diff --git "a/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Even HaEzer, Vilna, 1923.json" "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Even HaEzer, Vilna, 1923.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Even HaEzer, Vilna, 1923.json"
@@ -0,0 +1,12162 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Prisha",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970",
+    "versionTitle": "Tur Even HaEzer, Vilna, 1923",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "טור אבן העזר, וילנא 1923",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "פרישה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Tur",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Orach Chaim": [],
+        "Yoreh Deah": [],
+        "Even HaEzer": [
+            [
+                [
+                    " שידע. לשון הפסוק נקט. וכדר\"ל יבמות ס\"ב: מפסוק (לא טוב היות אדם לבדו [בראשית ב' י\"ח]. הגה) שמי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה. ואע\"ג שרש\"י (על התורה [שם]. הגה) פי' האי קרא שאין טוב לאדם להיות לבדו: שלא יאמר (כו' כצ\"ל) הקב\"ה יחיד בעליונים והאדם בתחתונים כו'. מ\"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו. ועוד כי מוכרח לפרש כן מע\"ש [שם שם כ'] לפני זה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. וע\"ד שפי' הראב\"ד והביאו רבינו בהקדמה. וכתב שמציאה זו אינה אחר החיפוש. אלא מציאה מחשביי כו'. ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שכל. נראה שהגי' הנכונה שצ\"ל וכל מי שאינו כו'. עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וגורם. ביבמות [סד:] יליף ליה מלהיות לך לאלהים ולזרעך אחריך וגו' [בראשית י\"ז ז'] בזען שזרעך אחריך כו' [ועד\"ר. כ\"פ]. "
+                ],
+                [
+                    " שרוי. ע\"ל בהקדמה שמביא על כל א' פסוק א'. ומ\"ש בהקדמה בלא דירה דכתיב [שם ב' יח] אעשה לו עזר כנגדו. ר\"ל דלשון כנגדו משמע סביבו. דהיינו דירה. אלא שק' שזוהי אמרם בלא חומה. לכן היה נ\"ל אמרם (אומרו כצ\"ל) \"דירה ע\"ד שאמרו [שבת קיח:] ר' יוסי או' מעולם קראתי לאשתי ביתי. שכל מעשה הבית נעשית על שמה. וזוהי ג\"כ קצת בכלל מ\"ש עזר כנגדו %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i>. <small><i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> ולכאורה נראה פשוט דט\"ס נפל בס' הטור. ותמורת מלת בלא דירה. צ\"ל בלא עזרה. וכ\"ה להדיא במד\"ר בראשית פרשה י\"ז תני ר' יעקב כל שאין לו אשה שרוי כו' בלא עזר שנאמר אעשה לו עזר. וכן בילקוט שם רמז כ\"ג. וע\"ש עוד דרשות שרוי בלי כפרה בלי חיים. והטור דנקט דרש זה דוקא. אולי דהיה לפניו נוסחא זו בגמרא. א\"נ מפני שלפי הוראת הכתוב זה עיקר כוונת הבריאה:</small> (ועיין דרישה. כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינו אדם. דכתיב [שם ה\"ב] זכר ונקבה בראם (וגו' כצ\"ל) ויקרא שמם אדם. ומשום דאדם הוא לשון חשיבות. כמ\"ש [יבמות סא. ב\"מ קי\"ד]:   "
+                ],
+                [
+                    " עוונותיו מתפקקין. פי' נסתמין מל' פוקקין הנקבים %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i>: <small>הגה <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> [צ\"ל שפקקו נקביו והוא בשבת (מ.):</small> "
+                ],
+                [
+                    " ויפק. לשון פוקק. רש\"י. ולפ\"ז כך הוא פי' הפסוק ויפק רצון מה'. ר\"ל מי שנושא אשה ועושה רצון ה' שירצה שישא אדם אשה ולקיים תכלית הבריאה. הוא גורם שה' פוקק בעד עונותיו שלא יהיו נראין. וזש\"ה ויפק רצון מה'. ר\"ל הרצון של ה'. (שעשה הוא גורם שפקק כו'. כ\"פ). הוא פוקק בעד עונותיו %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i>: <small>הגה <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> וי\"מ ויפק רצון מה. ר\"ל שמוציא רצון מה' ואין ברצונו של ה' אלא מחילת עון:</small> "
+                ],
+                [
+                    " בן י\"ח. משמע במיי' פט\"ו מה\"א דר\"ל כשהוא נכנס לשנת י\"ח. וכ\"כ המ\"מ שם. ואם כך הוא דעת רבינו. לא יהיו שוין פי' כשהוא י\"ת (צ\"ל י\"ח שנה) ומ\"ש כשהוא בן י\"ג שנה וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " אבל. והטעם כמ\"ש תיכף אח\"ז המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עהכ\"א וידעת גו'. לכן כתב תיכף אח\"ז ת\"ר המשיא כו' להורות שלכך הוא מצוה מן המובחר. והוי כאילו כתב דת\"ר המשיא כו'. שהוא נתינת טעם למעלה: "
+                ],
+                [
+                    " סמוך. פי' בזכר כשיגיע לשנת י\"ג שלימים ונקבה לשנת י\"ב שלימים הוא פרקן. וזמן של נשואיהן סמוך לפרקן. לדעת הטור היינו אחר שעברו על הזכר י\"ו שנה שלימים (ויום א' כצ\"ל) ועל הנקבה י\"ב שנה שלימים ויום אחד. ולדברי התוס' ורש\"י הוא קודם שנת י\"ג לזכר ושנת י\"ב לנקבה %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i>: <small><i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> וא\"ל לפירושם למה נאמר ואי נסיבנ' בר ארביסר כו'. הול\"ל בר תחלת י\"ג. די\"ל המצוה מן המובחר הוא כשהוא בן י\"ג שלימות. אבל בתחילת י\"ג אינה מצוה מן המובחר. ועד\"ר. ועי\"ל דגירוי יצה\"ר היינו דוקא כשהוא בן י\"ג שלימות. (כ\"פ.):</small> "
+                ],
+                [
+                    " בר ארביסר. פי' בהתחלת שנת י\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " כזנות. דקדק רבינו וכתב כזנות. ולא כ' דהוי זנות. משמע דאינו זנות ממש אלא דהוי כמו זנות. דהואיל שנשא אותה בחופה וקידושין לא הוי זנות ממש. כמ\"ש רבינו לקמן סי' ל\"ז בשם תוס'. וכ\"כ הרא\"ש בפ\"ב דקידושין [מה: סי' ח']. ומביאו הב\"י לקמן סי' מ\"ג. וז\"ל קטן שהשיאו אביו לא חשיב כאילו היא בזנות אצלו. ואפי' היא גדולה ובת עונשין. אע\"ג דלא תקינו ליה רבנן נישואין עכ\"ל. ואלה\"ק שרבינו שכתב שהוא כזנות. יחלוק על הרא\"ש אביו. די\"ל שרבינו ג\"כ ס' כהרא\"ש. ולכן כתב דהוי כזנות ולא זנות ממש כמ\"ש. ונ\"ל דלכתחילה אין להשיאו. אבל אינו מחויב להוציאו אם כבר השיאה. ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ' א\"א הרא\"ש רווק שעברו כו' כצ\"ל. וכ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " בשנת כ'. דקדק וכתב בשנת כ'. שלא תאמר שלעולם הוא פטור מלישא אשה. לכן כתב שאינו חייב לישא בשנת כ'. אלא ילמוד עוד ואח\"כ ישא אשה. "
+                ],
+                [
+                    " ואומר. צ\"ל וכתב א\"א הרא\"ש. ולא קאי אדברי הרמב\"ם. שהרא\"ש לא זכר בדבריו דברי הרמב\"ם. אלא קאי אלשונו שכתב דלכ\"ע מי שא\"א לו ללמוד אם ישא אשה. שאינו מחויב לישא אשה בשנת כ'. וע\"ז כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענא. ומשמע שסובר רבינו שהרא\"ש חולק על הרמב\"ם. שהרא\"ש סבר ששום אדם בעולם אינו רשאי שיתבטל שלא מצינו זה אלא בב\"ע בלבד. והרמב\"ם סבר שכל מי שחשקה נפשו בתורה יכול להתבטל. ומ\"מ נוכל לומר שגם רבינו סבר שאינו חולק על הרמב\"ם. וז\"ש הרא\"ש שלא מצינו זה אלא בב\"ע שחשקה (נפשו כצ\"ל) בתורה. ה\"ה אם נמצא אדם אחר שנפשו חשקה ג\"כ בתורה כב\"ע שיכול להתבטל. ולא כתב שאינו יכול להתבטל כל ימיו. אלא מי שא\"א לו ללמוד אם ישא אשה. אבל מ\"מ נפשו אינו חושק כ\"כ בתורה כב\"ע. וחלוקים אלו מבוארים ג\"כ בדברי הרמב\"ם. שכתב תחלה מותר להתאחר. ובמי שחשקה נפשו בתורה כ' דאפילו ביטל כל ימיו אין עבירה (ועד\"ר). ובספר של קלף מ\"כ ז\"ל וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב על הא דאמר וא\"א (ואם א\"א כצ\"ל) לו כו' עד וקצבה לאותו לימוד לא ידענא כו'. וא\"ש האי גירסא דגרסי תיבת על. וגם וי\"ו של תיבת וקצבה כו'. "
+                ],
+                [
+                    " כיון שיש. (דילפינן מבריאת עולם. כ\"פ). שנאמר (בראשית ה' ב') זכר ונקיבה ברא\"ם %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i>: <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> הא דלא גבה ממוקדם מהכתוב [שם א' כ\"ז] זכר ונקבה ברא אותם. לפי ששם איירי מבריאת אדה\"ר לבד וכמשא\"זל ברכות סא. דו פ��צופין ברא הקב\"ה באדה\"ר שנאמר [תהלים קלט] אחור וקדם וגו': "
+                ],
+                [
+                    " היו לו בנים ומתו דלשבת יצרה בעי' והא ליתא: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שיש. בן לבן ובת לבת או בן לבת ובת לבן. כן היא הנוסח שלפנינו. וכ\"כ לעיל %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> <small><i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> מלת לעיל מוסב על הטי\"ד. ולפי שהוא מוקדם לענין סידור הש\"ע כתב מלת לעיל: </small> בי\"ד סי' שצ\"ב ובריש סי' רנ\"ו %<i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"3\"></i> <small><i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"3\"></i>שם בריש סי' רנ\"ו לא נזכר מזה כלל. ואולם דברים אלו כהווייתן הם בהמ\"ק סי' רפ\"ד. ודוחק לומר שנתחלף מלת ובריש תמורת ובסמ\"ק ומלת רנ\"? תמורת רפ\"ד. הג\"ה: אם הבני בנים הם זכר ונקבה מזו\"נ הוא קיים מצות פ\"ו. אבל גי' ספרי ב\"י כיון שיש לו לבן בן או בת ובן [או בן כצ\"ל] או בת לבת כו'. ולפי גירסא זו סבר רבינו שאפי' הבני בנים הם שני זכרים או שני נקבות קיים מצות פריה ורביה עד\"ר. </small>"
+                ],
+                [
+                    " (שאם. וא\"ת הלא מותר ליקח מיד אחרת כמ\"ש בסמוך. י\"ל דמיירי בדלא אפשר למיקם בסיפוקייהו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדי שיגיע. פי' אף אם ינהוג עצמו כת\"ח רש\"ל וכ\"כ לקמן סימן ע\"ו. ואמור (צ\"ל ואמר) השיעור של עונת ת\"ח. כי לזה יוכל לנהוג עצמו כל אדם משא\"כ בעונות אחרים. כמ\"ש בסי' ע\"ו. כ\"פ. "
+                ],
+                [
+                    " אשה. דאמר קרא [בראשית א' כ\"ח] וכבשה איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש ופריך אדרבא וכבשוה תרתי משמע אר\"נ וכבשה כתיב גמ' [יבמות סה:] כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בטענה. לאפוקי אם באתה בטענת בעינא חוטרא לידי טענתה טענה. כמ\"ש לק' בסי' קנ\"ד ע\"ש וכדאיתא ביבמות סה] [הגה\"ה]: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כשהקב\"ה מעיד. גמרא פ\"ד דקידושין [ע.] ולמדו מפסוק שנאמר [תהילים קכ\"ב ד'] שבטי יה עדות לישראל אימתיהוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה: "
+                ],
+                [
+                    " וכאילו חרשו. גז\"ש. ארבב\"ח כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עה\"כ כאילו חרשו לעולם כולו וזרעו מלח שנאמר [נחמיה ז' סא] אלה (צ\"ל ואלה) העולים מתל מלח תל חרשא (וגו' ולא יכלו להגיד בית אבותם כ\"פ) ופרש\"י עדות לישראל. אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהם שהן משלו. חרשא לשון חורש. "
+                ],
+                [
+                    " בנים שאינם מהוגנים. שנאמר [הושע ה' ז'] בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. פי' מאשה פסולה לו. כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אליהו כופתו. עמ\"ש שם [ע.] בגליון רש\"י דלאו היינו אליהו הנביא. דא\"כ מקמי הכי מאן כפתיה אלא הוא שם מלאך שהוא סופר למעלה: <small>*וע' בשיטת מהר\"י בי רב וזה\"ל אליהו כופתו. משום דאליהו קנאי היה דכתיב [מלכים א י\"ט י'] קנא קנאתי לד' והכי נמי הוא מקנא על מי שעובר עבירה שפוסל עצמו באשה פסולה לו. א\"נ דאליהו עתיד לטהר משפחות כדכתיב [מלאכי ג כ\"ד] והשיב לב אבות על בנים. והכי אמרי' לקמן (עא.) כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר ולפיכך כופתו שהוא מטריח לטהר זאת המשפחה עכ\"ל (הג\"ה):</small> "
+                ],
+                [
+                    " כופתו. פי' קושרו. ר\"ל הלקהו שב\"ד כופתין שתי ידיו על העמוד. כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " והקב\"ה רוצעו ל' רציעה. ור\"ל שלוקה אותו ברצועה: "
+                ],
+                [
+                    "  ואין הקב\"ה משרה. שנאמר בירמיה ל\"א א' בעת ההוא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות בית ישראל והמה יהיו לי לעם. כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " זה השומע ושותק. ואע\"ג דאמרינן לקמן בזה הסימן כל שקורין לו ממזר או חלל ושותק חוששין לו ולמשפחתו. הא פר\"י היינו דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין וא' מן המשפחות קורין אותו ממזר או נתין אז הוי הוכחה שהוא הוא. אבל אדם דעלמא שקורין אותו כן ושותק לא הוי שתיקותו הודאה. וכעין זה פי' ג\"כ הרמב\"ן והרשב\"א. וב\"י הביאום לקמן (בסימן זה. הגה) והר\"ן כתב דלא אמרינן דשתיקתו הוי הודאה אלא כשקורין אותו בפיסול אחר והיא צווח וכשקורין אותו בזה הפסול הוא שותק. וזה הוי הוכחה שהוא הוא. מדצווח בהאי ושתק בהאי ועוד אכתוב בזה לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ספק פסול. הא ודאי פסול וצריך לבדוק. דלא גרע ממשפחה שקרא עליה ערעור שצריך לבדוק. כדלקמן בסימן זה וכ\"כ שם בשם מ\"ו. ומיהו צ\"ע בלשון הרא\"ש והר\"ן. הביאו הב\"י (בסימן זה הגה). דמשמע לכאורה מלשון הר\"ן דדוקא ודאי וניכר ממזר לפנינו לא יטהר. אבל כל שאינו ודאי וניכר אלא מטומאה מותר. מיהו י\"ל דחדא באידך מלתא תליא: "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן. נראה דהיינו בססי' ז'. אבל ב\"י כ' כדלקמן בסי' זה ואינו נראה. ונראה שט\"ס נפל בדפוס ב\"י. שהיה כתב בסימן ז'. וטעו לכתוב ז' במקום ה': "
+                ],
+                [
+                    " וכל הארצות. ז\"ל הגמרא. ועד\"ר. ומ\"ש ואיש או אשה כו'. הוא לשון רבינו. והמשך לשונו כך הוא. שכל הארצות סתמן בחזקת כשרות הן עומדות. ולכנ\"ל שאיש או אשה שבאו לישא א\"צ לבדוק אחריהן. אבל רש\"י והרמ\"ה פי' שצריכין לבדוק אחריהן. ור\"ת ורמב\"ם ס' דלא מצרכי' בדיקה אלא ליוחסי כהונה. אבל לא ליחוס שאין בו צד כהונה. אבל לא נהירא שאפילו ליוחסי כהונה א\"צ בדיקה. ומ\"ש רבינו וכל הארצות כו'. ובסוף מסיים במימרא דכל המשפחות כו' נראה משום דקאי אדברי הרמ\"ה. שרצה ליישב מימרא דכל המשפחות. ולא חש לההיא מימרא דכל הארצות וכו'. וטעמו כמ\"ש הרא\"ש. והביאו הב\"י. דלית הלכתא כוותיה דאמימר. דרב אשי דהוא בתראה פליג עליה. ולכך נקט רבינו ההוא מימרא גופיה שהביא הרא\"ש ופירשה. וכ' דלא משמע כפירושו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל רש\"י פי' איש וכ\"ש אשה שבא להנשא דצריכה בדיקה שהרי אין הכשרות הזהרו להנשא לפסולים ואפ\"ה סבר שאיש שבא לישא צריך בדיקה. כ\"ש אשה שהאיש מוזהר על הפסולים שצריכין בדיקה. ולא נקט איש אלא מפני שרש\"י פי' דבריו אהא דאמרינן בפ\"ב דכתובות [כד.] אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה. דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאהו אשה: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"מ פסלי כהונה. היינו חלל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פסולי קהל. היינו עבד או ממזר: "
+                ],
+                [
+                    " עד איש שא\"צ בדיקה והוא. פי' אותו האיש שא\"צ בדיקה הוא אותו ששימש ע\"ג מזבח כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואמר רב אחא בר גוריא כו'. צ\"ל דברי רב אחא. שלא תאמר מ\"ש חכמים כל המשפחות בחזקת כשרות הן היינו אותן שיש להם חזקת כשרות. ולכן מביא דברי רב אחא שדוקא אותה שקרא עליה ערער צריך לבדוק. אבל אם לא קרא עליה ערעור א\"צ לבדוק אע\"ג שאין להם חזקת כשרות: "
+                ],
+                [
+                    " או משפחה שהיא בעלת מצה כו' והוא עז פנים ביותר. פי' אם ב' משפחות מתגרות זו בזו או ב' בני אדם מתגרים זה בזה אע\"ג שאין להם עזות פנים הואיל שמתגרים תמיד זו בזו או זה בזה מוכח דפסיל יש ביניהן ומן השמים הטילו שנאה בינהון כדי שיבינו הבריות שיש פסול ביניהן אבל כשהוא עז פנים ממילא ידוע שפסוליש בו וא\"צ שמן השמים יטילו שנאה שיריב עם הבריות וגם בב' משפחות שמתגרות זו עם זו צריכים להתרחק משניהן משא\"כ בזה דא\"צ להרחיק אלא מזה שהוא בעל מריבה ועז פנים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שמא גבעוני היא. מפו' בתחלת סימן ד' שיהושע גזר עליהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שקורין לו ממזר כו' ושותק. עמ\"ש אמ\"ו לעיל בסעיף ח' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיעידו שנים שנתערב כו'. כ\"פ) הרמב\"ם דקרא עליה ערעור היינו שיעידו שנים שנתערב כו' אבל רש\"י פי' שקראו עליה ב' שמץ פסיל ולא שמעידים עדות ברורה אלא יציאת קול: "
+                ],
+                [
+                    " עשר אמהות. כן הגי' ג\"כ במיימוני פ\"ט מהא\"ב וכ\"כ ג\"כ בש\"ע. והמ\"מ כתב שם ז\"ל ואני תמיה בזה דהא בגמרא ליכא מ\"ד פחות מי\"ב ואם נוסח רבינו עיקר כמ\"ש בספריו צ\"ע עכ\"ל ופי' זוג א' לפ\"ז צ\"ל חד אם לצד משפחת אם אמה וחד אם לצד אם אביה אבל ק' שלא ידענא לאיזה צד יבדוק עוד אם א'. אם לצד אם אמה או לצד אם אביה וכן בצד השני ג\"כ ק' קושיא זו. שמא י\"ל דבצד דאם אמה יבדוק עוד צד א' דאם יבדוק לצד אבי אמה יהא הבדיקה יותר רחוקה עד ה' דורות וכן בצד אביה יבדוק עוד צד א' על אם אביה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל א\"צ לבדוק. והא דאמר אבל א\"צ לבדוק במשפחות האב ול\"ק בקיצור אבל און בודקין באבותיה. י\"ל דלרבותא כ\"כ דאפילו במשפחות האב דהיחוס תלוי בו כמ\"ש [במדבר א' ב'] למשפחותם לבית אבותם אפ\"ה א\"צ לבדוק: "
+                ],
+                [
+                    " שלא הוזהרו כשרות כו'. פירש\"י כגון חללי גירי וחרורי לכהנת וכיון דלא הקפידה התורה עליה ליוחסין רבנן נמי לא עבדו בהו מעלה לאצרכנהו בדיקה אפילו מחמת ממזרות ושתוקי ודוקא כי אתחזק איסורא בי' אבל לחשוש ולבדוק לא אצרכינהו. וצ\"ל אע\"פ שהרמב\"ם מביא דין זה שהאשה א\"צ לבדוק כו' אפילו אמשפחה שקרא עליה ערער רש\"י אינו סובר כן אלא דוקא אם אין אתחזק איסורא א\"צ לבדוק וב\"י שהביא דברי רש\"י אדברי הרמב\"ם אין כוונתו שגם הרמב\"ם סובר כפי' רש\"י אלא שהרמב\"ם יפרש לפי סברתו. וא\"ת הלויים והישראלים נמי לא הוזהרו אחללי גורי וחרורי אפ\"ה צריכין בדיקה לממזרות י\"ל דגבי לויים וישראלים לא אתרע מזקייהו דמה שמותרים בחללי גירי משום דלית בהו צד איסור משא\"כ בכהנת דיש בהן צד איסור דהא לכהנים זכרים שייך איסור זה ואפ\"ה איקל רחמנא בהן אקילו רבנן ג\"כ בהן. ולא אצרכינהו שום בדיקה. ואע\"ג דבישראלית נמי לא מיקל בהו רחמנא. מ\"מ שם נשים חד הוא. וע' בתו' דקידושין [עו.] ומ\"ש רש\"י למעלה בזה הסימן אם בא לישא אשה צריך לבדוק אחריו כו'. התם הוי כמו אתחזק איסורא שמיירי שאין לו חזקת כשרות וזה שדקדק בלשונו וכתב איש שבא לישא משמע שבא ממקום אחר ואין אנו מכירין אותו מי הוא. ושמא עבד או ממזר הוא. אבל הכא איירי שיש לו חזקת כשרות. ומש\"ה כל שלא קרא עליה ערעור מודה רש\"י דאין האשה צריכה לבדוק אבל אם קרא ערעור על המשפחה ס\"ל לרש\"י כשהיא באה להנשא צריכה לבדוק: ",
+                    " דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין כו' ז\"ל רש\"ל זהו לפר\"ת בספ\"ק דכתובות בד\"ה תרי אלמנות עיסות כו' אבל תימא מה דכתב כשנתערב במשפחה ממזר או נתין כו' ולשם משמע להדיא דבספק איירי וי\"ל דגם רבינו כוונתו שנתערב ספק ממזר במשפחה ובע\"כ צ\"ל דבספק איירי דה�� רבינו כתב פר\"י ז\"ל היינו דוקא כו' משמע שאינו חולק על הרמב\"ם ואי מיירי בודאי ממזר מאי איריא שקורין אותו ממזר ושותק בלא\"ה חוששין לכל המשפחה משום תערובות. (ואפ\"ל דאין חוששין לתערובות אלא היכא דאיכא ב' עדים שיש בהן ממזר או נתין כמ\"ש הרמב\"ם לעיל וזה איירי כשאין עליו עדים גמורים רק קול יצא עליה כמו שפרש\"י) על קרא עליה ערעור. וכן פר\"מ גבי שקורין לו ממזר ושותק אבל אם אין קורין לו ממזר ושותק א\"צ אפילו בדיקה ודוק כ\"פ) והיינו שקרא עליה ערעור אע\"כ לומר בספק איירי וא\"ל דבא ללמדינו שם דמאחר שקורין אותו ממזר והוא שותק אגלאי מלתא דהוא הוא ואין חוששין תו לשאר בני משפחתו כ\"א לו ולבניו וליוצאי חלציו דהא הרמב\"ם לא בא שם ללמדינו הכשר דבני המשפחה אלא בא ללמדינו פסולים שקורין אותן ושותק: וכ' הב\"י דגי' הנכונה היא דוקא שנתערב במשפחה ממזר או נתין וא' מן המשפחה קוראי' אותו ממזר או נתין כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואל ישיא בתו לע\"ה כו' כתב ב\"י כתוב בנוסח' דידן בגמ' ואלישא בת ע\"ה עכ\"ל ובספרים דידן כתובים שניהם אל ישיא בתו לע\"ה ואל ישא בת ע\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אינו נאמן ואע\"ג דכתב בסי' ב' בשם הרמב\"ם כל הכהנים בזה\"ז בחזקת כהנים הן כו' היינו מי שיש לו חזקה אבל מי שבא ממדינה אחרת ואין אנו מכירין אותו אין לו חזקה ואסור לאכול בתרומה דרבנן א\"נ י\"ל דלעיל איירי שעד א' מעיד שהוא כהן: "
+                ],
+                [
+                    " לא לקרות בתורה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אוסר עצמו בגרושה כו' משום דשוינהו לכל פסולי כהונה אנפשיה חתיכה דאיסורא: "
+                ],
+                [
+                    " והנבעלת לו היא ספק חללה פי' המ\"מ הנבעלת לו כו' והובא בב\"י ונראה דה\"ה אם היא חללה דזרעה ספק. דאם הוא ישראל הרי בני ישראל מקוה טהרה לחללית. אבל א\"ל דהיא ספק חללה דהא בלא\"ה אסורה לכהן שהיא גרושה או זונה. (ונראה לגרוס ה\"ה ספק חלל וקאי על בנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פלוני כהן לוה מנה מפ' כהן יל\"ד בדברי רבינו ל\"ל לכתוב כן בפני עדים מפלוני כהן וא\"ל דזה או זה קא' ר\"ל שמעידים על לוה. או על מלוה דעדות זו של מלוה אינו תלוי כלל בשטר כיון שהלוה מעיד על המלוה בלא חתימת עדים מועיל ועוד יל\"ד למה לא כתב רבי' אם פלוני לויתי דמהני ג\"כ חתימתם כדמשמע בגמ' להדיא והוי רבותא טפי דלשון אני פלוני משמע דהעדים מספרים וכותבים איך שא\"ל הלוה משא\"כ כשנכתב בשטר פלוני כהן לוה משמע דהעדים יודעים מעצמן שהוא כהן. ועוד דלענין לאכול בתרומה כתב הר\"ן בהדיא והביאו הב\"י דאפי' אני פלוני כהן חתמתי עד מועיל אע\"ג דליכא עדים דמסהדי ע\"ז ע\"ש. ונראה דרבינו נקט זה לרבותא דסיפא דאע\"ג דכתיב פ' כהן לוה מפ' כהן ועדים חתמו עליו אפ\"ה לענין יוחסין לא מהני והרמב\"ם כתבו בהיפך והתחיל ברישא לענין יוחסין וא\"ש טפי וידוע שכל הסימן הזה מל' הרמב\"ם הוא אלא ששינה קצת בסדרו. ובזה תפס לשונו דהרמב\"ם ולא דק כולי האי ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין מעליו משטרות וכו' דלשמש על גבי מזבח צריכים ראי' דהיינו ב' עדים כמ\"ש בסי' ב': "
+                ],
+                [
+                    " (שראוהו שנשא כפיו וכן אם קרא אותו בתורה ראשון. הוא בחזקת כהן בזה\"ז ר\"ל לאכול בתרומה בזה\"ז שהוא מדבריהם. וכן מ\"ש נאמן הגדול לומר היינו לענין תרומה דרבנן כ\"פ: (או שהעידו עליו כצ\"ל) ופי' על אביו: "
+                ],
+                [
+                    " והרי שנים מעידיה עליו שהוא כשר מבואר הוא יותר בדברי הרמב\"ם שכתב בלשון הזה מעלין אותו לכהונה שזה האחרון מצטרף לעד הראשון הרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידים שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול והשנים כמאה וישאר כהן בחזקת אביו ועד\"ר. ואם נשא גרושה מוציאין (ואין לוקין דהוי התראת ספק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוא אונן עליהם כו' ז\"ל מ\"ו ואין מטמא להם (משמע דהולד רואה מיתת שניהם דא\"ל שמיירי שמת הראשון וכגון שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות אונן זה עליהם כמ\"ש בסוף י\"ד. א\"כ הן אוננים עליו היכי משכחת ליה כ\"פ) לא משכחת לה בנשואין שפיר דא\"כ הראשון הוי מגרש והוה מטמא לראשון ממ\"נ (פי' שאם הוא בן ראשון הרי שפיר מטמא לו ואם הוא בן שני וא\"כ הוא חלל ומותר לטמא) אלא אשכחן בקידושי טעות וכרבי ישמעאל ע\"כ פי' כגון שקדשה הראשון על תנאי ולא נתקיים דאר\"י אפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (ונפקא מיניה בלא גיטה וניסת בתוך ג'. ע' ביבמות [כ:] שם נתבאר הכל כלשון רש\"ל גם נתבאר במ\"ש פ' כ' דא\"ב ע\"א כ\"פ) גמרא ס\"פ נושאין על האנוסה ומיהו י\"ל נמי דאינו מטמא להם אינו ר\"ל לאביהן אלא ר\"ל שאר קרובים של אביו שמחויב ג\"כ לאנן ולטמא להם: (ועולה במשמרה של זה חלוקת כהנים בעבודה קרוי' כן כ\"פ:) "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בזמן שבאים מכח נישואין כו' כיצד עשרה כהנים כו' לכאורה יש לתמוה ל\"ל לאהדורי א' כהנים והלא היה יכול לכתוב גבי ב' כהנים וזנתה עם א' ובתוך ג' נשאת לאחר ובש\"ע ה' כן. (רמ\"א והוא מתא\"מ נכ\"ג כ\"פ) אבל רבינו דנקט י' כהנים נ\"ל ליישב דס\"ל אם זנתה עם א' ולאחר נשאת הוה תלינן בבעל שרוב בעילות תולין בבעל ותרוייהו בזנות לא רצה לכתוב דעדיפא ליה לנקוט אפי' בזנות א' (ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בזנות משתקין אותו פי' מדרבנן וקרא [במדבר כ\"ה) דוהיתה לו ולזרעו אחריו דבעי' מיוחס אסמכתא בעלמא הוא וכי גזר רבנן בזנות גזרו ולא בנשואין מ\"ו (והוא גמ' ביבמות (כ:) כ\"פ):(ואין ידוע ודאי מי הוא אביו אבל אם ידוע שהכהן מודה הוא כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקיר' נפשה לאחרים תשו' הרא\"ש כלל ל\"ב וכ\"כ רמ\"א ע\"כ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיו לו ב' נשים צריך להביא ראיה על הבנים כו' די\"ל דלמא האחרת גדלתם ונכרכו אחרי': "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהביא ראיה עליה פי שהיא בחזקת אשתו מיום שיצאה: (מתה ואלו בניה קאי אדלעיל אם שניהם בחזקת מיוחסין ויצאו שניהן למדינת הים וחזר ובא ואמר אשתי שיצאה עמי מתה ואלו בניה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וא\"צ להביא ראיה על הבנים הקטנים הכרוכים אחרי' ולא דמי למ\"ש בי\"ד סי' ע\"ט אם הניחה בהמה מעוברת ומצא מין טמא כגון חזיר הולך אחריה אע\"פ שכרוך אחריה אסור שמא לא ילדתו והוא מהגמ' דבכורות [כד.] שאני התם דחיישי' שמא הבהמה ראה ולד אחר ורחמה משא\"כ הכא גבי אשה למה לה לרחם על ולד אחר וכיון דכרוך אחריה ודאי הולד דידיה הוי משא\"כ גבי בהמה דלא בר דיעה הוא חיישינן שמא ולד אחר ראתה ורחמה וגבי היכא דאית ליה שני נשים חיישינן ג\"כ שמא ולד דחברתה הוא ולכך צריך להביא ראיה אע\"פ שהולד כרוך אחריה וע\"ש בגמר': "
+                ],
+                [
+                    " וחזקה זו ר\"ל דכרוכין אחריה וכן אמ\"ש בסי' זה דאם הוחזק אביו לכהן שגם בנו בחזקת אביו קאי ג\"כ וכ\"כ רמ\"א כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ישראל אסור בממזרת וכן על הממזר חל איסור לאו שלא לישא מישראל וכן כולם עמוני ומואבי מצרי ואדומי כשנתגיירו חל עליהם האיסור ג\"כ שלא לישא ישראלית כ\"פ:) נתינה לשו' נתינים ביהושע [ט' כ\"ז נתנם חוטבי עצים ושואבי מים גבעונים על שם עיר גבעון [שם ט\"ו]: "
+                ],
+                [
+                    " בעמוני כו' עד אבל בן בנו מותר כ\"ז מפורש בתורה: מצרי מעוברת שנתגיירה כו' ולא אמרו עובר ירך אמו וראשון יחשב דכתיב [דברים כ\"ג] בנים אשר יולדו להם בלידה תלה רחמנא וה\"ז נולד לאחר שנתגיירה והוא שני כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה פי' בין בכותיותן בין בגירותן (לאפוקי אם בא ישראל על אחת משאר אומות בכותיותן אמרי' הולד כמותה אבל בגירותן הולד כישראל לכל דבר כמ\"ש בסמוך כ\"פ): בכותיותן אמרי' כ\"מ שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה וממזר וה\"ה אינך בגירותן אע\"פ שקידושין תופסין בו הא אמרי' דכ\"מ שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום: "
+                ],
+                [
+                    " וא' מאלו חוץ מממזר הבא על בת ישראל הולד כשר פי' א' מאלו אם באו בכותיותן דהואיל שיש להקידושין על אחרים ואין הקידושין תופסין ועד\"ר:"
+                ],
+                [
+                    " לפיכך גר עמוני כו' האי לפיכך אינו מקושר יפה. וצ\"ל דאלמטה קאי על כל הדינים שמזכיר אח\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " הבת כשירה וה\"ה הבן נמי כשר גבי מצרי שני שנשא ישראלית אלא דנקט בת משום עמוני דהתם הוי הולד פסול דעמון הוא. ועוד דנקט בת לאשמעי' דאפי' לכהונה כשרה לאפוקי אם בא על ישראלית בכותיותן הולד פסול לכהונה כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שאחר איזה מהן שנלך וכו' כלו' דבגר עמוני כי שדית כו' וכמ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנו שני דאינו הולך אחר האב דנהוי שלישי דכתיב אשר יולדו להם תלאן בלידת האם ולא באב אפי' מצרי ראשון שנשא מצרית שניה הולכין נמי אחר האם והולד ג' והוי לקולא וזה שדקדק רבינו בנו ג' שהכל הולך אחר האם פי' אע\"ג דהוי לקולא (אבל הרמב\"ם בפ\"ב דא\"ב כ' שגם הולד שני והטעם אשר יולדו להם כתיב עד שיהיה שלישי לאב ולאם שאין לידה בלא אב ואם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עמוני שנשא מצרית פי' בכזתיותן: "
+                ],
+                [
+                    " הולד עמוני (ואפי' אם היא בת ולקולא כ\"פ) דבאומות הולכין אחר הזכרים בין לקולא בין לחומרא ובגמ' יליף לה מדכתיב [ויקרא כ\"ה] וגם מבני התושבים וגו' הגרים עמכם מהם תקנו בעבד ואמה ופי' אם נשא א' משאר אומות מבנות ז' אומות והוליד מהם תקנו עבד ואמה ואינה בכלל לא תחיה כל נשמה ש\"מ והולכין אחר הזכר כ\"פ) ודוקא במצרי שנשא מצרית הולכין אחר האב ממ\"ש אשר יולדו להם דמשמע שניהם מצרי: "
+                ],
+                [
+                    " או גר מצרי שנשא גיורת עמונית וילדה בן דינו כעמוני ז\"ל הגמ' בפ' הערל (יבמות עח.) נתגיירו הולד אחר הפגום שבשניהם במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית ביה עמוני ולא עמונית א\"כ מצד האם הולד כשר אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי כו' א\"כ מ\"ש רבינו וילדה בן דינו כעמוני לא קאי אגר מצרי שנשא עמונית דהא לא שייך למימר שיהא הולד אסור לעולם מאחר שהאם הוא עמונית וכתיב עמוני ולא עמונית ולכן א\"א בשום ענין שיהא קאי ג\"כ אגר מצרי שנשא גיורת עמונית אלא אמרי' בהו שהולד הולך אחר הפגום שבשניהם והוי הולד מצרי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מצרי גם עתה אסור עד דור שלישי פי' הרא\"ש סובר דמצרים שבו למקומי שנתן הכתוב קצבה כדכתיב [יחזקאל כט] מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים וגו' ואע\"ג דבבני עמון נמי כתיב ואח\"כ אשיב את שבות בני עמון מ\"מ לא נתן להם הכתוב קצבה: "
+                ],
+                [
+                    " עבד שהוטבל כו' ור\"ל אע\"פ שמל וטבל לשם עבדות ונתחייב במצות שהאשה חייבת בהן אסורים לבא בקהל כ\"פ) דכתיב [דברים כ\"ג י\"ח] לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הוא כישראל לכל דבר. דאי לאו דשחררו לא היה הוא בעצמו עושה איסור בעבירה ועובר בלאו דלפני עור לא תתן מכשול ואע\"ג דכל אלו צריכין גט שחרור כמ\"ש רבינו בטוי\"ד סי' רס\"ז וכו' ע' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דודאי שחררו כיון שהניחו לישא ישראלית זו מ\"ו אף שכ' הטי\"ד סי' רס\"ו אם נשא בת חורין אינו יוצא לחירות פי' דוקא אי רבו השיאו אשה אמרי' אי לאו דשחרריה לא הוי עביד איסור בעבדו להשיאו אשה אבל לא כשנשא אשה מעצמו בפניו היינו שיכול רבו לומר לא שחררתיו ונשא שלא ברשותי אבל כ\"ז שרבו אינו מערער אמרינן דאומדנא דדעת דודאי שחררי' ומותר בבת ישראל ומש\"ה כ' קידושיו קידושין ע\"ש בי\"ד שכ' שם בשם הרא\"ש אהשיאו רבו כו' דג\"כ משום אומדנא הוא אלא שלשם כופין את רבו שיכתוב לו גט שחרור ולא יכול לערער אבל אי לא ערער מסתמא שחרריה ג\"כ לפי אומדנא דדעת כנ\"ל עכ\"ל וב\"י נמי הקשה זה וכו' אע\"ג דאינו יוצא לחירות מ\"מ לענין איסור א\"א חיישי' והלכך אמרינן דקידושין תופסים לו בה מספק ולפי זה אסור לשהות עמה עד שישחררו ומ\"מ דבריו סתומים ביותר וצ\"ע עכ\"ל ולפמ\"ש בשם מור\"ש משמע כל זמן שלא ערער מותר לשהות עמה ודוק: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו ממזר אפי' מדרבנן (אע\"פ שבא על הנדה הוא בכרת שאני שאר עריות דאין קידושין תופסין בהן ונדה תופסין קידושין דכתיב ותהי נדתה עליו תהיה לשון הווייה קידושין לומר שאפי' בשעת נדה תופסין קידושין כ\"פ) וכ' הרמב\"ם דפגום מיהא הוי: "
+                ],
+                [
+                    " היה בעלה במדינת הים פי' ושהה יותר מי\"ב חודש: "
+                ],
+                [
+                    " ובה\"ג כתב כו' שאנו תולין לומר שמא בצנעה בא ובעלה והא דאמרינן בפ\"ק דיבמות [ב:] עבד רבה תוספאה עובדא כו' באשה שהלך בעלה למ\"ה ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' משמע שם דמטעם אשתהי הוא דאכשרי' ולדעת בה\"ג למה ליה לאהדורי מטעם אשתהי בלא\"ה אפי' שהה יותר מי\"ב ה\"ל לאכשורי שמא בצנעה בא ובעל. וצ\"ל דהתם מיירי כשעדים מעידים שלא זזה ידם מתוך ידם ובידוע היה שלא בא בצנעה. גם י\"ל דכאן לא אמר אלא דמכח ה\"ט דשמא בצנעה בא ובעל לא מחזקינן ליה לודאי ממזר אבל ספק ממזר הוה. משא\"כ בי\"ב חדש דאכשרי' לגמרי מטעם דאמרי' דאשתהי. עיי' בש\"ע דפסק דכיון דפלוגתא היא הוי ספק ממזר: "
+                ],
+                [
+                    " משום זונה פי' וכהן חושש לה מדין תורה וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור. (ומ\"מ היא נאמנת לומר על בניה שהם כשרים רמ\"א בשם מהר\"ם פדאו\"ה ועיין מ\"ש רמ\"א סוף סעיף כ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוא ממזר דרבנן מבואר בדברי הרמב\"ם דוקא כשבא עליה קודם שגרשה הב'. פי' דאז נראה שבא על א\"א של ב' דסברי העולם דהראשון גירשה ותפסי קידושי שני אבל אחר שגירש השני לא גרע ממחזיר גרושתו אחר שנשאת ונתגרשה דלא מצינו בה תקנת חכמים לומר הולד ממזר (כ\"כ ב\"י בשם הר��ב\"ם. וכ\"כ בשמו בס\"ס י\"ז. ותימא שלא כ' שאינו כן דעת רבינו הטור שהרי כ' ס\"ס י\"ז ואם גרשה הראשון הולד מן השני ממזר מדרבנן והוא ודאי בלי שום טעם אלא מתוך חומר שהחמירו לעשות סייג שלא יעמוד זה השני אצלה ועל האשה כדי שתהא דייקא ומינסבא. וממילא פשיטא גם מטעם זה הולד מן הראשון ממזר אפי' לאחר שגירשה השני דמ\"ש וכ\"ה דעת התוס' בפ\"י דיבמות [צ\"ב:] "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בממזרת גמורה מפרש התם בגמ' אמאי קרי לה ממזר אסור בבת ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר בממזרת דרבנן כיוצא בו פי' שאינו מותו אלא בממזרת כיוצא בו. דהיינו דרבנן לאפוקי בממזר שהוא ספק. הוא אסור. שספק ממזר ספק דאורייתא וזה מותר דאורייתא אלא שרבנן גזרו עליו. "
+                ],
+                [
+                    " הבא על א\"א הולד ממזר ואע\"ג דאי הוה כולו עבד הוה הולד כשר וכו' וכמ\"ש בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משום צד כשרות שבו פי' צד עבדות שבו דכותי ועבד שבא על א\"א הולד ממנו כשר כמ\"ש בשביל אותו חלק הוא אינו ממזר ואסור ליקח שפחה אבל מצד שהוא בן חורין מאותו צד הולד ממזר ומאותו חלק היה מותר בשפחה: "
+                ],
+                [
+                    " ובניו כמוהו לעולם כדין שאר ממזר. "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שנשא ממזרת כו' דכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום: "
+                ],
+                [
+                    " כותי ועבד שבאו על הממזרת כו' דכתיב כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן וכו' ע' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ממזר הבא על הכותי כו' וכל מי שאין לו עליו קידושין ולא על אחרים הולד כמוה מטעם שכתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ממזר שנשא שפחה. (אבל אסור לממזר לכתחלה שישא כותית משום לאו דלא תתחתן וגם להשפחה אינו מותר לנשאה אא\"כ שתקבל עליההמצות שהשפחה חייבת בהן ותטבול לשם עבדות שאל\"כ כותית היא כ\"פ): וכ' הר\"ן ממזר אמאי מותר בשפחה שהרי וכו' וכמ\"ש הב\"י: וכ' הרמב\"ם וחכמים לא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת הבנים (אבל ממזרת אסורה דלא מתקנת בניה דעבד אין לו חייס וישארו בניה ממזרים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " גר ועבד משוחררמותרין בממזרת דכתיב לאיבא ממזר בקהל ה' וקהל גרים לא אקרו קהל: "
+                ],
+                [
+                    " והולד ממזר דכתיב גבי ממזר דור עשירי לא יבא לו הלך אחר פסולו כך פרש\"י בפ\"ד דקידושין [ע\"ב:] בשלמא אם ממזר בא על השפחה הולד אינו ממזר דהתם הקידושין אינן תופסין וכתיב כי תהיינה וגר כדלעיל אבל הכא שהקידושין תופסין הולד הולך אחר הממזר מדכתיב לו. (כבר נשתקע שם גירות וכן הדין במשוחרר: דהמשוחררים ג\"כ גרים הם כ\"פ. "
+                ],
+                [
+                    " גר שנשא בת ישראל כו' הרי הוא כישראל לכל דבר כלומר ולא אמרינן שהוא גר שמותר בממזרת כ\"כ הרמב\"ם בפט\"ו מהא\"ב וכ' ה\"ה זה פשוט וכו' וכמ\"ש הב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או בן ז' לאחרון הולד כשר דממ\"נ כשר והשני הוא ספק ממזר כלומר אם יבוא עליה היבם אח\"כ ונתעברה וילדה אותו ולד הוי ספק ממזר ואסור בבת ישראל ובממזרת דשמא הולד ראשון היה מן הראשון והו\"ל אשת אחיו שלא במקום מצוה (שהיא בכרת וע\"ל סי' קס\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם אינה לפנינו לבודקה דאם היתה לפנינו לבודקה ואומרת לכשר נבעלתי היתה נאמנת כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " איילונית ט\"ס הוא וצ\"ל לשו�� אילמות: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה ספק ממזר עד\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה אינו אלא ספק דדוקא אם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת דמדאוריי' שתוקי כשר לכן המנוה רבנן להכשיר אבל לא המנוה לאיסור שיהא ודאי ממזר (במ\"מ כ' ז\"ל כיון דמדאורייתא מותר לבוא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותם בממזרת ודאי' הוי מקילין בשל תורה כ\"פ) ואע\"ג דאפי' ספק ממזר מותר מן התורה בודאי ממזרת וא\"כ למה לא המנוהו לאיסור הא לא תצא חורבה מיניה די\"ל דחכמים לא היו רוצים שירבו ממזרים בישראל לכך לא המנוהו ויהא בחזקת ספק ממזר ואסור בממזרת: "
+                ],
+                [
+                    " כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר דוקא כאן אמרינן כך דהכל שוין אצלה אבל לא לקמן בארוסה דהתם יש סברא יותר לתלות בארוס מבאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מכחישה שאינו ממנו כלומר שאמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפי' היה בחזקת בנו והיה אומר בני זה ממזר נאמן כ\"כ הרמב\"ם: (ואם אינה לפנינו כו' ר\"ל וגם ארוס אינו בפנינו דאם הוא בפנינו ואומר שאינו ממנו פשוט הולד ממזר ודאי ואם מודה הולד כשר או י\"ל דמיירי אפילו שארוס בפנינו ואומר שאינו ממנו אפ\"ה אינו אלא ספק דשמא מכותי נתעברה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו הוא מכחישה דדוקא על הולד האמינה התורה אבל לא על האשה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשאת לכהן פי' אחר שמת זה הארוס ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא תנשא לכהן. והולד כשר לכהונה כ\"פ) דאילו דארוס זה אף אם היה ישראל אסורה לו לינשא דהא שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא במכחישה דהא ליכא גביה אלא חד ספק שמא באונס או ברצון וספיקא דאורייתא לחומרא כמ\"ש המ\"מ:"
+                ],
+                [
+                    " שאינו מבעלה אינה נאמנת פי' אם הבעל אומר שנבעלת לו דאמו אינו נאמנת עליו דאפי' כע\"א לא הויא ועד\"ר:"
+                ],
+                [
+                    " נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי דכתיב כי בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים פי' יכירנו לאחרים ונאמן לומר על בן בין הבנים שזה הקטן הוא בכור ואע\"ג שע\"י שעושה בכור לזה הקטן פוסל הגדול ועושה אותו ממזר והתורה האמינו. (וכ' ר' ירוחם) ודוקא שלא היה לו חזקת כשרות אפומא דאבוה אבל אם היה לו חזקת כשרות אפומא דאבוה (שאמר שהוא בנו ועי\"כ החזיקוהו הבריות לבנו כ\"פ) שוב אינו נאמן לפוסלו אלא בעדים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בנים לבן אינו נאמן דדוקא על בנו האמינה התורה ולא על בני בניו ואו אפילו בנו כשר דלא מפלגינן דיבוריה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין הבעל יכול להכחישה בזה כדאמרינן לעיל דאם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת ולהכשיר בשתוקי אפי' ברוב פסולים אצלה: "
+                ],
+                [
+                    " לאסור עצמו בבת ישראל דשויה נפשיה חתיכה דאיסורא: ",
+                    " ואסור בממזרת עד שידע כו' דמהיכן ידע שהוא בודאי ממזר. "
+                ],
+                [
+                    " ובנו כמוהו פי' שהוא ג\"כ ספק ממזר ומיירי שאביו אינו אומר שבנו ממזר מצד אמו אלא הואיל שהוא ממנו הוא כמוהו: ",
+                    " או ששמו לו כחול פי' בעיניו (ר\"ל סביבות עיניו ליפותו). קמיע של כתב או של עקרין רש\"י כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שהוא בשוק כו' פי' אע\"פ שאין בו סימני כשרות דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קידש אשה צריכה גט מספק פי' המ\"מ משום דאיכא מ��צת כותים ומקצת ישראל קבועים בעיר והוי כמחצה על מחצה בין מועט בין מרובה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מותר להאכילו נבילות פי' אפי' בידים עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " רובם ישראל מחזירים לו אבידתו. אע\"ג דזכה בה המוצאה. דזה לא נחשב הוצאת ממון לא היתה מעולם לו: (מע\"מ מצוה להחיותו אבל אין מחזירים לו אבידה. וגם אסור לו להאכילו נבילות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מפקחין עליו הגל בשבת דבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מצווין כו' אלא ברוב ישראל דגבי הוצאת ממון לא אזלינן בתר רובא דהמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לתורא כו' דשור של כותי שנגח לתורא דישראל משלם נזק שלם אפילו אם הוא תם. ואם שור של ישראל נגח לשור של כותי הוא פטור לגמרי וכמבואר בח\"מ סי' ת\"י ולכן אפי' ברוב ישראל פטור הישראל דיכול לומר לו אייתי ראיה דישראל את. דהוצאת ממון הוא דלא אזלי' בתר רובא כמ\"ש לעיל: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i>(פלגא משלם כישראל שאינו משלם אלא חצי נזק כדין תם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' במחצה עכו\"ם כו' פי' פשיטא דברוב ישראל יכול לומר אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן אלא אפילו במע\"מ נמי יכול לומר כן. ודוקא במע\"מ יכול לומר כן. אבל ברוב כותים אינן יכול לומר אייתי ראיה דלאו ישראל את (דאין הולכין בממון אחר הרוב כ\"פ) וחייב לשלם נ\"ש. כדין שור של כותי שנגח לשור של ישראל לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא מעצמו מסופק אם הוא כותי או ישראל מ\"מ בפי\"ח הא\"ב. (פי' כיון דהוא עצמו אינו מחזיק בממון זה שהזיק בטענת חזקה ודאית שהרי הוא עצמו אינו יודע אלא בטענת שמא הוא ישראל בא ואין חזקה זו נחשבת לגבי רובא רוב דכותים. ורובא דהכא עדיף מחזקה זו. ומשלם הכל. אבל בנגח תורא דידן לתורא דידיה דאמרינן שהישראל פטור אפי' נמצא ברוב ישראל. דהתם ישראל ודאי מוחזק בממון. וטוען ודאי חזקה והוא ספק. ורוצה להוציא. אזלינן בתר חזקה ודאית ואין מוציאין מכח ספק כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " נאמנת החיה לומר כו' הואיל שאין אחרים מצוים שם האמינוה חכמים כבי תרי שעל הרוב א\"א בענין אחר. בח\"מ סי' ע\"ז כ' רבינו לשון הגמרא ג' נאמנים על הבכור החיה מיד אחר שנולד נאמנת לומר זה יצא ראשונה ומשיצא מתחת ידה אינה נאמנת. אמו נאמנת כל ז' כו' והכא אינו מחלק משום דמיירי דאין אב ואם מכחישה ושם מיירי דחיה נאמנת אפי' אמה או אביה מכחישה וכן בנאמנת האשה כל ז': "
+                ],
+                [
+                    " שלא קרא עליו ערעור כו' על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר הוא אבל קרא עליו ערעור קודם שהחיה אומרת עליו שהוא כשר וערעור דהכא אפילו בחד סגי ואע\"ג דבעלמא אמרינן אין ערעור פחות משנים. ה\"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרו' אבל הכא דלית ליה חזקה דכשרו' חד נמי הוי ערעור: "
+                ],
+                [
+                    " וכותי סבר רבינו אע\"ג שעשאום לכותי' כעכו\"ם גמורים ה\"מ להחמיר עליהם אבל לא להקל להכשיר פסולים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשאו יוציאו פי' בגט:<br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i>  והולד כאבותיו והוא נמי ספק ואסור לישא כ\"א גיורת כדמסיק. "
+                ],
+                [
+                    " והולד הולך אחר הפגום כמ\"ש לעיל דכתיב לא יבא לו הלך אחר פסולו: "
+                ],
+                [
+                    " ממזרים ונתינים כו' אבל שתוקי ואסופי בנתיני' הוא פלוגתא לדע' הרמב\"�� מותרים זה בזה שהרמב\"ם סובר שהנתינים אינם אסורים מדאורייתא ולכך הקילו באסופי ושתוקי לומר שממזרים הם ומותרים בנתינה אבל רש\"י סובר שאסופי ושתוקי אסורים בנתינים: "
+                ],
+                [
+                    " שכל מדינה פי' עיר: "
+                ],
+                [
+                    " ספק כותי או עבד ואין קדושין קידושיו ואסור בישראלית וגם בממזרת: (כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו פי' דחיישינן שמא אמו מאביה נתעברה וזאת אשה היא אחותו או שמא אמו מאחיה נתעברה וזאת האשה היא דודתו אחות אביו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן יראה לי שהשתוקי כו' צ\"ע אמאי לא נקט אסופי כשאין שפחה או כותית במדינה ג\"כ אין הקידושין תופסין בודאי אא\"כ אביה או אחיה של האשה לא היה קיים כשנולד האסופי וי\"ל משום דבאסופי צריך להוסיף שגם אם האשה לא היה קיים דאל\"כ יש לחוש שאם האשה היה אמו של האסופי: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אשה שנתגרשה כו' פי' ובעלה או אחי בעלה היו קיימים כשנתעברה אמו דחיישי' שמא זאת האשה אשת אביו היא ומבעלה נתעברה אמו או שמא אשת אחי אביו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וניסת אחת מאלו פי' הפסולים הנזכרים למעלה: "
+                ],
+                [
+                    " יתבאר לקמן בסי' קי\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומותרים בגיורת ומשוחררת דכתיב לא יבא פצוע דכא בקהל ה' יצא גיורת ומשוחררת שאינם קהל דקהל גרים אינם קהל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' כהן פצוע דכא דלאו בקדושתיה קאי וקמ\"ל דמותר בגיורת אף דכהן אסור בה משום זונה כמ\"ש בסי' מ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותרים בנתינה פי' פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בנתינה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בנתינה ובספיקו' וכ\"ש בגיורת ומשוחררת כ\"פ) דהואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתיני' ולא על הספיקו' אבל אסור בממזרת ודאי' שהרי איסור מן התורה עכ\"ל הרמב\"ם ז\"ל (וכ' ה\"ה דמה שאסור בממזרת משום דלאו דממזר מפורש בתורה וגם איסורו שוה בכל ולכן אפי' פצוע דכא בקדושתיה קאי ואע\"ג דגיורת אסורה לכהן משום לאו דזונה ואפ\"ה מותר פצוע כהן בגיורת מ\"מ אינו מפורש הלאו בהדיא בקרא וגם און איסורו שוה בכל כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נראה דהא דשרי בנתינה כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כל שנפצע הגיד כו' זהו פי' של פצוע שנקט הפסוק: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נתמעך כו' זהו לשון של דכא הכתוב בפסוק: "
+                ],
+                [
+                    " או שנכרת הגיד זהו לשון של כרות שפכה: "
+                ],
+                [
+                    " או אפילו ניקב פי' (נקב מפולש ב\"י בשם נ\"י כ\"פ) בלא חסרון דאל\"כ היינו חסרה כ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או שנעשה בידי שמים התם בהערל יליף לה מקרא דבידי שמים כשר דכתיב פ\"ד ולא כתב הפצוע (דאז הוי משמע הפצוע מעיקרא ממעי אמו רש\"י כ\"פ) ע\"ש [ע\"ה:] במתניתא תני נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת מכשיר כו' פי' וא\"ל דהא אפילו נפצעה או נתמעך פסול וכ\"ש כשניטל כולה די\"ל דמכאיב טפי בנפצע או בנתמעך מבניטל וכעין זה מצינו בטחול דניטל כולה כשר ובניקב בסומכי' טריפה וכן בכולה ותו' וב\"י הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שהיתה שלימה קודם שנטלה דאל\"כ איך תשכח נפצע בביצה דפסול ועיין בי\"ד ס\"ס נ\"ו דכתב רבינו בשם הרמב\"ן דאם נטלו צומות הגידין ונטרפה וחתך אח\"כ הרגל למעלה מהן דכשר ע\"ש ולפ\"ז אפשר דה\"נ כשר אבל מסיק וכ' שם דהרא\"ש תמה עליו ע\"ש והשתא א\"ש דסיים רבינו וכ' אבל אם נפצע ואח\"כ ניטל פסול ולא כתב נמי אבל אם היא שלימה כו' משום דבא ללמדינו בזה דאע\"ג דאח\"כ ניטל והו\"א דפסול החוזר להכשירו הוא קמ\"ל. ועוד דנקט דבר והפוכו זה דבור אינו מיושב היכן מצינו פצוע דכא לר\"ת ולא רצה לכתוב דמיירי בניטל של ימין דמדסתם התורה וכ' פצוע דכא אינו משמע דבשלימין איירי דוקא. ועוד י\"ל פצוע משמע דנפצע ולא שניטל: "
+                ],
+                [
+                    " יש בשר ז\"ל המשנה ר\"פ הערל כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר פירש\"י שנכרת מעטרה ואילך כשר דהתם בישרא בעלמא הוא ולא גיד שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה עכ\"ל ומפרש בגמרא מלא חוט שאמרו ע\"פ רובא וכלפי רישא ופרש\"י וכלפי רישא לצד גופו נשתייר מלא שערה ע\"פ רוב הקיפה אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט של העטרה על פני היקף כל הגיד כלפי הקרקע פסול וכן פי' ג\"כ רבינו ולזה כ' ולא נשאר אלא חוט על פני רוב העטרה לצד הגוף וצריכין לומר שהעטרה היא רוחב קצת אלא שלא נתבאר שיעור רחבה (ועבי\"ד שם מבואר כל דברי רבינו יפה ע\"פ סוגית הגמרא ורש\"י ותוס' ע\"ש שמצאתי אותו פשוט כ' בקונטרס מיוחד והעתקתי לתוך הספר לדרישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ניקב למטה מעטרה פי' בעליונו של גיד קודם שמתחיל גובה הבשר שהוא התחלת עטרה וניקב עד החלל ואע\"ג דאם היה הנקב מפולש מב' צדדים היה הנקב בתחתיתו למעלה מהעטרה אפ\"ה השתא דלא ניקב נקב מפולש כשר דלא גרע משאם היה נחתך כקולמס דמכשירינן בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " לצד הקרקע ר\"ל למטה מהעטרה וזהו לצד הקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " ניקב נקב בעטרה עצמה כו' פי' אפי' מצא באיזה צד שיהיה בעליונו או בתחתיתו פסול משום שהוא שותת מחמימות התאוה דרך הנקב יציאתו ואין יורה כחץ וקי\"ל זרע שאינו יורה כחץ אינו מזריע: "
+                ],
+                [
+                    " ניקב נקב מפולש בראש הגיד כו' פסול הואיל שבתחתיתו של גיד הוא למעלה מהעטרה וכבר נתבאר שאם נקב עם החלל בין בעליונו או בתחתיתו הוא פסול. ולא הוי צריך רבינו למימר האי דינא אלא ללמדינו הדיוק הא אם הנקב הוא ג\"כ לצד מטה בריש הגיד למטה מהעטרה דכשר אע\"פ שהוא נקב מפולש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נחתך מהגיד למעלה מהעטרה בשיפוע כקולמס פרש\"י כשיתוך קולמס שמחתכין את חודו באלכסון. ומ\"ש למעלה מהעטרה ר\"ל שחתך בעליונו של גיד בשפוע ומתחיל בהתחלת העטרה ומשפע ויורד לצד הקרקע וחותך כל הבשר בעומק עד שנוגע חתוכו תמיד בעטרה שהרי העטרה עולה מלמטה למעלה כשפוע אבל לא חותך כלום בעטרה עצמה: "
+                ],
+                [
+                    " כשר דלא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחמום כהלכתו משא\"כ כמרזב דאויר נכנס בתוך הגיד ואין הזרע מתבשל בו: "
+                ],
+                [
+                    " כמרזב שנחקק כסילון ויש לו דפנות משני צדדין והחקק באמצע כמין צנור: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא ממעי אמו ממילא כשר דלא גרע מפצוע דכא גמור דכשר ממעי אמו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא ע\"י חולי כו' זהו לדעת רש\"�� והרא\"ש אבל לדעת הרמב\"ם שמכשיר לעיל פצוע דכא ע\"י חולי ה\"ה דמכשיר ג\"כ כאן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן בנסתם מקום הזרע פי' ויוצא במקום יציאת מי רגלים דבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " הנולד לו פי' מאשתו: "
+                ],
+                [
+                    " דלאו כרות שפכה ואינו אלא עקר בעלמא. "
+                ],
+                [
+                    " ובארצכם לא תעשו ע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' המסרס אחר המסרס לוקה כו' מדכתיב לא תעשון ל' רבים קדריש: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין מכוון אלא לרפואה אע\"ג דדבר שאין מתכוין מותר הכא פסיק רישא הוא דודאי מעקר אסור ואפי' לדברי הערוך דמפרש דבפסיק רישא דלא ניחא ליה מודה ר\"ש דמותר א\"ל ה\"מ לענין שבת משום דכתיב ביה מלאכת מחשבת אבל באיסורא דעלמא לא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אסור להשקותו לבהמה פי' אפי' אין מכוין אלא לרפואה אסור כמו באדם אבל אינו חייב מלקות בין באדם בין בבהמה הואיל דאינו מסרס ועושה מעשה בידים וכ\"ה במיימוני: "
+                ],
+                [
+                    " ואשה מותרת לשתותה וה\"ה נקבה של בהמה מותר להשקותה דאיסור של סרוס אין שייך אלא בזכרים (דאשה אינה מצווה על פו\"ר אינה מצוה ג\"כ על הסרוס אבל איסור מיהא איכא דהא לא לתוהו בראה ודוקא סירוס אבל להשקות כוס של עיקרין מותר לנקבה לכתחלה כיון דבזכרים אינו אלא איסור ועד\"ר כ\"פ) וכן ברמב\"ם ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " הרי שכפה לשון אליהו כופתו: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לומר לכותי לסרס כו' דב\"נ מצווין על הסירוס וקעבר על לפני עור לא תתן מכשול (ובהג\"א פי\"ו כ' דלא קיי\"ל ב\"נ מצווה על הסירום והכא הטעם משום אמירה לעכו\"ם כמו גבי שבת שאסור משום שבות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וקונסין אותו למכרו לאחר וא\"ת מ\"ש מהרבעת בהמה דאסור לומר לכותי שירבע מין על שא\"מ ואם עבר לא קנסינן אותו למוכרו והנולד מהן מותר לקיימה י\"ל דדוקא בסרוס דבהמה המסורסת הולכת לפנינו ויהי' נהנה במה שאסרה עליו התורה לכך קנסוהו משא\"כ בהמה הנרבעת דלאחר ההרבעה אין ניכר בה שום איסור ואי משום הולד י\"ל כיון דנתגדל במעי אמו מאליו ויש לו חיות בפ\"ע לא קנסוהו כו': "
+                ],
+                [
+                    " לבנו קטן רבותא הוא אפי' לבנו קטן דברשותו הוא (והרמב\"ם כ' אפילו לבנו גדול אבל לבנו קטן אינו מוכרהולא נותנה לו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אף לחרישה אע\"ג שיש לו הנאה מסירוס שעכשיו הוא יפה לחרישה מקודם הסירוס: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כהן הדיוט כב\"י דאילו כהן גדול אינו אסור באלו בלבד דאף באלמנה אסור ועוד כ\"ז אינו בזמנינו. "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בחלוצה מדרבנן דדמיא לגרושה שנתגרשה ג\"כ מיבמה שהוא בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ספק חלוצה א\"צ להוציא דהואיל דחליצה דרבנן לא גזרו בספיקו לאפוקי גרושה דהוי מה\"ת ספיקא נמי אסור וה\"ה דספק זונה וחללה נמי אסורה:"
+                ],
+                [
+                    " ואפי' ריח הגט פוסל (וכופין אותו להוציא כ\"פ) דדרשינן מדכתב ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לבד פסולה (ואפי' לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא ואין נותנין גט רק משום חומרא מקרי ריח הגט ופסולה לכהונה תשוב' הרשב\"א סי' תק\"ן וכ\"כ רמ\"א כ\"פ): ואע\"פ שלא הותר כו' פי' ואם הבעל הוא בעצמו כהן אסור לקיימה ואסורה נמי לעלמא אלא יתן להגט אחר. א\"נ דמת בעלה אחר שגרשה בזה הגט אסורה אח\"כ לינשא לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לכהן פי' לאיש אחר: "
+                ],
+                [
+                    " שהמיאון מבטל הגט דגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטא רש\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מיאון דחברי' לא מבטל גיטא דידיה כגון אם מתחלה גרשה הראשון ונשאת לאחר ומיאנה בו אסור הראשון להחזירה משום איסור מחזיר גרושתו אחר שנשאת:"
+                ],
+                [
+                    " ה\"מ לענין שלא תחזור כו' פי' הואיל ולא יצאת מהראשון במיאון אלא בגט שהוא גרשה מרצונו י\"ל שהיא אהבת אותו ואזל ומשבש לה (פי' מפייס לה כדי למאן כ\"פ) לאפוקי אם גרשה הראשון ואח\"כ חזרה ומיאנה בו ואחר המיאון נשאת לאחר ומיאנה או נתגרשה ממנו מותר להחזירה הואיל שיצאת מהראשון במיאון מסתמא אינה אוהבת אותו ול\"ל דאזל ומשבש לה וע\"ל סימן קנ\"ה ושם מבואר כדברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    "  (שאין חוששין לקלא דבתר נשואין וכן לקלא דבתר אירוסין נמי לא חיישינן גמ' כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת ונשאת לכהן אחר תצא דלגבי דידיה הוא קודם נישואין: "
+                ],
+                [
+                    " לנתינת הגט כתיבה ואע\"ג דלכתיבה לחוד קורין נמי כתיבה מ\"מ מחמרינן למיחש לקלא לפי שהקול הזה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום ודאי משום נתינה יצא הקול כ\"כ התוס' והר\"י ומ\"ה קאמר יצא קול פלוני כהן כתב כו' דבלא כהן אין מוציאין קול על גרושין כ\"א בכהן לאסרה על בעלה (ר\"ל כוונתם כן הוא אבל אין יכולים לאוסרה כ\"א מת זה כו' כ\"פ) שאם מת זה הכהן אסורה לינשא לכהן אחר כמ\"ש לעיל וקיצר כאן דלא בא אלא ללמדינו דאע\"ג דלא יצא הקול אלא על הכתיבה הו\"ל כאילו יצא הקול שגרשה: "
+                ],
+                [
+                    " חוששין לקול לאוסרה לכהן פי' אסורה אפילו לכהן זה שיצא הקול עליו שקדשה וגרשה אסורה לו אח\"כ לחזור ולקחת אותה דאין כאן קול שלאחר נישואין שהרי הקול הזה שיצא עליה שהיא מקודשת אותו הקול נמי הודיע שחזר וגרשה נמצא שלענין אם ירצה ליקחנה קול דקודם נישואין הוא גמ'. ומ\"ש ואם נתגרשה מיד לאפוקי אם הוחזקה קול של קידושין קודם שנתגרשה דהוי קול דלאחר נישואין: "
+                ],
+                [
+                    " (אין חוששין לקול. דהו\"ל קלא ושוברו עמו ואוקמיה לה אחזקתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בגירושין ולא בקידושין דאי יש אמתלא בקידושין אע\"ג דאין אמתלא בגרושין נתבטל כל הקול מאחר שאין הקידושין כלום מכ\"ש שאין ממש בגירושין וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " ואין חוששין לקול הגירושין לאסרה לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו מור\"ש. א\"נ שזה שיצא הקול עליו הוא עצמו כהן וקאמר שאין הקול אוסרה עליו דהו\"א דהוי קול מקמי קידושין וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אח\"כ נתברר כו'. על כל הא דלעיל קאי. (ואפילו לא היה שם אמתלא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא תדור עמו במבוי כו' הואיל והיא פנויה [קיל ליה] חיישינן שיבוא עליה משא\"כ בישראל שגירש לאשתו ונשאת לאחר [דחמירא] דלא אסרה לדור עמה אלא בשכונה תוס' ועיין בב\"י (דדעת התוס' דמבוי גדול ממשכונה לשכונה דאינו אלא ג' בתים כ\"פ) שכ' דלהרא\"ש שכונה גדולה ממבוי וכן מוכח לקמן בסי' י' ע\"ש וכ\"מ כאן שכתב וחוץ למבוי מותר דקשה פשיטא דחו�� למבוי מותר דמדכתב לא תדור עמו במבוי ממילא משמע שחוץ למבוי מותר אלא הא קמ\"ל דאע\"ג דחוץ למבוי עדיין הוא בשכונה א' וזה אסור בישראל שגירש ונשאת אפ\"ה בכהן מותר וכן מוכיח הר\"ן בס\"פ האשה שנתארמלה וס\"ל דהסברא איפכא דבא\"א החמירו ואסרו בכל השכונה משא\"כ בגרושת כהן שאינו אלא לאו בעלמא סגי בהרחקת מבוי ועיין במ\"ש בסי' קי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " (היא נדחת מפניו דקשה טלטולא דגברא מדאיתתא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לוה ממנה בנכסי אביה (פרש\"י בנכסי מלוג כ\"פ) דאל\"כ מהיכן לקחה מעות ללות לו הא כל מה שיש לה לאשה יש לה לבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא תובעה וה\"ה והיא תובעתו וחדא מנייהו נקט: "
+                ],
+                [
+                    " מנגדינן להו פי' דהיו מנדין אותן והא דפי' לקמן בסי' קי\"ט דהיו משמתין אותן תירצתי לקמן סי' קי\"ט ע\"ש וע' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שגירשה מן הנשואין דאז מכרת ברמיזותיו וחיישינן שיבעלה באיסור ועד\"ר. (וחייבי מיתות ב\"ד וחייבי כריתות הם עריות המפורשים בתורה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כין באונסבין ברצון ז\"ל רש\"י בפ' הבע\"י שוגג כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת. מזיד ' לשום זנות ולא לשום מצוה וז\"ל התו' שם א\"ל דמזיד ורצון תרי גופא נינהו דרצון היינודמכוין למצוה ואע\"ג דפשיטא הוא מ\"מקתנילה והכי אורחי' בכל דוכתא אבל בפ\"ט דב\"ק גבי אדם מועד לעולם קש' מה בין מזיד לרצון וי\"מ דה\"ק בין שיהי' אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו אותו לעשות כן בין שהוא ברצון עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " (משהערה בה פי' גילה ור\"ל הכנסת עטרה וי\"א זו נשיקת אבר ויש להחמיר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שתהיה מבת שלשה כו' ויהיה הוא מבן ט' כו' דפחות מכאן אין ביאתן ביאה (ר\"ל שאין טועמין טעם ביאה כ\"פ) ולא נעשית זונה: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מבא על הנדה כו' (אע\"ג דבא עליה חייב כרת כ\"פ) שהריהיא אשתו בקידושין והוא אינו זר אצלה (ר\"ל דלא קרינן ובת כהן כי תהיה לאיש זר שאסורה להנשא למי שזר אצלה ואף הבא על הפנויה נדה היא מותרת להנשא לו לאותו שנבעלה כ\"פ): ",
+                    " ואפי' (חייבי לאוין דשאר בשר כגון אנוסת אביו דהוא בלאו דלא יגלה כנף אביו וכן נושא חלוצתו דהוי בלאו דלא יבנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין דכתיב לא תהיה אשת המת וגו' ול' הויה מ\"מ צריכה גט מחומרא כדלקמן סי' י\"ח וסי' קנ\"ט מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " (הנבעלת לא' מחייבי לאוין כגון פ\"ד וכרות שפכה וכ\"ש לא' מהעריות כחייבי כריתות ומיתות ב\"ד. עיין ברמב\"ם פ\"א דאישות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואינן מיוחדים פי' לאפוקי כ\"ג שבא על האלמנה וכן הדיוט על גרושה חללה שלאווין אלו אינו שייך אלא בכהנים ואין עושין בבעילתן להגרושה או חללה לזונה. וכשבא כהן אחר אח\"כ עליה אין מתרין בו משום זונה אלא משום גרושה או חללה משא\"כ עמונית ומואבית שהוא לאו שנוהג בכל אם בא עליה א' מישראל עשאוהו בבעילתו לזונה ואם ירצה לבא עליה אח\"כ כהן מתרין בו משום זונה ולוקין עליה וכן במצרית ואדומית נעשין זונה מביאת ישראל כיון שאיסורו שוה בכל: "
+                ],
+                [
+                    " או מאיסורי עשה כגון מצרי ואדומי שהם בעשה תוך ג' דורות דכתיב דור שלישי יבא להם ולא קודם דור ג' ולאו הבא מכלל עשה הוא עשה עיין מה שתמה הב\"י על הראב\"ד ורבי' אין חולקי' על הרמב\"ם בזה והלא ברייתא ערוכה היא דעמוני ומואבי פוסלין מכהונה כו' לע\"ד לק\"מ שהן מחלקי' בין אוכלין מהכהונה דהיינו תרומה ובין עשיית' לזונה והארכתי בדרישה לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " הויין כזונות ואסורות לכהונה שאע\"פ שלא נבעלת קרויה זונה לפי שהכותים שטופי' זימה הן ובניהם ילדי' זנונים הנה ה\"נ משום דכתיב בתולות מזרע ישראל אבל רבי' שכתב הויין כזונות משמע דס\"ל כטעם הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " ומשום טומאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה (שאסורה לכהן אפילו באינון כ\"פ) רש\"י ועד\"ר: <br>!<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> אע\"פ שמותרת לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת. "
+                ],
+                [
+                    " אסורה לכהונה פי' אם מת בעלה לא תנשא לכהן משום דגבי כהן אפי' אנוס אוסרה עליו וז\"ל הרמב\"ם בפי\"ח מהא\"ב פרט לך הכתוב באשת ישראל שמותרת לבעלה כשנאנסה שנ' והיא לא נתפשה אבל אשת כהן באיסור עומדת שהרי היא זונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואסורה לכהן אחרי מות בעלה אפי' נתנה אמתלא לדבריה שלא אמרה אלא כדי שיגרשנה בעלה אינה נאמנת כ\"פ): (עד א' והעיד לו כ' דאין דבר שבערוה פחות מב' ומ\"ש או העד נאמן לו כו' כבי תרי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יוציא כדי לצאת ידי ספק ל\"ד בכהן דה\"ה בישראל (ברצון כ\"פ) ועיקר הדין זה לקמן סי' קט\"ו וקע\"ו וע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " אבל ישראל שטען טענה זו כו' משום דהוי ס\"ס ספק קודם נישואין ספק אחריו ואת\"ל אחרי נשואין שמא נבעלה באונס לאפוקי כהן שאף אם היה באונס אסורה משום זונה ואין כאן כ\"א ספק א' (וא\"ל הלא יש כאן ב' ספיקות שמא מוכת עץ היא דדבר שאינה מצוי הוא ואין חוששין כ\"פ): ואם קדשה כשהיא קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום א' ואחר זמן בא עליה וטען שלא מצא בתולים אפי' בישראל אסורה דאין כאן אלא ספק א' דאם היתה נבעלת קודם שקדשה היו הבתולים חוזרים: "
+                ],
+                [
+                    " אסורה לכהן משום ספק זונה דג' פעמים כתיב ונטמאה אחד לבעל וא' לבועל וא' לכהונה (ור\"ל לבעלה אסורה בין כהן בין ישראל אלא שאם מת בעלה אסורה להנשא לכהונה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " בין שיש לה שם עדות שמנעה פי' שיש עדות שנטמאה ואז אינה שותית ועדות דנקט לאו דוקא דאפילו אם ע\"א מעיד שנטמאה אינה שותית: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהיא מן הנשים שאינן ראוייה לשתות כגון שהיא אשת קטן וסומא ומפורשי' הן במיימוני הפ\"ב דהל' סוטה. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' קנאו לה ב\"ד כגון שב\"ד ראו בה דבר מכוער ובעלה במדינת הים או שהיא שוטה ואז ב\"ד קוראין אותה ומקנין לה (ואמרו שאותן שב\"ד מקנא להם לא להשקותה אמרו אלא לפוסלן מן הכהונה כ\"כ המ\"מ פי\"ט דא\"ב כ\"פ ואם אח\"כ אפילו בא בעלה אינה שותת מפני שלא קינא לה בעלה כ\"כ הרמב\"ם בפ\"א דהלכות סוטה: "
+                ],
+                [
+                    " אשה שיצא עליה שם רע שהיא מזנה פרש\"י לעבד או לכותי שפוסלין אותה מן הכהונה אין חוששין לה לאסירה לכהונה רק פריצותא דעלמא הוא דחזו ששוחקת בשוק או מיעך לה בין דדיה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא ובתה כשרים פי' שלא תאמר דוקא היא כשרה דהוה בחזקת כשרות ולא בתה דלא הוי לה חזקת כשרות: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בדיעבד ��צא כו' משום דמעלה עשו ביוחסין: "
+                ],
+                [
+                    " לא תנשא לכתחלה פי' לכהן דהרמב\"ם ה\"ל דאפילו בטוענת לכשר נבעלתי לא מכשירין לה לכתחלה אלא בתרי רובי אבל הטור סובר כשאמרה לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולים אצלה לא תצא בדיעבד ולכתחלה בחד רוב סגי כמ\"ש הב\"י ע\"ש (ומיהו בדיעבד מודה הרמב\"ם דנאמנת לומר לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולין אצלה ואין שום רוב כשרות אצלה וכ\"כ המ\"מ והר\"ן משמו) והוא דעת התו' והרא\"ש עכ\"ל מור\"ם גם בהא פליגי דלהטור וסיעתו היכא דאיכא תרי רובי סגי לכתתילה אפילו באינה אומרת כלום ולהרמב\"ם אינה מותרת לכתחילה אלא בעינן ג\"כ אומרת לכשר נבעלתי הכי מוכח שם וכ\"כ בד\"מ: ",
+                    " ונראה דאפילו נתעברה בעיר כו' תנשא לכתחלה כו' פי' אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי: "
+                ],
+                [
+                    " אם הלך הבועל אליה כו' משום דכל דפריש מרובא קפריש ולא בעינן שיפרשו כולם כ\"א משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כגון באותו ואת בנו שנתערבו בי\"ד ס\"ס י\"ו ובסי' ק\"י אבל כאן לא שייך הך גזירה: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ הלכה היא אליו דאז הוי קבוע ואפי' תרי רובי לא מהני הואיל שאינה אומרת לכשר נבעלתי אבל אם הולך אליה אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש: "
+                ],
+                [
+                    " שאין ידוע וכו' הטעם ע\"ז ע' בב\"י (גם י\"ל דמסתמא הוא הולך אחריה דהכל ממנו ולא ממנה ואין להם עזות פנים לתובעו כמ\"ש רש\"י בפסוק ואל אישך תשוקתך כ\"פ:) "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יתירה מבת וכו' דפחות מכאן אין ביאתן כלום ולא נעשית זונה ואע\"ג דגבי גיורת ומשוחררת אסרינן לכהן אפי' פחות מג' שנים ויום א' התם היינו טעמא משום דילדי זנונים המה כמ\"ש בסימן שקודם זה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש עדים לאו דוקא עדים דאפי' בא' נמי סגי כדלקמן בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אשה או עבד כו' דבשבויה הקילו חכמים שיהיו אפי' פסולי עדות נאמנים ואפי' בא' מהם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בנה ובתה כו' אין נאמנים מפני שלבה גס בה ותשמש בפניהן ושתקי: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי כו': "
+                ],
+                [
+                    " לא היה נותן בה מעותיו דהיה ירא דלמא יבאו עדים ויאמרו שנבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם אפילו כו' מתירין אותה מיד דבשבויה הקילו. "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש ע\"א שמעיד פי' אפילו קודם שבאה לב\"ד אפ\"ה נאמנת לומר טהורה אני במגו דאיבעי אמרה שאינה שבויה להכחיש העדים ואע\"ג דבנסכא דר' אבא מצריכי' לשלומי להחוטף ולא אמרי' דיהא נאמן אפי' בשבועה להכחיש העדכמ\"ש בח\"מ סי' צ' סכ\"ב ובסי' שס\"ד שאני הכא דבשבויה הקילו: "
+                ],
+                [
+                    " ועד אחד מעיד כו' ואע\"ג דאיכא למימר אוקי חד להדי חד וישארו ב' עידי שבויה אפ\"ה נאמנת דכל מקום שהאמינו חכמים ע\"א הרי הוא כב' ואין ע\"א במקום שנים ועיין בכתובות דף כ\"ג לכי דברי רב פפא ושם מוכח דאפילו בא עד הטומאה תחלה משום דבשבויה הקילו שהרי בעדות אשה שמת בעלה אין הדין כן וק\"ל מ\"ו רש\"ל: אלא בענין אישות לומר על בתו בעודה קטנה או נערה קדשתיה שהרי בידו לקבל קידושין בלא דעתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה פי' לזה נתתי אותה ואז היא אוסרת לכ\"ע לב�� מבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא לפסלה משום זנות וא\"ל דלעיל בסי' ד' שהאמינ' התורה לומר על העובר או על אחד מבניו שאינו בנו והוה ממזר על פיו די\"ל דלעיל אינו מעיד על הולד אלא שאומר שאינו ממנו וממילא הוה ממזר אבל הכא שבא להעיד על הבת עצמה אינו נאמן וי\"א דשאני הכא דיש לה חזקת כשרות אבל ז\"א דהא גם בהוחזק בנו גדול נאמן לפוסלו: "
+                ],
+                [
+                    " בשביל ממון מותרת אפילו לכהונה פרש\"י דמרתתי להפסיד ממונם דמיירי שידי ישראל תקיפה על עכו\"ם ועד\"ר ) ובריש הסי' שאוסר בשבויה היינו שאנו רואים שידם תקיפה או ע\"ד שכתב רמ\"א שנתבאר בדרישה ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שבעלה רוצח ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשותיהם וחיישינן שמא מחמת פחד נפשה נתרצית להם למצא חן בעיניהן לפיכך אסורה אפי' לבעלה ישראל והמ\"מ מפרש שגם הנשים נתפשות מפני שחושדין אותן שיודעות במעשה בעליהן ומסייעות אותם ולכך גם הן בספק סכנת נפשות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו ע\"י ממון אסורה לכהונה אבל לא לישראל דבשביל ממון לא מפקירה עצמה לזנות עמהן שאין אנו חושדין אותן בכך אלא הם יזנו עמה בחזקה מאחר שידם תקיפה עלינו: "
+                ],
+                [
+                    " כל הנשים שבה פסולות לכהונה כו' חוץ מפחותות מבת ג' שנים ויום אחד: ",
+                    " שמא נבעלו לכותי' וא\"ת מ\"ש מיין דכתב רבינו בי\"ד סי' קכ\"ט דבשעת מלחמה לא חיישינן שמא נסכו היין וי\"ל לנסך אין להם פנאי ולבעול יש להם פנאי דתקיף להו יצרייהו: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הרמב\"ם עיר שנכבשה כו' גם בגמרא נזכרו חלוקות אלו ולא נקט ל' הרמב\"ם אלא משום קצת פרטי דינים ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה מציל על הכל דעל כל אחת ואחת אמרינן שמא נחבאת ואת\"ל לא נחבאת שמא לא נטמאת: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אומרת לא נחבאתי כו' דנאמרה כמיגו דאי בעיא אמרה נחבאתי "
+                ],
+                [
+                    " מותר לדור עמה בחצר הואיל שלא נאסרה עליו אלא משום ספק מותר לדור עמה בחצר אחד אבל כשגרשה שנאסרה עליו בודאי מחמירי' טפי ולא ידור עמה בכל אותו מבוי כדלעיל סי' ו': "
+                ],
+                [
+                    " הולד חלל יליף לה מדכתיב ולא יחלל זרעו (ולא כתיב ולא יחלל בנו כ\"פ) דמשמע אפי' נקבה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא עצמה נתחללה בביאתו פי' אם היא אלמנה לכ\"ג אסורה לכ\"ה ובגרושה וזונה יש נפקותא בענין התראה וגם נאסר בתרומה משא\"כ בגרושה וזונה (פי' שאם היא בת כהן ולקחה לאיש ונתגרשה וחזרה לבית אביה דאז היא אוכלת בתרומה ואם נבעלה לכהן נתחללה ואסורה בתרומה כ\"פ) וכמ\"ש בסמוך. ושהיא עצמה נתחללה יליף לה בגמ' מקרא (מדכתיב ולא יחלל משמע מה שהיה כשר מתחילה נתחלל ע\"י ביאה זו דהיינו היא אבל הזרע מחולל מעיקרו שלא היה כשר מעולם וזה נלמד מדכתיב זרעו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה כהן מבן ט' שנים כו' דפחות מכאן לא מקרי ביאה כאשר כתבתי כמה פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " כהן שבא על אחד מן העריות אין הולד חלל (נלמד מיתורא דקרא דכתיב חללה בכ\"ג והיה לו ללמוד מכהן הדיוט בק\"ו וגם כתב התורה חללה אחר איסור אלמנה וגרושה ולא כתב אחר זונה שמצינו זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול לכהונה לבד ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל כ\"פ) פי' אם נתעברה ממנו בביאה ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " אין הולד חלל אע\"ג דהוי ממזר ומאי נ\"מ אם יהיה חלל או לא יהיה י\"ל דנ\"מ לענין התראה ומלקות דאם בת היא וכהן בא עליה אין מתרין בו משום חללה אלא משום ממזרת ואם התרה לו משום חללה ולא משום ממזרת אינו לוקה ואם זכר הוא ובא על בת ישראל לא נעשית חללה ללקות לכהן שבא עליה משום חללה אבל אם הוא חלל נעשית הבת ישראל שבא עליה חללה וחייב הכהן שבא עליה אחר כך משום חללה לאפוקי ממזר שבא על בת ישראל אע\"פ שפסלה לכהונה כמו שאכתוב בסמוך בדרישה לא נעשית חללה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חזר ובא עליה הולד חלל וכן אם בא על יבמה לשוק אבל הבא על הגיורת או משוחררת הולד חלל כך הגיה ב\"י וה\"פ כהן שבא על אחד מן העריות דחייבי כריתות אין הולד חלל דאין חלל אלא מפסולי כהונה אבל עשאה זונה כדין הבא על חייבי כריתות דעשאה זונה ואם חזר ובא עליה פי' בין הוא בין כהן אחר הולד חלל דהשתא הוה פסולי כהונה ונ\"מ לענין התראה ומלקות כדפרי' וכן אם בא על יבמה לשוק פי' בפעם ראשונה אין הולד ממנה חלל דאין חלל אלא מפסולי כהונה אבל נעשית זונה הואיל שאין הקידושין תופשין בה כדלעיל בסי' זה ואם חזר ובא עליה בין הוא בין כהן אחר הולד חלל לענין התראה ומלקות. אבל כהן הבא על גיורת ומשוחררת אפילו בביאה ראשונה הוי הולד חלל דגיורת נחשב כוונה והוה מאיסורי כהונה: "
+                ],
+                [
+                    " חלל שנשא כשרה זרעו כו' דכתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הכהן כשנשא גרושה זרעו ממנו מחולל בין זכר בין נקבה דכתיב לא יחלל זרעו אף זרעו בנים שיולדו מאותה זרע הם חללים בין זכר בין נקבה (פי' ואפילו בן בנו עד סוף כל הדורות בתו פסולה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג עד סוף כל הדורות כגון בנו ובן בנו כו' ור\"ל דוקא בזכרים כגון בנו כו' אבל בנקבות יש הפסק כמו שמפרש ואזיל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בתה של אותה הבת כשרה לכהונה כו' בגמרא יליף לה מג\"ש בפ\"י יוחסין דף ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " פגום הוא לכהונה והיא נתחללה בביאתופי' ואינה אוכלת שוב בתרומה ואסור לינשא שוב לכהן וז\"ל רש\"י פגום הוא לכהונה לאו דוקא דהא פשיטא בן הכותי לאו כהן הוא ואי משום דלא לישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת דאין קדושות בנשים דאפי' כשרות מותרות להנשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן גר עמוני מואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וממזר שבאו על בת ישראל הולד פגום והיא נתחללה כך גרסי' בספרים ישינים וברייתא היא בפ\"י יוחסין ובפ' אלמנה לכ\"ג ומ\"ש הולד פגום האי פגום לא דמי לפגום האמור גבי כותי ועבד הבא על בת ישראל דפגום לכהונה קאמר אבל פגום דקאמר הכא פסול לבא בקהל קאמר כדפרשי' לעיל בסי' ד' דהיכא דתפסי קידושין \"יש עבירה הולד הולך אחר הפגום וק\"ל מ\"ו רש\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והיא נתחללה בביאתו פי' נתחללה שלא תאכל שוב תרומה ולהנשא לכהונה דכל הני פסלי האשה שבאו עליה מן הכהונה ובפ' אלמנה לכ\"ג יליף לה מקרא עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ספק גרושה או ספק חלוצה צ\"ל או ספק זונה וכן הוא במיימוני דלפי מ\"ש מ\"ו בסמוך דבבן חלוצה ודאי שנטמא לוקין אותו מלקות ממש וא\"כ מכ\"ש בבן חלוצה ספק ואיך מסיק דאם נטמא אין לוקין אלא מכות מרדות והרמ\"א כתב בהגהותיו או ספק חלוצה נ\"ל לפי דבריו שכ\"כ לפי שאין נפקותא בזמן הזה בין ספק גרושה או ספק חלוצה הואיל שאין לוקין בזמן הוה מלקות ממש אלא מכת מרדות: "
+                ],
+                [
+                    " או נשא גרושה לוקין אותו מכת מרדות ע\"ל סימן ג' דכתב בנתערב ולד כהן עם ולד ישראל והגדילו כו' עד ואם נשאו גרושה מוציאין ואין לוקין ולא כתב שם דלוקין אותו מכות מרדות נ\"ל דשם לשון הרמב\"ם תפס בכל אותו הסימן והרמב\"ם קיצר וכאן רבינו פירש דבריו וכתב דאין לוקין אבל מכין מ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין בחלל של דבריהם פירוש אע\"פ שאין בו ספק אפ\"ה נותנין עליו חומרי כהנים וישראלים ומ\"מ אינושוה לגמרי לפסק דלעיל דהכא אם נטמא או נשא גרושה מלקין אותו מלקות ממש דמן התורה כהן גמור הוא ומ\"ש וכן הדין לענין לכתחילה הן שוין וק\"ל מור\"ש ומיהו ק' דלפ\"ז ה\"ל לרבינו לכתוב גם דין ספק חלוצה לאשמעינן דאפילו בספק חלוצה אין מאכילין תרומה לכתחילה ושאם נטמא לוקין אותו מלקות לכן נלע\"ד דעדיף טפי שלא להגיה הספרים ורבינו אשמעינן ברישא רבותא דאפילו בספק חלוצה דהיא כהן גמור אפ\"ה אין מאכילין תרומה וס\"ל דג\"כ אין לוקין אותו ואפשר דה\"ט דחכמים השוו מדותם דאם ילקו אותו יאמרו שהוא כהן גמור ויבואו להאכילו ג\"כ בתרומה ובסיפא אשמעינן דאפי' ודאי בבן חלוצה לא מחשבינן ליה כחלל גמור דמותר לטמאות ולישא מפסולים אלא נותנין עליו כל החומרות והשתא יתיישב ג\"כ ל' רמ\"א ז\"ל (הרי הוא כזר ר\"ל כישראל לכל דבריו נושא גרושה ומטמא למתים כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהורתה ולידתה בקדושה חזר וכתב זה אע\"פ שכבר כתב אפילו עד כמה דורות וזה א\"א שלא יהיה הורתן ולידתן בקדושה חזר וכתב משום סיפא ואם ניסת לכהן לא תצא פי' אפילו בת גר וגיורת ראשונה וזהו דוקא אם הורתה ולידתה של אותה הבת בקדושה כמ\"ש הרמב\"ם והביאו הב\"י דאל\"כ אפילו נישאת תצא דכבר נתבאר דגיורת אפילו פחותה מג' פסולה לכהונה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך כהנת מותרת בגר פי' שס\"ד הואיל וכהן אסור בגיורת ואפי' פחותה מבת ג' שנים ויום א' ה\"א דגם הכהנת אסורה לגר מטעם זה: "
+                ],
+                [
+                    " כל אלמנה שמאותה משפחה כו' פי' כל אלמנה שידוע שנולדה קודם שנתערב בה הספק דליכא לספוקי שהיא עצמה באה מזרע של אותו ספק ולכך אם נשאת לא תצא שהרי מצד עצמה ודאי כשרה היא אלא שיש לספוקי בה שמא אשת אותו ספק היתה ולכך לא תצא משום ס\"ס חדא שמא אינה אשתו של אותה ספק חלל ואת\"ל שהיה אשתו שמא הוא לא היה חלל אבל הבנותהנולדות מאותה משפחה משעה שנתערב בה ספק חלל אפילו נשאת תצא כיון דליכא בה חזקת כשרות דגופא ודייק לישניה (ר\"ל לישניה דהרמב\"ם בפי\"ט דא\"ב והוא ל' ב\"י כ\"פ) דסבר הכא דברישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפילו נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת ב\"י. גם י\"ל מ\"ש אלמנה שמאותה משפחה ר\"ל שנשאו אנשים מאותו משפחה והן ממשפחה אחרת (ובאלו אמר כל אשה כשרה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה כ\"פ) ובזה קמ\"ל רבותא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' ישראל שנתערב בה איסור שאסור לישראל כו' כן היא גירסא הנכונה דלא גרסינן ספק איסור דאל\"כ הוי אסור לישראל ליקח אשה דמשפחה שנתערב בה ספק איסור ולעיל בסי' ב' כתב משפחה שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה שכולן כו' ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והולד למשפחותם לבית אבותם כתיב: "
+                ],
+                [
+                    " וגר ומשוחרר וכו' ג\"כ אחר הזכר פי' לאפוקי שנשא הולד לוי או חלל. אבל אינו הולך לגמרי אחר הזכר דא\"כ הוי הולד גר ומותר בממזרת ולעיל בסי\"ד דאמרינן גר שנשא ישראלית הולד הוא ישראל לכל דבר ואסור בממזרת וע' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או ישראל שנשא גיורת כלומר גם ישראל שנשא גיורת הולד הולך אחר הזכר ואין לו דין גר: "
+                ],
+                [
+                    " הולד ממזר כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום: "
+                ],
+                [
+                    " ולד שפחה וכותית דכ\"מ שאין הקידושין תופסין הולד כמוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים (ואע\"ג דאמרינן בעלמא תלתא זימני הוה חזקה הכא דאיכא סכנת נפשות אזלינן לחומרא כ\"פ) דהלכה כר' דסבר בשתי פעמים הוחוקה מפרש הטעם בגמרא משום דמעיין גורם וי\"א מזל גורם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לא הכיר בה אין לה כתובה דהוי נשואי טעות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל משני יש לה כתובה (אע\"פ שתינשא לשלישי קודם שגבתה כתובתה מיורשי השני ומת אח\"כ השלישי כ\"פ) ולא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא אבל לא שייך לומר טעמא דכיון דכתובה ממונא הוא לא קי\"ל ביה כרבי דאמר הוחזקה בשני פעמים דלא שייך למימר בחד ענין דבחציה ס\"ל כרבי ובחציה דלא כוותיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואיש שמתו לו שתי נשיו ה\"ה הרבה ולאו דוקא קאמר מור\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא נתארסה לאחר כחכמים דס\"ל הכי וטעמא מדכתיב והיתה לאיש אחר (והויה ל' קידושין כ\"פ) וקרא דואחרי הוטמאה מוקים להו לסוטה שנסתרה: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לו לדור עמה בכל השכונה פי' בעודה תחת השני דכיון דרגיל היה עמה החמירו לדור עמה בשכונה משום חומרא דא\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיהיה חוץ למבוי (ודוקא בסתם מבואות האמורים לעניין שבת שהם סתומים אבל במבואות המפולשים מתוך שרבים בוקעין שם ליכא למיחש ר\"ן וריב\"ש סי' ש\"ס כ\"פ) בכאן מוכח דס\"ל לרבינו דשכונה גדולה ממבוי כדעת הרא\"ש ולא כדעת התוס' דסברי דשכונה אינו אלא ג' בתים ועמ\"ש לעיל סי' ו' ולקמן סי' קי\"ט ובגליון דפוס אוישפר\"ג וקרימונה נדפס על דברי רבינו שכונה ג' בתים וטעות הוא: כדפרישית לעיל בסי' ו': "
+                ],
+                [
+                    " אבל זינתה אחר הגירושין כו' דהויה ואישות כתיב בה הויה דכתיב והיתה לאיש אחר דהיינו קידושין אישות דכתיב או כי ימות האיש האחרון וגו' לא יוכל לשלחה וגו' משמע דבכה\"ג קאי בלא יוכל אבל מזנה לא: "
+                ],
+                [
+                    " משום ש\"ר בפ' השולח (גיטין דף מ\"ה) פירש\"י ש\"ר שיצא עליה לעז זנות. משום נדר שנדרה ואמר אי אפשי באשה נדרנית: "
+                ],
+                [
+                    " לא יחזיר אפילו נמצא דברים בדאים או הנדר התירו החכם. ובגמרא אמר רב נחמן והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך וכו' ופירש\"י וכו' וכמו שהעתיק הב\"י קחנו משם רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שנדר להוציאה יכול להחזירה דליכא למיחש לקלקולא רש\"י ופי' לדבריו שהרי בידו היה להחזירה מיד לאחר שגירשה וקיים בזה נדרו וכיון שלא החזירה ודאי לא היה חפץ בה ואינו גרשה אלא מחמת שנאה כ\"פ) לפיכך אפילו אמר בשעה שגרשה שאילו לא נדר לא היה מגרשה נ\"מ ליכא למיחש לקלקולא. ולפ\"ז אם נדר שתהא אסורה עליו לעולם ובשעת גירושין ג\"כ אמר דמשום נדר זה מגרשה ג\"כ הוא אסור להחזירה משום דיכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שיש לו פתח לנדרי לא הייתי מוציאה ודו\"ק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הנחשד עיין מדינים אלו ג\"כ לקמן סי' קע\"ח: והוציאוה ב\"ד כו' ה\"ה אם נתאלמנה תשוב' הרא\"ש: תצא ר\"ל מוציאין מתחתיו בגט וכל מקום שאמרו תצא היינו בלא כתובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש לה בנים מבעל פירוש מבעל הראשון וכי מפקא מנחשד נראה דמחזקינן לקלא קמא ועבדי להו ממזרים. וזהו ע\"פ פרש\"י אבל הרי\"ף פיר' דהחילוק בין אם יש לו בנים ואין לו קאי אנחשד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חוגרת בסינר כו' פרש\"י הוא כעין מכנסיים שהיו הנשים חוגרות לצניעות: "
+                ],
+                [
+                    " רוק למעלה מן הכילה הבעל מצא אחר שיצא הנחשד רוק למעלה מהכילה שעל מטתו מי זרק הרוק למעלה כ\"א השוכב ופניו למעלה הלכך זנתה זו וזרקה בשעת תשמיש: "
+                ],
+                [
+                    " מנעלי' הפוכים פיהן למטה ודאי של נכרי הן והפכן כדי שלא יכיר הרואה ובגמ' פריך ע\"ז (דאם קאי אמנעלים עצמן שעדיין הם כאן א\"כ לחזי כו' כ\"פ) ולחזי דמאן נינהו אלא מקום מנעלים פירש\"י ניכר מקום הפיכתן בעפר שתחת המטה ורבינו שנא נקט מקום מנעלים לישנא דברייתא נקט ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עבר ונשאה אם יש לה בנים וכתב מור\"ש ז\"ל ולא דק כי לדברי ר\"ת אפילו יש לה בנים תצא כמ\"ש הרא\"ש בפ' שני דכתובות איך שתירץ אותו מהר\"ם ע\"ש ולא מחלקינן בין יש לה בנים לאין לה בנים אלא בלא עדי כיעור כלל עכ\"ל (וע' בתשובת בן לב חלק שני דף ח' ע\"ד שמתוך דבריו מיושב תמיהת רש\"ל אבל מתמה על רבינו מצד אחר ועיין בדרישה דלא קשיא מידי ומבואר הכל יפה כ\"פ): ",
+                    "וניסת לאחר וגירשה. שהאחר אפסקיה לקלא ואמר כן מדלא היתה נחשדת תחת בעלה השני ודאי קול ראשון נמי שקר כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהבעל ראה אותו כו' ואע\"ג דאמרינן אין אשה נאסרת על בעלה אלא בשני עדים ובקנוי וסתירה ע\"פ עד אחד הכא כיון שראה דבר מכוער ויש ממש בקלא חשיב כשני עדים ועד\"ר: (שלא הוציאו אויבים בין איכא אויבים לבעל או לנטען ר\"ן ואע\"ג דמעיקרא לא יצא על ידי אויבים אם ע\"י אויבים לא פסק לאו כלום הוא מרדכי כ\"פ): ",
+                    "  ומיהו ע\"י עדים שראו הכיעור אסורה כו' (פי' אפי' אין בקול ממש ויש לה בנים ועד\"ר כ\"פ) וה\"ה אם ראה הבעל הדבר מכוער ויש ממשות בקול (ואין לה בנים כ\"פ) דמוציאין בין מבעל בין מנחשד וק\"ל: הוציאה הבעל בעידי כיעור כו' ואם ניסת לא תצא דוקא עידי כיעור אבל עידי טומאה אפילו יש לה כמה בנים נאסרה עליו עולמית כ\"פ): ",
+                    " וניסת לאחר וגירשה שהאחר אפסקיה לקלא ואמר כן מדלא היתה נחשדת תחת בעלה השני ודאי קול ראשון נמי שקר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת לא תצא וכתב רבינו בסי' קמ\"א בשם הרא\"ש דכל היכא שהתרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקא לה מיניה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתגיירו ונשתחררו לא יכנוס (וכל מקום שאמרו חכמים לא יכנוס אפילו באותה מבוי לא ידור וכ\"ש שלא תשמשנו ש\"ע כ\"פ) מפרש בגמרא משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' ופרש\"י משום לזות שפתים שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון וכתיב הסר ממ�� וגו' והרשב\"א כ' שעיקר הטעם הוא שלא יאמרו שנתגיירו בשבילו וב\"י הביאו ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שצריך שיאמר בפני כו' (עיין לקמן סי' קמ\"ב מדינים אלו כ\"פ) כגון בבבל שאין בקיאין לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמר הרגתיו ולא אמרי' שמשים עצמו רשע והתורה אמרה אל תשת ידך וגו' דפלגינן דיבורו שנהרג והוא לא הרגו (וע\"ל ר\"ס י\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא ישאנה משום חשד כיון שנשאת על פיו: (ואם כנס לא יוציא דכל ישראל בחזקת כשרות הם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאין צריך לומר בפני כו' ישא הואיל שלא נשאת על פיו: "
+                ],
+                [
+                    " שלא מצא לה פתח להתיר' ודוקא יחיד מומחה אבל ג' הדיוטות מותר להנשא לא' מהן כמו ב\"ד דבסמוך: ואם כנס לא יוציא אכולהו קאי: "
+                ],
+                [
+                    " מיאנה או חלצה בפני ב\"ד כו' ולא נקט נתגרשה דגט א\"צ ב\"ר אלא ביחיד סגי: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהם שלשה גם בשנים לא חיישינן שהאחד יתירה בשביל השני עיין בגמרא גם לקמן סימן קכ\"ה אמרינן דמיאון בשנים (עיין בש\"ע דכתב רמ\"א בשם התוס' והגמרא דבשנים אע\"ג דשרי מ\"מ בעל נפש ירחיק מזה ואפשר דמה\"ט כתב רבינו שלשה כ\"פ) "
+                ],
+                [
+                    " ומתו פי' נשים שלהם: "
+                ],
+                [
+                    " היתה אשתו קיימת ולא חשדינן בהו שיעשה עבירה כדי שיקחו גם את אלו: "
+                ],
+                [
+                    " וכולן שנשאו לאחר שהותרו וכו'. פי' לאחר שהותרו ע\"פ הנזכרים לעיל בתחילת הסימן דהיינו בהעדאת ע\"א שמעיד שמת בעלה או שאמר בפני נכתב כו': "
+                ],
+                [
+                    " לקרוביהם לקרובי העד או החכם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא יתארסו כו' וטעם המתנה זו אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון ופירש\"י ולזרעך אחריך שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק ועיין בדרישה (שלשה חדשים דאז עובר ניכר לסוף שליש עיבורה שהוא תשעה חדשים כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " מן האירוסין דלא חלקו חכמים בגזירתן ומטעם זה גזרו בכל הני דחשיב בסמוך וכתב רבינו לקמן בסימן קס\"ד דיבמה שמת היבם שדינה להמתין שלשה חדשים אחר מיתת היבם: "
+                ],
+                [
+                    " שלשה חדשים בשלחן ערוך פסק תשעים יום חוץ מיום המיתה וכו' והא מפסקי מהרא\"י סימן פ\"ב וקע\"ח ות\"ה סימן ס\"ו וש\"ג פ' החולץ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י אומר שצריך להמתין ג' חדשים כו' דכל גט שב\"ד מצריכין ליתן ממנה מונה דאין הכל יודעין שהגט השני לא היה אלא לבטל הקול ואע\"פ דנכריז איכא מאן דשמע בגט ולא שמע בהכרזה (וה\"ה אם לא נתגרשה אלא מחמת שיצא עליה קול קידושין צריכה להמתין ג' חדשים רשב\"א ורמ\"א כ\"פ) ובק\"ש הוכחתי ע\"פ דקדוק הגמ' דאם נתנה גט ע\"י שליח אין מונין הצ' יום כ\"א משעה שבא הגט ליד האשה ולא מיום שבא הגט ליד השליח: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אחר ביאת זנות כגון שנאנסה כו' פירוש אע\"ג שי\"ל דמהפכת דכל המזנה מתהפכת שלא תתעבר אפ\"ה צריכה להמתין דאמרינן שמא לא נתהפכה יפה יפה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קטנה שנאנסה כו' דדוקא בקידושי קטנה גזרו (משום גדולה) אבל בזנות דקטנה דלא שכיח לא גזרו וכן במיאון נמי לא גזרו דלא שייך למיגזר מיאון דקטנה אטו גדולה דמיאון לא שייך בגדולה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' גדולות אינן צריכות להמתין משום שכל שדעתן להתגייר משמרת את עצמן שלא תתעברו שידעו ממי נתעברה (טעם זה לא שייך בשפחה שנשתחררה שהאדון משחררה לפעמים בלא ידיעתה מתחלה ועייין בגמ' כ\"פ) משא\"כ בגר וגיורת ושייך שם הבחנה בין זרע שנזרע בקדושה כו' מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ושבויות אפילו גדולה כתב הרמ\"ה כו' נראה דטעמיה כיון דלא ודאי זינתה הקילו בה וכמ\"ש לעיל בסי' ז' דבשבויות הקילו בכמה ענינים משום דמוקמינה אחזקתה דלא זינתה ועיין בדרישה. (ואם קדש כו' צריך לגרש בש\"ע כתב רמ\"א י\"א דוקא קדשה במזיד אם אם קדשה בשוגג א\"צ לגרשה ויש מחמירין שנ\"ל דבכהן דאסור להחזיר יש לסמוך אהמקילין וא\"צ לגרש ע\"ש. אבל אין כופין בשוטים דאין מעשין אלא לפסולות ועוד דאין גט זה אלא לזמן דאחר ג' חדשים חוזר וכנסה והרמב\"ם כתב דאין כופין להוציא רק היו מנדין על שעבר על תקנת חכמים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם קידש תוך ג' חדשים ועיין בב\"י שכתב בשם ה\"ה שי\"א דה\"ה לכונס אם ברח עירוקיה מסתייה וכ\"כ נ\"י ג\"כ שיש שפירשו כן וכתב ב\"י ומשמע מדברי שהוא סבר כרש\"י והמפרשים סוברים דלא אמרו ערוקיה מסתייה אלא בקדש דוקא אבל אם כנס לא סגי בלא גירושין ע\"כ ור\"ל שהרי דקדק רבינו וכתב ואם קדש וברח ועוד מסיק בטעמו וכתב ז\"ל כיון שגילה בדעתו שאינו רוצה לכונסה משמע הא עבר וכנסה לא מהני ליה בריחתו. ועמ\"ש בסמוך דבכנס תוך כ\"ד למניקת משמע מדברי רבינו בסמוך דמהני נמי בריחתו: "
+                ],
+                [
+                    " דאם כן בטלה תקנת חכמים ר\"ל שתקנו שבתוך ג\"ח לא יכנוס ולא יקדש שכל אחד יקדש ויסע לעיר אחרת וישהה שם עד כלות זמנו דג\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו (אע\"ג דאין כאן משום הבחנה שהוא ניכר שהיא מן הראשון נתעברה כ\"פ) הטעם לפי שסתם מעוברת למניקה קיימא (ועפ\"ד) וחיישינן דלמא איעכר חלבה וקטלא ליה (וא\"ת אפי' באשתו נמי לא ושמש עמה בעודה מניקה מהאי טעמא כ\"פ) בשלמא דידיה אף אם איעכר חלבה הוא נותן לה ביצים וחלב ליתן לתינוק אבל לדירה מי יתן לה וליורשים היא בושה לתובען: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"ד חדשים אחד מלא ואחד חסר ולכתחלה לא ימנה חדש העיבור בכלל כן כתב רמ\"א כמו שכתב בת\"ה סימן רי\"ו ע\"ש ובהגה' מיימון שהאריך ובב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או גרושה לאפוקי מי\"א דבגרושה אין צריכה להמתין דלא משעבד להניק את בנה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם גמלה הנער דחיישינן שמא תמהר לגמלו כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן אם נתנו למניקת חיישינן שמא תחזור בה המניקה:"
+                ],
+                [
+                    " אפי' נשבע' המניקות או נדרה ע\"ד רבים כו' דאתי למחלף ולמשרי היכי דלא נשבעה דלא ידעי כולא עלמא שנשבעה או נדרה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נשבעה לאדם גדול ר\"ל בת אדם גדול שהיא מניקת או מעוברת ורוצה להשיאה ולשכור מניקת ולהשביעה שלא תחזור בה. ובגמרא דרב נחמן שרא כהאי גוונא לבנתיה דריש גלותא אלא שמסיק הגמרא דאין ללמד מבני ר\"ג שבני אדם מאויימים מאוד הוו ובספר של קלף מצאתי הגרסא ואפילו \"נשאת לאדם גדול והיא היא דהו\"א להתיר דודאי לא תש��ה המניקת מיראת אדם גדול שנשאת לו אבל גירסא שלפניכו עיקר וכעובדא דר\"ג וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מת הולד ולא חיישינן שימיתנו שאין אשה ממית את בנה בשביל כך: "
+                ],
+                [
+                    " או שפסק חלבה בחיי בעלה \"ושכרו להמניקת כן הגיה מור\"ש וז\"ל וכ\"ה באשר\"י אבל שכרו לחוד אינו מועיל עיין בספרי בכתובות פ' אע\"פ סי' י\"ג ע\"כ וכ\"כ ב\"י וז\"ל מדברי הרא\"ש משמע דאדלעיל קאי שצמקו לה דדיה או שפסק לה חלבה ושכרו לה מניקת ורבינו שכתב או ששכרו נראה שמפרש שמילתא באנפיה נפשיה היא עכ\"ל ב\"י ור\"ל כיון ששכרה מניקת בחיי בעלה שרי כמו שהתיר אם גמלתו בחיי בעלה (רק שיש מחלקים דאם פסק לה חלבה ושכרה מניקת אפילו יום אחד בחיי בעלה א\"צ להמתין כ\"ד חדש אבל אם לא פסקה אלא היא בעצמה פרשה מלהניקה בחיי בעלה ונתנה למניקת אז צריך להיות ג' חדשים קודם מיתת בעלה ושהיא לא הניקתו כלל תוך ג' חדשים דאז צמקו לה דדיה אבל תוך ג' חדשים עדיין היא בכלל מניקת חבירו ואסורה לינשא תוך כ\"ד חדשים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עבר ונשאה או קדשה לאפוקי מי\"א דלא צריך לגרשה בקדשה דבלא\"ה אסורה לו דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לכתוב לה כתובה אחרת דאפי' לא פרע לה כתובה כשגרשה אין אותה כתובה עולה לה לפי שכבר נמחל שעבודה ור\"ל כיון שכבר נתחייב לה הכתובה וכבר היתה יכולה להוציא מידו אלא שהיא רוצה למחול לו כתובה הראשונה הרי הוא כאילו כבר גבתה וה\"ל שטר שנמחל שעבודו ואע\"ג דבח\"מ סי' מ\"ח כתבתי דאם חזר ומסר לו אותו שטר חוב בעדי מסירה יכול לחזור וללות עליו ה\"מ באותו יום אבל בכה\"ג פסול משום מוקדם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ברח והרחיק נדוד כו' משמע דקאי אפי' אם כנסה אם ברח סגי וא\"צ להוציאה ולא כמ\"ש ב\"י לעיל ויש לחלק דדוקא בנשאת תוך צ' יום דאית ביה משום איסור הבחנה אסרו בכנסה אפי' בברח משום דברי איסורא משא\"כ בחשש דמניקת שמא תעכור חלבה וימות הולד דלא ברי איסורא דהא אפשר להאכיל הולד אלא שחששו דלמא לא יאכילנו משו\"ה לא גזרו כולי האי והתירו בברח אפילו בכנסה. מיהו בב\"י משמע דגם להרמב\"ם אין דינם שוה דבתוך ג' חדשים כתב דאפילו אם כנס אין כופין לגרש ובהאי דינא דמעוברת כתב דוקא בקידש אין כופין: "
+                ],
+                [
+                    " ואוסר שבא עליה לשם קידושין פי' ומ\"ה עלה בדעתו שא\"צ להמתין מקידושי שני כלום (והגט הוא לחומרא בעלמא וא\"צ להמתין ג' חדשים כדלעיל במעשה דר\"ת כ\"פ) והא דמסיק ז\"ל כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן ר\"ל דאל\"כ לא גרע מזינתה דצריך ג\"כ להמתין אלא כיון ששניהם מודים שממנו נתעברה לא חששו שזינתה ג\"כ מאחר דהרי לעיל סי' ג' אמרינן דאפילו ליורשו נאמן אם אומר שממנו נתעברה ועוד דמאחר שאמר שקדשה בביאה ודאי לא חשדינן לה שנעשית אשת איש לזנות עם אחר אף שנתקדשה לשמעון אפשר דע\"י מקרה ושלא בכוונה היו הקידושין ודו\"ק: (ורצתה לינשא לראובן. ואין זה מחזיר גרושתו דהא ראובן לא גירשה וממ\"נ אם קידושי ראשון קידושין קידושי השני אין תופסין ואם קידושי הראשון אינן קידושין א\"כ לא היתה אשתו ובזנות בא עליה בתחילה ועמ\"ש בדרישה בסי' י' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וקידושי שמעון היו קידושין גמורין כו' אבל אם לא היו קידושי שמעון קידושין לא היה צריך להמתין לפי שלא זינתה עם שמעון: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומי שיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו נ\"ל דר\"ל \"או אין לו מי שישמשנו וכ\"כ בברייתא בהדיא והביאו בי\"ד סי' שצ\"ב וכן דייק לישנא ואין לו מי שישמשנו ולא קאמר שישמשם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לכנוס אפילו תוך ז' ז\"ל מור\"ש בי\"ד לא כתב כן והוא דעת ר\"ת ומשמע שהרא\"ש הסכים לדבריו (עיין בדרישה) וכן יראה מאשר\"י דפרק אלו מגלחין והכא הוא דעתו כדעת התוס' שנוטין להתיר אפילו תוך שבעה כן הוא בתוספות והאשר\"י בפרק החולץ להדיא ע\"כ. גם בי\"ד מסיק שם לכתוב בשם הרמב\"ם דבכולן התיר לארס ולכנוס מיד ולבעול אחר שלשים ורבינו הכריע במי שאין לו מי שישמשנו לו או לבניו הקטנים לכונסה אפי' תוך שבעה כהרמב\"ם וכמעשה שהיה ביוסף הכהן שהביאו שם התוס' והרא\"ש דפשטה משמע דכונסה מיד ובמי שלא קיים פריה ורביה דנושא אשה מפני הבעילה פסק דאסור לכונסה עד אחר שבעה ואז מותר לכונסה ולבעלה מיד כרבינו תם דמסתבר טעמיה ומיהו מדברי הרמב\"ם אין הוכחה כל כך דהא הברייתא ג\"כ לאלתר קתני ופירשו אותו רבינו תם לאלתר אחר שבעה והרמב\"ן פירשו לאחר ל' והרמב\"ם לשון הגמ' נקט כדרכו ומיד ולאלתר חדא משמעות אית ליה. ומיהו על כרחך צריך לומר כיון דרבינו הביא דברי הרמב\"ם שם בסי' שצ\"ב וכתב דלא חילק ובכולן \"התיר \"לכנוס \"מיד שמע מינה דרבינו הבין דברי הרמב\"ם דמיד ממש קאמר וא\"ש ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " או שלא קיים פירוש אף שיש לו בנים זכרים אבל אין לו בת או איפכא: "
+                ],
+                [
+                    " שידך אשה כו' אבל אי לא שידך הא אפשר ליה ליקח אחרת וכמו שכתבתי בי\"ד סי' שצ\"ב עד\"ר. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלו שאינן בני קידושין וכתב ב\"י ז\"ל אין דברי רבינו מדוקדקים דאותן שהן מדרבנן בני קידושין הן שהרי קידושין תופסין בהן אלא שאסור לישא אותן וכך ה\"ל למכתב אלו נשים אסורות משום ערוה ורמ\"א ז\"ל בד\"מ ישב זה דכוונת רבינו הוא במ\"ש דאינן בני קידושין ר\"ל דאינן קידושין גמורין נ\"מ דאם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהן וכמ\"ש בריש סי' י\"ז עכ\"ל וזה שסיים רבינו וכתב צריכות גט משניהן משמע דאינן קידושין אלא להצריכו גט (ובד\"מ כתב וצ\"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידש אם צריכה גט מהשני ואפי' בחייבי לאוין דקידושין תופסין לא מצינו דאם קידש אחר דצריכה גט מהשני כ\"ש באיסור דרבנן וצ\"ע כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמו אסורה לו מדרבנן כו' ז\"ל רש\"י אמו כתוב בתורה וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא יפגע באמו וגזרו נמי באם אביו משום אם אמו אע\"ג דגזירה לגזרה הוא משום דתרווייהו אמא רבתא קרי להו ע\"כ. "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם אם אמו עד עולם לפי שיש בדורותיה ערוה דאורייתא דהיינו אמו ואם אמו שהוא התחלת הגזירה יש עליה שם איסור דאורייתא דאמא רבתא קרו לה לפיכך החמירו רבנן בה שלא יהיה בה הפסק לאפוקי אם אבי אמו שאין התחלת הגזרה שם איסור דאורייתא שאין קרו לה אמא רבתא שהיא דור רביעי לא החמירו בה רבנן:"
+                ],
+                [
+                    " ואם אבי אבי אמו רבותא קמ\"ל אע\"ג שאין כאן אלא אם אחת ויש סברא להחמיר יותר מבאם אם אבי אמו דיש שם ב' אמות אפ\"ה מותרת: "
+                ],
+                [
+                    " אם אביו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אם אמו (אע\"ג דגם כאן יש ערוה דאורייתא משום אשת אביו והרי היא אשת אבי אביו י\"ל דאם אביו אסורה אפי' כשהיא אנוסת אבי אביו אף שאינו אשתו ולכך לא הוצרכו לתת טעם דמחלפי באם אמו וק\"ל כ\"פ) וכולהו חדא גזירה הוא משום דתרוייהו אמא רבתא קרו להו כדלעיל וכן אם אם אביו עד עולם וה\"ט לפי שבהתחלת הגזירה דהיינו אם אביו יש עליה שם איסור דאורייתא דאמא רבתא קרו לה וכדפרישית: "
+                ],
+                [
+                    " אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן דכל הפסולים גזרו רבנן שדור רביעי יהא אסור ודור החמישי יהא מותר:"
+                ],
+                [
+                    " אבל מכאן ואילך כגון אם אם אבי אביו כו' דכאן נמי התחלת הגזירה אין עליה שם איסור דאורייתא ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " בין שהיא אשתו מן האירוסין דהויה כתיב ביה (דילפינן מדכתיב כי יקח איש אשה וגו' יקח שהוא לשון קידושין משמע שמיד שקידש אדם אשה נקראת אשתו והכא כתיב ערות אשת אביך שמע מיניה שמיד שקדשה שנקראת אשת אביה אסורה עליו כ\"פ): (בין בחיי אביו כגון שגרשה וצריך למחוק תיבת או גרשה כ\"פ):"
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו דדרך אישות וקידושין אסרה תורה: "
+                ],
+                [
+                    " ואשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אשת אביו שהוא דאורייתא ואשת אבי אמו אסורה מדרבנן דגזרינן משום אשת אבי אביו דתרוייהו קרי להו אבא רבא (אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו או כו' מותרת דלא שייך בדורות הללו אשת אב דאורייתא ולא אמרינן כו' כ\"פ) ולא אמרינן בזה גם כן דלמא אתי לאחלופי באשת אבי אבי אביו ויהיה ג\"כ אסורה לעולם משום דהתם שכיחי דאזיל ופירש רש\"י למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש שם קורבא יותר מאמו הלכך לא מחלפי אבל לעיל גבי אמא הכל הוא צד אם: "
+                ],
+                [
+                    " אחותו מאביו או מאמו דכתיב ערות אחותך בת אביך או בת אמך: "
+                ],
+                [
+                    " או מהזנות בגמרא יליף לה מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " מן השפחה וכותית גם זה יליף מקרא (מדכתיב ערות בת אשת אביך וגומר אחותך היא דמשמע במי שיש לו אישות דתפסי קידושין קרויה אחותך ואף על גב דהכא על חייבי כריתות גם כן אין קידושין תופסין ואמרינן אחותו מהזנות אסורה לו שאני התם דקודושין תופסין לאחרים נתרבה מדרשת מולדת חוץ שנקראת אחותך אבל שפחה וכותית אין קידושין תופסין בהם לשום אדם וכתב רמ\"א מיהו לכתחילה אסורה לו ורמ\"י תמה עליו ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בא אביו על שפחתו כו' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכמו שנתבאר לעיל בסימן ד' והרמב\"ם פליג וסבירא ליהדוקא בנושא את שפחתו לאשה אמרינן הכי מה שאין כן בבא עליה דרך מקרה דאפשר לומר דרך זנות בא עליה עיין בבית יוסף: בתו אסורה לו מן התורה אע\"ג דלא כתיב בהדיא בתורה אתיא בק\"ו ממ\"ש ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן בת בנו ובת בתו דכתיב בהדיא ערות בת בנך ובת בתך לא תגלה: בת אשתו כו' מן התורה שנאמר ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בתו מאנוסתו (אפילו פלגשו) מותרת כו' דלא תקח משמע לשון קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לו לאחר מיתתה אבל בחייה אסורה דשמא יזנה כבתחלה והרי היא עליו ערוה. כדאיתא התם בגמר' מור\"ש אבל מזנות לא נאסרה דכתיב לא תקח לשון קדושין וכי יש קדושין בחדא מינייהו האחרת אסורה עליו מחמת ערוה אפילו בזנות: "
+                ],
+                [
+                    " ובת בן בן בן אשתווהיא הדין בת בת בת בן אשתו וק\"ל מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם אם אשתו מדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ובת בתה לא תקח והוא הדין למעלה ב\"י ובגמ' ריש פ' הנשרפין יליף מדכתיב באש ישרופו אותן ואתהן וא\"א לומר שאשתו תהא בשריפה דהא נשאה בהיתר אלא אתהן ששניהן באיסור עם אם אשתו ועם אם אמה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אבי אשתו אסורה גם כן מן התורה דהיא בכלל אשה ובת בנה לא תקח: (אחות אביו כו' שנ' ערות אחות אביך וגומר ערות אחות אמך לא תגלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם כלומר בין שהיא אחות אביו מן האב או מן האה וכן בין שהיא אחות אמו בין מן האב בין מן האם בפרק הבע\"י יליף לה מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר בבת אחי אביו כו' קשה גדולה מזו היה לו לאשמעינן שמותר אפי' בבת אחיו (ואפילו מצוה לישא בת אחיו ובת אחותו גמרא ורמב\"ם פ\"ה דא\"ב וכ\"כ רמ\"א בסימן ב' סעיף ו' כ\"פ) וכל שכן בבת אחי אביו וי\"ל דנקט בת אפי אביו משום סיפא שאחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו ועי\"ל דה\"א כיון דיש בה צד קורבה למעלה אחי אביו דאסרינן בה טפי מקורבה דלמטה דהיינו אחיו קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואשת בן בנו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום אשת בנו שהיא דאורייתא וכן אשת בן בן בנו עד עולם והטעם כדפרישית לעיל הואיל שהתחלת הגזירה יש עליה שם איסור דאורייתא דקרו ליה לבן בנו בנו:"
+                ],
+                [
+                    " אשת בן בתו אסורה לו מדרבנן דגזרינן משום כלת בנו דכולהו חדא גזירה הוא דקרו להו כלת בנו אבל מכאן ואילך כגון אשת בן בן בתו מותר הואיל שאין האיסור אלא מחמת אישות לא החמירו כולי האי. גם אינו דומה קורבה דלמטה לקורבה דלמעלה כמו שכתבתי בדרישה וגם בקורבה דבת ואם הקילו שהרי גם לענין עדות אמרינן שהוא מדרבנן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ב' חורגין הגדלים יחד בבית מותר כל אחד הא מילתא דפשיטא דאפילו בת אשתו מותרת לבנו אלא שרבינו נקט כל הצדדים שמותר ועי\"ל דאדרבא בשני חורגין עצמן ליכא למטעי כולי האי באיסור אחות להדדי משא\"כ באיסור אשת אח דמצינו שהוא מותר בשלא הניח זרע: "
+                ],
+                [
+                    " אשת חמיו אסורה לו מפני מראית עין (פירוש מאחר דלית ליה קלא נראה כנושא חמותו וה\"ה חמיו את אשתו נראה כנושא את בתו משא\"כ בשני חורגין דאות ליה קלא כ\"פ) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו צ\"ע דהא כתב דין זה לעיל ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו: "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שאשתו קיימת כדכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה בחייה: (ל\"ש מן האב או מן האם דילפינן מאשת אחיו לעיל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' גירש כו' כדכתיב עליה עליה כל זמן שהיא בחייה (ואפילו לא נתגרשה אלא מחמת קול בעלמא אסור באחותה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו דכתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר בקרובות שנייה פירוש לישא בתה דקיימא לן דנושאין על האנוסה והמפותה ומביא זה לראייה שאין הזנות אוסר אשתו עליו כלומר שהרי מותר בקרובותיה ואע\"ג דכתב רבינו לעיל בסמוך ז\"ל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה ורצה לומר דוקא לאחר מיתתה היינו דוקא לשם דבא עכשיו לישא בת אנוסתו משא\"כ כאן דכבר נשא אשתו בהיתר משו\"ה לא מוציאין ממנו אשתו משום גזירה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור בשתיהן (ושתיהן צריכות גט הראשונה מדאורייתא השנייה מדרבנן כ\"פ) דאמרי אינשי דהך קמייתא תנאי הוה ליה בקידושין ולא נתקיים התנאי והאי שפיר נסיב ומש\"ה צריכה הימנו גט שלא יאמרו א\"א יוצאה בלא גט וכיון דצריכה גט איתסרא עליה ארוסתו שלא יאמרו שהוא נושא אחות גרושתו כ\"כ הרמב\"ם בפ\"י מהלכות גרושין אבל אם כנסה ליכא למיחש לשמא יאמרו תנאי הוי בקידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות: "
+                ],
+                [
+                    " מתה הראשונה מותר בשנייה (וה\"ה אם מתה השנייה מותר בראשונה כ\"פ) פשוט הוא דכיון שמתה פקע איסור דאחות אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " הולד הראשון ממזר פירוש הולד שנולד קודם שמתה הראשונה והאחרון שנולד אחר מיתתה אינו ממזר וקמ\"ל בזה אע\"ג דגם הולד האחרון נולד קודם שנודע בבירור שהיא מתה אפ\"ה אינו ממזר ור\"ל ממזר מן התורה אבל ממזר מדרבנן הוא וכמש\"ר לקמן בס\"ס י\"ז וכאן לא רצה להאריך ולקמן דהוא מקומה וכלל דין זה כתבו בפ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אשת גיסו צריכה גט כו' (ועד\"ר) ואע\"ג כשבאת אשתו עם גיסו ליכא למיחש למידי מ\"מ חששו דזימנין אתא גיסו תחלה לב\"ד ושייך למימר גירש את זה ונשא זה שיאמרו שמתה אשתו ואח\"כ נשא אשתו של זה אחר שכבר גרשה וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח\"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו כי הרואה שגירש את אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמרו זה נושא אחות גרושתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואסורה לגיסו הטעם מחשש שיאמרו שמחזיר גרושתו אחר שנשאה הראשון וזהו הטעם שאמרו בכל אשה ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר ואחר כך בא דתצא מזה ומזה וכמש\"ר בס\"ס י\"ז משום חשש שיאמרו שקודם שיצא למדינת הים גרשה ונשאה השני בהיתר וכיון שיאמרו שנשאה בהיתר צריך השני לגרשה ושוב אסורה לראשון שלא יאמרו שמחזיר גרושתו אחר שנשאת. ואינו דומה לשני אחין שנשא אחד אשה והלך למדינת הים ושמע בו שמת ויבמה אחיו ואחר כך בא הראשון דאיתא בגמרא פרק האשה רבה סוף (יבמות דף צ\"ז) וכתב גם כן רבינו לקמן בסימן קנ\"ט דמותרת לראשון דהתם ליכא למטעי ולומר שהראשון גרשה קודם שהלך למ\"ה ונשאה אחיו דאם כן איך נשא השני לאשת אחיו דאסורה לו מן התורה וליכא למטעי בה דבר וצריכין להעלות על דעתן האמת שבטעות נשאה אחיה מחמת ששמע שמת אחיו מה שאין כן הכא ובכל אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר לעיל דאיכא למטעי והא ראיה דגם בשני אחים אם לא כנסה הראשון אלא קדשה והלך למדינת הים ושמעו שמת ויבמה אחיו וחזר ובא דאסורה לראשון כמש\"ר לקמן סימן קנ\"ט משום דאיכא למטעי ולומר דהראשון קדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ומש\"ה נשאה אחיו בהיתר וכשבא הא' צריך הב' ליתן לה גט וכשיחזירנה הא' יאמרו שנשא גרושת אחיו ואם תאמר גם באשה שהלך בעלה כו' למה אמרו שתצא מזה ומזה כיון דמן הדין מותרת להראשון וא\"צ גט מהשני כיון שהשני נשאה בטעות אלא משום הרואים וכנ\"ל ולמה הלא כשיתירוהו הב\"ד לחזור להנשא להראשון בלא גט מהשני יאמרו מדשתקי רבנן והניחו לחזור ולישא אותה ודאי ידעי דנשואי השני היה בטעות וי\"ל דודאי לכתחילה לא רצו חז\"ל להתירה לינשא מטעם דיבואו אחר הנישואין להעלות על דעתם האמת משא\"כ בשני אחין הנ\"ל דקודם שיחזור האח הראשון לחזור ולישאנה יבאו להעלות על דעתו דנשואי השני בטעות היה דאל\"כ איך נשא השני גרושת אחיו וכנ\"ל ועמ\"ש עוד מזה בסימן י\"ז בדין חמותה דלא יעידה לכלתה: "
+                ],
+                [
+                    " ואשתו אסורה עליו ל\"ש היתה נשואה לו או ארוסה פירוש ולא כמ\"ש ברישא שמחלקין בין היתה ארוסה או נשואה וגם לקמן בשני אחין מחלקין בין ארוסה לנשואה וכנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם יחדה לו בזנות כו' ב\"ד של חשמונאי גזרו עליה דחייב משום נשג\"ז היכא דמייחד לה (ומשום שפחה ר\"ל שתהא באיסור לא יהיה קדש אע\"ג דבכותי לא שייך אפ\"ה גזרו בהן מצאתי ב' רנ\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומשום זונה פי' אם כהן הוא כ\"פ הרא\"ש בפרק הנשרפין מור\"ש וע' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל שאינו אלא וכו' רבינו מקשה שתי קושיות וכמ\"ש ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " ואינו לוקה פי' בכותיותן אבל כשנתגיירו לוקה (ר\"ל אפי' קודם בעילה כ\"פ) משום לא תתחתן דהכתוב של לא תקח מיירי דוקא בכיתיותן דבנתגיירו לא שייך לומר כי יסיר וגו' ונראה דאפי' בעל מהן שלא כדרך אישות עובר משום לא תקח דהא ע\"כ א\"א לומר דלא תקח דרשינן קיחה קיחה דמיירי דרך אישות דא\"כ לא הוה מייר' נמי בכותיותן ודוקא מלשון חיתון הוה דייק הרמב\"ם דבעינן דרך אישות: "
+                ],
+                [
+                    " משום לא תקח וצ\"ל שהכתוב לצדדין איירי לא תתחתן איירי בנתגיירו ולא תקח מיירי בכותיותן דכי יסיר שנותן טעם על ואת בתך לא תתן לבנו וגו' משמע שמיירי בכותיותן: (קנאין פוגעין בו וכתב הראב\"ד בד\"א שהתרו בו ולא פי' אבל אם לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובתים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ונשמט הבועל כו' נראה דל\"ד נשמט קאמר דהא כשנשמט ופירש מהמעשה אסור להורגו אלא אם עדיין עוסק בעבירה והשכים והרגו דפטור ואע\"ג דבאותו שעה בן מות הוא ומותר הקנאי להורגו. ועי\"ל דלשון נשמט משמע שנשמט כדי להורגו ולחזור ולבא על העבירה משא\"כ כשכבר נגמר המעשה ופירש מהעבירה דבזה דוקא אסור להורגו: "
+                ],
+                [
+                    " לא פגעו בו קנאין ולא הלקהו ב\"ד צ\"ל דלצדדין קתני לא פגעו בו ב\"ד בבעל בפרהסיא בכל העכו\"ם ולא הלקהו בבא על אחד מז' עכו\"ם והא דלא מלקין אותו עוד מיירי כגון שלא התרו בו דודאי צריך להתרות בו תחלה א\"נ שבעל בצנעה ולא נודע עדיין לאיש: "
+                ],
+                [
+                    " אשר יעשנה ומסיים בה (ולא יהיה ער ועונה וגו' פי' כ\"פ) אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות:"
+                ],
+                [
+                    " ובנו מהכותית אינו בנו דילפינן לה מדכתיב את בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך. ובנך לא תתן לבתו לא כתיב כי תסיר את בנך מכאן דרשו שבן בתו הבא מהכותי קרוי בנו ובן בנו הבא מהכותית אינו נקרא בנו כי הולך אחר האם וממילא אינו נחשב בנו של זה הבא על הכותית והרמב\"ם בא כאן להזהיר שלא יבעל שום ישראל לכותית שאם תתעבר ממנו לא יהיה הולד שלו ולא בא להזהיר לאשה שלא תתבעל לכותי כי הכל תלוי באיש הבועל ולא באשה הנבעלת: "
+                ],
+                [
+                    " גם בזה כתב הרמב\"ם אל יהי קל בעיניך מפני שאין בי מלקות מן התורה הרמב\"ם לטעמיה אזיל דסבירא ליה דבבא על הכותית אפילו משאר עכו\"ם יש בו מלקות מן התורה כדלעיל מש\"ה כתב בלשון זה דוקא בשפחה וק\"ל (ועד\"ר) (על השפחה אפילו בפרהסיא כו' כיון שטבלה לשם עבדות וקבלה מצות לאו כותית היא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שתיהן ספק שפחות כל זה הם דברי הרמב\"ם בפ' י\"ב מהא\"ב וכתב ה\"ה שנראה מדבריו שאין כופין לאדון לשחרר שתיהן (אבל מכל מקום אינו יכול להשתעבד בהן משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה כ\"פ) שע\"כ לא אמרו בגמרא שכופין לשחררו עבד אלא מפני ביטול פריה ורביה שהרי אינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין ואשה אינה מצווה על פריה ורביה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (שקבלה גט כו'. ר\"ל שזרקו לה גט או קידושין ספק קרוב לו כו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בגט קרח פרק הזורק ושם פי' שהוא גט מקושר שנמצא בו קשר והוא קרח מבחוץ שאין בו עד חתום מבחוץ אפילו יש לכל שאר הקשרים עדים מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והיה במזרח. פירוש או היה במזרח: "
+                ],
+                [
+                    " בפני בעלה וכ' הרא\"ש דכל שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מיקרי בפניו אבל יש חולקין עיין בב\"י ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויש ע\"א שמעיד כדבריה פי' שאומר שגרשה אלא שקשה הלשון שאומר \"כדבריה דהא לפני זה לא נזכר שאומרת שגרשה אלא איירי כשמקבלת קידושין מאחר ואפשר לומר שאומר \"כדבריה ל\"ד קאמר אלא רצה לומר שאומר כעסקיה כמו שקבלת הקדושין מורין שגרשה כן הוא מעיד בפירוש שגרשה ובעלה אומר לא גרשתיה. "
+                ],
+                [
+                    " כשרים לעדות זה דבעדות אשה הקילו משום עיגונא (וסמכו על יסוד אחד דכל עדות בזה יש רגלים לדבר דהוה מילתא דעבידא לגלויי בצירוף שאר טעמים הביא מהרי\"ק שורש ל\"ב ס\"ד כ\"פ): (או אשה מפי אשה ואפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא עד הראשון פסול היה אבל העד עצמו שאומר ראיתיו שמת שואלין אותו היכן ראית ש\"ע. כתוב בהגהות מרדכי דכל היכא דאיכא פלוגתא בדינין אלו הולכין לחומרא הואיל והוא איסור דאורייתא וכן כתוב בהרא\"ש סימן ר\"ך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ופסולי עדות ר\"ל שפסולין מחמת עבירה ואינן דומין לפסולין דלעיל שאינם מחמת עבירה והו\"א הואיל והם פסולים מחמת עבירה נחמיר בהם אע\"פ שהן אינם פסולים אלא מדרבנן קמ\"ל דכשרים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פסולי עדות דאורייתא כגון גזלן גרע טפי מהנהו דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם משיחין לפי תומן כשרים פירוש פסולי עדות דאורייתא דלא גרעי מכותי דנאמן במל\"ת: (בא אחד ואמר הרגתיו. ואפילו כותי שאמר כן במל\"ת משיאין את אשתו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דאין אדם משים עצמו רשע פירוש למה תנשא על פי עדותו והא רשע הוא לפי דבריו שאמר שהרג את הנפש לכן כתב שאין אדם משים עצמו רשע דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב אין עדותו עדות: "
+                ],
+                [
+                    " ופלגינן דיבוריה ואמרינן שהיה במעמד אחרים שהרגוהו ולא הוא הרגו (ע\"ל סימן י\"ב כ\"פ): אפי' אם יש הכחשה ביניהם. פירוש שאחד אמר מת ואחד אומר כה\"ג ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שראו צל צלו דאי לא ראו צל צלו אלא צל לחוד חיישינן שמא שד הוא דגם לשד יש צל אלא שאין לו צל דצל. וצל צלו מפרש בי\"ד סי' קמ\"ב דבשחרית וערבית צל של כל אדם ארוך מאוד עד כדי קומתו נקרא צלו ומשם ואילך נקרא צל צלו (ופי' רש\"י שם שכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל מדת גובה האדם הצל עב וחשוך ונקרא צלו מכאן ואילך הצל דק וקלוש הוא צל צלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שמא שד הוא שצווח כן להטעות לבריות: "
+                ],
+                [
+                    " בעיר בבור שהוא מקום חרב ושכיחים בו שדים: "
+                ],
+                [
+                    " לא עבדינן בה עובדא אבל בעיר שלא בבור משיאין את אשתו: ",
+                    " נהרג פלוני פירוש או נהרג: "
+                ],
+                [
+                    " וידוע שהוא כתב ישראל כתב ה\"ה אפשר שכוונתו למעוטי שאם הוא כתב כותי שהכותי לא הוכשר אלא במל\"ת אבל אין צריך שיכירו מי הוא שכתבו שא\"כ היה אומר והוא שיתקיים או שנודע מי כתבו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מי שנשתתק כו' פי' כמו שמהני אם מצאו כתב מהני גם כן הכא כשנשתתק וכתב מת פלוני: "
+                ],
+                [
+                    " בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין כדלקמן בסימן קכ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג שמעו מן התינוקות שאמרו כו' משיאין את אשתו ואם שומעין מהם שאומרים הרי אנו באים מקבורתו אין סומכין עליהם כו' וה\"פ שאם התינוקות אומרים שמת ולא זוכרים כלום מקבורתו אז משיאין את אשתו שהקטן נאמן בעדות אשה אבל אם שמעו מהן שאומרים הרי אנו באים מקבורתו אז אין משיאין את אשתו דחיישינן שמא קמצא אי נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלוני וקברו אותו כדרך שהתינוקות משחקין עד שיאמרו כך וכך ספדנים כו' אבל אם אומרים שמת סתם לא חיישינן להכי ועיין בדרישה: (כותי מל\"ת כו' ואינו מכוון לשם עדות דאילו כיון להעיד אפילו לא בא לב\"ד אלא ששאלוהו מתחלה על פלו\" ואומר שמת אין סומכין אא\"כ כשמל\"ת מעצמו במקרה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " כדי שירא מפניו פי' כדי שיראה ישראל מפניו: "
+                ],
+                [
+                    " אינו נאמן דלא נתכוין העכו\"ם אלא לאיים עליו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שאמר קברתיו שמא ראה אותו חולה שנוטה למות או בדומה לזה ואמר בדדמי אע\"ג שלא ראהו מת ממש: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה צריך לומר קברתיו שבגמרא מוכח שאין צריך שיאמר כן כמו שכתב הרשב\"א וכתבו הרשב\"א וריב\"ש בתשובה שיש לחוש על דברי הרמב\"ם דכל היכא דהעכו\"ם מכריז ואומר מאן איכא בבית פלוני כו' בהא סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו די\"ל דשכיב לא הוה אמר אבל בעכו\"ם מסיח לפי תומו דעלמא חיישינן שמא אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וטעמא דמסתבר הוא עכ\"ל והר\"ן כתב בתשובה ט\"א והב\"ד הביאו דהיכא דעכו\"ם אינו מכירו צריך שיאמר קברתיו וכו' כמ\"ש בב\"י (ולאו דוקא שיאמר בפירוש קברתיו אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמר בדדמי מהני ב\"י בשם תשובת ר\"ן וריב\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרגנו לפלוני אינן נאמנים שעבידי לשקר בדבר שתפארת להם כי הכא שאמרו שהרגו בדין אבל אם אומרים שנהרג ע\"י אחרים אפילו אותן אחרים גם הם ערכאות לא עבידי לשקר בשביל הכי זהו סברת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי א\"א הרא\"ש יראה כו' שכל שאומרים שנהרג ע\"י ערכאות אפי' ערכאות אחרים עבידי בשקר שכשאחת מערכאות הורגים התפארות וחוזק הוא לכל הערכאות ועד\"ר (ודוקא בערכאות אבל שאר כותים מל\"ת ואומרים שנדון בערכאות שלהם נאמנים כ\"כ מהרא\"י בפס' סימן ל\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בא אחד ואמר אמרו לי כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת פב\"פ \"ובא ואמר כן ק\"ק למה לו לכתוב \"ובא ואמר \"כן הא כבר זה נשמע ממאי דהתחיל וכתב בא אחד ואמר כו' דמשמע דבא ואמר כן וי\"ל בדוחק שלכך חזר וכתבו ללמדינו שצריכין שיבא לב\"ד לומר כן לפניהן ולא סגי בבא לעיר ואמרו שצוה לו לומר כן וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דוקא בשלא הוחזק כו' האי וי\"א אדלמטה קאי דמתחלה העתיק ל' הגמרא ואח\"כ כתב פירושה שמחולקין בהן די\"א דהגמרא מיירי \"דוקא בשלא הוחזק ושהרי\"ף והרא\"ש כתבו דמיירי אפילו בהוחזק: "
+                ],
+                [
+                    " בשלא הוחזק אחר באותו מקום בזה השם פי' באותו מקום ששם אשתו לא שמעו ולא ידוע להם שיש שום אדם אחר בעולם ששמו יוסף בן שמעון דאם ידוע להם שיש עוד אחר ששמו כן חיישי' דלמא המעידים ראו אותו יוסף בן שמעון אחר בזה העיר וסברו שהוא מאותו העיר ואותו יוסף ב\"ש ראוהו שמת ושלחו להתיר את אשתו וכן כששיירות מצויות (ולא מיקרי שיירות רק בשווקים גדולים רא\"ש בתשובה כ\"פ) חיישינן שמא נזדמן אדם אחר ששמו ושם עירו כשם של זה אף על פי שאין ידוע לנו בשום אדם בעולם ששמו כן ורב אלפס והרא\"ש סברי שזה הוא חששא רחוקה ולא חיישינן עד שידוע לנו שיש אדם אחר בעולם ששמו כן וגם שכיחי שיירות (ואע\"ג דגבי גט מחמרינן בשיירות מצויות לבד כמ\"ש בסימן קל\"ב בעיגונא הקילו כ\"פ) ואז חיישינן שמא אותו אדם ואותן המעידין נזדמן שם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעיד שהוא פלוני \"ויכיר שמו ושם עירו ס\"א \"ויזכיר שמו ואינו ר\"ל שצריכין שיעיד שהוא פלוני וגם יכיר שמו ושם עירו דודאי בהעדותו פלוני ב\"פ מת לחוד סגי אלא נ\"ל דתרתי אמר מתחלה כתב שאפילו אמר מת יהודי עמנו במקום פלוני כו' אין אומרים באומדן דעתן פלוני הוא עד שיעיד שהוא פלוני ור\"ל אאומדן דעתן אין אנו אומרים כן אלא צריך שיעיד העד ע\"ז ואח\"כ פי' דבריו מה שיעיד העד שנדע ע\"פ עדותו שהוא פלוני וקאמר ויכיר שמו ושם עירו. והא דכתב וי\"ו של ויכיר ה\"ק העדות סימנים הנ\"ל לחוד לא מהני אלא צריכין שיעיד עוד דהיינו ויכיר כו': "
+                ],
+                [
+                    " ושם עירו כתב מהרי\"ק דדוקא היכא שאינו מזכיר אלא שמו ואינו מזכיר שם אביו צריך להזכיר שם עירו אבל כשאמר פב\"ב סבר הרמב\"ם שסגי וא\"צ להזכיר שם העיר וע\"ש וב\"י הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " משום דקי\"ל סימנים לאו דאורייתא כו' פי' סימנים שאינן מובהקין אבל אמובהקין סמכינן כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואלו הן חמותה כו' משנה היא פ' האשה שלום (יבמות דף קי\"ז) וז\"ל רש\"י חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו תאכל כל יגיעי ועמלי. וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אהיה נדחה (וה\"ה בת חמיה רק שעיקר השנאה בא מכח חמותה לכך נקט חמותה עיין בגמ' כ\"פ) ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. ובת בעלה אומרת זו הבאה במקום אמי ואוכלת כל עמלה ובגמרא הואיל וחמותה שונאה לכלתה גם כלתה שונאה אותה וכן לבת בעלה מה\"ט לא תעיד כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ושם במשנה ז\"ל ומאי בין גט (ופירש\"י שכל הנשים הנ\"ל מביאין גט ואומרים בפני נכתב ובפני נחתם) למיתה מפני שהכתב של גט שבידה מוכיח וסמכינן עיקר אכתבא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אינה חמותה עתה אלא מצפה להיות חמותה כגון שהיא אם יבמה ולא אם בעלה ומעידה שמת בעלה עיין לקמן בסי' קנ\"ט דפסק רבינו בנתיבמה בטעות כגון ששמעה שמת בעלה ונתיבמה ואח\"כ בא אם היתה נשואת אחיו א\"צ גט מהיבם ומותרת לחזור לבעלה דהכל ידעו דבטעות נשאה השני ואם היתה ארוסת אחיו צריכה גט מהיבם שמא יאמרו תנאי היה לאחיו בקידושין ואלו קידושי שני וכשיחזור הראשון לישאנה יאמרו שנושא גרושת אחיו ולפ\"ז קשה מאי קלקול שייך בחמותה שאינה עתה חמוחה הלא תהיה מותרת לבעלה וצ\"ל דמיירי כאן בארוסה. שוב מצאתי בתוס' שכתבו שם בפרק האשה שלום (יבמות דף קי\"ז) בד\"ה חוץ מחמותה ז\"ל ואף לשמואל דאמר דאף אם לא כנסה הראשון אלא אירסה והלך למה\"י כו' דמותרת לחזור לראשון כשבא וכדאיתא בגמרא פרק האשה רבה סוף (יבמות דף צ\"ה) ומשום דקידושין ע\"ת לא שכיחין ויעלו על דעתן האמת שבטעות נשאה א\"כ לא מצינו קלקול בחמותה מ\"מ שמא מתכוונת היא לביישה ועוד שמא יחלוץ לה בעלה או בנה ותינשא לאחר ואז תהיה אסורה לזה ולזה עכ\"ל ר\"ל לאחר שיחלוץ לה בנה ותינשא לאחר אז לא ידעו שאחיו חלצה ויאמרו הראשון גרשה ונשאה זה האחר ועכשיו מחזיר הראשון גרושתו ועמ\"ש בס\"ס ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אם בעלה כגון ראובן ושמעון אחיו מאב א' ולא מאם אחת שיש לכל א' אם אחת ואם ראובן מעידה על שמעון שמת כי היכי שראובן בנה ייבם אשתו ותאסור עליו שאם אח\"כ ימות שמעון תהא אסורה לו מחמת ששכב עמה בזנות: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הכלה לא תעיד כו' דכל הני שונאין זו את זו ומתכוונות לקלקלה: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ דרישה וחקירה דאפילו מכחישין זה את זה בבדיקות מהני כדלעיל (ומ\"מ היכא דאיכא גמגום בעדות צריכה דרישה וחקירה מהרי\"ו בתשובה סי' ק\"נ. אפילו לא ראו אותו אלא לאור הנר פי' כשמסתכלין בצורתו כדי להכירו ולהעיד עליו בודקין ורואין אותו אפילו בלילה לאור הנר כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושהרי הוא מת שנחש נשכו ל' משנה נשכני נחש והרי אני מת לכן צריך להגיה \"ושהרי הוא מת בשי\"ן (ור\"ל שכל הדברים הללו מדבר הוא על עצמו והם ראו ושמעו הדבר מדבר כן מרחוק כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " יכולין להכירו בטביעת עין כו' והר\"ן כתב בשם הרשב\"א והרא\"ה והריטב\"א שאינו נכון אם לא שיש סימנים מובהקין בגופו מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או ע\"י סימנים מובהקין התוס' והרא\"ש ונ\"י שהעתיקו דברי ר\"ת לא הזכירו מובהקין בדבריו ואדרבה בנ\"י משמע דר\"ת איירי בלא מובהקין ע\"ש ועוד והא כ\"ש הוא אם טביעת עין מהני מכ\"ש סימן מובהק וא\"כ ל\"ל למימר כלל או ע\"י סימנים מובהקין ועוד מאי פסקא שיש לו סימנים מובהקין בגופו ועוד מאי איריא גופו אפילו פרצופו נמי אף אם אין לו חוטם או פדחת מ\"מ אם נכרים בו בפרצופו סימנים מובהקין למה לא יועילו מיהו דברי רבינו מסתברים כיון דכתב \"או ע\"י סימנים דמשמע אפילו אינו ניכר בטביעת עינו סמכינן להתיר ע\"י הסימנים ואי לא הוו סימנים מובהקין אין טעם להתירה. וליישב קושיות הנ\"ל אני אומר דהכי הצעת לשונו דר\"ת שקאי אל המשנה דתני אין מעידין עליו אא\"כ פרצופו שלם עם פדחתו וחוטמו ע\"ז כתב דודאי לא איירי מתני' אלא כשאין שם אלא הראש דאל\"כ לא הוה כתב סתם דאין מעידין דהלא אפשר להעיד ע\"י טביעת עין נוסף על סי' דסי' מובהק ובודאי בשביל סימן מובהק לחוד לא הוה קשה ליה למה סתם וכתב אין מעידין דסתם בני אדם און לו סימן מובהק אבל כשיש לפנינו כל הגוף דאז יש לו שפיר היכרא ע\"י טביעת עין ולא ה\"ל למסתם לכתוב אין מעידין ומ\"ש ע\"י סימן מובהק אגב דטביעת עין נקטיה אבל כשאין שם אלא הראש ודאי אם אין חוטם או פדחת ��זי נתבלבל צורתו ואין שייך בו היכר טביעת עין ודו\"ק ועד\"ר. וסימנים מובהקין היינו שיש לו חסר או יתיר או שינוי אחד מאבריו אבל קטן וארוך או סומק וחיור לא הוי סימן מובהק (וע\"ל ס\"ס קי\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין סומכין עליהם אם אינם מובהקים פי' בגופו אבל בכליו אפילו סימנין מובהקין אינו מהני דחיישינן לשאלה ב\"י (ורמ\"א בשם מהר\"ם פאדוא כתב דאם ראוהו נטבע בבגדים אלו מהני סי' מובהק אפילו בבגדיו וכתב רמ\"י בלבוש דוקא בגדים התחתונים כגון חלוק ובתי שוקיים ובתי זרועות שקורין שופי\"צא אבל בגדים העליונים אפשר שהשליכם מעליו להקל שיוכל לשוט במים אין סומכין אפילו בסי' מובהק כ\"פ): (שהמים מעמידים פירוש צומתין אותו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מיד אחר עלייתו מן המים דאם נשתהה אחר עלייתו מהמים (אפילו שעה מועטת ואפילו תוך ג' ימים כ\"פ) מתפח תפח ומשתנה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש בו מכה כו' שאז המים מקלקלים המכה ונופחים ואפילו בתוך ג' ימים אין מעידין אלא ע\"י סימן מובהק שאז בכל ענין שרי ועיין בב\"י ודוקא בשיש המכה בפניו אז הוא משתנה ועיין בדרישה: (תולין שנהרג תוך ג' ימים משום דהאי דנשתנה חששא דרבנן הוא ולקולא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאפשר שלא אכלוהו פרש\"י גוב אריות הוא רחב ואין עומד עליהם ופעמים שאינן רעבים ואינן אוכלים אותו אבל חפירה מלאה נחשים הוא צר ודחוק ועומד עליהם ודאי מוקי ליה וצ\"ל שדרך בור של נחשים שהיא צרה ודרך גוב אריות שהיא רחבה דאל\"כ ה\"ל לחלק הכי בגוב אריות ומ\"ש והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ופירושו שהן בנקבים הסמוכים לבור משמע דבתוך הבור עצמו אין נחשים ומעשה שהיה כך היה בשביל יוסף הצדיק וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או לתוך כבשן האש וכתב ה\"ה דוקא שהוא עמוק וא\"א לעלות ממנה אבל שאר מדורות לא דשמא יצא ממנה לשעה (וה\"ה לתוך מדורה וששהה עליו כדי שישרוף כ\"פ) ויין ושמן לאו דוקא אלא ה\"ה מים וכן איכא בירושלמי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או מלא פצעים כו' היינו מגוייר דמשנה. "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג בספר של קלף \"ראובן שנפל לתוך מים שאין להם סוף והן שהם גדולים כ\"כ כו': ",
+                    " ע\"י סימנים שהי' לו בגופו נראה דמיירי בסימנים שאינן מובהקין דאי איירי במובהקין היה נאמן בכל ענין אף לאחר זמן דמובהקין אין שייך לומר שאמר בדדמי ולמה כתב רבינו ראיתיו מיד וכן בסמוך כתב אלא אם כן שראוהו מיד אחר כו' ודוחק לומר שנקט לשון מיד לדיוקא כלומר דאפילו מיד אינו נאמן בטביעת עין אלא ע\"י סימנים דהלשון אינו משמע כן ואע\"ג דלעיל אמרינן דבשאינן מובהקין אין מעידים הכא מקילינן אחר שראה אותו שנפל למים ומסברא אמרינן שמת שם אלא שמחמרינן שמא יצא במקום אחר ואע\"ג דלעיל משמע שטביעת עין מהני יותר מסימנים שאינן מובהקין הכא שאני הואיל שאומר בדדמי הסברא נותנת שטועה יותר בטביעת עין מבסמנים או י\"ל הא דכתב והכרתיו על ידי סימנים כו' ר\"ל בט\"ע עם סימנים והכירו ע\"י שניהן. וכ\"כ התוספות ביבמות דף קט\"ו ע\"ב בשם ר\"י על הא דאמרי' אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דעלייהו סמכינן דמיירי ע\"י טביעת עין עם סימנים שאינן מובהקין וע\"ש בד\"ה וקאמרי סימנים. וכן משמע הל' שכתב אח\"כ ואפי' בט\"ע בלא סימנים משמע הא אותו העד שראהו שנפל בעי ט\"ע עם סימנים ולעולם בסימנים לחוד לא מהניא פי' באחד שלא ראה שטבע והחילוק שביניהם אותו שראהו שטבע צריך שיכירו ע\"י שניהם ומיד ואחר שלא ראה שטבע נאמן בט\"ע לחוד אפילו לאחר זמן: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שראהו העד שנפל שם כו' בגמרא פרק האשה שלום (יבמות דף קט\"ו) אבעיא להו עד א' במלחמה או במים שאין להם סוף מהו וס\"ל להרא\"ש ורבינו דלא איפשטא ולחומרא דאינו נאמן כ\"א ע\"י סימנים וכ\"כ הרא\"ש בשם ר\"י ור\"ז ולאפוקי מהרי\"ף דכתב דאף דלא אפשיטא האיבעיא כאן מ\"מ היא נפשטה מהנהו עובדא דפרק האשה בתרא ריש (יבמות דף קכ\"א) דאמרינן שם דהתיר רבא לאשה שטבע בעלה והכירו וראהו אחד אפי' אחר כמה ימים ולא נזכר שם סימנים והרא\"ש ור\"י ור\"ז ס\"ל דשאני התם דמיירי דזה שהכירו לא ראהו שנפל שם ובשם ר\"ח כתב חילוק אחר בין גופו שלם או לא ע\"ש באשר\"י ורבינו כתב שני החילוקים לדינא. ומש\"ר דבאין גופו שלם בעינן דוקא סימנים ר\"ל סימנים מובהקין ואז לא בעינן לאלתר ומ\"ש לעיל דבאם היה במים בעינן לאלתר לא הזכיר סימנים שם מיירי במי שלא ראהו שנפל למים ואין גופו שלם דבהכ\"ג בעינן לאלתר ונאמן בלאלתר בלא סימנים ובהנהו עובדא דהאשה בתרא הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא ראהו מיד כו' והא דאמרינן לעיל שאם לא ראהו מיד משתנה י\"ל דהכא מקילינן טפי הואיל שידוע שנפל שם כדפרישית ולעיל מיירי שספק לנו אם נפל במים כלל דאז דוקא בעינן שראהו מיד אחר שהעלוהו: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיראנו שלם בכל גופו אבל אם אינו שלם אלא פרצוף כו' אז צריכין שניהם ט\"ע עם סימנים אבל לעולם אם ראהו מיד מהני אפילו בט\"ע לחוד ואין שם אלא הפרצוף פנים עם החוטם כדאמרינן לעיל ואפילו אין הגוף שלם: "
+                ],
+                [
+                    " ניסת ע\"י כו' לא תצא הואיל שטבע במים ולא ראהו אדם שיצא סברא הוא שמת דחששא רחוקה היא שיצא במקום אחר רחוק שלא יוכלו לראותו ודוקא שנשאת על פי חכם או בטעות אבל אם נשאת בעבריינות תצא (כ\"כ מהר\"ם בתשובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שיש להם סוף כגון בור או מערה שעומד ורואה כל סביבו ורואה שאינו עולה ש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " שא\"א שינטל אותו אבר כו' רי' שמכירין ע\"י סימן מובהק שבו שזה האבר הוא מאותו האיש שנפל אז מעידין עליו להשיא את אשתו לאחר י\"ב חדש שטריפה אינה חיה יותר מי\"ב חודש רשב\"א ואף שכתב הרשב\"א כן היינו משום שקאי אלשון הגמרא שאיתא שם שהעלה יד או רגל אבל רבינו שכתב לשון אחר ז\"ל א\"א שינטל אותו אבר מן \"החי \"ויחיה לשון זה משמע שימות מיד כגון אברים שמזכיר לפני זה דהיינו ראשו או לבו או מעיו ומש\"ה סתם רבינו וכתב מעידים להשיא אשתו דמשמע אפילו מיד וכל אבר ואבר לפי מה שהוא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עיר שהקיפוה כרקום (פי' מצור וחיל כ\"פ) עיין בב\"י שמביא דברי הרא\"ש וכתב עליו ולפ\"ז לא ה\"ל לרבי' לסתום דבריו אלא לפרש דיוצא ליהרג מב\"ד של עכו\"ם משיאין את אשתו ויש לתמוה עליו שהרי בסימן קמ\"א כתבו רבינו בהדיא וכן מה שהתמיה הב\"י על הרי\"ף והרמב\"ם שם בסימן קמ\"א שלא הביא הירושלמי שהביא הרשב\"א בארתי שם הכל יפה ע\"ש דף קפ\"ה ע\"א וריש ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הן בחזקת חיים ונשותיהם של כהנים שבאותו עיר אוכלים בתרומה: "
+                ],
+                [
+                    " שכבשה כרקום כו' לאפוקי לעיל שהקיפוה כרקום והספינה מטורפת ולא נטבע או שיוצא לידון ולא ליהרג כמו הכא: "
+                ],
+                [
+                    " שהם בספק חיים כו' חומרא מתים שנשותיהן אין אוכלין בתרומה וחומרי חיים (בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה של אביה כ\"פ) שאסורים לינשא (ואפילו נשאת תצא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו קודם שנשאת כו' שע\"א נאמן בעדות אשה כשנים בשאר עדיות ואין דבריו תל א' במקום שנים הואיל שהתירוה לינשא (וכבר האמינוה לו כשנים לאפוקי קודם שהתירוהו הוי חד כנגד חד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בא השני קודם שהתירוה לא תנשא ואפילו אם נשאת תצא אם לא שנשאת לאחד מעידיה כמ\"ש (והיינו דוקא כשהיא אומרת ג\"כ ברי לי שמת כ\"פ) (ובסמוך בדרישה סעיף ס\"ג אכתוב בשם הרא\"ש דבע\"א לא תנשא לו ותצא): "
+                ],
+                [
+                    " שנים פסולים (וה\"ה פסולים רבים אינן חשובים ועד אחד לגבי עד כשר. כ\"פ) פי' נשים או פסולי עדות מדרבנן או קרובים: אשה אומרת מת ושתים אומרות לא מת תצא היינו אפילו התירוה תחלה קודם שבאו השתים דכיון דניסת תחלה ע\"י אשה אינה חשיבא כשנים לבטל עדות שתי נשים שבאו אחר כך ואומרות לא מת דומיא דאיש אחד אומר מת והתירוה לינשא ואחר כך באו שני אנשים ואמרו לא מת דאף על פי שנשאת תצא והא דלעיל סימן ו' גבי שבויה אפילו אם בא ע\"א ושפחה בהדדי וע\"א אומר טמאה ושפחה אומרת טהורה מותרת לכהן (וכאן כתב רבינו דאם בא השני קודם שהתירוה לא תינשא כ\"פ) היינו משום דבשבויה הקילו וק\"ל מור\"ש וכן מבואר בב\"י ודו\"ק. (ושתים אומרות לא מת אפילו נשאת תנא והוא שהיא שותקת אבל אם היא ג\"כ אומרת ברי לי שמת הוה ליה כתרי ותרי אם העדים הם נשים נ\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שתים אומרות מת ואחת אומרת לא מת (וה\"ה עשרה שאמרו לא מת וי\"א אמרו מת תינשא לכתחלה דבפסולי עדות לא אמרינן תרי כמאה אלא הולכין אחר רוב דעות הרמב\"ם כ\"פ) קודם שהתירוה באו בבת אחת וכן כולן ודו\"ק ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " למי שאינו מעיד תצא כיון שבאו בבת אחת אבל אם התירוה קודם לא תצא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא תצא ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא תינשא לעד משום חשד (והיינו כשאין שם אלא עד אחד שאמר שמת ואפשר לומר דאיירי בשעה שהעיד היה לו אשה דאז יכול לישא אותה לכתחילה כמ\"ש בסימן י\"ב כ\"פ) כמו שכתבתי לעיל ר\"ס י\"ב ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נשאת לאחד מעידיה כו' (ואפילו היא ג\"כ אומרת ברי לי שמת כ\"פ) דאחד במקום שנים אינו כלום ז\"ל מור\"ש זה א\"א בהך בבא בתרייתא שהרי אין לה עד כלל אלא כלומר שאם במקום שהאשה הזאת קרוב מעיד שמת ונשאת לו עכ\"ל פירוש לדבריו שאשה לאו דוקא אלא קרוב שלענין עדות יש לו דין אשה ר\"ל (פי' הטור שכתב נשאת ע\"כ אשה ר\"ל שהאחד מעיד כו' לא קאי אדברי רש\"ל כ\"פ) שאחד מעיד שמת והיא אומרת ברי לי ואחד אומר שלא מת נמצא שנשאת ע\"פ עצמה לאותו עד ואח\"כ באו ב' כשרים ואמרו שנא מת תצא ויותר נראה דקאי ארישא ראשונה ודו\"ק. "
+                ],
+                [
+                    " נכנס היבם לנחלה על פיה דיתום ע\"ש אחיו אמר רחמנא והא קם ואשמעינן דה\"א שלא תהא נאמן לעניין ממון שיקח היבם ממון אחיו דהא אם אינו מיבמה אין האחין נכנסין לנחלה ע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אין מתירין אותה לינשא הואיל שתובעת גם כתובתה אמרי' דאדעתא דכתובה באתה: "
+                ],
+                [
+                    " לענין הכתובה שאם אומרת התירוני לינשא והבו כתובתי נותנין לה כתובה מפני שעיקר דבריה על הנשואין ואם אומרת תנו כתובתי והתירוני לינשא אין נותנין לה כתובה דעיקר דבריה על הכתובה (ועל ממון לא הימנוה ומ\"מ כיון דהא מילתא נשאר בגמרא בתיקו ולא איפשיטא אם תפסה אין מוציאין כ\"פ) ומ\"מ מתירין אותה לינשא: "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן בסימן ק': "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהיא מותרת ואפילו אם נשאת היא תחלה אין אומרים אילו לא מת בעלה לא היתה אוסרת עצמה עליו דשמא משנאת צרתה רוצה היא שיאסרו שתיהן (ע\"ד תמות נפשי עם פלשתים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " זו שאומרת מת תנשא ולא אמרינן הואיל שצרתה אומרת לא מת ה\"א שתהא נאמנת והוי כאשה דעלמא אומרת מת ואשה אומרת לא מת: "
+                ],
+                [
+                    " ואותה שאומרת לא מת לא תנשא קמ\"ל בזה דאע\"ג שאחר כך חזרה מדיבורה מ\"מ הואיל שמתחלה אומרת לא מת היא אסורה: "
+                ],
+                [
+                    " לא תנשא ז\"ל מור\"ש ולא תימא מאחר שבאה לב\"ד ואומרת לא מת בוודאי לקלקול חברתה קאתי דאל\"כ הוות שתק' דהא בלא\"ה נמי אסורה וק\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאמרה גרשתני. פירוש שכבר אמרה לבעלה קודם שהלך למ\"ה גרשתני בפני כו': "
+                ],
+                [
+                    " והעידו שאינו אמת (מכח זה מוכח דקטטה הוי בינה לבינו כ\"פ) דאם לא באו עדים והכחישה נאמנת באומרת גרשתני כדלעיל בסימן זה ומ\"ה גרסת הספרים שגרסי גרשתני היא עיקר ולא כגרסת הספרים שגרסי גרשני דמשמע שאמרה כן שלא בפניו דבלא עדים נמי אינה נאמנת וכמ\"ש לעיל ריש סימן זה ועוד בגמרא דף קי\"ו ע\"א דחה הגמרא אי גרשני כולהו נמי אמרי הכי ופרש\"י בשעת כעסו אלא באומרת גרשתני ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " אינה נאמנת הואיל שהיה קטטה ביניהם פעם אחת מוכח ששונאת אותו ואינה נאמנת לומר שוב מת ואפילו אומרת מת על מטתו וקברתיו ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא התחילה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו ע\"א מסייעה פרש\"י קטטה ביניהם ובאתה עם עד אחד ואמרו שמת וק\"ק מאי אפילו דקאמר אפי' עד אחד מסייעה אינה נאמנת הא לעיל בריש סימן זה כתב דאם אמרה לבעלה גרשתני נאמנת ואם יש עד אחד מסייעה אינה נאמנת שאז מעיזה פניה כיון שהעד מסייעה. ואם בא לומר שהעד אינו נאמן אף על גב דבעלמא האמינו עד אחד המעיד על המיתה מה שאין כן לעיל שמעיד על שנתגרשה ולא האמינו לעד א' המעיד על הגרושין קשה דאם כן לא הוה ליה לסיים אינה נאמנת אלא הוה ליה למימר אינו נאמן. ויש לומר כיון שהטעם דלא האמינו פה לעד מפני שאנו חושדין אותו ששכרה אותו ומש\"ה קאמר אינה נאמנת ולעולם האי אפילו אעד קאי. והיותר נראה דדוקא באומרת לפני בעלה גרשתני דאין דרכה של האשה להעיז בפני בעלה שם דוקא שייך למימר דמ\"ה מעיזה דסמכה על העד המעיד כדבריה מה שאין כן כאן דאין כאן העזה כיון דשלא בפני בעלה אומרת שמת מ\"ה לא שייך לומר דעל פי העד אומרת כן דאם תרצה לשקר מה לי אם יש שם עוד אחד או לא: "
+                ],
+                [
+                    " אינה נאמנת דשמא היא שכרה רמב\"ם (ובגמרא טעמא דעד אחד סגי בא\"א משום דדייקא ומינסבא אשה בקטטה לא דייקא ומנסבא ועיין בתשובת בן לב הביאו באורך הכ\"מ פי\"ט דגרושין ליישב דברי הרמב\"ם ועיין בב\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בסתם כלומר לא אמרה מת במלחמה. ובגמרא מאי טעמא דמלחמה משום דאמרה בדדמי איך אפשר דכל הני דאק��ול הוא פליט ואם תמצא לומר כיון שיש שלום בינו לבינה נטרא וחזיא זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברה ודאי מית ליה ואיכא דעביד ליה סמתרי וחיי. סמתרי פי' תחבוש'. וממ\"ש רבינו ואפילו לא ידענו שיש מלחמה אלא על פיה משמע דגם בזה הדין כמ\"ש לפני זה דהיינו אפילו אמרה מת סתם אינה נאמנת אם על פיה נתוודע לפני כן או לאחר כן שיש מלחמה בעולם ואף על פי שרבינו סיים וכתב ז\"ל והיא אומרת מת במלחמה אינה נאמנת נראה דל\"ד קאמר אלא לשון הגמרא תפש וכאשר מפורש בגמרא דמת במלחמה ל\"ד אלא ה\"ה מת סתם הכי נמי יפרש כאן בסיפא והשתא א\"ש דלא נזכר האי דינא בפירוש לא בטור ולא בשלחן ערוך ולא במקומות אחרים לחלק דבמת סתם מהני בכהאי גוונא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב בזה שאם כו' דבעיא הוא בגמרא ולא אפשיטא וסבר הרמב\"ם הואיל שלא אפשיטא אמרינן שלכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והרא\"ש סובר הואיל ולא אפשיטא אזלינן לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " מת על מטתו רצה לומר שלא במלחמה מור': "
+                ],
+                [
+                    " נאמנת ר\"ל שגם הרמב\"ם מודה בזה כמ\"ש הרמב\"ם בהדיא וב\"י הביאו ע\"ש: (וכל שלא במלחמה אפילו הלך שם קרוב למערכת המלחמה לקנות שם שלל כתב המרדכי דנאמנת כ\"פ) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דה\"ה נמי בשנים חיישינן דאמרו כן בדדמי: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אומרת מת על מטתו דשמא שבקה ליה וברחה מפני הרעב ואומרת בדדמי גמרא ולא דמי לאומרת מת על מטתו כשיש מלחמה בעולם דנאמנת כדלעיל דשם לא שייך לומר שאומרת בדדמי דהא לא שייך לומר שברחה ושבקה אותו על מטתו כי מאי אכפת לה במלחמת שבמדינה אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתאמר וקברתיו שאז לא שייך למימר שאומרת בדדמי: "
+                ],
+                [
+                    " בכל אלו דינו כמלחמה ואומרת בדדמי פירש\"י שנפל בית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר. שילוח נחשים ועקרבים כתב רבי' ירוחם דוקא כשהיו משולחים ברוב בני אדם אבל אם נשך אחד מהם ובאת אשתו ואמרה מת בעלי נאמנת: "
+                ],
+                [
+                    " עישנו עלינו את הבית כו' פירש\"י הציתוהו באש ונתמלא הבית עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת אינה נאמנת ואמרי' כשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו שמת איכא למימר כי היכי דלדידה איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא. וגבי נפלה עלינו ליסטים כ' כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הויא בהדיה לא אמרינן בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מליסטין דאשה כלי זיינה עליה: (בא בעלה אחר שניסת אפילו עדיין לא נבעלה לשני דלא חלקו בנשואין רא\"ש וריב\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " תצא מזה ומזה כשאר א\"א שזינתה דלאו אנוסה היא: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה גט משניהם אם תרצה לינשא לאחר מהראשון דהא אשתו היא ומהשני שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ויוצאת ממנו בלא גט: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה כתובה (פי' עיקר כתובה אין לה כ\"פ) משניהן דטעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה בעיניו להוציאה: ואין לה כתובה שלשה עשר דברים אלו בה בסי' קס\"ט (דמתוך שהקילו חז\"ל מאוד בעדות אשה עגונה החמירו לבסוף כל החומרות הללו כדי שתתירא ולא תנשא עד שתדקדק ותחקור היטב שמא תוכחש העדות ותבא לידי כל החומרות האלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא פירות שאכל פירוש הראשון אפי' אחר שחזר ודו\"ק (מנכסי צאן ברזל והוא מה שמכניסה בנדוניא ושמין אותו עליו והוא מקבל אותם באחריות ומוסיף עליהן כתובה כתקנת חז\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או פירות צריכה להחזיר אפילו שלא בעדים לא מהני לה שום מגו דמאי דקא תפסה חספא בעלמא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ושניהם אין מטמאין כו' דהראשון אע\"ג דאשתו גמורה היא מפרשי בגמרא דאין כהן מטמא לאשתו פסולה וזו פסולה היא לו מן התורה דאשת כהן אפילו נאנסה אסורה לבעלה ומכ\"ש דאין השני מטמא לה שאינה אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " ונפסלה מהכהונה משום זונה ואם מתו שניהן אסורין לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " ומהתרומה והמעשר משום קנס: "
+                ],
+                [
+                    " חולצין ולא מייבמין וא\"ת כשנשאת לשני איך נשאה בלא חליצה וי\"ל דאיירי באותה שעה לא היו אחין לבעל הראשון שנולדו לאביו בנים אחר כן כשהיה במדינת הים או היו בנים לבעל הראשון ואחר כך מתו ובלאו הכי לק\"מ דמיירי שחלצה תחלה אלא שעכשיו שראינו שבעל חי חליצתה לאו כלום הוא: "
+                ],
+                [
+                    " והולד מן השני הוא ממזר מן התורה שנולד מאיסור א\"א שהיא חייבי כריתות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם גירשה או מת פי' קודם שתתעבר מהבעל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ממזר דרבנן ואסור בממזרת ובבת ישראל ומשום קנסא בעלמא להחמיר ולעשות סיג לתורה וע\"ל סימן ד' דלא כתב דהוי ממזר דרבנן (ועיין מ\"ש שם סעיף י\"ט ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם החזיר הראשון כו' עיין לעיל בסי' ד': "
+                ],
+                [
+                    " בן שנולד קודם שמת ל\"ד אלא שנתעברה קודם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ושנולד אחר שמת ממזר דרבנן אע\"ג דכבר כתב לפני זה ז\"ל אבל אם גרשה או מת דהוי מהשני ממזר דרבנן י\"ל דקמ\"ל כאן רבותא ל\"מ בדין שלפני זה דידעה ממיתת בעלה קודם שנתעברה דלא הוי ממזר מן התורה אלא אפילו בדין זה דבשעה שנתעברה וילדה עדיין לא ידעה ממיתת בעלה והל\"ל דהוא ממזר מהתורה כמו הראשון קמ\"ל וכבר כתבתי מזה בס\"ס ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נתקדשה לבד כו' דדוקא כשכנסה צריכה גט משני דאמרינן גירש זה ונשא זה אבל הכא אף אם גרשה הראשון י\"ל שתנאי היה בקידושי שני ולא נתקיים אבל כשכנסה ליכא למיחש לתנאי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדאמרינן לעיל ס\"ס ט\"ו ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וחייבי עשה. היינו מצרית ואדומית בתוך ג' דורות. או כגון שיבם אשת אחיו ואשתו השנייה דקאי עליו בעשה דבית אחד אתה בונה ולא שתי בתים כדלקמן סימן ק\"מ. ועוד שם המקדש חלוצתו דקאי עליה כיון שלא בנה שוב לא יבנה דהוי לאו הבא מכלל עשה דהוי עשה: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שכן שניות דרבנן שנתבארו לעיל סי' ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " בין אלמנה לכהן גדול נקט חייבי לאוין וכ\"ש חייבי עשה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ע' בב\"י ומור\"ש כתב ואפי' מקדש יבמה לשוק היינו מדרבנן דמספקא ליה לשמואל וכו' ע\"ל סימן קנ\"ט עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי (זה לוקה אם בא על אחותו והתרו בו שהיא מחייבי כריתות או נשרף אם בא על בתו וגבי אמו סוקלין מצאתי וכ\"כ הרמב\"ם ברפ\"א דא\"ב): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הבא על אחת מן העריות. הם שחייבים עליהם כרת: "
+                ],
+                [
+                    " או שבעל ביאה אסורה הן חייבי לאוין ועשה (בין כדרכה בין שלא כדרכה מדכתיב את זכר לא תשכב משכבי אשה לשון רבינו לומר ששתי משכבות יש באשה וממילא שמעינן דביאה שלא כדרכה נמי קרוי ביאה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " משהערה בה דכתיב גבי נדה את מקורה הערה והוקשו כל העריות לנדה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות והעראה דחייבי לאוין מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " חייבים שניהם או כרת או מלקות כו' ר\"ל כל חד לפי עונשו המפורש בתורה אלא שיל\"ד למה כתב רבינו מלקות בין כרת ובין מיתת ב\"ד כל דין ה\"ל להקדים לכתוב או מלקות והו\"ל לא זו אף זו וי\"ל דה\"נ ה\"ל לא זו אף זו דהיינו כרת שאין עונשו בידי אדם אלא אפילו מלקות כו' אי נמי משום דהלימוד דהעראה אתיא מנדה שהיא בכרת ומשפחה חרופה שהיא בלאו וכמ\"ש מש\"ה נקטינהו בסדר הזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהיו שוכבים או עומדין נ\"ל דאשמעינן דאע\"ג דגבי נדה כתיב בפרשת קדושים ואיש אשר ישכב את אשה דוה גם בשפחה חרופה כתיב בר\"פ קדושים ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת קמ\"ל דשכיבה לאו דוקא: "
+                ],
+                [
+                    " משהכניס העטרה מהגיד לשון משהכניס משמע שהכניס כולה ונראה דאיירי במקום שמתחלת העטרה דהיינו למטה וע\"פ מ\"ש רבינו לעיל סימן ה' והוא מהתוס' פרק הערל (יבמות עט:) דהעטרה הוא משפע ועולה ולמטה מהגיד היא קרוב לראש הגוויה והשתא א\"ש דתליא בעטרה אע\"ג דבקרא לא נזכר עטרה אלא ר\"ל מהתחלתו וכניסת הגיד חייב שלפני התחלת העטרה אין שם גיד עליו אלא בשר בעלמא וכמ\"ש שם סימן ה' וק\"ל: (חוץ משפחה חרופה פי' שפחה כנענית המאורסת לע\"ע שמותר בה אם אחר בא עליה אינו חייב אלא בגמר ביאה משום שנאמר אצלה שכבת זרע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיא מתה פטור בפרק הבע\"י יליף לה מקרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' נשחטה ברוב שנים עד שיתיז את ראשה קצת קשה כיון דהתחיל ברוב שנים ה\"ל לסיים ולכתוב עד שישחט כל השנים ונראה דה\"ק מרוב שנים ואילך חייב ואפילו בכל השנים חייב עד שיתיזם ודומה לזה פירשתי לשון עד ביו\"ד סי' נ\"ו מש\"ש עד שיפסק רובו כו' ע\"ש (ה\"ז חשוד על העריות וכתב רמ\"י אע\"ג דפריצות גדולות הם אין אוסרין אשה על בעלה מיהו אם רואין דבוקין זה בזה כמ\"ש ס\"ס זה אוסרין על בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נשים המסוללות פי' רש\"י משפשפות נקבות זו בזו: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו שנאמר וכו' ר\"ל מקרא זה דכמעשה ארץ מצרים לא תעשו שם לפני פ' עריות כתיב ש\"מ שהוזהרנו בו כמעשה עריות שלא נעשה כמוהם: "
+                ],
+                [
+                    " ואשה ניסת לשני אנשים נראה דר\"ל דכל מעשיהם שלא לקיים פ\"ו היו עושים אך למלאות תאותם שכמו שהאיש נושא איש והאשה אשה אינו מוליד כן אשה ניסת לשני אנשים לא לפ\"ו היו עושים כי מי שיודע שלא על שמו יקרא הזרע אינו מוליד כמעשה ער ואונן ובוודאי היו משחיתים את זרעם דש מבפנים וזורה מבחוץ לכך נקטינהו בהדדי והיותר נראה משום דכתב דנשים המסוללות זו בזו אסור דמשמע אסור בעלמא וקשה ליה כיון דנפקא מקרא הל\"ל שהוא דאורייתא לכך סתם וכתב די\"ל דהק��א איירי במה שהיו עושין עוד שאשה אחת ניסת לשני אנשים דהוא ערוה גמורה לישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג שהוא אסור כו' לשון הרמב\"ם ואע\"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו שאין לו לאו מיוחד (אלא לאו שבכללות כ\"פ) והרי אין שם ביאה כלל לפיכך אינה נאסרת לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה כו': "
+                ],
+                [
+                    " שניהם פטורים ז\"ל הרמ\"א ונ\"ל דה\"ה דאינה נאסרת על בעלה ולכן כתב הטור הרבה דינים מאימתי חייבים מיתה אי לא דנ\"מ בזה\"ז באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה ע\"כ ובזה מתיישב יותר ממ\"ש ב\"י בס\"ס זה וז\"ל אע\"פ שרובו אינו נוהג בזה\"ז כתבו רבי' כדי להודיע חומר הדינים והמשפטים עכ\"ל ואפשר שהב\"י כוונתו למ\"ש רמ\"א ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " דבוקין זה בזה בקירוב בשר פרש\"י ע\"ש (כדרך המנאפים אפילו שוכבים זה על זה ואפילו שלא כדרכה ואפי' הערה בה נאסרת על בעלה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' ברחוק ארבע אמות משום לך לך אמרין לנזירא (סחור סחור לכרמא לא תקרב ופירושו כאילו אמר אפילו סביב לכרם דהיינו ד\"א לא תקרב דתרגום על סביב הוא סחור סחור כ\"פ) וה\"ק לא מיבעיא דעד פתח ביתה ממש דאסור אלא אפילו בהתרחקות ד\"א נמי צריך להרחיק דומיא דע\"א אבל חוץ לארבע אמות מותר לעבור וכמ\"ש בי\"ד סימן ק\"נ. בע\"א ושניהם נלמדו ממקרא א' בפ\"ב דע\"א <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> הרחק ממנה דרכך זה מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רבי ארבע אמות עכ\"ל הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לשמוע קול ערוה ז\"ל מור\"ש לאפוקי קול אשתו שמותרת לו וה\"ה פנויה אבל קול באשה ערוה שאמרו שאסור להתפלל כנגדה ע\"א הוא וקאי על כל הנשים שבעולם ודוק וי\"מ דה\"ק דאסור לשמוע כל קול של אשה שהוא ערוה וקאמר קול לאפוקי דיבורם של נשים דמותר לשמוע שאינו מעורר התאוה אבל יותר נראה דברי מ\"ו ז\"ל דלמה יהיה אסור לשמוע קול של אשתו שלא בשנות תפלה (והמתכוין לאחד מהדברים כו' קאי אכל מ\"ש רבינו מריש הסימן ועד כאן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא ילכו פרועות ראש אחת פנויה כו' לכאורה נראה דפנויה ר\"ל כגון אלמנה אוגרושה אבל בתולות מותרות להלך כמנהגינו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שראוי לעשות כן כ\"כ הרמב\"ם בפכ\"א מהא\"ב וע' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' ליצוק לו מים לרחוץ. ז\"ל מור\"ש ז\"ל והמרדכי במסכת כתובות מיקל בזה מאוד ע\"ש עכ\"ל ועיין בדרישה שם כתבתי דגם מדברי רבינו מוכח דשימוש של עבדות מותר באשה מדאינו אוסר אלא דברים של חיבה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לבו \"של אדם נוקפו עליהן כגון אחותו הגדולה אע\"ג דקטנה נמי מגונה כדמסיק נראה דמ\"ה קאמר גדולה ללמדינו דאפילו בגדולה אינו אלא לבו נוקפו אליה ואין בה איסור ממש: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד האב מותר לחבק ולנשק את בתו. נראה דאפי' כשהיא גדולה מותר מדהתחיל וכתב דאחותו גדולה אסור וסיים וכתב חוץ מאב לבתו והא דסיים וכתב כל זמן שהן קטנים לא קאי אלא אלישן עמהן בקירוב בשר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הגדילו שיש לבת י\"א שנה ולבן י\"ב שנה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שיש לבת וכו' כאן לא חולק בין יש לו שערות לאין לו ובא\"ח ס\"ס ע\"ג כתב אפילו בתינוקת בת י\"ב ובבן בן י\"ג מותר כשלא הביא שערות י\"ל דה\"נ מיירי דוקא ב��ביאו שני שערות. א\"נ הכא לענין יחוד דערוה אפילו בפניו החמירו. ולעיל איירי במקום דלא שייך יחוד כגון שמצוים שם בני אדם ולא אסר אלא משום לבו רואה את הערוה וע' בב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור מן התורה לאיש שיתייחד כו' ס\"פ י' יוחסין מפיק לה מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו (לפי שהוא מצוי תמיד אצל אמו וכן בת עם אב ואין דרכן לבא לידי הרגל עבירה אבל אסור כו' כ\"פ) ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וכיון דאיסור יחוד נלמד מהאי קרא נראה דמ\"ה כתב רבינו אסור מן התורה להתייחד עם הערוה דערוה ל\"ד דה\"ה עם איסור חייבי לאוין נמי אסור שהרי ב\"ד של דוד לא גזרו אלא על יחוד של פנויה ולא קאמר שגזרו נמי על איסור חייבי לאוין אלא כתב ערוה כיון דנלמד ממ\"ד אחיך בן אמך וק\"ל וכשאירע מעשה דאמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על יחוד דפנויה אע\"פ שאינה ערוה ואתו תלמידי שמאי והלל וגזרו אפילו איחוד דכותיים והא דהוצרכו ב\"ש לגזור איחוד דכותית ולא הוה בכלל גזירת פנויה דגזרו ב\"ד של דוד אע\"ג דלכאורה לבא על הכותית כך כתב אסור או גרוע מבא על הפנויה ישראלית דאע\"ג דלוקין על ישראלית דאורייתא כמ\"ש רבינו בר\"ס כ\"ו משא\"כ בבא על הכותית הא נתבאר שם סימן כ\"ו דדוקא בישראל מופקרת לוקין משום לא תהיה קדשה אבל לא במי שאינה מופקרת אלא נראה דלא גזרו ב\"ד של דוד אלא בישראלית דיכולה לבא לידי עריות דאם יתייחד עם זו יתייחד נמי עם הערוה משא\"כ בכותית דאינו יכול לבא בכותית לידי עריות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שתהא מבת ג' שנים ולמעלה דכיון דבציר מהכי לא חזיא לביאה לא חיישינן ליחוד דילה: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מאב עם בתו והאם עם בנה וה\"ה שעם אחותו ג\"כ מותר והכי מסקינן בס\"פ י' יוחסין אלא שרבינו נקט הני דתנן בהדיא שם במשנה להתירא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וחתן שפירסה אשתו נדה כו' נתבאר בי\"ד סימן קצ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " בין כותית בין ישראלית מלקין אותו. ז\"ל הרמב\"ם נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהן עכ\"ל וכן רש\"י פי' מלקין על היחוד שאמרו בגמרא היינו מכת מרדות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל היא לא נפסלה כו' פי' לכהונה (ומשום זונה): "
+                ],
+                [
+                    " שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרים פרש\"י שיאמרו ראוה שזינתה לכך הלקוה והאידנא ליכא מיתת ב\"ד למקטלינהו ואמרינן בגמרא דליכא למימר דללקי ולכרוז שהלקוהו משום יחוד דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם ז\"ל לא תתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה אף על גב שמשנה שלמה היא בפרק י' יוחסין (קידושין דף פ') דאשה מתייחדת עם שני אנשים מ\"מ סבירא ליה להרמב\"ם כמו שמסיק בגמרא אמר רב יודא אמר רב ל\"ש אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא ומסיק שם שרב עצמו לא החזיק נפשו בכשרות ולהכי כתב הרמב\"ם דאסור להתייחד אפי' עם אנשים הרבה כיון דלית לן כשרים וכתב המ\"מ אבל הרא\"ש לא הביאה בפסקיו ההוא דרב לא החזיק נפשיה בכשר וגם הרי\"ף לא הביאו ונ\"ל דלמדת חסידות עבד שהחמיר בנפשיה וגם לישנא דגמר' דיקא שקאמר אבל בפרוצים לא משמע דוקא בפרוצים ידוע אבל מן הסתם לא מחזקינן אינשי ברשיעי ועוד דאם כן מתני' דקתני מותר להתייחד אשה עם שתי אנשים במאי איירי דאם אפי' רב וכיוצא בו לא מחזיקינן בכשרות להא מלתא דדוחק לומר דמתני' איירי ביחידי דור אלא ודאי רב מדת חסידות עבד וכ\"כ רמ\"א דסתם אנשים כשרים הם כו' ע\"ש (ומה שיש להקשות על רבינו ממ\"ש בסמוך שני בתים עיין מ\"ש אמ\"ו ז\"ל בדרישה שם בסעיף ט\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם ז\"ל מור\"ש א\"כ יש כאן שתי נשים ואפ\"ה לא שרי אא\"כ אשתו עמו וא\"כ מ\"ש אחר כך ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד צ\"ל דבג' נשים איירי וכן במ\"מ אבל בסמ\"ג כתב ג\"כ כמו זה והוא כתב להדיא אח\"כ אף שאיש א' לא יתייחד עם שתי נשים עם ג' שרי א\"כ אי איירי בג' נשים אפילו איש אחד שרי וצ\"ל דמ\"ש אלא אם כן אשתו של אחד מהם לשם לא חשיב ליה כמו נשים הרבה עם אנשים הרבה דהאי איש עם אשתו חשיבא כמאן דליתא לגבי אינך וכמו שהשיג הטור כאן אלא כשיש שם שתי נשים שאין להן אנשים ביניהם אז הוא שרי טפי ושרי לכ\"ע ודוק עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה (אם אין אשתו עמו כ\"פ) מפני שדעתן קלה ונוחות להתפתות ולא תירא אחת מחברתה שאף היא תעשה כמוה: "
+                ],
+                [
+                    " מנ\"מ שאשתו של אחת מהם שם ז\"ל מור\"ש ולי נראה דעתו מאחר שאשתו משמרתו ואם כן האחרים יתביישו ממנו מאחר שהוא ודאי לא יעשה כמותם ודוק עכ\"ל וב\"י תירץ וי\"ל כיון שאשה זאת ודאי לא תזנה שתירא מפני בעלה שהוא שם חברתה נמי לא תזנה שתירא שזאת ובעלה יגלו סודם ודעת רבינו בהשגתו נ\"ל דכיון דהרמב\"ם סבירא ליה דסתם אנשים מחשבים בפרוצים וכמו שכתבו א\"כ אף אם יהיה נגד זה מכל מקום שאר אנשים שאין נשותיהן עמהן לא יבושו ולא יכלמו מהם ויבאו עליה בבעל כרחם כיון דפרוצים הם וזה שדייק רבינו וכתב כיון שאוסר הרמב\"ם עם אנשים הרבה רצה לומר שמע מינה שחושב סתם אנשים לפרוצים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובשדה עם שלשה שמא יצטרך אחד מהם להטיל מים ונמצא מתייחד עם הערוה גמרא פי' דוקא בשדה חיישינן להכי שצריך להרחיק עד שלא יראה חבירו פירועו וגם כשיחזור יראה זה אימת בא וידע לשמור עצמו לפרוש מהאשה מה שאין כן כשהוא בעיר בביתו דאז יש לחוש דשמא הוא עומד אחורי הכותל ויבא מיד. "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י מתיר עם נשים הרבה ר\"ל ג' אבל עם שנים לא דמשנה שלמה היא לא יתייחד איש עם שתי נשים: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן עסקו עמהן כו' פרש\"י בגמרא שמלאכת אומנתו נעשית לנשים והנשים צריכות ליה ולפי שלבן גם בו כולן מחפות עליו אבל איניש אחריני עם שלשה נשים שרי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ור\"ת פירש דאפילו עם איש אחר כו' אחר ברי\"ש ולא אחד בדלית וטעם פלוגתתן נתבאר לעיל (ע' בדרישה סעיף ח' כ\"פ) מלשון התוס' שהעתקתי: "
+                ],
+                [
+                    " שני בתים זה לפנים מזה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בית שפתחו פתוח לר\"ה אין חשש כו' כצ\"ל: (מפני ששונאות זו את זו וכתב רמ\"י ולפ\"ז אפשר אפילו מי שעסקו עם הנשים מותר להתייחד עם אלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן עם אשה שיש עמה קטנה דוקא בעיר סגי בקטנה אבל בשדה צריך שיהיו עם הקטנה ב' נשים או עוד קטנה אחת: "
+                ],
+                [
+                    " שיודעת טעם ביאה אינה מוסרת כר כתב ב\"י ט\"ס הוא בדברי רבינו כו' ע\"ש וכן הגיה מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל איש מתייחד עם האנדרוגינוס כן כתב גם כן הרמב\"ם אבל בתוספתא גרס אינו מתייחד עמו וב\"י כתב דצריך לומר דגרסתם היה מתייחד. ומכל מקום קשה לי ומאי טעמא דמתייחד עמו ואפשר דלא גזרו באיש עם האנדרוגינוס כיון דאישות שלו עיקר וה\"ה אסור לייחד עם האשה וק\"ל ויש ליתן טעם משום דאנדרוגינוס תאותו ויצרו לאשה גמורה מש\"ה אסור לייחד מה שאין כן איש אחר שאין תאותו למי שאינה אשה גמורה מש\"ה מותר לו לייחד עם אנדרוגינוס (ורמ\"י שכתב הטעם דאנדרוגינוס אינו ראוי לביאה קשה א\"כ למה כתב התוספתא דאינו מתייחד עמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מספרות זו עם זו בב\"ה שבשדות אבל בזמן הזה שהן בעיר אין לחוש: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא יכנוס שם איש אבל בששני אנשים בבית הכסא לא חששו שתכנוס אשה עליהן דאשה אחת מותרת לייחד עם שני אנשים כשאינן פרוצים וכנ\"ל ולהרמב\"ם דאסר גם זה צריך לומר דנקטו לשון המשנה דקתני דאשה אחת מתייחד עם שני אנשים ומיירי בכשרים וכנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובנה אחריה כו' גמרא הוא בפרק שני דסנהדרין דאמרינן התקין רבי יוסי בציפורי וכמ\"ש הב\"י ודוקא לאחריה משום מעשה שהיה אבל לפניה לא גזרו דלא שייך לומר שמא יגנבוהו: (אלמנה לא תגדל כלב מפני חשד רביעה כ\"פ): אפילו קטנים מפני החשד רוצה לומר אפילו פחות מתשע שנים כמש\"ר בי\"ד סימן רס\"ז ע\"ש מ\"ש ב\"י ע\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא ילמד תינוקות יש לדקדק קצת על שינוי הלשון דלגבי דידיה כתב לא ילמד תינוקות וגבי דידה כתב לא תלמד קטנים דהא חשש שתיהן בשביל אבות ואמהות של הקטנים איתא ונראה דאורחא דמילתא נקט שמדרך אמהות לילך אחר בנותיהן והיינו תינוקות ודרך האבות לילך אחר בניהם זכרים והיינו קטנים ולשון רבינו הכי דייק ולפ\"ז לכאורה יש ללמד דאשה מותרת ללמד עם נקבות ואיש מותר ללמד עם זכרים מיהו ז\"א דהא רבינו בי\"ד ס\"ס רמ\"ה כתב גם באשה לא תלמד עם תינוקות גם במשנה פ\"י יוחסין דף פ\"ב סתם וכתב בשניהן שוה ז\"ל לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרות ומפרש בגמרא משום אבותיהן ומשום אמותיהן ולא חילק לומר דדוקא איש עם נקבות אסור ורבינו נמשך אחר לשון הרמב\"ם שגם הרמב\"ם פ\"ב מהלכות ת\"ת כתב בשניהן תינוקות ובפרק כ\"ב מהא\"ב שינה לכתוב וכתב באיש תינוקות ובאשה קטנים ע\"ש ודוק ונראה דכתב תחלה לשון תינוקות שהוא לשון המשנה ובעלמא שקורא קטנים בשם תינוקות וכמש\"ר נמי בסימן י\"ז לשון המשנה ז\"ל ואפילו שמע מן התינוקות שאמרו מת פלוני כו' ואח\"כ כתב ל' הגמרא והפוסקים קטנים: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא מתגרה בנשים ז\"ל מור\"ש הוא מדברי הרמב\"ם ומה שתפס כאן לשון גירוי וגבי אשה הלומדת קטנים תפס לשון יחוד כתבתי בביאורי סמ\"ג עכ\"ל (עיין בי\"ד ס\"ס רמ\"ה בדרישה שם העתיק אמ\"ו ז\"ל כל לשון רש\"ל בביאורי סמ\"ג ועד\"ר כ\"פ) ור\"ל לשון נמצא מתגרה הוא מלשון הרמב\"ם אבל עיקר הדין הוא משנה בסוף קידושין ונלע\"ד דלק\"מ דרבינו כשכתב הדין אאיש המלמד שלא ילמד תינוקות מפני אמותיהן שייך למתני גביה ל' גרוי שהוא מתגרה באמהות לשכב עמהן משא\"כ כשכתב הדין הנשים שהן לא תלמדו עם הקטנים מפני אביהן שאין הניאוף תלוי בה שהרי אין קשוי אלא לדעת האיש ומרצונו לכך לא שייך למיתני בה לשון גירוי אלא האיסור מפני שהיא מתייחדת עמהן ר\"ל שהיא מכינה עצמה וע\"י כן שמא יבואו לידי ניאוף: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש לו אשה למלמד כו' הא דלא כתב נמי איפכא דאם יש לאשה איש דמותר ללמד תינוקות דזה נלמד במכ\"ש ממ\"ש לעיל אשה שבעלה בעיר מותר לייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה הרי אפילו יחוד ודאי מותר מכ\"ש ספק יחוד דשמא יבואו אבות של בנים ויחדו עמה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא ישא קטנה מפני שהוא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה ב\"י. ומסידור לשון רבי' משמע דמשום השחתת זרע אסור ואף על גב דכתב רבינו בסימן כ\"ה דעם אשתו מותר אפילו שלא כדרכה הא כתב שם ז\"ל ובלבד שלא תהא רגיל וכאן אם ישא קטנה יהיה רגיל בכך. "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהם בנדוי כל זה מדברי הרמב\"ם בפכ\"א מהא\"ב וכתב המ\"מ מדברי הרמב\"ם נראה (שכ' בלשון זה בנדוי הוא יושב כ\"פ) שמה שאמרו וכו' וכמ\"ש הב\"י ועיין בי\"ד סימן שנ\"ד בדין השומע אזכרה מפי חבירו שם מונה בשם הרמב\"ם כ\"ד דברים שמנדין האדם עבורן ומונה והולך עד כ\"א הוא המקשה לדעת ודלא כמשמעות ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לדברי תורה על דרך שאמרו חז\"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לב\"ה כו':"
+                ],
+                [
+                    " אלא בשעה שנצרך לנקביו פי' ואז מותר לאחוז כל אחד כדינו מי שאינו נשוי דוקא למטה מהעטרה ונשוי אפי' למעלה מהעעטרה כמבואר בגמרא דפרק כל היד: "
+                ],
+                [
+                    " דאף נשוי אסור אם לא מעטרה כו' פי' משום מידת חסידות ועיין בבית יוסף בא\"ח בס\"ס ג' (ועיין דרישה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' זכרים אצל זכרים פירוש אצל הפונדק שהוא זכר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נקבות אצל נקבות פי' אצל פונדקית שהיא נקבה ומפרש טעמא בגמרא דע\"ז לפי שהכותי' מצוויים אצל נשי חביריהם ואתי לרבועי הבהמה פי' רש\"י דטעמא דאסור משום דבני נח נאסרו על רביעת בהמה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ויש כאן משום ולפני עור לא תתן מכשול: "
+                ],
+                [
+                    " וכשיבא הזכר לשכב עם הנקבה פי' אם יבא איש אחר לשכב עם הנקבה בעלת הפונדקית. אבל אינו רוצה לומר שיבא הפונדק לשכב עם כותית שלו הנקיבה דהא מיירי באין לה כותי דהא נקבה אצל נקבה קאמר: "
+                ],
+                [
+                    " (ורבינו תם פסק שמותר ובזמן הזה אין הכותים חשודין על הרביעה ואדרבה מכין ועונשין עליה לפיכך מותר להעמיד אצלם וכן כתב בית יוסף בשם הר\"ן כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועוד אמרו רובן בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע וסימנך \"עגל ר\"ל מיעוט \"עריות ורוב \"בגזל והכל \"בלשון הרע ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיעוטן בעריות והא דקאמר הרמב\"ם מתחלה דאין לך דבר שקשה לרוב בני אדם לפרוש ממנו יותר מעריות כו' הא גזל ולשון הרע יותר להוטים הבני אדם אחריהם כ\"פ) רצונו לומר כשפרוצים כשמורגלים המה בעריות אז קשה להם לפרוש יותר משאם היו מורגלים לחטוא בעבירה אחרת וכן משמע בדברי הרמב\"ם בסוף הא\"ב שכתב וז\"ל קשה לרוב העם לפרוש ממנו להרי אמרו בשעה שנצטוו ישראל על עריות בכו וקבלו מצוה בתערומות ובכיה שנאמר בוכה שמשפחותיו על עסקי משפחות ואמרו חכמים רובן בגזל כו' ע\"ס ועי\"ל מ\"ש בתחילה אין לך דבר שקשה לרוב בני אדם כו' כלומר שמצוה זו קשה עליהם שיש להם צער גדול לקיים אותה ולכבוש היצר ממתאוה תמיד לעבור מצוה זאת וכמ\"ש הרמב\"ם בהדיא בשעה ��נצטוו ישראל על עריות בכו וקבלו במצוה זו בתערומות שנאמר וכו' מיהו אע\"פ שהוא קשה מ\"מ רובם של ישראל נזהרים מלעבור ומיעוטא הן שלא כבשו יצרם ונכשלו ועוברים: "
+                ],
+                [
+                    " הזהרו בי מפני בתי ר\"ל הזהרו בי להיות עמי מפני אשי שלא אתייחד עמה: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי עוגב ר\"ל העוסקים בכנור ועוגב מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וגדולה מכל זאת אמרו יפנה אדם עצמו ומחשבתו לד\"ת נראה דקאי אמ\"ש לפני זה דישא ע\"וה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה ע\"ז כתב שלימוד תורה גורם יותר לטהרה (וכדלעיל שאמרו אם פגע בך מנוול משכיהו לב\"ה כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פעם אחת בשבוע ע\"ל סי' (ושם מפורש כ\"פ) שכתב עוד חלוקה שאם אין לנים בביתם דינם שיוצאים ז' ימים ושבים ביום ח' לקיים עונתן ע\"ש מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אדם חייב לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובזה יישבתי בא\"ח ס\"ס תקע\"ד איך ששמש לוי בשנת רעבון (דיוכבד נולדה לו בשנת רעבון משום שנתעברה עמו בליל טבילתה כ\"פ) ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מפיו ומשיחיו כן הוא במיימוני פ\"ד מהלכות דעות וכו' שריח רע בא גם מחמת שיחיו מזיעו: "
+                ],
+                [
+                    " והאלף ברוב תשמיש אם האי אלף דוקא קאמר צ\"ל מ\"ש אחד מאלף מח כו' דר\"ל אחד נגד אלף. אבל יותר נראה דה\"ק והאלף גופיה דהיינו הנשארים מהאחד והכי דייק לישניה מדכתב והאלף בה': "
+                ],
+                [
+                    " ולא ביום יציאה לדרך כו' והא דאמרינן חייב אדם לפקוד את אשתו כו' ובשעה שיוצא לדרך שמעתי לפרש דהכא מיירי כשהולך בדרך ברגלים ולא רוכב או יושב בקרון וק\"ל רש\"ל ועי\"ל דכאן רצה לומר ביום יציאה אסור אבל בלילה שלפניו או לאחריו מותר דומיא למה שכתב ולא ביום שנכנס למרחץ דלא אסור אלא באותו יום ממש ולא בלילה שלפניו ולאחריו דהא עונת תלמיד חכם הוא בליל שבת וגם מצוה לטהר ולרחץ עצמו בערב שבת ולעיל מיירי בלילה שלפניו: (ולא יבעל אלא לרצונה וזה אחד מאלו בני תשעה מדות שכתב רבינו לקמן וחד מינייהו בני אנוסה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יפייסנה עד שתתרצה בסוף עירובין אמרינן למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל: "
+                ],
+                [
+                    " רבה מקרקש כו' פרש\"י שם דף י\"ז זגי פעמונים התלוין בכילה שסביב מטתו מקשקשין בעת תשמיש לסור בני אדם משם ועיד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " באלי דדבי מגרש זבובים באלי לשון מגרש דדבי זבובים עד כאן לשונו משמע שהיה גורס מקרקש זגי מל' זגין ופעמונים אבל מלשון רבינו שכתב אחר כך פירוש היו מבריחין כו' ומיהו הם היו מחמירים כו' משמע שהוא גורס מקרקש גזי והוא מלשון גיזין וצרעין שהוא לשון זבובין: "
+                ],
+                [
+                    " כיון דטעמא משום צניעות ואף על גב דבמחיצת עשרה מוצנע הוא וסמוי מן העין היושב חוץ למחיצה מ\"מ מרגיש הוא בשעה שבעלה משמש וכיון שכן אין כאן צניעות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שלא יהיה כלי שני מיוחד לו עיין במ\"ש בא\"ח סימן ר\"ס שם כתבתי דעה א' דדוקא בעינן שיהיה כלי אחד מיוחד לכך והשני אינו מיוחד ואם שניהן אינן מיוחדין הוא גרע ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בפרק אלו נדרים צריך להיות אלו מותרין כך מגיה בית יוסף בא\"ח סימן ר\"ס: "
+                ],
+                [
+                    " אלא באמצע הלילה פירוש מספר תשמיש ובא\"ח סי' ר\"ס פירוש מספר על עסקי תשמיש וביש ספרים כתוב כאן פירוש בשעת תשמיש: "
+                ],
+                [
+                    " כמי שכפאו שד כלומר ונראה לי כאילו כפאו שד ונבעת כן כתב באורח חיים: "
+                ],
+                [
+                    " כל כך היה מקצר בתשמיש ולפי זה יהיה \"טפח דקאמר ל\"ד אלא ר\"ל זמן מועט כמו שמגלין בו טפח וכן כתב ר\"ן ר\"פ ידיעות הטומאה אלא שפירש בענין אחר הא דמגלה טפח ומכסה טפח וז\"ל בפרק מי שמתו אמרינן דהתירו לגלות טפחיים לקטנים והוא הים מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח מאותן טפחיים כלומר דטפח שני נשאר מכוסה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עליו נאמר מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה כו' דלשון מה שיחו משמע שיחה קלה שאינה נחשבת לכלום דהיינו שיחה בטילה כו': "
+                ],
+                [
+                    " מדברי הראב\"ד פירוש מכאן עד סוף הסימן הכל מדברי הראב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " מרעיבו משביעו ורצה לומר כשמרעיב את עצמו כלומר שאינו הולך אחר זנות ולמלא תאותו משביעו ר\"ל הוא שבע ואינו מבקש לזנות. ואם משביעו רצה לומר שהולך אחר זנות שרוצה למלאות תאוותו ולהיות שבע. מרעיבו כלומר יותר שהוא רודף למלא תאותו יותר הוא חסר ואינו יכול למלא אותו ויש ספרים דגרסי מרעיבו שבע ורצה לומר כשמרעיבו שאינו הולך אחר זנות אז גופו שבע וכחו שלם ואם משביעו בתשמיש הוא רעב וגופו חסר ורעב לעת זקנה:"
+                ],
+                [
+                    " שאינו נתפס באותו אכילה ומקבל עליה שכר שמראה לנפשו מעט הנאה יש רוצין לדקדק מדברי הראב\"ד הללו שכתב שמקבל שכר על האכילה ואינו מתענה אף על פי שיכול להתענות בלא צער כמו שכתב בתחילה כמי שיוכל להתענות יום אחד בלא טורח גדול ולא יצטער הרבה כו' שמע מינה שעושה מצוה באכילה טפי מבתענית ולענ\"ד שאין מכאן ראיה שהרי כבר כתב שהכל הולך אחר הכונה וכל הכוונות דורש ה' ומ\"ה מי שמכוון בתעניתו לשם מצוה ומתענה לסגף גופו מאהבת הש\"י ומיראתו מחמת כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא ורוצה כוונתו בתענית להחליש תאות גופו ויצר הרע ודאי כונתו מרוצה לפני השם יתברך ומקבל עליה שכר הרבה אך ורק שלא יהא ממעט על ידי התענית ממלאכת שמים כגון תלמיד חכם או מי שמצער נפשי הרבה על ידי תענית שעליו אמרו שנקרא חוטא אלא שהראב\"ד כתב גם כן שמי שכוונתו לשם שמים באכילה להחזיק גופו לשם שמים גם כן כוונתו מרוצה לפני השם יתברך ומקבל עליה שכר ולישנא דהראב\"ד הכי דייק דתולה הכל בהכוונה וד\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " דמגרי יצר הרע בנפשיה ורצה לומר אם הוה אמר אסור אז הוה מגרה היצר הרע אותו אבל מאחר שהוא בנדוי אין מגרה היצר הרע אותו כ\"כ ולפ\"ז מ\"ש יהא בנדוי רצה לומר שכך קבעו חז\"ל לומר שכל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מעצמו וממילא יחדל ממנו היצר הרע במה שלא יהיה לו מקום לפתותו מה שאין כן אמרו אסור להקשות לדעת והמקשה מחייבים לנדותו דיגרה בו יצר הרע לאמר לא יודע בו איש לנדות אותך או יש לומר דאי הוה אמר אסור משמע דלא הוה אלא איסור אבל הואיל שמסית את היצר הרע בנפשיה הוא חמור טפי וחייב נידוי ולכן אמר יהא בנידוי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ענין אחר בני מריבה הכי גרסינן בית יוסף ורצה לומר שיש גורסי' בני מריבה במקום בני מורדת וכן הוא הגירסא בהדיא גם בזה בטור אורח חיים סימן ר\"ה:"
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שאינו ממזר מן התורה ז\"ל מור\"ש לאו דוקא מן התורה אלא אפילו מדרבנן אינו ממזר כדלעיל בסימן ד' אלא כלומר אע\"פ שהתורה הכשירה ואינו ממזר מכל מקום פגם גדול יש בו והוא מן בני תשעה מדות עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו כו' נראה דערוה לאו דוקא אלא ה\"ה פנויה ולא אתא אלא לאפוקי תמורת שתי נשיו גם יש לומר דפנויה קרא ערוה שאסור להתייחד עמה כדלעיל ריש סימן כ\"ב וכדאיתא לקמן בסימן ל\"ד בנוסח ברכת האירוסין אשר קדשנו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בני מורדת דאמרה לא בעינא לך פירוש לא בעי שתהיה את אשתי ולא אהיה אשתך ע\"ד שאמרו במקום אחר בעינא ליה ומצערנא ליה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין בלבו שנאה עליה כו' וליכא בה איסור משום שנואה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וגמר בלבו לגרשה פירוש והיא לא יודעת מזה דאל\"כ הא כתב רבינו בשם הרמב\"ם לעיל בס\"ס ב' שאם הודיעה תחילה שהוא נשאה לימים ידועים מותר. גם י\"ל דשאני התם דקודם שנשאה הודיעה שנישא אותה לימים משא\"כ כשלא הודיעה תחילה בשעת נישואין אע\"ג דהודיעה עתה קודם ביאה אסורה: "
+                ],
+                [
+                    " שתובעתו בפה פירוש בשעת תשמיש ולא דמי ללאה שאמרה ליעקב אלי תבא הלילה דלא באתה אלא לגלות אזנו שיטה אהלו זאת היום גבה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו צריכין לפריה ורביה כו' בא\"ח סימן ר\"מ הקשה ב\"י מאי אפילו צריכין לפריה ורביה כו' דקאמר הא אדרבא עיקר קפידא כשאינה מעוברת דחיישינן שמא תתעבר והולד שיצא משם הוא פושע כו' ומתרץ מ\"ש בני תשע מדות ר\"ל אנשי ט' מדות ואאביהן קאי ולא אבנים שיוצאין מהן עכ\"ל ומה שכתב רבינו אפ\"ה באלו המדות פוגם הולד רצה לומר אע\"פ שהיא צריכה לתשמיש כדי שתתעבר וה\"א שיהא מותר אפילו הכי אסור משום שהולד יהא פגום אבל מדברי רבינו משמע דתולה בולד שהרי כתב תחלה בני אנוסים אין צריך לומר אם אנס אשה והוליד בן ואחר כך כתב בני נדה אף על פי שאינו ממזר מן התורה: ",
+                    " ונקרא רשע עיין בדרישה (מפני שמספרין בשעת תשמיש רצה לומר במילי אחרנייתא אבל מילי דתשמיש שרי וכן עבד רבי אלעזר כמבואר בגמרא והביאו בית יוסף לעיל גבי אל יספר עמה כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל כל האחרים אסורים וכתב בית יוסף וז\"ל ואינו נראה כן מדברי הרמב\"ם שכתב רבינו תחילת סימן זה שכתב שמנשק בכל אבר שירצה עכ\"ל וצריך לומר דהרמב\"ם סבירא ליה דמה שאמר רבי יוחנן אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי גם אזה קאי: "
+                ],
+                [
+                    " למעט מהן ברשותה פירוש שיטול רשות מאשתו לבטל עונתה כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " וכשהיא צריכה לאותו מעשה קאמר פרש\"י אם רואה שהיא מתאוה לו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בשעת וסתה בי\"ד סימן קפ\"ד גם בא\"ח סימן ר\"מ כתב סמוך לוסתה וה\"פ וסתה נקרא בשעה שהיא רגילה לראות דם נדה וסמוך לשעת וסתה היינו שצריך אדם להרחיק מאשתו וכמ\"ש בי\"ד סימן קפ\"ד וקאמר דהיוצא לדרך חייב לשמש באותה עונה: "
+                ],
+                [
+                    " רבי אלעזר אומר יפתנה בשעת תשמיש פירוש אבל אינו צריך להוסיף על עונה ולרבי יודא צריך להוסיף על עונתה אם רואה שהיא מתאוה לו ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין האשה נחשבת א\"א פירוש לחייב הבא עליה משום א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ע\"י קידושין וזהו שמסיק וכתב וכשנתקדשה נחשבת כא\"א לחייב הבא עליה. ולפ\"ז צריכין לפרש מה שמסיק רבינו וכתב וז\"ל אבל אם בא עליה אדם שלא לשם קידושין לשם זנות לוקה ה\"ק אבל אם לא נתקדשה תחלה כראוי אף שבא עליה שלא לשם קידושין ל\"מ דאין נחשבת ע\"י א\"א אלא אדרבא לוקין על אותה ביאה משום זונה וזה תולה בזה דכיון דאין שם אישות על אותה ביאה ממילא ילקה עליה משום זונה וק\"ל ועד\"ר והיותר נראה דה\"פ דמשום דמעכשיו בא רבינו לכתוב הלכות קידושין ואישות ובאיך ובמה תהיה לקחת לו לאשה ומ\"ה התחיל תחלה וכתב דאינה נחשבת אשה לאיש להיות מותרת לו לבא עליה כארח כל ארעא אלא על ידי קידושין דאל\"כ פעמים לוקה עליה דהיינו אם בא עליה לשם זנות ופעמים אף שאינו לוקה דהיינו אם ייחדה לו מ\"מ אם הוא בינו לבינה כופין אותו להוציא משום נדה וכדמסיק וכאשר יתבאר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לוקה משום לא תהיה קדשה פירוש לוקה מלקות ממש דאורייתא וכן הוא בהדיא במיי' בפ\"א מה\"א לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. והא דכתב לעיל בסימן י\"ו בשם הרמב\"ם גבי הבא על השפחה אל יהא עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה כו' ולמה לא אמרינן שילקה משום לא תהיה קדשה שהרי התרגם מתרגם ולא ישב גברא מבני ישראל איתת אמה. דא\"ל משום דהוה לאו שבכללות שנכללו בלא תהיה קדשה הרבה דברים דא\"כ למה מלקין הכא משום לא תהיה קדשה. די\"ל הואיל שאין מפרש בהדיא בקרא שמיירי בשפחה אלא שהתרגם תרגם כן אין לוקין מפני התרגם שפשוטו של מקרא מיירי בישראלית והיותר נראה דמ\"ש בסימן י\"ו דאינו לוקה על השפחה מן התורה מיירי באינה קדשה אלא אף אם תרצה להתייחד לו דבכה\"ג קאמר ג\"כ בישראלית דאינה לוקה ואם היה לקחה לפלגש בפרהסיא היה מותרת לגמרי ועל כיוצא בזה אמר בשפחה שהוא אסור אלא שאינו לוקה עליה והשתא א\"ש שם דאינו לוקה עליה אף שהתרגום תרגם שבלא תהיה קדשה בכללו הוא אוסר שפחה מכל מקום כיון דגוף הקרא דלא תהיה איירי במופקרת אינו לוקה בשפחה וק\"ל. והא דאמרינן שהוא לוקה אע\"ג שאין מפורש בתורה שהבועל יהיה נלקה דהא דכתיב לא יהיה קדש מיירי במשכב זכור כדפרש\"י י\"ל מדכתיב לא תהיה קדשה שהיא חייבת מלקות ה\"ה שגם הבועל חייב מלקות כמו שהיכא שבלאו והמיתה מפורש בזכר אמרינן שהיא ג\"כ תלקה ותמות ה\"ה הכא שהלאו מפורש בנקבה שאמרינן איפכא ואע\"ג שהכתוב לא מזהר אותה אלא שלא תהיה קדשה דהיינו מופקרת מכל מקום בכלל זה הוא נשמע דהאיש לא ישכב עם המופקרת ואפילו חדא ביאה ולוקה עליה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והיא זונה האמורה בתורה והקשה ב\"י דהיינו כרבי אלעזר ואנן קיי\"ל כחכמים דאמרינן אין זונה וכו' ותירץ וז\"ל ונ\"ל דמ\"ש כאן והיא זונה האמורה בתורה וכו' עד כזונה האמור גבי תמר עכ\"ל ודברי ב\"י בזה דחוקין מאוד (ויש להקשות לדבריו למה דנוה לתמר בשריפה אם פנויה היתה כ\"פ) כאשר נראה מדבריו לעין כל משכיל. לכן הנלע\"ד דמ\"ש רבינו והיא זונה האמורה בתורה ר\"ל בכל מקום שירצה התורה לכתוב ולכנות מה שנקרא אצלינו זונה דהיינו מופקרת קראה הכתוב בשם קדשה. כי זונה הנזכר בתורה ר\"ל דוקא הנבעלה מביאת חייבי כריתות או ממי שאין הקידושין תופסין בה וכמ\"ש רבינו לעיל בסימן ו' והיינו זונה דכהן ומיבמה לשוק והיינו זונה הנזכר בתמר ולא מצינו שום זונה בתורה כ\"א בהני הנ\"ל ואע\"ג דכתיב שם ביהודה שחשבה לזונה בעוד שלא הכירה שתמר היתה העומדת ליבם מהא לק\"מ שיהודה כיון שראה אותה יושבת באם הדרך חשבה שהיתה מזנה עם הכותים דהא אז רובא דעלמא כותים היו והנבעלת לכותים מחשבה כזונה לכהן וכמש\"ר לעיל סימן ו' אבל מופקרת דעלמא לא נקרא בשם זונה כי אם בשם קדשה אלא שבלשונינו נקראת זונה ע\"ש שנבעלה שלא לשם קידושין ואישות כ\"א לבעילת זנות וזה שכתב רבינו שאם בא עליה לשום זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה ר\"ל \"קדשה הנכתב בקרא היא זונה כו' ר\"ל הכתוב אזהר שלא יבא עליה אדם לשם זנות וק\"ל. ועיין בד\"מ שתירץ בקושיא זו וז\"ל ונראה דרבינו סתם הכא כדעת הרמב\"ם דס\"ל דזונה הוי מחייבי לאוין השוין בכל כמ\"ש לעיל סימן ו' עכ\"ל ואין דעתי נוחה מדבריו חדא דאיך יסתם ויכתב רבינו בדבריו אשר לא ס\"ל ועוד דגם להרמב\"ם אין זו זונה אלא דוקא דנבעלת לעמון ומואב מצרי ואדומי וכיוצא בהן שאחר שנבעלת לאחת מהן אח\"כ נקרא זונה משא\"כ זו שקראה קדשה וזונה בעוד שלא נאסרה בלאו השוה בכל שהרי הלאו השוה בכל הוא מכח שהיא קדשה דהיינו זונה ובעוד שלא היתה זונה אין כאן לאו השוה בכל וא\"כ איך יקרא זונה קודם שנבעלה ללאו השוה בכל ודו\"ק: (ואפילו בא עליה לשם אישות ר\"ל שמקדש בביאה שהיא אחד מדרכי הקידושין אפ\"ה אינה נחשבת לא\"א אם לא שבועלה בפני עדים ואומר שלשם קידושין הוא בועלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל רש\"ל לא ידענא מאי וכן דהא לא אוסר הרא\"ש אלא משום איסור נדה הא היכא דלא בושה לטבול כגון שידוע בפרסום שנתרצית לפלגש אין כאן זנות כלל (וראיה לדבר שהרי כתב הרא\"ש בפ\"ק דכתובות והביאו ב\"י סימן ל\"ד בטעם שאין מברכין בא\"י אמ\"ה אקב\"ו לקדש אשה דכתב שעיקר המצוה אינו אלא הפריה ורביה וזהו אפשר לו לקיים בפלגש שנשאת בלא קידושין) ולעיל כתב אפילו יחדה לכך משמע שבפרהסיא היא וכבר הארכתי עליו בספרי ביבמות בפ\"ב שאין לסמוך עליו בזה כי לא ירד לדעת אביו בראיה גמורה עכ\"ל גם לע\"ד נראה לדקדק מדברי רבינו מדכתב אפילו לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה משמע דאינו חסר כלום אלא מה שבועלה בינו לבינה בלא עדים אבל זולת זה אין שום שינוי דידוע דיחדה לאשה אפ\"ה אסור וא\"כ אין לנו ראיה מזה מדברי הרא\"ש בתשובה שמייתו. מיהו יש לדקדק ולומר דרבינו מיירי דוקא בשאינה מפורסמת מדכתב ובועלה בינו לבינה וכופין אותו להוציאה דלא הל\"ל כופין אותו להוציאה אלא ה\"ל לומר יבעלנה בעדים לשם אישות וע\"ק למה כתב רבינו בינו לבינה הא אפילו אי איכא עד אחד שיודע מזה כל זמן שלא יחד שני עדים מחשב בעילתו בעילת זנות אלא ודאי איירי בכה\"ג שאינו מפרסם את עצמו בפני הבריות שמתעסק עמה בתשמיש והכי הצעת דברי רבינו דמתחיל וכתב דאין נחשבת אשתו גמורה כ\"א על ידי קידושין ובלא\"ה פעמים לוקין על זה והיינו בבא עליה לשם זנות פעמים כופין אותה להוציאה דהיינו בבא עליה בהסתר אף אם נתייחדה לו וגם בא עליה לשם אישות אלא שהוא בינו לבינה ולא יודעים מזה כל חי (כגון שהוא ממשפחה בזויה ומחשב לו לחרפה ליקח אותה לאשה וגם אינו רוצה לגלות שהוא זנחי) דאז ודאי בושה מלטבול אבל כשהיא מיוחדת לו בפרהסיא דהיינו פלגש מזה לא מיירי כאן דאינו שכיח דודאי כיוצא בה לוקחה לו לאשה בקידושין וק\"ל ועיין בש\"ע דמשמע כדברי מ\"ו אלא שכתב שעל פלגש י\"א לוקה ול\"כ דליכא מ\"ד דסבירא ליה הכי ודו\"ק: (ואפילו אם הכניסה לחופה פירוש בלא קידושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט מספק שפלוגתא דאמוראי היא אי חופה קונה אי לא:"
+                ],
+                [
+                    " לקמן בע\"ה בסימן נ\"ה (דלענין חיוב במזונותיה וקבורתה אי שירשה ויטמא לה ושאר עניינים אינה נחשבת לאשתו אף על פי שנתקדשה עד שתכנס לחופה ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אמר רב שמלקין אותו והיא מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " שאין הלכה כרב אלא בהא עיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין כסף ר\"ל שהשוה פרועה הוא חתיכת כסף שאינו נטבע: "
+                ],
+                [
+                    " והוא משקל חצי שעורה כסף צרוף עיין בי\"ד סימן רצ\"ד שיעור שוה פרוטה (שם כתב רמ\"א בשם מהרא\"י סי' קצ\"ה שחצי ווי\"נר הוא יותר משוה פרוטה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שהיא תבין כו' לא קאי אאומר הרי את מקודשת לי דכולי עלמא ידעי שהוא לשון קידושין ואינה נאמנת לומר דלא ידעה וכן משמע במ\"מ דהא כתב שכל הנשום יודעות שלשון קידושין היא אינה נאמנת לומר דאינה מבינה בית יוסף ולעד\"נ דקאי גם אכשאומר הרי את מקודשת לי ונ\"מ שאם הוא יודע שאינה מבינה (ועיין בדרישה סעיף ה' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין כו' כתב מור\"ש כל מדבר עמה על עסקי קידושין שנקט רבינו בסימן זה איירי בעסוקין באותו ענין עכ\"ל ועמה ל\"ד אלא ה\"ה אם מדבר עם אחרים בפניה מרדכי ריש קידושין ואע\"ג דהיא לא השיבה כלום אפ\"ה מקרי היה מדבר עמה הג\"מ סוף גיטין ועיין ברשב\"א סימן אלף קפ\"ט ד\"מ כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש אם אמר לשון קידושין ודאי כו' ואע\"ג דפשיטא דכ\"ש הוא מ\"מ הוצרך רבינו לכתוב זה דלא נימא כיון שהיא אינה מבינה אינה יכולה לומר סברתי שלא לשם קידושין נתן לי אף על גב דדיבר תחלה עמה בעסקי קידושין סבורה דאחר כך בלשונות הללו חזר בי וכמ\"ש בסמוך באומר תהא מיועדת לי מיוחדת לי כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אמר לה הרי את אשתי כו' צריך ליתן טעם למה חולק רבינו הלשונות לשני חלוקות שבתחלה כתב אם אמר לה הרי את מקודשת לי או מאורסת לי ולי לאנתו בבא בפני עצמה והכא כתב הרי את אשתי זקוקתי כו' בבא בפני עצמה וכן בגמרא חלקן כך וגם הרמב\"ם בפ\"ג חלקן כך וצריך לומר דהני לשונות שהזכיר בבבא ראשונה הם יותר טובים ומועילים מהני שהזכיר בבבא שניה דהראשונום הם וודאי לשון הבא אבל השניים איכא למימר שהם לשון עבר או לשון הווה ונ\"מ דלכתחלה צריך שיאמר הלשונות שנזכרים בבבא ראשונה וזה\"ש מתחלה ואומר לה כו' וכאן כתב אמר לה כו וק\"ל (גם נ\"מ דבבבא הראשונה לעולם היא מקודשת אפילו לא דבר עמה על עסקי קידושין ואפילו היא אומרת שלא הבינה שלשם קידושין נתן לה וכמ\"ש אמ\"ו ז\"ל בדרישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי את לקוחתי מקודשת פירוש (אם היא אומרת שהבינה דבריו או אפילו כו' כ\"פ) ואפילו אם היא אינה מבינה אם מדבר תחלה עמה על עסקי קידושין מקודשת בכולהו (דלשונות הללו לשון קידושין ודאי הן אלא שאין הכל מבינים ודוקא באשה אמרינן כן אבל האיש המקדש אינו נאמן לומר שלא כיון לשם קידושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי את מיועדת לי לשון אשר לא יעדה שהיא לשון קידושין באמה עבריי'. מיוחדת לשון והיו לבשר אחד עזרתי נגדתי לשון אעשה לו עזר כנגדו (צלעתי לשון ויבן את הצלע כ\"פ) סגורתי (נגדי) לשון ויסגור בשר (תחתנה) עצורתי לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית רש\"י וגם לשון הקרא הוא דכ��יב בשמואל כי אשה עצורה לנו (תפוסתי שתפסה להיות שלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהן ספק אם הן לשון קידושין שלשונות הללו משמעותן ג\"כ לבא נעשות מלאכתו הם: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה מדבר תחל' כו' אז הוויין ספק קידושין דאז ידעה מאי קאמר דאם אינה מדבר תחלה על עסקי קידושין מנא ידעה מאי קאמר ולא היו קידושין כלל דמסתמא אינה מבינה הני לשונות ואף אם שניהן מבינים מאי דקאמר אפ\"ה לא הוי אלא ספק קידושין דדלמא למלאכתו בעינן לה וגריעי הני לשונות מאילו שתק ולא אמר לה ולא מידי דבדשתק אם מדבר תחלה על עסקי קידושין מהני והוה מקודשת גמורה ואילו בהני לישני אפי' אם מדבר תחלה כו' לא הוה אלא ספק קידושין והכא נמי אם הבינה הני לשונות אף על גב שלא דבר תחלה על עסקי קידושין הוי ספק קידושין כמ\"ש הר\"ן ובית יוסף הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמר לי אינו כלום דידים שאינן מוכיחות (ר\"ל אחיזת הדבר שנקרא בית יד שאינו מוכח אם לדידיה קדשה אם לאחר כ\"פ) לא הוויין ידים (ועיין בריב\"ש סימן רס\"ו שמאריך בזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה מדבר על עסקי קידושיו הוי \"ודאי קידושין ז\"ל מור\"ש כן הגירסא הנכונה כמ\"ש האשר\"י דיותר ידים מוכיחות מאומר אהא (פירוש שאומר אהיה דהוה נזיר דודאי אהיה אף אני כזה קאמר כ\"פ) ונזיר עובר לפניו דהוה נזיר אבל מ\"ש הרמ\"ה \"ידים מוכיחו' נינהו \"וחוששין לקידושין היינו דלא ברירא ליה אם הידים מוכיחות כמו התם ודו\"ק עכ\"ל וכ\"כ ב\"י וסיים בה ונראה דהטעם מפני שיש חלוקה ביניהם דהתם כיון שאמר אהא ונזיר וכו' ע' בב\"י וי\"ל דגם הרא\"ש מודה בזה וכן משמע מדברי הטור שכתב וכתב הרמ\"ה ולא כתב והרמ\"ה כתב דהוה משמע דפליג. והא דכתב הרמ\"ה ידים מוכיחות נינהו אף על גב דלא הוי אלא ספק היינו לומר דידים מוכיחות נינהו דמהני קצת ולשון יד קדייק דמשמע יד ואחיזת קידושין הוא ולא עיקר קידושין לאפוקי שאם לא קדש אחרת בפניה דלא הוי ידים מוכיחות כלל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הריני אישך הריני בעלך כו' מפרש טעמא בגמרא דכתיב כי יקח איש ולא שיקח את עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו היה מדבר עמה תחלה כו' וטעמא כתב הרא\"ש משום דהני לישני גריעי מנתן לה בשתיקה מטעם דכתיב כי יקח וגו': "
+                ],
+                [
+                    " נתנה לו היא ואמרה לו כו' אפילו אי הוי אדם חשוב אינה מקודשת שהכתוב משמע שהוא יקדש אותה ולא היא את עצמה. ואם נתן הוא ואמרה הוא דמהני אם היה מדבר עמה כו' היינו משום הואיל שהוא נתן לא גרע מאילו נתן לה בשתיקה דבשביל אמירתה לא גרע אבל אם נתנה היא ואמרה היא ליכא למימר הכי וכתב מור\"ש דזה הדין אם נתן הוא ואמרה היא אם היה מדבר עמה כו' דהוי ודאי קידושין פשוט הוא אע\"פ שלא נזכר בגמרא דלא גרע משתיקה וכ\"כ הרא\"ש עכ\"ל וכ\"כ ב\"י ועיין בדרישה: (ואם לאו הוי ספק קידושין משום דעיקר קיחה היינו נתינת הכסף ובעינן כי יקח איש הרא\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתנה היא ואמר הוא כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך חקירת חכם כו' להתירה בלא גט אבל לענין קרקע בכסף דכתב רבינו האי דינא דאדם חשוב בח\"מ סי' ק\"צ שם לא כתב דצריך חקירת חכם דלענין ממון אמרינן המע\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אם גנב או גזל כו' ואם אין צריך להחזיר אלא משום קידוש השם מקודשת וכ\"פ ��הרא\"י (בשם מהרי\"ו סימן קל\"ח ועיין בתשובת מהרי\"ל סי' צ\"ו שמאריך בזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לה התקדשי לי בזה צ\"ל דא\"ל שהוא גזל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קדשה לאחר יאוש מקודשת ואע\"ג דקי\"ל יאוש לבד אינו קונה הכא שהוא ביד האשה הרי יש כאן יאוש ושינוי רשות כשהוא בידה וכיון דקנאת היא אף הוא קונה אותה מ\"מ. ועיין מ\"ש רמ\"א בש\"ע בסימן א' ז\"ל קדשה בגזל אחר יאוש לבד מקודשת מדרבנן עכ\"ל נראה דכ\"כ משום דבח\"מ סי' שכ\"ג כ' ר' בשם הרא\"ש שכתב ז\"ל וכיון דרבה מספקא ליה אי יאוש קנה דאורייתא או דרבנן כו' עד מ\"מ אם קידש (ששה צריכה גט מספק דשמא קונה מדרבנן עכ\"ל ואפשר מ\"ש המחבר ב\"י כאן בש\"ע לפני זה ונודע אקנה אותו דבר ביאוש כו' כיון ג\"כ לזה משום דאין כל יאוש קונה ודו\"ק (ול\"נ דלכך כתב ונודע לאפוקי סתם גזילה במ\"ש בסמוך כ\"פ) אבל קשה דאם כן קשה דברי רבינו אהדדי דבח\"מ כתב דאינן קדושין אלא מדרבנן ולחומרא וכאן סתם וכתב דהיא מקודשת דמשמע קידושין גמורין וגם אם הוה דעת מור\"ם לזה לא הול\"ל זה לבבא בפני עצמה אלא הול\"ל זה לפירוש אדברי המחבר דכתב לפני זה \"דמקודשת הל\"ל עליו והיינו \"מדרבנן (ועוד דבהלכות פסח סי' ת\"ן מייתי להלכה הא דתנן גבי ערלה וכלאי כרם דאם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת) וי\"ל דמ\"ש בח\"מ מיירי ביאוש לחוד בלי שינוי רשות והיינו כגון שנתנו ליד האשה שלא בתורת קידושין אלא בפקדון ואחר כך אמר לה התקדשי לי בה דלא מקרי שינוי רשות כולי האי ומזה נמי מיירי רמ\"א כאן בהג\"ה אלא דק\"ק הא כשמתחלה היה בידה בתורת פקדון הוה מנחי ברשות הגנב וכשנתרצית אחר כך להתקדש בו יצאה מרשות הגנב הבעל לרשות האשה המתקדשת וה\"ל שינוי רשות: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא שידך וה\"ה אפילו לא אמרה הן וק\"ל מור\"ש (ועיין בתשובת בן לב חלק א' ד' מ' ע\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דאיכא יאוש ושינוי רשות אבל בגזל שלה ולא שידך אפילו לאחר יאוש אינה מקודשת כיון דליכא שינוי רשות ואם גנב או גזל כו' כך הגיה מור\"ש ועיין בדרישה: (אבל בגזל דידה ולא שידך פירוש אבל אם שידך עדיף טפי מגזל דעלמא כמ\"ש בסמוך דודאי נתרצית לו בזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושתקה אינן קידושין דלא הוי כאן שינוי רשות ודידה שקלה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם שידך תחלה הוו קידושין דמדשתקה או אמרה הן מחלתה לו דאנן אמדינן דעתה שמחלה לו ממון זה כדי להתקדש בו כיון דבענין אחר אינה מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אחר שבא לידה כו' אינה מקודשת דכיון שהוא שלה שגזל ממנה מעיקרא כי קבלתו בתורת השבת גזילה קבלתה והשתא לאו מידי יהיב לה והא דאמרה הן יש לומר ששחקה בו: "
+                ],
+                [
+                    " וחזר ואמר התקדשי לי בו פירוש בשעה שנתן לה אמר כן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' קבלתו בשתיקה דהכא עדיף טפי מהגזילה דעלמא דודאי נתרצית לו כמו שכתבתי בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שידך תחילה אינה מקודשת אבל אם לאחר שנתנו בידה אמר לה התקדשי לי בו ואמרה אין אינה מקודשת כך הגיה ב\"י ומ\"ש אינה מקודשת היינו משום דמעיקרא קבלתה בחובה והשתא בשעת קידושין לא מידי יהיב לה כדפירש' לעיל גבי גזלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם דוקא שקלתיה כו' כתב ב\"י לא נמצא כן בדברי הרמב\"ם וט\"ס יש כאן וצ\"ל וכתב הרמ\"ה וכן מוכח שצ\"ל הרמ\"ה שהרמב\"ם לא דבר בלשון תרגום: "
+                ],
+                [
+                    " שתיקה כה\"ג לאו כלום היא פירוש אפילו לא הזכיר לה שום פקדון דאל\"כ קשה מאי קאמר דהא דתנן זרק לה כו' ולא תירץ שהתם איירי שלא הזכיר שום פקדון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שתקה אינה מקודשת דשתיקה לאחר שבא לידה לאו כלום היא: "
+                ],
+                [
+                    " אם אמר לה יש בתוכו ש\"פ כו' וה\"ה אפילו לא חזר ואמר התקדשי לי בו אלא הרי יש בתוכו ש\"פ וכ\"פ רמ\"א (בשם הגהת אלפסי בקידושין דף תרנ\"ז כ\"פ) ורבינו דכתב לשון הגמ' נקט לאורחא דמילתא דמאחר שאמרה היא אין בו ש\"פ רגיל הוא לומר אל תדאג בזה והתקדשי בו כי יש בו ש\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " הוי ספק קידושין אע\"ג דכ' בסמוך דאפי' אינו ש\"פ מקודשת מספק שמא ש\"פ במדי (פירוש במקום אחר כ\"פ) שאני הכא שהיא מקפדת על ש\"פ שהרי אמרה והרי אין בו ש\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אם נשתייר ממנו ש\"פ מקודשת כו' אינה מקודשת רצה לומר שאינה מקודשת ודאי אבל מכל מקום מספק חיישינן שמא ש\"פ במדי כדכתב לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון כו' נראה דאף דפתח רביני בתרתי בפקדון ושאלה מ\"מ האי דינא בתראי דוקא בפקדון אמרי' הכי אבל במשאיל לה כלים איירי בכל ענין אפי' יודעת מתחלה הסכום ובשעה שקדשה לא ידעה שנגנבו אפילו הכי מקודשת אם נשאר בידה ש\"פ דכיון דהיא מחייבת לשלם לו הגניבה כדין שואל אם כן ודאי נתרצית להתקדש לו דמה לה כשהם בעין או נגנבו ועליה לשלמן ומכל מקום צריך להשאר מהגניבה ש\"פ דאם כן הוי מקדש במלוה והשתא א\"ש דכתב רבינו דינא דוקא אפקדון וגם סתמא דמילתא בשאלה יודעת סכום השאלה שהוא יותר מש\"פ ואם כן למה היה מקודשת כשנגנב ולא נשאר בידה אלא ש\"פ ואי אינה מקודשת בשאלה בכל ענין הוה ליה לאשמעינן גם דין לה בהדיא אלא ודאי מחוורתא כדכתיבנא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וגם הוא אינו חייב להשלים לה אבל אם היה חייב להשלים לה ה\"ל כמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת כמו שכתוב בסמוך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש שכירות אין לפרש ששכרה לעשות עמו מלאכה ונתן לה מעות ע\"ז דהלשון של הגיע זמי השכירות לא א\"ש לפיזה אלא רצונו לומר שהוא עשה עמה מלאכה וחייבת לו בעד השכירות: (התקדשי לי בש\"ח זה כו' אם יש בו ש\"פ כו' דה\"ל כמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת וכמ\"ש רבינו לקמן בסימן זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו הוי ספק חידושין דשמא יש בו ש\"פ במדי: (בהנאת מחילת מלוה פי' שאמר התקדשי לי בהנאת מחילה זו שהיתה נותנת פרוטה לפייסני על כך דהשתא הוא דקא יהיב כדבסמוך בשם רש\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא מחל לה כו' משמע במכ\"ש שמקודשת במחילת מלוה גופיה אע\"ג דהר\"ן סבר בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת ובהרחבת זמן מקודשת מכל מקום לסברת הסוברים שבמחילת המלוה מקודשת הוי כ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " במה שאני מרויח לך הזמן מקודשת שיש בהנאה כו' פירוש רש\"י שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה. והערמת רבית הוא דהוי ולא ריבית גמור דלא קץ לה מידי ולא שקיל מינה מידי. אבל כי מקדש לה בעיקר המעות (פירוש המלוה עצמו כ\"פ) לא מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לעשות כן משום \"הערמת ריבית כן צריך להיות וכן הוא בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וב\"ה כתב שאין בו איסור כו' פירוש אם קידש בהנאת הרחבת זמן במלוה שהיא חייבת לו כבר אין בו אפילו משום הערמת ריבית דאין זה נחשב הנאה וממילא אין קידושיו קידושין אלא א\"כ אמר לה הריני מלוה לך כו' דזה נחשב הנאה ואסור משום הערמת ריבית וזה שסיים רבינו וכתב וכ\"כ ר\"ח כו' עד אינה מקודשת דק' דפתח באיסור ריבית ומסיים באינה מקודשת אלא משום דחדא באידך תליא. ועיין בב\"י דמשמע מינה דהרא\"ש לא ס\"ל כב\"ה אלא בכל הנאת הרחבת זמן היא מקודשת והשתא א\"ש דלא הזכיר רבינו דעת ב\"ה בח\"מ סי' ר\"ד בדין קונה בהנאת הרחבת מלוה: "
+                ],
+                [
+                    " לאו ריבית הוא עד דאמר לה ד' בה' ונראה דס\"ל לב\"ה דאם היה ריבית ממש דיכול להוציאה בדיינים דאינה מקודשת וכן משמע מתשוב' מהדי\"ו סי' ל\"ח שכתב שם וז\"ל דאטו אם קידש המלוה אשה באבק ריבית דלא ליהוו קידושין משמע הא ריבית קצוצה אף שכבר קידש בו אשה שהרי בודאי אין מוציאין מידה כ\"א מיד המקדש אפ\"ה אין קידושיו קידושין וכן מסיק שם עוד וכ\"כ אמציאתו של חש\"ו כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן וכיון דאיכא כו' כצ\"ל דהרמב\"ם כתב בהדיא כסברת בעל העיטור וב\"י כתב הרמ\"ה ואינו נראה דהרמ\"ה לא כתב דבריו בלשון הקודש אלא בלשון תרגום: (וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא פירוש היכא דקודם לכן היה מלוה בידה ועכשיו אומר לה הרי את מקודשת לי בהנאת הרחבת זמן שמרחיב לך איכא פלוגתא ולכן הוי ספק קידושין אבל אם אמר כן בשעת הלוואה לכולי עלמא הוי קידושין ודאי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היה לו משכון ממנה כו' דהכא אין שייך לומר מנה אין כאן משכון אין כאן דהרי גם מנה יש כאן דחייבת לו מנה חיוב גמור משעה שהלוה לה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' משכנה בשעת הלוואה דאז לא קני מדרבי יצחק (המשכון ואין לו רק שעבוד עליה כ\"פ): (ויש לו משכון מהם כו' היינו דוקא במשכון של ישראל דקונה המשכון מדכתיב ולך תהיה צדקה אבל אם יש לו משכון מכותי כיון שאין לו צדקה בהלוואתו אינו קונה המשכון ואינה מקודשת מרדכי ריש קידושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " גם בזה כתב הרמב\"ם שבכל ענין מקודשת פירוש אפילו משכנו בשעת הלואה ואין להקשות מאי שנא מהא דאמרינן לקמן אמר לה התקדשי לי בדינר ונתן לה משכון עליה דאינה מקודשת דדינר אין כאן משכון אין כאן דל\"ד דלקמן דעתו שתהא מקודשת בדינר שנתן לה אחר כך ולא במשכון גופיה ולכן אמרינן דינר אין כאן כו' אבל הכא דעתו שתהא מקודשת במשכון גופא שהרי מניחו בידה וכל זכות שיש לו במשכון מוסר ומזכה לה לכך מחשב כמקדש במשכון עצמו וק\"ל. וכתב ב\"י מה שכתב גם בזה הרמב\"ם צריך לומר כתב הרמב\"ם שגם בזה בכל כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל משכנו בשעת הלואה אינה מקודשת דהכא אינה סומכת דעתה כמו במשכון דילה שמקודשת אפילו שלא בשעת הלוואתו: (אפילו הוא מלוה בשטר והקנה לה כראוי כו' הטעם מאחר שיכול אחר כך למחול החוב ללוה דקי\"ל המוכר ש\"ח לחבירו וחזר ומחלו ללוה מחול כמו שנתבאר בח\"מ סימן ס\"ו אם כן לא סמכה אשה דעתה מה שאין כן במעמד שלשתן דאינו יכול לימחל כמו שנתבאר בח\"מ סי' קכ\"ו ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא שמין בנייר אם יש בו שוה כו' ואע\"ג דכתב לעיל בסימן זה אפילו אם יש ש\"פ בנייר אינה מקודשת כיון דלא אדכר כו' יש לומר דהכ�� מיירי שאמר לה התקדשי בש\"ח ומיהו זה דוחק לכן נלע\"ד דשאני גבי המקדש במלוה שיש לו \"עליה דאף המחזיר הש\"ח אין דעת שניהן להחזיק הש\"ח רק שמוציא הש\"ח מידו כדי שתהא בטוח' שימחול לה החוב משא\"כ במלוה שיש לו על אחרים ומסר לו הש\"ח דשט\"ח צריכה זה להחזיק לגבות בו ומ\"ה אם יש בו ש\"פ מקודשת בו אפילו בסתמא ועיין בדרישה ראיה ע\"ז ועוד י\"ל דכאן הקנה לה השטר בכתיבה ומסירה ומקנה לה אף גוף הנייר משא\"כ לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו הוי ספק קידושין שמא במדי יש בו ש\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם אמרה לו האי לפיכך לעיל קאי שכתב אם מקדש במלוה שיש לו אצלה דאינה מקודשת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואתקדש אני לך בשכר כו' משמע דאפילו אם הוא אינו אמר כלום אפ\"ה לא אמר שאינה מקודשת אם לא מטעם שישנה לשכירות כו' היינו משום דהוי כמו שנתן הוא ואמרה היא דאמרינן לעיל בסימן כ\"ו דהוי ספק קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כו' פרש\"י כל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בעל המלאכה לפועל בשכירות עשיית המלאכה הלכך כשמחזירין לה ה\"ל מלוה למפרע עכ\"ל ור\"ל לאפוקי אי אמרינן אין שכירות משתלמת אלא לבסוף אז במכה אחרון בא החיוב שהיא חייבת לו ואף אם אין הוא נותן לה באותו פעם הכלי מ\"מ הוה מקודשת דאדעתא דהכי הסכימו בתחלה אבל השתא שכבר היא חייבת לו כל פרוטה ופרוטה אפילו אם הוא נתן לה מיד בגמר מלאכה מ\"מ במכה אחרונה לית בה ש\"פ וכן צ\"ל דבמכה אחרונה לית בה שוה פרוטה דאל\"כ ליהוי כמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל אין אומן קונוה בשבח כלי דנימא כשהוא קבלן דכל מה שמשביח אינו מלוה על הבעלים אלא בכלי הוא זוכה כשמחזירו לו בשכר הקצוב ההיא שעתא הרי הוא כמוכרו לו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל סתם בפני עדים פי' שראו שנתייחד עמה: "
+                ],
+                [
+                    " דוודאי לשם קידושין בעל (פי' ולא אמרינן דאקדושי קמאי בעל דכל אדם יודע דהמקדש במלוה אינה מקודשת ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לכן אמרינן השתא בבעילה זו מקדש אותה כ\"פ) עיין מ\"ש ב\"י כאן ולקמן ס\"ס ל\"א ושם בארתיהו וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מבושה ר\"ל שלא לבייש את חבירו אמר כן (אבל לא הקנהו לו והואיל וקידש שלא מדעת חבירו הרי זה גזל כ\"פ) ועיין בי\"ד סימן של\"א דכ' התורם משל חבירו שלא ברשות כו' עד אם יש שם פירו' יפות יותר תרומתו תרומה דשאני התם דתרם לצורך בעל הבית משא\"כ הכא שלקחו לצורך עכמו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " קדש בדבר שאין מקפיד עליו ר\"ל שאין. הבעל בית מקפיד עליו הוה ספק קידושין נראה היינו משום שמא במדי יש בו ש\"פ אבל אין נראה לפרש דאף אם יש בו ש\"פ הוי ספק קידושין הואיל שלקח שלא מדעת ב\"ה דהא קאמר שאין מקפיד עליו שמשמע שבהא מחל לו והוי שלו לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שצריך שומת ב\"ד (שאין כח לזה ליטול לעצמו מה שירצה ויניח לחבירו מה שירצה וכמ\"ש בח\"מ סי' קע\"ו ע\"ש כ\"פ) וממילא אם הוא דבר שהכל שוה בו וא\"צ שומת ב\"ד הרי זו מקודשת וכ\"פ בש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " השואל חפץ מחבירו פי' ולא עשה זמן לכמה ימים השאיל לו: "
+                ],
+                [
+                    " למתנה ע\"מ להח��יר לו עמ\"ש בדרישה אבל יותר נראה דעיקר פלוגתא הכל תלוי בזה אם המשאיל סתם משאיל לזמן או אם דעתו להדרו לו בעינא אימת שירצה ומשו\"ה כתב ב\"ה דאיכא מאן דמדמה לה למתנה ע\"מ להחזיר ר\"ל להחזיר לו מיד ואינה מקודשת דהא אין כאן הנאת ש\"פ ואיכא מ\"ד שאלה ל' יום וא\"כ איכא כאן הנאת ש\"פ והרא\"ש אזיל לשיטתו דסתם שאלה אינו לזמן אלא יכול לתובעו מיד ומש\"ה כתב דאם לא ידע המשאיל דרצה לקדש בו אשה אינה מתקדשת אא\"כ השאיל לזמן משא\"כ כשידע שרצונו לקדש בו אשה אז אפילו שאל לו סתם בלא זמן אפ\"ה אמרינן דהקנה לו הקנאה במתנה ע\"מ להחזיר דדינא דא\"צ להחזיר בעינא משא\"כ בשאלה דצריך להחזיר בעינא ומש\"ה כיון דא\"צ להדרה בעינא מקודשת לו. ולפ\"ז מ\"ש רבינו בסי' פ\"ט דבמקדש במתנה ע\"מ להחזיר לא שמה מתנה היינו דוקא באם אין נותן לו לזמן. ואע\"ג דכ' הרא\"ש בתשובה הביאו רבינו בח\"מ בסי' קי\"א סט\"ו שהמקבל מתנה ע\"מ להחזיר יכול המקבל לעכב המתנה בידו אפילו לזמן מרובה בע\"כ של נותן לפי שיכול לומר לו אחזירנו לך לאחר זמן ואקיים תנאי כו' נראה דכאן מיירי בהתנה עמו להחזיר לו אימת שירצה או להחזירנו מיד ובזה צ\"ל דאיירי נמי מ\"ש בעל העיטור דאיכא מ\"ד דמדמה שאלה למתנה ע\"מ להחזיר ר\"ל והתנה עמו להחזירו לו מיד ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ובההיא הנאה מקדשת פירוש בהנאה שתשאר החפץ בידה ל' יום: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ש כתב בתשובה כו' אע\"ג דכבר כתב דאיכא מ\"ד דמתקדשת מ\"מ חזר לכתוב דעת הרא\"ש משום דלעיל מיניה כתב בשם ב\"ה שהביא ב' דיעות דאיכא מ\"ד מקודשת ואיכא מ\"ד דאינה מקודשת ומסיק דמספיקא לא עבדינן עובדא וע\"ז כתב דר\"ש הכריע בתשובה כדעת מ\"ד דמקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ השאילו לזמן ידוע הרא\"ש אזיל לשיטתו דס\"ל דסתם שאלה יכול לתבוע מיד וכמ\"ש רבינו בח\"מ ר\"ס ע\"ג ובר\"ס שמ\"א שם כתב דעת ר\"ת שסתם שאלה ל' יום ושרש\"י חולק עליו ושכן דעת הרא\"ש כרש\"י ושם כתבתי טעם שניהן: "
+                ],
+                [
+                    " ונתן לו רשות להשאילו דאל\"כ אין השואל רשאי להשאיל וה\"ה ר\"ש שהביא רבינו לעיל מיניה דסבר דמקודשת והמ\"ד שהביא העיטור נמי מיירי שהשאלה היתה ע\"מ להשאיל ולא הוצרך לפרש שסמך על הדין שפשוט הוא לכ\"ע שאין השואל רשאי להשאיל (ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אע\"פ שלא נתן לו רשות הוי קידושין אמנם בפסקי מהרי\"ח מסתפק בדבר ת\"ה סי' ר\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכשקדש בו אשה הודיעה שהוא שאול דאל\"כ הוי קידושי טעות (אבל אם אמר בפירוש שמקדשה בהנאת קישוט אע\"פ שלא הודיעה הוי קידושין ת\"ה סי' ר\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו אינה מקודשת פי' אינה מקודשת קידושי ודאי אבל מ\"מ מקודשת מספק דשמא במדי יש ש\"פ באותו קישוט מיהו י\"ל דכולי האי לא גזרו: "
+                ],
+                [
+                    " בכל ענין פירוש אפילו השאילו בלא זמן ולא נתן לו רשות להשאיל וגם לא הודיע לאשה שהוא שאול בידו: "
+                ],
+                [
+                    " ושאם לא יועיל כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שיהיה בלשון מתנה פירוש במתנה גמורה ואף א\"ת שלא היה בדעתו ליתנו לו במתנה גמורה דא\"צ לענין לקדש בו אשה שיהיה שלו לחלוטין או תאמר אם היה דעתו שיהיה שלו לחלוטין לגמרי למה לו לומר בלשון שאלה היה לו לומר בלשון מתנה שיהיה שלו לגמרי מ\"מ לכל הפחות תהיה מתנה ע\"מ להחזיר וא\"ת והא אשה אין מתקדשת במתנה ע\"מ להחז��ר כדלקמן סימן כ\"ט מ\"מ היה בדעתו שתשאר החפץ בידה עד שיקנהו מהאשה ויחזירנו לו או החפץ נשאר ביד האשה והוא יחזיר לו דמיו וא\"ת מ\"מ קשה הא אין אשה מתקדשת ע\"מ להחזיר י\"ל דהיינו דאם הוא קידש אותה בשום דבר ואמר לה ע\"מ שתחזיר לי הקידושין בזה אינה מקודשת מטעם שדומה לחליפין אבל אם נותן לאדם כלי במתנה ע\"מ להחזיר והוא קידש בו אשה סתם ולא אמר לה ע\"מ להחזיר מקודשת רק שהוא יקיים תנאו שיחזיר המתנה למי שנתנו לו ע\"י שיפייס את האשה שתחזיר לו החפץ או אם אינה תרצה להחזיר יתן הוא דמי החפץ לבעלים דהחזרת דמים הוה חזרה אפילו לרבנן דפליגי ארשב\"ג באצטלית דדוקא התם דלצעורה קא מכוון והא לא ציערה אבל הכא משום הרוחה והא קא רווח וכן הדין הנותן מתנה ע\"מ להחזיר אפילו לא פירש לו שיעשה בו מה שירצה אפ\"ה יכול לקדש בו אשה או להקדישה ומחזיר לו דמיו וז\"ש רבינו שאם נתן מתנה לאדם כו' ובנדון דידן שלא נתן לו במתנה בהדיא אלא בתורת שאלה מ\"ה בעינן שישאל לו על דעת לקדש בו אשה ואז מסתמא אמרינן כך היה כוונתו במאי שהשאיל לו החפץ לקדש בו אשה דבענין אחר אינו מועיל ואם כן מאי הועיל בשאלה שלו ועיין באשר\"י בקידושין בריש דף פ\"ט שהאריך בדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו באיסור דאורייתא דאין איסורי הנאה תופסין דמיהן אלא בע\"ז בלבד משום דכתיב והיית חרם כמוהו שכל הוויות שאתה מהוה ממנו יהיה כמוהו (ומדגלי בע\"ז כן מכלל דכל איסורין שבתורה שרו דמיהן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " (ויודע הלוקח שהוא איסורי הנאה דאמרינן דנתן לו המעות במתנה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם נתנו לה ע\"מ שתחזירהו לו אינן קידושין כו' גמרא ריש קידושין מפרש הטעם לפי שאין אשה נקנית בחליפין (פי' קנין סודר) ופירשו התוספות והרא\"ש לפי שדרך הוא להחזיר הסודר שמקנין בו הלכך אי אמרת דקנו אתו למימר אשה נקנית בחליפין לפיכך אפקעו רבנן לקידושין אע\"ג דמדאורייתא הויא מקודשת ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין החזירתו בין לא החזירתו ר\"ל אם לא החזירתו פשיטא דאינה מקודשת דאם לא תתקיימ' התנאי נמצא דהמתנה מעול' לא הית' מתנה וכמ\"ש רבי' בא\"ח סי' תרנ\"ח גבי אתרוג ובי\"ד סי' ש\"ה גבי פדיון בכור ובח\"מ ר\"ס ר\"ז אלא אפילו החזירתו שקיימה תנא' ונמצא שהמתנה הוי מתנה אפ\"ה כיון שדומה לחליפין גזרו רבנן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לה התקדשי לי במנה שנתתי כו' דאי לא אמר הוא לא עדיף כשנותן לאחר על פיה מכשנתן לידה ואמרה היא שאינה אלא קידושי ספק כשאינו מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין כדלעיל בסי' כ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " התקדשי לי במנה שנתתי לפלוני מקודשת אף על גב דלא מטיא הנאה לידה לא גרע מערב שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלוה אע\"ג דלא מטי הנאה לידי' ה\"נ ל\"ש וכתב מור\"ש ה\"ה אם לא אמרה ואקדש אני לך אלא הוא אמר אח\"כ התקדשי לי במנה זו כו' ואמרה הן דמקודשת עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לו ונתנו לו כו' \\ה הדין נלמד מדין (ערב ומדין עבד כנעני ועיין בח\"מ סימן ק\"ץ ושם מפורש מדין ערב כ\"פ) ערב דמשעבד נפשיה אף על גב דלא מטי הנאה וא\"ת דלא דמי לערב דהתם דקני ליה (דהיינו מלוה) קא חסר ליה ממונא האי גברא קני לאיתתא ולא חסר מידי עבד כנעני יוכיח (פי' דהאדון מקבל מעות מאחר) דלא חסר ממונא וקא קני נפשיה וא\"ת מה לעבד כנעני ההוא ��במקנה דהוא האדון (שמקנה העבד לחירות) מקבל הנאה (כסף) פדיונו משא\"כ כאן דהאשה דקמקנה נפשה אינה מקבלת כלום ערב יוכיח. והרשב\"א תמה על הרמב\"ם שכתב כאן דמקודשת בלא אדם חשוב מ\"ש מהילך מנה ואקדש אני לך דבעינן אדם חשוב ותירץ המ\"מ דיש לחלק גבי הילך שהיא מחסרא ממונא לפיכך בעינן אדם חשוב דוקא וכשאינו חשוב במה תתקדש אבל הכא שאינה חסירה ממונא כלל והיא נהנית במה שנתקיים מצותה בממון אחרים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא עשה לבעל המעות שליח אפילו המעות הם של שליח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וענה בתרה הן דאם נתן הוא ואמרה היא כתב הרמ\"ה לעיל בסימן כ\"ו דמקודשת אם ענה הן אף על גב שאינן עסוקין באותי ענין: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה לו הילך מנה ואקדש אני לך כו' אפשר שחזר רבי' וכתב דין זה אף על גב דכבר כתבו לעיל כדי לאפלוגי לאשמעינן דכאן בעינן דוקא שיהא המקבל אדם חשוב הואיל והיא חסיר' ממונא משא\"כ ברישא וכמ\"ש בסמוך ובלא\"ה לק\"מ דלעיל העיקר לענין אם אמר הוא כלומר שבא לאשמעינן באיזה לשון מקודשת או אינה מקודשת והכא העיקר לאשמעינן משל מי יהא ממון וע\"ל סימן כ\"ז שכתבתי מה שהוסיף רבינו בכאן ואקדש אני לך ל\"ד אלא לשון הגמרא תפס: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרי' לעיל בסימן כ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " הילך מנה והתקדשי לפלוני כו' דין זה נלמד מעבד כנעני (שקונה את עצמו לחירות בכסף כ\"פ) שאחרים פודים אותו בממונם שאומר למקנה קבל וה והקנה עבד לנפשו והוא קונה את עצמו ויוצא לחירות ואף על גב דלא חסר הוא בהאי ממונא מידי וה\"נ האשה מקבלת מזה ומקנה נפשה לאיש אחר (אף על גב דהאי גברא לא חסר מידי קנה להאי אשה כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " או שלא עשאו שליח ואמר לה אותו פלוני התקדשי כו' ואף על גב שכבר נתן המעות בידה מ\"מ הואיל שמתחלה באו המעות לידה בתורת קידושין מקודשת עכשיו באותן המעות: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיתן הדינר אינה מקודשת דמנה אין כאן משכון אין כאן (כלומר המנה אינו בכאן גם גוף המשכון לא קנתה אלא שיעבוד יש לה עליו ודבר שאין בו ממש הוא (כ\"פ אם לא שאמר לה זכי בגוף המשכון ע\"ז גמרא וכ\"פ רמ\"א (בשם ר' ירוחם בספר חוה נתיב כ\"ב ח\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו מקודשת מיד פירוש משלקחה הדינר והוא ישלים לה המנה שזהו כמו שאמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ע\"מ שאתן לך מאה זוז וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (ואפילו שלא הזכיר שם תנאי דיינינן ליה כאילו התנה ולכן ישלים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " במנה זו דהשתא דעתה אכולי' מנה וכן במנה סתם והיה מונה והולך דגם דעתה אכולי' מנה: "
+                ],
+                [
+                    " מונה והולך פירוש לתוך ידה: "
+                ],
+                [
+                    " אינה מקודשת דשניהם יכולין לחזור (ואע\"פ שלא חזרו בהן בפירוש ממילא בטלי הקידושין כ\"כ ר\"ן ד' תרכ\"ד עד שיאמר לה אחר כך התקדשי בזה ושתקה שאז הוא ספק קידושין רמ\"א כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " יהא עלי עלי במלוה ונתרצית: "
+                ],
+                [
+                    " לא הכירו בו כגון שהיה לילה מכאן יש מוכיחין דמקדשין בלילה לכתחילה ואינה ראיה לכתחילה ובדיעבד פשיטא דהוי קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " אם יכולה להוציאו ע\"י הדחק מקודשת בגמרא דקידושין בדף ח' משמע בדינר של נחושת אם לא הכירה בו דאינה מקודשת בכל ענין ורבינו שכתב סתם אם יכולה להוציאה ע\"י הדחק אפשר שלא קאי אלא אדינר רע או יש לומר דאם נמצא מקומות שדינר של נחושת יוצא ע\"י הדחק דינו כדינר רע: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך להחליפו וז\"ל הר\"ן דכיון דנפיק ה\"ז מקודשת דמסתמא לא קפדה כל שהחליפו ואפשר שאין הקידושין תלוים בכך ואע\"ג שלא החליפו מקודשת אלא שיש לו להחליפו מדין חוב בעלמא עכ\"ל ורבינו שכתב מקודשת וצריך להחליפו משמע שסבר שצריך להחליפו מדין חוב בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ושתקה הוי ספק קידושין וכתב ב\"י הטעם משום דאיכא למימר דכיון דשתקה הרי היא נתרצית להתקדש בו כמות שהוא ואיכא למימר דעל דבריו הראשונים היא סומכת שאמר לה במנה דמשמע מנה יפה שאין בו משום דינר רע והא דשתקה לפי שאינה חוששת להשיבו דבר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הוא אומר התקדשי לי במנה והיא אומרת כו' פירש הר\"ן זה אומר לאשה התקדשי לי בדינר זה ע\"מ שאשלים לך מנה והיא אומרת ע\"מ שתשלים לי מאתים והלך זה לביתו וזה לביתה ולא הסכימו ביניהם ואח\"כ תבעו זה את זה וקדשה ונתן לה הדינר אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה וישלים לה מאתים ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש ולא ישלים אלא מנה עכ\"ל והביאו ב\"י ומור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יעשו כדבריה וכ\"כ בח\"מ סי' רכ\"א לענין מקח וממכר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " זכתה בכוס ולא במים דמים לא חשיבא ולא היה דעתה אלא בכלי וחמרא דחשיב דעתה אחמרא ולא אכלי דעבידא למשתייה ומהדר כוס למריה לכן זכתה מה שבתוכו ולא בכלי. ושמן דעביד להסתפק לימים רבים וצריך לכלי לשומרו דעתה אשניהם: "
+                ],
+                [
+                    " דעת הרמב\"ם שהמים בטלים לגבי כלי לכך זכתה בשניהם אבל יין חשוב ולא בטל לגבי הכוס ומ\"מ אינו חשוב כ\"כ שנאמר שדעתה היה על היין אבל שמן דחשוב יותר מן הכוס דעתה עליו והכוס אינו בטל לגבי שמן וכתב ב\"י בשם רבינו ירוחם דבכוס של חרס מיירי. וכל זה מיירי לענין אם יש בשמן לבדו או ביין לבדו (וגם במים דאל\"כ פשיטא לרש\"י) ש\"פ או בין שניהם שוה פרוטה (וע\"ל סי' ל\"ח אם אמר התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לה אם אתן לך מהן התקדשי לי ואמרה הן הא דצריכה למימר הן היינו טעם דמיירי כאן שהתחילה לתבוע אותו בלא קידושין דאיכא למימר גם לבסוף לא לשם קידושין קבלה משא\"כ כשהתחיל הוא ונתן לה לשם קידושין וקבלה דאפילו בשתיקה מקודשת גם י\"ל דדוקא כאן דמיירי דא\"ל בלשון אם אתן לך התקדשי לי הוא דצ\"ל הן משא\"כ הרא\"ש דמיירי דא\"ל בבירור הרי את מקודשת לי כו'. וכתב ב\"י דכן משמע מדברי הרשב\"א ומיהו המ\"מ כתב בשם הרמב\"ן דה\"ה אם שתקה נמי מקודשת לפ\"ז נ\"ל דא\"צ לומר הן אלא לאפוקי משאם אמרה שאר לשונות גרועים דבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " רק תתן פ\"א כלומר שרצונה לומר תן לי בלבד ולא תשחק לי בדבר אחר ב\"י ולשון אשכנז הוא גי\"ב מיר\"ש איין מאל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מדעתה פירוש שנתרצית: "
+                ],
+                [
+                    " חצרה המשתמרת לדעתה פירש\"י לדעתה כלומר על פיה וצוויה הוא משתמר ואפילו היא בטבריא וחצירה בציפורי דחצר מידה אתרבי (מדכתוב אצל גט ונתן בידה דל\"ד ידה אלא אפילו חצרה וגגה וה\"ה אצל קידושין כ\"פ) ולא גרע משליחות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מקום חלוק בפני עצמו פי' כגון גדר וכדומה לו (וע\"ל בסימן קל\"ח ושם יתבאר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינו שאול לה פי' אינו שאול לה בסתם בכלל החצר שהשאיל לה מאחר שהוא מקום חשוב בפני עצמו לא אמרינן שהשאיל לה תרי מקומות: "
+                ],
+                [
+                    " או בצידי ר\"ה ז\"ל ב\"י אף על גב דבמתני' בפרק הזורק תנן היתה עומדת בר\"ה כתב רבינו בסימטא או בצידי ר\"ה משום דרב אית ליה בפ\"ק דמציאה דבר\"ה לא תקנו ד' אמות וא\"כ ע\"כ לומר דר\"ה דקתני מתני' היינו סימטא וצידי ר\"ה וכ\"כ התוס' ורשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשארו פי' הקידושין: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שקדם הוא לתוכן כו' פי' מש\"ה אינן קידושין לגמרי אבל אם שניהם עומדין בד' אמות מתחלה ואין ידוע איזה מהן קודם או באים כאחד הוא ספק קידושין כן הוא בגמרא באוקימתא קמייתא והא דלא כתב רבינו דאם ב' עומדים תוך ד\"א שזהו מע\"מ והוה ספק קידושין ה\"פ משום דרבינו לא כתב כאן אלא אוקימתא דר' יוחנן דהלכתא כוותיה אלא דס\"ל בלא האי אוקימתא בדינא דתוך ד\"א שלו או שלה אפילו ר' יוחנן מודה דאמר כן בעלמא וכמ\"ש ב\"י ומש\"ה כתב מ\"ש בפשיטות במקום אחר ולא כתב דין מע\"מ דד\"א שאינו מוזכר במקום אחר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם ז\"ל היו שניהם עומדין ברשות הרבים וברשות שאינו של שניהם פירוש דהיינו סימטא או צידי ר\"ה והרמב\"ם אינו סובר הדין של ד\"א דלעיל אבל רבינו סובר ג\"כ הדין של הרמב\"ם דהיינו אם זרק הקידושין קרוב לה או קרוב לו הוא חוץ לד' אמות של שניהם דלא שייך למימר דד\"א זכין לה תולה במי שיכול לשמרו ולכך לא כתב רבינו והרמב\"ם ז\"ל כתב דהיה משמע שרבינו אינו סובר הדין של הרמב\"ם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שניהם יכולין לשומרו זהו כו' ואע\"ג דבגמרא אמר שניהם יכולין לשומרו ושניהם אין יכולין לשומרו זהו כו' וכן הרמב\"ם במיימוני בפ\"ה מהלכות אישות נקט שניהם מ\"מ רבינו השמיט כששניהן אינן יכולין לשומרו דאין נפקותא לענין דינא כששניהם אין יכולין דלא מתקדשת כלל לאפוקי כששניהם יכולין לשומרו הוי ספק קידושין והגמ' שנקט אין יכולין לשומרו וכן הרמב\"ם משום לפרושי הלשון של מחצה על מחצה קאתי והיכא ששניהם אין יכולין לשומרו נמי מע\"מ מיקרי ועיין בש\"ע שכתב גם כן שניהן אין יכולין לשומרו ואפשר דלטעמו אזיל דס\"ל דלהרא\"ש א\"צ שמירה כלל ומש\"ה לא הזכיר שם בריש הסי' שום שמירה בחצירה ועיין בתוס' שפירשו שניהן אינן יכולין לשומרו ר\"ל כל א' בפני עצמו אבל ביחד יכולין לשומרו ורבינו נראה דלא רצה להאריך ולכתוב כן. ועיין בח\"מ סימן ק\"כ לענין חוב דשם הארכתי וע\"ל סי' קל\"ט לענין גיטין ובמשנה פרק הזורק משוה דין קידושין וגיטין וזריקת הלוה למלוה חובו ורבינו מחלק בדין גט וחוב ע\"ש בב\"ש וח\"מ ושם ביארתי: "
+                ],
+                [
+                    " או אפילו שלא לדבר האבוד כו' ואף על דבגמרא אמרינן נטלתו וזרקתו לים או לכל דבר האבוד אינה מקודשת ופריך הא שדיתינהו קמיה מקודשת הא קאמרה שקול לא בעינא ומתרץ ל\"מ קאמר ל\"מ שדיתינהו קמיה דלא הוו קידושין כו' משמע דפשיטא הוא היכא שזרקתו לפניו שאינה מקודשת ולמה כתב רבינו אפילו שלא לדבר האבוד כו' י\"ל דרבינו כ\"כ לסברת המקשן דס\"ד למימר דדוקא זרקתו לים קאמר וכך הוא הסברא לפום ריהטא דיותר אינה מקודשת היכא דזרקתו לדבר האבוד מהיכא דזרקתו לדבר שאינ�� אבוד וק\"ל: (זרקתו לפניו אבל אם אמרה לו מעיקרא קדשני אע\"ג דזרקתו אח\"כ הוי מקודשת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אמרה תנהו לפלוני כו' אינה מקודשת פירוש הואיל שהתחיל ואמר התקדשי לי במנה והיא השיבו תנם לאבא כו' משטה היא בו כלומר תן מעותיך לאחרים לאפוקי אם היא התחילה ואמרה תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת כדלעיל סימן כ\"ט וכן פירש רש\"י מור\"ש וזהו שדקדק רבינו בלשונו שכתב אמרה תנהו בכנוי ור\"ל שקאי על מה שכתב למעלה אמר לה התקדשי לי במנה כו' וע\"ז אמרה תנהו ר\"ל המנה שאמרת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמרה תנהו לפלוני כו' פירוש אפילו התחיל הוא אפ\"ה מקודשת הואיל שאמרה שיקבלו לי לא שייך למימר שהיתה משטה בו (ואפי' לא חזר ואמר התקדשי לי דכיון שאומר תחלה התקדשי כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שיחדה לו הסלע פירוש תן על הסלע שלי או על סלע פלוני ואותו סלע הוא שלה ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נתנו על שלה אינה מקודשת דלא סמכה דעתה הואיל שלא הזכירה סלע שלה: "
+                ],
+                [
+                    " ומפרשים התו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורץ אחריה לנושכה מיבעיא מי אמרינן גמרא ומקני נפשה בההיא הנאה דקא מציל לה מיניה א\"ד א\"ל חיובי מחייבת לאצולי: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בעני המוטל עליה לפרנסה דאמרה ליה כי היכי דמחייבי ביה אנא מחייבי ביה את (ולא דמי לכלב שרץ לנושכה דהוי ספק קידושין דאפשר דהצלה דגופה חשיבה לה טובא וגמרה ומקנה נפשה כ\"פ) וכל זה מבואר בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א אם אמרה תן ככר לפלוני כו' פירוש שהיא התחילה לומר כן ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מקדשין בפחות מש\"פ דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון דבעינן כסף כדפרישית לעיל בסימן כ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ לשום אותו תחלה כו' ולא אמרינן דלא סמכה דעתה: "
+                ],
+                [
+                    " קדשה בדבר שאין בו שוה פרוטה פירוש באוכל או בכלי: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה קידושין אחרים שלא יבעול אותה בלא קידושין דדלמא קידושי הראשונים לא הוו קידושין (ובמרדכי פ\"ק דקידושין ד' תרנ\"ט דאפילו היו הראשונים קידושי טעות אין צריך לחזור ולקדשה דבעילתו קניא וא\"צ קידושין אחרים ד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ונושא שני ודוקא שלא בא עליה השני קודם שגירשה הראשון דאם לא כן נאסרה על הראשון מספק כדין א\"א שזינתה תחתיו וכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל מהרי\"ק (שורש פ\"ד וכתב דאפילו נשאת ע\"פ הוראת חכם אסור לזה ולזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא יגרש שני וישא הראשון שלא יאמרו גירש ראשון ונושא שני ונמצא מחזיר גרושתו (וע\"ל סימן ט\"ו כ\"פ) ונ\"ל דמה\"ט אם ראשון מת ג\"כ לא ייבם אותה אחיו ועיין מ\"ש רבינו לקמן בס\"ס זה במקדש חצי שפחה ונשתחרר כו' דאם מתו כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולהוציאה משני (אם נשאת לו קודם שגרשה הראשון כדלקמן סי' מ\"ז כ\"פ) דהא השני בא עליה קודם שגירשה הראשון דהא יש ולד ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " והטעם משום כו' זהו מדברי רבינו שנתן טעם אדלעיל שאמר שאם קדשה בדבר שאינו שוה פרוטה הוי ספק קידושין (ומש\"ר משום שמא ש\"פ אף על גב דאפילו בודאי ש\"פ בשום מקום כשהוא כאן אינו ש\"פ אינו ודאי קידושין לדעת הרא\"ש כדבסמוך י\"ל דלרבותא נקט דאפילו בכה\"ג הוי ספק קידושין כ\"פ) וכתב ב\"י ז\"ל דברי רבי' פה בלתי מסודרים שלזה לא ניתן לכתוב כאן שאין לו קשר וענין עם הסמוך לו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם ידוע ששוה פרוטה בשום מקום פי' בדבר המתקיים (ואפילו אינה שוה פרוטה כאן ועדרי' כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ר\"י כתב שאפילו ידוע כו' פירוש דר\"י סבר שאין האשה מקדשה נפשה אלא דוקא בש\"פ במקומה והא דאמרינן שמא שוה פרוטה במדי לאו למימרא דאי ידעינן בוודאי ליהוי קדושין גמורין אלא לומר דאפילו בסתמא חיישינן שמא ש\"פ במדי (ור\"ל לרבותא נקט דאפילו בכה\"ג אמרי רבנן דהוי ספק קידושין כ\"פ) אבל אה\"נ דאפילו ידעינן דש\"פ במדי לא הוו קידושין גמורין והטעם דחיישינן משום גזירת הרואים משום דשמא יש כאן א' מאנשי מדי ואם יראה שאין חוששין להם כאן אף במקומו לא יחוש להם ולפ\"ז אפילו בדבר שאינו מתקיים יש לחוש מפני הרואין שממקומות אחרים אבל הרמב\"ם לא יכיל לסבור טעם זה דא\"כ למה כתב דאם יפסיד קודם שיגיע כו' מאי הוי אם יפסיד יש לחוש מ\"מ משום הרואה ממקום אחר שיעשה ג\"כ כך במקומו אלא ודאי טעמו מאחר שהוא שוה פרוטה בשום מקום כאילו הוא שוה בכאן מאח' שיכול להוליכו שם ואין לומר דרבנן גורו דאם הוא ש\"פ בשום מקום ודוקא בדבר שלא יפסיד דאם כן לא היה טעם לגזירה זו משום רואה ליכא למימר דא\"כ לא הוה חלוק בין דבר המתקלקל לאין מתקלקל ואי משום שהאשה יוליכנו לאותו מקום שזה ודאי אין סברא שתוציא מנה על ש\"פ אלא ודאי טעמו שסבר גזירת הכתוב הוא שאם הוא ש\"פ בשום מקום אז שם ממון עליו הואיל שאפשר שיוליכנו לאותו מקום ולפי דבריו הא דאמרינן בכל מקום חיישינן שמא יש בו ש\"פ במדי והוי ספק קידושין ר\"ל ספק קידושין דאורייתא ולר\"י הא דקרי ליה ספק כלומר רבנן עשאוהו כספק שאינה מותרת לאחר בלא גט: "
+                ],
+                [
+                    " הוי קידושי ודאי ונ\"מ דאם קבלה קידושין מאחר אחר קידושי ראשון דקידושי שנייה אינן כלום: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"י עדים שהיה בו ש\"פ פירוש ועכשיו אין בו ש\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שרינן לה ומיירי כשקדש אותה אמר לה בפירוש שיש בו ש\"פ בכאן ועל תנאי זה קבלה אותן דאל\"כ אף אם לא היה בו ש\"פ בשעת קידושין שמא במדי ש\"פ ומאי קאמר ולא שרינן לה הא בלא\"ה לא שרינן לה. ואפשר נמי לומר דמ\"ש ולא שרינן ר\"ל הולד דאע\"ג דכתב הרמ\"ה לעיל דלא חיישינן לפסול הולד ממנו בכה\"ג לא שרינן: "
+                ],
+                [
+                    " התקדשי לי בתמרה זו כו' אם אין באחת מהן כו' דכיון דקאמר התקדשי התקדשי כל חדא וחדא הוי קידושין באנפי נפשיה: "
+                ],
+                [
+                    " אינה מקודשת ודאי ר\"ל אלא הוי קידושי ספק דשמא ש\"פ במדי אפי' באחת: (היתה אוכלת ראשונה אסיפא דמילתא קאי באומר בזו ובזו דלא חלו הקידושין עד שיגמור כל דבריו שאמר מלת ובזו שבאחרונה משא\"כ כשאמר התקדשי באלו דאז במלה אחת נגמר כל דבריו ונגמרו הקידושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בנשארות שלא אכלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה ה\"ה נמי כי אמר בזו כו' דדוקא כי אמר בזו ונתן לה מיד אותה תמרה ואוכלת וחוזר ואומר ובזו ונתן לה ואוכלת משא\"כ כשאמר בזו ובזו ובזו ואחר שאמר על שלשתן ובזו נותן לה ראשונה ואוכלת כל פעם קודם קבלת השנייה או השלישית וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' דאפילו גמר כו' היינו לומר שאע\"פ שגמר כל דבריו קודם שקבלה אותם וכשקבלה אותם היא נוטלת מידו ראשונה ראשונה ואוכלת אינם מצטרפות כיון שחלקם זו מזו כלומר שלא אמר לה התקדשי לי באלו ב\"י (אבל מ\"מ מקודשת מספק שמא הוא ש\"פ במדי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אמר לה התקדשי לי חצייך בחצי פרוטה כו' (וכתב הר\"ן דמיירי שדבר לה כן בפעם אחת או תוך כדי דבור אבל אם אמר לה עכשיו חצייך בפרוטה ושתק וא\"ל אח\"כ חצייך האחר בחצי פרוטה לאו כלום הוא וכן כל האבעיות האלו מיירי בכה\"ג כ\"פ) כל אלו אבעיות הן בגמרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לחצאין מקודשת דגברא ראוי לב' נשים (וז\"ל הרמב\"ם פ\"ג דאישות הא למה זה דומה לאומר לה תהא את אשתי ואחרת שנמצא שאין לה אלא חצי איש עכ\"ל כ\"פ) אבל אשה אינה ראוייה לב' אנשים: "
+                ],
+                [
+                    " או הרי את מקודשת לי ולפלוני אין זה זו ואצ\"ל זו די\"ל הואיל ולא הזכיר שם חצי אלא אמר לה הרי את מקודשת לי ה\"א מקודשת לי לכולה (תו לא יחול מ\"ש לפלוני קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הוו ספק קידושין דבעיא הוא בגיטין ד' מ\"ג ע\"א ועלה בתיקו: "
+                ],
+                [
+                    " לחייב עליה אשם פירוש אם בא עליה אחר (ועיין בס\"ס ע\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ קדשה אחר שניהם הוו ספק קידושין דפלוגתא הוא בגמרא רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי קידושין ראשון ופרש\"י השחרור הפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והוי לה כקטן שנולד רבי זירא אמר רב נחמן גמרי קדושי ראשון ולא אפסיק הלכתא כמאן לכן צריכה גט משניהם: "
+                ],
+                [
+                    " או אחד מגרש ואחד נושא ואפילו השני מגרש וראשון נושא ולא דמי למ\"ש לעיל בסי' זה בקדשה בפחות משוה פרוטה דשאני הכא דהכל יודעי' דקידושי ראשון בעוד חצי שפחה לא היו ודאין ולכך בא זה וקידש אותה דסבר דקידושי הראשון פקעי: "
+                ],
+                [
+                    " אחיו של אחד חולץ ואחד מייבם דממ\"נ אם קידושי ראשון קידושין קידושי שני אינן קידושין ויכול אחיו השני לישא אותה דהא אינה אשת אחיו כלל ואם קידושי השני קידושין הרי מייבם אותה או איפכא כשבא אחיו של ראשון לישא אותה אבל לא יבם אותה האחד מתחלה ואחר כך יחלוץ לה השני דלמא יפגע ביבמה לשוק ודינים אלו יתבארו בסי' מ\"ד וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ושלח לה אחר כך סבלונות כו' ע\"ל מ\"ש בסי' מ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה דוקא דקדיש בכספא כו' כתב ב\"י דין זה פשוט ואינו שייך לשילוח סבלונות כו' ונלע\"ד משום דבגמרא קאמר לא חיישינן (ואפילו ספק קידושין לא הוי כ\"פ) הוצרך לומר דהאי לא חיישינן ה\"ט משום דקדיש בכספא: "
+                ],
+                [
+                    " שוודאי בעל לשם קידושין דאדם יודע דאין קידושין בפחות מש\"פ וגמר ובעל לשם קידושין שאינו עושה בעילתו בעילת זנות (וכתב הרא\"ש והיינו בדאיכא עדי יחוד דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ב\"י וע\"ל סי' כ\"ח כ\"פ) וכתב ב\"י ז\"ל ואע\"ג שכתב הרא\"ש שיש גדולים שאמרו שצריכה גט מספק וראוי להחמיר נראה דלא קאי אלא למקדש על תנאי ובעל אבל במקדש בפחות מש\"פ ובעל שכתב אחר כך נראה לדברי הכל הוי קידושי ודאי עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או (באחד מהלשונות ר\"ל מהלשונות הנזכרות בסי' כ\"ז כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " מדעתה ולשמה כמו גבי גט: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שלא לשמה כתבו כו' הטעם משום דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה דהיינו קידושין ליציאה דהיינו גט מה יציאה לשמה דכתיב וכתב לה לשמה אף הויה לשמה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אמרי מקודשת ז\"ל הגמרא משום דמקיש הויה ליציאה מה יציאה לשמה שלא מדעתה דהוי בעל כרחו מתגרשת כ\"פ) אף הויה ומ\"ד אינה מקודשת משום דמה יציאה בעינן דעת מקנה (דהיינו הבעל שהקנה אותה בגט זה לעצמה ובעינן שיכתוב מדעתו כ\"פ) אף הויה בעיא דעת מקנה (דהיינו האשה שנקנה לבעל כ\"פ) "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהשטר פסול פירוש כגון שכתבו שלא לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש בו ש\"פ מקודשת דומיא לש\"ח שיש לו על אחר דמקודשת אם יש בו ש\"פ שנתבאר בסי' כ\"ח ואינו דומה למחזיר לה ש\"ח שהיה בידו עליה דאז אין דעת שניהן על השטר אלא למחול לה המלוה משא\"כ כאן שדעתה להחזיק בשטר וזהו כתירוץ השני שכתבתי בסימן כ\"ח למה היא מתקדשת בשט\"ח שעל אחר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והויא לה כארוסתו פי' אע\"ג שבא עליה אפ\"ה לא הויא אלא כארוסתו ואינה יורשה ואינו מטמא לה (אם הוא כהן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד גמר ביאה דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ודוקא אם גומר ביאתו אז אמרינן דדעתו דוקא על גמר ביאה אבל הערה בה ופירש מיד או שאמר תחלה כו' קונה נמי בהעראה והא דאשה נקנית בהעראה ילפינן בגמרא קיחה קיחה מעריות (דקי\"ל בעריות דמתחייב מיד בהעראה וכמ\"ש לעיל סי' כ' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שדעתו לקנות בהעראה פי' ואפילו לא פירש מיד אלא בעל כדרכו אפ\"ה אי קדים אחר וקדשה קודם גמר ביאה לא הוי קידושין רש\"ל כ\"פ: דין המתייחד עם אשה פנויה אי חיישינן לקידושין ע\"ל בסימן קמ\"ט ובב\"י שם ורמ\"א כתבו כאן ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואסר לנו את הארוסות פרש\"י מדרבנן שגזרו על היחוד של פנויה ואפי' ארוסה לא התירו אלא ע\"י חופה ובברכה כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ומדרבנן נמי מברכין וצונו ואסר לנו כדאשכחן בנר חנוכה דהוי נמי מדרבנן ואמרינן וצונו: "
+                ],
+                [
+                    " והתיר לנו את נשותינו הנשואות לנו ע\"י חופה וקידושין: "
+                ],
+                [
+                    "ונהגו האידנא לומר מקדש ישראל כו' וז\"ל הרא\"ש ברכה זו נתקנה שבח להקב\"ה שהבדילנו מן העכו\"ם וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות והזכירו בו היתר נשואות ע\"י חופה וקידושין ואיסור ארוסות שלא יטעה אדם לומר שהברכה של הקידושין נתקנה להתירו לו ולהכי נמי הקדימו החופה לקידושין לומר התיר לנו נשואות ע\"י חופה שאחר ברכת קידושין ע\"כ. פירוש הרא\"ש בא ליישב מ\"ש ברכה זו משאר ברכות שאין מברכין על האיסור (גם בעל עקידה בפירוש לחומש האריך בטעם הדבר כ\"פ) כגון איסור אבר מן החי והתיר לנו השחוטה גם כאן הו\"ל לברך בקיצור אשר קדשנו בקידושין: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין שם יין או שכר ע\"ל סימן ס\"ב שכתב רבינו בשם רבינו ניסים שאם אין יין אפילו יש שם שכר מברך בלא כוס ברכת אירוסין מור\"ש ולא הכריע הלכה כמאן אבל ב\"י בש\"ע פסק כדעת הרמב\"ם כמנהגו ונלע\"ד דגם הטור ר\"ל שם שאינו מחוייב ליקח כוס של שכר אלא יכול לברך ברכת אירוסין בלא כוס הואיל ואין שם יין שהוא עיקר משא\"כ בברכת חתנים שצריך כוס צריך ליקח אפילו שכר כשאין יין אבל אם ירצה יכול לברך ג\"כ ברכת אירוסין אשכר ואפשר שגם הרמב\"ם סובר כן לכן כתב שנהגו להסדיר אותו כו' ולא כתב חייב להסדיר ודו\"ק (ורנ\"ש כתב שנמצא לקמן סימן ס\"ב דברכת אירוסין אי לא ימצא יין ואפילו יש שכר מברך בלא כוס ברכת אירוסין וכ\"כ רבינו בקיצור פסקי הרא\"ש וכן הביאו הרא\"ש דברי ר\"ן בפ\"ק דכתובות ולפ\"ז לק\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מברך קודם הקידושין עיין מ\"ש ריש ס\"ב לענין ברכת ברכת נישואין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כאן אין מברכין אקב\"ו לקדש אשה והטעם שאין מברכין לקדש כו' כי הקידושין אינה עיקר המצוה אלא הפריה ורביה היא העיקר ווה אפשר לקיים אפילו בפילגש בלא קידושין ועוד האריך האשר\"י בפ\"ק דכתובות מור\"ש (וב\"י הביאו גם הר\"ן תירץ קושיא זו בע\"א עיין בב\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בבית חתנים לאחר שקידש כבר מימים קדמונים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין אשה סתם ר\"ל אם עשה שליח לקדש אשה סתם תורת שליחות עליו אבל אסור לעשות כן דשמא ימות השליח וכמ\"ש התוס' בפרק התקבל. מיהו בע\"כ צ\"ל דהכא מיירי באי אפשר לקדשה בעצמו דאם אפשר לו היה אסור אפילו באשה זו אם לא שמכירה או ע\"י עצמו וכדמסיק וא\"כ איכא למימר האי נמי אי אפשר לו להמצא בעצמו אשה או לומר לו קדיש לי בת פלוני ובכה\"ג אפשר לא גזרו אבל לפי מ\"ש ראשונה לא נתיישב לשון יכול לעשות שליח. שליחותו שליח הוה ליה למימר ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ותתגנה עליו והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך אבל אם מכירה סביר וקיבל וכתב ב\"י ומ\"ה ה\"ל לרבינו לכתוב וכו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא אומרת לשם פקדון ר\"ל ואיני מקודשת לו: "
+                ],
+                [
+                    " אינן נאמנים משום שנוגעין בעדותן שצריכין לישבע (ואפילו לאחר שבועה אין נאמנין דאין תורת עדים עליהם דעדים א\"צ שבועה ואף שאין נאמנים מקודש' מספק אבל אם פטר העדים תחלה מן השבועה נאמנים אפילו האשה מכחישתן והוי קידושין ודאי מ\"מ פ\"ג כ\"פ): וכתב הרמ\"א (בשם מ\"מ פ\"ג) וה\"ה שטר שיש בו ש\"פ שאינן נאמנים: "
+                ],
+                [
+                    " מודים בדבר ולא מקרי הודאה אא\"כ הודה בפני עדים בדרך הודאה גמורה כגון שיאמר אתם עדים (דאל\"כ אלא שהודה ואח\"כ אמר שאינו אמת נאמן כ\"פ) דלא יוכל לומר משטה אני בך כמבואר בח\"מ סי' ל\"ב ופ\"א ועיין בריב\"ש שכ\"כ בסי\" קצ\"ג אבל לא ידעתי מה עניינו כאן שכתבו רמ\"א ז\"ל כאן בהגהתו בש\"ע דשם איירי באם הודה ואח\"כ רוצי' לכפור וכאן לא מיירי בכפירה אלא אף שניהם מודים אפ\"ה מצריך הראב\"ד עדים דומיא דקידושין דאין דבר שבערוה פחות משם והרמב\"ם פליג עליה בהא: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיהיה בעדים דומיא דגמ' דאשה אינה ממנה שליח לקבלה אלא בעדים והאיש עושה שליח להולכה בלא עדים ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " שגם שליחות האיש צריך כו' כיון דבקידושין בעינן עדים דילפינן דבר דבר מממון לא מהני הודאה דידהו כשם שהקידושין צריכין עדים כך שליחות הקידושין נמי: "
+                ],
+                [
+                    " שאף בשליחות האשה א\"צ עדים והטעם אכתוב בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שגילה דעתו שהוא חפץ באשה כו' דכיון שגילה לו דעתו שחפץ בה זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וזכייה היא מטעם שליחות והוי כאילו עשאו שליח לקדשה ומה\"ט א\"צ עדים למינוי שליחות ואינו דומה לקידושין עצמן שצריכין עדים שהוא גמר הדבר שנאסרה על ידו לכל אדם ואין דבר ערוה פחות משנים ואפילו שליחות האשה י\"ל מה\"ט שא\"צ עדים למנותו ויש לחלק בין קבלת הגט שבא להתיר ובין קידושין שבאין לאסור וכיון ששניהן מודים שוה שליחות האיש והאשה בקידושין וצ\"ע עכ\"ל הרא\"ש וקצרתי: "
+                ],
+                [
+                    " דמחמת כיסופא דאב שתק עיין מ\"ש בדרישה: (וכ' הרמב\"ם ז\"ל הכל כשרים לשליחות כו' עי\"ל סי' קמ\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והכותי לפי שאינו בן ברית וק' למה לא אמר נמי לפי שאינו בתורת קידושין וי\"ל קצת דכותי חשיב בתורת קידושין הואיל דיש בידו להתגייר ואע\"ג דלקמן ס\"ס מ' כתב רבינו דאם אמר הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דאינה מקודשת משום דהוא דבר שלא בא לעולם להיות שליח אפשר דשאני הואיל וראוי לכך עכ\"פ אבל עבד אין בידו להשתחרר רק אם האדון ירצה ישחררנו אי נמי י\"ל דעדיפא מיניה קאמר \"דשאינו בן \"ברית שאינו בתורת קידושין ולא בתורת כל התורה וכל שליחות ילפינן מתרומה דכתיב בה גם אתם להיות שלוחו של אדם דוקא כמותו מה הוא בן ברית גם שלוחו צריך להיות כן משא\"כ כותי דאתמעט מה\"ט בכל שליחות. אבל עבד כנעני מיקרי ג\"כ בן ברית ואיתחייב בקצת מצות וכמ\"ש בח\"מ סי' קפ\"ח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " קדש לי אשה במקום פלוני פי' אפי' יחדה לו האשה מ\"מ אמרינן דאמקום קפיד וכן מוכח שם מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או ששינה כו' דכיון ששינה בשליחותו לאו שליח הוא (וע\"ל סי' קמ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " השולח לחבירו לקדש לו כו' וע\"ל בח\"מ בסימן קפ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ומה שעשה עשוי והקשה הרא\"ש ע\"ז פשיטא שמקודשת לו ומתרץ דאיירי אפילו אמר לה תחלה פלוני שלחני כו' וכך הם דברי רבינו (ועד\"ר): "
+                ],
+                [
+                    " קבלה הקידושין ואפשר דאז צריכה גט משניהן דמקודשת לראשון א\"א לומר דהא הוא אמר לי ולפטרה בלא גט משניהם א\"א לומר דא\"כ למה לא כתב רבינו בכאן נמי דאין כאן בית מיחוש כמ\"ש אחר זה מיהו אין טעה לדבר אם לא שתאמר שלא נאמין לה כמה שאמרה שלא שמעה או משום הרואים והשומעים ולפי מ\"ש דבמקדש בסלע שלו מיירי א\"כ בודאי א\"צ גט מהראשון מדינא דהא סלע דקידושין אינו של ומיהו אינו מוכרח לומר אלא שהסלע אינו של המשלח אבל נוכל לומר דכל הסוגיא מיירי שביקש ממנו המשלח להלוות לו סלע והיא אמרה שהלוה לו ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט משום א' מהן דהקדש בטעות אינו הקדש (ונאמן השליח לומר דטעה כ\"כ מרדכי בשם מהר\"ם וכתב דצריכה גט לחומרא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו צריך להודיעו אם יוכל (פירוש אם אין מתיירא שמא יקדמנו אחר בזמן זה שמודיע לו כ\"פ) דשמא הוא יפתנה שתתרצה לו: "
+                ],
+                [
+                    " ומת השליח אע\"ג שאינו יודע אם קדשה לו אשה אם לאו הרי הוא בחזקת שקידש דחזקה שליח עושה שליחותו הואיל ואינו יודע איזה קידש ה\"ז אסור בכל הנשים כו': "
+                ],
+                [
+                    " כגון אם או בת או אחות וה\"ה בכל השניות השנויות לעיל בסימן ט\"ו וא\"ל שנקט אלו דוקא הואיל שהם מדאורייתא דא\"כ ה\"ל למינקט נמי בת הבת דהיא נמי דאורייתא אלא ודאי שלאו דוקא נקט אלו אלא ה\"ה אחרות מיהו זה אינו מוכרע דהא רבינו כתב \"כגון בת או אם כו' ולשון כגון משמע הני וכל כיוצא בו שהן דאורייתא דוקא והכי דייק לישנא דרבינו שכתב שהן \"ערוה עליו: "
+                ],
+                [
+                    " לא חל עליהן השליחות דאין אדם עושה שליח לקדש לו אשה אלא שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות ואם קידש קידושיו אינן קידושין (דעל אשה שאינו יכול לקדשה בשעת עשיית השליח לא חל השליחות דהוי כמקנה דבר שלא בא לעולם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה בטל דאתי דיבור ומבטל דיבור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הרי השליח אסור בקרובותיה שעשאתה חתיכה דאיסורא על נפשיה והיא מותרת בקרוביו דלאו כל כמיניה לאוסרם עליה: "
+                ],
+                [
+                    " אסורה בקרובי המשלח שעשאתה חתיכה דאיסורא על נפשה: "
+                ],
+                [
+                    " והמשלח מותר בקרובותיה מאחר שהשליח אומר שלא קדשה לו מהימן יותר מהאשה: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו מקודשת לראשון והמשלח אסור בקרובותיה (חזקה שליח עושה שליחותו כ\"פ) ומ\"מ השני נמי אסור בקרובותיה שהרי אמר קדשתיך כ\"כ הראב\"ד וגם ה\"ה לדעת הרמב\"ם עיין בב\"י: (ואחד כונס וצריך לקדשה קדושין שניים וע\"ל בסי' ל\"ו בדרישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואינם מובנים לי דנהי כו' וה\"ה כתב וז\"ל וביאר דבריו בב\"י שהעתיקם ולפ\"ו נלע\"ד ליישב דלא הקשה הרא\"ש כלום כי הרא\"ש סובר שמנויו של שליח בעדים אינו אלא שלא יכול לכפור ולזה הקשה דאף אם הוחזק השליח בעדים היאך נתקדשה לראשון הרי עומד וצווח כו' אבל אינו כן כי מנויו בעדים הוא ראיה וחזקה שעשה שליחותו ושהיא סומכת דעתה למה שאמר לה השליח שהוא שליח האיש הלכך אם הוחזק בעדים הרי חזקה שקדשה לראשון והראשון אסור בקרובותיה אבל אם לא הוחזק בעדים אם כן אין ראיה וחזקה שעשה שליחותו ושהיא סומכת דעתה ולכן מותר המשלח בקרובותיה כי המשלח ודאי סובר שהשליח והאשה לא יסמכו על שליחותו ולא גמר בדעתו שתהיה מקודשת בשליחות (וסוקלין ושורפין על החזקה) אלא היא אסורה על קרובי המשלח דעשאתה חתיכה דאיסורא על נפשה עיין מה שכתבתי בדרישה לשון הר\"ן שמבואר בו יותר: "
+                ],
+                [
+                    " וברישא נמי למה הותר המשלח בקרובותיה ואע\"ג שזה סותר קושיא ראשונה שהקשה היאך נתקדשה לראשון פירוש ויהא המשלח אסור בקרובותיה הרי עומד וצווח כו' והשתא הקשה למה הותר המשלח בקרובותיה וי\"ל דקושיא השניה הקשה לפי סברת הרמב\"ם שסבר הרמב\"ם אם הוחזק בעדים שמקודשת לראשון ואסור בקרובותיה א\"כ גם כן בלא עדים נמי יהא אסור בקרובותיה הואיל ששניהם מודים שעשאוהו שליח כלומר מינוי בעדים אינו מעלה ומוריד. והיותר נראה דהרא\"ש הקשה מתחלה למה אמר דנתקדשה לראשון דמשמע קידושין ודאין ואם קדשה אחר כך השליח או אחר אין קידושין תופסין בה כו' ולמה כיון דאמר דחזר בו ולצטרכה גט משניהן מספק. ואח\"כ הקשה וברישא למה מקילין להיות מותר בקרובי כו' וק\"ל. ונראה נמי דמיירי שהמשלח א\"ל לשליח להלוות לו מעות או שמחולקים דבאיש אמר קדשתיך בסלע שלי והאשה אומרת בסלע של המשלח וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומצוה היא שתתקדש ע\"י עצמה דמצוה רמיא עלה לקיימא בנפשה וכדתנן האשה מתקדשת בה ובשלוחה ודייקינן בה יותר מבשלוחה כדפרישית לעיל בסימן ל\"ה בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם תוכל פי' אבל אם לא תוכל א\"צ לדחוק עצמה בשביל כך וכמ\"ש ג\"כ לעיל ריש סי' ל\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כמו שיש באיש דהתם אמרי' שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו אבל באשה אמרי' טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל ר\"ל הא דבאיש יש איסור פירשתי לעיל בר\"ס ל\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " שהשליח אומר קדשתיה לך פי' השליח משיב על דברי האיש שאמר הרי פלונית ששלחה לך מקודשת לי השיב הוא על דבריו שמקודשת לו או יאמר הן וכך הוא הגירסא בכל ספרי א\"ה שלפנינו וכן בש\"ע וכתב הרמב\"ם שהשליח כו' ואם אומר הן דיו ואפילו שתק \"אם היו עסוקין כו' ול\"ג \"ואם היו בוי\"ו. וכך פירושו אם אמר הן דיו אפילו לא אמר בפירוש קדשתיה לך אבל אם שתק ולא השיב מידי משמע דאינו די ואע\"ג דאם היא בעצמה מקבלת קידושין אינה צריכה להשיב מידי. שלוחה גרע וצריך להשיב: ומ\"ש ואפילו שתק אם כו' לכאורה משמע אדלעיל קאי שכתב \"ואומר האיש \"לשליח \"הרי כו' וע\"ז כתב ואפילו שתק המקדש אם היו עסוקין כו' אבל דוחק לומר כן דא\"כ ה\"ל לכתוב זה קודם כתב הרמב\"ם למה הפסיק במה שהשליח משיב ועוד דאי קאי אדלעיל אמקדש למה כפל דבריו שכתב ואפילו שתק אם היו כו' ולא פי' ולא אמר דבר פשיטא דאם שתק דלא פי' ולא אמר דבר ועוד דהל\"ל אפי' אם שתק \"המקדש כיון דלפני זה מהשליח איירי לכן נראה דמ\"ש ואפילו שתק קאי אשלוחה וה\"פ ששלוחה אמר קדשתיה לך או הן ואחר כך אשמועינן דאפילו אם שתק שלוחה אם היו עסוקין באותו ענין ונתן המקדש לשליח ולא פי' המקדש ולא מידי דיו ג\"כ בשתיקת השליח דדוקא אם לא היו עסוקים באותו ענין צריך שישיב שלוחה קדשתיה לך או הן אבל אם היו עסוקים באותו ענין אפילו אם שתק דיו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מדעת השליח (וע\"ל בסי' ל\"ב דיש חולקין בזה כ\"פ) הרמב\"ן חולק על זה וסובר דכותב דוקא מדעת האשה דומיא דגט: (אמרה לשליח קבל הקידושין כו' כדלעיל בסימן ל\"ה גבי שליח האיש ושם נתבאר ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה גט משניהם פי' אם רוצה לינשא לעלמא לשלישית: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ודוקא שנותן גט בתחלה (ע\"ל בסי' ל\"א סעיף ו' כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנעשית לה צרה ואשמועינן אפילו אם לא נתרצית בפירוש להיות שלוחה אלא שתקה וקבלה קידושין סתם אפ\"ה אמרינן שבשביל שתיהן קבלה וכמ\"ש רבינו בסמוך ולא אמרינן שודאי לא הסכימה דעתה להיות שלוחה להכנים צרה לביתה ועיין בדרישה. (ה\"ג בשביל שנינו \"והיא \"לא \"אמרה \"כן \"אקבל \"בשביל \"שנינו אלא שתקה כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא ואת הרי זו כו' שידים שאינן מוכיחות הוא ומ\"ה הויא ספק מקודשת ולא ודאי (מיהו אם נתן כסף קידושין לשתיהן שתיהן מקודשות ודאי ע\"מ כ\"פ) וכמ\"ש לעיל סי' כ\"ו ואע\"ג דגבי נזיר אם נזיר עובר לפניו ואמר אהא הוי נזיר שאני הכא הואיל שקדש כבר אשה אחת מסתמא לא קידש ג\"כ השנייה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין האב יכול ליעשות שליח פירוש שליח של בתו בוגרת שיקבל קידושיה במקומה והטעם דהרשב\"א כתב הרא\"ש דנ\"ל משום גזירה שמא יבואו לומר שבקבלת האב הקידושין מתקדשת דומיא דקטנה. וע\"ש בתשובת הרא\"ש כלל ל\"ה דין ב' דשם משמע דהרשב\"א דאוסר קאי אאיש שרוצה לעשות שליח לאבי הבת לקדש לו בתו כי כן כתב שם ז\"ל אחר שאלת אם האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בשליחות המקדש וכתבתם שהרב רשב\"א לא הורה הדבר להתיר לא יכולתי למצוא טעם וראיה לדבריו כו' עד ואולי טעמו כאילו גוזר גזירה אטו בתו הקטנה שאם יעשה שליח לקבל קידושין לבתו הגדולה שהיא מתקדשת בקבלתו כמו בבתו הקטנה וגזירה חדשה היא זו לא מצינו דוגמתה בתלמוד (ואדרבא בתלמוד מצינו דהאב נעשה שליח מבתו לקדשה וכמש\"ר בסי' ל\"ז סעיף י\"ב ז\"ל ועשתה אותו שליח לקבל הקידושין ואפשר דהרשב\"א מודה דמדין התלמוד האב נעשית שליח ממנה אלא כתב שהאחרונים גזרו ועל זה כתב הרא\"ש דגזירה חדשה היא לא מצאנוה ושבעל העיטור שהיה ג\"כ אחרון לא ס\"ל הכי ועמ\"ש שם בסימן ל\"ז) והנה מצאתי בספר העיטור כו'. והנה בריש השאלה כתב בהדיא בשליחות המקדש ואף שכתב אחר כך ז\"ל שאם יעשה שליח \"לקבל קידושין לבתו ע\"כ צריך לומר שלשון קבלה לאו דוקא קאמר דהא מהאי גזירה וחששא דהרשב\"א ג\"כ אסור לעשותו שליח אפי' להוליך ולהביא לה קידושין וכמו שנתבאר בריש השאלה וחד טעמא לגזירה הוא ולמה נקט איסור קבלה לחוד אלא ודאי ל\"ד קאמר אלא רצה לומר לקבל קידושיה מיד המקדש אסור הן שתתקדש מיד בקבלת האב הן להוליך הקידושין לידה וגם לשון \"יעשה שליח כו' משמע קצת דמשליחות המקדש מיירי והא דמייתי הרא\"ש ראייה מבעל העיטור ושם איירי מחשש שהבת עשתה לאביה שליח ראייתו מכח כל שכן דאם בזה לא חששו אף על פי שהיא גזירה קרובה ק\"ו שלא נחשוש כשעשאתו המקדש שליח ומיהו אכשר לומר דרבינו בכיון קבעה השאלה בסימן זה ללמדינו דאפילו בתו יכולה לעשותו שליח וכל שכן המקדש. וראיתי בספרים שהגיהו לכתוב וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב בלשון פלוגתא אדברי הרשב\"א ושלא לצורך הגיהו כן מאחר שהרא\"ש בעצמו הביא דברי הרשב\"א וחלק עליו כנזכר לעיל שייך לומר וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל ורצה לומר הרשב\"א כתב כן וכתב עליו א\"א הרא\"ש שדבריו ל\"נ כמו שסיים רבינו וכתב ז\"ל וסיים א\"א ז\"ל כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " היכא דקידש ראובן פירוש שקבל קידושין משמעון והיא לא עשאתו שליח לקבל: "
+                ],
+                [
+                    " אי קבלתה לסבלונות חיישינן כו' פי' קמ\"ל בזה תרתי דאפי' אי קבלה סבלונות אין כאן קידושי ודאי אלא חיישינן לקידושי ספק ואח\"כ כ' דאפי' לא שלח לה סבלונות קידושי ספק מיהא הוי והסבלונות לא מעלין ולא מורידין כמ\"ש ס\"ס ל\"א וע\"ל מ\"ש בסי' מ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " דלמא מצבתיה פירוש נתרצית ואע\"ג דאמרינן לעיל סימן ל\"ה דאם לא אמר לו לשדכה לו והלך וקדשה לו אינה מקודשת ל\"ש אב ל\"ש אחר מ\"מ הכא גבי בתו שאני וחיישינן טפי דאשה בכל דהו ניחא לה וכ\"כ הרא\"ש שם בתשובה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מתוך תשובה זו למדת שהאב נעשה כו' מדחייש דלמא נתרצית וצריכה גט מספק ואי לא יכול ליעשות שלוחה למה צריכה גט מספק והא אפי' אם עשאתו שליח בפירוש א\"צ גט שאינו שלוחה ואף א\"ת הואיל דמן התורה נעשה שלוחה אם עשאתו שליח לפיכך צריכה גט (ומה\"ט נמי אין להביא ראייה מתשובה זו מדקאמר ולא שויתיה שליח דמשמע דיש בידה כח לעשותו שליח דאיכא למימר דלמא פשיטא ליה לבעל העיטור דלא מצי שויתיה שליח אלא ס\"ל שאם עשאתו שליח גזרו חז\"ל והחמירו להיות מקודשת מספק וקמ\"ל הבע\"ה דהאי ספק הוא באפי' לא שויתיה שליח אבל מסיפא דייק שפיר דא\"כ למה גזרו) מ\"מ הואיל שלכתחלה אסור שיעשה שלוחה מסתמא לא נתרצית למעשיו שעבד באיסורא ולמה ניחוש לומר שמא נתרצית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכסף קידושיה שלו בגמרא [כתובות מו:] יליף לה מקראי (מדכת��ב גבי נערה היוצאה מרשות אדוניה ויצאה חנם \"אין \"כסף שהוא מיותר ודרשו אין \"כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר כשיצאת ממנו ומנו זה האב ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן זכאי במציאתה ז\"ל ב\"י אע\"ג שמציאתה ומעשה ידיה אינו ענין לקידושין כתב רבינו בכאן משום דבגמרא שנויים יחד: "
+                ],
+                [
+                    " וקידושיו קידושין גמורים פירוש אם קבלה קידושין מאחר אין בהם ממש אבל לענין ביאה אין שם חיוב עד אחר שלש שנים וק\"ל מ\"ו (דבפחות מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " שבאו הסימנים בבוקר פירוש סימני בוגרת (ע\"ל סי' קנ\"ה וקס\"ט מי מעיד עליה שהיא בוגרת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם קדשה אביה שלא לדעתה אבל אם קדשה לדעתה לא היתה צריכה גט אלא מראשון לבד ממ\"נ לדעת הרא\"ש הנזכר לעיל דהאב נעשה שליח לבתו בוגרת: "
+                ],
+                [
+                    " והיא קדשה עצמה שלא לדעת אביה והוא הדין לדעת אביה אלא אורחא דמלתא נקט דמדעתו לא היתה מתקדשת לאחר וק\"ל. (חוזרת לרשות אביה כיון שלא יצאה מרשותו לגמרי שהרי בעלה \"ואביה מתירין נדרה לפיכך כשמסתלק יד בעלה חוזרת לגמרי לרשות אביה אבל משנשאת יצאת מרשות אביה לגמרי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או על ידי עצמה וכ\"פ הרא\"ש והרמב\"ם אע\"ג דאין שליחות לקטן ולקטנה ה\"מ לזכות לאחר ע\"י שליחותן אבל כאן שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמה אבל הרי\"ף והמרדכי חלקו וכתבו דאין הקטנה יכולה לקבל קידושיה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין בכסף בין בשטר כלומר דבביאה לא שייך למימר צאי וקבלי קידושיך אלא אמר לה התקדשי לפלוני בביאה ומסרה לו שתתייחד עמו: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ מצוה שלא יקדשנה כו' אריש הסימן קאי שכתב האב זכאי בבתו לקדשה משתולד וקאמר השתא דהיינו מדינא אבל מ\"מ מצוה שלא יקדשנה עד שתגדל ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ותאמר בפלוני אני רוצה וכתב הר\"ן אף על גב דניחא לה בכל דהו דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ה\"מ בגדולה דכיון דשויה שליח מדעתה סברה וקבלה ולא חיישינן לאמלוכי אבל לא בקטנה דשלא לדעת איכא למיחש שמא לכשתגדיל לא תתרצה עכ\"ל (וע\"ל ס\"ס נ\"ו מדין זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וקבל קידושי' מאיש אחר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה גט משניהם ר\"ל אם תרצה לינשא לשלישי אבל אם רצו אחד נותן גט וא' כונס: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה אי שוי' שליח אחרינא כו' נראה דהרמ\"ה לא קאי אדין הסמוך לו בלבד דהיינו אם נתן רשות לשלוחו לקדשה כו' אלא קאי אכל דיני שליחות דאם כן מ\"ש הכא מבשאר דיני שליחות: (ואפילו מיאון שנתבאר לקמן סימן קנ\"ה אינה צריכה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמ\"ה דוקא סתם דלא ידעינן כו' הב\"י כתב שדברי הרמ\"ה הן כדעת הרא\"ש. ונראה דמשו\"ה כתבו רבינו בל' הקודש ולא כלשון הרמ\"ה שהיה תרגום ללמדינו שדברים הללו ג\"כ מדברי הרא\"ש הן ועוד דאל\"כ ודאי לא היה רבינו מקצר בדברי הרא\"ש לכתוב שהרא\"ש תמה על הרי\"ף לחוד אלא היה כותב דעתו בצידו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נתאכלו המעות מרדכי בשם ראבי\"ה חולק על זה עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " למי שגילה האב דעתו אע\"ג דאמרינן לעיל בסמוך ואפילו שדכה אביה תחלה אפ\"ה לא חיישינן מידי י\"ל דלעיל לא אמר אלא שדכה ור\"ל שדכה בעלמא אבל לא גילה בדעתו שחפץ לקדשה לו כי י\"ל שמאיזה טעם אחר שדכה לו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וטרח לחזור ולשדכה לשני וכתב ב\"י שלשון זה אינו נוח לי ור\"ל שהוא כפל שכבר כתב כל זמן שלא שדכה עם אחר: "
+                ],
+                [
+                    " אינן נשואין כו' דשמא ימחה אביה ונמצא זרה אוכלת תרומה למפרע וה\"ה לענין ממונא אוקי ממונא בחזקת מרי' \"ואפילו היה מוחזק בנכסיה אינו חזקה דנכסיה קיימין בחזקת יורשי האב אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו מיאון אינה צריכה דלא תקנו חכמים שצריכה מיאון אלא היכא שמת אביה והשיאוה אמה ואחי' וכמ\"ש בסי' מ\"ג אבל כל זמן שאבי הקטנה חי אין מעשיה ומעשה האחין כלום: (משום דתחשב כפנויה כו' כלומר ואסור לייחד עם הפנויה ומכ\"ש דרך זנות כמ\"ש סי' כ\"ב וסי' כ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ועומדת אצלו בזנות כו' אין זה סותר מ\"ש לעיל סימן א' דקודם י\"ג שנה לא ישיאם דהוה כזנות די\"ל דהיינו דוקא לכתחלה לא ישיאם דהוי כונות אבל אם עבר והשיאה אין לאוסרה עליו משום זנות וכבר הארכתי בזה בסי' ע' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ושיהא הכסף שנו (פי' לא מיבעיא אם עשאתו שליח ולא אמרה. שיהא כסף הקידושין שלו פשיטא דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה דהא קידושי קטנה שלו ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה אלא אפילו אמרה שיהא הכסף שלו דאז כו' כ\"פ) דאז ליכא למימר דלא שבק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה כו' אפי' הכי אמרינן לא שבק אינש מצוה דרמיא עליה (מדברי קבלה כ\"פ) דהיינו להשיא הקטנה כמ\"ש ואת בנותיכם תנו לאנשים ועביד מצוה דלא רמיא עליה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " והיו קידושי הקטנה ודאי פי' אם אין כאן אלא קטנה אחת אבל אם יש כאן קטנות הרבה הן בספק כדאמרינן בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שידך בתו הגדולה ר\"ל בוגרת: "
+                ],
+                [
+                    " אין דעתו על האחרת כי היכי דבמקדש אמרינן דלאותה ששידך לו איכווין לקידושי משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ה\"נ אמרינן באב דאותה ששידך לו איכווין לקדושי ליה אפילו בוגרת דכיון דאי לא מקדש לה עביד עבירה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אע\"ג דקידושי הקטנה מצוה דרמיא עליה הוא שלא לעבור עבירה עדיף טפי ב\"י וע\"ש בהר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לו בנות אלא מאשה אחת והא דאמרינן לקמן בסמוך מי שיש לו ב' כיתי בנות מב' נשים כו' כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות וי\"ל דדוקא כי אמר אביהן אז אמרינן דאבוה מדקדק ולא מחית נפשיה לספיקא שהוא חס על בנותיו שלא יהיו כולן צריכות גט ויפסלו מהכהונה אבל הכא שהבעל אומר לא מדקדק כולי האי. ובלא זה נמי האב שיודע שיש לו עוד בנות מאשה אחרת מ\"ה לא מקרי גדולה אלא מי שבאמת גדולה מה שאין כן במקדש דיכול להיות דלא ידע שיש לו עוד אחרת וק\"ל וע' בגמרא פלוגתת התנאים בזה ולפי מה שכתב בית יוסף בסמוך דמיירי שם דוקא בכולן שווין קטנות או נערות או בוגרות לק\"מ מיהו כתבתי שם דדבריו אינן מוכרחים: "
+                ],
+                [
+                    " דעתו על הגדולה משום לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה: "
+                ],
+                [
+                    " קידושין שאין מסורין לביאה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומכל מקום לא להורות הלכה למעשה אמר כן פירוש מה שכתב דבתך ס��ם לא חשוב אין מסורין לביאה להצריך גט לכולן משום דלא יעשה כן וגו' דעתו ודאי על הגדולה זה לא אמר להורות הלכה למעשה אלא להלכה למעשה גם הוא סבר שכולן צריכין גט: "
+                ],
+                [
+                    " בתו הגדולה אינו ברשותו ואינה מקודשת פירוש ואפילו אם אמר האב עליה קבלתי הקידושין אינו נאמן לפטור האחרת מגט דודאי דעתו לא היה עליה אבל על הקטנה נאמן לומר לזו נתכוונתי כו'. וכן הבעל שקידש סתם דעתו היה על איזו שהאב ירצה תהיה מקודשת ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ששכח כולן צריכות גט דהוי קידושין שאין מסורין לביאה להצריך גט לכולן: "
+                ],
+                [
+                    " שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וכתב מ\"ו ז\"ל נראה דעיקר טעם שלא פירש למי קדשה דהא אפי' אמר את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת כדלעיל ודייק עכ\"ל ונראה דרבינו אתא לאשמעינן בתשובה זו דאם היו עסוקין באותו ענין דאז אף אם לא אמר לי דמקודשת כדאמרינן לעיל בסימן כ\"ז ואתא לאשמעינן דלא אמרינן דהוו קידושין שאין מסורין לביאה ושתיהן צריכות גט ואע\"ג דבן ראובן בשעה שקידש את רחל היה קטן כנזכר באותו תשובה וה\"א הואיל שלא נתקדשה לו היא ושתיהן בכלל דשמא דעתו של האב היה על רחל דזה לא אמרינן דמסתמא דעתו דאביה היה על לאה כדי לפוסלה על הכהן וגם דעת המקדש כיון שבנו קידש את רחל ודאי הניחה אותה לו וקידש את לאה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות ומפרש הטעם בגמ' משום דלא מחית אינש נפשיה לספיקא להזכיר שם גדולה אם לא אגדולה שבכולן שאם ישתכח הדבר שלא יהו בספק וכן בקטנות נמי אמרינן הכי ומ\"ש רבינו יכולין ברשותו לקדשן היינו לומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאילו בוגרת במקום קטנות או נערות כבר נתבאר דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל ב\"י ואינו מוכרע דא\"ל דשאני הכא דאמר בהדיא בתי הגדולה וכיון שגם הכא כולן ברשותו דשויתיה שליח והקנה ליה כסף קידושין עלה יהיב דעתיה ומטעם שאמר בגמרא משום דלא מחית איניש נפשיה לספיקא וכמ\"ש לעיל בא\"ל המקדש בתך הגדולה מקודשת לי והא דכתב שם רבינו דדוקא באין לו בנות אלא מאשה אחת כתבתי שם דהיינו באמר המקדש כו' ע\"ש מיהו דעת ב\"י דלעולם לא שביק מצוה דרמיא עליה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " למי שיש לו ה' בנות פי' וכולן קטנות או גדולות וכולן עשו את אביהן שליח: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לא נודע לו עד שבגרה וה\"א שעכשיו אינה ברשותו ולא יהא נאמן עליה. ואם נודע לו מקודשת דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה לאיש אסרה על הכל שאין אנו יודעים למי וכי אמר הזה התירה לזה פירש\"י. ואם היא בוגרת דנאמן עליה כתב ה\"ה שאפי' אחר נאמן להתירה לעצמו כ\"ש שהאב נאמן ואפי' אחר שבגרה: "
+                ],
+                [
+                    " נאמן ומותרת לו (וכתב הרמב\"ם פ\"ט וכשכונסה א\"צ לקדשה כ\"פ) ולא אמרינן דילמא יצרו תקפו עלה דמרתת שמא האב יכחישו ויאמר אתה לא קדשתיה גמרא דף ס\"ג מ\"ו וכתב הר\"ן ואע\"ג שאין דבר שבערוה פחות מב' התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאמר שנתקדשה לו נאמן עכ\"ל וכתב רבינו ירוחם הא דנאמן דוקא בפני האב: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' להצריכה גט ממנו פי' ואינה צריכה גט ממנו ונ\"מ דאם בא אחר ואמר שקדשה והאב אינו מכחישו או שהאב עצמו נזכר למי קדשה מותרת לעלמא וא\"צ גט ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " שניהם נותנין גט ולא אמרינן דהני תרי ודאי חד מינייהו משקר דהא אב אומר שלא קדשה אלא לא' וה\"א דאוקי חד לגבי חד וליתא לתרוייהו קמ\"ל דלא אמרינן הכי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רצו א' נותן כו' פי' אפילו אם עדיין עומדים בדיבורם וכל א' אמר אני קדשתיה ולא אמרינן דלוקי חד לגבי חד וכאילו ליתנהו לתרווייהו ויהא אסור לכנוס לחד מינייהו קמ\"ל וה\"ה אם שניהם נותנין גט דמותרת לעלמא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בא אחד וכנסה כתב הר\"ן בשם הרשב\"א כיון שהתירוה לכונסה אע\"פ שלא כנסה כדאמרינן לעיל בסימן ו' גבי שבויה גם בסימן י\"ז בהיתר א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא לכנסה דלא דמי לאב שאמר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן אף לכנוס דהתם מרתת כדפרישית אבל לגבי האשה לא מרתת דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר אני הוא אבל לאחר מותרת אם נתן לה גט דאינו חוטא ולא לו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " קדשתיה וגרשתיה נאמן לפוסלה לכהונה ואע\"ג דגבי שבויה אמרינן לעיל בסי\"ז דאם אמר האב נשבית ופדיתיה אינו נאמן לאוסרה בין גדולה בין קטנה בגמרא מתרץ דגבי קידושין האמינתו תורה דכתיב את בתי נתתי לאיש אסרה על כל העולם כולה ואפי' לכהן משום איסור א\"א ולכן כשאמר ג\"כ גירשתיה נאמן לאוסרה לכהונה שאין זה איסור מחודש שבלא\"ה היא אסורה לכהן אבל גבי שבויה שאין האיסור מחמת קידושין לא מצינו שהאמינתו תורה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין שהיה התנאי מהאיש או מהאשה פי' בין שהתנה האיש דבר שהוא טובתו ותולה האיש הקידושין בו בין שהוא לטובת האשה והתנהו האשה שאינה רוצית להתקדש כ\"א בתנאי זה אבל אם התנה האיש תנאי שהוא טובת האשה או איפכא אמרינן דפטומי מילי נינהו אם לא שהתנה בתחילת הקידושין וכמש\"ר חילוקים אלו בח\"מ ר\"ס ר\"ז ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכיצד הלכות חנאו צריך שיהא כפול כו' שכל הני מצינו בתנאי משה עם בני גד ובני ראובן שנאמר ויאמר אל יהושע אם יעברו וגו' כל חלוץ וגו' ונתתם להם ואם לא יעברו חלוצים וגו' ונאחזו בתוככם וגו'. וכל הני תנאים מפרש ואזיל רבינו: כנ\"ל ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ושיוכל לקיימו ע\"י שליח כן הוא הגירסא בדפוס ב\"י וכתב ב\"י עליו ז\"ל כיון דבקידושין לא בעינן אפשר לקיימו ע\"י שליח לא ניתן תנאי זה לכתוב בהל' אלו ויש לתמוה על רבינו שכתבו פה (ועיין מ\"ש מזה בח\"מ סי' רמ\"א) וכן יש לתמוה למה לא כתב בתחלת סי' זה דבעינן שיהא תנאי שאפשר לקיימו ואע\"ג שכתבו לקמן בסימן זה ה\"ל לכתבו סמוך לאחרים ע\"ש. ובי\"ס ראיתי שכתב ושיוכל לקיימו ותו לא וא\"ש הכל שכתב רבי' מה שראוי לכתוב ודילג מה שאין ראוי לכתוב כמ\"ש הב\"י וטעם של ב\"י שאין ראוי לגרוס כאן ושיוכל לקיימו ע\"י שליח עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת כו' רבותא קמ\"ל אפילו אמר באם לא [בעי'] תנאי קודם למעשה והואיל שבתחלה אמר המעשה קודם לתנאי אינו תנאי (ולא אתי תנאי ומבטל המעשה דקדמו ואע\"פ שלא נתנה לו המנה היא מקודשת כאילו לא התנה כלל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה כו' מלשון זה משמע דהרמב\"ם סבר דתרתי בעינן נתינה וג\"כ אמירה בשעת הנתינה והיינו שאמר הרי א�� מקודשת לי בשעה שנתן הדינר בידה אז אין מועיל התנאי אבל אם נתן הדינר בידה ולא אמר הרי את מקודשת לי ואח\"כ אמר אם תתני לי הרי את מקודשת ה\"ז מקודשת דזה מיקרי תנאי קודם הואיל שנתן הדינר בידה קודם שאמר שום דבר ובתורת פקדון נתן לה ולא בתורת קידושין ואם אח\"כ אמר לה אם תתני לי כו' הרי את מקודשת לי זה חשיב תנאי וצריך לקיימו ומש\"ה א\"ש דמסיק וקאמר פשיטא כיון דנתן בידה כו' דאם איתא דהרמב\"ם סבר דאפילו אם כבר נתן בידה הדינר ואח\"כ אמר אם תתן לי הרי את מקודשת כו' דאינו תנאי מאי קאמר רבינו פשיטא דלמא המשנה אתא לאשמעינן דאפילו בכה\"ג אינו תנאי אלא ודאי גם הרמב\"ם מודה בזה דהוי תנאי. ואין להקשות דלמא גם הרמב\"ם סבר דבעינן שיאמר התנאי קודם למעשה כדדייק לישניה שכתב והשלים ואמרה אם \"תתני לי מנה הרי \"את \"מקודשת \"לי ואע\"פ שהקדים לומר הרי את מקודשת לי הרי ג\"כ סבר הרמב\"ם שאח\"כ חזר וכפל התנאי וא\"ל אם תתני לי הרי את מקודשת ואם לא תתני לא תהיה מקודשת וכבר נתבאר בשם המ\"מ דאע\"פ שהקדים לומר שלא כדין אם אח\"כ חזר ואמר התנאי כדינו תנאו תנאי די\"ל זיל בתר טעמיה הואיל שסבר מה ששנה במשנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי פירושו של מעשה היינו מעשה ממש שנתן הדינר בידה וא\"כ היכא נזכר שיהא הדיבור של תנאי קודם לדיבור של מעשה וק\"ל ולפ\"ז צ\"ל שלרבותא כתב הרמב\"ם שאע\"פ שחזר ודיבר כל התנאי כדינו אפ\"ה התנאי בטל כיון שהקדים הנתינה אבל ודאי מיירי שג\"כ אמר דוקא בשעת נתינה. וטעם מחלקותם דהרמב\"ם מפרש המשנה ששנה כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל היינו שהקדים המעשה בפועל ונתן הדינר בידה ואח\"כ התנה התנאי בזה הוי התנאי בטל ושאר מפרשים פירשו מעשה היינו שאמר הרי את מקודשת לי ור\"ל שבאמירה הקדים המעשה קודם לתנאי אפ\"ה אינו תנאי אע\"ג שהשלים כל התנאי קודם שנתן הדינר לידה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא דמילתא דפשיטא היא כו' פי' ולא היה צריך המשנה לאשמעינן דין זה שאם מעשה דהיינו שנתן הדינר לידה ואח\"כ התנה דלא הוי תנאי ועיין בדרישה: (ה\"ג ולא כפל לומר ואם לא תתני לי לא תהיה מקודשת או שלא כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא אמר אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהא מקודשת כו' וזה אינו תנאי מפני דהוי המעשה והתנאי בדבר אחד ואינו דומה לתנאי דבני גד ובני ראובן. ומשמע דמקודשת אפילו אם הדינר אינו שלו וק' אם אינו שלו איך תהיה מקודשת והא אין מקדשין אלא בדבר שהוא שלו ולא בגזל וא\"ת דמיירי כגון שגזל דינר ונתייאשו הבעלים ממנו קשה דזה נקרא שלו ממש הואיל שהבעלים מתיאשים ממנו וכמ\"ש בסימן כ\"ח וי\"ל דמיירי שיש בידו דינר שניתן לו במתנה ע\"מ להחזיר או שיש בידו בשאלה לזמן ידוע שמקדשין בו כמבואר לעיל בסי' כ\"ח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או שהקדים הלאו שאמר אם לא תתני כו' ואם תתני לי תהיה מקודשת כו' אבל אם אח\"כ חזר והזכיר בלאו אחר שאמר \"ואם \"תתני \"לי תהיה מקודשת הרי זה תנאי גמור (וכ\"כ הר\"ן בפ' מי שאחזו ד' תקצ\"א) י\"א דאפילו לא פירש כל דיני תנאי רק אמר סתם כתנאי בני גד ובני ראובן הוה תנאי גמור וכ\"כ רמ\"א (בשם הגהות מיימון פ\"ו) ע\"ש וכ\"כ הרא\"ש וכתבו רבינו לקמן בח\"מ סימן רמ\"א ע\"ש: (להפליגה בדברים פרש\"י שאין בלבו לשים תנאי אלא להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה אותה בדברים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    "ע\"מ שתבעל לאבא נראה דה\"ה אפילו לאדם בעלמא שאינו ערוה עליה נמי אינו תנאי דאם יבא עליה יעבור על איסור א\"א דכיון דאמר ע\"מ יחולו הקידושין למפרע אם יבא עליה והא דנקט אבא משום דעיקר הדין גבי גט מיתני (וע\"ל סי' קמ\"ג כ\"פ) התם בגיטין דף פ\"ד ע\"א והתם דוקא נקט אבא ואביך שהיא ערוה עליה שהרי אף אם תתגרש למפרע מ\"מ כלתו אסורה לו אפילו לאחר גירושין של בנו ומכ\"ש אביה משא\"כ אחר כיון דנתן הגט ע\"ת לידה וא\"ל ע\"מ שתבעלי לפלוני אין לו שום ערוה עליה שהרי בבעילתו אותה תהא מגורשת למפרע. ומ\"ש שם רש\"י וב\"י הביאו דלאחר אפשר למשחדו בממון ואם לא ירצה לבעלה באיסור יבעלה בהיתר ר\"ל אם לא ירצה לבעלה דרך זנזת ישאנה אותו שהרי מותרת לו כיון שתהא מגורשת למפרע כמ\"ש משא\"כ באביו ואביה וק\"ל. תדע שהוא כן דאל\"כ קשה הא דמסיק רבינו וכתב ז\"ל אבל אם התנה עליה שיתן לו פלוני חצירו או שישיא בתו לבנו כו' ולא קתני נמי ע\"מ שתהא לאיש פלוני או תבעל לו דה\"ל דבר והפוכו עם דין ראשון וכדאיתא שם בגיטין דמחלק הגמרא בין על מנת שתבעל לאבא ולאביך בין תבעל לפלוני אלא ע\"כ בקידושין אין חילוק בין אבא ואביה לאחר ומשו\"ה א\"ש נמי דקיצר רבינו ולא נקט אלא אבא ולא כתב ג\"כ אביך משום ללמדינו דל\"ד הני אלא לכולהו נמי התנאי בטל ודו\"ק וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כל האומר מעכשיו א\"צ לכפול תנאו ולא להקדים כו' וכתב ה\"ה שהטעם שבמעכשיו ובע\"מ א\"צ לדברים אלו מפני שהמעשה חל מעכשיו ויתקיים אבל באם שאין המעשה חל עד שהתנאי יתקיים והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ולפיכך צריך חיזוק יותר עכ\"ל. ונלע\"ד פירוש לפירושו דכשהתנה בלשון \"אם דאין הקידושין מתחילין מעכשיו אלא עד אחר שיתקיים התנאי תנאי כזה צריך להיות חזק כדי לדחות המעשה דהיינו נתינת הקידושין לידה שלא יחול ואם לא חזקו לתנאו כאילו לא התנה כלל דאין שם תנאי עליו כיון דלא עשאוהו כדינו הראוי להיות בלשון \"אם משא\"כ באומר על מנת שאין התנאי בא לבטל המעשה שנותן עכשיו הקידושין לידה אלא שיתחיל מעכשיו (והמעשה חל מיד אלא שעל ידי קיום התנאי יתחזק קיום המעשה כ\"פ) למפרע כשיתקיים התנאי הדין נותן דאין צריך התנאי להיות חזק וצריכה לקיים התנאי כיון שהיה התנאי כדינו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו דזה מבואר הוא בברייתא דהמגרש הרי זה גיטך ע\"מ שתעלי לרקיע ה\"ז גט וכל האומר ע\"מ כאומר מעכשיו דמי כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ויש אומרים דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כו' (הוי תנאי בלא כל זה ר\"ל כל תנאי שבממון קיים אפילו אין בו דיני התנאים הנ\"ל כ\"פ): וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דבכל מקום שהזכירו כו' דהא דבעיא כל הדברים האלו מתנאי ב\"ג וראובן ילפינן ליה ותנאי דבני גד וראובן הוה בממון וכ\"כ רבינו בח\"מ סימן רמ\"א ע\"ש והטעם החולקין הוא מפני דר\"מ לחוד ס\"ל דבעינן תנאי כפול ויליף לה מתנאי דבני גד וראובן ואיהו ודאי בממון נמי בעי תנאי כפול ואנן קי\"ל כרבנן דפליגי עליה ומדינא לא בעי תנאי כפול בשום מקום אלא דשמואל אתקין הגט של שכיב מרע לרווחא דמלת' שחשש שאם הוה התנאי בלא כפול דלמא איכא בי דינא דסבירא ליה כר\"מ והוה מתיר אף על פי שלא נתקיים התנאי ועיקר הדין הוא דבשום מקום אין צריך לכפול התנאי הלכך בגיטין וקידושין אם לא כפל תנאי ולא נתקיים חוששין לה והולכין בה להחמיר ואין מחזיקין בה לא במגורשת ולא באינה מגורשת כ\"כ ה\"ה וב\"י הביאו ולפ\"ז מ\"ש רבינו בשם הי\"א דלא ב��ינן תנאי כפול כו' אלא באיסור כגון בקידושין ובגיטין היינו לומר דחוששין להחמיר ואם קידש אשה ולא הכפיל תנאו לא אמרינן שאינו תנאי וקידושיו קידושין אף על גב שלא יקיים התנאי ואם קבלה קידושין מאחר אינה צריכה ממנוגע דזה הוי קולא אלא גם כן צריכה גט משני ולא אמרינן דלא הוה תנאי וקידושיו קידושין אלא שאסורה לעלמא בלא גט וכה\"ג נמי מחמרינן בגיטין: (וא\"א ז\"ל כתב דבכל מקום כו' עיין בח\"מ סי' ר\"ז ולקמן סי' קמ\"ז כל דינו תנאי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאר או כסות כו' (אע\"ג שהם דאורייתא כ\"פ) דהוה מתנה על דבר שבממון שניתן למחילה ותנאו קיים (ודוקא שאמר בדרך תנאי אבל אם רוצה להפקיע תנאי בטל מרדכי ריש הכותב כ\"פ) אבל אם מתנה ע\"מ שלא יתחייב בעונה דצערא דגופא הוא ומתנה על מ\"ש בתורה ותנאו בטל ר\"ן (וע\"ל סי' קי\"ח כ\"פ) ואין להקשות מ\"ש מאומר ה\"ז קידושין ע\"מ שתאכל חלב או חזיר דאמרינן דהיא מקודשת דשאני התם כדקאמר טעמא דאפשר לה שתאכל ותלקה לשעה משא\"כ במחילת עונה שעיקר אישות היא ואם היא אסורה עליו לעולם במאי תהיה מקודשת. וי\"א דכל מה דתיקון רבנן הוה כמ\"ש בתורה וכ\"כ רמ\"א (בשם הגהות מרדכי בהכותב דף תק\"ן ע\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ר\"ל ע\"מ שישתוק אבא כלומר כשאומר סתמא ע\"מ שירצה אבא כוונתו לומר ע\"מ שישתוק ולכן דינא הוא הכי ולאפוקי מהרמב\"ם דבסמוך דפי' באם אמר על מנת שירצה אבא ר\"ל ע\"מ שיאמר הן להדיא לכן סבר דאם שתק אינה מקודשת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מיחה כששמע אינה מקודשת ואשמעינן אפילו אם אחר שמיחה נתרצה אפ\"ה אינה מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " מלמדין את האב שימחה כו' נראה דקאי ג\"כ למעלה דאם אמר ע\"מ \"שירצה \"אבא כו' ומת הבן שמלמדין כו': "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמ\"ה מתי שיאמר אין מקודשת אפילו אמר תחלה לא וכתב מ\"ז ז\"ל ול\"ד ללא ימחה דאי אמר אין שוב אין יכול לומר לא משום דהוה תנאי שב ואל תעשה והוא עביד מעשה כאילו מקיים התנאי אבל הכא הוי התנאי במעשה (ובקום ועשה ולא נקבע זמן לאותו מעשה כל זמן שמתקיים נתקיים התנאי כ\"כ ר\"ן כ\"פ) יכול לבטל במעשה שעושה מעשה הראשון עכ\"ל. ועוד נראה דלעולם אמדינן דעתיה דמאחר שקדשה ודאי הוא רוצה שהמעשה יהא קיים ולכן בע\"מ שלא ימחה אבא אמרינן שמתחלה בשעה שהתנה התנאי היה דעתו כשיאמר אין שיהא המעשה מקוים מיד וכן בע\"מ שאמר אין היה דעתו ג\"כ שהמעשה יהא מקוים ולכן כל זמן שאמר הן אפילו אחר שאמר לא דעתו היה שתהיה מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " או חולצת או מתייבמת דממ\"נ דמותר לישא אותה אויאמר אין הרי קידושין של ראשון קידושין הן ומייבם אשת אחיו ואי לא יאמר אין הרי הקידושין אינן כלום היא כזרה דעלמא ומותרת לו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין עדים מקודשת מספק דשמא דבר לשלטון או עשה עמה כפועל: (ובתוספתא קתני כו' רצה לומר הביא לסתור מה שכתב תחלה דאינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפצה דהא בתוספתא משמע שדברים ידועים הם כו' אבל אם אינם ידועים ביניהם אפשר דיכולה למימר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפצה בית יוסף כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כו' דכל פרוטה ופרוטה שנגמר נעשה עליה מלוה ובאחרונה לא נשאר ש\"פ כדפי' לעיל בסימן כ\"ח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא אומר אין בידי דחיישינן שמא יש לו ונתחרט על הקידושין או רוצה לקלקלה דכיון דקדשה מתחלה אדעתיה דהכי חזקה שהיו לו אמרינן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם אמר אותו פלוני אין לו בידי דחיישינן לקנוניא: (אמר יש לו בידי ואפילו אין לו מקודשת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא אמר יש לו בידי (אפילו יש לו כ\"פ) אינה מקודשת דהא התנאי היה על מנת שיאמר פלוני שיש לו והוא אמר שאין לו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיראנה משלו אע\"ג דאמר סתם ע\"מ שאראך אפ\"ה אמרינן דדעתו היה משלו דא\"כ כל אדם יוכל להראות מעות אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " מאחרים בעסקא ויש לו ריוח מהם: "
+                ],
+                [
+                    " ויש בה קולא מצד אחד ל\"ד שהדין הוא קולא אלא ר\"ל שבקלות נעשו הקידושין מור\"ש או ר\"ל שקולא הוא להמקדש שא\"צ ליתן לה קידושין אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי ליה כו' וכתב ב\"י ונראה שבא לחלוק על דברי הרמ\"ה (שס\"ל דע\"מ שאראך להבא נמי משמע וא\"כ לעולם הוי בספק קידושין אפי' לא אחזי לה עדיין דחיישינן דלמא אחזי אח\"כ והוי ודאי קידושין למפרע ע\"ו כתב מיהו לא חיישינן משום דצריך שיראנה דוקא בשעת קידושין ואם לא הראה אז ליכא ספק כלל דאע\"פ שמראה אחר כך כ\"פ) וכעין מ\"ש רבי ירוחם בשם הרא\"ש (וכתבתי דבריו בדרישה סעיף ז' ע\"ש) ואע\"פ שלשון ומיהו אינו מיושב יפה לפ\"ז ע\"כ צ\"ל כן\"שאם לא יפרש כן קשה אמאי לא חיישינן להכי להחמיר עכ\"ל ומ\"ש הב\"י שלשון ומיהו אינו מיושב ר\"ל שלשון ומיהו אינו משמע שהוא לשון פלוגתא. עוד כתב ב\"י וז\"ל וכתב רי\"ו בשם הרמ\"ה בע\"מ שאראך ק\"ק זוז מספק לא חיישינן דלמא הראה לה למיהוי קידושי ספק דכי חיישינן הכי בתנאי דע\"מ שיש לי דלאו מחוסר מעשה ואפשר שיש לו ולא ידע ביה אבל גבי תנאי דאתן או שאראך אם איתא דמקיים תנאו בסהדי הוה מקיים ליה כי ליכא סהדי לא חיישינן עכ\"ל רי\"ו ואפשר דלזה נתכוין רבינו במ\"ש ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי ליה בתר הכי למיהוי ספק קידושין ולפ\"ז מתיישב יפה לשון \"ומיהו עכ\"ל ב\"י ר\"ל לפ\"ז לשון ומיהו לא יהא פלוגתא אלא הוא מלשון הרמ\"ה גופא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ע\"מ שיש לי בזה כור עפר כו' עד הוי קידושי ספק על מנת שאראך בית כור ה\"ז מקודשת ויראנה וכן הוא במשנה בפרק האומר דף כ\"ו ועיין בב\"י ודינו כמ\"ש לעיל במנה וכמ\"ש הרמ\"ה הנ\"מ בין אראך לע\"מ שיש לי ובגמרא עביד צריכותא ע\"ש: (ויש בו סלעים כו' אין נמדדין עמו דסתם בית כור עפר לזריעה משמע וסלעים אינן ראוים לזריעה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " היה בו בקעים עמוקים י' אם הם מלאים מים כו' בח\"מ סי' רי\"מ כתב דבעמוקים י' אפילו אינן מלאים מים אין נמדדין עמה התם במקח וממכר שאני דאין אדם נותן מעות על מקח אחד ונוטל בב' מקומות וכן משני הגמרא שם בפרק בית כור בין מקח וממכר לדברים אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם דהוי ספק קידושין דשמא יש לו ונתכוון לקלקלה והרא\"ש ס\"ל דלא חיישינן להכי אלא לגבי מעות דלעיל דמעות אין לו קול אבל בקרקע א\"א שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום שלא היה ידוע דקרקע אית ליה קול: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שגם בזה אינה מקודשת ז\"ל מ\"ו פירוש אינה מקודשת בודאי אלא מספק כי הרמב\"ם השוה דין הקרקע עם דין המנה דבשניהן ספק מקודשת ויש שחלקו על הרמב\"ם בדין המעות דמקודשת משום דבזו��י נקל להביאם לכאן והרא\"ש הסכים לדעת הרמב\"ם דאינה מקודשת ודאי אבל מקודשת מספק דשמא יש לו ואמר אין לו ומתכוין לקנקלה עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"מ שאני עשיר ונמצא עני או עני ונמצא עשיר וניחא לה בעני יותר דכפוף תחתיה וכן בשבח יוחסין לא ניחא לה בשבחו שהוא מתגאה עליה: "
+                ],
+                [
+                    " בן כרך וישיבת כרכים קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים: "
+                ],
+                [
+                    " רחוק ונמצא קרוב דיכולה לומר בעי הוינא מטרפסא ואזלי מטרפסא ואתיא ואם הם שוים יכולה למימר לרוח זה הייתי רוצה לילך ולא לרוח זה: "
+                ],
+                [
+                    " בת או שפחה כו' או ע\"מ שאין לו ויש לו דלא ניחא לה שיהא לה שפחה חשובה (ולפ\"ז פי' שפחה גדולה חשוב וכן הוא בגמרא ופרש\"י וי\"מ גדולה שראויה לשמשני כ\"פ) משום חשיבותה מצויה לספר עם שכינותיה ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכינותי ותתן אותי ללעג ולקלס בפיהם כללו של דבר כל שאינו כמו שהתנה אינה מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא של דבש דדילמא באותה שעה צריכה היא ליין: "
+                ],
+                [
+                    " סברה וקבלה והא דאמרינן בסימן ל\"א באבנים טובות ומרגליות דאע\"ג שראתה לא אמרינן סבר' וקבלה ושאני התם דאף על גב דראתה אותם מ\"מ היא סברה ששוין הרבה דאין הכל בקיאין בשומת אבנים טובות והוי קידושי טעות משא\"כ כאן. ובלה\"נ שאני הכא דראתה שהוא דבש והוא א\"ל יין דהוה מין אחר וליכא למימר דהטעתה אלא ודאי סברה וקבלה: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי פי' אפילו בשליח כי אמר' לשליח צא וקבל קידושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב אינה מקודשת ולא אמרינן דמראה מקום היא לו אף אם לא יתן אלא של כסף קבלוהו כדסבר ר\"ש בגמרא פרק האיש מקדש (קידושין דף מ\"ח ע\"ב): "
+                ],
+                [
+                    " כיון ששמע הבעל ושתק כו' וכתב ב\"י ז\"ל ואיכא למידק כי אמרה כן בשעת קידושין מאי הוה הא כיון שהבעל לא קידש אלא ע\"מ כך כל שלא היה כך איך יחולו הקידושין שלא מדעת המקדש ותו מאי ושתק דקאמר הרי הוא אמר בהדיא ע\"מ כך וכך ונראה דה\"ק כיון שבשעה שאמר המקדש ע\"מ כך וכך אמרה היא ואפילו לא יהיה כך אני אתרצה להתקדש ושתק המקדש ולא השיב לה לא כי אלא ע\"מ כך וכך מוכח מילתא שהסכים לדבריה וקידש בלא תנאי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' ה\"ז מקודשת דדברים שבלב אינן דברים: "
+                ],
+                [
+                    " איני אומר כבן עזאי שהיה תלמיד ובחור ולא בא לכלל סמיכה ולא נמצא בימיו כמותו: "
+                ],
+                [
+                    " שמלמדים אותן ברבים פירוש דורש אותם ברבים ודבר שנדרש ברבים להמון עם קל הוא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בסברא בכל מקום פי' אפילו לא בדברי תורה אפילו בדברי חכמה או במילי דעלמא וסחורה: (כאליעזר בן חרסום שאמרינן במסכת יומא שהניח לו אביו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה רש\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו הוא צדיק גמור הוה ספק כו' והא דמחזקינן לבר ישראל ברשע משום שהחזיק עצמו ברשע שאמר \"על \"מנת \"שאני \"רשע חיישינן שמא אמת הוא: "
+                ],
+                [
+                    " שמא הרהר עכו\"ם בלבו וכתיב למען תפוס וגו': (בשם הוא מוכר בשמים בורסקי הוא מעבד עורות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם המקדש כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בטל התנאי (ולא דמי למ\"ש רבינו לעיל דאינה מקודשת אפילו אומרת בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי כו' וי\"ל דלעיל נמי אם מחלה בפי' דמקודשת אלא מיירי בשלא מחלה אלא הודית דבשעת החנאי \"בלבה היה להתקדש כו' לכן אינה מקודשת משום דדברים שבלב אינן דברים עיין בר\"ן כ\"פ) פי' בתנאי שאין בה מומין או שאין עליה נדרים וכמ\"ש בדרישה ע\"ש אבל אם הוא לטובת האשה כגון ע\"מ שאתן לך מאתים זוז נהי שהתנאי יכול לבטל מ\"מ אינה מקודשת אם לא יתן לה ר' זוז וכמ\"ש ואזיל בשם ר\"מ נרבוני: "
+                ],
+                [
+                    " וכנס אח\"כ סתם או בעל סתם כו' וה\"פ וכנס אח\"כ ר\"ל ובעל ג\"כ לאחר זמן. או בעל סתם ר\"ל תכף אחר הקידושין בעל מיד ועד\"ר ותמצא מבואר היטב ומוכרח לפרש כן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"מ כו' ר\"ל שיכול המתנה לבטל תנאו דהא כתב בסוף דבריו ואם מחלה היא התנאי כו' וכתב עוד ואם לא מחלה באותו שעה כו' וכן סבר כהרמב\"ם שאם כנס או בעל סתם שבטל לתנאו וזה מבואר בסוף דבריו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא קידושין בטלים וא\"צ גט וכתב ב\"י ז\"ל יש לתמוה דהל\"ל לעולם הוא ספק כמש\"ר בדין ע\"מ שיאמר אבא אין דהא להא דמיא עכ\"ל ונראה דלק\"מ שכבר כתבתי שם הטעם שאנן אמדינן דעתיה שהוא ירצה ומבקש שהמעשה יהיה קיים דהיינו הקידושין יהיו מקויימים ולכן אף כשאמר אבא לא אמרינן שדעתו הוא שאין הקידושין יהיו בטלין בשביל הכי אלא דעתו שיקויימו עוד כשיאמר אין אבל הכא הא אמר שאין רוצה לקיים תנאו ומש\"ה המעשה בטל מיד: "
+                ],
+                [
+                    " יאמר שרוצה (קיים התנאי כו' ר\"ל יוציא לעז בעלמא ולכך דוקא בעל נפש יחמיר על עצמו ולא ישאנה: "
+                ],
+                [
+                    " אין יכולין לכופו כל י\"ב חדש והא דלעיל גבי ע\"מ שאראך מנה כתב הרא\"ש שצריך להראותה מיד וכמ\"ש לעיל בשמו וע\"ל בדרישה וי\"ל דשאני הכא שאמר ע\"מ שאתן לך ר\"ל לאשה ולכן אמרינן דלמא שדעתו ליתנם לה לאחר זמן כשיכנוס אותה דאז מכניסין זו לזה וזה לזו מה שיש להן אבל לעיל אמר ע\"מ שאראך מנה ולא התנה שיתן לה כלום אלא כלומר שאני עשיר ויש לי מנה כדי שתתפייס ותתארס לו ולכך אמרינן דאם איתא שיקיים תנאו ר\"ל שהוא עשיר כמו שהוא אומר למה לא מראה המנה מיד ומש\"ה צריך להראותה מיד: (בדין זמן שנותנין לבתולה יתבאר לקמן סי' נ\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדאמרי' במקדש ע\"ת ר\"ל כשהבעל התנה התנאי כגון ע\"מ שאין עליה נדרים וכיוצא בו ואח\"כ בעל סתם ביטל לתנאו ה\"נ כשהיא התנה התנאי ואח\"כ כנסה סתם נמי בטלה לתנאה והא דנקט גבי בעל \"ובעל וגבי אשה \"וכנסה היינו משום שכבר כתבתי לעיל שבעל מיד אחר הקידושין וה\"א שודאי על תנאי הראשון בעל הואיל שהוא תכף אחר התנאי והוי כאילו התנה השתא ואפ\"ה קמ\"ל דביטל לתנאו וגבי אשה שייך לנקוט כנסה משום שהיא אינה הולכת אליו שיבעל אותה אלא הבעל בא אליה לבית אביה לכונסה לחופה. וי\"ל ג\"כ דלא שייך לומר בתנאי שלה כשנבעלת לו בטלה לתנאה בשלמא כשהמקדש התנה התנאי שייך לומר כשבעל דביטל תנאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאיש מדקדק כשעושה שום מעשה שיהא כהוגן אבל גבי אשה אין שייך לומר שאין עשתה בעילתה בעילת זנות דאין האשה מדקדקת כמו האיש אבל אם נכנסה עמו לחופה ודאי מחלה לתנאה שהרי אנו רואין שתחפוץ להיות לו לאשה אע\"ג שלא נתן לה כלום: "
+                ],
+                [
+                    " וכשתמחול איגלאי מילתא כו' א\"ל כיון דעדיין לא מחלה א\"כ למה יתן לה כתובה די\"ל כיון שהמחילה הוי לטובתה שתגבה כתובתה בודאי תמחול לו התנאי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתובה יש לה עכ\"ל הר\"מ \"נרבוני ולכאורה נראה מ\"ש וכתובה יש לה וגם מ\"ש לפני זה דמחויב ליתן לה כתובה ממ\"נ כו' לאו אדסמיך לה דהיינו כנסה לחוד קאי אלא אף אם לא כנסה במקום שנותנין כתובה לארוסה צריך ליתן לה מה\"ט דממ\"נ הנזכר אבל מדכתב בלשונו לשון נישואין בטור ובש\"ע ב\"פ משמע לכאורה דנישואין דוקא קאמר ואפשר לומר דבארוסה כל זמן שלא שמענו בפירוש דמחלה מן הסתם אין נותנין לה: (תהא מקודשת חוץ מפלוני כו' אינה מקודשת משום דכתיב ויצאה והיתה איתקש הויה ליציאה וכשם שבגט דלא הוי גט דכתיב בה כריתות שתהא נכרתה ממנו מכל וכל ואם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני עדיין היא מקושר בו דנשארה אסורה מחמתו ה\"ה בקידושין. ולהרמב\"ם כיון שהוא בעיא דלא אפשיטא ושמא לא איתקש הויה ליציאה בזה דביציאה כריתות מעליא בעינן וליכא אבל בקידושין שהוא בקנין וקנין כל דהו סגי לפיכך אמרי' דהוי ספק קידושין וע' עוד בב\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר ע\"מ שלא תיאסר לפלוני כו' פירוש שאמר לה הרי את מקודשת לי ע\"מ שתהיה מותר לפלוני דהתנה בדבר שא\"א לקיימו שנתבאר בר\"ס זה (ע\"ש מ\"ש אמ\"ו ז\"ל בסעיף ט' כ\"פ) שאינו תנאי ולכן המעשה דהיינו הקידושין קיים אבל כשהוא אומר חוץ לפלוני ולא אמר על מנת אין זה תנאי וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משלשה נדרים אלו שדרך בני אדם להקפיד עליהן וה\"ה לנדרים שבינו לבינה (שדרך \"רוב בני אדם להקפיד בהם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שלא תתקשט בבגדי צבעונים אבל נדר על קליות ואגוזים שאינן עינוי נפש כל כך אף על פי שהבעל יוכל להפירם משום עינוי נפש מכל מקום הואיל שאין דרך בני אדם להקפיד עליהם כ\"כ אינה בכלל התנאי על מנת כו' אמרינן ועיין בב\"י: (ואינה צריכה גט ולא חיישינן שמא תלך אצל חכם ויתיר את הנדר ונמצא קידושין ראשונים חלים למפרע דחזקה שאינה עשויה לקלקל את עצמה ואת בניה שיהיו לה מן השני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם הוא אומר שמקפיד והטעם כיון שאין דרך בני אדם להקפיד עליהם בטלה דעתו אצל כל אדם: "
+                ],
+                [
+                    " אשה חשובה פירש רש\"י בת גדולים וה\"א דיכול לומר לא בעינא באשה נדרנית וגם גט לא ניחא לי ליתן לה דאיתסר באמה ובאחותה ולא ניחא לי דלהוו קידושין ואף על פי כן צריכה גט מספק רש\"י ואשר\"י. וביאור דברי רבינו במה שכתב הלכה אצל חכם והתירה \"מקודשת ואפילו אם היא אשה חשובה צריכה גט רצה לומר אשה חשובה מקודשת מספק וצריכה גט ואם קדשה אחר צריכה מספק גט משניהם מה שאין כן בשאינה חשובה דמקודשת ודאי וה\"ט משום דסבירא ליה להרא\"ש דהלכה כרבי מאיר דאמר רוצה אדם שתתבזה אשתו בבית דין ורצה לומר דאינו מקפיד בזה ומש\"ה דעתו שיחולו הקידושין כשיש להן התרה דאם יעלה על דעתו אחר כך שמא תחזור ותדור ואינו נוח לו באשה נדרנית הלא יכול לגרשה אז. אבל באשה חשובה מסתפקא ליה אי הלכה כרבה דאינו מחלק באשה חשובה או הלכה כרבא דמחלק מטעם דאתסר בקרובותיה (דחושש שמא תחזור ותדור באופן שלא יוכל לכפר ואם יגרשנה יאסר עליו בנות משפחתה שהם חשובות כ\"פ) ומסיק דיש להחמיר ול��צריכה גט מספק ע\"ש באשר\"י ובית יוסף הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " קודם שנודעו לבעלה ואם נודע לו אחר כך שהיו עליה כבר אינו מקפיד על מה שהיה עליה כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו וכמו שנתבאר בס\"ס זה אבל אם נודע לו קודם כו' דסבר שמא לא ימצא לה פתח להתירה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קידש על תנאי ובעל סתם כו' עיין לעיל בסימן ל\"א מה שכתבתי שם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " על היחוד דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט מספק אף על גב דאמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומטעם זה הול\"ל דודאי מקודשת היא וכן משמע מתוך פירוש רש\"י מכל מקום רבינו סבר כדעת הרא\"ש אביו דלא הוי אלא ספק קידושין מטעם דשמא היה סבור דתנאי קיים רצה לומר שסובר שכיון ששמעה ארוסתו שהתנה בשעת קידושין אם איתא דהוה עליה נדרים לא היתה נכנסת עמו לחופה ולהיות נבעלת ממנו ולא היתה כוונתו למחול התנאי ומ\"מ צריכה גט דדלמא לא כן היה כוונתו אלא דעתו היה למחול התנאי ולכך הואיל שנוכל לומר שכך היה כוונתו או כך צריכה גט מספק: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בעל לאלתר כו' פי' וה\"א ודאי לא אחלי' לתנאיה ואדעתא דתנאי בעל שהרי עתה לפני הבעילה התנה כדפרישית לעיל בסימן ל\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כתובה אין לה דדילמא לא בעל לשם קידושין אלא דשמא היה סבור דתנאי קיים כמו שכתבתי ובאיסור הולכין לחומרא ובעינן גט ולענין ממון דכתובה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראייה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נמי בלא בעל אם לא התנה כו' לפום ריהטא משמע דנקט \"בלא \"בעל לרבותא ואפשר נמי לומר דבדווקא נקט דאי בעל כתובה נמי יש לה הואיל ולא התנה גם יש לה חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל בתוספות דהמדיר דף ע\"ב ע\"ב בד\"ה על מנת שאין עליה נדרים ובאשר\"י דף קל\"ה ע\"ג כתב בהדיא דאין לה כתובה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא עליה נדרים דהיינו אחד משלשה נדרים הנזכרים בתחילת סימן זה: (וכן אם קידשה סתם כו' צריכה גט מספק דיש להסתפק כיון שלא התנה אינו מקפיד או אפילו לא התנה דמן הסתם בני אדם מקפידין ולכן ספק מקודשת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויתר על מומין הפוסלים בכהנים פירוש פוסלין באשה בקידושין (ר\"ל הוסיפו אלו להיות פוסלים באשה אף על פי שאינן פוסלים בכהנים וברמב\"ם פ\"ח דהלכות ביאת מקדש נתבאר מומי כהנים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון זיעה שזועה תמיד (וצריך למחוק תיבת כגון כיון דאין מומין יתר על של כהנים אלא אלו ' ב\"י כ\"פ): (וקול עבה הוי מום באשה שנא' גבי אהבת הרעים כי קולך ערב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " טפח מחברותיה פי' משל אשה אחרת שהיא חברתה: "
+                ],
+                [
+                    " צלקת פי' שנשאר שם רושם משחיתה המכה: "
+                ],
+                [
+                    " בכל מקום שהוא בגופה פירוש אפי' במקום שבסתר: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה מום שיכול לומר לא נראית לי בשעת קידושין דלימחל אבל מכל מקום מום הוי הואיל שפעמים נראות: (ואם עומדת במקום אחר פירוש במקום שאינה נראית כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " במה דברים אמורים שדרך הבנות לילך למרחץ כו' מדלא כתב רבינו במה דברים אמורים כשגם היא רגילה לילך מרחץ משמע דסבירא ליה דאף אם היא אינה רגילה לילך למרחץ אפילו הכי אמרינן דסבור וקיבל משום דכיון דשאר בנות רגילות לילך למרחץ והוא אינה הולכת הוה ליה לשום לבו על הדבר דשמא משום מום שבה היא מונעת עצמה מלילך וכיון שלא שם לבו לחקור אחר וה אמרינן דסבר וקיבל אף אם יהיה בה מום: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא לזמן ידוע הוה מום שבסתר פרש\"י לפי שנזהרים ביום זמנם לצאת בין הבריות. ואין חלוק בנכפה וריח הפה בין יש מרחץ בעיר או לא וכ\"כ רמ\"א (בשם רבי ירוחם נתיב כ\"ג כ\"פ): (ונמצאו בה מומין לאחר שנתארסה היינו משנתקדשה אבל משודכ' בלבד היינו לא נתארס' רא\"ש בתשובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עליו להביא ראיה פירוש על האב משום דאיתרע חזקתיה דאיכא למימר כאן נמצאו כאן היו קודם אירוסין רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הקידושין צריכה להחזיר משום דהוה קידושי טעות: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר שנתארסה לא מהני ליה ולא אמרינן כיון שנתברר שבעודה בבית אביה נמצאו בה א\"כ אמרינן בבית אביה נמצאו בה בבית אביה היו בה אף קודם שנתארסה כמו שאם עדיין לא כנסה אלא ארסה צריך האב להביא ראיה וא\"כ אפילו כנסה נמי מאחר שיש לועדים שלא נעשו לאחר שכנסה יהא כאילו לא כנסה אלא כארוסה שצריך האב להביא ראייה זה לא אמרינן דמדלא נתוודע הדבר עד שבאה לביתו אמרינן שמזלו גרם שנולדו בה לאחר שנתארסה: "
+                ],
+                [
+                    " בנערה שכתוב' אירוסין לאביה והיא עצמה ברשות אביה לכל מילי הלכך אמרי' כאן נמצאו כאן היו אף קודם אירוסין דאתרע חזקתה (ר\"ל ולא מהני חזקת הגוף שלה לאביה כ\"פ) אבל בוגרת אינה נקראת עוד ע\"ש בית אביה וכך לי עומד' ברשות אביה כאילו היא ברשות דעלמא (ואז כתובתה שלה ואוקמינן אחזקת הגוף דהשתא לאחר שנתארס נעשו בה המומין כ\"פ) וחשיבה כאילו נכנסה לרשות הבעל אשר\"י עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאו בה מומין פירוש אפילו לאחר שכנסה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שבודאי היו קודם והאב טוען שהבעל ידע בהן: "
+                ],
+                [
+                    " כגון אצבע יתירה פירוש ברגל או י\"ל שאצבע יתירה שנקט לדוגמא בעלמא נקט כלומר מומין שבודאי היו קודם כמו אצבע שהוא קודם ולכן כתב רבינו כגון אצבע כו': (או בחזקתו שידע בהן הבעל פירוש כגון שהיה המום בפניה דאז ודאי נתרצה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומה שכתב בשם הרמב\"ם בא עליה ושהה כמה ימים כו' נלע\"ד דאו או קאמר דאם שהה עמה אמרינן דודאי בא עליה אף על גב דלא ידעינן זה בודאי וכן משמע לשון המ\"מ ע\"ש וכן כתב מהרי\"ק (פירוש כ\"ה דלאחר שלשים יום אינו נאמן לומר שלא בא עליה דכולי האי לא מוקים איניש אנפשיה ע\"ש כ\"פ) והביאו רמ\"א ז\"ל בד\"מ שלו ולכאורה היה נראה דסבירא ליה דאם שהה כמה ימים אפילו ודאי לא נבעלה יש לחוש שמחל ואזה מסיק וכתב וחזקה שידע בהן ונתרצה: "
+                ],
+                [
+                    " שחזקה שאין אדם שותה בכוס פגום רצה לומר בכוס שהוא ספק פגום ובס\"א מחקו תיבת פגום: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאו בה מומין והלכה כו' ארישא קאי שכתב קדשה על מנת. שאין בה מומין והכי קאמר דאף על גב שנתרפאו אינה מקודשת דכיון שהיו בה מומין בשעה שקדשה בטלו הקידושין וכי נתרפאו בתר הכי מאי הוה דעל מנת שאין בה מומין בשעה שהוא מקדשה משמע אבל על מנת שלא יהיו בה מומין על מנת שלא יהיו בה בתר הכי משמע ומ\"ה אם רפאן הרופא א��ר כך הרי זו מקודשת למפרע בית יוסף ומ\"ש לעיל גבי נדרים שאם התירה החכם קודם שנודע לבעל דהוה מקודשת ה\"ט משום דהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוה כאילו לא היה בה נדר כלל ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי זו מקודשת לאחר ל' יום אפילו נתאכלו המעות כו' ואע\"ג דהמקדש במלוה (שנתבאר בסי' כ\"ח כ\"פ) אינה מקודשת שאני מלוה דמשעה ראשונה שלה היא (דלהוצאה ניתנה כ\"פ) וכשהוא מקדשה בה לא יהיב לה מידי אבל הכא מתחלה ע\"ד קידושין נתן אע\"ג דהשתא ליתנהו מעיקרא מקני נפשה בהנהו זוזי (אע\"ג דאם תחזור היא תהא חייבת להחזיר המעות מ\"מ הדבר ברשותה היא לחזור ולכי מטא זימנא מיקדשא בההיא הנאה משא\"כ במלוה מתחלה כשהוציאה ע\"ד לשלם הוציאה כ\"פ) ולא דמי נמי לפקדון (שנתבאר ג\"כ בסימן כ\"ח כ\"פ) שכבר בידה דצריך שישתייר ממנו ש\"פ בשעת קידושין דפקדון כי מתאכיל ברשותיה דמריה מתאכיל גמרא ופירש\"י ור\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " בטלו הקידושין שאין הקידושין חלין עד אחר ל' והרי חזרו קודם ל' (מיהו אם \"הוא חוזר בו אינה חייבת להחזיר המעות דאי לא במאי מיקדשא כשאינו חוזר הרי אין קנויים לה עד סוף ל' והרי נתאכלו בנתים ר\"ן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שחזרו קידושי הראשון שמפרשים הטעם שאם בא אחר לתוך שלשים ומקדשה שמקודשת לו ובטלו קידושי הראשון משום שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קידושי שני ונעשית א\"א ולאחר ל' יום כשיבאו קידושי ראשון ימצאו אותה א\"א ונמצא הראשון כמי שקידש א\"א שאין קידושין תופסין בה וזה הטעם כתב הרמב\"ם בפ\"ז דאישות וכתב עליו ה\"ה שנראה מדבריו שאם גרשה או מת השני תוך שלשים שהיא מקודשת לראשון שאז חלו קידושי ראשון אבל הרשב\"א והרא\"ש סוברים שהטעם שמקודשת לשני דכל שקדשה אאר הרי חזרה מקידושי הראשון ובאותה שעה נפקעו לגמרי ושוב אינם חלין ואין לך חזרה גדולה מזו כשפשטה ידה לקבל קידושין מאחר: "
+                ],
+                [
+                    " אמר לה מעכשיו ולאחר שלשים יום כו' אסורה לשניהם משום דמספקא אי האי \"ולאחר \"שלשים \"יום אי תנאה הוי אם לא אחזור בי תוך ל' יום יהיו קידושין מעכשיו או אם חורה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לאחר ל' יום הלכך לעולם שהיא בספק דאי הוי תנאי קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואי חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ יתן לה האחד גט כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר השני מעכשיו ולאחר כ' יום שכלו של שני בתוך של ראשון דאי לא כלו של שני אלא אחר של ראשון אפילו אי הוי חזרה קידושי הראשון חלין ולא של שני דכלה של זמנו קודם זמנו של שני: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר השלישי מעכשיו ולאחר עשרה ימים וה\"ה בהאי בתרא אם קדשה סתם הואיל שלא בא אחר אחריו מאי לי ולתנאו אלא סדרא נקט ותנא כ\"כ ב\"י גם י\"ל דלרבותא כ\"כ דאע\"ג דגם השלישי לא קדשה סתם מעתה אלא לאחר עשרה ימים אפ\"ה צריכה ממנו גט ומכ\"ש אם קדשה מעתה דאלימא קידושין דיליה דצריכה גט: "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת א\"א ז\"ל אינה צריכה גט כו' הרא\"ש סבר כאביי אליבא דרב דסבר ממ\"נ אי האי לשון של מעכשיו ולאחר ל' חזרה הוי דבתרא הוי קידושין שלא בא אחר אחריו וגמרו קידושיו לאחר י' והנך קמאי לאו קידושי נינהו ואי תנאה הוי דקמא חיילי לאחר ל' ואינך לאו כלום ועול�� א\"ר יוחנן סבר כיון דלא נגמרו קידושי שום אחד מהן כל אחד שביק רווחא להיות נתפשין בה קידושי שני ולפ\"ז ל\"ש דזמנו של בתראי כלו בתוך זמנו של ראשון ול\"ש שלא כלו אלא לאחר זמנו של ראשון כגון שאומר הכא מעכשיו ולאחר מ' שהוא לאחר זמנו של ראשון תפסי נמי קידושי שני דהא רווחא שביק קמא לכל מאן דמקדש לה תוך ל' יום אבל לרב דמספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי אי אמר השני מעכשיו ולאחר מ' אין לחוש לקידושיו שכבר חלו הקידושין של ראשון בין דהוי תנאי בין דהוי חזרה ועיין בב\"י ופסק רבינו חננאל כר' יוחנן ורב אלפס סבר דמספקא לן בהאי לישנא אי הוי לשון תנאי או חזרה ויש אומרים בלשון תנאי ויש אומרים בלשון חזרה ואיכא למימר להאי תנאי ולהאי חזרה ותיבעי גיטא מכל חד דילמא קמא לחזרה מכוון וחלו של הני ושני לתנאי מכוון וחלו קידושיו ואין של ראשון ואחרון קידושין ובעיא גט מאמצעי ואיכא למימר דקמא תנאי ושלו קיימין ואיכא למימר דכולהו חזרה ושל אחרון לבד קיימין כן כתב ב\"י שהרא\"ש סבר שזהו טעם של רב אלפס וכעין זה כתב ה\"ה בטעמו של הרמב\"ם ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אחותך אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם (וקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו שנתבאר בח\"מ סימן ר\"ט כ\"פ) אין בידו לקדשה: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ואין זה דבר שלא בא לעולם דאם קדשה עכשיו הוי ספק קידושין כדלעיל בסימן י\"ח (ע\"ש דמספקא לן אי תפסי קידושין ביבמה כמו בשאר חייבי לאוין כ\"פ) א\"כ עכשיו נמי שיאמר אחר שתחלוץ לך יבמיך הוי קידושין וכ\"פ הרמב\"ם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו מקודשת ולכשיגרשנה כו' דאמרינן מיגו דאיבעי לקדשה השתא מקדש תפסי בה קידושין נמי לאחר זמן מהשתא אבל באשתו או באשת חבירו לא חזיא השתא למתפס בהו קידושי שהרי מקודשת ועומדת היא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב דהוי ספק מקודשת ארישא קאי שכתב נתן לה שני פרוטות כו': (אם תלד אשתך כו' אינו כלום דהוה דבר שלא בא לעולם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הבת מקודשת הואיל שהוכר העובר נחשב שבא לעולם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי כו' מדברי הרמב\"ם. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לדעתן (פי' מרצונן שעשאוה שלוחן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינן מקודשות דכל שאינו בזה אחר זה בבת אחת נמי אינו (לשון הגמ' הוא ורצה לומר כשם שאם לקח אשה שאין הקידושין תופסין אחר כך באחותה כך כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוי קידושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוו קידושין דקידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יאמר הראויה מכם לביאה כו' אפשר דה\"נ ס\"ל דצריך שיאמר כל הראויות מכם כו' ועיין בדרישה (וע\"ל סימן ל\"ז כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נתקדשה שלא לרצונה (אע\"ג שאנס אותה עד שאמרה \"רוצה \"אני כ\"פ): אינה מקודשת בפרק חזקת וכבר נתבאר כל זה בבית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " והשיב שאין כאן בית מיחוש ואף על גב דכבר כתב רבינו בריש סימן כ\"ח בשם הרמ\"ה שכתב ז\"ל דאם זרק לה קידושין אפילו תוך חיקה ולא שקלתינהו אלא אשתקה ואזלה לה שתיקה כי האי לאו כלום הוא ואפילו ספק קידושין לא הויא אפשר לומר דהאי מעשה הוה בפני רבים ואיכא למיחש דאיכא דידע בקידושין ולא ידעי במה שלא נתפייסה מיד וה\"א תבעיא גט קמ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם ז\"ל אבל האיש שאנסוהו כו' וכתב ה\"ה הטעם דלא אפקעינהו רבנן לקידושיו אלא כשנאנסה האשה מפני שאם היו הקידושין קידושין לא היתה יכולה להפקיע עצמה ממנו אלא ברצונו אבל האיש הרי הוא יכול לגרשה בע\"כ והלכך הרי היא מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס כתב דאין קידושיו קידושין דבאיש נמי אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה: המקדש שלא בעדים כו' אינן קדושין דילפינן מדכתיב בעריות ערות דבר ובממון ע\"פ שנים עדים יקום דבר דאין דבר שבערוה פחות משנים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שחוששין לקידושין להצריכם גט פירוש בעד א' מ\"ו ודוקא בשניהן מודים ואין הכחשה ביניהם. (וע\"ל בסימן מ\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דאפילו אם כפרה האשה ואומרת לא קדשתני כופין אותה \"ליקח גט וכתב רא\"פ כן הוא הגירסא במיימוני המדויקים עכ\"ל וכ\"כ מ\"ו ועד\"ר שם כתבתי שהגיר' הנכונה היא כופין אותו \"ליתן גט. ומסיים הרמב\"ם וכתב וכן דין כל קידושי ספק ואם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק וע' בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קטן שקדש או נשא כו' דכי יקח איש אשה כתיב (וה\"ה לקטנה דהוקשו אשה לאיש לכל התורה וע\"ל סי' קס\"ט דין קטן וקטנה כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " דלא תקינו רבנן פי' לענין גט אבל מ\"מ לא הוי בעילתו בעילת זנות כל שנת י\"ג כמ\"ש לעיל בריש הספר עכ\"ל מ\"ו וב\"י הביא בסימן זה להרא\"ש דלא הוה זנות ולא חילק בין שנת י\"ג לקודם לכן ועיין במ\"ש בסי' א': "
+                ],
+                [
+                    " נישואין לקטן פירוש אף על גב דתקינו קידושין לקטנה כמ\"ש בסמוך היינו כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר: "
+                ],
+                [
+                    " דלא חיישינן שמא שלח כו' וטעמא מפרש בגמרא בפרק האיש מקדש משום דעל דעת קידושין הראשונים שלח ולא שלחה לשם קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר שיגדיל חלין הקידושין כו' ס\"א גרסינן ועיקר ואם בא עליה לאחר שהגדיל חלין הקידושין כו' וטעמא דחיישינן טפי בביאה מסבלונות משום דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודייק טפי בבעילה הלכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דקידושי קטנה לאו כלום הן וגמר ובעל לשם קידושין ולגירסא שלפנינו קשה הלשון שאמר לאחר שיגדיל חלין הקידושין דמשמע קידושין ראשונים חלין וז\"א דבלא בעל במאי חלין ועוד פשיטא דחלין כשיקדש כשיגדיל אבל לפי גירסא הנ\"ל דגרסי ואם בא עליה לאחר שיגדיל נתיישב הכל דבא לומר דאע\"ג דשילוח סבלונות משהגדיל לא מהני מכל מקום אם בעל משהגדיל חלין מיד אותן קידושין דביאה דודאי לקידושי בביאה בעל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שנתייחד עמה פירוש אף על גב דלא ידעינן דבא עליה בודאי אלא שנתייחד עמה מכל מקום אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא מנה ומאתיים שהן תנאי ב\"ד (ר\"ל שאינה גובת מצד השטר אלא מצד תנאי ב\"ד ומסתמא ע\"ד אותו התנאי בעל כ\"פ) דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא: (דלא קנתה בקטנותה אם לא שמחדש לה השטר כ\"פ) הלכך ליתא להתוספתא ונתבאר עוד זה לקמן בסי' ס\"ו וע\"ש ויש נ\"מ במאי דאמר כתובתה קיימת (ר\"ל מאי קמ\"ל אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כת��בה י\"ל דקמ\"ל היכא שנשאה בתולה אע\"ג כו' כ\"פ) דאף על גב דהשתא כשהגדיל הקטן כבר נעשית ממנו בעולה ואם תכתוב כתובה מעתה אין לה אלא מנה כדין בעולה. והא דקאמר דוקא מנה ומאתיים ר\"ל דאם היתה מתחלה בנשאה לקטן בעולה אין לה אלא מנה ואין בזה נ\"מ אלא משום מאתים נקטה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאחר שתגדיל חלין הקידושין ואינה צריכה כו' כתב ב\"י וז\"ל משמע אפילו לא בעל נמי חלו הקידושין והיינו מדרבנן ונ\"מ שאינה צריכה קידושין אחרים (פירוש ולא תאמר שאסור לבא עליה מהשתא עד שיקדשנה קידושין גמורים דלא להוי בעילתו זנות בשלמא עד הנה לא היה אפשר בענין אחר שאין הקידושין תופסין בה וגם מהשתא צריכה גט ממנו אם תרצה לינשא לאחר) וכדמסיים בה ואינה צריכה קידושין אחרים כלומר לענין זה בלבד הוא דחלו הקידושין אבל לעניין אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לא דהא ודאי תפסו בה קידושין של אחר כל שקדשה אחר קודם שבעל הראשון בגדולתה הא לאחר שבעל הראשון אף על גב שלא ידעינן בה בודאי שבעל לשם קידושין אם נתקדשה שוב לאחר אינה צריכה ממנו גט ועיין לקמן בסי' קנ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו תקינו רבנן כו' שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדפרישי' לעיל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לו עוד רשות בה והשיאוה כו' נלע\"ד דאם יצאה מרשות אביה על ידי שהשיאה ונתארמלה או נתגרשה מכל מקום לא נגרע כחו מאחיה ואמה להתקדש על ידו מדרבנן לענין מיאון ונקט רבינו אחיה כדי לכלול בו גם כן רישא דמיירי כשמת אביה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יוצאה במיאון ובסמוך נתבאר לענין עם הוה קידושיה קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " לשמור קידושיה פירוש כסף קידושיה: (לא הוי קידושין כלל ואינה צריכה אפילו מיאון כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " דפחות מבת שש אפילו כו' וטעמא דאמרינן בפרק התקבל אמר רבא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון וזמן הפעוטות ידוע בפרק הניזקין שהוא מבן ו' ועד עשרה כל חד לפום חורפי' ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש הרמב\"ם דאם היתה מבת עשר שנים ולמעלה אפילו שהיא סכלה כו' אף על פי שלד\"ה לענין מקח וממכר אין מעשי' כלום וכמ\"ש רבינו בח\"מ רל\"ה ע\"ש ס\"ל להרמב\"ם \"דלא אמר רבא וכנגדן בקטנה מתקדשת כ\"א אזמן פעוטות אבל לאחר זמן פעוטות דהיינו מי' שנה ולמעלה אין לו דמיון למקח וממכר וכמ\"ש שם המ\"מ דהרמב\"ם משוה שני המאמרים דהיינו מאמר הנ\"ל ומאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל שיכולה לשמור קידושיה מקודשת למיאון וממילא נאמר נמי דלא אמ' שצריכין שיכולה לשמור כ\"א בזמן הפעוטות אבל לאחר מכאן אפילו אינה יכולה לשמור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה וכו' פי' אף אם לותה בעדים או בפסיקת ב\"ד ואינה בת מלאכה שיכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך שאם היתה גדולה חייב לשלם ע\"ד שיתבאר לקמן בסימן ע' בקטנה א\"צ לשלם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או לצורך פדיונה פי' ונפדית קודם שעמדה ומיאנה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאכל פירותיה ורבנן תקנו פירות תחת פדיונה יתבאר לקמן סימן קט\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל רבנן תקינו לה נשואין אפילו חרש לחרשת כו' וכן כתב רש\"י בהדיא וב\"י הביאו בסמוך אמ\"ש ושוטה ושוטה אין להם כו' ועד\"ר ובגמרא ��ריש פרק חרש מפרש מ\"ש דבחרש תקנו נשואין ובשוטה לא תקנו בחרש נתקיימה תקנתא דרבנן (דדרכן להיות שלום ביניהן כ\"פ) תקנו ובשוטה לא נתקיים תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקנו רבנן. ומפרש נמי התם מ\"ש חרש דתקנו ומ\"ש בקטן לא תקנו דחרש לא אתי לעולם לכלל קידושי תורה (ויבטל הפריה ורביה כ\"פ) תקנו ליה רבנן אבל קטן דאתי לכלל קידושי תורה משיגדיל לא תקנו ליה רבנן אבל בקטנה אע\"ג דאתי לכלל קידושי תורה תקנו לה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדפרישית לעיל בסימן מ\"ג: (וכתב הרמב\"ם לפיכך כו' ר\"ל מאחר דקידושי חרש אינואלא מדרבנן חלו בה קידושי דאורייתא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומותרת לבעלה ולא איישינן שיאמרו גירש החרש ונשא זה ואח\"כ מחזיר גרושתו דכיון שאין לחרש קדושין וגירושין מן התורה אין לחוש שמא יטעו בו שאפילו יאמרו שגירש ואחר כך החזירה אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף על הגזירות של דבריהם עכ\"ל ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לא היה שום אדם נושא אותה אבל קטנה (דתקנו רבנן בה מיאון שאני התם מאחר שאין יכולה למאן רק שעת קטנותה סבר כו' כ\"פ) מפייסנא לה עד שיעבור זמן מיאונה (וכתובה כו' כאשר יתבאר לקמן בסימן מ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושוטה (בסגול) ושוטה (בקמץ) כך הוא מנוקד בספר מ\"ו (והיינו שדעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו ה\"ז בחזקת שוטה אבל בלאו הכי קידושיו קידושין רבי' ירוחם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומתיישבין בדבר הזה ז\"ל ה\"ה ברייתא בפרק הדר שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה עוד שם ל\"ש אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם ומפני שהוא בעריות החמורות ע\"כ כתב רבינו ומתיישבין בדבר זה עכ\"ל פי' למה כתב הרמב\"ם כאן מתיישבין בדבר זה יותר מבמקום אחר ולכן כתב ומפני שהוא בעריות החמורות ור\"ל מתישבין לבדוק אם הוא שכור כ\"כ כשכרותו של לוט: "
+                ],
+                [
+                    " בין סריס חמה פירוש שנעשה סריס מיד כשנולד מיום שרואה אותו החמה (והוא מותר לבא בקהל כמ\"ש לעיל סימן ה' כ\"פ) וכ\"כ רבינו לקמן סימן קע\"ב ז\"ל סריס חמה שלקה ממעי אמו: "
+                ],
+                [
+                    " בין סריס אדם אע\"ג שהוא אסור לבא בקהל כדאמרינן לעיל בסי' ה' מ\"מ קידושיו קידושין (דקי\"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין כדבסמוך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והתוס' כתבו דאיילונית כו' ז\"ל מ\"ו ותימא שלא הביא אביו הרא\"ש שכתב כדברי התוס' בכל אלו מקומות עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא הויין קידושין אפילו מדרבנן דהוי קידושי טעות דאין אשה אלא לפריה ורביה: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א באיילונית כל זה מדברי התוס': "
+                ],
+                [
+                    " שקולה עבה כקול איש אבל אין קולה כקול איש אע\"פ שהיא עבה אינה נקראת איילונית אבל מ\"מ הוי מום שנתבאר דינו לעיל בסי' ל\"ט ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שבאחד מאלו חשובה איילונית וכתב ב\"י ז\"ל אבל מדברי הרמב\"ם בפ\"ב מהלכות אישות נראה שצריך שיהיו בה כל הסימנים האלו וכ\"נ מדברי רבי' ירוחם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ספק איילונית היינו כגון שאותו סימן שנראה אינו מבורר יפה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכין גט מספק (מפני שהם בספק אם הוא זכר או נקבה כ\"פ) וכתב ה\"ה בפ\"ד כשיקדשו הם אשה צריכין לתת גט להתיר אשה זו וכשנתקדשו הם צריכין גט לענין הבא עליהן דרך נקבותיהן שלא יהא כבא על ספק א\"א עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והתוס' כתבו דאנדרוגינוס כו' ועיין בא\"ח סי' תקע\"ט ובי\"ד סימן שט\"ו (ע\"ש מ\"ש אמ\"ו ז\"ל בסעיף ד' כ\"פ) וסי' רס\"ו ולעיל סי' כ\"ב (דכתב שם אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם נתייחד אין מכין אותו מרדות מפני שהוא ספק וי\"ל כיון דיחוד עם הנשים גופא אין בו איסור דאורייתא הקילו באנדרוגינוס) תמצא הדברים מהופכים ולא ימלט בלי שגגה וביארתי יפה הכל על תכליתו בסוף הערל וע\"ל סי' קמ\"ב עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שאין הקידושין תופסין בה בס\"פ האומר יליף לה כל העריות מדכתיב (בפ' אחרי מות אחר כל העריות ואחות אשה כתיב ג\"כ בפרשה זו כ\"פ) כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות לאחות אשה ואחות אשה נפקא לן מדכתיב בה לא תקח כלומר לא יהא לך ליקוחין: "
+                ],
+                [
+                    " שהמקדש נדה מקודשת כו' דכתיב בה ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תהיה בהווייתה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ראוי לעשות כן כתב ה\"ה הטעם כיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה אין ראוי לקדשה וי\"א הטעם שמא יגע בבשרה עכ\"ל ומה שאין אנו נזהרין מזה היינו משום שאנו מקדשין בשעת נישואין וכבר הוכנו כל צרכי החופה וטבחו טבחם א\"א לדחותם מפני ההפסד. ועיין בי\"ד ס\"ס קצ\"ב ולקמן ס\"ס ס\"א דפליגי אי חופה שייך בנדה היינו דוקא להיות מחשבת כנשואה לענין ירושתה ומציאתה אבל לכ\"ע קידושין תופסין בה כמ\"ש כאן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן היבם שקידש צרת יבמה שהאח שמת היו לו שתי נשים ויבם א' מהם. צרתה אסורה על האחין בעשה דכתיב יבמה יבא \"עליה ולא צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ה\"ה. ומ\"ש רבינו היבם שקידש ה\"ה אחד מן האחין וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שנתקדשה לזר בהאשה רבה אמר שמואל בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אשת המת אי ללאו הוא דאתא אי דלא נתפסו קידושין אתא כלומר לא תהא בה הויה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינן בני קידושין כו' עכו\"ם דכתיב בשבעה אומות לא תתחתן בם (כ\"כ בית יוסף בשם רש\"י שכן כתב בפרק החולץ ריש (יבמות ד' מ\"ה) וכבר נתבאר לעיל בר\"ס י\"ו דרבינו סבירא ליה דלא תתחתן לא שייך כ\"א אחר גירות והרמב\"ם ס\"ל דאיירי בז' אומות דכולן הן בכלל לא תסור ע\"ש) לא יהיה לך בם חיתון ובשאר אומות כתיב ואחר כן תבא עליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לית בה הווייה. ועבד ושפחה דכתיב שבו לכם פה עם החמור (דהאי עם מיותר דהו\"ל למימר והחמור כ\"פ) עם הדומה לחמור: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל מומר שקידש כו' שאע\"פ שהמיר דתו מכל מקום ישראל הוא (דכתיב חטא ישראל אע\"פ שחטא ישראל הוא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויש אומרים דמומר לחלל שבתות כו' עד ולא נהירא ואם תאמר הא כתב רבינו בי\"ד סימן ב' דלכולי עלמא מומר לחלל שבתות ולעבודת אלילים דשחיטתו פסולה י\"ל דשאני שחיטה דמחשבתו לע\"א לעבדה בו והמחלל שבת נמי כופר בעיקר וכעע\"א וכמש\"ר בריש הלכות שבת: "
+                ],
+                [
+                    " וכותי הוה עובדא ואצרכיה גט כו' ואע\"ג דאמרינן בפ\"ק דחולין דעשאום כעכו\"ם לכל דבריהם משמע להני רבוותא דהיינו דוקא לענין שלא נסמוך עליהם באיסור והיתר אבל להפקיע קידושיהן לא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם מי שחציו עבד כו' הוו קידושי ספק כו' בעיא הוא בפ' השולח (גיטין ד' מ\"ג ע\"א) ולא אפשיטא ולכן פסק דהוו ספק קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " אינה מקודשת קידושין גמורים לכאורה נראה דר\"נ דקידושין גמורין הוא דלא הוי לענין דאם בא אחר וקדשה גם כן דקידושין ג\"כ תופסין בה אבל צריכה גט משניהן אבל ז\"א דהא הרמב\"ם כתב דדינא כהמקדש הקטנה ובמקדש הקטנה עצמה בלי דעת אחיה ואמה אפילו מיאון אין צריך. ועוד מדמסיק רבינו וכתב עליו ז\"ל וא\"א אמר דהוי קידושין וצריכה גט בכלל דלהרמב\"ם אין צריכה גט. ועוד דאם כן הו\"ל להרמב\"ם לכללינהו ולכתוב בבבא אחד מי שחציו עבד כו' ומי שחציה שפחה כו' לכן נראה דמה שכתב הרמב\"ם בחציה שפחה דאינה מקודשת קידושין גמורין רצה לומר אינה מקודשת כלל דומיא דקטנה כל זמן שלא נתגדלה והא דלא קאמר קידושיו אינן קידושין כדי ללמדינו דלאחר שנשתחררה חלין קידושין הראשונים להיותן קידושין גמורים כדמסיק. והרא\"ש חולק וס\"ל דהויא קידושין לענין דצריכה גט דומיא דחצי עבד אבל ג\"כ איקדשה אחר תוספת וע\"ל ס\"ס ל\"א מש\"ר מזה. והשתא א\"ש הכל. וא\"ת מה שנא זה מבחצי עבד דכתב דהוי ספק וצריכה גט וי\"ל דשאני התם דכל צד יהודית שבו קידש האשה היהודית גמורה מה שאין כן זה דלא נתקדשה אלא חציה ואין אשה מתקדשת למחצה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו הבא עליה רצה לומר אע\"פ שקידושיה גמורין מ\"מ לא חייב מיתה הבא עליה משום א\"א אלא חייב אשם וזו היא שפחה חרופה ועוין בפ' השילח: (ואם נשתחררה כו' רצה לומר המקדש חצי שפחה וחציה כו' ועד שלא נתן לה גט נשתחררה כולה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מקודשת לשניהם כו' דפלוגתא הוא בפי השולח רב יוסף אמר פקעי קדושי ראשון פי' רש\"י בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד. ר' זירא אמר גמרי קידושי ראשון פירוש ע\"י השחרור גמרו קידושי ראשון ונתפסים בכל גופה ולא אפסיקא הלכתא כמאן ולכן מקודשת לשניהם מספק: "
+                ],
+                [
+                    " אחיו של אחד חולץ כו' ממ\"נ אי דקדושי הראשון קידושין קידושי שני לאו קידושין ואי קידושי שני קדושין קדושי דראשון לאו קדושין ודוקא אחד חולץ בראשון אבל ליבם אחד ברישא לא שמא יפגע ביבמה לשוק דשמא אין קדושי אחיו קדושין (וע\"ל ס\"ס ל\"א כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "חוששין שמא שלחם לשם קידושין (ר\"ל הסבלונות עצמן ולכן צריך להיות ששולחם בעדים כדין כל קידושין ומש\"ר לעיל בסימן מ\"ב. וכתב הר\"ן דוקא שנתן לה סתם אבל אם פירש לשם סבלונות ליכא למיחש לפירוש רש\"י כ\"פ) ואף על גב דגבי נתן לה סתם ולא פירש לא הוי קידושין אלא אם כן דבר עמה על עסקי קדושין וכל זמן שעוסקין באותו עניין כדלעיל בסימן כ\"ו מכל מקום חשש קדושין איכא כן כתב הרא\"ש לפי פירוש רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ שולחין סבלונות כו' לאפוקי אם רוב העיר רגילין לשלוח תחלה אבל מכל מקום רגילין גם כן לשלוח ולקדש בהם דאי בדוקא קאמר שרגילין לקדש ואח\"כ לשלוח אבל אין שולחין בענין אחר א\"כ למה חיישינן שמא שלחם לשם קידושין אלא ודאי כדפריש' א\"נ י\"ל אם רוב העיר אין שולחין כי אם מקדשין תחלה משום דאין אדם מפסיד סבלונות שלו וליתנם על ספק אם כן י\"ל דזה ודאי שלחם לשם קידושין ואז אינו מפסיד אותם דאם אינו שלחם לשם קידושין הוא מפסיד אותם היפוך דרך העיר וזה נראה יותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוששין למיעוט ואע\"ג דבעלמא אין חוששין למיעוט היינו בדבר שתולה בטבע ובא ממילא מה שאין כן זה שתולה בדעת האדם והדיעות משנין נפשם ועיין בבית יוסף (ושם כתב ז\"ל שרוב זה אינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות כ\"פ) וסברות מחלוקתם תלוי בגירסת הגמ' ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שמקדשין תחלה להחמיר פירוש וחוששין שמא קדשה תחלה בשני עדים והלכו למדינת הים (ולכן אפי' שלח הסבלונות בינו לבינה רק שהם מודים חוששין כ\"פ אבל אי ודאי שלא קדשה תחלה בפני עדים אז אין חוששין שמא עתה שלחם לשם קידושין כמו שחוששין לפרש\"י כדמפרש ואזיל: "
+                ],
+                [
+                    " ופי' ג\"כ חוששין ר\"ל גם בזה פליגי עם פירש\"י וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוששין להם פי' שמא קדשה כבר: "
+                ],
+                [
+                    "באלו הסבלונות משום קידושין אפי' שלחם בעדים: "
+                ],
+                [
+                    " לשני הפירושין להחמיר דאי שלחם בעדים אע\"ג שידוע שלא קדשה כבר אם רוב העיר רגילין לקדש ואח\"כ שולחין חיישינן כפרש\"י ואם שלחם בלא עדים ואין ידוע אם כבר קדשה או לא חיישינן שמא כבר קדשה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא הגיע עדיין לידה אבל אם הגיע הכתובה לידה ודאי קדשה דאין דרך ליתן כתובה ליד אשה אם לא שקדש אפי' אם אין הסופר מצוי בעיר היה לו להחזיר הכתובה בידו עד שיקדשנה: "
+                ],
+                [
+                    " רואין אם דרך \"מקצת אנשי העיר כו' זהו מל' הרמב\"ם בפ\"ט מפני שגורס ג\"כ בענייני הסבלונות כגרסת ר\"ח דחיישינן למיעוטא אבל לרש\"י דלעיל גבי סבלונות ה\"ה דהכא לא חיישינן למיעוטא כן משמע מדברי ה\"ה ורבינו שסתם וכתב כלשון הרמב\"ם ולא שת לבו לזה ואפשר שטעמו מפני שהעלה בדין הסבלונות דטוב לחוש לשני הפירושים להחמיר ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חוששין לו וצריכה גט (ר\"ל שמקודשת מספק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלוני' לפלוני נראה דדוקא קאמר שמחות לה אבל אם ראו שמחים עמו ואומרין שהוא קדש פלונית בשביל קול זה לא נאסרה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או שיאמרו אע\"ג שהעדים לא ראו בעצמם נירות דולקות ומטות מוצעות כו' רק ששמעו מאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " שיאמרו עדים פלוני ופלוני שמעו מפלוני ופלוני ופלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו כו' כגון ששמע \"יעקב וראובן משמעון ולוי ושמעון ולוי מיהודה ויששכר אבל כו' כן הגיה מ\"ו וז\"ל כאשר הגהתי מצאתי בא\"ה מדויק וכן באשר\"י רק שבאשר\"י כת השלישי לא הוזכר ובאמת שלא לצורך הוא נ\"ל עכ\"ל ועיין בדרישה. ותמה אני על הגהות מ\"ו ז\"ל הלא בגמרא איתא דאמר רב עד שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וע\"ז כתב הרא\"ש דמיירי בתרי ששמעו מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי מיהודה כו' וע\"כ א\"א לפרשו דר\"ל דראובן ושמעון כל אחד שמעו מלוי וגם מיהודה דהא ל' הגמרא הנ\"ל אינו כן דהא לא קאמר אלא פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני דמשמע ראובן שמע מלוי ושמעון ומיהודה וכן הוא ודאי כוונת הרא\"ש דהא לא כתב אלא כגון ראובן משמעון מלוי ויהודה ור\"ל כל חד מנהון שמע מאיש יחידי ולאפוקי תרי מחד או חד מתרי וכדמסיק ותדע דאם לא כן ה\"ל להרא\"ש לכתוב עוד ולא תרי מתרי אם ל�� שכל אחד משניהן שמעו מתרתי אלא ודאי זה לא עלתה על דעת הרא\"ש וכ\"כ הר\"ן והרשב\"א בהדיא הביאם ב\"י וגם הבית יוסף כתב שדברי הרשב\"א הן כדברי הרא\"ש ש\"מ שגם הב\"י פירש דברי הרא\"ש ע\"ד שפורשתי. ודברי רבינו נ\"ל גם כן ליישבם ע\"ד זה שמ\"ש או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני כו' ר\"ל הקול שיצא שפלונית נתקדשה היינו שבא הקול שיש איש בשוק שאמר מפי שנים שאותן שנים כל אחד גם כן שמעו מאיש מיוחד שנתקדשה והקול וגם האיש יחידי אינו כלום אלא על ידי קול והאיש קוראין הב\"ד לפלוני ופלוני ושואלין את פיהם והם יאמרו אמת הוא ששמענו כל אחד מהן מאיש אחד מיוחד אף שאמרו שהלכו למדינת הים ה\"ז קול ברור ובאבן העזר של קלף כתב בהדיא כמ\"ש הר\"ן וז\"ל שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני כו' עד כגון ראובן משמעון ושמעון מיהודה כו' ע\"ש והוא נכון מאוד ודו\"ק: ",
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דלא מהני אלא תרי מתרי ואהא דכתב הרמ\"ה חילוק בין שתלו בעדים שמתו להלכו למדינת הים לא פליג וגם הרא\"ש כתב מעין חילוק זה בח\"מ סי' ע' וא\"כ לפ\"ז ה\"ל לרבי' לכתוב זה בשם הרמ\"ה בבבא בפני עצמו לא לכללינהו בבבא שיש חולק עליה וצ\"ל שרבינו סובר שגם הרמ\"ה לא חילק אלא בחד מתרי אבל תרי מתרי אפילו אמרו שאותן שנים מתו נאמנים שהתורה האמינה לשנים בכל ענין ובזה מיישב דל\"ת דבגמרא משמע קצת דבעינן תרי מתרי די\"ל דהרמ\"ה מפרשו דמיירי כשאומרין שמתו אותן השנים אבל צ\"ע דא\"כ למה כתב הרמ\"ה ל' רבים דוקא \"שתלו \"דמרתתי \"תולין דמשמע דאפילו בשנים משנים אין נאמנים לומר שמתו ודוחק לומר דל' רבים דעלמא נקט: "
+                ],
+                [
+                    " ואומרים שנתקדשה לו בעיר אחרת ז\"ל רש\"י בפ' בתרא דגיטין ד' פ\"ט ע\"א יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום לפלוני במקום פלוני: "
+                ],
+                [
+                    " פלונית תתקדש שהוא ל' עתיד (ושמא נזדמנו יחד כדי לקדשה ולא נתקדשה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שנתקדשה לפלוני וגירשה כו' כיון שקול גירושין יצא ג\"כ מיד נתבטלו הקידושין וכמ\"ש לעיל בסי' ו' (ושם נתבאר ג\"כ מדיני קול קידושין וגירושין ע\"ש כ\"פ): (אמתלא פי' שובר ששובר את הקול כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שזרק לה קידושין כו' פי' שהקול יצא שהוא ספק אם קרוב לו או קרוב לה: "
+                ],
+                [
+                    " או אפילו אם יש לחוש לאמתלא כו' פי' אפילו אם לא יצא הקול שיש ספק בקידושין אלא שהקול יצא סתם אלא לנו יש ספק בקידושין הללו כגון שהקול יצא סתם פלוני קידש פלונית בפירי פלוני ולא יצא שום ספק בדברי הקול אלא לנו יש ספק אם יש ש\"פ בפירי פלוני שנתקדשה בו או שהקול יצא שפלוני בן פלוני קידש פלונית ואותו פלוני יש לנו ספק אם היה קטן או גדול: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב יצא הקול שנתקדשה כו' פי' כגון מעיקרא אמרו זרק לה קידושין ואחר י' ימים אמרו שהיו קרוב לו תולין באמתלא ומתירין אותה לינשא כיון שמתחלה אמרו שהיו בזריקה וכן כיוצא בזה כן מפרש הר\"ן והמ\"מ דברי הרמב\"ם וכתב ב\"י ז\"ל ורבינו כתב דברי הרמב\"ם כאילו הוא חולק על מ\"ש תחלה וכבר נתבאר שמ\"ש תחלה הוא לפסוק כרב זביד ואין חולק בזה ודברי הרמב\"ם הם פי' לדברי רב זביד עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר ימים יצא האמתלא כו' לשון הגמרא והרמב\"ם שהביא הר\"ן כתוב בו אחר י' ימים אבל במיימוני שבידינו כתוב בו ולאחר ימים אם נראין הדברים לב\"ד שהוא כן סומכין על ה��מתלא ולא הוחזקה כו' וכן הוא במיימוני בפ\"ט מה\"א וכן בש\"ע: (מבטלין אותו ר\"ל מתירין אותו בלא גט ומודיעין ששקר היה אבל הר\"ן בשם הרי\"ף וב\"י בשם הרמב\"ם כתבו דבזמן הזה בסתם מקומות אין מבטלין קלא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון אותם \"שתלו בהן כו' ה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " שהיה האמתלא מעיקרא פירוש אף על פי שנתברר עכשיו שהאמתלא יצאה מעיקרא סמוך ליציאת הקול אינה מבטלת כיון שלא יצא עם הקול ממש כ\"כ הב\"י. וצ\"ע מנא ליה לפרש מש\"ר שהיה האמתלא \"מעיקרא דר\"ל סמוך ליציאת הקול דצ\"ל דר\"ל אפילו נתברר עמה דהאמתלא היה מעיקרא ממש בשעת יציאת הקול והיינו שהקול יצא בר\"ח ניסן שראובן ושמעון אמרו ששמעו מלוי ויהודה שנתקדשה פלונית לפלוני ואחר י' ימים באו לוי ויהודה ואמרו שלא בודאי יודעים שנתקדשה אלא ספק להן ושכך אמרו מעיקרא לראובן ושמעון והרי נתברר מפיהן לב\"ד דהאמתלא משעת יציאת הקול היה דלא היתה ודאי מקודשת אפ\"ה אין שומעין להאמתלא כיון שיצא הקול מעיקרא סתם. ופירוש זה ודאי נראה עיקר דהכי משמע לשון \"מעיקרא גם לפ\"ז הוי דבר והפוכו במאי דהתחיל וכתב דדוקא כשבאו ואמרו להד\"ם וע\"ז מסיק וכתב הא לא אמרו להד\"ם אלא היה בו צד ספק אפילו אמרו שכן היה מעיקרא און שומעין לו ודוק: "
+                ],
+                [
+                    " אינה מבטלת הקול כיון שלא כו' והא דכתב לעיל בשם הרמב\"ם דלא הוחזקה מקודשת התם איירי שהב\"ד נראים להם שהוא כן וע\"ד שפירשתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אחר אירוסין פי' אפילו אם אחר אירוסין יצא הקול איך שנתקדשה לפני אירוסין של זה לאחר: "
+                ],
+                [
+                    " אין חוששין לו כו' דלקלא דאחר אירוסין ונישואין לא חיישינן (כדלעיל בסי' ו' כ\"פ): (דלא מבטלי לקלא דקידושין הראשונים כיון דקול הקידושין של הראשון קודם הנשואי השני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנשאת פי' אעפ\"י שנשאת לשני אפילו הכי צריכה גט מהראשון. ומה שכתב ונושא שני אם ירצה רצה לומר אם כבר לא נשאת לו ואדלעיל קאי דאי כבר נשאת לשני אסורה לשניהם כמו שנתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ויתן לה עתה קידושין גמורים דקידושין שקידש כבר אינם כלום דהוי כאילו קדש א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואסורה עליו עולמית דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יאמרו מחזיר גרושתו כו' שיאמרו על ידי שגרשה הראשון תחלה קדשה השני ועכשיו הוא חוזר ונושא אותה: (וע\"ל סימן ל\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בין ראשון בין שני הואיל שאין קידושי השני ודאי אלא על ידי הקול לא יאמרו גירש זה ונשא זה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ומיראתו עליה פירוש שלא יעשו לה אחר פרצה או שהיא לא תזנה בעצמה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם גם שמעון אומר כן דאין זה שובר לקול שיצא כבר ששמעון שליח לוי קדש פלונית ללוי: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נשמע הדבר מפי עדים פירוש שיאמרו עדים אנו שמענו מפי עדים שהם ראו הקידושין: "
+                ],
+                [
+                    " והשיב שאסורה לינשא לו כי היודע שנתגרשה מה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרווחא דמלתא ואם תאמר יכריזו שלא היתה צריכה לגט אלא לחומרא בעלמא איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה עכ\"ל הרא\"ש בתשובה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא ראינו אינה ראייה כו' וא\"כ הוו עדותן כאילו אינו והרי שנים אומרים שראינו שנתקדשה ולכן הויא מקודשת: (לא היו לה ספקקידושין ר\"ל לא זרק לה מעולם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא תנשא פי' לכ\"ע חוץ מזה שאומרים ב' שנתקדשה לו אם יודעין למי נתקדשה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת לאחד מעידיה (ע\"ל בסי' י\"ז ושם נתבאר כ\"פ) אבל לאחר אפי' בדיעבד תצא הואיל דתרי ותרי נינהו הוא קאי באשם תלוי אם בא עליה אבל לאחד מעדיה שאמרו לא נתקדשה לא קאי באשם תלוי שאין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו וזה אמר ברי לי: "
+                ],
+                [
+                    " ואומרת ברי לי שלא נתקדשתי כן הגיה מ\"ו ז\"ל וכן הוא בב\"י דאל\"כ היא גופה באשם תלוי קאי ואפ\"ה אע\"ג שברי לו ולאשה מ\"מ לכתחלה לא תנשא לו הואיל ששני' אומרים נתקדשה והוחזקה בא\"א ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " א' אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה עי בב\"י ד' פ' סוף ע\"א שהביא לדברי הר\"ן שתמה על הגמ' דאמרי' דהא' אמר לא נתקדשה ומשמע הא לא אמר כלום אסרי' לה אפומיה דהאי דאמר נתקדשה אמאי הא עד אחד בקידושין לאו כלום ואפילו אמר נתקדשה בפני ובפני האחר לאו כלום הוא ותירץ דמיירי כגון ששניהן מודים שזרק לה קידושין אלא שהם חלוקים אם קרוב לו או לה כו'. ולפ\"ז צ\"ל שרבינו ג\"כ משום סיפא נקטא ודוק (ולדברי הסמ\"ג שהביא רבינו בסי' מ\"ב דעד א' בקידושין חוששין להחמיר א\"ש הכא לפי שעד אחד מעיד לא נתקדשה תנשא לכתחלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " תנשא לכתחלה הואיל שאין כאן אלא עד אחד שאמר נתקדשה ולא הוחזקה בא\"א על פיו שע\"א איננו כלום והאחד אומר שלא נתקדשה בודאי לא אתרע חזקתה שהיא פנויה (ר\"ל דהוי כמו שנים כנגד העד והחזקה כ\"פ) אבל אם אחד אומר שזרק קרוב לה ואחד אומר קרוב לו הואיל ששניהם מודים שזרק לה קידושין אתרע חזקתה קצת שלא תנשא לכתחלה: "
+                ],
+                [
+                    " תוך כדי דיבור נאמנת והא דאמרינן לקמן בסימן מ\"ט דאם קידש אשה וחזר מיד אפילו בתוך כדי דיבור ואמר שהמעות יהיו מתנה אינו יכול לחזור שאני התם שעבד מעשה שנתן המעות בידה וא\"כ הואיל שנעשה מעשה בקידושין דיבור לא יכול לבטל מעשה אבל כאן דלא הוה אלא דבור בעלמא שאמר נתקדשה יכול לחזור תוך כדי דיבור דאתא דיבור ומבטל דיבור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו אינה נאמנת אלמטה קאי ופי' כאילו אמר ואם לאו דאינה נאמנת כתב הרמב\"ם אבל אין פי' שבא להודיע שאם לא נתנה אמתלא שאינה נאמנת דזה כבר נזכר למעלה במה שאמר \"לאחר \"תוך \"כדי \"דיבור \"אינה \"נאמנת ושוב ראיתי בא\"ע של קלף וליתא שם האי ואם לאו אינה נאמנת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קדשתיך בפני פלוני ופליני אבל אם אמר שהיו הקידושין בלא שני עדים אין כאן קידושין (כמ\"ש לעיל סימן מ\"ב כ\"פ) וכן כולן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הוא אסור בקרובותיה דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא: "
+                ],
+                [
+                    " והיא מותרת בקרוביו דלאו כל כמיניה לאסרינהו עליה וכן בכולן שייך זה הטעם: "
+                ],
+                [
+                    " והוא מותר בקרובותיה כגון אחות הבת שלא מן האם הלא מן האב הם אחיות ושניות דיש להם הפסק דאין אלו נאסרים מכח האם וגם בל\"ז נמי מותר בקרובי הבת שיש לה מצד האב: "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה ��אפי' אם לא כתב לה כתובה לדעת הרא\"ש ורבינו כמבואר לקמן בסימן נ\"ה ולדעת הרמב\"ם שסבר שאין כתובה לארוסה אלא א\"כ כתב לה מיירי כשכתב לה וא\"ת א\"כ היאך יכול לומר לא קדשתיך י\"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואחר כך מקדשין כ\"כ ה\"ה והרמב\"ן והר\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לה בנים נראה אע\"ג דאין לה בנים אינו נאמן לאוסרה וכתב המעשה כמו שהיה דהא כתב אחר כך בתשובה שאינו נאמן לאוסרה על בעלה ואם איתא שבנים דוקא נקט ומש\"ה אינו נאמן הו\"ל לומר שאינו נאמן מחמת הבנים גם בש\"ע לא כתב ויש לה בנים ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם תאמר אמת שקדשתני אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באיש אחר (אין להקשות תהא נאמנת במגו דאומרת גרשתני דזה הוי מיגו דהעזה. ודוקא כל זמן שהיא תחתיו אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה אבל אם בעלה רוצה לגרשה הרשות בידו ואח\"כ אסורה עליו דשויתה עצמה חתיכה דאסורה ועיין בתשובת בן לב חלק ג' דף ק\"ט ע\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא כו' פי' אותו האיש שאמר שקדשה: "
+                ],
+                [
+                    " שהאשה שנתקדשה לאחר בפני בעלה כו' דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ובודאי גרשה ומיהו נראה דזהו דוקא בדאמרה בהדיא גרשתני או שותקת אבל אי אמרה לא קדשתני מעולם בזה לא מהני מה שהיה בחופתה שהרי זה הוא ככל האומר לא לויתי הרי הוא מודה שלא פרע ואם יש עדים שלוה חייב לשלם ושוב אינו נאמן לומר לויתי ופרעתי כמבואר בח\"מ סי' ע\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וזה אסור באשתו והטעם דנאמן הוא לאוסרה עליו והיא אינה נאמנת לאסור נפשה עליו כמו שכתבתי לפני זה. משום דהיא אינה יכולה להפקיע נפשה מבעלה בשום צד מבלי רצונו משא\"כ הוא דיש בידו להפקיע נפשו ממנה בגט שלא לרצונה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כיון \"שאמר שקדשה פירוש אפילו אין כאן עדים שקדשה ואינו נאמן באמירתו לאסרה לבעלה וכנ\"ל מ\"מ עשאה חתיכת איסור אנפשו באמירתו שקדשה בפני עדים: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בקרובות שתיהן בקרובות אחות אשתו הואיל שאמר שקדשה ובקרובות אשתו דלמא לא קידש אחותה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המקדש אחת מחמשה נשים אין דין זה דומה למה שכתב לעיל סימן מ\"א שאם היו נכריות ושתי אחיות בהדדי וקידש אחת מהן דהתם אתא לאשמעינן דהנכריות מקודשות אע\"פ שיש עמהן שתי אחיות והכא אתא לאשמעינן שאסור בקרובות כולן ודיני כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " ונותן גט לכל אחת פירוש כשאינו רוצה ליקח אחת מהן או כולן אזי אין שום אחת רשאי להנשא לאחר מבלי גט מזה: "
+                ],
+                [
+                    " ומגיה כתובה ביניהן פירוש אם אין שטר כתובה יוצא מתחת יד אחד מהן דאם לא כן ודאי אותה קדשה שהכתובה תחת ידה וכדכתב לקמן וכגון שהדבר ידוע כו': "
+                ],
+                [
+                    " קנסוהו חכמים שיתן כתובה כו' דעבד איסורא דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה: (וכמ\"ש לעיל ס\"ס כ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שהדבר ידוע שהכתובה כו' דאם לא כן אותה שהכתובה בידה ודאי קדשה אלא דידוע שנאבדה כו' וקשה הא סבר הטור לקמן סימן נ\"ה דארוסה יש לה כתובה אפילו לא כתב לה כדעת הרא\"ש אביו ואם כן למה ליה למימר וכגון שהדבר ידוע כו' ודוחק לומר שכתב כן לדעת הרמב\"ם שסבר שאין כתובה לארוסה אלא אם כן כתב לה דזה דוחק מאוד שסתם כאן כנגד סברת הרא\"ש אביו וכנגד סברתו ואף אם תאמר שדרך רבינו הוא לכתוב עניינים שהם אליבא דכולי עלמא מכל מקום לא הוה ליה לכתוב וכגון \"שהדבר כו' משמע שדין זה לא נמצא בגוון אחר אלא בכהאי גוונא ויש לדחוק לומר דרבינו סבירא ליה דכהאי גוונא דאין כאן קידושין ידועים לאיזה מהן לקנסו וליתן לחמשתן כתובה כולי האי ודאי לא קנסוהו אם לא שכתב לפחות לאחת מהן כתובה דאף שתקנו חכמים לדעת הרא\"ש כתובה לארוסה אף בלא כתב לה במקום קנס כי האי לא אמרו ומהאי טעמא נראה דרבינו לא כ\"כ אלא בסיפא דצריך ליתן כתובה לחמשתן אבל ברישא דמניח כתובה א' ביניהן ומסתלק אפשר דסבירא ליה דאפילו לא כתב כלל אפ\"ה צריך ליתן כתובה א' וכמ\"ש והשתא א\"ש דלא כתב רבינו כן ברישא ואף הרמב\"ם שם בפ\"ט דין כ\"א ג\"כ כתב בסיפא מ\"מ רבינו מדרכו לשנות ולפרש יותר הו\"ל לפרשו ברישא ומרישא נשמע לסיפא במכ\"ש משא\"כ עתה דא\"ל בסיפא דוקא הדין כן וכמ\"ש ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' תוך כדי דיבור אין חזרתו כלום דאסיקנא בפרק יש נוחלין בכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדבור דמי חוץ ממקדש ומגרש ומגדף ובפרק שבועת העדות כתב הר\"ן טעמו של דבר וכתבתי דבריו בח\"מ סי' רע\"ט ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לא יהיה לו עסק עמהן פרש\"י להיות דיין בדבר שזהו עוות שאינו יכול לתקן וזה שדקדק רבינו וכתב לא יהיה עסק עמהן להורות בהן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' חזרה בה גזירה שמא יאמרו קידושי טעות היו ולכן חזרו ונמצא דלמא איכא דשמע שיסברו קידושין תופסין באחותה ומותרת לו ואפילו אם נתן לה גט בחזרת קידושין ולא שמע בגט ויתירו לו אחות אשתו או שאר קרובותיה וה\"ה אם מת אחד מהן יהיה טעות בקרובים לו או לה (וכתב במהרי\"ל סי' ס\"א דדוקא בארוסה אבל בנשואה דליכא למיחש להכי הקידושין חוזרין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושמשה בהם אבל אם לא שמשה בהן הדרי דדעתו היה שתשמש בהן: "
+                ],
+                [
+                    " כששלחם וכתב ב\"י ז\"ל דמשמע שאם לא אכל בשעה ששלחם אף ע\"פ שאכל אח\"כ הדרי ואיני יודע מנין לו ולא ראיתי מי שכתב כן ואפשר דס\"ל דע\"י אכילה דשעת שליחות הסבלונות מתוך אותה שמחה גמר ומחל אבל לא ע\"י אכילה דבתר הכי ואפשר דה\"ה דע\"י אכילה דבתר הכי נמי סבר דמחל ומה שכתב כששלחם ל\"ד אלא אורחא דמילתא נקט עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אז אינה צריכה להחזירם שמחמת חיבה שאכל ושתה ושמח עמהן מחל סבלונות בעשויין ליבלות פירוש הדברים שיבלו סעודה בבית אביה כ\"פ) אבל דברים שאין עשוין ליבלות אמרו חכמים דעתו שלא שלח לה אלא על מנת שישובו לו מבית חמיו עם אשתו וע\"ד לכנסה שלח לה ואפילו אכל שם שוה דינר או יותר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו הן עדיין בעין דאיבעיא הוא בגמרא אם הן בעין אם צריכה להחזיר לו או לא ולא אפשיטא והמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " פחות מדינר דכל פחות מדינר לא מקרי אכילה לענין זה: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה להחזירם פירוש ל\"ד אלא מקצת צריכה להחזירם והשאר קא מיבעיא לן כדלקמן מ\"ו: (בד\"א שחזר בו הוא וה\"ה מת הוא או היא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכשמשלמת לו פי' מאכל ששלח לה ואכלה מנכה השליש ממה כו' דהיינו דמי בשר בזול (דאם היה שוה ו' זהובים לא ישלמה רק ד' זהובים כ\"פ) וכן הדברים העשוין לבלות מנכה לו שליש מהם שבענין זה שמין כל המחזירין אוכלין הנאכלין מתחלה שלא לדעת חזרה שאילו היה יודע שצריך להחזיר לא היה אוכל משלו ומיהו הקידושין לא הדרי כדלעיל שלא יאמרו קידושי טעות כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שלחו לו לאכול בביתו פירוש שלא אכל בבית חמיו אלא חמיו שלח לו שוה דינר לאכול בביתו: "
+                ],
+                [
+                    " אם מחל על חציה פי' של סבלונות: "
+                ],
+                [
+                    " אם השביחו הסבלונות כגון ששלח לה צאן ובקר וגזזה אותם או ילדו אצלו רמב\"ם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מוציאין מספק ואינן חוזרין רצה לומר בכל דבר ספק אין מוציאין ממון וממילא ה\"נ אין מחזירין: "
+                ],
+                [
+                    " ואינן חוזרים אכל הני אבעיות' קאי ובשבח אינה צריכה להחזיר השבח וכשאכל חצי דינר אינה צריכה להחזיר החציה של סבלונות: "
+                ],
+                [
+                    " וכל הגורם לאבד ממון חבירו בח\"מ סי' שפ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב אינו משוה עם רבותיו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו משלם לו הוצאה פירוש מה שהוציא בשכירות פועלים לחרוש ולזרוע אבל דמי הזרעים חייב לשלם וכמ\"ש בח\"מ סימן רל\"ב וה\"ה כתב ע\"ז שאינו דומה לזריעה עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מה שנשאר ביד שמעון מהשלשה מאות זהובים כו' יחזיר לראובן ומיירי שלא עשו קנס על החזרה: "
+                ],
+                [
+                    " וישבע שמעון כמה הוציא כו' שהשבועה היא כדי להחזיק מה שיש בידו ולכן נאמן מה שאין כן לעיל בהוצאת סעודה שכתב הרמב\"ם שאינו נאמן בשבועה דהתם בא להוציא: "
+                ],
+                [
+                    " וכמה היו שווים הטבעות דקדק לכתוב כמה שוים משום דאין לו לנכות אלא כדי שוויין ולא מה שהוא צריך לשלם בעבורם אם יבא הכותי להעליל עליו וכמו שנתבאר לקמן בשם הרא\"ש בח\"מ סי' שע\"ח בענין פרדה שהחתן רכב עליו כו' ע\"ש וגם בסימן ע\"ב כתב ב\"י דין סייף שנאבד כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חזקו שטרות על עצמן כו' פירוש אפי' אם חזקו שטרות כו' וע\"ל בח\"מ סי' ר\"ז איך היו עושין חכמי ספרד: "
+                ],
+                [
+                    " יתחייב לחבירו כך וכך דלא הוי אסמכתא אפילו לא קנה מהם בב\"ד חשוב כיון שנוהגין בכל העולם מידי דהוה אסטומתא דקניא כדאמרינן בח\"מ סי' ר\"א ועוד בדין הוא שיתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו כ\"כ התוס' בפרק איזהו נשך וכ\"כ הרא\"ש בפ\"ד נדרים וכתב מהרי\"ק (שורש קצ\"ד) דפשוט הוא אף על פי שלפעמים דמי הבושת אינם עולים כמו דמי הקנס אפ\"ה לא חשיב אסמכתא דלא חשוב גוזמא אלא דבר שהוא רחוק מדעת עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך אם כל אחד עשה שטר על עצמו כו' רצה לומר שטר הודאה בלא קנין ולכן לא גובים הקנס אלא צריך שישלישו השטרות ביד שליש אבל אם קבלו קנין על הקנס אפי' לא נכתב שום שטר גבי הקנס מטעם שכתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " יעשה שליש שלישותו פי' יתן השטרות לשכנגדו ואין צריך לכתוב שום דבר אף על גב דבעלמא היכא שהושלש שטר בידי על ענין מה כתב הרא\"ש ורבינו הביאו בח\"מ סימן נ\"ו שהשליש צריך לקיים שלישותו ויתן השטר ביד מי שהושלש בידו ליתן אבל קודם שיתן השטר לידו יעתיקנו ויקיימנו בעדים ויאמר בפני עדים היאך בא השטר לידו ושהוא צריך לקיים שלישותו ויכתבו ויחתמו העדים על כל הדברים ויתנום ביד שליש והשליש יתן כתב העדים למי שנתן השטר עליו וע\"ש אבל הכא אין צריך השליש לכתוב שום דבר אלא מיד יתן השטרות למי שכנגדן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כל א' נותן משכון לחבירו על הקנס פי' ולא קבלו קנין על הקנס דאם ק\"ק הרי כבר כתב בשם ר\"י דלא הוי אסמכתא וגובה הקנס אם כן אין סברא בשביל שנתנו משכנות שהוא גרוע אלא ודאי מיירי שלא ק\"ק ולכן כתב דאינו כלום הואיל שלא נתחייב עצמו בכלום דאפילו ר\"י לא קאמר דלא הוי אסמכתא אלא היכא דק\"ק על הקנס ומ\"ש אלא צריך להקנות בסודר דלא כאסמכתא בב\"ד חשוב כו' נראה שזה קאי אמ\"ש שאדם יכול לשעבד נכסיו כו' שזה מיירי בכל שעבודים וקניינים דעלמא שלא סגי בהו בק\"ק סתם להוציא מידי אסמכתא אלא צריך להקנות בב\"ד חשוב ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דלא כאסמכתא בב\"ד חשוב פירוש שלשה דבקיאין בדיני אסמכתא וכן הוא בח\"מ סימן ר\"ז מ\"ו עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ל\"ש בתו הגדולה כו' ולא תימא דוקא בתו הקטנה דקא מטי הנאה לידיה שכסף קידושין לאביה אבל לא בתו גדולה קמ\"ל דל\"ש דהא אבי הבן נמי לא מטי הנאה לידיה אלא בההיא הנאה דקא מתחתני בהדדי גמרי ומקני להדדי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם צריך שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותן שאין אדם מקנה דבר שלב\"ל ע\"ל בח\"מ סי' ס' סט\"ו שכתב רבינו בשם הרא\"ש שאדם יכול לשעבד נפשו להתחייב בדברים שאינו חייב בהם אע\"פ שאין לו עתה נכסים כמו לשעבד בכתובה גדולה כו' וע\"ז נראים דסומכין עתה ג\"כ בנדוניית הבנות אע\"פ שאין לו בידו אז ועיין בח\"מ שם טעם הדברים וע\"ש בח\"מ סי' ס' ס\"י דאע\"ג דאין אדם מקנה דשלב\"ל יכול לחייב נפשו בדבר שלב\"ל ואפשר שהכא בפסיקה שהוא בדיבור בעלמא אינו יכול לחייב נפשו: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא בנישואין הראשונים פי' כשנושא הבן אשה ראשונה לאפוקי אם כבר היה לו אשה ומתה ואא\"כ נושא עוד אשה וכן אם הבת נתאלמנה ופסק להם האב בקידושי שניים לא קנו (עיין לקמן בסימן נ\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא באב הפוסק על בנו ועל בתו כן הוא בירושלמי והטעם מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ובתו ומרוב שמחתו אצל נישואין ראשונים גמר ומקני: אבל מי שפוסק בשביל אחותו ה\"מ בעשירה אבל בענייה הוי כמו נדר וצריך לקיום משום צדקה מרדכי וכ\"כ ב\"י כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב כו' עד כמה את מכנסת כו' ל' \"מכנסת לי שייך בנדוניית אשה לאיש ומש\"ה קאמר לשון \"את לשון נקבה וכמה \"אתה \"נותן כו' לשון נתינה שייך באיש לאשתו כתובה וכיוצא בו ומש\"ה אמר לשון אתה. שוב ראיתי לשון מיימוני פכ\"ג דין י\"ג שהוא מפרש יותר ז\"ל ואמר לה כמה את מכנסת לי כך וכך ואמרה לו כמה אתה נותן לי או כותב לי כך וכך עכ\"ל ונראה משום דהאיש עליו לפרנסה ולעשות כל צרכי אשתו וע\"ש זה מכניס אביה לחתנו נדוניא כדי שיהנה בו ג\"כ בתו בצרכיה שייך בו לשון כניסה משא\"כ מה שנותן האיש לאשתו שום משלו שהוא מתנת חנם שייך בו לשון נותן גם שם לפני זה בדין י\"א כתב שיש מקומות שנהגו שהאיש נותן מעות לפי ערך הנדוניא דבר קצוב שתתקשט בו הכלה ותקנה בהן בשמים וכיוצא בהן ויש מקומות שמכניס האיש שום משלו מצטרף להנדוניא כו' וזהו שמסיק וכתב כמה אתה נותן וכותב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לה כמה את מכנסת לי כו' שקונין באמירה וכתב הריב\"ש ובסימן שמ\"ה) שבזה אין חילוק בין נישואין ראשונים לשניים: "
+                ],
+                [
+                    " ומיבעיא לן דברים הללו שנקנין באמירה אם נתנו ליכתב ז\"ל רש\"י שם ליכתב נתנו חכמים כתיבה לדבר אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא קנין או לא ניתן ליכתב דלא לטרוף ממשעבדי כיון דליכא קנין לא משתעבדי נכסי עכ\"ל הרי משמעות לשונו דאף דאם ירצה היה יכול להקנות לו מעתה מכל מקום כל זמן שלא הקנה לו אינו טורף אפילו מהשתא ולא דמי לשטר הודאה דשאני התם דכיון שמודה בפני עדים שחייב לו כך וכך דאין צריך לבדוק אחריו ואמרינן דודאי נתחייב לו בקנין גמור ומש\"ה טורף ממשעבדי על פי הודאתו בלא קנין עתה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש רש\"י שאפילו אם שניהם רוצים לכותבה ולהחתים עדים כו' וכן נראה דעת הרמב\"ם וטעמם כמ\"ש ה\"ה וב\"י הביאו שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלהם משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל משועבדים ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הפוסק מעות לחתנו ר\"ל שלא היה בקנין כ\"א באמירה בשעת קידושין וכן מ\"ש בסימן שאחר זה הפוסק מעות לחתנו ומת מיירי בכה\"ג מיהו אין נ\"מ לדינא דהאי אמירה הוא כמו קנין ע\"מ לכנוס והא ראיה שמסיק שם בסוף הסימן שאפי' אם כבר נתן המעות להחתן ומתה יכול לחזור בו ומטעם שכל הפוסק ונותן סתם ע\"ד לכונסה פוסק ונותן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון בנישואין שניים (דאילו בנישואין ראשונים קני באמירה ויכול להוציא כ\"פ) כמ\"ש בסי' שלפני זה והא דלא כתב גם כן או שהפסיקה בין הקידושין משום דרבינו לא נחית כאן למנקט כל גווני דאטו כי רוכלא כו' אלא נקט תרי מיני גווני דהיינו האחד שלא נתחייב לו מעולם והשני שנתחייב לו אלא שאין לו להוציא מידו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בקטנה שפסקה על עצמה כו' דקטנה אין לה דעת ופסקה ע\"ד אביה: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דאפילו פסקה היא פירוש אפילו גדולה: "
+                ],
+                [
+                    " אם בפני אביה פסקה אומרים לו או כנוס או פטור טעמא די\"א משום דס\"ל כתנא דברייתא דס\"ל דאדמון אפילו בפסקה היא פליגי וכמ\"ש ב\"י ואע\"פ ששם בברייתא ובגמרא לא נזכר האי אם \"בפני \"אביה פסקה נ\"ל דכתבה רבינו משום דהתוס' שם ד' ק\"ח כתבו במשנה דקתני הפוסק מעות לחתנו כו' ז\"ל מוקי לה בירושלמי כשפסק במעמדה אבל לא פסק במעמדה אפילו רבנן מודו כו' וכיון דהמשנה דפוסק אביה מיירי בפוסק במעמדה ממילא דיוקא של משנה דדייקינן הא פסקה היא צריכה ליתן ג\"כ איירי אף שפסקה במעמד אביה וע\"ז קאמר הגמ' שתצא דברייתא פליג ע\"ז וס\"ל דאפילו פסקה היא קאמר אדמון דכופין אותו להוציא איירי נמי בפסקה היא בפני אביה וק\"ל ואע\"ג דמהר\"ם כתב וב\"י הביאו דמשנה איירי אפילו לא פסקה במעמדה מ\"מ ידוע שרבינו נמשך אחר דברי התוס'. וכל זה דוקא שאין בידה ליתן אבל אם ידה משגת צריכה ליתן מה שפסקה כ\"כ רמ\"א ועיין בד\"מ שכ\"כ בשם תשובת מיימוני דבסוף אישות סי' כ\"ח וכ\"כ ריא\"ז הביאו בש\"ג פרק מציאת האשה סוף ד' תל\"ח וקאי אפי' אם פסק אביה ילא הוא אפ\"ה צריכה לקיים משלה אם ידה משגת ובד\"מ כתב שיש לתמוה ע\"ז ע\"ש (וז\"ל וצ\"ע דברי הי\"א לא פסקה שנכוף אותה ליתן עכ\"ל ול\"נ דלק\"מ דמיירי דפסק האב במעמדה דהוה ליה כאילו פסקה היא כ\"פ) "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה ז\"ל הרמב\"ם שם פכ\"ו דאישות דין ט\"ו האב שפסק על ידי בתו לא קנתה הבת אותה המתנה עד שיכנוס אותה בעלה וכן הבן לא קנה עד שיכנוס שכל הפוסק אינו פוסק אלא על מנת שיכנוס עכ\"ל ופשוט היא דמ\"ש תחלה האב שפסק על ידי בתו שר\"ל שפסק מעות לחתנו ואלשון המשנה קאי דמיירי בפוסק לחתנו וכדמסיק שם הרמב\"ם וכתב מיד אחר זה ז\"ל לפיכך הפוסק מעות לחתנו ומת כו' וכמ\"ש גם המ\"מ שם וזה גם כן פי' על ידי בתו ורצה לומר שפוסק לחתנו עבור בתו אלא שהרמב\"ם סבירא ליה כיון שהטעם הוא משום דאמדינן דעתו שלא פסק אלא על מנת לכנוס דה\"ה בפסק לבנו עצמו וה\"ה לבת ובנו לרבותא נקט ומהאי טעמא גם כן רבינו הביא לשון הרמב\"ם אחר דין הפוסק מעות לחתנו ומת כו' דלכאורה קשה דהוה ליה לסדר דברי הרמב\"ם זה אחר שכתב דברי רבינו האי דין הפוסק מעות לבתו וע\"ק דס\"ל לרבינו גם דעת הרמב\"ם שכתב שהפוסק לבתו לא קנתה אלא ודאי דברי הרמב\"ם איירי בפוסק לחתנו מיהו נראה דלדעת הרא\"ש שלרבינו האמור בסמוך אדברי רבינו האי שהפוסק לבתו לא קנתה אלא א\"כ נתייבמה שהוא עומד במקום אחיו דמשמע שאם תנשא לאיש אחר לא קנתה דה\"נ כשפסק לבנו דלא קנהו אלא כשישא אותה אשה שהיה לפניו לישא כשפסק לו: "
+                ],
+                [
+                    " לא ירש הבן אותו ממון ז\"ל מ\"ו פירוש מאחר שאין בנה יורש אותה אם כן ממילא אף היא לא קנה דבמה וכמה ואם כן ממילא גם כן האב יכול לחזור כשנשאת לאחר שהיא עדיין לא זכתה עד כאן לשונו ולי נראה דהכי קאמר ואקדים לך לשון הרא\"ש בפסקיו ומתוכם נבא אל הביאור וז\"ל בפרק אעפ\"י דף קל\"ג ע\"א פירש רב האי ודוקא בפוסק לחתנו אבל אם פוסק לבתו וכו' דמכל מקום לבתו פסק ובתו קנתה כך מצאתי כתוב ונ\"ל שלא ביאר הכותב יפה דמשמע דאם מת החתן כו' עכ\"ל ואם כן ה\"פ דהכותב כתב סתם דמכל מקום לבתו פסק וקנתה ומשמעותו הוא דקנתה לגמרי הן ליבם בה הן לישא בו לאיש אחר הן להורישו לבנה מש\"ה כתב הרא\"ש דע\"כ אין לפרשו הכי כמשמעותו. דזה דלהורישו לבנה לא מסתבר כלל דהא ודאי לא פסק לה אלא על מנת שתנשא בהן וכיון שצריך לומר שרב האי דקאמר דקנתה לא בכל עניין מיירי אם כן גם כן נאמר דסבירא ליה דלא קנתה אלא אם כן נתייבמה דהיבם עומד במקום אחיו הראשון (ר\"ל שבא מכח קידושי קמא כ\"פ) ולא שתנשא בו לאיש אחר וק\"ל וכן משמע לשון רב האי שכתב דוקא בפוסק לחתנו פירוש אז יכול האב למימר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולא לך אבל בפוסק לבתו אין יכול לומר כן אלא שחייב ליתן אף ליבם אבל אם נשאת לאחר או שיהא בנה יורשה בזה לא מיירי רב האי וגם הרמב\"ם שכתב וכן הפוסק מעות לבנו לא קנה כו' נוכל לומר שגם הוא מודה לדברי רבינו האי שאם פוסק לבתו ומת חתנו שמחוייב ליתן ליבם ואע\"ג שכתב הרמב\"ם שכל הפוסק אינו פוסק אלא ע\"מ לכנוס שזה מקרי כניסה: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לה בן רבותא קמ\"ל דאע\"ג דיורש אותה אפ\"ה לא יחזיר החתן לבנה אלא לאביה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כשמת הארוס אין האב יכול לחזור בו ז\"ל מ\"ו אבל אם מתה אין הבן יורשה נ\"ל דהא נתן ע\"מ שתינשא ולא נתקיים התנאי אבל כל זמן שלא מתה קנתה המתנה שהרי בידה לקיים התנאי והוא נתן בסתם ע\"מ שתינשא אבל לעיל היכא דליכא יבם שלא זכתה בו היינו משום שאמר אני פוסק לבתי כו' ולא הזכיר ע\"מ שתנשא אלא מכח אומדנא הוא דאומדנא שלא נתן לה אלא ע\"מ שתינשא לו א\"כ לית לה מידי בגווה ודוק עכ\"ל אבל קשה על פירושו למה אמר וכיון שנתקדשה בלא נתקדשה נמי קנתה הואיל שבידה לקיים התנאי ולכאורה היה נלע\"ד דמ\"ש אין האב יכול לחזור בו שקנתה לגמרי שאם מתה בנה י��רשה דכיון שנתקדשה קיימה תנאו שנותן ע\"מ שתינשא בו וזה מיקרי שתינשא הואיל ואמר סתם ע\"מ שתינשא לא פירש למי אבל לעיל כיון שפסק בשעת קידושין מסתמא היה דעתו ע\"ז שנתקדשה לו וע\"מ שתכנס לחופה דליכא למימר דדעתו היה משנתקדשה יהא שלה דהא בשעת קידושין אמר לה כן וא\"כ ודאי היה דעתו על נישואין ממש משא\"כ הכא שנותן לה קודם שנתקדשה א\"כ איכא למימר דדעתו היה שאם נתקדשה לשום אדם יהא שלה אבל גם זה דוחק דהא בפסק לה סתם איירי ולא הזכיר שום תנאי בשעת קידושין מיירי לכן נראה כמ\"ש בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שיקח בהם קרקע לבתו כו' לטובתה נתכווין שלא יוציא הבעל המעות ויפסיד והיא אומרת נאמן עלי בעלי שלא יעכבם לעצמו תנם לו. אמרינן דאף הוא לא עלה על דעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתינשא ומשם ואילך הבעל זכאי לאכול פירות ואף אם היה השדה כבר בידה יש לה רשות למוכרה וליתן לו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היא קטנה אפי' נשאת דאין מעשה קטנה כלום: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מקיים דברי המת כו' ודוקא כשהמעות ביד שליש וכמ\"ש בתחילת הסי' מי שנתן מעות ליד שליש כו' וכמ\"ש בח\"מ סי' ר\"ן ובסי' רצ\"ב מיהו נלע\"ד דדוקא התם דבאו להוציא ממון מתחת יד יתומים מכח קיום דברי המת מש\"ה בעינן דוקא שהשליש המעות בחייו משא\"כ כאן שדברי המת היה להבת היתום וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שהרי אסור לו לבא עליה דכלה בלא ברכה (פי' ברכת נישואין) אסורה לבעלה כנדה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חייב במזונותיה קאי אמ\"ש לפני זה ואינו חשוב כאשתו (והטעם שכל זמן שלא נתחייב בעונה לא נתחייב בשארה דגבי הדדי כתיבי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב רב אלפס שהארוס חייב במזונותיה וכ\"כ הרמב\"ם וז\"ל כיון שאין לה מזונות מן האחין אלא עד שתתארס או עד שתבגר וזו אינה בוגרת כדי שתזון את עצמה אלא קטנה או נערה ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו ותלך ותשאל על הפתחים עכ\"ל והוא מלשון הגמרא לפי גירסת הרי\"ף וכל\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש לא כ\"כ אלא כתב כגירסת רש\"י שרש\"י ורי\"ף פליגי בחלוף גרסאות וזה שדקדק רבינו וכתב וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כ\"כ ר\"ל שהוא לא גרס בגמרא כגירסת רי\"ף אלא יש לו גירסא אחרינא (דאין הארוס חייב במזונותיה ועד\"ר כ\"פ). (אין מטמא לה דגבי טומאה שארו כתיב אם היא לו בקירוב בשר מטמא לה ועיין בי\"ד סימן שע\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא היא חייבת ליטמא לו ואף על גב דלא שייך טומאה אצלה דנקבות אינן מוזהרות על הטומאה כדכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן והול\"ל שאינה חייבת להתעסק בצרכי קבורתו מ\"מ לישנא דברייתא נקט שכך איתא התם בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נ\"ג ע\"א) אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " פירות כסות וכלים וזהו סתם נדוניא שהיו נוהגים בימיהם וכ\"כ לקמן בסי' נ\"ז אסתם נדוניא: "
+                ],
+                [
+                    " פירש\"י אם מתה מן הארוסין ואע\"ג דאפי' בנכסי מלוג שבידו וברשותו כבר כתב דאינו יורשה מן הארוסין כ\"ש נדוניא שהיא עדיין ברשות האב מ\"מ ה\"א שאנו נדונים דהיא ברשותו ואחריותו טפי שהוא נצ\"ב אבל א\"ל דרש\"י בשביל הדיוק נקט שדוקא מן האירוסין אינו יורש הא מיד אחר שנכנסה לחופה יורש אפי' הנדוניא שברשות האב דאכתי ק��ה אלא הברייתא דמשמעותא הוא דאתיא לאשמעינן שאינו יורש הנדוניא דה\"ל למימר רבותא אפילו נ\"מ שבידה אינו יירש וק\"ל. וכתב ב\"י שבסי' נ\"ז יתבאר שהרמב\"ם נמי כרש\"י ס\"ל: (ור\"ת פי' אפילו אם ניסת כו' ודוקא שלא באו לידו מעולם אבל אם באו לידה והחזירה אף לדברי נ\"ת גובה הכל ועיין בד\"מ ובש\"ע סי\" נ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ועיין בדרישה: ותוספת שהוסיף אינו גובה כו' משום דאמרינן שלא כתב תוספת זה שאינו מתנאי ב\"ד רק מדעתו אלא ע\"מ לכונסה משום חיבת נשואין וביאה והרי הוא מת קודם שכנסה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא מזמן הנישואין אפי' אם כתב לה כו' הואיל דכבר יש לה כתובה מן הארוסין וחוזר וכתב לה בשעת נשואין אמרינן אחולי אחליה לשעבוד קמא ונתרצית לגבות מזמן הכתוב בשטר בין עיקר ובין תוספת והעיקר לקמן בסי' ק' ובח\"מ סי\" ר\"מ ואע\"ג דשם בר\"ס ר\"מ נתבאר דאם הוסיף לו שום דבר בשטר השני אע\"ג דלא כתב בשטר השני ואוסיפת לך על השטר הראשון אפ\"ה לא ביטל שני את הראשון ע\"ש י\"ל דבכתובה שאני כיון דמעיקרא לא נתנה לגבות כ\"א לאחר זמן אחר מיתה או גירושין וק\"ל. שוב מצאתי שכתב הרא\"ש טעם הדבר ז\"ל דאומדנא דדעת הוא דמן הנשואין עיקר תחנת השעבוד ולא כתב לה זמן אירוסין אלא שאם תתאלמן או תתגרש מן האירוסין שתגבה בו עכ\"ל והביא הב\"י לקמן ס\"ס ק' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לא טרפה ממשעבדי וכ\"כ הרמב\"ם כו' וטעמם שהם מפרשים שמה שאמרו דמתני' שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה שהכתובה אינה כלום כל זמן שלא כנסה ומנה או מאתיים גובה כמלוה על פה ומיהו אהני כתיבה דאית לה כתובה דסבר אין לה כתובה מתנאי בית דין (ואין הכתיבה עושה שטר מעליא רק לגבות עיקר כתובה מבני חורי אבל התוספת לא גבי כלל ולא כתב אלא על מנת לכונסה וכנ\"ל כ\"פ): ",
+                    " לא גביא אפילו אם כתב לה שלא כתב לה תוספת אלא על מנת שתנשא: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בראשונה לאפוקי מדר' יודא דאמר הראשונה היא של אב הואיל וברשותו נכתבה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "נותנין (לה י\"ב חודש דכתיב ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור וימים הוא שנה דכתיב ימים תהיה גאולתו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " משעת תביעה ז\"ל המשנה והגמ' בפרק אע\"פ המארס הבתולה בין שתבעה הבעל והיא מעכבת בין שתבעה היא והבעל מעכב נותנין לה י\"ב חודש משעת תביעה ולא משעת אירוסין. ומכאן למדלו כשהוא תבע אותה והיא אינה רוצה שאין לה צורכי חופה ותכשיטין נותנין לה י\"ב חודש לתקן צרכי החופה: (אפילו אם ניסת לאלמן פירוש ולאלמן אין לו אלא שלשים יום משום שכבר יש לו תכשיטין. שיכולה לומר חברתו עלי יותר מן הבחור וכן הבחור לאלמנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לבחור י\"ב חודש כדי לפרנס עצמו הצרכי סעודה והחופה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולאלמנה נותנין זמן שלשים יום פירוש משעת תביעה שכבר יש בידה תכשיטין ואלמנה מן האירוסין דינה כבתולה ר\"ן ב\"י וכן מוכח מדאמרינן עשתה ששה חדשים לפני הראשון ומת ונתארסה לאחר נותנין לה י\"ב חודש גם לשני כו' (ודין זה הוא משנה שלימה ותימא על הב\"י שכתב וה בשם הר\"ן ושכן משמע בירושלמי ושכן נראה מדברי הרמב\"ם. ולא הזכיר הטור בעצמה או המשנה בעצמה ואפשר דאשמעינן בשם הר\"ן דאפי' עשתה כל י\"ב חדש ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא תבעה עד שבגרה ז\"ל מ\"י האי לשון מגומגם הוא וגם ברמב\"ם אינו מ\"מ ה\"פ כלומר שהתביעה בזמן י\"ב חדש היה בקטנותה ונערותה קודם שבגרה ולא תימא שתבעה אחר דבגרה דבגרה היא כתביעה וק\"ל עכ\"ל ונלע\"ד להגיה ותבעה עד שלא בגרה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או אפילו נתארסה בנערותה ואחר כך בגרה פירוש ועדיין לא תבעה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מיום שבגרה פירוש אע\"ג דעדיין לא תבעה בשעה שבגרה ומטעם דמשעה שבגרה הרי היא כתביעה (דמסתמא מתחלת להכינה כל תכשיטיה שאם ימצא לה בעל יהא הכל מוכן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ופירש רש\"י משעת קידושין כו' צ\"ע למה לא כתב רש\"י כן באלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " משלימין לה שלשים יום משעת תביעה כדעת הרא\"ש ולא כדעת רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שלמו לה שנים עשר חודש משעת בגרותה לאחר שלשים יום משעת תביעה אין נותנין לה אלא שנים עשר חודש משעת בגרותה כך הוא בקצת ספרי רבינו אבל אין צריך לבבא זו שהיא נכללת במה שכתב לפני זה וגם כל שכן הוא ממ\"ש ואם לא עברו עליה שנים עשר חודש שלמים בבגרותה קודם הקדושין כו': "
+                ],
+                [
+                    " או שפרסה נדה שאינה ראויה לחופה כדלקמן בסימן ס\"א (ואין ראיה מכאן שנדה אין ראויה לנישואין כדברי הרמב\"ם דהכא איירי שאין רוצה לכנוס בנדתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאינו יכול לכנוס כדלקמן בסימן ס\"ד ע\"ש (ולא קאי רק אמ\"ש או שהגיע זמן באחד בשבת ולא אנדה דהא כתב רבי' בסי' ס\"א דיכול לכנוס את הנדה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " להשיאה כשהיא קטנה דאמרה לא יכילנא בבעל: "
+                ],
+                [
+                    " בין אביה שיכול לומר למחר תצא ותמרד בבעלה ותבא עלי עד שתגדיל ונמצאתי צריך לתכשיטין אחרים רש\"י ומ\"ש ותמרד בבעלה ר\"ל ומתוך כך בעלה יתן לה גט ותחזור לבית אביה: "
+                ],
+                [
+                    " להשיאה לכשתגדיל ולא אמרינן דלמא מעייל אפחדא מהשתא וחלשא גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ותאמר בפלוני אני רוצה כדלעיל בסימן ל\"ז אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדיל אבל בזמן הזה שאנחנו בגלות שרי ע\"ל סימן ל\"ז ולקמן סי' קנ\"ה כ\"פ) והרמב\"ם סבר דאסור ל\"ד אלא שאין ראוי לעשות כן ועיין בב\"י: ",
+                    " ואם רוצה ר\"ל אביה דאם לא כן קשה הא כתב לפני זה דאביה יכול למחות ולעכב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מסרה (האב לשלוחי הבעל פי' אחר שנתארסה מסרה כו' ומתה בדרך קודם שהכניסה לחופה יורשה כ\"פ): מסתמא לשון נישואין פירוש אפילו לא פירש לנשואין נכנסתי: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל בסי' נ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שיורשה אפי' נדונייתא כו' היינו כדעת רש\"י דלעיל בסימן נ\"ה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שהאב נוטל כל מה שנתן כו' פירוש אפי' אם הגיע נדוניא לידו והיינו מתקנת \"שום שנוהגים בזמן הזה (וע' בש\"ע בהגהות רמ\"א בסימן נ\"ב ובסי' קי\"ט שם תמצא דינים אלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שהיה לה חצר וכ\"ש חצר של אחרים ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מסתמא לא נכנסה אלא ללין וז\"ל הר\"ן וא\"ת מרישא משמע דסתם חצר דידה ללין הא של שניהם סתמא לנשואין אימא סיפא סתם חצר דידיה לנשואין הא של שניהם סתמא ללין הא ל\"ק כיון דסתם חצר דידיה ל��ישואין כ\"ש חצר של שניהם דאנן לא אמרינן אלא דזילא ביה מלתא שישא אשה בחצר שאין לו רשות בה אבל כשהחצר של שניהם אדרבא דעתו מתיישבת יותר וכ\"ש דסתמא לנישואין עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המשיא (בתו סתם ל\"ד המשיא אלא שלכתחלה נמי דינא הכי להשיא כ\"כ הרמב\"ם פ\"ב דאישות ד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא יפחות לה מכסות כו' וזו היא נקרא פרנסה רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעשיר צריך שיתן כו' ז\"ל ב\"י מפשט דברי רבינו נראה וכו' ע' ב\"י וע' בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ודוקא בנו הגדול כו' בפרק מי שמת אמר מר זוטרא תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא פרש\"י הלכה למשה מסיני ולא ידעינן בהו טעמא וחד מהני תלתא הך דהכא המשיא לבנו גדול בבית קנאו (ואידך הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשתה אלא אפוטרופוס וכתבו רבינו לקמן בסי' ק\"ז ובח\"מ סי' רמ\"ז ואידך מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה וכמש\"ר בח\"מ סי' קכ\"ו כ\"פ): ומשום דהלכתא בלא טעמא הוא אין לך בו אלא חידושו ולכך דקדקו בו שצריך שיהא לאב בית אחר וכל הני דחשיב רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וגם לא השיא בן אחר קודם לו פי' שלא השיא לבן הקטן ממנו קודם לזה או שיש לו ב' נשים וכבר השיאו בן גדול מאשה הא' וע\"ד שכתב רבינו לעיל בסי' ל\"ז בבתו הגדולה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם השיא בת קודם לכן אין לחוש פי' אפ\"ה הבן שהשיא אחריה קנה הבית: "
+                ],
+                [
+                    " שלא נתנו לו ובגמרא אמרי' דה\"נ אם היה אוצרו או שובכו של אביו פתוחים לאותו בית לא קנאו: "
+                ],
+                [
+                    " וכלי בית פירוש שיחד כלים לבנו: "
+                ],
+                [
+                    " ושייר בבית כלי א' פירוש כלי א' משל האב שלא יחד לבנו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יחד לו בית כו' כל הני אבעיות הן בגמרא דלא אפשיטא ולכן לא קנה הבן דמוציא מע\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או מקצתם פירוש מקצת ימי המשתה: "
+                ],
+                [
+                    " פי' מריעות ולאמנון ריע תרגומו ולאמנון שושבינא כן פירש הערוך: "
+                ],
+                [
+                    " ודין מלוה יש לו משנה וברייתא פרק מי שמת: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול לתובעו קודם שישא עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בו משום ריבית כו' דלאו אדעתיה דריבית יהיב ליה שאם רצה פוחת לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון רשב\"ם: (דלא קרינן ביה לא יגוש שאינו יכול לנגשו ולדוחקו בב\"ד בשביעית כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיבא זמנו כתב הרב המגיד ודוקא כשלא עברה שביעית אחר שנשא המשלח הראשון אבל אם עברה ודאי אינו יכול לתובעו שהרי יכול לנוגשו משעה שנשא הוא (וה\"ל כשאר מלוה) וכיון שעברה שביעית אחר כך משמטתו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כשחוזרת ליורשיו משום שאין נוטל פי שנים בראוי ונראה דמיירי כשראובן שלח שושבינות בשביל בניו לשמעון ואח\"כ חוזר לשלח לבני ראובן לאחר שכבר מת ראובן ע\"ז כתב דאין אומרים דבן ראובן הבכור יטול בו שני חלקים בשעה שינשא ועל דרך שכתב רבינו בס\"ס זה אבל אין לפרש דרצה לומר דלא יטלו שאר יורשיו כגון אחים שני חלקים דבח\"מ ס\"ס רע\"ז יתבאר דאין שייך פי שנים דבכורה כי אם בבנים בירושת אביהם: "
+                ],
+                [
+                    " ואכל ושמח עמו פירוש מי שנשתלחו לו כבר אכל ושתה עם המשלח וקאי נמי על מה שכתב ואין הבכור נוטל כו' לאפוקי אם מת המשלח קודם שאכל עמו אינו מחוייב לשלם לו כמו שנתבאר בסמוך מת המשלח כו': "
+                ],
+                [
+                    " אין היבם זוכה בו (ופירושו אין היבם נוטל לבד אלא חולק עם שאר האחים או האב נוטל אם יש להם אב אבל גם המשתלח צריך לשלם מאחר שאכל כבר ושמח עם המת שבעת ימי המשתה כ\"פ) אע\"פ שנאמר יקום ע\"ש אחיו לנחלה משום דגם היבם מקרי בכור שנאמר והיה הבכור אשר תלד ואין הבכור נוטל בראוי: "
+                ],
+                [
+                    " אין שמעון חייב להחזיר לו פירוש אין חייב להחזיר משלם אלא מנכה לו מה שהיה אוכל כמו שכתב בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא כל השומע יבא פירוש כל איש שנשלח לו כבר שושבינות השומע שהמשלח נושא אשה בא מעצמו לשמוע עמו: (מנכה לו חצי סלע שהוא זוזים מאחר שהביא לו דורון כשיעור ד' זוזים רגילין להאכילו בריוח כשיעור ארבע זוזים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מכינין לכל אחד פירוש מיני מטעמים: "
+                ],
+                [
+                    " ושלמו ימי משתה שאם מת בתוך ימי המשתה א\"צ לשלם לו כמו שנתבאר לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " או כולה אם שמח או שקרא לו ולא בא: "
+                ],
+                [
+                    " ושלמו ימי המשתה פירוש שמת אחר שנשא המשלח ואחר ששלמו ימי המשתה דאז נעשה חוב על אביהם אם היה חייב לשלם כולה כגון שהודיעו ולא בא או שהוא בעיר או סמוך לה: "
+                ],
+                [
+                    " במקום שנהגו לגבות כו' דכיון שמת מי שנשתלחו לו מספקא מלתא אם נכסיו משועבדים לו אם לאו דכיון שאינו יכול לשמוח עם המשלח כדרך ששמח המשלח עמו יש לפטור אותה או משום דעכובא לאו מחמת משלח הוא לא מצי יורשי מי שנשתלחו למפטר נפשייהו דאמר משלח עיכובא לא מינאי הוא דהא קאימנא ומשום דמספקא מלתא אזלינן בתר מנהגא ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " לא ראיתי בגמרא מנהג לשושבינות פירוש שיהא השושבינות תלוי במנהג כמו שתלה הרמב\"ם וז\"ל ה\"ה באמת שדין זה לא נזכר בגמרא ומכל מקום נכון הוא והרא\"ם דקדק מהסוגיא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נשתלח לאביהם ומת פירוש אחר ששלמו ימי המשתה של המשלח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חייבים להחזיר פירוש היורשים דמצוה על היחומים לפרוע חוב אביהם: "
+                ],
+                [
+                    " מן האמצע פירוש מכולן יחד: "
+                ],
+                [
+                    " ועשה לו צרכי החופה והמשלח שלח לו וחל החיוב עליו ולכן מצוה על היורשים כו': "
+                ],
+                [
+                    " שלא נאמרו דיני השושבינות כו' וטעמו מדתנן בפ' מי שמת שהשושבינות נגבית בב\"ד אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אינן נגבית בבית דין מפני שהן גמילות חסדים ומפרשו הרמב\"ם בסיפא נמי בשעת נשואין איירי כמו שושבינות דרישא: "
+                ],
+                [
+                    " במשנה אבל השולח פירוש במשנה ששנה אבל השולח כו': "
+                ],
+                [
+                    " או ששלח לו פירוש הרשב\"ם מפרש המשנה שמיירי ששלח לו שלא בשעת החופה או שלא אכל עמו ואין זה אלא מתנה בעלמא וגמילות חסד והא דנקט כדי יין ושמן יש לומר דדוקא בזה אמרי' שאם לא אכל עמו או ששלח בלא שעת החופה דא\"צ לשלם דדברים אלו דרך שאדם שולח לחבירו במתנה בעלמא אבל במעות לא אמרינן הכי או יש לומר דרבותא קא משמע לן דהו\"א הואיל דדברים אלו צרכי חתונה הם ודאי שלחם לשם שושבינות: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו צריך להחזיר הכל כו' פירוש אם לא יחד לשום אחד וק\"ל:"
+                ],
+                [
+                    " צריך לשמוח עמו פירוש לכתחלה כשאפשר לו צריך לשמוח הוא עם כל אחד כשם שהם שמחו עמו ולא שישאר בביתו וינכה לכל אחד אם לא שאי אפשר דאז צריך זה הבעל סעודה לנכות לזה שאינו יכול לשמוח עמו ואין צריך לשלח לו כל כך: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מנכה לו כלום שהרי הם לא שמחו עמו אלא אחד מהן ואם היה מנכה לכל אחד מהן לקתה מידת הדין ועיין בח\"מ סימן רע\"ו שכתב הרבה דינים בענין שושבינות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומה היא החופה כו' עיין בסימן ס\"ב מה שכתב רבינו בשם הרא\"ש ושם כתבתי דאותה חופה לא מיירי מעניין חופה הנזכר כאן ועיין בבית יוסף בסימן זה שכתב כמה דיעות מה נקרא חופה בשם א\"ח ורמ\"א כתבם בש\"ע בסימן נ\"ד ושם כתוב גם כן מנהג שלנו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומה היא החופה שתתייחד עמו כו' נראה שסבר רבינו שחופה היינו שמכינים מקום מיוחד להן ומביאין חתן וכלה לשם ומושיבין זא\"ז לשם נישואין ואין צריך שיתייחדו בסתר אלא אפילו בפני כל ולשון \"שתתייחד עמו שכתב רבינו נראה דהיינו משום שמתייחדים המקום לכך או משום שמעכשיו היא מיוחדת לו לאשה ונכנסת לרשותו כלומר שהיא מייחדת את עצמה לו להיותה ברשותו ואין צריך לעשות החופה דוקא בביתו אלא בכל מקום שהוא ועיין בדרישה: ולשון חופה נראה שהוא לשון כיסוי מלשון מחופה כלומר שהיא נכנסת לרשותו להיותה תחתיו והוא מחפה ומגין עליה דכתיב ופרשת כנפיך על אמתיך שפירש רש\"י שהוא לשון נישואין ועיין בש\"ע בסי' נ\"ד סעי' א' מה שכתב רמ\"א דומה לזה ושם כתב דעיקר חופה מה שמאכילין החתן והכלה יחד אחר החופה וכמו שכתבתי בדרישה. ומיהו לשון רבינו דכתב אפילו לא בא עליה משמע מכל מקום יחוד במקום הראוי לביאה בעינן ונראה לי משום לקנות גם התוספת כן כתב רבינו ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אינה כאשתו לגבות התוספת וז\"ל הגהות אשר\"י ר\"י פירש הא דבעי רב אשי וכו' וכמ\"ש הב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרי היא עדיין כארוסה וטעמו דכיון דמספקא לן אי חופה דלא חזי לביאה קונה לשום מילתא לא קניא לא ליורשה ולא ליטמא לה אבל הרא\"ש והר\"ן סוברים דעל כרחך לא מספקא לרב אשי אלא לענין תוספת כתובה אבל לשאר דברים חופה גמורה היא והר\"ן מביא ראיה לדבריו כיון דקיימא לן ביבמות דיש חופה לפסולות נדה למה לא תקנה ועיין בבית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ולא תנשא נדה עד שתטהר כיון שאינה ראויה לבא עליה ואפילו להתייחד עמה אסור והרא\"ש כתב ז\"ל ראיתי בכל המקומות שאין חוששין מלברך ברכת חתנים לכלה נדה והר\"ן נותן טעם לפי שאנו נוהגין לעשות חופה בלא יחוד לפיכך אין אנו מקפידין על כך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא הוא ישן בין האנשים כו' עיין בי\"ד בסימן קצ\"ב ושם נתבאר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קודם כניסת החופה ז\"ל הר\"ן בפרק קמא דפסחים ולענין ברכת נישואין נוהגין לברכן לאחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכת תפלה ושבח תדע שהרי מברכין אותן כל שבעה וכן נראה מדברי ה\"ג אבל הרמב\"ם כתב צריך לברכן קודם נישואין ולא מפני שהוא בכלל מה שכתב כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן שהרי אלו ברכת שבח הן אלא מפני שחופה יחוד הוא ובעינן ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה עכ\"ל. ודעת רבינו שכתב קודם כניסת החופה כהרמב\"ם ולא מטעמיה שהרי סבר שאפי' אם היא נדה הוי חופה גמורה אלא טעמו משום דכל מצות מברך עליהן עובר לעשייתן כמו שכתב בית יוסף אלא שקשה מאי שנא מברכת אירוסין דכתב רבינו בסי' ל\"ד בשם הרא\"ש די\"א דא\"צ לברך אותה קודם כיון דאין מזכיר בה עשיית המצוה לא שייך ביה עובר לעשייתה וכאן כתב בפשיטות דמברכת קודם וצ\"ל דגם רבינו ס\"ל דחופה הוא יחוד גמור כדי לקנות התוספות וכמ\"ש לעיל ומש\"ה כתב דבעינן ברכה קודם. ומה שאנו נוהגין לברך בשעה שעושין החופה אפשר שאין זה עיקר החופה אלא עיקר החופה הוא שאחר כך מוליכין החתן והכלה למקום שעושין החתונה ומושיבין את הכנה אצל החתן ואוכלין יחד שום אכילה וזהו עיקר החופה והוי שפיר עובר לעשייתן דומה לזה כתב בש\"ע סי' נ\"ד ס\"ס א': "
+                ],
+                [
+                    " שהכל ברא לכבודו ז\"ל הר\"ן בפ\"ק דכתובות סוף ד' תס\"ט כתב רש\"י ז\"ל נראה בעיני שלא נסדרו על עסקי הזיווג אלא מאשר יצר ואילך שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם. אשר יצר את האדם מדבר בזכר. והתקין לו ממנו בנין עדי עד היא הנקבה. שוש תשיש לפי שאנו צריכין להעלות ירושלים על ראש שמחתינו שנא' תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו'. שמח תשמח בחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב. ואשר ברא לשם כל ישראל ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר פתח בה בברוך וחתם בברוך ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהם ברכות סמוכות לחברתה לא פתח בהן בברוך. ואשר ברא מפני שהיא נאמר על הרוב יחידאה ברוב ימי משתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה סמוכה אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפה שנאספו שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבן ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום הוא וברכה זו מש\"ה נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש שם ברכה על הכוס הזקיקוה לסדר עליו ולפי שאינה מראש סדר הברכות וכולה הודאה לכך לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות. וכן ברכת יוצר האדם שתקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ\"ד שתי יצירות הוו ואי למ\"ד שתי יצירות עלו במחשבה (דשם בגמרא ד' ח' פליגי דחד מ\"ד ס\"ל בתחלה עלו במחשבה לבראות אדם וחוה שתי יצירות דהיינו לברא אדם לחוד וליקח ממנו צלע ליברא ממנו חוה ולבסוף חדא יצירה ע' פירושו ושם ברש\"י ובט\"ש רשמתיהו) ובתר מחשבה אזלינן מ\"מ אינה מברכת הזיווג דהא ביצירה ראשונה עדיין נקבה לא היה. וא\"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה שנייה מברכין ג\"כ על הראשונה שהוא תחלתו. והתקין לו ממנו מגופו ומצלעותיו. בנין עדי עד בנין הנוהג לדורות וקרי ליה בנין כדכתיב ויבן את הצלע. עקרה ירושלים. (שמח תשמח היא תפלה להש\"י שישמח להרעים האהובים כמו ששימח הש\"י ליצירו דהיינו לאדם וחוה בג\"ע מקדם) רעים אהובים החתן והכלה שהם שני רעים האהובים זה לזה. כשמחך יצירך כמו ששמח את האדם הראשון. בגן עדן כדכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם וגו'. משמח חתן וכלה ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה ראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שאנו מברכין שיהיו שמחין בהצלחה כל ימיהן לפיכך אין אנו חותמין משמח חתן עם הכלה דמשמע שמחת איש באשה אלא ברוך משמח שניהם לעולם בסיפוק מזונות. אבל באחרונה שבח היא שמשבח הקב\"ה שברא חתנות דבוק איש באשה ע\"י שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח החתן עם הכלה שהוא שמחת איש באשה עכ\"ל רש\"י ז\"ל עוד האריך הר\"ן שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בנין עדי עד היא הנקבה כדפרש\"י ונ\"ל דנקט ל\" והתקין לו \"ממנו בנין עדי עד כוונתו להורות אל מה שכתב הראב\"ד ורבינו הביאו בהקדמה של זה הספר שהקב\"ה עשה טובה לאדם שלקח א' מצלעותיו וברא ממנו חוה כדי שתהיה נחשבת כאחת מאבריו אשר לו לשמשו ויהיה מושל עליה כאשר הוא מושל על אבריו כי אם היה ברא אותה בפני עצמה לא היה יכול למשול עליה אלא כשאר בעלי חיים שהנקבות נפרדין מהזכרים ואין מושלות על הנקבות ולזה אומר והתקין לו \"ממנו ר\"ל ברא לו הנקבה מגופו כדי שיהא מושל עליה בטבע ויהיה טבע זה קיים לעולם וזהו בנין עדי עד וק\"ל. ולפי פשוטו י\"ל שמאותו לקיחת הצלע והלאה שממנו נבראת חוה לא פסק מלברא מין האשה נמצא שנברא ממנו מין האשה עדי עד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שמח תשמח ר\"ל שאנו מתפללים להקב\"ה שישמח את החתן והכלה כמו ששמח את האדם הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא ימצא יין אפילו אם יש שם שכר מברך בלא כוס כו' היינו לומר שאינו חייב לברך על כוס של שכר לאפוקי בב\"ח חייב לברך עליו אבל אם ירצה יכול לברך עליו וזה הוי כדברי הרמב\"ם דלעיל סי' ל\"ד ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומברך ברכת חתנים כאחד פי' וממילא נשמע דמברכין ג\"כ לשני חתנים כא' והא דלא כתב הרמב\"ם דינו אשני חתנים ושני כלות נראה דמשום סיפא לאשמעינן דאף על גב דאיש אחד כשמברכין לו על כולן ביחד וצריך לשמוח עם כל אחת ואחת בפני עצמה כדינה דנתרחקו להנשים ימי שמחתם מזמן הברכה אפ\"ה מותר ק\"ו לשני חתנים שגם שמחתן עם בת זוגם נעשה להם מיד ומש\"ה א\"ש שסיים רבינו בדברי הרמב\"ם וכתב אבל לשמחה כו' ומיהו לטעם עין הרע שייך טפי באיש אחד שנושא כמה נשים משני חתנים לשני כלות: (עם בתולה ז' כו' כמ\"ש בסי' ס\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא מערבין שמחה בשמחה פי' לא ישמח עם שתיהן כאחד אלא זו אחר זו כמו שמצינו ביעקב שנאמר מלא שבוע זאת וגומר כן משמע מדברי ה\"ה שכתב על הרמב\"ם בפ\"י מה\"א וז\"ל מ\"ש אבל לשמחה כו' שם אמרו (ר\"ל במועד קטן) שאין מערבין שמחה בשמחה כמו שיתבאר בסמוך מיעקב אבינו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך כוס לכל אחת ואחת ומברכין בפה\"ג על כל כוס בפני עצמו משום שאין עושין מצות חבילו' חבילו' כמ\"ש בסמוך בברכ' המזון וב\"ח וגם משום שמפסיקין ביניהם בקריא' הכתובה וגם משום דלא נתקנה לעשות זה אחר זה שלפעמים קידש אדם אשה ונושאה אחר זמן מרובה אשר\"י. וצ\"ל מ\"ש וצריך כוס לכל אחת ואחת היינו בדיש לו כוס דאל\"כ הא כתב לעיל דברכת ארוסין א\"צ כוס דוקא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אירס ונכנסה לחופה ולא בירך ב\"ח הרי היא כנשואה גמורה וחוזר ומברך אחר כמה ימים אין להקשות מ\"ש מברכת אירוסין דכתב רבינו בשם הרמב\"ם לעיל בסי' ל\"ד ז\"ל ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין דזו ברכה לבטלה היא דמה שעשה כבר נעשה צ\"ל דשאני ברכת אירוסין דנזכר האירוסין והנישואין בתוך הברכה משא\"כ ב\"ח דאינן אלא ברכת שבח ותפלה וק\"ל. ומ\"ש חז\"ל כלה בלא ברכה הרי היא כנדה כתב מהרא\"י בפסקיו סי' ק\"ס דאין ר\"ל ברכה ממש אלא כלומר בלא חופה ומשום דקודם חופה תקנו לומר לכתחלה ב\"ח דמש\"ה נקט בלא ברכה ע\"ש (וכ\"כ הגהות מרדכי בקידושין ד' תרס\"ג וכתב דהברכות אינן מעכבות דאטו במקום דליכא עשרה לא יעשו נשואין ומיהו לכתחילה יש ליזהר ולהדר אחר עשרה עיין בב\"י וד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כנשואה גמורה פי' לענין ירושה ושאר דברים השייכים באיש עם אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בעשרה גדולים כו' כמו שמצינו בבועז דכתיב גביה ויקח בועז עשרה אנשים וגומר. (אנשים משמע בני חורין וגדולים אבל עבדים וקטנים אין מברכין ברכה זו כ\"פ) ומ\"ש וחתנים מן המנין ק\"ק הלא בבועז עשרה היו זולתו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו היו בשעת ברכה ז\"ל מ\"ו ואני כתבתי בספרי בפ\"ק דכתובות דוקא שלא היו בשעת הברכה עיין שם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מקומות שנוהגין שהקהל כו' נרא' שמזה נשתרבב המנהג במדינות האלו אחר שיוצאים מבית הכנסת בשחרית בשבת נוהגין השושבינין והשייכים לחתן ולכלה לרקד ולמחול עם החתן והכלה בחצר ב\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ומברכין שם שבע ברכות ואומרים מפני שלא היו שם רוב הקהל כיום הששי וביום השבת כולן מצויין שם אשר\"י בפרק קמא דכתובות דף קכ\"ב בריש ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין מרבין בשבילו ואע\"ג שלא אכלו שם שאם אכלו הא אמרינן דשבת בשחרית הוי כפנים חדשות ואם כן הוה ליה למימר כיון שלא אכלו שם יש לומר דהכי קאמר הואיל דאפילו אם אכלו שם בחול אין מברך בשבילם אם אין מרבים בשבילם ה\"ה כאן שאין מברכין הואיל שאין מרבים בשבילם והעיקר תפס גם יש לומר משום דהתוס' והרמב\"ן כתבו דאפילו לא אכלו שם (והוא שעמדו שם בשעת הברכה כ\"פ) מברכין בשבילם והביאו ב\"י ע\"ש ומש\"ה כתב דבעי לכ\"ה דיהיו ראוין להרבות בשבילן. ומה שמסיק בשם רבי' האי שאינו מנהג יפה אלא שאין איסור בדבר אפשר דהיינו טעמא כיון דביום השבת נמצאו הרבה פנים חדשות הוה ליה כזמן חופה חדשה דמברכין בלא אכילה: "
+                ],
+                [
+                    " ושבת כו' משום דאמרינן במדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב\"ה פנים חדשות באו לכאן ודרך להרבות בשבת בשמחה ומשום הכי בשחרית נמי מברכין אף על גב דבירך כבר בליל שבת דכבוד יום עדיף (כמ\"ש בא\"ח סי' רע\"א ובב\"י כ\"פ) והוי כפנים חדשות אשיר\"י אבל סעודה שלישית דהיא גרוע מכל הסעודות (דהא איכא מאן דאמר דיוצא במיני תרגימא וכמ\"ש בא\"ח סי' רנ\"א כ\"פ) לא נחשבה פנים חדשות וכתב רמ\"א ובמדינות אלו נוהגין לברך אפשר משום שרגילין לבא פנים חדשות ויש אומרים (הגהות מנהגים) משום שרגילין לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " ויום טוב ראשון ושני ובא\"ח כתב שיש מי שאמרו שאפילו ביום טוב ראשון אין מברכין: (שאין עושין מצות חבילות חבילות פירוש דלכך לא סגי בחד כסא כדי שלא לעשות המצוה כחבילה ר\"ל שנראה עליו המצוה כמשאוי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא אומרים הכל על כוס אחד וכתבו התו' והרא\"ש שכן הנהיג רבינו משולם ולא דמי לקידוש וברכת המזון (פירוש אם באו ביחד כגון שסעד בערב שבת ויום טוב וקידש עליו היום) דצריך לכל אחד כוס בפני עצמו. דהתם זה בא אחר סעודה והוי סילוק וזה בא לקידוש שהם שני הפכים אבל הכא שניהם באים אחר הסעודה ומהאי טעמא נהג גם כן לברך ברכת אירוסין ונשואין אחד כוס ע\"ש אבל התוס' והרא\"ש הסכימו לברך אשתים מטעם שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ולהכי קרי חופה פירוש משום דהוי תחילת נישואין קרי חופה: "
+                ],
+                [
+                    " שלפעמים מברכים אותו ברחוב העיר פירוש וחופה משמע שהוא מקום מיוחד לכך והא דמביא דברי הרא\"ש בכאן ולא לעיל בסימן ס\"א היינו משום דהרא\"ש כתב דבריו על דיני הברכות במסכת סוכה שהיא מסדר מועד ששנה רבי קודם סדר נשים. או יש לומר מה שכתב א\"א לומר כך שלפעמים מברכין אותו כו' הכי פירושו ואיך אמר שאין מברכין אלא במקום החופה (שאין זה כי אם במקום סעודה דא\"א לפרש במקום שמתייחדין שם חתן וכלה וכמו שכתב בסימן ס\"א דהא שם אין רגילין לאכול ואין לברך ברכת חתנים אלא במקום סעודה כ\"פ) הלא לא יאכלו שם והשתא אתי שפיר דלא מביא דברי הרא\"ש לעיל דלעיל יש לומר דאה\"נ דזה מקרי חופה והא דמברכין ברחוב אע\"ג דאין אוכלין שם היינו אקראי בעלמא אבל לברך שם כל שבעה בקביעות אסור וזה שכתב רבינו וגם מברכין ברכת חתנים כל שבעה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בסעודה ראשונה ל\"ש אכלו בו ביום כו' פירוש אלא בסעודה ראשונה ובסעודה ראשונה מברכין בין ביום ואפילו בלילה שאחר יום החופה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יום אחד אפילו אי איכא כו' פירוש אפי' בפנים חדשות אין מברכין אלא יום אחד אבל אי אין כאן פנים חדשות אין מברכין אלא בסעודה ראשונה דלא עדיף מבתולה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין שם עשרה פירוש אין צריך עשרה להשמחה במעונו ולאשר ברא דמהיכי תיתי דלא הוזכרו עשרה אלא כשמברכין כל הברכת הזיווג דומיא דבועז אשר\"י: (אם מזמנים בשביל החופה פירוש הקרואים לסעודה אומרים שמחמת החופה מזמינים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " משעה שמתחילין להכין צורכי החופה פירוש אפילו כמה ימים קודם לנישואין: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא ערבה כל שמחה כו' לכאורה נראה שמברכין שהשמחה במעונו בסעודה שעושין בליל שלפני החופה דהא מן הדין אפילו משמתחילין להכין צורכי החופה מברכין אותו אלא משום ערבה כל שמחה אין נוהגין כן מפני שאין לנו שמחה כשאנו עסוקים בצרכי החופה אבל בסעודה הנ\"ל יש בה שמחה יתירה ונקרא התחלת הנישואין למה לא יברכו שהשמחה במעונו מיהו יש לחלק ולומר דדוקא בימיהם שהיו מארסין מיד בשעה שנשתדכו ע\"כ היו מברכין אחר כך שהשמחה במעונו משא\"כ עתה דכל שלא ארסו אין בו שמחה כל כך דלמא יחזרו בהן: "
+                ],
+                [
+                    " ברכת חתנים כל שבעה פי' אם יש שם פנים חדשות: "
+                ],
+                [
+                    " ואלמנה דוקא שנישאת לבחור כו' וז\"ל הר\"ן מ\"ש דבחור שנשא אלמנה נפישי ימי ברכה וכו' וכמ\"ש הב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בועל בעילת מצוה ופורש ז\"ל התוס' פ\"ק דכתובות (ד.) ביאה ראשונה קרי לה בעילת מצוה משום דכתיב [ישעיה נד] כי בועלייך עושייך ואמרי' [סנהדרין כב:] אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי ועי\"כ מדבק בה ובאין לידי פ\"ו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אשר צג אגוז בגן עדן אלו ישראל שנמשלו לאגוז דכתיב [ש\"ה ז'] אל גינת אגוז ירדתי ומרמז נמי על בתולים של בנות ישראל דמה אגוז יש בה קליפות זה על זה כדאמרי' במדרש [שם] כך בנות ישראל שמשמרין קליפות בתוליהן וכן מסיק בל ימשול זר במעין חתום: "
+                ],
+                [
+                    " שושנת העמקים ישראל נמשלו לשושנה דכתיב כשושנה בין החוחים ומרמז נמי על הבתולים כדכתיב [שם ז] סוגה בשושנים שהוא גדר קל ואין פורץ בו לכנוס הרי חתן נכנס לחופה ולבו מגעגעת לחיבת חיתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי פו��ש מיד הרי סוגה בשושנים כן פרש\"י בש\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אילת אהבים ישראל נמשלו לאילת אהבים ומרמז נמי על הבתולים דמה אילה רחמה צר ובתוליה חוזרין כל פעם ולעולם אינה בלא בתולים כך בנות ישראל שמשמרין בתוליהן ולעולם אינם בלא בתולים עד שתנשא: "
+                ],
+                [
+                    " (חוק לא הופרה בא\"י נ\"ל וק\"ל רש\"ל כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צריך (לשמוח ז' ימים דכתיב מלא שבוע זאת גם בשמשון כתיב ז' ימי המשתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא נושא ונותן בשוק גם לא יצא יחידי לשוק משום שחתן דומה למלך פרקי ר' אליעזר (פ' י\"ז) מכאן משמע מה שנוהגין בזמן הזה שהחתן אינו יוצא לבית הכנסת כל ז' ימים עד השבת הבאה הוא מנהג שטות דלא ממעטינן אלא שלא יהא נושא ונותן ושלא ילך יחידי הא לב\"ה ילך מיהו אפשר לומר דגם לב\"ה אסור לילך יחידי ואינו בנמצא לכל חתן שילווהו מביתו לב\"ה ומב\"ה לביתו מש\"ה נשאר בביתו: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם הוא בחור כו' ע\"ל בס\"ס ס\"ב מ\"ש בשם הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך תקנו חז\"ל כו' פי' הואיל שימי המשתה שלה אינה אלא יום אחד: "
+                ],
+                [
+                    " חמישי בשבת הוא יום חופה וששי בשבת משום חיבת ביאה ושבת שהוא בלא\"ה אינו יוצא מתוך ביתו: "
+                ],
+                [
+                    " בשביל זה שהרי יש לה ז' ימי משתה אשר\"י ור\"ל שמבתולה ודאי לא יפרוש החתן מפני שלבו אדוק בבתולה בשמחה טפי מבאלמנה וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ישכים מיד בבוקר לב\"ד דשמא זינתה תחתיו (ונאסרה עליו ויתפייס) ויקרר כעסו אם לא ישכים מיד בבוקר: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיהא לו צרכי סעודה מוכן וא\"ת בזמן שבתי דינים קבועים אמאי לא תקנו נמי שתנשא ביום ראשון אם צרכי סעודה מוכן וכמו באלמנה שתקנו שתנשא ביום ה' ואם הוא אדם בטל לא החזיקו תקנתו ויכול לישא בכל יום וי\"ל דהכא כיון שלא הרויחו אלא יום א' לא היו רוצים לתקן בשביל כך יום אחר הואיל שרוב בני אדם אין צרכי סעודה מוכן והחזיקו תקנתם שלא תנשא אלא ביום ד': "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ר אפרים אי אמר כו' כן הוא מוסכם מכל הפוסקים: (דחזיה לדידיה ולדידה פירוש לפי כבודו ולפי כבודה ואיזה הכבוד היא יותר צריך לעשות לפי אותו הכבוד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל עולה עמו ואינה כולי וילפינן לה מדכתיב בעולת בעל שהיא בעלייתו ולא בירידתו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ע\"י יחוד של ביאה ר\"ל שיבעלנה וע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך צריך להתייחד עמה בע\"ש נראה פשוט דהיינו דוקא לאחר כניסתה לחופה דלפני כניסתה לחופה אסור לייחד עמה וגם אז אין הוא יחוד הראוי לביאה דהא היא כלה בלא ברכה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אין לכנוס הבתולה ביום ו' לבעול כו' פירוש אף ע\"ג שהטעם דחכמים תקנו שתהא נישאת ביום ד' משום דב\"ד יושבים ביום ב' וה' ואפילו ביום א' היה ראוי שתנשא אי לאו משום שקדו והטעם שב\"ד יושבים בב' וה' משום שקורין בהן בתורה ורוב העם באין לב\"ה ומש\"ה ה\"א דגם ביום ו' תנשא הואיל שקורין בתורה בשבת ובתי דינים קבועים כו' לכן אמר שאין לכנוס ביום ו' כו': "
+                ],
+                [
+                    " וזה יכול לעשות אפילו בשבת ואף ע\"ג דאין דנין בשבת כמבואר בא\"ח סימן של\"ט י\"ל דוקא דנין אין רשאין דהטעם שמא יכתוב וזה שייך דוקא כשפוסקין וכותבין פסק דין אבל לשמוע הטענות לא שייך שמא יכתוב: "
+                ],
+                [
+                    " אין נושאין נשים בע\"ש שמא לא יוכל לגמור תיקון בסעודה קודם השבת ויבא לידי חילול השבת וכן איו נושאין ביום א' שמא יתחיל לתקן צרכי הסעודה בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף כלומר שמתוך טרדתו ישכח שהוא שבת וישחטנו דבימיהם היו נוהגין לעשות סעודה ביום הבעילה ומזה למד הרא\"ש כמו דמסקינן בסעודה זו לשמא ישחוט לא חיישינן גם בסעודת הנשואין לפי מסקנת הגמרא לא חיישינן ומותר לדידן: (אין נושאין נשים בח\"ה עיין בא\"ח סימן תקמ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל מחזיר גרושתו מן הנשואין דאינו שמחה כ\"כ הואיל שכבר כנסה פעם אחת: "
+                ],
+                [
+                    " פירוש שלא ישהה לישא עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין פרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מותר לישא בערב המועד עיין בדרישה וכתב הרשב\"א דאפילו לא עשה סעודה בעי\"ט מותר לעשות בי\"ט דעיקר השמחה הוא הנישואין אבל הסעודה אע\"ג דמשמחין בנשואין כל ז' מ\"מ טפלים הם בעיקר השמחה: (דין מי שהכין בצרכי סעודה ר\"ל לחופה וארעו אבל כו'. בהלכות אבל בסימן שמ\"ב כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה ואע\"ג דכתיב מדבר שקר תרחק נוכל לומר שכוונתו שהיא נאה במעשיה: (עובר בה' קולות כלומר לא יזכה לאלו הה' קולות בנחמת ירושלים דכתיב בה קול ששון וגו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב בה קול ששון וקול שמחה כו' מדכתיב ה' קולות אצל חתן משמע שצריך לשמחו בה' קולות והנהנה ממנו ואינו משמחו הוא עובר שהוא חייב לשמחו אבל מי שאינו נהנה ממנו אינו חייב לשמחו ולכן אינו עובר. ואפשר דלמדו מדהקדים קרא לכתוב קול ששון וקול שמחה לקול חתן כו' ש\"מ דאינו מצווה לקול חתן וקול כלה והיינו לשמחם כ\"א במי שיש לפניו קול ששון וקול שמחה דהיינו שנהנה מסעודת חתונה. ומה שחשיב בה' קולות קול מצהלות חתנים טעות הוא דאינו קרא וצריך לומר קול אומר הודו דשם מסיים בהאי קרא הכי ומהאי דכתיב קול אומר \"הודו משמע דאמרינן שבח והודיה לה' במשתה היין וכ\"כ רבינו בטוא\"ח ס\"ס תק\"ס ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א שביום ראשון מותר להסתכל בה בפרק האשה שנתארמלה דף י\"ד ע\"א אמר רבי שמואל מותר להסתכל בפני הכלה כל ז' כדי לחבבה על בעלה ופרש\"י לחבבה כשרואה שהכל מסתכלין בה נכנס יופיה בלבו ומסיק שם בגמרא דלית הלכתא כוותיה וכ\"כ הרא\"ש די\"א דוקא כל ז' אסור אבל יום ראשון מותר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא עיקר החיבוב פירוש העיקר שתהיה חביבה אצל בעלה הוא ביום ראשון ולכן מותר להסתכל בה ביום ראשון כדי לחבבה על בעלה: "
+                ],
+                [
+                    " בתכשיטין שעליה (יש מפרשים שע\"י זה יוכל להעיד עליה שיוצאת בהינומא ליתן לה כתובה מאתיים כמ\"ש הב\"י כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לאבילות ירושלים עיין בא\"ח סימן תק\"ס כתב הכלבו מזה נתפשט המנהג לשבר הכוס אחר ז' ברכות ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ובספרד נוהגין ליתן בראשו עטרה כו' ז\"ל הכלבו יש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראש חתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהיה להם אפר תחת פאר ויחושו ג\"כ שמא לא יהיה פאר תחת האפר ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " מת וכלה שפגעו כו' פירש רש\"י כשהכלה יוצאה מבית אביה לבית חתנות ונושאי המת יוצאין ובזו ובזו יש אוכלוסין הרבה ואין רוצין להתערב מעבירין את המת לדרך אחרת (דכבוד חיים עדיף כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מעבירין את המת מלפני הכלה כו\" עיין בי\"ד סימן ש\"ס דשם כתב רבינו בשם הרמב\"ם דמניחין הכלה ועוסקין במת ושם כתבתי דנראה דהרמב\"ם מפרש מעבירין המת ר\"ל על דרך ויעבר את הכושי וע\"ד אומרם עובר לעשייתן דהיינו לאקדומינהו הכי נמי צריך להקדים ענייני המת וכמו שנאמר טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה ושם מסיק רבינו וכתב ולא נהירא להרמב\"ן וכן כתב נמי כאן דכבוד כלה עדיף (והא דדרשו רבותינו ז\"ל טוב ללכת אל בית אבל כו' שטוב יותר לילך לסעודת אבילות מלכת אל סעודת חתנים סעודה שאני דהתם אוכל ומאכיל לאחרים ואבל אינו אוכל עד שיאכילו אחרים והכא איירי בהכנסת כלה לחופה ועיין בב\"י סימן ש\"ס שהאריך כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והבעל נותן שכר הסופר כמו שהדין בשאר שטרות שהלוה נותן שכר הסופר: שחכמים תקנו כתובה כו' ארישא קאי שכתב אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה ואתי לפרושי מאי כתובה וקאמר שחכמים תקנו כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין שומעין לו דלא סמכה דעתה עליהן דשמא נאבדו או נשרפו (וי\"א הטעם כיון שתהא כתובתה מוכנת לפניו ליתן לו מעות או מטלטלין תהיה ג\"כ קלה בעיניו להוציאה כ\"פ) (שכתבה לו התקבלתי הא בלאו הכי לא מהני מחילה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בעיקר הכתובה דהיינו מאתיים לבתולה ומנה לאלמנה (אבל התוספת א\"צ לחזור ולכתוב לה כשמחלה אם לא בנאבדה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מזמן של עכשיו דכיון שכבר נמחל שיעבודה דהרי מחלה לו אזיל לה שיעבודא קמא ולמ\"ש בח\"מ סימן מ\"ח ונ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר בטובת הנאה הא דנקט כשמכרה לאחר \"בטובת \"הנאה וכשמכרה לבעלה נקט סתם \"מכרה \"כתובה \"לבעלה היינו בכל מקום נקט רבותא בבעלה הוי רבותא אע\"ג דמכרה אותה לו בהרבה דמים אפ\"ה צריך לכתוב אחרת וכשמכרה לאחר הוי רבותא דאף על גב דלא מכרה אותה אלא במעט דמים וה\"א תהיה קל בעיניו להוציאה קמ\"ל דאפילו הכי אין צריך לכתוב לה אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם אינו יכול לכתוב לה כתובה כו' (ארישא קאי שכתב לעיל אסור להתייחד עם הכלה כו' כ\"פ) ז\"ל רמ\"א בד\"מ גם בש\"ע כ\"כ בס\"ס ג' ז\"ל וע\"ל בסימן קע\"ז (צ\"ל קי\"ז או קי\"ט כ\"פ) דבמקים שאין מגרשין כ\"א מרצון האשה א\"צ לכתוב כתובתה א\"כ בזמן הזה במדינות אלו שאין מגרשין בע\"כ משום חרם ר\"ג וכמ\"ש לקמן בסימן קי\"ט היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה אבל אין המנהג כן ואין לשנות ואולי יש לחלק עכ\"ל: (יכול ליחד לה מטלטלין ויקבל עליו אחריות אם יאבדו אם יוזלו כ\"כ בש\"ע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם העידו עליו עדים וקנו ממנו כו' שהקניין הרי הוא כאילו נכתב שסתם קניין לכתיבה עומד ואינו מותר אלא עד שיהיה לו פנאי לכתוב ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לבתולה ר' ילפינן ליה מדכתיב כמהר הבתולות כמ\"ש בסמוך (בסעיף ט\"ז): "
+                ],
+                [
+                    " ואם ירצה להוסיף מוסיף ו��\"ת קיצבה עבדי רבנן שלא לבייש את מי שאין לו: "
+                ],
+                [
+                    " לקמן בע\"ה בסימן צ\"ז וק': "
+                ],
+                [
+                    " במה שנתן לה פירוש אם מוסיף לה על מנה ומאתים: "
+                ],
+                [
+                    " לא בעי קנין מדרב גידל פירוש היכא שקודם שקידש אמרינן כמה אתה נותן לבתך כך וכך וכמה אתה נותן לבנך כך וכך ועמדו וקדשו אמר רב גידל הן הן הדברים הנקנין באמירה משום jיבת איחתוני גמרו ומקנו ורבינו הביאו לעיל בסימן נ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואי כתב לה בשעת קידושין פירוש תוספת כתובה ומביא דברי ב\"ה הכא לאשמועינן דכי היכי דתניא תוספת באמירה בשעת נישואין קניא בכתיבה בשעת קידושין וכתב ב\"י זה נראה שחולק על מ\"ש רבינו בסימן נ\"ה עכ\"ל ור\"ל דשם כתב בשם הרא\"ש דתוספת אין לה אפילו כתב לה ע\"ש. ודברי ב\"י נלע\"ד דחוקים מאוד כיון דלעיל סתם רבינו מוסכם מפי הרמב\"ם והרא\"ש ורב שרירא גאון דליתא להתוספת אף אם כתב לה ולא הביא שום דעת חולקת אזה וכאן סתם איפכא וכתב בשם בעל העיטור ורב שר שלום ושהסכימו ע\"ז כל הגאונים דגביא וכי רב שרירא גאון לא בכלל הגאונים הוה. לכן נלע\"ד דשאני הכא דכתב לה בשעת קידושין וחיבת קידושין גורם לומר שבודאי הקנה לה בכל ענין משא\"כ לעיל סימן נ\"ה דמיירי דלא כתב לה בשעת קידושין כ\"א אחר כך בין קידושין ובין חופה. ואף על גב דכבר כתב רבינו ג\"כ בסימן נ\"א דכל הפוסק ואפילו בשעת קידושין לא קנה מדרב גידל כ\"א כשכונסה אחר כך דכל הפוסק אדעתא לכונסה פוסק נראה דהיינו דוקא כשמת בתו או האריס דנאנס האב בזה יכול לומר אדעתא דהכי לא פסקאי משא\"כ בגרושין דהוא עצמו גורם דהרי פשוט הוא דגם בפסיקת האב יכול החתן לכפות להאב ליתן לה פסיקתא אם לא שמתה שהרי הוצרך הרא\"ש ורבינו לעילסימן נ\"ב לאוקמא הא דיכולה לכפות לנתן לה גט כשאין האב רוצה ליתן לו דמיירי באופן דלא קנה מדרב גידל כגון בנשואין שניה או שאין לו הא לא\"ה צריך ליתן לו הפסיקתא וה\"ה נמי בתנאי כתובה שפסק לה הוא צריך הוא ליתן לה כשרוצה לגרשה כיון שהמניעה היא מצדו ומש\"ה נקט ב\"ה ומגרשה וכמ\"ש מ\"ו ז\"ל לאפוקי מת הוא דגם כן מודה דאדעתא דהכי לא כתב לה וק\"ל ועיין בדרישה: (אע\"ג שתנאי בטל דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כשרוצה לקיימה שתנאי מעצמו בטל וצריך ליתן לה כתובה משלם מתנאי ב\"ד עיין בר\"ן פרק אע\"פ דף תצ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהיא ו' סלעים ורביע (דהיינו שמינית מנ' סלעים כ\"פ) וז\"ל הרמב\"ם בפ\"י מה\"א הכתובה אינה אלא מתקנת חכמים ולא תקנו אותה מן הכסף הטהור אלא מכסף המדינה שהיא ז' חלקים נחושת ואחד כסף נמצא שק\"ק זוז של בתולה הם כ\"ה זוזים מכסף טהור וק' של אלמנה י\"ב וחצי והזוז הוא ו' מעין והמעה היא משקלה י\"ו שעורות כו' עיין בב\"י שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " כל דינר צ\"ו שעורים דדינר ו' מעין ומעה משקלה ט\"ז שעורות וששה פעמים י\"ו עולה צ\"ו ור\"ל דמעה דהוא גרה יש בו שני פונדיון ובפונדיון שני איסרין ובאיסר שמנה פרוטות כל פרוטה משקלה חצי שעורה הרי לך י\"ו שעורות במאה וק\"ל (ועיין בס\"מ ר\"ס פ\"ח ובי\"ד סי' רצ\"ד וסימן ש\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כמוהר הבתולות פירוש דגבי מפותה כתיב ישקול כמוהר הבתולות וגבי מאנס כתיב חמשים כסף ובפ\"ק דכתובות ילפינן מג\"ש מה כאן שקלים אף להלן שקלים ומה להלן נ' אף כאן נ' ושקל של קודש כפול היה דהיינו סלע שלנו דהיינו ד' דינרים: "
+                ],
+                [
+                    " דחזי ליכי מדאורייתא דהיינו סלעים של כסף צרוף והוא הנקרא בכל מקום שקל צורי לאפק' שקל וסלע ודינר הנזכר בדבריהם דר\"ל של מדינה שהוא שמינית בשל צורי: "
+                ],
+                [
+                    " והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי פירוש ולא כתב מדאורייתא לא הפסיד ויהבינן לה של דאורייתא שלא תהא קלה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ונגבית עמה פירוש לענין גבייה דוקא דינה כשאר כתובה שגובה בשעת מיתה או בשעת גירושין ולא מחיים אבל לענין כמה דינים הם מוחלקים כמ\"ש לקמן ב\"י ר\"ל גביית דמי נדונייתא מגביית דמי כתובתה (ע\"ל סימן צ\"ג וסימן ק' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם מכנסת לו מטבע כו' שמוסיפין שליש כו' עיין בדרישה דברי רש\"י ור\"ן ור\"ל וכמו שכותבין כך היא גובה כשנתארמלה או נתגרשה דאדעתא דהכי כתבו כן מתחלה הוספת שליש כדי להגבות כולו ומטעם הנזכר בדרישה שהוא מרויח בהן. וכן כשהכניסה לו שומא שמקבלה בחומש פחות ר\"ל ג\"כ שכן כותבין בכתובתה חומש פחות ואחר כך בזמן הגבייה מגבין אותה כמ\"ש בכתובתה. וע\"ז לא קאי מ\"ש רבינו בסוף דלעולם מגבין אותה כפי המנהג דבזה הוא פשיטא כיון דמתחלה נכתב אדעתא להגבות שליש יותר או חומש פחות דמגבין אותה כמ\"ש בכתובתה. שלא כתב רבינו בסמוך מגבין לפי המנהג אלא משום הא דמסיק וכתב דיש מקומות שנוהגין לכתוב כתובה יותר ממה שמכנסת לו כו' ר\"ל אף אם אינה מכנסת בו מטבע ומיני סחורה שמרויח בהן אפ\"ה כותבין שליש יותר בכתובתה מפני הכבוד ולמראית עין (ואז כשהכניסה לו בגדים מנכין תחלה השליש ואחר כך החומש והמותר תגבה כ\"פ) ואין דעתו בכתובתה לגבותה לאחר זמן. וממילא נמצא נמי מקומות שנוהגין בהיפוך שיש בני אדם שאינם רוצים להשביע את עצמן וכותבין שהכניסה לו פחות ממה שהכניסה לו. על אלו מנהג מקומות מעיק וכ' דיגבו לפי המנהג דאם ידוע שמוסיפין כו' ואם ידוע שפוחתין כו' ורבי' קיצר מלכתוב שיש מקומות שפוחתין ממה שמכניסין משום דממילא משמע וכמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין מנהג להוסיף בשומת הבגדים מגבה כפי מה ששמו אותם. לכאורה נראה דכ' זה לאפוקי מפירוש הר\"ן דכתב דאף אם הבגדים שהכניסה לו (שוה) מנה מ\"מ יפחות חומש כיון שהיא לובשתן ופוחתן ע\"י כמ\"ש בדרישה קמ\"ל דלא אלא מגבין אותה כל שויין כשומתן בעת הכניסה. והא דכתב מגבין אותה כפי מה ששמו אותם ולא כתב דמתחלה כותבין כן בשטר כתובתה ויגבו אותן כפי מ\"ש בכתובתה אפשר דה\"ט דקאי אמאי דסמיך ליה דרגילין לכתוב פחות ממה שהכניסה וקמ\"ל דאם כתב בשטר שהכניסה שום בעד פ' זהובים ומנהג המקום כשהכניסה לו מנה כותבין שמונים כדי שלא להשביע כמ\"ש. קמ\"ל דמגבין אותו כפי מה ששמו אותן ל\"מ מטבע ומיני סחורות אלא אפילו בגדים נמי ול\"ת כיון שמתקלקלה אותן לא יתנו לה אלא כפי מה שנכתב בכתובתה וק\"ל והרמב\"ם כתב מנהגות אחרות ע\"ש פכ\"ג ומסיק ע\"ז דהולכין אחר המנהג וכמ\"ש רבינו בשמו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הרמב\"ם הנושא סתם כותב כו' ר\"ל שאינו פוסק לה כתובה בפירוש כותב לפי המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא שפסקה להכניס נותנת כו' פירוש שיש מקומות כשפסקו להכניס מאה נותנת מאה וחצי ויש מקומות שדרכן בהיפך שאם פוסקת מאה וחצי אינה נותנת אלא מאה ושם לפני זה כתב הרמב\"ם מנהג מקומות הללו בפירוש ע\"ש פכ\"ג דין י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכשבאה לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובה לפי מנהג המדינה כן היא הגירסא \"במיימוני וכן בספרי א\"ה בדפוס של ב\"י וכך פירושו מגבין לה לפי מנהג המדינה ויש מקומות כשכותבין מאה בכתובתה מגבין לה מאה וחצי וכן להיפך ובי\"ס גרסינן אבל לגבות כתובתה מגבין לה כו' וה\"פ אע\"ג שהנושא כותב לפי המנהג מכל מקום אינה גובה כמ\"ש בכתובתה אלא לפי מנהג המדינה וכדפרישית: "
+                ],
+                [
+                    " ועל פיו דנין ומ\"מ נ\"מ בעיר חדשה שמוסיפין שליש כמנהג המשנה ב\"י ור\"ל כמ\"ש רבינו לעיל דאם הכניסה לו כספים או סחורה מוסיפין לה שליש ובשום פוחתין: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא הכניסה כלום ואם ירצה להוסיף יוסיף לה ואם ירצה לפחות לה היא כותבת כך וכך קבלתי על כתובתי (כ\"כ מהרי\"ל סימן ע\"ו) וכן נוהגין במדינות אלו ובלבד שלא יפחות לה ממה שתקנו רבנן ז\"ל ודוקא שהתנה כן בשעה שעשו השידוכין אבל אם עשו שידוכין סתם ושיעבדו עצמן בקנסות צריך לכתוב לה כפי המנהג ואינו יכול לשנות רמ\"א בסעיף י\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואוסיפת לה מדילי עכשיו על עיקר כו' צ\"ע למה כתב ואוסיפת לה עכשיו ודוחק לומר משום דס\"ל דאין כותבין תוספת מזמן הראשון והכתובה כותבין זמן ראשון והטעם דבתוספת אין מאמינים לו שמא לא כתב לה תוספ' ותטרוף לקוחות שלא כדין משא\"כ כתובת מנה ומאתים דכל אשה יש לה כתובה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד קבלתי על עצמי נדונייתה שהכניסה לי מבית אביה כך וכך אגב ד' אמות קרקע. ק\"ק האי אגב קרקע ל\"ל הלא הודאת בע\"ד כמאה עדים דמי ואם כתב שקיבל ממנו אין חוקרין אחריו היאך קיבל ואף אם הכניסה לו אביה מעות דאינם נקנים בחליפין כ\"א אגב קרקע מ\"מ מי לימא לן שלא מסרה לו מידה לידו ונתחייב הוא לה בהן חוב גמור. ודוחק לומר שר\"ל שקבלתי על עצמי לשלם לה נדונייתה מכל אשר לי דהיינו מטלטלין שהקניתי לה אגב ד\"א קרקע. שאין זה במשמעות לשונו (וצ\"ל שה\"ק קבלתי עלי כדין שיעבוד אגב ד\"א קרקע) ועוד דע שכתוב בד\"מ דאין כותבין בכתובה ששיעבד לה בעל מטלטלין אגב קרקע שא\"כ לא יאכל כל בעל למכור שום דבר מטלטלין ע\"ש וצ\"ל דלא כ\"כ כ\"א אעיקר כתובה וכ\"ש אתוספת כתובה אבל בנדונייתה שהכניסה לו למה תגרע משאר ב\"ח ובודאי לא תקנו בנדונייתא שלא יכתב לה אגב: "
+                ],
+                [
+                    " לא יחתום מי שאינו יודע לקרות כיון דדרך המקום שאין חותמין אלא היודעים לקרות סברי שכולן יודעין ויקיימו הכתובה מאיזה שני עדים שיהיה ואפשר שאותן שנים אינן יודעין לקרות ואיני קיום בשלמא במקום שדרך לחתום שאינן יודעין לקרות אחר שני עדים הראשונים היודעים לקרות באותו מקום לא יקיימו הכתובה אלא בשני עדים הראשונים דדלמא האחרונים אינן יודעים לקרות. ועיין בח\"מ סימן מ\"ה סט\"ו דשם כתב רבינו בשם הרא\"ש ושאר רבוותא דאם יש גם פסולין חתומים על השט\"ח צריכין להיות שנים האחרונים כשרים דאין מקיימיה השטר אלא מהאחרונים ואמרינן דארחוקי עדותן משיטת השטר והפסולין באו למלאות ע\"ש י\"ל דשאני כתובה דאורחוה להחתים עליו טובא מפני הכבוד אפילו פסולים אחר שכבר נחתמו הכשרים מש\"ה מסתבר דב' הראשונים צריכין להיות כשרים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או נחלצה ואע\"ג דהיא אלמנה אתא לאשמעינן דאע\"ג דהיא דומה כאילו היה לה ב' אנשים מאחד נתאלמנה ואחד חלצה וכאילו גרשה כ\"כ הר\"ן. והתוס' כתבו דה\"א כיון דשומרת יבם לא מחס��ה כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בע\"כ תהיה כנשואה קמ\"ל עכ\"ל. ואגב רישא נקט בסיפא דהיינו בנשואין כ\"כ ר\"ן. "
+                ],
+                [
+                    " דמשנכנסה לחופה היא בחזקת בעולה וכן הוא לעיל בסי' ו': "
+                ],
+                [
+                    " פחות מבת שלשה שנים ויום אחד דאע\"ג דנבעלה בתוליה חוזרין: "
+                ],
+                [
+                    " ומבת שלשה שנים ויום אחד ולמעלה כתובתן מנה דבחזקת בעולות הן: "
+                ],
+                [
+                    " וקטן \"מבן תשעה שנים ולמטה ה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם השיר בתוליה כו' דלא עדיף ממוכת עץ: "
+                ],
+                [
+                    " מוכת עץ פרש\"י שנתקע לה עץ באותו מקום: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצאת בעולה דמקחו מקח טעות ואפי' אם אמרה משארסתני נאנסתי אינה נאמנת ואע\"ג דבמוכת עץ אמרינן דיש לה כתובה מנה הכא גרע הואיל שהיא דרוסת איש ונמאסת (וי\"מ הטעם דיכול לומר אינה נוח עלי דכיון דטועמת טעם ביאה שמא אינה נהנית ממני כ\"כ מטעם דלא כל האצבעות שווין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בוגרת אע\"פ שכלו בתוליה (כמ\"ש בסימן שאחר זה כ\"פ) אפ\"ה כתובתה ר': "
+                ],
+                [
+                    " או סומא לאפוקי מר\"מ דאמר אין לסומא טענת בתולים (מטעם דשמא נחבטה ע\"ג קרקע והשיר בתוליה והוי מוכת עץ כ\"פ) וממילא אין כתובתה ר\"י קא משמע לן: "
+                ],
+                [
+                    " או איילונית כתב ה\"ה דדוקא אם הכיר בה דאם לא כן הרי הוא מקח טעות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל החרשת כו' אע\"ג שיש לחרשת נישואין מדבריהן (כדלעיל סי' מ\"ד כ\"פ) לא תקנו לה כתובה כדי שלא ימנעו מלשאת אותה: (אין לה כתובה וכן אין לה מזונות ולא תנאי כתובה רמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נתפקחה החרשת כו' וקיימה פירוש והשוטה בעלה בא עליה אחר שנשתפית דחכמים לא תקנו נשואין לשוטה ולכך צריך שיבא עליה עכשיו אבל חרשת אע\"פ שלא בא עליה עכשיו יש לה קדושין הראשונים שחכמים תקנו לנשואין לחרש חרשת כדפרישית לעיל בסי' מ\"ד וע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אח\"כ יש לה כתובה מנה דכבר בעולה היא (ואע\"ג דלא כתב לה כתובה גובה מתנאי ב\"ד כ\"פ): (וחרש ושוטה כו' פירוש וכתב לה כתובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " קטן אפילו מבן ט' כו' כפול הוא לעיל בסימן מ\"ד:"
+                ],
+                [
+                    " שהשיאו אביו אבל ב\"ד אין משיאין אותו הואיל שלא תקנו לו נישואין כמו שוטה והטעם דלא תקנו נישואין לשוטה וקטן ולקטנה תקנו ע\"ל בסימן מ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הגדיל וקיימה וכתב ה\"ה בשם הרשב\"א והוא שבעל אחר שהגדיל לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת וכו' ובודאי לשם קידושין בעל אבל אם לא בעל אין לה כתובה הואיל שאין לקטן נשואין אפי' מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " יש לה עיקר כתובה מאתים לבתולה וא\"ת מ\"ש מחרש ושוטה שנשאו לפקח' ונתפקח החרש ונשתפה השוטה דאין להן כתובה אלא מנה וי\"ל דכל קטן עומד להתגדל וסופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימה בגדולתה וכאילו נשאה מתחלה לאחר שיתגדל משא\"כ בחרש ושוטה שאינם עומדים לפקח ולהשתפה נמצא שמתחלה לאו בני חיוב שיתן כתובה הוו ואחר שנשתפה ונתפקח וקיימה כבר היתה בעולה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' העיקר אינה גובה מכח שטר כתובה פירוש ונימא שתטרוף לקוחות מזמן הכתובה דהאי שטרא חספא בעלמא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו אבל מה שנמכר מזמן שבא עליה אחר שהגדיל טרפה מלקוחות דלא גרע מאלמנה מאירוסין דגבי ממשעבדי לדעת הרא\"ש אע\"ג דלא כתב לה כתובה כדלעיל בסימן נ\"ה ואע\"ג דלכאורה משמע מדברי התוס' ס\"פ הכותב והאשר\"י דלא טרפי כלל ממשעבדי אפילו לאחר שהגדיל אבל א\"א לומר כן כדפרישית דלא גרע מאלמנה מאירוסין וצריכין לומר מ\"ש התוספות והאשיר\"י דממשעבדי לא גביא ר\"ל מכח השטר לא גבי דמוקדם הוא וחספא בעלמא הוא אבל מכל מקום גביה מהשתא אפילו ממשועבדים בתנאי ב\"ד כמו אלמנה מאירוסין: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו כו' פירוש שכתב לה כתובה בכותיותן ואחר כך נתגיירו והכתובה קיימת דגם כן גובה עיקר הכתובה בתחלת נישואיה בתולה מאתיים ואלמנה מנה ולהרמב\"ם אין לה אלא מנה דלא עדיפא מגיורת שנתגיירה אחר ג' שנים כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל בל בתולה שכתובתה מאתים כו' הואיל שכתובתה מאתים בודאי בחזקת בתולה נושאה (ובאם שלא מצא לה בתולים אין לה כתובה אפילו מנה כמ\"ש לעיל סימן ס\"ז סעיף ח' כ\"פ) אבל אם כתובתה מנה בחזקת בעולה נושאה לכן אין לה טענת בתולים: "
+                ],
+                [
+                    " וכל המתייחד עם ארוסתו קודם כו' פירוש אפילו אם כתובתה מאתים הואיל שמתייחד עמה מסתמא בא עליה וק\"ק דבסמוך כתב רבינו ז\"ל וכשטוען טענת בתולים אם הוא כהן כו' עד ואפילו נתייחדה עמו תחלה אסורה לו וצ\"ל דלענין איסור החמירו כיון דשווי אנפשיה חתיכה דאיסורא ואומר ברי לי שלא באתי עליה משא\"כ לענין ממון דדלמא כדי לאפסודה ממאתים קאמר לה הכי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " למשמש שלא ינהגו כו' פירש רש\"י למשמש לפשפש ולמשמש במעשיהם באותו הלילה שלא יתקלקלו זה את זה במעשיהם זה בתרמית שלא תראה דם בתולים ויאבד (ברצון המפה) וזו שלא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים והטעם שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה: "
+                ],
+                [
+                    " אז אינו יכול לטעון (אע\"ג דעליה היה מוטל להעמיד עדים אמרינן דהאמין לה לבועלה בלא עדים כ\"פ) כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולין שבגרמותו נשתנה ורמאי הוא ואין לסמוך אחזקה: "
+                ],
+                [
+                    " בין נערה בין גדולה פירוש בוגרת ואע\"פ שאין לבוגרת טענת פתח פתוח כדלקמן בסמוך ואם אמר בעלתי ולא בדקתי אחר דם אינו יכול לטעון כלום אבל טענת דמים יש לו: "
+                ],
+                [
+                    " אם תאמר עדיין בתולה אני ובעל אותו בהטייה או שלא בעלני כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ריחה נודף פירוש מפיה מריחין ריח יין הנכנס דרך פתח הפתוח: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב שאין לבדוק בבנות ישראל כו' וסברת מחלוקתם עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אי סלקא מילתא על בורייה פי' שבעולה ריחה נודף ובתולה אין ריחה נודף: "
+                ],
+                [
+                    " בפני עדים ל\"ד לפניהם שאסור לבעול בפני כל חי כדלעיל בסי' כ\"ה וכדלקמן ס\"ס ע\"ז אלא ר\"ל שמכניסין בחדר (ומכינים המפה שאין בו טיפי כ\"פ) בפני עדים ומתייחד עמה בפניהם: "
+                ],
+                [
+                    " רואין אם יש בה צד חולי כו' בגמרא בפרק קמא דכתובות דף י' ע\"ב איתא שכך הוה מעשה באשה אחת שבעלה ולא מצא דם בתולים ואמרה שעדיין בתולה היא ושני בצורת הוי. ורבינו שכתב ואם אין מוציאים כדבריה רואין אם יש כו' רבותא קמ\"ל שאע\"פ שמתחלה אמרה שכך דרך משפחתה ולא נמצאת כדבריה ואפ\"ה אם יש לתלות בצד חולי או רעבון תלינן ולא אמרינן שהוחזקה כפרנית: "
+                ],
+                [
+                    " מאכילין ומשקין אותה ובגמרא איתא שמכניסין אותה גם למרחץ וגם הרמב\"ם כתב מרטיבין אותה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו סומא לאפוקי מדר' מאיר דאמר סומא אין לה טענת בתולים מפני שכשהיתה נחבטת ע\"ג קרקע אינם רואה אם נשר בתולים כדי שתגיד לאמה: "
+                ],
+                [
+                    " או אילונית פי' והכיר בה כדפרישית בסי' ת\"ו: (נתרפו איבריה ונתרווח ודומה כאילו פתחה פתוח כ\"פ). אע\"פ שמצאה דם דשמא נבעלה ולא נשרו כל בתוליה כבר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פירש כיון שמצא דם אינו יכול לטעון כו' ולא יכול לטעון אלא כשאינו מוצא דם וא\"ת תיפוק ליה משום דלא מצא דם יש לומר כגון שמשפחתה אין להם דמים או שאמר לא דקדקתי לראות אחר דם ונאבד השמלה ואע\"פ שאינו יכול לברר אם אמר אמת שפתח פתוח מצא אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וחרשת כו' ברייתא היא בגמרא החרשת והשוטה ומוכת עץ אין להם טענת בתולים וכגון שכתב להן כתובה: (ואם הוא כהן שאשתו אסורה אפולו באונס דמיירי בבתולה שנתארסה זמן מה קודם שהכניסה לחופה וטוען שזינתה ודאי בין אירוסין לנישואין דהכי מיירי קרא לא מצאתי לבתך בתולים ונמצא דליכא אלא חד ספיקא שמא תחתיו זינתה או לא והולכין להחמיר וא\"ל והלא איכא ספק ספיקא ספק תחתיו או לא ואם תמצא לומר תחתיו ספק דרוסת איש או מוכת עץ דמוכת עץ לא שכיח כדבסמוך (כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שודאי היה תחתיו ר\"ל נבעלה תחתיו אחר שנתקדשה לו דאי נבעלה קודם שנתקדשה לו היו בתוליה חוזרין הואיל שפחות מבת שלשה היתה: "
+                ],
+                [
+                    " שמא באונס שמא ברצון אבל לא תלינן במוכת עץ שהוא לא שכיח וכ\"כ בד\"מ. והא דנאסרה עליו ואינה נאמנת במיגו דהיתה מודית לי והיתה מתנצל לומר תחתיך נאנסתי משום דהוא מיגו בטענה גרוע לפגום כבודה (דלא בעי למפסלה נפשה מכהונה כ\"פ) לענין הפסד כתובתה בלא\"ה לק\"מ משום דהוה מיגו להוציא וכ\"כ בד\"מ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אינה אסורה עליו פי' אפי' אם אמת הוא שהיתה בעולה: "
+                ],
+                [
+                    " הא דנאמן לאוסרה פי' אם הוא ישראל שנתקדשה פחות מבת שלשה: (אבל נאנסתי תחתיו פי' ומזלך גרם דנסתחפה שדהו ויש לי כתובה מאתיים משעה שארסני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון כו' נקוט האי כללא בידך דכל שמכחישתו לומר בתולה נבעלתי הרי גם טענתו ברי שהוא יודע האמת שבעלה ולא היתה בתולה וכל שהיא מודית לו שלא מצאה בתולה אלא שמתנצלת בטענה אחרת טענתו שמא ומש\"ה מ\"ש רבינו אח\"כ בסמוך בענין הפסד כתובתה ז\"ל והוא אומר קודם לכן נאנסה או אח\"כ במזיד ר\"ל שטוען בשמא. וכ\"כ במיימוני פי\"א ובש\"ע בכל טענות אלו לשון שמא ע\"ש ולענין תוספת כתב בסמוך דאינו נאמן אלא בראית ברורה ר\"ל אף שמכחישתו וטענתו ברי אפ\"ה לא האמינהו בטענתו בתוספת כ\"א שיברר דבריו ע\"י פרישת שמלה ומשמש וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ברי עדיף אע\"ג שהברי הוא טענה גרוע שיודעת שהוא אינו יכול להכחישה וגם אין כאן חזקה ולא מיגו מ\"מ נאמנת ומ��יא הרא\"ש ראיה מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לרבן גמליאל ברי ומכשיר העובר ואע\"ג דלית ליה חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין: "
+                ],
+                [
+                    " או גדולה פירוש אפילו היא גדולה (דהיינו משלשה שנים ויום אחד ומעלה כ\"פ) דאיכא ס\"ס ואינה אסורה על ישראל מכל מקום מפסיד כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ופירש\"י אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונא אותה מתחלה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא היה מגרשה מתחלה ועד\"ר: עיין בב\"י וד\"מ דאיכא מ\"ד (הרשב\"א ומ\"מ פי\"א דאישות כ\"פ) דדוקא כשטרח הוא ולא כשלא טרח הוא בסעודה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " קודם לכן נאנסה כו' והוה מקח טעות וכ\"ה במיימוני פי\"א בהדיא. אבל אין לומר שטענתו לענין מנה ומאתים (וכן פירש רמ\"י בלבוש כ\"פ) שהרי טענה השנייה או ברצונה נבעלת במזיד אחר שארסתיך טענתו שלא יתן לה כתובתה כלל ה\"ה טענה ראשונה וכבר כתבתי שטענתו בזה טענת שמא וטוען שני הטענות יחד ואומר יכול להיות שקודם לכן נבעלה או אח\"כ ובמזיד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בעולת איש את בלא אונס והוה מקח טעות כדלעיל בסימן ס\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " נאמנת ואפילו אם הוא כהן אינו יכול להפסיד כתובתה דלענין כתובה ישראל וכהן שווין הן:"
+                ],
+                [
+                    " והוא מחרים סתם כו' אבל אינו יכול להשביע כיון שאינו טוען טענת ברי ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כתבו הגאונים שאינו נאמן להפסידה ארישא דמלתא קאי דאם אמר פתח פתוח מצאתי דנאמן להפסידה כתובתה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב הרמב\"ם שאינו נאמן להפסידה התוספת פירוש אם מכחישתו וכ\"ה בהדיא במיימוני בפי\"א מה\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן נודע בראיה ברורה שהיתה בעולה או שהודה לו שהיתה בעולה קודם שתיארס כו' כן צריך להיות וכ\"ה במיימוני וכתב מור\"ש וז\"ל שאינו נאמן להפסידה התוספת פיריש והיא כופרת אבל אם היא מודית רק שאומרת שתחתיו נאנסה נאמנת אפילו על העיקר כדלעיל והיכא שהיא כופרת נ\"ל שאין צריך ראיה שהיתה בעולה קודם לכן אלא כשמביא ראיה שהיתה עכשיו בעולה כגון בטענת דמים וע\"י משמוש סגי בהכי ודוקא כשהודית לו שהיתה בעולה צ\"ל שהיתה קודם לכן (באונס או אח\"כ במזיד כ\"פ) דאל\"כ אין בהודאתה כלום ודו\"ק עכ\"ל ועיין בדרישה. ומ\"ש בספרים אא\"כ נודע לו בראייה תיבת לו היא ט\"ס דודאי אין מאמינים לו אא\"כ בפרישת שמלה לפנינו. גם במיימוני ליתא ע\"ש סוף פי\"א: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך יש לו להשביע בנקיטת חפץ כו' וכתב ה\"ה דהוי כשאר מלוה ולוה שאם טוען הלוה פרעתיך שטר זה ואמר השבע לי שצריך המלוה לישבע עכ\"ל (ועיין בח\"מ סי' פ\"ב כ\"פ) ולכן דוקא הכא כתב הרמב\"ם שצריכה לישבע משום שהיא גובה מכח השטר אבל גבי ק' ור' שהיא נוטלת מכח תנאי כתובה אפי' לא כתב לה שום שטר אינו יכול להשביעה בטענת שמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רוצה לקיימה אחר שהפסידה כתובתה פירוש כגון שנתקדשה מבת ג' שנים ומעלה והוא ישראל שמותר לקיימה מכח ס\"ס כדלעיל. ועיין בש\"ג דכתב דיש חולקין בזה דאם כן מאי טרח בסעודה ומפסידה איכא כיון דמותר לקיימה ע\"ש וד\"מ הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שמלקין אותו שודאי משקר שהרי הוא אינו בקי נמצא שמוציא שם רע על בת ישראל ודינו במלקות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שארה מזונותיה בסי' ע'. כסותה כמשמעו בסימן ע\"ג. עונתה בסימן ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " לבא עליה כדרך כל הארץ פירוש שינהג עמה בבעילה כדרך שנוהג העולם והתורה קראו עונה מפני שהוא לכל אחד לפי עונתו כמ\"ש לעיל סימן כ\"ה הטיילנים בכל יום כו': "
+                ],
+                [
+                    " עיקר כתובתה בסימן ס\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לרפואתה אם חלתה בסימן ע\"ט. ולפדותה בסימן ע\"ח. וקבורתה אם מתה בסימן פ\"ט: נזונת מנכסיו בסימן צ\"ג: ולהיות בנותיה ממנו כו' בסימן קי\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיתארסו (דאז המזונת על הארוס מאחר שיתומה היא כדלקען סימן קי\"ב כ\"פ) פירוש אפילו לדעת הרא\"ש דלעיל בסימן נ\"ה דארוס אינו צריך ליתן לה מזונות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולהיות בניה הזכרים מנו כו' בסימן קי\"א וזהו כתובת בנין דכרין: "
+                ],
+                [
+                    " מעשה ידיה בסימן פ' ומציאתה בסימן פ\"ד: ואוכל כל פירות כו' בסימן פ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מתה בחייו ירשנה בסימן צ': "
+                ],
+                [
+                    " מעשה ידיה כנגד מזונותיה פירוש שמתחלה תקנו שהבעל יתן לה מזונות אפילו למ\"ד מזונות דרבנן ואח\"כ תקנו שהבעל יקח כנגד המזונות מעשה ידיה משום איב'. אבל עיקר התקנה הוא לטובתה לפיכך אם תרצה לומר איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה הואיל שהתקנה הוא לטובתה אבל הוא אינו יכול לומר איני זנך ואיני נוטל הואיל שהתקנה לטובתה: "
+                ],
+                [
+                    " וקבורתה כנגד ירושת כתובתה פירוש יורש נדונית כתובתה (שהכניסה לו והיא כתובה בשטר הכתובה רש\"י כ\"פ) ואם הבעל יאמר איני יורשה ואיני קוברה אין שומעין לו ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם היא אומרת איני נותנת לך כו' כך הוא הצעת דבריו של רבינו דבתחלה קאמר שתקנו לה שהבעל חייב לה י' דברים ותקנו שהוא יזכה בד' דברים וקאמר עוד תקנו שיהיו מעשה ידי אשה כנגד מזונותיה לומר שמזונותיה עיקר לפיכך אם אמר איני ניזונת כו' ואפילו אי אומרת איני נותנת לך פירות ר\"ל אף על גב דגבי מזונות יכולה היא לומר איני ניזונת כו' אבל הכא אפילו היא אומרת איני כו' אין שומעין וכ\"ש שהוא לא יכול לומר איני פורק ואיני אוכל פירות כדלקמן בסימן ע\"ח. ואף על גב דמלשון שאמר ופדיונה כנגד אכילת פירות משמע שאכילת פירות הוא עיקר ולטובתו נתקנה עיקר התקנה וא\"כ היכי קאמר ואפילו היא אומרת כו' דמשמע כ\"ש שהוא אינו יכול לומר כן י\"ל דעיקר התקנה נתקנה לטובתה כדמשמע בגמרא וברייתא נקט מש\"ה הך לישנא ופדיונה כנגד אכילת פירות לומר דאף על גב דעיקר התקנה לטובתה מ\"מ אינה יכולה לומר איני נפדית כו' כאילו הוה התקנה לטובתו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד התנה ע\"מ שלא כו' האי כיצד לענין עונה וכתובה צ\"ע למה לי דהא כבר אמר דאין התנאי מועיל בהן ואפשר דבא לומר דדוקא אם התנה שלא יתחייב בעונתה הוא דתנאו בטל אבל אם התנה לשנות עונתה כגון מטייל לפועל וכיוצא בו תנאו קיים וכמ\"ש רבינו בסימן ע\"ו ומש\"ה הוצרך לסיים ולכתובה וכן אם התנה לפחות לה מעיקר כתובתה של\"ת שכמו בתנאי עונה כשמוחל' קצת ממנו מותר ה\"ה בתנאי כתוב' קמ\"ל דלא וק\"ל (כיון שאינו תנאי של ממון דממון ניתן למחילה אפילו ממון שהיא מן התורה אבל עונה שהוא צער דגופא לא ��יתן למחילה וע\"ל בסימן ל\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומחלת לו עליה תנאו בטל ואע\"ג דכתובה דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וגם היא לא סמכה דעתה ויהא בעילתו בעילת זנות (וכמ\"ש לעיל בסימן ס\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם התנה עמה אחר שנשאה לשון שהתנה דקאמר ל\"ד שהוא מתנה ולא היא אלא כל שהותנו ביניהם אפילו אם בא התנאי מכח שהיא מקפדת קרוי התנה וק\"ל. והוא דעת הרמב\"ם שלא יכול לסלק עצמו מן הירושה אחר שנשאת כמו שהבן אינו יכול לסלק עצמו מירושת אביו ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בכל שאר דברים כו' דקי\"ל דדבר שבבממון תנאו קיים אפילו בדבר שהוא מן התורה דאדם יכול למחול כל מה שירצה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ח ור\"י סברי דאפילו קודם שנשא' נמי אין תנאו כלום דכמו שבנכסי אביו אינו יכול לסלק עצמו שלא יירשנו מפני שבחיי אביו לא היה לו כלום בנכסים כך הבעל אין לו בגוף נכסי אשתו בחייה כלום ודבר שלא בא לידו הוא ואין חילוק בין קודם שנשאה לאחר שנשאה לפיכך תנאו בטל ויורשה לאחר מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס פסק שגם לענין ירושה כו' פירוש אם התנה קודם שנשאת ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עולה עמו ואינה יורדת דדרשינן בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו כדלעיל בסימן ס\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין כל משפחתה מבקשים אותם הגדולות אלא שבבית אביה נוהגים כן מפני שהוא עשיר אבל שאר בני משפחתה שאין להם עושר אלא כמו שיש לבעלה אינם מבקשים אותם הגדולות אז אינו כו' כצ\"ל: (כל זמן שאוכלת עמו שאינו חייב לתקן לה שלחן בפני עצמה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שירצה דתנן המשרה כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " המשרה ויכרה להם כירה ת\"י שירותא פרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או ד' קבין שעורים שם במשנה א\"ר יוסי לא פסק שעורים כפל כחטין אלא רבי ישמעאל ששיה סמוך לאדום ושם השעורים רעים ונראה שלא כתבו רבינו משום שסמך אמ\"ש בסמוך בשם הרמב\"ם פוסקין לה סעודה בינונית בכל יום של כל אדם כו': "
+                ],
+                [
+                    " וקב גרוגרות או מנה ודבילה כ\"ה במשנה וכן הגיה ב\"י גרוגרות תאנים יבשים. דעילה תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל פרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין לו פוסק לעומתם פירות ממקום אחר ז\"ל הר\"ן בס\"פ אע\"פ ויש לדקדק אמאי לא חשבינן ציבי לבשל מאכל ואפשר משום דתנא במקום הרים קאי וכדאיתא בגמרא לא חשיב ציבי דהא אית להו א\"נ האי תנא לא חשב אלא מידי דמיכלא אבל מידי דבר אכשורי מיכלא לא קחשיב ומש\"ה לא חשיב נר ופתילה וכוס וחבית וקדירה אע\"ג דודאי יהיב לה והכי איתא בירושלמי ותוספתא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מליל שבת פירש\"י כל ליל שבת שהוא ליל עונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו נותנו לה אז מה שעשתה כו' ז\"ל הר\"ן בס\"פ המדיר לאו למימרא שיכול הבעל לומר איני נותן לך מעה והמותר יהיה שלך דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שהרי גם היא יכולה לוהר כן כיון שיכולה לומר איני נזונית ואיני עושה כ\"ש בזה אלא הכי קאמר שאם שתקה היא ולא תבעה מסה כסף לצרכיה ועשתה מותר לא אמרינן ויתר וה\"ה למזונות ומעשה ידיה ורבותא קא משמע לן אפילו במעה שאינה צריכה לו כל כ�� לא אמרינן ויתרה ע\"כ (והטעם שתקנו המותר של מעשה ידיה תחת המעה וכיון שאינו נותן לה המעה המותר ג\"כ שלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעשירים הכל לפי כבודם ז\"ל ב\"י ושינה רבינו לכתוב אבל בעשירים כו' (ר\"ל שכת עשירים לשון רבים) לומר אע\"פ שהוא אינו עשיר ולא מכובד אם בני משפחתה רגילים במזונות מרווחים יותר חייב ליתן לה דעולה עמו ואינה יורדת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו חולה ר\"ל של כל אדם שאיני חולה: "
+                ],
+                [
+                    " ומעט יין לשתות אם הוא מנהג המקום ששותות הנשים יין דקדק לכתוב מעט יין ולא תליא לשתות כפי המנהג רימז למ\"ש הר\"ן ס\"פ אע\"פ ז\"ל אם היתה רגילה לשתות בפני בעלה ב' כוסות נותנין לה כוס א' ואם לא היתה רגילה אלא בכוס א' אין נותנין לה כל עיקר והוכיח כן מהגמרא ותמה על הרי\"ף שלא כתב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ופוסקין לה ג' סעודות בשבת בשר כו' ואף על גב דגם הרמב\"ם סבירא ליה שאוכלת עמו בליל שבת כמ\"ש רבינו בסמוך בשמו בסוף דבריו וע\"ק דמשמע דהשתא מיירי הרמב\"ם שאוכלת עמו כל השבוע דהא בסמוך כתב הבעל שרוצה ליתן מזונות הראויין כו' משמע דעד השתא מיירי שהיא אוכלת עמו ואם כן מאי צריך לפסוק לה ויש לומר דמ\"ש הרמב\"ם כמה מזונות פוסקין לאשה פוסקין לה לחם שתי סעודות כו' עד ותהיה כתובתה עליו בחוב עד שתמצא ידו ויתן אתא לאשמועינן כמה שיעור מזון אשה שמחויב ליתן לה ואף אם הוא אוכל עמה אפשר שהוא אוכל מעט או שהוא כילי ואוכל דברים רעים ואף בשבת אינו אוכל בשר או דגים א\"נ שהבעל אינו בביתו אלא לומר או עושה מלאכה בעיר אחרת ואתא לאשמועינן שצריך ליתן לה כפי המנהג באותו מקום וכל הדברים שפורט כאן ומיירי בין אוכלת עמו או לא אוכלת עמו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו להוציא ור\"ת ורבינו ירוחם חולקין וס\"ל דאין כופין אותו להוציא מאחר דאין לו כמו בעל חוב דאין לו עכ\"ל. (ובכ\"מ כ' דיש לתמוה על תמיהת ר\"י שתמה עלהרמב\"ם דמה ענין זה לזה דב\"ח אין תקנה בדבר משא\"כ בנדון זה שיש תקנה שיוציאנה ומאחר שא' מתנאי הנישואין הם המזונות אם אין לו במה לזון יוציאה עכ\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כפועל לפרנס ח\"מ בסימן צ\"ט ור\"ת חולק ע\"ש וכתב שם דאפשר דגם ר\"א מודה בב\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואכסי ותיכי בנוסח כתובה שלנו אינו. (מי שהלך בעלה למ\"ה ל\"ד מד\"ה אלא שדיבר בהווה מרדכי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא שמעו בו שמת פירשו בגמרא בפרק שני דייני גזירות (כתובות דף ק\"ז ע\"א) פליגי רב אמר פוסקין אפי' לא שמעו בו שמת ושמואל אמר אין פוסקין כשלא שמעו בו שמת דחיישינן שמא צררי אתפסה כשהלך או שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה אבל כששמע בו שמת אפילו שמואל מודה דפוסקין דלמאי ניחוש לה אי דצררי הרי סופה לגבות כתובתה ותשבע שלא עכבה משלהם כלום ואי לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך וקבלה עליה. משמת אינה משועבדת לו למעשה ידיה וא\"ת והרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן אף הוא לא היה יכול לומר לה אלא אם כן היא מתרצה והלכה כרב: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו שבועה אינה צריכה פירוש אינה צריכה לישבע שמא נתן בידה מעות כשהלך (אפילו אין כתובתה בידה דחזקה יש לה כתובה דאין אדם דר עם אשת�� בלא כתובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אמר א\"א הרא\"ש ז\"ל וכן הוא גירסת ב\"י וכתב שלכך דקדק רבינו לכתוב אמר ולא כ\"כ בפסקיו בהדיא (ואדרבה תמה על הרמב\"ם בקצת דבריו כ\"פ) אלא שבעל פה אמר לו כן ע\"ש וכן מצאתי בדפוס תוגרמה שנדפס בו וכן אמר א\"א הרא\"ש ז\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מכרה קיים ואינה צריכה לא שבועה ולא הכרזה וכתב ה\"ה בפי\"ב מה\"א שהרמב\"ם סבר שמזונות אלו שווים למזונות אלמנה וכשם שאלמנה מוכרת שלא בב\"ד בלא הכרזה כך אלו מוונות עכ\"ל (וע\"ל בסימן ס\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיבא בעלה ויטעון פירוש ואז יכול להשביעה או היורשים אחר מותו כשבאת לגבות כתובתה יכולים להשביעה על ידי גלגול אבל בלא גלגול אינן יכולין להשביעה הואיל שאינן יכולים לטעון בר\"א משא\"כ כשהוא משביעה שהוא טוען ברי ויכול להשביעה אפילו בלא גלגול: "
+                ],
+                [
+                    " ופרנסה מדעתו ר\"ל שלא פרנסה לשם הלוואה שהיא תשלם לו אלא מסתמא כוונתו על הבעל שהבעל ישלם לו כשיבא והוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דפטור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לותה בעדים אבל שלא בעדים יאמר הבעל לא הלוית לה כלום: "
+                ],
+                [
+                    " חייב לשלם לזה שלוותה ממנו פירוש אם אין לאשה נכסים שיפרע ממנה ישלם לה הבעל מדרבי נתן (ר\"ל החוב מוטל לפרוע לזה המלוה ומזונותיה על הבעל לשלם משלמין להמלוה מדרבי נתן כמ\"ש בח\"מ סימן פ\"ו וכ\"מ גם בזה דאם מחלה האשה מזונותיה לבעלה אין חייב לשלם למלוה ועיין בח\"מ סימן ס\"ו כ\"פ) אבל בשיש לה נכסים הב\"ח תובע האשה ותפרע לו והיא תובעת לבעל אבל אם לא הלוה לה ע\"מ שתשלם לו אבד מעותיו שהרי הבעל לא צוה אותו שילוה לה והאשה ג\"כ פטורה שהרי לא הלוה לה מידי: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש ר\"י דוקא שלותה אחר שפסקו לה כו' עד אם ירצה לא ישלם כי יאמר היה לה להתפרנס ממעשה ידיה. יראה דר\"ל דעל כל פנים יכול לומר כן אף אם אין ידוע שהיא בת מלאכה הוא נאמן לומר שהיא בת מלאכה א\"כ אפילו היא בודאי אינה בת מלאכה יכול לומר לולי שלויתה ודאי לא באתה לב\"ד והיתה אוכלת לחם צר ומים לחץ והיתה משרתת בעבודה קשה למי שהספיק על הלחם. ובזה פליג הרא\"ש עליו ואומר דחייב לשלם אם לא שהוא ידוע שהיא בת מלאכה ובשכירות אותה מלאכה מספיק לדברים גדולים. דאל\"כ קשה מאי בין הרא\"ש לר\"י הלא גם ר\"י כתב אם ירצה לא ישלם כי יאמר היה לה להתפרנס כו' דמשמע דוקא אם ירצה וטוען כן ולא שהב\"ד טוענין לו כו' וכ\"ה בתוס' דף ק\"ז ע\"א ע\"ש. וגם לשון הברייתא משמע כן שהרי קתני ובא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי. דמשמע דדוקא בבא וטען כן שמעינן ליה ולא שהב\"ד יטענו לו כן אלא שהרא\"ש האריך בלשונו כיון שר\"י קיצר וכתב בדלא פסקי פטור הוצרך לבאר הוא כל חלקי החיוב ודו\"ק ועיין באשר\"י דף קמ\"ט סוף ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " כי יאמר היה לה להתפרנס ממעשה ידיה כלומר קודם שתתבייש לבא לב\"ד היתה דוחקת ומצמצמת את עצמה כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב כו' ומוציאין מן הבעל מדר' נתן: "
+                ],
+                [
+                    " אם ידוע שהיא מספקת לדברים גדולים אבל בלא ידוע אין הבעל יכול לומר צאי ממזונותיך במעשה ידיך כדלעיל בסי' ס\"ט: (ואם קדמו ב\"ד ופסקו לה דוקא להבא אבל למפרע אין פוסקין אכן אם תבעה המזונות והב\"ד האמינו בדין נותנין לה בשעת התביעה ר\"ן וע\"ל בסי' צ\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שבאת לפני ב\"ד גלתה דעתה כו' פי' שאינו יכול לטעון איני משלם מה שלותה לצורך דברים קטנים כי היתה דוחקת ומצמצמת כו' שהרי באת לפני ב\"ד ולא בושה את עצמה ולכן מהשתא אין לו שום טענה וצריך לשלם כל מה שיתר על מעשה ידיה שרגילה לעשות אפי' לדברים קטנים צריך לשלם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בא הבעל ואמר כו' נאמן כך הוא לשון הברייתא: "
+                ],
+                [
+                    " נשבעת בנקיטת חפץ פי' הואיל שנעשה מעשה שכבר נמכרו נכסיו מה שנעשה נעשה ולכן השבועה בנק\"ח דהוי כאילו היא באתה להוציא מידו דקרקע בחזקת בעליה עומדת והרמב\"ם בפרק י\"ב מה\"א חילק בין אם מכרה מטלטלים למכרה קרקעות דבמכרה מטלטלים א\"צ לישבע אלא היסת שהרי אם היתה רוצה היתה כופרת לומר אין לך בידי כלום ולא היתה נשבעת אלא היסת אבל אם מכרה קרקע דאינה יכולה לכפור בה צריכה לישבע בנק\"ח ה\"ה. והא דהשמיט רבי' האי בבא מהעתקת דברי הרמב\"ם צ\"ל דרבינו לא בא כאן אלא לכתוב פירוש הבריית' לר\"י ורש\"י ורמב\"ם למר כדאית ליה והברייתא ע\"כ לא איירי במכרה מטלטלין לר\"י ורמב\"ם דהא בימי התנאים לא נתקנה עדיין שבועת היסת אבל במקרקעי יכול להיות דאיירי והוא נאמן להביאה לידי שבועה בנק\"ח והרמב\"ם דכתביה לנפשיה כתביה ללמדינו הדין ולא לפי' הברייתא וכדרכו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בשבועת היסת ונפטר כדין כופר בכל ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ונשאר החוב עליה פירוש עד שתתאלמן או עד שתתגרש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לא לותה ולא מכרה כו' עד אין לה כלום פירוש אע\"ג דלא נתן לה המעה שתקנו נגד מותר מעשה ידיה ולקמן בסי' פ' כתב בשם הרמב\"ם דגם אם הוא בעין השכירות ממותר ממעשה ידיה הקצובים הם של בעל היינו דוקא שצריך עכ\"פ ליתן לה מעה אלא שבכאן כיון שאינו בעין וכל זמן שהבעל אינו נוטל כלום א\"צ ליתן לה מעה ובנסתפקת ממעשה ידיה אפילו בצמצום א\"צ ליתן לה כלום. וגם אפשר דאיירי שהוא טוען שהניח לה מזונות ולכן א\"צ ליתן לה מעה. ואפילו שבועה א\"צ לישבע: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון שהוא מוחזק וטוען כו' פירוש מ\"ש ברייתא נאמן אכולה מילתא קאי אמכירה והלוואה בסיגנון אחד ובהלוואה ע\"כ אנו צריכין לומר כפירש\"י שנאמן הוא שהרי הוא מוחזק א\"כ ג\"כ כשמכרה ע\"פ ב\"ד או היא בעצמה נאמן הוא בשבועה להוציא מידה שבחדא כלל כללינהו לכולהו ולא כהרמב\"ם שסבר שבקרקע היא נאמנת בשבועה ודו\"ק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש בו כדי סיפוקה כו' עד שאמרו עולה עמו ואינה יורדת אע\"פ שבכלל זה ג\"כ דברים קטנים והרא\"ש כתב לעיל דדברים קטנים אין צריך לשלם תשובתו בצידו הא כתב שם הרא\"ש דהיינו דוקא כשהבעל טוען זה וכאן נמי לא היה הבעל טוען זה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונתרצית (דאילו לא נתרצית כבר כתב רבינו בסימן ס\"ט דאם אמר הבעל איני זן ואיני נוטל אין שומעין כ\"פ) נאמן ע\"ד שנתבאר לעיל לרש\"י הוא נאמן בשבועה ולדעת ר\"י היא נאמנת בשבועה ודין זה נלמד מדין דלעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשש (ואילך אף אם היא חולנית וגרוע מבת שש אפ\"ה לא כפינן אא\"כ הוא אמוד הגמ\"ר בקידושין דף תרס\"ד עד שיהיו גדולים פי' עד שיביאו שתי שערות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו רוצה כו' לא קאי אד��עיל אבנים קטנים עד שש דאז כופין לזון אפילו אינו אמוד כדאיתא בפרק אע\"פ אלא דוקא אבנים גדולים משש ואילך קאי ומשום תקנת אושא כו' ולא התקינו אלא כה\"ג להכלימו אם לא ירצה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " גרוע מעוף טמא לשון הגמ' דמכריזין עליו האי \"עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני ונראה דהרמב\"ם ורבינו דקדקו לכתוב עוף טמא משום דעוף טמא הוא אכזר שהרי הוא דורס ואוכל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הוא אמוד כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הלך למ\"ה כו' מוכרים מנכסיו נראה דאפילו בתוך שלשה חדשים מיד מוכרים דהכא לא שייך לומר חזקה אין אדם מניח ביתו ריקן דאם אנו רואין שאין בביתו כלום ימותו ברעב דמי יפרנסם ואין זה דומה לאשה שגדולה היא ויכולה לפרנס את עצמה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה רוצה כו' ודוקא שאינו אמוד אבל אמוד (וזה שלא כדעת הרמב\"ם אף לפי מ\"ש עליו המ\"מ כמ\"ש בסמוך כ\"פ) אף שלא בפניו יורדים לנכסיו כ\"כ הר\"ן עיין בפרק נערה: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין לה במה שתתקשט רצה לומר אף שבמי שהלך בעלה למ\"ה כתב לעיל (בסי' ע) דאין נותנין לה לצורך קישוטין לזו נותנין (אבל מי שנשתטה כו' מפרנסין בניו כו' ול\"ד למי שהלך למדינת הים התם כיון שיצא לדעת היה לו לצוות אבל נשתטה יצא מן העולם שלא לדעת אמרינן מסתמא ניחא כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דבשניהם ר\"ל ההולך למ\"ה ומי שנשתטה וכתב מ\"ו בזה לא דק דדעת הרמב\"ם דוקא באינו אמוד שוים שניהם אבל באמדו מי שנשתטה אפילו יותר מבני שש זנין מנכסיו כן פירש ה\"ה וכן פירש הר\"ן בפרק נערה ע\"ש עכ\"ל. וכ\"כ ב\"י וע\"ש שהביא דברי הרמב\"ם וה\"ה שמפרש דברי הרמב\"ם דלא קשה עליו ול\"מ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והיא (מספקת לדברים גדולים דאי מספקת גם לדברים קטנים א\"צ פרנס ואם אינה מספקת אפי' לדברים גדולים אז אין הנדר חל דמשועבד לה כדלעיל בסימן ס\"ט כ\"פ) (ואותן הדברים קטנים כו' פירוש דאם כל משפחתה אפי' העניים נוהגים בדברים הקטנים אז ג\"כ אין הנדר חל שמשועבד לה דהרי עולה עמו ואינה יורדת אבל השתא דשאר משפחתה אין נוהגין בדברים הקטנים אינו מחויב להנהיגה בעוד שהיא עמו רק השתא אחר הנדר שאינו עמו מחויב לכן חלה נדר ומעמיד פרנס שלשים יום כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד שלשים יום יפרנסנה כו' דעד שלשים יום לא שמעי בה אינשי דאוכלת לנפשה ע\"י הדרתו ולא זילא בה מילתא טפי משלשים יום שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא ולכך יוציא ויתן לה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " שיאמר לו כל הזן אינו מפסיד ובי\"ד סי' רל\"ה מסיק ויזון אותה אחר וילך ויקח מן הבעל. וצריך לשלם לו אח\"כ כמו שנתבאר בי\"ד סימן רכ\"א ולא כמו שכתב רמ\"י שם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא יאמר לך ותזון אותה ק\"ק הא אפי' אם תיזון לא תפסיד לשון יחיד ליחיד נמי אסור לומר וכמו שכתב (בי\"ד סי' רכ\"א וכ\"כ התוס' והרא\"ש ור\"ן ואע\"פ שאינו לשון ציווי כ\"פ) בשם רשב\"ם וב\"י הביאו י\"ל דרבינו אשמעינן דאף אם לא אמר ליה לא תפסיד אפ\"ה אסור מה שאין כן בא\"ל אם תיזון אותה דאז אין משמעות לשונו כלום אם לא יסיים לומר ולא תפסיד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דאם כן הוה ליה שלוחו אבל כשהוא אומר בלשון רבים כל הזן אע\"פ שהוא אומר כן לאחד לא מחזי כשלוחו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם הדירה סתם או זמן רב לאפוקי מרב דאמר אם הדירה סתם יוציא מיד (דדוקא במפרש שפירש שלשים יוה יעמיד פרנס כ\"פ) הואיל שלא נתן זמן להדרתו ואם כן מה לי שיוציאנה עכשיו או לאחר זמן אלא כשמואל סבירא לן דאמר שאין צריך להוציא מיד דשמא בתוך כך יתיר נדרו: "
+                ],
+                [
+                    " ולר\"ה אין כופין כ\"כ התוספות בשמו ר\"פ המדיר וז\"ל דאמר שמואל אין מעשין (פי' כופין) אלא לפסולות אלא אומרים לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא מותר לקרות לך עבריינא וע\"ל בסימן קנ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " נדרה שלא תטעום אחד מן המינים וקיים לה כו' נראה אף שכלל רבינו דין תלאה בתשמיש ולא תלאה בתשמיש יחד מכל מקום הדרתן אינן מענין אחד באסרה עליה ולא תלאה בתשמיש צריך לומר שנדרה בפירוש כל זמן שהיא תחתיו דוקא ומש\"ה יוציא מיד דאי אפשר לה להיות אפילו שעה אחת בלא אותה מין פירות ולאחר שיוציאה תהיה מותרת באותו מין פירות דאי נדרה לעולם במה תרויח מה שיוציאוה דטעם דהיא סברה מדקיים לה נדרה מיסנא סני לה לא שייך אלא בשתלאה בתשמיש כמו שכתבו התוספות בפרק המדיר (ולא כרש\"י שכתב דמיסני סני שייך נמי בנדרה ולא תלאה בתשמיש) ובתלאה נדרה בתשמיש אפילו לא פירש כל זמן שהיא תחתיו ואפילו נדרה שלעולם יאסר תשמיש כל הבריות עליה אם תהנה ולא תרויח כלום כשיוציאנה מכל מקום צריך להוציאה מיד ואע\"ג דאפשר שתאכל מיד אותו מין ותיאסר בתשמיש עד שבעה ימים אפ\"ה צריך להוציאה מיד מטעם שהיא סברה מדקיים לה נדרה מיסנא סני לה וניחא לה לישב בדד לעולם בלא בעל מלישב עם בעלה הואיל ששונא אותה ישיבתה עמו קשה לה "
+                ],
+                [
+                    " או שאמרה לו הנאת תשמישך ופירוש וקיים לה הוא אבל אם אמרה הנאת תשמישי עליך אינו חל דמשועבדת לו כמ\"ש בהדיא בסימן ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו הוא רע כו' קאי נמי אנדרה שלא תטעום אחד מן המינים:"
+                ],
+                [
+                    " יוציא מיד ויתן כתובה דהואיל דהוא קיים נדרה הוא נתן אצבע בין שיניה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא הדירה שאמר לה הנאת כו' אבל לא תלאו בתשמיש אין בידו לאוסרה אפירות שאינם שלו ודוקא שאמר הנאת תשמישך עלי אבל אם אמר הנאת תשמישי עליך אינו חל שהוא משועבד לה כמו שכתוב בהדיא בסימן ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " יקיים שבעת ימים כאילו הדירה מתשמיש סתם דאמרינן יקיים שבעת ימים כב\"ה דאין לה צער אם עומדת שבעת ימים בלא תשמיש (דגמרינן מנדה דטמאה שבעת ימים וכך דרכה להיות בלא בעל גמרא פרק אע\"פ כ\"פ) ובתוך כך שמא ימצא פתח לנדרו ולכן לא יוציאנה מיד שאפשר לה לאכול מיד מאותו מין פירות ותיאסר בתשמיש עד ז' ימים שאין לה צער כ\"כ. ולא דמי להיכא שנדרה איהי ותלאה בתשמיש וקיים לה איהו דאמרינן יוציא מיד ויתן כתובה מטעם דסברה מיסנא סני לה דהכא סברה מירתח רתח עילאי והשתא מותיב דעתיה ויתיר נדרו אבל בנדרה היא וקיים הוא ליכא למימר הכי שאין סברה דבאותו פעם כשנדרה מתרמי שהיה כועס עליה וק\"ל. וכללא דמילתא שלעולם לא אמרינן שתבקש פתח למצוא לו היתר ומש\"ה כשנדרה היא וקיים הוא ולא תלאה בתשמיש אף על גב דלא שייך שסברה מיסנא סני לה כמ\"ש ואפ\"ה יוציא מיד משום שא\"א לה בלא אותו מין שעה א' ולא אמרינן שימתין דילמא תמצא פתח לנדרה ולא כרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה שתשב עמו ולא כו' כצ\"ל ופירושו אם הוא רוצה שהיא תשב עמו ולא כו' הרשות בידו שברצונו תליא מילתא ולא אמרינן שיוציא אלא אי אמר אי אפשי באשה נדרנית ואינו רוצה שתשב עמו וגם לא ירצה ליתן לה גט משום שאו היה צריך ליתן לה כתובה ואז אמרינן לו שיתן לה גט מיד ויתן לה כתובה או שתשב עמו ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ששוים נ' זוז כו' דהיינו ו' דינרים ורביע זוז הוא ל' גמרא קראו לדינר מדינה זוז. ודינר של צורי לא נקרא בשם זוז ולכך סיים וכתב שהם ו' דינרין וכבר נתבאר שכסף צורי הוא כולו של כסף משא\"כ דינר מדינה שהם ז' חלקים נחשת וחלק אחד כסף כדלעיל סימן ס\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חדשים בימות החמה דחדשים מחממין וראויין לימות הגשמים והשחקים הם ראויים לימות החמה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא מתכסה בבלאותיהן ר\"ל מתכסה לשון כסות כלומר לובשת הבלאות בימות החמה. (והשחקים שהם מותר הבלאות פירוש אף כשיקנה לה חדשים מ\"מ השחקים שלה להתכסות כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לשנה קאי אתרווייהו אכיפה ואחגור: "
+                ],
+                [
+                    " ומנעלים חדשים כו' ז\"ל בגמרא ס\"פ אע\"פ תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני ופרש\"י הרי היא מוכשטת וערומה (והפשיט מתרגמינן וישלח כ\"פ) שאין לה חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ומשני תנא במקום הרים קאי דלא סגי בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קמ\"ל דתיתבינהו ניהליה במועד כי היכי דנהוי לה שמחה בגווייהו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם בד\"א בימים ההם כו' מכאן עד סוף הסימן הוא מדברי הרמב\"ם בפרק י\"ג מה\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש שנותנין לה מטה מוצעת מבעלה עני ק\"ק מ\"ש מלענין סידור בעל חוב שנתבאר בח\"מ סי' צ\"ז שאין נותנין לה מטה מוצעת ע\"ש אלא מטה מוצעת לעשיר לישן עליה עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " מפץ רך ממחצלת: "
+                ],
+                [
+                    " ותהיה רחבה פירוש חצר שאחורי הבית קרוי רחבה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קצרה ידו ליתן אפילו כעני שבישראל כצ\"ל וכ\"ה במיימוני. "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו להוציאה כו' כדין מזונות דלעיל בסימן ע' ואע\"ג דשם לענין מזונות כתב דאין כופין אלא אם אין לו לחם ליתן לה אבל אם יש לו ליתן לה לחם אין כופין אשאר מיני מזונות דחשב שם דפוסקין לה. י\"ל דעניני כסות ודירה דקא חשיב כאן הם מוכרחין לה וא\"א לה זולתן משא\"כ לענין מזונות דעל הלחם לבד יחיה האדם. ואפי' על הלחם כתבתי שם שר\"ת ורבינו ירוחם חולק וה\"ה כאן (וע\"ש מ\"ש בשם הכ\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג כדי שתצא לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה כו' וכ\"ה במיימוני ונקט בית האבל קודם לבית המשתה וכן לקמן בסימן ע\"ד ע\"ש הכתוב דכתיב טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה: "
+                ],
+                [
+                    " שתהא יוצאת תמיד כדכתיב גבי דינה ותצא לאה לאה יוצאנית היתה (כשמזכיר גנותן של נשים אומרים יוצאנית ב\"ר כ\"פ) ואמרו רבותינו ז\"ל גבי נערה המאורסה פרצה קורא לגנב: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לבעל למנוע לאשתו כו' כך אמרו חז\"ל וכבשוה וכבשה כתיב מלמד שהאיש דרכו לכבש האשה שלא תהא יצאנית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ותלאו בתשמיש אבל אם לא תלאו בתשמיש אין בידו לאוסרה להתקשט במה שאינו שלו וכמ\"ש בי\"ד סימן רל\"ה וכמו שכתב בסימן ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " שאמר קונם תשמישך עלי אבל אם אומר קונם תשמישי עליך אינו חל דמשועבד לה כמ\"ש בסימן ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " תתקשט מיד צער הוא לה בלא קישוט אפי' שעה א' כמו באכילת פירות דלעיל בסי' ע\"ב. ותיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים כאילו הדירה מתשמיש סתם דקי\"ל כב\"ה דאמר ז' ימים יקיים אותה שאין האשה מקפדת אם עומדת ז' ימים בלא תשמיש ומתוך כך שמא יתחרט ויתיר נדרו וגם היא סברה שמא מירתח רתח עילאי והשתא מותב דעתה ולא תצטער עצמה עד לאחר ז' ימים לאפוקי אם נדרה היא שלא תתקשט ותלאה בתשמיש וקיים לה איהו דסברה מיסנא סני לי מדקיים הנדר שקשה לה לישב עמו אפי' שעה אחת שאין דעתה מיושבת לישב עם בעל ששונא לה ויותר ניחא לה לישב כל ימיה בדד בלא בעל ולכן צריך להוציאה מיד וליתן כתובה דהוא נתן אצבע בין שיניה מדקיים לה: "
+                ],
+                [
+                    " נדרה היא שלא תתקשט ולא תלאה בתשמיש או שאמר קונם תשמישך עלי אבל אי אומר קונם תשמישי עליך אינו חל דמשועבדת לו וכבר כתבתי לעיל בסימן ע\"ב דאע\"ג דרבינו כולל נדרה היא סתם או אם תלאה בתשמיש בחדא בבא מכל מקום אינם שוים דבנדרה היא סתם ולא תלאה בתשמיש מיירי דוקא שנדרה שלא תתקשט בעודה תחתיו שלאחר שיגרשנה תהא מותרת בקישוט ויוציאנה מיד משום שא\"א לה בלא קישוט אפי' שעה אחת דאי נדרה שלא תתקשט לעולם לא הוי אמרי' שיוציא שלא תרויח כלל בנתינת הגט דטעמא דסברה מיסנא סני לי לא שייך אלא היכא שתלאה הנדר בתשמיש שעיקר אישות תלוי בזה אבל אם תלאה הנדר בתשמיש אפי' אמרה שלעולם תיאסר בתשמיש של שום אדם בעולם אם תתקשט וא\"כ אם יגרשנה לא תרויח כלום כי עדיין תהיה אסורה להתקשט אפ\"ה אמרינן דיוציא מיד משום דסברה מיסנא סני לי מאחר שתלאה בתשמיש שעיקר אישות תלוי בו והוא קיים הנדר ואין אדם דר עם נחש בכפיפה א' אפי' שעה אחת ולא תסבור שמא מרתח רתח עלאי כו' כמו שאמרינן כשהדירה הוא וימצא פתח לנדרו דאין סברא כלל דמתרמי דבאותו פעם כשנדרה היא כועס עליה וע\"ל בסימן ע\"ב מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב הדירה שלא תתקשט ר\"ל בין שהוא הדירה ותלאו בתשמיש ובין שנדרה היא סתם וקיים הוא או שנדרה היא ותלאה בתשמיש הכל מקרי הדירה והראייה דבסמוך קאמר הדירה שלא תלך לבית האבל כו' אם נדרה היא כו': "
+                ],
+                [
+                    " בעניות שנה אחת (ר\"ל שמפרש בנדרו שנה אחת וכן בעשירות ל' יום וכן ברמ\"ה שכתב רגל א' כ\"פ) שאינה מקפדת על קישוטיה כמו עשיר ולכן שנה א' יקיים דאינה מקפדת על קישוטיה שנה אחת. ועשירה מקפדת בקישוטיה אם הוא יותר מל' יום: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב רגל א' ר\"ל בענייה וסברת מחלוקתם שהרמב\"ם פוסק כרבי יוסי אליבא דרב יהודא אמר שמואל. והרמ\"ה פסק כוותיה אליבא דרב חסדא: "
+                ],
+                [
+                    " אסר הבעל כלי שכניו עליו או כליו על שכניו ולא תלאן בתשמיש דאילו תלאן בתשמיש הוי אמרינן דיקיים אותה ז' ימים כמו גבי קישוט מטעם שנתבאר שם: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמרה היא קונם תשמישך עלי אם אשאל כו' דאם לא תלאה בתשמיש א\"א לו לקיים הנדר שאין זה לא מדברים שהם עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה. וטעם של דין זה מפרש בגמרא מפני שיוציא עליה שם רע משכנותיה ולכן א\"א שלא תשאל להם מכליו או תשא�� מהם אפילו יום אחד מכח הש\"ר ולכן יוציא מיד כדאמרינן בפירות ובקישוט: "
+                ],
+                [
+                    " והרי היא נאסרת מיד פי' מתשמיש שא\"א לה שלא תשאיל להם או תשאול מהם משום ש\"ר רק שימתין ז' ימים כדין המדיר את אשתו מתשמיש: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא יחזיקו כו' פירוש שהיא לא תוכל להשאיל כליו להם דאם כן יחזיקו לה טובה והיא אסרה על עצמה כליו שלא תהנה מהן: "
+                ],
+                [
+                    " שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבנו נראה דמכיון שילך בנו קרוע ובלוע וימאס בעיני הבריות בזה הוי כאילו השיאתו ש\"ר בשכיניו. ואע\"ג דבסימן פ' כתב רבינו דאינה מחויבת לעשות מלאכה אלא לבעלה ולא לבנו ולאביו הא כתבתי שם בשם הר\"ן דכשסמוכין על שלחן בעלה חייבת היא לטרוח גם עבורן ושם כתב בשם הרמב\"ם דאם מנהג העיר דהנשים אורגות חייבת היא לארוג ע\"ש. ומ\"ש רבינו שנדרה שלא לארוג בגדים לבנו ?בי\"ד ובגמרא כתב שם לבנה ואין לדקדק בזה כי בנה ר\"ל גם בנו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא אינו יכול להפר כו' וא\"כ לא שייך לומר שהוא נתן אצבע בין שיניה על שקיים נדרה ולא הפר לה שהרי אינו יכול להפר ולכן תצא בלא כתובה מפני שמשיאה ש\"ר בשכיניו ומיירי שלא תלאה בתשמיש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שמשיאתו שם רע בשכיניו עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול להפר פירוש ולא הוי אמרינן שיוציא ויתן כתובם שהרי הוא לא נתן אצבע בין שיניה (דאין זה דברים שבינו לבינה ואין בידו להפר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נדרה עד חדש יקיים דכשאביה בעיר עד חדש יכולה למיקם אנפשה מלילך אליו ולא יותר ואם אינו בעיר אלא בעיר אחרת יכולה למיקם אנפשה עד רגל אחד ולא יותר דדרך בנות ישראל שהיו הולכין לבית אביהן כל רגל לשמוח עמהן ולכן אם לא נדרה אלא עד חדש הוי כאילו לא נדרה כלל שהרי לא תיאסר מידי מכח נדרה אבל נדרה יותר מחדש שאינה יכולה למיקם אנפשה וא\"א לה שלא לילך הוי דינו כמו בקישות ובפירות וסברה מדקיים לה מיסנא סני לה ויוציא מיד ויתן כתובה וכן הדין ברגל א' או יותר מרגל: "
+                ],
+                [
+                    " או סתם משמע עד עולם. (היא רדופה פירוש רגילה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יותר מחדש או יותר מרגל ר\"ל יותר מחדש כשאביה בעיר ויותר מרגל כשאינו בעיר והיא רדופה לילך אליו יוציא מיד אחר ז' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה כו' ומניעת הליכת לבית האבל ולבית המשתה הוא צער לה (מפני שנעל בפניה מלצאת וכמי שאסרה בבית הסוהר כ\"פ) כהדרת מפירות וקישוט ולכן אם נדרה היא ותלאה בתשמיש דאז יש ביד הבעל להפר והוא שמע ולא הפר שייך טעמא דמיסנא סני לה כמ\"ש לעיל אבל אם לא תלאתה בתשמיש אין ביד בעלה להפר (וכמ\"ש לעיל בנדרה שלא לילך לבית אביה ועיין בב\"י ס\"ס ע\"ו שמביא דברי הר\"ן משמע מדבריו דלבית אביה ובית המשתה ובית האבל הוי נדרי עינוי נפש ובידו להפר וכ\"כ רבינו ירוחם והביאו ב\"י בי\"ד ס\"ס רל\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם הדירה הוא שאמר קונם כו' הוא ג\"כ כדין הדירה מפירות וקישוט הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוחזקו שם נאמן פירוש וא\"צ ליתן כתובתה:"
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הדירה כו' מכאן ועד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב\"ם בפי\"ג מה\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ותהיה היא הולכת להם כשאירע להם דבר ותלך לבית כו' וכ\"ה במיימוני: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ואחיותיך ואיני שוכבת עמהם בחצר אחת מפני שמריעין ומצירין לי שומעין לה כו' וכ\"ה במיימוני ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין כופין האדם שיבואו אחרים ברשותו אע\"ג דזהו רשות דידיה לא רשות דידה והכי ה\"ל שומעין לה מפני שמצירין לה ועוד דחצר אין רשות שלו ושלה וי\"ל דה\"ק שאין כופין האדם כו' ר\"ל כי היכי שאין כופין האדם שיבואו אחרים לרשותו ה\"נ שומעין לה שלא יכנסו אחרים אצלה או ישכנו עמה בחצר הואיל שיש לה רשות לדור שם אבל לענין זה נקרא רשותה שאחרים לא יכנסו שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אינו יכול לכופה שתצא עמו לארץ אחרת אבל באותה הארץ יכול להוציאה מעיר לעיר כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לילך אחריו לארצו או תצא בלא כתובה שע\"מ כן נשאה שתלך אחריו אע\"פ שלא פירש שכל אשה יודעת שישוב לארצו וזה כלשון התוספתא וכן דעת הרמב\"ם ולא כר\"ת שהגיה התוספתא שכתוב בה כופין אותה לצאת שע\"מ כן נשאה והוא גורס כך כופין אותו לצאת כו' עיין באשר\"י מ\"ו. ובסמוך הביא רבינו דברי ר\"ת. וכתב המרדכי (סוף ב' דייני גזירות) וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא עבדינן הכא והכא לחומרא דאין הבעל יכול לכוף האשה כפר\"ת ולא האשה לאיש כפירוש רוב הגאונים אבל ב\"י כתב ע\"ז דבמקום הרמב\"ם ורש\"י וכל הגאונים אין לחוש לדברי ר\"ת ע\"ש ורמ\"א הביא דברי ר\"ת (וכתב בד\"מ כי איך לא נחוש מאחר שמהר\"ם חשש לדבריו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא נשאה בגליל לכאורה נראה דה\"פ דה\"א נהי דנתרצית לצאת עמו ממקום שנתקדשה שם ולהנשא במקום אחר לטלטל ממדינה למדינה תרי זימני לא נתרצית לו ודעתה היה שידור עמה בעבר הירדן וק\"ל. (גם י\"ל דרבינו אתא לאשמעינן דאם נשאה בארצה וקידשה מתחלה שלא בארצה שכופין אותה לילך לארצו ולא תימא דוקא שהיו הקידושין והנישואין במקום א' אז אמרינן מסתמא ע\"ד זה קדשה ונשאה שתלך אחריו לארצו אבל כשקידש במקום אחר ונשאה במקום אחר ה\"ל למימר מדלא נשאה במקום שקדשה והלך לארצה ונשאה שם מסתמא דעתו להשתקע שם קמ\"ל דאמרינן דע\"ד קידושין ראשונים נשאה כ\"פ) ועיין מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובנושא אשה ביהודה כו' עד גם בזה כתב מהר\"ם ר\"ל גם בזה ס\"ל בכל ענין אינו יכול להוציא כמו שבענין ראשון ס\"ל דבכל ענין יכול להוציאה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם היתה מגליל דיכולה לומר כאן אני מורגל עם הבריות ועמהם התקדשתי לך: "
+                ],
+                [
+                    " שיש דברים שישיבת כרכים קשה ס\"א נוח להן וגירסא ראשונה עיקר שברוב דברים ישיבת כרכים עדיף אלא שיש ג\"כ דברים שהוא קשה ואגב כ\"כ ג\"כ בישיבת כפרים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואף לא מנוה הרע לנוה היפה לשון המשנה מפני שהנוה היפה בודק ופרש\"י בודק את הגוף בחלאים רעים כשמואל דאמר שינוי וסת תחילת חולי מעים והרמב\"ם פי' מפני שהיא צריכה לטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהיה בה קלה וכעורה: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל מקום מוציאין ממקום שרוב עכו\"ם כו' ר\"ל אפילו מארץ לארץ וכן מוכח ממ\"ש אח\"ז דאין מוציאין מא\"י לח\"ל אפילו ממקום שרובה כותים משמע הא כיוצא בו בח\"ל או בא\"י מוציאין אע\"פ שהוא מארץ לארץ: "
+                ],
+                [
+                    " לארץ ישראל כופין לעלות שכל הדר בא\"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח\"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כו' גמרא בסוף כתובות דף קי\"ב ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מוציאין מא\"י לח\"ל אפילו מנוה רע שרובן כותים למקום יפה שרובן ישראל יש לדקדק בלשונו דהל\"ל לנוה היפה ולמה החליף נוה במקום גם ק\"ק הא כבר כתב שהנוה יפה בודק את הגוף ומאי אפי' ורבותא הוא ולכן נראה שמש\"ה כ' רבינו מקום במקום נוה דאילו נוה יפה בודק את הגוף כיון שדרה בה משא\"כ מקום יפה בדירתה עומד בתוכה וכשבאה המקום היפה אע\"ג דדירתן רעה כבתחלה או שרוצה הוא לצאת כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " למה כופין אותה לשון מ\"ו ושרי ליה מרא הלא מהר\"ם מביא ראיה מזה דיפה כח הבעל מכח האשה ודלא כר\"ת וז\"ל מרדכי פר\"ח וההיא דירושלמי כו' ומזה מוכיח דיפה כח הבעל מכח האשה ודלא כר\"ת ע\"כ וכה\"ג כתב הרא\"ש שמהר\"ם מקשה על ר\"ח ומשמע שכך דעת הרא\"ש נוטה ע\"ש עכ\"ל מ\"ו. ואני בעניי נראה שיפה דקדק רבינו וכתב דאין תירוץ זה מספיק דאי בזמן הזה מיירי דאין מצוה לעלות לא\"י א\"כ למה כופין אותה דהא לא אמרו דיפה כח האיש אלא כשנשאה בארץ אחרת אבל כשהאיש ואשה במדינה אחת ונשאה שם כבר נתבאר דאין כופין אותה אלא ע\"כ צ\"ל דגם הירושלמי מיירי בזמן הבית והוה מצוה לעלות. ואפי' במקום מצוה ס\"ל להירושלמי דאין האשה יכול לכפות האיש אלא האיש האשה משום דיפה כחו ודלא כתוספת' ומש\"ה מסיק רבינו כאן דפליגי וגם הב\"י הבין דברי רבינו כן אלא שכתב ליישב בדוחק וכתב וז\"ל רבינו וכתב שאין תירוץ זה מספיק כו' ול\"נ דאפשר לומר דלא ראו חכמים לגרוע כח האיש לגבי א\"י וירושלים אפי' בזמן הזה עכ\"ל ויש לדקדק מכח לשון הרא\"ש דס\"ל כדברי רבינו דמדכתב שם ז\"ל וההיא דירושלמי דפליג אגמרא דידן פי' ר\"מ דאיירי בזמן הזה כו' דקשה למה כתב דפליג אגמרא דידן כיון דר\"ח פירשו וישבו דל\"פ והל\"ל וההיא דירושלמי מפרש לה ר\"מ דמיירי בזמן הזה כדי שלא יפלוג אגמרא דידן אלא ר\"ל ר\"מ מפרשו כן וליה לא ס\"ל וה\"ט משום דבזמן הזה אין כופין אפילו אותה וכמ\"ש אבל א\"ל משום דס\"ל כפר\"ת. ולר\"ת לא נתיישב בישובו של מהר\"ם דהא מלשון הרא\"ש דהביא לדברי מהר\"ם באחרונה עם ראיותיו משמע דס\"ל כמהר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אז כופין אותו לעמוד שם עמה ר\"ת סבר דיפה כח האשה מאיש וגורס בתוספתא כופין אותו לצאת כמ\"ש לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם האיש והאשה ממקום אחד ביהודה כו' צ\"ע למה כתב ממקום אחד דהא אפילו היא מכרך והוא מכפר ושניהן מיהודה ג\"כ כופין אותו לצאת אחריה מגליל ליהודה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנשאה במקומו דעולה עמו ואינה יורדת ודרכו לחזור אחר אבידתו ועוד שהוא יכול לילך לראות אוהביו כשירצה משא\"כ באשה ומהר\"ם הקשה על ר\"ת והביאו ב\"י ותמה על רבינו שכתב לעיל דברי הר\"מ וכו' וקושיא זו קשה גם כן אהמרדכי שכתב דברי שניהן בלי מחלוקת ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא כיון לעקור תנאי כי לא נכתב אלא לשופרא דשטרי בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יוציאנה ממקומו כצ\"ל וכ\"ה שם בתשובות הרא\"ש כלל ל\"ג סי' ב' ונראה דמ\"ש בכתובה שלא יוציאנה ממדינה למדינה ר\"ל ממקום למקום כי מדינה נקרא מקום כמ\"ש מחשיך על פתח מדינה וכן בלשון הרמב\"ם לרוב שכתב מדינה במקום שהיה לו לכתוב מקום והשתא א\"ש שה��יב שלא יוציאנה ממקומו שהל\"ל שלא יוציאנה ממדינתו וג\"כ סיים וכתב דהיינו מדינה שקיבלה לדור בו ולעיל כתב שקבלה מתחלה לדור במקומו אלא שמע מינה שמדינה רצה לומר מקום. ורצה לומר התנאי קאי על אותו מקום שהתנה שתבא אליו. שלא יוציאנה מאותו מקום למקום אחר. אבל מה שכתוב בספרים ממקומה ע\"כ ט\"ס שהרי אף אם תאמר שלא יוציאנה ממדינה כו' כאילו כתב ממקום למקום אכתי קשה הלא לא הוזכר בתנאי ממקומה בלשון נקבה אלא ממקום למקום. אבל ממקומו א\"ש כי זה ביאר נ\"מ בתנאי הוא ולא קאי אלא הכתב בתנאי וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הבטלניס שאין להם מלאכה כו' עיין בא\"ח ריש סימן ר\"מ ולעיל סימן כ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והפועלים שאין לנין כו' ע\"ל סימן כ\"ה ובא\"ח סימן ר\"מ שלא הזכיר רבינו חלוקה זו ואפשר שזה היה דעת בית יוסף להשוותן אבל לי נראה דהאי טעמא שקיצר בסימן כ\"ה ובאורח חיים משום דר\"י פליג עליה ולא סבירא ליה האי חלוקה שלישית ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וביום <br>השמיני שבים פירוש צריכין לשוב לצורך העונה: "
+                ],
+                [
+                    " והחמרים פרש\"י בהולכין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק: "
+                ],
+                [
+                    " והגמלים סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק: "
+                ],
+                [
+                    " והספנים פורשי הים הגדול לקצוי ארץ וז\"ל רש\"י בפי' החומש בפרשת וישלח על פסוק עזים מאתים ותישים עשרים כו' וז\"ל בב\"ר דורש מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת כו' ואיני יודע לכוין מדרש זה בכיוון אך נראה בעיני שמלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי הטורח המוטל עליו שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשר עזים וכן לכל איל לפי שהן פנויין ממלאכתן דרכן להרבות בתשמיש ולעבר עשר נקבות ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ד' נקבות וכן כולם לפי הטורח המוטל עליו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ודרך ת\"ח לשמש מטתו מליל שבת כו' וז\"ל הגמרא ועונת ת\"ח אימתי אמר רב יהודה מע\"ש לע\"ש \"פרש\"י והר\"ן מע\"ש לע\"ש שהוא ליל תענוג ושביתת הנאת הגוף ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפי מה שאומדין אותו עיין מ\"ש בשם הרמב\"ם בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא חדש בחוץ וחדש בביתו כרב ויליף לה מדכתב לכל דבר המחלקות (פסוק בדברי הימים במחלקות משרתים שהיו עובדים את דוד המלך כ\"פ) הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה ורבי יוחנן אמר חדש כאן וב' חדשים בביתו שנאמר (בבנין בית המקדש כ\"פ) חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו ופסק הרמ\"ה כר' יוחנן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מי שתורתו אומנתו כו' דאם לא כן כל הני רבנן דפרק אף על פי דנפקי טובא היכי עבדי הכי: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה פסק דאפילו בלא רשות כו' אפשר דהרמ\"ה סבר דאפי' אם אין תורתו אומנתו יכול לילך: "
+                ],
+                [
+                    " ועבדי עובדא בנפשייהו פירוש שנענשו בגופם ומתו משום דהלכה כר\"א. והא דמצינו דר\"ע יצא ללמוד שני טובא שאני התם דאיתתיה פתחה ליה ובקשה ממנו שיצא ללמוד תורה: "
+                ],
+                [
+                    " ועבדי עובדא בנפשייהו רצה לומר מה שאמר רב שעבדי עובדא בנפשייהו כוונתו שאע\"ג דהלכה כרב אדא מ\"מ לא מבעי להו לעגוני לנשיהן כולי האי. וז\"ל בית יוסף הא דהיו נענשים אינו ענין וכו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם קאי אמ\"ש הלכה כחכמים ולא אמ\"ש לא מיבעי להו לעגוני לנפשייהו כו' ב\"י ורצה לומר שהרמב\"ם פסק כחכמים דמותר לצאת ארבע שנים ולא זכר מזה שאמר רב ועבדי עובדא בנפשייהו דמשמע שצריך ליזהר שלא לעגוני כולי האי כי הרמב\"ם לא פסק הלכה כחכמים מכח רב שאמר סמכי רבנן אדרב אדא כו' שמשמע מינה שאסור לעגוני כולי האי מדהיו נענשים כמו שפסק הרמ\"ה דהלכה כחכמים מכח רב דאמר סמכי רבנן כו' אלא פסק כן מדמשמע מדרב אדא דהלכה כחכמים וסבר הרמב\"ם מה שהיו נענשים אפשר שלא מתו מכח העונש של נשיהם אלא מתו מכח ד\"א או כדרך כל הארץ שהגיע זמנם למות: (אין האיש רשאי לשנות כו' כגון מחמר לגמל מדאמר מחמר לגמל אין רשאי לשנות משמע מטייל לחמר שהוא פ\"א בשבת רשאי לשנות אפילו בלא רשות. וכן משמע בתוס' ועיין בדרישה. מיהו יש לדקדק מדאמר אח\"כ חוץ מאדם בטל יכול לחזור ת\"ח שעונתו פ\"א בשבת ומטעם שחוזר ללמוד תורה אינה מקפדת משמע הא מטייל לחמר אין רשאי לשנות ומ\"ש התוספות ודקדקו מהמשנה דמותר לשנות היינו דוקא בפועל שמלאכתו בעירו ועונתו ב\"פ בשבת מותר לשנות ולעשות מלאכתו חוץ לעירו ולהיות עונתו פ\"א בשבת וזהו שדקדק רבינו ג\"כ וכתב אין רשאי לשנות \"ממלאכה כגון מחמר \"לגמל הא ממלאכת פועל שמלאכתו בעירו לפועל שמלאכתו חוץ לעירו מותר לשנות וכמה שכתבו התוספות ולעולם מטייל לפועל וכל שכן לחמר אין רשאי לשנות בלא רשותה ואפשר מפני שאין דרכו לשנות למי שבידו להיות טייל ולהיות פועל לא דברו ממנו וק\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שיש בה ריוח יותר דרוצה אשה בקב ותיפלות מט' קבין ופרישות גמרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון שהוא אצלה כו' פירוש אף על גב שעכשיו עונתה מועטת מבתחילה מ\"מ כיון שהוא אצלה תמיד וגם חוזר ללמוד תורה אינה מקפדת ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אחר הנשואין רבותא קאמר דאע\"ג דמתחלה נשאה סתם: (אבל אם לא קיים פריה ורביה כו' ביאר הרמב\"ם בזה שמצות פריה ורביה ומצות עונה הם שני דברים ואין זו תלויה בזו מגיד משנה בית יוסף כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כמה נשים ודוקא במקומות שרגילין לישא כמה נשים אבל במקומות שאין רגילין אסור ליקח אפילו ברשותה כתקנת רבינו גרשון וע\"ל סימן א': "
+                ],
+                [
+                    " אפילו מאה רצה לומר אם הוא טייל ויש לו כח בתשמיש לתת עונה לכולם לפחות פ\"א בחדש וזה שכתב והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת ומה שכתב אחר כך כיצד פועל שיש כו' זה מיירי שאין לו כח יותר מסתם בני אדם והוא פועל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה ראוי ליתן שאר כסות ועונה לכל אחד וסיים וכתב ואינו יכול לכופן שישכנו בחצר אחד משום דדירה בכלל הכסות הוא וכמו שנתבאר לעיל סימן ע\"ג ז\"ל ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור כו' וק\"ל ונראה דגם אינו יכול לכפותן דיאכלו יחד אף על גב דברכת הבית ברובה ונר לאחד נר למאה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד פועל ועונתו שני פעמים בשבוע ויש לו שתי נשים יגיע לכל אחד עונה בשבת היו לו ארבע נשים יגיע לכל אחד עונה אחד לשתי שבתות וכן אם הוא ספן שעונתו לששה חדשים ויש לו ארבע נשים יגיע לכל אחד עונה לשתי שנים והיינו שכל אחד מפסידה שלשה עונות דומיא לאדם שיש לו ארבע נשים והוא תלמיד חכם שמגיע לכל אחת פעם אחד בחדש: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש נראה שס\"ל כיון שמותר לכל אדם לישא כמה שירצה אם כן מסתמא אדעתא דהכי נושאה מתחלה שישא עוד נשים עליה אלא שמ\"מ לא יגרע עונתה פחות מפעם אחת בחודש דהא אפילו כשנתנה לו רשות אין לו להתאחר יותר כמ\"ש לעיל בסימן זה וה\"ט נמי דפועל שעונת אשתו שני פעמים בשבוע כשישא ד' נשים יהיה עונתה פ\"א לב' שבתות דהיינו בערך אשה שעונתה פ\"א בשבוע ואם נתנה לו רשות מותר לו להתאחר ג' עונות יותר וכן בספן שעונתו לו' חדשים וברשותה מותר להתאחר שני שנים כי העונה שקבעו החכמים לכל איש אינה לאשה אחת אלא שהאיש לא ימנע מלשמש מטתו ולפרות ולרבות יותר מזמן שקבעו לו והשתא א\"ש דלעיל בסימן כ\"ה כתב העיקר העונה האמורה בנשים עונתה לא יגרע היינו היכא שרואה שהיא משתוקקת אליו ששם איירי בעונת האיש לאשה ודו\"ק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהדירה סתם ע\"ל בסימן ע\"ב (וע\"ד) מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " שעונתו לששה חדשים בגמרא נותן טעם לדבר מפני שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פירוש לענין תענית וה\"ה נמי בענין זה (דאף דעונתה לו' חדשים נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל משהדירה הרי היא כמי שאינו מצפה לבעל כ\"פ): (או שנשבע שלא לשמשה איני חל משום דמשועבד לה לתשמיש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או יטול ממנה רשות ואף על גב דאמרינן לעיל דאפילו אם נותנת לו רשות אל יאחר יותר מארבע שבועות שאני הכא דאי אפשר בענין אחר שאינו יכול לבעול: (נדר של עינוי נפש או מדברים שבינו לבינה נתבאר בי\"ד סימן רל\"ד ולעיל סימן ע\"ב וע\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא שלא הותר הנדר וא\"א לה שתקיים הנדר ולכן יוציא ויתן כתובה לפי שהוא קיים לה הנדר הרי הוא נתן אצבע בין שיניה כדלעיל סימן ע\"ב וע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " (על מנת שתתהפך מיד אחר התשמיש כדי שתנפץ השכבת זרע ולא תתעבר כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא לכאורה נראה דהאי מיד ל\"ד קאמר דהא כבר נתבאר בסימן ע\"ב וע\"ד וע\"ו דהמדיר אשתו מתשמיש המטה ממתינין לו שבעת ימים אלא הכי קאמר אף על גב דבמרדה היא ממתינין לה ארבע שבועות או שנים עשר חדש וע\"ד שיתבאר בסמוך במורד הוא אין ממתינין כל כך ומשום דסתם אשה אינה מקפדת בתשמיש שבעת ימים כמו שנתבאר לעיל מש\"ה קאמר מיד וצ\"ע. אבל יותר נראה לחלק בין מורד למדיר ולומר דדוקא במדיר שנדר בעת כעסו ויתפייס נתנו לו זמן שבעה ימים למצא פתח לנדרו ויתיר לו מה שאין כן במורד דאין צריך המתנה אי יתפייס יתפייס מיד או יוציא ויתן כתובה והשתא א\"ש דגם לקמן בר\"ס קצ\"ד כתב רבינו דבאומר איני זן או מורד מתשמיש כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " ומוסיפין לה על כתובתה ואעפ\"כ עובר בלאו דלא יגרע (ואין לוקין עליו כדרך לאו שאין בו מעשה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהן ל\"ו שעורין ז\"ל ה\"ה לפי שדינרים אלו הם של דבריהם (רצה לומר דינר מדינה כ\"פ) שהם שמינית מדינר צורי ובצורי יש בו צ\"ו שעורים נמצא שהשמינית הוא שנים עשר שעורים ועולה לשלשה דינרים ל\"ו שעורים ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו לזונה כו' פירוש אפילו אם אינו מורד אלא ממזונות ואנו כופין אותו ליתן מזונות מכל מקום מקרי מורד הואיל שלא זונה אלא בכפייה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה ולכן מוסיפין שלשה דינרים על כתובתה בכל שבוע אשר\"י ודקדק רבינו לכתוב כופין אותו לזונה ולא כתב כופין אותו לשמש עמה משום דבלא דעת נפש לא טוב כמו שכתבתי לעיל סי' כ\"ה דצריכין דעתה לתשמיש וה\"ה או כ\"ש דבעינן דעתו ג\"כ כי אין קישוי אלא מרצון נפשו: "
+                ],
+                [
+                    " שבעה דינרים לשבוע ובפרק אע\"פ דף ס\"ד ע\"ב פריך מה בין מורד למורדת כלומר כשהוא מורד אין מוסיפין אלא שלשה דינרים וכשהיא מורדת פוחתין ז' דינרים ומשני צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי ופירש רש\"י הוי אומר האיש שוכר את האשה ש\"מ צערו מרובה ד\"א זה יצרו מבחוץ וזה יצרה מבפנים ופירש רש\"י יצרו מבחוץ קשויו ניכר ומתגנה: "
+                ],
+                [
+                    " עד כדי כתובתה כו' פירוש שמנכין לה כל שבוע.' דינרים עד שלא נשאר לה כלום בכתובתה ואז יוציאנה: "
+                ],
+                [
+                    " ושוב תקנו כו' בימי התנאים כדאיתא שם בברייתא (לפי שראו דתקנה ראשונה לא הועילה כלום דאם חזרה ממרדה קודם כלות כתובתה ולא גירשה אפילו כתובתה אלף זוז לא הפסידה כלום מכתובתה וכמ\"ש הב\"י בשם הגמ' אם כן כל אחת ואחת עשתה כן ולא תפסיד כלום לכך הוצרכו לתקן שתפסיד הכל אחר ההתראה כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " בד' שבתות פירש רש\"י יום שאינו של מלאכה והכל מצויין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וכתב הר\"ן דעת הגאון שאם חזרה בהן תוך ארבע שבתות לא הפסידה כלום וכ\"ת אתיא לאיערומי. דמרדה שלשה שבתות ובארבע הדרא בה וכן לעולם. ליתא דאפשר דכל שעבר עליה ארבע שבתות של הכרזה בין הפעמים כולם הפסידה כתובתה ואחרים אומרים דבתוך ארבע שבתות פוחתין שבעה ומשום הכי לא אתיא לאיערומי אבל אינה מפסדת כתובתה בבת אחת אלא בארבע שבתות רצופים עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " כדי לביישה כתב הר\"ן מעולם לא הוזכרה הכרזה באומרת מאיס עלי כי אם במורדת דלא בעינא ומצערנא ליה והטעם כדי שתתבייש ותחזור ובמחמת מאיס ודאי לא תחזור אפילו אחר כמה הכרזות: "
+                ],
+                [
+                    " ושוב הוסיפו בימי חכמי תלמוד (אחר שראו שגבהו בבית ישראל וכאשר היה להם כעס עם בעליהן היו מורדות והבעל מגרשה מיד כיון שפטור מכתובתה ואחר כך מתחרטות הנשים לכן תקנו כ\"פ) שימתינו לה שנים עשר חדש אפילו באומרת מאיס עלי דשמא יפייסו אותה וי\"א דבזמן הזה דאין נושאים שני נשים אין משהינן ליה רמ\"א והוא מהמרדכי ס\"פ אף על פי (ורמ\"א בשם הג\"מ דיש חולקין ואין להתיר לישא אחרת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שימתינו לה שנים עשר חדש ז\"ל בית יוסף ומלשון רבינו שכתב ושוב הוסיפו לתקן שימתינו לה שנים עשר חדש משמע שמלבד הכרזת ארבע שבתות תקנו שלא יתן לה גט עד שנים עשר חדש וכך הם דברי הרמב\"ם ז\"ל עכ\"ל: (ואז יגרשנה וכתב המ\"מ פרק י\"ד דאישות דלאחר שנים עשר חדש אינה יכולה לחזור ותוך שנים עשר חדש יכולה לחזור כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומעשה ידיה הואיל שלא נתן לה מזונות: "
+                ],
+                [
+                    " וחייב בפדיונה ובקבורתה דפדיונה תחת פירותיה תקנו וקבורתה תחת כתובתה ואם כן הואיל שהוא יורשה ונוטל פירותיה חייב בפרקונה ובקבורתה: "
+                ],
+                [
+                    " דאדעתא למישקל ולמיפק כו' ואף על גב דלעיל בסימן ט\"ו גבי תוספת כתובתה לא אמרינן אדעתא למישקל ומיפק מינה כו' שאני התם דבע\"כ מגרש לה: "
+                ],
+                [
+                    " ונכסי צאן ברזל שלה ע\"ל סימן ס\"ו איזה נקרא צ\"ב ובדברי הרא\"ש הן הנדוניא כדבסמוך ובריש סימן פ\"ה דיני צ\"ב ונ\"מ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הם מטלטלין כו' דאבעיא הוא בגמרא ולא איפשטא והמוציא מחבירו עליו הראיה: (ומה שלא תפסה משמע שאף אם גם הבעל לא תפס אין נותנין לאשה כל זמן שלא תפסה דאין הבעל צריך תפיסה ריב\"ש בית יוסף כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בעינא ליה ומצערנא פירוש בעינא ליה אם לא יגרשני ויתן לי כתובתי ומצערנא ליה לעגוני עד כלות כתובתי בשבעה דינרין תו': "
+                ],
+                [
+                    " בין באומרת מאיס עלי ומבקשת שיגרשנה מיד רצה לומר אפילו הכי תקנו שאסור לגרשה תוך שנים עשר חדש אפילו שניהן רוצים אלא שאחר כך בדיני מתיבתא תקנו שאם שניהם נתרצו הרשות בידו לגרשה אפילו תוך שנים עשר חדש וכמ\"ש הרא\"ש פירושו דברשות האיש תליא משום שראו מוכן הקלקלה בבנות ישראל כו' משמע ומוכח דלפני תקנת המתיבתא היה אסור אפילו שניהם רוצים. אבל אין לפרש מה שכתב דהאי תקנתא בין באומרת מאיס עלי כו' רצה לומר אפ\"ה אין כופין אותו לגרש תוך שנים עשר חדש דא\"כ מאי איריא תוך שנים עשר חדש אפילו לאחר שנים עשר חדש נמי אין כופין כמו שנתבאר לפני זה דדוקא אם \"ירצה יגרשנה קאמר: "
+                ],
+                [
+                    " שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה הקשו עליו לא יגרשנה ולא תבעל לו עיין בבית יוסף שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " נוטלת בלאותיה הקיימין כו' פירוש אף בלא תפיסה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פירש דלעולם אין כופין אותו לגרש פירוש אחר י\"ב חדש וכ\"כ רבינו לעיל בסמוך הוסיפו לתקן שימתינו לה י\"ב חדש \"ואז \"יגרשנה \"אם \"ירצה כו' וי\"ב חדש תקנו לטובתה שאם ירצה לגרשה בתוך י\"ב חדש צריך ליתן לה כתובה ושאר דברים שפרט בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ביניהם פירוש בין אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה לבין אומרת מאיס עלי: "
+                ],
+                [
+                    " שלעולם אין כופין אותו לגרש ק\"ק דכפל לשון הוא ואפשר דה\"ק כיון דלא מצינו בשום מקום שכופין לגרש במורדת אלא לעולם אסור לגרש משו\"ה ה\"נ אין חילוק ביניהן ולעולם אין כופין לגרש: "
+                ],
+                [
+                    " שיש מנהגות אחרות במורדת רצה לומר מנהג דיני דמתיבתא דכתב הרי\"ף בסמוך וע\"ז כתב הרמב\"ם שאין לנהג כמותם בדין הממון ולא בענין ליתן גט מיד במורדת דבעינא ומצערנא ליה אבל מורדת מחמת מיאוס ס\"ל להרמב\"ם שגם לדין התלמוד כופין לגרש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואומרת לא בעינא להאי גברא פירוש טוענת מאיס עלי וכ\"כ הרז\"ה דכל מקום שנזכר בגמרא לא בעינא ליה ר\"ל מאיס עלי וכן כתב הרמב\"ן במלחמות ה' וכן מוכח ממ\"ש רבינו בשם הרא\"ש ומהר\"ם דבעינא דלא יהא צד ערמה בטענת מאיס עלי מזה מוכח דדוקא במאיס עלי נתקנה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"מ (דלא נתחייב באחריותן כ\"פ) אם ישנן בעין או דבר הבא מכחן כגון שמכרו בתים וקנו שדות כו' נקט האי לישנא משום דאיפכא אסור וכמ\"ש רבינו לקמן סימן פ\"ה ז\"ל א' אומר לקנות בתים ואחד אומר שדות שומעין לזה שאומר שדה: "
+                ],
+                [
+                    " ובנצ\"ב (דנתחייב באחריותן כ\"פ) כל שישנן בעין כו' ובזה יש חילוק בין דייני דמתיבתא לדינא דגמרא דלדינא דגמרא לא נטלה כלום אפי' אם הכל בעין אלא אם תפסה נטלה מה שתפסה ולהרמב\"ם דוקא מה שה��א בעין נטלתה אבל לא בעינן לשלומי לה מידי מכיסיה ולדינא דמתיבתא לא בעינן תפיסה גם מהר\"ם פסק כן לענין ממון וכדפי' ב\"י דבריו גם בסמוך שמסיק וכתב בשם מהר\"ם ז\"ל ממונה ישאר בידה אינו ר\"ל שתפסה אלא בכל מקום שהוא. בידה וברשותה מקרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובה אשה כו' הכניס דברי הרא\"ש בין דברי הרי\"ף לומר שמלבושים שהכניסה לבעלה שהיו לבושים עליה אין דיינין בהו כנצ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וחזינא לגאון לשון הרי\"ף (עד אלא בגירושין כ\"פ) הוא: "
+                ],
+                [
+                    " דלא ליהוי בנות ישראל הפקר מכאן נמי מוכח דדייני מתיבתא מיירי במאיס עלי דאי בעינא ומצערנא ליה איהי אפסדה אנפשה: "
+                ],
+                [
+                    " לית לה אבל מדינא דגמרא אפילו עיקר כתובה לא יהבינן לה: "
+                ],
+                [
+                    " נחלה דאורייתא שיטה זו למאן דסבר ירושת הבעל דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " ואי מתה פירוש מורדת (גם אדלעיל קאי כ\"פ) ולא תימה הואיל דדינא ליתן לה גט ליהוי כאילו נתן לה גט מזמן שנעשית מורדת ולא ירשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתנו רשות לבעל לגרשה כו' דלדינא דגמרא אין לו רשות לגרשה בלא כתובה עד י\"ב חודש ואתא הרא\"ש לאשמעינן דלא תימא מ\"ש הרי\"ף \"יהיבנא \"לה \"גיטא \"לאלתר ר\"ל שכופין אותו ליתן גט לאלתר אלא ר\"ל שיש לו רשות ליתן גט ובדידיה תליא מילתא לאפוקי מדינא דגמרא דאם נתן הגט קודם י\"ב חדש צריך ליתן לה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא שיכפוהו לגרשה וכ\"כ לקמן בסי' קצ\"ד ע\"ש וכ\"כ המרדכי בשם ר\"ת שביאר כן דברי הרי\"ף בתשובה. אבל ק' דב\"י הביא כמה תשובות מהרא\"ש דמשמע מינייהו דס\"ל להרא\"ש ג\"כ דכופין אותו לגרשה בטוענת מאיס עלי ע\"ש דף צ\"ט ע\"ג ע\"ש וע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ואל ירבו ממזרים בישראל פי' כשמעשין על הגט ונישאת לאיש אחר בניה ממנו ממזרים ועיין בב\"י שהביא הרבה תשובות שלא לעשות ולכפות על הגט וכ\"פ רמ\"א כר\"ת ומהר\"ם והרא\"ש עיין בהגהתו סעיף ג': "
+                ],
+                [
+                    " וכן היה דן רמ\"מ כו' פירוש לעניין ממון ועיין הדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומכלה ממונו בפסקיו פרק אע\"פ כתב ומכלה כל הממון ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " בכולן דינן כשאר מורדת משום שאינו דומה מי שיש לו פת כו' גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן ארוסה שאינה רוצה לינשא ז\"ל הרמב\"ם ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה כדי לצערו ה\"ז מורדת מתשמיש: "
+                ],
+                [
+                    " מחרימים פי' חרם סתם אכולי עלמא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לבעול וע\"ל סימן קנ\"ד בדין טענת תשמיש אימתי כופין לגרש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בפדיונה כיצד עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' יאמר איני פודך ולא אטול פירות כו משמע העיקר התקנה הוא בשבילה ולעיל בסי' ס\"ט כתב ואפילו היא אומרת איני נותנת לך פירות ואיני חפץ שתפדני כו' משמע העיקר התקנה נתקנה בשבילו וי\"ל שודאי עיקר התקנה היא בשבילה כדמוכח בגמרא וכן ב\"י הביא בס\"ס זה לשון הרי\"ף שכתב וז\"ל דכי תקינו רבנן פירות לבעל \"תחת \"פרקונה הוא דתקינו כו' משמע דפרקונה עיקר לכן כתב הכא שאין הבעל יכול לומר איני פודך כו' ומה שבברייתא קתני פרקונה \"תחת פירותיה דמשמע דפרי עיקר משום שהתנא נקט בהך לישנא שיהא ג\"כ פירי עיקר וכ\"מ שהיא ג\"כ לא תוכל לומר איני נפדת ואיני נותנת פירות (לאפוקי אם אומרת איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה כ\"פ) וכמ\"ש לעיל בסי' ס\"ט ובריש סי' פ\"ה כ\"כ רבינו בהדיא ששניהם אינן יכולין למחות. וא\"ת למאי הלכתא תקנו חכמים זה כנגד זה הואיל ששניהם אינן יכולין למחות וי\"ל דאל\"כ היה קשה למה תקנו שהבעל חייב בפרקונה דהא כל מה שהבעל חייב לאשה אינו בלא טעם דקבורתה כנגד כתובה ומזונותיה כנגד מעשה ידיה וכן רפואתה הוא בכלל מזונות ולכן נתן ג\"כ טעם בפרקונה שתקנו לה משום שאוכל פירותיה ועשו חיזוק בתקנה זו ששום א' מהם לא יוכל למחות כי היכי שלא תתערב בין העכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " יותר מכדי כתובתה פלוגתא דתנאי היא דרשב\"ג אומר דאינו מחויב לפדותה יותר מכדי כתובה ופרש\"י הטעם שלא יהא תנאי כתובתה שהוא טפל חמור מן העיקר דהיינו כתובה וחכמים אומרים דמחויב לפדותה ולא זו דפודין אותה יותר מכדי כתובתה אלא אפילו מכדי שוויה פודין אותה (ובש\"ע כתב עוד ואפילו אין לו אלא כדי הפדיונה כ\"פ) כר' דס\"ל הכי אע\"ג דתנן אין פודין השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם. אשתו שאני וכתב הרא\"ש דהלכה כרבי דאשתו כגופו וכמו שאדם פודה את עצמו בכל ממונו כן אשתו כיון שהוא חייב לפדותה עיין בגמרא דכ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לא\"א הרא\"ש ז\"ל כו' בפסקיו דא\"כ מ\"ש פדיון ראשון מפדיון שני אם חייבוהו חכמים בפרקונה לעולם כי היכי דפדיון ראשון עשו טפל חמור מעיקר ה\"ה בפדיון שני: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב נשבית פעם שנית ורצה לגרשה כו' עד\"ר ונראה דדעת הרמב\"ם דבפעם שני הרשות בידו לגרשה שתפדה עצמה בכתובתה לאפוקי פעם ראשון דחייב לפדותה מממונו וכתובה קיימת אבל אם אינו רוצה לגרשה פשיטא שמחוייב שיפדה הוא אותה עד כדי כתובתה (נראה דר\"ל אם הכתובה יותר ממנה ולהרא\"ש אינו מחויב לפדותה בכתובתה אף אם אינו רוצה לגרשה שאין חיוב הכתובה כ\"א אחר מותו כ\"פ) אינו דומה לסברת הי\"א שהי\"א סוברים שמחוייב לפדותה בפ\"ב מכיסו עד כדי כתובתה וכתובתה קיימת: "
+                ],
+                [
+                    " ומוכרין בהכרזה שכל מכירת בית דין בהכרזה ולא מיעטו מהם אלא כרגא ומזוני וקבורה (וענין הכרזה מבואר בסי' ק\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאסורה לו כו' ואע\"ג דלא שייך לומר ואותבינך לי לאינתו מכל מקום שייך ואהדרינך למדינתך (פירוש כך היו כותבין בתנאי כתובה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת שאינו יכול לקיימה משנשבית כותב לה אהדרינך למדינתך כ\"פ): (הואיל שמתחלה היתה מותרת ונמצא מיד שנשבית חל חיוב פדיונה ומה שנטמא אח\"כ נסתחפה שדהו כ\"פ): (אפילו היא בעיר אחרת רצה לומר מחויב לטפל בה עד שמחזירה לבית אביה ומגרשה רמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כגון אלמנה לכהן גדול כו' נקט אלו שהם חייבי לאוין וקידושין תופסין בהו ואפילו הכי אינו חייב לפדותה ומכל שכן חייבי כריתות ומיתות בית דין דלא תפסי בהו קידושין והוא הדין שמצי לנקוט חייבי עשה שגם קידושין תופסין בהם כמ\"ש לעיל בסי' י\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אינו חייב לפדותה שלא תקנו חכמים על אשה שנשאה מתחלה באיסור (וע\"ל בסי' קט\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהוא חייב בגללו לגרשה ע\"ד שנתבאר לעיל בסימן ע\"ב וע\"ד וס\"�� ע\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אין היורשין חייבים לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו ואע\"ג שיכול לקרות בה ואהדרינך למדינתך אין זה תנאי ישראל אלא תנאי כהן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין (רפואה שיש לה קצבה שאינה חולה תדיר בין רפואה שאין לה קצבה שהיא חולה תדיר וצריכה רפואה בכל יום כ\"פ: דמיא למזונות שצריכה להן בכל יום וניזון מנכסי בעלה כמ\"ש בסימן צ\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לא\"א הרא\"ש ז\"ל דבכלל פדיון הוא: (לקצוב עם הרופא פירוש שיקבל עליו רפואה עולמית בכך וכך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה גיטך וכתובתיך רפאי כו' וכתבו התוס' דטעמא משום דרפואה בכלל מזונות והרי קבלה מזונות כנגד מעשה ידיה שעד עכשיו (ועכשיו כיון שמגרשה אין חייב לזון גרושתו כ\"פ) אבל אינו רשאי לומר תקבל את גיטה ותפדה את עצמה לפי שלא קבלה תשלום מפירות שאכל עד עכשיו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או רפאי עצמך בכתובתיך אע\"ג דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה י\"ל דרוצה להעמידה על כתובה דאורייתא וכמ\"ש לעיל בסימן ס\"ו ובח\"מ סימן תכ\"ד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ונותן כתובה והולך שומעין לו כך הוא הגירסא במיימוני בפי\"ד מה\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומה הן מעשה ידיה כו' בספר שבילי אמונה דורש על ז' מלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעל \"שמחה לאיש במענה פיו ר\"ת \"שבעה \"מלאכות \"חייבת \"האשה לאיש כשיצוה עליה וזהו במענה פיו. וגם ר\"ת שלש מלאכות חייב האיש ר\"ל לאשה שארה כסותה ועונתה: "
+                ],
+                [
+                    " טוחנת פירוש כו' דא\"א לפרש כפשוטו שזהו טורח גדול שיהא היא חייבת לטחון ברחיים גדולים במקום בהמה ב\"י: (ושומרת פי' משמרת רחיים וקמח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומחמרת פירוש החמור המסבב את הרחיים מחמרת היא אותו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " טוחנת בידה ע\"כ הכל א' הוא דהיינו טוחן בריחיים ואם כן יש כאן ה' דברים ואחר כך כתב מצעת המטה ועושה בצמר שהן שבעה דברים שהאשה עושה לבעלה כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דאפי' על בנה פירוש לאחר כ\"ד חדש וק\"ל מ\"ו דאם לא כן קשה הא מניקת חבירו אסורה להנשא (גם מצינו למימר כשעבר וכנסה וברח שנתבאר לעיל בסי' י\"ג דלא מפקינן מיניה כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בן חברתה ולא \"בנה אלמא שאפילו בנה אסורה להניק עם בן של אחר ששכרה לה. וה\"ה נמי שעם בן בעלה נמי אסורה להניק בנה שהבעל שוכר אותה ג\"כ במזונות ודברים אחרים שנותן לה שתניק את בנו: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא מזיק לפה גמרא מפני שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים (ופירש רש\"י פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות על ידי שצריכה לשרות החוט תמיד ברוק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהן עשר בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים \"בגליל כן צריך להיות וכן הוא בגמ' ופירש רש\"י שהשתי היא קשר להטוותו כפליים כשל ערב (ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל כ\"פ) וכן הגי' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וזה השיעור לא נתנו כו' פירוש השיעור של חמשה או עשרה סלעים בערב או בשתי: (אלא במשרה פירוש במפרנס ע\"ל סימן ע' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פוחתין ממעשה ידיה פירוש הקצובין לע��ל שהן משקל חמשה סלעים שתי ביהודה כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לאכול משלה אם יש לה כדי שלא ימות התינוק מחמת שלא יהיה חלב בריוח רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פסקה קמעה אוכלת הרבה כו' פרש\"י פסקו לה מזונות מועטין מ\"מ אוכלת הרבה משלה. וטעם פלוגתת רבינו והרמב\"ם דהרמב\"ם מפרש פסקו לה קמעה \"אוכלת הרבה \"דברשותה לאכול הרבה והיינו אפילו אכילה גסה ורבינו מפרש אוכלת הרבה \"שצריכה לאכול הרבה והיינו כדי להיות לה חלב בריוח וע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לא לבנו כו' כתב הר\"ן דוקא בשאינן סמוכין על שלחנו אבל סמוכין על שלחנו חייב היא לטרוח בפני כל בני הבית הסמוכין על שלחנו והביאו רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " סוסיו וחמוריו משום חשד רביעה כדאיתא בי\"ד ס\"ס רל\"ד אבל בקר וצאן אינם מצוהלים ומזויינים כמו סוס וחמור והרי\"ף היה גורס בגמרא לא יתן לפני בקרו אבל כופה אותה ליתן לפני בהמתו ומפרש בהמתו שהוא רוכב עליה ורש\"י גורס איפכא ומפרש בהמתו סוס וחמור עוד כתב רש\"י שם ואני שמעתי בקרו נקבות בהמתו זכרים עכ\"ל אבל רבינו מדכתב בקר וצאן תפם לישנא קמא דפרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שמצאה לו שפחה פירוש בשעה שנשאה מצאה שהיה לו שפחה או דמים (ומטעם דעולה עמו ואינה יורדת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינה טוחנת כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין כאן מקום לשבועה לפי שהיא אינה תובעת ממנו שחייב לה שנאמר ישבע היסת ויפטר אלא שבאה לפטור משיעבודה (שהרי מן הסתם היא משועבדת לו מתקנת חכמים כ\"פ) ואינה נפטרת אלא בראייה ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וראוי לכל אשה לעשות דבר זה לבעל כו' אבל אין כופין אותה לעשות הואיל שכל אלו אינה אלא משום חיבה שתחבב על בעלה: (וכן צריכה לעשות בצמר פירוש מטעם שלא תשב בטל אבל אינה חייבת לעשות משקל ח' סלעים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהבטלה מביאה לידי זימה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ' הרמב\"ם אבל אין כו' (ה\"ג וצריך למחוק תיבת וכן כי תחילת ענין הוא כ\"פ) וז\"ל הרמב\"ם בפכ\"א דאם היו לו ולה ממון הרבה אפי' היו לה כמה שפחות אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה שהבטלה מביאה לידי זמה אבל אין כופין אותה לעשות כו':"
+                ],
+                [
+                    " שהפשתן מזיק הפה והשפתיים וכתב ב\"י ויש לתמוה עליו למה לא חילק בין כיתנא רומיתא לשאר כיתנא כמו שמחלק בגמ' ואפשר שטעמו דכיון שאין כיתנא רומיתא ידוע לנו כל כיתנא מספקינן ליה בכיתנא רומיתא והוי קולא לאשה שלא לחייבה בשום כיתנא: "
+                ],
+                [
+                    " שכל אשה עושה ר\"ל אפילו הכניסה לו כמה שפחות: "
+                ],
+                [
+                    " ושש מלאכות שמקצתן עושות כו' ר\"ל לפי רבוי ומיעוט שפחות: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנת תבן לפני בהמתו לשיטת הרי\"ף רבו אזיל שגרס בהמתו כדכתיבנא לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שבא ע\"י הדחק והוא אינו נותן לה אלא מעה כסף כדאיתא בגמרא ובס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " שתים וג' מלאכות פרש\"י כגון שהיא שומרת קישואין וטווה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה או ביצי תולעים שעושין משי והנשים מחממות אותן בחיקם והם נוצרים: "
+                ],
+                [
+                    " המותר לעצמה דאע\"ג דהעדפה שע\"�� הדחק אמרו דלבעלה אבל ב' וג' בבת אחת דלא שכיח כולי האי (לא תקנו רבנן להיות לבעל כ\"פ) אינה לבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל הביא דברי שניהן ולא פסק כמי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב בסתם דחקה ועשה יותר מהראוי לה כו' וקשה מאחר שסבר הרמב\"ם שהכל הוא לבעלה וא\"כ היאך כתב רבינו בשמו לעיל בסי' ע' גבי אם הנך הבעל למדינת הים דאם לא לותה ולא מכרה אלא דחקה עצמה בין ביום ובין בלילה ועשתה ואכלה אין לה כלום פשיטא מאי אתא לאשמעינן הואיל שהכל הוא לבעל ועיין מ\"ש לעיל. ואפשר דקמ\"ל שם דאין צריך ליתן לה מעה כסף המתוקן נגד מותר מעשה ידיה דכיון דהיא באה להוציא מידו והוא אומר הנחתי לה מזונות אין לה כלום משא\"כ היכא דהמותר בידה והוא בא ליקח מידה תקנו חז\"ל שיתן לה מעה נגדו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין דרכן לעשותן ר\"ל או משפחתו או משפחתה אינה חייבת בהן דעולה עמו ואינה יורדת עמו: "
+                ],
+                [
+                    " כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' עי' בי\"ד בסי' קצ\"ה (ושם נתבארו דינים אלו) שכתבתי שי\"א דוקא יין שהוא מרגיל לדבר עבירה ודיוקי מזיגה והושטה אבל אחד לבד שרי ודוקא כשמוזגת במים כדרכן אבל למזוג יין בתוך הכוס שרי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " להניחו בפניו מצאתי קבלה בשם הר\"ר שלום שה\"ה לא תביא קערה שם המאכל על השלחן בפניו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כל אשה שתמנע ב\"י כתב שהרמב\"ם איירי בשאר ח' מלאכות דס\"ל להרמב\"ם שכל אשה חייבת לבעלה לעשותה אפי' אם אמרה איני ניזון ואיני עושה או שמיירי שאינה אומרת איני ניזון ואיני עושה אלא שרוצה לזון ולא לעשות וא\"כ לק\"מ ממ\"ש רבינו בסמוך עליו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " טען הוא שאינה עושה וטענה היא כו' כן הוא לשון התיימוני בהדיא שם בפכ\"א וכן הוא גירסת ב\"י ואיני יודע למה נדפס בצד ספרים שלנו במקצת ספרים אינו דאדרבא דאם אינו ראוי הוא להגיהו. אם לא שר\"ל שמ\"ש רבינו יראה שפוסק כו' קאי ארישא וגם היה לו לכתבו קודם והראב\"ד השיג עליו כו' אבל זה אינו מספיק למוחקו בשביל זה: "
+                ],
+                [
+                    " יראה שפוסקים דמורדת כו' מדכתב שכופין אותו בשוטים משמע לרבינו שסובר דהויא מורדת ופסק כמ\"ד מורדת ממלאכה הויא מורדת כי פלוגתא הוא בגמרא והקשה עליו א\"כ למה לא יפחתו לה מכתובה כדין מורדת מתשמיש: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כו' כלומר אלא כך הוא הדין כמ\"ש א\"א הרא\"ש ז\"ל שאין כופין אותה דקי\"ל כרב הונא כו' כך הוא הצעת דברי רבינו. אבל קשה דא\"כ לא הל\"ל לשון \"יראה לי כו' כאילו הוא התחלת השגה והלא כבר כתב שהשיגו ג\"כ הראב\"ד וכך הל\"ל \"וכן\"נראה \"ועוד \"דקשה לדבריו למה לא יפחתו כו' וע\"ק דלכאורה נראה דהרא\"ש סבר כסברת הראב\"ד וא\"כ לא הל\"ל אלא וא\"א הרא\"ש ז\"ל הסכים לסברת הראב\"ד לכ\"נ שרבי' סובר שגם הראב\"ד סבר דהויא מורדת מדכתב שממעט לה ממזונותיה ותו לא אלא ודאי שגם הוא סבר שהויא מורדת אלא שאין כופין אותה בשוטים כמו שסבר הרמב\"ם ולכן כ' רבינו יראה שפוסק כו' וקשיא זו הקשה ג\"כ אהראב\"ד ועיין בדרישה: (כתב ה\"ר יונה דוקא בעיקר מעשה ידיה פי' יכולה היא לומר איני ניזונת ואיני עושה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " משום חינא ר\"ל דעיקר התקנה בשבילו וכיון שהוא עיקר אין הברירה תלוי בידה: "
+                ],
+                [
+                    " והרס\"ה כתב שגם במותר יכולה לומר כו' וכ\"כ הר\"ן וז\"ל ודבר ברור הוא שאם במעשה ידיה דשכיחי יכולה לומר איני ניזונת כו' כל שכן במותר דלא שכיח עכ\"ל ועיין מ\"ש בסימן פ\"א במה שנ\"ל טעם פלוגתתם בזה (וע\"ל בסי' ע' כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המקדיש (מעשה ידי אשתו אפילו מעלה לה מזונות ומעלה לה המעה כסף לצרכיה אין ההקדש חל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהוא שלו ע\"כ כדפרישית (עיין בדינים אלו בי\"ד סימן רל\"ד כ\"פ) עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שאומרת קונם מה שאני עושה לפיך רצה לומר דוקא שאומרת בלשון קונם שהוא לשון הקדש שחל על ידיה להיות קדוש קדושת הגוף ומוציא מידי שיעבוד שהיא משועבדת לו דהקדש מוציא מידי שיעבוד ומן הדין הו\"ל לחול מיד קודם גירושין אלא שחכמים אלמוה לשיעבודיה דבעל שלא יחול כל זמן שהיא תחתיו אבל מיד שיגרשנה יחול ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שאומרת יתקדשו ידי לעושיהן אבל הבעל אע\"ג שאמר יתקדשו ידיך לעושיהן אפילו בלשון קונם לא חל ההקדש כיון שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ר\"ן אף על גב שהרמב\"ם חולק ע\"ז הר\"ן דחה דבריו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי הם שלו אף על גב דיכולה לומר איני ניזונת כו' מ\"מ כל זמן שלא אמרה הם שלו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו המותר ר\"ל אף על גב דהוא לא שכיח ואין דעתיה עליה: "
+                ],
+                [
+                    " ותיאסר עליו ר\"ל לחזור ולקחתם לפי שא\"א לה ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות שאשה עושה לבעלה ר\"ש וזה אין שייך בנדרה שלא להניק בנו כמ\"ש ריש סימן פ\"ב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יוציא ויתן כתובה לפי שא\"א לה שלא תעשה שום מלאכה שהבטלה מביא לידי שיעמום (פירוש שיגעון ועיין בדרישה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם אין בני משפחתו רגילין להניק שומעין לה כו' דעולה עמו ואינה יורדת עמו (שנאמר והוא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו כ\"פ) ומכ\"ש אם הוא בהיפך שאין בני משפחתה רגילין ובני משפחתו רגילין ששומעין לה מה\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לבדוק אחריו כו' וענין הבדיקה מפורש בפרק אף על פי (כתובות דף ס' ע\"א) דמותבינן לה בשורה של נשים ושקליה לברא וקא מהדר ליה עליה ואם מביט בפניה יותר מבאחרים הרי הוא מכירה ואם התינוק סומא שאינו יכול להכירה בראיה אמרינן התם שמכירה בריחא ובטעמא: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בן שנה אין כופין אותה והא דאמרינן לעיל בסימן י\"ג שאלמנה צריכה להמתין מלהנשא עד שיהיה לולד כ\"ד חדש אפילו אם תרצה להשכיר לו מניקת היינו טעמא דהתם אין לו אב חיישינן אם תנשא שמא תתעבר ולא יהיה לה חלב וחיישינן שמא לא יהיה לו מה לאכול וימות ברעב שבעלה לא יתן לו לאכול אבל הכא שיש לו אב והוא יתן לו מזונות כראוי שהאב מרחם על בניו כאם: "
+                ],
+                [
+                    " דהא דאמרינן בת אצל האם דמשמע אבל לא אצל שום אדם היינו דוקא באלמנה שאין לה אב וא\"ת אם אין לה אב פשיטא שתהא דוקא אצל האם דהיא קרובה לה יותר מאחרים ע\"ז אמר לא שבקינן לה בהדי קרובי אביה שראויין ליורשה ר\"ל דהו\"א הואיל שראויין ליורשה במקום אביה עומדין קמ\"ל דדוקא אצל האם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה דהוא קרוב לו כמו האם: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב דה\"ה נמי בגרושה לא שבקינן לה אצל האב דהא דאמרינן בת אצל האם משמע לעולם אמרינן שתהא אצל האם אפילו אם יש לה אב. וז\"ל מ\"ו שראויין ליורשה פירוש דחיישינן דלמא קטלה כן נראה לפרש לכאורה. וליתא דהא בגדולה לא חיישינן דלמה קטלה אלא ה\"ק לא שבקינן בהדי קרובי האב אף שראוי ליורשה לפי שהיא עדיפא מן הקרובים אבל בגרושה שאביה חי אביה עדיף מדידה בפרט מאחר שהוא מיזן אותה וק\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב הרמב\"ם שלמו כ\"ד כו' מכאן ועד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר ו' שנים יכול כו' משום דמכאן ואילך הוא צריך לאביו שילמוד עמו לאפוקי בת שאינה צריכה ללמוד שבקינן לה אצל האם אפילו אחר ו' שנים משום שהאם צריכה לה להתעסק עמה בגדוליה ובתמרוקי הבנות שאין האב יכול לעשות: "
+                ],
+                [
+                    " ראוי לצדקה כדלעיל בסימן ע\"א ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא (כל מה שמבטלת ממלאכתה הראשונה נקדא שבת דנימא ביה שיתנם הכל לבעל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פגם שהוא נזק והוא שלו כך הוא גירסת ב\"י וכתב ז\"ל לאו שלו לגמרי קאמר דהא אף במומין שבגלוי יש לה חלק כדבסמוך אלא היינו לומר דיש לו חלק בהן א\"נ כיון דאפילו חלק שלה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות שפיר מיקרי שלו עכ\"ל אבל בספרים מדוייקים גרסינן דהוא שלו ושלה הוא יותר נכון. ועיין בח\"מ סימן תכ\"ג דשם כתב דנוגף אשה ויצאה ילדיה דנזק וצער הוא כולו שלו ואפשר דשאני התם דכיון דילפינן מקרא דדמי הולדות זכתה התורה להבעל משמע הא שאר דברים הן לאשה חוץ מבושת דכתב שם שהוא של שניהן דגם הוא נתבייש ממנו. ושבת משום דמעשה ידיה הוא שלו וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " כדי להשתכר המותר פירוש המותר של דמי הרפואה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא בגלוי כו' ופירוש רש\"י דטעמא דבזמן שבגלוי לו שני חלקים משום דהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל. ומקומות שבגלוי כתב הרמב\"ם היינו כגון שחובל בפניה ובצוארה או בידיה ובזרועותיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יכולה למחול לו על חלקה דכיון שיש לו זכות בחלקה שהרי הוא אוכל פירות היאך תוכל היא למחול זכותו: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול לתובעו פירוש חלק שלה אלא בהרשאתה משום דאין לו שייכות בחלקה אלא משום פירות והשתא אין כאן פירות וכמ\"ש בח\"מ סי' קכ\"ב שהסכים רבינו לדעת רב האי דמצריך להיות בקרקע פירות בשעת התביעה ומש\"ה כתב הב\"י בסמוך סימן פ\"ה על דברי רבינו שקיצר במ\"ש ז\"ל לפיכך אם שום אדם מחזיק בשלה ובא הבעל להוציא א\"צ הרשאה דמיגו דנחית לפירי נחית לגופא עכ\"ל דז\"א עכ\"פ כ\"א שיהא אז פירות בשדה בשעת התביעה ומיהו מהרא\"י פסק בפסקיו סימן שי\"ב דאליבא דכ\"ע אם יש לאשתו מעות ביד אחרים יכול להוציא בלא הרשאה ולכאורה קשה מ\"ש צריך כאן הרשאה הלא אמר שיוציאן ואכל מהן הפירות ונ\"ל דשאני הכא דלא היה לאשתו עד הנה שום צד זכות בה אלא שעכשיו בא לגבות דמי חבלתו בכה\"ג כולי עלמא מודי דלא מיקרי ממון עד שיהא בעין מש\"ה צריך הרשאה אליבא דכולי עלמא וק\"ל וע\"ש במהרא\"י סימן שי\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שהריפוי לבעלה כו' נ\"מ דאם עביד לה הרופא סמא חריפא ואיתסא בה' יומין ואמדוה בג' יומין א��י המותר לבעלה ולא כמ\"ש לעיל שהוא לאשה: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ לא\"א הרא\"ש ז\"ל ה\"ה והר\"ן כתבו דטעמא של הרמב\"ם מפני שהוא חייב לרפאותה: "
+                ],
+                [
+                    " למה הוא ישלם כו' והר\"ן בשם הרשב\"א תירץ משום דמדינא בושתה ופגמה שלה כרבנן וע\"כ ל\"פ ר\"י בן בתירא אלא משום דאית ליה בושת בבושתה ומצטער בפגמה והלכך כשהוא בעצמו חבל בה מפני מה נוטל שהוא בייש את עצמו וגם הפירות אינו אוכל משום דקנסוהו שלא יהא לו בזה הממון כלום: "
+                ],
+                [
+                    " אולי טעה בדברי הגאונים פירוש הגאונים אמרו שנחמיר עליו בזה הענין וטעה הוא בדבריהם ואמר שהגאונים סוברים שישלם לה הכל משלם וז\"א שהגאונים לא אמרו אלא שראוי לקנוס שלא יאכל הפירות כו': "
+                ],
+                [
+                    " לא תיקון רבנן ר\"ל לא תקנו שיאכל פירות: "
+                ],
+                [
+                    " חוטא נשכר פירוש דמן הדין הוא הכל שלה אלא שחכמים תקנו לו פירות ובזה רצו שיהא נשכר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שמצאה אותה פירש רש\"י דרוב מציאות צריך לחזור אחריהם כגון דגים שעלו ליבשה או צבי שבור או לחפש סימא בקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " מציאתה לעצמה דטעמא מאי תקנו רבנן מציאתה לבעלה משום איבה הכא אית לה איבה ואיבה: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא בניזונת משום איבה אבל אינה ניזונת תיהוי לה איבה ואיבה: "
+                ],
+                [
+                    " צאי מעשה ידיך במזונותיך פירוש ומספיק לה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהרשות בידם לומר כן כו' חיישינן לאיבה בשלמא אי משכחת איני ניזונת באשה שמחויב לגרשה שייך שפיר למימר תיהוי איבה ואיבה וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואע\"פ שהתקנה לטובתה כו' כבר כתבתי בזה לעיל בסימן ס\"ט וע\"ח וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ששני מיני ר\"ל מה הם כל נכסיה דמשמע הרבה נכסים היינו ששני מיני כו': "
+                ],
+                [
+                    " נכסי מלוג ז\"ל הערוך פירושו מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ומניחין הראש כך הבעל אוכל פירות ומניח הקרן ואין לו רשות כו' פ\"א נכסים שקיבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לוג בלשון יון דיבור עכ\"ל. ולעד\"נ לפרשו דוגמת אמרם פרק הכותב דף פ\"ב מלוגא דשטרי ופירש\"י תיק מלא שטרות ה\"נ כאילו אמר נכסים שהניחם בתיק והפקידם בידו דלא קיבל עליהם אחריות לאפוקי נצ\"ב שקיבל עליהן אחריות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בגדים ותכשיטים פירוש שאר בגדים חשובים חוץ מבגדים שהיו על הכלה שאותן אינם בכלל נצ\"ב כמ\"ש בשם הרא\"ש לעיל בסימן ע\"ז מ\"ו (או נגנבו או נאבדו ואפילו נאנסו הכל הוא באחריותו דלכך נקרא נצ\"ב שהם לה כברזל שאינו מוסיף ואינו פוחת להן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו מקבלן עליו באחריות פי' שהתנה עמה שאין אחריות עליו אבל סתמא הא כתב בסמוך שחייב באחריות א\"נ דלא כתבינהו בכתובה דבלא כתבן ל\"ק דמסתמא הוה באחריותו: "
+                ],
+                [
+                    " פטור שהיא עמו במלאכתו כיון שלא קיבל עליו אחריות אבל אם נגנבו או נאבדו פטור בלי טעם זה דפשיעה בבעלים דלא הוי אלא כשאר שומר חנם כיון שלא קיבל עליו אחריות וכמ\"ש לפני זה בהדיא (ועיין בב\"י שהביא דברי הרא\"ש שכתב בשם ר\"י דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ומסתבר דש\"ח הוי כ\"פ) וז\"א דהא אוכל פירות: "
+                ],
+                [
+                    " וב\"ה כתב כתבינהו בכתובה כו' אפשר שגם רבינו אפרים מודה זה: "
+                ],
+                [
+                    " ובשניהם ר\"ל בנכסי מלוג ובנצ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " דמיגו דנחית לפירא פירוש שטוען עם אותו איש בפירות שבקרקע אבל אם אין פירות בקרקע ואין טוען עם המערער אלא בגוף הקרקע צריך הרשאה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכ\"מ בח\"מ סימן קכ\"ב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " נחית לגופא ואינו יכול לומר לאו בעל דברים דידי את: (אינו כבעליו מטעם הנ\"ל דקניין פירות לאו כקניין הגוף דמי ועיין בח\"מ סימן שע\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והשאילה הבעל לאחר ונשאל המשאיל עמה לא חשיב שאלה בבעלים לפטור וכן אשה ששאלה פרה מאחר ונשאל המשאיל לבעלה לא חשיב שאלה בבעלים כך הוא הגירסא בספרים מדוייקים וכתב ב\"י ז\"ל ויש למחוק מדברי רבינו תיבת הבעל וכך יש לגרוס שאם יש לה פרה של נ\"מ והשאילה לאחר ונשאל הבעל עמה לא חשיב שאלה בבעלים דהא בהשאילה האשה עסקינן כמבואר בלשון הגמרא וכ\"כ הוא עצמו בטור ח\"מ סימן שמ\"ו ואפשר לומר דשפיר גרסינן הבעל בלשון רבינו כאן ורבותא אשמועינן דאפילו הבעל הוא המשאיל והוא הנשאל עמה לא חשיב שאלה בבעלים דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי עכ\"ל: (פשע הוא בפרתה פטור זהו כפל למ\"ש לעיל בשם ר\"י וכבר תמה הב\"י למה כתב לעיל בשם ר\"י והוא מהגמרא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וניסת פירוש והכניסה לו הפרה ששכרה. ומתה פירוש הפרה: "
+                ],
+                [
+                    " או פשע בה פירוש הבעל. הבעל פטור אפילו לרבי יוסי דאמר שכר פרה ומשאילה לאחר השואל מחזירה לבעלים הראשונים והוה למימר כאן דהוי כאילו השאיל הוא מבעלים הראשונים אפ\"ה פטור דבעל בנכסי אשתו לא שואל הוא אלא לוקח ולכך הוא פטור והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון גמרא בפרק השואל. ומכל מקום אם הודיעה את בעלה שהוא שואלת הוא נכנס תחתיה אבל אין לפוטרו בלה\"ט משום דשמירה בבעלים הוא דהא בלאו ה\"ט אמרינן סלקין אותה כאילו אינה והוא השאילו מהשוכר והא המשאיל דהיינו מי שהשכיר הפרה הוא אינו עם השואל בשום דבר: "
+                ],
+                [
+                    " אין הבעל אוכל פירותיהן פרק החובל מ\"ט פירי תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן ר\"ל פירי דאתו מעלמא ולא שכיחי לא תקינו וכמ\"ש בסמוך בסימן זה (מסעיף נ\"ב ואילך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " קודם שניסת להבריח כדלקמן בסימן צ': "
+                ],
+                [
+                    " אין הבעל אוכל פירות דהרי ע\"מ שאינה שלה נשאת דסבור שהמתנה גמורה ועשאום כנכסים שאינם ידועים: "
+                ],
+                [
+                    " קנתה ואין הבעל אוכל פירות רצה לומר אלא ימכרו וילקח בהן קרקע כדבסמוך דבעין יפה נתן לה ולא שייר לעצמו כלום ונ\"מ שאם ימות הבעל בחייה שאז תיקח היא גוף הקרקע ואותו קרקע שנלקח מהפירות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ישאר בידה נראה דאם רצתה למכור הקרקע מהיום שאם ימות בעלה בחייה שיהא שלו הרשות בידה כדין נכסי מלוג ולא אתא לאשמועינן אלא שלא תאמר הואיל שנתן לה במתנה שתוכל למכרם מכר גמור גוף ופירות מיד ע\"ז קאמר דלא. אלא שישאר בידה שיוכל לאכול הפירות ממנו או אם תמות היא בחייו שירשנה: (והוא אוכל פירות דמתנה עם הפרי נתן לה ופירא דפירא לא נתן לה כ\"פ: והרמ\"ה כתב שאם מכרה כו' עד הפסידה כל מה שנתן הכל מדברי הרמ\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין לו פירות אין לו שום זכות בקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אקני לה על מנת שלא ליורשה שלענין ירושה לא מהני תנאי אלא א\"כ כתב לה בעודה ארוסה כדלעיל סימן ס\"ט (וע\"ל בסי' צ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בין אחר נישואין דה\"א כיון דפרט לה שנתן לה גם אחר נישואין דפשיטא הוא אלא ודאי דעתו למיתן לה בדין מתנה שאחר נישואין וק\"ל: (אם היה המעות שקנתה בהן גלויים עיין מזה בח\"מ סי' קנ\"ז כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " יקחם עם הקרקע והא דכתב בסמוך בשם הרמב\"ם שאם נמצאו מעות בידה היא אומרת שהם שלה שנתנו לה במתנה והבעל אומר שמעשה ידיה הן והן שלו דהיא נאמנת שאני הכא הואיל שהוא מוחזק שהמעות אין בידה ובלאה\"נ לק\"מ שהרי בסמוך כתבתי בשם המ\"מ דמיירי דהבעל טוען שמא ומש\"ה אינו משביעה היסת אבל הכא אירי בטוען ברי וכמ\"ש בשם רבינו יונה אבל עכ\"פ קשה למה מהימן הוא להחזיק גם המעות ישבענו היסת ותקחם דמיה אלא צ\"ל שאני הכא שהוא מוחזק וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אי טענה איהי טענת ברי לכאורה נראה דר\"ל שמראה מקום באיך וממי באו לה המעות דאל\"כ אי טענה איהי טענת ברי ל\"ל דלא הול\"ל אלא אם טוען טענת שמא כו' או י\"ל דה\"ק דדוקא דקא טען טענת ברי אבל אם אין הדבר כן שהוא לא טען טענת ברי אלא שמא ומ\"ש שהיא טוענת ברי טעמא דמילתא אתא לאשמועינן הואיל שהיא טוענת ברי והוא שמא ברי עדיף וכן בדברי ה\"ה לא נזכר אלא אם הוא טוען ברי או שמא ולא נזכר כלום מטענתה: "
+                ],
+                [
+                    " עליה להביא ראיה פירוש והמעות פשיטא שיקחם לעצמו הואיל שהוא מוחזק ואפילו הקרקע שהוא בידה שהרי כתב לה שטר עליו ואפילו הכי לא נחשב היא מוחזקת דקרקע בחזקת בעלה עומדת כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הכי אוכל הפירות דהואיל דהיא קנתה קונה ג\"כ הבעל דיד אשה כיד בעלה (ור\"ל כשנותן אחד מתנה התם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע\"מ שאין לבעליך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כשאר נ\"מ אבל כשמוסיף עוד להתנות עוד תנאי כגון המתנה לומר לצורך כך וכך נותנת לך הוי מוציאה כולה מרשות בעל שאפי' הפירות לא יהיו לו בה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שלא יהא לבעל בהן כלום אלא שתאכל אותו את וז\"ל הרא\"ש הרי פי' מ\"ש בתחילה המעות נתונים לך במתנה דלא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפירש הילכך אהני נמי מ\"ש ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן כיון דהוי מתנה לכל דבר קנה יתהון הבעל ותו לא מהני מ\"ש ע\"מ שאין לבעליך רשות בהם ומ\"ש רבי' בסמוך בשם הרמב\"ם וז\"ל ואם אומרת על מנת כן נתנם לי שלא יהא לבעלי רשות בהן אלא שאעשה בהן מה שארצה משמע דאי אית לה ראייה שנתנו לה בלשון זה דאין לבעלה רשות בה היינו משום דהרמב\"ם פסק כשמואל דאצ\"ל לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך וכמ\"ש הב\"י וכתב בשם ה\"ה דמ\"מ צ\"ל ב' לישני דהיינו ע\"מ שאין לבעליך רשות בו ומה שתרצי עשי בו והיינו טעמא משום דכי א\"ל מה שתרצי עשי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן הבעל אלא הרי הוא כאומר לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצה לעשות מהן בכל שעה ושעה וס\"ל לשמואל דכי היכי דכי מייחד לה לדבר אחד מיוחד מהני ה\"נ כיון דמייחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותו שעה ��תרצה לעשות בהן איזה דבר לאותו דבר בלחוד עכ\"ל ורבינו העתיק לשון הרמב\"ם ואשמועינן גוף הדין היכא שהיא נאמנת או אינה נאמנת וסמך אמה שכבר כתב הרא\"ש באיזה לשון אינו זוכה הבעל: "
+                ],
+                [
+                    " חלקה בבושתה זהו כדעת הראב\"ד דלעיל בסימן פ\"ג אבל הרמב\"ם כתב לשון הגאונים בלשון אחר: "
+                ],
+                [
+                    " מתנה נתנו לי פירוש ורוצית ליתן לו פירות מהן רק הקרן ישאר וק\"ל: (נאמנת מיהו אם נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת והרי הן של בעל לגמרי ועליה להביא ראיה כ\"כ ב\"י וע\"ל סי' פ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויש לו להחרים אבל לא תשבע היסת שהרי הוא אין טוען ברי: "
+                ],
+                [
+                    " עליה להביא ראיה והא דאמר בסמוך שאם אומר ממעשה ידיך הם והם שלי דהיא נאמנת התם היא מודית שיאכל הוא הפירות ולא הוי כנגד החזקה שאמר כאן שכל ממון שנמצא ביד האשה כו': "
+                ],
+                [
+                    " שבועת היסת וצ\"ע מאחר שחשיב שהבעל מוחזק למה היא תשבע מ\"ו אבל ה\"ה מפרש טעמו שאע\"פ שאינה נאמנת לומר אחר נתנם לי ע\"מ כו' נאמנת לומר אתה נתת לי שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה בכל דבר שהוא יודע האמת כמוהו ונשבעת היסת לפי שהבעל טוען ברי והיא מוחזקת כדין כופר בכל: "
+                ],
+                [
+                    " ברצונו או שלא ברצונו והא דלא קאמר שלא תולה ברצון שלה משום דרבותא קמ\"ל דאע\"פ דרצון שלו עדיף כדאשכחן בסמוך גבי עבדים זקנים שהיא אינה יכולה לעכב והוא יכול לעכב: "
+                ],
+                [
+                    " קרקע פירותיו מרובין ואינה כלה: "
+                ],
+                [
+                    " שומעין לזה שאומר קרקע ושניהם יכולין לעכב הבעל יכול לומר דבר שפירותיו מרובין אני חפץ והיא יכולה לעכב ולומר איני חפץ בדבר שהוא כלה והולך: "
+                ],
+                [
+                    " בתי שכרן מרובין מדקלי שהן עשויין לייבש: "
+                ],
+                [
+                    " דקלי תמרים ואילני שאר אילנות. דקלי דדקלי מתקיימים הרבה: (ואין קונין דבר שאין גזעו מחליף ר\"ל כשבא לקנות בכספים שנפלו לה לא יקנה לעשות קרן אלא בדבר שגזעו מחליף אבל אין קונין בדבר שאין גזעו מחליף אפי' אם ישאר קצת כגון שקוצצין לעצים שישאר המקום וכן גלימא כדלקמן אפ\"ה אין קונים: ואם נפל לה כו' בירושה א\"צ למוכרה וליקח בהדמים קרקע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שנפל לה אילן כו' ומפרש שם בגמרא בפרק האשה שנפלו (כתובות ד' ע\"ט) כגון אילנות של עוזרדין ולא פירי פירות חשיב להם וקוצצין אותו לעצים הם חשובין פירי וקרקע שעומדין עליו הוא הקרן שלה: "
+                ],
+                [
+                    " השחקים והם נחשבים לה לקרן: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אם נפלו לה מעות ובאים לקנות גלימא כו' אלא דבר שגזעו מחליף ודקלי ג\"כ אין גזעו מחליף כדאיתא בגמרא והביאו הטור ח\"מ בס\"ס רי\"ו ז\"ל בדקלים ובארזים חופר ומשריש לפי שאין גזעו מחליף ואפ\"ה קאמר לעיל בסמוך דקלי ואילני דקלי. דלא מיקרי הכא שאין גזעו מחליף אלא דבר שעומד לכלות משא\"כ דקלי שעושה פירות כל שנה אלא שבאם יבא עת שיתייבש ויקצץ קאמר שם דאין תו גזעו מחליף: "
+                ],
+                [
+                    " אוכל והולך עד שיכלה כך הוא ל' הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לא\"א הרא\"ש ז\"ל כו' ומסיק הרא\"ש וכתב ז\"ל והראב\"ד ז\"ל פירש הטעם כיון דבמקום החלב והגיזה קנוי לה הוי חלב של כל יום ויום פירי ולא מסתבר דלא מיקרי גזעו מחליף אלא היכא שנשאר מן הקרן קיים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונקט עז לחלבה פי' אע\"ג דגם יש לה ממנה ולדות וגיזה כיון שהעז גופא היא שלה וה\"ה שקשה על מ\"ש רחל לגיזתה הלא יש לה ממנה ג\"כ חלב ולדות וכן הוא בהדיא ברש\"י אבל לפי\" הרי\"ף לק\"מ משום דמיירי שהעז היא של אחרים ואין קנויה לאשה אלא לענין חלב וכן לאחרים לא קנתה אלא מה שפרט כאן: "
+                ],
+                [
+                    " נשאר לה הגוף לשיור העז בשתחלה ותמות נשאר עורה ובתרנגולת נוצתה ובדקל כשייבש נשאר העץ רש\"י אע\"פ שבסמוך כתב רבינו שאם תמות האם בעוד הולד קיים הולד ממלא מקום אמו רש\"י בא לומר דאפי' תמות האם בלא ולד אפ\"ה ישאר קרן מה והא ראיה שקאמר עז לחלבה ולא קאמר עז לולדות אלא שמיירי אפי' אינה בת ולדות: "
+                ],
+                [
+                    " שאין ראוין עוד למלאכה ר\"ל שאין ראויין למלאכה כבידה אבל מ\"מ הם ראוין למלאכה קלה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יכולה לכופו למוכרן כו' דכך הוא לשון המשנה נפלו לה עבדים שפחות זקנים ימכרו וילקח בהם קרקע והואאוכל פירות רשב\"ג אומר לא תמכור מפני שהם שבח בית אביה ומשמע לרבינו דימכרו דקאמר תנא קמא היינו לומר דבבעל תליא מילתא אם רצה למכור ימכור והרמ\"ה משמע ליה דהיינו לומר שאיזה משניהם שרוצה למכור ימכור על כרחו של חבירו: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא כשאינם נטועים בשדה שלה שאביה קנה זיתים בשדה חבירו לאכול פירותיהן עד שיבשו אבל אם נטועים בשדה שלה ד\"ה שלא תמכר מפני שהוא שבח אביה: "
+                ],
+                [
+                    " לעכב עליו מלמוכרן כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה פוסק בחד כחכמים כו' הר\"ן והרב המגיד תירצו שבסיפא גבי אילנות גרס רבי יהודה במקום רבן שמעון בן גמליאל דכ\"מ ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו ובסיפא פסק כסתם משנה ולא כרבי יהודה עד כאן לשונו אבל מכל מקום עדיין אנו צריכין ליתן טעם מאי שנא דבעבדים פסק דלא ימכרו בעל כרחה ובזיתים יכול למכור וצריך לומר דבעבדים שבח בית אביה שייך יותר דניכרים לעין כולם משא\"כ בזיתים בפרט מאחר שאינן עומדים בגינתם: (אפילו הגיע זמן ליקצר כו' אף על גב דהעומד לקצור כקצור דמי חכמים תקנו פירות לבעל והשוו מידותיהן ואמרו כל הנלקט בעודה תחתיו יהיה שלו וע\"ל סימן פ\"ח כ\"פ): (חייב במזונותיהם ובכל צרכיהם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא ולדות עיין מ\"ש בסמוך וע\"ל סימן צ\"ב מ\"ש הרא\"ש אכעין נדון זה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ולדי ולדות דפירי דפירי לא תקינו ליה רבנן וראייתו מהא דאמר רבי זירא הגונב ולד בהמת מלוג משלם כפל לאשה לדברי הכל מ\"ט פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן: "
+                ],
+                [
+                    " היינו שמכר פירות ר\"ל שמכר פירות שגדלו על נ\"מ שלה וקנה מהן קרקע ומה שגדל על אותה קרקע קנה ממנה קרקע אחרת וכן לעולם אוכל הפירות דוקא והקרקע שב להיות קרן והוא שלה ודוק: (וכ\"כ בעל העיטור עיין בדרישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לא\"א הרא\"ש ז\"ל כו' וז\"ל שכתב אדברי הרי\"ף הנ\"ל ולא מסתברא כלל דכיון דהולד דידיה ואי בעי שחיט ליה דליהוי ולד דידיה לדידה עכ\"ל ונלע\"ד דאפשר דהרי\"ף סבר כסברת הרמ\"ה שכתב רבינו לקמן סימן פ\"ח שהבעל אינו יכול למכור הולדות של נ\"מ אע\"פ שהן שלו כדי שאם יוציאנה או ימות תתנה דמיהן לו או ליורשיו ונוטלתן והרא\"ש כתב עליו שם דל\"נ אלא הוא כל מה שירצה יכול לעשות בהן וא\"כ הרי\"ף סבר נמי הכא שאם ירצה לשחוט הולד היא יכולה למחות בידו וא\"כ אין ראייתו ראיה וא\"ל כיון דאף לדעת הרמ\"ה ולד הבהמה לעולם ברשות הבעל לעשות בו כל מה שירצה אלא שלא ימכרנה ולא יצא מרשותו או רשות בניו אלא א\"כ יתן דמיו אם כן מה לי הן מה לי דמיהן ושפיר הקשה הרא\"ש דבר שהיא שלו איך לא יטול פירותיו דאם כן הוה ליה להקשות בקיצור אהרי\"ף כיון דגם הוא מודה שהולדות שלו איך היוצא מהן לא יהיה שלו ולמה ליה להרא\"ש להביא ראיה משחוטה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פירי דפירא דלא אתו מעלמא כו' ז\"ל הר\"ן אדברי רי\"ף הנ\"ל ואינו נראה כן אלא מה שאמרו פירי דפירא לא תקינו ליה רבנן כלומר דוקא דבר שאין מצוי כפירות מכירת כתובה בטובת הנאה או ככפילא או כיוצא בו עכ\"ל והא דקרי לה פירי דפירא ואף ע\"ג דבדבר שאינו מצוי אפי' פירי לית ליה נראה דהאי טעמא דכיון דאינו מצוי מהיכא תיתי דהבעל יאכלנה אלא שתאמר כיון שהבעל אוכל פירות ה\"ה שיאכל האי נמי נמצא כיון שזה נלמד מדין פירות מ\"ה קרי פירא דפירא ור\"ל שנלמד ואתי מדין פירי: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו נראה אם תמות כן הוא גרסת ספר שבידי (ובספרי בית יוסף גרס ועוד נראה כ\"פ) ובספר של קלף לא כתב שם תיבת \"נראה אלא הכי גרסינן ומיהו אם תמות כו' וא\"ש טפי והוא כלשון הרא\"ש אלא שרבינו קיצר בהעתקת הרא\"ש ונסתלק תמיהת בית יוסף ע\"ש שהקשה הלא (הרא\"ש בשם) בה\"ג כ\"כ ולמה כתב רבינו ועוד נראה כו': "
+                ],
+                [
+                    " להיות קרן פירוש ונשאר לה (ועיין לקמן בסימן פ\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין הכפל לבעל דהוי פירי דפירי דאתי מעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו האם בעצמה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " משום רווח ביתא פירוש משום רווח ביתא אינו יכול למכור: "
+                ],
+                [
+                    " ליכא רווח ביתא שיוציא המעות בשנה אחת: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שלקטן נראה דאחר שלקטן דוקא קאמר וכמ\"ש הרא\"ש וז\"ל כיון שנהנה מן הפירות קודם שמכרן וגם איכא רווח ביתא בכל שנה עכ\"ל וב\"י הביאו הרי שכתב דבשכבר לקטן מיקרי הנאה קודם שמכרן: (אם הקרקע רחוק הרבה מן העיר שאין דרך להביא משם הפירות לבית ומכר הפירות לשנים מרובות מכור כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וצריך להוציא יציאות לטרוח כו' צ\"ע ל\"ל ה\"ט דמעיקרא ליכא רווח ביתא תיפוק ליה מה\"ט דאף על גב דאיכא ריוח כיון שצריך להוציא יציאות טוב יותר למוכרם לפירות ויש לומר דה\"ט דוקא שייך באף אם יש ריוח ביתא במעות דשייך לומר דאיכא גם כן נגד הריוח הפסד במעות שצריך להוציא ע\"ז משא\"כ כשהיה מכניס כל שנה הפירות בעינייהו אין האשה מקפדת על הוצאות המעות אם יש בביתה מלא כל טוב מהפירות: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לייחד אחת מהן כו' אע\"ג דכשהכניסה לו ב' שפחות אינה מחוייבת לעשות לו מלאכה כ\"כ משאם לא הכניסה לו אלא א' כמבואר לעיל בסימן פ' י\"ל דהבעל מוחל לה ואינו מבקש ממנה לעשות אלא כאילו הכניסה לו ב' שפחות: "
+                ],
+                [
+                    " לדעת הרמב\"ם אפילו בבית אחר כו' וכתב ב\"י וז\"ל ודקדק רבינו מדכתב בבית אשה אחרת וכו' עיין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שישמשו אותו בבית אשה אחרת ב\"י פירש דוקא שישמשו אותו דאיכא רווח לבעלת העבדים דאינה צריכה לשמשו אז ומה לה שישמשו אותו בביתה או בבית אחר כיון שלא נוסף לה שימוש בשביל כך אבל לאשה אחרת אין ליחדה בבית אחר (ויש לומר שגם מש\"ר לפני זה דיכול ליחד אחד מהן \"לאשה אחרת כו' ר\"ל למלאכה המוטלת על האשה האחרת שתעשה לבעלה שיעשה השפחה אותן המלאכות לבעלה וז\"ש בשם הרמב\"ם שישמשו \"אותו) ומ\"מ בעיר אחרת אפי' משמשים אותו לא משום דכשהם בעיר אע\"ג דמשמשים אותו בבית אחר אחר שיגמרו שימושם אפשר להם לבא אצלה לשמשה לסייע השפחה האחרת משא\"כ כשיהיה בעיר אחרת וכ\"כ רמ\"א ואם כן אין ראיה מהרמב\"ם דפליג ארש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לפירש\"י כן גרס ב\"י (והטעם משום דבכה\"ג ליכא רווח ביתא אלא דוקא באותו בית מותר לשמש לאשה אחרת שכן דרך המשמשים לשמש לארחי ופרחי וכמו שכתבתי לעיל סי' פ' כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יחזיר לאשה דאין לנו להחזיקה בגונבת אלא אחר נתן לה (אבל אם עבר הנפקד ונתן לבעל פטור הנפקד ואין בידו לחזור ולתבוע מן הבעל ד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא חולה ומוטלת על ערש דוי שאינה יכולה לילך וליתן לפלוני ואין כאן מיגו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו שאינה נאמנת בעיני הנפקד שהפקדון של אותו פלוני אלא של בעל הוא ומתוך בושה אינה ר\"ל שהוא של בעלה דלא ליתחזקא בגונבת וגזלנית רשב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " יתנהו לבעל שאע\"פ שנתן לה אחר ע\"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה: "
+                ],
+                [
+                    " יחזירהו לו (אע\"פ מה שקנה עבד קנה רבו כ\"פ) דתלינן שמא הופקד בידו או שניתן לו ע\"מ שיצא לחירות בו וה\"ה אם אמר משל פלוני הוא אם הוא בריא נאמן במיגו ואם הוא חולה אם הוא נאמן בעיני הנפקד יעשה כדבריו ואם לאו יתנהו לאדון כמו שאמרינן באשה דבגמ' בחדא דינא כייל להו לאשה ולעבד ולקטן: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נשתחרר קודם שמת כו' הואיל שלא אמר משל מי הוא מסתמא גנבו מבית אדונו (ומיירי דבאותו שעה כשהפקיד לזה עבד היה כ\"פ) אלא שבחייו נאמן לומר הופקד בידי או ניתן לי (להשתחרר בו): "
+                ],
+                [
+                    " קבל מהקטן כו' שלא רשאי להחזיר לו שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאיבוד דמי: "
+                ],
+                [
+                    " יקנה לו בו דקל כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב ר\"י אם היה לה כו' אינה יכולה להוציאם כו' וראייתו הוא מדאמרינן לוה ממנה וגירשה אין לה עליו כלום וסבר ר\"י דההיא דלוה ממנה מיירי אפילו במעות שאינם טמונים דסתמא קתני ואם איתא דבתקף יכולה להוציאה מידו למה בלוה ממנה אין לה עליו כלום ורבי' שמשון הקשה עליו מ\"ש דאם קנתה ממנו שדה במעות שאינם טמונים דקנתה הל\"ל כי היכי דאמרינן בטמונים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי ה\"נ באינם טמונים להוציאם מידה הוא דבעי שלא היה יכול להוציאם מידה בענין אחר אלא ודאי דבמעות שאינם טמונים אפילו תקף מידו מוציאה מידו בב\"ד וההיא דלוה ממנה דאין לה עליו כלום מיירי במעות טמונים כמו שמחלק רבינו בסמוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לוה ממנה זהו לדעת רבי' שמשון ולא לדעת ר\"י כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וגירשה וכ\"ש אם לא גירשה רמ\"א (ועיין בח\"מ סי' קכ\"ז כ\"פ): (והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וסתם אשה נושאת ונותנת בתוך הבית מרדכי וכ\"כ רמ\"א בח\"מ סימן ס\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " להוציאם מידה ולפי מה שחילק ר\"י בסי' פ\"ה דמיירי דוקא בטוען ברי כו' ה\"נ יש לחלק הכא וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ש\"ח וקניית קרקעות שעשה הבעל על שמה הם שלה וצ\"ע מ\"ש מהא דכתב בח\"מ בר\"ס ס\"ב ז\"ל אשה הנושאת בתוך הבית וש\"ח כתובים על שמה עליה להביא ראיה כו' וא\"ל דהכא איירי דאינה נותנת ונושאת בתוך הבית דהא לפני זה איירי בהכי וא\"כ הו\"ל לפרש ויש לומר דשאני הכא דידוע הוא שהבעל עצמו עשה השטרות על שמה שציוה לסופר ולעדים שיכתבו על שמה וא\"כ סברא הוא שהממון שלה או הוא הקנה לה אותו ממון ואם שלא להשביע את עצמו עשה כן לא היה לו לימסר השטרות לידה אבל התם איירי שהוא בעצמה עשתה השטרות על שמה וטוענת שהממון היה שלה עליה להביא ראייה שהוא כדבריה הואיל שנושאת ונותנת בתוך הבית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' סילק עצמו כו' דאל\"כ פשיטא שאין לו חזקה דכיון שיש לו פירות פירות שלו הוא אוכל: "
+                ],
+                [
+                    " דמהני כדלקמן בסימן צ\"ב פירוש כשכתב לה בעודה ארוסה ואח\"כ אכל שלשה שנים משנשאה דה\"ל למימר אי לאו דקניתים היה בידך למחות בי וכן איש אחר שאכל שלשה שנים והוא כתב לה דין ודברים כו' דהוה ליה למחות בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאינה חוששת למחות בו שאין האשה מקפדת אם יאכל הבעל הפירות שלא כדין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא בנצ\"ב ולא בשאר נכסים (אע\"פ שיש לו עדים שמכרה כ\"פ) דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שלא יאמר עיניך נתת במיתה ובגירושין שהרי אין לה כלום בהן בחייו ובעודה תחתיו (ואין לה אלא שיעבוד עליהם משא\"כ נ\"מ דהגוף הוא שלה ואינה יגורה מבעלה ולכן לא מציא לומר שמכרה בשביל נחת רוח ועיין בח\"מ סימן קנ\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אחר פירוש איש אחר: (ואפי' כתב לה דין ודברים כי מחאתו מחאה כיון שאם מתה הוא יורשה נמצא שסומכת על בעלה כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בחיי בעלה הל\"ל כיון שבתחלת ירידתו לשדה לא הוו עליה למחות גם אחר כן לא חשתי למחות דסברתי אעשה לבעלי בטחון שלא יחזיק בה ומיירי שאחר שמת בעלה החזיק בה ג' שנים: "
+                ],
+                [
+                    " בפני מכרתם לבעליך דאי לא אמר הכי א\"כ אפי' אם הוא אמת שהבעל מכרם לו מאי הוי שלא היה בידו למכור שהיא אומרת שלא היו שלו והוא אינו יודע בודאי שהם שלו לכן צ\"ל שהוא טוען שאני יודע בודאי שהן שלו שבפני מכרתם לו וק\"ל: (והוא מכרם לי אבל מכירתה לאו מכירה בחיי בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בספר ח\"ה בסימן קמ\"ט ושם מבואר דחזקת נזקין יש חזקה זע\"ז (כגון פתיחת חלונות או ניזקין שאינן תדירין וכיוצא בזה יש לאיש בנכסי אשתו ולאשה על בעלה דדוקא בדבר שצריך לטעון מכרת לי או נתת לי אין חזקה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אע\"פ שהאלמנה אינה כו' אבל גרושה נוטלת בלא שבועה שעיקר טעמא הוא משום צררי ובגירושין שהוא חי יודע הוא אי אתפסה צררי כדלקמן סימן צ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ראוין לעשות בהן מעין מלאכה ראשונה ז\"ל הב\"י ה\"ל לאשמועינן רבותא דאפי' נגנבו או נאבדו לגמרי פטור לשלמן דהא תנן אם מתו מתו לה ונ\"ל כל שאין ראוין לעשות מעין מלאכתן ראשונה חשיב כאילו בלו לגמרי ולעד\"נ דזה הוי רבותא טפי (נראה דר\"ל מאחר שהבעל בנכסי אשתו הוא לוקח ואינו אלא ש\"ח ואפי' בפשיעה היא עמו בבעלים מקרי דזהו פשיטא אפי' אדם אחר כזה הוא פטור מלשלם אלא אפי' היכא ששימש אותו דבר של נ\"מ עד שבלו הרבה דאדם אחר חייב בזה לשלם אפ\"ה הבעל פטור מתקנת חכמים וה\"ה אפי' בלו לגמרי הבעל פטור אלא משום דקתני גבי נצ\"ב ומחלק בין ראוין למלאכתן ראשונה נקט גבי נ\"מ ג\"כ בזה הלשון וק\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהוא נותנת דמים ומפרש טעמא בגמ' משום שבח בית אביה: "
+                ],
+                [
+                    " נוטחתן בלא דמים ר\"ל ע\"פ מ\"ש בשומתם שהכניסה לו שהיו נוהגין שהיו כותבין כל מה שהכניסה כל א' וא' בפרוטרוט: "
+                ],
+                [
+                    " של שפחה ובהמה \"מנכסי מלוג כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אם הקדישו היורשים כו' פי' אע\"ג דנצ\"ב היא נוטלתן בעין אחרי מות בעלה מ\"מ אם הקדישו כו' נאסר דכיון דמחוסר גוביינא ברשותיה קאי והקדש מוציא מידי שיעבוד גמרא (כמ\"ש לעיל סימן ע\"א ובת\"ה סימן רמ\"ב דאם הקדישה נ\"מ שלה אין ההקדש חל עד שתתגרש או שתתאלמן ולא אמרינן בזה הקדש מוציא מידי שיעבוד ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא שנהגו שכל זמן כו' ארישא קאי שכתב מדיני הגמ' כיון שהם באחריותו נוטלתן כמו ששמו אותן תחלה ואם פחתו משלימין לה כל הפחת ב\"י (ומשמע אפי' ראויין עדיין למלאכתן ראשונה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אדעתא דמנהגא מקבל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אף בהותירו פי' שהמותר שלה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הגיע ליקצר ואע\"ג דקי\"ל דכל העומד לגדור כגדור דמי שאני הכא דתקנת פירות אינה אלא תקנת חכמים: "
+                ],
+                [
+                    " שהפירות לבעל כיון שגדלו ברשותו והא דאמרינן בסימן פ\"ה דאם נפלו לה פירות מחוברין הרי הן שלו אפי' הגיע ליקצר אע\"ג דגדלו ברשותה היינו משום דהתם יפה כחו כיון שהוא מחויב לפדות נגד פירותיה והרא\"ש ס\"ל דחכמים השוו מידותיהן באכילת פירות ובשניהן אמרינן שכל המחובר לקרקע כקרקע דמי והפירות הם לאותו שנלקטים תחתיו: "
+                ],
+                [
+                    " אפ' לא הגיע זמנם ליקצר דכל הנלקחים תחתיו הם שלו: (צריך שיאכל בדינר ואז אפילו לא לקח בפירות אלא חבילה אחת של זמורות סגי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דסגי בפרוטה פלוגתא דאמוראי הוא שם: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לקח מהן מעשה בגמרא ההיא איתתא דנפלו לה ת' זוז בי חוזאי אזיל גברא ואפיק ת\"ר אייתי ת' בהדי דקאתי אצטריך ליה חד זוזא ושקיל מינייהו אתא לקמיה דרב אמי אמר מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל אמרו ליה רבנן לר' אמי הני מילי היכא דקא אכיל פירא הא קרנא קאכיל והוצאה היא אם כן הוה ליה הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול ופי' רבינו דהיינו שיטול כנגד השבח ולא יותר כדאמר בסמוך: (אשתו קטנה פירוש יתומה שהשיאתה אמה ואחיה רש\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כשאר אריסי העיר דהיינו כמו אריס שהוציא על נכסי אחר ונוטל השבח כמשפט אריסי המדינה (למחצה לשליש ולרביע) מ\"ט עבדו ליה רבנן תקנתא כי היכי דלא נפסדינהו שלא יאבדם שדואג שמא תמאן בו (ותצא ותטול נכסיה אפילו הוציא עליו הרבה ולא אכל אלא מעט כ\"פ) אבל השתא מימר אמר שמא לא תמאן ואם תמאן הרי אטול שבחי כפי עמלי והיינו דוקא ליפות כחו אבל אם אכל הרבה והוציא מעט או דניחא ליה יותר דיטול שיעור ההוצאה ג\"כ אמרינן מה שאכל אכל או יטול כשיעור ההוצאה דהוי כיורד ברשות גמרא ורש\"י דף פ': "
+                ],
+                [
+                    " מה שנתברר שהוציא ר\"ל ע\"ד שנתבאר אם ההוצאה יתר על השבח: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ליורשין ר\"ל אפי' אם ידוע להם כמה הוציא אביהן אינן נאמנים לישבע וליטול: (הכל לבעל מדינא דגמרא אבל לתקנת הגאונים נוטלת האשה השבח דממילא כמ\"ש לעיל בשם הרמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נוטל אריסותו משלם כדין השוכר את הפועל לעשות והראהו בשל אחרים כמ\"ש בח\"מ סי' של\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כדין הבעל שהוציא פי' ואינו נוטל אלא ההוצאה כשיעור השבח כדלעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפי כבודו \"דאפילו כצ\"ל: (ויורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה ועיין בח\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " חייבים בקבורתה שהרי תקנו שהבעל יקברנה תחת כתובתה שירש ממנה נמצא (ממילא שמעינן) השתא שנתאלמנה ויורשיה יורשין כתובתה חייבין גם כן בקבורתה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וב\"ב הראב\"ד וז\"ל והלא היורשים אומרים שכבר נפרעה ונטלה צררי והורישם אלא ודאי יורשי נדוניתה ונ\"מ שלה קוברין אותה ואע\"פ שלא ירשו כלום עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כדפרישית לעיל בסימן נ\"ז:"
+                ],
+                [
+                    " אבל בראוי לה כגון כו' בפרק יש נוחלין יליף מקראי(מדכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקבר בגבעת פנחס בנו דהל\"ל בגבעתו אלא מלמד שנשא אלעזר אשה וילדה לו פנחס ומתה בחיי מורישה ואח\"כ מת מורישה וירשה פנחס מחמת אמו ולא אלעזר מפני שהיה ראוי וא\"ל שקנה פנחס בעד מעותיו הוי שדה שחוזר ביובל ונמצא דנקבר אלעזר בשדה שאינו שלו ע\"ש עוד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל שבח נוטל כו' פי' שבח שהשביחו הנכסים אחר מיתתה ואע\"ג דגבי בכור איכא מ\"ד דאפילו שבח כזה אינו נוטל וכמ\"ש בח\"מ סי' רע\"ח והטעם שנוטל כאן כדמסיים שהרי ברשותו השביח שאין כאן יורש אחר אלא הוא משא\"כ גבי בכור דלא זיכה לו רחמנא ליטול פי שנים כ\"א מאשר ימצא לו בשעת מיתת אביו ומשם והלאה כל זמן שלא חלקו האחין השבח גידל ברשות כולם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב ודאי מה שהלוותה כו' שהרי שלא כדין הלוותה קרן של נכסי מלוג שלה שהוא משועבד לו ליטול ממנו פירות ולא עדיף ממכרה שהתקינו באושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות משום דלוקח ראשון שוינהו רבנן וכל שכן הלואה אשיר\"י וע\"ש וב\"י הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " היה להם מלוה ביד אחרים ומתה קודם שגבתה אותה כצ\"ל וכך הוא באשר\"י לאפוקי מספרי דידן שכתוב בהן והיה להם מלוה ביד אחרים כשנשאה ומתה כו' דתיבת כשנשאה טעות הוא דגם אם לא עשו מורישיה החוב עדיין בשעה שנשאה אלא אחר כך נמי חשיב ראוי אי לא גבתה קודם שמתה וכל שכן הוא (ודוחק לומר דלרבותא כתב כשנשאה דאפי' היה החוב כשנשאה אפ\"ה מחשב ראוי) ודוקא בדין שאחר זה שייך למגרס כשנשאה. גם בא\"ע של קלף ליתא אבל בש\"ע גם כן כתב כשנשאה: "
+                ],
+                [
+                    " שגבתה אותה פירוש המלוה: "
+                ],
+                [
+                    " ביד אחרים כשנשאה אבל אם עשתה ההלואה אחר שנישאת אם כן היה המעות בעין בידה בשעת הנישואין והוי מוחזק גמור: "
+                ],
+                [
+                    " ואחריו ליורשי פירוש אם ימות אותו פלוני יקחנו יורשי: "
+                ],
+                [
+                    " קיימא לן כו' הוה כאילו אמר דקיימא לן כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה לו בת פירוש לנותן. בחיי אותו פלוני פירוש המקבל. והיה בן לבת וה\"ה בת לבת והא דמתחיל בבת וסיים בבן משום דבא לומר דין בתו עם הבעל דהיורש הוא בת ובעלה הוא בן זכר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר מעכשיו כו' ומהני האי לשון מעכשיו על ואחריו ליורשי וכאילו אמר הריני נותן נכסי לפלוני ואחריו ליורשי מעכשיו ובשלחן ערוך כתב בהדיא נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו לפלוני והוא כעין מה שכתב בח\"מ סימן רמ\"ח ס\"ו ואם אמר נכסי לך ואחריך מהיום לפלוני ומכר הראשון השני מוציא מיד הלקוחות עד כאן לשונו וכן כתב רבינו בסימן שאחר זה ר\"ס צ\"א והיינו כיון דאמר ואחריך מהיום לפלוני דה\"ל כאומר מעכשיו לפלוני דאילו לא אמר מהיום אם מכר הראשון מה שמכר הראשון מכור וכמש\"ר שם לפני זה: "
+                ],
+                [
+                    " הוה ליה מוחזק פירוש אם הבת קיימת כשאומר הכי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הנושא אשה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ופירוש כגון כו' עד בה קידושין אין זה לשון הרמב\"ם אלא שהטור עשה פירוש לדבריו ויותר נראה שאיזה תלמיד עשה פירוש על דברי הרמב\"ם וכתב כן בגליון ואחר כך נדפס בפנים בטעות: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הנושא קטנה אע\"פ כו' הואיל שהיא צריכה מיאון: "
+                ],
+                [
+                    " ומתה לא יירשנה ז\"ל ה\"ה למד רבינו זה ממה שאמרו שאין לה כתובה וכשם שאין לה כתובה ממנו כך אינו יורשה והיא אינה בת דעת שתוכל לזכות לו עכ\"ל. אלא שק\"ל אם כן אם כנסה חרשת ונתפקחה אחר כך דקיימא לן דאית לה כתובה מנה וכמו שכתב לעיל סימן ס\"ו הוה ליה למימר דיורשה אחר שנתפקחה ובשלחן ערוך כתב כאן דאפי' חזרה ונתפקחה אפילו הכי אינו יורשה ודוחק לומר דשאני ירושה דאזלינן בתר שעה ראשונה כניסה לחופה דמנא ליה לבית יוסף לחלק בהכי וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' שתק האב כו' פירוש כשנשאה בפניו וכרב הונא דאמר הכי בגמרא דהאיש מקדש דף מ\"ה ע\"ב וטעמו מפרש התם דהאי דאישתיק מירתח רתח: "
+                ],
+                [
+                    " אין הבעל יורשה דהעמיד ממון על חזקתו: (שהיא בעלת מום ולעיל סי' ל\"ט מבואר דין מומין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל סתם חצר דידיה לנישואין כדלעיל נ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הורו הגאונים כו' כצ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לו בנים ממנה דאם לא היה לו בנים אלא ממנה לא היה נ\"מ מי מת תחילה דממ\"נ הם יורשים הכל: "
+                ],
+                [
+                    " וירשה פירוש הבעל ירשה: "
+                ],
+                [
+                    " דאם לא כן אפי' מת הבעל כו' הואיל דלא נשבעה על כתובתה חיישינן שמא צררי אתפסה וכ\"כ רבי' בח\"מ בר\"ס רע\"ח דבלא נשבעה הבכור נוטל פי שנים גם בנכסי שהיתה רוצת לגבות כתובתה מהן: "
+                ],
+                [
+                    " עיקר הכתובה מנה ומאתים. ויורשי האשה יורשים כו' דהעמד ממון כל אחד על חזקתו: (ובנצ\"ב אע\"פ שהגוף ג\"כ לאשה ואין להבעל אלא הפירות מ\"מ כיון שקבל הבעל אחריות י\"ל דגם הגוף הוא ברשות הבעל לפיכך יחלוקו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וגם המקבל לא קנאם ואע\"ג דהמקבל לא זכה בהם אפי' הכי לא קנאם הבעל דעשאום כנכסים טמונים גמרא (ר\"ל נכסים שאינם ידועים שנתבאר בסמוך סעיף מ\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שלא שיירה לעצמה כדי פרנסתה כו' (שיעור פרנסה הוא י\"ב חדשים כמ\"ש בח\"מ סי' ר\"ן כ\"פ) ואם תאמר אם לא שיירה ל\"ל טעמא שידוע שעומדת לינשא או שניסת כו' תיפוק ליה דאינה מתנה הואיל דלא שיירה וי\"ל דכי אמרינן מתנה בכולה לאו מתנה היא דוקא במתנת ש\"מ שעומד מחליו דאמדינן דעתו דסבר שימות אבל אי לא ימות לא יהא מתנה דחזקה דאין אדם נותן כל אשר לו לאחר והוא מחזיר על הפתחים אבל בבריא מתנה בכוליה הוי מתנה אם לא דמגלה דעתו בשום דבר דלאו לשם מתנה נתכוין כמבואר בח\"ה סימן רמ\"ו עיין שם ואם כן הכא נמי אי לאו דידוע שעומדת לינשא כו' דהוי גילוי דעתה דלהברחה נתכוונת הוי מתנה אבל השתא דגילתה דעתה אמרינן דלשם הברחה מתכוונת אי לא שיירה דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שנתנה לי כל נכסיה בדלא כתבה מהיום ולכשארצה: "
+                ],
+                [
+                    " אין הבעל אוכל הפירות אלא המקבל פירוש בשניהם בין שנתנה לו כל נכסיה או מקצתה המקבל אוכל הפירות וז\"ל הרא\"ש שהרי כיונה שלא יהיה הבעל נהנה מהם ואם היו הפירות שלה היה הבעל נהנה מהם דמכרן וילקח בהם קרקע ועוד אומדנא דמוכח שכיוונה שיהיו הפירות של המקבל לפי שהיא יודעת שלא תמצא מי שישתדל בהם לעבדם ולשמרם ולא יכסיפם אם לא יהנה בפירות וגם אם תמות בחיי בעלה ישארו בידי המקבל דאם לא כן ירשנה בעלה והיא כיונה להבריח ממנו אם לא שמכרתו או נתנתו לאחר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' מתה אחר מות הבעל כו' וכתב בית יוסף וז\"ל ושיעור לשון זה כך הוא אפי' מתה אחרי מות בעלה מיד כו' אעפ\"י שכתב הרמ\"ה שישאר למקבל הרא\"ש כתב שתחזור ליורשיה וז\"ל הרא\"ש דאזלינן בתר אומדנא שלא נתנתם לו אלא כדי להבריח מבעלה ומיד שמת בעלה בטלה האומדנא וחזרו הנכסים לרשותה והביא ראיה לדבריו. או יש לומר הא דקאמר ואפילו מתה אחרי מות הבעל כו' קאי אמה שכתב לפני זה ואם מתה בחיי בעל תשאר למקבל וע\"ז כתב ואפילו מתה אחרי מות הבעל מיד קודם שחזרה בה כתב הרמ\"ה גם כן שישאר למקבל: "
+                ],
+                [
+                    " בין נפלו לה קודם אירוסין או כו' דדוקא אם מכרה אחר שנתארסה קודם נישואין יש חלוק בין נפל לה קודם אירוסין או אחר אירוסין כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שעשו אותו כלוקח בנכסיה וכיון שהוא לוקח זכה ג\"כ בגוף הקרקע להוציא מיד שלקח אחריו משא\"כ אי לא נחת אלא לפירות. אלא שהרמב\"ם ס\"ל דאע\"ג דגמרא ערוכה היא שהבעל הוא כלוקח בנכסי אשתו וכמ\"ש לקמן בסימן צ\"א מ\"מ אמרינן דישאר גוף הקרקע ביד לוקח שני: "
+                ],
+                [
+                    " והוא לוקח תחילה פירוש קנה תחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ישאר בידו פירוש ביד הבעל: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לו כלום בגוף נ\"מ עד שתמות וא\"ת מנ\"מ אם הגוף שלו או לא והא הוא אוכל הפירות וי\"ל דנ\"מ לענין פרוזבול דקי\"ל דאין כותבין פרוזבול אלא אם כן יש לו קרקע ללוה או לערב או למלוה כמבואר בח\"מ סי' ס\"ז. וגם אם נפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע מי מת תחילה יש נ\"מ שהקרקע בחזקת הלוקח ויורשי הבעל צריכין להביא ראיה שהאשה מתה תחילה לאפוקי אם היה הגוף בחזקת הבעל הלוקח היה צריך להביא ראיה שהבעל מת תחילה אבל א\"ל דנ\"מ דמי שהגוף בחזקתו יכול לשטוח בה פירות ולדור ב��וכה משום דזה נקרא ג\"כ אכילת פירות והבעל שאוכל הפירות יש לו לעשות דברים אלו שהם בכלל אכילת פירות ועי' עוד מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מהגאונים שכתבו שהבעל צריך כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואי איתנהו לדמי כו' מלשון דאיתנהו משמע שאותן מעות שקבלם מהלוקח ישנם בידה אבל מ\"מ אין ידוע בודאי שהם אותן מעות ממש דאם כן מה זה שכתב ולא מצי בעל למימר אחריני נינהו כו' פשיטא שאינו יכול לומר כך הואיל שידוע שהם המעות שקבלה מהלוקח אלא רצה לומר שיש רגלים לדבר שהם אותן מעות כגון שהם במנין כ\"כ כסך שקבלה מהלוקח וכגון שנמצא בידה מין מטבע באותה מטבע שקבלה מהלוקח וכן צריכין לפרש דברי הרמב\"ם שכתב רבינו אחר זה והשתא א\"ש מ\"ש רבינו בסמוך וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב אפילו נמצאו בידה מעות ואין ידוע אם הם אותם כו' דמשמע דהרא\"ש חולק על סברת הרמב\"ם ור\"ח ולכאורה משמע דסברת הרא\"ש ור\"ח שוין הן אלא ודאי ר\"ח סבר יש רגלים לדבר שהם אותן המעות שקבלה מהלוקח והרא\"ש סבר אפילו אין רגלים לדבר אפי' הכי צריכה להחזיר (ועיין בדרישה סעיף ה' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בעידנא דמתה מדכתב בעידנא דמתה צ\"ל דר\"ח סבר כהרמב\"ם שגוף הקרקע ישאר ביד הלוקח עד שתמות היא תחילה ולכן אינו נוטל כלום עד שהיא תמות דאז הקרקע יוצא מרשותו אבל קודם שתמות אין ליתן לו כלום שהרי הקרקע עדיין יש בידו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם ואין צריך כו' האי ואין צריך הוא מדברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " בעצמם הם בעין ר\"ל שיש רגלים לדבר שהם אותן המעות כמ\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואי בעי לוקח מחרים כו' להנאתו ולדעתו ואי לא מודה כו' כ\"כ ג\"כ הר\"ן ואי בוי\"ו וכן ה\"ה כ\"כ ונראה דה\"פ דמתחילה היו נותנים חרם סתם בציבור שמי שיודע בזה שום דבר יבא ויגיד שכיון שהוא חושד הבעל וקרוב לודאי שיודה ע\"פ החרם שלא היו נותנין חרם בציבור אם לא על דבר ההכרח וכמ\"ש בח\"מ סימן ע\"א אבל אם הטיל הוא או הב\"ד עליו חרם ולא הודה אזי על הב\"ד היה מוטל ליתן חרם סתם שמי שיודע ושמע משום הערמה שעשה הבעל יבא ויגיד וז\"ש יתנו חרם סתם ר\"ל על הציבור כלל וזהו דומה ממש למ\"ש בח\"מ בסי' פ\"א בשם רבי' האי וז\"ל שם הוו יודעין שאין אנו רגילין ליתן רשות לכל מי שיבא ויאמר כתבו פתקא דלטותא ותנו לי רשות להחרים בציבור אלא כך אנו אומרים לו אם עתה תובע אדם הרי הדין ביניכם וכתב ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " נפלו לה משנתארסה לא תמכור לכתחילה כו' בגמרא בריש פרק האשה שנפלו מפרש דכשנפלו לה קודם שנתארסה יכולה למוכרם לכתחילה דודאי בזכותה נפלו (פי' עדיין לא זכאי בשלה ולא בה אלא היא עצמה כ\"פ) אבל אם נפלו לה משנתארסה איכא למימר בזכותו נפלו ואיכא למימר בזכותה דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נשואין או לא לפיכך בדיעבד מכירתה קיים וכל זה דוקא אם באת למכור קודם שנשאת לו אבל אחר שנשאת לו אף אם נפלה קודם אירוסין כיון שכבר זכה בהו הבעל משנשאת לאכול הפירות אין מכירתה כלום וכדאיתא שם במשנה להדיא וע\"ש בגמ' וברש\"י: (בד\"א בנכסים ידועים כו' ארישא דמילתא קאי שכתב שאם מכרה משנשאת הבעל מוציא מידי הלקוחות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נפלו לה משנישאת פי' דאז ודאי בזכותו נפלו: (כגון שנפלו לה ירושה כתב הרשב\"א ל\"ד נפלו לה בירושה אלא ה\"ה נתנו לה או מצאה מציאה זה הכלל כל הנכסים שבאו לידה ולא ידע בהן הבעל עד שמכרה או נתנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הוא יכול לערער עליו דמשום שבח בית אביה בטלו המכר לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " מבטל מיד המכר שמכר לבדו וז\"ל ר\"ח והרא\"ש הביאו ולא דמי לנכסי בעלה שהוא מוכר והמקח קיים עד שתטרוף כתובתה מהם דהתם לא חשו רבנן על טורח האשה שמא יפרעו לה כתובתה ולא תצטרך לטרוף אבל בנכסים הללו שאפילו ימצא לבעל נכסים הרבה יכולה לומר איני רוצה אלא אלו חשו רבנן לטורח האשה ובטלו המקח לאלתר: "
+                ],
+                [
+                    " הבעל מבטלו מיד אבל האשה י\"ל דהיא עצמה אינה יכולה לבטל דחכמים עשו התקנה לטובתה שיהיו נכסים שלה ביד הבעל ולא ביד אחרים לטרוח ולטרוף מהם ולכן אם מכרן הוא המכר בטל מעיקרא הואיל שהוא עושה כנגד תקנת חכמים שתקנו לטובתה ואין כאן מכר כלל ואפי' הוא יכול לחזור אבל אם איהי מכרה ואינה רוצה בתקנת חכמים איהי אפסדה אנפשה ואינה יכולה לבטל המקח אלא הבעל יכול לבטלו הואיל שהם באחריותו ואוכל מהם הפירות והשתא א\"ש מה שמסיק וכתב ז\"ל ולדעת רש\"י דוקא מכרה האשה כו' אבל אם מכר הבעל כו' דקשה דהו\"ל לחלק במכרה האשה דדוקא היא יכול לבטל ולא היא אלא ודאי בזה ג\"כ ר\"ח מודה וק\"ל: (עד שעת טירפא פירוש עד זמן שתטרוף נכסים הללו דהיינו לאחר מיתת בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן פר\"י דבין בשדה שהכניס לה שום משלו וכן גירסת מ\"ו וגירסת ספר שלנו דהיינו שהכניסה לו שום משלה הוא גירסת רשב\"ם אבל התוספות לא גורסים כן ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כנגד נדונייתה מפני שרוצת בשבח בית אביה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאינו רשאי מכרו קיים אבל הרשב\"א והרמב\"ן כתבו דמקחו בטל וכבר כתב בשם הרא\"ש לעיל בסימן ע\"ז דבגדים שהם לבושים עליה אין להן דין נצ\"ב וכתב רמ\"א דלכ\"ע מקחו בטל בהן: (לקח מהאיש ואח\"כ מהאשה פי' שנתן לה אח\"כ דבר מועט כדי שתתרצה גם היא למקח אבל אם קבלה כל המעות אינה יכולה לומר נחת רוח דאגב זוזי גמר ומקני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " המכר בטל פי' בשעת טריפה כדלעיל לדעת הרי\"ף ור\"י והרא\"ש (וכתב ב\"י ובסה\"ת שער ששי האריך הרבה בדינים אלו וכתב בהן כמה דינים מחודשים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שיכולה לומר נחת רוח כו' שלא יאמר עיניך נתת בגירושין ובמיתה ולכך אי אתה מנחת למכור מנכסי כלום הואיל ששיעבוד כתובתה עליהם אבל נ\"מ הם שלה ואינה יראה למחות בו רשב\"ם וטעם נחת רוח כו' לא שייך אלא דוקא כשלקח מהאיש ואח\"כ מהאשה או משניהם יחד אבל אם לקח מהאשה תחלה אין שייך לומר נחת רוח כו' ולכך כתב רבינו אם לקח מהאשה ואח\"כ מהאיש המכר קיים: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' כתבה לו פי' ללוקח: "
+                ],
+                [
+                    " אינו מועיל ואפי' אם כתבה לו שאינה יכולה לומר נחת רוח כו' כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם מכר לאחד ולא נתרצית לו ואח\"כ מכר לאחר ונתרצית ק\"ק למה כתב וחזר ומכר לאחר אפי' אם חזר ומכר לראשון נמי נימא כיון שמתחלה לא נתרצית ש\"מ דלא עבדה נחת רוח לבעל מיהו י\"ל דבכה\"ג ע\"כ צ\"ל דמשום נחת רוח עשתה דאל\"כ מ\"ש פעם ראשין מפעם שני אלא ודאי א' מהן פייסה וטפי תלינן הפיוס שנתפייסה מבעלה ממה שתלינן שנתפייסה מאותו לוקח ראשון מה שאין כן בב' לוקחין דאצ\"ל שחזרה ונתפייסה אלא תלינן לומר שיש לו אהבה ללוקח שני יותר מללוקח ראשון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שלא נתרצית לראשון ז\"ל הר\"ן ס\"פ מי שהיה נשוי וכ\"ת למה ליה לראשון חתימה דילה כיון דאיכא קרקע אחרת כשיעור כתובה ל\"ק דהא איכא נ\"מ להיכא דאשתדוף בתרא דטרף מקמא א\"נ דא\"ל דלמא אתא בעל מוקדם לטרוף שדה זו המאוחרת והיא תחזור עליו כו' (הילכך כיון שיש צורך בחתימתה ולא חתמה הדבר מוכיח שאין זו חוששת לנחת רוח של בעלה עכ\"ל כ\"פ) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש אם מכרה או נתנה לבעלה כו' דלבעלה שייך טפי לומר נחת רוח כו' מאילו מכרה לאחר ועד\"ר: (ומחלה אותן האשה כדי שלא יצטרך לשלם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וקנו מידה בעדים כן הגיה מ\"ו וכן הוא במיי' בפכ\"ב מה\"א וצ\"ע הא לא איברי סהדי אלא לשקרי ואם הוא מודה בקנין אפי' היה הקנין בינו לבינה הוי קנין גמור וכמ\"ש בח\"מ ר\"ס קנ\"ה ע\"ש גם לקמן סי' ק\"ה כתב רבינו בשם הרמב\"ם ז\"ל המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים אלא כשאר מוחלין כו' ומיהו י\"ל דאל\"כ היתה נאמנת במיגו דאם היתה רוצה היתה כופרת המחילה במיגו זו נאמנת נמי בטענת נחת רוח וי\"ל ג\"כ דהרמב\"ם לטעמיה אזיל שכתב בפ\"ה מה' מכירה שהרבה דברים אינם צריכין קנין ואין הקנין מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו אלא כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואח\"כ אמר וכן לקמן בסימן ק\"ה כתב רבינו בשם הרמב\"ם המוחלת כתובתה א\"צ לא קנין ולא עדים אלא בדברים בלבד והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן ולא יהיה דברי שחוק והתול או דברי תימה אלא בדעת נכונה ולכן בנדון זה שכיוצא בו שייך לומר נחת רוח כו' צריכה קנין בעדים שלא תוכל לומר שמה שאומרת שמחלה לו היה דרך שחוק והתול: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לה אחריות כן הוא במיימוני שאין לה וכן הגיה מ\"ו וכן מוכרח מדכתב וקנו מידה ופי' שלא יצטרך לשלם אם יתאבד נכסיה דהיינו שהיא חוזרת נצ\"ב להיות להן דין נ\"מ וזהו פשיטא שמועיל דהא עדיין לא נאבד שום דבר ולא מחלה ליה ולא מידי א\"כ ה\"ה אף אחר שנאבדו דכבר נתחייב בתשלומין אפי' הכי מועיל מחילה ולא אמרינן נחת רוח דלא מחלה אלא שיעבוד והראב\"ד השיג עליו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי אין הבעל מביא ראיה וכו' פי' וא\"ת שאין ראיה מזה דשנא ושנא דהתם עדיין לא נאבד שום דבר והכא כבר נאבדו ונתחייב בתשלומין לכן כתב שהרי אין כו' ר\"ל שסברא הוא שאין חילוק ביניהם הואיל שלא בא ליטול כלום אלא ליפטר מתביעתה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתנה לו מתנה מטלטלי נצ\"ב הקיימים לא קנה כו' הא דנקט מטלטלי אפשר דלרבותא כתב כן אע\"ג שבמטלטלים מצינו צד זכייה מחילה לבעל כגון אם נגנבו או נאבדו שפטור מהתשלומין אפ\"ה אין במתנתן מתנה ומכ\"ש בקרקעות שלא שייך בהן גניבה ואבידה ועיין בב\"י שהביא דברי הרא\"ש שמשמע דמהני גם במתנה ולפ\"ז קשה למה העתיק רבי' דברי הרמב\"ם סתם ולא כתב שהרא\"ש חולק עמו ועיין בב\"י מ\"ש אח\"כ בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " לבד יעקב בעלה פי' אחריות הבא מכח יעקב בעלה כגון אם יטרוף אותו בעל חוב שלו לא קבלה עלה דאם קבלה עלה אחריות זו הוי סילוק גמור כמ\"ש בסמוך והלשון קצת דחוק לפ\"ז דלמה הוצרכה להתנות לבד יעקב בעלה דמהיכא תיתי שתתחייב עבורו כיון שהתנתה ואמרה שקבלתה בעדה ובעד כל הבאים מחמתה דוקא לכן נ\"ל דר\"ל ג\"כ לבד יעקב שבאם יבא אחד בשטר מלוה או לקוחות שנשתעבדו בו שניהן היא וגם יעקב בעלה ע\"ז התנה שלא קבלה עליה אחריות מפני שידעה שלנחת רוח נשתעבדה עמו ומש\"ה הוצרכה להתנות דאף שזה יבא עליה ג\"כ מחמתה שקבלה עליה בשטר מ\"מ כיון שבשטר כתוב ג\"כ יעקב בעלה היא לא קבלה עליה כי אם הבא עליה מחמתה לבד יעקב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יתקלקל לה שום דבר כו' פי' שהיתה נראה שבמחילת שיעבוד של קרקע זו יחשב לה למחילה בכתובתה לפי ערך הנכסים שיש לבעל שעליהם שיעבודה עד\"מ אם כתובתה אלף זהובים ויש לו עשרה שדות נמצא שמוחלת שיעבוד של מאה זהובים ויראה שלא יחשב לה למחילה בגוף כתובה מאה זהובים ולא תגבה אלא ט' מאות: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ כתבה ללוקח אחריות כו' פי' אם מכרו שניהם קרקע לאחר והיא קבלה עליה אחריות ללוקח שאם יטרוף אותו ב\"ח של בעלה שהיא תשלם לו ודקדק לומר שאם יטרפנו ב\"ח של בעלה דאילו ב\"ח שלה לאו מילתא יתירתא היא דע\"כ היא חייבת לשלם לו משלה ותחזור לגבות הקרקע זו מבעלה באמרה שלנחת רוח כיונה תחלה וכמ\"ש אח\"כ בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " דבר גדול הוא שהכניסה נפשה לדבר זה כו' אם לא שגמרה בדעתה להקנות ק\"ק כיון דדבר גדול הוא טפי מסתבר למימר שלנחת רוח עשתה אלא שדעתה היה שתחזור ותגבה מבעלה מלומר שגמרה בדעתה ויהיה לה היזק גדול. וי\"ל דה\"ק שגמרה בדעתה מפני שהיא קבלה לנפשה דמי המכר או שהבעל עשה לה טובה כ\"כ שמפני אותה טובה מחלה לו בלב שלם אף אם יהיה לה מזה היזק גדול: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"ת אחריות שקבלה עליה כו' ר\"ל ואחריות דהכא היינו כו': "
+                ],
+                [
+                    " שמכרה כתובתה לאחר פי' מכרה כתובתה כבר קודם שסלקה לבעל וכ\"ש אי מכרה אח\"כ. אבל קשה שאמר שלא מצינו אחריות שקבלה עליה אלא אם מכרה כתובתה לאחר הא יכול למצוא עוד אחריות שאם היא חייבת לאחר ואין לה לשלם שבעל חוב שלה יקח כתובתה בחובו ויטרוף השדה שסלקה ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " לגבות מקרקע זה כגון שכתובתה כנגד כל קרקעותיו או שייחד לה קרקע זה בכתובתה: "
+                ],
+                [
+                    " דהוי כמוכר שט\"ח לחבירו כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו היה הסילוק מועיל אין זה שם בתשובה וה\"ק אפי' אם היה כאן סילוק גמור כגון שקבלה עליה בשדה זו שמחלתה שאם ימכרנה לאחר ויטרוף אותה בע\"ח של בעלה שהיא תשלם לו דזהו אחריות גמור ואינה יכולה לחזור ולגבות מכח טענת נחת רוח. מ\"מ השתא דלא נמכר אף שאינה גובה ממנו מ\"מ לא נתמעט חלק האשה בשביל סילוק זה לפי תקנת טוליטולה כי אותו הקרקע בכלל עזבון המת הוא שהיא לא מחלה אלא שלא תקחנו מחמת כתובתה שאם ימכרנו שלא תטרפנו או אם תתאלמן ויהיה חצי עזבון המת יותר מכתובתה שלא תגבה כתובתה מאותו קרקע אלא מקרקעות אחרים אבל כתובה תגבה משלם כי לא מחלה לפחות מכתובתה וכשם שאין מחילתה מגרעת כחה לפחות מכתובתה כך לא מגרעת כחה אם יהיה חצי העזבון לפחות מכתובתה שלא תקח חצי העזבון המת משלם ואף שאותו קרקע הוא בכלל עזבון המת ואל תאמר שלא תקח אלא חצי עזבון המת חוץ מקרקע זה כגון שאם יהיה כל עזבון המת שוה ד' מאות עם זה הקרקע שסלקה ממנו ואותו קרקע שוה מאה לא תקח אלא ק\"ן הא לא אמרינן אלא תקח החצי בכל עזבון המת עם אותו קרקע ואף א\"ת שלא תטול מאותו קרקע עצמו בחצי חלקה מאחר שסלקה ממנו מ\"מ תקח חצי העזבון מקרקעות אחרים ואפשר שאפי' באותו קרקע עצמו תטול הואיל שהיא לא באתה לגבות מכח כתובתה אלא מכח התקנה כך הוא הצעת של דברים הללו. והא דקאמר כי היא לא מחלה אלא שיעבוד כתובתה שאם כו' או אם תתאלמן ויהיה חצי העזבון יותר מכתובתה כו' ולא קאמר נמי ואם יהיה חצי העזבון פחות מכדי כתובתה שלפי התקנה תטול חצי העזבון קבלה עליה שלא תטול לחלקה מאותו השדה נ\"ל משים דבזה הדבר נסתפק הרא\"ש אם סלקה וכדמסיק וכתב אף אם תאמר שלא תטול ממנו בחצי חלקה כו' ואיפשר כיון כו' עד אף בחצי קרקע כו'. ומבואר בדברי הרא\"ש דלא נסתפק אלא כשהחצי העזבון הוא פחות מכדי כתובתה דאז באתה לגבות מכח התקנה אבל כשהחצי העזבון הוא יותר דאז באתה לגבות בשטר כתובתה דבהא לא עשו שום תקנה וכמ\"ש בסמוך בזה פשוט להרא\"ש שלא תוכל לגבות מאותה קרקע ומש\"ה נקט הרא\"ש בלישנא שסלק ומחילה שלה היה אם חצי העזבון הוא יותר דאז ודאי הוי סילוק לענין וה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לפי מנהג טוליטולה לקמן בסי' קי\"ח שתקנו שיהא ידם של היורשים על העליונה שאם יהיה כתובתה יותר מחצי עזבון המת לא תקח אלא חצי עזבון המת ואם חצי העזבון הוא יותר מכל כתובתה לא תקח אלא כתובתה ואף שהיה מנהגם כן מ\"מ תקנתם שחדשו לא היה אלא שבאם יהיה חצי העזבון פחות מכדי כתובתה דאילו באם הוא יותר או שוה לשיעור כתובתה בזה לא תקנו כלום אלא הניחו הדבר על תיקון חז\"ל שתגבה כתובתה ומש\"ה לא כתב הרא\"ש ורבינו כאן אלא האי תקנה לחוד וכתב ז\"ל לפי תקנת טוליטולה שתטול האשה חצי העזבון כו' ולפ\"ז הא מסיק וכתב אח\"כ ז\"ל או אם תתאלמן ויהיה חצי עזבון המת יותר שאז תטרוף כתובתה משלה לפי תקנת טוליטולה ור\"ל דכה\"ג לא תקנו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא תטרפנו ואע\"ג שקבלה עליה גם אחריות ב\"ח של בעלה מ\"מ השתא לא איירי אלא במה שהיא מוחלתן לו: "
+                ],
+                [
+                    " או אם תתאלמן ויהיה חצי כו' ר\"ל או אם יהיה חצי עזבון המת יותר מכתובתה ותתאלמן שאז תטרוף כו': "
+                ],
+                [
+                    " אז לא תגבה כתובתה מאותו קרקע ונ\"ל שהיא שייכה יותר באותו קרקע מבקרקעות אחרים כגון שהוא הכניס אותו לה שום משלו וכתבו בכתובתה או כיוצא בו: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך גם עתה כו' ר\"ל גם עתה שהחצי של עזבון הוא פחות מכתובתה שנוטלת חצי העזבון נוטלת נמי חצי העזבון משלם: "
+                ],
+                [
+                    " אף בחצי הקרקע ר\"ל שתקח באותו קרקע עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שמתה בחיי בעל פי' והבעל יורשה: "
+                ],
+                [
+                    " והיה עתיד לקנות כו' ר\"ל כשתמות: "
+                ],
+                [
+                    " ועשה דבר שגרם כו' ר\"ל במה ששעבדם לשני (פירוש שהוא בעצמו נשתעבד עם אשתו ללוי בחייה ונשתעבד לו מיד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושיעבוד דאקני ר\"ל מ\"ש לראשון ששיעבד לו מה שעתיד לקנות לא חל אלא לאחר כו' והרי סילק עצמו ממנו קודם שיבאו לידו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שטר חוב לבעלה רצה לומר שיש לה חוב מאחר: "
+                ],
+                [
+                    " ומחלה אותו פירוש ללוה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא ר\"ל הבעל: (מפני שידו כידה והיא אינה יכולה לעשות שום דבר בלא רשות בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שהבעל כלוקח כו' לשון וכיון אינו מקושר יפה שלא אמר לפני זה שהבעל כלוקח אלא שאמר אע\"פ שהוא כלוקח ונראה דה\"פ שכתב שידו כידה וע\"ז קשה לו למה עשו חכמים הבעל כלוקח והא הוי ידו כידה והוי כגופה ולמנ\"מ אמרו שהוא כלוקח ולכן אמרו וכיון שהבעל כלוקח כו' ר\"ל שנ\"מ שהוא כלוקח לעניין הדינים שהזכיר אחר זה לאפוקי אם היה ידו כידה לא שייכי אלו הדינים: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל נכסי לך כו\" ה\"מ סי' רמ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אין לשני ר\"ל לאחריך דהא לא שייר הראשון מידי לעצמו דהא מוכר ללוקח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרי סילק הבעל בהדיא דאל\"כ למה אמר אחריך לפלוני הרי היא נשואה לפניו ויודע הוא שהאיש כלוקח בנכסי אשתו והוי כאילו התנה שלא יהא לבעל זכות של לוקח בו: "
+                ],
+                [
+                    " הבעל יכול להוציא כו' דהוא לוקח ראשון. ואחריך מיד הבעל דהא סלקו. והלוקח מיד אחריך דהא לא שייר כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ונשאר ביד הלוקח עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאם גבו לה קרקע בחובה וניסת דקדק לומר שגבו לה קודם שניסת דאילו אחר כך כיון שבעל בעצמה גבה הו\"ל ידו כידה והשומא הוה הדרא מידו אף לאחר שמתה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דשומא חוזרת לעולם פי' אם ב\"ד שמו קרקע של לוה למלוה בחובו יש רשות לעולם ללוה לפדותו אותו מיד מלוה כל זמן שבידו שלא מכרו או הורישו כמבואר בח\"מ סי' ק\"ג ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אינו מוציא מיד הלקוחות פי' דליהוי כיורש שפודה נכסי אביו שיורש כרעא דאבוה הוי: "
+                ],
+                [
+                    " דמלוה ע\"פ אינו גובה מהלקוחות (שיכול הבעל לומר שמא פרוע הוא ואפי' האשה מודה לאו כל כמינה לחייב בעלה בהודאתה כ\"פ) דאיהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזופי בלא שטר לאיתתא דקיימא לאנסובי (מיהו אם המעות בעין צריך לשלם כ\"כ המרדכי ורבינו ירוחם ועמ\"ש רבינו בסי' צ' סעיף ל\"ט ומ\"א ועיין מדינים אלו בסימן קי\"ח ובח\"מ סי' קי\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " גובה ממנו דלגבי הא מילתא שוינהו כיורש משום פסידא דמלוה והיינו דוקא שהכניסה לו קרקעות או מטלטלים וכתבה לו מטלטלים אגב קרקע אבל לא הכניסה קרקע ולא כתבה אגב אפי' מלוה בשטר אינו גובה המטלטלים המשועבדים וכ\"פ רמ\"א (בשם רשב\"א ורמב\"ן בתשובה סי' כ\"ו ואף אם הכניסה לו קרקע או מטלטלים אגב קרקע ואכל או אבד מטלטלים או הזיק קרקע א\"צ לשלם כן סיים בד\"מ כ\"פ ואם הכניסה מה שאינה שלה כגון שנטלה מנכסי בעלה הראשון יותר על כתובתה חייב להחזיר בכל עניין (כ\"כ מהרי\"ק שורש י\"ח) ואם בא המלוה קודם שנשאת ורוצה למחות נשואיה עד שתפרעהו ולא יפסיד שלו הדין עמו ואע\"פ שעדיין לא הגיע זמן הפרעון כ\"כ ב\"י (בשם נ\"י) ורמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה ורב אלפס כתבו מדכתב כתבו צ\"ל שהרמ\"ה ס\"ל כהרי\"ף ולא כר\"ח וק\"ק למה הקדים הרמ\"ה להרי\"ף: (דהוי כמלוה בשטר וכתב הרא\"ש עוד בתשובה מאחר דאין רגילות לעשות שטר בסבלונות גובה מן הבעל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בפומבי פי' בגלוי: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך גובה מנ\"מ וקשה למה נקט נ\"מ ולא נקט נצ\"ב ואין לומר דאיירי במטלטלים ובמטלטלים דנצ\"ב אין ב\"ח גובה דא\"כ במטלטלים נ\"מ נמי אינו גובה כדכתיבנא בשם רמ\"א דבעל הוי כלוקח ואין ב\"ח גובה ממטלטלים המשועבדים אפילו במלוה בשטר ושמ�� הא דכתב רמ\"א דאפילו במלוה בשטר אינה נגבת ממטלטלים מיירי דוקא בנצ\"ב ולא בנכסי מלוג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או אמר לה דבאמירה לחוד יכול לסלק נפשיה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אין לי בנכסייך כו' דבנכסייך משמע דמנכסים עצמם סילק ולא מהפירות ומשמע ג\"כ כל זמן שהן בידה ולא לאחר מיתה דאז אינן נקראים נכסיה ואם מתה יורשה ואם כן לא מהני התנאי אלא שאם מכרה או נתנה הוא קיים: "
+                ],
+                [
+                    " בעודה ארוסה ז\"ל הגמרא וכי כתב לה (וכ\"ש אם אמר לה) מאי הוה והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלים (דאין זה לשון מתנה) אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה כדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה. אבל נשאה (דכבר זכה בנכסיה) ידו עדיפא מידה ולא סילק עצמו בתנאי כ\"א בלשון מתנה. ודוקא כשהיא ארוסה אבל קודם לכן כיון דאין לו שייכות כלל בנכסיה סילוקו לאו כלום הוא ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " הרי סילק עצמו מגוף הקרקע דקניין לטפויי אתי ומגופה של קרקע קנו מידו שלא יהא לו זכות בקרקע כלל: "
+                ],
+                [
+                    " שאין במשמעות לשון זה סילוק דהלשון בנכסיה משמע בנכסיה ולא בפירות בנכסיה ולא לאחר מיתה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מכרה ונתנה קיים אבל אם מתה יירשנה כ\"כ הראב\"ד וה\"ה דלעכין ירושה אין מועיל קנין לאחר נשואין: "
+                ],
+                [
+                    " הוסיף להתנות פי' בעודה ארוסה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל יורשה אם תמות דבנכסייך משמע ולא לאחר מיתה כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון אם לקחה נקט לשון אם לקחה משמע דבדידה תליא מילתא והיינו כהרא\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " עד עולם אבל אי לא אמר אלא בפירותיהם עד עולם ולא אמר פירי פירות ה\"א דהאי עד עולם קאי אפירות שמפירות הללו עצמן אינו רוצה עד עולם ועיין בר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " בחייך ובמותך כאן לא איירי בענין פירי דפירי פירי שכבר אשמעינן כל דיניו ולא אשמעי' כאן אלא שאם מתה אינו יורשה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מכרה ונתנה קיים דהא אמר בנכסייך (דמשמע דמנכסים עצמה סילק כדלעיל ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ורבן שמעון בן גמליאל פליג ואמר כו' גם ארישא בחייך ובמותך פליג רשב\"ג ואמר שאין תנאי מועיל לירושה שהיא דאורייתא וכתב רש\"י בריש הכותב אהא דרשב\"ג דקאמר אין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה ז\"ל דקסבר ירושת הבעל דאורייתא ובב\"ב נפקא לן מהאי קרא לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה לדרשה שהאיש יורש את אשתו ואע\"ג דהאי לשארו לאו באשתו קמיירי מ\"מ מיתורא דוירש אותה נפקא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת ור\"י פסקו כרשב\"ג ולא מטעמיה דהא קי\"ל מתנה אדם על שארה כסותה וכמ\"ש רבינו לעיל ס\"ס ס\"ט אלא דס\"ל דדין ארוסה ונשואה שוין הן דאין מועיל בהן לישנא גרוע דדין ודברים עד דיהיב במתנה גמורה כיון דכבר ארסה מחשב כאילו נשאה ובא לידו כמו שאינו מועיל האי לישנא לבן שיסולק מירושת אביו והרי\"ף ס\"ל דדוקא בנשואה (דאז הירושה ראוי לו אם תמות עתה הו\"ל כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום אפי' קנו מידו כ\"פ (דומה לבן ולא בארוסה וכבר כתבתי כל זה בס\"ס ס\"ט ע\"ש): "
+                ],
+                [
+                    " בעודה ארוסה שלא יירשנה כשנשאה: "
+                ],
+                [
+                    " לבטל ירושה דאורייתא כתב ב\"י וז\"ל ולכאורה נראה דלא דק דרב סבר בפרק הכותב דירושת הבעל דרבנן עכ\"ל (וע\"ל בסי' ס\"ט שם כתב בפשיטות דמדרבנן הוא כ\"פ) ומיהו י\"ל קצת דל\"ד נקט דאורייתא אלא כלומר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אע\"פ שהכתובה היא כמו ש\"ח כו' ר\"ל כש\"ח שאין בו זמן פרעון שיוכל המלוה לתבוע הלוה בכל עת שירצה אחר ל' יום כמ\"ש בח\"ח ר\"ס ע\"ו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שנתן לה כתובה בלא איחור כו' לאפוקי מבאלמנה שהברירה בידה לזון כל זמן שתרצה לשמואל שפסק כאנשי גליל והלכה כוותיה כדבסמוך: (אבל אם מעכב מליתנה לה ר\"ל שתבעה כתובתה והוא אינו רוצה ליתן אבל כל זמן שאינה תובעת כתובתה אין נותנין להן מזונות אבל באלמנה אינה כן אם אינה תובעת כתובתה יש לה מזונות וכשהיא תובעת ואין נותן לה כתובתה אין לאלמנה מזונות וזה שמסיק רבינו אבל אם מת כו' איירי בזה שאינה תובעת כתובתה דבזה יש לאלמנה מזונות ודו\"ק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בחייו אבל אם מת כו' ופי' רש\"י דבחייו כיון דמעוכבת בשבילו מלינשא חייב במזונותיה אבל לאחר מיתה לא דדלמא גירושין הוי ומספיקא לא מפקינן ממונא דגרושה אפי' ודאי אין לה מזונות לאחר מיתה כמ\"ש הריב\"ש וב\"י הביאו: (כל ימי מיגר אלמנותה פירוש כל ימי משך אלמנותה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין שומעין לו שאין בידו להפקיע חוב שנשתעבדו נכסיו לו: "
+                ],
+                [
+                    " שכך הוא התנאי פירוש כמ\"ש לעיל ומתזני מנכסי כל ימי מיגר אלמנותו דמשמע כל זמן שתרצה וכן משמע בהדיא במשנה וב\"י הביא שזה הלשון משמע שבה תלוי הברירה: "
+                ],
+                [
+                    " בסתם שלא פירש ולא כתב בכתובה ומתזנא מנכסיי כל ימי מיגר אלמנותה דאי כתב כך בכתובה משמע שבה תלוי הברירה כדפרי': "
+                ],
+                [
+                    " תנאו ופסק רב כצ\"ל ומיהו יש ליישב מילת וכן שר\"ל כן כאשר כתב כאן דברי אנשי יהודה כ\"פ רב א\"נ כאשר כתבתי שגם לאנשי יהודה אי פירש וכתב כן הכל לפי תנאו כן וע\"ד זה פסק רב כאנשי יהודה: "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן סימן קי\"ב דאם הנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יתזנו ואם הנכסים מועטים הבנות יתזנו והבנים יחזרו על הפתחים: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש אלמנה ובן או אלמנה ובת כו' הוא מדברי התוס' וה\"ט דאלמנה עם הבן או עם הבת שהבן או הבת מכח ירושה והאלמנה אינה מכח ירושה אלא מכח תקנה שניהם ניזונות יחד ולא עקרו ירושה דאורייתא מכח התקנה אבל היכא דאיכא אלמנה ובן ובת בנכסים מועטים שכבר נדחה הבן מקמי הבת מכח התקנה (מטעם דהבנות גם הן יוצאי יריכו וראוין לירש אם אין בנים כ\"פ) אדחי' נמי גם הבת מקמי אלמנה מכח התקנה דאלמנה עדיפא מינה וכ\"כ ג\"כ הרא\"ש וע\"ל סי' קי\"ב (שם כתב רבי' דהרמב\"ם פליג וס\"ל דגם אלמנה ובת או אלמנה ובן נדחו מפני האלמנה בנכסים מועטים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומכנסת הנכסים לבעל ואע\"ג דהבעל הוי לוקח בנכסי אשתו ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים ואפי' מנכסים שמכרו היורשים אחר מיתת בעלה וכמ\"ש לקמן בסימן זה הכא שאני משום פסידא דאלמנה עשאוהו לבעל כיורש הואיל שהבעל לא נתן מידי בנכסים ולית ליה פסידא ול\"ד לשאר לקוחות שנתנו דמים (וע\"ל בסי' צ\"א סי\"א בדרישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נתארסה הפסידה מזונותיה וכתב ב\"י דתיכף שנגמר השידוך נקרא שם איש אחר עליה ואינה נקראת אלמנת פלוני למיהוי בכלל תנאי כתובה הנ\"ל. וכתב נתארסה ר\"ל משודכת אע\"פ שבעלמא אינו כן: "
+                ],
+                [
+                    " אפותיקי לב\"ח פירש\"י קרקע המיוחד לכתובה עשאה אפותיקי לב\"ח שלה: "
+                ],
+                [
+                    " מחלה כתובתה לבעלה כו' דתנאי כתובה ככתובה (פי' מזונות שהוא תנאי כתובה הוא ככתובה ומאחר שמחלה הכתובה מחלה ג\"כ תנאי הכתובה כ\"פ) וז\"ל רבינו לקמן בסימן ק\"ה מחלה כתובתה לבעלה אע\"פ שאינה רשאי לישב תחתיו בלא כתובה מ\"מ מחילתה מחילה והפסידה כו' והא דכתב מחלה כתובתה לבעלה ה\"ה אם מחלה ליתומים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בחייו ניזונת דאז ניזונת בשביל מעשה ידיה ולא בשביל תנאי כתובה ואע\"ג דגם מעשיה ליורשיה בשביל מזונותיה וכמ\"ש לקמן ר\"ס צ\"ה מ\"מ לולי תנאי כתובה היו היורשין יכולין לומר לה אין אנו מבקשין מעשה ידיך ואין אנו מפרנסים אותך מה שאין כן בחיי הבעל שתקנת חכמים הוא (ר\"ל שאין הבעל יוכל לומר איני זנך ואיני נוטל ומחוייב לפרנסה מדין תורה כ\"פ) שבעלה מחוייב לפרנסה אלא שתקנו מעשה ידיה תחת מזונותיה וכיון שתקנת חכמים הוא אין חיובה תולה בכתובה דאף אם מחלה הכתובה התקנה במקומה עומדת משא\"כ לאחר מיתה דאינה ניזונת אלא בתנאי כתובה נמצא דבמחילת הכתובה אזל ג\"כ תנאה וק\"ל ובזה נתיישב מ\"ש הב\"י דבחייו ניזונת בשביל מעשה ידיה דקשה הא בחייו מזונותיה דאורייתא נינהו וכמ\"ש דבינו לעיל סימן ס\"ט כמ\"ש שארה כסותה כו' ועוד דכתב דמזונותיה תחת מעשה ידיה הא אדרבא נתבאר שם דמעשיה תחת מזונותיה ולפי מ\"ש א\"ש דר\"ל אף א\"ת שבכלל מכירה או מחילה הוי שמחלה כל זכותה מ\"מ אמרינן שאין דעתה הוה אמזונותיה כיון שלדעתה נותן לה מזונות תחת מעשה ידיה ודאי לא כיונה למזונות ודו\"ק: (אפי' לא שיירה אלא התוספת משום דתנאי כתובה דהיינו התוס' הוי ככתובה ולכן אמרינן בסמוך אם תבעה כתובתה סתם דמסתמא תבעה גם התוס' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא כדי כתובתה אפשר דה\"ט הואיל שאין שם מזונות בריוח לא תקנו אלא כנגד כתובתה שלא יהא תנאי כתובתה חמור מכתובה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שישארו בנכסים כדי כתובתה אבל אינה יכולה למכור הכל למזונות ולחזור ולטרוף מהלקוחות שמכרה להן דאחריות דנפשה קבילת עלה אבל אם אינה חוששת לגביית כתובתה יכולה להיות ניזונת לעולם אשר\"י וכ\"כ רבינו לעיל גבי בת ואלמנה שתיזון עד שיכלו הנכסים גם י\"ל דמ\"ש עד שיהיה בנכסים כדי כתובה ונוטלתן משום עצה טובה כ\"כ דאם ימכרו הכל לצורך מזונותיה הלא בשעת המכירה לא יתנו לאשה הדמים מיד אלא ישארו ביד הלקוחות ויתנו לה מהן לצורך מזונות כל ל' יום כמ\"ש בס\"ס זה ושמא יבא ב\"ח בשטר ויטרוף הדמים מיד הלקוחות ואינה יכולה לחזור ולטרפן בכתובה דה\"ל מטלטלים ולא משעבדי בכתובה כ\"כ התוס' והר\"ן וב\"י הביאם: "
+                ],
+                [
+                    " ופרוצה פירוש שאינה צנועה שתהיה בושה לבא לב\"ד לתבוע היתומים ליתן לה מזונות: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי מחלה מזונותיה דכיון שהיא ענייה שאין יכולת בידה להמתין ואינה בושה לבא לב\"ד ושתקה ודאי מחלתה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל להבא לא פירוש ולא אמרינן כיון שמחלה ב' שנים שעברו מחלה ג\"כ להבא: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש לה משכון פירוש שתפסה בתוך ב' שנים אבל תפסה לאחר ב' שנים אין תפיסתה כלום דהא מדין מחילה נגעו בה ר\"ן וה\"ה ר\"ל הואיל שה\"ט הוא שמחלה הואיל ששתקה כולי האי וא\"כ אי נמי תפסה אחר ב' שנים מאי הוי שכבר מחלה לו: (ואם היא עשירה פי' דיכולת בידה להמתין כ\"פ): (והרמ\"הכתב דבענייה לחוד כו' פירוש והיא צנועה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כסברא ראשונה וטעם מחלוקתם משום דאמרי' בגמרא אלמנה ששהתה ב' וג' שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונות השתא ב' אבדה ג' מיבעיא ל\"ק כאן בענייה כאן בעשירה א\"נ כאן בפרוצה וכאן בצנועה וסבר הרא\"ש כיון דאיכא תרי שינויי ה\"ל ספיקא כל שאין ענייה ופרוצה וכיון דסתם אלמנה אית לה מזוני נכסי בחזקתה קיימי כל זמן שלא נשאת והרמ\"ה פסק כשינויא קמא וכן סובר ג\"כ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא שתקה ג' שנים פי' בעשירה או בצנועה וה\"ה ב' שנים בענייה ופרוצה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא נשבעת שבועת היסת לפי שאין זה שבועת המשנה אע\"פ שהיא נוטלת אלא ה\"ט כמ\"ש ה\"ה שכיון שהנכסים בחזקתה הרי היתומים כבאים להוציא וכמו שטוען לחבירו מנה לי בידך והלה כופר בכל בידוע שהנתבע נשבע היסת ונפטר אף כאן היא נשבעת ונשארים הנכסים בחזקתה וכשנשאת הוא בהפך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' פרעו לה כתובתה בב\"ד ולא אמרינן אם איתא כדבריה היתה תובעת אותם באותו פעם בשביל המזונות שעברו: (אם אמר יהא מקום זה \"למזונותיה בלמ\"ד ריבה לה לאפוקי אם אמר \"במזונותיה בבי\"ת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ריבה לה מזונות כו' עד נוטלת מזונותיה משאר נכסיו (משמע מדבריו דאז אינה לוקחת מזונותיה אלא משאר נכסיו ולא מקרקע שייחד לה אבל כ\"פ) לשון הרמב\"ם פי\"ח דאישות אינו כן אלא ז\"ל נוטלת \"השאר משאר נכסיו וכ\"כ בש\"ע והשתא א\"ש דגם בזה יש לה צד רבוי מזונות שבזה יפה כחה שבאם יצמצמו היורשים או הב\"ד ליתן לה מזונות משאר נכסיו בדוחק יהיה זה בידה לתוספת מזונות עד שיהיה בידה כדאי ונראה שגם לזה כיון רבינו במ\"ש שתיטול מזונות משאר נכסיו וזה יהיה בידה לתשלום מזונות ע\"צ היתור גם י\"ל דכוונת רבינו הוא דנוטלת כל מזונותיה משלם משאר נכסיו וגם זה שיחד לה תטול יותר ממזונותיה דה\"ק זה יהיה לה יותר ממזונותיה אבל מ\"ש ריבה לה מזונות לא משמע כן ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " יהא מקום פלוני במזונותיה בחוב מזונות שיש לך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך פירש\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ושתקה אבל אם לא שתקה (וה\"ה אם לא היתה שם בשעה שיחדה כ\"פ) לאו כל הימנו של בעל לגרוע מזונותיה בע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " מת בעלי נאמנת שיראה לומר מת אם לא יודעת בודאי שמת דשמא יבא ונתפסת בשקר אבל כשאומרת גרשני ליכא למימר הכי (וע\"ל בסי' י\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאינה נאמנת לומר גירשני כו' ולכן אין נותנין לה כתיבה אלא בפרעון מזונות משום ממ\"נ אבל כשאומרת שמת נותנין לה מזונות כל זמן שארצה ואח\"כ נותנין לה גם כתובתה כדין כל אלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין שטר כתובתה בידה כו' ר\"ל במקום שכותבין כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " שצריכה שבועה כדין כל הבא ליפרע מנכסי היתומים שלא יפרע אלא בשבועה משא\"כ כשבעלה הלך למדינת הים דס\"ל להרמב\"ם דפוסקין לה מזונו�� בלא שבועה וכמ\"ש רבינו לעיל בשמו בסימן ע' דשם לא נפרעת מנכסי יתומים: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בלא כתובה אפי' במקום שכותבין ואפי' בלא שבועה. לפי שאינה נשבעת בתחלה אלא לבסוף כשבאת לגבות כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " מנכסים משועבדים לפי שאין קצובים (ואין להם קול כ\"כ כמה חייב בהן הבעל כ\"פ) ואין הלקוחות יכולין ליזהר: "
+                ],
+                [
+                    " מתנת בריא שהיא מדאורייתא אבל אם נתן מתנת ש\"מ שאינה אלא מדרבנן שעשו דבריו ככתובים וכמסורים ניזונת ממנו דהשתא ירושת בנים שהיא דאורייתא אלמנה ניזונת מנכסיו מתנת ש\"מ דרבנן לא כ\"ש והוא גמ' וב\"י הביאה ועד\"ר עוד ע\"א (ובתשובת ריב\"ש סי' ק\"ז כתב דניזונת ממתנת ש\"מ במקום דליכא בני חורין ואם נתן למקצת בניו בלשון מתנה ולמקצת בלשון ירושה אין ניזונת מן המתנה דירושה נקראים בני חורין. ובמרדכי דממתנת ש\"מ ממטלטלים אינה ניזונת אפי' לאחר תקנת הגאונים וכ\"כ רמ\"א ובתשובת ריב\"ש שם דאפי' תפסה הרבה והוא נתנו לאחרים במתנת ש\"מ אפ\"ה אין מוציאין מידה לכן אם רוצה שיתקיים מתנתו ישלש המעות קודם מותו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם תפסה כו' פי' מר\"ה או מסימטא גמרא פרק הכותב (כתובות דף פ\"ד ע\"ב) (אמנם בריב\"ש סי' שס\"ד משמע דאפי' בבית מהני תפיסה רק שתפסה בא' מדרכי הקניות וכ\"כ רמ\"א ואם קדמו יורשים ותופסים שלא תשלח בהן יד יפה יעשו. ודוקא שתפסה בעצמה אבל לא ע\"י אחר אפי' עשאו שליח ועיין בח\"מ סי' ק\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוא הדין נמי מזונות דתנאי כתובה ככתובה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין דין קדימה במטלטלים כדלקמן בח\"מ סימן ק\"ד: (\"והראב\"ד כתב דאפי' כצ\"ל ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו כו' וה\"ה כתב עליו שדבריו אינן נכונים שאם מפני שאין חיוב המזונות חל אלא לאחר מותו ואפילו בכתובה לא תהיה דין קדימה לאלמנות שהרי אינה נגבית אלא לאחר מיתה והגע בעצמך מי שלוה וקבע זמן הפרעון אחר מיתתו והתנה שאם ימות המלוה קודם לו שלא יגבה כלום (דוגמת האשה שמתה בחיי בעלה שאינה נגבית כתובתה כ\"פ) וחזר ולוה וקבע זמן פרעון לאותו זמן וע\"פ התנאי הנזכר מי לא היה בו דין קדימה אלא ודאי דאין לטעם ההוא עיקר ואינו דומה ללוה ולוה ואחר כך קנה דהתם הדבר המשועבד עתה לא היה שלו בשעת הלואה ולא היה יכול לשעבדו עד שעה שנקנה לפיכך חל השיעבוד בשוה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוה ליה כלוה וחזר ולוה פירוש אם לוה מראובן בניסן וחזר ולוה משמעון באייר ואחר שלוה משניהן קנה קרקע שניהן שוין באותו קרקע כמבואר בח\"מ סימן ק\"ד (וקי\"ב): "
+                ],
+                [
+                    " שמא יאבדו שלא ייפו הגאונים תקנתם במטלטלים כ\"כ שהרי אפילו בקרקע שניזונית ממנו מדין הגמרא אפ\"ה אם מכרו אינם מוציאין מיד הלקוחות א\"כ במטלטלין יכולין למכור אפילו לכתחלה כ\"כ ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " התנתה עליו פי' עם הבעל ואינו ר\"ל שהתנתה \"שתיזון ממטלטלים \"אלו אלא ר\"ל שהתנתה כן בשעה שנשאה שתיזון לאחר מותו גם כן ממטלטלים וה\"א דוקא לפי תקנת הגאונים שתקנו שתיזון מן המטלטלים דינא הכי אבל אם התנתה עמו בפירוש עדיף טפי וכמ\"ש הרמב\"ם הביאו רבינו ר\"ס ק' שנהגו לכתוב בכל הכתובות גביות מטלטלים והוא תיקון גדול כו' ולא יסמוך אתקנת הגאונים ע\"ש קמ\"ל דאפ\"ה אין בידה לעכב היורשים מליקח המטלטלין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת א\"א הרא\"ש ז\"ל אינה ניזונת מהן (כיון שנמכרו פקעה שיעבודה מעליהם כ\"פ) לקמן בסימן קי\"ב ובח\"מ סי' ק\"ז ושם פירש דוקא שמכרו קודם שהחזיקו הב\"ד הבנות בנכסים ע\"ש וה\"ה לאלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " תפסה הרבה מטלטלין כו' עיין באשר\"י בר\"פ אלמנה ניזונית: "
+                ],
+                [
+                    " הוי מה שבידך פירוש הראה לנו ולב\"ד מה שבידך כדי לפסוק על מזונותיך ולחשוב עמך כמה זמן תספיק בזה: "
+                ],
+                [
+                    " שיש לה לישבע לבסוף פירוש כשתגבה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' חוי מה שבידך כו' פירוש פשיטא שאין מוציאין מידה אלא אפי' חוי לא אמרינן לה וריב\"א כתב על דבריו דדוקא אם ידוע שתפסה פחות מכדי כתובה אין מוציאין מידה ואין צריכה להראות אבל אם אין ידוע לנו כמה תפסה והיורשים טוענים שתפסה הרבה מוציאין מידה מה שתפסה יותר מכדי כתובתה בשבועה שצריכה לישבע שאין עוד בידה כלום יותר מכדי כתובה ומכ\"ש שתלמידי ר\"י סוברים כן שאם תפסה יותר מכדי כתובתה שמוציאין מידה מה שתפסה יותר מכתובה בשבועה ולא פליגי אלא שאם ידוע שלא תפסה יותר מכדי כתובה שתלמידי ר\"י סברי שאמרינן לה חוי ור\"י בר בון סבר שלא אמרינן לה חוי אבל אם תפסה הרבה לכולי עלמא מוציאין מידה המותר בשבועה לפי סברת ריב\"א. ור\"ש כתב אפי' תפסה יותר מכדי כתובתה אין מוציאין מידה מטעם שכתב האשר\"י בדברי מהרמ\"מ דלא ידעינן כמה תחיה כו' ואין צריכה לישבע שלא מצינו שבועה כיוצא בזו. וכן יראה מדברי הרמב\"ם שאין מוציאין מידה וא\"צ לישבע שהרי כתב שאפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה וממילא שא\"צ שבועה ועיין באשר\"י שמשמע בהדיא שמוציאין מידה ושבועה תולה זה בזה כך הוא הצעת דברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ריב\"א פירוש ארבי יוסי בר בון קאי שתלה הטעם דלא אמרינן חוי לה משום שיש לה לישבע לבסוף משמע דוקא שהדבר ידוע כו' וכן הוא באשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פחות מכדי כתובתה לשון אשר\"י שאז סופה לישבע על כתובתה אבל אם תפסה יותר מכדי כתובתה שאז אין סופה לישבע על כתובתה לא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היורשים אומרים כו' פירוש שאין ידוע לנו כמה תפסה והיורשים אומרים שתפסה יותר כו': "
+                ],
+                [
+                    " אם באת אחר כך לבית דין לתבוע מזונות מחדש: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ש כתב אפילו תפסה יותר כו' וז\"ל האשר\"י בדברי הרמ\"מ וטעמא הוי משום דלא ידעינן כמה תחיה וכמה תצטרך למזונות כי שמא יאבד מהן או שמא תחלה ותצטרך לרפואה שאין לה קצבה שהיא בכלל מזונות וכיון דאף אם תפסה למזונותיה הרבה יותר ממזונותיה לא מפקינן מינה א\"כ למה היה לנו להשביעה השתא הרי לא מצינו שום שבועה כיוצא בזו כ\"א נשבעין ולא משלמין נשבעין ונוטלין אבל בנדון זה שבועה זו למה לא ליטול ולא ליפטר מעכשיו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שכותבין \"עליה ב\"ד מה שתפסה כצ\"ל: (ומחשבין עמה פי' כמה צריכין לחודש או לשנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיא ניזונת ממה שבידה עד שלא יהיה לה מזונות יותר ר\"ל שלא יתחייבו לה יותר דהיינו שתתבע כתובתה או שתתארסה וכנ\"ל וכן הוא משמע לשון מיימוני וש\"ע ע\"ש והיינו שסיים או עד שתמות ר\"ל שיש בידה לזון ממנו כל ימיה ומש\"ה תיזון ממנו עד שתמות אם לא שלא יתחייבו לה מזונות באחד מהאופנים הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב מתוך דברי הרמב\"ם יראה כו' פירוש שהרי כתב שב\"ד כותבין מה שתפסה כו' דמשמע אפילו לא הודה אלא שב\"ד כופין אותה שתודה מה שתפסה ואח\"כ פוסקין לה כר מ\"ו וע\"ש באשר\"י אחר שכתב דברי מהרמ\"מ באריכות שהביא שם ראיה לדבריו מהרמב\"ם וכמ\"ש רבינו. מסיק שם הרא\"ש וז\"ל ומתוך דברי הרמב\"ם משמע שפסק כתלמידי ר\"י דאמרינן לה חוי מה שבידך וכן מסתברא עכ\"ל הרי לפנינו דלא בל' פלוגתא כתב הרא\"ש מ\"ש רבי' וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כו' גם ל' זה של רבינו אינו מוכרח דל' פלוגתא הוא דכמה פעמים כתב ב\"י שרבינו רגיל לכתוב כן אף במקום שאין פלוגתא אלא לפרושי אתא דל\"ת הא שכתב הרמב\"ם אלא שכותבין עליה מה שתפסה שר\"ל דהיינו לפי טענת היורשים שטוענין שתפסה הרבה ורוצים שתשבע מה שתפסה ולהחזיר להם המותר וקמ\"ל שאין עושין כן אלא כותבין עליה ב\"ד טענת היתומים שאם אח\"כ תתבע מזונות יותר ישביעו אותה גם על התפיסה אבל היא א\"צ להראות עתה לעינינו מה שתפסה ומש\"ה כתב הרא\"ש שנ\"ל שמשמעות הרמב\"ם אינו כן אלא מכריחין אותה שתחוי מה שבידה וכותבין עליה כו' אבל מ\"מ אין משביעין אותה וכמו שמסיק רבינו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל צריכה לפחות ג' אנשים כו' אפילו ליכא בהן חד דגמיר דפסולים לדינא בעלמא ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך פי' הואיל והשומא לא נעשית אלא ע\"י ב\"ד שאינן מומחים אם לקחה לעצמה אינו כלום ואיירי אפי' לקחה בשומא ג' הדיוטות וע\"י הכרזה וע\"ל סימן ק\"ג דשם כתב בהדיא שאפילו שמוה לה ג' אפ\"ה אם לקחה לעצמה צריכה להחזיר ליורשים דכיון שאינן ראוין לדין אמרינן לה מאן שם לך כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין אדם יכול לזכות במקח אלא מיד המקנה לו ומש\"ה כתב רבינו לפיכך אם לקחה לעצמה כו' דאילו מכרה לאחרים ושמוה ג' אפי' הדיוטות אין מכרה בטל דה\"ט דמאן שם לך לא שייך אלא בשלקחה לעצמה אבל כשמוכרת לאחרים היא הקנה להם דהוי כשליח של יתומים ומש\"ה דקדק רבינו בסמוך ובסי' ק\"ג שכתב בשם ר\"ח אם מכרה שלא בב\"ד אפילו הדיוטות מכרה בטל כיון דלא הוי שם שומא כלל אפילו מהדיוטות אין כאן מכר הא הוי שומא משלשה הדיוטות הואיל שמכרה אותם לאחרים מכרה קיים: "
+                ],
+                [
+                    " אם ירצו פירוש היורשים אבל היא אינה יכולה לבטל המכר הן אם לקחה לעצמה הן אם מכרה לאחרים אם לא שטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה שאז אפילו היא עצמה מבטלת המכר ששמה לעצמה אבל אם מכרה לאחרים אינה יכולה לבטלה ועיין בב\"י ולפ\"ז מ\"ש ואם טעתה אפילו כו' מיירי שלקחה לעצמה. ועיין מ\"ש בד\"מ שאם טעתה מכרה בטל אאם מכרה לאחרים קאי ולא כב\"י עכ\"ל ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והאחריות הוא על היתומים פי' אם מכרה שדה היתומים לצורך מזונות אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהם היה החוב: "
+                ],
+                [
+                    " אינה יכולה לטרוף כו' דיכלי היתומים לומר לה נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלך אחריות דנפשך מי לא קבילת עלך: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם מכרה פי' לאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " מכר קיים ז\"ל ה\"ה דעת הרמב\"ם כדעת י\"מ שאע\"פ שצריכה ב\"ד הדיוטות זה לכתחלה אבל בדיעבד אפי' בלא הם כשמכרה שוה בשוה מכרה קיים ב\"י (וע\"ל סימן ק\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מכרה בטל ואפי' היא ע��מה יכולה לבטל כיון דלא היתה כאן שומא כלל: (והמעות ישארו ביד הלוקח או ביד שליש: שמא תנשא או תתבע כו' פי' וא\"כ יחזיר הלוקח מה שבידו ליורשים כ\"פ): אין למכור אלא חפץ א' פירוש בבת א' אפי' אינו שוה אלא לחודש אחד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לריש מתיבתא כי אמרינן מוכרת לו' חדשים שלא בב\"ד הדיוטות לאלתר דשכיב כו' והא דכתב רבינו והוא מהגמ' דאין מוכרין כ\"א בג' הדיוטות ס\"ל להגאון ר\"מ דהיינו דוקא מו' חדשים ואילך אבל ו' חדשים הראשונים אומדן דעתא דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד וניחא ליה להמת שתמכור בלא ג' וכיון שמוכרת בלא ב\"ד מ\"ה לא הרשוה למכור כ\"א לו' חדשים אבל משם ואילך אסור לה למכור בלא ב\"ד הדיוטות וכיון שצריכה ב\"ד הדיוטות מותרת למכור על ידם אפי' לכמה שנים ואפי' מו' חדשים ואילך אם הרשוה ויהיב רשותא למכור ולתזון מוכרת שלא בב\"ד הדיוטות ואפי' לכמה שנים וע\"ז מסיק דזה לא בריר אלא לעולם ר\"ל אפי' אי יהיב רשותא אפ\"ה אסר לה למכור בלחוד יותר מלו' חדשים והיינו דוקא כשהיתה מוכרת בלא בית דין דשלשה הדיוטות וכדמסיק דאם בית דין מוכרים ורצה לומר אפי' ב\"ד של הדיוטות אין קצבה לדבר כך נ\"ל הצעת דברי רבינו ופירושו ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לששה חדשים דוקא שלא בב\"ד הדיוטות ולאלתר דשכיב כך הוא כוונת לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' שלא בב\"ד הדיוטות לכמה שנים: "
+                ],
+                [
+                    " לעולם אינה כו' פירוש אפי' יהיב רשות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא עשו ולא כלום שהרי קבל עליו את תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר אלמנותיך אבל אם נפל אין חייבים לחזור ולבנותו וכתב המ\"מ בשם הרשב\"א לאו למימרא דאין חייבין הא אם בנאוהו שתהא היא דרה בהן אלא מכיון דנפל נסתלק זכותה ממנו כ\"פ) דבביתי משמע כל זמן שהוא קיים: "
+                ],
+                [
+                    " או שהיה בעלה שוכר בית לעצמו פירוש שהיה דר בו עם אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " יתבא בביתי ותני רב יוסף בביתי ולא בבקתי ופירש\"י בקתי בית צר אם היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא את בניו ולהושיבה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מזונותיה יש לה ולא אמרינן מדכתב בכתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי דחדא באידך תליא א\"נ ה\"ק אבל מזונותיה יש לה משלם ולא כפי ברכת הבית אבל פירוש הראשון נראה עיקר דהא מסיק וכתב ע\"ז וכן אם אין הנכסים מספיקין כו' עד שאין המזונות והדירה תלוין זה בזה והתם ע\"כ צ\"ל דה\"א שתלויים זה בזה מטעם שכתבתי ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " לשכור לה בית שמפרשים בביתי ולא בבקתי שאינה יושבת בבית עצמו כשהוא צר אלא היורשים ישכירו לה בית אם ירצו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משלם ולא כפי ברכת הבית כשיאכלו יחד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שבזה ר\"ל והא דאמרי' בביתי ולא בבקתי שמשמע שיפה כח היורשים היינו לענין זה יפה כח כו': "
+                ],
+                [
+                    " אין שומעין לה כי חפצים יותר לשכור לה בית כמו שאכתוב בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " נותנין לה מדור לפי כבודה פי' אבל אין צריכין לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל היא לבנותו וה\"ט שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אחר אפי' הוא לפי כבודה שמא לא תיהוי ניחא בהכי ותצא לבית אביה וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ולא יורדת אפי' לאחר מיתה כצ\"ל): "
+                ],
+                [
+                    " ולפי זה יתננו לה פי' לפי ערך זה: (כדרך שפרע בעלה בשבילה שהוא בכלל מזונות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל בסי' ע\"ח וע\"ט ופ\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מעשה ידיה שלהן דהא תקנו מע\"י תחת מזונותיה (וכשם שאין הבעל יכול לומר צאי מע\"י במזונותיך ה\"ה יתומים ואלמנה שאמרה יצאו מע\"י למזונות ש\"ד כ\"כ ירושלמי שס\"ד ל\"ד כ\"פ) ע\"ל סי' ס\"ט ופ': "
+                ],
+                [
+                    " חוץ ממזיגת הכוס כו' דכל אלו אינה עושה לבעלה אלא משום חיבה: "
+                ],
+                [
+                    " ומציאה ופירות דטעמא דמציאתה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה פירש\"י דהא ע\"כ זנין אותה וכן פירותיה לבעלה משום פדיונה והיורשים אין חייבין לפדותה: "
+                ],
+                [
+                    " לד\"ה הוא ליורשים דבחיי בעלה הוי הבלאות לאשה כדי לכסות בהן בימי נדותה שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה כשלובשת בגדים שלבשה בימי נדות הכא תתגנה ותתגנה גמרא בס\"פ אע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כשבאה לב\"ד כו' עד ילכו לדרכם כן דקדק מסוגיית הגמרא ואני אומר שאם היורשים כו' אין זה לשון פלוגתא אלא שבא לפרש שהגמרא מיירי דוקא בגדולים. אבל אם הם קטנים ב\"ד מחשבין עמה כו' שהב\"ד הם אביהן של יתומים ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב רשב\"ם אלמנה כצ\"ל (ולא גרסי' הרמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלמנה שניזונת מן היתומים כו' פי' דס\"ל דמה שאמרינן בגמרא אשה יורשת שאין לה אפילו שכר טרחה (אלא כל השבח לאמצע והיינו במקום שיש לה חלק בהנכסים וממילא במקום שאין לה חלק כל השבח ליורשים דמחלה טרחתה) כמ\"ש לקמן בח\"מ סי' רפ\"ז הא שאר אשה יש לה היינו דוקא באינה ניזונת אבל בניזונת לעולם אינה נוטלת כו': "
+                ],
+                [
+                    " שאינה יכולין לשנותה פי' לכפותה שיניחה מלאכת טוויה ואריגה לעשות בעבודת קרקע: "
+                ],
+                [
+                    " ולענין לשלם ליתומים שכר בטילה של מעשה ידיה יש מחייבין ויש פוטרים עיין בח\"מ ר\"ס קע\"ז בתשובת הרא\"ש בשותפין שהתנו שיהיו שותפין בכל דבר חוץ במלאכת ידם כו' דשם כתב דומה לזה אם יקח לנפשו כפי מלאכת ידו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד \"הרשב\"ם כצ\"ל: אם אמרה ראו מה שהניח כו' כל זה מבואר היטב בח\"מ סי' רפ\"ז ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " השביחה הנכסים סתם פירוש שלא אמרה ראו מה שהניח בעלי ואשביח לעצמי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל משמע מתוך לשונו שאינה נוטלת כו' ז\"ל מ\"ו פירוש היכא שניזונית מן היתומים עכ\"ל וע\"ש בב\"ב דף רי\"א ע\"ד ושם הביא דברי הרשב\"ם ולא כתב שם מ\"ש הראב\"ד ורבינו שהביא דברי הראב\"ד וכתב אחר כך מ\"ש הרא\"ש עליו הל\"ל וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב אלא שאין דרכו של רבינו לדקדק בהכי וכמ\"ש הב\"י עליו כמה פעמים. וג' פלוגתות יש בדבר לדעת הרשב\"ם אינה נוטלת כלום בשבח ולדעת הראב\"ד נוטלת כל השבח ולדעת הרא\"ש נוטלת שכר טרחה כל זה כתבתי לפי פירוש מ\"ו אבל לי נראה פשוט דהרא\"ש לא קאי אלא אסיפא דדברי הרשב\"ם אאלמנה שאינה ניזונת ועיין בדרישה שבארתי הכל באר היטב: "
+                ],
+                [
+                    " אשה יורשת ואחין כצ\"ל פי' רשב\"ם בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ\"ד) כגון מי שאמר תטול אשתי בין הבנים או שנושא ראובן בת שמעון אחיו ומתו ראובן ושמעון וירשו בני ראובן ובת שמעון את נכסי יעקב אבי אביהן. ועיין בח\"מ סימן רפ\"ז דשם פירש רבינו בע\"א וז\"ל שם כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואחר כך מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצא אשתו יורשת נכסיו עם שאר אחיותיה עכ\"ל וזה הפירוש נ\"ל עיקר דלפירוש רשב\"ם קשה דלא הול\"ל אשה יורשת כיון דאינה יורשת מכח האישות וגם אינה יורשת מאישה כלום משא\"כ לפירוש רבינו קמ\"ל דאף ע\"ג דהיא אשתו וגם כן בת יורשת אפ\"ה מחלה אהדדי: "
+                ],
+                [
+                    " דמחלי אהדדי פירוש שאם האשה יורשת אז היא דומה לאחין שעמד א' מהן והשביח השבח לאמצע ואינו נוטל אפילו שכר טרחו אבל אינה יורשת אין חילוק במה שניזונת: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטלת שכר טרחה פירוש שכר טרחה יתר על ההוצאה אם עשוי ליטע. והיותר נראה דכאן מיירי בשבח שהשביח מחמת נכסים ולא הוציאה משלה כלום כמבואר בח\"מ סימן רפ\"ז דדוקא בכה\"ג אמרינן שם דמחלי אהדדי ואם איירי כאן שהוציאה משלה כלום קשה אהרשב\"ם הלא אפילו האחין לא מחלי אהדדי בכה\"ג אלא שהרא\"ש מסיים וכתב שבאם עשתה ונטעה בשדה שאינו עשויה לנטעה בזה אין לה שכר טירחא כלל ואפי' הוצאה אין לה אלא כשיעור שבח ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שלא קבלה עליה אחריות דאם קבלה עליה אחריות המעות היו ברשותה והיתה נוטלת כל השבח ומ\"ש ואם הן מעות אינה נוטלת אלא שכר טירחא דבר מועט הל' נראה דאינו מדוקדק דהא גם בשאר מלאכות אינה נוטלת אלא שכר טירחא אלא שבא לומר שבמעות שכר טירחא מועטת ואפ\"ה אינה נוטלת יותר א\"כ הל\"ל איפכא ובמעות אינה נוטלת אלא דבר מועט שהוא שכר טירחא: "
+                ],
+                [
+                    " והיא השביחתן פי' סתם: "
+                ],
+                [
+                    " משום שלא אמרה ראו \"והשביחה כצ\"ל וכן הוא ברא\"ש שם ונלע\"ד דכתב זה לפי דבריו של הרשב\"ם דסבירא ליה דתולה באמירתה ראו דאפ\"ה כיון שלא אמרה ראו השבח ליתומים כו' אבל הוא סבר דאף אם אמרה ראו מ\"מ אינה גובה מהם כמו שמסיק ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " כל השבח ליורשים ולא תטול כו' משום דהוי ראוי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה בשעת מיתה רש\"י והא דהוצרכו ליתן טעם שמא צררי אתפסה ואע\"ג דבלאה\"נ אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה נראה דה\"ט משום דכתובה אינה ניתן לגבות מחיים ואם כן כשבאתה האלמנה אחרי מותו לגבות כתובתה והיורשים אינן טוענים שנתנו לה הכתובה ואף שטענו כן אינן נאמנים כל זמן שכתובתה בידה דה\"ל כשאר שט\"ח דאין ב\"ד טוענין שמא פרע לו ואף שטוען הלוה פרעתי כל זמן שאינו אומר ישבע לי שלא פרעתיהו אין ב\"ד טוענין עבורו. אלא שטוענין הב\"ד ליורש שמא אביהן פרע וכאן לא שייך האי חששא כיון שהכתובה לא ניתן לגבות מחיים וה\"ל כמוצא שטר חוב על היתומים ואביהן מת בתוך זמני שלא הגיע עדיין ז\"פ שגובין אפילו מיתומים בלא שבועה כמ\"ש בח\"מ סי' ע\"ח וק\"ח ומש\"ה הוצרכו לחשוש שמא אביהן מרוב אהבתו לאשתו סמוך למיתתו אתפסה צררי ובגרושה דלא שייך ה\"ט ואפ\"ה כתב רבינו בסמוך ז\"ל ואפי' מיורשיו אם מת אחריה דדייקינן הא אם מת לפניה לא משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו התם ה\"ט אף שמת בחייה מ\"מ היה חי זמן מה אחר הגירושין ואיכא לספוקי שמא באותו זמן שהיה חי שילם לה הכתובה וק\"ל ועיין מ\"ש עוד ר\"ס ק\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " שאין יכול לגבותו אלא בשבועה וכ\"כ בח\"ה סימן ק\"ח והטעם שהיא נתחייבה שבועה בודאי מיד שמת הבעל ואינה יכולה לגבות בשום צד בלא שבועה אף אם היורשין אין טוענים כלום הב\"ד טוענים בשבילם שמא התפיסה צררי דשמא אם היה הבעל חי היה טוען כך וא\"כ ב\"ד שהוא אביהן של יתומים טוענים בשבילם כל מה שהבעל יכול לטעון כשהוא חי ויורשיה אינן יכולין לישבע שלא התפיסה שאינם יכולין לידע בודאי שלא התפיסה ולכן אינן נוטלין כלום והיינו דאמרינן מת לוה בחיי מלוה ואח\"כ מת מלוה שיורשי המלוה אין נוטלים כלום. אבל נתגרשה ומתה כו' לא שייך לומר שלא היתה יכולה לגבות אלא בשבועה דאם הבעל לא היה טוען כלום היתה נוטלת שלא בשבועה דאם הוא אין טוען כך גם הב\"ד אינן טוענין בשבילו ולכן אף אם מתה אין עליה חיוב שבועה אלא ממון גמור יש לה עליו לכן יכולה להוריש לבניה ונשבעין שבועה שלא פקדתנו אמנו ונוטלין אפי' מיורשיו אם מת אחריה והיינו מת מלוה בחיי לוה שהיורשים נשבעין שלא פקדנו אבא ונוטלין מיורשי הלוה ודוקא אם מת אחריה אבל אם מת הוא קודם שמתה היא היינו מת לוה בחיי מלוה ואין יורשיה נוטלין כלום כמו באלמנה ועיין בח\"מ סי' ק\"ח ועד\"ר: (אבל כל נכסיה בין נכסי מלוג כו' ארישא קאי שכתב שאין האלמנה גובה בלא שבועה וכן גרושה היורשים צריכין לישבע וקאמר דהיינו דוקא כתובתה מנה ומאתים ותוס' אבל נ\"מ ונצ\"ב א\"צ לישבע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומה שבועה נשבעת כו' נוסח השבועה כתב הרשב\"א והביאו ב\"י בר\"ס זה ע\"ש ועיין בתשובה ר\"ס ע\"ט דהשיב על נוסח השבעת כתובה דלא מצאו בשום מחבר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שצריכה לישבע ג\"כ שלא מחלה כו' ואפי' אם שטר כתובה בידה צריכה לישבע כך הוא לפי דברי ב\"י מדכתב רבינו ונראה שאם כתובה בידה כו' משמע שס\"ל לב\"י שהרמב\"ם מיירי בשטר כתובה בידה וק' לעיל בסי' צ\"ג כתב רבינו בשם הרמב\"ם וז\"ל ואף כשיש בידה כתובה כתב הרמב\"ם שצריכה שבועה שלא תפסה משל בעלה ומשמע שא\"צ לישבע אלא שלא תפסה משל בעלה אבל א\"צ לישבע שלא מחלה או מכרה כתובתה כמו כאן וי\"ל דלעיל איירי לעניין מזונות ולא מחמרינן עליה כולי האי להשביעה שלא מכרה או מחלה כתובתה הואיל שלבסוף תשבע ע\"ז כשתבא לגבות כתובה אבל הכא אם לא תשבע בשעת גביית כתובה ע\"ז לא משביעין אותה עוד לעולם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה שאם כתובתה בידה אינה כו' י\"ל שרבינו לפרושי דברי הרמב\"ם קאתי או י\"ל שהוא לשון פלוגתא וכתב ב\"י אינו מוכרח שכבר אפשר שכתבה לו שטר מכר או מחילה ולפיכך לא חשש ליקח מידה שטר הכתובה: "
+                ],
+                [
+                    " שאם מכרה או נתנה עיקר דינו במרדכי פרק הכותב ובספרי הארכתי בפרק הנזכר מ\"ו עכ\"ל. ועיין בב\"י שכתב שאין ראיה מתשובת הרא\"ש לחלק בין מקרקעי למטלטלי וגם מקשה ומפרק דברי תשובת הרא\"ש שם כלל ב' סי' ו' וסי' ח' דנראין כסתרי אהדדי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מחלה לבעלי חובות אין מחילתה כלום לע\"ד נראה דהיינו אם היא תרצה לחזור ממתנותיה אז יכולה לחזור דכיון דמחוסר גוביינא ולא בא לידה אין בידה שום כח משא\"כ שאר מטלטלין שהן בידה ורשותה ומה\"ט אפשר דאפילו אם לא תרצה לחזור היתומים ��כולין למחות בידה מכירתה אפילו אם תרצה לקבלם בכתובתה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאף גרושה משביעין אותה ונראה אף שמשביעין אותה מ\"מ אם מתה בלא שבועה יורשיה נוטלים ונשבעין שבועת יורשים שלא פקדתנו ולא אמרינן א\"א מוריש שבועה בעבור יתומים כדלקמן בח\"מ סי' ק\"ח מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " והוא אומר קבלת כתובתיך כו' ז\"ל רש\"י פרק הכותב (כתובות דף פ\"ז ע\"ב) וא\"ת בלא פוגם נמי הא קי\"ל בשבועות דאי א\"ל אשתבע לי דלא פרעתיך משביעין ליה והא נמי דקא טעין לה פרעתיך ומה צריך בפגימה וכן בעד אחד מעידה שפרועה היא הא פרכינן לה בשבועות ומשנינן ליה הכי השתא התם כי פוגם וא\"ל האי פרעתיך משביעין ליה ואפילו אי לא טעין ליה זה השבע לי אבל כי לא פוגם אפי' אמר לה פרעתיך אי לא אמר בהדיא השבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקט שטרא אבל אי אתיא לגבות מנכסים משועבדים או מנכסי יתומים או שלא בפניו אנן טענינן להו ואמרינן דלמא אי הות גובה מן המלוה הוה טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי השתא נמי טענינן להו דפתח פיך לאלם הוא עכ\"ל ע\"ש ולפני זה בפירוש המשנה ותמצא כל זה וכמ\"ש לקמן בח\"מ סי' (ע\"א) פ\"ב ופ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש לה עדים כמה קבלה נראה דה\"ק עדיו שייחד לה תחלה להעיד שפרע לה אותן עדים הן בכאן ומעידים שלא פרע בפניהן אלא כך וכך דאל\"כ קשה הא היא לא ייחדה עדים ומאי רבותא בעדים דידה שמא פרעה אחר כך טפי או שמא כיונה לרמאות אבל בעדיו איכא רבותא כדמסיק אם איתא דפרע לה טפי כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " הוה פרע לה בעדים כמו שעשתה בראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " או מנכסים משועבדים כו' או שלא בפניו כו' צריך ליתן טעם למה שינה רבינו סדר המשנה דקתני בה שלא בפניו קודם ואפשר שמפני שמאריך אח\"כ קצת בדין שלא בפניו משום הכי הקדים לפרש נפרעת מנכסים משועבדים לפניו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב רב אלפס כדין שכתב בבעל חוב ע\"ל בח\"מ סימן ק\"ו שכתב שם כל זה: "
+                ],
+                [
+                    " ומוספת אותו על כתיבתה עיין מה שכתבתי בח\"מ סימן ק\"ו בשם הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכל הנך שבועות הן דרבנן פירוש דרבנן תקנו אותו דמדאורייתא לא היתה צריכה שבועה אפי' עד אחד מעידה שהיא פרוע כמו שנתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הכי צריכין נק\"ח כדין שבועת המשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נ\"מ פירוש שהן מדרבנן ועיין בח\"מ סימן פ\"ז מפרש עוד חילוקים בין דאורייתא לרבנן חשוד ונקיטת חפץ וכאן אין נ\"מ דגם כאן מסיק דאי שניהן חשודין אין צריך לפרוע ואי היא לבדה חשודה שכנגדו נשבע ונוטל דהיינו כעין דאורייתא וגם בנק\"ח צריך לישבע כעין דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " לא מפקינן מינה וכתב הר\"ן דוקא בדתפסה מעות אבל מטלטלין כיון דגופייהו לא מקני לה (שהרי יכולין לסלקו במעות מפקינן מינה והוי כאילו לא תפסה כ\"פ) מפקינן מינה ולא גביא אלא בשבועה: "
+                ],
+                [
+                    " אם שכנגדה אינו חשוד ישבע ויפטר היינו שבועת היסת שבח\"מ סימן פ\"ב וצ\"ב לא הוזכר שבועה לדברי הסוברים שצריך הנתבע לישבע אלא שבועת היסת וע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " יכול להביאה לידי שבועה דאורייתא אבל בלא\"ה אינה מחוייבת שבועה דאורייתא אע\"פ שע\"א מעידה שהיא פרו��ה דשתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות רק מדרבנן היא נשבעת להפיס דעת בעלה כך אמר רבא בפרק הכותב (כתובות דף פ\"ח:) "
+                ],
+                [
+                    " בפני העד הראשון וז\"ל רש\"י וה\"ה לב' עדים מן השוק אבל עצה הוא שיכיר עד הראשון שב\"פ פרע ויכול להעיד בפרעון הכתובה עם חבירו ועל פרעון ראשון: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך שיאמר לעד הראשון שמכוין לכך לשון הגמרא דמודע להו פי' רש\"י דמודע להו לסהדי קמא ובתרא לפני פרעון השני דעו שכבר פרעתי לה כתובה בפני אחד מכם והיא כופרת ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה שיהיו לי שני עדים בדבר ואתבע את הראשונה ויש לי עליהן ע\"א ותתחייב ש\"ד וכיון דשמעינהו ולא מסייעא לה האי עד קמא תו לא מצי' למימר שתי כתובות הוו דמלתא דלא שכיחא היא עכ\"ל ורבינו דנקט לעד הראשון אפשר שס\"ל שמאי דאמר הגמרא דמודע \"להו ל\"ד אלא בפני העד הראשון סגי אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא שניהם הם כהדדי כשנותן לה הכתובה בפעם שנית: "
+                ],
+                [
+                    " אינה יכולה לומר שתי כתובות היו פי' בלא ש\"ד אבל בש\"ד ליכא מאן דפליג נ\"ל מ\"ו פירוש בש\"ד נאמנת במיגו דאילו היתה רוצה לכפור ולומר שלא נפרעת תחלה כלום והיתה נשבעת נגד העד המעיד על פרעון הראשון אלא שצ\"ע דזהו מגו דהעזה ואפשר דבלא מגו נמי נאמנת בשבועתה מכח כ\"ש דאם כשהעד מכחישתה נאמנת בשבועתה נגדו כ\"ש כשאינו מכחישתה וק\"ל: (הפוחתת כתובתה ולא דמי לפוגמת דשם הוא מודה שהשטר הוחלש ממה שהיה מתחלה ודומה קצת למודה מקצת אבל הכא דכח השטר בחזקה ראשונה וכדין נכתב אלא אמנה בידה נאמנת בלא שבועה דמשיב אבידה היא ועיין בח\"מ סימן פ\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינה אומרת אמנה היתה כו' ר\"ל שאומרת שהשטר כתובה מזויף הוא שלא נתחייב לי בקניין אלא ה' מאות והעדים כתבי מעצמן אלף: "
+                ],
+                [
+                    " והכתובה נאבדה או במקום שאין כותבין כתובה ק\"ק כשהכתובה נאבדה והוא במקום שכותבין כתובה הא הוא נאמן במיגו דפרעתיך דהא כתב רבינו בסימן ק' דבמקום שכותבין כתובה אינה נאמנת לגבות אא\"כ שטר כתובתה בידה וגם קשה למה כתב הרא\"ש דאינו יכול לומר פרעתי ומש\"ה אינו נשבע אלא היסת וכמ\"ש בסמוך וי\"ל דמיירי כשיש עדים שהיה לה בידה כתובה ונאבדה עתה מידה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אחד מהן קטן מ\"ט כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא היא בפרק האשה שנתארמלה (כתובות דף כ\"ח ע\"א): "
+                ],
+                [
+                    " אלא מנה דהמוציא מחבירו עליו הראיה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לישבע ש\"ד פי' שחשבו כמודה מקצת: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו נשבע אלא היסת דאין נשבעין על טענת כפירת קרקעות ואפי' לאחר שתקנו הגאונים שתגבה כתובתה ממטלטלים מ\"מ כיון שחייב לה כתובה בתנאי ב\"ד ואין יכול לומר פרעתי אלא בעדים וקי\"ל דאין מודה מקצת חייב אלא בדבר שיכול לכפור הכל הלכך האי מנה דמודה בה הוי הילך ואידך מנה הוי כופר בכל ופטור משבועה דאורייתא והכי איתא בירושלמי דפירקין עכ\"ל הרא\"ש וכ\"כ ה\"ה אלא שחילק במקום שכותבין כתובה יכול לכפור הכל כשנאבדה: "
+                ],
+                [
+                    " נשבעת לשנייה פירוש רש\"י אם השנייה טוענת הואיל ואת באת ליטול תחלה השבע לי שלא גבית משל בעלי כלום דלמא ��א משתייר לי כשיעור כתובתי ואף שלישית תאמר כן לשנייה ורביעית לשלישית. והא דכתב רש\"י דלמא לא תשתייר לי נראה דאע\"ג דמונח לפניה כשיעור כתובתה ויותר שהרי גם הרביעית גובה ונשבעת ליתומים ולאו או או קאמר דהא כתבתי בסמוך (בדרישה) בשם התוס' דתירצו דלכך נקט ד' נשים לאשמועינן דשבועה לאחד שבועה למאה שהרי מכח שנשבע ראשונה לשנייה אין צריך לחזור לשבועה לשלישית ולרביעית ש\"מ דאף במקום שתגבה גם כן השלישית מכל מקום ה\"א שלא סגי בשבועתה שנשבעה לשנייה אלא שתשבע גם לשלישית וה\"ט משום דאפשר לומר דלמא יבא בעל חוב מוקדם ותגבה ממני או שדה שלי שמא היא גזולה וש\"מ מזה דמשבעינן בכהאי גוונא מספק. ולולי פירוש רש\"י ה\"א דמשביעין לה מפני שהראשונה תגבה המיטב שבגבייה וישאר הגרוע להנשארים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרביעית נשבעת ליתומים כבן ננס שסבירא ליה התם דהא דאמרינן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה מיירי אפילו בגדולים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " במקום שכותבין שעות הראשונה תקדום נראה דאם יש כאן עידי מסירה לאיזה מסר תחלה אפי' ביום אחד אותה שנמסר לידה תחלה תקדום בגבייה וכמו שהוכחתי בח\"מ סימן ר\"מ ע\"ש אלא משום שסתם כתובה שנגבה לאחר זמן לא יהבי עדים דעתייהו למדכר זמן המסירה אי שחרית אי ערבית או באיזה שעה ביומו היה לא נקטינן מה שאין כן בשטר חוב דניתן לגבות בזמן קרוב: (ואם כתובתה של האחת מנה פירוש ושלשתן יוצאות ביום אחד דאי בג' יומי הקודמת בשטר קודמת בגיבוי כ\"כ): "
+                ],
+                [
+                    " לר\"ח בין הניח כו' כעין זה בח\"מ סימן ק\"ד ומ\"ש לר\"ח בין הניח רב או מעט שם בח\"מ לא כתב האי בין הניח רב ולכאורה קשה למה כתבו ודוחק לומר שהניח רב מעות ומטלטלין וקאמר דאפי' אם הניח יותר מכדי כתובת כולן אפי' הכי חולקים כדי שיגיע לכל אחד מהמיטב חלק אחד לפי מעותיה דז\"א במשמעות הלשון אלא רצה לומר בין הניח רב או מעט לאפוקי מדרבי נתן דאמר דוקא אם הניח ג' מאות אז חולקין לפי ערך (אפשר דה\"ט משום דכשהוא ג' מאות אזי יש לכל אחד בה כדי שיעבודה מה שאין כן כשאין ג' מאות אזי אין לבעל ג' מאות בו כדי חובו) אבל אם הניח מנה או מאתים אין חולקין לפי ערך קמ\"ל דלא ועיין בב\"י שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " אין להשביעה בב\"ד משום שעונשה מרובה דכי משביעין בבית דין שבועת הדיינים כעין של תורה הוא ונקט ס\"ת בידה או תפילין ומשבע לה בשם או בכינוי וחוץ לבית דין שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקט מידי ואין עונשה כל כך רש\"י ועיין בח\"מ סימן פ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " יאסר עלי דבר זה אם נהניתי כו' נראה דדבר זה דקתני ל\"ד אלא ר\"ל מין זה דאל\"כ קשה הא כתב בסמוך דדבר שאינו עומדת באיסורו כל ימיה כגון שאומרים לה משביעין אנו עליך שלא תאכל דבר זה כו' לא מהני ודוחק לחלק בין לשון נדר לשבועה בענין זה אלא נלע\"ד דלהכי נקט רבינו לשון דבר זה לאשמעינן דמדירין אותה דוקא בדבר פרטי לאפוקי שידירוה שתאסר בכל פירות שבעולם שהוא דבר שא\"א לעמוד בו שבזה אין האיסור חל עליה וכמ\"ש התוס' והרא\"ש בפ' השולח גם הב\"י הביאו מתשובת הרשב\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דבר זה פי' המונח לפניה שאינה חוששת באיסור זה ותעבור לאכול אותו כיון שאח\"כ (לא תעמוד עוד באיסורו) תאכל אותו מין בהיתר משא\"כ שתעמוד במין זה כל ימיה באיסור (דחשיב יותר לעונש לעבור עליו והוי לה עינוי משא\"כ כשיכופו אותה לאכול מיד עיין באשיר\"י פרק השולח כ\"פ) והא דנקט ברישא לשון נדר ובסיפא לשון שבועה נראה דלכל אחד רבותא הוא דבאוסר עליה כל המין אפילו בלשון נדר מהני ובאינו אוסר אלא זה אפילו שבועה לא מהני: (ולא מהני נדרה כו' אבל שבועה מהני אחר שנשאת כ\"פ): (שהבעל יפר לה כו' אבל כי לא נשאת נדרה אע\"פ שנשאת אח\"כ מ\"מ אין הבעל מיפר בקודמין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " על דעת רבים משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת אשיר\"י בגיטין דף ק\"ד ע\"ד וז\"ל שם עוד ואין לה כח לעקור דעת בעלה ולתלותו בדעת אחרים ולא עדיף מכשאומרת איני רוצה שיפר לי הבעל ואפשר אפי' יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לידור ע\"ד רבים אינו מועיל כו' ע\"ש ונראה דחד טעמא הוא כיון דאין לה כח לעקור דעת בעלה מ\"ה אף כשבעלה נתן לה רשות מ\"מ אין כח בנדרה והבעל אף שהוא נתן לה רשות לידור מ\"מ הוא לא נדר מש\"ה יש בו כח לעקור: "
+                ],
+                [
+                    " וגרושה שבאה לישבע וכו' ומפרש טעמא בגמרא דדוקא באלמנה נמנעו מלהשביעה משום דבההיא הנאה דטרחא קמי יתמי אתיא לאורויי היתירא בדבר מועט וסבורה שהן פרעון לה שבשכר טרחה נוטלתו אבל בגרושה דליכא למימר הכי משביעין אותה: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שבעלה אומר פרעתי נראה דל\"ד אומר פרעתי אלא צריך נמי לומר השבע לי שלא פרעתיך וכמ\"ש לעיל דהכי איתא במסכת שבועות וכתב רש\"י בפרק הכותב אלא רבינו תרתי מיני שבועות נקט דמצינו בגרושה דהיינו שבעלה טוען עליה פרעתיך והשבע לי או שפוגמת לפנינו ואז הב\"ד טוענין השבע לי אף שהוא לא טען השבע לי אבל מ\"מ צריך הוא ג\"כ לטעון ברור לי שפרעתיך וכמ\"ש לעיל בס\"ס גם בח\"מ סימן פ\"ז גם בגמרא אמרינן דטעם דטוענין לו השבע משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ש\"מ דהוא טוען ברי ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שהאידנא נהגו להשביע כו' ונותן טעם משום דבאותו ענין שאנו רגילין להשביעה שגוזרין עליה בחרם ובשבועת התורה שתתודה כל מה שקבלה בכתובה (ר\"ל שתתודה בשעת הגבייה שעכשיו אינה עושת כלום ואינה עוברת על שבועתה אף אם תעבור עליה בשעת הגבייה) (ר\"ל דשבועה שלהם היו משביעין עליה לשעבר והוי שבועת שוא אבל עכשיו משביעין אותה תחלה שתאמר אח\"כ כ\"פ) אין העונש מרובה כ\"כ כמו היכא דבשעה ששבועה יוצאה מפיה לשקר דהוי כעין שבועת שוא מדכתיב בה לא ינקה עכ\"ל (אשר\"י פרק השולח דף ק\"ה ע\"ב כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יכול להשביעה ג\"כ ר\"ל על ידי גלגול (על כל שנתעסקה כו' אפילו על פילכה ועיסתה ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל קודם לכן ר\"ל קודם שתתבע על כתובתה. (או שמינה אותה אפוטרופא פירוש להכניס ולהוציא פירותיו ולהשכיר פועלים וכיוצא בזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם הפסידה שתי כסף שאין נשבעין אלא אם כן תהיה הטענה שביניהן שתי כסף וכמבואר בח\"מ סימן פ\"ח (ובח\"מ סימן צ\"ג מבואר דין שבועת השותפים כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב לה נדר ושבועה ז\"ל הר\"ן ד' תקי\"ז ע\"א אע\"פ שבכאן בגרושה מדבר מדקאמר אין לי עליך ובגרושה לא תקנו נדר אלא בשבועה (ר\"ל הואיל שמשביעין אותה אפילו שבועה ממש כמ\"ש בס\"ס צ\"ו) מ\"מ הוצרך לפרט ולומר שפוטרת גם מנדר שאל\"כ היינו אומרים שלא פטרה אלא משבועה אבל לא מנדר כו' וע\"ש (ודוקא אלמנה וגרושה אבל איש אחר שפטרו מן השבועה אף הנדר בכלל נ\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא שבועת אפוטרופסת כו' פירוש ל\"ת שלא פטרוה אלא מסתם שבועה דהיינו אם טען פרעתיה והיא אומרת לא נפרעתי אבל שבועת אפוטרופוס שיש רגלים לדבר שיש לה משלו הואיל שעסקה בשלו וכן שבועת פוגמת הוי נמי כמו רגלים לדבר שהרי בית דין טוענים בשבילו שתשבע ה\"א שהפטור לא קאי על אלו קמ\"ל וז\"ל האשר\"י ע\"פ הגמרא משום דמסקא אדעתה בשעת נישואין דלמא מצריך לה זוזי ושקלה מכתובתה ואמרה כתוב לי דלא משבעת לי ואגב פיטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנוונית או מינה אותה אפוטרופוס וגם נמי פיטור דשבועת ע\"א בכלל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הראב\"ד שלזה אינו מועיל הפטור דנהי דטפי מנפשו הימנה טפי מע\"א לא הימנה: "
+                ],
+                [
+                    " אם גירשה ומתה כלומר שדין זה לא שייך אלא בגרושה ולא באלמנה כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואת הבאים ברשותה ר\"ל שיכול להשביע גם הבאים ברשותה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היא עדיין קיימת כו' דלא פטרה אלא אם כן אם היא תקח הכתובה לעצמה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן תשבע היא שבועה הנ\"ל דהיינו שבועת עד אחד או פגימת שטרה או באחד משאר שבועות הנ\"ל בסימן צ\"ו ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות וכן כתב רש\"י והרא\"ש והבית יוסף וז\"ל נ\"י שם דף תקי\"ז סוף עמוד א' דאם היא חיה איך ישבעו הלקוחות ששטר זה אינו פרוע והלא למחר תאמר שהיא פרוע ומהימנא במיגו שיכולה למחלו וכן הדין במלוה עכ\"ל ואף שרבינו כתב שישבעו הלקוחות שלא פקדתנו מכל מקום שמא היא תברר שאמרה ליה שהוא פרוע והיותר נראה שסבירא ליה כמו שכתב הרי\"ף שהיכא שיבורר ויהיה שבועת חנם אף שלא יהיה שוא אין משביעין וכמו שנתבאר בח\"מ סימן ע\"ב בדין משכון ע\"ש גם יש לומר כשהיא בחיים לא סגי להו בשבועה דלא פקדתנו: "
+                ],
+                [
+                    " ומשביעין ג\"כ יורשיה הבאים ברשותה כו' פירוש שבועה הנ\"ל דלא פקדתנו אין הבית דין משביעין אותה אלא א\"כ יטעון הבעל עליהם לומר שפרע לאמם ואומר ישבעו לי המה שלא ידעו שפרעתיה אבל שבועת הפגימה אף בלא טענתו כשבאין לגבות כתובה ופוגמת אותה המה בטענותיהם אזי הבית דין מעצמן טוענין שישבעו ולכך שינה רבינו הלשון וכתב לעיל ז\"ל אבל \"משביע את יורשיה רצה לומר הבעל וכאן כתב \"ומשביעין רצה לומר הבית דין גם מה שכתב לפני זה אבל אם היא עדיין קיימת לא יתנו ללקוחות כו' האי לא \"יתנו בלשון רבים קאי גם כן אבית דין שאף אם הוא לא טען הבית דין טוענים ומטעם שכתבתי דכל היכא דאיכא למיחש לשבועת שוא או חנם אין מניחין ללקוחות לישבע וליטול. והא דכתב אם פגמו הכתובה ולא כתב אם אמם טוענת בעצמה שפגמה ומתה שמשביעין לבניה וכמו שנתבאר לעיל ר\"ס צ\"ו ששבועה כזו יורשה לבניה משום אורחא דמילתא נקט דכשהיא היתה באה לבית דין ופגמה כתובתה גם כן היתה נשבעת קודם מיתתה או יש לומר שאם אמם בעצמה פוגמת הכתובה הוא בכלל מה שנתבאר לעיל בסמוך אבל משביע את יורשיה אם גירשה ומתה כו' שקאי על כל השבועות הנזכרות בתחילת הסימן וגם פגימת כתובה בכלל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון לקוחות שקנו ממנו פי' גם לקוחות יוכלו להשביעה אבל אם פטרה גם נגד באי כחו משבועה ס\"ל להרא\"ש והרי\"ף דאין לקוחות בכלל כמ\"ש בסמוך דאין נאמנות מועיל נגד לקוחות אע\"פ שלהרא\"ש נוכל ליישב שמכח חומרא כתב בסמוך דאין מועיל ולא מכח דינא מ\"מ לדברי הרי\"ף ור\"ח צ\"ל שבאי כחו הם אפוטרופוס שמינה בביתו ולא לקוחות: "
+                ],
+                [
+                    " אותה ואת יורשיה עיין מ\"ש ב\"י לעיל סי' צ\"ו ומ\"ש עליו: (כדפרישית לעיל בסימן צ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם פגמה כתובתה או היורשים כו' וז\"ל הרא\"ש ול\"ד לשבועת אפוטרופוס דאע\"ג שפטרה ממנו ומיורשיו אם נעשית אפוטרופוס אחר מיתת בעלה צריכה לישבע דהתם לא פטרה אלא מאפוטרופס של ממונו שאף יורשיו לא ישביעום על שנעשית אפוטרופוס על ממונו וכשמת יצא הממון מרשותו ונכנס לרשות היתומים ואאפוטרופוס של ממון היורשים לא פטרה. אבל שבועת הפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותו כתובה שכתב לה ממה שיהיה ולמי שיהיה. ועוד (מתחלה בשעת פיטור השבועה) מסקא אדעתה דלמא לא יוכלו יורשיו לפרוע כתובתה בבת אחת ותצטרך לפוגמה ע\"כ בקשה שיפטרנה מן השבועה גם מיורשיו אבל לא מסקא אדעתה כלל שיורשים ימנוה אפוטרופוס עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או היורשים או אפילו יורשים מן היורשים ר\"ל או היורשים אומרים שנפרעו קצת מהיורשים נמצא שפוגמים היורשים הכתובה מן פרעון היורשים של הבעל ורישא מיירי שהיורשים טוענין שנפרעו קצת מהבעל אבל אין לפרש דר\"ל דאפילו יורשי יורשיה אינו יכול להשביע דזה פשיטא דהכל בכלל פטור יורשים הוא ועוד דא\"כ הל\"ל נמי שיורשי יורשי הבעל אינן יכולין להשביעה אותה ואת יורשיה וגם לשון או ולשון מן לא א\"ש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאפי' ע\"י גלגול אין יכולין להשביעה ואע\"ג דשותפין והאריסין שחלקו ולא השביעו זה את זה בשעת חלוקה שאח\"כ אין יכולין להשביע זא\"ז ואפ\"ה אם נתחייב זא\"ז שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו גם את זה. שאני הכא שפטרה בפירוש אשיר\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס כתב שאפילו לא פטרה כו' שנעשית בחיי בעלה פירוש מאחר שהבעל לא הזקיקה לשבועה לא ע\"י עצמו ולא ע\"י צוויו שישביעוה בניו אחרי מותו ועיין בר\"ן דף תקי\"ז ריש ע\"ב (בנ\"י פרק הכותב דף קי\"ח משמע דאם היתה אפוטרופוס בחיי בעלה ונמשך כך לאחר מותו או שמינה האב בחייו שתהא אפוטרופוס על ממונו לאחר מותו דזהו מיקרי אפוטרופוס של חיי בעלה אבל מינוה היתומים הוה דלאחר מיתה ד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו על מה שמכרה כו' פירוש אם פטרה שאמרינן שאינו מועיל אלא לאפוטרופוס שנעשה בחיי בעל אבל אינו מועיל למה שנעשית לאחר מותו מ\"מ לענין זה מועיל דכי היכי דמקילין לענין זה לזבוני בלא אכרזתא ה\"נ מקילין שלא להשביעה שאם היה לה לישבע מימנעה ולא עבדה וגם מתוך המהירות א\"א להזהר שלא תוותר ושלא תהנה הלכך אפי' ע\"י גלגול לא משבעינן לה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מנכסי קאי גם אדלא נדר ודלא שבועה: "
+                ],
+                [
+                    " מנכסי אילין פירוש דאז פטרה מכל מי שיחזיק בנכסים אלו הן הוא הן יורשיו או באי כחו משא\"כ ברישא דקאמר מנכסי דמשמע כל זמן שהן בידי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לגבות מלקוחות בלא שבועה ומה שפטרה מבאים מכחו היינו אפוטרופוס שמינה על נכסיו: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך פירוש הואיל שאין הפטור מועיל אלא לגבי דידיה ולגבי יורשיו ולא גבי אחריני: "
+                ],
+                [
+                    " ומהיורשים בלא שבועה פירוש אע\"ג דמיורשיו גובין בלא שבועה ומהני נאמנות גבייהו מ\"מ גבי לקוחות לא מהני ואף שר\"ח ��סק לקמן דאף לגבי יורשים לא מהני נאמנות וצריך לעולם שבועה אפ\"ה קאמר שפיר שלא בשבועה דהיינו היכא שקנו מיניה ועיין בספרי בפרק הכותב מ\"ו ועיין בח\"מ סי' ע\"א שכתב כל זה: "
+                ],
+                [
+                    " אם מכר קודם הנאמנות כו' פירוש אף שהבעל חוב היה קודם ללקוחות מ\"מ אפשר שיכתוב לה ב\"ח מתחלה שטר בלא נאמנות ואחר שקנאו ממנו הלקוחות כתב הנאמנות לב\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דהיינו דוקא שכתב לה הנאמנות בשטר כו' פירוש הי\"א סוברים כרבי' זרחיה רק שמוסיפין דאפי' אם הנאמנות קודם אינו מועיל אלא דוקא שכתב כו': "
+                ],
+                [
+                    " האידנא דנפישי רמאי ויש לחוש לקנוניא דשמא פרעו והחזיר לו השטר (לטרוף מן הלקוחות שלא כדין כ\"פ) אשיר\"י: (ואבא שאול פליג את\"ק ר\"ל הא דכתב רבינו לעיל בסימן זה דאם פטרה מיורשיו דמהני הוא דברי ת\"ק דמתני' אבל אבא שאול פליג ע\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אף גבי יורשים עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דלא מהני כלל גבי יורשים וה\"ה בלא אשה אלא אף בשטר הלואה אפי' פירש הנאמנות אף על היורשים אינו נוטל בלא שבועה מן היורשים וממילא אם מת המלוה אין מוריש שבועה לבניו וכ\"כ ר\"ן בהדיא ולקמן בח\"מ סימן ק\"ח כתב הטור איפכא דמועיל פטור אף לגבי יורש והארכתי בספרי פ' הכותב ע\"ש עכ\"ל מ\"ו וצ\"ע דלמא שם בח\"מ איירי בקנו מיניה: "
+                ],
+                [
+                    " ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל צ\"ע הא כתב לעיל בשם הרא\"ש האידנא דנפישי רמאי נכון להחמיר כר\"ח כו' משמע דוקא מכח דנפישי רמאי אבל מדינא ס\"ל דנאמנות על הפטור מועיל לגבי יורשיו נלע\"ד דלעיל איירי דוקא בדקנה לה על הפטור וכמו שיישב מ\"ו לדברי ר\"ח ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ר\"ח ודוקא דלא קנו מיניה דמשום כתיבה בעלמא אע\"פ שהוא בשעת נישואין שהדברים ההם נקנו באמירה אפ\"ה לא דחינא תקנתא דרבנן דהבא ליפרע כו' בשבילה דלמא לא גמר ומקני לעקור תקנת חכמים אבל קנו מיניה כבר גמר והקנה: "
+                ],
+                [
+                    " דאלים כח הקנין לפוטרה גם מהיורשים אפי' לא פטרה בפירוש אלא כתב נקי נדר או בלא נדר לחוד וגם הרא\"ש מודה בזה אע\"פ שלעיל סימן צ\"ב כתב דאין כח בקניין ליתן יתרון בל' מה שאינו במשמעותו שאני הכא דגם בלא נדר לחוד משמעותו פטור גם מן היורשים כדאמר אבא שאול בהדיא אלא שאמר שהחמירו חז\"ל גבי יורשים שלא לגבות מהן אלא בשבועה אף בפטרן אביהן בפירוש והיינו דוקא כשלא קנה אביהן על הפטור אבל בקנה על הפטור כ\"ע מודו דמהני פטור אביהן כיון שהממון שלו אף לגבי היורשין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תו לא מייחד לה אחריני פי' תו לא מתפסה צררי דהיינו ייחד (ואין להקשות דמ\"מ צריכה לישבע שלא תפסה כלום כדלעיל סימן צ\"ו די\"ל דעיקר השבועה הוא שלא התפיסה צררי ואגב צריכה לישבע שלא תפסה ודו\"ק כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שמין כל בגדיה בין של חול כו' משום דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה: (ומנכין אותה מכתובתה אבל גרושה כו' עיין מ\"ש אמ\"ו ז\"ל ולעיל בסימן ס\"ו ובשם רש\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין שמין לה כו' כיון שלקחן לה וזכתה בהן והוא רוצה לגרשה ולא היא אבל אלמנה אף ע\"ג דמן שמיא מוציאין אותה מכל מקום אמרינן אדעתא למשקל כו' ואה\"נ בגרישה שאם היא יוצאה בע\"כ וכגון אלו שכופי�� אותו להוציא ודאי שמין מה שעליה מ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " רק שמוצא אחרת נאה הימנה פי' אי גרשה משום נוי מגורשת אבל אסור לגרשה משום נוי לחוד כמ\"'ש בסי' קי\"ט שהלכה כב\"ה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מתנה שכתב לה כו' אבל אם נתגרשה בתור מורדת אפילו מתנה שנתן לה כדכתב לעיל סימן פ\"ה בשם הרמ\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומן הזיבורית שבנכסיו דאמר עולא ד\"ת ב\"ח גובה מן הזיבורית אלא שחכמים תקנו שיגבה בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ובכתובת אשה אוקמוה אדאורייתא דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ומה\"ט אפשר דאפילו נדוניא אינה נגבה אלא מן הזיבורית דרשב\"א והר\"ן בריש הניזקין כתב די\"א דנדוניא היא כשאר ב\"ח ובבינונית ולזה הדעת נוטה עכ\"ל ועיין במ\"מ פי\"ו דאישות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא משבח שהשביחו הנכסים ואע\"ג דבעל חוב גובה את השבח שהשביחו לקוחות כמ\"ש בח\"מ סי' קט\"ו מתרץ בגמרא דמקולי כתובה שנו כאן (פירוש דהא מקולי כתובה כ\"פ) אבל מה שהשביחו היורשים גם לוקח אינו טורף כמ\"ש שם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מהראוי פירש כגון שמת יעקב בחיי יצחק אביו ואין האשה גובה כתובתה במה שמגיע על חלקו של יעקב אחר מיתת יצחק אביו כמ\"ש לעיל סי' צ' ובח\"מ סי' רע\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " נקרא מוחזק אע\"ג דלענין בכור בח\"מ סימן רע\"ח לא מיקרי מוחזק (וכן לעיל בסימן צ' כתב רבינו לענין ירושת הבעל שמלוה נקרא ראוי ואינו יורש מלות אשתו כ\"פ) מ\"מ לענין כתובת אשה וב\"ח מיקרי מוחזק וגובה ממנו והטעם כתב הרא\"ש בפרק יש נוחלין דף ר\"ז ע\"ב דהא בחיי אבוהון הוי משועבד להו מדרבי נתן ואע\"ג דכתובה אינה נתנה לגבות מחיים מ\"מ היה לה שיעבוד על כל בעלי חובין ומש\"ה יכולה לגבות מהב\"'ח עצמן ואם קדמו היורשים וגבו קרקע חוזרת היא לטרוף מידם ואם גבו מעות או שאר מטלטלים דוקא אינם גובין מהן דמטלטלי דיתמי אינם משועבדים לבעל חוב ולכתובת אשה אבל לאחר תקנת הגאונים גם כן גובה מהן וכל זה מבאר שם באשר\"י והביא קצת ראיות לדבריו וכתב שיש לדחות אבל במסקנא קאי הכי עיין שם וכך הם דברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " נגבית ממטלטלים אבל רשות ביד היורשים לסלקם בקרקע רמ\"א (בשם הגהות אלפסי דף תק\"א ועיין בחושן משפט סימן רנ\"ב ורנ\"ה כ\"פ): (בנין דיכרין כדלקמן בסי' קי\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " גובה מהן פי' לפי תקנת הגאונים וקצת קשה לשון לפיכך אם גבו היורשים מעות דקאמר למה כתב \"לפיכך אם גבו מעות אם הניח להן מעות נמי הוה ליה למימר דהא בודאי קודם תקנת הגאונים לא היו גובה כתובה ממעות שהניח להן אביהן דהוי נמי בכלל מטלטלי דיתמי אינו משועבד לכתובה ובעל חוב וכמו שנתבאר בחושן משפט ריש סימן ק\"ז דמצוה איכא אבל כפייה ליכא דאע\"ג דמלות אביהן משועבד להן מדרבי נתן מכל מקום אם קדמו וגבו היורשים הרי הן מטלטלי דיתמי והוא הדין אם הורישו להן מעות וי\"ל דלרבותא כתב כן דאפי' אם גבו מעות בחובת אביהן דאיכא תרתי שהן מטלטלין וגם נקרא כהאי גוונא ראוי גבי בכור וכנזכר לעיל אפי' הכי גובת מהן: "
+                ],
+                [
+                    " או נתנם במתנת בריא דהוה דאורייתא אבל במתנת שכיב מרע דהוי מדרבנן גובה ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מכרום היורשים ומכל שכן אם נתנו במתנה דגובה מהן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אחרי מותו גובה מהן שהרי משמת נפלו הנכסים לפני האלמנה ואין כח ביד היתומים ליתנם בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ודבר זה תיקון גדול הוא כו' ר\"ל שתיקן והמועיל אף למי שאינו יודע מתקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משועבדים לכתובה שאותן אנשים דלא ידעו לולי זה שכתבו בכתובתן כן בהדיא לא היו גובין ממטלטלי כיון שלא נתפרסם וזהו שמסיק וכתב הרי שלא כתבו כן בכתובתה כו' רצה לומר זה הנפקא מינה בתיקון זה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרי שלא כתב כן (זה לשון הרב המגיד דעת רבינו הוא שאין לומר בזה אע\"פ שלא נכתב כמו שכתוב דמי שאין זה תנאי בית דין כיון שנתחדש אחר התלמוד עד כאן כתונת פסים) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מוכרין ונותנין לה הא דכתב מוכרין ולא כתב מגבין אותו הקרקע אפשר דאשמעינן אם הקרקע גדולה וחשובה וכתובתה מועטת ואם יתנו לה קרקע לא יגיע על חלקה תשעה קבין שהוא שיעור קרקע כמו שכתוב בחושן משפט בסימן קי\"ד אז מחויבים למכור כמו שנתבאר שם בחושן משפט ובלאו הכי נמי יש לומר כיון דבשומא והכרזה נותנין לה זהו מיקרי מכירה לה והכי קאמר מוכרין על ידי שומא והכרזה ונותנין לה באותה שומא: "
+                ],
+                [
+                    " שמכר או שנתן פירוש אחר שנשא אותה: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל סימן צ': "
+                ],
+                [
+                    " קנה ואינה גובה ממנו כו' עיין לעיל בסימן צ' מה שכתבתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " אם יכולה לגבות מן הראשון פירוש היכא שחתמה לשני ולראשון לא חתמה אם טורפת קרקע מהראשון אי דוקא אבדה כתובתה מן השני קאמר או דלמא אבדה לגמרי קאמר אף מן הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " לרש\"י אינה גובה ממנו שהרי יכול לומר לה הנחתי לך מקום לגבות ממה שמכרה לשני: "
+                ],
+                [
+                    " ולרבינו חננאל ולרבינו תם גובה ממנו ואע\"ג דבכהאי גוונא בבעל חוב אמרינן בהדיא בגמרא דאיהו דאפסיד אנפשיה שכתב לשני דין ודברים כו' היינו דוקא בבעל חוב שייך לומר כן דידע דסופו לגבות ואפילו הכי כתב ליה הלכך לא גבי מראשון אבל אשה ליכא למימר כולי האי איהי דאפסיד אנפשה דהא בשעה שכתבה לו לא היתה עדיין ראוייה לגבות בבירור דלא נתנה כתובה לגבות מחיים אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שהיא קדמה ששיעבוד חיוב כתובה שלה חל משעת נישואין מה שאין כן במזונות דחיוב שלהן משעת מיתה לכך אין להן דין קדימה כמו שנתבאר לעיל בסימן צ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעשו פשרה ביניהן כיון שיש פסידא לכולהו לא מוקמינן ביד הלוקח עד שיעשו פשרה ולא דמי למאי דכתב לעיל בסימן צ\"א דמוקמינן ביד הלוקח דהתם אין פסידא אלא ללוקח וכמו שנתבאר עיין שם ובחושן משפט סימן קי\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " שאלה לא\"א הרא\"ש ז\"ל כו' עיין שם כלל ס\"ג דין ד' שמוכח שם מכל לשון השאלה והתשובה שאין כוונת האשה היתה להוציא מיד הבעל חוב כדי להעמיד השדה בידה עד שיתפשרו עמה אלא כל כוונתה היתה להעמידו ביד הלוקח שמכרה לו תחילה כל זכותה שאפשר שיהיה לה בהשדה אלא שהבעל חוב טען שכבר סלקה נפשה ואין לה כח להוציא מידו וממילא השדה ישאר בידו ועל זה השיב הרא\"ש שהדין עם האשה שלא סלקה נפשה אלא מה שהוא לטובת הלוקח אבל לסלקה נפשה מכל וכל מי בקש זאת מידה שהרי הסילוק היה לטובת הלוקח וזה הוא רעתו והביא ראיה ממי שנשא שתי נשים הנזכר לעיל זה לשונו והלוקח הזה עומד במקום האשה ובמקומו כו' ודמי כאילו נתפשרו יחד הלוקח והראשונה כו' ורצה לומר כמו בדין המשנה במי שנשא שתי נשים שתולה בפשר שנים יחד איזה מהן שיהיו ואם נתפשר הלוקח עם אשה הראשונה לא יצא מתחת ידו כן בנדון זה אף בלא פשר כלל דמי כאילו נתפשרו וזה ברור בפירוש התשובה ורבינו קיצר ושינה ומשום הכי לשונו קצת אינו מובן ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " והאשה מוציאה נדוניתא שם בשאלה כתב נדוניא וכתובה ובתשובה לא הזכיר אלא נדוניא אבל בודאי לאו דוקא והוא הדין כתובה לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעשו פשרה ביניהן פירוש האשה תתפשר עם הלוקח ותתן שטר נדוניא לידו ואז לא יהא צריך הלוקח לטעון שום זכות בבית מצד הלקוחות אלא מצד זכות נדונית האשה ואם כן מסולק הבעל חוב לגמרי וק\"ל עכ\"ל מ\"ו ובענין פשרה זו עושין גם כן כדין הנזכר לעיל מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר שדהו כו' וכי כתב הרא\"ש בתשובה זאת דלשניהן דין אחד ב\"י אבל נראה לחלק ביניהן כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " כי הבעל חוב יוציאנו מיד הלוקח נראה דלאו דוקא קאמר דיוציאנו בעל חוב מיד הלוקח דאפוכי מטרתא למה לי אלא הכי קאמר שהלוקח זה יש לו זכותו של עצמו וזכות האשה וזהו שכתב לעיל והלוקח עומד במקומו ובמקום האשה ומש\"ה אף אם תאמר שהבעל חוב יכול להוציאה מיד הלוקח מצד זכותו של לוקח מכל מקום כיון שהלוקח יש לו גם כן זכות האשה ישאר כך הענין כו' ונ\"ל שדוקא בנדון וה שהיתה האשה רוצה שישאר השדה ביד הלוקח וכמ\"ש לעיל בשאלה הדין כן אבל אם לא היתה רוצה היתה יכולה ליהנות הבעל חוב ולהניח בידו ואין הלוקח יכול לכופה אבל אם תאמר שבנדון זה מיירי שמכרה לו כל זכות שהיה לה כמשמעות השאלה ולכך מחויב לצדד בזכות הלוקח מכל מקום אם לא מכרה כן אלא שסילקה עצמה מהלוקח שהיא אינה רוצה לטרוף ממנו כמו שנזכר במשנה שאמר דין ודברים אין לי עמך אם תרצה הראשונה תניח השדה ביד השנייה ומש\"ה סתם המשנה וכתב וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם ולא קתני שישאר ביד הלוקח ומש\"ה דקדק הרא\"ש ורבינו שכתב ז\"ל נמצא הפשרה עשויה בנדון זה כו' דר\"ל דוקא בנדון זה וגם שם בתשובה אחר שכתב כל זה סיים וכתב ודמי כאילו נתפשרו ביחד הראשונה והלוקח אחר שהוציאה הראשונה מיד השנייה דאבדה השנייה זכותה כיון שהלוקח אינו מוציא מיד הראשונה עכ\"ל משמע דוקא אם נתפשרו הא אם אינם רוצים להתפשר אינה מחוייבת כדי שישאר ביד הלוקח ודו\"ק. וזהו דלא כמשמעות הב\"י שכתב סתם בשם הרא\"ש שדין זה שוה לדין מי שהיה נשוי שתי נשים כו' וגם בש\"ע לא כתב אלא דין המשנה מי שהיה נשוי שתי נשים כו' ולא דין תשובת הרא\"ש דמשמע דס\"ל דשניהן שווין ומיהו י\"ל מ\"ש שדין זה שוה לדין מי שהיה נשוי שתי נשים כו' היינו לעניין שחוזרין וטורפין זה מזה כמו שהוא במשנה אבל מכל מקום מוקמינא ביד הלוקח לבסוף: "
+                ],
+                [
+                    " ואין הכתובה נגבית אלא בפחות שבמטבעות דקדק לכתוב דוקא כתובה אבל בנדונייתא היא כשאר חוב. ומ\"ש בפחות שבמטבעות ר\"ל כגון מטבע זהובים אדומים או טאלר שביש מקומות אינן נוטלין כ\"א במשקל גדול ויש מקומות אין מדקדקין אפי' אינן שוקלין כ\"כ ודומה למ\"ש וישקול לו ארבע מאות שקל קנטרין שיוצאין בכל מקום: "
+                ],
+                [
+                    " בכתובה הקילו הואיל שכתובה מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " לפי המקום שנשתעבד בו אבל הרמב\"ם ורב אלפס כו' אזלי לטעמייהו שנתבאר בסימן ס\"ו שר\"ת סבר כתובה דאורייתא והרמב\"ם וכל הגאונים ס\"ל שהיא מדרבנן והרא\"ש דס\"ל ג\"כ כתובה דרבנן מ\"מ מצריך ליתן חמשים סלעים צורי כסף דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " כתבו כסברא הראשונה ודוקא שלא יפחות ממנה או ממאתים כי לפחות מכאן א\"א (דקי\"ל דכל הפוחת ממנה ומאתים הרי בעילתו בעילת זנות כ\"פ) ובנצ\"ב הולכין תמיד אחר מקום שנשתעבד שם וכן השליש שמוסיפין יש לו דין נצ\"ב כ\"כ ר\"ן וריב\"ש ומהרי\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נשבע פי' ואם אין שטר כתובה בידה אינה גובה אלא נשבע כו' ומ\"ו הגיה במקום אלא ואם לא: "
+                ],
+                [
+                    " היסת ונפטר פי' אם הבעל קיים וטוען פרעתי ואם מת אין טוענין להיורשים ה\"ה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בתנאי ב\"ד שבמקום שסומכין על תנאי ב\"ד על הבעל להביא ראיה שפרע: "
+                ],
+                [
+                    " שהאשה שאומרת מת בעלי נאמנת פי' כשלא הזכירה לכתובה כדבסמוך. ומ\"ש בעדי מיתה \"או אפי' \"בלא עדים אין להקשות כיון דאפי' בלא עדים ה\"ל לסתום או לכתוב בקיצור אפי' בלא עדים די\"ל דנ\"מ בעדים משום נדוניא ותוס' כדמסיק ועוד דבעדי מיתה אפי' לא אמרה אלא תנו לי כתובה לחוד נותנין לה אליבא דכ\"ע ואפי' בלא שבועה. ומ\"מ הל' מגומגם שלא הל\"ל \"שהאשה שאומרת מת כו' אלא הל\"ל או אפי' בלא עדים אם לא הזכירה כתובתה אלא אמרה מת בעלי שהאשה שאמרה כו' שהרי הרישא דבעדי מיתה מיירי אפי' שהזכיר כתובתה לחוד. (כדפרישית לעיל בסי' י\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש עדים כמה היה דשמא פרע דכיון שאין אלו מתנאי ב\"ד הרי הם כמלוה ע\"פ שנאמן לומר פרעתי שהמלוה את חבירו בעדים א\"צ לפורעו בעדים (משא\"כ עיקר כתובה שהוא תנאי ב\"ד והטוען אחר מעשה ב\"ד פרעתי לא אמר כלום ועיין בח\"מ סי' ע\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שצריכה לישבע שמת עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אומרת מת בעלי תנו לי כו' הוא לשון רבינו והוא מגמרא פרק האשה שלום ואדלעיל קאי שאמר או אפי' בלא עדים שהאשה שאומרת מת בעלי נאמנת כו' והשתא כתב אבל אם אומרת מת בעלי תנו לי כתובתי וכו' ואף הרמב\"ם כ\"כ דמאחר שלא הזכירה כלל התירוני לינשא אינה אומרת כן אלא ליטול כתובתה ואפי' בשבועה אינה נאמנת: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאם אומרת התירוני לינשא כו' ונותנין לה כתובתה ר\"ל אבל שבועה עכ\"פ בעיא וק\"ל ומ\"ש והרמב\"ם כתב בלשון פלוגתא אדלעיל קאי שאמר שאין מתירין לינשא ע\"פ כ\"א בלא הזכירתה כתובתה כלל ע\"ז כתב דהרמב\"ם לא ס\"ל הכי אלא מתירין אותה אף אם הזכירה כתובתה עם הנישואין אלא שלענין כתובה חילק: "
+                ],
+                [
+                    " ואני כתבתי למעלה (בסי' י\"ז) דבשניהם אין מתירין אותה לינשא ומחלוקת תלוי בגירסת הגמרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מהימן לומר פרעתי ולקחתי מידה הכתובה וקרעתי אותה ולא חששתי לשובר כיון שהחזירה לי הכתובה: "
+                ],
+                [
+                    " אנפשיה שכתב לה פירוש אי לא כתב לה ודאי לא הוי פרע לה כי אם בפני עדים או לקח ממנה שובר והוי נזהר טפי: (ולא ישתנה הדין בכך פירוש לא ישתנה הדין בכל מקום בשבילו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ובספר המצות כתב ע\"ש ר\"י כו' הכי נהגינן מ\"ו: <br>והוציאה גט דוקא גט ממש אבל עדי גט לא דחיישינן דלמא הגבוה הב\"ד ע\"פ הגט וקרעוהו נ\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא במקום שאין כותבין דאי במקום שכותבין לא היה לו ליתן לה המעות עד שתתנה הכתובה בידו: "
+                ],
+                [
+                    " ואומר מפני שאין רגילין לכתוב לא האמינו לי במה שכתבתי לה נראה לי דה\"פ לא האמינו לי על מה שאמרתי שפרעתי לה אף שהבאתי ראיה שכתבתי לה כתובה ועכשיו אין כתובה בידה וזו ראיה על הפרעון משום שאמרו ליה אתה הפסדת אנפשך וכמו שנתבאר לעיל אבל אין לפרש כפשוטו דלא האמינו לי קאי אמאי שכתב כתבתי לה כתובה דהא כבר כתב דאף אם ידוע זה בעדים שכתב לה כתובה לא מהני מטעם דאיהו אפסיד אנפשיה ואף ששם טוען כבר לקחתי מידה הכתובה וקרעתיה ומש\"ה לא לקחתי מידה שובר קל וחומר כאן דבודאי אינו אומר שטען ראשונה שמ\"ה לא לקח ממנה שובר משום דלקח מידה הכתובה וקרעה דהא עכשיו מראה היא הכתובה לפנינו אלא מחוורתא כדכתיבנא ראשונה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " מפני הסכנה מחמת שמד שלא יכתבו גיטין: "
+                ],
+                [
+                    " היא נאמנת וגובה הכל (אפילו אין לה עידי גירושין דהוי לן להימניה לבעל במיגו דאי בעי אמר לא גירשתיך כדפריך הגמרא לרב אי ליכא עידי גירושין במאי גביא ויש לומר דלרבי יוחנן דאמר אלמלהו רבנן לכח האשה דאף קודם סכנה אין נאמן לומר פרעתי אין תימא דאלמוהו לאחר הסכנה כיון שמודה דאינו נאמן לומר פרעתי אע\"ג דאית ליה מיגו אבל לרב דלא אלמוהו פריך עיין בתוס' כ\"פ) ועיין בדרישה: (והרמב\"ם כתב בזה כו' פירוש בהוציאה כתובה בלא גט כ\"כ): "
+                ],
+                [
+                    " חייב ליתן לה עיקר כתובה וז\"ל הרמב\"ם בפי\"ו האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנה שאין מעיזה פניה בפני בעלה לפיכך האשה שהוציאה שטר כתובה ואין עמה גט ואמרה לבעלה גירשתני ואבד גיטי תן לי כתובתי והוא אומר לא גירשתיך חייב ליתן לה עיקר כתובה כו'. ואבד שוברי מתוך שיכול לומר לא גירשתיה ולא יתחייב בהוספת נאמן ומשביעה בנק\"ח כו' אבל אעיקר לית ליה מיגו דהרמב\"ם ס\"ל דאף אם אמר בפירוש לא גירשתיך אינו נאמן לענין עיקר כתובה שהוא תנאי ביה דין אבל לענין תוספת אף בנאמנת לומר שגירשה מי יאמר שהיה לה תוספת אבל אחר שהביא ראיה שגירשה והוא מודה לדבריה שכתב לה תוספת אלא שטוען שלא גירשה הוחזק כפרן בעדים לכך צריך לשלם אף התוספת אבל אי ליכא עידי גירושין אף שהוא הודה לתוספת הרי גם כן אומר שלא גירשה והפה שאוסר הוא הפה שהתיר וכן כשטוען שגירשה ופרע לעיקר ותוספת ולית לה עידי גירושין מן הדין שנאמן לענין תוספת שהוא הפה שאוסר ושהתיר דהא אין ידוע שהיה לה תוספת כי אם על פיו ואף אם ידוע שמא שילם לה כבר מה שאין כן בעיקר שמחשב כשטר חוב בידה ובזה נתיישב תמיהת רבינו על הרמב\"ם אלא שרבינו סבירא ליה דהואיל והיא תובעת כתובה אינה נאמנת לומר גירשתני: "
+                ],
+                [
+                    " ומשביעה בנקיטת חפץ דוקא בזה שטוען שכבר פרע לה התוספת והיא רוצה להוציא ממנו צריכה לישבע בנקיטת חפץ כדין נשבע ונוטל מה שאין כן ברישא שטוען שלא גירשה והרי הוא מודה שלא פרע לה והיא נאמנת לומר גירשתני לענין עיקר כתובה לפיכך אין צריך שבועה בנקיטת חפץ וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ שאם הוא נאמן כו' וה\"ה כתב שטעם הרמב\"ם שגובה עיקר מפני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי אבל בתוספ�� לא לפי שאין מדרש בתוספת: "
+                ],
+                [
+                    " גובה שתיהן פירוש כל הכתוב בכתובה עיקר ותוספת וז\"ל רש\"י שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה אבל קדמו ב' הכתובות לגט ראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא ב' כתובות אינו גובה אלא אחת שע\"מ כתובה הראשונה החזירה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינה גובה אלא אחרונה ואינה טורפת אלא מזמן השנייה דכיון דכתב לבתרא אחליה לשיעבוד קמא דאי לאו לבטולי קמא אתא למאי כתב הואיל ששתיהן שוות ועיין בח\"מ סי' ר\"ס שכתב שם כל דינים אלו באר היטב לענין ש\"ח ונראה דה\"ה או כ\"ש אם סכום כתובה השנייה פחות מהראשונה דאמרינן בטולי בטלה להראשונה ובס\"א ובדפוס ב\"י סתם וכתב ז\"ל הוציאה שני כתובות שכתב לה שתים זא\"ז אינה גובה אלא אחרונה שביטל הראשונה כשכתב לה האחרונה ואם האחרונה יתירה על הראשונה כו' הרי שברישא לא כתב אם סכום שתיהן שוות אלא מיירי גם כשבשנייה סכומה פחות וכמ\"ש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יתירה על הראשונה ולא כתב לה כו' פירש\"י דאי אוסיף בה לתוספת כתבה ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר הראשון ותרווייהו מיהא לא גביא מדלא כתב לה ואוסיפית לה מדילי הך אקמייתא אלא שטר כתובה יתירא כתב לה וה\"ק אם תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי הראשונה המועטת והי מינייהו דבעי גביא: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אותה שמן הנישואין דאומדנא דדעת הוא שזה עיקר תחילת השיעבוד ולא כתב לה מן האירוסין אלא שאם תתאלמן או תתגרש מן האירוסין שתגבה בו אשר\"י. ומה שכתב בכל ענין אינה גובה אלא אותה שמן הנישואין נראה דל\"ד הוא מה שכתב בכל ענין דהא אם כתב בהא דמן הנישואין לשון ואוסיף לה על הראשונה דמן האירוסין כו' גובת שניהן אלא אשני בבות הנ\"ל דלא כתב בהשנייה ואוסיף לך כו' קאי וע\"ל סימן נ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " גט וכתובה ועידי מיתה פירוש עדי מיתה אומרים שיודעין שהיתה אשתו בשעת מיתה ונתאלמנה ממנו והשתא א\"ש מה שכתב רבינו בסוף הסימן וז\"ל ואם כתובה קודמת לגט אין לה אלא כתובה אחת שעל דעת כתובה הראשונה החזירה ע\"כ שקשה דהוה ליה למימר טעמא דלמא לא חזרה להנשא אחר הגירושין אלא ודאי עידי מיתה מעידים ע\"ז כמו שכתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " רואין אם אין דרך לכתוב כתובה גובה בגט עיקר הכתובה לאפוקי אם דרך לכתוב כתובה אינה גובה בגט בלא כתובה כדלעיל. וה\"ה דה\"מ למימר דין זה בהוציא שני גיטין וכתובה אחת ולכללו בבבא שלפני זה דהא בבבא שלפני זה איירי כשזמן הכתובה הוא קודם לגט ראשון ודין המחודש בבבא זו הוא כשזמן הכתובה הוא אחר גט ראשון אלא מפני שבבא דשני גיטין וכתובה אחת הוא לשון המשנה ובבבא דגט אחד ועידי מיתה וכתובה אחת הוא לשון ברייתא נקט גם כן רבינו בצורתם וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שתנשא ונשבעת פירוש דוקא שבועה דכל שבועה אין הבעל יכול להפר מה שאין כן נדר דהבעל יכול להפר קאמר בגמרא דאין מדירין אותה כשנשאת כמו שנתבאר לעיל ס\"ס צ\"ו: (וא\"א הרא\"ש כתב כסברא הראשונה רצה לומר דוקא כשכתובתה בידה דאם לא כן אינה גובאת משנשאת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פגמה אותה כו' הואיל שפרע קצת גלי דעתה דעומדת ליגרש וליפרע רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " גובה לעולם דמפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה: <br>עד סוף כ\"ה שנים ז\"ל בגמרא ס\"פ הנושא (כתובות דף ק\"ד א)\"ל אביי לרב יוסף אתיא קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גביא בההוא פורתא אחילתא א\"ל אין. כן הוא מדת חכמים פירש\"י העמידוה יתד ולא תמוט במ' סאה טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן ע\"כ ולא תפרש שם שום טעם למה כ\"ה שנים ואפשר לומר סימן לדבר עבור כ\"ה סלעים של כתובה שבכל שנה מחלה אחד אבל אין זה טעם מספיק דא\"כ בי' שנים לימא דמחלה י' ולא יתן לה אלא ט\"ו: <br>(וכן יורשי' צריכין כו' ר\"ל דאיירי שנשבעת ומתה דאל\"כ אין גובין יורשין משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו כמ\"ש ר\"ס צ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל התוספת לא דהתוספת דומה לחוב שדינו לגבות לעולם ומכ\"ש נדוניא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ממנה רצה לומר מן הנדוניא כמה הוי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גרושה גובה לעולם שהיא ודאי לא מחלה רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם זמנו של אחד כו' ר\"ל זמנו של קנין וכן הוא בח\"מ סי' ק\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מטלטלים ואבי העזרי כתב שחולקין במטלטלים עיין בספרו במשפט הכתובה (וכ\"כ המרדכי בשם ראבי\"ה גבי אלמנה ולא בגרושה אבל הרמב\"ם והרא\"ש והר\"ן לא חילקו וכתבו כמ\"ש רבינו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג דלא אקנו להו והיתומים רוצים לשלם חוב אביהן דאל\"כ הא מטלטלי דיתמי אינם משועבדים עיין בח\"מ ר\"ס ק\"ז או מיירי בזמן הזה לאחר תקנת הגאונים וכ\"כ הרא\"ש בהדיא דבמטלטלים בזמן הזה דינן כמ\"ש רבינו מיהו יש ליישב הגירסא דלא אקני \"ליה ור\"ל למוקדם דכיון דלא אקני למוקדם מטלטלי אגב קרקעי אף שהאשה מוקדם מ\"מ הלא אין קדימה במטלטלים ואם האשה מאוחר אף שהקנה לה אג\"ק ולא לבעל חוב המוקדם וה\"ל גביה מטלטלים ולגבי האשה קרקע מ\"מ כיון שהוא מוקדם ינתנו לב\"ח כל זמן שלא תפסה: "
+                ],
+                [
+                    " ינתנו לב\"ח אפי' הוא מאוחר משום שלא תנעול דלת כו' אבל אשה (ר\"ל ולא חיישינן משום חינא כ\"פ) דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצית להנשא: "
+                ],
+                [
+                    " ותדחה האשה צ\"ע לקמן סימן קי\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " מאן שם לך אע\"ג דלעיל ס\"ס צ\"ג ובסמוך סי' ק\"ג מוכח דאם לקחה לעצמה אפי' על ידי שומא של שלשה הדיוטות אינו כלום מטעם מאן שם לך ה\"ט משום דשם מיירי דלא הקנוהו לה היתומים אבל הכא איירי דהיתומים גם כן נתנו לה רשותם ליקח: "
+                ],
+                [
+                    " ותפסה מטלטלי אף על גב דכבר כתב רבינו כן לעיל נראה דה\"ט משום דהרא\"ש אמר עיקר דינו אהיכא שזמנה שוה או ששיעבודם חל כאחד ולכן אע\"ג דכבר אשמעינן דתפיסתה מהני אפי' היכא שבעל חוב קודם מ\"מ נקט הדין במקום שאמרו הרא\"ש אביו (אבל א\"ל דכאן אשמועינן דאפילו בזמן ששניהם שוין דלא מפקינן משא\"כ לעיל דזמנה מוקדם ז\"א שהרי סתם לעיל ומשמע דאפי' אם הב\"ח מוקדם אם תפסה לא מפקינן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולאשה קרקע פירש\"י הטעם זה הלוה מעות וזו סמכה על הקרקע ואם בשביל נצ\"ב הנישומין בכתובה הוא זכה בהן מיד וזו צרפתה עם הכתובה על שיעבוד הקרקע עכ\"ל: <br>(כתב א\"א הרא\"ש שמוציאין כו' פירוש ונותנין לה קרקע כיון שמספיק לשניהן יהבינן לכל חד כדיניה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולכאורה יראה כו' קאי ארישא היכא שלא תפסה (פירוש הקרקע ורצה לומר מה שאמרו חכמים דאם זמנן שוה ויש קרקע ומעות לשלם לשניהם דנותנין לבעל חוב מעות כו' דלא אמרו כן אלא מפני תקנת בעל חוב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שומעין לו בחושן משפט סימן ק\"א לענין מלוה ולוה דאם המלוה רוצה שיתן לו קרקע אין הלוה מחויב ליתן לו שאני התם דלוה עצמו יכול לסלקו במעות כדינו ולהשאיר בידו הקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב דאין שומעין לו טעמו משום דמשמע ליה דלאו משום נעילת דלת נגעו בה אלא משום האי כדיניה והאי כדיניה הלכך כל כך יפה כח האשה לענין זה כמו הבעל חוב והיינו כרש\"י ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " המוקדם נותנין לו מעות וכתב בית יוסף נראה דלטעמיה אזיל וכו' קחנו משם: "
+                ],
+                [
+                    " יראה דהוא הדין נמי כו' לפי מה שסובר רבינו דטעמא משום נעילת דלת ודאי דכן נראה אבל כבר כתבתי דלהרמ\"ה לא הוי טעמא אלא משום דהאי כדיניה והאי כדיניה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאבדו רצה לומר הבעל אבדם לנכסי צאן ברזל שלה או שלקחה ויכול להיות שעדיין הן ברשות היורשין לאפוקי אם היו עדיין בעין אזי היתה לקחן כאשר הם כמו שכתב בר\"ס פ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " כשאר בעל חוב בדין קדימה הנ\"ל והטעם כתב הרב המגיד שלא הורע כח האשה אלא בעיקר הכתובה שהרי לא חסרה בה כלום אבל נדוניא הרי הוא כחוב בעלמא עכ\"ל וכתב ב\"י דקאי אכל מה שכתב בסימן זה להקל על הכתובה דאין הנדוניא בכלל ולפי זה לדידן היתה במנה כדין בעל חוב שאנו אין פורטין מה שנתנה לו לנדוניא אלא כוללין הכל יחד וכותבין בכתובה שהחתן קיבל עליו ליתן לה מאה זקוקין כנגד הנדוניא וכמו שכתב רבינו לעיל סימן ס\"ח ורשמתיהו שם: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י לא פירש כן אלא דין נכסי צאן ברזל כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בכתובתה אינו מתחייב כו' משום דמצוה קעביד ולא מידי חסרה (גמרא) ופי' רשב\"ם ע\"ז עיין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בקנין שהרי ערב אסמכתא הוא אלא משום דאית ליה הנאה וכו' ומבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש נכסים לבעל דה\"א דגמר ומשעבד נפשיה משא\"כ כשאין לו כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם אין נכסים לבנו לפי שאב לגבי בנו גמר ומשעבד נפשיה: "
+                ],
+                [
+                    " הנשאי לזה ואני קבלן וכתב ב\"י ז\"ל זהו על פי מ\"ש בח\"מ סימן קכ\"ט לדעת הרא\"ש (דלשון ואני קבלן הוא קבלן כ\"פ) וכבר כתב שם שדעת בעל התרומות שאינו אלא ערב וכאן סתם דבריו כדעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דאפי' ערב גרידא טעמו משום דאין אסמכתא בקניין וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז ערב לכלתו כו' דבגמרא אמרינן היכא דלא משתעבד גבי ערב משתעבד גבי כלתו ולפי דבריו מאי שערב אינו משתעבד היינו בלא קנין וכמו זה משתעבד בכלתו וז\"ל ב\"י לא הוי צריך ללמוד כי מדבריו דבהדיא כתב כן בפכ\"ה מהלכות מלוה אבל הרמב\"ם סבירא ליה דבעי קנין ולעיל דכתב הטור מתחייב בקנין כתב אליביה: "
+                ],
+                [
+                    " והכי מסתבר וכתב ב\"י ויש לתמוה למה סידר הדינים סתם על דעת הרמב\"ם ז\"ל ה\"ל לסדרם על דעת הראב\"ד כיון דכוותיה ס\"ל ואח\"כ הל\"ל שהרמב\"ם חולק: "
+                ],
+                [
+                    " הערב לאשה בכתובה ר\"ל באופן המועיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לאדם שישיאנו עצה שיגרשנה דשמא כו' תכלית העצה הוא זה שיגרשנה שלא בב\"ד כלומר במקום שאין בקיאין בדין שידעו שכל המגרש באופן זה צריך להדירם ויעשה עמה קנוניא שתגבה כתובתה גם כן במקום שלא יהיו בקי בדינים ולא ידירנה גם בשעת הגבייה. ומ\"ש רבינו דשמא לא ידירנה ר\"ל מה מזיק עצתו של זה הלא ודאי כשיראה שהב\"ד ידירנה בשעת הגירושין יחזור מיד מהגט ולא יגרשנה דלא ירויח כלום ע\"ז קאמר דשמא יפסיד בעצתו שלא ידירנה וק\"ל. דשמא לא ידירנה לשון הגמרא דאטו כל המגרש בב\"ד מגרש. וה\"ה דגובה כתובתה שלא בב\"ד אלא מעשה בגמרא ודברי אביי נקט והגמרא לא איירי אלא בהדרא בשעה שמגרשה אלא שהפוסקים הוסיפו שבאם לא הדירה אז ידירנה בשעת גבייהו: "
+                ],
+                [
+                    " לא תגבה מן ההקדש שלא יעשה קנוניא על ההקדש ואינו אסור לגבות מההקדש כ\"ש) דאין הקדש מוציא מידי שיעבוד אלא אם כן קדוש קדושת הגוף ועין בח\"מ סימן קי\"ז שצריך פדיון במקצת וכ\"כ בית יוסף (בשם הרמב\"ם): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין מן האירוסין בפ' אלמנה דף נ\"ז איכא תנא דס\"ל הכי ולאפוקי מדר\"ש דפליג שם וס\"ל דוקא מן הנישואין דיש לה מזונות מוכרת (פי' למזונות) שלא בב\"ד שא\"א לה לייש ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין אבל מן האירוסין דל\"ל מזונות (ואין מכירתה אלא לכתוב כ\"פ) לא תמכור שלא בב\"ד ומה\"ט פליג ג\"כ שם וס\"ל דוקא כשמוכרת כולה יחד דבשעת מכירה יש לה מזונות אבל אם מכרה בראשונה מקצת ס\"ל דאבדה מיד מזונותיה ושוב אינה יכולה למכור שלא בב\"ד ע\"ש. אבל רבינו לא נתכוין לזה שהרי פסק לעיל סימן צ\"ג דיש לה מזונות כל זמן שנשאר לה מכתובתה ביד היתומים ועוד דא\"כ לא ה\"ל לומר אלא שמוכרת לצורך כתובה שלא בבית דין לאפוקי מדר\"ש שלעולם אינה מוכרת לצורך כתובה אלא בבית דין לכך צ\"ל דה\"פ ל\"מ נשואה דיכולה למכור לכתובתה שלא בב\"ד דיש ליתומים ריוח בזה דכשתגבה כתובתה לא יתנו לה עוד מזונות אלא אפילו ארוסה דבלא\"ה ל\"ל מזונות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא בבית דין בגמרא קאמר רב יודא טעמא משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ועולא אמר משום חינא ופירש ר\"ח ורי\"ף כדי שיהא נדוניא לנשים שבשבילה ימצאו חן בעיני האנשים וישאו אותם ועיין בדרישה (וע\"ל בסי' צ\"ג) כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ושלא בהכרזה דדוקא בית דין מוכרין בהכרזה דאי טעו פחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה שלא להפסיד היתומים אבל אלמנה אפי' מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואין יכול לבא ליד הפסד מוכרת שלא בהכרזה תוספות בפרק אלמנה ניזונית דף צ\"ח ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מעט מעט פירוש אעפ\"י שאין כאן ריוח ליתומים דעדיין צריכין ליתן לה מזונות כיון שנשאר לה מעט מכתובה בידיהן: (וגרושה לא תמכור אלא בבית דין פירוש דין מומחין דבגרושה לא איכפת ליה אם תתבזה בבית דין ואלמנה שנישאת הטעם דכבר בטל החן שלה ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושלא תפסה היא משלו כלום נראה דשבועה זו אינה נשבעת אלא אגב גלגול דצררי ומשום הכי בגרושה שאינה נשבעת אצררי אינה משביעה נמי שלא תפסה משלו כלום בטענת שמא. וא\"ש נמי הא דמסיק רבינו בס\"ס נ\"ח וכתב ז\"ל אבל לרש\"י ואפילו אם נגנבו או נאבדו אותן שייחדו לה אין צריך שבועה דתו לא מייחד לה אחריני דקשה אעפ\"י כן לתחייבה שבועה שלא תפסה משלו כלום אלא ודאי לא משבעינן אותה בטענת שמא כי אם אגב גלגול דשבועה דצררי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא בעצמה מוכרת צריכה לישבע שבועת צררי ר\"ל שלא התפיסה צררי ושלא תפסה משלו כדלעיל במוכר בבית דין אלא שרבינו קיצר וכתב שבועת צררי שהוא לשון הגמרא וע\"ל מ\"ש ר\"ס צ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ושלא זלזלה בנכסים אע\"פ שהיו שם ב\"ד הדיוטות בשומא שמא לא דקדקו כולי האי דיושבי קרנות הם אשר\"י וז\"ל תשובה להרמב\"ן (סימן ל\"ג) אחר שתמכור אם רצו היתומים להשביעה אם מכרה ביותר ממה ששמו לה הבית דין משביעין אותה לפי שאפילו מכרה שוה מנה במאתיים הריוח ליתומים כמו ששנינו ואם הוא פקחת ותרצה לפטור עצמה מידי שבועה לא תמכור אלא בעדים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ ששמוה שלשה הדיוטות דאמרינן לה מאן שם לך כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין אדם יכול לזכות במקח אלא מיד המקנה לו ומה שהחזיקוהו בית דין הדיוטות אינה חזקה דיושבי קרנות הם וע\"ל ס\"ס צ\"ג: (שאם יכלו הנכסים רצה לומר מותר הנכסים שיש להם ליתומים מבעלה יכלו על ידי מזונותיהם וכיוצא בו בכליון אחרת כתונת פסים): "
+                ],
+                [
+                    " לצורך מזונות שהיא נאמנת שהנכסים בחזקת אלמנה קיימי כל זמן שלא נישאת כן כתב ב\"י ועד\"ר: (אבל אם תפרש כו' לא תוכל לטרוף כו' אף שלא מכרה לצורך כתובתה אלא כדי חצי כתובתה שעדיין יש לה מזונות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויש צד אחר שטוב לה יותר שלא תפרש נראה לפי עניות דעתי דרצה לומר דמכח צד הראשון יפה לה שלא תפרש שמכרה לגביית כתובה ועדיין היתה יכולה לפרש שמוכרת לצורך מזונות אבל מצד השני יפה לה שגם זה לא תפרש לכך עצה טובה הוא שתמכור סתם: "
+                ],
+                [
+                    " והוזל שאף אם יוצא מיד הלוקח אינם שום אלא מנה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא רוצה לקיים המקח וכתב בית יוסף וז\"ל תימא כיון דכתב דטעמא משום דכיון דבשעה שקבלה הקרקע להכניסו לרשות הלוקח היה שוה מאתיים הוי כאילו כוונה להקנות הקרקע אם כן מאי איריא שהיא רוצה לקיים המקח אפילו אינה רוצה נמי עכ\"ל ונלע\"ד דהכי קאמר שהוזל כל כך עד שאינה רוצה לחזור במקח כגון שאין לה ריווח בהחזרה והיינו שאינם שוה עכשיו אלא מנה (אלא שרבינו היה לו להפך לשונו ולכתוב והיא רוצה לקיים המקח שהוזל כו') והוה אמינא כיון שמתחלה ועד סוף אינם ברשות אלמנה יהיה ההפסד ליתומים מה שאין כן אי לא הוזל כ\"כ ואלמנה לקחה מידה אזי אינו כ\"כ חידוש שיהיה ההפסד של אלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהיה המקח בטעות דר\"ת והרא\"ש סברי דיש אונאה לקרקע בדבר מופלג דהיינו בפלגא יותר ועיין מ\"ש בח\"מ סימן רכ\"ז (ולכך צ\"ל דהוזל או הוקר דאם לא כן או חזר ובטל המקח לגמרי מאחר דיש כאן אונאה עד פלגא כ\"פ): (באילו כיונה לקנות הקרקע ר\"ל חשבינן היא ללוקח שקנאה לעצמה בדמי שוויה שהוא מאתים וחזר והזילה לגבי לוקח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והריוח ליתומים והטעם כמ\"ש בח\"מ סי' קפ\"ג דשליח שמכר דבר שאין לה קצבה ביוקר משוויה הכל לבעל השולח אותו וע\"ש וכן בגמרא דכתובות דף צ\"ח ע\"ב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " טעתה ומכרה שוה מנה ודינר במנה כו' ז\"ל ב\"י דברים אלו נראים כסותרין לדברים שקדמו וכו' ועיין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שהן ארבע שדות חלוקות ואין ראויין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח למוכרם לד' בני אדם: "
+                ],
+                [
+                    " במכור לי כורא פי' שעושה שליח למכור משדותיו בית כור. והוא מכור לתכא (יש מגיהין בטור ומכר ליה ליתכא ומוחקין וזבין כ\"פ) דהיינו חצי בית כור וסבר רב אלפס שהמכר בטל מפני שלא ניחא ליה דלפשי עליה שטרות שאז יצטרך למכור החצי בית כור הנשאר לאחר ויהיה עליו שני שטרות והוא הדין נמי הכא גבי אשה אם עשה לכל אחד ואחד שטר בפני עצמו אפילו הראשונים מכרן בטל ואפי' לא היה כאן שום טעות באחד מהן מטעם דלא ניחא ליתומים דליפוש עליה שטרי: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הראשונים מכרן בטל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אז מכר הראשונים קיים פירוש ותמכור חלק הרביעית לאחר ויכתוב שטר אחד על כולם או הלוקח הרביעי יוסיף דינר בדמי המקח וישאר הקרקע בידם כמו שמכרה להם בשטר אחד דאם לא כן קשה אם תמכור חלק הרביעי לאחר ותצטרך לכתוב לו שטר מכירה יהיה על היתומים שני שטרות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל רבינו האי עיין בחושן משפט סימן קפ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכך הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ותימא בכאן כתב וכן הוא מסקנת א\"א ז\"ל והיינו משום שהביא דברי רבינו האי לבסוף בפרק אלמנה ניזונית ובחושן משפט סי' קפ\"ב כתב וא\"א הרא\"ש הביא דברי שניהן ולא הכריע כו' עיין שם מ\"ו ובית יוסף ועיין מה שכתב בית יוסף לתרץ דברי הרמב\"ם דנראין גם כן דקסתרי אהדדי ובחושן משפט ס\"ס קפ\"ב הארכתי ליישב דברי רבינו עיין שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ב\"ד שמוכרין כו' טעם דברים אלו כתבתי בחושן משפט סימן ק\"ט וק\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בהכרזה כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בכל שני וחמישי אע\"ג דכי חשבינן ליומיה דהכרזה לא הוי אלא י\"ח מכל מקום כיון דמשכי מילתא טובא שמעי אינשי גמרא פירוש אם מתחילין להכריז מיום שני נמצא שכלין שמנה שבועות ביום ראשון וישארו לו עוד ארבע ימים עד כלות ששים יום והראשון מהארבע ימים מתחיל ביום שני והרביעי ביום חמישי דהיינו בין הכל שמנה עשר ימים ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " בשעת הכנסת פועלים פירוש הכנסתם למלאכתן. הוצאת פועלים פירוש שיוצאין ממלאכתן והטעם כתבו התוספות ר\"פ שום היתומים כשמכריזין בערב ישמע ההכרזה מי שירצה לקנות קרקע ויאמר לפועליו כשנפטרין ממנו והם פנויים לע\"ע ממלאכה שילכו לבקר (פירוש לדרוש מאי עניינה וטובה) הקרקע הנמכר ובבוקר כשישמע ההכרזה יזכור לשאול אותם ענין הקרקע ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שיש מי שרוצה יותר ליתן כו' לכך כתב יש מי כו' דר\"ל אבל לא הכל כי יש גם כן בני אדם דניחא להו יותר לקנות וליתן המעות לבעל חוב שהוא איש שאינו מקפיד כ\"כ אמטבע לומר זו רעה וזו יפה כמו אשה גמרא וכתבתיהו בח\"מ סימן ק\"ג וק\"ט: (ואם הכריזו ר\"ל וגם דקדקו בשומא מכרו קיים אבל אם לא הכריזו אע\"פ שדקדקו בשומא מכרן בטל ודברים שאין מכריזין עליהן שמין אותן בבית דין ומוכרין אותם מיד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מכרן בטל משום דהוי טועה בדבר משנה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " עבדים שמא ישמעו ויברחו. ושטרות ומטלטלים שמא יגנבו (כשיכריזו עליהם יאספו הרבה קונים לקנותם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לכרגא (פי' לפרוע למלך כסף גלגולת) ולמזוני (למזון האשה והבנות) ולקבורה דבאלו אין שהייה להכריז: "
+                ],
+                [
+                    " מוכרין בלא הכרזה כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוים לכך אם היו צריכין להמתין הפרעון עד דמכריזין ל' יום (עיין בח\"מ סימן ק\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהכריזו אע\"פ כו' דאין טעם הגון לחלק בין אם היתה ההכרזה בדרך החיוב ובין לא היתה דרך חיוב דטעמא דהכרזה היא כיון שדקדקו בית דין כ\"כ במתון ובפרסום בשומא זו אין לתלות בה שום טעות ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " שצריכין להחזיר האונאה דאין כח בדיינים טפי משליח דעלמא אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לקיים המקח ולהכריח הלוקח להחזיר כצ\"ל. הרשות בידם שלא יהא כח הדיוט חמור מהם (דאם קנה הדיוט מהדיוט ונתאנה א' או קנה המקח ומחזיר האונאה כמבואר בח\"מ סימן רכ\"ז ה\"ה בדיינים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרשות ביד הלוקח לבטלו דאי מייפים כח היתומים טפי מלוקח הוי ריעא ליתמי ולא זבני מינייהו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " המשלח ביתרון פי' בפחות משתות דאילו בשתות כבר כתב דעת הרא\"ש דיד המוכר ולוקח שוה בו וה\"ט משום דשתות לא נתנה למחילה משא\"כ בפחות משתות דאין השליח יכול למחול והלוקח שנתאנה כיון שלקח בעצמו גבי דידיה אמרינן שודאי מחל כיון שהוא פחות משתות: "
+                ],
+                [
+                    " ושלחה מצד אחר מורשה שלה לב\"ד כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מרמה עשו ר\"ל היורשים שהם דברו על לבה לעשות כן להשתלם הכתובה מהלוקח ואח\"כ יחזרו הם עליו ולא יהיה לה היזק בכתובה וגם להם לא יהיה היזק בנכסיהן וזהו המרמה לטרוף שלא כדת: "
+                ],
+                [
+                    " כי ב\"ד בדין מכרוהו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מחילה טמירתא בח\"מ סימן רמ\"ב שם נתבאר דמתנה טמירתא אינה מתנה כלל אפילו לא היה בה מרמה ואפשר לחלק בין מתנה שהמקבל בא להחזיק בה ובין מחילה שכבר הוא בידו וקנהו אפילו בטמירתא אי לאו דהוי המחילה במרמה ועיין מ\"ש בסימן שאחר זה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא בדבר מועט נראה שכ\"כ משום שכתב בסמוך אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת במיגו דאי בעיא מחלה השתא דהטעם הוא דאז צריכה לשלם ללוקח כל הדמים ואם מכרה קודם אינה משלמת אלא דבר מועט. גם יש נפקא מינה דאין דין אונאה בקנין זה: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל בסימן ס\"ו: <br>(ואפילו אם מת הבעל עיין מזה לעיל סימן צ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לישבע שלא נפרעה (רש\"ל בביאורים שלו פירוש כשטוען הבעל אשתבע לי אבל פירוש אמ\"ו ז\"ל עיקר כ\"פ) פירוש הבית דין משביעין אותה אפילו לא טענו היורשים כלום ונראה דה\"ה אם גירשה והבעל עדיין חי וטוען שפרעה אע\"ג דאינו טוען שתשבע לי היא מכל מקום הבית דין טוענין לו מטעם שכתב הר\"ן וכתבתיהו לשונו לעיל סימן צ\"ו דשמא תודה היא היום או מחר לומר שנפרעה ותהא נאמנת במיגו דהיתה יכולה למחול ותהא שבועת שוא או שבועת חנם (ר\"ל שבועה שמשביעין הלקוחות או מקבלי מתנה שלא פקדתנו כ\"פ) בדבר ובכזה משביעין הבית דין כמו שנתבאר בח\"מ סימן ע\"ב גם לעיל סימן צ\"ו דקדקתי כן מדכתב רבינו לשון ומשביעין לשון רבים ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם אמרה שנפרעה קודם המכר פירוש עתה אחר המכר אמרה שנפרעה קודם לכן: "
+                ],
+                [
+                    " אינה נאמנת ולא אמרינן תהיה נאמנת במיגו ��אי בעי מחלה השתא דאין זה מיגו טוב דאי מחלה השתא היתה צריכה לשלם כל הדמים הכתובים בכתובה אבל אם נפרעת מקודם אינה חייבת לשלם אלא הדמים שקבלה מן המכר דהוי מקח טעות אשיר\"י בסוף הכותב וב\"י הביאו בסימן צ\"ח ואפי' לדברי המפרשים דכל מוחל לשטר חוב אינו חייב לשלם כל דמי המכר מ\"מ כ\"ע לאו דינא גמירי והיא יראה למחול דסבורה שמא תתחייב לשלם כל דמי השטר אבל מה שאמרה שנפרעה קודם המכר דבר הידוע הוא כיון שמקח טעות היה הדמים חוזרין אשיר\"י ועיין בח\"מ סימן ס\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה נלע\"ד פשוט דאין לה מזונות אחר מיתת בעלה אף במוכרת וכמ\"ש רבינו לעיל בהדיא בסימן צ\"ג ז\"ל מכרה או משכנה כתובתה כו' עד הפסידה מזונותיה וכ\"כ הרמב\"ם בהדיא בר\"פ י\"ח דאישות והוא מדברי ברייתא ר\"פ אלמנה ניזונית והא דכתב רבינו כאן דלא הפסידה \"שום דבר כו' אין מזונות בכלל זה דהא מעולם לא נתחייבו לה מזונות אלא עד שתגבה כתובתה והרי היא כבר גבתה אותה בשעת שמכרה כתובתה בחייו אלא שבחייו יש לה מזונות מדאורייתא מדכתיב שארה כסותה כו' משא\"כ במוחלת דלא גבתה כלום ואדרבא עשתה לו טובה שוויתרה לו כתובתה וה\"א דלכל הפחות ישאר לה מזונותיה וכדס\"ד דרב חסדא לאמר משיב רעה תחת טובה לא ימוש רעה מתוך ביתו מה הוצרך רבינו לכתוב דבמוחלת ג\"כ אין לה מזונות לאחרי מותו אליבא דכ\"ע אבל במכירה פשיטא ליה ולא הוצרך לכותבו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שום דבר מתנאי כתובה דזוזי אנסוה (ומוכר בעין רעה מוכר ומסתמא לא מכרה תנאי כתובה משא\"כ מיחלת דאחולי אחליה מדעתה ובעין יפה מוחלת ומש\"ה הפסידה תנאי כתובה: ואני כתבתי למעלה בסימן צ\"ג: לא קניין דמחילה א\"צ קניין כמ\"ש בח\"מ סימן רמ\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא עדים פירוש בזמן שהיא מודה דלא איברו סהדי אלא לשקרי ה\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כשאר מוחלין והא דכתב בשם הרא\"ש לעיל דמחילה טמירתא היא היינו משום שכבר הכריזו עליה הב\"ד וא\"כ היה להם לפרסם והיינו מרמה מ\"ו. ולעד\"נ דלא משום ריעותא דמחילה טמירתא פסק הרא\"ש לעיל אלא משום המרמה וז\"ש כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא כי אילו שידעו הב\"ד מאותה המחילה שנעשית בסוד ודאי לא היה מוכרין הב\"ד אע\"פ שנעשית המחילה בסוד כי דוקא במתנה טמירתא אמרו דלא מהני ולא במחילה אלא משום שעשו הדבר בסוד כדי לרמאות את הלוקח ולהפסידו מש\"ה הפסידו זכות היתומים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שחוק והיתול פי' אם אומרת אמת שמחלתי אבל היה דרך שחוק והיתול ולא כוונתי למחילה או יורשים או לקוחות טוענין כן: <br>(וחזרו ומחלו מחול כמ\"ש בח\"מ סימן ס\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אין להם כצ\"ל וכן הוא באשיר\"י ור\"ל לבעל ואשתו שמתו אין להם שום ולד זולת זה ומיהו אין צריך למחוק גירסת הספרים ושפיר גרסינן \"לו דמתחלה דיבר שבנה ימחול ליורשים של בעלה וע\"ז קאמר דאפי' אין לו לבעל שום יורש זולת זה הבן שירש כתובת אמו הוא גם כן בן כל בעלה זה שמת והוא יורש הכתובה וגירסא זו \"דלא נראה עיקר דלגירסא להם קשה מנ\"מ שהוא יורש שלה דנקטה: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא הפרעון עליו פירוש פרעון הכתובה שהלוקח יתבע ממנו כתובת אמו שלקח ממנה והוא ימחול לאביו ויחזור וירש ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ויורש הכתובה ו��כל מקום צריך לשלם מה שנתן הלוקח כדלקמן בטח\"מ סימן ס\"ו ואני כתבתי בפרק הכותב סימן ט\"ו שאין היורש יכול למחול כה\"ג מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי קבל לשון הגמרא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דידיה מי לא קיבל "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המחלק (נכסיו לבניו וה\"ה לבנותיו רמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבדה כתובתה אבל לא נדונייתה: <br>(בין אם הוא בריא כו' פירוש ל\"מ שכיב מרע דשוב לא יהיה לו יותר נכסים דהרי ימות וקא שתקה אז ודאי מחלה לכתובה אלא אפי' בריא דנימא דשתקה עתה משום דסברה דהדר קני יותר ומה לה לערער עכשיו אפ\"ה מחלה מטעם כיון שחלק לה כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם כתב לה מטלטלי הטעם מאחר דלא אחשביה לה ולא חילק לה כבוד כבניו שנתן להם קרקע לכן לא מחלה. או שלא חלק כל נכסיו אמרינן מאחר דנחתא לאותו מקצת ששייר נחתא לכולהו ולכן שתקה מתחלה כדי לטרוף מאותו מקצת ואח\"כ טורפת בנכסים אלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' באו \"לידו כו' גובה מהם כצ\"ל והטעם דלא אמרינן דמחלה שיעבוד כתובה לבעל אלא לבנים מחלה שיעבודה מנכסים הללו: "
+                ],
+                [
+                    " בינה ובין בניו דאז י\"ל מדשתקה מחלה כתובתה בשביל הכבוד שעשה לה שחלק לה מנכסיו עם בניו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל נכסיו לאשתו גרושה או ארוסה כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " בריא ר\"ל בקנין: "
+                ],
+                [
+                    " מוקדם למתנתה ואע\"פ שזמן כתובתה קודם: "
+                ],
+                [
+                    " הפסידה כתובתה לפי שמחלה שיעבוד הכתובה ועמדה על מתנתה ואם כן הב\"ח טורף ממקבל מתנה ועיין בח\"מ סי' רמ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שמחלה כו' ולא הוי מחילה בטעות דההוא שעתא מתנה גמורה הוי דהא אי בעי הבעל היה יכול לסלקו לב\"ח בזוזי רשב\"ם (וצ\"ל דמ\"ש רבינו בין מאותן שמכרה כו' ר\"ל שהלוה עליהן דאל\"כ הוי מחילה בטעות דהא א\"א לסלק הלוקח בזוזי ואפשר דר\"ל שהיה מסלקו בזוזי לפי דעתו שהיה נותן לו כל מה שרצה ודו\"ק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם קנה נכסים אחר כך פירוש שאחרים נותנים לו במתנה או שנפלו לו בירושה או שמצאה מציאה: "
+                ],
+                [
+                    " לא מחלה וגובה פירוש ולא אמרינן כבר מחלה כתובתה בשעת מתנה ואותה מתנה הוא דטריף ב\"ח מידה וא\"כ במאי תזכה בנכסים הללו כיון שהכתובה כמי שאינה קמ\"ל דגובה מהן דכיון דכתב לה דאקני גובה מהן דלא אמרינן לענין זה כנקרע דמי: "
+                ],
+                [
+                    " מנכסים שיש \"לו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שכבוד שעושה לה \"דאומדן דעתה הוא דניחא לה דליפות עליה קלא דכתיבנא לה כולהי נכסי (ואפילו חד יומא דאיהי מהימנא וחשובה לגבי בעלה בההיא הנאה מחלה מאלו הנכסים ולא חיישא אי טריף אח\"כ ב\"ח ממנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דבהנך הוי מתנה דליכא למימר בהו שעשאה אפוטרופוס: <br>(לאשתו נשואה דכיון דגייס בה חייש לכבודה ולכבודה איכוון ולא למתנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דלא הוי מתנה אא\"כ שייר קצת נכסים וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לעשותה אפוטרופוס כו' דאנו אומדין דעתו דאיניש דלא נותן כל אשר לו לאשתו ומניח בניו או יורשיו ולמחר תנשאי לבעל ותכניס לו כ�� נכסיו: <br>(כדי שיכבדוה דהיינו שיפרנסם כפי אומד דעתה ויהיו כפופים לה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואחיו יורשין אותו דוקא אחיו ולא בני אחיו כמ\"ש בסמוך. ומהתימה דסתם בח\"מ בס\"ס רמ\"ו ולא כ\"כ בפירוש ואפשר משום דאין שום גוף מקום דין אשה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב כל נכסיו לשתיהן פירוש בבת אחת: "
+                ],
+                [
+                    " חצי נכסי לאשתו כו' פירוש אפי' השוה אותן וכתב לכל אחד חצי וה\"א דשניהן אפוטרופוס דהא גם בראשונה לא מיחשב שיור כיון דבפעם אחד חילק כל נכסיו וכמ\"ש הרא\"ש אח\"כ בסמוך אפ\"ה אמרינן מדה\"ל לכללינהו יחד ולא כללן ש\"מ דלראשונה במתנה נתכוון ליתן והשנייה מינה אפוטרופוס וכ\"ש אם כתב לראשונה שליש ולשנייה ב' שלישים או איפכא דאמרינן דראשונה קנתה והשנייה נעשית אפוטרופא דמדהוסיף וגרע לאחד מהן ש\"מ דאין דעתו למנות שתיהן אפוטרופסים דא\"כ למאי נ\"מ לא השוה שתיהן בשלמא כשהוא מתנה גמורה יש טעם למה מיעט או הוסיף לראשונה אבל השנייה מסתמא אינה אפוטרופוס כיון דלא הוי שיור אחריה וע\"ל בח\"מ סימן רמ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לאשתו ולבנו כו' פי' אפילו בבת אחת. אשתו קנתה החצי כו' דאשתו במקום בנו לא שויה אפוטרופוס וכאחר דמיא: "
+                ],
+                [
+                    " לאשתו ולאחר דפשיטא היא דלאחר נתכוין במתנה דלא חייש לכבודו: "
+                ],
+                [
+                    " וגם להניח בעד נפשו אינו שיור והטעם מה ששייר בעד נפשו דלא הוי שיור אמר בסמוך במה שאמר \"ועוד \"שהרי \"לא צוה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' ששייר פי' אע\"פ ששייר כח לעצמו כו' מ\"מ מאחר שלא אמר מה ששייר כמו שלא שייר דמי: "
+                ],
+                [
+                    " משועבדים ועומדין ואין כאן שיור מחדש: "
+                ],
+                [
+                    " לדבריהם פי' שאומרים שכבר היה חייב בראשונה לב\"ה ושאומרים שאביו של פלוני הנפטר כו': "
+                ],
+                [
+                    " מתחייב עכשיו כו' וזה הוי שיור מחדש: "
+                ],
+                [
+                    " אם כמחלק כו' (פי' שלא הפסיק בינתיים) זה לשונו בח\"מ סימן ר\"ן ש\"מ שחילק כל נכסיו לשנים או לשלשה אם לא הפסיק בין אחד לחבירו אלא חלק זה לפלוני וזה לפלוני ומת קנו כולם אפי' בלא קנין (דה\"ל מתנת ש\"מ בכולה)עמד חוזר בכולם אפי' בקנין דכולה חדא מתנה היא בלא שיור ואם הפסיק בין אחד לחבירו (זה פירוש על מה שכתב רבינו כאן ואם כנמלך כ\"פ) דהשתא הויא כ\"א מתנה בפני עצמה לפיכך כל הראשונים חוץ מהאחרונה יש להן דין מתנת ש\"מ במקצת שצריכין קנין אפי' אם מת ולפיכך אם עמד אינו חוזר ואם אין כאן קנין לא יקנו אפי' אם ימות והאחרון הוי מתנת ש\"מ בכולה וקונה אם מת אפי' בלא קנין ולפיכך אם יעמוד חוזר. אם כמחלק מת קנו כולם כו' אלמא דחשיבא מתנת ש\"מ בלא שיור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואמרינן נמי התם אשתו ואחר כו' פירוש ועוד ראיה דאמרינן התם אשתו ואחר כו' א\"כ דכי היכי דהתם אמרינן דאשתו הוי אפוטרופא ומתנתו דאחר לא נחשב שיור ה\"ה דכוותה באשתו ולצורך ב\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " דמתנה של האשה לא חיילא עד לאחר מיתה לאפוקי שיור דבית המדרש הוי עד עולם גם לאחר מותו מש\"ה הוצרך לומר דיחוי ראשון דלא הוי שיור דכבר נתחייב ועומד ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " דהויא מתנה גמורה פירוש דאין הוכחה בשטר דכוונתו שיהיה מתנה גמורה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ש\"מ או בריא בקנין רשב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כאחד מן הבנים כתב הר\"ן בשם הראב\"ד דנוטלת חלק יתר על כתובתה דאע\"ג דאמרינן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובה ה\"מ במחלק נכסיו אבל זה אינו מחלק ולטפויי קאתי וכתב עוד דאע\"ג דקי\"ל דאם עשאה יורשת לא אמר כלום מ\"מ כי אמר תטול לשון מתנה הוא ולא אתי \"כאחד \"מן \"הבנים ומבטל ליה: "
+                ],
+                [
+                    " אינה חולקת בהן דא\"א מקנה דשלב\"ל ועד\"ר (ואם נסתפק הדבר אם היו לו נכסים אלו בשעת הלואה על האשה להביא ראיה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בשעת המיתה דלשעת חלוקה איכוון כיון שנטילתה כאחד מהבנים לאפוקי אם מתו כל הבנים דאז אין נטילתה כאחד מן הבנים דהא מתו ונוטלת בשעת הצוואה: "
+                ],
+                [
+                    " היו מרובים פירוש הבנים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא ידה על העליונה עיין בח\"מ סימן רנ\"ג ושם בארתיה וגם כתבתי שם דנראה דזהו דוקא באינו מחלק נכסיו לבניו או אפי' במחלק ולא כתב לאשתו קרקע אבל אם כתב לה קרקע אפי' כ\"ש בין חלוקת בניו כבר נתבאר בסימן ק\"ו דאמרינן דמחלה וכ\"כ רבינו לעיל בסימן כ\"ג בכתב לה למזונותיה דשם נמי איירי במחלק נכסיו לבניו וכתב לה קרקע עוד כתבתי יישוב אחר ע\"ש בסימן רנ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " לאשתו סתם ז\"ל ב\"י ה\"ג בספרים המדוייקים לאשתו סתם דהוי דינא הכי דידה על העליונה וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שאם אמרו תנו נ' זוז סתם דהוי מתנה לבד מכתובתה וכ\"כ רבינו בהדיא לקמן בח\"מ סימן רנ\"ג וכן הגיה מ\"ו ור\"ל לאשתי סתם שלא אמר כראוי לה או בכתובתה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אע\"פ (שאין בעלה עמה דהא זכות הוא לבעל וזכין לאדם שלא בפניו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושם בעלה וקשה בשלמא דשם האשה צריכין להכיר דחיישינן דלמא אשה זו העלה שמה בשם אשה אחרת (ותעשה קנוניא עם אותו בעל ששמו כשם בעלה כ\"פ) ותתן השובר לבעל של אותה אשה ותפסיד אותה אשה את כתובתה אלא שם הבעל למה צריכין להכיר ובח\"מ סימן ל\"ט ומ\"ט כתב נמי שצריכין להכיר שם הלוה והמלוה אבל אותו הטעם אין שייך כאן וי\"ל דיש לחוש שמא יש עוד אשה אחרת בעיר הזאת ששמה כשמה והיא תעשה ערמה ליתן שובר זה לבעל אותה האשה שגירש אותה אשה וכן איתא שם בגמרא אגט ושובר דתנא להו במתני' יחד בפרק ג\"פ דף קט\"ז ע\"א ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והבעל נותן שכר הסופר דזכות הוא לו שלא תחזיר ותגבה כתובה זימנא אחריתי רשב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג בספרים של קלף והודה לדבריה ואמרו לו שציותה לכותבו יכול לחזור בו מדבריו הראשונים ולומר זו היא ואין כאן משום חוזר ומגיד. פירוש אף שאמר מתחלה לא זו היא לאו הגדה היא משום דת\"ח אין דרכו לדקדק בנשי מש\"ה יכול לחזור ולימא מה שאמרתי מתחלה לא זו היא טעיתי כי לא דקדקתי אבל אי אמר תחלה ברי לי שאינה זאת הרי דקדק ואינו יכול לחזור ודברי רבינו אלו ע\"פ פירש\"י ותוספתא דפרק ג\"פ ריש דף קפ\"ח ע\"ש אבל נ\"י פירשו שם בע\"א ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " המוצא שובר כו' (עיין בח\"מ סימן ס\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שיהיו \"בניה זכרים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יורשים כתובת אמן \"ונדונייתה כצ\"ל וז\"ל הגמרא א\"ר יוחנן משום רש��\"י מפני מה התקינו כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ופירש\"י נדוניא דיהיב אב לבתו לירתון בנין דיכרין אבל נכסי הבעל כגון מנה ומאתים ותוס' לא לירתון א\"כ אב נמי מימנע ולא כתב לבתו ופריך ואימא היכא דיהיב אב נדוניא לבתו לכתוב בעל כתובה לבניה והיכא דלא יהיב אב נדוניא לא לכתוב ומשני לא פלוג רבנן: "
+                ],
+                [
+                    " עם אחיהן ומפרש ואזיל כיצד כו': "
+                ],
+                [
+                    " כתובה \"במקום שאין כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נקבות ז\"ל הגמ' בת בין הבנים נמי תירות פירוש אם יש לאחת בת ולאחת בנים זכרים תטול הבת כתובת אמה והבנים כתובת אמן ומשני כנחלה שויוה רבנן (דירתון תנן) ואין בת יורשת בין הבנים ופריך בת בין הבנות (פירוש בת אחת מאשה אחת ובנות מאשה אחרת כ\"פ) תירות ומשני לא פלוג רבנן דבת בין הבנים לא תשקול ובת בין הבנות תשקול: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בנות פי' משתי הנשים: "
+                ],
+                [
+                    " היו לו ב' כצ\"ל וכתובתה אלף זוז כו' וה\"ה אם הכתובות שוות אלא שלאחת יש לה בנים הרבה יותר מלחבירתה וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ממשעבדי דירתון תנן פירוש דכתב לה ב\"ד דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כו' (וכתב הריב\"ש דכתובת ב\"ד קודמת למתנת ש\"מ וגביא מהן כ\"פ): <br>(אבל אם אין שם אלא מטלטלים לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואע\"ג דתקינו רבנן למגבי כתובתה ממטלטלים דוקא כתובתה אבל תנאי ב\"ד למוריש כתובה לא אשר\"י ועיין בס\"ס זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' דינר כדי שיתקיים נחלה דאורייתא באותו דינר וק\"ל מ\"ו ודוקא דינר ולא פחות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יש כאן כתובת ב\"ד דכיון שהשטר יוצא על כולם נמצא כולם פורעין והיא נחלה שלהם שעשו בה פריעת חוב אביהן ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמרינן בפרעון חוב כו' (פי' כדלקמן אצל אם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו כ\"פ) וכתב רש\"י דה\"ט כיון שבשעת מיתה לא היה שם מותר זכו מיד בני הכתובה מקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח\"כ ב\"ח לגבות חובו ה\"ל כדבר שנתחדש אח\"כ ביניהן דהא קי\"ל ב\"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו כבר בני הקטנה מידי דהוי אמועטין ונתרבו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא חשיב מותר דבעינן מוחזק ולא ראוי: "
+                ],
+                [
+                    " ונתמעטו דוקא כגון דאיתזלו או נשתדוף נכסים: "
+                ],
+                [
+                    " שלא נשאר לאחר שנתמעטו הנכסים: "
+                ],
+                [
+                    " אחרי מותו פי' שנשבעה אחר מות הבעל קודם שמתה היא: "
+                ],
+                [
+                    " שמן הדין יורשין כתובת אמן הואיל שמת הבעל קודם שמת הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אז א\"צ שיהא שם מותר (ר\"ל ואז חשבינן כל מותר על כתובת ב\"ד הראשונה שמתה בחייו כאלו הוא במזומן ומקוים ביה נחלה דאורייתא אע\"פ שהן פורעין כתובה השנייה ודוקא כשמתו כל הנשים בחייו שאז כל הבנים גובין מכח התקנה לפיכך בעי' מותר דינר כ\"פ): ול\"ד לב\"ח הנ\"ל דשם שייך טעם דב\"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמ\"ש לעיל משא\"כ בכתובה דאלמנה דמיד בשעת מיתה נתחייב לה כתובתה ובפרעון כתובתה נתקיים נחלה דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " מתקיים נחלה דאורייתא כפריעת שאר ב\"ח שאמרינן שנתקיים בו נחלה דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא נשבעה דהא בלא תקנה היו ראויים לירש עם שאר הבנים ירושת אביהן ולכן השתא נמי אע\"פ שמן הדין לא ה\"ל לירש המותר המגיע לחלקן מכח כתובת אמן מ\"מ אמרינן הואיל ששייכים בממון זה מכח ירושת אביהן נוטלין נמי המותר מכח אמן: <br>(אע\"פ שלא נשבעה שאו אינן גובין כתובת אמן מן הדין עכ\"פ גובין בני השנייה כתובת ב\"ד מצד התקנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ פי' אלא הראשונים נוטלת כתובת ב\"ד מאמן והשאר חולקין בשוה כ\"פ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אחרי מותו פירוש וכבר נשבעו שתיהן על הכתובה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם גירש אחת כלומר ולא פרעה לה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך בני הגרושה נוטלין ראשונה ר\"ל כיון שבני הגרושה נוטלין בתורת חוב ופריעת חוב מצוה דאורייתא מש\"ה נוטלין ראשונה ונ\"מ שאם אין שם כ\"כ כדי סך שני הכתובות וגם נ\"מ לענין אם יש לפנינו כסף ושוה כסף וכיוצא בו שב\"ח הן בני הגרושה ומשתלמין ראשונה מהמיטב וכתובת ב\"ד נגבין מהגרוע ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אין שם אלא כדי כו' ארישא קאי דאם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אין כאן כתובת ב\"ד כיון דאי הוו שקלי כתובת אמן מיעקרא נחלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר אע\"פ שפרעו כתובת השנייה לית כאן כלל כתובת ב\"ד כיון שלא היה שם מותר דינר על כתובת אמן כו' אשר\"י וב\"י הביאו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " השנייה נוטלת כתובה מן הדין כדין אלמנה: ",
+                    " אין בני הראשונה נוטלין כו' אלא השנייה נוטלת כתובה והשאר חולקין שוה בשוה והטעם משום אנצויי שאין בני השנייה נוטלין כלום אלא אמם ובני הראשונה נוטלין כל הנכסים והם יוצאים נקיים מהם לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " כסברא הראשונה וז\"ל דאל\"כ אף אחר מיתת השנייה יטלו בני השנייה דהא כבר זכו בחלק ירושה בחיי אמן מידי דהוי אמרובין ונתמעטו: "
+                ],
+                [
+                    " בין לאחרים לענין שאם ימות בעלה קודם. (לא הפסידה כתובתה דמוכר בעין רעה מוכר ולא מכרה כתובת ב\"ד לאפוקי מוחלת בעין יפה מוחל לכן הפסידו בניה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הפסידו בניה כו' ומסיים הרמב\"ם לפיכך במקום שכותבין כתובה אין נוטלין כתובת בנין דיכרין עד שתצא הכתובה מתחת ידה דחיישינן שמא מחלה: <br>(מי שצוה בשעת מותה ע\"ל בסימן קי\"ב. כדי שיתן האדם לבתו כבנו דבלא\"ה לא היו נותנין לבתם לפי כשתמות בחייו בעלה יורשה הבעל ומוריש נדונייתה אף לבנים שיש לו מאשה אחרת לכך תקנו שבנים הזכרים ירשו את נדונייתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא עשו כתובת בנין דוכרין כתובה עיין בספרי פרק נערה שנתפתתה (כתובות מ\"ו:) "
+                ],
+                [
+                    " ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל וכתב הריב\"ש ובזמן הזה שכותבין בכתובה מטלטלי אגב קרקע גם כתובת ב\"ד נגבית ממטלטלי אפילו לדעת הרמב\"ם והרא\"ש ע\"ש וכ\"י הביאו ורמ\"א כתב שעכשיו נוהגין כדעת הראשון שכתובת ב\"ד אין נוהג עתה כלל אפילו במקרקעי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בנותיה פירוש הנולדים ליה מינה (ע\"ל סימן פ\"ט בת הניזונת אם היא אצל אמה או אצל האחים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחר מותו אבל בחייו אינו חייב במזונותיהן אם הם יותר משש: "
+                ],
+                [
+                    " עד שינשאו ל\"ד דהא בסמוך כתב דאם נתארסה אפילו בקטנותה אין לה מזונות אלא לשון המשנה נקט דקתני ומתזינן מנכסי עד זמן דתנסבן לגוברין ומפרש רב דלשון דתנסבן היינו עד שתתארס: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא נכתב פירוש התנאי דמזונות: "
+                ],
+                [
+                    " מעשה ידיה ואף על גב דמעשה ידיה של אשה ליורשין הואיל שחייבים במזונותיהן כדלעיל ר\"ס צ\"ה בתו שאני דניחא ליה לאב שתרויח מע\"י כדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ\"ג ע\"א) (וז\"ל הגמרא שם אמר רב כהנא מאי טעמא דכתיב גבי עבדים כנענים והתנחלתם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומציאתה לעצמה אע\"ג דמציאת הבת לאב היינו משום איבה דאב אינו חייב במזונותיה ואי אמרת מציאתה לעצמה תו לא יהיה לה מזונות אבל אחין על כרחייהו מתזנן מנכסי האב רש\"י במקום הנ\"ל: <br>(ומיאנה יש לה מזונות פירוש עד שתבגר והטעם מאחר שמיאנה עקרינהו לנשואי קמאי והוה ליה כמי שלא נשאת כ\"פ): ",
+                    " וחזו בי דינא דליכא מאן דיהיב לה מזוני דהרמ\"ה סבר כהרא\"ש שמביאו רבינו לעיל סימן נ\"ה דסבר שאין הארוס חייב במזונות קטנה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " יש לה מזונות ארסה אביה ונתגרשה מן האירוסין ומת יש לה מזונות וכן כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתארסה בחייו כו' לכאורה נראה דמכ\"ש אם נתארסה כשהיא נערה אחר מיתת אביה ונתגרשה בעודה נערה דאין לה מזונות דהא מיד שנתארסה מעצמה והיא אצל האחין אין לה עוד מזונות כמ\"ש לעיל. ומיהו לא נראה דכיון דכשמת אביה היה לה שיעבוד וחיוב על האחין ועל עזבון אביה להתפרנס מהן אף ע\"ג דפקע לה כשנתארסה מכל מקום כוון דחזר ונתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין או בעודה נערה חזרה לזכותה דומה לקטנה שנשאת כשמיאנה בנישואיה חזרה למזונותיה שהיו לה קודם שנשאת כנ\"ל ומשום הכי דוקא כתב הרא\"ש אם נתארסה בחייו כו' דכשמת אביה לא היתה ברשותו: <br>(שלא חל חיוב כתובה על היבם ע\"ל בדיני יבום סימן קס\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מיבעיא אם הבת ניזונת אבל היא עצמה אף על גב דכתובה על נכסי בעלה הראשון פשיטא דניזונת מנכסיו שהרי כתב לה כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי שהרי מחמתו היא אלמנה עכשיו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בנושא שנייה פירוש שנייה לעריות (מדברי סופרים) מי אמרינן כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני א\"ד אמה דעבדה איסורא קנסוה רבנן איהי דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן באנס נערה (שנתחייב לה קנס מן התורה חמשים כסף כ\"פ) מיבעיא מי אמרינן דכיון דלית לה כתובה דקיימא לן דיצא כסף קנסה בכתובתה לית לה מזונות א\"ד כתובה טעמא מאי משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה דלא יוכל לשלחה כתיב כלומר אבל שאר תנאי כתובה אית לה: "
+                ],
+                [
+                    " ובבת ארוסתו שילדה לו קודם שנשאה דאילו אחר כך פשיטא דחייב לזונה ומיבעיא כיון דאית לה כתובה (פירש רש\"י כגון שכתב לה מן האירוסין אי נמי רבנן תיקון נמי לארוסה אית לה במזונות א\"ד כיון דלא תקינו רבנן למיכתב עד שעת נישואין תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר כך \"נשאה כן כתב הרא\"ש שם קכ\"ט ע\"א זה לשונו והראב\"ד פירש ארוסה בתר \"שנשאה ומיבעיא ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתבה הכתובה והאי פירושא נראה טפי דאילו לא נשאה כיון דהיא עצמה לית לה אף בתה לית לה עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " בכל הנך מיבעיא ולא איפשיטא ואין להן מזונות (וכתב במישרים נכ\"ג חי\"ב דאם תכסה לא מפקינן כ\"פ) נמצא בבת יבמה לית לה לא מנכסי ראשון ולא מנכסי שני אע\"ג דכולהו הן ביד האחין שירשם מאביהן אלא שבחיי אביה מיבם מכל מקום בתו היא וחייב לזונה עד שיהא בת ששה: "
+                ],
+                [
+                    " עד ששה שנים לעיל סימן ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כסות ומדור שהן בכלל מזונות כמו שנתבאר לעיל בסימן ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " גם הבנות ניזונות מהם דתנאי כתובה ככתובה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו קנו מיניה פירוש על המזונות: "
+                ],
+                [
+                    " וגם ניחא ליה כו' בפרק הנישא דף ק\"ב ע\"ב הקשו התוספות כתובה נמי לא תגבה ממשעבדי שהרי נגבית בתנאי ב\"ד ותירצו דשאני בנות דאיכא תרי טעמו דגם ניחא ליה בהרווחה דידהו חיישינן לצררי פירוש הואיל שהן ניזונות בתנאי ב\"ד שחיובן הוא גדול וחזק וגם ניחא ליה בהרווחה דידהו מכח אלו תרי טעמי חיישינן טפי לצררי (פירוש שמא לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן. ואין להקשות מטעמא דצררי יצטרכו לישבע נגד היורשים ולמה כתב בסמוך דאין הבנות נשבעות יש לומר דלא ניחא ליה שישתבעו ולהבזות עצמן בב\"ד ואמרינן בודאי רוצה שיגבו בלי שום שבועה ועוד דלגבי אחין מה יתפיס לה צררי לא ניחא ליה בהרווחה דידה טפי מבהרווחה דבנים. וכתב הר\"ן דאין חילוק בין גדולות לקטנות בכל חיישינן לצררי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שגירשה ולא החזירה מדאמרינן לעיל סימן פ\"ב (ולא אמרינן כבר נתבטל תנאי ב\"ד דלאו באם תליא מילתא אלא משום כבוד הבנות עצמן שלא יחזרו הבנות על הפתחים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " סתם קנין לכתיבה עומד עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו זימנין דמשכח לה כו' (רצה לומר אפילו לא כתב להן שטר ולא קנו מיניה בפני עצמו כ\"פ) אדלעיל קאי דאמר דלא טרפי ממשעבדי: "
+                ],
+                [
+                    " ניזונות ממנו דמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאים אלו באים כאחד כן כתב הרמב\"ם ולקמן בחושן משפט סימן רנ\"ב כתב שקדמו המזונות והכתובה למקבל מתנה שהרי נתחייבו הנכסים במיתתו למזונות ולכתיבה והמקבל מתנה אינו קונה עד לאחר מיתה (וע\"ל סימן ק' וצ\"ג): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיבגרו הבנות שכך התנה עד שיבגרו או שינסבו ובכלל מזונות כסות ומלבוש נ\"י והא דקאמר מה שיבגרו ולא קאמר נמי או עד שיתארסו משום דאין זמן קבוע לאירוסין יש שנתארסה זמן הרבה קודם בגרותן ויש שמאחרין לכך בעינן שיהיו שיעור כדי שיזונו עד שיבגרו שהוא שיעור המאוחר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם ירצו יותירו במזונות לכאורה נראה דגם כששיערו שיהיה בהנכסים כדי מזונות שניהן שיערו גם כן בהרווחה ובהותרה אלא שה\"א שהם אפילו הכי מחויבים לצמצם מפני שמי יודע מה ילד יום ושמא יתייקר השער קמ\"ל דלא: "
+                ],
+                [
+                    " לעולם יירשו הבנים הכל פירוש מתזנין כולם ביחד ומפרש אדמון הטעם שאמר בשביל שאני זכר הפסדתי: "
+                ],
+                [
+                    " ��אינן ניזונות מהן אלא כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ליקח הכל מיהו במקום שכותבין בכתיבה דאקני ליה מטלטלים אגב מקרקעי דינם כקרקעי ב\"י (וכמ\"ש בסימן קי\"א) ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " היו מרובים כו' (ונתמעטו פירוש כגון שהוקירו המזונות ונתקלקלו הנכסים כ\"פ) כבר זכו בהן הבנים כך הוא לשון הגמרא ומפרש ויש להן דין מרובין ויזונו יחד כו': "
+                ],
+                [
+                    " ורשב\"ם פירש ר\"ל מה שאמר הגמרא כבר זכו בהן הבנים פירוש רשב\"ם שר\"ל ששמין כמה הגיע כו': "
+                ],
+                [
+                    " ורואין כמה נפחתו כגון שהאב הניח מאה זהובים ושמו שהבנות יצטרכו עד שיבגרו עשר זהובים והנכסים נפחתו עשרה זהובים ומגיע הפסד לפי ערך הממון לבנות זהוב אחד ואין הבנות ניזונות עמהן אלא עד ט' זהובים המגיע לחלקן ויכלה חלק הבנות שהרי שמו שצריכים למזונותיהן עד שיבגרו עשרה זהובים והם אין להם אלא ט' זהובים וזה לא ס\"ל לרש\"י אלא כל זמן שהבן אוכל גם הבת אוכלת ומפרש מ\"ש בגמ' כבר זכו בו הבנים שר\"ל שזכו שלא יהיו גרועים מהבת אבל לא שיהיו עדיפין מהן כפי'ר\"ש ור\"ש פי' כבר זכו הבנים להיות עדיף מהבנות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונתרבו יש להן דין מרובים אע\"ג דגבי כתובת בנין דיכרין אמרינן לעיל בסי' קי\"א דאם היו מועטין ונתרבו כבר זכו בהן בני הקטנה שאני הכא דיש להן תפיסת יד בנכסים שהרי אם קדמו הבנים ומכרו בנכסים מועטין מכרן מכר ולכן אמרינן אף אם נתרבו יש להם חלק בהן וזכותם בהן עומד והתוס' תירצו עוד דהתם לא מעיקרא כולי האי נחלה דאורייתא דהרי ע\"מ כולן יורשים אע\"פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ב\"ח או חיוב מזונות בת אשתו או חיוב מזונות האלמנה אלו שלשה הם בעיות בגמ' בר\"פ מי שמת ולא איפשיטו ופסק הרא\"ש והרי\"ף דלקולא עבדינן ולא ממעטי דנכסי בחזקת בנים קיימי ולא מפקינן מינייהו אלא בראיה ברורה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או חיוב עישור נכסים באשיר\"י דעישור נכסים דבת ג\"כ לא קמיבעיא דפשיטא דאינה ממעטת דגרוע מכולן כיון דעדיין לא מטי זמן גבייה וג\"כ אי מת לא גביא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יזונו שלשתן יחד פי' הבן והאלמנה והבת מאחר שבלאו מזונות האלמנה הוי נכסים מרובים אלא שהיא באה למעט אמרינן שאינה ממעט (וכמ\"ש בסמוך שאין אנו עוקרין ירושה בשביל התקנה כ\"פ) ויזונו שלשתן יחד ול\"ד להיכא שהנכסים מועטים עם מזונות האלמנה שאמרינן בסמוך שהאלמנה דוחה הבן והבת (היינו היכא שהנכסים מועטים בלא מזונות אלמנה מטעמא דפי' לקמן מאחר שנדחו הבן מקמי בת כו' אבל היכא דאיכא נכסים מרובים בלא האלמנה א\"כ כולן שוים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל כתובת אשה פשיטא דממעט כיון דאית ליה מעליותא דבעל חוב דהא אי מיית או מינסבא אחרי מיתת בעלה על כל פנים גביא כתובתה היא או יורשיה וג\"כ בתנאי בית דין אית ליה וכמאן דגביא דמי מה שאין כן בבעל חוב דחשיב מחוסר גוביינא דמכאן ולהבא הוא גובה ולכך לא קמיבעיא ליה (ר\"ל כתובת אלמנה) דפשיטא ליה דממעטת וזה שכתב רבינו אבל כתובת אלמנה ממעטת ועושה אותן מועטין: "
+                ],
+                [
+                    " או אלמנה ובן יזונו יחד כו' כן הוא מדברי התוס' (ע\"ל בסימן צ\"ג) וה\"ט דאלמנה עם הבן או עם הבת שהבן או הבת מכח ירושה והאלמנה אינה מכח ירושה אלא מכח תקנה שניהן ניזונות יחד ולא עקרי ירושה דאורייתא מכח התקנה אבל בת אצל האחין בלא אלמנה ששניהן בני ירושה נינהו דהא אי לא הוי בן הוי בת יורשת והשתא שהבת באה מכח התקנה עדיפא מבן ואמרינן בנכסים מועטין שהוא תיזון והבנים יחזרו על הפתחים אבל היכא דאיכא אלמנה בן ובת הנכסים מועטין שנדחה כבר הבן מקמי הבת מכח התקנה מידחי נמי הבת מכח האלמנה מכח דתקנה דאלמנה עדיפא מינה וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלו ואלו פירוש הבן והבת כ\"כ רבינו בהדיא בסי' צ\"ג ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " גם במעות אין להם כלום ואע\"ג דניזונות ממטלטלים ה\"מ כשהן בעין שעדיין לא מכרום: "
+                ],
+                [
+                    " הניח בנות גדולות וקטנות כו' ולא הניח בן ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואינו כשאר תנאי כתובה אלא תקנה שתקנו חכמים לפיכך אם צוה כו' האי לפיכך קאי אמ\"ש ואינו כשאר תנאי כתובה דאילו היה כתנאי כתובה לא היו שומעין לו לבטלו אבל השתא שהוא תקנת חכמים ור\"ל חכמים תקנו משום שאמרו לדעת האב שמן הסתם כל אב רוצה ליתן פרנסה ונדוניא מה לבתו כדי שיקפצו עליה אנשים לקחתה (ושלא תזלזל בתו שינהגו בה מנהג הפקר אם לא ישיאוה כ\"פ) לפיכך כיון שאינו אלא משום אומדנא אם גילה דעתו לפני מותו שלא יתנו פרנסה לבתי שומעין לו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם התנה בשעת נישואין כו' הואיל שפרנסתה תולה בדעת האב לפי ותרנותו או קמצניתו א\"כ אע\"ג שאומר בשעת נישואין שאל יפרנס אותה אינו כלום דאפשר אם היה רואה אותן אח\"כ כשהגיעו לפירקן היה מרחם עליהן ומשיאן ועד\"ר ותמצא מבואר היטב: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא הניח אלא שיעור כי' עיין מ\"ש בסמוך בדרישה דנ\"ל דהרא\"ש והר\"ן חולקין ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ב\"ד אומדין דעתו שיתן כו' פירוש אם היה חי היה נותן לשנייה כל מה שהניח והוא הוי טרח לחזור כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה עשיר והעני או ותרן ונשתנה דעתו כו' ר\"ל דאשמועינן אף ע\"ג שיש שינוי לא סבירא ליה כחכמים ליתן דבר הקצוב וקבע לעולם דהיינו עישור נכסים אלא כרבי יודא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מקרקעי וכתב הרא\"ש והר\"ן דמ\"מ שמין הכל ממטלטלי ומקרקעי אלא שמסלקין העישור ממקרקעי וכ\"כ רבינו בסמוך דפרנסה אינה נגבית אלא ממקרקעי וז\"ל הרי\"ף והרא\"ש וב\"י מביאם והאידנא תקינו רבנן דמתיבתא למיגבא כתובה ממטלטלין הלכך מזוני נמי ממטלטלי דקי\"ל תנאי כתובה ככתובה דמי אבל פרנסה דליתא מתנאי כתובה כדקיימא קיימא (ומשום שדרכן של בני אדם שנותנין נדוניא לבנותיהן לפי עשרו הן ממקרקעי הן ממטלטלי ע\"כ שמין לידע העישור גם ממטלטלין רק מן היתומים אינה נגבית אלא ממקרקעו כ\"פ: ",
+                    " ואצטרובלי פירש\"י מושב אמת הריחיים: "
+                ],
+                [
+                    " כגון אם השכיר פירוש האב: "
+                ],
+                [
+                    " שעברה ואף על גב שעלה השכירות כצ\"ל וכן משמע ברא\"ש דף קל\"ד ע\"ב ובתוס' דף ס\"ט ע\"א ובר\"ן ד' תק\"א ע\"א ולפי גירסא שלנו שגורסים ואפילו עלה כו' י\"ל קצת דה\"ק כגון אם השכיר כו' פי' שהאב (וה\"ה היורשין קודם שנחתו הבית דין לשער לה העישור) השכיר הבית ומת מיד אחר שהשכירו והשכירות עלה בפני הבנים קודם גביית העישור נכסים ואח\"כ אמר שאפילו אם האב לא מת מיד אלא שעלה השכירות בחיי האב כו': "
+                ],
+                [
+                    " חשיב כמקרקעי ז\"ל הר\"ן דה\"ל השכירות כנגד מה שנשתמשו בו בחייו כפירות המחוברין לקרקע שדינן כקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " כששמין הנכסים כו' עיין בדרישה: <br>(ובס\"ה כתב שלתקנת הגאונים כו' כ\"כ להדיא במצות עשין סי' מ\"ח אבל במצות לא תעשה בסימן פ\"א כתב ממש כדברי הטור כסברא הראשונה רנ\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל מ\"ו לאו בכל אומדנות קאמר דהא אם השיא אחת בחייו נותנין לשנייה כל מה שנתן לראשונה מכח אומדנא אפילו יותר כדלעיל ודוק מ\"ו ועד\"ר שהוכחתי שאין לחלק באומדנות הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מה ששיירה הראשונה דאל\"כ מי שהניח י' בנות יקחו כל הנכסים ואם כן מה יקח הבן גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כולן שכל א' נוטלת עישור מה ששיירה הראשונה (דאין חיוב הפרנסה חל על האחין אלא כשיגיע זמן נישואים כ\"פ) והואיל שלא נשאום יחד כל אחד זכתה בעישור שבפניה (אבל אם באו כולן לישא כאחת אין כאן בת אחת קודמת לזכות כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " של האחין לאפוקי של האב: "
+                ],
+                [
+                    " בלא שבועה לאפוקי אם היתה ב\"ח של האב הוי דינה ליטול מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מנכסי יתומים וגם לא היתה גובה מן הראוי כמ\"ש בח\"מ סימן ק\"ד ור\"ף (ובהג\"מ פ\"כ דאישות אם יטעון היורשים בפירוש השבעי לנו שלא התפיסה צררי שאז נשבעת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מנכסי יתומים: "
+                ],
+                [
+                    " טורפת מהלקוחות דשויוה רבנן כבעל חוב בעישור נכסים משמת האב רש\"י וכתב ה\"ה בשם הרשב\"א שצריכה שבועה כשטורפת מהלקוחות כשאר ב\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " שיתנו לה עוד מזונות דאם פסקו לה מזונות אפילו בנערה אמרינן הא דשתקה משום דמיתזני מינייהו ולא משום דמחלה פרנסתה (ועודה קטנה דאז לאו בת מחאה היא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או פסקו ליתן לה מזונות דהואיל דעשו לה יתור שהרי אינן חייבין לזונה עוד מש\"ה שתקה (וכתב הר\"ן דוקא שידעה בשעת נישואין שהם יזונו אותה אבל בלא\"ה אע\"ג דזנין אותה לאו כלום הוא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם בגרה ואח\"כ נישאת עיין בב\"י שכתב שרבינו דקדק בלשונו לומר שנשאה אחר שכבר בגרה הא נישאת קודם לכן ואחר כך בגרה לא אבדה פרנסתה כשיש לה מזונות ושכ\"כ הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם יפסקו ליתן לה מזונות פי' אחר הנישואין. ומיהו במחאה לחוד סגי ולא אמרינן ולא הוה לה להנשא כלל ותיפוק דמחלה ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואין נראה כן דעת התוס' כצ\"ל וכן הוא גירסת ב\"י וכן מצאתי הגירסא בדפוס תוגרמא ועיין בתו' בדף ס\"ח ע\"ב בד\"ה בין נשאו כו': "
+                ],
+                [
+                    " בנות קטנות ל\"ד וה\"ה נערו' ונקט קטנות לאפוקי בוגרת ושם באשיר\"י כתב ז\"ל דלישנא דהבנות קטנות משמע. מפני שאמרו חכמים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב בתשובה כו' ותימא הלא פסק כן בהדיא בפסקיו בפרק מציאת האשה מ\"ו וע\"ש באשיר\"י פרק מציאת האשה סוף דף קנ\"ג שכ\"כ בשמו ביותר אריכות וראיתי בא\"ע של קלף שלא כתב בו האי תיבה בתשובה וכן נ\"ל עיקר כי לדעתי לא נמצא כ\"כ בתשובה מאחר שהב\"י ולא בעל מראה מקום סמנוהו: "
+                ],
+                [
+                    " הפסי��ה עישור שלה ומפרש טעמא משום דאיכא רווח ביתא כלומר שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה: <br>(ואפי' אין שם אלא מטלטלין ע\"ל בח\"מ סימן ק\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולענין דינא כו' (כשם שהיא קודמת לענין דינא במקרקעי ה\"נ במטלטלי כ\"פ) צ\"ע לעיל סימן ק\"ב מ\"ו. ורצה לומר דהכא אמרינן דאזלינן בתר המוקדם ולעיל בר\"ס ק\"ב אמרינן דאם הניח מטלטלין ויש כאן בעל חוב וכתובת אשה דינתנו לבעל חוב אפי' הוא מאוחר ותדחה האשה ולא אמרינן שמטלטלין כעין דינא דמקרקעי תיקון ובמקרקעי מבואר שם דנותנין למוקדם. ול\"נ דלק\"מ דלעיל בבעל חוב דמדאורייתא מטלטלי דבעל חוב משועבדים הם למלוה אלא שהחכמים אמרו שאחר שמת הלוה שמטלטלין שלו אינן משועבדים למלוה ולהכי אמרינן דכשחזרו ותקנו הגאונים שהמלוה יגבה ממטלטלי תקינו שיהא קודם לכתובת אשה שהם אמרו והם תקנו (ומטעם דב\"ה משום לא תנעול דלת כו' אבל האשה יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא כ\"פ) אבל הכא גבי כתובתה ומזונות ופרנסה שאין זמנה אלא לאחר מיתה ומחיים אין להם שום שיעבוד על מטלטלים של בעל ואביה (ואין שיעבוד של האלמנה וגם הבת דאורייתא כ\"פ) אמרינן שהמוקדם קודם דהכא שייך לומר דמטלטלי כעין דינא דקרקעות תקנו כיון שאין צד שיעבוד חל מעולם על המטלטלין כי אם מתקנת הגאונים (גם שהאלמנה בעל חוב דאב והבת ב\"ח דאחין ונמצא שקודם שנפלו לרשות האחין היא קודמת לגבות אחר תקנת הגאונים אף ממטלטלין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' נשאו הגדולות כו' וכ\"כ בח\"מ סימן רפ\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שהתנתה עמו ז\"ל ב\"י לא ידעתי למה הוצרך רבינו להאריך בזה דמהיכא תיתי ליתן לה שום דבר עכ\"ל ב\"י. וי\"ל דלא בא אלא לאשמעינן דמה שהתנה עמה יש לה אף ע\"פ שהוא דבר שלא בא לעולם משום חיבת נישואין ולא תימא דמה שיש לה מה שהתנה עמה אף ע\"פ שאינו בעולם הוא מכח תקנת חכמים או מתנאי כתובה וממילא יש לה ג\"כ שאר דברים כמו שאר בנות קמ\"ל (במ\"ש רבינו כל אלו הדברים אינו חייב כ\"פ) דאין לה שאר דברים אבל אין לתרץ דר\"ל דאפילו כסות ומדור א\"צ ליתן לה אף ע\"פ שפסק עמה ליתן לה מזונות וכבר נתבאר דלעניין אשתו ובנותיו כסות ומדור בכלל מזונות הוא כמ\"ש לעיל. סימן ע\"ד וקי\"ג דזה אינו חדא מנא ליה לרבינו הא דאין לה ועוד שהרי סיים בראייה שכתב דתנן הנושא כו' עד אבל אם לא פסקה לא וזהו פשיטא והוה ליה למימר אפי' אם פסקה אין לה אלא מזונות לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " אז מהני בדבור בעלמא דכיון דמתני אהדדי גמר ומקני (והן הן הדברים הנקנין באמירה כדלעיל בסימן נ\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל שלא בשעת קידושין כו' משום דסבירא ליה שאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב (בלא קניין) וטעם זה כתב הרמב\"ם בהדיא בפ' י\"א מהל' מכירה ורבינו כתבו בח\"מ סי' ר\"ז (ועיין בח\"מ סי' ח' כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אין נותן לה אלא בדמי הזול (אע\"ג דעיכב הוא כ\"פ) מפני שאינו חייב לשלם אלא כעין שגזל דהיינו אותן שנים שהיו בזול אשיר\"י: <br>(ומעשה ידיה שלה ול\"ד לאשתו דמעשה ידיה שלו משום המזונות דהתם המזונות מתנאי ב\"ד איכא איבה אבל הכא הוא מרצונו הטוב התחייב נפשיה לא שייך איבה כ\"כ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם האם פוטרת אותו מלזונה כו' דלאו כל כמיניה כו' יש מלמדין מכאן שאם האב עושה שידוך לבתו עם אחר ופסק לה נדוניא ו��ח\"כ נתרצו האב והחתן לבטל השידוך שאין לאב רשות לבטל שלא ברצון בתו דלאו כל כמיניה כו': "
+                ],
+                [
+                    " שלא ניתנו ליכתב כו' וז\"ל הר\"ן שאפי' נכתבו אין כתיבתו עושה שטר לגבות ממשעבדי שלא עלה על דעתם להשתעבד משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורי ולא אצל משעבדי עכ\"ל וע\"ל בסימן נ\"א: <br>(ולא לפי ברכת הבית בסימן צ\"ד הוא מבואר. ולא דמי למזונות האלמנה שכתב רבינו שם דאם רוצה שיתן לה מזונות בבית אביה אין נותנין לה אלא כפי ברכת הבית שאני התם שלא התנה עמה לזונה אלא בביתו שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כ\"פ): <br>לא יוכל לומר כשתבא הבת אצלי כו' דלעולם אין נוטלין הבת בין גדולה בין קטנה מלהיות אצל אמה שזהו כבודה ולכן צריך ליתן מזונו' משלם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחד זנה פי' השני שנשאת לו עכשיו דודאי כל זמן שאשתו עמו אין צריך לזון את בתו במקום אחר ומשום דסתם בת ניחא לה עם עמה מש\"ה סתם וכתב אחד זנה: "
+                ],
+                [
+                    " דכל זמן שאת עמי מאלו נישואי משמע ובכאן אין שייך לומר כל המחזיר על דעת כתובה ראשונה הוא מחזירה דהא אין זה מתנאי כתובה. ועוד דלהחזיק בידו אמרינן כן לעיל ס\"ס ק' ולא להוציא מידו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא כזן את אשתו ע\"י שליש ר\"ל והבעל הוא עני דאל\"כ הא חייב לזונה לפי כבודה וכבודו כמ\"ש לעיל סימן ע': "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל ול\"נ ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפרנסו או עשה עמו טובה כדי לפרנסו בסתמא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וישתו יין כו' אף ע\"ג שאמרינן לעיל סימן ע' שאפילו לאשתו אינו חייב ליתן יין אלא מעט יין אם דרך המקום ששותת הנשים יין י\"ל דהתם מיירי שאפילו אם הבעל ובני ביתו אינן דרכן ביין מ\"מ צריך לתת לה מעט יין והכא מיירי שאם בני ביתו דרכם ביין חייב גם כן ליתן כך לאותו שאוכל עמו ודוקא כבני ביתו נותן לו ולא לפי עשרו וכמו שנתבאר לעיל סימן ע\"ג דאפי' לאשתו ובניו ובנותיו דמחייב לזונם עד ששה שנים כתב שם ז\"ל אינו נותן להם לפי עשרו אלא לפי צרכם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נתנו חכמים קצבה כו' פירוש דהרמ\"ה אמר שיתן לה קצבה דהיינו כזן את אשתו כו' ועל זה כתב הרא\"ש שלא מצינו שנתנו חכמים קצבה אפי' אם הוא עני אלא במשרה אשתו כו' ואפי' באשתו לא נתנו קצבה אלא במשרה אבל כשהיא אוכלת עמו מתגלגלת עמו במה כו': "
+                ],
+                [
+                    " דרפואה שאין לה קצבה כו' כמ\"ש לעיל סימן ע\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " העוברת (על דת פירוש המעברת את בעלה על דת משה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאמרה פלוני כהן תקן כו' כן הוא בגמרא: <br>(ודוקא שהוכחשה בעדים דאי אפשר להפקיע ממונא אלא בעדים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שמכחשת החכם ואומרת שתיקן לה נאמנת בי\"ד סימן קפ\"ה כתב שנראה שדוקא לענין שלא תפסיד כתובה נאמנת אבל החכם נאמן לענין האיסור והטומאה ושכן נראה לפרש דעת הרא\"ש עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונודע ופירוש דמצית להשמיט ולומר משחקת הייתי בך וכשהיית בא לאכול הייתי מונעך תוס' ואשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אכלה דבר איסור דדוקא אם נודרת ואינה מקיימת יוצאת בלא כתובה מטעם דבעון נדרים בניו קטנים מתים ולא בשאר עבירות אם לא שהכשילתו ומה שאבדה כתובתה בדת יהודית היינו משום חציפותא ומשום חשד זנות: "
+                ],
+                [
+                    " הוחזקה נדה בשכנותיה כו' עד יוצאה בלא כתובה כן הוא בגמרא ורבינו סתם כאן דמשמע דאינה נאמנת לומר אמתלא למה לבשתה בגדי נדה וכן הוא דעת הרמב\"ן כתבו רבינו בי\"ד סי' קפ\"ה ע\"ש ושם תמה רבינו עליו דס\"ל דמהני אמתלאה והרשב\"א הביא ראיה לדברי הרמב\"ן מדין דומשמשתו נדה דהכא דמשמע בגמרא דלא סמכינן עלה אפי' באמתלאה ונראה דרבינו ס\"ל דאין ראיה אלא ושאני הכא שכבר עבר ושמשה עמו מש\"ה אינה נאמנת דמשקרת כדי שלא תפסיד כתובתה אבל קודם ששמשה סביר ליה דמהני ונאמנת באמתלא: "
+                ],
+                [
+                    " ובא עליה ולאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיה שהוחזקה נדה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה מקיימת עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " קלתה בראשה פי' סל שיש לו בית קיבול להולמו בראשו ולמעלה בית קיבול לתת בו פלך ופשתן רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " רדיד החופה את כל גופה כמו טלית וכמ\"ש לעיל סימן ע\"ג. ככל הנשים ר\"ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר\"ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע\"ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד או י\"ל שיש חילוק בין כיפה למטפחת כשכיפה בראשה אז אין נוהגין בכל המקומות ברדיד אבל כשאין כיפה בראשה אלא מטפחת בעלמא בכל מקומות אין נוהגין לצאת כך בלא רדיד: "
+                ],
+                [
+                    " לא תצא ז\"ל ב\"י ויש לתמוה על רבינו שכתב לא תצא דמשמע לא תצא מבעלה בלא כתובה ע\"י כך אע\"פ שהוא דבר שאינו הגון והא בחצר אפילו פרועה ראש ממש לית לן בה ובמבוי שאינו מפולש מיהא בקלתא לית לן בה כדמוכח מדברי פירש\"י ור\"ן וב\"י הביאו ויש ליישב בדוחק ולומר דהא דמותר היינו כשאין שם איש ובמבוי מפולש תצא אע\"פ שאין שם איש כיון שרבים שכיחין לצאת ולבא וקמ\"ל דבחצר אפילו יש שם איש דאסור לכתחלה מיהו לא תצא עבור זה (וז\"ל ד\"מ דודאי גם רבינו מודה לדבר זה כמ\"ש לעיל סי' כ\"א דאין אסור ללכת בפריעת הראש אלא דוקא בשוק ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית וכמ\"ש במעשה דקמחית שזכתה משום זה שיצאו ממנה כהנים גדולים ע\"כ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בשוק \"שמראה זרועותיה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והחוט מתרדד מתוח כצ\"ל ולכאורה נ\"ל פירוש ורד מלשון מתרודד ונקרא ורד הוי\"ו \"בשבא \"והריש \"בחולם (או מלשון ירידה והוי\"ו נקודה בשבא והרי\"ש בפתח כ\"פ) ובדברי הרמב\"ם גרסינן וורד בשני \"ווין (והוי\"ו ראשונה במלאפום כ\"פ) וכן הגירסא נמי בש\"ע ובמיימוני בפכ\"ד ופירוש וורד ממש שבשעה שהיא טווה בשוק משימה וורד כנגד פניה להתקשט ולהראות מנהג הפקר בפני העוברים ושבים והא דנקט וטווה בשוק ועושה כן לרבותא קאמר הכא שאם היא יושבת בשוק בלי טוייה ועושה כן פשיטא שהוא מנהג פריצות אלא אפילו אם טווה ועושה כך נמי מנהג פריצות הוא ובטווה בשוק ומראה זרועותיה גם הרמב\"ם מודה וכ\"כ שם המיימוני בהדיא בבבא בפני עצמו (ור\"ת פירש צמר אדום היה טווה שיפול על פניה מזהרורית ויהיו עזות מצח תוספות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " המדברת \"ומשחקת כן הגיה ב\"י (ול\"ג והמשחקת דמשמע דתרתי מילי נינהו וליתא כ\"פ) עם הבחורים פירוש שאינן נישואין: "
+                ],
+                [
+                    " בפניו פירוש של בעל או בפני בנו של בעל ואם המקללת הבעל עצמו עיין בבית יוסף שהביא תשובה ע\"ז (ועיין בד\"מ ובשלחן ערוך סימן קנ\"ד כ\"פ) ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא כדבריה שלא עברה אחר ההתראה דהוי כדין מוציא שטר חוב על חבירו והלה טוען פרוע הוא שבעל השטר צריך לישבע קודם שיגבה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחר כך אין כופין פירוש אפילו אחר שהתרה בה ועברה על התראתו וכן משמע בב\"י וכן מוכרח מדברי הרמב\"ם ורבינו שהרי הביא רבינו דברי הרמב\"ם אחר דין זה שכתב ז\"ל ואף על פי שלא הוציאה אין לה כתובה כו' עכ\"ל הא דאין לה כתובה כבר כתבו הוא פשוט מהגמרא דהוא דוקא כשהתרה בה ועברה על התראתו ואפ\"ה כתב אע\"פ שלא הוציאה ש\"מ דאין כופין אותו להוציא גם בזו ובדידיה תליא מילתא ואף על גב דבגמרא פרק הארוסה איתא דהאי דינא נלמד ממאי דאיבעיא להו שם אם יכול איש למחול על קנויו ושם מסקינן דדוקא קודם שעברה על קנויו יכולה למחול ולא אחר כך צ\"ל עברה דהתם דקאי על סתירתה עם איש אחר גרע טפי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל תטול מה שהכניסה לשון הגמרא דאם היא זנתה כליה לא זינו: "
+                ],
+                [
+                    " אין מוציאין ממנו פירוש אף על פי דנצ\"ב עומדין באחריותו שאם יאבדו או יכלו הוא חייב באחריות שלכך נקרא צ\"ב אבל באלו שיוצאין בלא כתובה אין מוציאין ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " תצא מזה ומזה כגון שהלך בעלה למ\"ה ונישאת לאחר ובא בעלה כמ\"ש בסימן י\"ז: (שהרי מצד זנות כו' פירוש ונאסרות על בעליהן: אבל אבדה כתובתה דהודאת בע\"ד כמאה עדים דמי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא אשת ישראל ולא אשת כהן וכתב ב\"י וז\"ל וטעמא דאשת ישראל פשוט וכו' עב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל משום לזות שפתים ל\"ד קאמר אלא משום דיני שמים חייב להוציאה וכ\"כ הרי\"ף והרא\"ש ס\"פ האומר וכמ\"ש בשם הרמב\"ם בסמוך (גם כ\"פ רבינו לעיל סי' ו' אשת כהן שאמרה לבעלה כו' עד ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו יוציא כדי לצאת ידי ספק) אכן ראיתי לשם ברי\"ף ורא\"ש דאיירי בעד המעיד ושתקה בעל אם כן יכול להיות דהכא איירי שלא שתק אלא השיב לו מניין הא או כיוצא בזה אפילו אם מאמין לו אחר כך אינו חייב להוציא אלא איסור איכא כו' או מיירי שאמר ליה שזינתה בעניין שלא היה לו כלל לידע דאין השתיקה מועלת כלל אבל במקום שהשתיקה מועלת ומאמין לו חייב להוציאה וכן לקמן סימן קע\"ח כתב כה\"ג ע\"ש מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כשאומרת שזינתה הא דכתב וכן אף על גב דבזה חייב להוציאה מ\"מ בדבר זה הן שווין דבשניהן אסור לעמוד עמה אע\"ג דליכא ב' עדים בדבר: <br>(צריך להוציאה לצאת י\"ש ואינו נותן לה כתובה דהודאת בע\"ד כמאה עדים דמי ב\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל מדברי אחר פירוש אם הוא בעצמו לא ראה שזינתה אלא אחר אמר שראה שזינתה אינו יכול להשביעה אלא על ידי גלגול והטעם כתב ב\"י משום דבראה אותה בעצמו ה\"ל כטוען פרעתיך והמוציא שטר חוב על חבירו והלה טוען פרעתיך בעל השטר צריך לישבע אבל כשהוא לא ראה בעצמו שזינתה אלא אחר א\"ל ה\"ל כאומר שמא פרעתיך דלא כלום הוא ועד\"ר ואפשר לומר דדוקא כאן שיש ביד האשה שטר כתובתה חוב גמור ומש\"ה ס\"ל דאין הבעל יכול להשביעה על פי עד אחד אם לא ע\"י גלגול משא\"כ בח\"מ סימן ע\"ה דהתם מיירי בבא לתבוע לחבירו על פי עד אחד ואומר שא\"ל שאין להנתבע זכות וראיה לומר שאינו חייב מש\"ה משביעין אותו (בפני עדים אל תסתרי כו' ואף על גב דקי\"ל דאין אוסרין על היחוד. הואיל וקינא לה ילפינן לה מקראי יתירי גבי סוטה דאוסרין בסתירה בעלמא ודוקא שדבר בזה הלשון וע\"ל סימן קע\"ח כ\"פ): <br>(שהרי מעשיה הרעים גרמו לה כו' פירוש דלא תימא כיון שהוא גרם לה שקינא לה לא היה להפסיד כתובה לכך אמר לא כי אלא מעשה הרעים גרמו לה שנסתרה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " א\"ל בינו לבינה היינו לר\"י שסבר הקינוי שבינו לבינה הוי קינוי דאל\"כ לא הוי אסורה ותימא שכ\"כ כאן בפשיטות לאיסורא ולקמן בהלכות סוטה כתב בשם סמ\"ג דשמא הלכה כר\"י כו' וצ\"ע אכן דברי הרמב\"ם קשה ליישב דכתב בה\"א ממש כדברי הטור וצ\"ע מ\"ו): "
+                ],
+                [
+                    " אסורה לו בזמן הזה ל\"ד דהא אפילו בזמן הבית אסורה עולמית דלכ\"ע אינו משקה אותה ע\"פ מה שראה שנסתרה אם לא בעדים כדלקמן בהלכות סוטה אלא משום סיפא דמלתא שאם הודית שנסתרה אלא שלא נטמאת בזמן הבית היה משקה אותה ודוק מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לא נאסרה מכח הקינוי והסתירה אע\"ג דכאן איירי כשלא נסתרה מ\"מ נקט קינוי וסתירה רצה לומר כדין קינוי וסתירה ובס\"א ליתא תיבת וסתירה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואני תמיה על דבריו דבהדיא מסיק הגמרא כו' עיין במגיד משנה פרק כ\"ד דאישות דמיישב דברי הרמב\"ם דסבירא ליה כלישנא בתרא שם בגמרא ולבסוף כתב אבל בהלכות לא כתבו אלא לישנא קמא וכן נראה עיקר. ולכאורה היה נראה לחלק בין ידע בה והכיר אותו שלותה ממנו שהיא אסורה לו ללא ידע. דבלא ידע איכא משום נעילת דלת בפני נשים הכשרות שלא ילוו לה. אלא שאם כן לא הוה ליה להרמב\"ם למסתמא אלא לפרש: "
+                ],
+                [
+                    " לא הכיר בה כו' צ\"ל דלא קאי אמ\"ש בת ישראל לנתין ולממזר דשם לא שייך למיתני לא הכיר בה דדוקא כשאיש ראוי והיא אינה ראויה שייך הכיר בה מה שאין כן בנתין וממזר שהוא אינו ראוי. ורבינו דנקט בת ישראל לנתין ולממזר לשון המשנה נקט דתנן אלמנה לכהן גדול כו' בת ישראל לממזר ולנתין יש להם כתובה ואשמועינן אף על פי שהקידושין בעבירה אפילו הכי יש להם כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל התוספת יש לה דומה לזה לעיל ס\"ס ס\"ח. וז\"ל הרמב\"ם והטעם דהעיקר שהיא תקנת חכמים שלא תיהוי קלה בעיניו להוציאה הואיל שלא הכיר בה אין לה עיקר אבל תוס' שחייב עצמו בו כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו הרי עמדה בתנאי שלה והרי הקנאתה לו הנאתה אלא שהתורה אסרה עליו ומה היא יכולה לעשות לפיכך יש לה תוס' כיון שאין מעשיה גורמין לה להאסר ורש\"י פי'משום דתוס' מתנה דעלמא הוא דיהיב לה בחיבת ביאה: <br>(ואין לה שום תנאי כו' דתנאי כתובה ככתובה ואם כתובה אין לה כ\"ש תנאי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חייב בפרקונה ל\"ד לא הכיר בה אלא אפי' הכיר בה כדלעיל בסימן ע\"ח אבל מ\"ש אינו משלם הפירות שאכל דוקא בלא הכיר איירי כדמוכח להדיא בפ' יש מותרות (יבמות דף פ\"ה) מ\"ו. ובזה נתיישב למה כתב רבינו ואינו חייב בפרקונה בלא הכיר דאשמעינן דאע\"פ שאינו חייב בפרקונה מ\"מ אינו חייב בתשלום פירות אבל בהכיר בה דחייב לשלם פירותיה אין חידוש כלל במה שאינו חייב בפרקונה כיון שהוא עליו באיסור ותפרוק נפשה בדמי פירותיה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פירות שאכל עיין בב\"י שתמה על רבינו שהרא\"ש לא כתב דין זה אלא בממאנת כו': "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנשתמש בהן ז\"ל ב\"י היינו לומר דוקא בכה\"ג הוא דחייב לשלם בנ\"מ אבל אם נגנבו או נאבדו אינו משלם כלל בנ\"מ דלגבי נצ\"ב אפי' בכה\"ג (שנשתמש וכלה אותם) א\"צ לשלם לה אבל אין דעת הרמב\"ם כן (ורבינו הביאו בסמוך בנוסחא המדוייקת אבל בנוסח ספר ב\"י לא היה כתב בסמוך בדברי הרמב\"ם דין נ\"מ) אלא אפי' אם נגנב מנ\"מ חייב לשלם ומנצ\"ב אינו חייב לשלם ובין להרמב\"ם ובין לרבינו דין אשה זו היפך מכל הנשים והטעם משום שאין שם אישות גמור (ונ\"מ ברשותה קיימי ואין לבעל אלא פירות כ\"פ) לא זכה בנ\"מ ובנצ\"ב היא נתנה לו (ולא ברשותה קיימי אלא שהבעל חייב באחריותן אוקמינן בחזקת כמו שהן עכשיו כ\"פ) לכך פטור: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דחייבי עשה כו' היינו מצרי ואדומי קודם דור שלישי כדלעיל בסימן י\"ח ולשון שכתב רבינו והרמב\"ם כתב משמע דאיפליגו אתי נראה דקאי אמ\"ש בתחלת הסימן הנושא אשה בעבירה משמע אפי' חייבי עשה ומ\"ש כגון אלמנה לכ\"ג היינו לדמיון בעלמא וה\"ה חייבי עשה ולא אתא למעט אלא חייבי כריתות שאין קידושין תופסין בהו והשתא כתב שהרמב\"ם אינו סבר כן דחייבי עשה כיון שאיסורן קל אפילו כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם \"לא הכיר בה דינם כחייבי לאוין \"שהכיר בה כצ\"ל (ופי' לעניין כתובתה כ\"פ) וכן הגיה מ\"ו וכן הוא ברמב\"ם וכן מוכח ממ\"ש רבינו דברי הרמב\"ם בסמוך וז\"ל בין הכיר בה ובין לא הכיר בה משמע דבשניהם דינם כחייבי לאוין שהכיר בה: "
+                ],
+                [
+                    " יש לה הכל פירוש אפי' מזונות בחייו וכדבסמוך וה\"ה פרקונה ול\"ד \"כדין \"אלו קאמר וק\"ל מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והנשאת לשני ולא היה לה בנים פי' לפני זה איירי מאיילונית דיש לה סימני איילונית וקאמר דלפלוגי בבעלה ראשון יש לה דין נשים הנ\"ל. וכאן איירי באשה שאין לה סימני איילונית אלא שנשאת לראשון ולא היה לו בנים ממנה וכן לשני ואח\"כ נישאת לשלישי וג\"כ לא היה לו בנים ממנה ואז הוחזקה עקרה ושהחסרון הוא מצדה לכן דינה כמו הנשים הנ\"ל משא\"כ בעודה נשואה לראשון ושני דעדיין לא הוחזקה לעקרה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנייה פי' שנייה לעריות וע\"ד שנתבארו לעיל בסימן ט\"ו ומאחר שאין זרעה פסול כלל א\"כ היא מרגילתו לעבירה וקנסוה טפי (ור\"ל דחייבי לאוין הנ\"ל הוא מרגילה ומסיתה לינשא דהרי פסל אותה בביאתו א\"כ היא אינו מסיתה אותו ולכן קנסו אותו בהכיר בה אבל שנייה כיון דלא מפסלא איהי ולא זרעה א\"כ לא מפסדא מידי היא מרגילתו ומסיתו לינשא לה מפני כו' כ\"פ) מפני שהאשה יותר רוצה להנשא מהאיש: "
+                ],
+                [
+                    " ושאינן בעין מפרש בגמרא דקנסו דידה בדידה דהיינו נ\"מ וקנסו דידיה בדידיה דהיינו נצ\"ב (ור\"ל בלאות דנ\"מ שהוציא שלא ברשותה היתה ראויה לגבות משלו קנסו אותה ולדידיה קנסו במה שהיה ראויה לו משלה דהיינו דנצ\"ב שהוציא ברשות אבל חייבי לאוין שפסלה אותה לא רצו לקונסה דודאי סופה בעי למיפק מיניה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינו חייב לשלם ונ\"מ אפי' ליתנהו \"חייב לשלם וא\"א הרא\"ש ז\"ל כצ\"ל והטעם מפורש בהרמב\"ם וז\"ל היפך מכל הנשים מפני שאין שם אישות גמורה לא זכה בנ\"מ ומ\"ש וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כסברא הראשונה ר\"ל דאינו משלם נ\"מ בלא הכיר בה אח\"כ נשתמש בהם וכלה אותם ולא כדעת הרמב\"ם דס\"ל היכא דליתנהו חייב לשלם אפי' נגנבו או ��אבדו וכן איתא בהדיא ברמב\"ם שם פכ\"ד. דין ח' וק\"ל מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " קטנה היוצאת במיאון כו' (ע\"ל סימן קנ\"ה כ\"פ) עד אבל תוס' יש לה משום דמתנה בעלמא הוא דיהיב לה בסיבת ביאה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג או שהלך למדינת הים \"ולותה \"למזונותיה \"ואכלה ור\"ל בין שלותה למזונותיה או לצורך פדיון אינו חייב לשלם והא דכתב ואכלה רבותא קאמר אע\"פ שאין המעות בעין להחזירן למלוה יפסיד המלוה ואין הבעל חייב לשלם לו וק\"ל: <br>פירותיה ואפי' הן כצ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא יחזיר עולמית דשמא תינשא לאחר ותתרפא ויהיו לה בנים מהשני ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים כ\"כ הרמב\"ם פ\"י מהלכות גירושין והביאו ב\"י לעיל ס\"ס י' ועד\"ר: <br>(ומותרת לינשא לאחר כמ\"ש בי\"ד סימן קפ\"ז ומשם יש ללמוד לאשה שהוציאה בעלה משום דאין לה וסת שמותרת לינשא לאחר כ\"פ): (וכ\"כ הרמב\"ם נתבאר בי\"ד סי' קפ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהיא ככל הנשים אע\"פ שאין לה וסת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כל אשה שנולדו בה מומין האי לשון וכן ר\"ל דכי היכי דאמרינן בדם אם אירע לה כך משנישאת חייב ליתן לה הכתובה משום דאמרינן נסתחפה שדהו ה\"נ אמרינן אם נולדו בה מומין אחר שנישאת שחייב ליתן לה כתובה אם מגרשה אבל לענין אם ירצה לקיים אותה אין דומין זה לזה: <br>(יוציא ויתן כתובה ותוספת וכל תנאיה כ\"פ): (ולמעלה בהלכות קדושין בסי' ל\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן דינה בענין כתובה אם אח\"כ ניסת לשני לשלישי ולרביעי יתבאר בס\"ס קנ\"ד. רצה לומר שם יכתוב דאם נישאת לשלישי ולא ילדה שיצא ממנו בלא כתובה אפי' הכי אין אומרים כיון שהוחזקה ג\"כ שלא ילדה תחזרה כתובה גם כן לראשון ושני ואיפכא נמי אם אחר כך נישאת לרביעי לא אמרינן כיון שעתה ילדה יתחייב לה השלישי ליתן הכתובה דאמרינן שמא עתה נתרפאית ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " טוליטולא ומולינא כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " והניחה ממנו זרע של קיימא כו' רצה לומר כשלא הניחה זרע של קיימא לעולם לא יטול הבעל אלא חצי עזבונה והחצי השני יטול יורשיה מה שאין כן כשהניחה זרע של קיימא דאז אין ליורש כלום שייכות בחציה השני כי אם זה הבן ואם ימות שעה אחת אחרי מיתתה אז האב יורש את בנו ויקח הכל. ומה שכתב יחלק אותו הבעל עם אותו הזרע רצה לומר בחייו יקחנו ואם ג\"כ מת יקח הוא הכל ומסיק וכתב אבל אם לא הניחה כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכוונתינו בזרע כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר פטירתה שלשים יום אינו רצה לומר שצריך לחיות אחר פטירת אמו ל' יום דודאי אם חי כ\"ט יום קודם מיתת אמו ואחר מיתת אמו יום אחד יצא מכלל נפל ויש לו דין זה דזרע קיימא אלא ר\"ל שחי מיום הולדו ל' יום וגם היה בחיים אחר מיתת האם: "
+                ],
+                [
+                    " מכל מה שימצא מעזבונה שהוא מבגדים שלה כו' דוק מראש ועד סוף בלשון התקנה ותמצא שלא נתקנה בעיקר הכתובה דהיינו במנה ומאתים גם לא בתוס' כתובה כי זה שהיה לו ליתן לה משלו נשאר הוא בו בזכותו שהוא יורש את אשתו ולא נתקן התקנה כי אם בנדונייתה שהכניסה לו. וגם בהנדוניא לא בכל ענין כ\"א במה שנמצא ממנו בעין מטלטלין או קרקעות אבל אינו חייב באחריותו אם נאבדו וכ\"ש אם נתקלקל לחוד דוק ותמצא. וכשמת הבעל תחלה שתקנו שהיא לא תטול כי אם חצי הכתובה היה ג\"כ התיקון להיפך דוקא בממון דידיה אבדה זכותה בהחצי אבל בנדונייתה תשאר בזכותה ליטלו משלם: "
+                ],
+                [
+                    " ויחזור החצי הנזכר ממנו רצה לומר החצי הנזכר יוציא ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " שהיה לו ליורש מן הדין כי מן הדין הבעל יורש את אשתו. ויצא לאשר יהיה לו דין קדימה כו' והא דלא כתב כן לעיל מינה בחולק עם הבן דשם אין הממון יוצא מרשותו כי אם לבנו יוצאי יריכו ואם מת חוזרת אליו הן הוא בחיים או שכבר מת יורש לבנו בקבר ומנחיל בניו אם לא שלאותו בן נולדו בנים כמבואר בחושן משפט ריש הלכ' נחלות סימן רע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה הוא נפטר בחייה רצה לומר שעכשיו שהוא בחיים הוא יורש שלה הקודם ולכן אמר שכוונתנו שאנו רואין כאלו הוא מת ואז אותו שיש לו דין קדימה בירושתה יזכה בהחצי אף אם הבעל חי והוא היורש הקודם: "
+                ],
+                [
+                    " ומה שהכניסה לו ר\"ל נכסי מלוג: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שתהיה רצה לומר האם: "
+                ],
+                [
+                    " מלבד שהכניסה כבר רצה לומר שמה שהכניסה לו כבר בנישואיה ונכתב בכתובה אין צריך ביאור הרבה שזה יודע בקל ע\"י כתובתה מה שהכניסה לו לאפוקי מה שנתנה לו אחר נישואין ולא נכתב בכתובה צריך ביאור היטב שהיא הכניסה לו או יש לומר דהכי קאמר כגון שתהיה אלמנה או גרושה מלבד שהכניסה כו' רצה לומר אע\"פ שאינה גרושה או אלמנה והכניסה לו קרקע שלה רצה לומר שהוא שלה ואין לבעלה רשות כו' או הכניסה בגדים \"שקנתה רצה לומר בגדים שהן קנין שלה שהן לעצמה ואין לבעלה רשות בהן. שוב ראיתי בתשובה שכתב בה וזה לשונו כגון שתהיה אמה אלמנה או גרושה והשיאה בתה ונתנה לה קרקע או בגדים שיהיו שלה וזוכר בכתובה מה שנתנה לה פלונית אמה או כגון זה הענין בענין שיתבאר ביאור גמור שאותו הקרקע היה לאמה או שאותם הבגדים נתנה אותם משלה ונפטרת כו' והוא נסחא אמיתית שלא כתב מלבד: "
+                ],
+                [
+                    " דין ר\"ל כד הוא הדין זה הזוכה כו': "
+                ],
+                [
+                    " מלבוש וחלי כצ\"ל. ותכשיטין שלה ר\"ל תכשיטין שלה קנה מממונו: "
+                ],
+                [
+                    " וכוונתם דרך כבוד כדלעיל סימן ס\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואשר יהיה ממנו כו' ר\"ל מה בכך שכוונתם דרך כבוד לכן אמר \"ואשר \"יהיה \"ממנו בודאי אין ליורשים חלק בו ה\"ה אף אם אין אנו יודעים בודאי שהוא ממנו אמרינן שהוא ממנו ואין ליורשים חלק בו. ולפי פירוש זה צ\"ל דתיבת ממנו אכבוד הנזכר קאי ופשט זה דוחק מהענין ומהל'. לכן נראה דתרתי קאמר מתחלה קאמר דאין משגיחין בסך הנדוניא לפי שנכתב דרך כבוד ואח\"כ אמר ואפי' אם נכתב בפרוטרוט כל מלבוש שהכניסה לו וערכו דכל אחד ואחד בכך וכך והוא הכל אמת שהיה שוה כ\"כ בשעה שהכניסה מכל מקום אינו חייב באחריותו דהיינו אם נפחת אותה מלבוש מערכו אלא נוטלת אותו מלבוש כאשר הוא בנמצא בשעת מותו. והשתא יתיישב לשונו היטב שכתב ואשר יהיה ממנו \"בודאי ר\"ל שלא נכתב דרך כבוד ויכתב אותו ערך דכל אחד על שטר כו' מ\"מ אינו חייב באחריות הפחת. אלא יתבעו ויטלו הנמצא בעין מהנדוניא אע\"פ שכתב רבי' לעיל בסימן פ\"ח שכך היו נוהגין אף בלא תקנה אפשר שהם תקנו שאף אם נאבד או לא היה משמש מעין מלאכתו ראשונה אפ\"ה לא חייב באחריותו וכמ\"ש בריש הסימן שהתקנה לא נתקנה כ\"א במה שנמצא מנדונייתה בעין: ",
+                    " מהנדוניא אמיתית ר\"ל שודאי הוה נדוניתא: "
+                ],
+                [
+                    " מה שהניח מהנכסים קרקע או טלטל נראה דל\"ד \"או קאמר אלא אף אם הניח קרקע \"וטלטל תיטול משניהן כדי כתובתה או פחות אם לא יגיע החצי מהם לשיעור כתובתה: "
+                ],
+                [
+                    " בין שאינו מצוי פי' כגון שטרפו ב\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה רשות שתגבה יותר מסכום כתובתה מהחציה בלבד נראה דה\"ק שאין לה לגבות יותר מהכתובה אפי' מהחצי בלבד ול\"ת כשם שאם לא הגיע החציה לשיעור כתובתה היתה מפסידה כן אם החצי הוא יותר משיעור כתובתה תרויח לגבותו הכל קמ\"ל. ויש גורסין כתובתה ומהחצי בלבד: "
+                ],
+                [
+                    " מקודם לכן פי' קודם זמן הנישואין. ויתקיים ר\"ל ומבואר הוא שלא היה כוונתו להברחה אלא למתנה גמורה שאם לא כן לא היה גובה כלום כדאמרינן בח\"מ סימן צ\"ט שבטוליטולא אין כותבין וחותמין שום שטר מתנה אם לא יתברר ע\"פ גדולי העיר שלמתנה גמורה נתכוון או רצה לומר ויתקיים על דרך שכתב לעיל סימן צ' גבי אשה שנתנה מתנה לאחר קודם שנישאת שאמרינן שאינו מתנה אם לא ששיירה לעצמה וכך כוונתו במה שאמר הכא ויתקיים רצה לומר שלא היה נתן כל אשר לו לאחר רק ששייר לעצמו דאם לא הוי שייר לעצמו לא הוי מתנה. והיותר נראה כמו שכתבתי בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יזכה ג\"כ המוציא י\"מ ויקחנו מהאמצע ואחר כך יחלקו השאר בשוה וז\"א כמ\"ש בדרישה דהואיל ולא היה בקניינה פשיטא דלא היה להפסיד בחלקה גם מדכתב ל' ג\"כ משמע שדינה כדין הראשון בשטר שיעבוד אלא ר\"ל כמ\"ש דל\"ת הואיל והן נוטלין מכח התקנה יטלו ג\"כ השדה מידו דזה שקיבל בהברחה וכאלו האשה גבתה כל כתיבתה שהיתה טורפת קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " להשביעה ר\"ל אם לא תוכל לברר מה שהוא שלה או משביעה שבועה כו' ומה שאמרי' לעיל בסמוך ושהבעל ישבע התם היא מתה ואינה בעולם לישבע ולכן אמרינן שהבעל ישבע ומה שנאמנת הכא בשבועתה להוציא מידו היינו משום ששטר כתובה בידו והוי כמוחזק: "
+                ],
+                [
+                    " על סכום כתובה שהתקנה לא נתקנה אלא באלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אבד עינו במה שנלבש או נקרע ר\"ל דאם היא קלקלה אותו בלבישתה אותו פטור מלשלמו ואפשר נמי דאפילו נתקלקל בלבישתו הוא עצמו בגדיה פטור מלשלם הואיל דהפירות שלו וברשותה לבשו ואינו מחויב לשלם אלא מה שמכר וקיבל דמים עבורו ואפילו ע\"ז צריכין לישבע אם לא מכר ברשותה: "
+                ],
+                [
+                    " או לא פירוש שהוסיף וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " זהב מטבע והיא כו' ר\"ל אז אינה צריכה לישבע אלא שבועה אחת דהיינו שלא כתב להוסיף אבל כתב בכתובה שהכניסה לו בגדים או תכשיטים וכיוצא בזה אז צריכה לישבע עוד שבועות אחרות שלא נתנה לו רשות למכור ולא נאבד עינו במה שנלבש או נתקרע. או י\"ל שלעיל איירי שהכניסה לו בגדים או סחורה ושמאתם בכתובה והכא איירי שהכניסה לו מעות א\"נ שנחשב כל מה שהכניסה בסכום מעות כמו שאנו נוהגין ואשמועינן שבכל גוונא היא נאמנת בשבועה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בגדי חול אין שמין והא דכתב לעיל סי' צ\"ט שאפילו בגדי חול שמין באלמנה היינו משום שהיא נוטלת כל כתובתה משלם אבל היכא שהמנהג שאינה נוטלת אלא החצי אין שמין לה בגדים של חול ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שתגבה כתובתה רצה לומר אלא החצי כפי התקנה: "
+                ],
+                [
+                    " והניח אלמנה ובת מעשה כך היה. כתובתה ולא היתה ניזונת כצ\"ל וכן הגיה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שכיון שביד היתומים ע\"ל סימן צ\"ג פלוגתא אנשי יהודה וגליל והשואל עלתה על דעתו דאפילו לאנשי גליל דיד האשה על העליונה הכא כיון דמכח התקנה יד היורשים על העליונה ויתנו לה מה שירצו ממילא כאילו נתנה לה הכתובה והרא\"ש מסיק שם בתשובה דאפי' לאנשי יהודה חייבין במזונות למפרע עד זמן שתתבע כתובתה כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כדי חצי מה שפרעה כי השיעבוד שעשה על נכסיו לאחר שנשאה אין לה להפסיד כלום מכח השיעבוד כי כל הנכסים משועבדים לכתובה ועל היתומים והיורשים לפרוע חובות אביהן מחלקם ואין לגרוע חצי שלה כמ\"ש בסימן זה ולכן תובעת כדי חצי מה שפרעה דרך משל נתנה לבעל חוב שני שדות באותן שני שדות היה מגיע לחלקה החצי דהיינו ב' חצי שדות ותובע שיתן לה מחלק היתומים הנשאר אותן שני חצי שדות: "
+                ],
+                [
+                    " והאפוטרופוס אומר שאין לו לפרוע כו' כדין הפורע חוב של חבירו שלא מדעתו שיתבאר בח\"מ סימן קכ\"ח ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והוא תחת גביית כתובה ר\"ל וכמו שכתובה אינה נגבית ממשועבדים במקום שיש בני חורין: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שאם היו הנכסים מרובים יפרעו לה כתובתה ומתנתה ואם היתה כתובתה יתירה על הנכסים כו' נראה דהנכסים הנזכרים כאן ר\"ל חצי הנכסים דהא גם אם כתובתה יתירה על חצי נכסים חולקין עמה אלא ודאי אדלעיל מיניה קאי שהתחילה וכתב שהסכימו שכל אלמנה שתבא \"לחלוק כו' ש\"מ שזה היה פשוט להן שעל כל פנים אין לה שייכות לגבות כי אם בחצי עזבון ועל זה קאמר דאם אותן הנכסים שיש לה שייכות בה דהיינו בהחציה: "
+                ],
+                [
+                    " שקודם ירצו לחלוק ר\"ל יותר ירצו לחלוק מליתן לה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " עכשיו מתו ובא שמעון לתבוע שטר חוב כו' נראה שבתביעתו זאת בא לגבות גם כן מהנדוניא קרקעות שהשיאה בהן האם להבנות דהא בעל חוב טורף מהן דלא עדיפי מלקוחות אחריני כי לא מצא כדי חובו בני חורין מחלק היתומים ומש\"ה אמרו הבנות אנו רוצים שתטול אמנו כל כתובתה וידעו באמן האלמנה שתוותר נגדן להניח נדונייתה אצל בעליהן ומש\"ה כתב בשאלה זו שהשיאן אמן דאם לא כן קשה למאי כתבו: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שיפרעו חובות אביהן ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם: "
+                ],
+                [
+                    " טענו היתומים אנו במקום כו' לכאורה קשה מה השיבו היתומים על טענתו שאמר אנן סהדי דניחא כו' דמסתמא הואיל שאמר \"אנן סהדי כו' כך הוא הסברא באמת וי\"ל דכך השיבו דגם אנו מודים לסברא \"דאנן \"סהדי \"דניחא \"להו כו' מ\"מ אנו אין רוצים לחלק הואיל שכבר השיאה אמנו אותנו ואנו במקום אחינו קיימים וכי היכי שהם היו יכולן לוותר אף על גב דיש לומר מכח אנן סהדי לא היו מוותרין מ\"מ מאחר דאם היו רוצים היו יכולים לוותר גם אנחנו יכולין לוותר והשתא א\"ש שכתב \"והשיאה \"הבנות דלכאורה נראה דזה אין ענין לשאלה זו אבל לפי מ\"ש א\"ש: "
+                ],
+                [
+                    "  ולא שייך הכא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    "  לפי שכך היא התקנה כו' ר\"ל שהתקנה לתועלת היתומים נתקנה שיהא בידם הברירה וגם נתקנה שכל זמן ��לא סלקוה נעמידנה על דין תורה והשתא הבנות במקום אחיהן עומדות ואינן רוצים לסלק לאמן וממילא נעמידנה על דין תורה: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד שאדרבא אומדנא הוא יותר הבנים היו חפצים שתטול אמן ר\"ל אף שפריעת חוב מצוה גם אמן היא ב\"ח של אביהן וז\"ש שתטול אמן \"בכתובתה ר\"ל בחוב כתיבת ממה שיטלנו \"ב\"ח \"אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ממילא כל חצי העזבון של היתומים ר\"ל ואין הברירה בידם אלא שלעולם בין יהיה כתובתה רב או מעט נוטלת חצי הנכסים ואע\"פ שגם לעיל כתב ז\"ל וששאלתם בענין התקנה שכל אלמנה שתבא לחלק שתהיה יד היתומים על העליונה ר\"ל מתחלה נעשית התקנה כך לטובתם דמן סתם ניחא להו בכך ובזה יהיה ידם על העליונה אבל כשאירע שטובת היתומים היה שתטול היא כל כתובתה בזה ל תקנו שיהיה תלוי בהיתומים: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שקדמה הכתובה לחוב ודוקא בקרקע איירי אבל במטלטלין כתב הטור דאין שייך דין קדימה וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וגם האלמנה לא כו' ר\"ל כיון שקדמה הכתובה האלמנה לא כו': "
+                ],
+                [
+                    " אם לא הניח בנים ובנות ז\"ל השאלה שם כלל נ\"ו סימן ט' נוסח תקנת קהילת מולינא שכל אלמנה שתבא לחלק עם בניה או עם בנותיה שתהיה יד היתומים על העליונה אם ירצו ליטול חצי הנכסים והאלמנה חצי האחר הרשות בידם ואם ירצו תוציא האלמנה כתובתה והשאר יהיה להם ואם לא הניח המת לא בנים ולא בנות כו': "
+                ],
+                [
+                    " תוציא הנדוניא כמו שהיה בשעת חלוקה ר\"ל לאפוקי שיתחייב באחריותו ואם נאבד או נתקלקל וכמ\"ש לעיל דדוקא את אשר נמצא בעין נוטלת ראשונה והמותר יחלוקו: "
+                ],
+                [
+                    " שהיתה רוצה ליטול שטר מתנה קודם ואע\"ג דלעיל בתקנת \"מולינא כתב שיהיה יד היתומים על העליונה או שיפרעו לה כתובתה ומתנתה או שיחלקו עמה שמע מינה דכשיחלקו עמה א\"צ ליתן לה מתנתה קודם. שאני התם שהניח הוא בנים וכבר כתבתי ל' התקנה שכשהניח בנים גם נדונייתה היתה חולקת עמהם משא\"כ כשלא הניח בנים או בנות וחלקו עם היורשין שמן התקנה מוציא הנדוניא תחלה היתה רוצית ג\"כ להוציא שיעור שטר מתנה תחלה באמרו שלענין שטר מתנה היא כשאר מקבלי מתנות שכ\"מ שנוטל מיד היורשים והרא\"ש השיג דגרוע כיון שפרט שיטלה נדוניתא תחלה משמע נדוניתא דוקא: "
+                ],
+                [
+                    " להוציא מיד היורשים הלכך כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והאריך הרבה בתשובה בדבר וזה שיצא כו' כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי אם היתה נותנת מעכשיו נכסים לבעלה כו' דקדק וכתב שהיתה נותנת לבעלה ור\"ל דוקא לבעלה אבל לאחר אפי' מהיום אינה מתנה דהא בחיי בעלה הבעל אוכל פירות ואין בה כח ליתנו לאחרים ומהיום ולאחר מיתה כ\"ש דיורשה בעלה מן הדין או היורשים מכח התקנה משא\"כ בעלה כיון שעדיין לא הגיע זכות היורשים יכולה להפקיע זכותם וכאילו לא הניח אחרים כלום משא\"כ כשנותנת מהיום ולאחר מיתה אין במתנתה כלום דהא גם בזולת מתנתה יש לו זכות בחייה לאכול פירות והגוף יורש לאחר מיתה וכאילו לא נתנה היא כלל דמי וכיון שהפקיעה מכח התקנה זכותו וגם אין בדבריה ממש מש\"ה אינו יכול לזכות בזה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שלא היתה כו' פירוש באופן המועיל שלא היתה יכולה לומר כו' אבל אם נתנה כו' ז\"ל התשובה שם אבל זו דמעכשיו ולאחר מיתה נתנה לבע��ה ומן התורה לא היתה צריכה ליתן נכסיה לבעלה לאחר מיתה כי ממילא יורש הבעל את אשתו אלא משום התקנה הוצרכה ליתן לו כי התקנה העביר חצי הנכסים מבעל ולתתו למי שראוי ליורשה הלכך אין במתנתה כלום לפי שעוקרת עיקר התקנה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין באותו צואה כלום והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין שלח ליה רב אחא בר עולא לדברי ר\"י בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינו לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכן בנדון זה זאת הבת ראויה לירושה כי אין לה יורש אחר לפי התקנה הלכך לא מהני מה שציותה אלא האב יורש את בתו עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " שהבת יורשת חצי הנדוניא אם מת האם: "
+                ],
+                [
+                    " אם יכול ב\"ח של אבי אם הבת כו' שאותו האב נתן הנדוניא לאם הבת לכך בא ב\"ח לגבות ולטרוף ממנה וכדמסיק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נאמר \"מאחר כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שחל שיעבוד בעל חוב עליו כגון אבי <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> הבת לוה מב\"ח קודם שהכניס הקרקע לבתו: <br>(עשיתי אותה יורשת בכל נכסי כו' אף על גב דעשאה אפוטרופוס כשהוא נותן לה כל נכסיו היינו כשאינו משייר כלום וכאן שייר ליורשיו לכל אחד ה' זהובים כמבואר בתשובה וכן בח\"מ סימן רע\"א הביאה וכאן שלא כ\"כ לפי שאין כאן מקומו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאינה ראויה לירש עיין בח\"מ סימן רפ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כתב לשון מתנה שם בח\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ויכולה לגבות בכל עת שתרצה ואינה ככתובתה שזמנה דוקא לאחר מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " שמנחת החוב כו' בתשובה כלל נ\"ט דין ג' כתוב \"ומנחת החוב כו': "
+                ],
+                [
+                    " הנותן מתנה \"לאשתו כו' כצ\"ל כמבואר לעיל סימן פ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " באחת מג' שדות פ' חזקת סוף (בבא בתרא דף מ\"ט) ע\"ש בתוספתא שגרס ר\"ח שם הכי ג' שדות א' שכתב לה בכתובתה ואחד שייחד לה בכתובתה וא' שהכניס לה שום משלו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נקראין שיעבוד כתובה שאינה יכולה לגבות אלא לאחר מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " יחזור נכסי מלוג ר\"ל והיה לו דין נכסי מלוג: "
+                ],
+                [
+                    " שניסת גובה ממנו דכי היכי שהבעל משועבד לה ה\"נ משועבד לב\"ח מדרבי נתן כ\"כ הרא\"ש בתשובה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי מחלה עיין מ\"ש בח\"מ ס\"ס תכ\"ד שייך גם כן כאן: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שניסת אינו גובה ממנו ושם נתן טעם דכיון דאחר שתגבה אותה יש להם דין נ\"מ וא\"א למוכרם אלא בטובת הנאה וכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתן הבעל לה מתנה פירוש לאחר שנישאת: "
+                ],
+                [
+                    " גובה ממנו כיון דאין לבעל זכות באותן נכסים אפי' לפירות ואע\"ג דנתבאר לעיל סי' פ\"ה דאינה יכולה למכור כיון שאם תמות ירשנה מ\"מ לב\"ח הוא משועבד לגבות ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן רגילין לכתוב בשטרות עיין בח\"מ סי' ס': "
+                ],
+                [
+                    " ונתתי לה כך וכך פי' שטר כזה היה מועיל ומחשב לשטר הודאה שכיון שכתב שנתן לה אנן לא בדקינן היאך נתן אלא אמרינן ודאי נתן באופן המועיל וישאר מה שביד המקבל או יתן לו מה שמפורש בשטר שנתן לו מבתים וקרקעות אבל מ\"מ אינו יכול להוציא מטלטלים שאינם ניכרים מתחת יד היורשים בלשון כזה שהרי הלשון של נתתי משמע שכבר נתן וז\"ש על האלף זהובים שאינה יכולה להוציא אף על פי שכתב לשון נתתי אבל בנדון זה שכתב בו איך שאמר לעדים ליתן והוא לא נתן להם כלום במה זכו ועיין בח\"מ סי' ס': "
+                ],
+                [
+                    " אותו קרקע אם יש לו דין נצ\"ב או כדין שאר נכסיו ונ\"מ לענין מכירה בלי רשותה כמ\"ש לעיל סימן צ' גם יתבאר כן בסימן זה גם לענין התקנת טוליטולא המתוקנת דאם תמות היא תחלה בניה או יורשיה יטלו חצי נדוניא שהוא נשאר בעין וכן אם ימות הוא תחלה תקחה היא נדוניתא בראש ובמותר יחלקו כמ\"ש לעיל מש\"ה שאלו אם יש לו דין נצ\"ב ה\"ל בעין לענין תקנה הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לוה הש\"ח כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בכל עת שירצה פירוש שהיה כתוב בו כן: "
+                ],
+                [
+                    " דהיאך יתנו לשון התשובה דהיאך יתכן שהיא תוציא כו': "
+                ],
+                [
+                    " נדוניתה מוקדם וצ\"ל שהקנה לה מטלטלי אגב קרקע דאם לא כן הא אין דין קדימה במטלטלין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומנעתו מלגבות ונראה ששטר נדוניא זה היה כתוב בו תנאי שתוכל לגבותו בכל עת שתרצה ואפילו בחיי בעל וכמ\"ש לעיל שהיה מנהגם לכתוב כן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאם ישאר בידך היום או מחר תוציאנו כו' שאם יבא בעל חוב להגבות היום כו' כן הוא בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי \"התקנה נפטר ראובן בחצי הנדוניא כו' צריך לומר דאלמטה מינה קאי אמאי שכתב וחצי שני ירשו בניה דזהו מן התקנה דאילו במה שנפטר מהחצי אינו מן התקנה אלא מדין תורה שהבעל יורש את אשתו ואין לומר שהכי קאמר מן התקנה אינו נפטר אלא מהחצי שאם כן עיקר חסר מן הספר: "
+                ],
+                [
+                    " ראובן שמקודם יגבו כן צריך להיות ופירוש שלא נשאר רק מטלטלין של אביהן ויתמי לאו בני פרעון מטלטלין נינהו אלא ממקרקעי והיינו קודם שתקנו הגאונים לגבות מטלטלי דיתמי ודוק מ\"ו ועד\"ר ובית יוסף כתב כשבא בעל חוב לגבות חובו כבר הוציאו היורשים המטלטלים וכן מבואר בדברי השאלה שפרעו הרבה מסיק והשיאו אחיותיהן הכל בממון אביהם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הרי שפרעו לעצמם מה שאביהם היה חייב לאמם כו' אבל בלא טענה זאת אין לחייבם מטעם שאתם הוצאתם ממון של אביהן שהיו עליכם מן הדין לשלם לי לאחר התקנה שהרי הרא\"ש סבירא ליה דאפילו קדמו היורשים ומכרו קרקע של אביהן המשועבדת לבעל חוב לכותי באופן שלא יוכל הבעל חוב לטורפו והמעות עדיין ביד היורשים אפילו הכי אינו יכול הבעל חוב להוציא מידם כמו שכתב רבינו בשמו בח\"מ סימן ק\"ז עיין שם כל שכן בעזבון מטלטלין שכבר הוציאו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לירושה מצד אביהן ושמעון יגבה חובו פירוש לא נחשב לירושה עד שתאמר כיון שירשה הוא שמעון יגבה חובו זה לא אמרינן: "
+                ],
+                [
+                    " עליו להביא פירוש על ראובן שבא להוציא צריך ראיה שהבן מת תחלה וכתב שם בתשובה כלל נ\"ו דין ה' הטעם שהממון בחזקת שמעון הבעל הוא והאריך שם הרבה בראיות ע\"ש: <br>(הרי לא חל שיעבוד עליו פי' של ב\"ח כדרך שלא יוכל הבעל למכרו דהיינו הקרקע משום שהיא שבח בית אביה וכמ\"ש בסמו�� וע\"ל סימן פ\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " חייב לה הבעל כו' חייבת אותם לבעל כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " (צריך לגרש הראשונה וליתן לה כתובה היינו שאינה רשאי לישא אחרת ע\"כ של ראשונה אלא אם תרצה היא שלא להיות צרה עם אשה אחרת צריך לגרש הראשונה כו' והיינו אם טעין שישא אשה אחרת עליה משום פריה ורביה אם מנהגם שלא לישא אשה על אשתו לא ישא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וששאלתם אם שהתה עמו י' שנים ולא ילדה כו' ועתה התנה כו' אי הוה כמתנה על מה שכתוב בתורה אין זה בכלל שאלה ראשונה דה\"א דזה הוי טפי כמתנה על מה שכתב בתורה כיון דכבר הגיע זמן שחייב לישא אחרת מה שאין כן בשאלה ראשונה דסמכה דעתו שלא יבא לידי כך: "
+                ],
+                [
+                    " ששאלתם שנוהגים לכתוב למטה בכתובתה שטר שפלוני החתן נתן לפלונית כך וכך מעכשיו באחריות על כל נכסיו אם מתנה זו נידונית כשטר חוב. עיין שם בתשובותיו בכלל ל\"ו סימן ח' שהוסיף בשאלה ותשובה וכתב ז\"ל אם נידונית מתנה זו כדין שטר חוב כיון דאית בה אחריות. והשיב לא ידעתי במה נסתפקת למה לא יהא כשאר כל שטר חוב לגבות ממשעבדי אמנם צריך לדקדק בלשון שרגילין לכתוב אי כותבין אני נותן כך וכך אגב קרקע קונה ואם בקנין חליפין בלא אגב מטבע אינה נקנה בחליפין כו' עיין שם ורבינו קיצר במקום שהיה לו לבאר טעם השאלה ופרטי התשובה: "
+                ],
+                [
+                    " להתיר לו שבועתו צריך עיון למה יחול השבועה דהא נשבע לבטל המצוה דפריה ורביה ולכאורה נראה שאיירי שכבר קיים פריה ורביה אלא שרצה להוליד עוד בנים ובנוח וכבר נתבאר בסימן א' דבכהאי גוונא אינו חייב לגרש אף שאינה בת בנים אלא אם ירצה יכול לגרשה ומכח השבועה פסק דאסור לגרשה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " תשובה אין בדבריהם כלום דאפילו אם מוכר נכסיו כו' כל שכן אם שיעבד גופו 'לאחר (כצ\"ל וכן כתב שם בתשובה) דאין שיעבוד חל על גופו כו' נראה לי דה\"פ ומה נכסיו דהשיעבוד חל עליהן מכל מקום אם מכרן אינו טורף מהן כל שכן זה דשיעבד גופו בשבועה לאחר דצריך לקיים ואין האשה יכולה לומר גופו כבר משועבד לי דהא אין השיעבוד חל על הגוף ואפילו אם הוה חל אינה יכולה להוציא כיון דכבר נשבע דהוי כמו מכור נכסיו כל שכן דלא חל שיעבוד על הגוף וגם לאמר לא היה חל שיעבוד המתנה לולא חומר השבועה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וששאלת על יהודים ז\"ל בית יוסף תשובות אלו אין מקומם כאן אלא בסימן י\"ז לא כתבם כאן רבינו אלא אגב תשובות אחרות: "
+                ],
+                [
+                    " דע כי אינו עדות פירוש בסתם סימנים מובהקים של העולם כי אם במובהקים ממש כדלקמן מ\"ו ועיין בבית יוסף לעיל סי' י\"ז שכתב אסימן מובהק הנזכר שם שאינו סימן מובהק ממש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר סימן מובהק כו' נראה דהרא\"ש לטעמו וסבירא ליה דכשמעידין מת יוסף בן שמעון לא חיישינן לאחר אע\"ג שאין מזכירין שם העיר והוא הדין בסימן מובהק אי נמי מיירי כאן שהכותים מעידין שיצא מעיר הזאת וקא משמע לן דאין צריך חיפוש באותו העיר אם יצא משם אחר כיון דאומרים ג\"כ סי' מובהק שבו וע\"ל סימן י\"ז ובתשובתי שהארכתי מזה: <br>(ואת אשתו ואת גיסתו פירש הב\"י כלומר יבמתו שהיתה זקוקה לו אבל עיקר הגי' את אשתו לחוד וכן גורס רש\"ל וכן מוכח מדמסיק הרא\"ש בסמוך לפיכך אשתו מותרת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויצא ממנו ��ל זה אמר המעיד שיצא ממנו דהיינו מעיר מיורקא הנ\"ל ללכת לארצו ואח\"כ בא תלמיד כו': "
+                ],
+                [
+                    " ובמסיח לפי תומו אמר כו' האי מסיח לפי תומו ל\"ד דבעינן מס\"ת דהא ביהודים אדרבא כשמתכוין לעדות עדיף טפי אלא כתב כמעשה כמו שהיה: "
+                ],
+                [
+                    " אריה אמר לי כו' קורין \"אותו בעירי כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובא לכאן עם בחור א' ששמו ר' יונתן כו' מהרי\"ק בשורש קפ\"ד כתב דלא כתב והם כל שלא נסתפק אף אם הוא זה שלמד אצל מ\"מ שמא אינו בעלה כל הבטחה לכך כתב שזה יודע ע\"י אותו הבחור שהא עמו נקרא רבי יונתן כ\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הקדיחה תבשילו פי' שרפה או עלידי אור או ע\"י מלח רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או ערוה או דבר ובגמרא בברייתא מפרש ב\"ה דשניהם צריכי אם נאמר ערוה ולא נאמר דבר הייתי אומר משום ערוה תצא ומשום דבר לא תצא ואם נאמר דבר לחוד הייתי אומר משום דבר תינשא לאחר אבל משום ערוה לא תינשא לאחר צריכא. וכן לר\"ע בחן ובערוה ואיפשר דר\"ע לא דריש דבר בפני עצמו דהא הקדיחה תבשילו וכיוצא בו נפקא במכ\"ש מלא תמצא חן מיהו יש לומר דה\"א דוקא משום לא תמצא חן מצי מגרש דה\"ל כמו שנואה דאסורה לבעלה משא\"כ משום דבר אחר כל דהו קמ\"ל דבר: "
+                ],
+                [
+                    " או שמצא בה כו' דר\"ע סבר \"דכי הוא לשון אם ותרי מילי נינהו אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר גמרא ופירש\"י בסוף גיטין: "
+                ],
+                [
+                    " כדי ליקח נאה הימנה דכתיב כי שנא שלח פסוק הוא במלאכי (סימן ב' ועיין בסוף גיטין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בזיווג ראשון אין כו' פי' אע\"ג דאם רוצה לגרשה לא כייפינן ליה שלא לגרשה מ\"מ אין למהר כו' רש\"י ורצה לומר כי הפסוק דכי מצא בה ערות דבר כו' מיירי בכל ענין בין בזיווג שני בין בזיווג ראשון ולכן פירש דאף ע\"ג דאם רוצה כו': "
+                ],
+                [
+                    " מזבח מוריד עליו דמעות (דכתיב במלאכי וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגומר ואמרתם על מה וגומר אשת נעורך אשר בגדתה בה ואשת נעורך היינו זיווג ראשון וכתיב בתריה ושמרתם ברוחכם ובאשת נעורך אל יבגוד כ\"פ) וז\"ל ב\"י מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (פרק המגרש) היינו דוקא כשמגרש בע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב גרש לץ ויצא מדון עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"ג דהאי דכתיב כי שנא כו' ובנוסח ספרי הרמב\"ם שלנו איתא אבל שנייה אם שנאה וכו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בין בזיווג ראשון בין בזיווג שני בכל מקום שעבר וגירש נראה בזיווג שני עבר וגירשה בשביל הן או בשביל דבר קל יותר והלכה כבית הלל דאין לגרשה כ\"א בשביל הקדיחת התבשיל וכיוצא בו (וילפינן מדכתיב גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו ואמרו דאם לא שלח ב\"ד כופין אותו להחזירה ומדגלי קרא באונס דקאי בעמוד והחזר מכלל דכל המגרשים אפי' שלא כדין אינם בעמוד והחזר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ודעתו לגרשה וכתב ב\"י ומיהו אם הודיעה וכו' עד וכ\"כ הרמב\"ם עכ\"ל ונראה דיש איזה טעם וסברא לרבינו דאין ראייה מהני עובדא דמייתי התם ולהכי לא כתבו רבינו כאן גם לעיל בס\"פ ב' כתבו בשם הרמב\"ם ולא בשם הגמרא וב\"י תמה שם עליו בזה ע\"ש ובק\"ש בארתי שם דלק\"מ ע\"ש: <br>(אבל האיש אינו מוציא אלא ?ברצונו דבדידיה תליא רחמנא שכן כתיב וכתב לה ונתן בידה ושלחה מביתו אפי' בע\"כ משמע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין בה דעת אבל מ\"מ צריך שתהא מבחנת בין גיטה לד\"א (ר\"ל שתדע לשמור את גיטה שלא תחזור לבעלה מדכתיב ישלחה ויצאה מביתו לאפוקי זו שאינה יוצאת מביתו אפי' אחר שלוחיה כ\"פ) כדלקמן בסי' קמ\"א ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא ינהגו ר\"ל תקנו שלא יוציאנה כדי שלא ינהגו כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם לפיכך ר\"ל הואיל שאינה יכול לגרשה משום תקנה הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יראה שחייב כו' אע\"ג דאתיא מכ\"ש כתב יראה משום דאיפשר למדחי דכי גרשה קאמר דחייב במזונותיה משום דקנסיה רבנן ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מה הועילו חכמים בתקנות שלעולם יעבור ויגרשנה: "
+                ],
+                [
+                    " וגם על מה שפטרו כו' ואע\"ג דכבר כתב שהרמ\"ה סבר שחייב בכל תנאי כתובה ורפואתה בכלל נראה דהכי קאמר וגם על מה שפטרו כו' כלומר אפי' לסברת הרמב\"ם שפטור מכל תנאי כתובה מכל מקום לענין רפואתה כתב הראב\"ד ואם בת רפואה כו': "
+                ],
+                [
+                    " כתב הראב\"ד ואם כו' הרב המגיד הליץ בעד הרמב\"ם בפרק י' דהלכו' אישו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אין ראוי לאדם כשר כו' זה לשון הגמרא בסוף גיטין ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו של ראשון זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא במבוי ואם הוא מפולש דרבים בקעי בו ליכא למיחש וזהו לשיטת הרא\"ש דסבירא ליה שכונה גדולה ממבוי ובנשואה שהיא א\"א חיישינן טפי שלא יבאו לידי איסור חמור (דאיכא למיחש מאחר שמכרת ברמיזותו שיבואו לידי עבירה ולכן לא תדור אפי' בשכונה כ\"פ) מה שאין כן לאחר שגירשה שאינה עליו אלא באיסור לאו וכן הדין בכהן שגירש אפילו לא נשאה עדיין כדלעיל בסימן ו' אבל ישראל שגירשה כה\"ג מותרת ואפי' במבוי ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לא תתבע ממנו פירוש אחר שנישאת לשני וגירשה דאסורה עליו בלאו (דאם לא נישאת כלל לית לן בה וע\"ל סימן ז' וסימן י' כ\"פ) ב\"י עיין שם ומ\"ו כתב בהגהותיו ז\"ל כאן משמע אפי' עדיין לא נישאת לאחר ומשום פריצות והארכתי בספרי עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " והיא תובעתו הוא הדין הוא תובעה שלא ע\"י אמצע ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משמתינן להו פלוגתא הוא בפ\"ג דכתובות ומבואר בב\"י ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפטרה (בו פטור גמור לאפוקי אם אמרה תהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני כמ\"ש לקמן סימן קל\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כמו שירצה ע\"כ כללי הלכות גיטין ומתבארים והולכים בסימנים הבאים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיכתבנו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אי שליחו ששלוחו של אדם כמותו: "
+                ],
+                [
+                    " שיהא משל הבעל דלשון של וכתב לה ונתן משמע שהכל יהיה שלו: "
+                ],
+                [
+                    " הקלף והדיו גם הקולמוס כתב רבינו תם וס\"ה שצריך ליתנו (ובבנימין זאב סימן קי\"ח כתב דה\"ה שאר כלי הכתיבה. ושיגביהן הבעל טפח כדין לקנותן בהגבהה וכ\"כ ב\"י. כתוב בתיקון גיטין דהבעל יתן בעצמו לסופר דברים הנ\"ל אבל לא יתנם לו ע\"י אדם אחר ד\"מ כ\"פ) ושאר מחברים הקילו משום דאין כאן חסרון הניכר אף אם אינו של בעל ועיין בב\"י: (קודם כתיבה ובדיעבד אם כתבו תחלה ואח\"כ נתן לבעל במתנה ליתנו ליד האשה כשר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " תקנו חכמים ז\"ל ב\"י והיה נראה דלפי התקנה לכתחילה אומרים לאשה שתתן שכר הסופר וכן משמע מלשון הרמב\"ם אלא שמצאתי כתוב בסדר כתיבת הגט להרא\"ש שכתב רבינו בס\"ס קנ\"ד ז\"ל ושכר הסופר יתן הבעל דאפילו בתר תקנתא לכתחלה אומרים לבעל שיתן: "
+                ],
+                [
+                    " ותקנהו לבעל ל\"ד שצריכה להקנות לו אלא כלומר דהוי כאילו הקנית לו וז\"ל הרא\"ש בסדר כתיבת הגט וב\"י מביאו ואם לא ירצה ליתן ונתנתו האשה כשר. דרבנן אקנו ליה ההוא זוזא כדי שלא תתעגן האשה עכ\"ל והסמ\"ג כתב ג\"כ כעין זה ומסיים בה דהפקר בית דין בארץ ישראל בזמן הבית היה הפקר ומתקיים בזה ונתן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא זכיית הבעל וגירושי האשה כו\" פירוש העדים אינם יכולים לזכות הנייר לבעל אם לא על ידי אחר ובקבלת האשה שמקבלת הגט כאילו היא מקבלת אותו מהעדים בשביל הבעל לזכות לו הנייר ומאחר שנעשה הזיכוי בקבלתה ג\"כ נעשו הגירושין הכל בפעם אחת: "
+                ],
+                [
+                    " אינה חייבת להחזירו לו דקנאתו. ואינה חייבת לבעלים אלא דמים: "
+                ],
+                [
+                    " שינוי שם כו' (דמעיקרא נייר והשתא גט ושינוי מעשה דכתיבה בגופו של נייר כ\"פ) עיין בח\"מ סי' שנ\"ג וש\"ס ושם יתבאר דשינוי שם לחוד קונה ע\"ש אבל שינוי רשות אינו קונה כ\"א אחר יאוש ואם נתייאש קונה ומיקרי שינוי רשות ביד האשה כמו שנתבאר לעיל סימן כ\"ח בקידשה בגזל: "
+                ],
+                [
+                    " העדים והסופר הבית יוסף הביא דברי הרמב\"ם (שכ\"כ פכ\"ד דהלכות מלוה) שמשמע מדבריו שאין הסופר צריך להכירם אלא כשהסופר הוא גם כן עד וכתב ע\"ז ז\"ל ומעתה רבינו שכתב שיהא מכיר הסופר לא דק דכיון דסבירא ליה דחתם סופר ועד פסול אין מקום להיכר הסופר עכ\"ל (וכתב הד\"מ דאין דבריו נראין כלל דאין ללמוד גיטין מממון דגבי ממון לא תלוי בכתיבה כלום מה שאין כן בגט הכתיבה היא עיקר כמו החתימה ויותר לדברי רבי אליעזר דסבירא ליה עידי מסירה כרתי ולכן צריך הסופר להכירן כמו העדים כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שזהו פלוני ואשתו פלונית וכן כתב רבינו לעיל סימן ק\"י אדין שובר שהאשה נותנת לו. ופריך הגמרא וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת דלמא כתב גיטא ואזיל וממטי לאיתתא דהיאך ומשני שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ורבינו כתבו לקמן סימן קל\"ו. ועיין בבית יוסף דפריך עוד בגמרא דליחוש דילמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק לשמיה ביוסף בן שמעון כו' ומתרץ שם ואין להקשות דלמא יש עוד אחד דשמו גם כן יוסף בן שמעון ולא ידענא ביה דיש לומר דאם איתא דיש עוד א' הוה ליה קלא: "
+                ],
+                [
+                    " ובשעת הסכנה כו' כגון מי שהיה מושלך לבור (או שהוא מסוכן למות) ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי ופי' שמו ושם אשתו אע\"פ שאין מכירין שזה שמו ושם אשתו כותבין גט שאם לא עכשיו אימתי (וכיון שהוא מסוכן ואימת מיתתו עליו ודאי אין כוונתו להכשיל ולקלקל כ\"פ) גמרא ופירש\"י: <br>(ואפי' שאומר לג' כו' משום דדברים בעלמא מסר להם ואין חוזרין ונמסרין לשליח ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לעשות שליח אחר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לכותבו ולחתמו כו' ז\"ל ב\"י דעדיפה מינה ה\"ל למינקט דהיינו אם אמר להם תנו גט לאשתי דבההוא פליג ר\"מ וסבר (כיון דתלתא נינהו וגם לא א\"ל כתבו אלא תנו לשם ב\"ד אמר להם ויוכלו הם לומר לסופר כו' כ\"פ) דיאמרו לאחרים ויכתבו אלא דמכיון דכתב דאפי' באמר אמרו לסופר כו' לא יאמרו לא דק רבינו במילתא: <br>(ואפילו אמר להם אמרו לסופר כו' פירוש אע\"ג דכאן לאו מילי מסר איהו אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו מ\"מ לא מהני דבעינן גט לשמה ובעינן וכתב לה ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו מפיו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עד שישמעו מפיו עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואף אם הוא חרש כו' (פירוש שאינו שומע ואינו מדבר כ\"פ) לשון \"ואף אם הוא חרש משמע ואצ\"ל פיקח והדר כתב ואפי' פיקח ונראה דה\"ק פשיטא היכא שאמר לאחרים שהם יאמרו לסופר ולעדים שאינו מועיל עד שישמעו מפיו הואיל שהוא ע\"י אחרים אלא אפי' חרש שכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו דה\"א דיועיל הואיל דהוא ע\"י עצמו ולא ע\"י אחרים ואשמעינן דאפ\"ה אינו מועיל ואח\"כ אמר אביי פקח ר\"ל דראוי שיאמר בפיו וה\"א הואיל שיכול לדבר וראוי שיאמר בפיו דיועיל כתיבתו יותר מחרש קמ\"ל דאינו מועיל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עד שישמעו מפיו לא בא למעט אלא כתב בידו אבל אם הרכין בראשו ובדקוהו ג\"פ יתבאר בסי' קכ\"א שמועיל בנשתתק כי אותה הרכנה הוא דיבור של החולי משא\"כ בכותב וכאן לא איירי בהרכנה ובדין בדיקה ג\"פ וכן בש\"ע: <br>(והרמב\"ם כתב נשתתק דהיינו ששומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע בבדיקה שדעתו מיושבת סגי ר\"ן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחד כותב על ידי כולם פירש רש\"י בשביל כולם (דאין כוונתו שכולם יכתבו דאין דרך שי' יכתבו גט א' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " במעמד כולם עיין מ\"ש ב\"י ובסימן ק\"ל רשמתיהו: "
+                ],
+                [
+                    " אמר לעשרה יש דגרסי \"אבל אם אמר לעשרה כו'. וחתמו \"ותנו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " העדים \"החתומים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו שהוא מכשיר כו' לשון ויראה אינו מדוקדק דהא בהדיא שמעינן כן מדבריו וכן רבינו עצמו כתב לקמן בס\"ס ק\"ל ז\"ל אבל הרמב\"ם מכשיר חתם הסופר ועד ודוחק לומר דה\"א דהרמב\"ם איירי במעמד כולם ולהכי מכשיר דהוי כמו עידי מסירה בפני עצמו אבל בעלמא אינו מכשיר ולהכי קאמר יראה כו' דזה דוחק: "
+                ],
+                [
+                    " ולקמן בסימן ק\"ל: \"ושנים שחותמים כצ\"ל (וע\"ל בסימן קמ\"א מזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " משום תנאי פירוש שאין צריכין לחתום אלא לקיים תנאי שבמשמעות ל' שאם לא יחתמו כולם לא יהא גט (לכוונתו כדי לביישה ברבים ולא משום עדים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " זה היום וזה מחר אפילו בי' כו' לאפוקי אם היו כולם משום עדים כה\"ג הוא פסול כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " מת אחד קודם שתפס כו' דלא נתקיים תנאו: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שחתם קודם דהרואה שחתם קודם סובר שהוא עיקר העדות (ואתי לאחלופי להכשירו בשטרות דעלמא קרוב או פסול כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לכתחילה אין לקרוב כו' כלומר וכיון שכן אין כותבין הגט דכיון שאין הקרוב או הפסול חותמין לא נתקיים תנאו מיהו אם עבר וכתבו וחתם בו גם הפסול כשר הוא ב\"י: <br>(והוא דחתומו הנך תרי ביומיה דאי לאו הכי הוי פסול משום מוקדם: <br>בין אם ה��ה שם יותר מחשבון שמנה כו' משום דאם מנאם הוי כאילו אמר כולכם חתומו רק אם היה יותר מחשבון שמנה אז לא קפיד אלא אמנויין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בין לא היה שם כו' פי' שלא היה שם במעמדם יותר מד' וה\"א כיון דלא אמר כולכם שלא הקפיד אלא לומר בפניהם לחתום מהן איזה ב' שירצה וע\"ש בגמרא דמחלק שם בזה אם היו שם יותר אם לאו: "
+                ],
+                [
+                    " בגט דכולכם כלומר בגט דנאמר במעמד רבים: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יטעו לומר כו' ר\"ל ואם מת אחד מהן יבטלוהו שלא כדין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שתקנו שיפרש דבריו פי' הגט שאדם אמר במעמד רבים שלא אמר כתבו או חתומו בלבד שיש לחוש שמא יאמר כולכם ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל אלא יאמר כתבו כל חד מנכון ר\"ן ועיין בב\"י שכתב שצ\"ל שגם דעת רש\"י כן ולא כאשר הבינו רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " אי אמר סתם ר\"ל אף שלא פי' דבריו רק שלא אמר כולכם: "
+                ],
+                [
+                    " כשר אע\"פ שאמר כו' וכתב ב\"י ז\"ל דלרבותא אשמועינן דל\"ת כיון שתיקנו שיפרש דבריו כל שלא פירש אלא אמר סתם ה\"ל כאומר כולכם קמ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צריך (שיהיה בדעתו כו' דלשון וכתב ונתן משמע שיכתבנו ויתננו מרצונו הטוב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " היה הדבר ספק כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה ספק רצה לומר ואם נתגרשה בו הרי היא ספק מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר כך אחזו החולי רצה לומר החולי הנזכר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כתבו ונתנוהו רצה לומר כתבו או נתנוהו ורצה לומר בנתנוהו אם כתבו כבר כשהיה בריא ונתנוהו בחוליו: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא אם מת כו' ונפקא מינה לענין יבום וחליצה ולכהן וכה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא נתרפא רצה לומר ואפילו אם הסכים כשנתרפא על כתיבתו ונתינתו שנעשה בתוך חליו: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין אותו הל' אינו מדוקדק דפתח בכתיבה ומסיים בנתינה וי\"ל דאשמעינן רבותא מה שכתב ונותנין דרצה לומר אע\"ג דמיחה מלכותבו אפ\"ה כותבין אותו וגם נותנין אותו: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לדקדק בו כתב ב\"י א\"צ לבודקו ג\"פ כדין נשתתק אלא שצריך לחוקרו קצת לראות אם דעתו מיושבת ולא יהא כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דכל שהוא מדבר כן הרי הוא כשוטה ומוכח כן מדברי הרא\"ש ע\"ש (בשעת כתיבה וכ\"ש בשעת נתינה מדכתיב ונתן כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם נשתתק אח\"כ כצ\"ל ור\"ל (כותבין ונותנין) עד שעת נטילת נשמה דדעתיה צילותא וכחישותא הוא דנקטיה (רצה לומר שדעתו צלולה אלא שכחש כחו מלהוציא דיבור מפיו כ\"פ) ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא ול\"ד לאחזו רוח רעה אבל בריא שנשתתק מודה דצריך בדיקה ג\"פ דמחזקינן ליה בחזקת שוטה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שנשתתק בלא ש\"מ איירי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרכין בראשו (פי' הטה בראשו כ\"פ) כו' ואף ע\"ג דאמרינן דלא יכתבו עד שישמעו מפיו מתרץ בירושלמי היא שמיעת קול היא הרכנת הראש דכיון שעושה מעשה בגופו המוכיח שמצוה לכתוב חשיב כאלו מצוה בפיו וכן כתבתי בסימן ק\"ד: <br>(ג\"פ בכל אחד דהיינו ג' פעמים בהן וג\"פ בלאו והן ו' שאלות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא חד הן ותרין לאו כו' אבל חד הן וחד לאו ג' פעמים זה אחר זה לא מהני דחיישינן שמא חולי שגעון שלמדו תמיד להרכין בראשו בהרכנות לאו והן ואינו משיב על דברי שאלתם אבל כשאומר חד הן ותרי לאו תו לא חיישינן דשגעון מלמדו כן גמרא ורש\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בפירות של התורף (ול\"ד ששואלין אותו על פירות אלא ה\"ה שאר בדיקות וכמו שהתחיל וכתב בודקין אותו בדברים אחרים רק אשמועינן שלא יבדקו בדברים הנמצאים באותן זמן כ\"פ) וכתבו התוס' דאין לפרש ששואלין אותו אם רוצה פירי של ימות הגשמים בימות החמה או איפכא שאפשר למצא כבושין בדבש או בענין אחר אלא ששואלין אם רוצה שילקטו אותו מן האילן: "
+                ],
+                [
+                    " או אלם השומע (והר\"ן כתב דמדבר ואינו שומע הוה כשומע ואינו מדבר וצריך בדיקה ועיין בח\"מ סימן רל\"ה כ\"פ) ר\"ל אלם זהו שמתחלת ברייתו שומע ואינו מדבר בית יוסף: (סומכין על רמיזתו להוציא דוקא על רמיזתו סומכין אבל אין סומכין על כתיבת יד כמ\"ש לעיל סימן ק\"ך דהרכנת הראש חשיב כקולו ועדיף משום דמראה בגופו עיין בב\"י דף קמ\"ד כ\"פ): <br>(בד\"א שנשאה כשהיה פקח ונשתטה כו' דאז הוי קידושיו דאורייתא לכן אינו יכול להוציא עכשיו שנעשה חרש ברמיזה אבל נשאה כשהוא חרש דקידושיו הוי מדרבנן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יבמה מאחיו פיקח דזקוק לו מאחיו בקידושין גמורין (ר\"ל מדאורייתא): "
+                ],
+                [
+                    " כשהוא חרש דכשם שכנסה ברמיזה כך מוציא ברמיזה: "
+                ],
+                [
+                    " ברמיזה ודוקא ברמיזה ולא בקפיצה ופירש\"י רמיזה בידיו ובראשו קפיצה עקימת שפתים: "
+                ],
+                [
+                    " שחשוב כחי כו' וצריך בדיקה כדין שכיב מרע שנתבאר לעיל בסימן זה ועיין בב\"י שמביא דעות שסוברים דדוקא במדבר חשיב כחי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מגוייד ?חתוך בחתיכות. לשון גודו אילנא: "
+                ],
+                [
+                    " ורמז ואמר כתבו כו' רצה לומר שאומרים לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וטעו בכתיבתן וכתב ב\"י דאפי' אם לא נמצא בו אלא פיסול דרבנן כותבין גט אחר וכן כתב הרמב\"ם: <br>(אם לא נאבד ומסופקים רצה לומר שהגט אינו פסול ודאי אפי' מדרבנן אלא פסול מספק מכמה חומרות כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואינן יכולין כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו ספק מגורשת דבעיא הוא בגמרא וסלקא בתיקו ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומקנה אותו לבעלה ואע\"ג דאמרינן בגט פשוט וכו' כלומר מבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בפרהסיא וכ\"כ בי\"ד בסימן ב' לענין שחיטה וכתבו התוס' והמרדכי שם דגם לענין ע\"א בעינן בפרהסיא דאם לא הפקיר עצמו אלא עבד פ\"א אינו כלום: "
+                ],
+                [
+                    " מקום התורף פירוש גילוי ושאלו הדברים הם גילוי עניינו של שטר בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ומקום הזמן אע\"ג דכתיבת זמן בגט אינו אלא מדרבנן אלמוה כאילו היה של תורה בית יוסף: <br>(ומדברי הרמב\"ם יראה כו' גם מדברי רבינו לא משמע כלל שיהא חולק על זה בין בחש\"ו בין בעבד וכותי ונראה דלשון זה שאמר ומדברי הרמב\"ם יראה הוא תחלת ענין וקאי אמאי דמסיק והרי\"ף פוסל כו' ואין שום דבר חילוק בינו לרמב\"ם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחד מחמשה רצה לומר הנ\"ל דהיינו חרש שוטה וקטן ועבד וכותי: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"י פוסל כתב בית יוסף שכן צריך להיות והר\"י או הר\"ף: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בחרש שוטה וקטן רצה לומר אפילו בטופס: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כתב גט בשבת כו' ז\"ל ב\"י כך מצאתי הנוסחא בספרי רבינו ולפ\"ז נקט בבבא ראשונה וכו' עד נקט דוקא י\"ט דמ\"ה פסול ואינו בטל (ר\"ל כל מקום שאמר הרמב\"ם בטל ר\"ל מן התורה ופסול מדברי סופרים כ\"כ הרמב\"ם בהדיא בפרק ב' דהלכות גירושין) ר\"ל שפוסל האשה מן התרומה ומבעלה כהן כ\"פ) (ואפילו כתבו בפרהסיא אבל אילו כתבו בזדון בשבת בפרהסיא בטל היה מפני שכתבו מחלל שבתות עכ\"ל ובבבא שניה דבטל היינו משום שעברו על לאו של לא תעשה מלאכה בי\"ט והוו רשעים ופסולים לעדות והוו הגט בלא עדים ומשום הכי דוקא אם חתמו הוא בטל אבל אם לא חתמו אלא כתבו בזדון ונתנו לה בפני עדים כשרים לא היה בטל דאע\"ג דעברו עבירה בזדון מכל מקום אין מבטל הגט מכתיבה דאין דינם ככותי ודוקא אם עברו בשבת בזדון בפרהסיא דינם ככותי. \"וכתבו דנקט היינו משום דאילו לא נכתב היום הוי בטל מטעם דהוי מוקדם. ובבבא שלישית דפסול ואינו בטל היינו משום דאף על גב דעדים פסולים לעדות מן התורה והוי הגט כאילו לא נחתם מכל מקום הואיל שנתנו לה בפני עידי מסירה אינו בטל דמתכשר בעידי מסירה ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " על (כל דבר תלוש לאפוקי מחובר מדכתיב וכתב ונתן בידה משמע דבר הניתן מיד ליד ושתהא הנתינה מיד אחר הכתיבה ולא יהא מחוסר מעשה ביניהם ע\"כ צריך גם הכתיבה על התלוש ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו על איסור הנאה ואע\"ג דכתותי מכתת שיעורייהו הגט לא בעי שיעור (לאפוקי שופר ולולב דבעי שיעור כ\"פ) ומיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם למ\"ד כל העומד לישרף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' על עלה של זית דוקא כהאי גוונא דבר שיכול להתקיים אבל עלה של בצלים (או של ירקות) וכיוצא בו לא ר\"ן ולכתחילה יש לכותבו על קלף מתוקן לספר תורה רמ\"א בשלחן ערוך: "
+                ],
+                [
+                    " דבר המזדייף לאפוקי שאר שטרות דפסולים כשנכתב בדבר המזדייף כמבואר בחושן משפט סימן מ\"ב משום דבעינן שיעמדו ימים רבים וגזירת הכתוב דכתיב ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לזמן מרובה פירוש אפילו לא הביאתו לבית דין עד אחר זמן מרובה שנמסר לה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן כו' דכיון שצריכה להביא עידי מסירה (וקיימא לן עידי מסירה כרתי כ\"פ) אם איתא דהוה ביה תנאי מידכר הוו דכירי: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיו עידי כו' מפני שיכול להזדייף צריכי שיבואו ויעידו שבפניהם נמסר ובשעת מסירה הם קראוהו ולא היה בו תנאי גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הם לפנינו כתב ב\"י מדסתם רבינו דבריו אפשר לומר דאפילו למכשירים בעידי חתימה לחודייהו כמו שנתבאר בסימן קל\"ג פסלי הכא אפילו כשעדי חתימה בפנינו משום דכיון שיכול להזדייף הוה ליה כמזוייף מתוכו אי נמי גזרינן אטו היכא שאין עידי חתימה באין לפנינו אלא אחרים מעידין על חתימתן דאז ודאי איכא למיחש דלמא תנאה היה ביה וזייפתיה דכיון שכתוב על דבר שיכול להזדייף איתרע ליה חזקה דכשרות וחיישינן לכל מאי דאפשר למיחש ביה מה שאין כן כשנכתב על דבר שאינו יכול להזדייף (ונתקיים עדי חתימה כ\"פ) דאז כשר אפי' למ\"ד דוקא עידי מסירה וליכא לפנינו דאמרינן מסתמא בא לידה כמצותו כלומר בעידי מסירה ע\"כ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה בעידי מסירה מפני שיכול להזדייף (אבל אם חקק עליו בכתובת קעקע דאינו יכול למחוק כתב רבינו לקמן דאין צריך עדי מסירה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שעוקר דבר מגידולו קאי נמי אבעלי חיים דחשיב נמי כשחותך מהם שעוקר דבר מגידולו: "
+                ],
+                [
+                    " ומעשה היה בימי ר\"י מזה נמי ראיה שכשר דהא נחלקו עליו בני דורו והיו מכשירים "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שיש ענינים אחרים כו' ולא אמרינן דלא מקרי ספר כריתות אלא ספר א': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יתן לה המחובר כלומר ואז ליכא למיסריה משום קציצה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתן בידה דבר הניתן מוד ליד. "
+                ],
+                [
+                    " עד שיכתוב כולו כו' משום דגזרינן טופס אטו תורף. ומה שכתב ול\"נ ואע\"ג דגבי סופר שכתב בלא רשות הבעל גזרינן. חולק ר\"ן דשאני התם דשכיח שעושין כן כדי להשתכר גזרו מה שאין כן במחובר דלא שכיח כולי האי: "
+                ],
+                [
+                    " ולבסוף חיברו פסול ודוקא שבטלו אבל אי לא בטלו הוי כנוטלו מעל גבי שלחן א\"ל שאשרוש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתנו לה פסול והרשב\"א חלק ע\"ו וס\"ל דכתב ונתן דוקא אשעת כתיבה קאי ולא אבין שעת כתיבה ונתינה ב\"י וכ\"כ מ\"ו ז\"ל והשגתי עליו בספרי מכח התוס' בפרק שני סימן כ\"ט עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " של כעין (פי' כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה וכתב על החרם כשר דאינו מחוסר קציצה כ\"פ) נקוב לרשותא נקט נקוב ב\"י (אע\"ג דחשיב כמחובר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שמא יקטום כו' (פי' העלה והיא קציצה מן המחובר כ\"פ) והוי מחוסר קציצה אבל גבי עציץ של חרס לא גזרינן שמא יקטום שבר ממנו דלא מהני ליה לעציץ רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם קוטם ונותן לה לטעמיה אזיל דמכשרינן לעיל בסמוך במחוסר קציצה שאינה במחובר: "
+                ],
+                [
+                    " ולרבינו תם פסול רצה לומר אפי' אינו קטום ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והיא מוחזקת בו כו' פירוש והבעל אמר שעדיין לא נתן לה העבד והוא שלו וחזקתה אינו מועלת לפי שגודרות אין להן חזקה פירוש גדרות צאן (ורצה לומר כל דבר שיכול לילך מעצמו אין לו עליהן חזקה כמו שנתבאר בחושן משפט סימן קל\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאינה נאמנת כו' וכתב ב\"י דה\"ה דשייך דין זה אם היתה מוחזקת בפרה כו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דחיישינן מספק כו' ואע\"ג דרבינו נמי לא קאמר אלא \"פסול ובכל מקום שנאמר פסול היינו מדרבנן והויא מגורשת ואינה מגורשת כמו שכתב הרמב\"ם בפרק שני דהלכות גירושין וכתבתיו לעיל בס\"ס קכ\"ג ויש לומר דרבינו לא דייק בזה שיהא בכל מקום שנאמר פסול בספרו פירוש פסול מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " והויא ספק מגורשת ומוכח מדברי הפוסקים דהיינו דוקא אם לא החזיקה כו' שלשה שנים מזמן הכתוב בגט. וגם דוקא בגדול דאילו בקטן המוטל בעריסה דלא שייך למימר מנפשיה עייל לאלתר הוי חזקה: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ז מגורשת דהא אין כותבין גט לאשה בלא הבעל ובודאי הבעל כתב ונתן לה: "
+                ],
+                [
+                    " דודאי אקנויי אקני ליה כצ\"ל ורצה לומר היא הקנתו לו תחלה והוא חוזר והקנה לה ושם בגמרא איבעיא הוא אי אמרינן דידעה היא להקנות ליה או לא ופשיט דידעה להקנות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתובתה וכתב הר\"ן בשם הרשב\"א הואיל שנתקבלה כתובתה הוה ליה גט כפורח באויר ובמאי תהיה מגורשת ותירץ דהוי כאומר התקבלתי גיטך ומחלי לי כתובתך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בסיקרא הוא צבע אדום. בקומוס פירש רש\"י והערוך שרף האילן ובלע\"ז גומא. ובקנקנתום פירשו התוס' שהוא קרקע ירוקה: "
+                ],
+                [
+                    " חתוכי אבר מעורבים במים לאפוקי אם משפשף באבר גופא על הקלף ומשחיר שאינו כתב וכן בשחור כה\"ג אינו כתב: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ לא\"א הרא\"ש ז\"ל פליגי בלישנא דברייתא והביאו ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " על קלף מעופץ כיון דמראה הקלף כמראה הכתב: "
+                ],
+                [
+                    " במי פירות שאינו מתקיים: <br>(חקק ירך האותיות רצה לומר האותיות עצמן נקראים ירך אותיות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא הכתב בולט פסול דכתיב וכתב והכא הכתב נעשה מאיליו. ",
+                    " והכה בו על הטס כו' (פירוש בתחילה חקק כל האותיות של הגט כעין חותם שטובעין מטבעות ואח\"כ הכה החותם על הטס כ\"פ) דהוי נמי כחק תוכות. (וכן אם חקק היריכות מאחורי הטס פירוש בעבר השני של הטס חקק האותיות עצמן עד שבלטו בעבר הזה שהוא פני הטס כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " המקרע על העור כו' ע\"ל סימן ק\"ל שפירש מקרע שחותכין צורות האותיות וכאן רצה לומר שבעור גופא חקק בו ומחסר בעוביו לצד אחד צורות אותיות: "
+                ],
+                [
+                    " או שרשם כו' הר\"ן והמ\"מ תמהו על הרמב\"ם שבירושלמי מכשר במקרע ופוסל ברושם ובתוס' תניא איפכא והוא הכשיר שניהם: "
+                ],
+                [
+                    " ויש למנוע מלעשותן פן יוציאו לעז על גיטין הראשונים ועל מי שאין עושה עתה כן ועוד שיש הרבה סופרים שיעשום כמו מקלות על האותיות לבלתי ידעו לעשותן כהוגן וע\"י יקלקלו הכתב שלא תהא נקראת אות: "
+                ],
+                [
+                    " אין יכול לגרר הדביקות לפתחה וכ\"כ לעיל בא\"ח סי' ל\"ב וכתב ב\"י אלא יגרר כל החרטום וישאר כצורת נון אח\"כ יתקנו כתיקונו עד כאן לשונו ובגט אפילו אם נכתב כל הגט ואחר כך מתקנו בענין זה בשר (ובד\"מ מסירים וכתב אזה דבהג\"מ פ\"ד דקידושין משמע דל\"מ ליה שום תיקון) לאפוקי בתפילין בכה\"ג פסול דהוי שלא כסדרן דפוסל בתפילין: (ונוהגין לשרטטו ובדיעבד אין לפסול כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " גט עולה י\"ב ובסמ\"ג כתב שני טעמים אחרים עיין שם וגם הרשב\"א כתב שלא נפסל אי לא דקדק בהכי מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שיהא ארכו יותר על רחבו (מטעם שיהא נקרא כמו ספר ולא יהא נקרא כמו אגרת כ\"פ) ארכו מיקרי מתחלת הגט עד סופו לצד העדים וכתב ב\"י שר\"ל עם הגליון יהיה ארכו יותר על רחבו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא סכלים כקטנים מ\"ו מחק תיבת כקטנים אבל בכל הספרים איתא ומצאתי ספר שכתוב בו בקטנים \"בבית והוא הנכון נ\"ל וכמו שאמרו בתפילין מביאין ינוקא דלא חכים כו' (\"נון זקופה פירוש נון פשוטה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ב��קום כתיבתו עיין בבית יוסף שצריך להיות במקום נתינתו ותרווייהו בעינן ועל כל פנים מקום נתינתו הוא עיקר ומ\"ו הגיה גם כן נתינתו: "
+                ],
+                [
+                    " תיבה \"או שתלה כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש בסוף הגט דהיינו קיום (ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים שום מחק בגט ש\"ע כ\"פ): ",
+                    " ובבואה שלו רצה לומר מראה שלו ובבואה הוא לשון צל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש עידי מסירה כשר אף על פי שהוא קרוע שתי וערב כו' והטעם דהא דפסל כשיקרע שתי וערב דחיישינן כיון שנקרע ודאי הדר ביה הבעל ולא נתנו לה והרי יש עידי מסירה שנתנו לה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ודן דיהוי ליכי כו' כרבי יהודה דסבר ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים ולכן צריך לכתוב ודין דמוכחא מילתא בהאי גיטא מגרש לה (ורצה לומר אי לא כתב כן אז אמרינן דבדיבורא שיאמר לה בשעת הגט הוי מותרת לכל אדם גרשה ושטר זה ראיה בעלמא וא\"כ לא גרשה בספר ולכן צריך לכתוב ודן כו' כ\"פ) לאפוקי מחכמים דס\"ל דסגי בכתיבה הרי את מותרת לכל אדם: "
+                ],
+                [
+                    " ונהגו בכל המקומות לכותבו בלשון ארמית ע\"ל סימן ק\"ל שכתב דלא לכתוב מקצת הגט בלשון זה ומקצתו בלשון אחר. ועיין בש\"ע בר\"ס זה דכתב יישובים וטעמים על מה שאנו נוהגים לכתוב מקצת תיבות בלשון הקודש (כי ב' לשונות אלו נתנו בסיני וקרובים בלשון וכלשון אחד דמיא כ\"ש) ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בשבת כך וכך לירח פלוני כך כו' כצ\"ל (ומה שכתב בשבת ולא לשבת כמו שכתב לירח דלירח משמע מה שעבר כך וכך זמן מיום התחלת חידוש הירח ויום החודש בכלל ואם היו כותבין לשבת היה ג\"כ מעת התחלת השבת ויום הז' שעבר בכלל וז\"א אלא כונתינו כך וכך בשבוע לשבת הבאה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ביום ר\"ח כו' כשר\"ח יום אחד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בשני יכתוב בשני ימים לאפוקי בשתי ימים: <br>(כולן לשון זכר שהימים נקראים לשון זכר. בה\"א לבסוף וסימנך מימים ימימה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן באחד ועשרים בשנים ועשרים לאפוקי באחת ועשרים והא דלא כתב אחד עשר נראה דלא הוצרך להזכירו מאחר שמזכיר אחד ועשרים ואחד ועשרים הוצרך להזכירו כדי לאפלוגי בינו למספר השנים דבימים כותב מספר קטן קודם ובשנים מעשרים ואילך כותב מספר גדול קודם ומה\"ט הזכיר נמי בשנים אחת עשרה כדי לאשמעינן חילוק בין אחת עשרה לעשרים ואחת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כולם רצה לומר בכולם יכתוב המנין הקטן קודם ולשון זכר: "
+                ],
+                [
+                    " ומשם ואילך עשרים ואחת ובהגהות מרדכי כתוב בימים יכתוב מנין הקטן קודם עד שיגיע לעשרים ומכאן ואילך המנין הגדול קודם ובשנים לא ביאר איזה יכתוב קודם ועיין בב\"י: <br>(יכתוב באדר ראשון כתב ב\"י מיהו אם כתב אדר סתם הגט כשר ובאדר השני אם כתב סתם פסול ועיין בח\"מ סימן מ\"ג לענין שטרות ובא\"ח סימן תכ\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל לשון נוסח הגט הוא ספירת דברים כו' ואע\"ג ששני עדים חתומים עליו והם מעידים על מה שכתוב בגט אם כן למה לא נכתב גם כן בגט לשון איך יש לומר שהעדים מעידים שכך אמר הבעל להם מ\"מ אין צריך לכתוב לשון איך שעיקר העדות בגט הם עידי מסירה ואין העדים חותמין על הגט אלא משום תיקון העולם כדלקמן סימן קל\"ג ולכן א\"צ לכתוב לשון איך: "
+                ],
+                [
+                    " ולאתריהון דאהבתיכי כצ\"ל (ועיין בב\"י): "
+                ],
+                [
+                    " ודין מלא דמשמע דין הוא שאגרשיך אבל אם אינו דין עלי שאגרשיך לא תתגרשי רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יכתוב ואיגרת מלא יוד דמשמע לשון איגרא (בלשון התרגום הוא גג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כל אחד שלשה יודין רצופים (דאז נקראת הוי\"ו דתיהוייין בשבא וחירק תחת היו\"ד עם הגו\"ן ומשמעתיה לשון נקבה נכחית יחידה כ\"פ) דאי לא שדי ביה אלא שנים משמע דותהויין נשים דעלמא וכן דתצביין רש\"י רצה לומר שאינו נרמז בלשון שמדבר עמה אלא על נשים דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " כי די תיהויין הן שני תיבות כו' יו\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " דתהוייין תיבה אחת כו' כן כתב בסוף גיטין מתחלת בתי\"ו שייך יו\"ד אחר התי\"ו לכתוב תיהויין אבל אם הכל הוא תיבה אחת אז נבלע התי\"ו ולא נשמעת ולא שייך לכתוב אחריה במקום שי\"ן שתהיי שתרצי וגם על יו\"ד שבין תי\"ו לה\"א אין להקפיד עכ\"ל והביאו מ\"ו וב\"י. ולכאורה נראה דרצה לומר אף אם כותבין די לתיבה בפני עצמו ולא כתב יו\"ד אחר התי\"ו אפ\"ה אין להקפיד ועיין בש\"ע שכתב דתיהוייין הכל תיבה אחת ואפ\"ה כתב יו\"ד אחר התי\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ולורכיה רצה לומר יאריך לוי\"ו דתירוכין דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו\"ד ומשמע ספר תרוכין גרושות דעלמא ואגרת שביקין נשים עזובות דעלמא ולא שלה הוא ואי לא מאריך וי\"ו דוכדו משמע וכדי כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי נסבא ר\"ש (כתב הכלבו שלא להאריך וי\"ו דוכדו יותר מדאי שלא תהא נראה כנון כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " מלא בשני יו\"דין ז\"ל מ\"ו ואין המנהג כן אלא כולן בחד יו\"ד וכן עיקר וכן בש\"ע. ולמהך חסר יו\"ד דאל\"כ משמע לי מהך רצה לומר לו תהיה מספר הזה ואילך רש\"י ממהך משמע דמהך כתיבה ואילך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שירחיקנה מגגה שלא תהא נראית כחי\"ת והוי למחך דמשמע כי חוכא מצחק אני בך רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לאתנסבא דלא לישתמע לא תנסבא (רצה לומר שמא ירחיק לא מן יתנסבא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ר פרץ לא ימחא באלף ואע\"ג בסמוך בתשובת הרא\"ש שהביא רבינו משמע שצריך לכתוב ימחה בה\"א כתב ב\"י אפ\"ה לא נמנע מלכתוב דברי הר\"פ שהם היפך דברי הרא\"ש שכן דרכו לכתוב כל הסברות ומה שלא כתב תשובת הרא\"ש סמוך לדברי הרר\"פ לפי שרצה לכתוב כל תשובת הרא\"ש ביחד וסמך על המעיין שיעיין כל הסימן ועיין בב\"י וכתב מ\"ו שנוהגין כהר\"ר פרץ ולא כהרא\"ש שכתב \"בהא לקמן ועיין בשלחן הערוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא כדת משה וישראל לבד לפי שאין למדין משיטה אחרונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ראוי לעשות כן והטעם משום דאז לא נלמד משיטה שנייה שעל החתימה שמאחר שהיא סמוכה לעדים יש לחוש שהוסיפו בעל השטר בין העדים לכתב (לפי שאין כל העדים מומחין בחתימתן כמו הסופר וחוששין שמא מתוך שאינן יכולין לאמן ידם הרחיקו חתימתן מן הכתב בכמות שיטה אחד ואח\"כ הוסיף בעל השטר מה שרצה לכך אמרו שאין למידין משיטה אחרונה כ\"פ) ונמצא שבטלת ודן דיהוי ליכי כו' דכתיב באותה שיטה (וזהו עיקר הגט) כ\"כ הסמ\"ג והוסיף לומר עוד דגם אין תקנה להחתים העדים תחת הכתב של חצי שיטה אחרונה שיש לחוש שמא תמצא ממה שתרצה החצי שיטה חלק ותוסיף עוד שיטה שלי��ה בין העדים ובין הכתב וילמדו מחצי השיטה שהוסיפה שהוא קודם האחרונה (וע\"ל סימן ק\"ל ובח\"מ סימן מ\"ד כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דע כי לא נפסל בכך משום דכדת משה וישראל הוי כמו שריר וקיים שכותבין בשטרות ולפיכך למידין משיטה אחרונה ב\"י רצה לומר ומ\"מ אין לעשית כן לכתחלה משום חומרא דגיטין דשמא כדת משה וישראל לא חשיב כמו שריר וקיום (וכמ\"ש בח\"מ סי' מ\"ז כמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אינו נפסל משום דכיון דרגילין לכתוב כן ינוקא דלא חכים ולא טפש יקרא ישראל ואע\"ג דבספר תורה לא הוי כשר לא בעינן בגט כתיבה תמה כמו בספר תורה תשובת אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאין עדות העדים מועיל כו' לומר שאח\"כ אירע הטעות ששום אדם הגיה כך: "
+                ],
+                [
+                    " בתריה ך' יום לחדש ואני אומר עוד הוכחה דאי אחדש קאי היה לו לכתוב בארבעה ולא ברביעי מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הכא אין חילוק דע\"כ טעה כו' עיין בח\"מ סימן ל' מ\"ש שם אזה: "
+                ],
+                [
+                    " דטעו אינשי כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הגט פסול שכיון שאמרו חכמים שלא לעשות כן כל המשנה ממטבען הגט פסול ולא תינשא בו לכתחילה אבל אם נישאת לא תצא כ\"כ במ\"מ בפ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " כשר תינשא כשר ותינשא בו לכתחילה אבל אם מערער והבעל צוה לכותבו סתם נראה דסבר ב\"ה שלכתחלה לא תינשא בו ואם נישאת לא תצא ועיין בדרישה: <br>(האי דכתיבת ודין ר\"ל ודן דיהוי כו' מלא משמע דין הוא לגרשה הא לאו הכי לא וא\"כ היה מטיל תנאי בגט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא היו הווי\"ן ארוכין זה לשון בית יוסף נ\"ל דאע\"ג דמדינא אין צריך להאריך ווי\"ן הנזכרים בתלמוד יותר מדאי (כמ\"ש לעיל בסי' ע' ס\"ו ואם כן מה השאלה ותשובה כ\"פ) כיון שנהגו להאריך קפדינן בהו לכתחלה א\"נ ווי\"ן היו נקראים על ידי הדחק ומשום הכי הצריך להאריכן עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " אין יכולין להאריכן פירוש ולא יתן לה הגט כלל מ\"ו רצה לומר אם הבעל אינו רחוק: "
+                ],
+                [
+                    " לבעל שיתקנוהו ותימה מה מועיל תיקון לאחר שיחתמוהו העדים ס\"ס העדים אגט פסול חתמו ויש לומר דסבירא ליה מידי מסירה כרתי וסלק עידי חתימה מכאן ונמצא שניתן כהלכתה בעידי מסירה וגם אינו פסול ממש אלא שצריכה תיקון כה\"ג מסתמא אמרינן הבעל צווה עכ\"ל מ\"ו (וב\"י כתב דמיירי בווי\"ן הנ\"ל דתרוכין כו' כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כך וכך לחשבון פלוני רצה לומר כך וכך שנים לבריאת עולם או לשנות המלכים כדלקמן בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " לחפות עליה לשון ויחפאו בני ישראל ואפי' בזמן הזה דליכא דיני נפשות מ\"מ יחפה עליה משום בניה שהם ממזרים א\"נ שלא תאסר עליו קודם גירושין אשיר\"י: <br>(והיא תאמר כו' רצה לומר כשיעידו עליה בב\"ד שזינתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם תאמר כן זה לשונו מ\"ו פי' שתכבוש הגט תחת ידה ותאמר שכבר קיבלה א\"נ ה\"פ א\"ת כן פי' שיתן לה הגט בלא זמן והרי הוא כשר בדיעבד כדלקמן שהרי אם ניסת לא תצא מ\"מ מאחר שזינתה בודאי צריכה להביא ראיה כו' ודו\"ק עכ\"ל וכן ב\"י כתב כפי' השני: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל יש לבעל כו' כר\"י דס\"ל כן בפ\"ב דגיטין לאפוקי מר\"ל דס\"ל דמזמן הגט ואילך אע\"ג שלא נתנה לה עד אחר כמה ימים תגבה מבעל הפירות למפרע ואם לא יהיה בו זמן צריכה ראיה מאימת מכר הבעל פירות: <br>(ואם ניסת לא תצא והוא שתברר בעדים כשרים שקבלת הגט קודם לנישואי השני היה דאל\"כ אסורה על בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהוא כשר בשעת הדחק קאי נמי אנכתב ביום ונחתם בלילה שאינו כשר אלא בשעת הדחק ויישוב לשון רבינו כך הוא ואם הקדים בזמן כגון שנכתב בי' לחדש והקדים וכתב בה' פסול ומ'\"מ אם נכתב הגט ביום הזמן אלא שאיחר החתימה פסק הרא\"ש שהוא כשר ואיפשר לפרש דה\"ק אם הקדים הזמן כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה היכא דאינו שעת הדחק פסול מ\"מ היכא שהוא שעת הדחק פסק הרא\"ש דכשר: "
+                ],
+                [
+                    " בגט מוקדם כו' ז\"ל ב\"י ל\"ד לנכתב ביום ונחתם בלילה או עד עשרה ימים דמכשיר הרא\"ש בשעת הדחק דשאני התם שכשנכתב היום הכתוב בגט קושטא קאמר שבאותו יום נכתב אבל כשכתב בעשרה לחדש והקדים וכתב בחמשה כיון שכתב שקר פסול לגמרי. וז\"ל מ\"ו וחלילה לסמוך על דברי הרא\"ש בזה שהרי פסול של הגט אינו אלא מדרבנן ואם כן ממילא חלו הקידושין של שני מדאורייתא והארכתי בפרק שני דגיטין עכ\"ל וכהאי גוונא כתב גם כן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נודע פסולו עד שקדשה כו' רבותא דאפי' הכי לא תפסי בה קידושי שני: "
+                ],
+                [
+                    " כשר כיון דאית ליה קלא כו' הואיל שנכתב ונחתם ביום הזמן יש לאכשורי טפי מאילו נכתב ביום ונחתם בלילה דלא מכשיר הרא\"ש אלא בשעת הדחק: "
+                ],
+                [
+                    " ופסק רבי' יצחק כו' ספרים אחרים ופירש ר\"י והיא היא דמתוך פירושו מוכיח פסקו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא על ידי שליח כו' זה לשונו מורי ורבי ולפי זה הא דתנן המביא גט לאשתו ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם איירי בבא ממקום קרוב ביום הכתיבה אבל מצאתי שמהרא\"י היקל בזה ועיין בתשובת מהרי\"ו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " משום דאתיא למטרף מלקוחות אבל משום דידיה לא היינו פוסלין דאיהו דאפסיד אנפשיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נראה כן מדברי הרמב\"ם רצה לומר שיסבור כדעת רבינו יצחק שמכשיר על ידי שליח אע\"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי הרמב\"ם כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' וליתנו לאשתו דהיינו ע\"י שליח. ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפילו אם נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מליתנו עד ימים או שנים ועל זה כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אשנמצא גט בטל ועל ונתאחר הדבר כו' משמע שפשיטא ליה לפסלה אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר. דדוקא גיטין הבאין ממדינת הים מכשירין על ידי שליח דאותן יש להם קול. ומה שכתב אחר זה ונתאחר עד ניסן רצה לומר נתאחר מלכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מאוחר כשר לגרש בו בגמרא אהא דאמר ר\"ל דכותבין זמן בגט משום פירות כתבו התוס' זה לשונו ואם תאמר גט מאוחר יפסול מהאי טעמא דבעל יאכל פירות עד זמן הגט ואומר ר\"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד משעת חתימה אלא משעת הזמן דאין ראוי לגרש בו אפילו נתנו לה לאלתר ואין הגירושין חלין עד הזמן עד כאן לשונו אבל הראב\"ד סבירא ליה דמגורשת בו מיד והבעל אינו אוכל פירות דהיא תראה גיטה בבית דין ויכתבו לה בית דין יום שנתגרשה אלא אם כן שיביא ראיה שנכתב הגט מאוחר מדעת האשה דאז יש לבעל פירות עד זמן הכתוב בגט דהא מחלה לו ואם תאמר אכתי איכא למיחש להראב\"ד שמא יחפה עליה ועל כרחך זמן אין הוכחה שהרי מאוחר והוי כגט שאין בו זמן ויש לומר מכל מקום כיון דכתב זמן וכשיודע הזמן שנתן להגט לידה א\"א לחפות עליה כשר ומדמכשרינן אם היה כתוב בו זמן שנה או שמיטה מהאי טעמא כמו שכתב בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו יצחק פירש שאינו כן צריך להיות וכן ברא\"ש ובתוספות (וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כסברא ראשונה רצה לומר כסברת ר\"י דאינו גט אלא עד זמן שכתוב בו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שעסוקין באותו ענין משמע הא אם אין עסוקין באותו ענין גם הרא\"ש סובר שפסול והיינו בלא שעת הדחק אבל בשעת הדחק מכשיר הרא\"ש כדלעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " או בשנת פלוני כו' ז\"ל מ\"ו נראה דדעתו כזה מאחר שכתוב זמן כתיקון חכמים אף שלא ידעינן שפיר אימתי עליה להביא ראיה עכ\"ל (לכאורה נראה דרצה לומר שצריכה להביא ראיה לענין אם תרצה לטרוף מידי מהבעל בתוך אותה שנה כ\"פ) רצה לומר ראיה שהיתה גרושה בעת שזינתה ותימא הלא גמרא ערוכה היא בפרק שני דגיטין ולא משמע כדכתב מ\"ו דפריך אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני משום שבוע דלקמיה ופירש רש\"י שאם זינתה תיהרג (ואהני לשבוע דבתריה שאם ימכור הבעל הפירות תוציא גיטה ותגבה וזהו הטעם בשבת פלוני או בשנת פלוני כ\"פ) ע\"ש ובית יוסף הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' בשבוע רצה לומר בשמיטה ראשונה או שנייה או שלישית ביובל: "
+                ],
+                [
+                    " בו היום גירשתיך שמשמע היום הזה שיצא כצ\"ל (ור\"ל והוי כגט שיש בו זמן כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "שהעדים (עומדין שם בשעת חתימה ר\"ל ולכתוב למנין שאנו מנין בו כאן במתא פלוני כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב הרמ\"ה כו' ז\"ל מ\"ו האי וכן דקאמר כלומר שהוא ג\"כ כתב תצא מן הבעל אבל מכל מקום סבר שהגט כשר ולא פסול כ\"כ לעשות הולד ממזר ואם כן ממילא אם נישאת לשני או אפילו נתקדשה ואחר כך נישאת לראשון בלא גט הוי ממזר דהא קידושי השני הוו קידושי דאורייתא וכעין זה כתב נמי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"ג לא\"א הרא\"ש ז\"ל פירוש שיהיה שום אחד מן הדרכים בה או צד ממזרות או תצא אלא אם ניסת לא תצא מן הבעל אבל הרא\"ש לא הכריע בזה אם כרש\"י אם כר\"ת (ובזה מתורץ למה הביא דעת הרא\"ש באמצע בין הדיעות כ\"פ) ולא שרש\"י ורי\"ף כתבו בהדיא כן אלא מתוך פירושם משמע כן שלא פירשו כרבינו תם וצ\"ע גדול באשיר\"י דף קי\"ב בפרק הזורק גם לא כתב בהדיא שכך הוא לרש\"י או לרי\"ף אלא כתב ולשאר מפרשים רבנן דפליגי אר\"מ אכשרי לגמרי ומסתמא כיון על רש\"י ורי\"ף ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו תם פסק שהולד מהשני כשר כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תנשא בו לכתחלה כו' נ\"ל אם ניתן הגט כבר דהיינו קצת דיעבד עכ\"ל מ\"ו אבל אין לגרש לכתחילה בו אע\"ג שכבר נכתב ונחתם וכן מוכח מדברי רבינו שהרי כתב וכן הוא דעת האלפס משמע שהסכים לדעת האלפס וא\"כ היאך כתב לעיל בתחלת הסימן ואם שינה כו' פסול אלא פסול דקאמר שם היינו לומר שאף ע\"פ שכבר נכתב הגט לא תתגרש בו לכתחלה אבל אם נתגרשה בו בדיעבד תינשא לכתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " דאית לה וכתב \"הרמ\"ה כשמגרש כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ושם מקום הנתינה פירוש איך שקורין מקומו זה במקום הנתינה: "
+                ],
+                [
+                    " ולכך טוב לכתוב כו' אתחילת דבריו קאי וכו' כמ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומן הדין היה צריך כו' זה לשון ב\"י שכל זה הוא מדברי הרמ\"ה (ומשמע ליה הא דלא הוזכרו בדברי חכמים שיכתבו מקום הלידה משום דחיישינן שמא יטעו אבל מן הדין היה צריך לכותבו כ\"פ) ומה שכתב ואם כתבה ולא טעה בה כשר לא לגופא איצטריך אלא לדיוקא הא אם טעה בה פסול אי נמי לגופא נמי איצטריך דל\"ת כיון שלא נזכר מקום הלידה בדברי חכמים כשכתבו הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים וגט פסול מיהא הוי קא משמע לן: "
+                ],
+                [
+                    " שמא יטעה בעיר מולדתו אף על גב דאינו פסול בשינוי זה כמו שכתב רבינו תם בסמוך מכל מקום מוטב שלא יבואו לטענת דמיחזי כמשנה ולפי תירוץ קמא דבית יוסף הרמ\"ה סבירא ליה פסול אם שינה המקום לידתו ודלא כרבינו תם: "
+                ],
+                [
+                    " דעירו ועירה פירוש הנזכר בגמרא שצריך לכתוב עירו ועירה קאי אעיקר דירה וגם עיקר דירה דוקא לכתחילה אבל אין עיכוב: "
+                ],
+                [
+                    " של עמידה רצה לומר שעומדים בשעת הגט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בד\"א לכתחילה אבל בדיעבד אפי' לא נכתב כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חניכתו ידוע כו' אפילו לכתחילה דל\"ד למי שיש לו ב' שמות דנקרא בשניהם לכל דבר ועיין בשלחן ערוך בדברי רמ\"א ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן בחניכת שם המשפחה כו' ר\"ל ונתנו בעידי מסירה דאל\"כ מה אנו יודעים איזו מן המשפחה גירש הואיל ולא הזכיר שמותם ועד\"ר: (והוחזק בשני מקומות רבותא קאמר אע\"ג שיודעין גם במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקומות אחרים אפילו הכי צריך לכתוב דוקא שם הנתינה בפירוש וכל שום חניכה דלעולם היא עיקר ומכל שכן אם הוחזק בשני השמות במקום הכתיבה ולא במקום נתינה שכותבין שם הנתינה בפירוש ועיין בבית יוסף: שידוע הוא כו' רצה לומר לשני המקומות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא כתב כן כו' פירוש שלא כתב שניהן אבל אי כתב שם הכתיבה עיקר ושם הנתינה טפל אינו פסול כלל אלא לכתחילה עדיף לעשות שם הנתינה עיקר ואף שמהר\"י קאר\"ו פירש שאף זה פסול ל\"נ שהרי התוספות כתבו דבתוספתא משמע איפכא ונהי דמשמעות תלמודא דידן עיקר מכל מקום אינו אלא לכתחילה וק\"ל עכ\"ל מ\"ו (וכ\"פ הר\"ן ור' ירוחם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וגם במקום הנתינה כו' נ\"ל דלרבותא נקטיה שאעפ\"י שבמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם שהן בקיאין בו כשר וכ\"ש היכא שבמקום הנתינה יודעין שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכא למיחש כ\"כ לקלקולא ב\"י: ",
+                    " הוי ספק מגורשת לאפוקי רבינו דמכשיר בזה בדיעבד: "
+                ],
+                [
+                    " שני השמות בפרט כו' שאם לא יפרט אלא שם מקום הנתינה אע\"פ שבכלל וכל שם הוי מקום הכתיבה אכתי איכא למיחש דאתי לקלקלה לומר לא בעלה כל זו הוא שגירש מאחר ששם שהם בקיאין בו אינו מוזכר בגט ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אין לו לגרש אלא בשם ישראל אבל שם אחר אינו שייך בתורת משה וישראל והא דמכשיר בסמוך בגר בשם דגיותו ה\"ט דמומר הכותב שם דגיות שבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר הכותב שם שהיה לו קודם שיתחייב במצות אין תורת משה מונעו דהא לא חייבה תורה לעכו\"ם שיתגיירו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שינוי השם הוא עכ\"ל הוא מלשון הרמ\"ה ב\"י ולכן א\"ש שהמתין מלכתוב דברי רבינו תם (במומר המגרש שאין צריך לכתוב אלא שם של יהדות ועיין בתשובת בן לב ה\"ג דף י' ס\"א כ\"פ) עד שגמר דברי הרמ\"ה שבלא\"ה קשה שהיה לו להביא דברי רבינו תם תיכף אחר שכתב דין המומר "
+                ],
+                [
+                    " יוסף בן שמואל פירוש אחר אבי אביו (ולא אמרינן בזה בני בנים הרי הן כבנים כ\"פ) וכ\"כ מהרא\"י מ\"ו "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כשרים (לאפוקי פסולים ובחשן משפט בהל' עדות נתבאר כשרותם ופסלותם ועי\"ל בסימן קל\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " למטה משיטה כו' ר\"ל ולא בראשו או מן הצדדין: "
+                ],
+                [
+                    " שני שיטין עיין הטעם בחו\"מ סימן מ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " שאם יש עידי מסירה כשר שאע\"פ שאין כאן עידי חתימה כלל כשר: "
+                ],
+                [
+                    " כי שמא תתן תנאי כצ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דאתו למימר שסומכין כו' מ\"ו וב\"י כתבו שיש להגיה דאתו למסמך במקום דאתו למימר שסומכין וכן הוא בהשגות הראב\"ד ונראה דיש ליישב גירסא דאתו למימר שסומכין דהכי קאמר דאע\"ג שיש כאן ריעותא קצת כשיראו שהתנאי הוא בשורות התחתונות של גט ולא יתירו אותה אלא בעידי מסירה לכן כתב דאתו למימר כו' כלומר דהדיינים יתירוה בגט זה אע\"ג שיש בו ריעותא קצת דאתו למימר דהא סומכין על עידי חתימה בלחוד בכל גט ולא חיישינן שמא לא היה נמסר בפני עידי מסירה אלא אמרינן שמסתמא בהכשר וכתיקון ניתן ולא מחזקינן ריעותא ה\"ה נמי בזה סמכינן שבהכשר היה הואיל שאין כאן ריעותא גמורה עד\"ר. ומה שכתב והו\"ל מזוייף מתוכו ר\"ל אם הוסיפה בה תנאי הרי הוא מזוייף מתוכו ופסול ומש\"ה פסלוהו ג\"כ אפי' אתא לפנינו בלא הוספה אלא שיש ריוח אויר שני שיטין שראוי להוסיף בה הו\"ל דינו כאלו הוסיפו בה ובספרים אחרים דפוס ב\"י גרסינן כמזוייף מתוכו ור\"ל השתא נמי דלא הוסיפו ואין כאן זיוף מ\"מ הוה ליה כמזוייף. ועיין בח\"מ ר\"ס מ\"ה דלא כתב שם דעת הרמב\"ם דמכשיר אם יש עידי מסירה לפנינו אלא סתם וכתב דפסול והביא ב\"י בשם הרשב\"א שם טעם אחר דחיישינן שמא יגוז השטר ויכתוב שטר אחר בשני השורות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ויתחילו בראש השיטה כו' ר\"ל מתחילת הגליון דהיינו בקצה היריעה וזה לשון הגה\"מ בפ\"א מהל' גירושין ויחתמו זה תחת זה שאם יחתמו זה אחר זה שמא יהיה ריוח חלק הגליון לימין ויכתוב פלוני לוה מפלוני והו\"ל שטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת וכשר וכל שטר שיכול להזדייף הוא פסול אמנם נמי כי ליכא אלא עד אחד יכול נמי לכתוב בגליון לימין אני החתום חייב לפלוני מנה ויוציא עליו כתב ידו ואין תקנה ע\"כ אמרו לעשות הגליון קצר כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכן כל כיוצא בזה ר\"ל איזה ענין שנכתב בין הגט לחתימת עדים אם הוא בלא ו' פסול ואם הוא בו' כשר: "
+                ],
+                [
+                    " או מאחוריו פי' מעבר לדף: "
+                ],
+                [
+                    " שאם יש כאן עידי מסירה כו' דלא גרע מאם לא היו עדים חתומים כלל (וא\"ל דהרי הוא מזוייף מתוכו שהעדים נחתמו שלא כדין י\"ל דכל שפיסול ניכר מתוכו בעידי חתימה אין לחוש דידוע שעדות כזו אינו כשר ולא יסמוך עליה עד שיחקרו אחר עידי מסירה כ\"פ): (וכתבו בדף השני פי' שכתב הגט בשני עמודים חציו בעמוד זה וחציו בעמוד השני זה אצל זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא ש��הא ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום בגמרא פרק המגרש סוף (גיטין דף פ\"ז) תירץ מתחילה אהאי חששא דדילמא תרי גיטי הוי כו' כשיש ריוח וגליון למטה בעמוד ראשון דליכא למיחש דחתכו מלמטה וגם יש ריוח מלמעלה בעמוד השני דניכר שלא נחתך למעלה והדר פריך ודילמא אמלוכי אימלך ופירשו התוס' דלמא כתב מתחילה עמוד ראשון לשם איש זה ואמלך בו ואח\"כ סיימו לשם איש זה דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים אמר רב אשי דידע ביה מתחתא דמגילתא ופירש\"י כולהו קשייתא בהא מיתרצן שניכר בה מתיחת הקלף סביב כל הגט שלא היה בו אלא קלף זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבת הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב הקלף למתוח ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח למטה עסקינן דליכא למיפרך אמלוכי אימלך עכ\"ל ולהכי נתכוין ג\"כ רבינו במ\"ש והוא שיהא ניכר כו' וס\"ל דאע\"ג דאין גליון מ\"מ ניכר דאל\"כ הול\"ל וכגון שיש גליון למטה ולמעלה בע\"ב אלא מיירי דוקא כשאין גליון דאל\"כ יש לחשוש לאמלוכי וכדפירש\"י וק\"ל: (דשמא שני גיטין היו כתובין זה אצל זה פירש רש\"י ונמצא שמגרש בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם שאפילו אם מסרו כו' פירוש אפילו אם הסופר לעולם לא נתן הגט ליד הבעל אלא תיכף נטלו הבעל ממנו בפני עידי מסירה ונתנו לאשה ואז ליכא למיחש שהבעל עשה בו שום זיוף ולכן כתב רבינו בסמוך שאנו חוששין שמא הסופר מעצמו עשה כן מפני שנזדמן כו' רצה לומר אע\"פ שאין כאן שום חשש זיוף הבעל או האשה שהרי העידי מסירה יודעין שלא נעשה בו שום זיוף מכל מקום חיישינן שמא הסופר מעצמו כו' והוי גט שנכתב שלא לשמה וזה לשון מ\"ו שהסופר מעצמו כו' פירוש שמא היה שני גיטין והוא תקנם להיות גט אחד ולפי זה אם העדים מעידים שלא היה אלא גט אחד כשר כך פירש רמ\"מ עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תחת השמאלי פירוש ולא חתם עד כדלקמן מ\"ו רצה לומר דאי חתם עד גם השני היה כשר אבל הראשון נכשר בלא עד דשם אביהם קאי גם כן אגט ראשון ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שחתמו בשני שיטין כזה*? כן הוא בספר מ\"ו וכן משמע ברש\"י בפרק המגרש (גיטין דף פ\"ז) דבן יעקב כתובה למטה בשורה שנייה וצ\"ע דלפ\"ז פשיטא דפסול דהא בן יעקב חתם רחוק מן הגט שיעור שני שיטין דהא מסתמא חתימת שם ראובן בשמאל הרחיקה שיעור שיטה אחת ויש לימר דבן יעקב החתום בשיטה שנייה אינה מרוחק כל כך כשיעור שני שיטין וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם כתבו בכלל שכתבו בכך וכך כו' עיין בגמרא פרק המגרש סוף (גיטין דף פ\"ו) שהיא משנה ובגמרא פלוגתא רבי יוחנן וריש לקיש בביאור המשנה דקתני אם כללינהו יחד כשר ואם לאו פסול והלכה כרבי יוחנן דביאור כלל רצה לומר שכללינהו בחד זמן שלא כתב אלא פ\"א בכך וכך לשבת ולחודש ולשנים גירש פלוני כו' ופלוני לפלונית. ומפרש שם הגמרא דדוקא בדכתב ופלוני בוי\"ו וכמו שכתב רבינו. אבל אי כתב בכך וכך בשבת אכל חד וחד אעפ\"י שהוא בחד יום ונראה לי דאעפ\"י דגם כן כתב ובכך וכך בוי\"ו שחוזר אשלמעלה אפילו הכי כיון שחלקינהו לכתוב זמן אכל חד בפני עצמו לאו כללא חשיב ליה ואינו כשר אלא האחרון וזה שכתב רבינו אחר כך בסמוך זה לשונו אבל כתב בכך וכך כו' עד והתחיל אחר תחתיו וכותב ביום זה כו'. ונראה לי דל\"ד כתב ביום בלא וי\"ו אלא אפי' כתב וביום זה בוי\"ו אפילו הכי לא מתכשרי ראשונים דאם לא כן קשה אפילו לא חלקינהו בזמן נמי כיון דלא כתב וי\"ו החיבור לאו כללא כמו שכתב לפני זה גבי ופלוני וק\"ל. ואחר כך כתב רבינו גם דברי ריש לקיש וסבירא ליה דמודה רבי יוחנן לריש לקיש בכתב כלל (שאמרו במשנה הוא זה כ\"פ) הוא שכתב תחילה אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית כו' דכללינהו בזמן אחד וגם עירב האנשים יחד והנשים יחד מתחלה אלא שאחר כך חזר ופרט כל זוג לנפשי' וכתב לשון ונוסח גירושין אכל חד דאם לא כן הוה ליה לה ולחבירתה וא\"ל למה ליה למיכתב זה הא כ\"ש הוא דכשר מדין קמא דזה אינו דהא הרשב\"א כתב הביאו המגיד משנה ובית יוסף דסבירא ליה דכה\"ג לא מתכשר שום אחת מהן כיון דערבינהו תחילה יחד מקרי לה ולחבירתה אע\"ג דחזר ופלגינהו משום הכי קמ\"ל רבינו דקיימא לן בהא כר\"ל דכשר וכ\"פ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " מסיים כל ענין הגט כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שכתב ופלוני כו' כן הוא אוקימתא דגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם ותנתן לכל אחת כו' אכשכתב בוי\"ו קאי וכן משמע בהדיא במיימוני ולכן אם אין כאן עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת אף אם היא הראשונה או השנייה וה\"ט לפי שהעדי החתימה קאי אכל הגיטין אבל דין הראשון של הרמב\"ם דהיינו דיש כאן עידי מסירה יכול להיות דמיירי אפילו בלא וי\"ו הואיל דיש כאן עידי מסירה שמסר המגילה לכל אחד בפניהם וכתב ב\"י שמדברי רבינו נראה שהוא מפרש מ\"ש הרמב\"ם ותנתן לכל אחת מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבאו עידי מסירה לפנינו ויעידו שנמסר לכל אחת ואחת וכ\"כ בכ\"מ וסיים והכי מוכח סוף דברי הרמב\"ם שכתב כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ומשמע דברישא אפילו אותה שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר לכל אחת ואחת עכ\"ל ור\"ל דאל\"כ דלמא חתמו ועדיין לא נמסר הגט לכל אחת כ\"א לזאת שיצא מתחת ידה דהא אע\"ג דאמרי' מסתמא שמסר גם כן לפני עידי חתימה היינו דוקא כשהגט יוצא מתחת ידה דראינו שנמסר לה אבל בלא\"ה א\"ל דעדיין נמסר לה דהעדים יכולים לחתום ואח\"כ מוסרים בפניהם: (ולמאי דבעינן למיכתב הוא בסי' קל\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " חתום \"אין צריך כו' ה\"נ \"אין צריך שיהיו כו' לפנינו \"אלא כולן מתגרשות כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין צריך לבקש כו' דאמרינן מסתמא בהכשר נמסר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נמסר כו' ר\"ל שידוע הוא שלא נמסר בפני עדי מסירה לאפוקי מהרמב\"ם שאפי' בודאי ידוע לנו שלא נמסר בפני עדי מסירה מגורשת אותה שהמגילה יוצא מתחת ידה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא כולן מתגרשות בו דאמרינן מסתמא נמסר המגילה ליד כל אחד ואחד בפני עדי מסירה והשתא אחת תתפוס אותו בשביל כולן או תתן כו' כשתצטרך לה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אותה שיוצאה כו' שרבינו סובר שדוקא עדי מסירה כרתי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ביום זה או בכך כו' האי ביום זה או בכך כו' היינו שזמן כולם ביום אחד דאם לא כן הראשונים אינם כשרים אפי' על ידי מסירה משום דדילמא עדים החתומים קיימי נמי אגיטין הראשונים דמ\"ה כתב הרמב\"ם בפ\"ד שאם לא היו שם עדי מסירה והיתה מגילה יוצאה מתחת יד אחת מהראשונות ה\"ז ספק מגורשת דכיון שלא נחתם עד זמן האחרון ה\"ל הנך גיטין מוקדמין והוו כמזויפים מתוכן וכל שמזוייף מתוכו פסול אפילו ע\"י עדי מסירה כמבואר בסי' קכ\"ז עכ\"ל ב\"י ופירוש ביום זה ר\"ל שהסופר כתב כך ור\"ל ביום הנ\"ל או שחזר וכתב בהדיא בכך וכך גירש פלוני כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " גם בזה כתב הרמב\"ם אם נתנה מגילה כו' נלע\"ד דבזה גם רבינו מודה דכיון דכתב זמן בכל גט וגט בפני עצמו אין עדי החתימה קאי אלא אאחרון משא\"כ ברישא שכוללן בראש הגט ובסופו יחד א\"כ חתימת העדים אכולהו קאי והוו כאילו הם מעידים גם כן שהגט של כל אחד ואחד נמסר בפניהם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאין שתי נשים כו' שנאמר לה ולא לה ולחבירתה: "
+                ],
+                [
+                    " מגרש פלונית כו' רצה לומר וכתב בין כל אחד סיום הגט וקיצור לשון הגמרא נקט וכאשר נתפרש לעיל נתפרש כאן: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה דה\"ה כו' כתב בית יוסף דארישא קאי דהיינו היכא שפסקינהו מעיקרא שכתב רבינו לעיל שיסיים על כל אחד כל עניינו של גט השתא כתב שהרמ\"ה הוא שפירש כן וכתב דאפשר לומר דהרמ\"ה קאי אדסמיך ליה דהיינו דערבינהו והדר פסיק להו דא\"כ לא הוה ליה לומר דה\"ה דכל שכן הוא ע\"ש עוד ופירושו דחוק מאד ועיין מה שכתבתי בדרישה פירוש דבריו וכל הפשט בענין אחר ממה שכתב בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר משמע דוקא בדיעבד הא לכתחלה צריך לכתוב גם כן עד אף ע\"פ שמזכיר גם שם אביו אעפ\"י דאיתא התם במשנה דכך היו נקיי הדעת עושין כבר כתבתי דגירסת הרא\"ש ורבינו הוא דכך היו נקיי הדעת עושין כתב בסוף המשנה וסבירא להו דאדסמיך לפניה דהיינו כתב חניכתו וחניכתה כשר לחוד קאי ולא קאי אשלפני פניו ועיין מה שכתבתי לעיל בדרישה סעיף י\"ב (אע\"ג דגבי שטרות אין צריך לחתום עדות שאני שטר דהכל דברי העדים שיגידו המעשה שהיה בפניהם כמ\"ש שמתחילין בראש השטר זכרון עדות כו' אבל הגט כולו דברי הבעל כמ\"ש בסימן קכ\"ו ע\"כ צריך לחתום עד לומר שהוא מעיד שכך סיפר הבעל לאשתו וכתבו לה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא כתב עד כו' לפי שנראה שלא מתכוון לשם עדות מה שאין כן כשכותב שמו ושם אביו דמדחתם כולי האי נראה שמכוין לשם עדות ריב\"ש וכל שכן אם כתב בן יעקב ולא כתב עד דפסול מ\"ו ובית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " שניהם כשרים שהעד שכתב בשניהם חוזר גם כן על הראשון נלע\"ד דוקא הכא צריך להאי טעמא דכיון דהשני כשר לנפשיה הוה ליה כאילו חתם לנפשיה מתחלה בן יעקב עד ואם כן נראה דקאי שם ראובן לנפשיה אגט ראשון בלא שם אביו מה שאין כן לעיל בכתב ב' גיטין כו' דכתב אם שמם תחת הימיני ושם אביהן תחת השמאלי הימיני כשר. דשם איירי בדלא כתב עד דאם לא כן גם השמאלי הוה כשר וכמו שכתב כאן וכיון דהשמאלי פסול פשיטא דקוראין יחד ראובן בן יעקב כיון דבן יעקב אינו עדות בפני עצמו ומשום הכי אין צריך לעיל טעם כשרותו דהימיני וכאן הוצרך לטעם ולומר דעד הנכתב לבסוף חוזר גם כן על הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " אלא זה בפני זה כו' גמרא מאי טעמא אמר רב אשי משום כולכם דאם אמר כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין ואי לא חתמי כולן פסול (ואז ע\"כ צריכין שיחתמו זה בפני זה דאם לא כן יש לחוש שמא כשיהיו שנים מהם חתומים יתנוהו לה להתגרש בו ואין הגט נעשה כמצות הבעל ופסול כ\"פ) לפיכך תקנו אפי' אי לא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצים שם בשעת חתימה ואז ודאי יחתמו כולן ומה שכתב רבינו לעיל בסימן ק\"ך דאם אמר כולכם כתבו אח�� כותב במעמד כולם צריך לומר דכולכם כתבו הנזכר כאן ל\"ד אלא שאמר גם כן חתמו וכ\"כ בית יוסף סי' ק\"ך: "
+                ],
+                [
+                    " ורוצה להחתים בו שלישי רצה לומר כשהגט נגמר בשנים ולא היה דעתו להחתים יותר כשחוזר וירצה להחתים ש\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " והשני יוונית כשר משנה בפרק המגרש (גיטין דף פ\"ז) ופירש רש\"י שם על ענין אחר דחתימת יוונית משונה משל עברית שהם חותמין של אביהן תחלה ושם העד לבסוף כשחותם יוסף בן יעקב רצה לומר בן של יוסף הוא יעקב ואפ\"ה נ\"ל כיון ששם שני העדים חתומים על הגט אע\"פ שהאחד עברי והשני יוונית כשר והיותר נראה דכאן מיירי שחתמו שניהן בשוה יוסף בן יעקב אלא שאחד חתם בכתב עברית והשני בכתב יוונית דומיא דרישא גט עברית והעדים יוונית וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מכירין הכתב פי' שצריכין שידעו לקרות הכתב ושיבינו הלשון של אותו הכתב וכשקורא אחד לפניו אין צריך שיודע לקרות הכתב ומכל מקום צריך שיבין הלשון שיקרא לפניו לדעת הרמב\"ם דבסמוך עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומקצתו בלשון אחר פסול דהוי כמו שני ספרים ורחמנא אמר ספר אחד ולא שנים ואע\"ג דשני החתימות בשני לשונות כשר ה\"ט משום דכל חתימה ענין לעצמו וכיון שכל חתימות העד בלשון אחר כשר אבל הגט כולו ענין אחד וצריך שלא יהא נכתב בשני לשונות (וה\"ה חתימה אחת קצת בלשון אחד וקצת בלשון אחר פסול כ\"פ) ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " מנגדינן ליה והשטר כשר בח\"מ סימן מ\"ה מסיק וכתב בשם הרמב\"ם דהשטר פסול ומשום דכאן אין מקום דיני שטרות קיצר ולא כתב אלא מה שנ\"ל להלכה אלא שקשה דמייתי שם דברי הרמב\"ם לבסוף משמע דהכי ס\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' על גבי מי מילין ר\"ל שהנייר ג\"כ מעופץ ואינו ניכר כ\"כ (כמ\"ש ר\"ס קכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לכתחלה אבל ציירו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פסולה לכהונה כתב בית יוסף איפשר דה\"ק אינו גט להתירה לינשא ומיהו מידי ספיקא לא נפקא הלכך פסולה לכהונה וה\"ה לכל חומרות ספק מגורשת מיהו הל' דחוק: "
+                ],
+                [
+                    " לא שישרטו כו' צ\"ע דבחושן משפט סימן מ\"ה כתב כהאי גוונא בגט כשר ויש ליישב דשם לא אתא לאשמועינן דין דגט אלא דין חתום שאר שטרות והכי קאמר אפילו למאן דמפרש דמקרעין והיינו רש\"י כמו שכתבתי שם רצה לומר שישרטו אפילו הכי דוקא בגיטין כשר ולא בשאר שטרות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כותיים דעשאום כעכו\"ם גמורים בפרק קמא דחולין: "
+                ],
+                [
+                    " חתם בו הסופר כו' פרק המגרש דאמרינן התם למאן דמכשיר באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול בחתם סופר ועד דאי אמרת כשר נפיק מיניה חורבא דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא שלא יתבייש (הסופר) לומר שאין מקבלין אותו בעד מחתמו לו כלומר שיאמרו לו שהבעל אמר כן והבעל לא אמר כן לפי האמת ונמצא גט בטל כו' ופסק בו בתרווייהו לחומרא ופסל אומר אמרו וגם חתם סופר ועד וכתב עליו הרא\"ש ואין זה תרי פיסקי דסתרי אהדדי דכיון דאינו מבורר ראוי להחמיר כדברי שניהן: (אבל הרמב\"ם מכשיר חתם סופר כו' דסבירא ליה לדידן דפסול אומר אמרו כמו שנתבאר לעיל סימן ק\"ך אלא הבעל בעצמו צריך לומר לסופר כתוב ולעדים חתומו אם כן כשר חתם סופר ועד דלא שייך תו חורבנא דנפיק כ\"פ): (שמות עדי כותים מו��הקים כו' רצה לומר ולא שייך מזוייף מתוכו משום דליכא למיחש כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד מכשירו כו' פירוש אם כתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה ישראל ושמות הגוים החתומים עליו הם מובהקים "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם ניסת בו לא תצא כו' ומיירי בעידי מסירה ועיין בבית יוסף שהאריך בזה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין לה בנים דאז ליכא למיחש שמא יבאו להוציא לעז ממזרות על בניה אפילו הכי לא תצא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לשם האיש והאשה שנאמר וכתב לה (והאי לה מיותר דמצי לכתוב וכתב ספר כריתות ונתן בידה כ\"פ) לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " שכתבו כבר רצה לומר טופס: "
+                ],
+                [
+                    " שפסול לגרש בו דגזרינן טופס אטו תורף דגזירה מצויה היא דאגב טרדייהו מנשי ויכתוב אף תורף שלא לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן מכשירו אפילו כו' כצ\"ל ולפני זה צ\"ל כתב הרמב\"ם שפסול ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ב א\"א הרא\"ש ז\"ל ול\"נ דלא נפסל כו' כל זה הוא מדברי הרא\"ש וכ\"כ בהדיא בפסקיו (ומה שכתב ול\"נ קאי אדברי הרמב\"ם והרמ\"ה שסברו שפסול לגרש בו וכן הוא בהדיא בפסקיו. כשהבעל מצווה לסופר שיאמר כו' גם לעדים צ\"ל הבעל להם שיחתמו לשמה ולשם גירושין בית יוסף בשם קונטרס כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שיאמר כתוב לשם פלונית אשתי לשון המשנה דר\"פ כל הגט נקט דתנן שם כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול (וכן הוא משמעות התורה וכתב לה לשמה אלא שבתורה משמע שהבעל בעצמו כתב וכמ\"ש אמ\"ו ז\"ל בסמוך כ\"פ) והאי פסול ר\"ל שהוא בטל וכ\"כ בית יוסף והא דלא קאמר נמי שיאמר לסופר שיכתבו לשמו דבעל משום דמסתמא כיון שהוא מצווה לסופר לכתוב כתבו לשמו א\"נ משום דלפעמים הבעל עצמו כותב ואז ודאי כותבו לשמו ואין צריך להזהירו כי אם שיכתבנו לשם אשתו. ועיין בב\"י שמביא לשון הסמ\"ג שכתב גם כן כלשון רבינו וגם בלשון הסופר שאינו אומר כ\"א שכתבו לשם פלונית אשת פלוני וכמ\"ש רבינו גם כן אסופר ובשם קונטרסים כתב ב\"י שיאמר העדים לשם האיש ולשם אשתו והיותר נראה דכשכותבין לשם אשתו שתהא מגורשת בו ממנו היינו לשמו ומש\"ה התחיל רבינו בתחלת הסימן שצ\"ל לשמה ולשמו ולא סיים כ\"א בלשמה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יאמר הסופר בפיו ולא סגי במחשבה כדאשכחן בס\"ת דבעינן שיוציא בשפתיו: "
+                ],
+                [
+                    " ושיכירוהו שזהו הגט כו' כלומר שאחר שכתבו הסופר לפניהם לא יתחלף להם באחר ולא יתעלם מעיניהם עד שלא ידעו אם הוא זה שנכתב הסופר לשמה אם לאו: (ובא האיש שנכתב בשמו ר\"ל אפי' ביום שנכתב דאל\"כ הוי מוקדם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי'  אם צוה אחד כו' ר\"ל אע\"ג שכתבו לשם גט: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' תלה בדעת אחרים כו' ר\"ל כשתלה בדעת עצמו וי\"ל שאינו מועיל דשמא שינה דעתו ממה שהיה בשעת האמירה אבל אם תלה בדעת אחרים דליכא למימר הכי ה\"א דיועיל לכן כתב ואפי' תלה כו': "
+                ],
+                [
+                    " שאין ברירה רצה לומר מש\"ה אינו גט ודאי דבדאורייתא לא אמרינן ברירה אבל בדרבנן יש ברירה ומש\"ה נפסלה לכהונה וכדמסיק רבינו דלחומרא הוי גט וכמ\"ש רבינו בהלכות עירובין במניח שני עירובין בערב שבת משני צדדין ואומר למחר לאיזה צד שארצה אלך וכן לענין הזמנה ביום טוב דב��רב יום טוב אומר על כלי מלא עופות למחר איזה שארצה מהן אטול משום דבדרבנן יש ברירה אלא שהחמירו משום שמא ימצאו כולן כחושות וכמ\"ש הר\"ן וב\"י הביאו בהלכות יום טוב סימן תל\"ג ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לכהונה לא נפסלה כו' פירוש אם הבעל כהן אינה אסורה עליו או אם ימות הבעל מותרת לינשא לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " (והעביר עליו קולמוס פירוש שהעביר על כל אות ואות הקולמוס עם דיו לשמה לא מהני דהתורה אמרה וכתב לה וזה אינו נקרא כתיבה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם י\"א שהוא בטל לגמרי כו' כתב ב\"י וז\"ל ואע\"פ שהוא ז\"ל מכשיר בגיטין וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי כו' גם זה מדברי הרמב\"ם ושם בדברי הרמב\"ם כתוב ולא יראה לי והיא היא ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " זמן הכתיבה פסול שמא יאמרו גיטה קודם לבנה (ר\"ל שמא תתעבר כשיכנסנה ויאמרו גיטה קודם לבנה שיהיו סבורין שנתנו לה ביום שנכתב ויאמרו בלא קידושין וכתובה נתעברה ופגם הוא למשפחה כ\"פ) ועבד\"ר אבל לא מטעם שמא יחפה עליה כשתזנה דזה אין שייך לומר אלא בזמן כשהיתה כבר אשתו דחיישינן שמא כבר זינתה ויאמר שגירש כבר אבל בכאן דלא שייך לומר דכבר זינתה שהרי אינו כותב הזמן אלא מהיום ולא אמרינן שכתב כן שאם תזנה אחר כך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שאינו גט רצה לומר אפילו אם כתב בגט זמן של \"נתינה \"הואיל ואין בידה עתה לגרשה: "
+                ],
+                [
+                    " וליבמתו הוי ספק כו' איבעיא הוא בגמר' מי אמרינן כיון דאגידא ביה כארוסה דמי ורצה לומר ואם אמר לסופר כתוב גט ליבמתי וכשאכנסנה אגרשנה הוי גט א\"ד כיון דלא עבד בה מאמר לא תיקו: "
+                ],
+                [
+                    " למאן דאמר אדם מקנה כו' (ר\"ל דכשנותן גט האשה קונה את עצמה מהבעל וכאן מקנה להאשה את גופה והיא עדיין אינה קנויה לו נקרא דבר שלא בא לעולם כ\"פ) וכתב בית יוסף ותמהני על רבינו שכתב דין זה שאנן קיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן פסק בחושן משפט סימן ר\"ט ור\"י (ואין לחלק בין איסור לממון דהא קיימא לן באומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' אינה מקודשת בית יוסף כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נותנין שניהן לזו כו' זה לשונו מ\"ו נראה לי דלא נותנין בבת אחת דאם כן הוי חציצה אלא זה אחר זה וכן אנו נוהגין בספק שני גיטין: "
+                ],
+                [
+                    " השני בטל פירש הר\"ן דלאו בטל ממש קאמר דאם נתנו לשניהן שניהם ספק מגורשת אלא הכי קאמר בטל ואין ראוי לכלות דהא לאיזה היא שיתנו לא יתגרש בזו: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע מה כו' וכתב בית יוסף דאיפשר דב\"ה סבר דהלכה כרבי יודא דאמר נערה אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אביה מקבל את גיטה בלבד: "
+                ],
+                [
+                    " במקום שהשיירות מצויות נראה דאז איכא למיחש דאיכא עוד יוסף בן שמעון שדר בעיר ששמה כשם העיר זו דהא צריכין לכתוב גם כן שם המקום לדעת רוב הפוסקים כמו שנתבאר לעיל בסימן קכ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ובעיר שנכתבו בו כמו אבל בעיר ב\"י. הוחזקו שנים ששמותיהן שוות עיין מה שכתבתי פירושו בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " שראה שלא עבר שם כו' זה הוי אליבא דכולי עלמא אפילו להרמב\"ם לאפוקי בלא מצאו לאלתר שיש מחלוקת בפ��רוש בין הרמב\"ם ורבינו כמו שכתב רבינו בס\"ס זה עשה רבינו בסמוך פירוש וכתב \"כגון שאינו יודע כו' וכמו שנתבאר שם: (ויש לו סימן מובהק בגט ואף אף אם מצא בכלי אע\"פ שיודע שלא נפל ממנו בכלי אפ\"ה הגט כשר ולא חיישינן דמתרמי גט כגט כן משמע בתוספות בפרק כל הגט ד\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " קשור בכיס כו' הני לא בעינן שיודע שלא השאילן לאחר שאין דרך בני אדם להשאיל לאחרים כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף ופירש\"י דמסמני מנחשים ואומרים סי' לאדם שמשאיל כיסו שמוכר לו מזלו. דמזייף שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו לפיכך אין משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותו בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ד' כ\"ז ע\"ב): "
+                ],
+                [
+                    " בביתו בין כליו ז\"ל התוספות אע\"ג דרבים מצוים בביתו ואם היה נמצא בקרקע היה לחוש לב' יוסף ב\"ש אבל בין כליו ליכא למיחש שמא הביא אחר אלא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא מצאו לאלתר כגון כו' כתב \"כגון לאפוקי מהרמב\"ם שלא פירש כן בסמוך בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " כשנכתב הגט פסול דחיישינן לגמלא פרחא או לקפיצה או שמא מילי מסר (קודם שהלך מעירו אמר לעדים כתבו גט לאשתי כ\"פ) גמרא פ\"ב דיבמות: (וכן אם ראה כו' עיין בסמוך סעיף כ\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היה עכו\"ם דשמא עכו\"ם היה שליח לישראל להוליך גט זה לאשתו: "
+                ],
+                [
+                    " שזה התובעו כו' דלא חשדינן שבעל זה שיקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סובר שהוא שלו לפי שאינו יודע שיש יוסף ב\"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך הוא אומר שמכירו אע\"פ שאינו מכירו באמת תוס' ואשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה כשר דלא חיישינן כולי האי דמתרמי שיהא שם האיש והאשה והעדים שוים: "
+                ],
+                [
+                    " נקב בצד אות פלוני אבל נקב דעלמא אינו סימן מובהק והויא ספק מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " עד אחר שיראו אותו שאין אנו חושדין אותו שישקרו (ובשנים לא שייך לומר שטועין בסימן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כשמוצאו אותו בעצמו שאז הוא נאמן במגו (דאי בעי אמר מעולם לא נאבד ממני כ\"פ) ואע\"ג דבגמרא בפרק כל הגט איתא דאפילו לתובעו מחזירין אותו אם הוא צורבא מרבנן לא מחלק ביה רבינו וגם הרמב\"ם לא מחלק וכתב המ\"מ הטעם לפי שאין מצוי צורבא מרבנן בדורות הללו ויבא הדבר לכלל מחלוקת מי הוא צורבא מרבנן ורוצה להחמיר באיסור ערוה: "
+                ],
+                [
+                    " כשהבעל מודה כו' כלומר כל זה מיירי שאין האיש והאשה מחולקים בגט בין שנתן לה ומודה לה שהוא שלה או שהיא מודית לו שעדיין לא גירשה הא לאו הכי פירוש אלא שהיא כופרת ומכחישתו לאמר שממנה נפל אין מחזירין לה: "
+                ],
+                [
+                    " או שהיא כו' עד הנה לא מיירי מאבידת אשה אלא כשאבדו שליח הבעל אבל ה\"ה אם בעצמו אבדו או האשה או שלוחה לקבלה ומשום דלקמן בסימן קנ\"ג כתב רבינו על פי הגמרא באם האשה בעצמה מחולקת עמו בטענותיה כתב גם כן שנותנו לאשה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לענין מיתה כו' וגם הוחזקו כו' צ\"ע דלעיל בסימן י\"ז מוכח דפירוש של הוחזקו שנים באותו העיר היינו שבעיר הזאת ידעינן שבמקום אחר יש עוד אדם אחד ששמו יוסף ב\"ש כמו שיש אחד בעיר הזאת ששמו כך וכן מוכח התם מכח כמה קושיות והכא משמע שאין פירושו כך שהרי משוה הלשונות לענין עידי מיתה וגירושין יחד מיהו גם בגירושין יכול להיות פירושו כן שהוחזקו בשמות ובמקומות שיש עוד מקום בעולם שדר בו עוד יוסף ב\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם חילק כו' אדלעיל קאי אפירוש לאלתר הנזכר בגמרא ומ\"ש רבינו לעיל ז\"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפילו לא שכיח שיירות דלא כו' נ\"ל דלא כ\"כ אליבא דהרמב\"ם דהא להרמב\"ם אף אם עבר שם אדם ודאי לא חיישינן אם לא שהה שם כ\"א במקום שהוחזקו תרתי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן השיג עליו הראב\"ד ז\"ל ב\"י ולפי מה שביארו המ\"מ אין מקום להשגות הראב\"ד (ועד\"ר): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שימסרנו לה בפני שניהם כלומר שיהיו שניהם ביחד בשעת מסירה לאפוקי אם מסרו לה בפני אחד וחזר ומסרו לה בפני א' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " (תולין שבודאי נמסר כראוי ז\"ל הרא\"ש ז משום דהכל יודעין דאין דבר שבערוה פחות משנים וא\"א להתיר א\"א אם לא שנמסר לה הגט בפני שנים להתירה לשוק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהוא פסול פירוש מדרבנן כמו שכתב הרמב\"ם דרך כלל כל מקום שכתב פסול וכו' עד תיבת פסול על מה מורה ב\"י. ורבינו לא כ\"כ כי אם שבלא עידי מסירה הגט בטל אבל כשיש לפנינו עידי מסירה או שידוע שנמסר לפני עידי מסירה אע\"ג דאין שום עד חתום עליו נראה דאינו פסול דאף שתקנו לחתום עליו מפני תיקון העולם מ\"מ בדיעבד כשר אף בלא עידי חתימה דהלכתא עידי מסירה כרתי וכמו שכתב רבינו בח\"מ בס\"ס נ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי הוא בטל אע\"פ שלא לקח בקניין גם בשם הרמב\"ם כתב בסמוך ז\"ל ולא המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קנין תימא איך שייך קנין בדבר זה ועל מה יחול הקניין שוב מצאתי שגם המ\"מ כ\"כ על דברי הרמב\"ם הנ\"ל בפ\"ו דגירושין ז\"ל ומה שכתב רבינו שאין המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קניין פשוט הוא שלא נזכר בהן קניין בכל הגמרא ולא שייך בהו כו' עכ\"ל וב\"י הביאו גם כן והשמיט העיקר מה שכתב \"ולא \"שייך \"בהו ולכאורה היה נראה לומר דמה שכתב קניין אינו רצה לומר קניין סודר אלא רצה לומר קניין המועיל שבועה דהיינו שנשבע או קיבל עליו בחרם או בקנס או בשאר קישור דכל דבר שגורם עליו שיקיים נקרא קנין שלו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין אנו מכירין באונסו לאפוקי במכר אינו מועיל מסירת מודעא אלא אם כן העדים מכירין אותו כדלקמן בחושן משפט סימן ר\"ה ורמ\"ב והכא דומה למתנה שאין העדים צריכין להכיר את אונסו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיאמר בפירוש שמבטל המודעא בחושן משפט סימן ר\"ה נתבאר דבמתנה ובגט אע\"ג דמבטל המודעא בפירוש אם ידוע שאנוס היה דל מודעא מהכי אכתי אנוס הוא ולא מהני ביטול מודעא אלא להכי מבטלין אם אין ידוע שאנוס הוא אלא שהוא מסר מודעא ואמר שאנוס הוא בזה שומעין לו כשאמר כך מבטלה אותה מרצונו הטוב: "
+                ],
+                [
+                    " אם ביטל מודעא כו' יש מצריכין לומר בביטולו ז' פעמים לשון מודעי (אבל לא יאמר הרי אני מבטל מודעי עד עולם דהוי משמע דלעולם תהא המודעא בטל ולכן צ\"ל ג\"כ מודעי \"דמודעי דאז משמע דלעולם קאי על ביטולי דביטול מודעי ר\"ן פרק הכותב דף תקי\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם כן מה תקנת דבר זה שיאמרו העדים כו' וכתב הרא\"ש בפ' השולח וז\"ל ולדבריו לא הבנתי תקנתו שמא מתחלה מסר מודעא למודעי ואולי שכך פירושו שמתחלה כתב אע\"פ שבטל המודעא שהגט בטל היינו שביטל המודעא סתם או מודעא דמודעא קיימת לפיכך אין ביטולו מועיל אבל כשאמר ליה אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמים כו' ואמר הן אז ביטל כל מודעי דמודעי ומועיל הביטול עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא יבא לבטלו שאע\"פ שכבר אמר דברים הנ\"ל מ\"מ הכל הולך אחר דברים אחרונים: "
+                ],
+                [
+                    " בידי שמים ר\"ל בדבר עבירה: אבל אנסוהו כדין פירוש כגון שהיה מאותם שמחייבין אותו להוציא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שבכל מקום ובכל זמן ר\"ל אפי' בח\"ל דליכא מומחים ואפילו בזמן הזה דליכא מומחין אפי' בארץ ישראל מ\"מ אנן שליחותייהו דקמאי שהיו בארץ ישראל עבדינן ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " משמתינן כו' הב\"י תמה על רבינו שכתב משמתינן ליה ובגמרא לא נזכר אלא מלקות שהוא קיל משמתא והטעם מפני שגורם להיות ממזרים שהרי הגיע הגט לידה ותנשא ואחר זמן יצאו עדים שביטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שנכתב הגט ונמצא הולד ממזר ואפי' ביטל המודעא בשעת הנתינה אפילו הכי מנגדינן ליה דיש לחוש שמא איכא דידעי במודעא ולא ידעי בביטול ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אנסוהו כו' אלא לפוסלה לכהונה פי' משום דעכו\"ם אינן מן התורה לכוף את ישראל בדין לגט כדכתיב לפניהם ולכן אינו גט להתירה לאחר ומה שפוסלה לכהונה משום דגזרו אנסוהו כדין דעכו\"ם משום אנסוהו כדין דישראל דאתי למימר דשם נמי אינו פסול לכהונה והתם אפי' גיטא מעליא הוא אבל שלא כדין משום כדין דישראל דלא מחליף שלא כדין אטו דכדין ואי אמרת מחליף בשלא כדין דישראל אתי למימר התם נמי דלא פסול לכהונה ובאמת פסול לכהונה. דשלא כדין דישראל גופיה גזירה אטו כדין דישראל וגזירה לגזירה לא גזרינן. ושלא כדין דישראל וכן כדין דעכו\"ם דפסול לכהונה איירי נמי שאמר רוצה אני וגם ביטל המודעה אם מסר מתחילה רק שאנסוהו ע\"ז דאל\"כ לא הוי אפי' ריח הגט כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם קראוהו קודם נתינה ולא לאחריה ובהגהות מהרא\"פ ז\"ל ס\"א אחר נתינה ולא לפניה וכ\"כ הרא\"ש וכ\"כ ב\"י אבל יותר נ\"ל גירסת ספרנו שכתוב בהן קודם הנתינה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ותינשא לכתחלה ולא חיישינן שהחליפו: הרי זה ספק מגורשת ר\"ל ואפי' אם נישאת תצא: (והכניסוהו לבין ידיו ר\"ל ושהה מעט עד שנתנו לה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם הגט בידו ומראה כו' ר\"ל אם קראוהו והבעל הכניסו לבין ידיו ונתנו לה קודם שקראוהו פעם שנית והוא אומר שהחליפו ואח\"כ הגט יוצא מתחת ידו כו': "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שלא נישאת אבל נישאת לא דלאו כל כמיניה לאוסרה על השני דחיישינן לקנוניא דהיא נתנתו לידו להוציא את עצמו מבעל השני ומטעם זה נראה שאנו נוהגין תיכף אחר הנתינה מחתכין בגט כמה חיתוכין דאז ליכא למיחש לקנוניא שהיא תמסור אח\"כ הגט לידו: "
+                ],
+                [
+                    " נתן לה נייר חלק בגמרא חיישינן שמא במי מילין כתבו (פי' במי עפצים) ופירש\"י שאז נבלעין האותיות וסתם נייר של עשבים הוא ולא קלף מעופץ בעפצים דאי עפיץ הא אמרינן לעיל אין מי מילין ע\"ג מי מילין עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ��מי ניבין שם צבע ומעבירין מימיו עליו ופולט האותיות שבלע ונראות (והטעם דחיישינן שמא נבלע הכתב בתוכה ונראה חלק ושמא לא נבלע יפה והוי כתב בשעת נתינה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ותפלוט הכתיבה דהשתא הכתיבה הוא דפלט ושמא בשעת נתינה לא הוויין האותיות כלל (והתורה אמרה וכתב לה ונתן בידה משמע שתהיה הכתיבה ניכרת בשעת נתינה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו ספק מגורשת ב' רבותות אשמעינן באם לא בדקו הנייר כו' אשמעינן דאפ\"ה הוי ספק מגורשת ול\"מ שאין גירושין כלל ובאם יבדקו ותפלוט כו' אשמעינן דאפילו בזה לא הוי אלא ספק גירושין: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמ\"ה כו' כתב ב\"י דהרמ\"ה סבירא ליה כרשב\"א ופליג עם רבינו (שסובר כתוס' שאפילו לא בדקו הוי ספק מגורשת וה\"ה שנשרף או נאבד כ\"פ) ע\"ש ולפ\"ז מ\"ש רבינו וכתב הרמ\"ה הוי כאילו כתב והרמ\"ה כתב ומ\"ו כתב דיש לחלק דדוקא היכא דלא בדקוהו איכא למיתש מאחר שראוי לבדוק אבל היכא שנשרף דתו ליכא תקנה למבדקיה אפילו חששא ליכא ודו\"ק עכ\"ל ולפ\"ז צ\"ל מ\"ש הרמ\"ה ונאבד מיירי דומיא דנשרף דנאבד מן העולם ולא ימצא עוד וברישא שכתב ולא בדקוהו מיירי שאיכא למיחש שמא ימצא עוד ואם כן אם הוא כהן אסורה לדור עמו דילמא ימצא הכתב בולט והו\"ל ספק גט א\"נ ברישא יש להסתפק שמא היא החביאתו: "
+                ],
+                [
+                    " הוא שזרק דמזוזה בין החביות לא שכיחא וא\"כ בוודאי הוא זרקה גמרא ורבינו שכתב ומצאו מזוזה או שטר אחר צ\"ל דס\"ל דמזוזה האמור בגמרא ל\"ד אלא המעשה כך היה וה\"ה אם נמצא שטר אחר דאין שטר מצוי בין החביות ומ\"מ בסיפא דייק וכתב נמצא ב' או ג' מזוזות ולא כתב ג\"כ שאר שטרות לרבותא דאפי' במזוזה אמרינן מדהא איתא הא נמי איתא מקדמת דנא ומכ\"ש בשטר אחר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאו ב' או ג' כו' אדלעיל קאי היכא שלא קראוהו ור\"ל ה\"ה שאין חוששין במזוזה אחת אבל מצא ג' (פי' ואנו ראינו שהוא לא זרק אלא כתב אחד כ\"פ) מדהא איתא הא נמי איתא. <br>**************************MISSING TEXT",
+                    " ויאסרנה על בעלה פי' אם תינשא לאחר וק\"ל מ\"ו ולא קאמר דבניה יהיו ממזרים מהשני דודאי אין כוונתו להרבות ממזרים בישראל אלא שיאסרנה על בעלה מכח איזו שנאה שיש לו עליה או בעלה. והיותר נראה שהיא לא תקבל הגט מהאיש האחר שאינו בעלה כ\"א מפני ששונאה לאישה ותרצה לאסור נפשה עליו ומיד כשתתקדש לאחר ודאי לא תינשא לו להיותה א\"א שהרי היא יודעת האמת שאינה מגורשת ואז יגלה הדבר לארוס או תעשה איזה עלילה שתצא ג\"כ ממנו והראשון אסור לחזור ולקחתה אף שלא גירשה שהיא תאמר שגירשה או מחמת הקול שיצא עליה שגירשה ותיהוי בכלל איסור גרושתו עליו מאחר שכבר נתקדשה לאחר וק\"ל: (אין מגרשין בשבת דדומה לקנין שמקנה אותה לעצמה וגם מקנה הגט ואין קונין בשבת ועיין בא\"ח סי' של\"ט כ\"פ): ",
+                    " יתן לה הרשות פי' אותו חדר שמונח בו ואע\"פ דאסור לקנות בשבת גבי ש\"מ התירו (וא\"ל כיון דעכ\"פ צריכין לדחות איסור דרבנן יטלטל הגט י\"ל כל מה דאיפשר לתקוני מתקנין ובהקנאת רשות שהוא ע\"י נעילה וסגירה לא מנכרא מילתא דמיחזי כנועל ביתו לשמרו ולא הוו יודעין הרואין שהוא עושה כדי להקנות עכ\"ל ר\"ן ר\"פ הזורק ואע\"ג דקי\"ל מה שקנתה האשה קנה בעלה שאני הכא דגיטה וחצרה באין כאחד כ\"פ): ",
+                    " שלא העמידו דבריהם כו' ובזמן הזה שניתן תורה שבע\"פ לכתוב מותר לטלטל גט לכ\"ע שהרי יכול ללמוד ממנו כמ�� הלכות גיטין כ\"כ סמ\"ג ומרדכי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " אלא לפלוני ר\"ל דלא אמר לה בל' חוץ אלא בל' אלא: "
+                ],
+                [
+                    " אינו גט דספר כריתות כתיב שתהא מותרת ממנו מכל וכל (ויש שכתבו שנלמד מדכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דמשמע לאיזה שתרצה היא כ\"פ ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויטלנו ממנו ויחזור כו' כצ\"ל והטעם שצריך לחזור וליטול ממנה היינו משום דמהני נתינת הגט שקנאתו לפסול לכהונה כן הוא בגמרא בפרק המגרש (גיטין דף פ\"ד ע\"ב) וכעין זה כתב רבינו לקמן בס\"ס קל\"ח (ע\"ל סי' קמ\"ג): "
+                ],
+                [
+                    " כשאר תנאי גט כו' ז\"ל רש\"י דבגט לא שייר שהרי התירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה ע\"מ שלא תינשא לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או על מנת שלא תבעלי פירוש ל\"מ בלא תינשא שגם לזה מותר להתארס וגם לזנות ולשאר כל דבר חוץ שלא תינשא לו אלא אפי' ע\"מ שלא תבעלי דמשמע אפילו בזנות תהיה אסורה עליו ול\"מ זה אלא אפילו שלא תהיה מותרת לו דאסורה לו אפילו לשאר צרכים ומש\"ה פליג הרמ\"ה אזה כיון שהיא אסורה לו מכל וכל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהוציא מכלל כו' ר\"ל בלשון חוץ: "
+                ],
+                [
+                    " והוא קטן הוי שיור דאתי לכלל גדלות: "
+                ],
+                [
+                    " ולדברי ר\"ח הוי כו' ופלוגתתם תלוי בגירסת הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " או שא\"ל חוץ מזנותיך כו' צ\"ע מ\"ש חוץ מזנותיך מחוץ מפלוני בנישואין ומתיר לה עמו הזנות דמדסלק לעיל בא\"ל ע\"מ שלא תינשא לו או ע\"מ שלא תבעלי לו משמע דבא\"ל חוץ מנשואי פלוני דלא אסר לה אלא בנישואין עליה אבל בזנות ממילא מותרת לו ואפ\"ה סתם לעיל ואמר דחוץ אינו גט ויש לומר כיון דכריתות דגיטין אנישואין קאי צריכה שתהיה פטור ממנו מנשואיו ומותר להנשא לכל אדם והא ליכא דהא אמר חוץ מנשואי פלוני משא\"כ בשהוא מתירה להנשא לכ\"ע אלא שא\"ל חוץ מזנות דמ\"מ איכא כריתות גט שמותרת לכולי עלמא בנישואין ודוחק: "
+                ],
+                [
+                    " שטר וביאה ר\"ל להיות מקודשת בשטר וביאה: "
+                ],
+                [
+                    " בשעה שמסר דאילו לאח\"כ לא שייך למימר דבא לאוסרה למי שהתירה תחילה דלאו כל כמיניה כיון שכבר בא הגט לידה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לראובן ושמעון פירוש ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון: "
+                ],
+                [
+                    " או אם חזר ואמר כו' לראובן כו' ר\"ל את\"ל מה דאסר שרא היכא שחוזר ואומר לראובן ושמעון אבל היכא שאמר לראובן לחוד מהו לראובן וה\"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה א\"ד לראובן דוקא את\"ל לראובן דוקא לשמעון מהו לשמעון וה\"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה א\"ד לשמעון דוקא כך בעי אביי ואח\"כ אמרינן בגמרא בעי רב אשי אף לשמעון מהו אראובן קאי א\"ד אף אעלמא קאי ופירש\"י דהאי אך אראובן קאי ואף על פי שלא הזכיר שמו א\"ד לשמעון ולא לראובן והאי אף אעלמא קאי "
+                ],
+                [
+                    " בכולהו מיבעיא כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לראובן אינה מגורשת פי' אינה מגורשת כלל דהא בלשון חוץ שייר לשמעון: "
+                ],
+                [
+                    " הוי ספק מגורשת פירוש שהוא אזיל לשיטתיה דמאי דאיתמר ביה באת\"ל כאילו ואיפשט בהדיא ה��כך כשאמר לראובן הא אמר באת\"ל דשייר לשמעון כנ\"ל אבל בשמעון סלקי האבעיא בתיקו דרב אשי בעיא בפני עצמו היא הלכך פסק בשניהם כסתם תיקו והוי ספק מגורשת וכ\"כ הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " שהיא מגורשת דכיון דפסק היום ממנו לגמרי אצל כל אדם פסק לעולם (ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדישנה הלכך אין תנאי זה כלום כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונתן לה דהוי משמע לה ממש ז\"ל ב\"י בריש פרק הזורק ת\"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה וכו' פירש רש\"י כו' עד דידה משתמע נמי רשותה כדכתיב ולקח את כל ארצו מידו עכ\"ל ב\"י והא דנקט קרא ל' בידה משום דבעינן שיהא רשותה משתמר לדעתה כידה כדלקמן: (כיצד אמר לה כו' קאי אמ\"ש דנתינתו צריך שתהא מידו ממש בא לבאר כיצד ובסי' שאחריה מבאר כיצד קבלתה וכתב הר\"ן דעסוקין באותו ענין מיירי ואפ\"ה לא הוי גט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיא לקחה אותו בראש השני ר\"ל שמסייעתו להביא הגט אצלה: "
+                ],
+                [
+                    " לא הוי נתינה ואע\"ג דס\"ל כר\"ת דבעינן תרתי שיסייע בנטילתה וגם שיקרב אליה הגט ואפ\"ה כתב רבינו לעיל שאם אוחז הגט בראש א' ומושיטה לה והיא לקחה אותו מיד דהוי גט די\"ל ה\"מ היכא דצריכי לתרתי אבל אם אינה צריכה סיוע בנטילתה כגון הא כשיקרב אליה הגט סגי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב בזה שהוא גם נראה שדקדק לכתוב בזה משום דסבירא ליה דוקא בזה האחרון דסיים מינה דהיינו שהיטה עצמו ולא צמצם מתניו הוי גט שהרי כ\"כ בפ\"א מה\"ג הרכין לה גופו הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו וא\"ל הרי זה גיטך הרי זה גט משא\"כ בבבא קמייתא בצמצם מתניו ולא הטה עצמו אליה שלא גילה בזה הרמב\"ם דעתו מיהו איפשר לומר דס\"ל לרבינו דשוין הן ומ\"ש בזה ר\"ל גם ובזה ס\"ל להרמב\"ם דהוי גט וכ\"פ בשניהן יחד דהרכין וגס צמצם נפשו: "
+                ],
+                [
+                    " ולהביאו אצלו אינה מגורשת מ\"מ בעינן כריתות וליכא גמר': "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י כתב דהוי כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאני נותן לה אינו כלום משום דלאו בת איגרשה היא לפי שאין הגט שמור בידה רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " דה\"ה כלומר כשם שנתן בידה והיא ישינה א\"צ לחזור וליטלו ממנה כן הדין במוסר מודעא כו' ודברי הרמ\"ה אינם במוסר מודעא קודם כתיבת הגט דאז הגט עצמו בטל ואינו יכול לגרש בו וכמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ו אלא כשנכתב הגט בכשרות ואח\"כ מסר מודעא על נתינתו ונתנו ב\"י ע\"ש שהאריך עוד: ואמר לה תתגרשי בגט שנתתי לך הא דלא כתב לישנא דלעיל שאמר לה הרי זה גיטיך וכן בסי' קל\"ו ס\"ב משום דשם לא נתן לה בתורת גירושין אלא בתורת שטר חוב או שהיתה ישינה שייך לומר ה\"ז גיטך אבל במוסר מודעא שכבר א\"ל ה\"ז גיטך כשנתנו לה תו לא שייך אח\"כ לומר ה\"ז גיטיך אלא תתגרשי בו בגט שנתתי לך כ\"פ): שלא א\"ל לעדים קמה פירוש שאמר כן בפני עדים ושלא בפניה שהיא לא שמעה שאמר לה כן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ש\"מ בטולי בטליה ז\"ל מ\"ו ואף לטעם השני שמתיירא שלא תקבלו ג\"כ לא היה לומר תחלה קמה שמא תברח כדי שלא לקבל וק\"ל עכ\"ל ועיין בגמרא דף נ\"ה פרק הניזקין ע\"א דשם בגמרא לא קאמר אלא טעם הראשון מפני הבושה ומש\"ה לא הזכיר הרמ\"ה טעם השני: "
+                ],
+                [
+                    " גט שני ל\"ד אלא כל שצ\"ל לה ה\"ז גיטיך גט שני קרי לה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לה כנסי שטר חוב זה כו' (אע\"פ שהיו עסוקין באותו ענין כ\"פ) ה\"ה כשנתן לה סתם נמי צריך שיאמר לה ה\"ז גיטך אלא נקט ואמר לה כנסי כו' דאפי' בכה\"ג א\"צ ליטלו ממנה כו': "
+                ],
+                [
+                    "לשם פקדון בעלמא דאז לא זכתה כלל בנתינה קמייתא וכן כל הנ\"ל דלא הוי נתינה לשום דבר כשמסרו לידה: "
+                ],
+                [
+                    " מגו דקנתה ומה\"ט כתב לעיל ר\"ס קל\"ז כשאומר חוץ מפלוני דצריך לחזור וליטלו ממנה כו' דשם ג\"כ זכתה בנתינה דחוץ שהרי מהני אותה כתיבה לפסלו לכהונה (כמבואר לעיל סי' ו' וכן הוא בגמרא בפרק המגרש (גיטין דף פ\"ד) כ\"פ) וכן כתבתי לעיל בריש סימן קל\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " זרק לה גט בחצרה של נכסי מלוג רש\"י ריש פרק הזורק: "
+                ],
+                [
+                    " או מושכר דהוי כמכר ליומיה (וכן הדין בשאלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהיא עומדת בחצרה כו' דגט שהוא חוב לה א\"א לחצירה שתקנה לה מתורת שליחות (דאין חבין לאדם שלא בפניו כ\"פ) אלא מתורת יד הילכך בעינן דומיא דידה שהיא סמוכה לגופה גם מה ידה משתמר לדעתה אף חצרה כ\"כ ר\"ן ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " משתמר לדעתה פירש\"י כלומר על פיה וצווייה נראה דר\"ל לאפוקי נתן גט ביד עבדה נעור דאינו גט דהוי חצר המשתמרת שלא מדעתה שהוא משמר עצמו מדעתו ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתטלנה משם לכאורה קשה מאי מהני כשתטלנה משם הא בעינן שיבא הגט לה או לרשותה מידו ממש כדלעיל בריש סימן קל\"ח וכשנותנו לרשותה בעינן שתהא סמוכה לו בשעת נתינה וכמ\"ש הרמ\"ה מיד אחר זה ושמא י\"ל הואיל שבתחילה בא הגט לרשותה מידו ואע\"פ שאינה מגורשת באותה נתינה הואיל שהיא לא היתה עומדת שם מ\"מ כשאח\"כ תטלנו מחצרה חשיב כמידו דהא הרשב\"א והר\"ן סוברים דאפי' אם אינה חוזרת ונטלתו משם רק מיד כשבאת לחצרה מגורשת. מיהו אכתי קשה הא דמסיק הרמ\"ה וכתב ז\"ל או שיטלנו הוא ויתננו לה מאי או שיטלנו כו' דקאמר הא כ\"ש הוא אי נטילתה מהני כ\"ש נטילתו וחוזר ונותנו לה דמהני. שוב מצאתי שהב\"י כתב בס\"ס זה ז\"ל וכתב עוד הרמב\"ם שאם אינו כפות וניעור אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה משמע דס\"ל שאם נטלתו מן העבד מגורשת וכתבו המ\"מ והר\"ן שהרשב\"א מסתפק אם צריך שיטלנו הבעל ויתננו לה דכשנטלתו דלמא הוה לה כטלי גיטך מע\"ג קרקע עכ\"ל ב\"י והנה לכאורה נראה שגם הרמ\"ה נסתפק בזה מש\"ה כתב עד שתטלנו משם או שיטלנו הוא כאילו אמר בלא נטילה משם עכ\"פ אינה מגורשת אלא בעינן לפחות נטילתה ואפשר דבעינן גם שיטלנו הוא משם ויחזור ויתננו לה. והיותר נראה לומר דמה שמסיק זכתה ויתננו לה להתגרש בו קאי נמי אמ\"ש עד שתטלנו משם ור\"ל שאם תטלנו והוא אומר יהיה בידך להתגרש בו מהני ובזה נתיישבו שתי הקושיות דאם נטלתו מהני כיון שא\"ל ג\"כ הרי בידך להתגרש בו. וקאמר או עד שיטלנו כו' ללמדנו דגם בכה\"ג צריך שיאמר לה בשעה שיתנו לידה שנותן לה להתגרש בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן בגיטה וחצירה באין כאחד אע\"ג דגם מ\"ש בתחילת דבריו אם נתן הגט בחצרה כו' פירושו גיטה וחצירה באין כאחד דאל\"כ אין חצרה קונה לה כמ\"ש בדרישה. י\"ל מ\"ש כאן וכן בגיטה וחצירה כו' היינו שהוא נותן לה חצירו במתנה ותרי גווני גיטא וחצרה באין כאחד אתא לאשמעינן ועד\"ר: ",
+                    " ואע\"ג דאזלא כו' ר\"ל דאם היתה שם מתחילה בשעת נתינה אע\"ג דאזלא משם קודם שאמר לה הרי זה גיטיך ולאחר זמן חוזר וא\"ל ה\"ז גיטיך מגורשת ומסיק וה\"ה בחצר דידה בעינן שתיהוי ג\"כ שם תחילה וסוף: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש בעינן דתיהוי שם בעידן דא\"ל ה\"ז גיטך ר\"ל גם בעידן דהיינו סוף ומה שצריך להיות שם בתחילה כבר אמר זה בריש דבריו ז\"ל אם נתן גט בחצרה כו' עד אינה מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " מתחילה ועד סוף ל\"ד אלא אפי' אם באמצע אינה שם ב\"י ול\"נ להגיה ולמחוק וי\"ו של ועד ולגרוס מתחילה עד סוף ור\"ל ואם לא סמוכה לה מתחילה אלא עד בסוף. אם יש לו מעקה דאל\"כ לא הוי משתיירת באויר הגג דאתי רוח ושדי ליה מקמיה דלינח וא\"כ אף כי לא שדי הרוח לא היתה מגורשת כשנשרף דבעינן אויר שסופו לנוח. ובהגיע ג\"ט סמוך לגג הוי לבוד והנח בגג דמי: שקדמה הגט לדליקה פירוש שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר כ\"פ): (ואפי' אחר שהגיע תוך ג\"ט סמוך לגג אינה מגורשת והטעם כיון דהזריקה היא מלמטה למעלה א\"כ לא מונח מכח הבעל דאין כח הבעל אלא בזריקתו דרך עלייה וכשיורד לנוח כבר פסק כח הבעל לא מקרי נתינה כ\"פ): (אם מחיצות החצר אינן גבוהות מהגג ר\"ל גבוה ממעקה של הגג דאז היא מגורשת מיד בצאת הגט מן אויר הגג אבל אם מחיצות החצר אינן גבוהות מן הגג אינה מגורשת כלל אע\"ג דאויר רה\"י עולה עד לרקיע אינו מועיל לענין גיטין כי בעינן אויר דמינטר והשתא לא מנטרא ולא מקרי סופו לנוח דאפשר דאתי זיקא ושדי ליה חוץ למחיצות וכמבואר בגמרא וברש\"י ונראה דמ\"מ היא מגורשת בבואו לתוך אויר החצר שלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נכנס לאויר מחיצות שהמחיצות גבוה מהמעקה: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר שהתחיל לירד כו' (אבל דרך עלייה לא מקרי נתינה כ\"פ) והא דלא מחלק בין עלייה לירידה לעיל כשהיתה עומדת על גגה נראה דהתם א\"צ לאשמעינן דפשיטא הוא דבעינן שנשרף לאחר שהתחיל לירד הואיל שאינו באויר המחיצות שלה (מיהו גם לעיל נרמז באמרו כיון שהגיע. לאוירו תוך מחיצות המעקה ואינו יכול להגיע תוך מחיצת המעקה אם לא דרך ירידה) אבל הכא הואיל שתיכף שיוצא מהגג הוא בתוך האויר מחיצות שלה וה\"א דאין חילוק בין עלייה לירידה קמ\"ל דהכא מיירי שהגג של בית עומד באמצע החצר ודפנות חצר גבוהין מסבבין בקצה החצר מבחוץ ומיד שזורקו מהגג אפי' דרך עלייה הוא בא לאויר המחיצות הגבוהין המסבבין מבחוץ והא דקאמר ברישא נשרף ובסיפא נמחק משום דבסיפא איירי בגובה ואין דרך האש להיות בגובה האויר לכך אמר נעתק כגון מימי הגשמים: "
+                ],
+                [
+                    " היה לה קנה נעוץ כו' בגמרא ובראשו טרסקל "
+                ],
+                [
+                    " שאינו משתמר שם (פי' דשדי ליה רוח חוץ למחיצות החצר דהרי היא גבוה ממחיצות החצר כ\"פ) אע\"פ שנח ברשותה ובגמרא משמע דמנח ברשותה אע\"ג דלא מנטר מחמת רשותה אלא מחמת דמנטריה ליה מגורשת די\"ל דשאני הכא גבי טרסקל דהוא קצר ביותר ואזיל מיניה אפי' ברוח מצויה ולא מנטר כלל וכמאן דלא נח דמי רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ויצא חוץ לרשותה כו' עבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " זו לפנים מזו ר\"ל שחצר שלה באמצע חצרו ומחיצות חצירו הם סביב מד' רוחות של שלה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא בתוך אויר מחיצות החיצונה גמ' דף ע\"ט ע\"ב מ\"ט פנימית גופא במחיצות החיצונים מנטרא וכיון שהם משועבדים לחצר הפנימי (וכתבו התוס' דל\"ד קאמר משועבד דאם כן אדמחלק בין חצרות לקופה לחלק בחצר גופא בין משועבד לה או לא וע\"ש מ\"ש עוד) והן קבוע מגורשת לאפוקי גבי קופה שאינה קבוע ויכול לסלק החיצונה מפנימית תוס': "
+                ],
+                [
+                    " עד שינוח בשוליה (וטעמו משום דס\"ל דאין מחיצות כלי עשוי לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו כ\"פ) ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " במטה (פי' שהיא שלה ואינה גבוה עשרה ובעינן בגמרא אי כליו של קונה ברשות מוכר קניא אי לא כ\"פ) אינה מגורשת ודאי אלא ספק ולחומרא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שהיא חלקה רשות כו' ולא חשיב ההוא אוירא לבטל רשות כלי שלה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין הבעל מקפיד כיון שהוא יכול להשתמש תחתיה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חלוק לעצמו כגון קורה או סלע: (חשוב מקום לעצמה כלומר ומנהג הוא דחד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי אינשי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם יכולה לפשוט ידה וליטלו כו' פירוש דאז מחשב כרשותה כיון דאין דרך בני אדם להקפיד אבל אם לא היתה יכולה ליטלה בהפשטת ידה (דהוי כאילו מונח ברשות אחר ושם אין נותנין לה ד' אמות כ\"פ) הוה ליה כטלי גיטיך מעל גבי קרקע וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " (שאין הבעל עומד עמה בתוך ארבע אמות וגם הוא לא עומד בתוך ארבע אמות של הגט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וזכתה בהן אינה מגורשת רצה לומר מדרבנן ולחומרא אבל מדינא מגורשת אם קדמה (ונשאת לא תצא) אלא משום שבקל יבא לידי קלקול וטעות החמירו ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיגיע לידה ל\"ד אלא ה\"ה לתוך ד' אמותיה ואינה מגורשת מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " עד דמטיא לידה כו' פלוגתא זו תלוי בפירוש דברי שמואל בגמרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " קטפרס פירש\"י מדרון (ראש אצבעותיה מטין לקרקע שלא פשט ידה זקופה כדרך פושטי יד כ\"פ) ועד\"ר: (שמיד כשנפל מידה כו' פי' דאויר שאין סופו לנוח לא קני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן הוא ישן ורגליו כפותות. ישן דאם לא כן הרי יש לו דעת (ומשתמר לדעת העבד) ואינו משתמר לדעתה. וכפות דחצר המהלך לא קנה רש\"י ואשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יראה מדעת הרמב\"ם הא דכ' וכן יראה אע\"ג דמוכח כן בהדיא לפי' הגרסא האמיתית שלפנינו. ה\"ט מפני שנוכל לומר שהרמב\"ם מודה להי\"א שכתב רבינו דאם ידיו ורגליו קשורות והיא אחזתו בידו מהני והא דכתב הרמב\"ם דאפילו כפות אינו גט ר\"ל דמיירי באינה אחזתו בידה לשמרה קמ\"ל דלא יראה כן וגם הרא\"ש ס\"ל דאין נ\"מ באחיזה ומש\"ה גם בח\"ה סימן ר\"ב לא הזכירו: "
+                ],
+                [
+                    " אינו גט רצה לומר אינו גט כלל הואיל שהוא ניעור אינו משתמר לדעתה אבל אם הוא ישן ואינו כפות עדיף מניעור והוא כפות דאם הוא ישן הרי הוא כמו כפות ולכן כתב שהוא גט פסול ואינו בטל לגמרי כנ\"ל לפי גירסת ספרים שלנו ועד\"ר מה שאכתוב בשם מ\"ו שהוא סובר שהסברא איפכא: והאחר נתן לה החצר פירוש אחר שכבר נתן הבעל הגט שם נותן לה האחר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שקנאתו כו' דמאן מגרש לה כשנתן הבעל הגט בחצר לא שלה היתה דתקנה לה חצרה וכי אתא האי חצר לידה לאו מכח הבעל קאתי דליהוי נותן הגט והחצר ביחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר לשליח כו' בפני עדים ר\"ל שאומר לשליח בפני עדים: "
+                ],
+                [
+                    " דמילי לא ממסרי לשליח פירוש הואיל שאמר לו שהוא יכתבנו אין לו רשות למסור שליחותו לאחר וזה פירוש של מילי לא ממסרי לשליח וכ\"כ בהדיא לקמן סימן קמ\"א ובח\"מ ס\"ס רמ\"ד האומר לשנים כתבו וחתמו כו' אין יכולין לומר לאחרים לכותבו דמילי נינהו ולא ממסרי לשליח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בפני עדים רצה לומר עידי מסירה ומה שכתב ואם כתב כו' כשר לשון דיעבד היינו משום דאי אפשר לחתום עליו עידי חתימה שהרי הבעל לא עשאום שלוחים שיחתמו לכן כתב אע\"ג שאי אפשר שיהא הגט כתיקונו מ\"מ אם כתב כו' כשר בדיעבד ותנשא כו': "
+                ],
+                [
+                    " דעידי מסירה כרתי פירוש בלא עדי חתימה וכתב בית יוסף ודבריו של ב\"ה אינם ענין לסימן זה אלא גבי דין אומר אמרו לסופר ויכתוב (בסימן ק\"ך) או גבי דין עידי מסירה כרתי (בסימן קל\"ג) אלא משום דהתחלת דבריו מיירי באומר לשליח הולך גט זה כתבו רבינו כאן: "
+                ],
+                [
+                    " זרק לחצרו רצה לומר של שליח: "
+                ],
+                [
+                    " ומסתברא שדינו כו' ק\"ק דמתחילה אמר דמספקא לן ואחר כך כתב ומסתברא ויש לומר שאף על גב שמסתברא לו כך מסברתו מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא שאין בו כח להכריע שיהא הדין כן בבירור אבל בית יוסף תמה וכתב דלא ידע מקום מוצא להסתפק בזה: (ואפילו אם היתה קטטה ביניהם משום דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר לו הילך לה כצ\"ל ורבי נתן הוא דמפליג בין הולך להילך ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מיד בקבלתו פירוש אפי' נשרף מיד אחר קבלתו קודם שנתרצית: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי ב\"ה יראה כו' משמע דאינו מוכרח לומר דה\"ט משום דהגאונים לא אמרו אלא דאם ירצה לחזור אינו יכול וא\"ל דהיינו טעמא משום דספיקא הוא אי הוה ניחא לה באותה שעה שקבל לה שלוחה אי לא ואם כן מ\"ש נמי ב\"ה בפירוש דבריהם דמתגרשת איכא למימר דר\"ל דמתגרשת מספק ומש\"ה לא כתב אלא יראה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והיא רצונה בו כו' דאין זה חוב לה דלא אמרינן דחוב הוא לה אלא כשלא גילתה דעתה אבל כל שגילתה דעתה זכות הוא לה ודעת רבינו שאעפ\"י שבדקנוה עכשיו ואמרה רוצה אני אכתי איכא למיחש שמא בשעת קבלת השליח הגט לא היתה רוצה (אלא אם כן יש עדים שרצתה באותה שעה וכן הוא בירושלמי) ב\"י וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " תתקבל לה או הולך לה כו' נראה דיש להגיה במקום הולך הילך אף שבפרק האומר דף ס\"ג ע\"ב איתא בגמרא דמסתפקא גם בהילך אי הוה כזכי או לא מ\"מ לפי מה שפסק הרא\"ש וגם רבינו לעיל דהולך לאו כזכי צריך להגיה כאן הילך דאל\"כ הוי זו ואצ\"ל זו: "
+                ],
+                [
+                    " והתקבל והולך לה קאמר וה\"ה הילך והולך לה קאמר: (עשאו שליח להביא פירוש עשאתו שליח להבאה והשליח שינה ואמר שעשאתו שליח לקבלה כ\"פ): (והבעל ג\"כ כו' כיון שא\"ל הילך כמו שאמרה היא ר\"ל והוא סבר שהשליח אומר אמת שעשאתי שליח לקבלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או זכי לה ודאי כו' דא\"ל מאי שאמר זכי לה שיקבל הגט כמו שאמר לו השליח ולא עשאו שליח דאם כן ישתוק ויתנו לו בסתם וממילא יהיה שליח לקבלה לפי דעתו אלא ודאי כוונתו במאי שא\"ל זכי לה זכי והולך לה קאמר והוא עשאו עכשיו שליח להולכה שהרי אינו יכול לעשות שליח אלא להולכה כמו שאמרינן לעיל בסמוך גבי התקבל וגם השליח אסיק אדעתיה שהכי כוונתו מטעם שכתבתי ומקבלו בתורת שיהא שליח להולכה וקשה מ\"ש מהא דכתב רבינו לעיל ז\"ל אבל א\"ל הילך גט או זכי לה בגט זה והיא עשתה שליח לקבלה נתגרשה מיד בקבלתו. אע\"ג דגם שם אמר ליה השליח איך שהיא עשאתו שליח לקבלה כדאיתא בהדיא בגמרא ולא אמרינן מדהוה ליה למימר הא לך כמו שאמרה היא ואמר ליה זכי לה שעקר שליחותה ועבדיה שליח להולכה. לכן נראה דלעולם בלשון זכי לה רצה לומר זכי לה בכל מה שהוא זכותה לכן לעיל בעשתה היא שליח לקבלה וגם השליח אמר ליה כן משום הכי מגורשת מיד דזה הוא זכותה מה שאין כן כאן דעשתה שליח להולכה והוא עקר אותו השליחות תו אין כאן זכותה כי אם כשנעשה שליח של בעל מחדש להולכה והבעל ודאי כיון לזכותה בכל אופן המועיל והשליח אדעתא דהכי קיבל הגט מהבעל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ספק מגורשת משום דמספקא לן אי אדיבורא דידה קא סמכינן במאי שאמר לו הילך כמו שאמרה היא לפי שלא האמין לשליח דילמא עשאתו שליח לקבלה ולכך מגורשת א\"ד אדיבוריה דשליח קא סמיך דהאמין לו דשליח להולכה עשאתו ואדעתא דהכי יהבינן ליה ואינה מגורשת בשלמא היכא שעשאתו שליח להולכה ואמר לבעלה שעשאתו שליח לקבלה והוא אמר הילך כמו שאמרה דאינה מגורשת כלל משום דהתם בין שכוונתו של בעל עשאתו שליח להולכה או לקבלה מכל מקום השליח עקר שליחותו ואינה שלוחה וגם הוא לא עשאו שליח להיות שלוחו שהרי לא אמר ליה אלא הילך כמו שאמרה רצה לומר אני נותן לך הגט על דעת שליחות שהיא עשאך וכיון שהשליח כבר עקר שליחות האשה והוא לא חזר ועשאו שליח מחדש במה תתגרש דדוקא היכא שהבעל אומר הולך או זכי לה ולא אמר כמי שאמרה היא אמרינן שהבעל עשאו שליח להולכה אבל הכא בסיפא שהשליח לא עקר שליחותו אלא הוסיף עליה ולכן אם נשרף הוי ספק מגורשת וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי זה ספק מגורשת (ר\"ל עד שיגיע הגט לידו ואז תתגרש ודאי כ\"פ) משום דהוי שליחות שאינה חוזרת אצל הבעל גמרא ופירש רש\"י שליח שחוזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה שהות לחזור אצל שלוחו ולומר לו עשיתי שליחותך ושליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינה שליחות ואסיקנא שם בגמ' דספיקא הוא (ועוד סברא הוא דכתיב ונתן בידה שיהיה הנותן והמקבל שני גופים כן הביא רמ\"י כ\"פ): <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> שאינה יכולה לעשות כו' רצה לומר אפי' ספק לא הוי (והטעם משום בזיון הבעל שיאמר שקל הוא בעיניה שאינה רוצה בעצמו לקבלו ומקפיד על כך כ\"פ): <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"2\"></i> אינה יכולה לעשות שליח כו' דלא אלימי ידה כיד אביה לענין זה גמרא בפרק האיש מקדש (קידושין דף מ\"ד ע\"ב) אבל אביה יכול לעשות שליח לקבלו: (או שנישאת כו' דשוב אין לאב רשות בה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " קטנה אפי' כו' דאין שליחות לקטן ולקטנה: (ושוב חזר בו רש\"י כו' ז\"ל הר\"ן וטעמא דמילתא דכיון דנערה נמי ברשות אביה היא אעפ\"י כן היא עצמה מקבלת גיטה ה\"ה קטנה כל שיש לה דעת מצי זכייא לנפשה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן פר\"י וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל וכן הגיה ב\"י (ומ\"ש אחר כך וכיון דאיכא פלוגתא דברי עצמו ולא דברי הרא\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בפעוטות עיין לקמן בח\"מ סי' רצ\"ה: ",
+                    " אבל פחות מכאן כו' דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת ורבינו תם סבירא ליה כיון שיש לה אב הוא משמרה מלחזור (יש לה תורת חצר כו' דחצר משו�� ידה אתרבאי מדכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע כדכתיב ויקח את כל ארצו מידו ובהג\"מ דה\"ה דיש לה גם כן ד' אמות כמו גדולה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לעשותו בפני שני עדים אע\"ג דלעיל בסימן ל\"ה כתב רבינו בשם הרא\"ש בקידושין שאפי' האשה יכולה לעשות שליח בלא עדים היינו משום דיש לחלק בין גט שבא להתיר ובין קידושין שבאו לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לקבל הגט בפני שנים היינו עידי מסירה: "
+                ],
+                [
+                    " מצטרף עם עד אחר הרא\"ש חולק על זה במה שפירש הירושלמי שאמר שאין השליח משם שנים כמו שכתב רבינו בסמוך בית יוסף (סעיף י\"ט): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יוצא מתחת יד שליח קבלה אין צריך עדים כו' כתב ב\"י אבל מ\"מ עדים שעשתה שליח קבלה בעינן אלא שאין צריך עדים שקיבלו בפניהן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נתנו הבעל בינו לבינה הרמב\"ם לטעמיה אזיל דסבר עידי חתימה לחודיה כרתי בדיעבד (כמ\"ש רבינו בסי' קל\"ג): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בשליח כו' רצה לומר שצריך ליתנו לה בפני שני עדים: "
+                ],
+                [
+                    " יטלנו ממנה ויחזור הואיל ואפשר לתקן מחשב כלכתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " בפני עדים פסול ז\"ל מ\"ו האי פסול לאו דוקא אלא כלומר אינו גט וכדפרישית לעיל בסי' קל\"ג עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתקיימו כו' והא דלעיל סימן קל\"ג ששם גוף הדין לא כ\"כ היינו משום דשם איירי שהעדי חתימה בפנינו אבל כאן איירי בשליח שהביא גט במקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין מקום לעדים ז\"ל הרמב\"ם בפ\"ג מהלכות אישות דין ט\"ו בעושה שליח לקדש לו אשה שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמיתת הדבר לפיכך אם הודו השליח והמשלח אין צריך עדים כמו שליח הגט כו' עד בכל דבר שלוחו של אדם כמותו ואין צריך עדים ובפ\"ו דהלכות גירושין כתב שם דשליח קבלה שעושה האשה צריך לעשותו בעדים ואחר כך כתב דשליח הולכה או הובאה אין צריך לעשותו בעדים (וכתב ב\"י דהא דלרמב\"ם אין שליח האיש צריך עדים דוקא כשמסר לה גט שחתומים עליו עדים אבל אם אין עדים חתומים בו והלך השליח ומסרו לה בפני עדים ה\"ז ספק מגורשת כמ\"ש הרמב\"ם סוף פ\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בשליחות זה ר\"ל לאפוקי שליחות של קבלה וכמ\"ש רבינו לעיל סתם ומשנה היא בפרק המקבל: "
+                ],
+                [
+                    " משם השנים וצריך השליח ליתנו לה בפני שנים ואין השליח משם השנים כן הגירסא בס\"א אבל ברוב הספרים אינו ואפשר שגם לפני ב\"י לא היה כתוב כן בספרי א\"ה שלפניו ומש\"ה תמה על רבינו בסמוך אבל נ\"ל שזאת הגירסא היא עיקר וכמ\"ש בסמוך וגם אשר\"י כתב עיקר דינו על העדים של נתינת הגט ועל זה מסיק שם בטעם דהרי הוא עומד במקום בעל אבל לענין שאינו עולה לעד כשמחזיקו שליח א\"צ טעם דפשוט הוא בעיני הרא\"ש כיון שהעדים באים להעיד עליו שנעשה שליח ואיך יעיד על עצמו וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כ\"כ בריש פרק השולח ע\"ש דכתב שם שני הבבות ואע\"ג שכתב הרא\"ש ורבי' בסי' שאחר זה שנאמן השליח לומר שעשאו הבעל שליח וא\"צ לא שטר ולא עדים מ\"מ צריך לעשותו שליח בעדים ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " (שהוא במקום הבעל ר\"ל וה\"ל בעל דבר ואינו נאמן על עצמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל עולה במקום עד אחד כו' ז\"ל מ\"ו וק\"ל דאם כן מה צ\"ל ואין השליח משם השנים מאחר שכתב וצריך ליתנו לה בפני שנים ועוד מסתמא דומיא דלהחזיקו בפני שנים קאמר (ורצה לומר ושם פשוט דבעינן שנים זולת השליח דהא אשליח קאי מה שאמר וצריך להחזיקו) ומה שדייק הטור בפני שנים הוא דאינה עולה הא במקום אחד עולה אין זה דיוקא דהכי קאמר אינו במקום שנים לפי הסברא שראוי להיות במקום שנים ומאחר שבמקום שנים לא קאי ה\"ה במקום אחד לא קאי ודוק עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן דייק לישנא דירושלמי עיין בב\"י שהביא גירסא האמיתית והשמיט מוכן דייק לישנא כו' עד וכן דקדק ב\"ה ובאמת כפל הוא שכבר כתב רבינו לעיל דקדוק הירושלמי ונלע\"ד להפך הגרסא ולגרוס וכן דקדק ב\"ה לשון הירושלמי דקאמר אין עולה במקום שנים אבל במקום אחד עולה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם שהשליח הוא עד אחד רצה לומר כשהשליח נותו הגט לאשה שאז צריך ליתנו לה בפני שנים סבר הרמב\"ם שהשליח הוא עד אחד וכן רבינו איירי נמי בעניין זה כמו שכתבתי לעיל שהרא\"ש אמר עיקר דינו ע\"ז מה שכתב לפרש בירושלמי דקאמר וצריך ליתנו לפני ב' ואין השליח משם השנים דאפי' במקום אחד אינו עולה ורבינו דייק לשון הירושלמי דעולה במקום אחד ומביא ראיה שגם הרמב\"ם סבירא ליה דעולה במקום אחד ואף שצריך לומר שהרמב\"ם לא סבירא ליה כהירושלמי מדלא הצריך להחזיקו בעדים מ\"מ מביא שפיר ראיה מדבריו דסבירא ליה כוותיה בהאי דינא ולאפוקי מסברת הרא\"ש (והא דלא סבירא ליה הרמב\"ם כהירושלמי שלהחזיקו בפני שנים היינו טעמא כמו שכתב המ\"מ וב\"י ראייתו מגמ' פרק האומר והיותר נראה שלא היה גורס בירושלמי האי בבא דצריך להחזיקו בפני שנים וגם בירושלמי שבידינו ד' מ\"ה ע\"ג אינו ע\"ש (וממילא מסיפא דירושלמי נשמע לרישא דכמו דפי' ואין השליח משם הב' דסיפא ר\"ל הא במקום אחד עולה כדאמרינן בשנים הן הן שלוחיו הן הן עדיו ה\"ה בא' עם צירוף אחר וכמ\"ש הרמב\"ם כן נפרש גם כן הרישא דצריך להחזיקו בשנים ואין השליח משם הב' דר\"ל הא במקום א' עולה ואף שהוא דחוק לפרש כן וכמ\"ש לעיל דהא אשליח קאי וקאמר דצריך להחזיקו בפני ב' ובזה המה מחולקים הרא\"ש ורבינו דהרא\"ש ס\"ל כמו דברישא מסתבר לומר דבעינן ב' זולתו וכמ\"ש לעיל בשם מ\"ו ה\"ה סיפא נמי פירוש הכי ומחלק בין עושה ב' שלוחים לעושה שליח אחד וכמ\"ש בדרישה ורבינו ס\"ל איפכא דכמו שסיפא מיירי בעולה במקום אחד גם כן פירוש דהרישא ולא כמו שהבין ב\"י דברי רבינו שמיירי בעשאו שליח להולכה להחזיקו בשליחותו ועיין בדרישה: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> צריך שתתקיים חתימתו אבל השליח א\"צ לקיים חתימתו שהרי הוא עומד לפנינו: "
+                ],
+                [
+                    " אין צריך כדלקמן בריש סי' קמ\"ב ועיין בדרישה: (שיאמר תן גט לאשתי פירוש צריך לומר לשון גט ושהוא יתן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שלחוה כו' לישנא דקרא אמר האי גברא ושלחה מביתו וכן הני לישנא דגט נינהו ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין אבל פטרוה דלמא פטרוה מן החובות וכן פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא ולא ידעינן איזה צרכיה (אי צרכי הגט שלא תהא זקוקה ליבם או צרכי מלבוש וכסות עשו לה כדת לא ידעינן אי דת גט או דת מזון וכסות וכן אינך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כנימוס פירוש כחוק ולא ידעינן איזה. (אינו כלום בהגהות רא\"פ כתב ז\"ל נלע\"ד שצ\"ל ספק מגורשת וכ\"כ הרמב\"ם פרק שני דגירושין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " עזבוה הוציאוה הניחוה התירוה קצת משמעות לשון הגט הן הוציאוה לשון ויצאה מביתו עזבוה לשון אגרת שיבוקין התירוה לשון הרי את מותרת לכל אדם א\"ד התרת חגורה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בין על עסקי ממון שכל שיוצא בקולר בחזקת סכנה הוא רשב\"א: (שהוא ודאי גם פירוש אם נפל לאלתר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בשעת סכנה ס\"א שעת סכנה וכן לא חיישינן דלמא צרה היא שמכוונת לקלקלה שתינשא בגט זה ותיאסר על בעלה דבשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי כותבין כן הוא בגמרא (ע\"ל סי' ק\"ך) וכתב ב\"י דלא התירו משום עת סכנה כי אם בחשש צרה דלא שכיחא אבל לחשש שד דשכיח טפי חששו ומשום הכי בעינן שיראו דוקא בבואה דבבואה וגם יראו צורת האדם כדאיתא בגמרא וברי\"ף וברא\"ש ורבינו שקיצר בזה ה\"ט משום דכשרואין אחר בבואה דבבואה תחילה רואין אם יש לו דמות אדם עד כאן לשון ב\"י ואני כתבתי לעיל סימן י\"ז דהיינו טעמא דלא סמכינן ומתירין בלא צל צלו כיון שהוא שעת סכנה משום דאיכא ריעותא לפנינו דאי אדם הוא הוה ליה לראות לפנינו צל צלו עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " בבואה דבבואה צל צלו: "
+                ],
+                [
+                    " בבור אפי' בעיר תו': "
+                ],
+                [
+                    " בלילה רצה לומר בעיר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ן שאם כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " כל השומע קולי כו' כלומר אע\"ג דאמר כל לא הוי כאומר כולכם כתובו דצריך לכתוב במעמד כולכם כמו שנתבאר בסי' ק\"ך בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ליתן רשות לכל שנים כו' אע\"ג דכתב רבינו לעיל בסי' קל\"א דבעינן שלשה כי בחתם סופר הגט פסול נ\"ל כיון דמדינא כשר אלא משום גזירה פסלוהו כמו שנתבאר שם שפיר קאמר הכא לכל שנים רצה לומר שנים דבעינן מן הדין ולאפו: דלבעי כולם במעמד אחד וק\"ל: (אע\"פ שבודאי ימות רצה לומר ואין גט לאחר מיתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אב ובנו פי' והיה עוד אחד עמהם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " יצטרפו שם אחד כו' זה לשונו מ\"ו ולא נאמר מסתמא אין אדם עושה שליח לבן במקום אב אלא דעתו היה על האב לא אמרינן הכי ודעתו היה על הבן כמו על האב ואיתא בזה פלוגתא בסוף המקבל ופסק רבא הלכתא הכי ומהרר\"י קארו הקשה אמאי יצטרפו דוקא לאחר למה לא יהיה שניהם שלוחים הלא האב ובנו כשרים לשלוחי ולק\"מ בודאי האב ובנו כשרים לשליחות אבל בסתם לא אמרינן שהיה דעתו על אב ובנו כי אם אחד מאחר דאיכא אחר בהדייהו ולפי זה מיושב נמי מה שהקשה עוד הלא בגמ' איירי לענין כתיבה ולמה כתב לענין שליחות והשתא לק\"מ דמ\"ה כתב דין זה לגבי שליחות להודיע שאפי' בשליחות מן הסתם לא סגי בהני תרי בלא צירוף אחר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כדפרי' לעיל בסי' ק\"ך: "
+                ],
+                [
+                    " מדברי הר\"ף כו' כל דברי הר\"ף מכאן עד לכך נכון להחמיר שלא לעשות כו' הכל כתוב בסמ\"ג ובכלבו ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נראה שאין צריך כו' פירוש כיון שאומר בפני נכתב ובכני נחתם א\"כ ממילא נאמן על השליחות וכמו שנתבאר בריש סי' קמ\"ב (ובזה מיושב דלא תקשה הא כתב בס\"ס זה תשובת הרא\"ש שמשמע שצריך עדות על השליחות ואפשר דהרא\"ש חולק על הרמ\"ה וס\"ל דאינו נאמן רק במקום שצ\"ל בפני נכתב ונחתם דסמכינן עליו ולקמן מייר�� במקום שאין צ\"ל כן עיין בב\"י וכ\"כ אמ\"ו ז\"ל בס\"ס כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לעשות כמה שלוחים ואפי' לא יחלה ולא יאנס לקמן בסימן זה כתב רבינו שדעת רבינו חננאל הוא שיכול השליח לעשות שליח אחר אפי' בלא חולי ואונס אלא שאין כן דעת הרי\"ף והרא\"ש וצריך לומר שהר\"ף סבירא ליה כוותייהו דהרי\"ף והרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " עד כאן בתשובות ר\"ל זה שכתבתי עד כאן הוא כתוב בתשובות: "
+                ],
+                [
+                    " כאן במתא פלוני מסר פלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני גט זה \"להוליך לאשתו פלונית בת פלוני \"וכך אמר לפנינו כו' כך הוא בספרים אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " עד מאה אפי' בלא אונס כן הוא בנוסח רבי' יחיאל ועיין בבית יוסף ובשלחן ערוך מה שפסק בנוסח זו: "
+                ],
+                [
+                    " (ותהיה מגורשת ממני ובנוסח שלנו כתוב מגורשת \"בו ממני רש\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והשליח אומר לאשה הילך גט מפלוני בעלך (ע\"ל סי' קמ\"ב) המכונה פלוני בן פלוני הא דלא כתב ג\"כ באביו \"המכונה פלוני משום דכבר נתבאר בס\"ס קכ\"ט דאפי' אי לא כתב שם אביו כלל כשר רק שלא ישנה לקראתו ולכתבו בשם אחר ע\"ש ולעיל בנוסח ההרשאה דהולכה לא כתב לשון המכונה אפי' בשם המגרש נ\"ל דה\"ט משום דאותה הרשאה עצמה אינה צריכה דהא השליח נאמן וכמו שכתב הר\"ף בריש דבריו מש\"ה לא דקדק כולי האי אבל בהרשאה דשליחות קבלה דצריכה מן הדין וכמו שכתב רבינו בסמוך כתב שם נמי בלשון ההרשאה מרת פלונית המכונה פלונית אבל גם שם לא כתב לשון מכונה באביה וק\"ל: (טוב להצריך לדקדק כו' כשעושה שליח וכן כשנעשה שליח הא דלא כתב סתם דכל מגרש יבדקו אחריו יש לומר דהוי מילתא דפשיטא ולא אשמעינן בו דאין הבית דין שבמקום המשלח יסמכו אבית דין שבמקום הנתינה ודוק כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאין הקטן עושה שליח ז\"ל מ\"ו ותימא מה שצריך לדקדק אחריו אם הוא קטן א\"כ קדושיו קידושין ואין לומר דמכל מקום הוו קידושי דרבנן הא איתא לעיל בסימן מ\"ג להדיא דלא תקנו ליה נישואין ואין צריך ממנו גט עד שיגדיל ויבעול או מתייחד עמה וצ\"ע עכ\"ל ונראה לומר קצת בודאי צריך ליתן גט שמא גדול הוא וכשיעשה שליח יטעו הרואים ויאמרו שהקטן יכול לעשות שליח ויעשו ג\"כ בעלמא לעניין דינים אחרים שקטן יעשה שליח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם יש לו זקן בפניו אין לחוש גם מכאן ראיה דשני שערות דגדלות בעינן שיהיו דוקא במקום התורפה לא בפנים שלמעלה והוא פשוט: "
+                ],
+                [
+                    " במתא פלונית דיתבא על נהר פלוני כו' הא דלא כתב לעיל בשטר הרשאה של הולכה דלכתוב שם הנהר היינו משום דשם אין הרשאה חיוב ששם אין צריך הרשאה מן הדין ולכך אין צריך לדקדק בה כ\"כ כמו הכא שהרשאה הוא מן הדין ומטעם זה נזכר כאן בהרשאה זו הכל שריר וקיים ולעיל לא הזכירו: "
+                ],
+                [
+                    " כי אם על פי האב וכגון שבאו ממקום אחר ואין מכירין אותן ואין האב נאמן עליו כ\"כ רבינו לקמן ר\"ס קס\"ט עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יטיל בו שום תנאי תמהני אמאי דמאי שנא מכשמגרש וכו' מבואר בב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " העומד היום בפלונית מתא כו' זהו למנהגינו דגם בגט אין כותבין כי אם מקום עמידת האיש וע\"ל בס\"ס קכ\"ט מה שכתב הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאין אדם יכול לצאת י\"ח נ��י ה\"ג \"כי \"ברוב \"הפעמים אינו מצוי שיהיו שלשה בני אדם ידועין וחתימתן ניכרת במקום נתינת הגט בעדים שיכירו חתימת כל השלשה דיינין כן הוא בדפוס בית יוסף וגירסא זו כתוב בכלבו והתם אין כתוב מה שכתוב בגירסת הספרים שלנו \"וצריך \"שהשלשה \"דיינים \"שהן כו' אבל בסמ\"ק אין כתוב האי כי ברוב הפעמים כו' והמכוון בזאת הגי' הוא על שלשה הדיינים שראו שהבעל נתן הגט ליד שלוחה ומסרו בידו כראוי אותם שלשה דיינים צריך שיהא חתימתן ניכרת וידועים בכל העולם שאם באתה האשה להנשא שיהא חתימתן לה לראייה שהגט בא כראוי ליד השליח והבבא שנייה שכתב צריך שהג' דיינים כו' בא לומר שהג' דיינים שהשליח מביא ההרשאה לפניהם שהיא עשאתו שליח לקבלה צריכה שיכירו חתימת העדים שחתומין על ההרשאה וזה ברוב פעמים לא נמצא שיהו שלשה הדיינים הנ\"ל או חתימת העדים נכרות לכן נכון שלא לעשות שליח לקבלה זאת כוונת רבינו בשני אלו בבות: וזה פי' כי ברוב הפעמים כו' ר\"ל ברוב הפעמים אינו מצוי במקום הכתיבות הגט שיהו שם שלשה בני אדם ידועין וחתימתן ניכרת במקום אחר כי כשאשה מוציא הכתב נחתם בשלשה דיינים ובאת להנשא צריכין שיהא חתימת השלשה דיינים נכרים ודלמא לא נמצא שם שיכירו את חתימתן: "
+                ],
+                [
+                    " שהן בשעת נתינה רצה לומר והשליח מביא בפניהן ההרשאה שהאשה עשאתו שליח לקבלה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לקיים כל ג' בגט כו' נראה לע\"ד דאקיום קאי שאמרו בזה לפני זה ואע\"ג דבעלמא הקילו בקיום וסגי בקיום שני דיינים בקיום דגט החמירו וז\"ש רבינו וצריך לקיים כל השלשה בגט ר\"ל דוקא בקיום דגט והטעם כמו שבעדות דלא סגי בפחות משני עדים בעינן לקיים כל העדות הכי נמי בקיום דייני הקיום צריך שיכירו כל השלשה והכי קאמר צריך שהשלשה דיינים שהשליח מביא בפניהם ההרשאה שיכירו חתימת העדים שחתומים על ההרשאה ולא סגי שיקיים השליח חתימת העדים מעיר לעיר כי אז צריכין הדיינים שבהם בשעת נתינה שיכירו אותם הדיינים האחרונים שקיימו חתימות העדים ושמא לא יכירו החתימה מכולם רצה לומר כל שלשה החתימות ומה שכתב וצריך לקיים כל שלשה בגט רצה לומר למה צריך שיכירו כל שלשה החתימות ועל זה כתב כי צריך לקיים כל שלשה בגט דקיום שטרות בשלשה כלומר הואיל ששלשה דיינים בעינן לקיים חתימת העדים ובגט צריך שיכירו כל שלשתן ולא סגי בשנים כמו בעלמא כאשר כתבתי (וכ\"כ בתשובת בן לב ח\"ג דף י' ע\"ג ע\"ש כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא לעשות שליח קבלה וכן אם נוהגין עתה מורי ורבי: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מחרש שוטה וקטן כו' (דלאו בני דיעה וגבי שליחות איש כתיב ולא קטן דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולן כ\"פ) וסומא עיין דינו לקמן בסימן קמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " עבד דלאו בן גירושין הוא (רצה לומר שאינן בתורת גיטין וקידושין דלא תפסי בהן ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כשרים לעדות זה רצה לומר לשליחות זה וכן הוא בהדיא בספרי הרמב\"ם שלפנינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הפסולים מדבריהם בעבירה כו' אפי' לא נתקיים בחותמיו (אע\"פ שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם והיה לו כמו עד שמעיד מ\"מ משום עיגונא הקילו כ\"פ) ועיין בבית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הביאו הרי זה פסול ס\"א כשר: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א ר\"ל שפסול ואינו בטל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא נסמך בו ס\"א עליו רצה לומר על הגט: "
+                ],
+                [
+                    " בעבירה מן התורה היינו כשלא נתקיים אחר כך אבל אם נתקיים אח\"כ לאחר זמן בחותמיו כשר כ\"כ המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דעת א\"א הרא\"ש ז\"ל כן שכתב כו' רצה לומר שהרא\"ש חולק על הרמב\"ם בתרתי שהרמב\"ם סבר בפסולי דאורייתא כשנתקיים בחותמיו הגט פסול ובאינו מקיים הוא בטל לגמרי והרא\"ש סבר בא\"י דהיינו כמו מקוים יכולין לכתחלה להביאו דכיון שאין צריך לומר בא\"י בפני נכתב ונחתם אין סומכין על עדותו כלל כמו במקויים ובחוצה לארץ דהיינו אינו מקוים הוא פסול ואינו בטל לגמרי. ואע\"פ שכתב המ\"מ טעם לדברי הרמב\"ם וז\"ל שהרי אפילו בעדות אשה שמת בעלה אינו נאמן וכן נראה מן הגמרא קצת וכ\"כ הרשב\"א בריש גיטין כו' ואם כן קשה איך יפלוג הרא\"ש אהא בלי טעם הא תשובתו בצדו דשם מסיק המ\"מ וכתב ז\"ל מיהו תמהו עליו הראב\"ד והרשב\"א למה יהא הגט בטל דלמא כשר ויתקיים למחר על פי חותמיו ומסיק המ\"מ דאה\"נ ולא כתב שהוא בטל אלא אם אין בגט עדות אחרת עכ\"ל. ואפשר דרבינו לא הבין דברי הרמב\"ם הכי אלא כמו שהבינו אותו הראב\"ד והרשב\"א שבטל בכל ענין קאמר ומש\"ה כתב שהרא\"ש והרמ\"ה חולקין עליו וסבירא ליה דאינו אלא פסול ולא בטול וברא\"ש גופא אינו מבואר הפלוגתא בזה בהדיא אבל מדמסיק שם כל דברי הרמב\"ם משמע ליה לרבינו דאתרווייהו פליג ע\"ש ד' ק\"ב ע\"ב. והרמ\"ה נראה שהוא גם כן חולק על הרמב\"ם וסובר דבין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ דהיינו בין מקויים ובין אינו מקויים הוא פסול ואינו בטל ועיין בבית יוסף שאינו מפרש כן ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דבני כריתות נינהו רצה לומר ליתן לנשותיהן גט כריתות: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הגט מקויים כו' זהו דעת הרא\"ש ולא דעת הרמ\"ה שהרי לעיל בסמוך כתב בשמו שפסולין בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ ובארץ היינו לומר אפי' נתקיים בחותמיו (דלדידיה אינו פסול מכח משום שיקרא כ\"פ) וכמו שנתבאר לעיל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מינה פי' אבל אם כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולא לעשות שליח אחר כו' שאינו שליח גירושין שיהא קאי במקום הבעל לעשות שליח אחר רש\"י (ואם נתן לה הראשון או שלוחו את הגט הרי זו ספק מגורשת דשמא דעתו היה ג\"כ עליו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שאפי' אם יאמר ז\"ל הגמרא וניחוש שמא פייס נאמנת עלי שלא פייסתי ודוקא בנשואה אבל בארוסה לא ופירש רש\"י שמפייס שמא בא הבעל אצלה בתוך שלשים יום ונתייחד עמה ופייסה ובעל והוי גט ישן: "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן בסימן קמ\"ד אפי' אם נתן הבעל עצמו הגט לידה על תנאי שאינו חל מיד שצריך להאמינה מטעם חשש גט ישן והא דכתב רבינו אשליחות ל\"ד שהרי גם כן כתב שכל הנותן גט כה\"ג ורצה לומר אפי' הבעל עצמו אי נמי יש לומר משום דבעי למימר דאם אינה האמינה אינו גט משום הכי כתב דין זה אשליח דאילו אם גרשה הבעל עצמה אם כבר גרשה בו תינשא לכתחלה כמו שכתב רבינו לקמן: (אפי' אמר ליה הולך לה סתם כו' כתב בד\"מ נראה דלא מיירי אלא כשאמר ליה סתם הולך אבל כשנתן לו רשות למנות שליח אחר כמו שכותבין בהרשאה פשיטא דמותר למנות אחר בלא אונס כלל וכמש\"ר לעיל בשם הר\"ף דאין צריך בהרשאה אלא זה עיין שם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס כתב דוקא כו' וכ\"כ הרא\"ש דדוקא חלה הא לאו הכי לא דלא עדיף משליח הראשון דזה בא מכחו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך לומר אם פירש כו' ארישא דמילתא קאי שכתב שהשליח שיעשה שליח יכול לעשות גם כן כו' ואין צריך לומר אם פירש כו' ב\"י ונראה דאם אמר ליה בפירוש שיעשה שליח אחד יכול לעשותו אפי' לא יחלה ולא יאנס שליח ראשון ומש\"ה כתבו רבינו דאם לא כן קשה כיון דאין צריך לומר הוא למה כתביה רבינו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא בארץ ישראל שאז בכה\"ג בארץ ישראל אין צ\"ל שליח ראשון בפני נכתב ובפני נחתם גם שליח אחרון אין צ\"ל שליח ב\"ד אני רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שליח בפני עדים דאין דבר שבערוה פחות משנים אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שהבעל קיים דכולהו מכח בעל קאתו: "
+                ],
+                [
+                    " כדאמרינן גבי עדים שחתמו כו' בחושן משפט סימן מ\"א ודומה לזה כתב לעיל סי' קכ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " שליח להולכה רצה לומר להובאה: "
+                ],
+                [
+                    " גם האשה עושה שליח כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהגיע גט ליד הראשון וכל שכן ליד השני וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דלא מסרה לו אלא מילי וצריך לומר דהיינו דוקא בשליח לקבלה דאין כאן אלא מילי לאפוקי בשליח הבעל עושה להוליך לה גט נתינת הגט ומסירת השליח לשליח לא מקרי מילי לחוד ובאשה שעשתה שליח להובאה כבר נתבאר הטעם משום דהשליח השני או השלישי הוא שליח הבעל שעשאו שליח מחדש במסירתו הגט לידו וגם צ\"ל שמ\"ש הרמ\"ה כאן דאין שליח יכול לעשות שליח משום דמילי כו' היינו דוקא שאם עשה כן יכול להיות שהגט פסול אבל מ\"מ אינו בטל שהרי רבינו כתב בשמו לעיל סימן ק\"ך דאפי' באומר אמרו לסופר לכתוב כו' דאינו בטל ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואין כן דעת א\"א הרא\"ש ז\"ל כלומר על מה שכתב בסוף דבריו דמסתמא ביטל שליחות הראשון בעשיית השני הרא\"ש חולק עליו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " גם כן לבקשו פירוש להבעל: "
+                ],
+                [
+                    " לומר לאחר לחותמו יכול כו' והא דכתב לעיל בסימן ק\"ך שאפי' אמר אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום לא יכתוב כו' ומסיק שם שאינו גט כלל כבר כתבתי שם בשם מהר\"ד כהן בתשובותיו דהתם עיקר קפידא הוא משום הכתיבה אם אמר השליח לאחר שיכתוב ואז הגט בטל מטעם שכתב הרמב\"ן דכתיב וכתב לה אבל החתימה דאינו אלא מדרבנן כמו שכתב רבינו לעיל בסי' קל\"ג אין הגט נפסל אם אמר לאחרים שיחתמו אותו ואפי' לכתחלה היה מותר אלא שלכתחלה גזרינן חתימה אטו כתיבה והא דכתב הכא אבל כשאמר לו בהדיא כו' יכול לומר לאחר לחותמו דמשמע אפי' לכתחלה הכי קאמר מן הדין מצד החתימה יכול לומר לאחר לחותמו דלא חשוב מילי כדאמרינן לקמן בח\"מ סי' רמ\"ד לעניין מתנה באומר לשנים אמרו כו' אלא שהכא בגט אע\"ג שגבי חתימה לא חשיב מילי מ\"מ גזרינן חתימה אטו כתיבה וא\"כ ה\"ה גבי שליח קבלה נמי יכול לעשות שליח אחר ולא חשיב מילי ועיין בדרישה מה שאכתוב בשם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אל תתנהו לה אלא בעלייה ונתנו לה בבית הא דהוצרך לומר \"אלא בעלייה משום דקיימא לן האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה וכמו שכתב רבינו בח\"מ ס\"ס רי\"ד ומש\"ה הכי נמי לא הוי שינוי מעליא אם לא דא\"ל אלא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמ\"ה אמר ליה אל תגרשנה אלא בימינך הוה ליה כאילו אמר ליה את הולך גם בכאן צ\"ל כמו שכתבתי לעיל דלולי דאמר ליה את הולך הוה יכול לעשות שליח ולא אמרינן דמילי לא ממסרן להרמ\"ה הנ\"ל דשאני הכא דהגט בידו ומוסרו שליח שני לא מקרי מילי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אמר לה כו' המ\"מ כתב שהוא תוספתא: "
+                ],
+                [
+                    " הבא לי גיטי ממקום כו' הוי גט משנה הוא בפרק התקבל (גיטין דף ס\"ה ע\"א) והרמב\"ם כתב נמי דין זה בפרק ט' מהלכות גירושין וכתב המ\"מ בתחלת פ\"ו והטעם לדין המשנה לפי שהיא מתגרשת בהגעת גט לידה אפי' בע\"כ וכיון שהיא מקבלתו אפי' הביאו ממקום אחר כשר כנ\"ל עכ\"ל ור\"ל דהוי כאילו הבעל עשאו שליח להולכה והר\"ן כתב כיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ופעמים תמצאנו במקום אחר פירוש שהזכיר ג\"כ אותו מקום גמ': "
+                ],
+                [
+                    " לכשיגיע למקום שאמרה הוא ז\"ל הגמרא בפרק התקבל והכי קאמרה ליה משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול מיניה. גיטא לא הוי עד דמטי לאותו מקום שאמרה ר\"ל מאחר שאמרה אח\"כ ופעמים תמצאנו במקום אחר מכלל דלא קפדה אם מקבל ליה במקום אחר והא דקבעי מקום מתחלה הכי קאמר לא תהא פי' כ\"פ) ופירש\"י שהכי קאמר ליה לא תהא שלוחו לקבל להתגרש אני על ידך עד דמטית התם ומסקי התוס' דממקום שקיבל השליח עד אותו מקום שאמרה היא הוי הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום כו': "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הקפיד לומר שיטול כו' פירש\"י שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה שאם שינה נעשה כמו שאומר לו אל תגרשה כו': "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך לא ישלחנו ביד אחר כו' וז\"ל הרא\"ש לפי שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ונמצא שלא נתקיים התנאי עד שיגיע החפץ ביד השליח ובההיא שעתא כבר הגט בידה ואינו גט כיון שלא היתה מגורשת כשהגיע הגט לידה ויקחנו מידה כו': "
+                ],
+                [
+                    " המביא גט מארץ ישראל כו' דבארץ ישראל א\"צ השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם הואיל שהשיירות מצויות לקיימו כדלקמן בסי' שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין מכירין חתימת העדים דלא חיישינן לזיופא לפי שהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים והיא עצמה לא תזייף לקלקלה עצמה אבל \"להוציא \"ממון מיתומים ולקוחות חיישינן לזיופא אבל לענין פרעון כתובה נחתינן לנכסי דכיון דשריא לינשא גביא נמי כתובתה מבני חרי דמספר כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי עד כאן לשון הרא\"ש בפ' שני דגיטין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא ממשעבדי דלא הימנוהו לגבות ממשעבדי: "
+                ],
+                [
+                    " אין שומעין לו דאין ערעור פחות משנים: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נישאת כבר תצא אע\"ג דנתקיים בחותמיו תרי ותרי נינהו ואוקי אתתא בחזקת נשואה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא יתקיים תצא וכ\"כ הרמב\"ם תצא והולד ממזר וכתב המ\"מ ואף ע\"ג דקיום שטרות מדרבנן מכל מקום כיון שחזרנו על קיומו ולא נודעו עדיו והבעל טעון ברור מזוייף הוא והיא אינה יודעת מזה כלום העמדנוה על חזקתה שהיתה א\"א וכתב בית יוסף אבל אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר חיישינן לה (כיון שאיפש�� שיתקיימו עדיו אינה ודאי א\"א ואין דעת הרמב\"ם שיהיה בטל לגמרי כ\"פ) דאם לא כן הוה ליה לכתוב סתמא הגט בטל: "
+                ],
+                [
+                    " אבד הגט רצה לומר והבעל מערער הרי זה ספק כו' דאז אינה יכולה לקיימו: (לפיכך נשים כו' רצה לומר כיון דסתם הבא מארץ ישראל מחזקינן ליה דכשר הוא ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן בסי' קמ\"ב דשם אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ואז אין הבעל נאמן לערער מה שאין כן בארץ ישראל דיכול לערער הואיל שלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם: "
+                ],
+                [
+                    " יתקיים בחותמיו דשליח הקבלה אינו עדיף מאשה וכשם שהאשה אינה נאמנת בלא עידי חתימה ומסירה אם טוען הבעל מזוייף הוא כך השליח אינו נאמן המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא מודה שכתבו כו' ארישא דמילתא קאי דהיינו עשתה \"שליח \"לקבלה בעדים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שליח להולכה כו' אינו נאמן רצה לומר הבעל דליכא למימר דאם איתא דבתורת גירושין יהביה לה לדידה הוה יהיב דהא הבעל מודה שסתר החזקה זו דהא אמר שעשאו שליח: "
+                ],
+                [
+                    " השליח נאמן דהא אף לפי דבריו לשליח: "
+                ],
+                [
+                    " ומיירי שאומר שמסרו לו כו' ר\"ל השליח אומר שמסרו לו בפני עידי מסירה: (טוב ליזהר שלא לגרש ע\"י שליח כתב מהר\"ם פדוא עכשיו שנוהגים דהשליח יש לו הרשאה מן הבעל אין קפיד אם הבעל בעיר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נאמן בכל ענין ר\"ל אפי' בעיר אחר ואמר שלפקדון נתנו לו: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא שהגט ביד האשה דאז נאמנת במגו דאי בעי אמרה לדידי יהיב ליה דאם אינו בידם ליכא מיגו ואי משום שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כיון דאיכא שליח דמסייע לה מעיזה: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ נתנו לה וא\"א הרא\"ש ז\"ל כצ\"ל לאפוקי במקצת ספרים שכתוב בהן וכ\"כ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " דאפי' אם הוא ביד השליח כו' דכיון שאין מסייע לה אלא השליש לחוד אינה מעיזה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והיא אומרת שקבלתי בשליח הולכה מיירי וכן פירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " השליח כראוי ר\"ל בעדי מסירה ואומרת שהלכו למדינת הים או מתו שאם לא כן יבאו ויעידו ב\"י. ונתגרשה בקבלתו והשתא אין השליח נאמן הואיל שאין הגט תחת ידו. אינו גט גט כיון כו' ואע\"ג דאמרינן דאשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת הכא שהבעל והשליח מסייעין אותה מעיזה ומשקרא: (ואין כאן שני עדים אלא השליח כו' ר\"ל שהבעל אינו אומר שגירשה אלא אומר שבא ליד השליח להוליכה לאשתו ואם כן לא הוי אלא שליח לבד ואין דבר שבערוה פחות משנים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שחזקה שליח עושה שליחותו ז\"ל הגמרא כי אמרינן חזקה שליח כו' לחומרא אבל לקולא לא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם אפי' אמרה בפני כו' ז\"ל מ\"ו ובאמת שאין חידוש גדול בדבריו מאחר שהבעל מודה שנתן ליד השליח לגירושין עכ\"ל ר\"ל שאין חידוש במה שכתב \"אפילו \"אמרה \"בפני נתנו לשליח הואיל שגם הבעל מודה שנתנו לידה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יודעת רצה לומר בשעה שהגיע הגט לידה אינה יודעת אם בעלה שלחו רצה לומר בעלה לא היה רוצה ששלוחה יהא שליח לקבלה או ששלוחה עצמו לא היה רוצה שיהא שליח לקבלה אלא שבעלה היה עושה לזה המ��יא גט שליח להולכה: "
+                ],
+                [
+                    " או שליח קבלה שלחו רצה לומר ששלוחו קבל גט מיד הבעל בתורת שליחות לקבלה כאשר עשאתו ושלח הגט בשליח זה: "
+                ],
+                [
+                    " או שלוחו של בעל ר\"ל הבעל עשה לשלוחה שליח להולכה והוא שלח הגט בשליח זה כל זה מספקא לאשה בשעה שהשליח הביא הגט לידה הרי מגורשת רצה לומר אעפ\"י שאינה יודעת בשעה שקבלתו איך הגט בא לידה ונ\"מ באלו ספיקות לענין אם יבא בעל ויערער אח\"כ ויאמר מעולם לא נתתיהו לו וכדמסיק לאפוקי אם יטעון נתתי לו לשם פקדון כבר נתבאר שאינו נאמן אם אין האשה בעיר וגם כאן מיירי באינה בעיר שסתם גט ע\"י שליח מיירי שאין האשה בעירו: "
+                ],
+                [
+                    " שלא נתנו רצה לומר לשליח אלא הוא בעצמו מצאו והעדים אינם מעידים רק שראוהו בידו אבל אינם יודעים היאך בא לידו: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה יתקיים בחותמיו אבל כשאינו מקוים נאמן דלא נתנו לשליח אלא מצאו במגו דמזוייף כדאמרינן בשאר שטרות מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו כמבואר בח\"מ סימן מ\"ו ובספרי הרמב\"ם שלפנינו כתוב בהן בפי\"ב מהלכות גירושין בזה הלשון שלא כתבו או שהוא גט בטל יתקיים בחותמיו כו' אבל גירסת רבינו שגרס שלא \"נתנו יותר נכון שלפי זאת הגירסא מתפרש מ\"ש \"שהרי \"עדים \"מעידים כו' כפשוטו: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי עדים מעידים כו' יצא מתחת יד שלוחה כו' והא דלא קאמר שהאשה נאמנת הואיל שהגט יוצא מתחת ידה כדאמרינן בכל מקום היינו משום שהאשה אינה יודעת בברור שהבעל נתנו לשליח ואינה יכולה לטעון ברי אבל השליח יכול לטעון ברי שהבעל נתנו לו ואע\"ג שהשליח אינו בפנינו מ\"מ אמרינן הואיל אילו היה בפנינו היה טוען טענת ברי והיה מהימן הואיל שעדים מעידים שראו הגט בידו השתא נמי אמרינן מסתמא הבעל נתנו לידו מאחר שהעדים מעידים שראוהו בידו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כדלקמן בסימן קמ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " לא תינשא והטעם כתבתי שם ריש סי' קמ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת קודם שיגיע לידה כו' דאין גט לאחר מיתה (ונ\"מ שלא תקרא גרושה לאוסרה לכהונה וזקוקה ליבם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' חזר בו תוך כדי דיבור דבכל התורה כולה תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ומקדש ומגרש גמרא פרק יש נוחלין (דוקא כשחזר בכ\"ד מדבר שתלוי בדיבור הוי חזרה מדיבורו אבל הכא הא מעשה דנתינה איתעביד דכתיב ונתן בידה ונתקיים והיאך יחזור בו כ\"פ) והטעם כתב הר\"ן בפ' שבועת העדות ורשמתיהו בק\"ש בחושן משפט סימן רע\"ט ועיין לעיל ס\"ס מ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בפני השליח מפני תיקון העולם שהשליח שאינו יודע בביטול מוליכו והיא ניסת בו גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בטלו בפני שנים כו' דאודועי בעלמא הוא וסגי בתרי (רק שצריך שיהיו השנים ביחד כשמבטל השליחות כ\"פ) רש\"י בריש פרק השולח: "
+                ],
+                [
+                    " זה שלא בפני זה דקיימא לן כרבי מאיר דאמר שליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כו' וכיון דלא אמר כולכם אחד כותב ושנים חותמין וכשאותם שלא בטלם יכתבו ויתנו גט שפי' דמי רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שבטלי בפני השליח לבדו רצה לומר בפניו ועיין בדרישה. וכתב בית יוסף הא דכשמבטלו בפני שליח וכו': "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שלא יבטל שליחות כולן זה שלא בפני זה דכיון דאפי' כו' ה\"ג וכן הוא בדפוס בית יוסף וה\"פ ודוקא רצה לומר הא דמותר לבטל זה שלא בפני זה היינו דוקא שלא יבטל את כולן בענין זה ואע\"ג דאם יבטל כולן בעניין זה הרי כולן יודעין שבטלו ולא יתנו לה הגט מ\"מ מאחר שזה דומה קצת לשלא בפניו גזרינן אם יכול לבטל תחלה את כולן זה שלא בפני זה יבטל גם כן לכולן שלא בפניהן וכשמבטל כולן שלא בפניהם הוי בטל ואם כן נפיק חורבה מיניה דזימנין שיבטל כולן שלא בפניהן ולא ידעי כו' והא דכתב דכיון אפי' אם בטל כו' הכי קאמר הואיל דאפי' אם בטל לכולן שלא בפניהן הוי בטל מ\"ה אפי' אם יבא לבטל לכולן לכל אחד בפני עצמו אסור לכתחילה דגזרינן הא אטו הא בשלמא אי הוי הדין שאינו בטל אם ביטל לכולן שלא בפניהן לא הוה ליה למגזר מידי אבל השתא שבטל גזרינן הא אטו הא ומה שכתב לכולן שלא בפניהן כו' ל\"ד דהא אפי' אם ביטל תשעה בפניהן ואחד שלא בפניו שלא ידע בבטולו נפיק מינה חורבא אלא כל שלא ידעו כולן בביטול קרי שלא בפניהן ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם עבר וביטל כולן הוי בטל ק\"ק פשיטא דהא כבר כתב דקי\"ל אפי' אם בטל לכולן בטל שלא בפניהן הוי כ\"ש כשביטל לכולן לכל אחד בפני עצמו זה שלא בפני זה: "
+                ],
+                [
+                    " שליחות של ב' קיים ז\"ל מ\"ו ובדיעבד כשר בב' כדלעיל בסי' ק\"ל בשם הרמב\"ם והרמ\"ה וקצת משמע שכך דעתו עכ\"ל ור\"ל אם אין כאן אלא ב' א\"כ צריך אחד לכתוב ולא נשאר אלא אחד לחתום והוי עד וסופר ולעד\"נ דר\"ל דאחד יכתוב ושניהן יהיו עידי מסירה דבעידי מסירה אין קפידה בסופר ועד וגדולה מזו כתב רבינו בר\"ס ק\"מ בשם בעל העיטור דאם אמר לאחד הולך גט זה לאשתי ואם יאבד תכתוב גם אחר כו' עד ואם כתבו הוא בעצמו ונתנו לה בפני עדים כשר ותינשא בו לכתחילה עכ\"ל ש\"מ דיכול השליח עצמו ליקח עידי מסירה כפי רצונו וליתנו לה וכן הדין בכל גט ע\"י שליחות להולכה דמסרו לה בפני עידי מסירה אלא שכאן שהקפיד על אלו עשרה שהם בעצמן יכתבו ויהיו עדי חתימה ועדי מסירה ואשמעינן דאם חזר וביטל ממנה מהן ונשארו ב' הא' יכתוב והסופר עם האחד יהיו עדי מסירה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גילה דעתו כו' דקי\"ל כאביי בפרק השולח דאמר גילוי מילתא בגיטין לאו מילתא היא: "
+                ],
+                [
+                    " אמר בטל הוא וכלל הדברים שצריך שיאמר לשון שמשמעו להבא וגם שמשמעו שהוא מבטלו ולא לישתמע שהוא מעצמו פסול או בחרס כו' רש\"י וצ\"ל דלשון הוא כשאמר בטל הוא משמע להבא לרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    "  אינו לשון ביטול ז\"ל הרמב\"ם לא אמר כלום שאין זה לשון מבטל אלא לשון מודיע אמיתת הדבר והרי מודיע לנו דבר שאינו כן (כגון שאמר גט זה אינו גט הרי הוא משקר דהא עינינו רואות שהגט מעולה וכשר הוא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר בטל ולא אמר הוא פירש רש\"י מי אמרינן כיון דלא אמר הוא לשעבר משמע ואינו מבוטל א\"ד בלא הוא נמי משמע להבא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם פירש דמיבעיא בבטל כו' ז\"ל הרמב\"ם בפרק ו' מהלכות גירושין אמר גט זה בטל שמשמעו פטל שעבר כגון חמק עבר הרי זה ספק וכתב המ\"מ ואפשר שהיה שונה בטל בפתח חמק עבר שכתב אבל רש\"י ז\"ל פירש בטל מהו אם אמר בטל ולא אמר הוא כו' ואפשר שאף זו היתה כוונת רבינו עכ\"ל ור\"ל לפי' הראשון שהרמב\"ם סבר שאין חילוק כי אמר הוא או לא אלא בין בטל בסגול או בפתח במשקל חמק עבר ורבינו שכתב והרמב\"ם פיר�� דמיבעיא כו' שהוא לשון פלוגתא משמע שסבר כפירוש הראשון של המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב הר\"ר משה כהן שהרי הוא פסול כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינו כלום והיכא דאמר כצ\"ל ומיהו יותר נראה לקיים גירסת הספרים וה\"ג והוא פסול דאמר שאינו כו' (ואמר אחד מאלו הלשונות אינן כלום דאין כוונתו אלא לבטלו ואלו הלשונות אינן מועילים לביטול כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שמבטל גט שבידו דהשתא לא נוכל לומר שכוונתו על השליחות: (אינו יכול לחזור ולגרש בו ואם גירש הרי זו ספק מגורשת דלא ברירא לן אם יש בדיבורו לבטל מעשה כתיבת הגט וחתימת העדים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בחזקת שלא בטלו דאל\"כ א\"א ליתן שום גט ע\"י שליח דניחוש שמא בטלו ב\"י: (שהוא פחות מבן שמונים שנה כו' פירוש שעדיין לא הגיע לגבורות עדיין אינו זקן ובחזקת שהוא קיים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או מבן ק' שנה ומעלה כיון דאפליג משאר דרך כל הארץ שהאריך שנים עד ק' אפליג ואינו כשאר כל אדם להיות קרוב למות רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כדפי' לעיל סי' קכ\"א פירוש שם מבואר דאעפ\"י שהוא גוסס יכול לגרשנו הוא עצמו כיון שהוא עצמו חי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתנו לה פירוש השליח שהניחו גוסס: וספינה המטורפת פירוש ועדיין לא טבעה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " חיל ממלכת אחרת ז\"ל בית יוסף נראה לו דה\"פ דבכרקום של אותו מלכות כל זמן שלא נכבשה יושביה בחזקת קיימים לפי שהם חסים על העיר שהיא שלהם (אבל על הדרים בתוכה אינן חסים שהרי באים עליה למלחמה ומש\"ה כתב דאם כבר נכבשה אפי' בחיל של אותו המלכות הן כספק חיים) אבל כשהכרקום של מלכות אחרת הרי הם כליסטים שאינן באים אלא לבזבז ולהחריב עיר וחומותיה ומש\"ה חיישינן שמא יפלו החומה פתאום על יושבי העיר: "
+                ],
+                [
+                    " או מי ששטפו נהר ז\"ל ב\"י וחסר בספרי רבינו מי שנפלה עליו מפולת אולי טעות סופר הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יצא לאחר פסק דין דדילמא חזו ליה זכותא ומהדרי: "
+                ],
+                [
+                    " אביי היוצא ליהרג כו' והרמ\"ה כתב דגם הוא חשוב בספק חי (אפי' לאחר פסק דין משום דמקבלי שוחדא ואיכא למיחש שמא לא הרגו כ\"פ) עבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שעידי ישראל מעידים כו' ואע\"ג דעכו\"ם נאמן בעדות אשה במסיח לפי תומו ה\"מ במילי דלא שייכי בה אבל במילי דשייכי בה כי הכא שמתפארים שהרגו בדין עבידי לשקר ולומר נהרג אע\"פ שלא ראוהו אלא יוצא לידון רש\"י (וע\"ל בסי' י\"ז כ\"פ): (וששאלת בענין השליח כו' ע\"ל סי' י\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם היו העדים בעיר ז\"ל מ\"ו ותימא כיון שלבסוף אתו עדים א\"כ איגלאי מילתא למפרע דליכא חשדא ובספרי הארכתי בפרק שני דיבמות ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ובטל הגט ונתייחד עמה פירוש שאמר בפירוש שהגט יהא בטל דאין לפרשו דמלשון הרא\"ש הוא או השואל כתב שביטל הגט במה שנתייחד עמה. דז\"א דהרי מסיק הרא\"ש דאינו בטל הגט וגם השואל שאל אם בטל אם לא ועוד שהרי מסיק הרא\"ש וכתב כי סבור שהגט בטל והיינו משום שביטלו: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר הזקן שהוא שליח לקבלו ר\"ל וקבלו על תנאי שמחוייבת לפייס בנה כמו שהבטיחה מתחילה והבן היה מפוייס לע\"ע והשאלה היה בשביל ייחוד הבעל וביטולו לגט א\"כ כיון שהבן שאל שלא כהוגן איפשר דגם כן בכה\"ג מותר להטעותו כמו בחליצה כמי שנתבאר לקמן סי' ועיין בס\"ס קמ\"ג שהאיש שמטעה אשתו לקבלו ע\"ת שיתן לה ר' זוז אין צריך ליתן לה כלום ואף שאינו דומה לזה ממ\"ש מ\"מ רמז לדבר מיהא איכא: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש עדים ששמעון בנה כו' כתב ב\"י בסימן זה ריש דף ק\"ף דמכאן מוכח דהרא\"ש פליג אדברי הרמ\"ה שכתב רבינו בסמוך ר\"ס קמ\"ב שס\"ל דאפי' בארץ ישראל נאמן על השליחות דאם כן למה הצריך הרא\"ש כאן בתשובה עדים ע\"ז אלא ס\"ל דבא\"י או בח\"ל במקום שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כגון שנתקיים בחותמיו אינו נאמן על השליחות אלא אם יש עדים וכתב עוד ואיפשר דהכי קאמר אם עשאו שליח בעדים דאם עשאו שליח שלא בעדים ואע\"פ שהשליח והמשלח מודים בשליחות לא מהני לדעת הרא\"ש וכמ\"ש רבינו בשמו בסי' זה עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המביא (גט ממ\"ה דהיינו ממקום למקום בח\"ל או מא\"י לח\"ל או מח\"ל לא\"י ועיין בסמוך סעיף ל\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ויאמר בשעת הבאתו בפני נכתב ובפני נחתם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מא\"י ר\"ל בא\"י גופא מעיר לעיר ובס\"א כתב בהדיא אבל בארץ ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " והאמינוהו כו' זה לשון הגמרא בפרק קמא דגיטין דף ג' ע\"א ליבעי תרי מידי דהוי אקיום שטרות דעלמא. בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עגונה אקילו בה רבנן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שתוכל לקיימו תינשא בו כלומר ומתירין אותה לינשא אעפ\"י שלא נתקיים דאם לא כן מאי רבותא דארץ ישראל ממ\"ה בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ומטעם זה אפי' חמש נשים כו' עד כיון שאין הבעל יכול לערער ואם תאמר לה אכתי יכול לערער בעדים ושמא הני נשי זייפו הגט ומעולם לא נתן הבעל להן הגט ויביא הבעל עידי חתימה ויאמרו מעולם לא חתמנו אגט זה ויש לומר דהא האשה דהגט יוצא מתחת ידה יכולה לומר מאן לימא דהני עדים נינהו דילמא אחריני ששמם כשמם הוי וחתמו ומתו או הלכו להם למדינת הים והיותר נראה דלא חששו למילתא דלא שכיחא כולי האי דהרי גם בשליח דעלמא חששו שמא יערער הבעל ומ\"ה הצריכו לשליח לומר בפני נכתב ואף כשאומר בפני נכתב כו' אם מביא הבעל עדים ערעורו ערעור ואפ\"ה התירוהו לינשא על פי השליח ולא חששו שיביא עדים ויערער: ",
+                    " אפי' מביא ע\"א דהימנוה לשליח כבי תרי ופשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא האמינוהו דלא עדיף מקיום גמור דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואוקמוה בחזקת א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אעפ\"י שלא היה צריך פירוש לאומרו ולא אמרינן לא דקדק השליח במה שאומר ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עשאו שליח כראוי פירוש שמינה אותו בפני שנים והא דכתב בס\"ס שקודם זה בשם הרא\"ש שצריך עדים על השליחות כבר כתבתי שם בשם בית יוסף שמיירי בארץ ישראל או בחוצה לארץ ונתקיים בחותמיו שאז אינו אומר בפני נכתב ובפני נחתם ופליג אהרמ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב כו' נאמן על השליחות כו' מ\"מ גם הרמ\"ה סבר בשעה שמחזיקו להיות שליח צריך להחזיקו בפני עדים אלא שסבר שבשעת נתינתו הגט לאשה אין צריך להביא ראייה ע\"ז: (כשמביאו ממ\"ה צריך שיתנו לה בפני שלשה כו' פירוש דוקא ממ\"ה דצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם מ\"ה צריך ג' דקיום שטרות צריך שלשה אבל אם מביאו בארץ ישראל אין צריך ליתנו בפני שלשה אבל שנים צריך וע\"ל סימן קל\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בפני שנים רצה לומר אם השליח כשר והוא מצטרף עמהן: "
+                ],
+                [
+                    " והשליח צריך לעמוד כדין שאר עדים שצריכין לעמוד בעת הגדת עדותם כמו שנתבאר בחושן משפט סימן י\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אם עמדו ע\"כ כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עד שנשתתק פסול כו' ולא סמכינן שיכתוב שליחותו בכתב דדוקא בעדות אשה שמת בעלה אקילו בה (כמ\"ש לעיל סימן י\"ז) משום חשש עיגונא מפני שאינו מצוי כל כך שיבאו עדים שמת בעלה אבל בגט שאיפשר להתקיים בחותמיו או שהבעל יעשה שליח אחר שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם לא רצו להקל בו לסמוך על כתב ידו (ואע\"ג דלענין עדות ה' נשים דפסולים בעדות אשה ולענין גט כשרות בח\"ל שאני גט דליכא למיחש לקלקלה ולערעור הבעל מאחר שאומרים בפני נכתב ובפני נחתם מה שאין כן בעדות אשה שמת בעלה איכא למיחש לקלקלה אבל לענין נשתתק בכתב ידו לאו משום נאמנות הוא אלא כדי שלא לחלק בין עדות לשאר עדיות כ\"פ) והא דאמר ולא הספיק לומר עד שנשתתק רבותא קאמר שאע\"פ שבשעת נתינה היה ראוי שיכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפ\"ה אינו מועיל בכתב ומכ\"ש אלם מעיקרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם איחר יותר אדלעיל קאי שכתב שיאמר בתוך כדי דיבור: "
+                ],
+                [
+                    " דמסריה להאי גיטא ניהלה בעדים נ\"ל דהיינו שהיו הם שם כשנמסר לה דאם לא כן מנא ידעי ואי מפני ששמעו מעידי מסירה שנמסר בפניהם ה\"ל עד מפי עד ולאו מידי הוא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או לפני העדים שיודעים כו' ולא חשיב חצי דבר משום הואיל שראו המסירה מיחשב כאילו הם עידי מסירה: "
+                ],
+                [
+                    " מיירי שאין כאן עידי מסירה ר\"ל שהלכו לדרכם: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך שיאמר כו' בפני האשה וכתב ב\"י ע\"כ צריך שיאמר בפני האשה בפני נכתב ובפני נחתם שהרי בשעת נתינה צריך לאמרו כמו שנתבאר בסמוך ואם כן קשה מאי האי דקאמר הרמ\"ה דאי א\"ל לסהדי ולא אמר לדילה ונ\"ל דה\"פ שאע\"פ שכשאמר בפניה בפני נכתב ובפני נחתם ולא אמר כמדבר עמה אלא כמדבר עם העדים ומיהא תמיה לי מאחר שאמר בפניה בפני נכתב ובפני נחתם מנ\"ל להצריך לכתחלה מיהא שיאמר לה עכ\"ל וי\"ל שאף על פי שהצריכוהו לומר כן בתוך כדי דיבור מכל מקום איפשר שיהפך פניו בתכ\"ד וידבר כן עם העדים בלחישה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב כסברא הראשונה רצה לומר שאם בתחלה בשעת נתינה לא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם לא מהני שיאמר אחר כך לעידי מסירה דברייתא סתמא קתני יטלנו מידה ויחזור כו' משמע שאין תקנה אחרת אשר\"י: (וכל אחד אומר בפני ב\"ד ר\"ל בשעת נתינה או תוך כדי דיבור כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא מצטרף עמהן פירוש אם הוא כבר וכתב ב\"י כבר כתב רבינו זה לעיל בסימן זה שהשליח הוא מכלל הג' ולא ידעתי למה חזר רבינו לכתבו כאן עכ\"ל נראה דכתבו כאן משום שליח שני ושלישי עד ק' ואיפשר שאתא לאשמועינן להרי\"ף שמחמיר לעיל וליתנו לעולם בפני שלשה היינו דוקא בשליח ראשון דמילתא דשכיח הוא וחיישינן שלא יבאו לידי טעות דלעיל אבל בשליח דאינו שכיח כ\"כ גם הרי\"ף מודה דהשליח מצטרף אם הוא כשר ולא חיישינן לטעות: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יאמר האחרון כו' כלומר שיאמר שליח בית דין אני ב\"י וכתב עוד דכל זה מיירי בגט שצ\"כ בפני נכתב ובפני נחתם וכו': "
+                ],
+                [
+                    " אם לא יחזור ויתן (ואם נתקיים בחותמיו תו לא צריך רא\"ש כ\"פ) כדפרי' היינו להרא\"ש אין לו תקנה עד שיחזור ויטלנו כו' ולהרמ\"ה אם אין עדי מסירה כו': "
+                ],
+                [
+                    " הוי ספק מגורשת ר\"ל לעניין אם קבלה הקידושין מאחר: "
+                ],
+                [
+                    " הוה ספק ממזר דשמא אם היה הגט לפנינו היה מתקיים: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה פקח פירוש עיניו פקוחות: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דמהני בפקח כ\"כ התוספות והר\"ן והטעם שסומא כיון שא\"א לראות וליתן אלא ע\"י אחרים בקל יבא להטעותו אבל שאר בני אדם כיון שאפשר ע\"י עצמו אחרים מלמדין אותו (ומכירין לו בסימנים מובהקין עד שיכירה בעצמו כ\"פ): (ואם יש עדים שהבעל מסר לו פירוש לסומא השליח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שיש עדים א\"צ כו' דהא עיקר הטעם שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם היינו משום שלא יבא הבעל לערער והכא אין יכול לערער שהרי יש עדים שנתן הגט לשליח לשם גירושין ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא עידי מסירה גרידתא בעי ר\"ל העדים שמסר הבעל בפניהם הגט לסומא לשם גירושין דזה קיומו שאז אינו יכול הבעל לערער: "
+                ],
+                [
+                    " דלא ליהוי סהדותייהו חצי דבר פירוש עידי מסירה שנמסר לפניהן הגט מהשליח להאשה לא יוכלו להעיד שגט כשר נמסר ליד האשה אם לא ע\"י העדים שמעידים שהבעל מסרו ליד השליח לגירושין ונמצא שכל כת מעיד על חצי דבר ולא דמי לעידי מסירה דעלמא שהכל נגמר ע\"י קיום עידי חתימה או ע\"י עדות השליח שאמר לפניה בפ\"נ ובפ\"נ ועיין מה שכתב רבינו בשם הרמ\"ה לקמן בס\"ס דוחה לזה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מסריה ניהליה בסהדי רצה לומר אלא נתנו לו בינו לבין עצמו אבל מכל מקום גם הרמ\"ה סבר שבתחלה כשעשאו שליח צריך לעשותו בפני שנים וכמו שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " וכי מטית להתם שוי שליח והא דלא קאמר שתהא שליח להולכה עד דמטית להתם ואחר כך תהיה שליח לקבלה משום דאין שליח להולכה נעשה שליח לקבלה משום דהוי שליחות שאינה חוזרת לבעלים כדאמרינן לעיל בריש סימן קמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שאם לא התנה עליה כך כו' דהא מיד כשהבעל נתן הגט לידה איגרשא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם נכתב בארץ ישראל ונחתם כו' בפרק ז' מהלכות גירושין וכתב עליו המ\"מ שכל זאת הבבא הוא כשנתנו בארץ בהכרח החלק הראשון וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חשיבי ניידי פירש רש\"י שהאנשים אינן משתהיה בבתיהם שטרודין בסחורה ואין מכירין חתימות שביניהן: (ולא שמע העברת הקולמוס פירוש ומ\"מ צריך נמי שישמע שיאמר הסופר שכותב לשמה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיראה כל החתימות דהא עיקר הקיום שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם הוא מפני החתימות ובפני נכתב אין צריך שיאמר אלא משום אחלופי כמו שכתבתי לעיל בריש הסי' בדרישה ולכן מחמרינן טפי בחתימות מבכתיבה: "
+                ],
+                [
+                    " שמא מצאו אדם אחר רצה לומר לסופר ושמו של אותו אדם כשמו של זה: "
+                ],
+                [
+                    " ולכוין \"ולעמוד על כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בפני נכתב חציו האחרון דאילו חציו הראשון (שיש שם שם האיש והאשה והזמן שהן עיקר הגט כ\"פ) אפי' לא כתב רק התחיל לכתוב כשר כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא בעצמו עד השני פירוש שאמר זה החתימה כתב ידי והעד השני חתם בפני וטעמא דפסל מפרש בגמרא בריש פרק ב' דגיטין משום דבעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים (היינו עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים כ\"פ) ופירש רש\"י אני הוא עד השני היינו קיום הגט כשאר שטרות שאדם מעיד זה כתב ידי: "
+                ],
+                [
+                    " שלא חתם בפניו פירוש קאי אאומר בפני נחתם חציו והעד השני לא חתם בפני אבל אני מכיר חתימתו ועוד א' מסייעו לקיים אותה החתימה (ואם הוא עצמו חתם והוא עד שני ומעיד על חתימתו פשיטא דכשר דהא כל סהדותו דקיום השטר הוא וק\"ל) והכא לא שייך לפסול משום או כולו בקיום הגט כו' (ר\"ל ודלא כרבא שאמר דפסול משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות וקא נפקי תלתא רבעי דממונא מפומא דחד אלא קי\"ל כרב אשי שהקשה עליו מי איכא מידי כו' כ\"פ) משום דאמרינן מי איכא מידי דאילו מסיק לה איהו לכוליה דיבורא כשר השתא דאיכא חד בהדיה פסול ומכ\"ש אם ב' אחרים מעידים על חתימת השני דכשר מטעם זה (ודלא כרב חסדא דמפסל מטעם דאז כולו בקיום הגט כו' כ\"פ) גמרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היו שלשה \"מעידים \"בו ס\"א חתומים בו: "
+                ],
+                [
+                    " וחתמו שנים בפניו ואחד שלא בפניו כתב א\"א הרא\"ש בתשובה שהוא כשר והיינו דוקא בעדים אבל שלשה דייני הקיום סבירא ליה להר\"ף שצריך לקיים שלשתן כמ\"ש רבינו בשמו בסימן קמ\"א ז\"ל וצריך לקיים כל שלשתן בגט וכפי מה שכתבתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " (ואם שנים שלוחים להביאו כו' כתב רבי' ירוחם ח\"ג דדוקא כשהן רחוקין אבל כשהן קרובים זה לזה או לבעל או לאשה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דמ\"ט אמרו שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם מפני שאם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני וכיון שהן קרובים ליכא האי טעמא: "
+                ],
+                [
+                    " אדוקים פי' תפוסין: "
+                ],
+                [
+                    " והאחד נתנו במעמד חבירו דאם אמר כולכם הוליכו גט לאשתי אחד מוליך במעמד כולם כדאמרינן לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לא עשה שליח אלא אחד כו' דאם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני תוספות ואשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרמ\"ה דהיכא ששניהם שלוחים כו' אבל חד דמייתי רצה לומר דלעיל כתב רבינו סתם דאפי' לא עשה שליח אלא אחד והשני מעיד על שליחותו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועל זה כתב הרמ\"ה דמ\"מ אין דין שליח אלא אחד והשני מעיד על שליחותו דאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שוה לגמרי לדין עושה שניהם שלוחים דבשניהן שלוחין לעולם אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם אחד שליח והשני מעיד אז לא פסיקא מילתא לאכשורי כו' פירוש אז לא מהני לעולם כשאומר סתם ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אם מסרו באנפי סהדי שליחות אז מהני ודאי ואי לאו לא מהני דהוי חצי דבר וכן משמע מדברי ב\"י דהרמ\"ה קאי אאם עשה אחד שליח ושני מעיד על שליחותו שכתב וזה לשונו וכתב הרשב\"א אבל הרמב\"ם כתב כו' אבל יוצא מתחת יד שניהם ואחד שליח ואחד מעיד שבפני עשאו שליח חד דינא וחד טעמא אית להו וכתב דבריו המ\"�� ז\"ל ומיהו הרמ\"ה חולק בדין זה וכמו שכתב רבינו בסמוך עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובהא אפילו רבנן מודו עיין בפרק מרובה (בבא קמא דף ע') ריש ע\"ב שם מייתי דברי רבנן ור\"ע דרבי עקיבא דורש דבר ולא חצי דבר בכל ענין ורבנן פליג עליה ועיין שם בתוספות: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך שנים שמביאים כו' אדלעיל קאי שאם שנים שלוחים כו': "
+                ],
+                [
+                    " לא ינתן דכל זמן כו' פירש רש\"י משום דכיון דעד אחד מעיד על החתימה ולא על הכתיבה אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא להכשיר בעד אחד רצה לומר דהא חכמים תיקנו שיאמר בפני נכתב משום אחלופי א\"כ כל היכא שאחד מעיד לבדו מל החתימה ולא מעיד ג\"כ על הכתיבה אינו היכר ואתי לאחלופי: "
+                ],
+                [
+                    " דדל \"כל חד כצ\"ל (והוא בפ\"ב דגיטין דף ט\"ז ע\"ב ע\"ש ברש\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי יש כאן ב' שלוחים פי' ואין צריכין לומר כלום: "
+                ],
+                [
+                    " ואחד שלישי אומר בפני נחתם כו' אפילו אם השליח אומר בפני נחתם לא ינתן הואיל שלא אמר גם כן בפני נכתב אתי לאחלופי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אחד מהאומרים בפנינו נחתם הוא לבדו שליח לא ינתן עד שיהא אחר עמו כ\"כ כמהר\"ר יעקב חביב ובנו הר\"ר לוי שזה היא נוסחא אמיתית בדברי רבינו וכתבו על דברי רבינו וז\"ל דדבריו תמוהין הן איך אמר כן והלא כיון ששנים אומרים בפנינו נחתם וכו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ושיוכל להתקיים על ידי שליח ע\"ל בסי' ל\"ח ובס\"מ סי' רמ\"א שלא כתב ע\"י שליח גם לא חשב בח\"מ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר: "
+                ],
+                [
+                    " בהלכות קידושין בסי' ל\"ח (ושם נתבאר הכל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא תינשא עד שתתן ומיהו בתנאי שהוא בידה והיא בשב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור עליו ומותר לינשא מיד ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קיימה התנאי יקיים ולא קנסינן ליה שנשאה בתחלה באיסור: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דבהדיא קתני בברייתא ע\"ז כו' עיין בפ\"ח מה\"ג בהמ\"מ שכתב שהרמב\"ם דחה זאת הברייתא מקמי סוגיא דהמגרש וע\"ש בכ\"מ שכתב ג\"כ מזה וטעם הרמב\"ם שתינשא מיד הואיל שבידה לקיים התנאי אמרי' אי לא הויא יודעת בודאי שתוכל לקיים התנאי לא הוה מכנסת את עצמה בספק איסור א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נתנה לו בחייו פי' שמת בתוך ל': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם תתן ליורשיו פי' בתוך ל': "
+                ],
+                [
+                    " בטל הגירושין פי' בטל מיד כשמת וחולצת או מתייבמת אפילו בתוך שלשים: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב חולצת ולא מתייבמת פי' בתוך ל' ואף ע\"ג שהרמב\"ם נמי סבר דע\"מ שתתן לי משמע לי ולא ליורשי כמ\"ש המ\"מ בפ\"ח מהל\"ג וכ\"כ ב\"י מדכתב בפרק הנזכר ורבינו מביאו בסמוך ז\"ל לא קבע זמן לנתינתו ומת קודם שנתנה אינה יכולה ליתן ליורשיו כו' ואם כן אי אפשר בשום פנים שיתקיים התנאי עוד מ\"מ סבר הרמב\"ם הואיל שזה שלא יוכל להתקיים לא בא מחמת האשה שהרי מצדה יוכל להתקיים אם היה המקבל בעולם ואם כן הואיל שהתנאי אינו בטל בפועל אין מחזיקין הגט בבטל עד לאחר שלשים יום שאז הוא בטל בפועל שהרי לאחר שלשים יום גם היא לא תוכל לקיימו אפילו אם היה המקבל בעולם ולפי זה שכתב רבינו בשם הרמב\"ם חולצת ולא מתייבמת היינו אם באה לישא בתוך שלשים דאילו לאחר שלשים אפילו מתייבמת דהא אין הגט גט כלל ועיין בהמ\"מ שפירש כן בהדיא על מ\"ש הרמב\"ם לא קבע זמן לנתינה ומת קודם שנתנה כו' ואכתוב דבריו בסמוך ורבינו שכתב ולא נהירא רצה לומר הואיל שא\"א בשום פנים שיתקיים התנאי כיון שמת ואף על גב דמצדה לא יבצר מ\"מ יהיה איך שיהיה הואיל שלא יוכל להתקיים בשום צד הגט בטל ומתייבמת אפילו בתוך ל' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב רב האי דהוי גט כיון שתלה בדעתה ע\"מ שתתני לי והרי נתנה: "
+                ],
+                [
+                    " דהויא ספק מגורשת דאיכא תרי לישני בגמרא (כתב ב\"י בנוסחאות שלנו כתוב בדברי הרמב\"ם הרי זה גט פסול ופירש פסול מדרבנן ודעתו כרב האי רק רצה להחמיר מדרבנן בערוה החמורה ועד\"ר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא הוי גט שהרי בשעת נתינה על מנת לצעורה איכוין והא לא ציערה וכתב הרשב\"א דהני מילי בדלא א\"ל אלא הרי הן מחולין לך לבד אבל א\"ל ליהוי גיטך בלא תנאי הרי זה גט ואין צריך ליטלו ממנה דבהאי אמירה לחוד סגי עד כאן: "
+                ],
+                [
+                    " אצטליתי פירוש מלבוש: "
+                ],
+                [
+                    " הוי גט עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לא הוי גט דשאני התם דהרי לא ציערה כמו שכתבתי לעיל אבל הכא כשנתנה לו דמים הרי ציערה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ם הכהן כצ\"ל: (בסוף ליל ראשון לחודש השני אע\"ג דזהו גם כן סוף שלשים מעת לעת אינה אלא ספק מגורשת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אי בעי' שלשים יום מעת לעת רצה לומר והרי עדיין הוא בתוך שלשים: (דעבר לה מיומא קמא רצה לומר דלא היתה כוונתו אלא עד סוף החודש הזה קודם שיתחיל חודש השני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון ששלמו לה שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת פי' אינה מגורשת כלל והוי גט בטל וחולצת או מתייבמת והא דקאמר ומת בתוך ל' הא בלא מת נמי דינא הכי הא קמ\"ל דדוקא לאחר ל' אינה מגורשת כלל והוי גט בטל הא בתוך שלשים אע\"פ שמת ואי איפשר לתנאי להתקיים מכל מקום לא הוי גט בטל וחולצת ולא מתייבמת כמו שכתב רבינו לעיל בסמוך בשם הרמב\"ם או שנקט מת לרבותא דאע\"ג דבתוך שלשים לא הוי גט בטל מטעם שכתבתי מכל מקום לאחר שלשים הוי גט בטל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בטל \"הגט שהרי לא כו' כן צריך להיות וכן הוא במיימוני פ\"ח והטעם כתב המ\"מ וז\"ל אע\"פ שאי איפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל ואי איפשר להיותו מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן לפיכך חולצת ולא מתייבמת וזה דקדוק נפלא מורה על שכל רבינו עכ\"ל ורצה לומר בין נתנה ליורשיו או לא נתנה כלל אפילו הכי לא תינשא בלא חליצה ואסורה לייבם דאף על גב דלא נתנה והגירושין היה על תנאי שתתן והרי היא עומדת ואינה רוצה ליתן וגם אינה יכולה ליתן לו כיון שכבר מת מכל מקום כיון שהתנאי דנתינה לא בטל מצידה בפועל כיון דלא קבע זמן לנתינה ובכחה לקיים התנאי אם היה קיים שם גירושין עליה ואסורה לייבם וזה הטעם נמי שייך שאם קבע זמן לנתינתה \"שבתוך הזמן אין הגט בטל לגמרי כמ\"ש לעיל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאבד הגט כו' קודם שימות כו' פי' ול\"ת הואיל שנאבד או נקרע בחייו לא יחול כלל אפ\"ה הרי זה ספק מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו כיון שאינה יכולה לקיים כו' וה\"ה שקושיא זו קשה גם כן אמ\"ש כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת דמשמע הא בתוך שלשים לא הוי גט בטל לגמרי אלא שניחא ליה להקשות אגוף הדין ולא אדיוק: "
+                ],
+                [
+                    " אם כן למה לא יתבטל הגט פירוש ותינשא לכהן או ליהוי מותרת להתייבם ולמה כתב ה\"ז מגורשת מספק: "
+                ],
+                [
+                    " בתוך הזמן שהתינוק יונק לאפוקי אם הניקה אותו לאחר כ\"ד חדש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא דעת הרי\"ף אבל כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כל ימי חייו נמצא שאינו גט עד שימות האב: "
+                ],
+                [
+                    " ותוך הזמן לא תינשא שמא לא תקיים התנאי וזה לא הוי כדעת הרמב\"ם דלעיל בתחלת הסימן דמתיר להנשא מיד: "
+                ],
+                [
+                    " זוטא דהיינו ב' שנים רצה לומר עד שיהיה לולד ב' שנים מלידתו דהא כבר הוא בן שני שנים: "
+                ],
+                [
+                    " כליל שבת ויומו פי' שהלילה קודם ליום (לאפוקי אם התחילו באמצע היום או בתחלת היום כ\"פ) ויש בו כל הלילה וכל היום וק\"ל מ\"ו ונקט ליל שבת ויומו דבליל שבת בעינן דקדוק בתחלת כניסתה בשקיעת החמה וכן ביציאת השבת וק\"ל (דהוי זמן ארוך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה רצה לומר שאינו גט עד שיהיה יום א' כו': "
+                ],
+                [
+                    " יותר מששה חדשים אז כו' נראה דה\"ה אם לא נשאר עד שתי שנים אלא ו' חדשים מצומצמים נמי הוי דינא הכי דאל\"כ סתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי: "
+                ],
+                [
+                    " מת האב או הבן אחר כו' אדלעיל קאי היכא שהתנה עמה סתם וזה הוי אליבא דכ\"ע (בין להרמב\"ם דס\"ל כמפרש יום אחד הוי ובין להרא\"ש דסבירא היה דצריכה להניקה ב' שנים ולשמש כל ימי חייו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יום אחד כו' ל\"ד אלא אפי' שעה אחת ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " שהעכבה תלויה בו פירוש הוא עכבה ולא היא גרמה: "
+                ],
+                [
+                    " וחכמים אומרים אינו גט דלצעורה קא מכוין (דמאחר שפי' ב' שנים דוקא קאמר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא מסרו מידו לידה דאי מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא רש\"י (וכן בשעת תנאי שני לא מסרו לה מיד דאז פשיטא דביטל הראשון אלא אחר כך מסרו בפני כולם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לא בטלו דבריו האחרונים כו' ז\"ל רש\"י לא בא להוסיף מדלא אמר להו שתתני לי ק\"ק זוז תוספת ע\"ת הראשון. ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשונים בפני אלו אלא ה\"ק לה או תנאי הראשון או ק\"ק זוז: "
+                ],
+                [
+                    " מצטרפין להעיד ע\"ת פי' כשהגט יוצא מתחת יד האשה ואין אנו יודעין משום תנאי ואלו באין להחזיק התנאי ואחד אומר בפני ולפני עוד אחד התנה עמה תנאי פלוני וכן שני קאמר שהתנה עמה לפניו עם אחר תנאי אחר אע\"פ ששניהן מעידין שלא נתן לה הגט סתם ולאו בהכחשה נמי היא שהרי ר\"ל או זה או זה כמ\"ש הדין הכא אפ\"ה לא מחזקינן ריעותא אגיטא אלא יתקיים בחותמיו כו': "
+                ],
+                [
+                    " בטלו דבריו האחרונים כו' דש' זוז ודאי עקר לתנאי קמא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה ה\"ה איפכא כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " על מנת שתחזיר לי הנייר כו' דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה: "
+                ],
+                [
+                    " והנייר שלי אינה מגורשת דנמצא לא נתן לה כלום (והתורה אמרה ונתן לה כ\"פ) והאותיות פורחות באויר רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מעורות ודבוקות פי' דמעורות במקצת שהיו בו אותיות ארוכות המגיעות משיטה לשיטה בראשו כל תיבה ותיבה דאז הכל ספר אחד דאם לא כן פשיטא דפסול דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ובלשון לא שנא לא שייך לומר זו ואצ\"ל זו (ור\"ל לא מיבעיא אם אינן דבוקות ומעורות פשיטא דאינו גט משום דכתיב ספר כריתות ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' ושלשה ספרים וכאן מאחר שהנייר שבין השיטות שלו אם כן הוי כמה ספרים אלא אפילו אם הם מעורות כו' כ\"פ): (או שתבלעי קנה של ארבע אמות כן הוא בגמרא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " להפליגה בדברים בד\"א כצ\"ל ופירש רש\"י דוחה אותה כדי לצעורה בדברי הבאי: "
+                ],
+                [
+                    " שאביו לא ישמע לה ובודאי להפליג איכוין: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא תבעל והא דאמרינן לקמן בסמוך שאם א\"ל על מנת שלא תבעלי לפלוני כו' דחיישינן שמא תבעל לו באונס שאני הכא שהוא איסור ערוה לא חיישינן שתבעל באונס: "
+                ],
+                [
+                    " קודם שניסת לאותו פלוני תצא ומ\"מ צריכה ממנו גט גמור מדאורייתא דשמא תקיים תנאה ותינשא לאותו פלוני שהתנה עמה שתינשא לו ונמצא הגט קיים ובניה מאותו אחר כשרים דמה שהתנה ע\"מ שתינשא לפלוני אינו רוצה לומר תחלה אלא אימת שישאנה וקיים התנאי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני פירוש לאחר שגירשה זה השני: "
+                ],
+                [
+                    " גט שני לאחר נישואי השני רצה לומר דהשתא אין כאן איסור אשת איש אפ\"ה תצא מיד ולא יחזירנה עולמית בין אם יתקיים התנאי או לא יתקיים. והשתא מפרש דאי לא יתקיים התנאי לא מצי לאהדורה רצה לומר כשנשאה מתחילה קודם שמת או גירשה ראשון שנית דפסקינן עלה \"שתצא אח\"כ כשמת או גירשה שנית לא מצי לאהדורה לביתו: "
+                ],
+                [
+                    " דאי לא יתקיים כו' \"לא מצי לאהדורה כו' (ויש מפרשים דמה שכתב \"ולא מצי לאהדורה שהוא כמו שמציין במה שכתב תחלה ולא יחזור עולמית וכבר דיבר דתצא כ\"פ) דהוה ליה מחזיר כו' כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " דכי היכי דבחיי הבעל תצא רצה לומר מיד משום דחיישינן דילמא לא תקיים תנאה והא דלא קאמר דתצא משום איסור סוטה משום דאי תקיים תנאה הוי גט למפרע ולא הוי כאן איסור סוטה ולכן הוצרך לומר הטעם דתצא משום דחיישינן \"דילמא לא תקיים תנאה כלומר ולא אמרינן שיקיימנה שני או שלשה שנים ואחר כך יתן לה גט ותינשא לאותו פלוני שהתנה הבעל עליה ותקיים תנאה ויהיה גט למפרע דחיישינן דלמא לא תקיים תנאה ולכן תצא מיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואי אקיים תנאה כו' רצה לומר ואז אין כאן איסור סוטה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן גירשה וניסת דאי לא גירשה אין הקידושין תופסין לבטל התנאי ואם כן לא נתקיים התנאי שהרי התנה על מנת שתינשא לאחר דמשמע דרך קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ שניסת לשני רצה לומר ה\"מ שתצא ולא יחזיר היינו שניסת לשני ואז אסורה עליו משום איסור סוטה אפילו אחר מיתת בעל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נתקדשה ולא בא עליה דאז אין כאן איסור סוטה תצא משום דלמא לא תקיים תנאה ואסורה עליו משום איסור אשת איש ויחזיר אותה אחר מיתת הבעל דאז אין כאן שום איסור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בתר דמקיים תנאה כו' רצה לומר שהבעל לא מת והשני נתן לה גט וניסת לבעל התנאי: "
+                ],
+                [
+                    " דהוה ליה מחזיר גרושתו כו' פירוש כי לפי שאי איפשר שיקיים התנאי דגט ראשון אם לא שיגרשה השני שהרי אם תנשאי לבעל התנאי חל הגט למפרע והוי אשת איש של שני ודוק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " א\"ל על מנת שלא תינשאי לפלוני כו' הרמב\"ם פליג בסמוך ומפרש דין זה המוזכר בגמרא שמותרת להנשא היינו דוקא כשפירש זמן ואומר שלא תינשא לפלוני עד חמשים שנה עיין בב\"י וע\"ל בסי' קל\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " פנויה היא למפרע ז\"ל ב\"י תמהני על רבינו שכתב דפשיטא ליה להרשב\"א דמותר והרי הרשב\"א בריש המגרש בדרך שמא קאמר לה והניח הדבר בצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ומטעם זה נמי על מנת כו' זה הוי לא כדעת הרמב\"ם דלעיל בריש סי' זה ובדין הראשון דע\"מ שלא תבעלי לפלוני הרמב\"ם מודה וצריך לומר דהרמב\"ם מחלק ביניהן דשאני על מנת שתתן מאתיים זוז דבידה לקיימה שיש בידה מעות מה שאין כן בע\"מ שלא תבעלי לפלוני דפלוני יכול לאונסה ומתחלת התנאי היה בדבר שאינה בידה אלא תלויה באנס אותה פלוני: "
+                ],
+                [
+                    " אין זה כריתות דעד יום מותה קשורה בו (והתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שימות אותו פלוני בחייה גם הר\"ן והרשב\"א תמהו עליו וכתבו ונראה דעת ז\"ל בשלמא אי אמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דמגורשת מפני שהיא רשאה לשתות יין אחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנישואי זה לעולם שהרי ימי חייו. לא תינשא לו ונשואין לאחר מיתה א\"א ולמד מדאמרינן בגמרא על מנת שלא תלך לבית אביך לעולם כו': (ואם מת הבעל או נאבד כו' ע\"ל סימן קמ\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת לא תצא תימא מאחר דלא חל עד שיקיים התנאי אמאי לא תצא אם נישאת ואמת שתמה עליו הר\"ן והמ\"מ אבל קשה עלי איך לא הרגיש הרמב\"ם בזה עכ\"ל מ\"ו ובית יוסף ונראה לי ליישב קצת דהרמב\"ם סבר אע\"פ שלא אמר מעכשיו הוי גט קצת תיכף שנתן הגט בידה ולכן כתב הרמב\"ם בפרק ט' ורבינו מביאו בסימן קט\"ו בראשו וזה לשונו שהמגרש ע\"מ מגרש מיד כו' רצה לומר שעתה דין הגירושין נגמרין כדי שיחול אח\"כ כשיתקיים התנאי וכמ\"ש ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " נתן גט ע\"ת צ\"ל תנאי דמעכשיו: "
+                ],
+                [
+                    " בתנאי שאין בידה לקיימה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז כדלעיל וכה\"ג מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שיכול לבטל התנאי כי דוקא לבטל הגט או להוסיף בתנאי שהוא גם כן עניין לביטול הגט אינו יכול אבל לבטל התנאי שהוא חיזוק הגט יכול: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " התנאי (שמתנה עליו פירוש על עצמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין אונס בגיטין רצה לומר טענת אונס (ועד\"ר) (כגון אכלו ארי כו' ע\"ל ס\"ס קמ\"ה ששם יתבאר: אחד הכישו נחש פי' נשכו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שלא חל הגט עד תשלום כו' דהרמב\"ם סבר כחכמים דסברי דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו שנאמר שמאחר שכתוב זמן בשטר הו\"ל כאילו אמר הרי זה גיטך מהיום (זה לא אמרינן ולכן כיון שמת בתוך הזמן הוי גט לאחר מיתה ולא הוי גט כ\"פ) וצ\"ע דהכא כתב רבינו דבר זה במחלוקת ולא הכריע ובח\"מ סי' רנ\"ח סובר שאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב דהוי גט כו' דסבר כרבי יוסי דסבר דזמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו כתוב בו מהיום: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה ס\"ל גם כן הלכה כחכמים אלא דמספקא ליה דלמא כשנכתב התנאים בגט גם חכמים מודים לר' יוסי ודין זה דכתוב התנאי בגט מתבאר לקמן בסי' קמ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שלעולם הוי ספק כו' דמספקא להו אי הלכתא כרבנן או כר\"י ולא מחלקינן בין תנאי דע\"פ או דנכתב בגט: "
+                ],
+                [
+                    " דגזרינן מת אטו לא מת שיאמרו אם לא מת ג\"כ הוי גט בתוך י\"ב חדש ותינשא לאחר ושמא הבעל יבא בתוך י\"ב חדש ותהיה א\"א (ומ\"מ כ' הרא\"ש דאם נישאת לא מפקינן מיניה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולדברי הרמ\"ה ספק פי' אם התנאי כתוב בגט: "
+                ],
+                [
+                    " לכשתזרח השמש כו' לכולי עלמא לא הוי גט דהכא ליכא למימר דזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשתזרח כ\"כ רש\"י אבל התוס' כתבו דלדברי הפוסקים כר\"י הרי זו ספק מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא באתי ל\"ד וה\"ה אם אמר לא אבא וכמו שכתב מיד אחר זה אמר אם לא אבא עד אחר שנה וכו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם גט קודם למיתה פירוש שכתבו ונתנו לה קודם שמת: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעבור חמשה עשר ימים כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה גיטך לאחר השבוע פי' שלא תלוהו בביאתו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעבור שנה ראשונה של שמינית פי' שנה ראשונה של שמיטה שנייה שהיא שנה שמינית: "
+                ],
+                [
+                    " וחדש ראשון כו' ר\"ל אם אמר אחר שנה ואז אינו גט עד שיעבור חדש ראשון של שנה שנייה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן באידך פי' אם אומר אחר חדש או אחר שבת כל אחד כדינו הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דלא מצי למימר שיהא גט כו' ר\"ל דלא מצינא למימר דכוונתו היה שיהא גט אם כו': "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ר\"ל ואי אפשר לו לומר הרי זה גיטך בתוך השבוע דא\"כ היה משמע שתתגרש בתוך השבוע ודעתו שלא תהיה מגורשת עד אחר השבוע: "
+                ],
+                [
+                    " היה אומר לאחר אחר השבוע כו' כן הגיה מ\"ו וכן הוא באשר\"י ס\"פ מי שאחזו: "
+                ],
+                [
+                    " ובשנה אין כותבין ונותנין אלא עד כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שני שבתות ל\"ד אלא ה\"ה מיד אחר שבת ראשון וכ\"כ המ\"מ ומ\"ו (ובכ\"מ פ\"ט דגירושין כתב ע\"ז וז\"ל ונראה לי לדחוק ולומר דהכי קאמר וכתבו ונתנו לאחר הזמן שאמר דהיינו בשתי שבתות מחדש כלומר בשבת שנייה של חדש שני כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה פסול הר\"ן תמה עליו על זה דמשמע פסול מדברי סופרים ואם נשאת לא תצא ואמאי והא מידי ספיקא לא נפקא ואפי' נישאת תצא עכ\"ל וכן פסק בש\"ע (ועד\"ר): "
+                ],
+                [
+                    " שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ר\"ל שאין רשאין לכתוב כל זמן שלא עבר השנה שאחר השבוע: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להם זמן לכתבו אלא בתוך השנה זה ל' מ\"ו פי' לאפוקי בשנה התשיעית דהוי כמו אחרו ופסול ואפשר דאף הטור מודה בזה ומ\"ש לעיל אבל אם אחרו אין בכך כלום היינו גבי אם לא באתי כו' אבל הכא שצוה לכתבו אחר שנה דקדק אזמן דוקא ודו\"ק עכ\"ל ור\"ל דלעיל דקאמר כתבו ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע לא קפיד עד כמה שיכתבו רק שאמר שיכתבו אם לא יבא לאחר השבוע דאחר השבוע קאי אביאתו ולא קפיד אלא שלא יכתבו קודם זמן הנ\"ל אבל הכא שאמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע משמע דקפיד דוקא אזמן זה דהא הזמן קאי אכתיבה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן באינך ר\"ל בשנה ובחדש ובשבת כל אחד לפי זמנו המפורש לעיל: (דהיינו שיהא שלשים יום שלא ראה אותה ר\"ל שלא תינשא עד שיהיו ל' יום רצופין שלא ראה אותה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שהיה הולך ובא כו' ר\"ל שהיה הולך ובא תחלה אחר הכתיבה קודם שנתקיים התנאי ואז לא שהה ל' יום ולא נתקיים התנאי והיה לנו למיחש שמא אז כשהיה הולך ובא אחר הכתיבה בא עליה והוי גט ישן ועל זה כתב אפ\"ה לא חיישינן שמא כו': ",
+                    " מעכשיו אם לא אעבור פי' אם אעבור ל' יום לא יהא גט אם אראה אותך תוך ל' יהיה גט ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או על מנת שלא אעבור זה הוי נמי כמו שאמר מעכשיו אם לא אעבור: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו יכול לבטל התנאי צ\"ל דהרמ\"ה חולק עם רבינו בפי' של שמא פייס הנזכר בגמרא דרבינו מפרש אותו כפירש\"י ר\"ל דחיישינן שמא פייס ובא עליה והוי גט ישן והרמ\"ה מפרש אותו כהרשב\"א והר\"ן דה\"ק שמא פייס בדברים ומחלה התנאי וביטל הגט כמו שכתבתי בדרישה וע\"ש והשתא א\"ש דרבינו מיירי לפני זה בגט ישן ומביא דברי הרמ\"ה על דבריו דאיירי בביטול תנאי ביטול תנאי מאן דכר שמיה אבל לפי מ\"ש א\"ש דשניהם קאי אפירוש דשמא פייס. ולפ\"ז צ\"ל דמ\"ש רבינו ולפי מ\"ש בשם א\"א כו' אין חילוק אע\"ג דבלא\"ה אין חילוק שהרי להרא\"ש איכא למיחש משום גט ישן אף בתנאי דמעכשיו אלא שכ\"כ אפי' להמפרשים שמא פייס כמו שפירש הרי\"ף ולא חיישינן לגט ישן כיון שאם כבר גירש בגט ישן נישאת לכתחילה אפ\"ה אין חילוק וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " במגרש מן הנשואין דלבו גס בה (וחביבה עליו לחזור אחריה לפייסה ולבעול אותה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי (זה גיטך לאחר מיתה ר\"ל כדי לפוטרה מן היבם אינו כלום שאין גט לאחר מיתה שמיד שימות נופלת לפני היבם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב כו' גם התוס' בפרק מי שאחזו בשם רבי אלחנן דמהיום כמו מעכשיו אלא דטוב להחמיר לומר מעכשיו ודלא כר\"ת שכתב במהיום ומת באותו יום לא ידענא מאי אידון ביה כו' ע\"ש ובית יוסף הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו כו' כתב ב\"י שגם אלה מדברי הרמ\"ה הם. נלע\"ד דבאומר מעכשיו ג\"כ הדין כן והכל מודים בו ולא כתב בית יוסף שמדברי הרמ\"ה הם אלא מפני שכתב וכתב בו מהיום ולדברי התוס' ורבינו הנ\"ל בכתב בו מהיום אף כי איכא עדים אימת בא הגט לידה אי מת באותו היום אינה מגורשת שמא דעתו היה לסוף היום אבל להרמ\"ה א\"ש ומשום דהרמ\"ה השוה מהיום למעכשיו ואלה דברי הרמ\"ה המה משום הכי חדא מינייהו נקט וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אחר היום דאין כותבין שעות בגט: "
+                ],
+                [
+                    " ממה שאמר מהיום וסמכא דעתו על לאחר מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב שאין מעכשיו כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דגבי מתנתו אינו כך בח\"מ ריש סימן ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " מתנתו אינו כך אלא מיד כשעמד נתבטלה המתנה בגט אינו כך אלא כן צריך להיות (והטעם דאי אמרת אי עמד חוזר אתי למימר לא הוי גט עד דמיית וכי חזי דכי מיית הוי גט יאמרו יש גט לאחר מיתה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים איניש פורעניתא לנפשיה כלומר לכך מתחיל באם לא מתי ואחר כך בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו אם מתי ואם לא מתי כו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואז הוא בטל כשיעמיד כלומר מיד אעפ\"י שלא יאמר חוזרני בי אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בטל הגט כיון כו' רצה לומר חולצת או מתייבמת: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך אומד שודאי מחולי כו' והוי גט: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא אינו גט שהרי לא מת מאותו חולה: (ורבינו חננאל פסקו מהיום אם מתי מחולי זה כו' כיון שאמר מחולי זה אע\"פ שאכלו ארי לא נתקיים התנאי שהרי לא מת מאותו חולי כ\"כ): "
+                ],
+                [
+                    " או נשכו נחש הוי גט שהרי לא עמד מיום שנפל למשכב מתוך אותו חולי: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בתרווייהו לא הוי גט שהרי לא מת מאותו חולי: "
+                ],
+                [
+                    " הוי ספק מגורשת וחולצת כו' בעיא דלא איפשיטא בגמ' אי אמרינן דבהאי גוונא זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו (או דהוי חוב לה דזימנין דניחא לה שתיזקק ליבום כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם יש דבר כו' מתחילת הסימן עד שאין כאן גט לא ע\"ת ולא גט התלוי במעשה הכל הוא מדברי הרמב\"ם בפרק ט' מהלכות גירושין ומשם ואילך הוא בספ\"ח ורבינו חיברם יחד: "
+                ],
+                [
+                    " שהמגרש ע\"ת מגרש מיד ל\"ד מיד דהא אין חלין הגירושין עד שיתקיים התנאי אלא דין הגירושין נגמרים עתה במעשה זה כדי שיחול אח\"כ כשיתקיים התנאי ומשום הכי צריך לכפול כו' וכמו שנתבאר לקמן מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לכפול תנאו וכו' הטעם שצריך לכפלו היינו משום דהמעשה יתחיל מיד לכן צריך תנאי חזק רצה לומר שיהא כפול אבל כשאינו תנאי אז אין המעשה חל השתא כלום לכן אין צריך לכפול מה שהתנה וחילוק זה כתבתי לעיל בסימן ל\"ח בשם המ\"מ עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " ומה יש בין המגרש על תנאי כו' רצה לומר אם עשה תנאי כמשפטו מה יש עתה ביניהם: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין הגט ברשות רצה לומר רק שהוא בעולם שעדיין הוא קיים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת קודם שנתקיים התנאי לא תצא וכ\"כ לעיל בסימן קמ\"ג ועיין שם במה שכתבתי שם: ",
+                    " הנותן גט לאשה בידה וא\"ל אם לא תתני כו' לא אמר כלום רצה לומר אע\"ג שמשמעו שאם תתן תהיה מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן מכל מקום כיון שלא הזכיר לשון גירושין שלא אמר לה ה\"ז גיטיך או כדומה לזה אין כאן גירושין כלל (ואם אמר לה הרי את מגורשת ואם לא תתני מאתים זוז לא תהיי מגורשת הרי זו מגורשת אעפ\"י שלא נתנה מפני שלא כפל התנאי כ\"פ) המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אם נתקיים התנאי מקודשת הרמב\"ם אזיל לטעמיה שהקידושין מתחילין מיד במקצת כמו שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה צריכה גט משני הואיל שלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש גמורה ואין קידושין תופסין בה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת אסורה לחזור לו והטעם מפורש בגמרא בפרק האשה רבה והביאו בית יוסף לעיל ס\"ס ט\"ו ולקמן בסימן קנ\"ט דבנשואה יבואו לומר שמחזיר גרושתו משנישאת כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו מן הספק ויאמרו אי לאו דידע זה השני שגירשה הראשון לא היה נושאה אע\"פ שיצא עליו הקול או העיד עד אחד שמת. והרי זה השני גירשה גם כן וחזר ונשאה בעלה הראשון ומחזיר גרושתו לאחר שנשאת כבר לאחר מה שאין כן כשלא ניסת עדיין להשני אלא נתקדשה לו דיאמרו מדהחזירה ודאי לא גירשה תחילה והא דקידשה השני משום שיצא הקול על הראשון שמת והרי עדיין לא שהתה עד שרצה לברר תחילה אם הקול או העד אחד אמת הוא. ור\"ל לכן סבר גם כן כאן שאם נשאה צריכה גט משני וממילא אסורה לחזור לראשון ואם נתקדשה אינה צריכה גט משני והראשון מותר לחזור וליקח אותה: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי בידה לקיימו כו' עיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צריך שלא יכתבו בגט כו' נראה דה\"פ דמתחילה כתב שדעתו כהסכמת הרא\"ש שמייתי לבסוף שכתב שראוי להחמיר כדעת הרי\"ף והרמב\"ם ולא כרש\"י ור\"י שהקילו ומייתי ' פירוש כל חד מנהון זה אחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " פירש רש\"י שהוא פסול אפילו כו' משום דגזרינן שאר תנאים משום תנאי דחוץ דפסול מדאורייתא (משום דהוי שיור בגיטא כדלעיל ר\"ס קל\"ז כ\"פ) אם נכתב לפני תורף: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם נתקיים פירוש התנאי: "
+                ],
+                [
+                    " כשר אם יתקיים פירוש התנאי והא דקאמר כשר אם יתקיים אפשר לומר שה\"ה אם נמחק נתבטל סבר נמי רש\"י שכשר והא דנקט יתקיים משום רישא נקט וברישא אשמועינן רבותא דאפילו נתקיים פסול לאפוקי מר\"י דבסמוך דמכשיר בנתקיים אפילו קודם תורף: "
+                ],
+                [
+                    " ומוסיף עליהם כו' ר\"ל שיש לו חומר יותר משאר תנאים: "
+                ],
+                [
+                    " שאפי' אם כתבו לאחר התורף פסול דגזרינן אטו לפני תורף ולכך שאר תנאים אחר התורף כשרים דליכא למגזר משום תנאי דחוץ אחר התורף דהוי גזירה לגזירה וכן אין למגזר משום שאר תנאים בלפני התורף דהוי נמי גזירה לגזירה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר אותו ע\"פ ר\"ל תנאי דחוץ לפני התורף פסול שעיקר הגט ע\"מ כן נכתב (ולאחר התורף כשר ולא גזרינן כמו בתנאי הכתוב דשם שייך למגזר מאחר שרואה התנאי בגט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם לא נמחק ונתקיים כשר דאין שייך למגזר אטו חוץ (שאין כאן שיור בתנאי כמו בחוץ כ\"פ) הואיל שנתקיים אינן דומה לחוץ אבל אם לא נתקיים אלא נמחק ובטלו שייך למיגזר אטו חוץ דאתי לאכשורי נמי במחיקה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שלא נכתב לשם כריתות כיון דאגידא ביה לאסור לאותו פלוני מחמתו: "
+                ],
+                [
+                    " אין שאר תנאי פסול כו' דליכא למיגזר למידי כמ\"ש לדעת רש\"י ובתנאי דחוץ פסול אפילו לאחר תורף שגזרינן אטו לפני תורף ובזה אין מחלוקת בין רש\"י לר\"י וכ\"כ התוס' להדיא וכן מוכח בגמרא דפסול: "
+                ],
+                [
+                    " אפי כתב ע\"מ כך וכך כו' לאפוקי תנאי דחוץ ה\"ז ספק כריתות כתב המ\"מ שיצא לו מהירושלמי שבפרק כל הגט שפיסול התנאים הוי מפני שאין אומרים יש ברירה (ר\"ל דכשנתקיים התנאי אחר כך או אפילו בטלו ומחקו נתברר הדבר למפרע שגט זה היה כריתות מעליא בשעת נתינה זה לא אמרינן כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " דאף על פי שנתקיימו מכל מקום בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות והוא ז\"ל סבר דגמרא דידן לא פליג בהא כו': "
+                ],
+                [
+                    " כגון חוץ מפלוני ר\"ל אפילו לאחר התורף אפילו מחקו וקודם כתיבת התורף שכתב אחר זה לא קאי אלא אשאר תנאים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה התנאים פי' שנכתב הגט סתם ובשעת נתינה נתנו לו בתנאי המבטל הגט (אפילו אמר בע\"פ תנאי דחוץ כ\"פ) כמ\"ש בסימן קמ\"ג. הרי זה נוטל הימנה אבל אם התנה על פה בשעת כתיבה אי אפשר לגרש בו כיון שנכתב ע\"ת ואפי' בשאר תנאים כמבואר בדברי ב\"י וכ\"כ מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ויותר מזה מחמיר הרי\"ף כו' רצה לומר דהרי\"ף סבר אפי' לאחר התורף נמי פסול שהרי כתב ז\"ל אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחוריו אינו רשאי כו' ואינו כריתות וכתב ב\"י דאפי' לאחר תורף נמי פסול מה\"ט דקאמר דאית לבעל זכות בגויה כדי שלא יוכל לבטלו ומיירי בתנאי דמעכשיו כמ\"ש בסימן קמ\"ג על דברי הרי\"ף שרבינו מביאו שם: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו כריתות פירוש להיות מותרת לאחרים אבל מ\"מ אסורה לבעלה אם הוא כהן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בא הבעל בתוך כו' נראה דהרי\"ף קאי אתנאי שהתנה אם לא אבא בתוך שלשים יום וכיוצא בזה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' ריח הגט אין בו רצה לומר ומותרת לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " וחזר וכתב אחר התורף אם לא כו' אע\"ג דבעינן הן קודם ללאו ולכך כתב לעיל דצריך לחזור ולכתוב לבסוף אם לא מתי לא יהא גט שאני הכא דכבר התחיל וכתב מתחלה מעכשיו אם מתי לכך כתב בסוף ע\"ז אם לא מתי לא יהא גט אלא כדי לתקוף העניין חזר וכתב ואם מתי יהא גט: "
+                ],
+                [
+                    " משום דלא חשיב תנאי מ\"ש מעכשיו כו' משום תרי טעמי יחד הכשיר משום ה\"ט ועוד דאפילו את\"ל תנאי הוי כו' כמ\"ש בסמוך ועיין בב\"י שתירץ כן כדי שלא תקשה מאחר שבתחלת התשובה כתב שלא מלאו לבו לחלוק על הרי\"ף והרמב\"ם והראב\"ד שס\"ל דתנא ומעכשיו לא בעי כפילא (כמ\"ש רבינו לעיל בסימן ל\"ח כ\"פ) ועוד דמ\"ש דאמר מעכשיו הוי כמו שאומר מעת שאני בעולם לא קי\"ל הכי לדעת הרי\"ף והרמב\"ם כמ\"ש בסימן קמ\"ח דלא אמרינן הכי אלא לר' יודא ור' יוסי אבל לחכמים אין הדין כן כו' ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה והטעם מפרש בגמרא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ופירש\"י ישהה הגט שנתיים או ג' שנים בין כתיבה לנתינה ויהיה לה בנים ממנו תוך הזמן הזה ואח\"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויאמרו מהפנויה נולד משגירשה והוי פגם עכ\"ל פי' שמא יאמרו שהולד נולד מאחר בזנות או מבעלה בזנות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מידו לידה כדפרי' לעיל ר\"ל בסימן קמ\"א (סעיף כ\"א) שכתב שם בעל שכתב גט לאשתו ואח\"כ נתייחדה עמו כו' היינו כשהגט ביד הבעל כו' אבל כששלח לה הגט ע\"י שליח ונתייחד עמה לאחר שנתנו ליד השליח לא תינשא לכתחלה כו' והטעם משום דכשנתנו לה הבעל אחר הייחוד ר\"ל דאם איתא דבא עליה הוי חייש לפגם דבריה וכתב לה גיטא אחרינא ומ\"ה תינשא לכתחלה אבל היכא דיצא הגט מתחת ידו קודם ייחוד ונתנו לה השליח לאחר ייחוד לא תינשא לכתחלה דאי הוה ממליך ביה שליח היה מצווה לכתוב גט אחר אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ש\"מ שכתב גט לאשתו מעכשיו אם מתי לא יתייחד עמה אלא בעדים משך דברי רבינו כך ה�� דמתחלה כתב דלא יגרש אדם לאשתו בגט ישן ור\"ל כל אדם שמן הסתם מייחד עם אשתו ובא עליה לא יבא עתה לפנינו לגרש אותה בגט שזמנו הוא ישן שהרי נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה. ואחר כך כתב דש\"מ דרוצה לגרש היום הגט שנכתב היום וזמנו כתוב בו מהיום אלא שרוצה להתנות שאם יעמוד לא יהיה גט ואין דעתו לגרשה אלא אם ימות וה\"ל בשעת מיתה גט ישן ובזה אין לומר דלא יגרש בגט כזה דהא צורך שעה הוא דלא ידע עת מותו ומה תקנתו לכך כתב לפיכך לא יתייחד עמה ר\"ל אעפ\"י שע\"כ צריך לגרש בגט כזה וה\"ל בשעת מיתה גט ישן מ\"מ מהאי חששא דגט ישן עכ\"פ לא יתייחד עמה. ומסיק וקאמר דהאי חששא דגט ישן אפי' התנה עמה בפירוש שלא יחול הגט אלא עד שעת מיתה ואז אין כאן חשש קידושין אחריני מ\"מ לא יגרשנה בו לכתחלה מהאי חשש דגט ישן שיאמרו לאחר \"זמן שלא ידעו שהתנה שלא יחול עד שעת מיתה \"גיטה קודם לבנה. ואם לא התנה בפירוש שלא יחול עד שעת מיתה אלא אמר מעכשיו אם מתי אז פשיטא דאסור מחששא אחרינא דכיון שיש להסתפק בלשון זה אי משמעותו שתתגרש בו מיד ומן הסתם אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמ\"ש בסימן שאחר זה וא\"כ אי יתייחד זה עמה איכא למיחש דגם הוא דעתו בביאתו דאם הדין נותן דחלו הגירושין למפרע כשימות מעכשיו שתהא מקודשת בבעילתו זו שבועל עתה בייחודו עמה וא\"כ צריכין גט שני ונפיק מינה חורבא שמא היא לא תשים זה על לבה ותינשא לאחר בלא גט שני ואי לא חלו הגירושין עד סמוך למיתתו אכתי איכא חששא דגט ישן וה\"ה נמי גם בחששא דחלו הגירושין מיד המ\"ל דאסורה לייחד עמו מטעם גט ישן וכ\"ש הוא אלא שבא לומר שבלא ה\"ט נמי איכא חשש גדול מזה וכן מפורש בתשובת הרא\"ש בביאור יותר והביאה ב\"י שכתב ז\"ל דלרבי יוסי (דקי\"ל כוותיה דמספקא ליה בהאי לישנא דמעכשיו אם מתי) הייחוד אסור מב' טעמים אם חל הגט אסור משום חשש קידושין ואם אינו חל עד שעת מיתה אסור משום גט ישן עכ\"ל ונראה דר\"ל דלעולם אסור מתרי טעמי דכיון דמספקא לן ואיכא למיחש שהגירושין חלו מיד נמצא דאיכא תרי טעמי דהיינו חשש קידושין וחשש גט ישן אלא דמסיק דאפילו תאמר דלא חלו מיד אכתי איכא חשש דגט ישן. ומ\"ש הרא\"ש משום \"חשש קידושין וגם רבינו כתב \"דשמא בעל לשם קידושין ה\"ט כמ\"ש רבינו בשם הרא\"ש בסימן שאח\"ז דלא מחזקינן אותה בחזקת ודאי א\"א מטעם דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כו' ותדע שכוונת הרא\"ש ורבינו הוא כן דאל\"כ ק' למה סתמו וכתבו דלא יתייחד עמה משום חשש קידושין הא אם מתייחד עמה בלא עדים אין כאן חשש קידושין אפילו בא עליה לשם קידושין וכמ\"ש לעיל דאין דבר שבערוה פחות מב' וא\"כ הל\"ל דדוקא בעדים אסור להתייחד עמה ממ\"נ אלא ודאי דבלא עדים נמי אסורים לייחד עכ\"פ מטעם דגט ישן אלא שבא לומר שאם נתייחדו בעדים איכא עוד חששא אחרינא דספק מקודשת וזהו שמסיק רבינו וכתב והוא שראו ב' עדים ביחד וק\"ל ודוק בביאור הפשט שנתיישבו בזה כמה תמיהות בדברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " לא יתייחד עמה אלא בעדים לשון המשנה נקט ול\"ד ב' עדים דבע\"א נמי סגי אפילו שפחה ומאי עדים עדים דעלמא כמ\"ש בסוף הסימן ומ\"ש לא יתייחד עמה אלא בעדים אינו ר\"ל שבעדים יתייחד עמה דייחוד בעדים בכל מקום פירושו דהן מתייחדים יחד בחדר אחד לבד והעדים מן החוץ ורואין שנתייחדו וזה ודאי אסור כדמסיק אלא ה\"ק לא יתייחד עמה כלל אלא כך הוא עושה שכל פעם שרוצה להיות עמה שום עסק בדבר מה יקח עמו עדים באופן שלא יתייחד עמה כלל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או בשעת מיתה ומעכשיו ר\"ל מעת שאני בעולם כדלעיל (והיינו שיחול מחיים שעה אחת קודם מיתתו כ\"פ) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט שני מספק וגבי גט ישן דלעיל כשנתייחדה עמו א\"צ גט שני דהא התם לפי האמת אין הגט חל עד שעת נתינה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שראו שני עדים ר\"ל הא דצריכה גט שני: "
+                ],
+                [
+                    " ונתייחד עמה בינתיים בעדים פירוש אע\"ג דקי\"ל המגרש את אשתו ונתייחד עמה אח\"כ אמרינן ודאי בא עליה לשם קידושין ועדי יחוד הן הן עידי ביאה וכמ\"ש רבינו בסי' קמ\"ט: (או שנתן לה גט על תנאי פירוש תנאי דאם דוקא דאין הגט חל עד שעת קיום התנאי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שמא בעל לשם קידושין כיון שעדיין אינה מגורשת: "
+                ],
+                [
+                    " לא תתגרש בו לא לכתחלה אע\"ג דכבר קבלה הגט כיון דלא חל הגט עד שעה שיתקיים התנאי הוה ליה כאילו היא מתגרשת בשעת קיום התנאי ושפיר שייך לומר לא תתגרש בו ב\"י ולענד\"נ דהכי קאמר לא תתגרש בו לכתחלה אם דעתו לייחד עמה אח\"כ מטעם חשש דגט ישן ושגרנא דלישנא דריש הסימן נקט דפתח וכתב לא יפטור אדם אשתו בגט ישן ועליו כתב דאפי' ש\"מ דצריך לגרש בגט ישן וכמו שכתבתי לעיל בסמוך מ\"מ לא יתייחד עמה מטעם חשש קידושין וסיים וכתב אפי' פירש דלא יחול דליכא חשש קידושין מ\"מ לא יגרש בו לכתחלה אם דעתו לייחד עמה מטעם גט ישן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " (אפי' עבד ושפחה ואפי' ביוצא ונכנס סגי. שלבה גס בה ואינה בושה לשמש בפניהם כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שודאי בעל לשם קידושין ז\"ל ב\"י והא ודאי מיירי שראו שניהם כא' ושהוא והיא רואים אותם הא לאו הכי לא חיישינן להו ואפי' ראוה שנבעלה (דהרי הם יודעים דהמקדש בלא עדים לאו כלום הוא ולא חיישינן דבעל לשם קידושין כ\"פ) וכמו שנתבאר בסימן קמ\"ח בשם הר\"ן ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הורו הגאונים שאפי' \"בא על אשה דעלמא כו' דקדוק לשונו לכתוב \"בא על אשה דאל\"כ אלא שאין כאן עדים שנתייחד עמה ליכא למיחש דלא יהא אלא ארוסתו דאמרינן דאין לבו גס בה ולא מצרכינן לה גט וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא כתב שאינה צריכה שבשאר נשים מן הסתם בעילתו זנות עד שיפרש שהיא לשם קידושין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואסורה לשניהם לעולם דכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל (שהלך בעלה למדינת הים ונישאת ואח\"כ בא בעלה שנתבארו לעיל סי' י\"ז כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואינה צריכה גט משני דקידושין אין להן קול ולא אמרינן דליחוש שמא יאמרו דהראשון גירשה והוא קדשה ואשת איש יוצאה בלא גט: "
+                ],
+                [
+                    " פסולה לכהונה זה לשון הרמב\"ם בפרק י' פסולה לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה אמרו חכמים אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נישאת לא תצא כתב בת\"ה סימן ר\"ן דכל שאמרו אם נשאת לא תצא היינו אפי' לא נבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא יושבת תחת בעלה פי' עם השני: "
+                ],
+                [
+                    " והיה הבעל ותיק רצה לומר השני: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שמוציא לעז על הבנים מיהו כשהראשון נותן גט אחר כשר אין בזה משום לעז בנים דשני דנתינת גט אין לו קול כ\"כ ועוד דהכל יודעין דאם איתא דגט הראשון היה בטל או פסול מן התורה היתה אסורה לישב תחת השני וירגישו דאין בו אלא חשש פסול מדרבנן וליכא לעז: "
+                ],
+                [
+                    " או מצידה (רצה לומר שלא קבלה הגט כדינו כ\"פ) כגון שהיא עכשיו חרשת: "
+                ],
+                [
+                    " והולד ספק ממזר ואסורה בממזרת ובישראלית: "
+                ],
+                [
+                    " הרי היא מותרת לבעלה ר\"ל אם הוא ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"צ לחדש הנישואין וכתב המ\"מ דקידושין מיהא בעי ונתן טעם לדבריו ע\"ש וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל מ\"ג סימן י': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וטעה ונתן השובר לאיש כו' רצה לומר הבעל טוען כן (והיא טוענת הגט נפל ממנו והוא מצאו וכן השובר נפל ממנו ואני מצאתיו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " (ונתנום זה לזה כו' פירוש שהבעל והאשה מסרו זה לזה מה שנתן הסופר לכל אחד בידו הבעל סבור שהגט מסר הסופר לידו ונתן לה להתגרש בו והיא סבורה שהשובר מסר הסופר לידה ונתנה: לו כשיפרע כתובתה וזה שאמר רבינו וכדומה להם שנתגרשה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפילו מכאן ולהבא פירוש ל\"מ אי אמר גירשתי זה שלשים יום שאינו נאמן להמזיק וכו' כמבואר בב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " שמא מכוון לקלקלה או גירשה כו' רצה לומר היאך הוא מכוון נקלקלה והיא הודתה לו וע\"ז אמר שזה מצינו בשני פנים או שגירשה בגט \"פסול והיא אינה \"יודעת בפסול שלו ולכך הודתה לו או שלא גירשה כלל ולכך הודתה לו מפני שהיא רוצה להנשא לאחר והיא תעיז פניה כו' ושם במיימוני מסיים עוד וכתב ז\"ל או שמא תעיז פניה מפני שהוא מאמינה \"והיא \"אינה \"יודעת כובד האיסור שלה לפיכך כו' וזה ראייה למ\"ש דהאי שמא תעיז פניה כו' קאי אריש דבריו שמא יכוון לקלקלה והיא מודה לו אע\"ג דלא גירשה כלל בשום גט ועיין בדפוס מיימוני עם כסף משנה שיש שם חסרון הניכר: (נאמנת שאין האשה מעיזה ובתשובת הרא\"ש כלל מ\"ג סימן י\"ב דבטענה זו אין לה כתובה דלא מפקינן ממון מיניה בחזקה זו כ\"פ): (אינה צריכה גט משני ור\"ן פ\"ב דכתובות דף תע\"ח ע\"ב דצריכה גט משני לחומרא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הרי היא בחזקת א\"א דאוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקתה: "
+                ],
+                [
+                    " דאיכא למימר אבד גיטה כו' ז\"ל הגמרא בפ\"ב דכתובות דף כ\"ב מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שנישאת לאחד מעידיה. היא גופא באשם תלוי באומרת ברי לי שגרשני זה כמה ימים אבל כשעבר זמן פורתא לא מהימנא לומר ארכס לי גיטא: "
+                ],
+                [
+                    " ונישאת לאחד מעידיה הואיל והוא והיא יודעים בודאי שגירשה וחזקה היא שאין מקלקלין עצמה לא תצא: "
+                ],
+                [
+                    " או שאינה אומרת ברי לה והא דנישאת משום דסמכא דעתה אעדים שא\"ל שהגט נפל קרוב לה או שא\"ל שנתגרשה ע\"י שלוחה שעשתה לקבלה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם השנים שאמרו לא ראינו כו' ל' אפי' דקאמר ר\"ל אפ\"ה אם ניסת לא תצא והולד כשר: "
+                ],
+                [
+                    " לא תינשא פירש\"י משום לזות שפתיים: "
+                ],
+                [
+                    " שאפשר שגירשה בצינעא ר\"ל לאפוקי בפרהסיא בפני כל אבל מ\"מ השני עדים שאומרים שגירשה היו שם: "
+                ],
+                [
+                    " אחד אומר נתגרשה ר\"ל נתגרשה בפני שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים: "
+                ],
+                [
+                    " ואחד אומר לא נתגרשה לא תינשא ואפי' אם לא היו כאן אלא ע\"א שאומר נתגרשה נמי לא תינשא ולא נקט ואחד אומר לא נתגרשה אלא משום חילוקי דינים הבאים אחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " תצא בכל ענין דהא איכא כמה סהדי דמסהדי שהיא א\"א ואין דבריו של אחד במקום ב': "
+                ],
+                [
+                    " לא היו בה שום ספק גירושין תינשא לכתחלה הואיל שמכחישין זה את זה הוי חד מינייהו רשע ופסול לעדות והוי כאילו אין כאן אלא ע\"א שהיא א\"א ואין דבר ערוה פחות מב' והויא כפנויה ולכך תינשא לכתחלה: "
+                ],
+                [
+                    " אחד אומר קרוב לו זה לשון מ\"ו כל אחד אומר כמדומה לי וק\"ל פירוש ואין אחד מהן עד שקר (שכל אחד מעיד לפי אומד דעתו כ\"פ) מה שאין כן כשמכחישין זא\"ז דאחד מהן ודאי עד שקר ולכך גם לענין להחשיבה לא\"א אין מחשיבין עדותו לכלום כדפרישית: "
+                ],
+                [
+                    " אם נישאת תצא דהא תרוייהו בא\"א מסהדי ואין דבריו של אחד שאמר קרוב לה במקום ב': "
+                ],
+                [
+                    " אלא על פיה נאמנת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר והמ\"מ כתב בשם ר\"י שהאומרת א\"א הייתי משמע דעכשיו פנויה אני ע\"כ ונמצא כשאומרת אח\"כ גרושה אני אינו אלא פי' דבריה הראשונים: "
+                ],
+                [
+                    " פסולה לכהונה על פיה לעולם דהא שויא נפשה חתיכה דאיסורא (וחוששין לדבריה להצריכה גט משני כ\"פ) (וכן אם מוציאה גיטה מתירין אותה כו' הרמב\"ם בפ\"ז דגירושין כתב הטעם שהאשה נאמנת שאין האשה מקלקלת עצמה וע\"ש בכ\"מ בשם הר\"ן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינו נאמן כיון שמודה שכתבו כו' ואין להאמינו במגו דאי בעי היה אומר דמזוייף הוא ואז היתה צריכה לקיימו הואיל שהגט יוצא מתחת ידה הוי כמגו במקום עדים דמסתמא הוא נתן לה ולא חיישינן לנפילה שאינו שכיח: "
+                ],
+                [
+                    " יתקיים בחותמיו ואז אין לו מיגו (וע\"ל סי' קמ\"א וקמ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם העדים מערערים ר\"ל העדים החתומים עליו וכן מוכח מג' העדים \"בה\"א הידיעה: "
+                ],
+                [
+                    " דתרי ותרי נינהו ר\"ל דייני הקיום חשובים להו כתרי דהא ג' דיינים לא ידעי מאומה כ\"א מה שהעידו לפניהן שני עידי הקיום על חתימתו דהחתומים: "
+                ],
+                [
+                    " כיון דחשיב כתרי ר\"ל דמן הסברא לא ה\"ל להחשיב הקיום כתרי המערערים שהמערערים מעידים על גוף הדבר שהוא שקר ועדי הקיום לא העידו אלא על החתימה וכמה פעמים מזייפין החתימה אבל כיון שהבעל העיטור ס\"ל דחשבינן כתרי וקי\"ל בכל דוכתא דתרי כמאה א\"כ מאי ברור שייך דאף אם יבא כמה עדים ג\"כ לא יחשב כ\"א כתרי המערערים וק\"ל ובזה נלע\"ד שנדחו דברי הב\"י שכתב שב\"ה לא כתב כ\"א אטענת פקדון ותנאי דא\"כ למה כתב תרי ותרי נינהו הא לא הוי מחשיב עדי הקיום לתרי ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ודאי אין אחר הקיום כלום ז\"ל מ\"ו ותימא ס\"ס מ\"ש משנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דלא תינשא לכתחלה כדלעיל הטעם דכל תרי ותרי ספיקא דרבנן כ\"ש היכא שהיא בחזקת א\"א וצ\"ל הכא שאני מאחר שהגט מסייעה והרי הוא יוצא מתחת ידה ודו\"ק עכ\"ל (ולפי מ\"ש רבינו דבתר בי דינא לא דייקינן א\"ש דאין עדים החתומים נאמנים לערער ולק\"מ כ\"פ) ועיין בדרישה ומ\"ש אין אחר הקיום כלום דבתר בית דין לא דייקינן ק\"ק הא כתב ב\"ה דיתקיים בחותמיו דמשמע עתה אחר הערעור \"יתקיים ועדיין לא בא לכלל בית דין לקיימו ולכאורה היה נלע\"ד דאין בערעור שאמר פקדון או תנאי היה כלום דאם כן היה לו לירא לנפשו שמא תלך לב\"ד לקיים החתימות ואז כשכבר נתקיים בתר בית דין לא דייקינן ולמה האמין לה כי הגט אלא ודאי שקר הוא מ\"ש שפקדון או תנאי היה ומש\"ה אף שעדיין לא נתקיים בבית דין אם יכול לקיימו אין שומעין לו ולפי זה נתיישב גם כן הקושיא מ\"ש בסימן קמ\"א דלא מהני קיים לערעור העדים דשאני התם דשלחו על ידי שליח ויכול לתרץ דבריו ולומר האמנתי לשליח שלא יתנהו לה כ\"א כשיתקיים התנאי או כשאצונו בפקדון והשליח עבר והרי יש לי עדים ודו\"ק ועיין במ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הוינן כדאפקתא פלונית כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג שלא הכריזו עליו שהוא פסול כו' פירוש דפסולי דאורייתא אין צריכין הכרזה מקודם לאפוקי פסולי עדות דרבנן צריכין הכרזה מקודם כדאיתא בסנהדרין ובח\"מ סימן ל\"ד וק\"ל עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה גט כשר פירוש משום הך חששא לחוד אבל לעולם פסול משום חששא אחרינא מאחר שהסופר והעד מעידים שלא צוה לחתום כדלקמן עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " נאמן לומר לא צוני כו' פירוש משום דאין משים עצמו רשע בזה (שיכול לומר לא ידעתי הדין שהבעל צריך לומר לעדים לחתום ואפחר כך שמעתיו כ\"פ) וגם אינו דבר שבממון אלא דבר שבערוה ודוק מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפילו אם גם הוא כו' שהגט היה בידו קודם שנתן לה ויודע הסימנים אבל היא אם לא נתנו לה מהיכן ידעה רש\"י: (והבעל מכחישה לא יתנוהו לא לו ולא לה אע\"ג דקי\"ל אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דחזקה אין האשה מעיזה בפני בעלה שאני הכא שיודעת שיש גט בעולם המסייעה מעיזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שמאחר נפל כדפרי' לעיל סימן קל\"ב דאין שיירות מצויות ולא מחזקינן עתה לב' יוסף בן שמעון: "
+                ],
+                [
+                    " וממנו נפל מחזירו לה דאם איתא דפרעה היה לו ליטול ממנה שובר דאין שכיח שהיא תחזיר לו הגט משום שצריכה לו לראייה לינשא בו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אינה אומרת נקב יש כו' אדלעיל קאי כשמכחישין זה את זה והיא נותנת בו סימנים וקאמר השתא דל\"ד דצריכה לומר נקב יש בצד כו' אלא אפי' בהני סימנים נמי מחזירין לה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או קצר ואינה מכוונת מדתו רצה לומר שאומרת שיש באורכו יותר מברחבו אבל אינה אומרת מדת ארכו או להיפך שאמרה שהוא קצר ויש ברחבו יותר מבארכו אבל אינה אומרת מדתו וזה שאמר ואינה מכוונת מדתו ר\"ל שאינה אומרת בכמה הוא מדתו ובסימן זה לא מחזרינן לה דדלמא עתה כשראתה אותו ביד מי שהוא עכשיו ידעה זה כי ה הסימן בקל תוכל לידע אותו אף אם לא היה בידה מעולם רק שראתה אותה דרך העברה בעלמא וכן בחוט לבן או שחור נמי אמרינן הכי ובחפיסה נמי אינו סי' דמידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה מנח ליה (בחפיסה פירוש חמת של עור ודלוסקמא הוא כלי שהזקינים מצניעים בתוכו כלי תשמישיהן כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלו שכופין אותו סוף פרק המדיר ופי' רש\"י וכולן מפני שאומנתן סרוחות: "
+                ],
+                [
+                    " והמקבץ צואת כלבים ז\"ל רש\"י לא ידעתי מה צורך יש בו אבל באשכנז ראיתי ששורין בהן הבגדים קודם כיבוסן יום או יומים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והמחתך נחושת מעיקרו פי' רש\"י ממקום מוצאו מן הארץ: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היו בו קודם שנשאה וידעה בהן כו' כן הוא בגמרא פרק המדיר (כתובות דף ע\"ז) מטעם דיכולה למימר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל וז\"ל התוספות שם תימא דאם כן כל אשה תערים ותשאנו כדי שיתן לה כתובה ושמא במקום שיש חשש ערמה אין לה כתובה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ ממוכה שחין כו' כופין אותו להוציא זה לשון המשנה מפני שממקתו ופירש\"י לשון המק בשרו פירוש שהתשמיש קשה לו וכמו שיכתוב רבינו בסמוך אלא שצ\"ע כיון שהתנה עמה תחלה למה צריך ליתן לה כתובה וי\"ל כיון דהוצאה שמוציאין אותו ממנה לא מצידה שהיא לא גרמה ומבקשת לעמוד עמו מ\"ה צריך ליתן לה כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " לאחיך הייתי יכול לקבל כו' נראה דאיירי אפי' התנה האח תחלה: "
+                ],
+                [
+                    " האומר איני זן ואיני מפרנס כו' דאשה בושה לבא לב\"ד בכל פעם ותמות ברעב אשר\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " יוציא ויתן כתובה עיין מה שכתבתי לעיל ריש סימן ע\"ז לחלק בין מודר מתשמיש למודר הנאה מתשמיש שממתינין לו לשבעה ימים ע\"ש מלתא בטעמא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מפני מומין כו' אבל אלו הנ\"ל לא מקרי מומין: "
+                ],
+                [
+                    " או שתי רגליו אפי' נולדו בו המומין אחר שנשאוה לא אמרינן גבי דידיה נסתחפה שדהו כמו גבי בעל מ\"ו והוא מהתוספות דפרק המדיר האשה נקראת שדה של בעל שהוא זורע בה וגם היא טפלה לגבי איש משא\"כ איש לגבי אשה דלא מקרי טפל לה: (אין שומעין לה שהרי היא אינה מצווה על פריה ורביה וע\"ל ס\"ס א' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שיהיה לה בן שתשען עליו ז\"ל הגמרא חוטרא לידא ומרא לקבורתא ודוקא כשאין לה בנים כבר אפילו מאיש אחר דאם לא כן הא איכא בן שתשען עליו "
+                ],
+                [
+                    " שאינו יורה כחץ עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא תוספת משום דאדעתא דלמשקל ולמיפק לא כתב וכמו שכתב רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " והיא באה בטענה יוציא מיד כן הוא הגירסא בדפוס ב\"י אבל בס\"א כתב בטענת ילדים אבל יותר נכון כשתיבת ילדים אינו משום דטענת ילדים סתם אינו מועיל דהא אינו מצווה על פריה ורביה אלא אם כן שנפרש טענתה דבעינא בן שתשען עליו ונראה דמ\"ה גרסי טענת ילדים לאפוקי אם באה בטענת שאינו יורה כחץ לחוד דהיינו שאינו ראוי להוליד דמ\"ה אין צריך להוציאה דהא על כל פנים גבורת אנשים יש לו: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון שטוענת טענה שהבעל יודע כו' לאפוקי טוענת טענה שאינו יורה כחץ שהבעל אינו יודע אם הוא טוענת אמת אין כופין אותו להוציא בתוך עשרה שנים וא\"ל כשטוענת שאינו יורה כחץ נמי נכפינן אותו להוציא אפילו בתוך עשרה במגו דאי בעיא אמרה שאין לו גבורת אנשים די\"ל דהוי מיגו דהעזה ועי\"ל דלאו הכל דיני גמירי ולא ידעה שטענה זו טובה מזו: "
+                ],
+                [
+                    " לא היתה מעיזה פניה בפניו אבל אם שלא בפניו אומרת כן אינה נאמנת (אע\"פ שאמרה אחר כך בפניו וכמ\"ש לעיל סימן קנ\"ב כ\"פ) וע\"ל סימן ע\"ז ועיין בדרישה: (כיון שהוא מכחישה ובתשובת הרשב\"א סימן תרכ\"ח דאף הנדוניא אינו נותן לה במכחישה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ובטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא וא\"ל ומה בכך מ\"מ יש לנו לכופו שיוציאנה משום טענה האחרת די\"ל דלמא עיקר תביעתה הוי משום טענה זו והוי כאילו תובעת גט וכתובה ולכן צ\"ל דיש לנו לפרש דבריה בענין כו' ועי\"ל משום דה\"א דנחשב דבריה כאילו סותרין זה את זה ויהיה כל טענותיה כאילו אינן ובזה נתיישבו ג\"כ קצת תמיהות ב\"י שהקשה נשאל את פיה דאם נחשב לטענותיה כאילו סותרין זא\"ז שוב אינה נאמנת ליישבם ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " יש לנו לפרש דבריה בענין שלא יסתרו כו' ז\"ל ב\"י ואיני יודע למה צריך לפרש דבריה ישאלנה והיא בעצמה תפרשם: "
+                ],
+                [
+                    " ויתן לה כתובה מנה ומאתים ז\"ל מ\"ו פי' וכגון שאינה מכחישה וצ\"ע ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה יכול להיות עם הראשונה מצד הדין ר\"ל אם הדין נותן שאין צריך להוציא אותה: "
+                ],
+                [
+                    " ויוציא הראשונה ועל הכתובה יתן ש\"ח כמבואר לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " כי נתחייב מעות מזונותיה ופטרתו פי' ממזונות שכבר נתחייב לה כדבסמוך. גם הוא מתחרט על שבועתו נ\"ל דכך הוא המשך דבריו דשאל אם יש לו היתר לשבועתו מפני שישנו פנים לכאן ולכאן פנים לאיסור כיון שנשבע בשביל טובתה ופנים להיתר כי נתחרט ואומר שהיה אנוס כו': "
+                ],
+                [
+                    " בלא\"ה היה חייב להוציאה מדרך הגמרא אע\"ג דהיה לו אשה אחרת ובסמוך יתבאר והיה גם כן מגמרא דאינו חייב להוציאה אלא משום חשש שמא לא ישא אחרת. ה\"נ כיון דאי אפשר לזון שניהן ה\"ל כאילו אין לו אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם אין נוהגין כן מכאן ראיה שאין כופין בזמן הזה האשה לקבל גיטה וכתובתה שהרי גם בימי הרא\"ש לא היה המנהג לכפות אותו וכל שאין כופין אותו גם כן אין כופין אותה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יגרשנה מה יתן לה מנה מאתים או יותר או גם נדונייתא רצה לומר מנה לאלמנה ומאתיים לבתולה אף שעל מעשה שאלו והיה ידוע אם היתה בתולה או אלמנה מכל מקום שאלו לפרש להן כל הדינים דאף אם היתה זו אלמנה ולא סגי לה בנתינת מנה מ\"מ שאל אם יארע כן בבתולה אם סגי לה בנתינת מאתים ומ\"ש או יותר רצה לומר ליתן לה גם התוס' ומ\"ש או גם נדונייתא לשון זה קשה להולמו מה גם נדונייתא דקאמר הא כל שכן הוא דנותנין לה נדונייתא שהכניסה לו. שוב ראיתי בתשובה כלל ח' דין ז' זה לשונו ואם יגרשו מה יתן לה מנה או מאתים אי יותר כי כתובתה עם נדונייתא כו' ע\"ש וזאת הגירסא עולה יפה כי פשוט היה בעיניהן ליתן לה נדונייתא ומ\"ה שאלו אם גם חייב לתת לה כל הכתובה כיון שהוא מרובה הכל יחד ודוק: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שיהיה עיקר דירתו עם השנייה והוא הולך ובא בעיר באיזה בית שירצה גם לבית ראשונה יכול לכנוס כן הוא שם בתשובה כלל ל\"ח סעיף ז': "
+                ],
+                [
+                    " וגם אם אינו יכול להיות עמה פי' עם הראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " בשביל זה לא יוציא פי' אין האשה יכול לכופו בשביל זה וכן הוא בהדיא שם: "
+                ],
+                [
+                    " לענין זה לא חלתה השבועה עבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהראשונה קדמה כדמסיק לקמן בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שעשתה לו במחילת המזון פי' מה שכבר נתחייב לה: "
+                ],
+                [
+                    " שאלה על התשובה רצה לומר על התשובה שהשבת. הראשונה רצה לומר אשה הראשונה. "
+                ],
+                [
+                    " וכי אינה יולדת רצה לומר אף שאינה יולדת: "
+                ],
+                [
+                    " ולקיים התנאי הראשונה שאם עבר ונשא כו' פירוש בסמוך השיב לו כיון שאין לו לשלם לה כתובה אין זה קיום תנאי: "
+                ],
+                [
+                    " אין לגרוע כח הראשונה כו' פי' לענין פרעון כתובה: "
+                ],
+                [
+                    " דלא גרע כחה בין לעניין מזונות בין לעניין כתובה כן הוא בס\"א: ",
+                    " גט מעושה פירוש אנוס: "
+                ],
+                [
+                    " וכל המעשה רצה לומר המאנס: "
+                ],
+                [
+                    " מרבה ממזרים בישראל עיקר דין זה לעיל בסימן ע\"ז. "
+                ],
+                [
+                    " אינו חייב ליתן שלא פסק לו כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ילדה יוציא ויתן כתובה משמע אפילו אם הוא מכחישה ולעיל אמרינן אם הוא מכחישה אין צריך ליתן לה כתובה ומשמע לפי מה שכתבתי לעיל בשם מ\"ו בשאלה ותשובה המתחלת אשה שטוענת שאין הבעל שוכב עמה בשום ענין כו' שאפילו לאחר עשרה אינו צריך ליתן לה כתובה אם מכחישה וי\"ל דלעיל מיירי שיש לו כבר בנים מאשה אחרת ומצדו אינו חייב לגרשה (ומה גם שהיא טוענת ורוצית לצאת ולהוציא הכתובה כ\"פ) ולכן אינו חייב ליתן לה כתובה אם מכחישה אבל הכא מיירי שאינו קיים מצות פריה ורביה וב\"ד כופין אותו להוציא ואף אם היא אינה טוענת כלום ולכן הואיל שאין הכפייה מצידה צריך ליתן כתובה אף אם אומר שהיא גורמת. "
+                ],
+                [
+                    " או שהוא אומר כן פירוש ובודאי אחר כך אשא אחרת אפילו הכי אין שומעין לו כו' אלא צריך לגרשה או שישא אחרת עליה מ\"ו כ\"כ הרי\"ף בפרק הבע\"י גם הרא\"ש ע\"ש בדף קל\"ח ע\"ג והטעם דלמא לא ישא אחרת וגם שמא אין שום אשה תרצה להנשא לו כל זמן שהאשה הזאת בביתו ובודאי אם ימצא אשה שתרצה להנשא לו והוא כונסה לפנינו מותר לקיים הראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא הפילה היא נאמנת דאם איתא דהפילה לא היה מחזקה נפשה כעקרה גמ' ס\"פ הבע\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עד שלשה פעמים נאמנת דודאי קושטא קאמרה דאם לא כן לא הוה לה למרעה נפשה לאחזוקי בחזקת מפלת: "
+                ],
+                [
+                    " אין ישיבת ח\"ל מן מניין י' שנים זה לשון גמר' בפרק הבע\"י אלא שדין זה די' שנים נלמד מאברהם ומזה יש רוצים ללמוד כמו שבאברהם לא היה ישיבת חוץ לארץ מן המנין כך דנין לכל אדם ע\"ש וברא\"ש ואפשר משום דהטור ס\"ל כהרמב\"ן שמביא לדבריו כאן לבסוף לפיכך סתם וכתב כן וגם לדברי הרא\"ש יש נ\"מ בשיש לתלות כו': "
+                ],
+                [
+                    " כדחזינן באברהם עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתעצל ולא הלך וגם אחר הליכתו חזר לחרן כ\"כ הרא\"ש בפרק הבע\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והיא אומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ נאמנת כו' אבל אם היא אינה טוענת כן היה הוא נאמן הואיל שטוען ברי כגון שמפלטת ש\"ז כמ\"ש בשם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אשא אשה אחרת ואבדוק עצמי כו' אדלעיל קאי שאומר שהיא גורמת ואם אין אתם מאמינים לי הריני אשא אשה אחרת ותראו שהחסרון מצדה כן צ\"ל לפי מ\"ש בסמוך בשם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " יוציא הראשונה בלא כתובה ז\"ל מ\"ו דהכא איירי שהבעל בא להוציאה וטען טענת ברי לי שאינה יולדת כגון שמפלטת שכבת זרע וכ\"כ האשר\"י אבל מ\"ש לעיל בשאלת תשובה דלא גרעה כחה לענין כתובה א\"ל בג' אנשים היינו היכא שהבעל לא בא להוציאה כלל שהרי לא בא בטענת ברי שאינה יולדת אלא שבא לידע שהעכבה אינה ממנו ודוק עכ\"ל: או אפילו לא שהה כו' כיון שהוא בא כו' פירוש שבתוך עשרה שנים אין כופין אותו אלא מדעתו מגרש אותה: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שבאה בטענה פירוש בן שתשען עליו: (הכיר בה יש לה כתובה אפי' לא קיים פריה ורביה וכן אם קיים פריה ורביה אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אשה שבאה כו' ז\"ל מ\"ו תימה למה כתב זה כאן הלא כבר כתב לעיל איך הוא המסקנא ע\"כ (ואפשר לומר דבא להשמיענו דאין כופין אותה לשבת עמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב רב אלפס כו' התוס' כ\"כ בשם ר\"י עיין בב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " סדר כתיבת גט ונתינתו לא\"א הרא\"ש ז\"ל והיא כתובה אחר סוף פסקיו למסכת גיטין: "
+                ],
+                [
+                    " אמרו לפלוני כו\" ולפלוני ופלוני כו' ע\"ל סי' ק\"ך מה שכתבתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתנה האשה כשר ע\"ל סימן ק\"ך מה שכתבתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו לסופו בסדר הגט שכתב בתשובת הרא\"ש ז\"א ובסדורי הגט דר\"י מרגליות מביא פלוגתת הגאונים דיש מפרשים אותו מלמעלה למטה נקרא דרך ארכו וי\"א כי אורך השורה נקרא ארכו אבל מהרי\"ל הסכים שמלמעלה למטה נקרא אורך: (ויהיו שם עדי חתימה בשעה שמתחילים לכתוב הגט ר\"ל לכתחלה צריך לראות שיהיו העדים והסופר במקום א' וע\"ל ר\"ס קכ\"ח ועיין בתשובת הר\"ש כהן בדך. רי\"ח ע\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לפני החתימה ואם ירצו יחתמו זה אחר זה בשיטה אחת ואם ירצו כו' כן צריך להיות וכן הוא באשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אצל הסופר והעדים כשכותבין כו' ולעיל סימן קמ\"ב כתב שאין צריך להיות השליח אצל כל הכתיבה ואדרבא אם בא להחמיר אין שומעין לו ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " יאמר תיכף אחר הנתינה או קודם הנתינה בלי הפסק בפני נכתב ובפני נחתם ויאמר בשעת \"נתינה וכן הוא בהדיא בסדר הגט להרא\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " אם לא מתי לא יהא גט כו' ע\"ל סימן קמ\"ה במ\"ש הטעם שיאמר כך: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ישתדל בענין גיטין כו' וכן כתב רבינו לעיל ס\"ס מ\"ט לענין קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " יצילנו משגיאות עד כאן לשונו שם אלא שקיצר: (שיהיה כל הגט יבש שאל\"כ לא הוי כתב שיכול להתקיים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיתירו לו קודם שלא יהא כו' ודוקא לכתחלה יש ליזהר אבל אם כבר נתן הגט בלא שהתירו לו קודם כשר בדיעבד (שאין זה אונס שהרי מרצון נפשו נשבע לגרש כ\"פ) ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אך ערבון יתן כו' פירוש אם יבקשו שיתן יכול ליתן משכון שיתן גט ואם יחזור מליתן יפסיד משכונו שאין זה דומה לאונס: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והשיאה אביה כו' עיין בדרישה (שאין לו עוד רשות בה דילפינן מדכתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה כיון שבגד בה האב והשיאה פעם אחת שוב לא ימשול למכרה אפי' לאישות): "
+                ],
+                [
+                    " והשיאוה אחיה או אמה נקט הכי משום סתם קטנה שהיא עדיין לא נישאת אבל בנישאת ונתארמלה כן הדין גם כן אפילו בנשאה אביה וכן בש\"ע לא הזכיר אחיה או אמה אלא נקט סתם והשיאוה: "
+                ],
+                [
+                    " לדעתה כיון כו' ז\"ל המ\"מ דקאמר בירושלמי איזה היא לדעתה עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר איזו היא שלא לדעתה עבדין לה גננא ומלבישין לה קוומרין ולא מדכרין לה גבר עכ\"ל ונ\"י כתב שיש שפי' לדעתה כבת עשר כבת י\"א שלא לדעתה כבת ה' כבת ו': "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יודעת לשמור קידושיה ז\"ל הרמב\"ם בפי\"א מה' גירושין איזוהי קטנה שצריכה למאן מבת ו' עד בת י' בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קידושיה ושהן קידושין לא שתשמור אותן כדרך שמשמרת האגוז ותמרה וכיוצא בהם (אלא שתשמור אישותה שנראית כא\"א כ\"פ) הרי זו צריכה מיאון וכו' וכמו שהעתיק הב\"י א\"צ: "
+                ],
+                [
+                    " ולעיל בהלכות קידושין בסימן ל\"ז ומ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אי אפשי בפלוני בעלי ואי אפשי כו' ז\"ל ב\"י ונראה דאו או קתני בין שאומרת אי אפשי בפלוני בעלי בין שאומרת אי אפשי בקידושין שקידשוני כו': "
+                ],
+                [
+                    " אינה צריכה מיאון אחר ומבטלת כו' ומ\"מ עדיף במיאון לפעמים כדי שיעידו עליו עדים שהיתה קטנה בשעה שמיאנה וכמ\"ש בסמוך. ונ\"מ אם אינה רוצה להתקדש לאחר לע\"ע עד אחר שתגדיל: "
+                ],
+                [
+                    " רק שיהא בפני ב' שיעידו כו' וה\"ה בחד סגי אלא שצריך שנים שיעידו עליה תוס': "
+                ],
+                [
+                    " כך ממאנת ביבם ול\"ת הואיל שמכח נישואין הראשונים באה לו ולא מיאנה בראשון שאינה יכולה למאן בו: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אינה צריכה רצה לומר הואיל שאין נתינתו מגרש. "
+                ],
+                [
+                    " לא כתיבה לשמה ולא מסירה כצ\"ל וכן הוא ברמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין כותבין בו טופס הגט כו' פירוש לאפוקי ממה שהיו כותבין בראשונה וכ\"כ בנוסח העיטור וזה לשונו ויהיבנא לה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דכן ולעלם וכתב עליו המ\"מ דהרמב\"ם לא ס\"ל שיכתוב כן כיון שזה נוסח בגט אתי לאחלופי בגט שהרי בגמרא אסרו להוסיף דברים בשטר מיאון לכתוב לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעית להתנסבא ליה מטעם דאתי לאחלופי בגיטא הואיל דנפיש דיבוריה ומכ\"ש לכתוב בו לשונות דגט דאתי לאחלופי ופי' דאתי לאחלופי בגט כתב המ\"מ שיבאו לאסור קרובות כדין גרושה ורש\"י פירש דאתי לאחלופי בגיטא שיכתוב סופר בו כגט גירושין לגרש בו אשה: "
+                ],
+                [
+                    " אותה ואת בעלה זה לשון המ\"מ על דברי הרמב\"ם שכתב ג\"כ דבעינן שיכירו ג\"כ שם בעלה דיש לחוש דלמא איכא קטנה דשמה כשמה ואיהי מסקא שם בעלה כשם בעלה של אותה קטנה אע\"ג דלרב יוסף וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כל מי שיראה שמיאנה בפני שנים יכול לכתוב כו' האי שיראה ל\"ד אלא צריך שישמע ג\"כ איך שקראה בפניהם שמה ושם בעלה וקמ\"ל דאף שאלו השומעים אין מכירין אם האמת כן הוא ששמה ושם בעלה כן הוא מ\"מ יכולין לסמוך דאם אלו שמיאנה בפניהן לא ידעו בבירור שהאמת אתה לא קבלו את דבריה במיאונה. דאלת\"ה קשה דילמא אף שאלו מכירין אותה דלמא יעלה לה או לבעלה שם אחר בפני אלו שכותבין לה הגט וק\"ל: (אין לה כתובה ע\"ל סימן מ\"ג וסימן קי\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל יש לה תוספת דמתנה בעלמא הוא דיהיב לה משום חיבת ביאה ואע\"ג דאמרינן לעיל סימן קנ\"ד ביוצאה בטענה בעינא חוטרא כו' דאין לה תוספת משום דאדעתה למשקל ולמיפק לא כתב לה אפשר דקטנה שאני שהרי ידע היה מתחילה שיכול למאן ואפי' הכי כתב לה תוספת ש\"מ דמשום חיבת ביאה כתב לה אפילו תצא ממנו בשלמא מנה ומאתים לא כתב לה מדעתו אלא בתנאי ב\"ד שקלה נ\"ל. וכן הנושא אשה בעבירה שמבואר בסימן קט\"ז נמי יש לה תוס' מה\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " או פדתה עצמה קאי נמי אלווסתה ופי' מ\"ו בשם פרקונה שתקנו תחת פירותיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינם בעין אין צריך לשלם פי' במתו או נאבדו מאליהן אבל אבדם הוא צריך לשלם ובס\"א כתוב כאן צריך לשלם וכתב עליו ב\"י דהיינו כשאבדם הוא הא לאו הכי לא דהא תנן בעבדי מלוג אם מתו מתו לה והוא הוא. (וע\"ל סימן ה') ולפ\"ז צ\"ל לפי גירסת הספרים שכתב בהן א\"צ לשלם דאפילו בנכסי צאן ברזל הדין כן דאם נאבדו מעצמן אין צריך לשלם כיון שמיאנה בו אדעתא דהכי לא קבלן עליו באחריותו וקשה דבש\"ע סעיף ו' כתב דבנכסי צ\"ב אפי' נאבד מהן צריך לשלם. והוא כתב כן לפי גירסתו וצ\"ע ודוק: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה צריכה להמתין שלשה חדשים ולא דמי' לקטנה גרושה דגזרינן אטו גדולה אבל במיאון ליכא למיגזר דליכא מיאון בגדולה וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לחזור לראשון דמיאון עוקר קידושין שנתקדשה לו הויא כאלו לא היתה אשתו מעולם: "
+                ],
+                [
+                    " ואסורה בקרוביו כו' דגזרינן משום גרושה דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שיוצאה מן השני במיאון ולא אמרינן דאתא מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידיה כמו שאמרינן במיאון דידיה. והיותר נראה דה\"פ דמתחילה אמר דאם גירשה גם השני פשיטא דאסורה לראשון מטעם מחזיר גרושתו אלא אפי' מאנה בשני דעקרה במיאונה דשני נישואין דשני והו\"ל כאילו לא נישאת ומותרת לראשון מה\"ט דאינה בכלל מחזיר גרושתו משנישאת אפי' הכי אסור והטעם משום דאזיל ומשבש לה שהרי היא אוהבת אותו ולא מיאנה בו אלא שהוא גירשה (כדלעיל סימן ו') מ\"ו כירש לאפוקי אם יוצאת ממנו במיאון לבסוף שבודאי פייס שלא תמאן בו ולא נתפייסה לו תו ליכא למיחש שישבשנה בקריצותיו נ\"י דף תמ\"ג ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שנראה ככלתו בשעה שמת בנו פי' רש\"י משום מראית עין דמשעת נפילה דאהני נשואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם נראית כלתו של חמיה. "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מיאנה מאחד מהיבמים מותרת כו' וכתב ב\"י ז\"ל ולשון רבינו שכתב לפיכך אינו מכוון יפה דהא הני תרי דינא לא תלוי זה בזה ועיין בדרישה: או עד שתלד ובא\"ז כתב דמשעת הריון הוי גדולה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היא בת כ' ונולדו בה סימני איילונית חשובה כגדולה כו' ואם הביאה סימני איילונית כשהיתה בת כ' נעשה גדולה למפרע מבת י\"ב שנום ויום אחד והלאה לפי שעתה נתברר שהיתה סריסה ממעי אמה ולכך לא הביאתה שתי שערות והא דבעי' לגדלות שתי שערות היינו דוקא במי שעתיד להביאם אבל זו שהיא סריסה ממעי אמה ואינה עתיד להביאם ה\"ו גדולה מבת י\"ב שנה ויום א' ריב\"ש (סי' ק\"ס) ורבי' כתבו בח\"מ סי רל\"ה ואע\"פ שהה כתבו הדין כן בקטן שנולדו בו סימני סרוס נלע\"ד דה\"ה בקטנה שנולדו בה סימני איילונית אלא שצ\"ע אם מיאנה ונישאת לאחר ואח\"כ נודע שהיתה גדולה למפרע נמצא שבניה ממזרים וי\"ל שאף אם נישאת לאחר בגדלותה אם לא בא בעלה הראשון עליה משנת י\"ב והלאה אין קידושין מדאורייתא דאע\"ג דקידושיה נתגדלה עמה מ\"מ לא הרי אלא קידושי דרבנן וא\"כ הואיל ואין כאן אלא חשש איסור דרבנן לא חיישינן כמו שלא חיישינן שמא נשרו כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דט\"ס הוא כו' וכן השיג הראב\"ד והסכים עמו המ\"מ בפ\"ב מה\"א מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שהן ל\"ו שנה דימי שנותינו שבעים שנה והא דקאמר ל\"ו שנה נראה דל\"ד דבל\"ה שנים ויום אחד נמי הוי רוב שנותיה וכן ל' הרמב\"ם בפרק הנזכר עד שתהיה בת ל\"ה שנה ויום אחד: "
+                ],
+                [
+                    " יתבאר לקמן בע\"ה בסי' קע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לחליצה (ר\"ל אע\"ג דלענין חליצה צריכה להיות גדולה כמ\"ש בסי' קס\"ט בהכי מחזקינן לה בגדולה כ\"פ) פי' וכגון שקידשה אביה קידושי דאורייתא ומת בעלה ולא איירי כאן במיאון. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' נשים נאמנות (ואפי' אשה אחת נאמנת רמב\"ם ואפי' היא קרובה כ\"פ) דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי. "
+                ],
+                [
+                    " ביום האחרון של שנת י\"ב כו' דס\"ל דזמן הבאת שערות הוא מתחלת יום האחרון דשנת י\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בלא שערות חשובה כו' דחזקה אין גומא בלא שערות דשערות היו בהן ונשרו: "
+                ],
+                [
+                    " אחד בגבה תחת אותו מקום רש\"י ועיין מ\"ש המ\"מ בשם י\"מ (דגבה וכריסה הכל הוא בערוה וגבה הוא מקום תפוח של הערוה וכריסה הוא שפתי הערוה ולקמן מדברי ספר התרומה לא משמע הכי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בקשרי אצבעותיה דגם שם אינה מביאה עד שתגדיל רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " על איברי הזרע עצמן כן הגיה מ\"ו (והם בזכר על הביצים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וצריכות להיות במקום אחד איני יודע מה פי' במקום אחד דקאמר שאם לומר שיהיו במקום הערוה דוקא הרי כבר כתב זה וצריכות שיהיו במקום ערוה ואם לומר שבמקום ערוה עצמו צריכות להיות שתיהן למעלה או למטה או שתיהן על איברי הזרע אבל א' למעלה וא' למטה או א' על איברי הזרע לא זו מנין לו כ\"כ הכ\"מ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדי לקרוץ פי' רש\"י לאחוז בהן מעט: "
+                ],
+                [
+                    " ניטלות בזוג שיכולין לינטל בזוג של מספרין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וקיי\"ל כדברי כולן להחמיר זהו ל' הגמרא ופירש\"י משנקרצות בציפורץ (שהוא שיעור המועט) לא תמאן שמא גדולה היא ולענין חליצה עד דאיכא שיעורא רבה דכולהו עד כאן לשונו וזהו שכתב רבינו משיהיו נקרץ בציפורן כו' והיינו כרש\"י חשיבא גדולה ואינה יכולה למאן עוד: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב משיהיו נטלות בפי הזוג כו' נראה דל\"פ בדבר הנראה לעינים איזה גדול אלא הרמב\"ם בא לומר דהשיעור הוא מה שיכול לינטל בריש הזוג דהיינו פיה ממש ומ\"ה כתב רבינו עליו שהוא קודם קריצתן בציפורן דדרך האומנים לספר בפיה כמו בתער: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו שהוא קודם כו' כלומר שנראה מדבריו שסובר שניטלות בזוג הוא השיעור המועט שבכולן ב\"י וז\"ל מ\"ו ותימה גדולה מנ\"מ בפירוש זה מאחר דקי\"ל בכולן להחמיר וכן יש לתמוה על הסמ\"ג שהביא פירוש רש\"י והרמב\"ם ואין נפקותא בפירוש וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " שמא נשרו קודם פירוש קודם שבא עליה לאחר י\"ב שנה ויום אחד אבל לענין מיאון לא חיישינן שמא נשרו לאחר י\"ב דאף אם נשרו לא הוי קידושין ��לא מדרבנן דאין מעשה קטנה שנתקדשה בקטנות כלום אלא אם כן קיבל אביה קידושין הילכך מספיקא לא מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן אבל הביאה ודאי סימנים אף על גב דקידושין קמאי לא הוי אלא מדרבנן לא תיקנו רבנן מיאון בגדולה דלמא אתי למאן הנבעלת שגדלה דההיא הויא א\"א דביאה שבא עליה משגדלה מקדש לה עכ\"ל רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מיאנה בו אחר שנבעלה פירוש לאחר י\"ב חודש ויום אחד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה ממנו גט ר\"ל משני. ואסורה לחזור לו ר\"ל לראשון שלא יאמרו גירש זה וקידש זה ונמצא מחזיר גרושתו כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ניסת תצא מזה ומזה כו' משום דהוה ליה ספק אשת איש דאורייתא. "
+                ],
+                [
+                    " דבזמן הזה אינה ממאנת אחר י\"ב שנה כו' ז\"ל רמ\"א ולכ\"ע אם היא פחות מבת י\"ב שנה ממאנת אפילו בזמן הזה וכן עשה מהר\"ר יעקב פאל\"ק ז\"ל מעשה בימיו ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת בזמן הזה כלל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בעל אחר כך הוי ספק קידושין דקידושין שנתקדשה בקטנותה אפילו אחר שנתגדלה לא הוי אלא מדרבנן כמ\"ש לעיל וע\"ל סימן קמ\"ג והא דכתב דהוי ספק קידושין משום דמספקא לן אי לאחר שנתגדלה גדלה קידושין עמה והו\"ל כאילו הן עכשיו בעין והוי קידושין גמורין מן התורה או לא גם לענין דינא הו\"ל בספק קידושין שצריכה גט מיניה ואם קדשה אחר ביני ביני צריכה גט משניהן וכדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט משניהן דקידושי שני תופסי' בה דאורייתא. "
+                ],
+                [
+                    " מחזיר ראשון גרושתו משנתארסה לאחר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרת לחזור לראשון דהואיל שיצא משני בלא גט לא יאמרו מהראשון גירשה דאי גירשה היתה צריכה גט משני ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וקדשה בביאה א\"צ גט מהשני כו' ז\"ל הגמרא הוא עשה שלא כהוגן (ר\"ל שחטפה בע\"כ) לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה א\"ל רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא (די\"ל דהפקר ב\"ד הפקר) קדיש בביאה מאי איכא למימר שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות עד כאן לשון הגמרא ולהכי כתב רבינו וקידשה בביאה לאשמועינן רבותא כלומר בכסף פשיטא דא\"צ הימנו גט דרבנן אפקרו לכסף קידושי מיניה אלא אפילו בביאה דלא שייך למימר הכי אפ\"ה א\"צ ממנו גט דשויוה רבנן כו' ועיין בב\"י שכתב שהרי\"ף והרמב\"ם והרא\"ש לא ס\"ל הכי אלא כאידך שינוי' דאיתא התם בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב רב אלפס דוקא ז\"ל ב\"י דבר פשיט הוא דלא קאי אמאי דסמיך ליה אלא אמ\"ש לא בעל הראשון אחר שנתגדלה ונתקדשה לאחר מגרש ראשון ונושא שני עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " קודם גירושי שני הולד ממזר דכיון דקידושי ראשון אינם תפסי אלא מדרבנן תפסי חידושי שני מדאורייתא והויא א\"א גמורה משני: "
+                ],
+                [
+                    " על המותר אסור כמו בכאן דאין איסור כן הוא באשר\"י דף י\"ו ע\"א אבל יותר נראה דה\"ג אבל בכאן אין כו' וכן משמע בב\"י ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " איזה מהן קודם פי' מצות יבום או חליצה: "
+                ],
+                [
+                    " מן האירוסין (אע\"ג דכתיב בית אחיו ובית נשואה משמע דרשו רז\"ל מריבוי דאשת המת כו' כ\"פ) דאשת המת כתיב משמע אפילו מן האירוסין: "
+                ],
+                [
+                    " ושלא תהיה היבמה ערוה עליו נראה דכל איסורי תורה קודם ערוה אפילו אותן שהן בלאו או עשה ואפילו שניות דרבנן שגזרו משום ערוה וכמו שיתבאר לקמן וכן צ\"ל לעיל סימן ד' וסימן נ\"א וכמ\"ש שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או שנולד אחר מות אחיו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה א' בעולם: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש בן או בת או זרע כו' דכתיב ובן אין לו עיין עליו (ר\"ל מדכתב אין לו ביו\"ד ולא כתב בלא יו\"ד כמ\"ש מאן יבמי כ\"פ) עיין בתוס' דף כ\"ב ע\"ב בד\"ה בן אין לו עיין עליו ולעד\"נ דיש לדקדק כן מדלא כתיב ואין לו בן אלא ובן אין לו דמשמע דלהבן אין לו זרע דש\"מ הא אם הוה ליה לבנו זרע אף שהבן עצמו מת א\"צ ייבום וה\"ה לכל כיוצא בזה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו זרע עובר עבירה נ\"ל דר\"ל שהוא מומר: "
+                ],
+                [
+                    " או ממזר ועיין מ\"ש בסמוך בשם הרמב\"ם והרא\"ש נולד מזנות או א\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מן השפחה והכותית שהולד הנולד מן השפחה ומן הכותית הוא כמוה כדאמרינן לעיל בסימן ד' והרי הוא כאילו אינו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בן שיש לו משפחתו כו' עכ\"ל בח\"מ ס\"ס רע\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " אזלינן ביה לקולא ולא ירית ר\"ל האי בן דהמוציא מחבירו עליו הראיה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל איהו גופיה לא מצי כו' ר\"ל אע\"ג דלא ירית מ\"מ לא מחזקינן לו כעבד לענין שיורשי המת יכולין למוכרו בעבד וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש הסכים לדברי רב נטרונאי עד\"ר: (ויהיה בר קיימא ר\"ל שיצא לאויר עולם כשהוא חי אפילו מת כשהוא נולד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והוא שגמרו ציפורניו ושערו כצ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא על פיה אינה נאמנת וז\"ל הרא\"ש בתשובה כלל נ\"ב למה תהיה נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא כ\"ש לעצמה להתיר יבמה לשוק ועיין בב\"י שמביא תשיבה וו ואע\"ג דנאמנת לימר מת בעלי כדי להנשא התם הקילו משום עיגונא ועוד דאיסורא א\"א חמיר אבל יבמה לשוק אינו אלא לאו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הפילה נפל ר\"ל שהולד לא יצא חי לאויר העולם ואפילו כלו חדשיו כיון שמת: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר פרץ כתב היכא כו' ר\"ל הר\"ר פרץ פליג אמ\"ש לעיל מיניה דאם הפילה מתייבמת ושהר\"פ סבר שחולצת ואינה מתייבמת ל\"מ אם ודאי כלו חדשיו אע\"פ שלא יצא חי לאויר העולם אלא אפי' ספק כלו חדשיו וגם לא יצא חי לאויר העולם אפ\"ה אינה מתייבמת אבל ודאי לא כלו חדשיו אפילו חי כ\"ע ס\"ל דמתייבמת. "
+                ],
+                [
+                    " שמא כלו חדשיו או אפילו כן הוא בדפוס ב\"י אבל יותר נכון גירסת הספרים דל\"ג או וכמ\"ש ועיין בתשובת בן לב ח\"ג דף מ\"א ע\"א שהאריך בזה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דהוי נזיר לרבי שמעון ואף ע\"ג דר\"ש יחידאי הוא וכו' עד זיקה כ\"ע להחמיר ב\"י וע\"ש שכתב עוד תירוץ אחר (ויש להקשות היכי יליף יבום מנזירות דהנזירות הוא נדר ובנדרים הולך אחר ל' בני אדם ולישנא דבני אדם לחוד ולישנא דתורה לחוד במה שאמרה ובין אין לו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם עדים אחרים מעידים שלא חיה שלשים יום כו' וז\"ל בתשובה כלל נ\"ב הרי יש כאן עדות מוכחשת שהם מעידים שחיה שלשים יום ושנים מעידים שלא חיה שלשים יום וקי\"ל כמו שכתב ר\"י ז\"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ולא ��מרינן אוקמה אחזקתה ועוד אמרינן אזלינן בתר רוב נולדים שהם של קיימא ועיין בב\"י שהביא תשובה זו והאריך ייתר ובזה נתיישב דל\"ת מאי שלא משני כיתי עדים המעידים באיש וגירושין הנ\"ל דאזלינן לחומרא ותצא דשאני הכא דהוה ספיקא דרבנן דהא מ\"מ חיה אף שלא חי ל' יום: (מותרת ואין צריך חלילה הטעם כתב הרא\"ש דאם היו מחמירין עליה להיות חולצת מספק היינו מוציאין לעז על בניה ע\"ש בתשובה וע\"ל בסימן קס\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו באו אחר כך עדים וכו' עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים כו' וכתב הר\"ן דובותא קא משמע לן כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב שחולצת ולא מתייבמת דפלוגתא דתנאי היא: "
+                ],
+                [
+                    " עד אחד נאמן להעיד שנולד כו' זה לשונו בפרק ג' נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתייבמת על פיו כו' או שניתן לבעלה בן להתירה לזר אפילו עבד או אשה (ומדברי הרא\"ש הנ\"ל משמע דאשה אינה נאמנת וע\"ל סי' קנ\"ח כ\"פ) או כותי מסיח לפי תומו מעיד במיתת היבם כמו שמעיד בא\"א להתיר עכ\"ל ועיין בדרישה: (שהוא בנו לענין ירושה ע\"ל סימן ד' ובח\"מ סי' רע\"ח נתבאר דין זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואסר שהוא בנו שפוטר את אשתו מן היבום ולא דמי למה שכתב בסמוך האומר זה בני כו' דאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן להתירה דהכא הואיל שהיתה מיוחדת לו שיש רגלים לדבר שממנו הוא: "
+                ],
+                [
+                    " פנויה דומיא דא\"א \"ר\"ל שכתב מי שזינה עם פנויה או עם א\"א דפנויה הוא דומיא דא\"א ובא\"א בודאי אינו מזנה עמה אלא באקראי: "
+                ],
+                [
+                    " הלכה היא ובעלה וכו' ובאה ואמרה כו' דכיון שבשעה שהלכה היתה בחזקת היתר לזה כי אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני הרי היא מעמדת עצמה על חזקתה אבל כי אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי שמוציאה עצמה מחזקתה נאמנת להחמיר (שתאסר לשוק דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ולא להקל להיות מותרת ליבמה כ\"פ) ואינה נאמנת להקל ולפיכך חולצת ואינה מתיבמת ב\"י וז\"ל מ\"ו והטעם בכולן משום דאינה נאמנת להוציא מחזקתה שהיתה בשעת הליכה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הלכה היא ובעלה לבד דהשתא היא בחזקתה שתוכל להתייבם ולכן כשאמרה ניתן לי בן נאמנת אבל כשאומרת מת בעלי ואח\"כ מת בני שתרצה להוציא את עצמה מחזקתה להיות מותרת לשוק אינה נאמנת: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמרה במערה היינו כשמתו ר\"ל שאז א\"א לבא עדים ולהגיד שהרי לא היה שום אדם במיתתם: "
+                ],
+                [
+                    " ותינשא לכהן ויאמרו חלוצה כצ\"ל. וא\"ל יתקנו חכמים שלא תינשא לכהן די\"ל דאם יבאו עדים ויאמרו שהאמת הוא כמו שאמרה לא תשמע לתקנת חכמים שתאמר הואיל שבנה היה חי בשעת מיתת הבעל פשיטא שהיא מותרת לכהן והחליצה שלא כדין היתה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך לא תחלוץ ולא תתייבם ז\"ל הרמב\"ם ויראה הרואה אותם שחלצה ונשאת לכהן וידמה שחלוצה מותרת לכהונה והוא אינו יודע בעדים שבאו לפיכך לא תחלוץ כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולא תינשא לעולם עד שתדע כו' אבל צרתה זו שהיתה עם בעלה כשמת תמתין צ' יום כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמרינן שתחלוץ אחר ט' חדשים אבל לא בתוך ט' כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואולי תינשא לכהן פירוש אחר שתדע שנולד בן לצרתה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובלבד שנולד בחייו (רצה לומר שנולד יבם זה בחיי אחיו דאם לא כן אינו זוקק ליבם כ\"פ) כדלעיל בסימן קנ\"ו דבעינן שיהיה להם ישיבה אחת בעולם: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' עבד או שפחה כו' כתב הרמב\"ם דה\"ה לקטן שמכיר ונבון (שראוי לסמוך על דבריו כ\"פ) והטעם משום דגילוי מילתא בעלמא הוא. (או שהוא אחיו מאמו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ודרשו רז\"ל יחדיו המיוחדים בנחלה שראוין לירש זה את זה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הם תאומים רצה לומר שהורתה בלא קדושה (דאין להם יחוס אחר אביהם שהזריעם בגיותו אלא אחר אמו שילדתם בקדושה ודומה לשני אחים מן האם כ\"פ). (נפלה לפני מומר כו' זקוקה ליבם שמעתי הטעם דחיישינן שמא יהרהר תשובה בלבו והוי ישראל גמור אבל אם היה הבעל עומד מת בהמרותו כו' דאז ליכא למיחש להרהור תשובה אין זקוק לה חליצה. דישראל ומומר אין חשבינן לאחין וכמ\"ש רבינו בסמוך כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ורב יהודה כתב המרדכי בפרק החולץ כתב דברים הללו וכתב שהעתיקם מספר העיטור ולא כתב ורב יהודה כתב דמשמע דפליגא אדלעיל אלא וכתב רב יהודה שנראה שמפרשו בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " הוי יבם מומר לא בעי חליצה ועיין בתשובת מהר\"י מינץ שחילק גם כן בזה והאריך עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " ולמה לא תהיה אשת מומר זקוקה ליבם עיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וגם מה חילוק יש בין אם היה יבם כו' כתב ב\"י ז\"ל בהגהות מרדכי בפרק החולץ נתבאר דטעמא וכו': "
+                ],
+                [
+                    " לא היה מוחזק באחין כו' אינו נאמן להוציאה מחזקתה דדוקא ע\"א שאומר שמת בעלה נאמן דמשום עיגונא הקילו. "
+                ],
+                [
+                    " היה מוחזק באחין ואמר ר\"ל בשעת מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ר זרחיה הלוי שהוא נאמן להתירה דמה לו לשקר אי בעי לפטורי מיבם הא מצי לאפטורי בגיטא אבל הרי\"ף והרא\"ש סברי דלא מועיל מה לו לשקר במקום תזקה: "
+                ],
+                [
+                    " לא היה מוחזק באחין כו' אפילו הבעל גם כן אמר בשעת מיתתו אין לי אחיה כן מוכח בגמרא וכן כתב הרמב\"ם בהדיא (ועיין בתשובת מהרי\"ו סי' פ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ותמהין עד שיבאו העדים ויעידו אפי' לד\"ה דכיון דאיפשר למיקם עליה דמילתא מפומיה דסהדי נטרינן לה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אשה שאין לה בן ולא אחין ס\"א אשה שאין בן ולא אחין לבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " ומת בעלה בכאן ל\"ד אלא איידי דנקט דחמיה וחמותה וכו': "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לינשא וכו' דכולי האי לא חיישינן שמא נתעברה וילדה וזכר היה ול\"ד להיכא שצרתה במ\"ה שאסורה להתייבם דחיישינן שמא צרתה ילדה דהתם אף אם לא ילדה אלא בת אסורה להתייבם ולכך חיישינן דלא הוי אלא ספק אחד אבל הכא הוי ס\"ס דאף אם ילדה חמותה בת מותרת לינשא וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " יצתה חמותה מכאן מעוברת כו' דלא הוי אלא ספק אחד. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כך והיא נאמנת לומר מת בעלה וכ\"ש הוא שנאמינה שהרי יש כאן תרתי איסור א\"א ואיסור אשת אח בחייו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיבם נכנס לנחלה על פיה יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " מת יבמה שתינשא לשוק הואיל והוא איסור לאו שמא יהא קל בעיניה (ושמא משום דלא מרחמא ליה ליבמה אמרה כן כ\"פ) וכן אם היבם נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו שמא עיניו נתן בה שלא האמינו ע\"א אלא משום התרת עגונא כ\"כ הרמב\"ם בפרק ג' מהלכות יבום: "
+                ],
+                [
+                    " או מת יבמי ואחר כך מת בעלי רצה לומר אף על גב שלפי דבריה לעולם לא היתה זקוקה ליבם אפילו הכי אינה נאמנת להוציא את עצמם מחזקת יבום. "
+                ],
+                [
+                    " בין שאומרת מת בעלה ואחר כך מת יבמה ואף על גב שלפי דבריה היתה זקוקה ליבם אפילו הכי נאמנת ומותרת לשוק דאוקמה אחזקתה הראשונה דהפה שאסר הוא השם שהתיר רש\"י. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' עבד או שפחה או כותי כו' (וה\"ה עד מפי עד כ\"פ) שכיון שעד אחד נאמן לדעתו הרי הוא כעדות מיתת הבעל: "
+                ],
+                [
+                    " להתירה ליבם דוקא נאמן דהא אפילו האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה להתייבם מטעם דהוי איסור חמור: "
+                ],
+                [
+                    " ובין אם אומר מת בעלך רצה לומר ולא היה לו בן מעולם. "
+                ],
+                [
+                    " בין אם אומר מת יבמך דאיהו נמי לא מהימן כדלעיל בתחילת הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם אומר מת בעלה ואחר כך בנך כן צריך להיות ועד\"ר וכתב הרא\"ש אע\"ג דהיא נאמנת לומר מת בעלי ואחר כך מת בני (וכדלעיל בסימן קנ\"ז) משום דלדידה יש להאמין במיגו דאי בעי אמרה מת בעלי ושתקה וכו' כמבואר בב\"י ממיתת הבן והיתה מותרת לשוק משום שהיינו מעמידין הבן בחזקת קיים אבל בעד אחד ליכא מיגו דאיכא למיחש שמא שכרוהו שונאים או הוא בעצמו רוצה לקלקלה וסבר אי מסהידנא אבעל לחודיה כי שמעה שמת גם הבן תחקור ותדע איזה מת תחלה ולא יוכל לקלקלה אבל אי מסהידו אתרווייהו אבן ואבעל סמכה עלי ומקלקלא עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " וכדפרישית לעיל בסי' י\"ז: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i>אין עדותה מועיל לזו שהיא יבמה שאמרה תמות נפשי עם פלשתים: "
+                ],
+                [
+                    " ומתו היבמים ר\"ל בלא בנין דאם לא כן לא היו זקוקים עוד ליבם ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " נתייבמו נתגרשו כו' דאפילו אם היה בעל חבירתה בחיים היתה אסורה לו כיון שהיא גרושת אחיו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " תפסי בה קידושין אף על גב דכתב לעיל סימן ו' דלא תפסי בה קידושין משום דדרשינן לא תהיה אשת המת החוצה לא תהיה בו הויה מ\"מ צריכה גט מספק כדאמר שמואל ואנו בעניותינו צריכה גט מספק שמא לא תהיה ללאו הוא דאתא והוא חומרא מ\"ו וכ\"כ ב\"י וכתב עוד ודייק רבינו לכתוב תפסי בה קידושין וצריכה גט לומר דלא תפסי בה קידושין אלא לענין שצריכה גט אבל לא לערן שיהיו קידושין גמורין שהרי אין תפסי בה אלא מספק. "
+                ],
+                [
+                    " ואם קדשה במזיד קנסינן ליה ואוסרה עליו והחמירו בו טפי מהאשה שהלך בעלה למה\"י ונתקדשה שמותרת לחזור לבעלה ואם נתגרשה נמי מותרת למקדש דהתם נתקדשה ברשות והכא שלא ברשות אשר\"י בשם רמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יגרשנה ומותרת ליבם כו' ולא חיישינן שיאמרו שהיבם חלץ לה מתחלה דאל\"כ היאך קידשה הזר ויאמרו שמותרת ליבם אחר שחלץ לה משום דקידושין אין להן קול ולא ידעי דנתקדשה לזר. "
+                ],
+                [
+                    " וחולץ לה ומתירה ר\"ל לעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לקדשה פעם אחרת כו' דשמא קידושין שקידשה קודם שחלצה לא היו תפסי בה כדלעיל (ורמ\"י כתב בלבוש שטוב יותר להחמיר שהמקדש יגרש קודם ויחלוץ לה היבם ואח\"כ יחזור ויקדשנה קידושי ודאי ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אם חזר המקדש וקדש אחר כו' בספרי הרמב\"ם שלפנינו כתוב בפ\"ב דהל' יבום בלשון זה חזר שגירשו מן האירוסין ונשאה אחר כו'. "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה כו' מדסתם ולא חילק משמע בכל גווני מיירי ב\"י ואין לומר דבלאה\"נ מוכח דהרמב\"ם במזיד איירי דאל\"כ אלא בשוגג הא מותרת היא לכתחיל' להמקדש ולמה כתב הרמב\"ם דאין מיציאק אותו מידו י\"ל דהא דמותרת לו בשוגג אינו מפורש בגמרא אלא שהרא\"ש כ\"כ ולא סבירא ליה להרמב\"ם כן. וא\"נ י\"ל דמיירי בקדשה בשוגג והיבם בעי ליבמה שאז חייב המקדש לגרשה ושוב נמלך היבם ולא יבמה אלא חלצה וה\"א כיון דמתחילה גרשה מפני שהקול יצא שהיבם בעי ליבמה י\"א שאסורה אח\"כ להמקדש שלא יאמרו מחזיר גרושתו אחר שיבמה זה אפ\"ה בדנעבד אין מוציאין אותה ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כסברא הראשונה עד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " בין נישאת בשוגג בין במזיד כו' דכל הי\"ג דרכים בה ושי\"א שתצא ואין הולד ממזר וכ\"כ הרמב\"ם האשה שהלך כו' אע\"ג דהרמב\"ם מיירי משוגג ס\"ל לרבינו דלענין הולד ממזר אין חילוק בין שוגג למזיד והא דכתב הרמב\"ם דנשא שוגג לרבותא דתצא נקט לה. והא דכתב הרמב\"ם דינו אאמרו לה מת בעלך כו' ולא כתב דינו אאמרו לה מת יבמך ונישאת ואח\"כ אמרו לה ששקר היה משום דאין אורחא דמילתא למיטעי מלא מת למת משא\"כ בזה במת בנה קודם או אח\"כ אורחא למיטעי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בעל העיטור אפי' מת היבם כו' ואפי' חזר ונשאה כו' דכיון שנאסרה על זה ועל זה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים כי מתייבם או שחזר ונשאה אחר שחלץ לה היבם מה הוי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכל י\"ג דרכים בה נתבארו לעיל בסימן י\"ז ואחד מהן שהולד ממזר ולכן א\"ש שכתב שי\"א אע\"פ שדינה שתצא אין הולד ממזר והטעם שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות ב\"ד כדלעיל בסימן ד' ויבמה לשוק אינה אלא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה אבל הרא\"ש סובר שהוי ממזר מדרבנן משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים: "
+                ],
+                [
+                    " זינתה מיתרת ליבם (פירוש אם היבם ישראל אבל כהן אסורה לו מאחר שנבעלה לפסול לה כ\"פ) דדוקא בא\"א שהיא בכרת נאסרה על בעלה אם זנתה כן מוכח בפ\"ב דסוטה דף י\"ח ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אינה צריכה גט מהיבם ומותרת כו' ואינו דומה לאשה שהלך בעלה למד\"ה ואמרו שמת כעלה כו' שאסור' לחזור לראשון היינו משום שצריכה גט מהשני שהרי נישאת ע\"פ ב\"ד וא\"כ יאמרו העולם בודאי הראשון גירשה ונשאה השני וא\"כ א\"א יוצאה בלא גט ומאחר שצריכה גט אסורה לחזור לראשון שלא ואמרו מחזיר גרושתו משנשאת אבל גבי יבמה ליכא למימר שאחיו גירשה והוא נשאה דכ\"ע דעי שגרושת אחיו אסורה ובודאי יאמרו שבטעות יבמה נשאה כך פירש\"י ביבמות דף צ\"ד מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שמא יאמרו תנאי היה לאחיו בקידושין אבל גבי נשואה ליכא למימר שעל תנאי נשאה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " ולכך אסורה לחזור לבעלה ר\"ל משום גרושת אחיו (וצריכה גט מז�� ומזה וכל י\"ג דרכים בה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " כארוסתו לאסור בקרובותיה פירוש באמה ובבתה גם באחותה כל זמן שהיא חיה אבל לאחר שמתה לא עדיפא מארוסתו ממש שניתרת לו אחותו אחר מיתת ארוסתו: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש ר\"י דוקא כשקידש ר\"ל הא דאמרינן שאסור לו לכונסה אלא אמרינן לו המתן עד שייבם אחיו או יחלוץ כו' היינו דוקא כשקדשה לאחותה שעדמן הזיקה עי\"ז לא פקעה: "
+                ],
+                [
+                    " לא גזרו רבנן דאחות זקוקתי אינו אלא מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " מוציא את ארוסתו בגט דאל\"כ הוי אחות חלוצתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואת היבמה בחליצה אבל ליבומי לא דאחות גרושתו היא: "
+                ],
+                [
+                    " מתה ארוסתו חוזרת היבמה להיתרה כו' ולא אמרינן הואיל שנאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו פירש רש\"י ואצ\"ל אם מתה היבמה דארוסתו מותרת לו דהא אין טענתו לאוסרה וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ניזונת משל בעלה כיון שאינה יכולה להינשא מחמת בעלה משום הבחנה ניזונת משל בעלה שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך אבל מכאן ואילך זקוקה ליבם (ר\"ל ואינו דומה לשאר אלמנה דיכולה לומר מחמת בעלי שכבודו גדול עלי אני יושבת אלמנה אבל היבמה אגידא ביבם ולא משום כבוד בעלה דלאו בדידה תליא מילתא ואצל יבם אינה אלא כארוסתו וא\"צ ליתן כו' כ\"פ) ויבם א\"צ ליתן לה עד שיכנסנה: "
+                ],
+                [
+                    " ותתבע ממנו שייבם כו' ר\"ל מתחילה באתה לפני ב\"ד ותבעה שייבם אותה ואחר כך אם נתאחר מלייבם חזרה ובאתה לפני בית דין שייבם אותה מיד או יתן לה מזונות ומ\"ש ותתבע ממנו כו' הרא\"ש לטעמיה אזיל שסבר שאין לה מזונות אא\"כ נתרצה לייבם כמ\"ש אחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא נתרצה לייבם אלא לחלוץ כצ\"ל וכן הגיה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם אינו מחלק בין לייבם כו' פירוש לא חילק בין אם ירצה לחלוץ או לייבם או אפי' עדיין לא בירר וכו' מבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הניחה מעוברת כו' דאז דינה כשאר אלמנה דשמא לא תזקק ליבם: "
+                ],
+                [
+                    " אין לה מזונות עד שיגדיל דמשמיא קנסוה. "
+                ],
+                [
+                    " מעשה ידיה שלה כו' דלא תקינו רבנן מעשה ידיה לבעל אלא משום איבה וכ\"ז שאינה יושבת תחת בעלה אין לחוש לאיבה אשר\"י ודוקא לאחר ג' חדשים אם ברח או חלה לאחר שהעמידתו בדין אבל בתוך ג' חדשים למיתת הבעל כתב הרא\"ש בהדיא בתשובה (כלל נ' דין ד') שמעשה ידיה ליבם שהוא היורש ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' עשה בה מאמר פי' שקידש אותה ואע\"ג דאמרינן לעיל בסימן צ' שהנכסים שנפלו לה בעודה ארוסה אינה יכולה למוכרן לכתחילה הכא אין המאמר עושה אותה כמו ארוסה דמן התורה אין המאמר קונה בה: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בנכסי מלוג כו' עבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שיש ליבם זכות בהם שהרי הוא אוכל פירות הואיל שהם באחריותו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מתה כתובתה ר\"ל מנה ומאתים (ותוספת הראוין לבא לה משל בעלה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולר\"ת כולם בחזקת יורשי הבעל כו' אע\"ג ד��עיל בסימן צ' גבי נפל הבית עליו ועל אשתו כתב דיחלוקו לכולי עלמא היינו טעמא דהתם אם הבעל מת תחילה הויא האשה כאילו גבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לה כלום עד אחר חליצה: "
+                ],
+                [
+                    " וכי היכי דאיכא פלוגתא בנכסי צאן ברזל כו' אבל בנכסי מלוג כ\"ע מודו שהם שלה שהרי הנכסים הם בחזקתה לעניין ירושה: "
+                ],
+                [
+                    " לרש\"י חולקין בהן היא והיבם. והא דכתב לפרי זה דבמתה לרש\"י חולקין בהן יורשי הבעל כו' ול\"ק היבם ה\"ט דכשהיא מתה אז בטל היבום ולא עדיף היבם משאר האחין (עיין בד\"מ ובש\"ע שהביא כמה ידיעות שהיבם יורש השומרת יבם כ\"פ) ולכולן דין אחד מה שאין כן כשהיא חיה דאז היבם עומד לחוד לירש המת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי היבם אוכל פירותיהן צ\"ל דסבירא ליה דבנפלו לה בעודה תחת בעלה כולי עלמא מודי שהיבם אוכל כל הפירות וכן אם מתה היבם יורש הכל ואף על גב דפליגי כשנפלו לה בעודה שומרת יבם וכתב ב\"י ואם כן תימא שהו\"ל לרבינו להשמיענו תחילה זה ואחר כך הוה ליה להשמיענו דין המכירה ע\"ש שהאריך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אפילו נכסי מלוג נמי לא תמכור פיר' כולה והשתא יסולק קושיית בית יוסף שהקשה שרבינו כתב שגם בהם יש חלק ליבם בפירותיהן שחציה שלו ולפי טעם זה חציה מיהא יש לה רשות למכור: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מתה יחלקו בהן יורשים ויורשי הבעל לכאורה נראה דגם זה מטעם הנ\"ל דבנפלו לה בעודה תחת בעלה כ\"ע ס\"ל כרש\"י הנ\"ל דיחלקו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בנצ\"ב ול\"נ ז\"ל הריב\"ש גם המ\"מ המהפך בזכותו של הרמב\"ם בכל מה דאפשר לא מצא לו זכות בנכסי צאן ברזל כו' ומסיק כדברי הטור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין היבם יכול לייבם אלא א' מהן כו' שהנשארות הם אשת אח שלא במקום מצוה. ובגמרא יליף לה מדכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית א' הוא בונה ואין בונה ב' בתים (ר\"ל מזה נלמד שביאה א' פוטרת כולן וחליצה נלמד ממ\"ש בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ואין חולץ כ' בתים כ\"פ): (ומצוה על הגדול שבהם כו' ילפינן מדכתיב והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם ופירש\"י הכי דריש ולקחת לו לאשה ויבמה והיה הבכור המייבם יהיה הבכור עכ\"ל בגמרא דיבמות דף כ\"ד ע\"א כ\"ע): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין כופין אותו לייבם כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אומרים לו עליך המצוה כו' משום דשהויי מצוה לא משהינן גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אין הקטן ממנו בשנים שהוא כאן כו' צ\"ל בקטן האמור אינו קטן ממש דאם כן לאו בר יבום וחליצה הוא אלא שהוא מבן י\"ג שנים ולמעלה והביא שתי שערות אלא שהוא קטן בשנים (מאחיו הגדול) ב\"י): "
+                ],
+                [
+                    " ביאת הקטן עדיפא היינו בימיהם שמצות יבום היתה קודמת למצות חליצה וע\"ל בסימן קס\"ה (שכתב רבינו היינו אם יודעין בבירור שמכוין לשם מצוה ע\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם אפשר לו לייבם את כולן דיש סיפוק בידו לזון אלא כולן רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " למי שירצה מהן ומייבם למי שירצה מהן כן צריך להיות. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נאסרות צרותיה עליו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין עוברין אלא בעשה דכתיב אשר לא יבנה כו' דבית א' הוא בונה כו' ולאו ה��א כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה והרמב\"ם דרש מדכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך תפסי בה קידושין כו' לאפוקי מיהא כאשת אחיו שיש לו בנים דהיא בכרת ולא תפסי בה קידושין וממילא הוי הילד ממזר: "
+                ],
+                [
+                    " החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה כו' דכתיב אשר לא יבנה (דהול\"ל אשר לא בנה בלשון עבר כ\"פ) כיון שלא בנה שוב לא יבנה: "
+                ],
+                [
+                    " בבנו ובאביו ובאחיו כו' כגון אם אם אמה כצ\"ל. ובן בן בנו פירוש אסור לה וי\"ס דגרסי ובת בן בנה וקאי על היבם: "
+                ],
+                [
+                    " והאחין מותרין כו' אף על גב שאחיהם החולץ שליחותייהו קעביד וכאילו הם חלצוה (מ\"מ לא החמירו מגרושת אחיהם החולץ שמותרים בקרובותיה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " החולץ מותר באחות צרת החלוצה ולא אמרינן צרה כחלוצה לאסור בקרובותיה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בצרת אחות החלוצה (ל\"ד אחותה אלא ה\"ה שאר קרובותיה כן מוכח במשנה כ\"פ) פירש רש\"י בריש דף מ' ע\"ב כגון ראובן חלץ לאה ורחל אחותה נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן וטעמא מפורש בגמרא עכ\"ל וז\"ל הגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומפרש הך דאזלא בהדה לב\"ד גזרו בה רבנן כו' ה\"ג רש\"י ומפרש כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לבית דין וכולי עלמא לא ידעי הי מינייהו יבמתו וסברי דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל יאמרו היינו צרת חלוצתו דסברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו מ\"ה גזרו אבל כשלאה חולצת אין צרתה הולכת עמה ומשום הכי כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצתו קא נסיב עד כאן לשונו אבל התוספות והרא\"ש הקשו עליו כמה קושיות וכתבו לכך נראה דגרסינן הך דאזלא בהדה לבית דין כו' ומפרשי דחלוצה דאיתעבד בה מעשה לפני בית דין ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין (ר\"ל כגון שיש להיבם שני אחים ולכל אחד יש לו אשה שהן בנות איש אחד ואחר שמת אח אחד שנשא לאה ונתן לה חליצה אינו רשאי לייבם אחר כך צרת אחות לאה שהיא אשת אחיו ג\"כ ולא היה לו בנים מטעם דהרי כערוה דאחות גרושה שגזרו שיהיה דין החלוצה כמו גרושה כמו שנתבאר בסי' קע\"ד כ\"פ) דדמיא לצרת ערוה. אבל צרת חלוצתו דלא איתעבד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובותיה שריא עד כאן לשונו וזהו כוונת רבינו בשם ר\"י. פירוש לפירושו אחות גרושתו אסורה לו מן התורה ואחות חלוצתו אינה אסורה אלא מדרבנן (כמ\"ש לקמן סימן קע\"ד כ\"פ) ומכל מקום כיון דהאי חליצה איתעבד בה מעשה לפני בית דין ואגלויי איסורה עשאה לאחותה כאילו היא אחות גרושה ואסור מן התורה ונ\"מ שאם היתה נשואה לאחיו ומת פוטרת גם צרתה מן החליצה והיבום כדין צרת ערוה אבל אם אינה נשואה לאחיו אלא לאיש נכרי ומת אותו נכרי אף שזאת אחות גרושתו אסורה עליו למה לא ישא צרתה שלא אסרו צרת ערוה אלא דוקא כשנשואה לאחיו שהרי אשת אחיו אסורה מן התורה עליו אם לא במקום מצות יבום והיינו היכא שכל נשיו ראוים ליבום אבל אחות צרת החלוצה אף שהיא נשואה לאחיו ומת מותר לזה ליבמה אף שצרת החלוצה אסורה לו לייבם מכל מקום לא מיחשב אחותה כאחות גרושתו דכיון דלא איתעבד בה מעשה לפני בית דין דייה שנאסרה היא להתייבם ולא נאסרה אחותה מחמתה אפילו נשואה לאח ומכל שכן לאחר וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המייבם זוכה בנכסי המת כו' דכתיב יקום ע\"ש אחיו דר\"ל היבם קאי בנחלת המת (דלמדוהו בג\"ש כתיב יקום ע\"ש אחיו וגבי בני יוסף כתיב ע\"ש אחיהם יקראו בנחלתן כ\"פ) וכמ\"ש בסימן קס\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא בראוי דבכור קרייה רחמנא דכתיב והיה הבכור (וכמ\"ש בסימן קס\"א) ובכור נוטל דוקא במוחזק (כמ\"ש בח\"מ סי' רע\"ח כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ישביחו הנכסים כו' דזה הוי נמי ראוי: "
+                ],
+                [
+                    " החולץ הוא כאחד משאר האחין לנחלה ז\"ל הגמרא פשיטא סד\"א הואיל ואפסדה מייבום לקנסיה קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " האב יורש הכל פירוש אם חולץ אחד מהן דאילו מייבם אחד מהן כבר נתבאר דהוא עומד במקום המת ונוטל הכל אפילו במקום אביו והטעם שהאב יורש הכל בחולץ אחד מהן דאמר מר האב קודם לכל יוצאי יריכו לנחלה פירוש אם אחד מהבנים מת בלא בנים אביו יורשו ולא האחין: "
+                ],
+                [
+                    " אם אבי המת קיים כו' אבל אם אינו קיים יכול היבם לומר דל מהכא היבום שזכיתי בנכסים מכח היבום מ\"מ אני ודאי יורש דמיתנא ואתה ספק ותנן הוא אינו יורש אותו אלא הקרוב קרוב יורש כי הוחזקה הנחלה לאותו שבט והוא לא יוציא הנחלה מחזקתה מספק אבל כשהסבא קיים אז אין היבם יכול לזכות מכח קורבא כי האב קודם וצריך לזכות מכח טענת דאת ברי דידי וזו טענת ספק היא ומכל מקום האב נסתלק מן הנכסים בין שהוא בר מיתנא בין שהוא בן היבם (דממ\"נ אין האב יורש דאם הוא בן הראשון היא יורש הכל ואם הוא בן השני הרי היבום היה כדת והיבם עומד על נחלת אחיו כ\"פ): וחולקין הספק והיבם בשוה אשיר\"י פרק החולץ ומביאו מ\"ו וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם אחד מהן מוחזק כו' ז\"ל הרא\"ש אפילו אם אחד מהן מוחזק וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וסת הספק קודם חלוקה וסבא אמר בר מיתנא הוי ונכסי דידי נינהו והיבם אומר שהוא ברי יחלוקו כו' וע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת שעדיין לא נחלק נכסיו מעולם (ומיירי שהיה הסבא קיים בשעת מיתת המת דאל\"כ הרי נפלו לחזקת היבם ובניו ירשו כל זכותו ולא יטול הספק אלא כאחד מהם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומה שלקחתי מנכסי המת עם אביכם אחזיר כו' כגון שהיו נכסי היבם מרובים ובניו מועטים: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שהדין עם בני היבם שאומרים כבר זכה אבינו בחצי נכסי המת בדין חלוקה ולא אחינו את לחלוק עמנו בנכסי אבינו כלל והמע\"ה אבל אם מת היבם קודם שחלק עם הספק הדין עם הספק אף לפי הי\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ז\"ל הגמרא שם ספק אמר אנא בר מיתנא ופלגא נכסי דידי נינהו ויבם אמר את ברי דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא ודאי עכ\"ל ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " או ספק וסבא בנכסי יבם (פירוש שאין ליבם בן אחר כ\"פ) חולקין כדין ממון המוטל בספק ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל כו' דאין העובר ניכר עד תשעים יום ולכן צריכה להמתין תשעים יום מלהתייבם שמא יפגע באשת אחיו שלא במקום מצוה ומדאינה ראויה לייבם אינה ראויה ג\"כ לחליצה דכתיב אם לא יחפוץ וגו' הא אם יחפוץ ייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה כו' גמרא בפ' החולץ (יבמות דף מ\"א ע\"ב): "
+                ],
+                [
+                    " ויום הייבום ויום החליצה ר\"ל או יום החליצה: (אינה צריכה כלום ר\"ל לאפוקי מי\"א דחליצה פסולה היא וצריכה חליצה אחרת מכל האחין כיון שבשעת חליצה לא ידענו שהיא בת חליצה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים דשמא היא מעוברת ותפיל הולד ותהיה החליצה פסולה למפרע או משום הבחנה (לידע הבן זה של מי הוא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתתו דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל מת היבם אחר ג' חדשים צריכה להמתין עוד ג' חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה תוס' ואשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או ילדה ולא חיה ל' יום שאז דינו כנפל אלא א\"כ ידוע שכלו חדשיו כמ\"ש לעיל סי' קנ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ונמצאת מעוברת ולה צרה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תוך ג' חדשים ה\"ה אחר שלשה חדשים אלא דמילתא דלא שכיח הוא דתחלוץ לאחר ג' ותמצא מעוברת דהעובר ניכר לג' חדשים: "
+                ],
+                [
+                    " היבמה לא תתייבם בעת נדותה ז\"ל הרא\"ש בריש יבמות יש שואלים וכו' כמבואר בב\"י עד נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים עכ\"ל וזה שכתב רבינו שלא תתייבם בעת נדתה משמע הא אם אינה נדה בשעת ייבום אע\"ג דהיתה נדה בשעה שמת בעלה תתייבם. ומסיק נמי דנדה מותרת לחלוץ וגם שאם עבר ויבמה שקנאה אע\"ג דבלא ייבום נמי אסור לבא עליה משום איסור נדה א\"כ פשיטא שלא תתייבם די\"ל דאע\"ג דפשיטא הוא מ\"מ כתבו רבינו לאשמעינן שאע\"פ שאינה יכולה להתייבם מ\"מ חולצת לכתחלה או אם עבר ויבם ובא עליה שקנאה: "
+                ],
+                [
+                    " מפרישין אותה ממנו שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא אבל א\"צ לגרשה כיון דלשם מצוה נתכוון מה שאין כן בעבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו דחייב להוציא כמו שכתב רבינו לעיל סימן י\"ג ע\"ש בב\"י דהביא לשון הרמב\"ם דכתב גם שם מפרישין ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הפילה (שילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו כמ\"ש בסימן קנ\"ו שהוא נפל כ\"פ): יחזור ויקיים כתב רבינו ירוחם יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ\"ה ואם רוצה לחלוץ לה אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו ספק וצריכה גט דשמא כלו לו חדשיו והוי אשת אש שלא במקום מצוה ולכן אסור להשהותה וצריכה גט דדמיא לכנוסה וחלוצה דשמא לאו ולד הוא וביאת מעוברת לא שמה ביאה כ\"כ המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו הואיל שיש לומר שהולד אינו בן קיימא ובסמוך הביא רבינו עוד כדומה לזה לדברי הרמ\"ה וכתב עליו ול\"נ כו' ועיין בדרישה מה שאכתוב שם: "
+                ],
+                [
+                    " ויוציא ואינה צריכה כלום דכיון שהיא ערוה עליו לא צריכה לא גט ולא חליצה וכתב המ\"מ דה\"ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציאנה ואינה צריכה כלום: "
+                ],
+                [
+                    " או בן שבעה לשני יוציא בגט דאסור לקיימה דלמא הולד הוא מראשון או משני (והולד כשר ממ\"נ ואין צריך חליצה ממ\"נ רק גט צריכה מספק שמא הוא בן ז' לאחרון כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוי ספק ממזר דהוי מספק אשת אח שלא במקום מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " אם ליש��אל נתקדשה חולצת כו' דבגמ' איכא פלוגתא דרשב\"ג ס' דאי לא אישתהי תשעה חדשים לא הוי בר קיימא ורבנן סברי אף ע\"ג דלא שהה ולד מעליא הוי הלכך לגבי ישראל דאיפשר בחליצה עבדינן כרשב\"ג אבל גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה נאסרה עליו עבדינן כרבנן. ואף ע\"ג דגבי שומרת יבם שנישאת בלא חליצה תצא מבעלה התם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל' יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתיתי גברא כ\"כ הרי\"ף וכתב עוד אאשת כהן דאמרינן דלא תחלוץ ואע\"ג דהשתא נשארת תחת בעלה הכהן וכו' כמבואר בב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שמצות יבום קודמת כו' (שפסק הלכה כרבנן שסברי מדכתיב יבמה יבא עליה מ\"מ אפי' שלא נתכוין לשם מצוה ור\"ת פסק כאבא שאול שאין מצות יבום אם לא שמתכוין לשם מצוה כ\"פ) כתב הריב\"ש סימן ש\"ב דכשיש לו אשה כבר לכולי עלמא מצות חליצה קודמת: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י כתב שמצות חליצה כו' פליגי בפירוש סוגיית הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " שמא אינם מכוונים לשם מצוה אלא לשם נוי או נתן עיניו בממון והיי כפוגע באשת אח שלא במקום מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " מטעינן ליה ואינה צריכה ליתן לו כלום כ\"כ הרא\"ש בתשובה שהביא רבינו בסמוך דחליצה מוטעת כשרה: "
+                ],
+                [
+                    " בכל אמתלא שתתן לדבריה ר\"ל אפי' אינה כדאי לכפות בעלה לגרש ע\"י אותה אמתלא: "
+                ],
+                [
+                    " וכיוצא בזה אם רוצה לייבם וידוע כו' נמשך למטה ר\"ל וכיוצא בזה אם רוצה לייבם וידוע שמכוין לשם מצוה והיא ממאנת כו' בשניהם אם אין יכולין להטעותו אין כופין אותו לחלוץ אבל אי לא ידוע שמכוין לשם מצוה נראה דגם כן מודה לרש\"י שכופין אותו לחלוץ בכל אמתלא שתתן אפי' לא הוי כדאי לכפותו לגרש על ידו: "
+                ],
+                [
+                    " שהיתה מועלת לה אפי' כנגד בעל כו' אבל לא בכל אמתלאות שתתן: "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו לחלוץ בחנם חדא משום שאינו מכוין לשם מצות יבום אלא תובע ממון כדי לחלוץ ועוד אפילו אם תבע לייבם נראה דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שהוא נער ובער ואין לו במה להתפרנס כו' עיין בתשובת הרא\"ש כלל נ\"ב שכ\"כ ולענין כופין אותו לגרש כתב רבינו בסימן ע' דאם אין בידה לפרנסה בלחם כופין אותו להוציא ובסימן ע\"ז כתב דאם הוא אינו הולך בדרך ישרה ומכלה כל הממון וטוענת מאיס עלי שומעין לה אבל אין כופין אותו לגרשה וכאן דעדיין לא נשאו גם מצות חליצה קודמת באמתלא כה\"ג כולי עלמא מודה: "
+                ],
+                [
+                    " כדין מורדת על בעלה וכופין אותו לחלוץ (מאחר שתצא בלא כתובה כ\"פ) כתב המ\"מ ע\"ז זהו כפי דעתו שסבירא ליה שכופין הבעל לגרש כשטוענת אשתו עליו מאיס עלי וכל שכן שכופין לחלוץ היבם וכבר כתבתי שהרבה חולקים עליו בזה כו': "
+                ],
+                [
+                    " הניח אחיו נשים רבות ואסור לו לייבם אלא אחד מהן והדבר תלוי בו: "
+                ],
+                [
+                    " היא המורדת וחולץ לה רצה לומר בעל כרחו: "
+                ],
+                [
+                    " ורצתה באח אחר והוא רוצה בה אבל כתוב בסמ\"ג מ\"ע סימן כ\"א גדול גדול קודם וצ\"ע וכן דעת כל הפוסקים דלא כהרמב\"ם אלא גדול גדול קודם וכן יראה מדברי הטור בסימן קס\"א מ\"ו וכ\"כ המ\"מ על דברי הרמב\"ם וכתב שהיה להרמב\"ם גירסא אחרת בגמרא עיין בב\"י שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " הואיל והיא רוצה ב��חד מהן והיא רוצה בה הרי לא מרדה כן צריך להיות וי\"ס דגרסי והוא לא רצה וקאי אגדול אבל ב\"י מחק תיבת לא וכ\"כ המ\"מ שהיא גירסא משובשת: "
+                ],
+                [
+                    " שיש הוכחה שלא כיונה לאסור עצמה כו' אלא שהיה לה כעס עליו פירוש רש\"י: (ונתכוונה בנדרה כדי לאסור כו' אינו ר\"ל שידוע בבירור שלכך נתכוונה אלא שיש אומד שלכך נתכוונה דינא הכי וזה שכתב לעיל שיש הוכחה כו' וכן מבואר במ\"מ שהביא ב\"י כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב רב אלפס שדינה כדין מורדת כ\"כ בהדיא ס\"פ ב\"ש ואף על גב שכבר כתב רבינו לעיל שרב אלפס סבר שיש ליבמה דין מורדת הוצרך לרבינו לכתוב פה פעם שנית שאפילו בדין זה סבר האלפס שיש לה דין מורדת לאפוקי מהרא\"ש שסבר דאפילו למ\"ד שאית ליה מצות יבום קודם הכא אין לה דין מורדת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ואף על גב שלעיל כתב רבינו שהרא\"ש הסכים לסברת רבינו תם ואם כן פשיטא שאין לה דין מורדת דהא סבר מצות חליצה קודמת די\"ל דהכי קאמר דהאלפס ורמב\"ם סברי שאפי' הכי אית לה דין מורדת והראב\"ד כתב דאין לה דין מורדת וע\"ז כתב דגם הרא\"ש סבר כהראב\"ד ומשום שאל תקשה דמילתא דפשיטא היא לכן כתב דאפילו למאן דאית ליה מצות יבום כו' ר\"ל דאתא לאשמועינן דאפילו למאן דאמר דאית ליה בגמרא דמצות יבום קודמת כו' לאפוקי מהאלפסי והרמב\"ם שמשווין דין יבמה זו ליבמה דעלמא שבשניהן יש לה דין מורדת: (כשאר כל האלמנות אין שומעין לה אף על גב דיש לה תנאי כתובה שכתב לה דתהא יתבא בביתי כל ימי מיגר אלמנותך והיורשים צריכין לקיים התנאי גבי יבם א\"א כן דהתורה זכתה לו לייבמה או לחלוץ כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " רצה חולץ ונותן לה כתובה שאין זו מורדת הואיל שאומרת שתשב עגונה בבית בעלה (ואם אינה רוצה גם בחליצה דינה כדין מורדת שנתבאר בסימן ע\"ז ומכריזין עליה ד' שבתות ואחר כך תפסיד כתובתה מ\"מ אחר כך כופין אותה בנידוי או בכפיות אחרות עד שתתרצה כ\"כ הר\"ן בתשובה כ\"פ): (ה\"ז נוטלת כתובתה כו' ר\"ל אפילו למ\"ד מצות יבום קודמת וטעמא מפורש בגמרא וכן לדידן דקי\"ל מצות חליצה קודמת אף על פי שאין כופין לחלוץ צריך ליתן לה כתובתה מיד ועיין בהגהות רמ\"א תקנות הקהילות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " נולדו בה מומין כשהיא שומרת יבם כו' רצה לומר פשיטא אם היו בה בעודה תחת בעלה שנותן היבם לה כתובה דהא היתה יכולה לומר לבעלה נסתחפה (לשון מטר סיחף כלומר מזלו גורם כ\"פ) שדהו והיה צריך ליתן לה כתובה ה\"ה נמי דהיבם צריך ליתן לה דהוא עומד במקום הבעל דמן השמים הקנוה לו אבל כשנולדו בה המומין כשהיא שומרת יבם ה\"א הואיל שעדיין לא עשה בה מאמר ואינה אלא זקוקתו אינה יכולה לומר נסתחפה שדהו קא משמע לן דלא גרעה מארוסה שאם נולדו בה מומין אחר שנתארסה יכולה לומר נסתחפה שדהו ה\"ה הכא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אחר היבם למקום שהוא שם דכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה וכתב נ\"י (ס\"פ זה בורר) ודוקא למקום דירתו היא מחוייבת לילך אחריו אבל אם הלך לעיר אחרת אין כופין היבמה לילך אחריו (אלא כופין אותו לילך אחריה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא עצה לייבם כו' תיבת לייבם רצה לומר שייבם אותה: (על נכסי בעלה הראשון פירוש מאחר שמן השמים שע\"כ הקנוה לו לא שיעבד נכסיו לכתובה יכול למוכרם בכל עת שירצה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כתובתה על נכסי יבם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ומכל מקום אינו נותן לה מנכסיו אלא מנה מה שאין כן כשכתובתה על נכסי בעלה הראשון דנוטלת מאתים דאז היתה בתולה בשעת נישואי בעלה וכמו שכתב רבינו בריש סי' קס\"ח. "
+                ],
+                [
+                    " ובשוה פרוטה וכן יכול לעשות בה מאמר בשטר כדין קידושי אשה גמרא וה\"ה על ידי שליח ריב\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " ואינו קונה קנין גמור רצה לומר לפוטרה גט (דמדאורייתא אין לה קנין אחר אלא ביאה שנאמר יבמה יבא עליה כ\"פ). כדלקמן בסימן ק\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וקטנה שנתאלמנה מן האירוסין שעדיין היא ברשות אביה כל זמן שלא השיאה: "
+                ],
+                [
+                    " אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה הואיל שאיפשר לעשות המאמר בהכשר דהיינו על ידי אביה אינו יכול לעשות בה בענין אחר לאפוקי אם נתאלמנה מן הנישואין שאין לאביה עוד רשות בה איפשר שיכול לעשות בה מאמר ע\"י אחיה ואמה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מדעת אביה וכותב לה כתובה כו' איפשר משום דסבירא ליה דלארוסה אין לה כתובה וצריך לכתוב לה הוא כשנשאה וע\"ל סימן נ\"ה. (ומכין אותו מכת מרדות משום הפריצות שעשה כדין מקדש כו' כמ\"ש בסימן כ\"ו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אין צריך לקרותו ע\"ש אחיו ברייתא היא בפ\"ב דיבמות ד' כ\"ד יקום ע\"ש אחיו לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום ע\"ש אחיו ונאמר להלן ע\"ש אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן לנחלה אף שם האמור כאן לנחלה וה\"פ דקרא ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור כלומר המייבם יהיה הבכור. אשר תלד אותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאיילונית. יקום היבם ע\"ש אחיו לנפול אותו ולא יחלקו אחיו עמו כלל גמרא ורש\"י שם: "
+                ],
+                [
+                    " גבי בעילת מצוה דלאו דיבמה י\"מ דר\"ל הברכה שכתב רבינו לעיל בסימן ס\"ג ול\"נ דאותה ברכה אברכת בתולים קאי וכאן מיירי אפילו באלמנה דומיא דיבמה ועוד דאותה ברכה אינה אלא ברכת שבח וברכה דמיירי בה כאן היא נתקנה על קיום המצוה שצוה לנו: "
+                ],
+                [
+                    " דלא צריכה לברוכי ואברכה קאי דא\"צ לברך: "
+                ],
+                [
+                    " ואנא כתיבנא דכל מצוה התלויה באחר כו' נ\"ל דלענין בפני עצמו ואינו ענין למ\"ש לפני זה: הא ליתא למצוה אלא בביאה. דבלאו מצוה התלוים באחר הוא אלא משום דבעינן עובר לעשייתן דהיינו מיד סמוך לפני מצות עשייתן ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " טופס כתובת יבמין ז\"ל ב\"י זה הטופס שכתב רבינו יש בו תוספת דברים והטופס המכוון כתבוהו הרי\"ף והרא\"ש ז\"ל ס\"פ מצות חליצה והרמב\"ם בפ\"ד מהלכות יבום: "
+                ],
+                [
+                    " כסף עשרים וחמשה (דהוי מאתן כ\"פ) זוזי ר\"ל כ\"ה דינרי צורי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והיה הבכור אשר תלד יקום כו' עיין מ\"ש פירוש דקרא לעיל בסמוך דהאי והיה הבכור לאו אבן הנולד קאי אלא איבם. ואשר תלד איבמה שתהא ראויה לילד. ויקום ע\"ש אחיו אנחלה קאי ומ\"ש כדי לאוקמי שמיה בישראל כדכתיב והיה הבכור וגומר פירושו ע\"ד שפירש רש\"י במגילת רות <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> על מ\"ש שם וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו דפירוש מתוך שאשתו יוצאה ובאה בנחלה ומכנסת ומוציאה אומרים זאת היא אשת מחלון ושמו נזכר עליה עכ\"ל ואם כן גם זה נפרש במאי דכתיב יקום ע\"ש אחיו המת. וגם על דרך זה נראה לפרש דעת בעל הנוסח במ\"ש ברישא ומוקים שמא בישראל לא שבק ושבק ההיא איתתא כו' דר\"ל דיבום אשתו זו תעמוד לו שיזכה שמו על ידה בנחלתו וגם הרי\"ף והרא\"ש כתבו להאי קרא בטופס יבום כתובה שלהם ס\"פ מצות חליצה ע\"ש: (וצריך לשרטט כמ\"ש בי\"ד סימן רפ\"ד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בין בשוגג בין במזיד ז\"ל רש\"י ר\"פ הבע\"י שוגג כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת. מזיד לשם זנות ולא לשם מצוה ועד\"ר: (בין כדרכה כו' שנא' יבמה יבא עליה כדרכה ולקחה שלא כדרכה: כגון שהוא ישן דוקא ישן ממש אבל נים ולא נים תיר ולא תיר קונה גמרא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שכור שאינו מכיר כלום היינו שהגיע לשכרותו של לוט המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נפלה לו מן האירוסין אינו קונה כו' דכי רבייה רחמנא (מקרא דיבמה יבא עליה כ\"פ) ביאת שוגג כמזיד דוקא לאוקמי במקום הבעל אבל לא לאלומי מבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " (אבל בהעראה כו' דמהני אפילו בעלמא בשאר ביאות וע\"ל סימן כ' כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וקונה (ביבמתו ר\"ל שקונה בנכסי אחיו מדרבנן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא ביבמתו ביאתו ביאה אבל באשה דעלמא כו' משנה ס\"פ האשה רבה ופירש\"י אע\"ג דביאתו ביאה קידושיו אינן קידושין דאין קנין לקטן עד שיביא שתי שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר: (לפיכך אם נשא אשה ולו אח ר\"ל הקטן שנשא אשה ומת בקטנותו ולו אח כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " קנין גמור אלא כמאמר רצה לומר במאמר בגדול לחוד (פירוש כגדול שעושה מאמר ביבמתו לבד ולא בא עליה דאם בא לפוטרה צריכה גט מכח המאמר וחליצה לזיקתו מאחר שלא בא עליה וכתיב יבמה יבא עליה כן ביאת הקטן אינה אלא כמאמר וצריכה גט ואינה פטורה מחליצה עד שבא עליה אחר שהגדיל ואז אין צריך אלא גט לבד כ\"פ) כמו שנתבאר לקמן סימן ק\"ע ובסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה גט וחליצה גט לביאתו וחליצה לזיקתו: "
+                ],
+                [
+                    " ולו אח חולצת ולא מתייבמת לפי שיש עליה זיקת שני יבמים שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שנייה ותנן בפרק ד' אחין מי שיש עליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין רש\"י (דהתורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם משמע דוקא כשיש עליה זיקת יבם אחד כ\"פ) וכמו שנתבאר לקמן סי' קע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " שתיהן חולצות ולא מתייבמות דאף זו שנישאת בגדלות לא מתייבמת מפני שעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום כיון שהיא צרה של יבמה זו שחלה עליה זיקת שני יבמין. "
+                ],
+                [
+                    " קטן אינו חולץ עד שיגדיל דאיש כתיב בפרשת חליצה (דכתיב ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וגומר דהיינו בן שלשה עשר שנה ויום אחד כ\"פ) ואשה נמי בעי גדולה כאיש דאתקש לה דכתיב לה דכתיב בההיא קרא ועלתה יבמתו השערה: (לא חיישינן שמא היו לה קודם לכן ט\"ל סימן קנ\"ה. קנאה קנין גמור פירש רש\"י שקנאה לירש בנכסי אחיו ויורשת ומטמא לה: אינה חולצת עד שתגדיל שתהא בת שנים עשר שנה ויום אחד ואפשר דבדיעבד אין חליצת קטנה חליצה מגיד משנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יגדלו זה עם זו (ואם בא לגרשה אינו גט עד שיגדיל דגט קטן ��ינו גט כ\"פ) ולא חיישינן שמא ימצא אחד מהן סריס או איילונית ונמצא פוגעין בערוה שלא במקום מצוה הואיל דשניהם אינם בני מצוה דקטן אוכל נבילות אין בית דין מצווין להפרישו: "
+                ],
+                [
+                    " בתוך ל' יום נאמן כצ\"ל דעד ל' יום מוקים איניש אנפשיה מלבעול: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי דבריה צריכה גט כו' (דשויתה נפשה חתיכה דאיסורא. אבל אין כופין אותו מאחר שהוא נאמן ולפי דבריו א\"ש גט כ\"פ) ועי' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " נאמנת וכופין אותו דבתוך ל' מסתמא לא בעל: "
+                ],
+                [
+                    " פסלה עליו בגט כו' דהגט קליש לזיקתו והרי הוא עליו באם לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה: "
+                ],
+                [
+                    " נאמנת ודיה בגט דלאחר ל' מסתמא בעל דלא מוקים איניש אנפשיה כ\"כ מלבעול: "
+                ],
+                [
+                    " אין שומעין לו וצריכה כו' הואיל שאמר מתחלה שבעל (והוא אחר ל' דלא מוקים אינש נפשיה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " קודם שבעל צריכה גט שני וחליצה דהא הוא מודה שהגט אינו כלום שנתנו לה קודם שבעל וגם היא אומרת שלא נבעלתי מכ\"ש שהגט אינה מועיל לה כלום ולכך צריכה גט שני שהרי הוא אומר שבעל (דיש ביאה אחר הגט כ\"פ) וחליצה שהיא אומרת שלא נבעלתי: (לדעת ר\"י אינו נאמן כו' דחזקה דכונס את האשה בועל לאלתר ואינו נאמן אלא לגבי אשתו ונראה הטעם משום דלגבי אשתו אינו מעיז לומר שלא בעל אם בעל. וטעם דהרא\"ש מדנאמן לאוסרה בלא חליצה אע\"פ שהיא מכחישתו כ\"ש שהוא נאמן לאסור הצרה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם היא אומרת שבעל אבל אם היא לבדה אומרת שלא בעל אינה נאמנת לאוסרה שסתם אשה שונאה את צרתה ומסתמא מחמת שנאה אומרת כן כדי לאוסרה לעלמא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הרי היא כאשתו לכל דבר כו' דכתיב ולקחה לו לאשה (דהו\"ל למימר ולקחה לו ויבמה אלא כיון כו' כ\"פ) כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמרי' כיון כו' קאי או להחזירה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתובתה על נכסי בעלה הראשון (ע\"ל סימן קס\"ו כ\"פ) מ\"ט אשה הקנו לו מן השמים גמרא וממילא יש לה מאתים ואם נשתדפו השדות נשתדפו לה: "
+                ],
+                [
+                    " על דעת כתובה הראשונה הוא מחזירה רצה לומר וכתובתה על נכסי בעלה הראשון אם לא שיתנה כמו שנתבאר בסמוך. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם הניח מטלטלין כו' איירי בזמן הזה שתקנו הגאונים שהכתובה נגבית ממטלטלים: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב בזה ר\"ל אם הוא חיוב לאחיו שאין מוציאין אותו מידו דתרי חומרי לא עבדינן חדא דמן הדין אין הכתובה נגבית ממטלטלין ועוד דהיבם יכול לומר (ר\"ל מן הדין כ\"פ) לאו בעל דברים דידי את והיינו צריכין לומר שנוציא מדר' נתן (כמ\"ש בח\"מ סימן פ\"ו כ\"פ) וכולי האי לא מחמרינן והרא\"ש כתב דאע\"ג דאמרינן בגמרא דתרי חומרי לא עבדינן היינו בימיהם שחכמים פליגי עם ר\"מ וסברי דאין כתובה נגבית ממטנטלין ואז אם תאמר שנחמיר כרבי מאיר דאמר כתובה נגבית ממטלטלין וגם נחמיר כרבי נתן דאמר מוציאין מזה ונותנין לזה מיחשב כתרי תומרי אבל בזמנינו דתקינו הגאונים דכתובה נגבית ממטלטלין יחזרו המטלטלין להיות כקרקע ולא מטעם חומרא ואין כאן אלא חומרא דר\"נ: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ה בלא גירושין אם מ��רצית לו אבל אם לא נתרצה לא יוכל למכור אפילו אם יכתוב אחריות כתובה על נכסיו כמ\"ש לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שהיבמה אסורה עליו פירוש כגון שהיא שנייה לבעל ולא ליבם או כגון שהבעל הוא כהן ונשא גרושה שהקידושין תופסין בה ונזקקת ליבם והיבם הוא חלל שמותר בגרושה או כגון שהבעל הוא כהן גדול ונשא אלמנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה כתובה כדרך כו' הואיל שהזיקה בא מכח הבעל ולבעל לא הויא בת כתובה ולא דמי להיכא שמחלה כתובתה לבעל הראשון דהתם בת כתובה היא לבעל ואי הוה משהה עם בעלה הראשון היה צריך לכתוב לה כתובה חדשה אף שכבר מחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ודינה עם יבמה בתוספת כתובה כו' רצה לומר כמו שנתבאר לעיל בסימן קי\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שמצות חליצה בשלשה דיינים דכתיב זקנים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד א' גמרא בר\"פ מ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ישראלים כשרים ישראלים לאפוקי עכו\"ם וכתב ב\"י ונראה דתרתי קתני חדא שיהיו כשרים היינו שלא יהא בהם שום פסול ועוד שלא יהיו קרובים זה לזה והטעם משום דחליצה הוא דין עכ\"ל וכן נראה לי דתיבת כשרים בא לאורויי ולא פסולים דהא אחר כך תכף כתב נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו' משמע דלפניו יזהר שצריך שלא יהיו פסולים דאם כן פסול מאן דכר שמיה. ולפי זה נראה לי דצריכין להגיה וי\"ו אתיבת שלא יהיו כו' וצריך להיות ובלא יהיו קרובים כו': (ואפילו הן הדיוטות דאין במשמע מומחין אלא היכא דכתיב אלקים וכאן כתיב זקנים משמע אפי' הדיוטות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " רק שידעו להקרות כו' פירש רש\"י שיודעים להקרות לא חפצתי לקחתה מאן יבמי ככה יעשה לאיש כו' ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " אפילו היה אביו גר ואמו מישראל כו' אף על גב דמותר לדון לישראל בכהאי גוונא כדלקמן בחושן משפט סי' ז' לענין חליצה לא מהני דכתיב ונקרא שמו בישראל משמע שיהא ישראל מכל צד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " רק שיהא אביו מישראל שגם לענין יחוס כהונה סגי בהכי: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאו עמי הארץ שאין יודעין אפילו להקרות כו' ז\"ל ב\"י ויש לתמוה על זה דכיון דאינו יודעין וכו': "
+                ],
+                [
+                    " לפרסומי מילתא דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן אי נמי דליתו אינשי וליקפצו עלה רש\"י ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הן עמי הארץ אבל פסולים לא ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולחלוק בשביל פסול שנים שהוסיפו ב\"י וע\"ש (בת\"ה סימן רכ\"ז שכתב דאלו השנים יהיו נמשכים מעט רחוק מן השלשה שהם ב\"ד שלפעמים הם קרובים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכד כתבו גיטא רצה לומר גט דחליצה כמ\"ש בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " במותב תלתא הוינא דהשנים אינם אלא לפרסום: "
+                ],
+                [
+                    " ויקבעו מקום תחלה לומר כו' דכתיב ועלתה יבמתו השערה מדכתיב השערה בה\"א הידיעה משמע מקום מזומן כבר לכך ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בערב ביום שלפניו פירוש וכל שכן באותו יום עדיף טפי: "
+                ],
+                [
+                    " צריכין הדיינים לקבוע מקום ר\"ל שישבו בו: "
+                ],
+                [
+                    " אין חליצה כשרה אלא ביום כתחלת דין שהחליצה דיני ממונות היא שגובה בה כתובה נ\"י (ועוד דכתיב ועלתה יבמתו השערה ושער תרע בית דינא משמע כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הוא עבד או שפחה משום דלא אמילתא דאיסורא ולא אממונא קא מסהדי אלא גילוי מילתא בעלמא הוא דהאי גברא הוא פלוני והא איתתא היא פלונית: "
+                ],
+                [
+                    " שיש ג' חדשים ממיתת הבעל דחליצה מעוברת לא שמה חליצה (כמ\"ש בסימן קס\"ד כ\"פ) (אם הביאו ב' שערות ע\"ל בסימן קנ\"ה ובסימן קס\"ז ושם ג\"כ נתבאר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואם רואין שגדלו דדיה ר\"ל עד שהטו את עצמן רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אין סומכין במנין השנים כר אבל לענין שערות גם הרמב\"ם מודה שנבדקה ע\"פ נשים דמילתא דעבידא לגלויי הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ובספר התרומה כתב אם כו' ר\"ל ס\"ה פליג אהרמב\"ם שסבר שאין סומכין על מנין השנים אלא ע\"פ עדים כשרים אבל חזקת שכנים או חזקת קול לא מהני וס\"ה סבר דחזקה דהני נמי סגי: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש להם ריבוי שערות או שהן ארוכות כו' וכן לעיל בסי' קמ\"א כ\"כ לענין האשה שעושה שליח ע\"ש בדף ל\"א ריש ע\"ג ואף על גב דכתב שם זה לשונו ואם אין השנים ידועות כ\"א על פי האב צריך ריבוי שערות כו' דמשמע דתרתי בעינן העדות של האב וריבוי שערות מכל מקום אינו מוכרח דיש לומר דה\"ק כיון שאין שם אלא הודעת האב אין סומכין על דבריו אלא בעינן ריבוי שערות שחורות וגדולים כו' ואז אין צריך לדברי האב. ושיעור אורך השערות דסמכינן עליהם כתב בש\"ע בפירוש סדר מצות חליצה סעיף כ\"ז דהיינו ברוחב האצבע שקורין אמה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שמצות חליצה מעומד מפני שהוא דומה לגמר דין אבל לא מדכתיב ועמד ואמר דההוא סיפור דברים בעלמא הוא מדלא כתיב ויעמדו אשר\"י ואף על גב דקיימא לן דהעדים ובעלי דינים צריכין לעמוד מדכתיב ועמדו שני האנשים וגומר ואף על גב דלא כתיב ויעמדו י\"ל דהתם אי איפשר לומר שלסיפור דברים הוא דאתא שאין כתיב התם שום דבר אחר זה וע\"כ צ\"ל שהוא צווי אבל הכא שכתוב אחר ועמד ואמר לא חפצתי שפיר י\"ל שלסיפור דברים הוא דאתא: "
+                ],
+                [
+                    " חלצו מוטין או יושבין כו' וחולה דומה לדיעבד מהרא\"י (בכתביו סי' ק\"ץ): "
+                ],
+                [
+                    " אם ירצה לייבם או לחלוץ וסמ\"ג כתב לכל הפירושים דאין אומרים לו כן אלא אם כן היא חפצה ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " ולא בעלה משמתינן ליה ז\"ל ב\"י לטעמיה אזיל שכ\"כ גם כן גבי גט בסימן קנ\"ד וכבר כתבתי שם שיש לתמוה עליו. "
+                ],
+                [
+                    " ויתנו לו מנעל החליצה במתנה כו' (פירוש שיאמר לו שנותנו לו במתנה שצריך שיהיה שלו שנ' וחלצה נעלו ובדיעבד אם לא נתנוהו לו במתנה כשר דנעלו אשגורי לישנא דקרא הוא ואינו דרש עיקר כ\"פ) אף על פי שמחזירו אחר כך כו' כלומר אף על גב דמסתמא אין ניתנין המנעל ליבם אלא ע\"ד שיחזירנו אחר כך חשיב שפיר שלו דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והמנעלצריך שיהא כולו של עור דס\"פ חליצה כתיב וחלצה נעלו ונעל היינו של עור כדכתיב ואנעלך תחש: "
+                ],
+                [
+                    "שיהאדומה קצת לסנדל והחילוק שיש בין סנדל למנעל פירש\"י דסנדל הוא של עור קשה ומבושל ונ\"י כתב בשם הרבה מפרשים דסנדל כולו מחתיכה א' מה שעל גבי הרגל והשיאילה שתחת הרגל עכ\"ל ועוד דסנדל תפירתו מבחוץ ומנעל תפירתו מבפנים. עוד נ\"ל דמחול��ים דסנדל הוא של עץ מחופה עור מה שאין כן במנעל והא דלא כתבו זה החילוק נמי משום דלאו מעליותא הוא לגבי חליצה במאי דעשה גם כן מעץ ואדרבא ה\"א לפוסלו מכח מעל דמעל וכמ\"ש בסמוך (בסעיף מ\"ה ול\"ד כ\"פ) ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שמן הדין לא היה ראוי לחלוץ אלא בסנדל והטעם מפרש בגמרא גזירה משום מנעל המרופט פירש רש\"י מרופט מבוקע קרוע מלמעלה דכיון שהוא רך וכו' עיין בב\"י עד ליכא למיחש להכי: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יהיה תפור בו בגד היינו דסבר כב' פירושים דרש\"י לחומרא דאהא דמסקינן שלא יהא תפור פשתן פירש רש\"י תפור בגד מבפנים וכעין לבדין ל\"א שלא יהא תפור במשיחה של פשתן כעין שלנו ע\"ש לאפוקי סמ\"ג שכתב כלשון ראשון אבל לשון שני כתב שנ\"ל שהוא מותר אפי' תפור בגד מבפנים ע\"ש מ\"ו וכ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא כדברי ר\"ת שיהיה עור בהמה טהורה דוקא דומיא דתחש דכתיב ואנעלך תחש כו' וכן בתוס' ובסמ\"ג כתב ופלא הוא מנין לו דתחש ל\"ד כו' ומ\"מ רגילות להחמיר כדברי ר\"ת ע\"ש מ\"ו (ובהגהות סמ\"ק וכלבו כתבו שגם הרצועות והקרסים והלולאות ורצועות התפירה יהא הכל מעור בהמה כשרה כ\"פ) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויהיו לו רצועות כו' הם הרצועות הארוכות: "
+                ],
+                [
+                    " שיהיו הרצועות לבנות כי כן היו בימיהם: "
+                ],
+                [
+                    " ושלא יהיה לו לשון כו' והיא עשויה של עור המנעל ממעל שמהדקו בו ומ\"ה אסור דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו וזה הלשון של העור היא מעל דמעל וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " וינעלנו ברגלו הימיני דילפינן רגל רגל ממצורע שכתוב בו רגלו הימנית: (ומחופה עור פירוש שמחופה מכל צד דוקא נ\"י כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " או שחלץ באנפליא של עור אבל אינה עשוייה בצורת מנעל ומשום הכי לכתחילה לא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בסמיכת הרגלים מי שמהלך בידיו שגורר את רגליו עושה להם סמיכה של עץ או של עור ומכניסם לתוכו: "
+                ],
+                [
+                    " או במוק פירוש של לבד קשה רש\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מנעל של עכו\"ם שמניחין אותו כו' פירש רש\"י של ע\"א הואיל ולהילוכא עבידא למשמשי ע\"א ולאו לשריפה קיימי דאית להו תקנתא בביטול ואי משום הנאת חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו עד כאן לשונו ומשום הכי בדיעבד חליצתה כשרה והא דכתב שמניחין אותו ברגלי הצורה היינו לומר לאפוקי של תקרוב' ע\"א שאין משמשין בו. "
+                ],
+                [
+                    " אבל סנדל של תקרובת ע\"א או של עיר הנדחת פירש\"י תקרובת שהקריב ומסרו לפניו לשם דורון וקיימא לן תקרובת ע\"א אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת הלכך לית ליה תקנתא וכתותיה מכתת שיעוריה וכן של עיר הנדחת עומד לשריפה ומכתת שעורי'. "
+                ],
+                [
+                    " או שנעשה למת כו' הואיל דלאו להילוכא עבידי לאו נעל הוא והוצרך לטעם זה דלאו להילוכא עבידי ולא סגי בטעם שכמה שנקבר בו מת נאסר בהנאה דהא כבר כתבתי כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו אין לפוסלו מהאי טעמא ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " שהרי אינו עשוי להלך בו על של מת קאי. "
+                ],
+                [
+                    " אפילו איטר חולץ בימין כו' מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש תדע שהרי באיזן אוזן לרציעה שאנו למדין ימין שם אין שייך לחלק שהרי אין כח בזו י��תר מבזו עכ\"ל סמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אז יעשו בשל ימין דהכי אמרינן גבי תפילין (בא\"ח סי' כ\"ז כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " שלא יהא מעל דמעל ואף על גב דסנדל של עץ המחופה עור כשר היינו משום שתפורין יחד: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יהא טיט דבוק במנעל כר וכן נמי מהאי טעמא רוחצין הרגל של ימין מטיט שעליו מרדכי: (י\"א שצריך ב' קשרים ומהר\"י מינץ כתב שעושין ג\"כ עניבה והקשר השני אל יהדק שתוכל להתירו בימין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ולא על אזני המנעל שלא יהא מעל דמעל: "
+                ],
+                [
+                    " ויכוין שיבא הקשר באותו המקום עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויכניס הקשר שבאזנו כו' הוא הקשר שעושין באוזן המנעל הנ\"ל: (שיקראו אותה בעמידה שנאמר ועמד ואמר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הכי צריכה קריאה והטעם כתב הרא\"ש בתשובה כמבואר בב\"י: (בלשון הקודש מדכתיב ואמרה מאן יבמי וכן גבי ואמר לא חפצתי משמע שהוא ציווי לדבר בזה הלשון כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " רק לא אבה צריך כו' נ\"ל יבמי אין צריך וכן בסמ\"ג מ\"ו (וכן משמע בש\"ע ובפירוש סדר חליצה שם סעיף ס\"ו אבל רמ\"י כתב בלבוש סכ\"ט בשם י\"א והוא ממסדר חליצה מהר\"י מרגליות שכל השלשה מילות צריכין לקרות בנשימה א' שאם תחלוק היה משמע לא אבה כמו שאמרת מאן יבמי אלא רוצה ליבמי ע\"ש כ\"פ): (ואחר שתהא רגילה לקרות אף על פי שלא קראה רצה לומר כיון דראויה לקרות בבת אחת בלי הפסק אינו מעכב אם לא קראה בבת אחת משום דכל הראויה לבילה אין בילה מעכבת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אינה יודעת לקרות כאחת כו' ז\"ל ב\"י צ\"ל דה\"ק אם וכו' עד דהא אפילו לא קראה כלל חליצתה כשרה כמ\"ש בסי' זה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם יפסיק בין לא חפצתי פירוש בשלמא לא אבה כו' מאחר שקראה כבר מאן יבמי להקים לאחיו כו' אם כן כשיפסוק בלא אבה נראה כאילו הלא קאי אהא דמאן יבמי כלומר לא אינו ממאן אלא אבה יבמי אבל בלא חפצתי ליכא למטעי דאמאי יהא קאי לא שהרי פתיחת דבריו הוא כך פירש רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וידחוק רגליו בקרקע כמו שנתבאר הטעם לקמן בסימן זה (בסעיף ס\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ותהלוץ המנעל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ותתפוס רגלו בידה בזה כולי עלמא מודים: "
+                ],
+                [
+                    " כשרה בדיעבד בלא קשירה ר\"ל אפילו בלא קשירה כלל ומכל שכן כשהיה קשור והיבם מתירו שלא נפסל דלא גרע מאילו לא היה קשור כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה כתב ויושבת כו' והמ\"מ כתב שהרמב\"ם סבר שמצות חליצה מיושב אפילו לכתחילה ומ\"ש עוד רבינו ועוד למה הצריכה להשליכו לארץ כתב ב\"י די\"ל דהרמב\"ם אורחא דמילתא נקט ולא משום דבעינן השליכה לארץ: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> שכף רגלו למעלה ודורס על עליונו ז\"ל הערוך בערך לתת מאן דמסגי אלוחתא פי' רגליו הפוכות גביהן למטה ותחתיהן למעלה ולא יכול למדחפיה לכולי כרעיה אארעא: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"2\"></i> שפירש טעמא ר\"ל האלפס: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם היתה כו' ר\"ל גם הרמב\"ם סבר כהאלפס שהרי כתב הטעם דמי שחולץ לרגל הפוכה דפסול מפני שהחולץ צריך ננעוץ עקבו בקרקע כו' עיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב שאין טעם שני מימרות כו' רצה לומר שאין טעם אידך דאמימר מאן דמסגי כו' שצריך למדחסיה כרעיה אארעא: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מעל רגלו וגם כשהוא חולץ נעלו חולץ למטה מרגלו והתורה אמרה נעלו מעל רגלו כן גרס ב\"י וכן הוא בפסקי הרא\"ש דף קמ\"ג ע\"ב ופירוש של דברים הללו נראה שה\"פ לפי שנעלו נחלצה מעל כף רגלו ר\"ל שלעולם מיום היותו עד עתה כשהוא דרך לבישתו לובש וחולץ נעלו מעל כף רגלו ולא מעל רגלו וגם עתה כשהוא חולץ חליצה של מצוה חולץ נעלו למטה מרגלו ר\"ל מכף רגלו שהוא אצלו למעלה ונקרא מטה אצל שאר בני אדם והא ששינה לשונו שהתחיל בה והוה ליה לכתוב גם הכא חולץ מעל כף רגלו נראה שכתב חולץ למטה מרגלו משום שהוא ענין לשון הפסוק המסיים בדבריו והתורה אמרה נעלו מעל רגלו ר\"ל שלשון למטה הוא היפך מלשון מעל: "
+                ],
+                [
+                    " טעם שצריך לדחוק רגלו כו' כלומר וא\"כ אינו ענין לאידך מימרא מאן דמסגי כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חלצה מן הארכובה ולמטה כו' חליצתה פסולה כך הוא לשון הגמרא ומ\"ש רבינו וכ\"כ הרמב\"ם עיין בב\"י שהשיג ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ולדבריהם לא מצינו חלוצה לקיטע כו' וקשה הלא יכול להקשות אף לקיטע תחת הארכובה כמו שכתב הרא\"ש גופא אלא ה\"ק לא מצינו בתלמוד שיהא כשר לחליצה כי הם מפרשים דאקשירה קאי ולא איירי בקיטע כלל והא דנאמר בתלמוד בקב הקיטע היינו שנותן לאחרים לחלוץ בו כמו סמיכת הרגלים וכן באשר\"י עכ\"ל מ\"ו ור\"ל הואיל שלא מצינו בתלמוד שכבר ממילא הוא פסול למליצה מסברא הואיל שאין לו רגל: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ח פי' כו' וכן רש\"י פי' כן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל וחולק נמי בהא שאם לא נקטעה רגלו אפילו קשרה למעלה מהארכובה כשירה (מאחר שראוי לקשירה שלמטה מהארכובה כ\"פ) וכ\"כ האשר\"י וז\"ל בדף קמ\"ג ע\"א תימה לומר לפסול חליצה אם נתקשרו רצועות בסנדל מן הארכובה ולמעלה דמנ\"מ היכן דנתקשרו הרצועות רק שחלצה נעלו מעל רגלו עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו יכול לקשרו בשוקיו אלא כו' דבעי' שישאר מקום שיהא ראוי לקשירה: (קרעה המנעל כו' הטעם דחליצה בעי' והא ליכא: וחלצה שניהם כשירה דאין בו משום מעל דמעל: בענין שחלצה התחתון ונשאר העליון כו' פסולה דצריך מליצה בענין שהכרעים יהיו ג\"כ מגולה והא ליכא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " רוק הנראה לדיינים כשיוצא מפיה ויליף לה בגמרא מדכתיב לעיני וירקה רצה לומר דכתיב ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה את נעלו וירקה בפניו וגו' וכתב ב\"י דיליף מדלא כתיב וירקה לעיני דאז הוי משמע שאחר שיצא הרוק מפיה יראוהו דמה\"ט לא בעינן דליחזי יבמה כי נפיק רוק מפומה דכתיב וירקה בפניו אבל גבי דיינים דכתיב לעיני וירקה בעינן דליחזי כי נפיק רוק מפומה ועד\"ר: (לא ראו הדיינים כו' כשירה מדלא כתיב לעיני גבי וירקה לא משמע לעיכובא. צריכה לרוק פעם אחרת שנאמר וירקה בפניו כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא הגיע לארץ כשירה לפיכך אם הוא ארוך והיא קצרה כו' ר\"ל הואיל שלא בעי' שיגיע הרוק לארץ הילכך אם הוא ארוך והיא קצרה כשירה בכלענין אף אם קלטתו הרוח מיד כשיוציא מפיה ומ\"ה נראה להגיה שהיא קצרה קלטתו הרוח דע\"ז דוקא קאי תיבת לפיכך ואשמעינן דבהיא קצרה מילתא דפסיקא היא דהחליצה כשירה בכל ענין וכן הוא בגמרא: (יבמה ש��קקה דם א\"צ כו' ואין חילוק בין מוצצת לשותתת שנאמר וירקה סתם ולא כתיב וירקה רוק וזהו כדעת הרא\"ש כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לרוק פעם אחרת וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דאפי' בשותתת אינה צריכה לרוק פעם אחרת כצ\"ל וטעמא דסבר הרא\"ש דהא רוק לא כתיב באורייתא וגבי זב נמי דכתיב וכי ירוק הזב אי לאו זובו ממא ה\"א דם היוצא מפיו טמא אשר\"י והא דכתב רבינו לקמן בסמוך (בסעיף ע\"ד) דוקא כשרקקה רוק אבל רקקה דם אינה נפסלת בכך כו' היינו משום דהרא\"ש כ\"כ לתרץ שני מימראות דבגמרא שלא תקשה אהדדי וכתב דבשרקקה במקום חליצה (פי' בשעה שחולצת מנעל היבם) א\"צ רוק מעורב בו אבל כשרקקה שלא במקום חליצה אינה נפסלת מן היבם עד דאיכא צחצוח רוק דאז גזרינן משום רקיקה דבתר חליצת המנעל עכ\"ל ורצה לומר בשאין רוק מעורב בו אין מוכח שרקקה משום חליצה וליכא למיגזר מידי: (יבמה שאכלה שום כו' הטעם דבעי' וירקה מעצמה וליכא כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או גרגישתא ארזילי במעבה האדמה מתרגמינן בגרגישתא דארעא: "
+                ],
+                [
+                    " וכיוצא בו מדברים המרבים הרוק כן הגיה ב\"י ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובספר התרומה כתב שצריך שלא תאכל כלום נמצא שלשה מחלוקות בדבר רב אלפס סבר שתוכל לאכול קודם החליצה מה שתרצה והרמב\"ם סבר שיש למונעה מדברים המרבים רוק וסה\"ת סבר שלא תאכל שום דבר ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל (ע\"ש שנאמר ונקרא שמו בישראל כ\"פ) בהג\"מ כתב שגם החלוצה תאמר שלשה פעמים חלוץ הנעל וכ\"כ המרדכי ועיין מה שכתבתי בדרישה (סעיף נ\"ה) טעם ג' פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " או שהקדימה רקיקה לחליצה כו' זה לשון הרמב\"ם ולמה לא תחזור ותרוק על הסדר שמא יאמרו רקיקה לבדה אינו כלום ואינה פוסלת על האחין עכ\"ל וכן הוא בגמרא שם פרק מ\"ח דף ק\"ה ע\"א וע\"ש ברש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שקראוה ואחר כך רקקה רצה לומר שקראה ככה יעשה לאיש ואחר כך רקקה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא קראה ולא רקקה כו' משום דכל הראוי לבילה כו' לאפוקי אלם ואלמת: (אלא שחלצה בלבד כשירה ילפינן מדכתיב ככה יעשה לאיש משמע המעשה שהאשה עושה בגופו של איש דהיינו החליצה הוא מעכב אבל רקיקה וקריאה דלאו מעשה בגופו של איש הם אינן מעכבין כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו חליצה היא לפוסלה כו' רצה לומר כשמכוין אחד מהן לחליצה: "
+                ],
+                [
+                    " שמא כיוונה לשם חליצה נ\"ל דכן צריך להיות וכן באלפסי ורמב\"ם וזהו לפיכך אבל דעת הרא\"ש גבי רקקה תחלוץ אינו כן בדף קמ\"ד ע\"א עד כאן לשונו מ\"ו ורצה לומר דגרסינן כיונה ולא כיונו דכוונתה לחוד סגי לדעת הרי\"ף ורמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " בפני בית דין אסורה להתייבם אבל בחליצת נעלו של אחד מהן אפי' שלא בפני הבית דין אסורה להתייבם והטעם דחליצה הוא מעשה דלאו אורח ארעא בהכי אבל רקיקה א\"א בל\"ה לא חיישינן למיפסלה בהכי דאי לא תימא הכי כל יבמה שגדלה בין האחין תאסר להן דהא א\"א שלא רקקה בפניהן (ודוקא שלא כיוונה ברקיקתה לשם חליצה ומשמע מדברי הרא\"ש שאם ידעינן ביבם שאינו רוצה לחלוץ אין רקיקתה פוסלת אותו כ\"פ) נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל רקקה דם לפניו אין נפסלת אלא אם כן כו' כבר כתבתי בסמוך שאין זה סותר למ\"ש לעיל בסמוך שהרא\"ש סבר דאפי' בשותתת דם א\"צ לרוק פ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קראה לבד לא נפסלת בכך כו' ול\"ד לרקיקה שפוסלת משום דבקריאה א\"נ אמרינן תתייבם לא אתו למשרי חלוצה ליבם דיאמרו הך קריאה שקראה היתה הקריאה שקוראין קודם חליצה דהיינו מאן יבמי להקים כו' ועדיין לא חלצה ולכך ייבם אותה לאפוקי רקיקה אין רקיקה כ\"א שנחלצה קודם לכן גמרא ורש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הסומא (פי' סומא בשתי עיניו כ\"פ) לכתחילה לא יחלוץ כו' חליצתה כשירה ואשמעינן דלא פסלינן לה מדכתיב לעיני הזקנים ה\"ה לעיני היבם א\"נ משום דכתיב וירקה בפניו דהוי כמו לעיניו וקמ\"ל דלא (דהא הרקיקה עצמה אינה מעכבת ק\"ו הראייה כ\"פ) תוס': (שאם אין אח אלא הוא כו' טעמו משום דאין לך דיעבד גדול מזה שלא תתעגן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואלם ואלמת פסולה משום דאינן בואמר ואמרה. ופוסלת פי' פוסלת היבמה על האחין משום אשר לא יבנה וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אינה נותנת לו כלום ואפילו התנה בתנאי כפול והטעם דאין תנאי מועיל בחליצה דכל תנאי מבני גד ובני ראובן ילפינן שהיה אפשר ליעשות על ידי שליח וכל שאי איפשר ליעשות על ידי שליח כגון חליצה דאין שלוחה יכול לחלוץ במקומה אין תנאי מועיל בה שאף על פי שלא נתנה ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה ועד\"ר: (מ\"מ היא חייבת ליתן לי כו' כתוב בא\"ז דוקא במקום שיבום קודם כו' אבל במקום שחליצה קודם ואינו רוצה אפי' שכר טרחא אין לו וכך הם דברי רבינו ד\"מ כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " ואינה צריכה ליתן לו כלום משום דהויא כמו אנוסה לדבר זה: "
+                ],
+                [
+                    " וכופין אותו לחלוץ חליצה כשרה וה\"ה אם יכולין להטעות שמטעים ליה כמו שכתבתי לעיל אלא שקמ\"ל דאם אין יכילין להטעותו שכופין אותו דה\"א שאין כופין אותו דיכול לומר אני רוצה לייבם ואתם גרמתם לי שנפסלה עלי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כדין כפו כשרה רצה לומר שכפו אותו (אפילו בשוטים כ\"פ) עד שאמר רוצה אני וכן הוא בגמרא ס\"פ מ\"ח (דכיון דאסורה לו מעתה חייב להוציאה ולא לעגנה ועיין בסימן קל\"ד גבי גט ושם נתבאר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואוסרת עליו קרובותיה ר\"ל אף על גב שלא חלץ לה אחר כך חליצה כשרה: "
+                ],
+                [
+                    " עברה וניסת לזר כו' ואין מוציאין תותה ממנו וכתב המ\"מ על דברי הרמב\"ם שכתב ג\"כ כן דמ\"מ מפרישין אותה מבעלה עד אחר שיחלוץ לה חליצה כשרה וכתב ב\"י ע\"ז דפשיט הוא. ודוקא הכא אמרינן שאין מוציאין אותה ממני הואיל שנחלצה קודם אע\"פ שהיתה פסולה אבל אם לא נחלצה כלל ונישאת אפילו בשוגג אמרינן לעיל בסימן קנ\"ט דתצא אפי' יש לה בנים ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ויקבעו דוכתא עיין מ\"ש לעיל ריש סימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " שאומרים נלך למקום פלוני ונחלוץ שם משמע דבאמירה סגי ולא בעינן שילכו וישבו שם וכ\"כ מהר\"י ברונ\"א ומסיק אכן נכון לעשות מעשה שיהא מוכח לשם מצוה עכ\"ל והביאו ב\"י בר\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " כי היכי דמצי למדחסיה לכרעיה לטעמיה אזיל שכתב רבינו לעיל בשמו שדוקא לכתחלה צריך למדחסיה לכרעיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר החליצה יחזור ויתנהו לדיינים היינו לומר שחוזר ונותן להם במתנה כדי שיוכלו להקנותו לאחרים א\"נ מפני שמתחלה לא נתנוהו לו אלא על מנת שיחזירהו להם ואם לא יחזירהו להם נמצא שלא זכה במתנה והוה ליה חולץ במנעל שאינו שלו ב\"י ואף על גב שנתנו לו סתם הא כתב רבינו בח\"מ ר\"ס היכא דהדבר ידוע שעל דרך כן עשה אין צריך תנאי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והמנעל צריך שיהיה בו שני רצועות כו' מדלא כתב שהרצועות צריכין שיהיו של עור שמע מינה דסבירא ליה דעושין הרצועות מכל דבר וכמו שדקדק הבית יוסף גם כן מדברי רבינו לעיל בסימן זה וטעם כתבתי שם בפירוש סוגיית הגמ'. "
+                ],
+                [
+                    " רק שלא אבה \"יבמי נ\"ד כדפי' לעיל דאין צריך בנשימה אחת אלא <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> אבה. \"יבמי א\"צ וכן כתוב בתוס' בסוף פרק מ\"ח בד\"ה מודה רבא עיין שם (וכן משמע בשלחן ערוך ופירוש סדר חליצה שם סעיף ס\"ז אבל רמ\"י כתב בלבוש סכ\"ט בשם י\"ח והוא סדר חליצה ממהר\"י מרגליות שכל השלשה מלות צריכין לקרוא בנשימה אחת שאם תחלק היה משמע לא אבה כמו שאמרת מאן יבמי אלא רוצה לייבמה עיין שם כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " יקראוה בפעם אחת רצה לומר בנשימה אחת: "
+                ],
+                [
+                    " ומקרין ליבם לא חפצתי לקחתה נ\"ל דמ\"ה כתוב בתורה לא חפצתי לשון עבר משום דהיבם מודה להיבמה במ\"ש מאן יבמי כו' וע\"ז משיב ואמר אמת כדבריה כן הוא שלא רציתי כשדברה עמי וגם הב\"ד דברו עמו לקחתה. "
+                ],
+                [
+                    " אנחנא דייני דמקצתנא חתימי לתחת צ\"ע מאי דמקצרנא דאמר הא כתב בסמוך ז\"ל וחתמין עליהם תלתא ודוחק לומר דקאי אשנים שמוסיפין דהם לא מקרי דיינים. ומיהו גם הסמ\"ק נקט בלשונו על כל החמשה ל' דיינים והביאו ב\"י דף רי\"ז ע\"ג בד\"ה ותרוק בארץ כו' ז\"ל כתב בסמ\"ק רוקקת רוק גדול הנראה להדיינים כו' ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " ליטלע לי קדמיכון רגליה ר\"ל יפשט רגלו קדמיכון לפני כדי שאחלוץ אותו ואינו ר\"ל בשעת חליצה יגיע רגלו אליה דהא צריך למדחפיה בארץ כמ\"ש לעיל אלא ר\"ל יוציא רגלו לפניכם ליתן לי רשות למחלצו: "
+                ],
+                [
+                    " וארוק באפוהי ואישתמודענוה דפלונית דא דהיא אנתתיה דפלוני מיתנא ואישתמודענוהו כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לבתר חליצה תלתא ירחא אלא שריא כו' מפני שאינה חולצת עד שיעברו ג' חדשים ממיתת הבעל כמ\"ש בר\"ס זה ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכל גט שפוסל באשתי לכהונה כו' ר\"ל אפי' גרשה (פירוש אפי' גרשה רק בגט כזה וכ\"ש בגט מעליא כ\"ש וא\"ל הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שגט כזה אינה מגורשת בו בעלמא אבל לכהונה פוסל כמ\"ש לעיל (סי' י' דילפינן מדכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו כ\"פ) פוסל נמי ביבמה וכתב הרא\"ש הטעם כיון דגט זה דיבמה אינו אלא לפסול וגם זה הואיל ופוסל בכהונה אי לא פסול הכא אתי למימר דגט מעליא נמי לא פסיל. "
+                ],
+                [
+                    " שאם א' מהאחין נתן לה גט פסלה ז\"ל הגמרא בפרק ר\"ג מ\"ט אמרו רבנן גט ביבמה מהני וכו' ע' ב\"י: (נאסר בקרובות שתיהן דהוי כאילו קרובות גרושתו מב' נשים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " למ\"ד כמ\"ש בס\"ס זה שהוא פלוגתא דרב ושמואל: "
+                ],
+                [
+                    " חליצה פסולה ר\"ל חליצה גרועה שאינה ראויה לייבם צריך לחזור על כל האחין דהיא זקוקה לכולן ולא מיפקעת זיקה דתרוייהו בחליצה גרועה דחד. דאלימא זיקה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ב��ני יבמין ויבמה א' כו' ר\"ל ואחד מהן נתן גט ליבמה צריכה חליצה כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן והה\"נ ביבם אחד וב' יבמות שנתן גט לשתיהן ונראה דדוקא קאמר שנתן גט לשתיהן דאילו לאחת מהן לא היה צריך לחלוץ לשתיהן אלא בחליצת השני שלא נתן לה גט היה נפטרה ג\"כ בעלת גט דל\"פ רב אשמואל בסברא זו וכמ\"ש לשמואל בסמוך דמפטר בזה אע\"ג דלמפטר צרתה גם שמואל מודה דלא מפטר הכשרה בחליצת הפסולה ה\"נ לרב כיון דלא נעבד שום מעשה בהשנייה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ביבם א' וב' יבמות נפטר א' בחליצת חבירתה שכל הזיקה שהיתה לו נפקעת ול\"ד לב' אחין ויבמה א' שאע\"ג שנפקע זיקת א' זיקת השני עדיין במקומו עומד שהרי היא היתה זקוקה לשניהן: "
+                ],
+                [
+                    " או אחין בה פירוש אחין עשו מאמר באותה שעשה האח הראשון מאמר: "
+                ],
+                [
+                    " וחליצה לאחת מהן לפטור שתיהן היונו כדעת הרא\"ש דסבר כרש\"י דבסמוך דהיכא דנעשה מעשה בשניהן ושוין הן גם צרתה נפטרה בחליצת הפסולה ונראה דבזה אפי' נתן גט בהדיא למאמרה לא מהני כיון דנאסרו עליו שעה אחת דהיינו בשעה שעשה מאמר בהשנייה: (וכן אם עשה מאמר בזו כו' מכאן ואילך מבאר רבינו דרך הג' גט וחליצה וביאה אחר מאמר היכן מצינו בין ביבם א' בין בב' יבמין ואחר סעיף ט\"ו שמתחיל רבינו וכן אם נתן לה גט מבאר דרך הד' מאמר וביאה וחליצה אחר הגט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או לצרתה או שבא על צרתה כצ\"ל ובי\"ס כתוב או שבא עליה או על צרתה אבל אינו נכון דא\"כ למה לא יועיל הביאה באשה שקידש תחלה הלא זה דרך כל הארץ ובסמוך גרסינן ליה שפיר: "
+                ],
+                [
+                    " עשה בה מאמר ונתן לה גט צריכה חליצה ואף אם ירצה לכונסה לא יכנוס דכיון שהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה ומיירי בשנתן לה גט סתם דאילו פי' ואמר שנתן הגט למאמרה יתבאר בסמוך דהוה ליה כאילו נסתלק המאמר ומותר לייבמה: "
+                ],
+                [
+                    " עשה בה מאמר וחלץ צריכה גט דחליצה אפקעה לזיקה ובעי גט לאפקועי קידושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין: "
+                ],
+                [
+                    " ונתן הוא או אחיו גט לזו פסל הגט את שתיהן מלהתייבם הואיל שהתחיל בגירושין קמו להו בלא יבנה: "
+                ],
+                [
+                    " צריכות שני גיטין רצה לומר לכל אחת גט אחד זה למאמרו וזה לביאתו וחליצה לאחת מהן לפי שמאמר עושה לביאה שנייה ביאה פסולה דכיון דקמייתא אגידא ביה מכח המאמר ה\"ל שתי בתים רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עשה מאמר בזו כו' בעלת המאמר צריכה גט אבל להתייבם אסורה דקם עליה בלא יבנה: "
+                ],
+                [
+                    " או עשה בה מאמר צריכה גט וחליצה דגט קמא דוחה קצת ומשייר קצת זיקה לכך צריכה חליצה אבל אסור לייבמה דמגט קמא קיימא בלא יבנה וגם צריך עוד לגט משום ביאה או מאמר שעשה בה אחר הגט: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד בא על יבמתו וחזר הוא או אחיו וחלץ לה פירוש אחר שבא עליה חלץ לה הוא בעצמו ואשמעינן דלא אמרינן מאחר שחלץ לה נאסרה עליו משום לא יבנה ויגרשנה: "
+                ],
+                [
+                    " אין אותה החליצה כלום הואיל שבא עליה וקיים מצות יבום נפקעה כל הזיקה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם חזר אחיו ועשה בה מאמר או בעל אינו כלום כו' ר\"ל ולא אמרינן שמאמר זה או בעילה זו פסל הביאה הראשונה ותהא צריכה חליצה וג\"כ ��צה לומר שאינה צריכה גט מהשני אבל מ\"מ היא נאסרה על שניהם כדין אשה שזינתה דאמרינן אפי' נישאת ע\"פ שני עדים שאמרו לה שמת בעלה ואח\"כ בא בעלה שתצא מזה ומזה ולא שייך הכא לומר שתהיה צריכה גט מהשני כמו שאמרינן באשה שהלך בעלה למדינת הים דהתם חיישינן שמא יאמרו גירש זה וקדש זה אבל הכא באשת אחיו לא שייך למימר הכי שהרי גרושת אחיו אסורה לו וכמו שנתבאר לעיל בסי' קנ\"ט בשם רש\"י ע\"ש והא דאמר לעיל בסמוך אין המעשה שנעשה אחריהן מועיל לא לפסול מצד יבום אבל מ\"מ מועיל לאסרה מטעם א\"א דלא יהא אלא א\"א דעלמא שאינו אחיו אוסרת על הבעל מכח איסור סוטה. ומיהו יש לומר דמיירי הכא שבא עליה בטעות דלא ידע שקנאה אחיו בביאה ודמיא להא דאמרינן לעיל בסימן קל\"ט דאם נתייבמה בטעות מותרת לחזור לבעלה הראשון וה\"ה הכא מותרת ליבמה ראשון: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בא הוא או אחיו כו' צריכה גט פירוש מאחר שצרתה אינו אלא בעשה דבית א' הוא בונה כו' (מדכתיב אשר לא יבנה וגומר ולאו הבא מכלל עשה עשה כ\"פ) א\"כ כשבא עליה תופסין הקידושין מדאורייתא כדלעיל בסימן י\"ט דקידושין תופסין בחייבי לאוין ובחייבי עשה והמאמר תופס בה מדרבנן וצריכה גט ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אין אותה חליצה כלום ליאסר בקרובותיה כו' אין חליצת האחרונה כלום ומותר בקרובותיה מכאן משמע שדוקא הכא לא נפסלו קרובותיה אבל אם אחר שחלץ בעל או שקדש כו' דצריכה גט דנפסלו קרובותיה וכדמסיק רבינו וכ\"כ בהדיא זה לשונו אבל אם אחר שחלץ ליבמתו בעל או קידש כו' תפסי בה הקידושין. ובתחלה כתב רבינו דהמעשה דאחר החליצה אינה כלום אלא ע\"כ צריך לומר דלא ממעשה דבעילה וקידש איירי וכן מסיק רבינו וכתב זה לשונו אבל חליצה אפילו היא פסולה כו' עד אפי' הכי אין מועיל אחריה כלום וביאר שם הב\"י וכתב דהיינו דוקא בחזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה אבל אם בעל או קידש תפסי בה קידושין. ש\"מ דמ\"ש דאין מועיל אחריה כלום לא איירי בבעילה וקידושין וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " או צרתה תפסי להו בהן קידושין דקידושין תופסין בחייבי עשה הבא מכלל לאוין כזו שהיתה מותרת תחלה אלא שנאסרה מכח שחלץ ועומד בכיון שלא בנה שוב לא יבנה: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב קדשה לשם יבמין אינו כלום כו' שהרי אין כאן צד ייבום והוה ליה קידושי טעות ונראה דה\"ה לעיל בסמוך בבא על יבמתו וחזר הוא או אחיו ובא על צרתה או עשו בה מאמר כו' שהראב\"ד נמי מחלק כמו הכא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או עשה מאמר בזו ובעל את זו דהוי ביאה פסולה מכח בית אחד הוא בונה כו': "
+                ],
+                [
+                    " וגם היא לא סגי לה בגט כו' רצה לומר קודם שחלץ הוא או אחיו לשלישית לא סגי אפי' לשנייה בגט אע\"פ שבעל דאכתי נשאר בהזיקה מכח שעשה מאמר בראשונה הוי הביאה של שנייה ביאה גרועה מטעם בית אחד הוא בונה כו'. "
+                ],
+                [
+                    " אבל חליצה אפי' היא פסולה שקדם רצה לומר למה היא פסול לפי שקדם לה כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הכי אין מועיל אחריה כלום (אף ע\"ג דביאה עדיפא מחליצה. ביאה פסולה שייך למיגזר טפי דאם נתן גט ובעל גזרו שיהא מעשה זו שאחר הביאה מועיל משום ביאה אחר החליצה שאם לא יועיל והביאה תהא ביאה גמורה ותסגי בגט לבד אתיא למימר מדקניא ביאה שאחר גט יבאו לבעול אפי' אחר חליצה והוה ליה איסור דאורייתא. ובביאה אחר מאמר יש לגזור משום ביאה אחר ביאה בשתי יבמות דכשם שביאה אחר קנין מאמר מהני אתי למעבד ביאה אחר ביאה אבל אחר חליצה פסולה ליכא למיגזר מידי כ\"פ) ודוקא בחזר הוא או אחיו וחל לה או לצרתה אבל אם בעל או קידש תפסי בה קידושין אחר חליצה כשרה וכ\"ש אחר חליצה פסולה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר כך נתן לה גט לזיקתו ר\"ל שכוונתו שהגט יפקע הזיקה כמו חליצה שמפקעת הזיקה (בגמרא בפרק ד' אחין פירש רש\"י דאם נתן לה גט סתמא הוי כאילו פירש אף לזיקתו כ\"פ) ולכן צריכה גט למאמרה שהמאמר עדיין במקומו עומד שלא היה כוונתו בגט לבטל שמאמר וחליצה לזיקתה שאין הגט מפקיע הזיקה: "
+                ],
+                [
+                    " נשארה זקוקה כמו שהיתה דמאמר דעביד שקליה ופש לה זיקה כדמעיקרא: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש רש\"י שאינה מותרת אלא לאחין אבל המגרש אסר בה דמחלפא בבעלת הגט רצה לומר אם נתן גט ליבמתו בתחלה בלא מאמר אבל לא מחמרינן כולי האי לאוסרה לאחין שאינן עשו מעשה הואיל שאין האיסור אלא משום דמחלפא. "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שהיא מותרת אף למגרש דלא דמי לבעלת הגט דהתם נותן הגט להפקיע הזיקה ודומה לחליצה ואיכא למיגזר משום חליצה כמו שכתב לעיל בריש הסימן אבל הכא נותן הגט לבטל המאמר ולהחזיר הזיקה ואינו דומה לחליצה וליכא למיגזר מידי. (ביאת בן תשע ויום אחד כמאמר בגדול אף על גב דאין קנין לקטן כיון דביאת בן תשע לענין עריות הוי ביאה שהיא נהרגת עליו אם היא גדולה מדרבנן כמאמר בגדול כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " (וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה כר פירש רש\"י משום דבית אחד הוא בונה כו' וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהני ביאה שנייה להצריכה גט וכיון דצריכה גט קם כולי' ביתא בלא יבנה וזה הטעם אם בא אחיו עליה או על צרתה: ואינו מועיל אלא בתחילה דאז גזרינן מאמר בן ט' משום ביאת בן ט': כיון שהמאמר הראשון מבן ט' והוי כמו מאמר אחר מאמר בשניהם גדולים כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או בעלת מאמר פוטרת הצר' דנקלשו זיקה בעלת הגט ובעלת המאמר ולכך אין חליצתה פוטרת את הצרה שיש לה זיקה גמורה: "
+                ],
+                [
+                    " כדפי' לעיל בריש סי' זה והיינו כדעת רש\"י שהסכים הרא\"ש לסברתו ולא כדעת ר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חלץ לצרה הותרה האסורה ז\"ל המ\"מ סברת רבינו נכונה כו' וע\"ש וב\"י מביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ששלשתן צריכות חליצה מכל אחד מהאחין דכל א' מהן הוי חליצה פסולה דאין יכולין לייבם אחת מהן דכל אחת מהן היא אחות זקוקתו ומדחליצתה פסולה כלומר גרועה שהרי אין אחד מהן יכול לייבם לא מיפקע זיקה שיש לכל אחד מהאחין בחליצת חבירו אלא כל א' צריך בעצמו ליפקע זיקתו שיש לו בכל אחת ואחת: "
+                ],
+                [
+                    " כשתפול השנייה יחלוץ השני דאין זה חליצה פסולה לשני הא דאי בעי מייבמי דאין כאן אחות זקוקתו שהרי כבר חלצה אחותה קודם נפילה זו והשלישית עדיין לא נפלה לשניהן: "
+                ],
+                [
+                    " מכל אחד ואחד שחליצה פסולה צריכה כו' כיון שאי בעי מייבמי לא מצי דאחות חלוצת שניהן היא ובולא כלום נמי לא נפקא דאחות חלוצה אינו אלא מדרבנן הלכך חלץ לה האי חליצה כל דהו ופקע זיקתו אף ע\"ג דלאו חליצה מעליא היא כיון דזיקה וחליצה שוין שתיהן לגרוע וכן אידך חולץ כל דהו ומפקע זיקתו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואיכא תרי שינויין בגמ' פי' אליבא דשמואל: "
+                ],
+                [
+                    " דכל היכא דמצי למחלץ חליצה כשרה כו' ואע\"ג דהראשון והשני נמי לא הויא חליצה כשירה לגמרי שהרי כל א' הוי אחות זקוקתו מ\"מ הכי עדיף טפי מכשיחליץ אחד לכולן דאז השנייה הויא אחות זקוקתו ואחות חלוצתו וק\"ל: (איזו שירצה חולץ לשלישית ומ\"ש אחד חולץ לכולן משום דהחולץ לשלישית חולץ לשנייה שהוא רוב מקרי אחד חולץ לכולן כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אחד חולץ לכולן \"אפי' לכתחלה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דלפטור נפשה פטרה אפי' בחליצה גרועה פי' לאפוקי למיפטר בחליצתה ג\"כ צרתה: "
+                ],
+                [
+                    " שנבעלה א' מהן ביאה פסולה פי' כגון שקודם לכן נתן לא' מהן גט או עשה מאמר באחת מהן חוץ מזו: ",
+                    " או שניתן לה מאמר פסול מיירי גם כן כהאי גוונא דפרישית: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לשוק שאין הזיקה נפקעת מבעילת פסולה רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " שפוסק כשמואל וכשינוייא בתרא כו' והראב\"ד פסק גם כן כשמואל וכשינויא קמא כן צריך להיות וכן הגיה בית יוסף ובתשובת מהר\"ר דוד כהן האריך ליישב גירסא שלפנינו ע\"ש. ומה שכתב ויראה מדבריו שפוסק כשמואל רצה לומר דאי כרב אמאי כתב שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לזר הא לרב לא הותרה אפי' היא עד שיחלצו לה כל האחין ומה שכתב שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין היינו דוקא למפטר צרה אבל למפטר נפשה אין צריך לחזור וכדשמואל ומה שכתב וכשינויא בתרא דאילו לשינויא קמא כל היכא דמצי למיחלץ חליצה כשירה לא תחלוץ חליצה גרועה כזו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיודע שאחיו ייבם תחלה האי תחלה אינו מדוקדק דמשמע שאין מוציאין מידו אלא שידעי' בודאי שאחיו ייבם תחלה ולעיל מיניה כתב שאף אם הוא ספק מי ייבם תחלה מוציאין מידו אלא נראה דה\"ק שאין מוציאין מידו עד שיודע תחלה שאחיו ייבם ואז אם יודע שהוא ייבם אף אם לא ידעינן מי ייבם תחלה מוציאין מיניה ולא אתי אלא לאפוקי אם לא שמעו שייבם אחיו כלל דאין מוציאין מן הספק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קידושיה דרבנן כדפרי' לעיל בסי' מ\"ג וקנ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אם קונין קנין גמור כו' וקידושי החרשת קונין במקצתה כו' כן מוכיח רב חסדא בפרק ב\"ש (יבמות דף ק\"י) מדברי רב ע\"ש וב\"י מביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ומשיירין במקצתה לענין שאם קדשה אחר אחר כך צריכה ממנו גט או לענין שאר דברים הנזכרין כאן: "
+                ],
+                [
+                    " אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה דחרשת אין לה אלא חצי זיקה וקטנה דלמא אין לה זיקה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " דחרשת לאו בת חליצה היא פי' שתאמר שיחלוץ לשתיהן לחרשת יחלוץ עתה והקטנה כשתגדיל: "
+                ],
+                [
+                    " תאסר עליו החרשת בחליצה דאידך דשמא קידושי קטנה קונות ונמצא היא זקוקה גמורה ונמצא החרשת צרת חלוצתו ואסורה עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וחליצתה חליצה אבל אי אפשר לומר שיכנוס הקטנה מתחלה ותשאר אצלי ממ\"נ או קנאה אם כן אין צריך החרשת לשום דבר שנפטרת ביבום הקטנה ואי לא קנאה נחשבת כנכרית דאם כן החרשת במאי תיפוק שהרי היא לאו בת חליצה וצריכה תיקון דאי אפשר לצאת בולא כלום דשמא קטנה אינה קנויה וליבומי א\"א כיון שכבר כנס הקטנה ושמא הקטנה קנויה והרי היא אשת אח שלא במקום מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " כונס החרשת ומוציאה בגט ר\"ל עתה מיד: "
+                ],
+                [
+                    " וחולץ לקטנה כו' אבל אין מלמדין הקטנה שתמאן דאמר בר קפרא בגמ' לעולם יתרחק אדם מן המיאון דלמא גדלה ומתחרטה בה ולא אמר ר\"א מלמדין את הקטנה שתמאן אלא בגדולה וקטנה כדי לקיים מצות יבום מן התורה בגדולה אבל הכא יבום דחרשת דרבנן הוא והא קיים לה בביאה ראשונה הלכך אין מלמדין אותה למאן: "
+                ],
+                [
+                    " שמלמדין הקטנה שתמאן וייבם החרשת ז\"ל הרמב\"ן למה לא תמאן הא טעמא דבר קפרא וכו' כמבואר בב\"י עד שכנסה בהיתר עכ\"ל אבל אה\"נ ס\"ל שאם ירצה יעשה כרב חסדא אלא שזה עדיף טפי מטעם שכתב הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה דילמא אין הקטנה קנויה לו ותצא הגדולה בולא כלום וכל שכן שאין החליצה של קטנה פוטרת הגדולה וכה\"ג בפקחת וחרשת: "
+                ],
+                [
+                    " לא פסל הראשונה עליו לאפוקי גבי חרשת וקטנה שהשנייה אוסרת הראשונה כדבסמוך והטעם שהכא לא פסל שהרי ביאתן שוה אם הראשונה קנויה לו הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואם לא קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויה לאחיו אבל אסור לקיים השנייה דלמא קנויה היא וקיים עליה הך באיסור שתי בתים רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מלמדין אותה שתמאן כו' רבינו לטעמיה אזיל שסובר כרב אלפס וכהרא\"ש שבכל מקום מלמדין אותה שתמאן כדי שלא לפוסלה מכהונה כמו שכתבתי בסמוך בשם הרמב\"ן וה\"ה אם לא תמאן שיכול לגרשה בגט בשיש בה דעת לשמור גיטה כמו שמפורש לעיל בריש סימן קמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " לרש\"י פסל הקטנה עליו ואע\"ג דמן הדין אינה נפסלת עליו ממ\"נ אם הקטנה קנויה היא אין אחר ביאה כלום לפסול ואם אינה קנויה היא הרי היא כנכרית מ\"מ גזרינן דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא (דאז הקטנה צריכה חליצה דביאת חרשת לא מפקעת זיקה וקאי בלא יבנה כ\"פ) כדבסמוך ועיקר מחלקותם של רש\"י ורי\"ף תלוי בגירסת הגמרא שרש\"י גרס שם במשנה פסל הקטנה והרי\"ף גורס אינו פוסל הקטנה: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי זה יוציא שתיהן בגט הקטנה מכח גזירה הנ\"ל והחרשת מטעם שתי בתים: "
+                ],
+                [
+                    " והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ הואיל שחשבינן לביאתה ביאה פסולה צריכה חליצה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לגירסת רב אלפס לא פסל הקטנה עליו מכח ממ\"נ שכתבתי בסמוך והרמב\"ם כתב הטעם שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה היא לאחר זמן לפיכך יקיימם כיון שנבעלה תחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ויוציא החרשת בגט דדלמא קנויה היא הקטנה וא\"כ החרשת נאסרה עליו משום שתי בתים וצריכה גט בין שהקטנה קנויה היא או אינה קנויה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם דפסל החרשת עליו דשמא הקטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת רש\"י ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון ששתיהן יוצאות למה מלמדין כו' ר\"ל לפי דברי הרמב\"ם וזה לשון הראב\"ד בפ\"ה מהלכות יבום אמה שכתב הרמב\"ם ומלמדין את הקטנה שתמאן וכתב הוא לא אמרו זה שמלמדין אותה שתמאן אלא כדי שתתקיים מצות יבום שהוא מן התורה ולעולם יתרחק אדם מן המיאונים עכ\"ל ורצה לומר לא אמרו שמלמדים אותה שתמאן אלא בגדולה וקטנה כדי לקי��ם מצות יבום מן התורה בגדולה אבל הכא שאין כאן מצות יבום כלל לא אמרינן שמלמדין אותה שתמאן כמו שכתבתי לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו ר\"ל מדברי הראב\"ד שסובר שחרשת תצא בגט כו' מדכתב על דברי הרמב\"ם למה מלמדין אותה שתמאן משמע שאינו משיג עליו אלא בזו \"למה \"מלמדין כו' אלא יקיים אותה אבל במה שאמר ויוציא החרשת בגט אינו חולק עליו דאל\"כ הוה ליה לפרש דבריו והטעם של הראב\"ד כמו שכתבתי בסמוך בשם הרמב\"ם דביאת הקטנה מעולה מהחרשת שקטנה ראויה היא לאחר זמן לאפוקי החרשת אינה קנויה אלא במקצת ועיין בבית יוסף שהמ\"מ פירש להראב\"ד כמו שכתב רבינו ושיש לפרשו בע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ אלא מלמדין הקטנה שתמאן כו' דסבירא ליה לרבינו דמה ששנינו במשנה דהקטנה פסלה להחרשת היינו כל זמן שלא מיאנה אבל מלמדין אותה שתמאן כדי לעקור קידושיה מעיקרא וממילא תהא החרשת בהיתר אצלו שפיסולה שפסלה הקטנה אותה אזיל לה במיאונה כמ\"ש בסמוך בסוף הסי' וזה עדיף טפי מלהוציא את שתיהן אבל לקיים הקטנה ולהוציא את החרשת כמו שסובר הראב\"ד אינו נ\"ל לרבינו הואיל שכבר נאסרו שתיהן משום שתי בתים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יראה מדברי א\"א הרא\"ש ז\"ל עיין בב\"י שכתב שאינו יודע מהיכן למד כן: "
+                ],
+                [
+                    " והחרשת תצא בגט דיש ביאה אחר ביאה אפי' בשתי פקחות (ר\"ל דקידושין תופסין בשנייה כמ\"ש בסימן ק\"ע כשבא עליה לשם אישות או לשם יבמות לאפוקי לשם זנות כ\"פ) להצריך לשנייה גט: "
+                ],
+                [
+                    " ובא הוא או אחיו על הפקחת פסל החרשת שהרי קנין שלה משויירת והפקחת צריכה גט וחליצה שביאתה בפסול היה: "
+                ],
+                [
+                    " לא פסל הגדולה (דבגדולה קיים מצות יבום תחלה ומשום דיש ביאה אחר ביאה אסר לקיים הקטנה לפיכך מלמדין כו' כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ומלמדין הקטנה שתמאן לטעמיה אזיל כמ\"ש לעיל כדי שלא לפסלה לכהונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובאותם שהאיסור עליהן מהן לא מייבמין כו' מה שלא כתב גבי מפני איסור עליהם שיש מיבמין ולא חולצין כמ\"ש גבי שינוי שבגופן הטעם מבואר מפני שיש איסור עליהם א\"א להתייבם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הסריס והאילונית אינם בני חליצה ויבום דכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי ובאילונית דרשינן מדכתיב והיה הבכור אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת וכן פי' רש\"י פרק הערל (יבמות דף ע\"ט ע\"ב) ששנינו שם הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואחין חולצין לאשתו דלא שייך האי פירושא פרט לזה ששמו מחוי דלא ימחה אהמת קאי וטעמא דסריס לא יחלוץ צ\"ל כיון שאינו יכול להקים שם לאחיו הרי היא אשת אחיו שלא במקום מצוה ודלא כב\"י וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לאשתו אינו כלום רצה לומר אין אשתו פסולה לכהונה: "
+                ],
+                [
+                    " היה לאיילונית צרה מותרת להתייבם ופירש רש\"י אף על גב דהכיר בה אחיו וקיימה והויא אשתו לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת (דבגמרא מבואר דאפי' היתה האיילונית ערוה על היבם דהיינו צרת בתו איילונית ואפי' הכיר בה הבעל אפי' הכי אינה פוטרת את צרתה כ\"פ) דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה (פירוש במקום שהיה יכול לקיים מצות יבום אם לא היתה ערוה עליו כ\"פ) והאי כיון דאיילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפרש בעל הלכות גדולות עכ\"ל ואף על גב דהכא באיילונית שאינה ערוה איירי מכל מקום איצטריך לאשמעינן דצרתה מותרת להתייבם דאיילונית זו כיון שאסורה ליבמה הויא על היבם כערוה כיון שהיא אשת אח שלא במקום מצוה וצרתה מיקרי צרת ערוה וכן פירש רש\"י בהדיא פ\"ק דיבמות דף י\"ב ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " חולצת ולא מתייבמת ר\"ל האיילונית: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא סריס חמה שלקה ממעי אמו (סריס חמה לשון הגמרא ופירש רש\"י שלקה כו' רצה לומר שלא היה לו שעת הכושר מעולם מיום שזרחה עליו החמה דהיינו מעת שנולד כ\"פ) ז\"ל הגמרא פרק הערל מנא ידעינן שהרי אין סימני סרים ניכרת בקטנותו אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה שסימן זה ניכר בקטנותו ולא חיישינן שמא הבריא והיה לו שעת הכושר דכיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן וכתב הריב\"ש (בתשובה סימן תע\"ד) דאי לא בדקו בקטנותו אחר סימן זה הוי ספק סריס חמה וכ\"כ הרא\"ש: (ואם עבר ובא עליה קנאה פירוש קנאה קנין גמור ואין צריך חליצה דדוחה עשה דיבום את הלאו אבל אסור לקיימה ולבא עליה משום לא יבא וגומר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שערו לקוי ורך לקוי הוא לשון הגמרא ופירש\"י לקוי רך. (שמחליק בשרו כו' דרך בשר איש להיות שעיר: מחמצין מסריחין כששוהין בכלי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הביא שתי שערות בזקנו ואם אין לו שערות בזקנו כן צריך להיות כן הגיה מ\"ו וכן הוא מוכרח (ור\"ל מתחלה אמר שכל אחד חשיב סימן וכל שלא נתמלא זקנו חשיב סימן אחד מסימני סריס אף על פי שיש לו שתי שערות בזקנו ועכשיו מסיק ואמר ואם אין לו שערות כו' ומפרש אימתי די בסימן א' ואימתי צריכין כל הסימנים אבל שתי שערות בערוה מוציא ממש מסריס כדמסיק רבינו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כמה שהם קטנים ולכן לא הביאו שתי שערות: (עד רוב שנותיהן דהיינו ששה ושלשים שנים כי ימי שנותינו שבעים שנה ועיין בחושן משפט סי' רל\"ה: (אפי' אין להם הסימן פירוש כשלא הביא שתי שערות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דמשהגיע לעשרים שנים פחות שלשים יום ז\"ל ב\"י ורבינו כתב בסימן קנ\"ה וכו': "
+                ],
+                [
+                    " שאינו מביא סימנים לעולם ר\"ל דאין אנו צריכין להמתין עד שיביא שתי שערות דודאי הוא שלא יביא לעולם לכן הוי גדול משנת שלשה עשר שנים ויום אחד (ודינו כמו שנתבאר לעיל לאשתו חולצין או מייבמין והוא חולץ ואינו מייבם כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אנדרוגינוס כתב הרמב\"ם כו' ע\"ל סימן כ\"ב ומ\"ד מה שכתבתי שם בדיני אנדרוגינוס: "
+                ],
+                [
+                    " שדינו כסריס חמה כו' משום שאינו מוליד: "
+                ],
+                [
+                    " וחלץ הוא פסל עליהם דשמא הוא זכר וחליצתו חליצה ואין האחין יכולין לייבמה משום כיון שלא בנה כו' ואחד מהן חולץ לה דשמא הוא סריס: "
+                ],
+                [
+                    " אחים מן האם דכי ישבו אחים יחדיו המיוחדים בנחלה משמע ואיכא מאן דיליף לה אחוה אחוה מבני יעקב: "
+                ],
+                [
+                    " פצוע דכא וכרות שפכה דחייבי לאוין נינהו שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ומכל מקום כיון שהיה להם שעת הכושר רמיא קמייהו לחליצה. והאי זקן רצה לומר שתשש כחו וכשל שהוא דומיא דסריס דלאו בר ביאה והקמת שם הוא נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לאו בני יבום נינהו שאינן מולידים (ואם בעלו פירוש בדיעבד כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " יוציאו בגט כיון שהם אסורים לבא בקהל: "
+                ],
+                [
+                    " חרשת וקטנה ושוטה (בסגול) לאו בני חליצה הן לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין: "
+                ],
+                [
+                    " שאין גירושיו גירושין דלא אתיא גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון (שהוא דאורייתא) פירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם בא עליה לאחר שהגדיל דלאחר שהגדיל קנאה בביאתו דבר תורה קנין גמור וא\"צ תו לחליצה כיון שנעשה אשתו לכל דבריו (וע\"ל סימן קס\"ז כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " ואינו יכול לחלוץ דלאו בן חליצה הוא ואינו מוציא לעולם הואיל שזקוקה לו מאחיו זיקה דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " אחיו פקח כונס ואינו יכול לחלוץ דחרשת לאו בת חליצה היא: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מוציאה לעולם כמ\"ש לעיל דלא אלים גיטו להפקיע זיקת יבם דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " הסומא מייבם ואינו חולץ משום דכתיב וירקה בפניו (דהוא כמו לעיניו כמ\"ש בסימן קס\"ט כ\"פ) ואין זה רואה הרוק: "
+                ],
+                [
+                    " אשת הקטן ואע\"ג דביאתו ביאה קידושיו אינם קידושין שאין לו קנין והרמב\"ם כתב דטעמא משום דכתיב לא תהיה אשת המת פרט לאשת שוטה וקטן שאין להם אישות כלל: "
+                ],
+                [
+                    " והזקנה והעקרות מפני שמצינו כמה עקרות וזקנות שנפקדו והרמב\"ם כתב הטעם מפני שהיה להם שעת הכושר ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פטורה מן החליצה ומן היבום וכשם שהוא פטורה כך צרתה כו' בגמרא יליף לה מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אחת מכל העריות שהיא נשואה לנכרי כו' דדוקא במקום ששניהם נופלות לפניו בזקיקת יבום אמרינן מאחר שזאת נאסרה זאת נמי נאסרה עליו אבל במקום שלא נפלו לפניו ליבום כל אחת עומדת לעצמה להנשא ואין לא' שייכות בחבירתה ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " כגון שקדש אשה רצה לומר היבם קדש אשה. "
+                ],
+                [
+                    " ארוסתו וארוסתו שהיא כן צריך להיות וכן הוא ברמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כמו אשה נכרית ומותר בה ולא אמרינן שתהא אסורה לו משום מראית עין דמיחזי כבונה שני בתים: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה לי שהוא טעות סופר וז\"ל הרמב\"ם בפ' ו' ויבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה הרי זו חולצת ולא מתייבמת ונראה מה שכתב רבינו ויראה לי שהוא טעות סופר רצה לומר שצריך למחוק הבבא השנייה וב\"י כתב שאפשר לדחוק ולפרש דברי הרמב\"ם דהכי קאמר או שהיתה גם כן ספק על בעלה כמו שהיה ספק ערוה על יבמה שנמצא שהיא ספק ערוה לשניהם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " היה לאחיו בערוה רצה לומר בערות יבם (ומותרת לבעלה). "
+                ],
+                [
+                    " או שגירשה בגט שכתב בכתב ידו שלשה דינים אלו לעיל בס\"ס ק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיאנה בו אחרי מותו כו' (פירש רש\"י הואיל וקידושיה וזיקת נפילתה אינה אלא מדרבנן אינה פוטרת צרתה מן החליצה ולהתייבם אסורה שנראית צרת ערוה כ\"פ) אע\"ג דמצי למעקריה לקידושין הראשונים במיאונה למפרע מכל מקום כיון דבשעת נפילה שנזקקה הבת ליבם למאן בו מחמת קידושי ראשון נראים נשואים גמורין למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת ואי שרית ליה ��תי למשרי צרת הבת דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " תצא מהבעל ומהיבם תצא מהבעל כדאמרי' לעיל בסימן קנ\"ט ומהיבם שלא יאמרו מאחר שנישאת לזר ודאי יבמה חלץ לה או כנסה ונתגרשה ואם יקיימנה יאמרו שמחזיר חלוצתו או גרושתו: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה גט מהבעל שיבמה לשוק אינה אלא מחייבי לאוין כו': (כדפרי' לעיל בסימן קנ\"ט כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " והיא וצרתה פטורות כו' דטומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה כעריות דכתיב בהו אל תטמאו בכל אלה: "
+                ],
+                [
+                    " אם לאו היא חולצת משום דאילו היה הבעל קיים ורוצה לפוטרה ממנו היתה צריכה גט ממנו השתא נמי שנפלה לפני היבם צריכה חליצה ודוקא בספק זינתה אבל בודאי זינתה אין צריך כלום כיון שכתוב בה טומאה כמו שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " וצרתה חולצת או מתייבמת דהא דהיא אסורה להתייבם משום דילפינן בקל וחומר דמה לבעל שהיתה מותרת לו נאסרה ליבם שכבר נאסרה עליו לא כל שכן אבל לא אלים קל וחומר למדחי צרתה מיבום ואני כתבתי בספרי להחמיר דאפי' ודאי סוטה היא וצרתה חולצת כו' ע\"ש מ\"ו ומה שכתב היא חולצת וצרתה חולצת ומתייבמת הכי קאמר היא חולצת למפטר נפשה אם אין שם אלא היא או צרתה חולץ או מייבם ונפטרה צרתה והיא אבל אין צרתה נפטרה בחליצת הפסולה וכמו שנתבאר לעיל ס\"ס ק\"ע וכן צריך לומר בדברי רבינו כמה פעמים היכא דכתב היא וצרתה ודו\"ק. "
+                ],
+                [
+                    " ופוטרת צרתה כיצד רצה לומר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פוטרת צרתה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם נולד לאחר שייבמה שמעון רבותא קמ\"ל דאע\"ג דבנולד כבר נתייבמה ולא היתה ע\"ז בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם א\"כ תחשוב כאילו לא היתה אשת ראובן אלא אשת שמעון שהוא בעולמו ותיהוי מותרת קא משמע לן: "
+                ],
+                [
+                    " חולץ לצרתה ולא מפטר משום צרת ערוה (שלא היה בעולמו) דלא צרתה ממש היא אבל מ\"מ לא מתייבמה דהוי צרת אשת איש שלא היה בעולמו במקצת מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " דקיי\"ל יש זיקה פלוגתא דרב ושמואל היא וקיי\"ל דזיקה דהיתה זקוקה לו משוי לה כאילו עשה בה מאמר ואסורה צרתה להתייבם: "
+                ],
+                [
+                    " קטנה שהיתה נשואה לאחיו מאמו ר\"ל לאחיו של יבם: "
+                ],
+                [
+                    " או לאחי אמו שהיא מותרת להנשא לאחיו מאביו: "
+                ],
+                [
+                    " לעקור נישואין הראשונים של אחי אמו או אחיו מאמו שהיא אסורה לו מכחם: כדי שתתייבם מחמת נישואי אחיו מאביו (והטעם כיון דבשעת נפילה נראית כערוה אסורה משום דאתי למשרי שאר ערוה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וצרתה חולצת ולא מתייבמת חולצת שאין קידושיה של קטנה אלא מדרבנן ואינה היא צרת ערוה אלא מדרבנן. ולא מתייבמת שנראית כצרת ערוה: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה שאף היא חולצת אם תמאן רצה לומר בנשואי הראשונים ור\"ל היכא שאין לה צרה דאם יש לה צרה בחליצת צרתה נפטרה גם היא: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרת לזר בלא חליצה והיינו דוקא היכא שאין עוד אחים לבעלה שמת דאי איכא אחים אחרינא אע\"ג דמיאנה בזה הרי לא מיאנה בזיקת אחרים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל צרתה מותרת לו דמיאונה לא עוקרת אלא קידושי עצמה אבל צרתה נשואיה במקומה עומדת: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היא מותרת לשאר אחים וכתב נ\"י הטעם משום דכיון שלא מיאנה בבעל נראית כאילו נישואי הבעל קיימים אלא שעוקרת זיקתו של יבם והויא לה גביה כאשת אח שלא במקום מצוה אבל לאחרים שריא להו כיון שאף הוא אינו נאסר אלא מפני מראית עין אין לנו לדמות אלא כיבמה שאומרת בזה אני רוצה ובזה איני רוצה עכ\"ל עיין שם ריש דף תמ\"ב ול\"ד לבעלת גט דכיון דאסורה לחד אתסרא לכולהו דבעלת ג' הוא דקעביד בה (מעשה ופסלה על אחין כ\"כ) הכא איהי דקעבדא ביה דא\"ל לא רעינא בך בך הוא דלא רעינא הא לחברך רעינא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היו לאחיו בה ספק קידושין ר\"ל ומת ולא גירשה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהיתה אסורה לו בחיי אחיו ר\"ל שעה אחת. "
+                ],
+                [
+                    " ומת בעודה קטנה אבל אם נתגדלה אצלו יתבאר בסמוך שמותרת להתייבם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין חזרתה חזרה גמורה (אלא מדרבנן דקידושי קטנה אינו כלום הואיל ופקע זכות האב בנישואי הראשון והיא אין לה יד לקבל קידושין והוי לה כגרושה ועומדת כ\"פ) וא\"כ הויא גרושת אחיו וחולצת משום מראית עין: "
+                ],
+                [
+                    " ונתחרשה והחזירה שגם קידושיה ונישואיה אינם קנין גמור: "
+                ],
+                [
+                    " ומת והיא חרשת ז\"ל המיימוני בפ\"ז ואינה חולצת ואינה מתייבמת ר\"ל דחרשת אינה בת חליצה כלל כדלעיל ומה שכתב והיא חרשת לאפוקי שאם נתפקחת אצלו יתבאר בסמוך שמותרת אפי' להתייבם: "
+                ],
+                [
+                    " כמותה וחולצת ולא מתייבמת הואיל שהקטנה היא ערוה מן התורה שהיא גרושת אחיו הוי צרתה צרת ערוה (ודומה למ\"ש לעיל דאם לא מיאנה בו הקטנה בחייו ומיאנה אחרי מותה דצרתה חולצת ולא מתייבמת כ\"פ) אבל האלפס והרמב\"ם והרא\"ש סברי הואיל שאין קידושי הקטנה אלא מדרבנן ואם נתגדלה אצלו (ר\"ל כוון שיש לה היתר לעצמה אם גדלה אצלו כ\"פ) אפי' היא עצמה חוזרת להיות להתייבם לא גזרו על צרתה: "
+                ],
+                [
+                    " ונתגדלה ונתפקחה אצלו כי' דודאי בא עליה אחר שנתגדלה או נתפקחה לשם קידושין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " היא חולצת דלא אלים לאו למיפטרה דילפינן מאחות אשה (ר\"ל דלא מפטר מן החליצה כ\"א דומיא דאחות אשה דילפינן מינה פטור צרות מדכתיב אשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' כ\"ש) שהיא מחייבי כריתות אבל לא מתייבמת שהרי אסורה לו. "
+                ],
+                [
+                    " וצרתה או חולצת או מתייבמת שאין צרה פטורה אלא מערוה דילפינן מאחות אשה דכתיב לצרור כ\"י (וגם הצרה אינה נפטרת בחליצה זו דזיקתה הוא קלושה שאסורה ליבה וזיקת צרה זיקה אלימא אבל חליצת צרתה פוטרת אותה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כדפרישית לעיל בס\"ס ק\"ע בשם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " קנאה ונפטרה צרתה (ע\"ל בסימן קע\"ב כ\"פ) ז\"ל הרמב\"ם מן הדין היה שיהייבמו אפי' לכתחילה שהייבום מצות עשה וכ\"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבא עשה וידחה לא תעשה אלא שחכמים גזרו שלא יתייבמו שגזרינן ביאה שנייה שאין בה מצוה שבביאה ראשונה קיים מצות ינבים אטו ביאה ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " ומוציאה בגט ר\"ל השנייה (פירוש האסורה מדברי סופרים פ\"ה) או איסור לאו ועשה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בלאו תפסי בה קידושין כמ\"ש לעיל בסימן י\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " חולצת ולא מתייבמת דאיבעיא היא בפ\"ק דיבמות דף י\"א וי\"ב דאיכא למימר דקל וחומר הוא דבמותר לה דהיינו בעלה זה שמת (שהיתה מותרת לו קודם שנשאה לשנייה נאסרה בנישואי השני יבם שכבר נאסרה עליו מכח גרושת אחיו לא כ\"ש שתיאסר בנישואי שני כ\"פ) נאסרה באסור לה דהיינו יבמה לא כ\"ש א\"ד דלא אלים ק\"ו במקום מצוה וגם יש מ\"ד התם דטומאה כתיב בה כעריות לכן חולצת ולא מתייבמת. ואי אית ליה צרה אינה נפטרת בחליצתה של פסולה זו אבל אם קידם וחלץ צרתה של זו או ייבמה פוטרת לזו הפסולה והמ\"מ כתב שגם הצרה נפטרה בחליצה של זו הפסולה אבל ב\"י תמה עליו שהוא כנגד מ\"ש הרמב\"ם ע\"ש. (אחות חלוצה אסורה מדרבנן משום אחות גרושתו וכן צרתה אסורה משום צרת אחות גרושתו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וכן צרתה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתייבמת פירוש צרתה חולצת ונפטרת חבירתה בחליצתה אבל בחליצת האחות חלוצה לא נפטרה הצרה דהא בחליצת הפסולה לא מפטרה צרתה הכשרה כמ\"ש בס\"ס ק\"ע ועי' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שיש עליה זיקת שני יבמין היא וצרתה כו' דכתיב ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמים ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שלשה נשים נכריות ל\"ד בשתי נמי סגי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או אין לה צרה היא או צרתה חולצת ולא מתייבמת האי או צרתה דקאמר ל\"ד וה\"פ היא היכא שאין צרה או צרתה ר\"ל היכא שיש צרתה אז גם צרתה חולצת ולא מתייבמת אבל אין לומר דהיא או צרתה הוי כפשוטו דבחדא מינייהו סגי דאין אחד פוטרת חבירתה דבעלת המאמר שאין זיקתה שלימה אלא במקצת אינה יכולה ליפטר את צרתה שזיקתה שלימה וצרתה אינה יכולה ליפטר את זו מזיקתה שיש עליה מאחיו הראשון שהרי מדאורייתא היה מותר לייבם אפי' שתיהן אלא משום שלא יאמרו כו' כנזכר לעיל החמירו וא\"כ הו\"ל שני יבמות משני בתים וצריכות שניהן חליצה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " וקדשה שמעון אחיו ומראובן לא נתגרשה: "
+                ],
+                [
+                    " שאם קידושי ראובן קידושין ר\"ל כשנשתחררה יש לספק אי קידושי ראובן נגמרו או פקעו לגמרי וכן צ\"ל לעיל ס\"ס מ\"ד וע\"ש ולכן אם נגמרו קידושי ראובן אין קידושי שמעון כלום דאין קידושין תופסין בא\"א וגם באשת אחיו ואי פקעי הרי אין קידושי ראובן כלום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא שנא מתה אשתו קודם שנכנס השלישי רבותא אשמועינן דאע\"ג דבכל זמן שהיתה נשואה לאח זה לא היתה אחות אשתו שהרי אשתו מתה קודם שכנסה אחיו אפ\"ה אסורה לו ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא היתה אסורה עליו בנפילה אחרונה שהרי כבר מתה אשתו קודם נפילה אחרונה: (שהיתה אשה אחרת לאח השלישי פירוש שהיתה צרת ערוה בעת שנפלה לפני היבמה בנפילה אחרונה כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " והרי שתיהן אסורות עליו משום אחות זקוקתו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם היו שם עוד אחין פירוש גם בלא מיתת השנייה מצינו היתר ייבום לראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " וקדם אחד מהן וחלץ כו' דוקא קודם אבל לכתחילה לא אמרינן להו לחלוץ האחרונה ולייבם הראשונה דגזרינן דלמא אתי למיעבד איפכא וכ\"כ התוספות והרמב\"ם ב\"י והא דכתב דקדם אחד מהן וחלץ ולא קתני וקדם אחד מהם וייבם כדקתני בבבא שאחר זה ואם קדמו וכנסו אין מוציאין אותם מידם דשאני התם ��כבר קדמו תרווייהו וכנסו משו\"ה אין מוציאין אותם מידם כיון דכבר נפקע זיקה דתרווייהו מכל חד משא\"כ כשקדם אחד מהן והשנייה עדיין זקוקה לו דאז מוציאין מידו נ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " או שהיתה הראשונה כו' פירוש ואפילו לכתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " אסורה לאחד מן האחין פירוש משום ערוה: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי היא מותרת לו דאינה אחות זקוקתו הואיל שהראשונה אסורה עליו (לא נפלה זיקתו עליו ואין על האחרונה אחות זקוקה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ושאר האחין אסורין בשתיהן פירוש שהרי קודם שייבם זה לראשונה נאסרו עליהן שתיהן שאחת היא אחות זקוקתו של חבירתה ולאחר שייבם זה הראשונה נשארה השנייה על האחין באיסור שכיון שבשעת נפילה נאסרה שוב לא תבא לידי היתר: "
+                ],
+                [
+                    " או בזה אחר זה קודם כו' שכל שלא הספיקו לייבם לראשונה עד שנפלה השנייה כנפלו שתיהן בבת אחת דמי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שתיהן חולצות ולא מתייבמות ואע\"ג דכבר אשמועינן דין זה במ\"ש לפני זה וכן אם היו עוד אחין כו' וכמ\"ש ב\"י שנלמד מדין זה מ\"מ כתב משום חלוקים שיש לחלק בה אם קדמו וכנסו כו' וכמ\"ש לעיל בסמוך: (כגון שהיא בתו ר\"ל בתו מאנוסתו ויש לה אחות מאם אבל אין ר\"ל בתו מאשתו בקידושין א\"כ איך מותר בשנייה הא הויא בת אשתו אבל בבת אנוסתו מותר כמ\"ש לעיל בסי' ט\"ו. או אחת משאר כל העריות כגון חמותו ואם חמותו ור\"ל דודתה של אשתו מותרת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שמן התורה הן בני חליצה ויבום נראה דר\"ל אלו הצרות של איסור עשה או לאו מותרות מן התורה ליבום דדוקא כשהן צרות ערוה דחייבי כריתות ומיתות בית דין הוא דנדחית גם צרותיהן מן התורה ולא צרות של איסור לאו ועשה וכנ\"ל אלא שחכמים ז\"ל אסרוהו לייבם משום גזירה דאיסור ערוה גמור (וכיון שמן התורה בני יבום עדיין נקראים אחות זקוקה ולכן חולצין ולא מתייבמין כ\"פ): (ועשה השלישי פירוש שקדש אותה ועדיין לא נשאה: אינה נדחית מפני הראשונה פי' להיות פטורה מהחליצה ויבום ומותרת לאחר כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שהאחרונה אוסרתו משום אחות זקוקתו: "
+                ],
+                [
+                    " שאין המאמר קונה קנין גמור כו' שתהיה צרת אחות אשתו: (וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב אפי' כו' נתבאר לעיל סי' קע\"ג גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהיא צרת אחות אשה בזיקה ר\"ל אחר שמת הראשון היתה אשתו של הראשון זקוקה לזה האח השלישי והויא אשתי של זה השלישי צרת זקוקתו והרא\"ש לטעמיה כמ\"ש רבינו לעיל בסימן קע\"ג בשמו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם לא כנס בס\"י ליתא האי אפי' ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " שנמצא שהיתה צרת ערוה בזיקה זה אזיל דוקא לשיטת הרא\"ש דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' גירש הערוה קודם שמת פי' הואיל שנאסרה שעה אחת נשאה באיסורא כדלעיל. "
+                ],
+                [
+                    " אבל כנס בעלי אחות את הנכרית כו' דכיון דכנס אזלא הזיקה הראשונה ועד\"ר: (תצא משום אחות אשה ר\"ל ופטורה מן החליצה והיבום כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואשת אחיו בחליצה שהרי אסור לקחתה משום שתיהוי עליו כאיסור אחות גרושתו וכן אין לומר לחלוץ את זו ראשונה ויקיים אשתו דהא מ\"מ אסורה עליו משום אחות חלוצה: "
+                ],
+                [
+                    " (מת חרש בעל החרשת כו' תצא משום אחות אשה ר\"ל קידושי אחותה הפקחת שהם לפקח קידושין גמורין הויא לה אחות אשה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " ואשת אחיו אסורה לעולם פי' אסורה לו משום אחות גרושתו ולאחרים אסורה עד שימות החרש שהרי היא זקוקה לו ואינו יכול לחלוץ כו' כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שלא (ניתנו לביאה פירוש אף על גב דיש מ\"ד דזה הוי קידושין דלא נמסרו לביאה ולא הוי קידושין לא קי\"ל הכי כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " דוקא הכא שכל אחד וא' אומר כנסתי הזקוקה אבל מי שעבר כו' מלשון זה משמע אפי' אם נפקע אחר כך הזיקה מאחותה כגון שאח ד' כנסה או חלץ לה אפ\"ה מוציאין אותה ממנו וקשה הא כתב לעיל בסימן קע\"ה ד' אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות כו' קדמו וכנסו אין מוציאין אותה מידם מטעם שכבר נפקע זיקה מכל אחת ואחת וי\"ל דלעיל איירי דמתחלה קודם שכנסו אותה עשו מוסכם בהדדי שכל א' ייבם אחת כדי שתפקע הזיקה מכל א' ולהתירה נתכוונו אבל הכא מיירי שאחד כנס אחת ולא עשה מוסכם עם אחיו שהוא יכניס השנייה ולאיסורא נתכוין לכן אמרינן שיוציאנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפ\"ה דוקא שקדמו כו' קאי אשלפניו אמ\"ש קדמו שני האחין וכנסו כו' שאין מוציאין: יוציאו כיון שעברו על דברי ב\"ד דומה לזה כתב לעיל ס\"ס קמ\"א כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אחר חליצת אחיו פי' ואז לא הויא אחות זקוקתו: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שחלץ היחיד אין מוציאין מידם מטעם שכתב לעיל שכל אחד ואחד אומר כנסתי הזקוקה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' שניהם כהנים פירוש אע\"פ שהיחיד חלץ לשתיהן: "
+                ],
+                [
+                    " אחיו של זה ושל זה חולצין ולא מייבמין בגמרא אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן שקנסוה. אחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם מדאורייתא דמדאורייתא לא קא רמיא קמיה ורבנן הוא דאצרכוה חליצה משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה (ע\"ל סי' קע\"ג כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בני הכלה ר\"ל הודאין: "
+                ],
+                [
+                    " והשני מייבם פירוש אותה שחלצה עצמה: "
+                ],
+                [
+                    " בן ידוע ונתעברו חמישתן כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן השנייה חולצין לה ד' והה' ישאנה וי\"ל וכן לכולן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המפתה או מאנס קונסין אותו חמשים סלעים לקמן בסימן זה יתבאר דאין קנסן שוה דבאונס צריך לכנוס עכ\"פ ומפתה דוקא כשאינו כונסה בין שהמניעה מצידו דהמפתה בין שהמניעה מצידה או מצד אביה: "
+                ],
+                [
+                    " כגון ששלף חרבו פירוש וא\"צ לומר שאם אנסה ממש ודוק מ\"ו ועיין דרישה והיותר נראה דבאונס אחר היה לה לצעוק והיו מצילין אותה משא\"כ בזה יראה שיהרגה מיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין עדים אין קנס דהמודה בקנס פטור כדלקמן בסימן זה. והכי הוא הצעת דברי הראב\"ד דאין לומר דטענתן לענין קנס שהיא אומרת אנסתני ונפקא מינה לענין אם פונסה דאפי' הכי חייב ליתנו קשה לענין קנס מה חזקה שייך הא בעינן עדים. אבל לא מצינן למימר גם לענין חזקת המוציא מחבירו עליו הראיה דקנס אינו ממון שבין אדם לחבירו אלא רחמנא קנסו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לענין שלשה דברים דהיינו צער בושת ו��גם וכמו שכתב בסמוך ונלע\"ד דל\"ד קאמר שלשה דברים דהא לענין בושת ופגם אין חילוק בין אונס למפתה. א\"נ נ\"מ כשהיא בוגרת או ממאנת דהרמב\"ם ס\"ל באלו דבאנוסה חייב בהן אף שאין להן קנס משא\"כ במפותה הואיל ואין להן קנס וכמו שכתב רבי' בשמו בסי' זה ואף שרבינו השיג עליו שם מ\"מ כתב כאן לסברת הרמב\"ם דלמא הרמב\"ם לטעמיה שס\"ל כשהיא טוענת אנסתני והוא טוען נתפתתי לי דצריך לישבע שבועה דאורייתא וקאמר דבשדה היא נאמנת ואף אם ירצה לישבע שבועה דאורייתא לא מהימנינן ליה ובעיר הוא נאמן בש\"ד וכמ\"ש רבינו בשמו לקמן בסי' זה דצריך שבועה דאורייתא. דס\"ל להראב\"ד מדכתב כל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה משמע דנאמן הוא בטענתו שלא בשבועה דאורייתא וא\"כ שבועה דאורייתא היכי משכחת לה והרמב\"ם מצריך שבועה דאורייתא בטענות אלו: "
+                ],
+                [
+                    " מאדם בזוי ונקלה וכ\"כ הר\"ן בפרק ואלו נערות דף תפ\"ג ע\"א אבל רש\"י פירש שם אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשיב וכתב עליו הר\"ן ז\"ל ובודאי במילי אחריני הכי הוא אבל באונס ומפתה נראין הדברים שכל שהוא זולל יותר בושתו מרובה עכ\"ל ועי' בח\"מ סי' ת\"ך שפירש שם רבי' הכל לפי המבייש כמו שפירש כאן וזה שלא כדברי רש\"י והר\"ן דשניהן ס\"ל דבמילי דעלמא המתבייש מאדם בינוני בושתו קשה וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי בריאותה כמה נצטערה הרמב\"ם מסיק אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא מצטער זו מזה (ר\"ל מזה מצער מכח זה אבל אינו ר\"ל מזה האיש שהוא פחות או חשוב דהא זה כבר חשב לה בכלל פגם ובושת כצ\"ל מיהו י\"ל דר\"ל זו מזה האיש ור\"ל לפי קטנו או גדלו שמין וכמ\"ש רבינו) וכך יתן אבל אין משערים כמה רוצה ליקח להיות נבעלת באונס שאין אדם לוקח ממון הרבה כדי לקבל צער וכ\"כ רבינו לקמן בח\"מ סי' ת\"ב לענין צער דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " וקונסין המאנס שצריך ליקח אותה כמ\"ש בקרא ולו תהיה לאשה וגו': (ואינו רשאי להוציאה כו' שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך א\"צ לכתוב לה כתובה דטעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה כו' והכא איכא למיחש (גמרא) וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דכתיב קודם לא יוכל לשלחה כו' פירוש העשה נכתב קודם לא יוכל לשלחה פי' ובפרק בתרא דמכות אמר רבה בב\"ח אר\"י כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו שאני הכא דע\"כ ניתק לעשה הוא דלא הו\"ל למיכתב אלא לא יוכל לשלחה מאי כל ימיו אלא ה\"ק לא יהיה שילוחיה כל ימיו אלא יחזירנה ע\"כ הרי העשה אחר העברת הלאו: (כופין אותו להחזירה ואינו לוקה הטעם דכל לאו הניתק לעשה משמע שהעשה הוא עונשו של לאו וכן כאן משמע שזה הוא עונשו של לאו שיחזירנה לו ולא מלקות כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או שנתקדשה לאחר פירוש דאז אסור לו להחזירה: "
+                ],
+                [
+                    " או אפילו שנייה מדרבנן אע\"ג דהיא מדאורייתא ראוייה לו אפשר כיון דכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לאיסור השניות שפיר איכא למימר דשנייה אימעיטא מולו תהיה לאשה (דמשמע אשה הראוייה לקיימה בהיתר דוקא כ\"פ) ובלא\"ה כיון דכל מילי דרבנן אסמכוה אלאו דלא תסור שפיר א\"ל דגם שנייה אמעיטא מולו תהיה לאשה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם מצא בה ערות נ\"ל דר\"ל ערוה ממש ולא כמו שמפרש ב\"ה ערות דבר דקרא דר\"ל דבר אפילו הקדיחה תבשילו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במפתה בין הוא או היא כו' אע\"ג דכתיב בפרשת משפטים וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות ופירש\"י כמהר הבתולות המפורש בפרשת כי תצא אצל התופס את הבתולה ומאנס נ' כסף יתן לאבי הנערה ומדכתיב אם מאן ימאן אביה וגו' משמע אם האב רוצה כופין את המפתה שישאנה תירץ בגמרא בריש דף מ' אמר קרא מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו והא דכתיב אם מאן ימאן וגר נראה שמסתמא הוא רוצה לישאנה כדי שלא יצטרך ליתן חמשים כסף ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך התראה דא\"צ התראה אלא למיתה או למלקות: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתבגר דנערה כתיב בפרשת ולא בוגרת (והטעם דאחר שבגרה אינה נקראת בתולה דבתוליה פוטרין וקודם ג' שנים אין ביאתן ביאה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " או אין לה אב דכתיב אם מאן ימאן אביה לרבות יתומה שאין לה אב לקנס: "
+                ],
+                [
+                    " הסכים לסברא ראשונה דנערה כתיב חסר ה' וקרינן נערה בה\"א לרבות קטנה שאתיא לכלל נערות: "
+                ],
+                [
+                    " פחות מג' שנים יש להם קנס כן הוא במיימוני בפרק ג' דהלכות נערה ובמשנה ובדפוס של בית יוסף כתוב בת שלש שנים או פחות שלשה והוא גירסת המיימוני בפ\"א אבל יותר נראה גירסת המיימוני דפ\"ג דאם עברו עליה ג' שנים שלימות אפי' רגע אחד י\"ל דאין בתוליה חוזרים ואע\"ג דבכ\"מ אמרו בת ג' שנים ויום אחד י\"ל ל\"ד נקט יום אחד אלא אפי' ברגע אחד נמי סגי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " נתארסה ונתגרשה אבל בעודה ארוסה קם ליה בדרבה מיניה: "
+                ],
+                [
+                    " שנכנסה לחופה ולא נבעלה דכל שנכנסה לחופה כבעולה דמיא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם התרו בו לוקה ואינו משלם (משום שנאמר כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות כ\"פ) ובעדים זוממין הדין איפכא דמשלמין ואין לוקין היכא דאיכא תרי חובות עליהם שאני התם דבהדיא ריבתה התורה לתשלומין כמ\"ש בח\"מ בר\"ס ל\"ה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא התרו בו פטור מן הקנב ילפינן לה מדכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חילק בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אלא בכל ענין חייב בתשלומין אף מכה אדם לא חילק בין שוגג למזיד לפוטרו מתשלומין וכן הדין בכל עבירה שיש בה מיתת ב\"ד שאין בה תשלומין עכ\"ל הרמב\"ם והוא מלשון הברייתא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הממאנת כגון יתומה שהשיאוה אחיה ואמה ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בתולה כיון שניסת: "
+                ],
+                [
+                    " והאיילונית כיון שלא תביא שתי שערות לעולם ועד עשרים שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך היא בוגרת ואין קנס אלא לנערה ורבינו כתב דלא נהירא כו' דקטנה יש לה קנס וגם איילונית זו בגרותה התחיל בקטנותה נמצא דיש לאיילונית דין קטנה ועיין דרישה: ומה שכתב והאיילונית דינה כקטנה כו' ומשם ואילך דינה כבוגרת כו' רצה לומר בא לומר היאך איפשר דאיילונית יש לה דין קטנה ואם כן לעולם תהיה לה קנס שלעולם לא תביא שתי שערות וזה ודאי אין סברא לומר כן לכך כתב ויש לה דין קטנה עד עשרים דעד עשרים נחשבת כקטנה אף על גב שכבר נולדו בה סימני איילונית כמבואר לעיל בסימן קע\"ב ומשם ואילך דינה כבוגרת כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נאנסה חוץ מבוגרת כו' כיצד כו' רצה לומר כיצד הדין באונס לענין שלשה דברים במקום שאין לה קנס אבל במפתה סבירא ליה דבכל ענין פטור במקום שאין להן קנס וכדמסיק וכתב אבל במפתה את כולן פטור מכלום וק\"ל: (ואת הממאנת כו' יש להן בושת ופגם וצער רצה לומר דהיינו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דאז עדיין יש פגם וק\"ל כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " משלם את הצער בלבד דשוטה וחרשת אין להן פגם ובושת דלאו בני בושת ופגם נינהו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המפתה את כולן פטור כו' דמחלו על בושת ופגם. וצער אין שייך במפותה. והבוגרת אינה ברשות האב דיתבע בושתה ופגמה והממאנת אין לה אב כלל: "
+                ],
+                [
+                    " למה לא יהא להן שאר דברים זה לשון ב\"י וגם בעיני יפלא וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " בא עליה ומתה קודם כו' שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה: "
+                ],
+                [
+                    " הם של אב דכל שבח של נעורים הוא לאביה: "
+                ],
+                [
+                    " צערא דגופה לא אקני ליה רחמנא כמ\"ש בח\"מ סי' תכ\"ד ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " נערה שנתארסה ונתגרשה כו' אבל נתארסה ולא נתגרשה אין לה קנס כלל דקם ליה בדרבה מינה כדפרישית לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " קנסה לעצמה משום דבפרשת משפטים בדין מפתה כתיב כי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה וגומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות וכן כתיב אשר לא אורסה באנוסה בפרשת כי תצא ש\"מ דבקנס שנותן לאביה כתיב אשר לא אורסה הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה אבל בושת ופגם דילפינן מקרא אחרינא מדכתיב באנוסה ונתן האיש השוכב לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה דדרשינן בעד הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות מהאי לא נתמעט ארוסה שלא יהא לאביה אדרבה אמרינן כמו בנערה שזוכה בה אביה משום דאי בעי מסרה למנוול ומוכה שחין ה\"ה בזה כה\"ג כך סבר הרמב\"ם אבל הרא\"ש סבירא ליה דכיון דבהאי קרא דונתן האיש השוכב כו' איתקש קנס לבושת ופגם במקום דאין הקנס לאב ה\"ה נמי דאין לו בושת ופגם עיין בב\"י שהביא כל זה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך המאנס כו' והמפתה פטור כו' דאלו היה קנסה לאביה לאו כל כמיניה דתמחול לזכותו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל צער ובושת ופגם לשיטתו כתב זה דס\"ל דצער ג\"כ לאביה כמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שאילו הודה היה משלם בושת כו' אבל אם לא היה מתחייב על פי עצמו כלום לא היינו משביעין אותו כמו שכתב הרמב\"ם בפ\"א מה' טוען והביאו רבינו לקמן בח\"מ סי' פ\"ז ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה לו אנסת אותי ויש לי צער: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אילו מודה במקצת כו' זה לשון בית יוסף אין זו השגה דהרמב\"ם לטעמיה דסבירא ליה דצער גם כן לאביה וכמו שכתב לעיל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומה שכפר דהיינו צער לה כפר: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד אם טען אביה טענת שמא הוא רצה לומר ואף אם תמצא לומר שגם צער לאביה מכל מקום אין מקום לשבועה זו דאם הצער לאביה אם כן הוא צריך לתובעו ולטעון בעד הצער דהוא הוי בעל דבר והוא אין יכול לטעון אלא טענת שמא ואין נשבעין על טענת שמא כמבואר בח\"מ בכמה מקומות בשלמא בכל מקום שאמרינן שצער ובשת ופגם לאביה אף אם אינו מודה לא קשיא הא הוי טענת שמא. דמיירי כשיש עדים שראו שאנסה ואז צריך לטענתו ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך דנין אותו בכל זמן רצה לומר הואיל דסגי בשלשה דנין אותו בכל זמן אף שלא בזמן הבית לאפוקי אי הוי צריך עשרים ושלשה דאין סנהדרין של עשרים ושלשה נוהגין בזמן הזה כמו שכתב בס\"ס זה גבי מוציא ש\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' שלא בזמן הבית עיין בח\"מ ר\"ס תנ\"ה: (אבל צריך מומחין ר\"ל סמוכים דאלהים כתיב בפרשה ואין אלהים אלא סמוכים כמ\"ש בח\"מ סימן א' כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אין דנין אותו בבבל כתב ב\"י נראה דהיינו לומר דדייני בבל כיון שאינם סמוכים אין דנין אותם אבל דייני סמוכים (ר\"ל שיש להם סמיכות מא\"י) אף בח\"ל דנין דיני קנסות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא עבדינן בהו שליחותייהו דלא עבדינן שליחותייהו כ\"א בדברים שבממון ובמילתא דשכיחא ובדברים שיש בהם חסרון כיס כמו הודאות והלואות מה שאין כן בבושת ופגם וקנס ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מנדין אותו עד שיפייס וכ\"כ בח\"מ סי' א' ע\"ש שהביא דעת רב שרירא ודעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אין להחזיק הקול לפגים שניהם ע\"ל ס\"ס י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זו קדשה ואיסור קדשה א' הוא בין בתולה כו' רצה לומר שלא תאמר כיון דשם קדשה ר\"ל מזומנת לכך אם כן היינו דוקא בבעולה שכבר נבעלה אדעתא דזנות ושייך לומר בה שהוכנה לכך ולא לבתולה ומ\"ה כתב דז\"א אלא כל שמסרה לשם זנות שם קדשה עליה ופטור מהקנס: "
+                ],
+                [
+                    " לוקה ומשלם ק' סלעים מדכתיב \"ויסרו \"אותו היינו מלקות \"וענשו \"אותו מאה \"כסף: "
+                ],
+                [
+                    " והמוציא ש\"ר על הקטנה כו' דנערה מלא כתיב למעט אף קטנה (ומלת נערה ממעט בוגרת כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " הוזמו עדים לוקה ר\"ל הבעל אבל העדים שהוזמו נהרגים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא הביא עדים ר\"ל ואפי' אמר זינתה תחתי רק שלא הביא עדים אלא באו מעצמם: "
+                ],
+                [
+                    " שזינתה שלא כדרכה והוזמו הן נהרגים והוא פטור ז\"ל הגמרא מוציא ש\"ר אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא ש\"ר כדרכה ופירש\"י כדכתיב ואקרב עליה ולא מצאתי לה בתולים והיינו שאמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה כדרכה. "
+                ],
+                [
+                    " אפי' שנבעלה כדרכה פירוש שיוציא ש\"ר שזינתה כדרכה: "
+                ],
+                [
+                    " והוזמו עדיו \"הם נהרגים \"והוא אינו כן צריך להיות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מכת מרדות מדרבנן פי' מכין אותו באומד ולהקל ממלקות של תורה עיין בר\"ן שהביא דעות בפירוש מכת מרדות בדף תפ\"ה ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאין רצוני להאריך כו' (ועיין ברמב\"ם פ\"ג דהלכות נערה בתולה כ\"פ): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' אם הוא אביה או אחיה פירוש אע\"ג דאמרינן ביומא דמשעה דסמיוה לעיני דיצה\"ר תו לא מגרי בקרובים אפ\"ה אסור וע\"ל ריש סימן כ\"ב דכתב דאיסור ייחוד לא שייך באביה אבל אחיה לא נזכר שם בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ') ילפינן מדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך דלכך כתב בן אמך ללמד לנו ענין אחר שהבן הוא שכיח אצל אמו רצה לומר ומותר בייחוד עמה וה\"ה האב עם בתו אבל שאר עריות שבתורה אסורין.: "
+                ],
+                [
+                    " או עכו\"�� בסוטה דף כ\"ו ע\"ב פריך פשיטא מ\"ד נטמאה נטמאה ב\"פ אחת לבעל ואחת לבועל היכא דקמתסרא בהאי זנות אבל הא הואיל ואסור לקיימה אימא לא קא משמע לן (עיין פירושו בס\"ס זה סעיף ל\"ה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא שחוף שאינו מתקשה כו' ע\"ש בתוס' שכתבו בשם רבינו חננאל שפי' שחוף שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע והקשו אמאי נקט שחיף ולא נקט סריס וכתבו ושמא שחוף הוי רבותא טפי עד כאן לשונו ולפיכך כתב רבינו שאינו מתקשה והיינו רבותא דידיה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אל תסתרי עם פלוני והוא קטן דאיש אמר רחמנא: "
+                ],
+                [
+                    " או עם בהמה דאין זנות בבהמה: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם היא ארוסה כו' פירוש אע\"פ שאין ארוסה ושומרת יבם שותה ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ושומרת יבם מכל מקום מקנא לה מדכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת (מילת ואמרת אליהם רבוי כ\"פ) לרבות ארוסה ושומרת יבם שמקנא לה הארוס והיבם גמרא וב\"י הביאה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מקנאין לה ולא להשקותה דאשה כתיב: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קטנה בת מיאון שהשיאוה אחיה ואמה: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין לה רצון פירוש שרצונה אינו רצון: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם הוא כהן אינה נאסרת עליו זה לשון המ\"מ בפ\"ג דא\"ב זה פשוט שכל שאינה אשת איש מן התורה הויא לה כפנויה שזינתה ואפילו לכהונה קי\"ל פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות אפילו גדולה לא עשאה זונה כמו שיתבאר פי\"ח עכ\"ל ור\"ל קטנה בת מיאון גם כן אין קידושיה קידושי דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " והלא אמרינן פיתוי קטנה אונס הוא פירוש ואפי' השיאה אביה וזינתה לרצונה אינה נאסרת. "
+                ],
+                [
+                    " ועוד התראה לקטנה אינה התראה כו' פירוש אם כן אין שייך בה קינוי: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם זינתה אסורה \"ודאי לבעלה כהן עיין בהשגות הראב\"ד דהאי בבא דאלא אם זינתה אסורה ודאי לבעלה כהן ליתא שם אלא שהכסף משנה העתיקו בלשונו והשמיט תיבת \"ודאי ולפי ספרים דידן נראה דתיבת \"ודאי הוא הפוך וכן צריך להיות אלא אם זינתה ודאי אסורה כו' פירוש לאפוקי אם לא זינתה בודאי אלא שקינא לה ונסתרה שמותרת אפי' לכהן כמ\"ש הרמב\"ם בקטנה בת מיאון והא דנאסרת על כהן אם זינתה בודאי היינו משום דלגבי כהן אסור אנוסה ודוקא בזה שקדשה אביה והיו קידושי קידושיה דאורייתא מה שאין כן בקטנה בת מיאון וכמ\"ש לעיל בשם המ\"מ בשם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לחלק בין קטנה לענין פתוי לומר קטנה בת מיאון אין לה רצון ויתן את הצער כמו אנוסה נ\"ל דה\"פ דאע\"ג לענין לאסרה לבעלה אמרינן דפתוי קטנה אנוסה היא אפי' בהשיאה אביה אבל לענין צער אינו כן אלא אפי' היא קטנה בת מיאון אמרינן דפתויה אינו אונס דבקלות מתפתות. וראיה לפירוש זה דהרי בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה כתב הרמב\"ם גם כן כמו שכתב כאן ושם השיג הראב\"ד גם כן עליו ולא כתב שם בהשגתו האי סיפא מואין לחלק בקטנה לענין פיתוי כו' ואילך וה\"ט משום דאין לו ענין לבין השגה דגם הרמב\"ם מודה בו: "
+                ],
+                [
+                    " כדי לצלות ביצה ולגומעה כן מסיק הגמרא אליבא דרבי עקיבא. ואפשר דה\"ט דהביצים מתחממים דהיינו כדי צליית ביצה והוצאת זרע היינו גמיעה: "
+                ],
+                [
+                    " קינא לה משנים שאמר לה כו' שנאמר וזאת תורת הקנאות תורה אחת להקנאות הרבה ואשמעינן שלא תאמר בודאי לא נבעלה שבושה להיות נבעלת בפני שנים: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הם \"שני \"אחיה או אביה ואחיה וכ\"כ המיימוני וכן הוא בש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן קינא לה תחלה בפני שנים דאז יש רגלים לדבר מאחר שעברה על קינויו (כדפרישית לעיל בסימן כ\"ב כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " בזמן הזה אל תסתרי עם פלוני (ואם עבר ואמר ימחול לה מיד קודם שתסתור דבעל שמחל על קינויו מחול כדלקמן כ\"כ בא\"ז כ\"פ) עיין מ\"ש הרמב\"ם בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " דשמא הלכה כרבי יוסי דאמר כו' אבל אם יאמר לה כן בפני עדים הוי מילתא דלא שכיח וגם אין שכיח שתעבור על קינויו אם יקנה לה בפני עדים וגם י\"ל שהכי קאמר דשמא הלכה כר\"י כו' ותאסר לעולם רצה לומר ושמא אין הלכה כמותו ותיאסר עליו חנם בשלמא אם יאמר לה כן בפני עדים נאסרה עליו מן הדין ותיאסר ומה בכך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לו זינתה והוא שותק כן צריך להיות וזה לשון מ\"ו צ\"ל ט\"ס דאי שותקת פשיטא דהויא כהודאה ואפילו אינו נאמן כ\"כ בעיניו אלא הוא סתם אדם כשר ומעיד בפניה שזינתה חייב להוציאה ולא אמרינן עיניה נתנה באחר אלא באומרת מעצמה ולא בע\"א גם בגמרא אינו אלא הכי גרסינן ושתק וקאי על הבעל וע\"ז פסקו הרי\"ף והרא\"ש לשם שחייב להוציאה וכלשון זה הביאו מהרי\"ק בשורש פ\"א עד כאן לשונו עיין לעיל מה שכתבתי בסימן קט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו אסורה לו עיין בהגהות מרדכי פ\"ק דקידושין: "
+                ],
+                [
+                    " שמע העם מרננים אחר הקינוי והסתירה עד שהנשים נושאים ונותנים בה שזנתה כו' רצה לומר שקינא לה בעדים ועל הסתירה אין עדים אלא רינון זו של הנשים ומ\"ש אחר הקינוי והסתירה כאילו אמר שמרננין על ענין הקינוי ואומרים שנסתרה ופשוט בעיניהן שבאותה סתירה זינתה גם כן: "
+                ],
+                [
+                    " ויוציאנה ויתן כתובה וכיון דעבדה פריצותא כולי האי נאסרה עליו אף על גב דאין עדות ממש ומכל מקום צריך ליתן כתובה כיון דליכא עדים ממש על הסתירה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שנטמאה מאותו שקינא לה כו' דכתיב ועד אין בה הא יש בה אפי' עד אחד תצא בלא כתובה ודוקא שמעיד שנטמאה עם אותו שקינא לה שרגלים לדבר שזינתה עמו הא מעיד שנטמאה עם אחר אין עד אחד נאמן ב\"י ע\"ש. ומיירי נמי שיש עדים שנסתרה עם אותו פלוני אלא שאין יודעין בודאי שנטמאה וקאמר דאם יש עד אחד או אפילו א' מאותן שנים של הסתירה מעיד שנטמאה אינה שותה כו' והרמב\"ם כתב גם כן ועי' בכ\"מ שכתב שם על הרמב\"ם פשיטא מהיכא תיתי שיהא גרע אחד מאותן עידי סתירה שמעיד על הטומאה: "
+                ],
+                [
+                    " הוא עד אחד מעדי הסתירה דכתיב ועד אין בה (פירוש אז משקה אותה אבל כאן הרי יש עד כ\"פ) והרי עד: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' עבד או שפחה כו' מפני שרגלים לדבר הוא האמינוהו. (ואפילו הנשים ששונאות זו את זו כגון חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה כ\"פ: (באו שנים כאחד כו' פירוש דאז בטלו דברי שאומר נטמאת מיד דלא נתקיימו עדותן בבית דין ולא האמינתו התורה כשנים אלא דוקא אם העיד ויצא כ\"פ). "
+                ],
+                [
+                    " פירוש בשעה שאתה אומר כו' דאם לא כן דלמא בשעה שאני אומר שנטמאה לא ראיתם אתם: "
+                ],
+                [
+                    " ונשים רבות כאחד תיבת \"כאחד קאי נמי אבא עד אחד כשר ודוק: "
+                ],
+                [
+                    " ושלש אומרות שלא נטמאת צ\"ע למה אמר שלש אומרות לא נטמאת הל\"ל ושנים אומרות כו' כמו שאמר הוא עצמו תיכף אחר זה היו מחצה על מחצה שותה וע\"ק למה נקט בבבא שנייה שג' אומרות כו' וד' אומרות כו' ולא נקט שתים ושלשה כמו בבבא ראשונה ויש לומר דמה שכתב היו מחצה על מחצה הרי זו שותה רצה לומר על דרך שנתבאר למעלה דאם באו כאחד אזי שותה ואם באו בזה אחר זה אזי הולכין אחר כת הראשון ותו לא שומעין לאחרונים כיון דשוין הן מה שאין כן כשאינן שוות ובאו תחלה שנים ואומרות נטמאה ואחר כך באו שלשה ואומרות שלא נטמאה אזי דוחין דברי הראשונות מפני האחרונות. ולא מיבעיא בהא שהאחרונות אומרות לא נטמאת ואוקמה אחזקתה ושהיא ראויה לשתייה כאילו לא באו עדים כלל. אלא אפילו אם הראשונות אומרות לא נטמאת והאחרונות מפקי לה מחזקתה אפ\"ה שומעין להאחרונות כיון שהן רוב. ואגב אשמעינן רבותא דאפילו היו הראשונות שלשה אפילו הכי שומעין לאחרונות אף שלא ניתוסף עליהן אלא אחד גם ברישא אשמעינן רבותא דאף על גב דשנים כמאה הני מילי בכשרים אבל בפסולים לא ומשום הכי שומעין לשלשה אף במקום שכבר העידו שנים בהיפוך מעדותן. ובזה א\"ש דרבינו כתב בשם הרמב\"ם מפני שהוא ביאר כל הצורך כל הרבותות הנ\"ל וק\"ל: (כמכחול בשפופרת פירוש שפופרת קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול העינים. מכחול הוא קיסם דק שבו נוטלים הצבע מתוך הקנה כ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסק רב אלפס ביבמות פ' כיצד כו' ושם הארכתי בספרי בביאור יפה כל הצורך בשמעתתא דרוכל ע\"ש מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " ונסתרה ומת אינה נוטלת כו' משום שהיתה ראויה לשתות ואינה שותה משום דכתיב והביא האיש את אשתו וגומר והיא תובעת כתובתה מספק דילמא זינתה והמוציא מחבירו עליו הראיה דאע\"ג דשטר כתובה בידה לאו כגבוי דמי: (ואם ניסת תצא פי' בגט ואפי' יש לה כמה בנים ממנה כ\"פ): "
+                ],
+                [
+                    " שמותרת לגר שנתגייר עמה אע\"ג דקי\"ל שאסורה לבעל ולבועל דשאני ביאת כותי דרחמנא אפקריה לזרעיה כמו שכתיב וזרמת סוסים זרמתם וריב\"ם סתר זה דהא ע\"י ביאת כותי נאסרה לבעלה והרא\"ש כתב דנ\"ל כר\"ת ולא מטעמיה אלא משום דאמרינן ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל והיינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע\"י ביאה זו אבל בביאת כותי דבלא\"ה היתה אסורה לי לא קרינן ביה ונטמאה א' לבועל כי' (ונהי דנאסרה לבעל מכ\"מ לא ניתוסף בה איסור לבועל בביאתו כיון דבלא\"ה היתה אסורה לו (מפני גיותו לא ניתוסף לו איסור בביחה זו וכיון דנתגייר מיגו דהותרו לו כל בנות ישראל הותרו גם זו בתוכן כ\"פ) ובא\"ח כתב דאין לסמוך על ר\"ת שכל חכמי דורו נחלקו עליו ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם מצות חכמים סוף הל' סוטה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בינו ובינה בנחת ע\"ל מה שכתב בשם סמ\"ג דבזמן הזה לא יקנא לה בינו ובינה כו'. ונ\"ל דהרמב\"ם דכתב שקינא לה בנחת ר\"ל שיאמר לה בפ' שלא על מנת לאסור איתך עלי אני מקנא לך אלא שתזהר מן הכיעור ומן הדומה לו ובזה גם הסמ\"ג מודה דהא באופן זה לא נאסרה עליו א\"נ שהרמב\"ם מיירי שאינו מזכיר לה שום איש מיוחד אלא שמקנא לה שלא תסתרי עם שום איש ובזה גם הסמ\"ג מודה דאינה נאסרה. ואף שיש לומר שהרמב\"ם לא ס\"ל כהסמ\"ג ואזיל לטעמיה מאחר דפסק בפשיטות כרבנן דלקנוי וסתירה בעינן תרי עדים א\"כ בינה ובינו לאו איסור הוא מ\"מ רבינו שהביא לעיל לדברי סמ\"ג וכאן דברי הרמב\"ם נראה שדעתו למ\"ש ודוק: "
+                ]
+            ]
+        ],
+        "Choshen Mishpat": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פרישה",
+        "enTitle": "Prisha",
+        "key": "Prisha",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "אורח חיים",
+                "enTitle": "Orach Chaim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יורה דעה",
+                "enTitle": "Yoreh Deah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אבן העזר",
+                "enTitle": "Even HaEzer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חושן משפט",
+                "enTitle": "Choshen Mishpat"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file