטרף נדה לזיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מטמאין משכב ומושב</b><br> מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א הרי זה גרגרן</b><br> להוט לחטוא. ויבוא לבעול גם תוך י\"א. ועכ\"פ טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ברואה בתוך י\"א יום</b><br> ואפי' ביום י' דא\"א לבוא לידי זיבה גדולה על ידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו תרבות רעה</b><br> שמא תראה אח\"כ ותסתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגען</b><br> לטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעילתן</b><br> לקרבן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c6bda69a18e6818077cca94c147abf26da37d749
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1303 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Niddah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Niddah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שמאי אומר כל הנשים</b><br> אפי' אינה מד' נשים דלקמן במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיין שעתן</b><br> דבראתה דם. א\"א דנתעכב ברחם. והרי מטמא בבית החיצון. ותטמא לתרומה שנגעה למפרע. דא\"כ יחוש גם הבעל לפרוש מאשתו שמא תראה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלל אומר מפקידה לפקידה</b><br> כל תרומות שנגעה למפרע משעת בדיקה האחרונה שמצאה א\"ע טהורה עד שעת ראיי' דם כולן טמאים. אבל לבעלה אמ\"ט למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו לימים הרבה</b><br> בין בדיקה לראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא מעת לעת ממעט על יד</b><br> ר\"ל אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפקידה לפקידה</b><br> אם בין בדיקה לראיי' טפי ממעל\"ע. טמאה מעל\"ע למפרע מדאינו אלא קנסא. על שעברה אתקנת חכמים לבדוק בבוקר ובערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת</b><br> דאם מעל\"ע טפי. טמאה רק עד הבדיקה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> זמן קבוע לראיית דם ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיה שעתה</b><br> דחזקה לאורח בזמנו בא ולא חיישי' כלל למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשמשת בעדים</b><br> ה\"ק ומשמשת בעדים. ור\"ל אע\"ג דביש לה וסת דיה שעתה. מצוה לה לבדוק במטלית קודם תשמיש ואחר תשמיש בעסוק' בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו כפקידה</b><br> ר\"ל בדיקה שאחר תשמיש הר\"ז כפקידה. ולא תחוש ממנו ולמפרע. ולא אמרי' ראתה טפת דם כחרדל וחפהו ש\"ז שלאחר תשמיש. אבל בדיקה שקודם תשמיש לא. מדמהירה לתשמיש לא תבדק יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה</b><br> אותה בדיקה שאחר תשמיש ממעטת זמן טומאה למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דיה שעתה</b><br> אותה שיש לה וסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה יושבת במטה</b><br> קמ\"ל מטה לדיוקא דבאין לה וסת. אף מטה הו\"ל למפרע אה\"ט כמשכב נדה ומטמא או\"כ."
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמרו מטמאה מעת לעת</b><br> באין לה וסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מונה</b><br> ז\"י נדה וכו' דסד\"א תהוי מקולקלת למפרע כרואה כתם פ\"ו מי\"ג קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן</b><br> מדאין רגילות לראות דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל הלכה כרבי אליעזר</b><br> סתם מתני' קא' הכי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיודע עוברה</b><br> בסוף ג' חדשים שא' מהן חסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניקה עד שתגמול את בנה</b><br> לסוף עשרים וארבעה חדש מלידה. ובלא גמלה אח\"כ. אפילו הכי מטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנה בנה למניקה</b><br> תוך זמן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת</b><br> סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דדם נעכר ונעשה חלב. משא\"כ באינה מניקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים דיה שעתה</b><br> סבירא ליה דמשום הכי מסולקת דם דאיבריה מתפרקין בלידה. וא\"כ אפי' אינה מניקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שעברו עליה שלש עונות</b><br> ר\"ל צ' יום בלי ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לזקנתה</b><br> כל שראויי' לקרותה אימא ע\"י זקנתה ושותקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כל אשה</b><br> אפי' דלאו זקינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעברו עליהן שלש עונות</b><br> ולא כת\"ק דס\"ל מעוברת אחר פ\"ט יום ומיניקה מיד אחר לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה אמרו דיה שעתה</b><br> בד' נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ראתה הראשונה מאונס</b><br> ע\"י פעולה או אכילה המגיר דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף השניה דיה שעתה</b><br> ונ\"ל דאיפכא לא. מדהורעה בראיי' ראשונה לא תלינן ראייה בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה להיות בודקת</b><br> ערב ובוקר בעוסקת בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הנדה</b><br> דגם בלא תראה טמאה ז\"י מדראתה יום א'. וגם אינה קובעת לוסת ע\"י ראיי' שבהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיושבת על דם טוהר</b><br> דג\"כ אינה קובעת וסת בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשמשת בעדים</b><br> אפי' יש לה וסת. ודוקא בעוסקת בטהרות. דאל\"כ אפי' אין לה וסת א\"צ לבדק לבעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתולה</b><br> בבעילות ראשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדמיה טהורים</b><br> דתולים בבתולים לב\"ש עד ד' לילות. ולב\"ה עד שתחי' המכה. ואפי' משונה מראיתו מדם בעילה. תלינן השנוי בתשמיש. ובלא שמשה בזמן הנ\"ל. צריכה בדיקה בקר וערב פן ישתנה הראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ופעמים צריכה להיות בודקת</b><br> כל המחוייבת לבדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה</b><br> ל\"מ נ\"ל דר\"ל דבשעת תשמיש נמי צריכה לבדוק פעמים. קודם ולאחר תשמיש. ולהכי לא קא' ד' פעמים. דתשמיש לא פסיקא לי'. ולרמב\"ם הכא רק אבדיקה דלפני תשמיש. דאינו חיוב רק בעסוקה בטהרות. משא\"כ בדיקה שאחר תשמיש שהוא מדינא לכל הנשים. לא נקט לה מתני' דהכא. ולדידיה נראה לי דבדיקה שחרית וערבית. בחדא חשיב להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה</b><br> לטהר מה ששיירה כשתראה דם אח\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובאנשים תקצץ</b><br> לטותא שלא יגע כלל. מחשש חימום והוצאות ש\"ז לבטלה. מיהו זב שבודק למנות ראיותיו ב' לטומאה וג' לקרבן ולמנות ז\"נ ג\"כ משובח:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרשת</b><br> שאינה שומעת ואינה מדברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסומא</b><br> אינה משנה דקיי\"ל בודקת בעצמה ומראת לחברותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנות אותן</b><br> לבדקן ולהטבילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו</b><br> אחר תשמיש. ולרמב\"ם הכא נקט חיובא אפי' אינה עסוק' בטהרות. ולרש\"י ור\"ב דוקא בעסוקה בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הצנועות מתקנות להן שלישי</b><br> לרמב\"ם דמתני' בלא עסוקה בטהרות. א\"כ בכה\"ג שפיר רק צנועות בודקות לפני תשמיש. ולרש\"י דבעסוקה בטהרות מיירי. א\"כ בכה\"ג כל הנשים אפי' לפני תשמיש חייבין. רק קמ\"ל דצנועות בודקות בעד נקי שלא בדקה בו עוד. אפי' קודם התשמיש ומכ\"ש אחר תשמיש שיש רבוי שכבת זרע. כולן חייבות לבדוק בעד נקי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתקן את הבית</b><br> ר\"ל קודם תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שלו</b><br> אפי' שהה מלקנח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> טומאת ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין קרבן</b><br> חטאת כבועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על שלה אותיום</b><br> מיד אחר תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים מספק</b><br> לתלות תרומה שנגעו ולא לשרפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטורים מן הקרבן</b><br> מחטאת אבל חייבים באשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה</b><br> ר\"ל בכדי שתושיט ידה תחת הכר ליטל העד ותבדק בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך</b><br> בראתה אחר שיעור זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה</b><br> רק לטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעת לעת</b><br> למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מטמאה את בועלה</b><br> טומ' ז' כבועל נדה. רק טומאת ערב מד\"ס. כנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה</b><br> להבא אף דכתם נמי מד\"ס. עכ\"פ מסתבר טפי דדם נדה הוא. מדלא נתעסקה בדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן</b><br> בנודע לו שטהורה היתה א\"צ לשאלה אח\"כ. אפי' הגיע וסתה. אם שהה כשיעור שתטבול כיון דוסתות מד\"ס. ס' טבילה מוציא מידי ס' ראיי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאין מן הדרך</b><br> קמ\"ל אף דאין בעלה אצלה. רמיא אנפשה לטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש</b><br> לפניו ולאחריו. ומחר תעיין בכולם. ולא תבדק בעד א'. דשמא תחפם ש\"ז שמבעילות אחרונות טפת הדם שראתה בבדיקות ראשונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תשמש</b><br> ר\"ל תבדק העד בכל תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה</b><br> א' תחילת הלילה וא' בסוף הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משל משלו חכמים באשה</b><br> בית רחם שלה נחלק לג' מקומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>החדר</b><br> הוא בפנים לצד אחוריה והוא המקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרוזרור</b><br> סמוך לחדר לצד פניה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעלייה</b><br> ע\"ג שתיהן ומנוקב לפרוזדור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ודם עליי' טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בפרוזדור ספקו טמא</b><br> מספק טמאה טומאה וודאי'. ורק בנמצא מלול העלי' ולפני'. דאל\"כ הוה ליה ס' טומאה דשמא מעליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכקרן</b><br> כמו כי קרן עור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזוג</b><br> כיין אדום מזוג במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן</b><br> שנשרו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי בשר צלי</b><br> מוחל היוצא ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל מטהרין</b><br> ולת\"ק תולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הירוק</b><br> כאתרוג ככל סתם ירוק אם לא סיים ככרתי [כתוס' נדה די\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם</b><br> לטמא האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משום משקה</b><br> עכ\"פ הו\"ל דם להכשיר זרעים לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר לא כך ולא כך</b><br> דהרי להכשיר בעינן דם שהנפש יוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדם המכה</b><br> של תחילת שחיטה. וי\"א דהקזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחור כחרת</b><br> מין צבע שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוק מכן</b><br> שחור ביותר מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וה\"ה בכל הדמים. רק כמזוג אפי' עמוק טהור. בלא האדי' יותר ממזוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיהה מכן</b><br> חלש בשחרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכקרן כרכום כברור שבו</b><br> כעלה הברור והמזהיר באדמימות שבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבקעת בית כרם</b><br> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומציף מים</b><br> נותן כ\"כ מים עד שיהיו צפין ע\"ג העפר וחוזר ומעכירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמזוג</b><br> מזוג שאמרנו כיצד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם יש עמה דם טמאה</b><br> נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ואפי' דם בחתיכה. דם חתיכה הוא ולא ממקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ס\"ל א\"א לפתיחת קבר בלא דם מעט ונאבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין שערה</b><br> שער:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין יבחושים</b><br> יתושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תטיל למים</b><br> וישהו כ\"ד שעות בפושרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דמדמעוטין נינהו אפי' ר\"י מודה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקצים ורמשים</b><br> שקצים היינו מה שפרה ורבה. ורמש אינו פרה ורבה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה</b><br> ר\"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול\"ג ימי טוהר. ולנקיבה י\"ד ימי טומאה וס\"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י\"ד ימי טומאה ורק ל\"ג ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו ולד</b><br> צורת פנים כשל אדם כ\"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי בשעורא. לר\"מ כולה פנים בעינן לכל הפחות. ולרבנן בעין א' כאדם סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת שפיר</b><br> חתיכה וי\"א שפופרת של ביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא גנונים</b><br> כתולעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה חוששת לולד</b><br> דבאין דם טהורה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה מרוקם</b><br> כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ\"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת סנדל</b><br> חתיכה כסנדל. והוא ולד שנתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שליא</b><br> קרום שהולד מונח בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא</b><br> ובטל ברוב בדם לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשב לנקבה בלבד</b><br> כיון דנקיבה וודאי הכא. הרי ימי טהרה וטומאה דזכר מובלעים בהנך דנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא</b><br> ולד דעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחותך או מסורס</b><br> שיצא שלם אבל דרך רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא רוב ראשו</b><br> דאז ראשו כרובו ואפי' מחותך:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיצא פדחתו</b><br> מצח:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת ואין ידוע מה הוא</b><br> אם זכר או נקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולנדה</b><br> דאין לה ימי טוהר כנדה וטמאה י\"ד יום אפי' נקיים ואסורה למקדש ולקודש עד סוף פ' כיולדת נקיבה. וצריכה טבילה לסוף מ' כזכר ולסוף פ' כנקיבה. למ\"ד טבילה בזמנה מצוה. ודוקא בלא הוחזקה מעוברת דאל\"כ רוב נשים ולד מעליא ילדן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת ליום ארבעים</b><br> לטבילתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשב לזכר</b><br> שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולנדה</b><br> דאין לה ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה וזה לארבעים ואחד</b><br> חכמים כת\"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר\"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת\"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נדות מעריסתן</b><br> ר\"ל מקטנותן. דכותיס לא דרשי וי\"ו דואשה לרבות קטנה שראתה דם שתטמא ומתני' ר\"מ היא דחייש למיעוט קטנות הרואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון</b><br> ר\"ל משכבן טמא כעליונו של זב דאמ\"ט אדם וכלים דדינו ככל בועל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן בועלי נדות</b><br> דאף דגדולות שלהן נזהרות בדיני נדה. עכ\"פ מדמונין יום שפוסקות בו זיבה לז\"נ נמצא יבעלה נדה. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן</b><br> ר\"ל ועוד שהן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>יושבות על כל דם ודם</b><br> אפי' על דם ירוק דטהור לדידן מטמאין אותו וזה קלקולם. שעי\"ז לא תחוש למנות ז' ימי נדה. מראיית דם אדום שתראה תוך ז\"י מראיית הירוק. וכשתטבול תוך ז\"י מראיית האדום יבעל נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בגמרא מוכח דאמשכבות דלעיל קאי. דבהכניסן למקדש פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שורפין עליהם את התרומה</b><br> דבנגע המשכב בתרומה תולין. ואילה\"ק הרי כותי כע\"ה דבגדיו אה\"ט שמא ישבה עליהן אשתו נדה. ואת\"ל דמיירי דהמשכב הי' של חבר. עכ\"פ הרי הכותי שדרס עליו. הי' לבוש בגדיו. והו\"ל כנושא מדרס דמטמא למשכב במגע בעודו בחבורין למדרס. והו\"ל לשרוף לתרומה שנגעה במשכב כפ\"ד דטהרות מ\"ה. י\"ל דמיירי כשטבל הכותי הוא ובגדיו. ודרס אח\"כ אמשככ של חבר. או שדרס עליו ערום אחר שטבל דאזלי מני' טומאת נושא בגדי ע\"ה דהרי טבל. וליכא רק חשש שמא תוך ז\"י קודם טבילה. בעל נדה. ולא הועילה לו טבילה. ועכ\"פ הו\"ל ס\"ס ס' לא בעל תוך ז\"י. וס' לא צירף דם ירוק. ולהכי אין שורפין לתרומה שנגעה במשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן</b><br> ה\"ה בסתמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן</b><br> ובסתמא כישראלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם עובדת כוכבים</b><br> דמה כדם בהמה. רק מעיינותיה טמאים מד\"ס. דכזבים הם. רק דם שאינו מעין. דאינו מתעגל ומתאסף תחלה קודם שיצא כרוק ומי רגלים. רק נוטף ויוצא ראשון ראשון. להכי לב\"ש טהור לגמרי דעבדו בה רבנן היכר' דמד\"ס הוא. ולא נשרוף על שאר מעיינותיה תרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודם טהרה</b><br> דם טוהר דמצ\"ע טהור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של מצורעת</b><br> אע\"ג דמעינותיה טמאין. דם לאו מעין הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי רגליה</b><br> דטמאים ואפ\"ה יש היכר בדם עובדת כוכבים דמד\"ס הוא. מדמטמא לח ולא יבש. דלא כשאר דם נדה דמטמא לח ויבש. ודם טוהר דמצורע' ס\"ל טמא מדאירייתא דרבי' קרא דלהוי כשאר מעין לטמא לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם יולדת שלא טבלה</b><br> אחר שעברו ימי טומאת לידה ז' לזכר וי\"ד לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמימי רגליה</b><br> אף דמשום דם טומאת לידה א\"א לטמאו דהדי דם טוהר הוא. דביומי תלא רחמנא. וגם משום דלא טבלה עדיין אי אפשר לטמאו כשאר מעיינותיה. דדם לאו מעין הוא. אפילו הכי טמא מדברי סופרים. גזירה אטו קודם ז'. ולהיכר דמדברי סופרים הוא טמאוהו כרוק לח ולא יבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש</b><br> ס\"ל דביומי וטבילה תלי רחמנא. וכל זמן שלא טבל' טמא מצ\"ע כדם טומאת לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ביולדת בזוב</b><br> שהיתה זבה כשילדה דאז צריכה אחר טומאת לידה ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה לח ויבש</b><br> אף אחר עבור ימי טומאת לידה. בלא ספרה ז\"נ. הו\"ל כדם זבה דטמא מצ\"ע מדאו'. ובספרה ולא טבלה פליגי כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקשה נדה</b><br> ה\"ק המקשה לילד בימי נדה נדה. ור\"ל אף דדם קושי דלידה תוך י\"א ימי זיבה טהו'. על כל פנים בראתה ע\"י קושי תוך ז\"י נדה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשתה שלשה ימים</b><br> ר\"ל שראתה ג\"י רצופים מחמת קשוי לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך אחד עשר יום</b><br> של זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושפתה מעת לעת</b><br> ר\"ל ונחה מעת לעת מחבלי לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו יולדת בזוב</b><br> דמדשפתה בין ראיי' ללידה אתגלאי דלאו דם קושי הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו</b><br> ר\"ל אף דשפתה מעת לעת טהורה עד שתשפות לילה שלימה ואח\"כ יום שלם כשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מן הדם</b><br> ר\"ל ושפתה שאמרנו אף ששפתה רק מצער. ג\"כ טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמה הוא קשויה</b><br> שלא תטמא ע\"י כל דם שתראה בימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר אפילו ארבעים</b><br> לבריאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחמשים</b><br> לחולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר דיה חדשה</b><br> רק בחודש ט'. טהור דם קושי בימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות</b><br> שסמוך ללידה. ובראתה ג\"י קודם לכן בי\"א ימי זיבה. אפי' מקשה והולכת עד לידה. הו\"ל יולדת בזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקשה בתוך שמונים של נקבה</b><br> שנתעברה אחר י\"ד ימי טומאה והפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דמים שהיא רואה טהורים</b><br> דכל דם שתוך ימי טוהר דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיצא הולד</b><br> דאז טמאה לידה אפי' בלא ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור' אליעזר מטמא</b><br> בראתה תוך מלאת בימי נדה טמאה דמדבא בקושי. לאו דם טוהר הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו לר' אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי</b><br> ר\"ל בשאר יולדת דבראתה ג\"י בימי זוב בלי קשוי דטמאה זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקל בדם הקושי</b><br> בראתה ג\"י בקשוי טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שהקל בדם השופי</b><br> כימי טוהר דבראתה בהן. אפי' בימי נדה בלי קשוי טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו דין שנקל בדם הקושי</b><br> אף בילדה בנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן דיו לבא מן הדין</b><br> דהיינו קושי דתוך מלאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות כנדון</b><br> ר\"ל כקושי דעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אחד עשר יום</b><br> שאחר ז\"י נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טהרה</b><br> וא\"צ לבדוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבה לה ולא בדקה</b><br> אף בימי נדה שצריכה לבדוק בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שעת וסתה ולא בדקה</b><br> אף שבדקה אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו טמאה</b><br> דחזקה אורח בזמנו בא ובבדקה תוך שיעור וסת אח\"כ טהורה [ש\"ך קפ\"ד סקכ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל ימי הזב</b><br> שצריך ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושומרת יום כנגד יום</b><br> בראתה יום א' או ב' בי\"א ימי זיבה שומרת יום מחרתו בטהרה. ואף שמותרת לטבול משתנץ החמה טמאה לבעלה כל היום. שמא תראה ותסתר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טומאה</b><br> בלא בדקה שחרית וערבית מדהוחזקה לראות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יוצא דופן</b><br> ולד שיצא על ידי חתך שבדופן האשה ונתרפאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין יושבין עליו ימי טומאה</b><br> שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וימי טהרה</b><br> דם טוהר שלשה ושלשים לזכר ששה ושמונים לנקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליו קרבן</b><br> קרבן לידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנשים מטמאות בבית החיצון</b><br> משיצא הדם מהמקור. אף שנתעכב מכותלי פרוזדר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר דם יהיה זובה בבשרה</b><br> אף שעדיין הדם בבשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו</b><br> ונעקר ש\"ז מגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז באמה</b><br> כדי שלא יצא הש\"ז לחוץ עד שיבלע התרומה. ואף דבאנשים תקצץ כרפ\"ב הכא כבר נעקר. ואינו חוזר ומתחמם מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים</b><br> זוב וש\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפחות מכן</b><br> היינו לאדם שיצאו ממנו ולנוגע צריך כעדשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוקת בת יום אחד</b><br> שראתה דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאה בנדה</b><br> ז\"י ראשונים שלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה</b><br> ר\"ל בראתה ג\"י רצופים אחר ז\"י משנולדה. ודוקא בראתה כבר ראיי' ראשונה ביום הראשון שמימי נדה. דאל\"כ זיבה בלא נדה תחילה לא משכח\"ל. ולרמב\"ם מיירי אפי' לא ראתה תחלה. ועיי' פתיחה סי' ע':"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטמא בטמא מת</b><br> בנגע במת. נ\"ל דנקט במת מדמצוי טפי שיטמא בטומאת אהל עם המת. משא\"כ שיטמא במגע או במשא של שאר טומאות אינו מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזוקק ליבום</b><br> בנולד קודם מיתת אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוטר מן היבום</b><br> בנולד אחר מיתת אביו ומת ומותרת להנשא. לאפוקי בעודה מעוברת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאכיל בתרומה</b><br> לישראלי' אלמנת כהן. ואף דבל\"ז אסורה בתרומה מצד טומאת לידה. תי' א\"מ הגזצוק\"ל דנ\"מ שיאכלו עבדי נ\"מ שלה. ולבנו ותלמידו נ' לעניין לפטר' מקרן וחומש. דמצד איסור תרומה מותרת אפי' לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל מן התרומה</b><br> לא מיירי בכהנת אלמנת ישראל. דא\"כ גם משנתעברה נפסלה כבר. רק מיירי בכהן שמת והניח בנים כשרים וחלל אחד. נפסלו העבדים שירשו מחמת חלקו של חלל זה שהוא בן יום א'. משא\"כ עובר אין לו זכיי'. גם בל\"ז לאחיו יש וודאי זכיי' ועובר ס' נקיבה אין ספק מוציא מידי וודאי. כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוחל ומנחיל</b><br> חדא קתני נוחל מאמו להנחיל לאחין מאב כשמת הולד משא\"כ מעוברת שמתה עם עוברה מחמת חולי [ודו\"ק] ולד מיית ברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וההורגו חייב</b><br> משא\"כ עובר עד שיצא ראשו דאז הו\"ל כנולד. [וע\"כ רק בכלו לו חדשיו וכדמסיק וזה אינו מצוי. דאע\"ג דיש עדים על הביאה מאן יימר שנתעברה מאותה ביאה ולא מאח\"כ אין אפוטרופס לעריות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחתן שלם</b><br> שדרך להתאבל עליו ביותר כשמת. כן חייב גם עליו רב\"א. ודוקא בוודאי כלו חדשיו. שבעל ופירש ובמסופק. דוקא במת אחר ל' יום חייב [שע\"ד ס\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה</b><br> במסרה אביה לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בא עליה יבם קנאה</b><br> להיות כאשתו לכל דבר ולקנות נכסי אחיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין עליה משום אשת איש</b><br> בקבל אביה קדושיה ובא עליה אחר נהרג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה את בועלה</b><br> מי שבועלה נדה טמא ז' לטמא משכב וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא משכב תחתון כעליון</b><br> כעליון של זב דאינו מטמא אדם וכלי' משא\"כ בפחותה מבת ג\"ש. אינו רק כנוגע כנדה וטמא רק טומאה ערב. ואמ\"ט אדם וכלים כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשאת לכהן תאכל בתרומה</b><br> בהשיאה אביה מותרת אפי' בתרומה דאו'. ובאמה ואחיה מותרת על כל פנים בתרומה דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עליה אחד מן הפסולים</b><br> לכהונה כעבד נתין ממזר עובד כוכבים חלל וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסלה מן הכהונה</b><br> מלהנשא לכהן ומתרומת אביה אם היא כהנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחות מכן כנותן אצבע בעין</b><br> שבתוליה חוזרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה</b><br> כלעיל סי' כ\"ג ואף דאין קניין לקטן הכא משמיא אקנוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו נותן גט עד שיגדיל</b><br> דאין כח בגט של קטן להפקיע קדושי אחיו דאורייתא. אם לא בא עליה אחר שהגדיל צריכה גט וחליצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא בנדה</b><br> נטמא טומאה ז' כשבעל נדה משא\"כ בפחות מט' שנים אינו רק כנוגע בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל</b><br> אם מפסולי כהונה הוא ובעל אשה נפסלה מתרומת אביה ומלהנשא לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מאכיל בתרומה</b><br> אם הוא כהן ובעל יבמתו. וכ\"ש בנשא אשה דעלמא דנשואין לית ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח</b><br> ברבעה ע\"פ ע\"א או בעלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונסקלת על ידו</b><br> ביש עדים והא דלא נקט הכי גם בתנוקת. ה\"ט מדלא שכיחא. וכוונתי ת\"ל לרכ\"מ פ\"ד מאיסורי מזבח. ורב\"א תי' דוקא בתנוק נסקלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין</b><br> בידעה לשם מי נדרה והקדישה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין</b><br> בהביאה ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שתים עשרה</b><br> בבדקוה מקודם ולא ידעה הדר בדקינן. ולא אמרינן בכה\"ג יום א' בשנה חשיב שנה. דזה רק בתלוי רק בזמן כפרקן סי' נ\"ב. משא\"כ הכא דתלוי בחיזוק שכלי. וה\"ה בתלוי בחיזוק הגוף כגון יום ל' לולד אדם וח' לבהמה ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרן נדר והקדשן הקדש</b><br> ולא אמרינן שוטה היא מדאין בה סי' שוטה [כחגיגה ד\"ג]. גם בל\"ז הרי אתא לכלל דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגה</b><br> תאנה שלא נתבשלה ור\"ל שאין לה עדיין סי' בדדי' ושערות. דעדיין היא קטנה וכ' רב\"א דאשה בבית אביה נמשלת לתאנה. כמ\"ש נוצר תאנה יאכל פרי' דפירותיה אין נלקטין כאחת [כריש פאה] ה\"נ אביה אוכל שבח נעורים אחת אחת דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה. וכשנשאת נמשלה לגפן כמ\"ש אשתך כגפן פורי'. דאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. וכיון שהיא בירכתי ביתך גלמודה. בניך כשתילי זיתים מרובים. כך נראה לי. וענ\"ל דלהכי השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כיבמות פ' הבא על יבמתו כיין ישמח לבב אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בוחל</b><br> תאנה הקרוב להתבשל. הכי נמי מדיש לה סי' קצת בדדי'. ידוע דכבר סי' התחתון מיהר לבוא. ואז היא נערה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצמל</b><br> נוטריקון יצאת מלאה שסי' מובהק שבדדי' מעיד שכבר בגרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגה עודה תנוקת</b><br> דינה כקטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>איזהו סימניה</b><br> של צמל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד</b><br> כשיגדיל כ\"כ עד שיכפיל על החזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא אומר משיטו הדדים</b><br> גדול יותר מקמט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת</b><br> ראש הדד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ</b><br> הכפתר שהתינוק יונק בו. ופיטום סביב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושוהא לחזור</b><br> ובא' מסי' הללו הו\"ל גדולה לחומרא ולא לקולא. עד שיהיו בה כל הסימנים הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת עשרים שנה</b><br> ר\"ל בר י\"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה</b><br> לפטרה מחליצה וייבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא אילונית</b><br> ר\"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר\"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר\"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה\"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי\"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה\"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה\"ע קע\"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו\"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל\"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה\"ע קנ\"ה נזי\"ב]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בא סימן התחתון</b><br> ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא בא העליון</b><br> סי' בוחל שבדדים פ\"ה מ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר</b><br> לרבנן דפליגי אר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת</b><br> ס\"ל אף דמסתמא סמכינן דכבר בא התחתון עכ\"פ היכא דהובדקה ולא נמצא התחתון. עדיין קטנה היא. ור\"מ חייש למיעוט קטנים שהן סריסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים או חולצת</b><br> דתלינן שנשרו השערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מתיבמת</b><br> דיבום יש אפי' בוודאי קטנה. דלא חיישי' למיעוט איילונית:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון</b><br> אילה\"ק מה אפשר הרי ודאי כך הוא י\"ל דאפשר נמי שיבואו כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מכניס</b><br> דקיי\"ל כ\"ח שלם שניקב נקב גדול. שכשמניחו על המים. המים נכנסים בו. פסול למי חטאת. ובהי' מיוחד למשקין אמק\"ט כרפ\"ג דכלים. משא\"כ בניקב רק בכמוציא משקה עדיין שם כלי עליו. דמשתמש בו ע\"י גיסטרא שמעמיד תחת הנקב לקבל מה שיזוב מהנקב. משא\"כ גיסטרא ור\"ל שבר כ\"ח שיש לו תוך אף דמק\"ט. עכ\"פ בניקב אפי' רק במוציא משקה. נתבטל מתורת כלי. דאין אומרים הבא גיסטרא להעמידה תחת גיסטרא. וה\"פ דמתני' כל כ\"ח שניקב בכונס משקה כ\"ש שמוציא משקה. ופסול נמי כשנעשה גיסטרא. אבל בניקב רק במוציא משקה. אינו מכניס משקה. ולא נתבטל מתור' כלי רק כשנעשה גיסטרא ולא בעודו שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש בו עצם</b><br> ומחשב אבר לטמא באהל אפילו אין בו כזי' בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין בו צפורן</b><br> ואין מטמ' באהל באין בו כזי' בשר ודוקא כשהוא יתרת אצבע. דאל\"כ אפי' באין בו צפורן ולא כזית בשר מטמ' באהל כשיש בו בשר גיד ועצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיטמא מדרס</b><br> כל שראוי לק\"ט ממדרס הזב שאין א\"ל לזב עמוד ונעשה מלאכתנו כפתיחה סי' כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא טמא מת</b><br> נעשה ג\"כ אה\"ט בנגע בטמא מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מיטמא מדרס</b><br> באינו מיוחד למשכב ומושב שא\"ל לזב עמוד ונמ\"ל. לפיכך בנעשה מדרס הזב אינו רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו ראוי לדון דיני נפשות</b><br> כגון ממזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו כשר לדון</b><br> כגון סומא בא' מעיניו ור\"מ היא דס\"ל דמקשינן ריבים לנגעים. דפסול משום לכל מראה עיני הכהן. ולרבנן לא מקשינן מדכשר גמר דין בלילה. משא\"כ בנגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב במעשרות</b><br> כגון כל אוכל שאינו גדולי קרקע ואף דחייב במעשר בהמה אין בו טבל כהר\"ב פ\"ג דשקלים מ\"א. ובכורות פ\"ט מ\"ה ומ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייב בפאה</b><br> כל שהוא אוכל. ונשמר שאינו הפקר וגדולו מהארץ למעוטי כמהין ופטריות. ולקיטתו כאחת למעוטי תאנים. ומכניסו לקיום למעוטי ירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב בפאה</b><br> דבמעשר לא בעי תרתי בתרייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייב בראשית הגז</b><br> כבשים ואילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב במתנות</b><br> זרוע לחיים וקיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חייב בראשית הגז</b><br> כבקר ועזים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש לו ביעור</b><br> שחייב לבערו מהבית מפירות שביעית. כשכלה לחיה מהשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו שביעית</b><br> נוהג בו גם קודם זמן ביעור קדושת שביעית. שחייב להפקירו בעודו במחובר ואסור לסחורה ולמלוגמה ולאפיקטויזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו ביעור</b><br> כגון מין שאינו כלה לחיה בשדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שיש לו קשקשת</b><br> שופפען:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו סנפיר</b><br> פלאסספעדערן. ואין צריך לבדוק אחריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת</b><br> ככל דג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לו טלפים</b><br> פרסותיו סדוקות. וטהור בלי בדיקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין לו קרנים</b><br> חזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין טעון ברכה לאחריו</b><br> ככל ברכת מצות. דמברך עובר לעשייתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוקת שהביאה שתי שערות</b><br> אחר שנים עשר שנה ויום אחד. דמקמי הכי שומא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן תנוק שהביא שתי שערות</b><br> לאחר י\"ג שנה ויום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות</b><br> דמקמי הכי קטן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקיף זקן התחתון</b><br> דבתר הכי הו\"ל איש ולא בן. וכתיב בן סורר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה</b><br> ומש\"ה אמרו זקן סתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה יכולה למאן</b><br> אפי' לא בא עליה אחר שהגדילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר עד שירבה השחור</b><br> ברבוי שערות ובבא עליה אחר שהביאה ב' שערות אפי' ר\"י מודה דאינה ממאנת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שערות</b><br> שחורות"
+            ],
+            [
+                "<b>האמורות בפרה ובנגעים</b><br> ב' שערות לבנות, הוא סי' טומאה בנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמורות בכל מקום</b><br> לסי' גדנות בבן ובת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר כדי לקרוץ</b><br> לאחוז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בציפורן</b><br> הוא שיעור הפחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר כדי שיהו ניטלות בזוג</b><br> הוא שיעור רבה. וי\"א איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה כתם</b><br> שמצאה כתם אדום בחלוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו מקולקלת</b><br> דלא ידעה מתי ראתה ומאימתי יתחילו י\"א ימי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוששת משום זוב</b><br> דבעברו עליה ג\"י זיבה משלבשתו, והכתם הוא כשיעור ג' גריסין ועוד. אמרינן ג' ראיות היו בג' ימים, כ\"א כגריס ועוד, והו\"ל זבה גדולה וצריכה ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין בכתמים משום זוב</b><br> אפילו במצאה ג' כתמים. ודוקא בחלוק א', אבל בלבשה ג' חלוקים בג' ימים ומצאה כתם בכ\"א. ומכ\"ש בראתה דם ב' ימים, ובג' מצאה כתם. מודו דחוששת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה יום אחד עשר</b><br> שהוא סוף ימי זיבה ולמחר התחלת ימי נדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין השמשות</b><br> דהו\"ל ספק יום ספק לילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחלת נדה וסוף נדה</b><br> ה\"ק בין השמשות זה הוא בין סוף זיבה לתחלת נדה. או שראתה בבין השמשות שבין סוף ז' ימי נדה לתחלת י\"א זיבה. ומדראתה בבי\"הש הו\"ל ס' נדה ס' זיבה, ובכ\"א חומר וקולא, דנדה שראתה יום א', טמאה עוד ששה ימים. ואפי' הם נקיים. וטבילתה אינה קודם ליל ששייך לח'. משא\"כ בראתה א' מי\"א ימי זיבה. א\"צ רק שמירת יום א' טהור. וטבילתה ביום שתספר. משתנץ החמה. וקולא דבראתה ג\"י רצופים בימי נדה סגי בספירת עוד ד' ימים ואפי' כולן אינן נקיים. בפסקה לראות קודם ליל ח' טובלת בלילה, משא\"כ בזיבה בכה\"ג צריכה ז\"נ ועיין פתיחה סי' ע'. והכא נמי אם ראתה ב' ימים רצופים קודם אותה ראייה שביה\"ש. או ב' ימים אחר אותה ראייה. לא ידעינן לאיזה מהן נצרף אותה ראייה אם לזיבה והו\"ל זבה גדולה. או לנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יום ארבעים לזכר</b><br> ר\"ל דראתה אז בבי\"הש. דהו\"ל ס' דם טוהר ספק דם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טועות</b><br> וכל מקום שהיא ס' זבה גדולה. מביאה קרבן ואינו נאכל. ומפורש יותר בפ\"ב דערכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות</b><br> ר\"ל הטועות:"
+            ],
+            [
+                "<b>תקנו את הפקחות</b><br> ר\"ל דברואה כל ימיה. יום א' טהור וא' טמא, ותמיד ראייתה ביום. הו\"ל בראייה ראשונה נדה וטמא' ז\"י. ובליל ח' טובלת ומותרת עד יום ט' שהוא יום ב' מי\"א ימי זיבה. וכשתראה בו, תמנה יום י' כנגדו. ומשמשת לערב. ושוב תראה בי\"א ותמנה י\"ב כנגדו וכו'. נמצא שבכלות י\"ח יום. שהוא יום י\"א שמימי זיבה. שמשה ד' לילות בסירוגין. אחר שהתחילה לראות זיבה, ואח\"כ חוזרת לימי נדות. וחוזרת חלילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל הזוב והניע</b><br> ריר היוצא ע\"י שיעול. וי\"א ליחת החוטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשרץ</b><br> כל זמן ששדרתו קיימת והעצמות מחוברות בה נקרא לח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפושרין מעת לעת</b><br> אם חוזרים תז\"ז להיות לחים, טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור</b><br> מלטמא בכזית. אבל מטמא כרקב. במלא תרווד:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ שנמצא במבוי</b><br> וספק נגע בו. דהו\"ל ס\"ט ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שעת כבוד</b><br> שאז בסתמא בדקוהו. ולא היה עדיין וכ\"ה גם בשעת כבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא למפרע</b><br> כל טהרות שנגעה האשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר היבש מטמא למפרע</b><br> דמדהואיבשאפשר דמיד אחר כיבוד נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח</b><br> ולא משעה שא\"א שיהיה לח עדיין. ודוקא שרץ, דאי\"ל דנפל מזמן מרובה. והשתא נפלו עליו מים ונתלחלח. דא\"כ אמרטוטי אמרוט. אבל כתם אפי' נמצא לח. מטמא למפרע. דדלמא מזמן מרובה הוא והשתא נתלחלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאי\"ל שהן מישראל. שהרי מצניעים כתמיהן. ועכו\"ם אף שהן כזבים מד\"ס. אכתמיהן לא גזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטועין</b><br> ר\"ל מדיש שם גרי אמת שחזרו לטעותן. ואלו לא צניעי בכתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאין מבין העכו\"ם</b><br> נ\"ל דר\"ל כתמים לחים שנמצאו במדורות הגוים. דביבשים אפי' ודאי מאשה נדה. טהור אפי' לב\"ה. כפ\"ד מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דלא גזרו אכתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבין ישראל ומבין הכותים</b><br> ר\"ל כתמיהן הנמצאים בגלוי בעיר שישראל וכותים דרין בתוכה. אבל לא נכרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> דס\"ל כותים לא מצנעי כתמים. ומדגרי אמת הן להכי טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נחשדו על כתמיהן</b><br> לזרק בגלוי, ותלינן בדם בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתמים הנמצאים בכ\"מ</b><br> בערי ישראל דמצנעי כתמיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובסביבות בית הטומאות</b><br> שמשתמשין שם בנדותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהם קוברין שם את הנפלים</b><br> לפי שעה. ושמא לא פנוהו אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו קוברין</b><br> לנפלים כלל. דבדיניהם א\"צ קבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים</b><br> כותים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לומר קברנו שם את הנפלים</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דשורפין תרומה על פיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לא קברנו</b><br> אף דלא חיישו אלפני עור לא תתן מכשול. י\"ל דמיירי בראינו כהן כותי עומד שם ואוכל תרומה. דגם כהנים נתערבו ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם בכרה</b><br> שבכרה כבר ואין זה ולד בכור. והוא שגזזו לולד או עבד בו בפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא בכרה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דנאמן לחייב לישראל ליתן לכהן לכשתלד מדאיכא נמי חזקה דמעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים על ציון קברות</b><br> לציין הקברות. דאף דמד\"ס הוא. כיון דרמיזא בקרא זהירי בי':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נאמנין לא על הסככות</b><br> אילן המיסך על הארץ. וידוע קבר תחת אחד מענפיו אינו נאמן הכותי. תחת איזה מהן נקבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הפרעות</b><br> ר\"ל וכ\"כ באבנים היוצאות מהגדר. וידוע קבר תחת א' מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הבית הפרס</b><br> שדה שיש בו קבר והתחיל לחרוש מהקבר ק' אמה למזרח או למערב או לשאר צד, כל עפר ההוא מטמא במגע ומשא, שמא נתגלגל עצם כשעורה לשם. ואינו נאמן כותי שלא נחרש:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי תחומין ויי\"נ דג\"כ א\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כנגד בית התורפה</b><br> ערוה. ולשון בזיון הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עקבה</b><br> אפילו מה שנוגע מכף בקרקע. דכשישיבתה כישמעאלים. אפשר לדם לנטף שם [כפרישה י\"ד ק\"צ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ראש גודלה</b><br> דבהלוכה מתרמי נגד ערוה. ודם נוטף לשם. וכ\"ש שאר פיסת הרגל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על שוקה ועל פרסותיה מבפנים</b><br> כל שאפשר להדביקם יחד נקרא מבפנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הצדדין מכאן ומכאן</b><br> ר\"ל אחורי שוק ולפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן החגור ולמטה</b><br> אפי' דצדדים. דכתונת שאני דמתהפך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו</b><br> דנמצא סמוך לכתף:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כפליום</b><br> מטפחת שכסתה בו ראשה, ודוקא בלא קשרתו. דאפשר שיתגלגל נגד הערוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה</b><br> הכתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגה מאכולת</b><br> כינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כמה היא תולה</b><br> בכינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול</b><br> שיעורו רפ\"ו דנגעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואף ע\"פ שלא הרגה</b><br> פליג בהא את\"ק והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולה בבנה או בבעלה</b><br> בשכבו אצלה ויש בהן מכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע</b><br> ר\"ל שאפשר שסר הקרום מהמכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו הן וחייתה</b><br> נתרפא קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דם ולא כתם</b><br> ורק מד\"ס הוא ותלינן להקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד</b><br> מטלית בדוק שבדקה בו בלילה אחר תשמיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עגול טהור</b><br> עד כגריס תלינן במאכולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך טמא</b><br> אפילו פחות מכגריס ועוד. מדבדקה בו ודאי. ושאר כתם שמצאה. אפי' משוך צריך כגריס ועוד. והלכה כראב\"צ [י\"ד ק\"צ סל\"ד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה שהיא עושה צרכיה</b><br> השתינה בספל וכן באו\"א כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וראתה דם</b><br> בספל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה</b><br> דבעומדת א\"א לה להטיל מים בכח. ועי\"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא\"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל\"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א\"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ\"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י\"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ\"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש\"מ עם מ\"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי\"ל [י\"ד קנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר</b><br> אף דהכא כ\"ש מרישא מדאיכא הכא ס\"ס. קמ\"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר\"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי\"ל [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השאילה חלוקה לנכרית</b><br> גדולה. שראוייה לראות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לנדה</b><br> ואח\"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה תולה בה</b><br> דנדה או עכו\"ם לא תתקלקל ע\"י שתתלה בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שישבו על ספסל אחד</b><br> זו אחר זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבו על ספסל של אבן</b><br> דאמק\"ט וה\"ה כ\"ח מגבו ומטלית שאין בו גע\"ג אצבעות. וקיי\"ל כוותי' [י\"ד ק\"צ ס\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת</b><br> דבוקות יחד ורגליהן משולבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתיהן טהורות</b><br> ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה\"ה בבדקה בכה\"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס\"נ ונ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותולות זו בזו</b><br> בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א\"ע כולן טהורות. ומכ\"ש בלא בדקו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לא היו ראויות לראות</b><br> שכולן מסולקות דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רואין אותן כאילו הן ראויות</b><br> וכולן טמאות [שם סנ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת</b><br> ואינן משולבות. יחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הפנימית</b><br> ר\"ל אותה ששכבה סמוך לקיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה אימתי</b><br> רק ב' החיצונות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שעברו דרך מרגלות המטה</b><br> ולא עברה פנימית על מקום הדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם עברו שלשתן דרך עליה</b><br> שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> וקיי\"ל כר\"י [שם ס\"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז\"בז כסי' י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> ולא מחלקינן בין באו לשאול בב\"א או בזה אחר זה כטהרות פ\"ה מ\"ה? עי' ש\"ך י\"ד קי\"א ס\"ק טו וע' מ\"שכ י\"ד ש\"ך ק\"צ סקנ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגל טמא</b><br> שיש שם כזית ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לבתולה</b><br> קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא\"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה סמנין מעבירין על הכתם</b><br> להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע\"י כולן. מיהו ע\"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתר</b><br> מין קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובורית</b><br> בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטבילו</b><br> להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר או שדיהה</b><br> שחסר מאדמימותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך להטביל</b><br> להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שלא טעם כלום</b><br> שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש</b><br> שנחלק האוכל מהקליפה שע\"ג מנפשה. ר\"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי רגלים שהחמיצו</b><br> ששהו ג' ימים והסריחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך לכסכס</b><br> לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבירן שלא כסדרן</b><br> שלא כסדר שנמנו במ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא עשה ולא כלום</b><br> לא לבדיקה כנ\"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> ברפ\"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפהקת</b><br> געהנען וי\"א רענגען:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעטשת</b><br> למעלה או למטה [ש\"ך סי' קפ\"ט סקנ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחוששת בפי כריסה</b><br> שכואב נגד טבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשפולי מעיה</b><br> נגד פי רחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושופעת</b><br> ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמין צמרמורת</b><br> שוידער:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כיוצא בהן</b><br> שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות</b><br> בתחלת העטושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> כשראתה דם אח\"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וסתות</b><br> דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר כל היום שלה</b><br> דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי\"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י\"ד קפ\"ט סקל\"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ\"ב ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מטהרת הוסת</b><br> שקבעתה ג\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתעקר ממנה ג\"פ</b><br> אבל וסת שקבעה רק פ\"א נעקר בפ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים בבתוליהם</b><br> לענין טענת בתולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאין בה יין הרי זה דורקטי</b><br> דור קטוע מלהוליד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תינוקת שלא הגיע זמנה לראות</b><br> זמנה הוא בי\"ב שנה ויום א' והביאה ב' שערות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א נותנין לה ד' לילות</b><br> כל ד' לילות ראשונות שתבעל לחתן. ואפי' מפוזרות, תולה דם שרואה אז, בדם בתולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א עד שתחיה המכה</b><br> שתתרפא מכת הבעילה. וזה ניכר באם שותת דמה כשעומדת ולא ביושבת. או בשותת כשיושבת על דבר קשה. משא\"כ בשותת כך וכך. דם נדה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע זמנה לראות</b><br> ולא ראתה עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א עד מוצאי שבת ד' לילות</b><br> דהרי בתולה נשאת ביום ד'. ונבעלה תחלה ליל ה'. וה\"ה מפוזרות כלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א כל הלילה כולה</b><br> ואפי' בעילות הרבה מותרת. ובז\"הז בועל בעילת מצוה ופורש ואפי' באבר חי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין השמשות לא הפרישה</b><br> לא בדקה א\"ע להפריש בטהרה. וטבלה ליל ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי היא בחזקת טהרה</b><br> בימים שבין טבילה לראייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה מעת לעת</b><br> ארישא קאי דעכ\"פ מטמאה מע\"לע למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפקידה</b><br> או:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובין השמשות</b><br> של ליל ח':"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה</b><br> ודוקא בב' לנדתה, אבל בדקה בא' לנדתה ולא הפרישה ב\"הש לא מטהרי רבנן. דמדהוחזק מעין פתוח. בדיקה זו לאו מלתא היא. דודאי תראה עוד באותו יום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה</b><br> שצריכים ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבדקו עצמן</b><br> אחר שהפסיקו בטהרה אתמול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ראשון</b><br> מז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר אין להם אלא יום א' ויום ז' בלבד</b><br> ומונה עוד ה' נקיים, וקי\"ל כר\"א [י\"ד קצ\"ז ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין במשא</b><br> בש\"ס מקשה אטו כל מת מי לא מטמא במשא. אלא מאי במשא במסמא. ונ\"ל דלא הוה מצי לתרץ דמיירי בהיה הטומאה למטה וטהרה למעלה. דבכה\"ג רק זב מטמא כפתיחת סי' כ\"א. ליתא. דסתם משא היינו בנשא הטהור לטומאה. ובכה\"ג זב ומת שוין. גם לא מצי לתרץ דמיירי בהיה התחתון כלי הראוי למשכב ומושב. דבכה\"ג ג\"כ אין המת מטמא אותו. כשלא נגע בו ולא האהיל עליו כר\"ב פ\"ה דזבי' מ\"ג. ג\"כ ליתא. דמדלא נקט משכב ומושב. ונקט משא משמע שהי' תחתיו אדם. שראוי לקבל טומאת משא. וע\"ז מקשי הש\"ס. הרי בכה\"ג מת וזב שוין. ומשני מאי משא אבן מסמא. ור\"ל דמיירי שתחב אדם טהור אצבעו תחת האבן שמת מונח עליו. נטמא. משא\"כ מת אחר לא נטמא בכה\"ג. אבל ודאי מדדינו כזב חי. מטמא גם משכב ומושב. אבל תמוהין דברי רש\"י שם. שכ' דמיירי שהי' האבן ע\"ג כלים והמת ע\"ג האבן ואין זה משא הואיל ואין ראוי האבן להטלטל עמו. וכן העתיק כאן הר\"ב בלשונו. ומשמע דבהי' ראוי האבן להטלטל נטמא גם ממת. וזה תמוה. דהרי אין כלי נטמא כשנשא למת כמ\"ש רש\"י גופי' (שבת דפ\"ג ע\"ב) וכ\"כ ג\"כ הר\"ב גופי' כלים פ\"א מ\"ב. ותו אי בהי' התחתון כלי מיירי. א\"צ לאוקמא שהי' אבן מסמא ביניהן. דגם בהופסק בדבר אחר אין המת מטמא אותו. וצ\"ע. אמנם גזרו בהנך ד' שמתו דלטמאו כאילו הן חיים. גזירה שמא יטהרו גם מתעלף הדומה למת וכ\"ה ברש\"י שם בד\"ה גזירה. אבל אין לומר שמא יטעו ויסברו שמת. ליתא דהרי גם בפקוח נפש אין בודק רק עד חוטמו (כיומא פ\"ה ע\"א) ומכאן תשובה לקושית הרופא מהו' הירץ שלעזינגער זצ\"ל בספר שאלת חכם בענין הלנת מתי'. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימוק הבשר</b><br> דאז לא אתו תו לאחלופי עם זב מתעלף:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם שמת טהור מלטמא במשא</b><br> ר\"ל מסמא. אף דמחיים מטמא באבן מסמא כזב. מד\"ס הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש אומרים כל הנשים מתות נדות</b><br> ר\"ל דינן כאילו מתו כשהיו נדות. לטמא בגדים שפשטו סמוך למיתתן. דכשיטבלו רק אמתות נדות יתביישו נדות חיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם</b><br> לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה משום כתם</b><br> ר\"ל במשהו כנדה, וא\"צ רביעית כמת. דכבר טמא הי' במקור בחייה. משום דם נדה, דמקור מקומו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה באוהל</b><br> אם הי' רביעית. מדנעקר ממקור לאחר מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה משום כתם</b><br> מדנעקר מחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר</b><br> דהיינו משטבלה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקבה. דהו\"ל טבו\"י ארוך ל\"ג יום לזכר וס\"ו לנקבה. דדינה כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה מערה מים לפסח</b><br> ר\"ל לרחוץ הפסח. דמדאינה נוגעת רק בכלי. שני א\"מט כלי. ובמים לא תגע. דחולין שעל טהרת קודש כקודש דמי. ואף דיש משקה טופח ע\"ג כלי. שנעשה בנגיעתה ראשון. אינו חוזר ומטמא לכלי. דדוקא שאר משקה ראשון מטמא כלי מגזירת משקה זב וזבה שהוא אב. משא\"כ משקה שנפסל מטבו\"י א\"מט כלי. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים</b><br> ר\"ל החמירו בחדא שיהיה דינה כנוגע בטמא מת דהו\"ל ראשון. והקילו בחדא דרק לקדשים מטמאה. אבל לחולין שעל טהרת קודש לאו כקודש דמו. והיינו דמקשה בש\"ס רישא לסיפא. דכיון דבסיפא החמירו איך הקילו בהא. כך נ\"ל ודלא כרב\"א שמחק גי' הספרים. והק' בתוי\"ט אמאי דנקט מתני' ט\"מ. ולא נקט כמגע נדה. ונ\"ל מדמגע נדה אב הטומאה אפי' באוכלין, קודם שפי' מטומאה כזבי' פ\"ה מ\"ב. להכי לא פסיקא לי'. משא\"כ מגע ט\"מ לעולם ולד כלשם מ\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א אף כטמא מת</b><br> שהוא א\"הט ומטמאה לכלי שמערת בו לפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים שהיא אוכלת במעשר</b><br> ככל טבו\"י טבל ועלה אוכל במעשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה</b><br> ואינה קורא שם עד שהניחתה לכלי. דטבו\"י א\"מט חולין הטבולים לחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b><br> ר\"ל מקרבת הכלי שהחלה בה להעיסה לתרום מהמוקף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא טהור</b><br> דמשקין של טבו\"י טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א צריכה טבילה באחרונה</b><br> בליל שמנים. ככל יולדת שטבילתן בלילה. ולמחר יהי' לה הע\"ש לאכול בתרומה ליל פ\"א ולכנס למקדש. וטעם טבילה זו מדהסיחה דעתה בין טבילה ראשונה להע\"ש שלאחר ימי טוהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א אינה צריכה טבילה באחרונה</b><br> מיהו מודו. דצריכה טבילה למגע קודש. ככל מחוסר כפורים. דקודם הבאת קרבנותיו אסור ליגע בקודש עד שיטבול ואח\"כ עכ\"פ אסור לאכל עד שיטבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושמשה</b><br> שראתה ביום י\"א של ימי זיבה. והוא סוף ימי זיבה. והרי אף ע\"ג דראיות שבימים שאח\"כ שהן ימי נדות. א\"מצ לראייה זו שתהי' זבה גדולה ע\"י צרופן. עכ\"פ ע\"י ראייה זו אסורה לבעלה עד שתשמור מחר בטהרה. והיא לא שמרה וטבלה היום ושמשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מטמאין משכב ומושב</b><br> אפי' הבועל. דהו\"ל כבועל שומרת יום. דס\"ל גם יום י\"א בעי שימור. מיהו משכב בועל קיל ממשכב נבעלת. כפתיחה סי' כ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין בקרבן</b><br> דהו\"ל כבועל זבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א פטורין מן הקרבן</b><br> דס\"ל יום י\"א לא בעי שימור. מיהו מד\"ס טמאים משום גזירה תוך י\"א. אבל קרבן לא. דהו\"ל חולין בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה</b><br> דמדהו\"ל שימור קצת שרי. ותוך י\"א אסור בכה\"ג שמא תראה ותסתור. משא\"כ הכא אינו מצטרף נדה לזיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מטמאין משכב ומושב</b><br> מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א הרי זה גרגרן</b><br> להוט לחטוא. ויבוא לבעול גם תוך י\"א. ועכ\"פ טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומודים ברואה בתוך י\"א יום</b><br> ואפי' ביום י' דא\"א לבוא לידי זיבה גדולה על ידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו תרבות רעה</b><br> שמא תראה אח\"כ ותסתור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגען</b><br> לטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעילתן</b><br> לקרבן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..77eb50c5c806d3e1e571d113aaa49255ced6708d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,813 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל שהוא יד</b><br> לאחזו בו כגון עוקצי תפוחים וענבים ואגסים. וכן הנך דחשיב לקמן במשנה ג'. וכן עצם שאין בו מוח. אבל יש בראשו בשר. דכל הנך אדם אוחז בהן לאכול המאכל שבראשן השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שומר</b><br> לאפוקי חלק העוקץ המובלע בפרי. ששומר לפרי מרקבון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא</b><br> בנגע טומאה בהאוכל נטמא עמו היד. וממילא כשחזר היד ונגע בטהרות נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא</b><br> בנגע טומאה ביד נטמא המאכל. דשניהן כגוף א' דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מצטרף</b><br> שהשלים האוכל לשיעור כביצה לטמא אחרים. מיהו יד אע\"ג שהוא עצמו אינו מצטרף. עכ\"פ מצרף הוא לכל גרגרי הפירות המחוברין בהיד. שאם כולן יחד כביצה מטמא כל אחד מהן לאחר [וכלקמן סי' כ'. ועמ\"ש בס\"ד ברפ\"ג דטהרות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף</b><br> כלומר ואם הוא דבר שרק שומר המאכל או הפרי מרקבון כל עוד שמחובר בו. וכגון שהוא קליפת הפרי. וכ\"ש חלק העוקץ מה שמובלע ממנו בהפרי. והרי טמון לגמרי תוך הפרי. וחשיב טפי כגופו. וכן כל הנך דחשוב לקמן במשנה ב' וכדומה. דמדהוא שומר להמאכל. חשוב טפי כגוף המאכל עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא שומר ולא יד</b><br> כגון מין שער שיש על פני איזה מין פירות. וכן כל הנך דחשיב לקמן במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> וכל שכן דאינו מצטרף. והשתא מפרש במשנה ב' מהו שומר. והדר מפרש במשנה ג' מהו יד. ובסוף במשנה מפרש מהו דבר שאינו שומר ולא יד. ואע\"ג דלא מפרש להו בסדר דנקט להו ברישא. מצינו דוגמתו הרבה במשנה מפרש תחלה האמצעים ואח\"כ הרישא והסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקפלוטות</b><br> מיני בצלים קטני'. ולחין אכולהו ג' מינים קאי [ונ\"ל דמלת שהן אשרשים קאי וכמו בזמן שהיא לחה בסיפא. דוודאי אפיטמא קאי. ולהכי דוקא בהנך ג' מינים ששרשיהן הן דקין. צריך תנא לפרש שיש חילוק בין שהשרשים לחין או יבשים. דמדהן דקין להכי כשיבשו אין מועילין כלום להפרי. ומה\"ט צריך נמי לפרש דהפיטמא אע\"ג שממנה יוצאין השרשים הדקין ההם. אפ\"ה אין חילוק בהפיטמא. דבין שהיא לחה או יבשה. היא שומרת לגוף הפרי מרקבון. אבל בשאר מילי דנקט במשנתנו בשומרים מרקבון. כגון עמוד ושרשי חזירים וכו'. כולן מדהן עבים. א\"צ לפרש דמיירי בין שהשרשים לחין או יבשים דפשיטא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיטמא שלהן</b><br> הוא הראש עצמו של ג' מיני פירות הנ\"ל שממנה יוצאין השרשים כמין שער:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעמוד</b><br> הר\"ב פירש שהוא הלב שבאמצע הבצל והשום. ולא הבנתי. א\"כ מה כנגד או שלא כנגד האוכל שייך בהלב שבאמצע הפרי. אולם הר\"ש בשם הערוך כתב. וכשמזקינין השומים והבצלים. יגדל מאמצעיתן ויצמח כגון עמוד. ובראשו תורמל שבתוכו הזרע טמון. והוא מכוון כנגד האוכל. וכפי הנראה יוצאין מהעמוד הזה ענפים קטנים. שגם בהן זרע בראשן. והן שלא כנגד האוכל. ורב\"א פי' דהעמוד היינו השורש היותר עב שיש באמצע הפרי. ומה שמסתעף ומתעקם ממנו שרשים קטנים לצדדין. היינו שלא כנגד האוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מכוון כנגד האוכלי שרשי החזרים</b><br> היינו חזרת. י\"א שהוא מעער רעטיך. וי\"א שהוא קאפף זאלאט [ועיין בא\"ח בח\"י סי' תע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנפוס</b><br> הוא הנקרא שטעק רובע. והוא מין רובע המורגלת. רק שטעמה מבושם טפי. אמנם יש לה דמיון גדול במראית זרעה ובעלים. ובתבנית הפרי בעצמה לצנון [כך כתב במוסף הערוך. וכדבריו נראה מדאמרינן [כלאים פ\"א מ\"ג] הלפת [הוא רובע] והנפוץ [הוא נפוס בחילוף זסשר\"ץ] אינן כלאים זה בזה. וע\"כ היינו מדשניהן מין א'. ושם מ\"ה אמרינן. הצנון והנפוץ. אע\"פ שדומין זה לזה. הו כלאים זה בזה]. אמנם מלת שרשי דנקט ברישא אכולהו ג' מינים קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיב שלו</b><br> ר\"ל החוטין הקטנים שמסתעפין כעין שרשים מהצנון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי המיתנא</b><br> הגירסא הנכונה היא המינתא והוא מין ירק. ואמרינן בשבת [קכ\"ח א'] מאי אמינתא אנינא. ופי' בערוך שהוא עשב המריח טוב. ומביאין אותה עם גמי לבהכ\"נ. והוא הנקרא בלשון לטינא אינטא. ובלשון אשכנז באלזאם מינצע. שגדל אצלנו בגנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיגום</b><br> מין עשב רויטע בלשון אשכנז. והיינו אפילו בעקרן לבלי לשתלן במקום אחר. דאל\"כ הרי הוא בכלל ירקות שדה או גינה דתנא בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירקות שדה</b><br> ירקות היינו גידולין שאין נאכל מהן השורש רק העלין. וירקות שדה היינו שגדלין בשדה מעצמן בלי זריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירקות גנה</b><br> הם כל מין ירקות ששייר לזרען. ולאאמ\"ו עטרת ראשי הגאון זצוק\"ל ירקות גנה היינו שצריך האדם להשקותן. וכמ\"ד והשקית ברגלך כגן הירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעקרן לשתלן</b><br> רק אירקות שדה וגנה קאי. שעקרן ממקומן על דעת לשתלן במקום אחר. דאז ניחא ליה שישאר בהן שרשן. ומחשב שפיר שומר. דמלת שרשי דנקט גבי מיתנא. אכולה דנקט עד הכא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשדרה של שבולת</b><br> חוט האמצעי של זקן השבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלבוש שלה</b><br> הקרום שעל הגרעין מבחוץ. והוא כמו לבוש המכסה השדרה של השבולת. ב' אלו. דהיינו השדרה והלבוש הם שומרים להגרעינים שמחוברין בהן. מיטמאין ומטמאין. וגם מצטרפין לכשיעור ביצה לטמא אחרים. דאע\"ג דכל השבולת אין בה כביצה. אפ\"ה אם בגזע ההוא מחוברין כמה שבלים. וכולן יחד כביצה. כיון שחיבורי שמים הוא. ודרכן להאחז יחד. כולן הו\"ל חיבור ומצטרפין [כרפ\"ג דטבו\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר אליעזר אומר אף הסיג של רצפות</b><br> כמין קמח דק שבכמה עלי ירקות. ובר\"ש בשם הערוך פי' שהוא העפר הדק של רצפת האדמה שנשאר על שרשי הירק כשעקרוהו. גם הוא שומר רטיבות של הפרי. מחשב שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאים ומצטרפין</b><br> דכולן הו\"ל שומר. ומדהשתא מפרש במשנה ג' מהו יד ולא שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> מדאינן רק יד. דכיון דכבר נתיבשו השרשים לא מחשבו תו שרשן לשמור רטיבתן. רק שע\"י שהשרשין מחוברין בהן נוח לאחזן בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד הפרכיל</b><br> פרכול הוא ענף שבגזע הגפן. ובהפרכיל תלויין כמה אשכולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח מכאן וטפח מכאן</b><br> מימין ומשמאל להאשכולות התלויין בה. אבל טפי לא. מדהו\"ל יותר מצרכיה [כסוכה דף י\"ד א']. כך כתב עטרת ראשי הגאון זצוק\"ל. ונ\"ל דה\"ה בפחות מטפח לא מחשב יד. דמדמשאה כבד. א\"א שנשאר באין במקום אחיזה רוחב טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד האשכול</b><br> הוא העיקר של האשכול שהגרגרין תלויין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> אפילו פחות מטפח [כך כתב הרא\"ש]. ונ\"ל דה\"ט דמשום דאשכול יחידי קל. נוח לאחז בעוקץ אפילו הוא קטן [והר\"ב פי' דבפרכיל רק עד טפח הוה יד. ובאשכול אפי' ארוך הרבה הוה יד. ולא זכיתי להבין. דהרי מיירי ע\"כ שבהפרכיל מחוברין אשכולות. דאם לא כן לא הוה מקבל טומאה כלל. וא\"כ כלפי לאיי. והרי איפכא מסתברא וכדאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזנב של אשכול שריקנו</b><br> מענבים. ונשארו גרגרין בראשו ג\"כ שיעור אחיזתו בכ\"ש אפילו בפחות מטפח. וקמ\"ל דלא תימא כיון שנשארו בהזנב כמה עוקצין קטנים של הגרגרין. ואין נוח לאחזו שם. ולבעי שיעור אחיזה טפי קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד המכבד של תמרה</b><br> הוא ענף של עץ התמר. שבכל ענף מחוברין כמה לולבין ובין לולב לחבירו גדלין התמרים והשרביטין. וכל הענף עם הלולבין המחוברין בו נקרא מכבד. מדאפשר לטאטא ולכבד בו הבית [עיין סוכה דף מ' ע\"א רש\"י ד\"ה יצאו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה טפחים</b><br> דמדהוא כבד הרבה צריך טפי ליד [ועיין כלים פכ\"ט מ\"ז]. אבל טפי לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה של שבולת</b><br> הוא התבן שבראשו השבולת עם הגרעינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד כל הנקצרים</b><br> נ\"ל דה\"ט דכל שבלים הנקצרים. ממלא כפו קוצר ומניח טפח סמוך לשבולת. וטפח למטה שלא יחתוך ידו במגל. הרי ג' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיהם ושרשיהם כל שהן</b><br> בכל אורך שיהיה בין ארוך או קצר. דכיון שעקרו או תלשו. אינו מקפיד כמה ישאר בשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלעין של שבולין</b><br> הוא השער שבראש השבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> מדכולן אינן רק ידות. לאחוז הפרי על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאים ומטמאין ולא מצטרפין</b><br> מדאינן לא יד ולא שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי קולסי הכרוב</b><br> נ\"ל דקולסא היינו כובע מלחמה. העלם בלשון אשכנז כדמתרגמינן וכובע נחושת בראשו. וקולסא דנחשא ברישיה. והיינו משום דעלי ראשי הכרוב מתפשטין כפופין לכל הצדדין כעין כובע מלחמה. ור\"ל הכא השרשים של ראשי הכרוב. קרויט שטרענג בלשון אשכנז. ואין דרך להניח השורש בראשי הכרוב. מדבלא זה יכול לאחזו שפיר בעליו שענפין סביב לו מכל צדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלפות תרדים</b><br> מיני עשבים הנאכלין הן. ומניחין שרשיהן בארץ כדי שיחליפו ויגדלו שוב אחרים תחתיהן בשנה הבאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלפת</b><br> שרשי רובען גם כן רגילין להניח שרשיהן בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכם ליגזז</b><br> כלומר וכן כל הגידולין שדרך לגזזן ולהניח שרשיהן בארץ. לא מחשב כיד. אע\"ג שהוא עקרן ורוצה שיהיה כיד. בטלה דעתו אצל כל אדם [כפסחים מ\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעקרו</b><br> דס\"ל דמדעקרן וגלי דעתיה דניחא ליה שיהיה כיד. לא אמרינן דבטלה דעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלפת</b><br> דהנך א\"צ להשורש להיות להן יד. מדבלא זה יכול לאחזן שפיר. וכן חלפי תרדין מטמא ר\"י לגמרי כשאר אוכל. מדנאכל עם התרדין כמפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלין שבססן בגורן</b><br> שנדרכו בדישה ע\"י רגלי בהמות. או ע\"י חביטי מקלות. ועי\"ז אין הידות עוד חזקין כדי לטלטל השבולת על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטמא</b><br> מדעדיין ניחא ליה בחיבורן. כדי להפוך התבואה על ידן בעתר. והיינו מזלג. ונ\"ל דטעמייהו דרבנן. דכיון דידות גמרינן מדכתיב לכם לכל צרכיכם [חולין קי\"ח א']. וכיון דבססן גלי דעתיה דלא צריך להו לידות. דהרי כיון שדשן. לא אסיק אדעתיה שישאר עוד אחר הדישה גרעינין בהשבלים. שיצטרך להפוך השבלים בעתר. ואע\"ג דהשתא על כרחך נשארו גרעינין בהשבלים. ואף שבססן. אכתי חזו להפכן בעתר. אפ\"ה כיון שלא בכוונה נשארו בהן הגרעינין. לא מחשבו ידות. והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסיגה</b><br> פסיגה הוא כמין אשכול קטן שבו ב' או ג' גרגרין והפסיגה מחוברת לאשכול גדול. ולקט כל הגרגרין מהאשכול הקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל לא מחשב הפסיגה כיד להאשכול הגדול. אע\"ג שנשארו כמה גרגרין בהאשכול הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שייר בה גרגיר אחד</b><br> בהפסיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הו\"ל הפסיגה יד. ונ\"ל דקמ\"ל דאף שבהאשכול הגדול לא נשאר שום גרגר. לא אמרינן דבטל פסיגה לגבי אשכול הגדול. וכליתא דמי. ולא מחשב יד קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרביט של תמרה</b><br> כבר אמרנו לעיל שענף של עץ התמר נקרא מכבד. ובכל מכבד גדלין הרבה לולבין. ובין לולב לחבירו גדלין התמרים בשרביטין דקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שריקנו טהור</b><br> ר\"ל לא מחשב השרביט הזה כיד להמכבד. אף שנשארו בהמכבד עוד כמה שרביטין שבהן תמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בקטניות</b><br> שג\"כ כך דרך גידולו. שבענף א' גדלין כמה שרביטין. ובכל שרביט יש בתוך חללו כמה קטניות. ולכן שרביט וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אין השרביט זו יד לשאר השרביטין שבהן קטניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול</b><br> מיהו פולין גם כן הם בכלל קטניות. שגם פולין דרך גידולן הוא כך. ואף שמחוברין גרגרין בשרביט. אין השרביט להן יד. שהפולין גסין ונוח לנקותן מהפסולת. גם כשאין מחוברין לשרביט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא בשל קטניות</b><br> בנשאר גרגר א' בהשרביט. דמדהגרגיר דק וקשה ליטלו. להכי הו\"ל השרביט יד להגרגיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא רוצה במשמושן</b><br> לאחוז בהשרביטין כשירצה לנקות הקטניות מהאבק ופסולת [וכן מסיק בחולין קי\"ט א' דטעמא משום יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכלוסים</b><br> מין קטניות. וי\"א מין תאנים. וכן מסתבר דמלבד דלקטניות אין עוקצין. הוא גם כן דבר הלמד מעניינו דבתאנים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחרובים</b><br> זאד שאטען ונקראין כך מדהן רפואה לאוכלן מי שיש לו כאב הזאד ברעננען ומדדומה הפרי ג\"כ לקרן תיש. קראוה בארצות פולניא באקם הארן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין</b><br> מיטמא ומטמא ומצטרף. ובתוספתא מפרש מדנשלק עמו. ור\"ל דאע\"ג דבפני עצמן לא חזו לאכילה. עכ\"פ אגב הפרי עצמה מתאכלת [הר\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקצי האגסין</b><br> בירן בלשון אשכנז. ששולים שלו דק. ולכן רגילין לאחזו בעוקץ. משא\"כ תפוח ואתרוג שהעוקץ שלהן מחובר בשקוע. להכי אינו מהודק כ\"כ לאחזו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרוסטמלין</b><br> וואלדעפפעל והן קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרישין</b><br> קוויטען אמרינן בירושלמי למה נקרא שמו פרישין. מדאין לך מין פרי עץ פריש לקדרה [ר\"ל שאינו ראוי לאכילה עד שיבשלנו]. אלא זה בלבד. ונקראים בש\"ס גם כן בשם חבושין. כדאמרינן [ביצה כ\"ו ב'] וכן אתה מוצא באפרסקין וחבושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעוזרדין</b><br> מיספעלן בלשון אשכנז. כל הנך שיעור עוקציהן כפי מה שהן. מדהן פירות קטנים נוחין לטלטל גם בעוקץ קטן [ולהרא\"ש טפח דנקט אחר דלעת. גם אהנך קאי. וקשה לי דא\"כ הל\"ל ועוקץ דלעת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ דלעת</b><br> יונית דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> דמדהוא גדולה. צריך לה כדי אחיזת היד לטלטל בעוקצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ קונרס</b><br> מין ירק מר שמתמתק בבישול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> להכי לא כלליה בהדי דלעת. מדפליג עלה ראב\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים</b><br> אכל הנך דתנא בבבא זו קאי. דכל א' מהנך לפי שיעור עוקץ שלו מחשב יד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים שכבשן</b><br> ששרן ביין או בחומץ או מי מלח. כדי לקיימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטרפיהן</b><br> ר\"ל שכבש הזיתים עם העלין המחוברין להן. [ולרבינו תוי\"ט במשנה ב' מיירי הכא שאין העלין מחוברין להם. ולפענ\"ד נראה דאין להקשות א\"כ פשיטא דלא מחשבו חיבור. י\"ל דסד\"א דאף דאינן מחוברין נחשבו חיבור. כמו במקפה ושום ושמן דהוו חיבור [כטבו\"י פ\"ב מ\"ג]. קמ\"ל דעלין שאני דאינן אוכל כלל ורק למראה הן. מיהו מדקאמר בטרפיהן. משמע טפי שעלין הן של הזיתים. דהיינו שמחוברין להן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ר\"ל אין על העלין לא דין יד או שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שלא כבשן אלא למראה</b><br> דכשמחוברין בהן העלין. יהא מראיתן יפה כאלו נתלשו מקרוב. אבל לא התכוון כדי לאכול העלין עם הזיתים או כדי לשמור הזיתים מקלקול. או כדי לאחוז הזיתים בהן [והקשה הר\"ש מ\"ש מחלפת תרדין [פ\"א מ\"ד] דמטמא ר' יוסי בהשאירן מחוברין כדי לתלותן בהן בחופתו [כתוספתא שם]. אע\"ג דג\"כ אינו רק למראה. ותו דהחם לאו משום מראה השאיר העלין בהפרי. רק כדי לחלוחן בה. והו\"ל שפיר יד. ול\"מ היה נ\"ל דבלא זה התם שאני דגם הפרי עצמו תלה למראה. לפיכך גם העלין שבו כשהן גם כו למראה. נחשבין יד. משא\"כ הכא. הפרי מיוחד למאכל ואיו הנילה שבו למראה בעלמא מחשב יד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשות של קשות</b><br> ר\"ל השער הקטן שגדל על פני הקישואין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנץ שלה</b><br> יש מין קישואין שיוצא מראשן כמין שושן קטן. כמו שיש לאיזה מין אתרוגים. והוא נקרא נץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דאינן משתמשין לא ליד ולא לשומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אי\"ל דטעמא דר\"י משום דכשהן לפני התגר. ניחא ליה בהשער והנץ. שעל ידן נראין הפירות רטובין ויפין. דא\"כ בזיתים בטרפיהן ברישא למה לא פליג נמי ר\"י. דאי\"ל דר\"י ארישא נמי קאי. דהרי קאמר כל זמן שהיא. ואי קאי נמי ארישא הול\"ל כל זמן שהן. ותו דא\"כ הוה ליה לת\"ק למכלל תרווייהו ולומר טהורים. ועל זה הו\"ל לר\"י למפלג ולומר כל זמן וכו'. אלא נ\"ל דטעמיה דר\"י משום דנוח לו לאדם לקנות דברים שלא משמש בהן יד כל אדם. והנך פירות כיון שנשאר עליהן השער והנץ. ניכר שלא היו הידים מטפחות בהן. דעל ידי המשמוש. השערות נושרות. וס\"ל לר\"י דמה\"ט חשבינן להשערות והנץ כשומר הפרי שתהיה חריפא זבינא טפי. ומשום הכי לא דמי לרישא. דהתם אינן רק ליפות מראיתן. ואין בזה צורך כל כך [והרא\"ש כתב דה\"ט דר\"י משום דהקישות הוא פרי רפה שמתקלקלת על ידי רבוי משמוש ידי הקונים. ועל ידי אותו שער ונץ שבראשו לא יתעכבו תחת ידי הקונים. וגם לפי פי' זה יתורץ הקושיא למה לא פליג ר\"י ברישא. די\"ל דהכא דוקא ששומר הפרי שלא יתקלקל שפיר מחשב שומר. משא\"כ ברישא שאין העלין שומרים הפרי מקלקול רק שעל ידי העלין יהיו נראין יותר יפין. זה לא מחשב שומר. רק דלא זכיתי להבין. דתינח שער שהוא על כל פני החיצון של הפרי. אבל נץ שהוא רק על מקום קטן שבראשו. והאיך על ידו תשמר הפרי מלהתמעך. ודוחק לומר דכשהנץ בראשו. יאחזנו בנץ ולא תתמעך הפרי על ידי אחיזה. ליתא. דכיון דהפרי רך אם יאחזנו בנץ תתנתק הפרי הכבד מהנץ. והגאון ר' א\"ו זצוק\"ל פי' דע\"י הקשות והנץ ישמר הפרי מלכלוך וטינוף. והר\"ש והר\"ב הרכיבו ב' הפרושים. וכתבו שכיון שהפרי רכה. מתלקלת על ידי משמוש ידי הקונים ועל ידי השער והנץ נשמרים מכל לכלוך וטינוף. וגם זה לא הבנתי. האיך ע\"י השערות שהן על פני הפרי אחת הנה ואחת הנה ונמוכין מאד. האיך עי\"ז ישמר כל פני הפרי מלכלוך כאלו מונחת כולה בקופסא. אמנם לכל מו\"מ הזה מחוי לן הש\"ס במחוג [תענית כ\"ד א'] דקאמר דרב יהודה כדמטי וכו'. או להך מתני' זיתים שכבשן בטרפיהן. אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ר\"ל הרבה יש לעייו בה מ\"ט דר\"י. ולמה לא פליג נמי ארישא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין</b><br> ר\"ל כל הגרעינין. דלמ\"ד ורי\"ש מתחלפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאות</b><br> דכיד חשבינן לה ולא כשומר [ותמה הרא\"ש האיך על ידי הגרעין שהוא בפנימית הפרי יחשב יד. ולפיכך כתב דמסתבר טפי כגירסת הרמב\"ם דגרס ומצטרף. ומטעם דהו\"ל שומר. אמנם בפי' הרמב\"ם שלפנינו גרס כגירסת הספר. וכן נראה מהרמב\"ם בחיבורו [פ\"ה מאוכלין הי\"ג]. ונ\"ל דעל כרחך נכוף אזנינו לשמוע. דאע\"ג דהגרעין טמון תוך הפרי. אפילו הכי כיון שכשהגרעין בתוכה נוחה להאחז ולא תתמעך בין אצבעותיו. להכי דינה כיד. וכן מוכח נמי מגרעין תמרה יבישה. דאמרינן לקמן במשנה דאינה מצטרפת. דמשמע דאבל מטמאה ומיטמאת. ועל כרחך משום דהוה יד. ומטעמא דאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינה של רוטב</b><br> של תמרה לחה. ונקראת לחה כל שראויה למוץ גרעינתה [כספ\"ג דטבו\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ יוצאה</b><br> נ\"ל דר\"ל דאע\"ג שהגרעין מונח רפוי תוך הפרי. וכשיקבע הפרי יהיה הגרעין יוצא ונופל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפת</b><br> דמדראויה למצצה. הו\"ל גם הגרעין כאוכל. אע\"ג שאינה אוכל כולה. רק מוצץ ממנה השרף וזורק השאר. ואפ\"ה כולה דינה כאוכל. ואע\"ג דעכ\"פ הגרעין רפוי ואינו מחובר למאכל. אפילו הכי כיון דדיינינן להגרעין כמאכל. לא גרע גרעין זה מגרעינין שתוך הרימון. דאע\"ג שהן מופרדין זה מזה. אעפ\"כ כיון דהקליפה מסבבן מצטרפין [כמ\"ו]. כל שכו הכא שהגרעין מוקף ממאכל מכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יבשה אינה מצטרפת</b><br> אבל מיטמא ומטמא כשאר יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך חותל</b><br> הוא קרום הדק שחותל ומסבב הגרעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יבשה מצטרף</b><br> משום דביבשה הקרום ההוא דק ונאכל אגב הפרי. ולפיכך הוא כאוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רוטב</b><br> כשהתמרה רטוב. הקרום הוא מר ונזרק [כך כתב הראב\"ד פ\"ה מאוכלין. והרמב\"ם שם כתב דלהכי יבשה מצטרפת. משום דביבשה הקרום דבוק בהמאכל. אבל בהרטוב הקרום עומד נפרד מהמאכל. ולא הבנתי יפה דברי רבינו דאם כן מה לפיכך. ויש ליישב. ועמ\"ש לעיל סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינה שמקצתה יוצאה</b><br> בולטת ויוצאת מפרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכנגד האוכל</b><br> משמע הא שלא כנגד המאכל איו מצטרף ואע\"ג דלעיל אמרינן שיוצאת מצטרפת היינו רק כל מה שהוא נגד האוכל. אמנם ל\"מ היה נ\"ל דלפי פירושינו הנ\"ל סי' י\"א. מעיקרא לא קשה ולא מידי. דמדקאמר לעיל שיוצאה. ולא קאמר שיצאה מקצתה. ודאי משמע כולה. וגם מדלא קאמר שיצאה רק שיוצאה הא ודאי ר\"ל שאפשר לה לצאת היינו שמונחת רפוייה תוך המאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף</b><br> שמה שיש מהעצם תוך המאכל מחשב שומר הא מה שבולט ויוצא אינו רק יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עליו מצד אחד</b><br> שאין הבשר מקיפו רק החתיכה יש בצד א' בשר ובצד הב' עצם דבוק זה בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר רואין אותו כאילו הוא מקיפו בטבעת</b><br> ר\"ל אם יש בעובי חתיכת הבשר כדי להקיף העצם בעובי חוט הערב. אז מצטרף. ונ\"ל דמדהוה סגי אי הוה אמר כאילו הוא מקיפו ומסיים כטבעת ש\"מ דלר' ישמעאל א\"ל שיכסה הבשר כל חלק העצם שכנגד המאכל בעובי חוט ערב אלא די בשיהיה בהבשר בכדי להקיף העצם בחוט ערב. אז מצטרף כל חלק העצם שכנגד הבשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שכנגד האוכל</b><br> אף שאין בו בכדי להקיף העצם ומפרש בתוספתא. איזה כנגד האוכל אם יש שם חלול עד חללו. ר\"ל כל מה שיש בהעצם תחת חתיכת הבשר עד חלל של עצם. ואם אין שם חלול אין טמא רק חיסומו ר\"ל אותו קליפת העצם שתחת הבשר. שהבשר סוגרו ומכסה אותו [כמו לא תחסום שור בדישו. והרמב\"ם שם כתב רואין אותו כאלו הוא חוט אזוב. ואולי היה לרבינו גירסא אחרת בתסופתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הסיאה</b><br> פעפפער קרויט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאזוב</b><br> איזאף בלשון אשכנז וגם הוא ראוי לאכילה ומקבל טומאה [כפרה פי\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורנית</b><br> טימיאן בלשון אשכנז שגם הנך רק מה שכנגד האוכל מצטרף עד חללו ולא יותר וכן מפורש בתוספתא [מיהו נ\"ל ל\"מ דחכמים דמשנתינו כחכמים דתוספתא ס\"ל דקאמרי אפילו אין עליו בשר אלא כפול גורר כולו לטומאה דודאי אין ר\"ל במלת כולו שיהיה גם חלק העצם שאינו נגד הבשר כשומר ליתא דהיכי ס\"ד שיהיה שומר מה שאינו נגד הבשר אלא מה דקאמר כולו היינו אותו חלק העצם שכנגד הבשר אף שאין בהבשר כדי להקיף העצם א\"כ זהו ממש דעת חכמים במשנתינו דקאמרו שכנגד האוכל מצטרף. ולא קאמר רק מה שכנגד וכו'. ש\"מ דמחמרו טפי מר' ישמעאל ודו\"ק. והא דקאמרו כגון הסיאה. ולא קאמרו וכן הסיאה וכו'. היינו טעמא משום דברישא בעצם שמובלע בבשר. שפיר קאמר שכנגד האוכל מצטרף. דהיינו רק שמובלע מאורך העצם תוך הבשר מצטרף. אבל הכא בהיה עליו מצד א'. דהיינו שהיה שטח העצם דבוק בשטח הבשר. סד\"א דבהיה שטח העצם רחב יותר משטח הבשר פליגי. דלרבי ישמעאל אם יש בהבשר בכדי להקיף העצם. אז גם מה שאין בשטח העצם נגד הבשר מצטרף. ולחכמים אינו מצטרף רק מה שיש בשטח העצם נגד שטח הבשר. אבל מודו חכמים דכל עובי העצם שהוא כנגד הבשר מצטרף. להכי קאמר כגון הסיאה וכו'. דכולן אין שטח עובי הקנה רחב יותר מגרעין המאכל שדבוק בהן. ואפילו הכי איצטרכו רבנן לומר גבייהו דרק מה שכנגד האוכל מצטרף. דהיינו ודאי רק אותו משהו מהקנה שדבוק בגרעין. ולא כל אורך קנה. ש\"מ דכנגד האוכל דקאמרו רבנן. לאו היינו מה שהוא שטח האוכל. רק מה שהוא מארכו נגד האוכל ולא כל ארכו. אף שהוא נגד האוכל. ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון</b><br> גראנאטאפפעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבטיח</b><br> מעלאנע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> ר\"ל מה שנימוק ממנו אינו מלטרף להאוכל מדאין הנימוק ראוי לאכילה. וגם פשיטא שאין בו לא דין יד או שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> ר\"ל אין הנימוק מצטרף להשלם להשלים שיעור כביצה לטמא אחרים. [והקשה רבינו תוי\"ט דהו\"ל זו ואצ\"ל זו. ולא הבנתי. דהרי ודאי ס\"ד כיון דשלם מב' צדדין יצטרף מה שנימוק באמצע. והוה שפיר לא זו אף זו. וכל שכן לפי מה שפי' הרא\"ש דמכאן ומכאן ר\"ל שהפרי שלם סביב. ורק בפנימיותו נימוק. א\"כ ודאי דבכה\"ג ס\"ד דמדכולו מבחוץ שלם יצטרף כולו. אמנם אי קשיא הא קשה לי אי מלת אינו מצטרף. אמה שנימוק קאי. למה פלגינהו תנא לב' בבות. והכי הול\"ל נימוק מקצת בין מהצד או מאמצע אינו מצטרף. לכן נראין דברי רבינו הרמב\"ם. שפי' האי אינו מצטרף דסיפא דר\"ל אין הצדדין השלמין מצטרפין. ונראה דגם לרבינו הרמב\"ם נימוק מקצתו דרישא הייינו בין מן האמצע. בין מן הצד. וגם לפי פי' זה הוה סיפא שפיר לא זו אף זו. דלא זו דאין הנימוק חשוב כאוכל שיצטרף הוא עצמו להאוכל. אלא אפסוקי נמי מפסיק שלא יצטרפו האוכלין שמפריד הנימוק ביניהן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפטמא של רמון</b><br> הוא השושן הקטן שיש בראש הרימון. כמו שיש באתרוג [ועיין מג\"א תרמ\"ח סק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנץ</b><br> הוא כמין שער ירוק ככרכום שגדל סביב לשושן הרימון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> אבל עכ\"פ הו\"ל יד. ולא דמי לנץ כישות לעיל דאפילו יד לא הוה [כמ\"א]. דהתם מדכבוש נתרכך. ואי אפשר לאחוז הפרי על ידו. ואי התם בקישות שאינה כבושה מיירי. אפ\"ה יש לחלק דבשלמא קישות שהיא בעצמה פרי רך כמ\"ש הר\"ב וכל המפרשים שם. אי אפשר לאחוז בשער שלה ושלא תתנתק הפרי מהשער. משא\"כ רימון קליפתו קשה. ויכול שפיר לאחזו בשער שבראשו. ולפיכך מחשב שפיר יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף המסרק</b><br> הוא כעין שפת כוס שבולט בראש הרימון סביב השערות הנ\"ל. ושפת כוס זה עשוי כמסרק עם שינים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאינו לא יד ולא שומר להרימון. משא\"כ כשינטל פיטמתו יתרקב מהר. ולרבנן מסרק כגוף של הרימון הוא. ומצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרפות</b><br> מדהו\"ל שומרים להפרי. שע\"י הקליפה לא תתרקב הפרי וגם לא תתלכלך. מיהו קליפה לחה ירוקה שע\"ג קליפת האגוז. אינו מצטרף. מדהו\"ל שומר לשומר [כחולין קי\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין קדורה</b><br> נקובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפות</b><br> מדהיא עצמה אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקדורה אינה מצטרפת</b><br> דמדנתנקבה תו אינה שומרת הבשר מרקבון. ונ\"ל דעכ\"פ דינה כיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונה</b><br> היא הקליפה הדקה ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך טהור</b><br> מדנקלפת ונופלת מאליה. וא\"כ גם כיד לא הוה. אמנם לרש\"י [חולין שם] היינו טעמא מדאין שומר ע\"ג שומר. וא\"כ י\"ל דעכ\"פ דינה כיד. וקיי\"ל כר' יהודה [רמב\"ם פ\"ה מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחתך</b><br> דלועין או בצלים או בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא מירק</b><br> שלא גמר החתוך להפריד החלקים זה מזה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> דידוע דבבישול יתרכך ויתמעך הדיבוק שבין החלקים. ואע\"ג דהשתא עדיין לא נתבשלו. אפ\"ה כיון דלא איכפת ליה בדבוקן. להכי גם קודם שנתבשלו כמפורדין דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכבוש</b><br> בחומץ או מי מלח חריפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשלוק</b><br> שליקה הוא בישול מרובה. וע\"י הנך תרתי אף שנתרכך הדיבוק. בתחלת הכבישה ובתחלת הבישול. שוב יצטמק ויתקשה בסוף. ומדניחא ליה בכביצה גמורה ובשליקה. הרי ניחא ליה ג\"כ בדיבוק ולא התחיל לחתך רק כדי ליתן טעם בקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהניח על השלחן</b><br> ר\"ל או שלא חתכן או שלקן על דעת לכבשן או לשלקן. אלא הפריד קצת חלקי הפרי זה מזה. כדי להניחו כך על השולחן מופרדין רק קצת כדי שיהיה נקל על המסובין ליקח חלק אחר חלק לכשירצו. ועכ\"פ ניחא לי' שישארו החלקים מדובקין עד שיקחו המסובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> דכל אחת ואחת הוה יד לחברתה. א\"נ כולן חשיבי כחתיכה א' ומצטרפי נמי [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק</b><br> שהי' לפניו כמה פירות. שכל אחד ואחד היה מופרד קצת כדי לשלחן שדינן כמחובר. והתחיל להפריד לגמרי החלקים זה מזה באיזה מהפירות. והשאר הניחן מופרדין רק קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל שהתחיל בו אינו חבור</b><br> אותו פרי שהפריד ממנו קצת מחלקיו. גם שאר חלקי הפרי שמופרדין רק קצת אינן חיבור אע\"ג שמדובקין עדיין קצת יחד. אבל שאר הפירות אע\"ג שכבר מופרדין קצת. נחשבין כמחובר. ולא אמרינן כיון שהפריד אחת לגמרי. גלי דעתיה שגם הנותרות לא ניחא ליה בדיבוקן [ואין להקשות מלעיל (טבו\"י פ\"ג מ\"א) באוכל שנפרם מחלקינן בין שאוחז בטמא או בטהור והשני עולה עמו. והכא אמרינן במחתך לבשל אף שלא מירק אינו חיבור. ולא מחלקינן בין אוחז בטמא או בטהור והשני עולה עמו. י\"ל התם בנפרם ממילא שאני. (ונ\"ל מה\"ט בציעות הפת דמוכיחין רבותינו ז\"ל מדין זה דלא יחתוך הפת כל כך עד שלא יהיה יכול להעלות כל הפת בהפרוסה שחתך). מיהו גם לפי תירוץ זה. עכ\"פ מה דאמרינן הכא דבנתכוון לכבוש וכו' דהוה חיבור. על כרחך היינו רק באוחז בטמא וטהור עולה עמו. דהרי כ\"ש הוא מנפרם ממילא. ורק בהנך דקאמר הכא אינו חיבור. היינו אפילו אוחז בטמא וטהור עולה עמו. ודוק. ותמהני שלא ראיתי לאחד מרבותינו שירד לחלק בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים שאמנן</b><br> ר\"ל אגוזים שקצצן כשהן רכים עם העוקץ שלהן. ואמנן. ר\"ל שגדלן וקשרן יחד בעוקציהן בחוט כדי לתלותן לייבשן. מדעדיין הם רכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבצלים שחמרן</b><br> היינו נמי שקשרן יחד בחוט. רק באגוזים דרך למתחן יחד על החוט כמין שורה [וזה נקרא אומן. כמו ויהי אומן את הדסה. וכן מצינו במשנה הולכין מאומן לאומן [פאה פ\"ד מ\"ד] שבכולן מלת אומן לשון המשכה היא. בין בהדרכת ילד. שמשכו אחר לימדיו. בין בשורה שנמשכת בקו שוה וישר]. משא\"כ בצלים רגילין לקשרן יחד באגוז כמין צבור. כמו ויצברו אותם חמרים חמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו חבור</b><br> ר\"ל כחתיכה אחת הן חשובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק באגוזים</b><br> שא' מהאגוזים המקושרין יחד. התחיל לפרקה ולשברה. ועדיין נשאר קצת מהאגוז מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפקל בבצלים</b><br> שאחת מהבצלים התחיל לקלפה ולאכלה ונשאר קצת ממנה עדיין קשור בהחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> ר\"ל אותה הפרי שהתחיל לחתך ממנה קצת גם הנשאר ממנה קשור בהחבל אינו חיבור. אבל הפירות האחרות שלא התחיל בהן. חשובין עדיין כולן כחתיכה אחת [אולם תמוה מאד. דהיאך אמרינן הכא דאגוזים ובצלים שחיברן הרי הן חיבור. והרי כפירוש אמרינן [אהלות פ\"ג מ\"ד] דחיבורי אדם אינו חיבור. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ד מטומאת אוכלין ה\"ט]. וכן כתב נמי הרמב\"ם בפ\"ו מאוכלין הי\"ב. והתבוננתי ואראה. שגם רבינו הראב\"ד נתקשה בזה ומתוך כך במחילת כבוד רבינו זצוק\"ל נכנס בדוחקים. לפרש שבצלים ואגוזים שחמרו ואמנן. היינו שהדביקן יחד בעודן במחובר. ועי\"ז נתדבקו בגדולן יחד עוד פי' דאפשר דחמרו היינו כמו מעי חמרמרו. ור\"ל דאע\"ג שחמרן באש והתכוון לייבש הקליפה שלהן. אפ\"ה הוה הקליפה חיבור לה. ואגוזים שאמנן. ר\"ל שביקש להסיר אומן שלהן. דהיינו קליפתן. כמו והיו מלכים אומניך. עכ\"ל הטהור שהוא כספר החתום. ורבינו כ\"מ שם תירץ באופן אחר. דהא דקאמרינן חיבורי אדם אינו חיבור. היינו רק לענין הכשר. דבהוכשר א' לא הוכשר חבירו. ולא לעניו שכשיטמא א' לא יטמא חבירו. ובמחילת כבוד רבינו הא כמילתא בלא טעמא. דמ\"ש הכשר מטומאה. ואדרבה הרי קיימא לו דהכשר וטומאה שוין. דיש יד לזה ולזה [כחולין קי\"ח ב']. ותו דהרי משנה ערוכה לפנינו [באהלות פ\"ג מ\"ד] מעידה לנו להיפך מדברי רבינו. וגם הרמב\"ם הביא הדין ההוא וכמש\"ל. ועתה לכו חזו מפעלות אלהים. איך פסחים בזזו נז. כי העיר והאיר ד' עיני ננס כמוני. דבלא זה קשה מה ענין למשנה זו במכילתין. והרי אנו כל תנויי דידן בעוקצין איירינן. והאיך פסק בינתיים משנה זו דאיירי לענין צירוף אוכלין. והך דינא מישך שייך טפי לסדרה במסכת טהרות או בטבול יום. ודי לנו צער להקיא בחלב שינקנו משדי אמנו בשנראה כל פרק זה. וגם בפרק זה בסופו איזה משניות שהן כעורבא פרח לענייני מכילתין. אם לא שנאמר דאגב דזוטר דינייהו דעוקצין. להכי בחדא מחחא מחתינהו בהדי הנך מילי מעלייתי. אבל האיך נימא דגם משנה זו. דלעיל ולתתא מינה בידות מיירי. ומה לענין צירוף אוכליו בינייהו. אלא אמינא ידרוש מעליון ותחתון ויגיד עליו ריעו דגם הך משנה דבין הביניים כוותה דהנך רק בידות קמיירי. דרק לענין ידות הוה ב' חתיכות שדיבקו חיבור. ומשום דלא גרע מידות כלים שגם כן הם חיבורי אדם. ואפילו הוו חיבור [כהרמב\"ם רפי\"ז ורפ\"כ דכלים. ורבינו כ\"מ לא ציין מקום מוצא הדברים. אבל הוא דבר המבואר בכמה מקומות בסדרן. ובפרטות פ\"ג דכלים סוף מ\"ד. ושם פ\"ד מ\"ג ושם פ\"ה מ\"ב. ועוד בדוכתי טובי]. ולפיכך ב' החתיכות שחיברן. אינן חיבור רק לענין להיטמא ולטמא ולא לענין צירוף. ובזה יתיישב נמי כל פרק כ\"ט דכלים דחורז תנא ושונה כמה מיני חיבורי אדם דהוו חיבור. [ועיין רבינו תוי\"ט שם מ\"ח ד\"ה יד] וכ\"כ בשלהי מסכת פרה. אשכחנא כמה מרגניתא כהנך דיש מהן דהוו חיבור. ובכולהו לפע\"ד משום הכי הוו חיבור מדהו\"ל כל א' כיד לחברתה. ומה\"ט נ\"ל דאם נעץ קינסא במאכל. להיות לו כיד. אע\"ג שחיבורו בידי אדם. דין יד להך קינסא להיטמא ולטמא. דאין סברא לומר דדוקא עוקץ שמחובר בטבע מחשב כיד. דמ\"ש זה מזה. דוכי חיבור בטבע כתב רחמנא. רק לכם לצרכיכם כתוב. ומינה ילפינן ידות [כחולין קי\"ח א']. וא\"כ מ\"ש מחובר בטבע או בידי אדם. בין כך וכך לצרכי אדם הוא ואיתרבויי אתרבי. אבל אין להביא ראיה לדברינו דבידות אמרינן חיבורי אדם חיבור. מהא דאמרינו [כלים פי\"ח משנה ו' ז' ח'] דכרע מדרס שחיברו למטה. כולה טמאה מדרס. וא\"כ אי נימא דגם בידות אין חיבורי אדם חיבור. הול\"ל דהמטה טמאה רק מגע מדרס. י\"ל דאי משום הא לא אריא. די\"ל דלעולם דגם בידות אין חיבורי אדם חיבור. ורק התם מדנטמא ואח\"כ נתחבר. לא משום יד מטמאין המטה. רק מדנתחבר להכרע. הרי כולו כהכרע דמי. וכאלו כולו גוף א'. אולם מסברא דהמשניות שהבאנו לעיל מבואר הדבר באר היטב. וברוך ד' צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים והשקדים חבור</b><br> קליפתן חיבור להן כשאר שומר. אפילו נפצע הקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שירסס</b><br> ר\"ל עד שירצץ כל הקליפה שסביב להגרעין. לרסיסין דקין. אז אפילו מחובר עדיין להגרעין. אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה מגולגלת</b><br> ר\"ל ביצה צלויה קצת. וראוי לגומעה דרך הנקב שיעשה בקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגוס</b><br> שיגום גרסינן. מלשון גוממו עם השופי [חולין צ\"ב א']. ור\"ל הכא עד שיחתוך קצת מהקליפה. שיהיה יכול לשתותה דרך שם. אז גם שאר חלק הקליפה שנשארת עליה אינו חיבור. דמדנפתח חלק קצת מהקליפה. תו אין כל הנשאר דין שומר משום שלחלוחית שבביצה שותת ויוצא דרד הנקב שבקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלוקה</b><br> מבושלת הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שירסס</b><br> דבנשלקה בישול מרובה. אף שיש נקב גדול בהקליפה. המאכל נשאר בתוכה. והו\"ל חיבור עד שירצץ כולו. וכקליפי אגוזים לעיל [וער\"מ]. ולהרא\"ש עד שיגום גרסינן ברישא. והוא מלשון מגיסה בקדרה [מכשירין פ\"ה]. ור\"ל עד שיפריד המאכל שבתוך הקליפה מהקליפה. כדי לערבו (בקליפה) עם מלח ולגומעה מתוך הקליפה עצמה. דמשהפריד המאכל. אף שעדיין הוא תוך הקליפה הו\"ל כמאכל הנתון תוך כלי. שאין על הכלי לא תורת יד ולא תורת שומר. אבל שליקה מיד כשהחתיל לשבר הקליפה. תו לא הוה הנשאר חיבור [עכ\"ל הרא\"ש. ור\"ל דה\"ט דכיון דנשלקה כולה נפרדת מהקליפה. וכמאן דמונח בקופסא דמי. ואת\"ל א\"כ אפילו בשהקליפה כולה שלימה לא נהווה חיבור מה\"ט. דאטו במונח בקופסא שלימה נחשב הקופסא כשומר ויהא נחשב חיבור. י\"ל דכיון דהקליפה שלימה סביב בטבע כבתחלה. שומר מעליא הוא. אף שמופרדת בפנים. דמדהוא בטבע כך לא דמי כלל לכלי. ולפ\"ז לפי' קמא שלוקה חמורה ממגולגלת. ולהרא\"ש שלוקה קילא ממגולגלת. דבשליקה א\"צ שיגיס וסגי משירסס. ולכאורה להרא\"ש הלשון קצת דחוק. דא\"כ מה עד שירסס. משירסס הול\"ל [ועיין ב\"מ דף פ\"ח ב']. ואת\"ל הרי גם לפי' האחר דמגולגלת חמיר טפי. ואפילו הכי קאמר גבה עד שיגום ולא משיגום. י\"ל התם עד שיגום קאי אמלת חיבור שהזכיר בסוף מ\"ה. וה\"ק דהוא חיבור עד שיגום. משא\"כ להרא\"ש דקודם ריסוק השלוקה הזכיר התנא שיעורא רבה דגיסת המגולגלת. טפי הוה ניחא דנימא בשלוקה משירסס אינה חיבור. וי\"ל דגם להרא\"ש לא קשה דאף דלדידיה שליקה קולא בחד צד ממגולגלת. דא\"צ שיגוס. עכ\"פ בחד צד תו חמיר שלוקה. דבמגולגלת סגי בשיעשה בה נקב. כדי ליגוס משם החלבון וחלמון. ובשליקה צריך עכ\"פ שירסס כולה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש בו מוח חבור</b><br> העצם הו\"ל שומר להמוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון</b><br> גראנאט. והוא פרי גדול כאפעלסינא. ומראית קליפתה אדמדמת. ראטהברוין בלשון אשכנז. והקליפה קשה קצת. ויש בתוכה כמה חדרים קטנים לארכה. כחדרי וועלשנוס. וכל חדר וחדר יוכל להפרידו מחביריו. ולכן נקראים החלקים פרודות. וכל חדר וחדר מלא גרעינים קטנים מתוקים. והם נאכלים. והיינו דקאמר הכא רימון שפרדו. ר\"ל שקרע חלקי הרימון זה מזה. ועדיין הגרגרין מהודקין תיך החדרים בקליפה. הקליפה הוה כשאר שומר חיבור להגרגרין שהן אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקיש עליו בקנה</b><br> שיתנענעו ע\"י זה הגרגרין ויתנתקו מהקליפה. דאז אף שעדיין הן תוך הקליפה. אין הקליפה חיבור להן. מדהן אז כמונחין תוך כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו שלל הכובסין</b><br> דרך הכובסין לשלול ולתפור יחד הרבה בגדים קטנים כדי שלא יאבדו. או שישלל יחד בגדים גדולים שהן של אדם א' כדי שלא יתחלפו בבגדי אדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים</b><br> שתפרו לצורך מה בכלאים. ושניהן עשויין לנתקן בסוף זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> לטומאה משום יד. אבל לא להזייה [כפי\"ב דפרה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתחיל להתיר</b><br> אף שלא גמר דמעשה מוציא מיד מעשה [כספכ\"ה דכלים]. ולהכי סגי בגלוי דעתיה דלא ניחא ליה בחיבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי ירקות ירוקים</b><br> ר\"ל בעוד העלין ירוקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין</b><br> להמאכל שגדלין בו. מדחזו עדיין לאכילה. הו\"ל שניהן כגוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולבנים אינן מצטרפין</b><br> דמדנתלבנו העלין תו לא חזו לאכילה. ונ\"לדעכ\"פ מחשבי יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזרים</b><br> בקלחי חזרת. דאע\"ג דהעלין שבראש החזרת בין ירוקים בין לבנים לא חזו לאוכל. עכ\"פ העלין שומרים הקלח מלהתכמש. והו\"ל שומר. [ולכאורה נראה דת\"ק ס\"ל בעלי כרוב לבנים שאין נאכלין רק על ידי הדחק דלא שמה אכילה. כר' יוחנן [שבת ע\"ו א']. ובעלי חזירין ס\"ל דלא עדיפי מסיב שלו. דלא מחשב שומר מדמשתמר כבר משורש הגדול שבו [כפ\"א מ\"ב]. אלא דאי אפשר לומר כן. דא\"כ קשה הלכתא אהלכתא דהכא קיימא לן כת\"ק [כהרמב\"ם פ\"ד מאוכלין]. והתם קיי\"ל כריש לקיש בהא דאכילה על ידי הדחק שמה אכילה [כהרמב\"ם פי\"ח משבת]. ואע\"ג דבכל דוכתא קיי\"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש לבר מתלת [כיבמות דף ל\"ו א']. להרמב\"ם גרסינן התם רב אושעיא דקיי\"ל כוותיה לגבי ר' יוחנן. וכהך גירסא הביא רבינו כ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני בצלים</b><br> י\"א שהוא עמוד חלול האמצעי הצומח מראשו בין הקנים היוצאין מראש הבצל. ועליו גדל הזרע [ובפ\"ק מ\"ה נקרא עמוד]. ויש מפרשים דכשיעמוד הבצל במקום לח. אע\"ג שאינו מחובר בקרקע. יצמחו ממנו ג\"כ קניו החלולין. והם נקראין בני בצלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן ריר</b><br> הוא הליחה שבתוך הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתערין</b><br> לכשיעור כביצה לטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכמות שהן</b><br> וא\"צ למעכן. [ואין להקשות האיך אפשר שיצטרפו המשקה שבתוך הקנה. להקנה שהוא אוכל. הרי דוקא כל האוכלין מצטרפין תנן [כמעילה פ\"ד מ\"ה] אבל משקה ואוכל לא. וכן מוכח. דממ\"נ אוכלין למשקין א\"צ צירוף. דהרי משקה מתטמאה ומטמאה בכ\"ש [כהרמב\"ם פ\"ד מאוכלין]. ומשקין לאוכלין. אף דמשקין חמור מאוכלין בשיעורא. דמשקין מטמאין לאחרים בכ\"ש. ואוכלין איו מטמאין לאחרים רק ביש בהאוכלין כביצה. וא\"כ הרי כל חמור מצטרף להקל [ככלים פ\"ז מ\"ג]. עכ\"פ הרי משקין שיטמאו דבר אחר. רק מד\"ס הוא אבל מדאורייתא משקין טמאין אין מטמאין לשום דבר [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו]. האיך יצטרפו לכביצה אוכלין דחמיר. דעכ\"פ מטמא למשקין מדאורייתא [כהרמב\"ם שם]. וכ\"ש הך ריר שבקנה. הרי כל מי פירות שאינן מז' משקין להרמב\"ם [פ\"א מאוכלין ה\"ד] איו מקבלין טומאה כלל. והאיך יצטרף להקנה שהוא אוכל ומקבל טומאה ומטמא עכ\"פ למשקין מדאורייתא. י\"ל דהא דמי פירות אין מקבלין טומאה כלל. היינו בכבר נסחטו מהן. אבל הך ריר. כל עוד שהוא בתוך הקנה. הו\"ל כקנה עצמה ונחשב כאוכל. ולהכי שפיר מצטרף להשלים שיעוריה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן חלל</b><br> ר\"ל אם הקנה היה ריקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעך את חללן</b><br> ואח\"כ משער:"
+            ],
+            [
+                "<b>פת ספוגנית</b><br> נפוחה כספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר העגל שנתפח</b><br> כן דרכו כשיבשלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתערין בכמות שהן</b><br> דכל הטומאות כשעת מציאתן [כפ\"ה דטהרות מ\"ז]. וה\"נ אמרינן התם [פ\"ד דטהרות מ\"ד] בהניח אוכל בחמה ונצטמק. או בגשמים ונתפח. בתר השתא אזלינן [ולכאורה משמע דהא דאמרינן בבשר עגל שנתפח בבישול דמשערין אותו כמו שהוא תפוח. היינו. שהמים שנבלעו בהבשר בהבישול מצטרפין להבשר. וכן הבין רבינו תוי\"ט [פ\"ג דטהרות מ\"ד ד\"ה טמאים] דהמים עצמן שנבלעו בהבשר מצטרפין לשיעור כביצה של הבשר. ובמחילת כבוד רבינו א\"א לומר כן וכמש\"ל [סי' נ\"ח]. ודוחק לומר דדוקא כשהמשקה בעין אין מצטרף להמאכל ולא בבלוע בו. ליתא. דהרי סתמא קתני [במעילה י\"ז א'] כל שטומאתו ושיעורו וכו'. וכן [שם ע\"ב] תני כל האוכלין וכו' וכל המשקין מצטרפין וכו' משמע ודאי דהא אוכלין ומשקין אין מצטרפין בשום גוונא. וכן מוכח נמי מדם השרץ שם [ע\"ש ע\"א תוס' ד\"ה אמר] ודוק. אלא הא דקאמר הכא דבשר עגל תפוח משתער תפוח היינו משום דהליחות שבבשר עגל עצמו. מתפשט ומתרחב בבישול. והוא הוא שמצטרף. וכ\"כ במניחו בקרירת זמן גשמים בחוץ. מתרחב באויר שבנקבי הפארען שבהמאכל והאויר ההוא מצטרף [וכמ\"ש שם בס\"ד]. אבל המים שנבלעו בהבשר ממקום אחר אין מצטרפין להשלים שיעורו. וכן מדוייק גם כן מלשון הרמב\"ם שם [בטהרות פ\"ג מ\"ד] שהביאו שם רבינו תוי\"ט בעצמו. וכל מעיין שידייק בדבריו שם היטב יראה כי גם רבינו הרמב\"ם כדברינו ס\"ל]. ואע\"ג דלכאורה אין ענין למשנה זו סמוך לדיני יד ושומר דמכילתין. אפ\"ה נקט לה הכא אגב דלעיל מינה. דתני דכל שומר מצטרף לגוף הפרי. כ\"כ בהנך מצטרף המיץ שבתוך קני הבצלים. והחלול שבפת ושבבשר התפוחים לגוף המאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשות שנטעה בעציץ</b><br> שאינו נקוב. דלענין טומאה דינו כתלוש. ומיירי הכא שהוכשר הקישות ונטמאה. קודם שנטעו בעציץ או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהרה. דמדיצאה חוץ לעציץ. שואבת כח גידולה מהקרקע שתחתיה. מדאין מפסיק בינה לקרקע רק אויר. והו\"ל כשתולין טמאין ששתלן דנטהרו [כספט\"ו דתרומות]. אע\"ג דהכא אין הקישות תחוב בקרקע. אפ\"ה מחשב הכא לענין קבלת טומאה כמחובר. דלא גרע מבצלים שהשרישו בעלייה [מעשרות פ\"ה מ\"ב]. דאמרינן דדוקא במפסיק בין השרשים להקרקע של העלייה שולי כלי. מחשבו כתלוש גם לענין טומאה. הא באין הפסק מחשבו כמחובר. מיהו הא בהיה העציץ נקוב. תיכף כשהשריש הקישות תוך העציץ. אף שעדיין לא צמח מעציץ לחוץ. מחשב כמחובר וכולו נטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ש מה טיבה</b><br> מלת טיב היינו עסק. כמו מטיבתן של קרובים אתה דן על הרחוקים [סנהדרין ס\"א ב']. וכן פי' בערוך. ור\"ל הכא מה עסק יש כאן לטהר גם מה שבתוך העציץ שכבר טמא הי'. דכיון שלא נשרש מה שיצא. די לן לחשוב כמחובר מה שיצא. ולא מה שבתוך העציץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הטמא</b><br> מה שיצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור</b><br> ר\"ל מה שיצא מהעציץ טהור. [ונ\"ל דלהכי לא נקט הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. היינו למה דאמרינן [ספ\"ט דתרומות] דשתילין טמאין שנטען. פרח טומאתן. ואסורין לאכול עד שיגום את כל הנטמא. ומה שיגדל ויצא מהשרשים אחר שיגום הטמא. מותר באכילה. א\"כ להכי קמ\"ל הכא רבותא. דלא מיבעיא דהיוצא נטהר. אלא אפילו באכילה מותר. משום דדוקא בשתילין שגדלו. כיון שאין סימן בין הטמא למה שגדל אח\"כ. להכי כל שלא גמם הטמא קודם גידולו. הכל טמא. אבל הכא כיון דדופן העציץ סימן בין הטמא שבתוכו. למה שיצא שהוא טהור. ולהכי כיון דאיסור אכילת מה שגדל אח\"כ אינו רק מעלה בעלמא [כפסחים ל\"ד א']. לפיכך כשיש סימן לא גזרו. אבל אין להקשות האיך יהיה היוצא לר\"ש טהור. וכי עדיף היוצא ממה שנטוע בעציץ נקוב. ואפילו הכי חשיב ליה לר\"ש כתלוש [כשבת ספ\"י]. י\"ל הרי מסקינן התם [שבת צ\"ה ב'] דלכל מילי חשיב ליה ר\"ש כתלוש. לבר מטומאה דכתיב ביה מכל זרע זרוע אשר יזרע. בזריעה כל דהוא סגי לה. והיינו אפילו בעציץ נקוב. אבל עציץ שאינו נקוב אפילו גבי טומאה. דתלוש גמור הוא. והא דנקט התם בברייתא דלר\"ש בכל מילי שוה נקוב לשאינו נקוב לבר מהכשר הזרעים. נ\"ל דלאו דוקא הכשר זרעים נקט. אלא כל מילי דדמי להכשר זרעים. דהיינו ענין טומאה. רק נקט הכשר זרעים לרבותא. דלא מיבעיא לענין קבלת טומאה. דביה מפרש קרא וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע. אלא אפילו לענין הכשר דביה לא כתיב זרע זרוע אשר יזרע. אפילו הכי מדסמיך לבתר הך קרא דלעיל. להכי גם אהכשר קאי. וכולה הך מתני' לא שייכא במכילתין. ואפילו הכי נקט לה הכא משום ר\"ש דס\"ל הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. ולא אמרינן דעכ\"פ להוי הטהור כיד להטמא. קמ\"ל דדוקא בקדם היד להטומאה שבחלק שבפנים מסופק הש\"ס [חולין קכ\"ח א'] אם דינו כיד. אבל במה שגדל אחר שנטמא. לא מחשב כיד שיתטמא עמו. כך נ\"ל. אבל אין להקשות מהך דכלים [פי\"ח משנה ו' ז' ח'] בהיה כרע טמא מדרס וחברה למטה. כולה טמאה מדרס וכו' ע\"ש. ואמאי. ונימא נמי התם הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. ודוחק לומר דגם בדינא דהתם פליג ר\"ש. אלא י\"ל דשאני התם דחיברו בידים כדי להיות גוף א'. עוד י\"ל דהכא שאני דמדחשבינן למה שחוץ לעציץ כמחובר. הרי אי אפשר שיקבל טומאה כאותו שבתוך העציץ. אמנם קשה לי אם כן מה בעי הש\"ס [חולין קכ\"ח א'] אם יעשה מה שחוץ לעציץ יד להכניס טומאה להחלק שתוך העציץ [עיין רש\"י שם]. ומה קושיא הרי אי אפשר שיצא הטמא אלא מהחלק שבתוך העציץ. מדדיינינן להחלק שמחוץ לעציץ כמחובר לקרקע. א\"כ איך יכניס טומאה להחלק שבתוך העציץ דרך החלק שחוץ לעציץ שהוא מחובר לקרקע. וכי היכן מצינו מחובר שיהיה יד. והרי מסתבר טפי שהטומאה שכבר ישנה שם בהחלק שבעציץ תתפשט גם למה שבחוץ. מדנימא שהטומאה שעדיין אינה שם תדולג על החלק שבחוץ ותכנס להחלק שבפנים וכדאמרינן בש\"ס [כריתות דף כ\"א א'] שאני עיולי טומאה מאפוקי טומאה. ודוק וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי גללים</b><br> כלים העשויין מגללי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים יכולין לצאת בהן</b><br> דמתוך שדופן אלו הכלים רך. שורש של הגדל בתוכו מקדר ונוקב דופן הכלי ויוצא. ולפיכך אפילו אינו נקוב כנקוב דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינם מכשירים את הזרעים</b><br> ר\"ל אין הכלים הללו גורמין הכשר להזרעים שגדלין בתוכן כשנפל עליהן מים תלושין אפילו ברצון. דאין כלי זו מחשיבן כתלוש. וכן אין כלים הללו גורמין דין הכשר למי גשמים שנפלו לתוכן. ואפילו בנתן ברצון הפירות לתוך המים. עכ\"פ הרי המים מחוברין. ואינן מכשירין במקומן להזרעים שנתן לתוכן אפילו בכוונה. ורק כשהעלן מתוך המים הוכשרו. דלא עדיף מצנון שבמקום [מכשירין פ\"ד מ\"ו]. ונ\"ל דמשנתנו מיירי אפילו בהניח הכלים הללו בכוונה שירדו לתוכן גשמים. וגם הפירות הניח בכוונה לתוך המים. דאי חסר חד מהנך. כגון שלא הניח הכלים בכוונה שירדו לתוכן גשמים. או שהניח הכלים בכוונה שירדו לתוכן גשמים. אבל הפירות נפלו לתוך המים שבכלים הללו שלא בכוונה. אז אפילו הכלים מקט\"ו. אינן מכשירין במקומן [כמכשירין פ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים</b><br> הא דלא כלל להא עם כלי גללים. היינו משום דבעי לאפלוגי בין נקוב לשאינו נקוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאהו עפר</b><br> להעציץ שאינו נקוב. ונמצא שע\"י זה בטלו מתורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז</b><br> שאינו מקבל שום טומאה [ככלים פ\"ב מ\"ג]. ולפיכך גם הכא לענין הכשר. אף שהגידולין שבתוך העציץ. הו\"ל כגידולין בכלי תלוש. היינו רק משום דהגידולין מושרשים תוך הבית קיבול של העציץ. אבל המים שע\"ג העציץ. מהגשמים שירדו עליו. מדאין על גבי העציץ בית קיבול. עדיין המי גשמים כמחוברין דמי ואינן מכשירין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש צריכין הכשר</b><br> שאמקט\"ו עד שיוכשר בא' מז' משקין הנזכרים [בפ\"ו דמכשירין מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכים מחשבה</b><br> שכשהוכשרו מקבלין טומאה. אף שלא חישב עליהן להאכילם לאדם. ויש צריכין מחשבה וכו'. דכולן יש ויש קתני. והדר מפרש לכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלים</b><br> השתא מפרש לרישא כל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המיוחדים לאדם</b><br> ואפילו חזי רק לכנעני. כגון ערלה וכלאי כרם ושאר איסורין. שכולן מטמאין טומאת אוכלין [כהרמב\"ם ספ\"א מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכים מחשבה</b><br> אפילו לא לקטן אדם לאכילה. אלא נשרו מאליהן ממחובר. אם רק הוכשרו מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החותך</b><br> כולהו בנחתך מהן מחיים מיירי. שאין בהן טומאת עצמן. דדוקא אבר מן החי מטמא ולא בשר מן החי. ולפיכך מדאינו מטמא טומאה חמורה מש\"ה צריך הכשר וכדמסיק. ומיירי נמי שחתכו בכעסו או להניחו על המכה. או אפילו להאכיל לכלב. ולהכי אינו מקבל טומאה עד שיחשוב עליו להאכילו לאדם. דאי בחתכו לאכילה לאדם ל\"ל תו מחשבה. החתיכה בעצמה מחשבה היא [עיין כריתות כ\"א א' ותוספות שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנבלת העוף הטמא</b><br> אע\"ג שכבר מתה. הרי אין בה טומאה חמורה [כטהרות פ\"א מ\"ג]. ולפיכך צריכה הכשר וכדמסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>והחלב</b><br> בציר\"י. והיינו חלב של בהמה טהורה שנתנבלה או אפילו שנשחטה. ואפילו הכי לא הוכשרה בשחיטה כשאר בשרה [כחולין פ\"ט מ\"ז]. משום דבכפרים קמיירי. וכדמסיק. ושם לאו אוכל הוא. ומדאינו אוכל לא הוכשר בשחיטה. ולפיכך צריך מחשבה והכשר ממש. דצריך שיוכשר במים. ואח\"כ יגע בו טומאה. ואע\"ג דבלא זה החלב הוא מנבילה שהיא טמאה. אפילו הכי כל חלב שמבהמה טהורה. אפילו היא נבלה טהור. ואם כן אין סופו לטמא טומאה חמורה של נבלה. לפיכך צריכה הכשר מים ונגיעה בטומאה. אבל בחלב טמאה אי אפשר דמיירי הכא. דאע\"ג דכל חלב בכפרים צריך מחשבה. עכ\"פ הרי מסיק במשנתנו דצריך הכשר. והרי חלב בהמה טמאה מטמא טומאת נבלה כבשרה. וכל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר. מיהו דוקא לענין הכשר אין חילוק בשניהן בין כפרים. לשווקים. דחלב טהורה בכל מקום צריך הכשר. וחלב טמאה בכל מקום אין צריך הכשר. אבל לענין מחשבה. דוקא בחלב טמאה אף בשווקים צריך מחשבה. דחלבה לא עדיף מבשרה דצריך מחשבה בכל מקום כריש משנה ג'. אבל חלב של נבלה טהורה. דוקא בכפרים צריך מחשבה ולא בשווקים. וא\"כ הא דנקט במתני' והחלב בכפרים. רק משום מחשבה נקט כפרים דוקא. אבל לענין הכשר של חלב נבלה טהורה אף בשווקים צריך הכשר [וברמב\"ם [פ\"ג מאוכלין ה\"ג] יש כאן ט\"ס שכתב וז\"ל. חלב נבלה טהורה צריך הכשר ולא מחשבה בכל מקום. וזה אי אפשר. דאם כן חלב בכפרים דקאמר במשנתינו. מלת כפרים אמאי תרמיה. אי אהכשר. הרי גם בשווקים צריך הכשר. אע\"כ לענין מחשבה קתני לה. ולפיכך מלת בכל מקום ט\"ס בהרמב\"ם אלא צ\"ל בכרכים. וכן מבואר הדבר בש\"ס [חולין קכ\"ח א' ובכורות דף י' ע\"א וכריתות כ\"א א'] דגם חלב נבלה טהורה בכפרים צריך מחשבה. דבכפרים לא אכלי שום חלב בין של טמאה או טהורה. בין שנשחטה או נתנבלה. אי משום דבכפרים דאנשים בהן מועט. אין אוכלין שומן בעינא. שאין דרך רוב בני אדם לאכלו [כרש\"י בכורות דף י' ע\"א]. אי משום דבני כפרים עניים הם. ומצמצמין באכילתם לבלי לאכול שומן [רש\"י חולין קכ\"א א' הביא ב' הפירושים]. ורק בכרכים א\"צ מחשבה מדיש שם רוב עם מצוי בהן בני אדם שאוכלין גם דברים שאינו ראוי כל כך. אי נמי מדמצויין שם עשירים. ונ\"ל עוד דכל חלב שנזכר בפרקין לענין מחשבה. אינו חלב דוקא דכי מה איכפת ליה לכנעני אם יש לו תותב קרום ונקלף [כחולין מ\"ט ב'] או לא. אלא כל שומן כנוס כגון כנתא שבאמצע המעיים וכדומה. כולן הן בכלל חלב ולא מחשב אוכל בכפרים ומצינו דוגמתו [ביצה דף ז' א'] בהמחה חלב מנבלת עוף טהור ואכלו. והרי לעוף אין לו חלב האסור. אלא ר\"ל שומן. וה\"נ הכא. אולם כשהיא מנבלה טהורה. יש חילוק לענין הכשר בין חלב ממש לשאר שומן. דרק חלב ממש. מדנשאר בטהרתו גם כשהוא מנבלה לפיכך צריך הכשר. אבל לענין מחשבה איו חילוק בין חלב לשומן דבכפרים שניהן צריכין כוונה. וכל זה היה נ\"ל פשוט אע\"פ שלא ראיתי לאחד מרבותינו המפרשים פה שפירשו לנו כן. עד שאח\"כ האיר ד' עיני וראיתי שגם רש\"י ותוספות [בכורות דף י' ע\"א] פירשו כך. רק שלא הביאו ראיה לזה. וגם לא פירשו. דהא לענין הכשר ודאי יש חילוק בין שומן לחלב ממש וכמש\"ל. ואע\"ג דגם בני כפרים ודאי נותנין מחלב ושומן לתוך תבשילן לתבל המאכל. אפילו הכי כיון שאין אוכלין אותו בעינא. ורק לתבל. הו\"ל כבשמים ושאר תבלין שנזכרו במשנה ה' דמדחזו רק לתבל אין מקבלין טומאת אוכלין. ועוד נ\"ל דכל נבלות של עוף טהור וטמא. ושל בהמה טהורה וטמאה שנזכר בפרקין. היינו כשמתה מאליה. או בשהרגה על מנת שלא לאכלה. דאי בשנחר כנעני בהמה או עוף בסתם ל\"ל למחשבה. נחירה שלו בעצמה מחשבה היא. וכדמקשה הש\"ס [כריתות דף כ\"א א'] ע\"ש. אמנם מתוס' בכורות [דף י' ע\"א ד\"ה נבלת בהמה טהורה] לכאורה לא משמע כן. ולכאורה היה נראה עוד. דדוקא במת העוף או הבהמה מעצמה מאיס להו. ומסתמא לא אכלו ליה. ולפיכך צריך מחשבה בכפרים. אבל בנהרגו מעצמן. אפילו בלי מעשה ידי אדם. מסתמא לאכילה קיימי גם בכפרים. כאשר נראה מעשים בכל יום שיאכלוהו למעדנים. וגם למה יהיה להם לתועבה. אלא דמסוגיא דכריתות [דף י' ע\"א וע\"ב] משמע דגם בנהרג מעצמו גם כן בכלל נבלה דפרקין הוא. דקאמרינן התם בפטר חמור שערפו [דהיינו שלא לאכלו] דבלא חישב עליה אינה מטמאה טומאת אוכלין. וכ\"כ קאמר התם. בעורב ששחטו להתלמד בו. דלגוף בשרו צריך מחשבה. לולא ששחיטתו משוה ליה אוכל [עיין רש\"י שם ד\"ה ואפילו לגופו]. א\"כ כ\"ש בנהרגה שלא ע\"י אדם דצריכה מחשבה. ואין להקשות ממעשים בכל יום שכשנהרגו לכנעני תרנגולים על ידי חיה הדורסת הנקרא אילטיס בלשון אשכנז. יאכלוהו גם בכפרים. ולמה קאמר במשנה ג' דנבלת עוף טהור בכפרים צריך מחשבה. ותו מ\"ש כבש שמתה מעצמה. שיאכלוהו גם בכפרים. מדהו\"ל נבלת בהמה טהורה. דאפילו בכפר א\"צ מחשבה [וכסיפא דמשנה ג']. ומ\"ש חזיר שנהרג שלא יאכלוהו אפילו בכרך. מדהו\"ל נבלת בהמה טמאה. דאפילו בכרך צריך מחשבה [וכרישא דמשנה ג']. י\"ל דכדומה לזה הקשה רש\"י ורבותינו בעלי התוספות [בכורות דף י' ע\"א ד\"ה נבלת בהמה טהורה]. ותירץ רש\"י שם דטמאה שנהרגה יש לה ב' דחיות מלהיות אוכל. חדא שהיא טמאה. ועוד שלא נשחטה. להכי דוקא בחישב עליה נחשבת כאוכל. אבל טהורה שמתה. אין בה רק דחייה אחת. ולהכי לא בעי מחשבה. וכעין זה תירצו שם רבותינו בעלי התוספות. דטהורה הואיל וכשאינה נבלה אוכל גמור הוא. משא\"כ טמאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפרים</b><br> מלת בכפרים רק אחלב קאי. דבכפרים דלא נפישי אינשי. לא אכלי ליה מדאינו ערב לחיך רוב בני אדם לאכול שומן בעינא. או משום עניותם מצמצמין לאכול שומן [כרש\"י חולין קכ\"ח א']. לפיכך אם לא יחשוב עליו לאכלו לא מיקרי אוכל לקבל טומאה. ורק בשווקים שיש רבוי עם. אינו מספיק להם מאכלים ואוכלים גם השומן. אין צריך מחשבה. אבל נבילות עוף טמא מאיס טפי ואין אוכלין אותו בשום מקום. ולפיכך אף בשווקים צריך מחשבה. תדע דאי נימא דמלת בכפרים גם אנבלת עוף טמא קאי. דדוקא בכפרים בעי מחשבה. אבל בשווקים לא. א\"כ קשה דכמו דמחלק במשנה ג' בנבלת עוף טהור בין כפרים לשווקים. ה\"נ הוי ליה לאפלוגי בנבלת עוף טמא. ולמנקטיה במשנה א' בהדי הנך דצריכין הכשר ולא מחשבה. דגם עוף טמא בשווקים דינו כך. אלא ע\"כ דבנבלת עוף טמא אין חילוק. דבין בכפרים או שווקים צריך מחשבה והכשר. ומשום הכי נקט ליה סתמא. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין הי\"ד] דנקט נמי סתמא דנבלת עוף טמא צריך מחשבה והכשר. משמע אף בשווקים. אולם הרא\"ש כאן כתב בפירוש דמלת בכפרים דמשנתנו גם אעוף טמא קאי. משמע ודאי דהא בשווקים צריך מחשבה ולא הכשר ולפי זה צריך לדחוק ולומר דאפילו הכי לא נקט לנבלת עוף טמא בשווקים במשנה א'. משום דנכלל בכלל כל המאכלים הנאכלין לאדם דנקט התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל ירקות שדה</b><br> דר\"ל שגדלין בשדה מעצמן בלי זריעה כלל. [וכלעיל פ\"א סי' ט\"ז. ודלא כמשמע לכאורה מלשון הר\"ב הכא]. וטעמא דמילתא. משום דהנך כולהו סתמייהו לאו לאכילת אדם קאי. ולהכי צריכין מחשבה בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משמרקעים</b><br> מין בצל חריף מאד. וגדל גם כן מעצמו בלי זריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטריות</b><br> מין שוואמען. והנך תרתי אף שגדלין בלי זריעה. אפילו הכי סתמייהו לאכילת אדם קאי. וצריכין הכשר ולא מחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר חוץ מכרישי שדה</b><br> קרעססען מאותן שגדלין מעצמן בשדה בלי זריעה. וכ\"ש כרישי גינה שנזרעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרגילה</b><br> מין צמח הנקרא פירטישאק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונץ החלב</b><br> מילך בלומע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א חוץ מן העכביות</b><br> הוא דרדר דקרא. דיסטעל בלשון אשכנז. שמגרדין מעליו העוקצין. והגזע צולין אותו ונאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוץ מן הכלוסין</b><br> קיכער ערבסען. וכל המינין הללו. לכל מר כדאית ליה. אף שגדלין בלי זריעה. אפ\"ה סתמייהו לאכילת אדם קאי. להכי צריכין הכשר ולא מחשבה. ולת\"ק דלא חשיב להנך כאוכל. צ\"ל דטעמיה משום דסופן להקשות כעץ בעלמא. להכי לא מחשבו אוכל [ועיין תוספות עירובין כ\"ח ב' ד\"ה קור. ולקמן סימן ל\"ח. אבל אי\"ל דפלוגתייהו אי אכילה על ידי הדחק שמה אכילה. דלתנא קמא לא שמה אכילה. ליתא. דאם כן קשה הלכתא אהלכתא. דהכא קיימא לן כת\"ק. והרי קיי\"ל דאכילה ע\"י הדחק שמה אכילה. ועמ\"ש לעיל [פ\"ב סי' נ\"ב]. ואין להקשות להנך תנאי למה נטרי לפלוגתייהו עד משנה ב'. וקאמרו חוץ חוץ. הו\"ל כבר למפלג במשנה א'. בהנך דצריכין הכשר ואין צריכין מחשבה. והול\"ל אף אף לכל מר כדאית ליה. וגם לת\"ק קשה דעכ\"פ שמרקעים ופטריות הו\"ל לממני התם. י\"ל ה\"ט משום דככר נכלל לכל מר כדאית ליה בכלל כל המאכלים המיוחדים לאדם דתני התם. ועמ\"ש לעיל סוף סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> כל הנזכרים במשנתנו לבר מהנך דמפיק להו כל מר במלת חוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין מחשבה והכשר</b><br> היינו תחלה צריך שיחשוב עליהן שיהיו לאוכל. ואח\"כ צריך שיוכשרו. ואז אח\"כ מקבלין טומאה. הא הכשר קודם מחשבה לא מהני [ועיין רמב\"ם פ\"ב מאוכלין ה\"ח. ועיין חולין ק\"ח א']. וטעם משנתנו משום דכל הנך אינן מיוחדין למאכל אדם. לפיכך צריך שיחשוב עליהן בפירוש לאדם [וכל מחשבה היינו דיבור כמו שהוכיח רבינו תוי\"ט [ספכ\"ה דכלים]. ועיין מ\"ש בס\"ד שם בפירושינו. ובפ\"ט דפרה מ\"ד. ואין להקשות אם כן מה מקשה הש\"ס [כריתות כ\"א א'] ל\"ל מחשבה תעשה חתיכה שלו מחשבה. ר\"ל הרי בשעת חתיכה חישב שיהיה לאכילה. וכן נראה מפי' רש\"י התם. ומה קושיא עכ\"פ הרי לא דיבר. י\"ל דה\"ק וכי עדיף מחשבה יותר ממעשה החיתוך. והרי בכל דוכתא מעשה עדיף מדבור. עוד נ\"ל דמחשבה לשווייה אוכל כהך שבמשנתנו. לא מיבעיא שבחישב ישראל להאכילה לכנעני מהני. כדמוכח ממשנתנו. ומנדה [דף נ' ע\"ב]. והכי אמרינן נמי בפירוש [חולין קכ\"ט ב'] אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים [היינו כנענים] קרי אוכל. אמנם אפילו מחשבת כנעני הוה מחשבה. דבחישב עליה לאכלה בעצמו. או בחישב בשום מאכל להאכילו לכנעני חבירו או לישראל. אפילו שלא בידיעת האדם ההוא שווייה במחשבתו אוכל ומקבל טומאה. וכן מוכח מרש\"י ר\"פ העור והרוטב [ד\"ה השוחט בהמה טמאה לכנעני] שכתכ דהא בשחט כנעני בהמה טהורה לצורך ישראל לא מהני מחשבתו בשחיטה. מדלא אשכחן שחיטה גביה. ור\"ל להכי לא הוה מעשה זו של שחיטה כמחשכה להאכיל לאדם. משמע ודאי דהא בחישב עליה באמת להאכילה. הוה מחשבתו מחשבה לשווייה אוכל [וע\"ש דף קכ\"ח א'] ולכאורה היה נ\"ל דגם לענין הכשר. דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן נמי מהני מחשבת כנעני שיחשכ מוכשר לקבל טומאה. וכמו בפרה אדומה דכעינן נמי עובד דומיא דעבד דניחא ליה [כפסחים דף כ\"ו]. ואפ\"ה משמע [בע\"ז דף כ\"ד א'] דמחשבת כנענים היה פוסלה. וה\"נ הכא ובכל דוכתא שצריך מחשבה. מחשבת כנעני נמי מהני. ותו נ\"ל דכמו לענין הכשר בעינן שיוכשר דוקא מדעת בעלים [כהרמב\"ם רפי\"ב מאוכלין]. ה\"נ במחשבה לשווייה אוכלא. צריך שיחשוב האדם ששייך לו אותו הדבר. או האדם האוכלו. אולם לכל זה לא מצאתי עדיין שום גלוי בשום מקום לרבותינו מאירי עינינו. והקב\"ה ברוב רחמיו ינחנו במעגלי צדק בל נמוטו פעמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה טמאה</b><br> אף חיה טמאה בכלל. דחיה בכלל בהמה [כחולין דף ע' ע\"ב]. ובכלל טמאה אין חילוק בין חלבה לבשרה דשניהן אינן נאכלין. ובלא זה חלבה כ\"ש הוא מבשרה. דהרי בשר עכ\"פ בטהורה אפילו בכפרים נאכל. וחלבה בכפרים אינו נאכל [וכל זה לתוס' נדה [דף נ' ע\"ב ד\"ה ל\"ג]. אבל להרמב\"ם והר\"ב שפירשו בסיפא דמשנתנו. דחלב בשווקים א\"צ מחשבה והכשר. היינו חלב טמאה אם כן לפ\"ז הרי חזינן דיש חילוק בטמאה בין חלבה לבשרה. דהרי בבשרה אמרינן בבבא זו דאפילו בשווקים צריך מחשבה. ובחלב טמאה אמרינן בסיפא דבשווקים א\"צ מחשכה. אם כן על כרחך שלדבריהן עדיף חלב טמאה מבשר טמאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> ר\"ל אפילו בשווקים לאו לאכילה קיימי. דנבלת טמאה מאיסא טפי. וגם בשווקים שיש רבוי עם לא אכלי לה ולכך צריכה מחשבה בפירוש לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלת העוף הטהור בכפרים</b><br> דבכפרים בין נבלת עוף טהור או טמא לא אכלי ליה. ולפיכך בשניהן צריך מחשבה. והא דנקט הכא נבלת עוף טהור דוקא. היינו רק מדמסיק דא\"צ הכשר. ומשום דסופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה. אבל בנבלת עוף טמא דאינו מטמא בבית הבליעה. ודאי צריך הכשר. וכמבואר לעיל [מ\"ב. וכתבו רבותינו בעלי התוס' [נדה דף נ' ע\"ב ד\"ה ל\"ג] דל\"ג הכא בבבא זו והחלב. דממ\"נ. אי בשל טהורה שנתנבלה. אמאי מסיים דח\"צ הכשר. הרי אין מטמא טומאה חמורה. ואי בחלב של טהורה שנשחטה מיירי. ונימא דלהכי א\"צ הכשר מדכבר הוכשרה בשחיטה. עכ\"פ כיון דצריך מחשבה וכדמסיק. א\"כ ע\"כ בכפרים מיירי. ומדלא חזי שם. לא אהני הכשר השחיטה [וכלעיל סי' ד']. ואי בחלב של טמאה. פשיטא דדין חלב שלה כבשרה. ושניהן צריכין מחשבה ולא הכשר בכל מקום. עכ\"ל הטהור. ואין להקשות לדבריהן מסיפא של משנתנו. דגרסינן שם והחלב א\"צ מחשבה ולא הכשר. ואוקמה כר\"ב ושאר מפרשים דחלב דסיפא בחלב של טמאה מיירי. אלמא דחלב טמאה א\"צ מחשבה בשווקים. י\"ל דמה\"ט באמת מסקו רבותינו בעלי התוס' שם. דחלב דסיפא בחלב טהור שחוטה מיירי. דמדא\"צ מחשבה הו\"ל אוכל בשעת שחיטה. ואתכשר אז בדם שחיטה]:"
+            ],
+            [
+                "שיחשוב עליהן להאכילן לאדם ואז מיד מטמאין לאוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכין הכשר</b><br> לא הכשר מים ולא הכשר טומאה. ר\"ל א\"צ שיגע בהן טומאה. ואפ\"ה מטמאין לאוכלין טהורים שיגעו בהן. דמדסופן לטמא טומאה חמורה. שהאדם שנטמא מהן יטמא בגדים שלובש אז. דהרי גם נבלת עוף טהור אף שאינו מטמא במגע. אפ\"ה בעודה בבית בליעתו של אדם נטמאו בגדים שעליו. להכי גם השתא מטמאה עכ\"פ לאוכלין. אף שלא הוכשרה ולא נטמאה. ואת\"ל נבלת בהמה טמאה ל\"ל מחשבה. הרי נבלה היא. ובלא זה מטמאה לאוכלין טהורין. ומשני הש\"ס [כריתות כ\"א א']. כגון דאיכא פחות מכזית נבלה שאין עליו טומאה כלל. וצרפו לפחות מכביצה אוכלין שכבר הוכשרו ונטמאו ממקום אחר. להכי כי חישב על הפחות מכזית נבלה שיהיה לאוכל אדם. מצטרפת לטמא אחרים. דגם חצי זית מחשב סופו לטמא טומאה חמורה. כשיצרפנו לחצי זית אחר. והא דב' מיני אוכל מצטרפין לשיעור כביצה לטמא אחרים. דוקא בהדביקם יחד לגוש א' [כתוס' חולין קי\"ח ב' ד\"ה אין]. ולרבינו משל\"מ [פ\"ו מאוכלין ה\"ג] בדבוקים רק קצת סגי אף שכשיגביה חבירו ינתק מחבירו. אפ\"ה הוה חיבור. [ואין להקשות עכ\"פ האיך מהני דביקתן יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור [עיין לעיל פ\"ב סי' מ']. נ\"ל דזהו דוקא לענין שיתטמא האחד בשנטמא חבירו. או לענין להצטרף לכזית מת או נבלה. אבל לענין לצרף ב' חתיכות לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין. כיון דכביצה טומאת אוכלין ילפינן לה בת\"כ מדכתיב כל אוכל אשר יאכל דשיערו חכמים דהיינו כביצה [כרש\"י פסחים ל\"ג ב']. וא\"כ כיון דמהא ילפינן משערינן בדרך אכילה. דהיינו בלעיסה. שאינו בולע גוש שלם. אלא דבלעיסה מודבק יחד קצת ברוק. ויהיה כביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת בהמה טהורה בכ\"מ</b><br> דאפילו בכפרים לא ימאסו בה מלאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים</b><br> מלת בשווקים. ודאי גם אנבלת עוף טהור קאי. דאלו בכפרים הרי תני ברישא דצריך מחשבה. אולם חלב דתני הכא. ודאי לאו בחלב נבלת טהורה מיירי. דהרי מדאין סופו לטמא טומאה חמורה. צריך הכשר בכל מקום. וגם בחלב נבלת בהמה טמאה לא אפשר דמיירי הכא. דהרי להתוס' נדה הנ\"ל. דינו כבשר הטמאה דצריך מחשבה אפילו בשווקים [כלעיל סי' י']. אלא ע\"כ דחלב דתני הכא מיירי בחלב טהורה שחוטה. דאין צריך מחשבה בשווקים. מדאכלו ליה שם. וגם א\"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. והכי מוקי לה תוס' [נדה שם] בפירוש. מיהו להר\"ב כאן אפשר דחלב דתני הכא מיירי נמי בחלב טמאה. וס\"ל דאכלי ליה בשווקים. ולפיכך א\"צ מחשבה. וגם הכשר א\"צ מדסופו לטמא טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הכשר</b><br> דכולן במקומן לאכילת אדם הן עומדין. ותוס' הנ\"ל דחלב דתני הכא. היינו חלב של טהורה שחוטה. א\"כ הך א\"צ הכשר על כרחך לצדדין קתני. דהרי בשר נבלת טהורה ועוף טמא. א\"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדסופן לטמא טומאה חמורה. משא\"כ חלב שחוטה טהורה. נהי דהכשר מים לא בעי מדכבר הוכשר בשחיטה. עכ\"פ הכשר שרץ בעי. ולהר\"ב דחלב שבבבא זו בחלב טמאה מיירי. א\"כ כולה א\"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדכולן סופן לטמא טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזיר</b><br> ס\"ל מדיש בהנך ד' מינים קצת מסימני טהרה כנבלת בהמה טהורה שלא ימאסו בה מלאכלה אף במתו מאליהן. ולהכי א\"צ מחשבה ולא הכשר [הכי מסיק הש\"ס [בכריתות דף י' ע\"א]. ונ\"ל דמדמי להו הש\"ס לבהמה טהורה. מדיש בהן קצת מסימני טהרה. א\"כ דינן כנבלת בהמה טהורה. דבכל מקום א\"צ מחשבה והכשר. וכן משמע לישנא. מדתני סתמא. אולם הר\"מ הכא. וגם הר\"ב שנמשך אחריו פירשו דרק בשווקים קאמר ר\"ש דא\"צ מחשבה והכשר. וע\"כ דס\"ל לרבותינו דהאי אף דקאמר ר\"ש אחלב בשווקים דסמיך לה קאי. ועוד כדי שלא להרחיק הפלוגתות. דהרי לת\"ק גם הנך ד' מינים בכלל שאר בהמה טמאה הן. דאפילו בשווקים צריכין מחשבה כרישא דמשנתנו. ואיך לר\"ש אף בכפרים א\"צ מחשבה. כך נ\"ל טעמן של רבותינו. אולם מרש\"י ותוס' [בכורות דף י' ע\"א] שכתבו שדינן כנבלת טהורה. משמע דגם בכפרים א\"צ מחשבה. וטעמן מדדמי קצת לבהמה טהורה כדקאמר בש\"ס שם. להכי דינן כנבלת בהמה טהורה]. זה הכלל בבשר עופות. ובהמות. ובחלב לענין מחשבה והכשר א) נבלת עוף טמא. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלו ליה התם. וצריך הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה [כמ\"ב]. אבל בשווקים מדנאכל שם א\"צ מחשבה. אבל צריך הכשר ככל אוכל [וכמ\"א]. ב) נבלת עוף טהור. בכפרים צריך מחשבה. מדגם אותו לא אכלי ליה. וא\"צ הכשר מים. ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ\"ג]. אבל בשווקים דאכלי ליה. א\"צ מחשבה. ולא הכשר [סיפא דמ\"ג]. ג) בשר נבלה טמאה. בכל מקום צריך מחשבה. מדאינו נאכל בשום מקום. אבל א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ\"ג]. ד) בשר נבלה טהורה. בכל מקום א\"צ מחשבה. מדנאכלת בכל מקום. גם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [סיפא דמ\"ג]. ה) בשר טהורה שחוטה. מדנאכלת בכל מקום. לפיכך א\"צ מחשבה בכל מקום וגם א\"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. אבל צריך הכשר שרץ [כריתות]. ו) חלב נבלה טמאה. להר\"ב [בסיפא דמ\"ג]. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה בכפרים. וגם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה. אבל בשווקים דאכלי ליה א\"צ מחשבה. וגם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כסיפא דמ\"ג]. ולתוספות [נדה דף נ' ע\"ב] חלב נבלה אפילו בשווקים לא אכלי ליה. לפיכך דין חלבה כבשרה [לעיל סי' ג']. דבכל מקום צריך מחשבה ולא הכשר מים ושרץ. ז) חלב נבלה טהורה. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלי ליה התם. וצריך נמי הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל בשווקים דאכלי ליה א\"צ מחשבה. אבל צריך הכשר מים ושרץ. ח) חלב טהורה שחוטה. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה. וצריך נמי הכשר מים. דמדלא אכלי ליה בכפרים לא הוכשר בשחיטה. משום דהו\"ל הכשר קודם מחשבה. וכ\"ש דצריך הכשר שרץ. אבל בשווקים דאכלו ליה א\"צ מחשבה. וגם א\"צ הכשר מים. מדהוכשר בשחיטה. אבל עכ\"פ צריך הכשר שרץ [סיפא דמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת</b><br> אניס. ויש אומרים דילל בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנתן טעמו בקדרה</b><br> והוציאו אח\"כ מהקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו משום תרומה</b><br> אם של תרומה היתה. מותרת אח\"כ לזרים. דאחר שיצא טעמו עץ בעלמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מטמא טומאת אוכלים</b><br> ואע\"ג שחישב עליו בטלה דעתו. מדהו\"ל כחושב על עץ בעלמא שיהיה לאכילה. והיינו דנקט לה הכא מדאיירו במחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לולבי זרדים</b><br> מלת זרד נמצאנו במשנה על ב' אופנים. שכשנזכר בשם דבר כגון חבילי זרדין [שבת קכ\"ו ב']. הוא מין קנים. וכן פי' רש\"י שם. אמנם כשנזכר בפעל. כגון מזרדין באילנות [מ\"ק דף ג' א']. שם פי' רש\"י דר\"ל חותך ענפים יבשים שבאילן. וא\"כ לולבי זרדין דקאמר הכא. היינו עלין ארוכין כלולבין שגדלין מהקני' שנקראים בשם זרדין. דרק הקני' בעצמן נאכלין בלי שום תיקון. כמ\"ש רש\"י בסוגיא דשבת שם. ולא העלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עדל</b><br> ר\"ל עלין שגדלין מפרי הנקרא עדל. והוא פרי אדמה שדומה לצנון. כך כתב בערוך. וי\"א שהוא ווונטער עזאף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועלי הלוף</b><br> עלין ארוכין הגדלין ממין בצל הנקרא ווולדער קאלאקאזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימתוקו</b><br> ר\"ל עד שימתיקם ע\"י כבוש בויין או חומץ או ע\"י שוכבשם במום ומלח. ואע\"ג דכל המאכלים דלא חזו לאכילה עד שיבשלוהו אפ\"ה היה מקט\"ו. הנהו שאני מדיש בני אדם זורקין אותן. לפוכך דוקא בדעביד בהו מעשה לאכילה. גלי אדעתיה לשוויינהו אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אף של פקועות</b><br> דלעת יוונית קאללאקאווינטען בלשון אשכנז. ויש אומרים ראטהע ריבען מרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בהם</b><br> אינן נחשבין אוכל עד שימתיקם. אבל מחשבה לחוד לא מהני בהו. ולת\"ק במחשבה לחוד נחשבין אוכל. מיהו אפשר דלת\"ק אפילו כבשן אינן נחשבין אוכל. מדמרים מאד. והאוכלן בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט</b><br> קאסטוואורצעל. והוא אחד מסממני הקטורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמס</b><br> אינגווער בלשון אשכנז. וי\"א שהוא קנמון צימאט ראהר בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראשי בשמים</b><br> מוסקאטנוס. וי\"א נעגליין בל\"א. ולהרמב\"ם כאן. הוא שם כולל לכל הבשמים המובחרים. וראשי. ר\"ל מובחרי בשמים [ונ\"ל דאין להקשות לפ\"ז א\"כ למה היה צריך תנא להזכיר קושט וחמס ברישא. וכי ס\"ד שאינן בכלל בשמים מובחרים. אלא היינו טעמא משום דקושט וחמס הם שרשים שתחת הקרקע. ואינן כלולים בשם ראשי בשמים. ומה\"ט לא תיקשי אדמני תנא רק קושט וחמס. למה מנו חכמים את אלו. ולא שאר מיני בשמים הנזכרים בברייתא דקטורת. וכ\"כ כל מיני בשמים מובחרים כפאניליע וקארדמום וכדומה. אלא משום דהנך נכללים במלת ראשי בשמים. ורק בהשרשים אין דינן כך רק קושט וחמס. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה</b><br> מין עשב שמשימין בתבשיל לריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלתית</b><br> ענציאן בלשון אשכנז. והוא ג\"כ מין עשב מריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלפלין</b><br> פעפפער בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלות חריע</b><br> כרכום יערי ווילדער זאפרען ששוחקין אותו ולשין מהשחיקה כעין חלות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נלקחים בכסף מעשר</b><br> דכיון דגידולן מן הארץ. וחזו לאכילה. אע\"ג דלא חזו רק ע\"י תערובות. לא גרע ממלח. דלא אימעט מללקחו בכסף מעשר. רק מדאין גידולו מן הארץ [כעירובין כ\"ז א']. אע\"ג דגם מלח לא חזי בעינא ואינו ניתן במאכל רק לטעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין טומאת אוכלין</b><br> מדאין הן עצמן מאכל. וכיון שאין נתנין במאכל רק לטעם או לריח או למראה. אינן בכלל מאכל אשר יאכל ואין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינן מטמאין טומאת אוכלים אף הם לא ילקחו בכסף מעשר</b><br> והרי גם במעשר בעינן שיהא ראוי לאכילה בלי תערובות. דכתיב ונתת בכסף ואכלת. והכי קיי\"ל דבין לקנותן בכסף מעשר שני. ובין לטומאה. כל מיני בשמים אינן נחשבין מאכל [כהרמב\"ם פ\"ז ממעשר שני ופ\"א מאוכלין. ולפ\"ז צ\"ל דבאמת מלח נתמעט רק מדאין גופו מאכל. והא דאמרינן בעירובין [שם] דמים ומלח אתמעטו מללקחן בכסף מעשר מדאינן פרי. ס\"ל לריב\"נ דרק משום מים נקט הכי. ונ\"ל דמהאי טעמא לא הזכיר התנא לעיל במשנה ד' דשבת לאחר שנתן טעם בקדרה. וכ\"כ לולבין שם. שעכ\"פ קודם שימתקו אינן נקחין בכסף מעשר. ורק בתוספתא דמכילתין מפרש כן. וכן פסק באמת הרמב\"ם [בפ\"ז ממעשר שני ה\"ח]. היינו משום דזה אין לו ענין במכילתין. ופשיטא דכ\"ע מודו בהו. דטומאת אוכלין וקניית מעשר שני הא בהא תליא. ורק בהנך מיני בשמים. מדחזיין כמו שהן עכ\"פ לתבל בהן הקדרה. פליג ר\"ע וס\"ל דהוה כמלח. דלולי דהוה גידולו מהארץ. הי' נקח בכסף מעשר שני. ולהכי נקט לה הכא לאשמעינן רבותא אליביה דר\"ע. דאע\"ג דאינו מטמא טומאת אוכלין. אפילו הכי נקח בכסף מעשר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפגין</b><br> תאנים שלא בשלו כל צרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבוסר</b><br> ענבים שכבר נתגדלו כפול הלבן. ואע\"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. עכ\"פ לא נתבשלו כל צרכן. ונ\"ל לפ\"ז דנקט פגין לרבותא דר\"ע. דאע\"ג דגריעי טפי מבוסר. אפ\"ה מטמאין טומאת אוכלין. ונקט בוסר לרבותא דריב\"נ. דאע\"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. אפ\"ה אין מטמאין טומאת אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרו'</b><br> כמפורש בפ\"ק דמעשרות [מ\"ב] דתאנים משיבחילו. וענבים משיבאישו. אז מטמאין טומאת אוכלין ולא מקודם [ונ\"ל דאע\"ג דשיבחילו היינו משיתחילו להתבשל קצת. והיינו שיעור מאוחר מפגין. כדמוכח מנדה [פ\"ז מ\"ב]. וכ\"כ משיבאישו הענבים. דהיינו משיראו הגרגרים מתוך הקליפה. והוא שיעור מאוחר לבוסר. א\"כ לא הו\"ל לריב\"נ לומר משיבואו לעונת המעשרות. אלא עד שיבואו וכו' [עיין לעיל פ\"ב סי' מ\"ה]. דהרי ה\"נ מאחר זמן קבלת הטומאה טפי מר\"ע. אלא נ\"ל דריכ\"נ ה\"ק. דבאמת היתה הסברא החיצונה נותנת דגם משהגיעו למעשרות. אפ\"ה לא יטמאו טומאת אוכלין. עד שיתבשלו בישול גמור ויהיו סמל. ואפ\"ה מדלענין מעשרות חשיבי אז כבר אוכל ה\"ה לענין טומאת אוכלין. [ופשוט דלכל מר כדאית ליה. נלקחין אז בכסף מעשר שני. וקיי\"ל כר\"ע מחבירו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פריצי זיתים וענבים</b><br> היינו שנתקשו באילן קודם בשולן. ולהכי אין דורכין אותן דמדהן קשין. טרחתן מרובה. ואינן מוציאין שמן ויין רק מעט [כב\"מ ק\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטמאין</b><br> ר\"ל מקבלין טומאת אוכלין. משום דעכ\"פ יש בהן שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> דמדאינו מטריח את עצמו להוציא שמנן. לא מיקרי אוכל לקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> קיממעל שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטהרין וב\"ה מטמאין</b><br> נ\"ל דפלוגתייהו במאי דאמרינן בברכות [ד\"מ ע\"א] דריחו קשה וטעמו מעליא. דהרגיל ללעסו אינו בא לידי כאב לב. ולפיכך ב\"ש ס\"ל דההיזק שיזיק להאדם באכילתו ע\"י ריח. גדול יותר מהטוב שיגיע לו על ידי טעמו. וב\"ה ס\"ל איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן למעשרות</b><br> גם אפריצי זיתים וענבים קאי דבב' הפלוגתות. המטהרין פוטרין מליתן מהן תרומות ומעשרות והמטמאין מחייבין אותן לתרומות ומעשרות. ואפשר דבמלת במעשרות כלל נמי לענין ללקחו בכסף מעשר שני [וכך כתב באמת הרמב\"ם בפ\"ז ממעשר שני ה\"י]. ונ\"ל דמוכח כן. דאל\"כ אלא רק בחיוב מעשרות בהן פליגי. אם כן הו\"ל ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא. ולמה לא מני לה בהדי אינך בעדיות [פ\"ה] בין קולי ב\"ש וחומרי ב\"ה. אלא ע\"כ דגם בענין היתר קנייתו במעות מעשר שני פליגי. ובהא הו\"ל ב\"ה לקולא. ולפיכך יש שפיר לומר דכי אתשיל בבית המדרש לענין קנייתו במעות מעשר שני אתשיל דהו\"ל ב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא [כרבינו תוי\"ט פכ\"ט דכלים מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקור</b><br> ענף רך שנתוסף בגידול הדקל. דבקיץ עדיין רך הוא ונאכל. אבל בחורף מתקשה להיות עץ ולא חזי לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כעץ לכל דבר</b><br> אמקט\"ו. ומברכין עליו שהכל. ואין מערבין בו [כעירובין כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהוא נלקח בכסף מעשר</b><br> מדקונהו לאכילה. והוא גדולי קרקע ופרי מפרי [והא דלא פליג הכא ריב\"נ כדפליג לעיל במשנה ה'. וקיי\"ל התם כוותיה. והכא קיי\"ל כסתם משנתנו. י\"ל דקור שאני. דחזי על ידי שליקה וטיגון. ולפיכך רשאי ללקחו בכסף מעשר שני כדי לשלקו ולאכלו. ואע\"ג דהשתא קודם שליקה לא חזי. עכ\"פ הו\"ל כשאר מאכל שאינו ראוי לאכילה חי ואפ\"ה נקח בכסף מעשר שני. וכ\"כ לוקחין בהמה וחיה אף שצריכין שחיטה. וכן מסיק הש\"ס [עירובין כ\"ח ב'] דקור בשלקו וטיגנו לכ\"ע מיחשב אוכל לכל דבר [ודלא כרבינו תוי\"ט]. ולפיכך גם קודם שליקה עכ\"פ נלקח בכסף מעשר. משא\"כ לענין שיקבל טומאת אוכלין קודם שליקה. אע\"ג דאבשר לתקנו. עכ\"פ כיון דהשתא לא חזי אינו מקבל טומאת אוכלין אבל בהנך דמשנה לעיל במיני בשמים קי\"ל כריב\"נ. דכיון דהן עצמן אינן אוכל לעולם. רק מדחזו לתבל בהן הקדרה מחשבת ליה אוכל לענין מעשר. א\"כ גם לענין שיקבל טומאת אוכלין נחשבינהו אוכל מה\"ט דבקל יתקן בהן המאכל. ולא מחשב כחסר מעשה רבה כשילוק ובישול בקור. כך כתבו התוספות [נדה דף נ\"א ב' ד\"ה אם ניקח]. וכך כתב גם הר\"ש הכא. אמנם תמהני מאד. במ\"ש בקור מה\"ט אינו מקבל טומאה. אע\"ג דכשישלקנו יהיה ראוי לאכילה. עכ\"פ השתא כשהוא חי אינו ראוי לאכילה. ולפיכך אינו מקבל טומאה. וקשה וכי ס\"ד דכל מאכל חי לא יקבל טומאה. אע\"ג שכשיבשלנו יהיה חזי לאכילה. והרי משנה ערוכה לפנינו בפרקין [מ\"ח] דדגים חיין מקבלין טומאה. והכי אמרינן נמי [פסחים י\"ט ב'] במחט שנמצא בבשר חי. ועוד בשאר דוכתי טובא. מה אמרת התם שאני דוודאי לאכילה קיימי. להכי אפילו חיין מקבלין טומאה. משא\"כ קור לא נטעי ליה אינשי אדעתא דהכי לאכלו שלוק [כעירובין כ\"ח ב']. או דנימא קור שאני כיון דסופו להקשות. גם השתא שהוא חי לא חזי. א\"כ מה ראיה מייתו רבותינו שמותר ללקחו בכסף מעשר שני. כמו שמותר ליקח בהמה בכסף מעשר שני אע\"ג דלא חזי לאכילה עד אחר שתשחט. הרי י\"ל התם שאני. משום דלשחיטה עומדת. וגם אין סופו עומד להתבטל ממנה שם מאכל. אבל מנ\"ל שיהיה מותר נמי ככסף מעשר קור וכדומה דלא נטעי אינשי להכי דלשלקינהו ולמכלינהו. וגם השתא עדיין לא חזי וגם סופו להיות עץ בעלמא. והרי בכל הנך מילי לא דמי קור כלל לבהמה חיה ומנ\"ל דמותר לקנותו בכסף מעשר שני. אלא ע\"כ צ\"ל כתי' התוס' [עירובין כ\"ח ב' ד\"ה קור]. דדוקא בבשמים שפיר קאמר ריב\"נ דכמו שמחמת הטעם שיתן בהתבשיל מחשב אוכל לענין לקנותו בכסף מעשר שני. מה\"ט נמי נחשב אוכל לענין קבלת טומאה. אבל בקור מדסופו להקשות לא נטעי אינשי אדעתא לאכלו. ולהכי לא מחשב אוכל לקט\"ו. אבל לעניו לקנותו בכסף מעשר. כיון דאיהו גדולי קרקע. והוא השתא רך וחזי לאכילה. לא משגחינן אסופו להקשות ושרי לקנותן בכסף מעשר שני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפניות</b><br> הר\"מ והר\"ש והר\"ב נושא כליהן פירשו דכפניות היינו תמרים שלא נתבשלו כל צרכן. משמע דע\"כ אפשר להן להתבשל כל צרכן. אלא שנלקטו קודם זמנן. אמנם בערוך ערך כפן. פי' דהיינו מין תמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם. [ובערוך ערך נסין כתב דכפנייתא הן תמרים של דקל זכר. דלא חזו לאכילה רק כשעדיין הן קטנים באילן. וגם אז אינן מוטעמים כל כך. ולכשיגדילו לא חזו כלל לאכילה. אולם בש\"ס [פסחים דף נ\"ב ב'] משמע שיש ב' מיני כפניות. דהרי מתחלה בעי הש\"ס שם לאוקמא דכפניות היינו שלא הגיעו עדיין להיות פרי. ובסוף הסוגיא מוקי לה הש\"ס דכפנייתא היינו דנסחני. ופי' רש\"י שם דהיינו תמרים של דקל זכר. שתמרים שלו אינן מתבשלין לעולם. ומניחין אותן בסלין שעשויין מכפות תמרים. ובתוכו מתבשלין. וכן מצאתי אח\"כ בעירובין [כ\"ח ב' רש\"י ד\"ה התם] דפי' ששם כפניות. הוא כולל לכל התמרים שלא נתבשלו עדיין. רק דכפניות של דקלים זכרים כיון דכשיתבשלו כראוי לא חזו כלל לאכילה. לפיכך כשהן עדיין כפניות זהו גמר פרין. אע\"ג דלא חזו כל כך לאכילה. אבל כפניות של נקבה. כיון דכשיתבשלו יהיו ראויים לאכילה טפי מהשתא. לפיכך כפניות שלהן לא הוו גמר פרין. ומשם במסקנא מוכח דמשנתנו מיירי בכפניות נקבה. דבקטנותן חזי קצת. ורק כשיתבשלו לגמרי. יהיו ראויין לאכילה ממש. לפיכך לא מחשבו גמר פרי לענין מעשר. אבל כפניות של זכרים גם למעשר היו נחשבין גמר פרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין</b><br> ר\"ל הו\"ל אוכל ומקבל טומאה ונקחין בכסף מעשר. והיינו משום דחזו למתקן על ידי אור [מיהו לענין ברכה. כיון דלא חזו בעינייהו רק על ידי שימתקן באש. דינן ככל פירות שלא נתבשלו ותיקנן ע\"י בישול באש. דמברך עליהן שהכל [כא\"ח ר\"ב ס\"ב]. ונ\"ל דמה\"ט נקט תנא לשון אוכלין. דדינו רק כאוכלין ולא כפרי. אבל ר\"י דברייתא [בעירובין דף כ\"ח ב'] נקט בכפנייתא הרי הוא כפרי לכל דבר. והיינו דבכפנייתא מודה לת\"ק שם דמברך עליו בורא פרי האדמה. להכי נקט לשון פרי. וכל זה דלא כרבינו תוי\"ט הכא ד\"ה אלא. שכתב דמשנתנו כר\"י התם אתיא. ונ\"ל עוד דמדנקט לעיל בפלוגתא דר\"ע וריב\"נ. רק פגין ובוסר. והכא נקט לכ\"ע רק כפניות. ש\"מ דשאר מיני פירות קודם שנחבשלו לכ\"ע אינן אוכל בשטעמן עפוץ [וכא\"ח ר\"ב ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטורות מן המעשרות</b><br> מדלא גמר פרין עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים מאימתי מקבלין טומאה</b><br> דכל זמן שהן חיין במים אין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א משיצודו</b><br> דמדאין צריכין שחיטה. משנצודו הרי הן כמתים [כך כתב רש\"י [חולין ע\"ה ב']. ולפיכך לב\"ש גם בן פקוע אין מקבל טומאה מה\"ט. וכן מוכח מסוגיא דהתם. רק דאנן קיימא לן דכל דבר חי אין מקבל טומאה. ואפ\"ה לא נקט בן פקוע. רק דגים לרבותא. דאע\"ג דמשנצודו ויניחן כך חוץ למים ימותו מעצמן מיד. אפ\"ה ס\"ל דאמקט\"ו. ומכ\"ש בן פקוע. מיהו נ\"ל דמשנצודו דקאמרו ב\"ש. היינו בהוציאן ברשת או בחכה. אבל בצדן ועודן במים. לא מהני סברת שא\"צ שחיטה שיקבלו טומאה. דא\"כ גם קודם שנצודו נמי. ולא עוד אלא אפילו הוציאן מהמים וחל עלייהו קבלת טומאה. אם חזר והחזירן למים. פרח מינייהו טומאה. דפנים חדשות באו לכאן [ועיין רפ\"ג דטהרות ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א משימותו</b><br> ר\"ל רק כשימותו מחשבו אוכל לקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר אם יכולין לחיות</b><br> [בש\"ס חולין [דף ע\"ה א'] גרסינן משעה שאינו יכול לחיות. וא\"כ ע\"כ גם לפי גירסתנו ה\"פ. אם יחזירום למים יחזרו לחיות אז אין מקבלין טומאה. וכך פי' הר\"ב. וקיי\"ל כב\"ה [רמב\"ם פ\"ה מאוכלין ה\"ו] ואמרינן בש\"ס שם מה בינייהו. א\"ר יוחנן דג מקרטע איכא בינייהו. ופי' התוס' שם דהאי מאי בינייהו לא קאי אב\"ה ור\"ע. דהרי טובא איכא בינייהו. דלב\"ה צריך שימות ממש. ולר\"ע סגי כשלא יתקיים בחיים. אלא אב\"ש ור\"ע קאי. דלתרווייהו מקט\"ו כשהוא עדיין חי. ושואל מה בינייהו. ומתרץ דג מקרטע איכא בינייהו. היינו שמדלג בחוזק הנה והנה. דלב\"ש כיון שניצד אע\"ג שהוא עדיין חזק ומדלג מחשב כאוכל ומקבל טומאה. ולר\"ט כיון שמדלג יכול לחזור ולחיות במים ואין מקבל טומאה. אמנם מרש\"י שם נראה דהמאי בינייהו קאי בין ב\"ה לר\"ע. דהרי פירש. מקרטע היינו שמפרפר עדיין. אבל יבש בו בין סנפיריו כסלע. דאז כשיחזירוהו למים. לא יכול לחיות. עד כאן לשונו. וא\"כ אי נימא דרש\"י כהתוס' ס\"ל דמאי בינייהו קאי אב\"ש ור\"ע. היכי מוקי לה רש\"י בשיבש בו כסלע איכא בינייהו. הרי בכה\"ג לכ\"ע כמת חשוב. והרי ב\"ש ור\"ע תרווייהו ס\"ל דא\"צ שיהיה מת ממש. ובין לב\"ש דס\"ל משיצודו. ובין לר\"ע דס\"ל משעה שאינו יכול לחיות. תרווייהו מודו דמשיבש בו כסלע. שאינו יכול לחיות. וכמת חשוב. והדרא קושיא לדוכתה במאי פליגי. אלא ע\"כ דרש\"י ס\"ל דמאי בינייהו קאי אב\"ה ור\"ע. ומשני דג מקרטע איכא בינייהו. דלב\"ה דס\"ל משימותו. לפיכך אף שיבש בו כסלע וסופו למות. עכ\"פ כיון דמקרטע עדיין חי הוא ואין מקבל טומאה. אבל לר\"ע כיון שיבש בו כסלע. אע\"ג (שמדלג בחוזק). עכ\"פ סופו למות ומקבל טומאה. אמנם בין לרש\"י בין להתוס' תמוה מאד. הרי תרווייהו ס\"ל דהא דקאמרי ב\"ה משימותו. דהיינו שימותו לגמרי. וקיי\"ל כוותייהו. וקשה והרי זה סותר למה דאמרינן [שבת ק\"ז ב'] הצד דג בשבת ממקום שהוא נצוד ועומד והוציאו מהמים. משיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה. והכי קיי\"ל [כהרמב\"ם פי\"א משבת]. וא\"כ קשה הלכתא אהלכחא. דמ\"ש לענין חיוב שבת דביבש בו כסלע כבר חשבינן ליה כמת. ומ\"ש לענין טומאת אוכלין לא חשבינן כמת עד שמת ממש. ואי\"ל דמשום הכי בטומאה מקלינן. דאפושי טומאה לא מפשינן [כביצה דף ז' א'] ליתא. דהיינו במילי דרבנן איכא למימר דהקילו רבנן גבה. אבל הכא אידי ואידי דאורייתא נינהו. ומ\"ש הא מהא. ותו הרי אדרבה מצינו דטפי מחשב אוכל תלוש לענין טומאה. מלהיות חשוב אוכל לענין שבת. דהרי תאנים שיבשו באילן. מחשבו כאוכל תלוש ומקבלין טומאה. הא לענין שבת מחשבו כמחובר [כחולין קכ\"ז ב']. ואת\"ל אף דבהוציא דג מהמים ויבש בו כסלע בשבת חייב. היינו מדחשבינן ליה כמת. וחייב משום נטילת נשמה. ועכ\"פ לענין קבלת טומאת אוכלין בעינן שיהיה נחשב כאוכל. וכל עוד שהוא חי לא מחשב אוכל. מדאסור עדיין משום בל תשקצו [שבת דף צ' ע\"ב]. ואע\"ג דגם האסור באכילה לישראל. ואפילו האסור בהנאה כערלה וכלאי כרם ובשר בחלב אפ\"ה מקבלין טומאת אוכלין [כתוספתא סוף מכילתין] אלמא אע\"ג דאסור באכילה מטמא טומאת אוכלין. הכא שאני. כיון דעבר משום בל תשקצו. גם לכנעני משוקץ הוא. ולא חשוב אכילה עד שימות לגמרי. עכ\"פ קשה לי מ\"ש דגים מבהמה ועוף ששחטן. ועדיין מפרכס דמקבלין טומאה [כריש פ' העור והרוטב ורמב\"ם פ\"ב מאוכלין ה\"ו]. ומ\"ש דג שיבש בו כסלע מבהמה שחוטה המפרכסת. ויירי שניהן למיתה הן עומדין. ומ\"ש זה מזה. ואת\"ל לחלק דדוקא בהמה שנשחטה. שבידים הפסיק חיותה כששחטה. עי\"ז האדם עצמו במעשה ידיו אחשבה לעשות אוכל. משא\"כ צידת הדג. אע\"ג דצדו בידים הרי ע\"י צידתו לא הפסיק חיותו עדיין. ורק כשיבש בו כסלע. אז מעצמו נפסק חיותו. אם כן לא שווייה אוכל בידים. והוא דמי טפי לבהמה חולה גוססת. שכל עוד שיזוז בה אבר אין מקבלת טומאת אוכלין [כחולין דף ע\"ה א']. ע\"כ דכששחט הבהמה עשה בה מעשה להפסיק חיותה. משא\"כ בבהמה גוססת שמתה והולכת מאליה. א\"כ ה\"נ דג שיבש בו כסלע הוא ימות מאליו. עכ\"פ קשה לי אי ב\"ה מתו ממש בעו. א\"כ מה בעי הש\"ס [חולין ע\"ה א'] בתר הך סוגיא הנ\"ל. בנולדו בדג סימני טרפה. כגון ניטל הלב או ניקבו בני מעיו אם מקבל טומאה או לא. וסלקי בתיקו. וכן פסק הרמב\"ם [בפ\"ב מאוכלין] דספיקא הוה. וקשה וכי גרע טרפה דמדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. ואוכל והולך. ואפשר נמי דאי מבדרי ליה סמא אפשר שיחיה [כחולין נ\"ד א']. ואפילו הכי מספקא לן גביה דילמא דינו כמת ומקבל טומאה. וכי עדיף מיניה דג שיבש בין סנפיריו ששוכב הוזה מתנוונה והולך וכרגע ימות. ואפ\"ה פשיט לן דדינו כחי ואין מקבל טומאה עד שימות ממש. אולם ל\"מ מרבותינו נותני לחמי ומימי ז\"ל הייתי אומר דמשימותו דקאמרו ב\"ה. אין ר\"ל שימותו לגמרי. דאם כן אדקאמרי ב\"ש משיצודו דהיינו להקדים זמן קבלת טומאה שלהן. א\"כ ב\"ה שמאחרין זמן קבלת טומאה שלהן. הול\"ל עד שימותו. וכדדייקינן בש\"ס [ב\"מ דף פ\"ח ב'] אי הכי משיפקסו. עד שיפקסו מיבעי ליה. והיינו משום דכל הברת מש שקודם הפעל הוא להקדים הדבר. וכל הברת עד. הוא לאחר הדבר [ועיין לעיל בפרקין סי' ל\"ב]. אלא ע\"כ הא דקאמרו ב\"ה משימותו. ע\"כ כוונתם משיתחילו למות. דהיינו משיבש בו כסלע בין סנפיריו. והיינו כסוגיא דשבת הנ\"ל. ואהא פליג ר\"ע וקאמר משעה שאין יכול לחיות. ואהא מקשי הש\"ס שפיר מאי בינייהו. והיינו בין ב\"ה לר\"ע. דכיון דב\"ה ס\"ל משיבש בין סנפיריו. והרי אז אין יכול לחיות. והרי הם הם נמי דברי ר\"ע. ומשני דג מקרטע איכא בינייהו. דהיינו שמדלג הנה והנה. דלב\"ה אע\"ג שמדלג. כיון שיבש כסלע וכבר נראו בו סימני מיתה. חשוב כמת. ולר\"ע דקאמר משעה שאינו יכול לחיות. ר\"ל שאינו יכול להראות סימני חיות לדלג הנה והנה. אז דוקא חשוב כמת אף שחי עדיין (חשוב כמת). אבל מקודם אף שיבש בו כסלע כחי חשוב. דכיון שמדלג כחי לא גרע מטרפה שג\"כ ודאי ימות. ואפילו הכי לדידיה חשוב כחי. וא\"כ קיי\"ל שפיר כב\"ה דסגי ביבש בו כסלע. ואהא תו מסופק הש\"ס בנולדו בו סימני טרפה מה. דדילמא דוקא ביבש בו כסלע. שברגע ימות. משא\"כ טרפה שאפשר לו לחיות עדיין עד קרוב לי\"ב חודש. דילמא זה עדיין לא מקרי אוכל לקבל טומאה. נמצא הכל עולה על נכון בלי שום גמגום. ואפשר שגם רש\"י סבירא לי' כפירושנו זה. דז\"ל רש\"י שם בד\"ה מקרטע. מפרפר. וכגון שיבש בו כסלע דתו אינו חי. עכ\"ל. אם כן לשיטת רש\"י. דביבש בו כסלע מיירי. אם כן אי נימא דלרש\"י מה דקאמרו ב\"ה משימותו היינו שימותו לגמרי. א\"כ ל\"ל להש\"ס לאוקמי כלל במקרטע. דהיינו שמפרפר. והול\"ל איכא בינייהו שיבש בו כסלע. דלב\"ה הרי עדיין לא מת. ולר\"ע כיון שאין יכול לחיות כבר הוא כמת. ומה לי אם מפרפר או אינו מפרפר. ומפרפר דנקט הש\"ס בכדי לגמרי נקטיה. אע\"כ דגם רש\"י ס\"ל דלב\"ה משיבשו בו כסלע חשוב כמת אפילו מקרטע. ולר\"ע מדמקרטע זהו חיותו. ולפ\"ז מקרטע דנקט הש\"ס. לר\"ע איצטריך לפרש דבריו דהיינו מה שאמר ר\"ע שיכול לחיות. ומ\"ש רש\"י מקרטע היינו מפרפר. זהו לפרש דברי ר\"ע. ומ\"ש רש\"י אח\"כ וכגון שיבש בו כסלע. זהו אליבייהו דכולהו. דבהא פליגי. דלב\"ה בהא סגי. ולר\"ע צריך נמי שלא יפרפר. ואפשר עוד דגם הרמב\"ם בפ\"ב דאוכלין הכי ס\"ל ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחור</b><br> ענף עץ תאנה שמחוברין בה תאנים שנתבשלו. אבל לא נתיבשו עדיין. דביבשו גם במחוברין מקבלין טומאה [כחולין קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תאנה שנפשח</b><br> שנתלש קצת מגזע האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה בקליפה</b><br> שעדיין מחובר בהגזע על ידי קליפת האילן לבד. והא דנקט תאנה. ה\"ה שאר אילן [וכדמוכח מחולין קכ\"ז ב']. דגם בשאר אילנות דוקא בנפשח לגמרי מחשב כתלוש רק אורחא דמלתא נקט תאנה דמדקליפתו עב ורך אף שנפשח הענף ישאר תלוי בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> ר\"ל התאנים שבענף אין מקבלין טומאה דמדמעורין בקליפה דינן כמחובר. וכל מחובר אין מקבל טומאה [כספ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אם יכול לחיות</b><br> דהיינו אם ידביק הענף שוב למקומו באילן. ישוב הענף שוב לגדל פירות אז מחשב כמחובר דאל\"כ כתלוש דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה אפילו בשרש קטן</b><br> מדיכול לחיות על ידי זה. [ונ\"ל דלא דוקא כקנה של תבואה שחיותה מועט. אלא אפילו אילן גדול שצריך חיות רב. נמי סגי בשנשאר מחובר רק בשורש דק. וכדמוכח ממסכת ערלה [פ\"א מ\"ד] באילן שנעקר. ונשאר מחובר בשורש דק. כמחט של מתוח האורגים פטור מערלה. רק נקט הכא תבואה. מדמצוי טפי שתעקר. א\"נ דלרבותא נקט תבואה. כיון דע\"כ בתבואה שנגמרה כבר מיירי. דאל\"כ האיך יקבל טומאה. אם כן כיון שנגמרה וכבר נעקר רובה סד\"א דוודאי לתלישה ולקצירה קאי. וכתלוש כבר דמי. קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב</b><br> בציר\"י. והשתא מפרש דהא דאמרינן לעיל במשנה ג' דחלב א\"צ הכשר. היינו רק חלב טהורה שחוטה בשווקים. דשם א\"צ מחשבה. לפיכך אהני ליה הכשר דשחיטה. או חלב טמאה אפילו בכפרים דלא אכלי ליה וצריך מחשבה. עכ\"פ מדסופו לטמא טומאה חמורה א\"צ הכשר. אבל חלב טהורה נבלה. אין סופו לטמא טומאה חמורה. לפיכך צריך הכשר בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה טהורה</b><br> אפילו נתנבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מיטמא טומאת נבלות</b><br> וטהור לגמרי. אבל חיה שנתנבלה חלבה טמא כבשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הוא צריך הכשר</b><br> ממים ואח\"כ כשיגע בו טומאה נטמא [והא דלא נקט נמי חלב טהורה שחוטה בכפרים דלא אכלי ליה. ולפיכך צריך מחשבה. ומשום הכי לא אהני ליה הכשר דשחיטה. מדהו\"ל ההכשר קודם המחשבה אלא צריך השתא הכשר מים ושרץ. י\"ל דלא נקט אלא דבר הצריך הכשר בכל מקום. אבל חלב טהורה שחוטה. דרק בכפרים צריך הכשר לא איירי בה. אי נמי חלב בכפרים לא צריך למתני דצריך הכשר מדכבר תני לה לעיל במשנה ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא טומאת נבלה</b><br> דכשיש כזית ממנה. מטמאה לאדם וכלים כבשרה ממש."
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אינו צריך הכשר</b><br> דאפילו לא הוכשר במים ולא נגע בשרץ מטמא לאוכלין. [ואין להקשות פשיטא דנבלה לא עדיף משאר אב הטומאה. דמטמאו לכל דבר בלי הכשר מים. י\"ל דמיירי שאין ממנה רק פחות מכזית. שאין בה טומאת נבלה וצרפו לשאר אוכלין שכבר נתטמאו ממקום אחר. וכשהוא יחד כביצה אע\"ג שהפחות מכזית לא הוכשר. מצטרף לו ומטמא לאוכלין. מיהו הך פחות מכזית נבלה. להר\"ב צריך עכ\"פ מחשבה בכפרים קודם הכשר. ולתוס' גם בשווקים צריך מחשבה קודם ההכשר. דלא עדיף מבשר של נבלה טמאה דצריך מחשבה [ועיין מ\"ש בס\"ד לעיל בזה הכלל סי' ו']. ואין להקשות מה קמ\"ל דמצטרף אותו חצי כזית. פשיטא. דהרי נבלה חמורה מטומאת אוכלין בג' דברים. דנבלה מטמאה בכזית. ומטמאה אדם וכלים. וא\"צ הכשר. משא\"כ טומאת אוכלין. צריך שיהיה בו כביצה. ומטמא רק אוכלין ומשקין. וצריך הכשר. אם כן טומאת נבלה חמורה מטומאת אוכלין והרי כל חמור מצטרף להקל. ולא איפכא [כמעילה פ\"ד מ\"ד]. י\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דאותו כזית לא הוכשר. והרי בו אין טומאת נבלות ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים טמאים</b><br> מתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין מחשבה בכפרים</b><br> וצ\"ל דבימי חכמי המשנה. היו הנך מינין מאוסין גם לכנענים מלאכלן. ולפיכך היו צריכין מחשבה. ורק בשווקים שיש רבוי עם. אוכלין גם המאוסין. כמ\"ש שם בשר נבלת עוף טהור וכלעיל. [אמנם להרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין] גרסינן במשנה א\"צ מחשבה. וכן מסתבר דהרי נראה שיאכלום למעדנים. וגם למה ימאסו בהן מדאין בהן סימני טהרה. ולרבינו כ\"מ שם היה להרמב\"ם הגירסא במשנתנו דגים וחגבים קטנים צריכין מחשבה בכשרים. גם זאת הגירסא מסתברת טפי משנגרס טמאין. ולא ידענא מה הכריח לרבינו לומר. כן. דכיון דע\"כ צ\"ל שהיה להרמב\"ם גירסא אחרת במשנתנו הלא מסתבר יותר לומר שהיה להרמב\"ם הגירסא במשנה זו כמו בתוספחא [פ\"ג] שדגים וחגבים א\"צ הכשר. מדנימא שגירסת הרמב\"ם בהמשנה היה קטנים במקום טמאין. ותו דא\"כ עכ\"פ היה לו להרמב\"ם להביא הדין של דגים וחגבים טמאין. וצ\"ע]. מיהו הכשר צריכין בכל מקום [כך כתב הר\"ש והרא\"ש והר\"ב. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין ה\"ג]. ונ\"ל דמיירי בלא ניער עליהן הרשת דאי בסתמא מחזקינן שודאי ניער עליהן הרשת. וכבר הוכשרו [וכמכשירין פ\"ו מ\"ג ורמב\"ם פט\"ז מאוכלין ה\"ג]. ונ\"ל עוד דמה\"ט לא כלל להו תנא בהדי הנך דמשנה ב'. דהרי כולהו צריכי מחשבה והכשר ואפילו נימא כגרסת הרמב\"ם דדגים וחגבים טמאין א\"צ מחשבה וצריכין הכשר. וכמש\"ל. אפילו הכי קשה דהו\"ל להתנא למכללינהו בהדי הנך דמשנה א'. אע\"כ דדגים וחגבים לא פסיקו ליה הכשירן כשאר הצריכין הכשר. מדתלייה בהו באם ניער הרשת או לא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כורת דבורים</b><br> במחובר לקרקע בטיט. כ\"ע לא פליגי דדינו כמחובר. ובמונח ע\"ג יתדות. כ\"ע לא פליגי דדינו כתלוש. כי פליגי במונח ע\"ג קרקע. ואינו מחובר בה בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א הרי היא כקרקע</b><br> לכל מילי. לקנותה בכסף ושטר וחזקה. ולקנות אגבה מטלטלין. והמוכר כל קרקעותיו או הקדישן או נתנן. גם זו בכלל. והוא הדין לענין שאר מילי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותבין עליה פרוזבול</b><br> דפרוזבול אינו נכתב רק כשיש קרקע ללוה [כשביעית פ\"י מ\"ו]. דכשאין לו קרקע. לא תקנו שיועיל פרוזבול. דכל ענין פרוזבול תקנתא דרבנן הוא. שלא ימנעו מלהלוות זה לזה. מחשש שיפסיד חובו [כגיטין ל\"ז א']. והרי אינו מצוי שילוה לאדם שאין לו קרקע. מדאינו בטוח חובו. ולהכי מדאינו מצוי שאעפ\"כ ילוה לו. מילתא דלא שכיחא לא עבדו רבנן תקנתא. כך פירש רשב\"ם בשם זקנו רש\"י ז\"ל [ב\"ב ס\"ו א']. וכך כתב גם הרא\"ש כאן. אמנם הרשב\"ם [שם] פי' מדעת עצמו. דמשום הכי אין פרוזבול נכתב רק ע\"ג קרקע. משום דכל היתר פרוזבול הוא. מדכתב המלוה לב\"ד מוסרני לכם חובי. הו\"ל כגבוי. ולא קרינן ביה לא יגוש. א\"כ ה\"מ כשיש להלוה קרקע שלא יכול להבריחו הוה ליה שפיר כאילו כבר גבוהו ב\"ד. משא\"כ במטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מקבלת טומא' במקומה</b><br> ר\"ל דוקא בעומדת במקומה שיחד לה שתעמוד שם בקביעות אינה מקבלת טומאה. בין היא בין הדבש שבתוכה. הא כשאינה עומדת במקומה המיוחד לה. גזרו בה רבנן טומאה. מדדמי לשאר כלי בית המטלטלין. ויקילו גם בהן. הא באינך מילי דנקט תנא אפילו בשאר דוכתי דינה כקרקע. מדליכא למגזר בה מידי [כך נ\"ל דעת התוספות [ב\"ב ס\"ו א']. אבל לרשב\"ם שם. גם לשאר מילי דינה כמטולטל כשאינה עומדת במקום המיוחד לה. ורק בטומאה נקט מקומה. משום הדבש. דסד\"א דגם כשטלטל הכוורת עם הדבש שבתוכו. או כשהוציא הדבש מהכוורת לא יקבל הדבש טומאת אוכלין וכמ\"ד דצריך מחשבה לאכלו קודם שיקבל טומאה [כב\"ב דף פ' ע\"ב]. קמ\"ל במקומה דהא שלא במקומה גם הדבש מקבל טומאה אף שלא חישב עליו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרודה ממנה בשבת</b><br> אם תלש חלת דבש מתוכה בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב חטאת</b><br> דכמחובר בקרקע דמי. ונ\"ל דמה\"ט כ\"ש כשהעתיק כל הכוורת ממקומה דחייב חטאת לר\"א. אלא נקט רודה לרבותא. דסד\"א דוקא בעוקר הכוורת דקביע. אבל הדבש סד\"א מדתרתי לריעותא שאינו דבוק בקרקע. וגם לא קביע שהרי לבסוף יטלנו משם. לא חשוב כמחובר קמ\"ל. [ונ\"ל דלהכי איצטריך לכולהו. ולא הסתפק במאי דקאמר הרי היא כקרקע. מדסד\"א דדוקא לענין דין עצמה שתהא נקנית בכסף שטר וחזקה דינה כקרקע. אבל לענין מילי אחרינהו לכתוב עליה פרוזבול. לא. ואי אשמעינן הנהו תרתי. סד\"א דה\"מ ממונא. די\"ל דאף דמדאורייתא אין דינה כקרקע. עכ\"פ הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב']. אבל בטומאה דהוא איסורא. מממונא לא ילפינו [ברכות י\"ט ב']. ואי אשמעינן טומאה. הוה אמינא דוקא בטומאה תקנו שיהיה דינה כקרקע ואין מקבלת טומאה. דאפושי טומאה לא מפשינן. אבל לענין חיוב חטאת בשבת. שנקל להביא חולין בעזרה לא. קמ\"ל דלר\"א לכולהו מילי דינה כקרקע מדאורייתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבלת טומאה במקומה</b><br> אפילו במקומה. מיהו מדדין הדבש שם כמאכל [וכמשנה דלקמן]. נראה לי דצריך הכשר מים מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרודה ממנה</b><br> ונ\"ל דה\"ה בעוקר כל הכוורת לרבנן פטור. רק איידי דר\"א נקט רודה לרבותא. וכלעיל סי' ס'. נקטו אינהו נמי רודה. וס\"ל לרבנן דלכל מילי דינה כתלוש. וגם הדבש שבתוכה מקבל טומאה. ולא בעי מחשבה. וקיימא לן כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות דבש</b><br> סתמיה לאכילה קאי ודינו כאוכל כל עוד שהוא בכוורת וכרבנן לעיל במשנה י' [רמב\"ם פ\"א מאוכלין הי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי מיטמאות משום משקה</b><br> להיות תחלה אפילו כשנגע בולד הטומאה. ושיהא נטמא ומטמא בכ\"ש. ושהשותה ממנו רביעית טמא. נטמא גופו. משא\"כ אוכל. בשנגע בולד נעשה ולד ולד. ונטמא בכ\"ש. אבל אינו מטמא אחרים עד שיהא בהמטמא כביצה קלופה. והאוכל אוכלין טמאין אין גופו נטמא. עד שיאכל חצי פרס. שהוא כביצה ומחצה להרמב\"ם. וכב' ביצים לרש\"י [כהרמב\"ם פרק ד' מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א משיחרחר</b><br> ר\"ל משיחרחר ריב עם הדבורים לגרשן מהכוורת. דהיינו משיעשן תחת הכוורת להבריחן [כך פירשו קצת מרבותינו. ותמהני מה הוכחה בזה שיהיה לשתייה. דילמא לאכלו. דהרי דבש ככוורתו אוכל הוא [כב\"ב דף פ' ע\"ב]. וי\"מ דחרחור לשון חימום הוא [כטבו\"י פ\"א מ\"ג]. ור\"ל משיחמם החלות להוציא הדבש. אף שמעורב עדיין עם השעוה. וי\"ג משיהרהר. דהיינו משיחשוב לסחוט הדבש מהחלות. ופשיטא דמחשבה הנאמר ככל מקום היינו עם דיבור [ועמ\"ש ספכ\"ה דכלים ובשאר דוכתי. וגם על זה תמהני דמ\"ש מזיתים וענבים דצריך שיצא מהן משקה ממש [ועיין רפ\"ק דטהרות. ופ\"י שם מ\"ד וה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ה אומרים משירסק</b><br> דהיינו משיכתת החלות אז הדבש שבהן דינו כמשקה. מיהו כל זה בשעדיין הדבש מעורב עם השעוה. אבל דבש הזב מכוורתו. אף שלא ריסק החלות דינו כמשקה. רק בחישב עליו לאכלו [דהיינו שלא באופן שתייה בכוס]. אז דינו כמאכל [תוספתא דמכילתין ורמב\"ם פ\"א מאוכלין הי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יהושע בן לוי</b><br> לאחר שהשלים התנא לפרש במשנה כל דיני התורה הקדושה. חתם בפתוחי חותם קודש לד' להודיע איזה שכר צפון ליראי ד' וחושבי שמו. והודיע שיהי' עונג העולם הבא השמור להם כפול ש\"י פעמים ככל תענוגי עולם הזה אשר הוצרכו לעזבן מפני עסקן בתורה. וכדקאמרינן [ברכות דף ס\"ג ב'] ומיץ חלב יוציא חמאה. במי אתה מוצא חמאה של תורה. במי שמקיא עליה חלב שינק משדי אמו. וכן רבא הוה מעיין בשמעתתא. ואותיב ודחק כרעיה אאצבעיה עד דנפק מיניה דמא [כתובות קי\"ב א']. אולם אמר לכל צדיק וצדיק. היינו אפילו לצדיק שאינו גמור. אפילו הכי בשיעסוק בסדרי משנה וחוזר חלילה. בכלל יראי ד' הוא. הנה שכרו אתו בעה\"ב. ופעולתו לפניו גם בעולם הזה. שגם עולמו יראה בחייו. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. מנין ש\"י הוא החצי מכל מנין המצות שצונו ה'. דהן תרי\"ג מצות המפורשות בתורה [כמכות דף ז' ב']. ועוד ז' מצות דרבנן [וסימנך בענן החם והם (א) ברכת הנהנין לפניהן ולאחריהן [חוץ מברכת המזון שהוא דאורייתא]. (ב) עירוב [והוא כולל ג' מיני עירוב. וסי' תחת. \"תחומין. \"חצרות. \"תבשילין. (ג) נט\"י. (ד) נר שבת ויום טוב. (ה) הלל. (ו) חנוכה. (ז) מגילה. [כך נראה לפענ\"ד למנותן. אבל יו\"ט שני אינו עולה למנין. דעיקר תקנתו רק משום ספק היה. והוה ליה ככל ספיקא דאורייתא דמחמרינן בה בכל דוכתא. וכ\"כ אין למנות בדיקת חמץ. דהוא רק מחשש שיבוא לכלל איסור דאורייתא [ועיין ברש\"י ותוס' ריש פסחים]. וקידוש היום על היין [כנזיר ד\"ד א'] עיקר הקידוש דאורייתא [כפסחים ק\"ו א'] רק חכמים תקנו שיעשה המצוה באופן נאות. וכן בכל המצות. והבדלה. י\"א שהוא דאורייתא [רמב\"ם פכ\"ט משבת]. ואפילו למ\"ד דרבנן. הוא ג\"כ רק לכבוד השבת שהוא דאורייתא. ונטילת לולב בגבולין שבעה. הוא רק זכר למקדש שהיה דאורייתא. אי נמי דילפינן כן מדכתיב ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה [סוכה מ\"א א']. והו\"ל דברי קבלה דכדאורייתא דמי [רבינו ב\"י א\"ח סי' תקנ\"ד]. וא\"כ אין למנותו בכלל ז' מצות דרבנן. ומהאי טעמא נמי אין למנות בכלל מצות דרבנן צום הרביעי. וחמישי. ושביעי. ועשירי שכבר נזכרו בקבלה [כר\"ה י\"ח ב']. וכ\"כ אין לנו למנות בכלל דרבנן כל הגדרים שרבו כמו רבו. ורק אלו הז' מצות שמנינו כל עיקרן דרבנן]. נמצא שכל המצות דאורייתא ודרבנן הם יחד תר\"ך. והם כתר תורה. אמנם מדכתיב מי הקדמני ואשלם. דהקב\"ה מסייענו לקיים מצותיו. לכן אין ראוי לאדם לקבל רק חצי השכר. דהיינו כמנין ש\"י. עד כאן תוכן דברי קדשו של עטרת ראשי זצוק\"ל בהוספה מועטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>עתיד הקדוש ב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות</b><br> ומדלא מפרש בקרא איזה יש ינחילם. להכי מפרש התנא דהכי קאמר קרא. הי\"ש עצמו תהיה להם לנחלה. דהיינו ש\"י עולמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא</b><br> נ\"ל דלהכי מייתי נמי סיפא דקרא. שלא יאמר אדם. הרי אין התורה נקנית. אלא א\"כ ממית עצמו עליה יום ולילה [כברכות ס\"ג ב']. ורק במי שמשים את עצמו אכזרי כעורב לצרכי בניו ובני ביתו כהאי דהוה אמר לאתתיה ששאלה ממנו פרנסת ילדיו כשהלך לבית המדרש. והשיב לה. איכא קרמי באגמא [כעירובין דף כ\"ב ע\"א]. ואם יהיה כל עסק ישראל בתורה. מלאכתן אימתי נעשית. ואת\"ל אין הכי נמי. לא ישגיחו על אלה. הרי דאגות אלה יטרדוהו בשעה שעוסק בתורה. והקול קול יעקב אם אין קמח אין תורה. וגם בקיום מצות התורה ישביתוהו אלה. דג' דברים מעבירין לאדם על דעתו ודעת קונו [כעירובין דף מ' ע\"ב] להכי על זה משיב התנא. הרי הכתוב כבר תירץ קושייתך. דה\"ק קרא. להנחיל אוהבי יש. ר\"ל אם תהיה עסקך בתורה לשמה. להיות בכלל אוהבי ד'. אז הקב\"ה יתן לך הש\"י עולמות שבעה\"ב שתבוא לך כנחלה הבאה לאדם ממקום אחר. וכקרן קיימת לעולם הבא. ששם תהיה הנשמה כבת יורשת למעשה הגוף בעמלו בתורה. אבל יבטיח לך האב הנאמן שגם אוצרותיהם שלהם. של אוהבי. שנתרוקנו ע\"י עסק בתורתי. גם הם אמלא אני [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון בן חלפתא</b><br> מייתי הך מימרא הכא בתר הך דלעיל. דמדאמרינן לעיל דהעוסק בתורה אוכל פירותיה בעולם הזה דיופרי. והקרן קיימת לעולם הבא עד אין סוף. לא תקשה הרי הרבה עשו כן ולא הועילו. וכקושיית הש\"ס [בברכות שם] להכי מסיים נמי במאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואם כן זה שלא מצא בכל עמלו בתורה. ברכה בביתו היינו מדלא היה לו כלי השלום בביתו. ולהחזיק לו בה ברכת ד' היא תעשיר. מדלא דקדק בחיוביו לאדם. והיה לו קטטה עם חבירו ובני ביתו. מדלא מילא חיוביו להם כראוי. והרי השלום והברכה הא בהא תליא. וכדאמרינן [ב\"מ דף נ\"ט ע\"א] כד שלימה שערי מכדא. רמי ואזיל תיגרא בביתו. ואם כן כל אחד סימן לחבירו. אבל כשישראל שרויים בשלום יחד ובאחדות. הרי אז אף כשאין עושין רצונו של מקום ח\"ו. גדול כח השלום להריק עליהם ברכות וטובות במדה טפופה. ואפילו כשעובדין ע\"ז. וכמ\"ש בב\"ר [פל\"ב] על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. דר\"ל גם אם אפרים מחובר ואדוק עם עצבים. יענה ויאמר האב הרחמן למה\"ד הנח לו. ואעלים עיני מחטאיו מלהענישו אבל חלק לבם. אם לבם חלק זה מזה. שמחסרים חיוב שחייבין זה לזה. אז עתה יאשמו. וכן אמרינן נמי בירושלמי [פאה ד\"ל ע\"א] אחאב לא הניח הר וגבעה בארץ ישראל שלא העמיד עליו ע\"ז. ואעפ\"כ היו יוצאין למלחמה ונוצחין. והוא בעבור שהיה שלום ביניהן. שהרי עובדיה טמן כמה מאות נביאים. ואפילו הכי כשעמד אליהו בהר הכרמל והכריז בקול גדול לפני המלך. אני נותרתי נביא לד'. לא היה אחד מהקהל הגדול שהלשינו לומר שקר אתה אומר. ואם כן אם כך לעוברי רצונו. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. דכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר. כשישראל בנים למקום עושין רצון אביהם שבשמים וצביונו. כ\"ש שיהיה גם תיווך השלום שביניהם סיבה להחזיק ולתמוך כותל הגוהה בבנין העה\"ז. הנוטה ליפול. יחזקהו ד' ביד עוזו במסמרים בל ימוט. ואורות ההצלחות והברכות יבקיעו לו בכל דרכיו מחלונות הרקיע סביב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' עוז לעמו יתן</b><br> ר\"ל ד' עוז לעמו יתן. דהיינו שיתן להם שכר עולם הבא שהוא עוז והדר. נצחי ובלתי משתנה. זה יתן הקב\"ה במתנה לעתיד. אמנם ד' יברך גם כן את עמו. את הטפל לעמו. דהיינו צרכי עולם הזה. שנחשבו לעמו כטפל. דהיינו בני חיי מזוני. היא ברכה המשולשת. גם לה יזכו בשלום. ר\"ל על ידי השלום והאחוה והאהבה כשיהיה ביניהן. והתחילה המשנה שהיא פי' כל התורה. במ' מאימתי. וסיים במ' שלום. וגם ר\"ת שלכל הששה סדרים שהוא זמן נקט גם כן הוא במספר קטן מ'. נגד ג' פעמים מ' יום שהיה משה רבינו ע\"ה בהר. שניתנה לו אז כל התורה כולה. ומסיים תנא בשלום ומתחיל שוב מאימתי קורין. דהיינו עסק התורה. כמ\"ש בס\"ד בפירושינו ריש ברכות. וגם בפרשה ראשונה של קריאת שמע איכא תרתי. שלום ואחדות. כדמשתמע נמי לישנא דפסוק ראשון שמע ישראל. דהיינו שמדבר אל כל ישראל בלשון יחיד. דהתיך בדיבורו כל האומה הקדושה. כאילו היא כולה גוף אחד. להתדמות לאביהם שבשמים. שכשם שהוא יחיד בעולמו. כך יהיו גם הם אחד בארץ. ואח\"כ קאמר ודברת בם. היינו התורה. ומבטיח על זה בפרשה השנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' לומר לך שאלו השנים דהיינו התורה והשלום. שני שדים המה לנו. ביניהן נלין על ברכי התורה ומשניהן נינק זבת חלב ודבש גם בעולם הזה כמובטח לנו בקריאת שמע. ולא יעשה ח\"ו תורתו פלסתר. ועתה אחינו. לא ברכב ולא בסוסים. נחנו נעבור חלוצים לפני ד' במלחמה על שדי תרומות תורתנו הקדושה. ובמלחמת תנופה אנחנו נלחמים עם תאוות הארציות המאוששות. ואז חצנו שנונים באשפתנו גם במלחמת צרכנו. כי לד' המלחמה. וד' אתנו. ובשם אלקינו נדגול. על כן לא נירא בהמיר ארץ. כי הנה האדון ד' אדון כל הארץ בראשינו. ואנחנו חלוצי צבא הכרתי והפלתי אחוזי חרב העומדים בבית ד' בלילות עמל מינו לנו על שדה המערכה בחלקת שדה תורתנו הקדושה. ד' אבינו והיא אמנו. היא היתה ותהי לנו לעד אם כל חי. להניק בניה יותר ממה שהעגל רוצה לינק בצרכנו בעולם הזה. ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לים החיים. שם קרננו תרום בכבוד. ולד' אנו מצפים כי לא עזבנו ולא יעזבנו. יתן פרס לחילו מבית המלך. כמלך המחלק אכסניא לעבדיו. כן משולחן גבוה קזכינן. ואכלו לחם חוקם. כי עצום עושה דברו. והקב\"ה ברוב רחמיו וחסדיו. יפרוס עלינו סוכת שלומו. ויזכנו אותנו ואת זרענו וזרע זרענו לעבדו שכם אחד מתוך הרחבה. כה יחל ישראל [לפ\"ק] אל ד'. ואני תפלתי לך ד' עת רצון. ברוך אתה ד' פוקח עורים. למדני חוקיך. שאותך לבדך ביראה נעבוד. ברוך אל ההודאות ורוב ההודאות. ברוך ד' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם אמן ואמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6b715b9500841d593be583e28260ce4a3f7f061f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,809 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל שהוא יד</b><br> לאחזו בו כגון עוקצי תפוחים וענבים ואגסים. וכן הנך דחשיב לקמן במשנה ג'. וכן עצם שאין בו מוח. אבל יש בראשו בשר. דכל הנך אדם אוחז בהן לאכול המאכל שבראשן השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שומר</b><br> לאפוקי חלק העוקץ המובלע בפרי. ששומר לפרי מרקבון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא</b><br> בנגע טומאה בהאוכל נטמא עמו היד. וממילא כשחזר היד ונגע בטהרות נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא</b><br> בנגע טומאה ביד נטמא המאכל. דשניהן כגוף א' דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מצטרף</b><br> שהשלים האוכל לשיעור כביצה לטמא אחרים. מיהו יד אע\"ג שהוא עצמו אינו מצטרף. עכ\"פ מצרף הוא לכל גרגרי הפירות המחוברין בהיד. שאם כולן יחד כביצה מטמא כל אחד מהן לאחר [וכלקמן סי' כ'. ועמ\"ש בס\"ד ברפ\"ג דטהרות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף</b><br> כלומר ואם הוא דבר שרק שומר המאכל או הפרי מרקבון כל עוד שמחובר בו. וכגון שהוא קליפת הפרי. וכ\"ש חלק העוקץ מה שמובלע ממנו בהפרי. והרי טמון לגמרי תוך הפרי. וחשיב טפי כגופו. וכן כל הנך דחשוב לקמן במשנה ב' וכדומה. דמדהוא שומר להמאכל. חשוב טפי כגוף המאכל עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא שומר ולא יד</b><br> כגון מין שער שיש על פני איזה מין פירות. וכן כל הנך דחשיב לקמן במשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> וכל שכן דאינו מצטרף. והשתא מפרש במשנה ב' מהו שומר. והדר מפרש במשנה ג' מהו יד. ובסוף במשנה מפרש מהו דבר שאינו שומר ולא יד. ואע\"ג דלא מפרש להו בסדר דנקט להו ברישא. מצינו דוגמתו הרבה במשנה מפרש תחלה האמצעים ואח\"כ הרישא והסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקפלוטות</b><br> מיני בצלים קטני'. ולחין אכולהו ג' מינים קאי [ונ\"ל דמלת שהן אשרשים קאי וכמו בזמן שהיא לחה בסיפא. דוודאי אפיטמא קאי. ולהכי דוקא בהנך ג' מינים ששרשיהן הן דקין. צריך תנא לפרש שיש חילוק בין שהשרשים לחין או יבשים. דמדהן דקין להכי כשיבשו אין מועילין כלום להפרי. ומה\"ט צריך נמי לפרש דהפיטמא אע\"ג שממנה יוצאין השרשים הדקין ההם. אפ\"ה אין חילוק בהפיטמא. דבין שהיא לחה או יבשה. היא שומרת לגוף הפרי מרקבון. אבל בשאר מילי דנקט במשנתנו בשומרים מרקבון. כגון עמוד ושרשי חזירים וכו'. כולן מדהן עבים. א\"צ לפרש דמיירי בין שהשרשים לחין או יבשים דפשיטא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיטמא שלהן</b><br> הוא הראש עצמו של ג' מיני פירות הנ\"ל שממנה יוצאין השרשים כמין שער:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעמוד</b><br> הר\"ב פירש שהוא הלב שבאמצע הבצל והשום. ולא הבנתי. א\"כ מה כנגד או שלא כנגד האוכל שייך בהלב שבאמצע הפרי. אולם הר\"ש בשם הערוך כתב. וכשמזקינין השומים והבצלים. יגדל מאמצעיתן ויצמח כגון עמוד. ובראשו תורמל שבתוכו הזרע טמון. והוא מכוון כנגד האוכל. וכפי הנראה יוצאין מהעמוד הזה ענפים קטנים. שגם בהן זרע בראשן. והן שלא כנגד האוכל. ורב\"א פי' דהעמוד היינו השורש היותר עב שיש באמצע הפרי. ומה שמסתעף ומתעקם ממנו שרשים קטנים לצדדין. היינו שלא כנגד האוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מכוון כנגד האוכלי שרשי החזרים</b><br> היינו חזרת. י\"א שהוא מעער רעטיך. וי\"א שהוא קאפף זאלאט [ועיין בא\"ח בח\"י סי' תע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנפוס</b><br> הוא הנקרא שטעק רובע. והוא מין רובע המורגלת. רק שטעמה מבושם טפי. אמנם יש לה דמיון גדול במראית זרעה ובעלים. ובתבנית הפרי בעצמה לצנון [כך כתב במוסף הערוך. וכדבריו נראה מדאמרינן [כלאים פ\"א מ\"ג] הלפת [הוא רובע] והנפוץ [הוא נפוס בחילוף זסשר\"ץ] אינן כלאים זה בזה. וע\"כ היינו מדשניהן מין א'. ושם מ\"ה אמרינן. הצנון והנפוץ. אע\"פ שדומין זה לזה. הו כלאים זה בזה]. אמנם מלת שרשי דנקט ברישא אכולהו ג' מינים קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיב שלו</b><br> ר\"ל החוטין הקטנים שמסתעפין כעין שרשים מהצנון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי המיתנא</b><br> הגירסא הנכונה היא המינתא והוא מין ירק. ואמרינן בשבת [קכ\"ח א'] מאי אמינתא אנינא. ופי' בערוך שהוא עשב המריח טוב. ומביאין אותה עם גמי לבהכ\"נ. והוא הנקרא בלשון לטינא אינטא. ובלשון אשכנז באלזאם מינצע. שגדל אצלנו בגנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפיגום</b><br> מין עשב רויטע בלשון אשכנז. והיינו אפילו בעקרן לבלי לשתלן במקום אחר. דאל\"כ הרי הוא בכלל ירקות שדה או גינה דתנא בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירקות שדה</b><br> ירקות היינו גידולין שאין נאכל מהן השורש רק העלין. וירקות שדה היינו שגדלין בשדה מעצמן בלי זריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירקות גנה</b><br> הם כל מין ירקות ששייר לזרען. ולאאמ\"ו עטרת ראשי הגאון זצוק\"ל ירקות גנה היינו שצריך האדם להשקותן. וכמ\"ד והשקית ברגלך כגן הירק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעקרן לשתלן</b><br> רק אירקות שדה וגנה קאי. שעקרן ממקומן על דעת לשתלן במקום אחר. דאז ניחא ליה שישאר בהן שרשן. ומחשב שפיר שומר. דמלת שרשי דנקט גבי מיתנא. אכולה דנקט עד הכא קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשדרה של שבולת</b><br> חוט האמצעי של זקן השבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלבוש שלה</b><br> הקרום שעל הגרעין מבחוץ. והוא כמו לבוש המכסה השדרה של השבולת. ב' אלו. דהיינו השדרה והלבוש הם שומרים להגרעינים שמחוברין בהן. מיטמאין ומטמאין. וגם מצטרפין לכשיעור ביצה לטמא אחרים. דאע\"ג דכל השבולת אין בה כביצה. אפ\"ה אם בגזע ההוא מחוברין כמה שבלים. וכולן יחד כביצה. כיון שחיבורי שמים הוא. ודרכן להאחז יחד. כולן הו\"ל חיבור ומצטרפין [כרפ\"ג דטבו\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר אליעזר אומר אף הסיג של רצפות</b><br> כמין קמח דק שבכמה עלי ירקות. ובר\"ש בשם הערוך פי' שהוא העפר הדק של רצפת האדמה שנשאר על שרשי הירק כשעקרוהו. גם הוא שומר רטיבות של הפרי. מחשב שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאים ומצטרפין</b><br> דכולן הו\"ל שומר. ומדהשתא מפרש במשנה ג' מהו יד ולא שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> מדאינן רק יד. דכיון דכבר נתיבשו השרשים לא מחשבו תו שרשן לשמור רטיבתן. רק שע\"י שהשרשין מחוברין בהן נוח לאחזן בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד הפרכיל</b><br> פרכול הוא ענף שבגזע הגפן. ובהפרכיל תלויין כמה אשכולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח מכאן וטפח מכאן</b><br> מימין ומשמאל להאשכולות התלויין בה. אבל טפי לא. מדהו\"ל יותר מצרכיה [כסוכה דף י\"ד א']. כך כתב עטרת ראשי הגאון זצוק\"ל. ונ\"ל דה\"ה בפחות מטפח לא מחשב יד. דמדמשאה כבד. א\"א שנשאר באין במקום אחיזה רוחב טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יד האשכול</b><br> הוא העיקר של האשכול שהגרגרין תלויין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא</b><br> אפילו פחות מטפח [כך כתב הרא\"ש]. ונ\"ל דה\"ט דמשום דאשכול יחידי קל. נוח לאחז בעוקץ אפילו הוא קטן [והר\"ב פי' דבפרכיל רק עד טפח הוה יד. ובאשכול אפי' ארוך הרבה הוה יד. ולא זכיתי להבין. דהרי מיירי ע\"כ שבהפרכיל מחוברין אשכולות. דאם לא כן לא הוה מקבל טומאה כלל. וא\"כ כלפי לאיי. והרי איפכא מסתברא וכדאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזנב של אשכול שריקנו</b><br> מענבים. ונשארו גרגרין בראשו ג\"כ שיעור אחיזתו בכ\"ש אפילו בפחות מטפח. וקמ\"ל דלא תימא כיון שנשארו בהזנב כמה עוקצין קטנים של הגרגרין. ואין נוח לאחזו שם. ולבעי שיעור אחיזה טפי קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד המכבד של תמרה</b><br> הוא ענף של עץ התמר. שבכל ענף מחוברין כמה לולבין ובין לולב לחבירו גדלין התמרים והשרביטין. וכל הענף עם הלולבין המחוברין בו נקרא מכבד. מדאפשר לטאטא ולכבד בו הבית [עיין סוכה דף מ' ע\"א רש\"י ד\"ה יצאו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה טפחים</b><br> דמדהוא כבד הרבה צריך טפי ליד [ועיין כלים פכ\"ט מ\"ז]. אבל טפי לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקנה של שבולת</b><br> הוא התבן שבראשו השבולת עם הגרעינין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויד כל הנקצרים</b><br> נ\"ל דה\"ט דכל שבלים הנקצרים. ממלא כפו קוצר ומניח טפח סמוך לשבולת. וטפח למטה שלא יחתוך ידו במגל. הרי ג' טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיהם ושרשיהם כל שהן</b><br> בכל אורך שיהיה בין ארוך או קצר. דכיון שעקרו או תלשו. אינו מקפיד כמה ישאר בשבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומלעין של שבולין</b><br> הוא השער שבראש השבולת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> מדכולן אינן רק ידות. לאחוז הפרי על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאים ומטמאין ולא מצטרפין</b><br> מדאינן לא יד ולא שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי קולסי הכרוב</b><br> נ\"ל דקולסא היינו כובע מלחמה. העלם בלשון אשכנז כדמתרגמינן וכובע נחושת בראשו. וקולסא דנחשא ברישיה. והיינו משום דעלי ראשי הכרוב מתפשטין כפופין לכל הצדדין כעין כובע מלחמה. ור\"ל הכא השרשים של ראשי הכרוב. קרויט שטרענג בלשון אשכנז. ואין דרך להניח השורש בראשי הכרוב. מדבלא זה יכול לאחזו שפיר בעליו שענפין סביב לו מכל צדדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלפות תרדים</b><br> מיני עשבים הנאכלין הן. ומניחין שרשיהן בארץ כדי שיחליפו ויגדלו שוב אחרים תחתיהן בשנה הבאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלפת</b><br> שרשי רובען גם כן רגילין להניח שרשיהן בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכם ליגזז</b><br> כלומר וכן כל הגידולין שדרך לגזזן ולהניח שרשיהן בארץ. לא מחשב כיד. אע\"ג שהוא עקרן ורוצה שיהיה כיד. בטלה דעתו אצל כל אדם [כפסחים מ\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעקרו</b><br> דס\"ל דמדעקרן וגלי דעתיה דניחא ליה שיהיה כיד. לא אמרינן דבטלה דעתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלפת</b><br> דהנך א\"צ להשורש להיות להן יד. מדבלא זה יכול לאחזן שפיר. וכן חלפי תרדין מטמא ר\"י לגמרי כשאר אוכל. מדנאכל עם התרדין כמפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלין שבססן בגורן</b><br> שנדרכו בדישה ע\"י רגלי בהמות. או ע\"י חביטי מקלות. ועי\"ז אין הידות עוד חזקין כדי לטלטל השבולת על ידן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטמא</b><br> מדעדיין ניחא ליה בחיבורן. כדי להפוך התבואה על ידן בעתר. והיינו מזלג. ונ\"ל דטעמייהו דרבנן. דכיון דידות גמרינן מדכתיב לכם לכל צרכיכם [חולין קי\"ח א']. וכיון דבססן גלי דעתיה דלא צריך להו לידות. דהרי כיון שדשן. לא אסיק אדעתיה שישאר עוד אחר הדישה גרעינין בהשבלים. שיצטרך להפוך השבלים בעתר. ואע\"ג דהשתא על כרחך נשארו גרעינין בהשבלים. ואף שבססן. אכתי חזו להפכן בעתר. אפ\"ה כיון שלא בכוונה נשארו בהן הגרעינין. לא מחשבו ידות. והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסיגה</b><br> פסיגה הוא כמין אשכול קטן שבו ב' או ג' גרגרין והפסיגה מחוברת לאשכול גדול. ולקט כל הגרגרין מהאשכול הקטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> ר\"ל לא מחשב הפסיגה כיד להאשכול הגדול. אע\"ג שנשארו כמה גרגרין בהאשכול הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>שייר בה גרגיר אחד</b><br> בהפסיגה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> ר\"ל הו\"ל הפסיגה יד. ונ\"ל דקמ\"ל דאף שבהאשכול הגדול לא נשאר שום גרגר. לא אמרינן דבטל פסיגה לגבי אשכול הגדול. וכליתא דמי. ולא מחשב יד קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרביט של תמרה</b><br> כבר אמרנו לעיל שענף של עץ התמר נקרא מכבד. ובכל מכבד גדלין הרבה לולבין. ובין לולב לחבירו גדלין התמרים בשרביטין דקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שריקנו טהור</b><br> ר\"ל לא מחשב השרביט הזה כיד להמכבד. אף שנשארו בהמכבד עוד כמה שרביטין שבהן תמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בקטניות</b><br> שג\"כ כך דרך גידולו. שבענף א' גדלין כמה שרביטין. ובכל שרביט יש בתוך חללו כמה קטניות. ולכן שרביט וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אין השרביט זו יד לשאר השרביטין שבהן קטניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול</b><br> מיהו פולין גם כן הם בכלל קטניות. שגם פולין דרך גידולן הוא כך. ואף שמחוברין גרגרין בשרביט. אין השרביט להן יד. שהפולין גסין ונוח לנקותן מהפסולת. גם כשאין מחוברין לשרביט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא בשל קטניות</b><br> בנשאר גרגר א' בהשרביט. דמדהגרגיר דק וקשה ליטלו. להכי הו\"ל השרביט יד להגרגיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא רוצה במשמושן</b><br> לאחוז בהשרביטין כשירצה לנקות הקטניות מהאבק ופסולת [וכן מסיק בחולין קי\"ט א' דטעמא משום יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכלוסים</b><br> מין קטניות. וי\"א מין תאנים. וכן מסתבר דמלבד דלקטניות אין עוקצין. הוא גם כן דבר הלמד מעניינו דבתאנים מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחרובים</b><br> זאד שאטען ונקראין כך מדהן רפואה לאוכלן מי שיש לו כאב הזאד ברעננען ומדדומה הפרי ג\"כ לקרן תיש. קראוה בארצות פולניא באקם הארן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין</b><br> מיטמא ומטמא ומצטרף. ובתוספתא מפרש מדנשלק עמו. ור\"ל דאע\"ג דבפני עצמן לא חזו לאכילה. עכ\"פ אגב הפרי עצמה מתאכלת [הר\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקצי האגסין</b><br> בירן בלשון אשכנז. ששולים שלו דק. ולכן רגילין לאחזו בעוקץ. משא\"כ תפוח ואתרוג שהעוקץ שלהן מחובר בשקוע. להכי אינו מהודק כ\"כ לאחזו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרוסטמלין</b><br> וואלדעפפעל והן קטנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפרישין</b><br> קוויטען אמרינן בירושלמי למה נקרא שמו פרישין. מדאין לך מין פרי עץ פריש לקדרה [ר\"ל שאינו ראוי לאכילה עד שיבשלנו]. אלא זה בלבד. ונקראים בש\"ס גם כן בשם חבושין. כדאמרינן [ביצה כ\"ו ב'] וכן אתה מוצא באפרסקין וחבושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעוזרדין</b><br> מיספעלן בלשון אשכנז. כל הנך שיעור עוקציהן כפי מה שהן. מדהן פירות קטנים נוחין לטלטל גם בעוקץ קטן [ולהרא\"ש טפח דנקט אחר דלעת. גם אהנך קאי. וקשה לי דא\"כ הל\"ל ועוקץ דלעת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ דלעת</b><br> יונית דוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> דמדהוא גדולה. צריך לה כדי אחיזת היד לטלטל בעוקצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקץ קונרס</b><br> מין ירק מר שמתמתק בבישול:"
+            ],
+            [
+                "<b>טפח</b><br> להכי לא כלליה בהדי דלעת. מדפליג עלה ראב\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים</b><br> אכל הנך דתנא בבבא זו קאי. דכל א' מהנך לפי שיעור עוקץ שלו מחשב יד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים שכבשן</b><br> ששרן ביין או בחומץ או מי מלח. כדי לקיימן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטרפיהן</b><br> ר\"ל שכבש הזיתים עם העלין המחוברין להן. [ולרבינו תוי\"ט במשנה ב' מיירי הכא שאין העלין מחוברין להם. ולפענ\"ד נראה דאין להקשות א\"כ פשיטא דלא מחשבו חיבור. י\"ל דסד\"א דאף דאינן מחוברין נחשבו חיבור. כמו במקפה ושום ושמן דהוו חיבור [כטבו\"י פ\"ב מ\"ג]. קמ\"ל דעלין שאני דאינן אוכל כלל ורק למראה הן. מיהו מדקאמר בטרפיהן. משמע טפי שעלין הן של הזיתים. דהיינו שמחוברין להן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורים</b><br> ר\"ל אין על העלין לא דין יד או שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי שלא כבשן אלא למראה</b><br> דכשמחוברין בהן העלין. יהא מראיתן יפה כאלו נתלשו מקרוב. אבל לא התכוון כדי לאכול העלין עם הזיתים או כדי לשמור הזיתים מקלקול. או כדי לאחוז הזיתים בהן [והקשה הר\"ש מ\"ש מחלפת תרדין [פ\"א מ\"ד] דמטמא ר' יוסי בהשאירן מחוברין כדי לתלותן בהן בחופתו [כתוספתא שם]. אע\"ג דג\"כ אינו רק למראה. ותו דהחם לאו משום מראה השאיר העלין בהפרי. רק כדי לחלוחן בה. והו\"ל שפיר יד. ול\"מ היה נ\"ל דבלא זה התם שאני דגם הפרי עצמו תלה למראה. לפיכך גם העלין שבו כשהן גם כו למראה. נחשבין יד. משא\"כ הכא. הפרי מיוחד למאכל ואיו הנילה שבו למראה בעלמא מחשב יד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשות של קשות</b><br> ר\"ל השער הקטן שגדל על פני הקישואין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנץ שלה</b><br> יש מין קישואין שיוצא מראשן כמין שושן קטן. כמו שיש לאיזה מין אתרוגים. והוא נקרא נץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> דאינן משתמשין לא ליד ולא לשומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> אי\"ל דטעמא דר\"י משום דכשהן לפני התגר. ניחא ליה בהשער והנץ. שעל ידן נראין הפירות רטובין ויפין. דא\"כ בזיתים בטרפיהן ברישא למה לא פליג נמי ר\"י. דאי\"ל דר\"י ארישא נמי קאי. דהרי קאמר כל זמן שהיא. ואי קאי נמי ארישא הול\"ל כל זמן שהן. ותו דא\"כ הוה ליה לת\"ק למכלל תרווייהו ולומר טהורים. ועל זה הו\"ל לר\"י למפלג ולומר כל זמן וכו'. אלא נ\"ל דטעמיה דר\"י משום דנוח לו לאדם לקנות דברים שלא משמש בהן יד כל אדם. והנך פירות כיון שנשאר עליהן השער והנץ. ניכר שלא היו הידים מטפחות בהן. דעל ידי המשמוש. השערות נושרות. וס\"ל לר\"י דמה\"ט חשבינן להשערות והנץ כשומר הפרי שתהיה חריפא זבינא טפי. ומשום הכי לא דמי לרישא. דהתם אינן רק ליפות מראיתן. ואין בזה צורך כל כך [והרא\"ש כתב דה\"ט דר\"י משום דהקישות הוא פרי רפה שמתקלקלת על ידי רבוי משמוש ידי הקונים. ועל ידי אותו שער ונץ שבראשו לא יתעכבו תחת ידי הקונים. וגם לפי פי' זה יתורץ הקושיא למה לא פליג ר\"י ברישא. די\"ל דהכא דוקא ששומר הפרי שלא יתקלקל שפיר מחשב שומר. משא\"כ ברישא שאין העלין שומרים הפרי מקלקול רק שעל ידי העלין יהיו נראין יותר יפין. זה לא מחשב שומר. רק דלא זכיתי להבין. דתינח שער שהוא על כל פני החיצון של הפרי. אבל נץ שהוא רק על מקום קטן שבראשו. והאיך על ידו תשמר הפרי מלהתמעך. ודוחק לומר דכשהנץ בראשו. יאחזנו בנץ ולא תתמעך הפרי על ידי אחיזה. ליתא. דכיון דהפרי רך אם יאחזנו בנץ תתנתק הפרי הכבד מהנץ. והגאון ר' א\"ו זצוק\"ל פי' דע\"י הקשות והנץ ישמר הפרי מלכלוך וטינוף. והר\"ש והר\"ב הרכיבו ב' הפרושים. וכתבו שכיון שהפרי רכה. מתלקלת על ידי משמוש ידי הקונים ועל ידי השער והנץ נשמרים מכל לכלוך וטינוף. וגם זה לא הבנתי. האיך ע\"י השערות שהן על פני הפרי אחת הנה ואחת הנה ונמוכין מאד. האיך עי\"ז ישמר כל פני הפרי מלכלוך כאלו מונחת כולה בקופסא. אמנם לכל מו\"מ הזה מחוי לן הש\"ס במחוג [תענית כ\"ד א'] דקאמר דרב יהודה כדמטי וכו'. או להך מתני' זיתים שכבשן בטרפיהן. אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ר\"ל הרבה יש לעייו בה מ\"ט דר\"י. ולמה לא פליג נמי ארישא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין</b><br> ר\"ל כל הגרעינין. דלמ\"ד ורי\"ש מתחלפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאות</b><br> דכיד חשבינן לה ולא כשומר [ותמה הרא\"ש האיך על ידי הגרעין שהוא בפנימית הפרי יחשב יד. ולפיכך כתב דמסתבר טפי כגירסת הרמב\"ם דגרס ומצטרף. ומטעם דהו\"ל שומר. אמנם בפי' הרמב\"ם שלפנינו גרס כגירסת הספר. וכן נראה מהרמב\"ם בחיבורו [פ\"ה מאוכלין הי\"ג]. ונ\"ל דעל כרחך נכוף אזנינו לשמוע. דאע\"ג דהגרעין טמון תוך הפרי. אפילו הכי כיון שכשהגרעין בתוכה נוחה להאחז ולא תתמעך בין אצבעותיו. להכי דינה כיד. וכן מוכח נמי מגרעין תמרה יבישה. דאמרינן לקמן במשנה דאינה מצטרפת. דמשמע דאבל מטמאה ומיטמאת. ועל כרחך משום דהוה יד. ומטעמא דאמרן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינה של רוטב</b><br> של תמרה לחה. ונקראת לחה כל שראויה למוץ גרעינתה [כספ\"ג דטבו\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ יוצאה</b><br> נ\"ל דר\"ל דאע\"ג שהגרעין מונח רפוי תוך הפרי. וכשיקבע הפרי יהיה הגרעין יוצא ונופל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפת</b><br> דמדראויה למצצה. הו\"ל גם הגרעין כאוכל. אע\"ג שאינה אוכל כולה. רק מוצץ ממנה השרף וזורק השאר. ואפ\"ה כולה דינה כאוכל. ואע\"ג דעכ\"פ הגרעין רפוי ואינו מחובר למאכל. אפילו הכי כיון דדיינינן להגרעין כמאכל. לא גרע גרעין זה מגרעינין שתוך הרימון. דאע\"ג שהן מופרדין זה מזה. אעפ\"כ כיון דהקליפה מסבבן מצטרפין [כמ\"ו]. כל שכו הכא שהגרעין מוקף ממאכל מכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יבשה אינה מצטרפת</b><br> אבל מיטמא ומטמא כשאר יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך חותל</b><br> הוא קרום הדק שחותל ומסבב הגרעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>של יבשה מצטרף</b><br> משום דביבשה הקרום ההוא דק ונאכל אגב הפרי. ולפיכך הוא כאוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל רוטב</b><br> כשהתמרה רטוב. הקרום הוא מר ונזרק [כך כתב הראב\"ד פ\"ה מאוכלין. והרמב\"ם שם כתב דלהכי יבשה מצטרפת. משום דביבשה הקרום דבוק בהמאכל. אבל בהרטוב הקרום עומד נפרד מהמאכל. ולא הבנתי יפה דברי רבינו דאם כן מה לפיכך. ויש ליישב. ועמ\"ש לעיל סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינה שמקצתה יוצאה</b><br> בולטת ויוצאת מפרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכנגד האוכל</b><br> משמע הא שלא כנגד המאכל איו מצטרף ואע\"ג דלעיל אמרינן שיוצאת מצטרפת היינו רק כל מה שהוא נגד האוכל. אמנם ל\"מ היה נ\"ל דלפי פירושינו הנ\"ל סי' י\"א. מעיקרא לא קשה ולא מידי. דמדקאמר לעיל שיוצאה. ולא קאמר שיצאה מקצתה. ודאי משמע כולה. וגם מדלא קאמר שיצאה רק שיוצאה הא ודאי ר\"ל שאפשר לה לצאת היינו שמונחת רפוייה תוך המאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף</b><br> שמה שיש מהעצם תוך המאכל מחשב שומר הא מה שבולט ויוצא אינו רק יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עליו מצד אחד</b><br> שאין הבשר מקיפו רק החתיכה יש בצד א' בשר ובצד הב' עצם דבוק זה בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר רואין אותו כאילו הוא מקיפו בטבעת</b><br> ר\"ל אם יש בעובי חתיכת הבשר כדי להקיף העצם בעובי חוט הערב. אז מצטרף. ונ\"ל דמדהוה סגי אי הוה אמר כאילו הוא מקיפו ומסיים כטבעת ש\"מ דלר' ישמעאל א\"ל שיכסה הבשר כל חלק העצם שכנגד המאכל בעובי חוט ערב אלא די בשיהיה בהבשר בכדי להקיף העצם בחוט ערב. אז מצטרף כל חלק העצם שכנגד הבשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים שכנגד האוכל</b><br> אף שאין בו בכדי להקיף העצם ומפרש בתוספתא. איזה כנגד האוכל אם יש שם חלול עד חללו. ר\"ל כל מה שיש בהעצם תחת חתיכת הבשר עד חלל של עצם. ואם אין שם חלול אין טמא רק חיסומו ר\"ל אותו קליפת העצם שתחת הבשר. שהבשר סוגרו ומכסה אותו [כמו לא תחסום שור בדישו. והרמב\"ם שם כתב רואין אותו כאלו הוא חוט אזוב. ואולי היה לרבינו גירסא אחרת בתסופתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כגון הסיאה</b><br> פעפפער קרויט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאזוב</b><br> איזאף בלשון אשכנז וגם הוא ראוי לאכילה ומקבל טומאה [כפרה פי\"א מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורנית</b><br> טימיאן בלשון אשכנז שגם הנך רק מה שכנגד האוכל מצטרף עד חללו ולא יותר וכן מפורש בתוספתא [מיהו נ\"ל ל\"מ דחכמים דמשנתינו כחכמים דתוספתא ס\"ל דקאמרי אפילו אין עליו בשר אלא כפול גורר כולו לטומאה דודאי אין ר\"ל במלת כולו שיהיה גם חלק העצם שאינו נגד הבשר כשומר ליתא דהיכי ס\"ד שיהיה שומר מה שאינו נגד הבשר אלא מה דקאמר כולו היינו אותו חלק העצם שכנגד הבשר אף שאין בהבשר כדי להקיף העצם א\"כ זהו ממש דעת חכמים במשנתינו דקאמרו שכנגד האוכל מצטרף. ולא קאמר רק מה שכנגד וכו'. ש\"מ דמחמרו טפי מר' ישמעאל ודו\"ק. והא דקאמרו כגון הסיאה. ולא קאמרו וכן הסיאה וכו'. היינו טעמא משום דברישא בעצם שמובלע בבשר. שפיר קאמר שכנגד האוכל מצטרף. דהיינו רק שמובלע מאורך העצם תוך הבשר מצטרף. אבל הכא בהיה עליו מצד א'. דהיינו שהיה שטח העצם דבוק בשטח הבשר. סד\"א דבהיה שטח העצם רחב יותר משטח הבשר פליגי. דלרבי ישמעאל אם יש בהבשר בכדי להקיף העצם. אז גם מה שאין בשטח העצם נגד הבשר מצטרף. ולחכמים אינו מצטרף רק מה שיש בשטח העצם נגד שטח הבשר. אבל מודו חכמים דכל עובי העצם שהוא כנגד הבשר מצטרף. להכי קאמר כגון הסיאה וכו'. דכולן אין שטח עובי הקנה רחב יותר מגרעין המאכל שדבוק בהן. ואפילו הכי איצטרכו רבנן לומר גבייהו דרק מה שכנגד האוכל מצטרף. דהיינו ודאי רק אותו משהו מהקנה שדבוק בגרעין. ולא כל אורך קנה. ש\"מ דכנגד האוכל דקאמרו רבנן. לאו היינו מה שהוא שטח האוכל. רק מה שהוא מארכו נגד האוכל ולא כל ארכו. אף שהוא נגד האוכל. ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון</b><br> גראנאטאפפעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאבטיח</b><br> מעלאנע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> ר\"ל מה שנימוק ממנו אינו מלטרף להאוכל מדאין הנימוק ראוי לאכילה. וגם פשיטא שאין בו לא דין יד או שומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> ר\"ל אין הנימוק מצטרף להשלם להשלים שיעור כביצה לטמא אחרים. [והקשה רבינו תוי\"ט דהו\"ל זו ואצ\"ל זו. ולא הבנתי. דהרי ודאי ס\"ד כיון דשלם מב' צדדין יצטרף מה שנימוק באמצע. והוה שפיר לא זו אף זו. וכל שכן לפי מה שפי' הרא\"ש דמכאן ומכאן ר\"ל שהפרי שלם סביב. ורק בפנימיותו נימוק. א\"כ ודאי דבכה\"ג ס\"ד דמדכולו מבחוץ שלם יצטרף כולו. אמנם אי קשיא הא קשה לי אי מלת אינו מצטרף. אמה שנימוק קאי. למה פלגינהו תנא לב' בבות. והכי הול\"ל נימוק מקצת בין מהצד או מאמצע אינו מצטרף. לכן נראין דברי רבינו הרמב\"ם. שפי' האי אינו מצטרף דסיפא דר\"ל אין הצדדין השלמין מצטרפין. ונראה דגם לרבינו הרמב\"ם נימוק מקצתו דרישא הייינו בין מן האמצע. בין מן הצד. וגם לפי פי' זה הוה סיפא שפיר לא זו אף זו. דלא זו דאין הנימוק חשוב כאוכל שיצטרף הוא עצמו להאוכל. אלא אפסוקי נמי מפסיק שלא יצטרפו האוכלין שמפריד הנימוק ביניהן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפטמא של רמון</b><br> הוא השושן הקטן שיש בראש הרימון. כמו שיש באתרוג [ועיין מג\"א תרמ\"ח סק\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנץ</b><br> הוא כמין שער ירוק ככרכום שגדל סביב לשושן הרימון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מצטרף</b><br> אבל עכ\"פ הו\"ל יד. ולא דמי לנץ כישות לעיל דאפילו יד לא הוה [כמ\"א]. דהתם מדכבוש נתרכך. ואי אפשר לאחוז הפרי על ידו. ואי התם בקישות שאינה כבושה מיירי. אפ\"ה יש לחלק דבשלמא קישות שהיא בעצמה פרי רך כמ\"ש הר\"ב וכל המפרשים שם. אי אפשר לאחוז בשער שלה ושלא תתנתק הפרי מהשער. משא\"כ רימון קליפתו קשה. ויכול שפיר לאחזו בשער שבראשו. ולפיכך מחשב שפיר יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף המסרק</b><br> הוא כעין שפת כוס שבולט בראש הרימון סביב השערות הנ\"ל. ושפת כוס זה עשוי כמסרק עם שינים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאינו לא יד ולא שומר להרימון. משא\"כ כשינטל פיטמתו יתרקב מהר. ולרבנן מסרק כגוף של הרימון הוא. ומצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרפות</b><br> מדהו\"ל שומרים להפרי. שע\"י הקליפה לא תתרקב הפרי וגם לא תתלכלך. מיהו קליפה לחה ירוקה שע\"ג קליפת האגוז. אינו מצטרף. מדהו\"ל שומר לשומר [כחולין קי\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין קדורה</b><br> נקובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפות</b><br> מדהיא עצמה אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקדורה אינה מצטרפת</b><br> דמדנתנקבה תו אינה שומרת הבשר מרקבון. ונ\"ל דעכ\"פ דינה כיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונה</b><br> היא הקליפה הדקה ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך טהור</b><br> מדנקלפת ונופלת מאליה. וא\"כ גם כיד לא הוה. אמנם לרש\"י [חולין שם] היינו טעמא מדאין שומר ע\"ג שומר. וא\"כ י\"ל דעכ\"פ דינה כיד. וקיי\"ל כר' יהודה [רמב\"ם פ\"ה מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המחתך</b><br> דלועין או בצלים או בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא מירק</b><br> שלא גמר החתוך להפריד החלקים זה מזה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> דידוע דבבישול יתרכך ויתמעך הדיבוק שבין החלקים. ואע\"ג דהשתא עדיין לא נתבשלו. אפ\"ה כיון דלא איכפת ליה בדבוקן. להכי גם קודם שנתבשלו כמפורדין דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לכבוש</b><br> בחומץ או מי מלח חריפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשלוק</b><br> שליקה הוא בישול מרובה. וע\"י הנך תרתי אף שנתרכך הדיבוק. בתחלת הכבישה ובתחלת הבישול. שוב יצטמק ויתקשה בסוף. ומדניחא ליה בכביצה גמורה ובשליקה. הרי ניחא ליה ג\"כ בדיבוק ולא התחיל לחתך רק כדי ליתן טעם בקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולהניח על השלחן</b><br> ר\"ל או שלא חתכן או שלקן על דעת לכבשן או לשלקן. אלא הפריד קצת חלקי הפרי זה מזה. כדי להניחו כך על השולחן מופרדין רק קצת כדי שיהיה נקל על המסובין ליקח חלק אחר חלק לכשירצו. ועכ\"פ ניחא לי' שישארו החלקים מדובקין עד שיקחו המסובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> דכל אחת ואחת הוה יד לחברתה. א\"נ כולן חשיבי כחתיכה א' ומצטרפי נמי [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק</b><br> שהי' לפניו כמה פירות. שכל אחד ואחד היה מופרד קצת כדי לשלחן שדינן כמחובר. והתחיל להפריד לגמרי החלקים זה מזה באיזה מהפירות. והשאר הניחן מופרדין רק קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל שהתחיל בו אינו חבור</b><br> אותו פרי שהפריד ממנו קצת מחלקיו. גם שאר חלקי הפרי שמופרדין רק קצת אינן חיבור אע\"ג שמדובקין עדיין קצת יחד. אבל שאר הפירות אע\"ג שכבר מופרדין קצת. נחשבין כמחובר. ולא אמרינן כיון שהפריד אחת לגמרי. גלי דעתיה שגם הנותרות לא ניחא ליה בדיבוקן [ואין להקשות מלעיל (טבו\"י פ\"ג מ\"א) באוכל שנפרם מחלקינן בין שאוחז בטמא או בטהור והשני עולה עמו. והכא אמרינן במחתך לבשל אף שלא מירק אינו חיבור. ולא מחלקינן בין אוחז בטמא או בטהור והשני עולה עמו. י\"ל התם בנפרם ממילא שאני. (ונ\"ל מה\"ט בציעות הפת דמוכיחין רבותינו ז\"ל מדין זה דלא יחתוך הפת כל כך עד שלא יהיה יכול להעלות כל הפת בהפרוסה שחתך). מיהו גם לפי תירוץ זה. עכ\"פ מה דאמרינן הכא דבנתכוון לכבוש וכו' דהוה חיבור. על כרחך היינו רק באוחז בטמא וטהור עולה עמו. דהרי כ\"ש הוא מנפרם ממילא. ורק בהנך דקאמר הכא אינו חיבור. היינו אפילו אוחז בטמא וטהור עולה עמו. ודוק. ותמהני שלא ראיתי לאחד מרבותינו שירד לחלק בזה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים שאמנן</b><br> ר\"ל אגוזים שקצצן כשהן רכים עם העוקץ שלהן. ואמנן. ר\"ל שגדלן וקשרן יחד בעוקציהן בחוט כדי לתלותן לייבשן. מדעדיין הם רכים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבצלים שחמרן</b><br> היינו נמי שקשרן יחד בחוט. רק באגוזים דרך למתחן יחד על החוט כמין שורה [וזה נקרא אומן. כמו ויהי אומן את הדסה. וכן מצינו במשנה הולכין מאומן לאומן [פאה פ\"ד מ\"ד] שבכולן מלת אומן לשון המשכה היא. בין בהדרכת ילד. שמשכו אחר לימדיו. בין בשורה שנמשכת בקו שוה וישר]. משא\"כ בצלים רגילין לקשרן יחד באגוז כמין צבור. כמו ויצברו אותם חמרים חמרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו חבור</b><br> ר\"ל כחתיכה אחת הן חשובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל לפרק באגוזים</b><br> שא' מהאגוזים המקושרין יחד. התחיל לפרקה ולשברה. ועדיין נשאר קצת מהאגוז מחובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפקל בבצלים</b><br> שאחת מהבצלים התחיל לקלפה ולאכלה ונשאר קצת ממנה עדיין קשור בהחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> ר\"ל אותה הפרי שהתחיל לחתך ממנה קצת גם הנשאר ממנה קשור בהחבל אינו חיבור. אבל הפירות האחרות שלא התחיל בהן. חשובין עדיין כולן כחתיכה אחת [אולם תמוה מאד. דהיאך אמרינן הכא דאגוזים ובצלים שחיברן הרי הן חיבור. והרי כפירוש אמרינן [אהלות פ\"ג מ\"ד] דחיבורי אדם אינו חיבור. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ד מטומאת אוכלין ה\"ט]. וכן כתב נמי הרמב\"ם בפ\"ו מאוכלין הי\"ב. והתבוננתי ואראה. שגם רבינו הראב\"ד נתקשה בזה ומתוך כך במחילת כבוד רבינו זצוק\"ל נכנס בדוחקים. לפרש שבצלים ואגוזים שחמרו ואמנן. היינו שהדביקן יחד בעודן במחובר. ועי\"ז נתדבקו בגדולן יחד עוד פי' דאפשר דחמרו היינו כמו מעי חמרמרו. ור\"ל דאע\"ג שחמרן באש והתכוון לייבש הקליפה שלהן. אפ\"ה הוה הקליפה חיבור לה. ואגוזים שאמנן. ר\"ל שביקש להסיר אומן שלהן. דהיינו קליפתן. כמו והיו מלכים אומניך. עכ\"ל הטהור שהוא כספר החתום. ורבינו כ\"מ שם תירץ באופן אחר. דהא דקאמרינן חיבורי אדם אינו חיבור. היינו רק לענין הכשר. דבהוכשר א' לא הוכשר חבירו. ולא לעניו שכשיטמא א' לא יטמא חבירו. ובמחילת כבוד רבינו הא כמילתא בלא טעמא. דמ\"ש הכשר מטומאה. ואדרבה הרי קיימא לו דהכשר וטומאה שוין. דיש יד לזה ולזה [כחולין קי\"ח ב']. ותו דהרי משנה ערוכה לפנינו [באהלות פ\"ג מ\"ד] מעידה לנו להיפך מדברי רבינו. וגם הרמב\"ם הביא הדין ההוא וכמש\"ל. ועתה לכו חזו מפעלות אלהים. איך פסחים בזזו נז. כי העיר והאיר ד' עיני ננס כמוני. דבלא זה קשה מה ענין למשנה זו במכילתין. והרי אנו כל תנויי דידן בעוקצין איירינן. והאיך פסק בינתיים משנה זו דאיירי לענין צירוף אוכלין. והך דינא מישך שייך טפי לסדרה במסכת טהרות או בטבול יום. ודי לנו צער להקיא בחלב שינקנו משדי אמנו בשנראה כל פרק זה. וגם בפרק זה בסופו איזה משניות שהן כעורבא פרח לענייני מכילתין. אם לא שנאמר דאגב דזוטר דינייהו דעוקצין. להכי בחדא מחחא מחתינהו בהדי הנך מילי מעלייתי. אבל האיך נימא דגם משנה זו. דלעיל ולתתא מינה בידות מיירי. ומה לענין צירוף אוכליו בינייהו. אלא אמינא ידרוש מעליון ותחתון ויגיד עליו ריעו דגם הך משנה דבין הביניים כוותה דהנך רק בידות קמיירי. דרק לענין ידות הוה ב' חתיכות שדיבקו חיבור. ומשום דלא גרע מידות כלים שגם כן הם חיבורי אדם. ואפילו הוו חיבור [כהרמב\"ם רפי\"ז ורפ\"כ דכלים. ורבינו כ\"מ לא ציין מקום מוצא הדברים. אבל הוא דבר המבואר בכמה מקומות בסדרן. ובפרטות פ\"ג דכלים סוף מ\"ד. ושם פ\"ד מ\"ג ושם פ\"ה מ\"ב. ועוד בדוכתי טובי]. ולפיכך ב' החתיכות שחיברן. אינן חיבור רק לענין להיטמא ולטמא ולא לענין צירוף. ובזה יתיישב נמי כל פרק כ\"ט דכלים דחורז תנא ושונה כמה מיני חיבורי אדם דהוו חיבור. [ועיין רבינו תוי\"ט שם מ\"ח ד\"ה יד] וכ\"כ בשלהי מסכת פרה. אשכחנא כמה מרגניתא כהנך דיש מהן דהוו חיבור. ובכולהו לפע\"ד משום הכי הוו חיבור מדהו\"ל כל א' כיד לחברתה. ומה\"ט נ\"ל דאם נעץ קינסא במאכל. להיות לו כיד. אע\"ג שחיבורו בידי אדם. דין יד להך קינסא להיטמא ולטמא. דאין סברא לומר דדוקא עוקץ שמחובר בטבע מחשב כיד. דמ\"ש זה מזה. דוכי חיבור בטבע כתב רחמנא. רק לכם לצרכיכם כתוב. ומינה ילפינן ידות [כחולין קי\"ח א']. וא\"כ מ\"ש מחובר בטבע או בידי אדם. בין כך וכך לצרכי אדם הוא ואיתרבויי אתרבי. אבל אין להביא ראיה לדברינו דבידות אמרינן חיבורי אדם חיבור. מהא דאמרינו [כלים פי\"ח משנה ו' ז' ח'] דכרע מדרס שחיברו למטה. כולה טמאה מדרס. וא\"כ אי נימא דגם בידות אין חיבורי אדם חיבור. הול\"ל דהמטה טמאה רק מגע מדרס. י\"ל דאי משום הא לא אריא. די\"ל דלעולם דגם בידות אין חיבורי אדם חיבור. ורק התם מדנטמא ואח\"כ נתחבר. לא משום יד מטמאין המטה. רק מדנתחבר להכרע. הרי כולו כהכרע דמי. וכאלו כולו גוף א'. אולם מסברא דהמשניות שהבאנו לעיל מבואר הדבר באר היטב. וברוך ד' צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים והשקדים חבור</b><br> קליפתן חיבור להן כשאר שומר. אפילו נפצע הקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שירסס</b><br> ר\"ל עד שירצץ כל הקליפה שסביב להגרעין. לרסיסין דקין. אז אפילו מחובר עדיין להגרעין. אינו חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה מגולגלת</b><br> ר\"ל ביצה צלויה קצת. וראוי לגומעה דרך הנקב שיעשה בקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגוס</b><br> שיגום גרסינן. מלשון גוממו עם השופי [חולין צ\"ב א']. ור\"ל הכא עד שיחתוך קצת מהקליפה. שיהיה יכול לשתותה דרך שם. אז גם שאר חלק הקליפה שנשארת עליה אינו חיבור. דמדנפתח חלק קצת מהקליפה. תו אין כל הנשאר דין שומר משום שלחלוחית שבביצה שותת ויוצא דרד הנקב שבקליפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלוקה</b><br> מבושלת הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שירסס</b><br> דבנשלקה בישול מרובה. אף שיש נקב גדול בהקליפה. המאכל נשאר בתוכה. והו\"ל חיבור עד שירצץ כולו. וכקליפי אגוזים לעיל [וער\"מ]. ולהרא\"ש עד שיגום גרסינן ברישא. והוא מלשון מגיסה בקדרה [מכשירין פ\"ה]. ור\"ל עד שיפריד המאכל שבתוך הקליפה מהקליפה. כדי לערבו (בקליפה) עם מלח ולגומעה מתוך הקליפה עצמה. דמשהפריד המאכל. אף שעדיין הוא תוך הקליפה הו\"ל כמאכל הנתון תוך כלי. שאין על הכלי לא תורת יד ולא תורת שומר. אבל שליקה מיד כשהחתיל לשבר הקליפה. תו לא הוה הנשאר חיבור [עכ\"ל הרא\"ש. ור\"ל דה\"ט דכיון דנשלקה כולה נפרדת מהקליפה. וכמאן דמונח בקופסא דמי. ואת\"ל א\"כ אפילו בשהקליפה כולה שלימה לא נהווה חיבור מה\"ט. דאטו במונח בקופסא שלימה נחשב הקופסא כשומר ויהא נחשב חיבור. י\"ל דכיון דהקליפה שלימה סביב בטבע כבתחלה. שומר מעליא הוא. אף שמופרדת בפנים. דמדהוא בטבע כך לא דמי כלל לכלי. ולפ\"ז לפי' קמא שלוקה חמורה ממגולגלת. ולהרא\"ש שלוקה קילא ממגולגלת. דבשליקה א\"צ שיגיס וסגי משירסס. ולכאורה להרא\"ש הלשון קצת דחוק. דא\"כ מה עד שירסס. משירסס הול\"ל [ועיין ב\"מ דף פ\"ח ב']. ואת\"ל הרי גם לפי' האחר דמגולגלת חמיר טפי. ואפילו הכי קאמר גבה עד שיגום ולא משיגום. י\"ל התם עד שיגום קאי אמלת חיבור שהזכיר בסוף מ\"ה. וה\"ק דהוא חיבור עד שיגום. משא\"כ להרא\"ש דקודם ריסוק השלוקה הזכיר התנא שיעורא רבה דגיסת המגולגלת. טפי הוה ניחא דנימא בשלוקה משירסס אינה חיבור. וי\"ל דגם להרא\"ש לא קשה דאף דלדידיה שליקה קולא בחד צד ממגולגלת. דא\"צ שיגוס. עכ\"פ בחד צד תו חמיר שלוקה. דבמגולגלת סגי בשיעשה בה נקב. כדי ליגוס משם החלבון וחלמון. ובשליקה צריך עכ\"פ שירסס כולה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש בו מוח חבור</b><br> העצם הו\"ל שומר להמוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרמון</b><br> גראנאט. והוא פרי גדול כאפעלסינא. ומראית קליפתה אדמדמת. ראטהברוין בלשון אשכנז. והקליפה קשה קצת. ויש בתוכה כמה חדרים קטנים לארכה. כחדרי וועלשנוס. וכל חדר וחדר יוכל להפרידו מחביריו. ולכן נקראים החלקים פרודות. וכל חדר וחדר מלא גרעינים קטנים מתוקים. והם נאכלים. והיינו דקאמר הכא רימון שפרדו. ר\"ל שקרע חלקי הרימון זה מזה. ועדיין הגרגרין מהודקין תיך החדרים בקליפה. הקליפה הוה כשאר שומר חיבור להגרגרין שהן אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקיש עליו בקנה</b><br> שיתנענעו ע\"י זה הגרגרין ויתנתקו מהקליפה. דאז אף שעדיין הן תוך הקליפה. אין הקליפה חיבור להן. מדהן אז כמונחין תוך כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו שלל הכובסין</b><br> דרך הכובסין לשלול ולתפור יחד הרבה בגדים קטנים כדי שלא יאבדו. או שישלל יחד בגדים גדולים שהן של אדם א' כדי שלא יתחלפו בבגדי אדם אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים</b><br> שתפרו לצורך מה בכלאים. ושניהן עשויין לנתקן בסוף זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> לטומאה משום יד. אבל לא להזייה [כפי\"ב דפרה מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתחיל להתיר</b><br> אף שלא גמר דמעשה מוציא מיד מעשה [כספכ\"ה דכלים]. ולהכי סגי בגלוי דעתיה דלא ניחא ליה בחיבורן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי ירקות ירוקים</b><br> ר\"ל בעוד העלין ירוקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין</b><br> להמאכל שגדלין בו. מדחזו עדיין לאכילה. הו\"ל שניהן כגוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ולבנים אינן מצטרפין</b><br> דמדנתלבנו העלין תו לא חזו לאכילה. ונ\"לדעכ\"פ מחשבי יד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובחזרים</b><br> בקלחי חזרת. דאע\"ג דהעלין שבראש החזרת בין ירוקים בין לבנים לא חזו לאוכל. עכ\"פ העלין שומרים הקלח מלהתכמש. והו\"ל שומר. [ולכאורה נראה דת\"ק ס\"ל בעלי כרוב לבנים שאין נאכלין רק על ידי הדחק דלא שמה אכילה. כר' יוחנן [שבת ע\"ו א']. ובעלי חזירין ס\"ל דלא עדיפי מסיב שלו. דלא מחשב שומר מדמשתמר כבר משורש הגדול שבו [כפ\"א מ\"ב]. אלא דאי אפשר לומר כן. דא\"כ קשה הלכתא אהלכתא דהכא קיימא לן כת\"ק [כהרמב\"ם פ\"ד מאוכלין]. והתם קיי\"ל כריש לקיש בהא דאכילה על ידי הדחק שמה אכילה [כהרמב\"ם פי\"ח משבת]. ואע\"ג דבכל דוכתא קיי\"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש לבר מתלת [כיבמות דף ל\"ו א']. להרמב\"ם גרסינן התם רב אושעיא דקיי\"ל כוותיה לגבי ר' יוחנן. וכהך גירסא הביא רבינו כ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובני בצלים</b><br> י\"א שהוא עמוד חלול האמצעי הצומח מראשו בין הקנים היוצאין מראש הבצל. ועליו גדל הזרע [ובפ\"ק מ\"ה נקרא עמוד]. ויש מפרשים דכשיעמוד הבצל במקום לח. אע\"ג שאינו מחובר בקרקע. יצמחו ממנו ג\"כ קניו החלולין. והם נקראין בני בצלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן ריר</b><br> הוא הליחה שבתוך הקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתערין</b><br> לכשיעור כביצה לטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכמות שהן</b><br> וא\"צ למעכן. [ואין להקשות האיך אפשר שיצטרפו המשקה שבתוך הקנה. להקנה שהוא אוכל. הרי דוקא כל האוכלין מצטרפין תנן [כמעילה פ\"ד מ\"ה] אבל משקה ואוכל לא. וכן מוכח. דממ\"נ אוכלין למשקין א\"צ צירוף. דהרי משקה מתטמאה ומטמאה בכ\"ש [כהרמב\"ם פ\"ד מאוכלין]. ומשקין לאוכלין. אף דמשקין חמור מאוכלין בשיעורא. דמשקין מטמאין לאחרים בכ\"ש. ואוכלין איו מטמאין לאחרים רק ביש בהאוכלין כביצה. וא\"כ הרי כל חמור מצטרף להקל [ככלים פ\"ז מ\"ג]. עכ\"פ הרי משקין שיטמאו דבר אחר. רק מד\"ס הוא אבל מדאורייתא משקין טמאין אין מטמאין לשום דבר [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו]. האיך יצטרפו לכביצה אוכלין דחמיר. דעכ\"פ מטמא למשקין מדאורייתא [כהרמב\"ם שם]. וכ\"ש הך ריר שבקנה. הרי כל מי פירות שאינן מז' משקין להרמב\"ם [פ\"א מאוכלין ה\"ד] איו מקבלין טומאה כלל. והאיך יצטרף להקנה שהוא אוכל ומקבל טומאה ומטמא עכ\"פ למשקין מדאורייתא. י\"ל דהא דמי פירות אין מקבלין טומאה כלל. היינו בכבר נסחטו מהן. אבל הך ריר. כל עוד שהוא בתוך הקנה. הו\"ל כקנה עצמה ונחשב כאוכל. ולהכי שפיר מצטרף להשלים שיעוריה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בהן חלל</b><br> ר\"ל אם הקנה היה ריקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממעך את חללן</b><br> ואח\"כ משער:"
+            ],
+            [
+                "<b>פת ספוגנית</b><br> נפוחה כספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר העגל שנתפח</b><br> כן דרכו כשיבשלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>משתערין בכמות שהן</b><br> דכל הטומאות כשעת מציאתן [כפ\"ה דטהרות מ\"ז]. וה\"נ אמרינן התם [פ\"ד דטהרות מ\"ד] בהניח אוכל בחמה ונצטמק. או בגשמים ונתפח. בתר השתא אזלינן [ולכאורה משמע דהא דאמרינן בבשר עגל שנתפח בבישול דמשערין אותו כמו שהוא תפוח. היינו. שהמים שנבלעו בהבשר בהבישול מצטרפין להבשר. וכן הבין רבינו תוי\"ט [פ\"ג דטהרות מ\"ד ד\"ה טמאים] דהמים עצמן שנבלעו בהבשר מצטרפין לשיעור כביצה של הבשר. ובמחילת כבוד רבינו א\"א לומר כן וכמש\"ל [סי' נ\"ח]. ודוחק לומר דדוקא כשהמשקה בעין אין מצטרף להמאכל ולא בבלוע בו. ליתא. דהרי סתמא קתני [במעילה י\"ז א'] כל שטומאתו ושיעורו וכו'. וכן [שם ע\"ב] תני כל האוכלין וכו' וכל המשקין מצטרפין וכו' משמע ודאי דהא אוכלין ומשקין אין מצטרפין בשום גוונא. וכן מוכח נמי מדם השרץ שם [ע\"ש ע\"א תוס' ד\"ה אמר] ודוק. אלא הא דקאמר הכא דבשר עגל תפוח משתער תפוח היינו משום דהליחות שבבשר עגל עצמו. מתפשט ומתרחב בבישול. והוא הוא שמצטרף. וכ\"כ במניחו בקרירת זמן גשמים בחוץ. מתרחב באויר שבנקבי הפארען שבהמאכל והאויר ההוא מצטרף [וכמ\"ש שם בס\"ד]. אבל המים שנבלעו בהבשר ממקום אחר אין מצטרפין להשלים שיעורו. וכן מדוייק גם כן מלשון הרמב\"ם שם [בטהרות פ\"ג מ\"ד] שהביאו שם רבינו תוי\"ט בעצמו. וכל מעיין שידייק בדבריו שם היטב יראה כי גם רבינו הרמב\"ם כדברינו ס\"ל]. ואע\"ג דלכאורה אין ענין למשנה זו סמוך לדיני יד ושומר דמכילתין. אפ\"ה נקט לה הכא אגב דלעיל מינה. דתני דכל שומר מצטרף לגוף הפרי. כ\"כ בהנך מצטרף המיץ שבתוך קני הבצלים. והחלול שבפת ושבבשר התפוחים לגוף המאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קשות שנטעה בעציץ</b><br> שאינו נקוב. דלענין טומאה דינו כתלוש. ומיירי הכא שהוכשר הקישות ונטמאה. קודם שנטעו בעציץ או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> נטהרה. דמדיצאה חוץ לעציץ. שואבת כח גידולה מהקרקע שתחתיה. מדאין מפסיק בינה לקרקע רק אויר. והו\"ל כשתולין טמאין ששתלן דנטהרו [כספט\"ו דתרומות]. אע\"ג דהכא אין הקישות תחוב בקרקע. אפ\"ה מחשב הכא לענין קבלת טומאה כמחובר. דלא גרע מבצלים שהשרישו בעלייה [מעשרות פ\"ה מ\"ב]. דאמרינן דדוקא במפסיק בין השרשים להקרקע של העלייה שולי כלי. מחשבו כתלוש גם לענין טומאה. הא באין הפסק מחשבו כמחובר. מיהו הא בהיה העציץ נקוב. תיכף כשהשריש הקישות תוך העציץ. אף שעדיין לא צמח מעציץ לחוץ. מחשב כמחובר וכולו נטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ש מה טיבה</b><br> מלת טיב היינו עסק. כמו מטיבתן של קרובים אתה דן על הרחוקים [סנהדרין ס\"א ב']. וכן פי' בערוך. ור\"ל הכא מה עסק יש כאן לטהר גם מה שבתוך העציץ שכבר טמא הי'. דכיון שלא נשרש מה שיצא. די לן לחשוב כמחובר מה שיצא. ולא מה שבתוך העציץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הטמא</b><br> מה שיצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור</b><br> ר\"ל מה שיצא מהעציץ טהור. [ונ\"ל דלהכי לא נקט הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. היינו למה דאמרינן [ספ\"ט דתרומות] דשתילין טמאין שנטען. פרח טומאתן. ואסורין לאכול עד שיגום את כל הנטמא. ומה שיגדל ויצא מהשרשים אחר שיגום הטמא. מותר באכילה. א\"כ להכי קמ\"ל הכא רבותא. דלא מיבעיא דהיוצא נטהר. אלא אפילו באכילה מותר. משום דדוקא בשתילין שגדלו. כיון שאין סימן בין הטמא למה שגדל אח\"כ. להכי כל שלא גמם הטמא קודם גידולו. הכל טמא. אבל הכא כיון דדופן העציץ סימן בין הטמא שבתוכו. למה שיצא שהוא טהור. ולהכי כיון דאיסור אכילת מה שגדל אח\"כ אינו רק מעלה בעלמא [כפסחים ל\"ד א']. לפיכך כשיש סימן לא גזרו. אבל אין להקשות האיך יהיה היוצא לר\"ש טהור. וכי עדיף היוצא ממה שנטוע בעציץ נקוב. ואפילו הכי חשיב ליה לר\"ש כתלוש [כשבת ספ\"י]. י\"ל הרי מסקינן התם [שבת צ\"ה ב'] דלכל מילי חשיב ליה ר\"ש כתלוש. לבר מטומאה דכתיב ביה מכל זרע זרוע אשר יזרע. בזריעה כל דהוא סגי לה. והיינו אפילו בעציץ נקוב. אבל עציץ שאינו נקוב אפילו גבי טומאה. דתלוש גמור הוא. והא דנקט התם בברייתא דלר\"ש בכל מילי שוה נקוב לשאינו נקוב לבר מהכשר הזרעים. נ\"ל דלאו דוקא הכשר זרעים נקט. אלא כל מילי דדמי להכשר זרעים. דהיינו ענין טומאה. רק נקט הכשר זרעים לרבותא. דלא מיבעיא לענין קבלת טומאה. דביה מפרש קרא וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע. אלא אפילו לענין הכשר דביה לא כתיב זרע זרוע אשר יזרע. אפילו הכי מדסמיך לבתר הך קרא דלעיל. להכי גם אהכשר קאי. וכולה הך מתני' לא שייכא במכילתין. ואפילו הכי נקט לה הכא משום ר\"ש דס\"ל הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. ולא אמרינן דעכ\"פ להוי הטהור כיד להטמא. קמ\"ל דדוקא בקדם היד להטומאה שבחלק שבפנים מסופק הש\"ס [חולין קכ\"ח א'] אם דינו כיד. אבל במה שגדל אחר שנטמא. לא מחשב כיד שיתטמא עמו. כך נ\"ל. אבל אין להקשות מהך דכלים [פי\"ח משנה ו' ז' ח'] בהיה כרע טמא מדרס וחברה למטה. כולה טמאה מדרס וכו' ע\"ש. ואמאי. ונימא נמי התם הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. ודוחק לומר דגם בדינא דהתם פליג ר\"ש. אלא י\"ל דשאני התם דחיברו בידים כדי להיות גוף א'. עוד י\"ל דהכא שאני דמדחשבינן למה שחוץ לעציץ כמחובר. הרי אי אפשר שיקבל טומאה כאותו שבתוך העציץ. אמנם קשה לי אם כן מה בעי הש\"ס [חולין קכ\"ח א'] אם יעשה מה שחוץ לעציץ יד להכניס טומאה להחלק שתוך העציץ [עיין רש\"י שם]. ומה קושיא הרי אי אפשר שיצא הטמא אלא מהחלק שבתוך העציץ. מדדיינינן להחלק שמחוץ לעציץ כמחובר לקרקע. א\"כ איך יכניס טומאה להחלק שבתוך העציץ דרך החלק שחוץ לעציץ שהוא מחובר לקרקע. וכי היכן מצינו מחובר שיהיה יד. והרי מסתבר טפי שהטומאה שכבר ישנה שם בהחלק שבעציץ תתפשט גם למה שבחוץ. מדנימא שהטומאה שעדיין אינה שם תדולג על החלק שבחוץ ותכנס להחלק שבפנים וכדאמרינן בש\"ס [כריתות דף כ\"א א'] שאני עיולי טומאה מאפוקי טומאה. ודוק וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי גללים</b><br> כלים העשויין מגללי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים יכולין לצאת בהן</b><br> דמתוך שדופן אלו הכלים רך. שורש של הגדל בתוכו מקדר ונוקב דופן הכלי ויוצא. ולפיכך אפילו אינו נקוב כנקוב דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינם מכשירים את הזרעים</b><br> ר\"ל אין הכלים הללו גורמין הכשר להזרעים שגדלין בתוכן כשנפל עליהן מים תלושין אפילו ברצון. דאין כלי זו מחשיבן כתלוש. וכן אין כלים הללו גורמין דין הכשר למי גשמים שנפלו לתוכן. ואפילו בנתן ברצון הפירות לתוך המים. עכ\"פ הרי המים מחוברין. ואינן מכשירין במקומן להזרעים שנתן לתוכן אפילו בכוונה. ורק כשהעלן מתוך המים הוכשרו. דלא עדיף מצנון שבמקום [מכשירין פ\"ד מ\"ו]. ונ\"ל דמשנתנו מיירי אפילו בהניח הכלים הללו בכוונה שירדו לתוכן גשמים. וגם הפירות הניח בכוונה לתוך המים. דאי חסר חד מהנך. כגון שלא הניח הכלים בכוונה שירדו לתוכן גשמים. או שהניח הכלים בכוונה שירדו לתוכן גשמים. אבל הפירות נפלו לתוך המים שבכלים הללו שלא בכוונה. אז אפילו הכלים מקט\"ו. אינן מכשירין במקומן [כמכשירין פ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים</b><br> הא דלא כלל להא עם כלי גללים. היינו משום דבעי לאפלוגי בין נקוב לשאינו נקוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאהו עפר</b><br> להעציץ שאינו נקוב. ונמצא שע\"י זה בטלו מתורת כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז</b><br> שאינו מקבל שום טומאה [ככלים פ\"ב מ\"ג]. ולפיכך גם הכא לענין הכשר. אף שהגידולין שבתוך העציץ. הו\"ל כגידולין בכלי תלוש. היינו רק משום דהגידולין מושרשים תוך הבית קיבול של העציץ. אבל המים שע\"ג העציץ. מהגשמים שירדו עליו. מדאין על גבי העציץ בית קיבול. עדיין המי גשמים כמחוברין דמי ואינן מכשירין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש צריכין הכשר</b><br> שאמקט\"ו עד שיוכשר בא' מז' משקין הנזכרים [בפ\"ו דמכשירין מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכים מחשבה</b><br> שכשהוכשרו מקבלין טומאה. אף שלא חישב עליהן להאכילם לאדם. ויש צריכין מחשבה וכו'. דכולן יש ויש קתני. והדר מפרש לכולהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלים</b><br> השתא מפרש לרישא כל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המיוחדים לאדם</b><br> ואפילו חזי רק לכנעני. כגון ערלה וכלאי כרם ושאר איסורין. שכולן מטמאין טומאת אוכלין [כהרמב\"ם ספ\"א מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכים מחשבה</b><br> אפילו לא לקטן אדם לאכילה. אלא נשרו מאליהן ממחובר. אם רק הוכשרו מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החותך</b><br> כולהו בנחתך מהן מחיים מיירי. שאין בהן טומאת עצמן. דדוקא אבר מן החי מטמא ולא בשר מן החי. ולפיכך מדאינו מטמא טומאה חמורה מש\"ה צריך הכשר וכדמסיק. ומיירי נמי שחתכו בכעסו או להניחו על המכה. או אפילו להאכיל לכלב. ולהכי אינו מקבל טומאה עד שיחשוב עליו להאכילו לאדם. דאי בחתכו לאכילה לאדם ל\"ל תו מחשבה. החתיכה בעצמה מחשבה היא [עיין כריתות כ\"א א' ותוספות שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנבלת העוף הטמא</b><br> אע\"ג שכבר מתה. הרי אין בה טומאה חמורה [כטהרות פ\"א מ\"ג]. ולפיכך צריכה הכשר וכדמסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>והחלב</b><br> בציר\"י. והיינו חלב של בהמה טהורה שנתנבלה או אפילו שנשחטה. ואפילו הכי לא הוכשרה בשחיטה כשאר בשרה [כחולין פ\"ט מ\"ז]. משום דבכפרים קמיירי. וכדמסיק. ושם לאו אוכל הוא. ומדאינו אוכל לא הוכשר בשחיטה. ולפיכך צריך מחשבה והכשר ממש. דצריך שיוכשר במים. ואח\"כ יגע בו טומאה. ואע\"ג דבלא זה החלב הוא מנבילה שהיא טמאה. אפילו הכי כל חלב שמבהמה טהורה. אפילו היא נבלה טהור. ואם כן אין סופו לטמא טומאה חמורה של נבלה. לפיכך צריכה הכשר מים ונגיעה בטומאה. אבל בחלב טמאה אי אפשר דמיירי הכא. דאע\"ג דכל חלב בכפרים צריך מחשבה. עכ\"פ הרי מסיק במשנתנו דצריך הכשר. והרי חלב בהמה טמאה מטמא טומאת נבלה כבשרה. וכל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר. מיהו דוקא לענין הכשר אין חילוק בשניהן בין כפרים. לשווקים. דחלב טהורה בכל מקום צריך הכשר. וחלב טמאה בכל מקום אין צריך הכשר. אבל לענין מחשבה. דוקא בחלב טמאה אף בשווקים צריך מחשבה. דחלבה לא עדיף מבשרה דצריך מחשבה בכל מקום כריש משנה ג'. אבל חלב של נבלה טהורה. דוקא בכפרים צריך מחשבה ולא בשווקים. וא\"כ הא דנקט במתני' והחלב בכפרים. רק משום מחשבה נקט כפרים דוקא. אבל לענין הכשר של חלב נבלה טהורה אף בשווקים צריך הכשר [וברמב\"ם [פ\"ג מאוכלין ה\"ג] יש כאן ט\"ס שכתב וז\"ל. חלב נבלה טהורה צריך הכשר ולא מחשבה בכל מקום. וזה אי אפשר. דאם כן חלב בכפרים דקאמר במשנתינו. מלת כפרים אמאי תרמיה. אי אהכשר. הרי גם בשווקים צריך הכשר. אע\"כ לענין מחשבה קתני לה. ולפיכך מלת בכל מקום ט\"ס בהרמב\"ם אלא צ\"ל בכרכים. וכן מבואר הדבר בש\"ס [חולין קכ\"ח א' ובכורות דף י' ע\"א וכריתות כ\"א א'] דגם חלב נבלה טהורה בכפרים צריך מחשבה. דבכפרים לא אכלי שום חלב בין של טמאה או טהורה. בין שנשחטה או נתנבלה. אי משום דבכפרים דאנשים בהן מועט. אין אוכלין שומן בעינא. שאין דרך רוב בני אדם לאכלו [כרש\"י בכורות דף י' ע\"א]. אי משום דבני כפרים עניים הם. ומצמצמין באכילתם לבלי לאכול שומן [רש\"י חולין קכ\"א א' הביא ב' הפירושים]. ורק בכרכים א\"צ מחשבה מדיש שם רוב עם מצוי בהן בני אדם שאוכלין גם דברים שאינו ראוי כל כך. אי נמי מדמצויין שם עשירים. ונ\"ל עוד דכל חלב שנזכר בפרקין לענין מחשבה. אינו חלב דוקא דכי מה איכפת ליה לכנעני אם יש לו תותב קרום ונקלף [כחולין מ\"ט ב'] או לא. אלא כל שומן כנוס כגון כנתא שבאמצע המעיים וכדומה. כולן הן בכלל חלב ולא מחשב אוכל בכפרים ומצינו דוגמתו [ביצה דף ז' א'] בהמחה חלב מנבלת עוף טהור ואכלו. והרי לעוף אין לו חלב האסור. אלא ר\"ל שומן. וה\"נ הכא. אולם כשהיא מנבלה טהורה. יש חילוק לענין הכשר בין חלב ממש לשאר שומן. דרק חלב ממש. מדנשאר בטהרתו גם כשהוא מנבלה לפיכך צריך הכשר. אבל לענין מחשבה איו חילוק בין חלב לשומן דבכפרים שניהן צריכין כוונה. וכל זה היה נ\"ל פשוט אע\"פ שלא ראיתי לאחד מרבותינו המפרשים פה שפירשו לנו כן. עד שאח\"כ האיר ד' עיני וראיתי שגם רש\"י ותוספות [בכורות דף י' ע\"א] פירשו כך. רק שלא הביאו ראיה לזה. וגם לא פירשו. דהא לענין הכשר ודאי יש חילוק בין שומן לחלב ממש וכמש\"ל. ואע\"ג דגם בני כפרים ודאי נותנין מחלב ושומן לתוך תבשילן לתבל המאכל. אפילו הכי כיון שאין אוכלין אותו בעינא. ורק לתבל. הו\"ל כבשמים ושאר תבלין שנזכרו במשנה ה' דמדחזו רק לתבל אין מקבלין טומאת אוכלין. ועוד נ\"ל דכל נבלות של עוף טהור וטמא. ושל בהמה טהורה וטמאה שנזכר בפרקין. היינו כשמתה מאליה. או בשהרגה על מנת שלא לאכלה. דאי בשנחר כנעני בהמה או עוף בסתם ל\"ל למחשבה. נחירה שלו בעצמה מחשבה היא. וכדמקשה הש\"ס [כריתות דף כ\"א א'] ע\"ש. אמנם מתוס' בכורות [דף י' ע\"א ד\"ה נבלת בהמה טהורה] לכאורה לא משמע כן. ולכאורה היה נראה עוד. דדוקא במת העוף או הבהמה מעצמה מאיס להו. ומסתמא לא אכלו ליה. ולפיכך צריך מחשבה בכפרים. אבל בנהרגו מעצמן. אפילו בלי מעשה ידי אדם. מסתמא לאכילה קיימי גם בכפרים. כאשר נראה מעשים בכל יום שיאכלוהו למעדנים. וגם למה יהיה להם לתועבה. אלא דמסוגיא דכריתות [דף י' ע\"א וע\"ב] משמע דגם בנהרג מעצמו גם כן בכלל נבלה דפרקין הוא. דקאמרינן התם בפטר חמור שערפו [דהיינו שלא לאכלו] דבלא חישב עליה אינה מטמאה טומאת אוכלין. וכ\"כ קאמר התם. בעורב ששחטו להתלמד בו. דלגוף בשרו צריך מחשבה. לולא ששחיטתו משוה ליה אוכל [עיין רש\"י שם ד\"ה ואפילו לגופו]. א\"כ כ\"ש בנהרגה שלא ע\"י אדם דצריכה מחשבה. ואין להקשות ממעשים בכל יום שכשנהרגו לכנעני תרנגולים על ידי חיה הדורסת הנקרא אילטיס בלשון אשכנז. יאכלוהו גם בכפרים. ולמה קאמר במשנה ג' דנבלת עוף טהור בכפרים צריך מחשבה. ותו מ\"ש כבש שמתה מעצמה. שיאכלוהו גם בכפרים. מדהו\"ל נבלת בהמה טהורה. דאפילו בכפר א\"צ מחשבה [וכסיפא דמשנה ג']. ומ\"ש חזיר שנהרג שלא יאכלוהו אפילו בכרך. מדהו\"ל נבלת בהמה טמאה. דאפילו בכרך צריך מחשבה [וכרישא דמשנה ג']. י\"ל דכדומה לזה הקשה רש\"י ורבותינו בעלי התוספות [בכורות דף י' ע\"א ד\"ה נבלת בהמה טהורה]. ותירץ רש\"י שם דטמאה שנהרגה יש לה ב' דחיות מלהיות אוכל. חדא שהיא טמאה. ועוד שלא נשחטה. להכי דוקא בחישב עליה נחשבת כאוכל. אבל טהורה שמתה. אין בה רק דחייה אחת. ולהכי לא בעי מחשבה. וכעין זה תירצו שם רבותינו בעלי התוספות. דטהורה הואיל וכשאינה נבלה אוכל גמור הוא. משא\"כ טמאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפרים</b><br> מלת בכפרים רק אחלב קאי. דבכפרים דלא נפישי אינשי. לא אכלי ליה מדאינו ערב לחיך רוב בני אדם לאכול שומן בעינא. או משום עניותם מצמצמין לאכול שומן [כרש\"י חולין קכ\"ח א']. לפיכך אם לא יחשוב עליו לאכלו לא מיקרי אוכל לקבל טומאה. ורק בשווקים שיש רבוי עם. אינו מספיק להם מאכלים ואוכלים גם השומן. אין צריך מחשבה. אבל נבילות עוף טמא מאיס טפי ואין אוכלין אותו בשום מקום. ולפיכך אף בשווקים צריך מחשבה. תדע דאי נימא דמלת בכפרים גם אנבלת עוף טמא קאי. דדוקא בכפרים בעי מחשבה. אבל בשווקים לא. א\"כ קשה דכמו דמחלק במשנה ג' בנבלת עוף טהור בין כפרים לשווקים. ה\"נ הוי ליה לאפלוגי בנבלת עוף טמא. ולמנקטיה במשנה א' בהדי הנך דצריכין הכשר ולא מחשבה. דגם עוף טמא בשווקים דינו כך. אלא ע\"כ דבנבלת עוף טמא אין חילוק. דבין בכפרים או שווקים צריך מחשבה והכשר. ומשום הכי נקט ליה סתמא. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין הי\"ד] דנקט נמי סתמא דנבלת עוף טמא צריך מחשבה והכשר. משמע אף בשווקים. אולם הרא\"ש כאן כתב בפירוש דמלת בכפרים דמשנתנו גם אעוף טמא קאי. משמע ודאי דהא בשווקים צריך מחשבה ולא הכשר ולפי זה צריך לדחוק ולומר דאפילו הכי לא נקט לנבלת עוף טמא בשווקים במשנה א'. משום דנכלל בכלל כל המאכלים הנאכלין לאדם דנקט התם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל ירקות שדה</b><br> דר\"ל שגדלין בשדה מעצמן בלי זריעה כלל. [וכלעיל פ\"א סי' ט\"ז. ודלא כמשמע לכאורה מלשון הר\"ב הכא]. וטעמא דמילתא. משום דהנך כולהו סתמייהו לאו לאכילת אדם קאי. ולהכי צריכין מחשבה בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ משמרקעים</b><br> מין בצל חריף מאד. וגדל גם כן מעצמו בלי זריעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטריות</b><br> מין שוואמען. והנך תרתי אף שגדלין בלי זריעה. אפילו הכי סתמייהו לאכילת אדם קאי. וצריכין הכשר ולא מחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר חוץ מכרישי שדה</b><br> קרעססען מאותן שגדלין מעצמן בשדה בלי זריעה. וכ\"ש כרישי גינה שנזרעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרגילה</b><br> מין צמח הנקרא פירטישאק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונץ החלב</b><br> מילך בלומע:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א חוץ מן העכביות</b><br> הוא דרדר דקרא. דיסטעל בלשון אשכנז. שמגרדין מעליו העוקצין. והגזע צולין אותו ונאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוץ מן הכלוסין</b><br> קיכער ערבסען. וכל המינין הללו. לכל מר כדאית ליה. אף שגדלין בלי זריעה. אפ\"ה סתמייהו לאכילת אדם קאי. להכי צריכין הכשר ולא מחשבה. ולת\"ק דלא חשיב להנך כאוכל. צ\"ל דטעמיה משום דסופן להקשות כעץ בעלמא. להכי לא מחשבו אוכל [ועיין תוספות עירובין כ\"ח ב' ד\"ה קור. ולקמן סימן ל\"ח. אבל אי\"ל דפלוגתייהו אי אכילה על ידי הדחק שמה אכילה. דלתנא קמא לא שמה אכילה. ליתא. דאם כן קשה הלכתא אהלכתא. דהכא קיימא לן כת\"ק. והרי קיי\"ל דאכילה ע\"י הדחק שמה אכילה. ועמ\"ש לעיל [פ\"ב סי' נ\"ב]. ואין להקשות להנך תנאי למה נטרי לפלוגתייהו עד משנה ב'. וקאמרו חוץ חוץ. הו\"ל כבר למפלג במשנה א'. בהנך דצריכין הכשר ואין צריכין מחשבה. והול\"ל אף אף לכל מר כדאית ליה. וגם לת\"ק קשה דעכ\"פ שמרקעים ופטריות הו\"ל לממני התם. י\"ל ה\"ט משום דככר נכלל לכל מר כדאית ליה בכלל כל המאכלים המיוחדים לאדם דתני התם. ועמ\"ש לעיל סוף סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו</b><br> כל הנזכרים במשנתנו לבר מהנך דמפיק להו כל מר במלת חוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין מחשבה והכשר</b><br> היינו תחלה צריך שיחשוב עליהן שיהיו לאוכל. ואח\"כ צריך שיוכשרו. ואז אח\"כ מקבלין טומאה. הא הכשר קודם מחשבה לא מהני [ועיין רמב\"ם פ\"ב מאוכלין ה\"ח. ועיין חולין ק\"ח א']. וטעם משנתנו משום דכל הנך אינן מיוחדין למאכל אדם. לפיכך צריך שיחשוב עליהן בפירוש לאדם [וכל מחשבה היינו דיבור כמו שהוכיח רבינו תוי\"ט [ספכ\"ה דכלים]. ועיין מ\"ש בס\"ד שם בפירושינו. ובפ\"ט דפרה מ\"ד. ואין להקשות אם כן מה מקשה הש\"ס [כריתות כ\"א א'] ל\"ל מחשבה תעשה חתיכה שלו מחשבה. ר\"ל הרי בשעת חתיכה חישב שיהיה לאכילה. וכן נראה מפי' רש\"י התם. ומה קושיא עכ\"פ הרי לא דיבר. י\"ל דה\"ק וכי עדיף מחשבה יותר ממעשה החיתוך. והרי בכל דוכתא מעשה עדיף מדבור. עוד נ\"ל דמחשבה לשווייה אוכל כהך שבמשנתנו. לא מיבעיא שבחישב ישראל להאכילה לכנעני מהני. כדמוכח ממשנתנו. ומנדה [דף נ' ע\"ב]. והכי אמרינן נמי בפירוש [חולין קכ\"ט ב'] אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים [היינו כנענים] קרי אוכל. אמנם אפילו מחשבת כנעני הוה מחשבה. דבחישב עליה לאכלה בעצמו. או בחישב בשום מאכל להאכילו לכנעני חבירו או לישראל. אפילו שלא בידיעת האדם ההוא שווייה במחשבתו אוכל ומקבל טומאה. וכן מוכח מרש\"י ר\"פ העור והרוטב [ד\"ה השוחט בהמה טמאה לכנעני] שכתכ דהא בשחט כנעני בהמה טהורה לצורך ישראל לא מהני מחשבתו בשחיטה. מדלא אשכחן שחיטה גביה. ור\"ל להכי לא הוה מעשה זו של שחיטה כמחשכה להאכיל לאדם. משמע ודאי דהא בחישב עליה באמת להאכילה. הוה מחשבתו מחשבה לשווייה אוכל [וע\"ש דף קכ\"ח א'] ולכאורה היה נ\"ל דגם לענין הכשר. דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן נמי מהני מחשבת כנעני שיחשכ מוכשר לקבל טומאה. וכמו בפרה אדומה דכעינן נמי עובד דומיא דעבד דניחא ליה [כפסחים דף כ\"ו]. ואפ\"ה משמע [בע\"ז דף כ\"ד א'] דמחשבת כנענים היה פוסלה. וה\"נ הכא ובכל דוכתא שצריך מחשבה. מחשבת כנעני נמי מהני. ותו נ\"ל דכמו לענין הכשר בעינן שיוכשר דוקא מדעת בעלים [כהרמב\"ם רפי\"ב מאוכלין]. ה\"נ במחשבה לשווייה אוכלא. צריך שיחשוב האדם ששייך לו אותו הדבר. או האדם האוכלו. אולם לכל זה לא מצאתי עדיין שום גלוי בשום מקום לרבותינו מאירי עינינו. והקב\"ה ברוב רחמיו ינחנו במעגלי צדק בל נמוטו פעמי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה טמאה</b><br> אף חיה טמאה בכלל. דחיה בכלל בהמה [כחולין דף ע' ע\"ב]. ובכלל טמאה אין חילוק בין חלבה לבשרה דשניהן אינן נאכלין. ובלא זה חלבה כ\"ש הוא מבשרה. דהרי בשר עכ\"פ בטהורה אפילו בכפרים נאכל. וחלבה בכפרים אינו נאכל [וכל זה לתוס' נדה [דף נ' ע\"ב ד\"ה ל\"ג]. אבל להרמב\"ם והר\"ב שפירשו בסיפא דמשנתנו. דחלב בשווקים א\"צ מחשבה והכשר. היינו חלב טמאה אם כן לפ\"ז הרי חזינן דיש חילוק בטמאה בין חלבה לבשרה. דהרי בבשרה אמרינן בבבא זו דאפילו בשווקים צריך מחשבה. ובחלב טמאה אמרינן בסיפא דבשווקים א\"צ מחשכה. אם כן על כרחך שלדבריהן עדיף חלב טמאה מבשר טמאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום</b><br> ר\"ל אפילו בשווקים לאו לאכילה קיימי. דנבלת טמאה מאיסא טפי. וגם בשווקים שיש רבוי עם לא אכלי לה ולכך צריכה מחשבה בפירוש לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלת העוף הטהור בכפרים</b><br> דבכפרים בין נבלת עוף טהור או טמא לא אכלי ליה. ולפיכך בשניהן צריך מחשבה. והא דנקט הכא נבלת עוף טהור דוקא. היינו רק מדמסיק דא\"צ הכשר. ומשום דסופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה. אבל בנבלת עוף טמא דאינו מטמא בבית הבליעה. ודאי צריך הכשר. וכמבואר לעיל [מ\"ב. וכתבו רבותינו בעלי התוס' [נדה דף נ' ע\"ב ד\"ה ל\"ג] דל\"ג הכא בבבא זו והחלב. דממ\"נ. אי בשל טהורה שנתנבלה. אמאי מסיים דח\"צ הכשר. הרי אין מטמא טומאה חמורה. ואי בחלב של טהורה שנשחטה מיירי. ונימא דלהכי א\"צ הכשר מדכבר הוכשרה בשחיטה. עכ\"פ כיון דצריך מחשבה וכדמסיק. א\"כ ע\"כ בכפרים מיירי. ומדלא חזי שם. לא אהני הכשר השחיטה [וכלעיל סי' ד']. ואי בחלב של טמאה. פשיטא דדין חלב שלה כבשרה. ושניהן צריכין מחשבה ולא הכשר בכל מקום. עכ\"ל הטהור. ואין להקשות לדבריהן מסיפא של משנתנו. דגרסינן שם והחלב א\"צ מחשבה ולא הכשר. ואוקמה כר\"ב ושאר מפרשים דחלב דסיפא בחלב של טמאה מיירי. אלמא דחלב טמאה א\"צ מחשבה בשווקים. י\"ל דמה\"ט באמת מסקו רבותינו בעלי התוס' שם. דחלב דסיפא בחלב טהור שחוטה מיירי. דמדא\"צ מחשבה הו\"ל אוכל בשעת שחיטה. ואתכשר אז בדם שחיטה]:"
+            ],
+            [
+                "שיחשוב עליהן להאכילן לאדם ואז מיד מטמאין לאוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן צריכין הכשר</b><br> לא הכשר מים ולא הכשר טומאה. ר\"ל א\"צ שיגע בהן טומאה. ואפ\"ה מטמאין לאוכלין טהורים שיגעו בהן. דמדסופן לטמא טומאה חמורה. שהאדם שנטמא מהן יטמא בגדים שלובש אז. דהרי גם נבלת עוף טהור אף שאינו מטמא במגע. אפ\"ה בעודה בבית בליעתו של אדם נטמאו בגדים שעליו. להכי גם השתא מטמאה עכ\"פ לאוכלין. אף שלא הוכשרה ולא נטמאה. ואת\"ל נבלת בהמה טמאה ל\"ל מחשבה. הרי נבלה היא. ובלא זה מטמאה לאוכלין טהורין. ומשני הש\"ס [כריתות כ\"א א']. כגון דאיכא פחות מכזית נבלה שאין עליו טומאה כלל. וצרפו לפחות מכביצה אוכלין שכבר הוכשרו ונטמאו ממקום אחר. להכי כי חישב על הפחות מכזית נבלה שיהיה לאוכל אדם. מצטרפת לטמא אחרים. דגם חצי זית מחשב סופו לטמא טומאה חמורה. כשיצרפנו לחצי זית אחר. והא דב' מיני אוכל מצטרפין לשיעור כביצה לטמא אחרים. דוקא בהדביקם יחד לגוש א' [כתוס' חולין קי\"ח ב' ד\"ה אין]. ולרבינו משל\"מ [פ\"ו מאוכלין ה\"ג] בדבוקים רק קצת סגי אף שכשיגביה חבירו ינתק מחבירו. אפ\"ה הוה חיבור. [ואין להקשות עכ\"פ האיך מהני דביקתן יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור [עיין לעיל פ\"ב סי' מ']. נ\"ל דזהו דוקא לענין שיתטמא האחד בשנטמא חבירו. או לענין להצטרף לכזית מת או נבלה. אבל לענין לצרף ב' חתיכות לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין. כיון דכביצה טומאת אוכלין ילפינן לה בת\"כ מדכתיב כל אוכל אשר יאכל דשיערו חכמים דהיינו כביצה [כרש\"י פסחים ל\"ג ב']. וא\"כ כיון דמהא ילפינן משערינן בדרך אכילה. דהיינו בלעיסה. שאינו בולע גוש שלם. אלא דבלעיסה מודבק יחד קצת ברוק. ויהיה כביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת בהמה טהורה בכ\"מ</b><br> דאפילו בכפרים לא ימאסו בה מלאכלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים</b><br> מלת בשווקים. ודאי גם אנבלת עוף טהור קאי. דאלו בכפרים הרי תני ברישא דצריך מחשבה. אולם חלב דתני הכא. ודאי לאו בחלב נבלת טהורה מיירי. דהרי מדאין סופו לטמא טומאה חמורה. צריך הכשר בכל מקום. וגם בחלב נבלת בהמה טמאה לא אפשר דמיירי הכא. דהרי להתוס' נדה הנ\"ל. דינו כבשר הטמאה דצריך מחשבה אפילו בשווקים [כלעיל סי' י']. אלא ע\"כ דחלב דתני הכא מיירי בחלב טהורה שחוטה. דאין צריך מחשבה בשווקים. מדאכלו ליה שם. וגם א\"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. והכי מוקי לה תוס' [נדה שם] בפירוש. מיהו להר\"ב כאן אפשר דחלב דתני הכא מיירי נמי בחלב טמאה. וס\"ל דאכלי ליה בשווקים. ולפיכך א\"צ מחשבה. וגם הכשר א\"צ מדסופו לטמא טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הכשר</b><br> דכולן במקומן לאכילת אדם הן עומדין. ותוס' הנ\"ל דחלב דתני הכא. היינו חלב של טהורה שחוטה. א\"כ הך א\"צ הכשר על כרחך לצדדין קתני. דהרי בשר נבלת טהורה ועוף טמא. א\"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדסופן לטמא טומאה חמורה. משא\"כ חלב שחוטה טהורה. נהי דהכשר מים לא בעי מדכבר הוכשר בשחיטה. עכ\"פ הכשר שרץ בעי. ולהר\"ב דחלב שבבבא זו בחלב טמאה מיירי. א\"כ כולה א\"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ. מדכולן סופן לטמא טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזיר</b><br> ס\"ל מדיש בהנך ד' מינים קצת מסימני טהרה כנבלת בהמה טהורה שלא ימאסו בה מלאכלה אף במתו מאליהן. ולהכי א\"צ מחשבה ולא הכשר [הכי מסיק הש\"ס [בכריתות דף י' ע\"א]. ונ\"ל דמדמי להו הש\"ס לבהמה טהורה. מדיש בהן קצת מסימני טהרה. א\"כ דינן כנבלת בהמה טהורה. דבכל מקום א\"צ מחשבה והכשר. וכן משמע לישנא. מדתני סתמא. אולם הר\"מ הכא. וגם הר\"ב שנמשך אחריו פירשו דרק בשווקים קאמר ר\"ש דא\"צ מחשבה והכשר. וע\"כ דס\"ל לרבותינו דהאי אף דקאמר ר\"ש אחלב בשווקים דסמיך לה קאי. ועוד כדי שלא להרחיק הפלוגתות. דהרי לת\"ק גם הנך ד' מינים בכלל שאר בהמה טמאה הן. דאפילו בשווקים צריכין מחשבה כרישא דמשנתנו. ואיך לר\"ש אף בכפרים א\"צ מחשבה. כך נ\"ל טעמן של רבותינו. אולם מרש\"י ותוס' [בכורות דף י' ע\"א] שכתבו שדינן כנבלת טהורה. משמע דגם בכפרים א\"צ מחשבה. וטעמן מדדמי קצת לבהמה טהורה כדקאמר בש\"ס שם. להכי דינן כנבלת בהמה טהורה]. זה הכלל בבשר עופות. ובהמות. ובחלב לענין מחשבה והכשר א) נבלת עוף טמא. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלו ליה התם. וצריך הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה [כמ\"ב]. אבל בשווקים מדנאכל שם א\"צ מחשבה. אבל צריך הכשר ככל אוכל [וכמ\"א]. ב) נבלת עוף טהור. בכפרים צריך מחשבה. מדגם אותו לא אכלי ליה. וא\"צ הכשר מים. ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ\"ג]. אבל בשווקים דאכלי ליה. א\"צ מחשבה. ולא הכשר [סיפא דמ\"ג]. ג) בשר נבלה טמאה. בכל מקום צריך מחשבה. מדאינו נאכל בשום מקום. אבל א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כרישא דמ\"ג]. ד) בשר נבלה טהורה. בכל מקום א\"צ מחשבה. מדנאכלת בכל מקום. גם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [סיפא דמ\"ג]. ה) בשר טהורה שחוטה. מדנאכלת בכל מקום. לפיכך א\"צ מחשבה בכל מקום וגם א\"צ הכשר מים. מדכבר הוכשר בשחיטה. אבל צריך הכשר שרץ [כריתות]. ו) חלב נבלה טמאה. להר\"ב [בסיפא דמ\"ג]. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה בכפרים. וגם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה. אבל בשווקים דאכלי ליה א\"צ מחשבה. וגם א\"צ הכשר מים ושרץ מדסופו לטמא טומאה חמורה [כסיפא דמ\"ג]. ולתוספות [נדה דף נ' ע\"ב] חלב נבלה אפילו בשווקים לא אכלי ליה. לפיכך דין חלבה כבשרה [לעיל סי' ג']. דבכל מקום צריך מחשבה ולא הכשר מים ושרץ. ז) חלב נבלה טהורה. בכפרים צריך מחשבה מדלא אכלי ליה התם. וצריך נמי הכשר מים ושרץ. מדאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל בשווקים דאכלי ליה א\"צ מחשבה. אבל צריך הכשר מים ושרץ. ח) חלב טהורה שחוטה. בכפרים צריך מחשבה. מדלא אכלי ליה. וצריך נמי הכשר מים. דמדלא אכלי ליה בכפרים לא הוכשר בשחיטה. משום דהו\"ל הכשר קודם מחשבה. וכ\"ש דצריך הכשר שרץ. אבל בשווקים דאכלו ליה א\"צ מחשבה. וגם א\"צ הכשר מים. מדהוכשר בשחיטה. אבל עכ\"פ צריך הכשר שרץ [סיפא דמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת</b><br> אניס. ויש אומרים דילל בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנתן טעמו בקדרה</b><br> והוציאו אח\"כ מהקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו משום תרומה</b><br> אם של תרומה היתה. מותרת אח\"כ לזרים. דאחר שיצא טעמו עץ בעלמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו מטמא טומאת אוכלים</b><br> ואע\"ג שחישב עליו בטלה דעתו. מדהו\"ל כחושב על עץ בעלמא שיהיה לאכילה. והיינו דנקט לה הכא מדאיירו במחשבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לולבי זרדים</b><br> מלת זרד נמצאנו במשנה על ב' אופנים. שכשנזכר בשם דבר כגון חבילי זרדין [שבת קכ\"ו ב']. הוא מין קנים. וכן פי' רש\"י שם. אמנם כשנזכר בפעל. כגון מזרדין באילנות [מ\"ק דף ג' א']. שם פי' רש\"י דר\"ל חותך ענפים יבשים שבאילן. וא\"כ לולבי זרדין דקאמר הכא. היינו עלין ארוכין כלולבין שגדלין מהקני' שנקראים בשם זרדין. דרק הקני' בעצמן נאכלין בלי שום תיקון. כמ\"ש רש\"י בסוגיא דשבת שם. ולא העלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל עדל</b><br> ר\"ל עלין שגדלין מפרי הנקרא עדל. והוא פרי אדמה שדומה לצנון. כך כתב בערוך. וי\"א שהוא ווונטער עזאף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועלי הלוף</b><br> עלין ארוכין הגדלין ממין בצל הנקרא ווולדער קאלאקאזיע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שימתוקו</b><br> ר\"ל עד שימתיקם ע\"י כבוש בויין או חומץ או ע\"י שוכבשם במום ומלח. ואע\"ג דכל המאכלים דלא חזו לאכילה עד שיבשלוהו אפ\"ה היה מקט\"ו. הנהו שאני מדיש בני אדם זורקין אותן. לפוכך דוקא בדעביד בהו מעשה לאכילה. גלי אדעתיה לשוויינהו אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אף של פקועות</b><br> דלעת יוונית קאללאקאווינטען בלשון אשכנז. ויש אומרים ראטהע ריבען מרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בהם</b><br> אינן נחשבין אוכל עד שימתיקם. אבל מחשבה לחוד לא מהני בהו. ולת\"ק במחשבה לחוד נחשבין אוכל. מיהו אפשר דלת\"ק אפילו כבשן אינן נחשבין אוכל. מדמרים מאד. והאוכלן בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט</b><br> קאסטוואורצעל. והוא אחד מסממני הקטורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמס</b><br> אינגווער בלשון אשכנז. וי\"א שהוא קנמון צימאט ראהר בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראשי בשמים</b><br> מוסקאטנוס. וי\"א נעגליין בל\"א. ולהרמב\"ם כאן. הוא שם כולל לכל הבשמים המובחרים. וראשי. ר\"ל מובחרי בשמים [ונ\"ל דאין להקשות לפ\"ז א\"כ למה היה צריך תנא להזכיר קושט וחמס ברישא. וכי ס\"ד שאינן בכלל בשמים מובחרים. אלא היינו טעמא משום דקושט וחמס הם שרשים שתחת הקרקע. ואינן כלולים בשם ראשי בשמים. ומה\"ט לא תיקשי אדמני תנא רק קושט וחמס. למה מנו חכמים את אלו. ולא שאר מיני בשמים הנזכרים בברייתא דקטורת. וכ\"כ כל מיני בשמים מובחרים כפאניליע וקארדמום וכדומה. אלא משום דהנך נכללים במלת ראשי בשמים. ורק בהשרשים אין דינן כך רק קושט וחמס. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה</b><br> מין עשב שמשימין בתבשיל לריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלתית</b><br> ענציאן בלשון אשכנז. והוא ג\"כ מין עשב מריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפלפלין</b><br> פעפפער בלשון אשכנז:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלות חריע</b><br> כרכום יערי ווילדער זאפרען ששוחקין אותו ולשין מהשחיקה כעין חלות קטנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נלקחים בכסף מעשר</b><br> דכיון דגידולן מן הארץ. וחזו לאכילה. אע\"ג דלא חזו רק ע\"י תערובות. לא גרע ממלח. דלא אימעט מללקחו בכסף מעשר. רק מדאין גידולו מן הארץ [כעירובין כ\"ז א']. אע\"ג דגם מלח לא חזי בעינא ואינו ניתן במאכל רק לטעם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינן מטמאין טומאת אוכלין</b><br> מדאין הן עצמן מאכל. וכיון שאין נתנין במאכל רק לטעם או לריח או למראה. אינן בכלל מאכל אשר יאכל ואין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינן מטמאין טומאת אוכלים אף הם לא ילקחו בכסף מעשר</b><br> והרי גם במעשר בעינן שיהא ראוי לאכילה בלי תערובות. דכתיב ונתת בכסף ואכלת. והכי קיי\"ל דבין לקנותן בכסף מעשר שני. ובין לטומאה. כל מיני בשמים אינן נחשבין מאכל [כהרמב\"ם פ\"ז ממעשר שני ופ\"א מאוכלין. ולפ\"ז צ\"ל דבאמת מלח נתמעט רק מדאין גופו מאכל. והא דאמרינן בעירובין [שם] דמים ומלח אתמעטו מללקחן בכסף מעשר מדאינן פרי. ס\"ל לריב\"נ דרק משום מים נקט הכי. ונ\"ל דמהאי טעמא לא הזכיר התנא לעיל במשנה ד' דשבת לאחר שנתן טעם בקדרה. וכ\"כ לולבין שם. שעכ\"פ קודם שימתקו אינן נקחין בכסף מעשר. ורק בתוספתא דמכילתין מפרש כן. וכן פסק באמת הרמב\"ם [בפ\"ז ממעשר שני ה\"ח]. היינו משום דזה אין לו ענין במכילתין. ופשיטא דכ\"ע מודו בהו. דטומאת אוכלין וקניית מעשר שני הא בהא תליא. ורק בהנך מיני בשמים. מדחזיין כמו שהן עכ\"פ לתבל בהן הקדרה. פליג ר\"ע וס\"ל דהוה כמלח. דלולי דהוה גידולו מהארץ. הי' נקח בכסף מעשר שני. ולהכי נקט לה הכא לאשמעינן רבותא אליביה דר\"ע. דאע\"ג דאינו מטמא טומאת אוכלין. אפילו הכי נקח בכסף מעשר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפגין</b><br> תאנים שלא בשלו כל צרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבוסר</b><br> ענבים שכבר נתגדלו כפול הלבן. ואע\"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. עכ\"פ לא נתבשלו כל צרכן. ונ\"ל לפ\"ז דנקט פגין לרבותא דר\"ע. דאע\"ג דגריעי טפי מבוסר. אפ\"ה מטמאין טומאת אוכלין. ונקט בוסר לרבותא דריב\"נ. דאע\"ג דחזו לאכילה טפי מפגין. אפ\"ה אין מטמאין טומאת אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרו'</b><br> כמפורש בפ\"ק דמעשרות [מ\"ב] דתאנים משיבחילו. וענבים משיבאישו. אז מטמאין טומאת אוכלין ולא מקודם [ונ\"ל דאע\"ג דשיבחילו היינו משיתחילו להתבשל קצת. והיינו שיעור מאוחר מפגין. כדמוכח מנדה [פ\"ז מ\"ב]. וכ\"כ משיבאישו הענבים. דהיינו משיראו הגרגרים מתוך הקליפה. והוא שיעור מאוחר לבוסר. א\"כ לא הו\"ל לריב\"נ לומר משיבואו לעונת המעשרות. אלא עד שיבואו וכו' [עיין לעיל פ\"ב סי' מ\"ה]. דהרי ה\"נ מאחר זמן קבלת הטומאה טפי מר\"ע. אלא נ\"ל דריכ\"נ ה\"ק. דבאמת היתה הסברא החיצונה נותנת דגם משהגיעו למעשרות. אפ\"ה לא יטמאו טומאת אוכלין. עד שיתבשלו בישול גמור ויהיו סמל. ואפ\"ה מדלענין מעשרות חשיבי אז כבר אוכל ה\"ה לענין טומאת אוכלין. [ופשוט דלכל מר כדאית ליה. נלקחין אז בכסף מעשר שני. וקיי\"ל כר\"ע מחבירו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פריצי זיתים וענבים</b><br> היינו שנתקשו באילן קודם בשולן. ולהכי אין דורכין אותן דמדהן קשין. טרחתן מרובה. ואינן מוציאין שמן ויין רק מעט [כב\"מ ק\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטמאין</b><br> ר\"ל מקבלין טומאת אוכלין. משום דעכ\"פ יש בהן שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה מטהרין</b><br> דמדאינו מטריח את עצמו להוציא שמנן. לא מיקרי אוכל לקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקצח</b><br> קיממעל שחור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ש מטהרין וב\"ה מטמאין</b><br> נ\"ל דפלוגתייהו במאי דאמרינן בברכות [ד\"מ ע\"א] דריחו קשה וטעמו מעליא. דהרגיל ללעסו אינו בא לידי כאב לב. ולפיכך ב\"ש ס\"ל דההיזק שיזיק להאדם באכילתו ע\"י ריח. גדול יותר מהטוב שיגיע לו על ידי טעמו. וב\"ה ס\"ל איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן למעשרות</b><br> גם אפריצי זיתים וענבים קאי דבב' הפלוגתות. המטהרין פוטרין מליתן מהן תרומות ומעשרות והמטמאין מחייבין אותן לתרומות ומעשרות. ואפשר דבמלת במעשרות כלל נמי לענין ללקחו בכסף מעשר שני [וכך כתב באמת הרמב\"ם בפ\"ז ממעשר שני ה\"י]. ונ\"ל דמוכח כן. דאל\"כ אלא רק בחיוב מעשרות בהן פליגי. אם כן הו\"ל ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא. ולמה לא מני לה בהדי אינך בעדיות [פ\"ה] בין קולי ב\"ש וחומרי ב\"ה. אלא ע\"כ דגם בענין היתר קנייתו במעות מעשר שני פליגי. ובהא הו\"ל ב\"ה לקולא. ולפיכך יש שפיר לומר דכי אתשיל בבית המדרש לענין קנייתו במעות מעשר שני אתשיל דהו\"ל ב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא [כרבינו תוי\"ט פכ\"ט דכלים מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקור</b><br> ענף רך שנתוסף בגידול הדקל. דבקיץ עדיין רך הוא ונאכל. אבל בחורף מתקשה להיות עץ ולא חזי לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כעץ לכל דבר</b><br> אמקט\"ו. ומברכין עליו שהכל. ואין מערבין בו [כעירובין כ\"ח ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שהוא נלקח בכסף מעשר</b><br> מדקונהו לאכילה. והוא גדולי קרקע ופרי מפרי [והא דלא פליג הכא ריב\"נ כדפליג לעיל במשנה ה'. וקיי\"ל התם כוותיה. והכא קיי\"ל כסתם משנתנו. י\"ל דקור שאני. דחזי על ידי שליקה וטיגון. ולפיכך רשאי ללקחו בכסף מעשר שני כדי לשלקו ולאכלו. ואע\"ג דהשתא קודם שליקה לא חזי. עכ\"פ הו\"ל כשאר מאכל שאינו ראוי לאכילה חי ואפ\"ה נקח בכסף מעשר שני. וכ\"כ לוקחין בהמה וחיה אף שצריכין שחיטה. וכן מסיק הש\"ס [עירובין כ\"ח ב'] דקור בשלקו וטיגנו לכ\"ע מיחשב אוכל לכל דבר [ודלא כרבינו תוי\"ט]. ולפיכך גם קודם שליקה עכ\"פ נלקח בכסף מעשר. משא\"כ לענין שיקבל טומאת אוכלין קודם שליקה. אע\"ג דאבשר לתקנו. עכ\"פ כיון דהשתא לא חזי אינו מקבל טומאת אוכלין אבל בהנך דמשנה לעיל במיני בשמים קי\"ל כריב\"נ. דכיון דהן עצמן אינן אוכל לעולם. רק מדחזו לתבל בהן הקדרה מחשבת ליה אוכל לענין מעשר. א\"כ גם לענין שיקבל טומאת אוכלין נחשבינהו אוכל מה\"ט דבקל יתקן בהן המאכל. ולא מחשב כחסר מעשה רבה כשילוק ובישול בקור. כך כתבו התוספות [נדה דף נ\"א ב' ד\"ה אם ניקח]. וכך כתב גם הר\"ש הכא. אמנם תמהני מאד. במ\"ש בקור מה\"ט אינו מקבל טומאה. אע\"ג דכשישלקנו יהיה ראוי לאכילה. עכ\"פ השתא כשהוא חי אינו ראוי לאכילה. ולפיכך אינו מקבל טומאה. וקשה וכי ס\"ד דכל מאכל חי לא יקבל טומאה. אע\"ג שכשיבשלנו יהיה חזי לאכילה. והרי משנה ערוכה לפנינו בפרקין [מ\"ח] דדגים חיין מקבלין טומאה. והכי אמרינן נמי [פסחים י\"ט ב'] במחט שנמצא בבשר חי. ועוד בשאר דוכתי טובא. מה אמרת התם שאני דוודאי לאכילה קיימי. להכי אפילו חיין מקבלין טומאה. משא\"כ קור לא נטעי ליה אינשי אדעתא דהכי לאכלו שלוק [כעירובין כ\"ח ב']. או דנימא קור שאני כיון דסופו להקשות. גם השתא שהוא חי לא חזי. א\"כ מה ראיה מייתו רבותינו שמותר ללקחו בכסף מעשר שני. כמו שמותר ליקח בהמה בכסף מעשר שני אע\"ג דלא חזי לאכילה עד אחר שתשחט. הרי י\"ל התם שאני. משום דלשחיטה עומדת. וגם אין סופו עומד להתבטל ממנה שם מאכל. אבל מנ\"ל שיהיה מותר נמי ככסף מעשר קור וכדומה דלא נטעי אינשי להכי דלשלקינהו ולמכלינהו. וגם השתא עדיין לא חזי וגם סופו להיות עץ בעלמא. והרי בכל הנך מילי לא דמי קור כלל לבהמה חיה ומנ\"ל דמותר לקנותו בכסף מעשר שני. אלא ע\"כ צ\"ל כתי' התוס' [עירובין כ\"ח ב' ד\"ה קור]. דדוקא בבשמים שפיר קאמר ריב\"נ דכמו שמחמת הטעם שיתן בהתבשיל מחשב אוכל לענין לקנותו בכסף מעשר שני. מה\"ט נמי נחשב אוכל לענין קבלת טומאה. אבל בקור מדסופו להקשות לא נטעי אינשי אדעתא לאכלו. ולהכי לא מחשב אוכל לקט\"ו. אבל לעניו לקנותו בכסף מעשר. כיון דאיהו גדולי קרקע. והוא השתא רך וחזי לאכילה. לא משגחינן אסופו להקשות ושרי לקנותן בכסף מעשר שני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפניות</b><br> הר\"מ והר\"ש והר\"ב נושא כליהן פירשו דכפניות היינו תמרים שלא נתבשלו כל צרכן. משמע דע\"כ אפשר להן להתבשל כל צרכן. אלא שנלקטו קודם זמנן. אמנם בערוך ערך כפן. פי' דהיינו מין תמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם. [ובערוך ערך נסין כתב דכפנייתא הן תמרים של דקל זכר. דלא חזו לאכילה רק כשעדיין הן קטנים באילן. וגם אז אינן מוטעמים כל כך. ולכשיגדילו לא חזו כלל לאכילה. אולם בש\"ס [פסחים דף נ\"ב ב'] משמע שיש ב' מיני כפניות. דהרי מתחלה בעי הש\"ס שם לאוקמא דכפניות היינו שלא הגיעו עדיין להיות פרי. ובסוף הסוגיא מוקי לה הש\"ס דכפנייתא היינו דנסחני. ופי' רש\"י שם דהיינו תמרים של דקל זכר. שתמרים שלו אינן מתבשלין לעולם. ומניחין אותן בסלין שעשויין מכפות תמרים. ובתוכו מתבשלין. וכן מצאתי אח\"כ בעירובין [כ\"ח ב' רש\"י ד\"ה התם] דפי' ששם כפניות. הוא כולל לכל התמרים שלא נתבשלו עדיין. רק דכפניות של דקלים זכרים כיון דכשיתבשלו כראוי לא חזו כלל לאכילה. לפיכך כשהן עדיין כפניות זהו גמר פרין. אע\"ג דלא חזו כל כך לאכילה. אבל כפניות של נקבה. כיון דכשיתבשלו יהיו ראויים לאכילה טפי מהשתא. לפיכך כפניות שלהן לא הוו גמר פרין. ומשם במסקנא מוכח דמשנתנו מיירי בכפניות נקבה. דבקטנותן חזי קצת. ורק כשיתבשלו לגמרי. יהיו ראויין לאכילה ממש. לפיכך לא מחשבו גמר פרי לענין מעשר. אבל כפניות של זכרים גם למעשר היו נחשבין גמר פרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין</b><br> ר\"ל הו\"ל אוכל ומקבל טומאה ונקחין בכסף מעשר. והיינו משום דחזו למתקן על ידי אור [מיהו לענין ברכה. כיון דלא חזו בעינייהו רק על ידי שימתקן באש. דינן ככל פירות שלא נתבשלו ותיקנן ע\"י בישול באש. דמברך עליהן שהכל [כא\"ח ר\"ב ס\"ב]. ונ\"ל דמה\"ט נקט תנא לשון אוכלין. דדינו רק כאוכלין ולא כפרי. אבל ר\"י דברייתא [בעירובין דף כ\"ח ב'] נקט בכפנייתא הרי הוא כפרי לכל דבר. והיינו דבכפנייתא מודה לת\"ק שם דמברך עליו בורא פרי האדמה. להכי נקט לשון פרי. וכל זה דלא כרבינו תוי\"ט הכא ד\"ה אלא. שכתב דמשנתנו כר\"י התם אתיא. ונ\"ל עוד דמדנקט לעיל בפלוגתא דר\"ע וריב\"נ. רק פגין ובוסר. והכא נקט לכ\"ע רק כפניות. ש\"מ דשאר מיני פירות קודם שנחבשלו לכ\"ע אינן אוכל בשטעמן עפוץ [וכא\"ח ר\"ב ס\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטורות מן המעשרות</b><br> מדלא גמר פרין עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים מאימתי מקבלין טומאה</b><br> דכל זמן שהן חיין במים אין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א משיצודו</b><br> דמדאין צריכין שחיטה. משנצודו הרי הן כמתים [כך כתב רש\"י [חולין ע\"ה ב']. ולפיכך לב\"ש גם בן פקוע אין מקבל טומאה מה\"ט. וכן מוכח מסוגיא דהתם. רק דאנן קיימא לן דכל דבר חי אין מקבל טומאה. ואפ\"ה לא נקט בן פקוע. רק דגים לרבותא. דאע\"ג דמשנצודו ויניחן כך חוץ למים ימותו מעצמן מיד. אפ\"ה ס\"ל דאמקט\"ו. ומכ\"ש בן פקוע. מיהו נ\"ל דמשנצודו דקאמרו ב\"ש. היינו בהוציאן ברשת או בחכה. אבל בצדן ועודן במים. לא מהני סברת שא\"צ שחיטה שיקבלו טומאה. דא\"כ גם קודם שנצודו נמי. ולא עוד אלא אפילו הוציאן מהמים וחל עלייהו קבלת טומאה. אם חזר והחזירן למים. פרח מינייהו טומאה. דפנים חדשות באו לכאן [ועיין רפ\"ג דטהרות ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א משימותו</b><br> ר\"ל רק כשימותו מחשבו אוכל לקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר אם יכולין לחיות</b><br> [בש\"ס חולין [דף ע\"ה א'] גרסינן משעה שאינו יכול לחיות. וא\"כ ע\"כ גם לפי גירסתנו ה\"פ. אם יחזירום למים יחזרו לחיות אז אין מקבלין טומאה. וכך פי' הר\"ב. וקיי\"ל כב\"ה [רמב\"ם פ\"ה מאוכלין ה\"ו] ואמרינן בש\"ס שם מה בינייהו. א\"ר יוחנן דג מקרטע איכא בינייהו. ופי' התוס' שם דהאי מאי בינייהו לא קאי אב\"ה ור\"ע. דהרי טובא איכא בינייהו. דלב\"ה צריך שימות ממש. ולר\"ע סגי כשלא יתקיים בחיים. אלא אב\"ש ור\"ע קאי. דלתרווייהו מקט\"ו כשהוא עדיין חי. ושואל מה בינייהו. ומתרץ דג מקרטע איכא בינייהו. היינו שמדלג בחוזק הנה והנה. דלב\"ש כיון שניצד אע\"ג שהוא עדיין חזק ומדלג מחשב כאוכל ומקבל טומאה. ולר\"ט כיון שמדלג יכול לחזור ולחיות במים ואין מקבל טומאה. אמנם מרש\"י שם נראה דהמאי בינייהו קאי בין ב\"ה לר\"ע. דהרי פירש. מקרטע היינו שמפרפר עדיין. אבל יבש בו בין סנפיריו כסלע. דאז כשיחזירוהו למים. לא יכול לחיות. עד כאן לשונו. וא\"כ אי נימא דרש\"י כהתוס' ס\"ל דמאי בינייהו קאי אב\"ש ור\"ע. היכי מוקי לה רש\"י בשיבש בו כסלע איכא בינייהו. הרי בכה\"ג לכ\"ע כמת חשוב. והרי ב\"ש ור\"ע תרווייהו ס\"ל דא\"צ שיהיה מת ממש. ובין לב\"ש דס\"ל משיצודו. ובין לר\"ע דס\"ל משעה שאינו יכול לחיות. תרווייהו מודו דמשיבש בו כסלע. שאינו יכול לחיות. וכמת חשוב. והדרא קושיא לדוכתה במאי פליגי. אלא ע\"כ דרש\"י ס\"ל דמאי בינייהו קאי אב\"ה ור\"ע. ומשני דג מקרטע איכא בינייהו. דלב\"ה דס\"ל משימותו. לפיכך אף שיבש בו כסלע וסופו למות. עכ\"פ כיון דמקרטע עדיין חי הוא ואין מקבל טומאה. אבל לר\"ע כיון שיבש בו כסלע. אע\"ג (שמדלג בחוזק). עכ\"פ סופו למות ומקבל טומאה. אמנם בין לרש\"י בין להתוס' תמוה מאד. הרי תרווייהו ס\"ל דהא דקאמרי ב\"ה משימותו. דהיינו שימותו לגמרי. וקיי\"ל כוותייהו. וקשה והרי זה סותר למה דאמרינן [שבת ק\"ז ב'] הצד דג בשבת ממקום שהוא נצוד ועומד והוציאו מהמים. משיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה. והכי קיי\"ל [כהרמב\"ם פי\"א משבת]. וא\"כ קשה הלכתא אהלכחא. דמ\"ש לענין חיוב שבת דביבש בו כסלע כבר חשבינן ליה כמת. ומ\"ש לענין טומאת אוכלין לא חשבינן כמת עד שמת ממש. ואי\"ל דמשום הכי בטומאה מקלינן. דאפושי טומאה לא מפשינן [כביצה דף ז' א'] ליתא. דהיינו במילי דרבנן איכא למימר דהקילו רבנן גבה. אבל הכא אידי ואידי דאורייתא נינהו. ומ\"ש הא מהא. ותו הרי אדרבה מצינו דטפי מחשב אוכל תלוש לענין טומאה. מלהיות חשוב אוכל לענין שבת. דהרי תאנים שיבשו באילן. מחשבו כאוכל תלוש ומקבלין טומאה. הא לענין שבת מחשבו כמחובר [כחולין קכ\"ז ב']. ואת\"ל אף דבהוציא דג מהמים ויבש בו כסלע בשבת חייב. היינו מדחשבינן ליה כמת. וחייב משום נטילת נשמה. ועכ\"פ לענין קבלת טומאת אוכלין בעינן שיהיה נחשב כאוכל. וכל עוד שהוא חי לא מחשב אוכל. מדאסור עדיין משום בל תשקצו [שבת דף צ' ע\"ב]. ואע\"ג דגם האסור באכילה לישראל. ואפילו האסור בהנאה כערלה וכלאי כרם ובשר בחלב אפ\"ה מקבלין טומאת אוכלין [כתוספתא סוף מכילתין] אלמא אע\"ג דאסור באכילה מטמא טומאת אוכלין. הכא שאני. כיון דעבר משום בל תשקצו. גם לכנעני משוקץ הוא. ולא חשוב אכילה עד שימות לגמרי. עכ\"פ קשה לי מ\"ש דגים מבהמה ועוף ששחטן. ועדיין מפרכס דמקבלין טומאה [כריש פ' העור והרוטב ורמב\"ם פ\"ב מאוכלין ה\"ו]. ומ\"ש דג שיבש בו כסלע מבהמה שחוטה המפרכסת. ויירי שניהן למיתה הן עומדין. ומ\"ש זה מזה. ואת\"ל לחלק דדוקא בהמה שנשחטה. שבידים הפסיק חיותה כששחטה. עי\"ז האדם עצמו במעשה ידיו אחשבה לעשות אוכל. משא\"כ צידת הדג. אע\"ג דצדו בידים הרי ע\"י צידתו לא הפסיק חיותו עדיין. ורק כשיבש בו כסלע. אז מעצמו נפסק חיותו. אם כן לא שווייה אוכל בידים. והוא דמי טפי לבהמה חולה גוססת. שכל עוד שיזוז בה אבר אין מקבלת טומאת אוכלין [כחולין דף ע\"ה א']. ע\"כ דכששחט הבהמה עשה בה מעשה להפסיק חיותה. משא\"כ בבהמה גוססת שמתה והולכת מאליה. א\"כ ה\"נ דג שיבש בו כסלע הוא ימות מאליו. עכ\"פ קשה לי אי ב\"ה מתו ממש בעו. א\"כ מה בעי הש\"ס [חולין ע\"ה א'] בתר הך סוגיא הנ\"ל. בנולדו בדג סימני טרפה. כגון ניטל הלב או ניקבו בני מעיו אם מקבל טומאה או לא. וסלקי בתיקו. וכן פסק הרמב\"ם [בפ\"ב מאוכלין] דספיקא הוה. וקשה וכי גרע טרפה דמדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. ואוכל והולך. ואפשר נמי דאי מבדרי ליה סמא אפשר שיחיה [כחולין נ\"ד א']. ואפילו הכי מספקא לן גביה דילמא דינו כמת ומקבל טומאה. וכי עדיף מיניה דג שיבש בין סנפיריו ששוכב הוזה מתנוונה והולך וכרגע ימות. ואפ\"ה פשיט לן דדינו כחי ואין מקבל טומאה עד שימות ממש. אולם ל\"מ מרבותינו נותני לחמי ומימי ז\"ל הייתי אומר דמשימותו דקאמרו ב\"ה. אין ר\"ל שימותו לגמרי. דאם כן אדקאמרי ב\"ש משיצודו דהיינו להקדים זמן קבלת טומאה שלהן. א\"כ ב\"ה שמאחרין זמן קבלת טומאה שלהן. הול\"ל עד שימותו. וכדדייקינן בש\"ס [ב\"מ דף פ\"ח ב'] אי הכי משיפקסו. עד שיפקסו מיבעי ליה. והיינו משום דכל הברת מש שקודם הפעל הוא להקדים הדבר. וכל הברת עד. הוא לאחר הדבר [ועיין לעיל בפרקין סי' ל\"ב]. אלא ע\"כ הא דקאמרו ב\"ה משימותו. ע\"כ כוונתם משיתחילו למות. דהיינו משיבש בו כסלע בין סנפיריו. והיינו כסוגיא דשבת הנ\"ל. ואהא פליג ר\"ע וקאמר משעה שאין יכול לחיות. ואהא מקשי הש\"ס שפיר מאי בינייהו. והיינו בין ב\"ה לר\"ע. דכיון דב\"ה ס\"ל משיבש בין סנפיריו. והרי אז אין יכול לחיות. והרי הם הם נמי דברי ר\"ע. ומשני דג מקרטע איכא בינייהו. דהיינו שמדלג הנה והנה. דלב\"ה אע\"ג שמדלג. כיון שיבש כסלע וכבר נראו בו סימני מיתה. חשוב כמת. ולר\"ע דקאמר משעה שאינו יכול לחיות. ר\"ל שאינו יכול להראות סימני חיות לדלג הנה והנה. אז דוקא חשוב כמת אף שחי עדיין (חשוב כמת). אבל מקודם אף שיבש בו כסלע כחי חשוב. דכיון שמדלג כחי לא גרע מטרפה שג\"כ ודאי ימות. ואפילו הכי לדידיה חשוב כחי. וא\"כ קיי\"ל שפיר כב\"ה דסגי ביבש בו כסלע. ואהא תו מסופק הש\"ס בנולדו בו סימני טרפה מה. דדילמא דוקא ביבש בו כסלע. שברגע ימות. משא\"כ טרפה שאפשר לו לחיות עדיין עד קרוב לי\"ב חודש. דילמא זה עדיין לא מקרי אוכל לקבל טומאה. נמצא הכל עולה על נכון בלי שום גמגום. ואפשר שגם רש\"י סבירא לי' כפירושנו זה. דז\"ל רש\"י שם בד\"ה מקרטע. מפרפר. וכגון שיבש בו כסלע דתו אינו חי. עכ\"ל. אם כן לשיטת רש\"י. דביבש בו כסלע מיירי. אם כן אי נימא דלרש\"י מה דקאמרו ב\"ה משימותו היינו שימותו לגמרי. א\"כ ל\"ל להש\"ס לאוקמי כלל במקרטע. דהיינו שמפרפר. והול\"ל איכא בינייהו שיבש בו כסלע. דלב\"ה הרי עדיין לא מת. ולר\"ע כיון שאין יכול לחיות כבר הוא כמת. ומה לי אם מפרפר או אינו מפרפר. ומפרפר דנקט הש\"ס בכדי לגמרי נקטיה. אע\"כ דגם רש\"י ס\"ל דלב\"ה משיבשו בו כסלע חשוב כמת אפילו מקרטע. ולר\"ע מדמקרטע זהו חיותו. ולפ\"ז מקרטע דנקט הש\"ס. לר\"ע איצטריך לפרש דבריו דהיינו מה שאמר ר\"ע שיכול לחיות. ומ\"ש רש\"י מקרטע היינו מפרפר. זהו לפרש דברי ר\"ע. ומ\"ש רש\"י אח\"כ וכגון שיבש בו כסלע. זהו אליבייהו דכולהו. דבהא פליגי. דלב\"ה בהא סגי. ולר\"ע צריך נמי שלא יפרפר. ואפשר עוד דגם הרמב\"ם בפ\"ב דאוכלין הכי ס\"ל ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחור</b><br> ענף עץ תאנה שמחוברין בה תאנים שנתבשלו. אבל לא נתיבשו עדיין. דביבשו גם במחוברין מקבלין טומאה [כחולין קכ\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>של תאנה שנפשח</b><br> שנתלש קצת מגזע האילן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה בקליפה</b><br> שעדיין מחובר בהגזע על ידי קליפת האילן לבד. והא דנקט תאנה. ה\"ה שאר אילן [וכדמוכח מחולין קכ\"ז ב']. דגם בשאר אילנות דוקא בנפשח לגמרי מחשב כתלוש רק אורחא דמלתא נקט תאנה דמדקליפתו עב ורך אף שנפשח הענף ישאר תלוי בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר</b><br> ר\"ל התאנים שבענף אין מקבלין טומאה דמדמעורין בקליפה דינן כמחובר. וכל מחובר אין מקבל טומאה [כספ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אם יכול לחיות</b><br> דהיינו אם ידביק הענף שוב למקומו באילן. ישוב הענף שוב לגדל פירות אז מחשב כמחובר דאל\"כ כתלוש דמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעורה אפילו בשרש קטן</b><br> מדיכול לחיות על ידי זה. [ונ\"ל דלא דוקא כקנה של תבואה שחיותה מועט. אלא אפילו אילן גדול שצריך חיות רב. נמי סגי בשנשאר מחובר רק בשורש דק. וכדמוכח ממסכת ערלה [פ\"א מ\"ד] באילן שנעקר. ונשאר מחובר בשורש דק. כמחט של מתוח האורגים פטור מערלה. רק נקט הכא תבואה. מדמצוי טפי שתעקר. א\"נ דלרבותא נקט תבואה. כיון דע\"כ בתבואה שנגמרה כבר מיירי. דאל\"כ האיך יקבל טומאה. אם כן כיון שנגמרה וכבר נעקר רובה סד\"א דוודאי לתלישה ולקצירה קאי. וכתלוש כבר דמי. קמ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב</b><br> בציר\"י. והשתא מפרש דהא דאמרינן לעיל במשנה ג' דחלב א\"צ הכשר. היינו רק חלב טהורה שחוטה בשווקים. דשם א\"צ מחשבה. לפיכך אהני ליה הכשר דשחיטה. או חלב טמאה אפילו בכפרים דלא אכלי ליה וצריך מחשבה. עכ\"פ מדסופו לטמא טומאה חמורה א\"צ הכשר. אבל חלב טהורה נבלה. אין סופו לטמא טומאה חמורה. לפיכך צריך הכשר בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה טהורה</b><br> אפילו נתנבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מיטמא טומאת נבלות</b><br> וטהור לגמרי. אבל חיה שנתנבלה חלבה טמא כבשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הוא צריך הכשר</b><br> ממים ואח\"כ כשיגע בו טומאה נטמא [והא דלא נקט נמי חלב טהורה שחוטה בכפרים דלא אכלי ליה. ולפיכך צריך מחשבה. ומשום הכי לא אהני ליה הכשר דשחיטה. מדהו\"ל ההכשר קודם המחשבה אלא צריך השתא הכשר מים ושרץ. י\"ל דלא נקט אלא דבר הצריך הכשר בכל מקום. אבל חלב טהורה שחוטה. דרק בכפרים צריך הכשר לא איירי בה. אי נמי חלב בכפרים לא צריך למתני דצריך הכשר מדכבר תני לה לעיל במשנה ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמא טומאת נבלה</b><br> דכשיש כזית ממנה. מטמאה לאדם וכלים כבשרה ממש."
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך אינו צריך הכשר</b><br> דאפילו לא הוכשר במים ולא נגע בשרץ מטמא לאוכלין. [ואין להקשות פשיטא דנבלה לא עדיף משאר אב הטומאה. דמטמאו לכל דבר בלי הכשר מים. י\"ל דמיירי שאין ממנה רק פחות מכזית. שאין בה טומאת נבלה וצרפו לשאר אוכלין שכבר נתטמאו ממקום אחר. וכשהוא יחד כביצה אע\"ג שהפחות מכזית לא הוכשר. מצטרף לו ומטמא לאוכלין. מיהו הך פחות מכזית נבלה. להר\"ב צריך עכ\"פ מחשבה בכפרים קודם הכשר. ולתוס' גם בשווקים צריך מחשבה קודם ההכשר. דלא עדיף מבשר של נבלה טמאה דצריך מחשבה [ועיין מ\"ש בס\"ד לעיל בזה הכלל סי' ו']. ואין להקשות מה קמ\"ל דמצטרף אותו חצי כזית. פשיטא. דהרי נבלה חמורה מטומאת אוכלין בג' דברים. דנבלה מטמאה בכזית. ומטמאה אדם וכלים. וא\"צ הכשר. משא\"כ טומאת אוכלין. צריך שיהיה בו כביצה. ומטמא רק אוכלין ומשקין. וצריך הכשר. אם כן טומאת נבלה חמורה מטומאת אוכלין והרי כל חמור מצטרף להקל. ולא איפכא [כמעילה פ\"ד מ\"ד]. י\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דאותו כזית לא הוכשר. והרי בו אין טומאת נבלות ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים טמאים</b><br> מתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין מחשבה בכפרים</b><br> וצ\"ל דבימי חכמי המשנה. היו הנך מינין מאוסין גם לכנענים מלאכלן. ולפיכך היו צריכין מחשבה. ורק בשווקים שיש רבוי עם. אוכלין גם המאוסין. כמ\"ש שם בשר נבלת עוף טהור וכלעיל. [אמנם להרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין] גרסינן במשנה א\"צ מחשבה. וכן מסתבר דהרי נראה שיאכלום למעדנים. וגם למה ימאסו בהן מדאין בהן סימני טהרה. ולרבינו כ\"מ שם היה להרמב\"ם הגירסא במשנתנו דגים וחגבים קטנים צריכין מחשבה בכשרים. גם זאת הגירסא מסתברת טפי משנגרס טמאין. ולא ידענא מה הכריח לרבינו לומר. כן. דכיון דע\"כ צ\"ל שהיה להרמב\"ם גירסא אחרת במשנתנו הלא מסתבר יותר לומר שהיה להרמב\"ם הגירסא במשנה זו כמו בתוספחא [פ\"ג] שדגים וחגבים א\"צ הכשר. מדנימא שגירסת הרמב\"ם בהמשנה היה קטנים במקום טמאין. ותו דא\"כ עכ\"פ היה לו להרמב\"ם להביא הדין של דגים וחגבים טמאין. וצ\"ע]. מיהו הכשר צריכין בכל מקום [כך כתב הר\"ש והרא\"ש והר\"ב. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ג מאוכלין ה\"ג]. ונ\"ל דמיירי בלא ניער עליהן הרשת דאי בסתמא מחזקינן שודאי ניער עליהן הרשת. וכבר הוכשרו [וכמכשירין פ\"ו מ\"ג ורמב\"ם פט\"ז מאוכלין ה\"ג]. ונ\"ל עוד דמה\"ט לא כלל להו תנא בהדי הנך דמשנה ב'. דהרי כולהו צריכי מחשבה והכשר ואפילו נימא כגרסת הרמב\"ם דדגים וחגבים טמאין א\"צ מחשבה וצריכין הכשר. וכמש\"ל. אפילו הכי קשה דהו\"ל להתנא למכללינהו בהדי הנך דמשנה א'. אע\"כ דדגים וחגבים לא פסיקו ליה הכשירן כשאר הצריכין הכשר. מדתלייה בהו באם ניער הרשת או לא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כורת דבורים</b><br> במחובר לקרקע בטיט. כ\"ע לא פליגי דדינו כמחובר. ובמונח ע\"ג יתדות. כ\"ע לא פליגי דדינו כתלוש. כי פליגי במונח ע\"ג קרקע. ואינו מחובר בה בטיט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א הרי היא כקרקע</b><br> לכל מילי. לקנותה בכסף ושטר וחזקה. ולקנות אגבה מטלטלין. והמוכר כל קרקעותיו או הקדישן או נתנן. גם זו בכלל. והוא הדין לענין שאר מילי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכותבין עליה פרוזבול</b><br> דפרוזבול אינו נכתב רק כשיש קרקע ללוה [כשביעית פ\"י מ\"ו]. דכשאין לו קרקע. לא תקנו שיועיל פרוזבול. דכל ענין פרוזבול תקנתא דרבנן הוא. שלא ימנעו מלהלוות זה לזה. מחשש שיפסיד חובו [כגיטין ל\"ז א']. והרי אינו מצוי שילוה לאדם שאין לו קרקע. מדאינו בטוח חובו. ולהכי מדאינו מצוי שאעפ\"כ ילוה לו. מילתא דלא שכיחא לא עבדו רבנן תקנתא. כך פירש רשב\"ם בשם זקנו רש\"י ז\"ל [ב\"ב ס\"ו א']. וכך כתב גם הרא\"ש כאן. אמנם הרשב\"ם [שם] פי' מדעת עצמו. דמשום הכי אין פרוזבול נכתב רק ע\"ג קרקע. משום דכל היתר פרוזבול הוא. מדכתב המלוה לב\"ד מוסרני לכם חובי. הו\"ל כגבוי. ולא קרינן ביה לא יגוש. א\"כ ה\"מ כשיש להלוה קרקע שלא יכול להבריחו הוה ליה שפיר כאילו כבר גבוהו ב\"ד. משא\"כ במטלטלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה מקבלת טומא' במקומה</b><br> ר\"ל דוקא בעומדת במקומה שיחד לה שתעמוד שם בקביעות אינה מקבלת טומאה. בין היא בין הדבש שבתוכה. הא כשאינה עומדת במקומה המיוחד לה. גזרו בה רבנן טומאה. מדדמי לשאר כלי בית המטלטלין. ויקילו גם בהן. הא באינך מילי דנקט תנא אפילו בשאר דוכתי דינה כקרקע. מדליכא למגזר בה מידי [כך נ\"ל דעת התוספות [ב\"ב ס\"ו א']. אבל לרשב\"ם שם. גם לשאר מילי דינה כמטולטל כשאינה עומדת במקום המיוחד לה. ורק בטומאה נקט מקומה. משום הדבש. דסד\"א דגם כשטלטל הכוורת עם הדבש שבתוכו. או כשהוציא הדבש מהכוורת לא יקבל הדבש טומאת אוכלין וכמ\"ד דצריך מחשבה לאכלו קודם שיקבל טומאה [כב\"ב דף פ' ע\"ב]. קמ\"ל במקומה דהא שלא במקומה גם הדבש מקבל טומאה אף שלא חישב עליו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרודה ממנה בשבת</b><br> אם תלש חלת דבש מתוכה בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב חטאת</b><br> דכמחובר בקרקע דמי. ונ\"ל דמה\"ט כ\"ש כשהעתיק כל הכוורת ממקומה דחייב חטאת לר\"א. אלא נקט רודה לרבותא. דסד\"א דוקא בעוקר הכוורת דקביע. אבל הדבש סד\"א מדתרתי לריעותא שאינו דבוק בקרקע. וגם לא קביע שהרי לבסוף יטלנו משם. לא חשוב כמחובר קמ\"ל. [ונ\"ל דלהכי איצטריך לכולהו. ולא הסתפק במאי דקאמר הרי היא כקרקע. מדסד\"א דדוקא לענין דין עצמה שתהא נקנית בכסף שטר וחזקה דינה כקרקע. אבל לענין מילי אחרינהו לכתוב עליה פרוזבול. לא. ואי אשמעינן הנהו תרתי. סד\"א דה\"מ ממונא. די\"ל דאף דמדאורייתא אין דינה כקרקע. עכ\"פ הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב']. אבל בטומאה דהוא איסורא. מממונא לא ילפינו [ברכות י\"ט ב']. ואי אשמעינן טומאה. הוה אמינא דוקא בטומאה תקנו שיהיה דינה כקרקע ואין מקבלת טומאה. דאפושי טומאה לא מפשינן. אבל לענין חיוב חטאת בשבת. שנקל להביא חולין בעזרה לא. קמ\"ל דלר\"א לכולהו מילי דינה כקרקע מדאורייתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקבלת טומאה במקומה</b><br> אפילו במקומה. מיהו מדדין הדבש שם כמאכל [וכמשנה דלקמן]. נראה לי דצריך הכשר מים מקודם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרודה ממנה</b><br> ונ\"ל דה\"ה בעוקר כל הכוורת לרבנן פטור. רק איידי דר\"א נקט רודה לרבותא. וכלעיל סי' ס'. נקטו אינהו נמי רודה. וס\"ל לרבנן דלכל מילי דינה כתלוש. וגם הדבש שבתוכה מקבל טומאה. ולא בעי מחשבה. וקיימא לן כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלות דבש</b><br> סתמיה לאכילה קאי ודינו כאוכל כל עוד שהוא בכוורת וכרבנן לעיל במשנה י' [רמב\"ם פ\"א מאוכלין הי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי מיטמאות משום משקה</b><br> להיות תחלה אפילו כשנגע בולד הטומאה. ושיהא נטמא ומטמא בכ\"ש. ושהשותה ממנו רביעית טמא. נטמא גופו. משא\"כ אוכל. בשנגע בולד נעשה ולד ולד. ונטמא בכ\"ש. אבל אינו מטמא אחרים עד שיהא בהמטמא כביצה קלופה. והאוכל אוכלין טמאין אין גופו נטמא. עד שיאכל חצי פרס. שהוא כביצה ומחצה להרמב\"ם. וכב' ביצים לרש\"י [כהרמב\"ם פרק ד' מאוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א משיחרחר</b><br> ר\"ל משיחרחר ריב עם הדבורים לגרשן מהכוורת. דהיינו משיעשן תחת הכוורת להבריחן [כך פירשו קצת מרבותינו. ותמהני מה הוכחה בזה שיהיה לשתייה. דילמא לאכלו. דהרי דבש ככוורתו אוכל הוא [כב\"ב דף פ' ע\"ב]. וי\"מ דחרחור לשון חימום הוא [כטבו\"י פ\"א מ\"ג]. ור\"ל משיחמם החלות להוציא הדבש. אף שמעורב עדיין עם השעוה. וי\"ג משיהרהר. דהיינו משיחשוב לסחוט הדבש מהחלות. ופשיטא דמחשבה הנאמר ככל מקום היינו עם דיבור [ועמ\"ש ספכ\"ה דכלים ובשאר דוכתי. וגם על זה תמהני דמ\"ש מזיתים וענבים דצריך שיצא מהן משקה ממש [ועיין רפ\"ק דטהרות. ופ\"י שם מ\"ד וה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ה אומרים משירסק</b><br> דהיינו משיכתת החלות אז הדבש שבהן דינו כמשקה. מיהו כל זה בשעדיין הדבש מעורב עם השעוה. אבל דבש הזב מכוורתו. אף שלא ריסק החלות דינו כמשקה. רק בחישב עליו לאכלו [דהיינו שלא באופן שתייה בכוס]. אז דינו כמאכל [תוספתא דמכילתין ורמב\"ם פ\"א מאוכלין הי\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' יהושע בן לוי</b><br> לאחר שהשלים התנא לפרש במשנה כל דיני התורה הקדושה. חתם בפתוחי חותם קודש לד' להודיע איזה שכר צפון ליראי ד' וחושבי שמו. והודיע שיהי' עונג העולם הבא השמור להם כפול ש\"י פעמים ככל תענוגי עולם הזה אשר הוצרכו לעזבן מפני עסקן בתורה. וכדקאמרינן [ברכות דף ס\"ג ב'] ומיץ חלב יוציא חמאה. במי אתה מוצא חמאה של תורה. במי שמקיא עליה חלב שינק משדי אמו. וכן רבא הוה מעיין בשמעתתא. ואותיב ודחק כרעיה אאצבעיה עד דנפק מיניה דמא [כתובות קי\"ב א']. אולם אמר לכל צדיק וצדיק. היינו אפילו לצדיק שאינו גמור. אפילו הכי בשיעסוק בסדרי משנה וחוזר חלילה. בכלל יראי ד' הוא. הנה שכרו אתו בעה\"ב. ופעולתו לפניו גם בעולם הזה. שגם עולמו יראה בחייו. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. מנין ש\"י הוא החצי מכל מנין המצות שצונו ה'. דהן תרי\"ג מצות המפורשות בתורה [כמכות דף ז' ב']. ועוד ז' מצות דרבנן [וסימנך בענן החם והם (א) ברכת הנהנין לפניהן ולאחריהן [חוץ מברכת המזון שהוא דאורייתא]. (ב) עירוב [והוא כולל ג' מיני עירוב. וסי' תחת. \"תחומין. \"חצרות. \"תבשילין. (ג) נט\"י. (ד) נר שבת ויום טוב. (ה) הלל. (ו) חנוכה. (ז) מגילה. [כך נראה לפענ\"ד למנותן. אבל יו\"ט שני אינו עולה למנין. דעיקר תקנתו רק משום ספק היה. והוה ליה ככל ספיקא דאורייתא דמחמרינן בה בכל דוכתא. וכ\"כ אין למנות בדיקת חמץ. דהוא רק מחשש שיבוא לכלל איסור דאורייתא [ועיין ברש\"י ותוס' ריש פסחים]. וקידוש היום על היין [כנזיר ד\"ד א'] עיקר הקידוש דאורייתא [כפסחים ק\"ו א'] רק חכמים תקנו שיעשה המצוה באופן נאות. וכן בכל המצות. והבדלה. י\"א שהוא דאורייתא [רמב\"ם פכ\"ט משבת]. ואפילו למ\"ד דרבנן. הוא ג\"כ רק לכבוד השבת שהוא דאורייתא. ונטילת לולב בגבולין שבעה. הוא רק זכר למקדש שהיה דאורייתא. אי נמי דילפינן כן מדכתיב ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה [סוכה מ\"א א']. והו\"ל דברי קבלה דכדאורייתא דמי [רבינו ב\"י א\"ח סי' תקנ\"ד]. וא\"כ אין למנותו בכלל ז' מצות דרבנן. ומהאי טעמא נמי אין למנות בכלל מצות דרבנן צום הרביעי. וחמישי. ושביעי. ועשירי שכבר נזכרו בקבלה [כר\"ה י\"ח ב']. וכ\"כ אין לנו למנות בכלל דרבנן כל הגדרים שרבו כמו רבו. ורק אלו הז' מצות שמנינו כל עיקרן דרבנן]. נמצא שכל המצות דאורייתא ודרבנן הם יחד תר\"ך. והם כתר תורה. אמנם מדכתיב מי הקדמני ואשלם. דהקב\"ה מסייענו לקיים מצותיו. לכן אין ראוי לאדם לקבל רק חצי השכר. דהיינו כמנין ש\"י. עד כאן תוכן דברי קדשו של עטרת ראשי זצוק\"ל בהוספה מועטת:"
+            ],
+            [
+                "<b>עתיד הקדוש ב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות</b><br> ומדלא מפרש בקרא איזה יש ינחילם. להכי מפרש התנא דהכי קאמר קרא. הי\"ש עצמו תהיה להם לנחלה. דהיינו ש\"י עולמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא</b><br> נ\"ל דלהכי מייתי נמי סיפא דקרא. שלא יאמר אדם. הרי אין התורה נקנית. אלא א\"כ ממית עצמו עליה יום ולילה [כברכות ס\"ג ב']. ורק במי שמשים את עצמו אכזרי כעורב לצרכי בניו ובני ביתו כהאי דהוה אמר לאתתיה ששאלה ממנו פרנסת ילדיו כשהלך לבית המדרש. והשיב לה. איכא קרמי באגמא [כעירובין דף כ\"ב ע\"א]. ואם יהיה כל עסק ישראל בתורה. מלאכתן אימתי נעשית. ואת\"ל אין הכי נמי. לא ישגיחו על אלה. הרי דאגות אלה יטרדוהו בשעה שעוסק בתורה. והקול קול יעקב אם אין קמח אין תורה. וגם בקיום מצות התורה ישביתוהו אלה. דג' דברים מעבירין לאדם על דעתו ודעת קונו [כעירובין דף מ' ע\"ב] להכי על זה משיב התנא. הרי הכתוב כבר תירץ קושייתך. דה\"ק קרא. להנחיל אוהבי יש. ר\"ל אם תהיה עסקך בתורה לשמה. להיות בכלל אוהבי ד'. אז הקב\"ה יתן לך הש\"י עולמות שבעה\"ב שתבוא לך כנחלה הבאה לאדם ממקום אחר. וכקרן קיימת לעולם הבא. ששם תהיה הנשמה כבת יורשת למעשה הגוף בעמלו בתורה. אבל יבטיח לך האב הנאמן שגם אוצרותיהם שלהם. של אוהבי. שנתרוקנו ע\"י עסק בתורתי. גם הם אמלא אני [כברכות ל\"ה ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר רבי שמעון בן חלפתא</b><br> מייתי הך מימרא הכא בתר הך דלעיל. דמדאמרינן לעיל דהעוסק בתורה אוכל פירותיה בעולם הזה דיופרי. והקרן קיימת לעולם הבא עד אין סוף. לא תקשה הרי הרבה עשו כן ולא הועילו. וכקושיית הש\"ס [בברכות שם] להכי מסיים נמי במאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואם כן זה שלא מצא בכל עמלו בתורה. ברכה בביתו היינו מדלא היה לו כלי השלום בביתו. ולהחזיק לו בה ברכת ד' היא תעשיר. מדלא דקדק בחיוביו לאדם. והיה לו קטטה עם חבירו ובני ביתו. מדלא מילא חיוביו להם כראוי. והרי השלום והברכה הא בהא תליא. וכדאמרינן [ב\"מ דף נ\"ט ע\"א] כד שלימה שערי מכדא. רמי ואזיל תיגרא בביתו. ואם כן כל אחד סימן לחבירו. אבל כשישראל שרויים בשלום יחד ובאחדות. הרי אז אף כשאין עושין רצונו של מקום ח\"ו. גדול כח השלום להריק עליהם ברכות וטובות במדה טפופה. ואפילו כשעובדין ע\"ז. וכמ\"ש בב\"ר [פל\"ב] על הפסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. דר\"ל גם אם אפרים מחובר ואדוק עם עצבים. יענה ויאמר האב הרחמן למה\"ד הנח לו. ואעלים עיני מחטאיו מלהענישו אבל חלק לבם. אם לבם חלק זה מזה. שמחסרים חיוב שחייבין זה לזה. אז עתה יאשמו. וכן אמרינן נמי בירושלמי [פאה ד\"ל ע\"א] אחאב לא הניח הר וגבעה בארץ ישראל שלא העמיד עליו ע\"ז. ואעפ\"כ היו יוצאין למלחמה ונוצחין. והוא בעבור שהיה שלום ביניהן. שהרי עובדיה טמן כמה מאות נביאים. ואפילו הכי כשעמד אליהו בהר הכרמל והכריז בקול גדול לפני המלך. אני נותרתי נביא לד'. לא היה אחד מהקהל הגדול שהלשינו לומר שקר אתה אומר. ואם כן אם כך לעוברי רצונו. לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. דכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר. כשישראל בנים למקום עושין רצון אביהם שבשמים וצביונו. כ\"ש שיהיה גם תיווך השלום שביניהם סיבה להחזיק ולתמוך כותל הגוהה בבנין העה\"ז. הנוטה ליפול. יחזקהו ד' ביד עוזו במסמרים בל ימוט. ואורות ההצלחות והברכות יבקיעו לו בכל דרכיו מחלונות הרקיע סביב לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' עוז לעמו יתן</b><br> ר\"ל ד' עוז לעמו יתן. דהיינו שיתן להם שכר עולם הבא שהוא עוז והדר. נצחי ובלתי משתנה. זה יתן הקב\"ה במתנה לעתיד. אמנם ד' יברך גם כן את עמו. את הטפל לעמו. דהיינו צרכי עולם הזה. שנחשבו לעמו כטפל. דהיינו בני חיי מזוני. היא ברכה המשולשת. גם לה יזכו בשלום. ר\"ל על ידי השלום והאחוה והאהבה כשיהיה ביניהן. והתחילה המשנה שהיא פי' כל התורה. במ' מאימתי. וסיים במ' שלום. וגם ר\"ת שלכל הששה סדרים שהוא זמן נקט גם כן הוא במספר קטן מ'. נגד ג' פעמים מ' יום שהיה משה רבינו ע\"ה בהר. שניתנה לו אז כל התורה כולה. ומסיים תנא בשלום ומתחיל שוב מאימתי קורין. דהיינו עסק התורה. כמ\"ש בס\"ד בפירושינו ריש ברכות. וגם בפרשה ראשונה של קריאת שמע איכא תרתי. שלום ואחדות. כדמשתמע נמי לישנא דפסוק ראשון שמע ישראל. דהיינו שמדבר אל כל ישראל בלשון יחיד. דהתיך בדיבורו כל האומה הקדושה. כאילו היא כולה גוף אחד. להתדמות לאביהם שבשמים. שכשם שהוא יחיד בעולמו. כך יהיו גם הם אחד בארץ. ואח\"כ קאמר ודברת בם. היינו התורה. ומבטיח על זה בפרשה השנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' לומר לך שאלו השנים דהיינו התורה והשלום. שני שדים המה לנו. ביניהן נלין על ברכי התורה ומשניהן נינק זבת חלב ודבש גם בעולם הזה כמובטח לנו בקריאת שמע. ולא יעשה ח\"ו תורתו פלסתר. ועתה אחינו. לא ברכב ולא בסוסים. נחנו נעבור חלוצים לפני ד' במלחמה על שדי תרומות תורתנו הקדושה. ובמלחמת תנופה אנחנו נלחמים עם תאוות הארציות המאוששות. ואז חצנו שנונים באשפתנו גם במלחמת צרכנו. כי לד' המלחמה. וד' אתנו. ובשם אלקינו נדגול. על כן לא נירא בהמיר ארץ. כי הנה האדון ד' אדון כל הארץ בראשינו. ואנחנו חלוצי צבא הכרתי והפלתי אחוזי חרב העומדים בבית ד' בלילות עמל מינו לנו על שדה המערכה בחלקת שדה תורתנו הקדושה. ד' אבינו והיא אמנו. היא היתה ותהי לנו לעד אם כל חי. להניק בניה יותר ממה שהעגל רוצה לינק בצרכנו בעולם הזה. ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לים החיים. שם קרננו תרום בכבוד. ולד' אנו מצפים כי לא עזבנו ולא יעזבנו. יתן פרס לחילו מבית המלך. כמלך המחלק אכסניא לעבדיו. כן משולחן גבוה קזכינן. ואכלו לחם חוקם. כי עצום עושה דברו. והקב\"ה ברוב רחמיו וחסדיו. יפרוס עלינו סוכת שלומו. ויזכנו אותנו ואת זרענו וזרע זרענו לעבדו שכם אחד מתוך הרחבה. כה יחל ישראל [לפ\"ק] אל ד'. ואני תפלתי לך ד' עת רצון. ברוך אתה ד' פוקח עורים. למדני חוקיך. שאותך לבדך ביראה נעבוד. ברוך אל ההודאות ורוב ההודאות. ברוך ד' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם אמן ואמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1662aa7ff17638d25b0accfdc54d096465050feb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,2340 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Parah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עגלה</b><br> עגלה ערופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שנתה</b><br> ר\"ל צריך שתהי' בתוך שנתה הראשונה. ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרה בת שתים</b><br> ר\"ל פרה אדומה צריך שתהיה לא פחות מתוך שנה שנייה. אבל גם לא יותר לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עגלה בת שתים</b><br> וכ\"ש בפחות. דאע\"ג דכל מקום שנאמר בתורה עגל היינו תוך שנה [כר\"ה ד\"י ע\"א]. שאני עגלה ערופה. דכתיב בה עגלת בקר. דמשמע אפילו היא כבר בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בת ארבע</b><br> ר\"ל לא פחות מתחלת כניסתה לשנת ג'. ולא יתיר' על תשלום שנת ד' שלה. ואפילו רק יום א'. דאע\"ג דבכל הקרבנות אפילו ביתר רק שעה א' משיעור שלה פסול [כזבחים כה\"ב] והרי גם פרה חטאת קריי' רחמנא [כחולין י\"א א']. אפילו הכי יש חילוק בזה. מדאינה קרבן מזבח ממש [כמ\"ל רפ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> נ\"ל דהך בבא. ד\"ה היא. ולכל מר כדאית לי'. אם היא יתיר' טפי משיעור הקצוב בה כשרה. דדוקא ברותת מחמת זקנה. דפסול בכל קרבן מדאורייתא [כבכורות פ\"ו מי\"ב]. פסול גם בפרה. אבל זקנה מחמת זמן דפסול רק מדרבנן [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. אינו פסול בפרה. מדעכ\"פ אינה קרבן ממש. ל\"ג בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין ממתינין לה</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל דמחשש שתשחיר לא יקחוה רכה וימתינו מלשחטה עד שתהיה יתירה משיעור הקצוב לה. שמא תשחיר ביני ביני. ויהיה הפסד רב להקדש. וגם א\"א לומר דה\"ק כשיזדמן להן לקנות פרה. יקנוה מיד כשהיא עדיין רכה. ולא ימתינו מלקנותה עד אחר עבור שנת קצבתה. אלא יקנוה מיד וישחטוה. דשמא תשחיר ביני ביני ולא יהי' להם פרה אדומה אחרת מצוייה. ליתא. דהרי לפי מ\"ש לעיל בבא זו ד\"ה היא. ופלוגתתם לעיל רק לכתחלה. וא\"כ לא מסתבר שיהי' פלוגתתם לעיל עד כמה נחוש להפסד ממון. אי לחשש פסול הפרה בהשחרה או בעול. אלא ה\"פ דמשום דכל פרה אדומה. כשקנוה ודאי בדקוה אז יפה שלא יהי' בה ב' שערות שחורות. א\"כ ה\"ק תנא. דלהכי לא קנו זקנה. דאז היו הב\"ד צריכין למהר לשחטה מחשש שמא תשחיר ביני ביני. דהיינו בין בדיקתה לשחיטתה. אבל כשקנו רכה בשנים. אין כאן חשש זה. וא\"כ פלוגתתם דלעיל. היינו כמה שני קצבתה שלא יהיו צריכין לבדקה שוב אחר שבדקוה כבר בתחלה. מדאין מחזיקין איסור לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא תשחיר שלא תפסל</b><br> לרב\"א גרסינן בוי\"ו ושלא תפסול. ור\"ל שכשירבו שנותיה יש לחוש טפי שמא ברוב ימי' תפסל בעול או במום:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהושע לא שמעתי אלא שלשית</b><br> ר\"ל שמעתי דדוקא פרה שלשית כשרה. ולא בת ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מה הלשון שלשית</b><br> ולמה לא אמרת שלישית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרות במנין</b><br> דהיינו שלישית לבטן שהוא היותר מובחר מדכבר נתחזקה הבהמה ולא יהי' לה צער עיבור ולידה ועי\"ז יהיה גם עוברה שמן וחזק [כעגלה שלישי ישעיה ט\"ו פ\"ה ורש\"י שם]. דסד\"א מדקריי' רחמנא חטאת. והרי בכל קרבן בעינן מבחר נדריך. ה\"נ בזו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים</b><br> ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו אמרו כרם רבעי</b><br> ולמה לא אמרת רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרים במנין</b><br> דסד\"א דה\"ק קרא דמי שיש לו ד' כרמים. יהי' כרם הרביעי קודש הלולים לד'. ואע\"ג דבפירוש אמר קרא ובשנה הרביעית יהיה וגו'. סד\"א דה\"ק קרא. שלש שנים יהי' לכם ערלים. ובשנה. דהיינו שנה הד' שאח\"כ. אז הרביעי. דהיינו הכרם הרביעי שיהי' לו. יהיה קודש הלולים לד'. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרס</b><br> מלת פרס פירושו חצי. דהיינו חצי ככר לחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מג' לקב</b><br> ר\"ל החצי מככר העשוי' משלש קב. והרי קב הוא כשיעור כ\"ד ביצים. נמצא שהככר הוא כח' ביצים. וחצי' היינו כשיעור ד' ביצים [כך פסק רש\"י. אמנם להרמב\"ם שיעור פרס הוא כשיעור ג' ביצים. ועיין א\"ח שס\"ח ס\"ג]. ולאו דוקא שאוכל שם אלא אפילו רק שהה בבית המנוגע כשיעור זה. נטמאו גם הכלים המלובשים עליו. דאל\"כ נשארו טהורים. משא\"כ בהכניס הכלים בידיו. נטמאו כמותו מיד [כנגעים פי\"ג מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה</b><br> והוא הוא שיעור אחד עם שלישית הקב. דסאה הוא ו' קבין. נמצא דשלישית קב הוא חלק י\"ח מסאה. וא\"כ טפי הו\"ל למנקט חלק מהסאה שמורגל יותר בלשון התורה ולא מלת קב שנזכר רק פעם א' בתנ\"ך [מלכים ב' ו' פ' כ\"ה]. והרי כל היכא דאפשר ניחא להו לתנאים למנקט בלישנא דקרא [כתוס' ברכות נב\"ב]. והיינו רק כשאין כוונת המלה משונה מהכוונה שבלשון חכמים [כחולין קל\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו חלה</b><br> דמשמע שעשה עיסה מקב קמח. וחילק עיסה זו לג' ככרות ונמצא שהעיסה כולה לא נתמעטה מהחלה שצריך ליתן ממנה. דהרי רק ה' רביעיות קמח ועוד חייבת בחלה וזו רק ד' רביעיות היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיעטתו חלתו</b><br> שיהיה משמעותו שעשה עיסה מסאה. וחלקו לי\"ח חלקים. שיהיה כל חלק ככר. והרי עיסה כזו נתמעטה השיעור חלה שצריך ליתן מסאה קמח. ונמצא שעי\"ז נתגלגל חומרא. שכל שוהה בבית המנוגע כשיעור אכילה מועטת כזו יתטמאו ג\"כ בגדיו שלבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י הגלילי אומר פרים בני שתים</b><br> כל מקום שנזכר בתורה מלת פרים צריך שיהיו תוך שנה שנייה לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר שני</b><br> גבי טהרת לוים כתיב. והרי מלת שני מיותר. אלא ללמדנו בא שכל פר צריך שיהיה בן ב' שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אף בני שלש</b><br> דאהני מלת שני שלא יהיה פחות מתחלת שנת ב' ואהני מלת פר שלא יהי' יותר מג' שנים שלימות [ועיין רכ\"מ פ\"א ממעק\"ר] והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בני ארבע ובני חמש כשרים</b><br> לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין מביאים זקנים</b><br> דהרי כתיב ממבחר נדריך. ולרמב\"ם קיי\"ל דזקן יותר משיעור הקצוב לכל מין פסול מדרבנן אפילו בדיעבד. מיהו ברותת מחמת זקנה פסול מדאורייתא [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. ול\"מ היה נ\"ל דגם הכא מלת כשרים אכולהו ג' מ\"ד קאי. וד\"ה היא. והיינו משום דכל הג' מ\"ד לא הזכירו מלת כשרים בדבריהן. להכי מסיק בסוף דלריה\"ג בני ב' כשרים. ולרבנן אף בני ג' כשרים. ולר\"מ אף בני ד' וה' כשרים. ומיהו כולהו מודו שמצוה מן המובחר להביא תוך שנה ב' וכריה\"ג. ולהכי מסיק לבסוף דאע\"ג דכל מר נתן קצבה עד היכן כשרה. אפ\"ה אין ממתינין עד זמן הקצוב ההוא אלא מקריבין תוך שנה ב' מפני שאין זה דרך כבוד של מעלה [ובזה מתורץ קושית רכ\"מ לרמב\"ם שם דפסק פר בן שתים כריה\"ג נגד רבי'. דהרי לדברינו כולהו מודו בזה לריה\"ג]. מיהו בפרה לעיל. מדנעשית בחוץ. להכי לכ\"ע דלא שייך גבה טעם דמפני הכבוד. רק שמא תשחיר וכלעיל סוף משנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כבשים בני שנה</b><br> ר\"ל כל מקום שנזכר בתורה מלת כבשים. צריך שיהיו תוך שנה ראשונה ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואילים בני שתים</b><br> דהיינו תוך שנה ב' לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולם</b><br> בין אותן שדינן שיהיו בני שנה או בני שתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיום ליום</b><br> שצריך שיגיע שוב לתחלת אותו יום בחודש שנולד בו. ואפילו נתעברה השנה. ולא אמרינן שיהיה ר\"ה שלו תשרי כדחשבינן שנות העולם. ואפילו שעה א' יתירה על שיעור קצבתו פסול. ואפילו היתה השחיטה תוך שנתו ורק זריקת דמו תוך רגע אחר שנת לידתו. פסול [זבחים כה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלשה עשר חדש</b><br> ר\"ל כבש ששיעור קצבתו תוך שנה מלידתו. ואם עומד עתה תוך חודש י\"ג מלידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו כשר לא לאיל ולא לכבש</b><br> דאיל אינו כשר עד שיהיה בן י\"ב חודש ול\"א יום. דהיינו שביום ל\"א כשר. וכבש אינו כשר רק מיום ח' מלידתו עד סוף שנתו. אבל משעבר שעה א' על י\"ב חודש שלו פסול. דתו אינו כבש [ועיין רש\"י חולין כג\"א. ומ\"ש הרמב\"ם [פ\"א מקרבנות הי\"ד] וז\"ל אבל ביום ל' אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. לאו דוקא יום ל'. דהרי גם כל ימי החודש שקודם יום ל' נמי פסול לזה ולזה. אלא רק לרבותא דאיל נקט הכי דאפילו חסר רק יום א' אפ\"ה לא נקרא איל עדיין]. מיהו כל זה רק באיל. צריך לי' שלימות תוך שנת ב'. אבל בפר. יום א' טפי משנה כבר חשוב שנה מהלממ\"ס [ועיין תוס' ר\"ה ד\"י ע\"א ד\"ה בן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ט קורהו פלגס</b><br> נוטריקון פלג גס. ר\"ל חצי גסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי קורהו נוקד</b><br> נ\"ל דנקוד גרסי'. דנוקד היינו אדם הרועה בצאן [כמלכים ב' ג']. אבל נקוד היינו הצאן הנרעה. כלומר עדיין אינו ראוי להקרבה אלא ירעה עד כי יומו יבוא ונספה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא</b><br> הנה בלשון יון נקרא כך מטבע שנפסל ע\"י צורת המלך שעבר עד שיטבעו עליו צורת מלך החדש. והרי כספא כי כספא. ורק הצורה משונה. כך בהמה זו כשרה היא. רק שצורתה כל חודש י\"ג אינה כראוי. ונ\"ל דמפני שלא רצו לומר בו לשון כשר או פסול כנראה ונדחה שאינו חוזר ונראה. להכי כל א' כנה לו שם מיוחד באופן ששם כנוי שלו יעיד עליו שאינו כשר ולא פסול להקרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריבו מביא עליו נסכי איל</b><br> דהיינו ב' עשרונים סולת ושמן ויין. כל א' מהן ד' לוגין [כך כ' רש\"י חולין כג\"א. ולא ידענא למה השמיט הר\"ב הסולת והשמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עלה לו מזבחו</b><br> דאם נדר איל לבד או כבש לבד. או אפילו בנדר איזה מב' אלו שירצה יביא. והביא פלגס. לא יצא. משום דפלגס אינו וודאי איל או כבש. ואם כבר הביאו. יתנה שאם הפלגס שהביא הוא כמו כמין שנדר. יהיה הקרבן שיביא השתא נדבה. כדי שלא יביא השתא חולין בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן י\"ג חדש ויום אחד</b><br> ר\"ל כל יום ל\"א של חודש י\"ג כבר כשר הוא:"
+            ],
+            [
+                "של מוסף ר\"ח ויו\"ט. שמקריבין אותן רק משעירים. או ב' שעירי יו\"כ שמגריל עליהן. או שעיר ע\"ז שמקריבין כשהתירו הסנהדרין גדולה שום עבודה לאלילים. וכולן שעירים. דאין צבור מביאין חטאת ממין כבשים. אבל אפשר שיקריבו צבור פר לחטאת כשהתירו הסנהדרין גדולה איסור כרת. והוא פר העלם דבר. וזה אינו כשר רק מתחלת שנת ב' [וכמש\"ל]. אלא דבמשנתנו רק מהחטאות שממין צאן קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולותיהן</b><br> היינו עולות ר\"ח ויו\"ט. שהקריבום מכבשים ואילים. ואע\"ג דגם פרים אפשר שיביאו לעולות. כגון פרים של מוסף ר\"ח ויו\"ט שהן כולן עולות. וכ\"כ פר ע\"ז כשהתירו ב\"ד עבודה אחת לאלילים מביאין פר. אבל משנתנו רק מכבשים ועזים מיירי. וכמו שאמרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת היחיד</b><br> כשעבר יחיד בשוגג על איסור כרת מביא כשבה או שעירה לחטאת [ומלך כה\"ג מביא שעיר לחטאת. ומצורע לכשיתטהר. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. וכ\"כ נזיר שהשלים נזירותו. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. אולם גם פר יו\"כ שמביא הכה\"ג. ופר כהן המשיח כשהתיר איסור כרת בשוגג ועשה כהוראתו [כפ\"ב דעדיות]. ג\"כ חטאות היחיד הן רק דלא מיירי רק בכבשים ועזים. וכדאמרן]"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשם נזיר ואשם מצורע</b><br> שניהם ממין כבשים באין. אבל אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם תלוי רק מאילים באין. ולא איירי באילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרים ונדבות</b><br> דהיינו כשנדר או נדב להביא עולה או תודה או שלמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור והמעשר</b><br> כל הנך באין מכל מין בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפסח</b><br> אינו בא רק מכבשים או מעזים. ורק תוך שנתן:"
+            ],
+            [
+                "דדוקא הנך דרישא שהן חובה. להכי מצוה מן המובחר להביאן רק מיום ל' ולהלן. אבל הנך דסיפא. מצי פטור נפשי' מינייהו. להכי רשאי להביאן מיום ח' ולמעלה. דנדרים ונדבות הרי מרצונו הביאן ומעשר נמי מלי פטיר נפשי' מינייהו. דמותר לשחוט כל בהמותיו קודם שיגיע זמן המעשר [כבכורות פ\"ט מ\"ו]. ותו. דאי בעי שדא מומא בכולה עדרא ונפטרו כולן מלעשרן [כבכורות ל\"א א']. ובכור נמי אע\"ג דוודאי חייב ליתנו לכהן. אפ\"ה נחשב קרבן שלו. ורשאי ליתנו לכל כהן שירצה שיקריבנו הוא ויהיה כולו של אותו כהן. משא\"כ שאר קרבן חובה שייך להמשמר של אותו שבוע שיביאנו הבעלים. ותו דרחמנא אמר בבכור תתנו לי שהוא לשון מתנה ולא אמר תקריבנו לי. ופסח נמי לאו חוב גמור הוא. דאי בעי פטר נפשי' בדרך רחוקה [כר\"י בנציבין פסחים ד\"ג ב'. וע\"ש ד\"ט ע\"ב]. והא דיהיב תנא לכל הנך קצבה מלמטה דהיינו מתי מתחיל זמן הכשרו לקרבן. ולא יהיב נמי קצבה להן למעלה עד איזה זמן כשר להקריבו. היינו משום דזה תליא בהמין שיקריב ממנו כל קרבן מאותן שנזכרו במשנתנו. והרי קצבת כל מין עד איזה זמן כשר כבר מבואר לעיל במשנה ב' וג':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה</b><br> אע\"ג דלקמן מ\"ד אמרינן דבבא עליה זכר אפילו לא נתעברה פסולה. א\"כ ק' לר\"א וק' לרבנן. תי' הר\"ש דכולהו ס\"ל כר\"י התם דדוקא בהעלהו בידים פסול. והכא מיירי בסתמא. שעלה עליה זכר מעצמו שלא ברצון בעלים. והראב\"ד תי' דהכא אפילו כרבנן דהתם אתיא. ורק דהתם מיירי דעלה עליה זכר שלא ברצון הנקבה. אז הו\"ל משא. אבל הכא מיירי בהתרצית הנקבה דאז אינה כנושאת הזכר. [ונ\"ל טעמא מדהו\"ל אז כל צרכה במשנה ג']. ואפילו הכי חכמים פוסלים משום גזירה דשלא לרצונה. ולפענ\"ד לראב\"ד י\"ל דר\"א לשיטתי' [תמורה ל\"א א'] דס\"ל עובר ירך אמו. ולא הו\"ל כנושאתו. ורבנן לשיטתייהו דס\"ל התם עובר לאו ירך אמו. ולהכי הו\"ל כנושאת משא. א\"נ נ\"ל די\"ל דכ\"ע ס\"ל עובר ירך אמו. ומה\"ט לר\"א כששורפה אח\"כ עם העובר שבמעיה. הו\"ל כשורפה עם אבר מאבריה. ורבנן ס\"ל דדוקא בחיים אמרינן עובר ירך אמו. אבל לאחר שחיטתה הו\"ל העובר כגוף אחר. והו\"ל כאילו שורפה עם חתיכת בשר בעלמא. והתורה אמרה ושרף אותה. דהיינו לבדה. מה אמרת יפתחנה לאחר שחיטה ויוציא העובר. ליתא. דהרי צריך שתהיה שלימה בשעת שרפתה [כחולין י\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינה נלקחת מן העכו\"ם</b><br> דחיישינן שמא נרבעה מעכומ\"ז. ואי\"ל איך נחזיק איסור. י\"ל מדחשידי על כך תקיף יצרי' והו\"ל מלתא דשכיח [כע\"ז כג\"א]. והרי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר [כחולין נא\"א. וי\"ד קכ\"ח ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מכשירים</b><br> דאע\"ג דתקיף יצרי' לא חשיד כל כך. דחס על בהמתו שלא תיעשה עקרה עי\"ז. וגם מהרבעת בהמה משמרה טפי מבהמה אחרת. שלא תכחיש עי\"ז ויפסיד ממון פרה אדומה כי רב הוא. וגם ירא שמא תתעבר ויפסיד שלא יקנוה ישראל עוד. ומה\"ט נמי לא חששו לשמא הניח עליה משא. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. ונזהר בה מאד [כע\"ז כג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זו בלבד</b><br> ה\"ק לא זו בלבד בפרה שאינה קרבן ממש לא חיישינן גבה שנפסלה בידי עכומ\"ז. אלא אפילו כל קרבנות צבור ויחיד נמי כשרים לקנותן מעכומ\"ז. ומהשתא קאמר תנא בבא אחריתא. וה\"ק באין ר\"ל בין פרה בין כל הקרבנות באין מארץ ומחו\"ל [ואי נימא דבבא דחו\"ל גם בבהמה מיירי. ואע\"ג דבכור ומעשר אין באין מחו\"ל. האי כל הקרבנות לאו דוקא הוא. והיינו חוץ מבכור ומעשר. א\"כ י\"ל דל\"ז בלבד וכו' באין מארץ כולהו חדא בבא היא. דלא לבד פרה מכשרי רבנן לקנותן מעכומ\"ז אלא גם שאר קרבנות וכו' נקחים גם מחו\"ל. אף דרוב הניקח משם הוא מעכומ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן החדש ומן הישן</b><br> אי\"ל דמיירי הכא בבהמות קרבן דשייך בה נמי חדש וישן [כרפ\"ט דבכורות]. ליתא. דהרי קאמר ברישא דבאין מחו\"ל. ואי בבהמה. הרי בכור ומעשר אין באין מחו\"ל [כספ\"ג דתמורה]. אע\"כ דבבהמה לא מיירי תנא הכא. וחדש וישן דקאמר היינו מתבואה שגדל בשנה זו או בשל אשתקד. אבל בשל חדש ממש אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה קודם הב' לחם [כמנחות פ\"י מ\"ו] מיהו כיון דבבהמה לא מיירי תנא. א\"כ לא שייך הכא הך בבא כלל. רק אגב גררא דפרה דבאה גם מחו\"ל. נקט הנך כולהו. וכדנקט להו כולהו גבי הדדי במנחות [רפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגוד</b><br> ר\"ל יחתוך המקום השחור. ודוקא בשאין השחרות שבהקרן או בהטלף עד הזכרות שבתוך הקרן והטלף. דאם יצטרך לחתוך הזכרות נעשה בעל מום ופסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה</b><br> אם הן שחורים. ואין אחרת בנמצא [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והננסת</b><br> צווערג בל\"א. דזה פסול רק באדם ולא בבהמה. אפילו בקרבן ממש [בכורות פ\"ז מ\"ו]. וסד\"א דאפ\"ה בפרה תפסל מדכתיב תמימה. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בה יבלת</b><br> געוויכס בל\"א [ולרש\"י בחומש ווארצע בל\"א. וכן תרגם רמ\"ד באשכנזי. ולפע\"ד קשה לומר כן. דהרי בבכורות [ד\"מ ע\"ב] מסקינן דדוקא ביש בתוכו עצם פסול. ואילו בווארצע מעולם לא ראיתי שיהיה בה עצם. אלא רק דלדול בשר בעלמא הוא. וכעין חניטה שבאילן וכש\"ס שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתכה</b><br> נ\"ל דהכא אפילו אין עצם בתוך היבלת. שכשרה כשלא חתכה. עכ\"פ בחתכה. אפילו בהעלה במקומה שער אדום. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה</b><br> והא דל\"ק והעלה במקומה שער אדום כשר. היינו לאשמעינן דיוקא. דדוקא בוודאי לא העלה במקומו שער אדום. אבל בסתמא. וכגון שאינו ידוע המקום שחתכוה. והרי משהו של מקום ב' שערות א\"א לבדקו. אפ\"ה כשר. א\"נ קמ\"ל חומרא שבהיה לה יבלת במקום שאין שם שערות מצויין. כגון בדד ובחיק הבהמה. כיון שלא העלה שם שער אדום. אע\"ג שאין המקום ההוא ראוי לשער. אפילו הכי פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה</b><br> כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מכשיר</b><br> רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ\"ק. לא יביא [כתמורה ד\"ל ע\"ב וע\"ז מו\"ב]. אבל פרה א\"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר</b><br> אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה\"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה\"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ\"ל כולה בבא. דאע\"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ\"ה פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה</b><br> מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ\"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ\"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן טליתו עליה פסולה</b><br> קמ\"ל כולהו דאע\"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ\"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ\"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק</b><br> שלא תפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע\"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד\"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה עליה זכר פסולה</b><br> אע\"ג דכתיב עבד חסר וי\"ו וקרינן עובד. ומינה שמעינן דכל עובד בעינן דומיא דעבד. דהיינו דניחא לי' במה שעובד בה מעצמה. נפסלה. והכא הא לא ניחא לי' שעלה עליה זכר. שעי\"ז יפסיד דמיה המרובים [כקידושין לא\"א]. אפ\"ה כיון שאם אעפ\"כ נכשירה יהיה ניח\"ל בעליית הזכר עליה. פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם העלהו</b><br> בהעלה בידים פשיטא. אלא נ\"ל דר\"ל אפילו רק הגרים שיעלה נפסל. ור\"י לטעמי' דלא דריש יותן דומיא דיתן גבי הכשר [פ\"ג דמכשירין מ\"ה]. ה\"נ לא דריש עובד דומיא דעבד. אלא בשניהן צריך שיעשה מעשה קצת להוכיח דניחא לי' [וזה דלא כהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך גומא</b><br> תחת כל שער יש גומא בעור וצ\"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה\"ג סומא הוא [כב\"ב טז\"א]. וא\"כ בבהמה בל\"ז תפסל. אע\"כ כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר\"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע\"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ\"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה\"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ\"ד ופ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד</b><br> כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב\"א]. וקאמר ר\"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מוכיחות זו את זו</b><br> שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר\"י היא. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה] הך בבא ד\"ה היא. ורבותא קמ\"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתלוש</b><br> אע\"ג דמפוזרות. א\"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא\"ז ואפילו לר\"י כשרות. אפ\"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ\"ל דמדקאמר עלה ר\"א אפילו חמישי' ש\"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי\"ט הכא. דא\"כ הו\"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור\"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א\"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר\"א אפילו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר אפי' חמשים</b><br> הא ודאי גוזמא קאמר. ור\"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בה שתי שערות</b><br> בגומא א' לת\"ק. או בכוס א' לר\"י. וה\"ה לאינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר הנראה</b><br> היינו אחר ראש השערות. ואע\"ג דבנגעים [פ\"ד מ\"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר\"מ. נ\"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י\"ט א']. מש\"ה התם מודה ר\"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר העיקר</b><br> דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע\"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ\"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד\"ב וכת\"ב. ומנחות כו\"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד\"ס הוא [כרמב\"ם מעילה פי\"א הי\"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מביתו</b><br> גזירת הכתוב הוא שיפרישוהו מביתו. מדילפינן גז\"ש ממלואים. שהפרישו לאהרן ולבניו כך. וא\"ת עכ\"פ למה מפרישין אותו מאשתו. דנהי דבעל קרי אסור בכל הר הבית [כיומא ס\"ז ב']. עכ\"פ הו\"ל להפרישו עם אשתו למחילה שהי' תחת הר הבית. שהרי מחילות לא נתקדשו שם [עיין תוס' יומא די\"א ד\"ה מביתו] אפ\"ה לא עשו כן. שמא אחר שיבעלוה תמצא נדה למפרע. ויהיה טמא ז\"י [כנדה פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללשכה שעל פני הבירה</b><br> ר\"ל ללשכה שהיה בעזרה מול מזרח של בהמ\"ק. וי\"א דלשכה זו בהר הבית היתה. דהיינו חוץ לעזרה. מול מזרח של מקום פנוי בהר הבית שהיה נקרא בשם בירה [ועיין תוס' יומא דב\"א ד\"ה ומאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צפונה</b><br> צפונה כדי להזכירו. דאף שהפרה נעשית בחוץ. חטאת קריי' רחמנא. והרי חטאת טעונה צפון. ולהכי אף בזו יהיה נזהר בקדושתה כחטאת ממש. אמנם יחדו לשכתו בקרן צפונית מזרחית. להזכירו ג\"כ כל שעה מעבודת הפרה שהפרישוהו לעשותה. מדנשחטת במזרח המקדש [כלקמן מ\"ט]. ועל ידי ב' הזכרות האלו יהי' נזהר מאד בקדושתו וטהרתו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית אבן היתה נקראת</b><br> שכל הז' ימים היה הכהן משתמש שם רק בכלי אבן שאמקט\"ו [כרפ\"י דכלים]. ונמצא שאין בהם חשש שמא נטמאו מעולם ולא נזהרו לטהרה שוב יפה. אולם כל זה עשו. משום שהצדוקים היו אומרים שהפרה צריכה שתעשה דוקא טהורים גמורים. אבל אנו קבלנו הלממ\"ס שכשרה להעשות בטבולי יום וכדי דלא לגררו כ\"ע אבתרייהו דצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. לכן עשאוה דוקא בטבולי יום וכקבלתנו. אבל מדהקילו בה כך. שוב חששו שמא יזלזלו כ\"ע בה ובמעשה טהרה שבה. להכי תקנו בה כמה מעלות שנזכרו בפרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזין עליו</b><br> מאפר פרה. מחשש שמא קודם שהפרישוהו נטמא בטומאת מת ולא נודע לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ז' הימים</b><br> של הפרשתו. מיהו שבעה לאו דוקא. דביום ד' של הפרשתו לא הזוהו. משום דבו לא ביום ג' של טומאה ולא ביום ז' של טומאה איכא לספוקי. שאם יום הד' הוא שביעי לטומאתו. א\"כ יום אחד לפני הפרשתו יום שלישי לטומאתו היה. והרי לא הזו בו עליו. ומה מהני שיזו עליו השתא. הרי הזאת שביעי בלי שלישי או איפכא לא מהני מידי [כקידושין סב\"א]. אולם מפני שבל\"ז גם בשבת לא הזו עליו. דהזאה אינה דוחה שבת. מדמחזי כמתקן גברא [כפסחים פ\"ו מ\"ב]. להכי התכוונו להפרישו ביום ד' בשבוע. כדי שיגיע יום ד' של הפרשה בשבת. ולא תהי' נדחת ההזאה רק יום אחד מימי הפרשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכל חטאות שהיו שם</b><br> דמכל פרה שעשו מימות משה ואילך. הניחו שליש מאפרה בחיל שבהר הבית למשמרת [כשלהי פרקין]. וקאמר הכא שבכל יום מז' ימי הפרשתו הזו עליו מכל אפר ואפר של כל הפרות שנעשו מאז מימי משרע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד</b><br> ת\"ק ס\"ל דמקשינן הזאה לטבילה דמצוה שתהיה בזמנה. ה\"נ הזאה של כל ג' ימים הראשונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ג' לטומאה הוא. וכן בג' ימים האחרונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ז' לטומאה הוא. לפיכך צריך שיזה בכל א' מהן בזמנו. אבל ר' יוסי ס\"ל לא מקשינן הזאה לטבילה. וכיון דהזה בג' וז'. אף דג' וז' של טומאתו כבר היו מקודם לית לן בה [ואנן קיי\"ל דגם טבילה בזמנה לאו מצוה רק בשיש חשש מניעת פו\"ר. רטו\"ז י\"ד קצ\"ז ס\"ק ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים</b><br> נמי ס\"ל דלא מקשינן הזאה לטבילה. ואפ\"ה בפרה מזין בכל יום. משום מעלה כדי שלא יזלזלו בדקדוק טהרתה [כיומא דח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצרות היו בירושלים בנויות ע\"ג סלע</b><br> הוא צור שבקרקע מששת ימי בראשית שבמקום כזה ודאי חשש רחוק הוא שיהיה טמון בתוכו קבר ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחתיהם חלול</b><br> תחת הבתים."
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> דחששו אולי בהקרקע שתחת הצור עד התהום טמון שם קבר והיא טומאה רצוצה ותהיה בוקעת ועולה לטמא האדם שכנגדה למעלה. אבל כשיש תחת הבית שהאדם שם חלול מפסיק. אין הטומאה שלמטה בוקע רק עד החלול ולא למעלה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים נשים עוברות ויולדות שם</b><br> נמצא שלא יהי' בהילדים שום חשש שנטמאו ממת עצמו. וכל זה רק למעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלות שם את בניהן</b><br> עד שיהיו בשעת עשיית הפרה פחותים מבני ט' שנים. כדי למנוע מהן גם חשש טומאת קרי. ואע\"ג דהרי בל\"ז היו צריכין להטבילן קודם עשיית הפרה. מדנטמאו מאמותיהן בשעת לידה [כהר\"ש במ\"ד] וגם בל\"ז היה צריך לטבלן מדדרכו של תינוק לטפח באשפה שבחצר שמצויי' שם שרצים מתים של הח' שרצים המטמאין [כטהרות פ\"ג מ\"ח]. וא\"כ גם אם היו רואין קרי. היו נטהרים בטבילה ההיא. אפ\"ה שמרוהו בכל יכלתם מטומאת מת ומטומאה היוצאה מגופו בכל מה דאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים שוורים</b><br> פשוטין שאין כריסן רחבה. תדע דאל\"כ למה היה צריך דלתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן</b><br> על הדלתות כשנסעו למלאות מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכוסות של אבן</b><br> שאינן מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו</b><br> התינוקות ירדו מהבהמות לתוך הנחל. דשם אינו מצוי שיהיה טומאת מת טמון בקרקע שתחת המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא</b><br> דס\"ל כדי לעשותה בטהרה בלי שום חשש:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו להר הבית</b><br> דלאחר שעלו התינוקות שוב על השוורים. חזרו עם כוסות המים שבידיהן להר הבית. דכל שאפשר להזהר חיישינן גבה גם לטומאה שאינה מצוייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירדו</b><br> דבהר הבית שהיה כולו חלול תחתיו וכדמסיק. שפיר היו יכולים התינוקות לירד ולעמוד ע\"ג קרקע ואפ\"ה ישארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפתח העזרה</b><br> שבין החיל לעזרת נשים. חוץ להפתח שביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מתוקן קלל של חטאת</b><br> שאצל וסמוך להשער היה כמין ארובה עמוקה בעובי הכותל. נישע בל\"א. והוא היה מתוקן להעמיד שם כד אבן גדול. שהיה מחזיק חלק השליש של אפר הפרה שהניחו בתוכו למשמרת [כלקמן מ\"ט]. והביאו האפר לשם ממקום שרפתה שמחוץ לעיר דרך הכבש שעשו מהר הבית להר המשחה [כמ\"ו]. ונ\"ל דלהכי העמידו כד האפר סמוך לפתח העזרה. כדי להזכיר לכל הנכנס. ושיתן לב עי\"ז לחשוב על טומאה ישנה שבו ויתטהר קודם שיכנס. ואע\"ג שגם בחיל אסור טמא מת לכנוס [כפ\"א מ\"ח]. אפ\"ה כיון דרק מדרבנן אסור שם. וגם משום שחוץ מהחיל לא הי' מקום משומר כל כך מטומאה. דהרי עכומ\"ז וטמא מת נכנסין עד החיל. להכי לא העמידו הכד שם. מיהו אע\"ג דמדאורייתא רשאי טמא מת לכנוס תוך שער נקנור שבין עזרת נשים לעזרת ישראל. עד הריוח של עזרת ישראל [כמ\"ש בס\"ד פ\"א דכלים סי' מ\"ב]. אפ\"ה העמידו הכד קודם הכנסו לעזרת נשים. משום הרחקה מאיסור דאורייתא. ואע\"ג דבמקום שהעמידו הכד היו מצויים טבו\"י. דרשאים לכנוס עד שם. אפ\"ה לא חששו שיטמאו האפר. דהרי טבול יום אינו פוסל בפרה [רמב\"ם ספ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין זכר של רחלים</b><br> שרגיל לדלג בכח כשיכוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל</b><br> דבראש השני של החבל קושר מקל. ומגלגל החבל סביב המקל כמה פעמים אילך ואילך כלופף על השבר. עד שיהא גלגולי החבל מונחים מסובבים בראש המקל. ועי\"ז נעשה כעין חריצים וגומות בין גלגולי החבל כדי שכשיזרוק המקל. וע\"י הזריקה יתחב ראש המקל תוך האפר שבכד. ויכנס אפר תוך הקמטים העמוקים שבין סבובי החבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורקו</b><br> להמקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך הקלל</b><br> היינו הכד שהאפר בתוכו. באופן שיתחב ראש המקל שהחבל מסובב שם תוך האפר. והא דלא תחב את המקל בידיו ממש לתוך האפר. דהרי המקל פשוטי כלי עץ הוא ואמקט\"ו מהנוגע בו אם גם היה טמא. ה\"ט משום דחיישינן שמא התוחב הוא טמא מזיבה או מדבעל נדה דג\"כ מטמא בהיסט [כרמב\"ם רפ\"ג ממשכב]. וא\"כ כשיתחוב המקל לתוך האפר. יטמא האפר בהיסט. כשיניענו. משא\"כ כשיזרוק המקל לשם. אף שע\"י כחו יתנועע האפר כשיתחב המקל בתוכו אפ\"ה כיון שלא היה שם אפילו מגע ע\"י דבר אחר. נשאר האפר טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו</b><br> ועי\"ז גם המקל נקפץ ונזרק לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל</b><br> התינוק נוטל מהאפר שבקמטי הסבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ר\"ל נותן האפר הזה לתוך המים ששאב בכוס האבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיראה על פני המים</b><br> שיהיה שיעור האפר כל כך הרבה. עד שיראה על פני המים שבכוס. ואח\"כ לוקח הקטן אזוב וטובל בהמים שבכד. ומזה על הכהן העושה הפרה. וכן עושין בכל יום מז' ימי הפרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות</b><br> למשול עלינו. ללגלג ולהתל בנו בשחוק. שיאמרו שנעשה מעשה תעתועים בדלוג האיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הוא נוטל ומקדש</b><br> ר\"ל התינוק בעצמו לקח האפר בידו מתוך הכד וקידש. והזה על הכהן ועל המתעסקים בהפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת</b><br> בהופרש הכהן ונטהרו המתעסקים לפרה אחת ונפסלה. לא הוה מהני לפרה אחרת שיעשו. אלא צריכים לעשות שוב כל הסדר להפרה האחרת כבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "תינוק שנשמר ונתגדל לצוותא להתינוקות שגדלו להפרה. אינו טהור לחטאות לשאוב ולהזות כלעיל. אע\"ג שגם הוא טהור גמור. אפ\"ה מדלא יחדוהו להפרה. אינו כשר לכך. והכל רק משום היכרא בעלמא. ונ\"ל דשפיר גרסינן ע\"ג חבירו. לאשמעינן שנתגדל שם רק להתחברות בעלמא. ולהר\"ב גרסינן ע\"ג תינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריכין היו התנוקות להזות</b><br> קצתם ע\"ג קצתם. מדאין טהור יותר מהם. דאע\"ג שנשמרו מכל טומאה. חיישינן שנטמאו מהכלים שנשתמשו בהן במדורן. דהרי לא מנינו שנשתמשו גם הם רק בכלי אבן כהכה\"ג בלשכתו. ואולי מפני כובד כלי אבן. לא היה אפשר ליחדן שישתמשו בהן התינוקות. ואע\"ג שבלתי ספק כל הכלים שהשתמשו בהן התינוקות טהרום בהזאה וטבילה קודם שהכניסום למדור התינוקות. אפ\"ה חששו. שמא באמת טמאים ממת היו ולא הוזו ולא הוטבלו כראוי. והרי לתוס' [נזיר נד\"ב ד\"ה ת\"ש] כל הנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז' [ולפ\"ז צריך עכ\"פ לומר דבז' ימי ההזאה ואח\"כ גם התינוקות השתמשו רק בכלי אבן. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן להזותם בג' וז' הרי ביני ביני יחזרו וישתמשו בכלים שיש בהן ספק טומאת מת. ולהר\"ב שכתב דלהכי הזום בג' וז' מחשש שמא הביא עורב כזית מת באויר חצרותם והאהיל עליהן. זה תמוה. דאפילו נימא שכל ימי ההזאה שמרום שלא יצאו מחדרם. אעפ\"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. שמא יפרח עליהם עורב עם כזית ממת בנסען לשאוב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות</b><br> אבל מודה דצריכין עכ\"פ טבילה דהרי נטמאו מאמן בהלידה. ואפילו כבר טבלום אפ\"ה יש לחוש מדדרך תינוקות לטפח באשפה שמצויין שם מח' שרצים הטמאים [כקדושין ד\"פ ע\"א] וחזרו ונטמאו. לפיכך היו נזהרים שוב להטבילן בחצרותם הנ\"ל באותו יום השאיבה קודם לכתן לשאוב המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מצאו משבע</b><br> אדלעיל קאי. דקאמר דמזין עליו מכל חטאות שהיו שם. ולהכי קאמר הכא דלר\"מ דס\"ל דרק ז' חטאות נעשו בזמן בית ראשון ושני. אפ\"ה אם לא מצאו מז'. וכגון שכלה האפר של אחת מהן או של איזה מהן לית לן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאחת</b><br> אבל כשכלו כולן א\"א כלל להכהן ומתעסקין להתטהר להפרה חדשה [ועיין בבועז סי' ז' היאך יעשו לעתיד ב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי עשאן שמעון הצדיק</b><br> שימש בכהונה גדולה [כיומא דט\"א]. ותארוהו בשם צדיק. משום דמכל הכה\"ג ששמשו בבית שני. הוא לבד צדיק גמור היה [ועיין יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוחנן כהן גדול</b><br> שימש בכהונה גדולה פ' שנה [שם]. ונ\"ל דמה\"ט מכונה בכולה תלמודא בשם כה\"ג. משום שזמן שימושו בכהונה גדולה היה גדול וארוך יותר מכל הכה\"ג שבבית שני. וגם מדתיקן כמה תקנות גדולות ונכונות בישראל [כשלהי מע\"ש]. וגם זכה לשמוע בת קול יוצא מבית ק\"ק שנצחו בניו במלחמה [כסוטה ל\"ג]. ואפ\"ה אחר כל הכבוד והגדולה הזאת. לבסוף החמיץ ונעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א']. וקראוהו אח\"כ בשם ינאי. והוא עצמו שם יוחנן ביונית [כקדושין ס\"ו א']. מדנהג מנהג יונית. וכן קראו לכל הבאים אחריו בשם ינאי זה [סוטה כב\"ב וסנהדרין יט\"א וברכות מח\"א]. מדכולם לא הלכו בדרך טובים. ולא הי' נאות להם שם יוחנן כי לא חנן אותם ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו שתים שתים</b><br> ור\"מ לא חשב להנך לכל א' רק פרה אחת. משום שקבל מרבותיו. דהא דעשו כל א' מהן ב' פרות היינו רק מדנפסל להן הראשונה. לכן אין לחשוב ב' הפרות שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי</b><br> כמדומה שימשו גם אלה הב'. רק כמעט שנה א' [עיין יומא דט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישמעאל בן פיאני</b><br> שימש בכהונה גדולה י' שנים [יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו אחת אחת</b><br> ואמרינן בתוספתא שגם ישמעאל עשה שתים. רק דפסלו להראשו' מדנעשית במעורבי שמש. ולהכי פסלוה שלא להוציא לעז על הראשונו' שנעשו בטבולי יום [וכמ\"ג]. להכי הצריכוהו לעשות פרה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיפין</b><br> געוועלב בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיפה כנגד האוטם</b><br> דמדהי' הכבש הזה ארוך מאד. לפיכך הוצרכו לעשות עמודים תחתי' לתמכה [משא\"כ לעיל בהחצרות במ\"ה ועזרה במ\"ג. עוי\"ל דהתם מדהיו החצרות בנויות ע\"ג סלע חלול וקשה מצ\"ע. לא היו צריכין סעד לתמכו להרצפה]. והנך עמודים שתמכו הכיפה נקראים במשנתנו בשם אוטם. והיינו דקאמר כיפה כגד האוטם. ר\"ל שלא היו מכוונים עמודים העליונים כגד העמודים שבכיפה התחתונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> ואם היו עושים האטומים עליונים מכוונין נגד התחתונים הרי אם היה טומאה תחת אוטם התחתון רצוצה עד התהום. היתה בוקעת ועולה לטמא הכהן כשידרוך בכבש ממעל לראש האוטם [וערפ\"ז דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה</b><br> העוזרים בה לאחר שחיטתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין להר המשחה</b><br> נ\"ל שגם החזרת האפר זה שהביאו להר הבית. הי' ע\"ג כבש זה. ואע\"ג דאפר אין מקט\"ו. ומה\"ט לא נזהרו בהמתעסקים כל כך הרבה כמו שנזהרו בהילדים שואבי המים. שהצריכום שיוולדו בטהרה. אפ\"ה גם באפר כל שהיה נקל להביא בטהרה טפי עדיף. והרי כבר היה הכבש בנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יאמרו שתים שחטו</b><br> והרי בכה\"ג כל אחת פוסלת חברתה מדהו\"ל כאילו עשה עמה מלאכה [רש\"י יומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה</b><br> ולפיכך אפילו להוציא חמור בהדה אסור. אבל לת\"ק שרי [כך קאמר בש\"ס יומא מב\"ב ומדל\"ק נ\"מ בדיעבד דלת\"ק מדאינו אסור רק משום גזירה. א\"כ בדיעבד כשרה. אבל אי נימא דאסור מדכתיב אותה. הרי בפרה כל הכתוב בה מעכב בה. מדכתיב בה חוקה [כיומא מב\"א]. י\"ל דמלת חוקה מעכב רק שבגוף הפרה עצמה. ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם</b><br> קמ\"ל דמחביבת המצוה. לא רכבו הסנהדרין לשם. אלא הלכו שם ברגליהן. והא דלא התלוו עמו על הכבש. היינו מדרצו לטמאו אח\"כ בסמיכת ידיהן עליו. ואילו הלכו גם הם ע\"י הכבש היה נראה כאילו גם הם טהורים כמוהו. אולם הקדימו לשם. מפני כבוד הכהן. שיהיו גם הם ממתינין עליו כשאר העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית טבילה היה שם</b><br> כדי שתיכף וקודם שחיטת הפרה יטבלו שם הכהן וכל המתעסקים בהפרה. אחר שיטמאום שם. והיינו משום שהיו צריכין שיהיו טבו\"י [כרמב\"ם בפרקין מ\"ז. וחגיגה דכ\"ג]. ובור טבילה זה. גם הוא היה בנוי כיפין ע\"ג כיפין. או שבאמת טבל בנחל שהי' שם. דבכה\"ג ליכא לספוקי שקבור מת בקרקעיתו. כלעיל סי' ט\"ו. וגם גיתה ומערכתה. וודאי כולן. וגם מעמד המתעסקין כולן. הכל הי' תחתן כיפין ע\"ג כיפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים היו את הכהן</b><br> ע\"י שסמכו הסנהדרין ידיהן עליו. דאף שגם הן טהורין היו. אפילו הכי כולן נחשבים כטמאים נגדו [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש</b><br> שהצריכו שתעשה הפרה ע\"י טהורים גמורים. שהעריב שמשן אחר שטבלו מכל טומאה. שיהיו מותרים אז לאכול תרומה. אבל אנחנו קבלנו בע\"פ ממשרע\"ה. דסגי בשרק טבלו. דטהור רק לאכול מע\"ש. ואע\"ג דגם לדידן עכ\"פ כשרה היא ודאי כשתעשה בטהורים גמורים. אפ\"ה כדי שלא לחזק ידי הצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. עבדינן בפרסום להיפך מדעתן הנפסדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמכו ידיהם עליו</b><br> השתא מפרש במה טמאוהו. סמכו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרים לו אישי</b><br> אדוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול</b><br> אף כר\"י אתיא. אע\"ג דס\"ל [פ\"ד מ\"א] דכשרה גם בכהן הדיוט. אפ\"ה רגילין היו לעשותה בכה\"ג. מדקדיש טפי [ואין להביא ראי' לזה מלעיל מ\"ה דקא חשיב הכה\"ג שעשו הפרות די\"ל דר\"ל ע\"פ צוויים נעשו. תדע דהא קחשיב נמי משה. והרי הוא לא עשאה בעצמו]. או י\"ל דאע\"ג שכהן הדיוט הי'. אפילו הכי כנוהו ביום ההוא כהן הגדול. מפני שביום ההוא. היה הוא היותר גדול מאחיו ואפילו מהכה\"ג עצמו. מדהופרש בטהרה. וכשיגעו בו יטמאוהו. וגם כל עבודת הפרה אינן כשרות אלא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבול אחת</b><br> ר\"ל טבול פ\"א. ונ\"ל דאמרו לו כן דרך רצוי ופיוס. מדהם גרמו לו הטרחה שיטבול מדטמאוהו כדי להוציא מלבן של צדוקים. לכן אומרים לו, אדונינו. הנה הטרחנוך מעט. אבל רק מעט הוא. ועשה רצוננו בזה. ולרתוי\"ט א\"ל כן מדהפרישוהו כמו הכה\"ג ביוהכ\"פ. שלא יחשוב שצריך ה' טבילות כמוהו. אבל נראין דברי טפי מדברי התוי\"ט. דהרי מצינו בת בוקתי דוגמתו בפ\"ק דיומא. דא\"ל אישי כה\"ג הפג אחת על הרצפה. הרי דגם שם מלת אחת משמעותו רק מעט. ודרך רצוי ופיוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד וטבל ועלה ונסתפג</b><br> נתקנח שלא ילכלך בגדי כהונה שלובש בעשותה [כיומא מג\"א]. ועוד דמדהוא טבו\"י שהוא שני. והרי אין מונין שני ושלישי בחטאת [כפרה פ\"ח מ\"ב]. נמצא דמי טבילה שנשארו עליו נעשו ראשון. ואם יטפטפו על הפרה יגרמו לה טומאה [ועיין מ\"ש בס\"ד תמיד פ\"א סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצים היו מסודרים שם</b><br> לשרוף עליהן הפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה</b><br> או או קתני. דאיזה מין מאלו מיני עצים שירצה רשאי ליקח. מדכולן נעשו אפר דק. אולם רק במשנה נקט תנא חלקה. מדרגילה בענפים הרבה. ולפעמים יש בהן עקומות ועקושות. שאינן נשרפין כל כך מהר. לפיכך התנה תנא שתהיה חלקה. אבל ג' מינים הראשונים. כולן יש באילנותיהן חלק רב בלי עיקוש ועיקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין אותה כמין מגדל</b><br> ר\"ל עושין המערכה רחבה מלמטה ומתקצרת ועולה מכל צד עד שתהיה חדודה למעלה. והיינו כדי שתהיה הלהבה מהמערכה עולה לאמצעיתה ששם מונחת הפרה בראש המערכה. ותתלהב מכל הצדדים ותשרף יפה. וגם משום שכשיתאכלו עצי המערכה. ויפול גוף הפרה למטה לא יפול אבר מאברי' חוץ ממערכתו. ונראה דעכ\"פ הי' ראש המערכה רחב כדי להניח עליו הפרה שם. וגם הכהן השוחטה היה צריך לעמוד שם אצלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפתחין בה חלונות</b><br> כדי שינשב לה הרוח מכל הצדדים כדי שתתלהב יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזיתה</b><br> הוא הפתח הגדול שבהמערכה שמכניסין שם האש להבעירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערכה</b><br> נגד ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפתוה בחבל של מגג</b><br> באסט בל\"א שהיא מין חבל שאמקט\"ו. משא\"כ שאר מיני חבל של פשתן וקנבוס. ואף שג\"כ אמקט\"ו מדאינן טווי ואריג [כשבת סד\"ב]. עכ\"פ הן מין שמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב</b><br> נגד פתח ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחט בימינו וקבל בשמאלו</b><br> נ\"ל דלרבנן להכי קבל בשמאלו דבשלמא ביוכ\"פ אפילו ישפך קצת הדם ביני ביני קודם שיושיט המזרק תחת בית השחיטה לית לן בה. דהרי רק דם שהנפש יוצא בו חזי לזריקה [כזבחים כה\"א]. אבל כאן שצריך לשרוף כל הדם של הפרה [כלקמן נ\"ה]. להכי מושיט מיד בשמאלו המזרק תחת בית השחיטה. כדי שלא יזנק ביני ביני קצת מדמה לחוץ ממערכתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בימינו</b><br> דומיא דקרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו</b><br> ד\"ה היא זו. דלכ\"ע מזה בימינו. משום דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה. אינה רק ימין [כזבחים פ\"ז מ\"ה]. והוא אצבע הסמוך לאגודל [כמנחות יא\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל</b><br> טובל האצבע שסמוך לאגודל בהדם שבמזרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים</b><br> היינו כנגד אמצעית פתח ההיכל. ששם מכוון כנגד ק\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל הזיה טבילה</b><br> חוזר וטובלאצבעו בדם שבמזרק ומקנח אצבעו מקודם. משום דשיורי דם שנשארו באצבעו נפסלה לזריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה</b><br> מדצריך לשרוף גם כל דמה. כדכתיב את עורה ואת בשרה ואת כל דמה על פרשה ישרוף. אבל בין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק. ולא בגופה של פרה. שלא ידבקו באצבעו שערות הפרה. וזהו גנאי שיתערבו בדם ההזייה [ועיין רש\"י זבחים צג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד</b><br> דעד השתא עמד הכהן על המערכה אצל הפרה שהונחה שם. כדי לזרוק הדם מול ההיכל מיד כשקבלו בהמזרק. כדי שלא יקרוש. והשתא כשגמר ההזאות. ירד מן המערכה כדי להצית האש מתחתית המערכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצית את האש באליתות</b><br> ר\"ל בחתיכות עצים שמנים שבוערים כאלי' שמנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר בחריות</b><br> זמורות של דקל [וטעמא לא ידענא. ועיין תמיד פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבקעה</b><br> ר\"ל המתין הכהן עד שנבקעה הפרה מחמת האש. כדי שיהיה יכול להשליך העץ ארז וכו'. לתוך תוכה של פרה. דכתיב והשליך אל תוך. והיינו תוכה של פרה ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועמד</b><br> דמשעה שהצית האש עד השתא עמד הכהן למטה תוך גיתה. דהיינו תוך הגומא. שהיה המערכה בתוכה. כדי שלא יתפזר האפר. והשתא שכבר נתגדלה המדורה עד שכבר נבקעת הפרה עי\"ז. עלה ויצא מתוך גיתה. כדי שיהא יכול לזרוק העץ ארז וכו' לתוך המדורה. דוהשליך כתיב. והיינו מרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת</b><br> צמר צבוע קארמעזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן</b><br> להסנהדרין שהקדימו לפניו שם. וכמשנה ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ ארז זה עץ ארז זה</b><br> נוטל רשות מב\"ד. דמדהיו כמה מינים חלוקים בכל א' מהן. והרי אין כולן כשרין. רק הנך שזכר התנא. להכי שאל כן בפרסום על כל מין. להודיע כי עושה הכל כפי המקובל לנו. ולא כדעת צדוקים שמכשירין הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם אומרים לו הין והין ג' פעמים</b><br> נ\"ל דלהכי אמרו כך ג' פעמים. כאילו כל הג' שבב\"ד שעומדים שם. עונין כולן כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכן בשירי הלשון</b><br> משום שלשון הצמר היה ארוך יותר מהעץ ארז והאזוב. להכי כרך סרח העודף סביב שלשתן כדי שיהיה בהן כובד ליפול לתוך המדורה. ולא יתלהבו באויר או יפלו למן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל אומר במקבו' של אבן</b><br> פטישים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכברות של אבן</b><br> דס\"ל דשניהן צריכין שיעשה ע\"י כלי שאמקט\"ו. דוגמת הכלי ששואבין בהן המים. ורבנן ס\"ל דדוקא בהמים נזהרין בזה. משום דמים עלולים לקט\"ו. החמירו בהו. משא\"כ בהאפר. אף שמקט\"ו מד\"ס [כפ\"ט מ\"ט]. עכ\"פ אינו מקבל טומאה מדאורייתא. והא דכ\"ע ס\"ל דקושרין אותה בחבל של מגג שהוא מין שאמקט\"ו כלל. כמ\"ש סי' כ\"ב. היינו משום דאע\"ג דפרה בחיי' אמקט\"ו [כחולין עה\"א]. עכ\"פ הרי יגע בה החבל גם אחר שנשחטה. ואז הרי מקט\"ו. ותו שאני חבל שנשרף עמה. להכי הקפידו שלא יהי' בה חשש טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחור</b><br> פחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בו אפר</b><br> ר\"ל שמשערין שכשיכתשוה יעשה אפר. מדמכירין בו שנשרף היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותשין אותו ושאין בו</b><br> כגון שרואין שלא נשרף יפה. וכשיכתשוהו יהי' נכתש אבל לא לאפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניחין אותו</b><br> במקום השרפה. מדפסול להזאה. דאע\"ג דנעשה דק כקמח ע\"י כתישה עכ\"פ אינו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>העצם בין בך ובין כך היה נכתש</b><br> עם השאר וכשר לקידוש. אבל בנכתש לבדו בלי פחמין של שרפת הפרה פסול לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולקים אותו</b><br> האפר הנכבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' ניתן בחיל</b><br> בכד אבן למשמרת. ומעמידין הכד אצל פתח עזרת נשים וכלעיל. וממנו מזין על הכהן השוחט [כלעיל פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' ניתן בהר המשחה</b><br> ג\"כ נשאר בכלי במקום סגור המיוחד לכך. וממנו לוקחין הכהנים שבירושלים לכשיצטרכו להתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' היה מתחלק לכל המשמרות</b><br> ר\"ל לכל הראש של משמור ומשמור של כ\"ד משמורות שיש בישראל כהנים ולויים. ובעיר שדר שם ראש המשמור לשם נותנין תחת רשותו חלק משליש האפר. והיינו משום דהראשים ההם יודעין להזהר בהאפר בטהרה. וכל יחיד שבישראל שירצה להטהר. הולך אצל הראש. והוא נותן לו מהאפר. ונ\"ל דגם הכהנים היו רשאין ליקח להתטהר מהאפר שיש ביד ראשי המשמורות בעיירות ישראל. ורק לאותן כהנים שבירושלים. דמסתמא כשירצו להתטהר. הוא כדי לעבוד בביהמ\"ק. להכי עשו בהן סלסול ליקח מהאפר. שלא זז ממקום שרפת הפרה. דהיינו בהר המשחה. שאין בו שום חשש שנטמא בטלטול הדרך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ששחטה שלא לשמה</b><br> כגון לשם שום קרבן [עיין זבחים מו\"ב]. או קבל או וכו'. דכולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה</b><br> שעשה א' מג' עבודות הנ\"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש\"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע\"מ לקבל או להזות של\"ש [עיין פסחים דסע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שלא לשמה ולשמה פסול</b><br> דחטאת קריי' רחמנא שיהא דינה כחטאת דפסול של\"ש [כפ\"ק דפסחים מ\"ד]. אבל בשחטה סתם כשרה דקרבנות צבור סכין משכתן למה שהן [כזבחים דו\"ב]. וה\"ה בשחטה לשם חולין [כלקמן סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> הואיל וכל מעשי' בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> דמדמעשי' בחוץ. אפילו כשאר קרבן לא הוה [ונ\"ל דלהכי פלגינהו תנא לב' בבי. משום דבכל חדא אשמעינן רבותא. דנקט שלש לרבותא דת\"ק. ונקט שלא רחיץ לרבותא דר\"א. דאפילו כשאר קרבן לא הוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מכשיר</b><br> ת\"ק דריש מהא דכתיב בפרת משה ונתת אותה לאלעזר. הא לדורות בכה\"ג. ור\"י דרש הדיוק דהא לדורות בכל כה\"ד [כיומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי לכן היתה נעשית</b><br> אפילו כשהכה\"ג עושה אותה. דילפינן גז\"ש חוקת עולם חוקת עולם. דכתיב בפרה ובעובד פנים של יו\"כ. ולפיכך כשעשאה כה\"ג בבגדי זהב נמי פסולה. מדהו\"ל יתור בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה חוץ מגתה</b><br> הוא הגומא שמערכתה עומדת בתוכה [כפ\"ג מ\"י]: והוא מכוון נגד פתח ההיכל. מדצריך לשחטה ולהזות דמה ולשרפה הכל נגד פתח ההיכל מדהקשו כולן להזאה. דמפורש בו בקרא שיהא נגד פתח ההיכל [כזבחים קיג\"א ותוס' שם ד\"ה שנאמר]. ול\"ל שהי' הגת רחב כפתח ההיכל ממש. ולא פחות. ונקט שרפה. וה\"ה שחטה. רק נקט שרפה איידי ב' גתות ואידך דנקט. דכולן רק בשרפה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשתי גתות</b><br> שחלקה לב' חלקים ושרף חציה בזו וחציה בזו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ששרף שתים בגת אחת פסולה</b><br> וכמו דדרשינן [חולין לב\"א] ושחט אותה לבדה. ה\"נ פשוט דדרשינן ושרף את הפרה. דהיינו לבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה ולא כיון כנגד הפתח</b><br> של ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> והא דלא כלל תנא להזאה בהדי הנך דרישא. נ\"ל משום דשרפת חוץ מגיתה. דהיינו שלא כנגד הפתח. רק מהיקשא ילפינן לה. מדהוקש להזאה. ואגב דאיירי בשרפה. נקט בהדה כל פסולי דשרפה בהדדי. אבל השתא נקט הזאה. דמפורש בה בקרא שתהיה נגד הפתח. ואקדים פסול שרפה שלא כנגד הפתח. דמדאתיא מדרשא חביבא לי' [כנדה נה\"ב תוס' ד\"ה כיחו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה מששית שביעית</b><br> ר\"ל שלא טבל אצבעו בין הזאה ו' לז'. רק הזה הזאת ז' מדם הנשאר באצבעו מהזאת ו'. ואף שחזר וטבל אצבעו והזה אח\"כ הזאה אחת כדינה. אפ\"ה פסולה. דהרי שירי הדם שבאצבעו מהזאת ו' נפסלו להזאת ז'. וא\"כ היתה הזאת פסולה זו מפסקת בין ז' הזאות הכשרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביעית שמינית</b><br> ר\"ל אבל אם משיורי הדם שבאצבעו מהזאת ז'. הזה הזאה ח'. או שחזר וטבל אצבעו. והזה הזאה ח' ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזר והזה שמינית כשרה</b><br> אף שהוסיף בהזאות רק שלא כדין עשה [כזבחים פ\"ח מ\"י]. אבל מדאין כאן שינוי בגוף הפרה לא נפסלה. מיהו להרמב\"ם [פ\"ד מפרה] דוקא בהזה הכהן אחר הזאה הח'. אבל בהזה אותה הוא עצמו. נפסלה הפרה. מדעסק בשעת עשייתו במלאכה דלא שייך לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה שלא בעצים</b><br> רק הצית האש בגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בכל עצים</b><br> ר\"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ\"ג מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בקש או בגבבה</b><br> אף שאין מרבין אפר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> אע\"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא\"א]. אפ\"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> דהו\"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל\"ה. ומנחות יז\"ב]. ולפענ\"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג\"א]. א\"כ ה\"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת\"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ\"ל דה\"ט. משום דמכח כ\"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת\"ק בפרה. כ\"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ\"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב\"א זצוק\"ל בתוספתא פ\"ב דפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה</b><br> אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע\"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל\"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר\"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע\"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר\"א משלא רוחץ ידור\"ג כשר. אפ\"ה קמ\"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ\"ה מכשיר ר\"א בפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתחלה ועד סוף</b><br> היינו מתחלת שחיטה עד אחר קיבוץ אפרה. ובש\"ס [חולין דלע\"ב] מייתי רש\"י הספרי דיליף כן מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין בגדים</b><br> או כלים שנגעו המתעסקין בשעת עסקן בפרה בשחיטתה. או בשעת קבלת דמה או בשעה שמשיך לתוכה האגודת אזוב. או בשעה שמשליך לשם עצים. או בשעה שמהפך בגופה או חותה בגחלים. אבל לאחר שפירש מעסקו. אף שלא טבל אינו מטמא בגדים. וכ\"כ המסדר המערכה שלה. או המצית את האור. אף בשעת עסקו אמ\"ט בגדים [זבחים קז\"א. וי\"ל דזהו דוקא המצית האור כדי להדליק המערכה. אבל המצית המערכה עצמה ודאי מטמא בגדים בשעה שמצית. דהרי והשורף אותה יכבס בגדיו כתיב. והמצית המערכה עוסק בשרפת הפרה עצמה]. וכ\"כ הנוגע בהפרה בשעה שמונחת ע\"ג מערכתה. ואין כוונתו להתעסק בשרפתה. אמ\"ט בגדים [כלקמן פ\"ח מ\"ג]. אבל המשמרה ע\"ג מערכתה שלא יפקע אבר ממנה לחוץ. אף שלא נגע בה מטמא בגדים מד\"ס. שמא יתעסק בגופה [כב\"מ צג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסלים אותה במלאכה</b><br> אפילו כשלא הפסיק בעסקה כגון ששחט וחתך דלעת בחיתוך א' [רש\"י חולין כט\"ב]. וה\"ה בשאר מעשי'. ואפילו לא הפסיק בעבודה עצמה. רק בין עבודה לעבודה. כגון שעשה מלאכה בין שחיטה להזי'. מיהו דוקא בהתכוון להמלאכה שעשה עם עסקה. וגם רק קודם שנעשת אפר. אבל בעשה מלאכה בשעת כנוס אפרה או בשעה שעושה שאר מעשי' באפרה אחר שנעשית אפר כשרה [רמב\"ם פ\"ד מפרה הי\"ז. ואע\"ג דכללינהו תנא לטומאת בגדים ומלאכה בחדא מחתא. אפ\"ה לא ראי זה כראי זה. דמלאכה פוסלת רק עד שנעשית אפר. אבל טומאת בגדים גם אח\"כ בשעת שאוסף הפרה מטמא. וכמ\"ש בתורה בפירוש וכבס האוסף את אפר וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה פסול בשחיטתה</b><br> ע\"י עסק אחר שעסק אז או ששחטה שלא לשמה. דאי בנתנבלה. הרי גם נבלה מטמאה בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> היינו בגדים או כלים שנוגע בשעה שעושה א' מהדברים הנזכרים לעיל סי' י\"ג. דמדנפסל בשחיטה. אינה פרה האדומה כלל [רש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה בהזייתה</b><br> כשמזה מדמה נגד קדשי קדשים. אירע פסול בהזיי' במלאכה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים</b><br> דמדנשחטה כדינה. כבר נעשה בה מעשה שלימה בכשרות. ולהכי כל לפני פסולה עדיין היא בכשרותה לטמא בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאה חומרה</b><br> ר\"ל מה שהחמירה תורה לפסלה בהמלאכה שעשה בשעת עסקו עמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולה</b><br> דמאז אינה מטמאה תו בגדי המתעסק [וק' פשיטא. ונ\"ל דקמ\"ל דבאירע בה שום ספק בהזאה סד\"א שלא ידקדקו כל כך לחקור כשרותה. אלא יחמירו בה לפסלה. קמ\"ל דחומרא דאתא לידי קולא היא. ולהכי צריך לחקור יפה. שמא כשרה היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם מועלין בה</b><br> בפרה כשרה מיירי. דהנהנה בה בשוה פרוטה משעה שהוקדשה. עד אחר שכינס אפרה. חייב קרבן מעילה. והנהנה מאפרה אח\"כ. פטור ממעילה [כמנחות נא\"ב]. אבל באירע בה פסול אחר שנשחטה. הרי משנפסל אין בה מעילה. דאפילו כקדשי בדק הבית לא הוה. ורק מועלין בה מדחטאת קריי' רחמנא. ומדנפסלה תו אינה חטאת. דהרי אינה מטמאה תו בגדים [רכ\"מ פ\"ב דמעילה ה\"ב. ועיין תוס' חולין. א\"א. וע\"ז כג\"ב ד\"ה אלא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרבין לה עצים</b><br> עד שתעשה אפר. דאח\"כ כשמרבה שם עצום. הו\"ל כמערב אפר מקלה באפר פרה דלא בטל ברוב ואסור לקדש בו [כלקמן פ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכהן</b><br> דאע\"ג דרק שחיטה. הזיי'. והשלכת אגודה היו צריכין שיעשו על ידי הכהן שהפרישו [ולתרגום יונתן גם השלכת אגודה לא הי' צריך שיהי' ע\"י הכהן המופרש]. ולשמואל גם שחיטתה הי' כשרה אפילו בזר [כיומא מב\"א]. אפ\"ה כל מעשיה משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר כגון הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה. היו צריכין שיעשו דוקא ע\"י כהנים. אבל אח\"כ המאסף האפר. והממלא מים. והמקדש. כולן כשרין בזר. ואפילו באשה חוץ מחרש שוטה וקטן. וגם הזאת מי חטאת על הטמא כשרה בכל הנ\"ל חוץ מטומטום ואינך שנזכרו בשלהי מכלתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר</b><br> אכולה קאי וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלאכה פוסלת במים</b><br> בשעת מלויין. אם עשה אז מלאכה. נפסלו מלהזותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטילו את האפר</b><br> ר\"ל וה\"ה אם בין שאיבת המים להטלת האפר לתוכן. עשה איזה מעשה שא\"צ להמים נפסלו. ואם אחר שהטיל בהן האפר. ואפילו בשעה שמזה. עשה מלאכה. לא פסלן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כלי חרס</b><br> שלקח כ\"ח מהיוצר שסתמו ע\"ה הוא. לשום לתוכו מי חטאת. דרק להזות על הכהן העושה הפרה. לא לקחו רק כלי אבן [כפ\"ג מ\"ב וג']. אבל לשאר המוזין כל הכלים כשרין [כלקמן מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחטאת טובל</b><br> ר\"ל אף שהחבר המביא הכלים הוא טהור גמור. אפ\"ה מחשב כטמא לחטאת. ואינו רשאי אפילו רק לשמור הכ\"ח מטומאת ע\" ה. עד שיטבול לשם מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולן על הכבשן</b><br> ר\"ל אף מהשעה שהכלים עדיין בתוך הכבשן. שלא נגמר צירופן. הרי אז עדיין אין לחוש שכבר נטמאו בידי ע\"ה. מדלא נגמר מלאכתן עדיין [ככלים ספ\"ד]. אפ\"ה גם מאותה שעה אינו רשאי להעלים עינו יומם ולילה מפתח הכבשן כל עוד שהכלים בתוכו. עד שיגמרו ויוציאן החבר בעצמו משם. ולפיכך אם לא יגמרו הכלים בהכבשן עד למחר. צריך החבר לשכב ולישן על פתח הכבשן ממש. דפתח הכבשן בראשו הי'. דאל\"כ חיישינן שמא כשישן יפתח הע\"ה את הכבשן. לראות אם כבר נגמרו הכלים ויטמאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר</b><br> דס\"ל דאף מן הבית של הע\"ה רשאי החבר להביא כ\"ח ששמרו הע\"ה לשם חטאת. דס\"ל דע\"ה נאמן כשיעיד שהן טהורין. דמזהר זהירי הע\"ה בטהרת חטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל נאמנים על החטאת</b><br> שכשלא נאמין לע\"ה גם בזה שנזהרים מאד בטהרתו חיישינן שיתקצפו עי\"ז וישרפו פרה לעצמן ויבנו במה להקריב קרבנות לעצמן. וקיימא לן כר' יהודה. מיהו מודה ר' יהודה לת\"ק. דאפילו טהור גמור בין אדם בין כלי. כל שלא נטהר לשם חטאת. אסור להשתמש בו גם למילוי או להזיי' עד שיחזור ויטבול לשם חטאת [כספ\"ב דחגיגה]. ולפיכך צריך שיעיד הע\"ה שמשעה שנגמר שמרו לחטאת. דהרי כ\"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתרומה</b><br> כלומר ואם בא החבר להביא כ\"ח מע\"ה לתת לתוכו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותח את הכבשן</b><br> נ\"ל דהך בבא בין לת\"ק ובין לר\"י היא. דלת\"ק קיל שמירת כלי לתרומה טפי משמירת כלי לחטאת. דלתרומה א\"צ לשמרן משיצרפן בכבשן וכלעיל בחטאת רק סגי בשיוציאם החבר מהכבשן. ואין חוששין שמא כשהוציא הע\"ה כ\"ח אחרים מקודם בהכבשן נגע גם בהנך שקנה החבר ממנו השתא. ולר\"י חמירא שמירת כלי לתרומה. משמירת כלי לחטאת. דבחטאת מזהר זהיר הע\"ה מאוד. ולפיכך אף מן ביתו רשאי להביא כ\"ח לחטאת. אבל בטהרת תרומה אינו נזהר בה כל כך. לפיכך צריך החבר להוציא הכ\"ח בעצמו מהכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר מן הסדר השני</b><br> ר\"ל כשנוטל החבר בעצמו הכ\"ח לתרומה מהכבשן של הע\"ה. לא יטול מהסדר שממול הפתח. משום דבו ודאי חיישינן שמא משמשו בהן ידי ע\"ה. רק יטול מהסדר שאחורי סדר ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי</b><br> דחיישינן שמא לקח הע\"ה כלי מסדר הראשון לבדקו אם ניסק יפה. ועי\"ז נגע גם בסדר השני. ושוב החזיר הע\"ה הכלי שלקח מסדר הראשון למקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל כלי לחטאת</b><br> בכלי שטף מיירי. וכשרוצה להשתמש בה לחטאת. אפילו הוא טהור צריך להטבילו לשם חטאת. ומיירי הכא שטבלו כדי למלא אח\"כ מי' לקדשן באפר חטאת. וכן כל קידוש שבמכלתין היינו לשום אפר פרה במים. מיהו ה\"ה כל כלי. אפילו הטהור לקודש. בשרוצה להשתמש בו למי חטאת צריך להטבילו. משום מעלה בעלמא [כחגיגה פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם ראוים לקדש</b><br> שאינן מים חיים במקום מעיינו רק שנקוו בארץ דפסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך לנגב</b><br> הכלי לאחר טבילה. קודם שימלאנו במים כשרים. כדי שלא יתערבו בהן מים פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב</b><br> דאע\"ג שהמים הנשארים בהכלי מהטבילה. לא שאבן לקידוש. אפ\"ה כיון שידע בשעת טבילה שישארו. הו\"ל כמילאן מתחלה לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם להוסיף לתוכו מים מקודשין</b><br> שהטבילו על דעת לשפוך לתוכו מים שמעורבין כבר עם אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך צריך לנגב</b><br> דבמקודשין כבר אפילו מים הראויין פוסלין כולן [כרפ\"ט]. מיהו נל\"פ דדוקא אם הי' בהכלי רק מים הראויין לקידוש. אז צריך לנגב הכלי קודם שישפוך לתוכו מים מקודשין כבר. דאל\"כ הו\"ל כמערב מים הראויין לקדש במים המקודשין דפסול. אבל בהי' בהכלי מים המקודשין כבר, וכלו. א\"צ לנגב הכלי קודם שישים לתוכו מים מקודשין אחרים. מדלא מצינו בשום דוכתא שיהא אסור לערב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרויה</b><br> דלעת שחללוהו כדי לשאב בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהטבילוה</b><br> דאע\"ג דחדשה וטהורה היא עדיין. וכדמסיק. אפ\"ה הטבילוה מצד מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדשין בה</b><br> לאחר שנתנגבה. וקמ\"ל דאע\"ג שהקרוי' היא ספוגיי. והרי נבלע בה מים רבים שלא נשאבו לשם חטאת. אפ\"ה לא חיישינן לפליטת בליעתו. דאחר שנתנגב פני' החיצוני'. אמרי' דדעתי' הוה דמה שיפלוט אח\"כ ממה שנשאר בה בלוע. יהיו כאלו שאבן לשם חטאת [כמ\"ש לעיל סי' י\"ב]. א\"נ משום סיפא נקט קרוי'. דבנטמא דוקא בקרוי' שהיא ספוגיי. אפילו ינגבה לא יקדש בה. משא\"כ בשאר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאה אין מקדשין בה</b><br> אף שיטבלה ואח\"כ ינגבה. עכ\"פ משום שהקרוי' היא ספוגיי חיישינן שמא תפלוט טפה טמאה שנבלע בה. וכשיפלוט יטמא למים המקודשים. ולהכי לא בטל במיעוטו [ואע\"ג דבקדמו מים טמאים למים טהורים. אמרינן דבטלו טמאים ברוב [כמכשירין פ\"ב סמ\"ג] ואי\"ל דהכא שהמים הטמאים שקדמו בהקרויי' נבלעו. הו\"ל כליתנהו. וכשיתפלטו אח\"כ כשכבר יהיו בהכלי מים המקודשים. הו\"ל שפיר כקדמו טהורים לטמאים דלא בטיל. ליתא. דהרי עצים שבלעו משקין טמאים. ורבו עליהן גשמים שנפלו על העצים טהורים [כמכשירין פ\"ד מ\"י]. אלמא דמשקין טמאים הבלועין כקדמו הן דמי. י\"ל בחטאת החמירו. דכל שהי' ממשות משהו פעם א' אפילו היה טהור לא בטל [כלקמן רפ\"ט]. ומה\"ט לא קשה נמי מעצים שבלעו משקים טמאים [מכשירין פ\"ד מ\"י]. וכ\"כ מספוג שבלע משקין טמאין [כלים פ\"ט מ\"ד וה']. דבשניהן רק בחמימות התנור אמרינן דפלטו. משמע הא במים אמרינן דנתבטלו. די\"ל הכא רק בחטאת החמירו. ועיין בבועז רפ\"א דמקואות שהארכנו. אולם ק' מדאמרינן [מקואות פ\"י מ\"ח] דבשתה מים טמאים וטבל והקיאן הרי המים טהורים. דכשטבל נטהרו המים שבלע בהשקה. ואם כך בבלע המים למקום עיכול. דהיינו תוך גוף האדם. מכ\"ש בשנבלעו המים הטמאים תוך דופן הכלי. וכשטבל הקרויי' נטהר. המים שבלועים בה בהשקה. ודוחק לומר גם בהא רק בחטאת החמירו דלא להני להבלועים השקה. אבל הרי כשהטביל הכלי עדיין לא הי' שם חטאת ונטהרו המים הבלועים. ואת\"ל עכ\"פ תרתי לא מקילינן דנימא שיועיל להו השקה לטהרן. ושנאמר דהוה כאילו חשב שיהיו כאילו שאבן לשם חטאת. דהרי בשעה שנשאבו טמאים היו ולא חזו למי חטאת. עכ\"פ תמוה מאד דהרי קרוי' זו כל רבותינו פירשו שהיא דלעת יבשה. וא\"כ האיך אפשר שיהי' נטמא. והרי בפירוש תנינן [תוספתא דכלים ב\"מ] דדלעת יבשה אינו מקבל טומאה. וכן פסק הרמב\"ם [רפ\"ב מכלים]. ודוחק לומר דקרוי' היא מין דלעת אחרת מדלעת פשוטה דאיירי בה בתוספתא. והכא בדיוקא נקט קרויי'. שהיא מקט\"ו. ליתא דהרי [בשבת קכה\"א] נקט קרויי' במקום דלא איירי מטומאה וטהרה. ופי' גם שם רש\"י שהיא דלעת יבשה. אלא נ\"ל דמיירי שנטמא הדלעת מדהיא מאכל אדם. ויחדה לשאיבה. ובזה לא פקע טומאתה. דאינה יוצאה מטומאתה רק במעשה [כספ\"ה דכלים]. אבל בתוספתא מיירי שמשה בה להיות כלי ואח\"כ נגע בה טומאה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בסוף יקדש בה</b><br> כשטבלה אחר שנטמאה. ונתנגבה אחר שטבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא בתחלה</b><br> לת\"ק מקשי הכי. אבל איהו ס\"ל דאף כשהיא חדשה וגם טהורה. אפ\"ה חיישינן לפליטת מים הפסולים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יוסיף לתוכה מים מקודשים</b><br> דברי ת\"ק היא. וה\"ק דוקא לשאוב בה מים הראויין לקידוש שרינן ברישא. דאז אף שתפלוט לתוך המים הכשרין לקידוש ממה שנבלע בה ממי הטבילה. אמרינן דדעתי' הי' בשעת טבילה שהמים שנשארו ממי הטבילה בלועין בתוך הכלי ויהיו שאובין לקידוש. וא\"ת א\"כ למה צריך לנגב נימא גם בהו דדעתי' עלוי' לקידוש. י\"ל הכא שאני דא\"א באופן אחר. אבל בנותן לתוך הקרויי' שנתנגבו מים שכבר נתקדשו באפר. אז אפילו טפה א' פוסלתן [כלקמן רפ\"ט]. וא\"ת אפילו לא הטבילו הקרויי' החדשה. הו\"ל לאסור כן לכתחלה. משום פליטת שרף גופה. דהו\"ל מי פירות דלא בטלו [כרפ\"ט]. וא\"כ אפילו ליתן לתוכן רק מים הראויין לקידוש לתסור מה\"ט. וי\"ל דלהכי פירשו רבותינו דמיירי הכא בקרוי' יבשה. והיינו דאין בה עוד שרף. וא\"ת גם בנותן לתוכה מים מקודשים. לבטל הטפה הראויה בתוך המקודשין כבר במעוט כמו בנתערב מי טבילה במים הראויין לקידוש. וי\"ל התם לאו משום ביטול נישרינהו. אלא מדהו\"ל כשאב גם הן לשם חטאת. וכמ\"ש לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת</b><br> של קנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחתכה</b><br> שחתכה ממחובר. והוציא כל מוח שבתוכה. דאז מחשבת כלי לקבל טומאה [ככלים ספי\"ז]. מיהו אי\"ל שחתכה ע\"ה ממחובר דא\"כ לא הוה פליג ר' יהושע שיהא צריך לטמאה. דהרי בל\"ז טמאה היא ככל כלי ע\"ה. ואפילו הי' החותכה חבר. כל שלא הי' טהור לחטאת כל כליו טמאים לחטאת [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]. אלא מיירי שחתכה חבר הטהור לחטאת. ותקנה לשום לתוכה אפר חטאת. והרי כל הכלים שצריך לאפר חטאת צריך שיהיו טבו\"י. כדי להוציא מלבן של צדוקים [כרמב\"ם ספ\"א דפרה]. ולפי מה דקיי\"ל כר' יהודא [מ\"א]. מצי נמי מיירי שחתכה הע\"ה ממחובר לשם טהרת חטאת. והרי הכל נאמנים על טהרת החטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר יטביל מיד</b><br> דאע\"ג דכלי זה טהור הוא. אפ\"ה מד\"ס כל כלי חדש שנגמר בטהרה. אם ירצה להשתמש בו קודש. וכ\"ש אפר חטאת דחמיר מקודש. צריך שיטבלנו. דחיישינן שמא ניתז עליו רוק מפה הע\"ה בשעה שעושה אותו. שכן רוב בעלי מלאכות של כלים עם הארץ הם. וחיישינן שמא נשאר הרוק ההוא לח בשעה שנגמר הכלי. וא\"כ הרי אפשר כל זה שתהי' טבו\"י כשיטביל. ואף שטבילה זו רק מדרבנן היא. וא\"צ הערב שמש [כחגיגה כג\"א. ולרש\"י ביצה יח\"א כל טומאה דרבנן אין צריך הערב שמש. ועיין לעיל פ\"ג מ\"ב. ובפרקין כ\"ג]. היינו כשירצה להשתמש קודש בהכלי. אבל ביחדה להשתמש בה אפר חטאת דחמיר טפי מקודש [כחגיגה פ\"ב מ\"ז] עשו לכלי זה כטמא מת בשביעי שלו אחר הזאה וקודם טבילה. דמטמא אז אדם וכלים. ה\"נ כלי זה מטמא להחותכה ולהמטבילה. ומדמטמא לאדם וכלים כאילו נטמאת בטומאה דאורייתא. ואפילו הכי לא מצרכינן לה הערב שמש. כאשר הי' ראוי בטומאה דאורייתא כזו. איכא שפיר היכרא נגד צדוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר יטמא ויטביל</b><br> דס\"ל דצריך שתהיה הכלי טבו\"י דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרים לקדש</b><br> ר\"ל לתת האפר לתוך המים. ואפילו אשה עבד ואנדרוגינוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מחרש שוטה וקטן</b><br> וה\"ה למלוי מים פסולים [רמב\"ם פ\"ו מפרה ה\"ב]. ואע\"ג דלעיל [פ\"ג מ\"ג] קידש הקטן. התם לא הי' צריך הזאה מדינא רק למעלה בעלמא. מיהו ההזאה בעצמה לכ\"ע כשרה ע\"י קטן [כפי\"ב מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל באשה ובאנדרוגינוס</b><br> אבל טומטום לכ\"ע פסול. מדהוא ספק ערל. ורק אנדרוגינוס מדערלתו בחוץ. לפיכך כשמלו כשר לת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים מקדשים</b><br> ה\"ה מלוי והזיי'. רק נקט קידוש לרבותא. אף דבי' מפורש בקרא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי אבנים</b><br> אף דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי. א\"נ אף דמדאינו מקבל טומאה לא שייך שיהי' טבול יום. והרי כל מעשיה בטבול יום [כפ\"ג מ\"ז]. אפ\"ה בקידוש א\"צ שיהי' בכלי טבו\"י. כיון שכבר עשו היכר בפרה גופה בפרסום שלא כדעת הצדוקים. ומה\"ט נ\"ל דגם בכלי המקבל טומאה שכבר הי' לה הערב שמש ממלאין ומקדשין בו. ורק להתינוקות לקחו כוסות אבן. מדהזו בפרסום וקודם שרפת הפרה:"
+            ],
+            [
+                "אף דגם היא לענין קבלת טומאה לא מחשבת כלי [כרפ\"ט דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקדשין לא בדפנות הכלים</b><br> שנשאר מכלי שנשברה ונתהווה כעין עריבה שיש בה ב\"ק. ואף דגסטר' הו\"ל כלי לקבל טומאה מד\"ס [ככלים פ\"ד]. אפ\"ה פסול לקידוש. והיינו דנקט לה סמוך לרישא. דגם התם נקט רבותא אפכא דאע\"ג דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי מעשה. אפ\"ה מקדשין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי גדול של חרס. שעושין בדפנו מחוץ סמוך לשוליו ב\"ק קטן. כדי לאחוז בו המחץ הכבד כשירצו להגביהו [ככלים פ\"ב מ\"י וכמ\"ש בס\"ד טהרות פ\"י סי' ל\"ט]. ומשום שב\"ק הקטן ההוא אינו עשוי לקבלה. להכי לא מחשב כלי אפילו לקבל טומאה [ככלים פ\"ב מ\"ג]. ואפ\"ה קמ\"ל הכא דאע\"ג שהיא חלק מעיקר הכלי שמקט\"ו. אעפ\"כ לא חזי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגופת החבית</b><br> אף שיש לו בו בית קבול. אפ\"ה אינו עשוי למלאות רק לתחוב שם אצבעו כשירצה להוציא המגופה [ועיין כלים פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בחפניו</b><br> בפס יד של אדם. אף דמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין ממלאין</b><br> לשאוב מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי</b><br> וכל הנך אינן כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצילין בצמיד פתיל</b><br> ר\"ל אין מה שבתוך הבית קיבול ניצל. כשהב\"ק סגור בצמ\"פ. והוא באוהל המת [ועיין אהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כלים</b><br> דכל שאין על הב\"ק תורת כלי. הו\"ל כל מה שבתוך חללו. כאילו גבלו בטיט והניחו תוך אוהל המת. שאינו ניצל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> מלת שאין דהו\"ל כעין נתינת טעם למאי דקאמר מקמי הכי. והרי הכא לא שייך שיהי' נ\"ט למאי שקדם. רק מסרך סריך לי' להתנא בלישני' [מפ\"ח דכלים מ\"ג]. והתם שפיר הו\"ל נתינת טעם. אבל הכא ה\"ק. אם אוכלין או משקין נתונין תוך כלי. והכלי ההוא משולשל לתוך כ\"ח. ושפת כלי הפנימי בולט משפת הכ\"ח החיצון. בשעה שטומאה מונחת תוך כלי החיצון. אז כל מה שבתוך כלי הפנימי טהור. דקרינן בי' כל אשר בתוכה יטמא. ולא מה שבתוך תוכו [ככלים פ\"ח מ\"ב]. וקאמר הכא דזהו דוקא כשהכלי הפנימי הוא כלי ממש. אז לבד מציל על תוכו. אבל כל הנך דלעיל. מדאינן כלי אין תוכן מחשב תוך תוכו. ואין מה שבתוכן ניצל. אבל כלי הפנימי עצמו. בכל גוונא טהור. דממ\"נ אם הוא כלי. הרי אין הכלי נטמא מאויר כלי חרס [ככלים פ\"י מ\"ח]. ואי אינו כלי הרי אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת היוצרים</b><br> הוא טיט שעיגלו היוצר כתמונת ביצה ועשה בו בית קיבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> למלוי וקידוש והזיי'. ונ\"ל דמיירי שכבר נתיבש באויר. רק שלא נצרף בכבשן עדיין. והו\"ל עכ\"פ כשאר כלי אדמה. דאף שאמקט\"ו מקדשין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל</b><br> נ\"ל דס\"ל דדוקא בשאין דעתו לצרפו בכבשן. הו\"ל כלי אדמה דכשר וכלעיל. אבל הנך שלפני היוצר שדעתו לצרפן. עדיין לא נגמר מלאכתן ואינן כלי [ככלים ספ\"ד]. ונ\"ל עוד דה\"ה דפליגי כה\"ג לענין שיצילו בצמ\"פ [ועיין כלים רפ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת התרנגולת</b><br> ר\"ל קליפתה הקשה שחללוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור' יהודה מכשירין וחכמים פוסלין</b><br> מדאינה כלי. וה\"ה דפליגי בשאר ביצים. רק נקט של תרנגולת. מדמצויי' ביותר. מיהו ביצת נעמית שקשה לכ\"ע כשרה [עיין כלים פי\"ז מי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע</b><br> סלע הוא אבן שמחובר וגדל מהקרקע מששת ימי בראשית. ומיירי הכא שחקקו במחובר ועשאו שוקת. והפך לתוכו מי מעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממלאין בה</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל עוד שלא הפסיק המים שבהשוקת מקלוח המעין. המים שבתוכה מים חיים הוה. ולהכי מותר לשאוב משם לתוך כלי אחר. עכ\"פ כשהפסיקם מהדדי. אע\"ג שחזר והמשיכן יחד. תו לא מיקרו מים חיים. ואסור לשאוב מתוכה לכלי אחר [כפ\"ה דמקואות מ\"א]. וגם כלי לא מקרי. וכדמסיים מדאינו כלי. דאילו היתה נחשבת כלי. הי' רשאי להזחיל לתוכה מי מעין. ולחזור לשאוב מתוכה לכלי אחר. דהרי מותר לשאוב בכלי ממעין ולחזור ולשפכו לתוך כלי אחר. ולקדש בכלי השני [ועיין רש\"י סוטה טז\"ב ד\"ה ואימא. ופסחים ל\"ד סוף ע\"ב. שלא כתב כן. אולם עיין מ\"ש על זה לקמן פ\"ז מ\"א. שדברי רבינו בזה צ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בה</b><br> ר\"ל אם שאב בכלי אחר ממעין לא ישפוך המים מהכלי לתוך השוקת כדי לקדש תוך השוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזין ממנה</b><br> ר\"ל אם שאב מים בתוך כלי ממעין וקידש המים תוך הכלי. לא ישפוך המים המקודשין לתוך השוקת. כדי להזות מתוכה. וטעם כולהו. דמדחקקו במחובר אין עליו שם כלי [ועיין פ\"ד דמקואות מ\"ה]. מיהו ה\"ה אבן תלוש שקבעו ואח\"כ חקקו במחובר. נמי לא מחשב כלי. דמידי דהוה כצינור שקבעו ואח\"כ חקקו. דאפילו לחומרא לא מחשב כלי לפסול המקוה. מכל שכן הכא דלקולא [ועיין ב\"ב סה\"ב]. ואפ\"ה נקט סלע. דאע\"ג דקרקע עולם הוא. אפ\"ה בשהפסיקו אין דינו כמעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה צריכה צמיד פתיל</b><br> דכשהיא באהל המת. די לה שתהיה מכוסה להציל על מה שבתוכה. ואפילו בלי צמ\"פ וכבור ודות המכוסים [באהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה פוסלת את המקוה</b><br> אם נזלו לתוכה מי מעין. או ירדו לתוכה גשמים. ומשם נזולו למקוה החסרה ממ' סאה. לא נפסלו מי המקוה. דמדאינה כלי אין המים שבתוכה נעשין שאובין. וה\"ה דבתוך עצמה מותר לטבול דכגומא בקרקע עולם חשיבא. ואפילו הכי לא נקט הכא תנא. מדאין דרך לטבול בשוקת שהיא רק קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כלי</b><br> שחקק אבן תלוש ועשאה עי\"ז כלי. ואח\"כ קבעה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה בסיד</b><br> קמ\"ל דאף דבכה\"ג מהודק שפיר בקרקע. אפ\"ה אינה חשובה כקרקע. וכ\"ש כשחברה בקרקע רק בטיט. או ששקעה וחברה בקרקע עם עפר. ואע\"ג דבכל דוכתא תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי [כחולין דטז\"א והרא\"ש שם. ובי\"ד סי' ו'. וברט\"ז שם סק\"ה וש\"ך שם סק\"ו]. ואפילו לקולא. דהרי גם לענין קבלת טומאה. ולכתוב עליו פרוזבול. נמי דינו כמחובר [כתוס' שבועות דמב\"ב וגיטין לז\"א]. לבר מע\"ג דלגבה תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי [כי\"ד קמ\"ה ס\"ג וש\"ך שם סק\"ה]. דנ\"ל דבע\"ג ה\"ט. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מאומה מן החרם. אבל בשאר דוכתי תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי. א\"כ מ\"ש כל הנך דמשנתנו. נ\"ל דהתם שאני דלא היו תחלה כלי עם בית קיבול. ומה\"ט גם הכא בקבעו ולבסוף חקקו דינו כמחובר [כלעיל ס']. אבל הכא. מדכבר חקקו ועשה לו בית קבול בתלוש. לא נתבטל שם כלי מינה כשקבעו אח\"כ. אפילו באיסור דרבנן [כב\"ב סו\"ב]. ומכל שכן הכא לענין איסור דאורייתא. ואפילו לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקבה מלמטן</b><br> השוקת הנ\"ל לאחר שחיברה דאעפ\"כ דינה כתלוש. וכ\"ש כלי תלוש ממש שנתנקב זה או זה בשוליו. ונ\"ל דמיירי שנתנקב בכונס משקה [עיין כלים פ\"ח מ\"ג] דבפחות מזה אין מי חטאת נפסלין בתוכו [כשבת צה\"ב]. וכ\"ש דבכה\"ג טהור מלקבל טומאה אם מיוחד למשקין [ככלים פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופקקה בסמרטוט</b><br> ר\"ל אע\"ג שחזר וסתם הנקב במטלית. אבל אם סתם הנקב בטיט או בסיד. וכ\"ש בזפת שמהודק טפי. וכדומה. ודאי סתימה מעליא היא. והדר הו\"ל כלי לקט\"ו ולכל מילי [ועיין הר\"ש פרק ט' דכלים מ\"ח. ורמב\"ם פכ\"ב מטומאה ה\"ג. מיהו להראב\"ד [פי\"ד מכלים] דרק זפת. ורק בכ\"ח מתשב סתימה. נ\"ל דנקט הכא סמרטוט לרבותא דמן הצד. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכה פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. דהדר נחשבת כקרקע עולם. והא דלא תני הכא כלעיל דמינה פוסלת את המקוה. ה\"ט משום דלמקוה לא סגי בשניקבה בכונס משקה. רק שתתנקב כמוציא זית [כי\"ד ר\"א ס\"ז. ורטו\"ז וש\"ך שם]. וי\"א שם דצריך למקוה שתתנקב כשפופרת הנוד. וא\"כ בכה\"ג אין חילוק בין שהנקב בשוליו או מן הצד סמוך לשוליו [כי\"ד שם ס\"מ]. וגם הא דלא תני הכא עכ\"פ כלעיל דאינה מצלת בצמיד פתיל. י\"ל ה\"ט דזה פשיטא. דסמרטוט בנקב אינו צמיד. ואם סתמו בדבר הממרח [ככלים פ\"י מ\"ב] אז אפילו כשהנקב כזית מהני סתימה כשממורח ונסתם בצמ\"פ. ורק בניקב במוציא רמון לא מהני לי' מירוח בצמ\"פ [כרמב\"ם פרק כ\"ב מטומאת מת. ורק לר\"ש הנ\"ל [פ\"ט דכלים מ\"ח]. גם בניקב במוציא רימון מהני מירוח בצמ\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאינן עגולים כלי</b><br> ר\"ל מדאין בכל עיגול חללה שום מקום שיקרא שם כלי עליו. דמדנתנקב בשוליו. והסמרטוט אינה סתימה אינו ב\"ק ולא נקרא כלי. מיהו בהי' הסמרטוט מונח תוך כלי שלם מהני כשיזלוף המים מעליו [כפ\"ט מ\"ג]. והכא לא מהני זילוף. מדנשאב שלא בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד ופקקה בסמרטוט</b><br> ודוקא שהנקב מרוחק קצת מהשוליים. דיש ב\"ק שלם למטה מהנקב. מיהו בסתם הנקב בסיד. מהני סתימה גם כשהנקב בהשוליים. וכדמוכח מסוף פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו לה</b><br> להשוקת הנ\"ל שדינה כתלוש. או לשאר כלי תלוש ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרה</b><br> דהיינו שפה לפיו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>של טיט והלכו המים לשם</b><br> נגד השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. והא דלא מפרש דזהו דוקא באין העטרה מהודקת. אלא נקט סתמא. היינו לאשמעינן דמסתמא אינה מהודקת להכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בריא כדי שינטל עמה</b><br> שהשפה מהודקת כל כך. עד שכשיאחזנה. תנטל הכלי עמה [ודברי הר\"ב כאן. במח\"כ שלא בדקדוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> המים שבתוכה כשרים למלוי קידוש והזיי'. דהמים שמגיעים להשפה לא גריעי מאילו הם בכלי אדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שקתות שבאבן אחת</b><br> לא נקט שבסלע וכלעיל. רק נקט שבאבן. היינו משום דהכא באבן מטולטלת מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מקודשין</b><br> אף שב' הב\"ק הן בגוף א'. והדופן אמצעי שביניהן נקוב. רק שאין הנקב כשפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד</b><br> שיש נקב בהדופן שבין ב' השקתות. ורוחב חלול הנקב כשפופרת שמחברין בפה הנוד כדי להריק לתוכו משקין. ששיעור חלול השפופרת הזה. הוא בכדי שיהיו ב' האצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוכו בריוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו המים צפין על גביהן</b><br> וכגון שהדופן שמפסיק בין ב' השקתות. נמוך משאר ד' כותלים המקיפין ב' השקתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כקליפת השום</b><br> שכשיתמלאו ב' השקתות. צפין המים להדופן שביניהן. אפילו רק כעובי קליפת השום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבשניה מקודשין</b><br> דאז נחשבים המים שבשניהן כאילו כולן בחלול א' [כמקואות פ\"ו מ\"ט]. ודוקא כשנותן אפר כל כך הרבה עד שכשיערב האפר עם כל המים שבב' השקתות. יראה האפר בתחתית כל א' מהן. ולא יאבד בהמים במעוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי אבנים שהקיפן</b><br> הסמיכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאן שוקת</b><br> נ\"ל דמיירי שהיה באבן א' שוליים וג' דפנות. וכשהסמיך לו אבן השני להיות לו כדופן רביעי. נעשה עי\"ז כשוקת עם ד' דפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שתי ערבות</b><br> נ\"ל דלא מיירי שהושיב ב' עריבות כדרכן סמוכות זו אצל זו. דא\"כ יהי' לכל עריבה ב\"ק לבד. ואין זה דמיון לב' אבנים שהקיפן זל\"ז. ותו דא\"כ היאך נפרנס הסיפא. דבדבקן בסיד. המים שביניהן מקודשין. ואמאי. וכי עדיף מב' שקתות באבן א' [במ\"ח]. דצריך שיהיו המים שבזו ושבזו מחוברים יחד במים הנפין כעובי קליפת השום. אלא מיירי שהטה שולי כל עריבה למן הצד. באופן ששפתות ב' העריבות נוגעות זו בזו. וחלול של שניהן פתוח כלפי מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השוקת שנחלקה</b><br> נ\"ל דכולהו ג' גווני צריכי דבב' אבנים שהקיפן סד\"א דלהכי אין סמיכתן יחד עושה אותה כלי. מדלא הי' על אבנים הללו תחלה שם כלי. אבל ב' עריבות. שכבר היתה כל א' כלי תחלה. סד\"א דמש\"ה גם סמיכתן מחשיבתן ככלי חדש. ואי מהא סד\"א היא הנותנת מדהיתה על כל א' לבד תחלה שם כלי. לא נתבטל הב\"ק ההוא ע\"י הב\"ק החדש שעשה ע\"י שהסמיכן יחד. אבל שוקת שנחלקה. דהו\"ל תרתי לטיבותא שכבר הי' להשוקת ב\"ק זה. אלא ע\"י שנתבקע נתבטל הב\"ק הראשון. להכי כשחזר והסמיכן יפה יחד. שלא יזובו המים מתוכו דרך הסדק. סגי שיחזיר להב\"ק שהי' לו מעיקרא. ואפילו כשלא הדביקן בסיד. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שביניהם אין מקודשין</b><br> ר\"ל אם קידש המים שבחלול שבכל א' מהנך ג' שזכרנו. כל המים שבחלול שיש בין ב' החלקים של כל א' אינן מקודשין. ואפילו במדובקין יחד בטיט. דמדאינו חבור. אין המים הללו תוך כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאן בסיד או בגפסים</b><br> ואע\"ג דלעיל בעטרה כשיכולין לנטלן כאחד. אמרינן דסגי במדובקין בטיט. היינו שיחשוב הטפל. דהיינו העטרה. כמו העיקר. אז כשינטל הטפל ניטל העיקר עמו. סגי במדובקין בטיט. אבל שיתבטל עיקר לגבי עיקר כב' עריבות שמדובקין זה בזה. או שיתבטל טפל לגבי טפל ויחשב הכל כעיקר. כב' חצאי שוקות המדובקין זל\"ז. או ב' אבנים המדובקין זל\"ז. אז דוקא במדובקין בסיד או בגפסים חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן יכולות להנטל באחת המים שביניהם מקודשין</b><br> ר\"ל כל המים שבהחלול שבין ב' החלקים. מקודש. דמהדבקין בהנך. ככלי א' חשוב. ונ\"ל דכ\"ש בהדביקן יחד בזפת או בדבק. דכשר לקדש בהן מדהוה חיבור [ככלים ספ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדש</b><br> שרצה ליתן אפר פרה לתוך המים שמילא מהמעין לתוך שוקת תלושה לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל הקדוש</b><br> ר\"ל האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על הצד</b><br> ר\"ל על שפת דופן השוקת שהמים בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ נפל על השוקת פסול</b><br> דכתיב ולקחו לטמא מאפר ונתן וגו'. וזה רק ממילא נפל מהשפה להמים. הא אם הפילו הוא מהשפה להמים. אף שלא אחז האפר בידו ממש. רק שע\"י כחו נפל. כשר. דלקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ז א']. ונ\"ל עוד דלהכי קאמר ואח\"כ נפל. ולא קאמר ומשם נפל. לאשמעינן דדוקא בששהה קצת על שפת הכלי ואח\"כ נפל לתוכו. הא אם מיד נפל מהשפה לתוכו. הו\"ל כח ראשון וכשר [כסנהדרין עז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל מן השפופרת לשוקת פסול</b><br> דקמ\"ל דאף שהשפופרת תוך ידו. אפ\"ה לא הו\"ל כהפילו הוא. דעכ\"פ הרי ממילא נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל משפופרת וכסה</b><br> דבין נטילת האפר לקידוש כיסה השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהגיף את הדלת</b><br> שסגר הדלת של הבית בינתיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדוש כשר</b><br> ר\"ל האפר שלקח בידו מהשפופרת. אם עדיין הוא בידו. כשר. ומותר להחזירו להשפופרת. דאין המלאכה פוסלת בהאפר [כספ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים פסולים</b><br> דמדנעשה שום עסק בין שאיבה לנתינת האפר. נפסלו המים גם קודם שנתן בהן האפר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זקפה בארץ</b><br> בין נטילת האפר להקידוש. העמיד השפופרת בארץ שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נפסלו המים מטעם הנ\"ל. וקמ\"ל אף שהפסיק רק במלאכה שעשה רק לצורך האפר שלא יתפזר. אפ\"ה פוסל. והא דלא כלל להך בבא בהדי כיסה והגיף. היינו משום דבזקיפה בעי תנא לחלק בין זקיפה על הארץ או תוך ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך ידו</b><br> שזקף השפופרת תוך ידו שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> המים כשרין לקדשן. דאינה מלאכה חשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאפשר</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי כל ענין פסול המלאכה בין מלוי לקדוש. הוא מדילפינן בספרי מדכתיב והיתה לבני ישראל למשמרת למי נדה. דהיינו שצריכים שיהיו מי הנדה שמורים. שלא יסיח דעתו מהן בשעה שעוסק בהן [עי' רכ\"מ פ\"י מפרה ה\"ב]. עד שיתהוו מי נדה. דהיינו עד שיתן בהן את האפר. וא\"כ כשעוסק בינתיים במעשה אחרת הרי הסיח דעתו משמירתן [כרמב\"ם לעיל ספ\"ד]. וזהו דוקא במעשה חשוב שצריך שהוי קצת. ועי\"ז מסיח דעתו משמירת המים בינתיים. אבל זקיפת השפופרת תוך ידו שנעשה כרגע. אפשר שפיר שישמור המים באותו רגע. ואינו מסיח דעתו במעשה קל כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קדוש צף על פני המים</b><br> שהאפר שהטיל לתוך המים. צף על פני המים שהשליכו לתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור\"ש אומרים נוטל</b><br> מהאפר הציף. ואם כבר נתלחלח האפר מהמים. צריך לנגבו קודם שיתנו למים אחרים שרוצה לקדש. מדהו\"ל כמערב מים שבתוכו שנתקדשו עם מים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ואף לאחר שכבר הזה ממים הראשונים. רשאי ליתן האפר הנגוב למים אחרים לקדשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א כל שנגע במים אין מקדשין בו</b><br> אפילו ינגבו תחלה. מיהו מדקאמר אין מקדשין בו. ש\"מ דדוקא לקדש בהאפר מים אחרים לא חזי. מדכבר נעשה מצותו לתתו לתוך המים. דלא עדיף מהמים דמשנעשו מצותן. פסולין תו להזיי'. וכלקמן [פי\"ב]. וה\"נ האפר מצותו לקדש בהן. ומדקידש בו. פסול תו לקדש בו מים אחרים. אבל בשערבו מים הללו שבהן אפר זה. עם מים מקודשין אחרים. לא נפסלה התערובות. דלא גרע מאילו עירב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים דכשרים [ועיין לעיל פ\"ה סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זלף</b><br> הריקן והוא הדין בהזה מהמים עד שכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא קדש</b><br> ותנא רישא לרבותא דרבנן. דאף שהאפר לא נגע בהמים רק בצד א'. אפ\"ה נפסלו. ותנא סיפא לרבותא דר\"מ ור\"ש. דאף שהאפר היה כולו משוקע במים. אפ\"ה חוזר ומקדש בו. מיהו אותו אפר שלא נגע כלל במים. אף שכבר הטילו וצברו על פני המים. לכ\"ע רשאי ליטול מהצבור הצף. ומחזירו להשפופרת לקדש בו מים אחרים. אבל כל שנגע במים אפילו נפל מעצמו לשם. לרבנן פסול לקדש. אפילו מנגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש בשוקת והטפי</b><br> הוא כלי חרס שפיו צר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוכה</b><br> תוך המים שבשוקת. ונתמלא הטפי ממים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שפיו צר כל שהוא</b><br> פחות משפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו מקודשין</b><br> דלא דמי לדלעיל [פ\"ה מ\"ח] דצריך שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. דהכא שאני. שהטפי והמים שבתוכו מוקפין מכל צד מהמים שבשוקת סביב. והרי גם לענין טבילת כלי נחשבים כה\"ג כמחוברים [כמקואות פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה ספוג</b><br> מונח בהשוקת. ונתמלא ממי השוקת וקידש המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו</b><br> שמובלעין בספוג שאינו כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד יעשה יזלף</b><br> ר\"ל מריק המים לאט לאט מע\"ג הספוג. או טובל האזוב תוך המים, לאט לאט. באופן שלא יגע בהספוג. ומזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהוא מגיע לספוג</b><br> ר\"ל עד שלא ישאר בהשוקת מים רק מה שמובלע בהספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע בספוג אעפ\"י שהמים צפין על גביו כל שהן</b><br> ר\"ל אפילו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דנסחטו מים שבו. ונתערבו עם הכשרים ונפסלו כולן [כלקמן רפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן ידו או רגלו או עלי ירקות</b><br> והרי עלי ירקות ראויין לאכול ומקבלין טומאה כידו ורגלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיעברו המים לחבית</b><br> וכגון שהיה זרם המעין יורד מההר ונתן חד מהנך נגד הקלוח. כדי שירד הקלוח עליהן כתוך מרזב לתוך חבית שרוצה למלאותו לקדש המים שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> המים שירדו על הנך לתוך החבית נפסלו מלקדשן. מדירדו על דבר המקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי קנים ועלי אגוז</b><br> שאינן ראויין לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. דכל שאמקט\"ו כשר. אפ\"ה קמ\"ל אף דהנך אינן כלי. אפ\"ה הרי הו\"ל רק מסייע שירדו לתוך הכלי וכל מסייע אין בו ממש ולא נפסלו. מיהו אם שאב באלו ונתן לתוך החבית. נעשו על גבן שאובין. ופסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שאינו מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דזה הכלל דרישא לאתויי אפילו דבר שמקט\"ו רק מדרבנן. וכגון גיסטר'. אם סייע בה שירדו המים להכלי. מחשב כאלו הי' הוייתן קודם מילוי על דבר שמקבל טומאה ונפסלו. וזה הכלל דסיפא לאתויי דבר שאמקט\"ו השתא. וכגון בהמה חי. או עשבים שלא יחדן עדיין לאכילה. אף שכשישחט הבהמה וייחד העשבים לאכילה, יקט\"ו. אפ\"ה כיון דהשתא אמקט\"ו, המים כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה את המעין לתוך הגת</b><br> גת הוא גומא מרובעת. שקרשים קבועין בשוליה ודפנותיה. ועשה חריץ מהמעין עד הגת כדי שירדו מי המעין לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הגבים</b><br> ר\"ל בורות קטנות, כמו לחשוף מים מגבא. ומיירי דלאחר שנתמלא הגת והגבא, הפסיק המים שבהן מהמעין. דבלא הפסיקו. הרי מים שבגת וגבא כמעין [כרפ\"ה דמקוואות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לזבים</b><br> דרק זב זכר צריך לטבילתו מים חיים. משא\"כ שאר טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמצורעים</b><br> שג\"כ צריך לשחוט צפור שלו לטהרתו על כ\"ח במים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש בהן מי חטאת</b><br> דג\"כ צריך שיתן האפר על מים שבאו לכלי ממים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נתמלאו בכלי</b><br> נ\"ל דמה\"ט הקדים תנא זבים למצורעים. ולא כדכתב בספר אורייתא דמשה. דיני מצורע קודם לדיני זב. ה\"ט משום דבעי להמשיך הטעם מפני שאינו כלי דנקט בסוף על מצורע ומי חטאת דנקט להו בהדי הדדי. משום דטעם פסילא דכולהו תלת. היינו מדאינן מים חיים. ורק לא נקט לי' תנא. משום דזיל קרי בי רב הוא. אבל רק בזב סגי ליה בהך טעמא מדאינן מים חיים. אבל לטהרת מצורע וחטאת לא סגי לי' בהך טעמא לחוד. דהרי אם היה הגת והגבא נחשבים כלים לא היה מזיק מה שאין המים שבתוכן מים חיים. דהרי עכ\"פ באו לתוכן ממים חיים. והו\"ל ככל כלים שירד לתוכן מי מעין דכשר. להכי מסיים תנא מפני שאינן כלי. כלומר והרי למצורע ומי חטאת צריך כלי. דאי\"ל דפסול למי חטאת דנקט הכא. היינו לשאוב שם בכלי למי חטאת. ליתא. דאע\"ג דבאמת גם לזה פסולים המים הללו. אבל הכא לא מיירי בזה. דפשיטא דפסול. דהרי מים חיים בעינן וכדאמרן. אלא מדנקט לקדש בו מי חטאת. היינו דאפילו ליתן האפר על המים שבגת וגבא בעצמן נמי פסולין. והרי בכה\"ג עיקר פסולן הוא מדאינן כלי. וכדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל בשעה ששאבו המים נתכוונו שכל א' מהן יקדש חבית שלו בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן קדוש אחד</b><br> שאח\"כ נמלכו לערב כל מימי ה' החביות ולשפכן לתוך כלי א' גדול. ולקדש כל המים שם בקידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או לקדשן קדוש אחד</b><br> ר\"ל או שמתחלה כששאבו התכוונו שיערו חמישתן מימיהן כולן לכלי א'. ולקדש הכל שם בקידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן חמשה קדושין</b><br> ששוב נמלכו שלא לערבן. רק כל א' יקדש מימיו לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן כשרים</b><br> בין שבאמת ערבום או לא. ולא אמרינן דכששאבו ע\"מ לקדש ה' קדושין. ונמלכו לערבן יחד. אסור לכ\"א לשפוך דליו להכלי הגדול. משום דבכה\"ג יהיה עירוב הדלי מפסיק בין שאיבתו לקידושו. דעכ\"פ כיון דהעירוב של הדלי הוא לצורך אותו דלי בעצמו. הו\"ל כנמלך לטלטל הדלי ביני ביני לצורך עצמו. ואינו מפסיק. ומה\"ט נ\"ל דאפילו שאבום לקדשן קידוש א'. וכן עשו שערבו כל המים לתוך כלי אחד גדול. ואח\"כ נמלכו לחלק המים. ולקדש כ\"א לבד. אפ\"ה כולן כשרין. ולא אמרינן כיון שכל המים מעורבין. וכשיחלקום שוב. הרי מה שנוטל כל אחד מעורב בו שלו ושל חבירו. ונמצא בין שאיבת דליו לקידושו מפסיק העסק שמתעסק עם מים של חבירו שמעורב בדליו. ליתא. דכיון ששאבו ע\"ד לערבן. הו\"ל לכ\"א כל המעורב שנטל בדליו כאילו הם שלו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל שהיה דעתו תחלה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלך</b><br> אע\"פ שנמלך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא אחרון</b><br> דהרי מיד ששאבן לקדשן ה' קידושין. הו\"ל כל שאיבה מלאכה בפ\"ע. ונמצא שמפסיק שאיבת האחרונים בין מלוי הראשונים לשימת האפר בהן. ונפסלו כל הדליות ראשונות. דאע\"ג דחזר ונמלך לערב כל הדליות בכלי אחד. עכ\"פ כבר נפסלו כששאבן. אבל חבית האחרון כשר. ורשאי ליתן לתוכו האפר מיד דהרי לא הפסיק שום עסק אחר שאינו מחבית זה. בין שאיבת האחרון לשימת האפר בתוכו. מיהו אם קודם שקידש האחרון קידש א' מהחביות הראשונות. אז גם האחרון נפסל. דהרי הפסיק בין מילוי של אחרון לקידוש שלו בקידוש שאינו שלו. וכ\"כ אם עירב כולן יחד. בין קודם שקידש האחרון או אח\"כ. נפסלו כולן. דהרי עכ\"פ מעורבין מים פסולין עם מים כשרין [כלקמן רפ\"ט]. אבל ברישא שכולן כשרין. בין שערבן או לא, כולן כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקדשן קדוש אחד</b><br> ששאב ה' חביות על דעת לערבן יחד קודם קידוש וא\"כ לא נפסלה כל א' בשאיבת חברתה. דאע\"ג ששאבן זא\"ז. עכ\"פ מדהתכוון בשעת שאיבתן לערבן יחד מחשבו כולן כמלוי א'. ואם באמת היה מערבן כאשר חשב בתחלה. וקידש כל המים בקידוש א'. היו כולן כשרין. אבל הכא מיירי שחזר ונמלך ולא ערבן. אלא רוצה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא זה שקדש ראשון</b><br> יהי' איזה מהן שיהיה. הוא לבדו כשר. אבל אותן שקידש אח\"כ נפסלו. דהרי הפסיק הקידוש הכשר הזה בין מלויין לקידוש שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לאחד קדש לך את אלו</b><br> אסיפא קאי. דהיינו יחיד שמילא כמה חביות, ע\"ד לערבן ולקדשן קידוש א' ועדיין לא עירבן. ואמר ביני ביני לא' וכו'. וקידשן האחר חמשה קידושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא ראשון</b><br> דמדא\"ל קדש לך את אלו. הו\"ל כאילו מלאן האחר ע\"ד לקדשן קידוש א'. ונמלך אח\"כ לקדש כל א' בפ\"ע וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי את אלו הרי כולם כשרים</b><br> דהרי הממלא לא הפסיק. והמקדש אינן שלו שיפסלום בהקידוש של כל א' בין מלוי לקידוש של חברתה. מיהו דוקא שמילאן לקדשן קידוש א'. אבל בגוונא דרישא דהיינו במילאן לקדשן ה' קידושין. ואמר לאחר לקדשן. בין שא\"ל קדש לי או שא\"ל קדש לך. הדין הוא כברישא. דאין כשר אלא אחרון. דהאחרים כבר נפסלו משעת שאיבת חברתה שלאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו ולאחר</b><br> כאחת ואף ששניהן לחטאת. כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [כקידושין נא\"א]. ולא זו אף זו קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר</b><br> ר\"ל אם המים הם של המקדש ששאבן הוא או אחר לצרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לו פסול</b><br> דשמא נעשה המלאכה קודם קידוש ונפסלו המים ואי נמי נעשו שניהן כאחת ממש. הרי כל מה שאינו בזא\"ז אפילו בבת אחת אינו [כקדושין דנא\"א]. והרי הכא נמי אם היה המלאכה קודמת לקידוש הרי היו המים נפסלים. מיהו כיון שכל הפסק מלאכה בין מלוי לקידוש נפסל רק משום היסח הדעת משמירת המים. לפיכך אם יש שומר להמים בשעה שעשה זה מלאכה. מותר לקדש המים [רמב\"ם פרק ח' מפרה ה\"ג]. ואפילו עשה מלאכה עם המילוי והקידוש ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאחר</b><br> ר\"ל ואם המים הן של אחר. ואפי' אותו אחר א\"ל לזה שיקדש לו המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי בעל המים לא עשה מלאכה. שהרי הוא היה הממלא. דרק הממלא פוסל המים בשהפסיק במלאכה או בשעשה המלאכה עם השאיבה. אף בממלא לאחר [וכלעיל מ\"ב]. וכ\"כ השומר פוסלן במלאכה בשעה ששומרן. משום דשניהן מותרין ליטול שכר. או שום טובת הנאה בדברים וכדומה. לפיכך הו\"ל כמילא או שומרן לעצמו. אבל קידוש דאסור לעשותו בשכר. אע\"ג דעשאו שליח לקדש. עכ\"פ מדאין המים של המקדש אין מלאכתו פוסלת המים. בשעה שקידש. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [כיבמות דפג\"ב]. דדוקא בעשה דבר שא\"צ רצון אדם. אלא אפילו נעשה מעצמו נאסר. אז אוסר גם מה שאינו. כנותן חלב לתוך קדירת חבירו [כתוס' שם ביבמות ועיין גיטין נג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לו ולאחר שלו פסול</b><br> שהרי קידוש של חבירו שהוא מלאכה. הפסיק בין שאיבת מימיו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אחר כשר</b><br> דקידוש שאינו של הפוסל לא נפסל בהמלאכה שעשה הפוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לשנים כאחד שניהן כשרין</b><br> דהרי ב' הקידושין אינן שלו. להכי אין כל א' נפסל ע\"י חבירו שנתקדש עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואקדש לך</b><br> דאחר שמילא כל א' לעצמו. אמר ממלא א' לחבירו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון כשר</b><br> ר\"ל אותן מים שנתקדשו תחלה כשרים. אבל המים שנתקדשו לאחרונה. הרי בעליו הפסיק עם קידוש הראשון בין מילוי מימיו לקידושן. מיהו פשוט דבאמר האחרון להראשון או לאחר שישמור מימי האחרון בשעה שיקדש מימי הראשון. אז גם מימי האחרון כשרים. דאע\"ג שעשה מלאכה ביני ביני. עכ\"פ הרי כל מלאכה שפוסלת בהמים הוא רק משום היסח הדעת [כמ\"ש הראב\"ד כ\"פ בהל' פרה]. הלכך כיון דאיכא שומר להמים בין שעשה מלאכה בין שאיבה לקידוש. או בשעת השאיבה או בשעת הקידוש. עכ\"פ כיון שהמים שמורים. אין בהם היסח הדעת משמירתן וכשרים [וכמ\"ש לעיל סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואמלא לך האחרון כשר</b><br> אבל מלוי של קמא נפסל ע\"י מלאכת מלוי השני. שהפסיק בין מלוי מימיו לקידושן. וה\"נ מיירי שלא היה אדם שומר מימי הראשון בשעה שמילא השני. ונל\"פ דאם אדם אחר שמר מימי ראשון בשעה ששאב להשני. או אפילו אם אמר קמא לשני שמור לי מימי בשעה שאשאב כך. שניהן כשרין. דאי\"ל דעכ\"פ בכה\"ג יפסול מימי אחרון מדשמר מימיו של ראשון בין שאיבת מימי אחרון לקידושן. ליתא. דהשמירה אינה מלאכה שתפסל. ועוד דכל שמירת מי חטאת אינו מפסיק. דע\"י שמירת מי חטאת יזכור לשמור מי חטאת אחרים כבב' דליים של חטאת באסל [סוף מ\"ה]. א\"כ ה\"נ ע\"י שמירת מי חטאת של קמא. יזכר נמי שמירת מימי עלמו. ואין כאן הפסק. וכן בכולהו בבות שבמשנתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים</b><br> של ראשון מדאין המלאכה פוסלת אחר הקידוש. ושל אחרון נמי כשר. דמשנתמלא מימיו. גם הוא לא הפסיק במלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואקדש לך</b><br> ר\"ל אקדש לך דלי שמלאתי כבר קודם שתמלא לי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולים</b><br> דהרי כל א' הפסיק הקידוש של חבירו בין מלוי מימי עצמו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו</b><br> לצורך ביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרו באסל</b><br> טראגע בל\"א. ונ\"ל דקמ\"ל דאף הקשירה באסל שהיא ודאי לצורך נשיאת המי חטאת. אפ\"ה מפסיק ופוסל אף בדיעבד. ואי\"ל א\"כ למה בסיפא לשמעינן רבותא דאפילו קשירה פוסל. י\"ל כבר שמעינן ברישא דשניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> וא\"ת הרי ק' דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דמרישא משמע דהא במילא שניהן כאחת נפסלו המי חטאת [וכלעיל י\"ב]. ומדיוקא דסיפא משמע דבכה\"ג כשר. י\"ל דבכל כה\"ג אמרינן בכל דוכתא דדיוקא דרישא נעשה כמפורש בסיפא [כביצה כד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת של חטאת לפניו</b><br> ואין המי חטאת נפסלין מדנושא מימיו עמהן. דעכ\"פ הרי אין מרבה הדרך עבורן. ועוד הרי אי אפשר לישא הכד האחד של חטאת באסל. אם לא יתלה דבר א' כנגדו בצד השני. נמצא שמשא מימיו נצרכים למשא מי חטאת [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול</b><br> דלמשמרת למי חטאת כתיב. וכשהן לאחוריו. א\"א שלא יסיח דעתו מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאי אפשר</b><br> ר\"ל ע\"י אותו שלפניו אפשר לו שלא יסיח דעתו גם מאותו שלאחריו. דע\"י ששומר אותו שלפניו זוכר תמיד שגם לאחריו יש מי חטאת ואינו מסיח דעתו מהן. ואי גרסינן שאי אפשר. נמי ה\"פ. דר\"ל שא\"א שיסיח דעתו [ועיין לעיל פ\"ו סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את החבל בידו</b><br> בין מלוי לקידוש והלך להחזיר החבל שהשאילו לו. לדלות בו בדלי המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדרכו</b><br> שכשהלך לדרכו להחזיר המי חטאת מהמעין. הוליך עמו החבל והחזירו לבעליו כשפגע בו, כשר. שאין הולכת החבל משא. וגם החזרת החבל אינה מלאכה. שיחשבו הפסק בין המלוי לקידוש. מדאין בהן שיהוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא לדרכו</b><br> שעיקם עבור זה הדרך כדי להחזיר החבל. ההילוך זה מלאכה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הלך ליבנה</b><br> ר\"ל שאלת דין זה נשלח ליבנה לפני הסנהדרין שישבו שם סמוך לחורבן ולאחריו [כר\"ה לא\"א וגיטין נו\"ב]. ולא שאירע כך. ושאלו אם המים כשרים או פסולין. או שכבר הוזה מהן. ושאלו אם המוזה טהור או טמא. דלא יעלה על הדעת שיעמדו המים שנה שלמה ולא יפסדו. או שיניחו את המוזה שנה שלמה עומד בטומאתו. ולא יזוהו ממים אחרים המצויין בכל גבול ישראל. אלא חכמי העיר שאלו לסנהדרין שאם יארע כך מה דינו [וזה כוונת הר\"ש והר\"ב שכתבו שהיתה שאלת חכם ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמועד שלישי</b><br> דבב' פעמים ראשונים היו יש פוסלין ויש מכשירין. ולא היה להם פנאי לעמוד עליו למנין. או שלא יכלו להחליט הדין מדלא היה ראש הסנהדרין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשירו לו הוראת שעה</b><br> קמ\"ל כמה קשה היה בעיניהן להכשירן. ורק אחר ג' ימי הוועד הכשירו רק בשעת הדחק. כשאין מי חטאת מצויים. כמו שהי' אז סמוך לחורבן שא\"י משובשת בגייסות [כיבמות פט\"ז מ\"ז]. הא לאו הכי פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנן</b><br> כינון לשון סיבוב הוא. כמו הדרא דכנתא [חולין פ\"ג מ\"א]. והוא מעי הטבחיא שהולך בסבוב תוך בטן הבע\"ח. וה\"נ ר\"ל שכשהעלה הדלי עם המים מבאר מים חיים. סיבב החבל המשולשל מהדלי סביב לידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>את החבל על יד על יד</b><br> מעט מעט. והיינו אף ששהה בזה הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הסבוב צורך העלאה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כננו באחרונה</b><br> ר\"ל אם לאחר שכבר העלה הדלי. סיבבו על ידו שלא יגררנו אחריו ויתנתק או יתלכלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה</b><br> מדמצינו בו הותר בכננו בתחלה. ורק מדיש בה שהוי מרובה. וגם דמי למפנה חבית שלא תשבר [לקמן מ\"ח]. להכי לא הכשירו רק הוראת שעה. וס\"ל דהך שלא לדרכו לעיל. לא הכשירו כלל. ולת\"ק כינן באחרונה גרע טפי. דהכינון א\"צ כלל להמי חטאת. להכי פסול אף בשעת הדחק. משא\"כ בעיקם דרכו. מה לי שהלך בארוכה או בקצרה. הרי לדרכו הולך להביא מים לביתו. להכי רק בזה הכשירו בשעת הדחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המצניע את החבית</b><br> שאחר שדלה המים בהחבית והריקו לשוקת. רצה לנוח מעט קודם שישאב בה עוד מים למלוי זה. ומדעמדה החבית במקום הילוך בנ\"א. חשש שישבר ע\"י הלוכם. ולכן הצניעו ביני ביני למן הצד. ומיירי שעדיין לא קידש המים שבשוקת. ונ\"ל דמיירי שבשעה שהוליך החבית למקום משומר. היה הוא עצמו שומר המים. דאם היה אדם אחר שומרן ביני ביני אז אפילו בהצניעם שלא למלאות בם עוד. אפ\"ה לא היו נפסלים המים שבשוקת ממלאכתו של זה [כלעיל כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שכפאה על פיה</b><br> וכגון שאחר שהוריק מהחבית המים שמילא בה. נשפך לתוכה מים פסולין ולהכי מדרצה למלאות בה עוד להשוקת הי' צריך לנגבה מהמים הפסולין קודם שימלא בה עוד [כלעיל פ\"ה מ\"ב]. ולכן כפאה על פיה כדי שתתנגב מהר. ונקט הצנעת החבית לרבותא דרישא. אע\"ג שיש בההצנעה שהוי מרובה אפ\"ה אם כדי למלאות בה עוד במלוי זה כשר. וחזר ונקט כפאה על פיה לרבותא דסיפא דאף שאין בכפיי' שהוי מרובה. אפ\"ה אם שלא לחזור ולמלאות בה במלוי זה. נפסלו המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לנגבה למלאות</b><br> אתרווייהו קאי. וה\"ק אם כוונתו להצניעה או לנגבה כדי לחזור ולמלאות בה בקידוש זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכל שלצורך מלוי לקידוש א'. כמלוי עצמו דמי. והו\"ל כממלא כמה חביות למלא השוקת כדי לקדשן בהשוקת קידוש א'. דכולן כשרין כריש פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>להוליך בה את הקדוש</b><br> ר\"ל אבל אם הצניעה או כפאה לנגבה. כדי לשפוך לתוכה המים שבשוקת ואחר שיתקדשו בה. כדי להוליכן בהחבית לשום מקום."
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דכל עסק שיעסוק אחר הקידוש לא מחשב לצורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה חרסין מתוך השוקת</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שתחזיק מים הרבה</b><br> ר\"ל אם התכוון לפנות התרסין כדי שתחזיק השוקת מי חטאת הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> מדהו\"ל צורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים</b><br> כשיטבול שם האזוב להזות או כדי שלא יעכבו החרסין הקלוח שמהשוקת. כשישפוך המים שבה לכלי אחר. אחר שנתקדשו בהשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דזה אינו לצורך מלוי וקידוש זה רק למה שיצטרך אחר הקידוש. להכי פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו מימיו על כתפו</b><br> ר\"ל מים שלא נתקדשו וכתפו דנקט ל\"ד. דה\"ה בהיו לפניו נמי פוסל היסח הדעת [כרפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והורה הוראה</b><br> כגון אסור או מותר. כשר או פסול. קודש או חול. טהור וטמא. חייב או פטור. [ואלה הה' הן כללות כל התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והראה</b><br> או הראה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והרג</b><br> או הרג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל</b><br> או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ר\"ל נפסלו מימיו מלקדשן. מדהפסיק בהנך בין מלוי לקידוש. ונ\"ל דכולהו צריכי. דבהוראת או\"ה קמ\"ל. דאע\"ג דבאמר קדש לי ואקדש לך אין הדיבור הפסק [כמ\"ד]. התם י\"ל דמדמדבר מענין קידוש. עי\"ז יזכור מימיו ולא יסיח דעתו מהן. דלא גרע מדלי מי חטאת לפניו ודלי שני לאחריו דשניהן כשרין. דע\"י אותו שלפניו יזכור לבלי להסיח דעתו גם משלאחריו [וכמ\"ה]. ה\"נ ע\"י דבורו מקידוש של חבירו יזכור ולא יסיח דעתו מקידוש של עצמו. אבל הוראת או\"ה דענין אחר הוא מפסיק [א\"נ צ\"ל דמדנקט סתמא משמע אפילו הורה בדיני היסח הדעת שבמים אחרים אפ\"ה פסול. ולא דמי לב' דליי חטאת באסל [סוף מ\"ה] דאמרינן דמתוך שמירת דלי שלפניו יזכור לשמור גם דלי שלאחריו. י\"ל התם ב' הדליים שייכי אהדדי דע\"י כובד של האחד נישא גם השני. ושפיר ע\"י שמירת האחד יזכור גם השני. משא\"כ הכא אין ב' מיני המים תלויין זב\"ז כלל. מיהו נ\"ל דבהורה הוראה כמימי עצמו כגון שתה מהן יונה [פ\"ט מ\"ג] ואמר כשר. וכדומה. מדהוא מענין מימיו. לא הסיח דעתו מהן וכשרין]. ואי מהא סד\"א דוקא הוראת או\"ה דצריך עיון. חיישינן דע\"י עומק עיונו אפשר דהסיח דעתו. אבל הראה הדרך. שדיבירו כרגע וא\"צ עיון. הו\"א דכשר קמ\"ל [וסתמא משמע אפילו הראה דרך לנושאי מי חטאת לקדשן כמוהו שהולך לתכלית זה]. ולבתר נקט נמי הני תרתי הריגת נחש ועקרב ונטילת אוכלין מדבעי לאפלוגי גבייהו בין שצריך או א\"צ למלוי. רק נקט נחש לרבותא דסיפא. דאע\"ג שאינו ודאי מזיק. אפ\"ה בשעכבוהו בדרכו והרגן כשר. ונקט עקרב אע\"ג דוודאי מזיק [כברכות לג\"א]. להכי סד\"א דאף כשאין מעכבו בדרכו והרגו. אפילו הכי כיון שהוא בסמוך לו. לתכשרו. דיש לו לחוש שמא ירדוף העקרב אחריו. קמ\"ל [ועיין שבת פט\"ז מ\"ז ודו\"ק]. ואי מהנך. סד\"א דדוקא הנך כשמעכבין אותו. הרי הריגתן צורך המלוי. אבל נטילת האוכלין. אף שיתחזק טפי בשיאכל. עכ\"פ הרי אפשר שישא המי חטאת גם אם לא יאכלם. אף שיקשה עליו נשיאת המי חטאת קצת. לפיכך סד\"א דגם אם נטלן לאכלן יפסלו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין לאכלן</b><br> מדהו\"ל צורך הבאת מימיו. שע\"י שיאכל יוסיף כח לנשאן. ונ\"ל דמיירי שהאוכלין משומרין לנושאי מי חטאת. דאל\"כ הרי אפי' היו של קודש מיד שנגע בהן טמאוהו [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחש והעקרב שהיו מעכבים</b><br> שעכבוהו בדרכו והרגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> ופשוט דכ\"ש בנטה מאליהן ועיקם דרכו. דכשרים. דצורך הולכת המים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה</b><br> לרמב\"ם [רפ\"ד דפרה] ר\"י לא פליג רק מפרש דברי ת\"ק. וה\"ק דבר שהוא משום מלאכה. דהיינו שעשאו שלא לצורך המים. אפילו לא עמד פסול. ושאינו משום מלאכה. וכגון שעשאו לצורך הבאת המים. רק כשעמד פסול. וס\"ל דהא דמכשיר ת\"ק בשעשה שום דבר לצורך המים. היינו רק כשלא עמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר מימיו</b><br> שישגיח עליהן שלא יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דטמא לא ישמרם יפה. מדמורגל בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל אף שהשואבן עשה מלאכה בין מלוי לקדושן. אפ\"ה רק השומרן פוסלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף לטמא כשרין</b><br> דמדידע שהשומר טמא לא מסח דעתו' מהמים. רק הוסיף שמירה על שמירת עצמו. ולפ\"ז אם לא ידע המוסר שהשומר טמא גם לר\"א פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא עשו הבעלים מלאכה</b><br> והא דאצטריך למנקט תנאי זה. היינו מדקאמר ר\"א מלת אף. דסד\"א דקאי אהא דקאמר ת\"ק בסמוך ליה ולטהור כשרין. דהיינו אפילו בעשה המוסר מלאכה. דסד\"א דקאמר ר\"א אף. היינו גם בטמא לר\"א כן. קמ\"ל. [וא\"ת עכ\"פ כיון דכל עיקר פלוגתייהו אם נימא שסמך המוסר אשומר או לא. א\"כ נשיילי' דאפי' יהי' המוסר ע\"ה נאמן [ועיין טהרות פ\"ה מ\"ח. ופ\"י מ\"ב. וחגיגה פ\"ג מ\"ו]. וכ\"ש הכא בחטאת דהכל נאמנים עלי' [כלעיל רפ\"ה]. ואת\"ל כיון דבהסיח דעתו כרגע נפסלו. להכי ס\"ל להת\"ק כיון שמסרו לשומר. אפילו אמרו הבעלים ששמרו גם הם. אפ\"ה אינם נאמנים. דחיישינן שהסיחו דעתם כרגע ולאו אדעתייהו. עכ\"פ מ\"ש מלאכה דנקט ר\"א. הרי אפילו ישן או הלכו לה הבעלים. כיון שוודאי לא שמרו הן פסולים. וי\"ל דבישן או הלכו להן הבעלים פשיטא דלכ\"ע פסול. ורק פלוגתייהו בשהבעלים כאן. ואומרים ששמרו גם הם. דלת\"ק אינו נאמן וכדאמרן. ולר\"א נאמן. וזהו דוקא כשהי' הבעלים יושב שם בלי שום התעסקות אחר. אבל בשעשה מלאכה. כיון שעיניו במלאכתו. להכי גם אם אומר ששמרו גם הוא אפילו לר\"א א\"נ. ואע\"ג דלר\"א מחשבו כשניהן שומרים. והרי בב' שומרין ועשה א' מהן מלאכה כשרין [כלקמן רפ\"ח]. הכא שאני שהשני טמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה</b><br> שסייע זה לזה להגביה כד מי חטאת שלו על כתיפו. או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל זה לזה קוצו</b><br> שנתחב לא' מהן או לכל א' מהן קוץ באצבעו. וזה מעכבו בנשיאת המים. ונקט הגביה לרבותא דסיפא. דאע\"ג שהפסיק רק במעשה קל הצריך להמים עצמן. אפ\"ה בב' קדושין נפסלו. ונקט נטילת קוץ לרבותא דרישא. דאע\"ג דנטילת הקוץ רק גורם לנשיאת המים הוא. אפ\"ה בקידוש אחד כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדוש אחד</b><br> דהיינו שמילאו שניהן כדי לערן יחד לתוך כלי אחד ושם יקדשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי שניהן נחשבים כמילוי אחד. וא\"כ המלאכה לצורך מלוי זה נעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם התנו ביניהן</b><br> אם תעשה הצריך לי במלוי שלי אעשה אני הצריך לך במלוי זה שלך. אז הו\"ל כל מה שעושה לצורך מלוי חבירו. כאילו עושה לצורך מלוי של עצמו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורץ על מנת לגדור</b><br> בשעת הבאת מים לקדשן. פרץ גדר לעשות לו דרך. אפילו ע\"מ לגדור. דהיינו לתקנו אח\"כ. דהוא רק גורם דגורם להמלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הפריצה הי' לצורך המלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גדר</b><br> דהרי בין המלוי לקידוש הפסיק עם הגידור שא\"צ כלל להמלוי. והא קמ\"ל דאע\"ג דעל דעת הגידור פרץ. ולולא כן לא הי' פורץ. אפ\"ה לא אמרינן דהגידור מחשב כצורך הפריצה. ולמהר\"ם שהביא רבינו תוספות יום טוב. הא קא משמע לן אע\"ג שאינה מלאכה חדשה. שכבר היה גדור. אפ\"ה פוסל. ונ\"ל פשוט דהוא הדין בהשליך האבנים למקום המשתמר. ומתכוון שלא יאבדו, נמי פסול. וכהשליך תאנים לתוך המוקצה בשביל שלא יאבדו דפסול וכשלהי פרקין [ולא הוה כזה וזה גורם. מהי' יכול לזרקו במקומו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל ע\"מ לקצות</b><br> שלא הניחו חבירו לאכול עד שקבל עליו לקצות לו תאניו. דהיינו לשטחן במקום שיתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דאף דבעל התאנים לא התכוון להאכילו כדי שיתחזק למלוי. רק כדי שיעשה מלאכתו לקצות תאניו. אפילו הכי כיון דעל כל פנים הממלא התכוון להפיק רעבונו. עי\"ז ממילא יתחזק למלוי. והכא נמי מיירי שהתאנים נשמרו לאכלן לנושאי מי חטאת. דאל\"כ מיד שנגע בהן טמאוהו. וכמ\"ש בס\"ד לעיל סי' מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם קצה</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נ\"ל דקמ\"ל רישא בפורץ על מנת   לגדור. אף שהוא בעצמו יש לו כוונה אחרת בהפריצה. דמתכוון לפרוץ הגדר. ומדצריך לפרצו כדי לבנות הכותל מחדש. אפילו הכי מדמתכוון השתא לפרצו מדצריך לו דרך למלוי. הוה לי' זה וזה גורם ושרי. וקמשמע לן סיפא באוכל על מנת לקצות. אף דבהך בבא אין בעל התאנים מאכילו כלל לצורך המלוי רק שיעשה מלאכתו והיינו שיקצה תאניו. אפ\"ה כיון שהממלא כוונתו למלאות נפשו. והרי עי\"ז יתחזק בהמלוי, כשר. א\"נ נ\"ל דנקט תנא פורץ ע\"מ לגדור משום רבותא דרישא. דאע\"ג דהפריצה בעצמה אין לה צורך למלוי המים. רק כדי להסיר המניעה. וגרע טפי מהריגת נחש לעיל דהכא אית בה תרתי. דמלאכת הפריצה יש בה שיהוי רב. וגם כוונתו אינה לצורך מלוי לבד. רק ע\"מ לגדור. אפ\"ה כשר. ותנא תו אוכל ע\"מ לקצות. לרבותא דסיפא. דאע\"ג דהאכילה בעצמה צורך מלוי הוא. והרי לא יניחנו הלה לאכול אם לא יקצה. אפ\"ה אם קצה בין מילוי לקידוש. כיון דהקצוי הו\"ל רק גורם. דגורם למלוי. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרק מה שבידו לתחת התאנה</b><br> תחת אילן התאנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך המוקצה</b><br> הוא מחצלת הקנים או של גמי שיש לה לזבז נמוך סביב [כספ\"כ דכלים]. ושוטחין בתוכה פירות ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דגם המצניע אוכלין שלא יאבדו מחשב מלאכה. ונקט תחת תאנה לרבותא דפסול. אע\"ג דמונח שם במקום הפקר. אפילו הכי מדהתכוון שישתמר שם, פוסל. ונקט תוך המוקצה לרבותא דדיוקא. דהא כשלא התכוון שישתמר שם. אף שיתקצה שם ממילא. עכ\"פ מדלא התכוון לכך, כשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים שהיו שומרים את השוקת</b><br> שנתמלא מים לקדשו באפר חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> דסד\"א כל ב' שומרים. כל חד גם אחבירו סמיך ונצטרך שיהיו שניהן טהורין בשעת שמירתן. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהר</b><br> ר\"ל ואם טיהר הנטמא א\"ע מטומאתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטמא שני כשרים</b><br> קמ\"ל שא\"צ שיהיה אותו השומר מתחלה ועד סוף. ואפילו שומרן לבסוף אדם דלא חזי מתחלה לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו שניהן כאחת</b><br> לאו דוקא כאחת. אלא ר\"ל שלא נטהר הראשון בשעה שנטמא הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דכיון דפסול שמירת הטמא הוא רק מספק. שמא מדהוא טמא לא שמר יפה. וא\"כ בב' טמאים נכשירן מטעם ס\"ס. דאם גם לא שמר א' שמא שמר חבירו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמד</b><br> עמד ממלאכתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל דבין בטומאה ובין במלאכה א\"צ שישמרם אדם ת' מתחלה ועד סוף. רק נקט טמא לרבותא דסיפא דאע\"ג דאינו רק ספק שלא שמר יפה. אפ\"ה בנטמאו שניהן נפסלו ולא חשבינן לי' כספק ספיקא וכדאמרן. וקמ\"ל מלאכה לרבותא דרישא דאע\"ג דקודם שהולך למלאכה ולאחר שעמד ממנה מחשבותיו משוטטות במלאכתו. אפ\"ה כשעמד וחזר ושמר, כשרין. אע\"ג דוודאי הסיח דעתו ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ינעול את הסנדל</b><br> ר\"ל בשעה שמקדש אדם מי חטאת. דהיינו שנותן האפר לתוך המים. ואע\"ג שמטלטל רק האפר ולא המים. אפ\"ה חיישינן שיטפו המים. וכ\"ש בשעה שנשאן אחר קידושן ובשעה שמזן. שאז יש לחוש טפי שינטפו על סנדלו. ונ\"ל עוד דנקט סנדל לרבותא אע\"ג שעורו קשה [כיבמות דקב\"א] ואם יטפו עליו הא חזי לי'. אפ\"ה חיישינן. וכ\"ש מנעל שעורו רך או סנדל של גמי או בגד דמדהן רכים. יש לחוש טפי שיטפו עליו ויבלעו בו מיד ולא ירגיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם נפלו משקין</b><br> מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הסנדל נטמא</b><br> ר\"ל שאם ממי חטאת שעוסק בהן אחר שנתן בהן האפר יטף מהן על סנדלו. הרי יהיה נטמא הסנדל מהמי חטאת שהן אהט\"ו. ומטמאין לאדם וכלים כשנוגעין בהן שלא לצורך הזיי' [כריש כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאהו</b><br> דהרי הסנדל יטמא עי\"ז לאדם שלבשו והאדם יטמא להשפופרת עם האפר שהוא שבתוך ידו. ואף שהסנדל נעשה רק ראשון. ואדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו [כב\"ק דב\"ב]. וכ\"ש דהאדם הנטמא א\"א שיטמא להשפופרת של אפר חטאת מה\"ט. י\"ל דעכ\"פ הרי אין מונין ראשון ושני בחטאת. ואפילו עד ק' בנ\"א או ק' כלים שנגען זב\"ז והראשון נוגע במי חטאת כולן טמאין [כפי\"ב מ\"ו]. ואי\"ל גם כשילך יחף הו\"ל למגזר שיטף ממי חטאת על רגלי אדם המקדש. ויטמא מהן. י\"ל כיון דבשעת נפילת הטפה נפסלה בהיסח הדעת. א\"כ שוב אינה מטמאת לאדם. ורק לכלי גזרו שיטמאו המים אף שנפסלו [כלקמן פ\"ט מ\"ח]. והא דלא גזרו נמי בשאר בגדים שלובש. היינו טעמא מדאפשר שילך יחף. אבל לא שילך ערום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא אומר</b><br> האדם להסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך</b><br> דהיינו המי חטאת שטימא הסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא טמאוני</b><br> דמדנפסלו בנפילתן בהיסח הדעת. שוב נשאר האדם שנגעו בו טהור לחטאת [וכלעיל ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדנפסלו בהיסח הדעת בשעה שנפלו. אין פוסלין שוב להאדם הטהור לחטאת כשנוגע בהן. וכ\"ש כשהסיטן על רגלו [עיין פ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> האדם להכסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה טמאתני</b><br> ל\"מ היה נ\"ל דמדנקט בבא זו יתירתא. דמ\"ש כסות מסנדל. אלא ש\"מ דהכא מיירי במשקין דעלמא שנפלו על בשרו של המקדש או על בשר המתעסק במי חטאת. וקמ\"ל דבכה\"ג אף שהמשקין ההם לא נשמרו בטהרת חטאת. אפ\"ה לא נטמא האדם שנפלו על בשרו. ואפילו הסיטן אז. ורק בנגע בהן בידיו נטמא [כפ\"י מ\"ב]. אבל בנפלו משקין אפילו של קודש על כסות נטמא הכסות מלהשתמש בו לחטאת. דבגדי קודש מדרס לחטאת [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף פרה</b><br> פרה אדומה משהתחיל לשחטה עד סוף כינוס אפרה. כל המתעסקים בה מטמאים בגדים וכלים שלובש או נוגע בהן בשעת העסק [כלעיל פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרים</b><br> ר\"ל או השורף פרים הנשרפין. דהיינו פר יו\"כ ופר כהן המשיח. ופר העלם דבר של צבור. וה\"ה שעיר יו\"כ ושעיר ע\"ז [וביש ספרים גרס לה בפירוש. וכן הוא גירסת הר\"מ]. כל המתעסקין בהן מטמאין בגדים שלובשים וכלים שנוגעים בשעת העסק. משעה שיצא הנושאן חוץ לחומת העזרה. עד שיעשו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשלח את השעיר</b><br> ג\"כ מטמא בגדים וכלים כנ\"ל. משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שדחהו מהצוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא בגדים</b><br> היינו בגדים וכלים שלובש או נוגע אז. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן אז. נשארים טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מטמאין בגדים</b><br> שנגעו בהן. ואפילו בשעת שרפה. אבל מטמאים אוכלין ומשקין שנגעו בהן. חוץ משעיר המשתלח שאינו מטמא כלל. דאין שום חי מטמא בעודו חי. חוץ מאדם [חולין עה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז אומר</b><br> הבגדים להאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית הבליעה מטמא בגדים</b><br> או כלים שלבש או נגע בשעה שבלע הכזית ממנה. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן האוכלה. לא נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> דנבלת עוף טהור בעצמה אינה מטמאה במגע או במשא ואפילו האדם האוכלה בשעה שהוא בפיו. ורק בשעת בליעה נטמא. ומטמא בגדים וכלים שלבש או נגע. וגם אחר שבלעה. שוב אינו מטמא בגדים וכלים. רק אוכלין ומשקין. וגם נבלת העוף בעצמה מטמאה אוכלין ומשקין כשחישב עליו לאכלו [ועיין ריש טהרות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים</b><br> ר\"ל כל ולד הטומאה. בין שהוא אוכל שנגע באב הטומאה. שנעשה עי\"ז ראשון. ובין שהוא אוכל שנגע בראשון לטומאה. שנעשה עי\"ז שני. ולד זה או זה אמ\"ט כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> אבל כל ולד הטומאה. אפילו הוא שני שאינו מטמא תו לשום מאכל לעשותו שלישי. אפ\"ה מטמא משקה [כלקמן מ\"ז וטהרות פ\"י מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא משקה</b><br> מולד הטומאה. ואפי' משני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טימאן</b><br> דמשקים טמאים מטמאים לכלי. מגזרת משקין של זב וזבה וחביריהן שהן באמת אהט\"ו. אבל בנטמא הכלי ממשקין של זב וזבה. נעשית הכלי ראשון. אבל בנטמא הכלי משאר משקין שנטמאו נעשית הכלי שני לטומאה [כשבת יד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> הכלי להמשקי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כלי חרש מטמא חבירו</b><br> מלת חבירו לא קאי רק אמלת כלי. דבאמת גם כלי שטף א\"א שיהי' נטמא מכ\"ח. משום דבכל כ\"ח א\"א שיהי' אב הטומאה דהרי מדרס אינו נעשה וגם אפי' נגע במת אינו נעשה רק ראשון [כעירובין קד\"ב]. ורק בשעת חיבורו במת הוא אהט\"ו [ועמ\"ש בס\"ד בפ\"א דאהלות]. ואם כן איך אפשר שכ\"ח יטמא לשום כלי. והרי כלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה [כב\"ק דב\"ב]. וכבר נשנית משנתנו זו בלשון אחר [כלים פ\"ח מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> ר\"ל אבל כלי חרס טמא מטמא משקה. וה\"ה דמטמא נמי אוכל. רק נקט משקה משום סיפא. וקמ\"ל הך מתני'. אף דהיא היא כמשנה ה'. דכיון דכ\"ח אפילו כשנגע במת אינו נעשה אב. רק ולד א\"כ וכי גרע משקין שנגעו בהכלי ממשקין שנגעו בשאר ולד. שחוזרים ומטמאים כלי [כמ\"ה]. ונ\"ל דאפ\"ה כיון דמיעט רחמנא לכ\"ח שלא יהיה אב. סד\"א דהקילו גם רבנן בטומאתו שלא יעשה למשקין תחלה. או שעכ\"פ המשקין שנטמא מכ\"ח לא יחזור ויטמא כלי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה</b><br> כגון מאכל שנגע בראשון לטומאה או סתם ידים שנחשבין כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את המשקין להיות תחלה</b><br> דכל משקין מדעלולין לקבל טומאה בלי הכשר להכי גזרו בהו רבנן דאפילו נגעו בשני יהיו כראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אחד ולפסול</b><br> ר\"ל מטמאים אחד. דהמאכל שנגע בהמשקין בין שהמאכל חולין או תרומה נטמא. מדנעשה שני. ולפסול א'. ר\"ל דהמאכל זה שנעשה שני אפשר ששוב יפסול א'. דהיינו כשיגע בתרומה. א\"נ ר\"ל מטמאין אחד לענין תרומה. שאם המאכל שנגע במשקין אלו יחזור ויגע בתרומה הרי יהיה על המאכל שם טמא. שהרי תחזור ותפסל להתרומה שנגע בה. ופוסל א' לענין חולין. שאם המאכל שנגע במשקין אלו. יחזור ויגע בחולין. נשארים החולין בטהרתן. נמצא שאין על המאכל רק שם פסול. וקמ\"ל דלא תימא דרק לענין תרומה גזרו שיהיו על המשקין דין תחלה. אבל לענין חולין לא. ונ\"מ דאם יגעו במשקין הללו מאכל חולין. ישארו החולין בטהרתן. דהרי הידים עצמן שטימאו להמשקין אלו לא פסלו למאכל חולין. ואיך המשקין שנטמאו מהידים יפסלו מאכל חולין. קמ\"ל [ועיין יבקש דעת סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חוץ מט\"י</b><br> היינו כל הטמא מדאוריי' שטבל ולא העריב שמשו עדיין. דאף דעדיין פוסל תרומה. אפ\"ה אינו עושה למשקין תחלה. אפילו כשהן של תרומה. אבל נפסלין ע\"י מגעו. דמדטבל ונטהר לחולין לגמרי לא גזרו בה כולי האי [כמעילה דח\"ב]. ואע\"ג דגם שני שבחולין. אמ\"ט לחולין. ואפ\"ה עושה למשקין תחלה. עכ\"פ אפשר בו טומאה. דהרי האוכל שני שבחולין כשיעור אכילת פרס. נעשה גם האדם שאכלו שני [כטהרות פ\"ב מ\"ב]. אבל טבו\"י א\"א בשום אופן שיעשה שני [כרמב\"ם פ\"י מאהט\"ו ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> המאכל שנגע במשקין הללו. אומר להמשקין. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ואם המאכל שנגע השתא בהמשקין תרומה היא. הרי עכ\"פ לא היה אפשר להשני שטימא המשקין כח לטמא התרומה רק לפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני</b><br> דהרי השתא שנגעו המשקין בהמאכל. נעשה המאכל שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הימים</b><br> כל המשניות דנקט תנא עד הכא. כולהו אגב מי חטאת שנפלו על הסנדל נקטינהו. משום דבכולהו שייך לומר מטמאיך לא טמאתני וכו'. והשתא הדר תנא לסדרי' למתני' דיני חטאת ומימיו. וקאמר כל הימים דינן כמי מקוה. ופסולין למי חטאת. ולטבילת זבין. ולטהרת מצורע בצפרים. דבכולן צריך מים חיים. וגם לענין טבילת שאר טמאין שא\"צ לטבילתן מים חיים. יש חילוק. דכשטובלין במי מקוה דהיינו מי גשמים שנקוו יחד מ\"ס. צריך שיהיו המים מכונסין. אבל אין טובלין בהן בשעה שזוחלין. אבל מעין מטהר אף בזוחלין. ועוד יש חילוק. דמי מקוה צריך לעולם מ\"ס. אבל מעין מטהר עכ\"פ לכלי טמא כשהוא רביעית [י\"ד רסי' ר\"ב]. וכל משנה זו שוב נשנית במקואות [פ\"ה מ\"ד]. ותני לה התם משום דין מקואות ותני לה הכא משום דין מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה</b><br> ר\"ל רק ים הגדול דינו כמקוה. מדכך קראתו התורה. ונ\"ל מה\"ט דים הגדול שזכרה המשנה כאן אין ר\"ל הים הגדול שבגבול מערב א\"י. אלא גם בים אוקיינוס מיירי. שהוא הים היותר גדול שבעולם. וכן מצאתי אח\"כ בפירושי הר\"מ והרא\"ש כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נאמר ימים</b><br> לשון רבים. דמשמע כל הימים נקראים מקוה. דכל הנחלים הולכים אל הים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין</b><br> דמדהולכין ושבים ברוח מצויה שבים. מכאן לכאן. לכן דינן כזוחלין. לטהר גם כשזוחלין ממש ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופסולין</b><br> ר\"ל ואפילו הכי פסולין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לזבים ולמצורעים</b><br> לצפרי מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש מהן מי חטאת</b><br> דבכולן כתיב מים חיים. דהיינו רק מי מעינות שהחיות בא להם ממקום אחר. דהיינו מנקבי הקרקע שבתחתיהן. אבל מי הימים. אין מעיינות שבתחתיהן עשויי' להיות נובע להן משם חיים. אלא אדרבה דרך שם מוציאין חיותם לכל הנהרות שבעולם [כבכורות נה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המוכים</b><br> נ\"ל דרצה לומר שהוכו בהפסד, ואינן ראויין לשתייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> לכל הצריך מים חיים. דמדהופסדו אין בהם חיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוחים והפושרים</b><br> ונ\"ל דנקט מלוחים ופושרין דראויין קצת לשתייה. וכ\"ש מרים או רותחין כחמי טברי' וכדומה. דלא חזו כלל לשתייה לצמאו, רק לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המכזבים</b><br> שפוסקין ומתיבשין לפרקים. דיש כמה נהרות בעולם שלפרקים נבלעים בארץ איזה חדשים. ומרעין שם בהמות. ואח\"כ חוזרים המים ומבצבצים מעצמן מהקרקע וממלאין גומת הנהר על כל גדותיו וכן מצוי בשווייץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים אחד בשבוע</b><br> ר\"ל פעם אחד בז' שנים. וכ\"ש בעשויין לפסוק תוך זמן פחות מזה. אבל בעשויין לפסוק רק פ\"א בזמן שיותר מז' שנים. מקרי מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים בפולמסיות</b><br> ר\"ל אבל הפוסקים רק כשחיל מלחמה חונים שם. ששותין הרבה הם ובהמתן. וגם מקלקלין הרבה וסוכרין זחילתן. ועי\"ז נפסקין מימי המעיינות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשני בצרון</b><br> שכשנעצרו הגשמים ע\"י חמימות. מתייבשים גם מעיינות הקטנות [אבל אי\"ל דע\"י שאין הגשמים יורדין לתוכן מתייבש. ליתא. דא\"כ באמת פסול. דמי גשמים אינן מים חיים]. וס\"ל דדוקא בשטבע המים בעצמן להתחסר. מקרי מכזבים. ולא בשמתחסרים ע\"י כח אחר שחוצה להן כפולמס או בצרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י פוסל</b><br> מיהו דוקא במצוי כך תוך ז' שנים. דהרי לא מסתבר שיחמיר ר' יהודה בהנך טפי ממים הפוסקים ממילא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי קרמיון</b><br> שם נהרות בא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהם מי ביצים</b><br> מי אחו. ופסולייהו מדמעורבין עם עפרורית שחוצץ בין המים לכלי [הרא\"ש, וגם בתוספות סנהדרין דה\"ב]. א\"נ משום דמדהן באחו אינן רדופין בשטיפה ובזרם ולא מקרו מים חיים [תוס' ב\"ב עד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי הירדן ומי ירמוך</b><br> שכמה נחלים פסולין זוחלין לתוכו ומתערבין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן</b><br> אבל שניהן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה פוסל</b><br> דגזור בכל תערובות אטו א' מהן פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר אחאב</b><br> כך שם הבאר. ע\"ש אחאב שכרה אותה. וקמ\"ל דאף שאין מימיו נראין זוחלין. עכ\"פ אחאב עשה להבאר ההיא סלונות בתחתיתו. שעל ידן מחובר למעין שיש בו זרם. משא\"כ שאר מי בארות באמת פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערת פמייס</b><br> הוא המערה שמשם מתחיל הירדן לנבוע [כבכורות נה\"א]. וקמ\"ל דאף שמחובר לירדן שפסול וכלעיל. עכ\"פ כיון שמשם מתחיל ויוצא. אין שם מים פסולין מעורבין עדיין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנשתנו</b><br> מראיתן או טעמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנויין מחמת עצמן</b><br> דהיינו מחמת האויר וכדומה. ולא מחמת שנתערב שם שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמת המים</b><br> ר\"ל אמת המים שגדלו מימיו. ושטפו ממנו אמת המים אחר למקום רחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאה מרחוק</b><br> קמ\"ל אף שבמקום שבאו לשם המים אין שם מעיינות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם</b><br> ממקום המעיינות. דהרי אז ממלא מום ממקום שנפסקו ממעין דפסול. מדהו\"ל כמפנה מעין [לעיל ספ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת</b><br> וא\"צ שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר שנפל לתוכה חרסית</b><br> הן שברי כלי חרס. ועי\"ז נתעורר החול והעפר שבקרקע הבאר והעכיר המים [ר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימתין לה עד שתצל</b><br> שישובו המים להיות צלולים. ולא יפסיק העפר בין הכלי למים [כלעיל ל\"ז]. ואע\"ג דלעיל במי בצעים מודה דפסול. התם שאני דמעורבין בטבע [כרתוי\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית שבמכלתין. היינו שיש בתוכו מים מקודשין כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתוכה מים כל שהן</b><br> נ\"ל דהאי כ\"ש דנקט הכא לאו דוקא מעט אלא כל מים שהן. דאפילו מים שראויין לקידוש פסלו רבנן כשנפלו להמקודשין כבר [כפ\"ה סי' י\"ד]. ואפילו בנפלו לתוכן מים שאינן ראויין לקידוש מכשיר ר\"א בב' הזאות. מיהו בנפלו מים שאינן ראויין לקידוש במים הראויין לקידוש שלא נתקדשו. אפשר דמודה ר\"א דישפכו כולן [כפ\"ה מ\"ב ופ\"ו מ\"ג]. וה\"ט מדאין כאן הפסד כשישאב אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר יזה שתי הזיות</b><br> דס\"ל דיש בילה. ולפיכך בכל הזאה יש מהן מעט ממים הכשרים. וס\"ל נמי הזאה א\"צ שיעור. דאפילו יזה על המוזה רק כ\"ש, טהור. ולפיכך אפילו בחד הזאה הוה סגי לי'. דהרי מדיש בילה. יש בכל הזאה קצת ממים הכשרים. רק קנסינן שיזה ב' הזאות שלא ירויח ע\"י תערובתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> דס\"ל יש בילה. ולפיכך ודאי יש בכל הזאה משהו מהפסולין. ומדס\"ל הזאה צריכה שיעור בבת אחת להכי כל הזאה שממים הללו פסול. ואע\"ג דמדאורייתא בטלו פסולין ברוב. אפ\"ה החמירו חכמים במי חטאת שלא לבטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> ר\"א ס\"ל דטבע הטל דאף כשמעורב במים. אפ\"ה כולו עולה נגד החמה באד רק שאינו נראה לעינים. ולהכי אף בחד הזאה סגי לי'. ולחכמים כשמעורב הטל במים שוב אינו עולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה משקין ומי פירות</b><br> מלת משקים בכל מקום משמעותו רק ז' משקים הידועים. דם, מים, יין, דבש דבורים, חלב, טל, שמן. אבל מי פירות. היינו שרף הנסחט מכל הפירות. דמדאין רגילין לסחטן אינן נכללין במלת משקין. מיהו הכא בין הנך או הנך מיירי שהן לבנים וצלולים כמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יערה</b><br> ישפוך התערובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך לנגב</b><br> ייבש הכלי קודם שיתן לתוכו מים כשרים. ומיירי שהמשקין הללו נשמרו בטהרת חטאת. דאל\"כ לא סגי בעירוי ויבוש. אלא צריך נמי טבילה [פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיו קומוס וקנקנתום</b><br> אע\"ג דקומוס וקנקנתום דברים גושיים הם. וגם דיו משמעותו לפעמים גוש יבש וכדאמרינן [נדה דכע\"א] פלי קורטא דדיותא [עיין רש\"י שם]. הכא על כרחך דמיירי במים שנשרה בהן חד מהנך ג' מינין. שמשאירין רושם בכלי אחר שנתערו ממנו. דאילו ביבשים לא יניחו אחריהן רושם אחר שהוציאום מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו צריך לנגב</b><br> דאם היה נשאר קצת ממשות. כבר היה ניכר בדופן הכלי קודם שיתן לתוכו מים הכשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה שקצים ורמשים</b><br> שקצים היינו כל בעל חי שיש בו בשר ועצמות. כח' שרצים שבפרשת שמיני. וכ\"כ שרץ העוף וכדומה. אבל רמשים הם כל בעלי חיים שאין בהם עצמות. וכגון זבובים ויתושים ותולעים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתבקעו</b><br> אף שלא נשתנה מראית המים עי\"ז. הרי הליחה של השקצים ע\"י בקיעתן נתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנשתנו מראיהם</b><br> אף שלא נתבקעו השקצים. עכ\"פ הרי חזינן שנשתנה מראית המים וע\"כ שליחת השקצים נפלט דרך העור לתוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפושית</b><br> תולע שחורה ידועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך</b><br> אף שלא נתבקעה וגם לא נשתנה מראית המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלת מפני שהיא כשפופרת</b><br> ר\"ל פתוח הרבה בפיו ובאחוריו. והמים נכנסין לתוכו. ושוב יצאו עם תערובת ליחתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנה</b><br> הם מיני תולעים קטנים כמילבן וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתבואה כשרים</b><br> אפילו ישער שנתבקעו. מיהו בנשתנה מראית המים ע\"י היותן בתוכן. פשיטא דפסולין. דעל כרחך שנמוח גופן. דאף דא\"א לשום בע\"ח שיחיה בלי ליחה. ס\"ל דמשהו בעלמא הוא וכליתא דמי [וכלעיל סי' ח']. ולחכמים כיון דמאיסא. אפילו משהו דמשהו פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתת מהן בהמה או חיה פסולין</b><br> מדנתערב בהמים רוק שבפיהן. א\"נ משום היסח הדעת. דכשהכניס הבע\"ח המים בפיו. הסיח אדם דעתו מהן. ושמא חזרו לתוך המים [תוס' פסחים יח\"א ד\"ה בטלו]. ואע\"ג דספק דרבנן הוא. דהרי מדאורייתא ברובה בטיל. אפ\"ה משום חומר המי חטאת. החמירו גם בספק כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת</b><br> ואין המשקה שבפי' חוזר להמים. וגם מדמוצצת אין חרטום שלה פתוח בשעת שתייתה. ואין רוק פיה מתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל השרצים</b><br> הוא שם כולל לשקצים ורמשים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינם פוסלין</b><br> מדמוצצין כיונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מלקת</b><br> ר\"ל לוקקת בלשונה. ומתערב עי\"ז הרוק הנדבק בלשונה. וגם המים חוזרים בקל מפי' לתוך המים ע\"י לקיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מקיאה</b><br> לפעמים בשעת שתייתה חיישינן למיעוט המצוי. ולת\"ק לא חיישינן אפילו למיעוט המצוי [עיין תוס' חולין דיא\"ב ד\"ה ולר\"י ודו\"ק]. ואע\"ג דלענין גלוי משקין חיישינן לכ\"ע להקאה. סכנה שאני [חולין ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אף העכבר</b><br> נ\"ל דר\"א ס\"ל דחיישינן למיעוט אפילו אינו מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>החושב</b><br> שאמר בעליו כך. דמחשבה לחוד לא פסל מידי [כך כתב רתוי\"ט. ועיין מ\"ש בס\"ד ספכ\"ה דכלים שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ונ\"ל דטעמי' משום דלמשמרת למי נדה כתיב. ומדאמרו בעליו כך. לא נשמרו תו למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשיטה</b><br> הכלי לשתות [ועיין ספ\"ג דב\"מ]. דס\"ל דכל עוד שלא עשה מעשה. לא הסיח דעתו. דחושב שמא ממליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם מקודשים</b><br> רק שאבן לקידוש. להכי בין למר בין למר. אם גלה דעתו קצת שרוצה לשתותן. תו לא ממליך. והסיח דעתו משמירתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כשיטה</b><br> דכל שלא עשה מעשה בהמים אמרינן דוודאי אמלוכי ממליך. דכיון דמקודשין הן חושש להפסידן. ועוד דכיון דמקודשין הן חושש שיתטמא בהן כשיגביהן שלא לצורך הזאה [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשישתה</b><br> דאז מתערב בהן רוקו וכחולדה ונחש לעיל. מיהו מודה ר' יהושע דמיד שהטה הכלי חטאת לשתותן נטמא גופו. דהרי נשא חטאת שלא לצורך הזאה. ואפ\"ה לא חזר וטימא את המי חטאת שנשא. כיון שכל טומאתו זו מכח מי חטאת הטהורים בא. אין כח בטומאתו לחזור ולטמאן [וע' מ\"ש בס\"ד לקמן פ\"י סי' כ\"ו בבועז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גרגר</b><br> שלא הדביק פיו להכלי. רק שפך מהכלי לתוך פיו. ולא נתערב בהן רוקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכיון דכבר מוקדשין הן. מחשש הפסדן לא מסח דעתי' משמירת המים שישאיר משתייתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת</b><br> המקודשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסלו</b><br> אע\"ג שנפסלו. והיינו ע\"י שתיית בהמה מהן או שנשתנה מראיתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגבלם בטיט</b><br> אפי' בשערבם בטיט. לא אמרינן דמדנתערבו בטיט. הו\"ל כעפרא בעלמא. וכ\"ש שלא ידיח בהן כלים או שיניחן כמות שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יעשם תקלה לאחרים</b><br> דחיישינן שיגעו בהן הטהורים לתרומה ויטמאו אח\"כ התרומה [כלקמן מ\"ח]. ונ\"ל דמיירי אף שהרוב טיט. לא אמרינן דהו\"ל כנתערב ברוב מים דבטלו ואין מטמאין [כלקמן סי' ל\"ה]. דהכא שאני שיש לחוש שיגעו בהטיט בעוד משקה טופח. שאז המי חטאת עוד ניכרין עליו ולא בטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהוד' אומר בטלו</b><br> דמדנגבלו בטיט הו\"ל כעפרא בעלמא. מיהו להדיח בהן כלים וכדומה. מודה ר\"י דאסור. ורבנן ס\"ל דמדכתיב חטאת היא לגלויי' דאע\"ג שנגבל בטיט. כל זמן שהוא לח וניכר לא פרח שם מי חטאת מינייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת</b><br> ר\"ל בשחטה תוך מעת לעת משתייתה. בשרה טמא. ואפ\"ה אין מימי חטאת שבמעיה מטמאים אדם וכלים הטהורים לתרומה. אפילו בשחטה תוך מעל\"ע משתייתה. דאע\"ג דמי חטאת שנפסלו מטמאין הטהור לתרומה [כמ\"ח]. הנ\"מ מים שנשארו משתייתה. אבל אותן שבלעה. בטל חומר מי חטאת מהן. דאינן עוד אב לטמא אדם וכלים. רק דינן כראשון ומטמא רק בשר הפרה. ואע\"ג מדמעורבין במעיה בצואה. הרי משקה סרוח וודאי גם לרבנן פקע טומאה מינייהו [כפ\"ז דמכשירין מ\"ז]. היינו בסרוחין מצ\"ע. אבל הכא שרק נתערבו עם צואה סרוחה במעיה. ס\"ל לרבנן דלא גרעו מאילו נגבלו בטיט דמטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בטלו במעיה</b><br> ס\"ל דאפילו תון מעל\"ע משבלעתו חשיבא כמעוכל ופרח כל טומאה מינייהו. ואע\"ג דבשר המת שבמעי בהמה לא חשיב תוך מעל\"ע כמעוכל [כאהלות פי\"ז מ\"ז]. ולא פליג ר\"י. התם בדבר גוש [ועמ\"ש בס\"ד תמורה פ\"ו סי' מ\"א]. אבל הכא המשקין מתערבין מיד עם לחלוחית הצואה שבמעי'. להכי אפילו שם משקין בעלמא ליכא עלייהו. מדהו\"ל משקה סרוח [פסחים יח\"א]. ואע\"ג דסרוח לא מהני למשקין רק שלא יקבל טומאה. אבל לא שיתבטל ממנו טומאתן דמעיקרא [כרמב\"ם פ\"ב מאוכלין הי\"ד וכ\"א]. היינו בחזי עכ\"פ לכלב [כרכ\"מ שם]. אבל הכא אף לכלב לא חזי. א\"נ מדכתיב למשמרת. ומדשתת הפרה תו אינן שמורים [תוס' פסחים שם ורמב\"ם פי\"ד מפרה]. ולפיכך טהורים לגמרי. משא\"כ הנך דלעיל שרק נפסלו המים. מטמאין עכ\"פ את הטהור לתרומה [וכמשנה ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעבירם בנהר ובספינה</b><br> ר\"ל לא יביאם בספינה ששטה בנהר. והא דלא סגי לי' למנקט לא יעבירם בספינה. הא קמשמע לן דדוקא בנהר אסור. אבל בים הגדול מותר [כרמב\"ם פ\"י מפרה ה\"ג]. וגזרו כן. משום מעשה שהי'. שלא בדקו הספינה יפה קודם שהביאו לתוכה המי פרה. ואח\"כ מצאו כזית ממת טמון בקרקעית הספינה. ונטמאו המי חטאת משום שהיו בספינה. דהוה לי' מקוה טמא [ר\"מ ועפ\"י מ\"ג]. א\"נ דמיירי שהאהיל הכלי שבו המים על מקום הטומאה [רש\"י חגיגה כג\"א ויבמות קטז\"ב]. ומדמוכח מזה שלא היו ספנים נזהרין יפה לנקות ספינתם מטומאת מת. להכי גזרו שלא יביאו מי ואפר של חטאת בספינה ובכל הדומה לספינה. והא דלא גזרו נמי מה\"ט שלא להביא קודש ותרומה בספינה. שאני פרה דלמשמרת למי נדה כתיב. וצריך שיעשו לה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישיטם על פני המים</b><br> להביאם בכלי ששטה על פני המים. או ששט אדם במים והכלי עם מי החטאת או האפר בידו. דהו\"ל דומיא דספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה</b><br> דהו\"ל נמי דומיא דספינה דמ\"ש שט במים או באויר [עיין טהרות פ\"ד מ\"א ומ\"ח]. וה\"ה שגזרו על רוכב על הבהמה. כל שאין רגלי הרוכב נוגעים בקרקע. דהו\"ל דומיא דספינה. ומה\"ט נראה דגם בקרון אסור [ועיין חגיגה דכג\"א. ותמוה דהרמב\"ם [פ\"י מפרה] השמיט רוכב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עובר הוא</b><br> בהולך ברגליו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים עד צוארו</b><br> ר\"ל אפי' עד צוארו שאין פסיעותיו נראין. ודומה לשט. אפ\"ה שרי. וכ\"ש דשרי להוליכן ע\"ג גשר [יבמות קטז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובר הוא</b><br> ר\"ל אבל מותר לעבור אפילו בספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובידיו כלי ריקם הטהור לחטאת</b><br> דבכל הנהו לא צותה תורה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר</b><br> דהיינו אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתערב באפר מקלה</b><br> ר\"ל אפר כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הרוב ליטמא</b><br> אפר פרה אפילו הוא בעין. אע\"ג שמקבל טומאה [כפי\"א מ\"ו]. אפ\"ה אין דינן כמי חטאת טהורים שמטמאין במגע ובמשא [כרמב\"ם פ\"א מפרה ה\"ד]. אלא ר\"ל אם קידש בכל תערובות הזה יחד כלי א' של מים. אז אם היה בתערובות רוב אפר פרה. דינן ככל מי נדה לטמא במגע ובמשא [כך כתב הרמב\"ם בפירוש פט\"ו מפרה ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בו</b><br> אפילו כשהרוב מפרה. דאע\"ג דמדאורייתא ודאי בטל המקלה ברוב. אפ\"ה בחטאת החמירו [וכלעיל סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר מקדשין בכלן</b><br> בכל התערובות יחד בכלי א' של מים. דכיון שיש בהאפר פרה כל כך בכדי שיראה על פני המים הרי ?קידיש בכולו. מיהו נ\"ל דר\"א לא קאי רק ביש בהתערובות רוב אפר פרה. דאז לכ\"ע מטמא. וקאמר ת\"ק בהא דאפ\"ה אין מקדשין בו. אהא קאמר ר\"א דמדמטמא מקדשין בו ג\"כ. אבל בנתבטל האפר פרה ברוב המקלה. וודאי מודה ר\"א דכמו דאין התערובות מטמא. ג\"כ אין מקדשין בו. דכיון דנתבטל האפר כשר ברוב. ודאי אם לחומרא דהיינו לטמא מחשב כליתא דמי. מכ\"ש להקל בו לענין הזאה. ותו דמי עדיף ממשנה א'. דדוקא בנתערב בהמי חטאת כ\"ש מים. מקיל שיזה ב' הזאות. הא בעכבר סוף מ\"ג. מדאפשר ששתתה הרבה ופלטה וחזרה ופלטה רוק הרבה מודה דפסול להזות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת שנפסלו</b><br> ר\"ל אף שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הטהור לתרומה</b><br> ר\"ל מטמא תרומה. דאע\"ג דמדאורייתא מדנפסלו. תו אמ\"ט. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שכשנגע בהן אדם יטמא אח\"כ תרומה. מיהו אעפ\"כ בנגע בחולין נשארו בטהרתן [ערכ\"מ פט\"ו מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו ובגופו</b><br> ר\"ל בין בשנגע בהמי חטאת בידו או בגופו. וה\"ה דבנשא אותן. מטמא התרומה. דכמי חטאת כשרים חשיבי לענין תרומה. וה\"ה דבנגע בהן כלים או אוכלין ומשקין חולין. אף דמדהן חולין נשארו בטהרתן. אפ\"ה בחזרו אלו החולין וננעו בתרומה נעשית התרומה שני לטומאה. דלא עדיפי חולין מאדם שנגע במים הללו. דג\"כ נשאר בטהרתו ואפ\"ה מטמא בנגיעתו לתרומה. רק נקט מגע אדם משום סיפא. שיש בו חילוק בין שנגע בהן בידיו או בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בידיו ולא בגופו</b><br> דבין שנגע בהן בגופו או בידיו או שנשא אותן. מותר ליגע אח\"כ במי חטאת כשרים ונשארו בטהרתן. וגם עדיפי משאר משקין טהורים דעלמא שכולן הנוגע בהן אף שהן קודש וטהורים. אפ\"ה נטמא לחטאת. אבל הנך הרי נטהרו בטהרת חטאת. ואיך משום דנפסלו יטמאו לאדם לענין מי חטאת [וכן מי חטאת טהורים המטמאים אדם שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. אין אותו האדם חוזר ומטמא את המי חטאת שנגע. ועיין ר\"ב פ\"ט מ\"ח ד\"ה בין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו</b><br> ר\"ל ואם נטמאו המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו</b><br> כלעיל סי' מ'. ומטמאין ג\"כ במשא שהנטמא מהן בשנשאן. חוזר ומטמא תרומה. דאע\"ג שנטמאו אפ\"ה לענין תרומה. גזרו שיהי' שם מי חטאת עליהן. וכן מפורש בתוספתא דמכלתין [רפ\"ט. ותמיהני שלא הביא הרמב\"ם ולא שום אחד מרבותינו תוספתא זו. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו</b><br> ר\"ל דוקא בנגע בהן בידיו. נטמא גופו מלהתעסק בחטאת ובמימיו. דלא גרע משאר משקין טמאין. שמטמאין הידים. והרי לעניני חטאת כשנטמא ידיו נטמא גופו [כפי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בגופו</b><br> דמדנטמאו בטל שם מי חטאת מינייהו. אלא הו\"ל כשאר משקין טמאין. דמטמאין מד\"ס רק ידי הנוגע בהן. וכ\"ש שאמ\"ט להנושא אותן. וה\"ה דידים שנטמאו בהן מטמאים למאכל ומשקה חולין. רק נקט חטאת לרבותא. ונל\"פ דמטמאין כשאר משקין טמאים לכלים שנגעו בהן. מגזירת משקין זב וזבה [כשבת דיד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראוין לקדש</b><br> ר\"ל נתן האפר לתוכן. והרי פסולין להזיי' ונקט במשנה ח' מי חטאת שנפסלו לרבותא דקולא. דאע\"ג שהיו למי חטאת הללו שעת הכושר להזיי'. אפ\"ה אינו מקבל טומאה במגע להטהור לחטאת בין בנגען בידו או בגופו. והדר במשנתנו אפר פרה שנתנן במים שאינן כשרין. לרבותא דחומרא. דאע\"ג דמי חטאת הללו לא היה להן שעת הכושר להזיי'. והול\"ל דאין דינן כלל כמי חטאת לטמא הנוגע בהן. אפ\"ה מטמאין הטהור לתרומה בין שנגע בהן בידו או בגופו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא מדרס</b><br> ר\"ל כל כלי טהור שאפשר שיתטמא במדרס הזב. דהיינו שמיוחד למשכב. מושב. או מרכב. שאין אומרים להזב שמדריסו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> ר\"ל אפילו אם הכלי טהור גמור אפילו לקודש. אפ\"ה אם אדם הטהור לחטאת הסיט או נשא כלים הללו. וכ\"ש כשנגען. נטמא לכל ענייני חטאת ומימיו מד\"ס. כל שלא שמר הכלי בפירוש לשם חטאת דחיישינן שמא הדריס הזב כלים הללו ולאו אדעתי'. ומפני שטומאה זו מד\"ס היא. להכי נקראת מדף. ר\"ל טומאה קלה. לשון עלה נדף [כנדה דד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם כיוצא בו</b><br> ר\"ל וכן כל אדם. אפילו הוא טהור גמור. כל שלא נשמר בפירוש לשם חטאת. דינו כמשכב זב הנ\"ל. לטמא במגע ובמשא והיסט לאדם הטהור לחטאת. כאילו נגע נשא הסיט הטהור לחטאת זב גמור. וה\"ה בנגע נשא הסיט רוקו או מימי רגליו של הטהור. נטמא כאילו היו מזב גמור. וכן מפורש בתוספתא [פ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא טמא מת</b><br> ר\"ל אבל שאר כלי שראוי רק לקבל טומאה ממת ולא ממדרס. והיינו מדאינו כלי המיוחד למדרס. ואומרים להזב שיושב או שוכב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> אע\"ג דרישא במיוחד למדרס. נמי איירי בין בטהור ובין בטמא. תני רק הכא כן. משום דרק הכא מחלקי רבנן בסיפא בין בשהי' טהור או טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינו מדף</b><br> דכל שלא נגעו. רק נשאו או הסיטו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מדף</b><br> דגזר בי' אטו כלי הראוי למדרס. דמצד מעלת החטאת גזרינן בי' אפילו גזירה לגזירה. וחכמים ס\"ל אם כבר נטמא הכלי בטומאת מת. דהו\"ל הכלי אב הטומאה מחליף שפיר במדרס שהוא נמי אב הטומאה. להכי בענין חטאת מטמא במשא והיסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור אינו מדף</b><br> דכשהסיטו או נשאו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו. כל שלא נגע בהכלי אף שלא נשמר הכלי בטהרת חטאת רק לטהרת תרומה וקודש. מיהו אם נגע בידו בכלי זה הטהור. ואפילו טהור לקודש היה. נטמא לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע במדף</b><br> לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ\"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ\"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע\"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ\"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר\"ל נעשה טמא מד\"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד\"ס [דכל דבר הטמא מד\"ס נקרא מדף כמ\"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ\"ח מ\"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע\"ג זו. והזב על העליונה. אפ\"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט\"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ\"כ כשיש אלף כלים זה ע\"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד\"ס. לטמא עכ\"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ\"ו מ\"ב]. ואע\"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ\"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא\"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ\"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ\"ה עכ\"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ\"ש כלי שהוא ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ\"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ\"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע\"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ\"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר\"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> הוא כלי שטף שיחדוהו לחטאת [ונקט כלי שטף דוקא. היינו משום דבכלי חרס היה צריך לפרש שנגע בפנים. דאילו נגע בו בחוץ. הרי אפילו נגע שרץ מגבו. לא היה נטמא גם בחטאת. וכמשנה ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע במדף</b><br> בכל מיני מדף שזכרנו במשנה א' וב':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ואע\"ג דכבר שמעינן כן מרישא דמשנתנו. דבכלל הטהור משמע גם כלי. נ\"ל דאפ\"ה אצטריך הך בבא. לגלויי ארישא. דלא תימא דטהור לחטאת דרישא היינו רק באדם שנגע במדף בידיו טמא. להכי נקט גם הך סיפא. דנגיעת מדף גם בכלי מטמא. א\"כ באדם ברישא גם בנגע בגופו טמא. דמה לי כלי שנגע או גוף אדם שנגע. ותו קמ\"ל לדיוקא דבין אדם או כלי דוקא במגע בטומאה נטמאו. הא לענין משא. כגון אם לגין נשא מדף. נשאר בטהרתו. דבכלי לא שייך שיתטמא בנשא טומאה. כמו כן אדם דתני לי' ברישא. לא תימא דמגע דנקט גבי' לאו דוקא. אלא ה\"ה בנשא המדף טמא. אלא רק במגע מטמא ולא במשא. דרק הנך מדף דמשנה א' מטמאי גם בנשאן. מדמטמאים מדאוריי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע באוכלים</b><br> בין שהן אפי' קודש. או שהן באמת טמאים. דלגבי חטאת אפילו אוכלין קודש נידונין כטמאים. דמטמאין הידים. דהרי בחטאת כל שנטמא ידו נטמא גופו. ואפילו בנגע בהאוכלין רק בידו א' [כפי\"ב מ\"ז]. ודוקא בשהוכשרו האוכלין [כפי\"א מ\"ו ומ\"ח] דאל\"כ אפילו נגען בב' ידיו טהור. ונ\"ל דכלי שטהור לחטאת שנגע אפילו באוכלין טמאים נשאר הכלי של חטאת עכ\"פ לשאר מילי טהרתו. אבל כלי של חטאת שנגע במשקין. או אוכלין הטהורין לחטאת שנגעו באוכלין או במשקין. אז דוקא כשהאוכלין או המשקין המגיעין הן טהורין. רק שלא נשמרו בטהרה לחטאת. נשארו הכלים והאוכלין הנוגעין בטהרתן. אבל בנגעו כלים הטהורים לחטאת במשקין טמאים. הרי גם בחולין כלי שנטמא תוכו במשקין טמאים. כולו טמא. ובנגעו המשקין הטמאים מגבו. גם בחולין לכה\"פ גבו טמא. ובקודש ובחטאת אפילו בנגעו מגבו המשקים הטמאים, כולו טמא. וכ\"כ אוכלין טהורין של חולין שנגעו באוכלין טמאין. נהי דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו] עכ\"פ מדרבנן מיהו מטמא להו עד שני. ובחטאת אפילו עד אלף [כפי\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן בידו</b><br> ודוקא בהסיטן בידו דגזרינן אטו אילו נגען בידו. אבל בהסיטן בגופו טהור. ולא דמי לכלי טהור שהסיטו בגופו. דמטמא ר' יהושע [וכמ\"א]. התם מדראוי להיות אב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים</b><br> ומדלא מחלקי רבנן הכא בין שהן טמאים או טהורים. ש\"מ דאפילו באוכלין ומשקין טמאים מטהרי רבנן כשהסיטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלל</b><br> היא כד של אבן או של חרס. שיש בתוכו אפר פרה או מים מקודשין כבר [רמב\"ם פי\"ד מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשרץ</b><br> ה\"ה בנגע במת. אלא הראשון מאבות הטומאה דרפ\"ק דכלים נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכ\"ח בחטאת אמקט\"ו מגבו. וכ\"ש כלי אבן גם מתוכו אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנו על גביו</b><br> שהעמיד הכלי ע\"ג השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> ואפי' הכלי מוקף צמ\"פ ועומד באהל המת. נמי מטמאי רבנן. ואף שבין כך וכך נשאר הכלי בטהרתו. אפ\"ה האפר או המים המקודשין שבתוכו נטמאו. דכתיב והניחו במקום טהור. והכא מקומו טמא הוא [וכיון שנטמאו המים חזרו וטימאו הכלי]. ור\"א ס\"ל דעכ\"פ מקום האפר והמים תוך הכלי טהור הוא. מיהו כ\"ח המוכן לחטאת. ואפילו יש בתוכו מים ששאב לחטאת. רק שלא קדשן עדיין נשארו בטהרתן [שם ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע</b><br> הקלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>באוכלים</b><br> בטמאין מיירי. דאפילו הן שנים מטמאין תרומה [כטהרות פ\"ב מ\"ו]. והיינו דומיא דכתבי קודש דנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכתבי הקדש</b><br> ואפילו בס\"ת. דבכל הנך גזרו רבנן שיטמאו תרומה [כשבת ע\"א]. מיהו כלי שטף הטהור לחטאת שנגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת אז רק כשהכלי שטף ריק נשאר בטהרתו [וכלעיל סי' י\"ב] אבל ביש בתוכו מי חטאת ונגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת. וכ\"ש מי חטאת גופייהו שנגעו באוכלין שאינן טהורין לחטאת, נטמאו [וכלקמן סי' ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר</b><br> אפילו לחכמים לעיל. דהתם מונח הכלי על אה\"ט. אבל הכא אין על מקומן שם אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> אפילו אוכלין שניים. דס\"ל דמקום הטהור לגמרי בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע בתנור</b><br> מדנקט תנא סתם. משמע דבסתם תנור מיירי. שהוא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כאוכלין הנ\"ל במשנה ב'. וה\"ה כל כלי טהור. רק נקט תנור לרבותא. דאע\"ג שהוא ג\"כ מחובר [עיין שבת קכה\"א]. אפ\"ה בנגע בו בידו נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד</b><br> הטהור לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלגין בתוכו</b><br> שבתוך ידו שפשט. הי' כלי שטף שמי חטאת בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן האסל</b><br> הוא מוט טראגע בל\"א. והוא פשוטי כלי עץ. שקושרין ב' כדין בב' ראשין. ונותן האסל על כתפו. לשאת ב' הכדין ע\"י המוט. א' לפניו וא' לאחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות</b><br> ובכל קלל היה אפר או מים מקודשין. א' מכאן וא' מכאן בב' צדדי התנור. והרי בב' אופנים אלו. האדם שבידו הלגין. והאסל. זה וזה נסמכין על התנור. אבל הלגין והקלל הן תלויין חוץ להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטהר</b><br> דהרי הכלי שבו האפר ומי חטאת הן באויר חוץ לתנור. ור\"ע לטעמי' דס\"ל קלוטה כהונחה דמי. והו\"ל כמונח חוץ לתנור שמקומו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> דמדנסמכין הכלים שבהם המים והאפר על התנור הטמא להן. הו\"ל כמקומו טמא. דדוקא באוכלין אמרינן לעיל [סי' י\"ח] דכשמונח החטאת על אוכלים טהורים. מיקרי מקומו טהור. משום דאוכלין קילא טומאתן. דהרי גם כשהן טמאין א\"א שיטמאו אדם וכלים. להכי כשהן טהורים מקרי מקומו טהור. אבל כלים כיון כשהן טמאין מטמאין לאדם גם בהיסט. להכי גם בטהורים מקרי מקומו טמא. מדאפשר בהן טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד חוץ לתנור</b><br> ובש\"ס זבחים [צג\"א] גרסינן ושרץ בתנור. ונ\"ל עוד דתנור דנקט במשנה ד' וה' אורחא דמילתא נקט. דה\"ה כלי אחר. רק בכלי אחר הי' צריך לפרש דמיירי שאינו טהור לחטאת. משא\"כ תנור האיך אפשר שיהיה טהור לחטאת. הרי לא נצרך כלל לא להאפר ולא להמים. ואגב זה נקט נמי הכא תנור. אבל שרץ לרבותא דרבנן נקטי' דלא מבעי' בהושיטו למעלה מתנור. דאינו רק טומאת מדף מד\"ס [וכמ\"א]. אלא אפילו בהושיטו ממעל לשרץ דהו\"ל טומאה דאורייתא אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דס\"ל דמשום חומרא דחטאת חיישינן שמא בשעה שיעברנה יכניסה באויר התנור ויטמא [ועיין הר\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ונ\"ל דנקט לגין לרבותא דרבנן. דאע\"ג שהוא כלי שטף שמקבל טומאה בנגיעה מגבו. אפ\"ה טהור. דאפילו כנוגע בתנור לא חשבינן לי'. מיהו לר\"ע אפילו העביר הקלל של חרס ע\"ג התנור. אע\"ג דקלל חרס אמקט\"ו מגבו. עכ\"פ כיון דכמונח חשבינן לי'. הרי מקומו טמא [וכמשנה ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עומד הוא</b><br> ר\"ל מותר לעמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמים שאין מקודשין</b><br> דדוקא באפר חטאת או באפר שבתוך מים המקודשין קרינן בי' והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> שיש בו מים המקודשין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשל קדש</b><br> בכלי הטהור רק לקודש או לתרומה. והן בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת טמא</b><br> אפילו לחולין נטמא לגין החטאת. דהרי מדנטמא זה הלגין לענין חטאת. מדנגע בלגין תרומה. חוזר לגין החטאת ומטמא המי חטאת שבתוכו. מדאין מונין ראשון ושני בחטאת. ומדנטמאו המי חטאת הו\"ל אב הטומאה דרבנן. וחוזרין ומטמאין את הלגין שהן בתוכו. ונתהוה הלגין ראשון שמטמא חולין. דאע\"ג דמדאורייתא כשנפסלו המי חטאת. וכ\"ש כשנטמאו. פרח דין מי חטאת מינייהו. אפ\"ה מדרבנן עדיין דינן כמי חטאת כשרים. שהן אב הטומאה [כרפ\"א דכלים]. ושפיר עושין להלגין שלהן ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאע\"ג שנגע בהלגין של חטאת שנטמא. עכ\"פ הלגין ההוא אינו רק ראשון לטומאה. וכלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאים</b><br> ה\"נ ב' הלגינין טמאים גמורים לכל דבר. דהרי האדם שנגע בהלגין שבו התרומה. נטמא ממנה לחטאת. ומדצריך טבילה עכ\"פ מד\"ס. מטמא למי חטאת שנשא אע\"ג שלא נגע בהן [כפרי\"א מ\"ו]. וחוזר המי חטאת הטמאים ומטמאין להאדם שנושא אותן. והרי הנושא מי חטאת שלא לצורך הזאה. מטמא כלים שנוגע בשעת משאו [כרפ\"ק דכלים]. והרי מי חטאת אלו שנטמאו. נושא אותן שלא לצורך הזאה ונטמא. וחוזר ומטמא באותה שעה להלגין של תרומה להיות ראשון. דהרי האדם שנוגעו באותה שעה. הוא אב הטומאה. כל זמן שלא פירש מהמי חטאת [כפ\"ב דזבים]. אמנם הכא אפילו היה איפכא מדלעיל. שהיה המי חטאת בכ\"ח שאמקט\"ו מגבו. והתרומה היתה בכלי שטף. נמי שניהן טמאין. דהרי מדנטמא האדם לחטאת מהלגין של תרומה. צריך טבילה לחטאת מד\"ס. ומטמא המי חטאת שנשאן. רק דהתנא לא מיירי בהכי. רק נקט תרווייהו בלגינין. וכמש\"ל לב. אבל התרומה והקודש. ע\"כ רק בהיו בלגין שהוא כלי שטף. כך הדין. אבל בהיו בקלל שהוא כ\"ח. אף שנטמא האדם הנושא מי החטאת. מדנשאן שלא לצורך הזאה. עכ\"פ אינו מטמא כלי התרומה והקודש רק בנגען. ולא בנשאן. והרי מצד מגע אין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם טהורים</b><br> אפילו היו שניהן כלי שטף דמקט\"ו מגבו. עכ\"פ מדהנייר מפסיק לא נגע בהלגין תרומה. דאף בכלי נייר מקט\"ו [ככלים פי\"ז מט\"ו]. עכ\"פ מעט נייר אמקט\"ו [ועמ\"ש בזה בס\"ד כלים פ\"ב מ\"ה ופ\"י מ\"ד] וא\"כ מדמפסיק הנייר בין לגין התרומה ליד האוחזה. לא נטמא האדם הטהור שנשאו להתרומה. וגם אפילו היה נושא המי חטאת שלא לצורך הזאה. ונטמא האדם הנושא עי\"ז. עכ\"פ לא טמא להלגין תרומה. דהרי הנייר מפסיק. וגם ללגין חטאת אמ\"ט. מדכל טומאתו מהחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת בנייר ושל תרומה בידו</b><br> חדא מינייהו נקט. וה\"ה בהי' לגין של קודש בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאין</b><br> ה\"נ אפילו היו המי חטאת בכ\"ח. כך הוא הדין. אלא דהתנא לא מיירי בכ\"ח. וכמש\"ל. אבל התרומה דוקא בהיתה בכלי שטף כך הוא הדין. ושניהן טמאין. דהאדם הטהור לחטאת נטמא מדנגע בלגין התרומה בלי דבר המפסיק. וחוזר האדם ומטמא למי חטאת. דאף דנייר מפסיק בין ידו לכלי החטאת. עכ\"פ האדם שנגע בלגין התרומה. כי צריך טבילה לחטאת מד\"ס. וכל כה\"ג מטמא למי חטאת גם במשא בלי מגע [כפי\"א דפרה מ\"ו]. ומדנושא מי חטאת שנפסלו ואינן ראויין תו להזאה. הו\"ל כנושא מי חטאת טהורים שלא לצורך. דקודם שפירש מהן מטמא להלגין תרומה להיות ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר של חטאת טמא</b><br> ר' יהושע ס\"ל דבכולהו גוונא של חטאת טמא. ואפילו בשניהן בשני ניירות. דלטעמי' אזיל במשנה א' וב'. דמטמא להטהור לחטאת כשהסיט דבר הראוי לקט\"ו. והכא נמי מדנטמא הנושא התרומה. חוזר ומטמא להמי חטאת שנשאן. אף שהיה הנייר מפסיק בין ידו ללגין החטאת. מיהו כשהיה נייר מפסיק בין כלי התרומה לידו. לגין התרומה טהור דהרי לא נגע בו. ופשוט דבכל מקום שהזכיר במשניות אלו שהיה נייר מפסיק בין הלגין ליד האוחז. ה\"ה בהיה אותו הכלי כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו. ואידי ואידי חד טעמא אית בי' בין לקולא בין לחומרא [ויש לדקדק קצת ע\"כ ל\"ל לתנא כלל למנקט נייר. הול\"ל כלי חרס קלל תחת נייר. וי\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם</b><br> שנגע ביד א' בלגין חטאת. וביד הב' בלגין תרומה בשעה א'. או שנגע שניהן כאחת ביד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדנטמא האדם מנגיעת לגין התרומה חוזר ומטמא בנגיעתו ללגין המי חטאת דאין מונין ראשון ושני בחטאת. וחוזרין המי חטאת הטמאים ומטמאים הלגין שלהן להיות ראשון גמור לכל מילי, וכמש\"ל. מיהו אפילו בנגע האדם בלגין התרומה. ולאחר שפירש ממנו נגע בלגין החטאת. נמי נטמא לגין החטאת. ואפ\"ה נקט התנא שנגע בב' הכלים ביחד. לרבותא דסיפא. דאפ\"ה של תרומה טהור. והכא מיירי שהמי חטאת הי' בלגין כלי שטף שמקט\"ו מגבו. דאילו היה כלי חרס. אע\"ג שנטמא האדם לחטאת מדנגע בכלי התרומה. אפ\"ה לא גרע נגיעת כלי החטאת בו. טפי מאילו נגע כלי החטאת בשרץ. דג\"כ טהור [וכמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של קדש ושל תרומה טהורים</b><br> אפילו היה התרומה והקודש ג\"כ בלגין שמקט\"ו מגבו. עכ\"פ הרי לא נשא מי חטאת טמאים. דנימא שנטמא התרומה שנגע באותה שעה. אלא נגע בלגין הטמא. שמי חטאת שבתוכו טמאוהו. והרי הלגין ההוא ראשון. ואדם אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה. ואף דנטמא לחטאת מדנגע בכלי תרומה. אפ\"ה נשאר טהור לתרומה ולקודש כמו שהי' [כך פירשתי משנה חמורה זאת על דרך הגאון רב\"א זצוק\"ל. עם תוספת מנחת עני בדעת. מה שחנן אלדים לעבדו גבר בעלמא עבידא דמזדבן בטלמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן</b><br> כגון שהיו ב' הכלים עומדין על הדף. והקיש אדם הטהור לחטאת על הדף. ועי\"ז התנועעו ב' הכלים. והרי כל היסט דינו כנישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> תרווייהו לטעמייהו במשנה אזלו. דלר' יהושע כיון שהסיט כלי הטהור לתרומה. נטמא לחטאת. ומטמא להחטאת שהסיטו. ולרבנן דוקא בשהסיט כלי שבאמת טמא. נטמא לחטאת שהסיטו אח\"כ. אבל כלי הטהור לתרומה. דוקא בשנגע בו בידו. נטמא לחטאת. מה שאין כן כשרק הסיטו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ\"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> להזייה. דחיישינן שנגע בהן א' מהרוב בני אדם שטמאים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא ומצאה מגולה</b><br> דאז וודאי ע\"י שרץ נעשה. דאין דרך בני אדם לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יכולה החולדה לשתות הימנה</b><br> וכגון שאינו תלוי באויר. והרי חולדה פוסלת מי חטאת בשתייתה [כפ\"ט מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נחש</b><br> והא דלא נקט נמי עכבר לדברי ר\"א. ואי משום דלא קיימא לן כוותי'. הרי גם כרבן גמליאל לא קיימא לן [כרמב\"ם פ\"ט מפרה. ודלא כהר\"ב לעיל פ\"ט]. היינו טעמא משום דרבי אליעזר שמותי הוא [תוס' חולין דט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שירד בה</b><br> ר\"ל או שהניחו מגולה תחת אויר השמים בתחלת הלילה. דאז הטל יורד. ובוודאי נפל לשם. והרי אפילו מים חיים שאינן מקודשין פוסלין המקודשין [כרפ\"ט]. וכ\"ש על שאינו מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טל</b><br> דכשאין לחוש לאלו. המים כשרים. מדהוה לי' ספק ספיקא ספק שמא שרץ אחר הי'. או אדם הטהור לחטאת הי':"
+            ],
+            [
+                "<b>החטאת</b><br> כלי חרס שיש בו אפר או מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נצולה בצמיד פתיל</b><br> כשמונח באהל המת מדכתיב והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים שאינן מקודשין</b><br> שלא ניתן לתוכן אפר פרה. ואף שנשאבו לקדשן. וה\"ה אזוב אע\"ג שהוכשר לקבל טומאה במים שנשאבו לשם חטאת [כלקמן מ\"ו]. ואי\"ל דמיירי שהוכשר במים אחרים. דא\"כ גם אם לא היה ניחא לי' שבא עליו מים היה נטמא לחטאת. מדנגע במשקה שלא נשמר לשם חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספק טהור</b><br> ר\"ל כל טומאה שכשנולד בתרומה. נשארת התרומה בטהרתה. כמו כן אם נולד ספק כזה במי חטאת. נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התלוי לתרומה</b><br> ר\"ל הא כל ספק טומאה שכשיארע בתרומה. נאמר שהתרומה תלויי' לא אוכלין ולא שורפין. הרי אם ספק כזה יארע במי חטאת ישפכו. דבשלמא בתרומה אסור לשרפה. מדכתיב את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה במשמע. ששניהן צריכין שימור [כבכורות לד\"ב]. אבל מי חטאת מדאינן ראויין להזאה א\"צ תו שמירה. ועדיף טפי לשפכן כדי שלא יכשלו בהן. ובפרק ד' דטהרות מפרשינן איזה ספק טומאה שבתרומה טהורה. ואיזה תלוי. מיהו לא מיירי הכא רק בספיקות לחוד אמרינן דשוה חטאת לתרומה. אבל בוודאות מצינו דתרומה חמירא מחטאת [כפ\"ט מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עשו על גביו טהרות</b><br> ר\"ל ואם מי חטאת אלו שדינן להשפך הזו מהן על אדם שהי' טמא מת. ואח\"כ נגע בטהרות. לא אמרינן כיון דדין מים הללו הי' שישפכו. הו\"ל כהוזה במים בעלמא. והרי האדם קודם שהוזה. ודאי טמא הי'. ולפיכך ישרפו טהרות שנגע. אלא אמרינן דכיון שנגע בטהרות אחר שהוזה. חוזרים המים להיות כספק מי חטאת והתרומה כספק טמאה ותולין. ומה\"ט אף דלא הועיל לו הזאה זו. ונמצא שנגע בהמים שלא לצורך הזאה ונטמא. והו\"ל לטמא התרומה שנגע בה. אפ\"ה כיון דספק הוה. אמרינן תולין. א\"נ דמיירי הכא שטבל אחר שהוזה בהנך מים שהי' מן הראוי לשפכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרפפות</b><br> הר\"ב כאן נטה בפירושו אחר דעת הרמב\"ם שפירש כאן ובחיבורו [פי\"ח מפרה ה\"ט]. דרופפות היינו שבכות של עץ. דבין לתרומה או לקדשים או לחטאת. אינו מקבל טומאה מדאינן כלי. וגם למדרס אינן ראויין. ור\"ל דאע\"ג דבמסכת כלים [פי\"ז מ\"ג] אמרינן דאפפירות. שהן קנים ארוגים כשבכה. דביש להם גפיים דהיינו שפה סביב מקבל טומאה. הכא מיירי שאין לה גפיים. אלא עשויים כעין דף פשוט מרובע שמעמידין אותו נגד החלון [כרפי\"ג דאהלות]. ורב\"א פי' דרופפות היינו אותן השנויים בזבים [פ\"ג] דמחמת שהן רפויין. בקלות נסטין כשישב הזב עליהן. וקתני התם דיש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולבתר הכי קתני התם [בזבים פ\"ד] דרעדות. דהיינו דברים רפויין שכשיקש הזב בצדן בכח. הן נרעדין ונופלין. ג\"כ יש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולהכי קאמר הכא ת\"ק דאותן רפפות דקאמר בהו התם שטהורות. טהורים גם לחטאת. וה\"ה ברעדות. דמדמפליג ר\"א ברעדות. ש\"מ דלרבנן גם ברעדות דינן שוה בחטאת כתרומה וקדשים. רק ת\"ק חדא מינייהו נקט. ובל\"ז גם רעדות רפפות הן ולכן נרעדין. ואפי' בהשתמש בהן הזב. טהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר הרעדות</b><br> אף הנך רעדות דקתני בהו התם דטהורות לתרומה ולקודש. לחטאת דחמירי מיהו טמאות. מיהו רק ברעדות פליג להחמיר בהן בחטאת. משום דניכר בהן היסט הזב. דהרי נראה שנרעדו. אבל ברפפות. וכגון שהיה הזב והטהור יחדיו בספינה גדולה. וכדומה מהנזכרים [פ\"ג דזבים מ\"ג]. שלא ניכר בהם כח היסט הזב. מודה ר\"א לת\"ק דטהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבלה</b><br> הוא גוש מתאנים יבשים דרוסים יחד בעיגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כביצה</b><br> דאז יש בה כשיעור לטמא המי חטאת [עפי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמאה בין טהורה</b><br> בין שהיתה הדבילה טמאה קודם שנפלה לתוך המי חטאת. או שהיתה הדבילה טהורה קודם שנפלה לשם. ואפילו ג\"כ לא הוכשרה אז עדיין. אפ\"ה כיון שמי חטאת הן אב הטומאה. הרי הכשר וטומאה באין להדבילה כאחד כשנפלה לשם. ואפילו בנפלה לתוכן שלא לרצון [כריש מכשירין ורמב\"ם אוכלין פ\"ב הי\"ז ופ\"י ה\"ה]. ונטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טמאין</b><br> דנטמאו מהתרומה. שאפילו היא טהורה. טמאה היא לגבי חטאת [כלעיל פ\"י מ\"ב וו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה</b><br> דבשעה שנטלו לאכלה. נטמא גופו מדאורייתא ממי חטאת שעלי'. מדנגע בהן שלא לצורך הזייה. [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. והרי האוכל תרומה בטומאת הגוף חייב מיתה בידי שמים. וכמו כן באכל קדשים בטומאת הגוף. חייב כרת. רק לא נקט הכא קדשים משום דחיוב כרת שבקדשים אינו רק בקדוש קדושת הגוף. וזה לא שייך בדבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה כביצה</b><br> דהרי אין בהאוכלין כשיעור לטמא המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טהורין והאוכלה חייב מיתה</b><br> דעכ\"פ האדם שנגע במי החטאת שעל פני הדבילה. שלא לצורך הזאה נגע. ונטמא טומאת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> לכל מילי. ונ\"ל דנקט מי חטאת לרבותא. דאע\"ג דכל טומאה של הבא בשאובין הוא משום גזירה [כשבת יד\"א]. והרי מלתא דל\"ש היא שיהא לו מים רבים מחטאת כנוסים כדי לבוא בהן ראשו ורובו. ושיביא בהן ויטמא אותן. והרי כל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה יח\"א]. קמ\"ל א\"נ הא קמ\"ל דאע\"ג דמי חטאת הם טהורים בתכלית הטהרה. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שיטמא לאדם שבא לתוכן ראשו ורובו. וגריעי עוד טפי משאר שאובין שעושין להבא לתוכן רק שני מד\"ס. אבל זה נעשה ראשון דאורייתא. ואע\"ג דמדהן שאובין ועשוהו שני מד\"ס. אחר כך הוא חזר וטימא את המים. והרי מדאורייתא מדנטמאו. פרח טומאת מי חטאת מינייהו. ואינן מטמאין תו להנוגע או הנושא אותן רק מד\"ס. ולהכי רק כשנגע בהן בידיו נעשה ראשון מד\"ס [כלעיל פ\"ט מ\"ח]. י\"ל דזהו רק בשנטמאו המים טומאה דאוריי'. אבל הכא מה שנטמא האדם ומה שחזר האדם וטימא המים. הי' הכל מטומאת שאובין שהיא מד\"ס. דמדאורייתא אף גם אחר שבא לתוכן ראשו ורובו. המים טהורים גמורים הן. להכי כל שנגע בהן שלא לצורך הזאה. נעשה ראשון דאורייתא ומטמא גם כלים קודם שפירש. ככל נוגע מי חטאת שאי אפשר לו שלא יסיטן [כרמב\"ם פ\"ו מאה\"ט הי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מדברי תורה</b><br> כגון שנטמא בא' מאהט\"ו ששנינו בריש כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הקדש ואת התרומ' ואת החולין</b><br> דמדהיא ראשון עושה שני בחולין. והשני הזה עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה עושה רביעי בקודש. והא דכלל חולין בהדי תרומה וקדשים כאגב גררא. ולא קתני הכא להדיא פוסל את החולין. וכדקתני סיפא בתרומה. במפורש פוסל את התרומה. ה\"ט משום דלענין חולין גופייהו לא שייך פסול. דהרי מותר באכילה [הרא\"ש]. ואפילו מעשר דאסור לאכלו כשנטמא המעשר. עכ\"פ אפשר לאכלו כשיפדהו. משא\"כ תרומה לאו מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המעשר</b><br> ר\"ל מעשר שני. דבין שהוא או היא טמא. חוץ לירושלים אסור לאכלה. ובירושלים לוקה על אכילתו. אבל לאחר שפדה אותה מותר לאכלה [רמב\"ם פרק ג' ממעשר שני]. ומדדינו כחולין שאינו נעשה רק שני. להכי נקט לה תנא בתר חולין. ולא בין תרומה לחולין. כדי שלא נטעה לומר שיהיה לה מדרגה לבד לענין טומאה. ותמשך הטומאה עד רביעי בתרומה ועד חמישי בקודש [כחד מ\"ד סוטה כז\"ב]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואסור על ביאת המקדש</b><br> שכל אבות הטומאה שטומאה יוצא עליו מגופו. כזב וזבה נדה ויולדת [ולרמ\"ל ע\"ג ה\"ג מביאת מקדש. גם בעל קרי אע\"ג דהוא רק ראשון]. כולן אסורים לכנוס למחנה לויי'. דהיינו לפנים בהרווח שתוך חומת הר הבית. מת וטמא מת [או הנוגע באבות הטומאה דאורייתא שבריש כלים]. ובועל נדה. ועכומ\"ז. מותרים תוך חלול הנ\"ל. אבל אסורים בחיל. וטבול יום ומחוסר כפורים מותרים בחיל אבל אסורים בעזרת נשים. וכל חד מהנך מדרגות הנ\"ל שנכנס לפנים ממחיצתו לוקה. מיהו כל הטמאים הנ\"ל כשנכנסו לפנים משער נקנור. היינו לפנים מעזרת ישראל. במזיד חייב כרת. ובשוגג חייב חטאת [פסחים סז\"ב ורמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש ודו\"ק היטב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו</b><br> ר\"ל ולאחר שטבל לטומאתו. אבל עדיין לא העריב שמשו. דהו\"ל אז טבול יום. דאינו רק כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את התרומה</b><br> דמדהוא שני עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה שוב עושה רביעי בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א פוסל בקדש ובתרומה</b><br> דס\"ל דכל טבו\"י. אע\"ג שהוא שני. אפ\"ה אינו רק פוסל לקודש. שאין מגעו חוזר לטמא רביעי. וה\"ט משום דאקליש טומאתו [כמעילה דח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר בחולין ובמעשר</b><br> היינו לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בא אל המקדש</b><br> ר\"ל לתוך עזרת ישראל. אבל לעזרת נשים. רק אסור ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> חייב כרת. וגם אותן טמאים שחייבין קרבן למחרת יום טבילתן. כזב וזבה יולדת מצורע. גם אחר הע\"ש חייבים כרת כשנכנסו לשם קודם הבאת קרבנותיהן. והא דברישא קתני אסור ולא קתני חייב. כדקתני הכא. ה\"ט משום דהתם כייל כל הטעון וכו'. והרי יש דטעון ביאת מים מן התורה. ואעפ\"כ אינו חייב על ביאת מקדש. ככל הטומאה שאין הנזיר מגלח עלי'. מיהו הכא קאמר דכל החייב על ביאת מקדש. חייב אפילו אחר טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מד\"ס</b><br> כאותן הנזכרים סוף זבין דהיינו האוכל מאכל ראשון או שני. או שתה משקין טמאין. והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין. וכלים שנטמאו במשקין. כולן דינן כשני לטומאה [וספר וידים. וטבול יום שנשנו שם גם כן. לא שייכי הכא. דהרי א\"צ לטומאתן טבילת כל הגוף מד\"ס]. והאי כללא וודאי לאו דוקא. דהרי כלים הנגמרים בטהרה. ואונן. ומחוסר כפורים. לאחר שהביא קרבנותיו. כולהו צריכים טבילה מד\"ס. אבל רק לקודש. אבל לא לתרומה [כחגיגה כג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו מותר בכולן</b><br> דמשום דכל טבילות אלו מד\"ס הן ולכן א\"צ הע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים</b><br> אפילו א\"צ טבילה רק לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את מי חטאת</b><br> המקודשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת אפר חטאת</b><br> כל עוד שלא השליכוהו לתוך המים. ומדאורייתא אין אפר מקבל טומאה. ורק מקום טהור להנחתו בעינן [ועיין לעיל פ\"ט ל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המזה מי חטאת</b><br> וה\"ה לכל הטהור לעסקי חטאת [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> ר\"ל אם טמא זה נגע או נשא את מי החטאת. או את אפרה. או את הטהור לחטאת. או הסיט כל הנך. אע\"ג שכבר טבל המטמא הזה לטומאתו. וגם העריב שמשו. כיון שלא טבל לשם חטאת. מטמא הוא לכל הני דאמרן. אבל בטבל לשם חטאת אפילו לא העריב שמשו. ואפילו הוא טבו\"י לטומאה דאורייתא. אע\"ג דלקודש ולתרומה טמא. אפ\"ה טבו\"י כשר בפרה. ולא מצינו בשום דוכתא שהטהור שנישא ע\"ג טמא יהיה נטמא. רק בזב ובחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>האזוב המוכשר</b><br> במשקין שהוטהרו לחטאת. דאל\"כ בל\"ז הרי נטמאו מהמשקין ההם. דהכשר והטומאה באין לו כאחד [כריש מכשירין. ועיין בבועז שם סי' ג'. ועיין בפרקין סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים שאינן מקודשים</b><br> שלא הוקדשו עדיין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> אדם הטעון ביאת מים שנגע או נשא חד מהנך. גם הם נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אזוב שיש לו שם לווי</b><br> ביינאמען. וכדמפרש ואזיל [ועיין לעיל פ\"ח ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב זה</b><br> ר\"ל כל אזוב שהרואהו אומר זהו אזוב. וקאמר סתם. זהו הכשר להזייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב מדברי</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מפורש ברישא דכשיש לו שם לווי פסול. איצטריך לאשמעינן הנך מדסד\"א דהנך לאו שם לווי נינהו. רק אזוב סתם הן. ונקראין כך על שם מקומן. ובמקומן באמת נקראין בשם אזוב סתם. קמ\"ל דאפ\"ה פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל תרומה טמאה</b><br> אפי' היא פחות מכביצה. דאז אינו מטמא להמי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> מדמזה באזוב טמא. וה\"ה באזוב חולין הטמא. רק נקט תרומה משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל טהורה</b><br> דהיינו תרומה ששמרוה לשם חטאת שלא תוכשר ושלא תטמא. דאל\"כ הרי מיד בנגעו טימא להמי חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה</b><br> מפני שמכשיר התרומה לקבל טומאה. ואם כבר הוכשר. עכ\"פ שמא יוודע פסול בהחטאת ומימי'. ותיטמא התרומה למפרע [עיין רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזין לא ביונקות</b><br> ענפים רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בתמרות</b><br> שיש בו תמרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על היונקות</b><br> ר\"ל טמא שהוזה בהן ונכנס למקדש. פטור. והא דלא נקט הכא כלעיל. דאם הזה כשר. ה\"ט. משום דהכא אפילו בדיעבד לא מהני. ורק בנכנס כבר פטור. אבל תמרות גם בנכנס חייב מדלא מקרי אז אזוב כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן היונקות</b><br> דברי ת\"ק היא דס\"ל דרק ביונקות פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>גבעולין שלא גמלו</b><br> ר\"ל שלא נפתח פרח שלהן [כך פי' הר\"ב. ואפשר דס\"ל להר\"ב דמתני' רבנן היא וכשלא נפתח הפרח. היינו שלא הנצו כל עיקר דקאמרי רבנן בתוספתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר לטהר בו את המצורע</b><br> קמ\"ל דלמצורע לא נפסל האזוב מדנעשה בו מלאכה בהזאת מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לעצים ונפלו עליו משקין</b><br> שאינן טהורים לחטאת. ואפילו הכי לא טימאו להאזוב. דמדלקט האזוב לעצים אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבו</b><br> שלא יתערבו מים פסולים שע\"ג במים הכשרים [עיין פ\"ט סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לאוכלין</b><br> אפילו על טהרת חטאת. דאל\"כ בל\"ז פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלו עליו משקין</b><br> שלא נשמרו בטהרת חטאת. ואפילו האוכלים שמורים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנגבו פסול</b><br> דהוכשר ונטמא כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לחטאת</b><br> להזות בו מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג שנפלו עליו משקין שאינן טהורים לחטאת. אמקט\"ו כלל. להכי מנגבו והוא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות אזוב שלשה קלחים</b><br> ר\"ל ג' שרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולין</b><br> שבכל שורש יהי' גבעול א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר של שלשה שלשה</b><br> שיהי' בכל קלח לכל הפחות ג' גבעולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב שיש בו שלשה קלחים</b><br> ר\"ל שיש בגבעול א' ג' שרשים. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה ה\"ד] נראה שהיה לו הגרסא קלח שיש לו ג' בדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפסגו</b><br> ר\"ל מפסג ומחלק הבד לג'. וחוזר ואוגדם יחד. ולגירסת הרמב\"ם הנ\"ל צריך לפרש הכא. דמפסג ג' השרשים זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסגו ולא אגדו</b><br> וה\"ה ג' גבעולין נפרדין שלא אגדם. ונ\"ל דקמ\"ל זה הדין בהיו מחוברין ופסגן. ולא בהיו הגבעולין מופרדין מעיקרא. דקמ\"ל דאע\"ג שע\"י שפיסג הגבעולין לג' נעשו הבדין דקין מאד. וכשלא יאגדם יהיו מדולדלין ותלויין למטה אפ\"ה אין האגוד מעכב מהן. וכ\"ש כשהיו גבעולין מופרדין מעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אגדו ולא פסגו</b><br> וא\"ת כיון דגם בב' לריעותא. שלא פסגו ולא אגדו כשר. וכדמסיק א\"כ מה איצטריך לאשמעינן בחדא לריעותא ברישא. י\"ל דקמ\"ל דסד\"א דחדא לריעותא גרע טפי. דבפסגן ולא אגדן. הרי הן מדולדלין למטה. וכמש\"ל. ובאגדן ולא פסגן. מדלא חלקו למטה. וגם אגדו למעלה. נראה ממש כגבעול א'. והרי גבעול א' מתחלתו פסול. ורק שיריו א' כשר לת\"ק. אבל בתחלתו רק שנים כשר לת\"ק בדיעבד [כסוכה יג\"א]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> קמ\"ל אף דאיכא תרתי לריעותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולים</b><br> ג' לעיכוב בתחלה. ולת\"ק ב' לעיכוב. וג' למצוה לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו</b><br> דהיינו כשהיו כבר ג'. ונאבד א' באורך הזמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרדומיו</b><br> דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח. וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מספקו בחוט</b><br> קושר חוט בקצהו כדי להאריכו כדי סיפוקו שיגיע ראש האזוב להמי חטאת שבשולי השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכוש</b><br> ר\"ל או תוחב בקצהו התחתון כוש. והוא פלך שהנשים כורכות עליו המטוה. ועושה כן ג\"כ כדי להאריך האזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטובל</b><br> בהמי חטאת שבשפופרת. דאע\"ג דאינו אוחז בהאזוב ממש בשעה שמטבילו. לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעלה ואוחז באזוב</b><br> דבההזאה צריך שיאחז בהאזוב עצמו. דאל\"כ ינענע האזוב אנה ואנה. ולא יבוא ההזאה מכחו כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך טבילה באזוב</b><br> אי\"ל דמכח סברא אומר כן. דכמו דבהזאה לא מהני אם לא יאחז בהאזוב עצמו. כך ראוי להיות בטבילת האזוב. דמ\"ש טבילה מהזייה. ליתא. דהרי בהזייה טעמא אחרינא איכא. וכדאמרן [לעיל סי' ד']. אלא ה\"ק דראוי להשוותן מדהוקשו הזייה לטבילה דכתיב וטבל והזה. לגלויי דאע\"ג דבכל דוכתא לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה. אפ\"ה הכא כמו דבהזאה לא מהני וכדאמרן ה\"נ בטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מן הכוש</b><br> ר\"ל אם קשר האזוב בחוט או תחב בו כוש וכמשנה א'. ומסופק אם מזה או מזה בא טפת ההזייה או מהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> דאין ספק הזאה מוציא מידי ודאי טומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מחברו מיצה עליו</b><br> מלת מיצה לשון סחיטה הוא [כמו ונמצא דמו על קיר]. והכא ר\"ל שמא נסחט ונטף מטפת הזאה של כלי א' על כלי אחר שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזאתו פסולה</b><br> והא דאצטריך תנא למיתני ג' בבי. דהיינו ספק דמחוט וכוש. וספק דמכלי לחבירו. וספק דמחרס למחט. ה\"ט. דאם בספק דמחוט וכוש. סד\"א התם הוא דפסול. מדיש ספק אם היתה הטיפה זו כלל על האזוב. אבל בהספק דמכלי לחבירו. דבוודאי יצאה ההזאה מהאזוב ממש. ורק מסופק אם בא ההזאה מהאזוב לכלי זה. אימא דכשר, קמ\"ל. ואי מהא. סד\"א התם הוא דפסול. משום דאי נתמצה מטיפת ההזאה מהכלי שהיה צריך הזאה. הרי כבר נעשה מצותה של הטיפה. ואין קרויין עוד מי חטאת. אבל במסופק שמא מהחרס נמצה על הכלי. הרי גם אם הי' כן. הרי החרס לא היה צריך הזאה ולא נעשה מצותה של הטפה. וסד\"א דכשר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טובל ומעלה כדרכו</b><br> ולא חיישינן שמא נתקנח מי ההזייה מהאזוב לדופן צואר הצר של הכלי. ולא נשאר כדי הזייה מהטבילה בהאזוב [הר\"ב]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן דמדנדחק האזוב יצא השרף שמגוף האזוב והתערב בהמי חטאת שבאזוב [הר\"ש]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן שמא המים שהעלה בהטבילה נדחקו ויצאו לצואר הכלי. וחזרו ונבלעו משם להאזוב. ואין כאן וטבל והזה [רמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הזייה ראשונה</b><br> ס\"ל דהיא לבד כשרה. דאע\"ג דבכל דוכתא רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת. אפ\"ה כשפה הכלי צר ס\"ל לר\"י דלא יזה רק הזאה ראשונה. אבל הזאה שנייה לא. לטעם קמא מדיש לחוש דמדנדחקו מי החטאת מהאזוב ויצאו בפה הצר של הכלי. וגם כבר הזה מהן הזאה א'. ודאי לא נשאר תו כשיעור הזאה בהאזוב להזאה שנייה. ולטעם ב' הנ\"ל חייש ר\"י בהזאה הב' דע\"י שנתרכך האזוב בצואר הצר. אע\"ג דבהזאה ראשונה לא נתערב עדיין השרף של האזוב עם מי הזייה. דמדהיו מי הזייה עדיין רבים על פני האזוב. לא הזה כל כך בכח עד שיצא השרף שבתוכו. עכ\"פ בהזאה שנייה מזה טפי בכח. וחיישינן שפיר שעי\"ז מתמצה השרף שבתוכו והתערב עם מי הזייה. ולטעם ג' הנ\"ל ר\"ל לא יחזור לטבול האזוב פעם ב' כדי להזות בו הזאה ב'. דדוקא בפעם ראשון שהאזוב עדיין קשה. ואין המי חטאת שעליו נסחטין כולן להפה הצר. אבל בטבילה ב' שכבר נתרכך האזוב מהוצאה ראשונה. חיישינן שפיר שכשיוציאו בטבילה שנייה יסחטו מי חטאת שעליו לצואר הכלי ויחזרו ויבלעו משם להאזוב. ואין כאן טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלבד שלא יספג</b><br> ר\"ל שלא יקנח בהאזוב מי החטאת שבדופן הכלי כדי להזות בהן. ואפילו יש בהסיפוק כשיעור הזייה [כלקמן מ\"ה]. אפ\"ה וטבל כתיב. והא ליכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> שאם היו כלים טמאים מונחים לפניו ולאחריו. והתכוון להזות על הנך. ונפלה ההזאה על אינך פסול. דמדכתיב והזה הטהור על הטמא. משמע עד שיתכוון לו. מיהו א\"צ שיתכוון רק להזות. אבל א\"צ שיתכוון לטהרו בההזאה זו. דמצות א\"צ כוונה [כר\"ה כח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על הצדדין שלפניו</b><br> ר\"ל אותן צדדים שהן לפניו ולאפוקי הצדדים שלאחוריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו כשרה</b><br> וה\"ה בהתכוון להזות לאחוריו והזה על צדדי אחוריו. וכן מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו</b><br> ואפילו כשהוא ישן. או כשהזוהו בע\"כ. דרק כוונת המזה ולא כוונת המוזה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם ועל הכלים ואפי' הן מאה</b><br> סגי לכולן בהזאה א'. כשיגיע לכל א' טפה ממי חטאת. וכ\"כ רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת וכלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> על אדם וכלים אפילו הן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שאינו מקבל טומאה</b><br> כגון בהמה ועכומ\"ז וכלי אבנים וכדמפרש ואזיל. והא דכפיל תנא למילתי'. ולא קאמר מיד ברישא התכוון לאדם וכו'. היינו כדי לאשמעינן טעם הדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אם נשתייר על האזוב מי חטאת מהזאה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישנה</b><br> ר\"ל א\"צ לחזור ולטבול האזוב שנית כדי להזות על הטמא. אלא מזה עליו מהמים שנשארו בהאזוב. דאע\"ג שהזה על דבר טהור. דלא שייך בו הזאה. אפ\"ה כיון שהתכוון בהזאה לדבר ששייך בו טומאה והזאה. הו\"ל כאילו באמת הי' צריך הדבר ההוא הזאה. ולא נפסלו המים שנשארו בהאזוב. דהרי רשאי להזות כמה הזאות מטבילה א' [וכלעיל הי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שמקבל טומאה</b><br> בין שהדבר ההוא טהור או טמא. אלא שאם הדבר טמא. גם לו לא הועילה הזאה זו מדהתכוון לדבר שאמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אפילו יש בהאזוב מי חטאת עדיין [ומצינו אם במקום מלת אפילו. מעשרות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישנה</b><br> ר\"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. הו\"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע\"ד הרמב\"ם כאן. וגם בחיבורו פ\"י ה\"ח]. ולהראב\"ד [שם] וגם לרב\"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע\"פ התוספתא. דה\"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק\"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר\"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה\"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט\"ו. לפיכך הו\"ל כאילו טבל לשם דבר המקט\"ו. וישנה. ר\"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא\"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א\"צ להטביל ע\"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג\"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המנטפים</b><br> ר\"ל כל היכא שצריך לחזור ולהטביל האזוב מדלא הועיל לו טבילה ראשונה. בין לפי' הרמב\"ם שנפסלה הראשונה משום כוונתו. ובין להראב\"ד ורב\"א שנפסל משום הזאתו שהזה [עד שיחזור ויטבול]. עכ\"פ המים שעדיין מובלעין באזוב כשרין הן. וכשחזרו ונטפו מהאזוב להמי חטאת שבכלי מותר להזות מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> מדחזו להזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת</b><br> אפילו כשעדיין הן על האזוב בעינא. אפ\"ה מדחזו להזאה כשיתערבו בהמי חטאת שבכלי. לפיכך מטמאים כשאר מי חטאת הכשרים במגע ובמשא לכל שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. ואין דינן כמי חטאת שנפסלו שאמ\"ט להטהור לחטאת. אפילו במגע. ולא להטהור לתרומה רק במגע ולא במשא [כפ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה מחלון של רבים</b><br> חלון הוא כעין גומא מרובעת שבכותל. שעשוי כך להעמיד שם חפצים. וקאמר הכא שכשלגין שמי חטאת בתוכו עמד באלון זה שבכותל בצד ר\"ה. והזה שם ממנו על הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונכנס למקדש</b><br> שהמוזה לא ידע שנפסלו המים. וסבר דמדהוזה מהן נטהר. וטבל והע\"ש. ונכנס למקדש. וה\"ה באכל קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולים</b><br> שאחר שנכנס נודע לו שכבר קודם שהוזה נפסלו המים משתיית בהמה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מחטאת. ולא הוה כשגג בביאה לפנים שחייב חטאת. משום שהמים שרבים מזין מהם. א\"צ לחקור אחר כשרותן קודם שיזה מהן. דמסתמא בחזקת כשרים הם. ולפיכך כאנוס דיינינן לי' דפטור מקרבן [דכל חיוב קרבן שעל שוגג. היינו מדהי' ראוי לדקדק היטב במעשיו שלא יהיה נגד רצון הקב\"ה. ומזה נ\"ל קצת רמז ראיי', דספיקא דאורייתא מדאורייתא אסור]. וכ\"ש כשנמצא לבסוף שהמים היו טמאים כשהזה מהן. דהרי אז אפילו היה לו בשעת הזאתו מקום להסתפק בטהרתן. הרי הו\"ל סט\"ו בר\"ה. דטהור גם בחטאת [כפי\"א מ\"ב]. ולהכי א\"צ היה לחקור אחר טהרתן כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחלון של יחיד</b><br> ששייך ליחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולין חייב</b><br> חייב חטאת. דמדלא חקר מקודם היטב. כמו שהי' ראוי בכל השייך ליחיד. אינו אנוס. והו\"ל שוגג גמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליקין היו לפני חלון של רבים</b><br> שע\"י שהיו רבים מוזין שם. נטפו מהמוזין הרבה טפות מהן לארץ אחר שהוזו. ורבו הנטיפות הללו כל כך עד שהוחלקו בהן רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודורסין</b><br> הולכין שם טהורים גם לכתחלה בלי צורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נמנעין</b><br> מלכנס אח\"כ למקדש. ואע\"ג דאיכא לספוקי נמי שמא הן ממי הזאה שנטפו מהאזוב לארץ. ולא מהמוזין. ונמצא שלא נעשה מצותן בהמי חטאת הללו. ואף שהסיח דעתו מהן ונפסלו כשנפלו לארץ. וא\"כ אין בהם טומאה דאורייתא. עכ\"פ מטמאין הן לבני אדם שאוכלין תרומה. כשנגע בהן בידו או בגופו [וכלעיל פ\"ט מ\"ח]. וא\"כ פשיט שאסור ג\"כ לכנס למקדש לכתחלה. י\"ל דמדטומאתן רק מדרבנן. הו\"ל רק ספק דרבנן ושרי לכתחלה. ומכ\"ש אי נימא דהוה סט\"ו בר\"ה. אבל אי\"ל דהנך שלא נעשו מצוותן בטלו ברוב בהמים שנעשו מצוותן. מה אמרת שמא קדמו המים הטהורים להטמאים דלא בטלו [כמכשירים פ\"ב מ\"ג]. הו\"ל ספק דרבנן ולקולא. וכ\"ש הכא דמסתבר טפי שאחר שנטפו מהאזוב לארץ שהן הטמאים. חזר ונטף מהמוזין לתוכן. ליתא דבחטאת כתוב חטאת היא. שאינן בטלין ברוב [כפ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו</b><br> ר\"ל מותר הטהור לאחוז הקרדום בכנף בגדו. ומיירי שהקרדום לא נטמא ממת עצמו. רק מאדם שנטמא ממת. שהקרדום נעשה רק אב כהאדם שנגע בהמת. והכנף שאחז בו הקורדם נעשה ראשון לטומאה. ואמ\"ט לאדם האוחז. מדאין אדם וכלים מקבלין טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזה עליו</b><br> על הקרדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שיש עליו</b><br> ר\"ל האדם האוחז טהור. דמדנעשו מצותן. שוב אין המים מטמאין. מדלא חזו תו להזייה. ואע\"ג דהאדם המזה בל\"ז נושא המי חטאת בהאזוב כשמזה עמו. זה פשוט שאין המים מטמאים אותו. מדהוא לצורך הזאה [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. אלא קמ\"ל דאפילו המי חטאת שע\"ג הקרדום לא יטמאו להאוחז דאע\"ג שאין האחיזה צורך ההזאה. אפ\"ה לא נטמא ממי החטאת שעליו. וקמ\"ל הך מתני' טפי מבבא דמחליקין במי חטאת. דאע\"ג דהכא מצותן ומשאן באין כאחד. והרי נשאן שלא לצורך הזייה שהיה יכול להניח הקרדום על הארץ ולהזות עליו. אפ\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיה בהם כדי הזייה</b><br> ויטמא כשנשאן. דרק בטומאה איירי. וכדמוכח מר' יהודה. והא דלא סגי לי' למנקט כדי שיטבל ראשי גבעולין. ה\"ט מדלפעמים נבלע המי חטאת בראשי הגבעולין. וא\"א להזות בהן. וקמ\"ל דאין המים הנבלעין מצטרפין לכשיעור הזייה. אלא צריך שיהי' בכלי כשיעור הבלוע וגם כשיעור הזייה. דאף דקיי\"ל הזאה א\"צ שיעור. היינו על הדבר שמזה עליו. דסגי כשיגיע עליו רק טפה קטנה מאד. אבל תוך הכלי שמזה מתוכו צריך שיעור [כיומא די\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת</b><br> ר\"ל רואין את המים שנשא זה. כאילו היו על אזוב של נחושת שאינו בולע. ולהכי בנשא רק טפה קטנה מאד ממי חטאת. נטמא. מדהוא כשיעור הזאה. מיהו דוקא לטמא במגע ובמשא סגי בהכי. מדעכ\"פ יש בהמים כדי הזייה. והרי לא נבלע עדיין בהאזוב. אבל לענין להזות ממנו. ודאי גם לר\"י לא סגי בשיש בהכלי רק טפה קטנה. והרי וטבל והזה כתיב. ובטפה קטנה כזו אין כאן טבילה. ולא הזייה. דהרי כולו יבלע בהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה באזוב טמא</b><br> אזוב שלקטו לאכלו דאז מקבל טומאה [כפי\"א מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו כביצה</b><br> דזהו השיעור לטמא אחרים. אבל לקט\"ו סגי בכ\"ש [כרמב\"ם פ\"ד מאוכלין. ולתוס' פסחים לג\"ב ד\"ה לא. ולהר\"ב הכא גם לקט\"ו צריך כשיעור ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים</b><br> שטבל האזוב בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> מדנטמאו מהאזוב. מיהו מדלא קאמר המים טמאים. ש\"מ דהכא מיירי בשהיה האזוב באמת טהור. רק שלא היה נשמר לחטאת. וקמ\"ל דאע\"ג דאילו נגע אזוב זה בכלי ריק הטהור לחטאת. או אפילו באדם הטהור לחטאת. בנגע באזוב זה בגופו ולא בידיו. לא היה נטמא הכלי והאדם [כלעיל פ\"י י\"ב]. אפ\"ה בנגע אזוב זה במי חטאת גופייהו. עכ\"פ נפסלו [כפ\"י י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיתו פסולה</b><br> פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה</b><br> דכתיב והזה הטהור. והיינו בין האדם המזה או האזוב. שניהן צריכין שיהיו טהורין לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא</b><br> על יש בו כביצה קאי. דכשהאזוב נטמא ממי חטאת נגע באזוב אחר הטהור לחטאת. והשני בשלישי וכו'. עד שהאחרון נגע במי חטאת גופייהו נטמאו כולן לחטאת. ופשוט דהא לתרומה וקודש אף שהראשון נטמא בחטאת. מונין להן ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> דאין מונין ראשון ושני לביאת טומאה לחטאת. ופשוט דאדם המזה בא' מהן נטמא. מדנשא מי חטאת שלא לצורך הזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנטמאו ידיו</b><br> כאותן שנו ברפ\"ג דידים וסוף זבים. ואפילו נטמא רק ידו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאף באדם דאיכא תרתי, דהרי אפילו הראשון המטמא היה טמא מדאורייתא. אפ\"ה אדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מטמא אדם עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת שנטמאו אחוריו</b><br> רק אחוריו. ומשכח\"ל כגון שנטמאו אחוריו במשקין טמאין. דאז בשאר טהרות נשאר תוכו טהור [כפכ\"ה דכלים מ\"א ומ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא תוכו</b><br> וה\"ה בקודש כך דינו. ורק בתרומה לא [ככלים פכ\"ה מ\"ט]. ורק משום סיפא נקט חטאת. דהא בקודש מונין ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבירו את חבירו אפי' הן מאה</b><br> כולן נטמאו ע\"י נגיעה זו לחטאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאף בכלים שקבלת טומאתן פחותה מאדם. דהרי באדם יש כמה דברים שיטמאו ידיו [כרפ\"ג דידים]. משא\"כ כלי לא נטמאו אחוריו רק ע\"י משקין טמאין. אפ\"ה אמרינן דמתפשטת טומאתו מחבירו לחבירו אפילו עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוג</b><br> הוא החיצון של הפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והענבל</b><br> הוא הפטיש הפנימי המקשקש בהפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> לקבלת טומאה ולהזיי'. והנ\"מ בשעה שהן מחוברין [תוספות שבת נת\"ב ד\"ה מחיים. ורש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש של רובן</b><br> כוש הוא פלך. והוא כעין מקל קטן שטוין עליו. והוא מחובר מג' חלקים. דהיינו המקל הדק שבאמצע שכורכין עליו החוט הנטווה. ובראשו האחד יש צנורא של מתכת וראשו ויו קטנה שטוין עמו. ובראשו השני כפתר מתכת להכביד הפלך בשעת הטווייה. וכל הג' חלקים ביחד נקראים כוש. על שם המקל של עץ שבאמצע. ואולם המקל והכפתר כשהן מפורדין אמקט\"ו כלל [ככלים פי\"א מ\"ו]. ורק כשכולן מחוברים להצנורא. גם המקל מקט\"ו. דאף שהוא פשוטי כלי עץ. עכ\"פ הו\"ל כעץ המשמש את המתכות [ככלים פי\"ג מ\"ו]. ומלת רובן שבמשנה. היינו גמ'. ור\"ל פלך שטווין בו גמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה לא על הכוש</b><br> הוא המקל שבאמצע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הפיקה</b><br> הוא הכפתר העב שבקצה הא' מהפלך. רק יזה על הצנורא. שהוא עיקר הכלי. דאותן שטוין בהן גמי. רגילין להפרידן זמ\"ז. לפיכך גם כשמחוברין כל הג' יחד. אפילו הכי לא מחשבו טפליו חיבור כעיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הזה מוזה</b><br> דבדיעבד מחשבו חיבור. ולהכי אפילו בהזה על טפליו נטהר כולו. הא לענין טומאה. מחשבו חיבור בכל גוונא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פשתן</b><br> פלך שטווין בו פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> מדאין רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור של עריסה</b><br> עריסה הוא מטה של קטן. ועושין שוליים שלו מעור. רק מדרגיל התינוק לטנף א\"ע בעריסתו. ואם היה העור של השוליים מחובר יפה בהעריסה. לא יהיו יכולין לנקות העור יפה. להכי עושין עניבות בשפתות העור סביב. ומלפפין ותולין העניבות ההם בכפתורים קטנים שיש בשפת שולי המטה סביב כדי שיהא נקל לכשיצטרך להסיר העור מהמטה לנקות העור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לפיקו' חבור</b><br> דרק לעתים רחוקים כשירצה לנקות העריסה יפה מסיר העור ממנו לגמרי. דהיינו במטונף מאוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלבן</b><br> הן כעין קערות קטנות שמושיבין אותן תחת כרעי המטה. שלא ירקבו רגלי המטה מלחלוח הקרקע [ככלים פי\"ג מ\"ג וד']. ואותן קערות אינן מקבלין טומאה רק אגב המטה בעודן מחוברין בה. ואע\"ג דהמלבנין יש להן ב\"ק. וכל שיש לו בית קבול בכל מקום. הר\"ז מקבל טומאה [ככלים פי\"ז מט\"ו]. י\"ל דהיינו רק בעשויים לקבל. אבל הנך מלבנין אינן עשויין אלא לסמוך בהן כרעי המטה שלא ירקבו [רמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לטומאה</b><br> דבנטמא א' מהן לא נטמא המטה. וכ\"כ איפכא. ואע\"ג דבשעה שמחובר המלבן להמטה. חשיבא כמטה לקט\"ו. היינו רק כשיגע בה טומאה יטמא הוא עצמו. ולא שתטמא א' כשנגע טומאה בחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לטהרה</b><br> דבהזה הא' הרי השני נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ידות הכלים הקדוחות</b><br> שעשה גומא בקצה הבית יד כדי לתחוב שם העוקץ הבולט משפת הכלי כקתא שבסכין שיש נקב בראשו. לתחוב שם העוקץ הארוך שבקצה הסכין. ובעשוי כך אינו רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות</b><br> היינו בשהיא אפכא. שהראש שבהבית יד מחודד. ותוחבין אותו להחור שבהכלי. וכיד הקרדום. ורב\"א פירש קדוחות וחרוקות איפכא מפי' הנ\"ל [וכן מסתבר לפע\"ד. דהרי חרוקות. היינו שיש בהבית יד כעין מקדח לתחבו בהגומא שבשפת דופן הכלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסלים שבקנתל</b><br> קנתל הוא מוט שמחוברין תחת כל שטח שוליו יתידות עבות לדוש בהן התבואה. ולפעמים מוציאין אותן היתדות מהשוליים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה של טרבל</b><br> כלי של חוליות מחוברין לדוש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרן של כליבה</b><br> הוא מטת מתים שעשוי בדפנותיו נקבים נקבים ככלובי עופות. ותוחבין בצד הדופן הא' קרן ברזל. כדי לקשור המת שלא יתנדנד וישמט. וכשהמת גדול תוחב הקרן בראש המטה. וכשהמת קטן תוחב הקרן למטה מאותו מקום. ולתוספות [מ\"ק כז\"ב] כליכה גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרנין של יוצאי דרכים</b><br> ההולכי דרכים מוליכין עמהן קרן לשאוב בו מים בפגשם בבור. ומדלפעמים הבור עמוק. או כשירצו לשאוב מים הרבה. לכן עושין אותו חוליות הרבה מכמה קרנות שתוחבין זה לתוך זה. כדי להאריך קרן השאיבה לכשירצו. כשנמשכו הפנימיים לצד חוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשלת המפתחות</b><br> ר\"ל מפתחות רבות שתלויין יחד בשלשלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלל הכובסים</b><br> הכובסין תופרים בגדים זל\"ז. אי כדי שלא יתחלפו בגדים של א' בשל חבירו. או כדי שלא יאבדו הבגדים הקטנים בכביסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים</b><br> שתפר בגד א' בחבירו בכלאים. לאחד מב' טעמים הנ\"ל. וקתני שלל לרבותא דאינו חיבור להזייה. אע\"ג דאין איסור בחיבורין. וקתני כלאים לרבותא דחיבור לטומאה. אע\"ג דגם מצד איסור לא חזי למידי בעודן מחוברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור להזייה</b><br> דרק לחומרא הוה חומרא מד\"ס. מיהו שלל כובסים אם הן רק כשעור הקבוע [כלים פכ\"ט מ\"ג] הר\"ז חיבור לזה וזה. כמבואר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי מיחם</b><br> כסוי של יורה [ועיין פי\"ח דכלים מ\"ג ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לשלשלת</b><br> והשלשלת קבועה בהיורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה על הכסוי לא הזה המיחם</b><br> דהמיחם הוא עיקר הכלי טפי מכוש לעיל דהכא אפילו בדיעבד לא מהני הזאה הטפל להעיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל</b><br> הכל לאתויי גם ישראל ערל. וכ\"ש דכשר לקידוש שאינו עיקר הטהרה כההזייה [כתוי\"ט. ואע\"ג דערל צריך טבילה אחר שימול [כפסחים צב\"א]. והרי כל הצריך טבילה מטמא למי חטאת [כפי\"א מ\"ו]. י\"ל דהיינו בשצריך טבילה לשום טומאה. אבל ערל א\"צ טבילה רק מגזירת טבילת גר. ואפשר עוד דערל ישראל א\"צ טבילה כלל. והא דקאמר הש\"ס טובל היינו אם הוא ערל טמא. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ו מפסח ה\"ז] שלא הזכיר טבילתו]:"
+            ],
+            [
+                "שערותו מכוסה בעור שבו נקב להשתין. ואין ניכר אם זכרות או נקבות תחת העור עד שיקרעוה. והרי מדכתיב והזה איש ממעטינן אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> יש לו זכרות ונקבות. וגם זה אינו בכלל איש. דבריה בפני עצמו הוא [כח\"מ סי' ר\"פ ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה</b><br> והרי בהזאה איש כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותינוק שאין בו דעת</b><br> דקטן כשר להזות. ואע\"ג דקטן נמי אינו איש. אפ\"ה מרבינן ליה מקרא. ורק קטן מרבינן מדאתיא לכלל איש. מיהו עכ\"פ צריך שיהיה בו דעת. דהזאה צריכה כוונה [כלעיל מ\"ג]. ואע\"ג דכל לחולין א\"צ כוונה [כחולין לא\"א]. היינו שא\"צ לכוון לאותה מעשה. אבל עכ\"פ צריך שיכוון לשום מעשה. מיהו הכא רביי' קרא דאף שא\"צ לכוון לטהרו. עכ\"פ צריך שיכוון לאותה מעשה דהיינו להזות על גוף זה. ולרמב\"ם רביי' קרא שיכוון גם לטהרות [ועיין מ\"ש פי\"ב סי' ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה מסעדתו</b><br> ר\"ל תומכת ידה תחת ידו. דמסייע אין בו ממש [כביצה כב\"ב. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]. ואע\"ג דבסיפא אמרינן דאם אחזה בידו פסולה ההזייה. היינו באחזתו ממש בידו [כסי' ס\"ח]. אבל הכא שרק תומכת ידו. לא עדיף מעבודה דבסיוע שמאל ע\"י תמיכה לימין כשר [כרמב\"ם פ\"ה מביאת מקדש הי\"ח. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוחזת לו במים</b><br> ר\"ל מותרת לאחוז לו המים שיטביל בהן האזוב. אע\"ג דבכה\"ג אין הקטן המזה אוחז עמה כלל בהמים. וא\"כ ליכא למימר גבה מסייע אין בו ממש אפ\"ה שרי. דהרי א\"צ המזה כלל לאחוז המים. דרשאי נמי להטביל בהמים שעומדין בכלי על שום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה</b><br> וכ\"ש בשעה שטובל האזוב. דבטבילה כתיב איש בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דהוזה בכח האשה. ודמי לקולמוס ביד קטן. וגדול אוחז בידו וכותב. דקיימא לן דחייב בשבת [כרמב\"ם פי\"א משבת הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכך מצותו. ואפ\"ה נקט כשר דמשמע רק בדיעבד. מדאתא לאשמעינן דאף דשהה הרבה בינתיים. דבכה\"ג אינו רשאי לעשות כן לכתחלה שמא יסיח דעתו משמירת טפת הזאה שבאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזה ביום</b><br> ר\"ל רק אזוב צריך שיטבלו ויזהו ביום. אבל אדם אפשר שיטבול בלילה וכו'. דאע\"ג דמצות הזאה השנייה שהיא ביום הז' [לכה\"פ] מפרישתו מהמת. צריך שיזה ואח\"כ יטבול גופו. אפ\"ה אם איחר הזאה שנייה עד יום ח' או ט'. יכול הטמא להקדים טבילתו להזאתו. דהזאת ג' וז' שאמרה תורה, לאו דוקא אלא שלא תהיה הזאה ראשונה קודם יום ג' משפירש מהטומאה. והזאה שנייה לא תהיה קודם יום ד' מהזאה ראשונה. ולהכי אפילו יש בין הזאה להזאה כמה ימים אין בכך כלום. ולהכי קאמר הכא דבנתאחרה הזאה שנייה עד טפי מד' ימים מהזאה ראשונה. רשאי לטבול א\"ע בלילה שלפני יום הזאת שנייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> ר\"ל ואין מזין. וכמו שאפר כירה מוכן הוא [בריש ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלן</b><br> מלת וכולן קאי רק אב' דברים דהיינו טבילה והזאה. ואפ\"ה נקט לשון וכולן. דמסרך סרך תנא בלישנא דאידך מתני' דתנינן [מגילה פ\"ב מ\"ד]. כך כתב רתוי\"ט. ול\"מ היה נ\"ל דמלת וכולן קאי אטבילת האזוב. והזאה. וטבילת הגוף."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d4e4c30ffd1af7184ec99faf43638aa47437268
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,2336 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Parah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Parah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עגלה</b><br> עגלה ערופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שנתה</b><br> ר\"ל צריך שתהי' בתוך שנתה הראשונה. ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרה בת שתים</b><br> ר\"ל פרה אדומה צריך שתהיה לא פחות מתוך שנה שנייה. אבל גם לא יותר לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עגלה בת שתים</b><br> וכ\"ש בפחות. דאע\"ג דכל מקום שנאמר בתורה עגל היינו תוך שנה [כר\"ה ד\"י ע\"א]. שאני עגלה ערופה. דכתיב בה עגלת בקר. דמשמע אפילו היא כבר בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בת ארבע</b><br> ר\"ל לא פחות מתחלת כניסתה לשנת ג'. ולא יתיר' על תשלום שנת ד' שלה. ואפילו רק יום א'. דאע\"ג דבכל הקרבנות אפילו ביתר רק שעה א' משיעור שלה פסול [כזבחים כה\"ב] והרי גם פרה חטאת קריי' רחמנא [כחולין י\"א א']. אפילו הכי יש חילוק בזה. מדאינה קרבן מזבח ממש [כמ\"ל רפ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> נ\"ל דהך בבא. ד\"ה היא. ולכל מר כדאית לי'. אם היא יתיר' טפי משיעור הקצוב בה כשרה. דדוקא ברותת מחמת זקנה. דפסול בכל קרבן מדאורייתא [כבכורות פ\"ו מי\"ב]. פסול גם בפרה. אבל זקנה מחמת זמן דפסול רק מדרבנן [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. אינו פסול בפרה. מדעכ\"פ אינה קרבן ממש. ל\"ג בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין ממתינין לה</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל דמחשש שתשחיר לא יקחוה רכה וימתינו מלשחטה עד שתהיה יתירה משיעור הקצוב לה. שמא תשחיר ביני ביני. ויהיה הפסד רב להקדש. וגם א\"א לומר דה\"ק כשיזדמן להן לקנות פרה. יקנוה מיד כשהיא עדיין רכה. ולא ימתינו מלקנותה עד אחר עבור שנת קצבתה. אלא יקנוה מיד וישחטוה. דשמא תשחיר ביני ביני ולא יהי' להם פרה אדומה אחרת מצוייה. ליתא. דהרי לפי מ\"ש לעיל בבא זו ד\"ה היא. ופלוגתתם לעיל רק לכתחלה. וא\"כ לא מסתבר שיהי' פלוגתתם לעיל עד כמה נחוש להפסד ממון. אי לחשש פסול הפרה בהשחרה או בעול. אלא ה\"פ דמשום דכל פרה אדומה. כשקנוה ודאי בדקוה אז יפה שלא יהי' בה ב' שערות שחורות. א\"כ ה\"ק תנא. דלהכי לא קנו זקנה. דאז היו הב\"ד צריכין למהר לשחטה מחשש שמא תשחיר ביני ביני. דהיינו בין בדיקתה לשחיטתה. אבל כשקנו רכה בשנים. אין כאן חשש זה. וא\"כ פלוגתתם דלעיל. היינו כמה שני קצבתה שלא יהיו צריכין לבדקה שוב אחר שבדקוה כבר בתחלה. מדאין מחזיקין איסור לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא תשחיר שלא תפסל</b><br> לרב\"א גרסינן בוי\"ו ושלא תפסול. ור\"ל שכשירבו שנותיה יש לחוש טפי שמא ברוב ימי' תפסל בעול או במום:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהושע לא שמעתי אלא שלשית</b><br> ר\"ל שמעתי דדוקא פרה שלשית כשרה. ולא בת ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מה הלשון שלשית</b><br> ולמה לא אמרת שלישית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרות במנין</b><br> דהיינו שלישית לבטן שהוא היותר מובחר מדכבר נתחזקה הבהמה ולא יהי' לה צער עיבור ולידה ועי\"ז יהיה גם עוברה שמן וחזק [כעגלה שלישי ישעיה ט\"ו פ\"ה ורש\"י שם]. דסד\"א מדקריי' רחמנא חטאת. והרי בכל קרבן בעינן מבחר נדריך. ה\"נ בזו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים</b><br> ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו אמרו כרם רבעי</b><br> ולמה לא אמרת רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרים במנין</b><br> דסד\"א דה\"ק קרא דמי שיש לו ד' כרמים. יהי' כרם הרביעי קודש הלולים לד'. ואע\"ג דבפירוש אמר קרא ובשנה הרביעית יהיה וגו'. סד\"א דה\"ק קרא. שלש שנים יהי' לכם ערלים. ובשנה. דהיינו שנה הד' שאח\"כ. אז הרביעי. דהיינו הכרם הרביעי שיהי' לו. יהיה קודש הלולים לד'. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרס</b><br> מלת פרס פירושו חצי. דהיינו חצי ככר לחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מג' לקב</b><br> ר\"ל החצי מככר העשוי' משלש קב. והרי קב הוא כשיעור כ\"ד ביצים. נמצא שהככר הוא כח' ביצים. וחצי' היינו כשיעור ד' ביצים [כך פסק רש\"י. אמנם להרמב\"ם שיעור פרס הוא כשיעור ג' ביצים. ועיין א\"ח שס\"ח ס\"ג]. ולאו דוקא שאוכל שם אלא אפילו רק שהה בבית המנוגע כשיעור זה. נטמאו גם הכלים המלובשים עליו. דאל\"כ נשארו טהורים. משא\"כ בהכניס הכלים בידיו. נטמאו כמותו מיד [כנגעים פי\"ג מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה</b><br> והוא הוא שיעור אחד עם שלישית הקב. דסאה הוא ו' קבין. נמצא דשלישית קב הוא חלק י\"ח מסאה. וא\"כ טפי הו\"ל למנקט חלק מהסאה שמורגל יותר בלשון התורה ולא מלת קב שנזכר רק פעם א' בתנ\"ך [מלכים ב' ו' פ' כ\"ה]. והרי כל היכא דאפשר ניחא להו לתנאים למנקט בלישנא דקרא [כתוס' ברכות נב\"ב]. והיינו רק כשאין כוונת המלה משונה מהכוונה שבלשון חכמים [כחולין קל\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו חלה</b><br> דמשמע שעשה עיסה מקב קמח. וחילק עיסה זו לג' ככרות ונמצא שהעיסה כולה לא נתמעטה מהחלה שצריך ליתן ממנה. דהרי רק ה' רביעיות קמח ועוד חייבת בחלה וזו רק ד' רביעיות היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיעטתו חלתו</b><br> שיהיה משמעותו שעשה עיסה מסאה. וחלקו לי\"ח חלקים. שיהיה כל חלק ככר. והרי עיסה כזו נתמעטה השיעור חלה שצריך ליתן מסאה קמח. ונמצא שעי\"ז נתגלגל חומרא. שכל שוהה בבית המנוגע כשיעור אכילה מועטת כזו יתטמאו ג\"כ בגדיו שלבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י הגלילי אומר פרים בני שתים</b><br> כל מקום שנזכר בתורה מלת פרים צריך שיהיו תוך שנה שנייה לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר שני</b><br> גבי טהרת לוים כתיב. והרי מלת שני מיותר. אלא ללמדנו בא שכל פר צריך שיהיה בן ב' שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אף בני שלש</b><br> דאהני מלת שני שלא יהיה פחות מתחלת שנת ב' ואהני מלת פר שלא יהי' יותר מג' שנים שלימות [ועיין רכ\"מ פ\"א ממעק\"ר] והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בני ארבע ובני חמש כשרים</b><br> לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין מביאים זקנים</b><br> דהרי כתיב ממבחר נדריך. ולרמב\"ם קיי\"ל דזקן יותר משיעור הקצוב לכל מין פסול מדרבנן אפילו בדיעבד. מיהו ברותת מחמת זקנה פסול מדאורייתא [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. ול\"מ היה נ\"ל דגם הכא מלת כשרים אכולהו ג' מ\"ד קאי. וד\"ה היא. והיינו משום דכל הג' מ\"ד לא הזכירו מלת כשרים בדבריהן. להכי מסיק בסוף דלריה\"ג בני ב' כשרים. ולרבנן אף בני ג' כשרים. ולר\"מ אף בני ד' וה' כשרים. ומיהו כולהו מודו שמצוה מן המובחר להביא תוך שנה ב' וכריה\"ג. ולהכי מסיק לבסוף דאע\"ג דכל מר נתן קצבה עד היכן כשרה. אפ\"ה אין ממתינין עד זמן הקצוב ההוא אלא מקריבין תוך שנה ב' מפני שאין זה דרך כבוד של מעלה [ובזה מתורץ קושית רכ\"מ לרמב\"ם שם דפסק פר בן שתים כריה\"ג נגד רבי'. דהרי לדברינו כולהו מודו בזה לריה\"ג]. מיהו בפרה לעיל. מדנעשית בחוץ. להכי לכ\"ע דלא שייך גבה טעם דמפני הכבוד. רק שמא תשחיר וכלעיל סוף משנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כבשים בני שנה</b><br> ר\"ל כל מקום שנזכר בתורה מלת כבשים. צריך שיהיו תוך שנה ראשונה ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואילים בני שתים</b><br> דהיינו תוך שנה ב' לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולם</b><br> בין אותן שדינן שיהיו בני שנה או בני שתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיום ליום</b><br> שצריך שיגיע שוב לתחלת אותו יום בחודש שנולד בו. ואפילו נתעברה השנה. ולא אמרינן שיהיה ר\"ה שלו תשרי כדחשבינן שנות העולם. ואפילו שעה א' יתירה על שיעור קצבתו פסול. ואפילו היתה השחיטה תוך שנתו ורק זריקת דמו תוך רגע אחר שנת לידתו. פסול [זבחים כה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלשה עשר חדש</b><br> ר\"ל כבש ששיעור קצבתו תוך שנה מלידתו. ואם עומד עתה תוך חודש י\"ג מלידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו כשר לא לאיל ולא לכבש</b><br> דאיל אינו כשר עד שיהיה בן י\"ב חודש ול\"א יום. דהיינו שביום ל\"א כשר. וכבש אינו כשר רק מיום ח' מלידתו עד סוף שנתו. אבל משעבר שעה א' על י\"ב חודש שלו פסול. דתו אינו כבש [ועיין רש\"י חולין כג\"א. ומ\"ש הרמב\"ם [פ\"א מקרבנות הי\"ד] וז\"ל אבל ביום ל' אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. לאו דוקא יום ל'. דהרי גם כל ימי החודש שקודם יום ל' נמי פסול לזה ולזה. אלא רק לרבותא דאיל נקט הכי דאפילו חסר רק יום א' אפ\"ה לא נקרא איל עדיין]. מיהו כל זה רק באיל. צריך לי' שלימות תוך שנת ב'. אבל בפר. יום א' טפי משנה כבר חשוב שנה מהלממ\"ס [ועיין תוס' ר\"ה ד\"י ע\"א ד\"ה בן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ט קורהו פלגס</b><br> נוטריקון פלג גס. ר\"ל חצי גסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי קורהו נוקד</b><br> נ\"ל דנקוד גרסי'. דנוקד היינו אדם הרועה בצאן [כמלכים ב' ג']. אבל נקוד היינו הצאן הנרעה. כלומר עדיין אינו ראוי להקרבה אלא ירעה עד כי יומו יבוא ונספה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא</b><br> הנה בלשון יון נקרא כך מטבע שנפסל ע\"י צורת המלך שעבר עד שיטבעו עליו צורת מלך החדש. והרי כספא כי כספא. ורק הצורה משונה. כך בהמה זו כשרה היא. רק שצורתה כל חודש י\"ג אינה כראוי. ונ\"ל דמפני שלא רצו לומר בו לשון כשר או פסול כנראה ונדחה שאינו חוזר ונראה. להכי כל א' כנה לו שם מיוחד באופן ששם כנוי שלו יעיד עליו שאינו כשר ולא פסול להקרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריבו מביא עליו נסכי איל</b><br> דהיינו ב' עשרונים סולת ושמן ויין. כל א' מהן ד' לוגין [כך כ' רש\"י חולין כג\"א. ולא ידענא למה השמיט הר\"ב הסולת והשמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עלה לו מזבחו</b><br> דאם נדר איל לבד או כבש לבד. או אפילו בנדר איזה מב' אלו שירצה יביא. והביא פלגס. לא יצא. משום דפלגס אינו וודאי איל או כבש. ואם כבר הביאו. יתנה שאם הפלגס שהביא הוא כמו כמין שנדר. יהיה הקרבן שיביא השתא נדבה. כדי שלא יביא השתא חולין בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן י\"ג חדש ויום אחד</b><br> ר\"ל כל יום ל\"א של חודש י\"ג כבר כשר הוא:"
+            ],
+            [
+                "של מוסף ר\"ח ויו\"ט. שמקריבין אותן רק משעירים. או ב' שעירי יו\"כ שמגריל עליהן. או שעיר ע\"ז שמקריבין כשהתירו הסנהדרין גדולה שום עבודה לאלילים. וכולן שעירים. דאין צבור מביאין חטאת ממין כבשים. אבל אפשר שיקריבו צבור פר לחטאת כשהתירו הסנהדרין גדולה איסור כרת. והוא פר העלם דבר. וזה אינו כשר רק מתחלת שנת ב' [וכמש\"ל]. אלא דבמשנתנו רק מהחטאות שממין צאן קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולותיהן</b><br> היינו עולות ר\"ח ויו\"ט. שהקריבום מכבשים ואילים. ואע\"ג דגם פרים אפשר שיביאו לעולות. כגון פרים של מוסף ר\"ח ויו\"ט שהן כולן עולות. וכ\"כ פר ע\"ז כשהתירו ב\"ד עבודה אחת לאלילים מביאין פר. אבל משנתנו רק מכבשים ועזים מיירי. וכמו שאמרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת היחיד</b><br> כשעבר יחיד בשוגג על איסור כרת מביא כשבה או שעירה לחטאת [ומלך כה\"ג מביא שעיר לחטאת. ומצורע לכשיתטהר. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. וכ\"כ נזיר שהשלים נזירותו. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. אולם גם פר יו\"כ שמביא הכה\"ג. ופר כהן המשיח כשהתיר איסור כרת בשוגג ועשה כהוראתו [כפ\"ב דעדיות]. ג\"כ חטאות היחיד הן רק דלא מיירי רק בכבשים ועזים. וכדאמרן]"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשם נזיר ואשם מצורע</b><br> שניהם ממין כבשים באין. אבל אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם תלוי רק מאילים באין. ולא איירי באילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרים ונדבות</b><br> דהיינו כשנדר או נדב להביא עולה או תודה או שלמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור והמעשר</b><br> כל הנך באין מכל מין בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפסח</b><br> אינו בא רק מכבשים או מעזים. ורק תוך שנתן:"
+            ],
+            [
+                "דדוקא הנך דרישא שהן חובה. להכי מצוה מן המובחר להביאן רק מיום ל' ולהלן. אבל הנך דסיפא. מצי פטור נפשי' מינייהו. להכי רשאי להביאן מיום ח' ולמעלה. דנדרים ונדבות הרי מרצונו הביאן ומעשר נמי מלי פטיר נפשי' מינייהו. דמותר לשחוט כל בהמותיו קודם שיגיע זמן המעשר [כבכורות פ\"ט מ\"ו]. ותו. דאי בעי שדא מומא בכולה עדרא ונפטרו כולן מלעשרן [כבכורות ל\"א א']. ובכור נמי אע\"ג דוודאי חייב ליתנו לכהן. אפ\"ה נחשב קרבן שלו. ורשאי ליתנו לכל כהן שירצה שיקריבנו הוא ויהיה כולו של אותו כהן. משא\"כ שאר קרבן חובה שייך להמשמר של אותו שבוע שיביאנו הבעלים. ותו דרחמנא אמר בבכור תתנו לי שהוא לשון מתנה ולא אמר תקריבנו לי. ופסח נמי לאו חוב גמור הוא. דאי בעי פטר נפשי' בדרך רחוקה [כר\"י בנציבין פסחים ד\"ג ב'. וע\"ש ד\"ט ע\"ב]. והא דיהיב תנא לכל הנך קצבה מלמטה דהיינו מתי מתחיל זמן הכשרו לקרבן. ולא יהיב נמי קצבה להן למעלה עד איזה זמן כשר להקריבו. היינו משום דזה תליא בהמין שיקריב ממנו כל קרבן מאותן שנזכרו במשנתנו. והרי קצבת כל מין עד איזה זמן כשר כבר מבואר לעיל במשנה ב' וג':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה</b><br> אע\"ג דלקמן מ\"ד אמרינן דבבא עליה זכר אפילו לא נתעברה פסולה. א\"כ ק' לר\"א וק' לרבנן. תי' הר\"ש דכולהו ס\"ל כר\"י התם דדוקא בהעלהו בידים פסול. והכא מיירי בסתמא. שעלה עליה זכר מעצמו שלא ברצון בעלים. והראב\"ד תי' דהכא אפילו כרבנן דהתם אתיא. ורק דהתם מיירי דעלה עליה זכר שלא ברצון הנקבה. אז הו\"ל משא. אבל הכא מיירי בהתרצית הנקבה דאז אינה כנושאת הזכר. [ונ\"ל טעמא מדהו\"ל אז כל צרכה במשנה ג']. ואפילו הכי חכמים פוסלים משום גזירה דשלא לרצונה. ולפענ\"ד לראב\"ד י\"ל דר\"א לשיטתי' [תמורה ל\"א א'] דס\"ל עובר ירך אמו. ולא הו\"ל כנושאתו. ורבנן לשיטתייהו דס\"ל התם עובר לאו ירך אמו. ולהכי הו\"ל כנושאת משא. א\"נ נ\"ל די\"ל דכ\"ע ס\"ל עובר ירך אמו. ומה\"ט לר\"א כששורפה אח\"כ עם העובר שבמעיה. הו\"ל כשורפה עם אבר מאבריה. ורבנן ס\"ל דדוקא בחיים אמרינן עובר ירך אמו. אבל לאחר שחיטתה הו\"ל העובר כגוף אחר. והו\"ל כאילו שורפה עם חתיכת בשר בעלמא. והתורה אמרה ושרף אותה. דהיינו לבדה. מה אמרת יפתחנה לאחר שחיטה ויוציא העובר. ליתא. דהרי צריך שתהיה שלימה בשעת שרפתה [כחולין י\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינה נלקחת מן העכו\"ם</b><br> דחיישינן שמא נרבעה מעכומ\"ז. ואי\"ל איך נחזיק איסור. י\"ל מדחשידי על כך תקיף יצרי' והו\"ל מלתא דשכיח [כע\"ז כג\"א]. והרי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר [כחולין נא\"א. וי\"ד קכ\"ח ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מכשירים</b><br> דאע\"ג דתקיף יצרי' לא חשיד כל כך. דחס על בהמתו שלא תיעשה עקרה עי\"ז. וגם מהרבעת בהמה משמרה טפי מבהמה אחרת. שלא תכחיש עי\"ז ויפסיד ממון פרה אדומה כי רב הוא. וגם ירא שמא תתעבר ויפסיד שלא יקנוה ישראל עוד. ומה\"ט נמי לא חששו לשמא הניח עליה משא. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. ונזהר בה מאד [כע\"ז כג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זו בלבד</b><br> ה\"ק לא זו בלבד בפרה שאינה קרבן ממש לא חיישינן גבה שנפסלה בידי עכומ\"ז. אלא אפילו כל קרבנות צבור ויחיד נמי כשרים לקנותן מעכומ\"ז. ומהשתא קאמר תנא בבא אחריתא. וה\"ק באין ר\"ל בין פרה בין כל הקרבנות באין מארץ ומחו\"ל [ואי נימא דבבא דחו\"ל גם בבהמה מיירי. ואע\"ג דבכור ומעשר אין באין מחו\"ל. האי כל הקרבנות לאו דוקא הוא. והיינו חוץ מבכור ומעשר. א\"כ י\"ל דל\"ז בלבד וכו' באין מארץ כולהו חדא בבא היא. דלא לבד פרה מכשרי רבנן לקנותן מעכומ\"ז אלא גם שאר קרבנות וכו' נקחים גם מחו\"ל. אף דרוב הניקח משם הוא מעכומ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן החדש ומן הישן</b><br> אי\"ל דמיירי הכא בבהמות קרבן דשייך בה נמי חדש וישן [כרפ\"ט דבכורות]. ליתא. דהרי קאמר ברישא דבאין מחו\"ל. ואי בבהמה. הרי בכור ומעשר אין באין מחו\"ל [כספ\"ג דתמורה]. אע\"כ דבבהמה לא מיירי תנא הכא. וחדש וישן דקאמר היינו מתבואה שגדל בשנה זו או בשל אשתקד. אבל בשל חדש ממש אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה קודם הב' לחם [כמנחות פ\"י מ\"ו] מיהו כיון דבבהמה לא מיירי תנא. א\"כ לא שייך הכא הך בבא כלל. רק אגב גררא דפרה דבאה גם מחו\"ל. נקט הנך כולהו. וכדנקט להו כולהו גבי הדדי במנחות [רפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגוד</b><br> ר\"ל יחתוך המקום השחור. ודוקא בשאין השחרות שבהקרן או בהטלף עד הזכרות שבתוך הקרן והטלף. דאם יצטרך לחתוך הזכרות נעשה בעל מום ופסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה</b><br> אם הן שחורים. ואין אחרת בנמצא [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והננסת</b><br> צווערג בל\"א. דזה פסול רק באדם ולא בבהמה. אפילו בקרבן ממש [בכורות פ\"ז מ\"ו]. וסד\"א דאפ\"ה בפרה תפסל מדכתיב תמימה. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בה יבלת</b><br> געוויכס בל\"א [ולרש\"י בחומש ווארצע בל\"א. וכן תרגם רמ\"ד באשכנזי. ולפע\"ד קשה לומר כן. דהרי בבכורות [ד\"מ ע\"ב] מסקינן דדוקא ביש בתוכו עצם פסול. ואילו בווארצע מעולם לא ראיתי שיהיה בה עצם. אלא רק דלדול בשר בעלמא הוא. וכעין חניטה שבאילן וכש\"ס שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתכה</b><br> נ\"ל דהכא אפילו אין עצם בתוך היבלת. שכשרה כשלא חתכה. עכ\"פ בחתכה. אפילו בהעלה במקומה שער אדום. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה</b><br> והא דל\"ק והעלה במקומה שער אדום כשר. היינו לאשמעינן דיוקא. דדוקא בוודאי לא העלה במקומו שער אדום. אבל בסתמא. וכגון שאינו ידוע המקום שחתכוה. והרי משהו של מקום ב' שערות א\"א לבדקו. אפ\"ה כשר. א\"נ קמ\"ל חומרא שבהיה לה יבלת במקום שאין שם שערות מצויין. כגון בדד ובחיק הבהמה. כיון שלא העלה שם שער אדום. אע\"ג שאין המקום ההוא ראוי לשער. אפילו הכי פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה</b><br> כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מכשיר</b><br> רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ\"ק. לא יביא [כתמורה ד\"ל ע\"ב וע\"ז מו\"ב]. אבל פרה א\"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר</b><br> אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה\"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה\"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ\"ל כולה בבא. דאע\"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ\"ה פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה</b><br> מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ\"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ\"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן טליתו עליה פסולה</b><br> קמ\"ל כולהו דאע\"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ\"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ\"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק</b><br> שלא תפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע\"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד\"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה עליה זכר פסולה</b><br> אע\"ג דכתיב עבד חסר וי\"ו וקרינן עובד. ומינה שמעינן דכל עובד בעינן דומיא דעבד. דהיינו דניחא לי' במה שעובד בה מעצמה. נפסלה. והכא הא לא ניחא לי' שעלה עליה זכר. שעי\"ז יפסיד דמיה המרובים [כקידושין לא\"א]. אפ\"ה כיון שאם אעפ\"כ נכשירה יהיה ניח\"ל בעליית הזכר עליה. פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם העלהו</b><br> בהעלה בידים פשיטא. אלא נ\"ל דר\"ל אפילו רק הגרים שיעלה נפסל. ור\"י לטעמי' דלא דריש יותן דומיא דיתן גבי הכשר [פ\"ג דמכשירין מ\"ה]. ה\"נ לא דריש עובד דומיא דעבד. אלא בשניהן צריך שיעשה מעשה קצת להוכיח דניחא לי' [וזה דלא כהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך גומא</b><br> תחת כל שער יש גומא בעור וצ\"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה\"ג סומא הוא [כב\"ב טז\"א]. וא\"כ בבהמה בל\"ז תפסל. אע\"כ כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר\"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע\"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ\"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה\"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ\"ד ופ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד</b><br> כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב\"א]. וקאמר ר\"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מוכיחות זו את זו</b><br> שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר\"י היא. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה] הך בבא ד\"ה היא. ורבותא קמ\"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתלוש</b><br> אע\"ג דמפוזרות. א\"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא\"ז ואפילו לר\"י כשרות. אפ\"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ\"ל דמדקאמר עלה ר\"א אפילו חמישי' ש\"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי\"ט הכא. דא\"כ הו\"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור\"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א\"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר\"א אפילו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר אפי' חמשים</b><br> הא ודאי גוזמא קאמר. ור\"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בה שתי שערות</b><br> בגומא א' לת\"ק. או בכוס א' לר\"י. וה\"ה לאינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר הנראה</b><br> היינו אחר ראש השערות. ואע\"ג דבנגעים [פ\"ד מ\"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר\"מ. נ\"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י\"ט א']. מש\"ה התם מודה ר\"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר העיקר</b><br> דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע\"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ\"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד\"ב וכת\"ב. ומנחות כו\"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד\"ס הוא [כרמב\"ם מעילה פי\"א הי\"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מביתו</b><br> גזירת הכתוב הוא שיפרישוהו מביתו. מדילפינן גז\"ש ממלואים. שהפרישו לאהרן ולבניו כך. וא\"ת עכ\"פ למה מפרישין אותו מאשתו. דנהי דבעל קרי אסור בכל הר הבית [כיומא ס\"ז ב']. עכ\"פ הו\"ל להפרישו עם אשתו למחילה שהי' תחת הר הבית. שהרי מחילות לא נתקדשו שם [עיין תוס' יומא די\"א ד\"ה מביתו] אפ\"ה לא עשו כן. שמא אחר שיבעלוה תמצא נדה למפרע. ויהיה טמא ז\"י [כנדה פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללשכה שעל פני הבירה</b><br> ר\"ל ללשכה שהיה בעזרה מול מזרח של בהמ\"ק. וי\"א דלשכה זו בהר הבית היתה. דהיינו חוץ לעזרה. מול מזרח של מקום פנוי בהר הבית שהיה נקרא בשם בירה [ועיין תוס' יומא דב\"א ד\"ה ומאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צפונה</b><br> צפונה כדי להזכירו. דאף שהפרה נעשית בחוץ. חטאת קריי' רחמנא. והרי חטאת טעונה צפון. ולהכי אף בזו יהיה נזהר בקדושתה כחטאת ממש. אמנם יחדו לשכתו בקרן צפונית מזרחית. להזכירו ג\"כ כל שעה מעבודת הפרה שהפרישוהו לעשותה. מדנשחטת במזרח המקדש [כלקמן מ\"ט]. ועל ידי ב' הזכרות האלו יהי' נזהר מאד בקדושתו וטהרתו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית אבן היתה נקראת</b><br> שכל הז' ימים היה הכהן משתמש שם רק בכלי אבן שאמקט\"ו [כרפ\"י דכלים]. ונמצא שאין בהם חשש שמא נטמאו מעולם ולא נזהרו לטהרה שוב יפה. אולם כל זה עשו. משום שהצדוקים היו אומרים שהפרה צריכה שתעשה דוקא טהורים גמורים. אבל אנו קבלנו הלממ\"ס שכשרה להעשות בטבולי יום וכדי דלא לגררו כ\"ע אבתרייהו דצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. לכן עשאוה דוקא בטבולי יום וכקבלתנו. אבל מדהקילו בה כך. שוב חששו שמא יזלזלו כ\"ע בה ובמעשה טהרה שבה. להכי תקנו בה כמה מעלות שנזכרו בפרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזין עליו</b><br> מאפר פרה. מחשש שמא קודם שהפרישוהו נטמא בטומאת מת ולא נודע לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ז' הימים</b><br> של הפרשתו. מיהו שבעה לאו דוקא. דביום ד' של הפרשתו לא הזוהו. משום דבו לא ביום ג' של טומאה ולא ביום ז' של טומאה איכא לספוקי. שאם יום הד' הוא שביעי לטומאתו. א\"כ יום אחד לפני הפרשתו יום שלישי לטומאתו היה. והרי לא הזו בו עליו. ומה מהני שיזו עליו השתא. הרי הזאת שביעי בלי שלישי או איפכא לא מהני מידי [כקידושין סב\"א]. אולם מפני שבל\"ז גם בשבת לא הזו עליו. דהזאה אינה דוחה שבת. מדמחזי כמתקן גברא [כפסחים פ\"ו מ\"ב]. להכי התכוונו להפרישו ביום ד' בשבוע. כדי שיגיע יום ד' של הפרשה בשבת. ולא תהי' נדחת ההזאה רק יום אחד מימי הפרשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכל חטאות שהיו שם</b><br> דמכל פרה שעשו מימות משה ואילך. הניחו שליש מאפרה בחיל שבהר הבית למשמרת [כשלהי פרקין]. וקאמר הכא שבכל יום מז' ימי הפרשתו הזו עליו מכל אפר ואפר של כל הפרות שנעשו מאז מימי משרע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד</b><br> ת\"ק ס\"ל דמקשינן הזאה לטבילה דמצוה שתהיה בזמנה. ה\"נ הזאה של כל ג' ימים הראשונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ג' לטומאה הוא. וכן בג' ימים האחרונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ז' לטומאה הוא. לפיכך צריך שיזה בכל א' מהן בזמנו. אבל ר' יוסי ס\"ל לא מקשינן הזאה לטבילה. וכיון דהזה בג' וז'. אף דג' וז' של טומאתו כבר היו מקודם לית לן בה [ואנן קיי\"ל דגם טבילה בזמנה לאו מצוה רק בשיש חשש מניעת פו\"ר. רטו\"ז י\"ד קצ\"ז ס\"ק ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים</b><br> נמי ס\"ל דלא מקשינן הזאה לטבילה. ואפ\"ה בפרה מזין בכל יום. משום מעלה כדי שלא יזלזלו בדקדוק טהרתה [כיומא דח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצרות היו בירושלים בנויות ע\"ג סלע</b><br> הוא צור שבקרקע מששת ימי בראשית שבמקום כזה ודאי חשש רחוק הוא שיהיה טמון בתוכו קבר ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחתיהם חלול</b><br> תחת הבתים."
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> דחששו אולי בהקרקע שתחת הצור עד התהום טמון שם קבר והיא טומאה רצוצה ותהיה בוקעת ועולה לטמא האדם שכנגדה למעלה. אבל כשיש תחת הבית שהאדם שם חלול מפסיק. אין הטומאה שלמטה בוקע רק עד החלול ולא למעלה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים נשים עוברות ויולדות שם</b><br> נמצא שלא יהי' בהילדים שום חשש שנטמאו ממת עצמו. וכל זה רק למעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלות שם את בניהן</b><br> עד שיהיו בשעת עשיית הפרה פחותים מבני ט' שנים. כדי למנוע מהן גם חשש טומאת קרי. ואע\"ג דהרי בל\"ז היו צריכין להטבילן קודם עשיית הפרה. מדנטמאו מאמותיהן בשעת לידה [כהר\"ש במ\"ד] וגם בל\"ז היה צריך לטבלן מדדרכו של תינוק לטפח באשפה שבחצר שמצויי' שם שרצים מתים של הח' שרצים המטמאין [כטהרות פ\"ג מ\"ח]. וא\"כ גם אם היו רואין קרי. היו נטהרים בטבילה ההיא. אפ\"ה שמרוהו בכל יכלתם מטומאת מת ומטומאה היוצאה מגופו בכל מה דאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים שוורים</b><br> פשוטין שאין כריסן רחבה. תדע דאל\"כ למה היה צריך דלתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן</b><br> על הדלתות כשנסעו למלאות מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכוסות של אבן</b><br> שאינן מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו</b><br> התינוקות ירדו מהבהמות לתוך הנחל. דשם אינו מצוי שיהיה טומאת מת טמון בקרקע שתחת המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא</b><br> דס\"ל כדי לעשותה בטהרה בלי שום חשש:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו להר הבית</b><br> דלאחר שעלו התינוקות שוב על השוורים. חזרו עם כוסות המים שבידיהן להר הבית. דכל שאפשר להזהר חיישינן גבה גם לטומאה שאינה מצוייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירדו</b><br> דבהר הבית שהיה כולו חלול תחתיו וכדמסיק. שפיר היו יכולים התינוקות לירד ולעמוד ע\"ג קרקע ואפ\"ה ישארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפתח העזרה</b><br> שבין החיל לעזרת נשים. חוץ להפתח שביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מתוקן קלל של חטאת</b><br> שאצל וסמוך להשער היה כמין ארובה עמוקה בעובי הכותל. נישע בל\"א. והוא היה מתוקן להעמיד שם כד אבן גדול. שהיה מחזיק חלק השליש של אפר הפרה שהניחו בתוכו למשמרת [כלקמן מ\"ט]. והביאו האפר לשם ממקום שרפתה שמחוץ לעיר דרך הכבש שעשו מהר הבית להר המשחה [כמ\"ו]. ונ\"ל דלהכי העמידו כד האפר סמוך לפתח העזרה. כדי להזכיר לכל הנכנס. ושיתן לב עי\"ז לחשוב על טומאה ישנה שבו ויתטהר קודם שיכנס. ואע\"ג שגם בחיל אסור טמא מת לכנוס [כפ\"א מ\"ח]. אפ\"ה כיון דרק מדרבנן אסור שם. וגם משום שחוץ מהחיל לא הי' מקום משומר כל כך מטומאה. דהרי עכומ\"ז וטמא מת נכנסין עד החיל. להכי לא העמידו הכד שם. מיהו אע\"ג דמדאורייתא רשאי טמא מת לכנוס תוך שער נקנור שבין עזרת נשים לעזרת ישראל. עד הריוח של עזרת ישראל [כמ\"ש בס\"ד פ\"א דכלים סי' מ\"ב]. אפ\"ה העמידו הכד קודם הכנסו לעזרת נשים. משום הרחקה מאיסור דאורייתא. ואע\"ג דבמקום שהעמידו הכד היו מצויים טבו\"י. דרשאים לכנוס עד שם. אפ\"ה לא חששו שיטמאו האפר. דהרי טבול יום אינו פוסל בפרה [רמב\"ם ספ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין זכר של רחלים</b><br> שרגיל לדלג בכח כשיכוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל</b><br> דבראש השני של החבל קושר מקל. ומגלגל החבל סביב המקל כמה פעמים אילך ואילך כלופף על השבר. עד שיהא גלגולי החבל מונחים מסובבים בראש המקל. ועי\"ז נעשה כעין חריצים וגומות בין גלגולי החבל כדי שכשיזרוק המקל. וע\"י הזריקה יתחב ראש המקל תוך האפר שבכד. ויכנס אפר תוך הקמטים העמוקים שבין סבובי החבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורקו</b><br> להמקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך הקלל</b><br> היינו הכד שהאפר בתוכו. באופן שיתחב ראש המקל שהחבל מסובב שם תוך האפר. והא דלא תחב את המקל בידיו ממש לתוך האפר. דהרי המקל פשוטי כלי עץ הוא ואמקט\"ו מהנוגע בו אם גם היה טמא. ה\"ט משום דחיישינן שמא התוחב הוא טמא מזיבה או מדבעל נדה דג\"כ מטמא בהיסט [כרמב\"ם רפ\"ג ממשכב]. וא\"כ כשיתחוב המקל לתוך האפר. יטמא האפר בהיסט. כשיניענו. משא\"כ כשיזרוק המקל לשם. אף שע\"י כחו יתנועע האפר כשיתחב המקל בתוכו אפ\"ה כיון שלא היה שם אפילו מגע ע\"י דבר אחר. נשאר האפר טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו</b><br> ועי\"ז גם המקל נקפץ ונזרק לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל</b><br> התינוק נוטל מהאפר שבקמטי הסבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ר\"ל נותן האפר הזה לתוך המים ששאב בכוס האבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיראה על פני המים</b><br> שיהיה שיעור האפר כל כך הרבה. עד שיראה על פני המים שבכוס. ואח\"כ לוקח הקטן אזוב וטובל בהמים שבכד. ומזה על הכהן העושה הפרה. וכן עושין בכל יום מז' ימי הפרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות</b><br> למשול עלינו. ללגלג ולהתל בנו בשחוק. שיאמרו שנעשה מעשה תעתועים בדלוג האיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הוא נוטל ומקדש</b><br> ר\"ל התינוק בעצמו לקח האפר בידו מתוך הכד וקידש. והזה על הכהן ועל המתעסקים בהפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת</b><br> בהופרש הכהן ונטהרו המתעסקים לפרה אחת ונפסלה. לא הוה מהני לפרה אחרת שיעשו. אלא צריכים לעשות שוב כל הסדר להפרה האחרת כבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "תינוק שנשמר ונתגדל לצוותא להתינוקות שגדלו להפרה. אינו טהור לחטאות לשאוב ולהזות כלעיל. אע\"ג שגם הוא טהור גמור. אפ\"ה מדלא יחדוהו להפרה. אינו כשר לכך. והכל רק משום היכרא בעלמא. ונ\"ל דשפיר גרסינן ע\"ג חבירו. לאשמעינן שנתגדל שם רק להתחברות בעלמא. ולהר\"ב גרסינן ע\"ג תינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריכין היו התנוקות להזות</b><br> קצתם ע\"ג קצתם. מדאין טהור יותר מהם. דאע\"ג שנשמרו מכל טומאה. חיישינן שנטמאו מהכלים שנשתמשו בהן במדורן. דהרי לא מנינו שנשתמשו גם הם רק בכלי אבן כהכה\"ג בלשכתו. ואולי מפני כובד כלי אבן. לא היה אפשר ליחדן שישתמשו בהן התינוקות. ואע\"ג שבלתי ספק כל הכלים שהשתמשו בהן התינוקות טהרום בהזאה וטבילה קודם שהכניסום למדור התינוקות. אפ\"ה חששו. שמא באמת טמאים ממת היו ולא הוזו ולא הוטבלו כראוי. והרי לתוס' [נזיר נד\"ב ד\"ה ת\"ש] כל הנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז' [ולפ\"ז צריך עכ\"פ לומר דבז' ימי ההזאה ואח\"כ גם התינוקות השתמשו רק בכלי אבן. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן להזותם בג' וז' הרי ביני ביני יחזרו וישתמשו בכלים שיש בהן ספק טומאת מת. ולהר\"ב שכתב דלהכי הזום בג' וז' מחשש שמא הביא עורב כזית מת באויר חצרותם והאהיל עליהן. זה תמוה. דאפילו נימא שכל ימי ההזאה שמרום שלא יצאו מחדרם. אעפ\"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. שמא יפרח עליהם עורב עם כזית ממת בנסען לשאוב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות</b><br> אבל מודה דצריכין עכ\"פ טבילה דהרי נטמאו מאמן בהלידה. ואפילו כבר טבלום אפ\"ה יש לחוש מדדרך תינוקות לטפח באשפה שמצויין שם מח' שרצים הטמאים [כקדושין ד\"פ ע\"א] וחזרו ונטמאו. לפיכך היו נזהרים שוב להטבילן בחצרותם הנ\"ל באותו יום השאיבה קודם לכתן לשאוב המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מצאו משבע</b><br> אדלעיל קאי. דקאמר דמזין עליו מכל חטאות שהיו שם. ולהכי קאמר הכא דלר\"מ דס\"ל דרק ז' חטאות נעשו בזמן בית ראשון ושני. אפ\"ה אם לא מצאו מז'. וכגון שכלה האפר של אחת מהן או של איזה מהן לית לן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאחת</b><br> אבל כשכלו כולן א\"א כלל להכהן ומתעסקין להתטהר להפרה חדשה [ועיין בבועז סי' ז' היאך יעשו לעתיד ב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי עשאן שמעון הצדיק</b><br> שימש בכהונה גדולה [כיומא דט\"א]. ותארוהו בשם צדיק. משום דמכל הכה\"ג ששמשו בבית שני. הוא לבד צדיק גמור היה [ועיין יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוחנן כהן גדול</b><br> שימש בכהונה גדולה פ' שנה [שם]. ונ\"ל דמה\"ט מכונה בכולה תלמודא בשם כה\"ג. משום שזמן שימושו בכהונה גדולה היה גדול וארוך יותר מכל הכה\"ג שבבית שני. וגם מדתיקן כמה תקנות גדולות ונכונות בישראל [כשלהי מע\"ש]. וגם זכה לשמוע בת קול יוצא מבית ק\"ק שנצחו בניו במלחמה [כסוטה ל\"ג]. ואפ\"ה אחר כל הכבוד והגדולה הזאת. לבסוף החמיץ ונעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א']. וקראוהו אח\"כ בשם ינאי. והוא עצמו שם יוחנן ביונית [כקדושין ס\"ו א']. מדנהג מנהג יונית. וכן קראו לכל הבאים אחריו בשם ינאי זה [סוטה כב\"ב וסנהדרין יט\"א וברכות מח\"א]. מדכולם לא הלכו בדרך טובים. ולא הי' נאות להם שם יוחנן כי לא חנן אותם ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו שתים שתים</b><br> ור\"מ לא חשב להנך לכל א' רק פרה אחת. משום שקבל מרבותיו. דהא דעשו כל א' מהן ב' פרות היינו רק מדנפסל להן הראשונה. לכן אין לחשוב ב' הפרות שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי</b><br> כמדומה שימשו גם אלה הב'. רק כמעט שנה א' [עיין יומא דט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישמעאל בן פיאני</b><br> שימש בכהונה גדולה י' שנים [יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו אחת אחת</b><br> ואמרינן בתוספתא שגם ישמעאל עשה שתים. רק דפסלו להראשו' מדנעשית במעורבי שמש. ולהכי פסלוה שלא להוציא לעז על הראשונו' שנעשו בטבולי יום [וכמ\"ג]. להכי הצריכוהו לעשות פרה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיפין</b><br> געוועלב בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיפה כנגד האוטם</b><br> דמדהי' הכבש הזה ארוך מאד. לפיכך הוצרכו לעשות עמודים תחתי' לתמכה [משא\"כ לעיל בהחצרות במ\"ה ועזרה במ\"ג. עוי\"ל דהתם מדהיו החצרות בנויות ע\"ג סלע חלול וקשה מצ\"ע. לא היו צריכין סעד לתמכו להרצפה]. והנך עמודים שתמכו הכיפה נקראים במשנתנו בשם אוטם. והיינו דקאמר כיפה כגד האוטם. ר\"ל שלא היו מכוונים עמודים העליונים כגד העמודים שבכיפה התחתונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> ואם היו עושים האטומים עליונים מכוונין נגד התחתונים הרי אם היה טומאה תחת אוטם התחתון רצוצה עד התהום. היתה בוקעת ועולה לטמא הכהן כשידרוך בכבש ממעל לראש האוטם [וערפ\"ז דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה</b><br> העוזרים בה לאחר שחיטתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין להר המשחה</b><br> נ\"ל שגם החזרת האפר זה שהביאו להר הבית. הי' ע\"ג כבש זה. ואע\"ג דאפר אין מקט\"ו. ומה\"ט לא נזהרו בהמתעסקים כל כך הרבה כמו שנזהרו בהילדים שואבי המים. שהצריכום שיוולדו בטהרה. אפ\"ה גם באפר כל שהיה נקל להביא בטהרה טפי עדיף. והרי כבר היה הכבש בנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יאמרו שתים שחטו</b><br> והרי בכה\"ג כל אחת פוסלת חברתה מדהו\"ל כאילו עשה עמה מלאכה [רש\"י יומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה</b><br> ולפיכך אפילו להוציא חמור בהדה אסור. אבל לת\"ק שרי [כך קאמר בש\"ס יומא מב\"ב ומדל\"ק נ\"מ בדיעבד דלת\"ק מדאינו אסור רק משום גזירה. א\"כ בדיעבד כשרה. אבל אי נימא דאסור מדכתיב אותה. הרי בפרה כל הכתוב בה מעכב בה. מדכתיב בה חוקה [כיומא מב\"א]. י\"ל דמלת חוקה מעכב רק שבגוף הפרה עצמה. ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם</b><br> קמ\"ל דמחביבת המצוה. לא רכבו הסנהדרין לשם. אלא הלכו שם ברגליהן. והא דלא התלוו עמו על הכבש. היינו מדרצו לטמאו אח\"כ בסמיכת ידיהן עליו. ואילו הלכו גם הם ע\"י הכבש היה נראה כאילו גם הם טהורים כמוהו. אולם הקדימו לשם. מפני כבוד הכהן. שיהיו גם הם ממתינין עליו כשאר העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית טבילה היה שם</b><br> כדי שתיכף וקודם שחיטת הפרה יטבלו שם הכהן וכל המתעסקים בהפרה. אחר שיטמאום שם. והיינו משום שהיו צריכין שיהיו טבו\"י [כרמב\"ם בפרקין מ\"ז. וחגיגה דכ\"ג]. ובור טבילה זה. גם הוא היה בנוי כיפין ע\"ג כיפין. או שבאמת טבל בנחל שהי' שם. דבכה\"ג ליכא לספוקי שקבור מת בקרקעיתו. כלעיל סי' ט\"ו. וגם גיתה ומערכתה. וודאי כולן. וגם מעמד המתעסקין כולן. הכל הי' תחתן כיפין ע\"ג כיפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים היו את הכהן</b><br> ע\"י שסמכו הסנהדרין ידיהן עליו. דאף שגם הן טהורין היו. אפילו הכי כולן נחשבים כטמאים נגדו [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש</b><br> שהצריכו שתעשה הפרה ע\"י טהורים גמורים. שהעריב שמשן אחר שטבלו מכל טומאה. שיהיו מותרים אז לאכול תרומה. אבל אנחנו קבלנו בע\"פ ממשרע\"ה. דסגי בשרק טבלו. דטהור רק לאכול מע\"ש. ואע\"ג דגם לדידן עכ\"פ כשרה היא ודאי כשתעשה בטהורים גמורים. אפ\"ה כדי שלא לחזק ידי הצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. עבדינן בפרסום להיפך מדעתן הנפסדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמכו ידיהם עליו</b><br> השתא מפרש במה טמאוהו. סמכו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרים לו אישי</b><br> אדוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול</b><br> אף כר\"י אתיא. אע\"ג דס\"ל [פ\"ד מ\"א] דכשרה גם בכהן הדיוט. אפ\"ה רגילין היו לעשותה בכה\"ג. מדקדיש טפי [ואין להביא ראי' לזה מלעיל מ\"ה דקא חשיב הכה\"ג שעשו הפרות די\"ל דר\"ל ע\"פ צוויים נעשו. תדע דהא קחשיב נמי משה. והרי הוא לא עשאה בעצמו]. או י\"ל דאע\"ג שכהן הדיוט הי'. אפילו הכי כנוהו ביום ההוא כהן הגדול. מפני שביום ההוא. היה הוא היותר גדול מאחיו ואפילו מהכה\"ג עצמו. מדהופרש בטהרה. וכשיגעו בו יטמאוהו. וגם כל עבודת הפרה אינן כשרות אלא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבול אחת</b><br> ר\"ל טבול פ\"א. ונ\"ל דאמרו לו כן דרך רצוי ופיוס. מדהם גרמו לו הטרחה שיטבול מדטמאוהו כדי להוציא מלבן של צדוקים. לכן אומרים לו, אדונינו. הנה הטרחנוך מעט. אבל רק מעט הוא. ועשה רצוננו בזה. ולרתוי\"ט א\"ל כן מדהפרישוהו כמו הכה\"ג ביוהכ\"פ. שלא יחשוב שצריך ה' טבילות כמוהו. אבל נראין דברי טפי מדברי התוי\"ט. דהרי מצינו בת בוקתי דוגמתו בפ\"ק דיומא. דא\"ל אישי כה\"ג הפג אחת על הרצפה. הרי דגם שם מלת אחת משמעותו רק מעט. ודרך רצוי ופיוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד וטבל ועלה ונסתפג</b><br> נתקנח שלא ילכלך בגדי כהונה שלובש בעשותה [כיומא מג\"א]. ועוד דמדהוא טבו\"י שהוא שני. והרי אין מונין שני ושלישי בחטאת [כפרה פ\"ח מ\"ב]. נמצא דמי טבילה שנשארו עליו נעשו ראשון. ואם יטפטפו על הפרה יגרמו לה טומאה [ועיין מ\"ש בס\"ד תמיד פ\"א סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצים היו מסודרים שם</b><br> לשרוף עליהן הפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה</b><br> או או קתני. דאיזה מין מאלו מיני עצים שירצה רשאי ליקח. מדכולן נעשו אפר דק. אולם רק במשנה נקט תנא חלקה. מדרגילה בענפים הרבה. ולפעמים יש בהן עקומות ועקושות. שאינן נשרפין כל כך מהר. לפיכך התנה תנא שתהיה חלקה. אבל ג' מינים הראשונים. כולן יש באילנותיהן חלק רב בלי עיקוש ועיקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין אותה כמין מגדל</b><br> ר\"ל עושין המערכה רחבה מלמטה ומתקצרת ועולה מכל צד עד שתהיה חדודה למעלה. והיינו כדי שתהיה הלהבה מהמערכה עולה לאמצעיתה ששם מונחת הפרה בראש המערכה. ותתלהב מכל הצדדים ותשרף יפה. וגם משום שכשיתאכלו עצי המערכה. ויפול גוף הפרה למטה לא יפול אבר מאברי' חוץ ממערכתו. ונראה דעכ\"פ הי' ראש המערכה רחב כדי להניח עליו הפרה שם. וגם הכהן השוחטה היה צריך לעמוד שם אצלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפתחין בה חלונות</b><br> כדי שינשב לה הרוח מכל הצדדים כדי שתתלהב יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזיתה</b><br> הוא הפתח הגדול שבהמערכה שמכניסין שם האש להבעירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערכה</b><br> נגד ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפתוה בחבל של מגג</b><br> באסט בל\"א שהיא מין חבל שאמקט\"ו. משא\"כ שאר מיני חבל של פשתן וקנבוס. ואף שג\"כ אמקט\"ו מדאינן טווי ואריג [כשבת סד\"ב]. עכ\"פ הן מין שמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב</b><br> נגד פתח ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחט בימינו וקבל בשמאלו</b><br> נ\"ל דלרבנן להכי קבל בשמאלו דבשלמא ביוכ\"פ אפילו ישפך קצת הדם ביני ביני קודם שיושיט המזרק תחת בית השחיטה לית לן בה. דהרי רק דם שהנפש יוצא בו חזי לזריקה [כזבחים כה\"א]. אבל כאן שצריך לשרוף כל הדם של הפרה [כלקמן נ\"ה]. להכי מושיט מיד בשמאלו המזרק תחת בית השחיטה. כדי שלא יזנק ביני ביני קצת מדמה לחוץ ממערכתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בימינו</b><br> דומיא דקרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו</b><br> ד\"ה היא זו. דלכ\"ע מזה בימינו. משום דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה. אינה רק ימין [כזבחים פ\"ז מ\"ה]. והוא אצבע הסמוך לאגודל [כמנחות יא\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל</b><br> טובל האצבע שסמוך לאגודל בהדם שבמזרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים</b><br> היינו כנגד אמצעית פתח ההיכל. ששם מכוון כנגד ק\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל הזיה טבילה</b><br> חוזר וטובלאצבעו בדם שבמזרק ומקנח אצבעו מקודם. משום דשיורי דם שנשארו באצבעו נפסלה לזריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה</b><br> מדצריך לשרוף גם כל דמה. כדכתיב את עורה ואת בשרה ואת כל דמה על פרשה ישרוף. אבל בין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק. ולא בגופה של פרה. שלא ידבקו באצבעו שערות הפרה. וזהו גנאי שיתערבו בדם ההזייה [ועיין רש\"י זבחים צג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד</b><br> דעד השתא עמד הכהן על המערכה אצל הפרה שהונחה שם. כדי לזרוק הדם מול ההיכל מיד כשקבלו בהמזרק. כדי שלא יקרוש. והשתא כשגמר ההזאות. ירד מן המערכה כדי להצית האש מתחתית המערכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצית את האש באליתות</b><br> ר\"ל בחתיכות עצים שמנים שבוערים כאלי' שמנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר בחריות</b><br> זמורות של דקל [וטעמא לא ידענא. ועיין תמיד פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבקעה</b><br> ר\"ל המתין הכהן עד שנבקעה הפרה מחמת האש. כדי שיהיה יכול להשליך העץ ארז וכו'. לתוך תוכה של פרה. דכתיב והשליך אל תוך. והיינו תוכה של פרה ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועמד</b><br> דמשעה שהצית האש עד השתא עמד הכהן למטה תוך גיתה. דהיינו תוך הגומא. שהיה המערכה בתוכה. כדי שלא יתפזר האפר. והשתא שכבר נתגדלה המדורה עד שכבר נבקעת הפרה עי\"ז. עלה ויצא מתוך גיתה. כדי שיהא יכול לזרוק העץ ארז וכו' לתוך המדורה. דוהשליך כתיב. והיינו מרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת</b><br> צמר צבוע קארמעזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן</b><br> להסנהדרין שהקדימו לפניו שם. וכמשנה ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ ארז זה עץ ארז זה</b><br> נוטל רשות מב\"ד. דמדהיו כמה מינים חלוקים בכל א' מהן. והרי אין כולן כשרין. רק הנך שזכר התנא. להכי שאל כן בפרסום על כל מין. להודיע כי עושה הכל כפי המקובל לנו. ולא כדעת צדוקים שמכשירין הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם אומרים לו הין והין ג' פעמים</b><br> נ\"ל דלהכי אמרו כך ג' פעמים. כאילו כל הג' שבב\"ד שעומדים שם. עונין כולן כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכן בשירי הלשון</b><br> משום שלשון הצמר היה ארוך יותר מהעץ ארז והאזוב. להכי כרך סרח העודף סביב שלשתן כדי שיהיה בהן כובד ליפול לתוך המדורה. ולא יתלהבו באויר או יפלו למן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל אומר במקבו' של אבן</b><br> פטישים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכברות של אבן</b><br> דס\"ל דשניהן צריכין שיעשה ע\"י כלי שאמקט\"ו. דוגמת הכלי ששואבין בהן המים. ורבנן ס\"ל דדוקא בהמים נזהרין בזה. משום דמים עלולים לקט\"ו. החמירו בהו. משא\"כ בהאפר. אף שמקט\"ו מד\"ס [כפ\"ט מ\"ט]. עכ\"פ אינו מקבל טומאה מדאורייתא. והא דכ\"ע ס\"ל דקושרין אותה בחבל של מגג שהוא מין שאמקט\"ו כלל. כמ\"ש סי' כ\"ב. היינו משום דאע\"ג דפרה בחיי' אמקט\"ו [כחולין עה\"א]. עכ\"פ הרי יגע בה החבל גם אחר שנשחטה. ואז הרי מקט\"ו. ותו שאני חבל שנשרף עמה. להכי הקפידו שלא יהי' בה חשש טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחור</b><br> פחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בו אפר</b><br> ר\"ל שמשערין שכשיכתשוה יעשה אפר. מדמכירין בו שנשרף היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותשין אותו ושאין בו</b><br> כגון שרואין שלא נשרף יפה. וכשיכתשוהו יהי' נכתש אבל לא לאפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניחין אותו</b><br> במקום השרפה. מדפסול להזאה. דאע\"ג דנעשה דק כקמח ע\"י כתישה עכ\"פ אינו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>העצם בין בך ובין כך היה נכתש</b><br> עם השאר וכשר לקידוש. אבל בנכתש לבדו בלי פחמין של שרפת הפרה פסול לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולקים אותו</b><br> האפר הנכבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' ניתן בחיל</b><br> בכד אבן למשמרת. ומעמידין הכד אצל פתח עזרת נשים וכלעיל. וממנו מזין על הכהן השוחט [כלעיל פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' ניתן בהר המשחה</b><br> ג\"כ נשאר בכלי במקום סגור המיוחד לכך. וממנו לוקחין הכהנים שבירושלים לכשיצטרכו להתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' היה מתחלק לכל המשמרות</b><br> ר\"ל לכל הראש של משמור ומשמור של כ\"ד משמורות שיש בישראל כהנים ולויים. ובעיר שדר שם ראש המשמור לשם נותנין תחת רשותו חלק משליש האפר. והיינו משום דהראשים ההם יודעין להזהר בהאפר בטהרה. וכל יחיד שבישראל שירצה להטהר. הולך אצל הראש. והוא נותן לו מהאפר. ונ\"ל דגם הכהנים היו רשאין ליקח להתטהר מהאפר שיש ביד ראשי המשמורות בעיירות ישראל. ורק לאותן כהנים שבירושלים. דמסתמא כשירצו להתטהר. הוא כדי לעבוד בביהמ\"ק. להכי עשו בהן סלסול ליקח מהאפר. שלא זז ממקום שרפת הפרה. דהיינו בהר המשחה. שאין בו שום חשש שנטמא בטלטול הדרך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ששחטה שלא לשמה</b><br> כגון לשם שום קרבן [עיין זבחים מו\"ב]. או קבל או וכו'. דכולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה</b><br> שעשה א' מג' עבודות הנ\"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש\"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע\"מ לקבל או להזות של\"ש [עיין פסחים דסע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שלא לשמה ולשמה פסול</b><br> דחטאת קריי' רחמנא שיהא דינה כחטאת דפסול של\"ש [כפ\"ק דפסחים מ\"ד]. אבל בשחטה סתם כשרה דקרבנות צבור סכין משכתן למה שהן [כזבחים דו\"ב]. וה\"ה בשחטה לשם חולין [כלקמן סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> הואיל וכל מעשי' בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> דמדמעשי' בחוץ. אפילו כשאר קרבן לא הוה [ונ\"ל דלהכי פלגינהו תנא לב' בבי. משום דבכל חדא אשמעינן רבותא. דנקט שלש לרבותא דת\"ק. ונקט שלא רחיץ לרבותא דר\"א. דאפילו כשאר קרבן לא הוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מכשיר</b><br> ת\"ק דריש מהא דכתיב בפרת משה ונתת אותה לאלעזר. הא לדורות בכה\"ג. ור\"י דרש הדיוק דהא לדורות בכל כה\"ד [כיומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי לכן היתה נעשית</b><br> אפילו כשהכה\"ג עושה אותה. דילפינן גז\"ש חוקת עולם חוקת עולם. דכתיב בפרה ובעובד פנים של יו\"כ. ולפיכך כשעשאה כה\"ג בבגדי זהב נמי פסולה. מדהו\"ל יתור בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה חוץ מגתה</b><br> הוא הגומא שמערכתה עומדת בתוכה [כפ\"ג מ\"י]: והוא מכוון נגד פתח ההיכל. מדצריך לשחטה ולהזות דמה ולשרפה הכל נגד פתח ההיכל מדהקשו כולן להזאה. דמפורש בו בקרא שיהא נגד פתח ההיכל [כזבחים קיג\"א ותוס' שם ד\"ה שנאמר]. ול\"ל שהי' הגת רחב כפתח ההיכל ממש. ולא פחות. ונקט שרפה. וה\"ה שחטה. רק נקט שרפה איידי ב' גתות ואידך דנקט. דכולן רק בשרפה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשתי גתות</b><br> שחלקה לב' חלקים ושרף חציה בזו וחציה בזו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ששרף שתים בגת אחת פסולה</b><br> וכמו דדרשינן [חולין לב\"א] ושחט אותה לבדה. ה\"נ פשוט דדרשינן ושרף את הפרה. דהיינו לבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה ולא כיון כנגד הפתח</b><br> של ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> והא דלא כלל תנא להזאה בהדי הנך דרישא. נ\"ל משום דשרפת חוץ מגיתה. דהיינו שלא כנגד הפתח. רק מהיקשא ילפינן לה. מדהוקש להזאה. ואגב דאיירי בשרפה. נקט בהדה כל פסולי דשרפה בהדדי. אבל השתא נקט הזאה. דמפורש בה בקרא שתהיה נגד הפתח. ואקדים פסול שרפה שלא כנגד הפתח. דמדאתיא מדרשא חביבא לי' [כנדה נה\"ב תוס' ד\"ה כיחו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה מששית שביעית</b><br> ר\"ל שלא טבל אצבעו בין הזאה ו' לז'. רק הזה הזאת ז' מדם הנשאר באצבעו מהזאת ו'. ואף שחזר וטבל אצבעו והזה אח\"כ הזאה אחת כדינה. אפ\"ה פסולה. דהרי שירי הדם שבאצבעו מהזאת ו' נפסלו להזאת ז'. וא\"כ היתה הזאת פסולה זו מפסקת בין ז' הזאות הכשרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביעית שמינית</b><br> ר\"ל אבל אם משיורי הדם שבאצבעו מהזאת ז'. הזה הזאה ח'. או שחזר וטבל אצבעו. והזה הזאה ח' ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזר והזה שמינית כשרה</b><br> אף שהוסיף בהזאות רק שלא כדין עשה [כזבחים פ\"ח מ\"י]. אבל מדאין כאן שינוי בגוף הפרה לא נפסלה. מיהו להרמב\"ם [פ\"ד מפרה] דוקא בהזה הכהן אחר הזאה הח'. אבל בהזה אותה הוא עצמו. נפסלה הפרה. מדעסק בשעת עשייתו במלאכה דלא שייך לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה שלא בעצים</b><br> רק הצית האש בגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בכל עצים</b><br> ר\"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ\"ג מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בקש או בגבבה</b><br> אף שאין מרבין אפר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> אע\"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא\"א]. אפ\"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> דהו\"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל\"ה. ומנחות יז\"ב]. ולפענ\"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג\"א]. א\"כ ה\"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת\"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ\"ל דה\"ט. משום דמכח כ\"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת\"ק בפרה. כ\"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ\"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב\"א זצוק\"ל בתוספתא פ\"ב דפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה</b><br> אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע\"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל\"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר\"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע\"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר\"א משלא רוחץ ידור\"ג כשר. אפ\"ה קמ\"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ\"ה מכשיר ר\"א בפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתחלה ועד סוף</b><br> היינו מתחלת שחיטה עד אחר קיבוץ אפרה. ובש\"ס [חולין דלע\"ב] מייתי רש\"י הספרי דיליף כן מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין בגדים</b><br> או כלים שנגעו המתעסקין בשעת עסקן בפרה בשחיטתה. או בשעת קבלת דמה או בשעה שמשיך לתוכה האגודת אזוב. או בשעה שמשליך לשם עצים. או בשעה שמהפך בגופה או חותה בגחלים. אבל לאחר שפירש מעסקו. אף שלא טבל אינו מטמא בגדים. וכ\"כ המסדר המערכה שלה. או המצית את האור. אף בשעת עסקו אמ\"ט בגדים [זבחים קז\"א. וי\"ל דזהו דוקא המצית האור כדי להדליק המערכה. אבל המצית המערכה עצמה ודאי מטמא בגדים בשעה שמצית. דהרי והשורף אותה יכבס בגדיו כתיב. והמצית המערכה עוסק בשרפת הפרה עצמה]. וכ\"כ הנוגע בהפרה בשעה שמונחת ע\"ג מערכתה. ואין כוונתו להתעסק בשרפתה. אמ\"ט בגדים [כלקמן פ\"ח מ\"ג]. אבל המשמרה ע\"ג מערכתה שלא יפקע אבר ממנה לחוץ. אף שלא נגע בה מטמא בגדים מד\"ס. שמא יתעסק בגופה [כב\"מ צג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסלים אותה במלאכה</b><br> אפילו כשלא הפסיק בעסקה כגון ששחט וחתך דלעת בחיתוך א' [רש\"י חולין כט\"ב]. וה\"ה בשאר מעשי'. ואפילו לא הפסיק בעבודה עצמה. רק בין עבודה לעבודה. כגון שעשה מלאכה בין שחיטה להזי'. מיהו דוקא בהתכוון להמלאכה שעשה עם עסקה. וגם רק קודם שנעשת אפר. אבל בעשה מלאכה בשעת כנוס אפרה או בשעה שעושה שאר מעשי' באפרה אחר שנעשית אפר כשרה [רמב\"ם פ\"ד מפרה הי\"ז. ואע\"ג דכללינהו תנא לטומאת בגדים ומלאכה בחדא מחתא. אפ\"ה לא ראי זה כראי זה. דמלאכה פוסלת רק עד שנעשית אפר. אבל טומאת בגדים גם אח\"כ בשעת שאוסף הפרה מטמא. וכמ\"ש בתורה בפירוש וכבס האוסף את אפר וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה פסול בשחיטתה</b><br> ע\"י עסק אחר שעסק אז או ששחטה שלא לשמה. דאי בנתנבלה. הרי גם נבלה מטמאה בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> היינו בגדים או כלים שנוגע בשעה שעושה א' מהדברים הנזכרים לעיל סי' י\"ג. דמדנפסל בשחיטה. אינה פרה האדומה כלל [רש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה בהזייתה</b><br> כשמזה מדמה נגד קדשי קדשים. אירע פסול בהזיי' במלאכה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים</b><br> דמדנשחטה כדינה. כבר נעשה בה מעשה שלימה בכשרות. ולהכי כל לפני פסולה עדיין היא בכשרותה לטמא בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאה חומרה</b><br> ר\"ל מה שהחמירה תורה לפסלה בהמלאכה שעשה בשעת עסקו עמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולה</b><br> דמאז אינה מטמאה תו בגדי המתעסק [וק' פשיטא. ונ\"ל דקמ\"ל דבאירע בה שום ספק בהזאה סד\"א שלא ידקדקו כל כך לחקור כשרותה. אלא יחמירו בה לפסלה. קמ\"ל דחומרא דאתא לידי קולא היא. ולהכי צריך לחקור יפה. שמא כשרה היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם מועלין בה</b><br> בפרה כשרה מיירי. דהנהנה בה בשוה פרוטה משעה שהוקדשה. עד אחר שכינס אפרה. חייב קרבן מעילה. והנהנה מאפרה אח\"כ. פטור ממעילה [כמנחות נא\"ב]. אבל באירע בה פסול אחר שנשחטה. הרי משנפסל אין בה מעילה. דאפילו כקדשי בדק הבית לא הוה. ורק מועלין בה מדחטאת קריי' רחמנא. ומדנפסלה תו אינה חטאת. דהרי אינה מטמאה תו בגדים [רכ\"מ פ\"ב דמעילה ה\"ב. ועיין תוס' חולין. א\"א. וע\"ז כג\"ב ד\"ה אלא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרבין לה עצים</b><br> עד שתעשה אפר. דאח\"כ כשמרבה שם עצום. הו\"ל כמערב אפר מקלה באפר פרה דלא בטל ברוב ואסור לקדש בו [כלקמן פ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכהן</b><br> דאע\"ג דרק שחיטה. הזיי'. והשלכת אגודה היו צריכין שיעשו על ידי הכהן שהפרישו [ולתרגום יונתן גם השלכת אגודה לא הי' צריך שיהי' ע\"י הכהן המופרש]. ולשמואל גם שחיטתה הי' כשרה אפילו בזר [כיומא מב\"א]. אפ\"ה כל מעשיה משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר כגון הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה. היו צריכין שיעשו דוקא ע\"י כהנים. אבל אח\"כ המאסף האפר. והממלא מים. והמקדש. כולן כשרין בזר. ואפילו באשה חוץ מחרש שוטה וקטן. וגם הזאת מי חטאת על הטמא כשרה בכל הנ\"ל חוץ מטומטום ואינך שנזכרו בשלהי מכלתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר</b><br> אכולה קאי וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלאכה פוסלת במים</b><br> בשעת מלויין. אם עשה אז מלאכה. נפסלו מלהזותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטילו את האפר</b><br> ר\"ל וה\"ה אם בין שאיבת המים להטלת האפר לתוכן. עשה איזה מעשה שא\"צ להמים נפסלו. ואם אחר שהטיל בהן האפר. ואפילו בשעה שמזה. עשה מלאכה. לא פסלן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כלי חרס</b><br> שלקח כ\"ח מהיוצר שסתמו ע\"ה הוא. לשום לתוכו מי חטאת. דרק להזות על הכהן העושה הפרה. לא לקחו רק כלי אבן [כפ\"ג מ\"ב וג']. אבל לשאר המוזין כל הכלים כשרין [כלקמן מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחטאת טובל</b><br> ר\"ל אף שהחבר המביא הכלים הוא טהור גמור. אפ\"ה מחשב כטמא לחטאת. ואינו רשאי אפילו רק לשמור הכ\"ח מטומאת ע\" ה. עד שיטבול לשם מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולן על הכבשן</b><br> ר\"ל אף מהשעה שהכלים עדיין בתוך הכבשן. שלא נגמר צירופן. הרי אז עדיין אין לחוש שכבר נטמאו בידי ע\"ה. מדלא נגמר מלאכתן עדיין [ככלים ספ\"ד]. אפ\"ה גם מאותה שעה אינו רשאי להעלים עינו יומם ולילה מפתח הכבשן כל עוד שהכלים בתוכו. עד שיגמרו ויוציאן החבר בעצמו משם. ולפיכך אם לא יגמרו הכלים בהכבשן עד למחר. צריך החבר לשכב ולישן על פתח הכבשן ממש. דפתח הכבשן בראשו הי'. דאל\"כ חיישינן שמא כשישן יפתח הע\"ה את הכבשן. לראות אם כבר נגמרו הכלים ויטמאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר</b><br> דס\"ל דאף מן הבית של הע\"ה רשאי החבר להביא כ\"ח ששמרו הע\"ה לשם חטאת. דס\"ל דע\"ה נאמן כשיעיד שהן טהורין. דמזהר זהירי הע\"ה בטהרת חטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל נאמנים על החטאת</b><br> שכשלא נאמין לע\"ה גם בזה שנזהרים מאד בטהרתו חיישינן שיתקצפו עי\"ז וישרפו פרה לעצמן ויבנו במה להקריב קרבנות לעצמן. וקיימא לן כר' יהודה. מיהו מודה ר' יהודה לת\"ק. דאפילו טהור גמור בין אדם בין כלי. כל שלא נטהר לשם חטאת. אסור להשתמש בו גם למילוי או להזיי' עד שיחזור ויטבול לשם חטאת [כספ\"ב דחגיגה]. ולפיכך צריך שיעיד הע\"ה שמשעה שנגמר שמרו לחטאת. דהרי כ\"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתרומה</b><br> כלומר ואם בא החבר להביא כ\"ח מע\"ה לתת לתוכו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותח את הכבשן</b><br> נ\"ל דהך בבא בין לת\"ק ובין לר\"י היא. דלת\"ק קיל שמירת כלי לתרומה טפי משמירת כלי לחטאת. דלתרומה א\"צ לשמרן משיצרפן בכבשן וכלעיל בחטאת רק סגי בשיוציאם החבר מהכבשן. ואין חוששין שמא כשהוציא הע\"ה כ\"ח אחרים מקודם בהכבשן נגע גם בהנך שקנה החבר ממנו השתא. ולר\"י חמירא שמירת כלי לתרומה. משמירת כלי לחטאת. דבחטאת מזהר זהיר הע\"ה מאוד. ולפיכך אף מן ביתו רשאי להביא כ\"ח לחטאת. אבל בטהרת תרומה אינו נזהר בה כל כך. לפיכך צריך החבר להוציא הכ\"ח בעצמו מהכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר מן הסדר השני</b><br> ר\"ל כשנוטל החבר בעצמו הכ\"ח לתרומה מהכבשן של הע\"ה. לא יטול מהסדר שממול הפתח. משום דבו ודאי חיישינן שמא משמשו בהן ידי ע\"ה. רק יטול מהסדר שאחורי סדר ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי</b><br> דחיישינן שמא לקח הע\"ה כלי מסדר הראשון לבדקו אם ניסק יפה. ועי\"ז נגע גם בסדר השני. ושוב החזיר הע\"ה הכלי שלקח מסדר הראשון למקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל כלי לחטאת</b><br> בכלי שטף מיירי. וכשרוצה להשתמש בה לחטאת. אפילו הוא טהור צריך להטבילו לשם חטאת. ומיירי הכא שטבלו כדי למלא אח\"כ מי' לקדשן באפר חטאת. וכן כל קידוש שבמכלתין היינו לשום אפר פרה במים. מיהו ה\"ה כל כלי. אפילו הטהור לקודש. בשרוצה להשתמש בו למי חטאת צריך להטבילו. משום מעלה בעלמא [כחגיגה פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם ראוים לקדש</b><br> שאינן מים חיים במקום מעיינו רק שנקוו בארץ דפסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך לנגב</b><br> הכלי לאחר טבילה. קודם שימלאנו במים כשרים. כדי שלא יתערבו בהן מים פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב</b><br> דאע\"ג שהמים הנשארים בהכלי מהטבילה. לא שאבן לקידוש. אפ\"ה כיון שידע בשעת טבילה שישארו. הו\"ל כמילאן מתחלה לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם להוסיף לתוכו מים מקודשין</b><br> שהטבילו על דעת לשפוך לתוכו מים שמעורבין כבר עם אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך צריך לנגב</b><br> דבמקודשין כבר אפילו מים הראויין פוסלין כולן [כרפ\"ט]. מיהו נל\"פ דדוקא אם הי' בהכלי רק מים הראויין לקידוש. אז צריך לנגב הכלי קודם שישפוך לתוכו מים מקודשין כבר. דאל\"כ הו\"ל כמערב מים הראויין לקדש במים המקודשין דפסול. אבל בהי' בהכלי מים המקודשין כבר, וכלו. א\"צ לנגב הכלי קודם שישים לתוכו מים מקודשין אחרים. מדלא מצינו בשום דוכתא שיהא אסור לערב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרויה</b><br> דלעת שחללוהו כדי לשאב בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהטבילוה</b><br> דאע\"ג דחדשה וטהורה היא עדיין. וכדמסיק. אפ\"ה הטבילוה מצד מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדשין בה</b><br> לאחר שנתנגבה. וקמ\"ל דאע\"ג שהקרוי' היא ספוגיי. והרי נבלע בה מים רבים שלא נשאבו לשם חטאת. אפ\"ה לא חיישינן לפליטת בליעתו. דאחר שנתנגב פני' החיצוני'. אמרי' דדעתי' הוה דמה שיפלוט אח\"כ ממה שנשאר בה בלוע. יהיו כאלו שאבן לשם חטאת [כמ\"ש לעיל סי' י\"ב]. א\"נ משום סיפא נקט קרוי'. דבנטמא דוקא בקרוי' שהיא ספוגיי. אפילו ינגבה לא יקדש בה. משא\"כ בשאר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאה אין מקדשין בה</b><br> אף שיטבלה ואח\"כ ינגבה. עכ\"פ משום שהקרוי' היא ספוגיי חיישינן שמא תפלוט טפה טמאה שנבלע בה. וכשיפלוט יטמא למים המקודשים. ולהכי לא בטל במיעוטו [ואע\"ג דבקדמו מים טמאים למים טהורים. אמרינן דבטלו טמאים ברוב [כמכשירין פ\"ב סמ\"ג] ואי\"ל דהכא שהמים הטמאים שקדמו בהקרויי' נבלעו. הו\"ל כליתנהו. וכשיתפלטו אח\"כ כשכבר יהיו בהכלי מים המקודשים. הו\"ל שפיר כקדמו טהורים לטמאים דלא בטיל. ליתא. דהרי עצים שבלעו משקין טמאים. ורבו עליהן גשמים שנפלו על העצים טהורים [כמכשירין פ\"ד מ\"י]. אלמא דמשקין טמאים הבלועין כקדמו הן דמי. י\"ל בחטאת החמירו. דכל שהי' ממשות משהו פעם א' אפילו היה טהור לא בטל [כלקמן רפ\"ט]. ומה\"ט לא קשה נמי מעצים שבלעו משקים טמאים [מכשירין פ\"ד מ\"י]. וכ\"כ מספוג שבלע משקין טמאין [כלים פ\"ט מ\"ד וה']. דבשניהן רק בחמימות התנור אמרינן דפלטו. משמע הא במים אמרינן דנתבטלו. די\"ל הכא רק בחטאת החמירו. ועיין בבועז רפ\"א דמקואות שהארכנו. אולם ק' מדאמרינן [מקואות פ\"י מ\"ח] דבשתה מים טמאים וטבל והקיאן הרי המים טהורים. דכשטבל נטהרו המים שבלע בהשקה. ואם כך בבלע המים למקום עיכול. דהיינו תוך גוף האדם. מכ\"ש בשנבלעו המים הטמאים תוך דופן הכלי. וכשטבל הקרויי' נטהר. המים שבלועים בה בהשקה. ודוחק לומר גם בהא רק בחטאת החמירו דלא להני להבלועים השקה. אבל הרי כשהטביל הכלי עדיין לא הי' שם חטאת ונטהרו המים הבלועים. ואת\"ל עכ\"פ תרתי לא מקילינן דנימא שיועיל להו השקה לטהרן. ושנאמר דהוה כאילו חשב שיהיו כאילו שאבן לשם חטאת. דהרי בשעה שנשאבו טמאים היו ולא חזו למי חטאת. עכ\"פ תמוה מאד דהרי קרוי' זו כל רבותינו פירשו שהיא דלעת יבשה. וא\"כ האיך אפשר שיהי' נטמא. והרי בפירוש תנינן [תוספתא דכלים ב\"מ] דדלעת יבשה אינו מקבל טומאה. וכן פסק הרמב\"ם [רפ\"ב מכלים]. ודוחק לומר דקרוי' היא מין דלעת אחרת מדלעת פשוטה דאיירי בה בתוספתא. והכא בדיוקא נקט קרויי'. שהיא מקט\"ו. ליתא דהרי [בשבת קכה\"א] נקט קרויי' במקום דלא איירי מטומאה וטהרה. ופי' גם שם רש\"י שהיא דלעת יבשה. אלא נ\"ל דמיירי שנטמא הדלעת מדהיא מאכל אדם. ויחדה לשאיבה. ובזה לא פקע טומאתה. דאינה יוצאה מטומאתה רק במעשה [כספ\"ה דכלים]. אבל בתוספתא מיירי שמשה בה להיות כלי ואח\"כ נגע בה טומאה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בסוף יקדש בה</b><br> כשטבלה אחר שנטמאה. ונתנגבה אחר שטבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא בתחלה</b><br> לת\"ק מקשי הכי. אבל איהו ס\"ל דאף כשהיא חדשה וגם טהורה. אפ\"ה חיישינן לפליטת מים הפסולים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יוסיף לתוכה מים מקודשים</b><br> דברי ת\"ק היא. וה\"ק דוקא לשאוב בה מים הראויין לקידוש שרינן ברישא. דאז אף שתפלוט לתוך המים הכשרין לקידוש ממה שנבלע בה ממי הטבילה. אמרינן דדעתי' הי' בשעת טבילה שהמים שנשארו ממי הטבילה בלועין בתוך הכלי ויהיו שאובין לקידוש. וא\"ת א\"כ למה צריך לנגב נימא גם בהו דדעתי' עלוי' לקידוש. י\"ל הכא שאני דא\"א באופן אחר. אבל בנותן לתוך הקרויי' שנתנגבו מים שכבר נתקדשו באפר. אז אפילו טפה א' פוסלתן [כלקמן רפ\"ט]. וא\"ת אפילו לא הטבילו הקרויי' החדשה. הו\"ל לאסור כן לכתחלה. משום פליטת שרף גופה. דהו\"ל מי פירות דלא בטלו [כרפ\"ט]. וא\"כ אפילו ליתן לתוכן רק מים הראויין לקידוש לתסור מה\"ט. וי\"ל דלהכי פירשו רבותינו דמיירי הכא בקרוי' יבשה. והיינו דאין בה עוד שרף. וא\"ת גם בנותן לתוכה מים מקודשים. לבטל הטפה הראויה בתוך המקודשין כבר במעוט כמו בנתערב מי טבילה במים הראויין לקידוש. וי\"ל התם לאו משום ביטול נישרינהו. אלא מדהו\"ל כשאב גם הן לשם חטאת. וכמ\"ש לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת</b><br> של קנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחתכה</b><br> שחתכה ממחובר. והוציא כל מוח שבתוכה. דאז מחשבת כלי לקבל טומאה [ככלים ספי\"ז]. מיהו אי\"ל שחתכה ע\"ה ממחובר דא\"כ לא הוה פליג ר' יהושע שיהא צריך לטמאה. דהרי בל\"ז טמאה היא ככל כלי ע\"ה. ואפילו הי' החותכה חבר. כל שלא הי' טהור לחטאת כל כליו טמאים לחטאת [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]. אלא מיירי שחתכה חבר הטהור לחטאת. ותקנה לשום לתוכה אפר חטאת. והרי כל הכלים שצריך לאפר חטאת צריך שיהיו טבו\"י. כדי להוציא מלבן של צדוקים [כרמב\"ם ספ\"א דפרה]. ולפי מה דקיי\"ל כר' יהודא [מ\"א]. מצי נמי מיירי שחתכה הע\"ה ממחובר לשם טהרת חטאת. והרי הכל נאמנים על טהרת החטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר יטביל מיד</b><br> דאע\"ג דכלי זה טהור הוא. אפ\"ה מד\"ס כל כלי חדש שנגמר בטהרה. אם ירצה להשתמש בו קודש. וכ\"ש אפר חטאת דחמיר מקודש. צריך שיטבלנו. דחיישינן שמא ניתז עליו רוק מפה הע\"ה בשעה שעושה אותו. שכן רוב בעלי מלאכות של כלים עם הארץ הם. וחיישינן שמא נשאר הרוק ההוא לח בשעה שנגמר הכלי. וא\"כ הרי אפשר כל זה שתהי' טבו\"י כשיטביל. ואף שטבילה זו רק מדרבנן היא. וא\"צ הערב שמש [כחגיגה כג\"א. ולרש\"י ביצה יח\"א כל טומאה דרבנן אין צריך הערב שמש. ועיין לעיל פ\"ג מ\"ב. ובפרקין כ\"ג]. היינו כשירצה להשתמש קודש בהכלי. אבל ביחדה להשתמש בה אפר חטאת דחמיר טפי מקודש [כחגיגה פ\"ב מ\"ז] עשו לכלי זה כטמא מת בשביעי שלו אחר הזאה וקודם טבילה. דמטמא אז אדם וכלים. ה\"נ כלי זה מטמא להחותכה ולהמטבילה. ומדמטמא לאדם וכלים כאילו נטמאת בטומאה דאורייתא. ואפילו הכי לא מצרכינן לה הערב שמש. כאשר הי' ראוי בטומאה דאורייתא כזו. איכא שפיר היכרא נגד צדוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר יטמא ויטביל</b><br> דס\"ל דצריך שתהיה הכלי טבו\"י דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרים לקדש</b><br> ר\"ל לתת האפר לתוך המים. ואפילו אשה עבד ואנדרוגינוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מחרש שוטה וקטן</b><br> וה\"ה למלוי מים פסולים [רמב\"ם פ\"ו מפרה ה\"ב]. ואע\"ג דלעיל [פ\"ג מ\"ג] קידש הקטן. התם לא הי' צריך הזאה מדינא רק למעלה בעלמא. מיהו ההזאה בעצמה לכ\"ע כשרה ע\"י קטן [כפי\"ב מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל באשה ובאנדרוגינוס</b><br> אבל טומטום לכ\"ע פסול. מדהוא ספק ערל. ורק אנדרוגינוס מדערלתו בחוץ. לפיכך כשמלו כשר לת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים מקדשים</b><br> ה\"ה מלוי והזיי'. רק נקט קידוש לרבותא. אף דבי' מפורש בקרא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי אבנים</b><br> אף דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי. א\"נ אף דמדאינו מקבל טומאה לא שייך שיהי' טבול יום. והרי כל מעשיה בטבול יום [כפ\"ג מ\"ז]. אפ\"ה בקידוש א\"צ שיהי' בכלי טבו\"י. כיון שכבר עשו היכר בפרה גופה בפרסום שלא כדעת הצדוקים. ומה\"ט נ\"ל דגם בכלי המקבל טומאה שכבר הי' לה הערב שמש ממלאין ומקדשין בו. ורק להתינוקות לקחו כוסות אבן. מדהזו בפרסום וקודם שרפת הפרה:"
+            ],
+            [
+                "אף דגם היא לענין קבלת טומאה לא מחשבת כלי [כרפ\"ט דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקדשין לא בדפנות הכלים</b><br> שנשאר מכלי שנשברה ונתהווה כעין עריבה שיש בה ב\"ק. ואף דגסטר' הו\"ל כלי לקבל טומאה מד\"ס [ככלים פ\"ד]. אפ\"ה פסול לקידוש. והיינו דנקט לה סמוך לרישא. דגם התם נקט רבותא אפכא דאע\"ג דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי מעשה. אפ\"ה מקדשין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי גדול של חרס. שעושין בדפנו מחוץ סמוך לשוליו ב\"ק קטן. כדי לאחוז בו המחץ הכבד כשירצו להגביהו [ככלים פ\"ב מ\"י וכמ\"ש בס\"ד טהרות פ\"י סי' ל\"ט]. ומשום שב\"ק הקטן ההוא אינו עשוי לקבלה. להכי לא מחשב כלי אפילו לקבל טומאה [ככלים פ\"ב מ\"ג]. ואפ\"ה קמ\"ל הכא דאע\"ג שהיא חלק מעיקר הכלי שמקט\"ו. אעפ\"כ לא חזי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגופת החבית</b><br> אף שיש לו בו בית קבול. אפ\"ה אינו עשוי למלאות רק לתחוב שם אצבעו כשירצה להוציא המגופה [ועיין כלים פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בחפניו</b><br> בפס יד של אדם. אף דמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין ממלאין</b><br> לשאוב מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי</b><br> וכל הנך אינן כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצילין בצמיד פתיל</b><br> ר\"ל אין מה שבתוך הבית קיבול ניצל. כשהב\"ק סגור בצמ\"פ. והוא באוהל המת [ועיין אהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כלים</b><br> דכל שאין על הב\"ק תורת כלי. הו\"ל כל מה שבתוך חללו. כאילו גבלו בטיט והניחו תוך אוהל המת. שאינו ניצל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> מלת שאין דהו\"ל כעין נתינת טעם למאי דקאמר מקמי הכי. והרי הכא לא שייך שיהי' נ\"ט למאי שקדם. רק מסרך סריך לי' להתנא בלישני' [מפ\"ח דכלים מ\"ג]. והתם שפיר הו\"ל נתינת טעם. אבל הכא ה\"ק. אם אוכלין או משקין נתונין תוך כלי. והכלי ההוא משולשל לתוך כ\"ח. ושפת כלי הפנימי בולט משפת הכ\"ח החיצון. בשעה שטומאה מונחת תוך כלי החיצון. אז כל מה שבתוך כלי הפנימי טהור. דקרינן בי' כל אשר בתוכה יטמא. ולא מה שבתוך תוכו [ככלים פ\"ח מ\"ב]. וקאמר הכא דזהו דוקא כשהכלי הפנימי הוא כלי ממש. אז לבד מציל על תוכו. אבל כל הנך דלעיל. מדאינן כלי אין תוכן מחשב תוך תוכו. ואין מה שבתוכן ניצל. אבל כלי הפנימי עצמו. בכל גוונא טהור. דממ\"נ אם הוא כלי. הרי אין הכלי נטמא מאויר כלי חרס [ככלים פ\"י מ\"ח]. ואי אינו כלי הרי אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת היוצרים</b><br> הוא טיט שעיגלו היוצר כתמונת ביצה ועשה בו בית קיבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> למלוי וקידוש והזיי'. ונ\"ל דמיירי שכבר נתיבש באויר. רק שלא נצרף בכבשן עדיין. והו\"ל עכ\"פ כשאר כלי אדמה. דאף שאמקט\"ו מקדשין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל</b><br> נ\"ל דס\"ל דדוקא בשאין דעתו לצרפו בכבשן. הו\"ל כלי אדמה דכשר וכלעיל. אבל הנך שלפני היוצר שדעתו לצרפן. עדיין לא נגמר מלאכתן ואינן כלי [ככלים ספ\"ד]. ונ\"ל עוד דה\"ה דפליגי כה\"ג לענין שיצילו בצמ\"פ [ועיין כלים רפ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת התרנגולת</b><br> ר\"ל קליפתה הקשה שחללוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור' יהודה מכשירין וחכמים פוסלין</b><br> מדאינה כלי. וה\"ה דפליגי בשאר ביצים. רק נקט של תרנגולת. מדמצויי' ביותר. מיהו ביצת נעמית שקשה לכ\"ע כשרה [עיין כלים פי\"ז מי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע</b><br> סלע הוא אבן שמחובר וגדל מהקרקע מששת ימי בראשית. ומיירי הכא שחקקו במחובר ועשאו שוקת. והפך לתוכו מי מעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממלאין בה</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל עוד שלא הפסיק המים שבהשוקת מקלוח המעין. המים שבתוכה מים חיים הוה. ולהכי מותר לשאוב משם לתוך כלי אחר. עכ\"פ כשהפסיקם מהדדי. אע\"ג שחזר והמשיכן יחד. תו לא מיקרו מים חיים. ואסור לשאוב מתוכה לכלי אחר [כפ\"ה דמקואות מ\"א]. וגם כלי לא מקרי. וכדמסיים מדאינו כלי. דאילו היתה נחשבת כלי. הי' רשאי להזחיל לתוכה מי מעין. ולחזור לשאוב מתוכה לכלי אחר. דהרי מותר לשאוב בכלי ממעין ולחזור ולשפכו לתוך כלי אחר. ולקדש בכלי השני [ועיין רש\"י סוטה טז\"ב ד\"ה ואימא. ופסחים ל\"ד סוף ע\"ב. שלא כתב כן. אולם עיין מ\"ש על זה לקמן פ\"ז מ\"א. שדברי רבינו בזה צ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בה</b><br> ר\"ל אם שאב בכלי אחר ממעין לא ישפוך המים מהכלי לתוך השוקת כדי לקדש תוך השוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזין ממנה</b><br> ר\"ל אם שאב מים בתוך כלי ממעין וקידש המים תוך הכלי. לא ישפוך המים המקודשין לתוך השוקת. כדי להזות מתוכה. וטעם כולהו. דמדחקקו במחובר אין עליו שם כלי [ועיין פ\"ד דמקואות מ\"ה]. מיהו ה\"ה אבן תלוש שקבעו ואח\"כ חקקו במחובר. נמי לא מחשב כלי. דמידי דהוה כצינור שקבעו ואח\"כ חקקו. דאפילו לחומרא לא מחשב כלי לפסול המקוה. מכל שכן הכא דלקולא [ועיין ב\"ב סה\"ב]. ואפ\"ה נקט סלע. דאע\"ג דקרקע עולם הוא. אפ\"ה בשהפסיקו אין דינו כמעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה צריכה צמיד פתיל</b><br> דכשהיא באהל המת. די לה שתהיה מכוסה להציל על מה שבתוכה. ואפילו בלי צמ\"פ וכבור ודות המכוסים [באהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה פוסלת את המקוה</b><br> אם נזלו לתוכה מי מעין. או ירדו לתוכה גשמים. ומשם נזולו למקוה החסרה ממ' סאה. לא נפסלו מי המקוה. דמדאינה כלי אין המים שבתוכה נעשין שאובין. וה\"ה דבתוך עצמה מותר לטבול דכגומא בקרקע עולם חשיבא. ואפילו הכי לא נקט הכא תנא. מדאין דרך לטבול בשוקת שהיא רק קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כלי</b><br> שחקק אבן תלוש ועשאה עי\"ז כלי. ואח\"כ קבעה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה בסיד</b><br> קמ\"ל דאף דבכה\"ג מהודק שפיר בקרקע. אפ\"ה אינה חשובה כקרקע. וכ\"ש כשחברה בקרקע רק בטיט. או ששקעה וחברה בקרקע עם עפר. ואע\"ג דבכל דוכתא תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי [כחולין דטז\"א והרא\"ש שם. ובי\"ד סי' ו'. וברט\"ז שם סק\"ה וש\"ך שם סק\"ו]. ואפילו לקולא. דהרי גם לענין קבלת טומאה. ולכתוב עליו פרוזבול. נמי דינו כמחובר [כתוס' שבועות דמב\"ב וגיטין לז\"א]. לבר מע\"ג דלגבה תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי [כי\"ד קמ\"ה ס\"ג וש\"ך שם סק\"ה]. דנ\"ל דבע\"ג ה\"ט. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מאומה מן החרם. אבל בשאר דוכתי תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי. א\"כ מ\"ש כל הנך דמשנתנו. נ\"ל דהתם שאני דלא היו תחלה כלי עם בית קיבול. ומה\"ט גם הכא בקבעו ולבסוף חקקו דינו כמחובר [כלעיל ס']. אבל הכא. מדכבר חקקו ועשה לו בית קבול בתלוש. לא נתבטל שם כלי מינה כשקבעו אח\"כ. אפילו באיסור דרבנן [כב\"ב סו\"ב]. ומכל שכן הכא לענין איסור דאורייתא. ואפילו לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקבה מלמטן</b><br> השוקת הנ\"ל לאחר שחיברה דאעפ\"כ דינה כתלוש. וכ\"ש כלי תלוש ממש שנתנקב זה או זה בשוליו. ונ\"ל דמיירי שנתנקב בכונס משקה [עיין כלים פ\"ח מ\"ג] דבפחות מזה אין מי חטאת נפסלין בתוכו [כשבת צה\"ב]. וכ\"ש דבכה\"ג טהור מלקבל טומאה אם מיוחד למשקין [ככלים פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופקקה בסמרטוט</b><br> ר\"ל אע\"ג שחזר וסתם הנקב במטלית. אבל אם סתם הנקב בטיט או בסיד. וכ\"ש בזפת שמהודק טפי. וכדומה. ודאי סתימה מעליא היא. והדר הו\"ל כלי לקט\"ו ולכל מילי [ועיין הר\"ש פרק ט' דכלים מ\"ח. ורמב\"ם פכ\"ב מטומאה ה\"ג. מיהו להראב\"ד [פי\"ד מכלים] דרק זפת. ורק בכ\"ח מתשב סתימה. נ\"ל דנקט הכא סמרטוט לרבותא דמן הצד. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכה פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. דהדר נחשבת כקרקע עולם. והא דלא תני הכא כלעיל דמינה פוסלת את המקוה. ה\"ט משום דלמקוה לא סגי בשניקבה בכונס משקה. רק שתתנקב כמוציא זית [כי\"ד ר\"א ס\"ז. ורטו\"ז וש\"ך שם]. וי\"א שם דצריך למקוה שתתנקב כשפופרת הנוד. וא\"כ בכה\"ג אין חילוק בין שהנקב בשוליו או מן הצד סמוך לשוליו [כי\"ד שם ס\"מ]. וגם הא דלא תני הכא עכ\"פ כלעיל דאינה מצלת בצמיד פתיל. י\"ל ה\"ט דזה פשיטא. דסמרטוט בנקב אינו צמיד. ואם סתמו בדבר הממרח [ככלים פ\"י מ\"ב] אז אפילו כשהנקב כזית מהני סתימה כשממורח ונסתם בצמ\"פ. ורק בניקב במוציא רמון לא מהני לי' מירוח בצמ\"פ [כרמב\"ם פרק כ\"ב מטומאת מת. ורק לר\"ש הנ\"ל [פ\"ט דכלים מ\"ח]. גם בניקב במוציא רימון מהני מירוח בצמ\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאינן עגולים כלי</b><br> ר\"ל מדאין בכל עיגול חללה שום מקום שיקרא שם כלי עליו. דמדנתנקב בשוליו. והסמרטוט אינה סתימה אינו ב\"ק ולא נקרא כלי. מיהו בהי' הסמרטוט מונח תוך כלי שלם מהני כשיזלוף המים מעליו [כפ\"ט מ\"ג]. והכא לא מהני זילוף. מדנשאב שלא בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד ופקקה בסמרטוט</b><br> ודוקא שהנקב מרוחק קצת מהשוליים. דיש ב\"ק שלם למטה מהנקב. מיהו בסתם הנקב בסיד. מהני סתימה גם כשהנקב בהשוליים. וכדמוכח מסוף פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו לה</b><br> להשוקת הנ\"ל שדינה כתלוש. או לשאר כלי תלוש ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרה</b><br> דהיינו שפה לפיו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>של טיט והלכו המים לשם</b><br> נגד השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. והא דלא מפרש דזהו דוקא באין העטרה מהודקת. אלא נקט סתמא. היינו לאשמעינן דמסתמא אינה מהודקת להכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בריא כדי שינטל עמה</b><br> שהשפה מהודקת כל כך. עד שכשיאחזנה. תנטל הכלי עמה [ודברי הר\"ב כאן. במח\"כ שלא בדקדוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> המים שבתוכה כשרים למלוי קידוש והזיי'. דהמים שמגיעים להשפה לא גריעי מאילו הם בכלי אדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שקתות שבאבן אחת</b><br> לא נקט שבסלע וכלעיל. רק נקט שבאבן. היינו משום דהכא באבן מטולטלת מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מקודשין</b><br> אף שב' הב\"ק הן בגוף א'. והדופן אמצעי שביניהן נקוב. רק שאין הנקב כשפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד</b><br> שיש נקב בהדופן שבין ב' השקתות. ורוחב חלול הנקב כשפופרת שמחברין בפה הנוד כדי להריק לתוכו משקין. ששיעור חלול השפופרת הזה. הוא בכדי שיהיו ב' האצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוכו בריוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו המים צפין על גביהן</b><br> וכגון שהדופן שמפסיק בין ב' השקתות. נמוך משאר ד' כותלים המקיפין ב' השקתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כקליפת השום</b><br> שכשיתמלאו ב' השקתות. צפין המים להדופן שביניהן. אפילו רק כעובי קליפת השום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבשניה מקודשין</b><br> דאז נחשבים המים שבשניהן כאילו כולן בחלול א' [כמקואות פ\"ו מ\"ט]. ודוקא כשנותן אפר כל כך הרבה עד שכשיערב האפר עם כל המים שבב' השקתות. יראה האפר בתחתית כל א' מהן. ולא יאבד בהמים במעוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי אבנים שהקיפן</b><br> הסמיכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאן שוקת</b><br> נ\"ל דמיירי שהיה באבן א' שוליים וג' דפנות. וכשהסמיך לו אבן השני להיות לו כדופן רביעי. נעשה עי\"ז כשוקת עם ד' דפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שתי ערבות</b><br> נ\"ל דלא מיירי שהושיב ב' עריבות כדרכן סמוכות זו אצל זו. דא\"כ יהי' לכל עריבה ב\"ק לבד. ואין זה דמיון לב' אבנים שהקיפן זל\"ז. ותו דא\"כ היאך נפרנס הסיפא. דבדבקן בסיד. המים שביניהן מקודשין. ואמאי. וכי עדיף מב' שקתות באבן א' [במ\"ח]. דצריך שיהיו המים שבזו ושבזו מחוברים יחד במים הנפין כעובי קליפת השום. אלא מיירי שהטה שולי כל עריבה למן הצד. באופן ששפתות ב' העריבות נוגעות זו בזו. וחלול של שניהן פתוח כלפי מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השוקת שנחלקה</b><br> נ\"ל דכולהו ג' גווני צריכי דבב' אבנים שהקיפן סד\"א דלהכי אין סמיכתן יחד עושה אותה כלי. מדלא הי' על אבנים הללו תחלה שם כלי. אבל ב' עריבות. שכבר היתה כל א' כלי תחלה. סד\"א דמש\"ה גם סמיכתן מחשיבתן ככלי חדש. ואי מהא סד\"א היא הנותנת מדהיתה על כל א' לבד תחלה שם כלי. לא נתבטל הב\"ק ההוא ע\"י הב\"ק החדש שעשה ע\"י שהסמיכן יחד. אבל שוקת שנחלקה. דהו\"ל תרתי לטיבותא שכבר הי' להשוקת ב\"ק זה. אלא ע\"י שנתבקע נתבטל הב\"ק הראשון. להכי כשחזר והסמיכן יפה יחד. שלא יזובו המים מתוכו דרך הסדק. סגי שיחזיר להב\"ק שהי' לו מעיקרא. ואפילו כשלא הדביקן בסיד. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שביניהם אין מקודשין</b><br> ר\"ל אם קידש המים שבחלול שבכל א' מהנך ג' שזכרנו. כל המים שבחלול שיש בין ב' החלקים של כל א' אינן מקודשין. ואפילו במדובקין יחד בטיט. דמדאינו חבור. אין המים הללו תוך כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאן בסיד או בגפסים</b><br> ואע\"ג דלעיל בעטרה כשיכולין לנטלן כאחד. אמרינן דסגי במדובקין בטיט. היינו שיחשוב הטפל. דהיינו העטרה. כמו העיקר. אז כשינטל הטפל ניטל העיקר עמו. סגי במדובקין בטיט. אבל שיתבטל עיקר לגבי עיקר כב' עריבות שמדובקין זה בזה. או שיתבטל טפל לגבי טפל ויחשב הכל כעיקר. כב' חצאי שוקות המדובקין זל\"ז. או ב' אבנים המדובקין זל\"ז. אז דוקא במדובקין בסיד או בגפסים חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן יכולות להנטל באחת המים שביניהם מקודשין</b><br> ר\"ל כל המים שבהחלול שבין ב' החלקים. מקודש. דמהדבקין בהנך. ככלי א' חשוב. ונ\"ל דכ\"ש בהדביקן יחד בזפת או בדבק. דכשר לקדש בהן מדהוה חיבור [ככלים ספ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדש</b><br> שרצה ליתן אפר פרה לתוך המים שמילא מהמעין לתוך שוקת תלושה לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל הקדוש</b><br> ר\"ל האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על הצד</b><br> ר\"ל על שפת דופן השוקת שהמים בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ נפל על השוקת פסול</b><br> דכתיב ולקחו לטמא מאפר ונתן וגו'. וזה רק ממילא נפל מהשפה להמים. הא אם הפילו הוא מהשפה להמים. אף שלא אחז האפר בידו ממש. רק שע\"י כחו נפל. כשר. דלקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ז א']. ונ\"ל עוד דלהכי קאמר ואח\"כ נפל. ולא קאמר ומשם נפל. לאשמעינן דדוקא בששהה קצת על שפת הכלי ואח\"כ נפל לתוכו. הא אם מיד נפל מהשפה לתוכו. הו\"ל כח ראשון וכשר [כסנהדרין עז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל מן השפופרת לשוקת פסול</b><br> דקמ\"ל דאף שהשפופרת תוך ידו. אפ\"ה לא הו\"ל כהפילו הוא. דעכ\"פ הרי ממילא נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל משפופרת וכסה</b><br> דבין נטילת האפר לקידוש כיסה השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהגיף את הדלת</b><br> שסגר הדלת של הבית בינתיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדוש כשר</b><br> ר\"ל האפר שלקח בידו מהשפופרת. אם עדיין הוא בידו. כשר. ומותר להחזירו להשפופרת. דאין המלאכה פוסלת בהאפר [כספ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים פסולים</b><br> דמדנעשה שום עסק בין שאיבה לנתינת האפר. נפסלו המים גם קודם שנתן בהן האפר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זקפה בארץ</b><br> בין נטילת האפר להקידוש. העמיד השפופרת בארץ שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נפסלו המים מטעם הנ\"ל. וקמ\"ל אף שהפסיק רק במלאכה שעשה רק לצורך האפר שלא יתפזר. אפ\"ה פוסל. והא דלא כלל להך בבא בהדי כיסה והגיף. היינו משום דבזקיפה בעי תנא לחלק בין זקיפה על הארץ או תוך ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך ידו</b><br> שזקף השפופרת תוך ידו שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> המים כשרין לקדשן. דאינה מלאכה חשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאפשר</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי כל ענין פסול המלאכה בין מלוי לקדוש. הוא מדילפינן בספרי מדכתיב והיתה לבני ישראל למשמרת למי נדה. דהיינו שצריכים שיהיו מי הנדה שמורים. שלא יסיח דעתו מהן בשעה שעוסק בהן [עי' רכ\"מ פ\"י מפרה ה\"ב]. עד שיתהוו מי נדה. דהיינו עד שיתן בהן את האפר. וא\"כ כשעוסק בינתיים במעשה אחרת הרי הסיח דעתו משמירתן [כרמב\"ם לעיל ספ\"ד]. וזהו דוקא במעשה חשוב שצריך שהוי קצת. ועי\"ז מסיח דעתו משמירת המים בינתיים. אבל זקיפת השפופרת תוך ידו שנעשה כרגע. אפשר שפיר שישמור המים באותו רגע. ואינו מסיח דעתו במעשה קל כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קדוש צף על פני המים</b><br> שהאפר שהטיל לתוך המים. צף על פני המים שהשליכו לתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור\"ש אומרים נוטל</b><br> מהאפר הציף. ואם כבר נתלחלח האפר מהמים. צריך לנגבו קודם שיתנו למים אחרים שרוצה לקדש. מדהו\"ל כמערב מים שבתוכו שנתקדשו עם מים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ואף לאחר שכבר הזה ממים הראשונים. רשאי ליתן האפר הנגוב למים אחרים לקדשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א כל שנגע במים אין מקדשין בו</b><br> אפילו ינגבו תחלה. מיהו מדקאמר אין מקדשין בו. ש\"מ דדוקא לקדש בהאפר מים אחרים לא חזי. מדכבר נעשה מצותו לתתו לתוך המים. דלא עדיף מהמים דמשנעשו מצותן. פסולין תו להזיי'. וכלקמן [פי\"ב]. וה\"נ האפר מצותו לקדש בהן. ומדקידש בו. פסול תו לקדש בו מים אחרים. אבל בשערבו מים הללו שבהן אפר זה. עם מים מקודשין אחרים. לא נפסלה התערובות. דלא גרע מאילו עירב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים דכשרים [ועיין לעיל פ\"ה סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זלף</b><br> הריקן והוא הדין בהזה מהמים עד שכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא קדש</b><br> ותנא רישא לרבותא דרבנן. דאף שהאפר לא נגע בהמים רק בצד א'. אפ\"ה נפסלו. ותנא סיפא לרבותא דר\"מ ור\"ש. דאף שהאפר היה כולו משוקע במים. אפ\"ה חוזר ומקדש בו. מיהו אותו אפר שלא נגע כלל במים. אף שכבר הטילו וצברו על פני המים. לכ\"ע רשאי ליטול מהצבור הצף. ומחזירו להשפופרת לקדש בו מים אחרים. אבל כל שנגע במים אפילו נפל מעצמו לשם. לרבנן פסול לקדש. אפילו מנגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש בשוקת והטפי</b><br> הוא כלי חרס שפיו צר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוכה</b><br> תוך המים שבשוקת. ונתמלא הטפי ממים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שפיו צר כל שהוא</b><br> פחות משפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו מקודשין</b><br> דלא דמי לדלעיל [פ\"ה מ\"ח] דצריך שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. דהכא שאני. שהטפי והמים שבתוכו מוקפין מכל צד מהמים שבשוקת סביב. והרי גם לענין טבילת כלי נחשבים כה\"ג כמחוברים [כמקואות פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה ספוג</b><br> מונח בהשוקת. ונתמלא ממי השוקת וקידש המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו</b><br> שמובלעין בספוג שאינו כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד יעשה יזלף</b><br> ר\"ל מריק המים לאט לאט מע\"ג הספוג. או טובל האזוב תוך המים, לאט לאט. באופן שלא יגע בהספוג. ומזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהוא מגיע לספוג</b><br> ר\"ל עד שלא ישאר בהשוקת מים רק מה שמובלע בהספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע בספוג אעפ\"י שהמים צפין על גביו כל שהן</b><br> ר\"ל אפילו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דנסחטו מים שבו. ונתערבו עם הכשרים ונפסלו כולן [כלקמן רפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן ידו או רגלו או עלי ירקות</b><br> והרי עלי ירקות ראויין לאכול ומקבלין טומאה כידו ורגלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיעברו המים לחבית</b><br> וכגון שהיה זרם המעין יורד מההר ונתן חד מהנך נגד הקלוח. כדי שירד הקלוח עליהן כתוך מרזב לתוך חבית שרוצה למלאותו לקדש המים שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> המים שירדו על הנך לתוך החבית נפסלו מלקדשן. מדירדו על דבר המקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי קנים ועלי אגוז</b><br> שאינן ראויין לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. דכל שאמקט\"ו כשר. אפ\"ה קמ\"ל אף דהנך אינן כלי. אפ\"ה הרי הו\"ל רק מסייע שירדו לתוך הכלי וכל מסייע אין בו ממש ולא נפסלו. מיהו אם שאב באלו ונתן לתוך החבית. נעשו על גבן שאובין. ופסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שאינו מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דזה הכלל דרישא לאתויי אפילו דבר שמקט\"ו רק מדרבנן. וכגון גיסטר'. אם סייע בה שירדו המים להכלי. מחשב כאלו הי' הוייתן קודם מילוי על דבר שמקבל טומאה ונפסלו. וזה הכלל דסיפא לאתויי דבר שאמקט\"ו השתא. וכגון בהמה חי. או עשבים שלא יחדן עדיין לאכילה. אף שכשישחט הבהמה וייחד העשבים לאכילה, יקט\"ו. אפ\"ה כיון דהשתא אמקט\"ו, המים כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה את המעין לתוך הגת</b><br> גת הוא גומא מרובעת. שקרשים קבועין בשוליה ודפנותיה. ועשה חריץ מהמעין עד הגת כדי שירדו מי המעין לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הגבים</b><br> ר\"ל בורות קטנות, כמו לחשוף מים מגבא. ומיירי דלאחר שנתמלא הגת והגבא, הפסיק המים שבהן מהמעין. דבלא הפסיקו. הרי מים שבגת וגבא כמעין [כרפ\"ה דמקוואות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לזבים</b><br> דרק זב זכר צריך לטבילתו מים חיים. משא\"כ שאר טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמצורעים</b><br> שג\"כ צריך לשחוט צפור שלו לטהרתו על כ\"ח במים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש בהן מי חטאת</b><br> דג\"כ צריך שיתן האפר על מים שבאו לכלי ממים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נתמלאו בכלי</b><br> נ\"ל דמה\"ט הקדים תנא זבים למצורעים. ולא כדכתב בספר אורייתא דמשה. דיני מצורע קודם לדיני זב. ה\"ט משום דבעי להמשיך הטעם מפני שאינו כלי דנקט בסוף על מצורע ומי חטאת דנקט להו בהדי הדדי. משום דטעם פסילא דכולהו תלת. היינו מדאינן מים חיים. ורק לא נקט לי' תנא. משום דזיל קרי בי רב הוא. אבל רק בזב סגי ליה בהך טעמא מדאינן מים חיים. אבל לטהרת מצורע וחטאת לא סגי לי' בהך טעמא לחוד. דהרי אם היה הגת והגבא נחשבים כלים לא היה מזיק מה שאין המים שבתוכן מים חיים. דהרי עכ\"פ באו לתוכן ממים חיים. והו\"ל ככל כלים שירד לתוכן מי מעין דכשר. להכי מסיים תנא מפני שאינן כלי. כלומר והרי למצורע ומי חטאת צריך כלי. דאי\"ל דפסול למי חטאת דנקט הכא. היינו לשאוב שם בכלי למי חטאת. ליתא. דאע\"ג דבאמת גם לזה פסולים המים הללו. אבל הכא לא מיירי בזה. דפשיטא דפסול. דהרי מים חיים בעינן וכדאמרן. אלא מדנקט לקדש בו מי חטאת. היינו דאפילו ליתן האפר על המים שבגת וגבא בעצמן נמי פסולין. והרי בכה\"ג עיקר פסולן הוא מדאינן כלי. וכדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל בשעה ששאבו המים נתכוונו שכל א' מהן יקדש חבית שלו בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן קדוש אחד</b><br> שאח\"כ נמלכו לערב כל מימי ה' החביות ולשפכן לתוך כלי א' גדול. ולקדש כל המים שם בקידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או לקדשן קדוש אחד</b><br> ר\"ל או שמתחלה כששאבו התכוונו שיערו חמישתן מימיהן כולן לכלי א'. ולקדש הכל שם בקידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן חמשה קדושין</b><br> ששוב נמלכו שלא לערבן. רק כל א' יקדש מימיו לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן כשרים</b><br> בין שבאמת ערבום או לא. ולא אמרינן דכששאבו ע\"מ לקדש ה' קדושין. ונמלכו לערבן יחד. אסור לכ\"א לשפוך דליו להכלי הגדול. משום דבכה\"ג יהיה עירוב הדלי מפסיק בין שאיבתו לקידושו. דעכ\"פ כיון דהעירוב של הדלי הוא לצורך אותו דלי בעצמו. הו\"ל כנמלך לטלטל הדלי ביני ביני לצורך עצמו. ואינו מפסיק. ומה\"ט נ\"ל דאפילו שאבום לקדשן קידוש א'. וכן עשו שערבו כל המים לתוך כלי אחד גדול. ואח\"כ נמלכו לחלק המים. ולקדש כ\"א לבד. אפ\"ה כולן כשרין. ולא אמרינן כיון שכל המים מעורבין. וכשיחלקום שוב. הרי מה שנוטל כל אחד מעורב בו שלו ושל חבירו. ונמצא בין שאיבת דליו לקידושו מפסיק העסק שמתעסק עם מים של חבירו שמעורב בדליו. ליתא. דכיון ששאבו ע\"ד לערבן. הו\"ל לכ\"א כל המעורב שנטל בדליו כאילו הם שלו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל שהיה דעתו תחלה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלך</b><br> אע\"פ שנמלך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא אחרון</b><br> דהרי מיד ששאבן לקדשן ה' קידושין. הו\"ל כל שאיבה מלאכה בפ\"ע. ונמצא שמפסיק שאיבת האחרונים בין מלוי הראשונים לשימת האפר בהן. ונפסלו כל הדליות ראשונות. דאע\"ג דחזר ונמלך לערב כל הדליות בכלי אחד. עכ\"פ כבר נפסלו כששאבן. אבל חבית האחרון כשר. ורשאי ליתן לתוכו האפר מיד דהרי לא הפסיק שום עסק אחר שאינו מחבית זה. בין שאיבת האחרון לשימת האפר בתוכו. מיהו אם קודם שקידש האחרון קידש א' מהחביות הראשונות. אז גם האחרון נפסל. דהרי הפסיק בין מילוי של אחרון לקידוש שלו בקידוש שאינו שלו. וכ\"כ אם עירב כולן יחד. בין קודם שקידש האחרון או אח\"כ. נפסלו כולן. דהרי עכ\"פ מעורבין מים פסולין עם מים כשרין [כלקמן רפ\"ט]. אבל ברישא שכולן כשרין. בין שערבן או לא, כולן כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקדשן קדוש אחד</b><br> ששאב ה' חביות על דעת לערבן יחד קודם קידוש וא\"כ לא נפסלה כל א' בשאיבת חברתה. דאע\"ג ששאבן זא\"ז. עכ\"פ מדהתכוון בשעת שאיבתן לערבן יחד מחשבו כולן כמלוי א'. ואם באמת היה מערבן כאשר חשב בתחלה. וקידש כל המים בקידוש א'. היו כולן כשרין. אבל הכא מיירי שחזר ונמלך ולא ערבן. אלא רוצה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא זה שקדש ראשון</b><br> יהי' איזה מהן שיהיה. הוא לבדו כשר. אבל אותן שקידש אח\"כ נפסלו. דהרי הפסיק הקידוש הכשר הזה בין מלויין לקידוש שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לאחד קדש לך את אלו</b><br> אסיפא קאי. דהיינו יחיד שמילא כמה חביות, ע\"ד לערבן ולקדשן קידוש א' ועדיין לא עירבן. ואמר ביני ביני לא' וכו'. וקידשן האחר חמשה קידושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא ראשון</b><br> דמדא\"ל קדש לך את אלו. הו\"ל כאילו מלאן האחר ע\"ד לקדשן קידוש א'. ונמלך אח\"כ לקדש כל א' בפ\"ע וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי את אלו הרי כולם כשרים</b><br> דהרי הממלא לא הפסיק. והמקדש אינן שלו שיפסלום בהקידוש של כל א' בין מלוי לקידוש של חברתה. מיהו דוקא שמילאן לקדשן קידוש א'. אבל בגוונא דרישא דהיינו במילאן לקדשן ה' קידושין. ואמר לאחר לקדשן. בין שא\"ל קדש לי או שא\"ל קדש לך. הדין הוא כברישא. דאין כשר אלא אחרון. דהאחרים כבר נפסלו משעת שאיבת חברתה שלאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו ולאחר</b><br> כאחת ואף ששניהן לחטאת. כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [כקידושין נא\"א]. ולא זו אף זו קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר</b><br> ר\"ל אם המים הם של המקדש ששאבן הוא או אחר לצרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לו פסול</b><br> דשמא נעשה המלאכה קודם קידוש ונפסלו המים ואי נמי נעשו שניהן כאחת ממש. הרי כל מה שאינו בזא\"ז אפילו בבת אחת אינו [כקדושין דנא\"א]. והרי הכא נמי אם היה המלאכה קודמת לקידוש הרי היו המים נפסלים. מיהו כיון שכל הפסק מלאכה בין מלוי לקידוש נפסל רק משום היסח הדעת משמירת המים. לפיכך אם יש שומר להמים בשעה שעשה זה מלאכה. מותר לקדש המים [רמב\"ם פרק ח' מפרה ה\"ג]. ואפילו עשה מלאכה עם המילוי והקידוש ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאחר</b><br> ר\"ל ואם המים הן של אחר. ואפי' אותו אחר א\"ל לזה שיקדש לו המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי בעל המים לא עשה מלאכה. שהרי הוא היה הממלא. דרק הממלא פוסל המים בשהפסיק במלאכה או בשעשה המלאכה עם השאיבה. אף בממלא לאחר [וכלעיל מ\"ב]. וכ\"כ השומר פוסלן במלאכה בשעה ששומרן. משום דשניהן מותרין ליטול שכר. או שום טובת הנאה בדברים וכדומה. לפיכך הו\"ל כמילא או שומרן לעצמו. אבל קידוש דאסור לעשותו בשכר. אע\"ג דעשאו שליח לקדש. עכ\"פ מדאין המים של המקדש אין מלאכתו פוסלת המים. בשעה שקידש. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [כיבמות דפג\"ב]. דדוקא בעשה דבר שא\"צ רצון אדם. אלא אפילו נעשה מעצמו נאסר. אז אוסר גם מה שאינו. כנותן חלב לתוך קדירת חבירו [כתוס' שם ביבמות ועיין גיטין נג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לו ולאחר שלו פסול</b><br> שהרי קידוש של חבירו שהוא מלאכה. הפסיק בין שאיבת מימיו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אחר כשר</b><br> דקידוש שאינו של הפוסל לא נפסל בהמלאכה שעשה הפוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לשנים כאחד שניהן כשרין</b><br> דהרי ב' הקידושין אינן שלו. להכי אין כל א' נפסל ע\"י חבירו שנתקדש עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואקדש לך</b><br> דאחר שמילא כל א' לעצמו. אמר ממלא א' לחבירו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון כשר</b><br> ר\"ל אותן מים שנתקדשו תחלה כשרים. אבל המים שנתקדשו לאחרונה. הרי בעליו הפסיק עם קידוש הראשון בין מילוי מימיו לקידושן. מיהו פשוט דבאמר האחרון להראשון או לאחר שישמור מימי האחרון בשעה שיקדש מימי הראשון. אז גם מימי האחרון כשרים. דאע\"ג שעשה מלאכה ביני ביני. עכ\"פ הרי כל מלאכה שפוסלת בהמים הוא רק משום היסח הדעת [כמ\"ש הראב\"ד כ\"פ בהל' פרה]. הלכך כיון דאיכא שומר להמים בין שעשה מלאכה בין שאיבה לקידוש. או בשעת השאיבה או בשעת הקידוש. עכ\"פ כיון שהמים שמורים. אין בהם היסח הדעת משמירתן וכשרים [וכמ\"ש לעיל סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואמלא לך האחרון כשר</b><br> אבל מלוי של קמא נפסל ע\"י מלאכת מלוי השני. שהפסיק בין מלוי מימיו לקידושן. וה\"נ מיירי שלא היה אדם שומר מימי הראשון בשעה שמילא השני. ונל\"פ דאם אדם אחר שמר מימי ראשון בשעה ששאב להשני. או אפילו אם אמר קמא לשני שמור לי מימי בשעה שאשאב כך. שניהן כשרין. דאי\"ל דעכ\"פ בכה\"ג יפסול מימי אחרון מדשמר מימיו של ראשון בין שאיבת מימי אחרון לקידושן. ליתא. דהשמירה אינה מלאכה שתפסל. ועוד דכל שמירת מי חטאת אינו מפסיק. דע\"י שמירת מי חטאת יזכור לשמור מי חטאת אחרים כבב' דליים של חטאת באסל [סוף מ\"ה]. א\"כ ה\"נ ע\"י שמירת מי חטאת של קמא. יזכר נמי שמירת מימי עלמו. ואין כאן הפסק. וכן בכולהו בבות שבמשנתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים</b><br> של ראשון מדאין המלאכה פוסלת אחר הקידוש. ושל אחרון נמי כשר. דמשנתמלא מימיו. גם הוא לא הפסיק במלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואקדש לך</b><br> ר\"ל אקדש לך דלי שמלאתי כבר קודם שתמלא לי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולים</b><br> דהרי כל א' הפסיק הקידוש של חבירו בין מלוי מימי עצמו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו</b><br> לצורך ביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרו באסל</b><br> טראגע בל\"א. ונ\"ל דקמ\"ל דאף הקשירה באסל שהיא ודאי לצורך נשיאת המי חטאת. אפ\"ה מפסיק ופוסל אף בדיעבד. ואי\"ל א\"כ למה בסיפא לשמעינן רבותא דאפילו קשירה פוסל. י\"ל כבר שמעינן ברישא דשניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> וא\"ת הרי ק' דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דמרישא משמע דהא במילא שניהן כאחת נפסלו המי חטאת [וכלעיל י\"ב]. ומדיוקא דסיפא משמע דבכה\"ג כשר. י\"ל דבכל כה\"ג אמרינן בכל דוכתא דדיוקא דרישא נעשה כמפורש בסיפא [כביצה כד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת של חטאת לפניו</b><br> ואין המי חטאת נפסלין מדנושא מימיו עמהן. דעכ\"פ הרי אין מרבה הדרך עבורן. ועוד הרי אי אפשר לישא הכד האחד של חטאת באסל. אם לא יתלה דבר א' כנגדו בצד השני. נמצא שמשא מימיו נצרכים למשא מי חטאת [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול</b><br> דלמשמרת למי חטאת כתיב. וכשהן לאחוריו. א\"א שלא יסיח דעתו מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאי אפשר</b><br> ר\"ל ע\"י אותו שלפניו אפשר לו שלא יסיח דעתו גם מאותו שלאחריו. דע\"י ששומר אותו שלפניו זוכר תמיד שגם לאחריו יש מי חטאת ואינו מסיח דעתו מהן. ואי גרסינן שאי אפשר. נמי ה\"פ. דר\"ל שא\"א שיסיח דעתו [ועיין לעיל פ\"ו סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את החבל בידו</b><br> בין מלוי לקידוש והלך להחזיר החבל שהשאילו לו. לדלות בו בדלי המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדרכו</b><br> שכשהלך לדרכו להחזיר המי חטאת מהמעין. הוליך עמו החבל והחזירו לבעליו כשפגע בו, כשר. שאין הולכת החבל משא. וגם החזרת החבל אינה מלאכה. שיחשבו הפסק בין המלוי לקידוש. מדאין בהן שיהוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא לדרכו</b><br> שעיקם עבור זה הדרך כדי להחזיר החבל. ההילוך זה מלאכה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הלך ליבנה</b><br> ר\"ל שאלת דין זה נשלח ליבנה לפני הסנהדרין שישבו שם סמוך לחורבן ולאחריו [כר\"ה לא\"א וגיטין נו\"ב]. ולא שאירע כך. ושאלו אם המים כשרים או פסולין. או שכבר הוזה מהן. ושאלו אם המוזה טהור או טמא. דלא יעלה על הדעת שיעמדו המים שנה שלמה ולא יפסדו. או שיניחו את המוזה שנה שלמה עומד בטומאתו. ולא יזוהו ממים אחרים המצויין בכל גבול ישראל. אלא חכמי העיר שאלו לסנהדרין שאם יארע כך מה דינו [וזה כוונת הר\"ש והר\"ב שכתבו שהיתה שאלת חכם ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמועד שלישי</b><br> דבב' פעמים ראשונים היו יש פוסלין ויש מכשירין. ולא היה להם פנאי לעמוד עליו למנין. או שלא יכלו להחליט הדין מדלא היה ראש הסנהדרין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשירו לו הוראת שעה</b><br> קמ\"ל כמה קשה היה בעיניהן להכשירן. ורק אחר ג' ימי הוועד הכשירו רק בשעת הדחק. כשאין מי חטאת מצויים. כמו שהי' אז סמוך לחורבן שא\"י משובשת בגייסות [כיבמות פט\"ז מ\"ז]. הא לאו הכי פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנן</b><br> כינון לשון סיבוב הוא. כמו הדרא דכנתא [חולין פ\"ג מ\"א]. והוא מעי הטבחיא שהולך בסבוב תוך בטן הבע\"ח. וה\"נ ר\"ל שכשהעלה הדלי עם המים מבאר מים חיים. סיבב החבל המשולשל מהדלי סביב לידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>את החבל על יד על יד</b><br> מעט מעט. והיינו אף ששהה בזה הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הסבוב צורך העלאה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כננו באחרונה</b><br> ר\"ל אם לאחר שכבר העלה הדלי. סיבבו על ידו שלא יגררנו אחריו ויתנתק או יתלכלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה</b><br> מדמצינו בו הותר בכננו בתחלה. ורק מדיש בה שהוי מרובה. וגם דמי למפנה חבית שלא תשבר [לקמן מ\"ח]. להכי לא הכשירו רק הוראת שעה. וס\"ל דהך שלא לדרכו לעיל. לא הכשירו כלל. ולת\"ק כינן באחרונה גרע טפי. דהכינון א\"צ כלל להמי חטאת. להכי פסול אף בשעת הדחק. משא\"כ בעיקם דרכו. מה לי שהלך בארוכה או בקצרה. הרי לדרכו הולך להביא מים לביתו. להכי רק בזה הכשירו בשעת הדחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המצניע את החבית</b><br> שאחר שדלה המים בהחבית והריקו לשוקת. רצה לנוח מעט קודם שישאב בה עוד מים למלוי זה. ומדעמדה החבית במקום הילוך בנ\"א. חשש שישבר ע\"י הלוכם. ולכן הצניעו ביני ביני למן הצד. ומיירי שעדיין לא קידש המים שבשוקת. ונ\"ל דמיירי שבשעה שהוליך החבית למקום משומר. היה הוא עצמו שומר המים. דאם היה אדם אחר שומרן ביני ביני אז אפילו בהצניעם שלא למלאות בם עוד. אפ\"ה לא היו נפסלים המים שבשוקת ממלאכתו של זה [כלעיל כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שכפאה על פיה</b><br> וכגון שאחר שהוריק מהחבית המים שמילא בה. נשפך לתוכה מים פסולין ולהכי מדרצה למלאות בה עוד להשוקת הי' צריך לנגבה מהמים הפסולין קודם שימלא בה עוד [כלעיל פ\"ה מ\"ב]. ולכן כפאה על פיה כדי שתתנגב מהר. ונקט הצנעת החבית לרבותא דרישא. אע\"ג שיש בההצנעה שהוי מרובה אפ\"ה אם כדי למלאות בה עוד במלוי זה כשר. וחזר ונקט כפאה על פיה לרבותא דסיפא דאף שאין בכפיי' שהוי מרובה. אפ\"ה אם שלא לחזור ולמלאות בה במלוי זה. נפסלו המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לנגבה למלאות</b><br> אתרווייהו קאי. וה\"ק אם כוונתו להצניעה או לנגבה כדי לחזור ולמלאות בה בקידוש זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכל שלצורך מלוי לקידוש א'. כמלוי עצמו דמי. והו\"ל כממלא כמה חביות למלא השוקת כדי לקדשן בהשוקת קידוש א'. דכולן כשרין כריש פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>להוליך בה את הקדוש</b><br> ר\"ל אבל אם הצניעה או כפאה לנגבה. כדי לשפוך לתוכה המים שבשוקת ואחר שיתקדשו בה. כדי להוליכן בהחבית לשום מקום."
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דכל עסק שיעסוק אחר הקידוש לא מחשב לצורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה חרסין מתוך השוקת</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שתחזיק מים הרבה</b><br> ר\"ל אם התכוון לפנות התרסין כדי שתחזיק השוקת מי חטאת הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> מדהו\"ל צורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים</b><br> כשיטבול שם האזוב להזות או כדי שלא יעכבו החרסין הקלוח שמהשוקת. כשישפוך המים שבה לכלי אחר. אחר שנתקדשו בהשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דזה אינו לצורך מלוי וקידוש זה רק למה שיצטרך אחר הקידוש. להכי פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו מימיו על כתפו</b><br> ר\"ל מים שלא נתקדשו וכתפו דנקט ל\"ד. דה\"ה בהיו לפניו נמי פוסל היסח הדעת [כרפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והורה הוראה</b><br> כגון אסור או מותר. כשר או פסול. קודש או חול. טהור וטמא. חייב או פטור. [ואלה הה' הן כללות כל התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והראה</b><br> או הראה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והרג</b><br> או הרג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל</b><br> או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ר\"ל נפסלו מימיו מלקדשן. מדהפסיק בהנך בין מלוי לקידוש. ונ\"ל דכולהו צריכי. דבהוראת או\"ה קמ\"ל. דאע\"ג דבאמר קדש לי ואקדש לך אין הדיבור הפסק [כמ\"ד]. התם י\"ל דמדמדבר מענין קידוש. עי\"ז יזכור מימיו ולא יסיח דעתו מהן. דלא גרע מדלי מי חטאת לפניו ודלי שני לאחריו דשניהן כשרין. דע\"י אותו שלפניו יזכור לבלי להסיח דעתו גם משלאחריו [וכמ\"ה]. ה\"נ ע\"י דבורו מקידוש של חבירו יזכור ולא יסיח דעתו מקידוש של עצמו. אבל הוראת או\"ה דענין אחר הוא מפסיק [א\"נ צ\"ל דמדנקט סתמא משמע אפילו הורה בדיני היסח הדעת שבמים אחרים אפ\"ה פסול. ולא דמי לב' דליי חטאת באסל [סוף מ\"ה] דאמרינן דמתוך שמירת דלי שלפניו יזכור לשמור גם דלי שלאחריו. י\"ל התם ב' הדליים שייכי אהדדי דע\"י כובד של האחד נישא גם השני. ושפיר ע\"י שמירת האחד יזכור גם השני. משא\"כ הכא אין ב' מיני המים תלויין זב\"ז כלל. מיהו נ\"ל דבהורה הוראה כמימי עצמו כגון שתה מהן יונה [פ\"ט מ\"ג] ואמר כשר. וכדומה. מדהוא מענין מימיו. לא הסיח דעתו מהן וכשרין]. ואי מהא סד\"א דוקא הוראת או\"ה דצריך עיון. חיישינן דע\"י עומק עיונו אפשר דהסיח דעתו. אבל הראה הדרך. שדיבירו כרגע וא\"צ עיון. הו\"א דכשר קמ\"ל [וסתמא משמע אפילו הראה דרך לנושאי מי חטאת לקדשן כמוהו שהולך לתכלית זה]. ולבתר נקט נמי הני תרתי הריגת נחש ועקרב ונטילת אוכלין מדבעי לאפלוגי גבייהו בין שצריך או א\"צ למלוי. רק נקט נחש לרבותא דסיפא. דאע\"ג שאינו ודאי מזיק. אפ\"ה בשעכבוהו בדרכו והרגן כשר. ונקט עקרב אע\"ג דוודאי מזיק [כברכות לג\"א]. להכי סד\"א דאף כשאין מעכבו בדרכו והרגו. אפילו הכי כיון שהוא בסמוך לו. לתכשרו. דיש לו לחוש שמא ירדוף העקרב אחריו. קמ\"ל [ועיין שבת פט\"ז מ\"ז ודו\"ק]. ואי מהנך. סד\"א דדוקא הנך כשמעכבין אותו. הרי הריגתן צורך המלוי. אבל נטילת האוכלין. אף שיתחזק טפי בשיאכל. עכ\"פ הרי אפשר שישא המי חטאת גם אם לא יאכלם. אף שיקשה עליו נשיאת המי חטאת קצת. לפיכך סד\"א דגם אם נטלן לאכלן יפסלו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין לאכלן</b><br> מדהו\"ל צורך הבאת מימיו. שע\"י שיאכל יוסיף כח לנשאן. ונ\"ל דמיירי שהאוכלין משומרין לנושאי מי חטאת. דאל\"כ הרי אפי' היו של קודש מיד שנגע בהן טמאוהו [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחש והעקרב שהיו מעכבים</b><br> שעכבוהו בדרכו והרגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> ופשוט דכ\"ש בנטה מאליהן ועיקם דרכו. דכשרים. דצורך הולכת המים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה</b><br> לרמב\"ם [רפ\"ד דפרה] ר\"י לא פליג רק מפרש דברי ת\"ק. וה\"ק דבר שהוא משום מלאכה. דהיינו שעשאו שלא לצורך המים. אפילו לא עמד פסול. ושאינו משום מלאכה. וכגון שעשאו לצורך הבאת המים. רק כשעמד פסול. וס\"ל דהא דמכשיר ת\"ק בשעשה שום דבר לצורך המים. היינו רק כשלא עמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר מימיו</b><br> שישגיח עליהן שלא יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דטמא לא ישמרם יפה. מדמורגל בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל אף שהשואבן עשה מלאכה בין מלוי לקדושן. אפ\"ה רק השומרן פוסלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף לטמא כשרין</b><br> דמדידע שהשומר טמא לא מסח דעתו' מהמים. רק הוסיף שמירה על שמירת עצמו. ולפ\"ז אם לא ידע המוסר שהשומר טמא גם לר\"א פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא עשו הבעלים מלאכה</b><br> והא דאצטריך למנקט תנאי זה. היינו מדקאמר ר\"א מלת אף. דסד\"א דקאי אהא דקאמר ת\"ק בסמוך ליה ולטהור כשרין. דהיינו אפילו בעשה המוסר מלאכה. דסד\"א דקאמר ר\"א אף. היינו גם בטמא לר\"א כן. קמ\"ל. [וא\"ת עכ\"פ כיון דכל עיקר פלוגתייהו אם נימא שסמך המוסר אשומר או לא. א\"כ נשיילי' דאפי' יהי' המוסר ע\"ה נאמן [ועיין טהרות פ\"ה מ\"ח. ופ\"י מ\"ב. וחגיגה פ\"ג מ\"ו]. וכ\"ש הכא בחטאת דהכל נאמנים עלי' [כלעיל רפ\"ה]. ואת\"ל כיון דבהסיח דעתו כרגע נפסלו. להכי ס\"ל להת\"ק כיון שמסרו לשומר. אפילו אמרו הבעלים ששמרו גם הם. אפ\"ה אינם נאמנים. דחיישינן שהסיחו דעתם כרגע ולאו אדעתייהו. עכ\"פ מ\"ש מלאכה דנקט ר\"א. הרי אפילו ישן או הלכו לה הבעלים. כיון שוודאי לא שמרו הן פסולים. וי\"ל דבישן או הלכו להן הבעלים פשיטא דלכ\"ע פסול. ורק פלוגתייהו בשהבעלים כאן. ואומרים ששמרו גם הם. דלת\"ק אינו נאמן וכדאמרן. ולר\"א נאמן. וזהו דוקא כשהי' הבעלים יושב שם בלי שום התעסקות אחר. אבל בשעשה מלאכה. כיון שעיניו במלאכתו. להכי גם אם אומר ששמרו גם הוא אפילו לר\"א א\"נ. ואע\"ג דלר\"א מחשבו כשניהן שומרים. והרי בב' שומרין ועשה א' מהן מלאכה כשרין [כלקמן רפ\"ח]. הכא שאני שהשני טמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה</b><br> שסייע זה לזה להגביה כד מי חטאת שלו על כתיפו. או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל זה לזה קוצו</b><br> שנתחב לא' מהן או לכל א' מהן קוץ באצבעו. וזה מעכבו בנשיאת המים. ונקט הגביה לרבותא דסיפא. דאע\"ג שהפסיק רק במעשה קל הצריך להמים עצמן. אפ\"ה בב' קדושין נפסלו. ונקט נטילת קוץ לרבותא דרישא. דאע\"ג דנטילת הקוץ רק גורם לנשיאת המים הוא. אפ\"ה בקידוש אחד כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדוש אחד</b><br> דהיינו שמילאו שניהן כדי לערן יחד לתוך כלי אחד ושם יקדשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי שניהן נחשבים כמילוי אחד. וא\"כ המלאכה לצורך מלוי זה נעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם התנו ביניהן</b><br> אם תעשה הצריך לי במלוי שלי אעשה אני הצריך לך במלוי זה שלך. אז הו\"ל כל מה שעושה לצורך מלוי חבירו. כאילו עושה לצורך מלוי של עצמו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורץ על מנת לגדור</b><br> בשעת הבאת מים לקדשן. פרץ גדר לעשות לו דרך. אפילו ע\"מ לגדור. דהיינו לתקנו אח\"כ. דהוא רק גורם דגורם להמלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הפריצה הי' לצורך המלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גדר</b><br> דהרי בין המלוי לקידוש הפסיק עם הגידור שא\"צ כלל להמלוי. והא קמ\"ל דאע\"ג דעל דעת הגידור פרץ. ולולא כן לא הי' פורץ. אפ\"ה לא אמרינן דהגידור מחשב כצורך הפריצה. ולמהר\"ם שהביא רבינו תוספות יום טוב. הא קא משמע לן אע\"ג שאינה מלאכה חדשה. שכבר היה גדור. אפ\"ה פוסל. ונ\"ל פשוט דהוא הדין בהשליך האבנים למקום המשתמר. ומתכוון שלא יאבדו, נמי פסול. וכהשליך תאנים לתוך המוקצה בשביל שלא יאבדו דפסול וכשלהי פרקין [ולא הוה כזה וזה גורם. מהי' יכול לזרקו במקומו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל ע\"מ לקצות</b><br> שלא הניחו חבירו לאכול עד שקבל עליו לקצות לו תאניו. דהיינו לשטחן במקום שיתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דאף דבעל התאנים לא התכוון להאכילו כדי שיתחזק למלוי. רק כדי שיעשה מלאכתו לקצות תאניו. אפילו הכי כיון דעל כל פנים הממלא התכוון להפיק רעבונו. עי\"ז ממילא יתחזק למלוי. והכא נמי מיירי שהתאנים נשמרו לאכלן לנושאי מי חטאת. דאל\"כ מיד שנגע בהן טמאוהו. וכמ\"ש בס\"ד לעיל סי' מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם קצה</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נ\"ל דקמ\"ל רישא בפורץ על מנת   לגדור. אף שהוא בעצמו יש לו כוונה אחרת בהפריצה. דמתכוון לפרוץ הגדר. ומדצריך לפרצו כדי לבנות הכותל מחדש. אפילו הכי מדמתכוון השתא לפרצו מדצריך לו דרך למלוי. הוה לי' זה וזה גורם ושרי. וקמשמע לן סיפא באוכל על מנת לקצות. אף דבהך בבא אין בעל התאנים מאכילו כלל לצורך המלוי רק שיעשה מלאכתו והיינו שיקצה תאניו. אפ\"ה כיון שהממלא כוונתו למלאות נפשו. והרי עי\"ז יתחזק בהמלוי, כשר. א\"נ נ\"ל דנקט תנא פורץ ע\"מ לגדור משום רבותא דרישא. דאע\"ג דהפריצה בעצמה אין לה צורך למלוי המים. רק כדי להסיר המניעה. וגרע טפי מהריגת נחש לעיל דהכא אית בה תרתי. דמלאכת הפריצה יש בה שיהוי רב. וגם כוונתו אינה לצורך מלוי לבד. רק ע\"מ לגדור. אפ\"ה כשר. ותנא תו אוכל ע\"מ לקצות. לרבותא דסיפא. דאע\"ג דהאכילה בעצמה צורך מלוי הוא. והרי לא יניחנו הלה לאכול אם לא יקצה. אפ\"ה אם קצה בין מילוי לקידוש. כיון דהקצוי הו\"ל רק גורם. דגורם למלוי. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרק מה שבידו לתחת התאנה</b><br> תחת אילן התאנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך המוקצה</b><br> הוא מחצלת הקנים או של גמי שיש לה לזבז נמוך סביב [כספ\"כ דכלים]. ושוטחין בתוכה פירות ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דגם המצניע אוכלין שלא יאבדו מחשב מלאכה. ונקט תחת תאנה לרבותא דפסול. אע\"ג דמונח שם במקום הפקר. אפילו הכי מדהתכוון שישתמר שם, פוסל. ונקט תוך המוקצה לרבותא דדיוקא. דהא כשלא התכוון שישתמר שם. אף שיתקצה שם ממילא. עכ\"פ מדלא התכוון לכך, כשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים שהיו שומרים את השוקת</b><br> שנתמלא מים לקדשו באפר חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> דסד\"א כל ב' שומרים. כל חד גם אחבירו סמיך ונצטרך שיהיו שניהן טהורין בשעת שמירתן. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהר</b><br> ר\"ל ואם טיהר הנטמא א\"ע מטומאתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטמא שני כשרים</b><br> קמ\"ל שא\"צ שיהיה אותו השומר מתחלה ועד סוף. ואפילו שומרן לבסוף אדם דלא חזי מתחלה לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו שניהן כאחת</b><br> לאו דוקא כאחת. אלא ר\"ל שלא נטהר הראשון בשעה שנטמא הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דכיון דפסול שמירת הטמא הוא רק מספק. שמא מדהוא טמא לא שמר יפה. וא\"כ בב' טמאים נכשירן מטעם ס\"ס. דאם גם לא שמר א' שמא שמר חבירו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמד</b><br> עמד ממלאכתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל דבין בטומאה ובין במלאכה א\"צ שישמרם אדם ת' מתחלה ועד סוף. רק נקט טמא לרבותא דסיפא דאע\"ג דאינו רק ספק שלא שמר יפה. אפ\"ה בנטמאו שניהן נפסלו ולא חשבינן לי' כספק ספיקא וכדאמרן. וקמ\"ל מלאכה לרבותא דרישא דאע\"ג דקודם שהולך למלאכה ולאחר שעמד ממנה מחשבותיו משוטטות במלאכתו. אפ\"ה כשעמד וחזר ושמר, כשרין. אע\"ג דוודאי הסיח דעתו ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ינעול את הסנדל</b><br> ר\"ל בשעה שמקדש אדם מי חטאת. דהיינו שנותן האפר לתוך המים. ואע\"ג שמטלטל רק האפר ולא המים. אפ\"ה חיישינן שיטפו המים. וכ\"ש בשעה שנשאן אחר קידושן ובשעה שמזן. שאז יש לחוש טפי שינטפו על סנדלו. ונ\"ל עוד דנקט סנדל לרבותא אע\"ג שעורו קשה [כיבמות דקב\"א] ואם יטפו עליו הא חזי לי'. אפ\"ה חיישינן. וכ\"ש מנעל שעורו רך או סנדל של גמי או בגד דמדהן רכים. יש לחוש טפי שיטפו עליו ויבלעו בו מיד ולא ירגיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם נפלו משקין</b><br> מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הסנדל נטמא</b><br> ר\"ל שאם ממי חטאת שעוסק בהן אחר שנתן בהן האפר יטף מהן על סנדלו. הרי יהיה נטמא הסנדל מהמי חטאת שהן אהט\"ו. ומטמאין לאדם וכלים כשנוגעין בהן שלא לצורך הזיי' [כריש כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאהו</b><br> דהרי הסנדל יטמא עי\"ז לאדם שלבשו והאדם יטמא להשפופרת עם האפר שהוא שבתוך ידו. ואף שהסנדל נעשה רק ראשון. ואדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו [כב\"ק דב\"ב]. וכ\"ש דהאדם הנטמא א\"א שיטמא להשפופרת של אפר חטאת מה\"ט. י\"ל דעכ\"פ הרי אין מונין ראשון ושני בחטאת. ואפילו עד ק' בנ\"א או ק' כלים שנגען זב\"ז והראשון נוגע במי חטאת כולן טמאין [כפי\"ב מ\"ו]. ואי\"ל גם כשילך יחף הו\"ל למגזר שיטף ממי חטאת על רגלי אדם המקדש. ויטמא מהן. י\"ל כיון דבשעת נפילת הטפה נפסלה בהיסח הדעת. א\"כ שוב אינה מטמאת לאדם. ורק לכלי גזרו שיטמאו המים אף שנפסלו [כלקמן פ\"ט מ\"ח]. והא דלא גזרו נמי בשאר בגדים שלובש. היינו טעמא מדאפשר שילך יחף. אבל לא שילך ערום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא אומר</b><br> האדם להסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך</b><br> דהיינו המי חטאת שטימא הסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא טמאוני</b><br> דמדנפסלו בנפילתן בהיסח הדעת. שוב נשאר האדם שנגעו בו טהור לחטאת [וכלעיל ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדנפסלו בהיסח הדעת בשעה שנפלו. אין פוסלין שוב להאדם הטהור לחטאת כשנוגע בהן. וכ\"ש כשהסיטן על רגלו [עיין פ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> האדם להכסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה טמאתני</b><br> ל\"מ היה נ\"ל דמדנקט בבא זו יתירתא. דמ\"ש כסות מסנדל. אלא ש\"מ דהכא מיירי במשקין דעלמא שנפלו על בשרו של המקדש או על בשר המתעסק במי חטאת. וקמ\"ל דבכה\"ג אף שהמשקין ההם לא נשמרו בטהרת חטאת. אפ\"ה לא נטמא האדם שנפלו על בשרו. ואפילו הסיטן אז. ורק בנגע בהן בידיו נטמא [כפ\"י מ\"ב]. אבל בנפלו משקין אפילו של קודש על כסות נטמא הכסות מלהשתמש בו לחטאת. דבגדי קודש מדרס לחטאת [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף פרה</b><br> פרה אדומה משהתחיל לשחטה עד סוף כינוס אפרה. כל המתעסקים בה מטמאים בגדים וכלים שלובש או נוגע בהן בשעת העסק [כלעיל פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרים</b><br> ר\"ל או השורף פרים הנשרפין. דהיינו פר יו\"כ ופר כהן המשיח. ופר העלם דבר של צבור. וה\"ה שעיר יו\"כ ושעיר ע\"ז [וביש ספרים גרס לה בפירוש. וכן הוא גירסת הר\"מ]. כל המתעסקין בהן מטמאין בגדים שלובשים וכלים שנוגעים בשעת העסק. משעה שיצא הנושאן חוץ לחומת העזרה. עד שיעשו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשלח את השעיר</b><br> ג\"כ מטמא בגדים וכלים כנ\"ל. משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שדחהו מהצוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא בגדים</b><br> היינו בגדים וכלים שלובש או נוגע אז. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן אז. נשארים טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מטמאין בגדים</b><br> שנגעו בהן. ואפילו בשעת שרפה. אבל מטמאים אוכלין ומשקין שנגעו בהן. חוץ משעיר המשתלח שאינו מטמא כלל. דאין שום חי מטמא בעודו חי. חוץ מאדם [חולין עה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז אומר</b><br> הבגדים להאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית הבליעה מטמא בגדים</b><br> או כלים שלבש או נגע בשעה שבלע הכזית ממנה. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן האוכלה. לא נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> דנבלת עוף טהור בעצמה אינה מטמאה במגע או במשא ואפילו האדם האוכלה בשעה שהוא בפיו. ורק בשעת בליעה נטמא. ומטמא בגדים וכלים שלבש או נגע. וגם אחר שבלעה. שוב אינו מטמא בגדים וכלים. רק אוכלין ומשקין. וגם נבלת העוף בעצמה מטמאה אוכלין ומשקין כשחישב עליו לאכלו [ועיין ריש טהרות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים</b><br> ר\"ל כל ולד הטומאה. בין שהוא אוכל שנגע באב הטומאה. שנעשה עי\"ז ראשון. ובין שהוא אוכל שנגע בראשון לטומאה. שנעשה עי\"ז שני. ולד זה או זה אמ\"ט כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> אבל כל ולד הטומאה. אפילו הוא שני שאינו מטמא תו לשום מאכל לעשותו שלישי. אפ\"ה מטמא משקה [כלקמן מ\"ז וטהרות פ\"י מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא משקה</b><br> מולד הטומאה. ואפי' משני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טימאן</b><br> דמשקים טמאים מטמאים לכלי. מגזרת משקין של זב וזבה וחביריהן שהן באמת אהט\"ו. אבל בנטמא הכלי ממשקין של זב וזבה. נעשית הכלי ראשון. אבל בנטמא הכלי משאר משקין שנטמאו נעשית הכלי שני לטומאה [כשבת יד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> הכלי להמשקי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כלי חרש מטמא חבירו</b><br> מלת חבירו לא קאי רק אמלת כלי. דבאמת גם כלי שטף א\"א שיהי' נטמא מכ\"ח. משום דבכל כ\"ח א\"א שיהי' אב הטומאה דהרי מדרס אינו נעשה וגם אפי' נגע במת אינו נעשה רק ראשון [כעירובין קד\"ב]. ורק בשעת חיבורו במת הוא אהט\"ו [ועמ\"ש בס\"ד בפ\"א דאהלות]. ואם כן איך אפשר שכ\"ח יטמא לשום כלי. והרי כלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה [כב\"ק דב\"ב]. וכבר נשנית משנתנו זו בלשון אחר [כלים פ\"ח מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> ר\"ל אבל כלי חרס טמא מטמא משקה. וה\"ה דמטמא נמי אוכל. רק נקט משקה משום סיפא. וקמ\"ל הך מתני'. אף דהיא היא כמשנה ה'. דכיון דכ\"ח אפילו כשנגע במת אינו נעשה אב. רק ולד א\"כ וכי גרע משקין שנגעו בהכלי ממשקין שנגעו בשאר ולד. שחוזרים ומטמאים כלי [כמ\"ה]. ונ\"ל דאפ\"ה כיון דמיעט רחמנא לכ\"ח שלא יהיה אב. סד\"א דהקילו גם רבנן בטומאתו שלא יעשה למשקין תחלה. או שעכ\"פ המשקין שנטמא מכ\"ח לא יחזור ויטמא כלי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה</b><br> כגון מאכל שנגע בראשון לטומאה או סתם ידים שנחשבין כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את המשקין להיות תחלה</b><br> דכל משקין מדעלולין לקבל טומאה בלי הכשר להכי גזרו בהו רבנן דאפילו נגעו בשני יהיו כראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אחד ולפסול</b><br> ר\"ל מטמאים אחד. דהמאכל שנגע בהמשקין בין שהמאכל חולין או תרומה נטמא. מדנעשה שני. ולפסול א'. ר\"ל דהמאכל זה שנעשה שני אפשר ששוב יפסול א'. דהיינו כשיגע בתרומה. א\"נ ר\"ל מטמאין אחד לענין תרומה. שאם המאכל שנגע במשקין אלו יחזור ויגע בתרומה הרי יהיה על המאכל שם טמא. שהרי תחזור ותפסל להתרומה שנגע בה. ופוסל א' לענין חולין. שאם המאכל שנגע במשקין אלו. יחזור ויגע בחולין. נשארים החולין בטהרתן. נמצא שאין על המאכל רק שם פסול. וקמ\"ל דלא תימא דרק לענין תרומה גזרו שיהיו על המשקין דין תחלה. אבל לענין חולין לא. ונ\"מ דאם יגעו במשקין הללו מאכל חולין. ישארו החולין בטהרתן. דהרי הידים עצמן שטימאו להמשקין אלו לא פסלו למאכל חולין. ואיך המשקין שנטמאו מהידים יפסלו מאכל חולין. קמ\"ל [ועיין יבקש דעת סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חוץ מט\"י</b><br> היינו כל הטמא מדאוריי' שטבל ולא העריב שמשו עדיין. דאף דעדיין פוסל תרומה. אפ\"ה אינו עושה למשקין תחלה. אפילו כשהן של תרומה. אבל נפסלין ע\"י מגעו. דמדטבל ונטהר לחולין לגמרי לא גזרו בה כולי האי [כמעילה דח\"ב]. ואע\"ג דגם שני שבחולין. אמ\"ט לחולין. ואפ\"ה עושה למשקין תחלה. עכ\"פ אפשר בו טומאה. דהרי האוכל שני שבחולין כשיעור אכילת פרס. נעשה גם האדם שאכלו שני [כטהרות פ\"ב מ\"ב]. אבל טבו\"י א\"א בשום אופן שיעשה שני [כרמב\"ם פ\"י מאהט\"ו ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> המאכל שנגע במשקין הללו. אומר להמשקין. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ואם המאכל שנגע השתא בהמשקין תרומה היא. הרי עכ\"פ לא היה אפשר להשני שטימא המשקין כח לטמא התרומה רק לפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני</b><br> דהרי השתא שנגעו המשקין בהמאכל. נעשה המאכל שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הימים</b><br> כל המשניות דנקט תנא עד הכא. כולהו אגב מי חטאת שנפלו על הסנדל נקטינהו. משום דבכולהו שייך לומר מטמאיך לא טמאתני וכו'. והשתא הדר תנא לסדרי' למתני' דיני חטאת ומימיו. וקאמר כל הימים דינן כמי מקוה. ופסולין למי חטאת. ולטבילת זבין. ולטהרת מצורע בצפרים. דבכולן צריך מים חיים. וגם לענין טבילת שאר טמאין שא\"צ לטבילתן מים חיים. יש חילוק. דכשטובלין במי מקוה דהיינו מי גשמים שנקוו יחד מ\"ס. צריך שיהיו המים מכונסין. אבל אין טובלין בהן בשעה שזוחלין. אבל מעין מטהר אף בזוחלין. ועוד יש חילוק. דמי מקוה צריך לעולם מ\"ס. אבל מעין מטהר עכ\"פ לכלי טמא כשהוא רביעית [י\"ד רסי' ר\"ב]. וכל משנה זו שוב נשנית במקואות [פ\"ה מ\"ד]. ותני לה התם משום דין מקואות ותני לה הכא משום דין מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה</b><br> ר\"ל רק ים הגדול דינו כמקוה. מדכך קראתו התורה. ונ\"ל מה\"ט דים הגדול שזכרה המשנה כאן אין ר\"ל הים הגדול שבגבול מערב א\"י. אלא גם בים אוקיינוס מיירי. שהוא הים היותר גדול שבעולם. וכן מצאתי אח\"כ בפירושי הר\"מ והרא\"ש כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נאמר ימים</b><br> לשון רבים. דמשמע כל הימים נקראים מקוה. דכל הנחלים הולכים אל הים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין</b><br> דמדהולכין ושבים ברוח מצויה שבים. מכאן לכאן. לכן דינן כזוחלין. לטהר גם כשזוחלין ממש ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופסולין</b><br> ר\"ל ואפילו הכי פסולין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לזבים ולמצורעים</b><br> לצפרי מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש מהן מי חטאת</b><br> דבכולן כתיב מים חיים. דהיינו רק מי מעינות שהחיות בא להם ממקום אחר. דהיינו מנקבי הקרקע שבתחתיהן. אבל מי הימים. אין מעיינות שבתחתיהן עשויי' להיות נובע להן משם חיים. אלא אדרבה דרך שם מוציאין חיותם לכל הנהרות שבעולם [כבכורות נה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המוכים</b><br> נ\"ל דרצה לומר שהוכו בהפסד, ואינן ראויין לשתייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> לכל הצריך מים חיים. דמדהופסדו אין בהם חיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוחים והפושרים</b><br> ונ\"ל דנקט מלוחים ופושרין דראויין קצת לשתייה. וכ\"ש מרים או רותחין כחמי טברי' וכדומה. דלא חזו כלל לשתייה לצמאו, רק לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המכזבים</b><br> שפוסקין ומתיבשין לפרקים. דיש כמה נהרות בעולם שלפרקים נבלעים בארץ איזה חדשים. ומרעין שם בהמות. ואח\"כ חוזרים המים ומבצבצים מעצמן מהקרקע וממלאין גומת הנהר על כל גדותיו וכן מצוי בשווייץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים אחד בשבוע</b><br> ר\"ל פעם אחד בז' שנים. וכ\"ש בעשויין לפסוק תוך זמן פחות מזה. אבל בעשויין לפסוק רק פ\"א בזמן שיותר מז' שנים. מקרי מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים בפולמסיות</b><br> ר\"ל אבל הפוסקים רק כשחיל מלחמה חונים שם. ששותין הרבה הם ובהמתן. וגם מקלקלין הרבה וסוכרין זחילתן. ועי\"ז נפסקין מימי המעיינות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשני בצרון</b><br> שכשנעצרו הגשמים ע\"י חמימות. מתייבשים גם מעיינות הקטנות [אבל אי\"ל דע\"י שאין הגשמים יורדין לתוכן מתייבש. ליתא. דא\"כ באמת פסול. דמי גשמים אינן מים חיים]. וס\"ל דדוקא בשטבע המים בעצמן להתחסר. מקרי מכזבים. ולא בשמתחסרים ע\"י כח אחר שחוצה להן כפולמס או בצרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י פוסל</b><br> מיהו דוקא במצוי כך תוך ז' שנים. דהרי לא מסתבר שיחמיר ר' יהודה בהנך טפי ממים הפוסקים ממילא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי קרמיון</b><br> שם נהרות בא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהם מי ביצים</b><br> מי אחו. ופסולייהו מדמעורבין עם עפרורית שחוצץ בין המים לכלי [הרא\"ש, וגם בתוספות סנהדרין דה\"ב]. א\"נ משום דמדהן באחו אינן רדופין בשטיפה ובזרם ולא מקרו מים חיים [תוס' ב\"ב עד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי הירדן ומי ירמוך</b><br> שכמה נחלים פסולין זוחלין לתוכו ומתערבין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן</b><br> אבל שניהן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה פוסל</b><br> דגזור בכל תערובות אטו א' מהן פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר אחאב</b><br> כך שם הבאר. ע\"ש אחאב שכרה אותה. וקמ\"ל דאף שאין מימיו נראין זוחלין. עכ\"פ אחאב עשה להבאר ההיא סלונות בתחתיתו. שעל ידן מחובר למעין שיש בו זרם. משא\"כ שאר מי בארות באמת פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערת פמייס</b><br> הוא המערה שמשם מתחיל הירדן לנבוע [כבכורות נה\"א]. וקמ\"ל דאף שמחובר לירדן שפסול וכלעיל. עכ\"פ כיון שמשם מתחיל ויוצא. אין שם מים פסולין מעורבין עדיין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנשתנו</b><br> מראיתן או טעמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנויין מחמת עצמן</b><br> דהיינו מחמת האויר וכדומה. ולא מחמת שנתערב שם שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמת המים</b><br> ר\"ל אמת המים שגדלו מימיו. ושטפו ממנו אמת המים אחר למקום רחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאה מרחוק</b><br> קמ\"ל אף שבמקום שבאו לשם המים אין שם מעיינות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם</b><br> ממקום המעיינות. דהרי אז ממלא מום ממקום שנפסקו ממעין דפסול. מדהו\"ל כמפנה מעין [לעיל ספ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת</b><br> וא\"צ שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר שנפל לתוכה חרסית</b><br> הן שברי כלי חרס. ועי\"ז נתעורר החול והעפר שבקרקע הבאר והעכיר המים [ר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימתין לה עד שתצל</b><br> שישובו המים להיות צלולים. ולא יפסיק העפר בין הכלי למים [כלעיל ל\"ז]. ואע\"ג דלעיל במי בצעים מודה דפסול. התם שאני דמעורבין בטבע [כרתוי\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית שבמכלתין. היינו שיש בתוכו מים מקודשין כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתוכה מים כל שהן</b><br> נ\"ל דהאי כ\"ש דנקט הכא לאו דוקא מעט אלא כל מים שהן. דאפילו מים שראויין לקידוש פסלו רבנן כשנפלו להמקודשין כבר [כפ\"ה סי' י\"ד]. ואפילו בנפלו לתוכן מים שאינן ראויין לקידוש מכשיר ר\"א בב' הזאות. מיהו בנפלו מים שאינן ראויין לקידוש במים הראויין לקידוש שלא נתקדשו. אפשר דמודה ר\"א דישפכו כולן [כפ\"ה מ\"ב ופ\"ו מ\"ג]. וה\"ט מדאין כאן הפסד כשישאב אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר יזה שתי הזיות</b><br> דס\"ל דיש בילה. ולפיכך בכל הזאה יש מהן מעט ממים הכשרים. וס\"ל נמי הזאה א\"צ שיעור. דאפילו יזה על המוזה רק כ\"ש, טהור. ולפיכך אפילו בחד הזאה הוה סגי לי'. דהרי מדיש בילה. יש בכל הזאה קצת ממים הכשרים. רק קנסינן שיזה ב' הזאות שלא ירויח ע\"י תערובתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> דס\"ל יש בילה. ולפיכך ודאי יש בכל הזאה משהו מהפסולין. ומדס\"ל הזאה צריכה שיעור בבת אחת להכי כל הזאה שממים הללו פסול. ואע\"ג דמדאורייתא בטלו פסולין ברוב. אפ\"ה החמירו חכמים במי חטאת שלא לבטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> ר\"א ס\"ל דטבע הטל דאף כשמעורב במים. אפ\"ה כולו עולה נגד החמה באד רק שאינו נראה לעינים. ולהכי אף בחד הזאה סגי לי'. ולחכמים כשמעורב הטל במים שוב אינו עולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה משקין ומי פירות</b><br> מלת משקים בכל מקום משמעותו רק ז' משקים הידועים. דם, מים, יין, דבש דבורים, חלב, טל, שמן. אבל מי פירות. היינו שרף הנסחט מכל הפירות. דמדאין רגילין לסחטן אינן נכללין במלת משקין. מיהו הכא בין הנך או הנך מיירי שהן לבנים וצלולים כמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יערה</b><br> ישפוך התערובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך לנגב</b><br> ייבש הכלי קודם שיתן לתוכו מים כשרים. ומיירי שהמשקין הללו נשמרו בטהרת חטאת. דאל\"כ לא סגי בעירוי ויבוש. אלא צריך נמי טבילה [פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיו קומוס וקנקנתום</b><br> אע\"ג דקומוס וקנקנתום דברים גושיים הם. וגם דיו משמעותו לפעמים גוש יבש וכדאמרינן [נדה דכע\"א] פלי קורטא דדיותא [עיין רש\"י שם]. הכא על כרחך דמיירי במים שנשרה בהן חד מהנך ג' מינין. שמשאירין רושם בכלי אחר שנתערו ממנו. דאילו ביבשים לא יניחו אחריהן רושם אחר שהוציאום מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו צריך לנגב</b><br> דאם היה נשאר קצת ממשות. כבר היה ניכר בדופן הכלי קודם שיתן לתוכו מים הכשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה שקצים ורמשים</b><br> שקצים היינו כל בעל חי שיש בו בשר ועצמות. כח' שרצים שבפרשת שמיני. וכ\"כ שרץ העוף וכדומה. אבל רמשים הם כל בעלי חיים שאין בהם עצמות. וכגון זבובים ויתושים ותולעים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתבקעו</b><br> אף שלא נשתנה מראית המים עי\"ז. הרי הליחה של השקצים ע\"י בקיעתן נתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנשתנו מראיהם</b><br> אף שלא נתבקעו השקצים. עכ\"פ הרי חזינן שנשתנה מראית המים וע\"כ שליחת השקצים נפלט דרך העור לתוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפושית</b><br> תולע שחורה ידועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך</b><br> אף שלא נתבקעה וגם לא נשתנה מראית המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלת מפני שהיא כשפופרת</b><br> ר\"ל פתוח הרבה בפיו ובאחוריו. והמים נכנסין לתוכו. ושוב יצאו עם תערובת ליחתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנה</b><br> הם מיני תולעים קטנים כמילבן וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתבואה כשרים</b><br> אפילו ישער שנתבקעו. מיהו בנשתנה מראית המים ע\"י היותן בתוכן. פשיטא דפסולין. דעל כרחך שנמוח גופן. דאף דא\"א לשום בע\"ח שיחיה בלי ליחה. ס\"ל דמשהו בעלמא הוא וכליתא דמי [וכלעיל סי' ח']. ולחכמים כיון דמאיסא. אפילו משהו דמשהו פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתת מהן בהמה או חיה פסולין</b><br> מדנתערב בהמים רוק שבפיהן. א\"נ משום היסח הדעת. דכשהכניס הבע\"ח המים בפיו. הסיח אדם דעתו מהן. ושמא חזרו לתוך המים [תוס' פסחים יח\"א ד\"ה בטלו]. ואע\"ג דספק דרבנן הוא. דהרי מדאורייתא ברובה בטיל. אפ\"ה משום חומר המי חטאת. החמירו גם בספק כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת</b><br> ואין המשקה שבפי' חוזר להמים. וגם מדמוצצת אין חרטום שלה פתוח בשעת שתייתה. ואין רוק פיה מתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל השרצים</b><br> הוא שם כולל לשקצים ורמשים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינם פוסלין</b><br> מדמוצצין כיונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מלקת</b><br> ר\"ל לוקקת בלשונה. ומתערב עי\"ז הרוק הנדבק בלשונה. וגם המים חוזרים בקל מפי' לתוך המים ע\"י לקיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מקיאה</b><br> לפעמים בשעת שתייתה חיישינן למיעוט המצוי. ולת\"ק לא חיישינן אפילו למיעוט המצוי [עיין תוס' חולין דיא\"ב ד\"ה ולר\"י ודו\"ק]. ואע\"ג דלענין גלוי משקין חיישינן לכ\"ע להקאה. סכנה שאני [חולין ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אף העכבר</b><br> נ\"ל דר\"א ס\"ל דחיישינן למיעוט אפילו אינו מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>החושב</b><br> שאמר בעליו כך. דמחשבה לחוד לא פסל מידי [כך כתב רתוי\"ט. ועיין מ\"ש בס\"ד ספכ\"ה דכלים שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ונ\"ל דטעמי' משום דלמשמרת למי נדה כתיב. ומדאמרו בעליו כך. לא נשמרו תו למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשיטה</b><br> הכלי לשתות [ועיין ספ\"ג דב\"מ]. דס\"ל דכל עוד שלא עשה מעשה. לא הסיח דעתו. דחושב שמא ממליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם מקודשים</b><br> רק שאבן לקידוש. להכי בין למר בין למר. אם גלה דעתו קצת שרוצה לשתותן. תו לא ממליך. והסיח דעתו משמירתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כשיטה</b><br> דכל שלא עשה מעשה בהמים אמרינן דוודאי אמלוכי ממליך. דכיון דמקודשין הן חושש להפסידן. ועוד דכיון דמקודשין הן חושש שיתטמא בהן כשיגביהן שלא לצורך הזאה [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשישתה</b><br> דאז מתערב בהן רוקו וכחולדה ונחש לעיל. מיהו מודה ר' יהושע דמיד שהטה הכלי חטאת לשתותן נטמא גופו. דהרי נשא חטאת שלא לצורך הזאה. ואפ\"ה לא חזר וטימא את המי חטאת שנשא. כיון שכל טומאתו זו מכח מי חטאת הטהורים בא. אין כח בטומאתו לחזור ולטמאן [וע' מ\"ש בס\"ד לקמן פ\"י סי' כ\"ו בבועז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גרגר</b><br> שלא הדביק פיו להכלי. רק שפך מהכלי לתוך פיו. ולא נתערב בהן רוקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכיון דכבר מוקדשין הן. מחשש הפסדן לא מסח דעתי' משמירת המים שישאיר משתייתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת</b><br> המקודשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסלו</b><br> אע\"ג שנפסלו. והיינו ע\"י שתיית בהמה מהן או שנשתנה מראיתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגבלם בטיט</b><br> אפי' בשערבם בטיט. לא אמרינן דמדנתערבו בטיט. הו\"ל כעפרא בעלמא. וכ\"ש שלא ידיח בהן כלים או שיניחן כמות שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יעשם תקלה לאחרים</b><br> דחיישינן שיגעו בהן הטהורים לתרומה ויטמאו אח\"כ התרומה [כלקמן מ\"ח]. ונ\"ל דמיירי אף שהרוב טיט. לא אמרינן דהו\"ל כנתערב ברוב מים דבטלו ואין מטמאין [כלקמן סי' ל\"ה]. דהכא שאני שיש לחוש שיגעו בהטיט בעוד משקה טופח. שאז המי חטאת עוד ניכרין עליו ולא בטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהוד' אומר בטלו</b><br> דמדנגבלו בטיט הו\"ל כעפרא בעלמא. מיהו להדיח בהן כלים וכדומה. מודה ר\"י דאסור. ורבנן ס\"ל דמדכתיב חטאת היא לגלויי' דאע\"ג שנגבל בטיט. כל זמן שהוא לח וניכר לא פרח שם מי חטאת מינייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת</b><br> ר\"ל בשחטה תוך מעת לעת משתייתה. בשרה טמא. ואפ\"ה אין מימי חטאת שבמעיה מטמאים אדם וכלים הטהורים לתרומה. אפילו בשחטה תוך מעל\"ע משתייתה. דאע\"ג דמי חטאת שנפסלו מטמאין הטהור לתרומה [כמ\"ח]. הנ\"מ מים שנשארו משתייתה. אבל אותן שבלעה. בטל חומר מי חטאת מהן. דאינן עוד אב לטמא אדם וכלים. רק דינן כראשון ומטמא רק בשר הפרה. ואע\"ג מדמעורבין במעיה בצואה. הרי משקה סרוח וודאי גם לרבנן פקע טומאה מינייהו [כפ\"ז דמכשירין מ\"ז]. היינו בסרוחין מצ\"ע. אבל הכא שרק נתערבו עם צואה סרוחה במעיה. ס\"ל לרבנן דלא גרעו מאילו נגבלו בטיט דמטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בטלו במעיה</b><br> ס\"ל דאפילו תון מעל\"ע משבלעתו חשיבא כמעוכל ופרח כל טומאה מינייהו. ואע\"ג דבשר המת שבמעי בהמה לא חשיב תוך מעל\"ע כמעוכל [כאהלות פי\"ז מ\"ז]. ולא פליג ר\"י. התם בדבר גוש [ועמ\"ש בס\"ד תמורה פ\"ו סי' מ\"א]. אבל הכא המשקין מתערבין מיד עם לחלוחית הצואה שבמעי'. להכי אפילו שם משקין בעלמא ליכא עלייהו. מדהו\"ל משקה סרוח [פסחים יח\"א]. ואע\"ג דסרוח לא מהני למשקין רק שלא יקבל טומאה. אבל לא שיתבטל ממנו טומאתן דמעיקרא [כרמב\"ם פ\"ב מאוכלין הי\"ד וכ\"א]. היינו בחזי עכ\"פ לכלב [כרכ\"מ שם]. אבל הכא אף לכלב לא חזי. א\"נ מדכתיב למשמרת. ומדשתת הפרה תו אינן שמורים [תוס' פסחים שם ורמב\"ם פי\"ד מפרה]. ולפיכך טהורים לגמרי. משא\"כ הנך דלעיל שרק נפסלו המים. מטמאין עכ\"פ את הטהור לתרומה [וכמשנה ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעבירם בנהר ובספינה</b><br> ר\"ל לא יביאם בספינה ששטה בנהר. והא דלא סגי לי' למנקט לא יעבירם בספינה. הא קמשמע לן דדוקא בנהר אסור. אבל בים הגדול מותר [כרמב\"ם פ\"י מפרה ה\"ג]. וגזרו כן. משום מעשה שהי'. שלא בדקו הספינה יפה קודם שהביאו לתוכה המי פרה. ואח\"כ מצאו כזית ממת טמון בקרקעית הספינה. ונטמאו המי חטאת משום שהיו בספינה. דהוה לי' מקוה טמא [ר\"מ ועפ\"י מ\"ג]. א\"נ דמיירי שהאהיל הכלי שבו המים על מקום הטומאה [רש\"י חגיגה כג\"א ויבמות קטז\"ב]. ומדמוכח מזה שלא היו ספנים נזהרין יפה לנקות ספינתם מטומאת מת. להכי גזרו שלא יביאו מי ואפר של חטאת בספינה ובכל הדומה לספינה. והא דלא גזרו נמי מה\"ט שלא להביא קודש ותרומה בספינה. שאני פרה דלמשמרת למי נדה כתיב. וצריך שיעשו לה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישיטם על פני המים</b><br> להביאם בכלי ששטה על פני המים. או ששט אדם במים והכלי עם מי החטאת או האפר בידו. דהו\"ל דומיא דספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה</b><br> דהו\"ל נמי דומיא דספינה דמ\"ש שט במים או באויר [עיין טהרות פ\"ד מ\"א ומ\"ח]. וה\"ה שגזרו על רוכב על הבהמה. כל שאין רגלי הרוכב נוגעים בקרקע. דהו\"ל דומיא דספינה. ומה\"ט נראה דגם בקרון אסור [ועיין חגיגה דכג\"א. ותמוה דהרמב\"ם [פ\"י מפרה] השמיט רוכב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עובר הוא</b><br> בהולך ברגליו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים עד צוארו</b><br> ר\"ל אפי' עד צוארו שאין פסיעותיו נראין. ודומה לשט. אפ\"ה שרי. וכ\"ש דשרי להוליכן ע\"ג גשר [יבמות קטז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובר הוא</b><br> ר\"ל אבל מותר לעבור אפילו בספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובידיו כלי ריקם הטהור לחטאת</b><br> דבכל הנהו לא צותה תורה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר</b><br> דהיינו אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתערב באפר מקלה</b><br> ר\"ל אפר כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הרוב ליטמא</b><br> אפר פרה אפילו הוא בעין. אע\"ג שמקבל טומאה [כפי\"א מ\"ו]. אפ\"ה אין דינן כמי חטאת טהורים שמטמאין במגע ובמשא [כרמב\"ם פ\"א מפרה ה\"ד]. אלא ר\"ל אם קידש בכל תערובות הזה יחד כלי א' של מים. אז אם היה בתערובות רוב אפר פרה. דינן ככל מי נדה לטמא במגע ובמשא [כך כתב הרמב\"ם בפירוש פט\"ו מפרה ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בו</b><br> אפילו כשהרוב מפרה. דאע\"ג דמדאורייתא ודאי בטל המקלה ברוב. אפ\"ה בחטאת החמירו [וכלעיל סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר מקדשין בכלן</b><br> בכל התערובות יחד בכלי א' של מים. דכיון שיש בהאפר פרה כל כך בכדי שיראה על פני המים הרי ?קידיש בכולו. מיהו נ\"ל דר\"א לא קאי רק ביש בהתערובות רוב אפר פרה. דאז לכ\"ע מטמא. וקאמר ת\"ק בהא דאפ\"ה אין מקדשין בו. אהא קאמר ר\"א דמדמטמא מקדשין בו ג\"כ. אבל בנתבטל האפר פרה ברוב המקלה. וודאי מודה ר\"א דכמו דאין התערובות מטמא. ג\"כ אין מקדשין בו. דכיון דנתבטל האפר כשר ברוב. ודאי אם לחומרא דהיינו לטמא מחשב כליתא דמי. מכ\"ש להקל בו לענין הזאה. ותו דמי עדיף ממשנה א'. דדוקא בנתערב בהמי חטאת כ\"ש מים. מקיל שיזה ב' הזאות. הא בעכבר סוף מ\"ג. מדאפשר ששתתה הרבה ופלטה וחזרה ופלטה רוק הרבה מודה דפסול להזות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת שנפסלו</b><br> ר\"ל אף שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הטהור לתרומה</b><br> ר\"ל מטמא תרומה. דאע\"ג דמדאורייתא מדנפסלו. תו אמ\"ט. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שכשנגע בהן אדם יטמא אח\"כ תרומה. מיהו אעפ\"כ בנגע בחולין נשארו בטהרתן [ערכ\"מ פט\"ו מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו ובגופו</b><br> ר\"ל בין בשנגע בהמי חטאת בידו או בגופו. וה\"ה דבנשא אותן. מטמא התרומה. דכמי חטאת כשרים חשיבי לענין תרומה. וה\"ה דבנגע בהן כלים או אוכלין ומשקין חולין. אף דמדהן חולין נשארו בטהרתן. אפ\"ה בחזרו אלו החולין וננעו בתרומה נעשית התרומה שני לטומאה. דלא עדיפי חולין מאדם שנגע במים הללו. דג\"כ נשאר בטהרתו ואפ\"ה מטמא בנגיעתו לתרומה. רק נקט מגע אדם משום סיפא. שיש בו חילוק בין שנגע בהן בידיו או בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בידיו ולא בגופו</b><br> דבין שנגע בהן בגופו או בידיו או שנשא אותן. מותר ליגע אח\"כ במי חטאת כשרים ונשארו בטהרתן. וגם עדיפי משאר משקין טהורים דעלמא שכולן הנוגע בהן אף שהן קודש וטהורים. אפ\"ה נטמא לחטאת. אבל הנך הרי נטהרו בטהרת חטאת. ואיך משום דנפסלו יטמאו לאדם לענין מי חטאת [וכן מי חטאת טהורים המטמאים אדם שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. אין אותו האדם חוזר ומטמא את המי חטאת שנגע. ועיין ר\"ב פ\"ט מ\"ח ד\"ה בין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו</b><br> ר\"ל ואם נטמאו המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו</b><br> כלעיל סי' מ'. ומטמאין ג\"כ במשא שהנטמא מהן בשנשאן. חוזר ומטמא תרומה. דאע\"ג שנטמאו אפ\"ה לענין תרומה. גזרו שיהי' שם מי חטאת עליהן. וכן מפורש בתוספתא דמכלתין [רפ\"ט. ותמיהני שלא הביא הרמב\"ם ולא שום אחד מרבותינו תוספתא זו. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו</b><br> ר\"ל דוקא בנגע בהן בידיו. נטמא גופו מלהתעסק בחטאת ובמימיו. דלא גרע משאר משקין טמאין. שמטמאין הידים. והרי לעניני חטאת כשנטמא ידיו נטמא גופו [כפי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בגופו</b><br> דמדנטמאו בטל שם מי חטאת מינייהו. אלא הו\"ל כשאר משקין טמאין. דמטמאין מד\"ס רק ידי הנוגע בהן. וכ\"ש שאמ\"ט להנושא אותן. וה\"ה דידים שנטמאו בהן מטמאים למאכל ומשקה חולין. רק נקט חטאת לרבותא. ונל\"פ דמטמאין כשאר משקין טמאים לכלים שנגעו בהן. מגזירת משקין זב וזבה [כשבת דיד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראוין לקדש</b><br> ר\"ל נתן האפר לתוכן. והרי פסולין להזיי' ונקט במשנה ח' מי חטאת שנפסלו לרבותא דקולא. דאע\"ג שהיו למי חטאת הללו שעת הכושר להזיי'. אפ\"ה אינו מקבל טומאה במגע להטהור לחטאת בין בנגען בידו או בגופו. והדר במשנתנו אפר פרה שנתנן במים שאינן כשרין. לרבותא דחומרא. דאע\"ג דמי חטאת הללו לא היה להן שעת הכושר להזיי'. והול\"ל דאין דינן כלל כמי חטאת לטמא הנוגע בהן. אפ\"ה מטמאין הטהור לתרומה בין שנגע בהן בידו או בגופו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא מדרס</b><br> ר\"ל כל כלי טהור שאפשר שיתטמא במדרס הזב. דהיינו שמיוחד למשכב. מושב. או מרכב. שאין אומרים להזב שמדריסו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> ר\"ל אפילו אם הכלי טהור גמור אפילו לקודש. אפ\"ה אם אדם הטהור לחטאת הסיט או נשא כלים הללו. וכ\"ש כשנגען. נטמא לכל ענייני חטאת ומימיו מד\"ס. כל שלא שמר הכלי בפירוש לשם חטאת דחיישינן שמא הדריס הזב כלים הללו ולאו אדעתי'. ומפני שטומאה זו מד\"ס היא. להכי נקראת מדף. ר\"ל טומאה קלה. לשון עלה נדף [כנדה דד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם כיוצא בו</b><br> ר\"ל וכן כל אדם. אפילו הוא טהור גמור. כל שלא נשמר בפירוש לשם חטאת. דינו כמשכב זב הנ\"ל. לטמא במגע ובמשא והיסט לאדם הטהור לחטאת. כאילו נגע נשא הסיט הטהור לחטאת זב גמור. וה\"ה בנגע נשא הסיט רוקו או מימי רגליו של הטהור. נטמא כאילו היו מזב גמור. וכן מפורש בתוספתא [פ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא טמא מת</b><br> ר\"ל אבל שאר כלי שראוי רק לקבל טומאה ממת ולא ממדרס. והיינו מדאינו כלי המיוחד למדרס. ואומרים להזב שיושב או שוכב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> אע\"ג דרישא במיוחד למדרס. נמי איירי בין בטהור ובין בטמא. תני רק הכא כן. משום דרק הכא מחלקי רבנן בסיפא בין בשהי' טהור או טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינו מדף</b><br> דכל שלא נגעו. רק נשאו או הסיטו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מדף</b><br> דגזר בי' אטו כלי הראוי למדרס. דמצד מעלת החטאת גזרינן בי' אפילו גזירה לגזירה. וחכמים ס\"ל אם כבר נטמא הכלי בטומאת מת. דהו\"ל הכלי אב הטומאה מחליף שפיר במדרס שהוא נמי אב הטומאה. להכי בענין חטאת מטמא במשא והיסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור אינו מדף</b><br> דכשהסיטו או נשאו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו. כל שלא נגע בהכלי אף שלא נשמר הכלי בטהרת חטאת רק לטהרת תרומה וקודש. מיהו אם נגע בידו בכלי זה הטהור. ואפילו טהור לקודש היה. נטמא לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע במדף</b><br> לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ\"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ\"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע\"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ\"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר\"ל נעשה טמא מד\"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד\"ס [דכל דבר הטמא מד\"ס נקרא מדף כמ\"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ\"ח מ\"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע\"ג זו. והזב על העליונה. אפ\"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט\"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ\"כ כשיש אלף כלים זה ע\"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד\"ס. לטמא עכ\"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ\"ו מ\"ב]. ואע\"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ\"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא\"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ\"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ\"ה עכ\"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ\"ש כלי שהוא ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ\"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ\"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע\"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ\"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר\"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> הוא כלי שטף שיחדוהו לחטאת [ונקט כלי שטף דוקא. היינו משום דבכלי חרס היה צריך לפרש שנגע בפנים. דאילו נגע בו בחוץ. הרי אפילו נגע שרץ מגבו. לא היה נטמא גם בחטאת. וכמשנה ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע במדף</b><br> בכל מיני מדף שזכרנו במשנה א' וב':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ואע\"ג דכבר שמעינן כן מרישא דמשנתנו. דבכלל הטהור משמע גם כלי. נ\"ל דאפ\"ה אצטריך הך בבא. לגלויי ארישא. דלא תימא דטהור לחטאת דרישא היינו רק באדם שנגע במדף בידיו טמא. להכי נקט גם הך סיפא. דנגיעת מדף גם בכלי מטמא. א\"כ באדם ברישא גם בנגע בגופו טמא. דמה לי כלי שנגע או גוף אדם שנגע. ותו קמ\"ל לדיוקא דבין אדם או כלי דוקא במגע בטומאה נטמאו. הא לענין משא. כגון אם לגין נשא מדף. נשאר בטהרתו. דבכלי לא שייך שיתטמא בנשא טומאה. כמו כן אדם דתני לי' ברישא. לא תימא דמגע דנקט גבי' לאו דוקא. אלא ה\"ה בנשא המדף טמא. אלא רק במגע מטמא ולא במשא. דרק הנך מדף דמשנה א' מטמאי גם בנשאן. מדמטמאים מדאוריי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע באוכלים</b><br> בין שהן אפי' קודש. או שהן באמת טמאים. דלגבי חטאת אפילו אוכלין קודש נידונין כטמאים. דמטמאין הידים. דהרי בחטאת כל שנטמא ידו נטמא גופו. ואפילו בנגע בהאוכלין רק בידו א' [כפי\"ב מ\"ז]. ודוקא בשהוכשרו האוכלין [כפי\"א מ\"ו ומ\"ח] דאל\"כ אפילו נגען בב' ידיו טהור. ונ\"ל דכלי שטהור לחטאת שנגע אפילו באוכלין טמאים נשאר הכלי של חטאת עכ\"פ לשאר מילי טהרתו. אבל כלי של חטאת שנגע במשקין. או אוכלין הטהורין לחטאת שנגעו באוכלין או במשקין. אז דוקא כשהאוכלין או המשקין המגיעין הן טהורין. רק שלא נשמרו בטהרה לחטאת. נשארו הכלים והאוכלין הנוגעין בטהרתן. אבל בנגעו כלים הטהורים לחטאת במשקין טמאים. הרי גם בחולין כלי שנטמא תוכו במשקין טמאים. כולו טמא. ובנגעו המשקין הטמאים מגבו. גם בחולין לכה\"פ גבו טמא. ובקודש ובחטאת אפילו בנגעו מגבו המשקים הטמאים, כולו טמא. וכ\"כ אוכלין טהורין של חולין שנגעו באוכלין טמאין. נהי דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו] עכ\"פ מדרבנן מיהו מטמא להו עד שני. ובחטאת אפילו עד אלף [כפי\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן בידו</b><br> ודוקא בהסיטן בידו דגזרינן אטו אילו נגען בידו. אבל בהסיטן בגופו טהור. ולא דמי לכלי טהור שהסיטו בגופו. דמטמא ר' יהושע [וכמ\"א]. התם מדראוי להיות אב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים</b><br> ומדלא מחלקי רבנן הכא בין שהן טמאים או טהורים. ש\"מ דאפילו באוכלין ומשקין טמאים מטהרי רבנן כשהסיטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלל</b><br> היא כד של אבן או של חרס. שיש בתוכו אפר פרה או מים מקודשין כבר [רמב\"ם פי\"ד מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשרץ</b><br> ה\"ה בנגע במת. אלא הראשון מאבות הטומאה דרפ\"ק דכלים נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכ\"ח בחטאת אמקט\"ו מגבו. וכ\"ש כלי אבן גם מתוכו אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנו על גביו</b><br> שהעמיד הכלי ע\"ג השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> ואפי' הכלי מוקף צמ\"פ ועומד באהל המת. נמי מטמאי רבנן. ואף שבין כך וכך נשאר הכלי בטהרתו. אפ\"ה האפר או המים המקודשין שבתוכו נטמאו. דכתיב והניחו במקום טהור. והכא מקומו טמא הוא [וכיון שנטמאו המים חזרו וטימאו הכלי]. ור\"א ס\"ל דעכ\"פ מקום האפר והמים תוך הכלי טהור הוא. מיהו כ\"ח המוכן לחטאת. ואפילו יש בתוכו מים ששאב לחטאת. רק שלא קדשן עדיין נשארו בטהרתן [שם ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע</b><br> הקלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>באוכלים</b><br> בטמאין מיירי. דאפילו הן שנים מטמאין תרומה [כטהרות פ\"ב מ\"ו]. והיינו דומיא דכתבי קודש דנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכתבי הקדש</b><br> ואפילו בס\"ת. דבכל הנך גזרו רבנן שיטמאו תרומה [כשבת ע\"א]. מיהו כלי שטף הטהור לחטאת שנגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת אז רק כשהכלי שטף ריק נשאר בטהרתו [וכלעיל סי' י\"ב] אבל ביש בתוכו מי חטאת ונגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת. וכ\"ש מי חטאת גופייהו שנגעו באוכלין שאינן טהורין לחטאת, נטמאו [וכלקמן סי' ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר</b><br> אפילו לחכמים לעיל. דהתם מונח הכלי על אה\"ט. אבל הכא אין על מקומן שם אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> אפילו אוכלין שניים. דס\"ל דמקום הטהור לגמרי בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע בתנור</b><br> מדנקט תנא סתם. משמע דבסתם תנור מיירי. שהוא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כאוכלין הנ\"ל במשנה ב'. וה\"ה כל כלי טהור. רק נקט תנור לרבותא. דאע\"ג שהוא ג\"כ מחובר [עיין שבת קכה\"א]. אפ\"ה בנגע בו בידו נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד</b><br> הטהור לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלגין בתוכו</b><br> שבתוך ידו שפשט. הי' כלי שטף שמי חטאת בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן האסל</b><br> הוא מוט טראגע בל\"א. והוא פשוטי כלי עץ. שקושרין ב' כדין בב' ראשין. ונותן האסל על כתפו. לשאת ב' הכדין ע\"י המוט. א' לפניו וא' לאחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות</b><br> ובכל קלל היה אפר או מים מקודשין. א' מכאן וא' מכאן בב' צדדי התנור. והרי בב' אופנים אלו. האדם שבידו הלגין. והאסל. זה וזה נסמכין על התנור. אבל הלגין והקלל הן תלויין חוץ להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטהר</b><br> דהרי הכלי שבו האפר ומי חטאת הן באויר חוץ לתנור. ור\"ע לטעמי' דס\"ל קלוטה כהונחה דמי. והו\"ל כמונח חוץ לתנור שמקומו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> דמדנסמכין הכלים שבהם המים והאפר על התנור הטמא להן. הו\"ל כמקומו טמא. דדוקא באוכלין אמרינן לעיל [סי' י\"ח] דכשמונח החטאת על אוכלים טהורים. מיקרי מקומו טהור. משום דאוכלין קילא טומאתן. דהרי גם כשהן טמאין א\"א שיטמאו אדם וכלים. להכי כשהן טהורים מקרי מקומו טהור. אבל כלים כיון כשהן טמאין מטמאין לאדם גם בהיסט. להכי גם בטהורים מקרי מקומו טמא. מדאפשר בהן טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד חוץ לתנור</b><br> ובש\"ס זבחים [צג\"א] גרסינן ושרץ בתנור. ונ\"ל עוד דתנור דנקט במשנה ד' וה' אורחא דמילתא נקט. דה\"ה כלי אחר. רק בכלי אחר הי' צריך לפרש דמיירי שאינו טהור לחטאת. משא\"כ תנור האיך אפשר שיהיה טהור לחטאת. הרי לא נצרך כלל לא להאפר ולא להמים. ואגב זה נקט נמי הכא תנור. אבל שרץ לרבותא דרבנן נקטי' דלא מבעי' בהושיטו למעלה מתנור. דאינו רק טומאת מדף מד\"ס [וכמ\"א]. אלא אפילו בהושיטו ממעל לשרץ דהו\"ל טומאה דאורייתא אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דס\"ל דמשום חומרא דחטאת חיישינן שמא בשעה שיעברנה יכניסה באויר התנור ויטמא [ועיין הר\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ונ\"ל דנקט לגין לרבותא דרבנן. דאע\"ג שהוא כלי שטף שמקבל טומאה בנגיעה מגבו. אפ\"ה טהור. דאפילו כנוגע בתנור לא חשבינן לי'. מיהו לר\"ע אפילו העביר הקלל של חרס ע\"ג התנור. אע\"ג דקלל חרס אמקט\"ו מגבו. עכ\"פ כיון דכמונח חשבינן לי'. הרי מקומו טמא [וכמשנה ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עומד הוא</b><br> ר\"ל מותר לעמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמים שאין מקודשין</b><br> דדוקא באפר חטאת או באפר שבתוך מים המקודשין קרינן בי' והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> שיש בו מים המקודשין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשל קדש</b><br> בכלי הטהור רק לקודש או לתרומה. והן בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת טמא</b><br> אפילו לחולין נטמא לגין החטאת. דהרי מדנטמא זה הלגין לענין חטאת. מדנגע בלגין תרומה. חוזר לגין החטאת ומטמא המי חטאת שבתוכו. מדאין מונין ראשון ושני בחטאת. ומדנטמאו המי חטאת הו\"ל אב הטומאה דרבנן. וחוזרין ומטמאין את הלגין שהן בתוכו. ונתהוה הלגין ראשון שמטמא חולין. דאע\"ג דמדאורייתא כשנפסלו המי חטאת. וכ\"ש כשנטמאו. פרח דין מי חטאת מינייהו. אפ\"ה מדרבנן עדיין דינן כמי חטאת כשרים. שהן אב הטומאה [כרפ\"א דכלים]. ושפיר עושין להלגין שלהן ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאע\"ג שנגע בהלגין של חטאת שנטמא. עכ\"פ הלגין ההוא אינו רק ראשון לטומאה. וכלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאים</b><br> ה\"נ ב' הלגינין טמאים גמורים לכל דבר. דהרי האדם שנגע בהלגין שבו התרומה. נטמא ממנה לחטאת. ומדצריך טבילה עכ\"פ מד\"ס. מטמא למי חטאת שנשא אע\"ג שלא נגע בהן [כפרי\"א מ\"ו]. וחוזר המי חטאת הטמאים ומטמאין להאדם שנושא אותן. והרי הנושא מי חטאת שלא לצורך הזאה. מטמא כלים שנוגע בשעת משאו [כרפ\"ק דכלים]. והרי מי חטאת אלו שנטמאו. נושא אותן שלא לצורך הזאה ונטמא. וחוזר ומטמא באותה שעה להלגין של תרומה להיות ראשון. דהרי האדם שנוגעו באותה שעה. הוא אב הטומאה. כל זמן שלא פירש מהמי חטאת [כפ\"ב דזבים]. אמנם הכא אפילו היה איפכא מדלעיל. שהיה המי חטאת בכ\"ח שאמקט\"ו מגבו. והתרומה היתה בכלי שטף. נמי שניהן טמאין. דהרי מדנטמא האדם לחטאת מהלגין של תרומה. צריך טבילה לחטאת מד\"ס. ומטמא המי חטאת שנשאן. רק דהתנא לא מיירי בהכי. רק נקט תרווייהו בלגינין. וכמש\"ל לב. אבל התרומה והקודש. ע\"כ רק בהיו בלגין שהוא כלי שטף. כך הדין. אבל בהיו בקלל שהוא כ\"ח. אף שנטמא האדם הנושא מי החטאת. מדנשאן שלא לצורך הזאה. עכ\"פ אינו מטמא כלי התרומה והקודש רק בנגען. ולא בנשאן. והרי מצד מגע אין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם טהורים</b><br> אפילו היו שניהן כלי שטף דמקט\"ו מגבו. עכ\"פ מדהנייר מפסיק לא נגע בהלגין תרומה. דאף בכלי נייר מקט\"ו [ככלים פי\"ז מט\"ו]. עכ\"פ מעט נייר אמקט\"ו [ועמ\"ש בזה בס\"ד כלים פ\"ב מ\"ה ופ\"י מ\"ד] וא\"כ מדמפסיק הנייר בין לגין התרומה ליד האוחזה. לא נטמא האדם הטהור שנשאו להתרומה. וגם אפילו היה נושא המי חטאת שלא לצורך הזאה. ונטמא האדם הנושא עי\"ז. עכ\"פ לא טמא להלגין תרומה. דהרי הנייר מפסיק. וגם ללגין חטאת אמ\"ט. מדכל טומאתו מהחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת בנייר ושל תרומה בידו</b><br> חדא מינייהו נקט. וה\"ה בהי' לגין של קודש בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאין</b><br> ה\"נ אפילו היו המי חטאת בכ\"ח. כך הוא הדין. אלא דהתנא לא מיירי בכ\"ח. וכמש\"ל. אבל התרומה דוקא בהיתה בכלי שטף כך הוא הדין. ושניהן טמאין. דהאדם הטהור לחטאת נטמא מדנגע בלגין התרומה בלי דבר המפסיק. וחוזר האדם ומטמא למי חטאת. דאף דנייר מפסיק בין ידו לכלי החטאת. עכ\"פ האדם שנגע בלגין התרומה. כי צריך טבילה לחטאת מד\"ס. וכל כה\"ג מטמא למי חטאת גם במשא בלי מגע [כפי\"א דפרה מ\"ו]. ומדנושא מי חטאת שנפסלו ואינן ראויין תו להזאה. הו\"ל כנושא מי חטאת טהורים שלא לצורך. דקודם שפירש מהן מטמא להלגין תרומה להיות ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר של חטאת טמא</b><br> ר' יהושע ס\"ל דבכולהו גוונא של חטאת טמא. ואפילו בשניהן בשני ניירות. דלטעמי' אזיל במשנה א' וב'. דמטמא להטהור לחטאת כשהסיט דבר הראוי לקט\"ו. והכא נמי מדנטמא הנושא התרומה. חוזר ומטמא להמי חטאת שנשאן. אף שהיה הנייר מפסיק בין ידו ללגין החטאת. מיהו כשהיה נייר מפסיק בין כלי התרומה לידו. לגין התרומה טהור דהרי לא נגע בו. ופשוט דבכל מקום שהזכיר במשניות אלו שהיה נייר מפסיק בין הלגין ליד האוחז. ה\"ה בהיה אותו הכלי כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו. ואידי ואידי חד טעמא אית בי' בין לקולא בין לחומרא [ויש לדקדק קצת ע\"כ ל\"ל לתנא כלל למנקט נייר. הול\"ל כלי חרס קלל תחת נייר. וי\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם</b><br> שנגע ביד א' בלגין חטאת. וביד הב' בלגין תרומה בשעה א'. או שנגע שניהן כאחת ביד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדנטמא האדם מנגיעת לגין התרומה חוזר ומטמא בנגיעתו ללגין המי חטאת דאין מונין ראשון ושני בחטאת. וחוזרין המי חטאת הטמאים ומטמאים הלגין שלהן להיות ראשון גמור לכל מילי, וכמש\"ל. מיהו אפילו בנגע האדם בלגין התרומה. ולאחר שפירש ממנו נגע בלגין החטאת. נמי נטמא לגין החטאת. ואפ\"ה נקט התנא שנגע בב' הכלים ביחד. לרבותא דסיפא. דאפ\"ה של תרומה טהור. והכא מיירי שהמי חטאת הי' בלגין כלי שטף שמקט\"ו מגבו. דאילו היה כלי חרס. אע\"ג שנטמא האדם לחטאת מדנגע בכלי התרומה. אפ\"ה לא גרע נגיעת כלי החטאת בו. טפי מאילו נגע כלי החטאת בשרץ. דג\"כ טהור [וכמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של קדש ושל תרומה טהורים</b><br> אפילו היה התרומה והקודש ג\"כ בלגין שמקט\"ו מגבו. עכ\"פ הרי לא נשא מי חטאת טמאים. דנימא שנטמא התרומה שנגע באותה שעה. אלא נגע בלגין הטמא. שמי חטאת שבתוכו טמאוהו. והרי הלגין ההוא ראשון. ואדם אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה. ואף דנטמא לחטאת מדנגע בכלי תרומה. אפ\"ה נשאר טהור לתרומה ולקודש כמו שהי' [כך פירשתי משנה חמורה זאת על דרך הגאון רב\"א זצוק\"ל. עם תוספת מנחת עני בדעת. מה שחנן אלדים לעבדו גבר בעלמא עבידא דמזדבן בטלמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן</b><br> כגון שהיו ב' הכלים עומדין על הדף. והקיש אדם הטהור לחטאת על הדף. ועי\"ז התנועעו ב' הכלים. והרי כל היסט דינו כנישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> תרווייהו לטעמייהו במשנה אזלו. דלר' יהושע כיון שהסיט כלי הטהור לתרומה. נטמא לחטאת. ומטמא להחטאת שהסיטו. ולרבנן דוקא בשהסיט כלי שבאמת טמא. נטמא לחטאת שהסיטו אח\"כ. אבל כלי הטהור לתרומה. דוקא בשנגע בו בידו. נטמא לחטאת. מה שאין כן כשרק הסיטו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ\"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> להזייה. דחיישינן שנגע בהן א' מהרוב בני אדם שטמאים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא ומצאה מגולה</b><br> דאז וודאי ע\"י שרץ נעשה. דאין דרך בני אדם לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יכולה החולדה לשתות הימנה</b><br> וכגון שאינו תלוי באויר. והרי חולדה פוסלת מי חטאת בשתייתה [כפ\"ט מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נחש</b><br> והא דלא נקט נמי עכבר לדברי ר\"א. ואי משום דלא קיימא לן כוותי'. הרי גם כרבן גמליאל לא קיימא לן [כרמב\"ם פ\"ט מפרה. ודלא כהר\"ב לעיל פ\"ט]. היינו טעמא משום דרבי אליעזר שמותי הוא [תוס' חולין דט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שירד בה</b><br> ר\"ל או שהניחו מגולה תחת אויר השמים בתחלת הלילה. דאז הטל יורד. ובוודאי נפל לשם. והרי אפילו מים חיים שאינן מקודשין פוסלין המקודשין [כרפ\"ט]. וכ\"ש על שאינו מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טל</b><br> דכשאין לחוש לאלו. המים כשרים. מדהוה לי' ספק ספיקא ספק שמא שרץ אחר הי'. או אדם הטהור לחטאת הי':"
+            ],
+            [
+                "<b>החטאת</b><br> כלי חרס שיש בו אפר או מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נצולה בצמיד פתיל</b><br> כשמונח באהל המת מדכתיב והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים שאינן מקודשין</b><br> שלא ניתן לתוכן אפר פרה. ואף שנשאבו לקדשן. וה\"ה אזוב אע\"ג שהוכשר לקבל טומאה במים שנשאבו לשם חטאת [כלקמן מ\"ו]. ואי\"ל דמיירי שהוכשר במים אחרים. דא\"כ גם אם לא היה ניחא לי' שבא עליו מים היה נטמא לחטאת. מדנגע במשקה שלא נשמר לשם חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספק טהור</b><br> ר\"ל כל טומאה שכשנולד בתרומה. נשארת התרומה בטהרתה. כמו כן אם נולד ספק כזה במי חטאת. נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התלוי לתרומה</b><br> ר\"ל הא כל ספק טומאה שכשיארע בתרומה. נאמר שהתרומה תלויי' לא אוכלין ולא שורפין. הרי אם ספק כזה יארע במי חטאת ישפכו. דבשלמא בתרומה אסור לשרפה. מדכתיב את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה במשמע. ששניהן צריכין שימור [כבכורות לד\"ב]. אבל מי חטאת מדאינן ראויין להזאה א\"צ תו שמירה. ועדיף טפי לשפכן כדי שלא יכשלו בהן. ובפרק ד' דטהרות מפרשינן איזה ספק טומאה שבתרומה טהורה. ואיזה תלוי. מיהו לא מיירי הכא רק בספיקות לחוד אמרינן דשוה חטאת לתרומה. אבל בוודאות מצינו דתרומה חמירא מחטאת [כפ\"ט מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עשו על גביו טהרות</b><br> ר\"ל ואם מי חטאת אלו שדינן להשפך הזו מהן על אדם שהי' טמא מת. ואח\"כ נגע בטהרות. לא אמרינן כיון דדין מים הללו הי' שישפכו. הו\"ל כהוזה במים בעלמא. והרי האדם קודם שהוזה. ודאי טמא הי'. ולפיכך ישרפו טהרות שנגע. אלא אמרינן דכיון שנגע בטהרות אחר שהוזה. חוזרים המים להיות כספק מי חטאת והתרומה כספק טמאה ותולין. ומה\"ט אף דלא הועיל לו הזאה זו. ונמצא שנגע בהמים שלא לצורך הזאה ונטמא. והו\"ל לטמא התרומה שנגע בה. אפ\"ה כיון דספק הוה. אמרינן תולין. א\"נ דמיירי הכא שטבל אחר שהוזה בהנך מים שהי' מן הראוי לשפכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרפפות</b><br> הר\"ב כאן נטה בפירושו אחר דעת הרמב\"ם שפירש כאן ובחיבורו [פי\"ח מפרה ה\"ט]. דרופפות היינו שבכות של עץ. דבין לתרומה או לקדשים או לחטאת. אינו מקבל טומאה מדאינן כלי. וגם למדרס אינן ראויין. ור\"ל דאע\"ג דבמסכת כלים [פי\"ז מ\"ג] אמרינן דאפפירות. שהן קנים ארוגים כשבכה. דביש להם גפיים דהיינו שפה סביב מקבל טומאה. הכא מיירי שאין לה גפיים. אלא עשויים כעין דף פשוט מרובע שמעמידין אותו נגד החלון [כרפי\"ג דאהלות]. ורב\"א פי' דרופפות היינו אותן השנויים בזבים [פ\"ג] דמחמת שהן רפויין. בקלות נסטין כשישב הזב עליהן. וקתני התם דיש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולבתר הכי קתני התם [בזבים פ\"ד] דרעדות. דהיינו דברים רפויין שכשיקש הזב בצדן בכח. הן נרעדין ונופלין. ג\"כ יש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולהכי קאמר הכא ת\"ק דאותן רפפות דקאמר בהו התם שטהורות. טהורים גם לחטאת. וה\"ה ברעדות. דמדמפליג ר\"א ברעדות. ש\"מ דלרבנן גם ברעדות דינן שוה בחטאת כתרומה וקדשים. רק ת\"ק חדא מינייהו נקט. ובל\"ז גם רעדות רפפות הן ולכן נרעדין. ואפי' בהשתמש בהן הזב. טהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר הרעדות</b><br> אף הנך רעדות דקתני בהו התם דטהורות לתרומה ולקודש. לחטאת דחמירי מיהו טמאות. מיהו רק ברעדות פליג להחמיר בהן בחטאת. משום דניכר בהן היסט הזב. דהרי נראה שנרעדו. אבל ברפפות. וכגון שהיה הזב והטהור יחדיו בספינה גדולה. וכדומה מהנזכרים [פ\"ג דזבים מ\"ג]. שלא ניכר בהם כח היסט הזב. מודה ר\"א לת\"ק דטהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבלה</b><br> הוא גוש מתאנים יבשים דרוסים יחד בעיגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כביצה</b><br> דאז יש בה כשיעור לטמא המי חטאת [עפי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמאה בין טהורה</b><br> בין שהיתה הדבילה טמאה קודם שנפלה לתוך המי חטאת. או שהיתה הדבילה טהורה קודם שנפלה לשם. ואפילו ג\"כ לא הוכשרה אז עדיין. אפ\"ה כיון שמי חטאת הן אב הטומאה. הרי הכשר וטומאה באין להדבילה כאחד כשנפלה לשם. ואפילו בנפלה לתוכן שלא לרצון [כריש מכשירין ורמב\"ם אוכלין פ\"ב הי\"ז ופ\"י ה\"ה]. ונטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טמאין</b><br> דנטמאו מהתרומה. שאפילו היא טהורה. טמאה היא לגבי חטאת [כלעיל פ\"י מ\"ב וו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה</b><br> דבשעה שנטלו לאכלה. נטמא גופו מדאורייתא ממי חטאת שעלי'. מדנגע בהן שלא לצורך הזייה. [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. והרי האוכל תרומה בטומאת הגוף חייב מיתה בידי שמים. וכמו כן באכל קדשים בטומאת הגוף. חייב כרת. רק לא נקט הכא קדשים משום דחיוב כרת שבקדשים אינו רק בקדוש קדושת הגוף. וזה לא שייך בדבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה כביצה</b><br> דהרי אין בהאוכלין כשיעור לטמא המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טהורין והאוכלה חייב מיתה</b><br> דעכ\"פ האדם שנגע במי החטאת שעל פני הדבילה. שלא לצורך הזאה נגע. ונטמא טומאת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> לכל מילי. ונ\"ל דנקט מי חטאת לרבותא. דאע\"ג דכל טומאה של הבא בשאובין הוא משום גזירה [כשבת יד\"א]. והרי מלתא דל\"ש היא שיהא לו מים רבים מחטאת כנוסים כדי לבוא בהן ראשו ורובו. ושיביא בהן ויטמא אותן. והרי כל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה יח\"א]. קמ\"ל א\"נ הא קמ\"ל דאע\"ג דמי חטאת הם טהורים בתכלית הטהרה. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שיטמא לאדם שבא לתוכן ראשו ורובו. וגריעי עוד טפי משאר שאובין שעושין להבא לתוכן רק שני מד\"ס. אבל זה נעשה ראשון דאורייתא. ואע\"ג דמדהן שאובין ועשוהו שני מד\"ס. אחר כך הוא חזר וטימא את המים. והרי מדאורייתא מדנטמאו. פרח טומאת מי חטאת מינייהו. ואינן מטמאין תו להנוגע או הנושא אותן רק מד\"ס. ולהכי רק כשנגע בהן בידיו נעשה ראשון מד\"ס [כלעיל פ\"ט מ\"ח]. י\"ל דזהו רק בשנטמאו המים טומאה דאוריי'. אבל הכא מה שנטמא האדם ומה שחזר האדם וטימא המים. הי' הכל מטומאת שאובין שהיא מד\"ס. דמדאורייתא אף גם אחר שבא לתוכן ראשו ורובו. המים טהורים גמורים הן. להכי כל שנגע בהן שלא לצורך הזאה. נעשה ראשון דאורייתא ומטמא גם כלים קודם שפירש. ככל נוגע מי חטאת שאי אפשר לו שלא יסיטן [כרמב\"ם פ\"ו מאה\"ט הי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מדברי תורה</b><br> כגון שנטמא בא' מאהט\"ו ששנינו בריש כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הקדש ואת התרומ' ואת החולין</b><br> דמדהיא ראשון עושה שני בחולין. והשני הזה עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה עושה רביעי בקודש. והא דכלל חולין בהדי תרומה וקדשים כאגב גררא. ולא קתני הכא להדיא פוסל את החולין. וכדקתני סיפא בתרומה. במפורש פוסל את התרומה. ה\"ט משום דלענין חולין גופייהו לא שייך פסול. דהרי מותר באכילה [הרא\"ש]. ואפילו מעשר דאסור לאכלו כשנטמא המעשר. עכ\"פ אפשר לאכלו כשיפדהו. משא\"כ תרומה לאו מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המעשר</b><br> ר\"ל מעשר שני. דבין שהוא או היא טמא. חוץ לירושלים אסור לאכלה. ובירושלים לוקה על אכילתו. אבל לאחר שפדה אותה מותר לאכלה [רמב\"ם פרק ג' ממעשר שני]. ומדדינו כחולין שאינו נעשה רק שני. להכי נקט לה תנא בתר חולין. ולא בין תרומה לחולין. כדי שלא נטעה לומר שיהיה לה מדרגה לבד לענין טומאה. ותמשך הטומאה עד רביעי בתרומה ועד חמישי בקודש [כחד מ\"ד סוטה כז\"ב]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואסור על ביאת המקדש</b><br> שכל אבות הטומאה שטומאה יוצא עליו מגופו. כזב וזבה נדה ויולדת [ולרמ\"ל ע\"ג ה\"ג מביאת מקדש. גם בעל קרי אע\"ג דהוא רק ראשון]. כולן אסורים לכנוס למחנה לויי'. דהיינו לפנים בהרווח שתוך חומת הר הבית. מת וטמא מת [או הנוגע באבות הטומאה דאורייתא שבריש כלים]. ובועל נדה. ועכומ\"ז. מותרים תוך חלול הנ\"ל. אבל אסורים בחיל. וטבול יום ומחוסר כפורים מותרים בחיל אבל אסורים בעזרת נשים. וכל חד מהנך מדרגות הנ\"ל שנכנס לפנים ממחיצתו לוקה. מיהו כל הטמאים הנ\"ל כשנכנסו לפנים משער נקנור. היינו לפנים מעזרת ישראל. במזיד חייב כרת. ובשוגג חייב חטאת [פסחים סז\"ב ורמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש ודו\"ק היטב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו</b><br> ר\"ל ולאחר שטבל לטומאתו. אבל עדיין לא העריב שמשו. דהו\"ל אז טבול יום. דאינו רק כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את התרומה</b><br> דמדהוא שני עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה שוב עושה רביעי בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א פוסל בקדש ובתרומה</b><br> דס\"ל דכל טבו\"י. אע\"ג שהוא שני. אפ\"ה אינו רק פוסל לקודש. שאין מגעו חוזר לטמא רביעי. וה\"ט משום דאקליש טומאתו [כמעילה דח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר בחולין ובמעשר</b><br> היינו לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בא אל המקדש</b><br> ר\"ל לתוך עזרת ישראל. אבל לעזרת נשים. רק אסור ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> חייב כרת. וגם אותן טמאים שחייבין קרבן למחרת יום טבילתן. כזב וזבה יולדת מצורע. גם אחר הע\"ש חייבים כרת כשנכנסו לשם קודם הבאת קרבנותיהן. והא דברישא קתני אסור ולא קתני חייב. כדקתני הכא. ה\"ט משום דהתם כייל כל הטעון וכו'. והרי יש דטעון ביאת מים מן התורה. ואעפ\"כ אינו חייב על ביאת מקדש. ככל הטומאה שאין הנזיר מגלח עלי'. מיהו הכא קאמר דכל החייב על ביאת מקדש. חייב אפילו אחר טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מד\"ס</b><br> כאותן הנזכרים סוף זבין דהיינו האוכל מאכל ראשון או שני. או שתה משקין טמאין. והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין. וכלים שנטמאו במשקין. כולן דינן כשני לטומאה [וספר וידים. וטבול יום שנשנו שם גם כן. לא שייכי הכא. דהרי א\"צ לטומאתן טבילת כל הגוף מד\"ס]. והאי כללא וודאי לאו דוקא. דהרי כלים הנגמרים בטהרה. ואונן. ומחוסר כפורים. לאחר שהביא קרבנותיו. כולהו צריכים טבילה מד\"ס. אבל רק לקודש. אבל לא לתרומה [כחגיגה כג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו מותר בכולן</b><br> דמשום דכל טבילות אלו מד\"ס הן ולכן א\"צ הע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים</b><br> אפילו א\"צ טבילה רק לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את מי חטאת</b><br> המקודשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת אפר חטאת</b><br> כל עוד שלא השליכוהו לתוך המים. ומדאורייתא אין אפר מקבל טומאה. ורק מקום טהור להנחתו בעינן [ועיין לעיל פ\"ט ל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המזה מי חטאת</b><br> וה\"ה לכל הטהור לעסקי חטאת [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> ר\"ל אם טמא זה נגע או נשא את מי החטאת. או את אפרה. או את הטהור לחטאת. או הסיט כל הנך. אע\"ג שכבר טבל המטמא הזה לטומאתו. וגם העריב שמשו. כיון שלא טבל לשם חטאת. מטמא הוא לכל הני דאמרן. אבל בטבל לשם חטאת אפילו לא העריב שמשו. ואפילו הוא טבו\"י לטומאה דאורייתא. אע\"ג דלקודש ולתרומה טמא. אפ\"ה טבו\"י כשר בפרה. ולא מצינו בשום דוכתא שהטהור שנישא ע\"ג טמא יהיה נטמא. רק בזב ובחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>האזוב המוכשר</b><br> במשקין שהוטהרו לחטאת. דאל\"כ בל\"ז הרי נטמאו מהמשקין ההם. דהכשר והטומאה באין לו כאחד [כריש מכשירין. ועיין בבועז שם סי' ג'. ועיין בפרקין סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים שאינן מקודשים</b><br> שלא הוקדשו עדיין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> אדם הטעון ביאת מים שנגע או נשא חד מהנך. גם הם נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אזוב שיש לו שם לווי</b><br> ביינאמען. וכדמפרש ואזיל [ועיין לעיל פ\"ח ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב זה</b><br> ר\"ל כל אזוב שהרואהו אומר זהו אזוב. וקאמר סתם. זהו הכשר להזייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב מדברי</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מפורש ברישא דכשיש לו שם לווי פסול. איצטריך לאשמעינן הנך מדסד\"א דהנך לאו שם לווי נינהו. רק אזוב סתם הן. ונקראין כך על שם מקומן. ובמקומן באמת נקראין בשם אזוב סתם. קמ\"ל דאפ\"ה פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל תרומה טמאה</b><br> אפי' היא פחות מכביצה. דאז אינו מטמא להמי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> מדמזה באזוב טמא. וה\"ה באזוב חולין הטמא. רק נקט תרומה משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל טהורה</b><br> דהיינו תרומה ששמרוה לשם חטאת שלא תוכשר ושלא תטמא. דאל\"כ הרי מיד בנגעו טימא להמי חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה</b><br> מפני שמכשיר התרומה לקבל טומאה. ואם כבר הוכשר. עכ\"פ שמא יוודע פסול בהחטאת ומימי'. ותיטמא התרומה למפרע [עיין רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזין לא ביונקות</b><br> ענפים רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בתמרות</b><br> שיש בו תמרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על היונקות</b><br> ר\"ל טמא שהוזה בהן ונכנס למקדש. פטור. והא דלא נקט הכא כלעיל. דאם הזה כשר. ה\"ט. משום דהכא אפילו בדיעבד לא מהני. ורק בנכנס כבר פטור. אבל תמרות גם בנכנס חייב מדלא מקרי אז אזוב כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן היונקות</b><br> דברי ת\"ק היא דס\"ל דרק ביונקות פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>גבעולין שלא גמלו</b><br> ר\"ל שלא נפתח פרח שלהן [כך פי' הר\"ב. ואפשר דס\"ל להר\"ב דמתני' רבנן היא וכשלא נפתח הפרח. היינו שלא הנצו כל עיקר דקאמרי רבנן בתוספתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר לטהר בו את המצורע</b><br> קמ\"ל דלמצורע לא נפסל האזוב מדנעשה בו מלאכה בהזאת מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לעצים ונפלו עליו משקין</b><br> שאינן טהורים לחטאת. ואפילו הכי לא טימאו להאזוב. דמדלקט האזוב לעצים אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבו</b><br> שלא יתערבו מים פסולים שע\"ג במים הכשרים [עיין פ\"ט סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לאוכלין</b><br> אפילו על טהרת חטאת. דאל\"כ בל\"ז פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלו עליו משקין</b><br> שלא נשמרו בטהרת חטאת. ואפילו האוכלים שמורים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנגבו פסול</b><br> דהוכשר ונטמא כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לחטאת</b><br> להזות בו מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג שנפלו עליו משקין שאינן טהורים לחטאת. אמקט\"ו כלל. להכי מנגבו והוא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות אזוב שלשה קלחים</b><br> ר\"ל ג' שרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולין</b><br> שבכל שורש יהי' גבעול א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר של שלשה שלשה</b><br> שיהי' בכל קלח לכל הפחות ג' גבעולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב שיש בו שלשה קלחים</b><br> ר\"ל שיש בגבעול א' ג' שרשים. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה ה\"ד] נראה שהיה לו הגרסא קלח שיש לו ג' בדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפסגו</b><br> ר\"ל מפסג ומחלק הבד לג'. וחוזר ואוגדם יחד. ולגירסת הרמב\"ם הנ\"ל צריך לפרש הכא. דמפסג ג' השרשים זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסגו ולא אגדו</b><br> וה\"ה ג' גבעולין נפרדין שלא אגדם. ונ\"ל דקמ\"ל זה הדין בהיו מחוברין ופסגן. ולא בהיו הגבעולין מופרדין מעיקרא. דקמ\"ל דאע\"ג שע\"י שפיסג הגבעולין לג' נעשו הבדין דקין מאד. וכשלא יאגדם יהיו מדולדלין ותלויין למטה אפ\"ה אין האגוד מעכב מהן. וכ\"ש כשהיו גבעולין מופרדין מעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אגדו ולא פסגו</b><br> וא\"ת כיון דגם בב' לריעותא. שלא פסגו ולא אגדו כשר. וכדמסיק א\"כ מה איצטריך לאשמעינן בחדא לריעותא ברישא. י\"ל דקמ\"ל דסד\"א דחדא לריעותא גרע טפי. דבפסגן ולא אגדן. הרי הן מדולדלין למטה. וכמש\"ל. ובאגדן ולא פסגן. מדלא חלקו למטה. וגם אגדו למעלה. נראה ממש כגבעול א'. והרי גבעול א' מתחלתו פסול. ורק שיריו א' כשר לת\"ק. אבל בתחלתו רק שנים כשר לת\"ק בדיעבד [כסוכה יג\"א]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> קמ\"ל אף דאיכא תרתי לריעותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולים</b><br> ג' לעיכוב בתחלה. ולת\"ק ב' לעיכוב. וג' למצוה לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו</b><br> דהיינו כשהיו כבר ג'. ונאבד א' באורך הזמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרדומיו</b><br> דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח. וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מספקו בחוט</b><br> קושר חוט בקצהו כדי להאריכו כדי סיפוקו שיגיע ראש האזוב להמי חטאת שבשולי השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכוש</b><br> ר\"ל או תוחב בקצהו התחתון כוש. והוא פלך שהנשים כורכות עליו המטוה. ועושה כן ג\"כ כדי להאריך האזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטובל</b><br> בהמי חטאת שבשפופרת. דאע\"ג דאינו אוחז בהאזוב ממש בשעה שמטבילו. לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעלה ואוחז באזוב</b><br> דבההזאה צריך שיאחז בהאזוב עצמו. דאל\"כ ינענע האזוב אנה ואנה. ולא יבוא ההזאה מכחו כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך טבילה באזוב</b><br> אי\"ל דמכח סברא אומר כן. דכמו דבהזאה לא מהני אם לא יאחז בהאזוב עצמו. כך ראוי להיות בטבילת האזוב. דמ\"ש טבילה מהזייה. ליתא. דהרי בהזייה טעמא אחרינא איכא. וכדאמרן [לעיל סי' ד']. אלא ה\"ק דראוי להשוותן מדהוקשו הזייה לטבילה דכתיב וטבל והזה. לגלויי דאע\"ג דבכל דוכתא לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה. אפ\"ה הכא כמו דבהזאה לא מהני וכדאמרן ה\"נ בטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מן הכוש</b><br> ר\"ל אם קשר האזוב בחוט או תחב בו כוש וכמשנה א'. ומסופק אם מזה או מזה בא טפת ההזייה או מהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> דאין ספק הזאה מוציא מידי ודאי טומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מחברו מיצה עליו</b><br> מלת מיצה לשון סחיטה הוא [כמו ונמצא דמו על קיר]. והכא ר\"ל שמא נסחט ונטף מטפת הזאה של כלי א' על כלי אחר שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזאתו פסולה</b><br> והא דאצטריך תנא למיתני ג' בבי. דהיינו ספק דמחוט וכוש. וספק דמכלי לחבירו. וספק דמחרס למחט. ה\"ט. דאם בספק דמחוט וכוש. סד\"א התם הוא דפסול. מדיש ספק אם היתה הטיפה זו כלל על האזוב. אבל בהספק דמכלי לחבירו. דבוודאי יצאה ההזאה מהאזוב ממש. ורק מסופק אם בא ההזאה מהאזוב לכלי זה. אימא דכשר, קמ\"ל. ואי מהא. סד\"א התם הוא דפסול. משום דאי נתמצה מטיפת ההזאה מהכלי שהיה צריך הזאה. הרי כבר נעשה מצותה של הטיפה. ואין קרויין עוד מי חטאת. אבל במסופק שמא מהחרס נמצה על הכלי. הרי גם אם הי' כן. הרי החרס לא היה צריך הזאה ולא נעשה מצותה של הטפה. וסד\"א דכשר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טובל ומעלה כדרכו</b><br> ולא חיישינן שמא נתקנח מי ההזייה מהאזוב לדופן צואר הצר של הכלי. ולא נשאר כדי הזייה מהטבילה בהאזוב [הר\"ב]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן דמדנדחק האזוב יצא השרף שמגוף האזוב והתערב בהמי חטאת שבאזוב [הר\"ש]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן שמא המים שהעלה בהטבילה נדחקו ויצאו לצואר הכלי. וחזרו ונבלעו משם להאזוב. ואין כאן וטבל והזה [רמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הזייה ראשונה</b><br> ס\"ל דהיא לבד כשרה. דאע\"ג דבכל דוכתא רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת. אפ\"ה כשפה הכלי צר ס\"ל לר\"י דלא יזה רק הזאה ראשונה. אבל הזאה שנייה לא. לטעם קמא מדיש לחוש דמדנדחקו מי החטאת מהאזוב ויצאו בפה הצר של הכלי. וגם כבר הזה מהן הזאה א'. ודאי לא נשאר תו כשיעור הזאה בהאזוב להזאה שנייה. ולטעם ב' הנ\"ל חייש ר\"י בהזאה הב' דע\"י שנתרכך האזוב בצואר הצר. אע\"ג דבהזאה ראשונה לא נתערב עדיין השרף של האזוב עם מי הזייה. דמדהיו מי הזייה עדיין רבים על פני האזוב. לא הזה כל כך בכח עד שיצא השרף שבתוכו. עכ\"פ בהזאה שנייה מזה טפי בכח. וחיישינן שפיר שעי\"ז מתמצה השרף שבתוכו והתערב עם מי הזייה. ולטעם ג' הנ\"ל ר\"ל לא יחזור לטבול האזוב פעם ב' כדי להזות בו הזאה ב'. דדוקא בפעם ראשון שהאזוב עדיין קשה. ואין המי חטאת שעליו נסחטין כולן להפה הצר. אבל בטבילה ב' שכבר נתרכך האזוב מהוצאה ראשונה. חיישינן שפיר שכשיוציאו בטבילה שנייה יסחטו מי חטאת שעליו לצואר הכלי ויחזרו ויבלעו משם להאזוב. ואין כאן טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלבד שלא יספג</b><br> ר\"ל שלא יקנח בהאזוב מי החטאת שבדופן הכלי כדי להזות בהן. ואפילו יש בהסיפוק כשיעור הזייה [כלקמן מ\"ה]. אפ\"ה וטבל כתיב. והא ליכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> שאם היו כלים טמאים מונחים לפניו ולאחריו. והתכוון להזות על הנך. ונפלה ההזאה על אינך פסול. דמדכתיב והזה הטהור על הטמא. משמע עד שיתכוון לו. מיהו א\"צ שיתכוון רק להזות. אבל א\"צ שיתכוון לטהרו בההזאה זו. דמצות א\"צ כוונה [כר\"ה כח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על הצדדין שלפניו</b><br> ר\"ל אותן צדדים שהן לפניו ולאפוקי הצדדים שלאחוריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו כשרה</b><br> וה\"ה בהתכוון להזות לאחוריו והזה על צדדי אחוריו. וכן מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו</b><br> ואפילו כשהוא ישן. או כשהזוהו בע\"כ. דרק כוונת המזה ולא כוונת המוזה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם ועל הכלים ואפי' הן מאה</b><br> סגי לכולן בהזאה א'. כשיגיע לכל א' טפה ממי חטאת. וכ\"כ רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת וכלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> על אדם וכלים אפילו הן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שאינו מקבל טומאה</b><br> כגון בהמה ועכומ\"ז וכלי אבנים וכדמפרש ואזיל. והא דכפיל תנא למילתי'. ולא קאמר מיד ברישא התכוון לאדם וכו'. היינו כדי לאשמעינן טעם הדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אם נשתייר על האזוב מי חטאת מהזאה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישנה</b><br> ר\"ל א\"צ לחזור ולטבול האזוב שנית כדי להזות על הטמא. אלא מזה עליו מהמים שנשארו בהאזוב. דאע\"ג שהזה על דבר טהור. דלא שייך בו הזאה. אפ\"ה כיון שהתכוון בהזאה לדבר ששייך בו טומאה והזאה. הו\"ל כאילו באמת הי' צריך הדבר ההוא הזאה. ולא נפסלו המים שנשארו בהאזוב. דהרי רשאי להזות כמה הזאות מטבילה א' [וכלעיל הי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שמקבל טומאה</b><br> בין שהדבר ההוא טהור או טמא. אלא שאם הדבר טמא. גם לו לא הועילה הזאה זו מדהתכוון לדבר שאמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אפילו יש בהאזוב מי חטאת עדיין [ומצינו אם במקום מלת אפילו. מעשרות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישנה</b><br> ר\"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. הו\"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע\"ד הרמב\"ם כאן. וגם בחיבורו פ\"י ה\"ח]. ולהראב\"ד [שם] וגם לרב\"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע\"פ התוספתא. דה\"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק\"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר\"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה\"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט\"ו. לפיכך הו\"ל כאילו טבל לשם דבר המקט\"ו. וישנה. ר\"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא\"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א\"צ להטביל ע\"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג\"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המנטפים</b><br> ר\"ל כל היכא שצריך לחזור ולהטביל האזוב מדלא הועיל לו טבילה ראשונה. בין לפי' הרמב\"ם שנפסלה הראשונה משום כוונתו. ובין להראב\"ד ורב\"א שנפסל משום הזאתו שהזה [עד שיחזור ויטבול]. עכ\"פ המים שעדיין מובלעין באזוב כשרין הן. וכשחזרו ונטפו מהאזוב להמי חטאת שבכלי מותר להזות מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> מדחזו להזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת</b><br> אפילו כשעדיין הן על האזוב בעינא. אפ\"ה מדחזו להזאה כשיתערבו בהמי חטאת שבכלי. לפיכך מטמאים כשאר מי חטאת הכשרים במגע ובמשא לכל שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. ואין דינן כמי חטאת שנפסלו שאמ\"ט להטהור לחטאת. אפילו במגע. ולא להטהור לתרומה רק במגע ולא במשא [כפ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה מחלון של רבים</b><br> חלון הוא כעין גומא מרובעת שבכותל. שעשוי כך להעמיד שם חפצים. וקאמר הכא שכשלגין שמי חטאת בתוכו עמד באלון זה שבכותל בצד ר\"ה. והזה שם ממנו על הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונכנס למקדש</b><br> שהמוזה לא ידע שנפסלו המים. וסבר דמדהוזה מהן נטהר. וטבל והע\"ש. ונכנס למקדש. וה\"ה באכל קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולים</b><br> שאחר שנכנס נודע לו שכבר קודם שהוזה נפסלו המים משתיית בהמה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מחטאת. ולא הוה כשגג בביאה לפנים שחייב חטאת. משום שהמים שרבים מזין מהם. א\"צ לחקור אחר כשרותן קודם שיזה מהן. דמסתמא בחזקת כשרים הם. ולפיכך כאנוס דיינינן לי' דפטור מקרבן [דכל חיוב קרבן שעל שוגג. היינו מדהי' ראוי לדקדק היטב במעשיו שלא יהיה נגד רצון הקב\"ה. ומזה נ\"ל קצת רמז ראיי', דספיקא דאורייתא מדאורייתא אסור]. וכ\"ש כשנמצא לבסוף שהמים היו טמאים כשהזה מהן. דהרי אז אפילו היה לו בשעת הזאתו מקום להסתפק בטהרתן. הרי הו\"ל סט\"ו בר\"ה. דטהור גם בחטאת [כפי\"א מ\"ב]. ולהכי א\"צ היה לחקור אחר טהרתן כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחלון של יחיד</b><br> ששייך ליחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולין חייב</b><br> חייב חטאת. דמדלא חקר מקודם היטב. כמו שהי' ראוי בכל השייך ליחיד. אינו אנוס. והו\"ל שוגג גמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליקין היו לפני חלון של רבים</b><br> שע\"י שהיו רבים מוזין שם. נטפו מהמוזין הרבה טפות מהן לארץ אחר שהוזו. ורבו הנטיפות הללו כל כך עד שהוחלקו בהן רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודורסין</b><br> הולכין שם טהורים גם לכתחלה בלי צורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נמנעין</b><br> מלכנס אח\"כ למקדש. ואע\"ג דאיכא לספוקי נמי שמא הן ממי הזאה שנטפו מהאזוב לארץ. ולא מהמוזין. ונמצא שלא נעשה מצותן בהמי חטאת הללו. ואף שהסיח דעתו מהן ונפסלו כשנפלו לארץ. וא\"כ אין בהם טומאה דאורייתא. עכ\"פ מטמאין הן לבני אדם שאוכלין תרומה. כשנגע בהן בידו או בגופו [וכלעיל פ\"ט מ\"ח]. וא\"כ פשיט שאסור ג\"כ לכנס למקדש לכתחלה. י\"ל דמדטומאתן רק מדרבנן. הו\"ל רק ספק דרבנן ושרי לכתחלה. ומכ\"ש אי נימא דהוה סט\"ו בר\"ה. אבל אי\"ל דהנך שלא נעשו מצוותן בטלו ברוב בהמים שנעשו מצוותן. מה אמרת שמא קדמו המים הטהורים להטמאים דלא בטלו [כמכשירים פ\"ב מ\"ג]. הו\"ל ספק דרבנן ולקולא. וכ\"ש הכא דמסתבר טפי שאחר שנטפו מהאזוב לארץ שהן הטמאים. חזר ונטף מהמוזין לתוכן. ליתא דבחטאת כתוב חטאת היא. שאינן בטלין ברוב [כפ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו</b><br> ר\"ל מותר הטהור לאחוז הקרדום בכנף בגדו. ומיירי שהקרדום לא נטמא ממת עצמו. רק מאדם שנטמא ממת. שהקרדום נעשה רק אב כהאדם שנגע בהמת. והכנף שאחז בו הקורדם נעשה ראשון לטומאה. ואמ\"ט לאדם האוחז. מדאין אדם וכלים מקבלין טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזה עליו</b><br> על הקרדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שיש עליו</b><br> ר\"ל האדם האוחז טהור. דמדנעשו מצותן. שוב אין המים מטמאין. מדלא חזו תו להזייה. ואע\"ג דהאדם המזה בל\"ז נושא המי חטאת בהאזוב כשמזה עמו. זה פשוט שאין המים מטמאים אותו. מדהוא לצורך הזאה [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. אלא קמ\"ל דאפילו המי חטאת שע\"ג הקרדום לא יטמאו להאוחז דאע\"ג שאין האחיזה צורך ההזאה. אפ\"ה לא נטמא ממי החטאת שעליו. וקמ\"ל הך מתני' טפי מבבא דמחליקין במי חטאת. דאע\"ג דהכא מצותן ומשאן באין כאחד. והרי נשאן שלא לצורך הזייה שהיה יכול להניח הקרדום על הארץ ולהזות עליו. אפ\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיה בהם כדי הזייה</b><br> ויטמא כשנשאן. דרק בטומאה איירי. וכדמוכח מר' יהודה. והא דלא סגי לי' למנקט כדי שיטבל ראשי גבעולין. ה\"ט מדלפעמים נבלע המי חטאת בראשי הגבעולין. וא\"א להזות בהן. וקמ\"ל דאין המים הנבלעין מצטרפין לכשיעור הזייה. אלא צריך שיהי' בכלי כשיעור הבלוע וגם כשיעור הזייה. דאף דקיי\"ל הזאה א\"צ שיעור. היינו על הדבר שמזה עליו. דסגי כשיגיע עליו רק טפה קטנה מאד. אבל תוך הכלי שמזה מתוכו צריך שיעור [כיומא די\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת</b><br> ר\"ל רואין את המים שנשא זה. כאילו היו על אזוב של נחושת שאינו בולע. ולהכי בנשא רק טפה קטנה מאד ממי חטאת. נטמא. מדהוא כשיעור הזאה. מיהו דוקא לטמא במגע ובמשא סגי בהכי. מדעכ\"פ יש בהמים כדי הזייה. והרי לא נבלע עדיין בהאזוב. אבל לענין להזות ממנו. ודאי גם לר\"י לא סגי בשיש בהכלי רק טפה קטנה. והרי וטבל והזה כתיב. ובטפה קטנה כזו אין כאן טבילה. ולא הזייה. דהרי כולו יבלע בהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה באזוב טמא</b><br> אזוב שלקטו לאכלו דאז מקבל טומאה [כפי\"א מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו כביצה</b><br> דזהו השיעור לטמא אחרים. אבל לקט\"ו סגי בכ\"ש [כרמב\"ם פ\"ד מאוכלין. ולתוס' פסחים לג\"ב ד\"ה לא. ולהר\"ב הכא גם לקט\"ו צריך כשיעור ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים</b><br> שטבל האזוב בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> מדנטמאו מהאזוב. מיהו מדלא קאמר המים טמאים. ש\"מ דהכא מיירי בשהיה האזוב באמת טהור. רק שלא היה נשמר לחטאת. וקמ\"ל דאע\"ג דאילו נגע אזוב זה בכלי ריק הטהור לחטאת. או אפילו באדם הטהור לחטאת. בנגע באזוב זה בגופו ולא בידיו. לא היה נטמא הכלי והאדם [כלעיל פ\"י י\"ב]. אפ\"ה בנגע אזוב זה במי חטאת גופייהו. עכ\"פ נפסלו [כפ\"י י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיתו פסולה</b><br> פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה</b><br> דכתיב והזה הטהור. והיינו בין האדם המזה או האזוב. שניהן צריכין שיהיו טהורין לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא</b><br> על יש בו כביצה קאי. דכשהאזוב נטמא ממי חטאת נגע באזוב אחר הטהור לחטאת. והשני בשלישי וכו'. עד שהאחרון נגע במי חטאת גופייהו נטמאו כולן לחטאת. ופשוט דהא לתרומה וקודש אף שהראשון נטמא בחטאת. מונין להן ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> דאין מונין ראשון ושני לביאת טומאה לחטאת. ופשוט דאדם המזה בא' מהן נטמא. מדנשא מי חטאת שלא לצורך הזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנטמאו ידיו</b><br> כאותן שנו ברפ\"ג דידים וסוף זבים. ואפילו נטמא רק ידו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאף באדם דאיכא תרתי, דהרי אפילו הראשון המטמא היה טמא מדאורייתא. אפ\"ה אדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מטמא אדם עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת שנטמאו אחוריו</b><br> רק אחוריו. ומשכח\"ל כגון שנטמאו אחוריו במשקין טמאין. דאז בשאר טהרות נשאר תוכו טהור [כפכ\"ה דכלים מ\"א ומ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא תוכו</b><br> וה\"ה בקודש כך דינו. ורק בתרומה לא [ככלים פכ\"ה מ\"ט]. ורק משום סיפא נקט חטאת. דהא בקודש מונין ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבירו את חבירו אפי' הן מאה</b><br> כולן נטמאו ע\"י נגיעה זו לחטאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאף בכלים שקבלת טומאתן פחותה מאדם. דהרי באדם יש כמה דברים שיטמאו ידיו [כרפ\"ג דידים]. משא\"כ כלי לא נטמאו אחוריו רק ע\"י משקין טמאין. אפ\"ה אמרינן דמתפשטת טומאתו מחבירו לחבירו אפילו עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוג</b><br> הוא החיצון של הפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והענבל</b><br> הוא הפטיש הפנימי המקשקש בהפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> לקבלת טומאה ולהזיי'. והנ\"מ בשעה שהן מחוברין [תוספות שבת נת\"ב ד\"ה מחיים. ורש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש של רובן</b><br> כוש הוא פלך. והוא כעין מקל קטן שטוין עליו. והוא מחובר מג' חלקים. דהיינו המקל הדק שבאמצע שכורכין עליו החוט הנטווה. ובראשו האחד יש צנורא של מתכת וראשו ויו קטנה שטוין עמו. ובראשו השני כפתר מתכת להכביד הפלך בשעת הטווייה. וכל הג' חלקים ביחד נקראים כוש. על שם המקל של עץ שבאמצע. ואולם המקל והכפתר כשהן מפורדין אמקט\"ו כלל [ככלים פי\"א מ\"ו]. ורק כשכולן מחוברים להצנורא. גם המקל מקט\"ו. דאף שהוא פשוטי כלי עץ. עכ\"פ הו\"ל כעץ המשמש את המתכות [ככלים פי\"ג מ\"ו]. ומלת רובן שבמשנה. היינו גמ'. ור\"ל פלך שטווין בו גמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה לא על הכוש</b><br> הוא המקל שבאמצע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הפיקה</b><br> הוא הכפתר העב שבקצה הא' מהפלך. רק יזה על הצנורא. שהוא עיקר הכלי. דאותן שטוין בהן גמי. רגילין להפרידן זמ\"ז. לפיכך גם כשמחוברין כל הג' יחד. אפילו הכי לא מחשבו טפליו חיבור כעיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הזה מוזה</b><br> דבדיעבד מחשבו חיבור. ולהכי אפילו בהזה על טפליו נטהר כולו. הא לענין טומאה. מחשבו חיבור בכל גוונא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פשתן</b><br> פלך שטווין בו פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> מדאין רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור של עריסה</b><br> עריסה הוא מטה של קטן. ועושין שוליים שלו מעור. רק מדרגיל התינוק לטנף א\"ע בעריסתו. ואם היה העור של השוליים מחובר יפה בהעריסה. לא יהיו יכולין לנקות העור יפה. להכי עושין עניבות בשפתות העור סביב. ומלפפין ותולין העניבות ההם בכפתורים קטנים שיש בשפת שולי המטה סביב כדי שיהא נקל לכשיצטרך להסיר העור מהמטה לנקות העור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לפיקו' חבור</b><br> דרק לעתים רחוקים כשירצה לנקות העריסה יפה מסיר העור ממנו לגמרי. דהיינו במטונף מאוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלבן</b><br> הן כעין קערות קטנות שמושיבין אותן תחת כרעי המטה. שלא ירקבו רגלי המטה מלחלוח הקרקע [ככלים פי\"ג מ\"ג וד']. ואותן קערות אינן מקבלין טומאה רק אגב המטה בעודן מחוברין בה. ואע\"ג דהמלבנין יש להן ב\"ק. וכל שיש לו בית קבול בכל מקום. הר\"ז מקבל טומאה [ככלים פי\"ז מט\"ו]. י\"ל דהיינו רק בעשויים לקבל. אבל הנך מלבנין אינן עשויין אלא לסמוך בהן כרעי המטה שלא ירקבו [רמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לטומאה</b><br> דבנטמא א' מהן לא נטמא המטה. וכ\"כ איפכא. ואע\"ג דבשעה שמחובר המלבן להמטה. חשיבא כמטה לקט\"ו. היינו רק כשיגע בה טומאה יטמא הוא עצמו. ולא שתטמא א' כשנגע טומאה בחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לטהרה</b><br> דבהזה הא' הרי השני נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ידות הכלים הקדוחות</b><br> שעשה גומא בקצה הבית יד כדי לתחוב שם העוקץ הבולט משפת הכלי כקתא שבסכין שיש נקב בראשו. לתחוב שם העוקץ הארוך שבקצה הסכין. ובעשוי כך אינו רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות</b><br> היינו בשהיא אפכא. שהראש שבהבית יד מחודד. ותוחבין אותו להחור שבהכלי. וכיד הקרדום. ורב\"א פירש קדוחות וחרוקות איפכא מפי' הנ\"ל [וכן מסתבר לפע\"ד. דהרי חרוקות. היינו שיש בהבית יד כעין מקדח לתחבו בהגומא שבשפת דופן הכלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסלים שבקנתל</b><br> קנתל הוא מוט שמחוברין תחת כל שטח שוליו יתידות עבות לדוש בהן התבואה. ולפעמים מוציאין אותן היתדות מהשוליים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה של טרבל</b><br> כלי של חוליות מחוברין לדוש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרן של כליבה</b><br> הוא מטת מתים שעשוי בדפנותיו נקבים נקבים ככלובי עופות. ותוחבין בצד הדופן הא' קרן ברזל. כדי לקשור המת שלא יתנדנד וישמט. וכשהמת גדול תוחב הקרן בראש המטה. וכשהמת קטן תוחב הקרן למטה מאותו מקום. ולתוספות [מ\"ק כז\"ב] כליכה גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרנין של יוצאי דרכים</b><br> ההולכי דרכים מוליכין עמהן קרן לשאוב בו מים בפגשם בבור. ומדלפעמים הבור עמוק. או כשירצו לשאוב מים הרבה. לכן עושין אותו חוליות הרבה מכמה קרנות שתוחבין זה לתוך זה. כדי להאריך קרן השאיבה לכשירצו. כשנמשכו הפנימיים לצד חוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשלת המפתחות</b><br> ר\"ל מפתחות רבות שתלויין יחד בשלשלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלל הכובסים</b><br> הכובסין תופרים בגדים זל\"ז. אי כדי שלא יתחלפו בגדים של א' בשל חבירו. או כדי שלא יאבדו הבגדים הקטנים בכביסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים</b><br> שתפר בגד א' בחבירו בכלאים. לאחד מב' טעמים הנ\"ל. וקתני שלל לרבותא דאינו חיבור להזייה. אע\"ג דאין איסור בחיבורין. וקתני כלאים לרבותא דחיבור לטומאה. אע\"ג דגם מצד איסור לא חזי למידי בעודן מחוברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור להזייה</b><br> דרק לחומרא הוה חומרא מד\"ס. מיהו שלל כובסים אם הן רק כשעור הקבוע [כלים פכ\"ט מ\"ג] הר\"ז חיבור לזה וזה. כמבואר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי מיחם</b><br> כסוי של יורה [ועיין פי\"ח דכלים מ\"ג ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לשלשלת</b><br> והשלשלת קבועה בהיורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה על הכסוי לא הזה המיחם</b><br> דהמיחם הוא עיקר הכלי טפי מכוש לעיל דהכא אפילו בדיעבד לא מהני הזאה הטפל להעיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל</b><br> הכל לאתויי גם ישראל ערל. וכ\"ש דכשר לקידוש שאינו עיקר הטהרה כההזייה [כתוי\"ט. ואע\"ג דערל צריך טבילה אחר שימול [כפסחים צב\"א]. והרי כל הצריך טבילה מטמא למי חטאת [כפי\"א מ\"ו]. י\"ל דהיינו בשצריך טבילה לשום טומאה. אבל ערל א\"צ טבילה רק מגזירת טבילת גר. ואפשר עוד דערל ישראל א\"צ טבילה כלל. והא דקאמר הש\"ס טובל היינו אם הוא ערל טמא. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ו מפסח ה\"ז] שלא הזכיר טבילתו]:"
+            ],
+            [
+                "שערותו מכוסה בעור שבו נקב להשתין. ואין ניכר אם זכרות או נקבות תחת העור עד שיקרעוה. והרי מדכתיב והזה איש ממעטינן אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> יש לו זכרות ונקבות. וגם זה אינו בכלל איש. דבריה בפני עצמו הוא [כח\"מ סי' ר\"פ ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה</b><br> והרי בהזאה איש כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותינוק שאין בו דעת</b><br> דקטן כשר להזות. ואע\"ג דקטן נמי אינו איש. אפ\"ה מרבינן ליה מקרא. ורק קטן מרבינן מדאתיא לכלל איש. מיהו עכ\"פ צריך שיהיה בו דעת. דהזאה צריכה כוונה [כלעיל מ\"ג]. ואע\"ג דכל לחולין א\"צ כוונה [כחולין לא\"א]. היינו שא\"צ לכוון לאותה מעשה. אבל עכ\"פ צריך שיכוון לשום מעשה. מיהו הכא רביי' קרא דאף שא\"צ לכוון לטהרו. עכ\"פ צריך שיכוון לאותה מעשה דהיינו להזות על גוף זה. ולרמב\"ם רביי' קרא שיכוון גם לטהרות [ועיין מ\"ש פי\"ב סי' ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה מסעדתו</b><br> ר\"ל תומכת ידה תחת ידו. דמסייע אין בו ממש [כביצה כב\"ב. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]. ואע\"ג דבסיפא אמרינן דאם אחזה בידו פסולה ההזייה. היינו באחזתו ממש בידו [כסי' ס\"ח]. אבל הכא שרק תומכת ידו. לא עדיף מעבודה דבסיוע שמאל ע\"י תמיכה לימין כשר [כרמב\"ם פ\"ה מביאת מקדש הי\"ח. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוחזת לו במים</b><br> ר\"ל מותרת לאחוז לו המים שיטביל בהן האזוב. אע\"ג דבכה\"ג אין הקטן המזה אוחז עמה כלל בהמים. וא\"כ ליכא למימר גבה מסייע אין בו ממש אפ\"ה שרי. דהרי א\"צ המזה כלל לאחוז המים. דרשאי נמי להטביל בהמים שעומדין בכלי על שום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה</b><br> וכ\"ש בשעה שטובל האזוב. דבטבילה כתיב איש בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דהוזה בכח האשה. ודמי לקולמוס ביד קטן. וגדול אוחז בידו וכותב. דקיימא לן דחייב בשבת [כרמב\"ם פי\"א משבת הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכך מצותו. ואפ\"ה נקט כשר דמשמע רק בדיעבד. מדאתא לאשמעינן דאף דשהה הרבה בינתיים. דבכה\"ג אינו רשאי לעשות כן לכתחלה שמא יסיח דעתו משמירת טפת הזאה שבאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזה ביום</b><br> ר\"ל רק אזוב צריך שיטבלו ויזהו ביום. אבל אדם אפשר שיטבול בלילה וכו'. דאע\"ג דמצות הזאה השנייה שהיא ביום הז' [לכה\"פ] מפרישתו מהמת. צריך שיזה ואח\"כ יטבול גופו. אפ\"ה אם איחר הזאה שנייה עד יום ח' או ט'. יכול הטמא להקדים טבילתו להזאתו. דהזאת ג' וז' שאמרה תורה, לאו דוקא אלא שלא תהיה הזאה ראשונה קודם יום ג' משפירש מהטומאה. והזאה שנייה לא תהיה קודם יום ד' מהזאה ראשונה. ולהכי אפילו יש בין הזאה להזאה כמה ימים אין בכך כלום. ולהכי קאמר הכא דבנתאחרה הזאה שנייה עד טפי מד' ימים מהזאה ראשונה. רשאי לטבול א\"ע בלילה שלפני יום הזאת שנייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> ר\"ל ואין מזין. וכמו שאפר כירה מוכן הוא [בריש ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלן</b><br> מלת וכולן קאי רק אב' דברים דהיינו טבילה והזאה. ואפ\"ה נקט לשון וכולן. דמסרך סרך תנא בלישנא דאידך מתני' דתנינן [מגילה פ\"ב מ\"ד]. כך כתב רתוי\"ט. ול\"מ היה נ\"ל דמלת וכולן קאי אטבילת האזוב. והזאה. וטבילת הגוף."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ba3949b7931c9d285a724ecdb15228668e81dbf6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,1966 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Tahorot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[ הענינים אשר נכבדות מדובר בהן במסכת זו. הן ארבעה במנין. א) יודיענו איזה אוכל יחול עליו טומאה מעצמו אף שלא נגע בו טומאה. ואיזה אוכל שמקט\"ו מגוף אחר. ב) יודיענו עד כמה גופי' תתפשט הטומאה מזה לזה. בחולין. בתרומה. ובקודש. ג) יודיענו ביאור כל דיני ספק טומאה ברה\"י או בר\"ה: ד) יבאר לנו בסוף כל דיני טומאת הע\"ה וטהרתן. אולם פתח תנא לפרש לנו דיני טומאת נבלת עוף טהור ועוף טמא. ודיני נבלת בהמה טהורה וטמאה. כדי לבאר לי מה הן הדברים החשובים אוכל לקט\"ו. וכמה שיעור כל א'. ואגב זה נקט נמי שאר דיני נבלה עוף טמא וטהור:]",
+                "<b>שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור</b><br>דאע\"ג שאין בה טומאה כלל רק שכשיאכלנה אדם נטמא. ומטמא בגדים וכלים שנוגע אז בעודה בבית בליעתו. חוץ מאדם וכ\"ח. אפ\"ה אם חושב עליה. ואמר שתהי' לאכילת אדם. אז מטמאה כשאר אוכלין טמאים אף שלא נגע בה שום טומאה הרי היא ראשון לטומאה. מדאפשר שתהיה אהט\"ו בבית הבליעה. אולם הטעם שצריכה מחשבה. היינו משום מדאסורה אינה עומדת לאכילה מסתמא. ואע\"ג דגם בנאכלת מנכרי חשיבא מאכל לקט\"ו [כטהרות פ\"ח מ\"ו. ועיין חולין קכ\"א ב']. נבלת עוף טהור שמת מעצמו גם עכו\"ם לא אכל לי' [ועיין עוקצין פ\"ג מ\"ג]. והא דצריכה מחשבה לאו בכל דוכתי. אלא ה\"ק אפשר שצריכה מחשבה קודם שתטמא טומאת אוכלין. והיינו רק בכפרים. אבל בעיר גדולה שיש עם רב שאוכלין אותה. להכי גם אם לא חישב עליה לאמר שתהיה לאכילת אדם. טמאה כשאר אוכלין טמאין. ולאפוקי שאר אוכלין דא\"צ מחשבה בשום דוכתי. דמסתמא לאכילה קאי. וה\"ה שתטמא בבית הבליעה א\"צ מחשבה בשום מקום. גם ל\"ל מחשבה. הא אחשבה ואכל לה. ואי בשתחבה לו חבירו לבית הבליעה נגד רצונו הרי חישב עליה חברו לאכילה [כך פירשתי ע\"ד הש\"ס כריתות דכא\"א] דאמרינן דאפילו חתיכתו לאכלה מחשבה. א\"כ כ\"ש לקיחתו לאכלה. וא\"ת א\"כ איזה ק\"ו בעי ר\"י למילף [נדה דנע\"ב] אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה מכ\"ש שטומאה קלה שלה לא תבעי מחשבה. והרי כל טומאה חמורה א\"א בלי מחשבה. דהרי לקחה לאכלה. והיינו מחשבה. י\"ל דכבר רמז לנו רש\"י שם ליישב זה. דמיירי שלא ידע שזה הוא נבלה. ול\"מ היה נ\"ל דמיירי שהי' מתעסק. ובפיזור מחשבות אכלה בלי דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה מחשבה</b><br> שכשחישב עליה לאכלה. אז אע\"ג שלא הוכשרה במים וגם לא נגעה בשרץ. אפ\"ה טמא כשאר אוכלין שהוכשרו במים ונטמאו אח\"כ באהט\"ו. דנעשו ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה</b><br> דאחר שיחדה לאכילה. אם נגעו אוכלין טהורים בכביצה ממנה. נעשה שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכזית בבית הבליעה</b><br> דאף שלא חישב עליה לאכילה. אפ\"ה בעוד הכזית בבית בליעתו. הו\"ל האוכלה אהט\"ו לטמא בגדים שנוגע אז [לאפוקי בשעה שעדיין היא בפיו. או אחר שבלעה. דבעודה בפיו עדיין טהור לגמרי. ואחר שבלעה אינו רק ראשון לטומאה]. וטומאת בית הבליעה בנבלת עוף טמא. ילפינן מדכתיב ונפש אשר תאכל נבלה וטרפה וכבס בגדיו. ואי בנבלת בהמה ל\"ל שיאכלנה. הרי כבר משהניחה בפיו נטמא מדנשאה. ותו האיך יטמא מדאכל טרפה. הרי כל טרפה שחיטתה מטהרתה [כחוליו עד\"א]. ואי דמיירי בבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה. מה אריא טרפה ששחטה. אפילו טמאה בריאה ששחטה נמי נבלה היא. אלא קבלנו הלממ\"ס דאף בנבלת עוף טהור הכתוב מדבר. דאף שאינו מטמא במגע ובמשא. עכ\"פ מטמא בבית הבליעה דוקא. וילפינן בית הבליעה מדכתיב ונפש כי תאכל וגו', היינו כשהיא בבית הנפש. וטרפה דנקט קרא. אינה וי\"ו המחלקת. אלא לאשמעינן דרק בעוף טהור ששייך בו טרפות. מטמא בבית הבליעה כשהיא נבלה. ולאפוקי עוף טמא [ועיין זבחים ס\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה טעון הערב שמש</b><br> דהכי מפורש גבה בקרא. ורחץ במים וטמא עד הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבים עליה על ביאת המקדש</b><br> אם אכלה וקודם שהעריב שמשו אחר טבילתו. וכ\"ש אם קודם שטבל. נכנס למקדש. אם במזיד חייב כרת. ואם בשוגג חייב קרבן חטאת עולה ויורד. וה\"ה באכל קדשים [כשבועות דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושורפין עליה את התרומה</b><br> אם אכל כזית ממנה ונגע בתרומה. או אם אחר שחישב עליה לאכילה נגעה היא עצמה בתרומה. אע\"ג שטמא רק מד\"ס, נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את מ'</b><br> ר\"ל באכל אמה\"ח מעוף טהור, לוקה משום אמה\"ח. ומצטרף בה בשר גיד ועצם לשיעור כזית, ככל אמה\"ח. אע\"ג שאין גיד ועצם מצטרף בשום נבלה וטרפה [כרמב\"ם פ\"ד ממאכלות הי\"ח]. וכמו כן לטמא בבית הבליעה אין אלו מצטרפין לשיעור כזית [כרמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטתה</b><br> בין חולין ובין מוקדשין בין בפנים ובין בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומליקתה</b><br> היינו רק בתרתי לטיבותא. שמלק קדשים בפנים. אז אין מטמא תו בבית הבליעה [כך מוכח בזבחים סט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטהרת את טרפתה</b><br> היינו שאינה נחשבת נבלה לטמא בבית הבליעה. אבל פשיטא דלקי עלה כשאכלה משום טרפה. והנך תרתי שחיטה ומליקה חדא חשיב להו תנא במנין הי\"ג דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אינן מטהרות</b><br> אלא דינן כשאר נבלת עוף טהור. ואפ\"ה גם לדידי' לא חסר המנין מי\"ג הדברים. מדגם זה הוא חידוש דין שלא יהא שחיטתה מטהרת טרפתה מטומאת נבלות. ואע\"ג דב' אלו הדינים פשוטים הן ואין בהן חידוש דין. וא\"כ לר' יוסי חסר לו דבר א' ממנין הי\"ג דברים. י\"ל הרי ר' יוסי ס\"ל במשנה ב' אף ב' ראשי אגפים וראש הזנב. ומשום דכל הנך ג' מין ראשי נינהו. חשיב להו כולהו כחד. כמו דחשיב הת\"ק כל הצפרנים כחד מדכולהו מין צפורן נינהו. נמצא דר' יוסי מפיק חד ומעייל חד. מיהו חולין שלה שנמלק בפנים או בחוץ. לכ\"ע מטמא בבית הבליעה. וכ\"כ עולה כשרה שנמלקה בפנים ואכלה. אע\"ג שאינו רשאי. לכ\"ע לא נטמא [רמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכנפים</b><br> הן הנוצות הגדולות שעל גוף העוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוצה</b><br> הן הנוצות הרכות כמוכין שגדלין תחת הנוצות הגסות, פלויס פעדערון בל\"א [ודלא כמשמע לכאורה מפי' הרמב\"ם שהביא התוי\"ט. דאם כן מ\"ט דר' ישמעאל דנוצה מצטרפות. והיינו מדנאכל עמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאות</b><br> ר\"ל עוף טהור שנשחט וראוי לאכילה, אם נגע שרץ בהנך בעודן מחוברין בו נטמא העוף עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאות</b><br> שאם כבר נטמא העוף. והנך שמחוברין בו נגעו בטהרות נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מצטרפות</b><br> לטמא כזית בבית הבליעה. ולא לכביצה שיטמא אחרים. מדהו\"ל רק יד. שדינו שרק מכניס ומוציא טומאה. אבל אמ\"צ [כריש עוקצין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפות</b><br> מדנאכל עמה [כך כתב רב\"א ותמהני דא\"כ ע\"כ דפלוגתייהו באכילה שע\"י הדחק אי שמה אכילה או לא. [כשבת עו\"א]. וכיון דקיי\"ל התם דשמה אכילה [כרמב\"ם פי\"ח דשבת ה\"ג] א\"כ הו\"ל הכא למפסק כר' ישמעאל. והרי הרמב\"ם [אהט\"ו פ\"ג ה\"ט] פסק הכא דאמ\"צ. ואי\"ל דדוקא אכילת בהמה ע\"י הדחק שמה אכילה. ליתא דהרי בפירוש תנינן [חלה פ\"א מ\"ח] דגם באדם כן. ול\"מ הי' נ\"ל דפלוגתייהו אי הוה שומר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרטום</b><br> שנאבעל בל\"א. ור\"ל הבשר שבפה תחת החרטום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפרנים</b><br> ר\"ל מה שמובלע מהצפורן תחת הבשר [חולין קכ\"א. ואשתמט לרבינו תוי\"ט הך סוגיא. ולכן פי' המשנה כדעת הרמב\"ם בפי' המשנה. וכן כתב גם בחיבורו [פ\"ג מאהט\"ו] דבכל הג' שמעורין בסמוך להבשר. וע\"כ שלא הי' להרמב\"ם הגירסא שלפנינו בש\"ס. וא\"כ לא הו\"ל להתוי\"ט לפרש משנתנו רק כפי גרסתנו ולא כגרסא שלא ידענוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאין ומטמאין ומצטרפים</b><br> לכזית שיטמא בבית הבליעה. לכביצה לטמא אחרים. וה\"ה דמצטרפין עם אוכל בעלמא לטמא טומאת אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף ראשי אגפים</b><br> ר\"ל קצה ראש הכנפים שנשאר בפלעדערוואוש שמטאטאין בו הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראש הזנב</b><br> הוא העוקץ הבולט מאחורי העוף בקצה השדרה, שגדלין עליו נוצות הגדולות של הזנב. דאע\"ג דמדאין עליהן רק עור של העצם, לכן דרך להשליכן. אפ\"ה מצטרפות משום דבעופות שמנות חס עליהן מלהשליכן. ומניחין עם העוף לאכלה. ומש\"ה לא פליגי רבנן. וגזרו בהן בכל העופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת העוף הטמא</b><br> שאין בה טומאה כלל אפילו בבית הבליעה. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה מחשבה</b><br> שאמק\"ט כלל בשום מקום. ואפילו בשווקים. עד שיחשוב ויאמר שמיחדה לאכילת אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכשר</b><br> שיפול עליה א' מז' משקין המנויין [פ\"י דמכשירין מ\"ד]. ואח\"כ תקבל טומאה מכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה</b><br> אם נטמאה והיא כביצה. מטמא לאוכלין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחצי פרס לפסול את הגויה</b><br> בנטמאה ואכל כחצי פרס ממנה. שהוא ב' ביצים לרש\"י. וכביצה ומחצה להרמב\"ם נפסל מליגע או מלאכול תרומה. מדנעשה גופו שני עד שיטבול [כלקמן פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה</b><br> כחצי פרס ממנה, דצריך טבילה וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טעון הערב שמש</b><br> ומותר מיד לאחר שטבל לאכול תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בנטמאת, ואכל חצי פרס ממנה שנטמא. ואם נכנס למקדש [או אכל קודש] קודם שטבל. פטור מכרת. מדטמא רק מד\"ם. והרי אינו חייב רק בשנטמא באהט\"ו דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שורפין עליה את התרומה</b><br> בנטמא ואכל חצי פרס ממנה, ונגע בתרומה נשרפת [עיין רכ\"מ אהט\"ו פ\"ג הי\"ד]. ואע\"ג דעל כל טומאה דרבנן אין שורפים תרומה [כרש\"י שבת דט\"ז ע\"א] אפ\"ה בזו גזרו מדדמי לנבלת עוף טהור. וברמב\"ם כאן י\"ל אם נגעה בתרומה נשרפת. ור\"ל אם נטמאה ונגעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו סופג את הארבעים</b><br> דאין איסור אמה\"ח נוהג בטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שחיטתה מטהרתה</b><br> אין לפרש דר\"ל אין שחיטתה מטהרתה מלהטמא כנבלה. ליתא. דהרי בעוף טמא אין שום טומאת נבלות. אפילו טומאת בית הבליעה [רש\"י חולין קכ\"א]. אלא ר\"ל אין שחיטתה מטהרתה שתהיה מותרת לבן נח בעודה מפרכסת. דאסורה לו משום אמה\"ח עד שתמות. דדוקא בהמה ועוף הטהורים ששחטן ישראל. אף שמפרכסין מותרים גם לבן נח. מגו דמהני שחיטה לישראל. אבל טמאין אפילו שחטן ישראל אסורים לב\"נ משום אמה\"ח כל שעה שמפרכסין. וגם אבר ובשר הפורש ממנה אז. הרי זה או זה כאילו פרשה ממנה בעודה חיה שאסורים לעולם משום אבר או בשר מן החי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרפות</b><br> דמדאין אוכלין מצויין לה כלעוף טהור. מניחין בה הכנפים והנוצה. כדי לשמרה עד שיזדמנו לה אוכלין [הרא\"ש]. והרי כל שומר מצטרף. ולרב\"א הנ\"ל [סי' א'] הכא בעוף טמא כיון דכל טומאתה מטומאה קלה. ולא אתא לכלל חומרא. הרי לכל טומאה קלה יש שומר. וכל שומר מצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים ומצטרפין</b><br> הא דלא ערבינהו לכל הד' בחדא מחתא. י\"ל דפלגינהו הכא איידי דרישא שמחולקין בדינן. א\"נ משום דזוג ראשון נשנה בלשון נקבה. וזוג שני בלשון זכר. להכי לא שייך למכללינהו בחדא בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור</b><br> כשהופשט לגמרי מהבהמה תו אמקט\"ו אוכלין, רק כששלקו [כעירובין כח\"ב]. אבל כשהשאיר בה בשעה שהפשיטה קצת בשר בכוונה. הו\"ל העור שומר. שע\"י שהבשר דבוק בהעור ישאר רטוב. ולא יתקלקל כל כך מהר. ולפיכך הו\"ל שומר ומצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוטב</b><br> ר\"ל רוטב קרוש, דאע\"ג דכל רוטב אע\"ג שהוא קרוש חזי לאכילה. וגם בפ\"ע מחשב אוכל [כלקמן רפ\"ג]. הכא מיירי בשומן שנקרש ע\"ג בשר. דבפ\"ע אינו נאכל כלל ואמקט\"ו. ורק מדנאכל בהדי בשר מצטרף לי' [כחולין קבע\"א]. ורק בנגע בו טבו\"י אינו חיבור לו [כטבו\"י פ\"ב מ\"ה] והיינו מדאיקלש טומאתו [כמעילה דח\"ב]. ואילה\"ק חלב קרוש אמאי אמקט\"ו אי משום דלא חזי לאכילה. מ\"ש מדגים חיין [עוקצין פ\"ג מ\"ח] ובשר חי [פסחים דכע\"א] דג\"כ השתא לא חזו לאכילה. ואפ\"ה מדחזי כשיבשלם מחשבו אוכל ומקט\"ו. וא\"כ כ\"ש חלב חי דחזי לאכילה כשיהיה נמוח. די\"ל כשיהיה נמוח פנים חדשות יבוא לכאן. משא\"כ בשול. והן אמת דהראב\"ד [פ\"א מאוכלין ה\"כ] כ' בשם התוספתא דחלב קרוש מקט\"ו אוכלין. ולא ידענא איך יפרנס בזה סוגיא דחולין הנ\"ל. וע\"כ התם חלב בקמץ גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקיפה</b><br> תבלין שבקדרה [חולין דק\"כ ע\"א]. מיהו אין במשמעותו שומין ובצלים שמשימין בקדרה. ככל משמעות תבלין שבש\"ס [כרמב\"ם פ\"ב דערלה מ\"י]. דהנך ודאי אוכל נינהו. אלא הכא ר\"ל מיני בשמים דבפ\"ע אמקט\"ו [כעוקצין פ\"ג מ\"ה]. ורק מדנאכלים עם הבשר מצטרפים לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאלל</b><br> הוא כעין גיד רחב לבן וקשה. והוא עובר תחת מפרקת של כל בהמה בכל אורך העורף. ונקרא האארץ בל\"א. וג\"כ אינו נאכל בפני עצמו. ואעפ\"כ כשנתבשל עם הבשר רגיל למצצו ולהכי מצטרף. וי\"ל דאלל הוא בשר שנפלט מהסכין ונשאר בהעור בשעה שהפשיט הבהמה. ונשאר בהעור בלי כוונת המפשיט. ולהכי נתבטל מתורת מאכל. אבל הכא מיירי שחישב לאכול מקצת מהבשר ההוא. ולא פי' איזה מקצת. ובכה\"ג אף שבפ\"ע אינו חשוב אוכל אפילו כשיהיה כביצה. אפ\"ה מצטרף עכ\"פ לשאר אוכלין לכשיעור כביצה בהדביקן יחד. אבל כשנגעו זב\"ז ולא נתמעכו יחד לגוף א' אמ\"צ [תוס' חולין קיח\"ב ד\"ה אין]. ואע\"ג דתנן לקמן [פ\"ט מ\"ט] דכשכל הפרודים נוגעים בהאום מצטרפין לשיעור כביצה. התם כולן נוגעים בהאום. משא\"כ הכא בלא נתמעכו יחד ונגע בא', אמ\"צ חברו שבצדו. וגם אפילו נתמעכו יחד במקום שכגעו אהדדי אפ\"ה אמ\"צ רק לכשיעור כביצה לטמא אחרים. אבל אמ\"צ שיתטמא הא' בשנטמא חברו [כרמב\"ם פרק ו' מאוכלין ה\"ז]. מיהו בין לפי פי' קמא של האלל. או לפי' בתרא. אין אלל מצטרף משום שומר, רק מדנאכל אגב עם שאר בשר [תוס' חולין קכא\"א ד\"ה ורבי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעצמות</b><br> שיש בהן מוח. שהעצם שומרו שיהי' רטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגידים</b><br> המותרים באכילה. ואעפ\"כ אין נאכלים בפ\"ע רק עם הבשר, לכן מצטרפין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרנים</b><br> סמוך לעיקרן, מקום שחותכין ויוצא דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטלפים</b><br> מיירי נמי סמוך לעיקרן של הקרנים [ואפשר דמדלא פי' כן הש\"ס בפירוש רק אקרנים. להכי י\"ל דבטלפים שיעורן כבצפרנים. דהיינו רק שמובלע בהן בבשר. [ועיין תוס' חולין קיז\"ב ד\"ה וטלפים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין לטמא טומאת אוכלין</b><br> אם נטמא הבשר המחובר לאחד מהן. ויש בשניהן יחד כביצה. הרי זה מטמא לאוכלין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא טומאת נבלות</b><br> ר\"ל אינו מצטרף לשיעור כזית נבלה ללקות כשאכלה או לכזית לטמא במגע ובמשא. והיינו מדמעטינהו קרא [כחולין קי\"ח א']. ומכ\"ש כשהן לבדן שאין חייבים עליהן משום נבלה כשאכלן. וגם אין מטמאין במגע ובמשא [עיין רמב\"ם פרק ד' ממאכלות הי\"ח]. מיהו כשמחוברין לכזית נבלה מקובץ. ודאי נטמא הנוגע בהן. דהרי הנוגע בהשאר שכנגדו בהעור נטמא. מדהו\"ל שומר [כחולין קכד\"א ורש\"י שם ד\"ה טמא דשערה]. ואע\"ג דאין שומר לטומאה חמורה [כחולין קיז\"ב] היינו רק לענין צירוף. שאין השומר מצטרף להשיעור הצריך. אבל במחובר השומר לדבר שכבר יש בלעדי השומר כזית. שפיר השומר מוציא הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי</b><br> ששחטה ישראל לצורך נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא מפרכסת</b><br> ר\"ל אף בשעה שעדיין מפרכסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה טומאת אוכלין</b><br> דבנגע בה אז טומאה נטמאה. דאע\"ג דכל עוד שמפרכסת אסור נכרי לאכלה. דהרי אפילו טהורה שנשחטה. כל שלא התירתה שחיטתה לישראל אפילו אחר שתצא נפשה. וכגון שלא נשחטה כראוי. אסור גם לנכרי אבר הפורש ממנה בעודה מפרכסת. אפילו אחר שמתה. א\"כ כ\"ש זו. שוודאי אפילו נשחטה כראוי. הרי אין שחיטתה מטהרתה לישראל. ואיך תחשב אוכל לקבל טומאה בעודה מפרכסת. והרי אפילו לעכו\"ם אסורה עדיין [כי\"ד כ\"ז]. אפ\"ה לענין טומאה אמרינן דמדנשחטה ע\"י ישראל מחשבתו משוי לה אוכל שתקבל טומאה. אף שעדיין מפרכסת ואסורה לכל. מיהו דוקא ששחטה לעכו\"ם אבל בשחטה לישראל, בטלה דעתו. ולא אמרינן דמחשבתו משווי לה אוכלא. ולהכי אינה מקט\"ו אוכלין עד שתמות [הרא\"ש]. וה\"ה בשחט עכו\"ם בהמה טהורה, ואפילו לעצמו. אע\"ג שאסורה לישראל. אפ\"ה כיון דבבהמה זו שייך שחיטה. לפיכך גם כשמפרכסת הו\"ל כמנחא בדיקולא. ומקט\"ו אוכלין [כחולין קכא\"ב, ועיין תוס' שם ד\"ה ועכומ\"ז]. רק דמשנתנו נקט' הרבותא בבהמה טמאה. מדהוה מסתבר דרק בגוף הבהמה תליא, אם שייך בה שחיטה או לא. מיהו ביש ב' לריעותא. דהיינו בהשוחט ובבהמה כגון עכו\"ם ששחט בהמה טמאה. דאין דין השחיטה לא בהבהמה ולא בהשוחט. בכה\"ג לא הוה כמנחא בדיקולא. ואמ\"ט טומאת אוכלין עד שתמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא טומאת נבלות</b><br> שאינה מטמאה משום נבלה עד שתמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיתיז את ראשה</b><br> שאז אפי' היא מפרכסת, עדיין מטמאה כשאר נבלה [כאהלות פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה</b><br> ר\"ל ריבה הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא טומאת אוכלין</b><br> נ\"ל שבבא זו הוא כלל לכל הנך דאמרן מריש פרקין עד הכא. וה\"ק, מכל הנך דתנינן נראה שטומאת אוכלין מתפשטת על גופים הרבה. שאין טומאת נבלות מתפשטת עליהן. דהרי נבלת עוף טהור וטמא דתנינן להו במשנה א' וב'. אין בהם טומאת נבלות כלל. וכ\"כ אפילו בבהמה יש כמה דברים שאין מטמאין משום נבלה. ככל הנך דנקט במשנה ד'. וכן אפילו בהמה טמאה כולה. עכ\"פ כל זמן שמפרכסת, אינה מטמאה משום נבלה. ואפ\"ה כל הג' מטמאין טומאת אוכלין. וזהו העיקר מה שרצה תנא לאשמעינן בהנך ד' משניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל שנטמא באב הטומאה</b><br> דהו\"ל האוכל ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנטמא בולד הטומאה</b><br> דהו\"ל האוכל ולד ולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין זה עם זה</b><br> לטמא אחרים כשיש בשניהן יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> הא דשואל כיצד. לאשמעינן דדוקא באין כביצה בכל א' מצטרפים כקל שבשניהן. הא ביש כביצה בכל א' מצטרפין לטמא כחמור שבשניהן בכל מקום שיגע בהגוש של התערובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחצי ביצה אוכל שני שבללן</b><br> ומעכן לגוש א', וכחצי ביצה דנקט לאו דוקא. דאפילו יש מהחמור רוב הכביצה אפ\"ה דינן כהקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני</b><br> ר\"ל התערובת הזה הוא שני לטומאה ואינו פוסל חולין. ורק תרומה שנוגעת בה נעשה שלישי. וה\"ה בשלא מעכן זב\"ז. ואפילו הב' חצאי זיתים הן פרודים זמ\"ז. אפ\"ה כשנגעו שניהן בככר תרומה נעשית שלישי [כטהרות פ\"ט מ\"ט]. ואין חילוק בין בללן ללא בללן רק דבלא בללן אמ\"צ רק כשיגע ככר התרומה בשניהן. אבל בללן ומעכן יחד סגי בשתגע התרומה בצד א' מהגוש דכולו כגוף א' חשיבא. דאע\"ג דחיבורי אדם אינו חיבור [כרמב\"ם אוכלין פ\"ו הי\"ג] מיעכן שאני. א\"נ הכא בנתחברו ע\"י ז' משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> ואינו פוסל תרומה. וה\"ה כשיש כביצה יחד גם מראשון ושלישי שבללן. הרי התערובות שלישי. ואפ\"ה לא נקט כן לרבותא. מדבעי למנקט התערובות לפי סדר המדרגות דהיינו ראשון ושני. שני ושלישי. [מיהו מדלא נקט נמי שלישי ורביעי וכדנקט באמת הרמב\"ם [אוכלין פ\"ד הי\"ב], נ\"ל דה\"ט, משום דרק בחולין קמיירי. ואם כן בשלמא שלישי משכח\"ל בחולין שנעשו על טהרת תרומה דדינה כתרומה. אבל רביעי בחולין לא משכח\"ל. מדקיי\"ל חולין שנעשו על טהרת קודש לאו כקודש דמי [כלקמן פ\"ב מ\"ד]. ומכאן נ\"ל ראיה להרמב\"ם [פי\"א מאהט\"ו ה\"ט] ודלא כהראב\"ד דפליג התם עליו ועיין ברכ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון</b><br> מדהן גוש א' והרי יש תוך הגוש ראשון. ולפיכך לא אמרי' בכה\"ג חיבורי אדם אינו חיבור [ועיין רמב\"ם אוכלין פ\"י]. ומה\"ט נקט הכא שבללן. דאי בלא מעכן יחד פשיטא דהנוגע בו נעשה שני. וה\"ה בכביצה ראשון וכחצי ביצה שני שנבללו ונתמעכו יחד. כיון שיש בהתערובות כביצה שלם מהראשון דינן כראשון. רק נקט הכא ובמשנה ו' שהיה גם בהקל כביצה. מדבעי למתני בתר הכי דכשחלקן. אז דין החלק כהקל. ואילו כשלא היה בהקל כשיעור אם יחלק אח\"כ התערובות. לא יהא בכל חלק כשיעור לטמא אחרים מהראשון. ולא יהא נ\"מ אז אם יהיה דין כל חלק כהחמור או כהקל. ואע\"ג דאכתי יהיה נ\"מ כשיערבו שוב עם חמור. לענין להשלים שיעורו. לא רצה תנא להאריך בזה. וכדלא נקט מה\"ט חילקן ברישא. בהיה בכל א' כחצי ביצה. משום דגם שם אין נ\"מ באיזה מדריגה של טומאה יהיה כל חלק. אם לא כשישלים עליו מן חמור [ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>זה שני וזה שני</b><br> מדבללן קודם שחלקן. הרי יש בכל חלק רק חלי שיעור מהראשון. וחצי שיעור מהשני. ומצטרף כקל שבשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל זה לעצמו וזה לעצמו</b><br> שנפל השני אחר שהסיר הראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסלוהו</b><br> ונעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו שניהן באחד</b><br> לאו דוקא. אלא ר\"ל שבעוד שנגע זה בהתרומה. נגע בה גם האחר. ואפילו בב' מקומות [כפ\"ג דאהלות] רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאוהו שני</b><br> ואע\"ג דאוכל פרוד אמ\"צ לכביצה [כפ\"ג מ\"ב]. היינו באין כולן נוגעין בגוף א'. או במשקין שמחוברין יחד [כלקמן פ\"ח סמ\"ח ופ\"ט מ\"ט]. אבל הכא הרי כולן נוגעין בהככר [ועיין מ\"ש בס\"ד לקמן פ\"ג בבועז סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני</b><br> דמדבללן יפה. הרי מסתבר שיש כביצה מהחמור בזה ובזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות</b><br> חתיכות בצק של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושכות זו בזו</b><br> שנדבקו כל כך זב\"ז. עד שא\"א להפרידן מבלי שידבק קצת מהאחד בחבירו. דאל\"כ אף שדבוקין יחד אינן חיבור וכמפורש בתוספתא דמכלתין [ואי\"ל דטעמא משום דקי\"ל חיבורי אדם אינו חיבור. ליתא, דהרי קיי\"ל דכל שמחובר ע\"י א' מז' משקין. אמרינן דחיבורי אדם הוה חיבור [כהרמב\"ם אוכלין פ\"ו הי\"ג]. תדע תדע כן ככר האיך אפשר שיטמא כולו כשנגע בו טומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וככרים נושכין זה בזה</b><br> נ\"ל דנקט גם ככרות לרבותא. דאפילו ככרות שכבר גלה הלש דעתו דלא ניח\"ל בחיבורן. רק רוצה שיהיה כל א' גוף לעצמו. אפ\"ה הוה חיבור. ורק בטבו\"י אינן חיבור [כטבו\"י פ\"א סי' ט'] ומטעם דאמרן [לעיל סי' ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן תחלה</b><br> מדהו\"ל כולן גוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשו</b><br> ר\"ל אם לאחר שנטמא א' מהן בחיבורין חזרו ונבדלו זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשקין</b><br> ר\"ל אם שכשהיו נשוכות זב\"ז נטמא א' מהן במשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלן שניות</b><br> דהרי משקין טמאים, לעולם הן כראשון. מדעלולין לקט\"ו בלי הכשר [כפסחים ד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידים</b><br> ר\"ל אם בחיבורין נטמא אחד מהן מסתם ידים דגזרו על כל סתם ידים אף שלא ידע בהם שום טומאה. רק שלא שמרם בכוונה. שיהיו שניות. ויעשו לתרומה שיגעו שלישי [כשבת יד\"ב]. ונ\"ל דקמ\"ל כל הנהו, דלא מיבעיא בשרץ שהוא טומאה דאורייתא. ולא מיבעיא משקין שיש בהן כמה חומרות. שמטמאין כלים וגם חולין. אלא אפילו ידים שאין בהם טומאה רק שמטמאין תרומה. אפ\"ה מחשכו כולן חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצת</b><br> ר\"ל חתיכת בצק תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה תחלה והשיך</b><br> שהדביק בה חתיכות אחרות של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלן שניות</b><br> מדנגעו בראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה שניה</b><br> אפילו שנייה דאורייתא. דאע\"ג דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אפ\"ה משכח\"ל שננע הככר במשקין. או שנגע הככר באדם או בכלו שנגעו בשרץ. אפ\"ה לא מחשבו כל המקרצות הנשוכות זב\"ז כולן כגוף א' רק כל עוד שהן מחוברין ודמי הך לכלים [פי\"ח מ\"ז ופי\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא שלישית וכולן טהורות</b><br> דהרי אין בהשלישי כח לעשות התרומה הנוגע בה אפילו במדרגה שלמטה ממנה. דהרי אין רביעי בתרומה. והאיך יהיה בו כח שיעישה להנדבק בו טמא כמותו. [והר\"ב פירש דדוקא הנך דלעיל. דמשפירשו נשאר בהנוגע קצת טומאה. להכי גם קודם שפירשו סק חד דרגא להיות כמותו. אבל הכא שהמגיע הוא שלישי. כיון שכשיפרשו הנוגעין מהמגיע יסור הטומאה מהנוגעין לגמרי ויהיו כולן טהורים. להכי אף כשעדיין לא פירשו לא חשבינן להו חיבור מעליא ונשארו בטהרתן. ואני הקוטע הוכרחתי לנטות מפירושו. משום דק\"ל מהא דתנינן [כלים פי\"ח מ\"ז] דכרע שהיה טמא טוע\"ר וחברה למטה כולה טמאה טוע\"ר. פירשה, רק הכרע טמא טוע\"ר והמטה טהורה. הרי דאף כשפירש מהמטה סר הטומאה ממנה לגמרי. אפ\"ה כל שעדיין מחוברת להכרע נידון כמותה. ובשלמא לפירושן הנ\"ל לא תיקשי מהתם דהרי אנן אמרינן דכיון דאין בהמגיע דהיינו שלישי כח שיתפלט הטומאה ממנו ולהלאה. להכי גם בזה אין בו כח להחשיב המחובר לו כמותו. לפיכך שאני התם דשפיר יש כח בהמגיע דהיינו הכרע שתתפלט הטומאה ממנו ולהלאה לכל דבר חוץ מאדם וכליו. משום הכי יש בו כח נמי לעשות למטה המחוברת לו כמותו. מדאין המחובר לו כלי בפ\"ע. אלא להר\"ב שכל אדני פירושו מיוסדים לא על כח המגיע אלא על כח הנוגע. דהרי קאמר דמשום דכשפירש הנוגע סר הטומאה ממנו לגמרי להכי גם בעודו במחובר טהור. על זה ק' שפיר מ\"ש מכרע. דכשפירש המטה ממנו טהור לגמרי ואפ\"ה בעודה מחובר במטה הו\"ל כמותה. וי\"ל]. מיהו אם היו חתיכות קודש ודאי גם בנדבקו בשלישי כולן נעשין שלישי. ורק בנדבקה ברביעי דינה כשלישי של תרומה. והא דלא נקט תנא הכי [עיין בבועז סימן י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככרות הקדש שבתוך</b><br> כשתי לחם ולחם הפנים ומנחות. וכולן כשכבר נתקדש בכלי או בתנור. או בבאו בגלל הזבח. כלחמי תודה ורקיקי נזיר. שנשחט עליהן הזבח. דאל\"כ שלא נתקדשו אלא בפה. הרי דינן כתרומה [כרמב\"ם פי\"א מאהט\"ו הי\"ג]. והכא לא נקט מקרצות רק ככרות לרבותא דאף דבככרות לא ניח\"ל בחיבורן. שעי\"ז יתקלקל צורת הככר. אפ\"ה כולן כגוף א' חשובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גומותיהם</b><br> שרגיל להיות על פני הבצק כעין גומות. והיה בהן בהגומות שעל גבי כל א' וא'. מים שנשמרו בטהרת קודש. ומיירי שהככרות היו נוגעים זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהן</b><br> א' מהככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלן טמאות</b><br> אף הככר השלישי שנגע השני ונעשה שלישי. עכ\"פ מדשלישי עושה רביעי בקודש. מטמא משקה שבגומא שעליו להיות תחלה [כפ\"ב מ\"ו]. [הא אלו היו מים שאין מקודשין לא היו נעשין תחלה. דכל שלישי אינו מטמא חולין. אבל אי\"ל דאילו היו מים חולין. הן עצמן היו מטמאין הקודש. דכל טהרת תרומה וחולין טמא הוא אצל קודש [כחגיגה פ\"ב מ\"י]. ליתא, דרק בבגדים עשו מעלות מעלות וכדקאמר התם אבל באוכלים לא [וכרמב\"ם פי\"ג מאהט\"ו] וכן מוכח מלקמן [פ\"ב משנה ה' ו'] ודוק. אבל אילה\"ק הרי המים הן חולין רק שנעשו עטק\"ו. והרי קיי\"ל דלאו כקודש דמי. י\"ל דהכא שהוקדשו בכלי ודאי דינן כקודש. והמים הללו שעל הככר שנעשו תחלה. חוזרים ועושים להככר הג' שני. וחוזר הככר הג' ומטמא להככר הד' ועושהו שלישי. וגם הוא ע\"י המשקין שע\"ג חוזר גם הוא ונעשה שני וכן אפילו עד אלף נעשה כל א' וא' מהככרות שני ע\"י המשקין שעל גביו. מיהו שרץ דנקט לאו דוקא. דאפילו נגעו סתם ידים בככר א' אפ\"ה נעשו כולן שניות ע\"י המשקין. ורק נקט שרץ לרבותא דתרומה דתני לה בסיפא. לאשמעינן דאפילו בשרץ אמ\"ט רק שנים ופוסל א' [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> ר\"ל ואם הככרות היו של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> דהיינו אותן שנגע בהשרץ וזה שחזר ונגע בהככר הנטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים ופוסל א'</b><br> דהככר הג' שנגע בהב' אינו רק פסול. דבתרומה אין שלישי עושה רביעי. אינו מטמא נמי משקין שבגומתו להיות תחלה. ולפיכך הככר הג' אף שיש משקין בגומותיו. אפ\"ה נשאר להיות שלישי. והרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ולפיכך הככר הד' טהור [רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש ביניהם משקה טופח</b><br> אפילו שלא להטפיח. דאע\"ג דלענין חיבור, כל שאינו טופח ע\"מ להטפיח אינו מחבר ב' גופין להיות נחשבין כגוף א' [כספ\"ח]. עכ\"פ הכא לענין מגע מקרו משקין אף בטופח לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בתרומה הכל טמא</b><br> דהרי המשקין שבין ככר ב' וג' נעשין ראשון מהככר השני שהוא שני ופוסל התרומה. ועושה להמשקין תחלה. וחוזרין המשקין ההם. ועושין להככר השלישי שני. והוא חוזר ועושה להמשקין שבינו לבין הככר ד' תחלה. ונעשה עי\"ז גם הככר הד' שני. וכן לעולם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה</b><br> טהורה. דמדקתני בסיפא היתה מגע טמא מת. היתה טבולת יום. מכלל דהכא בטהורה לגמרי מיירי. וה\"ה באיש טהור. רק אורחא דמילתא נקט. דדרך אשה לנער הקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה כובשת ירק</b><br> מיירי בירק תרומה [וכן בכל דוכתא במכילתין נקט סתמא. ואפ\"ה מיירי בתרומה. או בחולין שנעשו על טהרת תרומה. וסמיך התנא את עצמו מדמובן ממילא. מדמיירי כל המסכת בעניני טהרות]. ומיירי נמי שלא הוכשר הירק עדיין. דאל\"כ היה נטמא הירק כשהניחתו בקדרה בסתם ידים שהן שניות. אבל אחר שהניחתו בקדרה הוכשר כששפכה עליו משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגעה</b><br> בידים מסואבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב</b><br> והרי השתא כבר הוכשר העלה כולו על ידי המשקין ששפכו עליו תוך הקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שיש בו</b><br> בהעלה כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה</b><br> והוא השיעור לטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא</b><br> אותו עלה נעשה שלישי מהידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל טהור</b><br> כל מה שבקדרה טהור. ואפילו המשקין שבקדרה טהורים. דאין שלישי עושה רביעי בתרומה. וכיון שכן אין השלישי עושה למשקין תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגעה במקום המשקה</b><br> ר\"ל במקום הלח שבעלה באותו חלק שיש מהעלה חוץ להקדרה. ואותו הלח אינו נמשך עד המשקין שבקדרה [ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהמשקין שבמקום שנגעו הידים המסואבות נעשו תחלה. והן עושין להעלה ההיא שני. והוא חוזר ומטמא כל מה שבהקדרה. וגם הקדרה עצמה, ג\"כ נעשית שני. דאף דהעלה שהוא אוכלין. אמ\"ט כלי [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו] וכ\"כ לא קבלה הקדרה טומאה מהידים המסואבים שנגעו בה. אפ\"ה עכ\"פ נטמאה הקדרה מהמשקין שבקדרה שנטמאו מהעלה. ונעשו תחלה. וחוזרין המשקין ומטמאין להכלי מגזירת מעיינות של זב וזבה [כשבת יד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא</b><br> מהכא שמעינן באר היטב. דאוכלין לענין קבט\"ו. וכ\"כ משקין לענין לטמא אחרים שיעורן כ\"ש. וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ג מ\"א] דקאמר קרשו הרי אלו שניים. ואי פחות מכביצה אמקט\"ו. הו\"ל כבסיפא דהתם דכשהוא כביצה מכוון טהור. ודו\"ק. [ועיין תוס' פסחים דלג\"ב ד\"ה לאימת]. מדנימא דרק מדאוריי' אמקט\"ו רק ביש בו כביצה. אבל מדרבנן גם משהו מקט\"ו. דוחק מסתמי דמשניות בכל דוכתא. ורק אוכלין לטמא אחרים צריך כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר לקדרה</b><br> מקום הלח שבעלה שנגעו בו הידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> אף שהעלה פחות מכביצה. עכ\"פ המשקין שבהעלה שנעשו תחלה מהידים אפילו היו המשקין כ\"ש. מטמאין המשקין שבקדרה. והן חוזרין ומטמאין להירק וגם להקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> האשה הכובשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טמא מת</b><br> שנגעה זאת האשה באדם או כלי שנגעו במת. שנעשו אב. ואשה זו שנגעה בהן נעשית ראשון. וה\"ה בנגעה בשרץ או באב הטומאה אחר. רק נקט טמא מת. מדמצוי טפי אדם או כלי שנטמאו במת. מאדם וכלי שנגעו בשרץ. דדוקא שרץ מצוי טפי ממת. אבל טומאת כלי שנטמא באהל המת מצוי טפי מכלי שנטמא ממגע שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהעלה שמקצתו תוך המשקין שבקדרה. והרי הוכשר מהמשקין ההם. וא\"כ נעשית העלה שני כשנגעתו. וחוזר העלה ועושה להמשקין שבקדרה תחלה. והמשקין האלו חזרו וטימאו הכל וגם להקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא והכל טהור</b><br> והא דלא קתני נמי הכא כמו לעיל. דאף כשאין בו כביצה אפ\"ה אם חזרה העלה להקדרה טימא הכל. ה\"ט. מדאיירי הכא אפילו בנגעה במקום הנגוב. וכדקאמר בין שנגעה במקום הנגוב. והרי בתרתי לטיבותא שאין בהעלה כביצה. ונגעה במקום הנגוב. אף שנטמא העלה. עכ\"פ המשקין שעל גבה. תוך או חוץ מהכלי שלא במקום נגיעת הידים. נשארו בטהרתן. דהרי אין בהעלה כשיעור לטמא אחרים. ואם כן כשנפלה עם המשקין שעל גבה לתוך הקדרה. נשארה הקדרה וכל שבתוכה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טבולת יום</b><br> שהיתה טמאה וטבלה ולא העריב שמשה עדיין. והרי כל טבו\"י הוא שני לטומאה. נ\"ל דמדסמיך מלת היתה למלת טבולת יום. ולא למלת מנערת. והכי הול\"ל. טבולת יום שהיתה מנערת הקדרה. ש\"מ דגם הכא גרסינן ראתה בלא וי\"ו. ותרי בבא קתני. וה\"ק טבולת יום מותרת לנער קדרה של תרומה, דהיינו להגיס מה שבקדרה עם עץ הפרור או לנער ולשפוך מה שבקדרה לתוך הקערה. וקמ\"ל אף שיש עליה ב' טומאות. שהיא טבו\"י שהיא שנייה דאורייתא [כשבת יד\"ב]. וגם ידיה אע\"ג שהיו ודאי מסואבות וכגון שנגעה בראשון לטומאה. דאז ידיה שניות מד\"ס [כרפ\"ג דידים]. אפ\"ה מותרת לכתחלה לנער הקדרה. ולא חיישינן שתגע בהתרומה שבקדרה [וכן נראה מהר\"ש והרא\"ש דגרסינן ראתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הירק פסול</b><br> דאע\"ג דכל שמסופק בו אם נטמא מידים טהור [כידים פ\"ב מ\"ד]. אפ\"ה מדמסופק נמי אם נטמא הירק מטבו\"י. הו\"ל ספק טומאה דאורייתא ברה\"י דספיקו טמא [כלקמן פ\"ו מ\"ד]. ואע\"ג דעכ\"פ אין בהירק דעת לשאל. דהרי בתר נוגע ולא בתר מגיע אזלינן [כסוטה דכט\"א]. וכל ספק טומאה שאין בו דעת לשאל אפילו ברה\"י ספיקו טהור [כלקמן פ\"ג מ\"ו]. י\"ל מדהגיסה או נערה הירק בהכלי שבידיה הו\"ל כספק טומאה הבאה בידי אדם. דכיש בו דעת לשאל דמי [כפסחים דיט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדרה טהורה</b><br> דהקדרה אי אפשר שתטמא רק מהמשקין שהן תחלה. והרי משקין הללו שבקלח. א\"א שיהיו תחלה לטומאה. דאי משום שמא נגע המשקין בהידים מסואבות. נשארו המשקין בטהרתן לגמרי. דהרי כל ספק ידים טהור [וכמש\"ל]. ואי משום ספק נגיעת המשקין בטבו\"י. הרי טבו\"י אין עושה משקין שנוגע בהן תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ז]. רק דבמשקה חולין שנגע טהורים לגמרי. ובמשקין תרומה שנגע טבו\"י. נעשו שלישי. והרי אין משקין שהן שלישי מטמא כלי [וערמב\"ם פ\"י מאהט\"ו ה\"ג]. וכל זה רק בטבול יום. אבל אם היה נולד הספק אם נגעו משקין בידים מסואבות של אדם טהור. אז גם הירק טהור. אף שהוא תרומה. הרי ספק ידים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון</b><br> ר\"ל נעשה האדם שאכלו ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> דחכמים גזרו שכל האוכל חצי פרס אוכלין טמאים. דהיינו כשיעור ב' ביצים לרש\"י. וכביצה ומחצה להרמב\"ם. יהא גופו טמא לתרומה. וזהו א' מי\"ח דבר שגזרו [כשבת דיד\"ב]. משום דכל האוכל כשיעור הזה. רגיל הוא לשתות אחריו. כדי לשרות אכילתו במעיו [כברכות מב\"ב]. ולהכי גזרו. דשמא בעוד יהיה המאכל הטמא בפיו ישתה משקה תרומה. ויטמאה בתוך פיו. ואע\"ג דבאוכל אוכל שלישי לטומאה ליכא למגזר הכי. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ומשקה קודש לא שכיחא. דנגזר שישתהו בעוד המאכל שלישי בפיו. אפ\"ה משום לא פלוג גזרו ג\"כ טומאה על האוכל מאכל שלישי. וכן גזרו ג\"כ על השותה רביעית משקין טמאין בכדי אכילת חצי פרס. ג\"כ גופו טמא מה\"ט [בסוף זבים]. מיהו לא גזרו רק על האוכל או שותה אוכלין או משקין טמאין ומטעמא דאמרן. הא בנוגע אוכלין או משקין טמאין. לא נטמאו רק ידיו [כידים רפ\"ג]. ופליגי הכא באיזה מדריגה יהיה האוכל טמא. דלר\"א דין האוכל כהמאכל שאכל. מדלא מצינו שיהיה האוכל קיל מהמאכל. דהרי אדרבה נבלת עוף טהור אין בו טומאה כלל. ואפ\"ה האוכלה הוא אב הטומאה בשעה שהיא בבית בליעתו. וגם לאחר שבלעה. עכ\"פ דינו כהמאכל עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכל שני שני</b><br> דר' יהושע ס\"ל דלא ילפינן מנבלת עוף טהור דחידוש הוא. דהרי מטמא נמי בבית הבליעה שהוא בית הסתרים. משא\"כ בשאר טומאות אין מטמאים בבית הסתרים. אבל מצינו שהמאכל חמור מהאוכל. דהרי מאכל שהוא כביצה, מטמא מאכל. והאוכל דברים טמאים אינו מטמא מאכל בנגיעתו. עד שאכל חצי פרס. ולהכי דין הוא שכל האוכל מאכל טמא. מחתינן לי' חד דרגא מטומאת המאכל שאכל. ורק מדמצינו שכל מאכל ראשון שני או שלישי [שבתרומה כשיגע בקודש]. אפשר שיעשה להמאכל שנוגע בו שיהיה שני. וכגון כשיהיה בהמאכל הטהור שנגע בו משקה טופח עליו. דהמשקה ההוא נעשה. ראשון. והמאכל שתחתיו נעשה עי\"ז שני. להכי כל אוכל מאכל טמא נעשה שני [ועיין חולין לד\"א ורש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> ר\"ל ואם אכל מאכל שלישי. נעשה גופו שני לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני לקדש ולא שני לתרומה</b><br> אלא דתרומה שנגע טהור לגמרי. דהרי מאכל שלישי א\"א שיעשה למאכל האחר שנוגע בו שיהיה שני. ואפילו כשיש משקים ביניהם במקום הנגיעה. דהרי אפילו משקה תרומה שנגע בשלישי. טהור לגמרי [כרמב\"ם אהט\"ו פי\"ח ה\"ח]. לא משכחת לה שיהיה המאכל שנוגע בהשלישי שני. אלא כשהמאכל שנוגע בהשלישי הוא קודש [ועיין לקמן מ\"ח]. ולהכי רק לקודש יהיה האוכל שלישי שני. אבל לתרומה טהור לגמרי. מיהו הני מילי רק לנגיעה. דהאוכל אוכל שלישי מותר רק ליגע בתרומה. ככל שלישי שמותר ליגע בתרומה. אבל עכ\"פ אסור לאכול תרומה עד שיטבול. דבאכילה עביד רבנן מעלה ולא בנגיעה [כחוליו לה\"א. וזבחים צט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחולין שנעשו לטהרת תרומה</b><br> ר\"ל כל שלישי שנזכר במשנתנו. היינו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. דבחולין פשיטא. אין שייך במאכל שיהיה שלישי לטומאה. ובנעשה על טהרת קדש לא אפשר לאוקמה. דהרי קיי\"ל דלאו כקודש דמי [כשלהי פרקין]. מיהו ודאי הוה אפשר לאוקמה במאכל תרומה או קודש ממש. שנעשו שלישי. רק רבותא קמ\"ל דאפילו בחולין משכח\"ל שיהיו שלישי בשנעשו על טהרת תרומה. ואע\"ג שהן חולין. אפ\"ה האוכלן נעשה שני לקודש אפילו בנגעו. א\"נ להכי לא מוקי לה במאכל תרומה או קודש שהן שלישי. משום דהאוכל תרומה טמאה במיתה בידי שמים. והאוכל קודש טמא חייב כרת. ולפיכך מזהר זהיר בה מלאכלה אפילו בשוגג. והו\"ל מילתא דלא שכיחא שיכשל בהן ויאכלם ולא גזרו בהן רבנן שיהיה האוכלם טמא [ובפי' הרמב\"ם לא משמע כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא ומטמא</b><br> הר\"ש והרא\"ש והר\"ב פי' דה\"ק טמא בעצמו. ומטמא תרומה. וכבר הקשה הרא\"ש על פי' זה. דתרומה מאן דכר שמי'. ונדחק לתרץ דכיון דקתני ומטמא א\"כ ודאי בתרומה מיירי. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ורב\"א זצוק\"ל פי' דכולה בחולין קמיירי. וה\"ק טמא בעצמו. ומטמא עוד א' בחולין. ור\"ל פוסלו. ורש\"י ותוס' [חולין לד\"ב ולה\"א] הביאו ב' הפירושים [ע\"ש ודו\"ק]. ול\"מ היה נ\"ל מדהוה מצי למתני הראשון שבחולין מטמא דמדקרי לי' ראשון מי לא ידעינן דראשון טמא. אלא לאו ש\"מ דלדיוקא נקטה. וה\"ק הראשון שבחולין אפשר שיהיה הוא לבד טמא. אבל לא יעשה להנוגע בו טמא. והיינו לענין כשהשני שיגע בראשון זה שוב יגע בחולין. הרי יהי' חולין ההם טהורים לגמרי. א\"כ ע\"כ דרק הראשון הזה נקרא עליו שם טמא שתתפשט הטומאה ממנו ולהלן עד השני. אבל השני אין עליו רק שם פסול. אבל אפשר שנוכל לומר על ראשון זה שהוא מטמא. דהיינו לענין אם שני שיגע בו. שוב יחזור ויגע בתרומה או בקודש. תתפשט הטומאה ממנו בתרומה עד שלישי ובקודש עד רביעי. נמצא שגם על השני חל שם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני</b><br> שבחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסל</b><br> לדעת רבותינו ה\"ק. פוסל. דהיינו שפוסל לתרומה לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ר\"ל והשלישי הזה אינו עושה רביעי בתרומה [וק\"ל הרי סתמא קתני. וא\"כ היכי קאמר ולא מטמא הרי עכ\"פ מטמא לקודש. ולרב\"א הי\"ל דכולה מתני' בשנגע בחולין מיירי. פסול גרסי'. וכן הוא הגירסא במשניות שבש\"ס וגם ברמב\"ם [פי\"א מאהט\"ו ה\"ב]. אבל בש\"ס [חולין לד\"ב] גרסינן פוסל]. וה\"ק השני שבחולין הוא עצמו פסול. ומפרש התנא. דלהכי נקרא פסול מדאינו מטמא שוב לחולין שנוגע בו לעשותו שלישי. ונ\"ל ל\"מ דה\"ק פוסל לתרומה שנוגע בו לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ששלישי זה של תרומה שאינו שלישי רק מדנגע בשני של חולין. להכי [אינו פוסל] לקודש שנגע בו לעשותו רביעי. וכ\"כ בנגע שני זה בקודש. אינו מטמאו רק פוסלו. ואי גרסינן פסול אתיא שפיר טפי. דה\"ק פסול לענין חולין שנוגע בו שהוא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> ואינו מטמא כשיגע בתרומה ובקודש אינן רק פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי</b><br> שלישי בחולין לא משכח\"ל. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. אלא ה\"ק. אם המאכל שנגע בהשני הי' חולין שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד מעלה דינו כתרומה. וא\"כ נעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הדמע</b><br> ר\"ל ליגע בתרומה פשיטא דשרי. דהרי אפילו שלישי של תרומה ממש אינו עושה רביעי. אלא אפילו באכילה מקלינן גבה. דאע\"ג דכל האוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. נפסל גופו מלאכול תרומה. וכדאמרן. אפ\"ה אם שלישי זה הוא נזיד דהיינו מקפה רכה. מותר לתבלה עם יין ושמן של תרומה. שנקרא בתורה דמע. מדהן מימיי. וכמ\"ש מלאתך ודמעך לא תאחר [שמות כ\"ב]. אולם טעם ההיתר משום דאין מתבלין המאכל רק במעט יין ושמן. וא\"כ משום דהנזיד והיין והשמן שתבלוה בה שניהן לחין. הרי יש בילה בלח [כר\"ה יג\"ב]. ונתערבו יפה. באופן שאין כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה שלישי זו. וכיון דגם בנטמא אפילו באהט\"ו ואכל פחות מכזית תרומה בכדאפ\"ר פטור לפיכך מסתבר דבנטמא בטומאת הגוף זה. שאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. שאין בו סרך תרומה דאורייתא. והרי מדאורייתא אפילו אכל ראשון של תרומה ממש מותר לאכול תרומה. וכ\"ש שלישי של חולין דמדאוריותא טהור לגמרי. וזה אפילו דרבנן ממש אינו. מדהוא רק מעלה בעלמא. להכי מותר אף לכתחלה לערב בשלישי זה תבלין תרומה ולאכלם ביחד. אבל מאכל ראשון ושני ממש. אפילו הן של חולין. אסור לאכלן אפילו בנזיד הדמע. אע\"ג שאין כזית בכדי אכילת פרס. דאע\"ג דכל האוכל מאכל טמא אסור רק מדרבנן לאכול תרומה. אפ\"ה כיון דטומאה ראשון ושני של חולין דאורייתא נינהו. גזרינן בהו אפילו בחצי שיעור. והא דנקט שהשלישי ענמו נאכל בנזיד הדמע. רבותא קמ\"ל. דאע\"ג שהשלישי בעצמו מעורב עם התרומה. ואיך יבטל הטומאה לתרומה. אפ\"ה שרי. וכ\"ש באכל תחלה חצי פרס משלישי זה מותר לאכול אח\"כ נזיד חולין טהורים שנתבלה ביין ושמן של תרומה. שהרי אין בהנזיד כזית תרומה בכדי אכילת פרס. אבל תרומה בעינא. אפילו חצי שיעור. אסור לאכול אחר אכילת נזיד זה. רק בנזיד שרי. מדכבר נתבטל ברוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאי'</b><br> טמאין הן עצמן ומטמאין גם לתרומה וקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי</b><br> שבתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסל</b><br> גם הכא גרס רב\"א פסול וכלעיל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק. פוסל לקודש. ועושהו רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> ואינו מטמא. היינו שאם נגע במשקה תרומה. הרי המשקה טהורה [כרמב\"ם פי\"א מאהט\"ו ה\"ח]. אף שהיה בדין שכל משקה כשנוגעת באיזה טומאה. תהיה תחלה. אפילו הכי בשלישי לא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b><br> רביעי בתרומה לא משכח\"ל. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. אלא ה\"ק אם בשלישי של תרומה נגע תרומה שנעשה על טהרת קודש. שדינה מצד מעלה כקודש. והרי לפ\"ז נעשית רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הקדש</b><br> ר\"ל אפ\"ה מותר לערב רביעי זה כשהוא מקפה עם שמן קודש מקדשי מזבח [כזבחים פ\"י מ\"ח]. דכל קודש האמור גבי טומאה. היינו קדשי מזבח דוקא [כתוספתא פ\"א דטהרות]. והיינו משום דכל תיבול מאכל כזה אין בו כזית בכדאפ\"ר [וכלעיל סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין ומטמאין</b><br> ר\"ל טמאין הן עצמן. ומטמאין לחולין תרומה וקודש. חוץ משני שאינו מטמא חולין. וחוץ משלישי שאף לתרומה אמ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרביעי פוסל</b><br> הכא ודאי פסול גרסי'. דאי\"ל דפוסל לחטאת. דא\"כ לא די שפוסלו אלא גם טמאות. דאין מונין בחטאת [כפרה פי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמישי</b><br> כגון שנעשית על טהרת פרה. שאפילו החמישי הטהור לקודש טמא לפרה. דאפילו עד אלף טמא גבה [פרה פי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הקדש</b><br> ואפילו נעשה הנזיד ההוא של קודש ונשמר בטהרת פרה. ועשו כן כדי שהעוסק באפר פרה ובקידוש לא יתטמא בה [ועיין פי\"א דפרה סי' י\"ח]. אפ\"ה מותר לערב בידו הנזיד הזה עם חמישי זה ואפ\"ה ישאר בטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה חולין</b><br> ועושהו תחלה. וכ ש דעושה תחלה למשקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה. חוץ מטבו\"י [פרה פ\"ח מ\"ו]. וכ\"ש ראשון שבחולין שדינו כך. אלא נקט שני. מדבעי למנקט ופוסל לתרומה. ואילו ראשון שבחולין טמויי נמי מטמא לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי</b><br> אף דכבר תני לעיל הכי במשנה ג' דהשני פוסל. הכא מפרש טפי. דלא תימא דהאי פוסל היינו אף לחולין. קמ\"ל הכא דפוסל רק למאכלי תרומה. וכ\"ש למאכלי קודש. אבל אינו מטמא לתרומה וקודש [כלעיל כ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי שבתרומה</b><br> וכ\"ש ראשון ושני שבתרומה. רק נקט שלישי מדבעי למנקט פוסל. [וכלעיל ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה קדש</b><br> ועושהו תחלה. דמדפוסל את הקודש. עושה למשקין של קודש תחלה. אבל משקין של חולין או של תרומה שנגעו בשלישי של תרומה טהורי' [רמב\"ם פי\"א מאהט\"ו ה\"ח. ונ\"ל דלהכי הקילו גבה טפי מבשני של חולין שעושה גם למשקה חולין תחלה. ה\"ט משום דטומאה בתרומה לא שכיחי ול\"ג בה רבנן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי</b><br> ר\"ל רק למאכלי קודש. אבל חולין ותרומה שנגעו בשלישי של תרומה. טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו לטהרת הקדש</b><br> אסיפא קאי. וה\"ק הא דאמרי' בשלישי של תרומה. אינו רק פוסל מאכלי קודש. זהו דוקא בשהיה שלישי זה של תרומה שנעשה על טהרת קודש. דמדהיו נזהרין בטהרתו כבקודש. לפיכך דינו כשלישי של קודש ממש. שהקודש שנוגע בו נעשה רק רביעי. והוא פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם נעשו לטהרת תרומה</b><br> דבהיה שלישי זה, תרומה שנעשה רק על טהרת תרומה. אז חמירא טומאתו טפי. דאפילו הוא שלישי, עושה לקודש ממש שנוגע בו שני. דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. ונחשב שלישי של תרומה זה כאילו נגע בשרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד בקדש</b><br> דבקודש מתפשטת טומאת ראשון של כל הג' עד רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה</b><br> דבתרומה מתפשטת הטומאה של ראשון של כל הג'. רק עד שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את החולין</b><br> דבחולין מתפשט טומאתו רק עד השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא משקה חולין</b><br> ר\"ל אפילו משקה חולין וכ\"ש משקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה. מטמא כל משקה להיות תחלה [כלעיל ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי שבכולן</b><br> שלישי בחולין לא משכח\"ל רק בשנעשית על טהרת תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה קדש</b><br> ר\"ל רק משקה קודש מטמא. ומשום דכל הפוסל קודש מטמא משקה קודש להיות תחלה, וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי קדש</b><br> י\"ל רק למאכלי קודש פוסל. ולא למאכלי חולין ותרומה. ונמצא דר\"א בתלת פליג אר' יהושע. א) חדא דר\"י ס\"ל דשלישי של חולין אינו מטמא לשום משקה. דהרי רק בשני של חולין אמר שמטמא כל משקה [כמ\"ו]. ור\"א הא ס\"ל הכא דגם שלישי של חולין פוסל למשקה קודש. ב) ר\"י ס\"ל דשלישי שבחולין מותר לאכלה רק בנזיד הדמע, מדאין בה כזית תרומה בכדי אכפ\"ר. ולר\"א שלישי של חולין, לתרומה טהור לגמרי, רק לקודש פוסל. ג) ר\"י ס\"ל דשלישי של תרומה שנעשה על טהרת תרומה. עושה לקודש הנוגע בו שני [כלעיל ל\"ט]. ור\"א ס\"ל דכל שלישי אינו רק פוסל לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל שני</b><br> ר\"ל אפילו רק מאכל שני. וכ\"ש מאכל ראשון. אבל מאכל שלישי שאכלו מותר ליגע בתרומה. ורק לאכול אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשם בבית הבד</b><br> ר\"ל לא יעשה שם שום דבר בטעינת הזיתים ונתינתן תחת הקורה. לכבשן בבית הבד. משום דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה [כנדה דו\"ב]. ואפילו להרמב\"ם [פט\"ז מאוכלין ה\"ט] דס\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה. אפ\"ה לטמא בידים אסור בחולין קודם שהופרש תרומתן. ונ\"ל דהאי לא יעשה דהכא אינו לשון דחיקה כמו גט מעושה. שהוא לשון עיסה [כגיטין דפח\"ב]. וכמו שפירשנו בס\"ד [פ\"י דב\"ב נ\"ב]. דהתם שאני. שנזכר במשנה זיתים. להכי שייך שפיר לומר ועשם. ר\"ל תדחקם ותכבשם. משא\"כ במשנתנו שלא נזכר שם רק בית הבד. מסתבר דהאי לא יעשה, לשון עשייה ממש והתעסקות הוא. כגון לטלטל הזיתים ממקום למקום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולין שנעשו על גב קדש</b><br> ר\"ל וכל חולין ששמרן בטהרה בקודש. שלא יגעו אפילו בשלישי לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כחולין</b><br> דאפילו אם נגעו בשני לא נעשו שלישי. אלא הוא כשאר חולין טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כתרומה</b><br> שאם נגעו בשני נעשו שלישי ועולה לקודש הנוגע בו רביעי [וכלעיל מ\"ו]. אבל אם הי' נידון זה שנעשה עט\"ק כקודש ממש. הרי אם נגע בשני. נעשה ראשון כלעיל [סי' ל\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הרוטב</b><br> של בשר או דגים או של שום מאכל. ולכאורה היה מוכח מהכא דמה שגזרו דכל משקין שנגעו בשום טומאה יהיה תחלה אינו דוקא בז' משקין המכשירין [כפ\"ו דמכשירין מ\"ד] אלא בכל לח. וגם להרמב\"ם [פ\"א מאוכלין ה\"ד] דכל משקה שאינו מז' משקין אמקט\"ו כלל. היה ל\"ל דהיינו רק מי פירות כתותים ורמונים וכדומה. דמתחלתן משקין היו. רק שאין נקראים משקים בתורה. ולפיכך כשיצאו אינן לא משקין ולא אוכל ואמקט\"ו. אבל. הנך דפרקין אוכל נינהו. אלא מדהוא לח נעשה ראשון. אבל אי אפשר לומר כן. דהרי הא דגזרו שמשקין אפילו נגעו בשני יהיו תחלה [כפ\"ח דפרה מ\"ז]. היינו רק מדעלולים לקט\"ו בלי הכשר [כהר\"ב סוף זבים]. והרי כל משקה שאינו מז' משקים אמקט\"ו [להראב\"ד] עד שיוכשר [כהר\"ב מכשירין פ\"ו מ\"ג ד\"ה ניר]. אלא הכא ה\"ט דנעשה תחלה. משום דכל רוטב עיקרו ממים. רק שקיבל טעם מהמאכלים שנתבשלו בהן. וכן מוכרחים אנחנו לומר בגריסין שאין בהם שום לחלוחית רק כשיבשלום במים. וקמ\"ל בהנך דאע\"ג שרוב התערובות אינו מז' משקין. אפ\"ה לא נתבטל מהן דין ז' משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגריסים</b><br> היינו רוטב שלהן כשנתבשלו. והיינו רתיחתן שניי' [כטבו\"י פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלב</b><br> חלב בקמ\"ץ גרסינן. דאילו חלב בציר\"י דהיינו שימן. אמרינן בתוספתא פ\"ב דמכילתין. דכשנקרש אינו אוכל כלל ואמקט\"ו. רק כשחישב עליו לאוכלין. ואם חישב עליו למשקה. בטלה דעתו. ומה\"ט לא תני נמי דם במשנתנו דגם בדם דינו כבשומן. כמבואר בתוספתא שם. וכל הנך דתני במשנתנו דרכן להקפיא בקור. ומיירי הכא שנקפאו ואח\"כ נגעו בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן משקה טופח</b><br> על מנת להטפיח [ועמ\"ש בספ\"ק]: למה שאמרנו לעיל דהכא מיירי שהוא טופח ע\"מ להטפיח צ\"ל דאפילו בנגע במקום היבש נידון כמשקה [דמדעיקרו משקה לא דמי לפ\"ב מ\"א]. דאי שניע במקום הלח. פשיטא דטופח על מנת להטפיח הו\"ל משקה. ואף די\"ל דאפ\"ה כיון דרובן אוכלין סד\"א דהמעט הלח ההוא בטל לגבה. ולפיכך אף שנגע במקום הלח הו\"ל כנגע בהמאכל. ואפילו חלב שעיקרוא' מז' משקין. אפ\"ה סד\"א דמדנקרש אוכלא הוא. ובטל מעט הלח לגבה. ומכ\"ש אי נימא כדמשמע מהרמב\"ם הנ\"ל דבטופח לחוד סגי. א\"כ ודאי אצטריך לאשמעינן דבנגעה הטומאה במקום ההוא מקרי משקה. אפ\"ה סתמא דמשנתנו ודתוספתא דפרקין משמע דכל שיש בהקרוש טופח. אז גם בנגע במקום הקרוש נקרא משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרשו</b><br> ר\"ל אם לאחר שנטמאו נקרשו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שניים</b><br> דבשעה שהתחיל להקריש הו\"ל כמאכל שנגע במשקה. ואע\"ג דרוטב קרוש אמקט\"ו כלל בפ\"ע [כפ\"א מ\"ד. וחולין פ\"ט מ\"א]. הנהו שאני דכבר הן עצמן טמאים היו. ורק השתא נשתנו [ועיין כלים פכ\"ז מ\"ט. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דכשיצא טפה ראשונה. לא נשאר כביצה לטמא הטפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת בכביצה</b><br> והיא טימאה להטפה שחזרה ונימוח אחריה. וכן כולה כשנמוחה, נטמא כולה מחמת טומאת המשקין שנתטמא מקודם, עד שנטמא כל המשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר השמן</b><br> אף שנטמא כשנקרש. מדא\"א שיקרש שלא ישאר בו שום לחלוחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אף הדבש</b><br> היינו דבש דבורים. דאף הוא א\"א שיקרוש עד שלא ישאר שום לחלוחית קצת. אבל דבש תמרים, אמקט\"ו כלל. רק כשחישב עליו לאוכלו. אבל כשחישב עליו לשתותו כמשקין. בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן מפורש בתוספתא [פ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון שזורי אומר אף היין</b><br> נ\"ל דלפי סוגיא דמנחות [דלא\"א] חכמים ור\"ש מודו בשמן דקאמר ר\"מ. וכל חד וחד אף דידי' אדברי ר\"מ קאי. וה\"ק ר\"ש. דמדקאמרו רבנן אף הדבש. משמע דכ\"ש יין. ועל זה השיב ר\"ש לחכמים אף היין. הוה לכו למימר. אבל בדבש פלגינא עלייכו [ומצינו אף דלא קאי אדקמי' רק אדקמא דקמא. כמעשרות פ\"ה סוף מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש של זיתים</b><br> זיתים שנתמעכו ונדבקו יחד. ונטמא הגוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתנור והוסק</b><br> ואז דרך הגוש לפלוט שמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דהגוש לא טימא התנור. דכלי אמקט\"ו מאוכל. וגם השמן שנפלט לא נטמא. דבעודו בתוך הגוש. הרי קיי\"ל משקין מפקד פקידי [כפסחים לג\"ב]. נמצא שלא נטמא עם הגוש. וגם בשעה שנפלט לא נטמא מהגוש. דמדיצא טפה ראשונה לא נשאר בגוש כביצה לטמא הטפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו פרודין</b><br> שהיו הזיתים נפרדים. ואינן דבוקים יחד לגוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו הן סאה טהור</b><br> מדליכא בכל פירוד כביצה לטמא שמן היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מת שסחט זיתים וענבים</b><br> ונגע בהן קודם סחיטה ונטמאו. ונקט טמא מת לרבותא אף דבכה\"ג הו\"ל אדם הסוחטן אהט\"ו אפילו הכי אפשר שיהי' המשקין שנסחטו טהורים. וכגון שסחטן בפשוטי כלי עץ. ורדמסיק. וכ\"ש כשנטמא האדם בשרץ או בשאר אב הטומאה. דאז המשקה הנסחט טהור אפילו סחטן בכלי בית קבול. דהרי מדהאדם הנטמא הוא ראשון. הרי לא טימא הכלי. ומיירי שסחטן בפשוטי כלי עץ. שאמקט\"ו מאדם הסוחט. דאל\"כ הרי האדם הוא אהט\"ו וטימא הכלי וחוזרת הכלי וטמאה המשקה היוצא. מיהו אף שהגרגרים עכ\"פ טמאים היו. אפ\"ה לא טימאו הן עצמן המשקין. דמדיצא טפה ראשונה כבר חסר מגוש הגרגרים שיעור כביצה. והרי האדם לא נגע בהמשקין. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאף שהמשקה שבתוך הגרגר לא נטמא עמו. וכדקיי\"ל [פסחים ל\"ג ב'] דמשקין שבתוך הגרגר מפקד פקידי. ר\"ל הרי הן כמונחים שמורים תוך תיבה. ואינן נחשבים כגוף הגרגר להטמא עמו. ואי משום מגע המשקין בהזג בפנים. הרי הו\"ל מגע בית הסתרים. וא\"כ איך אפשר שהגרגרים שאין בהם כביצה רק עם משקין הטהורים שבתוכן. יטמאו להטפה הראשונה היוצאת. הרי אף דעם המשקין שבתוכן יש בהן יותר מכביצה. עכ\"כ הרי המשקין שבתוכן טהורים. ובלי המשקין אין בהם כביצה. י\"ל דאע\"ג שהמשקין שבתוך הגרגרים טהור. אפ\"ה משלים הוא שיעור הזגין לטמא הטפה היוצאת. וכדאשכחן בסמוך בכזית מת ונבלה שנתמעטו בחמה והניחו בגשמים ותפחו דהגשמים משלימין השיעור [וכ\"כ רש\"י פסחים לג\"ב]. וכמו כן לא גרע מכל שומר לפרי. דאע\"ג דכשמפריד השומר מפרי הטמא. הרי השומר טהור. אפ\"ה בעודו מחובר להפרי מצטרף אליו להשלים שיעורו [כריש עוקצין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה זב או זבה</b><br> ה\"ה נדה ויולדת שסחטו הגרגרים דהרי כולן מטמאין בגרגרים כשנשאום. אף שלא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת במשא</b><br> דמדהסיטו הגרגר, נעשה כולו ראשון. וכמ\"ש בפתיחה סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שחלב את העז</b><br> ה\"ה בהמה אחרת. רק נקט עז שמצוייה בא\"י. וכמ\"ש ודי חלב עזים ללחמך [משלי כ\"ז פכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החלב טמא</b><br> שכשאוחז בהדד שבה תלוי הטפה היוצאת הרי נשאה. אע\"ג שאח\"כ הניח הדד להשמט מבין אצבעותיו והחלב זב והולך מאליו. טימאה הטפה הראשונה כל החלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה אוכלין</b><br> שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית חלב</b><br> ה\"ה שאר איסורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים</b><br> אטמאין קאי. שאין מטמאים אחרים. אבל הוא עצמו נשאר בטומאתו [כטהרות פ\"א מ\"ה. ועיין רמב\"ם אוכלין פ\"ד ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחן בגשמים ונתפחו</b><br> ואע\"ג שאין בגוף החתיכה כשיעור רק בצירוף המים הנבלעים בהן. והרי קיי\"ל דאין היתר מצטרף לאיסור [כפסחים מג\"ב]. הכא שאני דלא מכח המים הנבלעים נתהווה כשיעור. דהרי גם קודם שנבלע בהן המים כבר הי' כשיעור. אלא שכשנצטמק בחמה נפחת שיעורו. אבל קודם שנצטמק כבר אסרה התורה גם האויר שיש בפנימיות האיסור בנקבי הפארען [וכמ\"ש לעיל בבועז סי' ה'] והאויר ההוא מצטרף להשלים השיעור. וכשנצטמקה החתיכה ונתקטנה מכשיעור. הרי יצא האויר. וכשחזרה ונתקררה החתיכה, ע\"י קרירות מי גשמים. חזרה החתיכה להתפשט ושב האויר הפנימי למקומו. והרי היא כמו שהיתה. מיהו בהיה מתחלה כשיעור ונצטמק ונתמעט. וחזר ותפח לכשיעור. טמא מדאורייתא. ובהי' מעיקרא פחות מכשיעור ותפח לכשיעור. טמא עכ\"פ מד\"ס [מנחות נ\"ד א']. ואע\"ג דבאיסור בין כך וכך הוה דאורייתא. דהרי קיי\"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה [כיומא ע\"ד א']. רק דאין לוקין על חצי שיעור. נ\"ל דהא דקאמר התם הש\"ס שהוא דרבנן היינו רק בטומאה [ועיין שבת דצא\"א ועיין ברמב\"ם מאכלות פי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאות</b><br> דבנגע בשום בע\"ח בלילה. ומצאו אח\"כ מת. טמא אפילו בד\"ה [כלקמן פ\"ה מ\"ז]. מיהו בראהו חי מבערב חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא [ועיין משבצות זהב לי\"ד סי' א' סק\"ו ופ\"א סק\"ג]. ולהכי בר\"ה טהור וברה\"י טמא. וגם מיירי שמצאו מת במקום שנגעו. דאל\"כ אף ברה\"י אין מחזיקין טומאה ממקום למקום רק לתלות ולא לשרוף [כנדה דד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם טהורות</b><br> כגון שמצא שרץ שרוף ע\"ג פירות אין חוששין שבא לשם שלם. ונשרף ע\"ג הפירות [כלקמן ספ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכוסות</b><br> במצא באהל המת כלי חרס מוקף צמיד פתיל. אין חוששין שהיה תחלה מגולה ונטמא כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מגולות</b><br> במצא הכלי מגולה באהל שהיה שם מת והשתא יצא. אין אומרים שבשעה שהיה שם המת מכוסה היה וחזר ונתגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט שנמצאת מלאה חלודה</b><br> הרי בהיה חלודה שעליה מעכבת התפירה נטהרה המחט מטומאתה. מדהו\"ל כנשברה [ככלים פי\"ג מ\"ה]. ולא אמרינן שכשיתקנה אח\"כ תחזור לטומאה ישנה [כרפי\"א דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הטומאות כשעת מציאתן</b><br> הר\"ב פי' דזהו פירושא דרישא. דאם טהורות טהורות. ול\"מ א\"א לומר כן. דהרי אפסיק טובא במכוסות ומגולות. ותו מ\"ש דפי' תנא הא טפי מאינך. ותו למה נקט לפרש טומאה ישנה דרבנן [כרפי\"א דכלים]. ולא אינך דנקט לעיל דהוה דאורייתא. ותו למה לן כלל הך כללא שכל הטומאות וכו'. אלא נ\"ל דרבותא קמ\"ל. דאע\"ג דבמחט זו מסתבר טפי שמחמת שנטמאת ולא השתמש בה העלתה חלודה. וכשמצאה שבורה. הרי מסתבר נמי דמשום שנטמאה כבר לא חשש לשמרה ונשתברה. אפ\"ה כל הטומאות כשעת מציאתן. וכמו שהוא השתא טהורה מדהוחלדה או נשברה. כך היתה מעיקרא טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי</b><br> שהיא רה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טהרה</b><br> דכל שאין בו דעת לשאל בהנוגע בהטומאה. אף בספק טומאה ברה\"י טהור. דכל ספק טומאת טמא מסוטה ילפינן. דרק ברה\"י ספיקו טמא. ומדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. דמשמע הא ספק טמא יאכל. אף דסתם בשר ברה\"י הוא. ועל כרחך לחלק. משום דבשר הו\"ל אין בו דעת לשאל אם נגע בטומאה [כסוטה כט\"א]. והא דנקט תנא חרש שוטה וקטן. ולא סתם דבר שאין בו דעת לשאל. היינו מדבעי לאשמעינן רבותא. דאף דהנך אפשר לפעמים שיהיה בהן דעת לשאל. אפ\"ה כל שזה שבפנינו אין בו דעת לשאל. ספקו טהור. ולא דמי כלל לגדול סומא או ישן דמחשב כיש בו דל\"ש [כסי' כ']. דהנך אין בהן דעת. וכ\"ש מאכל או כלי. מיהו הא דבאין בו דעת לשאל ספקו טהור בכל מקום היינו רק בספק השקול ולא במסתבר טפי לטומאה מלטהרה [כלקמן מ\"ח]. וה\"ה בכל דוכתא שיש חזקה כנגדה. אף באין בו דל\"ש ספקו טמא כתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו, ספקו טמא. אף דעיסה אבדל\"ש. עכ\"פ חזקת תינוק טמא [כפ\"ח מ\"ג. כך כתב הרמב\"ם אהע\"ו פט\"ז ה\"ג]. לפיכך גם ביש להחזיק טומאה מזמן לזמן. אף באבדל\"ש ספקו טמא מדיש חזקה כנגדו [וכן יש ראיה לזה ממקשה לילד [אהלות פ\"ז מ\"ו]. וכן מהר\"ש והר\"ב לקמן רפ\"ו דגם הכלים טמאים אף דאבדל\"ש. ודלא כרתוי\"ט שם]. וכ\"כ ביש יד פקח באמצע. כגון שנתעטף בטלית טמא. ומסופק אם נגע הטלית בעטיפתו בטהרות או שנתעטף בטלית טהור ומסופק אם נגע בעטיפתו בטומאה [כנדה דה\"ב] או שגדול תופש ביד תינוק ומסופק אם נגע התינוק באותה שעה בטומאה [כתוספתא פ\"ג דמכילתין]. בכולן אמרינן דברה\"י טמא בר\"ה טהור. וכן אמרינן [פסחים ט\"ב] כל ספק טומאה הבא בידי אדם שיש בו דל\"ש. נשאלין עליה אפילו בכל המונח ע\"ג קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הפקח</b><br> כל לאתויי סומא וישן שמסופק אם נגע או לא, מחשב כיבדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טומאה</b><br> ר\"ל ברה\"י ספקו טמא. מדיש בו דל\"ש. [וא\"ת האיך נחזיק טומאה ממקום למקום דנימא שבא הטהור למקום הטומאה. ואי\"ל דכל רה\"י כמקום א' חשיב. ולפיכך מחזקט\"ו גם מזוית לזוית. ליתא. דהרי אפילו בכלי יש מ\"ד דס\"ל דלא מחזקינן בה טומאה מזוית לזוית שבתוכה [כנדה דד\"א] וגם אנן קיי\"ל כר' יוחנן דמחזקט\"ו בכה\"ג רק לתלות ולא לשרוף. וא\"כ וודאי דבבית כה\"ג טהור לגמרי. וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ד מ\"ג] מדל\"ק התם נכנסתי למקום זה אלא הלכתי למקום זה. משמע ודאי דגם מזוית לזוית ברה\"י א' לא מחזקט\"ו. אלא נ\"ל דהכא נמי מיירי באומר באתי למקום הטומאה עד כדי הושטת היד ולא ידעתי אם נגעתי בהטומאה. א\"כ דוקא טומאה אמחז\"ק ממקום למקום ביש בדל\"ש. אבל מחזיקים שבא האדם למקום הטומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין בו דעת להשאל</b><br> לאתויי בהמה מאכל וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק</b><br> שהיה טהור ואין בו דעת לשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר אחר לקטן ונתן לו</b><br> אף שאין רואים שום אדם. והרי הקברות רה\"י הוא, אפ\"ה ספקו טהור. וקמ\"ל נמי דאין חוששין שמא האדם שלקטן ונטמא מהקבר ונעשה אהט\"ו. חזר ונגע בהתינוק כשנתנן לו וטימא את התינוק. והא דלא נטמא התינוק מהשושנים. דאע\"ג דשושנים לא חזי לאכילה בעינייהו. עכ\"פ מדחזו לאכולה כשיכבשום [כשביעית פ\"ז מ\"ז]. א\"כ מ\"ש מבשר ודגים דאף שאינן נאכלים חיין. אפ\"ה מדחזו לאכילה כשיכבשום מקט\"ו. וה\"נ בשושנים יקט\"ו. ואת\"ל דשושן אינו וורד. עכ\"פ מדנקט [ספ\"ה דכלאים] רק שושן המלך דאינו כלאים. משמע דשאר שושנים יש בהן כלאים. א\"כ חזו לאדם. י\"ל דאף אם היו מאכל אדם ונטמאו, לא נעשו אב הטומאה. וככל מאכל שנטמא במת [ועיין ביבקש דעת סי' ה\"ג] ואינן מטמאין להתינוק שנוגע בהן רק בידיו [כידים פ\"ג מ\"א]. אבל לא כל גופו. שיהיה צריך טבילה לטהרתו ככל נוגע באהט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> ואין חוששין שמא האהיל הכלי על קבר. דעכ\"פ הרי אין בו דעת לשאל לא בהחמור ולא בהכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק</b><br> דבמורגל טמא הוא. מדדרכו לטפח באשפה שמצויין שם שרצים מתים הטמאים. ותו משום דנשים נדות רגילות לחבקו ולנשקו [כתוספתא פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצא בצד העיסה</b><br> טהורה ומונחת ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטהר</b><br> דמיעוט תינוקות אין מטפחין בעיסה. להכי תלינן שאדם גדול טהור נתן לו הבצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרך התינוק לטפח</b><br> ולהכי חיישינן שהתינוק בעצמו טיפח ולקח מהעיסה וטימאו. ואע\"ג דגם רבנן ס\"ל סמוך מיעוטא לחזקה [כנמ\"י ר\"פ בתרא דיבמות והרא\"ש שם]. היינו רק לחומרא. ולא כי הכא דלקולא. ומשום הכי באמת הכא אין שורפין על ספק זה את התרומה. מדהוא קולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שינגבו את פיהם בארץ</b><br> כדרך התרנגולים לאחר ששתו. דאל\"כ תלינן במצוי שדרכן לשתות קודם אכילתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שילחכו את לשונו</b><br> לקנח בלשונם שפת הפה מבחוץ סביב. כי כך דרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הבהמה כדי שיתנגב</b><br> שיש רווח כל כך בין האוכלין למשקין. עד שיתיבש מעצמו המשקה שעל שפת הפה קודם שיבואו להבצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב</b><br> אף כשהבצק סמוך להמשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין דרכו להניח את המזון</b><br> דאוכלין אינן מצויין לו כל כך כמים. ולהכי מיד כשמוצא מאכל. ממהר אליו ואוכל כל שבעו קודם שישתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזורק טומאה</b><br> בין שזרקו גדול פקח או קטן או בהמה. וכל שכן בנפלה הטומאה מאליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככר</b><br> טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבין המפתחות</b><br> טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפתח לבין הככרות</b><br> טהורות. ונ\"ל שאין בבא זו פירושא דרישא דזורק טומאה ממקום למקום. דא\"כ למה הפסיק ביניהן עם הבבא דככר לבין המפתחות. ותו דל\"ל פי' כלל לזורק טומאה. וכי אתא לאשמעינן דזורק טומאה היונו זורק מפתח טמא. וכי מה חילוק יש בין מפתח טמא לדבר אחר טמא. אלא הא דקאמר ברישא הזורק טומאה. היינו שזרק שרץ עצמו. ומה\"ט נמי לא קאמר שזרקו בין הטהרות. דאטו בשופטני עסקינן שלא יחוש שיגע בנפילה בטהרות. אלא נקט שזרקו ממקום למקום. ומסופק שמא בשעה שנזרק נגע בטהרות. והדר תו נקט או אפילו היה להטומאה מקום. רק שזרק ככר טהור בין המפתחות הטמאות וכגון שלא ידע בשעת זריקה שהמפתחות טמאות ולהכי לא חשש להיות נזהר. דאע\"ג דהטומאה נחה. עכ\"פ מדלא היה בהככר תפיסת יד אדם בשעת ספק נגיעה. הו\"ל הככר דבר שאין בו דעת לשאל. והדר נקט או שזרק מפתח וכו' מדסד\"א דדוקא בזרק שרץ מטהרינן ברישא. משום דבי' מפורש בקרא שצריך שיהיה להטומאה מקום בשעת ספק מגעו. וכדכתיב השרץ השורץ על הארץ [כנזיר סד\"א]. להכי אצטריך לאשמעינן סיפא. דאפילו בזרק מפתחות. וכגון שלא ידע שהן טמאות. והרי המפתחות אינן גוף הטומאה בעצמה. וביה אינו מפורש בקרא. שיצטרך לו מקום מנוח בשעת ספק מגעו, אפ\"ה טהור. והן אמת דבין בזרק שרץ ובין בזרק מפתחות. אפילו בזרקן בין בני אדם טהורים. אע\"ג דבכה\"ג יש בו דעת לשאל בהנוגעין. אפ\"ה מדעכ\"פ זרק להטומאה ולא היה לה מקום בשעת מגע. הרי הבנ\"א טהורים. וכדמסיק במשנה ג'. והא דנקט שזרק הטומאה לבין ככרות. ולא נקט רבותא טפי שזרק בין בנ\"א. היינו רק איידי דבעי למנקט זרק ככר בין המפתחות. דעל כרחך רק בככר טהור מדאין בדל\"ש נקט נמי זרק מפתח לבין הככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו ברה\"י אין חוששים שמא נגעו בהן המפתחות הטמאות. דבזרק את הטומאה ויש תרתי לטיבותא לטהר הספק מגע. חדא. דמדזרק את הטומאה, אין לה מקום. ובכה\"ג טיהרה תורה ספק מגע מדכתיב השרץ השורץ על הארץ. דהיינו שתהיה הטומאה נחה בשעת מגעו. ולא בשעה שתלויה באויר. ב', דמשום שהככר מונח במקומו ואין בו תפיסת ידי אדם בשעת ספק מגעו והו\"ל שפיר אין בו דל\"ש. שאף ברה\"י טהור. ובזרק את הטהרה אף דבכה\"ג יש לטומאה מקום. מדמונחת במקומה. עכ\"פ יש חדא לטיבותא. דמדזרק הטהרה לא הי' בה תפיסת יד אדם בשעת ספק מגעו. ולפיכך לא מחשבא כספק טומאה הבאה בידי אדם. אלא הו\"ל ככר הנוגע כאבדל\"ש, וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ככר לבין המפתחות טמא</b><br> דס\"ל דכל זורק כיון דמכח אדם נזרק. הו\"ל כאילו תפסו אדם בידו בשעת ספק מגעו. והרי בכל ספק מגע הבא ע\"י אדם. בין שאחז האדם את הנוגע או את המגיע. הו\"ל כיש בו דל\"ש. והרי הכא מדזרק הטהרה והטומאה היתה מונחת במקומה. הרי יש להטומאה מקום. ולהכי ספיקו טמא. מיהו נ\"ל דבנפל הככר מעצמו. גם ר\"י מודה דטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהמפתחות הנזרקים ע\"י כח אדם מחשבו כיש לטומאה מקום. עכ\"פ הככר שמונח אין בדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומהלכת ע\"ג ככרות</b><br> ואפילו אדם אוחז בהככר דבכה\"ג מדיש בו תפיסת יד אדם. מחשב כיש בהנוגע דל\"ש. אפ\"ה מדעכ\"פ השרץ מונח בפה החולדה. הו\"ל כאילו אין להטומאה מקום בשעת ספק מגע. ובכה\"ג אף ביש בהנוגע דעת לשאל טהור ספק מגעו גם ברה\"י [וט\"ס יש כאן בפי' הר\"ב שכ' שאפילו אדם נוגע הטומאה. וכן העתיק בטעות בעל כף נחת. וליתא. דכשאדם אוחז הטומאה אין הככר טהור. מכח סברת שאין לטומאה מקום. דמדישנה ביד אדם. ידו כל אדם חשוב כד' אמות. והו\"ל כיש לטומאה מקום. וכדמוכח בש\"ס נזיר [דסד\"א] דקאמר כל הנטלין ספיקן טמא. ותו מה זה שכתב הר\"ב אפילו אדם אוחז בטומאה דהוה כיש בו דעת לשאל. וזה במח\"כ נגד ש\"ס ערוך [סוטה כ\"ט א'] דקאמרינן דיש או אין בדל\"ש לא תליא במגיע אלא בנוגע. אע\"כ דצ\"ל אוחז בככר דהו\"ל כיש בדל\"ש. וכן מצאתי אח\"כ בפי' הרא\"ש כאן שכתב אפילו הככר ביד אדם. ותמהני ארתוי\"ט שלא העיר בזה]. מיהו אפילו נגע השרץ ודאי בהככרות. ומסופק אם היה השרץ חי או מת. הככר טהור. מדאין להטומאה מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועברו בין הטהורים</b><br> בין בני אדם טהורים אף שיש בו דל\"ש בהבנ\"א הנוגעין. עכ\"פ הטומאה שבפה בע\"ח מחשב כאין לה מקום. ואף דכבר שמעינן כן במשנה ב'. הדר קמ\"ל הכא מפורש. דאף שיש בו דל\"ש בהטהרה בעצמה. אפ\"ה מטהרינן באין לטומאה מקום. ותו איצטריך בבא זו. מדבעי למתני סיפא או שעברו טהורים ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין לטומאה מקום</b><br> דאף שהבע\"ח שהטומאה בפיו עמד במקומו. אפ\"ה לא מחשב הטומאה שבפיו כיש לו מקום. אלא כאין לה מקום מנוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מנקרין</b><br> ר\"ל שהחולדה שכשמנקרין בה מנענעין הטומאה אילך ואילך. אפ\"ה מחשב יש לה מקום. וכדאמרינן [נזיר סד\"א] דנגררין ספיקן טמא. וכ\"ש בשהטומאה מונחת בארץ בלי נענוע הניקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דהרי יש בהנטמא דעת לשאל ובסוטה [דכט\"א] דדעת נוגע ולא דעת הטומאה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית מן המת בפי העורב ספק האהיל על האדם</b><br> ר\"ל אם הספק הוא אם האהיל על האדם. דאע\"ג דהעורב פורח עם הטומאה שבפיו. אפ\"ה מחשב כיש להטומאה מקום. דכל טומאה מאהלת. כמליא טומאה תחתיו דמי [כרפ\"ג דאהלות]. והו\"ל כמונחת הטומאה בארץ. ואע\"ג שהעורב פורח. לא עדיף מאילו היתה הטומאה נגררת [כלעיל סי' ח'] ומחשב כיש להטומאה מקום. והרי גם האדם שאפשר שנטמא יש בדל\"ש. ולפיכך ספיקו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק כלים טהור</b><br> אע\"ג דהטומאה נחשבת כיש לה מקום וכדאמרן. אפ\"ה מדעכ\"פ הכלי אין בדל\"ש. ולפיכך ספק טומאתה טהורה. מיהו דוקא בספק שהאהילו הטומאה והטהרה זע\"ז. או ספק שהאהיל דבר אחר על שניהן ביחד. הרו כל טומאת אהל כמליא טומאה דמי. לפיכך הו\"ל כיש להטומאה מקום. אבל בספק מגע אפילו של מת או של א' משאר אהט\"ו. גם ברה\"י טהור כשאין להטומאה מקום או כשאין בו דל\"ש בהנוגע [ש\"ס נזיר סד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בעשרה דליים</b><br> ששאב י' דליים מים מן הבור זה אחר זה. והרי בכה\"ג יש לחוש שהי' השרץ בהבור. ואף שהמים בעודן בהבור חשובין כמחוברין דאמקט\"ו. עכ\"פ יש לחוש שמא הדלי שנמצא השרץ בתוכו לא הודלה רק בסוף. וכל הדליים הראשונים. כשדלה בהן נגעו בהשרץ ונטמאו כולן וטימאו גם המים שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורין</b><br> ר\"ל שאר הדליים והמים שבתוכן הכל טהור. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולפיכך אמרינן דלא בתוך הביר היה השרץ. רק בתוך דלי זה שנמצא בו. ואע\"ג שאפשר שדלה בדלי זה קודם לאחרים. אפ\"ה לא נטמא המים שבבור מהשרץ שבדלי זה בשעה שדלה בו. מדהן מחוברין [כרפ\"א דמקואות. רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון טהור</b><br> קמ\"ל בהא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום אפילו בכה\"ג שיש לב' הכלים שייכות אהדדי. מדעירה מזה לזה. וזה הוא שייכות אהדדי טפי. מדליים הנ\"ל. שאין להם שום שייכות יחד רק באמצעות הבור. מיהו בנמצא השרץ בהעליון. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שכבר היה השרץ בהעליון בשעה שעירה ממנו להתחתון. ולא אמרינן שאח\"כ נפל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה ספיקות שורפין את התרומה</b><br> ר\"ל אע\"ג שבכל טומאה שמד\"ס. אע\"ג שוודאי נטמא בה. אין שורפין עליו את התרומה [כשבת ט\"ז א']. דאמרינן עבדו בה רבנן היכירא דלא נשרף עליה תרומה [ועיין רש\"י שם]. אפ\"ה בהנך ו' ספיקות. אם ודאי נטמא בהן. כיון שכל גזירת טומאתן מחמת ספק דאורייתא הוא. להכי שווינהו רבנן להנך ו' ספיקות. כאילו ודאי נגע בטומאה דאורייתא. ושורפין עליהן את התרומה אפילו כשנטמא בהן בר\"ה. אבל אש מסופק אם נגע בהן, בר\"ה טהור. וברה\"י תולין. וכדמסיק בסיפא. וטעמא מדהו\"ל ספק ספיקא. ובכל ס\"ס אפילו ברה\"י אין שורפין עליו את התרומה [כנדה לג\"ב וע' רמב\"ם ספי\"ג מאהט\"ו]. ונ\"ל דבספק מגען ברה\"י בדבר שאין בו דל\"ש. או שלא היה להטומאה מקום. לא עדיפי הנך ו' ספיקות משאר ודאי טומאה דאוריותא וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בית הפרס</b><br> שנגע או נשא ודאי גוש משדה שנחרש בה קבר [הוא ביה\"ג. ועיין פ\"ו מ\"ז]. או שנכנס אדם לשדה כזו. או שהובא לתוכה כלי או מאכל שאין בהם דל\"ש. אפ\"ה חיישינן שמא הסיט האדם או נגעו זה או זה בעצם כשעורה ואפשר שטמון בהגוש [כאהלות פ\"ב מ\"ג] ולפיכך אם נגעו אח\"כ בתרומה. או אם נגעה תרומה בעצמה בגוש הזה, נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ספק עפר הבא מארץ העמים</b><br> ר\"ל אם ודאי נגע או נשא אדם. או כלי או מאכל שוודאי נגעו בגוש שבא מח\"ל. שג\"כ מטמא במגע ובמשא. מספק שמא טמון בו עצם כשעורה [אהלות שם]. ולפיכך אם אח\"כ נגע בתרומה. או שנגעה התרומה בהגוש בעצמה. טמאה ונשרפת. ולא חש תנא לפרש דמיירי בגוש דוקא. דהרי רק בגוש כברייתו גזרו [כספי\"ז דאהלות]. אבל עפר של זה או זה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בגדי עם הארץ</b><br> שנגעו. או נשא אדם ודאי בגדי ע\"ה דגזרו עליהן טומאה מספק שמא ישבה עליהן אשתו נדה. מדאין נזהרין או בקיאין כ\"כ בדיני מדרס כחברי' [כספ\"ב דחגיגה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ספק כלי' הנמצאין</b><br> שנגע בהן בוודאי. וחכמים גזרו על כל כלים הנמצאים שיטמאו במגע גם לאדם וכלים. שמא הכלי שנמצא נטמא במת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק הרוקין הנמצאין</b><br> בשנגע או נשא שום רוק הנמצא. אפילו בר\"ה [ולרא\"ש לקמן פ\"ה מ\"ב. דוקא בשיש ישראלית שוטה או עכו\"ם בעיר]. גזרו עליו טומאה מספק שמא מזב או נדה וחביריהן הוא [כשבת טו\"ב]. אח\"כ נגע בתרומה או שנגע התרומה בעצמה בהרוק. הר\"ז טמאה ונשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה</b><br> דכמו שגזרו טומאה על מגע ומשא של רוק הנמצא. כ\"כ גזרו על מגע ומשא של מי רגלים הנמצאים. מספק שהן מזב ודכוותי'. והא דקאמר הכא שהן כנגד מי רגלי בהמה. רבו בו הפירושים. דלרש\"י [שבת טו\"ב] ר\"ל אפי' הוא סמוך למי רגלי בהמה. דמסתבר דכמו דזהו של בהמה. ה\"נ זה. אפ\"ה מטמאינן. ואע\"ג דהו\"ל ספק ספיקא. ספק מבהמה וספק מאדם טהור. והרי על כל ספק ספיקא אין שורפין את התרומה [כנדה לג\"ב]. י\"ל דאין למדין מן הכללות [כעירובין כז\"א]. א\"נ דספק טהור לא מחשב ספיקא. מדרוב בני עולם עכו\"ם. וכרמב\"ם [פי\"ג מאהט\"ו הי\"ג] הא דקאמר תנא שהן כנגד מי רגלי בהמה. ר\"ל שנתערבו שוה בשוה מחצה על מחצה. וקמ\"ל שאין אומרין כיון שטומאתן מד\"ס ולא אמרינן דשמא אותן של בהמה רבו. ונתבטלו אותן של אדם. ולתוספות [שבת טו\"ב] דוקא בנמצאו נגד מי רגלי בהמה. דהיינו שרואין שהן משונים מהם. ועי\"ז ניכר שהן של אדם. והו\"ל רק חד ספיקא. אבל באין מי רגלי בהמה כנגדן. הו\"ל ספק ספיקא. ולא שרפינן עלה תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורפין את התרומה</b><br> אפילו בר\"ה. דכוודאי דיינינן להו. אבל ספק מגען אף ברה\"י עכ\"פ תולין. מדהו\"ל ספק ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על ספק מגען ברה\"י</b><br> שורפין. ומשמע אבל בר\"ה מודה לת\"ק דספק מגען טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א ברה\"י תולין</b><br> בספק מגען. והיינו משום דהו\"ל ספק ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברה\"ר טהור</b><br> לאו אסוקי מילתא דחכמים היא. אלא ד\"ה היא. וג' מחלוקות בדבר. לת\"ק גם ברה\"י טהור. ולר\"י ברה\"י שורפין. ולחכמים ברה\"י תולין. אבל בר\"ה לכ\"ע טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני רוקין א' טמא</b><br> לא מיירי שהוא ודאי מזב וחביריו. דא\"כ היכי קאמר הכא דבספיקו תולין ברה\"י. הרי הול\"ל דשורפין על ספיקן כשאר ספק טומאה ברה\"י. אלא ר\"ל שהוא סתם רוק. שגזרו בו רבנן שיהוה נדון כרוק טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' טהור</b><br> שהוא ודאי מאדם טהור וה\"ה בב' גושי' עפר. או ב' בגדים. וא' מהן הוא מאותן שגזרו עליהן טומאה במשנה ה'. רק תנא נקט רוקין. מדבעי לחלק בין לח ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולין על מגען</b><br> דבנגע או נשא או הסיט א' מהן. ואינו יודע איזה מהן. תולין. והיינו משום דיש ספק ספיקא ספק לא נגע או וכו' כלל את הסתם רוק. וספק שמא גם הוא מאדם טהור הוא. מיהו הך בבא חכמים דמשנה דלעיל היא. ולרבותא נקטה. דלא מיבעי' לעיל דמיירי שהי' רק רוק א' סתם ומסופק אם נגע בו ברה\"י, ודאי תולין. אלא אפי' הכא שיש ב' רוקין והיה שם ודאי מגע או וכו' בא' מהן. אפ\"ה לחכמים ברה\"י תולין. עוד י\"ל דלהכי נקט הספק ספיקא באופן שוודאי נגע. משום דבעי לחלק בסיפא בין לח ליבש. ואי בשלא נגע ודאי מה חילוק יש בין לח ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מגען ברה\"ר בזמן שהן לחין</b><br> דאז מדנדבק קצת מהרוק בגופו. הו\"ל על גופו כספק טומאה ברה\"י. ואע\"ג דעכ\"פ גופו בר\"ה קאי. וכל שהטומאה ברה\"י והטהור בר\"ה טהור [כפ\"ו מ\"ב]. התם בספק נכנס. משא\"כ הכא הרי ודאי נגע בא' מהן [עיין פ\"ו מ\"ג] אלא מדהו\"ל ס\"ס תולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל משאן בין לחין ובין יבשין</b><br> ר\"ל ואם נשא א' מהן בר\"ה. ג\"כ הו\"ל על גופו כרה\"י. דתולין שם בס\"ס. משא\"כ בנגע בר\"ה ברוק יבש או הסיט בר\"ה אפילו רוק לח. הו\"ל ספק טומאה בר\"ה וטהור. והא דמטמאינן הכא ביבש. היינו רק בשיש ממשות כל כך בהרוק שכשישרנו כ\"ד שעות בפושרים. יחזור לכמות שהיה. דאל\"כ אפילו אם יהיה הרוק ודאי מזב. יהיה טהור [כנדה פ\"ו מ\"ד]. והיינו נמי רק סתם רוק [וכלעיל סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשאו</b><br> או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיטו</b><br> ואח\"כ נגע בטהרות. וכ\"ש בנגעו הטהרות בעצמן ברוק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים</b><br> אף דהו\"ל רק ספק. אע\"ג דכבר תנא הכי לעיל [במ\"ה]. הדר תו תנא לה הכא משום משא והיסט. דלא תני להו לעיל. ונקט להו הכא לאשמעינן דדוקא בספק נגע או בספק הסיט מחלקינן בין לח ליבש. אבל בוודאי נגע או ודאי הסיט אין חילוק בין רוק לח ליבש. אפי' בר\"ה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ספיקות שטיהרו חכמים</b><br> אפילו ברה\"י [כרמב\"ם פט\"ו מאהט\"ו ה\"ח]. ולהראב\"ד אפילו יש בהנוגע דל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובים למקוה</b><br> שמסופק אם נפלו שאובין למקוה החסרה ממ' סאה ונפסל עי\"ז. או שיודע שוודאי נפלו לשם. אבל מסופק אם היו ג' לוגין. או שנפלו ג\"ל. אבל מסופק אם המקוה מ\"ס. וכל דין ספק מים שאובין מפורש במקומו [במקואות פ\"ב מ\"ג] וכ\"כ נזירות ובכורות מפורשים במסכתתן. ורק אינך ספיקות דחשיב תנא הכא. מפרש ואזיל בפרקין. ואת\"ל כיון דספק משקין ליטמא טמא. הו\"ל להתנא למכללה לעיל בין הנך דמשנה ה'. והול\"ל על ז' ספיקות שורפין תרומה. נ\"ל דה\"ט משום דלא דמי ספק משקין לאינך ספפקות דחשיב התם דכולהו בין ליטמא או לטמא טמא. משא\"כ משקין. להכי לא פסיק ליה למכללינהו בהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק טומאה צפה על פני המים</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בכלים</b><br> בין שצפה במים שבכלי או במים שבקרקע. ומסופק אם נגע בה. אפילו ברה\"י ספיקו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר בכלים טמא</b><br> אם צפה במים שבכלי טמא. דהרי הכלי נח במקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ירידתו טמא</b><br> בין שהמים בכלי או בקרקע. אם מסופק שנגעה בו בשעה שירד לתוך המים. וטעמו כדקאמר בתוספתא דכשירד לתוך המים. הרי המים עולין. ועי\"ז הדברים הצפין בתוכן מתקרבין אל גוף הבא לתוכן. ומסתבר שעי\"ז נגעה הטומאה בהטהור. אבל כשעולה מהמים. המים שוקעין. ועי\"ז הדברים הצפין בהן מתרחקין מגוף העולה. ולהכי מסתבר שלא נגעה בו הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אפי' אין שם</b><br> בהחלול שהמים בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אע\"ג דהרי נגע בה. אפ\"ה כל שלא ראה הנגיעה טהור. ולהרמב\"ם בפירושו כאן. דוקא באפשר שלא נגע, טהור. וכן נראה בחיבורו [פי\"ד מאהט\"ו ס\"ג] שכתב שלא ידע שנטמא. הרי מדל\"ק שלא ראה שנטמא. ש\"מ דלאו בראייה תליא. רק בידיעה דהיינו שאפשר שלא נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק משקין ליטמא</b><br> ר\"ל אם הספק הוא אם נתטמאו המשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד טמא שפשט את רגלו</b><br> נ\"ל דנקט רגלו ולא ידו. כדי שלא נטעה לומר דבטומאת ידים מיירי. והרי בכה\"ג גם במשקין טהור [וכמשנה י\"א]. עוד נ\"ל דנקט רגלו לרבותא אף דאינו משמשני כידי':"
+            ],
+            [
+                "<b>לבין משקין טהורין ספק נגע ספק</b><br> נ\"ל דנקט הכא ובכל דוכתא ספק ספק. היינו לאשמעינן דרק בספק שקול מיירי. דרק בכה\"ג מחמרינן במשקין. דאל\"כ לא מחשב ספק כלל [עיין רמב\"ם פט\"ז מאהט\"ו ה\"ג. וכמו שכתבנו לעיל סי' מ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דס\"ל דטומאת משקין שיתטמאו הן עצמן הוא דאורייתא. אבל שיטמאו המשקין לדברים אחרים. הוא מדרבנן. והו\"ל ספק דרבנן לקולא. וגם ברה\"י טהור [כפסחים טז\"א]. מיהו דוקא ברה\"י. אבל בר\"ה אף ספק משקין ליטמא טהור. דלא עדיף משקין משאר ספק טומאה בר\"ה דטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה ככר טמאה בידו</b><br> ופשטו גרסינן. ולהספרים דגרסי וזרקה צ\"ל וזרקו כי קאי על האדם. ור\"ל שפשט האדם את הככר הטמא לבין המשקין הטהורים. דאי בזרק הככר. הרי אפילו בזרק אב הטומאה ומסופח אם נגע בשעת זריקה טהור מדאין לטומאה מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא</b><br> ברה\"י וקמ\"ל דלא הוה ספק באין בו דל\"ש. דהרי אדם אחז הככר בשעה שנולד בו הספק ובכה\"ג הו\"ל כיש בדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא טהור</b><br> ר\"ל והא דאמרינן אם הספק הוא אם משקים טמאים נגעי בטהרות, טהור, כיצד.:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין ככרות</b><br> וכ\"ש במסופק אם נגעו המשקין הטמאים שבראש המקל. במשקין טהורים. דהטהורים בטהרתן. דהרי אפילו אוכלין טמאין שמטמאין למשקין מדאורייתא אפ\"ה כשהנוגע שוה למגיע דהיינו ששניהן אוכל אינו טמא רק מדרבנן. וכ\"ש במשקין שאין בהן שום טומאה לטמא אחרים כששניהן שוין. דהיינו כשהנוגע ומגיע שניהן משקין. ודאי הטהורים נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר ספק משקין לאוכלים טמא</b><br> דס\"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאירייתא. הלכך ספק משקין לטמא אוכלין טמאה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים טהור</b><br> דכלי אמקט\"ו מדאורייתא רק מאהט\"ו. ורק בי\"ח דבר גזרו שמשקין יטמאו כלי. מגזירת של זב וזבה. הלכך הו\"ל ספיקא דרבנן ולקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד שתי חביות</b><br> ובכל א' מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מן הטמאה עשה</b><br> הא דאיצטריך למנקט בהמשל גוונא אחריתא ולא נקט המשל במקל שנזרק. וכדנקט ת\"ק. דהיינו שזרק מקל ובו משקין. ומסופק אם נגעו המשקין בככר או בכלי. או שמסופק אם נגעו בשניהן כאחת. או שזרק א' מב' מקלות. שבאחד משקין טהורין ובאחד משקין טמאים. ונגעו ודאי בככר ובכליו. ה\"ט משום דבמקל הנזרק מודה ר' יוסי דגם לאוכלין טהור. וכמפורש בתוספתא. וטעמי', אי משום דס\"ל דאף כשיארע הספק לאחר שנח. אפ\"ה מחשב כספק טומאה הנזרקת. דגם בשרץ היה טהור. וכ\"ש במשקין הנזרקים. אי משום דס\"ל שכשאירע הספק במשקין שע\"ג מקל. הו\"ל כאין לטומאה מקום. שג\"כ גם בשרץ הוה טהור. והא דנקט כה\"ג בב' חבית ולא בחבית מלאה משקין טמאין. ואינו יודע אם נגעו בהן ככר וכלי או לא. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא. אע\"ג דבכה\"ג ודאי נעשה המעשה. שלקח מים ולש בהן. אלא שאינו יודע. אם מהטהור או מהטמא. אפ\"ה הכלי טהור. וכ\"ש במסופק אם נעשה המגע בטומאה כלל. וגם נקט המשל בעיסה. ג\"כ כדי לאשמעינן רבותא. דאע\"ג דבכה\"ג יהי' הספק בהאוכלין ובהכלי שלש בה כאחת. אף דבכה\"ג הרי באותו הספק שמטמאין העיסה נטהר בו הכלי. אפ\"ה מקלינן. ולא מחשב כתרתי דסתרי אהדדי [כחגיגה כב\"ב]. וכ\"ש כשהספק באוכלין ובכלים בכל א' לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים</b><br> ר\"ל הכלי שלש בה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ידים ליטמא</b><br> ר\"ל אם מסופק אם נגעו ידיו טהורות באוכלין או במשקין הטמאין. או בשאר דברים שעושין לידים שניות כפ\"ק דשבת. וכן כשמסופק אם נגעו ידיו הטמאות באוכלין או משקין. טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא וליטהר</b><br> שמסופק אם טיהר ידיו הטמאות. בכל ג' ספיקות הללו. ספיקו טהור. ואע\"ג דלא פי' בה תנא מידי אפ\"ה חזר ושנאה. כדי שלא לדלג כשמונה והולך ומפרש אותן שכבר זכרם במשנה ז'. ורק מדנפישי פירושייהו. סמך א\"ע לפרש כל ספיקתן הנ\"ל במקומן בפ\"ב דידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק רה\"ר</b><br> דכל הספיקות הנ\"ל שטיהרו חכמים. היינו דאפילו ברה\"י טהור. והיינו מדהו\"ל גם טומאה וודאית שלהן רק מדרבנן. וקאמר הכא. דבמסופק אם נטמא בר\"ה. אז אפילו בספק טומאה דאוריי' טהור. וגם כאן לא פי' התנא מידי. ואפ\"ה הדר ונקט לה תו גם הכא מטעם הנ\"ל. וסמך א\"ע לפרשו באריכות בפרקים הבאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק דברי סופרים</b><br> ר\"ל במסופק אם נטמא שום דבר בטומאה שהיא מדרבנן. או אפילו ודאי נטמא בה ומסופק אם טבל [כמקואות פ\"ב מ\"ב]. אבל מדיש טומאה מד\"ס שספיקו טמא. וכדמפרש בסיפא. להכי שואל כאן כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אוכלים טמאים</b><br> דחכמים גזרו על האוכל כדי אכילת פרס מאכלים טמאים. אפילו הן רק שני לטומאה. או שתה רביעית משקין טמאים בכדי אכילת פרס. יהיה גופו שני לטומאה עד שיטבול [כלעיל פ\"ב וסוף זבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא ראשו ורובו במים שאובין</b><br> טומאה שגזרו על אדם שנפלו עליו מים שאובין. היינו רק בנפלו עליו. ואפילו היה טהור גמור. אבל טומאה שגזרו על הבא במים שאובין היינו רק בהי' טבו\"י [כתוס' שבת יג\"ב]. ושניהן נעשין שנים. ונקט הנהו. וה\"ה כל טומאה מד\"ס דדמי להנך [ועיין פ\"ק דשבת וסוף זבים. ובמכלתין פ\"ק מ\"ג]. ואע\"ג דספק ידים נמי ספק שמד\"ס אפ\"ה נקט לה תנא בפ\"ע. מדנפישי מילייהו ייחד לה תנא בבא בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו</b><br> ואפי' נטמאה ודאי בהנך. ומסופק אם טבל טהור [כמקואות פ\"ב מ\"ב]. וכ\"ש במסופק אם נטמא, אפילו בסט\"ו ברה\"י טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא מדברי סופרים</b><br> כגון ספק מגע כנענים שגזרו עליהן שיהיו טמאים כזבים [כנדה לד\"א]. או שמסופק אם נגע בדם תבוסה ממת [אהלות פ\"ג מ\"ה] ורתוי\"ט מנה נמי במסופק אם אכל נבלת עוף טמא. וכוונתו באכל ממנה כזית בכאפ\"ר. אבל לא ידענא מנ\"ל לרבינו הא. שיהיה גם נבלת עוף טמא נכלל בכלל אהט\"ו. והרי אם לא נגע בה טומאה טהור לגמרי. ואפילו אכל ממנה כדי אכילת פרס טהור [כרמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו הי\"ד. ורכ\"מ שם] וגם בהקדמת הרמב\"ם לסדר טהרות. אפקה בפירוש מכלל אהט\"ו. ואע\"ג דבפ\"ק מ\"ג אמרינן דשורפים עליה תרומה. לרמב\"ם בפירושו שם היינו בנטמאה ונגעה בתרומה. ואפילו נפרש דר\"ל בנטמא ואכל ממנה, כדאכפ\"ר. ונגע אח\"כ האוכלה בתרומה. י\"ל אע\"ג דבכל טומאה דרבנן אין שורפין תרומה. כדאמרינן [שבת דט\"ז סע\"א ובכמה דוכתי] עבדי בה רבנן הכירא דלא נשרף עלה תרומה וקדשים [ועיין רש\"י שם בשבת]. אפ\"ה באוכל אכפ\"ר מנבלת עוף טמא גזרו בה רבנן דנשרף על מגעו תרומה מדדמי לנבלת עוף טהור. אבל דנטמא נמי ספק אוכלה מנ\"ל. אבל אפילו על ודאי טומאתן אין שורפין תרומה מדהו\"ל רק טומאה דרבנן. מיהו במסופק אם יש כאן אהט\"ו כלל. כגון הטומאה שגזרו חכמים בנגע או נשא עפר של שדה שנחרש בה קבר. שיש חשש שיש שם עצם כשעורה [כפי\"ז דאהלות]. בהא אם מסופק אם נגע או נשא עפרה. הרי אמרן לעיל [מ\"ה]. על ודאי מגען שורפין התרומה. ולא על ספיקן. רק תולין מדהו\"ל ס\"ס. ואין שורפין תרומה על שום ס\"ס [כנדה לג\"ב]. וכל זה ברה\"י אבל בר\"ה אפילו בספק נגע באהט\"ו דאורייתא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק החולין זו טהרת פרישות</b><br> בני אדם שתקנו להם חכמים שיהיו מופרשים זמ\"ז. ונקט פרישות לשון רבים. מדיש ו' מיני מופרשים זמ\"ז. ואלו הן. א) ע\"ה. ב) חבירי' האוכלין חוליהן בטהרה. ג) אוכלי מעשר שני. ד) אוכלי תרומה. ה) אוכלי קודש. ו) מתעסקי בפרה אדומה ובמי נדה שלה. בכל אלה הו' גזרו חכמים שיהיו בגדי מדרגת כל כת מטמא כמדרס לאותן שהן במדרגה למעלה מהן [כחגיגה יח\"ב]. ואעפ\"כ יש חילוק ביניהן. דטומאת ע\"ה חמור מכולן. שגזרו עליו שיהיה כזב לכל דבריו. שבגדיו יהיו כמדרס הזב. ומעיינותיו כתב. ומגעו ראשון הכל כזב ממש. רק שאין גופו עושה משכב ומושב לבגדי טהור. וגם אין גופו מטמא שום דבר טהור בהסיט. מדהיו רובן עושי מלאכה ונושאי משא בעם. ושיערו חכמים שאם יגזרו עליהן גם בהנך יהיה גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כתוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק. ותוס' חגיגה יט\"ב ד\"ה בגדי]. משא\"כ בשאר ה' כתות המפורשים הנ\"ל. רק בבגדיהן גזרו שיהיו טמאין זה לזה שלמעלה ממנו כבגדי הזב. אבל לא בגופן ובמעיינותיהן [כרמב\"ם רפי\"ג מאהט\"ו]. ופשוט דאף דלא חשבינן גופו טמא כזב. שיהיה דינו כאהט\"ו. עכ\"פ גופו הוא ראשון לטומאה להכת שלמעלה ממנו. מדעכ\"פ נשא בגדיו שהן מדרס. ולפיכך אם נגע מאכלי של כת שלמעלה ממנו. נעשה שני. וקאמר הכא דאם מסופק א' ממדרגה שלמעלה אם נגע או נשא בגדי אותו שלמטה ממנו במדרגה טהור ואפילו באירע הספק ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק שרצים</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשעת מציאתן</b><br> ר\"ל במצא שרץ שרוף על הפירות. אין חוששין שמא לח נפל. אלא אמרינן דכל טומאות כשעת מציאתן [כלקמן ספ\"ט]. ונ\"ל דנקט שרצים. וה\"ה נבלה או שאר טומאות. דהרי כולן דיינינן להו כשעת מציאתן רק נקט שרצים שמצויין. ובתוספתא מפרש דהיינו בזרק שרץ ומסופק אם נגע בשעת זריקה ברה\"י בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגעים</b><br> במסופק אם פשה [כפ\"ה דנגעים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו</b><br> ומסופק אם נתמעט הנגע. כמבואר [נגעים פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נזירות</b><br> באמר הריני נזיר שכרי זה ק' סאה. ונאבד הכרי [כנזיר דח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> ביין וטומאה ותגלחת. וגם על היתר נקט תנא לשון טיהרו חכמים, וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד בכורי אדם</b><br> דנפדה בה' סלעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמאה</b><br> פטר חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טהורה</b><br> שדינו שיתנו לכהן. והוא יקריבנו. ויקטיר האימורין. והשאר כולו שלו. ואם הוא ספק בכור ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו הבעלים. ובספק בכור אדם או חמור, פטור מליתן להכהן כלום [כבכורות די\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק קרבנות</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וספק חמש זיבות</b><br> או או קתני. ונקט זבה. מדמצוי באשה. וה\"ה ספק זב. דשניהן אסורים לאכול קדשים או לכנס למקדש עד שיביאו כל א' ב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה. ויולדת אסור בקדשים ובקודש עד שתביא כבש לעולה ותור או בן יונה לחטאת. ואם היא עניה מביאה כזבה. ב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאה קרבן אחד</b><br> היינו חטאת העוף הבאה על הספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלת בזבחים</b><br> וה\"ה שמותרת אז לכנס למקדש. רק חדא מינייהו נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין השאר עליה חובה</b><br> דגם חטאת העוף שמביאה. היה קשה לחכמים שיתקנו שתביאו. דהרי נמלק ע\"ג המזבח. ואולי הוא חולין בעזרה. אבל אפ\"ה תקנו כך כדי להתירה בקודש וקדשים. ודרשי הקישא [כנזיר דכ\"ט ע\"א]. וה\"ה בהי' עליה רק ספק זיבה א' או לידה א'. רק קמ\"ל דגם בה' זיבות נפטרה בקרבן א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> א' מח' שרצים הכתובים בפרשת שמיני. דכשמתו מטמאים במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפרדע</b><br> שאין בה טומאה כלל. וה\"ה שרץ אחר שאינו מח' שרצים הנ\"ל. כגון נחש וכדומה. רק נקט צפרדע. מדדומה בתמונתו לצד [כשיוציאוה מנרתיק ביתה] שהיא א' מח' שרצים. ולהכי אפשר שיהיה מסופק בין נגיעת זה לזה. ולאו דוקא שרץ א' וצפרדע א'. אלא אפילו י' שרצים וצפרדע א' או איפכא. לעולם מטהרי' רבנן ספק נגיעתן בר\"ה [אבל ברה\"י גם בכה\"ג טמא לכ\"ע כלקמן פ\"י מ\"ד]. ור\"ע אפילו בר\"ה מטמא. וכן מפורש בתוספתא [ועמ\"ש בס\"ד ספ\"ד בבית הספק סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כזית מן המת</b><br> דמטמא באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכזית מן הנבלה</b><br> דאינו מטמא רק במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצם מן המת</b><br> דמטמא עכ\"פ במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצם מן הנבלה</b><br> דטהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש מארץ טהורה</b><br> שבא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש מבית הפרס</b><br> דג\"כ מטמא במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שבילין אחד טמא</b><br> שמת מוטל לרוחב השביל. וא\"א להעובר שם שלא יאהיל. וכן מיירי כל שביל שבפרקין. דאל\"כ בב' שבילין הו\"ל ס\"ס. שאין שורפין עליו התרומה אפילו ברה\"י [כנדה לג\"ב]. וכ\"ש בשביל שבר\"ה. וכן אינך דחשיב במשנתינו כולהו בר\"ה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך באחד מהם</b><br> פתח לפרש במה דסליק מינה. דהיינו הילוך בשביל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האהיל על א' מהם</b><br> הא קאי כזית מת ונבלה. דאיידי דנקט הילוך בשביל. דאית בי' חשש אהל. סמיך לי' נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיט את א' מהם</b><br> הך קאי אעצם מת ונבלה. ואגוש מביהפ\"ר וח\"ל. דבכולן יש חשש משא. דהיינו היסט דקתני. ונקט היסט ולא משא. משום דבהיסט. מדמתנדנד ממילא שכיח טפי שיסופק אם הנידן, משיסופק אם נשא שום דבר בידים. א\"נ להכי נקט היסט. מדוודאי אין בו מגע. משא\"כ במשא הי' צריך לפרש. וה\"ה דהוה מצי למנקט בכולהו נגע בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע. דהרי כולן מטמאין לכה\"פ במגע. רק מדבל\"ז בעי למתני במשנה ב' ספק מגע באדם להכי לא חש כאן התנא להאריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דאע\"ג דסט\"ו בר\"ה הלכתא גמירי לה [כע\"ז לז\"ב]. אפ\"ה מטמא ר\"ע עכ\"פ מדרבנן. מדאפשר להתטהר בטבילה. הו\"ל כלכתחלה [וכע\"ז שם]. ומה\"ט באוכלין ומשקין וכ\"ח וכדומה שאין להן טהרה במקוה. או באירע ספק באדם וכה\"ג וכבר נגעו בטהרות. מודו ר\"ע ור' יוסי דלא גזרו בהו רבנן טומאה. וטהורים בסט\"ו בר\"ה: והא דנקט הכא פלוגתייהו דר\"ע ורבנן. והרי גם בוודאי מגע בגוף א' פליגי. וכדמסיק במשנה ב'. והו\"ל רק למנקט פלוגתייהו לבסוף דקאי אכולהו. וכדנקט מה\"ט דברי ר' יוסי לבסוף מדקאי אכולהו. נ\"ל דה\"ט. משום דבעי למיתני סיפא נגעתי בזה וכו'. דהיינו שמסופק אם נגע באדם טמא. וכדבעינן למימר לקמן. וכמו שפירש הרמב\"ם שם ובחיבורו [פי\"ח ה\"ה מאהט\"ו]. להכי פלגינהו תנא לתרתי בבי. לאשמעינן דבהנך דבמשנה א'. מפני שהספק בהן בדבר שאין בו רוח חיים. לפיכך דוקא בשאפשר לטהרו בטבילה מטמא ר\"ע. וכמ\"ש לעיל [סי' ט']. משא\"כ בהספק שבמשנה ב'. אפילו עשה טהרות מטמא ר\"ע. ומשום שהמגיע אפשר שיודע שהוא טמא. והרי אפשר לשאלו. ור' יוסי מטמא בכולן. אף דא\"א לשאלן. חוץ מבשביל וקאמר טעמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שאמר נגעתי בזה</b><br> לכאורה היה נראה. דהשתא קא הדר תנא לפרש שרץ וצפרדע דנקט בריש משנה א'. והיינו מדמפרש ואזיל מילתיה ממטה למעלה. בתחלה אהל ואח\"כ היסט. תרווייהו במשנה א'. ואח\"כ במשנתנו מפרש מגע. אבל הרמב\"ם כאן וגם בחיבורו [פי\"ח ה\"כ מאהט\"ו] פי' בבא זו דמיירי שנגע באדם א'. ואינו יודע אם טמא או טהור היה. וכן מסתבר לפענ\"ד. מדשני תנא בלישניה מב' בבות דלעיל בג' דברים. א) דבב' בבות דלעיל קאמר האהיל על א' מהן. הסיט על א' מהן. ובבבא זו קאמר במדבר בעדו. אמר נגעתי. ב) לעיל קאמר ואינו ידוע. והכא קאמר ואיני יודע. ג) דבבבות דלעיל קאמר באיזה מהן האהיל וכו' והכא קאמר אם טהור או טמא. ואי נימא דהכא אשרץ וצפרדע קאי. הול\"ל בקצור. נגע א' מהן ואינו יודע איזה מהן נגע. אע\"כ דהכא מילתא אחריתא קאמר. ובאדם קמיירי. ולפיכך שפיר קאמר במדבר בעדו. נגעתי בא' ואיני יודע וכו'. ור\"ל אני לא ידעתי. אבל אפשר שהמגיע יודע באשר שהוא אדם. ולפ\"ז י\"ל דנקט שרץ וצפרדע לרבותא דר\"ע דאע\"ג דלא שייך גבי' לומר שהמגיע יודע אם נטמא הנוגע. אפ\"ה מטהר ר\"ע כשלא עשה טהרות. ונקט ספק מגע אדם במ\"ב לרבותא דרבנן. דאע\"ג דהמגיע אפשר שיודע. מדהוא אדם. אפ\"ה מטהרי רבנן אע\"ג שלא עשה טהרות [ואין זה ענין לאבדל\"ש דבעינן רק בנוגע ולא במגיע [כסוטה כט\"א]. דהתם כל שיש בדל\"ש אף שבאמת אינו יודע אם נטמא מקרי יש בדל\"ש. זה בעינן רק בנוגע ולא במגיע. אבל הכא כשהמגיע באמת יודע שנגע בו זה הי' פני' לומר שא\"א לטהר זה מדיש כאן אדם שאפשר שיודע שזה טמא הוא, ודוק]. והא דלא פירש במשנה א' דגם בספק מגע שרץ וצפרדע פליגי. היינו משום דסמך את עצמו אפלוגתייהו בספק מגע אדם שהוזכר במשנה ב'. מיהו כל זה בוודאי נגע נשא והאהיל. רק שמסופק אם בטומאה או בטהרה. אבל טומאה שמונחת בר\"ה. ומסופק אם נגע נשא או האהיל בה. לכ\"ע לא מחזקינן טומאה [הר\"ש]. ולא עוד אלא אפילו גוף א' המונח בר\"ה. ונגע בוודאי. רק שאינו יודע אם אותו הגוף טמא או טהור. ג\"כ לכ\"ע טהור [רמל\"מ פי\"ט מאהט\"ו ה\"א ד\"ה ומ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי</b><br> נקט רישא שהספק הוא בגוף א' אם הוא טמא או טהור. לרבותא דר\"ע. דאע\"ג דלא אתחזק כאן טומאה וודאית. שהרי לא ידעינן אם יש כאן טומאה כלל. [וגם אי נימא דאשרץ וצפרדע קאי. עכ\"פ לא ידעינן איזה מכל הגופים טמא]. ואפ\"ה מטמא ר\"ע. ונקט סיפא. שמסופק אם נגע באותו שידוע טומאתו. דאע\"ג דאתחזק כאן אדם שידוע טומאה וודאית שלו. אפ\"ה מטהרי רבנן בר\"ה. ונקט הך תרתי רבותא למר ולמר במגע. וה\"ה באהל והיסט. א\"נ מדאיירי בבבא זו באדם שנגע באדם. להכי מוסיף תנא להזכיר גם ספק זה דאינו יודע אם הוא טמא או טהור. לדיוקא. דהא האדם המגיע. בוודאי יודע אם הוא עצמו טמא. אבל בהנך דמשנה א' שאין בהם רוח חיים ודעת לא שייך הך דיוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא וחכמים מטהרים</b><br> ואע\"ג דלעיל [פ\"ד מ\"ה ומ\"ו] מטמאים לכ\"ע ודאי מגע. התם ודאי נגע באהט\"ו דרבנן. משא\"כ הכא שמא טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטמא בכולן</b><br> בין שהספק במגע או במשא או באהל. וכ\"ש בנגע באדם ואינו יודע אה טמא או טהור היה בכולן טמא מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרך בני אדם להלוך</b><br> וא\"א למנוע. וכיון דרק מדרבנן מטמאינן. אין גוזרין על הצבור דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כע\"ז לו\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין דרכם ליגע</b><br> וה\"ה במסופק אם האהיל בלא הילוך. או בהיסט בלא הילוך. דהרי גם בהנך מטמא. רק נקט ליגע לרבותא. דאע\"ג שהוא מעשה קל. אפ\"ה אמרינן דאפשר ליזהר שלא יגע בשום דבר עד שיבורר לו שהדבר שנוגע טהור ודאי ולפיכך גזרו בה רבנן. וכ\"ש שאפשר ליזהר בהיסט ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שבילים</b><br> ר\"ה הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד טהור</b><br> ואין ידוע איזה מהן טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה טהרות</b><br> ר\"ל נגע בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה</b><br> ביום ג' להילוכו בשביל. או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנה</b><br> ביום ז' להילוכו או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבל וטהר</b><br> בהערב שמש. דבתרומה קמיירי שצריך הע\"ש. מדמסיים תלויות. ואע\"ג שלא היה צריך להתטהר כלל. דהרי סט\"ו בר\"ה הוא וטהור. אפ\"ה הוא עשה כן מדעת עצמו. אי נמי מיירי שנטמא בינתיים בטומאה וודאית אחר שהלך בא' משבילי' הנ\"ל. ולהכי הזה וטבל והתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורות</b><br> דכיון דהתטהר בינתיים. הו\"ל ב' הספיקות כב' ספיקות של ב' בנ\"א שהלך כל א' מהן בא' מב' השבילין. וכשנאכלו הראשונים הרי לא בא לשאל רק על ההילוך בהשני. והו\"ל סט\"ו בר\"ה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו תלויות</b><br> דמדשניהן קיימות. אפילו בא לשאל על כל א' בפ\"ע. אפ\"ה כיון שהב' הספיקות אירעו ע\"י אדם א' א\"א למטהרינהו לשניהן. דהרי א' מהן ודאי טמא. ושמא יאכל אדם א' את שניהן. או יגעו שניהן בתרומה אחת, ותתטמא ממ\"נ. ונמצא שטהרנו את הוודאי טמא. להכי שניהן תלויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשונות תלויות</b><br> ורב\"א גרס טהורות. דהרי כיון דהשניות נשרפות מכח ממ\"נ א\"כ אין כאן שום חשש בשנטהר הראשונות. וכן איתא בתוספתא דפרקין. [וזה דלא כשיטתינו לעיל סי' ט\"ו]. אולם בתוספות חדשים מקיים גירסת המשנה תלויות. דדוקא כשלא הלך בהב'. הרי הראשונות טהורות מכח סט\"ו בר\"ה. אבל כשהלך גם בהב'. שאז ע\"כ השניות ישרפו מצד ממ\"נ. אז אי נטהר הראשונות. יש לחוש שיטעו לומר שנודע לנו שהשני ודאי טמא. א\"כ הראשון ודאי טהור. ויעשו להבא טהרות בהראשון לכתחלה וישרפו בהשנייה. להכי אידי ואידי תלויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניות ישרפו</b><br> דכיון שלא נטהר בינתיים. הרי טמא ממ\"נ בשעה שעסק אח\"כ בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ והצפרדע ברשות הרבים</b><br> הא דאצטריך תו למנקט משנה זו בשרץ וצפרדע בר\"ה. והרי היא היא דינא דמשנה ג' דמ\"ש במסופק אם נטמא באהל או במסופק אם נטמא במגע ואטו תנא כי רוכלא לחשב וליזל. י\"ל דאצטריך לאשמעינן לר' יוסי לעיל [במ\"ב]. דמחמיר שם במגע והיסט. טפי מבהילוך בשביל. להכי קמ\"ל הכא. דדוקא בלא עשה טהרות מחלקינן ביניהן. אבל בעשה טהרות. גם בספק מגע בר\"ה טהור כמו בשביל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה טהרות</b><br> הא דאיצטריך למתני ועשה טהרות. הרי גם בהאדם הנוגע עצמו יש ספק זה. י\"ל דלר' יוסי אצטריך. דס\"ל לעיל בשביל דאפי' לא עשה טהרות טהור. להכי קמ\"ל הכא דדוקא כשהספק באדם א'. אבל כשהספק בב' בני אדם שהלכו בב' שבילין. אפילו בעשה טהרות. אפ\"ה שניהן טמאים. ואפילו בבא לשאל זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאלו שניהם כאחד</b><br> בנשאלו שניהן כאחת ד\"ה טמאין מדרבנן. דאף דר' יוסי לעיל מטהר בספק בשביל. היינו רק באירע הספק רק לאחד. זא\"ז. ד\"ה טהורים שניהן. רק שלא יאכלם אדם אחד. כי פליגי בשואל א' על עצמו ועל חבירו. תחלה שאל על עצמו וטהרנוהו. ואח\"כ שאל על חבירו. לר' יהודה דינו כבאו לשאל שניהן זא\"ז. ולר' יוסי כיון שאדם א' שאל על שניהן במעמד א'. אף ששאל זא\"ז. הרי דינן כבאו לשאל בבת אחת [תוס' כתובות כ\"ז א']. ונ\"ל דלאו דוקא בבא לשאל עליו ועל חבירו. אלא ה\"ה בבא אדם אחד לשאל על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים</b><br> קמ\"ל משנה ה' לרבותא דר' יהודה. דאף דהו\"ל ספק טומאה דאורייתא. אפ\"ה מטהר בזא\"ז. ונקט תו משנה ו' לרבותא דר' יוסי. דאף דטומאת אוכלין רק מד\"ס הוא. אפ\"ה מדמי לה כבת אחת דגברי וטמאים. ומשנה ו' אף דהו\"ל טומאה דרבנן אפ\"ה בב\"א טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא אחד ודרס</b><br> והרי יש לחוש שמא הדורס היה ממטמאי משכב ומושב. ואע\"ג דבגדו הו\"ל אין בו דל\"ש. עכ\"פ כיון דבשעת התהוות הספק לבשו אדם הו\"ל כיש בדל\"ש [כפסחים י\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שרקק</b><br> דנמי יש לחוש שמא מזב וחביריו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על רוקו שורפים את התרומה</b><br> דגזרו על ספק רוקין אף בר\"ה. ואפילו ברוב טהורים [כלעיל פ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל בגדיו הולכין אחר הרוב</b><br> דאם רוב העוברים שם זבין. הבגד טמא משכב. ונטמא האדם שלבשו. דכשיש רוב טמאין לא אמרו סט\"ו בר\"ה טהור. מיהו ליכא לאוקמה ברוב ע\"ה דהרי לא גזרו על משכב ומושב של ע\"ה. או על הסיטו. מדהו\"ל גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו. ורק על בגדו גזרו. שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כתוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק]. וגם ברוב כנענים ליכא לאוקמא דאע\"ג דהן כזבין לכל דבריהן. אין שורפין על טומאתן תרומה אפילו הן ודאי זבין [כנדה לא\"א]. אלא מיירי שיש רוב זבין ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טמאים מדרס</b><br> אפי' ברוב טהורים. וס\"ל דלא אזלינן בתר רובא טהורים ברישא בדרס א' על בגדיו. רק מדאיכא למימר טומאה ברובא איתא. שלא דרסו על בגדיו. משא\"כ הכא כיון שישן. שמא הרוב דרסו על בגדיו וביניהן היה הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דאפילו בכה\"ג לא גרע ממחצה על מחצה. וסט\"ו בר\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשחר עמד ומצאו מת ר\"מ מטהר</b><br> אף דיש כאן חזקה דהשתא שמצאו מת אפ\"ה טהור. מדיש כאן ב' חזקות כנגדו. חזקת חי דמעיקרא. וחזקת טהרה של הנוגע. מיהו ברה\"י מודה ר\"מ דבכה\"ג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> דמחזיקים טומאה מזמן לזמן במקום מציאותו. מיהו דוקא בלא ראהו חי מבערב. אבל בראהו חי מבערב מודו רבנן לר\"מ דבכל דוכתא חזקה דמעיקרא המבוררת בשעתה עדיפא מחזקה דהשתא [ועיין משבצות זהב לי\"ד סי' ס\"א סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה אחת</b><br> דוקא אשה שוטה. דאשה רגילה בנדות. וזו מדהיא שוטה לא תשתמר לסלק רוקה בימי נדתה מר\"ה שלא יכשלו בו עושי טהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כנענית</b><br> אע\"ג דגם זכרים שלהן אפילו ידוע לנו שאינן זבין. טמאים מד\"ס כזבין [כנדה לד\"א]. אפ\"ה נקט נקבה אגב רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כותית</b><br> דגם הם דינן ככנענים. דקיי\"ל כותים גרי אריות הן [כחולין דג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הרוקים שבעיר טמאין</b><br> לצדדין קתני. דבשוטה ישראלית בעיר שורפין על ספק רוקה את התרומה [כלעיל פ\"ד מ\"ה]. אבל כשיש רק חשש ככנענים או כותים. אפי' ודאי זבין אין שורפין עליהן את התרומה [כנדה לא\"ב והרמב\"ם ספ\"ב ממשכבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה</b><br> ושמא נדה היתה וטמאתו ע\"י הספינה [כרפ\"ג דזבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> דאז נזהרת בנדתה מלדרוס על בגדיו. ומלכנום עמו בספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו ישאלנה</b><br> ואע\"ג שהיא אשת ע\"ה. והרי ע\"ה אינו נאמן לומר לא נגעתי [כטהרות פ\"ז מ\"ב]. עכ\"פ מדקאמרי' שאינה נדה. הו\"ל כגבאים שנאמנים לומר לא נכנסנו [כפ\"ז מ\"ו]. מיהו בדרסה על בגד יחף, טמאתו עכ\"פ במגע, ככל ע\"ה. ואפ\"ה ישאלנה דאם ודאי נדה היא הרי עשתה להבגד אב. ונטמא גם החבר שלבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו ברה\"י טהור ואע\"ג דכל לא ראינו אין ראיה [כפ\"ב דעדיות מ\"ב]. נ\"ל דהכא מיירי שמכחישין א\"ע על שעה א'. והרי כל כה\"ג. בשהיו במעמד א' ומכחישו ואומר לא ראיתי. הו\"ל כאומר לא ראית [כח\"מ סי' כ\"ט ס\"ג]. והרי נאמן אדם על עצמו יותר מק' עדים [ככריתות ב\"א]. וכל זה בשמכחישו הבעלים. אבל באמר הבעלים איני יודע. אפילו בר\"ה ספקו טמא. דע\"א נאמן באיסורים. וכ\"ש בשתק להעד. די\"ל אודויי אודי ליה [רמב\"ם שגגות פ\"ג ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר מטמא</b><br> דאם יכולין שנים לחייבו מיתה בעדותן. מכ\"ש קרבן כשיאכל קודש או יכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הוא נאמן על ידי עצמו</b><br> לא מיבעיא לעצמו. שיהא רשאי להתעסק בטהרות דרשאי. דהרי יודע בעצמו שהוא טהור ברור. אלא ודאי שהן משקרין או טועין. אלא אפילו לדידן. כיון שנגע תרומה או קודש. מותר לנו לאכלן. דהוא נאמן על עצמו יותר מק' עדים וכ\"ש כשנראהו נכנס למקדש או אוכל קדשים. שאם טמא הוא חייב חטאת. דאע\"ג דכל חייבי חטאת אין ממשכנין אותן. עכ\"פ זהו רק מדאתי לכפרה. ודאי מעצמו יביאהו. אבל זה שמכחיש העדים וחושב שא\"צ כפרה. ודאי הי' לכאורה למשכנו ע\"פ העדים [כערכין פ\"ה מ\"ז]. אפ\"ה אין ממשכנין אותו דמתרצינן דבורו דה\"ק לא עמדתי בטומאתי. דטבלתי אח\"כ. ואפילו נשאלנו ואומר שאין כוונתו כך. רק שלא נטמא כלל. אמרינן שיש לו שום טעם להעלים טומאתו וטבילתו. ולר\"מ אפי' מתרץ אח\"כ דבורו בפירוש ואומר שלכך נתכוון בתחלה. אינו נאמן. מדלא אמר כך בתחלה מיד [ועיין תוס' כריתות דיב\"א ד\"ה או דל\"מ. ועיין מ\"ש בס\"ד בפירושנו כריתות פ\"ג סי' ה'. ולפ\"ז אם לא זזה ידם מהדדי משעה שאמרו שנטמא. עד שעה שאכל או שנכנס למקדש. ודאי גם לרבנן ממשכנין אותו]. מיהו אפ\"ה אין נותנים לו לכתחלה טהרות גם לרבנן. וגם הוא ראוי לו לחוש לעצמו שמא טועה שטובל [רמב\"ם ספט\"ו מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אבל אם גם הוא אמר לא נטמאתי. לרבנן דלעיל טהור. דמתרצינן דבוריה. ולא אמרינן דאעד סמיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד אומר לא נטמא</b><br> והוא שותק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כשאר ספק טומאה ברה\"י דחשבינן לה כוודאי טמא [כמ\"ש לעיל בפ\"ד בבית הספק סי' ט']. ולהכי כשנכנס אח\"כ למקדש במזיד חייב מלקות. ובשוגג חייב קרבן [עיין רמב\"ם פ\"ג משגגות ה\"ב. ודוק]. וה\"ה תרי ותרי שסותרים זא\"ז. בין בר\"ה ובין ברה\"י. אע\"ג דספיקא דרבנן הוא. דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא בחזקת טהרה שלו [כיבמות דלא\"א]. עכ\"פ גם בספק דרבנן בר\"ה טהור ברה\"י טמא [כפ\"ד מי\"א]. וכן מדוייק מב' עדים מכחישים א' ברישא. רק נקט הכא ע\"א לרבותא אע\"ג דע\"א בהכחשה לאו כלום. אפ\"ה ברה\"י טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חזר ונעשה רשות היחיד</b><br> שהיה רה\"י. ומכרו לבני ר\"ה. וחזר ולקחו מהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזירוהו לרשות היחיד</b><br> ושם ראו שמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא ברשות היחיד</b><br> שכשהחזירוהו ומצאוהו מת ברה\"י טמא גם אותו שהיה עמו שם בפעם הראשון קודם שהביאוהו לר\"ה. ונ\"ל דהא דנקט תנא שהיה מסוכן ברה\"י. דוקא קתני. דדוקא בהיה כבר מסוכן ברה\"י בפעם הראשון. וכדמפרש הרמב\"ם [בפי\"ז מאהט\"ו] שלא ידעו בו או אם חי או מת. אז מטמא למפרע גם להנוגע או למי שהיה באהל עמו בפעם הראשון. משום שגם בפעם הראשון כבר הורע חזקת חי שלו. הא בלא היה מסוכן שם בפעם הראשון. אינו מטמא רק למי שהיה עמו בפעם שנייה למפרע. אבל מי שהי' עמו בפעם ראשונה טהור גם לת\"ק. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולא דמי כלל לנגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת. דאע\"ג שלא היה מסוכן. כיון שלא ראוהו חי מבערב. מטמא למפרע. התם שאני שהיה נשאר במקומו. משא\"כ הכא שטלטלוהו ביני ביני. אע\"ג שהחזירוהו לאותו מקום. הו\"ל כהחזקת טומאה ממקום למקום [ולפ\"ז נראה לכאורה במה דפסק רבינו מהר\"מ לובלין [כרמג\"א א\"ח תמ\"ז סקט\"ז] בנטל מאכל מחבית. ומצא חמץ במקום השני. על המאכל שנטל. דהמאכל שבחבית מותר. מדאין מחזיקין איסור ממקום למקום. לומר שנפל החמץ על המאכל שנטל. כבר קודם שנטלו. וע\"ש. והכי ס\"ד דבחזר והניח המאכל שנטל. לתוך החבית שלקחו משם. ומיד שהחזירו מצא עליו חמץ. דנימא דגם המאכל שבחבית אסור. מדהוא שוב באותו מקום שהיה בתחלה. נחזיק שכבר קודם שנטלו מהחבית נפל החמץ עליו. הא בורכא. דא\"כ מסוכן דנקט תנא בכדי נקטה. ואי לאשמעינן רבותא דאפ\"ה בר\"ה טהור. הול\"ל ונסתכן בר\"ה. אע\"כ כדאמרן. ועיין לעיל פ\"ד בבית הספק אות י\"ד שהראב\"ד לא ס\"ל כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא ברה\"ר</b><br> ר\"ל אבל אותו שנגע בו בר\"ה. אע\"ג שכבר היה מסוכן שם. וכ\"ש ברישא בכה\"ג. כגון שהיה מסוכן במקום שהוא רה\"י. ונעשה ר\"ה. וחזר ונעשה רה\"י. ומצאוהו אח\"כ שם מת. הרי כל מה שהיה עמו בשעה שהיה רה\"י תחלה וסוף טמאים אבל מה שהיה עמו בשעה שהיה ר\"ה טהור. ודוקא אם בשעה שהיה המקום ההוא ר\"ה. לא היה מונח באותו מקום ממש שהיה מונח שם כשהיה אותו מקום רה\"י בתחלה. רק במקום אחר ורק שכשחזר ונתהוה אותו מקום רה\"י חזרו והניחוהו באותו מקום ממש שהיה מונח שם בתחלה כשהיה המקום רה\"י תחלה. אבל אם מתחלה ועד סוף. בכל חלות ג' השמות על אותו מקום. תמיד היה נשאר מונח במקום א'. אז גם מה שהיה עמו בשעה שהיה המקום ר\"ה טמא. דהרי אפילו היה המקום ר\"ה מתחלה ועד סוף. עכ\"פ כיון שנשאר הגוף מונח במקום א'. מחזיקין טומאה מזמן לזמן גם בר\"ה [וכפ\"ה מ\"ז]. ונ\"ל עוד דמה\"ט אם מתחלה כשהיה אותו מקום רה\"י הי' מונח במקום א'. וכשנתהוה ר\"ה הניחוהו במקום אחר וחזר אותו מקום ונתהוה רה\"י אז הדין בהיפוך. דכל שהיה עמו בר\"ה טמא מדמצאוהו מת באותו מקום ממש שהיה מונח שם כשהי' ר\"ה ומה שהיה עמו בשעה שהיה רה\"י בתחלה, טהור. מדלא הי' מונח אז במקום שמצאוהו השתא מת. דגם ברה\"י עצמו אין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כפ\"ט מ\"ח]. וכל זה בין שהיה הספק באדם או בכלי שנגע בו. רק דבהיה הספק בכלי שנגע בו. צריך שיהיה הכלי ביד אדם גדול בשעה שנגע הכלי בגוף זה שמסופקין בו אם חי או מת. דאל\"כ הרי אין בכלי דעת לשאל. דאפי' ברה\"י ספקו טהור [כפ\"ג מ\"ו]. מיהו נ\"ל דוקא בטומאת מגע אמרינן דאם היה הכלי ביד אדם בשעה שמסופק בטומאתו. הו\"ל כיש בו דל\"ש. כיון שע\"י אדם שאוחזה נגרם הספק. אבל בטומאת אהל. רק בהכניס אדם הכלי להאהל בשעה שמסופק אם הגוף חי או מת שם. הרי האדם גרם הספק כשהכניסו. וכבר נטמא באותה שעה. אבל כלי שכבר הוא שם בשעה המסופקת. גם אם הכלי ביד אדם באותה שעה מחשב כאבדל\"ש. וספקו טהור. דהרי הוא לא גרם הספק לטומאת הכלי. אלא הוה כספק טומאה הבא בידי אדם [ועיין רש\"י פסחים דכע\"א ונדה דהע\"ב]. מיהו כל זה לרתוי\"ט כאן בריש פרקין. אבל כבר הוכחנו לעיל [פ\"ג סי' י\"ט] דכל שיש חזקה כנגדו גם באבדל\"ש טמא. א\"כ הכא לת\"ק דאין ר\"ה מפסיק מחשב כמזמן לזמן באותו מקום. ובכל גוונא גם כלי טמא אף שאין בהכלי דל\"ש. וכן כ' הרא\"ש כאן:"
+            ],
+            [
+                "דמדמחזקינן לי' בר\"ה בחזקת חי. ואיך נחזיקנו למפרע ברה\"י בחזקת מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא עומד</b><br> נ\"ל דמדנקט בהך לישנא. ולא כאינך. דהיינו טומאה מונחת וטהרה עוברת. ש\"מ כהרמב\"ם והר\"ב. דהכא באדם מיירי. ובמצורע עסקינן שעמד תחת האהל. והי' אדם טהור עובר סמוך להאהל. או הטהור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור עומד והטמא עובר</b><br> שהיה טהור עומד תחת אהל. והמצורע עובר סמוך להאהל. או טומאה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומאה</b><br> טומאה דקתני הכא. היינו מת או כזית ממת וכדומה וכן מוכח. מדקתני בתר הכי ספק האהיל. ועל כרחך דמיירי נמי שהטומאה או הטהרה העוברת היא ביד אדם בר דעת. דאל\"כ הו\"ל ספק טומאה בדבר שאין בדל\"ש. דלכ\"ע אפילו ברה\"י ספיקו טהור. או טהרה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרה</b><br> הכא נמי מיירי כשא' מהן ביד אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> אכולהו ד' דנקיט לעיל קאי. דמסופק אם בשעה שעברה הטומאה סמוך להטהרה. נגעו זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק האהיל ספק לא האהיל</b><br> ג\"כ אכולהו ד' קאי. במצורע עומד באהל וטהור עובר. ומסופק הטהור שמא בעברו סמוך להאהל. הכניס ראשו ורובו תחת האהל שהטמא עומד תחתיו. ונטמא העובר [כפי\"ג דנגעים מ\"ז]. וכשהטהור עומד בהאהל. מסופק הטמא העובר שמא בעברו הכניס ראשו ורובו תחת האהל. ושהה קצת כך תחת האהל. ונטמא עי\"ז הטהור. ובב' ספיקות בתרייתא שהטומאה והטהרה א' ברה\"י וא' בר\"ה. מיירי שמסופק שמא כשעברה הטהרה על הטומאה או הטומאה על הטהרה. הכניס העובר קצת מגופו תחת האהל. ונטמא עי\"ז הטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הסיט ספק לא הסיט</b><br> ג\"כ אכולהו ד' קאי. שבשעה שעבר זה על זה. מסופק שמא אז הסיט הטהור [דאילו לחוש לאיפכא. אינו חושש. דכל הטומאות המסיטות הטהרה טהור חוץ מבזב. כשבת פג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע מטמא</b><br> דס\"ל דכל סט\"ו שרה\"י ור\"ה מעורבין בו שדינן לחומרא. והו\"ל כרה\"י דספיקא טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דבעינן דומיא דסוטה דשניהן ברה\"י. הא כשא' מהן בר\"ה הו\"ל כסט\"ו בר\"ה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטומאה בתוכו</b><br> בין ענפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה לראשו</b><br> אף דלגבי שבת אין דינו כרה\"י רק כשגבוה י\"ט ורחב ד\"ט [כעירובין ל\"ב ב'. ושבת ק\"א]. אפ\"ה לענין טומאה. דרק דומיא דסוטה בעינן. אין חילוק בגבהו ורחבו. אלא כל שאין רבים רגילין שם. נידון כרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ידו לחור</b><br> ר\"ל דאדם שעמד בר\"ה הכניס ידו לחור שבכותל. הפתוח לר\"ה. וקמ\"ל הך בבא אף שכל גופו נשאר בר\"ה. אפ\"ה כיון שהכניס ידו להחור. הו\"ל סט\"ו ברה\"י. ואע\"ג דלענין שבת כל חור הפתוח לר\"ה. דוקא כשגובה חלל החור י\"ט ורחבו ד\"ט. אז דינו כרה\"י [כשבת דז\"ב]. אפ\"ה לענין טומאה אין חילוק. אלא מדאין רבים משתמשין בה. נידון כרה\"י. וכיון שוודאי הכניס שם ידו. וכ\"כ באילן הרי ודאי עלה שם. לא מחשב כספק שרה\"י ור\"ה מעורבין בו [כמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנות שהוא טמא</b><br> דהיינו שמונח שם דבר שמטמא באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור</b><br> מדהו\"ל ספק טומאה שמעורבין בה רה\"י ור\"ה. דאז שדינן לחנות דלהוי כאילו היא טומאה המונחת בר\"ה. וספק כניסה לתוכה. הו\"ל כספק נגיעה בהטומאה וטהור [כמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> הכא מיירי בשמונח בהחנות דבר שמטמא רק במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו טהור</b><br> הא דלא כלליה בהדי רישא. ולימא ספק נכנס או ספק נגע טהור. ה\"ט, משום דרישא במטמא באהל עסקינן. וכדאמרן. אבל הכא במטמא רק במגע מיירי. ולהכי פלגינהו תנא מהדדי לאשמעונן הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דלא דמי לספק כניסה לחנות לעיל. דהכא שאני. דהרי ודאי הי' בחנות א'. ואין בספק זה תערובות רה\"י ור\"ה. ומה\"ט נמי לא אמרינן דנהוי ב' החניות הטמא והטהור כשרץ וצפרדע בר\"ה [לעיל רפ\"ה]. דהכא שאני דוודאי נכנס לרה\"י. וה\"ה בחנות אחת שהושיט ודאי ידו לתוכה. וספק אם נגע שם בשרץ ספיקו טמא וכחור לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברה\"י טמא</b><br> לאו דוקא אלא ר\"ל תולין בס\"ס [כנדה לג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בר\"ה טהור</b><br> אפילו בחד ספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד נכנס למבוי</b><br> והרי מבוי וחצר שניהן רה\"י הן. דאל\"כ הרי כל שמסופק אם נכנס מר\"ה לרה\"י הטמא הרי הוא טהור [כלעיל סי' ט\"ו]. וגם לא מיירי דוקא שטומאה ודאי בחצר. אלא אפילו יש שם רק ספק טומאה. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס</b><br> להחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס</b><br> ואע\"ג שהוא היה במבוי ומסופק שמא נכנס לחצר. ומשם להבית. אע\"ג שחשש רחוק הוא שישכח ב' הכניסות. ובפרט הכניסה לבית שהוא ממקום שאינו מקורה למקום מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אלעזר אומר ספק ביאה טהור</b><br> נ\"ל דהא דנקט ר\"א לחלק בין ספק כניסה לספק נגיעה. בספק כניסה ממבוי לחצר. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא. דלא מיבעיא בספק כניסה מר\"ה לרה\"י הטמא. בהא כ\"ע מודו דטהור [כלעיל סימן ט\"ו]. אלא אפילו בספק כניסה ממבוי לחצר. דהו\"ל ספק כניסה מרה\"י לרה\"י. ואע\"ג דליכא אלא חד ספיקא. וכגון שהחצר מלא טומאה. אפ\"ה לר\"א טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אפילו בשיש הרבה ספיקות. עכ\"פ מדהן ברה\"י טמא. וכלעיל במשנה. ור\"א רק לקולא פליג את\"ק. וס\"ל דגם ספק כניסה מרה\"י לרה\"י הטמא טהור. מדבעינן דומיא דסוטה. שהיה שם ודאי כניסה לרה\"י וספק נטמאה או לא. ורבנן ס\"ל דלא בעינן דומיא דסוטה ממש. רק לענין רשות. שיהיה רה\"י דוקא. ולענין הנוגע. שיהיה בו דל\"ש. אבל א\"צ דלהוי לגמרי כי התם כמו דלא מצרכינן שיהיה הנוגע ומגיע שניהן בני אדם גדולים וא' איש וא' אשה. ולר\"א, עכ\"פ לענין רשויות מדמינן להו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס לבקעה</b><br> בקעה הוא מקום כינוס שדות. וכל שדה חלוקה מחברתה שבצדה במצר גבוה קצת. או בשביל העשוי להילוך. ובימות הגשמים שכולן זרועות. אין רגלי אדם מצויין שם. ולפיכך הו\"ל כולן כרה\"י הרבה סמוכות זל\"ז. וכמבוי וחצר לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר הלכתי למקום הלז</b><br> ר\"ל ודאי נכנסתי לתוך הבקעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אלעזר מטהר</b><br> מדהו\"ל כספק כניסה מרה\"י לרה\"י לעיל. ונ\"ל דנקט רישא במבוי וחצר ובית לרבותא דרבנן. דאע\"ג דמופרדין זמ\"ז בכותל גבוה. אפי' הכי חיישינן. והדר תו ונקט במשנה ה' בקעה לרבותא דר\"א דאע\"ג דאין השדות חלוקות זמ\"ז רק במצר גבוה משהו. אפ\"ה מחשב לר\"א כספק כניסה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק רה\"י</b><br> ר\"ל סט\"ו שאירע ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר לא נגעתי</b><br> וה\"ה במסתבר טפי שלא נטמא [כפסחים דט\"א. ולתוס' שם דוקא באיכא נמי ס\"ס]. וכן בסיפא ברשות הרבים דקאמר עד שיאמר נגעתי. הוא הדין במסתבר טפי שנטמא [כרמב\"ם פט\"ז מאהט\"ו ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבילי בית גלגול</b><br> ר\"ל אפילו שבילי בית גלגול. והוא שביל שעולה להר זקוף מאוד אצל העיר גלגל שבא\"י [כעירובין כב\"ב]. ומשום שזקוף מאד אין רבים רגילין להלוך שם. אפ\"ה מחשב כר\"ה לטומאה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"י לשבת</b><br> ר\"ל רק לענין שבת אינו כר\"ה מדאין רבים מצויין שם. ולפיכך לא הוה רק ככרמלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורה\"ר לטומאה</b><br> דר\"ה דטומאה א\"צ שיהיו מצויין שם המון רב מכני אדם. רק סגי במצויין שם תלתא. ואפילו אין מצויין שם עכשיו תלתא ביחד בשעה שנתהוה הספק. אפ\"ה טהור. דאילו מצויין שם השתא תלתא. אפילו בחדרי חדרים. מחשב ר\"ה [כנזיר נז\"א]. וטעמא מדלא דמי לסוטה דליכא רק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתות</b><br> אע\"ג שהן עצמן רה\"י. אפ\"ה השבילין שמוליכין להן. הן רה\"י וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לשבת</b><br> ר\"ל כרמלית. וכן בכולו פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבקעה בימות החמה</b><br> שכבר נקצרה התבואה. ה\"נ ר\"ל שדינה ככרמלית וכלעיל. והכי מוקי לה עולא [שבת ד\"ו ב']. מיהו רב אשי מוקי לה התם שהוקפה בגדר. וא\"כ י\"ל דדינה כרה\"י ממש. וכן פי' לה הרשב\"ם [ב\"ב קמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות הרבים לטומאה</b><br> דמדנקצרה התבואה לשם. אע\"ג שעדיין מונחים שם העמרים. ואין מניחין לכל אדם לכנוס לשם. עכ\"פ מצויין שם רבים המתעסקים בהתבואה לדוש ולזרות ולהבר אותה שם. ולפיכך מחשב ר\"ה לענין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובימות הגשמים</b><br> היינו משתרד רביעה שניה עד שתקצר התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסילקי</b><br> הוא חדר גדול זאאל בל\"א. שמיוחד לאספת כל מנהיגי העיר והמדינה להתיעץ בענין מה. וא\"ת מ\"ש משאר בית דאע\"ג דמצויין שם לפעמים הרבה בני אדם. אפ\"ה כל שלא היו בשעת הולדת הספק ג' בני אדם ביחד. הו\"ל סט\"ו ברה\"י. ומ\"ש בסילקי. י\"ל התם הבית שייך לבעלים ידועים. וכל מי שנכנס לשם ודאי אדעתי' דבעלים נכנס. משא\"כ הכא. הבית אין לו בעלים ידועים אלא שייך לרבים. וכל חד אדעת עצמו קאתא לשם [וכדאמרינן במגלה [כו\"א] לענין קדושת ביהכ\"נ. כיון דאדעתא דידי קאתו. כבית הכנסת של יחיד דמי. אע\"ג שעשוי לצורך רבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לכך ולכך</b><br> דמשום דכשרואה הנכנסים. דמי טפי לרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרן</b><br> הוא ג\"כ כבסילקי. רק שכל פתחיו מכוונין זה כנגד זה. ולא פליג עליו ר' יהודה. משום דפרן הוא גדול מאוד מבסילקי. ולפיכך אפילו רואה הנכנסים וכו'. אפ\"ה נידון כר\"ה [ולרב\"א לקמן בר\"פ צ\"ל דפרן הוא לעולם קטן. וע\"ש]. וי\"א דפרן הוא בית שבאמצע ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הצדדין</b><br> ר\"ל אותו הרווח שאינו מכוון בין ב' הפתחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר הצדדין רשות היחיד לכך ולכך</b><br> נ\"ל דבהא פליגי דרבנן ס\"ל כיון דגם צידי ר\"ה כר\"ה דמי לענין טומאה. ה\"ה פרן. כיון דהרווח שבאמצע ב' הפתחים כר\"ה הוה. ה\"ה צדדי רווח ההוא. ור\"מ ס\"ל כיון דאשכחנא צדדי ר\"ה דלא הוה לענין מה כר\"ה. כגון לענין קניית ד' אמות במציאה. וכ\"כ לענין קדושין וגטין [כח\"מ רס\"ח ס\"ג ואה\"ע ל' ס\"ד וסי' קל\"ט]. להכי אף דלענין טומאה גם צידי ר\"ה כר\"ה. עכ\"פ פרן דגרע מר\"ה ממש. דהרי לענין שבת דינו כרה\"ר. להכי צדדיו גם לענין טומאה דינן כרה\"י [ועיין שבת ד\"ו ע\"א]. והא דקאמר הכא וכן הצדדים. ה\"ה בבסילקי. רק מדפליג ר\"מ בצדדי פרון. להכי מפרש דלת\"ק אין חילוק. והא דפליג ר\"מ רק בצדדי פרון. ולא גם בצדדי בסילקי. ה\"ט משום דפרון דפתחיו מכוונין זה כנגד זה. אין רבים נפנין לצדדים ומסתבר טפי דלהוי כרה\"י גם לענין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל האצטבא שלפני החנות. ותמונתו כעין מדרגה גבוה ד' או ה' טפחים. ורחבה אמה. ובעל החנות יושב שם לקרוא לעוברים ושבים שיבואו לתוך חנותו. ור\"ל אינה כר\"ה. רק דינה ככרמלית [כשבת דל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו</b><br> נכנסין בפתח א'. ויוצאין בפתח שכנגדה. בין שמכוונים הפתחים זו כנגד זו או לא. ואע\"ג דלעיל בבסילקא [מ\"ח] פליג ר' יהודה. התם אינו משתמש להיות מעבר לרבים. רק דכל הפתחים שבו עשויין רק לצורך מי שרוצה לכנוס לתוכו מכל צד. ומה\"ט נמי קאמר נמי התם שרואה הנכנסין ויוצאין. ר\"ל שרואה אותן נכנסין. ויוצאין באותה פתח שנכנסו. משא\"כ הכא מיירי כדקאמר בפירוש שנכנסין בזו ויוצאין בזו. ור\"ל שהיא מעבר לרבים כמבוי מפולש. ולהכי בכה\"ג לכ\"ע דינה כר\"ה. א\"נ דוקא התם שהבסילקי מקורה. ולהכי כשרואה הנכנסין ויוצאין. ס\"ל לר\"י דדמי טפי לרה\"י. משא\"כ הכא שהחצר סתמא אינו מקורה. וכיון שרבים עוברים בו. לכ\"ע דינה כר\"ה. ומה\"ט גם ר\"מ דפליג לעיל בצדדי פרין. אפ\"ה בצדדי חצר שאינו מקורה. כשרבים עוברים בו. גם צדדי החצר כצדדי ר\"ה דמי. דלכ\"ע דינן כר\"ה לענין טומאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקדר שהניח את קדרותיו</b><br> בר\"ה. והוא חבר. נ\"ל דנקט ירד לרבותא דפנימיות דאע\"ג שע\"י שירד אינו יכול להביט שלא נגע אדם בקדרותיו שהן למעלה ממנו בהשוק. אפ\"ה פנימיות טהורות. ונקט לשתות לרבותא דחיצונות. דאף שרק שעה מועטת שהה בכדי שישתה אפ\"ה חצונות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירד לשתות הפנימיות טהורות</b><br> דא\"א להעוברין ליגע בהן בדרך עברם מפני דוחק השוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונות טמאות</b><br> בכתובות [דכד\"ב] מסקינן. דאי בשכלי אומנתו ביד הקדר. דעי\"ז הכל יודעין שבדעתו למכור קדרותיו כאן. אז גם פנימיות טמאות דמדרואים שדעתו למכרן כאן ממשמשין גם בקדרות הפנימיות. ואי שאין כלי אומנתו בידו שאז הכל יודעין שאין דעתו למכרן כאן. אז גם קדרות חיצוניות טהורות. דלמה ימשמשו בהן. הרי רואין שאין דעתו למכרן כאן. אבל לעולם משנתנו מיירי שאין כלי אומנתו בידו. ואפ\"ה חיצוניות טמאות. דמיירי שהניח קדרותיו במקום צר שבר\"ה. שע\"י שאין לבני ר\"ה מקום לנטות למן הצד. חיישינן שבני ר\"ה שרובן טמאים. נדחקו סמוך לקדרותיו, וטמאום. ואף שאין כ\"ח מקט\"ו מגבו. חיישינן ע\"י שנתקרבו להקדרות. נשתלשלו בגדיהן לפנימיות הקדרות ונטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי במה דברים אמורים במותרות</b><br> דכשאינן אגודים יחד. שפיר יש לחוש שנטמאו הקדרות מאוירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל באגודות</b><br> דמדאגודים יחד פה נגד פה. א\"א שישתלשל בגדי העוברים לתוכן. ולת\"ק גזרינן הא אטו הא. ולר\"מ גרסינן. דבאגודות הכל טמא. ונ\"ל דר\"ל שהפנימיות אגודות יחד עם החיצונות. ומשום הכי חיישינן דמשום שהדרך צר. טלטלו כל האגודות הפנימיות עם חצוניות כדי לקרב האגודות אל הכותל. וטימאו הכ\"ח בהיסט. דאף דאין ע\"ה מטמא בהיסט [כסי' ט\"ו]. אפ\"ה מדרוב בני ר\"ה כנענים הם. שהן כזבין לכל דבריהם [כנדה לד\"א]. לפיכך חיישינן שמא הן הסיטו. ות\"ק ס\"ל כיון שלא למכרן הביאן להכי רק למגע בלי כוונה חיישינן בשעה מועטת. אבל לא שיטלטלו כלים שאינן שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר מפתחו לעם הארץ</b><br> וירא השומר הזה לכנוס שמא יתפוס עליו כגנב. שלא עשאו שומר להבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור</b><br> טהור. דאע\"ג דסט\"ו ברה\"י. אפ\"ה מסתבר טפי לטהרה. דמתירא זה ליגע בכל מה שבבית. דחושש שמא ימהר הב\"ב לבוא עליו פתאום. מדהניחו ער:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור</b><br> גם זה טהור. ולא חיישינן שהקיץ ביני ביני. דאפילו לקולא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן [כספ\"ט]. והא ודאי לא אצטריך לאשמעינן. אלא כולהו גוונא בעי למנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טמא</b><br> כל מה שבבית טמא. מדאינו מתירא ליגע דחושב שהבעה\"ב יאמר בלבו שעדיין ישן הוא. ולכן לא ימהר לחזור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע</b><br> ממקום שמצאו שוכב. דאין מחט\"ו ממקום למקום. ור\"מ ס\"ל דבאדם בעל רצון שאני. דמסתבר טפי שמשמש הכל. מיהו לכ\"ע אין חוששים רק למגע ע\"ה. אבל אין המשכבות נעשים אהט\"ו. וגם הכ\"ח הסתומים טהורים. דאין ע\"ה עושה מדרס ולא מטמא מה שהסיט. והא דלא חיישינן הכא שמא נכנס אדם העושה מדרס. ויהיה כל שבבית טמא. וגם המשכבות יהיו אהט\"ו [כלקמן מ\"ה]. ואי\"ל דדוקא כשהניחו שומר. שכל הבית כשלו חיישינן שנכנסו אליו מטמאי מדרס. ליתא. דמי הגיד להנכנסים אם עשאו בעה\"ב לזה שומר או לא. אלא י\"ל דדוקא כשהניח להע\"ה להיות שומר שכבר הוחזק הבית בטומאה חיישינן שמא נכנס שם מטמא מדרס. משא\"כ הכא לא הוחזק בטומאה רק שיעור פישוט ידו ונ\"ל דמשנתנו וכן כל משניות דלקמן מיירי שמצאו במקום שהניחו. אבל במצאו במקום אחר. אז לכ\"ע גם בהניחו ישן ומצאו ישן. הרי ע\"כ שהיה ער בינתיים. והרי לא ידענו באיזה מקום הלך משם לכאן. ומדהו\"ל סט\"ו שברה\"י. כל הבית טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח אומנים</b><br> והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע</b><br> ממקום שמצאן. וקמ\"ל משנה ב' לרבותא דר\"מ בישן ומצאו ער אע\"ג דבכה\"ג כשימצאנו בעה\"ב שהוא ממשמש בכליו לא יהיה לו שום התנצלות. דהרי ישן הניחו. ומשער בנפשו שלא ימשמש. וגם לא מסר לו ביתו כלל. אפ\"ה חיישינן. וקמ\"ל תו אומנין לרבותא דרבנן. דאף דאומנין מעיזין טפי למשמש בכל מקום. דחושבין דכשימצאן בעה\"ב ממשמשים. מימר אמר בעבידתייהו טרידי ומשמשו עי\"ז אנה ואנה. ולא יכעס. אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשת חבר</b><br> שנאמנת כחבר. וכ\"כ כל בני ביתו של חבר. וכן גם כל בני ביתו של ע\"ה דינן כע\"ה. ואינן נאמנים על טהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסקה הרחים</b><br> ר\"ל שהחבר שהי' סמוך להבית שטוחנת בתוכו. הרגיש שפסקה לטחון. מדנפסק קול הקשת גלגל הרחיים. והרי כל זמן שמסבבת הגלגל. טרודה בטחינתה וא\"א לה למשמש. דלא דמי לאומנין לעיל. דאמרינן דאף בזמן עסקן. אפ\"ה כל מה שיש בהרווח של פישוט ידן טמא. י\"ל דהתם שאני דמלאכתן פסקי פסקי. דמושיט ומשיב ידו לכאן ולכאן ליטול כלי מלאכתו. ולחזור להניחן מידו. וביני ביני יכול שפיר לפשפש ולמשמש סביב לו. אבל זאת הטוחנת. כפה פרשה בבית האחיזה של גלגל הרחיים לסבבו ולא תזוז ידה משם רגע בלא הודע ע\"י שתיקת קול הקשת הגלגל. ולכאורה נראה דבהא מודו רבנן דלא דמי לאומנין דלא חיישינן גבייהו רק עד כדי פישוט ידן. דנשים שאני דמשמשניות הן. ומשתוקקות תמיד לראות ולשמוע למשמש ולטעום כל דבר החדש להן. להכי חיישינן גבייהו טפי. אמנם לרמב\"ם בחיבורו [פי\"ב ממשכבות ה\"י]. רבנן דסיפא קאי נמי אהא. ולא מטמאי רק עד כדי פישוט היד. ולפע\"ד ע\"כ צ\"ל כן. דאל\"כ למה פליגי בסיפא בב' טוחנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע</b><br> בהא גם ר\"מ מודה. מדא\"א לזוז ממקומה שאצל הרחיים שאוחזתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע</b><br> ממקום שמצא כל אחת מהן. ואף דכבר שמעינן כן באומנין. אפ\"ה נקט אומנין לרבותא דר\"מ. אף דאנשים אין דרכן למשמש. אפ\"ה מחמיר ר\"מ. ונקט נשים לרבותא דרבנן דאע\"ג דאשה דרכה למשמש. וגם בלא זה אשה כלי זיינה עלה ומעיזה טפי [כע\"ז כב\"ב]. אפ\"ה מקילי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח</b><br> ר\"ל הבעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא רואה</b><br> דאז אין לחוש שנכנס שם אדם שיש בו חשש טומאת זיבה בלי ידיעת בעה\"ב. להכי משכבות וכו' דנקט בסיפא טהורות. מיהו יוצאין דנקט הוא לאו דוקא. אלא ר\"ל דאילו אינו רואה את היוצאין. על כרחך שיהיה להבית ב' פתחים ואולי דרך אותו פתח שאינו רואה אותה. משם נכנס הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים טמאים</b><br> דשומר גרע מאומנין וטוחנת. דמדהוא שומר מעיז טפי למשמש הכל. דאינו נתפס כגנב עבור זה. והא דנקט כ\"ח פתוחים ה\"ה מכוסים. אלא ר\"ל שאינן מכוסין בצמיד פתיל. דאז אף שאין כ\"ח מקט\"ו מגבו. עכ\"פ מדאין סתימתו ממורחת. יש לחוש שמא משמש בו השומר בפנים. וגם הא דנקט כ\"ח לאו דוקא. דה\"ה שאר כלים נטמאים ממגע ע\"ה [כפ\"ח מ\"ב]. רק נקט כ\"ח מדבעי לפלוגי בין פתוחין לסתומין בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל</b><br> נ\"ל דצמ\"פ דנקט נמי לאו דוקא דרק באהל המת צריך צמ\"פ ממש. אבל הכא אין כאן חשש שהכניסו הע\"ה מאותו חדר לאהל המת. רק החשש הוא שמא נגע ע\"ה בתוכו. להכי אם רק סגור יפה. אף שיש שם סדק באופן שאינה מציל בצמ\"פ [ככלים פ\"י מ\"ב]. סגי בזה. וכן יש לפרש לקמן [כפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דכיון דלא היה אדם אחר רק השומר הע\"ה. הרי לא גזרו עליו רק שיטמא תגע ורוקו. וגם בבגדיו גזרו שיהיו טמאים מדרס. מחשש שישבה עליהן אשתונדה. אבל לא גזרו שיהיה גופו טמא כזב. לטמא משכב ומושב. ולטמא כל מה שמסיט. דזה היתה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. דרוב הפועלין המוליכין כלים ממקום למקום ע\"ה היו [כתוס' נדה לג\"ב]. ולפיכך אין כאן חשש היסטו במשכבות ובכ\"ח המוקפין צמ\"פ. מיהו טהורים דנקט. לצדדין קתני. דמשכבות ומושבות אינן טהורים רק מלהיות אב הטומאה. ועכ\"פ נטמאו ממגע ע\"ה. דמי עדיפי משאר כלי הבית. אבל הכ\"ח שמוקף צמ\"פ. טהור לגמרי. דכיון דמגבו אמקט\"ו. ובתוכו אינו יכול ליגע. לפיכך א\"א שיטמא רק בהיסט. והרי הע\"ה אמ\"ט בהסיטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו רואה לא את הנכנסין</b><br> או או קתני. ור\"ל בין שאין רואה את הנכנסין או שרואה הנכנסים. אבל אינו רואה את הפתח האחר שרגילין לצאת דרך שם. דאז חיישינן דילמא מקרי ונכנס אדם דרך אותו פתח שמורגלים לצאת דרך שם. והלכך אפילו אין השומר שבהבית יכול לילך אצל האוכלין והמשקין והכלים והמשכבות אם לא יובילוהו וינשאוהו אחרים לשם וכגון שהוא חולה או קטוע רגלים. דאז אם היה רואה הנכנסין. הי' הכל טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות</b><br> שגם ידיו אסורים בכבל עם רגליו שאז גם בכדי פישוט ידיו אין כאן חשש כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דכיון שאין הבעה\"ב רואה הנכנסים. חיישינן שמא נכנס שם אשה נדה או כנענית ששניהן דינן כזבין לכל דבריהם. וטימאו הכל. שישבו על המושבים והסיטו הכ\"ח ונטמאו. ואף שהשומר הע\"ה אומר שלא נכנסו. אינו נאמן על הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאים</b><br> הן ישראלים גובי מס המלך. והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנסו לתוך הבית</b><br> למשכן כלי הבית. ועי\"ז מחפשים וממשמשים כל אשר בבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית</b><br> ר\"ל כל מה שבביתן. והוא ראוי להטמא ממגע ע\"ה טמא וכדמסיק ומה הן מטמאים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש</b><br> ר\"ל אפילו יש עמהן כנענית נאמנין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו</b><br> דמרתתי מכנענים שעמהן. ומחפשין וממשמשים הכל. ואי\"ל נהמנו במגו שלא נכנסנו. י\"ל דמגו במקום עדים הוא. דאנן סהדי שכשנכנסו מדמרתתו משמשו הכל. מיהו באין עמהן כנעני. נאמנין לומר לא נכנסנו. ולא נגענו במגו דלא נכנסנו וכך מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים</b><br> ומדלא קאמר עד כדי פישוט היד וכמשנה ג' וד'. ש\"מ כהרא\"ש. דבכל מקום שידע שדרכו שם רגלי הגנבים. דהיינו רק באותו חדר שפרצו וגנבו שם. כולו טמא. אבל בחדר שלפנים ממנו. די\"ל שאולי חששו שיש שם בני אדם. משא\"כ בגבאי' לעיל. אפילו בחדרי חדרי' שלא לקחו משם כלום. הכל טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים</b><br> דלא גזרו על גוף הע\"ה שיהיה כזב לטמא משכב ומושב ולטמא כל דבר בהיסט. אע\"ג שטימאו מעיינותיו כאילו הן של זב. ולפיכך כשיש שם משכבות וכ\"ח המוקף צמ\"פ. אינן נעשין אה\"ט. מיהו טהורים דקאמר לאו דוקא. דעכ\"פ חיישינן בהן שנגען. ולהכי המשכבות נעשין ראשון. ורק הכ\"ח שמוקף צמ\"פ ואינו מטמא מגבו טהור לגמרי [כלעיל ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עמהן כנעני</b><br> מסתמא אמרינן רוב גנבי ישראל נינהו. ולהכי קאמר הכא שאבל אם נודע ודאי שהיה עמהן כנעני. והרי גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם [כנדה לד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אשה</b><br> דרגילה בנדה [כנדה דד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> צדדים קתני. דמשכבות הן אהט\"ו. ושאר דברים הן רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח את כליו בחלון של אודיארין</b><br> הם מחממי המרחצאות. שנקראין אוליירון [כביצה לד\"א]. אולם משום דאותיו' דטלנ\"ת ממוצא א' דהיינו הלשון. לכן נתחלפה בד'. ויש להמחממין הללו כעין חלונות וחלולים בכותלי המרחץ. לכל הרוחץ שם. מוסרים לו חלון א' להניח שם מלבושין. שלא יתלחלחו במימי המרחץ. וסותם אח\"כ פתח החלון בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן עזריה מטהר</b><br> דמשסתם החלון בדלת. אף שלא סגרה. אז אפילו הבלנין שהחלונות שלהן. אינן מעיזין לפתוח הדלת ולמשמש שם. אף שאין הרוחץ באותה שעה בהחדר. מדנתפס עליו כגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים</b><br> אין המלבושיו שבהחלון טהורים עד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתן לו את המפתח</b><br> ר\"ל עד שימסור הבלן הע\"ה את המפתח להרוחץ לסגור דלת החלון. דאז מחל לו רשות שיש לו בהחלון. שיהיה מעתה החלון ברשות חברו. ואז אין הבלן מעיז לחפש שם עוד. ואפילו חזר ומסר המפתח להבלן. הרי לא האמינו רק על המפתח וכמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או חותם</b><br> אעד שיתן קאי. ור\"ל או שהבלן נתן לו חותם לחתום בעד הדלת של חלון. דאז אף שלא חתם הדלת כליו טהורים. דכבר סילק הבלן נפשו מהחלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיעשה סימן</b><br> להכיר אם נגע שם אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח</b><br> ישראל שבצר כרם של כנעני בשנה זו בכלים טהורים והניחן אצל הכנעני לבצור בהן גם בשנה הבאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> דכנעני ירא אפילו רק ליגע בהכלים מחשש שיפסיד יינו כיי\"נ. ומשום הכי טהורות ג\"כ. ואע\"ג דטהרות חמירי מיי\"נ [כע\"ז ד\"ע ע\"ב] אפ\"ה מקלינן. מדהא בהא תליא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובישראל</b><br> ר\"ל ואם הנפקד הוא ישראל ע\"ה. דאין בו חשש יי\"נ. ולהכי מעיז טפי ליגע בהכלים."
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר</b><br> המפקיד. נ\"ל דמדלא קאמר שמרתים. ש\"מ דא\"צ שישב שם לשמרם. אלא בשאומר שכשהנחתים ביד הע\"ה הי' בדעתי לשמרן. דאז מסתמא השגיח יפה על אופן הנחתן. ולפיכך כשימצאם אח\"כ כמו שהניחן טהורים. הא כשלא היה דעתו לשמרן. אף שאומר שמצאן השתא כמו שהניחן. מלתא דלא רמי עלי' דאינש לאו אדעתיה [עיין י\"ד כ\"ג ש\"ך סקט\"ו. ועיין רמב\"ם משכבות פי\"ב ה\"ב]. מיהו הכא א\"צ סימן או חותם כלעיל. מדגם ישראל נזהר קצת מליגע בהן מדיודע שיפסיד היין עי\"ז. ואפ\"ה מצד מעלה צריך להשגיח שימצאם כמו שהניחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה טהור</b><br> שהיה ידוע לכל המצויין אצלו שהוא שומר א\"ע בטהרה כדי לאכול תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיע את לבו מלאכול</b><br> דאלו הסיח דעתו מלהשתמר בטומאת מת הי' צריך הזאה ג' וז' וטבילה. ואלו הסיח דעתו רק מלהשתמר משאר טומאות. ודאי היה צריך לכ\"ע טבילה והע\"ש [רמב\"ם מאהט\"ו פי\"ג ה\"ג]. אבל זה לא הסיח דעתו מלהשתמר מכל הנך טומאות. רק גמר בלבו שמעתה לא יאכל תרומה. רק כשירעב יאכל חולין. ולפיכך יש לחוש שמא משום הכי הסיח דעתו משמירת גופו מטומאה ולהכי מטהר ר\"י מדלא הסיח דעתו משמירת גופו. רק מלאכול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו</b><br> מדיודעין שאוכל טהרות. ואינן יודעין שהסיח דעתו השתא מלאכול עוד תרומה. וגם ליכא למיחש שמא נגע בטומאה שאינה בר דעת. דהרי לא הסיח דעתו מטהרת גופו. וגם לא הוחזק כאן טומאה שיהיה אפשר שנטמא בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> דמדהסיח דעתו מלאכול טהרות. חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. ולפיכך אף שאין לחוש שאחרים הטמאים נגעו בו מדמפורשין ממנו. עכ\"פ חיישינן. מדאינו נזהר כ\"כ בטהרתו נגע הוא באחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי</b><br> ר\"ל נקיות שלא נגע במקום הטינופת. דכל גזירת נט\"י הוא רק מחשש שמא נגע במקום הטינופת [כרש\"י שבת יד\"א וע\"ש]. ומה\"ט גם טמא כשירצה לאכול חולין צריך נט\"י. מיהו הכא רק בתרומה מיירי. ורק בה החמירו. שאפילו הסיח דעתו רק מאכילתה. אבל לא מטהרת ידיו. אסור בה. ואם יגע בתרומה קודם שנטל ידיו נפסל ונשרפת על כך [שבת דטו\"ב]. ואע\"ג דעל כל טומאה שמד\"ס אין טומאה נשרפת [כנדה לד\"א]. הכא רק משום לכלוך פסלוה. ובהך בבא גם ר' יהודה מודה. דמשום דידים עסקניות הן. להכי אף דלא חייש ר' יהודה לשמא נגע בטומאה. עכ\"פ חייש שמא נגע במקום מזוהם שבגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנכנסה להוציא פת לעני</b><br> נ\"ל דנקט עני לרבותא דר\"ע. דאע\"ג שיודע שתצא האשה מהר. דהרי נכנסה להוציא לו פת. אפ\"ה מטמא ר\"ע. ונקט חותה בגחלים לרבותא דרבנן. דאף שלא סלקא דעתה שתצא בעלת הבית וגם היא גרגרנית וחשודה למשמש. אפ\"ה מטהרי רבנן. ולא דמי לער ומצאו ער [במשנה ב']. דהבית טהור ולא פליג ר\"ע. התם מצאו במקום שהניחו. אבל הכא מדקאמר ויצאת ומצאתו עומד וכו'. משמע ודאי שהניחתו רחוק מהככרות. ומצאתו עומד בקרוב להן. ועוד התם כבר היה הע\"ה תוך הבית. ואין שום דבר חדש בעיניו שימשמשנו. אבל הכא שרק כרגע נכנס הע\"ה לבית החיצון. ולבו תאב ללחם שרואהו השתא. יש שפיר לחוש שמשמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין</b><br> דלא מחזקינן טומאה. ואי\"ל מ\"ש מטוחנת לעיל [מ\"ד]. דבין שפסקה או לא פסקה הרחיים. טמא לרבנן עכ\"פ עד כדי פישוט ידה. י\"ל התם שאני. שאין רגלים לדבר שיבוא הבעה\"ב עליה פתאום. מדהניחה טרודה בטחינה. ולכן אין חוששת מלמשמש. משא\"כ הכא. יש רגלים לדבר שתצא בעה\"ב מהר להוציא פת לעני. או להציל תבשיל מהקדיחה. מיהו כל זה באין העני חשוד שרצה לגנוב הפת. דאל\"כ לא הוו מטהרי רבנן. דמ\"ש מגנבים לעיל [מ\"ו] דאמרינן דעכ\"פ מקום רגלי הגנבים טמא. דאי\"ל דהתם לא חשש שימהר אדם עליו. ליתא. דכיון דחשדת ליה שרצה לגנוב. א\"כ לא חשב שתצא אליו כרגע עד שיטמננו. ותו דהרי דומיא דחותה בגחלים קתני דאין בה רק חשש נגיעה. ולא תשש גנבה. אלא דאפ\"ה מטמא ר\"ע. מדיש לחוש. דמדלב עני משתוקק ללחם. ממשמש בו. וחכמים מטהרים. מדאין תשוקתו גדולה כל כך כתשוקת הגנב לגנוב. רב\"א כתב דלא גרסינן וחכמים מטהרים. אולם יש לישבו דה\"ק. האיך עלה בדעת ר\"ע לחלוק על רבים המטהרים. והרי מסתבר כוותייהו לבלי להחזיק טומאה [וכך פי' הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"א בן פילא וכי מפני מה ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות</b><br> תאבות למאכל. נשיג בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת</b><br> ושמא נדה היא ובל\"ז כל ע\"ה חשדינן ליה לענין מגע כלים כאילו הוא אב הטומאה. וא\"כ טמאה הכיסוי [ועיין כלים פי\"ד מ\"ג ודו\"ק]. והכסוי טמאה המאכל. ור\"א פליג את\"ק בתרתי. חדא דס\"ל דבעני גם לר\"ע טהור. ותו דגם בסיפא ס\"ל דוקא בשהיה הקדרה מכוסה מטמא ר\"ע. הא בהיתה מגולה. שתוכל לידע מה שבקדרה מבלי שתגע בקדרה. גם לר\"ע טהור [רב\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אפילו חביות</b><br> כל חבית של חרס הוא שאמקט\"ו מגבו. ומדמוקף גם צמ\"פ. א\"א שיתטמא כלל במגע. גם תנור של חרס הוא. אלא שהוא מחובר. ואפ\"ה כשאינו מוקף צמ\"פ. מקט\"ו מתוכו [כשבת קכה\"א. ועיין לעיל פ\"ז סי' ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין</b><br> דחיישינן שמא הוסטו. דלא דמי לעני ואשה סוף פרק דלעיל. דהלחם והקדרה טהורים. התם נכנסו לרשות שאינו שלהן. ולא מעיזי למשש. משא\"כ הכא דיש לו להע\"ה ולאשתו רשות בהחצר. י\"ל דמשמשו ולאו אדעתייהו. ואע\"ג דהכא מדמוקפין צמ\"פ אין כאן חשש מגע. והרי גוף הע\"ה אמ\"ט בהיסט [כפ\"ז סמ\"ו]. עכ\"פ סתם חצר יש שם אשתו של הע\"ה. ושמא הסיטתן נדה ונעשו ראשון [כמבואר שם]. ואע\"ג שעכ\"פ שהתנור מחובר וא\"א להסיטו. לת\"ק גזרינן מחובר אטו תלוש. מדבין כך וכך מקט\"ו גזרו ביה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר בתנור</b><br> דמחובר א\"א להסיטן. ולא גזר מחובר אטו תלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה</b><br> לא בכל רוחב החצר. דא\"כ לא הוה פליג ת\"ק. אלא ר\"ל שיעשה מחיצה להפסיק בין התנור לשאר רווח החצר. דהיינו שהעמיד המחיצה בכל המשך התנור ממול כותל בית החבר. והעמיד התנור בזוית בין ב' הכותלים דאז הו\"ל כהקפה לשם רשות החבר לעצמו. ולא יעיז הע\"ה לכנוס מהחצר לבין ב' כותלים הללו שלא ברשות. והיינו דמיקל ר' יוסי טפי מהת\"ק. דלת\"ק כיון דכל החצר בשותפות. והזוית שעומד שם התנור פתוח לחצר. לא חייש הע\"ה מלכנס שם לפנים מהמחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים טמא מת</b><br> דכל ע\"ה מחזקינן לי' מסתמא כטמא בטומאת מת. והרי הוא אהט\"ו [כרמב\"ם ספי\"א ממשכב]. ולפיכך חיישינן שמא נגע בהכלים ונעשו אהט\"ו כמותו. והרי כל אהט\"ו טמא טו\"ז. [ולענין הזאה עיין מ\"ש בס\"ד פ\"א דאהלות סי' ד' ובפרקין סי' ט\"ו]. מיהו כ\"ש אוכלין שהפקידן אצל ע\"ה שהן טמאים [כפ\"ז מ\"ה]. רק תנא נקט כלים לרבותא דלא מיבעיא אוכלין דהרי יש בהן גם חשש שמא נטמא הע\"ה בשרץ דשכיח טפי ממת. וחזר וטימא האוכלין. אלא אפילו בכלים. דאין בהן חשש זה. דהרי כשנטמא הע\"ה בשרץ נעשה רק ראשון. ואינו חוזר ומטמא כלי. וגם שיתטמא הכלי בהיסט. נמי ליכא למיחש רק בשיש שם אשה. וליכא גבי כלי למיחש רק שמא נטמא במת דלא שכיחא. אפ\"ה קמ\"ל דחיישינן כה\"ג שחוזר ומטמא להכלים להיות אהט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאין מדרס</b><br> ר\"ל אם הן ראויין למשכב ומושב. אז מלבד שמטמאים טו\"ז. מטמאים ג\"כ במשא. כנושא מדרס הזב. דבאשתו עמו מיירי וכדאמרן. ושמא ישבה עליהן אשתו נדה. והרי כל הנושא ונישא ע\"ג משכב זה. נטמא אף שלא נגע בו [כפ\"ה דזבים מ\"ג]. ואילו לא הוה חיישי' להו רק שמא נגעו בטמא מת. הרי כל הנושא או נישא אפילו ע\"ג מת עצמו. כשלא נגע בו טהור. כשלא הסיט את המת ולא האהיל עליו. ומשכב ששכב עליו המת. אפילו האהיל על המשכב או הסיטו. או נשאו או נישא עליו טהור. אמנם טעם משנתנו. דכיון דהפקידן ביד הע\"ה ובבית הע\"ה. הרי הן ככלים של ע\"ה. והרי גוף של הע\"ה וגם כל כליו כולן בחזקת שנטמאו במת. ואם ראויין למדרס. טמאים גם טומאת מדרס. אם לא שיאמר הע\"ה בפירוש ששמרן מטומאת מת. אז נאמן. אבל אינו נאמן ששמרן מטומאת מדרס והיסט. דאין הע\"ה בקי בדיניהן [ועיין רמב\"ם ספי\"א ממשכב]. אבל לעיל [פ\"ז מ\"ה] שלא מסר הכלי לע\"ה לשמרן בבית ע\"ה. אין חוששין בהן חשש טומאת מת. רק חשש מגע ע\"ה. ואע\"ג דאפי' נגע הע\"ה באהט\"ו אחר. אינו רק ראשון. ואינו מטמא כלי. אמקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מדאינו נזהר מטומאות עשאוהו כזב [כרמב\"ם פי\"ג ה\"א. ונ\"ל דהוכיח הרמב\"ם כן מש\"ס [נדה דלג\"ב] דקאמרי' ותיפוק ליה משום צנורא דע\"ה]. ולהכי טמאים רק טומאת ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכירו</b><br> נפקד למפקיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין מטמא מת</b><br> ואינן טמאים רק טומאת ערב מחשש מגע ע\"ה. אבל אינן טמאים טומאת ז' מחשש שנטמא ע\"ה במת. דאם נטמא במת היה נזהר מליגע בהכלי שלא תתטמא התרומה שיתן אח\"כ להחבר לתוכה. אבל שאר טומאות לא חמירי לי' לע\"ה כל כך. והוא מחזיק א\"ע בחזקת טהור. ושמא נעשה אב ומטמא להכלי טומאת ערב. היינו דתנן לעיל [פ\"ז מ\"ה]. במניח ע\"ה שומר בתוך ביתו כל האוכלין והמשקין שבבית טמאים לא חלקו שם בין מכיר בו שהוא אוכל תרומה או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמאין מדרס</b><br> כשראויין למשכב ומושב. דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה. שבעיניו טהורה היא [ר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא רוצצת</b><br> שהבגדים שבתיבה הן רבים. עד שנוגעין בתחתית הכסוי. ואם כן יש לחוש שכשישבה אשתו או נשענה על הכסוי. הכבידה על הבגדים שתחת הכסוי ודחקתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינה רוצצת טמאין מדף</b><br> דהיינו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. דאע\"ג דאין לחוש שמא עשתה אותן מדרס. או שמא נגעה בהן דהרי סגורין הן. עכ\"פ חיישינן שמא הסיטה את התיבה עם הבגדים שבתוכה ולאו אדעתה. והרי כל היסט זב וזבה. הו\"ל כדבר שנשאו. דאינו רק ראשון לטמא אוכלין ומשקין [כנדה לג\"א]. מיהו אפילו אם המפתח ביד ע\"ה אפ\"ה כיון שסגרן החבר. אין הבגדים שבתוך תיבה טמאים מדרס. מדלא מסר לו רק שמירת המפתח [כפ\"ז מ\"א ומ\"ז]. אבל התיבה עצמה אע\"ג דבין כך וכך טהורה ממדרס. דמדמיירי שפתחה למעלה. הרי א\"ל עמוד ונמ\"ל [ככלים פי\"ט מ\"ז]. עכ\"פ חיישינן שמא הסיטתה. או שמא נגעה או נשענה עליו ולאו אדעתה. דטימאה התיבה עכ\"פ במגע. ורק הבגדים שבתוך התיבה לא נטמאו כשנשענה על התיבה. דהבגדים שהן כלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו. ואפ\"ה טמאים. דשמא הסיטתן התיבה עם הבגדים ונעשו כולן ראשון. וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המאבד ביום ומצא ביום טהור</b><br> דאילו נגע אדם בהדבר שנאבד. היה מגביהו והולך לו. מיהו כלי קטן. שאף ביום אפשר שידרוך אדם עליו ולא ירגיש. גם באבד ביום ומצא ביום. טמא עכ\"פ ממגע הזב. והכי מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ומצא ביום שלאחריו טמא</b><br> דחיישינן שנדה או כנענית דשכיחי בר\"ה דרסו עליו בלילה. ולא ראו הדבר. ולפיכך כשהדבר ראוי למשכב ומושב טמא מדרס. וכשאינו ראוי למשכב ומושב. טמא עכ\"פ ממגע הזב. אבל לטומאת מת דלא שכיח. לא חיישינן לה בר\"ה. מיהו כל זה בר\"ה. אבל ברה\"י אפילו לא עבר עליה בלילה. טמא גם טומאת מת משום חומר דרה\"י. וצריך הזאה ג' וז'. וכל זה באבד. אבל במניח ושכח. הרי זה מלתא דלא שכיחא. שישכח אדם היכן הניח חפצו [כב\"מ לה\"א]. ולהכי חות דרגא. דבר\"ה אפילו עבר עליו הלילה טהור לגמרי. וברה\"י דוקא בעבר עליו הלילה טמא מדרס ולא טמא מת. מיהו כל זה בשאבד ברשות שאינו שלו. אבל חבר שאבד דבר בתוך ביתו. אפילו מצאו בלילה שאחר יום שאבד טהור. דביתו בדוק הוא מטומאה [כל זה מתוספתא פ\"ט ממכלתין ורמב\"ם פי\"ח מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> זה הכלל לאתויי אפילו אבד בלילה ומצאו באותה לילה לאחר שעה. והא דנקט ברישא ביום ומצאו בלילה או איפכא. ולא נקט רבותא טפי. דאפולו אבד בלילה ומצא בלילה טמא. י\"ל דאידך רבותא קמ\"ל. מדסד\"א דכל ששהה שעה א' ביום ולא נטלו אדם מוכחא מילתא שאין רגל אדם מצוי שם. ולהכי גם בלילה לא דרס אדם על האבוד, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוטח כלים ברה\"ר טהורין</b><br> דלמדרס כבאבידה אין לחוש דאין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין ומתני' דלא כר\"מ לעיל [פ\"ה מ\"ז]. א\"נ אף כר\"מ אתיא. והכא דכל הבגד שטוח. ודאי נזהרים מלדרוס. ובפרט אי נימא דמיירי הכא בשטחו לאחר כביסה. משא\"כ התם שהניח א\"ע לישן בשוק. מקום שרגלי רבים מצויין ש\"מ דלא קפיד גם הם אין נזהרין. ואע\"ג דעכ\"פ יש לחוש הכא למגע נדה או כנעני. הרי סט\"ו בר\"ה טהור. ולא דמי לקדרות בר\"ה [לעיל רפ\"ז] דספיקן אף בר\"ה טמא. דהתם אין הספק שקול. דהרי בהניחן במקום דחוק מוקמינן לה [כתובות דכ\"ד ב']. ודאי נגעו בהן. ומה\"ט נמי חיישינן למדרס בר\"ה על אבידה בלילה. משום דשכיחי דורסים בר\"ה. ותולין במצוי. משא\"כ הכא אין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין שם ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברה\"י טמאין</b><br> מחשש מגע נדה וכנעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה משמרן</b><br> קמ\"ל אף שהיו שם טמאים לא חיישינן שמא נגעו. ולא ראינו אין ראי'. א\"נ קמ\"ל אף שמשמר שם רק שלא יגנבו. עכ\"פ כיון שרואין שם שומר לא מעיזי ליגע בו בכוונה. והרי אין הדרך דחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו והלך להביאן</b><br> ודוקא בשנעלמו ממנו בשעה שהולך להביאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וטמא טומאת ז'. אבל הזאת ג' וז'. תליא בפלוגתא [וכלעיל סי' ג']. דהרי אין לחוש שביני ביני נטמאו ממת עצמו. ואע\"ג שלא היה אפשר להע\"ה ליגע בו. דהרי נפל לתוך הבור. אפ\"ה לא פלוג רבנן בכלים שהונחו אצל ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח את ביתו פתוח</b><br> דכשהניחו פתוח. ירא גנב מלכנוס ולהתעכב ולמשמש. דיחשוב מדהוא פתוח. ודאי יש שם שומר בסתר. או שעי\"ז ימהר הב\"ב לחזור ויבוא עליו פתאום. וכ\"ש בהניחו נעול ומצאו נעול. מהיכא תיתי נחזיק שהיה פתוח ביני ביני. והא דמי טפי להניחו ישן ומצאו ישן [לעיל פ\"ז מ\"ב]. ולא דמי לדלעיל [פ\"ז מ\"ה] דכל שאין משגיח חיישינן שמא נכנסו טמאים. התם מדיש שומר מעיזי טפי לכנוס ולמשמש לפניו. מדגם הוא ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעול ומצאו פתוח</b><br> ודוודאי פתחו אדם. חיישינן שמא נכנס ומשמש. ואע\"ג שרואה שלא נגנב כלום. אפ\"ה חיישינן שמא אחר שנטלו נמלכו והחזירו וברחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דמדלא נגנב כלום לא מחזקינן רק שפתחו כדי לכנוס. וקודם שנכנסו נמלכו וברחו. משא\"כ לעיל [פ\"ז מ\"ו] מטמאי חכמים דהתם שאני. מדוודאי נכנסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר</b><br> שלא ברשות של חבר. ורבותא קמ\"ל. דאע\"ג דלצורך בעה\"ב נכנסה אפ\"ה ממהרת לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שנכנסה שלא ברשות</b><br> משום הכי מרתתא מלהתעכב שם. שלא תתפס כגנב. הא בשלחה הבעה\"ב לשם להוציא לו דבר משם. דינה כשומר לעיל [פ\"ז מ\"ח] דהכל טמא. וכ\"כ במסר לו תיבה [לעיל מ\"ב] דטמא מדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיוחד לאוכל אדם טמא</b><br> אם כבר טמא הוא נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפסל מאוכל הכלב</b><br> ואז אף אם היה טמא נטהר. אבל שיקבל טומאה צריך שיהיה ראוי למאכל אדם [רמב\"ם פ\"ב מאוכלין הי\"ד וי\"ח]. ולהראב\"ד שם. כל שכיון מתחלה הי' ראוי למאכל אדם. אע\"ג דהשתא אינו ראוי רק לכלב. אפ\"ה מקט\"ו. [והביא ראיה לדבריו. מדראוי להשוות טמא דרישא לטהור דסיפא שיהיה משמעות שניהן לענין לקבל טומאה. והרי להרמב\"ם נוכרח לומר. דמשמעות טמא דרישא הפקעת טומאה. וטהור דסיפא לקבלת טומאה. ול\"מ היה נ\"ל דגם מדלא נקט תנא כל הראוי למאכל אדם. רק נקט כל המיוחד למאכל אדם. משמע טפי כהראב\"ד. דכשמיוחד אע\"ג דהשתא אינו ראוי למאכל אדם. וכגון שנסרח מקט\"ו]:",
+                "אף שמקודם היה ראוי למאכל אדם. אפ\"ה כיון דהשתא לא חזי לאדם. אמקט\"ו עד וכו'. ולהראב\"ד הנ\"ל מיירי הכא כשלא היה ראוי למאכל אדם מעולם. אז דוקא אמקט\"ו להבא עד שייחדנו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור עד שייחדנו לאדם</b><br> דשאני עיולי טומאה מאפוקי טומאה [ככריתות כא\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> אסיפא קאי. ונקט כיצד. מדסד\"א דדוקא בלא עמד למאכל אדם מעולם. להכי נקט גוזל. דאע\"ג שמתחלה עמד לאדם. אפ\"ה מדנפל לגת ונפסל מאדם. דוקא בחישב עליו לאדם מקט\"ו. ולראב\"ד הנ\"ל היא גופה קמ\"ל. דגוזל חי. אע\"ג דעומד לאדם. עכ\"פ כיון דלא חזי לאדם עד שימיתנו. לא חזי לאדם מקרי. ולפיכך דוקא בחישב עליו לאדם מקט\"ו. א\"נ דלראב\"ד אצטריך כיצד לאשמעינן דאכילה ע\"י הדחק שמה אכילה [כב\"ק ק\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל שנפל לגת</b><br> ומת. והרי נמאס מהגת. ולא חזי לאדם. ולהכי בכל דוכתא בעי מחשבה. אפילו בכרך. דאילו בלא נמאס. אז אם הוא בכרך שיש שם רוב אוכלין. כל נבלת עוף טהור שם מקט\"ו. אף שלא חישב עליה לאכילה לאדם [כרפ\"ק] ורק בכפר שאין שם רוב אוכלין. אין אוכלין לעוף טהור שלא המיתוה בנחירה. רק מתה מאליה. כזו שנטבעה ומתה. ולהכי צריכה שם מחשבה להאכילה לאדם [ועמ\"ש בפ\"ק דעוקצין בס\"ד ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל* מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אבל אם חישב עליו בפירוש רק לאכילת כלב. וכ\"ש בלא חישב עליו כלל. רק דממילא ראוי רק לכלב, טהור [ומהכא מוכח דבכל כה\"ג גם כנעני נקרא אדם ומה\"ט נ\"ל דגם אם חישב הכא כנעני להאכילו לשום אדם או גם לישראל מהני דהרי גם לענין שבועה מחשב אוכל [כשבועות פ\"ג מ\"ד]. וגם מסיפא דמשנתנו מוכח קצת כן מדלא אפיק רק חשו\"ק [ועיין מ\"ש בס\"ד פרה פ\"ב סמ\"ג. ומקואות פ\"ב מ\"ז. ומכשירין פ\"ג מ\"ה. ועוקצין פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי מטמא</b><br> נ\"ל דס\"ל דלא נמאס בגת כל כך. ואפילו לא חישב עליו. חזי עכ\"פ ע\"י הדחק לאדם. וס\"ל דשמה אכילה. ולהכי הו\"ל כשאר נבלת עוף טהור בכרך דא\"צ מחשבה. ומה\"ט נקט תנא גוזל שנפל לגת. דאילו היה עוף טמא. גם ריב\"נ היה מודה דצריך מחשבה אף בכרך [כפ\"ק דמכלתין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חשב עליו חרש שוטה וקטן</b><br> להאכילו לכנעני אחר שהעלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם העלהו</b><br> שהעלוהו הם מהגת במחשבה שיאכילוהו לכנעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דיש להם מחשבה ע\"י מעשה המוכיח [כחולין קיג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחורי כלים</b><br> להכי נקט אחורי כלים. דאילו שנטמא תוך הכלי ממשקין אע\"ג שטומאת משקין לכלי אינו רק מד\"ס. דמדאורייתא אין כלי מקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מדנטמא מתוכו נטמא כל הכלי. ובכה\"ג גם לר\"א בכל מקום שיגע הכלי באוכלין תרומה נעשים שלישי. והרי מדכל הכלי פוסל את התרומה. מטמא גם כל מקום שבהכלי גם למשקין חולין להיות תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ו]. ולא הוה פליג ר\"א. אבל הכא שנטמא רק אחורי הכלי ממשקין. דאז גבו ותוכו טהור [ככלים פכ\"ה מ\"ו]. דעשו בה הכירא בטומאה זו. כדי שידעו שטומאת משקין לכלי הוא רק מד\"ס ולא ישרפו עליו התרומה [כשבת יד\"ב]. ולפיכך מדקילי טומאה זו שאינה מתפשטת על כל הכלי. פליגי בה אם יפסלו אוכלי תרומה שנגעו בהאחוריים [ועיין רש\"י נדה דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטמאו במשקים</b><br> אפילו דחולין שנגעו באחוריים. דמדמשקין עלולין לקט\"ו בלי הכשר. לפיכך נטמאו בכל דהו. ונעשו ראשון לפסול חולין שנוגע בהן לעשותן שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין</b><br> אפילו דתרומה. שכשנגעה תרומה באחוריים נשארה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין</b><br> של תרומה. דהמשקין שהן תחלה. עשו להאחוריי' שני. והתרומה שחזרה ונגעה בהאחוריים נעשת שלישי. דס\"ל דאע\"ג דטומאת אחוריים קילי שלא התפשטה על כל פני הכלי. אפ\"ה במקום שנטמא הכלי. דינו כשאר שני שעושה שלישי בתרומה [כלעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון אחי עזריה</b><br> נקרא כך על שם אחיו. מדהי' אחיו מחזיקו בפרנסה כדי שילמוד תורה [ושמעון זה היה דודו של ראב\"ע. ועמ\"ש בס\"ד פ\"א דזבחים סי' י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לא כך ולא כך</b><br> ר\"ל אחוריים שנטמאו במשקין. אמ\"ט משקה חולין כד\"ה. וגם לא פוסל אוכלי תרומה כדברי ר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקין</b><br> ר\"ל רק בהא מודינא לכו להחמיר בטומאת אחוריים כאילו נטמאה כל הכלי. דמשקין שנטמאו באחורי הכלים דהיינו משקה תרומה. שכשנגעו בהאחוריים נעשו ראשון. וכשחזרו ונגעו בתרומה נעשת שני. והיינו מטמאים א'. שהמשקין ההן עושין לתרומה שנגעה בהן שני. והשני ההוא שוב פוסל א' בתרומה. א\"נ ר\"ל. דכולהו אהמשקין קאי. וה\"ק. המשקין מטמאין א' בתרומה. שאם נגעו המשקין הללו בתרומה. טמאוה. שהרי שני בתרומה טמא הוא. ופוסלין א' בחולין. שכשנגעו המשקין הללו בחולין לא נעשו רק פסול. ועמ\"ש בס\"ד בפרה [פ\"ח כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> האוכלין תרומה להמשקין תרומה שטמאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך</b><br> מטמאיך. דהיינו האחוריים. דס\"ל לשמעון כר' יהושע דדנין ק\"ו ד\"ס מד\"ת. אלא שדן איפכא. דר' יהושע יליף אחוריים בק\"ו מטבו\"י. מה טבו\"י שאינו מטמא משקין חולין. אפ\"ה פוסל אוכלי תרומה. אחורי כלים שמטמאין משקה חולין. אינו דין שיפסלו אוכלי תרומה. ושמעון יליף ק\"ו איפכא מה אם טבול יום שפוסל אוכלי תרומה אינו מטמא משקה חולין. אחוריים שאין פוסלין אוכלי תרומה. אינו דין שלא יטמאו משקה חולין [ועיין נדה דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה שהיא קטפרס</b><br> ששולים שלה שבתוכה הן משופעים. צד א' נמוך יותר מהצד האחר. ועי\"ז המשקין שבתוכה. הן מחוברין רק בקטפרוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבצק מלמעלן</b><br> ור\"ל שהבצק שנטמא מהסתם ידים כשלשוהו מונח בהעריבה למעלה במקום הקטפרוס. דאילו היו חתיכות הבצק מונחים למטה מהקטפרוס. במקום ששולי העריבה שוין היו כל המשקין שתחת החתיכות כולן כגוף משקין א' והרי נגעו בהן כל חתיכות הבצק שהן יחד כביצה אוכלין טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה טופח מלמטן</b><br> לשון מלמטן. היינו שהיה המשקה תחת כל החתיכות בצק. ור\"ל שכל חתיכה וחתיכה היה מונח בהמשקה שהיה טופח על כל פני שולי העריבה. ולרמב\"ם [פ\"א ופ\"י מאוכלין] דס\"ל דרק ז' משקין המכשירין מקט\"ו. א\"כ ע\"כ דהכא מיירי שהמשקה טופח ההוא היה א' מז' משקיי המכשירין. ולראב\"ד [שם פ\"א] דגם מי פירות שאינן מכשירין עכ\"פ מקט\"ו. מצי איירי הכא גם במי תותים ורמונים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' חתיכות בכביצה</b><br> ר\"ל וכל הג' חתיכות בצק הטמאים היו רק כולן יחד כביצה. אין מצטרפין לטמא משקין שתחתיהן. שתטמא המשקין אח\"כ את העריבה. שאינה מתטמאת מהבצק רק מהמשקין. דמשום שהמשקין הן קטפרום אינן חיבור [כשלהי פרקין]. והו\"ל כאילו המשקין שתחת חתיכה זו אינן מחוברין להמשקין שתחת חתיכה שבצדה. ואם כן כל משקה ומשקה שתחת החתיכות. נגע כל א' בפחות מכביצה בצק. ולא נטמא המשקין ולא נטמאה העיסה. ואע\"ג שהיו החתיכות נוגעות כל א' באותה שבצדה. ובמקום הנגיעה היה משקין. אפ\"ה כיון שרק כל הג' חתיכות יחד הן כביצה. א\"כ המשקה שבמקום נגיעת ב' החתיכות לא נגעה רק בפחות מכביצה ולא נטמא. ולא דמי לפרודים דקמצטרפים [כפ\"ט סי' נ\"ה]. התם כולן כ\"א נוגע באום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים</b><br> ר\"ל אבל אם ב' חתיכות שנוגעים זו בזו הם יחד כביצה. כיון דהטפה משקין שהוא בין החתיכות הנוגעות זו בזו. בה לא שייך קטפרוס וא\"כ נוגע הטפה ההוא בכביצה אוכלין טמאים ונטמאת הטפה. וחוזרת ומטמאת גם את העריבה. והעריבה לשארי המשקין שעל כל פני שוליה [כך פירשתי ע\"ד רבינו רב\"א זצוק\"ל ורק ביתר ביאור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף שתים אינן מצטרפו' אלא א\"כ היו רוצצות משקה</b><br> ר\"ל דוקא כשהב' חתיכות מונחות דחוקות מאד יחד זו אצל זו. שאין בהטפה שתחתיהן במקום דבוקן שום אורך. והב' חתיכות הן יחד כביצה. אז מצטרפין לטמא טפת המשקין שבעריבה במקום דבוקן. דבטפה קטנה כזאת לא שייך קטפרוס. אבל כשאינן דבוקות מאד. רק נוגעות זו בזו. יש בהטפה קצת אורך. ושייך גביה קטפרוס. ולא מחשב כל הטפה כגוף א' שנוגע בכביצה בצק טמא [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ג סי' ס'. וע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל כ' כאן קושיא משם. והזכרתיה כאן בפירושי הקדום. והשמטתיו כאן. מדאינו כפי שטתנו כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה משקה עומד</b><br> שהיו שולי העריבה שוין. ונמצא שהמשקה טופח שתחת ג' חתיכות הטמאות. אינן קטפרוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כעין החרדל</b><br> ר\"ל אפילו מונחים תוך המשקה ההוא רק פרורי בצק שכל א' גדול כחרדל. וכולן יחד כביצה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרף</b><br> דהרי משקה זו נגע בכביצה אוכלין טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף</b><br> לטעמיה אזיל דס\"ל [רפ\"ג דאהלות] דכל טומאה שנחלקה אינה מצטרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שהיא מלאה משקין טמאין</b><br> ר\"ל שהיו מים טמאים טופחין על פניו שבחוץ. מיהו דוקא מים טמאים. הא שאר משקין טמאין. לא מהני להו השקה [כביצה דיז\"ב]. וטהורים הו\"ל לסיים. דהיינו המשקין שעל פני המקל. אלא משום דהמשקה טופח שעל פני המקל לא חזי לכלום. ואין נ\"מ מידי אם הן טהורים או טמאים. אלא משום שכל עוד שהמשקה טמא טופח על פני המקל. הרי המקל בחזקת טמא. שכל האוחזה יטמא ידיו. וכשיגע שם כלי או אוכלין. יתטמאו להכי קאמר טהורה ר\"ל שאחר שהשיק קצה הא' מהמקל. גם המים שבקצה הב' הוטהרו בהשקה. דלענין השקה אמרינן קטפרס חיבור. ולפיכך המקל בכל מקום שיגעו בה טהרות, טהורים [ומצינו במקל גם לשון נקבה כגון מקל שבראשה משקין [טהרות פ\"ד] וגם במשנתנו גופה כולה נקט למקל בלשון נקבה. אבל מצינו בו גם לשון זכר. מקל שיש בו בית קבול מזוזה [כלים פי\"ז מט\"ז]. ומצינו כמה מיני כיוצא בו שנקראים לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה. ובל\"ז הרי ידוע הכלל בלה\"ק דכל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. כמ\"ש רש\"י פרשת וישלח]. ואע\"ג דלקמן במשנה תנן הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. ודוחק לומר דר' יהושע פליג אהאי כללא. נ\"ל דלר' יהושע שאני השקה. דכיון דרק מטעם זריעה מטהר [כפסחים לד\"ב]. והרי כל זרוע נטהר משהושרש. אף שאין כל הגוף זרוע. ורק קצת ממנו. כשתילין טמאין ששתלן [תרומות פ\"ז מ\"ט]. ומה\"ט גם שלג שנטמא והשיק מקצתו. נטהר כולו [כנדה יז\"א]. א\"כ מה\"ט גם קטפרוס חבור בו. מיהו דוקא מקל. שהוא פשוטי כלי עץ שאמקט\"ו. ואפילו טומאת מדרס אינו מקבל. משום דרק לתרוצי סוגיא הוא דעביד [כשבת סו\"א]. אבל שאר כלי שיש לו בית קבול. ופני החיצון של הכלי מלוחלחין במים טמאים. אפילו השיק מקצתו. לא נטהרו המים שע\"ג פני הכלי. דהרי נטמא הכלי מהמים תחלה. והיא חוזרת ומטמאת המים שעל פניה אף לאחר השקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה</b><br> דס\"ל דגם לענין השקה לא מהני קטפריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנצוק</b><br> קלוח מים שיורד באויר כעמוד. שמתהווה כשמערין משקה מכלי אל כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטפרס</b><br> הוא בלשון יון ממש קלוח מים ששוטף בכח הזוחל על מקום מדרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה טופח</b><br> שיד הנוגע בו אינו מטפיח לדבר אחר מחמת מיעוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חבור לא לטומאה</b><br> דאם היה הלח ההוא דבר המטמא באהל. כגון דם המת. והאהיל על מקצת השיעור טהור [כאהלות פ\"ג מ\"ג]. וכ\"כ בהי' משקין טהורים. ונגע תחתית הקלוח בטומאה. הקולט מהקלוח באויר. טהור מה שקלט. ובנגע טומאה באמצע הקלוח מכאן ומכאן טהור. ואע\"ג דכל טפה נעשית ראשון כשנגע בחברתה שנטמאה. ונעשית גם היא ראשון, ונטמא הכל. י\"ל דמשכח\"ל בטבו\"י שנגע בקלוח משקה תרומה. דמשקין שנטמאו מטבו\"י פסולין ואין מטמאים לשום דבר. א\"נ נ\"מ לקטפרס שתחת ג' בצקות שבין כולן כביצה [וכמ\"ח] (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לטהרה</b><br> כבמקל לעיל שלא הוטהר העליון. וכ\"כ אינו מצטרף למ' סאה במקוה. אבל טופח על מנת להטפיח הו\"ל חיבור למקוה בקרקע שוה. וביש כותל מפסיק. צריך שיתחברו למעלה כקליפת השום. ובמחוברים יחד ע\"י נקב שבכותל. צריך שיהיו מעורבים ע\"י הנקב שבכותל כעובי שפופרת הנוד [כפרה פ\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשבורן</b><br> מים העומדים מכונסים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים מאימתי מקבלין טומאה</b><br> שיהיו נחשבים כמוכשרים כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיזיעו זיעת המעטן</b><br> הוא כלי שנותנים שם הזיתים קודם שיכבשום בבית הבד. ויניחום שם איזה ימים כדי שיתחממו ויתרככו קצת. כדי שעי\"ז יצא השמן מהן יפה יפה. אבל ע\"י החימום יזיעו הזיתים מוהל. ומדניחא ליה שיצא מוהל זה שהוא כשמן. כדי שעל ידו ימהרו הזיתים להתרכך. והרי המוהל זה ג\"כ אינו הולך לאיבוד. להכי נחשבים הזיתים בו כמוכשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא זיעת הקופה</b><br> דאותו מוהל שיזיעו בקופה הנקובה שיניחום שם כשילקטום. המוהל יוצא דרך נקבי הקופה והולך לאיבוד. ולפיכך לא ניח\"ל בי' ואינו מכשיר. דהתורה אמרה בהכשר כי יתן מים על זרע. וקרינן כי יותן. דהיינו כי יותן דומיא דכי יתן. דניחא ליה [בנתינה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א שיעור זיעה ג' ימים</b><br> דהמוהל היוצא קודם יום הג' לא מיקרי שמן. והרי רק ז' משקין מכשירין. דם. מים. טל. יין. שמן. חלב. דבש דבורים [וסי' דם טיש חד]. א\"נ משום דכל קודם יום ג' לא נתרכך עדיין הזית במקצת ולהכי אין בהמוהל היוצא מקצת לחלוחית שמן [ומתורץ בזה קושי' התוי\"ט מזיעת הקופה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א משיתחברו ג' זה לזה</b><br> שנתרככו כל כך עד שנדבקו יחד במוהל היוצא. ואז מעורב כבר קצת שמן בהמוהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג אומר משתגמר מלאכתן</b><br> כשאין דעתו להוסיף זיתים במעטן אז מכשיר מוהל היוצא מיד. דכשדעתו להוסיף שם זיתים לא ניח\"ל שיתרככו אלו ויזיעו. דעד שיזיעו גם האחרונים שיוסיף. יתרככו אלו יותר מדאי ויתקלקלו עי\"ז. ולב\"ש אע\"ג שדעתו להוסיף. הרי תיכף כשיזועו הוכשרו. מדניח\"ל בהזיעה וצ\"ע [כך נראה מפי' הר\"ש. אולם מהרמב\"ם [פי\"ח מאוכלין ה\"ו] נראה דהנ\"מ בין ב\"ש וחכמים הוא בסתמא. דלב\"ש צריך שיראה עליהן הזיעה. ולחכמים כיון שגמר. הוחזקו שהזיעו אף שאין זיעה נראה. אמרינן שנתיבש והוכשרו. ולפ\"ז גם ב\"ש ס\"ל דצריך נגמר מלאכתן. אלא דמצרכו נמי זיעה ידוע. ולפיכך מ\"ב דאמרי' דבדעתו להוסיף לא הוכשרו בזיעה. לכ\"ע היא [ועיין לקמן ס\"י דמוכח כרמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלמסוק</b><br> מוסק בזיתים. בוצר בענבים. אורה בתאנים. גודר בתמרים. וקוצר בתבואה. כולן לשון לקיטה ממחובר הן. ור\"ל הכא אם כבר לקט כל זיתיו ונתנן למעטן. ודברי ר\"ג וחכמים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עתיד ליקח</b><br> ולהוסיף עוד במעטן. ונקט ליקח לרבותא. אף שיש ספק שמא לא יזדמן לו ליקח. ונקט תו ללות לרבותא טפי. דבלקיחה הרי זוזי דאינון ספסירא דיליה [כב\"מ סג\"ב]. משא\"כ בהלואה. ודאי ספק גדול הוא אם ירצו להלוות לו. אפ\"ה לא אמרינן דמשום הנך ספיקות ניח\"ל במשקה היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירעו אבל או משתה או אונס</b><br> ר\"ל שכבר גמר למסוק כל זיתיו. אבל ע\"י אונס שאירע לו. יצטרכו להתעכב זמן הרבה בהמעטן קודם שיכבשום. ולהכי לא ניח\"ל בהזיעה. מדמתרככים ע\"י כך יותר מדאי ויתקלקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן טהורין</b><br> דאמקט\"ו מדלא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגען</b><br> לאו דוקא מקום מגעו. אלא ר\"ל כל זית שנגעו בו המשקין הטמאין נטמא. דמשקין טמאין מכשירים ומטמאים כאחת. ואפילו כשנפלו שלא לרצון [כריש מכשירים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוהל היוצא מהן טהור</b><br> אינו מכשיר ואמקט\"ו [כך פי' הר\"ב. ותמוה דכבר תנא ליה רישא דאפילו זבים וכו' מהלכים עליהן טהור. ול\"מ היה נ\"ל דהא דקאמר הכא היוצא מהן. ר\"ל מהזיתים הללו שכבר נטמאו מהמשקין הטמאים שנפלו עליהן. אם יצא מהן מוהל אחר שנטמאו. המוהל ההוא טהור. אע\"ג שיצא מזיתים טמאים. הרי קיי\"ל [פסחים לג\"ב] משקין מפקד פקידי ולא נטמאו עם הזיתים. ואע\"ג דעכ\"פ כיון דכשיצא המוהל נוגע הוא בהזיתים הטמאים. עכ\"פ הרי אין בהזית שיעור כביצה ואמ\"ט למשקה היוצא ממנו [כלעיל פ\"ג סמ\"ב]. ואפילו נמי הי' בהזיתים גוש כביצה. עכ\"פ כיון שלא נגמר מלאכת הזיתים. אין על המוהל היוצא מהן שם משקה ואינו מקט\"ו וגם אינו מכשיר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו עליהן משקין טמאין</b><br> נ\"ל דמלת טמאים קאי להכי ולהכי. וה\"ק נפלו עליהן משקין טמאים, טמאים. ור\"ל הוכשרו ונטמאו הזיתים כולן [אלא שדרך התנא לקצר בלשון. דנקט לישנא קלילא [כב\"ק דו\"ב]. ואשכחנא דוגמתו [נדה לו\"ב] המקשה נדה. והרי לפי השלמת הענין היה צ\"ל נדה נדה. וכ\"כ מצינו [ב\"ב פ\"א מ\"ד] עד ד' אמות. וכתב עלה רב\"י [ח\"מ סי' קנ\"ז] דמלת ד' אמות קאי אלמעלה ואלמטה, ע\"ש. ואין לתמוה על כך דהרי גם בתורת ה' תמימה מצינו ה' מקראות שאין להם הכרע [כיומא נב\"א]. ור\"ל הכא שאף הזיתים שלא נגעו בהן המשקין הטמאים, נטמאו. מדמתערבים בהמוהל שהוכשרו בו. ואפילו המוהל הטהור שיצא רבה על המשקים הטמאים. אפ\"ה כל שקדמו המשקין הטהורים לטמאים. אין הטמאים שבאין לתוכן מתבטל ברוב [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוהל היוצא מהן</b><br> והזיתים אחר שהוכשרו בזיעה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> דס\"ל דאף שיוצא מזיתים שהוכשרו. אפ\"ה אמ\"ט ואינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> מדא\"א למוהל ההוא בלי צחצוחי שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה נחלקו על היוצא מן הבור</b><br> לאחר שפינו מתוכו השמן שעצרו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שר\"א מטהר וחכמים מטמאין</b><br> דבהך מוהל ודאי יש בו צחצוחי שמן. שכבר היה כנוס בבור. ולת\"ק בהך מוהל כ\"ע מודו דמכשיר ומקט\"ו [כך פירשתי ע\"פ דעת רבותינו. אולם כל זה הוא תמוה מאד. דכי ס\"ד דפליג ר\"א אכל מה דתנינן במ\"א וב' דתנינן בפירוש דלאחר שנגמר מלאכת הזיתים הזיעה שעליהן מכשירתן. ואי פליג. למה נקט דבריו אחר דקתני נפלו עליהן משקין וכו'. טפי הו\"ל למתני אחר דקתני נגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרים. הול\"ל מיד ור\"א מטהר. ואי\"ל דרק בזיעה מודה דמכשיר אבל לא במוהל. דוכי עדיף זיעה ממוהל ואם בזיעה אמרינן דמכשיר מדיש בו צחצוחי שמן. והזיעה הוא רק על פני הפירוד. כ\"ש המוהל שיוצא מתוך פנימית הפרי. ותו הא דקתני וחכמים מטמאין. ק' חכמים היינו ת\"ק. דקתני הרי אלו מוכשרים. וכיון שמכשירין פשיטא שמקט\"ו. דכיון דחשיב משקה להכשיר. ה\"ה לקט\"ו. ותו ק' טפי לר\"ש. דהכא קאמר ר\"ש דגם חכמים ס\"ל דהמוהל לא חשיב משקה. והרי לעיל סוף מ\"א קאמרינן דחכמים כר\"ג ס\"ל. וק' חכמים אחכמים. ואת\"ל דר\"ש פליג אהך דסוף מ\"א. וס\"ל דחכמים לא ס\"ל כר\"ג. א\"כ למה נקט דבריו הכא. טפי הו\"ל למנקט דבריו בסוף משנה א'. וכדאקשינן לעיל לר\"א. ואפילו נדחק לומר דהא דאמרינן לעיל דהזיעה לאחר שנגמר מלאכתו מכשיר. היינו אותן פירות עצמן שיצא מוהל הזיעה. אבל הכא קאמר ר\"א ור\"ש דעכ\"פ אינו מכשיר לשאר פירות. עכ\"פ תמוה מאד דק' דר\"ש אדר\"ש דהכא קאמר ר\"ש דלכ\"ע מוהל היוצא מזיתים אף אחר שנגמר מלאכתן אמקט\"ו ואינו מכשיר. והרי במכשירין [פ\"ו מ\"ה] קאמר ר\"ש בפירוש דמוהל כשמן. וכיון שכן א\"כ פשיטא דמקט\"ו ומכשיר. ור\"ש כמאן. או הכי ס\"ד דנימא דמוהל סתם דנקט התם ר\"ש היינו מוהל היוצא מהבור. וגם כל הסוגיא התם לא משמע כלל דמיירי בהכי. ול\"מ הי' נ\"ל דגם ר\"א גם ר\"ש מודו דהזיעה והמוהל היוצא מהזיתים אחר שנגמר מלאכתן מקט\"ו ומכשיר. מיהו הכא פלוגתייהו הוא אם המוהל היוצא מכל הזיתים אחר שנטמאו. שהמוהל ההוא הוא הרבה והרבה יותר מהזיעה שנטמא מהמשקין טמאים שנפלו על הזיתים. דלר\"א כיון שהזיעה ההיא טמאה היא. הרי קדמו מים טמאים לטהורים. ונתבטלו מי הזיעה הטמא במוהל הטהור. ולרבנן כיון שהזיעה מתחלה טהורה היתה במקום הזה. הו\"ל כקדמו טהורים לטמאים. דלא מתבטלים ברוב ולהכי נטמא המוהל. ולר\"ש מדעכ\"פ נטמא כל הזיעה קודם שיצא רוב המוהל הו\"ל כקדמו טמאין לטהורים ונתבטלו טמאים ברוב [ועיין דברי ר\"ש ספ\"ד דמכשירין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגומר את זיתיו</b><br> ר\"ל ע\"ה שגמר למסוק זיתיו. ורוצה לכנסן בבית הבד. לאחר שכבר עבר זמן הגתות. והרי אם יגע בהן אז. לא יהי' יכול להפריש תרומתן בטהרה. מדכבר הוכשרו בבית הבד. ולא יהא נאמן ששמרן בטהרה. מדכבר עבר זמן הגתות [כחגיגה כד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר קופה אחת</b><br> ר\"ל מדחשש כנ\"ל. להכי כשהביא זיתיו מהשדה לתתן לתוך המעטן שייר קופה א' שלא נתנה להמעטן. כדי ליתן הקופה להכהן. דמדלא הוכשרו זיתים שבה. יוכל הכהן לכבשן בטהרה ויפרוש משמן זה תרומה על השמן שבבית הבד. ואף דאין תורמין מהטהור על הטמא [כרפ\"ב דתרומות]. י\"ל התם בוודאי טמא. אבל הכא טומאת ע\"ה רק ספק הוא. א\"נ הכא מדא\"א באופן אחר כל שעת הדחק כדיעבד דמי. והרי בדיעבד תרומתו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתננה לעני הכהן</b><br> ר\"ל הקופה שרוצה להפריש בטהרה מהזיתים שהביא מהשדה אותו שיעור יתנוהו לתוך הקופה לעיני הכהן. דאל\"כ חיישינן שיטול הקופה מהזיתים שכבר הזיעו והוכשרו. ופליגי תו ר\"י ור\"ש מתי ימסור המפתח להכהן מאותה קופה. ונמצא דתרווייהו לא פליגי אר\"מ. ומיירי בשא\"א שימסור להכהן המפתח מכל המעטן. אולם להרמב\"ם ה\"ג מפריש קופה א' ויתננה לעני הכהן. ר\"ל מדהוא ע\"ה לא יפריש תרומתו שמן. דהאי יטמא התרומה. אלא יפריש קופה א' לתרומה בעוד שלא הוכשרו הזיתים. אבל משום שכשיפריש תרומתו זיתים. לא ירצה כהן עשיר לקבלו. משום שיצטרך להטריח א\"ע עם מעט הזיתים שיקבל לתרומה. להכי עצה טובה קמ\"ל. שיתנם לכהן עני שלא יחוש לטרחתו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר יוליך את המפתח מיד</b><br> דס\"ל דמיד שלקח הזיתים שלא הוכשרו. צריך למסור להכהן המפתח מאותה קופה. דשמא יזיעו ויוכשרו הזיתים שבקופה ביני ביני. וימשמש בהן הע\"ה קודם שיעצרם בטהרה. ובתוספתא מוכח דמיד דקאמר ר' יהודה לאו דוקא. אלא כל היום נאמן. דיום א' מצי הבעה\"ב הע\"ה ליזהר בטהרתן. ולרמב\"ם הנ\"ל ודאי פליגי ר\"י ור\"ש אדר\"מ. וס\"ל שלא יפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו שלא כדין. אלא צריך למסור המפתח להכהן מכל בית הבד קודם שיזיעו הזיתים במעטן. כדי שכשיגיע זמנן לכבשן. יעצור כל הבית הבד בטהרה. ויפריש תרומתו שמן ובטהרה כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח זיתים בכותש</b><br> הוא כלי כעין מכתשת גדול. וי\"ג כופש. והוא סל שנקביו צרים מאד. ובין בזה או בזה. אין המשקה שיוצא מהזיתים שבתוכו הולך לאיבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימתונו</b><br> לשון רטיבות הוא. ור\"ל שהתכוון ליתנן בכלי זה כדי שיתלחלחו רק קצת. דמשום שהכלי זה קטן. ומניח בו רק זיתים מועטין. אין מזיעין בתוכו כל כך הרבה כבמעטן. ורק מתלחלחים קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו נוחין לכתוש הרי אלו מוכשרים</b><br> אע\"ג שהלחלוח רק מועט הוא. וקמ\"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא במעטן לעיל מחלקינן בין שדעתו להוסיף עליהן או לא. דבשדעתו להוסיף לא ניחא ליה בזיעה. אבל בכלי קטן כזה ודאי אין דעתו להוסיף עליהן. ומסתמא הוכשרו. ותו קמ\"ל פלוגתא דב\"ש וב\"ה בשהניחן שם למלחם לאכילה. דרק בכלי קטן כזה רגיל להניח אותן מוכנין לאכילתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימתונו שימלחם</b><br> ר\"ל ואם התכוון שיתלחלחו ויתרככו כדי שישאבו המלח שיתן עליהם כשיאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מוכשרים</b><br> דהרי ניח\"ל בלחלוח היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א אינן מוכשרים</b><br> מדעכ\"פ לא ניח\"ל בלחלוח היוצא מצד עצמו. שעי\"ז יצא טעמן. והרי הוא רוצה לאכלן כמו שהן. ורק מצד אחר ניח\"ל בהלכלוך שיתרככו עי\"ז. ולא מחשב ניח\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוצע זיתים</b><br> ר\"ל זיתים שלא הוכשרו. ופצען בידיו ויצא מהן משקין. והרי סתם ידים שניות הן ופוסלין תרומה. וכל הפוסל תרומה עושה גם למשקה חולין שנוגע בהן להיות תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טימאן</b><br> דמדפצען בידים. ניח\"ל במשקה היוצא. ונעשה ראשון. וכל משקה טמא מכשיר ומטמא כאחת. ונעשו הזיתים שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח זיתיו בגג לגרגרם</b><br> כל זית יחידי נקרא גרגר [כלעיל פ\"ג מ\"ג ומנחות פ\"ח מ\"ד]. ור\"ל הכא שהניח זיתיו בגג כדי שיתיבשו ולא יתדבקו כל א' בחבירו כשיחזיר ויצברם יחד. אלא ישאר כל א' גרגר יחידי לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו הן רום אמה</b><br> והרי ע\"ז יזיעו התחתונות ע\"י החימום. מדאין שולט בהן האויר. והרי מדצברן כך. ודאי היה ראוי לומר דניחא ליה בזיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מוכשרים</b><br> דמדרוצה ליבשן. ודאי לא ניח\"ל בזיעתן. רק שלא היה לו פנאי. או לא היה לו מקום לפזרן כראוי. ויש גורסין הרי הן מוכשרין. ולפי הך גירסא צריך לפרש מלת לגרגרן. ר\"ל שאינו רוצה לכבשן כולן יחד בבית הבד. דאז ודאי היו מוכשרים בהזיעה וכריש פרקין. אלא אפילו רוצה לאכלן גרגר גרגר לבד. והעלן להגג שיתמתקו בהחמה. אע\"ג שהן ברום אמה. דאז אין התחתונות מתמתקות יפה. דאז י\"ל דאפשר שכשירא שלא שלטה בהן החמה. ממלך עלייהו להביאן לבית הבד. ואז ודאי לא ניח\"ל בהזיעה היוצא מהן בראש הגג. מדהולך שם לאיבוד. אפ\"ה מדלאכלן העלה אותן. ניח\"ל בזיעתן. דעי\"ז מתרככים וחזו לאכילה טפי, והוכשרו. ולא חיישינן דממלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בבית שילקו</b><br> שיכמשו קצת ויתרככו. ועי\"ז יזיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועתיד להעלותם לגג</b><br> ר\"ל אע\"ג שמתכוון שאחר שיתרככו בהבית יחזור להעלותן שוב להגג שיתיבש. שם עליהן הזיעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בגג שילקו או שיפתחם</b><br> נ\"ל דל\"ג שיפתחם או ימלחם. דהרי בהעלן למלחן אינן מוכשרים לב\"ה במשנה ה'. אלא ה\"ג נתנן בגג שילקו או שיפתחם. ור\"ל בין שנתנן בבית שילקו ורוצה אח\"כ להעלותן לגג שיתיבשו שם. או שמיד בתחלה העלן לגג שילקו שם ויתיבשו שם אחר שילקו. או שהעלן לגג לפתחן ולחתכן שם לשנים. ויחזרו ויתיבשו אחר שחתכן. והרי בשחתכן לשנים כל גרגר. ע\"כ שיצא מהן משקה כשיחתכן. וניחא ליה בהמשקה. דהרי עושה כן בידי'. וכל פסיק רישא כניחא ליה דמי [כמכשירין רפ\"ד]. אלא זה רוצה ליבשן אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מוכשרין</b><br> קמ\"ל אע\"ג דסוף כל סוף הרי הוא רוצה ליבשן אח\"כ. וסד\"א דהמשקה שיוצא מהן כשיתרככו או כשיחתכן לשנים. הו\"ל כלא ניחא לי'. קמ\"ל דאפ\"ה מתחלה הוה ניח\"ל ביה ומכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בבית עד שישמר את גגו</b><br> ר\"ל עד שיעשה על הגג סוכה לשומר לישב בתוכה לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיוליכם למקום אחר</b><br> דרוצה להביאן משם למקום אחר אלא שלא היה לו פנאי. והוכרח להניחן ביני ביני בהבית. ולא ניח\"ל בהזיעה היוצא מהן שם. מדהולך לאיבוד. ולא דמי לרישא. דהתם ברצונו הניחן בבית שיזיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצה ליטול מהן בד אחד</b><br> ר\"ל שהי' לו זיתים במעטן שכבר הזיעו. ואפ\"ה לא הוכשרו באותו זיעה. מדהיה דעתו להוסיף עליהן. והרי בכה\"ג לא הוכשרו בהזיעה [כמ\"ב]. אבל השתא נמלך ליטול מהמעטן מעט מהן כדי לכבוש בד א' או ב'. ולהשאיר האחרים עדיין בהמעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א קוצה</b><br> ר\"ל חותך אותו מעט מהאום בסכין טמא. ואפ\"ה ישאר הכל טהור. דהרי הנשאר בהמעטן ודאי לא נחשב כהוכשר מדאינו רוצה במשקה היוצא וכדאמרן. לא מחשב משקה להכשיר או לקט\"ו. אלא גם אותו מקצת שנוטל לכבשו. אע\"ג דמדרוצה לכבשו ניח\"ל במשקה שעליו. עכ\"פ כל זמן שמחובר להאום הנשאר בהמעטן. הרי הוא כאום ואמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחפה בטהרה</b><br> דאחר שחתכו ונתקו מהאום. נחשב המקצת כמוכשר במשקה שעל גביו. ולכן צריך לחפותו ולכסותו בכלים טהורים. כשירצה לכסותו ולהביאו לבית הבד. [וא\"ת למה לא יחשב מוכשר עד אחר שיקוצצו ממש מהאום. מ\"ש מכלים שיורדין לטומאה במחשבה [ככלים ספכ\"ה]. ואין לחלק בין כלים לאוכלים. דהרי גם במאכל בחישב עליו לאכילה מקט\"ו [כפ\"ח מ\"ו]. וא\"כ ה\"נ לכ\"ע יהיה צריך גם לקצותו בטהרה. י\"ל התם שחישב על כל הגוזל מהני מחשבה למיחת ליה קבט\"ו. משא\"כ הכא שהקצת שחישב עליו הוא מחובר עדיין בהאום שלא חישב עליו. לפיכך כל עוד שלא קצה אותו לגמרי מהאום לא נחית ליה קבט\"ו ע\"י מחשבה. אמנם מכאן יש תמיהא גדולה להר\"ש ולהר\"ב במשנה א'. שכתבו שם דלב\"ש אם הזיעו אף שלא נגמרו מלאכתן הרי הן מוכשרים. ולפיכך משנה ב' דבדעתו להוסיף דאז לא נגמ\"ל. אף שהזיעו אינן מוכשרים. אוקמוה דרק דברי ר\"ג וחכמים הוא. וזה תמוה מאד דא\"כ ב\"ש דס\"ל הכא דקוצה בטומאה ומחפה בטהרה. ממ\"נ אי הזיעה. הרי כבר הוכשר גם האום כולו אף שלא נגמ\"ל. ואמאי רשאי לקצות בטומאה. ואי לא הזיעה. מה מהני שכבר קצה המעט שנגמ\"ל הרי לא הזיע עדיין. ואמאי צריך לחפות בטהרה. וצ\"ע. אבל להרמב\"ם שהבאנו לעיל [סי' ט'] ניחא. דהרי ס\"ל דלב\"ש תרתי בעי. שיהיה נגמ\"ל וגם שיהיה זיעה נראה. ומשנה ב' אתיא ככ\"ע. א\"כ י\"ל דהכא מיירי שזיעה נראה עליהן. אבל מדלא נגמ\"ל של האום לא הוכשר עדיין רק המעט שנוטל. ולפיכך צריך שיחפנו בטהרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א אף מחפה בטומאה</b><br> דס\"ל דגם אחר שנתק אותו מקצת מהאום שבמעטן. אף שנתחברו כבר ג' זב\"ז כמשנה א'. אפ\"ה מדעכ\"פ האום לא נגמ\"ל. גם המקצת שנתק לא מחשב כמוכשר שיצטרך ליזהר בטהרתו. ורק אחר שהובא לבית הבד מחשב כמוכשר. אבל מקודם לכן שדינן הכל בחד האום שעדיין לא הוכשר מדדעתו להוסיף [ונ\"ל דהכשר של אותו זיעה מדרבנן הוא. ולכן הקילו בו. דאל\"כ מ\"ש מצנון שבמערה. שתיכף כשהעלהו מהמים הוכשר במים שעליו [כמכשירין פ\"ד מ\"ו]. מיהו בעקר כל האום להוליכו לבית הבד. לכ\"ע הוכשר מיד. דבמחשבה הוכשר [כגוזל פ\"ח מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוליך לבית הבד בטומאה</b><br> נ\"ל דר' יוסי לא פליג אריש פרקין דמשהזיעו זיעת המעטן ואין דעתו להוסיף עליהן. מחשבו כמוכשרין. ורק הכא שדעתו להוסיף פליג. וס\"ל כיון שמתחלה הי' דעתו להוסיף. ולא הוה ניח\"ל בזיעה. אע\"ג שאח\"כ נמלך ועקר כל האום מהמעטן להביאו לבית הבד אפ\"ה לא מחשבו כמוכשרים. דס\"ל דבשעת נתינת המים על הפירות בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניח\"ל [וכ\"ש לפמ\"ש לעיל דהכשר זיעה זו מדרבנן הוא]. והא דנקט קרדומות. היינו לרבותא. דאף שהן של מתכות דטומאתו חמורה דחרב כחלל. וגם חוזר לטומאת ישנה כשתקנו אחר שנשבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מח' שרצים שנזכרו סוף שמיני. דרק הן מטמאים במותם. ומפני דהזיתים אינן מתבשלים באילן בזמן א'. ולפיכך אותן שנתבשלו באמצע הקיץ נתבשלו יפה יפה ונתרככו מחום השמש. ולהכי די להן שיונחו במעטן להזיעה שעי\"ז כבר יהיה נוח לכבשן. אבל יש שמתאחרין להתבשל עד סוף הקיץ. ולא שלט בהם החום כל כך. ונשארים קשים. עד שגם כשיניחום במעטן. לא יזיעו ולא יתרככו. ולהכי מניחין אותן בצבורין עד שיתחילו להתרקב קצת ויתרככו. כדי שיהא נוח לכבשן להוציא שמנן. וכשאין רוצה להמתין כל כך עד שירקיבו. טוחנן ברחיים קודם שיתנן בבית הבד [כל זה ממנחות דפו\"א]. ומשום שבהרחיים מונחים זיתים טחונים. נוחין למאכל שרצים. ומצויין שם. להכי נקט אורחא דמילתא שנמצא ברחיים שרץ מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו</b><br> הא קמ\"ל דאע\"ג שע\"י שנטחנו משקה טופח על פניהן. והוכשרו לקט\"ו. אפ\"ה כיון דהמשקה שעל פרורי הטחונים אינו מחובר בטופח ע\"מ להטפיח [כלעיל ספ\"ח]. להכי אינו חיבור ולא נטמא אלא מקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה משקה מהלך</b><br> שמשקה ממש צף סביב כולם ונוגע בהשרץ ובהזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהמשקה הצף שנטמא. מחבר כולן בלי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי העלים</b><br> שמכסין בהן הזיתים הטחונים. והרי העלין אמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישאלו הבדדים</b><br> הן הפועלים המתעסקים להביא וליתן הזיתים בבית הבד ולכבשן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לומר לא נגענו</b><br> לא נגע גרסינן [רב\"א]. כלומר לא נגע השרץ בהזיתים. ואע\"ג שנמצא על העלין. והאיך נחזיק טומאה ממקום למקום. אפילו הכי מצוי ואפשר שנגע בשערו בזיתים בין עלה לעלה. והפועלים שמצאוהו ידעו זה. ולהגרסא לא נגענו. ר\"ל נאמנים לומר לא נגענו בהשרץ [וכלקמן פ\"י מ\"ב]. ואע\"ג שהן ע\"ה וחשודים אטומאה. אפ\"ה גם חשוד נאמן על של אחר. אע\"ג שאינו נאמן על של עצמו [כי\"ד קי\"ט] וק\"ק להך גירסא דלמה לא הזכיר ברישא דאין טמא אלא מקום מגעו. דישאלו לבדדין אולי נגעו הן. וצ\"ל דהתם ודאי ישאלום מדהוחזק טומאה אלא דהכא קמ\"ל אף שלא הוחזק כאן טומאה. ולגרסת לר נגע. י\"ל דברישא א\"צ לעדות הבדדין דהרי מצאנוהו כך. ורואין איה נגע. מיהו אם ודאי נגעו הבדדין בהשרץ. אין נאמנים לומר לא נגענו בהזיתים. דהו\"ל כמעיד על עצמו. וכחשוד ששחט דאינו נאמן לומר ששחט כדינו. מה\"ט [כי\"ד סי' ב']. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד]. הע\"ה מעיד על של עצמו שלא הוכשרו פירותיו. התם ה\"ט מדהו\"ל ס\"ס. שמא לא הוכשר ושמא לא נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה נוגע באום</b><br> הוא גוש מהזיתים שנדבקו לפעמים יחד תחת העלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בשערה טמא</b><br> דשער הו\"ל שומר ומטמא [כריש עוקצין]. והאום מדנדבק יחד. הו\"ל חיבור עד שיתקע בו יתד להפריד הזיתים שבו זמ\"ז [כפ\"ב דטבו\"י מ\"ג. כך כתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ולהרא\"ש כשערה גרסינן ור\"ל אפילו לא נגע אלא כ\"ש. ואעפ\"כ הדין דין אמת כמ\"ש ע\"ר דבנגע בשערו נטמא האום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על גבי פרודים</b><br> הן גושים קטנים שנפרדו מהאום. שאין בכל א' כביצה. והפרודים מונחים על האום ונוגע כל א' מהן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נוגע בכביצה</b><br> שכל הפרודים שכל א' מהן נוגע בהשרץ הן כולן יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הפרודים והאום כולן טמאים. דאע\"ג דכל פירוד לבד אינו כביצה. הרי אפילו כ\"ש מקט\"ו. וכיון שכולן יחד כביצה. והן נוגעים בשעה א' בהאום. הרי נגע האום בכביצה אוכלין טמאים, ונטמאה. [כך פי' הר\"ש ור\"ב והגר\"א. וק\"ל מלעיל פ\"ג מ\"א, וע\"ש. ואין לדמות זה לנוגע בב' חצאי זית ממש בשעה א' דנטמא [באהלות פ\"ג מ\"א]. דהתם טומאת עצמה. משא\"כ הכא ורפ\"ג הפרודים נטמאו במגע. והרמב\"ם [פ\"ט מאוכלין ה\"ז] נתן טעם אחר. דלהכי הפרורים מצטרפין לכביצה מפני שהמשקה צף על כולן והמשקה מצרפן לכביצה לטמא המשקה. וחוזר המשקה ומטמא האום. ונ\"ל דר\"ל כלעיל [פ\"ח סי' מ\"ז]. ולא ידענא למה מיאנו רבותינו לפרש. דר\"ל שהשרץ מונח על גוש כביצה. והגוש ההוא חוזר ונוגע בהפרורים]."
+            ],
+            [
+                "<b>פרודים על גבי פרודים</b><br> שאין הפרודים הנוגעים בהשרץ חוזרים ונוגעים באום. ולרמב\"ם הנ\"ל ר\"ל שאין פרודים העליונים שנוגעים בשרץ. מונחים תוך המשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא נוגע בכביצה</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל הפרודים שנוגעין בהשרץ הם יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו</b><br> של השרץ. ור\"ל דרק הפרודים העליונים שנגעו בהשרץ אע\"ג שאין בכל א' כביצה. גם כ\"ש מקט\"ו. אבל פרודות תחתונות שחזרו ונגעו בהעליונות טהורים. דאע\"ג שנגעו בהעליונות כולן בשעה א'. עכ\"פ כיון שאין כל התחתונות גוש א' והרי כל פירוד מהתחתונות לא נגע רק בפירוד א' או ב' של העליונות שאין בהן כביצה. וכל פחות מכבינה אוכלין אין מטמא לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ולא אמרינן מן הזיתים נפל לשם. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בגג</b><br> שאחר שהזיעו הזיתים במעטן לקח מהן קצת. והעלה אותן לגג ליבשן. ושם בגג מצא עליהן שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעטן טהור</b><br> ר\"ל המעטן והזיתים שבמעטן דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר שכבר היה השרץ על הזיתים בשעה שהיו במעטן מחוברים בהאום. ונטמא האום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגג טמא</b><br> שאחר שהעלה אלו הקצת מהמעטן להגג. נמצא השרץ על האום שבמעטן. הגג טמא דמחזיקין טומאה מזמן לזמן. כשלא טלטל ביני ביני ממקום למקום. את הדבר שנמצא עליו הטומאה. ולפיכך הכא שלא טלטל המעטן ממקום למקום ביני ביני. אמרינן שכבר היה השרץ על האום במעטן בשעה שנטל מהאום הזיתים שהעלה להגג. ונטמאו גם הם [ועיין רמג\"א א\"ח תס\"ז סקט\"ז. ומתורץ בזה קו' התוי\"ט הכא ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרוף</b><br> דאע\"ג דגם שרץ שרוף מטמא. כל עוד שדפוס צורתו קיימת [כנדה נו\"א]. התם מוקמינן למשנתנו בשלא נמצא כולו שלם [ונ\"ל עוד דמה\"ט נקט נמי מטלית מהוהה. דמלת מהוהה גם אשרץ דנקט ברישא קאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מטלית מהוהא</b><br> שמצא בהמעטן מטלית שיש בו גע\"ג אצבעות. ומכירו שהיה טמא. ורק השתא מצאו בלוי. שנטהר עי\"ז [ככלים פכ\"ז מי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> האום שנמצא עליו הטומאה טהור. דלא חיישינן שמא קודם שנשרף או שנעשה בלוי כבר היה על המעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הטומאות כשעת מציאתן</b><br> כלומר אע\"ג שלא טלטל השרץ ביני ביני ממקום למקום. ולפיכך היה ראוי לומר שמחזיקין טומאה מזמן לזמן שכבר היה השרץ על האום קודם שנשרף. להכי קאמר שכל הטומאות כשעת מציאתן. ולפיכך אמרינן שכמו שמצאוהו. באותה התמונה היה כשנפל לשם. מיהו לא אמרינן הכי רק במקום מציאתן. [ועיין הר\"ב פ\"ג מ\"ה ורתוי\"ט פ\"ה מ\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנועל בית הבד מפני הבדדין</b><br> הן דורכים הזיתים שבבית הבד. והן ע\"ה. שגזרו חכמים עליהן טומאה שיטמאו כל דבר במגע. וגם מעיינותיהם טמאים כמזב [כנדה לג\"ב]. וגם בגדי ע\"ה טמאין כמדרס הזב. מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כחגיגה כב\"ב ופ\"ט דכלים מ\"ב]. ורק על משא והיסט שלו לא גזרו. מדהוה גזרה שאין רוב הצבור יכלו לעמוד בה דהן היו רוב המתעסקים לעבוד ולמשא [ועיין תוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק]. וקאמר הכא דמדצריך להן הב\"ב לכבוש זיתיו. טיהרן מקודם. ומדחשש שמא שוב יתטמאו. וסגר לפניהן הבית הבד שלא יצאו ויתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיו לשם כלים טמאין מדרס</b><br> ששכח ב\"ב שנשארו עדיין בתוך בית הבד כלים שנתטמאו מדרס. והן חוזרים ומטמאים במגע משא והיסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר בית הבד טמא</b><br> כלומר זיתי בית הבד טמאים. דחיישינן שמא נטמא הע\"ה בכלים הטמאים. והרי חזר ונגע בהזיתים. מיהו דוקא הזיתים טמאים שהרי ודאי נגעו שם בהן. מדלכך הביאן לשם להתעסק בהזיתים. אבל שאר דברים שהיו שם טהורים. דלא דמי למניח ע\"ה אומן בתוך ביתו דס\"ל לר\"מ דהכל טמא [כפ\"ז מ\"ג]. דהתם הע\"ה טמא הוא. משא\"כ הכא דטיהרו. הו\"ל תו ספק ספיקא. שמא לא נגע בהמדרס. ושמא לא חזר ונגע בהטהרות. ואפילו היה בית הבד רה\"י דלא מהני גביה ס\"ס [כפ\"ו מ\"ד]. היינו בשב' הספיקות בגוף הנטמא עצמו. כספק נכנס וספק כגע בהטומאה. אבל הכא שספק א' בהע\"ה אם נטמא. וספק הב' בהכלי הטהור אם חזר הע\"ה וטימאו. אין מחזיקין טומאה בס\"ס. והיינו דקאמר הכא בית הבד טמא ולא קאמר הכל טמא [כפ\"ז מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בית הבד טהור</b><br> ר\"ל אפילו זיתי בית הבד שוודאי נגע בהן, טהורים. דמדטיהרן בעה\"ב נזהרים מלהטמא בכלים טמאים. ונ\"ל דלר\"י נמי צריך שידע הע\"ה שהן טמאים בעיני החבר ורק בבגדי ע\"ה פליג עלי' ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם טהורין להן</b><br> כגון שנשארו שם בגדי ע\"ה הטמאים. שבעיני ע\"ה טהורין הן. וכ\"ש בבגדי חבר שנטמאו. והע\"ה סבור שהן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם טמאין להן</b><br> שיודעין שהכלי נטמא וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי</b><br> פליג אר\"י ור\"ש דקאמרו דאם הכלי טמא בעיניו נזהר מלהטמא אפילו ממדרס. ואהא קאמר ר' יוסי שאעפ\"כ נטמא הכל. מדאין בקיאין בהיסט של מדרס. ופליג נמי בהא על ר\"מ דס\"ל דאין ע\"ה חושש אפילו בטומאת מגע. ולר' יוסי נזהר בטומאת מגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין</b><br> שטיהרן בעה\"ב. והן דרכן לילך יחף. כדי לדרוך הזיתים ברגליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו נכנסין ויוצאין</b><br> הא דנקט ויוצאין היינו מדאיירי שכל רצפת הבד מלוחלח במשקים טמאים להכי נקט ויוצאום. דעי\"ז אפשר שהתנגבו בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקין טמאין בתוך בית הבד</b><br> שנשפכו שם על הקרקע. והרי ודאי דרכו עליהן הבדדין. ואע\"ג שאין משקים טמאים מטמאים אדם רק כשהן מעיינות הזב. אפ\"ה הכא יש לחוש שכשדרכו אח\"כ הזיתים. טימאום במשקה טופח שברגליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בין משקין לזיתים</b><br> רווח מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שינגבו את רגליהם בארץ</b><br> קודם שדרכו הזיתים. ואי\"ל גם באין שיעור להנגב הרי ספק משקים לטמא אחרים טהור [כפ\"ד מ\"ט]. ותו הרי אין מחזקט\"ו ממקום למקום [כספ\"ט]. י\"ל דזהו רק בספק השקול. ולא כי הכא דמסתבר טפי לטומאה מלטהרה. ומה\"ט נמי מחמרינן בבצק ומשקין טמאים בתוך הבית. דדוקא ביש בין משקין להבצק בכדי שינגבו התרנגולים חרטומן. טהורה הבצק המנוקר [לעיל פ\"ג מ\"ח]. מיהו בנעלו הע\"ה מנעלים. אף שנתנגב המשקה מהמנעל קודם שדרך עמו הזיתים. הרי כלי נטמא מהמשקין. ונעשה שני. וכשדרך עמו הזיתים נעשו שלישי. ואף דאין שני עושה שלישי בחולין. אפילו בטבולין לתרומה [כרמב\"ם ספי\"א מאהט\"ו]. עכ\"פ המנעל שהוא שני פוסל לתרומה. וכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה [כפ\"ח דפרה מ\"ז]. ונמצא שנטמא המשקה שעל הזיתים ונעשה שוב ראשון. וטימא שוב הזיתים להיות שני. וגם אסור להניחן לדרוך זיתי הטבל. דאע\"ג דקיי\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין שבא\"י. עכ\"פ כשטביל עדיין לתרומה, אסור [כע\"ז נ\"ו א' ורמב\"ם סוף טומאת אוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין והבוצרין</b><br> מוסקי הזיתים שהן המלקטין אותן מהאילנות. א\"צ בעה\"ב לטהרן קודם לקיטתן. מדלא הוכשרו הזיתים. ולא יתטמאו כשילקטום הע\"ה [כלעיל רפ\"ט]. ורק קודם שיכבשום בבית הבד שכבר הוכשרו הזיתים בזיעת המעטן. ובמשקה שיצא מהן. צריך בעה\"ב לטהר הדורכין. אבל הבוצרין דהיינו המלקטים הענבים מהגפנים צריך בעה\"ב לטהרן מקודם שילקטו. מדקיי\"ל הבוצר לגת הוכשר [כשבת י\"ז א']. ונמצא שיטמאו המלקטין את הענבים בידיהן. להכי נקט תנא בדדין ובוצרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת טומא' לפניה' נאמנין לומר לא נגענו</b><br> אע\"ג דלעיל [פ\"ז מ\"ו] אין נאמנין על נגיעה. הכא מדטיהרן בעה\"ב נזהרין הם. ואע\"ג דגם הא כבר שמעינן מלעיל [פ\"ח מ\"ט. י\"ל דלא לחנם נקט התם שרץ. ור\"ל והרי הבדדין יודעים שהשרץ טמא. ולהכי לד\"ה מדטיהרן בעה\"ב. נזהרין מליגע בו [וכלעיל פ\"ה מ\"ח ופ\"ח מ\"ב] דבמכיר הע\"ה שהחבר נזהר בטהרות. נזהר גם הוא מלגרום לו טומאה. משא\"כ הכא נקט ונמצא טומאה לפניהן. ר\"ל שהטומאה עצמה נמצאת עכשיו לפניהן. וכגון שנמצא מונח שם בגד או כלי שלא ידעו בו טומאה. ועכשיו נמצא שהוא טמא. אפ\"ה לא חיישינן שנגעו בו ולאו אדעתייהו. ואע\"ג דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש. אמרינן דעביד ולאו אדעתיה [כשבועות דל\"ד]. הכא שאני דמדיודעין שעוסקין בטהרות. מדקדקין היטב בכל נגיעתן. ודאי רמו אדעתייהו שפיר בתחלה ובסוף. ויודעין אם נגעו ובמה נגעו. ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט להר\"ש והר\"ב דמצרכה הכא שיהא החבר עומד עליהן ומתיראין לשקר פן יכחישום. וה\"ט נמי דלא פליגי בה תנאי דמשנה א'. דהתם מיירי באין בעה\"ב עומד עליהן ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן התינוקות שביניהם</b><br> ה\"ק הבדדין שהביאו ילדיהן עמהן לבית הבד. אחר שטיהר הבעה\"ב הבדדין והילדים שלהן. וכשרוצים הילדים להפנות. מותרים אביהן לצאת עמהן לאחורי הגדר שיפנו הילדים א\"ע שם. ואין חוששים שמא נגעו שם בטומאה. אמנם לרש\"י [ברכות דסב\"א]. וכן לרמב\"ם בפי' המשנה. וכן לרא\"ש ורב\"א. ה\"פ דמתני'. וכן התינוקו' שביניהן שבאו לבית הבד. והרי התינוקו' טמאין מדרגילין נדות לנשקן [כתוספתא פ\"ג דטהרות]. ואפ\"ה נאמנים הבדדין לומר לא נגענום. והדר קאמר תנא מילתא אחריתא. יוצאין חוץ לפתח וכו'. ור\"ל מותרין הבדדין לצאת לחוץ לעשות צרכיהן ואין בעה\"ב חושש שמא נטמאו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין עד כדי שיהא רואן</b><br> כשירצה בעה\"ב יהיה יכול לראותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן</b><br> לטבול א\"ע ואת הכלים הנצרכים בבית הבד והגת קודם שישתמשו בהן לטהרות. דכיון דמקוה לפניו ודאי טבל. ואילה\"ק ממשנה א' דמחמיר ר\"מ וס\"ל דאין נאמנים. י\"ל התם חיישינן דילמא נגע ולאו אדעתיה. וירא להודיע אח\"כ שנטמא פן יקפיד הבעה\"ב על שלא נזהרו. אבל הכא במזיד ודאי לא יעבור על דעת בעה\"ב. ומה\"ט נמי גם במשנה ב' בסיפא גם לר\"מ צריך שלא יתרחק רק עד שיהיה הבעה\"ב יכול לראותו דבהא כ\"ע מודו דלכתחלה אין להאמינו על דבר שאפשר שנטמא בו ולאו אדעתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו</b><br> ואע\"ג דלעיל במשנה א' נאמנים לר' יוסי במגע טומאה. וכ\"כ במשנה ב' נאמנים לומר לא נגענו ולא פליג ר' יוסי. י\"ל הכא דמי טפי טבילה למדרס דמשנה א'. דכמו במדרס אין בקיאין בטומאתו. כ\"כ בטבילה אין בקיאין בדיני חציצה. ותו דהכא גרע טפי מדהוחזק בטומאה. ואין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה [כנדה טו\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם טהורין להן</b><br> אם חושבין א\"ע ואת הכלים טהורים [כלעיל סי' ה']. ואם טמאין להן שיודעין בעצמן שהן או הכלים נטמאות בנדה וכדומה [וכלעיל מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאים להן אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו</b><br> ומה\"ט במשנה ב' בנמצא טומאה לפניהן נאמנים דהרי מדנמצא לפניהן שרץ וכדומה. רמו שפיר אדעתייהו לזכור השתא אם נגעו או לא נגעו בו. דהרי ודאי יודעין שהטומאה לפניהן. משא\"כ בסיפא דמשנה ב'. בשיוצאין לפנות אין נאמנים דדילמא נגעו בדבר הטהור להם. ונ\"ל עוד דנקט פלוגתא דר\"ש במשנה א'. לאשמעינן דאע\"ג דהתם הוחזקו בטהרה. אפ\"ה כשהספק הוא בטהור להן טמאים. והדר תו נקט פלוגתא דר\"ש הכא. דאע\"ג דהוחזקו בטומאה אפ\"ה בטמא להן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן מן הסלים</b><br> שלקח ענבים מהסל או ממקום ששטחן על הארץ. ורוצה ליתנן לתוך הגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המשטיח</b><br> דס\"ל לב\"ש דכבר הוכשרו הענבים בהמשקה שיצא מהן שם במקום ששטחן או בסל. ואע\"ג דלא הוה ניח\"ל שם ביציאת המשקין דגם בסל יצאו דרך נקבי הסל. ובמשטיח אדמה. יתבלעו באדמה. עכ\"פ הוכשרו במשקה שנשאר על גרגרי הענבים בשעה שנמלך לתתן להגת. והרי קיי\"ל ריש מכשירין דבין בתחלתן או סופן לרצון. סגי להכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א נותן בידים טהורות</b><br> דאע\"ג דסתם ידים שניות הן. ואין שני עושה שלישי בחולין. אפילו טבולין לתרומה [כרמב\"ם ספי\"א מאהט\"ו]. ב\"ש ס\"ל דטבול לתרומה כתרומה דמי [ר\"ש]. א\"נ נ\"ל דהכא מיירי בחולין שנעשו על טהרות תרומה דכתרומה דמי [כלעיל פ\"ב מ\"ג. ובזה יתיישב מה דקאמר בסיפא הכל שוין דבנתן בידים טמאות טימאן. דק' וכי ס\"ד שיהיו ב\"ה דלא כהלכתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א נותן בידים טמאות</b><br> לאו דוקא ידים. אלא אפילו נטמא במת נמי שרו ב\"ה. רק איידי דנקט ב\"ש ידים לרבותא דחומרא נקט ב\"ה נמי ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריש תרומתו</b><br> ר\"ל ואעפ\"כ יכול להפריש תרומתו בטהרה. ואע\"ג דסגי בתחלתן וסופן. כשחד מינייהו ברצון. היינו תחלת או סוף נפילתן על הפירות. אבל תחלת עקירת המשקין צריך שיהיה דוקא לרצון [כרמב\"ם פי\"ב מאוכלין]. והכא שנתן הענבים במקום שהמשקה ילך לאיבוד. לא הוה ניח\"ל בתחלה שיתעקרו המשקין מהענבים. ולא הוכשרו בו. מיהו כולה מתני' מיירי בבצרן לאכילה. ואח\"כ נמלך לדרכן בגת. דאל\"כ אפילו אין על הענבים משקין כלל. כבר הוכשרו מדבצרן לגת [כשבת די\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטהרה מן העבט</b><br> הוא כלי מזופף שהמשקה היוצא מהענבים שבתוכו לא ילך לאיבוד. ואם משם לוקח להביא לגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המשטיח של עלים</b><br> דג\"כ גלי אדעתיה דניח\"ל במשקה היוצא מהן על העלין. מדאין הולכין לאיבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאן</b><br> דהרי מדהניח הענבים במקום שאין משקה היוצא הולך לאיבוד. הוה תחלת עקירת המשקין מהענבים לרצון. ושפיר הוכשרו במשקה היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל מן הסלים</b><br> כשאחזן ממעל להגת ואכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הגת טהורה</b><br> דהרי בכה\"ג לא ניח\"ל במשקה היוצא וכלעיל. ולא נקרא משקה לקט\"ו מהידים השניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העבט ומן המשטיח של עלים</b><br> שכשיצאו מהן משקין בהנך. אינן הולכים לאיבוד. ושפיר נקראין מה\"ט משקין להכשיר ולקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל ממנו</b><br> מתוך ידיו לתוך הגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו חותם</b><br> ר\"ל אם בגרגר שנשר מהאשכול נשאר בתחתיתו קצת מהענף שעי\"ז לא יוכלו משקין לצאת מהגרגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> הגת וכל אשר בתוכו טהור. דאפילו בצרן לגת. ונמצא שכבר הוכשר הגרגיר לקט\"ו גם בלי משקה. והרי נטמא א\"כ הגרגר מהידים. עכ\"פ אין הגרגר חוזר ומטמא הגת. דאוכל טמא אפילו יש בו כביצה. אמ\"ט כלי. וגם אם יש תוך הגת שאר ענבים כשנפל זה הגרגר לתוכו. לא נטמאו מהגרגר שהרי אין בגרגר כשיעור לטמא אחרים. ותו אפילו היה בהגרגר כביצה. אפ\"ה לא היה מטמא שאר הענבים שתוך הגת. שהרי הגרגר לא נעשו מהידים שניים רק שלישי. שאינו חוזר ומטמא תרומה. ומכ\"ש לטבל שדינו כחולין [כלעיל סי' כ\"א]. ואפ\"ה נקט תנא גרגר. שאין בו כשיעור. משום רבותא דסיפא. דבאין בו חותם. אפילו גרגר שאין בו כשיעור נטמא הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין לו חותם טמא</b><br> דהידים שנגעו בהמשקין שבפה הגרגר, טמאוהו. וטפת משקין זה נעשה מהידים תחלה. והוא חוזר ומטמא הגת וכל אשר בתוכו. דמשקה א\"צ שיעור אפילו לטמא אחרים. ואע\"ג דעכ\"פ אין בהטפה הקטנה זו בכדי ליגע בהגת ובכל הענבים. עכ\"פ כשידרכום ויצאו משקין רבים. ויתטמאו מהטפה טמאה. והן יטמאו הכל. מיהו כל זה בלקחן ממשטיח עלין. דהרי בצרן לגת. אבל בלקטן לאכילה. אפילו אין עליהן חותם לא היה נטמא הטפה מהידים. דמדלקטן לאכילה לא ניח\"ל במשקין היוצאין. ואין עליהן שם משקה להכשיר ולקט\"ו [כלעיל כ\"ב]. ומה\"ט לא מחלקי הכי ב\"ה בין יש או אין עליהן חותם. דבין כך וכך מותרים ליתנן בידים מסואבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו ממנו ענבים</b><br> שנפלו איזה ענבים שגרגריהן סתומין מהאשכול שהובצר לגת ונטמא מהידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודרכן במקום המופנה</b><br> שדרך אותן ענבים שנשרו מהאשכול. במקום שבגת שהיה פנוי ונגוב ממשקין. וגם ענבים אחרים לא היו שם במקום ההוא. דאל\"כ היו נטמאים מהענבים הטמאים שנפלו. שהרי היו יחד כביצה. וכדמסיק. וא\"כ מה היה מועיל שאין בהענבים שנפלו רק כביצה מכוון. הרי גם כשיסחט טפה הראשונה. ישאר גוש ענבים כביצה. והוא יטמא להמשקין היוצאין כשנדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דאע\"ג דגרגרי הענבים היו מחוברים יחד בהשרביט ומדמחוברין בידי שמים מצטרפין כולם לכביצה [ורק השרביט עצמו שהוא יד אינו מצטרף להשלים שיעור כביצה. וכריש עוקצין]. והרי הגרגרים ההם כבר טמאים היו. אפ\"ה לא יכלו לטמא המשקין כשיצאו. דמדלא היו רק כביצה מכוונת. להכי כשיצא מהן הטפה הראשונה. לא ישאר בהגרגרים שיעור כביצה בכדי לטמא המשקין. ובעוד המשקין בתוך הזג. לא נטמאו עם הזג. דמשקין מפקד פקידי. ר\"ל הן כגוף אחר המופקד בתוך הזג כמונח בקופסא [כפסחים ל\"ג ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת בכביצה</b><br> והטפה ההיא טימאה הגת וגם כל המשקין שיוצאין אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור</b><br> ר\"ל שע\"ה היה עומד על שפת בור של יין. והע\"ה ההוא לא טיהרו בעה\"ב והרי הוא מוחזק לנו במעיינותיו כזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתזה צינורא מפיו</b><br> ורוק ע\"ה מטמא אדם וכלים מד\"ס כאילו הוא זב ומכ\"ש שמטמא רוקו אוכלין ומשקין [וכלעיל סימן א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הגיעה לבור ספק לא הגיעה</b><br> רק לחוץ נפלה ונבלע בארץ [ונקט ספק ספק. לאשמעינן דהספיקות שוין. שלא הי' בה הכרע לכאן או לכאן. וכן בכל דוכתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו טהור</b><br> מדהו\"ל כספק מגע מטומאה הנזרקת שאין לטומאה מקום. דאז אפילו בספק טומאה ברה\"י טהור [כרפ\"ד רב\"א]. מיהו בשמן בכה\"ג טמא. דאע\"ג דנמי הו\"ל ספק שבטומאה הנזרקת. אפ\"ה כיון דשמן שבתוך הבור מחליק שפת הבור. להכי אפילו נפל בחוץ מהבור. שוב מחליק ויורד להבור. ואינו סט\"ו. רק ודאי טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזולף את הבור</b><br> ר\"ל ששאב ממנו חביות רבות זה אחר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ בראשונה</b><br> אחר ששאב כולן. מצא שרץ בהחבית ששאב תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> דאף דאין לומר שהשרץ שמצא בהחבית. היה כבר בהבור ונשאב עם החבית. ונמצא שהכל טמא. ליתא. דהרי אין מחזיקין טומאה מהחבית לבור. מדהו\"ל ממקום למקום. עכ\"פ י\"ל ממ\"נ. אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. אף שלא כיסהו אחר שמילאו דאפשר עי\"ז לומר אחר שמילאו נפל לתוכו. אפ\"ה מדמחזיקין טומאה מזמן לזמן. אמרינן שכבר היה השרץ בהחבית קודם שמילא בו. ובשעה שמילאו טימא כל היין שבבור. וכ\"ש אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. וכסהו אחר ששאבו. הרי בכה\"ג ודאי היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. וטימא הכל. וה\"ה אם בדק החבית קודם ששאב בו. וגם כסהו אחר ששאב בו. הרי ודאי היה השרץ בתוכו קודם שאיבה. דהרי מדכסהו אח\"כ. ודאי מקודם היה בתוכו ולא בדק יפה. אלא אפילו בדק החבית מקודם. ולא כסהו אחר ששאב בו. דאז ודאי מסתבר שאחר שאיבה נפל לתוכו. עכ\"פ מדהחבית לפניו ולא ראה שנפל לתוכו כלום. ודאי מסתבר טפי שמקודם היה השרץ בתוך הבור [ועיין פי' הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחרונה היא טמאה וכולן טהורות</b><br> שאפילו תחזיק טומאה למפרע מזמן לזמן. ותאמר שכבר היה השרץ בחבית קודם ששאב בו. עכ\"פ לא נטמאו החביות ששאב מקודם מהבור. מיהו בנמצא באמצעית. פשיטא דממנה ולמטה טמא. וממנה ולמעלה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת</b><br> ר\"ל ששאב כל חבית בעצמה מן הבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה זולף במחץ</b><br> הוא כ\"ח כעין דלי. ששואב בו וממלא עמו כל חבית וחבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ באחת מהן</b><br> בא' מהחביות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה בלבד</b><br> החבית שנמצא בה טמא בלבד. ואפילו נמצא בהראשונה. עכ\"פ אין מחזט\"ו ממקום למקום. ולהכי תלינן דבתוך החבית זה. כאן נמצא כאן היה השרץ. ולא בבור או במחץ. ומדשפך לתוכה מה שבמחץ. א\"כ לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי החביות האחרונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי</b><br> גם ארישא קאי. בזלף ושאב עם כל חבית בעצמה מהבור. ואפ\"ה עכ\"פ בנמצא באחרונה. הראשונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא בודק</b><br> אותה חבית שמצא בה השתא השרץ. בדקה קודם שבא לתוכן היין. וראה שאין שם שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מכסה</b><br> שאחר שבדק החבית ושם לתוכה היין. לא כסה אותה אח\"כ. דמדבדקה. א\"כ ודאי לא היה בה השרץ מקודם. וליכא למיחש שנגע השרץ ביין שבבור. ומדלא כסהו לבסוף ע\"כ לאחר ששאב נפל לתוכו השרץ. וא\"ת עכ\"פ הרי לא ראה שנפל לתוכה כלום. ועל כרחך שכבר מקודם היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. י\"ל דממ\"נ. אם שפך עם המחץ לתוכו. הרי לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ואי ברישא ששאב מהבור עם החבית עצמו. הרי נמצא השרץ בחבית האחרונה ששאב. ולפיכך הראשונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מכסה ולא בודק</b><br> דאז אע\"ג שאי\"ל שאחר ששאב נפל השרץ לתוכה. דהרי כסהו אחר שאיבה. עכ\"פ מדאין מחזט\"ו ממקום למקום. ודאי בתוך החבית היה השרץ קודם שאיבה ולא בבור. וא\"כ ברישא הרי נמצא באחרונה. ובסיפא אף שנמצא בראשונה. הרי שפך במחץ לתוכה ולא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי בין כך או כך שאר החביות טהורות. וכ\"ש בלא בדקה מקודם. וגם לא כסהו לבסוף להחבית. הרי יש ב' צדדים לומר שלא הי' השרץ בהבור. ודאי החביות האחרונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בודק ומכסה ונמצא שרץ בחבית הכל טמא</b><br> כל החביות טמאות. דלא מיבעיא ברישא ששאב החבית עצמה מהבור. ומצא שרץ באחרונה. אפ\"ה מדבדק וכסה החבית שנמצא בה השרץ. א\"כ ודאי בתוך הבור היה השרץ. ושאבו עם החבית. ונמצא כל היין שבבור נטמא מהשרץ. אלא אפי' בסיפא. ששאב כל פעם במחץ. ושפכו כל פעם לחבית אחרת. וא\"כ היה אפשר לומר שלא בתוך הבור היה השרץ רק בתוך המחץ. עכ\"פ מדמחזקט\"ו מזמן לזמן. אמרינן שכבר קודם שמילא החבית הראשונה עם המחץ. כבר היה השרץ בהמחץ ונטמא ממנו כל היין שבהבור. דאי\"ל דבעת שטלטל המחץ מהבור לחבית האחרונה נפל לשם השרץ, ליתא, דהרי המחץ בידו היה וראה שלא נפל לתוכו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחץ הכל טמא</b><br> נ\"ל דהנך ב' בבור ובמחץ הכל טמא. לא קאי אבבא דבודק ומכסה. רק בבא חדשה היא וה\"ק כל זה בנמצא השרץ בא' מהחביות. אבל בנמצא השרץ בהבור. אחר שמילא כל החביות ממנה אז אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכה היין. וגם לבסוף לא כסה הבור. עכ\"פ מדלא ראה שנפל לתוך הבור שרץ. מחזקינן טומאה מזמן לזמן למפרע. ואמרינן שהיה השרץ בהחבית הראשון. וכששאב נפל ממנו להבור. או שמקודם ששפך לתוך הבור את היין כבר היה השרץ בתוך הבור. ולא בדק יפה. ובין כך וכך הרי נטמא הכל. וכ\"ש באינך ג' גווני. דהיינו בבדק וכסה כל חביות. א\"כ ודאי שאחת מהבדיקות לא היה יפה. או של חבית או של בור. דאל\"כ שרץ זה מהיכן. וכ\"ש טפי בלא בדק הבור תחלה. בין שכסה הבור או לא כסהו לבסוף אחר שמילא כל החבית וקודם שמצא השרץ. ודאי מחזקינן טומאה מזמן לזמן לומר שהיה השרץ בתחלה בתוך הבור. מדלא בדקה מתחלה. וכ\"כ בנמצא השרץ במחץ לאחר כל המלויים הכל טמא. ואעפ\"כ יש חילוק בין שנמצא בבור או במחץ. ולהכי פליג להו תנא בתרי בבי. ולא כללם יחד. לומר בבור או במחץ הכל טמא. אלא מדאין שוין בדינן. דבבור אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכו היין. וגם לא כסה אותו אחר כל השאיבות. דאז לכאורה היה מסתבר לומר שאחר ששאב כולן נפל לתוכו שרץ. אפ\"ה כל החביות טמאות. דאימ' אחר שבדק הבור וקודם ששאב החבית הראשונה נפל לתוכה השרץ. ומדהיה אז יין בבור להכי לא ראהו בשעת שאיבה. ומדלא זזה הבור ממקומה. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שקודם שאיבה ראשונה נפל לתוכה השרץ. אבל במחץ אם ב' לטיבותא שבדקו קודם ששאב בו. ולא כסהו אחר שאיבת כולן. ואח\"כ נמצא שרץ בתוכו. כל החביות טהורות. דהרי אי\"ל שקודם שאיבתו הראשונה היה בתוכו השרץ. דהרי בדקו קודם שהתחיל לשאוב בו. וגם אי\"ל שאחר שבדקו וקודם שהוריקו להחבית נפל לתוכו השרץ. דהרי אילו היה שם בשעת הרקה. היה רואה השרץ כשהריקו להחבית. ותו דהרי המחץ לפניו ובידו. ואילו נפל שם שרץ. היה רואהו. מה אמרת דילמא בבור הי' ושאבו עמו כשמילא להחבית האחרון. ליתא, דהרי גם כשהריק המחץ לחבית האחרון לא ראה השרץ בהמחץ. אלא ודאי מדלא כסה המחץ אח\"כ. אמרינן שאחר כל המלויים נפל השרץ לתוך המחץ. ולפיכך כל החביות טהורות. א\"כ הא דקתני במשנתני דבנמצא במחץ הכל טמא. היינו רק בלא בדקו קודם ששאב בו. אפילו לא כסהו לבסוף. דאז מחזקינן בהמחץ טומאה למפרע מזמן לזמן. ואמרינן שקודם שאיבת הראשונה כבר היה בתוכו השרץ דהרי לא בדקו מתחלה. ואף שלא ראה השרץ בכל הריקותיו. אמרינן דבשאיבה ראשונה הביא השרץ לתוך הבור מתוך המחץ. ובשאיבה האחרונה חזר והעלהו מתוך הבור. וכ\"כ אפילו בבדק המחץ בתחלה וכסה המחץ לבסוף. אם נמצא השרץ בהמחץ הכל טמא דאע\"ג שבדקו מקודם עכ\"פ כיון שכסהו ואפילו הכי נמצא בתוכו שרץ. ודאי שלא בדקו תחלה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין העגולים לזגין</b><br> כך דרך דריכת יין. לאחר שהניחו הענבים תוך הגת. מניחין קרשים על הענבים. ובאין בני אדם ודורכין על הקרשים. ומתוך שדריכת בני אדם אינו כבד כל כך. יצא מתחלה היין זך. ואח\"כ מניחין על הקרשים כדורים כבדים מעץ או אבן. ומגלגלין אותן הנה והנה והכדורים ההם נקראו עגולין. ומתוך שהן כבדין מאד. יצא ע\"י גלגולן כל שארית היין מהחרצנים והזגים. רק לא לקחום מיד בתחלה לכבוש בהן הענבים. מפני שהיין שיצא ע\"י כבדן אינו מובחר כהראשון. דע\"י כבדן. יצא גם שמרים עם היין. אמנם מפני כובד העגולים הללו. צריכים בני אדם הרבה להעלותן לתוך הגת ולחזור ולהורידן מתוכו לארץ לאחר כבישת היין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"ר</b><br> הרווח שבין מקום המיוחד להנחתן ובין הזגין שבגת. נחשב ר\"ה לענין ספק טומאה שאירע שם. משום דרבים מצויין שם. ואפילו אם בשעת שאירע הספק לא היו שם ג' בנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם שלפני הבוצרים</b><br> שלא בצרוהו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"י</b><br> דבני אדם נמנעין משם. שאל יתפסו כגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אחר הבוצרים</b><br> דשם רשות לכל העניים לילך ללקוט פרט ועוללות וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי</b><br> ר\"ל אימתי אמרינן דשלאחר הבוצרין רה\"ר. בזמן שיש בהכרם לאחר הבוצרים ב' פתחים מכוונים זה כנגד זה [כפ\"ו בסופו]. שבני אדם נכנסין בזו ויוצאין בזו. אבל באין בהכרם רק פתח א' אחר הבוצרים. ופתח א' לפני הבוצרים. אינו ר\"ה. דהרי אינו יכול לצאת עדיין בפתח שלפני הבוצרים. ומשום פתח א' לא מחשב מקום המוקף גדר ר\"ה [כלעיל ספ\"ו]. רק בשיש שם באמת ג' בני אדם אפילו בית סגור הו\"ל ר\"ה. מיהו לעיל בעגולין וזגין לא מחלק בכה\"ג בין שיש שם פתח א' או ב'. ה\"ט מדמיירי התם במונחים בשדה בלי גדר. והא דנקט הנך דינים הכא ולא לעיל ספ\"ו. היינו משום דהנך ב' פרקים האחרונים כולהו מדיני בד וגת מיירי. להכי נקט כולהו דיני בד גבי הדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי בית הבד</b><br> של שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גת</b><br> של יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העקל</b><br> סל שמניחין בתוכו הגפת של הזיתים לאחר שעצרו מהן השמן הזך. ומניחן על הגפת הזה שבעקל דברים כבדים כדי לעצור מהגפת יתר השמן. והוא עכור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן של עץ מנגבן</b><br> אם השתמש בהן ע\"ה. ורוצה החבר השתא להשתמש בהן טהרות. הדחה ודאי שצריכין מקודם. וא\"צ תנא לאשמעינן. רק קמ\"ל דצריכין נמי ניגוב. מדנטמא מי הדחה גופייהו מלחלוחית הטמא [כמכשירין פ\"ד מ\"י]. לפיכך מנגבן תחלה קודם שידיחן [עיין מכשירין שם]. מיהו לרש\"י [ע\"ז ע\"ה א'] ולרמב\"ם [ספי\"א מאוכלין] א\"צ להדיחן באפר ומים. אבל לתוס' [נדה סה\"א ד\"ה הדפין] וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש והר\"ב הכא צריך להדיחן באפר ומים [ולא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם [ספי\"א מאוכלין] שכתב דכשהן כלי מדיחן. ובאין להו ב\"ק מנגבן. משמע מדבריו דבאין להן ב\"ק שאין שם חריצין להתכנס שם לחלוחית הטמא. אז גם הדחה א\"צ. ולא ידענא מנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן טהורין</b><br> אם הן פשוטי כלי עץ אוכלים שאמקט\"ו א\"נ טבילה אחר הניגוב והדחה. ואם בני קבלת טומאה נינהו מטבילן אחר ההדחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן של גמי</b><br> באסט שהוא עשב יבש ובלע טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיישנן כל י\"ב חודש</b><br> פשיטא שצריכים נמי ניגוב והדחה כברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או חולטן בחמים</b><br> ר\"ל שופך עליהן רותחין כדי שיצא מהן כל משקה טמא הבלוע בהן. ואם יש להן בית קבול המקט\"ו. מטבילין אח\"כ. ולא קודם חליטה מדהו\"ל אז כטובל ושרץ בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו</b><br> הוא זרם הנהר. ומשום שהזרם הוא שביל להספינות נקרא שבולת. ומשום שהמים רדופין שם בכח יצא כל המשקה הבלוע. ודוקא שהניחן שם י\"ב שעות [כע\"ז ע\"ה א']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ec356ace056e5d9e5e5e0a0844b00d4cc152ed65
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1962 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Tahorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tahorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "[ הענינים אשר נכבדות מדובר בהן במסכת זו. הן ארבעה במנין. א) יודיענו איזה אוכל יחול עליו טומאה מעצמו אף שלא נגע בו טומאה. ואיזה אוכל שמקט\"ו מגוף אחר. ב) יודיענו עד כמה גופי' תתפשט הטומאה מזה לזה. בחולין. בתרומה. ובקודש. ג) יודיענו ביאור כל דיני ספק טומאה ברה\"י או בר\"ה: ד) יבאר לנו בסוף כל דיני טומאת הע\"ה וטהרתן. אולם פתח תנא לפרש לנו דיני טומאת נבלת עוף טהור ועוף טמא. ודיני נבלת בהמה טהורה וטמאה. כדי לבאר לי מה הן הדברים החשובים אוכל לקט\"ו. וכמה שיעור כל א'. ואגב זה נקט נמי שאר דיני נבלה עוף טמא וטהור:]",
+                "<b>שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור</b><br>דאע\"ג שאין בה טומאה כלל רק שכשיאכלנה אדם נטמא. ומטמא בגדים וכלים שנוגע אז בעודה בבית בליעתו. חוץ מאדם וכ\"ח. אפ\"ה אם חושב עליה. ואמר שתהי' לאכילת אדם. אז מטמאה כשאר אוכלין טמאים אף שלא נגע בה שום טומאה הרי היא ראשון לטומאה. מדאפשר שתהיה אהט\"ו בבית הבליעה. אולם הטעם שצריכה מחשבה. היינו משום מדאסורה אינה עומדת לאכילה מסתמא. ואע\"ג דגם בנאכלת מנכרי חשיבא מאכל לקט\"ו [כטהרות פ\"ח מ\"ו. ועיין חולין קכ\"א ב']. נבלת עוף טהור שמת מעצמו גם עכו\"ם לא אכל לי' [ועיין עוקצין פ\"ג מ\"ג]. והא דצריכה מחשבה לאו בכל דוכתי. אלא ה\"ק אפשר שצריכה מחשבה קודם שתטמא טומאת אוכלין. והיינו רק בכפרים. אבל בעיר גדולה שיש עם רב שאוכלין אותה. להכי גם אם לא חישב עליה לאמר שתהיה לאכילת אדם. טמאה כשאר אוכלין טמאין. ולאפוקי שאר אוכלין דא\"צ מחשבה בשום דוכתי. דמסתמא לאכילה קאי. וה\"ה שתטמא בבית הבליעה א\"צ מחשבה בשום מקום. גם ל\"ל מחשבה. הא אחשבה ואכל לה. ואי בשתחבה לו חבירו לבית הבליעה נגד רצונו הרי חישב עליה חברו לאכילה [כך פירשתי ע\"ד הש\"ס כריתות דכא\"א] דאמרינן דאפילו חתיכתו לאכלה מחשבה. א\"כ כ\"ש לקיחתו לאכלה. וא\"ת א\"כ איזה ק\"ו בעי ר\"י למילף [נדה דנע\"ב] אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה מכ\"ש שטומאה קלה שלה לא תבעי מחשבה. והרי כל טומאה חמורה א\"א בלי מחשבה. דהרי לקחה לאכלה. והיינו מחשבה. י\"ל דכבר רמז לנו רש\"י שם ליישב זה. דמיירי שלא ידע שזה הוא נבלה. ול\"מ היה נ\"ל דמיירי שהי' מתעסק. ובפיזור מחשבות אכלה בלי דעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה מחשבה</b><br> שכשחישב עליה לאכלה. אז אע\"ג שלא הוכשרה במים וגם לא נגעה בשרץ. אפ\"ה טמא כשאר אוכלין שהוכשרו במים ונטמאו אח\"כ באהט\"ו. דנעשו ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה</b><br> דאחר שיחדה לאכילה. אם נגעו אוכלין טהורים בכביצה ממנה. נעשה שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכזית בבית הבליעה</b><br> דאף שלא חישב עליה לאכילה. אפ\"ה בעוד הכזית בבית בליעתו. הו\"ל האוכלה אהט\"ו לטמא בגדים שנוגע אז [לאפוקי בשעה שעדיין היא בפיו. או אחר שבלעה. דבעודה בפיו עדיין טהור לגמרי. ואחר שבלעה אינו רק ראשון לטומאה]. וטומאת בית הבליעה בנבלת עוף טמא. ילפינן מדכתיב ונפש אשר תאכל נבלה וטרפה וכבס בגדיו. ואי בנבלת בהמה ל\"ל שיאכלנה. הרי כבר משהניחה בפיו נטמא מדנשאה. ותו האיך יטמא מדאכל טרפה. הרי כל טרפה שחיטתה מטהרתה [כחוליו עד\"א]. ואי דמיירי בבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה. מה אריא טרפה ששחטה. אפילו טמאה בריאה ששחטה נמי נבלה היא. אלא קבלנו הלממ\"ס דאף בנבלת עוף טהור הכתוב מדבר. דאף שאינו מטמא במגע ובמשא. עכ\"פ מטמא בבית הבליעה דוקא. וילפינן בית הבליעה מדכתיב ונפש כי תאכל וגו', היינו כשהיא בבית הנפש. וטרפה דנקט קרא. אינה וי\"ו המחלקת. אלא לאשמעינן דרק בעוף טהור ששייך בו טרפות. מטמא בבית הבליעה כשהיא נבלה. ולאפוקי עוף טמא [ועיין זבחים ס\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה טעון הערב שמש</b><br> דהכי מפורש גבה בקרא. ורחץ במים וטמא עד הערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבים עליה על ביאת המקדש</b><br> אם אכלה וקודם שהעריב שמשו אחר טבילתו. וכ\"ש אם קודם שטבל. נכנס למקדש. אם במזיד חייב כרת. ואם בשוגג חייב קרבן חטאת עולה ויורד. וה\"ה באכל קדשים [כשבועות דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושורפין עליה את התרומה</b><br> אם אכל כזית ממנה ונגע בתרומה. או אם אחר שחישב עליה לאכילה נגעה היא עצמה בתרומה. אע\"ג שטמא רק מד\"ס, נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את מ'</b><br> ר\"ל באכל אמה\"ח מעוף טהור, לוקה משום אמה\"ח. ומצטרף בה בשר גיד ועצם לשיעור כזית, ככל אמה\"ח. אע\"ג שאין גיד ועצם מצטרף בשום נבלה וטרפה [כרמב\"ם פ\"ד ממאכלות הי\"ח]. וכמו כן לטמא בבית הבליעה אין אלו מצטרפין לשיעור כזית [כרמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטתה</b><br> בין חולין ובין מוקדשין בין בפנים ובין בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומליקתה</b><br> היינו רק בתרתי לטיבותא. שמלק קדשים בפנים. אז אין מטמא תו בבית הבליעה [כך מוכח בזבחים סט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטהרת את טרפתה</b><br> היינו שאינה נחשבת נבלה לטמא בבית הבליעה. אבל פשיטא דלקי עלה כשאכלה משום טרפה. והנך תרתי שחיטה ומליקה חדא חשיב להו תנא במנין הי\"ג דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אינן מטהרות</b><br> אלא דינן כשאר נבלת עוף טהור. ואפ\"ה גם לדידי' לא חסר המנין מי\"ג הדברים. מדגם זה הוא חידוש דין שלא יהא שחיטתה מטהרת טרפתה מטומאת נבלות. ואע\"ג דב' אלו הדינים פשוטים הן ואין בהן חידוש דין. וא\"כ לר' יוסי חסר לו דבר א' ממנין הי\"ג דברים. י\"ל הרי ר' יוסי ס\"ל במשנה ב' אף ב' ראשי אגפים וראש הזנב. ומשום דכל הנך ג' מין ראשי נינהו. חשיב להו כולהו כחד. כמו דחשיב הת\"ק כל הצפרנים כחד מדכולהו מין צפורן נינהו. נמצא דר' יוסי מפיק חד ומעייל חד. מיהו חולין שלה שנמלק בפנים או בחוץ. לכ\"ע מטמא בבית הבליעה. וכ\"כ עולה כשרה שנמלקה בפנים ואכלה. אע\"ג שאינו רשאי. לכ\"ע לא נטמא [רמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכנפים</b><br> הן הנוצות הגדולות שעל גוף העוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנוצה</b><br> הן הנוצות הרכות כמוכין שגדלין תחת הנוצות הגסות, פלויס פעדערון בל\"א [ודלא כמשמע לכאורה מפי' הרמב\"ם שהביא התוי\"ט. דאם כן מ\"ט דר' ישמעאל דנוצה מצטרפות. והיינו מדנאכל עמה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאות</b><br> ר\"ל עוף טהור שנשחט וראוי לאכילה, אם נגע שרץ בהנך בעודן מחוברין בו נטמא העוף עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאות</b><br> שאם כבר נטמא העוף. והנך שמחוברין בו נגעו בטהרות נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מצטרפות</b><br> לטמא כזית בבית הבליעה. ולא לכביצה שיטמא אחרים. מדהו\"ל רק יד. שדינו שרק מכניס ומוציא טומאה. אבל אמ\"צ [כריש עוקצין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפות</b><br> מדנאכל עמה [כך כתב רב\"א ותמהני דא\"כ ע\"כ דפלוגתייהו באכילה שע\"י הדחק אי שמה אכילה או לא. [כשבת עו\"א]. וכיון דקיי\"ל התם דשמה אכילה [כרמב\"ם פי\"ח דשבת ה\"ג] א\"כ הו\"ל הכא למפסק כר' ישמעאל. והרי הרמב\"ם [אהט\"ו פ\"ג ה\"ט] פסק הכא דאמ\"צ. ואי\"ל דדוקא אכילת בהמה ע\"י הדחק שמה אכילה. ליתא דהרי בפירוש תנינן [חלה פ\"א מ\"ח] דגם באדם כן. ול\"מ הי' נ\"ל דפלוגתייהו אי הוה שומר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החרטום</b><br> שנאבעל בל\"א. ור\"ל הבשר שבפה תחת החרטום:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפרנים</b><br> ר\"ל מה שמובלע מהצפורן תחת הבשר [חולין קכ\"א. ואשתמט לרבינו תוי\"ט הך סוגיא. ולכן פי' המשנה כדעת הרמב\"ם בפי' המשנה. וכן כתב גם בחיבורו [פ\"ג מאהט\"ו] דבכל הג' שמעורין בסמוך להבשר. וע\"כ שלא הי' להרמב\"ם הגירסא שלפנינו בש\"ס. וא\"כ לא הו\"ל להתוי\"ט לפרש משנתנו רק כפי גרסתנו ולא כגרסא שלא ידענוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיטמאין ומטמאין ומצטרפים</b><br> לכזית שיטמא בבית הבליעה. לכביצה לטמא אחרים. וה\"ה דמצטרפין עם אוכל בעלמא לטמא טומאת אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף ראשי אגפים</b><br> ר\"ל קצה ראש הכנפים שנשאר בפלעדערוואוש שמטאטאין בו הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וראש הזנב</b><br> הוא העוקץ הבולט מאחורי העוף בקצה השדרה, שגדלין עליו נוצות הגדולות של הזנב. דאע\"ג דמדאין עליהן רק עור של העצם, לכן דרך להשליכן. אפ\"ה מצטרפות משום דבעופות שמנות חס עליהן מלהשליכן. ומניחין עם העוף לאכלה. ומש\"ה לא פליגי רבנן. וגזרו בהן בכל העופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת העוף הטמא</b><br> שאין בה טומאה כלל אפילו בבית הבליעה. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכה מחשבה</b><br> שאמק\"ט כלל בשום מקום. ואפילו בשווקים. עד שיחשוב ויאמר שמיחדה לאכילת אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכשר</b><br> שיפול עליה א' מז' משקין המנויין [פ\"י דמכשירין מ\"ד]. ואח\"כ תקבל טומאה מכל דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה</b><br> אם נטמאה והיא כביצה. מטמא לאוכלין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחצי פרס לפסול את הגויה</b><br> בנטמאה ואכל כחצי פרס ממנה. שהוא ב' ביצים לרש\"י. וכביצה ומחצה להרמב\"ם נפסל מליגע או מלאכול תרומה. מדנעשה גופו שני עד שיטבול [כלקמן פ\"ב מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה</b><br> כחצי פרס ממנה, דצריך טבילה וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טעון הערב שמש</b><br> ומותר מיד לאחר שטבל לאכול תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש</b><br> בנטמאת, ואכל חצי פרס ממנה שנטמא. ואם נכנס למקדש [או אכל קודש] קודם שטבל. פטור מכרת. מדטמא רק מד\"ם. והרי אינו חייב רק בשנטמא באהט\"ו דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל שורפין עליה את התרומה</b><br> בנטמא ואכל חצי פרס ממנה, ונגע בתרומה נשרפת [עיין רכ\"מ אהט\"ו פ\"ג הי\"ד]. ואע\"ג דעל כל טומאה דרבנן אין שורפים תרומה [כרש\"י שבת דט\"ז ע\"א] אפ\"ה בזו גזרו מדדמי לנבלת עוף טהור. וברמב\"ם כאן י\"ל אם נגעה בתרומה נשרפת. ור\"ל אם נטמאה ונגעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו סופג את הארבעים</b><br> דאין איסור אמה\"ח נוהג בטמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין שחיטתה מטהרתה</b><br> אין לפרש דר\"ל אין שחיטתה מטהרתה מלהטמא כנבלה. ליתא. דהרי בעוף טמא אין שום טומאת נבלות. אפילו טומאת בית הבליעה [רש\"י חולין קכ\"א]. אלא ר\"ל אין שחיטתה מטהרתה שתהיה מותרת לבן נח בעודה מפרכסת. דאסורה לו משום אמה\"ח עד שתמות. דדוקא בהמה ועוף הטהורים ששחטן ישראל. אף שמפרכסין מותרים גם לבן נח. מגו דמהני שחיטה לישראל. אבל טמאין אפילו שחטן ישראל אסורים לב\"נ משום אמה\"ח כל שעה שמפרכסין. וגם אבר ובשר הפורש ממנה אז. הרי זה או זה כאילו פרשה ממנה בעודה חיה שאסורים לעולם משום אבר או בשר מן החי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרפות</b><br> דמדאין אוכלין מצויין לה כלעוף טהור. מניחין בה הכנפים והנוצה. כדי לשמרה עד שיזדמנו לה אוכלין [הרא\"ש]. והרי כל שומר מצטרף. ולרב\"א הנ\"ל [סי' א'] הכא בעוף טמא כיון דכל טומאתה מטומאה קלה. ולא אתא לכלל חומרא. הרי לכל טומאה קלה יש שומר. וכל שומר מצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים ומצטרפין</b><br> הא דלא ערבינהו לכל הד' בחדא מחתא. י\"ל דפלגינהו הכא איידי דרישא שמחולקין בדינן. א\"נ משום דזוג ראשון נשנה בלשון נקבה. וזוג שני בלשון זכר. להכי לא שייך למכללינהו בחדא בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>העור</b><br> כשהופשט לגמרי מהבהמה תו אמקט\"ו אוכלין, רק כששלקו [כעירובין כח\"ב]. אבל כשהשאיר בה בשעה שהפשיטה קצת בשר בכוונה. הו\"ל העור שומר. שע\"י שהבשר דבוק בהעור ישאר רטוב. ולא יתקלקל כל כך מהר. ולפיכך הו\"ל שומר ומצטרף:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרוטב</b><br> ר\"ל רוטב קרוש, דאע\"ג דכל רוטב אע\"ג שהוא קרוש חזי לאכילה. וגם בפ\"ע מחשב אוכל [כלקמן רפ\"ג]. הכא מיירי בשומן שנקרש ע\"ג בשר. דבפ\"ע אינו נאכל כלל ואמקט\"ו. ורק מדנאכל בהדי בשר מצטרף לי' [כחולין קבע\"א]. ורק בנגע בו טבו\"י אינו חיבור לו [כטבו\"י פ\"ב מ\"ה] והיינו מדאיקלש טומאתו [כמעילה דח\"ב]. ואילה\"ק חלב קרוש אמאי אמקט\"ו אי משום דלא חזי לאכילה. מ\"ש מדגים חיין [עוקצין פ\"ג מ\"ח] ובשר חי [פסחים דכע\"א] דג\"כ השתא לא חזו לאכילה. ואפ\"ה מדחזי כשיבשלם מחשבו אוכל ומקט\"ו. וא\"כ כ\"ש חלב חי דחזי לאכילה כשיהיה נמוח. די\"ל כשיהיה נמוח פנים חדשות יבוא לכאן. משא\"כ בשול. והן אמת דהראב\"ד [פ\"א מאוכלין ה\"כ] כ' בשם התוספתא דחלב קרוש מקט\"ו אוכלין. ולא ידענא איך יפרנס בזה סוגיא דחולין הנ\"ל. וע\"כ התם חלב בקמץ גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקיפה</b><br> תבלין שבקדרה [חולין דק\"כ ע\"א]. מיהו אין במשמעותו שומין ובצלים שמשימין בקדרה. ככל משמעות תבלין שבש\"ס [כרמב\"ם פ\"ב דערלה מ\"י]. דהנך ודאי אוכל נינהו. אלא הכא ר\"ל מיני בשמים דבפ\"ע אמקט\"ו [כעוקצין פ\"ג מ\"ה]. ורק מדנאכלים עם הבשר מצטרפים לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאלל</b><br> הוא כעין גיד רחב לבן וקשה. והוא עובר תחת מפרקת של כל בהמה בכל אורך העורף. ונקרא האארץ בל\"א. וג\"כ אינו נאכל בפני עצמו. ואעפ\"כ כשנתבשל עם הבשר רגיל למצצו ולהכי מצטרף. וי\"ל דאלל הוא בשר שנפלט מהסכין ונשאר בהעור בשעה שהפשיט הבהמה. ונשאר בהעור בלי כוונת המפשיט. ולהכי נתבטל מתורת מאכל. אבל הכא מיירי שחישב לאכול מקצת מהבשר ההוא. ולא פי' איזה מקצת. ובכה\"ג אף שבפ\"ע אינו חשוב אוכל אפילו כשיהיה כביצה. אפ\"ה מצטרף עכ\"פ לשאר אוכלין לכשיעור כביצה בהדביקן יחד. אבל כשנגעו זב\"ז ולא נתמעכו יחד לגוף א' אמ\"צ [תוס' חולין קיח\"ב ד\"ה אין]. ואע\"ג דתנן לקמן [פ\"ט מ\"ט] דכשכל הפרודים נוגעים בהאום מצטרפין לשיעור כביצה. התם כולן נוגעים בהאום. משא\"כ הכא בלא נתמעכו יחד ונגע בא', אמ\"צ חברו שבצדו. וגם אפילו נתמעכו יחד במקום שכגעו אהדדי אפ\"ה אמ\"צ רק לכשיעור כביצה לטמא אחרים. אבל אמ\"צ שיתטמא הא' בשנטמא חברו [כרמב\"ם פרק ו' מאוכלין ה\"ז]. מיהו בין לפי פי' קמא של האלל. או לפי' בתרא. אין אלל מצטרף משום שומר, רק מדנאכל אגב עם שאר בשר [תוס' חולין קכא\"א ד\"ה ורבי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעצמות</b><br> שיש בהן מוח. שהעצם שומרו שיהי' רטוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגידים</b><br> המותרים באכילה. ואעפ\"כ אין נאכלים בפ\"ע רק עם הבשר, לכן מצטרפין לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקרנים</b><br> סמוך לעיקרן, מקום שחותכין ויוצא דם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטלפים</b><br> מיירי נמי סמוך לעיקרן של הקרנים [ואפשר דמדלא פי' כן הש\"ס בפירוש רק אקרנים. להכי י\"ל דבטלפים שיעורן כבצפרנים. דהיינו רק שמובלע בהן בבשר. [ועיין תוס' חולין קיז\"ב ד\"ה וטלפים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין לטמא טומאת אוכלין</b><br> אם נטמא הבשר המחובר לאחד מהן. ויש בשניהן יחד כביצה. הרי זה מטמא לאוכלין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא טומאת נבלות</b><br> ר\"ל אינו מצטרף לשיעור כזית נבלה ללקות כשאכלה או לכזית לטמא במגע ובמשא. והיינו מדמעטינהו קרא [כחולין קי\"ח א']. ומכ\"ש כשהן לבדן שאין חייבים עליהן משום נבלה כשאכלן. וגם אין מטמאין במגע ובמשא [עיין רמב\"ם פרק ד' ממאכלות הי\"ח]. מיהו כשמחוברין לכזית נבלה מקובץ. ודאי נטמא הנוגע בהן. דהרי הנוגע בהשאר שכנגדו בהעור נטמא. מדהו\"ל שומר [כחולין קכד\"א ורש\"י שם ד\"ה טמא דשערה]. ואע\"ג דאין שומר לטומאה חמורה [כחולין קיז\"ב] היינו רק לענין צירוף. שאין השומר מצטרף להשיעור הצריך. אבל במחובר השומר לדבר שכבר יש בלעדי השומר כזית. שפיר השומר מוציא הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי</b><br> ששחטה ישראל לצורך נכרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא מפרכסת</b><br> ר\"ל אף בשעה שעדיין מפרכסת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאה טומאת אוכלין</b><br> דבנגע בה אז טומאה נטמאה. דאע\"ג דכל עוד שמפרכסת אסור נכרי לאכלה. דהרי אפילו טהורה שנשחטה. כל שלא התירתה שחיטתה לישראל אפילו אחר שתצא נפשה. וכגון שלא נשחטה כראוי. אסור גם לנכרי אבר הפורש ממנה בעודה מפרכסת. אפילו אחר שמתה. א\"כ כ\"ש זו. שוודאי אפילו נשחטה כראוי. הרי אין שחיטתה מטהרתה לישראל. ואיך תחשב אוכל לקבל טומאה בעודה מפרכסת. והרי אפילו לעכו\"ם אסורה עדיין [כי\"ד כ\"ז]. אפ\"ה לענין טומאה אמרינן דמדנשחטה ע\"י ישראל מחשבתו משוי לה אוכל שתקבל טומאה. אף שעדיין מפרכסת ואסורה לכל. מיהו דוקא ששחטה לעכו\"ם אבל בשחטה לישראל, בטלה דעתו. ולא אמרינן דמחשבתו משווי לה אוכלא. ולהכי אינה מקט\"ו אוכלין עד שתמות [הרא\"ש]. וה\"ה בשחט עכו\"ם בהמה טהורה, ואפילו לעצמו. אע\"ג שאסורה לישראל. אפ\"ה כיון דבבהמה זו שייך שחיטה. לפיכך גם כשמפרכסת הו\"ל כמנחא בדיקולא. ומקט\"ו אוכלין [כחולין קכא\"ב, ועיין תוס' שם ד\"ה ועכומ\"ז]. רק דמשנתנו נקט' הרבותא בבהמה טמאה. מדהוה מסתבר דרק בגוף הבהמה תליא, אם שייך בה שחיטה או לא. מיהו ביש ב' לריעותא. דהיינו בהשוחט ובבהמה כגון עכו\"ם ששחט בהמה טמאה. דאין דין השחיטה לא בהבהמה ולא בהשוחט. בכה\"ג לא הוה כמנחא בדיקולא. ואמ\"ט טומאת אוכלין עד שתמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא טומאת נבלות</b><br> שאינה מטמאה משום נבלה עד שתמות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיתיז את ראשה</b><br> שאז אפי' היא מפרכסת, עדיין מטמאה כשאר נבלה [כאהלות פ\"א מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבה</b><br> ר\"ל ריבה הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא טומאת אוכלין</b><br> נ\"ל שבבא זו הוא כלל לכל הנך דאמרן מריש פרקין עד הכא. וה\"ק, מכל הנך דתנינן נראה שטומאת אוכלין מתפשטת על גופים הרבה. שאין טומאת נבלות מתפשטת עליהן. דהרי נבלת עוף טהור וטמא דתנינן להו במשנה א' וב'. אין בהם טומאת נבלות כלל. וכ\"כ אפילו בבהמה יש כמה דברים שאין מטמאין משום נבלה. ככל הנך דנקט במשנה ד'. וכן אפילו בהמה טמאה כולה. עכ\"פ כל זמן שמפרכסת, אינה מטמאה משום נבלה. ואפ\"ה כל הג' מטמאין טומאת אוכלין. וזהו העיקר מה שרצה תנא לאשמעינן בהנך ד' משניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל שנטמא באב הטומאה</b><br> דהו\"ל האוכל ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנטמא בולד הטומאה</b><br> דהו\"ל האוכל ולד ולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרפין זה עם זה</b><br> לטמא אחרים כשיש בשניהן יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> הא דשואל כיצד. לאשמעינן דדוקא באין כביצה בכל א' מצטרפים כקל שבשניהן. הא ביש כביצה בכל א' מצטרפין לטמא כחמור שבשניהן בכל מקום שיגע בהגוש של התערובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכחצי ביצה אוכל שני שבללן</b><br> ומעכן לגוש א', וכחצי ביצה דנקט לאו דוקא. דאפילו יש מהחמור רוב הכביצה אפ\"ה דינן כהקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני</b><br> ר\"ל התערובת הזה הוא שני לטומאה ואינו פוסל חולין. ורק תרומה שנוגעת בה נעשה שלישי. וה\"ה בשלא מעכן זב\"ז. ואפילו הב' חצאי זיתים הן פרודים זמ\"ז. אפ\"ה כשנגעו שניהן בככר תרומה נעשית שלישי [כטהרות פ\"ט מ\"ט]. ואין חילוק בין בללן ללא בללן רק דבלא בללן אמ\"צ רק כשיגע ככר התרומה בשניהן. אבל בללן ומעכן יחד סגי בשתגע התרומה בצד א' מהגוש דכולו כגוף א' חשיבא. דאע\"ג דחיבורי אדם אינו חיבור [כרמב\"ם אוכלין פ\"ו הי\"ג] מיעכן שאני. א\"נ הכא בנתחברו ע\"י ז' משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> ואינו פוסל תרומה. וה\"ה כשיש כביצה יחד גם מראשון ושלישי שבללן. הרי התערובות שלישי. ואפ\"ה לא נקט כן לרבותא. מדבעי למנקט התערובות לפי סדר המדרגות דהיינו ראשון ושני. שני ושלישי. [מיהו מדלא נקט נמי שלישי ורביעי וכדנקט באמת הרמב\"ם [אוכלין פ\"ד הי\"ב], נ\"ל דה\"ט, משום דרק בחולין קמיירי. ואם כן בשלמא שלישי משכח\"ל בחולין שנעשו על טהרת תרומה דדינה כתרומה. אבל רביעי בחולין לא משכח\"ל. מדקיי\"ל חולין שנעשו על טהרת קודש לאו כקודש דמי [כלקמן פ\"ב מ\"ד]. ומכאן נ\"ל ראיה להרמב\"ם [פי\"א מאהט\"ו ה\"ט] ודלא כהראב\"ד דפליג התם עליו ועיין ברכ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון</b><br> מדהן גוש א' והרי יש תוך הגוש ראשון. ולפיכך לא אמרי' בכה\"ג חיבורי אדם אינו חיבור [ועיין רמב\"ם אוכלין פ\"י]. ומה\"ט נקט הכא שבללן. דאי בלא מעכן יחד פשיטא דהנוגע בו נעשה שני. וה\"ה בכביצה ראשון וכחצי ביצה שני שנבללו ונתמעכו יחד. כיון שיש בהתערובות כביצה שלם מהראשון דינן כראשון. רק נקט הכא ובמשנה ו' שהיה גם בהקל כביצה. מדבעי למתני בתר הכי דכשחלקן. אז דין החלק כהקל. ואילו כשלא היה בהקל כשיעור אם יחלק אח\"כ התערובות. לא יהא בכל חלק כשיעור לטמא אחרים מהראשון. ולא יהא נ\"מ אז אם יהיה דין כל חלק כהחמור או כהקל. ואע\"ג דאכתי יהיה נ\"מ כשיערבו שוב עם חמור. לענין להשלים שיעורו. לא רצה תנא להאריך בזה. וכדלא נקט מה\"ט חילקן ברישא. בהיה בכל א' כחצי ביצה. משום דגם שם אין נ\"מ באיזה מדריגה של טומאה יהיה כל חלק. אם לא כשישלים עליו מן חמור [ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>זה שני וזה שני</b><br> מדבללן קודם שחלקן. הרי יש בכל חלק רק חלי שיעור מהראשון. וחצי שיעור מהשני. ומצטרף כקל שבשניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל זה לעצמו וזה לעצמו</b><br> שנפל השני אחר שהסיר הראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסלוהו</b><br> ונעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו שניהן באחד</b><br> לאו דוקא. אלא ר\"ל שבעוד שנגע זה בהתרומה. נגע בה גם האחר. ואפילו בב' מקומות [כפ\"ג דאהלות] רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאוהו שני</b><br> ואע\"ג דאוכל פרוד אמ\"צ לכביצה [כפ\"ג מ\"ב]. היינו באין כולן נוגעין בגוף א'. או במשקין שמחוברין יחד [כלקמן פ\"ח סמ\"ח ופ\"ט מ\"ט]. אבל הכא הרי כולן נוגעין בהככר [ועיין מ\"ש בס\"ד לקמן פ\"ג בבועז סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני</b><br> דמדבללן יפה. הרי מסתבר שיש כביצה מהחמור בזה ובזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות</b><br> חתיכות בצק של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נושכות זו בזו</b><br> שנדבקו כל כך זב\"ז. עד שא\"א להפרידן מבלי שידבק קצת מהאחד בחבירו. דאל\"כ אף שדבוקין יחד אינן חיבור וכמפורש בתוספתא דמכלתין [ואי\"ל דטעמא משום דקי\"ל חיבורי אדם אינו חיבור. ליתא, דהרי קיי\"ל דכל שמחובר ע\"י א' מז' משקין. אמרינן דחיבורי אדם הוה חיבור [כהרמב\"ם אוכלין פ\"ו הי\"ג]. תדע תדע כן ככר האיך אפשר שיטמא כולו כשנגע בו טומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וככרים נושכין זה בזה</b><br> נ\"ל דנקט גם ככרות לרבותא. דאפילו ככרות שכבר גלה הלש דעתו דלא ניח\"ל בחיבורן. רק רוצה שיהיה כל א' גוף לעצמו. אפ\"ה הוה חיבור. ורק בטבו\"י אינן חיבור [כטבו\"י פ\"א סי' ט'] ומטעם דאמרן [לעיל סי' ל\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן תחלה</b><br> מדהו\"ל כולן גוף א':"
+            ],
+            [
+                "<b>פרשו</b><br> ר\"ל אם לאחר שנטמא א' מהן בחיבורין חזרו ונבדלו זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשקין</b><br> ר\"ל אם שכשהיו נשוכות זב\"ז נטמא א' מהן במשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלן שניות</b><br> דהרי משקין טמאים, לעולם הן כראשון. מדעלולין לקט\"ו בלי הכשר [כפסחים ד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידים</b><br> ר\"ל אם בחיבורין נטמא אחד מהן מסתם ידים דגזרו על כל סתם ידים אף שלא ידע בהם שום טומאה. רק שלא שמרם בכוונה. שיהיו שניות. ויעשו לתרומה שיגעו שלישי [כשבת יד\"ב]. ונ\"ל דקמ\"ל כל הנהו, דלא מיבעיא בשרץ שהוא טומאה דאורייתא. ולא מיבעיא משקין שיש בהן כמה חומרות. שמטמאין כלים וגם חולין. אלא אפילו ידים שאין בהם טומאה רק שמטמאין תרומה. אפ\"ה מחשכו כולן חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצת</b><br> ר\"ל חתיכת בצק תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה תחלה והשיך</b><br> שהדביק בה חתיכות אחרות של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלן שניות</b><br> מדנגעו בראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה שניה</b><br> אפילו שנייה דאורייתא. דאע\"ג דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אפ\"ה משכח\"ל שננע הככר במשקין. או שנגע הככר באדם או בכלו שנגעו בשרץ. אפ\"ה לא מחשבו כל המקרצות הנשוכות זב\"ז כולן כגוף א' רק כל עוד שהן מחוברין ודמי הך לכלים [פי\"ח מ\"ז ופי\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא שלישית וכולן טהורות</b><br> דהרי אין בהשלישי כח לעשות התרומה הנוגע בה אפילו במדרגה שלמטה ממנה. דהרי אין רביעי בתרומה. והאיך יהיה בו כח שיעישה להנדבק בו טמא כמותו. [והר\"ב פירש דדוקא הנך דלעיל. דמשפירשו נשאר בהנוגע קצת טומאה. להכי גם קודם שפירשו סק חד דרגא להיות כמותו. אבל הכא שהמגיע הוא שלישי. כיון שכשיפרשו הנוגעין מהמגיע יסור הטומאה מהנוגעין לגמרי ויהיו כולן טהורים. להכי אף כשעדיין לא פירשו לא חשבינן להו חיבור מעליא ונשארו בטהרתן. ואני הקוטע הוכרחתי לנטות מפירושו. משום דק\"ל מהא דתנינן [כלים פי\"ח מ\"ז] דכרע שהיה טמא טוע\"ר וחברה למטה כולה טמאה טוע\"ר. פירשה, רק הכרע טמא טוע\"ר והמטה טהורה. הרי דאף כשפירש מהמטה סר הטומאה ממנה לגמרי. אפ\"ה כל שעדיין מחוברת להכרע נידון כמותה. ובשלמא לפירושן הנ\"ל לא תיקשי מהתם דהרי אנן אמרינן דכיון דאין בהמגיע דהיינו שלישי כח שיתפלט הטומאה ממנו ולהלאה. להכי גם בזה אין בו כח להחשיב המחובר לו כמותו. לפיכך שאני התם דשפיר יש כח בהמגיע דהיינו הכרע שתתפלט הטומאה ממנו ולהלאה לכל דבר חוץ מאדם וכליו. משום הכי יש בו כח נמי לעשות למטה המחוברת לו כמותו. מדאין המחובר לו כלי בפ\"ע. אלא להר\"ב שכל אדני פירושו מיוסדים לא על כח המגיע אלא על כח הנוגע. דהרי קאמר דמשום דכשפירש הנוגע סר הטומאה ממנו לגמרי להכי גם בעודו במחובר טהור. על זה ק' שפיר מ\"ש מכרע. דכשפירש המטה ממנו טהור לגמרי ואפ\"ה בעודה מחובר במטה הו\"ל כמותה. וי\"ל]. מיהו אם היו חתיכות קודש ודאי גם בנדבקו בשלישי כולן נעשין שלישי. ורק בנדבקה ברביעי דינה כשלישי של תרומה. והא דלא נקט תנא הכי [עיין בבועז סימן י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככרות הקדש שבתוך</b><br> כשתי לחם ולחם הפנים ומנחות. וכולן כשכבר נתקדש בכלי או בתנור. או בבאו בגלל הזבח. כלחמי תודה ורקיקי נזיר. שנשחט עליהן הזבח. דאל\"כ שלא נתקדשו אלא בפה. הרי דינן כתרומה [כרמב\"ם פי\"א מאהט\"ו הי\"ג]. והכא לא נקט מקרצות רק ככרות לרבותא דאף דבככרות לא ניח\"ל בחיבורן. שעי\"ז יתקלקל צורת הככר. אפ\"ה כולן כגוף א' חשובין:"
+            ],
+            [
+                "<b>גומותיהם</b><br> שרגיל להיות על פני הבצק כעין גומות. והיה בהן בהגומות שעל גבי כל א' וא'. מים שנשמרו בטהרת קודש. ומיירי שהככרות היו נוגעים זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת אחת מהן</b><br> א' מהככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלן טמאות</b><br> אף הככר השלישי שנגע השני ונעשה שלישי. עכ\"פ מדשלישי עושה רביעי בקודש. מטמא משקה שבגומא שעליו להיות תחלה [כפ\"ב מ\"ו]. [הא אלו היו מים שאין מקודשין לא היו נעשין תחלה. דכל שלישי אינו מטמא חולין. אבל אי\"ל דאילו היו מים חולין. הן עצמן היו מטמאין הקודש. דכל טהרת תרומה וחולין טמא הוא אצל קודש [כחגיגה פ\"ב מ\"י]. ליתא, דרק בבגדים עשו מעלות מעלות וכדקאמר התם אבל באוכלים לא [וכרמב\"ם פי\"ג מאהט\"ו] וכן מוכח מלקמן [פ\"ב משנה ה' ו'] ודוק. אבל אילה\"ק הרי המים הן חולין רק שנעשו עטק\"ו. והרי קיי\"ל דלאו כקודש דמי. י\"ל דהכא שהוקדשו בכלי ודאי דינן כקודש. והמים הללו שעל הככר שנעשו תחלה. חוזרים ועושים להככר הג' שני. וחוזר הככר הג' ומטמא להככר הד' ועושהו שלישי. וגם הוא ע\"י המשקין שע\"ג חוזר גם הוא ונעשה שני וכן אפילו עד אלף נעשה כל א' וא' מהככרות שני ע\"י המשקין שעל גביו. מיהו שרץ דנקט לאו דוקא. דאפילו נגעו סתם ידים בככר א' אפ\"ה נעשו כולן שניות ע\"י המשקין. ורק נקט שרץ לרבותא דתרומה דתני לה בסיפא. לאשמעינן דאפילו בשרץ אמ\"ט רק שנים ופוסל א' [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתרומה</b><br> ר\"ל ואם הככרות היו של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא</b><br> דהיינו אותן שנגע בהשרץ וזה שחזר ונגע בהככר הנטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים ופוסל א'</b><br> דהככר הג' שנגע בהב' אינו רק פסול. דבתרומה אין שלישי עושה רביעי. אינו מטמא נמי משקין שבגומתו להיות תחלה. ולפיכך הככר הג' אף שיש משקין בגומותיו. אפ\"ה נשאר להיות שלישי. והרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ולפיכך הככר הד' טהור [רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש ביניהם משקה טופח</b><br> אפילו שלא להטפיח. דאע\"ג דלענין חיבור, כל שאינו טופח ע\"מ להטפיח אינו מחבר ב' גופין להיות נחשבין כגוף א' [כספ\"ח]. עכ\"פ הכא לענין מגע מקרו משקין אף בטופח לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בתרומה הכל טמא</b><br> דהרי המשקין שבין ככר ב' וג' נעשין ראשון מהככר השני שהוא שני ופוסל התרומה. ועושה להמשקין תחלה. וחוזרין המשקין ההם. ועושין להככר השלישי שני. והוא חוזר ועושה להמשקין שבינו לבין הככר ד' תחלה. ונעשה עי\"ז גם הככר הד' שני. וכן לעולם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה</b><br> טהורה. דמדקתני בסיפא היתה מגע טמא מת. היתה טבולת יום. מכלל דהכא בטהורה לגמרי מיירי. וה\"ה באיש טהור. רק אורחא דמילתא נקט. דדרך אשה לנער הקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה כובשת ירק</b><br> מיירי בירק תרומה [וכן בכל דוכתא במכילתין נקט סתמא. ואפ\"ה מיירי בתרומה. או בחולין שנעשו על טהרת תרומה. וסמיך התנא את עצמו מדמובן ממילא. מדמיירי כל המסכת בעניני טהרות]. ומיירי נמי שלא הוכשר הירק עדיין. דאל\"כ היה נטמא הירק כשהניחתו בקדרה בסתם ידים שהן שניות. אבל אחר שהניחתו בקדרה הוכשר כששפכה עליו משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונגעה</b><br> בידים מסואבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב</b><br> והרי השתא כבר הוכשר העלה כולו על ידי המשקין ששפכו עליו תוך הקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שיש בו</b><br> בהעלה כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה</b><br> והוא השיעור לטמא אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא</b><br> אותו עלה נעשה שלישי מהידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכל טהור</b><br> כל מה שבקדרה טהור. ואפילו המשקין שבקדרה טהורים. דאין שלישי עושה רביעי בתרומה. וכיון שכן אין השלישי עושה למשקין תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגעה במקום המשקה</b><br> ר\"ל במקום הלח שבעלה באותו חלק שיש מהעלה חוץ להקדרה. ואותו הלח אינו נמשך עד המשקין שבקדרה [ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהמשקין שבמקום שנגעו הידים המסואבות נעשו תחלה. והן עושין להעלה ההיא שני. והוא חוזר ומטמא כל מה שבהקדרה. וגם הקדרה עצמה, ג\"כ נעשית שני. דאף דהעלה שהוא אוכלין. אמ\"ט כלי [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו] וכ\"כ לא קבלה הקדרה טומאה מהידים המסואבים שנגעו בה. אפ\"ה עכ\"פ נטמאה הקדרה מהמשקין שבקדרה שנטמאו מהעלה. ונעשו תחלה. וחוזרין המשקין ומטמאין להכלי מגזירת מעיינות של זב וזבה [כשבת יד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא</b><br> מהכא שמעינן באר היטב. דאוכלין לענין קבט\"ו. וכ\"כ משקין לענין לטמא אחרים שיעורן כ\"ש. וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ג מ\"א] דקאמר קרשו הרי אלו שניים. ואי פחות מכביצה אמקט\"ו. הו\"ל כבסיפא דהתם דכשהוא כביצה מכוון טהור. ודו\"ק. [ועיין תוס' פסחים דלג\"ב ד\"ה לאימת]. מדנימא דרק מדאוריי' אמקט\"ו רק ביש בו כביצה. אבל מדרבנן גם משהו מקט\"ו. דוחק מסתמי דמשניות בכל דוכתא. ורק אוכלין לטמא אחרים צריך כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר לקדרה</b><br> מקום הלח שבעלה שנגעו בו הידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> אף שהעלה פחות מכביצה. עכ\"פ המשקין שבהעלה שנעשו תחלה מהידים אפילו היו המשקין כ\"ש. מטמאין המשקין שבקדרה. והן חוזרין ומטמאין להירק וגם להקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה</b><br> האשה הכובשת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טמא מת</b><br> שנגעה זאת האשה באדם או כלי שנגעו במת. שנעשו אב. ואשה זו שנגעה בהן נעשית ראשון. וה\"ה בנגעה בשרץ או באב הטומאה אחר. רק נקט טמא מת. מדמצוי טפי אדם או כלי שנטמאו במת. מאדם וכלי שנגעו בשרץ. דדוקא שרץ מצוי טפי ממת. אבל טומאת כלי שנטמא באהל המת מצוי טפי מכלי שנטמא ממגע שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהעלה שמקצתו תוך המשקין שבקדרה. והרי הוכשר מהמשקין ההם. וא\"כ נעשית העלה שני כשנגעתו. וחוזר העלה ועושה להמשקין שבקדרה תחלה. והמשקין האלו חזרו וטימאו הכל וגם להקדרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא טמא והכל טהור</b><br> והא דלא קתני נמי הכא כמו לעיל. דאף כשאין בו כביצה אפ\"ה אם חזרה העלה להקדרה טימא הכל. ה\"ט. מדאיירי הכא אפילו בנגעה במקום הנגוב. וכדקאמר בין שנגעה במקום הנגוב. והרי בתרתי לטיבותא שאין בהעלה כביצה. ונגעה במקום הנגוב. אף שנטמא העלה. עכ\"פ המשקין שעל גבה. תוך או חוץ מהכלי שלא במקום נגיעת הידים. נשארו בטהרתן. דהרי אין בהעלה כשיעור לטמא אחרים. ואם כן כשנפלה עם המשקין שעל גבה לתוך הקדרה. נשארה הקדרה וכל שבתוכה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה טבולת יום</b><br> שהיתה טמאה וטבלה ולא העריב שמשה עדיין. והרי כל טבו\"י הוא שני לטומאה. נ\"ל דמדסמיך מלת היתה למלת טבולת יום. ולא למלת מנערת. והכי הול\"ל. טבולת יום שהיתה מנערת הקדרה. ש\"מ דגם הכא גרסינן ראתה בלא וי\"ו. ותרי בבא קתני. וה\"ק טבולת יום מותרת לנער קדרה של תרומה, דהיינו להגיס מה שבקדרה עם עץ הפרור או לנער ולשפוך מה שבקדרה לתוך הקערה. וקמ\"ל אף שיש עליה ב' טומאות. שהיא טבו\"י שהיא שנייה דאורייתא [כשבת יד\"ב]. וגם ידיה אע\"ג שהיו ודאי מסואבות וכגון שנגעה בראשון לטומאה. דאז ידיה שניות מד\"ס [כרפ\"ג דידים]. אפ\"ה מותרת לכתחלה לנער הקדרה. ולא חיישינן שתגע בהתרומה שבקדרה [וכן נראה מהר\"ש והרא\"ש דגרסינן ראתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הירק פסול</b><br> דאע\"ג דכל שמסופק בו אם נטמא מידים טהור [כידים פ\"ב מ\"ד]. אפ\"ה מדמסופק נמי אם נטמא הירק מטבו\"י. הו\"ל ספק טומאה דאורייתא ברה\"י דספיקו טמא [כלקמן פ\"ו מ\"ד]. ואע\"ג דעכ\"פ אין בהירק דעת לשאל. דהרי בתר נוגע ולא בתר מגיע אזלינן [כסוטה דכט\"א]. וכל ספק טומאה שאין בו דעת לשאל אפילו ברה\"י ספיקו טהור [כלקמן פ\"ג מ\"ו]. י\"ל מדהגיסה או נערה הירק בהכלי שבידיה הו\"ל כספק טומאה הבאה בידי אדם. דכיש בו דעת לשאל דמי [כפסחים דיט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדרה טהורה</b><br> דהקדרה אי אפשר שתטמא רק מהמשקין שהן תחלה. והרי משקין הללו שבקלח. א\"א שיהיו תחלה לטומאה. דאי משום שמא נגע המשקין בהידים מסואבות. נשארו המשקין בטהרתן לגמרי. דהרי כל ספק ידים טהור [וכמש\"ל]. ואי משום ספק נגיעת המשקין בטבו\"י. הרי טבו\"י אין עושה משקין שנוגע בהן תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ז]. רק דבמשקה חולין שנגע טהורים לגמרי. ובמשקין תרומה שנגע טבו\"י. נעשו שלישי. והרי אין משקין שהן שלישי מטמא כלי [וערמב\"ם פ\"י מאהט\"ו ה\"ג]. וכל זה רק בטבול יום. אבל אם היה נולד הספק אם נגעו משקין בידים מסואבות של אדם טהור. אז גם הירק טהור. אף שהוא תרומה. הרי ספק ידים טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשון</b><br> ר\"ל נעשה האדם שאכלו ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> דחכמים גזרו שכל האוכל חצי פרס אוכלין טמאים. דהיינו כשיעור ב' ביצים לרש\"י. וכביצה ומחצה להרמב\"ם. יהא גופו טמא לתרומה. וזהו א' מי\"ח דבר שגזרו [כשבת דיד\"ב]. משום דכל האוכל כשיעור הזה. רגיל הוא לשתות אחריו. כדי לשרות אכילתו במעיו [כברכות מב\"ב]. ולהכי גזרו. דשמא בעוד יהיה המאכל הטמא בפיו ישתה משקה תרומה. ויטמאה בתוך פיו. ואע\"ג דבאוכל אוכל שלישי לטומאה ליכא למגזר הכי. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. ומשקה קודש לא שכיחא. דנגזר שישתהו בעוד המאכל שלישי בפיו. אפ\"ה משום לא פלוג גזרו ג\"כ טומאה על האוכל מאכל שלישי. וכן גזרו ג\"כ על השותה רביעית משקין טמאין בכדי אכילת חצי פרס. ג\"כ גופו טמא מה\"ט [בסוף זבים]. מיהו לא גזרו רק על האוכל או שותה אוכלין או משקין טמאין ומטעמא דאמרן. הא בנוגע אוכלין או משקין טמאין. לא נטמאו רק ידיו [כידים רפ\"ג]. ופליגי הכא באיזה מדריגה יהיה האוכל טמא. דלר\"א דין האוכל כהמאכל שאכל. מדלא מצינו שיהיה האוכל קיל מהמאכל. דהרי אדרבה נבלת עוף טהור אין בו טומאה כלל. ואפ\"ה האוכלה הוא אב הטומאה בשעה שהיא בבית בליעתו. וגם לאחר שבלעה. עכ\"פ דינו כהמאכל עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכל שני שני</b><br> דר' יהושע ס\"ל דלא ילפינן מנבלת עוף טהור דחידוש הוא. דהרי מטמא נמי בבית הבליעה שהוא בית הסתרים. משא\"כ בשאר טומאות אין מטמאים בבית הסתרים. אבל מצינו שהמאכל חמור מהאוכל. דהרי מאכל שהוא כביצה, מטמא מאכל. והאוכל דברים טמאים אינו מטמא מאכל בנגיעתו. עד שאכל חצי פרס. ולהכי דין הוא שכל האוכל מאכל טמא. מחתינן לי' חד דרגא מטומאת המאכל שאכל. ורק מדמצינו שכל מאכל ראשון שני או שלישי [שבתרומה כשיגע בקודש]. אפשר שיעשה להמאכל שנוגע בו שיהיה שני. וכגון כשיהיה בהמאכל הטהור שנגע בו משקה טופח עליו. דהמשקה ההוא נעשה. ראשון. והמאכל שתחתיו נעשה עי\"ז שני. להכי כל אוכל מאכל טמא נעשה שני [ועיין חולין לד\"א ורש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלישי</b><br> ר\"ל ואם אכל מאכל שלישי. נעשה גופו שני לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני לקדש ולא שני לתרומה</b><br> אלא דתרומה שנגע טהור לגמרי. דהרי מאכל שלישי א\"א שיעשה למאכל האחר שנוגע בו שיהיה שני. ואפילו כשיש משקים ביניהם במקום הנגיעה. דהרי אפילו משקה תרומה שנגע בשלישי. טהור לגמרי [כרמב\"ם אהט\"ו פי\"ח ה\"ח]. לא משכחת לה שיהיה המאכל שנוגע בהשלישי שני. אלא כשהמאכל שנוגע בהשלישי הוא קודש [ועיין לקמן מ\"ח]. ולהכי רק לקודש יהיה האוכל שלישי שני. אבל לתרומה טהור לגמרי. מיהו הני מילי רק לנגיעה. דהאוכל אוכל שלישי מותר רק ליגע בתרומה. ככל שלישי שמותר ליגע בתרומה. אבל עכ\"פ אסור לאכול תרומה עד שיטבול. דבאכילה עביד רבנן מעלה ולא בנגיעה [כחוליו לה\"א. וזבחים צט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחולין שנעשו לטהרת תרומה</b><br> ר\"ל כל שלישי שנזכר במשנתנו. היינו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. דבחולין פשיטא. אין שייך במאכל שיהיה שלישי לטומאה. ובנעשה על טהרת קדש לא אפשר לאוקמה. דהרי קיי\"ל דלאו כקודש דמי [כשלהי פרקין]. מיהו ודאי הוה אפשר לאוקמה במאכל תרומה או קודש ממש. שנעשו שלישי. רק רבותא קמ\"ל דאפילו בחולין משכח\"ל שיהיו שלישי בשנעשו על טהרת תרומה. ואע\"ג שהן חולין. אפ\"ה האוכלן נעשה שני לקודש אפילו בנגעו. א\"נ להכי לא מוקי לה במאכל תרומה או קודש שהן שלישי. משום דהאוכל תרומה טמאה במיתה בידי שמים. והאוכל קודש טמא חייב כרת. ולפיכך מזהר זהיר בה מלאכלה אפילו בשוגג. והו\"ל מילתא דלא שכיחא שיכשל בהן ויאכלם ולא גזרו בהן רבנן שיהיה האוכלם טמא [ובפי' הרמב\"ם לא משמע כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא ומטמא</b><br> הר\"ש והרא\"ש והר\"ב פי' דה\"ק טמא בעצמו. ומטמא תרומה. וכבר הקשה הרא\"ש על פי' זה. דתרומה מאן דכר שמי'. ונדחק לתרץ דכיון דקתני ומטמא א\"כ ודאי בתרומה מיירי. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ורב\"א זצוק\"ל פי' דכולה בחולין קמיירי. וה\"ק טמא בעצמו. ומטמא עוד א' בחולין. ור\"ל פוסלו. ורש\"י ותוס' [חולין לד\"ב ולה\"א] הביאו ב' הפירושים [ע\"ש ודו\"ק]. ול\"מ היה נ\"ל מדהוה מצי למתני הראשון שבחולין מטמא דמדקרי לי' ראשון מי לא ידעינן דראשון טמא. אלא לאו ש\"מ דלדיוקא נקטה. וה\"ק הראשון שבחולין אפשר שיהיה הוא לבד טמא. אבל לא יעשה להנוגע בו טמא. והיינו לענין כשהשני שיגע בראשון זה שוב יגע בחולין. הרי יהי' חולין ההם טהורים לגמרי. א\"כ ע\"כ דרק הראשון הזה נקרא עליו שם טמא שתתפשט הטומאה ממנו ולהלן עד השני. אבל השני אין עליו רק שם פסול. אבל אפשר שנוכל לומר על ראשון זה שהוא מטמא. דהיינו לענין אם שני שיגע בו. שוב יחזור ויגע בתרומה או בקודש. תתפשט הטומאה ממנו בתרומה עד שלישי ובקודש עד רביעי. נמצא שגם על השני חל שם טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני</b><br> שבחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסל</b><br> לדעת רבותינו ה\"ק. פוסל. דהיינו שפוסל לתרומה לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ר\"ל והשלישי הזה אינו עושה רביעי בתרומה [וק\"ל הרי סתמא קתני. וא\"כ היכי קאמר ולא מטמא הרי עכ\"פ מטמא לקודש. ולרב\"א הי\"ל דכולה מתני' בשנגע בחולין מיירי. פסול גרסי'. וכן הוא הגירסא במשניות שבש\"ס וגם ברמב\"ם [פי\"א מאהט\"ו ה\"ב]. אבל בש\"ס [חולין לד\"ב] גרסינן פוסל]. וה\"ק השני שבחולין הוא עצמו פסול. ומפרש התנא. דלהכי נקרא פסול מדאינו מטמא שוב לחולין שנוגע בו לעשותו שלישי. ונ\"ל ל\"מ דה\"ק פוסל לתרומה שנוגע בו לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ששלישי זה של תרומה שאינו שלישי רק מדנגע בשני של חולין. להכי [אינו פוסל] לקודש שנגע בו לעשותו רביעי. וכ\"כ בנגע שני זה בקודש. אינו מטמאו רק פוסלו. ואי גרסינן פסול אתיא שפיר טפי. דה\"ק פסול לענין חולין שנוגע בו שהוא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> ואינו מטמא כשיגע בתרומה ובקודש אינן רק פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשלישי</b><br> שלישי בחולין לא משכח\"ל. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. אלא ה\"ק. אם המאכל שנגע בהשני הי' חולין שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד מעלה דינו כתרומה. וא\"כ נעשה שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הדמע</b><br> ר\"ל ליגע בתרומה פשיטא דשרי. דהרי אפילו שלישי של תרומה ממש אינו עושה רביעי. אלא אפילו באכילה מקלינן גבה. דאע\"ג דכל האוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. נפסל גופו מלאכול תרומה. וכדאמרן. אפ\"ה אם שלישי זה הוא נזיד דהיינו מקפה רכה. מותר לתבלה עם יין ושמן של תרומה. שנקרא בתורה דמע. מדהן מימיי. וכמ\"ש מלאתך ודמעך לא תאחר [שמות כ\"ב]. אולם טעם ההיתר משום דאין מתבלין המאכל רק במעט יין ושמן. וא\"כ משום דהנזיד והיין והשמן שתבלוה בה שניהן לחין. הרי יש בילה בלח [כר\"ה יג\"ב]. ונתערבו יפה. באופן שאין כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה שלישי זו. וכיון דגם בנטמא אפילו באהט\"ו ואכל פחות מכזית תרומה בכדאפ\"ר פטור לפיכך מסתבר דבנטמא בטומאת הגוף זה. שאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. שאין בו סרך תרומה דאורייתא. והרי מדאורייתא אפילו אכל ראשון של תרומה ממש מותר לאכול תרומה. וכ\"ש שלישי של חולין דמדאוריותא טהור לגמרי. וזה אפילו דרבנן ממש אינו. מדהוא רק מעלה בעלמא. להכי מותר אף לכתחלה לערב בשלישי זה תבלין תרומה ולאכלם ביחד. אבל מאכל ראשון ושני ממש. אפילו הן של חולין. אסור לאכלן אפילו בנזיד הדמע. אע\"ג שאין כזית בכדי אכילת פרס. דאע\"ג דכל האוכל מאכל טמא אסור רק מדרבנן לאכול תרומה. אפ\"ה כיון דטומאה ראשון ושני של חולין דאורייתא נינהו. גזרינן בהו אפילו בחצי שיעור. והא דנקט שהשלישי ענמו נאכל בנזיד הדמע. רבותא קמ\"ל. דאע\"ג שהשלישי בעצמו מעורב עם התרומה. ואיך יבטל הטומאה לתרומה. אפ\"ה שרי. וכ\"ש באכל תחלה חצי פרס משלישי זה מותר לאכול אח\"כ נזיד חולין טהורים שנתבלה ביין ושמן של תרומה. שהרי אין בהנזיד כזית תרומה בכדי אכילת פרס. אבל תרומה בעינא. אפילו חצי שיעור. אסור לאכול אחר אכילת נזיד זה. רק בנזיד שרי. מדכבר נתבטל ברוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאי'</b><br> טמאין הן עצמן ומטמאין גם לתרומה וקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי</b><br> שבתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסל</b><br> גם הכא גרס רב\"א פסול וכלעיל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק. פוסל לקודש. ועושהו רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מטמא</b><br> ואינו מטמא. היינו שאם נגע במשקה תרומה. הרי המשקה טהורה [כרמב\"ם פי\"א מאהט\"ו ה\"ח]. אף שהיה בדין שכל משקה כשנוגעת באיזה טומאה. תהיה תחלה. אפילו הכי בשלישי לא גזרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b><br> רביעי בתרומה לא משכח\"ל. דהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה. אלא ה\"ק אם בשלישי של תרומה נגע תרומה שנעשה על טהרת קודש. שדינה מצד מעלה כקודש. והרי לפ\"ז נעשית רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הקדש</b><br> ר\"ל אפ\"ה מותר לערב רביעי זה כשהוא מקפה עם שמן קודש מקדשי מזבח [כזבחים פ\"י מ\"ח]. דכל קודש האמור גבי טומאה. היינו קדשי מזבח דוקא [כתוספתא פ\"א דטהרות]. והיינו משום דכל תיבול מאכל כזה אין בו כזית בכדאפ\"ר [וכלעיל סי' ל']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין ומטמאין</b><br> ר\"ל טמאין הן עצמן. ומטמאין לחולין תרומה וקודש. חוץ משני שאינו מטמא חולין. וחוץ משלישי שאף לתרומה אמ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרביעי פוסל</b><br> הכא ודאי פסול גרסי'. דאי\"ל דפוסל לחטאת. דא\"כ לא די שפוסלו אלא גם טמאות. דאין מונין בחטאת [כפרה פי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמישי</b><br> כגון שנעשית על טהרת פרה. שאפילו החמישי הטהור לקודש טמא לפרה. דאפילו עד אלף טמא גבה [פרה פי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאכל בנזיד הקדש</b><br> ואפילו נעשה הנזיד ההוא של קודש ונשמר בטהרת פרה. ועשו כן כדי שהעוסק באפר פרה ובקידוש לא יתטמא בה [ועיין פי\"א דפרה סי' י\"ח]. אפ\"ה מותר לערב בידו הנזיד הזה עם חמישי זה ואפ\"ה ישאר בטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה חולין</b><br> ועושהו תחלה. וכ ש דעושה תחלה למשקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה. חוץ מטבו\"י [פרה פ\"ח מ\"ו]. וכ\"ש ראשון שבחולין שדינו כך. אלא נקט שני. מדבעי למנקט ופוסל לתרומה. ואילו ראשון שבחולין טמויי נמי מטמא לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי</b><br> אף דכבר תני לעיל הכי במשנה ג' דהשני פוסל. הכא מפרש טפי. דלא תימא דהאי פוסל היינו אף לחולין. קמ\"ל הכא דפוסל רק למאכלי תרומה. וכ\"ש למאכלי קודש. אבל אינו מטמא לתרומה וקודש [כלעיל כ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי שבתרומה</b><br> וכ\"ש ראשון ושני שבתרומה. רק נקט שלישי מדבעי למנקט פוסל. [וכלעיל ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה קדש</b><br> ועושהו תחלה. דמדפוסל את הקודש. עושה למשקין של קודש תחלה. אבל משקין של חולין או של תרומה שנגעו בשלישי של תרומה טהורי' [רמב\"ם פי\"א מאהט\"ו ה\"ח. ונ\"ל דלהכי הקילו גבה טפי מבשני של חולין שעושה גם למשקה חולין תחלה. ה\"ט משום דטומאה בתרומה לא שכיחי ול\"ג בה רבנן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי</b><br> ר\"ל רק למאכלי קודש. אבל חולין ותרומה שנגעו בשלישי של תרומה. טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנעשו לטהרת הקדש</b><br> אסיפא קאי. וה\"ק הא דאמרי' בשלישי של תרומה. אינו רק פוסל מאכלי קודש. זהו דוקא בשהיה שלישי זה של תרומה שנעשה על טהרת קודש. דמדהיו נזהרין בטהרתו כבקודש. לפיכך דינו כשלישי של קודש ממש. שהקודש שנוגע בו נעשה רק רביעי. והוא פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם נעשו לטהרת תרומה</b><br> דבהיה שלישי זה, תרומה שנעשה רק על טהרת תרומה. אז חמירא טומאתו טפי. דאפילו הוא שלישי, עושה לקודש ממש שנוגע בו שני. דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. ונחשב שלישי של תרומה זה כאילו נגע בשרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד בקדש</b><br> דבקודש מתפשטת טומאת ראשון של כל הג' עד רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה</b><br> דבתרומה מתפשטת הטומאה של ראשון של כל הג'. רק עד שלישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את החולין</b><br> דבחולין מתפשט טומאתו רק עד השני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא משקה חולין</b><br> ר\"ל אפילו משקה חולין וכ\"ש משקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה. מטמא כל משקה להיות תחלה [כלעיל ל\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השלישי שבכולן</b><br> שלישי בחולין לא משכח\"ל רק בשנעשית על טהרת תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקה קדש</b><br> ר\"ל רק משקה קודש מטמא. ומשום דכל הפוסל קודש מטמא משקה קודש להיות תחלה, וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל לאוכלי קדש</b><br> י\"ל רק למאכלי קודש פוסל. ולא למאכלי חולין ותרומה. ונמצא דר\"א בתלת פליג אר' יהושע. א) חדא דר\"י ס\"ל דשלישי של חולין אינו מטמא לשום משקה. דהרי רק בשני של חולין אמר שמטמא כל משקה [כמ\"ו]. ור\"א הא ס\"ל הכא דגם שלישי של חולין פוסל למשקה קודש. ב) ר\"י ס\"ל דשלישי שבחולין מותר לאכלה רק בנזיד הדמע, מדאין בה כזית תרומה בכדי אכפ\"ר. ולר\"א שלישי של חולין, לתרומה טהור לגמרי, רק לקודש פוסל. ג) ר\"י ס\"ל דשלישי של תרומה שנעשה על טהרת תרומה. עושה לקודש הנוגע בו שני [כלעיל ל\"ט]. ור\"א ס\"ל דכל שלישי אינו רק פוסל לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל שני</b><br> ר\"ל אפילו רק מאכל שני. וכ\"ש מאכל ראשון. אבל מאכל שלישי שאכלו מותר ליגע בתרומה. ורק לאכול אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעשם בבית הבד</b><br> ר\"ל לא יעשה שם שום דבר בטעינת הזיתים ונתינתן תחת הקורה. לכבשן בבית הבד. משום דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה [כנדה דו\"ב]. ואפילו להרמב\"ם [פט\"ז מאוכלין ה\"ט] דס\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה. אפ\"ה לטמא בידים אסור בחולין קודם שהופרש תרומתן. ונ\"ל דהאי לא יעשה דהכא אינו לשון דחיקה כמו גט מעושה. שהוא לשון עיסה [כגיטין דפח\"ב]. וכמו שפירשנו בס\"ד [פ\"י דב\"ב נ\"ב]. דהתם שאני. שנזכר במשנה זיתים. להכי שייך שפיר לומר ועשם. ר\"ל תדחקם ותכבשם. משא\"כ במשנתנו שלא נזכר שם רק בית הבד. מסתבר דהאי לא יעשה, לשון עשייה ממש והתעסקות הוא. כגון לטלטל הזיתים ממקום למקום בבית הבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולין שנעשו על גב קדש</b><br> ר\"ל וכל חולין ששמרן בטהרה בקודש. שלא יגעו אפילו בשלישי לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כחולין</b><br> דאפילו אם נגעו בשני לא נעשו שלישי. אלא הוא כשאר חולין טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כתרומה</b><br> שאם נגעו בשני נעשו שלישי ועולה לקודש הנוגע בו רביעי [וכלעיל מ\"ו]. אבל אם הי' נידון זה שנעשה עט\"ק כקודש ממש. הרי אם נגע בשני. נעשה ראשון כלעיל [סי' ל\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הרוטב</b><br> של בשר או דגים או של שום מאכל. ולכאורה היה מוכח מהכא דמה שגזרו דכל משקין שנגעו בשום טומאה יהיה תחלה אינו דוקא בז' משקין המכשירין [כפ\"ו דמכשירין מ\"ד] אלא בכל לח. וגם להרמב\"ם [פ\"א מאוכלין ה\"ד] דכל משקה שאינו מז' משקין אמקט\"ו כלל. היה ל\"ל דהיינו רק מי פירות כתותים ורמונים וכדומה. דמתחלתן משקין היו. רק שאין נקראים משקים בתורה. ולפיכך כשיצאו אינן לא משקין ולא אוכל ואמקט\"ו. אבל. הנך דפרקין אוכל נינהו. אלא מדהוא לח נעשה ראשון. אבל אי אפשר לומר כן. דהרי הא דגזרו שמשקין אפילו נגעו בשני יהיו תחלה [כפ\"ח דפרה מ\"ז]. היינו רק מדעלולים לקט\"ו בלי הכשר [כהר\"ב סוף זבים]. והרי כל משקה שאינו מז' משקים אמקט\"ו [להראב\"ד] עד שיוכשר [כהר\"ב מכשירין פ\"ו מ\"ג ד\"ה ניר]. אלא הכא ה\"ט דנעשה תחלה. משום דכל רוטב עיקרו ממים. רק שקיבל טעם מהמאכלים שנתבשלו בהן. וכן מוכרחים אנחנו לומר בגריסין שאין בהם שום לחלוחית רק כשיבשלום במים. וקמ\"ל בהנך דאע\"ג שרוב התערובות אינו מז' משקין. אפ\"ה לא נתבטל מהן דין ז' משקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>והגריסים</b><br> היינו רוטב שלהן כשנתבשלו. והיינו רתיחתן שניי' [כטבו\"י פ\"א מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחלב</b><br> חלב בקמ\"ץ גרסינן. דאילו חלב בציר\"י דהיינו שימן. אמרינן בתוספתא פ\"ב דמכילתין. דכשנקרש אינו אוכל כלל ואמקט\"ו. רק כשחישב עליו לאוכלין. ואם חישב עליו למשקה. בטלה דעתו. ומה\"ט לא תני נמי דם במשנתנו דגם בדם דינו כבשומן. כמבואר בתוספתא שם. וכל הנך דתני במשנתנו דרכן להקפיא בקור. ומיירי הכא שנקפאו ואח\"כ נגעו בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן משקה טופח</b><br> על מנת להטפיח [ועמ\"ש בספ\"ק]: למה שאמרנו לעיל דהכא מיירי שהוא טופח ע\"מ להטפיח צ\"ל דאפילו בנגע במקום היבש נידון כמשקה [דמדעיקרו משקה לא דמי לפ\"ב מ\"א]. דאי שניע במקום הלח. פשיטא דטופח על מנת להטפיח הו\"ל משקה. ואף די\"ל דאפ\"ה כיון דרובן אוכלין סד\"א דהמעט הלח ההוא בטל לגבה. ולפיכך אף שנגע במקום הלח הו\"ל כנגע בהמאכל. ואפילו חלב שעיקרוא' מז' משקין. אפ\"ה סד\"א דמדנקרש אוכלא הוא. ובטל מעט הלח לגבה. ומכ\"ש אי נימא כדמשמע מהרמב\"ם הנ\"ל דבטופח לחוד סגי. א\"כ ודאי אצטריך לאשמעינן דבנגעה הטומאה במקום ההוא מקרי משקה. אפ\"ה סתמא דמשנתנו ודתוספתא דפרקין משמע דכל שיש בהקרוש טופח. אז גם בנגע במקום הקרוש נקרא משקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרשו</b><br> ר\"ל אם לאחר שנטמאו נקרשו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שניים</b><br> דבשעה שהתחיל להקריש הו\"ל כמאכל שנגע במשקה. ואע\"ג דרוטב קרוש אמקט\"ו כלל בפ\"ע [כפ\"א מ\"ד. וחולין פ\"ט מ\"א]. הנהו שאני דכבר הן עצמן טמאים היו. ורק השתא נשתנו [ועיין כלים פכ\"ז מ\"ט. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דכשיצא טפה ראשונה. לא נשאר כביצה לטמא הטפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת בכביצה</b><br> והיא טימאה להטפה שחזרה ונימוח אחריה. וכן כולה כשנמוחה, נטמא כולה מחמת טומאת המשקין שנתטמא מקודם, עד שנטמא כל המשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר השמן</b><br> אף שנטמא כשנקרש. מדא\"א שיקרש שלא ישאר בו שום לחלוחית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אף הדבש</b><br> היינו דבש דבורים. דאף הוא א\"א שיקרוש עד שלא ישאר שום לחלוחית קצת. אבל דבש תמרים, אמקט\"ו כלל. רק כשחישב עליו לאוכלו. אבל כשחישב עליו לשתותו כמשקין. בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן מפורש בתוספתא [פ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי שמעון שזורי אומר אף היין</b><br> נ\"ל דלפי סוגיא דמנחות [דלא\"א] חכמים ור\"ש מודו בשמן דקאמר ר\"מ. וכל חד וחד אף דידי' אדברי ר\"מ קאי. וה\"ק ר\"ש. דמדקאמרו רבנן אף הדבש. משמע דכ\"ש יין. ועל זה השיב ר\"ש לחכמים אף היין. הוה לכו למימר. אבל בדבש פלגינא עלייכו [ומצינו אף דלא קאי אדקמי' רק אדקמא דקמא. כמעשרות פ\"ה סוף מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש של זיתים</b><br> זיתים שנתמעכו ונדבקו יחד. ונטמא הגוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתנור והוסק</b><br> ואז דרך הגוש לפלוט שמנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דהגוש לא טימא התנור. דכלי אמקט\"ו מאוכל. וגם השמן שנפלט לא נטמא. דבעודו בתוך הגוש. הרי קיי\"ל משקין מפקד פקידי [כפסחים לג\"ב]. נמצא שלא נטמא עם הגוש. וגם בשעה שנפלט לא נטמא מהגוש. דמדיצא טפה ראשונה לא נשאר בגוש כביצה לטמא הטפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היו פרודין</b><br> שהיו הזיתים נפרדים. ואינן דבוקים יחד לגוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו הן סאה טהור</b><br> מדליכא בכל פירוד כביצה לטמא שמן היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מת שסחט זיתים וענבים</b><br> ונגע בהן קודם סחיטה ונטמאו. ונקט טמא מת לרבותא אף דבכה\"ג הו\"ל אדם הסוחטן אהט\"ו אפילו הכי אפשר שיהי' המשקין שנסחטו טהורים. וכגון שסחטן בפשוטי כלי עץ. ורדמסיק. וכ\"ש כשנטמא האדם בשרץ או בשאר אב הטומאה. דאז המשקה הנסחט טהור אפילו סחטן בכלי בית קבול. דהרי מדהאדם הנטמא הוא ראשון. הרי לא טימא הכלי. ומיירי שסחטן בפשוטי כלי עץ. שאמקט\"ו מאדם הסוחט. דאל\"כ הרי האדם הוא אהט\"ו וטימא הכלי וחוזרת הכלי וטמאה המשקה היוצא. מיהו אף שהגרגרים עכ\"פ טמאים היו. אפ\"ה לא טימאו הן עצמן המשקין. דמדיצא טפה ראשונה כבר חסר מגוש הגרגרים שיעור כביצה. והרי האדם לא נגע בהמשקין. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דאף שהמשקה שבתוך הגרגר לא נטמא עמו. וכדקיי\"ל [פסחים ל\"ג ב'] דמשקין שבתוך הגרגר מפקד פקידי. ר\"ל הרי הן כמונחים שמורים תוך תיבה. ואינן נחשבים כגוף הגרגר להטמא עמו. ואי משום מגע המשקין בהזג בפנים. הרי הו\"ל מגע בית הסתרים. וא\"כ איך אפשר שהגרגרים שאין בהם כביצה רק עם משקין הטהורים שבתוכן. יטמאו להטפה הראשונה היוצאת. הרי אף דעם המשקין שבתוכן יש בהן יותר מכביצה. עכ\"כ הרי המשקין שבתוכן טהורים. ובלי המשקין אין בהם כביצה. י\"ל דאע\"ג שהמשקין שבתוך הגרגרים טהור. אפ\"ה משלים הוא שיעור הזגין לטמא הטפה היוצאת. וכדאשכחן בסמוך בכזית מת ונבלה שנתמעטו בחמה והניחו בגשמים ותפחו דהגשמים משלימין השיעור [וכ\"כ רש\"י פסחים לג\"ב]. וכמו כן לא גרע מכל שומר לפרי. דאע\"ג דכשמפריד השומר מפרי הטמא. הרי השומר טהור. אפ\"ה בעודו מחובר להפרי מצטרף אליו להשלים שיעורו [כריש עוקצין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה זב או זבה</b><br> ה\"ה נדה ויולדת שסחטו הגרגרים דהרי כולן מטמאין בגרגרים כשנשאום. אף שלא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת במשא</b><br> דמדהסיטו הגרגר, נעשה כולו ראשון. וכמ\"ש בפתיחה סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שחלב את העז</b><br> ה\"ה בהמה אחרת. רק נקט עז שמצוייה בא\"י. וכמ\"ש ודי חלב עזים ללחמך [משלי כ\"ז פכ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>החלב טמא</b><br> שכשאוחז בהדד שבה תלוי הטפה היוצאת הרי נשאה. אע\"ג שאח\"כ הניח הדד להשמט מבין אצבעותיו והחלב זב והולך מאליו. טימאה הטפה הראשונה כל החלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה אוכלין</b><br> שנטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית חלב</b><br> ה\"ה שאר איסורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים</b><br> אטמאין קאי. שאין מטמאים אחרים. אבל הוא עצמו נשאר בטומאתו [כטהרות פ\"א מ\"ה. ועיין רמב\"ם אוכלין פ\"ד ה\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחן בגשמים ונתפחו</b><br> ואע\"ג שאין בגוף החתיכה כשיעור רק בצירוף המים הנבלעים בהן. והרי קיי\"ל דאין היתר מצטרף לאיסור [כפסחים מג\"ב]. הכא שאני דלא מכח המים הנבלעים נתהווה כשיעור. דהרי גם קודם שנבלע בהן המים כבר הי' כשיעור. אלא שכשנצטמק בחמה נפחת שיעורו. אבל קודם שנצטמק כבר אסרה התורה גם האויר שיש בפנימיות האיסור בנקבי הפארען [וכמ\"ש לעיל בבועז סי' ה'] והאויר ההוא מצטרף להשלים השיעור. וכשנצטמקה החתיכה ונתקטנה מכשיעור. הרי יצא האויר. וכשחזרה ונתקררה החתיכה, ע\"י קרירות מי גשמים. חזרה החתיכה להתפשט ושב האויר הפנימי למקומו. והרי היא כמו שהיתה. מיהו בהיה מתחלה כשיעור ונצטמק ונתמעט. וחזר ותפח לכשיעור. טמא מדאורייתא. ובהי' מעיקרא פחות מכשיעור ותפח לכשיעור. טמא עכ\"פ מד\"ס [מנחות נ\"ד א']. ואע\"ג דבאיסור בין כך וכך הוה דאורייתא. דהרי קיי\"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה [כיומא ע\"ד א']. רק דאין לוקין על חצי שיעור. נ\"ל דהא דקאמר התם הש\"ס שהוא דרבנן היינו רק בטומאה [ועיין שבת דצא\"א ועיין ברמב\"ם מאכלות פי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאות</b><br> דבנגע בשום בע\"ח בלילה. ומצאו אח\"כ מת. טמא אפילו בד\"ה [כלקמן פ\"ה מ\"ז]. מיהו בראהו חי מבערב חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא [ועיין משבצות זהב לי\"ד סי' א' סק\"ו ופ\"א סק\"ג]. ולהכי בר\"ה טהור וברה\"י טמא. וגם מיירי שמצאו מת במקום שנגעו. דאל\"כ אף ברה\"י אין מחזיקין טומאה ממקום למקום רק לתלות ולא לשרוף [כנדה דד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם טהורות</b><br> כגון שמצא שרץ שרוף ע\"ג פירות אין חוששין שבא לשם שלם. ונשרף ע\"ג הפירות [כלקמן ספ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכוסות</b><br> במצא באהל המת כלי חרס מוקף צמיד פתיל. אין חוששין שהיה תחלה מגולה ונטמא כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מגולות</b><br> במצא הכלי מגולה באהל שהיה שם מת והשתא יצא. אין אומרים שבשעה שהיה שם המת מכוסה היה וחזר ונתגלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחט שנמצאת מלאה חלודה</b><br> הרי בהיה חלודה שעליה מעכבת התפירה נטהרה המחט מטומאתה. מדהו\"ל כנשברה [ככלים פי\"ג מ\"ה]. ולא אמרינן שכשיתקנה אח\"כ תחזור לטומאה ישנה [כרפי\"א דכלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הטומאות כשעת מציאתן</b><br> הר\"ב פי' דזהו פירושא דרישא. דאם טהורות טהורות. ול\"מ א\"א לומר כן. דהרי אפסיק טובא במכוסות ומגולות. ותו מ\"ש דפי' תנא הא טפי מאינך. ותו למה נקט לפרש טומאה ישנה דרבנן [כרפי\"א דכלים]. ולא אינך דנקט לעיל דהוה דאורייתא. ותו למה לן כלל הך כללא שכל הטומאות וכו'. אלא נ\"ל דרבותא קמ\"ל. דאע\"ג דבמחט זו מסתבר טפי שמחמת שנטמאת ולא השתמש בה העלתה חלודה. וכשמצאה שבורה. הרי מסתבר נמי דמשום שנטמאה כבר לא חשש לשמרה ונשתברה. אפ\"ה כל הטומאות כשעת מציאתן. וכמו שהוא השתא טהורה מדהוחלדה או נשברה. כך היתה מעיקרא טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי</b><br> שהיא רה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו בחזקת טהרה</b><br> דכל שאין בו דעת לשאל בהנוגע בהטומאה. אף בספק טומאה ברה\"י טהור. דכל ספק טומאת טמא מסוטה ילפינן. דרק ברה\"י ספיקו טמא. ומדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. דמשמע הא ספק טמא יאכל. אף דסתם בשר ברה\"י הוא. ועל כרחך לחלק. משום דבשר הו\"ל אין בו דעת לשאל אם נגע בטומאה [כסוטה כט\"א]. והא דנקט תנא חרש שוטה וקטן. ולא סתם דבר שאין בו דעת לשאל. היינו מדבעי לאשמעינן רבותא. דאף דהנך אפשר לפעמים שיהיה בהן דעת לשאל. אפ\"ה כל שזה שבפנינו אין בו דעת לשאל. ספקו טהור. ולא דמי כלל לגדול סומא או ישן דמחשב כיש בו דל\"ש [כסי' כ']. דהנך אין בהן דעת. וכ\"ש מאכל או כלי. מיהו הא דבאין בו דעת לשאל ספקו טהור בכל מקום היינו רק בספק השקול ולא במסתבר טפי לטומאה מלטהרה [כלקמן מ\"ח]. וה\"ה בכל דוכתא שיש חזקה כנגדה. אף באין בו דל\"ש ספקו טמא כתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו, ספקו טמא. אף דעיסה אבדל\"ש. עכ\"פ חזקת תינוק טמא [כפ\"ח מ\"ג. כך כתב הרמב\"ם אהע\"ו פט\"ז ה\"ג]. לפיכך גם ביש להחזיק טומאה מזמן לזמן. אף באבדל\"ש ספקו טמא מדיש חזקה כנגדו [וכן יש ראיה לזה ממקשה לילד [אהלות פ\"ז מ\"ו]. וכן מהר\"ש והר\"ב לקמן רפ\"ו דגם הכלים טמאים אף דאבדל\"ש. ודלא כרתוי\"ט שם]. וכ\"כ ביש יד פקח באמצע. כגון שנתעטף בטלית טמא. ומסופק אם נגע הטלית בעטיפתו בטהרות או שנתעטף בטלית טהור ומסופק אם נגע בעטיפתו בטומאה [כנדה דה\"ב] או שגדול תופש ביד תינוק ומסופק אם נגע התינוק באותה שעה בטומאה [כתוספתא פ\"ג דמכילתין]. בכולן אמרינן דברה\"י טמא בר\"ה טהור. וכן אמרינן [פסחים ט\"ב] כל ספק טומאה הבא בידי אדם שיש בו דל\"ש. נשאלין עליה אפילו בכל המונח ע\"ג קרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הפקח</b><br> כל לאתויי סומא וישן שמסופק אם נגע או לא, מחשב כיבדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טומאה</b><br> ר\"ל ברה\"י ספקו טמא. מדיש בו דל\"ש. [וא\"ת האיך נחזיק טומאה ממקום למקום דנימא שבא הטהור למקום הטומאה. ואי\"ל דכל רה\"י כמקום א' חשיב. ולפיכך מחזקט\"ו גם מזוית לזוית. ליתא. דהרי אפילו בכלי יש מ\"ד דס\"ל דלא מחזקינן בה טומאה מזוית לזוית שבתוכה [כנדה דד\"א] וגם אנן קיי\"ל כר' יוחנן דמחזקט\"ו בכה\"ג רק לתלות ולא לשרוף. וא\"כ וודאי דבבית כה\"ג טהור לגמרי. וכן מוכח נמי מלקמן [פ\"ד מ\"ג] מדל\"ק התם נכנסתי למקום זה אלא הלכתי למקום זה. משמע ודאי דגם מזוית לזוית ברה\"י א' לא מחזקט\"ו. אלא נ\"ל דהכא נמי מיירי באומר באתי למקום הטומאה עד כדי הושטת היד ולא ידעתי אם נגעתי בהטומאה. א\"כ דוקא טומאה אמחז\"ק ממקום למקום ביש בדל\"ש. אבל מחזיקים שבא האדם למקום הטומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שאין בו דעת להשאל</b><br> לאתויי בהמה מאכל וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק</b><br> שהיה טהור ואין בו דעת לשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר אחר לקטן ונתן לו</b><br> אף שאין רואים שום אדם. והרי הקברות רה\"י הוא, אפ\"ה ספקו טהור. וקמ\"ל נמי דאין חוששין שמא האדם שלקטן ונטמא מהקבר ונעשה אהט\"ו. חזר ונגע בהתינוק כשנתנן לו וטימא את התינוק. והא דלא נטמא התינוק מהשושנים. דאע\"ג דשושנים לא חזי לאכילה בעינייהו. עכ\"פ מדחזו לאכולה כשיכבשום [כשביעית פ\"ז מ\"ז]. א\"כ מ\"ש מבשר ודגים דאף שאינן נאכלים חיין. אפ\"ה מדחזו לאכילה כשיכבשום מקט\"ו. וה\"נ בשושנים יקט\"ו. ואת\"ל דשושן אינו וורד. עכ\"פ מדנקט [ספ\"ה דכלאים] רק שושן המלך דאינו כלאים. משמע דשאר שושנים יש בהן כלאים. א\"כ חזו לאדם. י\"ל דאף אם היו מאכל אדם ונטמאו, לא נעשו אב הטומאה. וככל מאכל שנטמא במת [ועיין ביבקש דעת סי' ה\"ג] ואינן מטמאין להתינוק שנוגע בהן רק בידיו [כידים פ\"ג מ\"א]. אבל לא כל גופו. שיהיה צריך טבילה לטהרתו ככל נוגע באהט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> ואין חוששין שמא האהיל הכלי על קבר. דעכ\"פ הרי אין בו דעת לשאל לא בהחמור ולא בהכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק</b><br> דבמורגל טמא הוא. מדדרכו לטפח באשפה שמצויין שם שרצים מתים הטמאים. ותו משום דנשים נדות רגילות לחבקו ולנשקו [כתוספתא פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצא בצד העיסה</b><br> טהורה ומונחת ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר מטהר</b><br> דמיעוט תינוקות אין מטפחין בעיסה. להכי תלינן שאדם גדול טהור נתן לו הבצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרך התינוק לטפח</b><br> ולהכי חיישינן שהתינוק בעצמו טיפח ולקח מהעיסה וטימאו. ואע\"ג דגם רבנן ס\"ל סמוך מיעוטא לחזקה [כנמ\"י ר\"פ בתרא דיבמות והרא\"ש שם]. היינו רק לחומרא. ולא כי הכא דלקולא. ומשום הכי באמת הכא אין שורפין על ספק זה את התרומה. מדהוא קולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שינגבו את פיהם בארץ</b><br> כדרך התרנגולים לאחר ששתו. דאל\"כ תלינן במצוי שדרכן לשתות קודם אכילתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שילחכו את לשונו</b><br> לקנח בלשונם שפת הפה מבחוץ סביב. כי כך דרכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל הבהמה כדי שיתנגב</b><br> שיש רווח כל כך בין האוכלין למשקין. עד שיתיבש מעצמו המשקה שעל שפת הפה קודם שיבואו להבצק:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב</b><br> אף כשהבצק סמוך להמשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין דרכו להניח את המזון</b><br> דאוכלין אינן מצויין לו כל כך כמים. ולהכי מיד כשמוצא מאכל. ממהר אליו ואוכל כל שבעו קודם שישתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזורק טומאה</b><br> בין שזרקו גדול פקח או קטן או בהמה. וכל שכן בנפלה הטומאה מאליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ככר</b><br> טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לבין המפתחות</b><br> טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפתח לבין הככרות</b><br> טהורות. ונ\"ל שאין בבא זו פירושא דרישא דזורק טומאה ממקום למקום. דא\"כ למה הפסיק ביניהן עם הבבא דככר לבין המפתחות. ותו דל\"ל פי' כלל לזורק טומאה. וכי אתא לאשמעינן דזורק טומאה היונו זורק מפתח טמא. וכי מה חילוק יש בין מפתח טמא לדבר אחר טמא. אלא הא דקאמר ברישא הזורק טומאה. היינו שזרק שרץ עצמו. ומה\"ט נמי לא קאמר שזרקו בין הטהרות. דאטו בשופטני עסקינן שלא יחוש שיגע בנפילה בטהרות. אלא נקט שזרקו ממקום למקום. ומסופק שמא בשעה שנזרק נגע בטהרות. והדר תו נקט או אפילו היה להטומאה מקום. רק שזרק ככר טהור בין המפתחות הטמאות וכגון שלא ידע בשעת זריקה שהמפתחות טמאות ולהכי לא חשש להיות נזהר. דאע\"ג דהטומאה נחה. עכ\"פ מדלא היה בהככר תפיסת יד אדם בשעת ספק נגיעה. הו\"ל הככר דבר שאין בו דעת לשאל. והדר נקט או שזרק מפתח וכו' מדסד\"א דדוקא בזרק שרץ מטהרינן ברישא. משום דבי' מפורש בקרא שצריך שיהיה להטומאה מקום בשעת ספק מגעו. וכדכתיב השרץ השורץ על הארץ [כנזיר סד\"א]. להכי אצטריך לאשמעינן סיפא. דאפילו בזרק מפתחות. וכגון שלא ידע שהן טמאות. והרי המפתחות אינן גוף הטומאה בעצמה. וביה אינו מפורש בקרא. שיצטרך לו מקום מנוח בשעת ספק מגעו, אפ\"ה טהור. והן אמת דבין בזרק שרץ ובין בזרק מפתחות. אפילו בזרקן בין בני אדם טהורים. אע\"ג דבכה\"ג יש בו דעת לשאל בהנוגעין. אפ\"ה מדעכ\"פ זרק להטומאה ולא היה לה מקום בשעת מגע. הרי הבנ\"א טהורים. וכדמסיק במשנה ג'. והא דנקט שזרק הטומאה לבין ככרות. ולא נקט רבותא טפי שזרק בין בנ\"א. היינו רק איידי דבעי למנקט זרק ככר בין המפתחות. דעל כרחך רק בככר טהור מדאין בדל\"ש נקט נמי זרק מפתח לבין הככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו ברה\"י אין חוששים שמא נגעו בהן המפתחות הטמאות. דבזרק את הטומאה ויש תרתי לטיבותא לטהר הספק מגע. חדא. דמדזרק את הטומאה, אין לה מקום. ובכה\"ג טיהרה תורה ספק מגע מדכתיב השרץ השורץ על הארץ. דהיינו שתהיה הטומאה נחה בשעת מגעו. ולא בשעה שתלויה באויר. ב', דמשום שהככר מונח במקומו ואין בו תפיסת ידי אדם בשעת ספק מגעו והו\"ל שפיר אין בו דל\"ש. שאף ברה\"י טהור. ובזרק את הטהרה אף דבכה\"ג יש לטומאה מקום. מדמונחת במקומה. עכ\"פ יש חדא לטיבותא. דמדזרק הטהרה לא הי' בה תפיסת יד אדם בשעת ספק מגעו. ולפיכך לא מחשבא כספק טומאה הבאה בידי אדם. אלא הו\"ל ככר הנוגע כאבדל\"ש, וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ככר לבין המפתחות טמא</b><br> דס\"ל דכל זורק כיון דמכח אדם נזרק. הו\"ל כאילו תפסו אדם בידו בשעת ספק מגעו. והרי בכל ספק מגע הבא ע\"י אדם. בין שאחז האדם את הנוגע או את המגיע. הו\"ל כיש בו דל\"ש. והרי הכא מדזרק הטהרה והטומאה היתה מונחת במקומה. הרי יש להטומאה מקום. ולהכי ספיקו טמא. מיהו נ\"ל דבנפל הככר מעצמו. גם ר\"י מודה דטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאע\"ג דהמפתחות הנזרקים ע\"י כח אדם מחשבו כיש לטומאה מקום. עכ\"פ הככר שמונח אין בדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומהלכת ע\"ג ככרות</b><br> ואפילו אדם אוחז בהככר דבכה\"ג מדיש בו תפיסת יד אדם. מחשב כיש בהנוגע דל\"ש. אפ\"ה מדעכ\"פ השרץ מונח בפה החולדה. הו\"ל כאילו אין להטומאה מקום בשעת ספק מגע. ובכה\"ג אף ביש בהנוגע דעת לשאל טהור ספק מגעו גם ברה\"י [וט\"ס יש כאן בפי' הר\"ב שכ' שאפילו אדם נוגע הטומאה. וכן העתיק בטעות בעל כף נחת. וליתא. דכשאדם אוחז הטומאה אין הככר טהור. מכח סברת שאין לטומאה מקום. דמדישנה ביד אדם. ידו כל אדם חשוב כד' אמות. והו\"ל כיש לטומאה מקום. וכדמוכח בש\"ס נזיר [דסד\"א] דקאמר כל הנטלין ספיקן טמא. ותו מה זה שכתב הר\"ב אפילו אדם אוחז בטומאה דהוה כיש בו דעת לשאל. וזה במח\"כ נגד ש\"ס ערוך [סוטה כ\"ט א'] דקאמרינן דיש או אין בדל\"ש לא תליא במגיע אלא בנוגע. אע\"כ דצ\"ל אוחז בככר דהו\"ל כיש בדל\"ש. וכן מצאתי אח\"כ בפי' הרא\"ש כאן שכתב אפילו הככר ביד אדם. ותמהני ארתוי\"ט שלא העיר בזה]. מיהו אפילו נגע השרץ ודאי בהככרות. ומסופק אם היה השרץ חי או מת. הככר טהור. מדאין להטומאה מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועברו בין הטהורים</b><br> בין בני אדם טהורים אף שיש בו דל\"ש בהבנ\"א הנוגעין. עכ\"פ הטומאה שבפה בע\"ח מחשב כאין לה מקום. ואף דכבר שמעינן כן במשנה ב'. הדר קמ\"ל הכא מפורש. דאף שיש בו דל\"ש בהטהרה בעצמה. אפ\"ה מטהרינן באין לטומאה מקום. ותו איצטריך בבא זו. מדבעי למתני סיפא או שעברו טהורים ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין לטומאה מקום</b><br> דאף שהבע\"ח שהטומאה בפיו עמד במקומו. אפ\"ה לא מחשב הטומאה שבפיו כיש לו מקום. אלא כאין לה מקום מנוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו מנקרין</b><br> ר\"ל שהחולדה שכשמנקרין בה מנענעין הטומאה אילך ואילך. אפ\"ה מחשב יש לה מקום. וכדאמרינן [נזיר סד\"א] דנגררין ספיקן טמא. וכ\"ש בשהטומאה מונחת בארץ בלי נענוע הניקור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דהרי יש בהנטמא דעת לשאל ובסוטה [דכט\"א] דדעת נוגע ולא דעת הטומאה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית מן המת בפי העורב ספק האהיל על האדם</b><br> ר\"ל אם הספק הוא אם האהיל על האדם. דאע\"ג דהעורב פורח עם הטומאה שבפיו. אפ\"ה מחשב כיש להטומאה מקום. דכל טומאה מאהלת. כמליא טומאה תחתיו דמי [כרפ\"ג דאהלות]. והו\"ל כמונחת הטומאה בארץ. ואע\"ג שהעורב פורח. לא עדיף מאילו היתה הטומאה נגררת [כלעיל סי' ח'] ומחשב כיש להטומאה מקום. והרי גם האדם שאפשר שנטמא יש בדל\"ש. ולפיכך ספיקו טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק כלים טהור</b><br> אע\"ג דהטומאה נחשבת כיש לה מקום וכדאמרן. אפ\"ה מדעכ\"פ הכלי אין בדל\"ש. ולפיכך ספק טומאתה טהורה. מיהו דוקא בספק שהאהילו הטומאה והטהרה זע\"ז. או ספק שהאהיל דבר אחר על שניהן ביחד. הרו כל טומאת אהל כמליא טומאה דמי. לפיכך הו\"ל כיש להטומאה מקום. אבל בספק מגע אפילו של מת או של א' משאר אהט\"ו. גם ברה\"י טהור כשאין להטומאה מקום או כשאין בו דל\"ש בהנוגע [ש\"ס נזיר סד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בעשרה דליים</b><br> ששאב י' דליים מים מן הבור זה אחר זה. והרי בכה\"ג יש לחוש שהי' השרץ בהבור. ואף שהמים בעודן בהבור חשובין כמחוברין דאמקט\"ו. עכ\"פ יש לחוש שמא הדלי שנמצא השרץ בתוכו לא הודלה רק בסוף. וכל הדליים הראשונים. כשדלה בהן נגעו בהשרץ ונטמאו כולן וטימאו גם המים שבתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורין</b><br> ר\"ל שאר הדליים והמים שבתוכן הכל טהור. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולפיכך אמרינן דלא בתוך הביר היה השרץ. רק בתוך דלי זה שנמצא בו. ואע\"ג שאפשר שדלה בדלי זה קודם לאחרים. אפ\"ה לא נטמא המים שבבור מהשרץ שבדלי זה בשעה שדלה בו. מדהן מחוברין [כרפ\"א דמקואות. רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון טהור</b><br> קמ\"ל בהא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום אפילו בכה\"ג שיש לב' הכלים שייכות אהדדי. מדעירה מזה לזה. וזה הוא שייכות אהדדי טפי. מדליים הנ\"ל. שאין להם שום שייכות יחד רק באמצעות הבור. מיהו בנמצא השרץ בהעליון. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שכבר היה השרץ בהעליון בשעה שעירה ממנו להתחתון. ולא אמרינן שאח\"כ נפל לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ששה ספיקות שורפין את התרומה</b><br> ר\"ל אע\"ג שבכל טומאה שמד\"ס. אע\"ג שוודאי נטמא בה. אין שורפין עליו את התרומה [כשבת ט\"ז א']. דאמרינן עבדו בה רבנן היכירא דלא נשרף עליה תרומה [ועיין רש\"י שם]. אפ\"ה בהנך ו' ספיקות. אם ודאי נטמא בהן. כיון שכל גזירת טומאתן מחמת ספק דאורייתא הוא. להכי שווינהו רבנן להנך ו' ספיקות. כאילו ודאי נגע בטומאה דאורייתא. ושורפין עליהן את התרומה אפילו כשנטמא בהן בר\"ה. אבל אש מסופק אם נגע בהן, בר\"ה טהור. וברה\"י תולין. וכדמסיק בסיפא. וטעמא מדהו\"ל ספק ספיקא. ובכל ס\"ס אפילו ברה\"י אין שורפין עליו את התרומה [כנדה לג\"ב וע' רמב\"ם ספי\"ג מאהט\"ו]. ונ\"ל דבספק מגען ברה\"י בדבר שאין בו דל\"ש. או שלא היה להטומאה מקום. לא עדיפי הנך ו' ספיקות משאר ודאי טומאה דאוריותא וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בית הפרס</b><br> שנגע או נשא ודאי גוש משדה שנחרש בה קבר [הוא ביה\"ג. ועיין פ\"ו מ\"ז]. או שנכנס אדם לשדה כזו. או שהובא לתוכה כלי או מאכל שאין בהם דל\"ש. אפ\"ה חיישינן שמא הסיט האדם או נגעו זה או זה בעצם כשעורה ואפשר שטמון בהגוש [כאהלות פ\"ב מ\"ג] ולפיכך אם נגעו אח\"כ בתרומה. או אם נגעה תרומה בעצמה בגוש הזה, נשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ספק עפר הבא מארץ העמים</b><br> ר\"ל אם ודאי נגע או נשא אדם. או כלי או מאכל שוודאי נגעו בגוש שבא מח\"ל. שג\"כ מטמא במגע ובמשא. מספק שמא טמון בו עצם כשעורה [אהלות שם]. ולפיכך אם אח\"כ נגע בתרומה. או שנגעה התרומה בהגוש בעצמה. טמאה ונשרפת. ולא חש תנא לפרש דמיירי בגוש דוקא. דהרי רק בגוש כברייתו גזרו [כספי\"ז דאהלות]. אבל עפר של זה או זה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בגדי עם הארץ</b><br> שנגעו. או נשא אדם ודאי בגדי ע\"ה דגזרו עליהן טומאה מספק שמא ישבה עליהן אשתו נדה. מדאין נזהרין או בקיאין כ\"כ בדיני מדרס כחברי' [כספ\"ב דחגיגה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל ספק כלי' הנמצאין</b><br> שנגע בהן בוודאי. וחכמים גזרו על כל כלים הנמצאים שיטמאו במגע גם לאדם וכלים. שמא הכלי שנמצא נטמא במת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק הרוקין הנמצאין</b><br> בשנגע או נשא שום רוק הנמצא. אפילו בר\"ה [ולרא\"ש לקמן פ\"ה מ\"ב. דוקא בשיש ישראלית שוטה או עכו\"ם בעיר]. גזרו עליו טומאה מספק שמא מזב או נדה וחביריהן הוא [כשבת טו\"ב]. אח\"כ נגע בתרומה או שנגע התרומה בעצמה בהרוק. הר\"ז טמאה ונשרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה</b><br> דכמו שגזרו טומאה על מגע ומשא של רוק הנמצא. כ\"כ גזרו על מגע ומשא של מי רגלים הנמצאים. מספק שהן מזב ודכוותי'. והא דקאמר הכא שהן כנגד מי רגלי בהמה. רבו בו הפירושים. דלרש\"י [שבת טו\"ב] ר\"ל אפי' הוא סמוך למי רגלי בהמה. דמסתבר דכמו דזהו של בהמה. ה\"נ זה. אפ\"ה מטמאינן. ואע\"ג דהו\"ל ספק ספיקא. ספק מבהמה וספק מאדם טהור. והרי על כל ספק ספיקא אין שורפין את התרומה [כנדה לג\"ב]. י\"ל דאין למדין מן הכללות [כעירובין כז\"א]. א\"נ דספק טהור לא מחשב ספיקא. מדרוב בני עולם עכו\"ם. וכרמב\"ם [פי\"ג מאהט\"ו הי\"ג] הא דקאמר תנא שהן כנגד מי רגלי בהמה. ר\"ל שנתערבו שוה בשוה מחצה על מחצה. וקמ\"ל שאין אומרין כיון שטומאתן מד\"ס ולא אמרינן דשמא אותן של בהמה רבו. ונתבטלו אותן של אדם. ולתוספות [שבת טו\"ב] דוקא בנמצאו נגד מי רגלי בהמה. דהיינו שרואין שהן משונים מהם. ועי\"ז ניכר שהן של אדם. והו\"ל רק חד ספיקא. אבל באין מי רגלי בהמה כנגדן. הו\"ל ספק ספיקא. ולא שרפינן עלה תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורפין את התרומה</b><br> אפילו בר\"ה. דכוודאי דיינינן להו. אבל ספק מגען אף ברה\"י עכ\"פ תולין. מדהו\"ל ספק ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על ספק מגען ברה\"י</b><br> שורפין. ומשמע אבל בר\"ה מודה לת\"ק דספק מגען טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א ברה\"י תולין</b><br> בספק מגען. והיינו משום דהו\"ל ספק ספיקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברה\"ר טהור</b><br> לאו אסוקי מילתא דחכמים היא. אלא ד\"ה היא. וג' מחלוקות בדבר. לת\"ק גם ברה\"י טהור. ולר\"י ברה\"י שורפין. ולחכמים ברה\"י תולין. אבל בר\"ה לכ\"ע טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני רוקין א' טמא</b><br> לא מיירי שהוא ודאי מזב וחביריו. דא\"כ היכי קאמר הכא דבספיקו תולין ברה\"י. הרי הול\"ל דשורפין על ספיקן כשאר ספק טומאה ברה\"י. אלא ר\"ל שהוא סתם רוק. שגזרו בו רבנן שיהוה נדון כרוק טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' טהור</b><br> שהוא ודאי מאדם טהור וה\"ה בב' גושי' עפר. או ב' בגדים. וא' מהן הוא מאותן שגזרו עליהן טומאה במשנה ה'. רק תנא נקט רוקין. מדבעי לחלק בין לח ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולין על מגען</b><br> דבנגע או נשא או הסיט א' מהן. ואינו יודע איזה מהן. תולין. והיינו משום דיש ספק ספיקא ספק לא נגע או וכו' כלל את הסתם רוק. וספק שמא גם הוא מאדם טהור הוא. מיהו הך בבא חכמים דמשנה דלעיל היא. ולרבותא נקטה. דלא מיבעי' לעיל דמיירי שהי' רק רוק א' סתם ומסופק אם נגע בו ברה\"י, ודאי תולין. אלא אפי' הכא שיש ב' רוקין והיה שם ודאי מגע או וכו' בא' מהן. אפ\"ה לחכמים ברה\"י תולין. עוד י\"ל דלהכי נקט הספק ספיקא באופן שוודאי נגע. משום דבעי לחלק בסיפא בין לח ליבש. ואי בשלא נגע ודאי מה חילוק יש בין לח ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מגען ברה\"ר בזמן שהן לחין</b><br> דאז מדנדבק קצת מהרוק בגופו. הו\"ל על גופו כספק טומאה ברה\"י. ואע\"ג דעכ\"פ גופו בר\"ה קאי. וכל שהטומאה ברה\"י והטהור בר\"ה טהור [כפ\"ו מ\"ב]. התם בספק נכנס. משא\"כ הכא הרי ודאי נגע בא' מהן [עיין פ\"ו מ\"ג] אלא מדהו\"ל ס\"ס תולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל משאן בין לחין ובין יבשין</b><br> ר\"ל ואם נשא א' מהן בר\"ה. ג\"כ הו\"ל על גופו כרה\"י. דתולין שם בס\"ס. משא\"כ בנגע בר\"ה ברוק יבש או הסיט בר\"ה אפילו רוק לח. הו\"ל ספק טומאה בר\"ה וטהור. והא דמטמאינן הכא ביבש. היינו רק בשיש ממשות כל כך בהרוק שכשישרנו כ\"ד שעות בפושרים. יחזור לכמות שהיה. דאל\"כ אפילו אם יהיה הרוק ודאי מזב. יהיה טהור [כנדה פ\"ו מ\"ד]. והיינו נמי רק סתם רוק [וכלעיל סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשאו</b><br> או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיטו</b><br> ואח\"כ נגע בטהרות. וכ\"ש בנגעו הטהרות בעצמן ברוק זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות הרבים</b><br> אף דהו\"ל רק ספק. אע\"ג דכבר תנא הכי לעיל [במ\"ה]. הדר תו תנא לה הכא משום משא והיסט. דלא תני להו לעיל. ונקט להו הכא לאשמעינן דדוקא בספק נגע או בספק הסיט מחלקינן בין לח ליבש. אבל בוודאי נגע או ודאי הסיט אין חילוק בין רוק לח ליבש. אפי' בר\"ה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ספיקות שטיהרו חכמים</b><br> אפילו ברה\"י [כרמב\"ם פט\"ו מאהט\"ו ה\"ח]. ולהראב\"ד אפילו יש בהנוגע דל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובים למקוה</b><br> שמסופק אם נפלו שאובין למקוה החסרה ממ' סאה ונפסל עי\"ז. או שיודע שוודאי נפלו לשם. אבל מסופק אם היו ג' לוגין. או שנפלו ג\"ל. אבל מסופק אם המקוה מ\"ס. וכל דין ספק מים שאובין מפורש במקומו [במקואות פ\"ב מ\"ג] וכ\"כ נזירות ובכורות מפורשים במסכתתן. ורק אינך ספיקות דחשיב תנא הכא. מפרש ואזיל בפרקין. ואת\"ל כיון דספק משקין ליטמא טמא. הו\"ל להתנא למכללה לעיל בין הנך דמשנה ה'. והול\"ל על ז' ספיקות שורפין תרומה. נ\"ל דה\"ט משום דלא דמי ספק משקין לאינך ספפקות דחשיב התם דכולהו בין ליטמא או לטמא טמא. משא\"כ משקין. להכי לא פסיק ליה למכללינהו בהדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק טומאה צפה על פני המים</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין בכלים</b><br> בין שצפה במים שבכלי או במים שבקרקע. ומסופק אם נגע בה. אפילו ברה\"י ספיקו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר בכלים טמא</b><br> אם צפה במים שבכלי טמא. דהרי הכלי נח במקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ירידתו טמא</b><br> בין שהמים בכלי או בקרקע. אם מסופק שנגעה בו בשעה שירד לתוך המים. וטעמו כדקאמר בתוספתא דכשירד לתוך המים. הרי המים עולין. ועי\"ז הדברים הצפין בתוכן מתקרבין אל גוף הבא לתוכן. ומסתבר שעי\"ז נגעה הטומאה בהטהור. אבל כשעולה מהמים. המים שוקעין. ועי\"ז הדברים הצפין בהן מתרחקין מגוף העולה. ולהכי מסתבר שלא נגעה בו הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אפי' אין שם</b><br> בהחלול שהמים בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אע\"ג דהרי נגע בה. אפ\"ה כל שלא ראה הנגיעה טהור. ולהרמב\"ם בפירושו כאן. דוקא באפשר שלא נגע, טהור. וכן נראה בחיבורו [פי\"ד מאהט\"ו ס\"ג] שכתב שלא ידע שנטמא. הרי מדל\"ק שלא ראה שנטמא. ש\"מ דלאו בראייה תליא. רק בידיעה דהיינו שאפשר שלא נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק משקין ליטמא</b><br> ר\"ל אם הספק הוא אם נתטמאו המשקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד טמא שפשט את רגלו</b><br> נ\"ל דנקט רגלו ולא ידו. כדי שלא נטעה לומר דבטומאת ידים מיירי. והרי בכה\"ג גם במשקין טהור [וכמשנה י\"א]. עוד נ\"ל דנקט רגלו לרבותא אף דאינו משמשני כידי':"
+            ],
+            [
+                "<b>לבין משקין טהורין ספק נגע ספק</b><br> נ\"ל דנקט הכא ובכל דוכתא ספק ספק. היינו לאשמעינן דרק בספק שקול מיירי. דרק בכה\"ג מחמרינן במשקין. דאל\"כ לא מחשב ספק כלל [עיין רמב\"ם פט\"ז מאהט\"ו ה\"ג. וכמו שכתבנו לעיל סי' מ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דס\"ל דטומאת משקין שיתטמאו הן עצמן הוא דאורייתא. אבל שיטמאו המשקין לדברים אחרים. הוא מדרבנן. והו\"ל ספק דרבנן לקולא. וגם ברה\"י טהור [כפסחים טז\"א]. מיהו דוקא ברה\"י. אבל בר\"ה אף ספק משקין ליטמא טהור. דלא עדיף משקין משאר ספק טומאה בר\"ה דטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה ככר טמאה בידו</b><br> ופשטו גרסינן. ולהספרים דגרסי וזרקה צ\"ל וזרקו כי קאי על האדם. ור\"ל שפשט האדם את הככר הטמא לבין המשקין הטהורים. דאי בזרק הככר. הרי אפילו בזרק אב הטומאה ומסופח אם נגע בשעת זריקה טהור מדאין לטומאה מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא</b><br> ברה\"י וקמ\"ל דלא הוה ספק באין בו דל\"ש. דהרי אדם אחז הככר בשעה שנולד בו הספק ובכה\"ג הו\"ל כיש בדל\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא טהור</b><br> ר\"ל והא דאמרינן אם הספק הוא אם משקים טמאים נגעי בטהרות, טהור, כיצד.:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין ככרות</b><br> וכ\"ש במסופק אם נגעו המשקין הטמאים שבראש המקל. במשקין טהורים. דהטהורים בטהרתן. דהרי אפילו אוכלין טמאין שמטמאין למשקין מדאורייתא אפ\"ה כשהנוגע שוה למגיע דהיינו ששניהן אוכל אינו טמא רק מדרבנן. וכ\"ש במשקין שאין בהן שום טומאה לטמא אחרים כששניהן שוין. דהיינו כשהנוגע ומגיע שניהן משקין. ודאי הטהורים נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר ספק משקין לאוכלים טמא</b><br> דס\"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאירייתא. הלכך ספק משקין לטמא אוכלין טמאה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים טהור</b><br> דכלי אמקט\"ו מדאורייתא רק מאהט\"ו. ורק בי\"ח דבר גזרו שמשקין יטמאו כלי. מגזירת של זב וזבה. הלכך הו\"ל ספיקא דרבנן ולקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד שתי חביות</b><br> ובכל א' מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מן הטמאה עשה</b><br> הא דאיצטריך למנקט בהמשל גוונא אחריתא ולא נקט המשל במקל שנזרק. וכדנקט ת\"ק. דהיינו שזרק מקל ובו משקין. ומסופק אם נגעו המשקין בככר או בכלי. או שמסופק אם נגעו בשניהן כאחת. או שזרק א' מב' מקלות. שבאחד משקין טהורין ובאחד משקין טמאים. ונגעו ודאי בככר ובכליו. ה\"ט משום דבמקל הנזרק מודה ר' יוסי דגם לאוכלין טהור. וכמפורש בתוספתא. וטעמי', אי משום דס\"ל דאף כשיארע הספק לאחר שנח. אפ\"ה מחשב כספק טומאה הנזרקת. דגם בשרץ היה טהור. וכ\"ש במשקין הנזרקים. אי משום דס\"ל שכשאירע הספק במשקין שע\"ג מקל. הו\"ל כאין לטומאה מקום. שג\"כ גם בשרץ הוה טהור. והא דנקט כה\"ג בב' חבית ולא בחבית מלאה משקין טמאין. ואינו יודע אם נגעו בהן ככר וכלי או לא. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא. אע\"ג דבכה\"ג ודאי נעשה המעשה. שלקח מים ולש בהן. אלא שאינו יודע. אם מהטהור או מהטמא. אפ\"ה הכלי טהור. וכ\"ש במסופק אם נעשה המגע בטומאה כלל. וגם נקט המשל בעיסה. ג\"כ כדי לאשמעינן רבותא. דאע\"ג דבכה\"ג יהי' הספק בהאוכלין ובהכלי שלש בה כאחת. אף דבכה\"ג הרי באותו הספק שמטמאין העיסה נטהר בו הכלי. אפ\"ה מקלינן. ולא מחשב כתרתי דסתרי אהדדי [כחגיגה כב\"ב]. וכ\"ש כשהספק באוכלין ובכלים בכל א' לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולכלים</b><br> ר\"ל הכלי שלש בה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ידים ליטמא</b><br> ר\"ל אם מסופק אם נגעו ידיו טהורות באוכלין או במשקין הטמאין. או בשאר דברים שעושין לידים שניות כפ\"ק דשבת. וכן כשמסופק אם נגעו ידיו הטמאות באוכלין או משקין. טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא וליטהר</b><br> שמסופק אם טיהר ידיו הטמאות. בכל ג' ספיקות הללו. ספיקו טהור. ואע\"ג דלא פי' בה תנא מידי אפ\"ה חזר ושנאה. כדי שלא לדלג כשמונה והולך ומפרש אותן שכבר זכרם במשנה ז'. ורק מדנפישי פירושייהו. סמך א\"ע לפרש כל ספיקתן הנ\"ל במקומן בפ\"ב דידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק רה\"ר</b><br> דכל הספיקות הנ\"ל שטיהרו חכמים. היינו דאפילו ברה\"י טהור. והיינו מדהו\"ל גם טומאה וודאית שלהן רק מדרבנן. וקאמר הכא. דבמסופק אם נטמא בר\"ה. אז אפילו בספק טומאה דאוריי' טהור. וגם כאן לא פי' התנא מידי. ואפ\"ה הדר ונקט לה תו גם הכא מטעם הנ\"ל. וסמך א\"ע לפרשו באריכות בפרקים הבאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק דברי סופרים</b><br> ר\"ל במסופק אם נטמא שום דבר בטומאה שהיא מדרבנן. או אפילו ודאי נטמא בה ומסופק אם טבל [כמקואות פ\"ב מ\"ב]. אבל מדיש טומאה מד\"ס שספיקו טמא. וכדמפרש בסיפא. להכי שואל כאן כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אוכלים טמאים</b><br> דחכמים גזרו על האוכל כדי אכילת פרס מאכלים טמאים. אפילו הן רק שני לטומאה. או שתה רביעית משקין טמאים בכדי אכילת פרס. יהיה גופו שני לטומאה עד שיטבול [כלעיל פ\"ב וסוף זבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בא ראשו ורובו במים שאובין</b><br> טומאה שגזרו על אדם שנפלו עליו מים שאובין. היינו רק בנפלו עליו. ואפילו היה טהור גמור. אבל טומאה שגזרו על הבא במים שאובין היינו רק בהי' טבו\"י [כתוס' שבת יג\"ב]. ושניהן נעשין שנים. ונקט הנהו. וה\"ה כל טומאה מד\"ס דדמי להנך [ועיין פ\"ק דשבת וסוף זבים. ובמכלתין פ\"ק מ\"ג]. ואע\"ג דספק ידים נמי ספק שמד\"ס אפ\"ה נקט לה תנא בפ\"ע. מדנפישי מילייהו ייחד לה תנא בבא בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו</b><br> ואפי' נטמאה ודאי בהנך. ומסופק אם טבל טהור [כמקואות פ\"ב מ\"ב]. וכ\"ש במסופק אם נטמא, אפילו בסט\"ו ברה\"י טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא מדברי סופרים</b><br> כגון ספק מגע כנענים שגזרו עליהן שיהיו טמאים כזבים [כנדה לד\"א]. או שמסופק אם נגע בדם תבוסה ממת [אהלות פ\"ג מ\"ה] ורתוי\"ט מנה נמי במסופק אם אכל נבלת עוף טמא. וכוונתו באכל ממנה כזית בכאפ\"ר. אבל לא ידענא מנ\"ל לרבינו הא. שיהיה גם נבלת עוף טמא נכלל בכלל אהט\"ו. והרי אם לא נגע בה טומאה טהור לגמרי. ואפילו אכל ממנה כדי אכילת פרס טהור [כרמב\"ם פ\"ג מאהט\"ו הי\"ד. ורכ\"מ שם] וגם בהקדמת הרמב\"ם לסדר טהרות. אפקה בפירוש מכלל אהט\"ו. ואע\"ג דבפ\"ק מ\"ג אמרינן דשורפים עליה תרומה. לרמב\"ם בפירושו שם היינו בנטמאה ונגעה בתרומה. ואפילו נפרש דר\"ל בנטמא ואכל ממנה, כדאכפ\"ר. ונגע אח\"כ האוכלה בתרומה. י\"ל אע\"ג דבכל טומאה דרבנן אין שורפין תרומה. כדאמרינן [שבת דט\"ז סע\"א ובכמה דוכתי] עבדי בה רבנן הכירא דלא נשרף עלה תרומה וקדשים [ועיין רש\"י שם בשבת]. אפ\"ה באוכל אכפ\"ר מנבלת עוף טמא גזרו בה רבנן דנשרף על מגעו תרומה מדדמי לנבלת עוף טהור. אבל דנטמא נמי ספק אוכלה מנ\"ל. אבל אפילו על ודאי טומאתן אין שורפין תרומה מדהו\"ל רק טומאה דרבנן. מיהו במסופק אם יש כאן אהט\"ו כלל. כגון הטומאה שגזרו חכמים בנגע או נשא עפר של שדה שנחרש בה קבר. שיש חשש שיש שם עצם כשעורה [כפי\"ז דאהלות]. בהא אם מסופק אם נגע או נשא עפרה. הרי אמרן לעיל [מ\"ה]. על ודאי מגען שורפין התרומה. ולא על ספיקן. רק תולין מדהו\"ל ס\"ס. ואין שורפין תרומה על שום ס\"ס [כנדה לג\"ב]. וכל זה ברה\"י אבל בר\"ה אפילו בספק נגע באהט\"ו דאורייתא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק החולין זו טהרת פרישות</b><br> בני אדם שתקנו להם חכמים שיהיו מופרשים זמ\"ז. ונקט פרישות לשון רבים. מדיש ו' מיני מופרשים זמ\"ז. ואלו הן. א) ע\"ה. ב) חבירי' האוכלין חוליהן בטהרה. ג) אוכלי מעשר שני. ד) אוכלי תרומה. ה) אוכלי קודש. ו) מתעסקי בפרה אדומה ובמי נדה שלה. בכל אלה הו' גזרו חכמים שיהיו בגדי מדרגת כל כת מטמא כמדרס לאותן שהן במדרגה למעלה מהן [כחגיגה יח\"ב]. ואעפ\"כ יש חילוק ביניהן. דטומאת ע\"ה חמור מכולן. שגזרו עליו שיהיה כזב לכל דבריו. שבגדיו יהיו כמדרס הזב. ומעיינותיו כתב. ומגעו ראשון הכל כזב ממש. רק שאין גופו עושה משכב ומושב לבגדי טהור. וגם אין גופו מטמא שום דבר טהור בהסיט. מדהיו רובן עושי מלאכה ונושאי משא בעם. ושיערו חכמים שאם יגזרו עליהן גם בהנך יהיה גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כתוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק. ותוס' חגיגה יט\"ב ד\"ה בגדי]. משא\"כ בשאר ה' כתות המפורשים הנ\"ל. רק בבגדיהן גזרו שיהיו טמאין זה לזה שלמעלה ממנו כבגדי הזב. אבל לא בגופן ובמעיינותיהן [כרמב\"ם רפי\"ג מאהט\"ו]. ופשוט דאף דלא חשבינן גופו טמא כזב. שיהיה דינו כאהט\"ו. עכ\"פ גופו הוא ראשון לטומאה להכת שלמעלה ממנו. מדעכ\"פ נשא בגדיו שהן מדרס. ולפיכך אם נגע מאכלי של כת שלמעלה ממנו. נעשה שני. וקאמר הכא דאם מסופק א' ממדרגה שלמעלה אם נגע או נשא בגדי אותו שלמטה ממנו במדרגה טהור ואפילו באירע הספק ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק שרצים</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשעת מציאתן</b><br> ר\"ל במצא שרץ שרוף על הפירות. אין חוששין שמא לח נפל. אלא אמרינן דכל טומאות כשעת מציאתן [כלקמן ספ\"ט]. ונ\"ל דנקט שרצים. וה\"ה נבלה או שאר טומאות. דהרי כולן דיינינן להו כשעת מציאתן רק נקט שרצים שמצויין. ובתוספתא מפרש דהיינו בזרק שרץ ומסופק אם נגע בשעת זריקה ברה\"י בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגעים</b><br> במסופק אם פשה [כפ\"ה דנגעים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו</b><br> ומסופק אם נתמעט הנגע. כמבואר [נגעים פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נזירות</b><br> באמר הריני נזיר שכרי זה ק' סאה. ונאבד הכרי [כנזיר דח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר</b><br> ביין וטומאה ותגלחת. וגם על היתר נקט תנא לשון טיהרו חכמים, וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד בכורי אדם</b><br> דנפדה בה' סלעים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמאה</b><br> פטר חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טהורה</b><br> שדינו שיתנו לכהן. והוא יקריבנו. ויקטיר האימורין. והשאר כולו שלו. ואם הוא ספק בכור ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו הבעלים. ובספק בכור אדם או חמור, פטור מליתן להכהן כלום [כבכורות די\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק קרבנות</b><br> כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וספק חמש זיבות</b><br> או או קתני. ונקט זבה. מדמצוי באשה. וה\"ה ספק זב. דשניהן אסורים לאכול קדשים או לכנס למקדש עד שיביאו כל א' ב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה. ויולדת אסור בקדשים ובקודש עד שתביא כבש לעולה ותור או בן יונה לחטאת. ואם היא עניה מביאה כזבה. ב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאה קרבן אחד</b><br> היינו חטאת העוף הבאה על הספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלת בזבחים</b><br> וה\"ה שמותרת אז לכנס למקדש. רק חדא מינייהו נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין השאר עליה חובה</b><br> דגם חטאת העוף שמביאה. היה קשה לחכמים שיתקנו שתביאו. דהרי נמלק ע\"ג המזבח. ואולי הוא חולין בעזרה. אבל אפ\"ה תקנו כך כדי להתירה בקודש וקדשים. ודרשי הקישא [כנזיר דכ\"ט ע\"א]. וה\"ה בהי' עליה רק ספק זיבה א' או לידה א'. רק קמ\"ל דגם בה' זיבות נפטרה בקרבן א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> א' מח' שרצים הכתובים בפרשת שמיני. דכשמתו מטמאים במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצפרדע</b><br> שאין בה טומאה כלל. וה\"ה שרץ אחר שאינו מח' שרצים הנ\"ל. כגון נחש וכדומה. רק נקט צפרדע. מדדומה בתמונתו לצד [כשיוציאוה מנרתיק ביתה] שהיא א' מח' שרצים. ולהכי אפשר שיהיה מסופק בין נגיעת זה לזה. ולאו דוקא שרץ א' וצפרדע א'. אלא אפילו י' שרצים וצפרדע א' או איפכא. לעולם מטהרי' רבנן ספק נגיעתן בר\"ה [אבל ברה\"י גם בכה\"ג טמא לכ\"ע כלקמן פ\"י מ\"ד]. ור\"ע אפילו בר\"ה מטמא. וכן מפורש בתוספתא [ועמ\"ש בס\"ד ספ\"ד בבית הספק סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן כזית מן המת</b><br> דמטמא באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכזית מן הנבלה</b><br> דאינו מטמא רק במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצם מן המת</b><br> דמטמא עכ\"פ במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצם מן הנבלה</b><br> דטהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש מארץ טהורה</b><br> שבא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגוש מבית הפרס</b><br> דג\"כ מטמא במגע ובמשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שבילין אחד טמא</b><br> שמת מוטל לרוחב השביל. וא\"א להעובר שם שלא יאהיל. וכן מיירי כל שביל שבפרקין. דאל\"כ בב' שבילין הו\"ל ס\"ס. שאין שורפין עליו התרומה אפילו ברה\"י [כנדה לג\"ב]. וכ\"ש בשביל שבר\"ה. וכן אינך דחשיב במשנתינו כולהו בר\"ה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלך באחד מהם</b><br> פתח לפרש במה דסליק מינה. דהיינו הילוך בשביל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האהיל על א' מהם</b><br> הא קאי כזית מת ונבלה. דאיידי דנקט הילוך בשביל. דאית בי' חשש אהל. סמיך לי' נמי הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיט את א' מהם</b><br> הך קאי אעצם מת ונבלה. ואגוש מביהפ\"ר וח\"ל. דבכולן יש חשש משא. דהיינו היסט דקתני. ונקט היסט ולא משא. משום דבהיסט. מדמתנדנד ממילא שכיח טפי שיסופק אם הנידן, משיסופק אם נשא שום דבר בידים. א\"נ להכי נקט היסט. מדוודאי אין בו מגע. משא\"כ במשא הי' צריך לפרש. וה\"ה דהוה מצי למנקט בכולהו נגע בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע. דהרי כולן מטמאין לכה\"פ במגע. רק מדבל\"ז בעי למתני במשנה ב' ספק מגע באדם להכי לא חש כאן התנא להאריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דאע\"ג דסט\"ו בר\"ה הלכתא גמירי לה [כע\"ז לז\"ב]. אפ\"ה מטמא ר\"ע עכ\"פ מדרבנן. מדאפשר להתטהר בטבילה. הו\"ל כלכתחלה [וכע\"ז שם]. ומה\"ט באוכלין ומשקין וכ\"ח וכדומה שאין להן טהרה במקוה. או באירע ספק באדם וכה\"ג וכבר נגעו בטהרות. מודו ר\"ע ור' יוסי דלא גזרו בהו רבנן טומאה. וטהורים בסט\"ו בר\"ה: והא דנקט הכא פלוגתייהו דר\"ע ורבנן. והרי גם בוודאי מגע בגוף א' פליגי. וכדמסיק במשנה ב'. והו\"ל רק למנקט פלוגתייהו לבסוף דקאי אכולהו. וכדנקט מה\"ט דברי ר' יוסי לבסוף מדקאי אכולהו. נ\"ל דה\"ט. משום דבעי למיתני סיפא נגעתי בזה וכו'. דהיינו שמסופק אם נגע באדם טמא. וכדבעינן למימר לקמן. וכמו שפירש הרמב\"ם שם ובחיבורו [פי\"ח ה\"ה מאהט\"ו]. להכי פלגינהו תנא לתרתי בבי. לאשמעינן דבהנך דבמשנה א'. מפני שהספק בהן בדבר שאין בו רוח חיים. לפיכך דוקא בשאפשר לטהרו בטבילה מטמא ר\"ע. וכמ\"ש לעיל [סי' ט']. משא\"כ בהספק שבמשנה ב'. אפילו עשה טהרות מטמא ר\"ע. ומשום שהמגיע אפשר שיודע שהוא טמא. והרי אפשר לשאלו. ור' יוסי מטמא בכולן. אף דא\"א לשאלן. חוץ מבשביל וקאמר טעמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שאמר נגעתי בזה</b><br> לכאורה היה נראה. דהשתא קא הדר תנא לפרש שרץ וצפרדע דנקט בריש משנה א'. והיינו מדמפרש ואזיל מילתיה ממטה למעלה. בתחלה אהל ואח\"כ היסט. תרווייהו במשנה א'. ואח\"כ במשנתנו מפרש מגע. אבל הרמב\"ם כאן וגם בחיבורו [פי\"ח ה\"כ מאהט\"ו] פי' בבא זו דמיירי שנגע באדם א'. ואינו יודע אם טמא או טהור היה. וכן מסתבר לפענ\"ד. מדשני תנא בלישניה מב' בבות דלעיל בג' דברים. א) דבב' בבות דלעיל קאמר האהיל על א' מהן. הסיט על א' מהן. ובבבא זו קאמר במדבר בעדו. אמר נגעתי. ב) לעיל קאמר ואינו ידוע. והכא קאמר ואיני יודע. ג) דבבבות דלעיל קאמר באיזה מהן האהיל וכו' והכא קאמר אם טהור או טמא. ואי נימא דהכא אשרץ וצפרדע קאי. הול\"ל בקצור. נגע א' מהן ואינו יודע איזה מהן נגע. אע\"כ דהכא מילתא אחריתא קאמר. ובאדם קמיירי. ולפיכך שפיר קאמר במדבר בעדו. נגעתי בא' ואיני יודע וכו'. ור\"ל אני לא ידעתי. אבל אפשר שהמגיע יודע באשר שהוא אדם. ולפ\"ז י\"ל דנקט שרץ וצפרדע לרבותא דר\"ע דאע\"ג דלא שייך גבי' לומר שהמגיע יודע אם נטמא הנוגע. אפ\"ה מטהר ר\"ע כשלא עשה טהרות. ונקט ספק מגע אדם במ\"ב לרבותא דרבנן. דאע\"ג דהמגיע אפשר שיודע. מדהוא אדם. אפ\"ה מטהרי רבנן אע\"ג שלא עשה טהרות [ואין זה ענין לאבדל\"ש דבעינן רק בנוגע ולא במגיע [כסוטה כט\"א]. דהתם כל שיש בדל\"ש אף שבאמת אינו יודע אם נטמא מקרי יש בדל\"ש. זה בעינן רק בנוגע ולא במגיע. אבל הכא כשהמגיע באמת יודע שנגע בו זה הי' פני' לומר שא\"א לטהר זה מדיש כאן אדם שאפשר שיודע שזה טמא הוא, ודוק]. והא דלא פירש במשנה א' דגם בספק מגע שרץ וצפרדע פליגי. היינו משום דסמך את עצמו אפלוגתייהו בספק מגע אדם שהוזכר במשנה ב'. מיהו כל זה בוודאי נגע נשא והאהיל. רק שמסופק אם בטומאה או בטהרה. אבל טומאה שמונחת בר\"ה. ומסופק אם נגע נשא או האהיל בה. לכ\"ע לא מחזקינן טומאה [הר\"ש]. ולא עוד אלא אפילו גוף א' המונח בר\"ה. ונגע בוודאי. רק שאינו יודע אם אותו הגוף טמא או טהור. ג\"כ לכ\"ע טהור [רמל\"מ פי\"ט מאהט\"ו ה\"א ד\"ה ומ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי</b><br> נקט רישא שהספק הוא בגוף א' אם הוא טמא או טהור. לרבותא דר\"ע. דאע\"ג דלא אתחזק כאן טומאה וודאית. שהרי לא ידעינן אם יש כאן טומאה כלל. [וגם אי נימא דאשרץ וצפרדע קאי. עכ\"פ לא ידעינן איזה מכל הגופים טמא]. ואפ\"ה מטמא ר\"ע. ונקט סיפא. שמסופק אם נגע באותו שידוע טומאתו. דאע\"ג דאתחזק כאן אדם שידוע טומאה וודאית שלו. אפ\"ה מטהרי רבנן בר\"ה. ונקט הך תרתי רבותא למר ולמר במגע. וה\"ה באהל והיסט. א\"נ מדאיירי בבבא זו באדם שנגע באדם. להכי מוסיף תנא להזכיר גם ספק זה דאינו יודע אם הוא טמא או טהור. לדיוקא. דהא האדם המגיע. בוודאי יודע אם הוא עצמו טמא. אבל בהנך דמשנה א' שאין בהם רוח חיים ודעת לא שייך הך דיוקא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא וחכמים מטהרים</b><br> ואע\"ג דלעיל [פ\"ד מ\"ה ומ\"ו] מטמאים לכ\"ע ודאי מגע. התם ודאי נגע באהט\"ו דרבנן. משא\"כ הכא שמא טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטמא בכולן</b><br> בין שהספק במגע או במשא או באהל. וכ\"ש בנגע באדם ואינו יודע אה טמא או טהור היה בכולן טמא מדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שדרך בני אדם להלוך</b><br> וא\"א למנוע. וכיון דרק מדרבנן מטמאינן. אין גוזרין על הצבור דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כע\"ז לו\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין דרכם ליגע</b><br> וה\"ה במסופק אם האהיל בלא הילוך. או בהיסט בלא הילוך. דהרי גם בהנך מטמא. רק נקט ליגע לרבותא. דאע\"ג שהוא מעשה קל. אפ\"ה אמרינן דאפשר ליזהר שלא יגע בשום דבר עד שיבורר לו שהדבר שנוגע טהור ודאי ולפיכך גזרו בה רבנן. וכ\"ש שאפשר ליזהר בהיסט ואהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שבילים</b><br> ר\"ה הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד טהור</b><br> ואין ידוע איזה מהן טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה טהרות</b><br> ר\"ל נגע בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה</b><br> ביום ג' להילוכו בשביל. או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנה</b><br> ביום ז' להילוכו או אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבל וטהר</b><br> בהערב שמש. דבתרומה קמיירי שצריך הע\"ש. מדמסיים תלויות. ואע\"ג שלא היה צריך להתטהר כלל. דהרי סט\"ו בר\"ה הוא וטהור. אפ\"ה הוא עשה כן מדעת עצמו. אי נמי מיירי שנטמא בינתיים בטומאה וודאית אחר שהלך בא' משבילי' הנ\"ל. ולהכי הזה וטבל והתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורות</b><br> דכיון דהתטהר בינתיים. הו\"ל ב' הספיקות כב' ספיקות של ב' בנ\"א שהלך כל א' מהן בא' מב' השבילין. וכשנאכלו הראשונים הרי לא בא לשאל רק על ההילוך בהשני. והו\"ל סט\"ו בר\"ה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ואלו תלויות</b><br> דמדשניהן קיימות. אפילו בא לשאל על כל א' בפ\"ע. אפ\"ה כיון שהב' הספיקות אירעו ע\"י אדם א' א\"א למטהרינהו לשניהן. דהרי א' מהן ודאי טמא. ושמא יאכל אדם א' את שניהן. או יגעו שניהן בתרומה אחת, ותתטמא ממ\"נ. ונמצא שטהרנו את הוודאי טמא. להכי שניהן תלויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשונות תלויות</b><br> ורב\"א גרס טהורות. דהרי כיון דהשניות נשרפות מכח ממ\"נ א\"כ אין כאן שום חשש בשנטהר הראשונות. וכן איתא בתוספתא דפרקין. [וזה דלא כשיטתינו לעיל סי' ט\"ו]. אולם בתוספות חדשים מקיים גירסת המשנה תלויות. דדוקא כשלא הלך בהב'. הרי הראשונות טהורות מכח סט\"ו בר\"ה. אבל כשהלך גם בהב'. שאז ע\"כ השניות ישרפו מצד ממ\"נ. אז אי נטהר הראשונות. יש לחוש שיטעו לומר שנודע לנו שהשני ודאי טמא. א\"כ הראשון ודאי טהור. ויעשו להבא טהרות בהראשון לכתחלה וישרפו בהשנייה. להכי אידי ואידי תלויות:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשניות ישרפו</b><br> דכיון שלא נטהר בינתיים. הרי טמא ממ\"נ בשעה שעסק אח\"כ בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ והצפרדע ברשות הרבים</b><br> הא דאצטריך תו למנקט משנה זו בשרץ וצפרדע בר\"ה. והרי היא היא דינא דמשנה ג' דמ\"ש במסופק אם נטמא באהל או במסופק אם נטמא במגע ואטו תנא כי רוכלא לחשב וליזל. י\"ל דאצטריך לאשמעינן לר' יוסי לעיל [במ\"ב]. דמחמיר שם במגע והיסט. טפי מבהילוך בשביל. להכי קמ\"ל הכא. דדוקא בלא עשה טהרות מחלקינן ביניהן. אבל בעשה טהרות. גם בספק מגע בר\"ה טהור כמו בשביל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשה טהרות</b><br> הא דאיצטריך למתני ועשה טהרות. הרי גם בהאדם הנוגע עצמו יש ספק זה. י\"ל דלר' יוסי אצטריך. דס\"ל לעיל בשביל דאפי' לא עשה טהרות טהור. להכי קמ\"ל הכא דדוקא כשהספק באדם א'. אבל כשהספק בב' בני אדם שהלכו בב' שבילין. אפילו בעשה טהרות. אפ\"ה שניהן טמאים. ואפילו בבא לשאל זא\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאלו שניהם כאחד</b><br> בנשאלו שניהן כאחת ד\"ה טמאין מדרבנן. דאף דר' יוסי לעיל מטהר בספק בשביל. היינו רק באירע הספק רק לאחד. זא\"ז. ד\"ה טהורים שניהן. רק שלא יאכלם אדם אחד. כי פליגי בשואל א' על עצמו ועל חבירו. תחלה שאל על עצמו וטהרנוהו. ואח\"כ שאל על חבירו. לר' יהודה דינו כבאו לשאל שניהן זא\"ז. ולר' יוסי כיון שאדם א' שאל על שניהן במעמד א'. אף ששאל זא\"ז. הרי דינן כבאו לשאל בבת אחת [תוס' כתובות כ\"ז א']. ונ\"ל דלאו דוקא בבא לשאל עליו ועל חבירו. אלא ה\"ה בבא אדם אחד לשאל על שניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים</b><br> קמ\"ל משנה ה' לרבותא דר' יהודה. דאף דהו\"ל ספק טומאה דאורייתא. אפ\"ה מטהר בזא\"ז. ונקט תו משנה ו' לרבותא דר' יוסי. דאף דטומאת אוכלין רק מד\"ס הוא. אפ\"ה מדמי לה כבת אחת דגברי וטמאים. ומשנה ו' אף דהו\"ל טומאה דרבנן אפ\"ה בב\"א טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא אחד ודרס</b><br> והרי יש לחוש שמא הדורס היה ממטמאי משכב ומושב. ואע\"ג דבגדו הו\"ל אין בו דל\"ש. עכ\"פ כיון דבשעת התהוות הספק לבשו אדם הו\"ל כיש בדל\"ש [כפסחים י\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שרקק</b><br> דנמי יש לחוש שמא מזב וחביריו הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על רוקו שורפים את התרומה</b><br> דגזרו על ספק רוקין אף בר\"ה. ואפילו ברוב טהורים [כלעיל פ\"ד מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל בגדיו הולכין אחר הרוב</b><br> דאם רוב העוברים שם זבין. הבגד טמא משכב. ונטמא האדם שלבשו. דכשיש רוב טמאין לא אמרו סט\"ו בר\"ה טהור. מיהו ליכא לאוקמה ברוב ע\"ה דהרי לא גזרו על משכב ומושב של ע\"ה. או על הסיטו. מדהו\"ל גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו. ורק על בגדו גזרו. שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כתוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק]. וגם ברוב כנענים ליכא לאוקמא דאע\"ג דהן כזבין לכל דבריהן. אין שורפין על טומאתן תרומה אפילו הן ודאי זבין [כנדה לא\"א]. אלא מיירי שיש רוב זבין ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טמאים מדרס</b><br> אפי' ברוב טהורים. וס\"ל דלא אזלינן בתר רובא טהורים ברישא בדרס א' על בגדיו. רק מדאיכא למימר טומאה ברובא איתא. שלא דרסו על בגדיו. משא\"כ הכא כיון שישן. שמא הרוב דרסו על בגדיו וביניהן היה הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דאפילו בכה\"ג לא גרע ממחצה על מחצה. וסט\"ו בר\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשחר עמד ומצאו מת ר\"מ מטהר</b><br> אף דיש כאן חזקה דהשתא שמצאו מת אפ\"ה טהור. מדיש כאן ב' חזקות כנגדו. חזקת חי דמעיקרא. וחזקת טהרה של הנוגע. מיהו ברה\"י מודה ר\"מ דבכה\"ג טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> דמחזיקים טומאה מזמן לזמן במקום מציאותו. מיהו דוקא בלא ראהו חי מבערב. אבל בראהו חי מבערב מודו רבנן לר\"מ דבכל דוכתא חזקה דמעיקרא המבוררת בשעתה עדיפא מחזקה דהשתא [ועיין משבצות זהב לי\"ד סי' ס\"א סק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה אחת</b><br> דוקא אשה שוטה. דאשה רגילה בנדות. וזו מדהיא שוטה לא תשתמר לסלק רוקה בימי נדתה מר\"ה שלא יכשלו בו עושי טהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כנענית</b><br> אע\"ג דגם זכרים שלהן אפילו ידוע לנו שאינן זבין. טמאים מד\"ס כזבין [כנדה לד\"א]. אפ\"ה נקט נקבה אגב רישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כותית</b><br> דגם הם דינן ככנענים. דקיי\"ל כותים גרי אריות הן [כחולין דג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הרוקים שבעיר טמאין</b><br> לצדדין קתני. דבשוטה ישראלית בעיר שורפין על ספק רוקה את התרומה [כלעיל פ\"ד מ\"ה]. אבל כשיש רק חשש ככנענים או כותים. אפי' ודאי זבין אין שורפין עליהן את התרומה [כנדה לא\"ב והרמב\"ם ספ\"ב ממשכבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה</b><br> ושמא נדה היתה וטמאתו ע\"י הספינה [כרפ\"ג דזבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> דאז נזהרת בנדתה מלדרוס על בגדיו. ומלכנום עמו בספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאו ישאלנה</b><br> ואע\"ג שהיא אשת ע\"ה. והרי ע\"ה אינו נאמן לומר לא נגעתי [כטהרות פ\"ז מ\"ב]. עכ\"פ מדקאמרי' שאינה נדה. הו\"ל כגבאים שנאמנים לומר לא נכנסנו [כפ\"ז מ\"ו]. מיהו בדרסה על בגד יחף, טמאתו עכ\"פ במגע, ככל ע\"ה. ואפ\"ה ישאלנה דאם ודאי נדה היא הרי עשתה להבגד אב. ונטמא גם החבר שלבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו ברה\"י טהור ואע\"ג דכל לא ראינו אין ראיה [כפ\"ב דעדיות מ\"ב]. נ\"ל דהכא מיירי שמכחישין א\"ע על שעה א'. והרי כל כה\"ג. בשהיו במעמד א' ומכחישו ואומר לא ראיתי. הו\"ל כאומר לא ראית [כח\"מ סי' כ\"ט ס\"ג]. והרי נאמן אדם על עצמו יותר מק' עדים [ככריתות ב\"א]. וכל זה בשמכחישו הבעלים. אבל באמר הבעלים איני יודע. אפילו בר\"ה ספקו טמא. דע\"א נאמן באיסורים. וכ\"ש בשתק להעד. די\"ל אודויי אודי ליה [רמב\"ם שגגות פ\"ג ה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' מאיר מטמא</b><br> דאם יכולין שנים לחייבו מיתה בעדותן. מכ\"ש קרבן כשיאכל קודש או יכנס למקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א הוא נאמן על ידי עצמו</b><br> לא מיבעיא לעצמו. שיהא רשאי להתעסק בטהרות דרשאי. דהרי יודע בעצמו שהוא טהור ברור. אלא ודאי שהן משקרין או טועין. אלא אפילו לדידן. כיון שנגע תרומה או קודש. מותר לנו לאכלן. דהוא נאמן על עצמו יותר מק' עדים וכ\"ש כשנראהו נכנס למקדש או אוכל קדשים. שאם טמא הוא חייב חטאת. דאע\"ג דכל חייבי חטאת אין ממשכנין אותן. עכ\"פ זהו רק מדאתי לכפרה. ודאי מעצמו יביאהו. אבל זה שמכחיש העדים וחושב שא\"צ כפרה. ודאי הי' לכאורה למשכנו ע\"פ העדים [כערכין פ\"ה מ\"ז]. אפ\"ה אין ממשכנין אותו דמתרצינן דבורו דה\"ק לא עמדתי בטומאתי. דטבלתי אח\"כ. ואפילו נשאלנו ואומר שאין כוונתו כך. רק שלא נטמא כלל. אמרינן שיש לו שום טעם להעלים טומאתו וטבילתו. ולר\"מ אפי' מתרץ אח\"כ דבורו בפירוש ואומר שלכך נתכוון בתחלה. אינו נאמן. מדלא אמר כך בתחלה מיד [ועיין תוס' כריתות דיב\"א ד\"ה או דל\"מ. ועיין מ\"ש בס\"ד בפירושנו כריתות פ\"ג סי' ה'. ולפ\"ז אם לא זזה ידם מהדדי משעה שאמרו שנטמא. עד שעה שאכל או שנכנס למקדש. ודאי גם לרבנן ממשכנין אותו]. מיהו אפ\"ה אין נותנים לו לכתחלה טהרות גם לרבנן. וגם הוא ראוי לו לחוש לעצמו שמא טועה שטובל [רמב\"ם ספט\"ו מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אבל אם גם הוא אמר לא נטמאתי. לרבנן דלעיל טהור. דמתרצינן דבוריה. ולא אמרינן דאעד סמיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד אומר לא נטמא</b><br> והוא שותק:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> כשאר ספק טומאה ברה\"י דחשבינן לה כוודאי טמא [כמ\"ש לעיל בפ\"ד בבית הספק סי' ט']. ולהכי כשנכנס אח\"כ למקדש במזיד חייב מלקות. ובשוגג חייב קרבן [עיין רמב\"ם פ\"ג משגגות ה\"ב. ודוק]. וה\"ה תרי ותרי שסותרים זא\"ז. בין בר\"ה ובין ברה\"י. אע\"ג דספיקא דרבנן הוא. דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא בחזקת טהרה שלו [כיבמות דלא\"א]. עכ\"פ גם בספק דרבנן בר\"ה טהור ברה\"י טמא [כפ\"ד מי\"א]. וכן מדוייק מב' עדים מכחישים א' ברישא. רק נקט הכא ע\"א לרבותא אע\"ג דע\"א בהכחשה לאו כלום. אפ\"ה ברה\"י טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חזר ונעשה רשות היחיד</b><br> שהיה רה\"י. ומכרו לבני ר\"ה. וחזר ולקחו מהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחזירוהו לרשות היחיד</b><br> ושם ראו שמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא ברשות היחיד</b><br> שכשהחזירוהו ומצאוהו מת ברה\"י טמא גם אותו שהיה עמו שם בפעם הראשון קודם שהביאוהו לר\"ה. ונ\"ל דהא דנקט תנא שהיה מסוכן ברה\"י. דוקא קתני. דדוקא בהיה כבר מסוכן ברה\"י בפעם הראשון. וכדמפרש הרמב\"ם [בפי\"ז מאהט\"ו] שלא ידעו בו או אם חי או מת. אז מטמא למפרע גם להנוגע או למי שהיה באהל עמו בפעם הראשון. משום שגם בפעם הראשון כבר הורע חזקת חי שלו. הא בלא היה מסוכן שם בפעם הראשון. אינו מטמא רק למי שהיה עמו בפעם שנייה למפרע. אבל מי שהי' עמו בפעם ראשונה טהור גם לת\"ק. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולא דמי כלל לנגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת. דאע\"ג שלא היה מסוכן. כיון שלא ראוהו חי מבערב. מטמא למפרע. התם שאני שהיה נשאר במקומו. משא\"כ הכא שטלטלוהו ביני ביני. אע\"ג שהחזירוהו לאותו מקום. הו\"ל כהחזקת טומאה ממקום למקום [ולפ\"ז נראה לכאורה במה דפסק רבינו מהר\"מ לובלין [כרמג\"א א\"ח תמ\"ז סקט\"ז] בנטל מאכל מחבית. ומצא חמץ במקום השני. על המאכל שנטל. דהמאכל שבחבית מותר. מדאין מחזיקין איסור ממקום למקום. לומר שנפל החמץ על המאכל שנטל. כבר קודם שנטלו. וע\"ש. והכי ס\"ד דבחזר והניח המאכל שנטל. לתוך החבית שלקחו משם. ומיד שהחזירו מצא עליו חמץ. דנימא דגם המאכל שבחבית אסור. מדהוא שוב באותו מקום שהיה בתחלה. נחזיק שכבר קודם שנטלו מהחבית נפל החמץ עליו. הא בורכא. דא\"כ מסוכן דנקט תנא בכדי נקטה. ואי לאשמעינן רבותא דאפ\"ה בר\"ה טהור. הול\"ל ונסתכן בר\"ה. אע\"כ כדאמרן. ועיין לעיל פ\"ד בבית הספק אות י\"ד שהראב\"ד לא ס\"ל כן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא ברה\"ר</b><br> ר\"ל אבל אותו שנגע בו בר\"ה. אע\"ג שכבר היה מסוכן שם. וכ\"ש ברישא בכה\"ג. כגון שהיה מסוכן במקום שהוא רה\"י. ונעשה ר\"ה. וחזר ונעשה רה\"י. ומצאוהו אח\"כ שם מת. הרי כל מה שהיה עמו בשעה שהיה רה\"י תחלה וסוף טמאים אבל מה שהיה עמו בשעה שהיה ר\"ה טהור. ודוקא אם בשעה שהיה המקום ההוא ר\"ה. לא היה מונח באותו מקום ממש שהיה מונח שם כשהיה אותו מקום רה\"י בתחלה. רק במקום אחר ורק שכשחזר ונתהוה אותו מקום רה\"י חזרו והניחוהו באותו מקום ממש שהיה מונח שם בתחלה כשהיה המקום רה\"י תחלה. אבל אם מתחלה ועד סוף. בכל חלות ג' השמות על אותו מקום. תמיד היה נשאר מונח במקום א'. אז גם מה שהיה עמו בשעה שהיה המקום ר\"ה טמא. דהרי אפילו היה המקום ר\"ה מתחלה ועד סוף. עכ\"פ כיון שנשאר הגוף מונח במקום א'. מחזיקין טומאה מזמן לזמן גם בר\"ה [וכפ\"ה מ\"ז]. ונ\"ל עוד דמה\"ט אם מתחלה כשהיה אותו מקום רה\"י הי' מונח במקום א'. וכשנתהוה ר\"ה הניחוהו במקום אחר וחזר אותו מקום ונתהוה רה\"י אז הדין בהיפוך. דכל שהיה עמו בר\"ה טמא מדמצאוהו מת באותו מקום ממש שהיה מונח שם כשהי' ר\"ה ומה שהיה עמו בשעה שהיה רה\"י בתחלה, טהור. מדלא הי' מונח אז במקום שמצאוהו השתא מת. דגם ברה\"י עצמו אין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כפ\"ט מ\"ח]. וכל זה בין שהיה הספק באדם או בכלי שנגע בו. רק דבהיה הספק בכלי שנגע בו. צריך שיהיה הכלי ביד אדם גדול בשעה שנגע הכלי בגוף זה שמסופקין בו אם חי או מת. דאל\"כ הרי אין בכלי דעת לשאל. דאפי' ברה\"י ספקו טהור [כפ\"ג מ\"ו]. מיהו נ\"ל דוקא בטומאת מגע אמרינן דאם היה הכלי ביד אדם בשעה שמסופק בטומאתו. הו\"ל כיש בו דל\"ש. כיון שע\"י אדם שאוחזה נגרם הספק. אבל בטומאת אהל. רק בהכניס אדם הכלי להאהל בשעה שמסופק אם הגוף חי או מת שם. הרי האדם גרם הספק כשהכניסו. וכבר נטמא באותה שעה. אבל כלי שכבר הוא שם בשעה המסופקת. גם אם הכלי ביד אדם באותה שעה מחשב כאבדל\"ש. וספקו טהור. דהרי הוא לא גרם הספק לטומאת הכלי. אלא הוה כספק טומאה הבא בידי אדם [ועיין רש\"י פסחים דכע\"א ונדה דהע\"ב]. מיהו כל זה לרתוי\"ט כאן בריש פרקין. אבל כבר הוכחנו לעיל [פ\"ג סי' י\"ט] דכל שיש חזקה כנגדו גם באבדל\"ש טמא. א\"כ הכא לת\"ק דאין ר\"ה מפסיק מחשב כמזמן לזמן באותו מקום. ובכל גוונא גם כלי טמא אף שאין בהכלי דל\"ש. וכן כ' הרא\"ש כאן:"
+            ],
+            [
+                "דמדמחזקינן לי' בר\"ה בחזקת חי. ואיך נחזיקנו למפרע ברה\"י בחזקת מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא עומד</b><br> נ\"ל דמדנקט בהך לישנא. ולא כאינך. דהיינו טומאה מונחת וטהרה עוברת. ש\"מ כהרמב\"ם והר\"ב. דהכא באדם מיירי. ובמצורע עסקינן שעמד תחת האהל. והי' אדם טהור עובר סמוך להאהל. או הטהור וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור עומד והטמא עובר</b><br> שהיה טהור עומד תחת אהל. והמצורע עובר סמוך להאהל. או טומאה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומאה</b><br> טומאה דקתני הכא. היינו מת או כזית ממת וכדומה וכן מוכח. מדקתני בתר הכי ספק האהיל. ועל כרחך דמיירי נמי שהטומאה או הטהרה העוברת היא ביד אדם בר דעת. דאל\"כ הו\"ל ספק טומאה בדבר שאין בדל\"ש. דלכ\"ע אפילו ברה\"י ספיקו טהור. או טהרה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרה</b><br> הכא נמי מיירי כשא' מהן ביד אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> אכולהו ד' דנקיט לעיל קאי. דמסופק אם בשעה שעברה הטומאה סמוך להטהרה. נגעו זב\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק האהיל ספק לא האהיל</b><br> ג\"כ אכולהו ד' קאי. במצורע עומד באהל וטהור עובר. ומסופק הטהור שמא בעברו סמוך להאהל. הכניס ראשו ורובו תחת האהל שהטמא עומד תחתיו. ונטמא העובר [כפי\"ג דנגעים מ\"ז]. וכשהטהור עומד בהאהל. מסופק הטמא העובר שמא בעברו הכניס ראשו ורובו תחת האהל. ושהה קצת כך תחת האהל. ונטמא עי\"ז הטהור. ובב' ספיקות בתרייתא שהטומאה והטהרה א' ברה\"י וא' בר\"ה. מיירי שמסופק שמא כשעברה הטהרה על הטומאה או הטומאה על הטהרה. הכניס העובר קצת מגופו תחת האהל. ונטמא עי\"ז הטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הסיט ספק לא הסיט</b><br> ג\"כ אכולהו ד' קאי. שבשעה שעבר זה על זה. מסופק שמא אז הסיט הטהור [דאילו לחוש לאיפכא. אינו חושש. דכל הטומאות המסיטות הטהרה טהור חוץ מבזב. כשבת פג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע מטמא</b><br> דס\"ל דכל סט\"ו שרה\"י ור\"ה מעורבין בו שדינן לחומרא. והו\"ל כרה\"י דספיקא טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דס\"ל דבעינן דומיא דסוטה דשניהן ברה\"י. הא כשא' מהן בר\"ה הו\"ל כסט\"ו בר\"ה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטומאה בתוכו</b><br> בין ענפיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה לראשו</b><br> אף דלגבי שבת אין דינו כרה\"י רק כשגבוה י\"ט ורחב ד\"ט [כעירובין ל\"ב ב'. ושבת ק\"א]. אפ\"ה לענין טומאה. דרק דומיא דסוטה בעינן. אין חילוק בגבהו ורחבו. אלא כל שאין רבים רגילין שם. נידון כרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ידו לחור</b><br> ר\"ל דאדם שעמד בר\"ה הכניס ידו לחור שבכותל. הפתוח לר\"ה. וקמ\"ל הך בבא אף שכל גופו נשאר בר\"ה. אפ\"ה כיון שהכניס ידו להחור. הו\"ל סט\"ו ברה\"י. ואע\"ג דלענין שבת כל חור הפתוח לר\"ה. דוקא כשגובה חלל החור י\"ט ורחבו ד\"ט. אז דינו כרה\"י [כשבת דז\"ב]. אפ\"ה לענין טומאה אין חילוק. אלא מדאין רבים משתמשין בה. נידון כרה\"י. וכיון שוודאי הכניס שם ידו. וכ\"כ באילן הרי ודאי עלה שם. לא מחשב כספק שרה\"י ור\"ה מעורבין בו [כמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חנות שהוא טמא</b><br> דהיינו שמונח שם דבר שמטמא באהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור</b><br> מדהו\"ל ספק טומאה שמעורבין בה רה\"י ור\"ה. דאז שדינן לחנות דלהוי כאילו היא טומאה המונחת בר\"ה. וספק כניסה לתוכה. הו\"ל כספק נגיעה בהטומאה וטהור [כמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> הכא מיירי בשמונח בהחנות דבר שמטמא רק במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו טהור</b><br> הא דלא כלליה בהדי רישא. ולימא ספק נכנס או ספק נגע טהור. ה\"ט, משום דרישא במטמא באהל עסקינן. וכדאמרן. אבל הכא במטמא רק במגע מיירי. ולהכי פלגינהו תנא מהדדי לאשמעונן הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טמא</b><br> דלא דמי לספק כניסה לחנות לעיל. דהכא שאני. דהרי ודאי הי' בחנות א'. ואין בספק זה תערובות רה\"י ור\"ה. ומה\"ט נמי לא אמרינן דנהוי ב' החניות הטמא והטהור כשרץ וצפרדע בר\"ה [לעיל רפ\"ה]. דהכא שאני דוודאי נכנס לרה\"י. וה\"ה בחנות אחת שהושיט ודאי ידו לתוכה. וספק אם נגע שם בשרץ ספיקו טמא וכחור לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברה\"י טמא</b><br> לאו דוקא אלא ר\"ל תולין בס\"ס [כנדה לג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בר\"ה טהור</b><br> אפילו בחד ספק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד נכנס למבוי</b><br> והרי מבוי וחצר שניהן רה\"י הן. דאל\"כ הרי כל שמסופק אם נכנס מר\"ה לרה\"י הטמא הרי הוא טהור [כלעיל סי' ט\"ו]. וגם לא מיירי דוקא שטומאה ודאי בחצר. אלא אפילו יש שם רק ספק טומאה. וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס</b><br> להחצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נכנס</b><br> ואע\"ג שהוא היה במבוי ומסופק שמא נכנס לחצר. ומשם להבית. אע\"ג שחשש רחוק הוא שישכח ב' הכניסות. ובפרט הכניסה לבית שהוא ממקום שאינו מקורה למקום מקורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אלעזר אומר ספק ביאה טהור</b><br> נ\"ל דהא דנקט ר\"א לחלק בין ספק כניסה לספק נגיעה. בספק כניסה ממבוי לחצר. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא. דלא מיבעיא בספק כניסה מר\"ה לרה\"י הטמא. בהא כ\"ע מודו דטהור [כלעיל סימן ט\"ו]. אלא אפילו בספק כניסה ממבוי לחצר. דהו\"ל ספק כניסה מרה\"י לרה\"י. ואע\"ג דליכא אלא חד ספיקא. וכגון שהחצר מלא טומאה. אפ\"ה לר\"א טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> אפילו בשיש הרבה ספיקות. עכ\"פ מדהן ברה\"י טמא. וכלעיל במשנה. ור\"א רק לקולא פליג את\"ק. וס\"ל דגם ספק כניסה מרה\"י לרה\"י הטמא טהור. מדבעינן דומיא דסוטה. שהיה שם ודאי כניסה לרה\"י וספק נטמאה או לא. ורבנן ס\"ל דלא בעינן דומיא דסוטה ממש. רק לענין רשות. שיהיה רה\"י דוקא. ולענין הנוגע. שיהיה בו דל\"ש. אבל א\"צ דלהוי לגמרי כי התם כמו דלא מצרכינן שיהיה הנוגע ומגיע שניהן בני אדם גדולים וא' איש וא' אשה. ולר\"א, עכ\"פ לענין רשויות מדמינן להו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס לבקעה</b><br> בקעה הוא מקום כינוס שדות. וכל שדה חלוקה מחברתה שבצדה במצר גבוה קצת. או בשביל העשוי להילוך. ובימות הגשמים שכולן זרועות. אין רגלי אדם מצויין שם. ולפיכך הו\"ל כולן כרה\"י הרבה סמוכות זל\"ז. וכמבוי וחצר לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר הלכתי למקום הלז</b><br> ר\"ל ודאי נכנסתי לתוך הבקעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אלעזר מטהר</b><br> מדהו\"ל כספק כניסה מרה\"י לרה\"י לעיל. ונ\"ל דנקט רישא במבוי וחצר ובית לרבותא דרבנן. דאע\"ג דמופרדין זמ\"ז בכותל גבוה. אפי' הכי חיישינן. והדר תו ונקט במשנה ה' בקעה לרבותא דר\"א דאע\"ג דאין השדות חלוקות זמ\"ז רק במצר גבוה משהו. אפ\"ה מחשב לר\"א כספק כניסה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק רה\"י</b><br> ר\"ל סט\"ו שאירע ברה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר לא נגעתי</b><br> וה\"ה במסתבר טפי שלא נטמא [כפסחים דט\"א. ולתוס' שם דוקא באיכא נמי ס\"ס]. וכן בסיפא ברשות הרבים דקאמר עד שיאמר נגעתי. הוא הדין במסתבר טפי שנטמא [כרמב\"ם פט\"ז מאהט\"ו ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבילי בית גלגול</b><br> ר\"ל אפילו שבילי בית גלגול. והוא שביל שעולה להר זקוף מאוד אצל העיר גלגל שבא\"י [כעירובין כב\"ב]. ומשום שזקוף מאד אין רבים רגילין להלוך שם. אפ\"ה מחשב כר\"ה לטומאה וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"י לשבת</b><br> ר\"ל רק לענין שבת אינו כר\"ה מדאין רבים מצויין שם. ולפיכך לא הוה רק ככרמלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורה\"ר לטומאה</b><br> דר\"ה דטומאה א\"צ שיהיו מצויין שם המון רב מכני אדם. רק סגי במצויין שם תלתא. ואפילו אין מצויין שם עכשיו תלתא ביחד בשעה שנתהוה הספק. אפ\"ה טהור. דאילו מצויין שם השתא תלתא. אפילו בחדרי חדרים. מחשב ר\"ה [כנזיר נז\"א]. וטעמא מדלא דמי לסוטה דליכא רק ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתות</b><br> אע\"ג שהן עצמן רה\"י. אפ\"ה השבילין שמוליכין להן. הן רה\"י וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לשבת</b><br> ר\"ל כרמלית. וכן בכולו פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבקעה בימות החמה</b><br> שכבר נקצרה התבואה. ה\"נ ר\"ל שדינה ככרמלית וכלעיל. והכי מוקי לה עולא [שבת ד\"ו ב']. מיהו רב אשי מוקי לה התם שהוקפה בגדר. וא\"כ י\"ל דדינה כרה\"י ממש. וכן פי' לה הרשב\"ם [ב\"ב קמ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ורשות הרבים לטומאה</b><br> דמדנקצרה התבואה לשם. אע\"ג שעדיין מונחים שם העמרים. ואין מניחין לכל אדם לכנוס לשם. עכ\"פ מצויין שם רבים המתעסקים בהתבואה לדוש ולזרות ולהבר אותה שם. ולפיכך מחשב ר\"ה לענין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובימות הגשמים</b><br> היינו משתרד רביעה שניה עד שתקצר התבואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסילקי</b><br> הוא חדר גדול זאאל בל\"א. שמיוחד לאספת כל מנהיגי העיר והמדינה להתיעץ בענין מה. וא\"ת מ\"ש משאר בית דאע\"ג דמצויין שם לפעמים הרבה בני אדם. אפ\"ה כל שלא היו בשעת הולדת הספק ג' בני אדם ביחד. הו\"ל סט\"ו ברה\"י. ומ\"ש בסילקי. י\"ל התם הבית שייך לבעלים ידועים. וכל מי שנכנס לשם ודאי אדעתי' דבעלים נכנס. משא\"כ הכא. הבית אין לו בעלים ידועים אלא שייך לרבים. וכל חד אדעת עצמו קאתא לשם [וכדאמרינן במגלה [כו\"א] לענין קדושת ביהכ\"נ. כיון דאדעתא דידי קאתו. כבית הכנסת של יחיד דמי. אע\"ג שעשוי לצורך רבים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לכך ולכך</b><br> דמשום דכשרואה הנכנסים. דמי טפי לרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרן</b><br> הוא ג\"כ כבסילקי. רק שכל פתחיו מכוונין זה כנגד זה. ולא פליג עליו ר' יהודה. משום דפרן הוא גדול מאוד מבסילקי. ולפיכך אפילו רואה הנכנסים וכו'. אפ\"ה נידון כר\"ה [ולרב\"א לקמן בר\"פ צ\"ל דפרן הוא לעולם קטן. וע\"ש]. וי\"א דפרן הוא בית שבאמצע ר\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הצדדין</b><br> ר\"ל אותו הרווח שאינו מכוון בין ב' הפתחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר הצדדין רשות היחיד לכך ולכך</b><br> נ\"ל דבהא פליגי דרבנן ס\"ל כיון דגם צידי ר\"ה כר\"ה דמי לענין טומאה. ה\"ה פרן. כיון דהרווח שבאמצע ב' הפתחים כר\"ה הוה. ה\"ה צדדי רווח ההוא. ור\"מ ס\"ל כיון דאשכחנא צדדי ר\"ה דלא הוה לענין מה כר\"ה. כגון לענין קניית ד' אמות במציאה. וכ\"כ לענין קדושין וגטין [כח\"מ רס\"ח ס\"ג ואה\"ע ל' ס\"ד וסי' קל\"ט]. להכי אף דלענין טומאה גם צידי ר\"ה כר\"ה. עכ\"פ פרן דגרע מר\"ה ממש. דהרי לענין שבת דינו כרה\"ר. להכי צדדיו גם לענין טומאה דינן כרה\"י [ועיין שבת ד\"ו ע\"א]. והא דקאמר הכא וכן הצדדים. ה\"ה בבסילקי. רק מדפליג ר\"מ בצדדי פרון. להכי מפרש דלת\"ק אין חילוק. והא דפליג ר\"מ רק בצדדי פרון. ולא גם בצדדי בסילקי. ה\"ט משום דפרון דפתחיו מכוונין זה כנגד זה. אין רבים נפנין לצדדים ומסתבר טפי דלהוי כרה\"י גם לענין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל האצטבא שלפני החנות. ותמונתו כעין מדרגה גבוה ד' או ה' טפחים. ורחבה אמה. ובעל החנות יושב שם לקרוא לעוברים ושבים שיבואו לתוך חנותו. ור\"ל אינה כר\"ה. רק דינה ככרמלית [כשבת דל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו</b><br> נכנסין בפתח א'. ויוצאין בפתח שכנגדה. בין שמכוונים הפתחים זו כנגד זו או לא. ואע\"ג דלעיל בבסילקא [מ\"ח] פליג ר' יהודה. התם אינו משתמש להיות מעבר לרבים. רק דכל הפתחים שבו עשויין רק לצורך מי שרוצה לכנוס לתוכו מכל צד. ומה\"ט נמי קאמר נמי התם שרואה הנכנסין ויוצאין. ר\"ל שרואה אותן נכנסין. ויוצאין באותה פתח שנכנסו. משא\"כ הכא מיירי כדקאמר בפירוש שנכנסין בזו ויוצאין בזו. ור\"ל שהיא מעבר לרבים כמבוי מפולש. ולהכי בכה\"ג לכ\"ע דינה כר\"ה. א\"נ דוקא התם שהבסילקי מקורה. ולהכי כשרואה הנכנסין ויוצאין. ס\"ל לר\"י דדמי טפי לרה\"י. משא\"כ הכא שהחצר סתמא אינו מקורה. וכיון שרבים עוברים בו. לכ\"ע דינה כר\"ה. ומה\"ט גם ר\"מ דפליג לעיל בצדדי פרין. אפ\"ה בצדדי חצר שאינו מקורה. כשרבים עוברים בו. גם צדדי החצר כצדדי ר\"ה דמי. דלכ\"ע דינן כר\"ה לענין טומאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקדר שהניח את קדרותיו</b><br> בר\"ה. והוא חבר. נ\"ל דנקט ירד לרבותא דפנימיות דאע\"ג שע\"י שירד אינו יכול להביט שלא נגע אדם בקדרותיו שהן למעלה ממנו בהשוק. אפ\"ה פנימיות טהורות. ונקט לשתות לרבותא דחיצונות. דאף שרק שעה מועטת שהה בכדי שישתה אפ\"ה חצונות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירד לשתות הפנימיות טהורות</b><br> דא\"א להעוברין ליגע בהן בדרך עברם מפני דוחק השוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחיצונות טמאות</b><br> בכתובות [דכד\"ב] מסקינן. דאי בשכלי אומנתו ביד הקדר. דעי\"ז הכל יודעין שבדעתו למכור קדרותיו כאן. אז גם פנימיות טמאות דמדרואים שדעתו למכרן כאן ממשמשין גם בקדרות הפנימיות. ואי שאין כלי אומנתו בידו שאז הכל יודעין שאין דעתו למכרן כאן. אז גם קדרות חיצוניות טהורות. דלמה ימשמשו בהן. הרי רואין שאין דעתו למכרן כאן. אבל לעולם משנתנו מיירי שאין כלי אומנתו בידו. ואפ\"ה חיצוניות טמאות. דמיירי שהניח קדרותיו במקום צר שבר\"ה. שע\"י שאין לבני ר\"ה מקום לנטות למן הצד. חיישינן שבני ר\"ה שרובן טמאים. נדחקו סמוך לקדרותיו, וטמאום. ואף שאין כ\"ח מקט\"ו מגבו. חיישינן ע\"י שנתקרבו להקדרות. נשתלשלו בגדיהן לפנימיות הקדרות ונטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי במה דברים אמורים במותרות</b><br> דכשאינן אגודים יחד. שפיר יש לחוש שנטמאו הקדרות מאוירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל באגודות</b><br> דמדאגודים יחד פה נגד פה. א\"א שישתלשל בגדי העוברים לתוכן. ולת\"ק גזרינן הא אטו הא. ולר\"מ גרסינן. דבאגודות הכל טמא. ונ\"ל דר\"ל שהפנימיות אגודות יחד עם החיצונות. ומשום הכי חיישינן דמשום שהדרך צר. טלטלו כל האגודות הפנימיות עם חצוניות כדי לקרב האגודות אל הכותל. וטימאו הכ\"ח בהיסט. דאף דאין ע\"ה מטמא בהיסט [כסי' ט\"ו]. אפ\"ה מדרוב בני ר\"ה כנענים הם. שהן כזבין לכל דבריהם [כנדה לד\"א]. לפיכך חיישינן שמא הן הסיטו. ות\"ק ס\"ל כיון שלא למכרן הביאן להכי רק למגע בלי כוונה חיישינן בשעה מועטת. אבל לא שיטלטלו כלים שאינן שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר מפתחו לעם הארץ</b><br> וירא השומר הזה לכנוס שמא יתפוס עליו כגנב. שלא עשאו שומר להבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור</b><br> טהור. דאע\"ג דסט\"ו ברה\"י. אפ\"ה מסתבר טפי לטהרה. דמתירא זה ליגע בכל מה שבבית. דחושש שמא ימהר הב\"ב לבוא עליו פתאום. מדהניחו ער:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור</b><br> גם זה טהור. ולא חיישינן שהקיץ ביני ביני. דאפילו לקולא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן [כספ\"ט]. והא ודאי לא אצטריך לאשמעינן. אלא כולהו גוונא בעי למנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טמא</b><br> כל מה שבבית טמא. מדאינו מתירא ליגע דחושב שהבעה\"ב יאמר בלבו שעדיין ישן הוא. ולכן לא ימהר לחזור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע</b><br> ממקום שמצאו שוכב. דאין מחט\"ו ממקום למקום. ור\"מ ס\"ל דבאדם בעל רצון שאני. דמסתבר טפי שמשמש הכל. מיהו לכ\"ע אין חוששים רק למגע ע\"ה. אבל אין המשכבות נעשים אהט\"ו. וגם הכ\"ח הסתומים טהורים. דאין ע\"ה עושה מדרס ולא מטמא מה שהסיט. והא דלא חיישינן הכא שמא נכנס אדם העושה מדרס. ויהיה כל שבבית טמא. וגם המשכבות יהיו אהט\"ו [כלקמן מ\"ה]. ואי\"ל דדוקא כשהניחו שומר. שכל הבית כשלו חיישינן שנכנסו אליו מטמאי מדרס. ליתא. דמי הגיד להנכנסים אם עשאו בעה\"ב לזה שומר או לא. אלא י\"ל דדוקא כשהניח להע\"ה להיות שומר שכבר הוחזק הבית בטומאה חיישינן שמא נכנס שם מטמא מדרס. משא\"כ הכא לא הוחזק בטומאה רק שיעור פישוט ידו ונ\"ל דמשנתנו וכן כל משניות דלקמן מיירי שמצאו במקום שהניחו. אבל במצאו במקום אחר. אז לכ\"ע גם בהניחו ישן ומצאו ישן. הרי ע\"כ שהיה ער בינתיים. והרי לא ידענו באיזה מקום הלך משם לכאן. ומדהו\"ל סט\"ו שברה\"י. כל הבית טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח אומנים</b><br> והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע</b><br> ממקום שמצאן. וקמ\"ל משנה ב' לרבותא דר\"מ בישן ומצאו ער אע\"ג דבכה\"ג כשימצאנו בעה\"ב שהוא ממשמש בכליו לא יהיה לו שום התנצלות. דהרי ישן הניחו. ומשער בנפשו שלא ימשמש. וגם לא מסר לו ביתו כלל. אפ\"ה חיישינן. וקמ\"ל תו אומנין לרבותא דרבנן. דאף דאומנין מעיזין טפי למשמש בכל מקום. דחושבין דכשימצאן בעה\"ב ממשמשים. מימר אמר בעבידתייהו טרידי ומשמשו עי\"ז אנה ואנה. ולא יכעס. אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשת חבר</b><br> שנאמנת כחבר. וכ\"כ כל בני ביתו של חבר. וכן גם כל בני ביתו של ע\"ה דינן כע\"ה. ואינן נאמנים על טהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסקה הרחים</b><br> ר\"ל שהחבר שהי' סמוך להבית שטוחנת בתוכו. הרגיש שפסקה לטחון. מדנפסק קול הקשת גלגל הרחיים. והרי כל זמן שמסבבת הגלגל. טרודה בטחינתה וא\"א לה למשמש. דלא דמי לאומנין לעיל. דאמרינן דאף בזמן עסקן. אפ\"ה כל מה שיש בהרווח של פישוט ידן טמא. י\"ל דהתם שאני דמלאכתן פסקי פסקי. דמושיט ומשיב ידו לכאן ולכאן ליטול כלי מלאכתו. ולחזור להניחן מידו. וביני ביני יכול שפיר לפשפש ולמשמש סביב לו. אבל זאת הטוחנת. כפה פרשה בבית האחיזה של גלגל הרחיים לסבבו ולא תזוז ידה משם רגע בלא הודע ע\"י שתיקת קול הקשת הגלגל. ולכאורה נראה דבהא מודו רבנן דלא דמי לאומנין דלא חיישינן גבייהו רק עד כדי פישוט ידן. דנשים שאני דמשמשניות הן. ומשתוקקות תמיד לראות ולשמוע למשמש ולטעום כל דבר החדש להן. להכי חיישינן גבייהו טפי. אמנם לרמב\"ם בחיבורו [פי\"ב ממשכבות ה\"י]. רבנן דסיפא קאי נמי אהא. ולא מטמאי רק עד כדי פישוט היד. ולפע\"ד ע\"כ צ\"ל כן. דאל\"כ למה פליגי בסיפא בב' טוחנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע</b><br> בהא גם ר\"מ מודה. מדא\"א לזוז ממקומה שאצל הרחיים שאוחזתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע</b><br> ממקום שמצא כל אחת מהן. ואף דכבר שמעינן כן באומנין. אפ\"ה נקט אומנין לרבותא דר\"מ. אף דאנשים אין דרכן למשמש. אפ\"ה מחמיר ר\"מ. ונקט נשים לרבותא דרבנן דאע\"ג דאשה דרכה למשמש. וגם בלא זה אשה כלי זיינה עלה ומעיזה טפי [כע\"ז כב\"ב]. אפ\"ה מקילי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח</b><br> ר\"ל הבעה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא רואה</b><br> דאז אין לחוש שנכנס שם אדם שיש בו חשש טומאת זיבה בלי ידיעת בעה\"ב. להכי משכבות וכו' דנקט בסיפא טהורות. מיהו יוצאין דנקט הוא לאו דוקא. אלא ר\"ל דאילו אינו רואה את היוצאין. על כרחך שיהיה להבית ב' פתחים ואולי דרך אותו פתח שאינו רואה אותה. משם נכנס הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים טמאים</b><br> דשומר גרע מאומנין וטוחנת. דמדהוא שומר מעיז טפי למשמש הכל. דאינו נתפס כגנב עבור זה. והא דנקט כ\"ח פתוחים ה\"ה מכוסים. אלא ר\"ל שאינן מכוסין בצמיד פתיל. דאז אף שאין כ\"ח מקט\"ו מגבו. עכ\"פ מדאין סתימתו ממורחת. יש לחוש שמא משמש בו השומר בפנים. וגם הא דנקט כ\"ח לאו דוקא. דה\"ה שאר כלים נטמאים ממגע ע\"ה [כפ\"ח מ\"ב]. רק נקט כ\"ח מדבעי לפלוגי בין פתוחין לסתומין בצמ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל</b><br> נ\"ל דצמ\"פ דנקט נמי לאו דוקא דרק באהל המת צריך צמ\"פ ממש. אבל הכא אין כאן חשש שהכניסו הע\"ה מאותו חדר לאהל המת. רק החשש הוא שמא נגע ע\"ה בתוכו. להכי אם רק סגור יפה. אף שיש שם סדק באופן שאינה מציל בצמ\"פ [ככלים פ\"י מ\"ב]. סגי בזה. וכן יש לפרש לקמן [כפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דכיון דלא היה אדם אחר רק השומר הע\"ה. הרי לא גזרו עליו רק שיטמא תגע ורוקו. וגם בבגדיו גזרו שיהיו טמאים מדרס. מחשש שישבה עליהן אשתונדה. אבל לא גזרו שיהיה גופו טמא כזב. לטמא משכב ומושב. ולטמא כל מה שמסיט. דזה היתה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. דרוב הפועלין המוליכין כלים ממקום למקום ע\"ה היו [כתוס' נדה לג\"ב]. ולפיכך אין כאן חשש היסטו במשכבות ובכ\"ח המוקפין צמ\"פ. מיהו טהורים דנקט. לצדדין קתני. דמשכבות ומושבות אינן טהורים רק מלהיות אב הטומאה. ועכ\"פ נטמאו ממגע ע\"ה. דמי עדיפי משאר כלי הבית. אבל הכ\"ח שמוקף צמ\"פ. טהור לגמרי. דכיון דמגבו אמקט\"ו. ובתוכו אינו יכול ליגע. לפיכך א\"א שיטמא רק בהיסט. והרי הע\"ה אמ\"ט בהסיטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אינו רואה לא את הנכנסין</b><br> או או קתני. ור\"ל בין שאין רואה את הנכנסין או שרואה הנכנסים. אבל אינו רואה את הפתח האחר שרגילין לצאת דרך שם. דאז חיישינן דילמא מקרי ונכנס אדם דרך אותו פתח שמורגלים לצאת דרך שם. והלכך אפילו אין השומר שבהבית יכול לילך אצל האוכלין והמשקין והכלים והמשכבות אם לא יובילוהו וינשאוהו אחרים לשם וכגון שהוא חולה או קטוע רגלים. דאז אם היה רואה הנכנסין. הי' הכל טהור לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות</b><br> שגם ידיו אסורים בכבל עם רגליו שאז גם בכדי פישוט ידיו אין כאן חשש כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דכיון שאין הבעה\"ב רואה הנכנסים. חיישינן שמא נכנס שם אשה נדה או כנענית ששניהן דינן כזבין לכל דבריהם. וטימאו הכל. שישבו על המושבים והסיטו הכ\"ח ונטמאו. ואף שהשומר הע\"ה אומר שלא נכנסו. אינו נאמן על הטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאים</b><br> הן ישראלים גובי מס המלך. והן ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנכנסו לתוך הבית</b><br> למשכן כלי הבית. ועי\"ז מחפשים וממשמשים כל אשר בבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית</b><br> ר\"ל כל מה שבביתן. והוא ראוי להטמא ממגע ע\"ה טמא וכדמסיק ומה הן מטמאים וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש</b><br> ר\"ל אפילו יש עמהן כנענית נאמנין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו</b><br> דמרתתי מכנענים שעמהן. ומחפשין וממשמשים הכל. ואי\"ל נהמנו במגו שלא נכנסנו. י\"ל דמגו במקום עדים הוא. דאנן סהדי שכשנכנסו מדמרתתו משמשו הכל. מיהו באין עמהן כנעני. נאמנין לומר לא נכנסנו. ולא נגענו במגו דלא נכנסנו וכך מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים</b><br> ומדלא קאמר עד כדי פישוט היד וכמשנה ג' וד'. ש\"מ כהרא\"ש. דבכל מקום שידע שדרכו שם רגלי הגנבים. דהיינו רק באותו חדר שפרצו וגנבו שם. כולו טמא. אבל בחדר שלפנים ממנו. די\"ל שאולי חששו שיש שם בני אדם. משא\"כ בגבאי' לעיל. אפילו בחדרי חדרי' שלא לקחו משם כלום. הכל טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים</b><br> דלא גזרו על גוף הע\"ה שיהיה כזב לטמא משכב ומושב ולטמא כל דבר בהיסט. אע\"ג שטימאו מעיינותיו כאילו הן של זב. ולפיכך כשיש שם משכבות וכ\"ח המוקף צמ\"פ. אינן נעשין אה\"ט. מיהו טהורים דקאמר לאו דוקא. דעכ\"פ חיישינן בהן שנגען. ולהכי המשכבות נעשין ראשון. ורק הכ\"ח שמוקף צמ\"פ ואינו מטמא מגבו טהור לגמרי [כלעיל ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש עמהן כנעני</b><br> מסתמא אמרינן רוב גנבי ישראל נינהו. ולהכי קאמר הכא שאבל אם נודע ודאי שהיה עמהן כנעני. והרי גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם [כנדה לד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או אשה</b><br> דרגילה בנדה [כנדה דד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> צדדים קתני. דמשכבות הן אהט\"ו. ושאר דברים הן רק ראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח את כליו בחלון של אודיארין</b><br> הם מחממי המרחצאות. שנקראין אוליירון [כביצה לד\"א]. אולם משום דאותיו' דטלנ\"ת ממוצא א' דהיינו הלשון. לכן נתחלפה בד'. ויש להמחממין הללו כעין חלונות וחלולים בכותלי המרחץ. לכל הרוחץ שם. מוסרים לו חלון א' להניח שם מלבושין. שלא יתלחלחו במימי המרחץ. וסותם אח\"כ פתח החלון בדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר בן עזריה מטהר</b><br> דמשסתם החלון בדלת. אף שלא סגרה. אז אפילו הבלנין שהחלונות שלהן. אינן מעיזין לפתוח הדלת ולמשמש שם. אף שאין הרוחץ באותה שעה בהחדר. מדנתפס עליו כגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים</b><br> אין המלבושיו שבהחלון טהורים עד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיתן לו את המפתח</b><br> ר\"ל עד שימסור הבלן הע\"ה את המפתח להרוחץ לסגור דלת החלון. דאז מחל לו רשות שיש לו בהחלון. שיהיה מעתה החלון ברשות חברו. ואז אין הבלן מעיז לחפש שם עוד. ואפילו חזר ומסר המפתח להבלן. הרי לא האמינו רק על המפתח וכמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או חותם</b><br> אעד שיתן קאי. ור\"ל או שהבלן נתן לו חותם לחתום בעד הדלת של חלון. דאז אף שלא חתם הדלת כליו טהורים. דכבר סילק הבלן נפשו מהחלון:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיעשה סימן</b><br> להכיר אם נגע שם אדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח</b><br> ישראל שבצר כרם של כנעני בשנה זו בכלים טהורים והניחן אצל הכנעני לבצור בהן גם בשנה הבאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כליו טהורין</b><br> דכנעני ירא אפילו רק ליגע בהכלים מחשש שיפסיד יינו כיי\"נ. ומשום הכי טהורות ג\"כ. ואע\"ג דטהרות חמירי מיי\"נ [כע\"ז ד\"ע ע\"ב] אפ\"ה מקלינן. מדהא בהא תליא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובישראל</b><br> ר\"ל ואם הנפקד הוא ישראל ע\"ה. דאין בו חשש יי\"נ. ולהכי מעיז טפי ליגע בהכלים."
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר</b><br> המפקיד. נ\"ל דמדלא קאמר שמרתים. ש\"מ דא\"צ שישב שם לשמרם. אלא בשאומר שכשהנחתים ביד הע\"ה הי' בדעתי לשמרן. דאז מסתמא השגיח יפה על אופן הנחתן. ולפיכך כשימצאם אח\"כ כמו שהניחן טהורים. הא כשלא היה דעתו לשמרן. אף שאומר שמצאן השתא כמו שהניחן. מלתא דלא רמי עלי' דאינש לאו אדעתיה [עיין י\"ד כ\"ג ש\"ך סקט\"ו. ועיין רמב\"ם משכבות פי\"ב ה\"ב]. מיהו הכא א\"צ סימן או חותם כלעיל. מדגם ישראל נזהר קצת מליגע בהן מדיודע שיפסיד היין עי\"ז. ואפ\"ה מצד מעלה צריך להשגיח שימצאם כמו שהניחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה טהור</b><br> שהיה ידוע לכל המצויין אצלו שהוא שומר א\"ע בטהרה כדי לאכול תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיע את לבו מלאכול</b><br> דאלו הסיח דעתו מלהשתמר בטומאת מת הי' צריך הזאה ג' וז' וטבילה. ואלו הסיח דעתו רק מלהשתמר משאר טומאות. ודאי היה צריך לכ\"ע טבילה והע\"ש [רמב\"ם מאהט\"ו פי\"ג ה\"ג]. אבל זה לא הסיח דעתו מלהשתמר מכל הנך טומאות. רק גמר בלבו שמעתה לא יאכל תרומה. רק כשירעב יאכל חולין. ולפיכך יש לחוש שמא משום הכי הסיח דעתו משמירת גופו מטומאה ולהכי מטהר ר\"י מדלא הסיח דעתו משמירת גופו. רק מלאכול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו</b><br> מדיודעין שאוכל טהרות. ואינן יודעין שהסיח דעתו השתא מלאכול עוד תרומה. וגם ליכא למיחש שמא נגע בטומאה שאינה בר דעת. דהרי לא הסיח דעתו מטהרת גופו. וגם לא הוחזק כאן טומאה שיהיה אפשר שנטמא בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> דמדהסיח דעתו מלאכול טהרות. חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. ולפיכך אף שאין לחוש שאחרים הטמאים נגעו בו מדמפורשין ממנו. עכ\"פ חיישינן. מדאינו נזהר כ\"כ בטהרתו נגע הוא באחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי</b><br> ר\"ל נקיות שלא נגע במקום הטינופת. דכל גזירת נט\"י הוא רק מחשש שמא נגע במקום הטינופת [כרש\"י שבת יד\"א וע\"ש]. ומה\"ט גם טמא כשירצה לאכול חולין צריך נט\"י. מיהו הכא רק בתרומה מיירי. ורק בה החמירו. שאפילו הסיח דעתו רק מאכילתה. אבל לא מטהרת ידיו. אסור בה. ואם יגע בתרומה קודם שנטל ידיו נפסל ונשרפת על כך [שבת דטו\"ב]. ואע\"ג דעל כל טומאה שמד\"ס אין טומאה נשרפת [כנדה לד\"א]. הכא רק משום לכלוך פסלוה. ובהך בבא גם ר' יהודה מודה. דמשום דידים עסקניות הן. להכי אף דלא חייש ר' יהודה לשמא נגע בטומאה. עכ\"פ חייש שמא נגע במקום מזוהם שבגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנכנסה להוציא פת לעני</b><br> נ\"ל דנקט עני לרבותא דר\"ע. דאע\"ג שיודע שתצא האשה מהר. דהרי נכנסה להוציא לו פת. אפ\"ה מטמא ר\"ע. ונקט חותה בגחלים לרבותא דרבנן. דאף שלא סלקא דעתה שתצא בעלת הבית וגם היא גרגרנית וחשודה למשמש. אפ\"ה מטהרי רבנן. ולא דמי לער ומצאו ער [במשנה ב']. דהבית טהור ולא פליג ר\"ע. התם מצאו במקום שהניחו. אבל הכא מדקאמר ויצאת ומצאתו עומד וכו'. משמע ודאי שהניחתו רחוק מהככרות. ומצאתו עומד בקרוב להן. ועוד התם כבר היה הע\"ה תוך הבית. ואין שום דבר חדש בעיניו שימשמשנו. אבל הכא שרק כרגע נכנס הע\"ה לבית החיצון. ולבו תאב ללחם שרואהו השתא. יש שפיר לחוש שמשמשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין</b><br> דלא מחזקינן טומאה. ואי\"ל מ\"ש מטוחנת לעיל [מ\"ד]. דבין שפסקה או לא פסקה הרחיים. טמא לרבנן עכ\"פ עד כדי פישוט ידה. י\"ל התם שאני. שאין רגלים לדבר שיבוא הבעה\"ב עליה פתאום. מדהניחה טרודה בטחינה. ולכן אין חוששת מלמשמש. משא\"כ הכא. יש רגלים לדבר שתצא בעה\"ב מהר להוציא פת לעני. או להציל תבשיל מהקדיחה. מיהו כל זה באין העני חשוד שרצה לגנוב הפת. דאל\"כ לא הוו מטהרי רבנן. דמ\"ש מגנבים לעיל [מ\"ו] דאמרינן דעכ\"פ מקום רגלי הגנבים טמא. דאי\"ל דהתם לא חשש שימהר אדם עליו. ליתא. דכיון דחשדת ליה שרצה לגנוב. א\"כ לא חשב שתצא אליו כרגע עד שיטמננו. ותו דהרי דומיא דחותה בגחלים קתני דאין בה רק חשש נגיעה. ולא תשש גנבה. אלא דאפ\"ה מטמא ר\"ע. מדיש לחוש. דמדלב עני משתוקק ללחם. ממשמש בו. וחכמים מטהרים. מדאין תשוקתו גדולה כל כך כתשוקת הגנב לגנוב. רב\"א כתב דלא גרסינן וחכמים מטהרים. אולם יש לישבו דה\"ק. האיך עלה בדעת ר\"ע לחלוק על רבים המטהרים. והרי מסתבר כוותייהו לבלי להחזיק טומאה [וכך פי' הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר\"א בן פילא וכי מפני מה ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות</b><br> תאבות למאכל. נשיג בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת</b><br> ושמא נדה היא ובל\"ז כל ע\"ה חשדינן ליה לענין מגע כלים כאילו הוא אב הטומאה. וא\"כ טמאה הכיסוי [ועיין כלים פי\"ד מ\"ג ודו\"ק]. והכסוי טמאה המאכל. ור\"א פליג את\"ק בתרתי. חדא דס\"ל דבעני גם לר\"ע טהור. ותו דגם בסיפא ס\"ל דוקא בשהיה הקדרה מכוסה מטמא ר\"ע. הא בהיתה מגולה. שתוכל לידע מה שבקדרה מבלי שתגע בקדרה. גם לר\"ע טהור [רב\"א]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אפילו חביות</b><br> כל חבית של חרס הוא שאמקט\"ו מגבו. ומדמוקף גם צמ\"פ. א\"א שיתטמא כלל במגע. גם תנור של חרס הוא. אלא שהוא מחובר. ואפ\"ה כשאינו מוקף צמ\"פ. מקט\"ו מתוכו [כשבת קכה\"א. ועיין לעיל פ\"ז סי' ט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין</b><br> דחיישינן שמא הוסטו. דלא דמי לעני ואשה סוף פרק דלעיל. דהלחם והקדרה טהורים. התם נכנסו לרשות שאינו שלהן. ולא מעיזי למשש. משא\"כ הכא דיש לו להע\"ה ולאשתו רשות בהחצר. י\"ל דמשמשו ולאו אדעתייהו. ואע\"ג דהכא מדמוקפין צמ\"פ אין כאן חשש מגע. והרי גוף הע\"ה אמ\"ט בהיסט [כפ\"ז סמ\"ו]. עכ\"פ סתם חצר יש שם אשתו של הע\"ה. ושמא הסיטתן נדה ונעשו ראשון [כמבואר שם]. ואע\"ג שעכ\"פ שהתנור מחובר וא\"א להסיטו. לת\"ק גזרינן מחובר אטו תלוש. מדבין כך וכך מקט\"ו גזרו ביה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מטהר בתנור</b><br> דמחובר א\"א להסיטן. ולא גזר מחובר אטו תלוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה</b><br> לא בכל רוחב החצר. דא\"כ לא הוה פליג ת\"ק. אלא ר\"ל שיעשה מחיצה להפסיק בין התנור לשאר רווח החצר. דהיינו שהעמיד המחיצה בכל המשך התנור ממול כותל בית החבר. והעמיד התנור בזוית בין ב' הכותלים דאז הו\"ל כהקפה לשם רשות החבר לעצמו. ולא יעיז הע\"ה לכנוס מהחצר לבין ב' כותלים הללו שלא ברשות. והיינו דמיקל ר' יוסי טפי מהת\"ק. דלת\"ק כיון דכל החצר בשותפות. והזוית שעומד שם התנור פתוח לחצר. לא חייש הע\"ה מלכנס שם לפנים מהמחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים טמא מת</b><br> דכל ע\"ה מחזקינן לי' מסתמא כטמא בטומאת מת. והרי הוא אהט\"ו [כרמב\"ם ספי\"א ממשכב]. ולפיכך חיישינן שמא נגע בהכלים ונעשו אהט\"ו כמותו. והרי כל אהט\"ו טמא טו\"ז. [ולענין הזאה עיין מ\"ש בס\"ד פ\"א דאהלות סי' ד' ובפרקין סי' ט\"ו]. מיהו כ\"ש אוכלין שהפקידן אצל ע\"ה שהן טמאים [כפ\"ז מ\"ה]. רק תנא נקט כלים לרבותא דלא מיבעיא אוכלין דהרי יש בהן גם חשש שמא נטמא הע\"ה בשרץ דשכיח טפי ממת. וחזר וטימא האוכלין. אלא אפילו בכלים. דאין בהן חשש זה. דהרי כשנטמא הע\"ה בשרץ נעשה רק ראשון. ואינו חוזר ומטמא כלי. וגם שיתטמא הכלי בהיסט. נמי ליכא למיחש רק בשיש שם אשה. וליכא גבי כלי למיחש רק שמא נטמא במת דלא שכיחא. אפ\"ה קמ\"ל דחיישינן כה\"ג שחוזר ומטמא להכלים להיות אהט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאין מדרס</b><br> ר\"ל אם הן ראויין למשכב ומושב. אז מלבד שמטמאים טו\"ז. מטמאים ג\"כ במשא. כנושא מדרס הזב. דבאשתו עמו מיירי וכדאמרן. ושמא ישבה עליהן אשתו נדה. והרי כל הנושא ונישא ע\"ג משכב זה. נטמא אף שלא נגע בו [כפ\"ה דזבים מ\"ג]. ואילו לא הוה חיישי' להו רק שמא נגעו בטמא מת. הרי כל הנושא או נישא אפילו ע\"ג מת עצמו. כשלא נגע בו טהור. כשלא הסיט את המת ולא האהיל עליו. ומשכב ששכב עליו המת. אפילו האהיל על המשכב או הסיטו. או נשאו או נישא עליו טהור. אמנם טעם משנתנו. דכיון דהפקידן ביד הע\"ה ובבית הע\"ה. הרי הן ככלים של ע\"ה. והרי גוף של הע\"ה וגם כל כליו כולן בחזקת שנטמאו במת. ואם ראויין למדרס. טמאים גם טומאת מדרס. אם לא שיאמר הע\"ה בפירוש ששמרן מטומאת מת. אז נאמן. אבל אינו נאמן ששמרן מטומאת מדרס והיסט. דאין הע\"ה בקי בדיניהן [ועיין רמב\"ם ספי\"א ממשכב]. אבל לעיל [פ\"ז מ\"ה] שלא מסר הכלי לע\"ה לשמרן בבית ע\"ה. אין חוששין בהן חשש טומאת מת. רק חשש מגע ע\"ה. ואע\"ג דאפי' נגע הע\"ה באהט\"ו אחר. אינו רק ראשון. ואינו מטמא כלי. אמקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מדאינו נזהר מטומאות עשאוהו כזב [כרמב\"ם פי\"ג ה\"א. ונ\"ל דהוכיח הרמב\"ם כן מש\"ס [נדה דלג\"ב] דקאמרי' ותיפוק ליה משום צנורא דע\"ה]. ולהכי טמאים רק טומאת ערב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מכירו</b><br> נפקד למפקיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין מטמא מת</b><br> ואינן טמאים רק טומאת ערב מחשש מגע ע\"ה. אבל אינן טמאים טומאת ז' מחשש שנטמא ע\"ה במת. דאם נטמא במת היה נזהר מליגע בהכלי שלא תתטמא התרומה שיתן אח\"כ להחבר לתוכה. אבל שאר טומאות לא חמירי לי' לע\"ה כל כך. והוא מחזיק א\"ע בחזקת טהור. ושמא נעשה אב ומטמא להכלי טומאת ערב. היינו דתנן לעיל [פ\"ז מ\"ה]. במניח ע\"ה שומר בתוך ביתו כל האוכלין והמשקין שבבית טמאים לא חלקו שם בין מכיר בו שהוא אוכל תרומה או לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמאין מדרס</b><br> כשראויין למשכב ומושב. דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה. שבעיניו טהורה היא [ר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא רוצצת</b><br> שהבגדים שבתיבה הן רבים. עד שנוגעין בתחתית הכסוי. ואם כן יש לחוש שכשישבה אשתו או נשענה על הכסוי. הכבידה על הבגדים שתחת הכסוי ודחקתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אינה רוצצת טמאין מדף</b><br> דהיינו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. דאע\"ג דאין לחוש שמא עשתה אותן מדרס. או שמא נגעה בהן דהרי סגורין הן. עכ\"פ חיישינן שמא הסיטה את התיבה עם הבגדים שבתוכה ולאו אדעתה. והרי כל היסט זב וזבה. הו\"ל כדבר שנשאו. דאינו רק ראשון לטמא אוכלין ומשקין [כנדה לג\"א]. מיהו אפילו אם המפתח ביד ע\"ה אפ\"ה כיון שסגרן החבר. אין הבגדים שבתוך תיבה טמאים מדרס. מדלא מסר לו רק שמירת המפתח [כפ\"ז מ\"א ומ\"ז]. אבל התיבה עצמה אע\"ג דבין כך וכך טהורה ממדרס. דמדמיירי שפתחה למעלה. הרי א\"ל עמוד ונמ\"ל [ככלים פי\"ט מ\"ז]. עכ\"פ חיישינן שמא הסיטתה. או שמא נגעה או נשענה עליו ולאו אדעתה. דטימאה התיבה עכ\"פ במגע. ורק הבגדים שבתוך התיבה לא נטמאו כשנשענה על התיבה. דהבגדים שהן כלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו. ואפ\"ה טמאים. דשמא הסיטתן התיבה עם הבגדים ונעשו כולן ראשון. וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המאבד ביום ומצא ביום טהור</b><br> דאילו נגע אדם בהדבר שנאבד. היה מגביהו והולך לו. מיהו כלי קטן. שאף ביום אפשר שידרוך אדם עליו ולא ירגיש. גם באבד ביום ומצא ביום. טמא עכ\"פ ממגע הזב. והכי מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ומצא ביום שלאחריו טמא</b><br> דחיישינן שנדה או כנענית דשכיחי בר\"ה דרסו עליו בלילה. ולא ראו הדבר. ולפיכך כשהדבר ראוי למשכב ומושב טמא מדרס. וכשאינו ראוי למשכב ומושב. טמא עכ\"פ ממגע הזב. אבל לטומאת מת דלא שכיח. לא חיישינן לה בר\"ה. מיהו כל זה בר\"ה. אבל ברה\"י אפילו לא עבר עליה בלילה. טמא גם טומאת מת משום חומר דרה\"י. וצריך הזאה ג' וז'. וכל זה באבד. אבל במניח ושכח. הרי זה מלתא דלא שכיחא. שישכח אדם היכן הניח חפצו [כב\"מ לה\"א]. ולהכי חות דרגא. דבר\"ה אפילו עבר עליו הלילה טהור לגמרי. וברה\"י דוקא בעבר עליו הלילה טמא מדרס ולא טמא מת. מיהו כל זה בשאבד ברשות שאינו שלו. אבל חבר שאבד דבר בתוך ביתו. אפילו מצאו בלילה שאחר יום שאבד טהור. דביתו בדוק הוא מטומאה [כל זה מתוספתא פ\"ט ממכלתין ורמב\"ם פי\"ח מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> זה הכלל לאתויי אפילו אבד בלילה ומצאו באותה לילה לאחר שעה. והא דנקט ברישא ביום ומצאו בלילה או איפכא. ולא נקט רבותא טפי. דאפולו אבד בלילה ומצא בלילה טמא. י\"ל דאידך רבותא קמ\"ל. מדסד\"א דכל ששהה שעה א' ביום ולא נטלו אדם מוכחא מילתא שאין רגל אדם מצוי שם. ולהכי גם בלילה לא דרס אדם על האבוד, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוטח כלים ברה\"ר טהורין</b><br> דלמדרס כבאבידה אין לחוש דאין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין ומתני' דלא כר\"מ לעיל [פ\"ה מ\"ז]. א\"נ אף כר\"מ אתיא. והכא דכל הבגד שטוח. ודאי נזהרים מלדרוס. ובפרט אי נימא דמיירי הכא בשטחו לאחר כביסה. משא\"כ התם שהניח א\"ע לישן בשוק. מקום שרגלי רבים מצויין ש\"מ דלא קפיד גם הם אין נזהרין. ואע\"ג דעכ\"פ יש לחוש הכא למגע נדה או כנעני. הרי סט\"ו בר\"ה טהור. ולא דמי לקדרות בר\"ה [לעיל רפ\"ז] דספיקן אף בר\"ה טמא. דהתם אין הספק שקול. דהרי בהניחן במקום דחוק מוקמינן לה [כתובות דכ\"ד ב']. ודאי נגעו בהן. ומה\"ט נמי חיישינן למדרס בר\"ה על אבידה בלילה. משום דשכיחי דורסים בר\"ה. ותולין במצוי. משא\"כ הכא אין דרך בני אדם לדרוס על בגדים שטוחין שם ביום:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברה\"י טמאין</b><br> מחשש מגע נדה וכנעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה משמרן</b><br> קמ\"ל אף שהיו שם טמאים לא חיישינן שמא נגעו. ולא ראינו אין ראי'. א\"נ קמ\"ל אף שמשמר שם רק שלא יגנבו. עכ\"פ כיון שרואין שם שומר לא מעיזי ליגע בו בכוונה. והרי אין הדרך דחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו והלך להביאן</b><br> ודוקא בשנעלמו ממנו בשעה שהולך להביאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> וטמא טומאת ז'. אבל הזאת ג' וז'. תליא בפלוגתא [וכלעיל סי' ג']. דהרי אין לחוש שביני ביני נטמאו ממת עצמו. ואע\"ג שלא היה אפשר להע\"ה ליגע בו. דהרי נפל לתוך הבור. אפ\"ה לא פלוג רבנן בכלים שהונחו אצל ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח את ביתו פתוח</b><br> דכשהניחו פתוח. ירא גנב מלכנוס ולהתעכב ולמשמש. דיחשוב מדהוא פתוח. ודאי יש שם שומר בסתר. או שעי\"ז ימהר הב\"ב לחזור ויבוא עליו פתאום. וכ\"ש בהניחו נעול ומצאו נעול. מהיכא תיתי נחזיק שהיה פתוח ביני ביני. והא דמי טפי להניחו ישן ומצאו ישן [לעיל פ\"ז מ\"ב]. ולא דמי לדלעיל [פ\"ז מ\"ה] דכל שאין משגיח חיישינן שמא נכנסו טמאים. התם מדיש שומר מעיזי טפי לכנוס ולמשמש לפניו. מדגם הוא ע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעול ומצאו פתוח</b><br> ודוודאי פתחו אדם. חיישינן שמא נכנס ומשמש. ואע\"ג שרואה שלא נגנב כלום. אפ\"ה חיישינן שמא אחר שנטלו נמלכו והחזירו וברחו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> דמדלא נגנב כלום לא מחזקינן רק שפתחו כדי לכנוס. וקודם שנכנסו נמלכו וברחו. משא\"כ לעיל [פ\"ז מ\"ו] מטמאי חכמים דהתם שאני. מדוודאי נכנסו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר</b><br> שלא ברשות של חבר. ורבותא קמ\"ל. דאע\"ג דלצורך בעה\"ב נכנסה אפ\"ה ממהרת לצאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שנכנסה שלא ברשות</b><br> משום הכי מרתתא מלהתעכב שם. שלא תתפס כגנב. הא בשלחה הבעה\"ב לשם להוציא לו דבר משם. דינה כשומר לעיל [פ\"ז מ\"ח] דהכל טמא. וכ\"כ במסר לו תיבה [לעיל מ\"ב] דטמא מדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיוחד לאוכל אדם טמא</b><br> אם כבר טמא הוא נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפסל מאוכל הכלב</b><br> ואז אף אם היה טמא נטהר. אבל שיקבל טומאה צריך שיהיה ראוי למאכל אדם [רמב\"ם פ\"ב מאוכלין הי\"ד וי\"ח]. ולהראב\"ד שם. כל שכיון מתחלה הי' ראוי למאכל אדם. אע\"ג דהשתא אינו ראוי רק לכלב. אפ\"ה מקט\"ו. [והביא ראיה לדבריו. מדראוי להשוות טמא דרישא לטהור דסיפא שיהיה משמעות שניהן לענין לקבל טומאה. והרי להרמב\"ם נוכרח לומר. דמשמעות טמא דרישא הפקעת טומאה. וטהור דסיפא לקבלת טומאה. ול\"מ היה נ\"ל דגם מדלא נקט תנא כל הראוי למאכל אדם. רק נקט כל המיוחד למאכל אדם. משמע טפי כהראב\"ד. דכשמיוחד אע\"ג דהשתא אינו ראוי למאכל אדם. וכגון שנסרח מקט\"ו]:",
+                "אף שמקודם היה ראוי למאכל אדם. אפ\"ה כיון דהשתא לא חזי לאדם. אמקט\"ו עד וכו'. ולהראב\"ד הנ\"ל מיירי הכא כשלא היה ראוי למאכל אדם מעולם. אז דוקא אמקט\"ו להבא עד שייחדנו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור עד שייחדנו לאדם</b><br> דשאני עיולי טומאה מאפוקי טומאה [ככריתות כא\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> אסיפא קאי. ונקט כיצד. מדסד\"א דדוקא בלא עמד למאכל אדם מעולם. להכי נקט גוזל. דאע\"ג שמתחלה עמד לאדם. אפ\"ה מדנפל לגת ונפסל מאדם. דוקא בחישב עליו לאדם מקט\"ו. ולראב\"ד הנ\"ל היא גופה קמ\"ל. דגוזל חי. אע\"ג דעומד לאדם. עכ\"פ כיון דלא חזי לאדם עד שימיתנו. לא חזי לאדם מקרי. ולפיכך דוקא בחישב עליו לאדם מקט\"ו. א\"נ דלראב\"ד אצטריך כיצד לאשמעינן דאכילה ע\"י הדחק שמה אכילה [כב\"ק ק\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל שנפל לגת</b><br> ומת. והרי נמאס מהגת. ולא חזי לאדם. ולהכי בכל דוכתא בעי מחשבה. אפילו בכרך. דאילו בלא נמאס. אז אם הוא בכרך שיש שם רוב אוכלין. כל נבלת עוף טהור שם מקט\"ו. אף שלא חישב עליה לאכילה לאדם [כרפ\"ק] ורק בכפר שאין שם רוב אוכלין. אין אוכלין לעוף טהור שלא המיתוה בנחירה. רק מתה מאליה. כזו שנטבעה ומתה. ולהכי צריכה שם מחשבה להאכילה לאדם [ועמ\"ש בפ\"ק דעוקצין בס\"ד ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל* מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ר\"ל אבל אם חישב עליו בפירוש רק לאכילת כלב. וכ\"ש בלא חישב עליו כלל. רק דממילא ראוי רק לכלב, טהור [ומהכא מוכח דבכל כה\"ג גם כנעני נקרא אדם ומה\"ט נ\"ל דגם אם חישב הכא כנעני להאכילו לשום אדם או גם לישראל מהני דהרי גם לענין שבועה מחשב אוכל [כשבועות פ\"ג מ\"ד]. וגם מסיפא דמשנתנו מוכח קצת כן מדלא אפיק רק חשו\"ק [ועיין מ\"ש בס\"ד פרה פ\"ב סמ\"ג. ומקואות פ\"ב מ\"ז. ומכשירין פ\"ג מ\"ה. ועוקצין פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי מטמא</b><br> נ\"ל דס\"ל דלא נמאס בגת כל כך. ואפילו לא חישב עליו. חזי עכ\"פ ע\"י הדחק לאדם. וס\"ל דשמה אכילה. ולהכי הו\"ל כשאר נבלת עוף טהור בכרך דא\"צ מחשבה. ומה\"ט נקט תנא גוזל שנפל לגת. דאילו היה עוף טמא. גם ריב\"נ היה מודה דצריך מחשבה אף בכרך [כפ\"ק דמכלתין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חשב עליו חרש שוטה וקטן</b><br> להאכילו לכנעני אחר שהעלוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם העלהו</b><br> שהעלוהו הם מהגת במחשבה שיאכילוהו לכנעני:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דיש להם מחשבה ע\"י מעשה המוכיח [כחולין קיג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחורי כלים</b><br> להכי נקט אחורי כלים. דאילו שנטמא תוך הכלי ממשקין אע\"ג שטומאת משקין לכלי אינו רק מד\"ס. דמדאורייתא אין כלי מקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מדנטמא מתוכו נטמא כל הכלי. ובכה\"ג גם לר\"א בכל מקום שיגע הכלי באוכלין תרומה נעשים שלישי. והרי מדכל הכלי פוסל את התרומה. מטמא גם כל מקום שבהכלי גם למשקין חולין להיות תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ו]. ולא הוה פליג ר\"א. אבל הכא שנטמא רק אחורי הכלי ממשקין. דאז גבו ותוכו טהור [ככלים פכ\"ה מ\"ו]. דעשו בה הכירא בטומאה זו. כדי שידעו שטומאת משקין לכלי הוא רק מד\"ס ולא ישרפו עליו התרומה [כשבת יד\"ב]. ולפיכך מדקילי טומאה זו שאינה מתפשטת על כל הכלי. פליגי בה אם יפסלו אוכלי תרומה שנגעו בהאחוריים [ועיין רש\"י נדה דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטמאו במשקים</b><br> אפילו דחולין שנגעו באחוריים. דמדמשקין עלולין לקט\"ו בלי הכשר. לפיכך נטמאו בכל דהו. ונעשו ראשון לפסול חולין שנוגע בהן לעשותן שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין</b><br> אפילו דתרומה. שכשנגעה תרומה באחוריים נשארה טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין</b><br> של תרומה. דהמשקין שהן תחלה. עשו להאחוריי' שני. והתרומה שחזרה ונגעה בהאחוריים נעשת שלישי. דס\"ל דאע\"ג דטומאת אחוריים קילי שלא התפשטה על כל פני הכלי. אפ\"ה במקום שנטמא הכלי. דינו כשאר שני שעושה שלישי בתרומה [כלעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון אחי עזריה</b><br> נקרא כך על שם אחיו. מדהי' אחיו מחזיקו בפרנסה כדי שילמוד תורה [ושמעון זה היה דודו של ראב\"ע. ועמ\"ש בס\"ד פ\"א דזבחים סי' י\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר לא כך ולא כך</b><br> ר\"ל אחוריים שנטמאו במשקין. אמ\"ט משקה חולין כד\"ה. וגם לא פוסל אוכלי תרומה כדברי ר' יהושע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקין</b><br> ר\"ל רק בהא מודינא לכו להחמיר בטומאת אחוריים כאילו נטמאה כל הכלי. דמשקין שנטמאו באחורי הכלים דהיינו משקה תרומה. שכשנגעו בהאחוריים נעשו ראשון. וכשחזרו ונגעו בתרומה נעשת שני. והיינו מטמאים א'. שהמשקין ההן עושין לתרומה שנגעה בהן שני. והשני ההוא שוב פוסל א' בתרומה. א\"נ ר\"ל. דכולהו אהמשקין קאי. וה\"ק. המשקין מטמאין א' בתרומה. שאם נגעו המשקין הללו בתרומה. טמאוה. שהרי שני בתרומה טמא הוא. ופוסלין א' בחולין. שכשנגעו המשקין הללו בחולין לא נעשו רק פסול. ועמ\"ש בס\"ד בפרה [פ\"ח כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> האוכלין תרומה להמשקין תרומה שטמאוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך</b><br> מטמאיך. דהיינו האחוריים. דס\"ל לשמעון כר' יהושע דדנין ק\"ו ד\"ס מד\"ת. אלא שדן איפכא. דר' יהושע יליף אחוריים בק\"ו מטבו\"י. מה טבו\"י שאינו מטמא משקין חולין. אפ\"ה פוסל אוכלי תרומה. אחורי כלים שמטמאין משקה חולין. אינו דין שיפסלו אוכלי תרומה. ושמעון יליף ק\"ו איפכא מה אם טבול יום שפוסל אוכלי תרומה אינו מטמא משקה חולין. אחוריים שאין פוסלין אוכלי תרומה. אינו דין שלא יטמאו משקה חולין [ועיין נדה דז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה שהיא קטפרס</b><br> ששולים שלה שבתוכה הן משופעים. צד א' נמוך יותר מהצד האחר. ועי\"ז המשקין שבתוכה. הן מחוברין רק בקטפרוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבצק מלמעלן</b><br> ור\"ל שהבצק שנטמא מהסתם ידים כשלשוהו מונח בהעריבה למעלה במקום הקטפרוס. דאילו היו חתיכות הבצק מונחים למטה מהקטפרוס. במקום ששולי העריבה שוין היו כל המשקין שתחת החתיכות כולן כגוף משקין א' והרי נגעו בהן כל חתיכות הבצק שהן יחד כביצה אוכלין טמאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה טופח מלמטן</b><br> לשון מלמטן. היינו שהיה המשקה תחת כל החתיכות בצק. ור\"ל שכל חתיכה וחתיכה היה מונח בהמשקה שהיה טופח על כל פני שולי העריבה. ולרמב\"ם [פ\"א ופ\"י מאוכלין] דס\"ל דרק ז' משקין המכשירין מקט\"ו. א\"כ ע\"כ דהכא מיירי שהמשקה טופח ההוא היה א' מז' משקיי המכשירין. ולראב\"ד [שם פ\"א] דגם מי פירות שאינן מכשירין עכ\"פ מקט\"ו. מצי איירי הכא גם במי תותים ורמונים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ג' חתיכות בכביצה</b><br> ר\"ל וכל הג' חתיכות בצק הטמאים היו רק כולן יחד כביצה. אין מצטרפין לטמא משקין שתחתיהן. שתטמא המשקין אח\"כ את העריבה. שאינה מתטמאת מהבצק רק מהמשקין. דמשום שהמשקין הן קטפרום אינן חיבור [כשלהי פרקין]. והו\"ל כאילו המשקין שתחת חתיכה זו אינן מחוברין להמשקין שתחת חתיכה שבצדה. ואם כן כל משקה ומשקה שתחת החתיכות. נגע כל א' בפחות מכביצה בצק. ולא נטמא המשקין ולא נטמאה העיסה. ואע\"ג שהיו החתיכות נוגעות כל א' באותה שבצדה. ובמקום הנגיעה היה משקין. אפ\"ה כיון שרק כל הג' חתיכות יחד הן כביצה. א\"כ המשקה שבמקום נגיעת ב' החתיכות לא נגעה רק בפחות מכביצה ולא נטמא. ולא דמי לפרודים דקמצטרפים [כפ\"ט סי' נ\"ה]. התם כולן כ\"א נוגע באום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתים</b><br> ר\"ל אבל אם ב' חתיכות שנוגעים זו בזו הם יחד כביצה. כיון דהטפה משקין שהוא בין החתיכות הנוגעות זו בזו. בה לא שייך קטפרוס וא\"כ נוגע הטפה ההוא בכביצה אוכלין טמאים ונטמאת הטפה. וחוזרת ומטמאת גם את העריבה. והעריבה לשארי המשקין שעל כל פני שוליה [כך פירשתי ע\"ד רבינו רב\"א זצוק\"ל ורק ביתר ביאור]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אף שתים אינן מצטרפו' אלא א\"כ היו רוצצות משקה</b><br> ר\"ל דוקא כשהב' חתיכות מונחות דחוקות מאד יחד זו אצל זו. שאין בהטפה שתחתיהן במקום דבוקן שום אורך. והב' חתיכות הן יחד כביצה. אז מצטרפין לטמא טפת המשקין שבעריבה במקום דבוקן. דבטפה קטנה כזאת לא שייך קטפרוס. אבל כשאינן דבוקות מאד. רק נוגעות זו בזו. יש בהטפה קצת אורך. ושייך גביה קטפרוס. ולא מחשב כל הטפה כגוף א' שנוגע בכביצה בצק טמא [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ג סי' ס'. וע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל כ' כאן קושיא משם. והזכרתיה כאן בפירושי הקדום. והשמטתיו כאן. מדאינו כפי שטתנו כאן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היה משקה עומד</b><br> שהיו שולי העריבה שוין. ונמצא שהמשקה טופח שתחת ג' חתיכות הטמאות. אינן קטפרוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כעין החרדל</b><br> ר\"ל אפילו מונחים תוך המשקה ההוא רק פרורי בצק שכל א' גדול כחרדל. וכולן יחד כביצה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצטרף</b><br> דהרי משקה זו נגע בכביצה אוכלין טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף</b><br> לטעמיה אזיל דס\"ל [רפ\"ג דאהלות] דכל טומאה שנחלקה אינה מצטרפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל שהיא מלאה משקין טמאין</b><br> ר\"ל שהיו מים טמאים טופחין על פניו שבחוץ. מיהו דוקא מים טמאים. הא שאר משקין טמאין. לא מהני להו השקה [כביצה דיז\"ב]. וטהורים הו\"ל לסיים. דהיינו המשקין שעל פני המקל. אלא משום דהמשקה טופח שעל פני המקל לא חזי לכלום. ואין נ\"מ מידי אם הן טהורים או טמאים. אלא משום שכל עוד שהמשקה טמא טופח על פני המקל. הרי המקל בחזקת טמא. שכל האוחזה יטמא ידיו. וכשיגע שם כלי או אוכלין. יתטמאו להכי קאמר טהורה ר\"ל שאחר שהשיק קצה הא' מהמקל. גם המים שבקצה הב' הוטהרו בהשקה. דלענין השקה אמרינן קטפרס חיבור. ולפיכך המקל בכל מקום שיגעו בה טהרות, טהורים [ומצינו במקל גם לשון נקבה כגון מקל שבראשה משקין [טהרות פ\"ד] וגם במשנתנו גופה כולה נקט למקל בלשון נקבה. אבל מצינו בו גם לשון זכר. מקל שיש בו בית קבול מזוזה [כלים פי\"ז מט\"ז]. ומצינו כמה מיני כיוצא בו שנקראים לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה. ובל\"ז הרי ידוע הכלל בלה\"ק דכל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. כמ\"ש רש\"י פרשת וישלח]. ואע\"ג דלקמן במשנה תנן הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. ודוחק לומר דר' יהושע פליג אהאי כללא. נ\"ל דלר' יהושע שאני השקה. דכיון דרק מטעם זריעה מטהר [כפסחים לד\"ב]. והרי כל זרוע נטהר משהושרש. אף שאין כל הגוף זרוע. ורק קצת ממנו. כשתילין טמאין ששתלן [תרומות פ\"ז מ\"ט]. ומה\"ט גם שלג שנטמא והשיק מקצתו. נטהר כולו [כנדה יז\"א]. א\"כ מה\"ט גם קטפרוס חבור בו. מיהו דוקא מקל. שהוא פשוטי כלי עץ שאמקט\"ו. ואפילו טומאת מדרס אינו מקבל. משום דרק לתרוצי סוגיא הוא דעביד [כשבת סו\"א]. אבל שאר כלי שיש לו בית קבול. ופני החיצון של הכלי מלוחלחין במים טמאים. אפילו השיק מקצתו. לא נטהרו המים שע\"ג פני הכלי. דהרי נטמא הכלי מהמים תחלה. והיא חוזרת ומטמאת המים שעל פניה אף לאחר השקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה</b><br> דס\"ל דגם לענין השקה לא מהני קטפריס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנצוק</b><br> קלוח מים שיורד באויר כעמוד. שמתהווה כשמערין משקה מכלי אל כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקטפרס</b><br> הוא בלשון יון ממש קלוח מים ששוטף בכח הזוחל על מקום מדרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקה טופח</b><br> שיד הנוגע בו אינו מטפיח לדבר אחר מחמת מיעוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן חבור לא לטומאה</b><br> דאם היה הלח ההוא דבר המטמא באהל. כגון דם המת. והאהיל על מקצת השיעור טהור [כאהלות פ\"ג מ\"ג]. וכ\"כ בהי' משקין טהורים. ונגע תחתית הקלוח בטומאה. הקולט מהקלוח באויר. טהור מה שקלט. ובנגע טומאה באמצע הקלוח מכאן ומכאן טהור. ואע\"ג דכל טפה נעשית ראשון כשנגע בחברתה שנטמאה. ונעשית גם היא ראשון, ונטמא הכל. י\"ל דמשכח\"ל בטבו\"י שנגע בקלוח משקה תרומה. דמשקין שנטמאו מטבו\"י פסולין ואין מטמאים לשום דבר. א\"נ נ\"מ לקטפרס שתחת ג' בצקות שבין כולן כביצה [וכמ\"ח] (רב\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לטהרה</b><br> כבמקל לעיל שלא הוטהר העליון. וכ\"כ אינו מצטרף למ' סאה במקוה. אבל טופח על מנת להטפיח הו\"ל חיבור למקוה בקרקע שוה. וביש כותל מפסיק. צריך שיתחברו למעלה כקליפת השום. ובמחוברים יחד ע\"י נקב שבכותל. צריך שיהיו מעורבים ע\"י הנקב שבכותל כעובי שפופרת הנוד [כפרה פ\"ח מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשבורן</b><br> מים העומדים מכונסים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים מאימתי מקבלין טומאה</b><br> שיהיו נחשבים כמוכשרים כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיזיעו זיעת המעטן</b><br> הוא כלי שנותנים שם הזיתים קודם שיכבשום בבית הבד. ויניחום שם איזה ימים כדי שיתחממו ויתרככו קצת. כדי שעי\"ז יצא השמן מהן יפה יפה. אבל ע\"י החימום יזיעו הזיתים מוהל. ומדניחא ליה שיצא מוהל זה שהוא כשמן. כדי שעל ידו ימהרו הזיתים להתרכך. והרי המוהל זה ג\"כ אינו הולך לאיבוד. להכי נחשבים הזיתים בו כמוכשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא זיעת הקופה</b><br> דאותו מוהל שיזיעו בקופה הנקובה שיניחום שם כשילקטום. המוהל יוצא דרך נקבי הקופה והולך לאיבוד. ולפיכך לא ניח\"ל בי' ואינו מכשיר. דהתורה אמרה בהכשר כי יתן מים על זרע. וקרינן כי יותן. דהיינו כי יותן דומיא דכי יתן. דניחא ליה [בנתינה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א שיעור זיעה ג' ימים</b><br> דהמוהל היוצא קודם יום הג' לא מיקרי שמן. והרי רק ז' משקין מכשירין. דם. מים. טל. יין. שמן. חלב. דבש דבורים [וסי' דם טיש חד]. א\"נ משום דכל קודם יום ג' לא נתרכך עדיין הזית במקצת ולהכי אין בהמוהל היוצא מקצת לחלוחית שמן [ומתורץ בזה קושי' התוי\"ט מזיעת הקופה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א משיתחברו ג' זה לזה</b><br> שנתרככו כל כך עד שנדבקו יחד במוהל היוצא. ואז מעורב כבר קצת שמן בהמוהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ג אומר משתגמר מלאכתן</b><br> כשאין דעתו להוסיף זיתים במעטן אז מכשיר מוהל היוצא מיד. דכשדעתו להוסיף שם זיתים לא ניח\"ל שיתרככו אלו ויזיעו. דעד שיזיעו גם האחרונים שיוסיף. יתרככו אלו יותר מדאי ויתקלקלו עי\"ז. ולב\"ש אע\"ג שדעתו להוסיף. הרי תיכף כשיזועו הוכשרו. מדניח\"ל בהזיעה וצ\"ע [כך נראה מפי' הר\"ש. אולם מהרמב\"ם [פי\"ח מאוכלין ה\"ו] נראה דהנ\"מ בין ב\"ש וחכמים הוא בסתמא. דלב\"ש צריך שיראה עליהן הזיעה. ולחכמים כיון שגמר. הוחזקו שהזיעו אף שאין זיעה נראה. אמרינן שנתיבש והוכשרו. ולפ\"ז גם ב\"ש ס\"ל דצריך נגמר מלאכתן. אלא דמצרכו נמי זיעה ידוע. ולפיכך מ\"ב דאמרי' דבדעתו להוסיף לא הוכשרו בזיעה. לכ\"ע היא [ועיין לקמן ס\"י דמוכח כרמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלמסוק</b><br> מוסק בזיתים. בוצר בענבים. אורה בתאנים. גודר בתמרים. וקוצר בתבואה. כולן לשון לקיטה ממחובר הן. ור\"ל הכא אם כבר לקט כל זיתיו ונתנן למעטן. ודברי ר\"ג וחכמים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עתיד ליקח</b><br> ולהוסיף עוד במעטן. ונקט ליקח לרבותא. אף שיש ספק שמא לא יזדמן לו ליקח. ונקט תו ללות לרבותא טפי. דבלקיחה הרי זוזי דאינון ספסירא דיליה [כב\"מ סג\"ב]. משא\"כ בהלואה. ודאי ספק גדול הוא אם ירצו להלוות לו. אפ\"ה לא אמרינן דמשום הנך ספיקות ניח\"ל במשקה היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירעו אבל או משתה או אונס</b><br> ר\"ל שכבר גמר למסוק כל זיתיו. אבל ע\"י אונס שאירע לו. יצטרכו להתעכב זמן הרבה בהמעטן קודם שיכבשום. ולהכי לא ניח\"ל בהזיעה. מדמתרככים ע\"י כך יותר מדאי ויתקלקלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן טהורין</b><br> דאמקט\"ו מדלא הוכשרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגען</b><br> לאו דוקא מקום מגעו. אלא ר\"ל כל זית שנגעו בו המשקין הטמאין נטמא. דמשקין טמאין מכשירים ומטמאים כאחת. ואפילו כשנפלו שלא לרצון [כריש מכשירים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוהל היוצא מהן טהור</b><br> אינו מכשיר ואמקט\"ו [כך פי' הר\"ב. ותמוה דכבר תנא ליה רישא דאפילו זבים וכו' מהלכים עליהן טהור. ול\"מ היה נ\"ל דהא דקאמר הכא היוצא מהן. ר\"ל מהזיתים הללו שכבר נטמאו מהמשקין הטמאים שנפלו עליהן. אם יצא מהן מוהל אחר שנטמאו. המוהל ההוא טהור. אע\"ג שיצא מזיתים טמאים. הרי קיי\"ל [פסחים לג\"ב] משקין מפקד פקידי ולא נטמאו עם הזיתים. ואע\"ג דעכ\"פ כיון דכשיצא המוהל נוגע הוא בהזיתים הטמאים. עכ\"פ הרי אין בהזית שיעור כביצה ואמ\"ט למשקה היוצא ממנו [כלעיל פ\"ג סמ\"ב]. ואפילו נמי הי' בהזיתים גוש כביצה. עכ\"פ כיון שלא נגמר מלאכת הזיתים. אין על המוהל היוצא מהן שם משקה ואינו מקט\"ו וגם אינו מכשיר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו עליהן משקין טמאין</b><br> נ\"ל דמלת טמאים קאי להכי ולהכי. וה\"ק נפלו עליהן משקין טמאים, טמאים. ור\"ל הוכשרו ונטמאו הזיתים כולן [אלא שדרך התנא לקצר בלשון. דנקט לישנא קלילא [כב\"ק דו\"ב]. ואשכחנא דוגמתו [נדה לו\"ב] המקשה נדה. והרי לפי השלמת הענין היה צ\"ל נדה נדה. וכ\"כ מצינו [ב\"ב פ\"א מ\"ד] עד ד' אמות. וכתב עלה רב\"י [ח\"מ סי' קנ\"ז] דמלת ד' אמות קאי אלמעלה ואלמטה, ע\"ש. ואין לתמוה על כך דהרי גם בתורת ה' תמימה מצינו ה' מקראות שאין להם הכרע [כיומא נב\"א]. ור\"ל הכא שאף הזיתים שלא נגעו בהן המשקין הטמאים, נטמאו. מדמתערבים בהמוהל שהוכשרו בו. ואפילו המוהל הטהור שיצא רבה על המשקים הטמאים. אפ\"ה כל שקדמו המשקין הטהורים לטמאים. אין הטמאים שבאין לתוכן מתבטל ברוב [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוהל היוצא מהן</b><br> והזיתים אחר שהוכשרו בזיעה הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מטהר</b><br> דס\"ל דאף שיוצא מזיתים שהוכשרו. אפ\"ה אמ\"ט ואינו מכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> מדא\"א למוהל ההוא בלי צחצוחי שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה נחלקו על היוצא מן הבור</b><br> לאחר שפינו מתוכו השמן שעצרו לתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שר\"א מטהר וחכמים מטמאין</b><br> דבהך מוהל ודאי יש בו צחצוחי שמן. שכבר היה כנוס בבור. ולת\"ק בהך מוהל כ\"ע מודו דמכשיר ומקט\"ו [כך פירשתי ע\"פ דעת רבותינו. אולם כל זה הוא תמוה מאד. דכי ס\"ד דפליג ר\"א אכל מה דתנינן במ\"א וב' דתנינן בפירוש דלאחר שנגמר מלאכת הזיתים הזיעה שעליהן מכשירתן. ואי פליג. למה נקט דבריו אחר דקתני נפלו עליהן משקין וכו'. טפי הו\"ל למתני אחר דקתני נגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרים. הול\"ל מיד ור\"א מטהר. ואי\"ל דרק בזיעה מודה דמכשיר אבל לא במוהל. דוכי עדיף זיעה ממוהל ואם בזיעה אמרינן דמכשיר מדיש בו צחצוחי שמן. והזיעה הוא רק על פני הפירוד. כ\"ש המוהל שיוצא מתוך פנימית הפרי. ותו הא דקתני וחכמים מטמאין. ק' חכמים היינו ת\"ק. דקתני הרי אלו מוכשרים. וכיון שמכשירין פשיטא שמקט\"ו. דכיון דחשיב משקה להכשיר. ה\"ה לקט\"ו. ותו ק' טפי לר\"ש. דהכא קאמר ר\"ש דגם חכמים ס\"ל דהמוהל לא חשיב משקה. והרי לעיל סוף מ\"א קאמרינן דחכמים כר\"ג ס\"ל. וק' חכמים אחכמים. ואת\"ל דר\"ש פליג אהך דסוף מ\"א. וס\"ל דחכמים לא ס\"ל כר\"ג. א\"כ למה נקט דבריו הכא. טפי הו\"ל למנקט דבריו בסוף משנה א'. וכדאקשינן לעיל לר\"א. ואפילו נדחק לומר דהא דאמרינן לעיל דהזיעה לאחר שנגמר מלאכתו מכשיר. היינו אותן פירות עצמן שיצא מוהל הזיעה. אבל הכא קאמר ר\"א ור\"ש דעכ\"פ אינו מכשיר לשאר פירות. עכ\"פ תמוה מאד דק' דר\"ש אדר\"ש דהכא קאמר ר\"ש דלכ\"ע מוהל היוצא מזיתים אף אחר שנגמר מלאכתן אמקט\"ו ואינו מכשיר. והרי במכשירין [פ\"ו מ\"ה] קאמר ר\"ש בפירוש דמוהל כשמן. וכיון שכן א\"כ פשיטא דמקט\"ו ומכשיר. ור\"ש כמאן. או הכי ס\"ד דנימא דמוהל סתם דנקט התם ר\"ש היינו מוהל היוצא מהבור. וגם כל הסוגיא התם לא משמע כלל דמיירי בהכי. ול\"מ הי' נ\"ל דגם ר\"א גם ר\"ש מודו דהזיעה והמוהל היוצא מהזיתים אחר שנגמר מלאכתן מקט\"ו ומכשיר. מיהו הכא פלוגתייהו הוא אם המוהל היוצא מכל הזיתים אחר שנטמאו. שהמוהל ההוא הוא הרבה והרבה יותר מהזיעה שנטמא מהמשקין טמאים שנפלו על הזיתים. דלר\"א כיון שהזיעה ההיא טמאה היא. הרי קדמו מים טמאים לטהורים. ונתבטלו מי הזיעה הטמא במוהל הטהור. ולרבנן כיון שהזיעה מתחלה טהורה היתה במקום הזה. הו\"ל כקדמו טהורים לטמאים. דלא מתבטלים ברוב ולהכי נטמא המוהל. ולר\"ש מדעכ\"פ נטמא כל הזיעה קודם שיצא רוב המוהל הו\"ל כקדמו טמאין לטהורים ונתבטלו טמאים ברוב [ועיין דברי ר\"ש ספ\"ד דמכשירין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגומר את זיתיו</b><br> ר\"ל ע\"ה שגמר למסוק זיתיו. ורוצה לכנסן בבית הבד. לאחר שכבר עבר זמן הגתות. והרי אם יגע בהן אז. לא יהי' יכול להפריש תרומתן בטהרה. מדכבר הוכשרו בבית הבד. ולא יהא נאמן ששמרן בטהרה. מדכבר עבר זמן הגתות [כחגיגה כד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושייר קופה אחת</b><br> ר\"ל מדחשש כנ\"ל. להכי כשהביא זיתיו מהשדה לתתן לתוך המעטן שייר קופה א' שלא נתנה להמעטן. כדי ליתן הקופה להכהן. דמדלא הוכשרו זיתים שבה. יוכל הכהן לכבשן בטהרה ויפרוש משמן זה תרומה על השמן שבבית הבד. ואף דאין תורמין מהטהור על הטמא [כרפ\"ב דתרומות]. י\"ל התם בוודאי טמא. אבל הכא טומאת ע\"ה רק ספק הוא. א\"נ הכא מדא\"א באופן אחר כל שעת הדחק כדיעבד דמי. והרי בדיעבד תרומתו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתננה לעני הכהן</b><br> ר\"ל הקופה שרוצה להפריש בטהרה מהזיתים שהביא מהשדה אותו שיעור יתנוהו לתוך הקופה לעיני הכהן. דאל\"כ חיישינן שיטול הקופה מהזיתים שכבר הזיעו והוכשרו. ופליגי תו ר\"י ור\"ש מתי ימסור המפתח להכהן מאותה קופה. ונמצא דתרווייהו לא פליגי אר\"מ. ומיירי בשא\"א שימסור להכהן המפתח מכל המעטן. אולם להרמב\"ם ה\"ג מפריש קופה א' ויתננה לעני הכהן. ר\"ל מדהוא ע\"ה לא יפריש תרומתו שמן. דהאי יטמא התרומה. אלא יפריש קופה א' לתרומה בעוד שלא הוכשרו הזיתים. אבל משום שכשיפריש תרומתו זיתים. לא ירצה כהן עשיר לקבלו. משום שיצטרך להטריח א\"ע עם מעט הזיתים שיקבל לתרומה. להכי עצה טובה קמ\"ל. שיתנם לכהן עני שלא יחוש לטרחתו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר יוליך את המפתח מיד</b><br> דס\"ל דמיד שלקח הזיתים שלא הוכשרו. צריך למסור להכהן המפתח מאותה קופה. דשמא יזיעו ויוכשרו הזיתים שבקופה ביני ביני. וימשמש בהן הע\"ה קודם שיעצרם בטהרה. ובתוספתא מוכח דמיד דקאמר ר' יהודה לאו דוקא. אלא כל היום נאמן. דיום א' מצי הבעה\"ב הע\"ה ליזהר בטהרתן. ולרמב\"ם הנ\"ל ודאי פליגי ר\"י ור\"ש אדר\"מ. וס\"ל שלא יפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו שלא כדין. אלא צריך למסור המפתח להכהן מכל בית הבד קודם שיזיעו הזיתים במעטן. כדי שכשיגיע זמנן לכבשן. יעצור כל הבית הבד בטהרה. ויפריש תרומתו שמן ובטהרה כדינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח זיתים בכותש</b><br> הוא כלי כעין מכתשת גדול. וי\"ג כופש. והוא סל שנקביו צרים מאד. ובין בזה או בזה. אין המשקה שיוצא מהזיתים שבתוכו הולך לאיבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימתונו</b><br> לשון רטיבות הוא. ור\"ל שהתכוון ליתנן בכלי זה כדי שיתלחלחו רק קצת. דמשום שהכלי זה קטן. ומניח בו רק זיתים מועטין. אין מזיעין בתוכו כל כך הרבה כבמעטן. ורק מתלחלחים קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיהו נוחין לכתוש הרי אלו מוכשרים</b><br> אע\"ג שהלחלוח רק מועט הוא. וקמ\"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא במעטן לעיל מחלקינן בין שדעתו להוסיף עליהן או לא. דבשדעתו להוסיף לא ניחא ליה בזיעה. אבל בכלי קטן כזה ודאי אין דעתו להוסיף עליהן. ומסתמא הוכשרו. ותו קמ\"ל פלוגתא דב\"ש וב\"ה בשהניחן שם למלחם לאכילה. דרק בכלי קטן כזה רגיל להניח אותן מוכנין לאכילתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימתונו שימלחם</b><br> ר\"ל ואם התכוון שיתלחלחו ויתרככו כדי שישאבו המלח שיתן עליהם כשיאכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מוכשרים</b><br> דהרי ניח\"ל בלחלוח היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה\"א אינן מוכשרים</b><br> מדעכ\"פ לא ניח\"ל בלחלוח היוצא מצד עצמו. שעי\"ז יצא טעמן. והרי הוא רוצה לאכלן כמו שהן. ורק מצד אחר ניח\"ל בהלכלוך שיתרככו עי\"ז. ולא מחשב ניח\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוצע זיתים</b><br> ר\"ל זיתים שלא הוכשרו. ופצען בידיו ויצא מהן משקין. והרי סתם ידים שניות הן ופוסלין תרומה. וכל הפוסל תרומה עושה גם למשקה חולין שנוגע בהן להיות תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טימאן</b><br> דמדפצען בידים. ניח\"ל במשקה היוצא. ונעשה ראשון. וכל משקה טמא מכשיר ומטמא כאחת. ונעשו הזיתים שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח זיתיו בגג לגרגרם</b><br> כל זית יחידי נקרא גרגר [כלעיל פ\"ג מ\"ג ומנחות פ\"ח מ\"ד]. ור\"ל הכא שהניח זיתיו בגג כדי שיתיבשו ולא יתדבקו כל א' בחבירו כשיחזיר ויצברם יחד. אלא ישאר כל א' גרגר יחידי לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו הן רום אמה</b><br> והרי ע\"ז יזיעו התחתונות ע\"י החימום. מדאין שולט בהן האויר. והרי מדצברן כך. ודאי היה ראוי לומר דניחא ליה בזיעתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מוכשרים</b><br> דמדרוצה ליבשן. ודאי לא ניח\"ל בזיעתן. רק שלא היה לו פנאי. או לא היה לו מקום לפזרן כראוי. ויש גורסין הרי הן מוכשרין. ולפי הך גירסא צריך לפרש מלת לגרגרן. ר\"ל שאינו רוצה לכבשן כולן יחד בבית הבד. דאז ודאי היו מוכשרים בהזיעה וכריש פרקין. אלא אפילו רוצה לאכלן גרגר גרגר לבד. והעלן להגג שיתמתקו בהחמה. אע\"ג שהן ברום אמה. דאז אין התחתונות מתמתקות יפה. דאז י\"ל דאפשר שכשירא שלא שלטה בהן החמה. ממלך עלייהו להביאן לבית הבד. ואז ודאי לא ניח\"ל בהזיעה היוצא מהן בראש הגג. מדהולך שם לאיבוד. אפ\"ה מדלאכלן העלה אותן. ניח\"ל בזיעתן. דעי\"ז מתרככים וחזו לאכילה טפי, והוכשרו. ולא חיישינן דממלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בבית שילקו</b><br> שיכמשו קצת ויתרככו. ועי\"ז יזיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועתיד להעלותם לגג</b><br> ר\"ל אע\"ג שמתכוון שאחר שיתרככו בהבית יחזור להעלותן שוב להגג שיתיבש. שם עליהן הזיעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בגג שילקו או שיפתחם</b><br> נ\"ל דל\"ג שיפתחם או ימלחם. דהרי בהעלן למלחן אינן מוכשרים לב\"ה במשנה ה'. אלא ה\"ג נתנן בגג שילקו או שיפתחם. ור\"ל בין שנתנן בבית שילקו ורוצה אח\"כ להעלותן לגג שיתיבשו שם. או שמיד בתחלה העלן לגג שילקו שם ויתיבשו שם אחר שילקו. או שהעלן לגג לפתחן ולחתכן שם לשנים. ויחזרו ויתיבשו אחר שחתכן. והרי בשחתכן לשנים כל גרגר. ע\"כ שיצא מהן משקה כשיחתכן. וניחא ליה בהמשקה. דהרי עושה כן בידי'. וכל פסיק רישא כניחא ליה דמי [כמכשירין רפ\"ד]. אלא זה רוצה ליבשן אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מוכשרין</b><br> קמ\"ל אע\"ג דסוף כל סוף הרי הוא רוצה ליבשן אח\"כ. וסד\"א דהמשקה שיוצא מהן כשיתרככו או כשיחתכן לשנים. הו\"ל כלא ניחא לי'. קמ\"ל דאפ\"ה מתחלה הוה ניח\"ל ביה ומכשיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנן בבית עד שישמר את גגו</b><br> ר\"ל עד שיעשה על הגג סוכה לשומר לישב בתוכה לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או עד שיוליכם למקום אחר</b><br> דרוצה להביאן משם למקום אחר אלא שלא היה לו פנאי. והוכרח להניחן ביני ביני בהבית. ולא ניח\"ל בהזיעה היוצא מהן שם. מדהולך לאיבוד. ולא דמי לרישא. דהתם ברצונו הניחן בבית שיזיעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצה ליטול מהן בד אחד</b><br> ר\"ל שהי' לו זיתים במעטן שכבר הזיעו. ואפ\"ה לא הוכשרו באותו זיעה. מדהיה דעתו להוסיף עליהן. והרי בכה\"ג לא הוכשרו בהזיעה [כמ\"ב]. אבל השתא נמלך ליטול מהמעטן מעט מהן כדי לכבוש בד א' או ב'. ולהשאיר האחרים עדיין בהמעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א קוצה</b><br> ר\"ל חותך אותו מעט מהאום בסכין טמא. ואפ\"ה ישאר הכל טהור. דהרי הנשאר בהמעטן ודאי לא נחשב כהוכשר מדאינו רוצה במשקה היוצא וכדאמרן. לא מחשב משקה להכשיר או לקט\"ו. אלא גם אותו מקצת שנוטל לכבשו. אע\"ג דמדרוצה לכבשו ניח\"ל במשקה שעליו. עכ\"פ כל זמן שמחובר להאום הנשאר בהמעטן. הרי הוא כאום ואמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומחפה בטהרה</b><br> דאחר שחתכו ונתקו מהאום. נחשב המקצת כמוכשר במשקה שעל גביו. ולכן צריך לחפותו ולכסותו בכלים טהורים. כשירצה לכסותו ולהביאו לבית הבד. [וא\"ת למה לא יחשב מוכשר עד אחר שיקוצצו ממש מהאום. מ\"ש מכלים שיורדין לטומאה במחשבה [ככלים ספכ\"ה]. ואין לחלק בין כלים לאוכלים. דהרי גם במאכל בחישב עליו לאכילה מקט\"ו [כפ\"ח מ\"ו]. וא\"כ ה\"נ לכ\"ע יהיה צריך גם לקצותו בטהרה. י\"ל התם שחישב על כל הגוזל מהני מחשבה למיחת ליה קבט\"ו. משא\"כ הכא שהקצת שחישב עליו הוא מחובר עדיין בהאום שלא חישב עליו. לפיכך כל עוד שלא קצה אותו לגמרי מהאום לא נחית ליה קבט\"ו ע\"י מחשבה. אמנם מכאן יש תמיהא גדולה להר\"ש ולהר\"ב במשנה א'. שכתבו שם דלב\"ש אם הזיעו אף שלא נגמרו מלאכתן הרי הן מוכשרים. ולפיכך משנה ב' דבדעתו להוסיף דאז לא נגמ\"ל. אף שהזיעו אינן מוכשרים. אוקמוה דרק דברי ר\"ג וחכמים הוא. וזה תמוה מאד דא\"כ ב\"ש דס\"ל הכא דקוצה בטומאה ומחפה בטהרה. ממ\"נ אי הזיעה. הרי כבר הוכשר גם האום כולו אף שלא נגמ\"ל. ואמאי רשאי לקצות בטומאה. ואי לא הזיעה. מה מהני שכבר קצה המעט שנגמ\"ל הרי לא הזיע עדיין. ואמאי צריך לחפות בטהרה. וצ\"ע. אבל להרמב\"ם שהבאנו לעיל [סי' ט'] ניחא. דהרי ס\"ל דלב\"ש תרתי בעי. שיהיה נגמ\"ל וגם שיהיה זיעה נראה. ומשנה ב' אתיא ככ\"ע. א\"כ י\"ל דהכא מיירי שזיעה נראה עליהן. אבל מדלא נגמ\"ל של האום לא הוכשר עדיין רק המעט שנוטל. ולפיכך צריך שיחפנו בטהרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א אף מחפה בטומאה</b><br> דס\"ל דגם אחר שנתק אותו מקצת מהאום שבמעטן. אף שנתחברו כבר ג' זב\"ז כמשנה א'. אפ\"ה מדעכ\"פ האום לא נגמ\"ל. גם המקצת שנתק לא מחשב כמוכשר שיצטרך ליזהר בטהרתו. ורק אחר שהובא לבית הבד מחשב כמוכשר. אבל מקודם לכן שדינן הכל בחד האום שעדיין לא הוכשר מדדעתו להוסיף [ונ\"ל דהכשר של אותו זיעה מדרבנן הוא. ולכן הקילו בו. דאל\"כ מ\"ש מצנון שבמערה. שתיכף כשהעלהו מהמים הוכשר במים שעליו [כמכשירין פ\"ד מ\"ו]. מיהו בעקר כל האום להוליכו לבית הבד. לכ\"ע הוכשר מיד. דבמחשבה הוכשר [כגוזל פ\"ח מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומוליך לבית הבד בטומאה</b><br> נ\"ל דר' יוסי לא פליג אריש פרקין דמשהזיעו זיעת המעטן ואין דעתו להוסיף עליהן. מחשבו כמוכשרין. ורק הכא שדעתו להוסיף פליג. וס\"ל כיון שמתחלה הי' דעתו להוסיף. ולא הוה ניח\"ל בזיעה. אע\"ג שאח\"כ נמלך ועקר כל האום מהמעטן להביאו לבית הבד אפ\"ה לא מחשבו כמוכשרים. דס\"ל דבשעת נתינת המים על הפירות בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניח\"ל [וכ\"ש לפמ\"ש לעיל דהכשר זיעה זו מדרבנן הוא]. והא דנקט קרדומות. היינו לרבותא. דאף שהן של מתכות דטומאתו חמורה דחרב כחלל. וגם חוזר לטומאת ישנה כשתקנו אחר שנשבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ</b><br> מח' שרצים שנזכרו סוף שמיני. דרק הן מטמאים במותם. ומפני דהזיתים אינן מתבשלים באילן בזמן א'. ולפיכך אותן שנתבשלו באמצע הקיץ נתבשלו יפה יפה ונתרככו מחום השמש. ולהכי די להן שיונחו במעטן להזיעה שעי\"ז כבר יהיה נוח לכבשן. אבל יש שמתאחרין להתבשל עד סוף הקיץ. ולא שלט בהם החום כל כך. ונשארים קשים. עד שגם כשיניחום במעטן. לא יזיעו ולא יתרככו. ולהכי מניחין אותן בצבורין עד שיתחילו להתרקב קצת ויתרככו. כדי שיהא נוח לכבשן להוציא שמנן. וכשאין רוצה להמתין כל כך עד שירקיבו. טוחנן ברחיים קודם שיתנן בבית הבד [כל זה ממנחות דפו\"א]. ומשום שבהרחיים מונחים זיתים טחונים. נוחין למאכל שרצים. ומצויין שם. להכי נקט אורחא דמילתא שנמצא ברחיים שרץ מת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו</b><br> הא קמ\"ל דאע\"ג שע\"י שנטחנו משקה טופח על פניהן. והוכשרו לקט\"ו. אפ\"ה כיון דהמשקה שעל פרורי הטחונים אינו מחובר בטופח ע\"מ להטפיח [כלעיל ספ\"ח]. להכי אינו חיבור ולא נטמא אלא מקום מגעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה משקה מהלך</b><br> שמשקה ממש צף סביב כולם ונוגע בהשרץ ובהזיתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טמא</b><br> דהמשקה הצף שנטמא. מחבר כולן בלי הפסק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא</b><br> השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי העלים</b><br> שמכסין בהן הזיתים הטחונים. והרי העלין אמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישאלו הבדדים</b><br> הן הפועלים המתעסקים להביא וליתן הזיתים בבית הבד ולכבשן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לומר לא נגענו</b><br> לא נגע גרסינן [רב\"א]. כלומר לא נגע השרץ בהזיתים. ואע\"ג שנמצא על העלין. והאיך נחזיק טומאה ממקום למקום. אפילו הכי מצוי ואפשר שנגע בשערו בזיתים בין עלה לעלה. והפועלים שמצאוהו ידעו זה. ולהגרסא לא נגענו. ר\"ל נאמנים לומר לא נגענו בהשרץ [וכלקמן פ\"י מ\"ב]. ואע\"ג שהן ע\"ה וחשודים אטומאה. אפ\"ה גם חשוד נאמן על של אחר. אע\"ג שאינו נאמן על של עצמו [כי\"ד קי\"ט] וק\"ק להך גירסא דלמה לא הזכיר ברישא דאין טמא אלא מקום מגעו. דישאלו לבדדין אולי נגעו הן. וצ\"ל דהתם ודאי ישאלום מדהוחזק טומאה אלא דהכא קמ\"ל אף שלא הוחזק כאן טומאה. ולגרסת לר נגע. י\"ל דברישא א\"צ לעדות הבדדין דהרי מצאנוהו כך. ורואין איה נגע. מיהו אם ודאי נגעו הבדדין בהשרץ. אין נאמנים לומר לא נגענו בהזיתים. דהו\"ל כמעיד על עצמו. וכחשוד ששחט דאינו נאמן לומר ששחט כדינו. מה\"ט [כי\"ד סי' ב']. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד]. הע\"ה מעיד על של עצמו שלא הוכשרו פירותיו. התם ה\"ט מדהו\"ל ס\"ס. שמא לא הוכשר ושמא לא נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה נוגע באום</b><br> הוא גוש מהזיתים שנדבקו לפעמים יחד תחת העלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בשערה טמא</b><br> דשער הו\"ל שומר ומטמא [כריש עוקצין]. והאום מדנדבק יחד. הו\"ל חיבור עד שיתקע בו יתד להפריד הזיתים שבו זמ\"ז [כפ\"ב דטבו\"י מ\"ג. כך כתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ולהרא\"ש כשערה גרסינן ור\"ל אפילו לא נגע אלא כ\"ש. ואעפ\"כ הדין דין אמת כמ\"ש ע\"ר דבנגע בשערו נטמא האום]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על גבי פרודים</b><br> הן גושים קטנים שנפרדו מהאום. שאין בכל א' כביצה. והפרודים מונחים על האום ונוגע כל א' מהן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא נוגע בכביצה</b><br> שכל הפרודים שכל א' מהן נוגע בהשרץ הן כולן יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> הפרודים והאום כולן טמאים. דאע\"ג דכל פירוד לבד אינו כביצה. הרי אפילו כ\"ש מקט\"ו. וכיון שכולן יחד כביצה. והן נוגעים בשעה א' בהאום. הרי נגע האום בכביצה אוכלין טמאים, ונטמאה. [כך פי' הר\"ש ור\"ב והגר\"א. וק\"ל מלעיל פ\"ג מ\"א, וע\"ש. ואין לדמות זה לנוגע בב' חצאי זית ממש בשעה א' דנטמא [באהלות פ\"ג מ\"א]. דהתם טומאת עצמה. משא\"כ הכא ורפ\"ג הפרודים נטמאו במגע. והרמב\"ם [פ\"ט מאוכלין ה\"ז] נתן טעם אחר. דלהכי הפרורים מצטרפין לכביצה מפני שהמשקה צף על כולן והמשקה מצרפן לכביצה לטמא המשקה. וחוזר המשקה ומטמא האום. ונ\"ל דר\"ל כלעיל [פ\"ח סי' מ\"ז]. ולא ידענא למה מיאנו רבותינו לפרש. דר\"ל שהשרץ מונח על גוש כביצה. והגוש ההוא חוזר ונוגע בהפרורים]."
+            ],
+            [
+                "<b>פרודים על גבי פרודים</b><br> שאין הפרודים הנוגעים בהשרץ חוזרים ונוגעים באום. ולרמב\"ם הנ\"ל ר\"ל שאין פרודים העליונים שנוגעים בשרץ. מונחים תוך המשקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שהוא נוגע בכביצה</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל הפרודים שנוגעין בהשרץ הם יחד כביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו</b><br> של השרץ. ור\"ל דרק הפרודים העליונים שנגעו בהשרץ אע\"ג שאין בכל א' כביצה. גם כ\"ש מקט\"ו. אבל פרודות תחתונות שחזרו ונגעו בהעליונות טהורים. דאע\"ג שנגעו בהעליונות כולן בשעה א'. עכ\"פ כיון שאין כל התחתונות גוש א' והרי כל פירוד מהתחתונות לא נגע רק בפירוד א' או ב' של העליונות שאין בהן כביצה. וכל פחות מכבינה אוכלין אין מטמא לאחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ולא אמרינן מן הזיתים נפל לשם. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא בגג</b><br> שאחר שהזיעו הזיתים במעטן לקח מהן קצת. והעלה אותן לגג ליבשן. ושם בגג מצא עליהן שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>המעטן טהור</b><br> ר\"ל המעטן והזיתים שבמעטן דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר שכבר היה השרץ על הזיתים בשעה שהיו במעטן מחוברים בהאום. ונטמא האום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגג טמא</b><br> שאחר שהעלה אלו הקצת מהמעטן להגג. נמצא השרץ על האום שבמעטן. הגג טמא דמחזיקין טומאה מזמן לזמן. כשלא טלטל ביני ביני ממקום למקום. את הדבר שנמצא עליו הטומאה. ולפיכך הכא שלא טלטל המעטן ממקום למקום ביני ביני. אמרינן שכבר היה השרץ על האום במעטן בשעה שנטל מהאום הזיתים שהעלה להגג. ונטמאו גם הם [ועיין רמג\"א א\"ח תס\"ז סקט\"ז. ומתורץ בזה קו' התוי\"ט הכא ע\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרוף</b><br> דאע\"ג דגם שרץ שרוף מטמא. כל עוד שדפוס צורתו קיימת [כנדה נו\"א]. התם מוקמינן למשנתנו בשלא נמצא כולו שלם [ונ\"ל עוד דמה\"ט נקט נמי מטלית מהוהה. דמלת מהוהה גם אשרץ דנקט ברישא קאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מטלית מהוהא</b><br> שמצא בהמעטן מטלית שיש בו גע\"ג אצבעות. ומכירו שהיה טמא. ורק השתא מצאו בלוי. שנטהר עי\"ז [ככלים פכ\"ז מי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> האום שנמצא עליו הטומאה טהור. דלא חיישינן שמא קודם שנשרף או שנעשה בלוי כבר היה על המעטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הטומאות כשעת מציאתן</b><br> כלומר אע\"ג שלא טלטל השרץ ביני ביני ממקום למקום. ולפיכך היה ראוי לומר שמחזיקין טומאה מזמן לזמן שכבר היה השרץ על האום קודם שנשרף. להכי קאמר שכל הטומאות כשעת מציאתן. ולפיכך אמרינן שכמו שמצאוהו. באותה התמונה היה כשנפל לשם. מיהו לא אמרינן הכי רק במקום מציאתן. [ועיין הר\"ב פ\"ג מ\"ה ורתוי\"ט פ\"ה מ\"ז]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנועל בית הבד מפני הבדדין</b><br> הן דורכים הזיתים שבבית הבד. והן ע\"ה. שגזרו חכמים עליהן טומאה שיטמאו כל דבר במגע. וגם מעיינותיהם טמאים כמזב [כנדה לג\"ב]. וגם בגדי ע\"ה טמאין כמדרס הזב. מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כחגיגה כב\"ב ופ\"ט דכלים מ\"ב]. ורק על משא והיסט שלו לא גזרו. מדהוה גזרה שאין רוב הצבור יכלו לעמוד בה דהן היו רוב המתעסקים לעבוד ולמשא [ועיין תוס' נדה לג\"ב ד\"ה ותיפוק]. וקאמר הכא דמדצריך להן הב\"ב לכבוש זיתיו. טיהרן מקודם. ומדחשש שמא שוב יתטמאו. וסגר לפניהן הבית הבד שלא יצאו ויתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיו לשם כלים טמאין מדרס</b><br> ששכח ב\"ב שנשארו עדיין בתוך בית הבד כלים שנתטמאו מדרס. והן חוזרים ומטמאים במגע משא והיסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר בית הבד טמא</b><br> כלומר זיתי בית הבד טמאים. דחיישינן שמא נטמא הע\"ה בכלים הטמאים. והרי חזר ונגע בהזיתים. מיהו דוקא הזיתים טמאים שהרי ודאי נגעו שם בהן. מדלכך הביאן לשם להתעסק בהזיתים. אבל שאר דברים שהיו שם טהורים. דלא דמי למניח ע\"ה אומן בתוך ביתו דס\"ל לר\"מ דהכל טמא [כפ\"ז מ\"ג]. דהתם הע\"ה טמא הוא. משא\"כ הכא דטיהרו. הו\"ל תו ספק ספיקא. שמא לא נגע בהמדרס. ושמא לא חזר ונגע בהטהרות. ואפילו היה בית הבד רה\"י דלא מהני גביה ס\"ס [כפ\"ו מ\"ד]. היינו בשב' הספיקות בגוף הנטמא עצמו. כספק נכנס וספק כגע בהטומאה. אבל הכא שספק א' בהע\"ה אם נטמא. וספק הב' בהכלי הטהור אם חזר הע\"ה וטימאו. אין מחזיקין טומאה בס\"ס. והיינו דקאמר הכא בית הבד טמא ולא קאמר הכל טמא [כפ\"ז מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בית הבד טהור</b><br> ר\"ל אפילו זיתי בית הבד שוודאי נגע בהן, טהורים. דמדטיהרן בעה\"ב נזהרים מלהטמא בכלים טמאים. ונ\"ל דלר\"י נמי צריך שידע הע\"ה שהן טמאים בעיני החבר ורק בבגדי ע\"ה פליג עלי' ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם טהורין להן</b><br> כגון שנשארו שם בגדי ע\"ה הטמאים. שבעיני ע\"ה טהורין הן. וכ\"ש בבגדי חבר שנטמאו. והע\"ה סבור שהן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם טמאין להן</b><br> שיודעין שהכלי נטמא וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי</b><br> פליג אר\"י ור\"ש דקאמרו דאם הכלי טמא בעיניו נזהר מלהטמא אפילו ממדרס. ואהא קאמר ר' יוסי שאעפ\"כ נטמא הכל. מדאין בקיאין בהיסט של מדרס. ופליג נמי בהא על ר\"מ דס\"ל דאין ע\"ה חושש אפילו בטומאת מגע. ולר' יוסי נזהר בטומאת מגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין</b><br> שטיהרן בעה\"ב. והן דרכן לילך יחף. כדי לדרוך הזיתים ברגליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו נכנסין ויוצאין</b><br> הא דנקט ויוצאין היינו מדאיירי שכל רצפת הבד מלוחלח במשקים טמאים להכי נקט ויוצאום. דעי\"ז אפשר שהתנגבו בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקין טמאין בתוך בית הבד</b><br> שנשפכו שם על הקרקע. והרי ודאי דרכו עליהן הבדדין. ואע\"ג שאין משקים טמאים מטמאים אדם רק כשהן מעיינות הזב. אפ\"ה הכא יש לחוש שכשדרכו אח\"כ הזיתים. טימאום במשקה טופח שברגליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בין משקין לזיתים</b><br> רווח מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שינגבו את רגליהם בארץ</b><br> קודם שדרכו הזיתים. ואי\"ל גם באין שיעור להנגב הרי ספק משקים לטמא אחרים טהור [כפ\"ד מ\"ט]. ותו הרי אין מחזקט\"ו ממקום למקום [כספ\"ט]. י\"ל דזהו רק בספק השקול. ולא כי הכא דמסתבר טפי לטומאה מלטהרה. ומה\"ט נמי מחמרינן בבצק ומשקין טמאים בתוך הבית. דדוקא ביש בין משקין להבצק בכדי שינגבו התרנגולים חרטומן. טהורה הבצק המנוקר [לעיל פ\"ג מ\"ח]. מיהו בנעלו הע\"ה מנעלים. אף שנתנגב המשקה מהמנעל קודם שדרך עמו הזיתים. הרי כלי נטמא מהמשקין. ונעשה שני. וכשדרך עמו הזיתים נעשו שלישי. ואף דאין שני עושה שלישי בחולין. אפילו בטבולין לתרומה [כרמב\"ם ספי\"א מאהט\"ו]. עכ\"פ המנעל שהוא שני פוסל לתרומה. וכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה [כפ\"ח דפרה מ\"ז]. ונמצא שנטמא המשקה שעל הזיתים ונעשה שוב ראשון. וטימא שוב הזיתים להיות שני. וגם אסור להניחן לדרוך זיתי הטבל. דאע\"ג דקיי\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין שבא\"י. עכ\"פ כשטביל עדיין לתרומה, אסור [כע\"ז נ\"ו א' ורמב\"ם סוף טומאת אוכלין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין והבוצרין</b><br> מוסקי הזיתים שהן המלקטין אותן מהאילנות. א\"צ בעה\"ב לטהרן קודם לקיטתן. מדלא הוכשרו הזיתים. ולא יתטמאו כשילקטום הע\"ה [כלעיל רפ\"ט]. ורק קודם שיכבשום בבית הבד שכבר הוכשרו הזיתים בזיעת המעטן. ובמשקה שיצא מהן. צריך בעה\"ב לטהר הדורכין. אבל הבוצרין דהיינו המלקטים הענבים מהגפנים צריך בעה\"ב לטהרן מקודם שילקטו. מדקיי\"ל הבוצר לגת הוכשר [כשבת י\"ז א']. ונמצא שיטמאו המלקטין את הענבים בידיהן. להכי נקט תנא בדדין ובוצרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנמצאת טומא' לפניה' נאמנין לומר לא נגענו</b><br> אע\"ג דלעיל [פ\"ז מ\"ו] אין נאמנין על נגיעה. הכא מדטיהרן בעה\"ב נזהרין הם. ואע\"ג דגם הא כבר שמעינן מלעיל [פ\"ח מ\"ט. י\"ל דלא לחנם נקט התם שרץ. ור\"ל והרי הבדדין יודעים שהשרץ טמא. ולהכי לד\"ה מדטיהרן בעה\"ב. נזהרין מליגע בו [וכלעיל פ\"ה מ\"ח ופ\"ח מ\"ב] דבמכיר הע\"ה שהחבר נזהר בטהרות. נזהר גם הוא מלגרום לו טומאה. משא\"כ הכא נקט ונמצא טומאה לפניהן. ר\"ל שהטומאה עצמה נמצאת עכשיו לפניהן. וכגון שנמצא מונח שם בגד או כלי שלא ידעו בו טומאה. ועכשיו נמצא שהוא טמא. אפ\"ה לא חיישינן שנגעו בו ולאו אדעתייהו. ואע\"ג דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש. אמרינן דעביד ולאו אדעתיה [כשבועות דל\"ד]. הכא שאני דמדיודעין שעוסקין בטהרות. מדקדקין היטב בכל נגיעתן. ודאי רמו אדעתייהו שפיר בתחלה ובסוף. ויודעין אם נגעו ובמה נגעו. ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט להר\"ש והר\"ב דמצרכה הכא שיהא החבר עומד עליהן ומתיראין לשקר פן יכחישום. וה\"ט נמי דלא פליגי בה תנאי דמשנה א'. דהתם מיירי באין בעה\"ב עומד עליהן ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן התינוקות שביניהם</b><br> ה\"ק הבדדין שהביאו ילדיהן עמהן לבית הבד. אחר שטיהר הבעה\"ב הבדדין והילדים שלהן. וכשרוצים הילדים להפנות. מותרים אביהן לצאת עמהן לאחורי הגדר שיפנו הילדים א\"ע שם. ואין חוששים שמא נגעו שם בטומאה. אמנם לרש\"י [ברכות דסב\"א]. וכן לרמב\"ם בפי' המשנה. וכן לרא\"ש ורב\"א. ה\"פ דמתני'. וכן התינוקו' שביניהן שבאו לבית הבד. והרי התינוקו' טמאין מדרגילין נדות לנשקן [כתוספתא פ\"ג דטהרות]. ואפ\"ה נאמנים הבדדין לומר לא נגענום. והדר קאמר תנא מילתא אחריתא. יוצאין חוץ לפתח וכו'. ור\"ל מותרין הבדדין לצאת לחוץ לעשות צרכיהן ואין בעה\"ב חושש שמא נטמאו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין עד כדי שיהא רואן</b><br> כשירצה בעה\"ב יהיה יכול לראותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן</b><br> לטבול א\"ע ואת הכלים הנצרכים בבית הבד והגת קודם שישתמשו בהן לטהרות. דכיון דמקוה לפניו ודאי טבל. ואילה\"ק ממשנה א' דמחמיר ר\"מ וס\"ל דאין נאמנים. י\"ל התם חיישינן דילמא נגע ולאו אדעתיה. וירא להודיע אח\"כ שנטמא פן יקפיד הבעה\"ב על שלא נזהרו. אבל הכא במזיד ודאי לא יעבור על דעת בעה\"ב. ומה\"ט נמי גם במשנה ב' בסיפא גם לר\"מ צריך שלא יתרחק רק עד שיהיה הבעה\"ב יכול לראותו דבהא כ\"ע מודו דלכתחלה אין להאמינו על דבר שאפשר שנטמא בו ולאו אדעתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו</b><br> ואע\"ג דלעיל במשנה א' נאמנים לר' יוסי במגע טומאה. וכ\"כ במשנה ב' נאמנים לומר לא נגענו ולא פליג ר' יוסי. י\"ל הכא דמי טפי טבילה למדרס דמשנה א'. דכמו במדרס אין בקיאין בטומאתו. כ\"כ בטבילה אין בקיאין בדיני חציצה. ותו דהכא גרע טפי מדהוחזק בטומאה. ואין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה [כנדה טו\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם טהורין להן</b><br> אם חושבין א\"ע ואת הכלים טהורים [כלעיל סי' ה']. ואם טמאין להן שיודעין בעצמן שהן או הכלים נטמאות בנדה וכדומה [וכלעיל מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאים להן אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו</b><br> ומה\"ט במשנה ב' בנמצא טומאה לפניהן נאמנים דהרי מדנמצא לפניהן שרץ וכדומה. רמו שפיר אדעתייהו לזכור השתא אם נגעו או לא נגעו בו. דהרי ודאי יודעין שהטומאה לפניהן. משא\"כ בסיפא דמשנה ב'. בשיוצאין לפנות אין נאמנים דדילמא נגעו בדבר הטהור להם. ונ\"ל עוד דנקט פלוגתא דר\"ש במשנה א'. לאשמעינן דאע\"ג דהתם הוחזקו בטהרה. אפ\"ה כשהספק הוא בטהור להן טמאים. והדר תו נקט פלוגתא דר\"ש הכא. דאע\"ג דהוחזקו בטומאה אפ\"ה בטמא להן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן מן הסלים</b><br> שלקח ענבים מהסל או ממקום ששטחן על הארץ. ורוצה ליתנן לתוך הגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המשטיח</b><br> דס\"ל לב\"ש דכבר הוכשרו הענבים בהמשקה שיצא מהן שם במקום ששטחן או בסל. ואע\"ג דלא הוה ניח\"ל שם ביציאת המשקין דגם בסל יצאו דרך נקבי הסל. ובמשטיח אדמה. יתבלעו באדמה. עכ\"פ הוכשרו במשקה שנשאר על גרגרי הענבים בשעה שנמלך לתתן להגת. והרי קיי\"ל ריש מכשירין דבין בתחלתן או סופן לרצון. סגי להכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א נותן בידים טהורות</b><br> דאע\"ג דסתם ידים שניות הן. ואין שני עושה שלישי בחולין. אפילו טבולין לתרומה [כרמב\"ם ספי\"א מאהט\"ו]. ב\"ש ס\"ל דטבול לתרומה כתרומה דמי [ר\"ש]. א\"נ נ\"ל דהכא מיירי בחולין שנעשו על טהרות תרומה דכתרומה דמי [כלעיל פ\"ב מ\"ג. ובזה יתיישב מה דקאמר בסיפא הכל שוין דבנתן בידים טמאות טימאן. דק' וכי ס\"ד שיהיו ב\"ה דלא כהלכתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה\"א נותן בידים טמאות</b><br> לאו דוקא ידים. אלא אפילו נטמא במת נמי שרו ב\"ה. רק איידי דנקט ב\"ש ידים לרבותא דחומרא נקט ב\"ה נמי ידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפריש תרומתו</b><br> ר\"ל ואעפ\"כ יכול להפריש תרומתו בטהרה. ואע\"ג דסגי בתחלתן וסופן. כשחד מינייהו ברצון. היינו תחלת או סוף נפילתן על הפירות. אבל תחלת עקירת המשקין צריך שיהיה דוקא לרצון [כרמב\"ם פי\"ב מאוכלין]. והכא שנתן הענבים במקום שהמשקה ילך לאיבוד. לא הוה ניח\"ל בתחלה שיתעקרו המשקין מהענבים. ולא הוכשרו בו. מיהו כולה מתני' מיירי בבצרן לאכילה. ואח\"כ נמלך לדרכן בגת. דאל\"כ אפילו אין על הענבים משקין כלל. כבר הוכשרו מדבצרן לגת [כשבת די\"ז א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בטהרה מן העבט</b><br> הוא כלי מזופף שהמשקה היוצא מהענבים שבתוכו לא ילך לאיבוד. ואם משם לוקח להביא לגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן המשטיח של עלים</b><br> דג\"כ גלי אדעתיה דניח\"ל במשקה היוצא מהן על העלין. מדאין הולכין לאיבוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאן</b><br> דהרי מדהניח הענבים במקום שאין משקה היוצא הולך לאיבוד. הוה תחלת עקירת המשקין מהענבים לרצון. ושפיר הוכשרו במשקה היוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל מן הסלים</b><br> כשאחזן ממעל להגת ואכלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הגת טהורה</b><br> דהרי בכה\"ג לא ניח\"ל במשקה היוצא וכלעיל. ולא נקרא משקה לקט\"ו מהידים השניות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן העבט ומן המשטיח של עלים</b><br> שכשיצאו מהן משקין בהנך. אינן הולכים לאיבוד. ושפיר נקראין מה\"ט משקין להכשיר ולקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל ממנו</b><br> מתוך ידיו לתוך הגת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו חותם</b><br> ר\"ל אם בגרגר שנשר מהאשכול נשאר בתחתיתו קצת מהענף שעי\"ז לא יוכלו משקין לצאת מהגרגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> הגת וכל אשר בתוכו טהור. דאפילו בצרן לגת. ונמצא שכבר הוכשר הגרגיר לקט\"ו גם בלי משקה. והרי נטמא א\"כ הגרגר מהידים. עכ\"פ אין הגרגר חוזר ומטמא הגת. דאוכל טמא אפילו יש בו כביצה. אמ\"ט כלי. וגם אם יש תוך הגת שאר ענבים כשנפל זה הגרגר לתוכו. לא נטמאו מהגרגר שהרי אין בגרגר כשיעור לטמא אחרים. ותו אפילו היה בהגרגר כביצה. אפ\"ה לא היה מטמא שאר הענבים שתוך הגת. שהרי הגרגר לא נעשו מהידים שניים רק שלישי. שאינו חוזר ומטמא תרומה. ומכ\"ש לטבל שדינו כחולין [כלעיל סי' כ\"א]. ואפ\"ה נקט תנא גרגר. שאין בו כשיעור. משום רבותא דסיפא. דבאין בו חותם. אפילו גרגר שאין בו כשיעור נטמא הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין לו חותם טמא</b><br> דהידים שנגעו בהמשקין שבפה הגרגר, טמאוהו. וטפת משקין זה נעשה מהידים תחלה. והוא חוזר ומטמא הגת וכל אשר בתוכו. דמשקה א\"צ שיעור אפילו לטמא אחרים. ואע\"ג דעכ\"פ אין בהטפה הקטנה זו בכדי ליגע בהגת ובכל הענבים. עכ\"פ כשידרכום ויצאו משקין רבים. ויתטמאו מהטפה טמאה. והן יטמאו הכל. מיהו כל זה בלקחן ממשטיח עלין. דהרי בצרן לגת. אבל בלקטן לאכילה. אפילו אין עליהן חותם לא היה נטמא הטפה מהידים. דמדלקטן לאכילה לא ניח\"ל במשקין היוצאין. ואין עליהן שם משקה להכשיר ולקט\"ו [כלעיל כ\"ב]. ומה\"ט לא מחלקי הכי ב\"ה בין יש או אין עליהן חותם. דבין כך וכך מותרים ליתנן בידים מסואבות:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו ממנו ענבים</b><br> שנפלו איזה ענבים שגרגריהן סתומין מהאשכול שהובצר לגת ונטמא מהידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודרכן במקום המופנה</b><br> שדרך אותן ענבים שנשרו מהאשכול. במקום שבגת שהיה פנוי ונגוב ממשקין. וגם ענבים אחרים לא היו שם במקום ההוא. דאל\"כ היו נטמאים מהענבים הטמאים שנפלו. שהרי היו יחד כביצה. וכדמסיק. וא\"כ מה היה מועיל שאין בהענבים שנפלו רק כביצה מכוון. הרי גם כשיסחט טפה הראשונה. ישאר גוש ענבים כביצה. והוא יטמא להמשקין היוצאין כשנדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה מכוון טהור</b><br> דאע\"ג דגרגרי הענבים היו מחוברים יחד בהשרביט ומדמחוברין בידי שמים מצטרפין כולם לכביצה [ורק השרביט עצמו שהוא יד אינו מצטרף להשלים שיעור כביצה. וכריש עוקצין]. והרי הגרגרים ההם כבר טמאים היו. אפ\"ה לא יכלו לטמא המשקין כשיצאו. דמדלא היו רק כביצה מכוונת. להכי כשיצא מהן הטפה הראשונה. לא ישאר בהגרגרים שיעור כביצה בכדי לטמא המשקין. ובעוד המשקין בתוך הזג. לא נטמאו עם הזג. דמשקין מפקד פקידי. ר\"ל הן כגוף אחר המופקד בתוך הזג כמונח בקופסא [כפסחים ל\"ג ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאת בכביצה</b><br> והטפה ההיא טימאה הגת וגם כל המשקין שיוצאין אח\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור</b><br> ר\"ל שע\"ה היה עומד על שפת בור של יין. והע\"ה ההוא לא טיהרו בעה\"ב והרי הוא מוחזק לנו במעיינותיו כזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתזה צינורא מפיו</b><br> ורוק ע\"ה מטמא אדם וכלים מד\"ס כאילו הוא זב ומכ\"ש שמטמא רוקו אוכלין ומשקין [וכלעיל סימן א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הגיעה לבור ספק לא הגיעה</b><br> רק לחוץ נפלה ונבלע בארץ [ונקט ספק ספק. לאשמעינן דהספיקות שוין. שלא הי' בה הכרע לכאן או לכאן. וכן בכל דוכתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספקו טהור</b><br> מדהו\"ל כספק מגע מטומאה הנזרקת שאין לטומאה מקום. דאז אפילו בספק טומאה ברה\"י טהור [כרפ\"ד רב\"א]. מיהו בשמן בכה\"ג טמא. דאע\"ג דנמי הו\"ל ספק שבטומאה הנזרקת. אפ\"ה כיון דשמן שבתוך הבור מחליק שפת הבור. להכי אפילו נפל בחוץ מהבור. שוב מחליק ויורד להבור. ואינו סט\"ו. רק ודאי טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזולף את הבור</b><br> ר\"ל ששאב ממנו חביות רבות זה אחר זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ בראשונה</b><br> אחר ששאב כולן. מצא שרץ בהחבית ששאב תחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאות</b><br> דאף דאין לומר שהשרץ שמצא בהחבית. היה כבר בהבור ונשאב עם החבית. ונמצא שהכל טמא. ליתא. דהרי אין מחזיקין טומאה מהחבית לבור. מדהו\"ל ממקום למקום. עכ\"פ י\"ל ממ\"נ. אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. אף שלא כיסהו אחר שמילאו דאפשר עי\"ז לומר אחר שמילאו נפל לתוכו. אפ\"ה מדמחזיקין טומאה מזמן לזמן. אמרינן שכבר היה השרץ בהחבית קודם שמילא בו. ובשעה שמילאו טימא כל היין שבבור. וכ\"ש אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. וכסהו אחר ששאבו. הרי בכה\"ג ודאי היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. וטימא הכל. וה\"ה אם בדק החבית קודם ששאב בו. וגם כסהו אחר ששאב בו. הרי ודאי היה השרץ בתוכו קודם שאיבה. דהרי מדכסהו אח\"כ. ודאי מקודם היה בתוכו ולא בדק יפה. אלא אפילו בדק החבית מקודם. ולא כסהו אחר ששאב בו. דאז ודאי מסתבר שאחר שאיבה נפל לתוכו. עכ\"פ מדהחבית לפניו ולא ראה שנפל לתוכו כלום. ודאי מסתבר טפי שמקודם היה השרץ בתוך הבור [ועיין פי' הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>באחרונה היא טמאה וכולן טהורות</b><br> שאפילו תחזיק טומאה למפרע מזמן לזמן. ותאמר שכבר היה השרץ בחבית קודם ששאב בו. עכ\"פ לא נטמאו החביות ששאב מקודם מהבור. מיהו בנמצא באמצעית. פשיטא דממנה ולמטה טמא. וממנה ולמעלה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת</b><br> ר\"ל ששאב כל חבית בעצמה מן הבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל אם היה זולף במחץ</b><br> הוא כ\"ח כעין דלי. ששואב בו וממלא עמו כל חבית וחבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא שרץ באחת מהן</b><br> בא' מהחביות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היא טמאה בלבד</b><br> החבית שנמצא בה טמא בלבד. ואפילו נמצא בהראשונה. עכ\"פ אין מחזט\"ו ממקום למקום. ולהכי תלינן דבתוך החבית זה. כאן נמצא כאן היה השרץ. ולא בבור או במחץ. ומדשפך לתוכה מה שבמחץ. א\"כ לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי החביות האחרונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי</b><br> גם ארישא קאי. בזלף ושאב עם כל חבית בעצמה מהבור. ואפ\"ה עכ\"פ בנמצא באחרונה. הראשונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא בודק</b><br> אותה חבית שמצא בה השתא השרץ. בדקה קודם שבא לתוכן היין. וראה שאין שם שרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מכסה</b><br> שאחר שבדק החבית ושם לתוכה היין. לא כסה אותה אח\"כ. דמדבדקה. א\"כ ודאי לא היה בה השרץ מקודם. וליכא למיחש שנגע השרץ ביין שבבור. ומדלא כסהו לבסוף ע\"כ לאחר ששאב נפל לתוכו השרץ. וא\"ת עכ\"פ הרי לא ראה שנפל לתוכה כלום. ועל כרחך שכבר מקודם היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. י\"ל דממ\"נ. אם שפך עם המחץ לתוכו. הרי לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ואי ברישא ששאב מהבור עם החבית עצמו. הרי נמצא השרץ בחבית האחרונה ששאב. ולפיכך הראשונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או מכסה ולא בודק</b><br> דאז אע\"ג שאי\"ל שאחר ששאב נפל השרץ לתוכה. דהרי כסהו אחר שאיבה. עכ\"פ מדאין מחזט\"ו ממקום למקום. ודאי בתוך החבית היה השרץ קודם שאיבה ולא בבור. וא\"כ ברישא הרי נמצא באחרונה. ובסיפא אף שנמצא בראשונה. הרי שפך במחץ לתוכה ולא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי בין כך או כך שאר החביות טהורות. וכ\"ש בלא בדקה מקודם. וגם לא כסהו לבסוף להחבית. הרי יש ב' צדדים לומר שלא הי' השרץ בהבור. ודאי החביות האחרונות טהורות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בודק ומכסה ונמצא שרץ בחבית הכל טמא</b><br> כל החביות טמאות. דלא מיבעיא ברישא ששאב החבית עצמה מהבור. ומצא שרץ באחרונה. אפ\"ה מדבדק וכסה החבית שנמצא בה השרץ. א\"כ ודאי בתוך הבור היה השרץ. ושאבו עם החבית. ונמצא כל היין שבבור נטמא מהשרץ. אלא אפי' בסיפא. ששאב כל פעם במחץ. ושפכו כל פעם לחבית אחרת. וא\"כ היה אפשר לומר שלא בתוך הבור היה השרץ רק בתוך המחץ. עכ\"פ מדמחזקט\"ו מזמן לזמן. אמרינן שכבר קודם שמילא החבית הראשונה עם המחץ. כבר היה השרץ בהמחץ ונטמא ממנו כל היין שבהבור. דאי\"ל דבעת שטלטל המחץ מהבור לחבית האחרונה נפל לשם השרץ, ליתא, דהרי המחץ בידו היה וראה שלא נפל לתוכו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במחץ הכל טמא</b><br> נ\"ל דהנך ב' בבור ובמחץ הכל טמא. לא קאי אבבא דבודק ומכסה. רק בבא חדשה היא וה\"ק כל זה בנמצא השרץ בא' מהחביות. אבל בנמצא השרץ בהבור. אחר שמילא כל החביות ממנה אז אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכה היין. וגם לבסוף לא כסה הבור. עכ\"פ מדלא ראה שנפל לתוך הבור שרץ. מחזקינן טומאה מזמן לזמן למפרע. ואמרינן שהיה השרץ בהחבית הראשון. וכששאב נפל ממנו להבור. או שמקודם ששפך לתוך הבור את היין כבר היה השרץ בתוך הבור. ולא בדק יפה. ובין כך וכך הרי נטמא הכל. וכ\"ש באינך ג' גווני. דהיינו בבדק וכסה כל חביות. א\"כ ודאי שאחת מהבדיקות לא היה יפה. או של חבית או של בור. דאל\"כ שרץ זה מהיכן. וכ\"ש טפי בלא בדק הבור תחלה. בין שכסה הבור או לא כסהו לבסוף אחר שמילא כל החבית וקודם שמצא השרץ. ודאי מחזקינן טומאה מזמן לזמן לומר שהיה השרץ בתחלה בתוך הבור. מדלא בדקה מתחלה. וכ\"כ בנמצא השרץ במחץ לאחר כל המלויים הכל טמא. ואעפ\"כ יש חילוק בין שנמצא בבור או במחץ. ולהכי פליג להו תנא בתרי בבי. ולא כללם יחד. לומר בבור או במחץ הכל טמא. אלא מדאין שוין בדינן. דבבור אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכו היין. וגם לא כסה אותו אחר כל השאיבות. דאז לכאורה היה מסתבר לומר שאחר ששאב כולן נפל לתוכו שרץ. אפ\"ה כל החביות טמאות. דאימ' אחר שבדק הבור וקודם ששאב החבית הראשונה נפל לתוכה השרץ. ומדהיה אז יין בבור להכי לא ראהו בשעת שאיבה. ומדלא זזה הבור ממקומה. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שקודם שאיבה ראשונה נפל לתוכה השרץ. אבל במחץ אם ב' לטיבותא שבדקו קודם ששאב בו. ולא כסהו אחר שאיבת כולן. ואח\"כ נמצא שרץ בתוכו. כל החביות טהורות. דהרי אי\"ל שקודם שאיבתו הראשונה היה בתוכו השרץ. דהרי בדקו קודם שהתחיל לשאוב בו. וגם אי\"ל שאחר שבדקו וקודם שהוריקו להחבית נפל לתוכו השרץ. דהרי אילו היה שם בשעת הרקה. היה רואה השרץ כשהריקו להחבית. ותו דהרי המחץ לפניו ובידו. ואילו נפל שם שרץ. היה רואהו. מה אמרת דילמא בבור הי' ושאבו עמו כשמילא להחבית האחרון. ליתא, דהרי גם כשהריק המחץ לחבית האחרון לא ראה השרץ בהמחץ. אלא ודאי מדלא כסה המחץ אח\"כ. אמרינן שאחר כל המלויים נפל השרץ לתוך המחץ. ולפיכך כל החביות טהורות. א\"כ הא דקתני במשנתני דבנמצא במחץ הכל טמא. היינו רק בלא בדקו קודם ששאב בו. אפילו לא כסהו לבסוף. דאז מחזקינן בהמחץ טומאה למפרע מזמן לזמן. ואמרינן שקודם שאיבת הראשונה כבר היה בתוכו השרץ דהרי לא בדקו מתחלה. ואף שלא ראה השרץ בכל הריקותיו. אמרינן דבשאיבה ראשונה הביא השרץ לתוך הבור מתוך המחץ. ובשאיבה האחרונה חזר והעלהו מתוך הבור. וכ\"כ אפילו בבדק המחץ בתחלה וכסה המחץ לבסוף. אם נמצא השרץ בהמחץ הכל טמא דאע\"ג שבדקו מקודם עכ\"פ כיון שכסהו ואפילו הכי נמצא בתוכו שרץ. ודאי שלא בדקו תחלה יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין העגולים לזגין</b><br> כך דרך דריכת יין. לאחר שהניחו הענבים תוך הגת. מניחין קרשים על הענבים. ובאין בני אדם ודורכין על הקרשים. ומתוך שדריכת בני אדם אינו כבד כל כך. יצא מתחלה היין זך. ואח\"כ מניחין על הקרשים כדורים כבדים מעץ או אבן. ומגלגלין אותן הנה והנה והכדורים ההם נקראו עגולין. ומתוך שהן כבדין מאד. יצא ע\"י גלגולן כל שארית היין מהחרצנים והזגים. רק לא לקחום מיד בתחלה לכבוש בהן הענבים. מפני שהיין שיצא ע\"י כבדן אינו מובחר כהראשון. דע\"י כבדן. יצא גם שמרים עם היין. אמנם מפני כובד העגולים הללו. צריכים בני אדם הרבה להעלותן לתוך הגת ולחזור ולהורידן מתוכו לארץ לאחר כבישת היין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"ר</b><br> הרווח שבין מקום המיוחד להנחתן ובין הזגין שבגת. נחשב ר\"ה לענין ספק טומאה שאירע שם. משום דרבים מצויין שם. ואפילו אם בשעת שאירע הספק לא היו שם ג' בנ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם שלפני הבוצרים</b><br> שלא בצרוהו עדיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>רה\"י</b><br> דבני אדם נמנעין משם. שאל יתפסו כגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>של אחר הבוצרים</b><br> דשם רשות לכל העניים לילך ללקוט פרט ועוללות וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי</b><br> ר\"ל אימתי אמרינן דשלאחר הבוצרין רה\"ר. בזמן שיש בהכרם לאחר הבוצרים ב' פתחים מכוונים זה כנגד זה [כפ\"ו בסופו]. שבני אדם נכנסין בזו ויוצאין בזו. אבל באין בהכרם רק פתח א' אחר הבוצרים. ופתח א' לפני הבוצרים. אינו ר\"ה. דהרי אינו יכול לצאת עדיין בפתח שלפני הבוצרים. ומשום פתח א' לא מחשב מקום המוקף גדר ר\"ה [כלעיל ספ\"ו]. רק בשיש שם באמת ג' בני אדם אפילו בית סגור הו\"ל ר\"ה. מיהו לעיל בעגולין וזגין לא מחלק בכה\"ג בין שיש שם פתח א' או ב'. ה\"ט מדמיירי התם במונחים בשדה בלי גדר. והא דנקט הנך דינים הכא ולא לעיל ספ\"ו. היינו משום דהנך ב' פרקים האחרונים כולהו מדיני בד וגת מיירי. להכי נקט כולהו דיני בד גבי הדדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי בית הבד</b><br> של שמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל גת</b><br> של יין:"
+            ],
+            [
+                "<b>העקל</b><br> סל שמניחין בתוכו הגפת של הזיתים לאחר שעצרו מהן השמן הזך. ומניחן על הגפת הזה שבעקל דברים כבדים כדי לעצור מהגפת יתר השמן. והוא עכור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן של עץ מנגבן</b><br> אם השתמש בהן ע\"ה. ורוצה החבר השתא להשתמש בהן טהרות. הדחה ודאי שצריכין מקודם. וא\"צ תנא לאשמעינן. רק קמ\"ל דצריכין נמי ניגוב. מדנטמא מי הדחה גופייהו מלחלוחית הטמא [כמכשירין פ\"ד מ\"י]. לפיכך מנגבן תחלה קודם שידיחן [עיין מכשירין שם]. מיהו לרש\"י [ע\"ז ע\"ה א'] ולרמב\"ם [ספי\"א מאוכלין] א\"צ להדיחן באפר ומים. אבל לתוס' [נדה סה\"א ד\"ה הדפין] וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש והר\"ב הכא צריך להדיחן באפר ומים [ולא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם [ספי\"א מאוכלין] שכתב דכשהן כלי מדיחן. ובאין להו ב\"ק מנגבן. משמע מדבריו דבאין להן ב\"ק שאין שם חריצין להתכנס שם לחלוחית הטמא. אז גם הדחה א\"צ. ולא ידענא מנ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן טהורין</b><br> אם הן פשוטי כלי עץ אוכלים שאמקט\"ו א\"נ טבילה אחר הניגוב והדחה. ואם בני קבלת טומאה נינהו מטבילן אחר ההדחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן של גמי</b><br> באסט שהוא עשב יבש ובלע טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיישנן כל י\"ב חודש</b><br> פשיטא שצריכים נמי ניגוב והדחה כברישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>או חולטן בחמים</b><br> ר\"ל שופך עליהן רותחין כדי שיצא מהן כל משקה טמא הבלוע בהן. ואם יש להן בית קבול המקט\"ו. מטבילין אח\"כ. ולא קודם חליטה מדהו\"ל אז כטובל ושרץ בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו</b><br> הוא זרם הנהר. ומשום שהזרם הוא שביל להספינות נקרא שבולת. ומשום שהמים רדופין שם בכח יצא כל המשקה הבלוע. ודוקא שהניחן שם י\"ב שעות [כע\"ז ע\"ה א']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b2519bb559efac49866763f2eaf39cbfc37e0ec3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Yachin on Mishnah Yadayim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "יכין ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Anything that we do not know a reason to forbid, it is permitted without reason. For the Torah did not  enumerate all permitted things. Only those which are forbidden.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c50111c7347c247ecf2d72a44424048a0023ff1c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,60 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Yadayim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Yadayim",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Anything that we do not know a reason to forbid, it is permitted without reason. For the Torah did not  enumerate all permitted things. Only those which are forbidden.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..00678442b96b508974d9c39fad73f434e57c808c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,614 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Yadayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי רביעית</b><br> מים שהן רביעית הלוג. שהוא ביצה ומחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותנין לידים</b><br> דאף דידים שניות ואמ\"ט לחולין. אפ\"ה תקנו נט\"י מסרך תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לשנים</b><br> דא\"צ השני רביעית לבד. מדאתו מים משיורי טהרה. ודוקא בנתכוונו מתחלה ליטול כא'. ושמו כ\"א ידיו למטה מידי חבירו. וי\"א אפילו בזא\"ז [כא\"ח סי' ק\"ס] ולרמב\"ם רק מים שניים סגי בהכי. אבל ראשונים צריך רביעית לכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשלשה</b><br> לפי חשבון רביעית לב'. היה סגי לג'. רביעית וחצי. רק מדנפישי גברי. שמא לא ידקדקו ליטול יפה. ולי\"א הנ\"ל דאפילו בזא\"ז. מיירי הכא בלא שייר הראשון לב' אחרונים רביעית דאל\"כ לא גרע מרביעית בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית</b><br> למאי דקיי\"ל דוקא בנוטלים כאחת קאמר ת\"ק. צ\"ל דאחרון דקאמר ר\"י ר\"ל תחתון. ור\"י ארישא נמי פליג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים</b><br> דכך דין נט\"י. צריך ליטול ידיו עד הפרק. והוא חבור היד עם הזרוע. ואף דסגי ברביעית בשטיפה א' ואז ידיו והמים שעל ידיו טהורות. אפ\"ה טוב יותר לחלק הרביעית לב' פעמים כדי לשפשף וליטול יפה. מיהו בכה\"ג נטמאו המים הראשונים מדלא היה בהן רביעית. רק שנטהרו בשטיפה שנייה. וקאמר הכא דאם בשטיפה א'. לא הגיעו לפרק. כיון דמים גופייהו טמאין הן אין מוסיף עליהן להשלים. אף שלא נתנגב עדיין מראשונים. לכתחלה אינו מוסיף. [ובניגב בינתיים אפילו בדיעבד לא מהני כמג\"א קס\"ב סק\"ה] ולרא\"ש דוקא במוסיף על מקום שלא נטל עדיין. אבל בחוזר ושוטף על כל היד שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בכלי גללים</b><br> גללי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי אדמה</b><br> אף דכולן אינן כלים לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי ששואבין בו היין מבור למלאות החבית. ושולי המחץ. היינו שנשברו. ולא נשאר ממנו רק השולים עם קצת מהדפנות. [כך נראה מפי' הר\"ש והר\"ב כאן. אולם לעיל [פרה פ\"ה מ\"ה] פי' שהיא כעין חבית קטן שבשולי המחץ. כדי לאחוז שם המחץ. ואם כי שניהן פסולין. אפ\"ה ל\"מ נ\"ל טפי כפירושו הכא. דאי כפירושו התם. למה לא קרי ליה תנא חבית שבשולי המחץ כדקרי ליה בכלים [פ\"ב מ\"ג]. ותו מה קמ\"ל תו מגופת החבית. שהרי שניהן אינן עשויין לקבלה]. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגופת החבית</b><br> שיש בו כעין בית קבול למעלה לתחוב בתוכו אצבע כשרוצה להוציאו מהחבית. ואפ\"ה אין נוטלין בו משום דבית קבול שבו אינו עשוי לקבלה להשתמש בתוכו. מיהו בעשה בה מעשה ותיקנו לתשמישו. ומקבל השתא רביעית. כשר לנטילה [ועיין רבינו מג\"א קנ\"ט סק\"ג דיחוד לא מהני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתן לחבירו</b><br> מים לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין ממלאין</b><br> מלוי מים לאפר פרה אדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין</b><br> ליתן אפר הפרה ע\"ג מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזין מי חטאת</b><br> מים המקודשים על הטמא. ומלת מי חטאת. נ\"ל דאכולהו ג' דלעיל קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נותנים לידים</b><br> ר\"ל אין רוחצין לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מצילין בצמיד פתיל</b><br> באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> ר\"ל ואין. כמו שאפר כירה מוכן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצילין מיד כלי חרש אלא כלים</b><br> דאע\"ג דאוכלין ומשקין נטמאין באויר כלי חרס. עכ\"פ אדם וכלים אינן נטמאין באויר כלי חרם. ולהכי אם היה בתוך כלי הפנימי אוכלין ומשקין. טהורין. דתוך תוכו טהור. ולכן קאמר הכא דאם היה הפנימי שיבור הכלי. אינו מציל על אוכלין ומשקין שבתוכו. [והא דפלגינהו לתלתא בבי. הכי מקשי נמי הש\"ס בעניינא אחרינא [קדושין דף ו' ע\"א]. ומתרץ שם. תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו. א\"נ נ\"ל משום דחלוקין בדינייהו. דבבא ראשונה דאין ממלאין וכו'. עד אין נותנין לידים. אפילו אין נקובים כל עיקר. ככל הנזכרים לעיל במשנה. כיון דלא מקבלי בלי סמיכה. או מדאין עשויין לקבלה. אין שמן כלי. ובבבא ב' לענין צמיד פתיל אפילו ניקב נקב המטהרו. כל שאין הנקב כמוציא רימון. ובגדול כל שלא ניקב רובו וסתם הנקב. מציל בצמיד פתיל [רמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ ה\"ג]. ובבבא ג' להציל מידי כלי חרס. מיד כשניקב המטהרו. תו לא מחשב כלי ואינו מציל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנפסלו משתית הבהמה</b><br> מחמת סרחון או מחמת טעם רע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלים פסולים</b><br> ר\"ל פסולין לנט\"י מכלי. מיהו כשראויין לבהמה כשיתקנם. כגון מי הים המלוחים. דכשיבשלום ראויין לשתיית בהמה. כשרין גם קודם תיקונן [רבינו מג\"א ק\"ס ס\"ק י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרקעות כשרים</b><br> ר\"ל אם הן בקרקע כשרין להטביל בהן ידיו לאכילה. ק\"ו מטבילת כל גופו [דשלש מדרגות יש. א) מעין. אפילו אין בהן מ' סאה. טובל בהן ידיו לאכילה [א\"ח קנ\"ט סי\"ד]. ב) מי גשמים. הכנוסין בקרקע להרמב\"ם צריכין מ' סאה. ולהראב\"ד גם ברביעית סגי [שם]. ג) שאובין הכנוסין בקרקע. להרמב\"ם אפילו יש בהן מ' סאה אין טובל בהן ידיו. ולהראב\"ד ביש בהן מ' סאה מותר [שם ט\"ז]. ולבה\"ג אפילו אין בהן מ' סאה והן בכלי מותר לטבול בהן ידיו. וראיה מקידוש כהנים מכיור ודו\"ק [עיין רבינו מג\"א שם ס\"ק י\"ד]. מיהו מים שאינן ראויין לבהמה מפני טיט המעורב בהן. אף לטבילת ידים פסולין. כשאין הבהמה יכולה לשתות מהן [וע' מקואות ספ\"ב מ\"ש שם בפירושינו כפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דכיון דנשתנה מראיתן לא מיקרו מים ולהכי אפילו הן בקרקעות ורוצה לטבול בהן ידיו פסולין [רמב\"ם פ\"ו מברכות ה\"ז]. וכן מסתבר מדלא מחלקינן הכא בין שהן בכלים או בקרקעות כדמחלקינן לעיל בנפסלו משתיית בהמה. ותו נ\"ל טעמיה דהרי טבילת ידים דלהני רק מטבילת הגוף ילפינן לה דאם לטומאה ממש של כל הגוף מהני טבילה במ' סאה. מכ\"ש דלטומאת ידים תהני טבילתן במ' סאה [כחולין ק\"ו א']. וכיון דכל שנשתנו מראיתן פסולין לטבילת הגוף (כמקואות פ\"ז מ\"ג ופ\"ח מי\"א] . ה\"נ דפסולין לטבילה לטומאת ידים. מיהו בנתעכרו ע\"י תערובות עפרורית. לא מחשבו שינוי מראה לגבי מי חטאת שהוא דאורייתא [כספ\"ח דפרה] וכ\"ש לנט\"י דרבנן [ונ\"ל טעמא. אי משום דכל שינוי מראיתן הוא מחמת עפר. ויש בו כבדות. וסופו להזדקק. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו [ר\"ה י\"ג ב']. או משום דדוקא בדיו וקנקנתום. שהמים בעצמן נשתנה מראיתן ע\"י תערובתן. אבל שנוי המראה הנראה במים שנתערב בהן עפר. הוא מחמת קרטי החול שצפין בהן. והקרטין ההן הן עומדין לעצמן ומזהירין מתוך המים. אבל המים בעצמן לא נשתנו מראיתן. ותו נ\"ל ראיה דכשרים. דהרי גם לטבילת כל הגוף כשרים כשראויין לשתיית כלב [כספ\"ב דמקואות] מכ\"ש לנט\"י. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ו דברכות ה\"ט]. ודלא כרבינו אשל אברהם רסק\"ס שהניח זה בצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון התימני אומר אפי'</b><br> תמוה מה אפי'. ונ\"ל לפמ\"ש רבינו טו\"ז [או\"ח ק\"ס סק\"ב] דלת\"ק אפילו נפל שם הפת ממילא פוסל. וכן מוכח לפענ\"ד. מדנקט ת\"ק תרתי. עשה מלאכה וגם שרה פתו. ול\"ל והרי היא היא. ואע\"ג דבמשנה ד' נקט נמי הדחת כלים. התם היינו רק מדאתא לאשמעינן שיש חילוק בין כלים מלוכלכים או מודחים. ולאשמועינן נמי פלוגתא דת\"ק ור' יוסי בחדשים. אבל שרה בהן פתו ל\"ל כלל. אלא ע\"כ דמלת שרה אינו פועל יוצא. והיינו שאדם שרה הפת. אלא פועל עומד. ור\"ל שהפת שרה במים ע\"י שנפל לתוך המים ונשרה שם. וכיון שכן דת\"ק אפילו בנפל מעצמו פוסל. שפיר קאמר שמעון (התימני) דאפילו נתכוון כשרים. ובשם רב\"א זצוק\"ל שמעתי דהכי פירושא. שמעון התימני אומר אפילו נתכוון כשר. אבל לשרות בזה ונפל לשני לכ\"ע כשרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמיחה</b><br> ר\"ל שפשף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהם את המדות</b><br> אין להקשות היינו הדיח. נ\"ל דכיון דכל עיקר טעמא דנעשה בהן מלאכה פסולין. היינו משום דמחשבו כשופכין [רמב\"ם פ\"ו מברכות ה\"ח]. א\"כ שפיר קמ\"ל דלא מבעיא הדיח בהן כלים מלכלוכן. שפיר מחשבו שופכין. מדהתכוון לנקות הכלים על ידי שיתלכלכו המים. אלא אפילו מיחה בהן המדות. שאינו מתכוון להעביר הלכלוך. אלא להעביר הדבוק במדה שלא תהיה חסרה. אפ\"ה מיקרי שופכין. ולהרמב\"ם בפירושו כאן מיחוי מדות היינו משום דבמדה רגיל אדם למדוד בהן מינים נפרדים. ויש מהן שנשאר בהן ריח. ומיחה המדות להסיר מהן הריח ההוא. [ובמרדכי גרס או שמדד בהן המדות. ר\"ל שמילא בהן כלי לראות אם מחזקת כפי מדה הראויה. וכן משמע לפענ\"ד מש\"ס [גיטין נ\"ג ב'] מדלא התיר רק בשקל בהן משקלות כנגדן שלא עשה מעשה בגוף המים. וכמ\"ש רש\"י התם. הא בבדק בהן עצמן את המדה פסולה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> מדהו\"ל שופכין. וה\"ה בהדיח בהן ידיו או ירקות מלוכלכים. רק נקט כלים מדבעי לאתויי פלוגתא דרבנן ור' יוסי בחדשים. וכ\"ש בהניח בהן ירקות כמושין שיחזרו וירטבו. שעשו המים פעולה רבה. אבל בהניח בהן ירקות לחים שלא יכמושו. או דגים חיים שלא ימותו. כל אצולי משום פעולה. לא מחשב פעולה [כספ\"ד דשבת. וכ\"כ לענין הכשר. אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן [מכשירין פ\"ג מ\"ד] ועוד בדוכתי טובא. ולפיכך נ\"ל דמותר להעמיד הלולב והדסים הלחים תוך המים שמוכנים להטיל מהן ידיו. מדאין כוונתו שיחזרו לרטיבתן. אלא שיתקיים בהן רטיבתן שלא יכמושו. וכה\"ג רק אצולי הוא ולא מחשב מלאכה. וכן כתב בא\"ר. ודלא כרבינו מג\"א [סי' ק\"ס סק\"ד]. ואפשר עוד דמלאכה שאסרו היינו דוקא בתשמיש שנהנה ממנו. אבל בלולב והדסים. אפילו בהתכוון שיחזרו לרטיבתן. לא מחשב תשמיש להנאה. דמצוה לאו ליהנות ניתנה [כר\"ה כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל בחדשים</b><br> מדאורחא להדיחן וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין</b><br> זעממעל קודם שנאפת וכדי שיהיה פניה חלק ויפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מדיח את ידיו בהן</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שחפן מים בכפו. וטח פני הגלוסקין. ולספר התרומה היינו שהדיח בהן ידיו מבצק. [ול\"מ מדקאמר וכשהוא מדיח וכו' ולא קאמר שמדיח בהן את ידיו. משמע לכאורה כרמב\"ם. דאטח בהן גלוסקין דרישא קאי. מיהו י\"ל דגם לספר התרומה קאי אטח גלוסקין. רק ה\"ק אם עיקר כוונתו להדיח ידיו. אע\"ג דאח\"כ טח בידיו הלחים הגלוסקין. שרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> להרמב\"ם הנ\"ל ה\"ט דכשרים. מדלא נעשה מלאכה רק בהמים שחפן. ולספר התרומה הנ\"ל ה\"ט משום דסתם ידים העוסקים בבצק נקיים הם. והו\"ל כמדיח כלים מודחים. דלא מיקרי הדחתן מלאכה [כך כתב רבינו ב\"י]. ואי משום הבצק שעל ידיו. נ\"ל דס\"ל לספר התרומה דבצק שאינו מאוס לא מיקרי לכלוך. [ואין להקשות בין למר או למר. עכ\"פ הרי בידיו שלא נטלן נגע במים הנשארים ונטמאו ע\"י זה. ונ\"ל דוקא מים שנטל בהן לצרכו נטמאו. ואפילו היו ידיו נקיות קודם נטילה. אבל ע\"י מגע ידיו לא נטמאו. וגדולה מזו כתב רבינו טו\"ז בשם רש\"ל [סי' ק\"ס סק\"ט] דהיוצא מביה\"כ ושאב בידיו מהדלי כדי ליטול ידיו. לא נטמאו המים שבדלי. מיהו בהיו ידיו מלוכלכים. ותחבן לתוך הדלי. אפילו לא נתכוון לנקותם דלא מפסלו משום מלאכה. נפסלו מדהן שופכין ממש. ואין להקשות תו למאי דאמרינן לעיל במשנה א' דרבים מותרים להשים ידיהן זה תחת זה וליטול ידיהן כאחת. ואמאי והרי התחתונים נוטלין במים שכבר רחצו בהן העליונים. וכבר נעשה בהן מלאכה. י\"ל התם כיון דכולן חשבו מתחלה ליטול בדרך זה מחשבו כולן כיד א' [וכסי' קס\"ב ס\"ה]. אמנם אם טבל ידיו בדלי שאין בו מ' סאה והתכוון לנט\"י דמהני בשעת הדחק מאד [כסי' קנ\"ט ס\"ח]. נ\"ל דוודאי נפסלו המים שבדלי משום מלאכה אף שהיו ידיו נקיות מתחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו חש\"ו</b><br> שאין בהן דעת שלימה. וכל שכן שמותרין לכנעני ונדה לשפוך מים על ידיו [קנ\"ט סי\"א]. ואע\"ג שהן טמאין במשא. והיה אפשר שיטול ידיו מאדם טהור. או שיטבלם בנהר. מה מהני. והרי כולנו טמאי מתים. והרי זה טובל ושרץ בידו. ומן הדין היה כיון דרק משום סרך תרומה תקנו נט\"י גם בחולין. והשתא שאין תרומה ויש טומאה דבוקה בנו בעונינו. תתבטל נט\"י מכלוכל. אלא מדנאסר במניין מלאכול חולין בלי נט\"י. משום מגדר מילתא הרי בכה\"ג שנאסר במניין משום סיג. גם כשנתבטל טעם האיסור. אפ\"ה האיסור במקומו עומד. ואין ב\"ד האחרון אפילו גדול מהראשון יכול לבטל תקנת ב\"ד הקדום [כהרמב\"ם פ\"ב מממרים. ועיין מ\"ש בס\"ד פ\"א דעדיות מ\"ה]. ותו נראה לי פשוט דגם בזמן שהיה תרומה. אפ\"ה משום לא פלוג גם מי שהיה טמא מטומאת מת או שרץ וכדומה. היה צריך נט\"י לפת חולין אף שהוא טמא ומטמא להלחם. [ותמהני מאד על רבינו מהר\"מ מ\"ץ שהביא רבינו טו\"ז בשמו [א\"ח קנ\"ט ס\"ק ט\"ו] שיש ליזהר מנטילת ידים ע\"י כנעני. ולא ידענא מה הועילו חכמים בתקנתם. הרי כולנו טמאים. ואי\"ל דכיון דבתחלה נאסר כנעני במנין. השתא נמי אסור. א\"כ נדה נמי תתסר. ונשאב מים על ידי זכרים [או נטביל ידינו במקוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח חבית בין ברכיו ונוטל</b><br> וינענע ברכיו בכל שפיכה כדי שיצאו המים בכחו. וקמ\"ל דאע\"ג שלא אחז בכלי ושפך מיקרי כח גברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה חבית על צדה ונוטל</b><br> אע\"ג דבשעה שנוטל החבית כבר שופכת והולכת מאיליה. אפ\"ה מה שהטה החבית מתחלה מיקרי גם אח\"כ כח נותן. ואת\"ל א\"כ הטייה זו למה. הרי כבר היה כאן כח נותן כשנתן המים לתוך החבית. י\"ל אנן בעינן כח נותן בשעת נטילה. אבל כח נתינת המים לתוך החבית. כבר פסק לגמרי בשעת הנטילה [רבינו ב\"י בטור קנ\"ט. ואין להקשות עכ\"פ מ\"ש מחבית מים שיש לה ברזא. ונוטל ידיו מהנקב שתחת הברזא. שצריך להסיר ולהחזיר הברזא בכל שפיכה ושפיכה. וכ\"כ בגיסקאננע שיש בדופנה קנה הנקרא האן. וכשנוטל ידיו מהקנה צריך לפתחו ולסגרו בכל שפיכה ושפיכה [כסי' קנ\"ט ס\"ט ורבינו טו\"ז קס\"ב סק\"ה] ולמה לי כולי האי. תסגי בשפתח הברזא והסיר ההאן. כתחלת הנטילה. כי הכא דסגי בהטייה הראשונה. י\"ל התם לא הסיר רק המניעה מלזוב. לא מינכר בשפיכה השנייה כח נותן אם לא שיתחוב ויסיר הברזא בכל שפיכה ושפיכה. משא\"כ הכא שהטה החבית. והביא בכחו קלוח המים על ידיו. הרי בשפיכת הקלוח והחבית שעומד מוטה מנכר כח הנותן [רבינו מג\"א קנ\"ט סקכ\"א]. ולעני בדעת כמוני לא יתיישב עדיין יפה. מ\"ש חבית זו מחבית שמניח בין ברכיו לעיל שכתב רבינו מג\"א בעצמו [שם סקט\"ז] שצריך לנענע החבית בברכיו בכל שפיכה ושפיכה. אמנם ל\"מ מרבותינו שלא ירצצו מוח רך של עטלף חלש כמוני. הו\"א דהכא במוטה החבית מיירי שאוחז החבית בשפוע. ועי\"ז מקלח לחוץ. ואלו יסיר ידיו מהחבית. יתיצב החבית על מכונו. ולא יקלח. ולהכי גם בשפיכות השניות מיקרי שפיר כח גברא. ואפ\"ה גם על זה פליג ר' יוסי. ומצריך שפיכה בכחו ממש בכל פעם ופעם. משא\"כ בחבית שעל ברכיו לעיל. שכבר החבית מונח ושופך שלא בכחו כלל. ובזה נ\"ל לפע\"ד בנוטל בקלוח מים שיצא מפומפע. אז כל זמן שאוחז בהבית יד של ברזל שבאחורי הפומפע. מחשב כח גברא. משום דכשיסיר ידו מהבית יד ההוא. יעלה הבית יד ויפסיק תיכף מלקלח. ולפיכך [א\"צ לנענע הבית יד אילך ואילך בכל שפיכה ושפיכה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקוף</b><br> לאו דוקא קוף. אלא ה\"ה כשנוטל ע\"י כח שום בע\"ח. רק אורחא דמילתא נקט דקוף עשוי ללמדו כך. וס\"ל דכח בע\"ח בעלמא סגי לנט\"י. ואין צריך כח אדם. אבל במים שנוזלים ממילא בלי כח בע\"ח. מודה דפסולין לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל בשני אלו</b><br> בתרתי פליגי. דס\"ל דוקא כח אדם בעינן לנט\"י. וס\"ל דבעינן כחו מתחלת נטילה עד סופה. ופסק הרמב\"ם ורשב\"א ובעה\"ג כת\"ק. ולראב\"ד ותוספות והרא\"ש קיי\"ל כר' יוסי. ודכוותייהו נקטינן [כש\"ע קנ\"ט ס\"ט]. ומהטור משמע שבהיה בתחלה הנטילה בכח אדם. אף בלי סופו סגי. וכן הבין רבינו ב\"י מדבריו. וכמבואר [בסי' קנ\"ט ס\"י]. ואפ\"ה פסלו קוף לנט\"י. ונמצא שלכאורה אחזו רבוחינו החבל בשני ראשים. ורבינו טו\"ז [שם סקי\"ב] רצה ליישב דגם הטור ס\"ל דצריך כח אדם מתחלה ועד סוף. רק לרבותא דסיפא נקט שלא היה כח אדם כלל אפילו בתחלה יע\"ש. ובמחילת כבוד רבינו. מלבד שזה דוחק. עכ\"פ גם לרבינו ב\"י קשה והוא שפתיו ברור מללו דתחלה כלי סופו סגי. ול\"מ היה נ\"ל דהטור ס\"ל דמדלא מפרש ברישא במניח חבית בין ברכיו שיצטרך לנענע בכל שפיכה ושפיכה בברכיו ש\"מ שבהנחה ראשונה כשהניחה מוטה על ברכיו. סגי. ובאמת א\"צ לנענע בברכיו בכל שפיכה ושפיכה. ומדלא פליג ר' יוסי רק בב' בבות האחרונים. ש\"מ דהא במניח על ברכיו מודה. דגם ר' יוסי ס\"ל דבתחלתו בלי סופו סגי. ורק במטה חבית ונוטל פליג דלא דמי למניח על ברכיו ונוטל. דהתם בתחלת נטילה היה כח גברא. ולהכי בתחלתו בלי סופו סגי. משא\"כ הכא במטה החבית בתחלה שלא בשעת נטילה. דלא בתחלת נטילה ולא בסופה היה כח גברא. דלת\"ק גם הא כשר לא משום שהיה עכ\"פ כח גברא בתחלה כשהטה החבית. ליתא דהרי מכשיר גם קוף. אלא נקט הטה לרבותא דר' יוסי דאע\"ג שהיה כאן כח גברא. כיון שלא בשעת נטילה היה. לא מחשב כח גברא. ות\"ק לא זו אף זו קתני. וכן נראה שהבין ג\"כ רבינו יונה [ברכות דף מ\"ו] שהביא שבעל ה\"ג דפסק דא\"צ (כח) גברא כלל לא בתחלה ולא בסוף. ראייתו ממשנתנו. מדמכשיר בקוף ובמטה חבית על צדה. וקשה הרי במטה יש כח גברא. אלא ע\"כ כיון שאין כח גברא בשעת נטילה. מחשב כאין כח גברא. ואפ\"ה לת\"ק כשר. ולר' יוסי פסול. אבל בתחלתו בלי סופו בשעת נטילה. כבמניח על ברכיו. לכ\"ע כשר]: (מכאן עד סוף הסדר הוא מתפארת ישראל)"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטל לידו אחת</b><br> שרצה לטהר רק ידו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>משטיפה אחת</b><br> ר\"ל אפילו רק משטיפה אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו טהורה</b><br> נקט סתמא מדר\"ל אף שנטל בפחות מרביעית סגי. וכגון דאתו משיורי טהרה. וכ\"ש בנטל מרביעית בשטיפה אחת. או בפחות מרביעית שמשיורי טהרה ובב' שטיפות. דהרי אז טיהרו שניים את הראשונים. מיהו כל זה לחולין. אבל לתרומה לכ\"ע בעי ב' שטיפות. ושתהיה שפיכה ראשונה רביעית [עיין ב\"י סי' ק\"ס ד' ע\"ח ע\"ג. ולראב\"ד [פי\"א ממקואות] דגם לחולין צריך ב' שפיכות. צריך לאוקמה הכא דאע\"ג דאין בו רביעית. אפ\"ה כיון דאתו משיורי טהרה. ולא נטל רק יד א' עולה לו לשטיפה ראשונה]. אבל פחות מרביעית שאינו משיורי טהרה שנטל בהן יד א'. אפילו בב' שטיפות. לא מהני. אע\"ג דבנטל ב' ידיו מרביעית. בב' שטיפות. לכ\"ע מהני. והרי לא הגיע לכל יד רק פחות מרביעית. התם שאני דעכ\"פ נטל מרביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> אף דאתו משיורי טהרה. אפ\"ה כיון שנוטל ב' ידיו. והמים הן פחות מרביעית צריך ב' שטיפות גם לחולין לר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטול מרביעית</b><br> ואז אפילו נטל ב' ידיו משטיפה א' ידיו טהורות. והכי קיי\"ל [מג\"א קס\"ב סק\"ג. ולהרמב\"ם אפילו כשהמים משיורי טהרה צריך למים ראשונים רביעית. ולפיכך אוקי למתני' דהכא דנטל ידו א' בשטיפה אחת ברביעית סגי אפילו לתרומה. אבל בנטל ב' ידיו בשטיפה א' ברביעית. לא מהני עד שיחזור ויטול גם מים שניים ברביעית. גם לחולין לר\"מ. אבל לרבנן גם בנטל ב' ידיו מרביעית בשטיפה אחת מהני לחולין. אבל לתרומה לעולם צריך ב' שפיכות. ופסק כחכמים [פ\"ו מברכות ה\"י ועיין רבינו כ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל ככר של תרומה</b><br> אסוקי מילתא דר\"מ הוא דקאמר בהרישא דבנטל אפילו ב' ידיו ברביעית ידיו טהורות. וקאמר הכא שאם נטל מרביעית בפעם א'. ונפל ככר לתוך המים שנטל. ונקט תרומה לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כידיו שנטהרו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטמא</b><br> ס\"ל דעכ\"פ מים עצמן טמאין. ומטמאין להככר. דמידי דהוה אסיפא בנטל ראשונים ושניים למקום א' דמודו כ\"ע דככר שנפל לשם נטמא. ור\"מ ס\"ל דשאני סיפא דאפסיק בין ראשונים לשניים וכבר חל שם טומאה על הראשונים. משא\"כ הכא דלא אפסיק לא חל שם טומאה על המים מעולם. [מיהו להרמב\"ם [פי\"א ממקואות ה\"ג] דוקא בתרומה צריך ב' שפיכות לכל יד. ומדהכא לא שפך רק פעם א'. מחמיר בה ר' יוסי. ולהראב\"ד שם גם לחולין צריך ב' שפיכות. ולהכי גם בככר חולין מחמיר ר' יוסי. ונ\"ל דלראב\"ד הא דנקט תרומה. היינו רק לרבותא דר\"מ. ועיין רבינו כ\"מ שם שנתקשה מזה להראב\"ד. ותו נ\"ל דמדנקט פלוגתייהו בנפל ככר להמים. ולא נקט שנגע בידיו הלחין בהככר. משמע כהר\"ש דהא בנגע הככר בידיו הלחין מודה ר' יוסי דכיון דידיו טהורות. גם הככר שנגעו טהור. אמנם בגליון הר\"ש י\"ל נוסחא אחרת. וזאת אומרת שגם בנגע בידיו לחין בככר פליגי. וצ\"ל גם לנוסחא זאת נמי כמש\"ל. דנקט שנפל ככר להמים לרבותא דר\"מ. מלבד שי\"ל דכיון דנוסחא זו אליבא דהרמב\"ם אזל. דס\"ל דרק בככר תרומה מחמיר ר' יוסי. וכמו שמפורש שם בהנוסחא. א\"כ כיון דלהרמב\"ם גם בנטל מרביעית שלם מצריך לתרומה ב' שפיכות. פשיטא דגם ידיו לא נטהרו הכא. דנטלן בשפיכה א'. ואין כאן רבותא בנגע בהככר בידיו. טפי מאילו נפל הככר להמים]. וקיי\"ל כר' יוסי [רמב\"ם שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים</b><br> להרמב\"ם [שם] מיירי ששפך הראשונים רביעית בפעם אחת. ולהכי דוקא בתרומה שצריך ב' שפיכות. נטמא הככר. הא ככר חולין שנפל להראשוני' לא נטמא. אע\"ג שמשקין שנגעו בידים שניות נעשו תחלה'. שמטמא לחולין. הכא דנטל הראשונים מרביעית בפעם א' לא נטמא הככר. ולהראב\"ד ושאר פוסקים דס\"ל דגם לחולין צריך ב' שפיכות. ואף שהיה בשטיפה ראשונה רביעית [עיין רבינו מג\"א קס\"ב סק\"ג]. להכי אף ככר חולין שנפל לשם נטמא. ונראה לי דלדעת זה נקט ככר תרומה לרבותא דסיפא דבנפל לשניים אף ככר תרומה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השניים טהור</b><br> אף שלא היו בהשניים רביעית טהורין. כיון שהיו בהראשונים רביעית [ואע\"ג שהמים הראשונים טמאין. והרי השניים נגעו בלחלוח הראשונים שע\"ג היד. י\"ל דוקא הראשונים שנפלו מהיד מטמאין להככר. אבל שעל היד אע\"ג שהן עצמן טמאין. ומה\"ט צריך ליטול שניים להעבירן מעל ידיו. אפ\"ה אין כח בטומאתן לטמא לשניים. תדע. דאל\"כ לא יהיה אפשר לטהר הידים לעולם לתרומה. דאע\"ג דאפשר לנגב הידים בינתיים מה מהני. הרי עכ\"פ נטמאו שוב ידיו מהמים הראשונים. אלא ע\"כ הם אמרו והם אמרו. ובזה מתורץ גם קושיית רבינו מג\"א [קס\"ב סק\"ב]. ולהנוסחא האחרת שהבאנו לעיל סי' ז' דגם בנגע בידיו לחין בהככר נטמא. נמי צ\"ל דדוקא על הככר גזרו שיטמאו המים הראשונים שבידיו. ולא על המים שבידיו. מדלא סגי בלאו הכי. והרי מה\"ט לא גזרו נמי שיטמאו לחלוח הראשונים את הידים עצמן. ולא יהיה סגי בשניים בפחות מרביעית. ואפילו ברביעית. וא\"כ אין לדבר סוף. אלא מדלא אפשר בלא\"ה לא גזרו בה רבנן ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים ואת השניים למקום א'</b><br> לרמב\"ם [פי\"א ממקואות ה\"ג] דס\"ל דגם בנטל הראשונים מרביעית. אפ\"ה צריך לתרומה מים שניים. מיירי הכא אפילו היה בכל א' מהן רביעית. אפ\"ה לא טיהרו שניים את הראשונים רק ע\"ג היד. ולא במקום אחר. ולפיכך אם נגע ככר התרומה בידיו הלחין אחר נטילה ב' טהור. אבל אם נגעו ידיו הלחין אחר נטילה שנייה בידי אחר שלא נטל עדיין. או אפילו בידו האחרת שלא נטלה. נטמאו. רק בכה\"ג אין צריך לננב. רק חוזר ונותן מים עליהן לטהרן [עיין מג\"א קס\"ב סק\"י וסקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או צרור</b><br> אף ברפוי שאינו חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טמאות</b><br> ר\"ל אפילו נוטל פעם ב'. הרי מים שבצרור נטמאו מהידים. והמים שניים אינן מטהרין רק מים שע\"ג היד. ולא שע\"ג הקיסם. וחוזרין מים שבקיסם ומטמאין להידים אחר נטילה ב'. מיהו בשפך רביעית כאחת על ידו אין לחוש בכך. ונטהרו ידיו [קס\"ב ס\"ט]. והר\"ב הביא י\"א דהכא מיירי דוקא בחצצו. אע\"ג שמסירן קודם נטילה ב'. אין מים שניים מטהרין רק מים הראשונים שביד ששוטפין ומעבירין אותן מהיד. אבל אין מטהרין היד גופה. ולי\"א אלו יש קולא וחומרא. קולא דוקא בחצצו פסול. וחומרא דאפי' היה רביעית בראשונים. אפ\"ה פסולין [ונ\"ל דלא פליגי הנך ב' י\"א רק בפירושא דמתני'. אבל לענין דינא מודו אהדדי. דגם לפי' הב' עכ\"פ גם בלא חצץ לא טיהרו השניים רק הראשונים שע\"ג היד. ולא המים שע\"ג הצרור. כלעיל בנפלו שניים וראשונים על מקום אחד ששניהן טמאין. רק דאילו בכה\"ג. אם היו מים הראשונים רביעית. לא היו נפסלין לחולין. והרי מדנקט תנא סתמא. משמע דאפילו היה בהראשונים רביעית אפ\"ה לא מהני שניים. להכי ניחא ליה טפי לאוקמי למתני' בשהיה הצרור חוצץ. דבכה\"ג אפילו היה במים הראשונים רביעית לא מהני להו נטילה שנייה. דהרי אותו מקום שהיה שם החציצה. היו המים השניים שבאו לשם כראשונים. והו\"ל כנטל חצי יד וחזר ונטל חצי יד [קס\"ב ס\"ג] דאף לרבינו ב\"י שם דס\"ל דכשהיו הראשונים טופח על מנת להטפיח בשעה שנטל החצי השני שלא נטל תחלה. מצטרף [ודלא כרבינו מג\"א שם סק\"ד דכתב דלא מהני טופח ע\"מ להטפיח להצטרף ב' הנטילות. עכ\"פ לכ\"ע הו\"ל נטל פעם א' כל היד. אם לא שנטל הראשונים ברביעית. וגם השניים ששפך על המקום שהיה שם החציצה תחלה גם כן היה רביעית. דמדנטל כל מקום שביד ברביעית. א\"צ לחולין רק ליטול פעם א' מדינא [כרבינו מג\"א קס\"ב סק\"ג] וסתמא משמע שנטל כדרכו. שאינו רגיל ליטול ב' פעמים בב' רביעית. וגם פי' קמא מודה לי\"א אלו דאם היה דבר חוצץ על היד. ונטל הראשונים והסיר החציצה וחזר ונטל גם השניים. אז אפילו היה רביעית בראשונים אפ\"ה הנטילה פסולה. ומטעמא דאמרן. וכן מבואר בא\"ח [קס\"א וברבינו מג\"א קס\"ב סקי\"ח] ברטייה שמקפיד עליה חוצץ. ואפ\"ה לא רצה לפרש כן משנתינו. מדלא נקט בקיצור ונמצא עליו דבר החוצץ. אלא מדנקט קיסם או צרור. סתמא משמע שאינן דברים החוצצין. וגם מדלא קאמר ר\"ג אינו חוצץ. ודוחק לומר דר\"ג לא קאי את\"ק ומילתא אחרינא נקט [כמקואות פ\"ו מ\"ז] אלא ודאי משמע דאת\"ק פליג. ולא מיירי כלל בחציצה. רק מטומאה שנטמאו הידים. להכי שפיר קאמר ר\"ג טהור. ובלא זה קשה לי. דבשלמא אי נימא דמשנתינו מיירי בשלא חצץ הקיסם. שפיר נקט נטל הראשונים ומצא קיסם. מדאתא לאשמעינן דהא במצא הקיסם על ידיו אחר נטילת השניים. ידיו טהורין. משום די\"ל שמא עם מים השניים בא הקיסם על היד. וכבר היתה היד טהורה. והרי כל ספק ידים טהור כסוף פרקין. אלא אי נימא דבחצץ מיירי. מ\"ש ראשונים דנקט. הכי הול\"ל נטל ומצא על ידו דבר חוצץ טמא. אמנם נ\"ל דגם לפירוש קמא. דהכא בלא חצץ מיירי. אפ\"ה גם אם בין נטילה ראשונה לשנייה. העביר מעל ידו ע\"י נענוע את הקיסם מעל ידו. אפ\"ה לא הועילו לו מים שניים שנוטל אח\"כ. אע\"ג דמדהיה הקיסם רפוי באו מים הראשונים תחת הקיסם. עכ\"פ מדבאו המים הראשונים מהיד גם על הקיסם. ומהקיסם שוב על היד. אין מים שניים מטהרין רק המים שנשארו על היד מהנטילה עצמה. אבל אין מים שניים מטהרין את המים הראשונים שבאו מעל היד למקום אחר. ומהמקום האחר שוב על היד. כך נ\"ל ברור ואף שאינו מפורש בשום מקום]. מיהו אפילו בשפך רביעית בפעם אחת על יד אחת. ונגעה בחברתה שלא נטלה עדיין. נטמאו שניהן. אע\"ג דרביעית אינו מקבל טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה היד הטמאה בהיד שנטל לא היה מים שעל היד רביעית. ונטמאו שניהן מאותן מים הטמאים. ולהכי צריך לנגב שניהן קודם נטילה. ואעפ\"כ אם נטל כלי מים ראשונים ושניים. והיה בהראשונים רביעית. ואח\"כ נגעה בה היד שלא נטל א\"צ לנגבן. אלא נוטל שלישית וסגי [רבינו מג\"א קס\"ב סק\"ט וי']. ומדאי אפשר ליזהר שלא תגע יד ביד בין ראשונים לשניים. לכן אני נוהג ליטול על יד אחת ב' שטיפות. ואח\"כ גם על יד השנייה כך. ואח\"כ מים שלישיים על כל אחת. דאז אין שום חשש. לא נגיעת יד בחברתה. ולא ללחלוח שבאוזן הקנקן. דהרי הלחלוח ההוא ממים שכבר נטהרו בא על האוזן. ולהכי לא דמי כלל לנטל ראשונים ושניים למקום א' לעיל. דהתם רק לתרומה טמא. משום דבתרומה אפילו נטל מרביעית צריך ב' שפיכות. אבל הכא בחולין כיון שנטל פעם אחת מרביעית. הידים טהורין [כרבינו מג\"א קס\"ב ס\"ג]. וא\"צ מים שניים כלל רק לטהר המים הראשונים עצמן. וכיון שכבר נטהרו על היד. ומהיד באו על אוזן הקנקן. לית לן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר כל שהוא מבריית המים</b><br> כיבחושין וכדומה הגדלין במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאם נפלו ע\"ג הידים בשעת נטילה. אין מקבלין טומאה ממים שע\"ג דכמים חשיבי. וקיי\"ל כת\"ק. דאע\"ג דאפי' לטבול במקו' שכולה בהן מותר [כי\"ד ר\"א סנ\"ב]. היינו רק ברסקן והכא בלא רסקן מיירי. ומה\"ט גם בנמצא שלג או ברד שאינן מרוסקין על היד לאחר נטילה, פסולה [קס\"ב רבינו מג\"א סקי\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הידים מיטמאות</b><br> כל טומאה שגזרו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרות</b><br> בנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד הפרק</b><br> להרא\"ש היינו מקום חיבור האצבעות להכף [ופשוט לענ\"ד דגם אגודל בכלל. שגם הוא צריך ליטלו עד מקום חיבורו בכף. אף שאינו עומד בשוה עם שאר האצבעות]. ולהרי\"ף צריך ליטול עד מקום חיבור פיסת הכף בקנה הזרוע. וראוי להחמיר כן כשאפשר. ולומר שיהיה זה לו בלי נדר. מיהו בשידו מלוכלך. לכ\"ע צריך ליטול כולו [קס\"א רבינו מג\"א סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דשואל כיצד. מדסד\"א דהא דקאמר מיטמאות עד הפרק. היינו רק לענין גוף הידים קאמר. דרק עד הפרק טמאות. דבנגע שם משקה קודם נטילה נטמא. והרי אין הדבר קן. דאפילו עד הפרק וקודם נטילה. כל שנגע במשקה שלא בדרך נטילה לא נפסלו המים לנטילה לחולין. ורק לתרומה נפסל בכה\"ג [כא\"ח ק\"פ סי\"א]. וכ\"כ הוה אפשר למיטעי בהא דקאמר מטהרות עד הפרק. היינו דאם נטל ידיו. רק עד הפרק נטהר. ואם נגע משקה אח\"כ חוץ לפרק. נטמא גם אחר נטילה. וגם זה ליתא. דהרי גם קודם שנטל ידיו עד הפרק. לא נטמאו משקין שנגעו חוץ לפרק. אפילו לתרומה. ואפילו בנגעו הידים בראשון לטומאה [כהרמב\"ם רפ\"ח מאה\"ו]. להכי מפרש כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השניים חוץ לפרק</b><br> ר\"ל בשטיפה אחת על תוך הפרק וחוץ לפרק. וכ\"ש בלא נטל את השניים רק חוץ לפרק. שאין שם מקום טומאה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> כיון דמים הראשונים בעודן טמאין לא יצאו חוץ לפרק. אע\"ג שאח\"כ כשנתערבו בשניים יצאו חוץ לפרק כבר נטהרו כל המים שתוך הפרק [וזה ראיה לבלי לחוש ללחלוח אוזן הקנקן מהיד אחר שפיכה שנייה. מדבאו ממקום טהרה. וכמש\"ל סימן י\"א]. והיינו מה דקאמרינן ברישא מיטמאות עד הפרק. דר\"ל דרק מים הראשונים שבאו עד הפרק. חוזרות ומתטמאות מהן כשיצאו וחזרו לבוא עליהן. אבל מים שבאו חוץ לפרק קודם שנטל שם. אע\"ג שחזרו ושתתו משם לתוך הפרק טהורין. דלא גזרו טומאה על הידים. רק תוך הפרק ולא חוץ לפרק [כרמב\"ם רפ\"ח מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמים הראשונים שנטמאו לפנים מפרק וחזרו ויצאו חוץ לפרק קודם שנטל השניים. נשארו בטומאתן. אף לאחר שנטל השניים. דמים שניים אינן מטהרין את הראשונים רק לפנים מהפרק. ולא חוץ לפרק. לפיכך כשיחזרו משם ללפנים מפרק. גם אחר שנטל השניים נטמאו הידים. והייצו מה דקאמר מיטהרות עד הפרק. ר\"ל עד הפרק מטהרין מים שניים את הראשונים. אבל ביצאו מים הראשונים חוץ לפרק. וכ\"ש בנפלו על מקום אחר. אע\"ג ששוב נפלו עליהן מים שניים לא נטהרו הראשונים [וכלעיל מ\"ב]. אלא דקמ\"ל הכא דאפילו על גוף האדם. כל שבאו חוץ לפרק לא נטהרו הראשונים משניים. מיהו בנטל מים הראשונים בשטיפה אחת מרביעית. או שנטל הידים ג' פעמים לכל יד. אף שבאו הראשונים חוץ לפרק אין לחוש כלל [א\"ח רסקס\"ב. אמנם קשה לי גם הכא וגם לעיל במשנה ב'. בשנטל הראשונים ושניים למקום א'. אמאי טמאין. מ\"ש מהא [מכשירין פ\"ב מ\"ג וד'] דבקדמו מים טמאים. ורבו אח\"כ עליהו מים טהורים. נטהרו. י\"ל התם כשהיו המים הטהורים שבאו עליהן מחוברין. אבל הכא דמים השניים שבאו על הראשונים הטמאין. שניהם תלושין. אדרבה נטמאו גם הם מהראשונים הטמאין. וכן מבואר שם [מכשירין שם פ\"ד מ\"י]. ואע\"ג שגם בתלושין מצינו שהרוב הטהורים מבטלין מיעוט הטמאין. כמי גסטראות שהטילו לתוכן ישראל וכנעני [כפ\"ב דמכשירין מ\"ג]. ועוד טובא בכה\"ג. התם מדטהור הוא משקה סרוח שאינו מקבל טומאה מהטמאה. וכמ\"ש שם בס\"ד [מכשירין פ\"ב סי' י\"ד. ועיין מ\"ש עוד פ\"א דמקואות שהארכתי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים לידו אחת</b><br> ר\"ל בפעם ראשון נטל כל יד בפני עצמו. ואח\"כ בשעת נטילה שנייה קרבן יחד ונטלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דנטמא כל יד ממים הראשונים שבחברתה. ואין מים שניים מטהרין אותן שם. הלכך צריך לנגבן. ולחזור וליטלן [קס\"ב ס\"ד]. ונ\"ל דבהך בבא תו רבותא קמ\"ל דלא לבד חוץ לפרק אין שניים מטהרין הראשונים. אלא אפילו תוך הפרק. כיון שאינו אותו הפרק שנטל שם הראשונים. אין השניים מטהרין שם את הראשונים. וכל זה דוקא בנטל בפחות מרביעית. עכ\"פ המים שע\"ג טמאין [כא\"ח קס\"ב ס\"ג]. דאז אע\"ג שהמים הראשונים הטמאין. אין בהן כח לטמא אותה היד שנטל בהן. עכ\"פ כשיגעו ביד אחרת יטמאוה. אבל בנטל ברביעית שלם לא נטמאו הראשונים כלל ואיך יטמאו ליד טהורה שנוגע בהן. ורק בנגע בהן יד טמאה שלא נטלה עדיין. אף שהיה בהראשונים רביעית ליד. אפ\"ה ב' הידים טמאין דרביעית אין מקבל טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה היד הטמאה. אין בהמים הראשונים שעל היד האחרת רביעית [קס\"ב רבינו מג\"א סק\"ט]. ונ\"ל דמדנקט תנא סתמא דמשמע אפילו היה בהראשונים רביעית אפ\"ה ידיו טמאות. מזה מדייק הרמב\"ם לפרש דהכא רק בנטל הראשונים רק על ידו אחת מיירי. וכמו שהביא הר\"ב בשמו בפירוש הב'. דבזולת זה אין חילוק בין שנטל הראשונים על כל יד ויד בפני עצמו. או בשנטל ראשונים רק על יד א' ודו\"ק. וכן פשטות לשון המשנה משמע טפי כהרמב\"ם דנטל הראשונים רק על יד א'. מיהו לדינא לא פליגי הנך ב' פירושים אהדדי. ואין להקשות להרמב\"ם האיך תטמא יד הטמאה להמים הטהורים שעל גב חברתה. הרי כל שלא נטל הידים הטמאים עם המים. לא נטמאו המים מחמת שנגע בהן יד טמאה [כלעיל פ\"א מ\"ה]. כבר תירץ רבינו מג\"א [ק\"ס סקט\"ו] דדוקא כשהן בכלי אינן נטמאין במגע יד שלא נטל. אבל כשהן על היד בשעת נטילה בקל נטמאו. או נ\"ל דהתם כשהן רביעית אין מקבלין טומאה מיד טמאה. משא\"כ הכא שאינן רביעית בשעה שנגע בהן היד שלא נטל. מיהו דוקא בשנטל היד האחת רק בשטיפה אחת נטמאו שניהן בנגע בה יד שלא נטל. אבל בשנטל היד הראשונה ב' פעמים. שוב לא נטמאה היד שנטל בשנגע בה היד שלא נטל [וכמש\"ל סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים לב' ידיו</b><br> שבשעת נטילה הראשונה קרב ב' הידים יחד. אע\"ג שאח\"כ בשעת נטילה שנייה נטל כל יד לעצמה. וכ\"ש אם גם בנטילה שנייה היו ב' הידים מקורבין יחד. א\"נ נ\"ל דהא דקאמר ונמלך ונטל וכו'. ר\"ל אע\"ג שכשחזר ונמלך ליטול מים שניים כל יד לעצמה. והרחיק כל יד מחברתה. חזר ונגע זה בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו טהורה</b><br> דמדקרבן בנטילה ראשונה ונטלן בשטיפה אחת. הו\"ל שניהן כיד א' ולהכי אפילו חזר והרחיקן ונגעו זה בזה לית לן בה [קס\"ב ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> וקשה הך בבא למה לי. הרי כ\"ש הוא מרישא. בנטל הראשונים לכל יד בפני עצמה. ואח\"כ השניים לב' ידיו בבת אחת, טמאות. כ\"ש הכא דלא נטל שניים כלל. ואת\"ל דהכא מיירי בנטל היד האחת ראשונים ושניים. ואח\"כ נגע בה היד שלא נטל. ליתא, דהרי בכה\"ג שנטל יד א' ב' שטופות. לא נטמאה מהוד הטמאה שנגעה בה [כרבינו מג\"א קס\"ב סק\"י] וכ\"ש אם נפרש הרישא כהרמב\"ם. דגם התם מיירי שלא נטל הראשונים רק על יד א'. א\"כ קשה טפי. דא\"כ הוה סיפא זו רק כפילת דברים. ונ\"ל דלא זו אף זו קתני. דלא מבעי ברישא. שכל עיקר נגיעת היד הטמאה בהטהורה. הוה כדי ליטול גם היד השנייה. וכל נגיעת יד טמאה במים מחמת נטילה מטמאה להמים [כרבינו מג\"א ק\"ס סקט\"ו]. אלא אפילו הכא שלא היה רוצה רק ליטול יד א'. ונגיעת היד השנייה בה לא היה רק כדי לשפשף את היד שנטל. ולהכי סד\"א מדלא היה נגיעת יד הטמאה בהמים שעל יד האחרת מחמת נטילה. לא תטמאה. דמידי דהוה כמים שהנחתום הדיח ידיו בהן דלא טימאן [כלעיל פ\"א מ\"ה]. קמ\"ל דהכא שאני דעכ\"פ דרך נטילה באו המים על יד הראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשו</b><br> שאחר שנטל רביעית על ידו א' שפשפה לנגבה בראשו. ואע\"ג שאפילו כשכבר נטל כדינו והתנגב ונגע באמצע סעודה בראשו. צריך ליטול ידיו מחדש בלי ברכה [כסי' קס\"ד ס\"ב]. י\"ל הכא דלא נגע בידו בראשו רק כדי לנגבה. שאני [רמ\"א קס\"ב ס\"ח. ולרבינו מג\"א שם הכא מיירי בכובע שבראשו. וקשה לי מה קמ\"ל. דמ\"ש כובע ממפה שמתנגב בה. דבין בזה או בזה נבלעו המים בהדבר שמקנח בו. ואינו מטמא המים את הידים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בכותל</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דהכותל קשה היא ואין המים נבלעים בה. סד\"א דהו\"ל כאילו נגע בהראשונים שנפלו על הכותל. דוודאי נטמאו הידים [כלעיל מ\"ב]. קמ\"ל דהכא שאני מדלא נגע שם רק דרך ניגוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בצד זה</b><br> ואין חוששין לד' דברים כטר\"ם. כלי. טומאה. רביעית. מלאכה. דכולן כיד א' חשיבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או זה ע\"ג זה</b><br> ובלבד שלא יפסיק הקלוח. ושיתכוונו מעיקרא ליטול כולם כאחת [ק\"ס רבינו מג\"א סק\"כ]. וגם לא ידחקו הידים זה בזה כדי שלא תהיה חציצה. גם לא יהיו מרוחקין זה מזה ביותר [רבינו ב\"י ססק\"ס ד' ע\"ח ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נעשה בהם מלאכה</b><br> והרי מלאכה פוסלת במים לנטילה [כפ\"א מ\"ד]. ונקט ספק ספק. לאשמעינן דדוקא בספק שקול מקלינן. וכן בכל דוכתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק יש בהם כשיעור</b><br> והרי צריך רביעית לנט\"י [כריש פ\"ק]. ומיירי שכבר רחץ בהם. ומסופק השתא אם היה בהן כשיעור. דבמסופק קודם שנטל בהן. הו\"ל ספק חסרון ידיעה דבקל אפשר לבררו. ולא מוקרו ספק כלל [כך משמע מרבינו מג\"א ק\"ס סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק טמאים</b><br> אי\"ל דמסופק אם נטמאו המים ממש בא' מהטומאות. ליתא דפשוט דאפילו בנטמאו המים באהל המת. נוטלין בהן הידים לחולין. כיון דלאו משום טהרה שצריכה נוטלין לחולין אלא רק משום גררא דתרומה נוטלין גם לחולין [כחולין ק\"ו א']. ומה\"ט אפילו אוכל לחם טמא. או שהאדם עצמו טמא. פשוט שצריך נט\"י לחולין [כמ\"ש פ\"א סי' ל\"ה]. ואי דמיירי הכא באוכל תרומה. ומסופק בהמים אם נטמאו. ג\"כ אי אפשר. דהרי ספק משקין ליטמא טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ט]. וכיון דכוודאי טמאין דיינינן להו. ודאי פסולין לנט\"י. דדוקא אם מסופק אם כבר נטמאו אחרים מהמשקין טהור. אבל האיך יכניס את עצמו להספק לכתחלה. ואע\"ג דגם ספק לטהר טהור היינו במסופק אם טיהר את עצמו כלל. משא\"כ הנך מים כיון שכבר הוחזקו כטמאין. ודאי לא טיהר את עצמו. והאיך קאמר הכא טהור [לקמן פ\"ג סי' ח']. אלא נ\"ל דטמא דקאמר הכא לאו דוקא [וככל טמא וטהור שבכל סדר טהרות וכמ\"ש בס\"ד כמה פעמים]. אלא ר\"ל פסולין. וכגון שמסופק אם כבר נטל בהן אדם אחר ידיו. ואע\"ג דהיינו שעשה בהן מלאכה. וכבר תנא ליה ברישא. י\"ל דנט\"י לא נכלל בשם מלאכה. דמצות לאו ליהנות ניתנו [כר\"ה כ\"ח א']. ואפ\"ה מדמחשבו כשופכין פסולין לנט\"י. א\"נ דמיירי שמסופק אם נפסלו מדשתה מהן בהמה. או שמא נשתנה השתא מראיתן מבתחלה. דבכל הנך גוונא פסולין לנט\"י [כפ\"א מ\"ג. ונ\"ל דהא דלא נקט להו במשנתנו כפי הסדר שנזכרו בפ\"ק. היינו משום דבעי למנקט להו בדרך לא זו אף זו. דלא מיבעיא מלאכה דוודאי לא חיישינן לה. דמהיכי תיתי נחזיק שעשה בהן מלאכה [ועיין רמ\"א סק\"י]. ותו אם גם עשה בהן מלאכה הפוסלת שמא הדיח בהן כלים מודחים דכשרים [כפ\"א מ\"ד]. אלא אפילו במסופק אם היה בהן כשיעור. דוודאי אפשר ואפשר. אפ\"ה כשרין. ולא מיבעיא במסופק בשיעורן. דוודאי מסתבר לומר שנטל כהרגלו ברביעית. אלא אפילו ביש כאן דררא בספק שנפסלו לנט\"י. דלא שייך כאן ס\"ס ולא הרגל. אפ\"ה בכל גוונא כשר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקן טהור</b><br> וה\"ה במסופק אם נטל ידיו כלל. ואפילו יש כל הספיקות הללו יחד. אפ\"ה כל ספק נטילה טהור. וכ\"ש אם בוודאי נטל ידו כראוי ואתחזק בטהרה. ומסופק אם נגע אח\"כ בראשו או בשאר מקום המכוסה באדם, טהור [ומה שהקשה רבינו מג\"א על זה [ק\"ס סקי\"ג] דא\"כ הרי הסיח דעתו מטהרת ידיו. והיסח הדעת פוסל בנט\"י [כס\"ק ע\"ג]. חמהני א\"כ צא ופרנס משנתינו דקאמר בפירוש ספק ידים ליטמא טהור. והרי כיון דמסופק שמא נטמאו. הרי הסיח דעתו רגע מטהרתן. אלא ע\"כ דלא מיקרי היסח הדעת רק בהעתיק בכוונה מחשבתו מטהרת ידיו. ומחליט בדעתו לבלי להקפיד מעתה לשמרן מטומאה. אבל בלא העתיק מחשבתו בכוונה מלשמרן. רק מדמשוטטין מחשבותיו כה וכה. לא זכר בטהרת ידיו. ואעפ\"כ כדמדכרו ליה מדכר דכיר ונזהר בטהרתן. זה לא מיקרי היסח הדעת. ורק בהפליג מאד בענינים אחרים שעה או שתים דאז ודאי מדידים עסקניות ודאי נגע במקום מטונף [כא\"ח ק\"ע ס\"א]. והא דנוטל ידיו שחרית וסומך עליו כל היום. אע\"ג שוודאי הפליג. התם באמת צריך תנאי מקודם. ובתי ידים על ידיו. שעי\"ז יזכור תמיד טהרתו [כרסי' קס\"ד]. וחילי דהרי גם בתפילין אמרינן [סוכה כ\"ו א'] דבמנחי ברישא מותר לישן בהן שינת עראי. ואמאי באותו שעה כד ניים אינו זוכר מהתפילין ומשמירתן. ולא די שינה שאין מחשבתו טרודה כלל בדבר אחר. אלא אפילו לעסוק בהן בתורה או בתפלה. או אפילו במלאכתו שרי. כמו שנהגו הראשונים ללבשן כל היום [כטור א\"ח סל\"ז]. ואפילו לאכול בהם אפילו סעודת קבע דברים שאינן משכרין. משמע מרש\"י [ברכות כ\"ג ב'] דשרי. אע\"ג דבכל הנהו גווני לא נפל לים מילתא בדעתיה שתפילין בראשו. אפ\"ה כיון דכי מדכרי ליה מדכר. אמרינן שכשיזדמן לפניו דבר האסור לו. יהיה נזכר עי\"ז להזהר. ולא מיקרי היסח הדעת. ועוד ראיה דהרי גם תרומה נפסלה בהיסח הדעת מדכתיב משמרת תרומותי [כרש\"י פסחים דף ל\"ד א']. וכי ס\"ד שצריך שיזכור תמיד שיש לו תרומה בתוך ביתו וצריך לשמרה. ורק בשכבר נטמאו וגמר בדעתו לבלי לשמרן עוד. להכי אפילו זרען אח\"כ. נפסלו בהיסח הדעת [ועיין רש\"י שם]. וכ\"כ אמרינן [זבחים צ\"ט א'] דבהסיח דעתו משמירת גופו. צריך הזאת שלישי ושביעי. ואי נימא דגם בשלא גמר בדעתו לבלי להקפיד על טהרת גופו. אם רק אינו זוכר רגע מטהרת גופו. מיקרי היסח הדעת. אם כן היו צריכים הכהנים בשקמים משינתן ולא זכרו בשעת שינה בטהרת גופן להזות ג' וז'. וכן אמרינן התם [זבחים שם] כגון שהסיח דעתו מטומאת שרץ. ולא הסיח דעתו מטומאת מת. ואי נימא שכשרק אינו זוכר מטהרת גופו מיקרי היסח הדעת. היכי משכחת לה כה\"ג דכיון. דהסיח דעתו מטומאת שרץ. אינו זוכר כלל מטהרת גופו. ושמא נטמאו ממת. אלא ע\"כ דלא מיקרי היסח הדעת. רק כשגמר בדעתו לבלי להקפיד אם יתטמא בזה או בזה. ולפיכך משכחת לה שפיר שגמר בדעתו לבלי להקפיד בטומאה זו אבל להקפיד רק בטומאה אחרת. ואין להקשות מדאמרינן [יומא דף ח' א' ושבת י\"ב א'] דחייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם. אלמא דהיסח דעת דאסור. היינו באינו זוכר שתפיליו בראשו. ולפיכך כשימשמש בהן יהיה נזכר בהן. י\"ל דלא העתקת הדעת שהן בראשו היינו היסח הדעת. אלא שעל ידי שלא יזכור שהן בראשו יעשה דבר שאינו הגון בתפילין. כגון הפחה או לכנוס למרחץ ולביה\"כ וכדומה. ומה\"ט נמי קיי\"ל כהרמב\"ם [כא\"ח ל\"ח ס\"ט] דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מתפילין. לא משום שע\"י צערו לא יזכור שתפילין בראשו. וזהו האיסור. אלא שע\"י שישכח שהן בראשו. יעשה בהן דבר שאינו הגון. והיינו נמי מ\"ש הטור [א\"ח מ\"ד] בשם רבינו יונה דהיסח הדעת שאסור בתפילין. לאו היינו כשישן בהם. אלא בשנוהג בהם שחוק וקלות ראש. דנקט הנהו רק לדוגמא בעלמא. וה\"ה שאר דברים שאסורין בתפילין. והיינו נמי מאי דאמרינן (חגיגה דף כ\"ו ע\"א) בנתחלפו לו בגדי חול בשל שבת או בגדיו בבגדי חבירו. נטמאו בהיסח הדעת. לא שע\"י שלא היה מלבושי שבת במחשבתו נחוש בהן משום טומאה. דהרי גם כשאדם לבוש במלבושו. לא יהיה זוכר כל רגע שהמלבוש עליו. אלא מדנתחלפו לו. אינו חש כשיתטמאו הבגדים האחרים. וכן נראה ברור מרש\"י שם [ד\"ה טמאה]. מכל זה נראה ברור דה\"ה היסח הדעת דפוסל בנט\"י. היינו נמי בכה\"ג דוקא. שהחליט בדעתו לבלי ליזהר בשמירתן. אבל במה שאינו זוכר שנטל ידיו. זה לא מיקרי היסח הדעת [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ז דפרה ופ\"ז דטהרות מ\"ח ועיין בתשובות שאגת אריה סי' ל\"ט. שרצה להחליט שרבינו יונה הנ\"ל שהביאו הטור [א\"ח מ\"ד] דהיסח הדעת היינו בשנוהג בהן שחוק וקלות ראש. פליג בהא ארמב\"ן שהביאו הטוי\"ד [סי' שפ\"ח] שכתב שהאבל בשעת בכי והספד פטור מלהניח תפילין. והרי בשעת בכי והספד אין שם שחוק וקלות ראש. ואפ\"ה מחשב כהיסח הדעת. ולפע\"ד שחוק וקלות ראש דנקט רבינו יונה. רק לדוגמא בעלמא נקטה. דעל ידי השחוק ישכח שתפילין בראשו. ויבוא לעשות בהן דבר שאינו הגון וכמש\"ל. וה\"ה בשעת בכי ומספד. מחמת שלבו נשבר בקרבו. ישכח שתפילין בראשו. ויעשה מה שאסור לו לעשות. ואין להקשות בלא זה לרבינו יונה הרי אדרבה בשהתפילין בראשו מותר לשחוק הרבה כמו שהשיב אביי לרבה ורבי ירמיה לר\"ז שהוכיחום על ששחקו הרבה. והשיבו תפילין קמנחני [ברכות דף ל' ע\"ב] ופי' רש\"י שם וז\"ל והם עדות שממשלת קוני עלי. ומשרתו אני. י\"ל דהא דקאמר הכא שחוק וקלות ראש. ר\"ל שחוק בהדי קלות ראש. ואע\"ג דשחוק עם קלות ראש גם באין תפילין בראשו אסור. מדמרגילין לערוה כדאמרי' באבות. י\"ל דרבינו יונה מיירי בבית החתונה ושמחה. שמצוי שם שחוק וקלות ראש [כסוכה נ\"א ב']. לפיכך י\"ל דלאונסו שאני. וכדמתרץ הש\"ס כה\"ג [בזבחים ק\"ב ב'] לפיכך קמ\"ל רבינו יונה דמה\"ט אסור להניח שם תפילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו</b><br> בטהרות [פ\"ד מ\"ז וי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הידים ליטמא</b><br> שמסופק אם נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא</b><br> שמסופק אם ידיו הטמאות נגעו בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וליטהר</b><br> ר\"ל או אפילו ביודע ודאי שנטמאו ומסופק אם חזר וטיהרן. והרי בכל דוכתא אין ספק מוציא מידי ודאי [כנדה ט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדטומאת ידים מד\"ס הקילו גבייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דס\"ל דאף במילי דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> הך כיצד דברי ת\"ק הוא. דמדלא פירש ברישא דמתניתין רק ספק לטהר. מפרש השתא כיצד ספק ליטמא וספק לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע</b><br> ונטמאו ידיו עי\"ז בא' מי\"ח דברים שנזכרו בפ\"ק דשבת. ונקט בכולהו הנך בבי ב' ככרות. והרי הוה סגי למנקט הספק בחד ככר. אלא משום ב' בבות האחרונים שהטומאה בככרות. דצריך למנקט התם ב' ככרות. נקט אגבייהו כולה מתני' בב' ככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפניו ב' ככרים טהורים</b><br> והן של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע באחד מהם</b><br> לרבותא נקט הכי. אע\"ג שהי' שם ודאי מגע. וכ\"ש בהיו ב' ידיו טמאות. ומסופק אם נגע או לא. מיהו אם בוודאי נגע בשניהן. ומסופק איזה מהן נגע בידו הטמאה. כיון דוודאי טימא א'. שניהן טמאין מספק [ועיין טהרות פ\"ה מ\"ה ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והככרים כמות שהיו</b><br> הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיו תחלות</b><br> ופוסלין עוד א' בחולין. ומטמאה א' בתרומה. שחוזר הנטמא לפסול שוב א' בתרומה. ועד ד' בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א ידיו שניות</b><br> והכי קיי\"ל [רמב\"ם פט\"ז ה\"ח ופ\"ח מאהט\"ו ה\"ב]. וטומאה זו וכן אינך טומאות ידים דחשיב בפרקין [ולהרמב\"ם ולר\"ב לבר מכתבי קודש שג\"כ מטמאין הידים. כמשנה ב']. כולן מד\"ס. וגזירות קדומות הן קודם שגזרו על הי\"ח דבר [בפ\"א דשבת]. רק שבהי\"ח דבר גזרו גם על כל סתם ידים. שלא ידע בהן שום טומאה. שג\"כ יהיו כשניות לטומאה. כשלא שמרן מטינופת. ופלוגתייהו דר\"ע ורבנן הכא. מדגזרינן ידו אטו גופו. ר\"ע סבר ידיו כגופו שוינהו רבנן. ולהכי הו\"ל ראשון. ולחכמים הנך ידים כסתם ידיים דעלמא שוינהו. והו\"ל שניות [כחולין ל\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטמא בגדים בשעת מגעו</b><br> כגון הנוגע בזב או זבה וחבריהן. או במשכב ומושב שלהן. או במעיינותיהן. דכל הנוגע בחד מהנך מטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז [כפ\"ה דזבים מ\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות תחלות</b><br> דאף דהנוגע הנ\"ל אפילו קודם פרישתו מטומאה אינו מטמא אדם [וכ\"ח]. עכ\"פ מטמא את הידים שנגע בהן. אפילו לאחר שפירש מהטומאה [כרפ\"ה דזבים]. ונ\"ל דפלוגתייהו. דלר\"ע כיון דהמגיע הי' קודם פרישתו אהט\"ו. גזרו בכל הנוגע בו. אטו נוגע באהט\"ו אחרת. ולחכמים דין הנך ידים ככל סתם ידים שהן שניות. וכדמסיק בתשובתן לר\"ע. ומשום הכי פליג להו לב' בבי. משום דבכל חדא איכא טעמא אחרינא לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מזה</b><br> ר\"ל באמת אי אפשר בשום מקום שיהיו הידים ראשון. רק בנטמא גופו באהט\"ו. ואז כל גוף הנטמא נעשה אהט\"ו. חוץ מזה דמפלגינן בה. דטעמא אחרינא איכא גבה. במכניס ידיו לבית המנוגע גזרינן ידיו אטו גופו. וידים שנגעו במטמא בגדים. גזרינן אטו נוגע באהט\"ו אחרת. משא\"כ בשאר טומאות שגזרו בידים. ליכא למגזר כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והכלים שנטמאו כמשקין</b><br> והרי חכמים גזרו דכל הפוסל תרומה דהיינו שני. ואפילו סתם ידים שהן שניות. מטמאין משקין להיות תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ז]. והיינו משום דמשקין עלולין לקבל טומאה בלי הכשר [כפסחים י\"ח ב']. וגזרותו דמשקין טמאין לא די אוכלין. אלא גם כלי שנגע בהמשקין. יהיה שני. משום גזירת משקין זב וזבה. ושניהן מי\"ח דבר [שבת דף י\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א את שנטמא באב הטומאה</b><br> ר\"ל כל דבר שנטמא באב הטומאה. שנעשה עי\"ז ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הידים</b><br> להיות שניות. בין שהיה הנוגע אדם או כלי או אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בולד הטומאה</b><br> ר\"ל אבל כל דבר שנטמא מאב הטומאה בן שהוא כלי או אוכל אינו חוזר ומטמא את הידים כלל וטהורין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש</b><br> הטמא. ואע\"ג שבקל תרחץ ידיה. י\"ל דמיירי שכבר נגעה אח\"כ בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה בתי ובמה היתה טומאתה</b><br> כלומר במה היה נטמא הכלי חרס. באב הטומאה או במשקין [דמשאר ולד אי אפשר לכלי לקבל טומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שמעתי</b><br> ר\"ל ומה השיב לה לפי תשובתה. מדהוכרחת לילך משם. ואח\"כ שכח לשאול לאביו האיך דן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים מבואר הדבר</b><br> מאחר שהוצרך לשאל לה. דאי גם כשנטמא בולד הטומאה מטמא הידים. לא הי' צריך לשאל במה נטמא הכלי חרס. ואיהו סבר דעדיין יש ספק אולי שאלה אם היה טומאת הכלי מספק. דא\"כ הו\"ל בידים ספק דרבנן ולקולא. דאע\"ג דבוודאי מגע וספק בהטומאה שורפין התרומה [כטהרות פ\"ה מ\"ה]. הכא בידים יש להקל. ולרבנן אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה</b><br> ר\"ל כל דבר שהוא שני לטומאה. דאז פוסל התרומה שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הידים להיות שניות</b><br> דברי ר' יהושע הוא. וכדמסיק. [אבל לרבנן לעיל. הא קאמרי דהנטמא בולד אין מטמא לידים. דאין שני עושה שני]. ולפיכך היד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין שני עושה שני</b><br> תפסל גם היא תרומה שתגע בה. דהרי גם היד הטמאה הראשונה פוסלת לתרומה. ואע\"ג דבאוכל אוכל שני מודו כ\"ע שהוא שני [כפ\"ב דטהרות מ\"ב]. התם בפסול גווי'. אבל הכא רק בפסול מגע קאמר דאין שני עושה שני לפסול תרומה. מיהו מודים שעושה שלישי בתרומה לפסול את הקדשים [כטהרות פ\"ב מ\"ד]. והשתא לרבנן אין הפוסל את התרומה מטמא אלא יד אחת. שתהיה שלישי לחזור לפסול במגע לקדשים. אבל לתרומה, אין שני מטמא אפילו יד אחת. דהרי לא נעשית רק שני. ולר' יהושע דס\"ל שני עושה שני. מטמא אפילו מאה ידות שנגעו זה בזה וכולן שניות ופוסלות לתרומה [רב\"א. וכך פירש גם הרמב\"ם. ופסק כחכמים [בפ\"ח מאהט\"ו ה\"ז ]. ולר\"ש ולרא\"ש מדאיצטריך למתני היד מטמאה חברתה. והרי כבר נכלל בכללא דרישא דכל הפוסל את התרומה וכו'. אלא ע\"כ דהא דקאמר היד מטמא חברתה. שתפסל חברתה לקודש מיירי. אבל לתרומה אין יד מטמא חברתה גם לר' יהושע [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]. ולא זכיתי להבין. דא\"כ לא פליגי חכמים רק ארישא. ולמה הפסיק בדין יד מטמאה חברתה באמצע. אלא לעולם לתרומה קאמר. ואפילו הכי קמ\"ל דאפילו בסתם ידים שאין בהם טומאה מדאורייתא. אפ\"ה מטמאה חברתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם והלא כתבי הקדש שניים</b><br> כך גזרו עליהן בי\"ח דבר [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הידים</b><br> לכ\"ע כלקמן משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים</b><br> דכתבי קודש שיטמאו הידים מד\"ס הוא מי\"ח דבר. וכ\"כ טומאת ידים מד\"ס הוא. דב\"ד של שלמה המלך ע\"ה גזר דסתם ידים יפסלו לקודש. והדר גזרו בי\"ח דבר שיפסלו הידים גם לתרומה. ואידי ואידי מד\"ס נגזר [כשבת ט\"ו א']. ואין ללמוד מה מצינו בגזירתן. דבכל דבר ודבר. לפי הנראה להם שהוא הצורך גזרו. ואין למדין זה מזה. [והא דלא קאמרינן בקיצור אין למדין ד\"ס מד\"ס. נ\"ל דה\"ט משום דסד\"א דהא דאין דנין ד\"ס מד\"ס היינו רק לחומרא אין דנין. וכגוונא דידן ר' יהושע הכא. להכי נקט כולה גוונא דאין דנין דאית בהי נמי שאין דנין ד\"ת מד\"ס דוודאי לא ס\"ד דרק לחומרא אין דנין. אבל לקולא דנין ד\"ת מד\"ס אלא ע\"כ דבכולהו גוונא בין לקולא בין לחומרא אין דנין רק ד\"ת מד\"ת בי\"ג מדות דר' ישמעאל ול\"ב מדות דר' יוסי הגלילי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצועות תפילין עם התפילין</b><br> תפילין פשיטא דמטמאין ידים. ולא יהיו אלא כפרשה שבתורה שכתבה על גליון. וכמשנה ה'. אלא ה\"ק דרצועות דוקא כשמחוברין עם התפילין מטמאו ידים [כך כתב עטרת ראשי אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ול\"מ הוא. דאי משום הא לא אריא. די\"ל דתפילין דנקט היינו לאו דנגע בפרשה. רק בקציצה. וכדפליגי בתוספתא בפרקין. דלר\"ש התם בנגע ברצועות טהור עד שיגע בקציצה. והיינו כר\"ש דהכא בסיפא. ולר' יוסי שם גם הנוגע בקציצה טהור. עד שיגע במזוזה [היינו הפרשיות שבתוך הקציצה. וכך פי' רש\"י [שבת דף ע\"ט ב']. אמנם מדקאמר הכא מלת עם. ודאי משמע כדברי עטרת ראשי זצוק\"ל. דדוקא בעודן מחוברין בתפילין מטמאין את הידים. וכן מצאתי מפורש בסוגיא דשבת הנ\"ל. עם התפילין מטמאין את הידים. בפני עצמן אין מטמאין את הידים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאות את הידים</b><br> אפילו בעודן מחוברין בקציצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן</b><br> וכ\"ש שבין דף לדף. שיש קדושה בב' צדדיו. דצריך הסופר להניח גליון בס\"ת ב' אצבעות בין דף לדף וג' אצבעות למעלה וד' אצבעות למטה [וסי' בגד י\"ד רע\"ג] ונקט גליונות וכ\"ש הס\"ת עצמה דמטמא הידים חוץ מספר עזרא [ככלים פט\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתחלה</b><br> דבכל ספר צריך גליון בתחלתו ובסופו. דאם כתוב רק התורה לחוד. צריך להניח גליון בתחלת הספר כדי היקף כל הספר כדי שלא יהא מבחוץ הקלף שכתוב עליו התורה בעבר השני דמסופו לתחלתו הוא נגלל כמו מזוזה. ובסוף הספר צריך להניח גליון רק כדי היקף עמוד. דצריך שיהיה מחובר בו עמוד בסופו. כדי שיהיה יכול לגללו מסופו לתחלתו. וכן כשכתוב רק חומשין כך דינן. אבל כשכתוב כל תנ\"ך בכריכה אחת צריך איפכא כדי היקף עמוד בתחלתו וכשיעור היקף כולה בסופא משום דגנאי היא שתהיה תורה מבחוץ. להכי מתחלתו לסופו נגלל [ב\"ב דף י\"ד]. וכל זה בשלא נכתב בכל דקדוקי דיני ס\"ת. דכל הנך אינן עשויין רק ללמוד בהן בבית הספר. ואין בהן קדושת ס\"ת [כב\"ב י\"ד א' ורמב\"ם פי\"ז מהלכות ס\"ת הי\"ד וט\"ז ורפ\"י]. ולפיכך היה מותר ליגע בקלף. וסגי משום הכי בעמוד א' כדי לגלול עליו. וגם מדאין חייב בכבודה כל כך. להכי כשסיים לימודו בו. היה גוללו יחד ומניח לפעמים בלי מטפחת ורשאי. לפיכך היה צריך בתחלתו לכל הפחות גליון כדי היקף כל הספר. דזה גנאי יתירה. כשגוף הקלף יהיה לצד חוץ. אבל ס\"ת שנכתבה בקדושה כתקנה. העשויה לקרות בה בצבור. יש בה קדושה יתירה. דאסור לאוחזה ערום [כמגלה ל\"ב א']. ולפיכך עושין לה ב' עמודים. וגם מדחייבין לכבדה ביותר. לפיכך אינו מעמידה ערום בארון. רק עושין לה מטפחת. ולפיכך ג\"כ א\"צ בראשה ובסופה גליון רק כדי לגול על העמוד לחברו בה. ורק הס\"ת שהיתה מונחת בארון לק\"ק. מדאינה עשויה לקרות בה. דהרי אסור לכנוס לק\"ק. להכי לא היה בה רק עמוד א'. גם היתה מונחת בלי מטפחת כדמוכח בש\"ס [ב\"ב דף י\"ד א']. ומ\"ש [בי\"ד רפ\"ח] שצריך שירחיק בין כל עמוד לדף רוחב ב' גודלין. בש\"ס שם אין זכר מזה. אלא אדרבה אמרינן התם דמניח בתחלתה ובסופה כדי לגול על העמוד. ותו לא. וגם הרמב\"ם [פ\"ט מהלכות ס\"ת הי\"ד] לא כתב אלא שירחיק בין העמודים והדף. וסתמא היינו קצת. ולא ב' גודלין. אבל כך מסתבר כרבינו ב\"י. כדי שיהיה רוחב גליון זה כרוחב שאר הגליונות שבין כל דפי התורה [כי\"ד רע\"ג]. ונקט הכא הנך לרבותא. דאף שאין קדושתן חמור כל כך כס\"ת מטמאין ידים. וכ\"ש ס\"ת דקדישא טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעשה לו עמוד</b><br> דאז כבר נכלל גליון ההוא בקדושת הספר. אבל מקודם לכן שעדיין חול הוא ויכול לחתכו ולכתוב עליו דברי חול. דס\"ל דמקמי הכי הו\"ל כהזמנה דלאו מילתא היא [כסנהדרין מ\"ח א'] ורק באזמני' לקדושה עצמה כהזמין קלף לכתוב עליו ס\"ת תפילין. הזמנה מילתא [הר\"ן שם וא\"ח מ\"ב]. משא\"כ הכא דאזמני' רק לתשמיש קדושה. ולרבנן הכא שאני מדכבר מחובר לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת ויהי בנסוע הארון</b><br> דז' ספרים הם בתורה וע\"ש חצבה עמודיה שבעה. שזה המקרא נאמר על התורה. והיינו משום דספר במדבר נחלק לג' ספרים. דויהי בנסוע שמחולק לפניו ולאחריו בב' נוני\"ן הפוכין הוא ספר בפני עצמו. ועי\"ז ב' החלקים שלפניו ושלאחריו נחשבו כב' ספרים [כשבת ק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגילה</b><br> ר\"ל יריעה של ס\"ת. דאל\"כ אסור לכתוב קצת מהתורה כשאינו לכל הפחות חומש שלם. ואפילו לתינוק ללמד בו, אסור [רמב\"ם פ\"ז מהלכות ס\"ת הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל כתבי הקדש</b><br> היינו נביאים וכתובים כשכתובים בגופן ולשון שלנו. ואפילו בכתב פרשה לתינוק להתלמד בו. אע\"פ שאינו רשאי, מטמא הידים. אבל שאר ספרים אפילו סדרי תפלות שיש בהן שמות שאינם נמחקים. אין מטמאין הידים [עיין רמב\"ם פ\"ט מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הידים</b><br> ואף שלא נמנה בי\"ח דבר בפ\"ק דשבת רק שיפסלו תרומה. תרוייהו חדא גזירה נונהו. דמדפסלו תרומה. החמירו בהן גם כן שיטמאו הידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיר השירים וקהלת</b><br> אע\"ג דכבר נכלל בכתבי קודש דכבר תנא להו. הדר נקט הנך לאשמעינן פלוגתא דאית בהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקהלת מחלוקת</b><br> דלא נאמר ברוח הקודש. רק חכמת שלמה המלך ע\"ה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיר השירים מחלוקת</b><br> גם הוא מודה שאינו ח\"ו שירי עגבים רק משל על אהבת הקב\"ה וישראל. רק דסבירא ליה דשלמה מפי עצמו חברו ולא ברוח הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקובל אני מפי ע\"ב זקן</b><br> היינו הסנהדרי גדולה שהיו ע\"א. ועוד מופלא שבב\"ד ע\"ג כולם. ובל\"א פרעזוס [ועיין מ\"ש סנהדרין פ\"א סימן מ' וזבחים פ\"א מ\"ג]. ונקט לשון יחיד לומר שכולם הסכימו לראש המדבר שם. וי\"ג זקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום שהושיבו את ר\"א ב\"ע בישיבה</b><br> שהיו נאספין שם כל חכמי הדור מגדול ועד קטן. מה שלא היו מורשה להן מקודם [ברכות כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין כל העולם כלו כדאי</b><br> כלומר לא היה בדרי עולם קדושה דיה כפי הראוי ביום וכו' ואמר בכ\"ף הדמיון כדאי. דבאמת היה בה אז די [דבימי שלמה אשלים סיהרא]. ולולא זה לא היה ניתן להם שיר השירים. אלא אעפ\"כ היה בהן קצת חסרון בקדושה עדיין. עד שנדמה שאינו די. ולכן לא נתגלו הסודות הקדושים הטמונים בו. וניתן רק דרך משל:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוחנן בן יהושע</b><br> נ\"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ\"ז א']. ונ\"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס\"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ\"ו א']. ונ\"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי\"ב א' ושבועות ד\"ו א']. אבל אי\"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע\"ז דף כ' ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמיו של ר\"ע</b><br> הוא היה חותנו של ר' עקיבא [ככתובות ס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדברי ב\"ע</b><br> ר\"ל כדברי ר\"ש בן עזאי כך הוא שמעולם לא היה חילוק בפלוגתתן בין קהלת לשיר השירים. אלא שמתחלה נחלקו בשניהן אם הן קודש ואח\"כ נמנו וגמרו ששניהן קודש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בו ביום</b><br> שנזכר לעיל סוף הפרק בדברי ר\"ש בן עזאי. דהיינו ביום שהושיבו את ראב\"ע לנשיא. וכן כל בו ביום דפרקין. ואע\"ג דכולהו אין להם ענין במכילתין. נקט להו אגב הך דסוף פרק דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמנו</b><br> ר\"ל מנו ב' צדדי החולקים. וכמה יש בכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמרו</b><br> החליטו הדין ע\"פ רוב דעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עריבת הרגלים</b><br> שמיוחד לרחיצת רגלים. שמחזקת משני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד תשעה קבין</b><br> דבפחותה מב' לוגין הרי הוא ככל כלי הבית שאין מתטהרין ע\"י סדק. רק בנקב כמוציא זית. ובמחזיק טפי מט' קבין. לא חזיא כל כך לישיבה ואין מחשבה מועלת לה עד שיעשה בה מעשה [ועיין מ\"ש בס\"ד כלים פ\"כ סי' י\"ז. ונ\"ל ראיה מדאמרינן [מ\"ק כ\"א א'] ישן ע\"ג אודייני גדולה לא יצא ידי חובתו. ופי' הר\"ן התם דהיינו עריבה גדולה. אלמא דעריבה גדולה לא חזי לשכיבה. אמנה ברי\"ף שם [דף רכ\"ה ב'] גרם גדולה מכולן אפילו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסדקה</b><br> סמוך לשוליה שעי\"ז אינה מחזקת עוד כדי רחיצת רגל א'. דאם לא נסדקה. אפילו משתמשת ג\"כ לישיבה אינה מטמאה מדרס. דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. מדעיקר תשמישה לרחיצה עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא טמאה מדרס</b><br> דהרי גם מעיקרא היתה משתמשת לישיבה. ואפ\"ה אינה מטמאה מדרס. ומטעמא דאמרן. דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל השתא דלא חזיא תו לרחיצה. מטמאה שפיר מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שר\"ע אומר עריבת הרגלים כשמה</b><br> ר\"ל עדיין שם עריבת הרגלים עליה. ואף דלא חזיא לרחיצה אינה מקבלת טומאת מדרס. ונ\"ל דטעמיה מדמבטל העיקר בטל הטפל [כספי\"ט דכלים]. ולהכי הו\"ל כשאר שברי כלים. דכל שלא יחדה מחדש לישיבה אינו מטמא מדרס. ולרבנן דוקא התם בתיבה ומשפלת שהישיבה ע\"ג באמת טפל הוא. משא\"כ הכא. גם מעיקרא לא היתה הישיבה שבתוכה טפל גמור. עד שנוכל לומר גבה בטל העיקר בטל הטפילה. אולם ביתירה מט' קבין פליגי איפכא. דלר\"ע אין צריך מעשה. ולרבנן צריך מעשה [ככלים פ\"כ מ\"ד]. וטעמייהו דרבנן התם משום דמעיקרא לא עמדה כלל לישיבה מדמחזקת ט' קבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הזבחים</b><br> בין של יחיד או צבור [רמב\"ם פט\"ו ממקודשין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנזבחו</b><br> עבודה קמייתא נקט לרבותא. דאפילו היא כשהיתה שלא לשמה כשרה. וה\"ה קבלה הולכה זריקה. או מליקה ומצוי בעולת העוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא לשמן</b><br> כגון עולה לשם שלמים. וה\"ה כל הקרבנות [ועמ\"ש בס\"ד ברפ\"ק דזבחים שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> שחייב לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהן לשמן. ומותר ג\"כ לאכול הבשר בקרבנות הנאכלין. ואפילו עשה כל העבודות שבקרבן שלא לשמן כך דינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה</b><br> בין לשם הקרבן שהיה באמת. או לשם הקרבן ששינה אותו לא עלה. וצריך שיביא קרבן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן החטאת</b><br> אפילו לשם חטאת אחר. כגון חטאת חלב לשם חטאת דם וכדומה. בכל גוונא פסולין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח בזמנו</b><br> להרמב\"ם היינו כל יום י\"ד בניסן ולראב\"ד דוקא בע\"פ אחר חצות. אבל פסח שלא בזמנו. שלמים הוא וכשר שלא לשמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחטאת והאשם בכל זמן</b><br> יש במשנה זו הרכבה מב' משניות שאינן סמוכות זו לזו. דכל מה שנזכר בבבא זו עד הכא. הוא בבא ראשונה ממשנה א' בפ\"ק דזבחים. ומה שנזכר במשנתינו מכאן ולהלן עד סוף המשנה. היא כולה בבא בתרייתא ממשנה ג' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ש בן עזאי</b><br> לא על בו ביום דנקט ברישא קאי. דלא בו ביום אמר כך. אלא זמן רב אח\"כ וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקובלני מפי שבעים ושנים זקן</b><br> עיין מ\"ש בפרק דלעיל סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוסיף בן עזאי</b><br> לפסול טפי מת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא העולה</b><br> מדהוסיף מלת הנאכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> קמ\"ל דאף שהעיד שהסכימו כל הסנהדרי גדולה כך. אפ\"ה לא הודו לו. מדהיה באסיפה הגדולה ההיא רבים יותר מהם. והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ונאמר ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם. אין לך אלא שופט שבימיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית</b><br> אמר העבד ישראל. כדי להבין משנה ג' זו יפה יפה. ראינו להקדים בקצרה הני מילי מעלייתא אשר לקטתי אחת הנה ואחת הנה מהנך כללי דכייל לן מאור עינינו רבינו הרמב\"ם ז\"ל. במה ששייך מהן להבנת משנה זו. וזה לשונו [פ\"א דתרומות ה\"ו] כל העולם כולו נחלק בענייני דיני שביעית תרומות ומעשרות לג' חלקים. ארץ ישראל. סוריא. חוץ לארץ. א) ארץ ישראל שוב נחלק לב' חלקים. (א) מה שכבשו ממנה עולי בבל. קדשה לשעתה. וקדשה לעתיד לבוא. שחייבת עתה בשביעית ותרומות ומעשרות מן התורה. ואפילו קנה אותה ישראל מעכו\"ם. לא הופקעה מתרומות ומעשרות [רמב\"ם שם ה\"י. ובהלכות שמיטות פ\"ד הכ\"ה וכו']. (ב) אולם מה שכבשו ממנה רק עולי מצרים. חייבת בשביעית ותרומות ומעשרות רק מד\"ס [ראב\"ד ספ\"א דתרומות. ובהלכות שמיטות הנ\"ל]. אמנם בי\"ד [סימן של\"א פ\"ב] פסקינן כהרמב\"ם דאפילו מה שהחזיקו עולי בבל. אפילו בזמן עזרא. לא היו חייבין בכל דינין הנ\"ל רק מד\"ס. מדלא עלו כולן. ב) סוריא. והוא מה שכבש דוד המלך ע\"ה קודם שכבש כל ארץ ישראל. ולפיכך גם בהיות ישראל על אדמתן. אין חייבין שם בשביעית ובתרומות ומעשרות רק מד\"ס. וכן בזמן הזה [רמב\"ם שם ה\"ד]. ג) חוץ לארץ גם כן נחלק לג' חלקים. (א) ארץ שנער. מדרוב ישראל עוברים ושבים לשם. תיקנו הנביאים שתהיה חייבת בתרומות ומעשרות. (ב) מצרים. עמון. ומואב. אף שאין מצויין שם ישראל כבשנער. עכ\"פ כיון דסמוכות לארץ ישראל. לכן תקנו חכמים הראשונים שיהיו חייבין בתרומות ומעשרות [רמב\"ם פ\"א מתרומות ה\"א]. (ג) שאר ארצות שבחוץ לארץ. פטורות מכולן [שם]. מיהו דין שביעית לא רצו לתקן בשום מקום מג' חלקי חוץ לארץ הנ\"ל. מדהוא הפסד גדול להפקיר כל השדה כולה. רק לכ\"ע דבשביעית בארץ מצרים תקנו חכמים שמעשרין בה מעשר ראשון ומעשר שני. ובשנער מעשרין בשביעית מתקנת נביאים מעשר ראשון ושני. ופליגי הכא בעמון ומואב אי לשנער מדמינן להו או לארץ מצרים. אמנם לא היו מסופקים באותו ארץ מואב שכבשוהו עולי מצרים. מדנטהר על ידי סיחון. דההיא ארץ ישראל גמור הוא. ונקרא עבר הירדן. שנכבש מעולי מצרים. ולא מעולי בבל. שחייבת בשביעית ובתרומות ומעשרות ככל דיני ארץ ישראל. אבל רק מד\"ס. מדלא נכבש מעולי בבל. רק נסתפקו בארץ עמון ומואב ממש. שגם מעולי מצרים לא נכבש. שחייבין כשאר שני שבוע בתרומות ומעשרות מד\"ס. אבל שביעית אין נוהגת שם. דרק בארץ ישראל הכל הפקר בשביעית ופטור ממעשר. אבל שם שאין הכל הפקר בשביעית. יש לשאול איזה מעשר יתנו אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזר ר\"ט מעשר עני</b><br> ר\"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזר ר\"א בן עזריה מעשר שני</b><br> ר\"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלעזר בן עזריה</b><br> אע\"ג שכבר נתמנה נשיא. אפ\"ה מדבאותו יום נתמנה נשיא עדיין היתה קדירות נשיאותו פושרין. וגם היה רק בן י\"ח שנים [ברכות כ\"ח א'] ור' ישמעאל ב\"ר יוסי זקן [כב\"מ דף ל' ע\"ב]. לכן קראו בשמו בפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה מחמיר</b><br> דמעשר שני קדוש. משא\"כ מעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל המחמיר עליו ראיה ללמד</b><br> שכל דבר שלא נדע טעם לאסרו. מותר הוא בלי טעם. דלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן. רק דברים האסורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אני לא שניתי מסדר השנים</b><br> דלעולם. אחר שנת מעשר עני. נותנין מעשר שני. והרי בששית נתנו מעשר עני. א\"כ ראוי שיתנו בשביעית מעשר שני. וזהו כבר קצת ראיה לדברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה מצרים מעשר עני בשביעית</b><br> כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר\"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ\"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ\"ל דה\"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ\"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע\"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט\"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס\"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא\"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע\"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה\"י ב' ל\"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י\"ח וירמיה ל\"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ\"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק\"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ\"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בבל מעשר שני בשביעית</b><br> תקנת נביאים היתה. וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף עמון ומואב שהם קרובים</b><br> משא\"כ בבל רחוקה מאד היה מארץ ישראל [כמלכים ב' כ\"א פי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשים</b><br> נ\"ל דנעשם גרסינן. ור\"ל נתקן אנחנו להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אתה אלא כמפסיד נפשות</b><br> נ\"ל דר\"ל על ידי תקנתך יזלזלו בקדושת מעשר שני בארץ ישראל. ותביא נפשותם לידי עבירה [ודו\"ק. ולרב\"א הכי קאמר דילמא קבעו בה חכמים מעשר עני. ונמצאת מפסיד נפשות שקובע אתה את השמים וגו'. ותמהני הרי עדיין לא היתה התקנה קבועה. דלולי כן נחזי האיך נהגו עד השתא וכמש\"ל אלא דבר חדש חידשו אז הסופרים. ולמה יעצרו השמים. ותו הרי גם אם יתנו מעשר שני יש לחוש דלמא תקנו מעיקרא מעשר עני. וגוזלין. העניים. וכ\"ש שיעצרו השמים [כפ\"ה דאבות מ\"ח וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קובע אתה</b><br> ר\"ל גוזל אתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה</b><br> וסיפא דקרא אם לא אפתח עליכם ארובות השמים וגו'. והרי רק במעשר שני משתעי קרא. מדסמכו קרא לתרומה שהיא קודש. ועל ידי שלא יתנוהו יעצרו השמים. משא\"כ מעשר עני חול הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהושע הריני</b><br> ר\"ל הנני משיב לראב\"ע על דברי טרפון אחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לענין דבריו</b><br> ר\"ל אבל לא כדבריו. שעל זה יפה השיב ראב\"ע. אלא טעמא אחרינא איכא. מדשוה תקנת עמון לתקנת מצרים בב' דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצרים מעשה חדש</b><br> שנתקן מחכמים הקודמין סמוך לזמנינו טפי ממעשה בבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבל מעשה ישן</b><br> שכבר מקודם החורבן נתקן מנביאים שיעשרו שם מעשר שני בשביעית. והרי נשכח הטעם למה לא תקנו בבבל מעשר עני. דזה מסתבר טפי שלא להפסיד לעניים. אולי לא תקנו כך מדלא היה נצרך כל כך לעניים. משא\"כ בתקנתינו השתא. שנראה עניים נצרכים. מסתבר לתקן תקנה לטובתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידון מעשה זקנים</b><br> ואולי ע\"פ הנבואה עשו כך. והרי אין למדין מדברי קבלה [כב\"ק דף ב' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים</b><br> והא דאמרינן בפרקין דלעיל [מ\"ב] דאין למדין דברי סופרים מדברי סופרים. י\"ל התם כשנתקנו כבר ב' התקנות. אמרינן דאין להשוות אופן תקנת חכמים זה לזה. דהרי טומאת כתבי קודש וטומאת סתם ידים. כבר שתיהן מתוקנות ועומדות היו. שפיר אמרו חכמים דאין למדין התפשטות טומאת ידים מהתפשטות טומאת כתבי קודש. אבל הכא שרצו לתקן תקנה חדשה שיעשרו בעמון ומואב. ודאי ראוי שיתקנו כאופן שתיקנו מקודם לכן במצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר</b><br> שלא היה בבית המדרש אז. מפני שברכוהו [כב\"מ נ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכה</b><br> נ\"ל דבכה על שלא זכה להיות בסוד קדושים ועדה כששרה עליהן רוח הקודש. והסכימה דעתם לדעת המקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד הלכה למשה מסיני</b><br> י\"א הלכה למשה מסיני ממש. וכן משמע בתוספתא. וי\"א דר\"ל תקנה חזקה קדומה כהלכה למשה מסיני וכן החליט רבינו כ\"מ [מתנות פ\"ו ה\"ה]. ומצינו דוגמתו לענין זוגות [פסחים ק\"י א']. דליכא למימר התם דבאמת זוגות הלכה למשה מסיני. דהרי אמרינן התם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. מיהו י\"ל אולי כך היתה הלכה למשה מסיני. דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה [כקידושין ל\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מה אני לבא בקהל</b><br> אף דמסתמא שמע המקרא דכתיב לא יבוא וגו'. דאל\"כ מה מספקא ליה. אפ\"ה חשב לנפשו היתר. דאע\"ג שהיה דר בארץ עמון. עכ\"פ הרי לא אסרה התורה על הדרים בארץ עמון. רק זרע בני עמון הזכרים [כיבמות דף ע\"ו ב']. והרי ברוב הימים נשתדכו עמהן זכרים מעמים אחרים. דהרי גם ישראל נשתדכו עם נקבותיהן. כרות לבועז. ונעמה העמונית לשלמה המלך ע\"ה אחר שנתגיירו וכל הזכרים שנולדו מנקבות שלהן שנשאו לזכרים מאומות אחרים. ודאי שמותרין לבוא בקהל. וא\"כ יש ספק בכל זכר שמארץ עמון. שמא הוא משאר אומות. שהן משאר בני העולם שמותרין לבוא בקהל. ואע\"ג דקיי\"ל דכנעני אית ליה חייס [כיבמות דף ס\"ב א']. היינו רק דבמתייחס אחר אחד מהן. אמרינן שזה בוודאי אביו הוא. אבל הכא מי מכל זכריהן שיהיה יכול להתייחס בעצמו בכנענים שהוא עמון בן עמון עד יום שניתנה בו תורה לישראל. ואם כן כל אחד מזכריהן יש בו ספק. וכמו בממזר אמרינן ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק [כקידושין ע\"ג א']. פשיטא דגם בעמוני ספיקו מותר לבוא בקהל. ואע\"ג דבספק ממזר אסור. עכ\"פ מדרבנן משום מעלת יוחסין. ואפילו בשתוקי ואסופי דלא שכיחי גזרי בהו רבנן [כקידושין שם]. וכל שכן עמון ומואב דשכיחי. התם שאני די\"ל דדיינינן על שתוקי הזה בעודו בקביעות. דהו\"ל כמחצה על מחצה. וכדקאמר התם. ולפיכך אסור. ואע\"ג שאח\"כ פירש מהקביעות. אפ\"ה לא אזלינן בתר רוב כשרים לומר כל דפריש מרובא פריש. כיון שכבר נולד ספק איסורו במקום קביעתו הו\"ל כפירש בפנינו דאסור [י\"ד סי' ק\"י ס\"ג]. אבל הכא הרי רובא דעלמא כשרים לבוא בקהל. והרי גם בתר רובא דעלמא אזלינן. מדאצטרכינן לאוקמא [ב\"ב כ\"ג ב'] בעגלה ערופה דמיירי ביושבת בין ההרים ואם כן אף דהו\"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי. עכ\"פ כל גר וגר דפריש מינייהו. כל דפריש מרובא פריש. וכיון דבעודו בקביעות לא נולד בו עדיין ספק. דהרי אז עדיין זר היה. שבלא זה היה אז אסור לבוא בקהל. ורק עכשיו אחר שפירש מהקביעות נבוא לדון על ספיקתו. ודאי דשפיר אמרינן גביה כל דפריש מרובא פריש. ואע\"ג דלענין יוחסין בעינן תרי רובא משום מעלה [ככתובות ט\"ו א']. הכא נגד רובא דעלמא הוו בני עמון מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר' מאיר דחייש למיעוטא. לא חייש לה [כע\"ז ל\"ד ב']. ואע\"ג דלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש רק בדוגמת ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' נבלה. דמתוך שהאיסור מבורר במקומו. ליכא למיגזר שיקח מהקבוע. אבל ביש תערובות בהקבוע לא אמרינן גביה כל דפריש מרובא פריש [כי\"ד סי' ק\"י ס\"י]. י\"ל הרי הכא ליכא למגזר שיקח מהקבוע. דהרי בקבוע כולן בגיותן. ובלא זה אסור להשתדך עמהן. אלא די\"ל דגזרינן שמא יתגייר א' בארץ עמון ותיזל איהי לגביה. ושייך שפיר גם בזה שמא יקח מקבוע. והיינו דנסתפק הך גר. דילמא כולי האי לא חיישינן. ומה\"ט נמי לא נקט ר' יהושע הך היתירא דאמרן. אלא טעמא דבלבול סנחריב. מדאתא לאשמועינן דאפי' בהיה נשאר הגר בארץ עמון וגם אזלה איהי לגביה. דהו\"ל תערובות בקבוע. אפ\"ה מותר מדבא סנחריב ובלבל כולן. והרי פירשו כולן. ותו ליכא למגזר שמא יקח מהקבוע ומותרין כולן [ועיין ש\"ך י\"ד סי' ק\"י ס\"ק ל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דוד עשירי וגו'</b><br> סיפא דקרא קדריש דכתיב בהו עד עולם. דאע\"ג דגם ממזר אסור איסור עולם מדדרשינן עשירי עשירי לגזרה שוה [כיבמות דף ע\"ח ב']. ואפ\"ה ספיקו מותר מן התורה. עכ\"פ בעמון ומואב מדמפורש בקרא מלת עד עולם ש\"מ דאתא לאשמועינן דאף שבאחרית הימים ודאי יתערבו בהן שאר אומות. אפ\"ה כל שדר בעמון נחזיקו שהוא מזרעם ויאסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכי עמונים ומואבים במקומן הן</b><br> וכל הדרים בה השתא אינן מזרע עמון. והרי לא אסרה התורה רק זרע בני עמון. ולפיכך הא דכתבה תורה עד עולם. היינו רק כל עוד שיתברר לך שהוא מזרע בני עמון [וקשה האיך אפשר שסנחריב בלבלם. והרי אמרינן בסנהדרין [צ\"ו ב'] דעמון ומואב שביבי בישי דירושלים שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו והרי נבוכדנאצר זמן רב אחר סנחריב היה. וכ\"כ בירמיה [מ\"ט] מדוע ירש מלכם את גד. והרי ירמיה בימי נבוכדנאצר היה וזמן רב אחר סנחריב. ואי\"ל דאפ\"ה סנחריב בלבלם והושיבם בשאר ארצות הסמוכות לארץ ישראל. ומשם שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו. וגם משם ירש מלכם את גד. ליתא דאם כן מה עונש ניבא עליה ירמיה הנביא שתחרב רבה עיר המלוכה ושאר עיירותיהן שם. הרי כיון שהוגלו משם על ידי סנחריב מה איכפת להו שיחרבו העיירות הללו שאינן שלהן והרי עתה מושבן במדינה אחרת. ואת\"ל דאחר שבלבלם סנחריב ממקומן חזרו ושבו למקומן. ומשם שלחו לנבוכדאנצר שילחם בישראל. ומשם אחר החורבן ירש מלכם את גד. וניבא עליהן ירמיה שגם הם יגלו בסוף מנבוכדנאצר. והא דקאמר הכא שסנחריב בלבלם. והרי מבלבול זה חזרו למקומן. והו\"ל טפי לאתויי שנבוכדנצר בלבלם. י\"ל דמבלבל הראשון נקט. וכיון שלא ארכו ימי חזרתם עד שחזרו והוגלו מנבוכדנצר. כולה חדא בלבול הוה. אבל כל זה ליתא. דהרי גם בימי אחשורוש שהיה שוב כמה שנים אחר נבוכדנאצר. מצינו גביה במגילה [י\"ב ב'] דא\"ל חכמי ישראל זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא על דורדי'. הרי שגם בימי אחשורוש עדיין היו במקומן. ואפשר י\"ל שאע\"ג שהרוב הוגלו מנבוכדנאצר. אפ\"ה השאיר שם מתי מספר. ולאלה המחו חכמים לאחשורוש שישאלם. דבימיו עדיין ידועים וניכרים היו בין אומות אחרות שהושיב ביניהן נבוכדנאצר. משא\"כ ישראל. אע\"ג שגם מהן השאיר נבוזראדן קצת מהן בארץ. כמפורש בסוף מלכים. אפ\"ה בסוף כאשר נהרג גדליהו הלכו כולם עם יוחנן בן קרח למצרים. ולא נותר כל נשמה מהן בארץ ישראל. תדע דהא אמרינן בשבת [קמ\"ה ב'] דנ\"ב שנים הסמוכים אחר חורבן בית הראשון לא עבר איש ביהודה. לכן המחוהו חכמי ישראל לאחשורוש לחכמי עמון שעדיין עכ\"פ נשארו קצת מהן במקומן. משא\"כ ישראל אין גם אחד שנשאר במקומו. או י\"ל דהא דקאמר הכא שסנחריב בלבל כל האומות. הרי לא קאמר הגלם רק מלת בלבלם. משמע שעשה תערובות מיושבי הארצות. והתערבו בתושבי עמון הרבה מאומות אחרות. ואעפ\"כ המלך שהיה נכנע נגד סנחריב וגם נגד נבוכדנאצר היה נשאר במקומו. והוא שלח לנבוכדנצר שיבוא על ישראל. והוא שירש אגד ת אחר החורבן. אלא שניבא עליו ירמיהו הנביא שגם ערי עמון יחריב נבוכדנאצר בסוף. וכן היה לו. ואפילו הכי נשארו כולם בארצם. ולהכי שפיר קאמרו ליה לאחשורוש. מדעדיין היו ידועים בימיו. שישאל להן מדלא הלכו עדיין כלל בגולה. אבל בימי ר\"ג ור' יהושע כבר היה גם במקומותם תערובות גמור. שלא נודע מי הוא מעמון ומי מאומה אחרת. א\"נ גם בימי אחשורוש כבר נדו הלכו כולם מארצם על ידי גלות נבוכדנאצר. והא דקאמרי ליה זיל לגבי עמון ומואב. רק למשל בעלמא נקטו הנך. משום דבהו כתיב קודם שהוגלו. ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו. אבל לעולם התכוונו לאומת בבל בעצמה שהן לא הוגלו מעולם לא מסנחריב ולא מנבוכדנאצר. תדע דהרי מצינו דוגמתו בשבת [קמ\"ה ב'] ששאלו למה עופות שבבבל שמנים. והשיב לו מפני שלא גלו. ומייתי נמי הך קרא גופא שאנן מואב מנעוריו וגו' אלמא רק למשל נקט הך קרא דגם מואב קודם שגלה הי' עמד טעמו בו. כ\"כ כל אומה שלא גלתה עדיין. ודו\"ק. ועיין ר\"ש כאן ותוי\"ט יבמות דף ע\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר חזרו</b><br> ר\"ל הרי כבר אנו רואים שהתיישב שוב ארץ בני עמון אחר חורבנן. וכיון שהקב\"ה הבטיח שישובו. ודאי מחזקינן שהם הם זרע עמון ששבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו</b><br> ר\"ל כמו שבות בני ישראל היינו שיתברר לכל שהם הם בני ישראל ששבו לארצם להיות אדוני הארץ. ובימינו הרי עדיין לא היה כן. כמו כן שבות עמון. אינו שתתיישב ארצם. ולא נקרא שובם שובה עד שיתברר מי הם השבים. ועל זה ניבא ירמיהו הנביא שרק באחרית הימים יתבררו בני עמון וישובו לארצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>התירוהו לבא בקהל</b><br> דבטלו אומות דאסירי. בין שאר אומות ברוב. ואע\"ג דבעלי חיים חשיבי ולא בטלו. אפילו הכי כיון דנעקר כל הקביעות על ידי בלבול סנחריב ונבוכדנאצר. הלכך אמרינן כל דפריש מינייהו מרובא פריש. דהרי ליכא למגזר שמא יקח מהקבוע. והכי קיי\"ל [אה\"ע סי' ד' ס\"י. אמנם בתוספתא דמכילתן אמרינן דמצרי אסור. דאע\"ג דגם מצרים בלבל סנחריב. אפילו הכי נתן הקב\"ה קצבה לחזרתן שנאמר (יחזקאל ל\"ט) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם. וכן פסק הרא\"ש והרמב\"ן. אבל הרמב\"ם [ספי\"ב מאיסורי ביאה] פסק כאידך תוספתא פ\"ה דקדושין דקאמר דמנימין גר מצרי ביקש תחבולה כדי שיותר לו דור שלישי לבוא בקהל. וא\"ל ר\"ע טעית כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות. ובב\"ח הכריע כדעת הרמב\"ם. ואיננו אתי לידע על מה אדניו יסדו. אבל נ\"ל כיון דברוב הימים נסעו לשם רבים מאומות אחרות והשתדכו עמהן. להכי מי מכל זכריהן שיהיה אפשר לו להתייחס שהוא מצרי בן מצרי עד מתן תורה. ולפיכך הו\"ל ספיקא. והרי כמו דבממזר אמרינן ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק וכמש\"ל. כ\"כ במצרי ספיקו מותר מן התורה ואינו אסור רק מדרבנן משום מעלה דיוחסין. וכיון דיש בה ספיקא דפלוגתא של ב' התוספתות ספיקא דרבנן לקולא. ובפרט דהלכה כר\"ע מחבירו. ואי משום הקושיא שהקשה בתוספתא דמכילתין דכתיב מקץ ארבעים שנה אשיב שבות מצרים. ע\"כ צ\"ל דר\"ע ס\"ל דאע\"ג דנתקבצו לארצם. עכ\"פ כיון שכשחזרו נתערבו עם האומות האחרות שנתישבו בארצם קודם שחזרו. והמותרים הם רובא דעלמא. בטלו המצריים ברוב. וכל דפריש מינייהו מרובא פריש. וכבעמון ומואב לעיל. וזהו שכתב הרמב\"ם דבטלו ד' אומות אלו ברוב אומות העולם. וכל דפריש מרובא פריש. ואין להקשות עכ\"פ הרמב\"ם דידיה אדידיה. דהכא פסק דאזלינן בתר רובא דעלמא. והרי בהלכות רוצח [פ\"ח ה\"ו] פסק דלא אזלינן בתר רובא דעלמא. י\"ל שאני התם דגלי קרא דלא ניזל בתר רובא דעלמא. דהרי כתיב והיה העיר הקרובה (אל החלל). ואי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא. לעולם לא היו מביאין עגלה ערופה. דהרי רובא כנענים נינהו [ועיין רבינו כ\"מ שם]. ואת\"ל נגמר מינה. י\"ל דכבר כתב הר\"ן [נדרים דף פ\"ח א'] דלא אמרינן הכא רק במסתבר למגמר חד מחבריה. [ועיין תוס' פסחים דף צ\"ו א' ד\"ה תרי ותוס' חולין דף ק\"א ב' ד\"ה תלמוד ודו\"ק]. אם כן הכי נמי הכא הרי מסתבר דלא נגמר מעגלה ערופה. דהרי בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא. ומ\"ש רובא דעלמא משאר רובא [ועיין תוס' חולין דף צ\"ה א' ד\"ה אמר]. מיהו כל הנך משניות מריש פרקין עד הכא. לא שייכי כלל במכילתן. רק איידי דנקט בסוף פרקין דלעיל דקאמר בן עזאי מילתא דשמע בו ביום. נקט נמי כל הנך משניות דגם הם בו ביום נאמרו וכמש\"ל. והשתא בתר דאסיק להנך מילי. הדר תנא למילתא במשנה דלקמן דמיירי בטומאת ידים של כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים</b><br> אע\"ג שכל מקרא שכתבו תרגום אינו מטמא ידים. הני שאני דמתחלה נתיסדו בלשון תרגום:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום</b><br> שבדניאל עזרא וירמיה [כך כתב הר\"ב. ואין להקשות הרי אין בירמיה רק פסוק א' [ירמיה י' פי\"א] ומי עדיף מתורה שצריך שיהיה בו עכ\"פ פ\"ה אותיות [כפ\"ג מ\"ה]. שי\"ל דהכא מיירי במצורף עם פסוקים אחרים שכולן יחד פ\"ה אותיות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכתבו עברית</b><br> ר\"ל בלשון עברי דהיינו לשון הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועברית שכתבו תרגום</b><br> בלשון תרגום. דהיינו לשון ארמי או לשון אחר. אף שכתוב בכתב אשורית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתב עברי</b><br> היינו כתב של האומות היושבים מעבר השני של נהר פרת אף שהלשון הוא לשון הקודש [וה\"ה] כל כתב של אומה אחרת רק נקט עברית לרבותא דאע\"ג דהלשון צריך דוקא שיהיה עברית אפ\"ה כתב עברית פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית</b><br> שהתורה הקדושה צריך שתהיה כתובה בלשון עברית ובכתב אשורי' דהיינו הכתב של ארץ אשור והוא המאושר שבכל מיני כתב [שאופן כתיבתו הוא שאין אות מהכתב נוגע בחברתה. ואין בכל אחד מאותיותיו שום התדמות כלל לחברתה ועי\"ז תקוני אופן המכתב וקל לכל אדם קריאתו ורחוק מטעות שיובן שום שגיאה בקריאתו]. ולכן הוא. הכתב שבלוחות. וגם בו ניתנה תורה לישראל [תוספתא פ\"ד דסנהדרין ועי' סנהדרין דף כ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים צדוקים</b><br> דע שבימי בית שני היו ב' תלמידים שלא הבינו יפה דברי רבן. ויצאו מהכלל. והתקוממו על ידן ב' כתות רעות בישראל. שהתעו העם מדרך המקובל לנו מפי משה רבינו אבל הם כפרו בקבלה. ופירשו התורה כפי דעתם הנפסדת. כל כת באופן אחר וכולן היו כופרין בתחיית המתים מדאין כתובה בתורה בפירוש. והיה עומד בראש כת א' תלמיד א' ששמו צדוק. ונקראו הנמשכים אחריו ועושין מצות התורה כפי שפירש להם הוא. צדוקים. והכת האחרת היה עומד בראשם תלמיד א' שנקרא בייתוס. שהיה מלמדם הפירוש במצות התורה באופן אחר ונקראו בייתוסים. אבל הקראים כת רעה אחרת היא. שהתקוממה כמה מאות שנים אח\"כ בימי הגאונים. ע\"י איש א' ושמו ענן שחרה לו שלא מנוהו נשיא. לכן יצא והתפקר וכחש לתורה שבע\"פ. ופירש גם הוא התורה כפי הנראה לו. באופן אחר ממה שפירשו צדוק ובייתוס וכל אחת מג' כתות הנ\"ל החזיקו באיזה דברים מדברי הקבלה. כל א' וא' כפי הנראה לו והקראים מאמינים בתחיית המתים. לא כב' כתות הראשונים שמכחישין בה ואפ\"ה מדכולן מאמינים רק במקרא. דהיינו במה שכתוב בתורה בפירוש. לכך הושאל שם זה לכל א' מהג' כתות. לקרות כולם בשם קראים [ועי' רמב\"ם פ\"א דאבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קובלין אנו עליכ' פרושים</b><br> ר\"ל מתרעמין אנו עליכם פרושים והן חכמי ישראל שנוהגין במצות התורה כפי המקובל לנו פא\"פ עד משה רבינו ע\"ה. ונקראים בשם פרושים מפני שפורשים את עצמן מע\"ה וממאכליהם ואפילו בבגדיהן מחזיקין בהן טומאה. כמדרס. מדאין הע\"ה בקיאין בדיני טומאה וטהרה כפי דיני התורה ואינן יודעין להזהר בהן כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס</b><br> ר\"ל ספרי אפיקורסים. נוטריקון המירו רם שהמירו אמונתם בהקב\"ה שהוא רם ומתנשא. וי\"א שהמירם שם מין הוא ונ\"ל דהיינו ספרי האמער שהיה בימי שלמה והוא בתעתועיו חיבר כמה שירי עגבים לאלילים. ועדיין הם בעולם כתובין בלשון יוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים</b><br> שעצמות נבילה ושרצים טהורות [כחולין ע\"ז ב'] והא דנקט חמור ולא סתם נבילה משום דבמלת נבילה נכלל נמי אדם מת. וכדכתיב והיתה נבלת האדם רק נקט חמור שהוא בהמה המצויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים</b><br> והרי בזה גם אתם מודים. והוא דומה בדומה. לכתבי קודש נגד ספרי מירם שאתם מתרעמין עליהן [ונ\"ל דהא דנקט יוחנן כה\"ג ולא שום שאר צדיק היינו משום דלא רצה עצמות שום צדיק לדמות עם עצמות חמור ורק עצמות יוחנן כה\"ג שלבסוף נעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א'] והרי בעיניכם צדוקים הוא נחשב לצדיק גדול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תדוודות</b><br> כפות לאכילה. לזכרו בשעת אכילתו. ומודים היו שמת אסור בהנאה והמינים הללו דרשו טעמא דקרא הכי דמה\"ט טימאה כל עצמות אדם משום לא פלוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן</b><br> בתוספתא מפרש דברי ר' יוחנן בן זכאי דהכי קאמר להו. דלהכי גזרו טומאה על כתבי קודש. כדי שלא יעשום שטיחין ע\"ג בהמה שרוכב. ור\"ל אבל כשיטמא הידים ימנע מלעשות כן מחשש שיטמא ידיו ברכבו עליו. אמנם קיים בהן ענה כסיל כאולתו דהרי היה יכול להשיב להם לפי חיבתן טומאתן שלא יניחן אצל תרומה מדשניהן קודש. ועי\"ז יבואו עכברים לתרומה ויפסידוה והרי זהו הטעם האמיתי של טומאת כתבי קודש וכמפורש בפ\"ק דשבת ושני טומאות הללו של כתבי קודש לתרומה ולידים הא בהא תליא. ולאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספרו בית אל להכי לא גילה להם טעם האמיתי מדוודאי גריעי מכנעני שאסור לגלות לי טעמי התורה [כרש\"י ר\"פ משפטים. וקשה לי מהרמב\"ם בפירוש המשניות בפ\"ק דחולין. וש\"ך י\"ד ס\"כ סקכ\"ד] דבזמן הרמב\"ם היה דינן כתינוק שנשבה לבין הכנענים. ומכל שכן בזמן המשנה שלא נשתקעו עדיין כל כך דהרי רבי נתן לאחד מהן לברך ברכת המזון [כחולין דף פ\"ז א']. אע\"ג שהיה משתוקק לדחותו ממנו [כתוס' שם]. מיהו אפשר לומר דלאו כל הצדוקין שוין. וכן מוכח בסוגיא דחולין שם. דצדוקי אחד אמר ליה לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח. וזה ודאי אפיקורוס גמור הוא דגרע וגרע מכנעני [כע\"ז כ\"ו ב']. ועוד נ\"ל דאע\"ג דלא היה אז דינן ככנענים. עכ\"פ לא עדיפי מע\"ה דאסור ללמוד תורה לפניו [כפסחים דף מ\"ט ב'] דע\"כ ר\"ל דאסור לגלות לו טעמי המצות. שלא יזלזל בה [כע\"ז דף ל\"ה א'] דאל\"כ אדרבה ודאי מצוה ללמדם התורה והמצות. ונ\"ל עוד דמה\"ט נמי לא רצה ר' יוחנן בן זכאי לגלות להגמון פי' אמיתי של הכתוב [כחולין דף כ\"ז ב'] ואמר לאויבי דחיתי בקש. ומה שהקשה הרא\"ש והניח בצ\"ע למה הביא ר' יוחנן בן זכאי ראיה מעצמות חמור וכה\"ג ולא הביא ראיה מעור חמור אע\"ג שלא עבדו טהור. ועור אדם טימאו חכמים שלא יעשה מעורות אביו ואמו שטיחין [כחולין פ\"ט מ\"ה]. ותמהני מאד מה קשה ליה לרבינו. דהרי על הקושיא זו היו יכולין המינין להשיב דעליה אנו דנין. דערבך ערבא צריך. דמאן יימר דחיישינן הכי. אבל השיב להן מן דין תורה שבכתב שמודים בה. וכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן [כגיטין ס\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים צדוקין</b><br> אגב דאייתי לעיל טענת הצדוקים שהיה להן על טומאת כתבי קודש ותשובת החכמים להן בזה מייתי נמי עוד כמה מיני קובלני של הצדוקים ותשובת חכמים להן עד סוף פרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם מטהרים את הנצוק</b><br> בעירה מכלי טהור לטמא. הקלוח ומה שבכלי עליון טהור [כמכשירין פ\"ה מ\"ט] והרי הקלוח כולו נוגע בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם מטהרי' את אמת המים הבאה מבית הקברו'</b><br> דמודו ביה צדוקים. מדכתיב אך מעין ומקוה מים יהיה טהור והרי גם הוא ראשו נוגע בטומאה כמו הניצוק. ואפ\"ה אינו חיבור ואף דהיו יכולין להשיב דהתם מקום הנגיעה בעצמו טהור. דהרי המים במחובר איני מקבלין טומאה. ואפילו נפל מת לתוכן [כמקואו' פ\"א מ\"ד]. משא\"כ הניצוק ודאי מקום הנגיעה טמא עכ\"פ או הוה חשבינן לקלוח המים כולו כגוף אחד. היה אסור לשתות מהמעין בפיו בעוד קלוח המים נוגע בהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין</b><br> כך כתוב בתורה בפירוש בפרשת משפטים כי יגח שור וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין</b><br> כדאמרינן בב\"ק [פ\"ח מ\"ד] נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה וכו' ועל זה היו מתרעמין שיפטר האדון שלהן והרי ק\"ו הוא. ומה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות</b><br> נ\"ל דר\"ל דאע\"ג דבשור וחמור. חייב בהן בעלים מצות לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. ושלא ירביעום כלאים ולמען ינוח בשבת עכ\"פ אם רואה שהבהמה עושה א' מכל האיסורין הנ\"ל מעצמה. אינו חייב למחות והרי אדרבה מותר להעמידה ע\"ג עשבים מחוברין בשבת אע\"ג שודאי תעקרן ממחובר לאכלן דהתורה אמרה למען ינוח. ואם ימחה בה אין כאן נייחא [כתוס' שבת קכ\"ב א'] משא\"כ בעבדו ואמתו חייב למחות בהן בשירצו לעשות עבירה. ועוד בהמה אין מצות עשה שתעשה על יד בעליה משא\"כ עבדו ואמתו. חייב להשתדל שיקיימו כל מצות עשה שהאשה חייבת בהן [כנזיר דף ס\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילך וידליק גדישו של אחר</b><br> והיינו טעמא באמת [בב\"ק דף ד' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר צדוקי גלילי</b><br> מגליל היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם כותבין את המושל עם משה בגט</b><br> רגילין היה למנות השנים בגט לשנות המושל. משום שלום מלכות. ולכן מתחילין הגט בזה הלשון. בכך וכך למושל פלוני [כגיטין דף פ' ע\"א] ומסיימין כדת משה וישראל. וחשבו זה לגנאי למשה רבינו ע\"ה שיוכתב שמו למטה משם המושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם כותבים את המושל עם השם בדף</b><br> ונ\"ל דה\"פ דאם היה זה פחיתות למשה רבינו ע\"ה להכתב למטה ממושל. ק\"ו לשכינה אפילו בשיכתב למעלה מהמושל אבל בדף א' לא היה מן הראוי. ומכ\"ש איפכא ובחד קרא אלא ש\"מ דאין בזה לא בזיון ולא כבוד כיון דלפי סדר המאמר צריך לכתוב כך וה\"נ בגט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' הצדיק</b><br> נקט הך קרא כדי לסיים בטוב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ec2fdc02aec1f44ae9547607cbdde88215039a59
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,610 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Yadayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Yadayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי רביעית</b><br> מים שהן רביעית הלוג. שהוא ביצה ומחצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותנין לידים</b><br> דאף דידים שניות ואמ\"ט לחולין. אפ\"ה תקנו נט\"י מסרך תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לשנים</b><br> דא\"צ השני רביעית לבד. מדאתו מים משיורי טהרה. ודוקא בנתכוונו מתחלה ליטול כא'. ושמו כ\"א ידיו למטה מידי חבירו. וי\"א אפילו בזא\"ז [כא\"ח סי' ק\"ס] ולרמב\"ם רק מים שניים סגי בהכי. אבל ראשונים צריך רביעית לכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשלשה</b><br> לפי חשבון רביעית לב'. היה סגי לג'. רביעית וחצי. רק מדנפישי גברי. שמא לא ידקדקו ליטול יפה. ולי\"א הנ\"ל דאפילו בזא\"ז. מיירי הכא בלא שייר הראשון לב' אחרונים רביעית דאל\"כ לא גרע מרביעית בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית</b><br> למאי דקיי\"ל דוקא בנוטלים כאחת קאמר ת\"ק. צ\"ל דאחרון דקאמר ר\"י ר\"ל תחתון. ור\"י ארישא נמי פליג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים</b><br> דכך דין נט\"י. צריך ליטול ידיו עד הפרק. והוא חבור היד עם הזרוע. ואף דסגי ברביעית בשטיפה א' ואז ידיו והמים שעל ידיו טהורות. אפ\"ה טוב יותר לחלק הרביעית לב' פעמים כדי לשפשף וליטול יפה. מיהו בכה\"ג נטמאו המים הראשונים מדלא היה בהן רביעית. רק שנטהרו בשטיפה שנייה. וקאמר הכא דאם בשטיפה א'. לא הגיעו לפרק. כיון דמים גופייהו טמאין הן אין מוסיף עליהן להשלים. אף שלא נתנגב עדיין מראשונים. לכתחלה אינו מוסיף. [ובניגב בינתיים אפילו בדיעבד לא מהני כמג\"א קס\"ב סק\"ה] ולרא\"ש דוקא במוסיף על מקום שלא נטל עדיין. אבל בחוזר ושוטף על כל היד שרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בכלי גללים</b><br> גללי בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי אדמה</b><br> אף דכולן אינן כלים לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי ששואבין בו היין מבור למלאות החבית. ושולי המחץ. היינו שנשברו. ולא נשאר ממנו רק השולים עם קצת מהדפנות. [כך נראה מפי' הר\"ש והר\"ב כאן. אולם לעיל [פרה פ\"ה מ\"ה] פי' שהיא כעין חבית קטן שבשולי המחץ. כדי לאחוז שם המחץ. ואם כי שניהן פסולין. אפ\"ה ל\"מ נ\"ל טפי כפירושו הכא. דאי כפירושו התם. למה לא קרי ליה תנא חבית שבשולי המחץ כדקרי ליה בכלים [פ\"ב מ\"ג]. ותו מה קמ\"ל תו מגופת החבית. שהרי שניהן אינן עשויין לקבלה]. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגופת החבית</b><br> שיש בו כעין בית קבול למעלה לתחוב בתוכו אצבע כשרוצה להוציאו מהחבית. ואפ\"ה אין נוטלין בו משום דבית קבול שבו אינו עשוי לקבלה להשתמש בתוכו. מיהו בעשה בה מעשה ותיקנו לתשמישו. ומקבל השתא רביעית. כשר לנטילה [ועיין רבינו מג\"א קנ\"ט סק\"ג דיחוד לא מהני]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יתן לחבירו</b><br> מים לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין ממלאין</b><br> מלוי מים לאפר פרה אדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין</b><br> ליתן אפר הפרה ע\"ג מים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזין מי חטאת</b><br> מים המקודשים על הטמא. ומלת מי חטאת. נ\"ל דאכולהו ג' דלעיל קאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין נותנים לידים</b><br> ר\"ל אין רוחצין לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מצילין בצמיד פתיל</b><br> באהל המת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> ר\"ל ואין. כמו שאפר כירה מוכן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצילין מיד כלי חרש אלא כלים</b><br> דאע\"ג דאוכלין ומשקין נטמאין באויר כלי חרס. עכ\"פ אדם וכלים אינן נטמאין באויר כלי חרם. ולהכי אם היה בתוך כלי הפנימי אוכלין ומשקין. טהורין. דתוך תוכו טהור. ולכן קאמר הכא דאם היה הפנימי שיבור הכלי. אינו מציל על אוכלין ומשקין שבתוכו. [והא דפלגינהו לתלתא בבי. הכי מקשי נמי הש\"ס בעניינא אחרינא [קדושין דף ו' ע\"א]. ומתרץ שם. תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו. א\"נ נ\"ל משום דחלוקין בדינייהו. דבבא ראשונה דאין ממלאין וכו'. עד אין נותנין לידים. אפילו אין נקובים כל עיקר. ככל הנזכרים לעיל במשנה. כיון דלא מקבלי בלי סמיכה. או מדאין עשויין לקבלה. אין שמן כלי. ובבבא ב' לענין צמיד פתיל אפילו ניקב נקב המטהרו. כל שאין הנקב כמוציא רימון. ובגדול כל שלא ניקב רובו וסתם הנקב. מציל בצמיד פתיל [רמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ ה\"ג]. ובבבא ג' להציל מידי כלי חרס. מיד כשניקב המטהרו. תו לא מחשב כלי ואינו מציל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנפסלו משתית הבהמה</b><br> מחמת סרחון או מחמת טעם רע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלים פסולים</b><br> ר\"ל פסולין לנט\"י מכלי. מיהו כשראויין לבהמה כשיתקנם. כגון מי הים המלוחים. דכשיבשלום ראויין לשתיית בהמה. כשרין גם קודם תיקונן [רבינו מג\"א ק\"ס ס\"ק י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרקעות כשרים</b><br> ר\"ל אם הן בקרקע כשרין להטביל בהן ידיו לאכילה. ק\"ו מטבילת כל גופו [דשלש מדרגות יש. א) מעין. אפילו אין בהן מ' סאה. טובל בהן ידיו לאכילה [א\"ח קנ\"ט סי\"ד]. ב) מי גשמים. הכנוסין בקרקע להרמב\"ם צריכין מ' סאה. ולהראב\"ד גם ברביעית סגי [שם]. ג) שאובין הכנוסין בקרקע. להרמב\"ם אפילו יש בהן מ' סאה אין טובל בהן ידיו. ולהראב\"ד ביש בהן מ' סאה מותר [שם ט\"ז]. ולבה\"ג אפילו אין בהן מ' סאה והן בכלי מותר לטבול בהן ידיו. וראיה מקידוש כהנים מכיור ודו\"ק [עיין רבינו מג\"א שם ס\"ק י\"ד]. מיהו מים שאינן ראויין לבהמה מפני טיט המעורב בהן. אף לטבילת ידים פסולין. כשאין הבהמה יכולה לשתות מהן [וע' מקואות ספ\"ב מ\"ש שם בפירושינו כפ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דכיון דנשתנה מראיתן לא מיקרו מים ולהכי אפילו הן בקרקעות ורוצה לטבול בהן ידיו פסולין [רמב\"ם פ\"ו מברכות ה\"ז]. וכן מסתבר מדלא מחלקינן הכא בין שהן בכלים או בקרקעות כדמחלקינן לעיל בנפסלו משתיית בהמה. ותו נ\"ל טעמיה דהרי טבילת ידים דלהני רק מטבילת הגוף ילפינן לה דאם לטומאה ממש של כל הגוף מהני טבילה במ' סאה. מכ\"ש דלטומאת ידים תהני טבילתן במ' סאה [כחולין ק\"ו א']. וכיון דכל שנשתנו מראיתן פסולין לטבילת הגוף (כמקואות פ\"ז מ\"ג ופ\"ח מי\"א] . ה\"נ דפסולין לטבילה לטומאת ידים. מיהו בנתעכרו ע\"י תערובות עפרורית. לא מחשבו שינוי מראה לגבי מי חטאת שהוא דאורייתא [כספ\"ח דפרה] וכ\"ש לנט\"י דרבנן [ונ\"ל טעמא. אי משום דכל שינוי מראיתן הוא מחמת עפר. ויש בו כבדות. וסופו להזדקק. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו [ר\"ה י\"ג ב']. או משום דדוקא בדיו וקנקנתום. שהמים בעצמן נשתנה מראיתן ע\"י תערובתן. אבל שנוי המראה הנראה במים שנתערב בהן עפר. הוא מחמת קרטי החול שצפין בהן. והקרטין ההן הן עומדין לעצמן ומזהירין מתוך המים. אבל המים בעצמן לא נשתנו מראיתן. ותו נ\"ל ראיה דכשרים. דהרי גם לטבילת כל הגוף כשרים כשראויין לשתיית כלב [כספ\"ב דמקואות] מכ\"ש לנט\"י. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ו דברכות ה\"ט]. ודלא כרבינו אשל אברהם רסק\"ס שהניח זה בצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמעון התימני אומר אפי'</b><br> תמוה מה אפי'. ונ\"ל לפמ\"ש רבינו טו\"ז [או\"ח ק\"ס סק\"ב] דלת\"ק אפילו נפל שם הפת ממילא פוסל. וכן מוכח לפענ\"ד. מדנקט ת\"ק תרתי. עשה מלאכה וגם שרה פתו. ול\"ל והרי היא היא. ואע\"ג דבמשנה ד' נקט נמי הדחת כלים. התם היינו רק מדאתא לאשמעינן שיש חילוק בין כלים מלוכלכים או מודחים. ולאשמועינן נמי פלוגתא דת\"ק ור' יוסי בחדשים. אבל שרה בהן פתו ל\"ל כלל. אלא ע\"כ דמלת שרה אינו פועל יוצא. והיינו שאדם שרה הפת. אלא פועל עומד. ור\"ל שהפת שרה במים ע\"י שנפל לתוך המים ונשרה שם. וכיון שכן דת\"ק אפילו בנפל מעצמו פוסל. שפיר קאמר שמעון (התימני) דאפילו נתכוון כשרים. ובשם רב\"א זצוק\"ל שמעתי דהכי פירושא. שמעון התימני אומר אפילו נתכוון כשר. אבל לשרות בזה ונפל לשני לכ\"ע כשרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שמיחה</b><br> ר\"ל שפשף:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהם את המדות</b><br> אין להקשות היינו הדיח. נ\"ל דכיון דכל עיקר טעמא דנעשה בהן מלאכה פסולין. היינו משום דמחשבו כשופכין [רמב\"ם פ\"ו מברכות ה\"ח]. א\"כ שפיר קמ\"ל דלא מבעיא הדיח בהן כלים מלכלוכן. שפיר מחשבו שופכין. מדהתכוון לנקות הכלים על ידי שיתלכלכו המים. אלא אפילו מיחה בהן המדות. שאינו מתכוון להעביר הלכלוך. אלא להעביר הדבוק במדה שלא תהיה חסרה. אפ\"ה מיקרי שופכין. ולהרמב\"ם בפירושו כאן מיחוי מדות היינו משום דבמדה רגיל אדם למדוד בהן מינים נפרדים. ויש מהן שנשאר בהן ריח. ומיחה המדות להסיר מהן הריח ההוא. [ובמרדכי גרס או שמדד בהן המדות. ר\"ל שמילא בהן כלי לראות אם מחזקת כפי מדה הראויה. וכן משמע לפענ\"ד מש\"ס [גיטין נ\"ג ב'] מדלא התיר רק בשקל בהן משקלות כנגדן שלא עשה מעשה בגוף המים. וכמ\"ש רש\"י התם. הא בבדק בהן עצמן את המדה פסולה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> מדהו\"ל שופכין. וה\"ה בהדיח בהן ידיו או ירקות מלוכלכים. רק נקט כלים מדבעי לאתויי פלוגתא דרבנן ור' יוסי בחדשים. וכ\"ש בהניח בהן ירקות כמושין שיחזרו וירטבו. שעשו המים פעולה רבה. אבל בהניח בהן ירקות לחים שלא יכמושו. או דגים חיים שלא ימותו. כל אצולי משום פעולה. לא מחשב פעולה [כספ\"ד דשבת. וכ\"כ לענין הכשר. אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן [מכשירין פ\"ג מ\"ד] ועוד בדוכתי טובא. ולפיכך נ\"ל דמותר להעמיד הלולב והדסים הלחים תוך המים שמוכנים להטיל מהן ידיו. מדאין כוונתו שיחזרו לרטיבתן. אלא שיתקיים בהן רטיבתן שלא יכמושו. וכה\"ג רק אצולי הוא ולא מחשב מלאכה. וכן כתב בא\"ר. ודלא כרבינו מג\"א [סי' ק\"ס סק\"ד]. ואפשר עוד דמלאכה שאסרו היינו דוקא בתשמיש שנהנה ממנו. אבל בלולב והדסים. אפילו בהתכוון שיחזרו לרטיבתן. לא מחשב תשמיש להנאה. דמצוה לאו ליהנות ניתנה [כר\"ה כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל בחדשים</b><br> מדאורחא להדיחן וקיי\"ל כת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין</b><br> זעממעל קודם שנאפת וכדי שיהיה פניה חלק ויפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשהוא מדיח את ידיו בהן</b><br> לרמב\"ם ר\"ל שחפן מים בכפו. וטח פני הגלוסקין. ולספר התרומה היינו שהדיח בהן ידיו מבצק. [ול\"מ מדקאמר וכשהוא מדיח וכו' ולא קאמר שמדיח בהן את ידיו. משמע לכאורה כרמב\"ם. דאטח בהן גלוסקין דרישא קאי. מיהו י\"ל דגם לספר התרומה קאי אטח גלוסקין. רק ה\"ק אם עיקר כוונתו להדיח ידיו. אע\"ג דאח\"כ טח בידיו הלחים הגלוסקין. שרי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> להרמב\"ם הנ\"ל ה\"ט דכשרים. מדלא נעשה מלאכה רק בהמים שחפן. ולספר התרומה הנ\"ל ה\"ט משום דסתם ידים העוסקים בבצק נקיים הם. והו\"ל כמדיח כלים מודחים. דלא מיקרי הדחתן מלאכה [כך כתב רבינו ב\"י]. ואי משום הבצק שעל ידיו. נ\"ל דס\"ל לספר התרומה דבצק שאינו מאוס לא מיקרי לכלוך. [ואין להקשות בין למר או למר. עכ\"פ הרי בידיו שלא נטלן נגע במים הנשארים ונטמאו ע\"י זה. ונ\"ל דוקא מים שנטל בהן לצרכו נטמאו. ואפילו היו ידיו נקיות קודם נטילה. אבל ע\"י מגע ידיו לא נטמאו. וגדולה מזו כתב רבינו טו\"ז בשם רש\"ל [סי' ק\"ס סק\"ט] דהיוצא מביה\"כ ושאב בידיו מהדלי כדי ליטול ידיו. לא נטמאו המים שבדלי. מיהו בהיו ידיו מלוכלכים. ותחבן לתוך הדלי. אפילו לא נתכוון לנקותם דלא מפסלו משום מלאכה. נפסלו מדהן שופכין ממש. ואין להקשות תו למאי דאמרינן לעיל במשנה א' דרבים מותרים להשים ידיהן זה תחת זה וליטול ידיהן כאחת. ואמאי והרי התחתונים נוטלין במים שכבר רחצו בהן העליונים. וכבר נעשה בהן מלאכה. י\"ל התם כיון דכולן חשבו מתחלה ליטול בדרך זה מחשבו כולן כיד א' [וכסי' קס\"ב ס\"ה]. אמנם אם טבל ידיו בדלי שאין בו מ' סאה והתכוון לנט\"י דמהני בשעת הדחק מאד [כסי' קנ\"ט ס\"ח]. נ\"ל דוודאי נפסלו המים שבדלי משום מלאכה אף שהיו ידיו נקיות מתחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו חש\"ו</b><br> שאין בהן דעת שלימה. וכל שכן שמותרין לכנעני ונדה לשפוך מים על ידיו [קנ\"ט סי\"א]. ואע\"ג שהן טמאין במשא. והיה אפשר שיטול ידיו מאדם טהור. או שיטבלם בנהר. מה מהני. והרי כולנו טמאי מתים. והרי זה טובל ושרץ בידו. ומן הדין היה כיון דרק משום סרך תרומה תקנו נט\"י גם בחולין. והשתא שאין תרומה ויש טומאה דבוקה בנו בעונינו. תתבטל נט\"י מכלוכל. אלא מדנאסר במניין מלאכול חולין בלי נט\"י. משום מגדר מילתא הרי בכה\"ג שנאסר במניין משום סיג. גם כשנתבטל טעם האיסור. אפ\"ה האיסור במקומו עומד. ואין ב\"ד האחרון אפילו גדול מהראשון יכול לבטל תקנת ב\"ד הקדום [כהרמב\"ם פ\"ב מממרים. ועיין מ\"ש בס\"ד פ\"א דעדיות מ\"ה]. ותו נראה לי פשוט דגם בזמן שהיה תרומה. אפ\"ה משום לא פלוג גם מי שהיה טמא מטומאת מת או שרץ וכדומה. היה צריך נט\"י לפת חולין אף שהוא טמא ומטמא להלחם. [ותמהני מאד על רבינו מהר\"מ מ\"ץ שהביא רבינו טו\"ז בשמו [א\"ח קנ\"ט ס\"ק ט\"ו] שיש ליזהר מנטילת ידים ע\"י כנעני. ולא ידענא מה הועילו חכמים בתקנתם. הרי כולנו טמאים. ואי\"ל דכיון דבתחלה נאסר כנעני במנין. השתא נמי אסור. א\"כ נדה נמי תתסר. ונשאב מים על ידי זכרים [או נטביל ידינו במקוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניח חבית בין ברכיו ונוטל</b><br> וינענע ברכיו בכל שפיכה כדי שיצאו המים בכחו. וקמ\"ל דאע\"ג שלא אחז בכלי ושפך מיקרי כח גברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטה חבית על צדה ונוטל</b><br> אע\"ג דבשעה שנוטל החבית כבר שופכת והולכת מאיליה. אפ\"ה מה שהטה החבית מתחלה מיקרי גם אח\"כ כח נותן. ואת\"ל א\"כ הטייה זו למה. הרי כבר היה כאן כח נותן כשנתן המים לתוך החבית. י\"ל אנן בעינן כח נותן בשעת נטילה. אבל כח נתינת המים לתוך החבית. כבר פסק לגמרי בשעת הנטילה [רבינו ב\"י בטור קנ\"ט. ואין להקשות עכ\"פ מ\"ש מחבית מים שיש לה ברזא. ונוטל ידיו מהנקב שתחת הברזא. שצריך להסיר ולהחזיר הברזא בכל שפיכה ושפיכה. וכ\"כ בגיסקאננע שיש בדופנה קנה הנקרא האן. וכשנוטל ידיו מהקנה צריך לפתחו ולסגרו בכל שפיכה ושפיכה [כסי' קנ\"ט ס\"ט ורבינו טו\"ז קס\"ב סק\"ה] ולמה לי כולי האי. תסגי בשפתח הברזא והסיר ההאן. כתחלת הנטילה. כי הכא דסגי בהטייה הראשונה. י\"ל התם לא הסיר רק המניעה מלזוב. לא מינכר בשפיכה השנייה כח נותן אם לא שיתחוב ויסיר הברזא בכל שפיכה ושפיכה. משא\"כ הכא שהטה החבית. והביא בכחו קלוח המים על ידיו. הרי בשפיכת הקלוח והחבית שעומד מוטה מנכר כח הנותן [רבינו מג\"א קנ\"ט סקכ\"א]. ולעני בדעת כמוני לא יתיישב עדיין יפה. מ\"ש חבית זו מחבית שמניח בין ברכיו לעיל שכתב רבינו מג\"א בעצמו [שם סקט\"ז] שצריך לנענע החבית בברכיו בכל שפיכה ושפיכה. אמנם ל\"מ מרבותינו שלא ירצצו מוח רך של עטלף חלש כמוני. הו\"א דהכא במוטה החבית מיירי שאוחז החבית בשפוע. ועי\"ז מקלח לחוץ. ואלו יסיר ידיו מהחבית. יתיצב החבית על מכונו. ולא יקלח. ולהכי גם בשפיכות השניות מיקרי שפיר כח גברא. ואפ\"ה גם על זה פליג ר' יוסי. ומצריך שפיכה בכחו ממש בכל פעם ופעם. משא\"כ בחבית שעל ברכיו לעיל. שכבר החבית מונח ושופך שלא בכחו כלל. ובזה נ\"ל לפע\"ד בנוטל בקלוח מים שיצא מפומפע. אז כל זמן שאוחז בהבית יד של ברזל שבאחורי הפומפע. מחשב כח גברא. משום דכשיסיר ידו מהבית יד ההוא. יעלה הבית יד ויפסיק תיכף מלקלח. ולפיכך [א\"צ לנענע הבית יד אילך ואילך בכל שפיכה ושפיכה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקוף</b><br> לאו דוקא קוף. אלא ה\"ה כשנוטל ע\"י כח שום בע\"ח. רק אורחא דמילתא נקט דקוף עשוי ללמדו כך. וס\"ל דכח בע\"ח בעלמא סגי לנט\"י. ואין צריך כח אדם. אבל במים שנוזלים ממילא בלי כח בע\"ח. מודה דפסולין לנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל בשני אלו</b><br> בתרתי פליגי. דס\"ל דוקא כח אדם בעינן לנט\"י. וס\"ל דבעינן כחו מתחלת נטילה עד סופה. ופסק הרמב\"ם ורשב\"א ובעה\"ג כת\"ק. ולראב\"ד ותוספות והרא\"ש קיי\"ל כר' יוסי. ודכוותייהו נקטינן [כש\"ע קנ\"ט ס\"ט]. ומהטור משמע שבהיה בתחלה הנטילה בכח אדם. אף בלי סופו סגי. וכן הבין רבינו ב\"י מדבריו. וכמבואר [בסי' קנ\"ט ס\"י]. ואפ\"ה פסלו קוף לנט\"י. ונמצא שלכאורה אחזו רבוחינו החבל בשני ראשים. ורבינו טו\"ז [שם סקי\"ב] רצה ליישב דגם הטור ס\"ל דצריך כח אדם מתחלה ועד סוף. רק לרבותא דסיפא נקט שלא היה כח אדם כלל אפילו בתחלה יע\"ש. ובמחילת כבוד רבינו. מלבד שזה דוחק. עכ\"פ גם לרבינו ב\"י קשה והוא שפתיו ברור מללו דתחלה כלי סופו סגי. ול\"מ היה נ\"ל דהטור ס\"ל דמדלא מפרש ברישא במניח חבית בין ברכיו שיצטרך לנענע בכל שפיכה ושפיכה בברכיו ש\"מ שבהנחה ראשונה כשהניחה מוטה על ברכיו. סגי. ובאמת א\"צ לנענע בברכיו בכל שפיכה ושפיכה. ומדלא פליג ר' יוסי רק בב' בבות האחרונים. ש\"מ דהא במניח על ברכיו מודה. דגם ר' יוסי ס\"ל דבתחלתו בלי סופו סגי. ורק במטה חבית ונוטל פליג דלא דמי למניח על ברכיו ונוטל. דהתם בתחלת נטילה היה כח גברא. ולהכי בתחלתו בלי סופו סגי. משא\"כ הכא במטה החבית בתחלה שלא בשעת נטילה. דלא בתחלת נטילה ולא בסופה היה כח גברא. דלת\"ק גם הא כשר לא משום שהיה עכ\"פ כח גברא בתחלה כשהטה החבית. ליתא דהרי מכשיר גם קוף. אלא נקט הטה לרבותא דר' יוסי דאע\"ג שהיה כאן כח גברא. כיון שלא בשעת נטילה היה. לא מחשב כח גברא. ות\"ק לא זו אף זו קתני. וכן נראה שהבין ג\"כ רבינו יונה [ברכות דף מ\"ו] שהביא שבעל ה\"ג דפסק דא\"צ (כח) גברא כלל לא בתחלה ולא בסוף. ראייתו ממשנתנו. מדמכשיר בקוף ובמטה חבית על צדה. וקשה הרי במטה יש כח גברא. אלא ע\"כ כיון שאין כח גברא בשעת נטילה. מחשב כאין כח גברא. ואפ\"ה לת\"ק כשר. ולר' יוסי פסול. אבל בתחלתו בלי סופו בשעת נטילה. כבמניח על ברכיו. לכ\"ע כשר]: (מכאן עד סוף הסדר הוא מתפארת ישראל)"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטל לידו אחת</b><br> שרצה לטהר רק ידו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>משטיפה אחת</b><br> ר\"ל אפילו רק משטיפה אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו טהורה</b><br> נקט סתמא מדר\"ל אף שנטל בפחות מרביעית סגי. וכגון דאתו משיורי טהרה. וכ\"ש בנטל מרביעית בשטיפה אחת. או בפחות מרביעית שמשיורי טהרה ובב' שטיפות. דהרי אז טיהרו שניים את הראשונים. מיהו כל זה לחולין. אבל לתרומה לכ\"ע בעי ב' שטיפות. ושתהיה שפיכה ראשונה רביעית [עיין ב\"י סי' ק\"ס ד' ע\"ח ע\"ג. ולראב\"ד [פי\"א ממקואות] דגם לחולין צריך ב' שפיכות. צריך לאוקמה הכא דאע\"ג דאין בו רביעית. אפ\"ה כיון דאתו משיורי טהרה. ולא נטל רק יד א' עולה לו לשטיפה ראשונה]. אבל פחות מרביעית שאינו משיורי טהרה שנטל בהן יד א'. אפילו בב' שטיפות. לא מהני. אע\"ג דבנטל ב' ידיו מרביעית. בב' שטיפות. לכ\"ע מהני. והרי לא הגיע לכל יד רק פחות מרביעית. התם שאני דעכ\"פ נטל מרביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ מטמא</b><br> אף דאתו משיורי טהרה. אפ\"ה כיון שנוטל ב' ידיו. והמים הן פחות מרביעית צריך ב' שטיפות גם לחולין לר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטול מרביעית</b><br> ואז אפילו נטל ב' ידיו משטיפה א' ידיו טהורות. והכי קיי\"ל [מג\"א קס\"ב סק\"ג. ולהרמב\"ם אפילו כשהמים משיורי טהרה צריך למים ראשונים רביעית. ולפיכך אוקי למתני' דהכא דנטל ידו א' בשטיפה אחת ברביעית סגי אפילו לתרומה. אבל בנטל ב' ידיו בשטיפה א' ברביעית. לא מהני עד שיחזור ויטול גם מים שניים ברביעית. גם לחולין לר\"מ. אבל לרבנן גם בנטל ב' ידיו מרביעית בשטיפה אחת מהני לחולין. אבל לתרומה לעולם צריך ב' שפיכות. ופסק כחכמים [פ\"ו מברכות ה\"י ועיין רבינו כ\"מ שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל ככר של תרומה</b><br> אסוקי מילתא דר\"מ הוא דקאמר בהרישא דבנטל אפילו ב' ידיו ברביעית ידיו טהורות. וקאמר הכא שאם נטל מרביעית בפעם א'. ונפל ככר לתוך המים שנטל. ונקט תרומה לרבותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כידיו שנטהרו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי מטמא</b><br> ס\"ל דעכ\"פ מים עצמן טמאין. ומטמאין להככר. דמידי דהוה אסיפא בנטל ראשונים ושניים למקום א' דמודו כ\"ע דככר שנפל לשם נטמא. ור\"מ ס\"ל דשאני סיפא דאפסיק בין ראשונים לשניים וכבר חל שם טומאה על הראשונים. משא\"כ הכא דלא אפסיק לא חל שם טומאה על המים מעולם. [מיהו להרמב\"ם [פי\"א ממקואות ה\"ג] דוקא בתרומה צריך ב' שפיכות לכל יד. ומדהכא לא שפך רק פעם א'. מחמיר בה ר' יוסי. ולהראב\"ד שם גם לחולין צריך ב' שפיכות. ולהכי גם בככר חולין מחמיר ר' יוסי. ונ\"ל דלראב\"ד הא דנקט תרומה. היינו רק לרבותא דר\"מ. ועיין רבינו כ\"מ שם שנתקשה מזה להראב\"ד. ותו נ\"ל דמדנקט פלוגתייהו בנפל ככר להמים. ולא נקט שנגע בידיו הלחין בהככר. משמע כהר\"ש דהא בנגע הככר בידיו הלחין מודה ר' יוסי דכיון דידיו טהורות. גם הככר שנגעו טהור. אמנם בגליון הר\"ש י\"ל נוסחא אחרת. וזאת אומרת שגם בנגע בידיו לחין בככר פליגי. וצ\"ל גם לנוסחא זאת נמי כמש\"ל. דנקט שנפל ככר להמים לרבותא דר\"מ. מלבד שי\"ל דכיון דנוסחא זו אליבא דהרמב\"ם אזל. דס\"ל דרק בככר תרומה מחמיר ר' יוסי. וכמו שמפורש שם בהנוסחא. א\"כ כיון דלהרמב\"ם גם בנטל מרביעית שלם מצריך לתרומה ב' שפיכות. פשיטא דגם ידיו לא נטהרו הכא. דנטלן בשפיכה א'. ואין כאן רבותא בנגע בהככר בידיו. טפי מאילו נפל הככר להמים]. וקיי\"ל כר' יוסי [רמב\"ם שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים</b><br> להרמב\"ם [שם] מיירי ששפך הראשונים רביעית בפעם אחת. ולהכי דוקא בתרומה שצריך ב' שפיכות. נטמא הככר. הא ככר חולין שנפל להראשוני' לא נטמא. אע\"ג שמשקין שנגעו בידים שניות נעשו תחלה'. שמטמא לחולין. הכא דנטל הראשונים מרביעית בפעם א' לא נטמא הככר. ולהראב\"ד ושאר פוסקים דס\"ל דגם לחולין צריך ב' שפיכות. ואף שהיה בשטיפה ראשונה רביעית [עיין רבינו מג\"א קס\"ב סק\"ג]. להכי אף ככר חולין שנפל לשם נטמא. ונראה לי דלדעת זה נקט ככר תרומה לרבותא דסיפא דבנפל לשניים אף ככר תרומה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל השניים טהור</b><br> אף שלא היו בהשניים רביעית טהורין. כיון שהיו בהראשונים רביעית [ואע\"ג שהמים הראשונים טמאין. והרי השניים נגעו בלחלוח הראשונים שע\"ג היד. י\"ל דוקא הראשונים שנפלו מהיד מטמאין להככר. אבל שעל היד אע\"ג שהן עצמן טמאין. ומה\"ט צריך ליטול שניים להעבירן מעל ידיו. אפ\"ה אין כח בטומאתן לטמא לשניים. תדע. דאל\"כ לא יהיה אפשר לטהר הידים לעולם לתרומה. דאע\"ג דאפשר לנגב הידים בינתיים מה מהני. הרי עכ\"פ נטמאו שוב ידיו מהמים הראשונים. אלא ע\"כ הם אמרו והם אמרו. ובזה מתורץ גם קושיית רבינו מג\"א [קס\"ב סק\"ב]. ולהנוסחא האחרת שהבאנו לעיל סי' ז' דגם בנגע בידיו לחין בהככר נטמא. נמי צ\"ל דדוקא על הככר גזרו שיטמאו המים הראשונים שבידיו. ולא על המים שבידיו. מדלא סגי בלאו הכי. והרי מה\"ט לא גזרו נמי שיטמאו לחלוח הראשונים את הידים עצמן. ולא יהיה סגי בשניים בפחות מרביעית. ואפילו ברביעית. וא\"כ אין לדבר סוף. אלא מדלא אפשר בלא\"ה לא גזרו בה רבנן ודוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים ואת השניים למקום א'</b><br> לרמב\"ם [פי\"א ממקואות ה\"ג] דס\"ל דגם בנטל הראשונים מרביעית. אפ\"ה צריך לתרומה מים שניים. מיירי הכא אפילו היה בכל א' מהן רביעית. אפ\"ה לא טיהרו שניים את הראשונים רק ע\"ג היד. ולא במקום אחר. ולפיכך אם נגע ככר התרומה בידיו הלחין אחר נטילה ב' טהור. אבל אם נגעו ידיו הלחין אחר נטילה שנייה בידי אחר שלא נטל עדיין. או אפילו בידו האחרת שלא נטלה. נטמאו. רק בכה\"ג אין צריך לננב. רק חוזר ונותן מים עליהן לטהרן [עיין מג\"א קס\"ב סק\"י וסקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או צרור</b><br> אף ברפוי שאינו חוצץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טמאות</b><br> ר\"ל אפילו נוטל פעם ב'. הרי מים שבצרור נטמאו מהידים. והמים שניים אינן מטהרין רק מים שע\"ג היד. ולא שע\"ג הקיסם. וחוזרין מים שבקיסם ומטמאין להידים אחר נטילה ב'. מיהו בשפך רביעית כאחת על ידו אין לחוש בכך. ונטהרו ידיו [קס\"ב ס\"ט]. והר\"ב הביא י\"א דהכא מיירי דוקא בחצצו. אע\"ג שמסירן קודם נטילה ב'. אין מים שניים מטהרין רק מים הראשונים שביד ששוטפין ומעבירין אותן מהיד. אבל אין מטהרין היד גופה. ולי\"א אלו יש קולא וחומרא. קולא דוקא בחצצו פסול. וחומרא דאפי' היה רביעית בראשונים. אפ\"ה פסולין [ונ\"ל דלא פליגי הנך ב' י\"א רק בפירושא דמתני'. אבל לענין דינא מודו אהדדי. דגם לפי' הב' עכ\"פ גם בלא חצץ לא טיהרו השניים רק הראשונים שע\"ג היד. ולא המים שע\"ג הצרור. כלעיל בנפלו שניים וראשונים על מקום אחד ששניהן טמאין. רק דאילו בכה\"ג. אם היו מים הראשונים רביעית. לא היו נפסלין לחולין. והרי מדנקט תנא סתמא. משמע דאפילו היה בהראשונים רביעית אפ\"ה לא מהני שניים. להכי ניחא ליה טפי לאוקמי למתני' בשהיה הצרור חוצץ. דבכה\"ג אפילו היה במים הראשונים רביעית לא מהני להו נטילה שנייה. דהרי אותו מקום שהיה שם החציצה. היו המים השניים שבאו לשם כראשונים. והו\"ל כנטל חצי יד וחזר ונטל חצי יד [קס\"ב ס\"ג] דאף לרבינו ב\"י שם דס\"ל דכשהיו הראשונים טופח על מנת להטפיח בשעה שנטל החצי השני שלא נטל תחלה. מצטרף [ודלא כרבינו מג\"א שם סק\"ד דכתב דלא מהני טופח ע\"מ להטפיח להצטרף ב' הנטילות. עכ\"פ לכ\"ע הו\"ל נטל פעם א' כל היד. אם לא שנטל הראשונים ברביעית. וגם השניים ששפך על המקום שהיה שם החציצה תחלה גם כן היה רביעית. דמדנטל כל מקום שביד ברביעית. א\"צ לחולין רק ליטול פעם א' מדינא [כרבינו מג\"א קס\"ב סק\"ג] וסתמא משמע שנטל כדרכו. שאינו רגיל ליטול ב' פעמים בב' רביעית. וגם פי' קמא מודה לי\"א אלו דאם היה דבר חוצץ על היד. ונטל הראשונים והסיר החציצה וחזר ונטל גם השניים. אז אפילו היה רביעית בראשונים אפ\"ה הנטילה פסולה. ומטעמא דאמרן. וכן מבואר בא\"ח [קס\"א וברבינו מג\"א קס\"ב סקי\"ח] ברטייה שמקפיד עליה חוצץ. ואפ\"ה לא רצה לפרש כן משנתינו. מדלא נקט בקיצור ונמצא עליו דבר החוצץ. אלא מדנקט קיסם או צרור. סתמא משמע שאינן דברים החוצצין. וגם מדלא קאמר ר\"ג אינו חוצץ. ודוחק לומר דר\"ג לא קאי את\"ק ומילתא אחרינא נקט [כמקואות פ\"ו מ\"ז] אלא ודאי משמע דאת\"ק פליג. ולא מיירי כלל בחציצה. רק מטומאה שנטמאו הידים. להכי שפיר קאמר ר\"ג טהור. ובלא זה קשה לי. דבשלמא אי נימא דמשנתינו מיירי בשלא חצץ הקיסם. שפיר נקט נטל הראשונים ומצא קיסם. מדאתא לאשמעינן דהא במצא הקיסם על ידיו אחר נטילת השניים. ידיו טהורין. משום די\"ל שמא עם מים השניים בא הקיסם על היד. וכבר היתה היד טהורה. והרי כל ספק ידים טהור כסוף פרקין. אלא אי נימא דבחצץ מיירי. מ\"ש ראשונים דנקט. הכי הול\"ל נטל ומצא על ידו דבר חוצץ טמא. אמנם נ\"ל דגם לפירוש קמא. דהכא בלא חצץ מיירי. אפ\"ה גם אם בין נטילה ראשונה לשנייה. העביר מעל ידו ע\"י נענוע את הקיסם מעל ידו. אפ\"ה לא הועילו לו מים שניים שנוטל אח\"כ. אע\"ג דמדהיה הקיסם רפוי באו מים הראשונים תחת הקיסם. עכ\"פ מדבאו המים הראשונים מהיד גם על הקיסם. ומהקיסם שוב על היד. אין מים שניים מטהרין רק המים שנשארו על היד מהנטילה עצמה. אבל אין מים שניים מטהרין את המים הראשונים שבאו מעל היד למקום אחר. ומהמקום האחר שוב על היד. כך נ\"ל ברור ואף שאינו מפורש בשום מקום]. מיהו אפילו בשפך רביעית בפעם אחת על יד אחת. ונגעה בחברתה שלא נטלה עדיין. נטמאו שניהן. אע\"ג דרביעית אינו מקבל טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה היד הטמאה בהיד שנטל לא היה מים שעל היד רביעית. ונטמאו שניהן מאותן מים הטמאים. ולהכי צריך לנגב שניהן קודם נטילה. ואעפ\"כ אם נטל כלי מים ראשונים ושניים. והיה בהראשונים רביעית. ואח\"כ נגעה בה היד שלא נטל א\"צ לנגבן. אלא נוטל שלישית וסגי [רבינו מג\"א קס\"ב סק\"ט וי']. ומדאי אפשר ליזהר שלא תגע יד ביד בין ראשונים לשניים. לכן אני נוהג ליטול על יד אחת ב' שטיפות. ואח\"כ גם על יד השנייה כך. ואח\"כ מים שלישיים על כל אחת. דאז אין שום חשש. לא נגיעת יד בחברתה. ולא ללחלוח שבאוזן הקנקן. דהרי הלחלוח ההוא ממים שכבר נטהרו בא על האוזן. ולהכי לא דמי כלל לנטל ראשונים ושניים למקום א' לעיל. דהתם רק לתרומה טמא. משום דבתרומה אפילו נטל מרביעית צריך ב' שפיכות. אבל הכא בחולין כיון שנטל פעם אחת מרביעית. הידים טהורין [כרבינו מג\"א קס\"ב ס\"ג]. וא\"צ מים שניים כלל רק לטהר המים הראשונים עצמן. וכיון שכבר נטהרו על היד. ומהיד באו על אוזן הקנקן. לית לן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשב\"ג אומר כל שהוא מבריית המים</b><br> כיבחושין וכדומה הגדלין במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאם נפלו ע\"ג הידים בשעת נטילה. אין מקבלין טומאה ממים שע\"ג דכמים חשיבי. וקיי\"ל כת\"ק. דאע\"ג דאפי' לטבול במקו' שכולה בהן מותר [כי\"ד ר\"א סנ\"ב]. היינו רק ברסקן והכא בלא רסקן מיירי. ומה\"ט גם בנמצא שלג או ברד שאינן מרוסקין על היד לאחר נטילה, פסולה [קס\"ב רבינו מג\"א סקי\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הידים מיטמאות</b><br> כל טומאה שגזרו בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומיטהרות</b><br> בנט\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד הפרק</b><br> להרא\"ש היינו מקום חיבור האצבעות להכף [ופשוט לענ\"ד דגם אגודל בכלל. שגם הוא צריך ליטלו עד מקום חיבורו בכף. אף שאינו עומד בשוה עם שאר האצבעות]. ולהרי\"ף צריך ליטול עד מקום חיבור פיסת הכף בקנה הזרוע. וראוי להחמיר כן כשאפשר. ולומר שיהיה זה לו בלי נדר. מיהו בשידו מלוכלך. לכ\"ע צריך ליטול כולו [קס\"א רבינו מג\"א סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דשואל כיצד. מדסד\"א דהא דקאמר מיטמאות עד הפרק. היינו רק לענין גוף הידים קאמר. דרק עד הפרק טמאות. דבנגע שם משקה קודם נטילה נטמא. והרי אין הדבר קן. דאפילו עד הפרק וקודם נטילה. כל שנגע במשקה שלא בדרך נטילה לא נפסלו המים לנטילה לחולין. ורק לתרומה נפסל בכה\"ג [כא\"ח ק\"פ סי\"א]. וכ\"כ הוה אפשר למיטעי בהא דקאמר מטהרות עד הפרק. היינו דאם נטל ידיו. רק עד הפרק נטהר. ואם נגע משקה אח\"כ חוץ לפרק. נטמא גם אחר נטילה. וגם זה ליתא. דהרי גם קודם שנטל ידיו עד הפרק. לא נטמאו משקין שנגעו חוץ לפרק. אפילו לתרומה. ואפילו בנגעו הידים בראשון לטומאה [כהרמב\"ם רפ\"ח מאה\"ו]. להכי מפרש כיצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת השניים חוץ לפרק</b><br> ר\"ל בשטיפה אחת על תוך הפרק וחוץ לפרק. וכ\"ש בלא נטל את השניים רק חוץ לפרק. שאין שם מקום טומאה כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה</b><br> כיון דמים הראשונים בעודן טמאין לא יצאו חוץ לפרק. אע\"ג שאח\"כ כשנתערבו בשניים יצאו חוץ לפרק כבר נטהרו כל המים שתוך הפרק [וזה ראיה לבלי לחוש ללחלוח אוזן הקנקן מהיד אחר שפיכה שנייה. מדבאו ממקום טהרה. וכמש\"ל סימן י\"א]. והיינו מה דקאמרינן ברישא מיטמאות עד הפרק. דר\"ל דרק מים הראשונים שבאו עד הפרק. חוזרות ומתטמאות מהן כשיצאו וחזרו לבוא עליהן. אבל מים שבאו חוץ לפרק קודם שנטל שם. אע\"ג שחזרו ושתתו משם לתוך הפרק טהורין. דלא גזרו טומאה על הידים. רק תוך הפרק ולא חוץ לפרק [כרמב\"ם רפ\"ח מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> דמים הראשונים שנטמאו לפנים מפרק וחזרו ויצאו חוץ לפרק קודם שנטל השניים. נשארו בטומאתן. אף לאחר שנטל השניים. דמים שניים אינן מטהרין את הראשונים רק לפנים מהפרק. ולא חוץ לפרק. לפיכך כשיחזרו משם ללפנים מפרק. גם אחר שנטל השניים נטמאו הידים. והייצו מה דקאמר מיטהרות עד הפרק. ר\"ל עד הפרק מטהרין מים שניים את הראשונים. אבל ביצאו מים הראשונים חוץ לפרק. וכ\"ש בנפלו על מקום אחר. אע\"ג ששוב נפלו עליהן מים שניים לא נטהרו הראשונים [וכלעיל מ\"ב]. אלא דקמ\"ל הכא דאפילו על גוף האדם. כל שבאו חוץ לפרק לא נטהרו הראשונים משניים. מיהו בנטל מים הראשונים בשטיפה אחת מרביעית. או שנטל הידים ג' פעמים לכל יד. אף שבאו הראשונים חוץ לפרק אין לחוש כלל [א\"ח רסקס\"ב. אמנם קשה לי גם הכא וגם לעיל במשנה ב'. בשנטל הראשונים ושניים למקום א'. אמאי טמאין. מ\"ש מהא [מכשירין פ\"ב מ\"ג וד'] דבקדמו מים טמאים. ורבו אח\"כ עליהו מים טהורים. נטהרו. י\"ל התם כשהיו המים הטהורים שבאו עליהן מחוברין. אבל הכא דמים השניים שבאו על הראשונים הטמאין. שניהם תלושין. אדרבה נטמאו גם הם מהראשונים הטמאין. וכן מבואר שם [מכשירין שם פ\"ד מ\"י]. ואע\"ג שגם בתלושין מצינו שהרוב הטהורים מבטלין מיעוט הטמאין. כמי גסטראות שהטילו לתוכן ישראל וכנעני [כפ\"ב דמכשירין מ\"ג]. ועוד טובא בכה\"ג. התם מדטהור הוא משקה סרוח שאינו מקבל טומאה מהטמאה. וכמ\"ש שם בס\"ד [מכשירין פ\"ב סי' י\"ד. ועיין מ\"ש עוד פ\"א דמקואות שהארכתי שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים לידו אחת</b><br> ר\"ל בפעם ראשון נטל כל יד בפני עצמו. ואח\"כ בשעת נטילה שנייה קרבן יחד ונטלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות</b><br> דנטמא כל יד ממים הראשונים שבחברתה. ואין מים שניים מטהרין אותן שם. הלכך צריך לנגבן. ולחזור וליטלן [קס\"ב ס\"ד]. ונ\"ל דבהך בבא תו רבותא קמ\"ל דלא לבד חוץ לפרק אין שניים מטהרין הראשונים. אלא אפילו תוך הפרק. כיון שאינו אותו הפרק שנטל שם הראשונים. אין השניים מטהרין שם את הראשונים. וכל זה דוקא בנטל בפחות מרביעית. עכ\"פ המים שע\"ג טמאין [כא\"ח קס\"ב ס\"ג]. דאז אע\"ג שהמים הראשונים הטמאין. אין בהן כח לטמא אותה היד שנטל בהן. עכ\"פ כשיגעו ביד אחרת יטמאוה. אבל בנטל ברביעית שלם לא נטמאו הראשונים כלל ואיך יטמאו ליד טהורה שנוגע בהן. ורק בנגע בהן יד טמאה שלא נטלה עדיין. אף שהיה בהראשונים רביעית ליד. אפ\"ה ב' הידים טמאין דרביעית אין מקבל טומאה. עכ\"פ בשעה שנגעה היד הטמאה. אין בהמים הראשונים שעל היד האחרת רביעית [קס\"ב רבינו מג\"א סק\"ט]. ונ\"ל דמדנקט תנא סתמא דמשמע אפילו היה בהראשונים רביעית אפ\"ה ידיו טמאות. מזה מדייק הרמב\"ם לפרש דהכא רק בנטל הראשונים רק על ידו אחת מיירי. וכמו שהביא הר\"ב בשמו בפירוש הב'. דבזולת זה אין חילוק בין שנטל הראשונים על כל יד ויד בפני עצמו. או בשנטל ראשונים רק על יד א' ודו\"ק. וכן פשטות לשון המשנה משמע טפי כהרמב\"ם דנטל הראשונים רק על יד א'. מיהו לדינא לא פליגי הנך ב' פירושים אהדדי. ואין להקשות להרמב\"ם האיך תטמא יד הטמאה להמים הטהורים שעל גב חברתה. הרי כל שלא נטל הידים הטמאים עם המים. לא נטמאו המים מחמת שנגע בהן יד טמאה [כלעיל פ\"א מ\"ה]. כבר תירץ רבינו מג\"א [ק\"ס סקט\"ו] דדוקא כשהן בכלי אינן נטמאין במגע יד שלא נטל. אבל כשהן על היד בשעת נטילה בקל נטמאו. או נ\"ל דהתם כשהן רביעית אין מקבלין טומאה מיד טמאה. משא\"כ הכא שאינן רביעית בשעה שנגע בהן היד שלא נטל. מיהו דוקא בשנטל היד האחת רק בשטיפה אחת נטמאו שניהן בנגע בה יד שלא נטל. אבל בשנטל היד הראשונה ב' פעמים. שוב לא נטמאה היד שנטל בשנגע בה היד שלא נטל [וכמש\"ל סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל את הראשונים לב' ידיו</b><br> שבשעת נטילה הראשונה קרב ב' הידים יחד. אע\"ג שאח\"כ בשעת נטילה שנייה נטל כל יד לעצמה. וכ\"ש אם גם בנטילה שנייה היו ב' הידים מקורבין יחד. א\"נ נ\"ל דהא דקאמר ונמלך ונטל וכו'. ר\"ל אע\"ג שכשחזר ונמלך ליטול מים שניים כל יד לעצמה. והרחיק כל יד מחברתה. חזר ונגע זה בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידו טהורה</b><br> דמדקרבן בנטילה ראשונה ונטלן בשטיפה אחת. הו\"ל שניהן כיד א' ולהכי אפילו חזר והרחיקן ונגעו זה בזה לית לן בה [קס\"ב ס\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה</b><br> וקשה הך בבא למה לי. הרי כ\"ש הוא מרישא. בנטל הראשונים לכל יד בפני עצמה. ואח\"כ השניים לב' ידיו בבת אחת, טמאות. כ\"ש הכא דלא נטל שניים כלל. ואת\"ל דהכא מיירי בנטל היד האחת ראשונים ושניים. ואח\"כ נגע בה היד שלא נטל. ליתא, דהרי בכה\"ג שנטל יד א' ב' שטופות. לא נטמאה מהוד הטמאה שנגעה בה [כרבינו מג\"א קס\"ב סק\"י] וכ\"ש אם נפרש הרישא כהרמב\"ם. דגם התם מיירי שלא נטל הראשונים רק על יד א'. א\"כ קשה טפי. דא\"כ הוה סיפא זו רק כפילת דברים. ונ\"ל דלא זו אף זו קתני. דלא מבעי ברישא. שכל עיקר נגיעת היד הטמאה בהטהורה. הוה כדי ליטול גם היד השנייה. וכל נגיעת יד טמאה במים מחמת נטילה מטמאה להמים [כרבינו מג\"א ק\"ס סקט\"ו]. אלא אפילו הכא שלא היה רוצה רק ליטול יד א'. ונגיעת היד השנייה בה לא היה רק כדי לשפשף את היד שנטל. ולהכי סד\"א מדלא היה נגיעת יד הטמאה בהמים שעל יד האחרת מחמת נטילה. לא תטמאה. דמידי דהוה כמים שהנחתום הדיח ידיו בהן דלא טימאן [כלעיל פ\"א מ\"ה]. קמ\"ל דהכא שאני דעכ\"פ דרך נטילה באו המים על יד הראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשו</b><br> שאחר שנטל רביעית על ידו א' שפשפה לנגבה בראשו. ואע\"ג שאפילו כשכבר נטל כדינו והתנגב ונגע באמצע סעודה בראשו. צריך ליטול ידיו מחדש בלי ברכה [כסי' קס\"ד ס\"ב]. י\"ל הכא דלא נגע בידו בראשו רק כדי לנגבה. שאני [רמ\"א קס\"ב ס\"ח. ולרבינו מג\"א שם הכא מיירי בכובע שבראשו. וקשה לי מה קמ\"ל. דמ\"ש כובע ממפה שמתנגב בה. דבין בזה או בזה נבלעו המים בהדבר שמקנח בו. ואינו מטמא המים את הידים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בכותל</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דהכותל קשה היא ואין המים נבלעים בה. סד\"א דהו\"ל כאילו נגע בהראשונים שנפלו על הכותל. דוודאי נטמאו הידים [כלעיל מ\"ב]. קמ\"ל דהכא שאני מדלא נגע שם רק דרך ניגוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה בצד זה</b><br> ואין חוששין לד' דברים כטר\"ם. כלי. טומאה. רביעית. מלאכה. דכולן כיד א' חשיבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או זה ע\"ג זה</b><br> ובלבד שלא יפסיק הקלוח. ושיתכוונו מעיקרא ליטול כולם כאחת [ק\"ס רבינו מג\"א סק\"כ]. וגם לא ידחקו הידים זה בזה כדי שלא תהיה חציצה. גם לא יהיו מרוחקין זה מזה ביותר [רבינו ב\"י ססק\"ס ד' ע\"ח ע\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נעשה בהם מלאכה</b><br> והרי מלאכה פוסלת במים לנטילה [כפ\"א מ\"ד]. ונקט ספק ספק. לאשמעינן דדוקא בספק שקול מקלינן. וכן בכל דוכתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק יש בהם כשיעור</b><br> והרי צריך רביעית לנט\"י [כריש פ\"ק]. ומיירי שכבר רחץ בהם. ומסופק השתא אם היה בהן כשיעור. דבמסופק קודם שנטל בהן. הו\"ל ספק חסרון ידיעה דבקל אפשר לבררו. ולא מוקרו ספק כלל [כך משמע מרבינו מג\"א ק\"ס סקי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק טמאים</b><br> אי\"ל דמסופק אם נטמאו המים ממש בא' מהטומאות. ליתא דפשוט דאפילו בנטמאו המים באהל המת. נוטלין בהן הידים לחולין. כיון דלאו משום טהרה שצריכה נוטלין לחולין אלא רק משום גררא דתרומה נוטלין גם לחולין [כחולין ק\"ו א']. ומה\"ט אפילו אוכל לחם טמא. או שהאדם עצמו טמא. פשוט שצריך נט\"י לחולין [כמ\"ש פ\"א סי' ל\"ה]. ואי דמיירי הכא באוכל תרומה. ומסופק בהמים אם נטמאו. ג\"כ אי אפשר. דהרי ספק משקין ליטמא טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ט]. וכיון דכוודאי טמאין דיינינן להו. ודאי פסולין לנט\"י. דדוקא אם מסופק אם כבר נטמאו אחרים מהמשקין טהור. אבל האיך יכניס את עצמו להספק לכתחלה. ואע\"ג דגם ספק לטהר טהור היינו במסופק אם טיהר את עצמו כלל. משא\"כ הנך מים כיון שכבר הוחזקו כטמאין. ודאי לא טיהר את עצמו. והאיך קאמר הכא טהור [לקמן פ\"ג סי' ח']. אלא נ\"ל דטמא דקאמר הכא לאו דוקא [וככל טמא וטהור שבכל סדר טהרות וכמ\"ש בס\"ד כמה פעמים]. אלא ר\"ל פסולין. וכגון שמסופק אם כבר נטל בהן אדם אחר ידיו. ואע\"ג דהיינו שעשה בהן מלאכה. וכבר תנא ליה ברישא. י\"ל דנט\"י לא נכלל בשם מלאכה. דמצות לאו ליהנות ניתנו [כר\"ה כ\"ח א']. ואפ\"ה מדמחשבו כשופכין פסולין לנט\"י. א\"נ דמיירי שמסופק אם נפסלו מדשתה מהן בהמה. או שמא נשתנה השתא מראיתן מבתחלה. דבכל הנך גוונא פסולין לנט\"י [כפ\"א מ\"ג. ונ\"ל דהא דלא נקט להו במשנתנו כפי הסדר שנזכרו בפ\"ק. היינו משום דבעי למנקט להו בדרך לא זו אף זו. דלא מיבעיא מלאכה דוודאי לא חיישינן לה. דמהיכי תיתי נחזיק שעשה בהן מלאכה [ועיין רמ\"א סק\"י]. ותו אם גם עשה בהן מלאכה הפוסלת שמא הדיח בהן כלים מודחים דכשרים [כפ\"א מ\"ד]. אלא אפילו במסופק אם היה בהן כשיעור. דוודאי אפשר ואפשר. אפ\"ה כשרין. ולא מיבעיא במסופק בשיעורן. דוודאי מסתבר לומר שנטל כהרגלו ברביעית. אלא אפילו ביש כאן דררא בספק שנפסלו לנט\"י. דלא שייך כאן ס\"ס ולא הרגל. אפ\"ה בכל גוונא כשר]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקן טהור</b><br> וה\"ה במסופק אם נטל ידיו כלל. ואפילו יש כל הספיקות הללו יחד. אפ\"ה כל ספק נטילה טהור. וכ\"ש אם בוודאי נטל ידו כראוי ואתחזק בטהרה. ומסופק אם נגע אח\"כ בראשו או בשאר מקום המכוסה באדם, טהור [ומה שהקשה רבינו מג\"א על זה [ק\"ס סקי\"ג] דא\"כ הרי הסיח דעתו מטהרת ידיו. והיסח הדעת פוסל בנט\"י [כס\"ק ע\"ג]. חמהני א\"כ צא ופרנס משנתינו דקאמר בפירוש ספק ידים ליטמא טהור. והרי כיון דמסופק שמא נטמאו. הרי הסיח דעתו רגע מטהרתן. אלא ע\"כ דלא מיקרי היסח הדעת רק בהעתיק בכוונה מחשבתו מטהרת ידיו. ומחליט בדעתו לבלי להקפיד מעתה לשמרן מטומאה. אבל בלא העתיק מחשבתו בכוונה מלשמרן. רק מדמשוטטין מחשבותיו כה וכה. לא זכר בטהרת ידיו. ואעפ\"כ כדמדכרו ליה מדכר דכיר ונזהר בטהרתן. זה לא מיקרי היסח הדעת. ורק בהפליג מאד בענינים אחרים שעה או שתים דאז ודאי מדידים עסקניות ודאי נגע במקום מטונף [כא\"ח ק\"ע ס\"א]. והא דנוטל ידיו שחרית וסומך עליו כל היום. אע\"ג שוודאי הפליג. התם באמת צריך תנאי מקודם. ובתי ידים על ידיו. שעי\"ז יזכור תמיד טהרתו [כרסי' קס\"ד]. וחילי דהרי גם בתפילין אמרינן [סוכה כ\"ו א'] דבמנחי ברישא מותר לישן בהן שינת עראי. ואמאי באותו שעה כד ניים אינו זוכר מהתפילין ומשמירתן. ולא די שינה שאין מחשבתו טרודה כלל בדבר אחר. אלא אפילו לעסוק בהן בתורה או בתפלה. או אפילו במלאכתו שרי. כמו שנהגו הראשונים ללבשן כל היום [כטור א\"ח סל\"ז]. ואפילו לאכול בהם אפילו סעודת קבע דברים שאינן משכרין. משמע מרש\"י [ברכות כ\"ג ב'] דשרי. אע\"ג דבכל הנהו גווני לא נפל לים מילתא בדעתיה שתפילין בראשו. אפ\"ה כיון דכי מדכרי ליה מדכר. אמרינן שכשיזדמן לפניו דבר האסור לו. יהיה נזכר עי\"ז להזהר. ולא מיקרי היסח הדעת. ועוד ראיה דהרי גם תרומה נפסלה בהיסח הדעת מדכתיב משמרת תרומותי [כרש\"י פסחים דף ל\"ד א']. וכי ס\"ד שצריך שיזכור תמיד שיש לו תרומה בתוך ביתו וצריך לשמרה. ורק בשכבר נטמאו וגמר בדעתו לבלי לשמרן עוד. להכי אפילו זרען אח\"כ. נפסלו בהיסח הדעת [ועיין רש\"י שם]. וכ\"כ אמרינן [זבחים צ\"ט א'] דבהסיח דעתו משמירת גופו. צריך הזאת שלישי ושביעי. ואי נימא דגם בשלא גמר בדעתו לבלי להקפיד על טהרת גופו. אם רק אינו זוכר רגע מטהרת גופו. מיקרי היסח הדעת. אם כן היו צריכים הכהנים בשקמים משינתן ולא זכרו בשעת שינה בטהרת גופן להזות ג' וז'. וכן אמרינן התם [זבחים שם] כגון שהסיח דעתו מטומאת שרץ. ולא הסיח דעתו מטומאת מת. ואי נימא שכשרק אינו זוכר מטהרת גופו מיקרי היסח הדעת. היכי משכחת לה כה\"ג דכיון. דהסיח דעתו מטומאת שרץ. אינו זוכר כלל מטהרת גופו. ושמא נטמאו ממת. אלא ע\"כ דלא מיקרי היסח הדעת. רק כשגמר בדעתו לבלי להקפיד אם יתטמא בזה או בזה. ולפיכך משכחת לה שפיר שגמר בדעתו לבלי להקפיד בטומאה זו אבל להקפיד רק בטומאה אחרת. ואין להקשות מדאמרינן [יומא דף ח' א' ושבת י\"ב א'] דחייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם. אלמא דהיסח דעת דאסור. היינו באינו זוכר שתפיליו בראשו. ולפיכך כשימשמש בהן יהיה נזכר בהן. י\"ל דלא העתקת הדעת שהן בראשו היינו היסח הדעת. אלא שעל ידי שלא יזכור שהן בראשו יעשה דבר שאינו הגון בתפילין. כגון הפחה או לכנוס למרחץ ולביה\"כ וכדומה. ומה\"ט נמי קיי\"ל כהרמב\"ם [כא\"ח ל\"ח ס\"ט] דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מתפילין. לא משום שע\"י צערו לא יזכור שתפילין בראשו. וזהו האיסור. אלא שע\"י שישכח שהן בראשו. יעשה בהן דבר שאינו הגון. והיינו נמי מ\"ש הטור [א\"ח מ\"ד] בשם רבינו יונה דהיסח הדעת שאסור בתפילין. לאו היינו כשישן בהם. אלא בשנוהג בהם שחוק וקלות ראש. דנקט הנהו רק לדוגמא בעלמא. וה\"ה שאר דברים שאסורין בתפילין. והיינו נמי מאי דאמרינן (חגיגה דף כ\"ו ע\"א) בנתחלפו לו בגדי חול בשל שבת או בגדיו בבגדי חבירו. נטמאו בהיסח הדעת. לא שע\"י שלא היה מלבושי שבת במחשבתו נחוש בהן משום טומאה. דהרי גם כשאדם לבוש במלבושו. לא יהיה זוכר כל רגע שהמלבוש עליו. אלא מדנתחלפו לו. אינו חש כשיתטמאו הבגדים האחרים. וכן נראה ברור מרש\"י שם [ד\"ה טמאה]. מכל זה נראה ברור דה\"ה היסח הדעת דפוסל בנט\"י. היינו נמי בכה\"ג דוקא. שהחליט בדעתו לבלי ליזהר בשמירתן. אבל במה שאינו זוכר שנטל ידיו. זה לא מיקרי היסח הדעת [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ז דפרה ופ\"ז דטהרות מ\"ח ועיין בתשובות שאגת אריה סי' ל\"ט. שרצה להחליט שרבינו יונה הנ\"ל שהביאו הטור [א\"ח מ\"ד] דהיסח הדעת היינו בשנוהג בהן שחוק וקלות ראש. פליג בהא ארמב\"ן שהביאו הטוי\"ד [סי' שפ\"ח] שכתב שהאבל בשעת בכי והספד פטור מלהניח תפילין. והרי בשעת בכי והספד אין שם שחוק וקלות ראש. ואפ\"ה מחשב כהיסח הדעת. ולפע\"ד שחוק וקלות ראש דנקט רבינו יונה. רק לדוגמא בעלמא נקטה. דעל ידי השחוק ישכח שתפילין בראשו. ויבוא לעשות בהן דבר שאינו הגון וכמש\"ל. וה\"ה בשעת בכי ומספד. מחמת שלבו נשבר בקרבו. ישכח שתפילין בראשו. ויעשה מה שאסור לו לעשות. ואין להקשות בלא זה לרבינו יונה הרי אדרבה בשהתפילין בראשו מותר לשחוק הרבה כמו שהשיב אביי לרבה ורבי ירמיה לר\"ז שהוכיחום על ששחקו הרבה. והשיבו תפילין קמנחני [ברכות דף ל' ע\"ב] ופי' רש\"י שם וז\"ל והם עדות שממשלת קוני עלי. ומשרתו אני. י\"ל דהא דקאמר הכא שחוק וקלות ראש. ר\"ל שחוק בהדי קלות ראש. ואע\"ג דשחוק עם קלות ראש גם באין תפילין בראשו אסור. מדמרגילין לערוה כדאמרי' באבות. י\"ל דרבינו יונה מיירי בבית החתונה ושמחה. שמצוי שם שחוק וקלות ראש [כסוכה נ\"א ב']. לפיכך י\"ל דלאונסו שאני. וכדמתרץ הש\"ס כה\"ג [בזבחים ק\"ב ב'] לפיכך קמ\"ל רבינו יונה דמה\"ט אסור להניח שם תפילין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו</b><br> בטהרות [פ\"ד מ\"ז וי\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הידים ליטמא</b><br> שמסופק אם נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולטמא</b><br> שמסופק אם ידיו הטמאות נגעו בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וליטהר</b><br> ר\"ל או אפילו ביודע ודאי שנטמאו ומסופק אם חזר וטיהרן. והרי בכל דוכתא אין ספק מוציא מידי ודאי [כנדה ט\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדטומאת ידים מד\"ס הקילו גבייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דס\"ל דאף במילי דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד</b><br> הך כיצד דברי ת\"ק הוא. דמדלא פירש ברישא דמתניתין רק ספק לטהר. מפרש השתא כיצד ספק ליטמא וספק לטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נגע</b><br> ונטמאו ידיו עי\"ז בא' מי\"ח דברים שנזכרו בפ\"ק דשבת. ונקט בכולהו הנך בבי ב' ככרות. והרי הוה סגי למנקט הספק בחד ככר. אלא משום ב' בבות האחרונים שהטומאה בככרות. דצריך למנקט התם ב' ככרות. נקט אגבייהו כולה מתני' בב' ככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפניו ב' ככרים טהורים</b><br> והן של תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע באחד מהם</b><br> לרבותא נקט הכי. אע\"ג שהי' שם ודאי מגע. וכ\"ש בהיו ב' ידיו טמאות. ומסופק אם נגע או לא. מיהו אם בוודאי נגע בשניהן. ומסופק איזה מהן נגע בידו הטמאה. כיון דוודאי טימא א'. שניהן טמאין מספק [ועיין טהרות פ\"ה מ\"ה ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והככרים כמות שהיו</b><br> הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיו תחלות</b><br> ופוסלין עוד א' בחולין. ומטמאה א' בתרומה. שחוזר הנטמא לפסול שוב א' בתרומה. ועד ד' בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א ידיו שניות</b><br> והכי קיי\"ל [רמב\"ם פט\"ז ה\"ח ופ\"ח מאהט\"ו ה\"ב]. וטומאה זו וכן אינך טומאות ידים דחשיב בפרקין [ולהרמב\"ם ולר\"ב לבר מכתבי קודש שג\"כ מטמאין הידים. כמשנה ב']. כולן מד\"ס. וגזירות קדומות הן קודם שגזרו על הי\"ח דבר [בפ\"א דשבת]. רק שבהי\"ח דבר גזרו גם על כל סתם ידים. שלא ידע בהן שום טומאה. שג\"כ יהיו כשניות לטומאה. כשלא שמרן מטינופת. ופלוגתייהו דר\"ע ורבנן הכא. מדגזרינן ידו אטו גופו. ר\"ע סבר ידיו כגופו שוינהו רבנן. ולהכי הו\"ל ראשון. ולחכמים הנך ידים כסתם ידיים דעלמא שוינהו. והו\"ל שניות [כחולין ל\"ג ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטמא בגדים בשעת מגעו</b><br> כגון הנוגע בזב או זבה וחבריהן. או במשכב ומושב שלהן. או במעיינותיהן. דכל הנוגע בחד מהנך מטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז [כפ\"ה דזבים מ\"ו וז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות תחלות</b><br> דאף דהנוגע הנ\"ל אפילו קודם פרישתו מטומאה אינו מטמא אדם [וכ\"ח]. עכ\"פ מטמא את הידים שנגע בהן. אפילו לאחר שפירש מהטומאה [כרפ\"ה דזבים]. ונ\"ל דפלוגתייהו. דלר\"ע כיון דהמגיע הי' קודם פרישתו אהט\"ו. גזרו בכל הנוגע בו. אטו נוגע באהט\"ו אחרת. ולחכמים דין הנך ידים ככל סתם ידים שהן שניות. וכדמסיק בתשובתן לר\"ע. ומשום הכי פליג להו לב' בבי. משום דבכל חדא איכא טעמא אחרינא לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מזה</b><br> ר\"ל באמת אי אפשר בשום מקום שיהיו הידים ראשון. רק בנטמא גופו באהט\"ו. ואז כל גוף הנטמא נעשה אהט\"ו. חוץ מזה דמפלגינן בה. דטעמא אחרינא איכא גבה. במכניס ידיו לבית המנוגע גזרינן ידיו אטו גופו. וידים שנגעו במטמא בגדים. גזרינן אטו נוגע באהט\"ו אחרת. משא\"כ בשאר טומאות שגזרו בידים. ליכא למגזר כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והכלים שנטמאו כמשקין</b><br> והרי חכמים גזרו דכל הפוסל תרומה דהיינו שני. ואפילו סתם ידים שהן שניות. מטמאין משקין להיות תחלה [כפרה פ\"ח מ\"ז]. והיינו משום דמשקין עלולין לקבל טומאה בלי הכשר [כפסחים י\"ח ב']. וגזרותו דמשקין טמאין לא די אוכלין. אלא גם כלי שנגע בהמשקין. יהיה שני. משום גזירת משקין זב וזבה. ושניהן מי\"ח דבר [שבת דף י\"ד ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א את שנטמא באב הטומאה</b><br> ר\"ל כל דבר שנטמא באב הטומאה. שנעשה עי\"ז ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הידים</b><br> להיות שניות. בין שהיה הנוגע אדם או כלי או אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בולד הטומאה</b><br> ר\"ל אבל כל דבר שנטמא מאב הטומאה בן שהוא כלי או אוכל אינו חוזר ומטמא את הידים כלל וטהורין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש</b><br> הטמא. ואע\"ג שבקל תרחץ ידיה. י\"ל דמיירי שכבר נגעה אח\"כ בטהרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה בתי ובמה היתה טומאתה</b><br> כלומר במה היה נטמא הכלי חרס. באב הטומאה או במשקין [דמשאר ולד אי אפשר לכלי לקבל טומאה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שמעתי</b><br> ר\"ל ומה השיב לה לפי תשובתה. מדהוכרחת לילך משם. ואח\"כ שכח לשאול לאביו האיך דן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים מבואר הדבר</b><br> מאחר שהוצרך לשאל לה. דאי גם כשנטמא בולד הטומאה מטמא הידים. לא הי' צריך לשאל במה נטמא הכלי חרס. ואיהו סבר דעדיין יש ספק אולי שאלה אם היה טומאת הכלי מספק. דא\"כ הו\"ל בידים ספק דרבנן ולקולא. דאע\"ג דבוודאי מגע וספק בהטומאה שורפין התרומה [כטהרות פ\"ה מ\"ה]. הכא בידים יש להקל. ולרבנן אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה</b><br> ר\"ל כל דבר שהוא שני לטומאה. דאז פוסל התרומה שנגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הידים להיות שניות</b><br> דברי ר' יהושע הוא. וכדמסיק. [אבל לרבנן לעיל. הא קאמרי דהנטמא בולד אין מטמא לידים. דאין שני עושה שני]. ולפיכך היד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א אין שני עושה שני</b><br> תפסל גם היא תרומה שתגע בה. דהרי גם היד הטמאה הראשונה פוסלת לתרומה. ואע\"ג דבאוכל אוכל שני מודו כ\"ע שהוא שני [כפ\"ב דטהרות מ\"ב]. התם בפסול גווי'. אבל הכא רק בפסול מגע קאמר דאין שני עושה שני לפסול תרומה. מיהו מודים שעושה שלישי בתרומה לפסול את הקדשים [כטהרות פ\"ב מ\"ד]. והשתא לרבנן אין הפוסל את התרומה מטמא אלא יד אחת. שתהיה שלישי לחזור לפסול במגע לקדשים. אבל לתרומה, אין שני מטמא אפילו יד אחת. דהרי לא נעשית רק שני. ולר' יהושע דס\"ל שני עושה שני. מטמא אפילו מאה ידות שנגעו זה בזה וכולן שניות ופוסלות לתרומה [רב\"א. וכך פירש גם הרמב\"ם. ופסק כחכמים [בפ\"ח מאהט\"ו ה\"ז ]. ולר\"ש ולרא\"ש מדאיצטריך למתני היד מטמאה חברתה. והרי כבר נכלל בכללא דרישא דכל הפוסל את התרומה וכו'. אלא ע\"כ דהא דקאמר היד מטמא חברתה. שתפסל חברתה לקודש מיירי. אבל לתרומה אין יד מטמא חברתה גם לר' יהושע [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]. ולא זכיתי להבין. דא\"כ לא פליגי חכמים רק ארישא. ולמה הפסיק בדין יד מטמאה חברתה באמצע. אלא לעולם לתרומה קאמר. ואפילו הכי קמ\"ל דאפילו בסתם ידים שאין בהם טומאה מדאורייתא. אפ\"ה מטמאה חברתה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם והלא כתבי הקדש שניים</b><br> כך גזרו עליהן בי\"ח דבר [כשבת י\"ד א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הידים</b><br> לכ\"ע כלקמן משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים</b><br> דכתבי קודש שיטמאו הידים מד\"ס הוא מי\"ח דבר. וכ\"כ טומאת ידים מד\"ס הוא. דב\"ד של שלמה המלך ע\"ה גזר דסתם ידים יפסלו לקודש. והדר גזרו בי\"ח דבר שיפסלו הידים גם לתרומה. ואידי ואידי מד\"ס נגזר [כשבת ט\"ו א']. ואין ללמוד מה מצינו בגזירתן. דבכל דבר ודבר. לפי הנראה להם שהוא הצורך גזרו. ואין למדין זה מזה. [והא דלא קאמרינן בקיצור אין למדין ד\"ס מד\"ס. נ\"ל דה\"ט משום דסד\"א דהא דאין דנין ד\"ס מד\"ס היינו רק לחומרא אין דנין. וכגוונא דידן ר' יהושע הכא. להכי נקט כולה גוונא דאין דנין דאית בהי נמי שאין דנין ד\"ת מד\"ס דוודאי לא ס\"ד דרק לחומרא אין דנין. אבל לקולא דנין ד\"ת מד\"ס אלא ע\"כ דבכולהו גוונא בין לקולא בין לחומרא אין דנין רק ד\"ת מד\"ת בי\"ג מדות דר' ישמעאל ול\"ב מדות דר' יוסי הגלילי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצועות תפילין עם התפילין</b><br> תפילין פשיטא דמטמאין ידים. ולא יהיו אלא כפרשה שבתורה שכתבה על גליון. וכמשנה ה'. אלא ה\"ק דרצועות דוקא כשמחוברין עם התפילין מטמאו ידים [כך כתב עטרת ראשי אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ול\"מ הוא. דאי משום הא לא אריא. די\"ל דתפילין דנקט היינו לאו דנגע בפרשה. רק בקציצה. וכדפליגי בתוספתא בפרקין. דלר\"ש התם בנגע ברצועות טהור עד שיגע בקציצה. והיינו כר\"ש דהכא בסיפא. ולר' יוסי שם גם הנוגע בקציצה טהור. עד שיגע במזוזה [היינו הפרשיות שבתוך הקציצה. וכך פי' רש\"י [שבת דף ע\"ט ב']. אמנם מדקאמר הכא מלת עם. ודאי משמע כדברי עטרת ראשי זצוק\"ל. דדוקא בעודן מחוברין בתפילין מטמאין את הידים. וכן מצאתי מפורש בסוגיא דשבת הנ\"ל. עם התפילין מטמאין את הידים. בפני עצמן אין מטמאין את הידים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאות את הידים</b><br> אפילו בעודן מחוברין בקציצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן</b><br> וכ\"ש שבין דף לדף. שיש קדושה בב' צדדיו. דצריך הסופר להניח גליון בס\"ת ב' אצבעות בין דף לדף וג' אצבעות למעלה וד' אצבעות למטה [וסי' בגד י\"ד רע\"ג] ונקט גליונות וכ\"ש הס\"ת עצמה דמטמא הידים חוץ מספר עזרא [ככלים פט\"ו מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתחלה</b><br> דבכל ספר צריך גליון בתחלתו ובסופו. דאם כתוב רק התורה לחוד. צריך להניח גליון בתחלת הספר כדי היקף כל הספר כדי שלא יהא מבחוץ הקלף שכתוב עליו התורה בעבר השני דמסופו לתחלתו הוא נגלל כמו מזוזה. ובסוף הספר צריך להניח גליון רק כדי היקף עמוד. דצריך שיהיה מחובר בו עמוד בסופו. כדי שיהיה יכול לגללו מסופו לתחלתו. וכן כשכתוב רק חומשין כך דינן. אבל כשכתוב כל תנ\"ך בכריכה אחת צריך איפכא כדי היקף עמוד בתחלתו וכשיעור היקף כולה בסופא משום דגנאי היא שתהיה תורה מבחוץ. להכי מתחלתו לסופו נגלל [ב\"ב דף י\"ד]. וכל זה בשלא נכתב בכל דקדוקי דיני ס\"ת. דכל הנך אינן עשויין רק ללמוד בהן בבית הספר. ואין בהן קדושת ס\"ת [כב\"ב י\"ד א' ורמב\"ם פי\"ז מהלכות ס\"ת הי\"ד וט\"ז ורפ\"י]. ולפיכך היה מותר ליגע בקלף. וסגי משום הכי בעמוד א' כדי לגלול עליו. וגם מדאין חייב בכבודה כל כך. להכי כשסיים לימודו בו. היה גוללו יחד ומניח לפעמים בלי מטפחת ורשאי. לפיכך היה צריך בתחלתו לכל הפחות גליון כדי היקף כל הספר. דזה גנאי יתירה. כשגוף הקלף יהיה לצד חוץ. אבל ס\"ת שנכתבה בקדושה כתקנה. העשויה לקרות בה בצבור. יש בה קדושה יתירה. דאסור לאוחזה ערום [כמגלה ל\"ב א']. ולפיכך עושין לה ב' עמודים. וגם מדחייבין לכבדה ביותר. לפיכך אינו מעמידה ערום בארון. רק עושין לה מטפחת. ולפיכך ג\"כ א\"צ בראשה ובסופה גליון רק כדי לגול על העמוד לחברו בה. ורק הס\"ת שהיתה מונחת בארון לק\"ק. מדאינה עשויה לקרות בה. דהרי אסור לכנוס לק\"ק. להכי לא היה בה רק עמוד א'. גם היתה מונחת בלי מטפחת כדמוכח בש\"ס [ב\"ב דף י\"ד א']. ומ\"ש [בי\"ד רפ\"ח] שצריך שירחיק בין כל עמוד לדף רוחב ב' גודלין. בש\"ס שם אין זכר מזה. אלא אדרבה אמרינן התם דמניח בתחלתה ובסופה כדי לגול על העמוד. ותו לא. וגם הרמב\"ם [פ\"ט מהלכות ס\"ת הי\"ד] לא כתב אלא שירחיק בין העמודים והדף. וסתמא היינו קצת. ולא ב' גודלין. אבל כך מסתבר כרבינו ב\"י. כדי שיהיה רוחב גליון זה כרוחב שאר הגליונות שבין כל דפי התורה [כי\"ד רע\"ג]. ונקט הכא הנך לרבותא. דאף שאין קדושתן חמור כל כך כס\"ת מטמאין ידים. וכ\"ש ס\"ת דקדישא טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעשה לו עמוד</b><br> דאז כבר נכלל גליון ההוא בקדושת הספר. אבל מקודם לכן שעדיין חול הוא ויכול לחתכו ולכתוב עליו דברי חול. דס\"ל דמקמי הכי הו\"ל כהזמנה דלאו מילתא היא [כסנהדרין מ\"ח א'] ורק באזמני' לקדושה עצמה כהזמין קלף לכתוב עליו ס\"ת תפילין. הזמנה מילתא [הר\"ן שם וא\"ח מ\"ב]. משא\"כ הכא דאזמני' רק לתשמיש קדושה. ולרבנן הכא שאני מדכבר מחובר לקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת ויהי בנסוע הארון</b><br> דז' ספרים הם בתורה וע\"ש חצבה עמודיה שבעה. שזה המקרא נאמר על התורה. והיינו משום דספר במדבר נחלק לג' ספרים. דויהי בנסוע שמחולק לפניו ולאחריו בב' נוני\"ן הפוכין הוא ספר בפני עצמו. ועי\"ז ב' החלקים שלפניו ושלאחריו נחשבו כב' ספרים [כשבת ק\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגילה</b><br> ר\"ל יריעה של ס\"ת. דאל\"כ אסור לכתוב קצת מהתורה כשאינו לכל הפחות חומש שלם. ואפילו לתינוק ללמד בו, אסור [רמב\"ם פ\"ז מהלכות ס\"ת הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל כתבי הקדש</b><br> היינו נביאים וכתובים כשכתובים בגופן ולשון שלנו. ואפילו בכתב פרשה לתינוק להתלמד בו. אע\"פ שאינו רשאי, מטמא הידים. אבל שאר ספרים אפילו סדרי תפלות שיש בהן שמות שאינם נמחקים. אין מטמאין הידים [עיין רמב\"ם פ\"ט מאהט\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הידים</b><br> ואף שלא נמנה בי\"ח דבר בפ\"ק דשבת רק שיפסלו תרומה. תרוייהו חדא גזירה נונהו. דמדפסלו תרומה. החמירו בהן גם כן שיטמאו הידים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיר השירים וקהלת</b><br> אע\"ג דכבר נכלל בכתבי קודש דכבר תנא להו. הדר נקט הנך לאשמעינן פלוגתא דאית בהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקהלת מחלוקת</b><br> דלא נאמר ברוח הקודש. רק חכמת שלמה המלך ע\"ה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיר השירים מחלוקת</b><br> גם הוא מודה שאינו ח\"ו שירי עגבים רק משל על אהבת הקב\"ה וישראל. רק דסבירא ליה דשלמה מפי עצמו חברו ולא ברוח הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקובל אני מפי ע\"ב זקן</b><br> היינו הסנהדרי גדולה שהיו ע\"א. ועוד מופלא שבב\"ד ע\"ג כולם. ובל\"א פרעזוס [ועיין מ\"ש סנהדרין פ\"א סימן מ' וזבחים פ\"א מ\"ג]. ונקט לשון יחיד לומר שכולם הסכימו לראש המדבר שם. וי\"ג זקנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום שהושיבו את ר\"א ב\"ע בישיבה</b><br> שהיו נאספין שם כל חכמי הדור מגדול ועד קטן. מה שלא היו מורשה להן מקודם [ברכות כ\"ח א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין כל העולם כלו כדאי</b><br> כלומר לא היה בדרי עולם קדושה דיה כפי הראוי ביום וכו' ואמר בכ\"ף הדמיון כדאי. דבאמת היה בה אז די [דבימי שלמה אשלים סיהרא]. ולולא זה לא היה ניתן להם שיר השירים. אלא אעפ\"כ היה בהן קצת חסרון בקדושה עדיין. עד שנדמה שאינו די. ולכן לא נתגלו הסודות הקדושים הטמונים בו. וניתן רק דרך משל:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוחנן בן יהושע</b><br> נ\"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ\"ז א']. ונ\"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס\"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ\"ו א']. ונ\"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי\"ב א' ושבועות ד\"ו א']. אבל אי\"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע\"ז דף כ' ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן חמיו של ר\"ע</b><br> הוא היה חותנו של ר' עקיבא [ככתובות ס\"ג א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדברי ב\"ע</b><br> ר\"ל כדברי ר\"ש בן עזאי כך הוא שמעולם לא היה חילוק בפלוגתתן בין קהלת לשיר השירים. אלא שמתחלה נחלקו בשניהן אם הן קודש ואח\"כ נמנו וגמרו ששניהן קודש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בו ביום</b><br> שנזכר לעיל סוף הפרק בדברי ר\"ש בן עזאי. דהיינו ביום שהושיבו את ראב\"ע לנשיא. וכן כל בו ביום דפרקין. ואע\"ג דכולהו אין להם ענין במכילתין. נקט להו אגב הך דסוף פרק דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמנו</b><br> ר\"ל מנו ב' צדדי החולקים. וכמה יש בכל צד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגמרו</b><br> החליטו הדין ע\"פ רוב דעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על עריבת הרגלים</b><br> שמיוחד לרחיצת רגלים. שמחזקת משני וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועד תשעה קבין</b><br> דבפחותה מב' לוגין הרי הוא ככל כלי הבית שאין מתטהרין ע\"י סדק. רק בנקב כמוציא זית. ובמחזיק טפי מט' קבין. לא חזיא כל כך לישיבה ואין מחשבה מועלת לה עד שיעשה בה מעשה [ועיין מ\"ש בס\"ד כלים פ\"כ סי' י\"ז. ונ\"ל ראיה מדאמרינן [מ\"ק כ\"א א'] ישן ע\"ג אודייני גדולה לא יצא ידי חובתו. ופי' הר\"ן התם דהיינו עריבה גדולה. אלמא דעריבה גדולה לא חזי לשכיבה. אמנה ברי\"ף שם [דף רכ\"ה ב'] גרם גדולה מכולן אפילו וכו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסדקה</b><br> סמוך לשוליה שעי\"ז אינה מחזקת עוד כדי רחיצת רגל א'. דאם לא נסדקה. אפילו משתמשת ג\"כ לישיבה אינה מטמאה מדרס. דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. מדעיקר תשמישה לרחיצה עומד:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא טמאה מדרס</b><br> דהרי גם מעיקרא היתה משתמשת לישיבה. ואפ\"ה אינה מטמאה מדרס. ומטעמא דאמרן. דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל השתא דלא חזיא תו לרחיצה. מטמאה שפיר מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שר\"ע אומר עריבת הרגלים כשמה</b><br> ר\"ל עדיין שם עריבת הרגלים עליה. ואף דלא חזיא לרחיצה אינה מקבלת טומאת מדרס. ונ\"ל דטעמיה מדמבטל העיקר בטל הטפל [כספי\"ט דכלים]. ולהכי הו\"ל כשאר שברי כלים. דכל שלא יחדה מחדש לישיבה אינו מטמא מדרס. ולרבנן דוקא התם בתיבה ומשפלת שהישיבה ע\"ג באמת טפל הוא. משא\"כ הכא. גם מעיקרא לא היתה הישיבה שבתוכה טפל גמור. עד שנוכל לומר גבה בטל העיקר בטל הטפילה. אולם ביתירה מט' קבין פליגי איפכא. דלר\"ע אין צריך מעשה. ולרבנן צריך מעשה [ככלים פ\"כ מ\"ד]. וטעמייהו דרבנן התם משום דמעיקרא לא עמדה כלל לישיבה מדמחזקת ט' קבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הזבחים</b><br> בין של יחיד או צבור [רמב\"ם פט\"ו ממקודשין]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנזבחו</b><br> עבודה קמייתא נקט לרבותא. דאפילו היא כשהיתה שלא לשמה כשרה. וה\"ה קבלה הולכה זריקה. או מליקה ומצוי בעולת העוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא לשמן</b><br> כגון עולה לשם שלמים. וה\"ה כל הקרבנות [ועמ\"ש בס\"ד ברפ\"ק דזבחים שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> שחייב לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהן לשמן. ומותר ג\"כ לאכול הבשר בקרבנות הנאכלין. ואפילו עשה כל העבודות שבקרבן שלא לשמן כך דינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה</b><br> בין לשם הקרבן שהיה באמת. או לשם הקרבן ששינה אותו לא עלה. וצריך שיביא קרבן אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן החטאת</b><br> אפילו לשם חטאת אחר. כגון חטאת חלב לשם חטאת דם וכדומה. בכל גוונא פסולין לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח בזמנו</b><br> להרמב\"ם היינו כל יום י\"ד בניסן ולראב\"ד דוקא בע\"פ אחר חצות. אבל פסח שלא בזמנו. שלמים הוא וכשר שלא לשמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחטאת והאשם בכל זמן</b><br> יש במשנה זו הרכבה מב' משניות שאינן סמוכות זו לזו. דכל מה שנזכר בבבא זו עד הכא. הוא בבא ראשונה ממשנה א' בפ\"ק דזבחים. ומה שנזכר במשנתינו מכאן ולהלן עד סוף המשנה. היא כולה בבא בתרייתא ממשנה ג' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ש בן עזאי</b><br> לא על בו ביום דנקט ברישא קאי. דלא בו ביום אמר כך. אלא זמן רב אח\"כ וכדמסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקובלני מפי שבעים ושנים זקן</b><br> עיין מ\"ש בפרק דלעיל סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא הוסיף בן עזאי</b><br> לפסול טפי מת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא העולה</b><br> מדהוסיף מלת הנאכלין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא הודו לו חכמים</b><br> קמ\"ל דאף שהעיד שהסכימו כל הסנהדרי גדולה כך. אפ\"ה לא הודו לו. מדהיה באסיפה הגדולה ההיא רבים יותר מהם. והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ונאמר ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם. אין לך אלא שופט שבימיך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית</b><br> אמר העבד ישראל. כדי להבין משנה ג' זו יפה יפה. ראינו להקדים בקצרה הני מילי מעלייתא אשר לקטתי אחת הנה ואחת הנה מהנך כללי דכייל לן מאור עינינו רבינו הרמב\"ם ז\"ל. במה ששייך מהן להבנת משנה זו. וזה לשונו [פ\"א דתרומות ה\"ו] כל העולם כולו נחלק בענייני דיני שביעית תרומות ומעשרות לג' חלקים. ארץ ישראל. סוריא. חוץ לארץ. א) ארץ ישראל שוב נחלק לב' חלקים. (א) מה שכבשו ממנה עולי בבל. קדשה לשעתה. וקדשה לעתיד לבוא. שחייבת עתה בשביעית ותרומות ומעשרות מן התורה. ואפילו קנה אותה ישראל מעכו\"ם. לא הופקעה מתרומות ומעשרות [רמב\"ם שם ה\"י. ובהלכות שמיטות פ\"ד הכ\"ה וכו']. (ב) אולם מה שכבשו ממנה רק עולי מצרים. חייבת בשביעית ותרומות ומעשרות רק מד\"ס [ראב\"ד ספ\"א דתרומות. ובהלכות שמיטות הנ\"ל]. אמנם בי\"ד [סימן של\"א פ\"ב] פסקינן כהרמב\"ם דאפילו מה שהחזיקו עולי בבל. אפילו בזמן עזרא. לא היו חייבין בכל דינין הנ\"ל רק מד\"ס. מדלא עלו כולן. ב) סוריא. והוא מה שכבש דוד המלך ע\"ה קודם שכבש כל ארץ ישראל. ולפיכך גם בהיות ישראל על אדמתן. אין חייבין שם בשביעית ובתרומות ומעשרות רק מד\"ס. וכן בזמן הזה [רמב\"ם שם ה\"ד]. ג) חוץ לארץ גם כן נחלק לג' חלקים. (א) ארץ שנער. מדרוב ישראל עוברים ושבים לשם. תיקנו הנביאים שתהיה חייבת בתרומות ומעשרות. (ב) מצרים. עמון. ומואב. אף שאין מצויין שם ישראל כבשנער. עכ\"פ כיון דסמוכות לארץ ישראל. לכן תקנו חכמים הראשונים שיהיו חייבין בתרומות ומעשרות [רמב\"ם פ\"א מתרומות ה\"א]. (ג) שאר ארצות שבחוץ לארץ. פטורות מכולן [שם]. מיהו דין שביעית לא רצו לתקן בשום מקום מג' חלקי חוץ לארץ הנ\"ל. מדהוא הפסד גדול להפקיר כל השדה כולה. רק לכ\"ע דבשביעית בארץ מצרים תקנו חכמים שמעשרין בה מעשר ראשון ומעשר שני. ובשנער מעשרין בשביעית מתקנת נביאים מעשר ראשון ושני. ופליגי הכא בעמון ומואב אי לשנער מדמינן להו או לארץ מצרים. אמנם לא היו מסופקים באותו ארץ מואב שכבשוהו עולי מצרים. מדנטהר על ידי סיחון. דההיא ארץ ישראל גמור הוא. ונקרא עבר הירדן. שנכבש מעולי מצרים. ולא מעולי בבל. שחייבת בשביעית ובתרומות ומעשרות ככל דיני ארץ ישראל. אבל רק מד\"ס. מדלא נכבש מעולי בבל. רק נסתפקו בארץ עמון ומואב ממש. שגם מעולי מצרים לא נכבש. שחייבין כשאר שני שבוע בתרומות ומעשרות מד\"ס. אבל שביעית אין נוהגת שם. דרק בארץ ישראל הכל הפקר בשביעית ופטור ממעשר. אבל שם שאין הכל הפקר בשביעית. יש לשאול איזה מעשר יתנו אז:"
+            ],
+            [
+                "<b>גזר ר\"ט מעשר עני</b><br> ר\"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגזר ר\"א בן עזריה מעשר שני</b><br> ר\"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלעזר בן עזריה</b><br> אע\"ג שכבר נתמנה נשיא. אפ\"ה מדבאותו יום נתמנה נשיא עדיין היתה קדירות נשיאותו פושרין. וגם היה רק בן י\"ח שנים [ברכות כ\"ח א'] ור' ישמעאל ב\"ר יוסי זקן [כב\"מ דף ל' ע\"ב]. לכן קראו בשמו בפניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתה מחמיר</b><br> דמעשר שני קדוש. משא\"כ מעשר עני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכל המחמיר עליו ראיה ללמד</b><br> שכל דבר שלא נדע טעם לאסרו. מותר הוא בלי טעם. דלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן. רק דברים האסורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אני לא שניתי מסדר השנים</b><br> דלעולם. אחר שנת מעשר עני. נותנין מעשר שני. והרי בששית נתנו מעשר עני. א\"כ ראוי שיתנו בשביעית מעשר שני. וזהו כבר קצת ראיה לדברי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה מצרים מעשר עני בשביעית</b><br> כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר\"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ\"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ\"ל דה\"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ\"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע\"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט\"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס\"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא\"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע\"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה\"י ב' ל\"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י\"ח וירמיה ל\"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ\"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק\"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ\"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה בבל מעשר שני בשביעית</b><br> תקנת נביאים היתה. וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף עמון ומואב שהם קרובים</b><br> משא\"כ בבל רחוקה מאד היה מארץ ישראל [כמלכים ב' כ\"א פי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשים</b><br> נ\"ל דנעשם גרסינן. ור\"ל נתקן אנחנו להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין אתה אלא כמפסיד נפשות</b><br> נ\"ל דר\"ל על ידי תקנתך יזלזלו בקדושת מעשר שני בארץ ישראל. ותביא נפשותם לידי עבירה [ודו\"ק. ולרב\"א הכי קאמר דילמא קבעו בה חכמים מעשר עני. ונמצאת מפסיד נפשות שקובע אתה את השמים וגו'. ותמהני הרי עדיין לא היתה התקנה קבועה. דלולי כן נחזי האיך נהגו עד השתא וכמש\"ל אלא דבר חדש חידשו אז הסופרים. ולמה יעצרו השמים. ותו הרי גם אם יתנו מעשר שני יש לחוש דלמא תקנו מעיקרא מעשר עני. וגוזלין. העניים. וכ\"ש שיעצרו השמים [כפ\"ה דאבות מ\"ח וט']:"
+            ],
+            [
+                "<b>קובע אתה</b><br> ר\"ל גוזל אתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה</b><br> וסיפא דקרא אם לא אפתח עליכם ארובות השמים וגו'. והרי רק במעשר שני משתעי קרא. מדסמכו קרא לתרומה שהיא קודש. ועל ידי שלא יתנוהו יעצרו השמים. משא\"כ מעשר עני חול הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהושע הריני</b><br> ר\"ל הנני משיב לראב\"ע על דברי טרפון אחי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא לענין דבריו</b><br> ר\"ל אבל לא כדבריו. שעל זה יפה השיב ראב\"ע. אלא טעמא אחרינא איכא. מדשוה תקנת עמון לתקנת מצרים בב' דברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצרים מעשה חדש</b><br> שנתקן מחכמים הקודמין סמוך לזמנינו טפי ממעשה בבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבל מעשה ישן</b><br> שכבר מקודם החורבן נתקן מנביאים שיעשרו שם מעשר שני בשביעית. והרי נשכח הטעם למה לא תקנו בבבל מעשר עני. דזה מסתבר טפי שלא להפסיד לעניים. אולי לא תקנו כך מדלא היה נצרך כל כך לעניים. משא\"כ בתקנתינו השתא. שנראה עניים נצרכים. מסתבר לתקן תקנה לטובתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידון מעשה זקנים</b><br> ואולי ע\"פ הנבואה עשו כך. והרי אין למדין מדברי קבלה [כב\"ק דף ב' ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים</b><br> והא דאמרינן בפרקין דלעיל [מ\"ב] דאין למדין דברי סופרים מדברי סופרים. י\"ל התם כשנתקנו כבר ב' התקנות. אמרינן דאין להשוות אופן תקנת חכמים זה לזה. דהרי טומאת כתבי קודש וטומאת סתם ידים. כבר שתיהן מתוקנות ועומדות היו. שפיר אמרו חכמים דאין למדין התפשטות טומאת ידים מהתפשטות טומאת כתבי קודש. אבל הכא שרצו לתקן תקנה חדשה שיעשרו בעמון ומואב. ודאי ראוי שיתקנו כאופן שתיקנו מקודם לכן במצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר</b><br> שלא היה בבית המדרש אז. מפני שברכוהו [כב\"מ נ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכה</b><br> נ\"ל דבכה על שלא זכה להיות בסוד קדושים ועדה כששרה עליהן רוח הקודש. והסכימה דעתם לדעת המקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד הלכה למשה מסיני</b><br> י\"א הלכה למשה מסיני ממש. וכן משמע בתוספתא. וי\"א דר\"ל תקנה חזקה קדומה כהלכה למשה מסיני וכן החליט רבינו כ\"מ [מתנות פ\"ו ה\"ה]. ומצינו דוגמתו לענין זוגות [פסחים ק\"י א']. דליכא למימר התם דבאמת זוגות הלכה למשה מסיני. דהרי אמרינן התם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. מיהו י\"ל אולי כך היתה הלכה למשה מסיני. דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה [כקידושין ל\"ט א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם מה אני לבא בקהל</b><br> אף דמסתמא שמע המקרא דכתיב לא יבוא וגו'. דאל\"כ מה מספקא ליה. אפ\"ה חשב לנפשו היתר. דאע\"ג שהיה דר בארץ עמון. עכ\"פ הרי לא אסרה התורה על הדרים בארץ עמון. רק זרע בני עמון הזכרים [כיבמות דף ע\"ו ב']. והרי ברוב הימים נשתדכו עמהן זכרים מעמים אחרים. דהרי גם ישראל נשתדכו עם נקבותיהן. כרות לבועז. ונעמה העמונית לשלמה המלך ע\"ה אחר שנתגיירו וכל הזכרים שנולדו מנקבות שלהן שנשאו לזכרים מאומות אחרים. ודאי שמותרין לבוא בקהל. וא\"כ יש ספק בכל זכר שמארץ עמון. שמא הוא משאר אומות. שהן משאר בני העולם שמותרין לבוא בקהל. ואע\"ג דקיי\"ל דכנעני אית ליה חייס [כיבמות דף ס\"ב א']. היינו רק דבמתייחס אחר אחד מהן. אמרינן שזה בוודאי אביו הוא. אבל הכא מי מכל זכריהן שיהיה יכול להתייחס בעצמו בכנענים שהוא עמון בן עמון עד יום שניתנה בו תורה לישראל. ואם כן כל אחד מזכריהן יש בו ספק. וכמו בממזר אמרינן ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק [כקידושין ע\"ג א']. פשיטא דגם בעמוני ספיקו מותר לבוא בקהל. ואע\"ג דבספק ממזר אסור. עכ\"פ מדרבנן משום מעלת יוחסין. ואפילו בשתוקי ואסופי דלא שכיחי גזרי בהו רבנן [כקידושין שם]. וכל שכן עמון ומואב דשכיחי. התם שאני די\"ל דדיינינן על שתוקי הזה בעודו בקביעות. דהו\"ל כמחצה על מחצה. וכדקאמר התם. ולפיכך אסור. ואע\"ג שאח\"כ פירש מהקביעות. אפ\"ה לא אזלינן בתר רוב כשרים לומר כל דפריש מרובא פריש. כיון שכבר נולד ספק איסורו במקום קביעתו הו\"ל כפירש בפנינו דאסור [י\"ד סי' ק\"י ס\"ג]. אבל הכא הרי רובא דעלמא כשרים לבוא בקהל. והרי גם בתר רובא דעלמא אזלינן. מדאצטרכינן לאוקמא [ב\"ב כ\"ג ב'] בעגלה ערופה דמיירי ביושבת בין ההרים ואם כן אף דהו\"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי. עכ\"פ כל גר וגר דפריש מינייהו. כל דפריש מרובא פריש. וכיון דבעודו בקביעות לא נולד בו עדיין ספק. דהרי אז עדיין זר היה. שבלא זה היה אז אסור לבוא בקהל. ורק עכשיו אחר שפירש מהקביעות נבוא לדון על ספיקתו. ודאי דשפיר אמרינן גביה כל דפריש מרובא פריש. ואע\"ג דלענין יוחסין בעינן תרי רובא משום מעלה [ככתובות ט\"ו א']. הכא נגד רובא דעלמא הוו בני עמון מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר' מאיר דחייש למיעוטא. לא חייש לה [כע\"ז ל\"ד ב']. ואע\"ג דלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש רק בדוגמת ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' נבלה. דמתוך שהאיסור מבורר במקומו. ליכא למיגזר שיקח מהקבוע. אבל ביש תערובות בהקבוע לא אמרינן גביה כל דפריש מרובא פריש [כי\"ד סי' ק\"י ס\"י]. י\"ל הרי הכא ליכא למגזר שיקח מהקבוע. דהרי בקבוע כולן בגיותן. ובלא זה אסור להשתדך עמהן. אלא די\"ל דגזרינן שמא יתגייר א' בארץ עמון ותיזל איהי לגביה. ושייך שפיר גם בזה שמא יקח מקבוע. והיינו דנסתפק הך גר. דילמא כולי האי לא חיישינן. ומה\"ט נמי לא נקט ר' יהושע הך היתירא דאמרן. אלא טעמא דבלבול סנחריב. מדאתא לאשמועינן דאפי' בהיה נשאר הגר בארץ עמון וגם אזלה איהי לגביה. דהו\"ל תערובות בקבוע. אפ\"ה מותר מדבא סנחריב ובלבל כולן. והרי פירשו כולן. ותו ליכא למגזר שמא יקח מהקבוע ומותרין כולן [ועיין ש\"ך י\"ד סי' ק\"י ס\"ק ל\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דוד עשירי וגו'</b><br> סיפא דקרא קדריש דכתיב בהו עד עולם. דאע\"ג דגם ממזר אסור איסור עולם מדדרשינן עשירי עשירי לגזרה שוה [כיבמות דף ע\"ח ב']. ואפ\"ה ספיקו מותר מן התורה. עכ\"פ בעמון ומואב מדמפורש בקרא מלת עד עולם ש\"מ דאתא לאשמועינן דאף שבאחרית הימים ודאי יתערבו בהן שאר אומות. אפ\"ה כל שדר בעמון נחזיקו שהוא מזרעם ויאסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכי עמונים ומואבים במקומן הן</b><br> וכל הדרים בה השתא אינן מזרע עמון. והרי לא אסרה התורה רק זרע בני עמון. ולפיכך הא דכתבה תורה עד עולם. היינו רק כל עוד שיתברר לך שהוא מזרע בני עמון [וקשה האיך אפשר שסנחריב בלבלם. והרי אמרינן בסנהדרין [צ\"ו ב'] דעמון ומואב שביבי בישי דירושלים שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו והרי נבוכדנאצר זמן רב אחר סנחריב היה. וכ\"כ בירמיה [מ\"ט] מדוע ירש מלכם את גד. והרי ירמיה בימי נבוכדנאצר היה וזמן רב אחר סנחריב. ואי\"ל דאפ\"ה סנחריב בלבלם והושיבם בשאר ארצות הסמוכות לארץ ישראל. ומשם שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו. וגם משם ירש מלכם את גד. ליתא דאם כן מה עונש ניבא עליה ירמיה הנביא שתחרב רבה עיר המלוכה ושאר עיירותיהן שם. הרי כיון שהוגלו משם על ידי סנחריב מה איכפת להו שיחרבו העיירות הללו שאינן שלהן והרי עתה מושבן במדינה אחרת. ואת\"ל דאחר שבלבלם סנחריב ממקומן חזרו ושבו למקומן. ומשם שלחו לנבוכדאנצר שילחם בישראל. ומשם אחר החורבן ירש מלכם את גד. וניבא עליהן ירמיה שגם הם יגלו בסוף מנבוכדנאצר. והא דקאמר הכא שסנחריב בלבלם. והרי מבלבול זה חזרו למקומן. והו\"ל טפי לאתויי שנבוכדנצר בלבלם. י\"ל דמבלבל הראשון נקט. וכיון שלא ארכו ימי חזרתם עד שחזרו והוגלו מנבוכדנצר. כולה חדא בלבול הוה. אבל כל זה ליתא. דהרי גם בימי אחשורוש שהיה שוב כמה שנים אחר נבוכדנאצר. מצינו גביה במגילה [י\"ב ב'] דא\"ל חכמי ישראל זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא על דורדי'. הרי שגם בימי אחשורוש עדיין היו במקומן. ואפשר י\"ל שאע\"ג שהרוב הוגלו מנבוכדנאצר. אפ\"ה השאיר שם מתי מספר. ולאלה המחו חכמים לאחשורוש שישאלם. דבימיו עדיין ידועים וניכרים היו בין אומות אחרות שהושיב ביניהן נבוכדנאצר. משא\"כ ישראל. אע\"ג שגם מהן השאיר נבוזראדן קצת מהן בארץ. כמפורש בסוף מלכים. אפ\"ה בסוף כאשר נהרג גדליהו הלכו כולם עם יוחנן בן קרח למצרים. ולא נותר כל נשמה מהן בארץ ישראל. תדע דהא אמרינן בשבת [קמ\"ה ב'] דנ\"ב שנים הסמוכים אחר חורבן בית הראשון לא עבר איש ביהודה. לכן המחוהו חכמי ישראל לאחשורוש לחכמי עמון שעדיין עכ\"פ נשארו קצת מהן במקומן. משא\"כ ישראל אין גם אחד שנשאר במקומו. או י\"ל דהא דקאמר הכא שסנחריב בלבל כל האומות. הרי לא קאמר הגלם רק מלת בלבלם. משמע שעשה תערובות מיושבי הארצות. והתערבו בתושבי עמון הרבה מאומות אחרות. ואעפ\"כ המלך שהיה נכנע נגד סנחריב וגם נגד נבוכדנאצר היה נשאר במקומו. והוא שלח לנבוכדנצר שיבוא על ישראל. והוא שירש אגד ת אחר החורבן. אלא שניבא עליו ירמיהו הנביא שגם ערי עמון יחריב נבוכדנאצר בסוף. וכן היה לו. ואפילו הכי נשארו כולם בארצם. ולהכי שפיר קאמרו ליה לאחשורוש. מדעדיין היו ידועים בימיו. שישאל להן מדלא הלכו עדיין כלל בגולה. אבל בימי ר\"ג ור' יהושע כבר היה גם במקומותם תערובות גמור. שלא נודע מי הוא מעמון ומי מאומה אחרת. א\"נ גם בימי אחשורוש כבר נדו הלכו כולם מארצם על ידי גלות נבוכדנאצר. והא דקאמרי ליה זיל לגבי עמון ומואב. רק למשל בעלמא נקטו הנך. משום דבהו כתיב קודם שהוגלו. ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו. אבל לעולם התכוונו לאומת בבל בעצמה שהן לא הוגלו מעולם לא מסנחריב ולא מנבוכדנאצר. תדע דהרי מצינו דוגמתו בשבת [קמ\"ה ב'] ששאלו למה עופות שבבבל שמנים. והשיב לו מפני שלא גלו. ומייתי נמי הך קרא גופא שאנן מואב מנעוריו וגו' אלמא רק למשל נקט הך קרא דגם מואב קודם שגלה הי' עמד טעמו בו. כ\"כ כל אומה שלא גלתה עדיין. ודו\"ק. ועיין ר\"ש כאן ותוי\"ט יבמות דף ע\"ו ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר חזרו</b><br> ר\"ל הרי כבר אנו רואים שהתיישב שוב ארץ בני עמון אחר חורבנן. וכיון שהקב\"ה הבטיח שישובו. ודאי מחזקינן שהם הם זרע עמון ששבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו</b><br> ר\"ל כמו שבות בני ישראל היינו שיתברר לכל שהם הם בני ישראל ששבו לארצם להיות אדוני הארץ. ובימינו הרי עדיין לא היה כן. כמו כן שבות עמון. אינו שתתיישב ארצם. ולא נקרא שובם שובה עד שיתברר מי הם השבים. ועל זה ניבא ירמיהו הנביא שרק באחרית הימים יתבררו בני עמון וישובו לארצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>התירוהו לבא בקהל</b><br> דבטלו אומות דאסירי. בין שאר אומות ברוב. ואע\"ג דבעלי חיים חשיבי ולא בטלו. אפילו הכי כיון דנעקר כל הקביעות על ידי בלבול סנחריב ונבוכדנאצר. הלכך אמרינן כל דפריש מינייהו מרובא פריש. דהרי ליכא למגזר שמא יקח מהקבוע. והכי קיי\"ל [אה\"ע סי' ד' ס\"י. אמנם בתוספתא דמכילתן אמרינן דמצרי אסור. דאע\"ג דגם מצרים בלבל סנחריב. אפילו הכי נתן הקב\"ה קצבה לחזרתן שנאמר (יחזקאל ל\"ט) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם. וכן פסק הרא\"ש והרמב\"ן. אבל הרמב\"ם [ספי\"ב מאיסורי ביאה] פסק כאידך תוספתא פ\"ה דקדושין דקאמר דמנימין גר מצרי ביקש תחבולה כדי שיותר לו דור שלישי לבוא בקהל. וא\"ל ר\"ע טעית כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות. ובב\"ח הכריע כדעת הרמב\"ם. ואיננו אתי לידע על מה אדניו יסדו. אבל נ\"ל כיון דברוב הימים נסעו לשם רבים מאומות אחרות והשתדכו עמהן. להכי מי מכל זכריהן שיהיה אפשר לו להתייחס שהוא מצרי בן מצרי עד מתן תורה. ולפיכך הו\"ל ספיקא. והרי כמו דבממזר אמרינן ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק וכמש\"ל. כ\"כ במצרי ספיקו מותר מן התורה ואינו אסור רק מדרבנן משום מעלה דיוחסין. וכיון דיש בה ספיקא דפלוגתא של ב' התוספתות ספיקא דרבנן לקולא. ובפרט דהלכה כר\"ע מחבירו. ואי משום הקושיא שהקשה בתוספתא דמכילתין דכתיב מקץ ארבעים שנה אשיב שבות מצרים. ע\"כ צ\"ל דר\"ע ס\"ל דאע\"ג דנתקבצו לארצם. עכ\"פ כיון שכשחזרו נתערבו עם האומות האחרות שנתישבו בארצם קודם שחזרו. והמותרים הם רובא דעלמא. בטלו המצריים ברוב. וכל דפריש מינייהו מרובא פריש. וכבעמון ומואב לעיל. וזהו שכתב הרמב\"ם דבטלו ד' אומות אלו ברוב אומות העולם. וכל דפריש מרובא פריש. ואין להקשות עכ\"פ הרמב\"ם דידיה אדידיה. דהכא פסק דאזלינן בתר רובא דעלמא. והרי בהלכות רוצח [פ\"ח ה\"ו] פסק דלא אזלינן בתר רובא דעלמא. י\"ל שאני התם דגלי קרא דלא ניזל בתר רובא דעלמא. דהרי כתיב והיה העיר הקרובה (אל החלל). ואי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא. לעולם לא היו מביאין עגלה ערופה. דהרי רובא כנענים נינהו [ועיין רבינו כ\"מ שם]. ואת\"ל נגמר מינה. י\"ל דכבר כתב הר\"ן [נדרים דף פ\"ח א'] דלא אמרינן הכא רק במסתבר למגמר חד מחבריה. [ועיין תוס' פסחים דף צ\"ו א' ד\"ה תרי ותוס' חולין דף ק\"א ב' ד\"ה תלמוד ודו\"ק]. אם כן הכי נמי הכא הרי מסתבר דלא נגמר מעגלה ערופה. דהרי בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא. ומ\"ש רובא דעלמא משאר רובא [ועיין תוס' חולין דף צ\"ה א' ד\"ה אמר]. מיהו כל הנך משניות מריש פרקין עד הכא. לא שייכי כלל במכילתן. רק איידי דנקט בסוף פרקין דלעיל דקאמר בן עזאי מילתא דשמע בו ביום. נקט נמי כל הנך משניות דגם הם בו ביום נאמרו וכמש\"ל. והשתא בתר דאסיק להנך מילי. הדר תנא למילתא במשנה דלקמן דמיירי בטומאת ידים של כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים</b><br> אע\"ג שכל מקרא שכתבו תרגום אינו מטמא ידים. הני שאני דמתחלה נתיסדו בלשון תרגום:"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום</b><br> שבדניאל עזרא וירמיה [כך כתב הר\"ב. ואין להקשות הרי אין בירמיה רק פסוק א' [ירמיה י' פי\"א] ומי עדיף מתורה שצריך שיהיה בו עכ\"פ פ\"ה אותיות [כפ\"ג מ\"ה]. שי\"ל דהכא מיירי במצורף עם פסוקים אחרים שכולן יחד פ\"ה אותיות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכתבו עברית</b><br> ר\"ל בלשון עברי דהיינו לשון הקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועברית שכתבו תרגום</b><br> בלשון תרגום. דהיינו לשון ארמי או לשון אחר. אף שכתוב בכתב אשורית:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכתב עברי</b><br> היינו כתב של האומות היושבים מעבר השני של נהר פרת אף שהלשון הוא לשון הקודש [וה\"ה] כל כתב של אומה אחרת רק נקט עברית לרבותא דאע\"ג דהלשון צריך דוקא שיהיה עברית אפ\"ה כתב עברית פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית</b><br> שהתורה הקדושה צריך שתהיה כתובה בלשון עברית ובכתב אשורי' דהיינו הכתב של ארץ אשור והוא המאושר שבכל מיני כתב [שאופן כתיבתו הוא שאין אות מהכתב נוגע בחברתה. ואין בכל אחד מאותיותיו שום התדמות כלל לחברתה ועי\"ז תקוני אופן המכתב וקל לכל אדם קריאתו ורחוק מטעות שיובן שום שגיאה בקריאתו]. ולכן הוא. הכתב שבלוחות. וגם בו ניתנה תורה לישראל [תוספתא פ\"ד דסנהדרין ועי' סנהדרין דף כ\"א ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים צדוקים</b><br> דע שבימי בית שני היו ב' תלמידים שלא הבינו יפה דברי רבן. ויצאו מהכלל. והתקוממו על ידן ב' כתות רעות בישראל. שהתעו העם מדרך המקובל לנו מפי משה רבינו אבל הם כפרו בקבלה. ופירשו התורה כפי דעתם הנפסדת. כל כת באופן אחר וכולן היו כופרין בתחיית המתים מדאין כתובה בתורה בפירוש. והיה עומד בראש כת א' תלמיד א' ששמו צדוק. ונקראו הנמשכים אחריו ועושין מצות התורה כפי שפירש להם הוא. צדוקים. והכת האחרת היה עומד בראשם תלמיד א' שנקרא בייתוס. שהיה מלמדם הפירוש במצות התורה באופן אחר ונקראו בייתוסים. אבל הקראים כת רעה אחרת היא. שהתקוממה כמה מאות שנים אח\"כ בימי הגאונים. ע\"י איש א' ושמו ענן שחרה לו שלא מנוהו נשיא. לכן יצא והתפקר וכחש לתורה שבע\"פ. ופירש גם הוא התורה כפי הנראה לו. באופן אחר ממה שפירשו צדוק ובייתוס וכל אחת מג' כתות הנ\"ל החזיקו באיזה דברים מדברי הקבלה. כל א' וא' כפי הנראה לו והקראים מאמינים בתחיית המתים. לא כב' כתות הראשונים שמכחישין בה ואפ\"ה מדכולן מאמינים רק במקרא. דהיינו במה שכתוב בתורה בפירוש. לכך הושאל שם זה לכל א' מהג' כתות. לקרות כולם בשם קראים [ועי' רמב\"ם פ\"א דאבות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קובלין אנו עליכ' פרושים</b><br> ר\"ל מתרעמין אנו עליכם פרושים והן חכמי ישראל שנוהגין במצות התורה כפי המקובל לנו פא\"פ עד משה רבינו ע\"ה. ונקראים בשם פרושים מפני שפורשים את עצמן מע\"ה וממאכליהם ואפילו בבגדיהן מחזיקין בהן טומאה. כמדרס. מדאין הע\"ה בקיאין בדיני טומאה וטהרה כפי דיני התורה ואינן יודעין להזהר בהן כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס</b><br> ר\"ל ספרי אפיקורסים. נוטריקון המירו רם שהמירו אמונתם בהקב\"ה שהוא רם ומתנשא. וי\"א שהמירם שם מין הוא ונ\"ל דהיינו ספרי האמער שהיה בימי שלמה והוא בתעתועיו חיבר כמה שירי עגבים לאלילים. ועדיין הם בעולם כתובין בלשון יוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים</b><br> שעצמות נבילה ושרצים טהורות [כחולין ע\"ז ב'] והא דנקט חמור ולא סתם נבילה משום דבמלת נבילה נכלל נמי אדם מת. וכדכתיב והיתה נבלת האדם רק נקט חמור שהוא בהמה המצויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים</b><br> והרי בזה גם אתם מודים. והוא דומה בדומה. לכתבי קודש נגד ספרי מירם שאתם מתרעמין עליהן [ונ\"ל דהא דנקט יוחנן כה\"ג ולא שום שאר צדיק היינו משום דלא רצה עצמות שום צדיק לדמות עם עצמות חמור ורק עצמות יוחנן כה\"ג שלבסוף נעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א'] והרי בעיניכם צדוקים הוא נחשב לצדיק גדול]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תדוודות</b><br> כפות לאכילה. לזכרו בשעת אכילתו. ומודים היו שמת אסור בהנאה והמינים הללו דרשו טעמא דקרא הכי דמה\"ט טימאה כל עצמות אדם משום לא פלוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן</b><br> בתוספתא מפרש דברי ר' יוחנן בן זכאי דהכי קאמר להו. דלהכי גזרו טומאה על כתבי קודש. כדי שלא יעשום שטיחין ע\"ג בהמה שרוכב. ור\"ל אבל כשיטמא הידים ימנע מלעשות כן מחשש שיטמא ידיו ברכבו עליו. אמנם קיים בהן ענה כסיל כאולתו דהרי היה יכול להשיב להם לפי חיבתן טומאתן שלא יניחן אצל תרומה מדשניהן קודש. ועי\"ז יבואו עכברים לתרומה ויפסידוה והרי זהו הטעם האמיתי של טומאת כתבי קודש וכמפורש בפ\"ק דשבת ושני טומאות הללו של כתבי קודש לתרומה ולידים הא בהא תליא. ולאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספרו בית אל להכי לא גילה להם טעם האמיתי מדוודאי גריעי מכנעני שאסור לגלות לי טעמי התורה [כרש\"י ר\"פ משפטים. וקשה לי מהרמב\"ם בפירוש המשניות בפ\"ק דחולין. וש\"ך י\"ד ס\"כ סקכ\"ד] דבזמן הרמב\"ם היה דינן כתינוק שנשבה לבין הכנענים. ומכל שכן בזמן המשנה שלא נשתקעו עדיין כל כך דהרי רבי נתן לאחד מהן לברך ברכת המזון [כחולין דף פ\"ז א']. אע\"ג שהיה משתוקק לדחותו ממנו [כתוס' שם]. מיהו אפשר לומר דלאו כל הצדוקין שוין. וכן מוכח בסוגיא דחולין שם. דצדוקי אחד אמר ליה לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח. וזה ודאי אפיקורוס גמור הוא דגרע וגרע מכנעני [כע\"ז כ\"ו ב']. ועוד נ\"ל דאע\"ג דלא היה אז דינן ככנענים. עכ\"פ לא עדיפי מע\"ה דאסור ללמוד תורה לפניו [כפסחים דף מ\"ט ב'] דע\"כ ר\"ל דאסור לגלות לו טעמי המצות. שלא יזלזל בה [כע\"ז דף ל\"ה א'] דאל\"כ אדרבה ודאי מצוה ללמדם התורה והמצות. ונ\"ל עוד דמה\"ט נמי לא רצה ר' יוחנן בן זכאי לגלות להגמון פי' אמיתי של הכתוב [כחולין דף כ\"ז ב'] ואמר לאויבי דחיתי בקש. ומה שהקשה הרא\"ש והניח בצ\"ע למה הביא ר' יוחנן בן זכאי ראיה מעצמות חמור וכה\"ג ולא הביא ראיה מעור חמור אע\"ג שלא עבדו טהור. ועור אדם טימאו חכמים שלא יעשה מעורות אביו ואמו שטיחין [כחולין פ\"ט מ\"ה]. ותמהני מאד מה קשה ליה לרבינו. דהרי על הקושיא זו היו יכולין המינין להשיב דעליה אנו דנין. דערבך ערבא צריך. דמאן יימר דחיישינן הכי. אבל השיב להן מן דין תורה שבכתב שמודים בה. וכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן [כגיטין ס\"ה א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומרים צדוקין</b><br> אגב דאייתי לעיל טענת הצדוקים שהיה להן על טומאת כתבי קודש ותשובת החכמים להן בזה מייתי נמי עוד כמה מיני קובלני של הצדוקים ותשובת חכמים להן עד סוף פרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם מטהרים את הנצוק</b><br> בעירה מכלי טהור לטמא. הקלוח ומה שבכלי עליון טהור [כמכשירין פ\"ה מ\"ט] והרי הקלוח כולו נוגע בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם מטהרי' את אמת המים הבאה מבית הקברו'</b><br> דמודו ביה צדוקים. מדכתיב אך מעין ומקוה מים יהיה טהור והרי גם הוא ראשו נוגע בטומאה כמו הניצוק. ואפ\"ה אינו חיבור ואף דהיו יכולין להשיב דהתם מקום הנגיעה בעצמו טהור. דהרי המים במחובר איני מקבלין טומאה. ואפילו נפל מת לתוכן [כמקואו' פ\"א מ\"ד]. משא\"כ הניצוק ודאי מקום הנגיעה טמא עכ\"פ או הוה חשבינן לקלוח המים כולו כגוף אחד. היה אסור לשתות מהמעין בפיו בעוד קלוח המים נוגע בהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין</b><br> כך כתוב בתורה בפירוש בפרשת משפטים כי יגח שור וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין</b><br> כדאמרינן בב\"ק [פ\"ח מ\"ד] נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה וכו' ועל זה היו מתרעמין שיפטר האדון שלהן והרי ק\"ו הוא. ומה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות</b><br> נ\"ל דר\"ל דאע\"ג דבשור וחמור. חייב בהן בעלים מצות לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. ושלא ירביעום כלאים ולמען ינוח בשבת עכ\"פ אם רואה שהבהמה עושה א' מכל האיסורין הנ\"ל מעצמה. אינו חייב למחות והרי אדרבה מותר להעמידה ע\"ג עשבים מחוברין בשבת אע\"ג שודאי תעקרן ממחובר לאכלן דהתורה אמרה למען ינוח. ואם ימחה בה אין כאן נייחא [כתוס' שבת קכ\"ב א'] משא\"כ בעבדו ואמתו חייב למחות בהן בשירצו לעשות עבירה. ועוד בהמה אין מצות עשה שתעשה על יד בעליה משא\"כ עבדו ואמתו. חייב להשתדל שיקיימו כל מצות עשה שהאשה חייבת בהן [כנזיר דף ס\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילך וידליק גדישו של אחר</b><br> והיינו טעמא באמת [בב\"ק דף ד' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר צדוקי גלילי</b><br> מגליל היה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם כותבין את המושל עם משה בגט</b><br> רגילין היה למנות השנים בגט לשנות המושל. משום שלום מלכות. ולכן מתחילין הגט בזה הלשון. בכך וכך למושל פלוני [כגיטין דף פ' ע\"א] ומסיימין כדת משה וישראל. וחשבו זה לגנאי למשה רבינו ע\"ה שיוכתב שמו למטה משם המושל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאתם כותבים את המושל עם השם בדף</b><br> ונ\"ל דה\"פ דאם היה זה פחיתות למשה רבינו ע\"ה להכתב למטה ממושל. ק\"ו לשכינה אפילו בשיכתב למעלה מהמושל אבל בדף א' לא היה מן הראוי. ומכ\"ש איפכא ובחד קרא אלא ש\"מ דאין בזה לא בזיון ולא כבוד כיון דלפי סדר המאמר צריך לכתוב כך וה\"נ בגט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה' הצדיק</b><br> נקט הך קרא כדי לסיים בטוב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..563ab07ccb843f576f9cd0d86d457e8330e88b96
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json	
@@ -0,0 +1,781 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yachin on Mishnah Zavim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יכין זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הרואה ראיה אחת של זוב</b><br> זוב בא מאבר מת. והוא כלובן ביצה שאינו קשור או כמימי שעורים. וש\"ז כלובן ביצה קשור:"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א כשומרת יום כנגד יום</b><br> מפרשי' בש\"ס (נדה ע\"ב) כבועל שומרת יום דמשכב ומושב שלו תלויין וכ\"כ הנושא טפת הזוב בעצמה. טומאתו תלויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וב\"ה אומרים כבעל קרי</b><br> ומשכב ומושב שלו טהורים. גם הטפה אמ\"ט במשא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אחת</b><br> דדין זב תלויה בראיות דבראה ב' ראיות ביום א' או בב' ימים רצופים צריך ז\"נ. ובג' ראיות ביום א' או בג\"י רצופים. צריך ז\"נ וקרבן. משא\"כ זבה תלויה בימים דבראתה ראיות הרבה ביום א' או בב' ימים א\"ל רק יום א' בטהרה. ובג' ראיות בג\"י רצופים חייבת ז\"נ וקרבן. ופליגי הכא בזב שהפסיק יום א' בין ראיה א' לב' אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>או א' מרובה כשתים</b><br> שראה ראייה א' כדי הלוך נ' אמה. והוא שיעור טבילה וספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים זב גמור</b><br> וחייב גם בקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופטור מן הקרבן</b><br> דביטל יום הטהור את ראייה ראשונה והוה ליה כבעל שתי ראיות אחרונות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים זב גמור</b><br> מדנזקק לז\"נ מב' ראיות ראשונות ולא הועיל כלום לטהרתו נתבטל יום המפסיק. והו\"ל כראה ג' רצופים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו</b><br> שראה ב' ראיות ובג' של ז\"נ ראה קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו</b><br> ר\"ל ב' ימים נקיים שספר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו</b><br> וסופר עוד ה' נקיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל אומר הרואה</b><br> קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשני</b><br> של ז\"נ:"
+            ],
+            [
+                "<b>סותר את שלפניו</b><br> אף לב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי</b><br> פליגי ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא סתר אלא יומו</b><br> מדספר כ\"כ נקיים כמניין הימים שעשאוהו זב גמור. בד\"א ברואה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה זב גמור</b><br> גם לקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג</b><br> להסתפג אחר טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כמן גד יון</b><br> גד הוא ע\"ז של יונים שהעמידו סמוך לשלוח. ואף שהיא ע\"ז מותר להזכירה מדהוזכרה בתורה [כסנהדרין דף ס\"ג ע\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשילוח</b><br> נהר קרוב לירושלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשני ספוגין</b><br> והוא כדי הלוך ק' אמה מתחלת ראייה לסופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא א\"כ יש בה כדי שלש</b><br> דבי' גלי קרא דלהוי כג' ראיות. וחכ\"א גלי קרא בא' כגל שנחלקת. וה\"ה בב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ידוע שמקצת הראיה</b><br> של בה\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מהיום</b><br> ר\"ל מיום שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצתה למחר</b><br> ר\"ל מתחלת הלילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי לקרבן ולטומאה</b><br> אף שאין כדי נ' אמה ביניהן. דימים מחלקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודאי לטומאה</b><br> דממ\"נ ראה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וספק לקרבן</b><br> ומביא קרבן ואינו נאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראה שני ימים בין השמשות</b><br> ראייה א' תחלת בה\"ש אתמול. וראייה ב' סוף בה\"ש היום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק לטומאה</b><br> דשמא הפסיק יום א' בין ב' הראיות. וטהור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקרבן</b><br> דשמא היה ראייה א' חציו ביום וחציו בלילה. וחייב נמי קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק לטומאה</b><br> דשמא לא היה רק ראייה א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל מיטמאין בזיבה</b><br> לאתויי בן יום א':"
+            ],
+            [
+                "<b>סריס אדם</b><br> שנסתרס מאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>סריס חמה</b><br> שנולד סריס. וסימניו כתבתי לעיל ספ\"ה דנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלובן</b><br> ר\"ל בזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטומאתן בספק</b><br> ואין שורפין ע\"י תרומה. מיהו בראה אודם ולובן כא'. שורפין על מגעו תרומה ממ\"נ. ואפ\"ה אין חייבים על ביאת מקדש. דמזכר ועד נקבה תשלחו. וודאים משמע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה דרכים בודקין את הזב</b><br> דבראה באונס דינו כקרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא נזקק לזיבה</b><br> ר\"ל בעוד שלא היה צריך ז\"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>במאכל</b><br> באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשתה</b><br> ברבוי שתייה או יין ישן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמשא</b><br> כבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמראה</b><br> שראה אשה אף שלא הרהר. וי\"א שנפחד מדבר שראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרהר עד שלא ראה</b><br> אשה. דבחדא סגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושתה כל משקה</b><br> אפילו אינו מדברים המחממין. אפ\"ה אינו זב לדברי ר\"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אין כאן זבין מעתה</b><br> דמלתא דלא שכיח הוא בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אחריות זבים עליכם</b><br> ומי יכריחנו שיהיו זבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>משנזקק לזיבה</b><br> ר\"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בודקין אותו</b><br> דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ\"כ ראייה שתוך ז\"נ. אפילו באונס סותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושכבת זרעו</b><br> חדא קתני ספיקו שע\"י ש\"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש\"ז. אמ\"ט בזוב. דתלינן שע\"י הש\"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה\"ג מטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרגלים לדבר</b><br> דאינו מחמת ש\"ז. מדראה כבר ב\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בודקין אותו</b><br> דכשהיא באונס אמ\"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח\"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז\"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשניה בודקין אותו</b><br> לכל הדברים הנ\"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':"
+            ],
+            [
+                "<b>מעת לעת</b><br> בראייה ב' מיירי. וכ\"כ במראה והרהור תולין בהן מע\"לע ולאינך שבמ\"ב תולין בהן כל זמן שמצטער:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר יומו</b><br> ולא מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם שראה קרי ונתגייר</b><br> וראה זיבה תוך מעל\"ע מקרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיד הוא מיטמא בזיבה</b><br> ואין תולין אותה בקרי. ואף שכבר ראה זוב בגיותו. והו\"ל זו ראייה ב'. אפ\"ה מדנתגייר. ראייתו שמקודם כליתא. והו\"ל השתא כראייה א'. דמטמא באונס:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה דם</b><br> דמטמא למפרע כפ\"ח דנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמקשה</b><br> וכ\"כ המקשה. ור\"ל דדם קישוי לידה שבי\"א ימי זיבה. אמ\"ט בזוב. מיהו בנחה מחבליה בין קשוי ללידה. מטמא בזוב. שיעור הלמפרע ושיעור הנייחות מעת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה את עבדו</b><br> שאמרה תורה יום וכו' ור\"ל יום שהוא כיומים. ולכן שיעורו מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כברייתו</b><br> ר\"ל עד אז הו\"ל כבשר מת בעין ומטמא. ואח\"כ הו\"ל כמעוכל. וי\"ג והוא כברויתו. ר\"ל דוקא בבלעו שלם. אבל בלעסו. אף תוך זמן זה הוה ליה כמעוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב</b><br> ה\"ה זבה נדה יולדת מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את המשכב</b><br> ה\"ה מושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא בגדים</b><br> אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתלה</b><br> זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו\"ל אה\"ט. אבל בכרע זב הו\"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשכב</b><br> שנטמא ע\"י ה' דרכי' הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתלה</b><br> ר\"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ\"ל [משבת דפ\"ג ב' ותוספ' פ\"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש\"מ כדברינו. וכ\"כ רב\"א. ומה אעשה שהרמב\"ם פ\"ז ממשכב ה\"ב והר\"ש והר\"ב כאן לא כתבו כן. ע\"כ ס\"ל לפמ\"ש הש\"ס שבת הנ\"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע</b><br> ר\"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב והטהור שישבו בספינה</b><br> קטנה. שנסטית בדריכה מועטת. וכ\"כ אסדה ובהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או באסדא</b><br> עצים מהודקים יחד לשוט בנהר. פלעססע בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שרכבו על גבי בהמה</b><br> סתמא נכפפת תחת הרוכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס</b><br> הטהור ובגדיו נעשו מדרס דשמא כרע הטהור ונתלה הזב. ונעשה האדם אה\"ט קודם שפירש ממטמאו. ואחר שפירש הו\"ל ראשון לטומאה. אמנם בגדיו של טהור נעשו עי\"ז משכב ממש. דהו\"ל אה\"ט. עיין פתיחה סי' כ\"ג. [ואילה\"ק האיך הבגדים של הטהור טמאין מדרס הרי אין מיוחדין למשכב רק ללבישה. וא\"ל לזב שיושב עליהן. עמוד ונמ\"ל. וכ\"כ קשה אוטומאה שגזרו אבגדי ע\"ה מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה. הרי מדמיוחדין ללבישה. אם תשב עליהן יאמרו עמונמ\"ל. תי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דרק בכלים קשים מחלקינן בין מיוחדין לשכיבה או לא. משא\"כ בבגדים רכים. דהרי שוכב בהן בעודן עליו. וכן מצאתי כמזרחי ויקרא ט\"ו פ\"ד בשם ת\"כ ורמב\"ם ספ\"ז ממשכב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הגשיש של מטה</b><br> עצים שמהדקים חלקי מטה זב\"ז. וי\"א מושב לכרעי מטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל האכלונס</b><br> שטאנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהן מחגירין</b><br> כחיגר. שכשיושבין עליהן נוטין לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלו באילן שכחו רע</b><br> והיינו כל שאין בעובי עיקרו בכדי לחוק רובע קב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסוכה</b><br> ענף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכחה רע</b><br> שדקה כ\"כ שכשאחזה נכפפת. אף שהיא מחוברת לאילן שכחו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסולם מצרי</b><br> קטן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאינו קבוע במסמר</b><br> לכותל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הכבש</b><br> גשר או. טרעפפע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאין עשוין בטיט</b><br> דכולן נכפפים תחתיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מגיפין או פותחין</b><br> זב וטהור שסגרו או פתחו יחד הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזה פותח</b><br> דזה מושך הילך וזה הילך:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהא הטהור מעלה את הטמא</b><br> שכובד הזב על הטהור. משא\"כ איפכא אינו רק ראשון. וחכמים ס\"ל גזרינן הא אטו הא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפשילין בחבלין</b><br> זב וטהור שגדלו יחד חבל. ואפילו היו שניהן מצד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>בין ביושבין</b><br> ר\"ל בין מעומד או מיושב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמשאם כבד</b><br> דעי\"ז נשען הזב על הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולן טהורין לבני הכנסת</b><br> ר\"ל לאוכלי חולין בטהרה דהו\"ל ספק היסט גם אינו היסט גמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאין לתרומה</b><br> מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר בל שאינה יכולה להמיט באדם</b><br> להתנדנד כשעולה בה האדם."
+            ],
+            [
+                "<b>ובסולם צורי</b><br> גדול הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' מצד אחד</b><br> אפילו עלו מצד אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור מכה את הטמא</b><br> ר\"ל הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> בגדיו טהורים ממדרס אבל הן ראשון כמשא הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם ימשך הטהור</b><br> הוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הטמא נופל</b><br> דהכי אורחא. ולהכי הוה ליה כזב נשען עליו. ובגדיו טמאים מדרס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה</b><br> וה\"ה זב עם הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>במטה</b><br> במטה מחגרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה שבראשה</b><br> ר\"ל אפילו צעיף שבראש הטהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישבה בספינה</b><br> קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים שבראש הנס שבספינה</b><br> אפילו שבראש הנס שהן בגובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה מלאה בגדים</b><br> ר\"ל נדה וטהורה שנטלו עריבה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שמשאן כבד טמאין</b><br> אף דכבר שמעינן לה לעיל פ\"ג מ\"ב. קמ\"ל הכא דאפילו בנשים שחלשות הן. אפילו הכי צריך משא כבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שהקיש על כצוצרא</b><br> נסר הבולט מעלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל ככר של תרומה</b><br> ע\"י כח הקשתו נפל הככר מהכצוצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדכח כצוצר יפה. לא נפל מהסיטו רק מהרעדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקיש על המריש</b><br> קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלבן</b><br> רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול\"נ רבוע של חלון או פתח:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הצנור</b><br> מרזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אעפ\"י שהוא עשוי בחבלים</b><br> מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>על התנור ועל הים</b><br> תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל אצטרובל</b><br> מושב קבוע לרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל חמור של רחים של יד</b><br> מושב לרחיים דיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל סאה</b><br> מדה גדולה. מחובר בקרקע:"
+            ],
+            [
+                "<b>של רחים של זיתים</b><br> כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין</b><br> הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הנגר</b><br> יתד שבאסקופה לסגור הדלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המנעול</b><br> מסגר:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המשוט</b><br> רודער:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל הקלת</b><br> דף של עץ שסביב אבן הרחיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל סוכה</b><br> ענף:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכחה רע</b><br> אף שהוא על אילן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דמדאין כחן יפה הקישן חשוב היסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחמיה ור\"ש מטהרין באלו</b><br> אמרינן בש\"ס [עירובין לה\"א] בהתנדנדו בכח ראשון של זב. כעל\"פ דטמאים. ובהתנדנדו ע\"י כח כחו. דכעל\"פ דטהורים. כי פליגי בהרעדה בלי נדנוד. שנעשה ע\"י כח ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על ה' פונדיות</b><br> כיסין ארוכין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לארכן</b><br> ר\"ל ששכב ארכו לארכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחבן</b><br> ר\"ל ששכב ארכו לרחבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאמ\"ט להיות משכו\"מ רק ע\"י רובו. ואל\"כ אינו רק ראשון. מדעכ\"פ נגעו בזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן</b><br> לרחבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק שנתהפך עליהן</b><br> לארכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> ול\"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ\"ה מ\"ז. י\"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מוטל על ו' כסיות</b><br> לשון רבים של כסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא</b><br> מדרס:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא זה שתחת הגוף</b><br> שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אם רחוקין זה מזה טהורין</b><br> ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ\"י דשבת מ\"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר\"ש פטורים ולחכמים חייב. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טליות</b><br> לשון רבים של טלית:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> ממדרס. דאינן רק עליונו של זב דאינו רק ראשון כפתיחה סי' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> מדרס. דהו\"ל תחתון של זב כפתיחה סי' כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון אומר ביחידי</b><br> בהיה בכף שנייה שכרעה רק כלי אחד הראוי למשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמרובין</b><br> יש משכבות רבות בכף שנייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אחד נושא את רובו</b><br> של זב. ואזלי לטעמייהו במ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין</b><br> כולן נעשין ראשון בין כרע הוא או הן כפתיחה סי' כ\"ב כ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמת</b><br> ה\"ה נבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל טהור</b><br> בין משכב ומושב בין אוכלין ומשקין בכף ב'. בין כרע הוא או הן. טהורים דכל הטומאות המסיטות או נסוטות. או נושאות. או נשואות. ע\"י כל דבר שאינו אדם. אינן מיטמאין בלא נגעו. חוץ מבזב. דבהסיט הוא למשכבות. הו\"ל עליונו של זב. ובהסיטוהו. הו\"ל כתחתון של זב. אבל שאר דברים דלא חזו למשכב. בין הסיטן או הסיטוהו נעשו ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> דבהסיט הוא לנבילה או מת הו\"ל כנושא אותן. ובהסיטוהו הו\"ל כאילו נשאוהו דטהור בלא נגען:"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר במת מבזב</b><br> רב\"א ל\"ג לד' מלות אלו. ולפע\"ד זה דרישא קאי נמי אחומר במת מבזב. מעיקרא כייל להו. והדר מפרש לב' החומרות. שהזב עושה וכו' וחומר במת וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו</b><br> אף שלא ננע:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אדם ולטמא בגדים</b><br> שהנטמא במשכו\"מ מטמא בגדים או כלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביו</b><br> של זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מדף</b><br> ר\"ל אינו רק מד\"ס דעליונו של זב אינו רק ראשון. לטמא רק אוכומ\"ש ולא אדם וכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין המת מטמא</b><br> דאע\"ג דטומאת מת בוקעת למעלה ולמטה. וכלים שהאהילו על המת. או שהמת האהיל עליהן נעשין אבי אבות כפתיחה סי' ח'. עכ\"פ בהיתה תקרת האהל מפסקת בין מת לכלים. בין שהיו הכלים למעלה או למטה. אף שהיתה התקרה דקה. ומה שלמטה נכפף ע\"י הדבר שממעל לתקרה. אפ\"ה הכלים טהורים משא\"כ בזב בכה\"ג דין עליון ותחתון של זב יש להן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שאין הזב מטמא</b><br> הא דלא חשיב נמי דכלי הנטמא במת נעשה אבי אבות. דעכ\"פ אין חומר באבי אבות מבאב. בגוף הטומאה בעצמה. כך נ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה יושב</b><br> הזב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש</b><br> וכיון דכל א' אינו יכול. הו\"ל כעשה כ\"א כולו כפ\"י דשבת. ור\"ש דמטהר לטעמי' שם וכנ\"ל סי' מ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על גבי בהמה</b><br> דוקא בעומדת אבל במהלכת כולן טמאות. דמדנעקר כל שעה רגל א' ונסמכת על ג'. ואינה יכולה לעמוד על ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה</b><br> והו\"ל כל אחד כמסייע שאין בו ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו</b><br> ובעומדת טלית שתחת ידיו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחמור בידיו</b><br> מש\"ה תחת רגליו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישב על קורת בית הבד</b><br> שמונח על העקל. ועקל הוא סל שמניחים בו הזיתים שנעצרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין</b><br> דוקא במשתמשים הכלים ישיבה עם מלאכתן. דאל\"כ אמ\"ט מדרס כפ\"כ דכלים. כך נל\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>על המכבש</b><br> פרעססע לבגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> מדאינו מכביד על הבגדים. ומיירי בישב שלא כנגד הבגדים. דאל\"כ אפילו אינו מכביד עליהן. טמאים מדרס. דהו\"ל כרצוצים מחמת אבן מסמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' נחמיה מטמא</b><br> דס\"ל דמכביד קצת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכלי שטף</b><br> ר\"ל כלי עץ או מתכת. ונקרא כלי שטף מדיש להן טהרה במקוה כדכתיב גבייהו. ושטף במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע</b><br> ר\"ל בנגע בהן בשעה שנטמא בזב. וכתב הר\"ש אפילו כלי שנגע בזב קודם שפירש מטומאה עושה לאוכלים ומשקים תחלה. [ואייתי ראיה מתוספתא. והא דתנו כלל אר\"י כל המטמא כגדים בשעת מגע. מטמא אוכלין להיוח תחלה. והרי כלים שנגעו. אמ\"ט לבגדים אפילו קודם שפירש. תירץ הר\"ש דהאי כללא לאו דוקא. ורק סיפא אתא לאשמעינן. לאחר פרישתו ממטמאיו וכו'. והא דקאמר במ\"י כל הניגע באה\"ט מטמא א' ופוסל א'. כתב הר\"ש דהתם מדאורייתא עכ\"ל. וכתב עלה רמל\"מ פ\"ו ממשכב ה\"ו וז\"ל. ונ\"ל דטומאה זו דחבורין. אמ\"ט לא לגדול ממנו ולא לשוה לו. ולפ\"ז אדם קודם שפירש מזב אמ\"ט אדם. אבל מטמא כלי. כלי קודם שפירש מזב אמ\"ט כלי. אבל מטמא אוכלים. ולפ\"ז אוכלין שנגעו בזב. אף קודם שפירש. אוכלין שנגעו כהן אינו רק שני לטומאה עכ\"ל. ותמהני עליונו של זב יוכיח דהוי נמי ממש כה\"ג. דאדם שהוא עליונו של זב מטמא בגדים קודם שפירש ולא לאדם אחר. וכלי שהוא עליונו של זב מטמא רק לאוכלים. ואפ\"ה אוכלין שהן עליונו. עושין קודם שפרשו מטומאה. לאוכלין תחלה כלקמן מ\"ב. אלא נ\"ל דאפילו אוכלין קודם שפרשו מזב עושין לאוכלין תחלה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במשא</b><br> ר\"ל בנשא אותן קודם שפירש מטומאה ולא נגע בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המטמא בגדים בשעת מגעו</b><br> נ\"ל דבמגע דנקט לאו דוקא. אלא ר\"ל כל אדם שמטמא בגדים או כלים שנגע. בשעה שנטמא באב הטומאה שמטמא במגע ובמשא. מטמא אוכלים וכו'. ונקט \"במגע\" לאפוקי נמי נבלה ומרכב כלקמן מ\"י. דרק הנושאן מטמא בגדים קודם שפירשו מטומאה. אבל לא הנוגען כפתיחה סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה</b><br> קודם שפירש מטומאה. דאח\"כ אוכלין ומשקין שנגעו בו אינן אלא שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>והידים</b><br> בנגע בידים של אדם אחר"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר</b><br> אבל לאחר וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא משקין להיות תחלה</b><br> מדמשקין עלולין לק\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים</b><br> דלאחר שפירש מטומאה אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא על גב הזב</b><br> אפילו אינו ראוי ורגיל להיות ע\"ג זב. ואפילו דברים רבים חוצצים בינו לזב. ואפילו לא הניע הזב להטהרה. כגון שיש אבן מסמא ביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ר\"ל דלאחר שפירש מטומאה אינו אלא ראשון. וקודם שפירש מטומאה. יש חלוק בין אדם לשאר דברים. דאדם קודם שפירש מטמא בגדים. משא\"כ שאר דברים אמ\"ט בגדים כפתיחה סי' כ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל שהזב נישא עליו</b><br> ולא נגע בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הראוי למשכב ולמושב</b><br> ה\"ה הראוי למרכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאדם</b><br> דמשכב ומושב אפילו לאחר שפירש הרי הוא אה\"ט ואדם קודם שפירש הרי הוא אב. ולאחר שפירש אינו אלא ראשון. וה\"ה בהיסט. דכל שהזב הסיטו. דינו כנושא זב עליו. ונקט רק נושא ונישא מדבעי למתני סיפא נושא ונישא ע\"ג משכב. ובמשכב לא שייך היסט. כמ\"ש בפתיחה סימן כ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אצבעו</b><br> דאין צריך רובו של זב. רק במשכב צריך שינשא עליו רובו של זב. כפתיחה סי' כ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>של זב תחת הנדבך</b><br> שורת אבנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור מלמעלן</b><br> ר\"ל אם ישב אדם טהור למעלה מנדבך. אף שלפי עובי הנדבך אין הטהור מכביד על הזב [והר\"ב כ' ומכביד על האצבע. ותמוה] אפ\"ה הו\"ל כנישא ע\"ג זב. שהוא אב הטומאה קודם שפירש מטומאה ולאחר שפירש אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלושי בתרומה. אבל אמ\"ט אדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>פירש</b><br> שהסיר תחתון אצבעו. או שירד עליון מהנדבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א'</b><br> הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דאז אינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור</b><br> אפילו רק אצבע של הטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף</b><br> כל כלי שאינו ראוי למשכב ומושב קרוי מדף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלן</b><br> על נדבך ואצבע הזב למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין שנים ופוסלין א'</b><br> ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלישי בתרומה. אבל קילי מאדם. שאינן מטמאים לשום כלי שנגעו. אפילו קודם שפירשו מטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשכב והמושב מלמטן</b><br> ר\"ל ואם היה משכב ומושב למטה מנדבך ורוב הזב ע\"ג נדבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין</b><br> בלא נגעו. וסגי בהפסק נייר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו</b><br> רב\"א מחק ב' מלות אלו \"מפני שאמרו\" ולפעד\"נ לקיים גי' הספר. וה\"ק. מפני מה חילק לעיל. רק בזב בין נושא לנישא. ולא אמרו סתם כל הנישא ע\"ג א' מאבות הטומאה טמא. ע\"ז משיב מפני שאמרו במשכב [וה\"ה מושב ומרכב דדמו ליה] ובנבילה [וה\"ה שאר אה\"ט דדמי ליה שמטמאין במשא. רק חדא מינייהו נקט] ובמת. בכל א' מאלו אמרו כל הנושא ונישא וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנושא ונישא</b><br> או:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> ואפילו הי' הנושא או נישא ע\"ג משכב דבר הראוי להיות משכב. ואפילו הסיטו זל\"ז. אם לא נגעו זה בזה טהורים. [והר\"ב כתב אם היה הנושא או הנישא אוכלין ומשקין ומדף. משמע אבל בראוי' למשכב נטמא. ותמוה דהרי אין משכב עושה משכב כפ\"א דכלים מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> דאדם שנשא את המשכב אף שלא הסיטו ואפילו תחת אבן מסמא. או הסיטו אף שלא נשאו. או נישא על גב משכב אף שלא הוסט. הכל טמא. אבל בהסיטתו המשכב לחוד. טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> אפילו היה אדם נושא או נישא ע\"ג הטומאה. אם לא הסיטה. כגון שהניחה אחר עליו. והנושא לא התנועע. טהור. ושאר דברים אפילו גם הסיטו או הוסטו מהנבלה, טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המסיט</b><br> ודוקא אדם המסיט לנבלה טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא</b><br> בחולין [קכ\"ד ב'] מגיה הש\"ס לימתני'. דה\"ק ר\"א הוא שנושא. ור\"ל דמסיט לנבלה אינו טמא רק כשג\"כ נשאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן המאהיל</b><br> ואי\"ל אף דמשום משא טהור. עכ\"פ הרי מאהיל. וי\"ל כגון שהיתה תקרה מפסקת כפ\"ד סי' נ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם בזמן שהוא מסיט</b><br> ר\"ל דוקא בהסיט האדם למת או לנבלה נטמא אף שלא נגע ולא נשא. משא\"כ בהסיטוהו אם לא נגע בהן טהור. כפ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא על הטהור</b><br> בזב קמיירי אפילו היה מקצתו על אדם טהור או איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבורי טמא</b><br> ר\"ל שערו צפרניו ושניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקצת טהור על הטמא טהור</b><br> דבעי שינשא רובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא על מקצת המשכב</b><br> רוב הטמא על מיעוט המשכב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור על מקצת המשכב</b><br> ר\"ל או רוב הטהור על מקצת המשכב הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא על המשכב</b><br> אפילו על כל המשכב. או מקצת טהור על כל המשכב הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוצאת ממנו במיעוטו</b><br> של משכב. דמקצת משכב הטהור נכנס לו טומאה מזב שע\"ג. ואם הוא טמא. מוציא טומאה לטהור שע\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן</b><br> אדלעיל קאי דקתני כל הנושא ונישא ע\"ג משכב טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והנייר</b><br> אע\"ג שדק מאד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן באבן המנוגעת</b><br> שהיה למעלה או למטה מהככר ונייר מפסיק. וקמ\"ל דאינו מטמא בשהאהיל על טהרה או בשהאהילה הטהרה עליו. רק בשהיו שניהן תחת אהל א'. דזה טומאת ביאה האמור במצורע. רב\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' שמעון מטמא בזו</b><br> בין שהאהיל האבן או האהיל עליו. דס\"ל דמטמא באהל כמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובזבה</b><br> או או:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשכב</b><br> של אלו החמשה המנויין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד</b><br> דכל הנהו נגיעתן חמור כאלו נשאן. לטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. להכי גם למנין ראשון ושני הו\"ל אב הטומאה קודם שפירש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דכשפירש הנוגע מן הטומאה. אין דינו רק כראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המסיט</b><br> דלהכי לא נקט נמי ניסט. ור\"ל שהסיט הטומאה לטהרה היינו משום דטומאה שהסיט לטהרה טהור. דאף למאי שהוכחתי לעיל כר\"ש. [עיין סי' ב'] דגם כלי ואוכל שנטמא בזב. קודם שפירש מטומאה עושה לנוגע בו ראשון. עכ\"פ הכא רק באדם הנוגע בזב וזבה וכו' קמיירי. דאי במה שאין בו רוח חיים. לא שייך מסיט במשכב מושב ומצורע. דהרי כל שאין בו רוח חיים שהסיט להטמא. טהור. חוץ מבזב. כתוספתא פ\"ה. וכ\"כ נושא ונישא אף דשייך במצורע דעליונו של מצורע טמא אפילו תחת אבן מסמא [מדהוקש לזב כנדה דל\"ה ע\"א ורש\"ו שם ד\"ה לאחרי'. וכן מוכח נמי לפע\"ד מדלא מני ליה לעיל מ\"ג. כל הנושא ונישא ע\"ג מצורע טהור. ש\"מ דבאמת במצורע טמא]. עכ\"פ גבי משכב ומושב לא שייך. דהרי כל הנושא ונישא ע\"ג משכב ומושב טהור. אלא ע\"כ מתני' באדם שנטמא בזב וזבה כו' קמיירי. ולהכי לא נקט נמי ניסט ור\"ל דניסט הטהור מהטומאה. דלא שייך במשכב ומושב ומצורע. דהרי כל הטומאות המסיטות לטהור. טהור. חוץ מבזב [כשבת דפ\"ג ע\"ב. פסחים דס\"ז ע\"ב ]. ונושא ונישא דקאמר הכא. ר\"ל אפילו בלי היסט. ור\"ל אפילו אבן מסמא מפסיק. דבכה\"ג כולהו ז' מטמאי לאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע</b><br> ר\"ל אדם הנוגע דבדבר אחר לא שייך מסיט דסיפא. וכמש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המסיט</b><br> ולא נקט נמי נושא. משום דנושא ונישא דלעיל מיירי אפילו תחת אבן מסמא. ומעיינות אמ\"ט תחת אבן מסמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא</b><br> דס\"ל דמטמא תחת אבן מסמא. ודוקא כשנשא למעיינות ולא כשנישא עליהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא</b><br> ר\"ל אדם הנושא. והיינו נמי אפילו תחת אבן מסמא. דכל נושא ונישא בש\"ס. שנזכר אצלו מסיט. ר\"ל הנושא בלי היסט. והיינו תחת מסמא. ובכל מקום שנזכר משא לחודא. כגון נבלה מטמא במשא. ר\"ל בהסיטה ועיין פתיחה סי' ו':"
+            ],
+            [
+                "<b>הנושא את הנבלה</b><br> ר\"לאדם שהסיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזיה</b><br> ושיעורו כדי להטביל ראשי גבעולין ואף דמו חטאת במגע נמי מטמא בגדים. מדא\"א שיגע בהן ולא יסיטן. עכ\"פ מדאפשר בקרושין כגליד. לא פסיקי ליה. ובכולה מתני' לא נקט נוגע. דהנוגע במרכב ונבלה. אמ\"ט בגדים. ולהכי הנוגע בהן. אפילו קודם שפי' אינו אלא ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית הבליעה</b><br> ר\"ל כל זמן שהוא בבית הבליעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור</b><br> אפילו בעודה בבית הבליעה:"
+            ],
+            [
+                "<b></b><br> דאף דכ\"ח נטמא מאוירו. נבלת עוף טהור אמ\"ט רק לאדם בבית הבליעה. והבולע גופיה אף דמטמא בגדים אמ\"ט לאדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א' ופוסל א'</b><br> דבמעיו הו\"ל כראשון לטומאה דאורייתא [כשבועות ד\"ז ע\"ב] ולא כשאר טומאת אוכלין דפסול גוי' רק מד\"ס היא. כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דאמ\"ט במגע אפילו מד\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמצורע בימי ספרו</b><br> בז\"י שבין גלוח א' לב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה</b><br> דאם יש בהן כדי הזייה. אפשר שיטמאו בגדים במגע. כשאינן קרושין. דא\"א שלא יסיטם. והמסיט מי חטאת כדי הזיה. מטמא בגדים. ולהכי לא פסיקא ליה למתני'. ומה\"ט נמי לא נקט מי חטאת במ\"ו ביש כדי הזיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל א'</b><br> דכל הנהו במשא בלבד מטמאי בגדים. משא\"כ הנוגע. אפילו קודם שפירש מהטומאה אינו אלא ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה</b><br> שלא נזכרו בכל המשניות לעיל. דבתחלה מנה התנא אותן שמטמאים ב' ופוסלין א'. והדר חשיב אותן שמטמאין א' ופוסלים א'. ועוד יש כמה אבות שלא הזכירן התנא. ועל אלו קאמר זה הכלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן האדם</b><br> ר\"ל חוץ מאדם שמת. דהנוגע בו אפילו לאחר שפירש מהטומאה. מטמא בגדים. ולהכי מטמא ב' ופוסל א':"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא א' ופוסל א '</b><br> וכ\"כ שרץ באויר כ\"ח. גם בחבורין אין הכ\"ח רק ראשון [דהו\"ל כנוגע בשרץ] כפ\"ח דכלים מ\"ד. משא\"כ מת בכ\"ח אפילו מגבו. בחבורין הו\"ל הכ\"ח כאב הטומאה. כהר\"ב אהלות פ\"ט מט\"ז. ולאחר שפירש מטומאה. כ\"ח א\"א שיהיה רק ראשון. מדאין לו טהרה במקוה. מיהו מפץ אף דאין לו טהרה במקוה. אפשר שיהיה אה\"ט ע\"י מדרס כר\"ב ספכ\"ד דכלים. כ\"כ ע\"ר זצוק\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי כמגע שרץ</b><br> ואינו רק ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובועל נדה כטמא מת</b><br> סד\"א להוי כנדה משתלח חוץ לב' מחנות. קמ\"ל דדינו כטמא מת. וסגי רק ממחנה שכינה. גם טמא טומאת ז' כמוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אוכלין ומשקין</b><br> כעליונו של זב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו פוסלים את התרומה</b><br> מד\"ס. מי\"ח דבר שנשנו בפ\"ק דשבת מוץ מטבו\"י שהוא דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשותה משקין טמאין</b><br> בג' אלו נעשה הגוף שני לטומאה. דגזרו דילמא בעודן בפיו יאכל תרומה ויפסלה. אבל עכשיו. שני פוסל לתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבא ראשו ורובו במים שאובין</b><br> ביום הטבילה. עיין פתיחה סי' נ\"ו. וגזרו עליהן מדרגילין לנקות א\"ע בשאובים אחר שטבלו בסרוחין. שלא יסברו דשאובין מטהרו ולא המקואות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין</b><br> דוקא דרך נפילה. ועיין רמל\"מ פי\"ג מפרה הלכה י\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>והספר</b><br> ספר שנגע בתרומה פסלתו. גזרו כן שלא יניחום יחדיו. ויפסדוהו עכברים לספר. וספר ר\"ל כ\"ד כתבי קודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלים</b><br> האי \"שנטמאו במשקין\" דסיפא. גם אהא קאי. ור\"ל אוכלים שנגעו במשקין שנגעו בשני. גזרו שיהיו המשקין ראשון. ויעשו לאוכלין שנגעו בהן שני כאלו נגעו המשקין בשרץ ונעשו האוכלין שנגעו בהן שני. שפוסלין לתרומה. וגזרו במשקין טפי מבאוכלין מדעלולים לק\"ט בלי הכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכלים שנטמאו במשקים</b><br> אף דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט. גזרו בהו משום מעיינות זב וזבה דהו\"ל אה\"ט. ומטמא כלים מדאורייתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file