diff --git "a/json/Responsa/Acharonim/Radbaz/Teshuvot HaRadbaz Volume 4/Hebrew/merged.json" "b/json/Responsa/Acharonim/Radbaz/Teshuvot HaRadbaz Volume 4/Hebrew/merged.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Responsa/Acharonim/Radbaz/Teshuvot HaRadbaz Volume 4/Hebrew/merged.json"
@@ -0,0 +1,2370 @@
+{
+    "title": "Teshuvot HaRadbaz Volume 4",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Teshuvot_HaRadbaz_Volume_4",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אלמנה אשת ראובן שקיבלה קידושין משמעון ונתקבלו קידושין בב\"ד (י\"ב) והוציאה מתחת ידה מכתב פתוחי חותם שקבלה על עצמה אחר מות בעלה בימי אבלו ואסרה על נפשה גוף שבעולם להנאת תשמיש לזמן רב ע\"ד רבים מפורשים והיא גם היא אמרה שחזרה ונתחרטה בקידושין הנז' כי אמרה שאותן הקידושין היו שלא ברצונה כי השקוה חמר מלא מסך ודברים המוציאים את האדם מדעתו ודוגמה השקוה ועתה היא מתחרטת על הקדושין הנז'. ילמדנו רבינו אם נדר זה יש בו התרה ואם יש לטענותיה ממש ושכרו כפול מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת שהנדר שהודר ע\"ד רבים מפורשים לדבר מצוה יש לו התרה ובמצוה כל שהו סגי ודלא כר\"ת ומאן דעמיה ז\"ל בהסכמת כל האחרונים ז\"ל בנ\"ד כ\"ש שהיא מצוה רבה שאע\"פ שהאיש מצווה על פרי�� ורביה אבל לא האשה מ\"מ מצוה עבדה דמיניה ומינה מתקיימת המצוה דבהדיא שנינו האשה מחקדשת בה ובשלוחה ואמרינן בגמרא מצוה בה יותר מבשלוחה ואפי' ר' יוחנן ן' ברוקא דקאמר במתניתן על שניהם הוא אומר ויברך וכו' לא אתא לאיפלוגי על ת\"ק אלא הכי קאמר אע\"פ שהאשה אינה מצווה עבדא מצוה שמקיימת דבר ה' שאמר ויברך אותם וכו' א\"כ נדר זה שיש בו מצוה גדולה אפי' ע\"ד רבים מפורשים יש לו התרה אם תתחרט וכיון שקבלה קידושין אין לה חרטה גדולה מזו ועידי הקידושין הם עידי החרטה ולאו כל כמינה לחזור ולהתנחם בקבלת הקידושין וכשם שאין נחמתה מהניא לבטל הקידושין לא מהניא נמי לענין חרטה כ\"ש דאנן סהדי שאין פיה ולבה שוין בענין חרטת הקידושין דרוצה אשה בקב ותפלות מט' קבים ופרישות וטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ומה גם שאשה זו תמיד היא בצער בשער בת רבים הגונים ושאינם הגונים רעים ויפים ובאים אליה דרך גגות וקרפיפין ועתה בקידושין אלו נחה שקטה אין יוצא ואין בא ונתגלה מצפוני לבה מאחר שנתקדשה מיד מסכו ביין את בשרם היא והוא ותורד כדה על ידה ותשקהו ועמדה באהבה רבא וזה בזה געגעו והתענגו על רוב שלום וכל זה מורה באצבע שקבלה הקידושין בלב שלם ובנפש חפצה ונתחרטה על האיסור שאסרה על נפשה ואם כעת מראה תומה ותחתיה ערמה אין חוששין לה שאפשר שהיא עושה כן לפייס את שתי בנותיה או לסיבה אחרת ולאו כל כמינה שכל דבריה מן השפה ולחוץ ואין לבה מסכים עמה ומבטל את דבריה. מעתה הנדר הזה יש לו התרה ומתירין לה בעל כרחה אחר שנתרצית בתחלה בקבלת הקידושין כמדובר ואם אינה רוצה מורדת מיקריא ודנין אותה כדין מורדת גמורה. נאם חותם לאהבת האמת כמ\"ש הנביא האמת והשלום אהבו: ",
+            "[חיים כפוסי ]",
+            "<b>בוצינא </b>דנהורא החכם השלם נר\"ו. בעט\"י אשר אתי גשתי באתי להשמיע במרום קדשו על חזות קשה אשר נתפשט ונתפשטה המספחת ממורי היתר למצחקי קובייא בשבת שמצאו בדברי הפוסקים ז\"ל שצחוק בקוביא חכמה היא ואינה מלאכה טחו מראות עיניהם מהשכיל לבותם שאם אמרו שהיא חכמה היינו לענין שאם היינו אומרים שהיא מלאכה אז אפי' שהקוביא אינו מדבר (שאינו) מוקצה היה אסור. אמנם היות הקוביא מן הדבר המוקצה אפי' שנאמר שהיא חכמה מנ\"ל לצחוק ולהתירו לטלטל בשבת ואמרו ז\"ל ומה אם הזהירו שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול שנאמר ודבר דבר ק\"ו שלא יהא טלטולך בשבת כטלטולך בחול. ולצחוק בחול אצל יחידי סגולה אסור כ\"ש אצל בעלי תורה משום שמצחק בדברים בטלים שאין ראוי לשחוק אלא בדברי תורה וחכמה כמו שמביא הטור ח\"מ סי' ש\"ע וא\"כ איך נתיר להמון העם בשבת ואמרינן פ\"ק דע\"ז אשרי האיש זה שלא הלך בטרטיאות וכו' מפני שהם מושב לצים שהם מקומות שמתאספים לצחוק ואפי' בחול אסור ולא הותר ללכת בטרטיאות בשבת אלא לפקח על עסקי רבים וכל מקום שנאספים שם אגודה כדי לצחוק נקרא טרטיאות ושם ליצנותא נמצא וכו' לכן מלאני לבי לשום פני נגד מורי היתר ואל מי מקדושים אפנה להקים דגל אמיתת התורה לאמיתו נגד המשחיתים ומאתו מענה לשון אדרוש יאזרני יורני אור התורה ויעיר לי אוזן לשמוע בלימודים שותה בצמא את דבריו הצעיר יהודה חמאי: ",
+            "<b>תשובה </b>דברים אלו אסור לשמעם כ\"ש להשיב עליהם. כי אותם הבלים הם ובעליהם כיוצא בהם מגואלים מתועבים משוקצים ומוקצין הם שאף בחול אסור משום דרכי האמורי. המרדכי בשם ה\"ר יוסף טוב עלם ז\"ל [כתב] שהעוסק בהם הוא בנידוי שמניח חיי עולם וישובו ובניינו ועוסק בחורבנו כ\"ש ב��ום השבת קדש. מעתה אין לחדש רק בייא בייא על המשחק בו בכל מין קובייא ולהודיע כי הוא נלכד בפח ועשה מדמו שחוק ותאכלהו אש לא נופח ופערה פיה לבלי חק ומין עצמו אסור קשור עצור בעצמותיו וישחקו ימיו וגם ליליו. ואם שוב ישוב להיות שומר שבת מחללו. מחול לו שרוי לו מותר לו. הצעיר ",
+            "[מאיר נאוויזון חיים כפוסי ]"
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן נשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ומרדה בו ואינה רוצה לשמשו אם יוכל לישא אחרת בלא רשותה או אם צריך התרה או אם שהתה עשר שנים ולא ילדה ואינה רוצה ליתן לו רשות מה יעשה האם יהיה יושב ובטל: ",
+            "<b>תשובה </b>עיקר הדבר כן הוא דמפייס לה ואם לא נתפייסה מתרינן בה ואם עדיין עומדת במרדה יתירו לו שבועתו וישא אשה אחרת ולא יחוש לשבועה אעפ\"י שהיתה לדעתה ולתועלתה שלא נשבע על מנת לישב בטל מפריה ורביה ולעבור על דברי תורה לבטל את המצוה שהרי מה שחייבתו תורה דהיינו שאר וכסות פטור מהם כ\"ש במה שנתחייב הוא מעצמו. וכן הדין במי ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה דאנן סהדי דע\"מ כן לא נשבע לה ואפילו נשבע לה אחר ששהתה עשר שנים שלא ישא אחרת הוי נשבע לבטל את המצוה כמי שנשבע שלא ישב בסוכה של מצוה שלוקה משום שבועת שוא ויושב בסוכה והכא נמי לא שנא שזו מצות עשה וזו מ\"ע וכל זה מיירי בשלא כלל דברים המותרים עם דברים האסורים אבל אם כלל דברים המותרים עם דברים האסורים חלה השבועה. ובנדון דידן נמי מגו דחייל שבועתו אשאר נשים שאינן ראויות לקיים בהם מצות פריה ורביה כגון עקרה וזקנה ואילונית חיילא נמי אשאר נשים. ואע\"ג דשבועה אינה חלה על המצוה אפי' בכולל דברים של רשות תירץ הרמב\"ן ז\"ל דהנ\"מ בקום עשה אבל בשב ואל תעשה חיילא בכולל ומ\"מ בנדון דידן אפילו שתהיה שבועה בכולל כיון שפייסה בדברים שדרכן של נשים להתפייס ולא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו שבועתו ונושא אשה הראויה לבנים. ועיין בתשובות ריב\"ש ז\"ל בסי' צ\"ח. הכלל אם נשבע שלא ישא עליה אשה הראויה לבנים אין שבועתו כלום ואם היה נדר הנדרים חלים אפי' על דבר מצוה ואם אמר שלא ישא שום אשה חלה השבועה בכולל ואם פייסה ולא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו וישא אשה אחרת. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן ואשתו שהיו במחבואה ואין שם אדם לשמשם וחלתה והיא נדה אם יוכל בעלה ליגע בה כגון להשכיבה ולהקימה ולעשות צרכיה ואם הוא רופא אם יוכל למשש לה הדפק ואם הוא אומן אם יכול להקיז לה דם ואם יש חילוק בחולי שיש בו סכנה לחולי שאין בו סכנה: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה דדבר זה אסור ואפי' ליגע בה באצבע קטנה וכן השיב מהר\"ר ישראל בתשובה בספר תרומת הדשן וחלק ז\"ל בין חלה הוא לחלתה היא דאם חלה הוא מותר לפי שתשש כחו ואינו בא לידי עבירה. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה וז\"ל דאם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה מותרת לשמשו ובלבד שתזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה ע\"כ. אבל חלתה היא אסור לשמשה שמא יצרו יתגבר עליו ויבא לידי עבירה והיא לא תמנענו שהרי תשש כחה. והשתא ניחא הא דמשמע איפכא בפ\"ק דכתובות כאן באבלות דידיה ואסור כאן באבלות דידה ושרי כיון שהיא בכחה לא תשמע אליו. וכן כתב בשם אחד מן הגדולים דאשה חולה ובעלה רופא שאסור למשש לה את הדפק. ולפי עניות דעתי אין הדברים אמורים אלא בזמן שאין לה מי שישמשנה אלא הוא דמחייבין ליה לשכור לה אשה שישמשנה ואם חלה הוא לא מחייבין לה לשכור מי שישמשנו ודייקינן לה דקאמר דא�� הוא חולה ואין לו מי שישמשנו לו אין מי שישמשנו אבל לאחרים יש. ודכותה אסר מהר\"ר ישראל וז\"ל השאלה ששאלו מלפניו ז\"ל אשה שהיא חולה ורצה בעלה ליגע בה וכו' משמע שמרצון רצה ליגע בה אבל בנ\"ד שהם במחבואה ואין שם מי שישמשנה וכי יניחנה שתמות אין זה דרכי נועם. וא\"ת הרי ערוה וכל אביזרהא אמרינן ימות ואל יעבור מההיא עובדא דההוא דהעלה לבו טינא. לא קשיא כלל דהתם בא החולי מחמת העבירה ולפיכך ימות ואל ידבר עמה מאחורי הגדר. אבל הכא לא בא החולי מחמת העבירה ואפי' חולי שאין בו סכנה אני אומר שמותר כיון שאי אפשר אלא בו שהרי אין הרפואה תלויה בעשיית האיסור וחששא רחוקה היא שיבא עליה מכמה טעמי חדא כיון שהגיע חוליה עד שצריך אחר להשכיבה ולהקימה אין אדם מתאוה לה כי אין אדם מתאוה אל המתה. ותו כיון שהיא חולה ויש לה חולשה לא תניחנו ולא חיישינן שמא יבא עליה באונס. ותו דאפי' הנכרים מרחיקין את הנדה כ\"ש ישראל הקדושים וכ\"ש מיתה וחולה. ותו דאין זה דרכי נועם שאפי' שאין לה סכנה עכשיו אפשרי קרוב הוא שע\"י שאין מי שישכיבנה ויקימנה תבא לידי חולי שיש בו סכנה. אבל מודינא שלא ירחוץ פניה ידיה ורגליה שהם דברים של חיבה ביותר ואם היא מסוכנת אצל הרחיצה אפשר לו להשליך מים על פניה ידיה ורגליה ואם אי אפשר אלא ברחיצה ממש מותר שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ולא דמיא להך עובדא כדכתיבנא לעיל. ואם לאו דמסתפינא אמינא דיותר קל הוא רחיצת פניה וכו' מרחיצת פניו כיון שכך דרכה בזמן שהיא טהורה חיישינן שמא יתגבר יצרו עליו אבל הוא אין דרכו לרחוץ פניה וכו' ולפיכך לא יתגבר יצרו עליו. וכ\"ש שאם היה בעלה רופא ואין שם אלא הוא שמותר למשש לה הדפק. ואומן להקיז לה דם נמי מותר דבאומנותיה טריד: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי ששאלו להרשב\"א ז\"ל באשה חולה ואין בה סכנה ובעלה רופא ויש שם רופאים אחרים. והשיב ז\"ל דבר זה אסור ונתן בה שני טעמים חדא דאין מתירין לחולה אלא שבות דאמירה לנכרי אבל שבות אחר לא אפילו שאיסור קורבה הוי דרבנן. ותו כיון שיש שם אחר אפשר באחר ולדעתי עיקר איסורו הוא מטעמא בתרא דאי מקמא כיון שאין שם אחר דילמא תמות והוא לא יכיר מה היא צריכה וכ\"ש בנדון דידן כיון שצריך אחר להקימה ולהשכיבה שיכול למשש לה הדפק הואיל ואין שם אחר ומודה הרב ז\"ל בכיוצא בזו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. שוב ראיתי שכתב בעל ספר כפתור ופרח כן וז\"ל מותר למשש הדפק לאשתו נדה אפי' בחולי שאין בו סכנה אפי' שיש שם רופא אחר אלא שאינו בקי בזה מטעמא דאמרינן בעבידתיה טריד כדאמרינן גבי מרביע מין במינו שמותר להכניס כמכחול בשפופרת דבעבידתיה טריד וליכא פריצותא דלא אסרה תורה אלא קריבה המביא לידי ערוה שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה. גם הטעם הראשון שכתב הרשב\"א ז\"ל רוב פוסקים חלוקים עליו הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל מכללם שכתבו שכל חולה שאין בו סכנה מותר ע\"י מלאכה שאינה גמורה אפי' ע\"י ישראל. והרא\"ש ז\"ל נסתפק והרמב\"ן ז\"ל התיר ע\"י שנוי ואיסור קריבה ודאי מדרבנן היא דאי מן התורה אפי' בשאר עריות נמי ואם אי אתה אומר כן לא שבקת חיי לכל בריה שאסור ליגע בבתו או באחותו ואין סברא לחלק בין איסורי שבת לשאר איסורין דרבנן שהרי בישולי עכו\"ם מותר לחולה שאין בו סכנה. כללא דמלתא דבנדון דידן כ\"ע מודו דמותר וכן אם יש בה חולי של סכנה. אבל אם אין בה חולי של סכנה אם יש שם רופאים אחרים בקיאים כמו בעלה ראוי לסמוך על הרשב\"א שהחמיר. אבל אם אין שם בקיאים כמו בעלה מותר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן גרש את נשיו ואח\"כ שדך אשה ונשאה על תנאי זה וזה לשון התנאי בשטר השדוכים ועוד התנו ביניהם שיהיו נשיו שגרש אסורות עליו בהנאת תשמישן לדעת הכלה ולדעת אביה ואמה וכל זה בקנין שלם וכו'. וזה לשון תנאי הכתוב בשטר הכתובה. גם קבל עליו שלא ישא אשה אחרת עליה עד שיפרע לה כל מה שהוא חייב לה בשטר זה ויפטרנה בגט כשר. ועוד התנו ביניהם שיהיו נשיו שגרש אותן אסורות עליו בהנאת תשמישן כאמו ואחותו ואיסור תשמיש נשיו כמו שזכרנו למעלה ?הן לדעתה ולדעת אביה ואחיה וכו'. ועתה טוען אבי הבת בהרשאת בתו שראובן קדש את נשיו המגורשות ומתייחד עמהן ולא קיים תנאו וכיון שכן שיתן לבתו כתובתה ויפטרנה בגט כשר. וראובן טוען שלא בטל את תנאו שהרי לא נשא אלא קדש בלבד וקדושין לחוד ונשואין לחוד. ואינו מחוייב להוציא את זו עד שיכנוס את נשיו וישא אותן או אחת מהן. גם בענין האיסור טען שמה שכתוב בשטר הכתובה הוא עיקר כיון שהוא מעשה אחרון וההיא שעתא מתחייב בכתובה ובשטר הכתובה כתוב כאמו ואחותו והוי מתפיס בדבר האסור ואינו כלום ואפי' שאלה אין צריך לפי שראובן תלמיד חכם. ועוד טען אבי הבת שמאחר שאינו רוצה לגרש את בתו שיקיים תנאו ויאסור את גרושותיו עליו כראוי ושלא יתייחד עמהן שבתו אינה יכולה לסבול זה שעל תנאי זה נשאת לו. טען ראובן שאינו רוצה לקבל על עצמו תנאי אחר יותר ממה שכתוב בשטר כתובתה. יורה המורה הדין עם מי וכדת מה לעשות: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם ראובן במה שטען דקדושין לחוד ונשואין לחוד דלכמה דברים חלוקה מקודשת מנשואה ואפי' לענין הבא עליה ובלשון בני אדם נמי לא קרו לקדושין נשואין והנודר הנאה מהנשואות מותר במקודשות ואפי' תימא דאיכא ספקא מ\"מ יד בעל השטר על התחתונה. ובנ\"ד סברא הוא דאין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה וזו אם היא מתקנאת בקדושין לבד בטלה דעתה אצל כל הנשים. והדין עם ראובן ג\"כ במה שטען שאין רוצה לקבל על עצמו יותר ממה שכתוב בשטר הכתובה וזה פשוט מאוד. אבל במה שטען שאינו רוצה לאסור נשיו עליו בזה איני רואה את דבריו מכמה טעמים. חדא שכיון שכתוב בשטר השדוכים שיהיו נשיו אסורות עליו בהנאת תשמישן על סמך אותו תנאי נכתבה הכתובה ומה שהוסיפו לכתוב כאמו ואחותו אין זה כמתפיס אלא כמוסיף או שנתכוון להטעותם ולא הועיל כלום. ותו דעד כאן לא אזלינן בתר שטר הכתובה שהוא עיקר ואחרון אלא בזמן דלשון הכתובה סותר לשון שטר השדוכין בהדיא. אבל בנדון דידן אין סתירה כלל. ותו כיון שתלה בדעתה ודעת אביה ודאי כי דעתם היה להחמיר באיסור בכל צדדי החומרה. ואע\"ג דכתב הר\"ן ז\"ל בריש שבועות דאפי' אם פירש הנדר אם תלאו בדבר האסור אינו נדר והכי משמע מהא דתניא הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כיום שמת בו אביו וכו' וטעמא שתלאו בדבר הנדור אבל אם תלאו בדבר האסור אינו נדר מ\"מ בנדון דידן כיון שתלה בדעתה ובדעת אביה דעתם הוא להחמיר וכדכתיבנא וכ\"ש שהלשון הכתוב בשטר השדוכין מסייע לזה. לפיכך אם ירצה ראובן לקיים אשתו זו יקיים תנאו ויאסור גרושותיו עליו כראוי. ואם לא ירצה יגרש את אשתו זו ויתן לה כתובתה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן גרש את אשתו ואח\"כ נתייחד עמה בפני עדים שרואין אותו והוא אינו רואה אותם ושניהם מודים שבעל לשם קדושין אם נתבטל הגט בכך או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא נתבטל הגט בכך שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו אין קדושיו קדושין ולא בעל לשם קדושין. ומה שאומר עת�� שבעל לשם קדושין אינו נאמן שמפני שראה שיש עדים אומר כן. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל וז\"ל שאם היו העדים רואין ואינן נראין לו שלא נתבטל הגט שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים עכ\"ל. ומינה שאם הוא יודע שיש שם עדים רואים אותו אעפ\"י שאינו רואה אותם גמר ובעל לשם קדושין ונתבטל הגט אעפ\"י שאומר שלא בעל לשם קידושין כיון שלבו גס בה לא שביק היתרא ואכיל איסורא ולא עשה בעילתו בעילת זנות. והנראה לעניות דעתי כתבתי: ",
+            "<b>ושוב </b>מצאתי בתשובת הרא\"ש ז\"ל כן. אבל מה שיש להסתפק אם הם אין יודעים שיש שם עדים ועדים רואין אותם ושמעו דבעל לשם קדושין וכן המקדש אשה בכה\"ג מאי. ונ\"ל דחוששין לקידושין מהאי טעמא גופיה דכיון דאדם יודע שאין קדושין בלא עדים לא הוציא דבריו לבטלה אלא אמר בדעתו שמא יש עדים רואים אותו וכיוון לקדשה ואמר דבריו על הספק ודברים של טעם הם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה סמכו בכל זה המלכות שלא להתפלל תפלה בלחש אלא כולם תפלה אחת הצבור ושלוחם ומדין הגמרא נראה שצריך להתפלל תפלה בלחש: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר נשאל הרמב\"ם ז\"ל על זה והשיב בלשון ערב שאע\"פ שנראה כן מדין הגמרא מ\"מ בארצות הישמעאלים שמקפידין הרבה שלא להפסיק ולא לרוק ולא לדבר בתוך תפלתם וכיון שהתפללו בלחש ויצאו י\"ח נמצאו מדברים ומפסיקין ורוקקין בתוך חזרת שליח צבור התפלה ויצא לנו שם רע לכל רואינו על זה כי אינם מבחינים לדעת מי יצא ומי לא יצא ולכן טוב להתפלל תפלה אחת ביחד מי שיודע ומי שאינו יודע והאריך הרבה הרב ז\"ל בזה והעולה מדבריו הוא זה. עוד יש טעם אחר לפי שמי שאינו יודע כיון שרואה את מי שכבר התפלל ויצא ידי חובתו מדבר גם הוא לא יתן לב לצאת ידי חובה ונמצא הולך לו בלי תפלה. וראיתי במקצת מקומות שהחזן אומר ג' ראשונות וג' אחרונות בקול רם ואמצעיות בלחש וזה המנהג אינו לא כדין הגמרא ולא כסברת הרב ז\"ל והוא מבואר הטעות כי מי שאינו יודע לא יצא ידי אמצעיות ולא ידעתי טעם לזה המנהג ושאלתי את פי אחד משלוחי צבור ואמר לי מפני שהחזן צריך לשאול צרכיו באמצעיות אומר אותם בלחש אמרתי לו מפני תקנתך אתה מקלקל את אחרים ומי שרוצה לעשות כן צריך לדקדק תחלה אם יש שם מי שאינו יודע יתפלל הכל בקול רם להוציא את מי שאינו יודע. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>למה נהגו הכהנים בארצות אלו לכסות פניהם וידיהם בשעת ברכת כהנים. ומהמשנה והגמרא נראה שלא היו מכסין ידיהם: ",
+            "<b>תשובה </b>שלא לתת מכשול לפני העם שאסור להסתכל בפניהם ובידיהם בשעת הברכה לפי שהשכינה שורה עליהם דכתיב מציץ מן החרכים מן ה' חרכים ומשום צניעות נהגו כן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן תבע משמעון מנה שחייב לו על פה השיב שמעון אמת הוא שלויתי ממך מנה אבל אתה חייב לי מאתים ממקום אחר טען ראובן אם הייתי חייב לך היה לך לתובעני חובך ולא ללוות ממני השיב שמעון חששתי שלא תכפור בי שהרי לא היה לי שטר טען ראובן אם אני חייב לך מאתים למה לא לוית ממני מאתים כדי חובך השיב שמעון חששתי שלא תרגיש בדבר. יורה המורה אם ישבע ראובן היסת שאינו חייב לו כלום ויפרע שמעון המנה שהודה בו לראובן: ",
+            "<b>תשובה </b>אל דרך הגוים אל תלמודו. וכבר שמעתי על א' מן הדיינים שדן כן ואם אמת הוא טעה טעות גדולה ונמשך אחר חקותיהם שכן דנין בכיוצא בזה. אבל בדיננו נאמן שמעון במגו דאי בעי אמר פרעתי נאמן לומר אתה חייב לי ממקום אחר וישבע שמעון שאין לו ביד ראובן ��חות ממנה וילך במנה שהודה לו וישבע ראובן על המנה האחר שתובע שמעון כדי שלא יבאו לידי שבועת שקר כדאמרינן גבי מציאה. גם בשאר הטענות הדין עם שמעון. וזה פשוט מאוד: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אם יש להניח תפילין בחול המועד. כי ראיתי בזה כל העם פוסחים על שתי הסעיפים לפי שהרא\"ש ז\"ל כתב בתשובה שחייב להניח וכתב גדולה מזו שאותה תשובה מותר לכותבה בחול המועד משום דבר האבד ומקצתם יראים לעצמם לפי שנמצא כתוב בספרי הקבלה שהמניח תפילין בחול המועד נענש ואנחנו לא נדע מה נעשה: ",
+            "<b>תשובה </b>שב ואל תעשה אני שונה כאן כי ראיתי חכמי האמת מרחיקין זה מאד. שוב מצאתי שנשאל הרשב\"א ז\"ל מזה ושמחתי מאד על תשובתו וז\"ל דעתי אני שגם הוא אות שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינה מלאכת האבד ומלאכה זו דאורייתא דכלהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה וכן בשילהי שמעתא קמייתא דפ' קמא דע\"ז וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז\"ל וכן דעת הראב\"ד ז\"ל אעפ\"י שהתירו לכתוב אותם לעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגין עכ\"ל. למדתי ממנה דלמי שסובר שהמלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים כמו שכתב הרמב\"ם ז\"ל אם כן חולו של מועד אינו אות וצריך להניח כדי שיהיה לו אות וכיון שהיא פלוגתא דברי הקבלה יכריחו ואתה אל תניח: ",
+            "אלף פג (ט) ",
+            "<b>שאלה </b>ראובן נפלה לו ירושה בעיר אחרת והיא ביד שמעון שהיה שמעון אפטרופוס היתומים והיו נמצאים שם מלשינים ומוסרים ולא רצה שמעון להוציא הירושה מתחת ידו עד שנתחייב לו ראובן בשבועה שכל הפסד שיגיע לו מצד הירושה עד סכום הירושה שיפרע לו ראובן היורש ושיהיה שמעון נאמן בדבורו הקל ואעפ\"י שכתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה שלא היה יכול לעכב שמעון הירושה מפני זאת החששה מ\"מ ב\"ד שהיו באותו זמן ראו שיתחייב שמעון כנזכר לעיל ונתחייב. אחר זמן תבע שמעון את ראובן ואמר הוצאתי והפסדתי בסבת הירושה כך וכך טען ראובן אמת הוא שהאמנתיך בדבורך הקל לענין שלא בניגון טעמים כמי שקורא פסוקים של תורה. ואני מן המחמירין כיון שהוא מחלוקת וקדושה של ובא לציון גואל כיון שהוא בלשון ארמי ראוי ליחיד לאומרו: "
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>קדושה מיושב או י\"ג מדות אם יכול יחיד לאומרם כי יש מקצת מחמירים שלא לאומרן ויש מקילין וכן נהגו הספרדים לאומרם ביחיד והרמב\"ם ז\"ל אסר בפסק והתיר בתשובה ועל הפסק יש לסמוך. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל סימן ז': ",
+            "<b>תשובה </b>כבר שאל דבר זה אחד מן הגדולים בחכמת הקבלה שמו ר' יעקב והיה שואל מן השמים ומכלל מה ששאל שאל על זה והשיבוהו שאסור ליחיד לאומרם שהם דברים שבקדושה ואין ליחיד לאומרה אלא בלשון ארמי וכן ראוי לעשות והנראה לע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי בתשובות הרשב\"א ז\"ל שאין יחיד אומר קדושת יוצר ובתשובות אשכנזים ראיתי שהיחיד אומר י\"ג מדות וקדושה בעינן תנאי כפול דמכלל הן אתה שומע לאו. הלכך כל איסורא דאית ביה דררא דממונא כגון סוטה ועדים בעינן לכפול תנאו משום ממון שבו לדעת הרמב\"ם ובעלי סברתו ז\"ל אבל באיסורא דלית בה דררא דממונא כגון שבועות והקדשות ונדרים לא בעינן תנאי כפול. וכן דקדקתי מלשון הרמב\"ם ז\"ל בהלכות אישות פרק ו' שכתב וזה לשונו וכל תנאי שבעולם בין בקדושין בין בגרושין בין במקח בין בממכר בין בשאר דיני ממונות צריך להיות בתנאי ד' דברים וכו'. משמע בהדיא בשאר דיני ממון אבל בדיני איסור אין צריך לכפול. וכן תמצא בהל' שבועות ונדרים שכתב שבועה על תנ��י או נדר על תנאי ולא הזכיר תנאי כפול וכן בדין שלא רצה זה לאסור עצמו בנדר או בשבועה או להקדיש אלא על זה התנאי וא\"כ איך ניקום ונימא שאם לא כפל תנאו שיהיה המעשה קיים. וא\"ת דהא בסוף פרקא קמא דנדרים משמע בהדיא דאפילו בנדרים לית ליה לרבי מאיר מכלל הן אתה שומע לאו. תירץ הר\"ן ז\"ל דנדרים ממונא אית בהו דאסר חפצא עליה. והתוספות ז\"ל בסוף פרק שבועת העדות תירצו דכי לית ליה לרבי מאיר מכלל הן אתה שומע לאו באיסורא זוטא כגון נדרים אבל באיסורא רבה כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן שבועה דחמירא אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. והשתא בין לפי שטת הר\"ן ז\"ל שכתב דנדרים ממונא הוא הרי הוא ז\"ל פסק כרבי יהודה בין לפי שטת התוס' שנדרים איסורא זוטא הוא הקדשות ודאי איסורא רבא הוא דהא אית בהו מעילה והאוכלן בטומאה במיתה. ואע\"ג דתנן בנדרים לקרבן לאישים וכו' ועלה אמרינן בגמרא סברוה הא מני רבי מאיר היא והאי סברוה קאי במסקנא ומשמע דאפילו בקרבן אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אי אתה שומע הן התם נדר בעלמא הוא ומתפיס אותו באיסור קרבן לגבי איסור אכילתו תדע שהרי אם נהנה מן הדבר הנדור לא מעל אבל המקדיש דבר בין למזבח בין לבדק הבית אם נהנה ממנה מעל. הלכך חמירי טפי ולא בעינן תנאי כפול. וא\"ת אי משום טעמא דחומרא הוא הוה לן למימר דאם לא כפל תנאו יהיה התנאי בטל והמעשה קיים. וי\"ל דאדרבא מפני החומרא שיש בסופו אין ראוי שיהיה המעשה קיים אם לא נתקיים התנאי אעפ\"י שלא כפל אותו. ובנדון דידן כיון שהוא בענין הקדש אעפ\"י שהתנאי היה בדבר השוה עתה ממון שהוא חזקת ההדלקה אין בכך כלום ואין צריך לכפול תנאו: ",
+            "<b>ולענין </b>ההיכל שהקדיש וטען שהוא שלו מפני שבנאו משלו והקדישו על תנאי זה. בזה אני אומר דלאו כל כמיניה דכל יחיד ויחיד לבנות מקום בבהכ\"נ ולומר שלי הוא. וכל שכן בב\"ה של ירושלים שאין ליחיד שום חזקה במקום מן המקומות משום מעשה שהיה. וא\"ת נהי שהמקום אינו שלו ולא היה צריך להקדישו דמקודש ועומד הוא מכל מקום המעות שהוציא בבנין הוא שהקדיש ונתן לצבור כהא דאמרינן היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שמין לו וידו על התחתונה. לא קשיא כלל דסתם חורבה לבנין עומד אבל סתם ב\"ה אינו עומד לבנות בו מקום ליחיד ואין לו כלום ואם יטעון שנטל רשות משבעה טובי העיר צריך להביא ראיה: ",
+            "<b>ולענין </b>חזקה אע\"ג דלענין שאר חזקות דעלמא כל חזקה שאין עמה טענה כגון שטר היה לי ונאבד אינה חזקה וכ\"ש להחזיק כנגד רבים שאני הכא דהוי חזקת מצוה ולא מידי חסרי. וכיון שהחזיקה זו כמה שנים להיות מדלקת ההיכל במקום שכל הקהל רואים אותה ולא מיחו בידה מאז עד עתה אין לך חזקה גדולה מזו. ולא זו בלבד אלא כל מי שהחזיק בשום מינוי בקהל אין יכולין לסלקו אלא אם כן אינו מתנהג כשורה במינויו. עיין במרדכי פרק חזקת הבתים. וגדולה מזו תנן בגטין פרק הניזקין נותנין את העירוב בבית ישן מפני דרכי שלום פי' שאם רגילין לתת את העירוב בבית של אחד מבני החצר אין משנין אותו מפני דרכי שלום וכתבוה כל הפוסקים. והשתא אם בדבר שאינו של מצוה שיהיה העירוב מונח בביתו אמרו כך כל שכן בהדלקת ההיכל שהיא מצוה דכתיב על כן באורים כבדו ה' דאיכא דרכי שלום. וא\"ת שאני התם דלא מידי חסרו בעלי החצר ואין להם תועלת במה שיהיה העירוב בבית זה או בבית זה. אבל הכא נותנין קצת מעות בשביל ההדלקה. י\"ל דהכא נמי מי לא עסקינן שרצה אחד מבני החצר לתת מעות כדי שיהיו מניחין העירוב בבי��ו שהרי מרויח שאין צריך ליתן בעירוב ואפ\"ה אין משנין אותו. וא\"ת הא מסקי בגמרא דטעמא הוי משום חשדא והכא מאי חשדא איכא וי\"ל לפירוש ר\"ת ז\"ל דפירש שם שמא יחשדוהו שהיה גונב מפת העירוב ומפני כך נתנוהו בבית אחרת והכא נמי איכא חשדא שמא יאמרו מפני שלא היו מדליקין אותו כהוגן סלקוהו ואפי' לפרש\"י ז\"ל נמי איכא למימר דכיון דאיכא הכא מצוה איכא משום כבוד כדפרכינן התם אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא וכו' ובשיפורא הוא דאמרינן דמותר לשנותו מבית לבית כשמת בעל הבית אבל בדבר מצוה ועושה המצוה חי אין לשנותו כלל: ",
+            "<b>ולענין </b>אם יכולין להעיד בני העיר הא אמרינן אין דנין בדייני אותו העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואעפ\"י שכתב הרמב\"ם ז\"ל עד שיסתלקו בקנין גמור משמע דבסילוק מועיל. והרא\"ש הסכים סלוק מועיל לכל דבר חוץ מס\"ת. ומן האחרונים אמרו כי אין סלוק מועיל אלא בדיינים אבל בעדים אינו מועיל. ועוד כתב ר\"י ז\"ל דסלוק אינו מועיל אלא לאוקומי ממונא אבל לאפוקי ממונא אינו מועיל כלל: ",
+            "<b>ולענין </b>אם החכמים יכולין לדון דין זה. רואה אני שיכולין לדונו מכמה טעמים חדא שהרי אין החכמים נותנים במסים וארנוניות ולא משתרשי להו מידי ואפילו שיש קצת דברים שחייבים לפרוע עם הקהל הנך מילי לא שכיחי בירושלים. ותו דמאי דאמרינן אין דנין בדייני אותו העיר הנ\"מ בשלא קבל עליו היחיד אבל אם קבלוהו עליהם יכולים. וחכמי ירושלים הוו כאלו קבלום עליהם שהרי כל אחד דן שנה אחת וחוזרים חלילה ומעשים בכל יום במצרים ובכל המקומות שהדיין הממונה וכל שכן הנגיד דן בין תביעות יחיד לצבור בלי סילוק והוא מן הטעם שכתבנו. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>נשאלתי על בני המומרים היינו שאביהם של אלו נעשו תוגרמים ובאים בסחורה לאלכסנדריא אם מותר להלוותם ברבית או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>זו מחלוקת ישנה במומרים שרש\"י ז\"ל כתב בתשובה שאסור ללוות להם ברבית שאעפ\"י שחטא ישראל הוא ואיכא נמי משום ולפני עור לא תתן מכשול ואחרים ג\"כ נמשכו אחר סברתו. אבל ר\"י כתב שמותר להלוות להם ברבית דלא קרינן ביה וחי אחיך עמך שאי אתה מצווה להחיותו. נ\"ל דכן הדין בקראין שכפרו בתורה שבע\"פ. ומהאי טעמא נמי לא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול אבל ללוות מהם ברבית לכ\"ע אסור לפי שמכשילו. ובס\"ה כתב שמומר אוכל נבלות לתאבון אסור להלוותו ברבית אבל מומר להכעיס מותר משום דגבי רבית אחוה כתיב והא דאמרינן אעפ\"י שחטא ישראל הוא הנ\"מ לדברים שלא נאמר בהם אחוה כגון גיטין וקדושין ע\"כ. וכ\"כ הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל שרבית ואונאה דכתי' בהו אחוה אין המומר בכלל ואע\"ג דאבותם של אלו הבאים לאסכנדרי' אנוסים היו השתא מומרים להכעיס הם שהרי אם היו רוצים היו באים לדת ישראל כאשר עשו אחרים וכל שכן אותם שבאים בארצות בטוחים שכבר הם ברשות עצמם. ומה שיש לדקדק אם בני המומרים הם כמומרים עצמם ובהגהה מיימונית כתב המחלוקת על בני המומרים משמע שאין חלוק ביניהם וכן בדין שכיון שהוא יכול לחזור ואינו חוזר הרי הוא בעצמו מומר. והוי יודע דהני בני מומרים דאמרן היינו דידעינן דאמו נמי מומרת אבל אם אמו נכרית הולד כמוה. דקי\"ל ישראל הבא על הנכרית הולד כמוה והיכא דהוי ספק אע\"ג דאית לן ספיקא דאורייתא לחומרא כיון דאיכא פלוגתא והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא ומותר להלוותן ברבית כל שכן באלו שעברו עליהם כמה דורות וכבר נטמעו בין התוגרמים ועוד שאם היו רוצים היו יכולים לחזור לדת ישראל וכדכתיבנא לעיל ואעפ\"י שאיני כדאי להכריע בין הראשונים רואה אני שאפי' המומרים עצמם מותר להלוותם ברבית כדברי ר\"י והסמ\"ג ז\"ל שכיון שכפרו באלהי ישראל והודו בע\"ז הרי הם כעכו\"ם גמורים לדבר זה ואע\"פ שקדושיהן תופסין חומרא דא\"א שאני. אבל לענין רבית אפקרוה רבנן לממוניה ועבדוה מתנה דמשום דקלקלו מעשיהם קנסינן להו דגרסינן בירושלמי דע\"ז כותאי דקסרי בעו קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקים בשלנו ואתם אין מסתפקים בשלנו אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם דתני ר' אחא בשם ר' אדא ועולא בשם ר' יוחנן כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית אלמא אע\"ג דשאר כותאי אסור להלוותן ברבית כותאי דקסרי משום דקלקלו מעשיהם מותר להלוותן ברבית והכא נמי לא שנא. והא דחמרינן בע\"ז אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות מומר משמע דכ\"ש שאסור ליקח ממנו רבית התם במומר לתאבון או אפילו להכעיס ובשאר עבירות אבל מומר לעכו\"ם הרי הוא כעכו\"ם לדבר זה. והנלענד\"כ: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ. יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת: ",
+            "<b>תשובה </b>הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ועל יסוד רעוע בנה יסודו. בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים ואח\"כ החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קי\"ל דאין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד אצלי. דוד בן שלמה ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן ושמעון שותפים ונושאים ונותנים במעות שלהם ושל אחרים והארגז של המשא ומתן ביד ראובן ופנקס החשבון ביד שמעון ורצה ראובן ללכת למרחוק ומנה מעותיו ומצא מקצת מעות יתרים ונתברר אצלו שאינם הריוח אלא שהם של יהודה שיהיו נושאים ונותנים עמו ונתנן לו ואמר לו אלה המעות הם שלך אחר כך בא שמעון ואמר שאלה המעות אשר נתן ראובן ליהודה הם של השותפות כי אני הוא הכותב ויודע החשבון ויהודה הלך למרחוק וראובן טוען לא כי אלא של יהודה הם ואני יודע זה בבירור: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם ראובן ואפי' שבועה אין צריך ולקנוניא לא חיישינן שהרי הכל היה בידו אם היה רוצה היה מעכבם לעצמו. אחר כך פשרו הדיינים בינו ובין שמעון בדבר מה. ועתה חוזר ראובן על יהודה ואומר מה שנתתי לך בטעות היה שהחשבון היה ביד שותפי שמעון. טען יהודה כבר הודית בב\"ד שהם שלי ולאו כל כמינך לחזור ומה שלקח שמעון שלא כדין לקחו: ",
+            "<b>טען </b>ראובן בטעות נתתי לך מה שנתתי ולא הודיתי אלא כדי להנצל משמעון שותפי שאתה הלכת למרחוק ותו דלא מקרי הודאה בבית דין אלא כשמודה לבעל דינו ואז לא היית אתה בעל דיני אלא שמעון: ",
+            "<b>תשובה </b>ודאי אם טוען יהודה שאחר שבאו המעות לידו ברור אצלו שהם שלו. בזה לא הוזקקת לשאול דפשיטא דהדין עמו ונשבע שבועת היסת ונפטר כדין שאר הטענות אבל הכא ודאי כשטוען יהודה איני יודע הדבר אלא על פי ראובן בזה הדין עם ראובן בשתי טענותיו אע\"ג דממה נפשך טען שקר בב\"ד לא אבד בזה זכותו כיון שעל פיו אנו חיים ואם טען יהודה ישבע לי שנתברר אצלו אחר שראה החשבון שביד שמעון שהם של השותפות. נראה לי שמשביעין אותו היסת להפיס דעתו של (ב\"ה) יהודה דלא גרע מבן הבית ואע\"ג דאם היו המעות ביד ראובן ויהודה טוען עליו שמא יש לי בידך פטור אפילו משבועה שאני הכא שהמעות הן ביד יהודה וראובן כבר הודה שהם שלו ורגלים יש לדבר. ואם לא רצה ראובן לישבע מפני שהוא מסופק תובע שמעון את יהודה ואומר לו שותפי ראובן נתן לך כך וכך בטעות ונשבע שמעון שהוא יודע זה בבירור ונוטל וחולק עם שותפו ראובן ואין זה נשבע ונוטל חדא שהמעות שלו הם ובטעות באו ליד יהודה. ועוד דיהודה טוען שמא. ואם לא רצה גם שמעון לישבע זכה יהודה במה שבידו. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עלה דהא דאמרינן כל פונות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין שראיתי מי שפי' שהכהנים בשעה שהופכים את פניהם לברך את העם פונים על שמאלם וזהו לימין כלומר תפנה בימין והפונה בימין פונה על שמאל: ",
+            "<b>תשובה </b>פירוש זה אינו נכון כלל לא בלשון ולא בענין כי הלשון אומר לימין משמע שיפנה לצד ימין ולא ימין בעינן משום דגמרינן לה מדתנן ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית והכבש היה מונח בדרום המזבח והעולה בו יהיו פניו לצפון ומזרח לימינו ומערב לשמאלו ובשעה שהוא סובב בא לו לקרן דרומית מזרחית הרי שפנה לצד ימינו שהוא המזבח. וכן כל פונות שאתה פונה יהיו לצד ימין. וכן כתב רשב\"י ז\"ל ונתן משנה זו סימן לסידרא דיחודא וזה פשוט מאד. הכי איתא בזבחים פרק קדשי קדשים ויליף מקרא ומעלותייהו פונה קדימה ע\"ש. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ברכת מעין שבע כי יש מי שפוסק שאין לאומרם בשבת שאחרי יו\"ט וטעמו משום דלא שכיח עם שבשדות. ויש מי שרוצה לאומרה אפי' כשחל בליל פסח וטעמו שאעפ\"י שהסבה שבשבילה נתקנה אינה מצויה עתה אפ\"ה התקנה לא זזה ממקומה בליל פסח נמי ראוי לאומרם. יורנו מורנו על מי נסמוך וכיון שהיא ברכה ויש בה מחלוקת ניזול לקולא: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר נשאל ריב\"ש על זה וכתב דבשאר ימים טובים ראוי לאומרה דעיקר טעמא מפני המתאחרים ואפילו לפי הטעם דעם שבשדות כתב דאפי' בימים טובים שכיח עם בשדות והביא לזה ראיות אבל כשחל פסח בשבת אין לאומרם כלל ואפילו באותו הזמן לא היו אומרים אותה דלא שכיח מזיקין דלילה המשומר מן המזיקין היא וכן כתבו כל הפוסקים וזה שרוצה לאומרה דעת חצוני הוא ואין ראוי לקרותו מחלוקת ולא לחוש לו והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן ושמעון שכרו בית מנכרי וחלקו את הבית לשני דיורין והתנו ביניהם שכל שתי שנים יחליפו הדיורין. אחר כך מכר ראובן ללוי כל זכותו וחלקו שיש לו בבית זה ולא הודיעו התנאי שבינו לבין שמעון ועתה תובע שמעון את לוי להחליף הדיורין טען לוי איני יודע מזה דבר וגם ראובן לא פירש לי דבר ומוציא שמעון שטר חתום בעד אחד על התנאי שיש לו עם ראובן ואמר כי לא הספיק להחתים השני עד שמת וראובן מודה ששני עדים קנו ממנו על הענין. ולוי טוען לאו כל כמינך להודות להפקיע זכותי וקנוניא אתה עושה עם שמעון כדי שתחזור לך הבית ועתה אני שואל אם יועיל התנאי של שמעון גם ללוי ואם יכול לוי לחזור מפני שהוא כמקח טעות ואם אינו רוצה לחזור (מפני מקח טעות. ואם אינו רוצה לחזור) ממקחו מה יהיה הדין. ",
+            "<b>תשובה </b>מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו הלכך לא היה יכול למכור ראובן אלא עם התנאי שהיה לו עם שמעון וזה מבואר. גם המקח הוא מקח טעות דאין לך מום גדול מזה שיצטרך להחליף דירתו כל שתי שנים כי אין אדם רוצה להטלטל ממקום למקום ומבית לבית ואעפ\"י שאין אונאה לשכירות קרקעות בטול מקח ע\"י מום יש להם מ\"מ אם בשעה שמכר ראובן ללוי חלקו הראה לו את כל הבית ואמר לו מחצית בית זה אני מוכר לך ודאי אין זה מקח טעות שהרי לא מכר לו אלא מחצית כל חלק וחלק של הבית ומנהג המדינה הוא שהשותפין מחליפין הדיורין. אבל אם ייחד לו חלקו ואמר לו זה הבית אני מוכר לך הוי מקח טעות וחוזר. ובמה שטעו לוי הדין עמו דלאו כל כמיניה דראובן להודות להפקיע זכותו של לוי שמא קנוניא עושים אבל צריך לוי לישבע להכחיש את העד החתום בשטר התנאי שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ולוי אינו יכול להשבע שהרי אינו יודע מה היה בין ראובן לשמעון. לפיכך או יחזור המקח או ידור בו עם התנאי שיש לשמעון עם ראובן. ואם יאמר לוי אני הייתי שם בשעה שנכתב זה השטר ומעולם לא היה שם תנאי זה ישבע להכחיש את העד שהרי ראובן ושמעון מודים שלא היה ביניהם אלא שטר זה. ואם טען לוי יבא העד החתום על השטר ויעיד בפני הדין עמו דעד כאן לא אמרינן עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב\"ד אלא בשטר העשוי כהלכתו בב' עדים כשרים אבל שטר בעד אחד לא נקרא שטר ואם מת העד או הלך למדינת הים עומד לוי בחלקו. ולענין אם חזר שמעון על ראובן ואומר הפסדתני שמכרת סתם ולא פרשת התנאי שהיה ביני לבינך מצי ראובן למימר אתה הפסדת על עצמך שלא החתמת שני עדים ואפילו אם נאנס שמעון בחתימת העדים מצי למימר ליה לא מפני אונסך אפסיד אני כי אני סמכתי על הקנין של התנאי שיש ביני לבינך ולפיכך מכרתי סתם. ואם לא היה שם שטר ומודה ראובן שהיה שם תנאי חייב ראובן משום דינא דגרמי בההיא דאמרינן אתפסת לתוראי בידא דמאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה ומפייס ראובן את לוי להחליף הדיורין או את שמעון לדור באותו חלק תדיר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אם יש לומר ברכה מעין שבע בבית החתן או בבית האבל: ",
+            "<b>תשובה </b>בזה נשאל ריב\"ש ז\"ל והשיב שאין לאומרה אלא בבית הכנסת הקבוע וכעין התקנה ע\"כ. וה\"ה שאם יש בית המדרש ומתקבצים שם התלמידים להתפלל שאומרים אותה שאין לך קבע גדול מזה ותפלתו של אדם נשמעת שם ביותר דאע\"ג דאיכא למימר דבהכ\"נ עדיף טפי הנ\"מ כשמתפלל בבית המדרש ביחיד אבל בעשרה ובבית המדרש עדיפא. ואע\"ג דאמרינן ברב עם הדרת מלך הנ\"מ בזמן שכל העם שומעים ומתכוונים אל התפלה אבל עתה שאני רואה ברב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קריאת התורה. בבית המדרש עדיף לי עם התלמידים אעפ\"י שאין שם רוב עם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עלה דהא דאמרינן בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא אם יהיה הדין כן אם נסתפקנו בדין מן הדינים בדבר שהוא מדרבנן והרי הספרים מצויים אצלנו נלך לבקש הדין או דילמא כיון שיש לנו ספק והוא מדרבנן נעשה ואחר כך נבקש הדין: ",
+            "<b>תשובה </b>זה טעות גדולה בהבנת המאמר שהרי אם הרב בעל המעשה נסתפק בדין אין לו לעשות מעשה עד שיתברר לו הדין אפי' במלתא דרבנן ואע\"ג דספיקא דרבנן לקולא הנ\"מ בדבר שהספק בא מעצמו אבל בספק שנפל מחסרון ידיעה בהא לא אזלינן לקולא כלל. וכן כתבו ז\"ל על ענין הריאה דהא דאמרינן ספק טרפות להקל היינו כשנסתפק הדבר מעצמו כגון בא זאב ונטל אבל אם נסתפקו ב��ין בעצמו לא אזלינן לקולא וזה דבר מסכים אל השכל ואל האמת. והא דאמרינן בדרבנן עבדינן והדר מותבינן בזמן שהרב יודע הדין וברור לו ועושה מעשה ואחד מן התלמידים יש לו ספק או קושיות על המעשה אם המעשה הוא בדאורייתא מותבינן והדר עבדינן ואם מדרבנן עבדינן ובתר מותבינן וכן הוא המעשה בעירובין. וזה פשוט מאד: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו דהא קי\"ל כמאן דאמר מצות אין צריכות כוונה וכן פסקו ז\"ל. ואם כן אמאי בעינן בק\"ש שיכוין בפסוק ראשון. ואיכא מאן דאמר פרשה ראשונה: ",
+            "<b>תשובה </b>קושטא דמילתא היא דמצות אין צריכות כוונה כאשר כתבתם שכן הסכימו רוב האחרונים אבל נמצא להרמב\"ם ז\"ל בהלכות חמץ ומצה כתב אכל מצה בלא כוונה וכו' יצא. משמע דס\"ל ז\"ל מצות אין צריכות כוונה ובהלכות שופר כתב נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע וכו' לא יצא אלמא מצות צריכות כוונה. והנה בעל מגיד משנה הרגיש בקושיא זו וכתב דבשופר שאין מעשה זולת השמיעה שהרי התוקע בעצמו בשמיעה הוא יוצא ולפיכך בעי כוונה אבל באכילת מצה שיש שם מעשה לא בעינן כוונה כלל. ולא ראיתי מי שחלק בין מצוה למצוה בדין הכוונה עד כאן. הרי שהוא בעצמו לא נתיישב לו זה הטעם. והאמת שהקושיא היא גדולה אם אין טעות בספרים. והיותר נכון שיאמר בזה הוא שהרב ז\"ל סבירא ליה מצות צריכות כוונה כדאמרינן בהלכות שופר וגבי מצה יודע הוא שהלילה פסח ושזו היא מצה ושהוא חייב באכילת מצה ואנסוהו פרסיים לאכול מצה שהוא לא היה רוצה לאכול כלל וכיון שאנסוהו לאכול מכוין הוא. לצאת ידי חובתו. ומה שכתב אכל מצה בלא כוונה כלומר בלא כוונה לאכול שלא היה חפץ לאכול והיינו דאמר רב אשי כגון שכפאוהו פרסיים דאם לא כן לוקמה כגון שאכל מצה למלאות נפשו כי ירעב ולא נתכוון למצה של מצוה אלא משום דבכי האי גוונא לא יצא ידי חובתו. הרי לפי זו הסברא אין קושיא ואפי' לדעת האומרים מצות אין צריכות כוונה שאני ק\"ש שעיקר המצוה היא הכוונה שיכוין לבו ליחוד בוראו וזהו קבלת עול מלכות שמים. וא\"ת כי פריך גמרא עלה דהא דתנן היה קורא בתורה וכולי אם כיוון לבו יצא ש\"מ מצות צריכות כוונה. ומשני אם כיוון לבו לקריאה אמאי לא משני שאני ק\"ש שעיקר המצוה היא הכוונה. אין זו קושיא דשתי תשובות בדבר חדא דהתם איירי בכל פרשיות של ק\"ש ובכולה ודאי לא בעי כוונת הלב אלא כוונת קריאה לבד היינו דלבתר הכי איפליגו עד היכן כוונת הלב. ותו דאגב אורחין ידעינן דפי' דמתניתין הוי כוונת קריאה ולא כוונת הלב דאם כוון לבו לקריאה קאמר. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>נכרי שרוצה לעשות משתה לבנו ועדיין לא רמו שערי באסונתא וזימן את ישראל וידעינן שהוא ודאי מחמת הלולא שהנכרי אמר כן בפירוש דאי רמו שערי באסינתא פשיטא לן דאסור אפי' שלא אמר לו מחמת הלולא: ",
+            "<b>תשובה </b>מסתברא לי דמותר דלא אלים מקמי הלולא כבתר הלולא דבתר הלולא תפיס עד שתא אבל מקמי הלולא לא תפיס אלא מדאיתרמו שערי באסינתא דאז מתחיל המשתה שלו ואע\"ג דאמר מחמת הלולא בטלה דעתו אצל כל אדם וראיה לדבר שהרי לבתר שתא אפי' אמר מחמת הלולא מותר דבטלה דעתו דאין דרך לעשות משתה יותר משנה אבל אם מראין הדברים שיש באותו המשתה חשש של ע\"ז ודאי אסור לישראל ללכת שם וזה פשוט: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד ילמדנו רבינו על עכו\"ם היושבים במסיבה לשתות יין נסך או סתם יינם אם מותר לישראל לישב עמהם להשקותם והוא א��נו שותה: ",
+            "<b>תשובה </b>ודאי דבר זה אסור שהרי העכו\"ם מחזיקין לו טובה על ככה וטובת הנאה ממון חשוב גבי איסורי הנאה כדתנן ע\"ז שיש לה מרחץ או גנה נהנין בה שלא בטובת העובדים כלומר להחזיקם לטובה מפני שאסור לההנות פירוש רש\"י ז\"ל השני וכן הסכים ר\"ת ז\"ל. ותו דכיון דמחזיקין לו טובה רוצה הוא בקיומו ואסור. ועוד שראוי לישראל להתרחק ממסיבה של עכו\"ם שותי יין שהרי יבא ללמוד ממעשיהם וכמה היזקים ועבירות נמשכים מזה וע\"כ ראוי לגעור בישראל העושה כך ולמונעו מזה אפילו שאין מחזיקין לו טובה. והנראה לע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי שכתב הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל. ולפיכך אסור לישראל להיות מוזג כוס של יין נסך או סתם יינם לעכו\"ם ע\"כ. והר\"ן ז\"ל כתב שבזמן הזה יש להקל ולומר דסתם יינם מותר בהנאה וכל שכן דאיכא למימר דרוצה בקיומו מותר ע\"כ. וראוי להחמיר וכ\"ש להסב עמהן מהטעם שכתבתי. ואם תאמר והלא נחמיה בן חכליה היה משקה למלך פרס. וי\"ל דלאו עכו\"ם הוה ועדיין לא גזרו על סתם יינם. אי נמי הורמנותא דמלכא שאני: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>דקיימא לן טבעת אדם טמאה ושל בהמה טהורה וטבעת אדם שנטמאת ועשאה של בהמה לא יצאת מידי טומאתה. ואלו גבי סדין שהיה טמא טומאת מדרס ועשה אותו וילון טהור מטומאת מדרס ואעפ\"י שלא עשה בה שום מעשה: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מבואר דסדין מעיקרא סדין והשתא וילון נשתנה שם העצם ופנים חדשות באו לכאן אבל התם מעיקרא טבעת והשתא נמי טבעת מקריא ולא נשתנה אלא (שם) [לוי] לא (לוי) [שם] דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אם מותר להנהיג פרדה עם פרדה משום כלאים או דילמא אסור משום דאתי צד חמור ומשתבש בצד סוס: ",
+            "<b>תשובה </b>מותר להנהיגם יחד ובלבד שתהיינה שתיהן בת סוסיא או שתיהן בת חמורתא אבל אחת בת סוסיא ואחת בת חמורתא אסור וכן כתב הרבינו יונה ז\"ל. וטעמא דמילתא דאין חוששין לזרע האב אלא לזרע האם שאם אין אתה אומר כן אפי' בפרדה אחת תיבעי לך אם מותר להנהיגה דאתי צד חמור שבה ומשתמש בצד סוסיא ואיכא משום כלאים אלא ודאי לא חיישי להכי כלל והנראה לעניות דעתי כתבתי. ואע\"ג דאיכא בירושלמי דאסור לרכוב על הפרדה מק\"ו לא קי\"ל הכי הואיל ולא הוזכר בגמרא שלנו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>קדרות שנתבשל בהן איסורי הנאה כגון בשר בחלב או חמץ בפסח. אם מותר להשתמש בהן ביבש או אסור: ",
+            "<b>תשובה </b>ר\"ת מתיר משום דאע\"ג דרוצה בקיומו באיסורי הנאה אסור הנ\"מ היכא דהוי האיסור בעין אבל איסור הבלוע בדופני הקדרות אינו בעין ולא דמי לחרס האדרייני דהתם הוי האיסור כאלו הוא בעין ממש. ויש פוסקים להחמיר והמחמיר תבא עליו ברכה וכן נהגו כל ישראל להצניע כל כלים הבלועים מחמץ שלא להשתמש בהם כלל אפילו ביבש ולפי זה כלי חרס הבלועים משאר איסורי הנאות אין להם תקנה אלא ישברו. ולגבי הדין א\"ת רואה אני את דברי ר\"ת ז\"ל אע\"פ שאיני כדאי להכריע. וגדולה מזו אני אומר דאין אנו צריכין לכל זה שהרי אינו רוצה בקיומו שאפי' שהוא רוצה בקיום הכלי אינו רוצה בקיום האיסור הבלוע בתוכו ויותר היה חפץ שלא היה בלוע כלל הילכך אומר אני שהוא מותר להשתמש בהם ביבש. ומה שנהגו להצניע כלי החמץ בפסח חומרא יתירא היא אי נמי שלא יבואו להשתמש בהן בחמין. ובשאר כלים הבלועים משאר איסורי הנאה אעפ\"י שמותר להשתמש בהם ביבש אין ראוי להשהותם שמא יבא בהם לידי תקלה אבל למוכרם מותר והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו כי מקצת העם מדברים בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד אם יש חילוק בין התוקע בעצמו לשומעים: ",
+            "<b>תשובה </b>יש חילוק ביניהם כי התוקע בעצמו שעושה המצוה ומברך הברכה אסור לו לדבר עד שישלים המצוה ודמיא ממש לבודק שאין ראוי לדבר עד שישלים המצוה אבל השומעים אין ראוי לגעור בהם אם מדברים בנתיים שהרי אם שמע תשעה תקיעות בתשעה שעות יצא וכן כתב בעל מגיד משנה שאין ראוי לגעור בהם. אבל רואה אני שילמדו את העם בנחת שלא ידברו שהרי בברכה שבירך התוקע הם יוצאים ידי ברכת המצוה והברכה היא על השמיעה שכך הוא נוסח הברכה לשמוע קול שופר וכיון שהקהל חייבין לשמוע תקיעות על סדר הברכות עדיין לא נגמר חיוב שמיעתן. ותו דמי יודע אם יארע אונס לתוקע ויצטרך א' מן הקהל לתקוע תקיעות דמעומד ומעשים בכל יום כן. ודמיא למה שאמרו בירושלמי כי הטעם שאסור לדבר בעוד שקורין בתורה הוא מפני שבזמנם לא היה כל אחד ואחד משבעה העולים מברך לפניה ולאחריה [ועתה] נהגו היתר לדבר בעוד שקורין בתורה. ואע\"פ שאין אנו סומכין על זה מ\"מ למדנו ממנו טעם למנהג הרע הזה שכל העם מספרים ומדברים בעוד שקורין בתורה ויש ראיה גמורה לנדון שלנו לפיכך ראוי ללמדם שלא ישיחו בנתיים בלא גערה כי דברי חכמים בנחת נשמעים. וכן כתוב בספר הרמזים לרבינו יעקב ז\"ל דבין הקהל בין התוקע אין ראוי שידברו כלל: "
+        ],
+        [
+            "<b>עוד </b>ילמדנו רבינו למה אין עומדין הקהל בשעת התקיעות דהא גמרינן לכל המצות דכתיב בהם לכם דבעינן מעומד מספירת העומר דכתיב וספרתם לכם וכתיב מהחל חרמש בקמה ודרשינן אל תקרי בקמה אלא בקומה דמהאי טעמא צריך התוקע לעמוד והוא שליח הקהל ואם כן למה הם יושבים: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר כתבתי לכם שעיקר התקיעות הם אותם שעל סדר הברכות ובאותה שעה הרי כל הקהל עומדים והיינו דקרינן להו תקיעות דמעומד אבל תקיעות דמיושב אינם אלא כדי שיהיה השטן מעורבב בתקיעות דמעומד ומשום כבוד הצבור לא ראו להטריח עליהם לעמוד כיון שעתידים לשמוע תקיעות דמעומד והצריכו לתוקע שיעמוד כדין המצוה שהיא מעומד. א\"נ משום כבוד צבור. ומעתה מי שלא שמע התקיעות על סדר הברכות ועתה בא לשמוע אותם צריך לעמוד וכן ראיתי מדקדקים בדבר. גם כפי סוד כוונת המצוה צריך מעומד ולא מיושב וכן בתפילין. תפלה של יד צריך מיושב אלא שעושה לה הדור וכן בקדושה שמיושב צריך הדור כמו ק\"ש ותפלה של ראש צריך מעומד כמו התפלה הוא יתברך יראנו מתורתו נפלאות והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד ילמדנו ויאיר עינינו במאור תורתו דכתיב וספרתם לכם וגו' ולמדנו שצריך לספור ממש כלומר להוציא בשפתיו היום כך וכך וגם שצריך לברך עליה וגם שצריך מעומד מאי שנא מדכתיב וספרה לה שבעת ימים וגו' ולא בעינן אחת מכל אלה וכי יש הפרש בין מלת לכם למלת לה: ",
+            "<b>תשובה </b>דעו לכם אחי ורעי שאחת מן השאלות האלה הרגישו בה הראשונים ז\"ל למה אין נדה מברכת על ספירתה ותירצו דכיון שאם רואה סותרת ספירתה הויא ברכה לבטלה למפרע ולפיכך לא תברך. ואני קשיא לי על זה הטעם שהרי מי שקבל עליו תענית מברך עננו ערבית ושחרית ואעפ\"י שאפשר שיאנס ויסתור תעניתו מ\"מ לא נמצא שקרן בתפלתו שבאותה שעה שרוי בתענית היה ואעפ\"י שיש חולקין בזה מכל מקום כך הסכימו רוב הראשונים והאחרונים ז\"ל ובנדון דידן נמי אעפ\"י שתסתור למפרע באותה שעה שפיר ספרה ואין לחלק בין ברכה לעננו שהרי ש\"צ אומר אותה ברכה לעצמה. ואפשר לתרץ לדעתם ז\"ל דבנדה כיון שראתה סתרה לגמרי ואין לה נקיות כלל אבל בתענית אעפ\"י שסתר תעניתו באותה שעה מיהא תענית מיקרי. ואיכא למימר דמהאי טעמא גופיה אינה צריכה להוציא המספר בשפתיה שמא תסתור ונמצאת שקרנית במספרה אבל כל זה דוחק לדעתי. ומה שנראה לי הוא שהמצוה של וספרתם לכם היא מצוה הכרחית אין לו להנצל ממנה ולפיכך צריכה ברכה וספירה ומעומד אבל ספירת ז' נקיים אינה מצוה הכרחית שהרי אם לא רצתה להזקק לבעל ולהכנס למקדש ולא לאכול קדשים אלא להשאר טמאה כל ימיה הרשות בידה ולפיכך אינה מברכת ואינה מוציאה הספירה בפיה ואינה צריכה מעומד אפי' לדבריכם שאתם מדמים מלת לכם למלת לה והרי זה נכון לפענ\"ד: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>תקע והפסיק בין קולות הבבא בקול שופר שלא היה צריך כגון שצריך לעשות סימן תש\"ת ועשה תשר\"ת ודאי הוי הפסק שכן כתב הרמב\"ם ז\"ל והוא שישמע כל בבא על הסדר. ואם לא הפסיק בקול שופר אלא ששהה מעט לקחת נשימה ודאי דלא הוי הפסק דלא בעינן שיעשה הסימן בנשימה א' חוץ משברים ותרועה לדעת הרמב\"ן ז\"ל שכתב שהן קול אחד וצריך לעשותם בנשימה אחת. כי קא מבעיא לן אם הפסיק בקול פסול של שופר או בקול עשוי פסקי פסקי או בתקיעה קצרה. ילמדנו רבינו כלל בדבר זה: ",
+            "<b>תשובה </b>כל קול שהוא ראוי להצטרף להשלים שום סימן הוי הפסק וכל קול שאינו ראוי להצטרף לא הוי הפסק שהרי הדבור אינו מפסיק שהרי אם שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וה\"ה התוקע בעצמו ומי לא עסקינן בשדבר בנתיים ומיהו אם רצה להרבות בשברים מותר ולא הוי הפסק שהרי הוסיף ממין הקול שהוא עסוק בו הא למה זה דומה למי שמאריך בתקיעה או בתרועה דלא הוי הפסק. וראיה לזה ממעשה שאירע במגנצ\"ה והוא כתוב במרדכי וברוקח וברבינו ירוחם ז\"ל. ולענין אם טעה לאיזה מקום חוזר בזה יש מחלוקת והראוי לעשות הוא שיחזור לראש הסימן שהוא עסוק בו כגון אם עשה שני פעמים קשר\"ק וטעה בפעם השלישית בסופו או באמצעיתו אין חוזר לעשות קשר\"ק ג\"פ ואין אומרין ג\"כ חוזר למקום שטעה אלא חוזר לראש אותו סימן ועושה פעם אחת קשר\"ק וזו היא מילתא מציעתא ודעת רוב הפוסקים אעפ\"י שאין כן סברת הרא\"ש ז\"ל. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מנהגות הרבה יש בתקיעות דמעומד וכן מחלוקת בפוסקים על מה ראוי לסמוך: ",
+            "<b>תשובה </b>הואיל ובדין היה שיתקעו על סדר הברכות כל הספקות אלא משום טורח צבור הקלו הואיל וכבר שמעו כל התקיעות מיושב אם כן די לנו שנקל משום טורח צבור שישמעו בכל סדר הברכות כל הספקות כסדר מה ששמעו מיושב והצבור מוחלים על טרחם שהרי ש\"צ מאריך בתפלה הרבה ואינו עליהם לטורח לפיכך ראוי לעשות כדברי בעל הערוך ז\"ל שהוא תשר\"ת תר\"ת תש\"ת על כל ברכה וברכה פעם אחת וכן אנו נוהגין: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעזה ילמדנו רבינו אם בני עזה חייבין להפריש תרומות ומעשרות מפני שיש קצת אנשים שיש להם קרקעות. הכלל אם היא מכלל א\"י לענין זה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>נראה ודאי דחייבין למ\"ד א\"י חייבת בתרומות ומעשרות אפי' בזמן הזה מן התורה עזה נמי חייב מן התורה ולמ\"ד בביאת כלכם אמר רחמנא ותרומות ומעשרות לא מחייבי בא\"י בזמן הזה אלא מדרבנן עזה נמי חייבת מדרבנן דודאי עולי מצרים כבשוה. דהא אמרינן בגיטין רואין כל שאלו חוט מתוח מטורי [אמנון] עד נחל מצרים שהוא הנקרא היום ואדיאל פריש וכל מה שבתוך החוט הוא א\"י אפילו הנסין שבים. וכבר ראיתי מי שרצה ללמוד מכאן דאי קוברוס הוא בכלל זה וחשב אותה מכלל א\"י ולדעתי הוא טעות מפורסם לא ראיתי לדבר בו ומ\"מ עזה היא משוכה מן ואדיאל פריש לצד א\"י מהלך ב' ימים וג\"כ אינה יוצאת לתוך הים כמו סמכוס וזה נראה הוא לעין. עוד ראיה שכשמונה הרב ז\"ל אותן הארצות שהן סמוכות לא\"י שהן חייבות מדרבנן מונה מצרים שנער ועמון ומואב אמאי לא מנה עזה שהיא יותר קרובה מאלו וגם היא עיר גדולה וחשובה. ואפי' אם תמצא לומר שלא כבשום עולי בבל הרי לא פטרוה כמו שפטרו את בית שאן. ואין להביא ראיה ממה שאין עושין שני ימים של גליות שאין דבר זה תלוי בארץ ישראל אלא במקומות שהיו דרין רוב ישראל והיו השלוחים הולכים להם וכן כתב הרב ז\"ל בהלכות קדוש החדש. שוב מצאתי לבעל ספר כפתור ופרח תלמידו של הרב ז\"ל שכתב שעזה בכלל ארץ ישראל היא. וגדולה מזו כתב שמדינת סין הנקראת היום טרבלס שהיא מכלל א\"י ובזה אני חולק עליו. והנלעד\"כ: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על כל נדרי שרגילין לומר בליל יוה\"כ לפי שיש מי שכתב אותו בלשון עבר ויש מי שכתב אותו בלשון עתיד על מי נסמוך ומה ענין התרה זו: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מחלוקת גדולה היא מימות הגאונים ועד האחרונים כי יש מי שרואה שיאמר לשעבר ויש מי שאומר להבא ויש מי שסובר שאין ראוי לאומרו כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. וכן ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו וגם הרמב\"ם ז\"ל לא ראיתי שהזכירו והטעם של כל סברא וסברא כתוב בכל הפוסקים ע\"ש. ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשון עבר ועתיד ומתכוין להתיר מה שעבר ומה שעתיד ובלשון הזה אני גורס אותו מיוה\"כ שעבר עד יוה\"כ הבא אלינו לשלום. וא\"ת כיון שבשנה שעבר בטל לעתיד למה יתיר בשנה זו לשעבר והרי מותרין ועומדין הם. ל\"ק כלל שיועיל לאותן שהיה זכור לתנאי בשעת הנדר ונמצא שבטל התנאי אם עבר עליהם תועיל התרה זו להקל מהעונש. וליכא למיחש שמא יבאו להקל בנדרים שאין זו הלכה למעשה שבאין לשאול לחכם וגם אין דורשין אותו ברבים אלא חושבין שהוא מכלל סדר תפלה ולא יבואו לזלזל בנדרים ולא יעלה על דעתכם שיועיל היתר זה למה שבין אדם לחברו כלל וכבר האריכו בזה הפוסקים. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ענין וידוי שהיה מתודה כהן גדול ביוה\"כ למה כשמתודה על ישראל אינו כולל עצמו עמהם כמו שכולל עצמו בוידוי אחיו הכהנים אעפ\"י שכבר התודה על עצמו ושאלה זו שאל החכם כהר\"ר אברהם אבזרדאל ז\"ל: ",
+            "<b>תשובה </b>ידוע הוא כי הפר היה בא משלו דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו ובו היתה תלויה כפרתו וכפרת אחיו הכהנים אבל שעיר החטאת אשר לעם לא היתה תלויה בו כפרתו ולא כפרת אחיו הכהנים אלא כפרת ישראל לבד והיה צריך לכלול עצמו עם אחיו הכהנים משום דעיקר וידוי בשעת סמיכה ועיקר סמיכה סמוכה לשחיטה. וא\"ת אם כן מה צורך שיתודה על עצמו תחלה ימתין עד שעת שחיטה ויתודה על עצמו ועל אחיו וי\"ל מפני שהיה צריך להזכיר את השם בכל וידוי ג' פעמים. ואם תאמר אכתי לא יכלול את עצמו ואת אחיו אלא יתודה על עצמו ויזכיר השם ג\"פ וכן על אחיו והכל סמוך לשחיטה וי\"ל דסוף הא מפסיק וידוי אחיו בין וידוי עצמו לשחיטה ומשום הכי בעינן דליהוי ליה מקצת כפרה קודם שיתעסק בעבודת היום. וא\"ת אם כן למה היה מפסיק בהגרלה ישחוט את פרו מיד ואחר כך יגריל על השעירים וי\"ל כדי שיתעסק בכפרת הצבור מיהא ולא יהיה מתעסק הכל בשלו שלא יאמרו לעצמו הוא עוסק. א\"נ מפני שהיה צריך לערב דם הפר בדם השעיר ויהיה ביניהם זמן מרובה ושמא יקרוש אעפ\"י שממרס בו וא\"ת אם כן למה היה מפסיק בהקטרת הקטרת ישלים כל עבודת הדם ואחר כך יקטיר. י\"ל דלא היה לו רשות להכנס לפני ולפנים לכפר בדם עד שיקטיר את הקטרת תחלה שהיא דקה מן הדקה ואין לך בכל הקרבנות חשוב ומרוצה לפניו כקטרת. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ברייתא זו שאנו רגילין לומר פטום הקטרת כיצד כו' דקשיא בה טובא דקתני וג' שהיה מוסיף בה כ\"ג ולשון מוסיף לא שייך אלא אם יש שם קודם ואי יוסיף בה קאי אשעת הפטום הכי איבעי ליה למיתני ומחזירן למכתשת בערב יוה\"כ וכ\"ג נוטל ממנו וכו'. ותו דמלא חפניו הוא קרוב לפרס דהא תני בר קפרא אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין ולמה היו ג' מנים יתרים לצורך מלא חפניו של כ\"ג. ותו כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה והא הוי טעמא למחזירן למכתשת והכי הו\"ל למתני ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה מצות דקה וכו' ונוטל ממנה מלא חפניו: ",
+            "<b>תשובה </b>צריכין אתם לדעת כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה אלא מסדרי התפלות חברוה מפסקי ברייתות שנויות בכריתות והתם לא קשיא כלל תעיינו שם. ומ\"מ לא גרסינן הכא ומחזירן למכתשת כו' אלא ה\"ג וג' שהיה מוסיף בה כ\"ג בעיוה\"כ מחזיר למכתשתן ונוטל ממנו מלא חפניו כדי לקיים בה מצות דקה כו' ונותן טעם לב' הדברים שמחזירם למכתשת כדי שתהא דקה מן הדקה ונוטל ממנה מלא חפניו כדי שתהיה נטילתה מדקה מן הדקה דבעינן ממנה ולא כולה ולכך היו ג' מנים שאפי' הגדול שבאדם לא יוכל לחפון את הכל בפעם אחת והכל לפי מה שהוא אדם ולבינוני היה שיעורו פרס או יותר מעט ומכל השנים לא היה שם מותר כשתחשוב שנים מעוברות ופשוטות זולת מותר החפנים של יוה\"כ והכל לפי החפנים וממנה היה מותר לששים או לשבעים שנה ואז היו מפטמין לחצאין וכן כתב רש\"י ז\"ל בריש כריתות. ואם תאמר והלא כל מותר הששים שנה אינו כי אם ק\"פ מנה ומחצה הקטר הוא קפ\"ד כ\"ש כשתסלק פרס בכל יוה\"כ לחפינת כהן גדול שהם שלשים מנה לששים שנה. וי\"ל שהרי היה שם מותר ס' רבעי קבין של מלח סדומית רובע לכל שנה שהרי שס\"ח מנים היו מסמני הקטרת וכן כתב רש\"י ז\"ל התם ומה שהיה מתפזר בשעת שחיקה דא\"א בלא\"ה אפילו לבקיאין וזריזין הכרעות המשקלות היו שם ומלא רובע הקב כנ\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>עוד </b>שאלתם דתניא והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד. וכי מאחר שאין מכניסין מה לו לתנא להודיענו שמי רגלים יפין לה: ",
+            "<b>תשובה </b>בגמרא אמרו מסייע ליה למאן דאמר כל מעשיה היו בקדש והודיענו התנא כי מי רגלים יפין לה ולמה אין שורין אותם בהן מפני שצריך לשרות אותם בפנים. ואין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד שאל\"כ הייתי אומר שורין בחוץ ומכניסם בפנים. עוד נ\"ל לומר שהשמיענו שהמפטם במשקל ממש להריח בה חייב כרת אעפ\"י ששרה במי רגלים שהרי מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין אותם במקדש מפני הכבוד. וכן משמע לי מדברי הרמב\"ם ז\"ל שאם כיוון המשקלות חייב אעפ\"י שלא כיון השרייה. עוד י\"ל שלא יבוא מפטם בקי ויאמר והלא מי רגלים יפין לה נאמר כבר קדמך התנא. וכי תימא ליתני אין שורין אותה במי רגלים הוה מקשינן עליה פשיטא ולכך הקדים והלא מי רגלים יפין לה והשתא ניחא לשון והלא. והנלע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>וכן </b>יש לשאול עלה דהא דתני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה. ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. ולמדנו בר קפרא שהיו בקיאין בפטום ולא נמנעו אלא מפני האיסור. והנכון בזה דסד\"א אין דבש אסור אלא בעיניה אבל ע\"י תערובת לא קמ\"ל כי כל שאור וכל דבש וגו' כל לרבות תערובתו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אם ירושלים נקרא כרך בזמן הזה לענין השוכר בית בה אם יכול להוציאו עד שנים עשר חדש או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>מילתא דפשיטא היא דחשובה כרך שהרי באין לה מכל הלשונות מסוף העולם. ואם נהגו להוציא צריך לראות אם המנהג הוא בטעות שטעו בדין אינו מנהג ואם נהגו ככה שלא בטעות הכל כמנהג המדינה. ומיהו אם השכיר את הבית אחר המנהג המוטעה יש להסתפק אי אמרינן שסמך על המנהג ולא פירש ורואה אני דאין זה מנהג בטעות כלום דאיבעי ליה למידע דירושלים כרך היא והוה ליה לפרושי. הילכך לא יוציאנו עד שנים עשר חדש. ואם נסתפקו אם העיר יש לה דין כרך הרי הבית בחזקת בעליו עד שיביא השוכר ראיה כי השוכר הוא המוציא מן המשכיר וברור הוא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על רחיצת ידים ביום הכפורים למדנו רבינו בזה כלל. כי רבו הדעות והסברות: ",
+            "<b>תשובה </b>כלל זה יהיה מסור בידכם כל שאינו מכוין להנאת רחיצה אפילו שאין בו אלא משום הכון לקראת אלהיך מותרת וזו הסברא היותר נכונה. והוא יכונן לבנו לעבודתו אמן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מעשה ראובן גרש את אשתו על מנת אם לא יבא מכאן ועד שבע חדשים ככל משפטי התנאים. עוד קבל על עצמו שיתן לה כך וכך למזונותיה בכל חדש בזמן ההוא ובא הבעל לכאן למצרים והאשה נשארת ברשי\"ת ובתוך הזמן הנזכר עשתה האשה שליח לדון עמו וכתוב בהרשאה שתוכל לאה המורשת הנזכרת לפשר ולמחול ולעשות בכל ענייני בתה המרשת שבינה לבין בעלה הנזכר כל מה שיראה לה ובאו לפני בית דין של מצרים ופשרו ביניהם וזה לשון השטר. בפנינו נתפשרה עם ראובן הנזכר בכח ההרשאה הנזכרת שיתן לאשתו הנזכרת כנגד המזונות הכתובים בשטר הנזכר שמיום שנכתב השטר ההוא עד שתבא לאה הנזכרת לכאן אצל בעלה מאה ועשרים מי\"די ושהיא תלך להביא בתה הנזכרת ושיהיו המעות הנזכרים מונחים ביד שמעון אחי דינה הנזכרת שאם תבא דינה הנזכרת לכאן ינתנו לה המעות הנזכרים ואם לא תבא יחזרו המעות הנזכרים לראובן הנזכר ולא יהיה לאשתו הנזכרת עליו מזונות בין לעבר בין לעתיד וגם תפסיד כתובתה ויניחנה עגונה. כל זה עשתה המורשת הנזכרת עם ראובן הנזכר בכח ההרשאה הנזכרת ובטלה המורשת הנזכרת בכח הרשאה הנזכרת כל הכתוב בשטר הנזכר זולת מה שכתוב בשטר זה והשטר הזה כתוב וחתום. והנה האשה לא באה למצרים וגם הבעל לא הלך לרשי\"ת והיא החזיקה עצמה במגורשת והלכה ונשאת לשמעון על פי אחד מן בעלי התורה. ועתה האשה אומרת כי מעולם לא הרשת את אמה אלא על עסקי ממון. אבל לבטל תנאי או לחדש תנאי או לבטל את הגט לא עשתה שליח כלל. ועתה יורה המורה כדת מה לעשות באשה ואם יהיו לה בנים מה תהא עליהם: ",
+            "<b>תשובה </b>אומר אני כי החכם אשר הורה להתירה להנשא אם ידע במעשה ב\"ד שנעשה במצרים הוא ראוי לעונש גדול כי מי שאינו יודע בטוב גיטין וקדושין לא יהיה לו עסק עמהם ואני שאלתי את פיו ונשבע שלא ידע במעשה שנעשה במצרים אבל עדיין הוא מחזיק לומר שהאשה מותרת לבעלה זה בטענות שאין בהם ממש והדין הוא שתצא מזה ומזה והולד ספק ממזר לדעתי ולדעת מקצת הוא ודאי ממזר ולקמן בע\"ה נבאר הטעם. תחלה יש לדקדק אם יכולים לבטל את הגט או להוסיף או לחדש תנאי א�� לבטל תנאי כיון שכתוב מעכשיו. עוד אם השליח יכול לבטל. עוד אם משמעות לשון ההרשאה מורה אפילו על ענין הגט ותנאו או לא. עוד אם לשון המעשה בית דין מורה שביטלו את הגט בפועל או לא. עוד אם יאמר הדיין בעצמו שלא ביטל את הגט ומה שכתב ויניחנה עגונה לאיים עליה או פירוש אחר אם יהיה נאמן או לא. כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה שאפילו התנה במעכשיו או בעל מנת אם רצה לבטל תנאו הרשות בידו וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל ולא שני לן בין שיהיה התנאי מן האיש או מן האשה וזה במחלוקת אבל הרוב הם מסכימים שיכול לבטל התנאי. ולענין השליח דבר פשוט הוא דשלוחו של אדם כמותו לכל דבר חוץ מדבר עבירה דאין שליח לדבר עבירה. גם לענין משמעות לשון ההרשאה מורה ממש כי על כל דבר עשתה שליח את אמה מכמה טעמים חדא דאי לענין ממון דוקא הא כבר כתוב לפשר ולמחול מה צורך שיכתוב ולעשות בכל ענייני בתה אלא משמע שבא זה הלשון לענין הגט ותנאו שהוא הדבר שבינה לבין בעלה. ותו כיון שכתוב בפשרה שתבוא לאה למצרים מקום אשר הבעל עומד משמע דלענין הגט ותנאו היו דנין לא לענין ממון לבד. גם המעשה בית דין מורה בהדיא שבטלו את הגט ועשו תנאי חדש ומשום הכי כתב ויניחנה עגונה דלא חיישינן לבית דין טועין שהיא לא היתה דנה ולא היה כתוב בהרשאתה אלא על ענין ממון והדיין יכתוב ויניחנה עגונה והרי אין בידו להניחה עגונה שהרי גטה בידה וכ\"ת דה\"פ ילך לשם ויקיים תנאו ויבטל את הגט ואח\"כ ילך לו ויניחנה עגונה. הא ודאי ליתא דכל זה חסר מן הכתב. ועוד דלמה הוא צריך לכתוב זה והרי בידו לעשותו אלא ודאי מאי אית לך למימר שביטלו את הגט והרי היא אשתו ואם לא תבא תשאר עגונה שלא יכופו אותו בית דין ללכת שם. וכ\"ת לעולם לא בטלו את הגט ומה שכתב ויניחנה עגונה הוא לאיים עליה גם זה הפירוש רחוק מאד כי לא היה לו לדיין לתת מכשול לפני הבעל שיחשוב שאינו צריך לקיים את תנאו ולבית דין טועין לא חיישינן אבל מכל מקום אני אומר שאם יאמר הדיין בעצמו שלא מחלו את התנאי ולא ביטלו את הגט לפניו ומה שכתב ויניחנה עגונה יפרש בו אחד משני הפירושים שכתבתי לעיל שהוא נאמן אעפ\"י שהוא פירוש דחוק שהרי אינו מכחיש מה שהעידו העדים. ולפיכך אני אומר שהולד ספק ממזר עד שיתברר מפי הדיין אבל לצאת מתחת בעלה ודאי תצא שאפילו אם תמצא לומר שהוא ספק תצא מספק מזה ומזה. והנראה לענ\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>עוד </b>ילמדנו רבינו על הענין של מעלה אם יאמר הדיין שביטלו את הגט אם מותרת לבעלה הראשון משום דאנוסה על פי חכם שהורה להתירה לינשא ואונס בישראל מישרא שרי: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה ברור הוא שאסורה לבעלה הראשון שהרי אין זה אונס שלא היה לה לסמוך על זה החכם כיון שיש גדול ממנו ואפי' הב\"ד שיש במדינה שאין גדול ממנו לא נקרא אונס שכבר אפשר שיש גדול ממנו במקום אחר וכן כתבו ז\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>עוד </b>ילמדנו רבינו על הענין של מעלה שמת הבעל אשר לקחה ולא הספיק להוציאה עד שמת בחדש בעצמו אם יש לה ממנו כתובה: ",
+            "<b>תשובה </b>משנה שלמה שנינו האשה שהלך בעלה למ\"ה ואמרו לה מת בעליך וכו' ולא שנא על פי עד אחד ולא שנא על פי שנים ולא שנא נשאת ברשות בית דין ולא שנא נשאת שלא ברשות בית דין אין לה אלא בלאותיה הקיימים וכ\"ש זו שהטעתו ומה שאין לה ממנו כ\"ש שלא תוציא מן היתומים. הכלל העולה מן הדברים שכל הדרכים השנויים ישנם באשה זו אם לא שיאמר החכם שהיה המעשה לפניו שלא בטלה המורשת את הגט ולא הוסיפו בתנאי אבל כל זמן שלא י��דיענו הדבר משמעות המעשה ב\"ד שנכתב במצרים הוא שבטלו את התנאי מרצון שניהם ועשו תנאי חדש שתבא היא למצרים והוא לא ילך לשם ואם יבאר לנו דעתו באותו המעשה ב\"ד ויאמר שלא בטלו דבר בגט ולא דנו עליו הוא נאמן ומותרת לבעלה ובנה ממנו כשר ויש לה עליו כתובה דכלהו חד טעמא נינהו. אעפ\"י שדעת חברי הוא שאינו נאמן הדיין שוב לומר כך היה המעשה ואם הלשון לא היה סובל שום פירוש ולא שום הבנה אני מודה להם אבל כיון שסובל הפירוש אפילו שיהיה דחוק הרי הוא נאמן. והנראה לע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>אחר </b>כך נודע שלא נתעברה ולא השאיר אחריו ברכה כדי שתגבה כתובתה ובטלה מחלוקת ולא הוצרכנו לשאול את פי הדיין אם בטל או לא. גם כי הוא אינו נמצא שעלה לארץ ישראל: ",
+            "<b>עוד </b>שאלו על הענין אם כופין בעלה הראשון לתת לה גט: ",
+            "<b>תשובה </b>הרשב\"א ז\"ל כתב בתשובה שכל מקום שאמרו חכמים תצא מזה ומזה כופין להוציא. והאי כופיה אי הויא בשוטים או בדברים תליא בפלוגתא דרבוותא ז\"ל. והנכון שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהיה הגט מעושה. והרשב\"א ז\"ל כתב דלא כפינן בשוטים אלא השנויים במשנה כגון בעל פוליפוס וחבריו. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה גבי ישען על ביתו ולא יעמוד וכיון דהוה פלוגתא דרבוותא לא כייפינן בשוטים כדי שלא יהיה הגט מעושה. והכי הוא כתוב בטור עיין שם והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אם מברכין זמן על הבוסר למר משעת ראיה ולמר משעת אכילה: ",
+            "<b>תשובה </b>אם הגיע לשיעור פול הלבן מילתא דפשיטא היא דמברכין עליו זמן שהרי מברכין עליו בורא פרי העץ אבל אם לא הגיע לפול הלבן אם הוא בוסר שלא יבא כלל לכלל ענבים כעין סופי ענבים למ\"ד שמברכין עליו שהכל פשיטא נמי דאין מברכין עליו זמן שאין זה פרי המתחדש משנה לשנה אלא כמו לולבי ועלין אבל בבוסר שיבא לכלל ענבים או בבוסר שלא יבא לכלל ענבים למ\"ד שמברכין עליו פרי האדמה יש מקום שאלה כיון שמברך עליו בורא פרי האדמה פרי הוא ומברך עליו זמן או דילמא כיון שאין מברכין עליו בורא פרי העץ נשתנית ברכתו ואין זה פרי המתחדש משנה לשנה ואין מברכין עליו זמן. ומסתברא לי דאין מברכין עליו זמן שהרי נשתנה הבוסר מכל שאר פירות האילן שהרי שאר פירות האילן מיד מברכין עליו בורא פרי העץ וכן כתבו הפוסקים ז\"ל גם בתוספות. וכן כתב רבינו ירוחם ז\"ל וזה לשונו ושאר כל האילנות מיד חשובים פרי ומברך עליהם בורא פרי העץ עד כאן. משמע דבוסר לא חשיב פרי לברך עליו זמן. וא\"ת כיון שאינו חשוב פרי אמאי מברכין עליו פרי האדמה שהכל היה ראוי לברך מידי דהוה אשקדים רכים שמברך עליהם שהכל. י\"ל דהכא גבי בוסר אוכל גוף הפרי אלא שלא נגמר עדיין אבל שקדים אין עיקר אכילתן אלא הקליפה שהרי הגרעין אינו כלום וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה ובנדון דידן רואה אני שיברכו על כל מיני בוסר בורא פרי האדמה שלא לחלק בברכות ולענין זמן אין מברך עד שיגיע לפול הלבן. ולא דמיא לקרא חדתא דמברכין עליה זמן אפי' בקטנותה משום שהדלעת וכל מיני הקשואים יותר הם ראויים בקטנן מבגדלן. ועל ענין שקדים הגדלים במצרים ראוי לברך עליהם זמן ובורא פרי העץ שהרי אינם באים לכלל פרי ואדעתא דהכי נטעי להו ודמיא לשקדים המרים שכתב בה\"ג דכשהן קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ דהא נטעי להו ע\"ד לאוכלן רכין ולזה הסכימו רוב הפוסקים וכן הוא ממש בשקדים של מצרים. ואע\"ג דלא חלק הרשב\"א ז\"ל בתשובה וכתב דאין מברכין זמן אלא על גמר פרי אפשר דאזיל לשיטתיה דמברכין זמן משעת ראיה אבל למ\"ד משעת אכילה כיון שהגיע לפול הלבן והוא נהנה בו ומברך בורא פרי העץ למה לא יברך גם כן זמן. ותו כיון שהיא ברכת ההודאה אינה תלויה בגמר פרי ולפיכך אני אומר כי המברך לא הפסיד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מאבוקיר לאלכסנדריאה. נדרשתי ללא ידעתי מי הוא הדורש. נמצאתי ללא ידעתי מי הוא המבקש. גם ברוך יהיה שהרגילני לדבר הלכה ואעפ\"י שאני טרוד בעול מלכות ודרך ארץ טרדה דמצוה עדיפה לי וחביבה לי. ועתה באתי להשיב על ענין השאלה ואעפ\"י שהלשון מבולבל ומוטעה הנה הבנתי הכוונה ואומר כי הגט אשר פסלתם מפני אות חסירה אם החסרון היה בטופס הגט כשר ואפילו בתיבה יש מכשיר. ואס החסרון היה בתורף הגט פסול. גם הגט שפסלת מפני שנכתב שלא בפני השליח ואין יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם היה אפשר לקיימו בחותמיו ויהיה כשר ואפילו שלא יאמר ומאחר שקרעתם את שני הגיטין אם כן יכתוב הסופר בעצמו שמינה הבעל לכתוב ויחתמו העדים בעצמם שהרי אמר הבעל כתבו מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר לפי ראות בית דין או עד שיגיע לידה אחד כשר כי השליח לא יוכל למנות סופר ולא עדים. ולענין מקום האשה אם אתם יודעים עיקר דירתה כתבוהו אם אתם יודעים שלא עקרה דירתה משם אעפ\"י שהלכה במקרה לעיר אחרת ואם לאו כתבו המקום שהיא עומדת בו בשעת כתיבת הגט אעפ\"י שלא תהיה שם בשעת נתינתו או כתבו מקום לידתה מפורש ממש בגט דילידת באתר פלוני ואם אין אתם יודעים לא זה ולא זה לא תכתבו מקום כלל שאינו מעכב כלל לדעת הראשונים ולדעת מקצת האחרונים מעכב ובשעת הדחק כשר ואם תכתבו מקום והיא אינה דרה שם בשעת כתיבת הגט הוי שינה שם עירה ופסול. וכבר תקנתי לכתוב הדרה במקום פלוני דמשמע הוה ומשמע עבר. ובמה שאמרתם שכתיבת הגט הוא בכרמים של הבוקיר כתבו דעל כיף ימא מותבא כי הכוונה על הישוב ולא תחושו שהרי מצרים אינה יושבת על הנהר ממש וכותבין דעל נהר נילוס ומותבה שהכוונה על הישוב הוא וכדי להסתלק מן הספק כתבו ג\"כ דמסתפקא ממימי בורות ואחר כתיבת הגט תשלחו אותו לאחד מן החכמים שיראנו ואל בינתכם אל תשענו בדבר שבערוה. נאם דורש שלומם דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה שנהגו במצרים לרקום על הטלית פסוקים של תורה בזהב: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר נשאל הרמב\"ם ז\"ל על זה והשיב שהוא אסור ונתן בה כמה טעמים כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. ומה שנראה לי מדבריו ז\"ל דאפי' דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורית שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתוך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים. ואם כתב פסוקים מן התורה אפי' בכתב אחר אסור דלא גרע משאר ספרים ופירושן וביאורן שאסור לאבדן ביד והמאבדן מכין אותו מכת מרדות כאשר כתב בפרק ו' מהלכות יסודי התורה. הכלל העולה שאם הוא ענין שיש בו קדושה או שהכתב אשורית אסור כנ\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>לימא לן מר מה שכתב המגיד משנה על מה שכתב הרמב\"ם ז\"ל ריש פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות דם דגים וחגבים טהורים מותר ואפי' כנס וכו' וכתב המגיד משנה שלדעת הרמב\"ם ז\"ל מאי דמתרצינן בגמרא הא דלית ביה קשקשים וכו' ה\"פ הא דקאמר רב דם דגים שכנס אסור דלית ביה קשקשים כלומר טמאים. ומאי דתני בברייתא דמותר משמע אפילו לא כנס היינו דאית ביה קשקשים כלומר טהורים. וקשיא לי עלה דאי הכי דרב איירי בדגים טמאים דוקא מאי איריא כנס אפי' לא כנס נמי לתסר משום שהוא תמצית גופן דבשלמא לאידך פירוש דרב איירי בטהורין ולית בה קשקשים היינו בתוך הדם היינו טעמא דאסור בשכנס משום מראית העין אלא אי רב איירי בטמאים מאי איריא כנס. ותו אי הרב קא מפרש הכי אמאי לא קאמר כלישניה דרב. ואיכא מנייהו דחבריא דבעי לפרוקי האי קושיא ולא ס\"ל פירוקיה ולהכי לימא לן מר פירוקא דהאי קושיא מלתא דתינח בה דעתין. וה' יאיר אור מעלת כ\"ר. מאת תלמידך גבריאל אליה: ",
+            "<b>תשובה </b>דע ידידי שיש בפרק דם שחיטה שתי מימרות לרב אמר רב יהודה אמר רב האוכל דם שרצים לוקה עליו בכזית ומוקמינן לה בגמרא כשהתרו בו משום שרץ והאי מימרא כתבה הרב ז\"ל בפרק ב' מהלכות מאכלות אסורות. ומה שלא פירש רב פירש הרב ז\"ל דם שרצים שפירש וכנסו לוקין עליו משום שרץ וכתב כן לרבותא דלא מבעיא אם מצץ אותו מן השרץ דפשיטא דלוקין עליו אלא אפי' כנסו דהא אי משום דם אין בו חיוב דם שהרי אין חייבים משום דם אלא דם בהמה חיה ועוף. ואי משום שרץ הרי אין אוכל שרץ אלא דם קמ\"ל דאפ\"ה לוקין עליו משום אוכל שרץ דאין דמן חלוק מבשרם דכתיב וזה לכם הטמא. תו גרסינן התם אמר רב דם דגים שכנסו אסור ונקט שכנסו לרבותא כדכתיבנא. ומה שלא פירש רב בקמייתא פירש בבתרייתא וכתבה הרב ז\"ל בפ\"ו ומה שלא כתב הרב ז\"ל שכנסו כלישניה דרב חדא דסמיך אמאי דכתב גבי דם שרצים בפ' ב'. ותו דאדלעיל קאי דכתב אפי' כנסו בכלי ושתהו מותר. ומה שיש לדקדק אם מצץ את דם הדג הטמא מעל הדג בעצמו והתרו בו משום דג טמא אם לוקה עליו. והנראה לפי פשט הסוגיא דלעולם אין בדם דגים מלקות כלל לא מבעיא אם כנסו אלא אפי' מצץ אותו מן הדג איסורא איכא מה\"ת אבל מלקות ליכא דדוקא בשרצים אמרינן אין דמן חלוק מבשרם דכתיב וזה לכם הטמא אבל דגים דמן חלוק מבשרם ואין לוקין וכי היכי דיונק מבהמה טמאה והתרו בו משום בהמה טמאה אינו לוקה כך ג\"כ המוצץ דם מהדג אינו לוקה. וכן משמע מלשון הרב ז\"ל שדמה אותו לחלב בהמה טמאה אבל דם שרצים כבשרן. והשתא ניחא דנקט רב גבי שרצים מלקות וגבי דם דגים איסורא משמע איסורא ולא מלקות ונקט שכנס לרבותא. וכל זה לפי שטת הרב ז\"ל דאיירי רב בדם דגים טמאים אבל רוב המפרשים הסכימו דאיירי רב בדם דגים טהורים והלשון מסכים לדבריהם. ומ\"מ יש לדקדק אם אכל פחות מכזית דג טמא ודם המעורב בתוכו משלימו לכזית אם לוקה. וי\"ל כיון שהוא מחובר בו חבור גמור ולא פירש כלל אלא כברייתו מצטרף להשלימו לכזית ללקות עליו. ואתה בני תתענג על רוב שלום. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן קנה שפחה משמעון ומשך אותה לרשותו ובשעת מתן מעות נתן אותם ביד השפחה בתורת הלואה כדי שתפרע אותם לשמעון רבה. ותפקיע עצמה ממנו ואחר כך כתב שמעון לראובן שטר מכירה על השפחה ונסתפקנו אם יש לה דין שפחה ומצווה על שביתתה ונוהג בה דין שפחה חרופה ומגעה ביין כדין שפחה ואם ישחררנה רבה הרי היא גיורת גמורה ואם טבלה לשם עבדות הרי היא מחוייבת בכל המצות שהנשים חייבות בהן או דילמא כיון שנתן לה המעות בתורת הלואה והפקיעה עצמה משמעון ועדיין לא טבלה לשם עבדו' בהיותה ביד שמעון הרי היא נכרית גמורה ואינו מצווה על שביתתה ומגעה ביין אסור ואפי' טבלה לשם עבדות אין טבילתה כלום ואם טבלה לשם גרות הרי היא גיורת גמורה בלא גט שחרור ואם היא נכרית אם יש שום חשש רבית במה שהוא משתעבד בה לדעת ר\"ת שאסר ללוות להם ברבית ואם היא שפחה כיצד יתנהג בה בשבת ובבישול ובמגע היין הכל יבאר המורה באר היטב: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרקא קמא דקדושין עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ואלו משיכה לא קתני ושמואל אמר שם תקף בעבד וכו' וכתב רש\"י ז\"ל בחזקה משמע דבשאר משיכות לא קנה וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל שאם קרא לעבד ובא או שאמר לו רבו ראשון לך אצלו וכו' לא קנה וזה פשוט. הא למדת שאין משיכה זו כלום לענין קניית השפחה הילכך אם בשעה שהלוה לה המעות אמר לה ע\"מ שאין לרבך רשות בהם הרי קנתה עצמה במעות מרבה הראשון והרי היא נכרית גמורה והשטר שכתב אח\"כ אינו כלום שהרי מיד הפקיעה עצמה ממנו ומכר דבר שאינו שלו והמעות אצלה מלוה הם. ולענין רבית לדעת הרמב\"ם הוא מקיים מ\"ע בכל שעה ושעה שנא' לנכרי תשיך ותניא בספרי זו מ\"ע ואפי' לדעת ר\"ת ז\"ל אין כאן חשש איסור דהא טעמא דאסרו רבנן שלא יהא רגיל אצלו וילמוד ממעשיו והכא ודאי ליכא האי טעמא שהרי ידינו תקפה עליה והיא משועבדת. וא\"ת הרי כל דבר שאסרו חכמים אפי' שיסתלק הטעם עדיין האיסור במקומו עומד. שאני רבית שהם בעצמם התירו כדי חייו. וכתב ר\"ת בעצמו שעכשיו שמטילים עלינו מסים וארנוניות הכל הוא כדי חייו ומותר ועל זה סמכו בכל ארצות ארם להלוות להם ברבית אף על פי שנוהגין כר\"ת אם כן הרי לך מבואר שאין כאן חשש רבית. ואם לא אמר לה על מנת שאין לרבך רשות בהם הרי הלואה זו לרבה שכל מה שקנה עבד קנה רבו ולא מידי יהיב ליה להפקיע עצמה ממנו וחל שטר המכר והרי היא שפחה גמורה. אבל בנדון שלנו הדבר ברור שאפי' לא אמר לה על מנת שאין לרבך רשות בהם סתמו כפירושו שהרי כדי להפקיע עצמה מרבה הלוה לה המעות ואם יש לרבה רשות בהם הרי אינה יכולה להפקיע עצמה ממנו ולא גרע ממוכר נכסיו כדי לעלות לארץ ישראל שמחזירין אם לא עלה אפי' שלא התנה וזה פשוט מאוד. ומעתה הרי היא נכרית גמורה לכל דבריה עד שתחזור ותמכור עצמה לרבה ואז תהיה שפחה כנענית לכל דבריה וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל שהמוכר עצמו הרי הוא כעבד כנעני ואם תהיה שפחה כנענית שלא טבלה אבל קבלה עליה ז' מצות בני נח הרי היא כגר תושב. ולענין שבת אסור לומר לה לעשות שום מלאכה ואפי' בדבר שמותר לומר לעכו\"ם לעשותו אסור לומר לעבד לעשותו ואם העבד עשה מעצמו מלאכה לצורכו לכ\"ע מותר ואם עשה מעצמו לצרכינו בזה יש מחלוקת והעלה הרשב\"א ז\"ל בתשובה דמותר דאין אנו מצווין להפרישו דומיא דקטן דבעושה לדעת עצמו אין מצווין להפרישו בעושה על דעת אביו מפרישין אותו. ועוד כתב הרשב\"א ז\"ל שכל עבד כנעני ערל אפי' עובד ע\"ז אנו מצווין על שביתתו ולא חלק בין אותו שקבל ז' מצות לעובד ע\"ז אבל הרמב\"ן ז\"ל כתב בספר תורת האדם שאין אנו מצווין אלא על שביתת גר תושב אבל העבדים הערלים אין אנו מצווין על שביתתו וכן העלה בעל מגיד משנה בסברת הרמב\"ם ז\"ל ולפי זה עבד ערל מותר לומר לו שיעשה מלאכה לחולה שאין בו סכנה וזו קולא גדולה. ורבינו יעקב לא חלק וכתב ודוקא לעצמו אבל אסור במלאכת רבו ע\"כ. ומה שיש להסתפק אם אנו מצווין עליו אפי' במלאכות דרבנן או דילמא במלאכות דאורייתא דוקא. וי\"ל דכיון שהמלאכה היא לצרכנו לעולם אנו מצווין על שביתתו ודייקי לה ממתניתין דקתני נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עלינו. הא עבד ששביתתו עלינו אומרים לו אל תכבה אעפ\"י שהיא מלאכה דרבנן דהא קי\"ל כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואפי' בא לכבות מדעתו כיון שהמלאכה היא לצרכנו וכן כתב הר\"ן ז\"ל על הלכות שבת פרק כל ��תבי גבי קטן דקטן אין ב\"ד מצווין להפרישו אפי' באיסורא דאורייתא ובאיסורא דרבנן ספינן להו בידים הני מילי כשהוא לצורכו אבל לצרכנו מחינן בידיה אפי' באיסורא דרבנן והרי הרשב\"א ז\"ל השוה העבד ערל לקטן. ומ\"מ משמע לי שהר\"ן ז\"ל חולק על הרשב\"א וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב\"א אבל אין זה מקומו הכלל שאם עושה מלאכה העבד לצרכו ומדעתו אם לא מל ולא טבל לשם עבדות אין נזקקין לו וכן אם אכל חמץ בפסח אעפ\"י שמזונותיו עלינו אין נזקקין לו אבל אם טבלה לשם עבדות אסור בכל דברים שהנשים אסורות ואם המלאכה לצרכנו אסור אפי' מלאכה דרבנן ואם עושה מדעתו מותר לדעת הרשב\"א ז\"ל ואני חוכך להחמיר ואם אמר לו רבו לעשות מלאכה עובר משום לא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ועבדך וגו'. ואם מל וטבל לשם עבדות לדעת הרמב\"ם ז\"ל ולדעת הראב\"ד אין רבו מוזהר עליו כיון שהוא בר עונשין ואם לא מל וקבל עליו שבע מצות מוזהר עליו מלמען ינוח וגו' ואם הוא עובד ע\"ז אינו מוזהר עליו לדעת הרמב\"ם והרמב\"ן ז\"ל. אבל לדעת הרשב\"א ז\"ל מוזהר עליו וראוי לחוש להחמיר. ולענין בשול כיון שעדיין לא טבלה הרי היא כנכרית וכל דבר שאוכלין אותו כמות שהוא חי ואינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בשולי עכו\"ם וכל שסייע הישראל בבשול מותר. וכלי הבלוע מאיסורי בשולי עכו\"ם מותר ג\"כ בהסכמת הרא\"ש ז\"ל דהבו דלא לוסיף עלה ולזה הסכימו רוב הפוסקים. ולענין השפחה שהיא בבית ישראל יש מחלוקת אם אסורה לבשל ויש מי שכתב שמותר. ולזה הסכימו רוב המפרשים ז\"ל. ובדבר שאין נאכל ולכתחלה אני חושש לעולם למחמיר. וכתב רבינו ירוחם ז\"ל השפחות הנכריות או הישמעאליות צריך ליזהר שלא להניח להן הקדרה אלא בנכנס ויוצא אם יש חלב ודם בבית שמא יתנו ממנו בקדרה להשביח חלקם או למצוא חן בעיני אדוניהן ע\"כ. ולענין ניקור ומליחה אין ראוי לסמוך עליהן כלל אפילו בדיעבד וכ\"ש הוא אי חיישינן שמא יתנו חלב ודם בתוך הקדרה כ\"ש שלא ימלחו יפה ולא ינקרו יפה ואם אחרים עומדים על גבן וראו אותן שמלחו ונקרו את הבשר יפה יפה מותר ואפי' לכתחלה מוסרין להם למלוח ולנקר ואחרים עומדים על גבן ואין זה דומה לשחיטה שאנו אומרים סתם מחשבת עכו\"ם לע\"ז וקל להבין. ולענין מגען ביין כל עוד שלא טבלו הרי אוסרים את היין כדין העכו\"ם ממש אבל אם טבלו אף עפ\"י שלא נשתקע שם ע\"ז מפיהם ולא עבר עליהם י\"ב חדש אין אוסרין היין במגען וכן כתב הרמב\"ן ז\"ל אעפ\"י שיש חולקין ואומרים עד שישתקע שם ע\"ז מפיהם או אחר י\"ב חדש ואפי' לדעת המחמיר אם היתה שפחה ישמעאלית אם טבלה מיד אין אוסרת את היין שהרי הישמעאלים אינם עובדים ע\"ז כלל וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל. ולענין מה שכתבתם דאם היא כנענית שהטבילה לשם עבדות אין טבילתה כלום בזה אני אומר שודאי מועיל הטבילה לשם עבדות להיות כדין שפחה כנענית כאלו מכרה עצמה עתה. זהו לפי מה ששאלתם אבל לבי מגמגם שלא היה המעשה כך דמי איכא דעביד כי האי דיכול לקנות גוף השפחה ונתן המעות בתורת הלואה ולכך תכתבו המעשה בעצמה וכיצד היה. מאת דורש שלומכם דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה כך היה כי ראובן נתפשר עם שמעון בדמי השפחה והנכרים אינם מניחים אותנו לקנות שפחות וכדי להסתיר הדבר הביאו שני עדים אשר לא מבני עמנו ונתן לה המעות בפניהם בתורת הלואה ושתעמוד אצלו ותניק את בתה של ישראל עד שתתן המעות שקבלה או עד עשר שנים ואח\"כ כתב שמעון לראובן שטר מכירה גמורה בעדי ישראל: ",
+            "<b>תשובה </b>השפחה היא שפחה כנענית שלא טבלה לכל דיניה הנזכרים למעלה מכמה טעמים חדא שהלואתה אין כלום מפני עדיה שלא נעשה בערכאותיהם במקום מושב דייניהם וגם לא נתברר לנו שהעדים האלו אין מקבלין שוחד ואפי' שדעת השפחה היה להפקיע עצמה מרבה ראשון אין דעתה מעלה ומוריד בזה שהרי היא קנויה לרבה ראשון ואפי' קבל המעות בפני העדים לא היה בדעתו להפקיע אותה לעצמה אלא שתהיה מכורה לראובן והראיה שחזר וכתב לו את שטר המכירה. ותו דאומדנא דמוכח הוא שלא הלוה אותם לה אלא מפני מראית העין לא שתפקיע עצמה ממנו ואם כן מה שקנה עבד קנה רבו וחל מכר השטר לגמרי. ותו כיון שמחמת יראה עשה כן גמר לקנות אותה לשפחה אגב הנאת המלוה ולא בעינן דעתה דאפילו גנב אותה או כבשה הרי היא שפחה כנענית כמו שכתבנו למעלה בשם הרמב\"ם ז\"ל. ואפילו שלא יכול ראובן לחזור למכור את השפחה בפרהסיא מפני העדים הנזכרים שראו שנתן לה בתורת הלואה לא מפני כך פקע ממנה דין עבדות כללא דמילתא דזו דינה כדין שפחה כנענית שלא טבלה. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו אם טבלה שפחה זו ובשעת טבילה אמרה שאינה רוצה לעזוב את עמה ואת אלהיה אם יש תועלת בטבילה זו או דומה לענין טומאה לטובל ושרץ בידו: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מחלוקת לרש\"י ז\"ל אם מלו וטבלו אותו בעל כרחו דינו כעבד לכל דבריו. אבל לכתחלה אין ראוי לעשותו שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות. ולהריא\"ף אין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו. ומ\"מ נראה לי דעד כאן לא פליגי אלא לענין להיות דינו כעבד גמור להתחייב במצות אבל בענין בישולי עכו\"ם ולענין מגעו ביין שהוא מדרבנן משמע דלא פליגי שכן כתב הרמב\"ם ז\"ל לעניין מגע יין פי\"א מהלכות מאכלות אסורות הלוקח עבדים מן העכו\"ם שמלו וטבלו מיד אין מנסכין את היין שנגעו בו ומותר בשתיה ואעפ\"י שעדיין לא נהגו בדתי ישראל ולא פסקה ע\"ז מפיהם וליכא למימר דהכא איירי בשקבלו עליהם מצות עבדים ומלו וטבלו ברצונם דאפי' תימא מה יועיל זה אם עדיין לא פסקה ע\"ז מפיהם. גם יש קצת ראיה שלא כתב הרב שמלו וטבלו לשם עבדות אלא שמלו וטבלו סתם משמע אפי' שלא קבלו וטעמא דמלתא דמגע היין מדרבנן ולא גזרו אלא בעכו\"ם אבל מי שהוא עבד ישראל ומל וטבל אינו מנסך את היין ואע\"פ שכתבתי למעלה שיש חולקים על הרב בדין זה מ\"מ כיון שרש\"י ז\"ל הוא סובר שדינו כדין עבד גמור לפחות לא יהיה עבד גמור וגם לא יהיה דינו כדין עכו\"ם גמור לענין בישול ולענין מגע יין ולענין שאר דברים ראוי להחמיר כדעת הריא\"ף ז\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד ילמדנו רבינו שפחה זו שלא טבלה ועשתה מלאכה בשבת לצרכה אם מותר לנו ליהנות באותה מלאכה: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה פשוט היא שמותר דמשנה שלמה היא נכרי שעשה כבש לירד בו או שהדליק את הנר וההוא עובדא דשמואל דההוא עכו\"ם דאדליק שרגא וכו' וזו איננה צריכה לפנים. אבל גדולה מזאת שמותר לישראל לסבב שתעשה מלאכה לצרכה כדי שיהנה הוא ורבינו שמואל כתב בשם רא\"ם שצוה לשפחתו לילך בליל שבת לחלוץ מנעליהם ואז היתה לוקחת נר לצורך עצמה והיו גם הם משתמשים לאורו ע\"כ. ור\"ת ז\"ל היה מתיר שילך הנכרי בשבת בנר דלוק עם הישראל להביא את היין ועיין בהגהות במיימוני. והנה אודיעך שאין ראוי להתיר דברים אלו אלא לאותם שהם בני תורה שיודעים עיקר הדבר וטעמו ולא אתו למיסרך ולדמות מלתא למלתא ואפי' דברים המותרים והם נהגו בהם איסור לא שהיה המנהג בטעות אלא שאבותם רצו להחמיר על עצמם או חכם אחד מורה אסרם להם משום גדר או סייג אי אתה רשאי להתירם בפניהם ויש לזה כמה ראיות ומעשיות בגמרא והרשב\"א ז\"ל האריך בתשובה הרבה בזה עיין שם כי אין רצוני להעתיק הדברים. הכלל העולה מכל מה שכתבתי שיש ג' מיני עבדים חוץ מעבד עברי והם אלו א' מי שמל וטבל לשם עבדות דינו בכל המצות כדין האשה דגמר מג\"ש ולענין אם רבו מוזהר עליו פלוגתא דפוסקים. שני שלא מל ולא טבל אבל קבל עליו שבע מצות בני נח הרי הוא כגר תושב ודינו כעכו\"ם אלא שאנו מוזהרים על שביתתו לכ\"ע ואם עשה מלאכה לצורך ישראל רבו מוזהר עליו למונעו ואם עשה מלאכה לצרכו אין נזקקין לו. ג' שלא מל ולא טבל ועוע\"ז בא\"י אסור לקיימו אפי' יום אחד אבל בחו\"ל מותר לקיימו. והא דאמרינן מגלגל עמו שנים עשר חדש יש מי שכתב דאיירי בעבד שקבל עליו שבע מצות אבל לא רצה לקבל עליו מצות מילה. ועבד כנעני לדעת הרמב\"ם והרמב\"ן ז\"ל ובעל מגיד משנה הרי הוא כשאר עכו\"ם וכל מה שמותר לומר לעכו\"ם לעשות אומר לעבד זה ועושה ולדעת הרשב\"א ז\"ל דינו כעבד שקבל עליו ז' מצות ורבו מוזהר עליו שלא יעשה מלאכת רבו אבל לעצמו עושה וראוי להחמיר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו על ענין שראינו לאחד מן בעלי ההוראה שהלוה מעות לראובן והתנה עמו אם לא תתן לי המעות עד יום פלוני תתחייב ליתן לי כך וכך בכל חדש והיה הדבר זר בעינינו משום חשש רבית: ",
+            "<b>תשובה </b>גם בעיני יפלא שאעפ\"י שנמצא במרדכי פרק איזהו נשך טופס שטר כלשון הזה בעצמו בשם הר\"י מאורליינ\"ש ומשם למד אותו המורה הזה מ\"מ אין ראוי לסמוך על הוראות כאלו שאין כל הדורות שוין ולא כל האנשים שוים כי שמא בדור של אותו חכם לא היו פרוצין ברבית אבל בזמננו זה רבו המתפרצים בהלואת הרבית ומבקשים דרכים והערמות לתת מעותם ברבית. ושמא גם הלוה חכם היה ויודע שרבית אסורה וגומר ונותן לשם מתנה ואפי' בדבר מרובה בכי האי גוונא מותר אבל לעשות כן לפני עמי הארץ או להלוות לעם הארץ בכי האי גוונא ודאי אסור משום הערמת רבית ומה אאריך עוד. והנה נשאל הרשב\"א ז\"ל בכנדון הזה והעלה דלגבי הדין ולהלכה מותר הוא אבל אסור לעשות כן מפני הערמת רבית ע\"כ. ועליו ראוי לסמוך שלא לתת מכשול לפני העם דאמרי אי לאו דקים ליה לא הוה עביד עובדא בנפשיה וכמה דברים אסרו חכמים מפני הערמת רבית שהם יותר רחוקים מזה והמחמיר תבא עליו ברכת טוב. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מי שאכל ענבים אם מברך שהחיינו על היין החדש של אותה השנה. ",
+            "<b>תשובה </b>צריך לברך דפנים חדשות באו לכאן וכי היכי דנשתנה ברכתו משום דנשתנה לעילוייא אשתני נמי להאי מלתא ומברך שהחיינו ושמה נמי אישתני דמעיקרא ענבים והשתא יין והנודר מן הענבים מותר ביין ואפילו החדש וזה פשוט. וכן נמצא בספר אבודרהם שצריך לברך שהחיינו על היין החדש אעפ\"י שאכל ענבים וכן העלה רבינו ישראל בתשובה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה בראובן שהיה מוחזק במקום אחד ששכר אותו מאת המלך לשלש שנים בסך כך וכך באלתזם כמנהג. ואחר שעבר מקצת זמן בא שמעון ואמר לו תן לי חלק במקום הזה ואם לאו אוסיף במקום וכן המנהג שמקבלים התוספת ומסלקין את הראשון וראובן מפחדו מזה נשתתף עם שמעון ונתן לו השליש במקום הנזכר וכתבו שטר שותפות בכל חיזוקי סופר בבטול כל המודעות ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב ואחר הזמן באו לחשבון וקנה ראוב�� חלקו של שמעון בכך וכך אעפ\"י שהיה מגיע לו יותר כפי החשבון וזקפן עליו במלוה לפרוע אותם לזמן כך וכתב עליו שטר חוב בכל חיזוקי סופר בבטול כל המודעות ואם מסר שום מודעה פסל עדיה מעכשיו ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב לעיל וכשהגיע זמן הפרעון תבע שמעון את ראובן החוב הנזכר ואמר לו ראובן שאינו חייב לו כלום שאנוס היה בדבר והוציא שטר מודעא כתוב וחתום בעדים כשרים שבאונס עשה כל זה והמודעא על כל בטול המודעות ועל כל שבועה ועל כל תנאי שיתנה בכל חיזוקי סופר וביררו להם חכם א' וקבלו עליהם כל מה שיעשה בדין תורה לא בדרך פשרה כלל והתנו להראות הפסק דין לחכמים אחרים והחכם הנזכר צלל במים אדירים והביא ראיות שהמודעה היא קיימא ונתבטלו דבריו האחרונים ואח\"כ נסתפק לו הדין מתוך שאלה א' של הרשב\"א ומתוך כך העלה שיחלוקו שיפרע לו מחצה ויעכב מחצה. ועתה צריכין אנו לדעת אם הפסק הוא דין או אם טעה ואם הטעות [הוא] בדבר משנה או בשיקול הדעת ובעיקר הדין מהו הכל יבאר כ\"ת באר היטב: ",
+            "<b>תשובה </b>פסק זה כבר ראיתי אותו שהחכם הפוסק שלח אותו אלי וקודם זה ראיתי עוד פסק אחר על זה הענין שהראה אותו לי אחד מבעלי הדינין ושניהם אינם מכוונים להלכה ואינס מסכימים זה לזה כי בזה האחרון היה כתוב יחלוקו וסתם חלוקה היא למחצה. ובראשון לא היה כתוב חלוקה שוה אלא פלוני כך ופלוני כך ואני כתבתי לחכם הנזכר בקוצר מה שנזדמן. ועתה לאהבתכם אכתוב הדברים בארוכה. תחלה יש לדקדק אם חזקה זו חזקה הואיל ודרכם לסלקו אפילו בתוך הזמן. עוד אם כתבינן מודעא אשותפותא. עוד אם תועיל המודעא לבטל דבריו האחרונים אפילו שפסל עדי המודעה. עוד אם יש מודעה לבטל השבועה עוד אם צריך שיתכוין לדבר אחר בשעה שמוציא השבועה מפיו. עוד אם כתבינן מודעא אפשרה. עוד אם תועיל המודעא לשטר חוב השני שזקף הריוח במלוה עליו. עוד אם בשעת כתיבת השטר השני כבר הוא מסולק האונס או לא. עוד לדעת אם טעה הפוסק. עוד לדעת מה נקרא טועה בשיקול הדעת ואם טעה במה שכתוב בפוסקים אם נקרא טועה בדבר משנה או לא. עוד אם טעה בדבר משנה ובשיקול הדעת אי אמרינן מה שעשה עשוי וישלם מביתו כדין טעה בשיקול הדעת או דילמא חוזר הדין מפני שטעה בדבר משנה עוד הדיין שנסתפק לו הדין ובעלי הדין לא רצו לקבל פשרה מה יעשה. עוד אם מה שהתנו להראותו לחכמים אחרים פירוש הוא ואם טעה בשיקול הדעת ישלם מביתו ומה שעשה עשוי או דילמא הכי פירשו ואם תטעה ליהוי כאלו לא קבלנו ומה שעשה לא יהיה עשוי. הרי לך י\"ג דבר שצריך לחקור בהם בע\"ה. תחלה אומר כי שמעון לא טוב עשה שירד לתוך אומנותו של חברו ויורד עמו עד לחייו וראוי לעונש ומותר למקרייה רשע דאמרינן עני המהפך בחררה ובא אחר ליטלה ממנו נקרא רשע ומרגלא בפומייהו דאינשי דקורין לכיוצא בזה השגת גבול ולפי זה קאי בארור דכתיב ארור מסיג גבול רעהו אבל לפי האמת קרא לאו בהכי משתעי אלא במסיג גבול קרקעו של חברו ומרחיב את גבולו ולעבור עליו בשני לאוין אם הוא בארץ ישראל ואין כאן מקום להאריך בזה. וכל שכן שיש במצרים תקנה קדומה וחרמן של ראשונים שלא יוסיף ולא ישכור מן הנכרי הבית או החנות שדר בו ישראל ואם בבית דירה אמר כך כל שכן במקום שתלוי בו פרנסתו ופרנסת ביתו ואפי' אחר שנשלם זמן האלתזם אסור לישראל להשתדל לקחת את מקומו דלא גרע מעני המהפך בחררה דאומד דעתא דלהכי נחית תחלה שאחר שיושלם הזמן יחדש אלתזם אחר. וכן כתב מהר\"י קולון בשרש כ' וזה לשונו ועל אשר טען פלוני לחל��ק החזקה מאחר שכבר כלה זמן תנאים שעשה להם הדוכוס על ע\"ד שאין בטענתו ממש שמאחר שהדבר ידוע שדרך כל הארץ ליקח חוקים מהאדון לזמן ואחר כלות הזמן חוזרים ולוקחים חוקים אחרים וכך המנהג בכל גלילות ישראל אם כן משעה ראשונה שלוקח הישראל חוקי ההלואה מאדוני הארץ על מנת כן קונהו לשיכלה הזמן שיחזור ויחדש החוק עם האדון מאחר שכן הדרך פשיטא דלא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע. ואפילו לפי דברי ר\"ת שפירש דלא איקרי רשע אלא שהיה יכול למצוא במקום אחר וי\"ל שלא היה יכול למצוא במקום אחר חנות דמתדר כמו זה. מכל מקום הדבר פשוט שלא נוציא החררה מיד מהפך כדי ליתנה לזה שבא ליטלה ממנו ע\"כ. ומיהו אם נתבטל זה מלהוציא חוקים אחרים ולחדש תנאים חדשים אחר שנשלם הזמן הראשון ובא אחר ולקח המקום נ\"ל שלא נקרא רשע כיון שזה לא השתדל כבר נתיאש מן המקום ההוא. אבל לגבי הדין כיון דקי\"ל דדינא דמלכותא דינא ודינא דמלכותא היא שמסלקין את הלוקח שום אלתזם אם הוסיפו עליו אפילו שלא השלים זמנו וכן הוא מנהג בכל מדינות המלך יר\"ה אין כאן חזקה ואין כאן גזל וצריך להשלים תנאי השותפות ואם הרויח יקח חלקו ואם יפסיד יפסיד חלקו. וזה הדבר פשוט מאד שאפי' קרקעו שלו ממש או שירש מאבותיו אם היה דינא דמלכותא שמי שלא יפרע המס ימכרו את קרקעו וקנה אותו ישראל אחר זכה בו ולא מיבעיא על המס המוטלת על הקרקע אלא אפי' אכסף גולגלתא ואם היה דינא דמלכותא שמוכרין הקרקע ומכרוהו עבדי המלך לישראל אחר זכה בו וכן כתב רבינו יהוסף ן' מיגש ז\"ל בגמרא בתרא וכן הסכימו כל הפוסקים ז\"ל. וא\"ת דהתם איירי בשהניחו בעליו כדי שלא לפרוע את המס אבל הכא עומד וצווח על מקומו זו אינה קושיא כלל דאי אין דינא דמלכותא שימכרו את הקרקע והוא עומד שם אם מכרוהו הוי גזלנותא דמלכותא לא קנה. אבל אם דינא דמלכותא דאפי' עומד שם שימכרוהו ודאי דזכה הקונה דהא אמרינן התם ודוקא שמכרוהו בשביל מס הקרקע אבל אם מכרוהו בשביל כסף גולגולתא לא ואפי' הכי כתבו הפוסקים שאם דינא דמלכותא שכל מי שלא יפרע המס איזה מס שיהיה אפילו מס גולגולתא שימכרו נכסיו יכול כל אדם לקנות והרי הוא שלו מאחר שחוק המלך הוא כן וכן היא הסכמת כל הפוסקים וכל שכן וקל וחומר בנדון דידן שהמקום הוא של המלך יר\"ה שאין חזקתו חזקה ובב\"ב איכא כמה מעשיות מסכימים לזה ע\"ש ומעתה מטעם חזקה הדין עם שמעון אם היה לוקח אותו מאת המלך יר\"ה אבל מאחר שלקח מראובן וראובן מסר מודעה יש לדון בדבר: ",
+            "<b>ולענין </b>אי כתבינן מודעה אשותפותא לכאורה היה נראה דאפילו מ\"ד דכתבינן מודעא אזביני מודה הוא דלא כתבינן מודעא אשותפותא כי האי דהכא שהרי מצוי תדיר שמפסידין האסקאלה ואגב אונסיה והאי הנאה דאי מפסיד יסייע עמו בהפסד גמר ומקנה וכן הדעת נוטה שלא יהיה מפסיד בהפסד ואינו נוטל חלק בריוח מפני המודעא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבכל מידי מועיל המודעא דהא מכר נמי אגב אונסי' וזוזי גמר ומקנה ואפילו הכי איפסיקא הלכתא כמ\"ד כתבינן מודעא אזביני ואע\"פ שיפסיד בהפסד ולא יטול חלק בריוח איהו דאפסיד אנפשיה דאנס את חברו והוא עשה שלא כהוגן לפיכך יעשו בו שלא כהוגן ויפסיד ולא ירויח וכ\"ת דאונס ממון לא הוי אונס ליתא דכתב רבינו האי ז\"ל כל מי שמגזים לחבירו אפי' בממון ויכול לעשותו כותבים עליו מודעא וכותבין מעידים אנחנו באונס פלוני עד כאן. וכן הוא הסכמת המפרשים ז\"ל. הכלל דבכל דבר כתבינן מודעא. וז\"ל רבינו ירוחם ז\"ל מודעא הוא שמודיע לעדים שהמתנה או המכר או שום דבר שיעשה שהוא באונס והרי מעשיו בטלים וכו'. הרי לך בהדיא דכתב או שום דבר שיעשה. וגרסינן בחזקת הבתים אמר אמימר תלויה וקדיש קדושיו קדושין. מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך יעשו בו שלא כהוגן הא הכא דאפי' בקדושין דאורייתא אפקעינהו רבנן כל שכן בממונא דאם יפסיד ולא ירויח לא חיישינן ליה וכל שכן בפשרה דודאי כתבי עלה מודעא וזה פשוט. לשון המרדכי בחזקת הבתים מודעא בפני שנים וכו' כתב רשב\"ם ז\"ל דדוקא קודם נתינת השטר אבל אחרי כן אין המוציא מודעה כלום דאם כן כל השטרות שבעולם כשיתחרט אחר שנעשו בכשרות יבא לפוסלם. ועוד פירש דלהכי כתבינן ביטול מודעא בשטרי מכירה ומתנה דהשתא לא תועיל המודעא כדמוכח בערכין וכו'. ולענין אם תועיל המודעא לבטל דבריו האחרונים כתוב בתוס' בפרק חזקת הבתים וז\"ל ואפי' אמר בשעת המודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל אינו כלום דמכל מקום לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ע\"כ. ורשב\"ם כותב דאפילו בגט מועיל ביטול המודעא וכן בספר המצות וכן כתב רבינו ירוחם והרבה מפרשים הסכימו לזה אבל הרמב\"ם ז\"ל כתב בפרק י\"א מהלכות מכירה דלעולם המכר בטל אעפ\"י שקנו מידו לבטל המודעא והחכם הפוסק רצה ללמוד מדלא כתב הרב ז\"ל גבי מכירה כמו שכתב גבי גיטין שאין שום דבר מועיל לקיים המכר ולבטל המודעא אפילו אם פסל עדי המודעא ואפילו שכתב אותו הלשון שכתב הרב ז\"ל שמועיל לבטל מודעת הגט וזה מבואר הטעות שהרי גבי גיטין א\"צ מסירת מודעא וגבי מכר צריך מסירת מודעא משמע דגט חמור ממכר ואפ\"ה יש דברים בגט שמבטלין המודעה אם מסר מודעה כ\"ש לגבי מכר שהמודעא היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים שיועילו הדברים שמועילין בגט לבטל המודעה וזה ברור לבעלי העינים. ומדברי רשב\"ם ז\"ל אתה למד זה שכתב אף בגט מועיל ביטול המודעא והוא ז\"ל עסוק במכר ומדרשב\"ם לפי שיטתו נלמוד להרמב\"ם ז\"ל לפי שיטתו. ויש מי שכתב שמה שמועיל לבטל המודעא במכר אינו מועיל לבטל מודעת הגט משום חומרת גטין ומה יש עוד להאריך בזה ובעל מגיד משנה הביא על לשון הרב ז\"ל לשון הרשב\"א ז\"ל ואותן שכותבין בביטול כל מודעי וכו' אינו כלום ומכל מקום מסתברא לי דתקנת הביטול דפוסל עדי המודעא ויאמר והריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים וכענין שאמרו בנאמנות עכ\"ל וכן אם כתבו אחרים. ואעפ\"י שיש מקשים על הרשב\"א ז\"ל לומר שאם אמר לעדי המודעא אפילו שאפסול את העדים לא יהיה פסול ואם כן אין לדבר סוף. לאו למימרא דאין תקנה כלל לקיים המכר אלא לפי דבריו ז\"ל מקשינן אבל לכולי עלמא דבריו האחרונים קיימים ואני אומר שהרב בעצמו תירץ קושיא זו שכתב כענין שאמרו בנאמנות כיון שפסל אותם לגבי נפשיה אפילו באונס שוב אינם כשרים להעיד לו ואפילו שיש חולק בדבר לא נחוש אליו למיעוטו כ\"ש שהרמב\"ם ז\"ל כתב שמועיל ביטול המודעא לגבי גיטין וכל שכן לגבי מכר כמו שכתבנו למעלה ובתנאי שיכתוב הלשון שכתב הרב ז\"ל בהלכות גיטין או הלשון שכתבנו למעלה בשם הרשב\"א ז\"ל. ומה שלא כתב הרב בהלכות מכירה סמך על מה שכתב בהלכות גיטין וכ\"ש הוא כמו שכתבנו ובנדון שלנו כיון שכתב בשטר האחרון שפסל עדי המודעה הרי המודעא בטלה והשטר קיים דעיקר אי כתבינן מודעה אזביני תליא בפלוגתא דאמוראי וביטול ביטול המודעה הוי פלוגתא דפוסקים אפילו שלא פסל עדי המודעה הילכך הכא דפסל עדי המודעה ודאי דבריו האחרונים קיימין לכ\"ע. והר\"ן חולק בחזקת הבתים ואמר שאם כתב במודעא אעפ\"י שאפסול עדי המודעה שהמכר בטל והמודעה קיימת ואין לו תקנה. מ\"מ על הרשב\"א ז\"ל יש לסמוך לפיכך כל שהמודעה לאפוקי ממונא לא נחוש ואם היא לאוקומי ממונא ראוי לדיין שיעשה פשרה והני מילי בעלמא אבל בנדון דידן טעמי אחריני איכא כמו שאכתוב בס\"ד. ובפרק השולח בגיטין כתב הר\"ן ז\"ל שיש לסמוך על מה שתקן הרמב\"ם ז\"ל. וכתב הרמ\"ה פרק המגרש והביאו הריטב\"א וז\"ל אביטולא סמכינן חדא דכיון דבעלמא מהני ביטול לבטולי מודעי אלמא בתר דעתא בתרייתא אזלינן כי אמסיר כל חד מנייהו נמי לבטולי חבריה לבתר דעתא בתרייתא אזלינן דסוף סוף הא בטליה למודעי ועוד אפילו תימא כהדדי נינהו אוקי חדא לגבי חבריה ואוקי גיטא אחזקתיה והכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי גט המעושה בישראל דכשר היכא דמסר עליה מודעה כי האי גוונא הכי נמי דלית ליה תקנתא וכ\"ת הכי נמי אם כן הא דתנן אלו שכופין אותן להוציא וכל היכא דתקון רבנן למיכף אגטא כיון דמצי למימסר עליה מודעה דלית להו תקנתא מה הועילו חכמים בתקנתם אלא משום דכל מודעה אית לה תקנתא בביטול והוא הדין והוא הטעם גבי מכר ומתנה כל חד כי דיניה דכולהו בהאי עניינה חד טעמא נינהו ע\"כ: ",
+            "<b>והוי </b>יודע דבנדון דידן אפילו שלא פסל העדים ולא ביטל המודעה כיון שכתב שטר שני וזקפן עליו במלוה לא תועיל המודעה ודברים של טעם הם שהרי לא מסר מודעה אלא על שטר השותפות ולא על שטר המלוה ואפילו שהחוב בא מכח השותפות אין בכך כלום. וגדולה מזו כתב הגאון ז\"ל שאם כתב שטר מכר שני על השדה שלקח באונס שוב אין שם טענת אונס ואם כן כל שכן הכא שהראשון שטר שותפות והשני שטר מלוה שאין טוען עוד טענת אונס. והנה דקדקתי בזמן השטר וראיתי שבאותו זמן כבר נשלמו השלש שני' שלו וכבר נסתלק האונס והיה לו לערער בשעת כתיבת השטר. עוד כי באותו זמן כבר נתפרסם בארץ הזאת שפלוני לקח את המקום ההוא משער המלך יר\"ה ויצא מרשות ראובן אעפ\"י שעדיין עומד בו עד שיבא אותו פלוני משער המלך וכבר לא היה לו אונס כלל לא אונס הפסד ממון שהרי כבר הוא מסולק ואם כן למה לו לכתוב עליו שטר חוב ולזקוף עליו הריוח במלוה וזו הטענה מודעה רבה למודעת הפוסק שפסק יחלוקו ולפיכך הדין עם שמעון וגובה כל שטרו משלם. ולענין השבועה אם אנסוהו לעבור על שבועתו או שאנסוהו לישבע דברים פשוטין הן שהוא פטור עליה דאמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס. אבל מה שיש לדקדק אם האנס לא שאל ממנו שבועה אם יכול לישבע להציל ממונו ואם יהיה פטור משבועה אם לא קיים אותה ואם מסר מודעה יועיל שלא יוכל לקרות אותו עבריין. והנה דבר ברור הוא דנשבעין לחרמין ולהורגים ולמוכסים ואמרינן דדוקא במוכס העומד מאליו או שלוקח יותר מן הראוי לו ופסקו הפוסקים ואפי' לא בקש ממנו שידור לו או שישבע לו והוא נודר מעצמו או שהוסיף על מה ששאל או ששאל לו שידור והוא נשבע הכל מותר מפני האונס ואפילו אונס ממון דהא מכס ממון הוא ומותר ואפי' בלא מסירת מודעא. ומה שכתב רב נחשון ריש מתיבתא ז\"ל וזה לשונו שבועה שמשביע מלך או שלטון או בעל מכס שמשגר לקהל להחרים בשביל צרכיו ואם אי אפשר שלא יחרימו לו אותו חרם אינו כלום ואין נחוש אבל שבועה שמשביע מלך או שלטון או בעל מכס אסור לישבע לו לשקר ע\"כ. יש להעמיד דבריו ז\"ל במוכס שאינו לוקח יותר מן הראוי לו ולא עמד מאליו ומשום דינא דמלכותא דינא אפילו באנס אסור ��ישבע לו אם לא היה מתכוין בלבו לדבר אחר כאשר נבאר לקמן בע\"ה. הרי הדבר ברור שאין בשבועה זו כלום כיון שנתברר לעדים שהיה אנוס אלא שאם הייתי שם בשעת העדות היה ראוי לחקור אם האונס שלא יפסיד מה שהרויח כבר או האונס היה שלא ירויח להבא כי זה לדעתי לא נקרא אונס לשיהיה מותר להשבע עליו לשקר אם הדבר ברור שלא יגלגלו עליו חשבונות רבים לשעבר ובודאי מנהג המלכות הוא שמגלגלין עליו את הראשונות ומעלילין עלילות ברשע הילכך קרוב לודאי היה ההפסד לבא וכל שכן אם גיזם עליו שמעון בכיוצא בזה דאין לך אונס גדול מזה. ולענין אם צריך שיהי' מתכוין בלבו לשום דבר בשעת שבועתו דבר מוסכם מכל הפוסקים והמחברים שצריך שיהי' בלבו לדבר של התר כגון שלא יאכל בשר או שלא ישתה יין וכו'. ואע\"ג דדברים שבלב אינם דברים משום אונס התירו לו וכ\"כ הרמב\"ם והתוס' ז\"ל. ולדעתי אין בזה חולק ואפי' פירש בשעת השבועה שלא תאכל פת כל ימיך יכול יחשוב בלבו אם לא ארעב או פת כוסמין או פת אורז ודוחן וכן כל כיוצא בזה. וכן כתב בהגהות במיימוני. ומה שיש לדעת אם עבר ולא היה בלבו דבר מזה אם עבר אשבועתו או לא. כי מדברי הרמב\"ם ז\"ל נראה שכתב וצריך הנשבע באונס כו' משמע שצריך לכתחלה ואם לא כיון לא עבר אשבועתו. אבל רבינו ירוחם ז\"ל כתב וזה לשונו ואם אמר בפירוש יאסרו כל הפירות שבעולם עלי אם אינה של בית המלך בודאי יהיו כל הפירות אסורין עליו אלא זה מיירי שאנו אומרים שמותר שאומר בלבו היום כלומר יאסרו היום ומוציא בשפתיו סתם וכו' עכ\"ד. הרי לך בבירור שאם לא היה בלבו שום דבר ונשבע סתם ולא ביטל בלחש בשפתיו שחייב לקיים שבועתו ובנ\"ד נמי היה ראוי לשאול את ראובן אם היה בלבו שום דבר או אם ביטל בתוך כדי דבור בלחש בשפתיו. ואם יאמר שלא עשה דבר מזה היה מחוייב לקיים שבועתו אלא שאני אומר שהמודעא שמסר תחלה עדיפא טפי מהאי ביטול בלחש בשפתיו. חדא שקדמה הביטול לשבועה. ועוד שהוציא הביטול בהדיא ובפני עדים ולא חס ושלום שאני אומר שתועיל המודעא לעבור על השבועות שבין אדם לחבירו ולא על חרם שמטיל הקהל כמו שחשבו מקצת פריצים פתאים לשלול שלל ולבוז בז ומקצתם סומכים על כל נדרי שבליל יוה\"כ שכל זה רשע וטעות אין צורך באורך שכבר האריכו בו הראשונים ז\"ל. אלא כוונתי היא כיון שהוא אנוס בשבועתו תועיל המודעא לפטור אותו שהרי מועיל מודעא זו לשבועות שהוא אוסר על נפשו. כדאמרינן כל הרוצה שלא יתקיימו נדריו עומד בראש השנה ואומר כל נדר שאני עתיד לידור וכו' ויש מי שהורה דה\"ה בשבועות וכן עיקר דאין ביניהם חילוק. וכן כתבו המפרשים ז\"ל אם כן כל שכן שתועיל זו המודעה למי שהוא אנוס על שבועתו אעפ\"י שלא היה בלבו שום דבר וזה פשוט: ",
+            "<b>אם </b>כן נתבאר בבירור שאין אחריו בירור שהדין עם שמעון וגובה כל שטרו מכמה טעמי ואם כן טעה הפוסק שכתב בפסק דין לא בדרך פשרה שיחלוקו וזה נקרא טעה בשיקול הדעת שחשב שלדעת הרמב\"ם ז\"ל אין תקנה לבטל המודעה של המכר מדלא כתב אותה בהדיא. עוד רצה החכם ההוא לדמות שותפות זה למתנה וכבר כתבנו למעלה דעדיפא ממכר ואם כן גם זה טעות לדמותה למתנה דהשתא לאו מידי יהיב ליה ואי משום הריוח שהוא עתיד עדיין לא בא לעולם ולא עביד דאתי דדילמא יהיה שם הפסד כמו שנמצא ברוב השנים מפסידים האסקאלס וגם זה נקרא טעה בשיקול הדעת. עוד יש טעות בדבר משנה דתנן בפרק המניח אחד תם ואחד מועד וכו' המוציא מחברו עליו הראיה ואפי' לסומכוס דפליג בברייתא ואמר יחלוקו דוקא בכה\"ג ש��אוי להסתפק בדבר. כגון המחליף פרה והמוכר שפחתו או כגון מתני' שבלא טענותיהם ראוי להסתפק לבית דין אבל במקום שהספק בא עפ\"י דבריהם לא פליג סומכוס דהרי למ\"ד אמרה סומכוס אפי' בברי וברי אטו אם אמר אדם לחבירו טלית זו שאתה לבוש שלי היא מי אמרה סומכוס חולקין והרי אלו דברים של טעם הם וכן כתבו בתוספות וכל שכן בנדון דידן דהוי ברי וברי ואין מונח בסימטא אלא אחד מהם מוחזק והספק נולד על פי טענותיהם ואם נסתפק בדין היה לו להעמיד ממון על חזקתו עד שיתברר לו הדין אפי' אליבא דסומכוס וכל שכן דאיפסיק הילכתא בהדיא כרבנן דהמוציא מחברו עליו הראיה. הכלל העולה שזה טעות בדבר משנה בלי ספק. והנה ראיתי לבאר דיני ממון המוטל בספק והם ששה. ראשון אם האחד מוחזק בה הוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. שני אם הוא ביד שליש יהא מונח עד שיבא אליהו. שלישי אם אינו ביד שליש ואינו ביד אחד מהם כל דאלים גבר ודוקא כגון דאיכא למיקם עלה דמלתא. רביעי כגון דליכא למיקם עלה דמלתא בשני שטרות היוצאים ביום אחד אמרינן שודא דדייני ודוקא שאין דררא דממונא לשניהם אלא הכל לזה או הכל לזה. חמישי אם יש דררא דממונא לשניהם. כגון המחליף פרה בחמור פלוגתא דסומכוס ורבנן. ששית כשבאו לפנינו שניהם אדוקים ותפוסים כגון שנים אוחזין בטלית יחלוקו ובשבועה. ולענין מה נקרא טועה בדבר משנה זה לשון הר\"א ז\"ל בתשובה כל פסק שהדיין טועה בו שמביאין לו ראיה משטת הגמרא ובדברי האמוראים הוי כמו טועה בדבר משנה שכל מה שאדם מביא ראיה מן הגמרא נקרא דבר משנה עד כאן. נראה מדבריו ז\"ל שאם טעה בדברי הפוסקים וכל מה שבא בדברי הגאונים לא נקרא טועה בדבר משנה אלא בשיקול הדעת. אבל בעל המאור ז\"ל כתב משום חכם גדול דהאידנא לא אשכחן טועה בשיקול הדעת אלא כל הטועה בדבר משנה הוא טועה וכתב עליו הראב\"ד ז\"ל אמת אמר החכם שאם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם ואלו שמע היה חוזר בו טועה בדבר משנה הוא ואפילו היה חלוק על פסק הגאון גם זה טועה בדבר משנה הוא שאין לנו לחלוק על דברי הגאון אם לא בקושיא מפורסמת וזהו דבר שאין נמצא עד כאן. והרא\"ש ז\"ל חולק בזה הדין האחרון ומודה בראשון שאם טעה בדבר אחד מן הפוסקים האחרונים שלא ראה דבריו וכששמען ישרו בעיניו טועה בדבר משנה הוא אבל אם כששמען חולק עליהם בראיות טועה בשיקול הדעת דיפתח בדורו כשמואל בדורו עיין בפסקים בפרק אחד דיני ממונית וכתב לבסוף ז\"ל. והיכא שנחלקו שני גדולים לא יאמר הדיין אפסוק כמי שארצה ואם עשה כן זהו דין שקר אלא אם חכם גדול הוא וגמיר וסביר ויודע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו ואפילו אם פסק חכם אחד בע\"א יכול החכם לסתור דבריו בראיות כמו שכתבתי למעלה כ\"ש אם יש לו סיוע מאחד מן החולקים ואם לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק כדאמרינן בפרק חזקת הבתים הלכתא כרבא בארעא והלכתא כרב יוסף בזוזי היכא דקיימא ארעא תיקו. והיכי דקיימי זוזי ליקומו. אלמא כל ספיקא אין מוציאין מיד המוחזק ע\"כ. הרי לך בבירור שאין אחריו בירור שזה החכם טעה בדברי הגמרא ממש שנסתפק לו הדין והוציא ממון מיד המוחזק: ",
+            "<b>ועל </b>ענין טועה בשיקול הדעת וטועה בדבר משנה לדעת בעל המאור לא נפקא מינה מידי דהא לא משכחת האידנא טועה בשיקול הדעת שהכל הוא כתוב והספרים מצויין לכל. אבל לדעת הרא\"ש ז\"ל אם עדיין הוא מחזיק בסברתו ולא ישרו בעיניו דברי הפוסק ההוא ונקרא טועה בשקול הדעת. יש לדקדק אי אמרינן מה שעשה עשוי וישל�� מביתו או אי אמרינן כיון שטעה נמי בדבר משנה ובדברי הגמרא חוזר. ובנדון דידן ראובן יטעון לא יחזור הדין ולא אשלם אלא מחצה והדיין ישלם מחצה שהרי טעה בשיקול הדעת. ושמעון אומר לא אלא כיון שטעה בדבר משנה יחזור הדין ואגבה ממך כל חובי שהחכם אין לו ממה לשלם. לכאורה היה נראה לומר שהדין עם ראובן כיון שהטעות היה עליו יוכל לומר כלום אמרו שחוזר הדין אלא לתועלתי שהרי טעה כנגדי איני חפץ בזה התועלת. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין זו טענה דלא אמרינן הכי אלא בדבר שאמרו משום תקנתא כדאמרינן כל האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו אבל הכא דינא הוא דהטועה בדבר משנה חוזר. הילכך כיון דאיכא טעות בדבר משנה חוזר לעיקר הדין. ונמצא לפי זה תקנתו קלקלתו והכי מסתברא לי דכיון דבמה שפסק יחלוקו. באו שתי הטעיות אחד לפי דבריו שנסתפק ואחד בשיקול הדעת כמה שפטר את ראובן ממחצית חוב השטר אין טעות שקול הדעת כלום לנגד הטעות בדבר משנה ולפיכך חוזר הדין גם כי לפי דעת בעל המאור והראב\"ד ז\"ל דהאידנא ליכא טועה בשיקול הדעת כדכתיבנא לעיל. ולענין מה שהתנו להראות הפסק דין לחכמים אין זה מעלה ומוריד לענין הדין דאם לחייבו אם טעה בשיקול הדעת בלא תנאי נמי חייב למ\"ד ואם לפטור אותו אפילו שיטעה זה התנאי החכם היה לו להתנות אותו לא הבעלי הדין שתנאיזה מפסידם והלשון מורה כי לתועלתם התנו כך. וא\"ת אם כן מה ענין תנאי זה. יש לומר שכונתם היתה שלא יהיה מה שעשה עשוי בדלא למימר ליה מהיכן דנתנו שלא קבלוהו עליהם אלא על תנאי שידון להם דין תורה גמור לא פשר' כפי ראות שאר החכמים וזה פשוט מאד שהרי אם קבלו יחיד שאינו מומחה בין לדין בין לטעות דיניה דינא הוא אם טעה בשיקול הדעת. ולמעוטי האי הוצרכו להתנות להראות הפסק דין לחכמים. הא למדת שיחיד שאינו מומחה וקבלוהו עליהם בין לדין בין לטעות וטעה בדבר משנה שאין דינו דין וחוזר וכן יחיד מומחה אם טעה בדבר משנה חוזר ואם טעה בשיקול הדעת ונקיט רשותא מריש גלותא אין משלם מביתו ופטור ואפילו נשא ונתן ביד. וכן פסקו הפסקנים ז\"ל הרי דלעולם בדבר משנה הטעות בזו הוא דבר גדול ואין ראוי להתקיים כלל מה שאין כן בטועה בשיקול הדעת שראוי להתקיים בשום מקום ומכאן ראיה למה שכתבנו למעלה דהיכא דטעה בתרוייהו חוזר הדין ולא ישלם כלל. ומה דאמרינן דטעה בדבר משנה חוזר בדאיתיה לבעל הדין אבל אי ליתיה או דליכא לאישתלומי מיניה משלם הדיין מביתו דקי\"ל כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי והכי אמרינן בכולי גמ'. ולענין הדיין שנסתפק לו הדין מאי תקנתיה יסתלק ממנו וידין אותו אחר או ילך אצל חכמים אחרים וע\"י שישא ויתן יתברר ספקו ואם נפל ביניהם מחלוקת ילכו אחר הרוב ואם נסתפקו כולם יראה לי שיכריחו את בעלי הדין לקבל פשרה שזהו מכלל דין תורה שנאמר ועשית הישר והטוב ואין צריך לומר בזמן שהתובע נתרצה לקבל פשרה והנתבע אינו רוצה דודאי רגלים לדבר דלפיכך אינו רוצה פשרה כדי שישאר המעות אצלו שהרי מן הספק אוקי ממונא בחזקת מאריה. וז\"ל רבינו יעקב כל מי שבא לידו דין והוא מדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו ויש עמו חכם בעיר שיכול לימלך בו הרי זה שוטה רשע וגס רוח ודרשו [בו] חכמים כי רבים חללים הפילה וגו' ולעולם יזהר אדם שלא יקבל עליו לדון דין תורה דגרסינן בפרקא קמא דסנהדרין בימי רבי שמעון בן יוחאי בטלו דיני ממונות. אר\"ש ליכא מאן דחכים בדין תורה א\"ר יוסי בר חלפתא באו שני אנשים לפניו אמרו לו על מנת שתדיננו דין ��ורה אמר להם איני יודע לדון אתכם דין תורה ע\"כ. ומעתה הרי אתה דן ק\"ו בן בנו של ק\"ו לחכמי הדור הזה. כללי דנקטינן מהאי שקלא וטריא דשמעון לא טוב עשה ליטול החררה שמהפך בה ראובן. תו דאין זו חזקה לגבי דינא דדינא דמלכותא דינא. תו דלכל מילי מהניא מודעא. תו דאונס ממון הוי אונס. תו דאם פסל המודעא או אם כתב כל דברים שמסרתי וכו' הכל בטל האחרון קיים הרי הוא קיים. תו דגט חמור ממכר ומה שמועיל לבטל מודעת הגט מועיל לבטל מודעת המכר מכל שכן. תו דאם כתב שטר שני על המכר אין טענת אונס. תו אם נסתלק האונס בזמן שזקף עליו במלוה הריוח שוב אין לו טענת אונס. תו דנשבעין לחרמין ולמוכסין אפילו מעצמו ואפילו להוסיף על מה ששאל המוכס. תו שצריך שיתכוין לדבר המותר. תו דאם לא היה בלבו חייב לקיים שבועתו או נדרו. תו דלענין זה תועיל המודעא לפוטרו מחומר שבועה. תו דלא תועיל מודעא לשבועה שמשביע חברו או ב\"ד או מחרמי הקהל. תו דשותפות לא דמיא למתנה אלא עדיפא ממכר לענין זה. תו דטועה בדבר משנה אין זה דין כלל וחוזר בכל גוונא. תו דאפילו סומכוס מודה בכי האי דהמוציא מחברו עליו הראיה. תו דיש ששה דינים חלוקים בממון המוטל בספק. תו דטועה בשיקול הדעת מה שעשה עשוי וישלם מביתו לדעת הרא\"ש ז\"ל. תו דאם ישרו בעיניו דברי הפוסק כששמע אותם נקרא טועה בדבר משנה אפילו הם דברי האחרונים. תו דמי שנסתפק לו הדין יעמיד הממון בחזקתו. תו דאם טעה בשיקול הדעת וטעה בדבר משנה חוזר הדין ואינו משלם דכיון שטעה בדבר משנה אין כאן דין. תו מי שנסתפק לו הדין ילך אצל בקיאים ואם יש מחלוקת יעמדו למנין ואם נסתפק גם להם להכריח שיקבל פשרה. תו דלעולם לא יקבל אדם על עצמו לדון דין תורה. וז\"ל הרשב\"א ז\"ל בתשובה. ואעפ\"י שהוציא עוד ראובן באותו כתב ההודאה והמחילה וכתב כל מיני מודעא שיצא על שום ענין מכל הכתוב בשטר זה בין על שמי בין על שם באי כחי הריני מבטל ביטול גמור כל זה אינו מגרע כחו של ראובן כיון שמסר מודעא על המחילה ועל ביטול המודעא ואעפ\"י שלמסירת מודעא דזביני הסכימו רבותינו ז\"ל שאפי' אנסוהו למכור ולבטל כל מודעאי הבטול מועיל הכא גבי מחילה אינו מועיל שהטעם לגבי מכר היינו משום דלא עדיפא המודעה מעיקר המכר ואלו בעיקר המכר קיי\"ל תלויה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה. והילכך אף תלויה וביטל ביטולו ביטול דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בענין חזרת שליח צבור שלשה תיבות ה' אלהיכם אמת כי יש מי שחוזר אני ה' אלהיכם ועל מה סמכו הספרדים שהשליח צבור אומר עד אלהיכם ומיד חוזר ה' אלהיכם אמת. ושתים רעות איכא דאין החשבון שלם למנין רמ\"ח. ועוד דמפסיק בין אלהיכם לאמת: ",
+            "<b>תשובה </b>ענין זה לא נמצא בגמרא לא בבלית ולא ירושלמית אלא במדרש רות. והכי גרסינן אמר רבי נהוראי אמר ר' יהודה בקריאת שמע יש רמ\"ח תיבות כמניין אבריו של אדם והקורא קריאת שמע על תיקונו כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה כמד\"א רפאות תהי לשרך וגו'. אדהכי אתא ההוא ינוקא ואמר שמעתי מאבא בקריאת שמע יש רמ\"ה תיבות חסר תלת למנין אבריו של אדם. מאי תקנתיה תקינו שיהיה שליח צבור חוזר ג' תיבות ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ\"ח תיבות עם הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יותר משלש והכי אמר רבי יוחנן בן נורי משמיה דרבי יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא. הרי לך בהדיא שצריך לחזור ה' אלהיכם אמת. ואעפ\"י שנמצא בספר קנה על המצות שחוזר אני ה' אלהיכם על המדרש ראוי לסמוך שאמרו משם התנאים ואפי' היו דברי קנה דברי תנא הלכתא כרבי עקיבא כאשר הוא ידוע למי שרגיל בגמרא. ועוד אימא נפשך אם לא אמר אמת בתחלה הרי הפסיק בין אלהיכם לאמת ואם אמר אמת וחוזר אני ה' אלהיכם אמת פשו להו חדא ומיהו בהא איכא למימר דאין מלת אמת מכלל המנין ואין חוזר אותו אלא כדי שלא יפסיק בין אלהיכם לאמת. אבל לעולם על המדרש אני סומך. והביאו הרקאנט\"י בפ' ואתחנן. וכ\"כ אחד מן החכמים המקובלים שמו רבי אברהם [סבע] (צבא) ז\"ל שחבר כמה ספרים ומכללם פי' התפלות על דרך הסוד וכתב שחוזר ה' אלהיכם אמת. ומנהג אבותינו תורה היא ומי שהנהיג לחזור אני ה' אלהיכם מנהג חדש הוא ואין שומעין לו. ומה שסמכו ששליח צבור אומר עד אלהיכם וחוזר מיד ה' אלהיכם אמת וקשה לך שהרי לא נשלם המנין וגם מפסיקין בין אלהיכם לאמת נראה לי שסמכו ע\"ז שלא יאמר שני פעמים אמת כי האומר שמע שמע משתקין אותו וכן האומר אמת אמת. וכן כתב רבינו ירוחם ז\"ל וזה לשונו אינו חוזר ואומר אמת כך פשוט בברכות פ' היה קורא פי' אם שהה בנתים כגון שאמר להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם אמת ושהה ואחר שעה אינו חוזר ואומר אמת פעם אחרת אלא מתחיל ואומר ויציב וכו' ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין ק\"ש בלחש עד אמת וכשש\"צ אומר אמת ויציב חוזרים ואומרים אמת פעם אחרת וטעות הוא בידם כי כשלא שהה פשיטא דאין אומרים שני פעמים אמת כמו שאין אומרים ב\"פ שמע שמע ע\"כ. וכתבתי כל לשונו מפני שראיתי מי שפירש בדבריו שהוא חולק על שאר המפרשים שפירשו דהא דאמר אינו חוזר ואומר אמת פירש הוא אינו צריך לחזור לומר אמת וכתב שדעת רבינו ירוחם הוא לפרש דאינו חוזר ואומר אמת כלל והחוזר טועה הוא וזה טעות גדולה בדברי רבינו ירוחם דבזמן ששהה אינו צריך לחזור ולומר אמת וגם אינו טעות אבל בזמן שלא שהה אינו חוזר ואומר אמת ואם אמרו פעם אחרת טועה הוא כמי שאומר שני פעמים שמע ואפשר שעל זה סמכו. ומה שאמרת דהויא הפסקה לא קשיא דכיון שאינו מפסיק אלא כדי להשלים רמ\"ח תיבות מכלל ק\"ש הוא. גם מה שהקשית שהמנין אינו שלם. י\"ל שכיון שאינו רשאי להפסיק בין אלהיכם לאמת הרי הוא בכלל ועולה למנין רמ\"ח כל זה כתבתי לקיים המנהג אבל להלכה צריך לומר אמת וחוזר ה' אלהיכם אמת והרי החשבון שלם ואין מפסיק בין אלהיכם לאמת וא\"ת שהוא אומר שני פעמים אמת. הא לא קשיא כלל חדא שאינו כופל אותו בחנם אלא כדי להשלים רמ\"ח תיבות וכך היתה עקר התקנה. ותו דלא אמרינן שמע שמע משתקין אותו אלא כשאומר מלה וכופלה אבל פסוק שלם אם כופלו אין בכך כלום ועל זה אנו סומכים לכפול פ' שמע ישראל בזמן הסליחות ופסוק ה' הוא האלהים ז' פעמים ביוה\"כ וכמה פסוקים בהלל והכא נמי כשחוזר שלש תיבות הוה ליה ככופל פסוק שלם ואין בכך כלום ורבינו ירוחם לא דבר אלא ביחיד הכופל אמת אמת שני פעמים. וזה ברור מאד וכן יש לדקדק מלשון המדרש שצריך לומר אמת וחוזר ה' אלהיכם אמת מדקאמר וחוזר שלש תיבות וכו' בשלמא אם אמר אמת פעם אחד היינו דשייך חוזר שלש תיבות אלא אם לא אמר אמת מאי חוזר שלש תיבות וכן יש לדקדק מדקאמר וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יותר משלש וזה פשוט. ואני למדתי לחזנים שיאמרו האמת הראשון בלחש שלא להפסיק בין אלהיכם לאמת ולא בקול רם כדי שלא יחשבו העולם שמותר לכפול המלה כי לא כל העולם יבינו הטעמים שכתבנו למעלה. ודמיא קצת למה שאמרו באמן של בונה ירושלים שיאמר אותו בלחש. וכן ראיתי מי שכתב בברכת שהחיינו של שופר כשחל יום טוב ראשון בשבת שיאמר אותו בלחש ולבי אומר לי שעקר התקנה כך היתה לומר אמת וחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת אלא שבספרד היו קורין ק\"ש בלחש ולא היו מבחינין השומעים אם אמר אמת או לא ואם היה אחד שלא היה אומר אמת לא היו יודעים כדי להחזירו ולהזהירו ונשאר זה המנהג כך בטעות וכשבאנו בארצות אלו שקורין ק\"ש בקול רם חשבו שכך היתה עקר התקנה להפסיק אחר אלהיכם מיד ולומר ה' אלהיכם אמת ומצאו להם סמך מלשון רבינו ירוחם כאשר כתבתי למעלה ונשארו על אותו המנהג. אבל עקר התקנה היא לומר אמת שלא להפסיק וחוזר ה' אלהיכם אמת ומי שחותמו אמת ושמו אמת ותורתו אמת ינחנו בדרך אמת ויעמידנו על האמת אמן: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי בספר שקל הקדש לשון מסכים לכל מה שכתבנו וזה הוא. תמצא כי סוד כל קריאת שמע הוא בנין האדם והוא סוד רמ\"ח אברים שבאדם ועל כן תמצא בכל הפרשיות כולם סוד רמ\"ח תיבות להיות בנין האדם שלם בכל תיקוניו ובכל ענייניו. ואמרו במדרש ירושלמי והא רמ\"ה תיבות הוו אמרו שליח צבור חוזר שלשה תיבות ומאן נינהו ה' אלהיכם אמת שהם שלשה תיבות לתשלום כל האברים והחזן משלים האיברים לכולם באותם השלשה תיבות שהוא חוזר. ומקשה לשם ואומר והתנן חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת ודאי אינו חוזר ואומר אמת ואמרו כיון שאינו חוזר ואומר אמת היאך יכול ש\"צ לחזור השלשה תיבות הללו דהא כבר אמר אמת והשתא היאך יכול לחזור ולומר אמת כבתחלה. ומתרץ תנן מי שהתפלל אל יחזור ויתפלל פעם ב' משום דמיחזי כשתי רשויות שליח צבור אע\"פ שהתפלל חוזר ואומר תפלתו כדי להוציא את מי שאינו יודע ידי חובתו ומה להוציא את מי שאינו יודע חוזר ומתפלל להשלים לבנין אדם ולהשלים לכל הקהל לא כ\"ש ודאי חוזר ואומר אמת שליח צבור עד כאן ראיתי. ואני תמיה על הקדמונים היאך לא הגיע לידם ענין זה כי שמעתי אומרים שהיתה ביניהם מחלוקת עד שהסכימו לומר אל מלך נאמן בתחלה וענין זה אינו נכון כלל כי אין צריך להפסיק ולומר שום דבר בין מדת אהבה לשמע דכיון שיגיע האדם להבוחר בעמו ישראל באהבה יאמר שמע ישראל מיד ואין צריך להפסיק בנתים שום דבר כי מים רבים לא יוכלו להפסיק את האהבה. ועוד כי גם אמנם אין מתקשר אל מלך נאמן עם שמע ישראל ועל כן אין הדבר נכון עד כאן. ומה שכתב שהחוזר ומתפלל מחזי כשתי רשויות הוא כשמתפלל חובה אבל נדבה יכול להתפלל על ידי שיחדש איזה דבר: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי זה הלשון והוא לשון זוהר אבל לא ידעתי באיזה מקום הוא. תא חזי ע\"ב שמהן אית ליה להאי כורסיא קדישא וכד איהי באשלמותא כדין איקרי סיהרא בשמא דשמשא הדא הוא דכתיב וה' המטיר על סדום וה' הוא ובית דינו ומאן שמשא קוב\"ה הדא הוא דכתיב כי שמש ומגן ה' וגו' ולקבל אינון ע\"ב שמהן דאינון בי דינא דילה ישראל לתתא משלימין באינון ע\"ב תיבין בפרשתא דתכלת ומהדרין תלת תיבין אני ה' אלהיכם אני לקבליה דאברהם ה' לקבליה דיעקב. אלהיכם לקבליה דיצחק. וחבריא אמרו ה' אלהיכם אמת ה' לקבליה דאברהם. אלהיכם לקבליה דיצחק. אמת לקבליה דיעקב. ושפיר וכיון דאשתלימת באבהן כדין עלמא בחדווא דהא סיהרא אתנהירת בשמשא בההוא מוסף דישראל מוסיפין לה בגין דלית לה נהורא מדילה בעי בר נש לסמכה לה לאמת אני ה' אלהיכם אמת כדין עלמא עילאה בחדוה עד כאן. ואני בעניותי אומר דמאי דאמרו חבריא שפיר טפי חדא דמלת אני בכל מקום רמז לשכינה. ותו דהוו שלשה שמות כסדרן. ותו דאמת בכל מקום יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא יורנו דרך אמת אמן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו על מעשה שאירע במצרים בבחור אחד שאמר שנתן מעות לנערה א' לקדושין והעדים העידו שהם ראו שנתן לה המעות. וזהו טופס העדאת העדים הראשונים שהעידו על זה. במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתו רבי אברהם קרמונא ורבי אברהם ישראל והעידו שביום ה' שעבר בשעה שיצאו מבית הכנסת ראו את כ\"ר שמואל אוקנייא שהיה עומד שם עם אורדונייא בתו של כבוד ר' מאיר צרפתי במדרגה הגדול' של הסולם שהוא בדהיליס של השער הפונה למבוי הקראין והוציא מחיקו כ\"ר שמואל הנזכר דינר זהב ויניציאנו ואמר לאורדוניא הנזכרת בחיי שתקחי זה הדינר בקדושין לי ולקחה אותו והלכה לה ומה שהעידו לפנינו כתבנו וחתמנו ביום שלישי עשרה ימים לחודש ניסן שנת רפ\"ז ליצירה פה מצרים והכל שריר וקים. עד כאן לשון טופס העדאת עדות הראשונים. וזה טופס העדאת העדים האחרונים. במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא לקדמנא רבי אברהם בן עזרא והעיד שביום חמישי שעבר היה מכבד הבית שער של הבית שדר בו היום כה\"ר יוסף גבאי אותו הבית שער הפונה למבוי הקראים ויצא חכם הנזכר ללכת לבית הכנסת ופתח לו הדלת ואחר שיצא החכם הנזכר בעודו מכבד הבית שער הנזכר ראה את כ\"ר אברהם קרמונא ורבי אברהם ישראל עומדים מחוץ לבית שער הנז' ואמר להם מה אתם עושים פה כי האבק עולה עליכם ואמרו לו יש לנו מעט עסק בכאן ומיד סגר הדלת כדי שלא יזיקם האבק ואחר שעה בא החכם הנזכר מבית הכנסת ופתח לו הדלת ועלה לביתו וחזר וסגר הדלת ואחר זה נתעכב שם כב' שעות והוא עושה מלאכתו ובכל זה הזמן לא נכנס אדם בפתח הנזכר וכן העיד אברהם אל שארקי שביום ה' הנזכר שהיה מכבד את הבית שער הנז' בחברת אברהם בן עזרא הנזכר ושעברו הדברים כמו שאמר אברהם בן עזרא הנזכר עד כאן טופס העדויות: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה נשאל לפני כמה\"ר יעקב בירב יצ\"ו והעלה שאין בית מיחוש לאלו הקדושין כלל מכמה צדדין והוא היה אז בצפת ואניעם שאר החברים הצרכנוה גט קודם זה ואפ\"ה לא חשש החכם הנזכר ומתוך דברי אלה יתבארו בעזרת האל כל ראיותיו ואם ראויים לסמוך או לא. ומה שיש לחקור הוא זה תרי ותרי אי ספיקא דאורייתא או דרבנן. עוד אי עבידי אינשי דטעו כולי האי. עוד אי הויא עדות מוכחשת או מוזמת. עוד אם איפשר לקיים שתי העדיות. עוד אי תלינן טעותא בשני עדים או בשתי כתות. עוד בלשון שאמר שתקחי זה הדינר לקדושין לי אם הוא לשון מועיל בקדושין. עוד יש לדקדק כי זה הבחור היה משודך עם הנערה כמה שנים ולבו גס בה אם מועיל לזה הענין או לא. עוד שהרי הבת גדולה לפנינו שדים נכונו ושערך צמח ואומרים שיש שם בצפת עד אחד שאומר שהיא נערה עדיין שלא בגרה בשעת קדושין אם נחוש לו. עוד אם ימצאו נשים מעידות ע\"ז אם הם נאמנות או לא. עוד אם יש לה עתה סימנין אם נאמר כאן נמצאו וכאן היו או דילמא עתה שנולדו וצריכא עוד ששה חדשים. עוד אם יש במצרים תקנה שלא יקדש אלא ברשות בית דין. עוד אם התקנה מועיל להפקיע הקדושין או דילמא לא הויא אלא עבריין לבד. עוד חכם שאסר אם רשאי חבירו להתיר. עוד כי בעדות השני אין כתוב זמן וכתוב בו ביום ה' שעבר ולא ידעינן איזה ה'. עוד אם יש לחוש לעדים השניים מפני שהם משרתי הבית. ומעתה אשיב בעזרת המלמד לאדם דעת. לענין תרי ותרי אי אמרינן ספיקא דאורייתא או דרבנן. ביבמות פרק ד' אחין איכא תרי לישני חד לישנא תרי ותרי ספיקא דאורייתא וחד תרי ותרי ספיקא דרבנן וכתבו בתוספות וא\"ת כיון דמסקינן דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכו' משמע דמסקנא דגמרא דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן וכן כתבו ג\"כ בכתובות פרק האשה שנתארמלה בדבור המתחיל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וכולי מ\"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן כדמוכח בפרק ד' אחין וכולי הרי סברי תרי ותרי ספיקא דרבנן. וכן כתב הר\"ן ז\"ל וזהו לשונו ומדאמרינן הבא עליה באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי דהלכתא כההוא לישנא דאמרינן ביבמות פ' ארבעה אחין דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי אתתא אחזקתה וכו' והא ודאי ליתא דמסקנא דיבמות סלקא דתרי ותרי ספיקא דרבנן משום דאמרינן אוקי אתתא אחזקתה עד כאן לשונו. וכן כתוב בהגהה משם מהרי\"ח דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן כתב רבינו ירוחם ז\"ל ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא ראינוהו שנתקדשה לא תנשאת ואם נשאת תצא דהוו להו תרי ותרי פי' ולא אמרינן העמד אשה על חזקתה ובחזקת פנויה עומדת מדרבנן איתרע חזקתה וכו' ונפקא מינה שאפילו היו במעמד אחד דליכא טעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה ונאמר דלא ראינוהו הוי הכחשה כמו שכתבתי למעלה מהרשב\"א אפילו הכי אם נשאת תצא עכ\"ל. והא דתניא אם נשאת לא תצא תירגמא אביי בעד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה ורב אשי אפיך לה ותני ואם נשאת תצא ושתי האוקמתות הביא הריא\"ף ז\"ל ותרוייהו קושטא נינהו. משמע דלדעת כל הני ספיקא דהתם תרי ותרי הוי דרבנן ואע\"ג שיש מי שפוסק תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולישנא דהבא עליה מסייע להו הא תירגמא הר\"ן ז\"ל בפירוש ההלכות. והרשב\"א ז\"ל תירץ בה כמה תירוצים ואחד דהכא פריך אליבא דמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא ונראה לי ראיה כיון דאביי ורבא מהדרי לתרוצי תירוצי אחריני משמע דבשני כתי עדים ספיקא דרבנן הוא והוה לן לאוקומה אחזקתה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא ומשום הכי מהדרי לתרוצי דלא תיקשי. אלא שעדיין יש לדקדק מה סבר הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל בזה. וכי תימא למאי נפקא מינה נפקא מינה טובא דאי מדאורייתא לכ\"ע תצא אם נשאת. ואי מדרבנן איכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר תצא ואיכא מאן דאמר לא תצא. וכן כתב ריב\"ש ז\"ל בתשובה וז\"ל ולמ\"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא אם נשאת תצא אם לא נשאת לאחד מעדי' ומ\"ד תרי ותרי ספקא דרבנן לכתחלה לא תנשא ע\"כ משמע אבל אם נשאת לא תצא. וכן משמע לפי היש מפרשים שהביאו התוספות. ותו נפקא מינה דאי מדאורייתא כל ספק אחר שיולד אזלינן בה לחומרא ואי הוי ספקא דרבנן אזלינן לקולא. והנה כתב הריא\"ף ז\"ל וכל תיקו דקדושין צריכה גט דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא עבדי ע\"כ וגבי נתן הוא ואמרה היא כתב ז\"ל חיישינן מדרבנן וצריכה גט וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפ' ג' הרי זו מקודשת בספק וכתב בפרק ד' וכן כל קדושי ספק אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק ולא ביאר הרב ז\"ל אם ספק זה מדאורייתא או מדרבנן. וגבי אם היה כלב רץ אחריה כתב ה\"ז ספק מקודשת והר\"ן ז\"ל בפירוש ההלכות בפרקא קמא דקדושין העלה בצ\"ע אם בכל ספק מקודשת אי צריכה גט מדאורייתא או לא. וצריך לתת טעם מאי שנא מתרי ותרי דפשיטא ליה דהוי ספיקא דרבנן ודוחק הוא לומר דסברת נפשיה הוי ספיקא דרבנן דאוקי אתתא אחזקתה והא לא נסתפק אלא לדעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שהלשון מוכיח שהוא עצמו מסופק שכתב ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין וכו'. ולכאורה היה נראה לומר דסברת הריא\"ף ז\"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא דכתב בפרקא האשה וערער דגזלנותא נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תר�� דגזלנא הוא ואתו תרי אחריני ומסהדי דהדר בתשובה דלא מכחשי אהדדי. אבל אי אתו תרי אחריני ואמרי לאו גזלנא הוא דמכחישי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי ותרי והוה ליה גברא ספק פסול הילכך לא מחתמינן ליה כלל עד כאן. ובשלמא אי ס\"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא היינו דלא מוקמינן לגברא אחזקתיה אבל אי תרי ותרי ספיקא דרבנן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה. אבל כד מעיינת בה תשכח דאין מכאן ראיה דאפילו תימא תרי ותרי ספיקא דרבנן לא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה לאפוקי ממונא וזהו שהשלים הרב ז\"ל ולא מפקינן ממונא אפומיה משמע דבהכי תלי טעמא. ומה שכתב הר\"ן ז\"ל ואחרים מסייעים עוד סברת הריא\"ף ז\"ל ואומרים דכל תרי ותרי ספקא דאורייתא מסייעי' דברי הרב ז\"ל לפי סברתם אבל אין בהכרח שיסבור הרב ז\"ל כן. ולפי שטה זו יש לומר דכל ספק בקדושין הוי דרבנן כדכתב הרב גבי נתן הוא ואמרה היא. ומה שכתב גבי כל תיקו דקדושין צריכה גט דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא ה\"פ דהוי ספיקא בדבר שהוא דאורייתא דהיינו קדושין ומשום הכי אזלינן בה לחומרא לאפוקי שאם היה הספק בדבר שאיסורו מדרבנן אזלינן ביה לקולא ולגבי תרי ותרי איכא טעמא אחרינא לומר דהוי ספיקא דרבנן דהתם לא נולד הספק בגוף המעשה. וגם לא מחסרון ידיעה אלא העדים הולידו הספק. הילכך לא איתחזק איסוריה דאימור סהדי בתראי קושטא אמרי ומשום הכי אסיק גמרא דתרי ותרי ספיקא דרבנן. והיינו דהר\"ן ז\"ל נסתפק בשאר ספק קדושין וגבי תרי ותרי לא נסתפק אם הלכה כהאיך לישנא. הכלל העולה דתרי ותרי ספיקא דרבנן לדעת רוב הפוסקים שאנו נמשכים אחריהם ואפי' יש קצת שדבריהם סתומים נלמוד מן המפורש. וכיון שכן אם יולד לנו ספק אחר בתרי ותרי נזיל לקולא כדין כל ספק לדבריהם ובזה מסכים החכם הנזכר לעיל. אלא שעדיין לבי מהסס דדילמא משום חומרא דאשת איש לא נקל כל כך דהא אפי' למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן הסכימו רוב הפוסקים דאפי' נשאת תצא וכיון דהחמירו בה כולי האי דילמא אם יש ספק נמי לא יתירוה לינשא לכתחלה בלא גט ובשלמא אם נשאת לא תצא כיון דאית בה תרתי לטיבותא חדא דתרי ותרי ספיקא דרבנן ועוד ספק אחר שנולד לא תצא אבל להתירה לינשא לכתחלה בלא גט אני חוכך להחמיר ולא כתבתי זה אלא לעלמא אבל בנדון דידן איכא כמה טעמי לאוסרה בלא גט וכמו שאני עתיד לבאר בע\"ה: ",
+            "<b>עוד </b>יש טעם אחר להחמיר שלא להתירה בלא גט אפילו שיהיה שם ספק אחר שהרי הר\"ן ז\"ל גופיה נסתפק בסברת הרמב\"ם והריא\"ף ז\"ל בכל ספק קדושין אם הוא מדאורייתא או מדרבנן כדכתיב' לעיל וכן יש פוסקים דתרי ותרי ספיקא דאורייתא וכיון שכן יש לחוש להם להחמיר שלא תנשא לכתחלה בלא גט. וא\"ת והיכי נסתפק הר\"ן ז\"ל בכל ספק קדושין והרי כתב הרמב\"ם ז\"ל גבי המקדש בפסולי עדות דרבנן או בעדים שהם ספק פסולי תורה וכו' צריכה ממנו גט מספק מדברי סופרים וכו' וכן דין כל קדושי ספק משמע בהדיא דסברת הרב ז\"ל דכל ספק קדושין אין צריכה גט אלא מדרבנן וליכא למימר שלא נסתפק הר\"ן ז\"ל אלא לדעת הריא\"ף ז\"ל דאם כן מה לו להזכיר דברי הרמב\"ם. ועוד מדברי הרמב\"ם ז\"ל היה יכול להכריע סברת הריא\"ף ז\"ל שהרי בשיטתו הולך אלא במקומות ידועים וי\"ל דמפני שלא הזכיר הרב גבי נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק מדרבנן כמו שכתב הריא\"ף וכן היא בנוסחאות בגמרא נסתפק בדעת הרב ומה שכתב צריכה מדברי סופרים אמקדש בפסולי עדות דדבריהם קאי. ומה שכתב וכן דין כל קדושי ספק לענין אם רצה לכנוס שצריך ל��דש ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק קאי והיינו שלא הזכיר הרב למטה מדברי סופרים. והחכם פסיק ותני דסברת הרמב\"ם ז\"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן כל שאר ספיקות. ולא כתב מנין לו דאי מהא לא איריא כדכתיבנא ואין כאן מקום להאריך. ולענין אי עבידי אינשי דטעו כולי האי תנן בפרק היו בודקים את העדים אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עדותן קיימת ומייתינן לה בפ\"ק דפסחים ואיכא תרי לישני בגמרא בלישנא בתרא אמרינן דלרבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו ופריך עלה רבא ומוקי לה דלרבי יהודה אדם טועה ג' שעות חסר משהו לרבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו ומדמינן בדיקת העדים לחמץ בפסח ואמר רב נחמן עלה הלכה כרבי יהודה וכתב עליו רש\"י ז\"ל דתולין כל חמש משמע דלענין עדות אין הלכה כרבי יהודה. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפי' המשניות אין הלכה כר' יהודה ובהלכות עדות פ\"ב פסק וז\"ל אמר אחד בשתי שעות ביום והשני אמר בשלש שעות עדותן קיים שדרך העולם לטעות שעה אחת אבל אם אמר אחד בשלש ואמר א' בחמש עדותן בטלה ולענין חמץ בפסח פסק כר' יהודה דאדם טועה ב' שעות הילכך תולין כל חמש. ויש לדקדק עליו ז\"ל דרבא ואביי הלכתא כרבא ואפילו איפסיק כרבי מאיר דמסתבר טעמיה בפלוגתא דעדות כי טעמיה דר' יהודה בחמץ בפסח דב' שעות חסר משהו טעו אינשי יותר מזה לא טעו ואם כן היכי פסיק הרב בעדות בשעה אחת טעו אינשי טפי לא טעו. וי\"ל דלעולם פסיק כרבי יהודה ופסיק כלישנא בתרא דאביי ואע\"ג דאביי ורבא הלכתא כרבא איכא למימר היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל היכא דפליגי בפירוש דמתניתין אליבא דרבי יהודה ורבי מאיר וסבר רבינו דהא דפריך רבא אלו דייקינן בהני סהדי וכולי ללישנא קמא פריך אבל ללישנא בתרא ליכא קושיא כולי האי ודוק ותשכח: ",
+            "<b>וטעמא </b>דפסקא איכא למימר דאי תלינן טעותא כולי האי נמצא אתה מצרף עדותן והורג את הנפש אבל לגבי חמץ כל מאי דמרחקינן להו טפי עדיף שלא יבואו לידי איסור תורה. הא למדת דלענין עדות אדם טועה שעה ומשהו וגם החכם הנזכר מסכים בזה אבל כתב בנדון דידן דהוי עדות מוכחשת שהרי יש יותר משעה וחצי בין שתי הכתות כת ראשונה אמרה שאחר שיצאו מבית הכנסת היה הענין והאחרונה אמרה שאחר שנכנס החכם בבית הכנסת כשתי שעות היתה סגורה הפתח ולא נכנס שום אדם לשם שהם היו שומרי הפתח ועושין שם מלאכתן וכמו שהוא כתוב בעדותן למעלה עכ\"ד. ובזה אין אני מודה לו מכמה טעמי חדא שהוא הוסיף משלו שהיו שומרי הפתח וזה לא היו כתוב בקבלת העדות ושמא עשו מה שהיה להם לעשות והלכו להם ובתוך כך נפתת הפתח ונעשה המעשה. ותו דבשלמא אם שעת יציאת ב\"ה היתה שעה מסויימת כמו שלש שעות ביום וזה אומר בשתים היה איפשר לומר דהויא עדות מוכחשת אבל שעת יציאת ב\"ה מקצתן מקדימין ומקצתם מאחרין במקצתן קורין פסק ובמקצת אין קורין פסק שהרי יש כמה בתי כנסיות במצרים ושמא ר' יוסף גבאי שהוא חכם לא נתעכב לשמוע הפסק והקדים לצאת ועדי הקדושין נתאחרו בשמיעת הפסק ובדרך עד שנתפשרו עם המקדש עבר בין זה שתי שעות וקורין לו שעת יציאת ב\"ה ואם כן לא נמצאו אחרונים מכחישים את הראשונים כלל גם כי האחרונים העידו שהיו שם כשתי שעות משמע אפילו פחות דהא שעה וחצי קרו אינשי כשתי שעות ואלו שהעידו בשעה שיצאו מב\"ה הוא סוף השעה שיצאו ואם כן אין ביניהם אלא פחות משעה ואין כאן עדות מוכחשת וזה הדבר ראינו בעינינו שיש במצרים בית הכנסת מקדים לאחר יותר משעה וחצי. עוד שמא הכ�� הראשונה נתאחרו לבא לב\"ה ועמדו שם שעה עד שגמרו תפלתן הילכך איני רואה שיהיה כאן הכחשת עדות ולא די לנו זה הצער אלא שהחכם הנזכר כתב שאלו האחרונים מזימין את הראשונים שהם עדי הקדושין והויא לה עדות מוזמת ואינה כלום. ואתה המעיין ראה גם ראה אם יש טעם לדברים אלו שהעדים האחרונים אומרים שעידי הקדושין היו בחוץ ואת הדלת סגרו ולא נכנס אדם לקדש ולא יצאת משם אשה להתקדש ועל העדים עצמן אינם מעידים מה היה להם אם הלכו או אם עמדו שהרי לא היו עמהם וקורין אותה עדות מוזמת. והנה לא ראיתי להביא ראיה משום דוכתא אלא מלשונו של חכם הנזכר שכתב וז\"ל ודמיא להאי דאמרינן התם שאם העדים העידו בשעה פלונית לוה פלוני לפלוני או הרג פלוני לפלוני ובאו שני עדים אחרים ואמרו עמנו היה הלוה או עמנו היה ההורג דהויא עדות מוכחשת דוק ותשכח. ואנא דייקנא ואשכחנא מהכא תיובתא לדבריו ובודאי שכח סגנון העדות או מה שכתב למעלה וקל להבין. הא למדת שאין עדות זו לא מוזמת ולא מוכחשת דאפשר לקיים את שתיהן כדברירנא וכל שכן אם נקשה כי קושית רבא ומה אילו דייקינן להני סהדי והני דקאמרי בשעה שיצאו מב\"ה היינו בסוף השעה שיצאו מב\"ה והני דקאמרי בשתים היינו בתחלת שתי שעות וליכא בינייהו אלא משהו לכולי עלמא והאשה מקודשת ואנן ניקום ונימא דהאי דקאמר בשעה שיצאו מבית הכנסת בתחלת שעה קאמר והאי דקאמר בשתי שעות סוף שתי שעות קאמר והויא לה עדות מוכחשת ונתיר אשת איש לעלמא. ואע\"ג דכתבו בתוספות פרק אור לי\"ד דלהחמיר ולקיים עדות לא דייקינן להו שאני התם משום דאי מקיימת לעדות נמצא הורג את הנפש אבל הכא אי לא דייקינן להו נמצא אתה מתיר אשת איש בלא גט. ואע\"ג דאמרינן דעבידי אינשי דמקדשין בצנעא הילכך שנים אומרים לא נתקדשה אין עדותן כלום כבר כתבתי לעיל בשם רבינו ירוחם דמשכחת שפיר כגון דאמרי דייקינן במלתא שפיר. וכן כתוב במרדכי בסוף מכות וז\"ל תנן במס' עדיות לא ראיתי אינה ראיה וכתב העיטור והיכא דאיכא סהדי ואמרי הוינא תמן ודייקינן במלתא שפיר ולא חזינן קדושין וגירושין צ\"ע אי אמרינן בכה\"ג לא ראיתי אינה ראיה ומסתברא דלא תנן לא ראינו אינה ראיה אלא היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר אחת וכה\"ג לאו הכחשה היא אבל היכא דתרווייהו כהדדי נינהו כי אמר הא לא ראיתי כאלו אומר לחברו לא ראית וה\"ל הכחשה והכי תנן עד אחד אומר ראיתי ההורג ועד אחד אומר לא ראית ותנן גבי עגלה ערופה דה\"ל הכחשה עכ\"ל. הנך רואה כי בדוחק גדול אנו מקיימין עדות לא ראינו שגם בעל העטור לא אמרה אלא מסברת נפשיה. ולפיכך אני אומר שהשמיט הרמב\"ם ז\"ל האי דב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה משום דלא נתקדשה אינה עדות כלל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא כפשטה דגמרא ואפילו אמרו לא זזה ידינו מתוך ידה אינה עדות כלל. וכ\"כ הרשב\"א ז\"ל בתשובה וז\"ל ואפילו העידו עליו שנים אחרים ואמרו שהיה כשר מתחלתו ועד סופו אין בדבריהם כלום. דלא ראינו אינה ראיה. ואפי' לא זזה ידם מתוך ידו דכל שאילו אחרים ראו שאכל אפשר שישנו אותם האחרים אי נפרדו ממנו מעט ובאותה שעה אכל. א\"נ הצניע מהם עצמו ואכל דאפי' בדבר שיש בהן קול רוב הפעמים כגון קדושין וגירושין אפי' הכי לא ראינו אינה ראיה כאותה שאמרו בפרק האשה שנתארמלה אפי' דיירי בחצר אחת דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא ומגרשי בצנעא ולא דמיא להאי דפרק האשה רבה דאמרי הוינן בהדי מכי נפיק מהכא ועד השתא דהתם אינו אלא בהכרת האיש זה שיצא בלא חתימ�� זקן ובא בחתימת זקן דאפי' נפרדו ממנו כמה פעמים בתוך העיר אין להסתפק בהכרתם עכ\"ל. הרי לך בהדיא שאין לסמוך על עדות לא ראינו אפילו אומרים לא זזה ידינו מתוך ידה וכ\"ש להתיר אשת איש לעלמא: ",
+            "<b>ולענין </b>אי תלינן טעותא בשני עדים. כתבו התוס' בפסחים פרקא קמא בדבור המתחיל לרבי מאיר יהבינן להו וכו' הקשה ריב\"א וכו'. ואומר ר\"י דלא תלינן הטעות כלל בשני עדים וזה לשון תוספות הרא\"ש ז\"ל. ויש לומר דכיון דשניהם מכוונין לומר שעה אחת ודאי לא אמרינן שטועים דהא דוקא בניזומין שהא' אומר בשתי שעות וא' אומר בחמש הוא דאמרינן שהם טועים כיון שאינם מכוונים בשעה אבל במזימין שהם מכוונים לשעה אחת לא אמרינן שטועים עכ\"ל. והחכם הנזכר כן העלה אבל הכריח אותו מהדבור המתחיל א' אומר בשלשה ואחד אומר בחמש ובמחילה אין משם הכרח כלל דמה שכתבו התוספות דאין לתלות הטעות בשני העדים היינו לומר שזה טעה לקמיה וזה טעה לאחוריה אבל טעות השוה בשניהם הוה אמינא דטעו בפשט הלשון שכתב הרמב\"ם ז\"ל שדרך העולם לטעות וכו' אבל מהדבור הב' הוא מוכרח שפיר דלא תלינן טעות בב' העדים ואפשר שהחכם לא ראה הדבור השני דפסחים ומה שכתב הרב דרך העולם לטעות כל אחד לבדו קאמר אפי' בעדות שהיא מסורה לזריזין והשתא ניחא הא דאמרינן שנים אומרים במזרח בירה הרג פלוני את הנפש בשעה פלונית וכו' ואם איתא דטעות ב' עדים אמאי מזימין אותם אימא דטעו בשעה. ומכל מקום הא לא קשיא כולי האי דאיכא למימר דשאני התם דליכא מאן דמכחיש להו שהרי על גוף העדים הם מעידים עמנו הייתם בשעה פלונית במערב הבירה. והחכם הנזכר רצה להוכיח מה היא דאם העידו בבקר הרג פלוני את פלוני בירושלם ואמרו בערב ביום זה הייתם עמנו בלוד אם אינו יכול לילך מירושלם ללוד מבקר עד ערב הרי אלו זוממין אף בנדון דידן נמי כיון שהדלת סגור אי אפשר שהיו לשם באותה שעה שהם אומרים שהיו הקדושין. ואגב שיטפיה לא דק בה דגדר הזמה היא שיעידו על גוף העדים ויאמרו עמנו הייתם במקום פלוני אעפ\"י שלא יאמרו בשעה פלונית כיון שהדבר ידוע שבאותה שעה לא היה אפשר שנמצאו בירושלם הרי אלו עדים זוממים אבל הכא עיקר העדות הוא על המעשה שהעידו שהדלת היה סגור ולא נכנס אדם ולא נעשה המעשה ולא יהיה זה גדול מעמנו היה ההורג דאמרינן דהויא הכחשה. וזה לשון הרמב\"ם ז\"ל הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמם של עדות כלל אם אמת היה אם שקר מכאן אתה לומד מה הוא גדר עדות מוזמת וכל מה שיצא מגדר זה הויא הכחשה דעד זומם חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ואין לך לדמות לו. תו דהא הזימום שלא בפניהם ולא הויא אלא הכחשה אפי' לדברי החכם. ובזה ודאי טעה טעות מפורסמת שאע\"פ ששתי העדויות היו ביום אחד לא היו אלו בפני אלו וכן מורה הלשון של קבלת העדות וזה פשוט מאד וגם מקבלי העדות לא נזכר אם הם בעצמם או ב\"ד אחר וכפי מה ששמעתי שהיו אחרים ומפני שאין זה נוגע בדבר לא חקרתי עליו הא למדת שאין זו עדות מוזמת. גרסינן בפרק האשה שנתארמלה אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא. ואע\"ג דכתב רש\"י ז\"ל הכחשה הויא לבטל עדותן לאו למימרא דעדות הראשונים בטל והשני קיים ונפקא מינה לנדון דידן אלא הכוונה היא שהעדות הראשון בטל שהרי הוכחשו ואוקי ממונא בחזקת מאריה וכן כתב רש\"י ז\"ל גבי אין מכחישין את העדים אלא בפניהם כתב לבטל עדותן ולישנא דגמרא נמי הכי משמע דאמר דמכחישין את העדים שלא בפניהם ועלה קאמר נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא משמע הכחשה דאמרן. ותו דהזמה והכחשה מצינו אבל זו שמקצתה הזמה לענין שתהיה עדות השנייה קיימת ולענין העדים לא תהיה הזמה לא מצינו. ותו דעדים זוממים חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו בזמן שהוא בפניהם הוי עדות בזמן שאינו בפניהם אוקי תרי לבהדי תרי. ותו דחדוש הוא דליהוי הכחשה כיון שהוא שלא בפניהם לא הויא הזמה דיבא בעל השור ויעמוד על שורו ועל עצמה של עדות אינן מעידין דבר ומשום הכי ה\"א דלא הויא הכחשה כלל ועדות ראשונים קיימא קמ\"ל דהכחשה מיהא הויא ולשון מיהא הכי דייקינן: ",
+            "<b>ולענין </b>הלשון שאמר בחיי שתקחי דינר זה לקדושין לי אומר אני שזה לשון קדושין ולא נקרא זה ידות כלל שהרי הלשון נאמר בלשון לעז והסופר לא היה ראוי להעתיקו ומי שהוא בקי בלשון לעז יכיר שזהו לשון קדושין ואפי' בלשון הקדש מתפרש יפה שתקחי זה הדינר בקדושין בתורת קדושין לאפוקי מתנה ויהיו הקדושין לי לצרכי כאלו אמר מקודשת לי *ואפי' אם תמצא לומר דהויין ידים הרי הם ידים מוכיחות וכ\"ע מודו בה מכמה טעמי חדא שהיתה משודכת לו כמה שנים ואין מדבר עמה על עסקי קדושי' ועוד גדול מזה שאבי הבת היה מזהירה שלא תקבל ממנו דבר והיו שומרים אותה ממנו ואין לך הוכחה גדולה מזו. שהיא היתה יודעת דמהדר לקדשה. ואעפ\"י שכתב הרשב\"א זכרונו לברכה בתשובה שאין השדוכין כמדבר עמה על עסקי קדושי' כמה תשובות בדבר חדא שהוא בעצמו כתב כיון שמנהג המקום לשלוח הסבלונות ואח\"כ מקדשין. ותו דהתם איירי בשנתן בחיקה סתם אבל הכא אמר בקדושין לי. ותו דהכא יודעת דמהדר לקדשה שהרי לא היו רוצים ליתנה לו ואפי' בנתינה סתם הויין ידים כ\"ש הכא דאמר בקדושין לי ותדע דכולא מלתא תליא במלת לי דהא אמרינן בגמרא אם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא אמר כלום. והחכם הנזכר כתב שאין זה לשון קדושין כלל והביא ראיה לדבריו תשובת הרשב\"א ומפני שהוא מבואר לבעלי העינים שהיא ראיה לדברינו ותיובתא לדבריו כתבתיה. ראובן נתן ללאה כסף וא\"ל הריני נותן לך כסף זה בקדושי' ולא היו מדברים ע\"ע קדושין והוא לא א\"ל תהא לי מקודשת וכו'. תשובה אע\"פ שקבלתם לשם קדושין לשמואל דאמר בעינן ידים מוכיחות אין זו מקודשת ואפי' אמרו שניהם דלקדושין נתכוונו. מכל מקום בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות. ועוד דמקדש בלא עדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת וכל שכן כאן דאין ידים מוכיחות כמי שאין כאן עדים למאן דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים שלא נתקדשה לו אלא מפיהם שאומרים לכך נתכוונו ומיהו יש לחוש וכן כתב הריטב\"א ז\"ל ושמעי' מהכא שקדושין שנ' בכל ל' שמשמעותו באותו לשון קדושין הוו קדושין אעפ\"י שאינו לשון תורה ואומר ללעוזות בלעז וערבי לערביות: להחמיר שמא בקדושין ובכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו יגרש ראשון וישא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון כענין שאמרו בגטין פרק המגרש עכ\"ל. ואתה המעיין ראה גם ראה אם יש להוכיח מכאן לנדון שלנו שאין צריכה גט כלל חדא שהרי הרב בעצמו החמיר להצריכה גט אפילו היכא שקדשה שני. ותו דהתם לא אמר לי אלא הריני נותן לך זה בקדושין ואין לשון זה כלום כדכתיב' לעיל. ותו דהכא משודכת לו כמה שנים והוה מהדר לקדשה ואין לך מדבר עמה על עסקי קדושיה וכו' וקרוב אני לומר דבנדון דידן לא היו תופסין קדושי שני אלא משום דתרי ותרי ספק דרבנן. עוד הביא ראיה החכם מתש��בת הר\"ר דוראן ז\"ל באדם שאמר לחברו טול טבעת זו והשיב לו למה ואמר לו שלח ידך ואחוז בו אז אמר לו שמעון קדושין על בתך והשיב על זה הלשון שאינו כלום מפני שלא אמר בשעת קדושין דברים שהאשה מתקדשת בהם שכשאומר קדושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש עכ\"ל. ואני לא ראיתי לשון התשובה במקומה אבל מכאן אין ראיה כלל דהתם לא היה מדבר עם האשה ולפיכך אינו מוכיח שהאשה הוא מקדש. אבל הכא שמדבר עם האשה ואומר תקחי זה בקדושין לי וכל שכן שאמר אותו בלשון לעז דודאי לשון קדושין הוא לכולי עלמא וזה ברור. הכלל העולה דלשון זה מועיל בקדושין כל שכן בהצטרף אליו דהוה מהדר לקדשה שהרי אמרו שקדשה פעם אחרת במעט חלאוה דרך חלון ולא הועיל אם כן אין לך מדבר עמה על עסקי קדושיה גדול מזה וכל שכן אם נאמין לדברי האומרים שהבת אוהבת אותו ואביה ושום אחד מקרוביה אין חפצים בו שאומרים שגזם עליהם בדברים למוסרם ולהפסידם: ",
+            "<b>ולענין </b>אם נמצא עד אחד או נשים מעידות שהיתה קטנה בזמן הקדושין לא ראיתי להאריך בזה לפי שהאשה גדולה לפנינו והעד והנשים האומרים נגד זה אני לא ראיתים אלא אדרבא אני דקדקתי בחשבון כפי זמן לידתה לפי מה שאמרו לי ונמצאת גדולה והחכם המתיר אומר שכיון שתרי ותרי ספיקא דרבנן עד אחד או נשים נאמנים דהמנינהו רבנן בדרבנן והביא לראיה תשובת הר\"ם ז\"ל וזה לשונו. וששאלת על יתומה שנתקדשה אם יכולה למאן אי סמכינן על עדות נשים שהיא בת אחד עשרה שנה ולא נכנסה לשתים עשרה שנה ודאי סמכינן כיון שלא בעל ואפי' שהיא גדולה אין כאן אלא קדושין דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן עד כאן לשונו. וזו התשובה אינה כתובה בספרים שלנו בסגנון זה ואפילו לפי דבריו אין מכאן ראיה כלל דבמילתא דעיקרה מדרבנן כגון קדושי קטנה הימנינהו רבנן אבל בדבר שעיקרו מן התורה אע\"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן לא הימנינהו. תדע דחמיר ספיקא דתרי ותרי דהא אפי' למאן דאמר דהוי מדרבנן אם נשאת תצא לדעת רוב הפוסקים וכל שכן לפי מה שכתבנו למעלה דאפשר לקיים שתי העדויות ואין כאן תרי ותרי. וגם החכם הנזכר לא סמך על זה הטעם אלא על הטעם שאמר שהיא עדות מוזמת: ",
+            "<b>ולענין </b>הסימנין אי אמרינן כאן נמצאו וכאן היו זה לשון ר\"י במוצאין לה שתי שערות אחר זמן מחזיקין לה בגדולה אפי' לחליצה ולא חיישינן שמא באו בתוך הזמן וכל שכן לדברי בעל התרומות שכתב וזה לשונו דבזמן הזה אינה ממאנת אחר שתים עשרה שנה אעפ\"י שלא בעל משום דקיימא לן גומות אע\"פ שאין שערות ואין אנו בקיאין להבחין בדבר זה שלא יהיו בה גומות. ועוד שמא מהני שתי שערות אפילו אחת בגבה וא' בכרסה או על קשרי אצבעותיה ומי יוכל לבדוק כל הגוף ולעמוד על אמתת דבר זה עכ\"ל. והרי אתה דן ק\"ו בן בנו של ק\"ו בנדון שלנו דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו. וגם החכם מודה בזה אלא שהוא אומר שיש קצת סוברים שכל זמן שלא יעידו שששה חדשים קודם הקדושין היו לה שתי שערות הרי היא בספק קדושין: ",
+            "<b>ולענין </b>התקנה אי מהניא להפקיע הקדושין הנה החכם המורה כתב שאין נחוש באלו הקדושין כלל מפני התקנה והביא מתשובת ריב\"ש ותשובת הר\"ר דורא\"ן ז\"ל לראיה ובשניהם כתוב היפך. כי הריב\"ש ז\"ל היה מצריכה גט לחומרא כשיש תקנה להפקיע הקדושין וזה לשון הר\"ר דוראן ואם התקנה היא סתומה ולא פירשו דבר מזה אלא אמרו שלא יהא רשות ביד אדם לקדש אשה אלא בשעת הנשואין ודאי הוא שהעובר על גדרן ראוי הוא לעונשין. אבל מספקא לי אי אפקעינן לקדושין מ��ניה או לא ולא שאני מסופק אם יש כח בידם על זה דודאי יפה כחם בזה אלא שאני מסופק אם היה דעת הצבור להפקיע הקדושין אם לאו ואין הדבר יוצא מידי ספק עכ\"ל. הרי אתה רואה בעיניך שאפי' בשיש תקנה להפקיע היה מצריכה ריב\"ש גט כל שכן במדינה זו שתקנה זו לא ראינוה אלא שמענו עליה בזמן הנגידים שעברו ולעולם לא הזכירו להפקיע הקדושין כלל ומעשים בכל יום על זה והיו מענישין את עדי הקדושין והקדושין מעולם לא הרהר אדם בהם. ואע\"פ שמשתי התשובות שכתב החכם היא ראיה גמורה שהיא צריכה גט אכתוב לך תשובת הרשב\"א ז\"ל ששאלת יש תקנה בעיר הזאת בחרם וקנס שלא לקדש בת ישראל אלא בעשרה ובשליח צבור וכו'. תשובה גט זה פוסל לכהונה. חדא דמאן לימא לן דלא נתקדשה לו כהוגן אע\"פ שיש תקנה בעיר ובקנס שלא לקדש אשה אלא בעשרה ובשליח צבור דילמא עבר וקדש או לא ידע וכו'. הרי לך בהדיא דעבריין הוי והקדושין קדושין ואם לא ידע בתקנה אפילו עבריין לא הוי וכל שכן במצרים שאין תקנה זו ידועה ומפורסמת אפילו לחכמים: ",
+            "<b>ולענין </b>חכם שאסר אם חבירו רשאי להתיר. מלתא דפשיטא היא דאינו רשאי להתיר אפי' גדול ממנו בחכמה ובמנין וכ\"ש היכא דרבים אסרו ואחד מתיר דת\"ר הנשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר כתב הראב\"ד ז\"ל דטעמא הוי משום דשויא כחתיכה דאיסורא דשוב אין לה היתר דאפילו התיר השני אינה ניתרת ואפי' היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ודוקא בדבר של שיקול הדעת אבל טעה בדבר משנה ואסר רשאי חבירו להתיר. אבל בחיוב וזכות המומחה ממנו חוזר ומזכה ולזה הסכים הרשב\"א ז\"ל. והא דנפקי שיפורי דרבא ואסר וכו' לאו דוקא דתחלה נפקי שיפורי דשרי וכן כתב הרב רבינו משה בר נחמן ז\"ל. והר\"ן ז\"ל העלה דטעמא הוי משום כבודו של ראשון ונפקא מינה שאם הודה הראשון לדברי השני רשאי להתיר אפי' בשיקול הדעת. אי נמי לא הודה לו אלא שהשני גדול מהראשון חוזר הוראתו של ראשון ומתיר מה שאסר. כך נראה לי להלכה ולא למעשה כי אין בי כח לחלוק על אבות העולם ז\"ל עד כאן לשונו. הנך רואה בעיניך שהחכם לא היה רשאי להתיר ואפי' שיאמר שלא ידע שאסרו אחרים אין התרתו כלום ואפילו שיודו לסברתו או לשיקול דעתו דשויא כחתיכה דאיסורא כל שכן דאין מי שיודה לו ולא לשיקול דעתו. והאוסרים רבים והוא יחיד. ובענין החכמה איני כשר לעדות שאני נוגע בעדות: ",
+            "<b>ולענין </b>העדות שהרי אין זמן כתוב בקבלת העדות הדבר ברור שאין עדות זה כלום שאעפ\"י שבזמן העדות היא עדות שאתה יכול להזימה שהרי אמרו ביום חמישי שעבר מכל מקום אם יבאו עדים להזימם עכשיו אין יכולין להזימם מתוך קבלת העדות שהרי אין ידוע מתוכו אי זה חמישי הוא. ותו דמזה הטעם בעצמו אין מכחישין עדות הראשונים דדילמא יום חמישי מאוחר או מוקדם היה למעשה הראשונים וזה הדבר ברור כשמש לא השגיח עליו החכם בחקירותיו בשאלה ואעפ\"י שהדבר ברור שהוא טעות סופר מכל מקום לא נוכל ללמוד שהם מכחישין את הראשונים עד שיקבלו עדותן פעם שנייה או מקבלי העדות יאמרו כי ביום שנתקבלו הראשונים נתקבלו האחרונים: ",
+            "<b>ולענין </b>אם משרתי הבית כשרים להעיד. דבר ברור הוא שלא נחשדו ישראל הכשרים להעיד שקר ואפילו האוהב והשונא דפסולין לדון כשרים להעיד ולא יהיה משרת הבית גדול מאוהב שהוא כשר וזה פשוט. הכלל העולה דצריכה האשה גט וכן היה שהרצו אותו במעות עד שנתן לה גט. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאילו מקומי דקהו קהייתא. במילי דאורייתא. על נשואי אתתא שמה יקותא. דאיתנסיבת בקטנותא מגו תיגרא וקטטא כי מאן אביה לתתה. וגברא אשתבאי. אזל ולא אתא. ואשכחנא סהדותא עלה דהאי מילתא ושרינא אתתא. ואנא הוינא במניינא ואמטינא שיבא מכשורא. ואתנסיבת כדין וכשורה. אי בעית אימא קרא. ואי בעית אימא סברא. והשתא אתא גברא רבה. ואייתי ממערבא איגרתא וכתיב בה סהדותא דאית בה רעותא. לאפוקי אתתא. ודא פשר מילתא. דנתרצה האב ודילמא בשתיקותא ואייתי כמה שמעתתא לסיעתא מתניתי ומתניתא וקא פסיק ותני האשה אסורה וכל הדרכים האלו בה. ואיברא דקטיר קא חזינא הכא דלא סיימוה קמיה ולא ידע גופא דעובדא היכי הוה. דמאן דשאיל אמר דעמדה האשה במצרים שתים עשרה שנה בחזקת אשת איש ולא שאל כענין דליכא הכא חזקת אשת איש כלל ואפי' באתרא דידה דכיון דקטנה נשאת ומקמי גדולתה אשתבאי גברא ולא אתא ליכא חזקה. ותו דכלהו סהדי קמאי ובתראי ובתראי דבתראי מודו דהות שם תיגרא וקטטה ובריר להו דבתחלה לא היה אביה מרוצה אלא דתרי מינייהו אמרי לבסוף נתרצה. ותו דכולהו מודו דנשאת על יד גברא אלמא ותקיפא כהני דבי ריש גלותא דלא מחזקי ולא מחזקינן בהו. ומהני טעמי איכא למימר דגריעא האי חזקה מקלא בעלמא ואפילו בלא סהדי הוה מצי למימר דאי אתא אביה ואמר לא נתרצתי מהמנינן ליה ומבטלינן האי קלא דאיכא כמה אמתלאות דלא נתרצה והא דקא מתעגנא ואזלא משום דכולי עלמא לאו דינא גמירי עד דמתרמי להו חכם הלכך ליכא הכא חזקת אשת איש אלא חזקת עיגון בטעותא. ואי משום הני אומדני דקא מכניף מרי דשמעתא למיסר אתתא אומדני דלא מוכחי נינהו מכמה טעמי חדא דלאו בעלי תורה נינהו. ותו דילמא טעו בדשמואל דאמר חוששין שמא נתרצה האב. ותו דילמא טעו בדריש לקיש וסברי דקטנה אית לה ידה ויד אביה. ותו כיון דשתק האב סברי שנתרצה ולא היא דמרתח הוא דקא רתח או מירתת קא רתת. ותו דנשאת ע\"י גברא תקיפא. ומי יוכל לדין את שתקיף ועובדא דגבעת בנימן מוכחא. ואי משום דהוו בעילותיו בעילת זנות הא ודאי ליתא כלל דכיון דנסיב לה ע\"י חופה וקדושין שוב אין בעילותיו בעילת זנות אפילו בתר דערער האב. והכי כתב הריב\"ש ז\"ל ואפי' תימא דדיניה דריב\"ש לא גמר פוק חזי בשוק של זונות דאיכא כמה עוברי עבירה ואפי' בעריות החמורות ואין חוששין לבעילת זנות וכ\"ש דאיכא למתלי דטעו וסברי דאשתו הות כדכתיב' לעיל. וא\"ת כיון דהוי דין מרומה לא היה ראוי לדון אותו. הא לא קשיא כלל דהא מי שלבו שלם ידוננו וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ד מהלכות סנהדרין והכא לב המתירין היה שלם בדבר. וא\"ת והרי עדי נשים בעו חקירה ודרישה. וי\"ל דבדיעבד בעדי נשים כשרה והכי כתב ריב\"ש ז\"ל. ותו דמאן לימא לן דמקבלי סהדותא לא עבוד דרישה וחקירה כמה דאפשר להו ובהכי סגי וכן כתב הר\"ם והרא\"ה ז\"ל. והתימא על החכם האוסר היכי קביל סהדותא למידק בתר בי דינא דהא אפי' במלתא דאיכא פלוגתא אמרינן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי. ועובדא דר' דוסא ור' יהושע במשנת אם אינן מכירים מוכח כן דוק ותשכח. והשתא אתינא לברורי טעמי דשריותא דאתתא בסיעתא דשמיא חדא דבסהדי אשתכח פסולא דבזוגא קמא איכא חד פסול וקי\"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואע\"ג שכתב הרא\"ש ור\"י ז\"ל דאין עד פוסל את חבירו אלא אם כן כוונו להעיד בשעת מעשה. הרי ר\"ש סובר דכוונה לבד פוסלת וכן כתב הרמ\"ה ז\"ל דהגדה גרידא או כוונה גרידא פוסלת דפשטא דמתני' דיש נוחלין הכי משמע וכן נראה מדברי הרמב\"ם פ\"ה מהל' עדות ואף הריא\"ף ז\"ל סתמו בפירוש כפשטא דמתניתין והכי מוכח מתשובתו דכוונה לבד פוסלת כ\"ש הגדה בב\"ד. ותו דרוב מפרשים אמרי דהא דאמרינן דשיילינן להו לאסהודי אתיתו כו' אשעה דאתו לב\"ד לאסהודי שיילינן להו כפשטא דמלתא וכן כתב הרשב\"א וכתב וזו כדעת רש\"י וכן כתב הר\"ן וכן נ\"י וכן דעת הרמב\"ן וכ\"ז הפך ממה שכתב החכם בשיור ההוראה. ומהשתא אפי' לא כוונו להעיד בשעת החופה הרי כוונו בשעת עדות בב\"ד וכל העדות בטלה. ותו דכל דאיכא ספיקא אי לאסהודי בטלה כל העדות וכ\"כ הרמב\"ן והרמ\"ה ז\"ל. ותו דלכולהו סהדי שיילי וכן כתבו המפרשים והכא חד מן סהדי ליתוהי דמית. ותו דאיכא מאן דאמר דמקמי דאסהידו שיילינן להו אבל לבתר דאסהידו לא שיילינן דמשום דלא לימרו דנטפלו לפסולין אף הם אמרי למיחזי אתינא. ותו דכל דבר הנעשה ברוב עם כגון קדושין ונשואין שיילינן להו אי למחזי אתו או לאסהודי והא מלתא כתובה כל הפוסקים וכל בעלי החדושין והקשו על רשב\"ם מכח סברא זו ואם כן מה שכתב החכם אנן סהדי וכולי ליתא כלל דהא קמאי וקמאי דקמאי אסהידו איפכא ואפילו העידו אחר כדי דבור עדותם בטלה וכל שכן דהני ידעי בהני והני ידעי בהני וכן דקדקתי מלשון קבלת העדות שכתוב ומהם אמרו שנמצאו במעמד וכו'. ובר מן דין ובר מן דין בתרי סהדי קמאי אחר כדי דבור כתוך כדי דבור דמי וכן כתב ר\"י בשם ר' ישעיהו גבי נמצא א' זומם ולא ראיתי בזה חולק דאפי' הראב\"ד ז\"ל לא השיג על הרב אלא בנמצא אחד מהם זומם אבל נמצא אחד מהם פסול מודה הוא וכן הוא בתוס' וטעמא דמלתא משום דצרופו משעת מעשה הרי לך לדעת כל הני רבוותא זוגא קמא לית ביה מששא ולא נשאר אלא עד א' דזוגא בתראה ולדעת מקצת אף זוגא בתרא נפסל דהא ידעי הני בהני וכדכתיבנא. ותו דבזוגא בתראה נמצא אחד מהם זומם. ולא חשחין אנחנא על דנא פתגם לאתבותיה כיון דאשכחנא הרמב\"ם והרא\"ש והר\"י בנו ורבינו ירוחם תלמידו ונמוקי יוסף ובעל מגדל עוז ז\"ל שכתבו שאם נמצא א' מהם זומם כל העדות בטלה אפילו אחר כדי דבור והכי משמע לי מדקבע גמרא מימרא דרבא עלה דרישא דמתניתין ואם כן לא נחוש למה שהשיג הראב\"ד כי לשון הרב ז\"ל מבואר יפה ומובן ואדמתמה על הרב דמה נענש היה ראוי להם יתמה על הר\"י בן גיאת שכתב שאם הוזמו שנים נהרגים שלשתם. ומדברי רש\"י ליכא סייעתא כלל גם מה שכתבו התוס' במכות לתרץ קושיא כתבו כך. אי נמי דדוקא לענין דברי רבי שמעון אבל לרבי עקיבא דק\"ל כוותיה לא שנא וכן משמע מדבריהם בסנהדרין יעויין משם. ואפי' איכא כמה דפליגי עליה דהרמב\"ם ז\"ל אתריה דמר הוא וכוותיה עבדינן. ומעתה אף לדברי החכם שהכשיר חבירו של הפסול עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. ומה שסייע להא מלתא מתשובת ריב\"ש לא סיימוה קמיה דהא כתב באותה תשובה בעצמה פעמים שלש דעדות העד השני היה בתוך כדי דבור של ראשון ומהאי טעמא למד הרב ז\"ל דהוה מצי קמא למיהדר בתוך כדי דבור דסהדא בתרא ועיקר טעמא נקט דהמקדש בע\"א לאו כלום הוא וקל להבין וע\"כ אית לן למימר הכי דהא בתרי סהדי קמאי אחר כדי דבור כתוך כדי דבור דמי וכדכתיבנא לעיל. וליכא למכשרינהו להני סהדי משום דאתו לאסהודי מכח הכרזה וטעמא משום דלא נתכוון אלא לכשרים חדא דלא הות כדמשמע מתוך כתב ידו של החכם המורה. ותו דאיכא מאן דפליג בה רבי שמואל והרמ\"ה ז\"ל. ותו דהזמנה ומצוה להחרים שמענו אבל הכרזה לא שמענו. ואי לחרם לא דמיא דחרם לא חל אלא על הכשרים להעיד וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה ומשום הכי אין צריך להוציא את הפסולין אבל המזמין עדים צריך להוציא את הפסולין וכן כתבו כל הפוסקים. ואיברא ��לא זו היא הזמנה דאיירו בה רבוותא ז\"ל אלא הזמנה שבשעת מעשה אבל הזמנה לבוא לב\"ד להעיד עביד לכולהו סהדי בב\"א ואפילו העידו אחר כדי דבור אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול או זומם לית מששא בהאי סהדותא. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו למ\"ד דכוונה לבדה והגדה לבדה אינה פוסלת מודה הוא דהזמנה כי האי להעיד יחד פוסלת אבל תרעא כיון דרוח רוח. וליכא למכשרינהו נמי משום דכל חד לא היה מכיר בפיסולו של חברו כדכתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה חדא דהרא\"ש והר\"י ורבינו ירוחם ור\"ת ונימוקי יוסף והמרדכי בפרק כיצד העדים חולקים על הריא\"ף ז\"ל. ותו דהר\"ם ז\"ל לא אמרה אלא בזמן שאין רגילין זה בזה ואלו הכא בני עיר אחד והם דרים בירושלם והם מעט מזער וכולם בני מלאכה אחת רגילים הם אלו אצל אלו וזה מפורסם מאד במלכות הזה כי בני עיר אחת נעשים כאלו הם אחים נגד בני עיר אחרת ואפילו בערביים נמצא כן וברגילות תליא מלתא וטעמא ולא בבקיאות הדינים. גם מדברי רש\"י והרשב\"א ז\"ל בתשובה נראה שהם חלוקים על הריא\"ף ז\"ל. ותו דלא אמרה ז\"ל אלא בשטרא דאיכא טעמי דלמילוי חתמו. ותו דמספיקא לא מבטלינן שטרא אבל בסהדי דמסהדי על פה באנפי בי דינא לא אמר. כללא דמילתא דלא מכשרינן להני סהדי דאית בידי ממערבא לא מטעמא דאתו למיחזי ולא מטעמא דאסהידו אחר כדי דבור ולא מטעמא דהכרזה ולא מטעמא דהזמנה ולאו משום שלא הכירו זה את זה. והשתא אתינא לברורי טעמא דפסולא דהני סהדי בס\"ד. חדא דהא נתקבלו שלא בפני בעל דין ורוב הפוסקים הסכימו דבעינן ושלחו לו ולא בא בהדי הנך טעמי ומשום דפשע אפקיעוה רבנן לממוניה וכן כתב הרא\"ש והר\"י ורבינו ירוחם ז\"ל והעיד ז\"ל על הרמב\"ם ז\"ל דבעינן בכולן ושלחו לו ולא בא. והתוספות ור\"ח ונמוקי יוסף והמרדכי והעיד על גרסת הריא\"ף ז\"ל ואביאס\"ף והמאירי ואם קבלו העדות אינה כלום וכן דעת הפוסקים אשר ראיתי חוץ מראב\"ן. ומה שכתב החכם בשיור שכן דעת הרמב\"ם דבדיעבד העדות כשרה הא ליתא שהרי כתב גם בדיני ממונות וכולי. ומה שכתב אין מקבלין בלשון לכתחלה לא שמעינן שאם היה הוא וכו' מקבלין אפילו לכתחלה וזה ברור. והחולקים הראב\"ד לפי הפי' השני ונמשכו אחריו הרשב\"א ובעל העטור ואור זרוע והר\"ר דוראן ז\"ל. וכד מעיינת בה שפיר תשכח דאע\"ג דלא בעו ושלחו לו ולא בא בהדי הנך חדא מהנך מיהא בעו אבל היכא דאין התובע חולה ולא עדיו חולים ולא מבקשים לילך למדה\"י לכ\"ע לא מקבלינן אפילו היכא דנתבע בעיר אחרת עד דשלחו להודיעו. והא דכתב באור זרוע והיכא דמצא עדיו בעיר אחרת מצא שאני כמוצא מוציאה ודמיא ממש להיו מבקשים לילך למדה\"י. והא דכתב בעל העטור או שזה במקום רחוק וזה במקום רחוק התם משמע דביודעים לו עדות בשטר איירי ולישנא דאין יודעים לחתום הכי דאיק ועד אחד בשטר אינו כלום. ולפיכך באים לב\"ד וכותבין לו קבלת עדות במקום שטר ובכי האי גונא מקבלין שלא בפני בעל דין שהרי יכולין לכתוב לו שטר שלא בפניו. תדע דאפילו במקום רחוק בעינן חדא מהנך דכתב הר\"ר דוראן בשם הרשב\"א ז\"ל אלא אם כן היו העדים מבקשים לילך למדה\"י והבעל דין היה במקום רחוק ולא יכול לבא וכו' ואם איתא בטעמא שהבעל דין במקום רחוק סגי אלמא תרתי בעינן. ואפילו תימא דסברת הני רבוותא דמקבלין בעיר אחרת הנ\"מ במקום רחוק הרבה אבל מכאן עד ירושלם קרוב הוא ושיירות מצויות. ואפי' תימא דרחוק הוא הרי רוב הפוסקים והריא\"ף והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל מכללם שאנו נוהגים בהם בכל דבר בעו ושלחו לו ולא בא. ומה שכתב החכם דה�� דלא מקבלינן עדות שלא בפני בע\"ד בדיני ממונות מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא וכ\"ש בעדי נשים ומוכח לה מדברי הרשב\"א ז\"ל בפרק הגוזל עד כאן. מאריה דאברהם מרה דשמעתא מסיק לה בצ\"ע ואיהו עביד בה עובדא לאפוקי אתתא מתותי בעלה ולעשות בניה ממזרים אין זה כי אם רוח אחרת. ובעיקר קושיתו של הרשב\"א ז\"ל איכא לתרוצי דמדין הפקר נגעו בה וכן נראה מדברי הרא\"ש ז\"ל בתשובה. ותו איכא למפסל האי סהדותא משום דהוי למיסר אתתא בתר דנשאת ודמיא לדיני נפשות ואפילו הוא חולה ושלחו לו ולא בא או בעיר אחרת לא מקבלינן דלא גרע מדינו של שור דאמרינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בפ' הגוזל וההיא שכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובות פירפיניא\"ן וז\"ל תחלה אני כותב דשלא כהוגן עשו שקבלו עדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שנשאת שיבא בעל השור ויעמוד על שורו. ועוד היה ראוי שתקובל ע\"י ישראל הבקיאים בדרישה וחקירה שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה דתניא בשילהי יבמות אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכו' ובנדון שלנו לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעל דין ובפני גדולי ישראל שידעו וכו'. הרי לך מפורש דמשום דאתא למיסר אשה על בעלה יצאת עדותן מכלל עדי נשים ואתי לכלל דיני נפשות ובעינן בפני בע\"ד ובדרישה וחקירה והעדות אפי' בדיעבד בטלה כמו שביארנו ואע\"ג שהחכם המורה מפליג דברי הרא\"ש ז\"ל לדברים אחרים קל להבין למי שעמד על כל לשון התשובה שאין הכוונה כן. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה וז\"ל הא דאמרינן אין בודקין את עדי נשים בדרישה היינו שבאים להעיד קודם שנשאת האשה אבל אם נשאת צריכין דרישה וחקירה עד כאן. וכן נראה מדברי הרמב\"ן ז\"ל בשילהי יבמות ע\"ש. וזה לשון המאירי ומקבלין עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית משמע אבל אם נשאת לא מקבלינן דאי לא תימא הכי לשמעינן נשאת דהוי רבותא טפי. והשתא מה שכתב החכם המורה ומעשים בכל יום וכולי לא קשיא דדילמא חזא עובדא. אי נמי במי ששמעו שמת בעלה ונשאת דאי אתי לא מציא מכחישתו אבל הכא אסהדי קא סמכא וניחא נמי מההוא דקדיש באבנא דכוחלא דפרשי מינה רבנן דמקמי דנשאת הוו אמרי דאיכא סהדי אבל לבתר דנשאת לא והיינו דפרישו מינה לחומרא בעלמא ולא אפקוה. אי נמי התם אי אתו סהדי מאידית ליכא דמכחיש להו אבל הכא אפי' דאתו מאידית לעולם תרי ותרי הוו. א\"נ התם קלא דמקמי אירוסין אבל לקלא דבתר אירוסין לא חיישינן וכן כתב הרמ\"ה ז\"ל וכל שכן לקלא דלבתר נשואין לא חיישינן וחזקת עגונה בטעותא גרועה מקול ושוברו עמו כדכתיבנא לעיל. והשתא ניחא נמי מה שרצה להוכיח מדברי הרמב\"ן ז\"ל אודאי סתם עדי נשים לא בעו דרישה וחקירה ואיפשר נמי דלא בעו בפני בעל דין דכ\"ע בעלי הדין נינהו אבל לאסור אשה על בעלה ולהעניש ולהלקות את בניה אם יבואו בקהל לא אמרה אדם מעולם. וניחא נמי מה שהוכיח מתשובת הרשב\"א ז\"ל דהתם לא הוי לאסור אשה על בעלה אלא להתיר אשה לעלמא. אי נמי דהתם לא הוזקקו לשאול אם היא מגורשת אלא אם עבר אתקנת רבינו גרשום מאור הגולה וכן כתב ז\"ל שזה אינו בא לדון בינו ובין האשה וכולי. ומה שרצה להוכיח דבעיר אחרת מקבלין שלא בפני בעל דין ליתא דשאני התם דקרוביה היו בעלי זרוע ומה שעשו לשלוחים הראשונים יוכיח והוי כשלחו לו ולא בא. ותו דהוצרך לטרוח אחר העדים ושמא לא ימצאם עוד. ותו שהיו יראים להתראות במקום שהאשה שם. ותו שכל זה לא היה אלא לפ��טרו מעונש תקנת ר\"ג. ותו דאיכא למימר דלסניפין בעלמא כתבה עם שאר הטעמים וכן דרך בעלי התשובות. והשתא ניחא נמי מתשובת ריב\"ש דמרת מירונא מקודשת היתה לא נשואה וזו אינה צריכה לפנים דלאפרושי מאיסורא מקבלים שלא בפני בעל דין. ומעתה יש לדון קל וחומר אם לממון הקל לא נחוש לקלא כיון דאיכא סהדי לאסור אשה על בעלה ולדונה בכל הדרכים האלה לא כל שכן שלא נחוש. ותו איכא למפסל הני סהדי משום דלא הוי בדרישה וחקירה כיון דדמיא לדיני נפשות כדכתיבנא משם הרא\"ש והרשב\"א והרמב\"ן ז\"ל והעדות פסולה בדיעבד ובודאי דלא עבד דרישה וחקירה דאם עבד שום דרישה או חקירה לא היה מקבל עדות בן תמאם שהוא דבר מפורסם מאד לכל בני המלכות הזה שיצא מטרבלוס קודם שנולדה האשה ושוב לא חזר לשם. כללא דמילתא דלית שום מששא וחששא בהאי סהדותא לאפוקי אתתא מתותי גברא. ואיכא למידק דאפי' אתו תרי סהדי ומסהדי סהדותא דמתקבל לבי דינא כהוגן וכהלכה ואמרי שנתרצה הרב תרי ותרי נינהו הוי ספיקא דרבנן לפי דעת רוב הפוסקים ואוקי אתתא אחזקת פנויה דאשעת קדושין קמסהדי דחזקה הבאה מכח עדות לא עדיפא מעדות וכיון דבטלה עדות בטלה חזקה וכן כתב הריטב\"א ז\"ל בשם התוספות וכן העלה הרמב\"ן והר\"ן ז\"ל ובעל ספר המאורות בעובדא דינאי מלכא וכל שכן בנדון דידן דלא הויא חזקה אלא מחמת פרסום בטעותא דאפי' הויא חזקה אלימתא לא הויא אלא מדרבנן וכן נראה מדברי רש\"י ז\"ל בפי' המשנה וכן כתב הריטב\"א ז\"ל בלי פקפוק ובכי האי גוונא אפי' למ\"ד אם נשאת תצא הכא לא תצא. ואעיקרא דדינא איכא פלוגתא אם תצא או לא בתוס' בפרק האשה איכא תרי לישני וכן בחדושי הרשב\"א. וריב\"ש סבר דלא תצא וז\"ל ולמ\"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא אם נשאת תצא אם לא נשאת לאחד מעדיה ולמ\"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אתתא אחזקתה הרי זו לא תנשא לכתחלה עד כאן. משמע דאם נשאת לא תצא ואנן קי\"ל כמ\"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן וכן משמע פשטא דברייתא דרבי יוסי ב\"ר מנחם ופשטא דסוגיא דעלה אבל אין בידינו כח להכריע בין הראשונים ופשטא דברייתא דב' אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הכי משמע וכיון דאיכא פלוגתא אזלינן בה לקולא כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן כתב החכם בעצמו בהוראה אחרת שכל ספק שיולד אזלינן ביה לקולא מטעמא דכתיבנא. תו איכא טעמא אחרינא דעד כאן לא פליגי אלא אם באו עדים ואח\"כ נשאת דעברה אדרבנן וקנסוה אבל נשאת בהיתר על פי ב\"ד ואח\"כ באו עדים לכ\"ע לא תצא דאפילו בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דמדינא איכא לאוקומה בחזקת אשת איש כתב הרשב\"א ז\"ל וההוא דהאשה רבה דאמר לה חלוף היו הדברים דאקשינן תרי ותרי נינהו וכולי מסתברא משום דהני תרי דאמרי חלוף הדברים לא באו עד שנתיבמה הוא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני שנתיבמת על פיהם וכולי ותדע לך דהא ר' מנחם בר רבי יוסי וכולי בית שמאי בשנים אומרים לא נתקדשה ונשאת על פיהם ואחר כך באו עדים שנתקדשה לא תצא והדין מלתא ברירא היא ומסתברא דכיון דלא עבדא איסורא לא קנסינן לה. תו איכא טעמא אחרינא דשריותא דסהדי דקא שרו לה אתו ברישא והכין כתב ר\"י ב\"ר ברוך ואעפ\"י שהתוספות חלוקים עליו כדאי הוא לסמוך עליו היכא דנשאת דאין לך שעת הדחק גדול מזה: ",
+            "<b>כללא </b>דנקטינן מהאי שקלא וטריא דאתתא שריא ובניה כשרים מכמה טעמי חדא דבזוגא קמא דסהדי איכא חד פסול ופסיל לחבריה. תו דבזוגא בתרא איכא חד זומם ופסיל לחבריה. ותו דנתקבלה שלא בפני בעל דין והם לא חולים ולא מבקשים לילך למ\"ה ולא במקום רחוק מאד ולא שלחו לו ולא בא. ותו דהויא כדיני נפשות כיון דאתו לאסור אותה על בעל' ולהענישה ולעשות את בניה ממזרים. ותו דהויא בלא דרישה וחקירה. ותו דלא הוה לה חזקת אשת איש אלא חזקת עגון בטעות וגרוע הוא מקול בעלמא ותו דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן לה אחזקת פנויה. ותו דאם נשאת איכא מ\"ד דלא תצא וכל ספק אזלינן לקולא. ותו דנשאת ואח\"כ באו עדים האוסרים אותה. ותו דסהדי דשרו לה אתו ברישא הרי איכא הכא עשרה טעמי דשריותא דכל חד וחד סגי באנפי נפשיה וכל שכן בהצטרפות כולם. וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלת </b>החכם הזקן כה\"ר יוסף קולון וז\"ל לדוד מזמור צרור המר וגומר שאלה קטנה ככף איש עולה לפני כ\"ת וגו'. מעשה שנשחטה אווזא שמנה ביום חמישי בשבת לכבודו ואשה אחת מנשי הבית פתחה אותה והוציאה הקרקבן והסירה השומן שעליו מלמעלה וחתכה הקרקבן והוציאה הכיס שלו וגררה אותו בסכין לנקותו ולא הרגישה בו שום ריעותא לא מברא ולא מגוה ויהי ביום הששי הכינה את הכל לבשל ליום השבת והיא השרת הכל במים ומלחה והדיחה ושטפה הכל כדין וגם לא הרגישה כלל ועיקר ולא ראתה דבר. ביום השבת נאכל האווז ונשאר הקרקבן למשמרת להאכילו לנער הקטן ומצאנו מחט של נחשת תחוב בו עובר מעבר אל עבר ונבקעה בשר הקרקבן כמעט לאורך המחט אבל המחט היה עקום בחודו כי היה ארוך ודק ונעקם ואחר השבת החזרתי המחט לאיתנו ביושרו ושיערתי כי אלו היה נקוב מחיים היה עובר מלא רוחב אצבע חוץ לקרקבן כי כן אחרי בישולו היה עובר הרבה אחרי שהחזרתיו בנקב. ועתה ילמדנו רבינו האם נאמר שמחמת הבישול נבקע הקרקבן ויצא לחוץ ולא מחיים אחרי ראותנו המחט עקום ובקיעת הבשר ויש לחוש מפני החסרון או אם כלי חרס אשר בושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים. אנא אמצא חן למהר התשובה כי תורה היא וללמוד אני צריך וה' אלהיך ירצך יעשה שלום לך שלום יעשה לך. נאם המתאבק וגו' יוסף קולון בן מהר\"ר משה לטיף זצ\"ל: ",
+            "<b>תשובה </b>זקן שקנה חכמה ונשוא פנים הוא הראש בכל חכמה מבנן של קדושים. טוב עם אלהים ועם אנשים נר\"ו. שאלתני על מחט הנמצא תחוב בקרקבן האיוז ועובר מעבר אל עבר כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה שטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא נמצא בו שום ריעותא הנראה לע\"ד כי האווז היה מותר לכתחלה להלכה ולא למעשה מכמה טעמי חדא דקי\"ל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ותלינן בכל מה דאפשר לתלות לאוקמה אחזקתה. דהא קי\"ל נקבה הריאה במקום דממשמש ידא דטבחא תלינן להקל כדתלינן גבי נטל זאב בני מעיה והחזירן מנוקבין כשרה. וי\"מ דתלינן בכל מקום דאפשר דממשמש ידא דטבחא אלמא הלכו בדבר להקל ולא להחמיר אע\"ג דאיכא רעותא קמן. וכ\"ש בנדון דידן דתלינן למימר שבשעה שמלחו והדיחו את האווז לא היה מחט שם כלל שהרי בדקו את הקרקבן כמנהג לנקותו יפה יפה ולא ראו מחט. גם בשעת מליחה שטיפה והדחה לא ראו שם מחט תלינן לומר אח\"כ נפל המחט לתוך הקרקבן ונסרך שם ומכח הרתיחות והוא דחוק בתוך הקרקבן או הכביד עליו שאר הבשר מלמעלה ועל ידי כך יצא לחוץ וכל מה שמתבשל הולך ומתרכך והמחט נתחב בו ונוקב. ותו איכא טעמא אחרינא כי כפי הנראה מלשון השאלה ראש המחט העב היה בתוך הקרקבן יוצא לתוך חלל הקרקבן ואם כן כשהסירו הקליפה איך לא יצא המחט ע��ה שהרי ראשה עב ונאחז ונסבך בקליפת הקרקבן אלא מה אית לך למימר אחר כך אירע המעשה. ותו דהא קיימא לן דנשים נאמנות על המליחה ועל הניקור ועל בדיקת החמץ וכיון שאמרו בדקנו ולא ראינו שם מחט נאמנות ואחר כך תתלה אותה במה שתרצה או ע\"י בישול או ע\"י דוחק שאר הבשר או קטן או שפחה תחבוהו לשם. וא\"ת בשלמא המליחה והניקור ובדיקת חמץ נאמנות מפני שהן באות לבקש להוציא הדם והחלב והחמץ אבל הכא לא היו מבקשות על המחט. הא לא קשיא כיון שהיו באות לנקות את הקרקבן מן הטינוף שיש בתוכו הרי המחט בכלל הטינוף ואם היה שם היו מוציאין אותו. ותו כי דרך המחט הנמצא בזפק או בקרקבן להיות משתנה צורתו אם הוא של ברזל מעלה חלודה מחמת הלחלוחית ואם הוא של נחשת נעשה ממורט ומתחיל להתעכל מחמת חום הקרקבן. סוף דבר כמה פעמים בא לפני מחט הנמצא בקרקבן ולעולם אני רואה בהם שינוי אמנם בזה המחט לא היה בו שינוי כלל וזה מורה כי אחר שחיטה נתחב שם. ותו כתבו הפוסקים ז\"ל גבי המסס ובית הכוסות אם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב אז בודקין אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט בידוע שקודם שחיטה ניקב כולו וטרפה ואם לא אחר שחיטה דחק ועבר וכשרה והדבר ידוע כי דין המסס ובית הכוסות שוה בזה לקרקבן. ומעתה מי יתן ויודיעוני ע\"י מה דחק ועבר המחט אחר השחיטה אלא מה אית לך למימר דבתנועה כל דהו דוחקת ועוברת וכ\"ש ע\"י רתיחות הבישול. וא\"ת בשלמא כשהמחט תחובה לפנינו ואין שם קורט דם תלינן בכל דהו שהרי אם קודם שחיטה ניקבה היה שם קורט דם אבל בנדון דידן הוי כאלו אין המחט לפנינו שהרי ע\"י רחיצה ושטיפה היה עובר אפי' היה שם קורט דם וע\"י רחיצה הלך לו ותלינן בהכי. לא קשיא חדא דאיכא כמה בתראי דמספקא להו אי אזלינן לקולא או לחומרא ותו דבנדון דידן כ\"ע מודי דכיון דבדקו הנשים ולא היה שם מחט אם אין מחט אין קורט דם. ותו דאיכא הכא כמה ספיקי ספק מחמת הבישול ספק קודם הבישול ואת\"ל קודם הבישול ספק אחר השחיטה דחק ועבר ואם היו בודקין לא היה שם קורט דם ספק קודם שחיטה ואם היו בודקין היה שם קורט דם ואת\"ל קודם שחיטה (אלמא) [דילמא] באלכסון נתחב כיון שהיה המחט עקום. ויש טעם לומר שכיון שהוא באלכסון אעפ\"י שהוא מפולש כשרה שהרי האחד מגין על חבירו אעפ\"י שכן נראה קצת מדברי המפרשים והוא נמי טעמא דמסתברא מ\"מ איני סומך עליו אלא לעשותו סניפין לשאר הספקות. עוד ראיה שתולין בכיוצא בזה להקל ולא להחמיר שכתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה ששאלו ממנו על מחט הנמצא בקרקבן וכולה נבלעת ונטמנת בעובי בשרו ולא היה ניכר שום נקב לא לצד הכיס ולא לצד החיצון. והשיב וז\"ל והנדון שלפנינו אעפ\"י שאין הנקב ניכר לא מבפנים ולא מבחוץ תולין להקל לפי שדרך הושט לבלוע ודרך שם נכנסה עם האוכלין אלא שנסתם הנקב שעל כרחינו א' מן הנקבים נסתם וכיון שכן תולין במה שדרכו. ועוד דהעמידנו על חזקתו ועוף זה בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו עומד וכשר ע\"כ. אלמא אזלינן להקל. עוד יש ראיה מלשון הר\"ר רבי יונה ז\"ל שכתב הילכך כל היכא שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסו על גף העוף או פירכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא שאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן לקולא דהא תלינן בזאב וכו' עד כאן. ומעתה הדבר ברור דאומדנא דידן עדיפא טפי מאומדנא דנלחץ אל הקיר ונשמטה גפה ע\"י כך ובתרווייהו איכא ריעותא קמן. עוד כתב הר\"ן ז\"ל שמעינן משמעתין דאפי' בבדיקות סרכות הריאה אזלינן בתר רובא דהא פרה אדומה לא מצינן למבדקה ומעמידין אותה בחזקת כשרה הילכך בא זאב ונטל את הריאה או ששכח הטבח והוציאה כשרה והכי מוכח בירושלמי וכולי והכי נמי אמרינן פרק אלו טרפות אי ניקבה ריאה במקום דממשמשא ידא דטבחא תלינן וכולי. ומעשה בא לפני רש\"י והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין בדבר אתמול אכלנו מחלבה ועתה נחזיק אותה בטרפה ע\"כ. והשתא ומה אם בטרפיות הריאה דשכיחי טפי דמשום הכי הצריכוה בדיקה אזלינן בהו לקולא ותלינן במה שאפשר לתלות כ\"ש בשאר טרפיות דלא שכיחי דמשום הכי לא הצריכו בהן בדיקה דתלינן לקולא במה דאפשר לתלות. עוד ראיה ממה שכתוב בהגהה באשרי וז\"ל כתב מורי ר' אביה ז\"ל מעשה והביאו לפני רבינו שמואל עוף וקורין לו פלומיל ויש בו סימני טהרה והיו החברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקרקבן דילמא קודם שחיטה פרוש ורבינו שמואל התירו והעיד על אביו שאכלו וגם ר' אליעזר הגדול ור' קלונימוס היו אוכלים אותו משום דלאחר שחיטה פרוש ע\"כ. והשתא ומה אם במקום דודאי איכא ריעותא מקמי שחיטה אפילו הכי תולין דלאחר שחיטה פרוש כל שכן בנדון דידן דליכא ריעותא כלל מקמי שחיטה אלא אדרבה בדקו ולא מצאו ריעותא דודאי תלינן לקולא דלאחר שחיטה אירע המעשה. ומכל מקום מודה אני שאם אירע בבהמה או בעוף שום מאורע שעליו צריכה בדיקה אם לא הספיקו לבדוק טרפה ואין דומה לבא זאב ונטל בני מעיה דכשרה ואעפ\"י שהיתה צריכה בדיקה מעיקרא דבדיקת הריאה לא מחמת מקרה שקרה לה אנו בודקין אותה אלא שבודקין אותה לצאת ידי ספק מקצת בהמות שהן טרפות וזה דעת הרשב\"א ז\"ל. אבל יש מן המפרשים דמספקא להו הדין משום דדמיא להאי דבא זאב ונטל. אבל בנדון דידן אם לא היה שם דבר לתלות כגון שבא לפנינו קודם הבישול ואנו צריכין לבדוק אם יש קורט דם או לא וקודם שבדקנו נאבד או נאכל היינו אוסרים אותה מספק אבל היכא שיש לתלות תלינן לכ\"ע ועיין במרדכי פ\"ק דחולין דאפילו מאן דפליג בריאה מודה בשאר טרפיות משום דלא שכיחי. הילכך מכל הני טעמי האווז היה מותר באכילה לקיים משארז\"ל בהמתן של צדיקים אין הקב\"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ\"ש. ומעתה הכלים בחזקתן. והוי יודע כי לכ\"ת ולכיוצא בך כתבתי זה להלכה אבל אם היה בא מעשה לפני הייתי אוסר מפני שאין הכל יודעים טעמו של דבר ומדמו מלתא למלתא. ואני אין דרכי להתיר לפני עמי הארץ דברים הנראים זרים לפני הבטה ראשונה. וכבוד תורתך יתענג על רוב שלום כנפש דורש שלומו וטובתו אכי\"ר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה בבהכ\"נ של איסקליא שהיה להם תוקע סגי נהור ועתה בשנה זה העבירוהו באומרם דסומא אינו חייב במצות אלא מדרבנן ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ומצאו להם סמך מלשון רבינו ירוחם ז\"ל שכתב וז\"ל בנתיב י\"ג חלק א' סומא פטור מכל המצות פי' מדאורייתא אבל מדרבנן לא כך פשוט בקדושין פ\"ק וכן מוכח בפסחים פרק ערבי פסחים דחייב מדרבנן וכן מוכח שם דמוציא את אחרים בדבר שהם חייבין מדרבנן ורצית לדעת עיקרן של דברים: ",
+            "<b>תשובה </b>לא יפה עשו להעבירו שהיה להם לשאול את פי החכמים כי לא כל הדברים הנמצאים בכל פוסק יש לסמוך עליהם לעשות כי שמא יחיד הוא באותה סברא. ועתה אבאר לך עיקר הדבר ומאין מוצאו בעזרת העוזר האמתי. תנן בפ' החובל המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור. ומדפליג בישן ולא פליג בסומא משמע דבסומא בין שבייש הוא בין שביישוהו אחרים חייבים והרי הוא כשאר בני אדם. וגרסינן עלה בגמרא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטר מחייבי גלות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב\"ד. ותניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה. ותניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטרו מכל דיני מצות האמורות בתורה. ומדקתני וכך היה רבי יהודה פוטרו וכולי משמע דמאן דפליג בבושת פליג נמי בכל מצות האמורות בתורה. ודבר ברור הוא ובהדיא אמר רב יוסף מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא וכולי. א\"כ תנא דמתניתין פליג עליה דר' יהודה ואם כן הלכה כסתמא דמתניתין דסומא חייב בכל המצות מן התורה דליכא למימר בדרבנן פליגי דבקראי פליגי כדמשמע בגמרא בהדיא. ותו שהתוספות כתבו דמודה רבי יהודה דסומא חייב בכל המצות מדרבנן. א\"כ פליגי בדאורייתא ופשוט הוא. וא\"ת דהא מצינו דפליג ר' מאיר עליה דרבי יהודה בברייתא ורבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. הא לא קשיא כלל דהוי סתם במתניתין ומתלוקת בברייתא והלכה כסתם. ותו כיון שסתם כר' מאיר הלכה כמותו. וכן משמע נמי מדקאמר רב יוסף מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה משמע דפשוט היה לו שאין הלכה כרבי יהודה אי משום דרבים פליגי עליה אי משום דהלכה כסתם. והאי דקאמר בסוף מלתיה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה גררא דלישנא קמא דידיה נקט. וכן נראה מדברי הריא\"ף ז\"ל שהביא המשנה כצורתה ולא כתב מחלוקת של ר' יהודה משמע דהלכה כסתם מתניתין דסומא חייב בבושת כשאר כל אדם וה\"ה לכל המצות אלא שבקצת מצות נתמעט בהדיא כמו שנבאר לקמן בע\"ה. וכן היא הסכמת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפ\"ח מהלכות תפלה הסומא פורס על שמע ונעשה שליח צבור וש\"צ מוציא את אחרים ידי חובתם וק\"ש ותפלה מדאורייתא הם לדעת הרב שהרי מנה אותן בכלל מצות עשה וכיון שהוא מוציא את אחרים במה שהם חייבין מן התורה משמע דאיהו נמי חייב מן התורה וזה ברור ועל זה סמכו בקהל המוסתערב שהסומא מתפלל ומוציא את שאינו בקי. וכן היא סברת הרא\"ש ז\"ל שכתב בפסקיו עלה דמתניתין מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכולי ולית הלכתא כר' יהודה אלא כסתמא דמתניתין ע\"כ וכתב בתשובת שאלה כלל ד' אחר שכתב כל הפלפול של התוספת שפלפלו עלה דהך דרבי יהודה שממנה למד רבינו ירוחם דסומא פטור מן המצות. ולדעתי לא היתה כוונת התוספות לפסוק הלכה כר' יהודה אלא לתרץ הקושיא אפי' אליבא דרבי יהודה וכן נראה בבירור מתוך תשובה זו של הרא\"ש למעיין בה וז\"ל בסוף התשובה הרי הוכחתי דלפי תלמוד דידן אפילו לרבי יהודה פקח ונסתמא פורס על שמע ומתפלל דק\"ש ותפלה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. ומיהו אין אנו צריכים לכל זה דהלכה כרבנן דסומא חייב בכל המצות וגם הוא נהנה מן האור הילכך אפי' לא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ומתפלל ובלבד שלא יקרא בתורה עד כאן. וכן כתב ר\"י בנו ז\"ל. וכן כתב בעל ספר אגור ואם כן תמהתי על רבינו ירוחם איך פסק דלא כהרא\"ש ואפילו לפי מה שהבין שהתוספות פסקו כרבי יהודה שהרי רוב דבריו הם לשיטת הרא\"ש. וכבר כתבתי למעלה שאין כוונת התוספות לפסוק כר' יהודה אלא לתרץ הסוגיא לדעת רבי יהודה. וכן נראה מהמרדכי שכתב בפרק החובל וז\"ל ורבי יהודה פוטר את הסומא מ\"מ מודה דמדרבנן חייב בכל המצות האמורות בתורה ואם ראה מאורות מימיו אע\"ג דהוי תרתי מדרבנן עדיף מקטן שלא הגיע לחינוך דלא פטר אלא כי הוי חד מדרבנן ובפרק ב' דמגילה פירשתי וזהו ממש מה דכתבו בתוספות בפרק החובל. וכתב גם כן בפרק הקורא את המגילה הקשה מרבי יהודה לרבי יהודה ותירץ ז\"ל תירץ התוספות וכתב שנשאל לפני ה\"ר טוביה איך סומא פוטר בניו ובני ביתו מקידוש היום לרבי יהודה והשיב ז\"ל דסומא אע\"ג דלא מיחייב אלא מדרבנן לר\"י כיון דאפשר דאתי לידי חיוב אם יתפקח מפיק אפי' מאן דמחייב מן התורה. וכתב המרדכי לבסוף עוד י\"ל גבי האי סגי נהור דחייב מדאורייתא וקי\"ל כר\"מ בהא דאמר סומא חייב במצות מדאורייתא ואע\"ג דקי\"ל פרק מי שהוציאוהו ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה שאני בהא דסתם לן כותיה בפרק החובל דקתני וישן שבייש פטור משמע הא סומא שבייש חייב ומהאי טעמא קאמר התם בגמרא מתניתין דלא כרבי יהודה. ועוד דמסתבר דהכא הלכה כרבי מאיר דקיימי רב אחא בר יעקב ורב ששת ורב יוסף כותיה פרק ערבי פסחים דהתם לא פטר סומא אלא משום דכתיב בעבור זה דמינה דריש דסומא פטור מלומר הגדה ומדרבנן נמי פטור אע\"ג דלית ליה מצה בזמן הזה בדרבנן ע\"כ. הרי לך מפורש שממקום שכתב רבינו ירוחם וכן מוכח בערבי פסחים יש להוכיח הפוך כדכתב במרדכי ובזה יש ללמוד עליו זכות דלא הוכיח מההיא דערבי פסחים אלא דחייב מדרבנן ומוציא את אחרים דמחייבי מדרבנן נמי. ומ\"מ פשטא דסוגיא מוכחא דסומא חייב בכל המצות מדאורייתא וכן הוכחתי אני תחלה קודם שראיתי דברי המרדכי. והמאירי גם כן ס\"ל הכי דכתב בפרק החובל וז\"ל כשם שהסומא ישנו בדין בושת כך הוא בכל ענייני הדינין הן בחיוב גלות הן בחיוב מיתת ב\"ד הן בחיוב מלקיות הן בכל דינין שבתורה וכן הוא חייב בתפלה ואעפ\"י שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוין לבו לצד שכינה וכן חייב בק\"ש ותפילין ואפי' בציצית שנאמר בו וראיתם אותו אעפ\"י שאינו רואה אחרים מראין לו וכן הדין ברוב מצות אלא שקצתן יצאו מן הכלל כמו שביארנו בחגיגה ועולת ראיה עד כאן. הרי לך בהדיא דפסק כרבנן. וכן פסק הר\"ן ז\"ל בפרקא קמא דקדושין. ודאמר רב יוסף מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן לאו משום דמספקא ליה דהא יחיד ורבים הלכה כרבים וסתמא בפרק החובל נמי כרבנן אלא משום דמעיקרא אמר מאן דאמר לי הלכה נקט סירכיה ואמר מאן דאמר לי אין הלכה אע\"ג דודאי פשיטא ליה דאין הלכה כרבי יהודה עכ\"ל. הכלל בדקתי בפוסקים והמפרשים הנמצאים אצלי ולא מצאתי לרבינו ירוחם חבר שיאמר בהדיא דסומא פטור מן המצות כי אפילו התוספות שמהם למד הרב ז\"ל לא כתבוהו לפסק הלכה אלא לתרץ דר' יהודה דידיה אדידיה וזה יתבאר בנקל למעיין בדבור בפרק החובל ואפי' ימצא אי זה פוסק אחר שיאמר בפי' הלכה כר' יהודה דסומא פטור מכל המצות לא נחוש אליו כלל כיון שיש לנו כל גאוני עולם אשר אנחנו סומכים עליהם בכל דבר שכתבו בהדיא דאין הלכה כרבי יהודה אלא כסתמא דמתני' דסומא הרי הוא כאדם בריא לכל דבריו חוץ מלענין עדות והגדה וסנהדרין ומלקרוא בתורה לפי שהוא כקורא על פה ועלייה לרגל וחגיגה ומכל אלו נתמעט הסומא בהדיא ומהם אתה למד דלכל שאר הדברים הרי הוא כאדם שלם וחייב בכל המצות מן התורה מדאיצטריך למעט הני. הילכך יראה לי שאם לא ימצאו תוקע בקי כמוהו שיחזירוהו למינויו כיון שהחזיק במצותו לא מפקינן ליה מחזקתו. ואם ימצאו מי שהוא בקי כמוהו יעמוד השני בחזקתו וראשון כיון שנדחה נדחה כיון שיצא מפי רבינו ירוחם ז\"ל. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנשבע לתת לחבירו סך כך וכך ולא השיגה ידו אלא למקצת אותו הסך אם מחוייב לקיים שבועתו במה שהשיגה ידו או דילמא כיון שלא יכול לקיים שבועתו כולה לא מקיים מקצתה: ",
+            "<b>תשובה </b>חייב לקיים מקצתה דגרסינן בשבועות שתים א' רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב ומשמע דחייב על כל זית וזית ממנה משום דחלה השבועה על כל זית וזית ממנה אף הכא נמי חלה השבועה על כל פרוטה ופרוטה מהסך. וא\"ת א\"כ אין חילוק בין שבועה שאוכל ככר זו לשבועה שאוכלנה וכ\"ת אה\"נ לא משמע הכי כיון דאיכא הפרש ביניהם לענין שבועה שלא אוכל ככר זו לשבועה שלא אוכלנה. דשבועה שלא אוכל ככר זו ואכל ממנה כזית חייב ואלו שבועה שלא אוכלנה לא מחייב עד שיאכל את כולה כדאיתא בגמרא. י\"ל דשבועה שאוכל ככר זו נתחייב בכולה היכא דאיתא או במאי דאשתייר מינה דומיא דשלא אוכל דאיתסר בכזית ממנה וכן בכל כזית וכזית אבל שבועה שאוכלנה לא חייב עצמו בכולה אצא היכא דאיתא קמיה כולה ואם אבד מקצתה פטור מאכיל' הנשאר כך תירץ הריטב\"א ז\"ל. אי נמי שבועה שאוכל ככר זו פטר עצמו בכזית ממנה אבל שבועה שאוכלנה לא פטר עצמו עד שיאכל את כולה וזה שלא כדעת הרא\"ה ז\"ל. ומ\"מ לנדון דידן ליכא פלוגתא דשבועה חלה על הכל ועל מקצת. וכן כתב הרא\"ה ז\"ל וז\"ל מי שנשבע לפרוע לחבירו סך ידוע ואינו יכול לפרוע ויכול לפרוע מקצת חייב הוא לפרוע אותו מקצת דעל כולה ועל מקצתה משתבע כיון דאיכא הנאה במקצתה ולאפוקי נשבע ללכת למקום פלוני מסויים שאם אינו יכול להגיע שם שאין לו ללכת למקום שיכול דהא ליכא הנאה באותו מקצת וכן כל כיוצא בזה עכ\"ד ודברים ברורים הם. ולענין מי שנשבע לאכול ככר זה דעתי נוטה לדעת המקילים דפטר נפשיה בכזית ממנה. וא\"ת למאי נפקא מינה נשייליה אם דעתו היה לאכול את כל הככר לא מיפטר עד דאכיל לכוליה. וי\"ל כגון דאמר איני יודע מה היה בלבי או שאמר כוונתי היתה למה שיהיה מובן מלשוני ודכוותה תירצו בתוספות. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה במי שקבר את מתו ביום טוב שני של ר\"ה ושאלו את פי אחד מן הרשומים אם עולה לו למנין שבעה או לא והשיב דכיון שאינו נוהג בו אבלות דשני הימים כיום אחד הם חשובים הכי נמי לא תעלה לו למנין שבעה דחד טעמא לשני הדינין וחייב לנהוג שבעת ימי אבלות אחר ראש השנה ורצית לדעת דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>לדעת האחרונים שאומרים דאין אבלות מן התורה כלל אפי' ביום הראשון כי אם אנינות ואפילו בשאר ימים טובים אינו נוהג בו אבלות כלל הייתי חפץ לדעת מה יאמר המורה הזה האם יאמר שלא יעלה לו למנין שבעה כיון דהא בהא תליא. אבל כפי מה שנראה לי מראשו וסברתו הורה כך ולא ראה שום ספר ואפי' רבינו יעקב ז\"ל שכתב וזה לשונו וי\"א דביו\"ט שני של ר\"ה אין מתאבלין כלל דקדושה אחת הן אעפ\"י שעולה לו אינו נוהג בו אבלות וזו היא דעת הרמב\"ם ז\"ל ולפי דעתו ודעת הגאונים ז\"ל כיון שהוא דרבנן אתי אבלות יום ראשון שהוא דאורייתא ודחי ליה הילכך נוהג בו כבשאר יום טוב שני של גליות ע\"כ. והוא לשון הרמב\"ן ז\"ל בספר תורת האדם. הרי לך שני עדים נאמנים על דבר זה שכן הוא דעת הרמב\"ם ז\"ל. ומלשונו ז\"ל הוא מוכרח שכתב פרק עשירי מהלכות אבל אם קבר ביום טוב שני של ר\"ה אינו נוהג בו אבלות ששניהם כיום ארוך הם מהטעם שביארנו בהלכות קדוש החדש ע\"כ. ומדכתב אינו נוהג בו אבלות ותו לא משמע דעולה לו למנין שבעה דכן כתב לעיל הואיל ומדבריהם הוא עולה למנין שבעה ויום טוב שני של ר\"ה מדרבנן הוא ועולה לו למנין שבעה. ובזה לא נפל מחלוקת כלל ואינה צריכה לפנים. אבל מה שצריך תירוץ הוא מה שהקשה הרב רבינו משה בר נחמן ז\"ל לדעתו ולדעת הגאונים ז\"ל שאומרים דאבלות יום ראשון דאורייתא אמאי לא דחי ליה כיון שהוא מדרבנן. והנראה לעניות דעתי לתרץ לדעתו ולדעת הגאונים ז\"ל כיון דשני ימים טובים של ראש השנה כיומא אריכתא שוינהו רבנן לכל שאר מילי אין ראוי שיהיה מקצת היום נוהג אבלות ומקצתו דהיינו יום ראשון לא יהיה נוהג אבלות ויש להם לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה והכא נמי שב ואל תנהוג אבלות הוא. אבל לענין אם עולה ודאי עולה ממילא כיון שהוא מדרבנן כשאר יום טוב שני של גליות ודברים שבצנעא נוהג בו גם כן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת על מה שנהגו להפוך הבוס\"ט בשבת טאפ\"יטי בלעז בבית האבל אם הוא מותר או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>אע\"ג דהאידנא לא נהגו בכפיית המטות משום הא דאמרינן בירושלמי. הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרשי הוא. כלומר מכשף והכי איתא בהלכות שמחות. מכל מקום הפוך הבוסט הוא במקום כפיית המטות. וכיון שכן כפיית המטה הוי דבר שבפרהסיא ואינו נוהג בשבת. והדבר ידוע שאין עושין כן אלא מחמת אבלות ודאי אסור וצריך למנוע אותם מזה אבל מה שנהגו ללבוש גילאייא לבן או מלבוש לבן מפני האבל בשבת יפה הם עושים ואין בזה משום דברים שבפרהסיא שהרי כמה פעמים לובש אדם מלבוש לבן או גילאיי\"א בשאר שבתות בלא אבלות וכן הנכרים לובשים אותו בחול. ויש מקצת מקומות נהגו ללבוש שחורים מפני האיבול ויש מקומות שנהגו בלבנים ונהרה נהירה ופשטיה אבל המנהג שלנו ללבוש לבן הוא טוב מאד כלומר הרי אנו חשובים לפניך כמתים. מותר ללובשם בשבת: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת אם בית הקברות של מצרים חשוב כמקום אחר לענין שיתחייב באבלות משעה שהחזיר פניו אעפ\"י שעדיין לא נקבר המת: ",
+            "<b>תשובה </b>אין חשוב מקום אחר דהא טעמא הוא מפני שאינם יודעים מתי נקבר המת. אבל בנדון דידן מיד אחר שעה או שתי שעות יודעים שנקבר המת ולא חל עליהם אבלות עד שיסתם הגולל. וכן נראה מדברי הרמב\"ם ז\"ל שכתב פרק ראשון מהלכות אבלות וז\"ל מי שדרכו לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו ואין יודעים מתי יקבור מעת שיחזרו פניהם מללות מתחילין למנות וכו' ועוד כי בית הקברות אינו מקום ישוב והרי הוא בכלל תחומי העיר והוא חוץ מתחום שבת כמו מאה אמה כפי אשר מדדתי אני בידי. ואע\"ג דכתוב בה\"ג והיכא דמית במעלי יומא טבא ודחילו דלא מספקי למקברי מקמי יו\"ט ושקלוה נכרים ואמטיוה למקבריה כד נפיק ממתא ואכסי מקרובין חדא שעתא מקמי דניחול רגל חלה עליהם אבלות ובטלה מהם גזרת שבעה ע\"כ הרי כתב הרא\"ש דהרמב\"ן ז\"ל והרמב\"ם ז\"ל חלוקים עליו מהלשון שכתבתי דדוקא מעיר לעיר. ואי לאו דמסתפינא ה\"א דאין בה\"ג חלוק דע\"כ לא קאמר הרב אלא בזמן שמסרו לנכרים עם הכנסת יו\"ט דאז ודאי מתייאשין ממנו אבל מסרוהו לכתפים ישראל ובחול כיון שיש זמן שיקברוהו ויודיעו קרוביו אין מתיאשין ממנו עד שידעו ומאותה שעה חלה עליהם אבלות. וגם הרמב\"ן כתב בס' תורת האדם וז\"ל אבל דברי בה\"ג מטין לומר שאפי' נקבר בעירו נמי כך דינו שכך כתב בהלכותיו והיכא דמית כו' הרי לך בהדיא שכתב מטין ולא אמר שזו היא סברתו בודאי ומ\"מ אפי' שיהיה חלוק הרי רוב האחרונים הסכימו לדעת הרמב\"ן והרמב\"ם וברור הוא. והיכא דנקבר בין השמשות חל האבלות אפי' על אותם שלא הלכו עם המטה ועולה להם יום א' וכן אם היה ערב הרגל בטל מהם הרגל גזרת ז' אעפ\"י שלא חזרו הקרובים אלא אחר שנכנס השבת או הרגל אע\"פ שבשאר הימים לא חל עליהם אבלות עד שיחזרו הקרובים כדכתב הרמב\"ן ז\"ל וטעמא דמלתא דדעתן עליו עד שיחזרו הקרובים כיון שחוזרים ביום הקבורה ממש אבל כיון שנקבר ביום ושבים בלילה אין דעתם עליו עד שיסתם הגולל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אל הנבון ומעולה כ\"ר שמואל ן' ווירג\"ה יצ\"ו ברודש. שאלת ממני ידיד נפשי אפרש לך דבור אחד בתוספות בשבועות פרק כל הנשבעין וזה לשונו. אי הכי אפי' עבר זמנו נמי אע\"ג דאין שייך כאן אא\"ב אין לחוש שעדיין לא פירש שום טעם ואע\"פ שפירש רב נחמן משום כדי חייו לא משמע דקאי אהא אי הכי עד כאן לשונו. וכתב שהוא קטן הכמות ורב המבוכה ואני מודה שהוא מקום עיון שהרי כל המפרשים פירשוהו באא\"ב לאוקמתא דרב נחמן דמשום כדי חייו דשכיר כאשר אני עתיד לבאר בע\"ה. ואם כן צריך לעיין למה גם הם לא פירשוהו באא\"ב כבשאר המקומות. עוד צריך עיון אם הם ז\"ל מודים באי הכי הראשון דאמרינן אי הכי אפי' קצץ נמי שיש בו אא\"ב כאשר משמע פשט דבריהם שתפסו הדבור באי הכי האחרון משמע מודים הם בראשון. או דילמא גם בראשון חלוקים וצריך טעם למה לא פירש כן באי הכי הראשון. או דילמא לא היו גורסין אי הכי ברישא אלא הכי גרסינן אפילו קצץ נמי. וכך תפסו בדבור למעלה. עוד צריך לדקדק שכתבו שעדיין לא פירש שום טעם אם הוא נתינת טעם לאין לחוש כדמשמע המשך הלשון או דילמא הוא נתינת טעם למה לא נפרש אותו באא\"ב כבשאר מקומות כדמשמע הענין. ואם יש עדיין דקדוקי דברים הכל יתבאר בע\"ה כשאפרש הדבור. והנה ראיתי לכתוב לך כל הפירושים אשר ראיתי למפרשים ז\"ל בזה ואכתוב על כל אחד מהם הדוחק שיש בו ומתוך כך יתבאר טעם התוספות שלא רצו לפרש אותו באי א\"ב. ועוד אכתוב לך מה שחדשתי אני בזמן הבחרות שקרינו מסכתא זו הר\"ן ז\"ל כתב בפי' ההלכות (אי) [הכי] אא\"ב משום כדי חייו דשכיר הוא דשדיוה אשכיר משום הכי בקציצה לא תקנו שישבע ויטול מפני מחלקותם של בע\"ה ושכיר בקציצה אינו אלא דבר מועט ששכרן של פועלים ידוע הוא ומאי דכפר ליה בעל הבית ליכא למיחש לכדי חייו אלא אי אמרת וכו' אי הכי אפי' עבר זמנו נמי הכי פי' אא\"ב דהא דשדיוה אשכיר היינו משום כדי חייו ולא משום טרדא משום הכי אמרינן דעבר זמנו אינו נשבע ונוטל דליכא משום כדי חייו אלא שכר יום ביומו אלא לדידך דאמרת וכו' וקשיא לן עלה טובא דמה לי כל חייו ומה לי מקצת חייו דמי לא עסקינן דשכיר זה מזונותיו מצומצמין ויש לו טיפול ואם לא יתן לו כפי מה שקצץ נמצא מת הוא ובניו. ותו דקאמר אין ביניהם אלא דבר מועט. והתניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא א' והלא יש ביניהם על חד תרין נמצאו חייו תלויין גם בקציצה. ותו דשכרן של פועלים אלו ידוע דבזמן דאיכא מלאכה מרובה יקרי פועלים ובזמן דאיכא מלאכה מועטת זילי אגירי וזה מפורסם במקומות הרבה בגמ' ומעשים בכל יום אנו רואים בעין כן. ותו דכתב דאחר זמנו אין בו כדי חייו וזה דבר זר מאד בעיני. דממה נפשך אם לא אכל כלל באותו יום נמצא מת ביום השני ברעב ואם הקיף מן החנוני ואכל צריך לתת לו שכירותו של יום זה ונמצא שיש בו חייו בין בזמנו בין לאחר זמנו כי אל שכירותו הוא נושא את נפשו ועליו הוא סומך בין בזמנו בין שלא בזמנו. ותו דהשתא ומה אם בתוך זמנו דליכא למחשדיה לבעל הבית דעבר בבל תלין שדיוה שבועה אשכיר עבר זמנו דאיכא למחשדיה דעבר על בל תלין לא כל שכן שהיה ראוי לתקן שישבע שכיר ויטול אפי' תימא דליכא כולי האי כדי חייו אחר זמנו כתוך זמנו. וכי תימא אדרבה זיל לאידך גיסא חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין הא ליתא ודאי דאי ידע האי טעמא לא תיקשי ליה לטעמא דאדם טרוד בפועליו דבהאי טעמא מתר' לה חזקה אין בעל הבית עובר וכו'. וליכא למימר דידע להאי טעמא וסמיך אקושיא דלקמיה והא אמרת בעל הבית וכו' דסוף סוף בקושית אי הכי ליכא אי אמרת בשלמא. ותו דמקשו ז\"ל האי דאמרינן עקרוה מבעל הבית ושדיוה אשכיר והא עדיין לא נתקנה שבועת היסת. וכיון שכפר בכל אין כאן שבועה ומאי עקרוה. ותירצו ז\"ל שראו חכמים שיש לתקן כאן שבועה שלא ילך העני בפחי נפש כיון שמסר נפשו על שכרו והיה להם לתקן על בעל הבית שישבע ולא ישלם כעין שבועה של תורה ומשום כדי חייו של שכיר עקרוה מבעל הבית ושדיוה אשכיר ולתירוץ זה הסכימו רוב המפרשים והר\"ן מכללם ומדבריהם למדתי שהשבועה שהיתה על בעל הבית היא בעצמה שדיוה אשכיר וכי היכי דאם היה נשבע בה היה נשבע בין תבעו בזמנו בין תבעו לאחר זמנו כדי שלא ילך השכיר בפחי נפש הכי נמי השתא דשדיוה אשכיר לא שנא תוך זמנו ולא שנא לאחר זמנו היה ראוי להם לתקן שישבע שכיר ויטול ואם כן קושיין אפי' לאוקמתא דכדי חייו. ונראה לי שהר\"ן ז\"ל הרגיש בקושיא זו וכתב שלא ילך השכיר לעתותי ערב בפחי נפש ובמחילה לא תקן דבר דמה לי לעתותי ערב מה לי למחר כל זמן שהולך בלא שכירותו הולך בפחי נפש וגם שאר המפרשים כגון [הר\"י] ן' מיגא\"ש והרשב\"א ז\"ל שכתבו תירוץ זה לא כתבו אלא כדי שלא ילך בפחי נפש ותו לא. הא קמן שיש כמה דוחקים וגמגומים בשטה זו ולפיכך לא ניחא להו לתוספות לפרש הכי ואפשר שהיה להם קושיא אחרת זולת מה שכתבתי: ",
+            "<b>והריטב\"א </b>ז\"ל תפס לו דרך אחרת וז\"ל אי הכי אפילו קצץ נמי פירוש אי אמרת בשלמא טעמא משום כדי חייו בלחוד איכא למימר דדיו שתקנו לו כן היכא דפליגי אפרעון דהוי מילתא דשכיחא. אבל כי פליגי בקציצה דלא שכיחא לא עבוד ליה תקנתא. אבל השתא דאמרת דאיכא נמי טעמא דבעל הבית טרוד בפועליו שמא אפילו בקציצה נמי נתקון. ועד\"ז מתפרש אידך דפרכינן בסמוך אי הכי עבר זמנו נמי דבשלמא אי טעמא משום כדי חייו כיון דעבר זמנו ולא תבעו לא תקון ליה רבנן. אבל אי טעמא דבעל הבית טרוד בפועליו הוא אפילו עבר זמנו נמי ע\"כ. וכתב ז\"ל סמוך לזה ונראין הדברים דהשתא לא עקרינן טעמא לגמרי אלא דהדרינן לומר דלאו משום כדי חייו בלחוד הוא דשדיוה אשכיר אלא משום דאיכא נמי הא דבעל הבית טרוד בפועליו הוא עכ\"ד. ולשון אלא הוא דחוק לפי שטה זו ואין זה מקום להאריך בו כי זה תלוי בדקדוק סוגית הגמרא אבל למאי דאתיין עלה לא נפקא מינה מידי. אלא דקשיא לי דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כי אין אדם מעיז פניו לגמרי לכפור בכל והיכא דבהע\"ב אומר נתתי ושכיר אומר לא קבלתי דחד מינייהו כופר בכל ומעיז בפניו אמרת דהוי מילתא דשכיחא וכי פליגי בקציצה דחד מינייהו אומר שתים קצצתי לך ואחד אומר שלש הוי מילתא דלא שכיחא אע\"ג דאינו מעיז לגמרי שאינו כופר בכל. ותו היכא דפליגי על כל השכירות דאיכא למימר חד מינייהו ודאי משקר הוי מילתא דשכיחא. והיכא דפליגי בקציצה דאיכא למימר תרווייהו חושבין לומר אמת שזה אומר שנים קצצתי וזה אומר שלשה קצצת. דאיכא למימר דהכי הוה עובדא דשכיר אמר שלשה ובעל הבית אמר שתים ואחר כך אמר תבא ותעשה המלאכה ועשה סתם בעל הבית חושב על שתים ושכיר חושב על שלש ואתה קורא לזה מילתא דלא שכיחא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אותן העולים לארץ ישראל שיהודים פורעין גפר כך וכך לכל אח�� אם מותר לשנות מלבושיו כדי שיחשבו שהם עכו\"ם ולא יפרעו דבר: ",
+            "<b>תשובה </b>כיון שאין בדבר אלא הפסד ממון אסור הוא לישראל ללבוש מלבוש עכו\"ם. ואם הוא מלבוש שאינו מיוחד לעכו\"ם אלא שלובשים אותו כל עוברי דרכים מותר אבל ללבוש מצנפת לבן או כיוצא בו שהוא מיוחד לעכו\"ם אסור חדא שיש חלול ה' בדבר שאפשר שיכירוהו ויאמרו החליף דתו מפני הממון. ועוד כי לפעמים נמשך מזה סכנה בדת כמו שראינו בעינינו כמה פעמים. ועוד שנראה ככופר בדת כדי להבריח את המכס. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בהדיא בפסקיו בהגוזל בתרא עלה דהא דתניא לא ילבש אדם כלאים להבריח את המכס. רבי עקיבא אומר מותר להבריח בו את המכס לפי שאין נותנים מכס מבגדים שלובש ואין לפרש שמתוך שהוא לבוש כלאים יהא נראה כעכו\"ם ולא יטלו ממנו מכס דבהא לא הוי שרי רבי עקיבא דנראה ככופר שהוא יהודי כדי להפטר מן המכס עד כאן. וליכא למימר דשאני התם משום דעבר אלאו דלא תלבש שעטנז. חדא דלא תלי טעמא אלא משום דנראה ככופר והאי טעמא שייך נמי בכל מי שמשנה מלבושו ממלבוש שאר ישראל. ותו דדבר שאין מתכוין הוא שהרי אינו מתכוין ליהנות בלבישת הכלאים וקיימא לן כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר ולא שייך לפלוגי בין מוכס העומד מאליו ובין דינא דמלכותא דבכל גוונא אסור כיון שאין בו אלא הפסד ממון וברור הוא. אבל היכא דאיכא ספק נפשות ודאי מותר לשנות מלבושו. וא\"ת הא דבשעת הגזרה אפילו אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור. וי\"ל דשעת גזרה שאני. והנכון דאפילו בשעת הגזרה מותר לעשות עצמו כעכו\"ם כדי שלא יכירוהו וההיא דערקתא דמסאנא היינו שמכירין בו שהוא יהודי ורוצים לכופו שישנה מדתו ומנהג יהודים חייב למסור נפשו שלא יחלל את השם. אבל כשעושה עצמו עכו\"ם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי אע\"ג שאפשר יבא לידי שיכירוהו מכל מקום ספק הוא ובמקום ספק לא אמר. וכן משמע מההיא דרבי מאיר פרק קמא דע\"ז גבי ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון שרצו האויבים לתופסו וברח נזדמן לו תבשיל של נבלה וטבל אצבעו אחד ומצץ השני אמרו האויבים חס ושלום לרבי מאיר שיאכל דבר איסור אחרינא הוא ולא רדפו אחריו יותר. ואפילו במקום סכנה אסור לומר שהוא עכו\"ם ואפילו אם ישאלוהו יאמר יהודי אני ויבטח בו ית' דכיון שאומר עכו\"ם הוא הוי מודה לדתם כדי שלא יהרגוהו. וכן כתב הרא\"ש פ\"ב דע\"ז עיין שם. ובזה טעו הרבה בגזרת פורטוגאל שחשבו שבאומרם שהם עכו\"ם כיון שלא עברו עליהם המים שלא היו חייבים למסור נפשם וה' הטוב יכפר בעדנו ואל יביאנו לידי נסיון אמן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי על חולה שאמר צריך אני לתרופה פלונית שיש בה חלול שבת ורופא אומר אינו צריך והוא חולה שיש בו סכנה אלא שתרופה זו שאומר עליה אומר הרופא שאינו צריך לה ודמית לאותה שאמרו ביום הכפורים חולה אומר צריכני לאכול אפילו ק' רופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו והכא נמי לא שנא דלב יודע מרת נפשו. ויש מקצת נבונים שאמרו דלא דמיא כלל דבשלמא גבי אכילה שייך למימר שפיר לב יודע מרת נפשו אבל לגבי שאר תרופות אין החולים בקיאים בחולי שלהם ולבקיאים שומעים ולא לחולה ואע\"ג דקי\"ל ספק נפשות להקל אין כאן אפילו ספק ולא מחללין וסייעו את סברתם זו ממה שלא הוזכר דין זה בשבת אלא לגבי יום הכפורים משמע דלגבי שאר חלול אין הדין כן ורצית שאודיעך דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>אותם שאומרים דאין מחללין על חולה שיש בו סכנה בזמן שאומר צריך אני אפי' שרופא אומר אין צריך מקילין בפיקוח נפש דאין רוח חכמים נוחה מהם שאמרו הנשאל הרי זה מגונה והשואל כאלו שופך דמים. ומה שהוצרכו לדמותה להאי דיוה\"כ אין אתה צריך לזה שהרי בשבת פ' מפנין גרסינן נהרדעי אמרי חיה שלשה שבעה ושלשים. שלשה בין אמרה צריכה אני ובין אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת. שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה אינה צריכה אין מחללין עליה את השבת הא סתמא מחללין. שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת ופסקה הריא\"ף ז\"ל וכל הפוסקים. הא קמן דחיה מפני שהיא חולה שיש בו סכנה משלשה ועד שבעה בסתמא מחללין וכ\"ש אם אמרה צריכה אני כדאמרינן לגבי אכילת יוה\"כ וכ\"ת דהכא עסקינן בשאין שם רופא אבל יש שם רופא ואמר שאינה צריכה לעולם אימא לך דלא מחללינן וכן פירשה הרמב\"ן בשאין שם חכם ורופא. הא ודאי ליתא דעד כאן לא אמרה הרב ז\"ל אלא להיכא דאמרה איהי לא צריכה אבל היכא דאמרה צריכה אני לה שומעין ולא לרופא ואדרבא ממקום שבאת יש להוכיח מ\"ש וז\"ל ודוקא בשאין שם חכם ורופא אבל יש שם חכם ורופא ואומר אינה צריכה שומעין לה ולהם ע\"כ. משמע משום דשניהם אומרים אינה צריכה אבל אם אחד מהם אומר צריכה אע\"פ שהאחד אומר אינה צריכה מחללין וזה מוכרח שם. וא\"ת שאני הכא דהוי בתוך ג' ימים דאיכא סכנתא טפי אבל בשבעה או בשאר חולים לא אמרינן הא לא קשיא כלל. חדא שלא חלקו ז\"ל בכל חולי שיש בו סכנה. ותו דליכא בין ג' לשבעה אלא שבג' אם אמרה היא והרופא אינה צריכה שומעין. ובשבעה אם אמרה היא לבדה איני צריכה שומעין לה לפי שאינה מסוכנת לאותם דברים שרגילות חברותיה לעשות לה ואפשר שיכולה להמתין. וכן כתב הרמב\"ן ז\"ל אבל היכא דאמרה צריכה אני אין חלוק בין שלשה לשבעה. עוד נראה לי שיש חילוק אחר שבתוך ג' היא שותקת וחכם רופא אומר אין צריך (לא) מחללין. אבל בשבעה אם שותקת וחכם רופא אומר אין צריך לא מחללין. ותו דהרב הנזכר כתב וזה לשונו אבל שלשים אפילו אמרה צריכה אני כיון שאנו יודעים שאין לה חולי אחר וגם היא אינה אומרת כן הכל בקיאים דמשום לידה אין לה סכנה לאותם הדברים שהיתה רגילה בהם. ותידוק מיניה דאם אמרה שיש לה חולי אחר או שאנו יודעין שיש לה חולי אחר אם אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת דאין חילוק בין יולדת לשאר חולאים שיש בהם סכנה וכי היכי דיולדת אם אמרה צריכה אני אפי' שיש שם חכם ורופא שאומר אינה צריכה לה שומעין ה\"ה והוא הטעם לשאר חולאים דלב יודע מרת נפשו דאע\"ג דרוב חולים אינם בקיאין בחולי שלהם יש מקצת שבקיאים ושמא זה מן המיעוט וספק נפשות להקל ולא הלכו אחר הרוב בפקוח נפש. ועד כאן לא אמרינן דאין רוב חולים בקיאין בחולי שלהם אלא לענין אם אמר החולה איני יודע והרופא אומר אין צריך אבל אם אמר החולה צריך אני לו שומעין וכדכתיבנא. עוד יש ראיה ממה שהוכיח המרדכי הא מסקנא דיומא בשבת פרק מפנין משמע דחלול שבת ואכילת יוה\"כ כי הדדי נינהו. עוד ראיה מלשון רבינו תם ז\"ל שכתב וז\"ל וכי חולים נביאים הם בקיאין הם אך כיון שיודע החולה או החיה שהוא שבת או יוה\"כ ואומר צריך אני ואינו יכול לסבול מחמת החולי מאכילין אותו ואפי' סבורים החולים שאינם מסוכנים וכו'. הרי שהשוה שבת ליוה\"כ ושבת בכל גוונא משמע בין לשחוט ולהאכיל בין לעשות לו שאר תרופות. עוד כתב צא ולמד מחיה ועוברה ומקיז דם ונצטנן שהתירו לו לעשות מדורה אפי' בימות החמה אעפ\"י שאינו סבור למות בכך ואם שמואל רופא היה ג\"כ חכמים ידעו ברפואות קצת ואמרו לב יודע מרת נפשו ואם מיתה דוקא כל אדם בקיאין בכך וחזור בך וכו' עיין בהגהה במרדכי פרק מפנין. והנה רבינו תם ז\"ל התיר אפילו שאין החולה סבור למות כ\"ש בזמן שאומר הוא צריך אני לתרופה פלוני ואם לא יעשו אותה אמות אפילו רופא אומר אין צריך ודאי מחללין. עוד יש ראיה דיולדת סומא מדליקין לה את הנר ליתובי דעתה כל שכן אם אומרת צריך אני ולא יעשו שתטרף דעתו עליו וזה ברור. עוד יש ראיה מלשון הרמב\"ן ז\"ל בספר תורת האדם וז\"ל פי' מכה של חלל דאמרינן אינה צריכה אומד לומר שאפילו שאין שם בקיאין וחולה נמי אינו אומר כלום עושין לו כל שרגילין לעשות לו בחול ממאכלים ורפואות שהן יפין לחולה ומחללין שבת ואין נשאלין כלל. אבל כשיודעין ומכירין באותו חולי שהוא ממתין ואין צריך חלול ודאי אסור לעשות לו וכ\"ש בחולה או רופא אומר אינו צריך דאין מחללין לעולם אעפ\"י שהיא מכה של חלל הא במכה שאינה של חלל נשאלין בבקי או בחולה ואין מחללין עד שיאמר אחד מהם צריך הוא לחלול זה או שיעשה אצל אחד מהם ספק נפשות ע\"כ. משמע דנשאלין בחולה אם אמר שצריך אני מחללין ועושין כל מה שרגילין לעשות לאותו חולי ואעפ\"י שהרופא אומר אין צריך. וכלל גדול יש בידי שהשבת דחויה היא אצל חולה שיש בו סכנה אבל לא הותרה שבת אצל החולה ולא אמרינן כחול הוא אצלו כי היכי דאמרינן יו\"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ונ\"מ שמותר לעשות לחולה שיש בו סכנה הדברים שנוהגין לעשות לאותו חולי בחול אבל אין עושין לו דברים שאינן רגילין לעשות לאותו חולי אלא על פי חכם רופא שאמר שצריך. ומעתה אין צריך לומר אם התרופה ששאל החולה היא מהדברים שרגילין לעשות לאותו חולי דפשיטא דלחולה שומעין ולא לרופא אלא אפילו אינו מהדברים שרגילין לעשות שומעין לחולה משום לב יודע מרת נפשו. ומכל מקום מודה אני שאם החכם הרופא אומר שהתרופה ששאל יזיקהו שומעין לרופא ואפילו בחול דכיון דטעמא הוי משום סכנה מאי חזית דסמכת אחולה אדרבה סמוך ארופא דבקי טפי ויבוא לידי סכנה יותר אם יעשו לו אותה תרופה. ומהטעם שכתבתי למעלה שדחויה הוא שבת אצל חולה ולא הותרה אצלו העלה הרשב\"א ז\"ל בתשובה שאם יש נבלה מאכילין אותו ולא שוחטין לו בשבת. גם העלה שאם יש מאכל חם ויפה שראוי לחולה שיש בו סכנה בזה אין מחללין לבשל לו תבשיל אחר. אבל אם אין שם מאכל הראוי לחולה מחללין ושאלו ממנו ז\"ל יולדת תוך שלשה שהיא אוכלת מאכל בריאים ואומרת שדי לה במה שנשאר ממה שבישלו בערב שבת. והשיב ז\"ל דמחללין ומבשלין לה אפילו אמרה איני צריכה: ",
+            "<b>הכלל </b>העולה מדברי אלה דטעמא דלב יודע מרת נפשו שייך בין באכילה בין בתרופה אלא שיש חילוק שאם אמר צריך אני לאכול אפילו שאמר הרופא שהמאכל יזיקהו שומעין לחולה דלב יודע מרת נפשו. אבל אם אמר צריך אני לרפואה פלונית ורופא אמר שאותה תרופה יזיקהו שומעין לרופא משום סכנת חולה ואפי' בחול. אבל אם אמר חולה צריך אני לרפואה פלונית ורופא אומר אינו צריך לה אבל לא יזיקהו שומעין לחולה דלב יודע מרת נפשו וכ\"ש אם הרופא אומר אינו מסוכן אצל אותה תרופה אבל תועילהו דודאי מחללין ואפילו את\"ל דספיקא הוי ספק נפשות להקל ואפילו ספק ספיקא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו: ",
+            "<b>תשובה </b>הרי זה חסיד שוטה והאלהי\"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כ\"ע מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל העכו\"ם אבל בנ\"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו. ותו דבשלמא התם הוא עובר העבירה אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא אוכל או מתרפא. ותו דבשלמא התם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה והוא כעין סייג למצות. ובזה הדרך אני מתרץ ההיא דאלישע בעל כנפים שאעפ\"י שהיה שעת הגזרה למה יצא לשוק ותפילין בראשו אבל בנדון דידן אין שום גדר דהא כולי עלמא ידעי דניתנה שבת לידחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא איני רואה במעשה הזה שום חסידות אלא איבוד נשמה הילכך מלעיטין אותו בעל כרחו או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו והשואל הרי זה שופך דמים ופשוט הוא. וז\"ל הר\"ן ז\"ל ביומא וכי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאין לחלל את השבת מדת חסידות הוא לו שימנע עצמו אינו אלא שופך דמים הזריז הרי זה משובח והנשאל מגונה והשואל שופך דמים וכל שכן המונע עצמו שמתחייב בנפשו עד כאן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במי שמגרש את אשתו בעל כרתה אם שמין מה שעליה ואם יש לה בגדים הרבה בקופסא של חול ושל שבת ושל ימים טובים אם נוטלת הכל בלא שומא או מה שעליה דוקא בין שיהיו של חול או של שבת. ואם דבר זה נוהג אפילו במה שהכניסה לו או דילמא במה שנתן לה הוא דוקא. אחלה יבאר כ\"ת כל הצדדין לפי שיש מחלוקת ועל מי נסמוך ולאדוני יחשב לצדקה: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה תלוי במחלוקת ראשונים ואחרונים ומחלוקתם תלוי בהא דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אמר אין שמין מה שעליה ואפסיקא הלכתא כותיה דרב ואע\"ג דתנן במתני' כותיה דשמואל לכאורה כד מעיינת בה שפיר הלכתא כותיה דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה. ופירוש מה שעליה פי' הרשב\"א ז\"ל בתשובה שלא על הבגדים שהיא לובשת בשעת גירושין נאמר כן אלא אפילו על הבגדים שיש לה שזכתה בהם בפני בעלה ולא אמרו מה שעליה עכשיו אלא מה שהקנה לה הבעל להיות עליה כלומר ללבוש ולהתנאות בהם. ושמואל דאמר אלמנה אין שמין מה שעליה לא על בגדי אלמנותה בלבד אמר ותדע דהא תלינן טעמא דשמואל בטעמא דמתני' דתנן אחד המקדיש וכו' ולא בכלים חדשים שלקחם לשמן כלומר אעפ\"י שעדיין לא עלו עליהם ולא נשתמשו בהם דמשעה שצבען לשמן או שלקחם לשמן זכו בהם והרי הם נתונים להם ומדשמואל נשמע לרב למאן דפסק דגרושה אין שמין מה שעליה. וכן דקדקתי מלשון רש\"י גם כן שכתב כשמגבין לה כתובתה ב\"ד שמין בגדיה בפרעון כתובתה. וכתב עוד אלמא בגדיה שלה ומשמע כל בגדיה ולאו דוקא מה שהיא לובשת. וק\"ל על זה דגרסינן עלה כלתיה דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי הוה קא ממטי להו לבי דינא אמרי זילא בן מלתא דתזלי הכי לבשתינהו ואכסתינהו לכולהו (מנה) [מאני] אתו לקמיה דרבינא אמר להו הלכתא כותיה דרב דאמר אלמנה שמין מה שעליה. וי\"ל דלא היתה יודעת הדין דנשי לאו דינא גמירי תדע דהא ס\"ל דהלכתא כשמואל וכן היתה סוברת דמה שעליה מה שעליה ממש ולא היא וכדכתיבנא. הא למדת כי פירוש מה שעליה כולל בין מה שעליה ממש בין כל הבגדים שלה שעשה לה הבעל אפילו שהם מונחים בקופסא ולמי ששמין שמין הכל ולמי שאין שמין אין שמין כלום ודוקא במה שעשה לה הבעל אבל נכסי נדוניתה פשיטא ופשיטא דשמין לה ונוטלתן בשומתן הראשונה דזיל בתר טעמא משום שהבעל הקנה אותם לה ואלו הנכסים היא הכניסה אותם. וזה לשון מהר\"ם ז\"ל דהיינו דוקא שהבעל תקן לה דטעמא דהרמב\"ם ז\"ל כדפירש בהגוזל קמא גבי המקדש נעשה כמי שהקנה לה מעיקרא דהכי מחלק בירושל' פרקא קמא דקדושין גבי אחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל נשיהם אין שמין במה דברים אמורים בראויים להשתמש בהם בחול מיהו היכא דידוע שהקנה להם מעיקרא אפילו בכסות שבת ורגל אין לו בכסות בניו ואשתו וכל שכן היכא דאיהי הכניסה לו דאין בעל חוב גובה מהם ואפילו כלי שבת ורגל שהרי הם מיוחדים לה ואפותיקי נינהו ע\"כ בהג\"ה באשירי. ויש לדון בנדון דידן אם ידוע שהקנה לה מעיקרא אם שמין אותם בכתובתה או לא דאיכא למימר כי היכי דבעל חוב אינו גובה מהם משמע דשלה נינהו הילכך אין שמין אותם לה כלל. אבל מסתברא לי דלא אמרינן הכי אלא לגבי בעל חוב דכיון דידוע שהקנה אותם לה מעיקרא נסתלק בעל חוב מהם אבל לגבי נפשיה לא מסלק עצמו דאדעתא למשקל ומיפק לא תקנו לה כדאמרינן בגמרא. ומשמע אפילו אקני לה בהדיא וזה ברור הא למדת כי נכסי נדונייתה אינם בכלל זה וכל מה שעשה לה הבעל בין מן הסתם בין שהקנה לה בהדיא הכל הוא בכלל דין זה למאן דאמר שמין שמין הכל ולמאן דאמר אין שמין אין שמין כלל ולאלמנה כיון דאיפסיקא הלכתא כוותיה דרב שמין מה שעליה לא שנא מה שהיא לובשת ל\"ש מה שמונח בקופסא ל\"ש בגדי חול ל\"ש בגדי שבת ויו\"ט ל\"ש מה שהקנה לה בפירוש ל\"ש מה שקנה לה בסתם: ",
+            "<b>ולענין </b>גרושה כתב הריא\"ף ז\"ל ושמעינן מינה דמאן דגריש לאתתיה מדעתא דנפשיה אין שמין לו מה שעליה דלאו איהי בעיא למיפק אלא איהו בעי לאפקה עד כאן וכן פסק הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל אבל רבינו זרחיה ז\"ל ורבים עמו פסקו דשמין מה שעליה דהא אלמנה נמי לאו איהי נפקא אלא משמיא מפקי לה ואפילו הכי אמרינן דלא אקני לה אלא אדעתא דמיקם קמיה. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל שיש מן הגדולים שתפסוהו להריא\"ף בכך וכתבו שדין האלמנה והגרושה שוין לענין זה הא למדת כי עיקר הדין תלי' באשלי רברבי ואע\"ג דאנן בתר הריא\"ף והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל גרירי' מ\"מ הבו דלא לוסיף עלה ולומר דגרושה אפילו בגדי שבת ורגל אין שמין לה שכן כתב הרא\"ש ור\"י בנו. אבל מדברי הרשב\"א ז\"ל בתשובה הנזכרת נראה דסבירא ליה דאין שמין בגדי חול אבל בגדי שבת ורגל שמין לגרושה וכתב שזהו דעת הרמב\"ם ז\"ל. וזה לשונו אבל הרמב\"ם ז\"ל סבור שהדין כאן וכאן שוה שהוא ז\"ל כתב פרק א' של מלוה ולוה אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועים שצבעם לשמן אעפ\"י שעדיין לא לבשו אותם ולא מסנדלים חדשים שלקחם לשמן אלא הרי אלו שלהם. במה דברים אמורים בכלי החול אבל בגדי שבת והמועד גובה אותם בעל חוב ואצ\"ל אם היה בהם טבעות זהב וכסף שהכל לבעל חוב עד כאן. הנה שביאר הרב ז\"ל כאן שאף בכלי שעשה הבעל לאשתו יש הפרש בין כלי חול לכלי רגל ושבת שהבגדים של חול זכה לה ושל רגל ושבת לא זכה לה ולפיכך לא הקנה אותם לה ולפיכך שמין אותן לה עד כאן. ואעפ\"י שהוא ז\"ל כתב שדעת הריא\"ף דאין שמין אפילו בגדי רגל ושבת ממה שלא כתב אותו הירושלמי כזו של גרושה בפרק נערה שנתפתתה וזו ראיה חלושה בעיני שגם הרמב\"ם לא כתב בהלכות אישות חילוק בגדי חול לבגדי שבת וכתב אותו בהלכות מלוה ולוה וילמד סתום מן המפורש. וכן הריא\"ף ז\"ל לא כתב הירושלמי בפרק נערה שנתפתתה. וכתב בב\"ק עלה דהאי דהאחין שחלקו שמין מה שעליהן מה שעל בניהם ובנותיהן אין שמין. ובירושלמי אמרו שבגדים של בניהם ובנותיהן של רגל ושל שבת שמין עד כאן. משמע משום דלא קנו אותם אף אשה נמי לא הקנה אותם לה אלא שתלבש אותם ותתנאה בהם בעודה תחתיו ושמין אותם לה דחד טעמא נינהו ומי שמחלק בין זה לזה עליו הראיה. ואדרבה ממה שלא הקשה הרב ז\"ל עלה דהכא מיהא בפ\"ק דבב\"ק משמע דדינן שוה. תדע שהרי הרא\"ש ז\"ל בפסקים הרגיש הקושיא וכתב וז\"ל וגרושה אין חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת ולא דמי להאי דאמרינן בפ\"ק דבב\"ק האחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין וקאמר עלה בירושלמי דבגדי שבת שמין דהתם איכא טעמא למלתא דאחין מקני להו בגדי חול דגנאי הוא שיפשיטו בגדיהם מעליהם כדי לשומם מה שאין כן בבגדי שבת אבל הכא בגרושה אקנויי אקני לה כל מה שקנה וצבע לשמה ובאלמנה אדעתא למיפק לא אקני לה ע\"כ. ואי איתא שהרב ז\"ל היה סובר שיש חילוק בין האי דאחין להאי דגרושה הוה ליה לפרושי וכיון שלא פירש איכא למימר דס\"ל כדעת הרמב\"ם שלא לעשות מחלוקת ביניהם שכלל גדול יש בידינו שאין הרמב\"ם חולק עם הריא\"ף ז\"ל אלא במקומות ידועים ואפילו אם תרצה לומר שדעת הריא\"ף ז\"ל הוא כדעת הרא\"ש ז\"ל אנן כהרמב\"ם ז\"ל דנין בכל דיני ממונות כ\"ש דאתריה דמר הוא וזה ברור. שוב ראיתי שכתב בתשובה סימן אס\"ז וז\"ל ומדברי הריא\"ף ז\"ל נראה שאף ב\"ח של בעל אינו גובה אותם וכדרך שאין להקדש בהם כלום אף בעל חוב אינו גובה מהם לפי שהוא ז\"ל כתב בפ' המקבל גבי סדורו של בעל חוב אותה ששנינו בערכין אעפ\"י שאמרו וכו' ואין דרכו של הרב לכתוב אלא מה שהוא נוהג עכשיו ולא כתב זה אלא לומר שאף בב\"ח כן ומכל מקום נראה שלא הקנה לאשתו אלא אדעתא למיקם קמיה אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה ע\"כ. גם תמצא בהגהה באשרי וז\"ל עלה דהך דהרא\"ש כתב הרמב\"ם דהוא הדין בעל חוב והנ\"מ דחול אבל דשבת ומועדים גובה מהם ואצ\"ל שאם היו בהם טבעות כלי כסף וזהב שהכל לב\"ח עד כאן. הרי לך ב' עדים נאמנים על סברת הרמב\"ם ז\"ל ומי הוא אשר ערב אל לבו להוציא ממון מהבעל במקומו של הרמב\"ם ז\"ל שלא כדעתו אין זה אלא מן המתמיהין. גם ראיתי במרדכי שכתב כי סברת הריא\"ף ז\"ל היא כסברת הרא\"ש ז\"ל מהטעם בעצמו שכתב הרשב\"א ז\"ל. ולעניות דעתי לא איריא כולי האי וכן פסק מהר\"ם כהרא\"ש וכתב דאם גירשה בלא פשיעותא אין שמין לה בגדי שבת ע\"כ. תידוק מינה דאם פשעה ומשום הכי בא לגרשה שמין לה בגדי שבת. ועדיין לא ידעתי פשיעה זו מה היא ולמדנוהו מדברי בעל העטור ז\"ל שכתב ודוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה אלא שמצא נאה הימנה אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה. משמע שאם טוען לומר שמוציאנה לפי שאינה נשמעת לו או מתקוטטת עמו ומפני כך הוא מגרשה אפילו לפי שטה זו שמין לה בגדי שבת ומשמע דאפילו סרחה עליו מתנה שכתב לה בכתובתה גובה לעולם וכן כתוב בטור וכן כתבו הגאונים. ונראה לי דהוא הדין אם נתן לה מתנה אחר שנשאה כגון קרקע או מעות דאין שמין אותם לה ואין בעל חוב גובה מהם לדעת כולם. לא פליגי אלא בתכשיטין ובגדים וכלים שרגילה ללבוש להתנאות בהם שאעפ\"י שהקנה אותם לה בהדיא מעיקרא שמין לה אם הם בגדי שבת לדעת הרמב\"ם ז\"ל וכדכתיבנא לעיל. וכן למדתי מלשון הר\"ן שכתב וז\"ל וכתבו הגאונים דדוקא במלבושים וכיוצא בהם אמרינן דלא אקני לה אדעתא דמיפק אבל הנותן מתנה לאשתו ודאי אית להו כי נפקא לא מפקינן מינה ע\"כ. והביא ראיה לדבר עיין שם. עוד כתב במרדכי בפרקא קמא דבבא קמא עלה דהאי דמהר\"ם וז\"ל אבל רבינו יצחק ז\"ל פי' בכל שכן דשמין דאדם מקפיד על גרושתו ואלמנתו עד כאן. והרי זה כסברת הר\"ז הלוי ז\"ל. ואני בעניותי אומר דיותר מקפיד אדם על גרושתו מאלמנותו כי גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אבל המגרש את אשתו מקפיד ומקפיד שלא תקח כל בגדיה החמודים ותלך ותנשא לאחר בהם ועיניו רואות וכלות אליהם ובשלמא בגדי חול ליכא קפידא כולי האי אבל בגדי שבת ומועד אנן סהדי דלא אקני לה ע\"מ שתצא ותנשא בהם לאחר ואומדנא דמוכח הוא ודבר שהשכל מורה עליו. ואע\"ג דשמואל פליג באלמנה בכולה מלתא ואפי' של שבת ומועד אין שמין לה כדמשמע פשטא דסוגיין ומהאי עובדא דכלתיה דבי בר אלישיב דכתיבנא דאיהי סברה דהלכתא כשמואל ולבשה כל מה שהיה לה ואפי' בגדי שבת. ורבינא נמי לא אמר לה אלא הלכתא כרב ולא אמר ע\"כ לא אמר שמואל אלא בגדי חול אבל בגדי שבת לא. ומדלא אמר לה הכי משמע דבכולה מלתא אמר שמואל אין שמין ודכוותה אמר הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל בגרושה כשמואל באלמנה. הא לא קשיא דבשלמא באלמנה איכא למימר ליכא קפידא וכדכתיבנא ומשום הכי אמר שמואל דאין שמין אפילו של שבת אבל בגרושה אפי' שמואל מודה דאין שמין לה בגדי חול אבל בגדי שבת שמין לה דאיכא קפידא טפי. ומאי דפסקינן בגרושה כשמואל באלמנה היינו בבגדי חול ולאפוקי מדרב דאמר שמין לאלמנה אפי' בגדי חול דאית ליה טעמא אחרינא דאיהו לא מפיק לה אלא משמיא אפיקו לה אבל בגרושה דאיהו מפיק לה אין שמין לה בגדי חול אבל בגדי שבת שמין ונמצאו רב ושמואל שוין בגרושה וחולקין באלמנה מן הקצה אל הקצה והיינו דלא נקט פלוגתייהו אלא באלמנה אבל לפי שטת הר\"ז הלוי ז\"ל כי היכי דפליגי באלמנה פליגי בגרושה והוה להו לאפלוגי בתרוייהו דצריכי טובא כפי הסברות דכתיבנא. וכן נראה מלשון בעל מגיד משנה שסובר כדברי הרמב\"ם ז\"ל דדין האחין שחלקו ודין ב\"ח אם גובה מכסות אשתו ודין אם שמין לגרושה מה שיש לה בגדי שבת דין אחד להם עיין בפרקא קמא בהלכות מלוה ולוה ובפ' י\"ו מהלכות אישות. ",
+            "<b>הכלל </b>העולה כיון דעיקר הדין תלוי במחלוקת אם שמין לגרושה או אין שמין מנקט מלתא מציעתא עדיף דשמין לה בגדי שבת ומועד ואפי' שהם עליה עתה בשעה שבאה לבית דין ואין שמין בגדי חול ואפי' מונחין בקופסא. ונכסי נדוניתה נוטלתן בשומתן הראשונה אם עושין מלאכתן ואם כתב לה מתנה או שנתן לה מעות או קרקע אין שמין אותן. ותו דאפוקי ממונא הוא. ותו דאתריה דמר הוא ודעת הרמב\"ם ז\"ל דשמין לה בגדי שבת והנראה לע\"ד כתבתי. וכל זה הוא מה שפירש הרשב\"א בשמין מה שעליה דלאו דוקא מה שעליה. וכ\"ש אם נפרש דברים כפשוטן מה שעליה ממש מה שהיא לובשת בשעה שבאה לב\"ד להתגרש או בשעה שבאה האלמנה לגבות כתובתה וכדמשמע לישנא דמה שעליה וכדמשמע עובדא דכלתיה דבי בר אלישיב דלבשתינהו לכולהו (מנה) [מאני] דחשבא דהלכתא כשמואל דאמר אלמנה אין שמין מה שעליה. וכן צריך לפרש האיך דמה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין דהיינו דוקא מה שעליהם ממש ואקנו להו אהדדי כדי שלא יפשיטום ערומים. וכן פירשו המפרשים והאי טעמא לא שייך אלא במה שעליהם לא בבגדים המונחים בקופסא. וא\"ת הא מדמינן לה להך דאמרינן אין ב\"ח גובה מכסות אשתו ובניו אפי' חדשים שעדיין לא לבשו אותם והכא נמי דכוותה. יש לומר דלעיקר דינא הוא דמדמינן להו לומר כי היכי דהכא אקני לאשתו ובניו הכא נמי אקני אבל מ\"מ האי כדיניה והאי כדיניה דלכל לגבי בעל חוב שלא יגבה מהם אדם מקנה לאשתו ובניו כל הבגדים שקנה להם ואפילו חדשים ואפילו מונחים בקופסא אבל אחין אהדדי לא מקנו אלא הבגדים שעליהם כדי שלא יפשיטום ערומים. ובעל לאשתו לגבי דידה לא מקנו לה נמי אלא מה שעליה אפשר מהאי טעמא גופא כדי שלא יפשיטוה ערומה דלא ניחא ליה שתתבזה אשתו בב\"ד וירדו חכמים לסוף דעתו של אדם אבל בגדים המונחים בקופסא לא אקני לה למשקל ולמיפק. תדע דלאו לכל מילי מדמינא להו אהדדי שהרי הרא\"ש ז\"ל ובעלי שטתו מחלקין בין האי דאחין להאי דבעל חוב לענין בגדי שבת לאידך גיסא. ומה שכתב הרשב\"א ז\"ל דמדשמואל באלמנה נשמע לרב בגרושה לא איריא כולי האי דאיכא לפרושי הכי דרב ס\"ל אלמנה שמין מה שעליה ואין צריך לומר כלים המונחים בקופסא. ואתא שמואל לומר דאין שמין אפי' המונחים בקופסא ולהא תלינן טעמא בהא דתנן אחד המקדיש וכו' ואנן פסקינן בגרושה כפירושיה דרב דאין שמין מה שעליה ממש ולא כסברתיה דשמואל. אי נמי דשמואל מודה הוא דמה שעליה ממש ומה שעליה דאלמנה אין שמין אבל המונחין בקופסא שמין. והא דתנן כותיה היינו לומר דבעל מקני לאשתו מה שהיא לובשת לאפוקי דרב דאמר אפי' מה שהיא לובשת שמין אבל האי כדיניה והאי כדיניה כל לגבי נפשיה לא מקני המונחים בקופסא. ולגבי אחריני מקני לה הכל וכדכתיבנא ופסקינן בגרושה כדפסיק שמואל באלמנה. וזה נראה לי ליישב הלשון והסוגיא. ומצאתי ספר מלשון רבינו יונה ז\"ל שכתב בפירוש ההלכות וז\"ל רב אמר שמין מה שעליה כלומר כשהאלמנה תובעת כתובתה מן היתומים שמין לה הבגדים שלובשת שעשה לה בעלה עד כאן ודכוותה בגירושין. אין שמין לה מה שלובשת וכן נראה ממה שכתב הריטב\"א ז\"ל ומיהו אינם יכולין לסלקה מהם במעות שאינו בדין שיפשיטוה ערומה ע\"כ. ואי איתא דאפי' על המונחים בקופסא אמרינן הוה ליה לפרושי דהנ\"מ במה שהיא לובשת אינם יכולין לסלקה במעות דאיכא טעמא שלא יפשיטוה ערומה אבל בשאר בגדיה המונחים בקופסא מצו לסלקה בזוזי אלמא משמע דעל מה שהיא לובשת אנו באים לדון. ודוחק הוא לומר דאפי' על הבגדים המונחים בקופסא שייך טעמא דלא יפשיטוה ערומא. וכן נראה ג\"כ מלשון רבי ישעיה ז\"ל בפסקיו וז\"ל שמין מה שעליה פי' כשהיא באה לגבות כתובתה שמין לה הבגדים שעליה בפרעון כתובתה ושמואל אמר אין שמין דמשעה שנעשו לה זכתה בהם במתנה והשחקים שלה עד כאן. משמע בהדיא כי על השחקים אשר עליה אנו דנין ולא על הבגדים החדשים המונחין בקופסא. ומצינו למדין לפי שטה זו דכל לגבי אחרים כגון בעל חוב או המקדיש נכסיו מקני לה אפי' המונחים בקופסה ואין בעל חוב וגזבר גובה מהם. אבל לגבי נפשיה גבי אלמנה לא מקני לה מידי דקי\"ל כרב ולגבי גרושה מקני לה מה שעליה דוקא כדי שלא תתבזה והוא עומד ורואה אע\"ג דלמשקל ולמיפק לא יהיב לה. ובזה תירצנו תפיסת הר\"ז ז\"ל. ואם לבשה בגדי שבת ויו\"ט בשעה שבאת לב\"ד תלוי במחלוקת לדעת הרא\"ש ובעלי שטתו נוטלת הכל בלא שומא. ולדעת הרמב\"ם ז\"ל שמין אותם לה. וכן ראוי לדון דאתריה דמר הוא וכדכתיבנא. ותו דאפקינן ממונא בפלוגתא לא מפקינן. ותו דהויא מלתא מציעתא בין סברת הר\"ז ז\"ל ובעלי סברתו דאמרינן דכי היכי דשמין לאלמנה שמין לגרושה. ובין סברת הריא\"ף ז\"ל ובעלי שטתו דפסקי דאין שמין לגרושה ומה שהיא לובשת מבגדי החול עבידנא כהריא\"ף ז\"ל. ובמה שמונח בקופסא או בגדי שבת אע\"פ שלובשת אותם עבדינן כר\"ז הלוי ז\"ל ושמין לה. ולא תטעה בדברי לומר שאני פוסק כרז\"ה ז\"ל במקום הריא\"ף והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל אלא כהרמב\"ם ז\"ל אני פוסק לפי עדות הרשב\"א והר\"ם ז\"ל אלא אני אומר כי פסק זה הוא קרוב לסברת הרז\"ה ז\"ל יותר ממה שרצה לפסוק מאריה דעובדא שלא לשום לגרושה אפילו בגדי שבת המונחים בקופסא שהוא מן הקצה אל הקצה מסברת הרז\"ה ז\"ל ור\"י ז\"ל כ\"ש אם תאמין למה שכתב הר\"ר יוסף קולון נהגו לפסוק כהריא\"ף במקום שאין התוספות חולקין. וכן נמצא במרדכי וכבר כתבנו לעיל בשם המרדכי שכתב בשם ר\"י שאלמנה וגרושה שוין הם ועדיין אני מסופק אם הוא ר\"י בעל התוספות לפי שלא מצאתי אותו בתוספות בכתובות ולא בקמא במקומו ואפשר שהוא במקום אחר. ומ\"מ אין אנו צריכין לכל זה כי כהרמב\"ם ז\"ל יש לנו לפסוק וזה ברור מאד. עוד נ\"ל דאם לבשה הגרושה בגדי שבת ובאה לב\"ד ורצה הבעל לסלקה בזוזי הדין עמו דליכא הכא טעם דלא יפשיטוה ערומה דבשלמא אלמנה דשמין לה אפילו מה שעליה אינו בדין שיפשיטוה ערומה אבל גרושה דבגדי חול מיהא אית לה מצי מסלק לה ותלך לביתה ותפשיט בגדי שבת ותלבש בגדי החול ולא תפשיט מערומיה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו באשה שלקחה בהקפה מלבוש וחלוק וכיוצא בזה ובא בעלה לגרשה היא אומרת אני חייבת דמי המלבוש והחלוק והוא אומר איני יודע כל מה שבביתי הוא שלי ולא היו עליה בשעה שגרשה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת שיש במצרים שני מנהגות מנהג הלועזים שכותבין בכתובה מעשה ידיה לו וכסותה עליו ומנהג המוסתערב שכותבין מעשה ידיה לעצמה והוא חייב לתת לה כך וכך לשנה לצורך כסותה לפיכך צריך לדעת אשה זו מאיזה מנהג היא אם היא ממנהג הלועזים הדין עם הבעל דהא קיימא לן כל מה שבבית האדם הוא ברשותו והמוציא ממנו עליו הראי' וה\"ל כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שישבע שאינו יודע ונפטר דקי\"ל כרב נחמן בדיני אף בנדון דידן ישבע הבעל שאינו יודע שזה המלבוש או החפץ לקחה אותו בהקפה ונפטר ואעפ\"י שאינו טוען אני קניתיו דדילמא ממעשה ידיה הוא או מציאה או אחרים נתנו לה. וגדולה מזו אני אומר שאפי' יש עדים שלקחה בהקפה מצי למימר דילמא פרעה וקינוניא היא עושה כיון שלא העידו שעדיין הוא עליה חוב. ואע\"ג דקי\"ל דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך חייב שאני התם דהוה ליה למידע כיון שהוא בעצמו לוה אבל בנדון דידן לא אמרה לו האשה חפץ פלוני לקחתי מפלוני בהקפה דנימא איבעי ליה למידע אם (פרע) [פרעה] או לא. ותו דהא מצי למימר לה כיון שכסותך עלי ואני עמך למה לא שאלת ממני או הודעתני. הילכך גם בזו ישבע הבעל. אבל אם היא ממנהג המוסתערב הדין עם האשה כיון שאין טוען ברי חדא דאין כסותה עליו אלא מעות קצובין הן תלבש הרבה הן מעט וזה מנין לו. ותו דמעשה ידיה לעצמה ומציאה לא שכיחי. ולפיכך אני אומר שנוטלת אותה בלא שבועה חדא דאין נשבעין על טענת שמא. ותו דאע\"ג דנשבעין על טענת יורש אע\"ג דטענת שמא היא משום דלא הוה ליה למידע והכא נמי לא הוה ליה למידע הני מילי במילתא דשכיחי אבל שמא מציאה מצאה לא שכיח ולא משבעינן עליה ומכל מקום מחרימין חרם סתם על כל מי שלוקח ממון שאינו שלו וכן תקנו הגאונים ז\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו על אלמנה שבאה לגבות כתובתה בבית דין מן היתומים והוציאה את הכתובה ולא היה חתום בה אלא עד אחד והוא סופר הקהל והכתיבה כתיבת יד הסופר השני של הקהל אבל לא חתם בה וחקרנו על הדבר וידענו שהיה קרוב לאם הכלה והיה כתוב בכתובה בשעה אחרונה תנאי מגיע לאם הכלה ולא היה יכול להעידה ומפני זה לא חתם אבל לכלה בעצמה היה רחוק וכל זה באומדן הדעת כי הסופר שכתב הכתובה הלך לבית עולמו. ועתה צריכין אנו לדעת אם מוציאין ממון מן היתומים בכתובה זו ואם תמצא לומר דאין מוציאין אם הפסידה מזונותיה לפי שתבעה כתובתה אעפ\"י שאין מגבין לה כלום ותמצא קרחת מכאן ומכאן. ואם תמצא לומר הפסידה מזונותיה אם אנחנו השינוה עצה שתגבה כתובתה לתועלת היתומים והסכימה למה שאמרנו אם נקראת תובעת כתובה או לא. ואם תמצא לומר נקראת תבעה כתובתה זו שאין אנו מגבין לה כלום וגם היא מתחלה לא תבעה כתובתה אלא אנחנו אמרנו לה שתגבה האם הפסידה מזונותיה. הכל יבאר כ\"ת באר היטב ולאדוני תחשב לצדקה: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה שלא להוציא ממון מן היתומים על פי עד אחד דעד אחד בשטר לאו כלום הוא אפילו לחיובי שבועה לדעת מקצת הפוסקים דמפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא. ולדעת רוב הפוסקים שאנו סומכין עליהם עד א' בשטר זוקק לשבועה דהא דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם הני מילי באלם שאינו יכול לדבר לפי שאינו ראוי לבילה ובילה מעכבת בו אבל במי שיכול לדבר שהוא ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ואפי' מפי כתבם. ומחלוקתם תלוי בהא דגרסינן בפרק גט פשוט אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה ומקצת מפרשים אכשר מכשר לגמרי לשויי שטרא למטרף ממשעבדי ועד א' בשטר לא מפיק קלא ומשום הכי איצטריכו לאוקומי דהכא בשטר בשני עדים עסקינן ולא יכלו לקיים אלא חתימת אחד מהם ואתי האי סהדא דעל פה ומצטרף בהדיה ומשוי ליה שטרא מעליא דהא מן התורה שטר גמור הוא דקיום שטרות דרבנן ותרי סהדי דחתימי אשטרא אינהו מפקין ליה לקלא וטריף ממשעבדי. ואחרים פירשו כפשטן דלא היה חתום בשטר אלא אחד לבד ומכשר דקאמר אמימר היינו לשוויי מלוה על פה בשני עדים ולא טריף ממשעבדי וכי היכי דשנים מחייבין ממון האחד לבדו החתום בשטר זוקק לשבועה וכן העלה הרשב\"א ז\"ל וכתב שזהו דעת גדולי המורים. ולנדון דידן אם היה אחד מעיד על פה שזוכר הדבר היינו מגבין לה כתובה לכ\"ע דמלוה על פה כזו גובה מן היורשים דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ולא עביד איניש דפרע גו זימניה וגבינן שטר כתובה זו מן היתומים אפילו קטנים דהא דקי\"ל דאין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו כתובת אשה גובה משום חינא וכ\"ת דלמא מחלה כתובתה ליתא חדא דלא טענינן ליתמי אלא מלתא דשכיחא. ותו דשטרך בידי מאי בעי ואפי' שהוא בעד אחד לא הוי משהי ליה גבה אי איתא דמחלה. ותו כיון שאסור לאדם להשהות את אשתו בלא כתובה חזקה דלא עבר אדרבנן אבל כיון שלא נמצא מי שזוכר לא הקנין ולא הענין אין כאן אלא עד אחד ואעפ\"י שהוא זוקק לשבועה קטנים לאו בני שבועה נינהו ואם היו היורשים גדולים בזה יש לדון אם הוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. או דילמא דלא אמרינן הכי אלא במי שיודע הדבר והיה יכול להכחיש את העד אבל ביורשי' דלא הוה להו למידע לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם ובשלמא בשאר חייבין כיון דבא על פה אין מחייבין ממון ליורשים דמצו למיטען פרע ואנן טענינן ליורשים מאי דהוי מצי למיטען מורישם אחד נמי אין מחייב שבועה דאפי' היו מודים לו שלוה ממנו אין חייבין לשלם וכל טענה שאינה מחייבת ממון אין חייב עליה שבועה אבל גבי כתובת אשה דאם היו שנים היו מחייבין ממון ליורשים דלא עביד איניש דפרע גו זמניה דילמא עד א' מחייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. ומסתברא לי דאין לו לשלם דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא דומיא דנסכא דר' אבא שאם היה רוצה היה מכחיש את העד ונפטר וטען טענה אחרת שאינו מכחיש בה את העד אלא אדרבה מודה לדבריו אלא שרוצה לפטור עצמו בטענה אחרת כגון הוציא עליו שטר חוב בעד אחד ולוה טוען פרעתי הוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם וכן כתב הרשב\"ם ז\"ל. ותמה בעל מגיד משנה דאיך יהיה יפה כח עד בשטר מב' בעל פה שהוא נאמן לומר פרעתי והעלה הדבר בצ\"ע. אבל בנדון דידן שמוציא שטר בעד אחד על היתומים ואינם יודעים אם לוה או לא בזה לא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם והבו דלא לוסיף עלה. אבל נ\"ל שאם טען ישבע לי היורש שלא ידע שמורישו לוה ממני או שלא פקדו על ככה משבעינן ליה אם גדול הוא אבל לענין שאלתך לא נפקא מינה מידי שהיתומים קטנים ולא מגבינן לה כלום דעד אחד בשטר בכי האי לאו כלום הוא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאיכא כמה טעמי להגבותה בשטר זה אפי' מן הקטנים חדא דקי\"ל כרבי אליעזר דעידי מסירה כרתי ואע\"ג דלא אמרה אלא לענין גיטי נשים מ\"מ כל הפוסקים שאנו רגילים לסמוך עליהם כתבו דהוא הדין לשאר שטרות ומכללם הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל פרק י\"א מהלכות מלוה ולוה וכן אם כתב שטר אעפ\"י שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מן הגאונים שהורה שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם ע\"כ. והרב ז\"ל לא הכריע סברא זו וכן כתב מגיד משנה ומשמע דלא ס\"ל וכן נראה ממה שכתב ויש מן הגאונים וכו'. ונדון דידן אתיא לכולי עלמא דטעמא הוי משום שיצא קול לשטר הזה והכא אין לך קול גדול מהנשואין וכיון שמנהג מצרים לקרות הכתובה בפני כל הקהל כל שכן בזמן שנשאת בתולה כל העומדים שם הם עדי מסירה שכך הוא המנהג ששליח ב\"ד לוקח הכתובה ומוליכה לכלה ומה לי שימסרנה לידה או לשליח בית דין או לסופרים להוליכה לידה. גם הנייר שרגילין לכתוב הכתובות הוא כתב שאינו יכול להזדייף כי המחק או הגרירה נכרת יפה לעין ומעשים בכל יום שמוחקין וגוררין ומיד אנו מכירין הזיוף. נמצאת למד לפי טעם זה שאפילו לא היה חתום עליה שום עד גובין בעדי מסירה וכ\"ש בנדון דידן שיש בה עד א' ושליח ב\"ד הרגיל להוליך הכתובה. וא\"ת דהוי אחד בכתב ואחד עד מסירה ולא מצטרפין ליתא דהא (פריך) [פירשו] עלה דהאי דאמימר דאכשר בע\"א בכתב וע\"א על פה דמיירי כגון שאותו שבכתב מעיד על ההלואה שראה אותה ושבעל פה מעיד שראה שמסר לו את השטר הזה שהעד חתום בו דבכהאי גוונא יש במסירת השטר שני עדים וכו' והילכך השטר כשר אעפ\"י שלא חתם בו אלא עד אחד שהרי על מסירתו יש שני עדים וקי\"ל כרבי אליעזר וכו' הא קמן דעד החתום בכתובה והמוליך אותה ליד הכלה או קרוביה מצטרפין ומפקינן ממונא אפומייהו ואפי' לטרוף משעבדי דהא קלא אית לה לכתוב ואוושא מלתא טובא. תו איכא טעמא אחרינא כיון דאתם הפצרתם בה והיא לא תבעה כתובתה מלתא דפשיטא היא דלא הפסידה מזונותיה דיש לה מתנאי בית דין אפי' שלא כתבו לה כתובה כלל. וכיון שאין לה במה להנשא לא תנשא לעולם ונמצאת אוכלת מזונות כל ימיה והיתומים מפסידין לפי שראיתי את הכתובה והיא מועטת ובשנה אחת או שנה וחצי צריך לה מזונות כפי שיעור כתובתה ואפי' שלא היה מן הדין לגבות בשטר כזה לתקנת היתומים רואה אני להגבותה דמהאי טעמא נמי גובין שטר כתובה מן היתומים קטנים אע\"ג דאין נזקקין נכסי יתומים עד שיגדילו. ואם תאמר שאני התם שיש שם שטר כתובה וסוף עתידה לגבות כשיגדילו ונמצאו מפסידין המזונות דביני ביני אבל בנדון דידן שאין שטר כתובה שאינה גובה לעולם לא מגבינן לה. י\"ל כיון דעיקר טעמא משום תקנת היתומים מה לי הכא מה לי התם והוי כאלו עושים סחורה לתועלת היתומים. ותו דמאן לימא לן דלאחר זמן לא תבא לידי גביית הכתובה שתמצא עידי מסירה ונמצאו היתומים מפסידין וכ\"ש בנדון דידן שאינה צריכה לבקש אלא עד אחד. ואע\"ג דאין טעם זה מדינא יש להם כח לב\"ד להוציא מן היתומים ממון משום תקלתא כההיא דאפיקת מיתמי מאה זוזי לצדקה ואע\"ג דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו משום לאחשובינהו בעי כדאיתא התם. ואפי' תבעה היא כתובתה אומר אני דלא הפסידה מזונותיה דכיון דלא מגבינן לה ואע\"ג דמגבי' לה מאתים שיש לה מתנאי ב\"ד אפ\"ה יש לה מזונות דאנוסה היא שחשבה שיש לה כתובה כדי להנשא ונמצא שאין לה אלא דבר מועט ודמיא להא דגרסינן בירושל' פרק אלמנה ניזונת רב יהודה בשם רב תובעת כתובתה בב\"ד אבדה מזונותיה א\"ר יוסי ובלבד מן השופי הא מאונס לא כהדא ארמלתא דר' אבדימס רמו בה אמרו לה רבי בא בר כהן בעי ליך תבעת פורנא אבדה מזונותיה מאן דאיתידעין מילייא ?אעלין עובדא קומי רבי יוסי וחזרה למזונה ע\"כ. והביאו המרדכי בפ' נערה שנתפתתה. הרי לך בהדיא שאעפ\"י שתבעה כתובתה לפי שחשבה להנשא לרבי בא בר כהן חשיב לה כאנוסה והחזירה למזונותיה כ\"ש בנדון דידן שחשבה ליטול כתובתה ואינה נוטלת אלא מאתים דחזו לה מתנאי ב\"ד ולאו מידי יהבינן לה מכח כתובתה הילכך אין לך אנוס גדול מזה ולא אבדה מזונותיה וכיון שכן דטבא ליתמי עבדינן להו ותטול כתובתה ותסתלק. תו איכא טעמא אחריתי דכיון דכל הנשים יש להם תוספת על מנהג המדינה נשא אותה ואפי' לא היה לה כתובה תגבה תוספת מה יש לך לומר דילמא דבר מועט. הרי צריך לראות אם קרובותיה יש להם תוספת ככתוב בכתובה זו גובה אותה כ\"ש כי אני ראיתי את הכתובה ועלה סכום התוספות חמש מאות מיירי בקירוב ואין לך בכל הבתולות שיהיה לה פחות מתוספת זה הילכך גובה ואפי' מיתמי. תו איכא טעמא אחרינא דאע\"ג דלא קי\"ל כר' אחא דאזיל בתר אומדנא אלא כרבנן דפליגי עליה דתניא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו ות\"ק פליג ה\"מ בכי האי גוונא דאע\"ג דאומדן דעתא הוא שזה הרגו מ\"מ שמא מקרה אחר אירע לו או שאר גמלים הרגוהו אבל בנדון דידן דאיכא תלת דכל הנשים יש להם תוספת ואומדנא דמוכח הוא דעד אחד העיד גם כן על הקנין אלא שלא ידעו מי הוא דחזקה שלא קנו קנין בעד אחד דכ\"ע ידעי דעד אחד לאו כלום הוא וגם שיש אחר שמעיד על הדבר בכה\"ג כ\"ע מודו דמפקי ממונא. והנה דקדקתי וחקרתי על הדבר וראיתי שסבת טעות זה לפי שרגילין שלוחי ב\"ד לקחת הכתובה בליל החופה מיד הסופרים כדי ליקח מעות מאבי הכלה או מאמה והסופרים אין חותמין עד שקונין מיד החתן ומיד אחר הקנין חוטפין שלוחי ב\"ד הכתובה ותשאר בידם. ואני ראיתי כתובה שהוציאוה בב\"ד בלא עד כלל וכמה פעמים באים איש ואשתו לדין ושואלין הכתובה ומבקשין אותה משלוחי ב\"ד לפעמים תמצאם בידם ולפעמים נאבדת לגמרי. וכבר ה��הרנו את הסופרים כמה פעמים שלא יוציאו כתובה מתחת ידם עד שיחתמוה: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא כיון דאיכא הני טעמי מגבינן לה כתובתה דטבא ליתמי עבדינן להו ובית דין אביהם של יתומים הוא. כל הני טעמי דכתבינן הוא להיכא דלא תפסה אבל בנדון דידן ראיתי שתפסה האלמנה למזונות כדי כתובתה והרי היא נאמנת במגו וכגון דא לא צריכה רבה דמגו דאי בעיא אמרה לא תפסתי כלים נאמנת לומר התוספות שלי הוא כך וכך. וא\"ת דהא לא מהימנא אלא בשבועה. י\"ל דהכא נמי נשבע' דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומגלגלין עליה שיש לה תוספת כך וכך ותגבה ממה שיש תחת ידה. ובנ\"ד דתפסה כדי כתובתה בלא סהדי ואיכא הנך טעמי דאמרן לעיל אין מגלגלין עליה ונשבעת שבועת האלמנה ותגבה ממה שתפסה. והנראה לע\"ד כתבתי. וא\"ת הא דתנן בכתובות פרק האשה דנאמן גדול להעיד מה שראה בקטנו זכור אני באשה פלונית שיצאת בהינומא וכו' ואמרינן עלה בגמרא אמר רב הונא בריה דר' יהושע והוא שיהיה גדול על גביו פי' מעיד עמו וכתב הר\"ן ז\"ל דעלה דהך דזכורני באשה פלונית קאי נמי ואמרינן עלה בגמרא מ\"ט כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלוי מלתא בעלמא הוא וכתב הר\"ן עלה ואע\"ג דקי\"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כיון דאיכא רובא והוא דבר של פרסום גלויי מלתא בעלמא הוא. הא קמן דאפי' דאיכא רובא דרוב נשים בתולות נשאות והוי מלתא דפרהסיא ואיכא עד אחד לא מפקי ממונא עד דאיכא אחר בהדיה ואע\"ג שהיה קטן בשעת ראיית העדות אבל בעד אחד גרידא לא סגיא י\"ל דבנדון דידן איכא רובא ותרן אומדני אומדנא שכתב לה תוספת ואומדנא שהעידו שני עדים והוי מלתא בפרסום. ותו דעדיף מרובא דכלהו נשי כתבו להו תוספת. וגם אני לא סמכתי להוציא ממון על טעם זה לבדו אלא בהצטרפות שאר הטעמים. ובזה ראיתי אחד מחכמי דורנו זה טועה שסומך על טעם אחד לבדו שכותב הרשב\"א או ריב\"ש או הרא\"ש ז\"ל בשאלותיו שנים שלשה טעמים בדין אחד והחכם הזה סומך לו על אחד מהם לבד ועושה מעשה בעלמא אעפ\"י שימצא חולק עליו. ושמא בעל התשובה לא כתב אותו לעיקר אלא לצניפין ועיין בתשובות הרא\"ש ז\"ל כלל פ\"ו ותמצא שהוציא ממון מהיתומים באומדנא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך באשה ובעל חוב שבאו לגבות ואין בהם דין קדימה כגון שזמנם שוה או כגון שנשא ולוה וקנה נכסים או מטלטלין ולא כתב להם מטלטלי אגב מקרקעי כיצד גובין ומי קודם משום דמרגלא בפומייהו דאינשי כתובת אשה קודמת לכל: ",
+            "<b>תשובה </b>משום דבכל הכתובות נהגו לכתוב ושעבד לה מקרקעי ואגבן מטלטלי ועוד כותבין דקנאי ודאקנה וסתמא דמלתא כתובת אשה קדמה בזמן משום הכי נקיטו מרגלא בפומייהו כתובת אשה קודמת אבל מן הדין אינו כן אלא בזמן שהנכסים אין בהם דין קדימה נכסי מלוג שלה נוטלת וכן נכסי צאן ברזל דהיינו נכסי נדונייתה אם הם בעין או תמורתם שיש עדים או ראיה שאלו באו מכח אותם הנכסים שהיו מנדונייתה נוטלתן ואין לב\"ח בהם כלום ואם אכלן הבעל או שנאבדו כיון שהוא חייב באחריותן הרי היא בהם כשאר ב\"ח וחולקין. ומנה מאתים ותוספת ב\"ח קודם מפני שהוציא מעות ואם נשאר תגבה האשה שלא הוציאה כלום וברור הוא ואופן החלוקה תמצא פרק י\"ז מהלכות אישות. ע\"ש: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>באשה שבאת לגבות כתובתה והוקרו המטלטלין היא אומרת כלי אני נוטלת בשומתן הראשונה והוא אומר או היורשין או טלי מעות בעין או טלי אותן בשומתן של עכשיו: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה שהדין עם ��בעל או עם יורשיו מדין הגמרא שלכך נקראו צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אבל במצרים לא נהגו כן ומנהג מבטל הלכה. וכל הנושא אשה על דעת מנהג אותו מקום נושא ונהגו שתטול האשה בלאותיה אם עושין מלאכתן הראשונה בשומא הראשונה אעפ\"י שאינם שוים רביע שומתן. וכיון שאם פחתו פחתו לה אם הוסיפו נמי לה. ומה שכותבין אחריות על הבעל הוא לענין גניבה ואבדה ומנהג יפה הוא. לפיכך הדין עם האשה ונוטלת כליה משום שבח בית אביה ונוטלתן בשומתן הראשונה ואינה צריכה לפנים: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך איך ינהגו בני ארץ ישראל הבאים למצרים בענין התפלות בב' ימים טובים של גליות ובענין עשיית מלאכה כי ראית רבים פורצים גדרן של ישראל ואומרים של א\"י אנו. ומהו עקירת דירה ודעתו לחזור בענין זה הכל יבאר כבוד תורתך כי הוא דבר שאנו צריכין לו תמיד: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בפסחים פרק מקום שנהגו אמר ליה רב ספרא לרבי אבא כגון אנן דידעינן בקיבועה דירחא בישוב לא עבידנא מפני המחלוקת במדבר מאי. אמר ליה הכי אמר רב בישוב אסור במדבר מותר עד כאן. ואיכא למידק עלה והרי בני בבל נמי בקיאי בקבועא דירחא ואפ\"ה עושין שני ימים ואם כן איך היה עושה מלאכה ביו\"ט שני. ותירץ ר\"ת ז\"ל שהיה רב ספרא במקום שהיו מגיעין שלוחי ב\"ד ולא היו עושין אלא יום אחד והיינו בקבועא דירחא שהיה יודע מתי נקבע החדש דהתם ליכא למיגזר שמא יעשה מלאכה ביום טוב ששומעין קידוש החדש וכן העלו בתוספות וכן העלה הריטב\"א ז\"ל והדבר מוכרח בעצמו. ונמצאת למד שזהו ממש ענין שאלתנו שבאין מארץ ישראל שאין עושין אלא יום אחד למצרים שעושין שני ימים טובים ואסיקנא בישוב אסור במדבר מותר. וכתבו בתוספות דבישוב אסור אפילו בצנעא ואפילו דעתו לחזור דלא אפשר למלאכה בצנעא כמו שאר דברים עד כאן. וכתב רבינו זרחיה הלוי ז\"ל עלה דהך דרב ספרא הני דנחתי ממערבא אסור להו למעבד עבידתא ביום טוב שני בישוב אפילו דעתו לחזור לפי שהוא מנהג גדול שפשט איסורו בכל הגולה כולה ואין לפרוץ. ובמדבר מותר אפילו אין דעתו לחזור כל זמן שלא הגיע לישוב לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותם ואם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור הוקבע ביניהם ונעשה כמותם ואסור בין בישוב בין במדבר עד כאן. וכתב עליו הריטב\"א ז\"ל ודבריו בזה נכונים וברורים וכן כתב בספר כל בו בשם ר\"ז הלוי ז\"ל. הא למדת שהבאים מארץ ישראל למצרים אסורים בעשיית מלאכה אפילו בצנעא ואפילו דעתם לחזור מיד לא\"י אבל במדבר מותרים בעשיית מלאכה. ומה שי\"ל בזה אם כבר יצא מן המדבר והגיע ליישוב מצרים אבל עדיין לא נכנס למדינה מהו ואם יש ישוב ישראל באותו המקום שהגיע לו פשיטא לי דאסור בעשיית מלאכה כי קמבעיא לי דליכא ישוב מאי כיון שיצא מן המדבר אסור בעשיית מלאכה או דילמא כיון שעדיין לא הגיע לישוב ישראל למאי ניחוש. ונראה לי דרך סברא שאם אין דעתו לחזור כיון שנכנס לישוב מצרים שעושים שני ימים הוקבע ביניהם ונעשה כמותם וחל עליו תורת מנהגם דהא איכא תרתי. אבל אם דעתו לחזור למקומו כיון שעדיין לא הגיע למקום ישוב ישראל מותר בעשיית מלאכה. ואמינא לה מדיהיבו טעמא בתוספות דלא אפשר למלאכה שתעשה בצנעא משמע שאם היה אפשר להעשות (רצונו) [בצנעא] מותר וכיון דליכא ישראל באותו המקום שהגיע לו אפשר ואפשר הוא שתעשה בצנעא והכל הוא בצנעא הילכך מותר בעשיית מלאכה דאיכא נמי תרתי חדא שדעתו לחזור למקומו ועוד שעדיין לא הגיע ליישוב ישראל. וא\"ת אי איתא דהא דרב ספרא ומאי דפשיטו מדרב הלכתא היא אמאי השמיטו הריא\"ף והרא\"ש ז\"ל בפסקיו. וי\"ל כיון דכתב כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאיתרא וכו' וכתב תירוצו של רבאשי דהוא בתרא דאמר אפילו תימא מא\"י לבבל הנ\"מ שאין דעתו לחזור רבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה וקי\"ל כרב אשי דהוא בתרא ולמדנו מהא דרבה בר בר חנה דבאכילה דאפשר בצנעא עושה כמקומו כיון דדעתו לחזור אבל מלאכה דלא אפשר בצנעא אפילו דעתו לחזור אסור. והיינו הך דרב ספרא דבישוב שיש מי שרואהו ליכא צנעא. אבל במדבר שהכל צנעא מותר תדע דהכי הוא שהר\"ן ז\"ל הקשה מהא דרב ספרא עלה דהא דרבה ותירץ לה וז\"ל. וא\"ת והיכי אמרינן דבדעתו לחזור דכיון דלא מתסר אלא מפני המחלוקת דבצנעא שרי והא אסיקנא בדרב ספרא דהוה ידע בקבועא דירחא דבישוב אסור ובודאי דעתו לחזור הוה דאי לא כיון דבבבל הוה ודאי אפילו במדבר אסור הוא ואפילו הכי אמרינן דבישוב אסור. י\"ל דלא דמי אכילה למלאכה דמלאכה קלא אית לה ובישוב מיפרסמא מילתא מה שאין כן באכילה עד כאן. הא למדת דמלאכה לעולם אסורה ביו\"ט שני לא שנא דעתו לחזור או אין דעתו לחזור. ואכילת דבר שנהגו במקומו היתר ובזה המקום שהוא שם נהגו איסור אם דעתו לחזור ובצנעא מותר. ולענין התפלה צריך לדעת אי הוי מילתא דמפרסמא ודומיא למלאכה או אי הוי מילתא דצנעא ודמיא לאכילה. ונראה לי דהוי מילתא דצנעא מכל שכן דאכילה דהשתא אם אכילה שאפשר שיראו אותה כעובדא דרבה שהוצרך לכסותה קרינן מילתא דצנעא תפלה שהוא בלחש ואין אדם מכירו אם מתפלל י\"ח או שבע ודאי דהוי מילתא דצינעא וכל שכן אם מתפלל בביתו. הילכך כיון שדעתו לחזור יתפלל י\"ח במקומו וכן המנהג. תו איכא טעמא אחרינא שאם מתפלל י\"ח לא נמצא שקרן בתפלתו ויצא ידי חובתו דאפילו בשבת אם התפלל י\"ח יצא. אבל [אם] מתפלל שבע נמצא שקרן שאומר את יו\"ט מקרא קדש הזה וחותם מקדש ישראל והזמנים. ואע\"ג דכתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה דחול המועד נקרא יו\"ט ניחא ביו\"ט ראשון ביו\"ט האחרון מאי איכא למימר. ועוד דלא יצא ידי חובתו בשבע דאטו מפני המחלוקת נאמר לו שיתפלל תפלה שאינו יוצא בה ידי חובתו ואין להוכיח שלא יתפלל תפלת המועד לפי שמוציא שם שמים לבטלה שחותם מקדש ישראל והזמנים דהא אנן ידעי בקיבועא דירחא ואפ\"ה מברכינן לה. וכן בחול המועד במוסף מברכים לה דבכל זמן שיברך אותה שפיר מברך שקדשת את ישראל והזמנים. ודמיא למאי דאמרינן במגילה סדר הבדלות הוא מונה. ולענין המלבוש לפי שיש לנו בגדים מיוחדים לשבתות ומועדים ובגדים מיוחדים לחול רואה אני שילבש בגדי המועד דהוי מילתא דפרהסיא שהרואה אומר כחול הוא נוהג ואע\"ג דלא שייך מפני המחלוקת אלא אם עושה מלאכה שאסורה לבני העיר או אם אוכל מאכל שהוא אסור לבני העיר אבל במלבוש ליכא קפידא מכל מקום כיון שחייב אדם לכבד את השבת והמועד בכסות נקייה ולשלשל את בגדיו אם אין לו וזה לובש בגדי חול ואמש היה לבוש בגדים נאים והיום בגדים צואים שייך לומר גם כן מפני המחלוקת ואל ישנה. הכלל שינהוג בכל דבריו כשאר בני העיר חוץ מאכילה ובצנעא. ולענין לבשל מיו\"ט שני לשבת בלא הנחת עירובי תבשילין הדבר נראה ברור שהוא מותר לבשל שהרואה אומר הניח עירובי תבשילין או על אחרים סמך וזה פשוט. ולענין מהו פירוש דעתו לחזור אם מיד או לאחר זמן. גרסינן בפרק מקום שנהגו במתניתין ההולך ממקום שעושים למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה מפני המחלוקת. וא\"ת אי מתני' כשדעתו לחזור אמאי נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם והלא דעתו לחזור למקומו. ואי מתני' בשאין דעתו לחזור אמאי נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם הלא כבר עקר דירתו משם. ויש לומר דמתניתין בשדעתו לחזור ונותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם לא מדינא אלא מפני המחלוקת. והיינו דקתני סיפא ואל ישנה מפני המחלוקת. וכיון דטעמא הוי משום הכי בצנעא מותר וכדכתיבנא לעיל וכן פירשו המפרשים ז\"ל. וראיה מדגרסינן בפרקא קמא דחולין כי סליק רבי זירא אכיל מוגרמת דרב ושמואל ומקשינן ורבי זירא לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם. ואסיקנא הני מילי בשדעתו לחזור ורבי זירא אין דעתו לחזור הוה. וקשיא לן השתא דמהכא משמע דמתניתין בשדעתו לחזור ואלו הכא בסוגיא דפרק מקום שנהגו משמע דמתניתין בשאין דעתו לחזור כדתריץ רב אשי כדפריך עליה דרבה בר בר חנה דאכל דאיתרא ולית ליה נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ומתרץ רב אשי מתני' בשאין דעתו לחזור ורבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה ופסקה הריא\"ף ז\"ל וכדכתיבנא לעיל. וליכא לתרוצי דאמוראי פליגי בה רבי זירא מפרש בדעתו לחזור ורב אשי בדאין דעתו לחזור דכיון דקיימא לן כתירוצו של רב אשי היכי פרישו לה כל המפרשים למתני' בשדעתו לחזור. ומה שנראה מדברי הר\"ן ז\"ל לתרץ קושיא זו דהכי פרכינן עליה דרבה בר בר חנה דהוה סלקא דעתין שלא היה דעתו לחזור וכי היכי דתנן במתני' דכל שדעתו לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא ואפילו בצנעא ה\"נ כל שאין דעתו לחזור נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם מדינא ואפילו בצנעא דחד טעמא הוא. ותירץ רב אשי דזה הדין נוהג במי שאין דעתו לחזור שנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם מדינ' אבל רבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה ואין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם אלא מפני המחלוקת. ואם כן בצנעא מותר והשתא מתני' לכ\"ע בדעתו לחזור מתפרשת וחדא מדינא וחדא מפני המחלוקת הא למדת דמתני' בשדעתו לחזור. ואם כן צריכין אנו לדעת עד מתי נקרא דעתו לחזור ולכאורה היה נראה דכיון דלא פירשו בה מידי כל שדעתו לחזור אפילו לזמן מרובה. אבל כד מעיינת בה שפיר אין הדין נותן שיהיה דעתו לחזור לזמן מרובה וינהוג כקולי מקום שיצא משם ואפילו בצנעא וגם אין שורת הדין שיהיה דעתו לחזור מיד למקומו ולא ינהוג כקולי מקום שיצא משם בצנעא לפיכך נראה לומר דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם כיון שדעתו לחזור אפילו לזמן מרובה ולא נפטר מחומרי מקום שיצא משם אלא בשאין דעתו לחזור כלל. אבל קולי מקום שיצא משם אינו נוהג אפילו בצנעא אא\"כ דעתו לחזור מיד וכן כתוב בספר כל בו וז\"ל. ובקולי מקום שיצא משם שפוסקין שלעולם אינו נוהג אותם אם אין דעתו לחזור מיד ואעפ\"י שדעתו לחזור לאחר זמן אבל חומרי מקום שיצא משם נוהג כל זמן שדעתו לחזור לעולם עד כאן לשונו. ולפי שטה זו רבה דאכל דאיתרא דעתו לחזור מיד היה ולפיכך נהג כקולי מקומו ובצינעא וכדכתיבנא. ורבי זירא דאכל מוגרמתא דרב ושמואל כקולי מקום שהלך לשם לא היה דעתו לחזור כלל. והשתא דאתית להכי ומפלגינן בין דעתו לחזור מיד לדעתו לחזור לאחר זמן מצינן לתרוצי קושיין דלעיל דהכי משני רב אשי עלה דהא דרבה דאכל דאיתרא מתני' בשאין דעתו לחזור מיד ורבה דעתו לחזור מיד הוה. אבל מתני' דעתו לחזור אחר זמן והכי מתרצי לדר' זירא דאכיל מוגרמתא מתני' דעתו לחזור לאחר זמן ורבי זירא אין דעתו לחזור כלל והרי זה עולה יפה. ומה נקרא מיד ומה נקרא לאחר זמן כל מי שבא למכור סחורה משם או לקנות סחורה בכאן או העולים לירושלים לזיארה נקראו דעתו לחזור מיד. אבל הבאים לישא וליתן ולהרויח או לעשות מלאכתו או ללמוד תורה אעפ\"י שלא עקרו דירתם משם נקרא דעתו לחזור לאחר זמן ואם עקר דירתו משם ואשתו ובניו אף עפ\"י שדעתו לחזור להתיישב בא\"י לא נקרא דעתו לחזור כיון שנתיישב במצרים דאלת\"ה כולנו דעתנו לחזור ולדור בא\"י דעל זה הטעם אנו סומכין לדור במצרים אעפ\"י שהתורה אמרה לא תשוב בדרך הזה עוד דכיון שאין אנו יורדים להשתקע אלא לגור וכאשר תמצא ידינו נלך לא\"י אין אנו עוברין. נמצאת למד לפי דרך זה שהבאים מא\"י ואין דעתם לחזור או שעקרו דירתם משם לגמרי הרי הם כבני מצרים לכל דבריהם מדינא והיינו דרבי זירא. ואם דעתם לחזור לאחר זמן היינו מתניתין נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם מפני המחלוקת ל\"ש בצינעא ול\"ש בפרהסיא. ואם דעתם לחזור מיד נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם בפרהסיא אבל בצינעא עושה כקולי מקומו. אם הוא ענין מלאכה כנדון דידן במדבר אבל בישוב לא כלל והיינו דרב ספרא. ואם הוא ענין אכילה בצינעא מותר והיינו דרבה בר בר חנה דאכל דאיתרא ובפרהסיא אסור והיינו דכי אתו הנך אמוראי כסייה. ולענין תפל ובישול הוו דברים שבצנעא ונוהג כעירו. ולענין מלבוש הוי דבר שבפרהסיא ולובש בגדי יו\"ט וזה לפי שטת התוספות והר\"ן ז\"ל וקצת מפרשים אבל לפי שטת הרמב\"ן והרא\"ה והריטב\"א מתני' אתיא כפשטה בכל גוונא אלא ישנה מפני המחלוקת. וז\"ל הר\"י ז\"ל בשם רבו הרא\"ה ז\"ל ועל כל פנים צריכין אנו למודעי לדברי רבינו הגדול הרב רבינו משה בר נחמן זכרונו לברכה דמתניתין דהדר ותני לא ישנה מפני המחלוקת מילתא פסיקתא נקט ואפילו בשדעתו לחזור ואפילו כולם חכמים יודעים את התורה ואפילו בחדרי חדרים. ובהא אתיא מתניתין רישא וסיפא בחדא גוונא דרישא איירי בחד צד במקום דליכא למיחש למחלוקת ואזלינן לאביי בתר ארץ ישראל. ולרב אשי בתר עיקר עירו והדר קתני כי מפני המחלוקת אין לשנות בשום ענין מחומרי מקום שהלך לשם. ובאור דברים אלו המנהגות על ג' דרכים דכל שהיה מנהג בטעות נשאל ומתירים לו כדברי הירושלמי ואפילו בכותאי נמי כיון דנשאלין ומראין שהלכה רופפת בידם מכל מקום אין נוהגין היתר בפני כותיים וכיוצא בהם שאינם בני תורה והיינו מתני' דקתני דברים המותרים וכו' דלהתירו בפניהם אינו רשאי אבל להתירו להם אפשר בשנשאלו. וגם כשלא נשאלו מתירים להם בעל כרחם כשיש במנהגם חשש גרם איסור וכההיא דבית שאן וזו אינה ענין למשנתינו כלל ולא הוה צריך לפרושי דפשוט הוא דמנהג בטעות לא שייך חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם שאפילו לבני העיר עצמן היה לנו להתיר אי לאו דאינהו כותאי ואין לנו אלא להשמט מסירכא דידהו שלא יחטאו על ידינו והיינו שלא לנהוג היתר בפניהם. והדרך השני הוא מנהג שאנו בטעות אלא שרצו להחמיר על עצמן בין על פיהם בין ע\"פ תלמיד חכם והדבר הוא מותר מן הדין בלא שום מחלוקת כמלאכה בערבי פסחים קודם חצות ואפילו יש בדבר מחלוקת אלא שהאוסר יחיד כנגד רבים וכיוצא בו כל שנהגו בדבר להחמיר והוא שידעו שהוא מותר מנהגם שריר וקים ואפילו כולם חכמים יודעים את התורה כולה אין מתירין להם וההולך לשם אינו נוהג שם היתר ואפילו בחדרי חדרים ואפילו בדעתו לחזור שכל כיוצא בזה יש לחוש למחלוקת וזו היא משנתינו דקתני מלתא פסיקתא בכל צד ובכל ענין שלא ישנה מפני המחלוקת ואתיא כולה בחדא גוונא בשדעתו לחזור דחומרי מקום שיצא משם נותנים עליו בשדעתו. לחזור וכן חומרי מקום שהלך לשם אעפ\"י שדעתו לחזור אין לו היתר אלא חוץ לתחום. ויש עוד מנהג שלישי בינוני בין שנים הללו והוא שנהגו איסור בדבר לא מחמת חומרא אלא שטעו בדבר שאין טעותו מוכרע שהיא דבר התלוי במחלוקת שיקול הדעת כגון האי דאיתרא וכיוצא בזה נתנו רמז ברישא דמתני' שאין בדעתו לחזור נוהג כמותם אליבא דרב אשי ואם לאו נוהג כמקומו ואליבא דאביי תולה הדבר בארץ ישראל וטעם חלוקים אלו לפי שאין בזה מפני המחלוקת שכבר יודעים הם שמנהגם דבר מחלוקת חכמים הוא וכי אין מנהגם מכריע ההלכה והעושה שלא כמנהגם אינו משים אותם טועים בדבר משנה אלא כטועים בשיקול הדעת ואין בזה קלון כיון שאין הדבר מוכרע ומכל מקום מדכסייה רבה בר בר חנה ואמר שוינכו ככותאי שמעינן שאף בזה ראוי שלא ינהוג היתר בפניהם במקום כותיים אבל במקום תלמיד חכם נוהג היתר בפרהסיא בפניהם ומכל מקום ודאי אין מתירין להם אפילו שנשאלו דכיון דשיקול הדעת תופס בדבר מנהג להחמיר. ונשאר לנו לברר דמאי דאמרינן לקמן בדרב ספרא במדבר מותר והתם גבי עובדא דרמי בר תמרי אמרו חוץ לתחום אכלינהו כולה חדא מלתא היא ודוקיא דלישנא הכי הוא מסתמא דיישוב תוך התחום ומדבר חוץ לתחום. אי נמי התם דלא נהגי אלא בפומבדיתא נקט חוץ לתחום דבחוץ לתחום שאני אבל הכא שפשט מנהג י\"ט שני בכל בבל צריך שיהיה חוץ לתחום לכל מדינה והיינו מדבר מן הסתם ע\"כ לריטב\"א ז\"ל בשם רבו הרא\"ה ז\"ל. וכתב עוד ז\"ל והדבר פשוט שאין משנתינו וכל גמרא ועובדי אלא במנהג להחמיר אבל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפי' היה על פי גדולים שבעולם. כל שנראה בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם שאין לנו אלא השופט אשר יהיה בימינו. ומיהו במקום שאין האיסור ברור והמנהג קבוע כבר עד שא\"א לו לבטלו נהי דהכא ליכא משום סירכא דכותיים דאי מסרכי להחמיר מסתרכי אפ\"ה כיון שאינם בני תורה ואין כח בידו [לבטלם] יש לו לעשות לעצמו בענין שלא יהיה בדבר מחלוקת (דע) [עד] שיוכל להחזירם מעט מעט ואם הטעות מוכרע אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד השם ע\"כ. והנה הדברים האלו מורים על שלימות אומרם ומישבין את הלב ומהם אין לנטות ימין ושמאל. ולמדנו מהם לנדון דידן דיום טוב שני שהוא ממנהג אבותינו אין להקל בו כלל וצריך לנהוג בו כיום טוב גמור לכל הדברים אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור מיד מפני המחלוקת ובשעה שנכנס לתחום המלכות שנוהגין בו שני ימים חל עליו חומרת מקום שהלך לשם ואפי' לפי שטה זו רואה אני שיתפללו הבאים מארץ ישראל י\"ח כמנהג מקומם חדא שאין זו קולא ועוד שכבר נהגו כן ולא ראינו שום מחלוקת ועוד אם מתפלל שבע נמצא שקרן בתפלתו ועוד כיון שדעתו לחזור לא יצא ידי חובתו בתפלת שבע וכדכתיבנא ולכל שאר הדברים הרי הוא כיום טוב גמור. ולענין אם עקר דירתו ואשתו אבל דעתו לחזור כבר כתבתי למעלה שהוא חשוב כבני העיר אם לא היה מנהגם בטעות אבל אם היה מנהגם בטעות אינו חייב להתנהג בו ואם היו כותאי ודכותייהו אינו רשאי להתירו בפניהם אבל נוהג בצינעא בתוך ביתו אפילו דירתו קבועה באותה העיר וכן כתב הר\"ן ז\"ל. את זה ראיתי מספיק לכל מה ששאלת והנראה לעניות דעתי כתבתי. ומכאן אתה דן למי שעולה לארץ ישראל ואין דעתו לחזור כלל שלא ינהוג קולי מקום שהולך לשם עד שילך לשם למקום ישוב ולא במדב�� וכל שכן ביו\"ט שני של גליות שהוא מנהג גדול וקבוע דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה סמכו עושי הגבינה במצרים שמעמידין הגבינה בקיבה של נכרים והרי הוא דבר המעמיד ואפילו בכל שהו אוסר ואע\"ג דפירשא בעלמא הוא הרי הוא בולע מהעור. הכל יבא בכתב מבואר אי זה דרך מותר ואי זה אסור כי ראינו רבים נכשלים בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בשלהי פרק כל הבשר אמר שמואל מפני מה אסרו גבינות הנכרים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה הא קיבה גופה שריא וכו' ואסיקנא התם והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל בקיבת נבלה ובקיבת שחיטת נכרים ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה מעמידין וכל שכן בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה מאי טעמא דחלב המכונס בתוך הקיבה פירשא בעלמא הוא עד כאן בגמרא. ואיכא למידק עלה בעור קיבת נבלה אין מעמידין אבל בעור קיבת שחוטה מעמידין ואמאי בשר בחלב הוא וליכא למימר דעור הקיבה עור בעלמא הוא ולא בשר דא\"כ אפילו בעור קיבת נבלה יהיה מותר אבל קושטא דמילתא דעור הקיבה רך הוא וראוי לאכילה והוי כשאר בני מעיים וא\"כ הדרא קושיין לדוכתא וזו מתורץ בקושיא אחרת דאמאי אסרינן בכל דהו ליטעמיה קפילא ארמאה ליהוי בנותן טעם. והעלו המפרשים ז\"ל דמשום הכי נקט עור קיבת נבלה דנבלה הוא המעמיד החלב וכל דבר המעמיד אוסר בכל דהו. אבל עור קיבת שחוטה הוי משום בשר בחלב וליכא למימר בכל שהוא דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי וכן הסכים הרמב\"ם ז\"ל בפרק ג' מהלכות מאכלות אסורות למדנו דאי לאו טעמא דאוקומי קא מוקים הוה אזלי בהו אחר נותן טעם אבל אחרים מחמירים דכל דבר של נכרים לא הלכו בו אחר נותן טעם כדי שלא יפרוצו. נמצאת למד כי המעמיד בעור קיבת נבלה אוסר בכל שהוא. ובעור קיבת שחוטה בנותן טעם ואי ליכא קפילא בס' והמעמיד במה שבתוך הקיבה באיזו קיבה שתהיה מותר חוץ מקיבת עגלי ע\"ז דאסור משום דניחא ליה בניפחיה. וקיבת כשרה שינקה מן הטרפה מחלוקת ור\"ת כתב כי בצלול שבו אין מעמידין אבל בקרוש שבו מעמידין ואם נתבשלה הקיבה בעורה או נמלחה בעורה דמלוח הרי כרותח. גרסינן בפרק כל הבשר קיבה שבשלה בחלבה אסור פי' ר\"ת ז\"ל בצלול שבו שעדיין חלב הוא אבל בקרוש שבה מותר דפירשא בעלמא הוא. אבל הריא\"ף ז\"ל כתב דהא קודם חזרה אבל האידנא הא איפסיקא הלכתא בהדיא דמעמידין בקיבת נבלה דפירשא הוא. ולכאורה היה נראה לומר כיון שהיא מותרת באכילה יהיה מותר להעמיד בה אעפ\"י שנמלחה עם עורה או אם נתבשלה אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דבשלמא לאכול הקיבה כמות שהוא מותר שאין שם אלא פרש ובשר אבל להעמיד בה אסור שהבשר נתן טעם בפרש הזה וכשמעמיד בו החלב חוזר האיסור ונעור ואם נמלחה קיבת נבלה בעורה העור נתן טעם בקיבה והעמיד הגבינה בקיבה שיש בה טעם נבלה אוסר בכל שהוא דאוקומי קא מוקים. ואם נמלחה קיבת שחוטה בעורה שאין בה אלא משום בשר בחלב והעמיד בה הגבינה מותרת בדיעבד חדא דהוי נותן טעם בר נותן טעם. ועוד דרחוק הוא שיהיה טעם בשר בגבינה. אבל לכתחלה אסור להעמיד בה הגבינה. ומדברי ראבי\"ה נראה שאפי' בדיעבד אסור שכתב וזה לשונו. אם מלחו הקיבה בעור הרי קבל טעם בשר ואין מעמידין בו ואפי' הוי מין בשאינו מינו הרי פסקנו דבכוליה משערינן ואם אין בחלב שמעמידין אותו ששים כנגד בשר הקיבה אסור ורוב פעמים אין נמצא בו ששים והוה ליה כעץ המקבל טעם בשר ואסור להגיס בו חלב אבל לאוכלו בלא ��ערובת חלב אחר מותר דפירשא בעלמא הוא אך אין להקל עכשיו בזה כי נראה כאוכל נבלות וטרפות אם היה מעמיד בקיבת נבלה ושחיטת נכרי אלא אם בדיעבד העמיד או שנתערב אחד אפי' באחד מותר ע\"כ. ושתי חומרות גדולות החמיר ז\"ל שאמר שרוב הפעמים אין נמצא בו ששים ואנחנו בדקנו זה וראינו שדבר מועט מן הקיבה יספיק להעמיד יותר ממאתים חלקים כמוהו וכל שכן בשר הקיבה שהוא חזק מהקיבה בעצמה. ומה שכתב שלא להעמיד לכתחלה בקיבת נבלה ושחיטת נכרי כבר נהגו במקום זה היתר בדבר על פי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל ושאר גאוני עולם. ומ\"מ למדנו מדבריו ז\"ל שהקיבה מקבלת טעם מבשר הקיבה ונפקא מינה לקיבת נבלה שנמלחה בעורה לאסור אפי' בדיעבד ולקיבת שחוטה לאסור לכתחלה או אפי' בדיעבד אם היה מהקיבה שיעור גדול עד שנתן טעם בגבינה וכדברי ראבי\"ה כתיב במרדכי כן בספר התרומה. ואע\"ג שכתב במרדכי בשם ר\"ת ז\"ל וז\"ל אבל מטעם פירשא ודאי היה מתיר רבינו תם אפי' נמלחה הקיבה בעורה דטעם היוצא מן הבשר נעשה פירשא כשנבלעה בקיבה. יש לומר דהיינו לומר דוקא למיכליה בעיניה אבל להעמיד בו החלב חוזר האיסור ונעור וכדכתיבנא. ואפי' תאמר שאין רבינו תם מחלק בין למיכליה בעיניה או להעמיד בה הגבינה מודה הוא בצלול שהוא חלב גמור. וכל שכן אם ינקה סמוך לשחיטה דין חלב גמור עליו וכן כתבו משמו של רבינו תם ז\"ל. וכך הוא במצרים שיונקת סמוך לשחיטתו כדי שימצא בקיבה חלב הרבה. וגם עיקר העמדת הגבינה הוא בצלול שבו. ואפי' שמעמידין בקרוש שבו א\"א בלא צחצוחי הצלול אא\"כ היה יבש ובזה אין דרך להעמיד. ולענין אם עמדה הקיבה בעורה יום או יומים כתב בהגהה במיימוני שראוי להחמיר לפי שכבוש הרי הוא כמבושל. וכ\"כ ביו\"ד וז\"ל חלב הנמצא בקיבה לדעת הריא\"ף אינו חלב גמור ומותר לבשל בו בשר ואפילו בצלול שבו וכן כתב הרמב\"ם. ורש\"י אסרו וכתב שהוא חלב גמור אפי' הקרוש שבה. ור\"ת חולק שהקרוש שבה אינו חלב אבל הצלול שבה הוא חלב לפיכך אם מלח קיבה בחלבה נאסר משום בשר בחלב דמליח הרי הוא כרותח וכן אם עמד בו יום אחד דכבוש כמבושל ואם העמיד בה גבינות אם יש בהן בנותן טעם אסורות לרש\"י ז\"ל אפי' בקרוש ולר\"ת דוקא בצלול וכן הוא מסקנת הרא\"ש ז\"ל ע\"כ. ובודאי שאין דברי הרב ז\"ל אלא בקיבת שחוטה דליכא אלא בנ\"ט אבל בקיבת נבלה אוסר בכל שהו משום שהוא דבר המעמיד וכדכתיבנא לעיל וכן כתב הר\"ן בפירוש ההלכות. הא למדת כי קיבה שבשלה בעורה או נמלחה בעורה או נכבשה בעורה יום אחד דין אחד להם לדעת רש\"י ז\"ל אסורה משום בשר בחלב כפשטה דברייתא. ואם העמיד בה גבינות בנותן טעם דאיסורו משום בשר בחלב ואם אין בו נותן טעם האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואם אין שם ע\"א משערין בששים ומשערין בכל הקיבה שהכל נעשה חתיכא דאיסורא. ולדעת רש\"י ז\"ל האי דאמרינן פירשא בעלמא הוא לאו מלשון פרש אלא כלומר הדבר המופרש מגופה וכדפרשינן. ולדעת ר\"ת ז\"ל הקרוש אינו נאסר כלל ואפשר לדעתו ז\"ל דאפי' להעמיד בו מותר כיון שהוא פרש אינו נאסר אבל הצלול נאסר ואוסר. ולדעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שאנו נוהגים על פיהם במדינה הזאת ל\"ש קרוש ל\"ש צלול הכל הוא פרש ואינו נאסר ואם העמיד בה הגבינה אסורה בנותן טעם דהבו דלא לוסיף עלה. ואין לנו לעשות כקולת ר\"ת ז\"ל שאין הפרש מקבל טעם מהבשר. וקולת הריא\"ף לומר דבין צלול בין קרוש הכל פרוש הוא אלא הנכון כסברת ראבי\"ה וספר התרומות שהם בעלי סברת הריא\"ף ואפ\"ה כתבו שאסורה להעמיד הגבינה בה. אלא במה שהחמיר לאסור לגמרי שרוב הפעמים אין נמצא שם ששים בזה אני רואה להקל וכדכתיבנא לעיל וכ\"ש אם נמלחה קיבת נבלה בעורה דאיכא תרתי בשר בחלב ובשר נבלה שאעפ\"י שהיא בעצמה מותרת לדעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל אם העמיד בה גבינות אסורות ואפי' בכל שהוא. נמצאת למד כי מה שנהגו במצרים על פי מקצת חכמים חדשים מקרוב באו טעות הוא בידם שהנכרי הממונה על מכירת הקיבה הולך למקום שחיטת העגלים של מריא והוא מקום מיוחד וקודם שיביאו העגל לשוחטו מלעיטין אותו שינוק בעל כרחו עד שתתמלא קיבתו ושוחטין אותו ויש לו חבית גדולה מלאה מים ומלח עזים. ולוקח הקיבה וקושר את פיה ומשליכה לתוך אותו חבית ועומד שם כל הימים עד שיבאו הקונים ויבאו הישראלים ומוכרים להם הקיבה ושופכים מה שבתוך הקיבות לתוך כד אחד ויקחו הישראלים כל אחד כפי מה שהוא צריך ועורות הקיבות ומוכרים לנכרים ובקיבה זו מעמידים הגבינות. ואני גערתי בהם ואמרו לי שעל פי חכם נהגו ככה ושאלתי את פי הקדמונים ואמרו לי כי בימי הנגידים שעברו לא היו עושים כן אלא היה הולך יהודי אחד נאמן ובשעה שהיו מוציאין הקיבה מבטן העגל היה שופך אותה לתוך הכד וחותם פי הכד וחוזר ביום שני עד שימלא הכד ושוקל אותו ומביאו לביתו וכן היו עושים כל עושי הגבינה אמרתי להם דבר זה נכון ומותר אפי' לכתחלה לדעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל והנמשכים אחריהם וכזה ראוי לנהוג אעפ\"י שיש מן האחרונים שאומרים שקיבת נבלה אין ראוי להתיר לכתחלה מ\"מ רואה אני במקום הזה להתיר לכתחלה דאי לא תימא הכי לא יאכלו גבינה כי לא יספיק קיבת השחוטות לכל הגבינות וכ\"ש שאותן עגלי מריא שלוקחין מהם הקיבה אין שוחטין אותם ישראל כלל והוי גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. אבל מה שעושין עתה מחדש אסור הוא לדעת כ\"ע אם לא יתפסו קוליה דמר וקוליה דמר וכבר גזרתי עליהם שיחזרו למנהג הראשון שהוא על פי הדין וההלכה ואם לא ישמעו בשלח דרבנן יעבורו ויכריזו על גבינתם שהיא אסורה. ולענין אם יהיה הגבינה אסורה בהנאה כשיש בה בנותן טעם כדין בשר בחלב הדבר ברור שאינו אסור בהנאה שאין איסורו מן התורה דדרך בישול אסרה תורה ואין כאן אלא איסורא דרבנן ומותר בהנאה ולפי דרך זה אפילו נמלח בשר עם גבינה אין נאסר בהנאה וזה פשוט. והנראה לעניות דעתי כתבתי. שוב ראיתי להרמב\"ם ז\"ל תשובה בלשון ערב שהתיר להעמיד הגבינה לכתחלה בקיבת שחוטה שעמדה הקיבה בעור שלה עד שיבשה והמחמיר תבא עליו ברכה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת חלב שחלבו עכו\"ם ואין ישראל רואהו ואין שם דבר טמא שיודע זה בבירור כגון שאין במקום לא גמל ולא חמור נקבה או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל השאלה אם גזרת החלב שחלבו עכו\"ם הויא כגזרת גבינת הנכרים דפסקו שאפי' במקום שמעמידין אותו בשרף אפ\"ה אסור משום כיון שגזרו גזרו וכן בחלב או דילמא לא: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין מהנך טעמי דאמרינן בגמרא אבל לא כן בחלב שחלבו נכרי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא. תדע שאם היה יושב בצד העדר במקום שאם היה עומד היה יכול לראותו אעפ\"י שיש בעדרו דבר טמא מותר ואם גזרה כללית היתה לא הוי מתירין כה\"ג וכן נראה מדברי כל הפוסקים. אבל נמצא כתוב במרדכי עלה דהא דפרכינן בגמרא אי דליכא דבר טמא וכו' יש מוכחין מכאן שאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו דמותר ליקח חלב מן העכו\"ם אע\"פ שאין ישראל רואהו וטעות הוא בידם דא\"כ הול\"ל אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל עומד בצד עדרו פשיטא דבעומד בצד עדרו סגי. ולדידי מיהא לא איריא כלל דלא מצי לאקשויי הכי דבעינן עומד בצד עדרו משום גילוי אבל משום חשש דבר טמא לא חיישינן כיון שאין בעדרו דבר טמא. וכן הבנתי מתוך דברי התוספות. הילכך השתא דלא חיישינן לגלויי מותר הוא. וכן משמע מדברי הר\"ר פרץ ז\"ל שהוא המחמיר מכולם וז\"ל ואפי' אין דבר טמא בעדרו יש להחמיר להיות הישראל שם בתחלת החליבה פן יערב או ישים העכו\"ם חלב טמא בכלי קודם שיבוא הישראל עד כאן. הא אי ליכא למיחש להכי מותר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ומ\"מ מדברי כולם למדנו שלא היתה גזרה כללית. עוד נ\"ל לפרש דמאי דפריך בגמ' פשיטא אמאי אצטריך למתני הך ברייתא כולה ובכלל קושיא זו הוי ג\"כ מאי ששנה יושב בצד העדר. כללא דמלתא דאם אין לחוש כלל לדבר טמא אפי' שאינו בצד העדר מותר. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על ענין מה שראית בפי' רבינו יהונתן ז\"ל לעירובין שכל השובת במקום הראוי לדירה הוא חשוב כד' אמות וחוצה לו אלפים אמה לכל רוח ברוחב אותו מקום ששבת אם מעט ואם הרבה. ואם שבת במקום שאין לו אלא ד' אמות יש לו אלפים אמה לכל רוח ברוחב ד' ואם כלתה מדתו באמצע העיר אינו יכול להלוך אלא לאורך מדתו אבל ברוחב אינו יכול לצאת חוץ לד' אמות ואם כלתה מדתו בסוף העיר בזה נסתפק הרב ז\"ל כיון שכולה חשובה כד' אמות גם לרחבה ג\"כ מהלך את כולה. או דילמא אפי' בזה נמי אינו מהלך לרחבה של עיר אלא ברוחב ארבע אמות כפי רוחב המקום ששבת בו וקשיא לך דמי ששבת במדבר ויש לו ד' אמות וחוצה להם אלפים אמה והלך אלפים אמה ורוצה לחזור למקומו ואינו מכיר מקום הנחת רגליו איך אפשר לו לצמצם שלא יטה ימין ושמאל מד' אמותיו. ותו דקי\"ל כרבנן דאמרי כל שובתי שבת יהיו כזה לכל שובתי שבת צריך פאות כמגרשי הערים. וכ\"ת שנותנין לו אלפים על אלפים לכל קרן להשלים הפגימות וכמו שכתב הרב בעצמו ומניח קרן הטבלה של אלפים אמה כנגד קרן של ד' אמות נמצא א\"כ שיכול להלך כל טבלה מרובעת של ד' אלפים וד' אמות שבזמן שהוא מהלך למזרח ד' אמותיו ונוטה לצד צפון או דרום עדיין הוא מהלך באלכסון של ד' אמותיו ואם כן איך יאמר הרב שאם כלתה מדתו בעיר שלא יהלך לרוחב העיר אלא כרוחב ארבע אמות ואם תאמר שלא נתנו לו הקרנות כדי שיוכל להלך את כל פגימת הקרנות אלא כדי למלאת הפגימות שיהיו אלפים אמה מרובעות שיהיה להם פיאות אבל בזמן שהוא מסלך לאחד מארבע הרוחות אינו מהלך אלא ברוחב ארבע אמות וכן כשמהלך לצד אחד מן הקרנות אינו מהלך אלא ברוחב ד' אמות ומאי דביני ביני אינו יכול להלך גם זה יש עליו גמגום והקושיא הראשונה קיימת. ולכן יאיר אותנו כ\"ת במאור התורה ולך תהיה צדקה: ",
+            "<b>תשובה </b>הנה שאלתך לא תפול אלא היכא ששבת במקום שאין בו אלפים על אלפים אבל אם יש בו אלפים על אלפים וכ\"ש יותר אין שם מקום לספק זה שהרי בכל מקום שילך בתוך אלפים של תחומו הוא הולך כנגד בית שביתתו. אבל אם שבת במקום צר אין נותנין לו התחומים אלא כמדת רוחב מקומו אשר שבת בו משוכים לחוץ אלפים אמה בין אם היה המקום מרובע בין אם היה ארכו יתר על רחבו כך נותנין התחומין וזו היא ששנינו אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה ומלתא פסיקתא קתני דאנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה בין לאורכה בין לרחבה מפני שמובלעת כולה בתוך תחום הגדולה שהרי הגדולה עודפת על הקטנה ברחבה ונמצאת קטנה מובלעת בתוך תחום הגדולה לארכה ולרחבה. אבל אין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה לא לארכה ולא לרחבה אלא מהלכין לארכה עד מקום שכלתה מדתם ומהלכין לרחבה כרוחב עירם הקטנה אם מעט ואם הרבה. ולא נאמר כיון שהעיר גדולה מובלעת בתוך תחומי הקטנה לרחבה ורוחב תחומיה יהיה מותר להלך את רוחב העיר הגדולה כיצד עיר קטנה רחבה אלף ואלפים לצפון ואלפים לדרום תחומיה הרי חמשת אלפים ונמשכים לצד המזרח עד שפוגעים בעיר הגדולה וכלו בחצי העיר והוא סוף אלפים של רוח מזרח של קטנה נמצאת רוחב העיר הגדולה מן הצפון לדרום מובלעת בתוך תחומי קטנה של צפון ודרום שאין ברחבה של גדולה אלא ד' אלפים אמה ונמצא שיכול להלך את כל עיר גדולה לרחבה ולארכה עד חציה. לא נאמר כן דמתני' מלתא פסיקתא קתני דאין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה לא לאורכה ולא לרחבה אלא מהלכין לארכה לצד מזרח עד מקום שתכלה מדתם ולרחבה כפי רוחב עירם הקטנה וזה דבר פשוט מאד שאין נותנין התחומין אלא לפי רוחב המקום ששבת בו. ולרוב פשיטותו לא ראיתי לשום מפרש שידבר בזה מבואר זולת רבינו יהונתן והמאירי ז\"ל שכתב וז\"ל עלה דהא דתנן נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד ומיהו בצפון העיר ובדרום העיר אין לו כלום שאין לו למדוד לכל רוח אלא ממקום עירוב ששם תהא שביתתו לא בעינן שאין לו עכשיו בעיר אלא למזרח ולמערב ע\"כ והרי זה כדברי רבינו יהונתן ז\"ל. לפיכך מי ששבת בד' אמות ופגע בעיר תוך אלפים של תחומו וכלתה מדתו בחצי העיר אינו הולך באותו חצי שיש לו אלא ברוחב ד' אמות ולא יטה אנה ואנה. אבל אם כלתה מדתו בסוף העיר כיון שהיא מובלעת לאורכה שהיא חשובה כד\"א גם לרחבה חשובה כד\"א ומהלך את כולה לארכה ולרחבה. ואעפ\"י שרבינו יהונתן ז\"ל כתב בזה צ\"ע רואה אני שדעתו היה להקל בו שכך כתב אבל אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום וכולי משמע דבתוך העיר מותר לילך לצד צפון ולצד דרום כיון שכלתה מדתו בסוף העיר דבהכי עסקינן. ואעפ\"י שיש לדחות דמלתא פסיקתא נקט הרב ז\"ל מכל מקום מנקט לקולא בעירובין עדיף טפי. והנה לפי שאלתך מי ששבת בד' אמות והלך אלפים אמה לצד מזרח יש לו להלך אל דרום ולסבוב את צפון עד שיגיע לנקודת המזרח אעפ\"י שעובר שלא כנגד ד' אמותיו בדרך סיבובו וזה הדבר לא יצדק אלא במי ששבת בעיר שהיא אלפים על אלפים או יותר שלעולם בסיבובו בתוך תחומו שהוא במשך אלפים לא יצא מכנגד עירו. אבל מי ששבת במקום בד' אמות לא יצדק זה מעולם ואם רוצה לסבב לא יתרחק מארבע אמות שלו אלא מעט עד שלא יצא מכנגד ארבעה אמותיו בזמן שמסבב את הקרנות. וא\"ת אם כן למה אמרו למי ששבת בארבע אמות שנותנין ד' טבלאות כל א' של אלפים אמה להשלים הפגימות כיון שאינו יכול לילך את כל פגימות הקרנות יתנו לו שמנה רצועות של רוחב ד' אמות למזרח ולמערב וצפון ודרום הרי ד' וד' לד' קרנות. תשובתך קושטא דמלתא דלעולם נותנים טבלא של אלפים על אלפים לכל קרן וקרן למלאת הפגימות ואין הפרש בזה בין עיר גדולה כנינוה ובין מי ששבת בארבע אמות כיון שמשך התחומין לעולם אלפים אמה לצד מזרח וכן לצד צפון צריך טבלא מרובעת של אלפים למלאת הפגימה שבין מזרח לצפון וכן לד' קרנות וזה דבר מבואר בגמרא ונראה לעין ולא נתנו לו טבלא זו של אלפים שיוכל להלך אותה בסיבוב ח\"ו אלא לענין אם ירצה ללכת לצד מזרח כנגד פניו הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מד' אמותיו וכן אם ירצה ללכת נגד הקרן של ד' אמותיו לא יטה ג\"כ מד' אמותיו וכן אם ירצה ללכת בין מזרח ד' אמותיו ובין קרן ד' אמותיו הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מארבע אמותיו. וכן אם ירצה ללכת בין הקרן ובין צפון ארבע אמותיו ובלבד שלא יטה בין כל ארבע קרנות לענין זה נתנו לו טבלאות בד' זויות למלאת הפגימות לענין שיוכל לבחור מד' אמותיו דרך זו ילך ובלבד שלא יזוז מכנגד ד' אמותיו ולא תטעה בדברים אלה לומר שאם למזרח בחר ללכת והלך שלא יוכל עוד ללכת לצד אחר או לצד הקרן שלא באתי אלא למעט דרך סיבוב או אם הטה בדרך הליכתו מכנגד ד' אמותיו אבל אם הלך אלפים למזרח וחזר למקום שביתתו הולך משם למערב וחוזר למקום שביתתו וחוזר והולך מנגד הקרן לכל צד שירצה והכל כנגד ארבע אמותיו. ואעפ\"י שהם דברים פשוטים צריך אתה להתיישב בהם לפי שהם תלוים במחשבת הלב: ",
+            "<b>ולענין </b>מה שהוקשה לך איך יוכל לשוב בדרך אשר הלך בה ולא יטה ימין ושמאל גם בהליכה יש לך להקשות שאחוריו כנגד ד' אמותיו ואיכא למיחש טפי שמא יטה אשוריו מני הדרך. אבל עיקר הדבר כך דמסתמא כל מי ששובת במדבר בד' אמות נעשה להם סימן כדי שידע לחזור להם לפי ששם ביתו. ואם אירע שלא ידע לכוין ללכת או לחזור כנגד ד' אמותיו לא יזוז ממקומו. ובר מן דין קי\"ל כרבנן דאמרי יש לו ד' אמות לכל רוח ונמצאו תחומיו ברוחב ח' אמות ומי הוא שלא יוכל לכוין שלא יצא ממרחב ח' אמות כיון שהמקום אינו מרחק גדול דהיינו אלפים אמה ואפילו תימא דלעולם אין לו אלא ד' אמות והא דאמרי רבנן לעיל לכל רוח היינו שיכול לברור אותם לכל רוח שירצה הא תריצנא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במה שהתיר ריב\"ש ז\"ל בתשובה בשם ר\"ז הלוי ז\"ל שמותר לצאת בשיירא למדברות שלשה ימים קודם השבת אפי' שיודע בודאי שיחלל את השבת היש לסמוך על הוראה זו: ",
+            "<b>תשובה </b>מעולם לא סמכתי על הוראה זו דנפיק מינה חורבה דא\"כ העולים לארץ ישראל או הבאים משם יהיה מותר להם לכתחלה לצאת אפי' ביום ששי דהא תניא בברייתא בד\"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מפליגין ואלו אנן אית לן דלא נקרא דבר הרשות אלא יוצא לטייל אבל מי שיוצא לבקש טרף לביתו לדבר מצוה חשיב וכל שכן העולים לא\"י דחשיב לדבר מצוה ואם כן יהיה מותר לצאת אפי' בע\"ש וזו קולא גדולה לא שמענו ואדרבא יש הסכמה בעזה שלא יצאו משם יום ד' משום דקרוב הדבר שיבוא לידי חלול שבת כ\"ש בנדון דידן שהוא ודאי. ובעיקר ההוראה נ\"ל כי רבים חלוקים על ר\"ז הלוי ז\"ל והרי לדברי הרמב\"ן ז\"ל שכל הבאים אחריו הסכימו לפירושו כתב שלא אסרו להפליג בספינה אלא בזמן שכל מלאכת הספינה נעשית בשביל ישראל וכן כתבה הר\"ן והריטב\"א ז\"ל ואי איתא אפילו בזמן שרוב הספינה ישראל היה לנו להתיר לדבר מצוה אפי' בע\"ש ממש דהא אם לא יעשו מלאכת המלחות ודאי יבואו לידי סכנה. וכי תימא אין הכי נמי ליתא שהרי כתב הריטב\"א לפי שיטת הרמב\"ן ז\"ל וזה לשונו וכשנכנס שם בערב שבת אעפ\"י שקבלנות היא מכל מקום כאלו ישראל מצוה לו לעשות מלאכה ונראה כאילו עושה מלאכה בקבלנות בביתו של ישראל שהוא אסור אבל בחמישי וברביעי מותר דלא מינכרא מלתא וכו' וכ\"ת שגם הר\"ז ז\"ל מודה שאפי' לדבר מצוה אסור בערב שבת ליתא דהא לאו בהכי תלי טעמא אלא מפני ששלשה ימים הסמוכים לשבת מקרו מעלי יומא דשבתא. וכן נראה מדברי ריב\"ש עצמו שכתב וז\"ל וליוצאין בשיירא במדברות גם כן כפי דרך הר\"ז ז\"ל לדבר מצוה יוצאין אפילו בפחות משלשה ימים קודם השבת עד כאן. הרי שלא חילק בין השלשה ימים הסמוכים לשבת. ותו קש��א לן דא\"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו\"ם במלחמת הרשות דוקא ואע\"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מכל מקום הוה להו לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי. ותו קשיא לן וכי משום דבר מצוה התירו לו להכנס בודאי חלול שבת כל שכן לדעת האומרים כי לצאת לפרקמטיא לא נקרא דבר מצוה ובשלמא לצור על עיירות איכא ספיקא שמא יכבשו אותם או שמא שלום תענה קודם השבת אבל לצאת למדבר שודאי יחלל כמה שבתות לא שמענו זולת הרז\"ה ז\"ל. עוד אני חושב שכמו שהודה ריב\"ש ז\"ל שחולקין הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל על הרז\"ה ז\"ל בפירוש הברייתא כן חלוקין עליו בדין מדיהבי טעמא כדי שיתיישב דעתם עליהם והאי טעמא לא שוי לכולהו אינשי דאיכא כמם בני אדם שרגילים בים שלא יארע להם שום צער ויורדי ימים יוכיחו. ואי איתא דאיתא להא דרז\"ה הוה להו למנקט האי טעמא דשויה לכולהו. ותו דלא שבקינן טעמא דתלי' באיסורא ונקטינן טעמא דהוי משום עונג. ותו אם דינו של רז\"ה ז\"ל הוא מוסכם למה לא כתבוהו שום אחד מן הבאים אחריו להלכה אעפ\"י שלא פירש כן הברייתא והרי הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל והריטב\"א והרא\"ש ור\"י בנו ורבינו ירוחם ז\"ל ולא ראיתי פוסק שיזכיר אותו זולת הר\"ן וגם הרי\"ף לא הזכירו לומר שהוא סובר כמותו בדין אלא לדחות שאין פי' הברייתא מטעם תחומין ולא מטעם עונג אלא מטעם דמחזי כמכין עצמו לעשות כטעמו של הר\"ז ז\"ל וזהו שכתב הר\"ן ז\"ל ועל דרך זה התיר הרמב\"ן ז\"ל למפרשי ימים וכו' וטעמא דאין צרין בתוך שלשה ימים וכן אין מפליגין בספינה שרובה ישראל דהוי כמכין עצמו לחלל שבת אבל ספינה שרובה נכרים לדעתם עבדי ולא איירי הרמב\"ן ז\"ל שיכניס עצמו לודאי סכנה ויוכל לחלל את שבת. ואעפ\"י שאני יודע בעצמי שאיני כדאי לחלוק על הריב\"ש ז\"ל וכל שכן שהוא היה בקי בדברי רבו הר\"ן ז\"ל אני באתי לקיים מנהגינו ושלא להקל בדבר שכבר נהגו בו איסור ומחמיר אני ואין לתפוס עלי בזה. ומהר\"ר ישראל ז\"ל בתשובותיו סי' מ\"ה כתב אם מותר ללכת לעיר שאין מניחין שם יהודי על סמך שישנה את מלבושיו כדי שלא יכירוהו והעלה כי טוב הדבר להחמיר וכל שכן בנדון דידן שלא יכניס עצמו בודאי סכנה על סמך לחלל את השבת. כללא דמלתא שאין אני רואה [לפי] הדור הזה לפרסם להם היתר זה אפילו לדעתו ז\"ל כל שכן כי לדעתי אסור לדעת שאר הפוסקים. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>נפל מחלוקת בין הרבנים בזמננו מה נקרא דבר שטיבולו במשקה שצריך נטילת ידים שיש מי שאומר שלא נקרא טיבולו במשקה אלא הדבר שמטבלין אותו במשקה בשעת אכילתו אבל אם היה על האוכל משקה כיון שאינו מטבל בו לא נקרא דבר שטיבולו במשקה ואין צריך נטילה. ויש מי שאומר שגם זה צריך נטילה. עוד ילמדנו רבינו אם אוכל ע\"י טיבול והאוכל לא היה עליו משקה בתחלה והאוכל הוא דבר ארוך כגון חזרת ואין ידיו נוגעות במשקה כלל אם צריך נטילה או אין צריך ודמיא להא דאמרינן לט אדם ידיו במפה ואוכל בלא נטילה. על הכל יבא תשובת מורינו באר היטב: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בפרק ערבי פסחים א\"ר אלעזר א\"ר אושעיא כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים אמר רב פפא ש\"מ האי חסא צריך לשקועה משום קפא דאי ס\"ד לא צריך לשקועיה נטילת ידים למה לי הא לא נגע ודילמא לעולם אימא לך לא צריך לשקועיה וקפא מריחא מיית אלא למה לי נטילת ידים דילמא משקעי לה עד כאן בגמרא. פשטה דהאי סוגיא משמע דלא שאני לן בין אם האוכל הוא ארוך או קצר צריך נטילת ידים דילמא משקעי לה ונגע ידו במים שעל גבי האוכל. וא\"ת היכי דחינן מאי דפשיטא לרב פפא דאמר ש\"מ האי חסא צריך לשקועיה להמית הקופא ומש\"ה צריך נטילת ידים אבל באוכל דעלמא אם אין משקע אותו במשקה לא צריך נטילה ואם כן היכי דחינן הא משום מאי דאמר גמרא בלשון דילמא. וי\"ל דלא קאמר גמרא לשון דילמא אלא לומר דדילמא לא צריך לשקועיה אבל לענין נטילת ידים לעולם צריך דילמא משקע לה והיינו דהריא\"ף ז\"ל הביא מימרא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים ולא כתב הא דרב פפא וכו' דמשמע סתמא כל שטיבולו במשקה לא שנא דמשקע ליה ולא שנא דלא משקע ליה לעולם צריך דעיקר התקנה היה מן הספק דילמא נגע במשקין שבאוכל. ולא דמי להא דאמרינן לט אדם ידו במפה ואוכל פת בלא נטילה דאיכא היכירה טובא ולא יבא לאכול בלא מפה אבל הכא דילמא משקע ליה לאוכל בתוך המשקה ולאו אדעתיה דלא גרע מאוכל ע\"י כף או על ידי מאכיל שצריך נטילה. ולענין אם יש על האוכל משקה אם נקרא דבר שטיבולו במשקה או לא. הדבר נראה ברור לפי שטת רש\"י ז\"ל שנקרא דבר שטיבולו במשקה וצריך נטילה וז\"ל ואע\"ג דקי\"ל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כיון דאיכא משקין וקיימא לן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה הוו להו הנך פירות כמו נהמא וצריך ליטול כמו בנהמא עד כאן. ומינה נמי דצריך לברך על נטילת ידים כמו בנהמא אפילו האידנא. וכן כתב ה\"ר שמעיה בשם רש\"י ז\"ל וכן הוא בתשובת הגאונים וכן כתוב בעיטור וכן היא סברת הריא\"ף ז\"ל שהביאה בהלכות ואם לא היה נוהג האידנא לא היה כותבה כי היכי דלא כתב הלכות טומאה וטהרה. וכן רשב\"ם וכן סובר הרמב\"ם ז\"ל שכתב פרק ו' מהלכות ברכות כל האוכל פת וכו' וכן כל דבר שטיבולו במשקה וכו' כל הנוטל ידיו בין לאכילה וכו' הרי לך בהדיא שהשוה דבר שטיבולו במשקה לפת לכל דבריו בין לנטילה בין לברכה של הנטילה והרי זה ברור מאד. הא למדת דלדעת כל הני רבוותא שאומרים דאפילו האידנא צריך נטילת ידים ומברכינן עליה משום דדמיא לפת לא שאני לן בין אם מטבל האוכל במשקה בשעת אכילה או שהיה עליו משקה מתחלה ואינו מטבל בשעת אכילה דין אחד להם דע\"י המשקה חוזר האוכל להיות טמא. אבל מה שיש לדקדק לדעת התוספות והר\"מ שאומרים שאינו נוהג בזמן הזה והמברך הוי ברכה לבטלה. אם יש חילוק בין הדבר שהוא מטובל במשקה והמשקה עודו עליו או בין דבר שמטבלין אותו בשעת אכילה ואע\"ג דלדידהו האידנא אין צריך נטילה ולא נפקא מינה מידי מכל מקום צריכין אנו לדעת אי זה דבר נקרא טיבולו במשקה לענין שאם ירצה יטול ידיו ולא יברך ולא יראה כגסי הרוח שנוטלין ידיהם לפירות ואי זה דבר לא נקרא דבר שטיבולו במשקה שאם נטל ידיו הרי זה מגסי הרוח. והיה נ\"ל דלפי דעת זה לא נקרא דבר שטיבולו במשקה אלא דבר שמטבלין אותו במשקה בשעת אכילה והטעם הוא מפני המשקה בעצמו הנשאר בכלי שהוא טמא ע\"י שנגע בו בידיו שסתם ידים עסקניות הם. אבל דבר המטובל במשקה כשאוכל אותו אין גופו נפסל. וא\"ת תיפוק ליה משום המשקה שעל האוכל דנפסל גופו וי\"ל דאין המשקין הטמאים פוסלים את הגוויה אלא ברביעית ואפילו תימא שאכל הרבה מן האוכל עד שיש במשקה שעליו רביעית הא לא מצטרף דלא עדיף משאר איסורים דעלמא דאפילו למאן דמחמיר אם שתה מעט ושהה וחזר ושתה אם יש מתחלת השתייה ועד סוף שתייה בכדי אכילת פרס מצטרף ואם יותר אינו מצטרף וכדי אכילת פרס של אוכל אי אפשר שיהיה עליו רביעית משקה אם לא שהיה המ��קה עב או קרוש והא הוי מלתא דלא שכיחא וכל שכן למאן דאמר דשיעור הצטרפות השתיות הוא כדי שיעור שתיית רביעית ואם בשאר איסורין לא מצטרפין כל שכן לענין לפסול את הגויה דלא מצטרף. אלא עיקר טעם הדבר שמא יבא לשתות המשקה הנשאר שנטמא ע\"י שנגע בו בידים מסואבות. והאי טעמא לא שייך במשקה שעל האוכל והילכך אין צריך נטילה אפילו בזמן הראשון לפי שטה זו והאידנא הנוטל ידיו הוי מגסי הרוח. אבל אין נראה מדברי התוס' בפרק ערבי פסחיס וז\"ל נראה דנטילה דהכא לאו משום קדושה ונקיות כמו בנהמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה ויהיה אסור לשתותן ולפסול את גופו כדתנן בפרק שני דחולין השוחט ולא יצא מהם דם וכו' הא יצא מהם דם אין נאכלים בידים מסואבות. ואמרינן נמי בסדר היסבה הביאו להם יין כל אחד נוטל ידו אחת פי' שלא יטמא היין ויפסול גופו וכו' ובשלמא הך דהביאו להם יין וכו' איכא למימר דטעמא הוי כדי שלא יטמא היין שבכוס וישתהו ונפסל גופו. אבל הך דפרק שני דחולין אי אפשר לפרושי לפי שטה זו דהשוחט ויצא מהם דם אין נאכלין בידים מסואבות והא התם ליכא משקה הראוי לשתייה אלא מפני שהוכשר הבשר בדם אין הבשר נאכל בידים מסואבות מפני שנטמא האוכל על ידי המשקה אשר עליו. אלא קושטא דמלתא דלכל הפירושים לא שנא אוכל שיש עליו משקה ואינו מטבל בשעת אכילה ולא שנא אוכל שמטבל בו במשקה בשעת אכילה הכל נקרא דבר שטיבולו במשקה וצריך נטילה אפילו האידנא: ",
+            "<b>ולענין </b>ברכה רוב הפוסקים אשר אנחנו רגילין לסמוך עליהם אמרו שמברך על נטילת ידים. ומקצת אמרו שהיא ברכה לבטלה. ויש מי שכתב שהרוצה לצאת ידי מחלוקת ברכות יביא עצמו לידי חיוב כגון שיאכל עם פת או יסיך רגליו וישפשף תחלה ויטול ידו ויברך וכן כתוב בטור. ועדיין יש לדקדק אם המאכל שהוא אוכל אין דרך בני אדם לאוכלו בטיבול כגון תאנים וענבים בדבש או בחומץ אם צריך נטילה ונקרא דבר שטיבולו במשקה. ובשלמא לדעת התוספות ז\"ל דלא הוי טעמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה ודאי דאין חילוק כיון שיש על האוכל משקה או שמטבל ואוכל נקרא דבר שטיבולו במשקה וצריך נטילה בזמן שהיו נזהרין מן הטומאה. אבל לדעת רש\"י ז\"ל דהוי טעמא משום קדושה ונקיות כמו בנהמא דילמא לא הצריכו נטילה אלא בדבר הרגיל לאוכלו בטיבול. ומסתברא דלא גזרו אלא כעין נהמא שהוא מלתא דשכיחא דהיינו דבר שדרכו לאכול מטובל במשקה או שדרכו להיות עליו משקה אבל מידי אחרינא לא גזרו ואעפ\"י שזה אוכל אותו על ידי טיבול בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן נראה מלשון רשב\"ם ז\"ל שכתב כל שטיבולו במשקין כגון ירק בכותח או בחומץ עד כאן. הכי דייק לישנא דקאמר כל דבר שטיבולו במשקה שפירוש כל דבר הרגיל להיות טבולו במשקה ולא קאמר כל דבר המטובל במשקה וכו'. אי נמי כל המטבל במשקה צריך נטילת ידים דוק ותשכח. והשתא נמי ניחא על מה סמכו העולם שפושטין אצבע לתוך הדבש או לתוך השמן ומוצצין אותו ולא ראינו מי שמיחה בהם להצריך נטילה. דאי לפי שטת רש\"י ז\"ל והנמשכים לשטתו לא גזרו אלא על שטבולו במשקה לפי שאותו המאכל הוה ליה כנהמא וצריך נט\"י אבל אכל במציצת האצבע ליכא למגזר דהא ליכא הכא אוכל כלל וכ\"ש לפי מה שכתבתי דלא גזרו והצריכו נטילה אלא על הדבר הרגיל להיות טיבולו במשקה. גם לפי שטת התוספות האידנא לא נהגינן טומאה וטהרה אבל בזמן ההוא ודאי דמושיט אצבעו לתוך המשקה בלא נט\"י דסתם ידים שניות הם וחזר המשקה להיות ראשון ואם שתה או מצץ ממנו כשיעור רביעית נפסל גופו מלאכול בתרומה דאע\"ג דמשקה טמא ומטמא בכל שהוא לפסול את הגוייה אינו פוסל עד שיהיה בו רביעית וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל: ",
+            "<b>הכלל </b>העולה אם האוכל הוא דבר שרגיל לאוכלו ע\"י טבול משקה או שדרכו להיות עליו משקה לא שנא אם יש עליו משקה ואוכלו בלא טבול לא שנא אם אין עליו משקה ומטבל אותו במשקה ואוכל לא שנא אם היה דבר קצר שידיו נוגעות במשקה לא שנא דבר ארוך שאין ידיו נוגעות במשקה הכל צריך נט\"י. ולענין ברכה יביא עצמו לידי חיוב נטילה ויברך לצאת מידי ספק ברכות. ואם אי אפשר לו יטול ידיו ולא יברך דברכות אין מעכבות. והנלע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי שכתב הר\"ן ז\"ל וזה לשונו. והא דבעינן נט\"י במה שטיבולו במשקין טפי מלשתו' משום דהתם לא עביד דנגע במשקין אבל הכח עביד דנגע במשקין ע\"י טיבול מיהו בפ' כיצד מברכין משמע שצריך ליטול ידו אחת ששותה בה ע\"כ וא\"כ לפי דבריו יהיה אסור לשתות בידיו מן הנהר בלא כלי עד שיטול ידיו ומימינו לא ראינו מי שנזהר בזה כמו שלא ראינו מי שיטול ידו אחת כששותה. וטעמא דמלתא כדכתיבנא לעיל דהא לדעת רש\"י ז\"ל והנמשכים בסברתו לא שייכא הא כלל. והר\"ן לא אמרה אלא לשטת התוספות ז\"ל והאידנא לא נהגינן טומאה וטהרה. ולא נאמרו דברים הללו אלא למי שרוצה לאכול חוליו בטהרה שנפסל גופו במים שנגע בהם בידים מסואבות ואפילו להושיט אצבעו לתוך המשקה למוץ אצבעו אסור לו בלא נטילה אעפ\"י שלא נפסל גופו אלא בשיעור רביעית מ\"מ אין ראוי שיטמא עצמו בפחות מרביעית דדמי לכל איסורין שבתורה דאין לוקין עליהם אלא כשיעור וחצי שיעור אסור לרבי יוחנן מן התורה ולריש לקיש מדרבנן לענין טומאה נמי אין ראוי לו לשתות משקין טמאים אפילו פחות מכשיעור: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי בספר כל בו וזה לשונו כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח וכתב הרא\"ש ז\"ל במה דברים אמורים כשאוכלן בפני עצמן אבל אם טבלן במשקה או שנשרו במים ועודן עליהם צריך נטילת ידים שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נט\"י והרי זה כמו שכתבנו ממש ואעפ\"י שהוא ז\"ל כתב וכן השותה יין או שאר משקין יראה לי שצריך ליטול ידו אחת שנוטל בה את הכוס שמא יגע במשקים שבתוכו אפשר לפי שטת התוספות אמרה למי שרוצה להחמיר על עצמו ולא הוי מגסי הרוח. אבל לא ראינו מי שנהג כן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על מה סמכו העולם לחלוץ התפילין בתפלת מוסף ראש חודש: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה לא נמצא בגמ' ולא בפוסקים הנמצאים אצלנו ונמצא בספר אלקנה על המצות ועליו סמכו ונהגו כולם לחלוץ התפלין. ואעפ\"י שאינם יודעים טעמו של דבר אלא (כגון) [כיון] שראו למקצת המתעסקים בספרי הקבלה שחולצין אותם גם הם עושים כן מצות אנשים מלומדה כהלכתא בלא טעמא. אבל הוא ז\"ל נתן טעם יעויין מספרו. כי אין אדם רשאי לכותבו בתשובת שאלה הנעתקת ממקום למקום. וגם אני נוהג לחלוץ אחר שראיתי הספר ועמדתי על הדבר לפי שיש בידי כלל גדול בכל דבר שנכתב בגמרא תו באחד מן הפוסקים או בעלי ההלכות אפילו שיהיה הפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מודה בו ולא אחוש למה שכתוב באחד מאותם הספרים ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה וטעמו של דבר לא ראיתי לכותבו פה. וא\"ת הרי מנהג זה הפך הגמרא שהרי דין התפילין כל היום. הא לא קשיא שאם היינו נוהגים כך שפיר קאמרת אבל כיון שהן צריכין גוף נקי לסבה קלה אנו חולצין אותם ובלא סבה נמי מיד אחר רביע שעה צריך לחלוץ. א\"כ כדאי הוא אלקנה להקדים בשבילו רביע שעה. ומ\"מ אין אני מורה לאדם לחלוץ ושלא לחלוץ ואפשר לתת קצת טעם לפי הפשט כיון דבמוסף דומה ראש חדש לימים טובים שנקראו אות ראוי לעשות לו היכר זה. ועוד שהתפילין נקראו כתר והוא אומר כתר בקדושת מוסף ואין ראוי שיהיו שני כתרים ביחד ואפילו ביחיד שאין שם קדושה כיון שהוא זמן הראוי לכתר ראוי שלא יהיו על ראשו תפילין. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>יהודים שהיו באים בשיירא והוכרחו לחלל שבת מפני הסכנה איזה עדיף ללכת על רגליהם או לרכוב על הגמלים שיש מי שהורה כיון שהגמל הוא למעלה מעשרה וקי\"ל דאין תחומין למעלה מעשרה: ",
+            "<b>תשובה </b>אם יש ג\"כ סכנה במה שהולך על רגליו כגון שהוא עייף מאד עד שהוא מסוכן או שהולכת השיירא במהרה והוא אינו יכול להשיגם וישאר יחידי בזה לא תבעי לך ודאי כי כמו שהותר לזה הותר גם לזה אין השאלה אלא כגון שאין סכנה בהליכה על רגליו בזה ודאי דעל רגליו עדיף טפי דמחלל שבת באיסור תחומין לבד ואלו רוכב יש בו גם כן איסור שבות שהוא רכיבת הבהמה. ומה שהורו שהגמל הוא למעלה מעשרה ואין תחומין למעלה מעשרה לאו כלום הוא שלא אמרו אין תחומין למעלה מעשרה אלא בההיא דעמודין ברשות הרבים שהם עומדים במקומם והוא מהלך על גביהן שנמצא מהלך למעלה מעשרה או ספינה המהלכת על גבי המים למעלה מעשרה. אבל כשרגלי הבהמה שהוא רוכב עליה הם בתוך עשרה אעפ\"י שהוא יושב למעלה מעשרה מה בכך הרי מהלך בקרקע דלכל הדברים רוכב כמהלך דמי. אעפ\"י שדבר זה לא היה צריך ראיה הנה ראיתי ששאלו לריב\"ש ז\"ל על ההולכים במדברות רוכבים על הגמלים וכתב באותה תשובה פעמים שלש וז\"ל ואין ספק שאם לא היה ביוצא בשיירה שום חלול שבת אם מפני עשיית מלאכה או הליכת חוץ לתחום או רכיבת הגמלים לא היה אסור מפני עונג שבת וכו'. הרי שכתב דברכיבת הגמלים איכא איסור תחומין. ועוד כתב שהרי הם צריכין ללכת בשבת חוץ לתחום ממקום שקדש עליהם היום בין שהולכין על רגליהם בין שרוכבין ע\"ג בהמה ועוד כתב ולא חלקו בין בהמה לבהמה. הא למדת שהמהלך על גבי בהמה אפילו גבוה כגמל יש עליו תורת תחומין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני הסופר המהיר על ענין תפילין שנמצא כתוב בהם בחוזק בחוזק ב\"פ אם יוכל לגרור החוזק האחרון ולהאריך גג הקוף עד שיגיע סמוך ליד כזה ?בחוז@44ק@55 יד דאלו לגרור רגל הקוף ולהמשיכו סמוך לסוף הגג כזה @44ק@55 פשיטא לך דאסור לפי שהוא שלא כסדרן. עוד נסתפקת על מה שכתבו הפוסקים אם היתה אות אחת יתירה יכול לגרור אותה ובשלמא אם היא בסוף תיבה ישאר המקום חלק ומה בכך שאעפ\"י שאמרו בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה היינו שלא יניח פחות מזה מפני שנראות כתיבה אחת אבל הניח יותר מזה לא פסל. דאי לא תימא הכי אי אפשר לדקדק. אבל אם היתה היתרה באמצע תיבה מאי תקנתיה אם יניח חלק תראה תיבה אחת כשתי תיבות. ודוחק נראה לומר דלא איירי אלא בזמן שהיתירה היא בסוף תיבה דכל כי האי הוה להו לפרושי. הילכך צריך אתה לדעת אם יש תקנה לזה: ",
+            "<b>תשובה </b>מה שכתבת להאריך גג הקוף כדי למלאות מקום הגרר. איני רואה את דבריך כלל מכמה טעמים חדא לפי שנשתנית צורת האות לגמרי שהרי רגל הקוף צריך שתהיה תלוי בראש הגג שהוא סוף הגג ולא באמצעית הגג ולמחוק רגל הקוף ולהמשיכו לראש הגג אי אפשר כאשר כתבת. ותו לפי סוד צורת האותיות צורת הקוף היא @44כו@55 והיא מאותיות שם היחוד. וכן כתוב באגור. ואם כן היאך אפשר שיהיה גג העליון של הכף ארוך כל כך והתחתון קצר כזה @44[ק]@55 אין זה צורת כף וזה פשוט. ולפי זה אפילו אם היה מותר למחוק רגל הקוף ולהמשיכו כגון בספר תורה אין ראוי לעשות כן לפי שנפסדה צורת האות ואין לו תקנה אלא שיאריך גם כן הקו התחתון כזה @44ק@55 וכן הדין בלמ\"ד בזמן שבא להאריך אותה שגם צורתה @44כו@55 כמנין שם היחוד וצריך לכתוב אותה כזה @44ל@55 וכמה סופרים ראיתי טועים ואתה תהיה מן הנזהרים. תו איכא טעמא אחרינא כיון שמתקן האות נמצא שהוא שלא כסדרן ומה לי שיהיה כל האות שלא על הסדר ומה לי מקצת האות. ואם תאמר שאני הכא שכבר האות היא שלימה על הסדר ואין זה אלא תוספת בעלמא. אם כן לפי דבריך אינו מעיקר האות ואינו אלא כטשטוש בעלמא. ויותר טוב שיהיה חלק ממה שיפסיק טשטוש זה בין התיבות דאע\"ג דאמרינן בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. הני מילי למצוה מן המובחר אבל לעכב לא. וכן כתב הרמב\"ם זכרו לברכה וכיון שלא היה בין התיבות כשיעור פרשה כשר בדיעבד וגם ליכא למיחש דמחזי כשירה דלא אמרינן הכי אלא שלא יכתוב פרשה כצורת שירה אבל בהפסק כזה בין תיבה א' לחברתה לא נפסלו בהכי. ולענין אם היתה אות יתירה שיכול לגוררה ליכא לפרושי בסוף תיבה דוקא דהא במלא וחסר איירי כגון שכתב החסר מלא וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפרק שני מהלכות תפלין שאם כתב החסר מלא פסל עד שימחוק היתר. ואם כתב המלא חסר אין לו תקנה ופסול ע\"כ. והמלאות והחסרות באמצע תיבה הם לעולם ואם כן הדרא קושיתך לדוכתה אבל קושטא דמלתא דאין זה קושיא ואגב שיטפך לא עיינת בה שהרי כל המלאות והחסרות אינם זולת וי\"ו או יו\"ד והם קטנות ודקות ואינם תופסות אלא מעט מקום ובכל שהוא שיעבה האות שלפניה ושלאחריה לא יראו כשתי תיבות וזה פשוט ואין בזה לא שינוי אות ולא שלא על הסדר ומינה לא תזוז: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה שהורה אחד מהרבנים לאכול הוגואיל\"ש בדבש בלא נטילת ידים ונתן בה שני טעמים אחד דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא ולא משקה ואינו מכשיר ואינו נקרא דבר שטבולו במשקה. זאת ועוד שמחממים הדבש בשעה שמשליכין אותו על ההוגו\"אילש ונתבשל המשקה ושוב לא נקרא משקה. ורצית לדעת דעתי בזה ואם ראוי לסמוך על הוראה זו: ",
+            "<b>תשובה </b>מה שנתן טעם דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי אינו ענין לנדון זה כלל דלא אמרינן אלא לענין שבת ליחשב סוחט שאם סחט לתוך המשקה הוי משקה וחייב ואם סחט לתוך האוכל הוי אוכל. אבל לענין דבר שטיבולו במשקה אינו מעלה ומוריד. ואפשר שלא היה הטעם אלא מפני שהאוכל מטובל במשקה כבר ואינו מטבל בשעת אכילה דסבירא ליה לבעל הוראה זו דלא מיקרי טיבולו במשקה אלא כשמטבל ואכל אבל אוכל שנפל עליו משקה לדעתו לא נקרא דבר שטבולו במשקה לענין שצריך נטילה דנהי דהוכשר לקבל טומאה אבל אין צריך נטילה וזה אינו נכון כלל. וכבר נשאלתי על זה פעם אחרת והעלתי דלא שנא מטבל ואוכל ולא שנא כשהאוכל מטובל במשקה לא שנא דבר ארוך שאינו נוגע במשקה לא שנא דבר קצר שנוגע ידו במשקה הכל צריך נטילה. ולענין ברכה איכא פלוגתא והבאתי לזה ראיות ברורות עיין משם. ולענין הטעם השני אם נתבשל המשקה כל כך עד שנתבטל מתורת משקה וחזר להיות אוכל אינו מכשיר לענין טומאה וגם אין צריך נטילת ידים המטבל בו כי אין לו דין משקה. תדע שהדבש עושים ממנו מיני מתיקה ולא עלה בדעת אדם לומר שיהיה חשוב משקה. ולמדתי כי זה אינו נוהג במים ובטל אבל שאר משקים מותעבים על ידי בישול וחוזרים להיות אוכל שהרי החלב על ידי בישול מתקשה וחוזר להיות גוף קשה וכי נאמר שהגבינה תהיה משקה ומכשיר. וכן הדם מתקשה עד שנעשה כצרורות עפר והראיה מהמושק שהוא דם חיה שנצרר ובהדיא אמרו חז\"ל שדם שנתבשל אינו עובר עליו משום דם ולגבי משקה נמי אם נתבשל נתבטל מתורת משקה. וכן היין עושין ממנו בעודו תירוש על ידי בישול דבש הנקרא דכס בערבי. וכן עושין ממנו מיני מתיקה יבש שצריך קרדום לחתוך אותו וכן השמן אעפ\"י שאין מתייבש על ידי האור מכל מקום הרי הוא נקרש מרוב יושנו או מפני הצנה וכי תימא אין הכי נמי דבעודו קרוש נמי הוי משקה ליתא דבהדיא תנן דשמן הקרוש אינו לא אוכל ולא משקה. ופסקה הרמב\"ם ז\"ל פרק א' מהלכות טומאת אוכלין וז\"ל השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חישב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו וכן הדם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין חשב עליו למשקין בטלה דעתו חלב שקרש אינו לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין חשב עליו למשקין בטלה דעתו. הרי לך בהדיא שאם אלו המשקין קרשו מאיליהן אפילו חשב עליהם למשקה בטלה דעתו ואינו מתטמא טומאת משקין. וכ\"ש דאינו מכשיר לקבל טומאה. ומינה נמי דהמטבל בהם אינו צריך נטילה וכ\"ש אם קרשו ע\"י בישול שאם חשב עליהם לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין ואם חשב עליה למשקין בטלה דעתו אצל כל אדם אבל הטל והמים אינם בדין זה שאפילו אם קרשו המים מחמת צנה אם חשב עליהם לאוכלים בטלה דעתו ואם חשב עליהם למשקין מתטמאין טומאת משקין. והכי תנן בהדיא השלג אינו אוכל ולא משקה חשב עליהם לאוכלין בטלה דעתו למשקין מתטמא טומאת משקין. וכתבה הרמב\"ם ז\"ל בפרק הנזכר והרי השלג מים קרושים הוא לעין. והטעם נראה לי כי שאר משקין יש להם עצמות וממשות ומתעבים על ידי האור אבל המים אפילו שתבשל אותם ע\"י האור הם מתמעטין. אבל אין נעשים גשם עבה ולפיכך לעולם תורת משקה עליהם: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא כי שאר משקין חוץ מהטל והמים שנתעבו ונתקרשו בין על ידי בישול בין על ידי צנה בין שעמדו על ידי זמן רב אין להם תורת משקה כלל אפי' חשב עליהם למשקין. ואם נתקשו ונתעבו מעט ועדיין הם נגרים שם משקה עליהם אם חשב עליהם למשקה. ומנא אמינא לה דתנן במסכת מכשירין כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפין והצפיחית וכתבה הרמב\"ם ז\"ל בפרק שביעי נחיל דבש הזיפין והצפיחית הנצוק שלהם חבור ואפי' היה מערה מצונן לצונן מפני שיש להם דיר והם נמשכין כדבק וכתב ז\"ל בפירוש המשנה וזיפין וצפיחית שני מקומות בארץ ישראל שהיה דבשם בתכלית העובים עד כאן. והרי הדבש משקה הוא ומתטמא טומאת משקין אעפ\"י שהוא עבה בתכלית עד שמחבר מה שבכלי העליון הטהור עם מה שבכלי התחתון הטמא שאם היה כשאר דבר הנגרר במהרה כמים לא היה מחברם דלא אמרינן נצוק הוי חבור אלא לענין יין נסך לבד אבל לשאר איסורין לא אמרינן נצוק חבור. וצריך שתדע שלא נקרא משקה להכשיר לקבל טומאה תו להצריך נטילת ידים לדבר שמטובל בו אלא דבש דבורים שהוא הנקרא דבש בלשון רבותינו והוא הנקרא דבש סתם בלשון בני אדם בלא שם לווי לענין נדרים דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל כל שאר מיני דבש כגון דבש הקנים או דבש תמרים או שאר מיני הפירות אינם מכשירין לקבל טומאה ואין הדבר הטבול בהם צריך נטילה וכן הנודר מן הדבש מותר בהם שלא נקראו דבש סתם. הילכך לא ראיתי טעם להתיר ההוגואילש בלא נטילה אלא אם כן נתבשל הדבש עד שאינו נגר כשאר המשקין ואעפ\"י שנגר כשהוא חם כיון שאינו נגר כשהוא צונן לאו משקה הוא אלא אוכל או שטיבלו אותה באחד משאר מיני דבש שאינם מכשירין וכדכתיבנא. והוי יודע דלא שאני בין הדבר שהוא מטובל במשקה ובין הדבר שאוכל אותו ומטבל במשקה בשעה שאוכל. והוצרכתי לכתוב לך זה לפי שראיתי מקצת החכמים התירו לאכול חזרת או שאר הירקות בעוד המשקה עליו בלא נטילת ידים לפי שאעפ\"י שהוא מטובל במשקה כבר אינו מטבל אותו בשעת אכילה ומזה הטעם התירו לאכול ההוגאילש בלא נטילה אעפ\"י שיש עליהם דבש דבורים ואני כתבתי על זה והבאתי ראיות ברורות לכל מבין שאין ראוי לסמוך על זה כלל אלא לא שאני לן ובכל גוונא צריך נטילה ועיין שם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו כיון שאנו נוהגין בגטין בכל החומרות אשר אמרו הראשונים ז\"ל על מה סמכו במצרים לגרש בלילה כיון שמצינו באור זרוע שאין ראוי לעשות כן ושהגט פסול: ",
+            "<b>תשובה </b>אני חפשתי באור זרוע ולא מצאתי דין זה אבל ראיתי בתשובות מהר\"ר ישראל ז\"ל בסי' רמ\"ח וז\"ל וכן ראיתי אחד מן הגדולים שפסל גט שנתן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אעפ\"י שהיה עודנו יום וכן כתב לי אחד מן הגדולים בתשובה שגדול אחד רבו פסל גט שנתן לאחר ערבית והטעם משום דכתב בתשובת א\"ז דאשה שקבלה גטה בלילה אינה מגורשת. וכתב עוד ונתינת גט דפסול מגזרת הכתוב בלילה היינו דוקא לילה ממש. ועוד כתב ימתינו עד למחר ליתן את הגט עד כאן. והמעיין באותה התשובה יבין ממנה שהוא דבר פשוט דאין מגרשין בלילה ואם עבר וגירש אינה מגורשת שהרי מגזרת הכתוב הוא פסול. ואם כן צריך לחקור מנין יצא לבעל ספר אור זרוע דין זה שלא נזכר בהדיא לא במשנה ולא בגמרא ואפשר דנפקא ליה מדתנן חלצה בלילה כשרה ורבי אליעזר פוסל. ופסק הריא\"ף ז\"ל והרמב\"ם ז\"ל ורוב הפוסקים כרבי אליעזר וטעמיה דרבי אליעזר דכיון דעל ידי חליצה זו גובה כתובתה הוה ליה כתחלת דין ואין דנין בלילה מגזירת הכתוב הילכך אין מגרשין בלילה שעל ידי גט זה גובה כתובתה והוה ליה כתחלת דין ואין מתחילין בלילה בדין ואם התחיל בלילה חוזר הדין שהרי מנגעים למדו מפי השמועה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית הנגעים ביום בלבד אף הדינין ביום וכי היכי דאם ראה את הנגע בלילה אין ראייתו כלום כך אם דן בלילה אין דינו כלום כך ג\"כ אם חלצה בלילה או נתגרשה בלילה אינו כלום כל זה כתבתי ללמד זכות על בעל אור זרוע. אבל קשה עלי לקבל דין זה דלא לשתמיט חד מהתנאים או מהאמוראים או מבעלי ההלכות או מהפוסקים שאנו רגילין בהם לאשמעינן דין זה שהוא חדוש גדול וכי היכי דפליגי בחליצה בלילה תנאי אמאי לא אפליגו בגט כיון דחד טעמא נינהו. ותו אם איתא דגט שניתן בלילה פסול נכתב [ביום] ונחתם בלילה דקתני פסול מפני שנכתב ביום זה ונחתם ביום של אחריו שהיום הולך אחר הלילה אפילו שנכתב ונחתם ביום נמי פסול מפני שנתן בלילה. וכ\"ת דהכי קתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסולה אפי' שנתן למחר ביום אבל אם נתן בלילה אפי' נכתב ונחתם ביום או שנכתב ונחתם ונתן בלילה פסול מטעמא אחרינא וכדפרישנא. איכא למימר דמדרבי שמעון נשמע דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואמרינן עלה בגמרא אמר ר\"ל לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר ומשמע לאלתר שנכתב ביום ונחתם מיד בלילה ונתן בלילה אבל נכתב ביום ונחתם לאחר עשרה ימים או נכתב ונחתם ביום ונתן לאחר עשרה ימים (לא) חיישינן שמא פייס דכי היכי דחיישינן לשמא פייס בין כתיבה לחתימה הכי נמי איכא למיחש בין חתימה לנתינה. והכי משמע בפרק כל הגט ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לשליח לא תותביה ניהלה עד תלתין יומין ופריך עלה וניחוש שמא פייס וכו' ורבי יוחנן אמר הכשיר רבי שמעון אפילו לאחר עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית לה למלתא ופשיט דאפילו לרבי יוחנן אם נתנו לאלתר עדיף טפי. ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון אלא מפני שנכתב ביום אבל בנתינה לאלתר לא פליגי דכשר וכגון שנכתב ונחתם בלילה ונתן לאלתר דלא מצינן למימר דלאלתר דרבי שמעון היינו למחר ביום דכיון דטעמיה משום פיוס איכא למימר דבאותו הלילה פייס. תו איכא טעמא אחרינא דגט בלילה כשר דמדרבי אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי נשמע לרבנן דאמרי עדי חתימה כרתי ולרבי אליעזר נכתב ביום ולא נחתם כלל ונמסר בלילה כשר ומינה לרבנן שאם נכתב ביום ונחתם ביום ונמסר בלילה כשר או שנכתב ונחתם ונמסר בלילה כשר וכן כתבו המפרשים וז\"ל הגהה במיימוני והוא הדין לרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וחתימי סהדי ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול דכיון דאיכא עדי חתימה לא סמכי אעדי מסירה אבל היכא דליכא עדי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה ואפי' יש בו הקדמה כשר. עוד כתוב שם ואפי' לרבנן אי אכתיב ביממא ואחתים בליליא ומקמי חתימי כתבי הכי גיטא דנא אכתיב ביום פלן ולא הספיק למחתמיה עד השתא וחתימי סהדי כשר. הרי לך בהדיא דגט שנמסר בלילה כשר לכ\"ע אם נכתב ונחתם ביום א'. תו איכא טעמא אחרינא דאי גט שנתן בלילה פסול משום דהוי כתחלת דין כחליצה ליבעי תלתא דליהוו ב\"ד בשעת נתינה אלא ודאי לא דמיא לחליצה דהתם הכל תלוי במעשה בית דין דהיינו חליצה ורקיקה ואמירה וקרא כתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ומשום הכי בעינן ב\"ד וביום אבל גבי גט הכל תלוי במעשה הגט וספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ואין העדים חותמין בגט אלא מפני תיקון העולם הילכך לא בעינן לא בית דין ולא ביום וכי היכי דשאר שטרות נכתבים ונמסרים בלילה הוא הדין לגטי נשים וגטי עבדים. תו דתנן נכתב ביום ונחתם ביום נכתב בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר וכיון דבחדא גזרה כייל להו משמע דשוין הם וכי היכי דנכתב ביום ונחתם ביום הוי שנתן לה ביום גם נכתב בלילה ונחתם בלילה הוי שנתן לה בלילה וכשר: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי במרדכי שכתב בשם הר\"י מאורלינש וז\"ל עוד השיב אע\"ג שהשליח נותן הגט בפני שלשה משום דדמיא למשפט אפי' הכי כיון דקיום שטרות דרבנן יכול ליתנו בלילה ולא דמי לקיום שטרות דעלמא דתחלת דין אבל הכא סוף דין הוא עד כאן לשונו. תו איכא טעמא אחרינא דקי\"ל אין דנין על פי עדות לילה וכתבו הפוסקים שאם קבלו עליהם עדות לילה כשר דלא גרע ממי שמקבל עליו פסול וכן אם קבלו עליהם דין לילה כשר אף בגט נמי אף על גב דכתיב ביה משפט אם קבלוהו עליהם בלילה כשר דמאי שנא גט מכל הדינים והעדויות ונשאר המנהג שריר וקים ומ\"מ יש לחוש כיון שיצא מפי בעל ספר אור זרוע אלא צריך לעשות בצנעא שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים וכשמזדמן לי גט בלילה אני מבקש תואנה לדחותו עד למחר ואני אומר להם שיש חשש. שוב ראיתי בתוספות בפרק נגמר הדין דאלת\"ה היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה עד כאן. משמע בהדיא דאשה מתגרשת בלילה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה בראובן שגירש את אשתו ואמר לה ע\"מ שלא תנשא לפלוני והעדים מעידים שלא אמר לה עד חמשים שנה אלא עד לאחר שעה והעדים מעידים נמי שלא אמר לה על מנת שלא תנשאי אלא על מנת שלא תנשא והבעל מכחיש אותם ואומר ��אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני ולפלוני עד חמשים שנה והביא כתב ידו שהיה מסודר אצלו מה שהיה צריך לומר לה בשעת הגירושין וכתוב בה על מנת שלא תנשאי לפלוני ולפלוני עד חמשים שנה. ועתה יורה המורה האם המעשה קיים והתנאי בטל או אם המעשה ג\"כ בטל ואם תמצא לומר צריכה גט אחר אם יכול לגרשה בלא שום תנאי או צריך שיתנה כמו בתחלה שיש מי שרצה לומר כי מפני שלא אמר תנשאי אלא תנשא משמע שמדבר עם אחרת ולפיכך אין התנאי כלום והגט קיים והביא ראיה מהא דכתבינן בגט די תיהוייון שהוא מדבר לנוכח עמה ואם יאמר די תיהויין בב' יודין יראה שהוא מדבר עם ב' נשים זולתה. עוד יש מי שאומר שאין צריך להמלך בבעל לכתוב גט שני כיון שאמר מאחד עד מאה כפי ראות הדיין אין צריך יותר ועל הכל יבאר כ\"ת באר היטב ושכרו כפול מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>העדים נאמנים במה שאמר ובמה שלא אמר נאמנים לומר שאמר ע\"מ שתנשא ונאמנים לומר שלא אמר עד חמשים שנה אלא אחר זמן ולא מפיו אנו חיים וכ\"ש דאגב טירדיה לא יהיב אדעתיה לתקן דבריו ולשונו אעפ\"י שהיה מסודר אצלו בתחלה. ולענין דינא אם צריכה גט שני או לא תליא באשלי רברבי לדעת הרמב\"ם ז\"ל אינו גט וצריכה גט שני שכך כתב פ\"ח מהלכות גירושין הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה הרי זה גיטך ע\"מ שלא תשתה יין לעולם וכו' אבל אם אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה הרי זה גט ולא תנשא לו כל זמן שהתנה עד כאן. וטעמו ז\"ל כיון שלא קבע זמן אי איפשר שיגיע זמן שתהיה מותרת במה שהיתה אסורה וכיון שכן אין זה כריתות. אבל אם קבע זמן לאיסורו שאפשר שיגיע זמן שתהיה מותרת במה שנאסרה הרי זה כריתות. ודעת שאר המפרשים שכיוצא בזה הוי כריתות אפי' שלא קבע זמן לאיסורו ולזה הסכים הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל ומחלוקתם תלוי בסוגית גמרא נדרים על הבבא המתחלת ביתך שאני נכנס וכו'. הא למדת כי לדעת הרמב\"ם ז\"ל דהוי אתריה אין זה גט כריתות וצריכה גט שני. ולענין מה שאמרו העדים שאמר על מנת שלא תנשא ולא אמר על מנת שלא תנשאי אין הכי נמי שלשון תנשאי הוא יותר מדוקדק. אבל אם אמר לה על מנת שלא תנשא תנאי גמור הוא דהכי קאמר לעדים אני מגרש אשה זו על מנת שלא תנשא לפלוני ולא דמי לדי תהויין בב' יודין דמשמע טפי שמגרש שתי נשים שמדבר עמהן ונמצא שאינו מגרש לזו. ואפי' אם תרצה לדמותה להאיך ממש שאני התם דתקינו רבנן לשון הגט מבורר ומבואר שלא יהיו בו ב' משמעיות תדע שהרי אם כתב די תהויין בב' יודין הגט פסול מדרבנן אבל מן התורה הגט הוא כשר הואיל ומשמע נמי דמגרש לזאת האשה. ובנדון דידן נמי אפי' לפי דבריך התנאי תנאי מן התורה ולא גירש אותה אלא על תנאי זה כ\"ש שלשון על מנת שלא תנשא לשון תנאי גמור הוא לאשה זו כדכתיבנא וזה ברור. ולענין אם יכול לגרש בגט שני בלא תנאי איני רואה לסמוך על זה להקל כנגד כל גאוני עולם שאמרו שזה כריתות וכיון שנתגרשה פעם ראשונה על מנת שלא תנשאי לפלוני מה יועיל הגט השני אשה מגורשת הוא מגרש הילכך אין לו תקנה אלא שיחזור ויקדשנה ולא יברך ואחר כך יכתוב לה גט וימסרנו לה בלא תנאי ותהיה מותרת להנשא לאותו פלוני שאסרה עליו בגט הראשון. ותקנה זו כתבה הרא\"ש ז\"ל בתשובה. ומה שכתבתי שלא יברך ברכת אירוסין הוא לחוש לסברתו של הרמב\"ם ז\"ל שאמר שאין זה כריתות הילכך אכתי אשתו היא והויא ברכה לבטלה. ולענין אם צריך להמלך בבעל בכתיבת הגט השני ודאי כי צריך להמלך דבשלמא אם היה הפסול נופל בכתיבת הגט או בחתימתו עדיין לא נתבטלה שליחותן שהרי אמר להם עד שיצא אחד כשר לפי ראות הדיין אבל כיון שנכתב ונחתם הגט בכשרות כבר עשו הסופר והעדים שליחותם והפסול לא נפל אלא בתנאי צריך לאמלוכי ביה ויאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום דגרסינן בגטין פרק התקבל ההיא דהוו קרו לה נפתה אזול סהדי וכתוב תפתה אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתה עשו עדים שליחותן כלומר ואינם שלוחין לכתוב גט אחר כשר עד דאמר להו בעל מתקיף לה רבא מי קאמר להו כתובו חספא ויהבו לה אלא אמר רבא אי כתיב סהדי גיטא מעליא עשו עדים שליחותן. מתקיף לה רב נחמן מי קאמר להו כתובו ואנחו בכיסייכו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין לה אפי' מאה פעמים. בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטירחא דידהו חיישי אמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו וסלקי בתיקו ולחומרא נקיטינן הילכך לא כתבינן עד דממלכינן בבעל ועד כאן לא אמרינן הכי אלא היכא דאמר להו כתבו ותנו גט לאשתי ועלה איבעיא לן כתבו ותנו לשליח או כתבו ותנו לשליח ויוליך אבל אם אמר כתבו וחתמו גט כשר והוא מגרשה על ידו כנדון דידן שמגרש אותה בעצמו ודאי כיון שכתבו וחתמו גט כשר ונתנו ביד הבעל עשו שליחותן ואם נאבד או נשרף מיד הבעל צריך לאמלוכי ביה וכ\"ש בנדון דידן שנפסל בנתינתו דודאי צריך לאמלוכי ביה. וכתב הריטב\"א ז\"ל עלה דהא דרב נחמן דאמר כותבין ונותנין אפי' ק' פעמים וז\"ל ודוקא כל כמה דלא יהיב לה גט כשר אבל אי יהיב לה גט כשר תו לית להו רשותא למיכתב גיטא אחרינא והאי מאה פעמים דקאמר אכתיבה קאי ולא אנתינה עד כאן. וא\"ת כיון דמצו למיכתב אפי' עד ק' בלא רשות הבעל למה תקנו שיאמר הבעל אפי' עד מאה עד שיצא אחד כשר כפי ראות הדיין הא בלאו הכי נמי מצי למכתב אפי' עד מאה. ויש לומר דאי נכתב גט כשר מן התורה אפי' שהוא פסול מפני דקדוק אחד מדקדוקי הסופרים הרי כבר עשו העדים שליחותן שכבר כתבו גט כשר מן התורה. אי נמי לפעמים פוסלין את הגט משום נדנוד חומרא בעלמא משום הכי תקינו שיאמר הבעל שיכתוב ואפי' עד מאה עד שיצא אחד כשר לגמרי כפי ראות הב\"ד שהגט ניתן בפניהם ושוב לא צריך לאמלוכי ביה ומנהג יפה הוא: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דכולא סוגיין דפרק האומר ומאי דאבעיא לן עלה הוא במי שמגרש או ע\"י העדים או ע\"י שליח. אבל המגרש על ידי עצמו לא עשה אותם שלוחים אלא לכתוב ולחתום גט וכיון שעשו כן נסתלקה שליחותן ואפי' נאבד מיד הבעל קודם נתינה צריך לאמלוכי ביה ואפילו באומר כתבו ותנו לשליח ויוליך סלקא בתיקו ולחומרא נקיטינן דאיסור תורה הוא וכן הסכימו המפרשים ז\"ל. וגדולה מזו כתב הריטב\"א ז\"ל שאם נאבד הגט מיד האשה אחר שנתגרשה והיא רוצה ראיה להנשא אין כותבין לה גט אחר ונותנין לה אע\"ג דאיכא למימר מה נפשך אם הגט הראשון פסול לא עשו עדים שליחותן ואם הגט הראשון כשר כבר היא מגורשת ומאי פסידא איכא אפ\"ה אין כותבין ונותנין לה גט אחר דכיון שכבר עשו עדים שליחותן הויא לה עדות שקר הא למה זה דומה לעדים שראו שגירש פלוני את אשתו והלכו והעידו שמת בעלה או להפך דהא עברי על לא תענה ברעך עד שקר או על מדבר שקר תרחק עכ\"ל ודברים ברורים הם. וכ\"ש בנ\"ד אם יכתבו בלא רשות הבעל עברו אלא תענה ואמדבר שקר תרחק והגט אינו גט שכבר עשו שליחותם. הנראה לענ\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהביא שפחה נכרית ועדיין לא הטבילה לשם עבדות והניחה בבית שמעון ולמדוה שתטבול לשם גרות להפקיע עצמה מיד ראובן וכן עשתה וזה נוסח העדות. במותב תלתא כחדא הוינא וכו' כד אתו לקדמנא כ\"ר יוסף פיל\"ו וכ\"ר אברהם גאשקין וכ\"ר חיים מליל\"י וכ\"ר יצחק ספאי\"ו והעידו על הגיורת שהביא אותה פלוני ששמה שול שטבלה בפניהם לשם גרות ומה שהיה בפנינו וכו'. ועתה צריך לדעת אם היא גיורת על ידי טבילה זו או לא שהרי לא היו שם ב\"ד אלא עדים ולא הודיעוה מקצת מצות וגם שרגלים לדבר שלא נתגיירה אלא כדי להפקיע עצמה מיד ראובן שהוא קשה ורע מעללים. ואת\"ל שהיא גיורת ופקע ראובן אם חייבת היא לכתוב שטר על דמיה או העדים שהיו בשעת טבילה חייבים לשלם מטעם מזיק שעבודו של חבירו דהוי דינא דגרמי. עוד צריך לדעת כי היא מעוברת מראובן רבה אי אמרינן ניחא ליה שתתגייר כדי שיהיה הולד גר ולא עכו\"ם ומה שאומר עתה דלא ניחא ליה הוא כדי שלא להפסיד מעותיו: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן ביבמות פרק החולץ אמר רב חמא בר גוריא חורין קנה עצמו בן חורין מאי טעמא דעכו\"ם גופה לא קני (מעשה ידיו הוא דקני) ומאי דקני הוא דמקני ליה לישראל וכיון דקדים וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודא מיניה כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שעבוד. ואותיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה כו' (ואמר לה) [אמר] רבא בפניה בין בסתם בין במפרש שלא בפניה במפרש אין בסתם לא. אמר רב אויא לא שנו אלא בלוקח עבד מן העכו\"ם אבל עכו\"ם גופיה קני דכתיב וגם מבני התושבים וגו' וקי\"ל דהלכתא היא וכתירוצו של רבא וקיימא לן כרב אויא. הילכך מי שלוקח עבד מן העכו\"ם וקודם שיטבלנו לשם עבדות קדם וטבל לשם גרות קנה עצמו בן חורין והרי הוא גר גמור אם בפני רבו טבל בין אם פירש דלשם חרות הוא טובל בין מן הסתם קנה עצמו אבל שלא בפני רבו במפרש דלשם חרות הוא טובל קנה עצמו אבל מן הסתם לא קנה עצמו הילכך בנדון דידן נראה שראובן קנה שפחה זו מהעכו\"ם ולא הטבילה לשם עבדות תחלה וכיון שכן היא קנתה עצמה בת חורין. ואע\"ג דרש\"י ז\"ל פירש הך דבלוריא הגיורת לפניה קודם טבילתה לפניה אין לפי שהם גרים והיא נכרית ועכו\"ם לא קני ישראל לגוף הא שלא בפניה לא אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עצמו בן חורין ומסיק רבא בפניה דהיינו קודם טבילתה בין בסתם בין במפורש שלא בפניה דהיינו אחר טבילתה במפרש אין בסתם לא. ומשמע לפי שטה זו דבישראל לא שנא בפניו ממש לא שנא שלא בפניו במפרש דלשם בן חורין אין בסתם לא. אבל מדברי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל נראה שהם מפרשים בפניה בפניה ממש שלא בפניה שלא בפניה ממש וכן משמע פשטא דלישנא והיינו דקרי ליה בלוריא הגיורת שכבר היתה גיורת דלפירוש רש\"י עדיין לא היתה גיורת שהרי קדמו עבדיה וטבלו קודם שנתגיירה היא וצ\"ל דקרי לה התנא גיורת על שם סופה. ולפי שטה זו אפי' בישראל גמור מפליגין בין אם קדם וטבל בפני רבו או שלא בפני רבו והא דקאמר דקדם וטבל לשם בן חורין היינו שלא בפניו אבל בפניו אפילו מן הסתם נמי (אם) לא ישתעבד בו (בשעת) [משעת] טבילה כהנך עובדי דגמ'. וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל פי\"ג מהל' איסורי ביאה וז\"ל הלוקח עבד מן העכו\"ם וקדם העבד וטבל לשם בן חורין קנה עצמו והוא שיאמר בעת טבילה הריני טובל בפניכם לשם גרות ואם טבל בפני רבו אינו צריך לפרש אלא כיון שטבל נשתחרר לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה והוא תחת שעבודו ומודיע לפני הדיינין שלשם עבדות הטבילו עד כאן ובנדון דידן שטבלה בפירוש לשם גרות לכ\"ע קנתה עצמה ואין חולק. ולענין מה דאמרת שלמדוה בבית שמעון שתטבול לשם גרות כדי להפקיע וכו' ראובן רבה ורגלים לדבר שלא נתגיירה אלא בשביל כך הדבר ברור דקיימא לן כרבי מאיר דאמר כולם גרים הם אפי' אותם שנתגיירו מחמת אימת אריות גרים גמורים הם ואי לאו דמצאו להם אחר כך דמות יונה בהר גריזים שהיו עובדים אותה לא היו גוזרים עליהם ואם אלו חשבינן להו גרי אמת כל שכן עניה זו כיון שהיא מעוברת מרבה שרוצה שתהיה כשרה וולדה כשר והוא רשע רע שבא עליה בגיותה ורוצה שיהיה הולד עכו\"ם והוא ראוי לעונש גדול כמו שכתב הרמב\"ם ז\"ל אל יהא עון זה קל בעיניך וכו'. וכן נמי שלא היו שם ב\"ד ולא הודיעוה מקצת מצות כל זה למצוה מן המובחר אבל בדיעבד גר גמור הוא. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפרק י\"ד מהלכות איסורי ביאה וזה לשונו. גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו\"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו ואפי' חזר ועבד ע\"ז הרי הוא כישראל מומר שחוששין לקדושיו ומצוה להחזיר אבדתו כיון שטבל נעשה כישראל עד כאן. וכן כתב הריא\"ף ז\"ל דלכתחלה בעינן ג' דלא מנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני שלשה אבל בדיעבד לא פסלינן לבריה אם לא טבל בפני שלשה. הא למדת דאשה זו גיורת גמורה היא ויצאת בת חורין וא\"א שוב למוכרה. ואם היו שם ב\"ד שהטבילוה והיו יודעים שהיא שפחת ראובן והטבילוה שלא לדעתו חייבין לשלם לו מה שהפסידוהו מדינא דגרמי וכן דן רבו של הריטב\"א ז\"ל דקי\"ל כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי. אבל בנדון דידן שאין שם אלא עדים בעלמא והיא אמרה להם שיעידו לה שנתגיירה וטבלה אין לחייבם. גם אין לחייב את שמעון שהשיאה עצה שתטבול לשם גרות דאין זה דינא דגרמי שהרי לא הזיק שעבוד של חבירו אלא גרם לו נזק וגרמא בנזקין פטור. למה הדבר דומה לאומר לשמעון שישרוף שטרו של ראובן ששמעון חייב והאומר פטור. הילכך כותבין לו בית דין שטר עליה בדמיה שהיא בעצמה הזיקה שעבודו של ראובן. ורואה אני שתשכיר עצמה בדבר קצוב קרוב לדמיה בבית ישראל להניק או לשרת עד זמן קרוב ותתן השכירות לראובן רבה ובמשלם שניה תיפוק בלא כסף והרי היא כשאר גיורות אם יתברר צדקותה. ומה שאמרת שהיא מעוברת ממנו ודילמא ניחא ליה שתתגייר כדי שיהיה הולד גר אינו כלום שהרי יכול הוא לגייר את הולד כשיולד ואמו תהיה שפחה ולא יפסיד מעותיו הילכך אנן סהדי דלא ניחא ליה בהכי כ\"ש שאני תהיתי בו וראיתיו כמעט תוהה על הראשונות כי עתה מקרוב בא לדת ישראל ואומר שאביו המיר אבל הוא אינו יודע כלום בדת ישראל ומעשיו הוכיחו עליו ואם כן בולד נמי אני אומר דלא ניחא ליה. ואעפ\"י שהוא רשע לא קנסינן ליה לאבד מעותיו דילמא יתקיים ביה יכין וצדיק ילבש. וכבר היה אפשר לבוא עליו מטעם אחר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה ואח\"כ בא עליה לשם קדושין שכן כתבו הגאונים ז\"ל וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בשם הגאונים פרק עשירי מהלכות גירושין. אבל הוא ז\"ל דחה סברא זו בידים וכתב ואצ\"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להן כלל והרי עכו\"ם בחזקת עובד ע\"ז ועבד עד שיודע בודאי שנשתחררה אמו או נתגיירה ע\"כ. ואומר אני כי בנדון דידן אפילו הגאונים מודים כי ראובן זה לא נהג עדיין בדת ישראל ואינו יודע לא דין שחרור ולא דין קדושין ולא מהו ענין עושה בעילתו בעילת זנות ולפיכך אנן סהדי דלא עשה אחת מכל אלה וזה ברור: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אם אני נוהג לצאת מן הספינה כשהגיעה הספינה לנמל בשבת: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מחלוקת בין הראשונים שהרי הרמב\"ן והרשב\"א והריטב\"א ז\"ל ורבים התירו אפילו כשאינו צריך לנקביו והרמב\"ן ז\"ל נתן בה טעם לפי שלא קנו שביתה בים למעלה מעשרה. ומשמע מדבריו דתרתי בעינן למעלה מעשרה ובים אבל למעלה מעשרה ביבשה או למטה מעשרה בים קנה שביתה ואסור לצאת חוץ מתחומו וכן הוא דעת הרשב\"א ז\"ל ועל זה היו סומכים מקצת החכמים ויוצאים אפילו בלא צורך. אבל בנילוס בזמן שהמים מועטין יש לחוש שמא בשעת שקנה שביתה הוא בתוך עשרה ונמצא יוצא חוץ לתחום. ובר מן דין הרי הרמב\"ם ז\"ל חולק בהדיא בתשובת שאלה וז\"ל ואם הגיעה הספינה לנמל בשבת ועשו העכו\"ם כבש לעצמם לירד בו כמו שדרכם לעשות מותר לישראל לירד לאותו נמל ובלבד שיהיה בינו ובין הנמל כשיכנס השבת אלפים אמה או פחות אבל אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום אותו מקום שעמדה בו הספינה בשבת אסור לצאת מן הספינה וכו' ואם תאמר הרי הוא ז\"ל כתב באותה תשובה כי אם נסתפקנו אם המים למעלה מעשרה או למטה מעשרה הוי ספיקא מדרבנן ולית בה תחומין כלל כיון שהוא ספק כרמלית ואם כן למה לא יצא וכן נראה ממה שכתב פרק כ\"ז מהלכות שבת דתחומין למעלה מעשרה הוי ספיקא הילכך ביבשה דתחומין דאורייתא אזלינן לחומרא בים דתחומין דרבנן וכן בכרמלית אזלינן לקולא וכן כתב בעל מגיד משנה אלא שהעלה לדעת הרמב\"ם שאם היה בא בים למעלה מעשרה מותר לירד לנמל. ואני אין דעתי כן אלא שצריך לתרץ מה שקשה מדידיה לדידיה וצריך לומר דנהי דאין שם תחומין למהלך למעלה מעשרה או במקום שהוא ספק עשרה אבל לירד אסור שהרי הוא מהלך בתוך עשרה ביבשה חוץ לתחומו והא דאמרינן אין תחומין למעלה מעשרה היינו שאין עובר משום תחומין אפילו מהלך כל היום כולו אבל מכל מקום חוץ מתחומו הוא עומד הילכך אסור לירד. והשתא ניחא מה שכתב הרב באותו פרק ז\"ל מי שהיה בא בדרך וכו' הרי זה יכנס וכו' ומשמע שאם היה חוץ לתחום לא יכנס ובשלמא מי שבא בחרבה ניחא אבל מי שבא בים אמאי לא יכנס הרי אין תחומין מן התורה בים ודוחק הוא לתרץ שאם היה חוץ לתחום יכנס אבל לא יהלך את כולה דהא לגבי מי שבא בחרבה לא הוי פירושא הכי אם לא שתאמר שהדיוק הוא לצדדין והכי קאמר אם היה חוץ לתחום והיה בא בחרבה לא יכנס לעיר וכל שכן שלא יהלך את כולה ואם היה בא בים יכנס לעיר אבל לא יהלך את כולה וכל זה דוחק בלשון תנא כל שכן בלשון פוסק אלא במאי דכתיב' לעיל אתי שפיר למדנו מכאן שהרב ז\"ל סובר שהקונה שביתה בים אע\"ג דמיא ניידי הרי הוא יושב בתוך הספינה ושפיר קונה שביתה וליכא למימר דדילמא איירי כגון ששבת בתוך עשרה דהא באותה תשובה איירי בימים המלוחים ובאלו הנהרות שמימיהם מרובים. הילכך הדבר ברור דבכל גוונא איירי ואסור לצאת לנמל משום דסבירא ליה דקונה שביתה בים אפילו למעלה מעשרה וכיון שהדבר מחלוקת ראוי להחמיר וכ\"ש דאתריה דמר הוא ואין לנו להקל כנגדו וכ\"ש שאפילו לדעת המקילין יש זמן ויש מקום ויש ספינה קטנה שהם מודים בה ואין ראוי להתיר דבר זה בפני עמי הארץ שאין יודעים עיקר הטעם ואין מחלקין וכן אני נוהג אלא אם כן הוצרכתי לנקבי ואני יוצא וכיון שנכנסתי לתוך העיר נכנסתי ואיני חוזר לספינה. ולענין להכנס לספינה לדעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל והנמשכים אחריהם בנהרות הגדולים כגון נילוס ופרת וחידקל שהם למעלה מעשרה או שהם ספק אם יש בהם עשרה מותר אפילו בערב שבת דאי משום תחומין אין תחומין למעלה מעשרה בכרמלית ואם ספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא. ואי משום הקיא והבלבול ומתבטל מעונג שבת ליכא שלא יארע זה אלא בים הגדול. וא\"ת למה נהגו לפרוש בים הגדול אפי' בערב שבת סמכו על רבינו תם ז\"ל שכיון שהולך לבקש פרנסת ביתו כדי להחיות נפשות בניו הוי לדבר מצוה. וגדולה מזו כתב דאפילו להראות את פני חבירו נקרא דבר מצוה ולא הוי דבר הרשות אלא לטייל ואין לך אדם נכנס לים הגדול לטייל. ואם הוא בתוך עשרה ודאי אסור אפי' אם נכנס ביום ראשון דיש תחומין בכרמלית בתוך עשרה מדרבנן מיהת לכולי עלמא הילכך כיון שהגיע השבת ישב ולא יצא חוץ לתחום ואם יש סכנה מותר ואם הדבר ברור שיבוא לידי חלול שבת כנדון דידן דהיינו בכרמלית שהתחומין בה מדרבנן ג' ימים סמוך לשבת אסור ושלשה ימים הראשונים מותר ואם היה ביבשה אעפ\"י שריב\"ש ז\"ל הקל אני דעתי להחמיר ולא יצא אפי' ביום ראשון כיון דהוי איסורא דאורייתא לדעת הרבה מן הראשונים. ולפי שטה זו היינו דלא פשיט בעיא דיש תחומין מהאי ברייתא דאין מפליגין משום דמדקאמר מפליגין משמע בים הגדול ותו מדקאמר מפליג בין שלשה ימים הסמוכים לשבת משמע דמשום עונג שבת איירי וזה לא יפול אלא בים הגדול והתם למעלה מעשרה הוא בכרמלית ובהכי לא איבעיא לן. ומאן דפשיט מההיא דהפליגה ספינתו בים פשיט מכ\"ש ורבא דחי ליה לפי דעתו דמדמי להו אהדדי. ולשטת התוספות דטעמא משום שמא יעשה כלי של שייטין בכל גוונא אסור והא דמפליג בין שלשה ימים הסמוכים לשבת היינו דמסתמא בתוך שלשה ימים כבר תקנו להם כל מה שצריך ודבר רחוק הוא שיצטרכו לעשות כלים ולא גזרו בהו. ומה שנהגו לפרוש בים הגדול אפי' מערב שבת היינו טעמא משום דבר מצוה כדאמרן והני מילי למעלה מעשרה אבל בתוך עשרה איכא טעמא אחרינא דהיינו תחומין ואסור. ולפי שטה זו הוי מצי למפשט מהאי ברייתא דאין מפליגין דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין אפילו מיום ראשון אסור דנהי דליכא טעמא שמא יעשה כלי של שייטין אבל תחומין איכא אלא דמעיקרא פשיט ממתניתין ודחי במהלכת ברקק ומשום הכי לא הדר למפשט מברייתא דידע שפיר דמצי לאוקומה בתוך עשרה. ולשטת ר\"ח האי ברייתא איירי בתוך עשרה ומשום הכי לא פשיט מינה והא דמפליג בין ג' ימים הראשונים לשלשה ימים האחרונים היינו משום דסבירא ליה עיקר תחומין מדרבנן ותחומי כרמלית הוי תרתי דרבנן הילכך סמוך לשבת מחזי כמאן דעבר אדרבנן אבל מקמי שבתא לא מחזי ואפילו אי עבר לית לן בה דהא תרתי דרבנן אית בה. אבל למעלה מעשרה פשיטא דמותר אפי' בערב שבת דאית בה תלת לטיבותא חדא תחומין דרבנן ותו כרמלית דרבנן ותו למעלה מעשרה ספיק דרבנן ודוק. ולפי שטת רשב\"ם ז\"ל בכל גוונא מותר דלאו מידי עביד ואפילו בקרון היה רוצה להתיר וחזר בו דילמא יבואו לסטים וילך ארבע אמות והאי טעמא לא שייכא בספינה וההיא דאין מפליגין אפשר דמוקי לה בים הגדול ומטעמו שלהריא\"ף ז\"ל. והנכון שבפסקים הוא דעת הריא\"ף ז\"ל ומינה לא תיזוז. ומה שכתב הר\"י קולון ז\"ל בשורש מ\"ה לא נתחוור אצלי גם הוא לא ראה תשובת הרמב\"ם ז\"ל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו בראובן שמת בלא בנים והניח אלמנתו ומטלטלי ביתו ואהלים כאשר המה ויורשי ראובן לא השביעוה ואחר זמן מתה היא ונשארו מטלטליה ועזבונה ביד יורשיה ויורשי ראובן טוענין דאין אדם מוריש לבניו ממון שחייב לישבע עליו וכל מה שנמצא בידה לראובן הוא ויורשיה אומרים מעשה ידיה או מציאה או נכסים נפלו לה מבית אביה. יורה המורה הדין עם מי ואם יש חילוק בין נכסי הנדוניא או מנה מאתים או תוספת הכל יבא בכתב מבואר: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה דכל הנכסים בחזקת יורשי הבעל דקי\"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו והוא הדין לשאר יורשיו ואשה זו כיון שלא נשבעה לא זכתה כלום בנכסים. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה וז\"ל וששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה והאלמנה מתה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אם הנכסים קרויין נכסי האם כיון שלא נשבעה על כתובתה. תשובה כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגבוה ב\"ד כתובתה כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים יורשים את אביהם ויש בהם דין בכורה עד כאן. הכי הוה משמע לפום ריהטא אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא דמיא ההיא דכתב הרא\"ש ז\"ל לנדון דידן דגרסינן בפ' חזקת הבתים איתמר א' מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית. פירוש לאחר מיתת אביו. והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא רב אמר עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה. אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה. מתקיף לה רב פפא כלום טענינן ליתמי מידי דלא טעין אבוהון והא רבא אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר כדשלח רב הונא וכו' ומסיק גמרא קשיא. וכתבו ז\"ל דאע\"ג דמסקינן בקושיא הלכתא היא וכן פסק הריא\"ף ז\"ל ור\"ח והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל ורוב הפוסקים. והיכא דלא מית הלכתא כרב אע\"ג דקיימא לן הלכתא כותיה דשמואל בדיני הכא הלכתא כרב משום דמסייעי' ליה מדתניא אחד מן האחין וכו' וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמה עליה להביא ראיה עד כאן. למדנו דהלכתא כרב. ועוד למדנו שאחד מן האחין והאשה שוין בדין זה. תו אמרינן עלה דההיא דלעיל אמר רב חסדא לא שאנו אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ והלכתא היא ונחלקו בפירושה איכא מ\"ד דדוקא כשיעור קימוץ אבל ממון גדול לא ורוב המפרשים הסכימו דאפי' יותר מכדי קימוץ עליהם להביא ראיה דכתיב וקובץ על יד ירבה מעט מעט יתקבץ ממון גדול. ומעתה בנדון דידן כיון שאשה זו חלוקה בעיסתה שהרי לא היתה אוכלת עם יורשי הבעל שהרי יורשי הבעל במזרח והיא היתה במערב אימור מעיסתה קימצה מאותו השיעור שהיה ראוי ליתן לה למזונותיה צמצמה עצמה והותירה ועל יורשי הבעל להביא ראיה ומגו שהיתה יכולה לטעון קמצתי מעיסתי יכולה לטעון ירושה נפלה לי או מציאה מצאתי או נכסי מלוג היו לי וכן כתבו התוספות וכיון שהיא היתה יכולה לטעון כן טענינן ליתמי מאי דהוי מצי למטען אבוהון. ואי קשיא תשובת הרא\"ש תריץ דהתם לא היתה חלוקה בעיסתה שהרי עם בניה היתה עומדת ומשום הכי הכל בחזקת יורשי הבעל. אי נמי דהתם לא היו הפשוטים טוענים שקימצה מעיסתה או נפלו לה נכסים ולא אתו עלה מהאי טעמא אלא דמספקא להו אם הנכסים בחזקת האשה כיון שהיא ראויה ליטול אותם בכתובתה והכי משמע לשון השאלה ועל זה השיב ז\"ל דהוו נכסי בחזקת הבעל. אבל לעולם אימא לך שאם היו טוענין שהנכסים נפלו לה מבית אמה היה משיב אי חלוקה בעיסתה על הבכור להביא ראיה ואם אין חלוקה בעיסתה על הפשוטים להביא ראיה שהנכסים הללו נפלו לה מבית אמה ונכסי האם הן חולקין ואין בהם דין בכורה. וא\"ת שאני הכא דאונות ושטרות יוצאות על שמה ומשום הכי אם חלוקה בעיסתה על היורשים להביא ראיה. אבל בנדון דידן שאין אונות ושטרות יוצאות על שמה אפילו חלוקה בעיסתה עליה להביא ראיה. כמה תשובות בדבר חדא דא��ה הנושאת ונותנת בתוך הבית משמע שיורשי הבעל עמה בבית ולפיכך סתם משאה ומתנה לצורך תפיסת הבית ומשום הא בעינן שיהיו אונות ושטרות יוצאות על שמה אבל בנדון דידן לא היו יורשי הבעל עמה אפילו באותו מלכות ולפיכך סתם משאה ומתנה לצורך עצמה וכל השטרות יוצאות על שמה קרינן בהו. ותו דמשמע שהנכסים מרובים ולפיכך נושאת ונותנ' בהם אבל בנ\"ד לא היו הנכסים כדי כתובתה כמו שכתבו משם ואם כן לא שבקה נפשה ועבדה לאחריני. ותו הגע עצמך שתפסה מעות שאינם ידועים לבעל ואמרה מעיסתי קמצתי [וכי] גרע מאונות ושטרות יוצאות על שמה אלא ודאי יכולה היא לטעון מעות אלו מעיסתי קמצתי אותם ואנן טענינן ליתמי מאי דהוה מצי אבוהון למטען וכל המעות והמטלטלין שאינם ידועים לבעל על יורשי הבעל להביא ראיה. ותו כיון דמתה על יורשי הבעל להביא ראיה אע\"ג דלא היתה חלוקה בעיסתה כדאמרן לעיל אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה ואע\"ג דהתם הוי טעמא משום דאונות ושטרות יוצאות על שמו כדכתב רשב\"ם ז\"ל והתוס'. מ\"מ בנ\"ד איכא נמי תרתי חלוקה בעיסתה ומתה וכיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דחלוקה בעיסתה ועוד שכבר מתה על יורשי הבעל להביא ראיה. ותו דאיכא כמה מפרשים דאמרי דטעמא דאמר שמואל מודה לי אבא שאם מת עליהם להביא ראיה משום דאין היתומים יודעים במילי דאבוהון להביא העדים שהזמין בשעה שהלוה לומר ראו מעות אלו שאני מלוה שהם שלי שאז הוא נאמן אפילו מחיים ועל האחים להביא ראיה ואפילו רב מודה בהא. וכן כתב הר\"ר יונה בעליות של בתרא וז\"ל ונראה טעמו של דבר דכי אמרינן על האחים להביא ראיה הטעם הוא לפי דמסתמא דמלתא כשהוא מלוה משלו צריך להודיע הדבר לעדים מתוך שהוחזק שכל מה שיש לו הוא משל שותפות ואלו היה טוען בשעת ההלואה בפני שנים שהמעות משלו ודאי היה נאמן כיון שהוא מוחזק בממון ואפילו לרב דדוקא באונות ושטרות פליגי דבשעת טענתו הממון ביד אחרים וכבר הוא חוץ לרשותו בחזקת תפיסת הבית אבל כשמת אין היתומים יודעים במילי דאבוהון להביא עדים שהזמין הלכך הוי ממון בחזקת' עכ\"ל: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי במרדכי פ' חזקת שאלה לרבי מאיר ז\"ל מסכמת למה שכתבתי ועדיפא מינה טובא שהוא ז\"ל מדמה ההיא דהיו אונות ושטרות יוצאות על שמה לנ\"ד וטעמא דמלתא נ\"ל דכיון שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית מסתמא הכל הוא מתפיסת הבית ומשום הכי נקט שטרות ואונות על שמה לרבותא דאפילו בכה\"ג אם לא היתה חלוקה בעיסתה עליה להביא ראיה. וז\"ל השאלה ראובן נשא לאה והוליד ממנו חנוך ודינה ומת ראובן ולא נשבעה על כתובתה והלכה לאה ונשאת לשמעון והכניסה לו נ' זקוקים כסף וכו' ואחר זמן מתה לאה ובא חנוך בנה וערער על שמעון לאמר כל מה שהכניסה לך אמי שלי הוא שהרי לא נשבעה על כתובתה. והשיב נ\"ל דאע\"ג דקי\"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו ולא לכל הבאים מכחו אפ\"ה לא מפקינן משמעון מה שהכניסה לו ואע\"ג דאמרינן בפ' חזקת אחד מן האחין וכו' שהיו אונות וכו'. א\"כ זאת האשה נמי בחייה לא היתה נאמנת לומר שלי הם שנפלו לי ממורישי כיון שלא היתה חלוקה בעיסתה כדמוקי לה גמרא בחזקת הבתים וא\"כ ודאי כל מה שיש בידה משל בעלה ראובן הוא ולא היתה נאמנת לומר נפל לי בירושה מ\"מ כיון שמתה על חנוך בנה להביא ראיה אם רוצה להוציא משמעון מה שתפס ממה שהכניסה לו דאמרינן התם ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה ואע\"ג דפריך עלה כלום טענינן ליתמי מאי דלא טעין אבוהון והא רבא אפיק זוזי דסרבלא וכו' ומסיק קשיא הרי פסק ר\"ח מפי הקבלה דאפ\"ה הלכתא כשמואל דהא אמרינן אמר שמואל ומודה לי אבא דאם מת על היורשים להביא ראיה. ואפי' לרב שרירא ורשב\"ם ז\"ל דפסקו דלית הלכתא בהא נמי כשמואל אפילו היכא דמית כיון דמסקינן בקשיא. הכא מודו דעל חנוך להביא ראיה שהיה לאמו יותר מכדי כתובתה ושגבתה כתובתה מלבד הממון שהכניסה לשמעון דהתם הוי טעמא משום דלא טענינן ליתמי מאי דלא הוי מצי אבוהון למטען כיון דאבוהון לא הוה מצי לעכב בשבועה בלא עדים אנן נמי לא טענינן להו אבל בנדון זה (ראיתי) [כיון דאיהי] היתה יכולה לעכב בשבועה לגבותו בכתובתה אנן נמי טענינן להו ליתמי שלה ולכל הבאים מכחה כגון שמעון זה וכו' והאריך לפטור היתומים משבועה. הא למדת שהממון שהוא ביד האח או ביד האשה הרי הוא שלו ועל האחין להביא ראיה אפי' לרב. ותו למדנו דטעמא דמודה רב כשמת לאו משום דאונות ושטרות יוצאות על שמן אלא משום דיתמי לא בקיאי במילי דאבוהון ומשמע לפי שטה זו כיון שמתה אפילו אין אונות ושטרות יוצאות על שמה על יורשי הבעל להביא ראיה כ\"ש בהצטרפות ג' טעמים חדא דחלוקה בעיסתה ועוד שהיא מוחזקת בכל והכל יוצא מתחת ידה ועוד שכבר מתה ופשיטא דעל יורשי הבעל להביא ראיה. הילכך נכסים הידועים לבעל כגון קרקעותיו וספריו ומלבושיו לא זכתה בהם ובחזקת יורשי הבעל הם והנכסים שאינם ידועים לבעל הרי הם בחזקת יורשי האשה ואפילו שבועת היורשים אינם נשבעים וכל שכן נכסי מליג שלה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במאי דאמרי' בכל דוכתא תצא מזה ומזה או קדושין שלא נמסרו לביאה אם פירושו תצא בגט או הפרשה בעלמא ובזמן שהאשה אומרת כנוס או פטור אז כופין לגרש אבל בזמן שהם רוצים להיות מופרשים מניחים אותם והוצרכת לשאול שראית א' מן הראשונים שכתב שאין אומרים להם לגרש בגט כלל אלא מניחים אותם ככה והפריז על מדותיו שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפילו דבור בעלמא הוי גט מוטעה והביא ראיה מהא דתנן תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכתב רש\"י ז\"ל עלה אם רוצה להנשא לאחר משמע שאם אינה רוצה להנשא לאחר אינה צריכה גט מפני איסורא שדי לה במה שתפרוש מהם. וממילא שמעינן דתצא מזה לא בגט קאמר ומפורש אמרו בתוס' זבחים שאשת איש שזינתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו והקשו מהאי דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות ודחק ותירץ וסוף לשונו אבל לחייבו לגרשה אם היא אינה תובעת כנוס או פטור מהי תיתי והמפקפק בזה עליו הראיה עכ\"ל. ואתה מן המפקפקים דרע עליך המעשה דשמא עצת זמה יש ביניהם ומה יועיל ההפרשה אם לא יהא דבר הכורת בינו לבינה וכיון דאינה אשתו תו לא אגידא ביה ולא יבאו לדבר עבירה: ",
+            "<b>תשובה </b>גם אני רע עלי המעשה ואין מנחם כי כל מקום שאנו אומרים תצא בגט משמע דגרסינן עלה דמתניתין דפ' החולץ בזמן שהולד של קיימא יוציא וכו'. תנא משום ר' אליעזר אמר יוציא בגט ומייתינן עלה הא דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' וחכ\"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וכו' אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש\"מ. וכתב הריא\"ף ז\"ל וכן הלכה ואפילו הוא כהן. הא קמן דלשון יוציא בגט משמע והקשו בתוס' והא דתנן בסוטה גבי מעוברת ומינקת חבירו יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ותירצו דלשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי אבל יוציא לא משמע אלא בגט א\"נ התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא ומעתה פשיטא לך לפי תירוץ הראשון דכל היכא דתני יוציא או תצא בגט משמע ואפי' לפי תירוץ השני נמי תצא בגט משמע אלא דלגבי סוטה סגי ליה בהפרשה משום דאיכא תרתי חדא דסניא ליה ומאיסה ליה כיון שקינא לה ונסתרה ועוד דאיכא איסורא דאורייתא ומש\"ה לא חיישינן שמא יבא עליה אבל בעלמא חיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם ולא סגי בהפרשה אלא בגט. וכן כתב הר\"ם וזה לשונו. אין להביא ראיה ממה שתירצו התוס' דהתם בפרק ארוסה כיון שנסתרה אסורה מדאורייתא וכו' דיש לחלק חילוק אחר דווקא התם הוא דלא חיישינן משום דמאיסה עליה וסניא ליה כיון שנסתרה תחתיו אבל בעלמא חיישינן על כרחין. עוד שאלו ממנו על מי שקדש תוך ג' חדשים והיא נדה וקודם שתטהר מנדותה יעברו ג' חדשים והשיב וז\"ל בהא ודאי פליגנא עלך דאיכא למימר דוקא בההיא דסוטה שהיא שונאתו והוא שונאה מחמת שקינא לה ונסתרה תחתיו הילכך ליכא למיחש אבל בעלמא דלא סני לה אפי' באיסור כרת שהיא חמור יבא עליה ועוד נשען על התירוץ האחר דלא מפליגי בין איסור חמור לאיסור קל ועיין בתשובות מהרי\"ק בשרש קל\"ה ותמצא מה שיש בו די למבין ואם לא תרצה לצאת בגט משמתינן להו עד שיוציא בגט וכן כתוב בתשובות הרשב\"א על כיוצא בזה. ומ\"ש רש\"י אם רוצה להנשא לאחר משום דקתני צריכה גט מזה ומזה ומשמע מדינא לפיכך הוצרך לומר אם רוצה להנשא לאחר אבל מאי דאמרינן תצא בגט משום דחיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם אבל מדינה בהפרשה בעלמא סגי. הכלל דלא אמרינן הפרשה לחוד אל אגבי סוטה שנסתרה מהטעם הנזכר וז\"ש בתוס' זבחים אשת איש שזנתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו וזה ברור. גם על מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדבור בעלמא הוי גט מוטעה איני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרש הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אעפ\"י שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשעה שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא שהוא מפרש דברינו מ\"ש לו חייב אתה ליתן גט כדי להתירה לעלמא אמרנו כן ונמצא שאין בגט טעות כלל. ועוד שכיון שהיא אסורה עליו מה שאומרים לו חייב אתה ליתן לה גט היא כדי לכרות בינו לבינה ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ולא מן הדין כי בהפרשה הוה סגי ושייך שפיר לשון חיוב בכהאי גוונא והילכך אין כאן דין גט מוטעה ומפני שאין אנו צריכין לזה בנדון דידן קצרתי בראיות. ולפי מה שכתבנו למעלה אתיא ההיא דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות כפשטה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו שותפות עם אחרים והיה רוצה להחבא מפני חמת המציק וכתב פנקס בכתב ידו בכל חשבונותיו ובעיקר השותפות כמה ממון הטיל כל אחד מהם לכיס וכמה יש להם על בני אדם וכמה חובות יש עליהה והוכה ראובן במגפה בתוך המחבואה ומת ולא צוה לביתו וכתב ידו יוצא ממקום אחר. אם יחשב כתב ידו זה כאלו הוא שטר לגבי יורשי ראובן או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לענין הממון או הסחורה הידועה לשותפות לא הוצרכת לשאול דקי\"ל השותפין אין להם חזקה זה על זה ואעפ\"י שהיא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקת כולם כל ימי השותפות ואע\"ג דכיון שמת ראובן בטלה השותפות מ\"מ הדבר הידוע לשותפות הרי הוא בחזקת השותפות עד שימכר או עד שיחלקו אותו ואפי' שהם מעות דמצי לפלוגינהו שלא מדעת חבירו הנ\"מ לענין חלוקה אבל לענין שיהיו היורשים מוחזקים בחלק המגיע לאביהם ורואין אותם כאלו חלקו וכאלו הוחזקו ולהוו השותפין המוציאים מהם ודאי לא אמרינן אלא הכל בחזקת השותפות. הילכך לא היתה שאלתך אלא להוציא מן היורשים מה שאינו ידוע לשותפות כגון שיש לו ממון חוץ מהשותפות והשותפין טוענין הפסדנו בשותפות כל הקרן ויש עלינו חובות ורוצים לקחת מיורשי ראובן חלק המגיע לראובן וטענה זו אינה כלום(שאם) [שאין] השותפים מן הנשבעין ונוטלין ואפי' היה ראובן חי אין טענתן כלום ואפי' לגבות מהדבר הידוע לשותפות אא\"כ היה ביד השותפים ליתנם לבעל חוב אבל אם לא היה בידם אינם נאמנים ואפי' בשבועה וישבע היורש שאינו יודע (בהפרש) [בהפסד] זה ושלא פקדו אביו שהפסיד כך וכך בשותפות ואינם גובין אפילו מסחורה הידועה לשותפות וכ\"ש מהממון של היורשים וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל פ\"י מהל' שלוחין ושותפין. ולא ראיתי מקום לשאלה אלא [היכא] שמתברר מתוך אותו פנקס שיש הפסד בשותפות אם יחשב כשטר כיון שיוצא ממקום אחר לגבות מן היורשים ההפסד המגיע לחלקו כפי אשר מתברר מפנקס או לא. וכגון שלא מסר הפנקס לשותפין בפני עדים שאם מסר אותו להם בפני עדים הוי כשטר גמור לכל דבריו. אבל נ\"ל דבנ\"ד אפילו שלא מסר בפני עדים הוי שטר גמור דטעמא דכתב ידו לא הוי כשטר משום דמצי לטעון פרעתי ואנן טענינן ליתמי מאי דהוי מצי אבוהון למטען וקי\"ל דלא טענינן להו אלא מלתא דשכיחי והכא פרעון לא שכיח. חדא שהרי נכנס לתוך המחבואה ומשם מת ולא נשא ונתן דבר אחר חשבון הפנקס והוי כההיא דמת בתוך זמן או דמת בשמתיה. ותו דבשלמא חוב מבורר עביד איניש דפרע אבל חוב שלא נתברר עדיין כי שמא תמכר סחורתם ביותר או יבוא מה שיש להם חוץ למדינה ולא יהיה שם הפסד הילכך כיון שלא נתברר לא שכיח דפרע ולא טענינן ליורש. ותו דעיקר הדין מחלוקת שהרי הרז\"ה והרשב\"א ז\"ל ובעל העטור ופוסקים אחרים סברי להו שאינו נאמן לומר פרעתי והבו דלא לוסיף עלה. והוי יודע שאפילו אין שמו חתום על פנקסו שפיר מקרי כתב ידו כיון שמתקיים ממקום אחר. ועיין בתשובות הרא\"ש ז\"ל סי' פ\"ו כי שם ביאר שהפנקס שאדם כותב כל חשבנותיו יש לסמוך עליו אפילו להוציא מן היתומים בלא ראיה אחרת. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על אשה שהיתה בחזקת זקוקה ליבום שהיה לבעלה אח שמו מרדכי ובא עדות שמת והתירוה ב\"ד להנשא ונשאת ואח\"כ באו עדים שיש לבעלה ב' אחים אחרים זולת מרדכי הנזכר וזה נוסח העדות במותב תלתא וכו' בא לפנינו אליעזר אגושטרי והעיד שבהיותו בעיר סמנר לומד מלאכת הרצענות היו לשם ד' אחים מן האב הא' אליהו קלסיטירו בעל חנה בת יהושע קופיו ושלשה אחיו הא' מומר שהמיר קודם שנשא אליהו הנזכר את חנה הנזכרת זמן הרבה ומרדכי פימבי ואמר שהמומר בא עמו עד קוטרון כדי לחזור בתשובה וכשראה דוחק הספינה חזר לארצו. עוד העיד שפה מצרים שמע מפי אשה אחת שמה חסינה שהאח פימבי הרגוהו עכו\"ם אלבאנישיש. גם העיד רבי שבתאי קלסיטירו שישב בסמנאר ושם אירש אשה ושהכיר שם את ארבעה אחים הנזכרים בשמות הנזכרים ושאלנו לו אם היו אחים מן האב או מן האם ואמר שלא ידע רק שהיו קורין זה לזה אחים וגם חמותו ואשתו אמרו לו שהם אחין ואמר שבאו כולם עמו עד קוטרון ומשם חזר המומר לארצו והשלשה אחים נכנסו עמו בספינה ונשבו ושאלנו לו אם יודע מה נעשה בשלשה אחין ואמר שאינו יודע. גם העיד ר' יעקב אלחולי שבהיותו בשאלוניק זה שנה א\"ל שבתאי ב\"ר יצחק אלחנט אני אתן לך כתב להתיר את חנה אשת אליה קליסטירו שנהרג יבמה מרדכי ובשעה שהיה רוצה לבוא שאל ממנו הכתב וא\"ל איך אתן לך כתב ועתה בא אחי אשתו של מרדכי הנהרג ואמר שאחי הנהרג רוצה ללכת למצרים להתירה ולקחת ירושת אליה ומה שהעידו העדים בפנינו ביום שלישי שבע ועשרים לחדש כסליו כתבנו וחתמנו וכו'. ורצית לדעת אם היא זקוקה ליבום אם נאמין את העד הראשון שנהרג פינבי כיון שהעד האחרון מכחישו ושניהם עד מפי עד. או דילמא אין כאן אלא עד אחד שמזקיקה ליבום שהרי השני אינו יודע אם היו אחים מן האב ואם תמצא לומר שהיא בחזקת זקוקה אבל לא לפינבי שכבר מת אלא מחמת המומר אם נפסוק הלכה כגאונים ז\"ל שאמרו שאין המומר זוקק לא לחליצה ולא ליבום הואיל והיה מומר בשעה שנשא אחיו אליה את חנה. ואם תמצא לומר הלכה כדברי המחמירים היינו בשלא נשאת אבל נשאת לא תצא. ואם תמצא לומר לא תצא עמד וגירשה מעצמו או שמת נאמן כיון שהותרה הותרה או דילמא תחזור לחזקתה ויש בדבר מחלוקת וראוי להחמיר ולא נתיר אותה להנשא לכתחלה: ",
+            "<b>תשובה </b>דעתי סומכת להתיר אשה זו לישב תחת בעלה ואם גירשה או מת שתהא מותרת להנשא שאינו בדין שתהיה היום מותרת ולמחר אסורה ונמצאו בניה למפרע פגומים. ואעפ\"י שאשה זו הוחזקה שיש לה יבמין על פי אליעזר ושבתאי מכל מקום הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהוא אליעזר שהעיד מפי האשה שנהרג פינבי ולא נשאר שם אלא המומר ועדותו של יעקב אינו מעלה ומוריד דעד מפי עד להתיר הכשירוהו ולא לאסור. ולענין המומר פשיטא שאם עדיין לא נשאת לא היינו מתירין אותה להנשא לכתחלה. אבל כיון שכבר נשאת נסמוך על האומרים שאין המומר זוקק ליבום הואיל והיה מומר בשעה שנשא אחיו את אשתו. והריטב\"א ז\"ל הביא דברי רבי יהודאי גאון ז\"ל. וכתב לבסוף דראוי להחמיר ומשמע משום חומרא בעלמא. וכתב במרדכי בהגהה כתוב באור זרוע קטן וזה לשון רב נחשון גאון ז\"ל וספר בשר על גבי גחלים ותשובת הגאונים פוסקים דיבם שהיה מומר בשעת קדושי אחיו ועדיין כשמת אחיו עמד בהמרתו אינו זוקק את אשת אחיו ופטורה בלא חליצה ואפילו חזר המומר בתשובה לא משגחינן ביה עד כאן. ורבינו חננאל מיקל יותר דאפי' היה יהודי בשעה שנשא אחיו אה היה מומר בשעה שמת אחיו לא משגחינן ביה ולא חולץ ולא מייבם משום דסבירא ליה דמיתה לחודה מפלת. וכתב באור זרוע דקיימא לן כרבינו חננאל ז\"ל. ובפלוגתא דמיתה מפלת או נשואין מפילין פסק הריא\"ף ז\"ל מיתה מפלת כחכמים. ומהר\"ם ז\"ל הביא ראיה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולא שייך לחלק בין מיתה לנישואין דבכל גוונא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה. ומה שאנו אומרים דאם קדש קדושיו קדושין חומרא בעלמא הוא חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו. הרי לך לדעת כל הני רבוותא אפילו לכתחלה מותר להנשא כ\"ש [בנידון] דידן שנשאת כבר בהיתר ע\"פ ב\"ד. וקרוב אני לומר שאפילו החולקים מודים בזה דלא תצא חדא דהא נשאת. ותו דכבר נשתקה בהמרתו קרוב למ' שנה. ותו דכבר אבד זכרו ולא נודע מקומו איה. גם אין בכאן עדות שלימה להחזיקה בחזקת זקוקה אלא ע\"י עד אחד הוא אליעזר דאלו עדות שבתאי אינו שלם שהרי לא ידע אם היו אחים מן האב או מן האם ואם היה האח היהודי חי ששמו פינבי גם אני מודה שהוחזקה ליבום בהצטרפות עדות שבתאי שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לגבי המומר נצרף כל הטעמים כדי שלא תצא מתחת בעלה ואפילו גירשה בעלה מותרת להנשא לאחר: ",
+            "<b>שוב </b>באו עדויות אחרות וזהו הנוסחא במותב תלתא וכו' בא כ\"ר משה קאשטיליינו והעיד בתורת עדות איך שמע מפי כ\"ר שמואל מאישטרי בן כ\"ר יהודה ששמע מפי חמיו כ\"ר שמואל פארדו שהוא יודע בבירור שאשה אחת קרובתו של רבי משה צפר הדר בדמיאת שהיא יושבת עגונה זה כמה שנים שהיא מותרת להנשא לפי שמתו אחי בעלה ולא נשאר לה אח לא יהודי ולא מומר. עוד העיד כ\"ר משה הנזכר שאמר לו כ\"ר שמואל מאישטרי הנזכר שראה ביד חמיו כ\"ר שמואל פארדו הנזכר כתב כתוב וחתום מאת חכמי שריץ שאשה זו מותרת לינשא ולא נשאר עליה שום זיקת יבמין. עוד העיד כ\"ר משה הנזכר ששמע גם הוא מפי רבי שמואל פארדו הנזכר שיש בידו כתב להתיר את בת אשתו של כ\"ר יהודה קפיץ ומה שהעיד בפנינו ביום פ' וכו' ואני בדקתי וראיתי שאין במצרים אשה עגונה קרובת ר' משה צפר ובת אשתו של כ\"ר יהודה קפיץ זולת חנה בת יהושע קופיו שהיתה אשת רבי יהודה קלסיטירו. ומעתה לא מיבעיא לדעת האומר כי אין מומר זוקק ליבום אם היה מומר בעת שנשא אחיו דפשיטא דמותרת מכח העדות הראשון אלא אפילו לדעת המחמירים אשה זו מותרת להנשא לכתחלה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שאונסים אותו לחזור לדת ישמעאל אם חייב למסור נפשו עליה או דילמא לא כיון שהישמעאלים אינם עובדים ע\"ז אדרבא מיחדים את ה' יחוד שאין בו דופי. כמו שכתב הרמב\"ם בתשובה וכן כתב בחיבור שהישמעאלים אינם עובדי ע\"ז וכן נראה לעין שמרחיקין ענין ע\"ז בתכלית הריחוק וכן מרחיקין ממנו יתברך הגשמות וכל הדומה בראיות ברורות ויש להם בזה חיבורים רבים מקדמוניהם. ואנן לא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא בג' חמורות שהם עכו\"ם ג\"ע וש\"ד וגם על ש\"ד הם מוזהרים ונזהרים ואפילו תימא שיש קצת נשים שהם ערוה לנו ולהם מותרות יהיה נזהר הוא מזה שהרי אין אונסין אותו שיבא על הערוה: ",
+            "<b>תשובה </b>ראיתי להרחיב לך הדבור בזה לפי שראיתי הדור פרוץ מרובה על העומד ומורים היתר בדבר ואין להם על מה שיסמוכו. ויש לחקור תחלה אם הדבר היה בשעת הגזרה או לא שאם היה בשעת הגזרה כגון מלך שגזר גזרה על היהודים אשר תחת ממשלתו או במדינתו בזה ודאי לא הוצרכת לשאול דאפילו אערקתא דמסאנא דלית ביה אלא משום דבר שנהגו בו ישראל איסור להבדל מן עכו\"ם במלבושם יהרג ואל יעבור וכ\"ש במי שאנסוהו לעבור על דת. עוד יש לחקור אם מתכוין העכו\"ם להנאתו או להעבירו על דתו ועוד אם היה בצנעא או בפרהסיא ופי' בפרהסיא כגון דידעי י' מישראל בדבר אע\"ג דלא הוו בשעת מעשה מדפרכינן בגמרא והא אסתר פרהסיא הואיל והא לא הוו י' בשעת מעשה אלא משום דידעי לה למלתא קרי לה פרהסיא וזה ברור. ואם היה הדבר בפרהסיא אפילו אשאר עבירות נמי יהרג ואל יעבור אפילו שהיה העכו\"ם מתכוין להנאתו והראיה מהנהו עובדי דהנהו רבנן דתבעה להו מטרוניתא ומסרו נפשייהו כדאי' בקידושין והא לאו ג\"ע הוא דישראל הבא על הנכרית לאו גילוי עריות הוא וכן כתבו הפוסקים ז\"ל ואפ\"ה מסרו נפשייהו משום דפרהסיא הואי וליכא למימר דמדת חסידות הוי דכל דהוי דיניה יעבור ואל יהרג אסור לו ליהרג והוי כאלו שופך דמים לדעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפ' הלכות יסודי תורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה\"ז מתחייב בנפשו ומטרוניתא להנאת עצמה היתה מכוונת ואפ\"ה מסרו עצמן. ולדעת האומרים שאם היו העכו\"ם מכוין להנאתו אפילו שהיה בפרהסיא אינו חייב למסור עצמו צריך לומר דהנהו רבנן מדת חסידות עשו וס\"ל דאין זה שופך דמים אלא אדרבה מקדש את השם ברבים ומחיצתם במחיצת הצדיקים וכן כתבו האחרונים שאפילו במקום שאמרו יעבור ואל יהרג אך מדת חסידות הוא שלא יעבור וכן דעתי נוטה אפילו בצנעא דסוף סוף מתקדש השם לעיני העמים והכופרים. הילכך אם היה מתכוין להעבירו ובפרהסיא אפילו בשאר עבירות לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכל שכן מי שאנסוהו להעבירו על הדת. ומעתה אין מקום לשאלתך אלא במתכוין להעבירו ובצנעא לכולי עלמא או במתכוין להנאת עצמו ובפרהסיא ובפלוגתא דבשאר עבירות יעבור ואל יהרג ובחומרות יהרג ואל יעבור וקא מבעיא לך אם הנדון דידן דמיא לקלות או לחומרות. גרסינן בפסחים כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעכו\"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים וכתב הריטב\"א ז\"ל בשם רבו הרא\"ה ז\"ל בשם רבותיו ז\"ל דמלתא פסיקתא קאמר ואין לשלש עבירות אלו היתר בשום ענין אלא נוהגין בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן שאפילו לא נתכונו להעביר על דת אלא להנאת עצמן יהרג ואל יעבור ע\"כ. ויש לדין זה ראייה שהרי אחשורוש להנאת עצמו היה מכוין ולא היה מכוין להעביר את אסתר ואפילו הכי איצטריכא ליה לאביי לשנויי אסתר קרקע עולם היתה ואפילו לרבא דמשני הנאת עצמו שאני רבא לא דריש אל תיקרי לבת אלא לבית ולא היה שם ג\"ע. והר\"ן ז\"ל כתב וז\"ל אבל בג' מצות חמורות הללו שמפני חומר שבהן אמר שאפילו בצנעא יהרג ואל יעבור להנאת עצמו נמי יהרג ואל יעבור דלא עדיף הנאת עצמו מצנעא. ועוד הביאו ראיה מדאמרינן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה וכל רפואה להנאת עצמו הוא. ועוד ראיה לגילוי עריות מההוא שהעלה לבו טינא וכו' והתם ודאי להנאת עצמו היה מכוין. ועוד ראיה לשפיכות דמים מהירושלמי סיעא של בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו אחד מכם ואם לא נהרוג את כולכם אפילו כולם נהרגים לא ימסרו נפש מישראל פי' דכיון שאין מיחדין להם איש ידוע כשבוררין אותו מדעתם נמצאו באין לפדות עצמן בישראל אחד ומתרפאין בשפיכות דמים ואין דוחין נפש מפני נפש ואז\"ל שכן הדין באומר לישראל תן לי כלי זינך ואהרוג את ישראל זה ואם לא אהרוג אותך והעכו\"ם אינו יכול ליטלו שלא מדעתו שאין לו ליתנו כדי לפדות נפשו. ואני אומר שאין הדברים אמורים אלא בזמן שאי אפשר לו לעכו\"ם להרגו אלא בכלי זיין אבל אם יכול להורגו באבן או באגרוף אין חייב למסור עצמו דבלאו הכי מצי למקטליה ודבר זה צריך לעיין ומכל מקום למדנו שאפילו שאין מתכוין להעביר יהרג ואל יעבור. אם כן אין הפרש בשלש עבירות אלו בשום מקום אלא בין בצנעא בין בפרהסיא בין בשעת הגזרה בין שלא בשעת הגזרה בין מתכוין להעבירו בין להנאתו יהרג ואל יעבור והכי מוכח בסנהדרין והיינו דנקיט לה רבי יוחנן סתמא. ומעתה בנדון דידן אומר אני כל שכן הוא דיהרג ואל יעבור אם מפני מצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור מי שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי הארץ ולכפור בכל תורת משה עאכו\"כ שיהרג ואל יעבור. זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם [אצלם] אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת מרע\"ה וזו הריסה בכל הדת. ועוד שכיון שינהוג בדתם אפשר שיעבור על החמורות ולאו אדעתיה. וגדולה מזו אני אומר שאם אונסין לעבור על אחת מכל מצות התורה באומרם שאין תורת משה אמת או שאנחנו החלפנו אותה כאשר הם אומרים ושלא צוה הקדוש ברוך הוא על ככה שחייב למסור את נפשו עליה אפילו להנאת עצמו ובצנעא ושלא בשעת הגזרה. ויגעת�� ומצאתי שכתב הריטב\"א ז\"ל כדברי וז\"ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ\"י שהם מיחדים [את השם] ע\"ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע\"ז גמורה היא ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך לא שיאמרו לו חלל שבת [שתהי'] כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עד כאן לשונו ז\"ל. והרי זה ממש שאלתך ומינה לא תזוז. וצריך לדעת אתה שאין הדברים אמורים אלא כשאונסין אותו לעבור על לא תעשה אבל אם אונסין אותו לעבור על עשה בשב ואל תעשה כגון שלא יתפלל או שלא ילבש ציצית או תפילין וכיוצא בהן יעבור ואל יהרג כיון שהוא בשב ואל תעשה וטעמא דמלתא כיון שיש ביד האונס כח לאסור אותו ולמונעו מעשיית המצוה ונמצאת המצוה מתבטלת אף גם כשאונס אותו לבטל מצות עשה יעבור ואל יהרג וזה מוסכם מכל המפרשים אשר ראיתי. וא\"ת דניאל איך מסר נפשו על התפלה ויש לומר לפי שראה הדור פרוץ ורצה לגדור גדר כדי שידעו כל ישראל גודל מעלת התפלה ולפנים משורת הדין עבד. ולפי שטת האחרונים שכתבתי למעלה שמדת חסידות הוא למסור נפשו אעפ\"י שאינו מן הדין לא קשיא מידי דמדת חסידות עשה. ויש ראיה לדין זה מההיא דבמה טומנין דגזרו גזרה על התפילין ואלישע בעל כנפים לבש תפליו ויצא לשוק וכיון שראה את הקסדור נטל תפליו מעל ראשו ואמאי לא מסר נפשו והלא בשעת הגזרה הוה אלא משום דמצות עשה היתה וא\"ת ומעקרא אמאי לבש אותם ויצא לשוק כיון שלא היה עתיד למסור נפשו עליהם. וי\"ל כיון שהיה שעת גזרה היו מתבטלין מן התפילין לגמרי אפילו בחדרי חדרים וחשש שלא תשתכח מהם תורת תפלין ולבש אותם ויצא לשוק ללמד את העם שלא היו פטורין אלא בשעת האונס כמו שעשה הוא כיון שראה את הקסדור נטלן מראשו ולא שילמדו לעשות ככה שהרי אין ראוי לסמוך על הנס אלא כדי שילמדו שאינם פטורין ממנה לגמרי ונפקא מינה בחדרי חדרים במקום דליכא למיחש לסכנה חייבין בה. ומהאי עובדא יש קצת ראיה לדברי הרמב\"ם ז\"ל שהרי חסיד גמור היה אלישע שהרי נעשה לו נס גדול שאמר לו הקסדור מה זה בידך ואמר לו כנפי יונה ונמצאו כן ואם כן אמאי לא מסר נפשו אלא משמע שלא יהיה כשופך דמים כמו שכתב הרב ז\"ל ולפי שטת האחרונים ז\"ל צריך [לומר] דאדרבא לא מסר נפשו כדי שידעו כל ישראל שאינם חייבים למסור נפשם על מצות עשה ודורו של דניאל היה יותר פרוץ מדורו של אלישע. וז\"ל הרא\"ש ז\"ל פרק שני דע\"ז ירושלמי יכולה אשה להטמין עצמה ולומר נכרית היא והאיש אין יכול להטמין את עצמו. אין לדקדק מכאן שיהא מותר לישראל לומר עכו\"ם הוא כדי שלא יהרגוהו דודאי כופר בעיקר הוא דכיון שרוצין להורגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עכו\"ם כמותם ודאי כשאומר עכו\"ם הוא הודה לדתם וקבל עליו אלוה שלהם עד כאן. וא\"ת היכי הוה מצינא לדקדק משם דמותר לישראל לומר עכו\"ם הוא והא איפכא קאמר ואין האיש יכול להטמין את עצמו. לא קשיא דהכי קאמר יכולה אשה להטמין את עצמה שאינה בן ברית אבל האיש אין יכול להטמין את עצמו שהוא בן ברית אבל לומר עכו\"ם הוא הוה אמינא דמותר אמר הרב ז\"ל אין לדקדק וכו'. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה באשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה בן וראוהו מגידי אמת שגמרו כל סימניו ומת בתוך שלשים ורצתה אמו להתקדש לפי שלא היתה יודעת שיש לבעלה אח ואמרו לה בעליך היה לו אח מומר ולא ידעינן אם מת או חי הוא ואותם שאמרו שהיה לו אח אמרו שהיה מומר קודם שקדש ראובן זה את אשתו וגם האשה לא ידעה שהיה לו אח. ושאלת ממני אם מותרת להנשא לכתחלה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה לאסור אשה זו שהרי רוב האחרונים הסכימו שאח המומר זוקק לחליצה אפילו שהיה מומר בשעה שקדש אחיו כפי דעת רב שרירא גאון ז\"ל. ובעל מגיד משנה ז\"ל העיד שזו היא סברת הרמב\"ם ז\"ל שהרי לא חילק אם היה עובד ע\"ז היבם בשעת הנשואין בין המיר אחר כן. כן נראה מדברי הרשב\"א שתמה על דברי מר יהודאי גאון ז\"ל וכן כתב ר\"י בעל הטורים זכרו לברכה. כללא דמלתא שרובן של האחרונים הסכימו להחמיר ולמדו אותו מהא דתנן מי שיש לי אח [מ\"מ] זוקק את אשת אחיו וכו' חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית וכו' שמע מינה דוקא אחיו שיש לו מן השפחה ומן הנכרית דלא חשיב אח כלל דולדה כמוה הא אחיו מומר זוקק לאשתו לחליצה וליבום וזוקקין לו דאעפ\"י שחטא ישראל הוא וקיימא לן דמומר שקדש קדושיו קדושין מהאי טעמא. וכתב רבינו חננאל דקדושיו קדושין מדאורייתא וכיון שכן זוקק את אשת אחיו מדאורייתא דחד טעמא הוא. וכן נראה בהדיא מדברי הריטב\"א שכתב וזה לשונו ומיהו הדבר מתמיה מי שעובד עכו\"ם ובועל נכרית ועובר על כל התורה איך מקיים זרע לאחיו ואיך מקיימין לו זרע שלא ימחה שמו מישראל ראוי היה שלא יהיה עולה לא ליבום ולא לחליצה אלא דאנן לית לן למדרש טעמא דקרא וכיון דמומר שקדש בת ישראל קדושיו קדושין וישראל חשיב זוקק ליבום וזוקקין להצריך חליצה מיהת עד כאן. משמע בהדיא דזוקק מן התורה וכיון שכן מה לי אם היה מומר בשעת הקדושין או לא הכל שוה להצריך חליצה מן התורה. ואין לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דהא פריך גמרא פרק שני דיבמות מכדי האי דאורייתא והאי דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבנדון דידן יש לסמוך על המתירים ועיין בתשובת רבינו ישראל סי' רכ\"ג ותמצא כמה גאוני עולם ראשונים ואחרונים מתירים היכא דהוא מומר בשעת קדושין וראיותיהם כתובים שם. וגם ראיות האוסרים ומשם תשכיל כי אין צורך באורך. ובנדון דידן אפילו האוסרים היו מתירים מכמה טעמי חדא שילדה בן וראוהו מגידי אמת שגמרו כל סימניו ולדעת האומרים שכל שגמרו סימניו יצא מתורת נפל אפילו מת בתוך שלשים לא תיבעי לך שודאי אשה זו אינה זקוקה ליבם כלל אלא אפילו לדעת האומרים שלא יצא מתורת נפל מכל מקום ספיקא הוי חולצת ולא מתיבמת. ועד כאן לא אמרו דמומר זוקק אלא בזיקת ודאי אבל בזיקת ספק דילמא לא החמירו כולי האי ואפילו את\"ל אפילו בספק זיקא החמירו אנן בספק זיקא נפסוק כדברי המקילין דהוי פלוגתא במלתא דספיקא ואזלינן לקולא וכ\"ת אתריה דמר הוא וכבר העיד בעל מגיד משנה שזו סברת הרמב\"ם ז\"ל. הא לא קשיא שכבר כתב אחד מהגדולים שסברת הרמב\"ם ז\"ל להקל ועיין בתשובה הנזכ' לעיל. הרי בכאן ג' מחלוקות עיקר הדין אם מומר זוקק הוי מחלוקת. עוד אם ולד שגמרו סימניו פוטר או לא הוי מחלוקת אם הרמב\"ם ז\"ל מן המחמירים או מן המקילים הוי מחלוקת. והדבר שעיקרו ספק ודאי אזלינן לקולא. ספק אם כדברי המחמירים או כדברי המקילים ואת\"ל כדברי המחמירים שמא הלכה כמ\"ד גמרו סימניו פוטר. ואת\"ל אינו פוטר שמא הלכה כדברי האומר שהרמב\"ם ז\"ל מן המקילין ואתריה דמר הוא. ואת\"ל מן המחמירים וכמו שכתב בעל מגיד משנה אין כאן ודאי אלא ספק אם היה ולד של קיימא או לא הילכך אזלינן לקולא. עוד איכא טעמא אחרינא שרוב הפוסקים ��אנו נמשכים אחריהם הסכימו דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכן כל שאר ספיקות בשל תורה דאזלינן בהו לחומרא חומרא דרבנן הוא ולא מן התורה. וא\"ת הא אקשינן בגמרא גבי תרי ותרי הבא עליה באשם תלוי ומוקמינן לה בנשאת לאחד מעדיה. כבר תירצו המפרשים ז\"ל קושיא זו ואחד מהם מה שתירץ הרשב\"א ז\"ל דהא שקלא וטריא אתיא אליבא דמ\"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא אבל אנן קי\"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן. וא\"ת כיון דספיקא הוי איסורא דרבנן היכי משכחת לה אשם תלוי הבא על הספק. הא לא קשיא היכא דהוקבע איסורא כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן הוי איסורא דאורייתא ומביאין עליה אשם תלוי. אבל היכא דלא הוקבע איסורא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן לא הוי איסורא דאוריתא ואין מביאין עליה אשם תלוי וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בהלכות שגגות. א\"כ בנדון דידן שילדה ולד ולא ידעינן אם הוא בן קיימא או לא צריכה חליצה מדברי סופרים וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל וכיון שכן הוי פלוגתא בדרבנן ואזלינן בה לקולא. ודמיא למאי דאמרינן בכולי תלמודא כל תיקו דאורייתא לחומרא כל תיקו דרבנן לקולא ואמרינן נמי וכיון דלא איפסיקא הלכתא לא כמר ולא כמר למנקט לחומרא עדיף טפי בדאורייתא אבל בדרבנן לקולא. ותו דכדאי הם כל גאוני עולם ראשונים ואחרונים לסמוך עליהם בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק גדול מזה שכבר אבד זכרו של המומר ולא נודע מקומו איו ונמחה שמו. וקרוב אני לומר שאפי' האוסרים לא אסרו אלא בזמן שהמומר בפנינו ואיפשר בחליצה ולהרצותו במעות או להטעותו דחליצה מוטעה כשרה אבל בנדון דידן שהמומר לא נודע מקומו ואם מת הוא או חי בזה לא אמרו ואין כאן חומרת אשת איש אלא לאו דיבמה לשוק ויש עיגונא דאתתא ובכמה דברים הקלו משום עיגונא. ואע\"ג שאין לנו להקל משום עיגונא אלא במה שאמרו הם ז\"ל מ\"מ יש גילוי דעת שהם היו חוששים לעיגונא דאתתא אף אנו נחוש לצניפין בעלמא בכנדון דידן. כללא דמלתא דאשה זו מותרת להנשא לכתחלה לשוק. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי על מעשה שהיה בשנת הרצ\"ט ליצירה נתעוררו קהל הספרדים על קהל המוסתערב על ענין חזרת התפלה בקול רם שנהגו במצרים שהש\"צ מתפלל תפלה אחת בקול רם וזה כנגד דין הגמרא והפוסקים וספרי הקבלה. וכן היה זה המנהג בכל המלכות בעיר הקודש ועזה וצפת ודמשק וחלאב וטענו כנגדם כיון שבכל הקהלות הנזכרות היה מנהגם כך וחזרו לדין הגמרא שגם קהל מצרים יחזרו גם הם ויתפללו שתי תפלות אחת בלחש ואחת בקול רם. טענו קהל המוסתערב שזו תקנת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בתשובה בלשון ערב וזה העתק שלה ראוי בזמננו שלא יתפללו בלחש ואח\"כ בקול רם לפי שכשיחזור שליח צבור להתפלל בקול רם כל מי שהתפלל ויצא ידי חובתו יהפוך פניו לספר עם חבירו או לשיחה בטלה ויחזור פניו מהמזרח וירוק ויסיר כיחו וניעו וכשיראה אותו חבירו שאינו בקי יעשה גם הוא כן בלי ספק ויחשוב שזה שאומר שליח צבור אין לסמוך עליו וא\"כ יצא מבית הכנסת כל מי שאינו בקי והוא לא יצא ידי חובתו ותתבטל הכוונה אשר בעבורה חוזר שליח צבור התפלה שהוא להוציא את שאינו יודע. ואמנם כשלא יתפללו הקהל בלחש כלל אלא יתפללו הכל אחר שליח צבור תפלה אחת בקדושה כל מי שיודע להתפלל יתפלל עמו בלחש והבלתי בקיאים ישמעו ויכרעו כולם עם שליח צבור ופני כל העם אל ההיכל בכוונה ויצאו כולם ידי חובתן ויהיה הדבר הולך על נכון ויושר וימנע טורח האריכות ויוסר חלול השם שנתפשט בין העכו\"ם שהיהודים רוקקים וכחים ומספרים בתוך תפלתם שהרי הם רואים זה תמיד ומעידים עליו וזה היותר נכון וראוי אצלי באלו הזמנים מצד הסבות שזכרתי וכתב משה עד כאן. וכן העיד עליו רבי אברהם בנו ז\"ל בספר שחיבר בלשון ערב וזה העתק דבריו כבר נודע ונתפשט ונתפרסם מה שתיקן אבא מארי ז\"ל והסכימו עמו כל תלמידי חכמים שהיו בדורו וכל היושבים בבית מדרשו והוא שראה שחזרת שליח צבור התפלה בקול רם אחר שהתפלל בלחש לא יקשיבו אליה כל העם לשמוע ממנו באימה ויראה וענוה בעמידתם לתפלה אלא מספרים זה עם זה בשיחה בטלה וכיוצא בה אמנם בשעת הקדושה יענו קדוש קדוש וכו' ובשעה שאומרים מודים התלמידים הזהירים אומרים מודים דרבנן ואם כן יש בזה מכשול עון גדול לפי שסיפור העם בעוד ששליח צבור מתפלל ואינם מקשיבים ביראה ומוסר יש בו זלזול כבוד שמים והוא דבר נראה לחוש. וסבת זה הוא שהם אומרים שכבר יצאו ידי חובתם בתפלת הלחש ואין להם עסק בחזרת התפלה ולכן התקין שיגביה שליח צבור קולו בתפלתו בתחלה ויהיה הדבר הולך בתפלה כמו בפריסה על שמע ששליח צבור מגביה קולו בתחלה להוציא את שאינו בקי ושאר העם יתפללו אחריו להוציא עצמן ויאמר קדושה בברכה שלישית והעם עונים אחריו ויתפללו כולם ביחד עד שיסיימו התפלה כאחד ונתפרסם זה התקון במצרים כל ימי חייו ואחר מותו והוסר המכשול שהיו הצבור נופלים בו ולא חלק עליו שום אחד מחכמי דורו לפי שלא היה ביניהם אז לא איבה ולא קנאה ולא היה מי שהוא עני בחכמה מכנים עצמו בהוראה כמו שאירע בזמננו מן החולקים שחלקו על הסדורים והתקונים ההגונים שעשינו ע\"כ לשונו. עוד טענו שלא היה פוצה פה על המנהג הזה מכל הנגידים והחכמים והדיינים ואנשי השם ובעלי הקבלה שהיו בארץ הזאת מאז עד עתה. עוד טענו מההיא עובדא דרב דאיקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בר\"ח וכו' עוד טענו דאפי' נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא כדכתיב במרדכי בפרק הפועלים. עוד טענו מההיא דהקומץ דאין חולצין וכו' אם יבא אליהו וכו'. עוד טענו כי הסבה שבשבילה נתקנה תקנה זו לא נתבטלה ואפי' אם תמצא לומר שנתבטלה אין להם לשנות המנהג שנעשה על פי ותיקין. עוד טענו כי יש בזה טורח גדול לצבור בשבת ושתהיה סבה שיתבטלו העם מלבא לבית הכנסת. עוד טענו שאם היה אפשר לעשות תקנה אחרת הקצרה ידו של הרמב\"ם ז\"ל מלתקן אלא משמע שלא מצא תקנה זולתי להתפלל תפלה אחת עוד הביאו ראיה לדבריהם ממה שכתב הר\"י קולון ז\"ל בשורש ט' ובשורש נ\"ד. עוד טענו שגם חזרת התפלה בקהלות הספרדים אינה קבועה בכל התפלות שיש מי שאינו חוזר תפלת המוספין ויש מי שאינו חוזר תפלת מנחה. עוד טענו שאם ישנו מנהגם נמצא כתלמיד חולק על רבו והכא אתריה דמר הוא. אלה הם כללי טענותיהם והם האריכו ואני קצרתי: ",
+            "<b>תשובה </b>כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמרא בבלית וירושלמי והגאונים וכל הפוסקים ראוי לצבור שיתפללו שתי תפלות אחת בלחש ואחת בקול רם וכן נוהגין בכל הגלילות זולת המלכות הזה אשר פשטה בו תקנה זו ועתה (אולם) [כולם] חזרו לדין הגמרא זולת קהל המוסתערב אשר במצרים ושאלתי את פי הבאים מארץ עדן ואמרו שגם הם מתפללים ב' תפלות וזה ראיה שלא פשטה תקנה זו יותר ממלכות מצרים וגלילותיה וכיון שכן לא היתה תקנה קבועה. וא\"ת במקום שפשטה הרי היא קבועה כדאשכחן בתקנות רבינו גרשום ז\"ל מאור הגולה שלא פשטו בכל העולם ואפי' הכי במקום שפשטו הרי הן עליהם כדיני דגמרא. יש לומר דבשלמא הנך פשטו ברוב הגלילות אשכנז וצרפת וקטלוניא וכיון שכן הוו תקנות קבועות אבל תקנה זו לא פשטה אלא במלכות הזה ואפי' במקומה אין לה חוזק כשאר תקנות. עוד כי הרב בעצמו לא תקן אלא לפי זמנו שכן כתב בהדיא ראוי בזמננו זה וכו' משמע שאם תסתלק הסבה שבשבילה תקן תתבטל התקנה אם כן לא היתה תקנה קבועה וזה ברור מלשונו לכל בעלי העינים ואם כן נתבטלה הטענה שאמרו שאין להם לבטל המנהג שנעשה על פי וותיקין גם נתבטל מה שטענו שאם יבטלו מנהגם יהיו כתלמיד חולק על רבו. ולא דמיא לברכה מעין ז' שאעפ\"י שתתבטל הסבה שבשבילה נתקנה אנו אומרים אותה דהתם לא תלו התקנה בזמן הילכך ראוי שתהיה נוהגת בכל זמן אבל תקנה זו תלה אותה בזמן שכן כתב בסוף התשובה גם כן וראוי אצלי באלו הזמנים וכו'. עוד כי ברכה מעין שבע אינה מבטלת דין הגמרא לא שאני חולק על הרב לומר שלא היה בידו לתקן כי ודאי היה יכול לתקן אלא הכוונה לומר שאינה תקנה קבועה וחזקה כברכה מעין שבע. עוד ראיה גמורה שלא היתה תקנה זו קבועה אלא כפי הזמן וכפי המקום וכפי המתפללים שמצינו לרב ז\"ל תשובה אחרת בלשון ערב וזה העתק שלה. ואמנם מנהגינו לפי מה שראינו שהוא חיוב מבורר בעבור מה שאירע להמון מן המנהגים הרעים באלו הזמנים ובאלו המקומות והוא מה שאסדר לכם והוא שבתפלת שחרית ומוסף של שבתות ומועדים לבד לסבת רוב ההמון נעשנה תפלה אחת כאשר אתם נוהגין בתפלת המוסף של ראש השנה וכן אם אירע לנו תפלת המנחה שנתאחרה הרבה עד שנחוש שיעריב השמש אני עושה שיסדר השליח צבור התפלה בקול רם והקדושה וראיתי שאין בזה הפסד בשום פנים לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה והבקי יתפלל לעצמו עם שליח צבור מלה במלה. ומה שחייב לעשות כן לפי שכל העם בשעת תפלת ש\"צ לא יפנו למה ששליח צבור אומר אבל ידברו או יצאו להם והש\"צ מברך ברכה לבטלה לפי שאין שומע לה ומי שאינו בקי כשרואה תלמיד חכם וזולתם ידברו ויסירו כיחם וניעם וינהגו מנהג הבלתי מתפללים בעת תפלת שליח צבור יעשה הוא גם כן כהם ויקבע בלב העם כולם שאין תפלה אלא בשעת הלחש לבד ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' וגו' ויש בזה מניעת חלול השם לחושבים עלינו שהתפלה אצלינו שחוק וקלות ראש ועוד שאין כל העם יוצאין ידי חובתם בזה לפי שאינם שומעים. אמנם אם נתפלל בכל ימי החול במעט עם מקובצים נחזור לשמור הסדר הראשון להתפלל בלחש וקול רם וכתב משה ע\"כ. הרי אתה רואה בעיניך שלא היתה תקנתו קבועה אלא לפי המקום ולפי הזמן ולפי המתפללים והוא ז\"ל היה נזהר לשמור הסדר הראשון אלא בעת שהיה חושש לסבות שהזכיר ועוד כתב ז\"ל בתשובה אחרת שאפי' כלנו חכמים ויצאו ידי חובתם אין חזרת התפלה בקול רם ברכות לבטלה שמתחלה כך נתקנה שלא נתנו דבריהם לשעורין דומיא דקידוש בבהכ\"נ וברכה מעין שבע ומכל מקום צריך מיהא עשרה שיהיו שומעים ועונין אמן ואם אין שם י' שומעים הויא ברכה לבטלה. ולענין מה שטענו כי הסבה שבשבילה נתקנה תקנה זו עדיין במקומה עומדת ולמעט בשבתות ומועדים שיש רוב עם נתפלל תפלה אחת כפי התקנה. אדרבא אני מעיד מה שראיתי בעיני שהשליח צבור לא הגיע לחצי התפלה וכבר השלימו רוב הקהל וחזרו לדבר זה עם זה והדרן קושיין לדוכתא ונמצינו עוברין על דברי הגמרא והפוסקים ובעלי הקבלה ולא הועלנו כלום בתקנתנו כי הרב ז\"ל לא תיקן אלא שיהיו מתפללין עם שליח צבור מלה במלה כאשר כתב בתשובותיו פעמים שלש וכיון שלא הועלנו כלום נחזור לדין הגמרא דאנן סהדי שאם היה הוא ז\"ל קיים היה מחזירם לדין הגמרא כיון שלא נתקיימה מחשבת תקנתו וזה ברור מאד. עוד יש ראיה שכיון שהוא ז\"ל לא תקן אלא ברוב עם ובזמנו היו יותר מכפלי כפלים מהנמצאים עתה וכיון שנשארנו מעט מהרבה לפיכך ראוי לחזור לדין הגמרא. עוד כי בזמנו ז\"ל הכל היו נוהגים כמנהגו וליכא משום אגודות אגודות אבל עתה בזמננו שיש כמה קהלות של ספרדים ומערביים ואסקליאה וכולם מתפללים כדין הגמרא איקרי כאן לא תתגודדו לפיכך ראוי שכולם יתפללו כדין הגמרא. ולענין מה שטענו שהיו כמה גדולים מאז ועד עתה ולא היה בהם פוצה פה על המנהג הזה. כמה תשובות בדבר חדא שעדיין לא היו רוב קהלות וליכא משום לא תתגודדו וגם כל קהלות המלכות היו מתפללים כפי התקנה ועתה חזרו לדין הגמרא. ועוד שמא לא ראו התשובה אשר כתבתי למעלה שמשמע ממנה שלא היתה תקנה קבועה שגם הוא ז\"ל לא תקן אלא היכא דאיכא רוב עם ומעט הסכמה וחשבו שהיא תקנה קבועה. ועוד שרוב החכמים והגדולים הבאים למצרים דרך העברה ללכת לארץ ישראל ואינם מתעברים על ריב לא להם. ועוד שמא מקום הניחו לנו. וטעמא דעדיף מכולהו שעתה יש תלמוד תורה הרבה במצרים מה שלא היה קודם לכן ורובם ככולם בעלי תורה וכולם שומעים ושותקין בשעת חזרת התפלה ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה ואם יש מקצת שמדברים בשיחה בטלה בטלין במעוטן ואותם שאינם בקיאין לא ילמדו מהם שהם המעט אלא ילמדו מהבעלי תורה אשר עונין אמן אחר כל ברכה וברכה וכן יעשו גם הם ויצאו ידי חובתם ויתקיימו שני הדברים אבל בזמנו של הרב ז\"ל לא היו שם מי שישמע ויענה אמן שאם היו שם עשרה לא היה כותב ז\"ל שהשליח צבור מברך ברכה לבטלה. ואתה אל תתמה לומר וכי אכשור דרי דבכמה דברים ומנהגים רעים נכשרו הדורות אחר שבאו מרביצי תורה במצרים ורבו התלמידים והתורה עשתה פירות ופירי פירות וזה דבר נראה לעין ומה שראיתי אני מעיד. ולענין מה שטענו שיהיה טורח גדול לצבור ויאריך הסדר כל זה פטומי מילי הוא שהרי יכולין לקצר ברחמנות שמרחמים על המתים אשר מתו זה כמה דורות שבזה מפסידים חצי זמן התפלה והוא ענין בלתי הכרחי ורחוק לשכר וקרוב להפסד ואין כאן מקום לחקירה זאת ומכל מקום הדבר ברור שיכולין לקצר בזה מה שמאריכין בחזרת התפלה והותר. ולענין מה שכתב הרב ז\"ל שיש חלול השם. הנה בזמן הזה נסתלק זה הטעם שאנו גרועים יותר מזה בעיני העכו\"ם בעונות שהרי תפלתינו חושבין אותה לכפירה ותורתינו אומרים שהוספנו והגרענו והחלפנו אותה וכאלה רבות עמהם וכיון דבלאו הכי כאין אנו בעיניהם נעשה אנחנו מה שאנו מחוייבין מן הדין כיון שלא הועלנו כלום וכל שכן שבהתבטל הסבה הראשונה תתבטל גם זאת: ",
+            "<b>הכלל </b>העולה שאין אני רואה בזמן הזה עת לעשות כדי להפר תורתנו ואפילו נשנה את המנהג לא נהיה כתלמיד חולק על רבו כאשר חשבו בעלי הטענה וקל להבין שלא נאמר בכיוצא בזה. וא\"ת הא אמרינן כל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו. הא לא קשיא חדא דלא נאסר במנין שלא היתה תקנה כללית ולא קבועה כמו שכתבנו לעיל. ועוד שתקנה זו לא היתה לגדור גדר ולאסור דבר המותר כדי שלא יבואו להתיר האסור כמו שגזרו ביינם ופתן של עכו\"ם משום חתנות ואדרבא היתה לפטור החיוב שהרי אנו מחוייבין להתפלל שתי תפלות והוא תקן להתפלל אחת משום עת לעשות לה' וגו' ובכי האי לא צריך מנין אחר להחזירו לדינו והכי משמע לישנא דכל דבר שנאסר במנין. וכבר כתבתי למעלה שאיני חולק על תקנתו ז\"ל אלא לומר שאם הוא ז\"ל היה מחזיר עטרת התפלה ליושנה מן הטעמים שכתבתי ומעתה לא הייתי צריך לדחות הראיות שלהם אבל כדי לברר האמת אכתוב מה שיראה לי דמהאי דרב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלילא בראש חדש סבר לאפסוקינהו דהתם ליכא שום איסור בקריאת הלל על ידי דילוג ואפילו אליבא דמאן דפסיק דמברכין עליה דעל הקריאה הוא מברך ואדרבא מדסבר לאפסוקינהו אי לאו משום דקא מדלגי יש ראיה להפך דמשמע דאם לא היו מדלגין היה מפסיק אותם ולא היה חושש למנהגם לפי שהוא נגד ההלכה. אעפ\"י שיש מי שפירש להא דרב הכי דקא בעי מעיקרא לאפסוקינהו ש\"מ באתריה דרב לא היו רגילין לקרותו אפי' בדילוג אלמא פשיטא דלא סבירא ליה הכי ואפי' הכי כיון דחזא דמנהג אבותיהם בידם לא רצה למחות בהם ואע\"פ דפשיטא דהיו מברכים עליו ולפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה ואמרינן בפרקא קמא דברכות דעובר משום לא תשא מכל מקום סמך על המנהג ולא רצה לבטלם זה הפירוש לדידן דאית לן דאמנהגא לא מברכין אינו מתיישב כלל שהרי לא היתה שם ברכה ומשום הכי לא אפסוקינהו. גם הפירוש בעצמו אינו מתיישב על הלשון דאמר כיון דחזינהו דקא מדלגי דלוגי משמע דמשום דקא מדלגי לא אפסוקינהו ולא שאל על המנהג ולפי זה הפירוש אפי' דלא מדלגי לא הוה מפסיק להו כיון דמנהג אבותיהם בידיהם. ולענין מה שאמרו דאפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא כדכתב במרדכי פ' הפועלים כל זה הוא מלשון הר\"י קולון ועוד הביא ראיה מהמרדכי בפ\"ק דבב\"ק וכל הני איכא למדחי דבממונא איירי משום דהפקר ב\"ד הפקר וכן כתב הוא בעצמו אלא שכתב דההיא דפ' הפועלים כיון דמסיק בה כגון שהוא מנהג קבוע על פי חכמי המקום ואי בממון אפי' ע\"פ הדיוטות נמי דהכי אמרינן ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרים והספנים אלא ודאי אפי' באיסורים אזלינן בתר מנהגא היכא דהוקבע על פי וותיקין ועיין בשורש ותמצא שהוא בעצמו דחה ראיה זו והביא ראיה אחרת דלאו לענין ממון בלחוד איירי מדמייתי עלה ראיה ממסכת סופרים והתם לא איירי לענין ממון. וגם מכאן אין ראיה כלל דהתם הכי קתני אין הלכה נקבעת אלא שיהיה מנהג קבוע ואין הכי נמי שאין הלכה נקבעת אלא עד שיהיה מנהג קבוע אבל אין המנהג מבטל הלכה קבועה. ותו דהתם לא איירי במנהג שהוא לבטל דבר איסור וזה ברור מאד וגם הוא ז\"ל הרגיש בזה ודחק לתרץ ולא עלתה לו ועיין שם. עוד הביא הר\"י קולון ראיה דגרסינן בהקומץ רבה אמר רב אם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל. ופירש\"י ז\"ל אית ליה מנהגא עיקר כדמפרש אם יבוא אליהו וכו' שמע מינה מנהגא עיקר אפי' כנגד ההלכה דאי אמרת במקום הלכה וכו' עיין בשורש ט' ואני בדקתי בפירושי רש\"י ז\"ל והכי כתיב אית ליה מנהגא כדמפ' אם יבוא אליהו וכו' והעיקר חסר מן הספר. ומעתה אין מדברי רש\"י ראיה כלל ואפי' לפי דברי הרב ז\"ל דאמר דמנהג מבטל הלכה הני מילי מנהג קבוע ברוב העולם אבל מנהג כזה אינו מבטל הלכה של איסור אבל בממון מבטל אפי' שלא יהיה קבוע אלא במקום אחד משום הפקר ב\"ד הפקר. וזה לשון הריטב\"א ז\"ל בשם הרא\"ה ז\"ל בפסחים עלה דמתניתין דמקום שנהגו והדבר פשוט שאין משנתינו וכל הגמרא ועובדי אלא במנהג שהוא להחמיר אבל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפילו היה על פי גדולים שבעולם כל שנראה שיש בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם שאין לנו אלא השופט שיהיה בימינו. ומיהו במקום שאין האיסור ברור והמנהג קבוע כבר עד שאי אפשר לו לבטלו נהי דהכא ליכא משום סירכא דכותיים דאי מסתרכי להחמיר מסתרכי אפי' הכי כיון שאינם בני תורה ואין כח בידו לבטלם יש לו לעשות לעצמו בענין שלא יהיה בדבר מחלוקת עד שיוכל להחזירם מעט מעט. ואם הטעות מוכרע אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' והדברים האלו מורים על שלימות אומרם ומהם אין לנטות. לפיכך בנדון דידן אם אפשר להחזירם לדין הגמרא שיתפללו שתי תפלות בלא מחלוקת כן ראוי לעשות אבל אם אי אפשר לבטלם אלא ע\"י מחלוקת שב ואל תעשה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בשלוניק שהמשיכו מן המקור סילון מים חמין לתוך מקוה שלם כדי להפיג צנת המים והסילון מתחמם שלא על ידי כלי אלא כשאר המים החמין של המרחץ שהן מתחממין דרך המשכתן בלא שאיבה ונחלקו חכמי העיר יצ\"ו על הדבר ושאלת אחוה דעי גם אני. ואם תמצא לומר דבר זה מותר מפני שאין המים שאובין מהו לחמם כלים מלאים מים שאובין ולהטיל לתוך המקוה להפיג צנתו. ואם תמצא לומר דבר זה מותר מפני שמתבטלין המים במקוה מהו שתשליך האשה על ראשה מים חמין בכלי לחמם את גופה או שתחזור אל המרחץ אחר שעלתה מן הטבילה הכל יבא בכתב מבואר: ",
+            "<b>תשובה </b>הגיע אלי קונדריס ארוך מבעל המעשה בעצמו ואסף כל דברי הגמרא והמפרשים כידו הטובה עליו בראיה להתיר וכתב מקצת טענת האוסרים ודחה אותם ואני בא בקצרה ואכלול כל דבריהם וטענותיהם ומתוך כך תתבאר כוונתי ודעתי בעיקר הדין בעזרת האל: ",
+            "<b>גרסינן </b>פרק בתרא דנדה אמר רב אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזרת מרחצאות הא על גבי סילתא שפיר דמי אמר ליה רב חנין מנהרדעא התם טעמא מאי משום דבעיתא סילתא נמי בעיתא. ופירש רש\"י ז\"ל שדרך מרחצאות לישב על גבי אצטבאות של אדמה דדמו לכלי חרס ואתי למימר טבילה עולה בהם עד כאן ולאו למימרא אצטבאות של אדמה בלא בנין דאם כן דרך טנוף הוא זה לא דרך רחיצה אלא ר\"ל אצטבאות של אדמה בנויות ומשמע מדבריו דאתי למעוטי ספסלים של עץ. וכן נראה דעת התוספות שכתבו על גבי כלי חרס גרסי דשייך בהו גזרת מרחצאות שרגיל להיות ומצוי שם כלי חרס לצורך חמין עד כאן. למדנו מדבריהם שאפילו שהיא חששא רחוקה גזרו משום מרחצאות וגדולה מזו כתב הראב\"ד ז\"ל וזה לשונו ומסתברא דאי טבלה אסילתא או על גבי כלי חרס טבילתה טבילה והא דנקט כלי חרס ולא נקט כלי עץ כיון דבר קבולי טומאה הוא מגבו לא צריכה למימר דההיא משום גזרת מרחצאות נמי אית ביה ואפשר דאי טבלה נמי אינה טבילה אבל כלי חרס דלאו בר קבולי טומאה מגבו הוא ולמדרס נמי לא חזי סלקא דעתך אמינא תטבול קא משמע לן דלא משום דבעיתא. מיהו כיון דמקיש לה לסילתא משמע דלית בה גזרת מרחצאות ובמשנת מקואות שנינו מעיין שהעבירו על גבי כלים או על גבי ספסל הרי הוא כמות שהיה דברי ר\"י ורבי יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל ע\"ג הספסל שמעינן מהכא דבכלי עץ אפילו בפשוטים אית בהו גזרת מרחצאות דהא הכא משום דבעיתא ליכא דהא גברא לא טביל גופיה אלא כלי בעלמא היא דקא מטביל וקתני שלא יטביל כל הספסלים אלמא כיון דחזי למדרס אית ביה גזרת מרחצאות ומסתברא דאי טביל לא עלתה לו טבילה עד כאן לשונו. והעתיקו דבריו ז\"ל הרשב\"א והריטב\"א והר\"ן ז\"ל ולא השיבו ולא חלקו עליהם. אלמא משמע דאפי' לפי מסקנא דסוגיין אית לן גזרת מרחצאות. וא\"ת היכי מסקינן הכי והא ר\"כ סבר למימר הכי מסקינן דמשום בעתותא הוא. משמע דלפי המסקנא לית לן גזרת מרחצאות. וי\"ל לפי שטתו ז\"ל דדוקא בכ\"ח או על גבי סילתא הוא דמסקינן משום בעתותא אבל על גבי כלי עץ לעולם איכא גזרת מרחצאות כדסבר רב כהנ��. אי נמי הכי פירושא סבר רב כהנא למימר דליכא טעמא אלא משום גזרת מרחצאות אבל על גבי סילתא דאינו כלי וליכא טעמא דגזרת מרחצאות שפיר דמי. ומסקינן דאיכא נמי טעמא אחרינא משום בעתותא הילכך אפי' על גבי סילתא אסור אבל לעולם טעמא דגזרת מרחצאות כדקאי קאי. ולפי שטה זו הא דנקט כלי חרס לומר כלי חרס לא תטבול לכתחלה ואם טבלה עלתה לה טבילה אבל ע\"ג כלי עץ אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה דאית בהו תרתי לריעותא חדא דחזו למדרס ותו דאית ביה גזרת מרחצאות אבל לפי שטת רש\"י והתוס' נקט כלי חרס דשייך בהו גזרת מרחצאות אפי' לפי מאי דסבר רב כהנא נמי ולפי המסקנא אפי' ע\"ג סילתא נמי לא תטבול משום בעתותא דשבקינן טעמא דגזרת מרחצאות לגמרי ונקיטינן טעמא דבעתותא ולפי שטה זו ליכא גזרת מרחצאות כלל אפי' לפי המסקנא הילכך בנ\"ד לדעת הראב\"ד והרשב\"א והריטב\"א והר\"ן שכתבו דבריו אשה לא תטבול במים חמין משום גזרת מרחצאות דכ\"ש הוא אם בכלים שהיא טובלת על גביהן גזרו לפי הקס\"ד למר ולפי המסקנא למר. כ\"ש המים בעצמן שהיא טובלת בהן דאיכא למגזר שמא תאמר אלו מים חמין ואלו מים חמין אלו מטהרין ואלו מטהרין ותטבול במרחץ שהם מים שאובין ומי שאומר בכלים יש לגזור משום מרחצאות אבל לא במים חמין אינו אלא מן המתמיהין. והיינו טעמא דנקט רבא לא תטבול ע\"ג כלים ולא נקט לא תטבול במים חמין לרבותא דאפי' ע\"ג כלים סבר רב כהנא למימר דאיכא גזרת מרחצאות ואסיקנא דטעמא הוי משום בעתותא אבל במים חמין פשיטא דאיכא למיגזר לפי שטת הראב\"ד אבל לפי שטת רש\"י והתוס' ליכא למיגזר וכמו שאני עתיד לבאר בע\"ה. וא\"ת א\"כ אמאי לא גזרו נמי בחמי טבריה דקי\"ל דטובלים בהן לכתחלה הא לא קשיא דחמי האור גופייהו הוי משום גזרת מרחצאות ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. ותו דחמי טבריה בחמי האור לא מתחלפין דחמי טבריה ממבוען הן חמין ע\"י שמיא וחמי האור הם על ידי אדם ודכותה אמרינן לענין שבת חמי חמה בחמי האור לא מתחלפין וקל להבין. וכן כתוב במרדכי בהלכות נדה וז\"ל וזאת אשר השיב רבינו שמשון משנ\"ץ לר\"י אחיו אמרו לי שהיית רוצה להתיר למלאת מקוה מים חמין ולחברו אל הנהר בשפופרת הנאד ודבר זה ראוי לאסור יותר משום גזרת מרחצאות דאמרינן פ' בתרא דנדה אמר רבא אשה לא תעמוד ע\"ג כלי חרס ותטבול סבר ר\"כ למימר טעמיה משום גזרת מרחצאות הא [ע\"ג] אסילתא שפיר דמי וכ\"ש שראוי כאן לגזור ולאסור ואני שמעתי ואיני יודע אם (מימות) [ממורי] ר\"ת עצמו או (מימות) [ממורי] רבינו הקדוש שהיה מקוה א' שהיו מחממות הנשים יורה מלא מים [ומשליכות] למקוה לחממו בימות החורף ואסר להם ר\"ן והטעם לא נאמר ושמא מטעם זה אסור ואל תשיבני מחמי טבריה שיש הפרש. וסוף פ\"ק דתעניות נמי אמרינן במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא והא שאובין נינהו פי' דכשאובין חשיבי. וכן בברכות פרק מי שמתו א\"ל ר' אבא וכי יש טבילה במים חמין. אף ע\"ג דתנן בפ' א\"ל הממונה אם היה הכה\"ג אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צנתן. י\"ל כמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן כדאשכחן גבי עששית בגמרא לפי הספרים דגרסי אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות במקדש וכל הנך דתנן פ' המוצא תפילין דשרו במקדש אבל לא במדינה כל שכן בעבודת יוה\"כ דתקיפי טובא. והא דתניא בתוספתא דמקואות פרק בתרא קומקומוס שהוא מלא פירורי' והטבילו טמא. שפשפו או שהטבילו בחמין טהור איכא לאוקומי בחמי טבריה עכ\"ל. ואני מצאתי שהר\"ר יצחק (מוצא) [מוינא] התיר לטבול בחמי ט��ריה וראיה מפרקא קמא דתעניות בסופו לא נצרכה אלא לחמי טבריה עכ\"ל המרדכי. הרי אתה רואה כי המרדכי ורבינו שמשון ור\"ת ורבינו יצחק שלא מצאו היתר אלא בחמי טבריה כולהו ס\"ל טבילה בחמין אסורה. עוד נמצאו אצלי רמזי האשר\"י ז\"ל כתיבה אשכנזית וכתוב שם בהגה\"ה וז\"ל. אין להתיר למלאת מקוה מים חמין לחברו אל הנהר ולטבול בו וכן לחמם מים ולהשליכם למקוה בזמן החורף ולא תכנס למרחץ אחר הטבילה ובמרחצאות של זיעה מותר לכתחלה ומותר לטבול בחמי טבריה מ\"ר עד כאן. הרי מזאת ההגהה נפסקו כל השאלות להחמיר וכולהו מטעם גזרת מרחצאות נגעו בה שלא יאמרו לא הללו מטהרין אלא הללו מטהרין ותתבטל תורת טבילה במי מקוה ומשום הכי לא תכנס למרחץ ולא תשליך על ראשה מים שאובין אחר הטבילה לא חמין ולא צוננין. ודכותה אמרינן בפרקא קמא דשבת עלה דהא דתנא י\"ח דברים גזרו בו ביום הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלש לוגין מים שאובין. ושיילינן עלה בגמרא מאי טעמא גזרו ומסקינן אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין וטהור שנפלו על ראשו ורובו וכו' גזרו נמי דאי לא הא לא קיימא הא. וכתב עלה רש\"י ז\"ל אלא אלו מטהרין ודילמא אתי לבטולי תורת מקוה וטבלי בשאובין והתורה אמרה אך מעין ובור מקוה מים עד כאן. ואע\"ג דהתם מיירי לפסול את התרומה הוא הדין לטבילת אשה להתירה לבעלה דמאי שנא דהכא והכא איכא משום גזרת מרחצאות. ודיינו שנאמר דבדיעבד טבילתה טבילה אבל לכתחלה ודאי אסור לפי שטה זו. ועוד יש לאסור מהאי דאמרינן במכות חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד ופירש רש\"י ז\"ל דמשום הכי לא עלתה לו טבילה דדילמא אחר שטבל והוא עולה בא ראשו ורובו במים שאובין והבא ראשו ורובו במים שאובין פוסל את התרומה. והקשו עליו ז\"ל דהרוחץ שם פוסל את התרומה הוה ליה למימר והעלה הרמב\"ן ז\"ל כי נאמר שמא ראשו או אחד מאבריו בשעת טבילה לא בא אלא באותן המים והם אינם ראויין לטבילה והיינו לא עלתה לו טבילה. ופשטא דהאי מימרא משמע דאסור להשליך מים חמין אל המקוה או מטעמו של רש\"י ז\"ל או מטעמו של הרמב\"ן ז\"ל. ואע\"ג שיש לדחות ראיה זו כמו שנבאר לקמן מ\"מ יש מי שרצה לאסור מזה הטעם. וכיון דאיכא כל הני רבוותא דאסרין נ\"ל דגם כל חכמי אשכנזים ילכו להחמיר ולאסור שהרי רוב בקיאותם וסמיכותם ומנהגם על המרדכי וכ\"ש בזמן שהוא להחמיר. ויש בזה שטה אחרת דגרסינן פ' בתרא דנדה גבי דביתהו דריש גלותא דאמר לה רב נחמן דודי חסרת טסטקי חסרת עבדי חסרת כלו' לא היו לך עבדים ולא יורות להחם חמין וא\"כ למה לא טבלת. ולמדו מכאן הפוסקים דבעיא אשה לחוף כל גופה במים חמין קודם טבילה דאלו לצורך ראשה לבד לא היתה צריכה לא עבדים ולא יורות. אבל ר\"ח פי' עבדי חסרת דודי חסרת להחם חמין להטיל לתוך מי הטבילה הצוננין. הרי בהדיא שהתיר להטיל חמין לתוך המקוה וכ\"ש להמשיך לו מים חמין כנדון דידן וכן נראה דעת התוס' שכתבו פ\"ק דתעניות עלה דההיא דאמרינן טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו. וז\"ל מדלא קאמר משכחת לה טבילה בחמין דכשרין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע\"י המשכה לא מהניא טבילה ע\"כ ואם איתא דלא משכחת לה טבילה בחמין אין מכאן הוכחה כלל דלא הוי מצי לאוקומא בהכי אלא ודאי משמע דאיכא טבילה בחמין אם אינה שאובה. וכן מכוון דברי רש\"י ז\"ל שכתב טבילה בחמין מי איכא חמי האור שאובין נינהו ע\"כ. ובא ליתן טעם למ\"ש הגמ' שאובין נינהו משום דסתם חמי האור שאובין נינהו דנדון דידן דהם חמי האור בלא שאיבה לא שכיח ולא מסקי אדעתייהו. הרי משמע בהדיא שאינו מפרש כפי' של רבינו שמשון ז\"ל. והך סוגיא דשבת וכן ההיא דמכות לדעת רש\"י ז\"ל איירי לפסול את התרומה דגזרו כמה דברים משום לתא דידה אבל לטבול אשה לבעלה לא גזרו משום מרחצאות והיינו דלא מדכרינן האי גזרה בכולי גמרא משמע דלא קאמר אלא סברא בעלמא הוה והדרינן מינה. ולדעת הרמב\"ן נמי לא קשיא ההיא דמכות דהתם לא מתערבין שפיר מי החבית עם מי הים אבל בנ\"ד מתערבין שפיר תדע דהא מקוה שלם ממלא עליו בכתף ואפילו כל היום כולו ולא חיישינן והשתא אתיין ההיא דפרק א\"ל הממונה וההיא דמקואות נמי כפשטייהו. ובלאו הכי ההיא דמקואות לא קשיא כלל לפי השטה הא' דבטבילת כלים לא שייך גזרת מרחצאות שהרי אין מוליכין את הכלים לרחוץ אותם במרחץ אבל בטבילת אדם איכא למיגזר שהרי רוחץ במרחץ וכ\"ש הנשים. והכי משמע נמי לישנא דגמרא דאי ליכא טבילה בחמין אמאי צריך לעשות סניפין לקושיתו ולומר שאובין נינהו אבל אי איכא טבילה בחמין ניחא דאין פיסולן מחמת חומן אלא מפני שהן שאובין והיינו דקאמר שאובין נינהו. וצריך לתרץ לפי השטה הראשונה דלאלומי פירכי עביד הכי טבילה בחמין מי איכא והא החמירו בה כחומרת שאובה. וא\"ת בשלמא לפי השטה הראשונה היינו דפרק הקורא קאמר סתמא וכי איכא טבילה במי חמין אבל לפי שטה זו קשה אמאי לא פרישו התם שאובים נינהו כדפרישו בפ\"ק דתענית. תו קשיא לי דאמרינן התם בפ' היה קורא אמר להו רב הונא רבותי מפני מה אתם מזלזלים בטבילה זו אי משום צנה אפשר במרחצאות והרי סתם מרחצאות הוו מים שאובים. וי\"ל דהתם מיירי בטבילת בעלי קריין שאינה אלא מתקנת עזרא ומש\"ה ס\"ל לרב הונא דאפשר במרחצאות ומשום דאדכר בהדיא מרחצאות לא הוצרך רב חסדא לפרש אלא אמר וכי יש טבילה בחמים באותם מרחצאות שאמרו דודאי שאובין הם. אבל בפ\"ק דתעניות איירי בטבילה דחיובא דאורייתא ולא אדכר התם מרחצאות ומשום הכי הוצרך לפרש טעמו של איסור דהיינו שאובין נינהו. א\"נ התם בתעניות הוי סתמא דגמרא דקאמר לימא מסייע ליה וכו' ומש\"ה הוצרך לפרש אבל בפ' מי שמתו היו נושאים ונותנים אחד עם חברו וידע רב חסדא כי כשאמר רב הונא אפשר במרחצאות להתיר שאובה לבעלי קריין קאמר ומש\"ה הקשה עליו סתם וכי יש טבילה בחמין וכבר היו יודעים דטעמא משום שאובין ולא הוצרך לפרש. ועוד יש ראיה להתיר דלא עדיפי מים חמין משאובין ממש שהרי אפילו לדעת רבינו שמשון כד פריך גמרא ומי איכא טבילה בחמין הא שאובין נינהו הוצרכו לפרש כשאובין נינהו. משמע בהדיא דשאובה פסולה טפי מדתלינן בה חמין ואם כן היכא שהמקוה שלם אפילו מלא עליו בכתף כל היום כולו [כשר] לכ\"ע כ\"ש חמין כיון שהמקוה כולו צונן וכשר אפילו מלא עליו חמין כמה וכמה ראוי שיהיה כשר. ומ\"מ יש לתרץ לדעת השטה הראשונה דנהי דשאובה חמירא מחמין מ\"מ אחר שהמים השאובין נופלין אל המקוה אין המקוה חוזר להיות שאוב כלו אבל המים חמין מחממין כל המקוה וחזר כל המקוה להיות מקוה של מים חמין ואיכא בכולי מקוה גזרת מרחצאות. ומזה הטעם בעצמו יש לפסול בנ\"ד אפילו שהמשיכוה שאעפ\"י שיש מי שסובר שאובה שהמשיכוה כשרה י\"א בכולה וי\"א במקצתה דכיון שהמשיכוה טיהרוה ואחר שיורדת למקוה אין שאיבתה ניכרת אבל חמין שהמשיכוה אחר שתרד למקוה חמימותה נכרת ואיכא למיגזר בה משום גזרת מרחצאות ומזה הטעם אפי' המשיכוה מן המעי��ן יש להחמיר לפי שטה א' ועיין בה כי חילוק זה נעלם מזולתינו וחשב את הר\"ר שמשון ובעלי שטתו כלא יודעים ח\"ו. עוד השיב בעל המעשה על ר' שמשון בגודל לבב וז\"ל ומה שדוחה רשב\"א ראיה זו באומרו שהרבה דברים התירו במקדש משא\"כ במדינה לפי שאין שבות במקדש כדאשכחן גבי עששיות בגמרא לפי הספרים דגרסי אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות במקדש חוץ מכבודו שאדרבה לפי הגרסא היא ראיה יותר ויותר והביא אותה סוגיא דבפ' א\"ל הממונה וכתב מה שדחקו התוס' לקיים גרסת הספרים דהא דאמרינן דבר שאינו מתכוין מותר פי' מותר מן התורה אבל אסור מדרבנן במדינה אבל במקדש אין שבות. ועתה ראה אם נכון לומר לרשב\"א חוץ מכבודו מפני הפי' שדחקו התוס' לקיים גרסת הספרים והוא היה אדם גדול בקי בכל הגמרא ספרא וספרי ותוס' כאשר יעידו עליו התוס' שחיבר ופי' סדר זרעים וטהרות ורש\"י והפוסקים קיימי כוותיה דכתב ואין שבות במקדש לא גרסינן דהא תלה טעמא באין מתכוין ע\"כ. הרי לפי גרסא זו אין על רשב\"א קושיא כלל דאפי' במדינה נמי קי\"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר והעלו כל הפוסקים שאנו נגררים אחריהם מותר אפילו מדרבנן כיון דלא הוי פסיק רישיה. רע עלי הדבור הזה ואין מנחם מי שמסכים להלכה איך נקל בכבודו ולכן אני אומר כי בעל המעשה יהיה מי שיהי' צריך להרהר תשובה בלבו ויקבל עליו שלא יוציא מפיו דבר כזה על שום אחד מהראשונים לפי שאין אנחנו חשובים אפי' כחמורו של ר' פנחס וכל השתדלותנו בהבנת דבריהם וכולי האי ואולי ולא די זה אלא שנדחה דבריהם בלי הכרע ובלשון בלתי נקייה ואעפ\"י שאין דרכי להשיג על פרטי הדברים ולא לחטט אחר הלשונות אלא לישא וליתן בעיקר הדין מ\"מ חששתי לכבוד הרב אשר כולנו שותין מימיו וה' הטוב יכפר בעדי כי שגגה היא. עוד כתב המתיר כי רשב\"א חזר מסברתו והתיר להטיל מים חמים למקוה להפיג צנתו או לחממו בימי החורף שהרי כתב בפירוש המשנה במס' מקואות פ\"ו על משנה האביק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע וכו' וז\"ל תניא בתוספתא המת במרחץ הקמין טמא המת בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באביק טמא ובעלייתו טהור ר\"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש את הקרקע פי' האי מרחץ היינו אמבטי דמתני' שמימיו כשרים לטבילה וקמין הוא כעין קומקומין שיש בו מים חמין ולוקחין ממנו לחמם האמבטי דאין נפסלים במים כיון שיש בו מ' סאה מים כשרים ואם המת באמבטי וכו'. הרי רשב\"א שמתיר בהדיא כשהמקוה כשר להשליך מים חמין לתוכו לחממו ולא חיישינן למידי עכ\"ל. ואני אומר כי אגב שיטפיה לא עיין בה שהרי לא אמר רשב\"א דמים חמין פוסלין את המקוה מדינא אלא שאין ראוי לעשות כן משום גזרת מרחצאות א\"נ שהתוספתא קודם הגזרה היא שנויה דאם איתא דהדר ביה לא הוה המרדכי כותב דבריו בפסק להלכה וגם בעל ההג\"ה שכתבתי לעיל לא היה מגיה כן על רמזי הרא\"ש ואפילו לפי דבריו דסתרן אהדדי מי הגיד לו דמהאי הדר ביה דילמא מאידך הדר ביה דהא דהכא דנ\"ד הוי בשעת מעשה ומעשה רב וזה ברור. עוד כתב שחזר בו ר\"ת ממה שמצא בהג\"ה. וז\"ל ועוד דלא שייך חפיפה כי אם בראש אבל שאר הגוף אין צריך חפיפה והתם מיירי בשאר הגוף. והאי דעבדי חסרת דודי חסרת מיירי להחם חמין להטיל לתוך המקוה לפיכך יש להתיר להטיל מים חמין לתוך המקוה ולא כאותם האוסרים מההיא דמכות חבית שנפל לים הגדול וכו' עד כאן הרי בפי' שר\"ת מתיר ודלא כהנהו דאסרי עכ\"ל. ואני אומר כי לא היה בעל ההגה\"ה בקי בדברי ר\"ת יותר מבעלי התוס' והמרדכי והרא\"ש והסמ\"ג שכתבו פיר��שם דהאי דדודי חסרת בשם ר\"ח ולא בשם ר\"ת וכתבוהו דרך דחייה ואין מכאן ראיה שצריך חפיפה בכל הגוף דאיכא לפרשו כדפי' ר\"ח ואפילו לפרש\"י ז\"ל אין מכאן ראיה דדילמא להחם חמין לאחר שתעלה מן הטבילה להחם גופה ולעולם אימא לך דלא בעיא חפיפה בכל הגוף והתוספות בפרק תינוקת כתבו בשם ר\"ת ז\"ל דחפיפה לא שייכא אלא בראש וכתבו פירושא דדודי חסרת בשם ר\"ח ז\"ל. גם המרדכי כתבו בשם ר\"ח ואם איתא שכך היא סברת ר\"ת היה לו לכתוב בהדיא משם ר\"ת לאפוקי מרשב\"א שכתב בשם ר\"ת להיפך. וגם האשרי ז\"ל כתב פירושא דההיא דדודי חסרת בשם ר\"ח ובסמוך כתב ור\"ת פי' דחפיפה לא שייכא אלא בראש ולפיכך אני אומר כי בעל אותה ההגהה חשב שכיון שר\"ת סובר דלא שייכא חפיפה אלא בראש אם כן יתחייב בהכרח שיפרש ההיא דדודי חסרת כפירושו של ר\"ח ולא היא דלאו הא בהא תליא כמו שכתבנו למעלה וקל להבין. ואפשר דהאי לפיכך שכתב בעל ההגהה משם עצמו אמרה ולא משם ר\"ת ואני אין דרכי לסמוך על שום הגהה בזמן שהיא להקל ומכל מקום למדנו ממנה שיש אוסרים מהאי דמכות ובודאי שהם זולת רשב\"א ז\"ל דהוא תלי טעמא משום גזרת מרחצאות והתם הוי טעמא או כרש\"י או כהרמב\"ן ז\"ל וכדכתיבנא לעיל. עוד הביא ראיה להתיר מדברי הרמב\"ם ז\"ל פרק שני מהלכות עבודת יום הכפורים וז\"ל היה כהן גדול זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל מבערב ולמחר מטילין אותן לתוך המקוה כדי להפיק צנתן או מערבין מים חמין במקוה עד שתפוג צנתן ע\"כ. ורצה להוכיח מדלא ערבינהו ותני לבסוף לפי שאין איסור דרבנן במקדש ומדלא נתן שום טעם בסיפא משמע דאפילו במדינה מותר לערב מים חמין במקוה להפיג צנתו. ואיברא דאי משום הא איפכא איכא למימר דאי אפילו במדינה מותר לערב מים חמין במקוה אמאי איצטריך להתיר אצל כהן גדול אלא ודאי משמע דלא משום גזרת מרחצאות הוצרכו להתיר אלא משום איסור שבת נגעו בה שמחמם את המים ואיכא אולודי חום במים הצוננין ואיכא נמי דאסור לרחוץ כל גופו במים חמין אפילו שהוחמו מערב שבת ודבר זה במדינה אסור משום גזרת מרחצאות כדאיתא בשבת אף עפ\"י שאין הכוונה אלא להפיג צנתן מ\"מ לאו כולי עלמא ידעי לצמצם ולפיכך אסרו במדינה בכל גוונא אבל במקדש התירו דלא גזרו שבות במקדש והא דלא עריב ותני להו משום דלא דמו גזראות אהדדי דצירוף הוי משום עשיית כלי ומים חמין הוי משום גזרת מרחצאות. אבל אכתי קשיא לי על לשון הרב ז\"ל דהוי זו ואין צריך לומר זו ותו דההיא דעששיות הוי ברייתא בגמרא וההיא דחמין הוי מתניתין ואמאי לא נקיט להו כסדר. אבל ליכא לאקשויי כמו שהקשה בעל המעשה שיאמר לבסוף לפי שאין איסור דרבנן במקדש כי המקובל אצלנו כי הרב תופס לשון המשנה והברייתא ובמתניתין ליכא טעמא ובברייתא דצירוף יהיב טעמא לפי שאין שבות במקדש ונקיט להו הרב המשנה והברייתא כמות שהן. ויש לתרץ דלא זו אף זו קתני לא מבעיא עששיות דלית בהו חששא דשאובה אלא אפילו מים חמין שאובין דאיכא למיחש שמא בא ראשו ורובו או א' מאבריו בהם ומשום חומרת עבודת יה\"כ ניחוש להא קמ\"ל דלא חיישינן אפילו בהא ואעפ\"י שדחיתי ראייתו לא שאני סובר שאוסר הרב ליתן מים חמין לתוך המקוה אלא שאין מכאן ראיה ומ\"מ מודה אני שכל מי שלא כתב דין זה בהדיא דעתו להתיר ולפיכך אני פוסק בנ\"ד להקל. וא\"ת כיון דאיכא כל הני רבוותא דס\"ל דאיכא גזרת מרחצאות כיון שכתבוה בחבוריהם איך אני פוסק כנגדם להקל ובפרט הראב\"ד והרשב\"א והריטב\"א והר\"ן וכל מי שמפרש דהא דעביד להו שמואל לבנתיה ביומי ��יסן מפצי היינו משום צניעות שלא יראו אותן בני אדם ולא תהיינה נחפזות בטבילתן אבל להניח מפצי למטה במקוה מפני הטיט לא היה אפשר משום דמפצי חזו למדרס ואית בהו גזרת מרחצאות וכל מי שמפרש כן בע\"כ אית ליה גזרת מרחצאות. י\"ל כיון שכל המחברים אשר אנו נמשכים אחריהם כגון הריא\"ף והרמב\"ם והרא\"ש ור\"י בנו לא כתבו דין מים חמין אם פוסלין את המקוה משמע דלא ס\"ל. וכיון שכן אני צריך לומר שגם הראב\"ד וסייעתו ג\"כ הכי ס\"ל אלא דגזרת מרחצאות בטובל בכלים איכא אבל בטובלת במים חמין ליכא גזרה ולא מפני דלא שייכה גזרת מרחצאות במים חמין דאדרבה כ\"ש הוא וכמ\"ש למעלה וכן כתב רשב\"א ז\"ל אלא הטעם הוא דאין לנו לכלול בגזרה אלא מ\"ש בעלי הגזרה והם לא אמרוה אלא בטובלים בכלי במאי דגזרו גזרו במה שלא גזרו לא גזרו דבשלמא היכא שהדבר הוא מצד הדין יש לאסור כל מה דדמי ליה אבל כשהוא מטעם גזרה אין לנו אלא מה שגזרו כי בעלי הגזרה היו יודעים טעמו של דבר. ואפשר לי לומר דמה שגזרו בכלים ולא גזרו בחמין משום דטבילה בכלים שכיחא להו כדי שלא יטנפו רגליהם בטיט ולהוי חציצה אבל טבילה במים נמשכין מן המעין לא שכיח ולא גזרו שהרי כל המים שלהם שאובין היו ופסולים מדינא וא\"ת אכתי להטיל מים חמין לתוך מקוה שכיח וליגזרו בה משום גזרת מרחצאות. וי\"ל דהא נמי לא שכיח אלא למעונגות כעובדא דדביתהו דריש גלותא דצריך עבדי ודודי לחמם מים רבים להפיג צנת המקוה וכ\"ש אם המקוה גדול או כגון אם היה כהן גדול זקן או חולה או אסטניס ומשום דלא שכיח כולי האי לא גזרו. ותו דמים חמין לתוך המקוה אינו אלא כדי להפיג צנת המים ואע\"ג דאיכא למיגזר שמא יטיל מים חמין הרבה ויתחמם כל המקוה מ\"מ הוי גזרה לגזרה ולפיכך לא ראו לגזור בה. נמצאו לפי זה ג' שטות בדבר רשב\"א ור\"ת וסייעתן ס\"ל דשייכא גזרת מרחצאות בטובל במים חמין אבל מ\"מ מודים הם שאם טבלה עלתה לה טבילה ואמינא לה שהרי הרשב\"א למד אותו מההיא דאמר רב אשה לא תעמוד ע\"ג כלי חרס וכו' ומשמע לא תטבול לכתחלה והכי משמע נמי ממסקנא דסוגיין דמוקמינן לה משום בעתותא והתם ודאי אם עברה וטבלה עלתה לה טבילה ולא יהיה מה שסבר רב כהנא למימר גדול מהמסקנא והרוחנו בזה שלא יהיה מחלוקת הפוסקים בדיעבד אלא בלכתחלה. והראב\"ד וסייעתו ס\"ל דאיכא גזרת מרחצאות אפי' האידנא אבל לא בכל אלא בכלים דחזו למדרס ואפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה וכדכתב הוא ז\"ל בהדיא אבל במים חמין לא נגזרה גזרת מרחצאות ולפיכך טובלת בהן אפילו לכתחלה כדעת ר\"ח ובעל ספר אגודה ואותה הגהה שמצא בעל המעשה ברמזי האשרי אותה הגהה לא נמצאת בספר שלי וגם ספר האגודה לא נמצא אצלי אבל פוק חזי מאן גברא דמסהיד עלייהו וכן אני מודה שכל מי שלא כתב האיסור בהדיא שדעתו להקל ולפי שטת רש\"י והתוס' אין גזרת מרחצאות לא בכלים ולא במים חמין והיינו דפרש\"י מפצי ביומי תשרי והיה נותן המפץ בקרקעית הנהר שלא יכנס הטיט ברגליהם ויהא חציצה ע\"כ משמע דלית ליה גזרת מרחצאות דסבר רב כהנא למימר ולא קאמר והדרינן מינה והיינו דלא מדכרינן להאי גזרה בכולי גמרא: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דהאי דינא תליא בפלוגתא דרבוותא ואני פוסק להקל בכל החלוקות אשר באו בשאלה. חדא שהרי דברי רבינו חננאל ז\"ל הם מדברי הגאונים ודבריהם דברי קבלה. ותו שהרי כל המפרשים שכתבו דברי ר\"ח כגון הרשב\"א והריטב\"א והרא\"ש והר\"ן ז\"ל לתרץ דלא תקשה לר\"ת ההיא דדודי חסרת עבדי חסרת דס\"ל דאין חפיפה אלא בראש אם איתא דלא ס\"ל דב��י ר\"ח מצד שאין הדין כן שאסור לתת חמין לתוך המקוה לא היה להם לדחות דברי רש\"י ז\"ל שאומר שצריך חפיפה בכל הגוף מפני פירושו של ר\"ח הואיל ואינו מסכים אל האמת. וגם אותם שלא כתבו דברי ר\"ח לא מפני שהם סוברים שאין הדין כן אלא משום דבלאו הכי אין מכאן קושיא לרבינו תם דההיא דדודי חסרת עבדי חסרת לחמם גופה אחר הטבילה. אי נמי רגילה היתה לרחוץ כל גופה בחמין קודם הטבילה כמנהג בנות ישראל ומנהגם תורה. וכתב הרמב\"ן ז\"ל והמבטל מנהג זה ימתח על העמוד. ותו דראוי לפסוק כדברי התוספות כמו שכתב הר\"ם נהגו לפסוק כהריא\"ף ז\"ל במקום שאין התוספות חולקין משמע במקום שאין הריא\"ף חולק ראוי לפסוק כדבריהם גם כי רש\"י ז\"ל קאי כוותייהו. ותו דאני אומר שכל הפוסקים שלא כתבו זה הדין בהדיא דעתם להקל. ותו דגזרה זו לא נתפשטה ולא שמענוה מאבותינו ומעשים בכל יום במצרים שמטילין מים חמין לתוך המקוה ושואלין אותי ואיני מוחה בידם. ומ\"מ בנדון דידן לתקן להם לכתחלה לטבול בחמין וכ\"ש כשהטבילה במרחץ עצמו כי הגזרה קרובה והחששא מצויה שלא מדעת רשב\"א וסייעתו אם הייתי נמצא במעמד לא הייתי מסכים לתקן להם סילון של חמין הילכך אם אפשר דליתברינהו לסילוניהו בלי מחלוקת מוטב ואם לאו כיון שנתקן נתקן וכשר. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני המסכך סוכתו בקנים אם היא כשרה לפי שראית בספר אורחות חיים לחתוך ראשי הקנים עד הפקק כדי שלא יהיה שם בית קיבול: ",
+            "<b>תשובה </b>גם אני ראיתי זה ותמהתי הרבה שהרי הוציא דין מחיצים נקבות שאסור לסכך בהם מפני שיש להם בית קיבול. ואין הנדון דומה לראיה דחצים נקבות עשה אותו בית קבול לקבל אבל חלל הקנים מאליו נעשה ואינו עשוי לקבל. עוד הביא ראיה מקנה שהתקינו לזתים שהוא מקבל טומאה. ואדרבא משם ראיה להפך דודאי קנה שהתקינו לזיתים עשה אותה כלי וחללו יש בו בית קיבול שמהפך שרואה בו אם הגיעו הזיתים לגת או לא אבל שאר קנים דעלמא אינם כלי כלל ואינם מקבלים טומאה הילכך איני רואה טעם לדין ההוא אם לא נאמר דחומרא בעלמא הוא שלא יבוא לסכך בקנים שמתקינם לזיתים וכן נראה מסוף לשונו שכתב והמחמיר תבוא עליו ברכה. והרא\"ש ז\"ל התיר בתשובה וז\"ל הקנים אעפ\"י שיש להם בית קיבול אין מקבלים טומאה כיון שלא נעשה הקבול שלהם לצורך קבלה ומסככין בהם דהכי תנן בפ\"ד דמסכת מקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל שאינו נעשה לקבלה וכן כמה משניות מוכיחות כן במסכת כלים עד כאן לשונו ודברים ברורים הם ואיני רואה מקום לחומרא זו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת במחצלת של קנים שעשאה לסיכוך ועשה לה דופן אם מסככין בה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא ידעתי מה מקום לשאלה זו כיון שעשה לסיכוך ואין שם כלי עליה למה אין מסככין דלא אמרי' בגמ' אי אית לה גדנפא אין מסככין אלא במחצלת העשויה סתם והגדנפא מוכיח עליה דלכלי עבידא אבל אם עשאה בהדיא לסיכוך פשיטא דכשרה וגדולה מזו התיר רבינו הושעיא מטראני ז\"ל מחצלאות של תגרים שעושים אותן להוליך סחורה והם כלי ממש אם קנה אותה לשם סוכה מסככין בה ואעפ\"י שהרא\"ש ז\"ל חולק עליו לא פליג אלא במחצלאות שמנהג אנשי המקום לעשותם לסחורה דאזלינן בתר מנהג המדינה וטעמא משום דהרואה אינו יודע אם צוה לעשות אותה לסיכוך ויבוא לסכך בסתם מחצלאות אבל במקום שאין מנהג ידוע כ\"ע מודו שאם עשאה לסיכוך אין הקיר שלה מוכיח שהיא לשכיבה שאין הקיר מוכיח אלא בעשויה סתם. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל פ\"ח מהלכות כלים אמר לאומן עשה לי שני זוגין אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי ב' מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים עשה לי שני סדינין אחד לצורות ואחד לאוהלים שניהם מקבלין טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך עד כאן לשונו. עוד כתב לעיל מינה אומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם רוב עשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפריש מקצתם לדבר שאינו מקבל טומאה עד כאן. הרי לך דאפי' להוציא מן הרוב יועיל שיפרש שהוא למיעוט כל שכן פשוטי כלי עץ שעשאן לאהל אעפ\"י שיש להם לבזבז שהוא טהור ומהך משנה דסילון שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחב באמצע אינו פוסל שאינו נעשה לקבל יש ראיה גמורה שאין לך בית קיבול גדול מזה ואפילו הכי אינו מקבל טומאה מפני שלא נעשה לקיבול וכל שכן מחצלת שעשאה לסיכוך שאעפ\"י שעשה לה גדנפא אין בכך כלום שהרי אינה עשויה לקיבול ופשוט הוא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה בראובן שנשבע שלא יעשה דבר פלוני וחזר ונשבע על אותו דבר בעצמו כמה פעמים ונתחרט ומצא פתח לשבועתו ושאל ממנו שנתיר לו את שבועותיו והיו שם במעמד רוב הבעלי תורה והחכמים שיש במדינה הזו ופתחנו להתיר לו בלשון רבים כפי מה שנהגנו ואמר אחד מן החכמים כי אין ראוי להתיר אותה בלשון הזה דהא אין שבועה חלה על שבועה ועדיין שנייה לא חלה עד שיתירו את הראשונה ואיך מתירין את השבועה שעדיין לא חלה דקי\"ל אין מתירין את הנדר עד שתחול וכן לשבועה ואם כן אין תקנה אלא שנתיר את הראשונה לבדה ואחר כך את השנייה ואחר כך את השלישית וכן לכל אחת ואחת וכסדר ואמר החכם הנזכר כי קושיא זו הקשה אותה לחכמי הדור שכבר מתו והודו לדבריו אלא שהנהיגו להתיר את האחת לעצמה תחלה והשאר בדרך כלל. ושאר החכמים שהיו במעמד אמרו שכך הוא המנהג להתיר את כל השבועות בלשון רבים אבל לא ידענו טעם לדבר והקושיא היא קושיא וקצת אמרו לא ידענו. ואני אמרתי דשפיר מצינן להתיר בלשון רבים והקושיא אינה קושיא כלל דלא אמרינן אין מתירין את השבועה עד שתחול אלא היכא שתולה שבועתו בדבר אחד או בזמן כגון שנשבע שלא אוכל בשר מפסח הבא ראשון דאין מתירין לו עתה אלא עד שיגיע הפסח ותחול השבועה. וכן אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואם אשאל על שבועתי לא אוכל בשר דאין מתירין לו שבועת הבשר עד שיתירו לו שבועת הככר ואז תחול שבועת הבשר ויתירוה. וטעמא דמלתא דאין כאן שבועה כלל עד שיגיע הזמן או עד שיקיים התנאי שתלה בו שבועתו. אבל מי שנשבע על דבר אחד שתי שבועות הרי שתיהן שבועות וראויות לחול בזמן אחד אלא שאין שבועה חלה על שבועה וכשמתירין את הראשונה חלה השניה למפרע ולפיכך מתירין את כולם בפעם אחת בלשון המנהג שהוא לשון רבים. ואותם החכמים אם אמת הוא שקבלו קושיא זו אגב ריהטא לא עיינו בה ואם הקושיא היא קושיא לא תקנו דבר שהרי השנייה חזרה להיות ראשונה בערך השלישית וזה ברור מאד. והתרנו את השבועות בלשון רבים כסברתי ויצאנו משם ובאתי אל הבית וראיתי שכתב הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ו מהלכות שבועות גדולה מזו וז\"ל שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו נשאל על הראשונה והותרה הרי זה חייב משום שנייה. וכן אם נשאל על השנייה חייב משום שלישית. נשאל על השלישית חייב משום ראשונה ושנייה. נשאל על השנייה חייב משום ראשונה אם כן מפני מה אמרו אין שבועה חלה על שבועה שאם לא נשאל ואכלה אינו לוקה אלא אחת עד כאן. הרי אתה רואה בעיניך שיכול לישאל על השלישית וה��תרה ועדיין ראשונה ושנייה במקומם עומדות דלא אמרינן אין שבועה חלה על שבועה לענין שלא יכול לישאל עליה אלא לענין שאינו חייב אלא אחת. ומעתה אתה דן קל וחומר לנדון דידן שיכול להתירם בלשון רבים. וגם בעל הדין הודה אחר שראה דברי הרמב\"ם ז\"ל ומעתה נשאר מנהגינו שריר וקיים. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ראובן היה חייב לשמעון מנה ונשבע בחלום לפרוע לו יום פלוני אם יש לו לחוש או דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מחלוקת כי הרא\"ש ז\"ל כתב בתשובה כי אין צריך כלום דאפילו הנשבע בהקיץ בעינן פיו ולבו שוין כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב והרשב\"א ז\"ל כתב בתשובה שמצא בתשובת הגאונים שצריך חרטה והתרה כדין נדרים ושבועה של הקיץ וכתב שראוי לנהוג כדבריהם וכן הורה הוא ז\"ל הלכה למעשה. ומיהו בנדון דידן אני אומר שאפי' הרא\"ש מודה דכיון דפריעת ב\"ח מצוה מן השמים מזרזין אותו לקיים המצוה ויש לו לחוש ולקיים שבועתו או שיאמר לו חברו התקבלתי לצאת ידי שמים והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מי שחלמו לו אחרים שהיו מנדין אותו אם צריך התרה או לא ודקדקת דאין צריך מפני שכתב הר\"ן ז\"ל מי שנדוהו בחלומו וכן נמצא בקצת נוסחאות הריא\"ף ז\"ל מי שנדוהו בחלומו בפרק אלו מגלחין ומשמע דוקא בחלומו אבל בחלומו של אחר לא צריך מידי: ",
+            "<b>מתסברא </b>לי דצריך עשרה והתרה כדין מי שנדוהו בחלומו ומנא אמינא לה דכיון דטעמא משום דהרחיקוהו מן השמים כדכתבו כל הפוסקים. מה לי שהרחיקוהו ע\"י עצמו מה לי הרחיקוהו על ידי שליח וכן עמא דבר. ואיתא בירושלמי כל זמן שהלכה רופפת בידך פוק חזי מה הצבור נוהגין שאם הם אינם נביאים הם בני נביאים ומה שאמרו נדוהו בחלומו נראה לי לרבותא דאפי' נדוהו בחלומו והתירוהו בחלומו אפילו הכי צריך עשרה כההיא דאמרינן בגמרא דאפי' ידע מי נדוהו צריך עשרה דדילמא לנדותו שוייא שליח ולא להתירו הכא נמי הפה שאסר הוא הפה שהתיר קא משמע לן דאפילו כהאי גוונא צריך עשרה וכל שכן לדברי הגאונים שסוברים דמי שנשבע או נדר בחלום צריך התרה. משמע דסבירא ליה דדברי חלומות מעלין ומורידין הילכך יש לחוש להם אעפ\"י שחלמו לו אחרים ודבר זה קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא. ואי לאו דמסתפינא ה\"א דעדיף מי שחלמו לו אחרים ממי שחלם לעצמו שהרי מי שחלם לעצמו שמנדה את עצמו אינו מתיר לעצמו אפילו שיהיה תלמיד חכם מה שאין כן בהקיץ שת\"ח מתיר לעצמו ואלו בחלמו לו אחרים ראוי שיהיה חמור שהרי אין יכול להתיר לעצמו אפי' בהקיץ הילכך שניהם צריכין התרה בעשרה דמתנו הלכתא וכן נראה לע\"ד: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי בתשובות הגאונים ז\"ל בשם רב אחאי גאון ז\"ל נידוהו בחלום אפי' חזיא ליה אשה או עבד או קטן בחלמיה ולהתיר שמתא דחלום אפי' במקום רבו מותר וה\"ה אם נדוהו בליל שבת מתירין לו דאין לך צורך שבת גדול מזה דלא לשתהא בשמתיה ע\"כ. שוב מצאתי הלשון הזה בשאלתות בפרשת ויהי מקץ והכי גרסינן אפילו חזיא ליה אשה או עבד או קטן בחלמייהו וכו' והרי זה ממש כמו שכתבתי ולא כדעת המוציאין לשונות מפשטן ואומרים דכוונת הלשון הוא אפי' ראה בחלומו שאשה או עבד או קטן מנדין אותו אבל אם אחרים חלמו לו אין צריך התרה וזה אינו נכון לא בעינן ולא בלשון וקל להבין אלא בכל גוונא צריך התרה וכדכתיבנא והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה שעשה אחד מהמתחכמים שהגיה כל הספרים על פי המדרש של רבי שמעון בן יוחאי ע\"ה שכתב על פסוק אל תירא אותו שהוא מלא בוא\"ו שהיה ירא מרע\"ה שמא יעמוד לו זכות המילה שהיה עוג מלך הבשן מאנשי בית אברהם והיה נמול ואמר לו הקב\"ה אל תירא אותו כלומר אות שלו מלשון אות ברית. וכן הגיהו ג\"כ בפסוק עד דרוש אחיך אותו מלא בוי\"ו לפי שראו גם שם כתוב שהוא מלא מלשון סימן והיה הדבר קשה לפי שכל הספרים שנכתבו בימי כל הגאונים שהיו בדורות הראשונים לדעתם פסולים ורצית לדעת דעתי: ",
+            "<b>תשובה </b>תמהתי על המגיהים האלה וכי עדיף להו מדרשו של רשב\"י ז\"ל יותר מהגמרא ערוכה אשר בידינו וכתוב בו פלגשם כתיב ובכל הספרים הוא מלא וכן ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב ובכל הספרים כתוב מלא וכן ויהי ביום כלות משה כלת כתיב ובכל הספרים כתוב מלא ולמה לא הגיהו את כל אלה לפי טעותם דסברי דיש להגיה על פי המדרש. אלא עיקרן של דברים מה שאגיד לך שכל מלא וחסר שתלוי בו דין לפי מה שלמדו בגמרא כגון קרנות קרנת וכגון סוכת סכת וכגון ובן אין לו עיין עליו. אלו וכיוצא בהן יש להגיה הספרים אם נמצאו היפך ממה שכתוב בגמרא אבל כל מלא וחסר דלא נפקא מינה לענין דינא אלא מדרש בעלמא לא נגיה שום ספר על פי הדרשה ולא על פי המסרה אלא אזלינן בתר רובא דלא עדיף מכל דיני התורה קלים וחמורים דאמרינן אחרי רבים להטות. יש לנו להגיה הספרים בתר רוב הספרים במלתא דלא תליא לענין דינא. וא\"ת התינח אל תירא אותו דהוי דרשא בעלמא אבל עד דרוש אחיך אותו נפקא מינה לענין דינא דלא מהדרינן אבידה אלא בסימנין. שתי תשובות בדבר חדא דאין לסמוך על המדרש בזה כיון שלא הוזכר בגמרא. ועוד כי לפי דעתי הגמרא חולקת עליו דאי לפי המדרש סימנין דאורייתא ואם כן מאי קא מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן מקרא מלא דבר הכתוב עד דרוש אחיך אותו עד תדרוש את סימנו אלא ודאי הגמרא לא ס\"ל דהוי מלא ואין להאריך בזה לפי שכבר נשאל הרשב\"א ז\"ל על כיוצא בזה והשיב ז\"ל מדעתי שכן האמת שאין מוסיפין וגורעין בכל מקום ומקום בספרים על פי המסרה ולא על פי מדרשי אגדה לפי שנחלקו במקומותיהם החכמים בארצותם על פי חכמיהם הבקיאים בחסרות ויתירות וכמדומה לי אפי' במקרא ובמסורת כמחלוקת בן אשר ובן נפתלי וכן בין מערבאי ומדינחאי וכולי עיין סימן ע' ובסוף כתב ומכל מקום מכל מה שבא בגמרא דרך עיקר דין כקרנות קרנת בסוכת בסכת ובן אין לו דדרשינן מיניה עיין עליו מדלא כתיב בלא יו\"ד כמו מאן בלעם שעליו דנין עיקר הירושה שמשמשת והולכת בזה ודאי מתקנין. ובכל מקום ומקום אפי' בחסרות ויתירות מתקנין המיעוט על פי הרוב דמקרא מלא דבר הכתוב אחרי רבים להטות ושנינו במסכת סופרים אמר רבי לוי שלשה ספרים נמצאו בעזרה ס' מעון ס' זעטוטי ס' היא. בא' מצאו כתיב מעון אלהי קדם ובב' מעונה קיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתיב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים וישלח את נערי קיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב אחד עשר היא ובשנים אחד עשר הוא קיימו שנים ובטלו אחד עכ\"ל. ואעפ\"י שהמגיה הפחידני באומרו כי א' מהחכמים תיקן הספר כאשר בתחלה ולא יצא משנתו עד שנעשה סגיא נהור לא חששתי לדבריו ואמרתי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אני עושה אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ולא תעשה תורתינו כשתי תורות כ\"ש שאנו בין אומה זו שאומרים שאנו החלפנו בתורה והוספנו וגרענו והגהנו בה מה שרצינו ומה גם עתה אם יראו ספרי תורתינו חלוקים זה על זה ועל כן הלכתי אני בעצמי לבית המגיה ומצאתי שלשה ספרים מוגהים ותקנתי אותם והחזרתי עטרת התורה כאשר בתחלה וביתר הספרים וגזרתי עליו ששוב לא יגיה ספרים על פי מדרש אלא עפ\"י רוב הספרים ועליו יתברך בטחתי כי הוא יודע תעלומות לב: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שלקח בית המטבע מאת המלך ונכתב על שמו ואחר כך בא שמעון ונשתתף עמו בשטר עידי ישראל בשליש בריוח וכן ח\"ו בהפסד ולא נתנו בכיס משלהם כלום אלא נשאו ונתנו בממון המלך וממון של בני אדם הנושאים ונותנים בבית המטבע וראובן הוציא מקצת הוצאות קודם שנשתתף עמו שמעון ומקצת אחר שנשתתף מדעת שמעון ומקצת בלא ידיעת שמעון. לבסוף היה הפסד ושמעון טוען שישבע ראובן על ההוצאות וכיון שצריך שבועה שלא תועיל שבועתו להוציא ממנו שאין השותף מן הנשבעים ונוטלין. עוד טען עליו שמעון שהרויח במשא ומתן אחר ואותו המו\"מ הוא נמשך ונתלה בבית המטבע ונכנס לשותפות וראובן טוען שזה אינו נתלה בצאר אצרב שהם לא היו שותפין זולת בבית המטבע וכל א' יש לו עסקים לבדו גם בזה טען שמעון שכיון שהוא חייב שבועה לא תועיל שבועתו להוציא ממנו ואחד מבעלי ההוראה רצה לדמות דין זה למה שכתב הרמב\"ם ז\"ל פרק י' מה' שלוחין ושותפין ראובן שהטיל לכיס ארבע מאות דינרין והטיל שמעון מאתים ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד והרי הממון כולו ביד ראובן וטען ראובן שפיחת כל הקרן ת\"ק דינרין אין אומרים ישבע ראובן שבועת השותפין שפיחתו כך וישלם שמעון חמשים מביתו אלא ישבע ראובן שבועת השותפין וילך במנה שבידו בלבד וכו' ורצית לדעת דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>עיקר הדין הוא תלוי במחלוקת כמו שכתב הראב\"ד ז\"ל והבו דלא לוסיף עלה כ\"ש שאין זה דומה למה שכתב הרב ז\"ל דהתם לא היה השותפות רק באלו השש מאות דינרין שהטילו לכיס ולא היה בדעת שמעון שישבע ראובן ויטול מה שבביתו. אבל בנדון דידן בשל בני אדם נשתתפו וכל מה שיפסידו הרי הוא לשותפות. ותו דאם אתה אומר כן לקתה מדת השותפות שכתוב בו וכן ח\"ו בהפסד שאם יהיה שם ריוח יטול שמעון חלקו ואם יהיה הפסד יאמר לו תשבע שכך הפסדנו ולא תועיל שבועתך להוציא ממני שהרי לא נתן כלום בשותפות שהרי אין השרים מכירים בהפסד ובהוצאה אלא את ראובן וזה דבר ברור ותו דטענה זו לא מהניא אלא להוצאות שנעשו אחר השותפות אבל אותם שנעשו קודם השותפות והוא פירש לשמעון כך וכך הוצאתי סבר וקביל ועל מנת כן נשתתף. ותו דבשאר הוצאות נמי לא מהניא טענתו אלא בהוצאות הבלתי נהוגות אבל ההוצאות הנהוגות והקבועות נאמן שותף בלא שבועה דאין שבועת השותפין באה [אלא] על הספק וזו כיון שהיא קבועה אין ספק. ותו דלא מהניא האי טענה אלא להוצאות שעשה ראובן אבל להוצאות שיצאו ע\"י שמעון מה טענה יש לו. גם במה שטען שמעון שהרויח ראובן במשא מתן הנתלה בבית המטבע אם יודה ראובן שכך הוא אבל לא הרויח אלא דבר מועט ונתחייב שבועה היה מקום לומר שלא תועיל שבועתו להוציא משמעון אבל בנדון דידן מכחישו ואומר שאין זה ענין נוגע לשותפות ושלא לקח ממעות השותפות ומלתא באנפי נפשה היא ואין שבועתו מעלה ומוריד לענין השותפות הא למה זה דומה אלו טענו שמעון אתה חייב לי מנה ממקום אחר וכפר ראובן ונשבע האם נאמר ששבועה זו לא תועיל להוציא משמעון מה שהפסיד השותפות. גם בראשונה אני אומר שאפילו יודה ראובן שהמשא ומתן היה לצורך השותפות ושלא הרויח אלא כך וכך נאמן בשבועתו ויפרע שמעון בהפסד השותפות דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל שותף כשיראה שהשותפות מפסיד יטעון על שותפו הרו��ת כך וכך ואעפ\"י שישבע לא תועיל שבועתו להוציא ממנו ההפסד. ומה שכתב הרב ז\"ל הוא במי שטוען שפיחת השותפות שטענה זו באה להוציא ממש מן השותפות אבל בזמן שבא להנצל מההפסד בטענת הרוחת ממקום אחר כנגד ההפסד או מנה לי בידך כנגד ההפסד ישבע שלא הרויח או שאין בידו כלום וגובה הפסדו וזה דבר שכלי אמתי. ואם היה טוען שמעון השותפות לא הפסיד וראובן אומר הפסיד ואין עדים בדבר אז היה שמעון נאמן ולא תועיל שבועת ראובן להוציא משמעון. אבל בנדון דידן שיש עדים שהפסיד אלא שטוען עליו שהרויח ממקום אחר ישבע ראובן היסת כשאר טענות דעלמא וגובה הפסדו משמעון: ",
+            "<b>הכלל </b>העולה שאין טענת שמעון טענה אלא בהוצאות בלתי נהוגות וקבועות שעשה ראובן בלא הסכמת שמעון אחר שנשתתפו שאין שבועת ראובן מועיל בזה אלא לעכב בידו אבל להוציא משמעון לא מהני. ואם ידע שמעון בהם והסכים עליהם והכניסם בחשבון לא יכול לערער עליהם עוד ואם ירצה להשביע את ראובן שבועת השותפין סתם יכול להשביעו ואעפ\"י שבשבועה זו מוציא משמעון מה שהפסידו כך היה התנאי מתחלה שהרי לא נשתתפו במעות ידועים שלהם אלא בשל בני אדם ולא נקרא ראובן מוציא משמעון בכל הפסד השותפות אלא בהוצאות הבלתי מוסכמות כדכתיבנא לעיל. ומפני שהשרים אינם מכירים זולת ראובן תובעים ההפסד ממנו דאין הכי נמי שאם היו כותבין האלתזם על שניהם היו תובעים את שניהם ההפסד ואין האחד מוציא מחבירו אבל בהוצאות שהם בלתי מוסכמות ונהוגות שהוציא ראובן ודאי מודינא דראובן הוא המוציא משמעון ועליו הראיה שנתרצה שמעון באותה הוצאה ואם אין שם עדים ישבע שמעון שלא הסכים באותה הוצאה ונפטר. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו נ' קי\"ל דפורע חמשים ונשבע על החמשים ואמאי הא הוחזק כפרן. כבר תירצו התוספות שעל החמשים שהוא פורע הוא שהוחזק כפרן והרי הוא פורע אותם ועל החמשים האחרים לא הוחזק כפרן וכן כתבו בפרק שבועת העדות. ומ\"מ רואה אני שיש לאיים עליו יותר מדאי ולהסיעו ממקום למקום ולדחותו מיום אל יום אולי יודה ואם יכול לעשות פשרה הרי טוב. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן נשבה כשהוא בן שש או כבן שבע והלכו עמו בשביה מבני עירו ומבני משפחתו והמיר דתו אבל מכל מקום היו אומרים קרוביו או בני עירו אתה בן יעקב המכונה כך וראובן זה נתגדל בהמרותו עד שהיה גדול וזקן ארוך בן ל\"ה שנה או יותר ונתן אל לבו לבקש את האל ואת תורתו ואת אביו ובני משפחתו ושמע שאביו היה פה מצרים ובא אליו ויעקב אביו אמר אין אתה בני ואיני מכירך ונתן אביו טענות ואמתלאות שאין זה בנו. אמרתי לראובן הנזכר יש לך עדים שאתה בנו של זה אמר יש לי וכל בני עירי יודעים דבר זה וכל החברים והיושבים תמהו לדברי ואמרו ומה יועילו העדים והרי האב נאמן לומר אין זה בני וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פ\"ד מהל' נחלות אבל נאמן הוא על מי שהוא בנו לו' אינו בני ולא ירשנו ויראה לי שאפי' היו לבן בנים אעפ\"י שאינו נאמן עליו לומר אינו בני לענין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו נאמן הוא לענין ירושה ולא ירשנו עכ\"ל. הא למדת דלענין יחוס נאמן לומר אין זה בני והרי הוא ממזר אם אין לו בנים ואם יש לו בנים אינו נאמן וטעמא דמלתא דלא נתנה לו תורה נאמנות לאב אלא לגבי הבן דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ולא לגבי בן בנו וכיון שכן אינו בדין שיהיה הוא ממזר ובניו כשר��ם אבל לענין ירושה נאמן אפי' יש לבן בנים. ובנ\"ד שאין לראובן בנים לא יהיה אלא שגדל עמו בחזקת שהוא בנו ואמר אביו שאינו בנו נאמן בין לענין יחוס בין לענין ירושה עד כאן תוקף השגתם עלי. אמרתי להם אם היה יעקב זה טוען בתחלה אותו הבן שהלך בשביה שאתם מחזיקים בו שהיה בני לא היה בני ודאי נאמן הוא עליו כדבריכם וכדכתב הרמב\"ם ז\"ל והכי איתא בפרק יש נוחלין לדעת רבי יהודה וקי\"ל כוותיה. אבל טענת יעקב הכי היא אמת הוא שהיה לו בן כשר ובכור והלך בשביה אבל אין אתה. אותו הבן אלא אחר אתה לפיכך אם יש עדים שזה בנו של יעקב שהלך בשביה אינו נאמן להכחיש את העדים והרי הוא כשר ובנו של יעקב לכל דבר ואפילו שיחזור ויטעון אותו הבן שהלך בשביה שהייתם מחזיקים אותו שהוא בני לא היה בני אינו נאמן דהא מעיקרא לא אתי עלה מהאי טעמא וכיון שטען שוב אינו חוזר וטוען דאיכא למימר למדוהו לשקר וזה ברור וכן הודו החברים. לסוף אייתי סהדי שנשבה זה ראובן עמהם מטראבולוס והלכו בשביה לפאלירמו והיו יודעים שזה בנו של יעקב וגדל שם עד שהיה בן י\"ב או י\"ג שנה והניחוהו בלא חתימת זקן ועתה יש לו זקן ארוך אמרתי להם אתם יודעים שאותו ראובן שהנחתם בפאלירמו שהוא זה מקצתם אמרו לא נוכל להעיד בזה ומקצתם אמרו אנחנו מכירים אותו שהיה לו כויה במקום הנחת תפילין וכן נמצא לזה ראובן ומקצתם אמרו נכיר שהוא זה בטביעות עינא ובטביעות עינא דקלא. אמרתי בודאי זה עדות דאכמה דברים סמכינן אטביעות עינא ואפי' אטביעות עינא דקלא בלחודוי סמכינן דאם לא כן סומא איך מותר באשתו ואנן איך אנו מותרין בנשותינו בלילה אם לא בטביעות עינא דקלא. ואם תאמר והא כתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמרינן עלה בגמרא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. הא לא קשיא דטעמא הוא דיהבינן אמאי לא הכירוהו אבל לא למימרא שלא יהא אפשר להכירו אם יצא בלא חתימת זקן ומעשים בכל יום שאדם מכיר את חבירו ואת קרובו שפירש ממנו בלא חתימת זקן וכ\"ש כשאומרים זה פלוני דמדכר טפי וכיון שכן ראובן זה כשר ומחזקינן ליה בבנו של יעקב לכל דבר. עוד שאלו החברים הגע עצמך שלא היו עדים האם יאסר ראובן בקרובות יעקב ואם מת ראובן בלא בנים האם תהיה אשתו זקוקה לבני יעקב כיון שהוא אינו מכיר שזה יעקב אביו אלא על פי אחרים שהרי קטן היה. או דילמא שויתיה אנפשיה חתיכה דאיסורא: ",
+            "<b>תשובה </b>לנדון דידן לא נפקא מינה מידי דכיון דאיכא סהדי שנשבה זה בנו של יעקב והלך לפאלירמו אלא שאין מכירים אם זה הוא הרי הוא מכיר בעצמו ואומר אני הוא שהייתי שבוי בפאלירמו ושם אמרו לי שאני בנו של יעקב ופשיטא שהוא אסור בקרובות יעקב ואשתו זקוקה לבני יעקב שהרי אמר יש לי אחים בודאי. אבל איכא למיבעי במי שבא ואמר אמרו לי שאתה אבי ואין עדים לפנינו מאי. ויש לומר דאי קים ליה דקושטא קא אמרו ליה דלא משקרי ודאי אסור בקרובותיו של יעקב ואי לא קים ליה בגוייהו מותר בקרובותיו והני מילי שאותם שאמרו לו כן הם פסולי עדות או עד אחד פסול אבל אם היו שני עדים כשרים ודאי אית ליה למיחש ואסור בקרובותיו אעפ\"י שלא באו עדים לפנינו. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה באחד מהטבחים שבדק בהמות הרבה ואחר כך נמצא באחת מהם חתיכת ריאה דבוקה בסירכא גדולה אל אחת הצלעות רובא דבוקה אל העצם ומיעוטה דבוקה אל הבשר ונתקבצו טבחי העיר ושאלוהו אם חתך שום סירכא בכל הבהמות אשר שחט היום ואמר שלא היה שם דבוק עד שיצטרך ל��תוך אותו לפי שמנהגם הוא בזמן שיבא לידם סירכא שאינה מטרפת חותכים אותם להסיר המכשול והפקפוק גם נוהגים להכשיר הסירכא כשהיא לעצם ולבשר כדעת הרמב\"ם ז\"ל. ואחר ששאלו אותו אם חתך שום סירכא ודקדקו עליו ואמר שלא חתך עלתה הסכמתם והוא בעצמו מכללם להטריף אותה שמא הסירכא מהאומה היתה ואם נסמכה לדופן טרפה בכל מקום שנסמכה והיו שם קצת משכילים שרצו לאסור כל מה ששחט באותו יום ואחר שעה אמר הטבח בעצמו שזכר למפרע שחתך סירכא אחת וזו היא ורצו לחזור ולהכשיר ונפל ביניהם מחלוקת והביאו את הצלעות לפני וכבר היתה תלושה חתיכת הריאה ממנה אבל היה מקום הסירכא ניכר והצצתי בו וראיתי שמעט מהמעט היה דבוק בבשר ורובו ככולו היה דבוק בצלע. עוד ראיתי שהיה הדיבוק בצלעות התחתונות לא בצלעות העליונות שהם כנגד האונות אלא באותם שהם כנגד האומה ואמרתי שאותה הבהמה שנפל בה הספק אסורה ושאר מה ששחט כשר. וטעמא דכיון שהגיד והעיד על עצמו שלא חתך שום סירכא ואע\"ג דמרע נפשיה שיצאת ספק טרפה מתחת ידו שוב אינו חוזר ומגיד לומר שחתך ושכח וליכא למימר הכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהרי בלא איסורו היינו אוסרין אותה אנן דהא איכא ריעותא קמן. ותו דלא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר היכא שמהפך את דבריו שאומר על לאו הין ועל הין לאו וקל להבין. ועוד כיון שנמנו עליה ואסרוהו נעשית אפומייהו חתיכה דאיסורא ואין אחרים רשאין להתיר. ועוד דעיקר ההיתר תלוי במחלוקת דאיכא כמה גדולים דאמרי דלעצם ולבשר טרפה אפי' במקום חיתוכא דאוני דהיינו מקום רביעתא והבו דלא לוסיף עלה. ועוד דקרוב אני לומר דבהא מודה הרב ז\"ל אע\"ג דלא חולק בין רב למעט דכתב ואם היה נקב האונות דיבוק בעצם ובבשר מותרת ומדלא חילק משמע דבכל גוונא מותרת מכל מקום זיל בתר טעמא שהבשר נסרך יפה ומונע העצם מלהתפרק. וכן כתב רב נחמן זכרונו לברכה בטעמו של דבר לדעת הרב ז\"ל וכיון שכן היכא דנסרך מיעוטא דמיעוטא לבשר והשאר לעצם אותו המעט אינו אלא ריר בעלמא ואין בו כח למנוע העצם מלהתפרק וזה נראה לחוש. ואין ראיה להקל בכיוצא בזה שעיקר הדין קולא וזו קולא על קולא כ\"ש בהיות הבהמות של נכרים. עוד יש טעם אחר להטריף את הבהמה הזאת שכיון שמקום הדבוק הוא בצלעות שכנגד האום מה נפשך אם היתה הסירכא יוצאת מכנגדה הרי היא מהאום וטרפה בכל גוונא ואם היתה יוצאת שלא כנגדה מהאונה באלכסון כיון שאינה במקום רביעתה ממש עתידה להתפרק וטעם זה נכון לכל מבין. ומ\"מ אין להעבירו ולא להכריז על שאר הבשר שאין הדבר יוצא מידי ספק לעולם. ואין לומר דהוי ספק ספקא ספק נקובה או אינה נקובה ואם תמצא לומר נקובה שמא מן האונה ודופן סותמתן. דקים להו לרבנן דאין סירכא בלא נקב ואין כאן אלא ספק אחד אלא שהוא קרוב לודאי מהטעמים שכתבתי. ואם תאמר כיון שנשחטה בהמה זו בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה כדאמרינן גבי בא זאב ונטל בני מעים דלא אמרינן במקום נקב נקב וה\"נ כיון שיצאת מתחת יד הבודק בחזקת כשרות לא נאסור אותה מן הספק ונאמר כי סירכא זו מהאונה היתה וכשרה. י\"ל דהתם אתילידא מילתא דקרוב לודאי לתלות בו ואית ביה תרתי לטיבותא חדא דאין נקבים מצויין בבני מעים. ותו דנטלה זאב ותלינן בזאב שדרכו לנקוב. והכא בנדון דידן איכא תרתי לריעותא חדא שהסירכות מצויות בריאה והרי היא סרוכה לפנינו. ותו שהסירכא כנגד האום וכאן נמצאו וכאן היו וכ\"ש עם המה נפשך שכתבתי למעלה. וא\"ת שהרי הרא\"ש התיר בריאה שנמצאת סרוכה בין שאר הריאות והתיר כל הכבשים כאשר כתב בכלל י' בתשובותיו ומטעם זה התיר כיון שיצאו כל הכבשים בחזקת כשרות לא מחזקינן ריעותא מספיקא ואימור ריאה טרפה נתערבה בין שאר הריאות. אבל הכבשים כולם בחזקת כשרים ולא מטריפים להו מספקא. יש לומר דאין נדון דידן דומה לההיא דהתם הספק נולד אחר כך ובנדון דידן הספק מעיקרא הוה. ותו דהתם הוי ספק מחתיכה לחתיכה אבל בנדון דידן הספק באותה חתיכה עצמה והמעיין באותה תשובה יבין שאינה דומה לנדון דידן. עוד יש ספק אחר דדילמא הבודק שפיר בדק אבל כבש זה משחיטת הנכרים הוא שנתערב עם השאר ואפילו לדברי הבודקים האחרונים שאומרים שחתך סירכא אחת דרכם לדקדק בחיתוכא שלא ישאר מן הריאה כלום דבוק בדופן דאי לא מה הועילו בתקנתם וכיון דאיכא קצת ספק בעיקר לא נודע לך שודאי נשחטה כראוי. וא\"ת א\"כ כל מה שנשחט באותו יום באותו מקום הוי בספק. הא ליתא דלא תלינן ספקא אלא בזה דאתיליד ביה ריעותא כזו ותלינן קלקלה במקולקל ולרווחא דמלתא כתבינן האי טעמא דאפילו יבואו עדים ששמרו יפה ולא זזה ידם מתוך הנשחטים ולא נתערב שום בהמה יש לאסור מהטעמים שכתבתי למעלה. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בקנדיא בראובן שסד בית הכנסת וליבן אותו ותקן אותו יפה יפר ורצה לכתוב על גובה ההיכל שמו ושם אבותיו ולהתעטף ולהתהדה בטלית שאולה ולא זו בלבד אלא שגבה לבו עד להשחית ורצה להשים למעלה מן ההיכל סימן דגל משפחתו הנקרא ארמ\"א בלעז והוא צורת אריה וכתר בראשו. ולא זו בלבד אלא שרצה לעשותו גולם ממש בולט ולקח לו אבן שיש וצוה את האומנין לעשות לו פסל דמות אריה מוזהב וכתר מלכות בראשו ויצר אותו בחרט וגו' והיה מסדר ליתנו בצמרת ההיכל ובגובהו כנגד המשתחוים. גם כתב על אבן שיש פלוני בן פלוני הגאון. והקהל יצ\"ו כשמעם את הדבר הרע הזה התאבלו והשתדלו בכל כחם ואונם למנוע את ראובן מהמעש' הרע הזה. ובהיות ראובן זה בעל זרוע קרוב למלכות לא אבה שמוע להם עד שהוצרכו לפזר מעות הרבה על זה ומנעו אותו בכח השררה יר\"ה. ושאלו ממנו אם דבר זה מותר או אסור: ",
+            "<b>תשובה </b>יפה עשו הקהל יצ\"ו שמנעו ובטלו שמץ עבודה זרה מבהכ\"נ ועליהם תבא ברכת טוב ושכרם כפול מן השמים בזה ובבא ואלו הוינא התם מסרנא נפשאי עלה. יהא חלקי עמהם ועם החכמים יצ\"ו אשר החזיקו את ידם על ככה. וקרוב אני לומר שראובן חייב בכל ההוצאות שעשו הקהל לבטל ענין מכוער כזה. ומפני שלא נשאלתי על זה לא אכתוב בו דבר שלא אהיה נדרש ללא שאלו. ועל הרועים המחזיקים ביד ראובן חרה אפי שאפילו לפי דעת מי שסובר דמותר לעשות שאר צורות לנוי מכל מקום יש לחוש כמה חששות כאשר אני עתיד לבאר בעזרת האל. חדא שעיקר הדין בעשיית שאר צורות תלוי במחלוקת. דגרסינן בפרק כל הצלמים מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרים חוץ ממזל חמה ולבנה וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון. ואקשינן עלה בגמרא אמר מר וכולי ואסקינן קושיין רישא וסיפא במוצא ואמצעיתא בעושה. אמר אביי אין רישא וסיפא במוצא ואמצעיתא בעושה. רבא אמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה מוסיף אף דמות מניקה וסר אפס עד כאן בגמרא. נמצא לפי תירוצו של אביי ברייתא אמצעיתא דכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם איירי בעושה ואם כן מותר לעשות כל הפרצופין חוץ מפרצוף אדם וכן כל הצורות חוץ מצורת דרקון. ובצורת דרקון איכא פלוגתא איכא מאן ד��מר דכיון דאיירי סיפא במוצא דוקא במוצא אסור אבל לעשות צורת דרקון מותר. ואיכא מאן דאמר דלעשותו נמי אסור דחוץ מצורת דרקון דקתני אפילו במוצא וכל שכן בעושה. ומכל מקום מתירוצו של אביי למדנו דצורת אריה לבד וכן כל שאר הצורות מותר לעשותם חוץ מפרצוף אדם. וכן כתבה הרמב\"ם ז\"ל פרק שלישי מהלכות ע\"ז וזה לשונו צורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וכולי מותר לצור אותם אפילו היתה הצורה בולטת עד כאן. וכן נראה סברת הריא\"ף זכרונו לברכה שכתב הברייתא כצורתה משמע דבכל גוונא מותר בין מוצא בין עושה בין שוקע בין בולט. וכן היא סברת הרשב\"א ז\"ל ורוב פוסקים נמשכו אחריהם. אבל ראיתי להרמב\"ן ז\"ל שכתב שכל הצורות הבולטות אסור לעשותם מפני החשד וז\"ל והא דתניא טבעת שחותמה בולט וכולי לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה ואעפ\"י שאחרים עשו לו אסור להניחה וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה. והא דשרינן לעיל בעושה צירות ופרצופות כולן בשוקעין איירי אבל בבולט חיישינן לחשדא אא\"כ עושה אותה לרבים שלא במקום חשדא. ומיהו מסתברא לי שלא אמרו אלא בטבעת וכיוצא בה שהן מכובדים אבל על המבוזים מותר לצור שאר צורות בין בולט בין שוקע עכ\"ל. וא\"ת איך התיר הרב זכרונו לברכה לעשות צורת אריה כאשר העיד עליו הרשב\"א זכרונו לברכה בתשובה. לא קשיא דאיכא למימר לרפואה שאני. וכן נראה שאפי' הרשב\"א לא התיר אלא לרפואה כדמשמע לשון תשובתו ואע\"ג שהרב זכרונו לברכה סובר דלהלכה מותר דילמא למעשה לא התיר אלא לרפואה ובני דורו חלוקים עליו אפי' לרפואה. וגם הוא זכרונו לברכה לא החליט הדבר להיתר ועיין בתשובתו סימן תי\"ג. אי נמי יש לתרץ שהצורה שעשה הרמב\"ן זכרונו לברכה לא היתה בולטת אלא שוקעת. אי נמי שלא היה אלא צורת חצי הגוף כדרך שמציירים בטבעות או על הלוח אבל גוף שלם כנדון דידן לא התיר אלא אדרבא אוסר בהדיא. וא\"ת נהי נמי דנפקא מינה דלראובן שלא יעשה צורה זו בביתו לדעת הרמב\"ן זכרונו לברכה משום חשדא אבל בבית הכנסת דאיכא רבים ליכא למיחש לחשדא כההיא אנדריטי דהוי בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ורב ושמואל הוו עיילי ומצלי ביה. י\"ל דאע\"ג דליכא חשדא מכוער הדבר להיות צורה זו בבית הכנסת וההיא אנדריטי באונס הניחוהו בבי כנישתא ומשום הכי הוו מצלו ביה דאי משום חשדא ליכא דרבים הוו. ואי משום מכוער הדבר מאד הם לא הניחו שם אלא באונס הונח שם. וכן ראיתי לאחד מן הגדולים אחשוב שהוא הריטב\"א זכרונו לברכה שכתב אחר שהביא דברי הרב רבינו משה בר נחמן זכרונו לברכה וז\"ל ונראין דבריו שהרי צורת אדם אינה נעבדת בודאי כדאמרינן לעיל אי במוצא פרצוף אדם מי אסור והתנן וכו' ואפי' הכי אמרינן בההיא אנדריטי דאוקימו בבי כנישתא דנהרדעא דאי לאו דחיישינן לחשדא הוה אסיר לצלויי התם והוא הדין לשאר צורות אעפ\"י שאינן נעבדות בודאי ואין נראה לדחות משום דמכוער הדבר מאד להניח שום צורה בבית הכנסת דכיון דהוי במקום תפלה חיישינן לחשדא טפי דאדרבא מאחר שהורגלו להתפלל שם להשי\"ת קודם לכן ועכשיו הכניסו שם זה האנדריטי באונס לא היה לנו לחוש לחשדא ואעפ\"כ אלמלא שהרבים מתפללים שם לא היה מותר להתפלל שם עד כאן הרי לך בהדיא שמפני שהכניסו בו האנדריטי באונס לא היה מכוער הדבר. אבל להניחו שם מדעת וברצון אין לך דבר מכוער מזה. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם ז\"ל שכתב וזה לשונו. ונשר ושור ואריה כתבו הפוסקים שכל אחד לבדו מותר לעשותו ולהשהותו ואין אסור אלא דמות ארבע חיות יחד. ועוד כתבו הפוסקים ז\"ל אע\"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הוא להם עד כאן: ",
+            "<b>הרי </b>לך בהדיא שאפילו לבעלי השטה האחרת מכוער הדבר לרבים לעשות להם צורה כזאת וסברא זו של הרב רבינו משה בר נחמן ז\"ל הוא הלשון הראשון שכתב הר\"ן ז\"ל בפי' ההלכות והכריע אותו וזה לשונו. ושאר כל הצורות כולן בולטות אסור לקיימן ואסור לעשותן. שוקעות מותרות לעשותן עד כאן. וכן כתבה הר\"ר דוד הכהן ז\"ל בחדושיו לע\"ז אלא שיש הפרש ביניהם כי לדעתם לא אמרוהו אלא בצורות הנעבדות בברי אבל מן הספק לא חיישינן לחשדא כאשר כתב הר\"ן בהדיא. ואלו לדעת הרמב\"ן אפילו מן הספק חיישינן לחשדא ואליו ז\"ל ראוי לשמוע דכיון דהוי ספקא בחשש ע\"ז ראוי להחמיר ואפילו לדעת הר\"ן ז\"ל ולדעת הר\"ר דוד הכהן ז\"ל אני אומר כי צורה כזו בארצות ההם היא ודאי נעבדת ואסור לעשותה ולהשהותה בשום מקום משום חשדא ולרבים מכוער הדבר וכדכתיבנא התם קמן דאפילו למאן דפסיק כתירוציה דאביי איכא פלוגתא בעיקר דינא. וא\"ת היכי פסקו כתירוציה דאביי במקום רבא. דהא אמרינן בכוליה גמרא כל היכי דאיפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע\"ל קג\"ם. הא לא קשיא דלא אמרינן האי כללא אלא היכא דאיפליגו במימריה דנפשייהו. אבל היכא דאיפליגו בפירושה דמתניתא כי הכא לית לן האי כללא. ומכל מקום איכא מאן דפסיק כרבא דאמר כולה במוצא ואמצעיתא רבי יהודה היא במוסיף וכו' הילכך לפי האי תירוצא הא דתניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם במוצא דוקא מיתניא אבל בעושה הכל אסור אפי' שאר צורות ופרצופות. והכי איתא במרדכי פרק כל הצלמים בשם רבינו אליקים ז\"ל וזה לשונו. ועוד יש לומר דדוקא אביי הוא דמוקי לה הכי בעושה. אבל אנן קיימא לן כרבא דאמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא וכו' אלמא במוצא מותרין ובעושה אסורין. ובמכילתא אוסר אפי' לעשות פרצוף בהמה וצפור וחגבים ודגים. שנאמר כל אשר בארץ. ועל פי הראיות האלו צוה להסיר צורות אריות ונחשים ממינים שונים שציירו בבית הכנסת בקולונייא עד כאן. ודינו של הרב זכרונו לברכה אמת הוא. אבל ראייתו ממכילתא איני מכיר דבמכילתא דורש הכתוב והכי איתא התם לא תעשה לך פסל לא יעשה לו גלופא אבל יעשה לו אטומא תלמוד לומר וכל תמונה וגו'. יכול לא יעשה לו דמות כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף. תלמוד לומר תבנית כל בהמה. יכול לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים. תלמוד לומר תבנית כל רומש באדמה וגו'. ומה נפשך אי קרא מיירי לשם ע\"ז אם כן ליכא ראיה. ואי מיירי בעושה לשם נוי מאי מייתי ממכילתא טפי מקרא. ויש לומר בדוחק דמדנחית מכילתא לפרושי כל הני משמע דקרא אפי' בעושה לשם נוי אסר דאי לשם ע\"ז מאי איריא הני אפי' שלשול קטן נמי. ועדיין ראייתו צריכה עיון. וזה הענין כתוב בהגהה באשרי בארוכה וזה לשונו מעשה היה בקולוניא שצרו בחלונות בית הכנסת צורות אריות ונחשים. שאלו לרבינו אליקים זכרונו לברכה והשיב שאסור לעשות שום צורה שלא להתלמד וגם כיון דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר והרוצה להעשיר יצפין נראה כמשתחוה לאותן הצורות. וכשהיה אבא מארי זכרונו לברכה והיו מציירין בבית הכנסת צורות אילנות ועופות ודן לאיסור. והשתא איתברר לן דכולהו אסורי בעשייה כגון הפרצופין דהיינו אדם ובהמות וחיות וצורות כגון עופות ודגים ונחשים ותולעים צלמים כגון תבנית כל דבר ודבר העשוי במדות כולם העושה אותם עובר בלאו ואם עשו לו אחרים מותר מן התורה ואסור מדרבנן עד שיפחות את צורתו מאור זרוע עד כאן. הרי אתה רואה בעיניך כי לדעת כל הני רבוותא דבתראי נינהו העושה צורה כזו בודאי עובר בלא תעשה. ואם אחרים עשו לו צורה מותר מן התורה ואסור מדרבנן. ולדעת הרב רבינו משה ב\"נ זכרונו לברכה ותלמידיו ז\"ל איכא איסורא משום חשדא ואם הוא במקום רבים דליכא חשדא מכל מקום מכוער הדבר מאד. ואם כן הם עשו מעשה להחמיר ואנו הדיוטות נעשה מעשה להקל בדבר שיש בו שמץ ע\"ז אין זה כי אם רוע הלב. ותו יש להוכיח דאפי' לדעת הריא\"ף זכרונו לברכה צורת אריה או שור או נשר כיון דאיתנהו במדור העליון אפילו כל אחד לבדו אסור לעשותו דכיון שהשמיט הרב ז\"ל כולה שקלא וטריא דפרק כל הצלמים וכתב התירוץ האחרון דלהתלמד שאני משמע דכולא מלתא בהכי תליא אם עושה אותן להתלמד מותר ואם לאו אסור. והדרינן נמי מכל הנך תירוצי דאביי דאמר לא אסרה תורה אלא שמשים שאפשר לעשות כמותן ולא אסרה תורה אלא דמות ארבע חיות בהדי הדדי דהיינו אריה שור נשר ואדם ולא אסרה תורה אלא שבמדור העליון. וכן כתב ה\"ר [משה בר'] נחמן ז\"ל כי לדעת הריא\"ף ז\"ל הדרינן מכולה סוגיין אלא שלא הזכיר בהדיא דהדר נמי מהך מימרא דרבא דלא אסרה תורה אלא דמות ארבע חיות בהדי הדדי ואפשר שמפני שזה כנגד סברת הרב זכרונו לברכה לא הזכירם בהדיא. אבל קושטא דמלתא היא דלדעת הרב רבינו יצחק אלפסי זכרונו לברכה הדרינן מכולהו תירוצי דאביי שלא כדברי רבינו יצחק ז\"ל דכתב דכולהו תירוצי דאביי הלכתא נינהו מדלא קאמר גמרא אלא. וכן כתב הרב רבינו ניסים ז\"ל דשטה זו נכונה היא אלא דהוה ליה לגמרא למימר אלא. ולדידי הא ל\"ק דבתירוציה דאביי לא מצי גמרא למימר אלא כיון דחד מינייהו לא קאי לפי המסקנא. ובמסקנא דקאמר להתלמד שאני נמי לא מצי למימר אלא כיון דמעריב ותני שלשה תירוצים בחדא מחתא והם כיון דשכיח גבי רבים גבי נשיאה ליכא חשדא ודפרקים הוה ולהתלמד שאני. וכיון דלהנך תירוצי קמאי לא שייך למימר אלא דהא לא הדר ביה. גבי תירוצא דלהתלמד שאני נמי אע\"ג דהדר ביה משינויי קמייתא לא אמר אלא דוק ותשכח. אם כן נמצא לפי שטה זו דהדרינן נמי ממאי דקאמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבע חיות בהדי הדדי ואסרינן אפילו כל אחד לבדה משום דאיתנהו במדור העליון. ואם תאמר היכי מתפרשא ברייתא דכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם לפי שטה זו אי כפשטא קשיא. וכי תימא דה\"ק כל הפרצופות שאינן במדור העליון מותרין א\"כ מאי חוץ מפרצוף אדם דקתני והרי אדם בכלל פרצוף ארבע חיות איתיה. וי\"ל דתנא דברייתא כולל אמרה לכל הפרצופים אבל אנן לא סבירא לן כוותיה ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ ומוקמינן לה בדמסתבר טפי הנך דאיתנהו במדור העליון דהיינו אריה שור נשר ואדם אפילו כל א' לבדו אסור ושאר כל הפרצופות מותרין. אי נמי הכי קאמר כל הפרצופים מותרין חוץ מפרצוף אדם וחביריו דאיתנהו במרכבה העליונה. והא דנקט אדם לאשמועינן דאפילו במוצא אסור ובודאי דאם כך היתה כוונת הריא\"ף זכרונו לברכה לא הוה לסתום הברייתא כולי האי. לפיכך נראה דהריא\"ף ז\"ל מוקי לה במוצא כרבא ואתיא כפשטה. אבל בעושה אסור והני מילי הצורות שהיו במרכבה אפי' כל אחד לבדו דלית לן תירוצי דרבא אבל שאר כל הצורות מותרות וצורת אדם אפילו במוצא אסור. נמצאו שלשה חילוקים בדבר צורת אדם בכל גוונא אסור שאר כל הצורות בכל גוונא מותר צורת אריה ושור ונשר במוצא מותר ובעושה אסור. הרי לך לפי שטה זו שהיא הנכונה לדעת הר\"ן ז\"ל דצורת אריה לדעת הריא\"ף ז\"ל אסור לעשותה. ואפילו אם תרצה לומר שדעת הריא\"ף כדעת הרמב\"ם שהתיר כל הצורות ואפילו צורת אריה לא תיקשו לן כולי האי למה השמיט הרב מימריה דאביי דכיון דכתב תירוצא בתרא דלהתלמד שאני והביא שתי הברייתות הכל בכלל ואי לאשמועינן דלא אסרה תורה אלא דמות ארבע חיות בהדי הדדי כיון דתני חוץ מפרצוף אדם ידעינן דלא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי. דאי כל אחד לבדו הרי אדם בכלל דמות ארבע פנים ואדרבא בעלי החדושים הקשו תרתי למה לי ותירצו לעבור עליו בשני לאוין. אי נמי אם מצא פרצוף אדם שאסור להשלים עליו דמות ארבע חיות. מכל מקום אפי' לפי שטה זו למדנו דחמירי הצורות שהם במרכבה יותר משאר צורות דהא איצטריכא ליה לאביי לחדותי לא אסרה תורה אלא דמות ד' חיות בהדי הדדי. ותו איכא לאוכוחי דאפי' המתירים שאר הצורות ואריה בכלל בנ\"ד מודו דאסור לעשותו בבית או בשדה דאיכא משום לא תלכו בחקות הגוים. לפי שחק הוא לעובדי כוכבי' ומזלות בכל מקומות מושבות ודירתם שמציירים אותו הכוכב שעובדים בבית תפלתם ובבית ועדם ועל פתחיהם ועל הנס שלהם. כללא דמלתא אין בית ולא כלי מכובד אשר אין שם מת ואומרים שזה הוא הגדול שבכולם ועל כן מציירין אותו עם כתר בראש אותו הכוכב או דבר אחר ואע\"ג דבנדון דידן אין הצורה דומה לצורה שהם עובדים שפעמים עושים אותה בעלת כנפים כנשר לעוף מ\"מ גם הם לפעמים מציירין אותו בלא כנפים ובלא דבר אחר. וכמדומה לי שמעתי מפי אחד מאלו שעובדים כוכבים או דמות כל ואמר לי כי בזמן שעולים לבית תפלתם או ביום אידם מציירין אותו בכנפים כנשר יעוף בשמים ואעפ\"י ששקר נחלו אבותם מ\"מ למדנו מהם כי במיני ציורים מציירין אותו. אם כן כל ישראל המצייר צורה כזו על פתח ביתו או על הארמש שלו או בכל מקום שיהיה בממשלה ההיא עובר משום ובחקותיהם לא תלכו שהוא מראה בעצמו שהוא תחת ממשלת השר שלהם ומה' יסור לבו ואינו בכלל יעקב חבל נחלתו. וכי תימא דלא שייך בכי האי לא תלכו בחקות הגוים ליתא דהא כתב הרמב\"ם ז\"ל פרק י\"א מהלכות עכו\"ם וזה לשונו ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של ע\"ז כדי שיכנסו בו רבים כמו שהם עושים וכל העושה אחד מאלו וכיוצא בו לוקה. וכתב עליו הראב\"ד ז\"ל איני יודע מהו זה אם יאמר שלא יעשה בו צורות כמו שהם עושים או שלא יעשה חמנים לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים ע\"כ. הרי לך בהדיא כי עשיית הצורות כמו שהם עושים הוי בכלל הלאו. ולדעתי שכן הוא כיון שצורה זו חוק הוא להם. והשתא ומה אי אערקתא דמסאנא אמרינן יהרג ואל יעבור כל שכן בצורה כזו. ואע\"ג דמוקמינן לההיא בשעת הגזרה מכל מקום איך נעשה אנחנו מדעתנו ורצוננו בלי אונס וכופה דבר מכוער כזה אשר לא שמענו ולא ראינו מימינו כמוהו. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דרוח מינות זרקה בראובן. ורוצה שישתחוו לבבואה שלו. ותו איכא לאוכוחי מתשובת הרא\"ש ז\"ל כתובה סימן ה' על ענין המחצלת הנקראת סיג\"אד' בלשון ערב ואסר לתלותה בבית הכנסת וצוה להוציאה משם ולא לישב עליה. והשתא ומה אם הסיגאד\"ה שמפני שנהגו בני הישמעאלים לסגוד עליה שעל כן נקראת סגאד' והישמעאלים אינם עובדים ע\"ז כאשר כתב הרמב\"ם ז\"ל בתשובה. ואפילו הכי אסר להניחה בביהכ\"נ כל שכן צורה כזאת ובארצות עובדיה. וזה לשונו בסוף תשובתו כיון שכן נראה שאסור לתלותה בבית הכנסת וכל שכן בצדי ההיכל וצריך להוצי��ה משם כדי שלא ישאר לה שום זכר בביהכ\"נ כי מה לנו להניח בבהכ\"נ דבר כזה שהוא מוכן ומזומן לתפלתם ואין ראוי לשום ישראל לערער על זה כדי להניח שום מחצלת כזו בבית הכנסת וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישר' לדרך רעה וראוי ליסרו עד כאן. וגם על האוסר תמהתי איך לא זכר תשובה זו שהיא תשובה נצחת לנדון דידן כי מי הוא אשר חננו ה' דעה והשכל שלא יודה שיש בצלם אריה בולט מוזהב וכתר בראשו בארצותם יותר שמץ ע\"ז ממה שבמחצלת שסוגדין עליה הישמעאלים שאין בה אלא צורת משקל שחור וגם בטוליטולה נהגו איסור בזו המחצלת. וגם אנו בעניותנו נהגנו במצרים כשאנו מתפללים בבית מן הבתים בברית מילה או בבית האבלים ופורשים מאלו הסיגאדאש בבית אנו מצווים להסירם בשעת התפלה. גם מאותה תשובה של הרא\"ש זכרונו לברכה למדנו כי ראובן זה ראוי ליסרו אם לא יאבה שמוע דכתיב ואם לא ישמעו בשלח יעבורו. ותו איכא ראיה מהא דתניא במסכת שבת פרק השואל כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנה עצמה אף בחול אסור להסתכל בה דכתיב אל תפנו אל האלילים. וכתב עלה רש\"י והר\"ן זכרונם לברכה כגון בני אדם שצרין בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם כמו מעשה דדוד המלך עליו השלום וגלית הפלשתי. הרי לך בהדיא דשאר צורות של חיות אסור להסתכל בהן אף בחול מפני שמפנה אל מדעתו. וכל שכן גולם אריה מוזהב וכתר מלכות בראשו בבית הכנסת שהכל יהיו מסתכלין בו וראובן זה חוטא ומחטיא. ואעפ\"י שכתבו התוספות דאיירי שעשאוה לשם ע\"ז ועדיין לא עבדום הרי רש\"י והר\"ן ז\"ל חלוקים וכל פוסקי ההלכות כתבוה סתם משמע דבכל גוונא איירי וכן הדין דכיון דטעמא הוי משום שלא יפנו אל מדעתם מה לי צורת ע\"ז מה לי אחרת. ומהאי טעמא נמי לא מפלגינן בין דיוקנאות לשאר צורות חיות משונות. והא דקתני ודיוק' עצמה ה\"ה לצורות חיות משונות ואסיפא קאי. גם הראיה שהביאו מתוספות ז\"ל אינה מכרחת דכתבו ז\"ל דהא בנן של קדושים לא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא מכלל דאחריני הוו מסתכלי ע\"כ. ואיכא לדחויי דילמא אחריני נמי לא הוו מסתכלי בשאר צורות משום אל תפנו אל האלילים אבל צורתא דזוזא כיון דרגילי בה ודשו בה אע\"ג דהוו מסתכלי בה לא הוו מפנה דעתייהו מאתו יתברך. ובנן של קדושים אפילו בצורתא דזוזא לא הוו מסתכלי. הילכך צורה משונה כאריה מוזהב וכתר מלכות בראשו מונח למעלה מן ההיכל הכל מסתכלים בו ומפנים אל מדעתם. וזה דבר ברור לכל בעלי היושר המודים על האמת. ותו איכא טעמא אחרינא שהרי האריה הוא מלך על כל בני שחץ ומושל על כל החיות ועל כל הבהמות והוא הגבור על כולן ועל כן נמשל בו יתברך דכתיב אריה שאג מי לא יירא. וכבר ידעת שכל הדברים יש להם שר ומושל ודוגמתם למעלה ואם כן ראובן זה שעשה צורת אריה ונתן כתר מלכות בראשו כאלו מכתיר וממליך את דוגמתו על כל העולם ונמצא שהוא נותן כח וממשלה לאל אחר וזה הוא סוד ע\"ז ליודעים רחמנא ליצלן ונוסף על זה שנותן אותו למעלה מספר התורה הנתון בהיכל. וקרוב בעיני שהוא קוצץ בנטיעות. ואל יהי טעם זה קל בעיניך שהרי הוא נכון כפי הנגלה והנסתר ובפחות מזה טעו הראשונים. והוא הדין והוא הטעם אם מכוין ראובן להגביה דגלו ונסו שנראה כאלו מגביה אותו למעלה מספר תורה וכאלו רוצה שישתחוו לדגלו ונסו שיש בזה שמץ ע\"ז. ואעפ\"י שיאמר ראובן כי מעולם לא נתכוון לדבר מזה גם אנו נודה לו. אבל מ\"מ אין ראוי לעשות דבר שאינו הגון מצד עצמו אעפ\"י שלא תהיה הכוונה רעה כי האדם יראה לעינים וא��נו יודע מה שבלב וזה מבואר מעצמו אין צורך באורך. תו איכא טעמא אחרינא כיון דאיכא כמה וכמה עכו\"ם שהורגלו בעבודת צורתם וצלמם. א\"כ גם לצורה שהם מכבדים אותה יותר משאר הצורות שלהם בארצות היושבים שם ודאי עובדים אותה שהרי אין מבחינין בין צורה זו לצורה זו אלא הפקחים שבהם וכמה פעמים ראיתי אותם נשבעים בכוכב שלהם. וכיון שכן ראוי להחמיר בצורה זו בארצכם כצורת דרקון בשאר ארצות. ואפי' אם תמצא לומר דספיקא הוא ראוי להחמיר כיון שהוא ספק ע\"ז שכן מצינו שהחמיר הכתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו'. תו איכא טעמא אחרינא שע\"י שמסתכלים בצורה זו אין מכוונים לבם לאביהם שבשמים וכן כתוב במרדכי בשם הר\"ב וז\"ל נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורת חיות ועופות אם יפה הם עושים או לא. והשבתי שלא יפה הם עושים שמתוך שהם מסתכלים בצורות הללו אין מכוונים לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן איסורא משום לא תעשה לך פסל דהא מסקינן בפ' כל הצלמים שאני ר\"ג דאחרים עשו לו ואפילו חשד ליכא בציורים שהם ממיני צבעונים בעלמא ואין בהם ממשות כלל דלא חיישי לחשדא אלא בחותם בולט וכו' למדנו מדבריו שבכל הצורות כולן איכא למיחש לחשדא אם הם בולטות ולא חילק בין אם הן נעבדות או בלתי נעבדות. וכן נראה שהיא סברת רבינו אליקים ז\"ל וההג\"ה שכתבנו לעיל. וטעמא דמלתא נ\"ל כיון דעכו\"ם כל מאי דמשכח מן הצורות פלח אם כן איכא למיחש לחשדא. ומיהו חומרא גדולה היא בעיני שיהא אסור לעשות שום צורה בולטת אלא מינקט מלתא מציעתא עדיף והוא דעת הרמב\"ן ותלמידיו ז\"ל שאם הצורה ידעי' בודאי שאינה נעבדת לא חיישינן בה לחשדא. ואם הוא ספק אזלינן לחומרא. א\"נ כאשר פירשתי אני בדעת הריא\"ף דצורת אריה ושור ונשר דאיתנהו במדור העליון אע\"ג דידעינן בודאי שאינן נעבדות איכא למיחש לחשדא אבל שאר הצורות לא. וכן נראה לי דעת רבינו ירוחם ז\"ל שכתבנו למעלה. והיינו דנקט הני תלת ובנדון דידן נפקא מינה לראובן בעצמו בביתו שהוא אסור לעשותו ולהשהותו משום חשדא ובבית הכנסת דאיכא רבים דליכא חשדא מכוער הדבר לכולי עלמא. עוד יש בענין המכוער הזה חלול השם גדול לאין קץ מכמה צדדין וצדדי צדדין. ומפני שראיתי להר\"ר אליה קפשאלי נר\"ו שהאריך בטעם זה בקונדריסו קצרתי בו ותראנו משם. עוד יש ראיה ממה שאמרו ז\"ל אסור לאדם שיתפלל אחורי רבו ושמעתי בטעמו של דבר שלא יאמרו משתחוה הוא לרבו. וכמדומה לי שהוא מן הירושלמי אלא שלא נפנתי לבקש. ומזה הטעם בעצמו אנו אוסרים להתפלל כנגד המראה שלא יאמרו משתחוה הוא לבבואה שלו. ואם הם ז\"ל חששו לחששא רחוקה כזו אנו לא נחוש שלא יאמרו משתחוים הם לצורת אריה שהוא מכלל נושאי המרכבה. ובכמה מקומות חששו רבותינו ז\"ל למראית העין. עוד יש טעם אחר כללי דתנן אל ישנה אדם מפני המחלוקת וכל דבר שיש בו קנאה ושנאה ודאי באים לידי מחלוקת. ועוד כי למחר יבא אחר לחדש דבר בבית הכנסת ויאמר גם אני אשים הארמש שלי בבית הכנסת ונמצא הבית מלא זבחי ריב ומזה הטעם אני אומר שאין לראובן לחדש שום דבר בבית הכנסת אשר לא עשו הראשונים ולא לשום בבית הכנסת שום דבר אפילו שאין בו צורה כלל חוץ מהנהוג מפני המחלוקת. וכבר ידעתם עונש המחלוקת כי מנפש ועד בשר יכלה וראוי להתרחק ממנו כהתרחק מן האפעה. ומזה הטעם בעצמו אין ראוי לשום יחיד שיעשה דבר בבית הכנסת שנראה כמחזיק בו. דאע\"ג דאין מחזיקין בשל רבים מכל מקום יש מחלוקת. ודרך כלל כל דבר שימשך ממנו מחלוקת ראוי למונעו. ועל ענין שמו ושם אבותיו לא אדבר בזה פן אחלל כבוד המתים שכבר מתו אבל בדרך כלל אומר לך שאין דרכנו לקרא גאון אלא לאותם שהיו אחר רבנן סבוראי קודם הריא\"ף ז\"ל. ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה שיהיה יודע שיתא סדרי על פה גמרא ומשניות. אבל מהנעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו. כללא דמלתא שהמעשה המגונה הוה אסור מכמה טעמים חדא שעיקר הדין פלוגתא. ותו דיש לחוש לאחרונים שעשו מעשה. ותו דמקצת הראשונים לא התירו אלא לרפואה. ותו דמינקט לחומרא באיסורי תורה עדיף טפי. ותו כיון שיש בזה שמץ ע\"ז ראוי להחמיר. ותו דקרוב לודאי שעובדים לצורה זו. ותו דאפילו אם הוא ספק יש להחמיר משום חומרת ע\"ז ותו כיון דצורה זו מכלל נושאי המרכבה ראוי להחמיר בה. ותו דבבית הכנסת מכוער הדבר. ותו דאית בה משום ובחקותיהם לא תלכו. ותו דאסור להסתכל בדיוקנאות. ותו דאיכא חלול השם. ותו דאין ראוי שיהיה בבית הכנסת שום רמז להם. ותו דעל ידי שמסתכלין בצורה אין מכוונים לבם. ותו דמגביה את כח האריה למעלה מספר תורה בהיכל. ותו דנראים כמשתחוים לצורה. ותו שיש בדבר מחלוקת. הרי לך כמה טעמים שכל אחד לבדו מספיק לכל חרד אל דבר ה' כל שכן בהצטרפות כולם. ואם יסכימו חברי אמינא בשמתא דשמתיה ברק למרוז ליהוי כל מי שיניח צורה זו או כיוצא בה בבית הכנסת. ושאר ישראל הכשרים פטורים ועליהם תבא ברכת טוב: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באחד מבני הגדולים שמת ביום טוב ראשון של פסח שחל בחמישי בשבת והמתינו עד הלילה שהיא יום טוב שני ונתעסקו בו ישראל והוליכוהו לבית הקברות וצוה אביו את משרתיו שלא יקברוהו אלא עד דמדומי חמה הכנסת שבת כדי להצילו מדין חבוט הקבר וכיון שראו החברים שלא רצו לקוברו חזרו להם ונשאר המת מוטל עד שהלך למחר אביו ביום טוב שני וקברו סמוך ממש לשקיעת החמה וחזרו לעיר בליל שבת. ועתה צריך לדעת אם היה מותר להלינו אם נקרא זה לכבודו. עוד אם הועיל להצילו מדין חבוט הקבר במה שהניחוהו עד סמוך לשקיעת החמה. עוד אם היה מותר ללכת ביום טוב שני חוץ לתחום הואיל ולא היו מלוין את המת לפי שיש יותר מתחום שבת. עוד אם עשו החברים איסור במה שיצאו חוץ לתחום וחזרו ולא עשו המצוה. עוד אם יש בחזרה צד איסור לפי שחזרו ממקום שהוא קרוב לבית הקברות לפי שהעיר גדולה הרבה ועשויה כקשת ובהליכה דרך היתר ובחזרה חזרו דרך הקשת. עוד אם היו מותרים לבא אל בתיהם או היו צריכים לשבת בראש הקשת עד מוצאי שבת. עוד היה במעשה שצוה (לו) אביו [של] מת שיניחו לו תפליו תחת שיחיו של מת וקברם עמו אם יש תועלת למת בזה או אם הדבר אסור מפני אבדן כתבי הקדש: ",
+            "<b>תשובה </b>הנני משיב על ראשון ראשון. תנן בפרק נגמר הדין כל המלין את מתו עובר בלא תעשה דכתיב לא תלין נבלתו וגו' ואם היה בארץ ישראל עבר נמי משום לא תטמא את אדמתך וגו'. וחכמי האמת החמירו בה הרבה ואמרו כי בהלינו את המת נכנסים בו כחות הטומאה התאבים להתלבש בגוף העשוי בצלם של מעלה והם שולטין בלילה והנשמה מצטערת הרבה ואין מכניסין אותה למחיצתה עד שיקבר הגוף. וכן אמרו במדרש רות כל זמן דגופא לא נחית לדוכתיה נפשא דיליה אוף הכי וכן נמצא במדרש הנעלם בכמה מקומות. עוד יש טעם אחר נכון מאד על דרך סוד העיבור כי שמא הגיע זמנו להתגלגל וזה שהלינו נמצא מאחר ודוחה גזרותיו של הקב\"ה כי הוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזה שמלינו מבטל מחשבתו יתברך כי כל עוד שלא נקבר הגוף לא תתגלגל הנשמה רמז לזה מה שכתוב אחר פסוק זה לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'. מכל מקום אמרו חז\"ל שאם הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו מותר ובנדון דידן פשיטא לי כיון שלא הועיל להצילו מחבוט הקבר כמו שאני עתיד לבאר בע\"ה לא נקרא זה לכבודו אלא אדרבה קלון הוא לו. אלא אפילו תימא שניצול ע\"י כך מדין הקבר לא נקרא זה לכבודו אלא כגון להביא לו ארון ותכריכין שהוא דבר של כבוד אבל ענין העונש לא נקרא כבוד וכל שכן שלא ניתן לידחות הלאו של לא תלין נבלתו משום ספק שמא יהיה נדון בדין חיבוט הקבר שמא לא יהיה נדון וכ\"ש שהדבר ברור שלא הועיל כלום להצילו מדין חיבוט הקבר מכמה טעמי. חדא כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזירת קונו ודינו ואם היה חפץ יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו ערב שבת ממש וכיון שהמיתו בחמישי משמע שחפץ לדונו וזה מתחכם עליו יתברך רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואפילו תימה דבשבתא לא שכיח דינא כלל הקצור קצרה ידו יתברך מלהפרע ממנו ביום ראשון ויום שני או בדין אחר רע וקשה מחיבוט הקבר. עוד אני אומר כי אינו ניצול מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול. עוד בעינן תנאי אחר שיהיה צדיק ובעל מצות הרבה אבל מי שאין בו מדות אלו אדרבה מכביד עליו העונש דמעייני בדיניה טובא. שוב מצאתי ברייתא וז\"ל שאלו תלמידיו את ר' אליעזר כיצד דין הקבר אמר להם בזמן שאדם נפטר מן העולם בא מלאך המות ויושב על קברו ומכה איתו ואומר לו הגד לי מה שמך ומשיב לו שמי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם ואיני יודע שמי מיד מכניסין בו רוח ונשמה בפיו ומעמידין ומושיבין אותו בדין א\"ר יהושע כמין שלשלשת (יד) [יש] ביד מלאך המות חציה של אש וחציה של ברזל ומכה בה פעם אחת איבריו מתפרקין שנייה עצמותיו מתפזרין ובאין מלאכי השרת ומקבצין אותם ומכה אותו פעם שלישית עד שנעשה אפר. יום שני דנין בכך ויום שלישי ביותר כיצד דנין אותו משתי עיניו ומב' אזניו ומשפתיו ולמה מפני שהוציא דבר תפלות ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר וחרף בני אדם וכן כולם. רבי מאיר אומר קשה דין חיבוט הקבר יותר מדינה של גהינם שאין דנין בתוכה אלא רשעים ומי\"ג שנה ומעלה ודין חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים דנין בה ואפילו גמולי חלב ויונקי שדים ואפילו נפלים נידונין בה מכאן אמרו הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת אינו רואה חיבוט הקבר וכל מי שאוהב את הצדקות ואת התוכחות וגמילות חסדים והכנסת אורחים ומתפלל בכוונה אפילו מת בבבל ומת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר ואף לא דינה של גהינם שנאמר קראתי מצרה לי וגו'. מצרה זה חיבוט הקבר מבטן שאול זה דינה של גהינם למדת ממנה שיש דין חיבוט הקבר שלשה ימים. עוד דבעינן שימות בע\"ש קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה. עוד דבעינן שימות בארץ ישראל ואם היה בחוצה לארץ צריך שימצאו בו התנאים הנזכרים. אבל מת בחמישי ובח\"ל ולא היו בו התנאים הנזכרים בברייתא ולא מקצתם טוב היה לו ולאביו לדחות את מטתו מיד כיון שלא הועיל כלל בהלנתו אלא אדרבא וזה פשוט מאד. ולענין אם היה מותר ללכת חוץ לתחום ביו\"ט שני הואיל ולא היו מלוין את המת לגבי אביו איכא למימר יו\"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן דפסקינן כרב אשי דאמר הכי פרקא קמא דיום טוב וכיון שלא היו יכולים לקוברו עד שיבא אביו הויא הליכתו לצורך המת ומותר אבל שאר בני אדם שהלכו ללות את החי חללו את המועד דבקושי התירו ללות את המת ביו\"ט שני אבל בנ\"ד שלא היו מלוין את המת ודאי אסור. ורבני צרפת התירו ללות את המת חוץ לתחום אפילו רוכבים ולא הסכים הרב ר' משה בר מיימון זכרונו לברכה עמהם ולא האחרונים אלא בשני תנאים שיהיה בלי אפשר ללכת אלא רוכבים ולקוברים לבדם אבל שאר בני אדם אסורים. ולדעת הכל אסור לצאת חוץ לתחום אלא עם המת ללותו או אותם שיש בהם צורך לקבורתו ואפילו לגבי אביו לבי מגמגם דכיון שלא היה המת עמהם איכא משום חשדא והראיה דתניא הכל מודים שלא יקוץ ארזים לעשותם נסרים כדי לעשות לו ארון וטעמא דמלתא מפני שהיא מלאכה רחוקה מן המת ואיכא משום חשדא והשתא אתה דן קל וחומר אם בהיות המת עמהם אסרו לקוץ ארזים ואפילו בחול המועד משום חשדא. כל שכן בנדון דידן שאין המת עמהם והוא יו\"ט דאיכא חשדא דלא מסיקי אינשי אדעתייהו שהוליכו את המת והשהו אותו מתחלת יום חמישי עד סוף יום ששי. וכיוצא בזה כתב ריב\"ש ז\"ל בתשובה בסימן קי\"ז. עוד שלא היה הליכתו הכרחית לצורך המת שהרי היו לשם החברים והיה יכול לצוות להם או לעבדיו אשר היו שם שהלכו עם המת שיקברוהו סמוך לשקיעת החמה. ואע\"ג דלויית המת איננה הכרחית ואפילו הכי התירוה לא קשיא כלל דסוף סוף איכא מצוה ללוותו וכל דבהדי מת התירו רבנן אבל הכא דאין המת עמהם ובשעה שיוצא חוץ לתחום אין עושה מצוה לא התירו ומודה אני שאם לא היו שם קוברים שהיה מותר לצאת חוץ לתחום לקוברו ומיהו אם היה רחוק שלא היו מגיעים לו היום לקוברו אסור לצאת חוץ לתחום וכן כתב ריב\"ש באותה תשובה. והאלהים יכפר בעד כי שגגה היא וסברי מצוה קא עבדינן. ולענין אם היו מותרים לחזור לא מיבעיא אם אין שם ד' אלפים אמה דאמרינן הבלעת תחומין דפשיטא דמותרין לחזור אלא אפילו יש שם יותר משני תחומי שבת מותר לחזור שלא תהא מכשילו לעתיד לבוא. ואעפ\"י שהרמב\"ן ז\"ל נסתפק בדבר בספר תורת האדם מתוך לשונו משמע שרוצה להקל וכן כתב בעל מגיד משנה להקל וכן אני אומר להקל דיו\"ט שני מדרבנן הוא ומשום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם דאנן השתא ידעינן בקיבועא דירחא. ואע\"ג דכתב בספר כל בו מעשה בבדרש במת שמת במקום אחד והתירו לשנים מן הקרובים ללוותו עד בדרש ולרכוב בדרך אך לא שבו באותו היום למקומם אך נשארו בעיר בדרש אותו היום. ומשמע מהאי עובדא דאסור לחזור. לא קשיא כלל חדא שלא רצו לשוב על רגליהם ורוכבים על סוסים לא התירו להם דהבו דלא לוסיף עלה דדוקא בשעת שמלוין את המת התירו רכיבה אבל בחזרה לא התירו. ותו כיון שהיו במקום מיושב ויותר טוב ממקומם מה צורך שיחזרו וליכא הכא טעמא שלא תהא מכשילן אבל בנדון דידן שהבית הקברות הוא במקום שמם ומדבר ואפילו אילן אין שם להסתר מהשמש ואין שם לא מאכל ומשתה ודאי דאיכא טעמא שלא תהא מכשילן ולפיכך מותרין לחזור ולהביא כלי אומנת הקברים בידם. וא\"ת מאי למימר הלא אין עירוב והוצאה ליו\"ט. י\"ל דהני מילי בדבר שיש בהם צורך היום קצת אבל דבר שאין בו צורך היום קצת כגון אבנים לבנין אסור והכלים כיון שאין בהם צורך בחזרה אימא לאבנים לצורך בנין דמו ואסור קמ\"ל דמותר. ומעתה אתה למד לחברים אעפ\"י שלא קברו את המת היו מותרים לחזור שלא תהא מכשילן כל שכן שכבר עשו מצוה בחפירת הקבר וזה ברור. ומעתה מה ששאלת לענין העיר העשויה כקשת לנדון דידן לא איצטרך אלא לעלמא אם שבת קרוב לראש הקשת בתוך אלפים אמה ורחוק מביתו הרבה כגון שביתו היא בראש הקשת הב'. הדבר ברור כיון שהוא רשאי ליכנס בתוך הקשת שהוא תחומו כיון שנכנס נכנס ומותר לבוא אל ביתו דרך הקשת אעפ\"י שהיא בראש הקשת השני ונמצא מהלך ממקומו עד הקשת אלפים וכל עיגול הקשת שהוא רחוק הרי זה מותר ומתוך פשיטותו לא ראו הפוסקים לכותבו. אבל בקשתי ומצאתי המאירי שכתב כן בהדיא וז\"ל ואין ספק שאפילו היה הקשת רחב וארוך כל כך עד שבין שני ראשין יותר מארבעה אלפים אמה אורך ובין קשת ליתר יש הרבה יותר מאלפים אמה דודאי אותם האנשים ששבתו בקשת יכולים לילך כל עגולו של קשת וריבועו ויכולין לבוא עד ראשי הקשת ומשם ואילך אלפים אמה עכ\"ל. הרי לך בהדיא שהיו יכולין לבוא לבתיהם דרך הקשת אבל לבוא דרך היתר צריך עיון במדידה אם יש יותר מד' אלפים אמה בין שני ראשיהם ואם יש יותר מאלפים אמה מן הקשת ליתר. ואת\"ל שיש יותר מאלפים דילמא באותו המקום שיש יותר מאלפים מהקשת ליתר אין בו במשך ארבע אלפים אמה: ",
+            "<b>הכלל </b>העולה שכל עוד שלא נמדד יפה אין ראוי שיבאו אלא דרך הקשת שנתברר לכם שאין משם לבית הקברות אלא פחות מאלפים אמה והוצרכתי לכתוב זה לפי שיארע בכל ערב שבת ויקברו אותו קרוב לשקיעת החמה ולא נשאר שהות ביום לבא דרך היתר והכא ליכא טעמא דשלא תהא מכשילן לעתיד לבוא דאע\"ג דאמרינן האי טעמא לענין שבת הני מילי ליוצא להציל מיד הגיים וכו' דבהיתר יצאו אבל קבורת המת שלא הותרה בשבת. וגדולה מזו אני אומר דאפי' ביו\"ט שני ממש לא התירו לחזור אלא בזמן דליכא לחזור אלא בהכי אבל הכא דאפשר להם לחזור דרך הקשת לא נתיר להם לחזור דרך היתר ובאיסורא וזה פשוט וכן צריך להזהיר את הקוברים. ולענין הנחת התפילין הדבר פשוט דאסור לאבד כתבי הקדש דאפילו ס\"ת שבלה לא התירו אלא בכלי חרס ואצל צורבה מדרבנן אבל תפילין כשרים אסור וכן הוכחנו אותו על ככה והוציאן וראינו אותם שעדיין לא נפסדו ולא נתקלקלו. ואם היה הנפטר נזהר הרבה במצות תפלין כבר היה מקום להניחן על קברו ועל ארונו לפי שעה לומר קיים זה מה שכתוב בזה כמו שעשו לחזקיה אבל איני רואה בדור הזה מי שראוי לכך אלא אדרבה מכבידין עליו העונש לפי שמדקדקין אחריו לראות אם היה ראוי לכך או לא. וכבר כתבו הפוסקים דהאידנא אין מניחין ס\"ת על ארון אפילו על גדול הדור. הכלל העולה שאין ראוי לאדם להתחכם על קונו אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>המשביע בצחצחות הנפשים. בנן של קדושים. טוב עם אלהים ועם אנשים. האדון אשר אליו מבקשים. מאז חדלתי לקטר למלאכת השירים והמליצות ישנים גם חדשים. כי גם שיבה וגם זקנה זרקה בי ופני הילדות והשחרות כבושים אמרתי אני אל לבי הלואי יהיה פנאי לדרושים. אשר מהם אין מנוס כי יש עלי עול צבור גדול כזה ישמרם צורם. ועול חברים מקשיבים לקולי יחשבו אף [הם] כענקים. ועול דרך ארץ הקשה מכולם כי לא התרתי לעצמי אפילו מה שהתירה אותו תורה בחשבי כי אין בדור הזה מי שראוי לכך ולכן אל יאשימני כ\"ת איך לא השבתי לו על מכתביו ראשונים ואחרונים וכל שכן על דברי הלצותיו אשר ספר עלי דברים שאין בי אבל זאת אשיב אל לבי דברי המליצים הראשונים אומרה מיטב השיר כזבו. ובין כך ובין כך ירבו בישראל כמותך. ומעתה אשיב על דברי שאלתך כי הרשות נתונה. וזה לשון השאלה יבמה גדולה בת כ\"ב שנה נפלה לפני יבם קטן ונתעגנה כשמנה שנים והמתינה לו עד שהיה ראוי לחליצה וכשבקשו ממנו לפוטרה בחליצה לא רצה וטען שרצונו ליבם ועם היות שהנער נער אביו נתן עיניו בממון האשה ומלמד את הבן בכך ושאל ממנה גדולות ונפלאות לא ישוערו ואמרה לתת לו מן הבא בידה ולא נתר��ה כלל אדרבה היה משתדל אב היבם הנזכר להבריחו מן הארץ כדי לעגן את האשה להרבות עליו מהר ומתן וכשראו קרובי האשה כן הלכו לפני השררה והשררה שלחו הדין ביד החכם שבעיר יצ\"ו ונתנו לו רשות וכח לפסוק הנראה בעיניו על פי דין תורתינו הקדושה ופסק שמצות חליצה קודמת למצות יבום ואז אסרו קרובי האשה את היבם הנזכר והוציאוהו מבית האסורין עד שפטרה בחליצה ועכשיו טוען שאנוס היה בדבר וכדי לצאת מבית האסורין חלץ אך לא מלבו. אנא הודיענו כ\"ת מאי דעתיך אי איכא למיחש לחליצה מעושה ופסולה כיון שלא נהגו בארץ הזאת לכוף לחלוץ. או דילמא ליכא למיחש לחליצה מעושה וכשרה עד כאן. והנה הרב השואל העלה בכל פרטי השאלה הזאת להקל דמצות חליצה קודמת. עוד העלה דבנדון זה כיון שהוא נער דכופין לחלוץ. עוד העלה דאפילו בכל היבמים כופין לחלוץ. עוד העלה שאם שואל ממון כנדון דידן כופין לחלוץ שאין מתכוין למצוה. עוד דאפילו לכ\"ע כיון שחלץ לה מותרת להנשא כיון שעלתה לא תרד. כללא דמלתא דלא חשש להחמיר כלל. ורצה הרב המתיר לדעת דעתי הקצרה וסברתי הקלושה ואפשר דבאפרקסיתא דעניא תשתכח מרגניתא ונדרשתי לאשר (אלש) [שאלני] ופניתי מכל אשר לפני ואמרתי אעלה אף אני חלקי אחוה דעי גם אני. גרסינן בפרק החולץ תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה וכו' עכשיו מצות חליצה קודמת וכו' אמר רמי בר חמא א\"ר יצחק חזרו לומר מצות יבום קודם למצות חליצה. ומייתי לה גמרא בלי מחלוקת משמע דהלכתא היא. ותו בכל דוכתא דאמרינן חזרו לומר הוי הלכתא והתוספות דחקו למצוא אחד שאינו הלכה. ותו דרב ורב יהודה משמע דהכי ס\"ל דאמרי אי צבית ליבומי וכו'. ותו דפשטא דברייתא דפרק אעפ\"י הכי משמע דתניא אחת לי ארוסה ונשואה וכו' ואפילו שומרת יבם וכותבין עליה אגרת מרד אם אינה רוצה להתיבם. ותו גרסינן בתוספתא וכתבה הריא\"ף ז\"ל סוף פרקא קמא דיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות ואתיא כהלכתא דלמ\"ד מצות חליצה קודמת צ\"ל דאיתיה כמשנה ראשונה ואינה הלכה. ותו מההיא עובדא דההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאי ואתא לקמיה דרב חנינא ואמר ליה מהו למיחת להתם ליבמה אמר ליה אחיו נשא נכרית וכו' וע\"כ לא קאמר ליה הכי אלא משום דהוי חוצה לארץ ואסור לצאת דחיישינן שמא לא תרצה לבוא עמו ונמצא משתקע שם. ואי איתא הוה ליה למימר דאפילו בארץ ישראל מצות חליצה קודמת אלא ודאי משמע דס\"ל דמצות יבום קודם. וגם השואל לא נסתפק בזה מעולם. ותו גרסינן בפרק מצות חליצה ההיא אתתא דאתיא לקמיה דרבי חייא בר אבא אמר לה בתי עמדי ליבום וכולי וכן בת חמוה דרב פפא משמע דאם היבם הגון מצות יבום קודם ואם אינו הגון מטעין ולא כופין. ותו אמרינן מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר וכו' ואיכא למשמע מהא תרתי חדא דכי הוי הגון חוסמין אותה וכופין ליבום וכי לא הוי הגון אין כופין אלא משיאין לו עצה הוגגת וקשה אעובדא דידן בתרוייהו. מכל הני שמעתתא איכא למשמע דמצות יבום קודם ומקרא מלא דבר הכתוב ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו והתורה לא תשתנה בזמן מן הזמנים וזו מודעא רבה לאבא שאול. וכל שכן כי ליודעים חן סוד יבום וחליצה מבואר להם כי מצות יבום הוא עיקר המצוה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והחליצה תקנה גרועה וסימניך חלץ מהם. ואני שמעתי עליך האח כי קבלת ממר אביך ז\"ל וכן הבנתי מתוך קונדריס אחר שהראה לי אחי כה\"ר שמואל הלוי נר\"ו על ענין המחלוקת שחלקו ז\"ל באי זה כתב ניתנה התורה ��י בכתב אשורי או בכתב עברי ואני נשאתי ונתתי בה הרבה אחר שראיתי דברי הריטב\"א ז\"ל ודברי כ\"ר יעקב ן' חביב ז\"ל וראיתי הירושלמי במסכת מגילה והעלתי כי לדברי כולם לוחות ראשונות נכתבו באשורי. ומתוך אותו הקונדריס הבנתי שכבודו יש לו קצת עסק בנסתרות ואיך הסכימה דעתך לומר כי יפה הורה המורה לומר שמצות חליצה קודמת. ולכן זאת עצתי אם תאבה שמוע חזור בך מזה הדעת ואל תאשימני ותחשדני שאני פוסק הלכות ומורה הוראה על דרך הקבלה אלא אני מחזיק את האמת בדרך אמת. ואע\"ג דאם אינו מכוין לשם מצוה פוגע בערוה דמהאי טעמא אמר א\"ש דמצות חליצה קודמת לא קשיא כלל איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא. קרא דכתיב יבמה יבוא עליה מכל מקום והתורה אסרתה והתורה התירתה וזהו היתר הבא מכלל איסור. ואיבעית אימא סברא יבא הטוב ויבא מכל מקום ומעשה דיהודה יוכיח שהרי לא נתכוין למצוה ויצאו ממנו מלכי בית דוד והמלך משיחנו שיגלה במהרה בימינו. ולא לחנם חזרו לומר מצות יבום קודם ולא ראיתי מי שיסבור באמוראים מצות חליצה קודמת זולת שמואל לפי דעת קצת מפרשים דאמר אין כותבים אגרת מרד על שומרת יבם. וכן הסכימו כל גאוני עולם ראשונים ואחרונים זולת מתי מספר כמו שאני עתיד להזכיר שמותם. ואלה הם הגאונים בכלל. השאלתות הריא\"ף הר\"ז הלוי הר\"ר אפרים תלמידו הריא\"ף הר\"ר יוסף ן' מיגאש הרמב\"ם הראב\"ד מגיד משנה רבינו ישעיה מטרני רבי הושעיא הר\"ר שמעון המעילי רבינו יהונתן הרמב\"ן הרשב\"א הרא\"ה הריטב\"א הר\"ן ז\"ל. וז\"ל הריטב\"א בפרק אעפ\"י ורבינו הרמב\"ן הכריע כדברי הגאונים ז\"ל שהלכה כמשנה ראשונה שכן חזרו לה בדורות האחרונים ע\"כ. וכן כתב הרא\"ה בשם הראב\"ד ז\"ל דהאידנא מצות יבום קודמת. וכן העלה הרמ\"ה. וכן כתב ריב\"ש בתשובה. וכן כתב רבינו עובדיה בפירוש המשניות שלו והאיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים והוא היה תלמיד אשכנזי' וראה את כל דברי הראשונים כי היה אחרון בזמן כי אין לו מ' שנה שנתבקש לישיבה של מעלה. וז\"ל בפירוש משנת בכורות חזרו לומר המיבם לשם נוי לשם ממון הוי כפוגע בערוה שלא במקום מצוה ואין הלכה כן אלא הואיל ופקע איסור אח מינה כשמת אחיו בלא בנים הרי הותרה לו לגמרי ואפילו יבמה לשם נוי לשם ממון עכ\"ל. וכן כתב רבי אבי\"ה בתשובה בשם אביו וגדולי הדור דמצות יבום קודמת והרי כתובה במרדכי וכן סברת מקצת חכמי הצרפתים. וכן כתב רבינו יונה וז\"ל וכותבין אגרת מרד על שומרת יבם זו היא שטת כל חכמי ספרד. אבל רוב חכמי צרפת פוסקים הלכה כאבא שאול וכולי אבל בקטלוניא ובפרובינצא נוהגים ליבם. אלה הם שמות הגאונים בעלי סברא זו אשר ראיתי סברתם מעל ספריהם הנמצאים אצלי ואפשר שיש אחרים הרבה ואני לא עמדתי עליהם. ומעתה מי הוא אשר ערב אל לבו לעשות מעשה ולהורות כנגד כל גאוני עולם אשר כל דבריהם קבלה היא. ואעפ\"י שיש אחרים שפסקו כאבא שאול כגון רש\"י ור\"י ור\"ת והסמ\"ג והסמ\"ק והמרדכי והר\"ם ורבינו פרץ ואחרים בעלי שטה זו. מ\"מ הדבר פשוט מאד ברוב מנין ורוב בנין. וכל שכן שהם להחמיר והמורה להקל. ואל תשכח מה שכתב הר\"ם שאף על פי שנהגו לפסוק הלכה כהריא\"ף במקום שאין התוס' חולקים לא יתחייב מינה שנפסוק הלכה כדברי התוס' וכל שכן בנ\"ד שיש כל הגאונים ולהקל ומרוב פשיטותו לא ראיתי להאריך. וכי תימא שסמך המורה הזה לפי מנהג המקומות אם המקום שלכם הוא מקום שנהגו לחלוץ ולא ליבם יש לו קצת טעם להוראתו. אבל מתוך השאלה הבנתי שקנדיא הוא מקום שלא נהגו לכוף לחליצה ואם כן טעה בזה טעות מפורסם שאפילו יהיה מקום שאין לו מנהג קבוע היה לו לפסוק כדעת רוב הגאונים אשר כתבתי ולפי מנהג רוב המקומות כאשר אכתוב בע\"ה וזה כי מנהג כל ספר\"ד וקטלוני\"א ופרובינצ\"א וארץ אשכנז כאשר כתב רבינו פרץ וכל המערב ומלכות מצרים וארץ הצבי ודמשק ותוגרמא ושפירא וגרמוזייא ומגנצא וכל הגלילות אשר שמענו שמעם נוהגין במצות יבום להקים שם המת על נחלתו. חוץ ממקצת הלועזים ומקצת הצרפתים ואם כן מנין למורה להניח מנהג המקומות הקרובים וללכת אחר מנהג הרחוקים אין זה כי אם בחור ברע ומאוס בטוב והרי רוב מנהג הארץ ההיא אחר הרמב\"ם ז\"ל או אחר חכמי אשכנזים ובכל אשכנז נהגו במצות יבום חוץ ממקצת שהוצרכו לתקן תקנות קבועות לחלוץ כמו שכתב מהרר\"י קולון ואיך הניח המורה הזה מנהג מקומו והלך להדבק בלועזים אשר אינו מהם ולא מהמונם לא ידעתי לו טעם. ואעפ\"י שיש מן האחרונים שכתב דהאידנא נהגו לחלוץ אפשר במקומו אשר נהגו כן אמרו אבל לא שינהגו כן בכל המקומות ואפילו אם אמרו כן בכל המקומות אנו לא נשמע להם אלא במקום שנהגו כי שמא אם היו רואים כל דברי הגדולים אשר כתבתי וראיותיהם היו חוזרים בהם. עלה בידינו כי מי שהורה בקנדיא דמצות חליצה קודמת לא יפה הורה וראוי שיחזור מהוראתו. ומר דקלסיה מטיבותיה עבד הכי דלא לכספיה כיון דס\"ל למר דהוי חליצה בדיעבד. וכיון דאסיקנא דמצות יבום קודמת צריכינן לתרוצי מה שהקשה ר\"ת ז\"ל חדא דהא סתם מתני' דבבורות דחזרו לומר מצות חליצה קודמת. וזו אינה קושיא אצלי חדא שהרי בזמן שחזרו לומר כאבא שאול היא שנויה ואחר אותו זמן חזרו למשנה ראשונה ומשנה לא זזה ממקומה ורבים כאלה נמצאו בגמרא. ותו דאותה משנה אינה עיקר דהיא שנויה שלא בדוכתה תדע דלא חששו לה דלא שקלי וטרו בה כלל אלא בדוכתה בפרק החולץ מייתו לה ומייתו עלה ההיא דרמי בר חמא דשמעינן מינה דלא הלכתא היא. עוד כתב דמוקמינן מתני' דריש יבמות כאבא שאול דקתני פוטרת מן החליצה ומן היבום ולא קתני מן היבום ומן החליצה. וגברא רבה חזינא ותיובתא לא קא חזינא דהא מסקינן בגמרא דמתני' בפלוגתא לא קא מיירי ומאי דאמרינן כאבא שאול לאו דאיכא פלוגתא דבזמן שנשנית מתני' חזרו לומר דמצות חליצה קודמת ולא שהיה שם מחלוקת באותו זמן שנשנית המשנה אלא לישנא בעלמא נקט חליצה ברישא משמע דאתיא לפי משנה אחרונה דחזרו לומר כאבא שאול אבל אח\"כ חזרו למשנה ראשונה. והא דלא נקט פוטרות מן היבום ומן החליצה לפי שעדיין באותו זמן לא חזרו למשנה ראשונה ושוב חזרו לה כדמסיק רמי בר חמא. ואפילו לדעת ר\"ת ז\"ל לא נקרא זה סתם מתני' דלישנא בעלמא הוא דאתיא כאבא שאול ולא דינא דמתני' ודוק ותשכח. וההיא דבר קפרא ודאי אתיא כאבא שאול ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה שהרי רבי סתם משנת בכורות כאבא שאול ואפ\"ה אמרינן דאינה הלכה משום דאמר רמי בר חמא דשוב חזרו למשנה ראשונה. ומעתה לא לפי הסוגיות ולא לפי פסקי הגאונים ז\"ל ולא לפי ראיות ר\"ת ולא לפי מנהג המקומות סמך המורה הזה להיות בכלל עם לועז. גם כי אלה הלועזים אשר מהר\"י קולון ז\"ל העיד על מנהגם לא ידעתי מי הם אם על הלועזים שיצאו מהגרוש הנה אני מהם לא ראיתי ולא שמעתי מהזקנים שיצאו משם שיהיה המנהג לחלוץ. ואם על האיטליינוש הוא אומר הנה הר\"ר עובדיה אשר הזכרתי למעלה היה איטליינו ובקי בכל מנהגיהם ואמר שפסק ההלכה מצות יבום קודם אפילו בזמן הזה והוא היה אחרון שבכולם וכל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו. ואפילו אם היה היבם מעם לועז כיון שנתיישב בארץ ההיא הרי הוא חשוב כבני עיר ונגרר אחר מנהגיהם לכל דבר ולכן לא טוב עשה בתוך עמיו המורה הזה שנתן אצבע בין שיני קרובי האשה לכוף את היבם לחלוץ שהרי לדעת כל הגאונים אשר זכרנו למעלה הויא חליצה מעושה ופסולה. ולענין הכפייה אפי' לדעת רוב בעלי הסברא האחרת מודים הם דאע\"ג דמצות חליצה קודמת אין כופין לחלוץ כדי שלא תהיה חליצה מעושה ופסולה. וכן בדין נהי דחזרו לומר מצות חליצה קודמת לאקדומי אמרו ולא לכוף לחלוץ דאי לא תימא הכי מה שאמרו חליצה מעושה פסולה אינה אלא לפי משנה ראשונה דאלו למאי דחזרו לומר לעולם כופין לחלוץ. אלא ודאי ליתא אלא אפילו לפי מה שחזרו לומר חליצה קודמת אם כפו אותו לחלוץ הויא חליצה מעושה דלהקדים אמרו ולא לכוף וכדכתיבנא. וא\"ת כיון דלא שבקינן ליה ליבומי ממילא אית ליה למכפייה דהא לית לן לעגנא. וי\"ל דהא דאמרינן דמצות חליצה קודמת היינו דמטעינן ליה עד דחליץ לה ומדמינן לה לההיא דנפלה לפני יבם שאינו הגון ואי לא מצינן לאטעוייה שבקינן ליה ולא מזדקדקינן להו אבל לכוף אותו לא אמרו אם לא היה במקום שנהגו לכוף או במקום שתקנו תקנה קבועה על פי חכמיהם או במי שנשוי אשה במקומות שנפשטה תקנת ר\"ג מ\"ה ונ\"ל טעמו של דבר שכל המקדש אשה לדעת מנהג ותקנת אנשי מקומו הוא מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי (אחוה) [אחיו] מיניה ע\"י חליצה מעושה כזו וכה\"ג אמרינן לגבי חומרת א\"א כ\"ש באיסור יבמה לשוק וזו קושיא על רש\"י ז\"ל שכתב דכופין באמתלאה כל דהו ומשמע בכל מקום ובכל זמן. ומיהו בלאו הכי כתבו ר\"י ור\"ת בפרק החולץ דאין כופין אפילו באמתלאה. וכן ר\"ח שפירש הסוגיא כפירוש ר\"ת. וכן כתב בעל התרומה דאפילו יש לו אשה אחרת אין כופין אלא מטעין ואם כפו הוי חליצה פסולה. וכן כתב הר\"ר אברהם ב\"ר יוסף בתשובה וז\"ל אלמא כיון דאין כופין לחלוץ אפילו היה נשוי אשה. וכן היא סברת הסמ\"ג דאין כופין וכן סברת המרדכי וז\"ל עכשיו פשט הדבר לכוף לחלוץ דקיימא לן כמשנה אחרונה דבפרק אעפ\"י מוקמינן להך שמעתתא אליביה ולדידיה כופין לחליצה אם היה לו אשה אחרת כך נמצא בספרים שלנו בפרק החולץ וזה שלא כדברי מהר\"י קולון ושמא נוסחא אחרת נזדמנה לו. וכן כתב ר\"י מקורביל והוא בעל ספר עמודי גולה וז\"ל ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו ועליו הגיה רבינו פרץ ז\"ל ולענין כפיה אם ליבמה כל בבית כופין לחלוץ ואם היא עשירה וכו' משמע לי דבמי שהוא נשוי איירי כאשר כתוב מבפנים דאי לא תימא הכי היה לו לפרש ואפילו אין נשוי אשה אם עניה היא וכו' ומפני שההגהה הזאת לא נמצאת בספרים שלנו לא אאריך בה. ומכל מקום אפילו שנאמר דאפילו במי שאין לו אשה איירי צריך לומר דבמקומו נהגו לחלוץ ועלה סמיך דאי לא תימא הכי היכי שביק כל גאוני עולם ועביד כרש\"י ז\"ל דיחיד הוא בסברא זו והן לא [יהי'] אלא דס\"ל כרש\"י לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. וכן היא בתשובת אור זרוע דאין כופין לחלוץ. וכן כתב רבי יהודה בר' יצחק וכן בתשובות אביגדור שאם יש לו אשה אחרת כופין אותו לחלוץ משום תקנת ר\"ג אבל אם אין לו אשה אין כופין וכן העלה מהרר\"י קולון וז\"ל אבל לנדותו להדיא לא מלאני לבי וחוששני לדבר משום חליצה מעושה לדברי האומר אין כופין כי רבים המה וכו'. הרי לך כל הני רבוותא ס\"ל דמצות חליצה קודמת ואעפ\"י כן סבירא להו דאין כופין והיכא שהוא נשוי אשה נחלקו. ומ\"מ נ\"ל דמאן דסבר דהיכא שיש לו אשה אין כופין לחלוץ וכל שכן היכא דהוי ��קום שנהגו לחלוץ או שתקנו לחלוץ דלא עדיף תקנה דידהו מתקנת ר\"ג מ\"ה. ומה שכתב כ\"ת כי דעת ר\"ת כדעת רש\"י לפי דעת התוס' אשתמיטתיה ההיא דפרק אעפ\"י שכתבו פרש\"י ופר\"ת וז\"ל וגם לפירושו אם תבע ליבם לא כייפינן ליה לחלוץ אלא מטעינן ליה אם אינה חפצה אבל אם אינו רוצה לא ליבם ולא לחלוץ נראה דכופין ולא ביארו התוס' אם כופין אותו בחליצה או ביבום ופי' מהררי\"ח בהג\"ה באשרי. ונראה דלפי תקנת הגאונים דכייפינן ליה לחלוץ ובהכי מיירי בהגהה דאי איירי במי שתובע ליבם ואינה רוצה אלא לחלוץ איך כתב ותימא שלא כתבו בזה ר\"ת ור\"י וכל הצרפתים והרי מהררי\"ח כתב בהגה\"ה אחרת אבל ר\"ת ור\"י אמרו דלא כייפינן ליה להוציא אם לא יהיה מאותם שכופין להוציא אבל אטעויי מטעינן כדי להרחיקה וכו' ואי לא מצי לאטעויי שבקינן להו ואין נזקקין להם וקל להבין במי שמעיין בלשון ההגהה דלא מיירי במי שרוצה ליבם. וכן הבין הגהה (ז\"ל) [זו] מהר\"ר ישראל ומהרר\"י קולון ע\"ש כי לא באתי להעתיק הדברים ומה שהעליתי מתשובתו ז\"ל דלעולם אין כופין אלא א\"כ נשוי אשה אחרת או שמנהג המקום לחלוץ שכופין אותו לקיים מנהג מקומו או מקום שתקנו ע\"פ חכמים לכוף לחלוץ כעובדא דשאילו קמיה כופין אותו והטעם הוא כמו שכתבתי למעלה דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. ואני אומר שכיון שר\"ג לא תיקן אלא לאלף החמישי או במקומות שלא פשטה גזירתו אפילו היה נשוי אשה אין כופין. ובמקום שיש תקנה או שנהגו לחלוץ כופין לקיים מנהג מקומם ולא הויא חליצה פסולה דכל המקדש אדעתא דתקנת מקומו מקדש אבל היכא דאין אחת משלש אלו לא אמרה אדם זולת רש\"י ז\"ל. ואם תאמין לספר מהרר\"י קולון גם המרדכי שכתב שכן פשט הדבר לכוף לחליצה ואין אני מודה לו ולספרו לפי שהוא כנגד דעת רבינו הילכך כל מי שיורה באיקנדיא לכוף לחלוץ טועה גמור הוא לסמוך על רש\"י כנגד כל גאוני עולם. כל שכן שיש בידינו כלל גדול כי רש\"י ז\"ל מפרש הוא לא פוסק ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק וכיון שבאיקנדיא לא נהגו לכוף לחלוץ מן הסתם הרי הם נגררים אחר רוב גלילות ישראל ואחר רוב חכמים אשר זכרנו למעלה וכל מי שכופה לחלוץ מרבה בני חייבי לאוין בישראל. ואע\"ג דקיימא לן דאין ממזר מחייבי לאוין מכל מקום תקנה גדולה היא. וראיתי למהרר\"י קולון שכתב ההיא דמורדת דכופין הבעל לגרש לדעת הריא\"ף והרמב\"ם ורש\"י ז\"ל וכל שכן ביבמה המורדת שכופין את היבם לחלוץ. ואע\"ג דרבים חלקו עליהם ולא נהגו כלל בזמן הזה לכוף לגרש מכל מקום עשה ממנה הרב סניף לבעלי הסברא האומרים כופין לחלוץ והוא ז\"ל נסתייע ממנה לנדון שלו דהיינו אותו היבם שהיה ממקום שיש להם תקנה קבועה לכוף לחלוץ או למי שהוא נשוי אשה אחרת שכן כתב אפי' לא נסמוך על כל אלה במקומות שלא פשט המנהג שיכופו לחלוץ בואו ונסמוך במקום שנהגו לכוף ע\"כ. הרי לך בהדיא שבמקום שאין המנהג ידוע אין לכוף לחלוץ אפי' בהצטרפות שתי הסברות משום דאזלינן בתר רוב החכמים ורוב המקומות. והרב המתיר לכוף לחלוץ לכל היבמות למד ממנו והפריז על המדה ללמוד אפי' במקום שאין מנהג ואין נשוי וליכא שום אמתלאה ולא זו בלבד אלא שעשה ממנה שני טעמים משום מאיס עלי ומשום מורדת ועבד הכי לאפושי גברי וכבודו במקומו מונח אפילו לפי שטתו רבים אשר אתנו מאשר אתו דאע\"ג שתצרף שתי הסברות אע\"ג דהוו מתרי טעמי לא תמצא אלא הריא\"ף והרמב\"ם ורש\"י זכרונם לברכה והמרדכי לפי גרסת ספר הרב וגם רבינו פרץ לפי סברת המתיר או שנים אחרים על הרוב דסבירא להו כופ��ן בטענת מורדת כנגד כל בעלי שתי הסברות הנזכרות לעיל בין אותם שסוברים מצות יבום קודם בין אותן דסברי להון מצות חליצה קודמת מכל מקום מודו דאין כופין. ומזה הטעם עצמו לא סמך הרב לעשות מעשה אפילו על ידי סניף. אלא עיקר סמיכות הוא מפני שהיה היבם ממקום שתקנו תקנות קבועות על פי חכמים גדולים. עוד נראה לי מאותה תשובה שהיבם נשוי היה לפיכך עשה משלשת הטעמים קשר אמיץ והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אבל במקום שאין מנהג ואין נשוי אשה לא אמרה אדם לכוף לחלוץ בזמן הזה לפסוק כרש\"י כנגד כל גאוני עולם וכל שכן שכל דבריהם דברי קבלה. וכן כתב הרשב\"א בכיוצא בזה ואם כן המורה לכוף בסתם יבמות ובסתם מקומות הויא חליצה מעושה ופסולה. והשתא אתינן לפרושי נדון דידן שהיבם נער והיבמה גדולה לא נתבאר יפה בשאלה אם הוא גם כן בער ואין לו במה לפרנסה כי נ\"ל מלשון התשובה של הרא\"ש ז\"ל כי שלשתם בעינן ואחר כך אין ראיה משם לנדון דידן ואפילו אם תמצא לומר דאפי' אי הוי חד טעמא לחוד הוה כייפינן ליה נמי או כגון דבנדון דידן איכא תלתא נער ובער ואין לו במה לפרנס לא יפה עשו שכפו אותו על כרחו לחלוץ מפני סברת הרא\"ש זכרונו לברכה דהא איהו אזיל לטעמיה ולאתריה דהא סבירא ליה דמצות חליצה קודמת. ובמקומו נהגו לחלוץ שהרי הלועזים ובמדינת צרפת נוהגים לחלוץ. וא\"ת אי ס\"ל דכופין לחלוץ מאי איריא משום דהוא נער ובער בלאו הכי נמי הדין כך. ויש ליישב דשמא מכוין למצוה היה. ואי לאו משום דהוי נער ובער לא היה כופה לחלוץ: ",
+            "<b>אי </b>נמי משום האי טעמא כפה אותו לחלוץ בחנם. אי נמי במקומו נהגו לחלוץ אבל לא נהגו לכוף אלא להבדל ממנו כמו שכתב הסמ\"ק אבל לכוף אותו ע\"י נדוי לא נהגו וזה מפני שהיה נער ובער כפה אותו נדוי עד שחלץ ואיך נביא ממנו ראיה לדידן ולאתרייכו לפי שלא נהגו לחלוץ או לסתם מקומות וכל שכן לדעת האומרים מצות יבום קודמת. ואפי' תאמר שאתם נגררים אחר מנהגי אשכנז נר\"ו. הרי באשכנז נהגו ליבם. תדע שהרי באותו מקום הנקרא שו\"ם הוצרכו לתקן תקנות קבועות לחלוץ משמע דבשאר מקומות אשכנז נהגו ליבם וכן העידו רבים. וכבר נתברר לך שכיון שהדבר תלוי במנהג מקומות ונהרא נהרא ופשטיה ואין מביאין ראיה ממקום למקום. ותו דעיקר סמיכות המתיר הוא על תשובה זו של הרא\"ש והוא ז\"ל כתב שאין כופין בשוטים במלתא דאיכא פלוגתא וכתב בתשובה והטור בשמו וז\"ל וכתב א\"א ז\"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא זכרונם לברכה ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהיה הגט מעושה וכן כתב הרשב\"א דאין כופין בשוטים אלא למוכה שחין וחביריו הילכך אפי' לדעת האומרים לכוף לחלוץ לא יפה עשו לאסור אותו במאסר ולמסרו ביד עכו\"ם כתא מכמר עד שיחלוץ כיון דאיכא פלוגתא כי יש לחוש לחליצה מעושה. ומה שכפה הרא\"ש לאותו נער אפשר ע\"י נדוי או שמתא דבדברים לא יוסר עבד אבל לכוף בשוטים לא אפי' הרא\"ש ואין לחלק בין מאסר לשוטים כיון שהכל הוא סיגוף לגוף ופשוט הוא וכ\"ש לאסור ביד עכו\"ם אכזרים הם לא ירחמו. עוד כתב טעם להכשיר חליצה זו מפני שהיה שואל ממון ובודאי לא היה מתכוין למצוה. כמה תשובות בדבר חדא דמהאי טעמא היה להם לעגן הדבר עד שיתרצו כיון שהיא עשירה ויעשו פשרה וכדכתב ה\"ר פרץ ז\"ל. ותו דהיה להם להטעותו תחלה ואם לא יוכלו להטעותו אז היו כופין אותו לדעתם דס\"ל דכופין אבל לכוף אותו בתחלה כאשר נראה מלשון השאלה לא יפה עשו וכיון שהיה שואל ממון קרוב הדבר להטעותו אבל נ\"ל כי קרובי האשה אלמים היו ו��גרמייהו עבוד ואת פי החכם לא שאלו. והרא\"ש לא כתב בשאלה שהיה שואל ממון להשים אותו טעם לכפייה אלא לומר שיכופו ויחלוץ לה בחנם וברור הוא מתוך לשונו. ותו דאין ראיה משאלת הממון לומר שאין מתכוין למצוה דדילמא הוא רוצה לקיים מצות יבום להקים שם המת על נחלתו. וכיון שהיא אינה חפצה בו אינו רוצה לחלוץ לה בחנם ושואל ממון. וכן נראה מלשון השאלה כי בתחלה טען שרוצה ליבם. דבשלמא היכא שהיבמה היא גדמת או שאינה ראויה לו מצד עצמה כהנך דמייתי גמרא וכדכתיבנא לעיל איכא למימר עיניו נתן בממון אבל אשה הגונה ועשירה כנ\"ד אין הדבר רחוק דמתכוין לשם מצוה דכמה בחורים נושאין נשים אלמנות גדולות מהם בשנים אפי' שלא במקום מצוה הילכך אין שאלת הממון ראיה לומר שמתכוין שלא לשם מצוה. עוד כתב כ\"ת טעם להתיר חליצה זו לדעת כל האומר מצות חליצה קודמת דסברת הרא\"ש היא דאין כופין בשום טענה אלא במוכה שחין וחבריו ואפ\"ה בהאי מעשה דנער ובער הודה לכוף אותו לחלוץ והולדת מהקדמה זו שכל הגאונים דס\"ל אין כופין מודו בדינו של הרא\"ש שאם היה נער ובער ואין לו במה לפרנס כופין אותו לחלוץ וילמד סתום מן המפורש. וכבודו במקומו מונח אגב שטפך לא עיינת בהקדמה ולא בתולדה דהא הרא\"ש בשטת ר\"ת אמרה וכן כתב הטור ור\"ת עצמו לא אמר דאין כופין אלא היכא דידעינן בודאי שהוא מכוין לשם מצוה כגון שבא לחלוץ תחלה וכיוצא בו. דכיון דמכוין לשם מצוה אין כופין לחלוץ אבל בסתם בני אדם כופין לחליצה ס\"ל וכן כתב הטור בעצמו וז\"ל ור\"ת כתב דמצות חליצה קודמת ואפי' אם שניהם רוצים ליבם אין שומעין להם אלא א\"כ וידוע וכו' הדברים וקל וחומר אי בזמן ששניהם רוצים ליבם לא שבקינן להו כ\"ש הכא שהיא אינה רוצה ליבם דלא שבקינן להו אלא כייפינן ליה לחלוץ. הרי ההקדמה אשר עליה בנית הטור בעצמו בשם ר\"ת ואביו כתב דלא ס\"ל כאשר אמרת אלא כופין לחלוץ ס\"ל ומה שהצריך הרב לטעמא דנער ובער הא תריצנא לה לעיל. ואפי' אם נודה להקדמה דהרא\"ש ס\"ל אין כופין חוץ ממוכה שחין וחביריו לא יתחייב ששאר בעלי סברא זו יודו לדינו של הרא\"ש שהרי לא עדיף טעמא דנער ובער ממי שיש לו אשה אחרת שעובר על תקנת ר\"ג שבמקום שפשטה תקנה זו קבלוה עליהם כדין הגמרא ממש כדכתבו ז\"ל ואפי' שהוא בכח תקנה זו סבירא להו ז\"ל דלא כייפינן ליה כל שכן במי שהוא נער ובער דלא כייפינן ליה לחלוץ. וגדולה מזו אני אומר כי אפי' לדעת האומרים דמי שהוא נשוי כופין אותו לחלוץ לא יודו בדינו של הרא\"ש ז\"ל דבשלמא התם איהו בעי לעבור על תקנת ר\"ג דנפשטה ומכח ההיא תקנתא הויא עליה יבמתו באיסור ערוה דאפקעוה רבנן לזיקתו ע\"י חליצה מעושה כזו דאלימא כחה דתקנתא טובא ומשום הכי כייפינן ליה לחלוץ. אבל יבמה שנפלה לפני נער ובער זקוקה היא מן התורה ונהי דמצות חליצה קודמת לדעת הני רבוותא. מ\"מ לא כייפינן ליה דלא ליהוי חליצה מעושה. ומה שסמך הרא\"ש לעשות מעשה משום דמנהג מקומו לכוף לחלוץ וכל הנושא אשה לדעת אנשי מקומו הוא נושא וכדכתיבנא אבל במקום שאין מנהג ידוע וכ\"ש במקום שנהגו שלא לכוף לחלוץ אפי' הרא\"ש ז\"ל מודה דאין כופין. הילכך כיון דאי קנדיא לא נהגו לכוף לחלוץ לא יפה עשו לכופו. וקרוב בעיני להיות חליצה מעושה. כל זה כתבתי לפי שטת הטור אבל לפי מה שכתבו התוס' בפרק אעפ\"י בסברת ר\"ת כך היא דהיכא דמכוונים לשם מצוה אין כופין לחלוץ אפי' במילי והיכא דלא בריר לן אי מכווני לשם מצוה או לא כופין לחלוץ במילי. ואי תבע איהו ליבם לא כייפינן ליה לחלוץ בנדוי וכיוצא בו. והתוס' היו בקיאין בדברי ר\"ת יותר מזולתם. ואם תהיה סברת הרא\"ש כר\"ת אתיא ההיא עובדא דשאילו קמיה כפשטא דאי לאו מפני שהוא נער ובער לא היה כופהו לחלוץ. אבל איניש דעלמא אי תבע ליבם אין כופין אותו לחלוץ בנדוי וכיוצא בו וכל שכן בשוטים. וכן אני סובר כסברת הרא\"ש זכרונו לברכה אעפ\"י שאין נראה כן מלשון הטור ז\"ל. ולפי דרכנו ההקדמה שהקדמת כי סברת הרא\"ש אין כופין לחלוץ היא אמתית. אבל התולדה לא תתחייב וקל להבין ולא תפשתי עליך בהקדמה אלא מפני שכללת הטור עם סברת אביו ולפי מה שכתב הטור יצא דסברת ר\"ת והרא\"ש ז\"ל דמי שאין מתכויה למצוה כופין לחלוץ ועיין עליה. ולענין אם היא חליצה בדיעבד ואם עלתה לא תרד. לפי מה שכתבנו למעלה לא הויא חליצה וצריכה חליצה אחרת אבל ליבם אי אפשר. ומכל מקום מודה אני שאם נשאת בחליצה זו שאין מצריכין אותה חלילה אחרת. שכדאי הם הריא\"ף והרמב\"ם ורשב\"ם ורש\"י ז\"ל שסבירו להון שכופין כדין מורדת וכל שכן ביבמה. ובנדון דידן לסמוך עליהם אחר שנשאת ואפי' שכפו אותו בשוטים דאיכא מאן דסבירא ליה דאיכא כפייה בשוטים ונסמוך עליהם בדיעבד אבל להתירה לכתחלה לינשא בחליצה זו איני מסכים כלל. כיון דאפשר לרצותו ויחלוץ לה חליצה כשרה לא מיקרי כי האי בדיעבד כיון שהיבם עומד לפנינו ואפשר לתקוני מתקינן. ותו דלגבי מי שבא לישא אותה ובא לשאול אם מותר או אסור הרי הוא לגבי דידיה לכתחלה ומורין לו להחמיר. ומכל מקום אם לא התרצה במה שדרך בני אדם להתרצות כפי ערכו וכפי ערך האשה מודה אני שינדו אותו עד שיחלוץ לה כיון שהיא אסורה עליו שהרי כבר חלץ לה אפי' שהיה אנוס יש לחוש לדברי האומרים כופין לחליצה לענין שיהיה אסור לייבם: ",
+            "<b>כללי </b>דנקטינן מהאי שקלא וטריא דרובא סבירא להו מצות יבום קודם. ותו דרוב ישראל נהגו ליבם. ותו דאפילו הנך דס\"ל מצות חליצה קודמת רוב בעלי סברא זו ס\"ל אין כופין לחלוץ. ותו דאפילו היה נשוי אשה אחרת אין כופין אפילו במקומות שפשטה תקנת ר\"ג משום דלא תיקן אלא לאלף החמישי. ותו דאפילו לדעת האומרים לכוף הרי מילי במקום שנהגו או במקום שיש תקנה קבועה. ותו דאפילו בעלי סברא זו לא יתחייב שיודו בדינו של הרא\"ש ז\"ל. ותו דאפשר דאיהו נמי לא אמרה אלא במקומו לפי שנהגו. ותו דלעולם מהדרינן בתחלה להטעותו אבל לכופו מיד לא אמרה אדם. ותו דאין ראוי לכוף בשוטים ולא במאסר ולא לסגפו בגופו. ותו דלא הויא חליצה אפילו בדיעבד לענין שתנשא בה לכתחלה. ותו דאם נשאת בדיעבד לא מצרכינן לה חליצה אחריתי. ועוד דהנושא אשה ע\"ד מנהג או תקנת אנשי מקומו הוא נושא. ותו דאית להו לחכמים כח לתקוני לעקור דבר של תורה בשב ואל תעשה ולעקור זיקה של תורה על ידי חליצה מעושה דאפקעינהו רבנן לקדושי אחוה מיניה על יד חליצה כזו. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי על מה שדרשו ז\"ל על ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט\"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה וכו' אלמא לא דרשו כן על שני ביום הראשון שנאמרו באותה פרשה למעלה מזה ולמה לא נאמר (ה) דמשום דכתיב לעיל מיניה ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון כתב ולקחתם לכם ביום הראשון למעוטי שמיני וליכא למימר דדריש מדלא כתיב ולקחתם לכם ביום חמשה עשר בחדש השביעי הזה פרי עץ הדר וגו' דאין דרך הכתוב להאריך אלא לקצר: ",
+            "<b>תשובה </b>לא שייך למימר הראשון אלא היכא דאיכא מנין בתחלה כהנך קראי דלעיל דכתיב בהו חג הסוכות שבעת ימים לה' ביום הראשון מקרא קדש וגו' וכן באידך קרא כתיב תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון וגו' אבל בהך קרא ולקחתם לכם ביום הראשון לא כתיב ז' ימים דנימא דקאי עליה ביום הראשון ואי קאי אחדש השביעי דכתיב ברישא דקרא דקמיה ט\"ו בו הוא זמן נטילת לולב ולא בראשון. ואי קאי האי ביום א' אשבעת הימים דכתיב ברישא דקרא דקמיה הא כתיב ביום הראשון וליכתוב הכא ולקחתם לכם בו ביום. וכ\"ת דהוה אמינא דקאי איום השמיני ליתא דהא כתיב ושמחתם לפני ה' שבעת ימים ואי איום הח' לא משכחת להו שמחה ז' ימים. א\"נ ליכתוב ביום הראשון שבתון ולקחתם לכם בו וגו' ולבסוף וביום הח' שבתון שהרי הוא רגל בפני עצמו אלא משמע מדהפסיק בו ביום השמיני בקרא ולקחתם לכם דבר בפני עצמו הוא ואם כן שפיר דרשינן וכי ראשון לחדש הוא וגו': "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שאירע בבהכ\"נ שלא היה לקהל יצ\"ו אתרוג כשר אלא בעל חזזית בי\"ט שני של גליות והתחיל החזן לברך כמנהגו והיו שם מקצת חכמים וגערו בו שלא יברך עד שיביאו אתרוג כשר שהיה בבהכ\"נ אחר ומקצת הקהל היו אומרים שכך מנהגם לברך אפילו על אתרוג פסול בי\"ט שני של גליות ושהיו באותו בהכ\"נ חכמים זקנים ולא נמנעו מלברך בפניהם. ושאלת להודיעך דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>זו מחלוקת ישנה בין הראשונים ומחלקותם בפירוש לשון הגמרא דגרסינן בפ' לולב הגזול רבי יוסי בר חנינא הוה מטבל ביה ונפיק ביה והתנן פסול לא קשיא כאן בי\"ט ראשון כאן בי\"ט שני. ופשטא דמלתא משמע בי\"ט שני ממש דהיינו י\"ט שני של גליות והיינו דקרי ליה י\"ט. ותו דאנן השתא ידעינן בקיבועא דירחא ואין אנו עושים שני ימים אלא משום מנהג אבותינו. וכן היא סברת הרמב\"ם ז\"ל שכתב אבל בי\"ט עם שאר הימים כלם כשרים. וכן העיד על סברתו בעל מגיד משנה ורבינו ירוחם ורבינו טודרוס הלוי ז\"ל. כלם העידו שזו סברת הרב ז\"ל. וכן המנהג במדינה לברך על אתרוג פסול ביום טוב שני. וקושטא דמלתא דרוב האחרונים הסכימו דלדידן י\"ט שני כי\"ט ראשון ונטולי נטלינן שלא תשתכח תורת לולב וברוכי לא מברכינן והרי אנו עכשיו בי\"ט שני כאבותינו. וכן כתב די\"ט ראשון ושני שוין בין לענין לולב בין לענין שופר והפסול בזה פסול בזה. וכן אני מדקדק מלשון הריא\"ף ז\"ל שכתב כאן בי\"ט ראשון ודר' חנינא ביום שני ולא כתב ביום טוב שני והרשב\"א ז\"ל נשאל בזה. והשיב דחול המועד י\"ט נמי מקרי דהא אסור בעשיית מלאכה וכן סברת ר\"ת ז\"ל. ומעתה אין ראוי לברך כיון דהויא פלוגתא דמיא לספק ברכות דאזלינן בהו לקולא ולא מברכין. אבל אותם שגערו בחזן שלא לברך על אתרוג בעל חזזית לא יפה עשו. אתריה דמר הוא והמנהג כן וזה פשוט. אבל מה שיש לדקדק על מה סמכו קהל המוסתערב כולם שאין מדקדקין בזה כלל ומברכין על אתרוג פסול אפילו בי\"ט ראשון. ואפשר לי לומר דהוי בשעת הדחק שהרי לא נמצא במדינה זו אתרוג אחד בכמה אלפים שלא יהיה בו חזזית כל שהוא ואין לך שעת הדחק גדול מזה. וכן ראיתי בהגהה שמי שלא נתרשל בדבר שנוטל פסול ומברך עליו אפי' ביום ראשון וטעמא הוי משום שעת הדחק ומי לא עסקינן שיש בכל המדינה מי שיש לו אתרוג כשר ואפי' הכי כיון שהוא לא נתרשל נוטל פסול ומברך עליו. ובנ\"ד כ\"ש שלא היה ראוי לגעור בחזן חדא דיום ב' הוא ואיכא פלוגתא. ותו דהוי שעת הדחק שהיו כל הקהל צריכין להמתין עד שילכו להביא את האתרוג הכשר ומתעכבין עד שיצאו כל הקהל האחר ידי חובתם. א\"נ עיקר מה שסומכין בני המוסתערב שהחזזית באתרוג ��מצרים היא מכת מדינה וכמו שנטלה פטמתו פסול ואפי' הכי אנו מכשירין אותו אעפ\"י שאין לו פטמת מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו כך ג\"כ החזזית זהו ברייתו ודרכו וטבעו ואעפ\"י שנמצא אחד בכמה בלי חזזית אין זו ראיה שכן נמצא אחד בפטמת בכמה ואפ\"ה אין אנו פוסלין אותן מפני שאין בהם פטמת וכל זה כתבתי לתת טעם למנהג תושבי הארץ אבל ראוי לבקש אתרוג כשר ולהדר את המצוה ואם לא נמצא כלל במדינה יטול אותו הפסול ויברך. ואם נמצא אפי' אחד כשר ימתין עד שיטול את הכשר ויברך. ויו\"ט שני של גליות תלוי במחלוקת ומאן דעבד כמר דאתריה הוא עבד ואינו בן גערה. ויש מן האחרונים זכרונם לברכה שפסק באתרוג בעל חזזית אפילו כל שבעה ורוב הפוסקים הסכימו להכשיר וכן הדעת נוטה. והרא\"ש ז\"ל כתב דחזזית פסול החוזר להכשרו הוא דהא אם נקלף ונשאר מקום הקליפה כמראה האתרוג כשר הוא וכן הוא באתרוגים של מצרים שאם נקלף החזזית לא ישתנה מראה מקום הקליפה ולכן איפשר שעל זה ג\"כ סמכו שקולפין החזזית והרי הוא כשר לדעת הרא\"ש ז\"ל וצריך ליזהר שלא יטול אלא הקליפה הדקה של מעלה שאם לא כן יהיה חסר כל שהוא ופסול. וכתוב במרדכי שביום שני אפילו שאין לו אתרוג. כלל נוטל הלולב ומברך דכיון דביום הראשון לבד הוא דבעינן לקיחה תמה ולא בשני מה לי פסול ומה לי שאינו כלל ויש חולקין והנכון להחמיר ואם אין לו אתרוג לא יברך כלל דהא כתבו כל הפוסקים דכל הפסולין משום דאינו אתרוג כגון של ע\"ז או ערלה דכתותי מכתת שיעורייהו אפי' בשאר ימים פסולין וזה פשוט מאד. עוד יש טעם אחר להכשיר אתרוג בעל חזזית וז\"ל ריב\"ש בתשובה ודע כי בעלת חזזית באתרוג בשנים וג' מקומות שהוא הפיסול הנמצא תמיד באתרוגין משום דמחזי כמנומר אנו סומכין על סברת הראב\"ד ז\"ל דדוקא שנתפזר הנמור ברובו אעפ\"י שבשטח החברבורות הוא מיעוט אבל במיעוטו כגון שכולם מצד אחד של אתרוג כשר ולזה הסכים הרא\"ש ז\"ל. שוב מצאתי בתשובות רבי ישראל וז\"ל אמנם העולם נוהגים בפשיטות להכשיר אותו פלא\"ט מא\"ל ואפי' שהם מורגשים במשמוש היד ואיפשר דסמכינן אהאי דכתב אשירי חזזית דפסול היינו חברבורות שמורגשים במשמוש היד וכתב אח\"כ בשם הראב\"ד דחזזית איכא ממראה האתרוג כשר והני פלא\"ט מא\"ל שכיחי ורגילי חשיבי ממראה האתרוג ולא מיקרי אינו הדור משום כך וצ\"ע. הרי זה מסכים למה שכתבתי. עוד מסתברא לי כי החזזית שאינה נראית אלא ע\"י עיון גדול ובדיקה רבה אינה פוסלת דהא טעמא הוי משום דמחזי כמנומר והא לא מיחזי כמנומר וכן יש לדקדק מלשון רש\"י בחוטמו בעובי גובהו שמשפע בו ויורד לצד ראשו אפי' כל שהוא פוסל שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבאותו עובי אדם נותן עיניו ע\"כ. משמע דתליא מלתא משום דנראה לעינים. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באחד שהיה חתן תורה ורצה לשחוט פרה ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני להאכיל לשושבינים והיה המעשה בערב אחר שכבר סעדו וקרוב למנחה ושאלו את פי מקצת החכמים ואמרו שאם אוכל ממנה מעט בו ביום שמותר לשחוט ותלו עצמם במה שכתוב בהגהה על ספר המצות וז\"ל וכן יש ליזהר שלא ישחוט מיום טוב לחבירו שמא השני חול ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה דאע\"ג דקדושה אחת הן דוקא להחמיר ולא להקל ועוד דהא יום ראשון עיקר אך אם הוא אוכל קצת מן העוף או מן הבהמה בו ביום שרי משום דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה עד כאן. וכן כתב בכלבו זה הלשון בעצמו. ושאלת ממני להודיעך דעתי בזה כי רע עליך המעשה: ",
+            "<b>תשובה </b>אני לא אאמין כי חכמים התירו דבר זה ושמא לא כך היה המעשה. וא\"כ היה היו חכמים בעיניהם ונגד פני הנבונים טעו טעות גדולה בהבנת הלשון וטעו בדבר משנה דתנן בפרק אין צדין בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית מבית שחיטתה וכו' ופירשו המפרשים שאם יש שהות לאכול אעפ\"י שלא אכל שמפני הפסד ממונו התירו לו זה ומהאי טעמא נמי התירו לו לאכול בלא בדיקה דבדיקת הריאה מדרבנן מפני שהסרכות מצויות ושאר טרפיות אין צריך לבדוק לפי שאינן מצויות אבל כל הטרפיות דבר תורה הם וכן הסכמת האחרונים הרי דוקא דמשום הפסד ממונו התירו לו אם יש שהות ביום אבל בבריאה או מסוכנת של עכו\"ם לא התירו אלא אם כן הוא צריך לאכול אבל אם אינו צריך לאכול והוא שוחט לצורך מחר אלא שאוכל ממנו מעט ודאי דבר זה אסור ואין לך הערמה גדולה מזו. ואפי' תינוקות לא יטעו בזה. ומעתה מה שכתוב בהגהה ובספר כלבו אך אם הוא אוכל קצת מן העוף וכו' פי' אם הוא אוכל כדרך האוכלין שאין אוכלין אלא לצורך אכילה לא להערים והמורה הזה ראה תחלה לשון ההגהה ולא עיין סוף הלשון שכתב ומיהו דוקא קודם אכילת שחרית אבל לאחר אכילה לא עד כאן. הרי לך מבואר כי אפי' לדברי ההגהה שרצו לסמוך עליה לא התיר אלא קודם אכילת שחרית אבל לערב לא אמרה אדם מעולם וזו אינה צריכה לפנים. אבל לבד אכתוב לך לשון ריב\"ש בתשובה וזה לשונו אבל אם אין צריך ליום כלל שכבר סעד כל צרכו אסור לשחוט ולאפות ולבשל לצורך מחר לא התירו לו בשיאכל מן התבשיל מעט או יתן מעט לתינוק שלא התירו זה אלא בבהמה מסוכנת משום הפסד ממונו כל שיש שהות לאכול כזית מבית טביחתה ובזו התירו כל שיש שהות ביום לאכול אעפ\"י שאינו אוכל כיון שא\"צ אין חילוק בין אוכל לאינו אוכל אבל בבהמה בריאה ודאי אסור עד כאן. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה וכן כתב בעל מגיד משנה על הל' הרמב\"ם ז\"ל. וזה לשון רבינו ירוחם ז\"ל. בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה בי\"ט אחר סעודתו אלא אם כן היה יכול לאכול ממנה כזית מבעוד יום וכו' והדבר הוא כל כך פשוט בעיני עד שלא ראיתי להטריח קולמוסי יותר מזה. אחר כך חקרתי על המעשה ואמרו כי הטעות היה מן הנשים שאמרו שהיו צריכות בשר לצורך הנשים הבאות לסייע בתקון הסעודה של מחר ושאלו את פי אחד מהחכמים והתיר. ואפילו בזה הנוסח טעה כי היה לו לידע ולראות שזו הערמה שהרי בעוד שישחטו ויפשיטו ויבדקו ויצלו את הבשר כבר עבר היום ונמצא מתקן למחר כל שכן שכבר סעדו וכל אחת מהנשים אכלה בביתה מה שצריך לה ואין דרכן לאכול בשר פרה צלוי על השבע ודרך אכילה גסה ובודאי היה לחכם להיות עיניו בראשו ולראות כי מערימות הן. והוי יודע שאין דרכי לסמוך על שום הגהה בזמן שהיא לקולא אם לא אמצא הדין בדברי הפוסקים ז\"ל ובזמן שההגהה היא להחמיר אני סומך עליה דאין בה הפסד אם לא יהיה חומרא דאתי לידי קולא או היכא דאיכא בההיא חומרת עיגון אשה שאז איני סומך לעשות מעשה על פי ההגהה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה ונמצא מחט בעובי הכרס ולא יצא לחוץ וטבחי העיר הכשירוה. ומקצת תלמידים רצו להטריפה ולא מבעיא לדעת רש\"י אלא אפי' לדעת הרמב\"ם זכרונו לברכה. ושאלת ממני להודיעך דעתי: ",
+            "<b>תשובה </b>יפה עשו טבחי העיר שהכשירוה והתלמידים טועים הם בזה שלש טעיות. אחד שאפי' רש\"י לא אמר שהיא טרפה אפי' אם לא יצא המחט לחוץ אלא בהמסס או בסוף בית הכוסות שהעור דק וקרוב הדבר שיצא לחוץ אבל בכרס או בבית הכוסות במקום שהעור בו כפול אפי' רש\"י ז\"ל מודה שהיא כשרה עד שיצא לחוץ וזה דבר פשוט מאד. וכן כתב רבינו ירוחם ז\"ל ובעל ההגהות מפרשים [כן] דברי רש\"י. עוד טעו דלדברי הרמב\"ם ז\"ל הדבר פשוט מאד שהוא חולק על רש\"י שכתב כרס שניקב וכו' וכן המסס ובית הכוסות שניקב אחד מהם לחוץ טרפה. הרי שהשוה אותם וכתב עוד מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כלישנא דגמ' ולרבותא נקט בית הכוסות דאע\"ג דניקב עור שלם כשרה וכ\"ש בהמסס שאין לו אלא עור א' ולא ניקב אלא חצי עור וזה דבר מוסכם מכל האחרונים. עוד יש טעות אחר שאפי' תימא שרש\"י ז\"ל מטריף במחט שנמצאת בעובי הכרס אין לנו להניח דברי כל האחרונים ולהחמיר כדברי רש\"י ז\"ל וכ\"ש דאתריה דמר הרמב\"ם ז\"ל וזהו שדחק אותם (לומר) לטעות ולומר שגם הרב ז\"ל סובר כדעת רש\"י ז\"ל וליתא כלל. ואפשר לתלות טעמם בלשון אחד שכתב בעמודי גולה בהבנת דברי רש\"י ז\"ל וזה לשונו גבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' כשרה. פי' מצד אחד בפנים. ופי' בקונדריס בכתובות דכיון שנמצא בעובי בית הכוסות שהם שתי עורות מחוברות אין חוששין שמא עבר המחט ונקבתו גם לעור השני. משמע הא אם נמצאת המחט בכרס שלא במקום עובי אפי' מצד א' טרפה אעפ\"י שהוא שלם מבחוץ דחוששין שמא נקבתו נקב מפולש ואחר כך הבריא ועלה קרום מבחוץ. ומיהו ר\"ת פי' דאפי' בכרס שלא במקום עובי מצד א' כשרה וכו'. לכאורה משמע דלדעת רש\"י ז\"ל אם נמצאת המחט בכרס טרפה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא על כל הכרס קאמר אלא על ההמסס שעורו דק וזהו שדקדק בלשונו שלא במקום עובי והא דקרי ליה כרס משום דשם כרס כולל את הכרס ובית הכוסות והמסס. אי נמי דמספקא ליה אם יש בכרס מקום שהעור דק ומשום הכי תלי טעמא במאי דפשיט ליה שהוא שלא במקום עובי. ואנחנו בדקנו ואין בכרס מקום שעורו דק אלא בהמסס וסוף בית הכוסות. והרי רש\"י ז\"ל בעצמו כתב בפרק במה מדליקין ז\"ל ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד אחד לשני צדדין אבל בהמסס אפי' מצד אחד שלא נראה הנקב לחוץ אין זו סתימה לפי שהדופן דק מאד עד כאן. הרי שלא הוציא אלא ההמסס מכלל זה אבל הכרס דינו כבית הכוסות וכל שכן הוא שהרי העור כפול שם. וז\"ל רבינו ירוחם ז\"ל אבל רש\"י פי' כי בהמסס שדופנו דק או בבית הכוסות במקום הדק שאינו כפול אעפ\"י שלא ניקב אלא חצי העור טרפה דחיישינן וכו' ואי איתא שיש בכרס מקום שהעור דק הוה ליה לפלוגי כדאפליגי בבית הכוסות משמע שאין חילוק בכרס כלל וכן כתב הרב הנזכר דין הכרס למעלה בלא חולק וז\"ל נמצאת מחט תחוב בכרס ואפי' העב לצד חוץ והחד שלא כנגד פנים שנראה שנכנסה דרך חוץ כשרה עד כאן. ודברים פשוטים הם והארכתי בהם להוציא מלב הבאים להוציא את טבחי העיר מחזקתן בתסקופי מילין אשר לא כן. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן נאבד שטר כתובה של אשתו ואין רוצה לכתוב לה כתובה כראשונה אלא למעט לה או לכתוב לה מנה או מאתים משום דאסור לאדם להשהות את אשתו בלא כתובה: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה נשאל מלפני מהר\"ר יוסף קולון ז\"ל וגזר על הבעל בכח נח\"ש שיכתוב לאשתו כתובה כראשונה ממש והביא לזה כמה ראיות עיין בשורש קי\"ו. והריני מוסיף נפך משלי דעד כאן לא הוצרך הרב לגזור עליו בכח נח\"ש אלא לפי שלא היו שם עדים כמה היה כתוב בכתובתה אבל בנדון שלנו שדרך הסופרים שמניחים אצלם תופס הכתובה והסכום והתנאים שביניהם כיון שהוא מודה שנאבדה ולא פרע לה ולא מחלה כתובתה כותבין לה כתובה אחרת כראשונה אפי' עומד וצווח כההיא דאמרינן מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים וכו' וזו אינה צריכה לפנים. ואם אין שם עדים שיודעים כמה היה בכתובתה לוקחים כתובות של אחיותיה וקרובותיה וכותבין לה פחות שבהן לפי שידה על התחתונה. ואפי' שבאה לגבות מן היתומים ואין בידה כתובה לדעת מקצת הגאונים וכן השיב רב שרירא גאון ז\"ל וז\"ל מנהג ישיבה שמוציאין ד' או ה' כתובות מקרובותיה או מאחיותיה כל אחת לפי מה שהיא ונותנין לה פחות שבכתובות קרובותיה מפני שידה על התחתונה לפי שאין בידה שטר כתובה עכ\"ל. ויש מי שפירש דברי הגאון אפי' במקום שכותבין כתובה ואפי' טוען פרעתי אין נאמן אלא על התוספות אבל אמנה מאתים אין נאמן וגובה ועיין בשורש קי\"ד בתשובות מהרר\"י קולון. אבל לדברי הכל כל היכא שאין טוענין פרעון אלא שמודים שנאבדה הכתובה אם יש עדים עליה גובה ואם אין שם עדים כמה היה כתוב בה בודקין בכתובות קרובותיה כדברי הגאון וכ\"ש בנדון דידן שהבעל בחיים ומודה שלא פרעה ולא מחלה שאם יש עדים שכותבין לה כתובה אחרת כראשונה ואם אין שם עדים גוזרין על הבעל שיכתוב לה כתובה אחרת כראשונה ואם אמר שאינו יודע כמה היתה כתובתה אחר שקבל עליו גזרת נח\"ש כותבין לה בפחות שבקרובותיה כדברי הגאון ז\"ל ואם הוא טוען שלא היה בכתובתה אלא פחות מזה והיא החביאה כתובתה או אבדה בידים משביעין אותה או מחרימין עליה עד שתודה ואם לא הודת כותבין לה בפחות שבקרובותיה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני שטר שכתוב בו מעות בעין או כתובה שכתוב בה הכניסה פלונית מעות בעין אם יכול לסלקה במטלטלין או בסחורה: ",
+            "<b>תשובה </b>להכי טרח וכתב מעות בעין שלא יוכל לסלקו בדבר הצריך שומא וכופין אותו למכור מטלטלין או סחורתו ולהביא מעות. וגדולה מזו נסתפקו בימי מהר\"י קולון ז\"ל במי שנשבע לפרוע לחברו מעות מנויות אם דינרי זהב נקראו מעות. או דילמא מעות של כסף שהם חריפין בהוצאה טפי נותן לו דדהבא פירא מקרי. והוצרך הרב להביא כמה ראיות דדינרי זהב בכלל מעות הן ולא כתבו כן אלא לאפוקי דבר הצריך שומא עיין בשורש תשעים. וג' דינין [הן] כתובת אשה ובעל חוב ופועל. כתובת אשה כיון שלא הוציאה מעות אפי' יש לו מעות נותן לה מה שירצה וכן נזיקין דנותן לה כל מילי דכל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן התם. לתת לנזק קרקע דינו בעידית וכתובת אשה בזבורית מתקנת חכמים. ובעל חוב כיון שהוציא מעות שהלוהו נותן לו מעות אם יש לו ואם אין לו נותן מקרקעי בבינונית ואם מטלטלין נותן לו דכל מילי מיטב הוא ואין כופין אותו למכור ולהביא מעות. במה דברים אמורים בשלא כתב מעות בעין או מעות מנויות אבל אם כתב כן הכל לפי תנאו וכופין אותו למכור מטלטלין או קרקע ולהביא מעות. וכן בכתובת אשה שכתוב מעות בעין להכי טרח וכתב כן כדי שתגבה מעות בעין אפי' לא כתב אם תבוא לגבות תגבה מעות בעין כיון שכתב שהכניסה לו מעות בעין די בזה דמיתור לשון זה אנו לומדים שגובה מעות בעין וכן בבעל חוב. ואם פועל הוא כיון שאל שכרו הוא נושא את נפשו נותן לו מעות בעין ואם אמר טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ומינה אתה דן שאם כתב בכתובה שהכניסה לו מעות כך וכך ולא כתב בעין שחזר דין כתובה זו כדין בעל חוב ואם יש לו מעות נותן לה מעות ואם אין לו מעות אין כופין אותו למכור ולהביא מעות וזה ברור: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בשלוניקי ראובן הוציא שטר חוב על שמעון וכתוב בלשון הזה וכדי ליפות כח ראובן נכנס לוי ערב קבלן ופרען בעד כל הסך הנזכר באופן שכשיגיע הזמן הנזכר יוכל ראובן הנזכר לגבות חובו מאי זה מהם שירצה תחלה כדין ערב קבלן ופרען המשתעבד בשעת מתן מעות. ועתה ראובן הביא את לוי לבית דין ותובע ממנו תחלה ולוי השיבו הנה אני לא יצאתי ערב אלא כשלא תוכל לגבות משמעון הלוה והרי שמעון לפניך ויש לו נכסים ידועים קרקעות ואם לא תוכל לגבות חובך אז הנני מוכן לפרוע עד כאן. ונשאלה שאלה זו לפני אחד מחכמי העיר והשיב ז\"ל תשובה. דין זה בא לפני אני הצעיר הבא על החתום ועם היות ששבח לאל ית' נתפשרו ולא הוצרכו לעמוד בגזרתי מכל מקום להיות אמרתי שהדין היה עם לוי ואולי חשדני שומע והייתי בעיניו כמתעתע שוגג או פושע. ראיתי לכתוב בקוצר מאי זה טעם אמרתי מה שאמרתי ומה ראיתי על ככה שלכאורה נראה שיכול ראובן לתבוע תחלה מלוי מב' טעמים האחד כי רבו הפוסקים האומרים כי כאשר התנה המלוה שיוכל לגבות חובו ממי שירצה מהם תחלה שתנאו קיים. גם מטעם אחר שנכנס לוי ערב קבלן וכולי וקיימא לן כחכמים דקבלן יש למלוה לגבות ממנו חובו אפי' לא התנה לגבות ממנו תחלה כפי דעת רוב הפוסקים קמאי ובתראי כל שכן בנדון דידן שכתוב קבלן גם תנאי הנזכר. אמנם נראה לע\"ד כי עכ\"ז הדין עם לוי הערב כי מספיקא לא מפקינן ממונא ויכול לומר קים לי כהראב\"ד והנמשכים אחריו שכתבו שאפי' התנה בפירוש שיגבה ממי שירצה תחלה אם יש נכסים ידועים ללוה יגבה ממנו תחלה ויתבענו לדין וטעם זה דקים לי וכולי כתב מהר\"ר יוסף קולון ז\"ל שמועיל אפילו להחזיק במה שתפס אחר שנולד הספק כמו שכתב בשורש קמ\"ט וז\"ל ודאי גבי ממונא מצי למימר המוחזק קים לי כחד מרבוותא ואע\"ג שכשנגדו חלוק עלי עד ופשיטא דכה\"ג לא הוה מצי למימר קים לי כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס מפקינן מיניה וכו' משמע דאי לא הוי יחיד מצי למימר קים לי כי הני אע\"ג דיש רבים כנגדם ואם כן כל שכן וקל וחומר בנדון דידן דעדיף טפי שמוחזק בממונו מעולם שיועיל לו זה הטעם. ומה גם עתה שכתב בנמקי יוסף וז\"ל והסכימו האחרונים ז\"ל דלענין ערב אפילו התנה בפירוש על מנת שאגבה מן הערב תחלה אם יש לו נכסים ללוה לא יגבה מן הערב וגדולה מזו כתב בשם הרשב\"א ז\"ל שאפילו בירר בתוך התנאי ואמר ואפילו יהיו נכסים ידועים ללוה אני מתנה שאגבה מן הערב תחלה אם ארצה דלא מהני דפטומי מילי נינהו ובזה כתב אלא שיש מן האחרונים שחלקו בזה. מכל מקום משמע שהסכמת האחרונים שאפי' כשהתנה מאי זה מהם שארצה אגבה תחלה ולא בירר בתוך תנאו ואפי' יהיו נכסים ידועים ללוה אם יש נכסים ללוה יגבה מן הלוה תחלה ולזה הדעת מסכים רבינו תם לע\"ד כי התוספות בפרק גט פשוט מביאים דבריו ומחלקים דיני ערב לחמשה חלקים. אחד ערב סתם דלא אתני. שנים אי אתני ממי שארצה וכו' ואין נכסים ללוה. שלשה אי אית ליה נכסים ללוה אפי' אתני נפרע מן הלוה תחלה. ארבע קבלן דהיינו תן לו ואני נותן. חמשה נושא ונותן ביד. ואם איתא דסברת ר\"ת לחלק בין אמר ללא אמר שיתא הוו. וכן תמצא במרדכי אלו החמשה חלקים א\"כ נראה כי גם ר\"ת מסברת האומרים דכל שאינו קבלן אפילו התנה וכו' אם יש נכסים ללוה אינו גובה מן הערב תחלה ואם כן ברור הוא דבזה זכינו לדין כי ראוי לפסוק הלכה כבתראי ואין צורך להאריך בזה עד כאן לשון החכם הפוסק בטעם הראשון. ושאלת ממני אם יש לסמוך על טעם זה או על פסק זה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>איני רואה לסמוך לא על הטעם ולא על הפסק מהטעמים שאכתוב בעזרת האל ואיברא שאם אמר ליה מכל מי שארצה אני נפרע תחלה יש מחלוקת בין הפוסקי�� דאיכא מאן דסבר דאם יש נכסים ללוה אין נפרע מן הערב תחלה אבל קבלן גמור כגון דא\"ל תן לו ואני נותן או שאמר ליה תן לו ואני קבלן לכולי עלמא נפרע ממי שירצה תחלה אעפ\"י שיש נכסים ללוה דהא מתרצינן לה למתניתין דפרק גט פשוט ואמרינן חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חבירו ע\"י ערב וכו' וקבלן אעפ\"י שיש נכסים ללוה נפרע מן הקבלן רשב\"ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה וכו' וליתא לדרשב\"ג דאמר רבה בר אבוה א\"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. וכי תימא דאיירי כדאמר ליה ע\"מ שאפרע ממי שארצה הא ליתא דאם כן ליכא מידי בין ערב לקבלן לרשב\"ג. ותו מדקרי ליה קבלן משמע דלא אמר אלא תן לו ואני אתן או תן לו ואני קבלן כסתם קבלן. עוד צריך שתדע דאם אמר ליה הלוהו ואני קבלן איבעיא לן בגמרא אי הוי לשון קבלנות או לשון ערבות. ואיפליגו בה אמוראי ורבוותא הריא\"ף פסק שהוא לשון ערבות אבל רבוותא קמאי פסקו הלכתא כרב הונא דאמר לשון קבלנות הוא. והשתא נחזי נדון דידן למאן דמיא אי דומה לערבות או לקבלנות. ואומר אני דודאי לשון קבלנות הוא דמסתברא דא\"ל בלשון המועיל כגון תן לו ואני נותן או תן לו ואני קבלן והסופר לא כתב הלשון אלא הענין. וכי תימא דילמא הכי קאמר ליה הלוהו ואני קבלן והוי פלוגתא וקיימא לן דיד בעל השטר על התחתונה. יש לומר כיון דהוי ספיקא במלתא דתליא בפלוגתא לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה דהבו דלא לוסיף עלה. ותו דכיון דאמר ליה ערב קבלן ופרען הוי כאלו אמר ליה קבלן גמור וכתב הרשב\"א שאם אמר ליה קבלן גמור דנין אותו כקבלן וכל שהודה שהוא קבלן גמור סתמא דמלתא קבלן כדיניה הוא וכך אמר ליה תן לו ואני נותן וכענין זה כתוב בתוספות עד כאן. אף בנדון דידן נמי כיון דאמר קבלן ופרען סתמא כדיניה קאמר דאי למימר דאם לא נמצאו נכסים ללוה שאז יגבה מן הקבלן במלת קבלן הוה סגי אלא להכי כתב לו ופרען לענין שיפרע ממי שירצה תחלה. ותו דכתב ליה בהדיא על מנת שאגבה מאי זה מהם שארצה תחלה ואע\"ג דאיכא כמה גדולים דפסקו דאפילו הכי אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב תחלה הני מילי היכא דלא אמר ליה לשון קבלנות אלא בלשון ערבות אבל היכא דאמר ליה ערב קבלן ופרען ועל מנת שאפרע ממי שארצה בנ\"ד כ\"ע מודו דהוי קבלן. ותו כיון דהתנה עמו בפירוש על מנת שאפרע ממי שארצה. אמאי כתב לו קבלן אלא ודאי כדין קבלן גמור קאמר. ועוד אני אומר דעד כאן לא קאמר מהר\"ר יוסף קולון בשם המרדכי דמצי למימר קים לי כפלוני להחזיק הממון בידו אלא היכא דלא קבלו עליהם לדון כפלוני פוסק או שלא נהגו לדון כאחד מן הפוסקים אבל היכא דנהגו לפסוק כדעת הרמב\"ם ז\"ל כי אתרין או כדעת הרא\"ש ז\"ל כי אתרייכו לא מצי למימר קים לי כפלוני שהרי כל השטרות וכל ההלואות לדעת אותו פוסק נעשו והוי כאלו קבלוהו עליהם שאין לסופר לכתוב את השטר לדעת כל הפוסקים מפורסמים או בלתי מפורסמים וכיון דהרמב\"ם והרא\"ש ורבינו יעקב ז\"ל וכל אותם שאנו רגילים לפסוק כמותם כתבו דאפי' יש נכסים ללוה גובה מן הערב תחלה מפקינן ממונא אפומייהו דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה דאפילו שהוא חכם גדול לא תקיף ידיעתו לכל הפוסקים כי אפשר שיש פוסק א' שהוא לא ראה ויאמר בעל הדין קים לי כאותו פוסק אלא ודאי כיון שנעשה השטר לדעת אותו פוסק שנהגו לפסוק כמותו. תו לא מצי אידך למימר קים לי כפוסק אחר ודוק כי זה טעם נכון לבטל פסק זה כל שכן בהצטרפות שאר הטעמים. עוד אני אומר דלא א��רינן דמצי למימר קים לי כפלוני פוסק אלא היכא שהם אחד כנגד אחד או שנים כנגד שנים אלא שהדיין אשר בא לפניו המעשה סובר כחד מינייהו אז מצי אידך למימר תביא ראיה שאין הלכה כפלוני ותוציא ממני אבל כשיחיד חולק על רבים או רבים כנגד מרובים לא אמרה אדם מעולם דא\"כ בטלת מה שכתוב בתורה אחרי רבים להטות וקרא איירי בין לאפוקי ממונא בין לאוקומי ממונא וכן לענין דיני נפשות אפילו שרבו המחייבים יאמר קים לי כאותם הפוטרים. ושלשה שישבו לדין נמי שנים חייבו ואחד פוטר יאמר זה קים לי כזה הפוטר תביאו ראיה שאין הדין כמותו ותוציאו ממני ונמצא שאין שום דין יבוא לידי גמר. ואלו דברים של טעם הה אינם צריכים ראיה. אבל כדי שיתברר לך אכתוב מה שכתב המרדכי בשם ה\"ר שמואל ז\"ל דאם יתפוס החתן המוציא מחבירו עליו הראיה שאמר קים לי כרש\"י ז\"ל והרי אתה רואה שהוא מחלוקת רש\"י ורבינו תם. דלדעת רש\"י מן הנשואין גובה ולדעת ר\"ת אינו גובה הכל והרי רש\"י ור\"ת יחיד כנגד יחיד הוא ורש\"י יותר מפורסם מר\"ת ומש\"ה מצי למימר קים לי כרש\"י. וכל שכן דרבי אבי\"ה בשם ר\"י הלבן פסק דגובה הכל. ומה שדקדק החכם הפוסק מלשונו של מהרר\"י קולון שכתב ופשיטא דבכה\"ג לא הוה מצי למימר קים לי כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל וכו' משמע דאי לא הוי יחיד מצי למימר קים לי כי הני אע\"ג דיש רבים כנגדם עד כאן. נ\"ל כי זו שגגה היא דמה לי אחד כנגד רבים ומה לי ב' כנגד עשרה זה ודאי הלכתא בלא טעמא. ומה שכתב מהרר\"י קולון ז\"ל הוא מפני שרצה ללמוד הדין מכל שכן והמעשה כך היה יחיד כנגד כל חכמי ישראל ולפיכך כתב כן אבל לא למידק מדבריו כאשר דקדק זה החכם ודברים פשוטים הם לא היה כדאי לכותבן ולא להשיב עליהן. ואחר שביררנו דאזלינן בתר רובא ולא מצי למימר קים לי כמיעוטא וכל שכן אם הרוב הם אותם שאנחנו רגילים לפסוק כמותם צריך אני לכתוב לך בעלי סברא זו ובעלי סברא זו כדי שתראה עד היכן הגיע כח זה הפוסק רבינו יוסף הלוי ן' מיגאש ז\"ל וכן נראה דעת הריא\"ף ז\"ל דמסתמא אזיל בשטת רביה. ותו כיון שלא פירש סמך על הכלל כל תנאי שבממון תנאו קיים. וכן מסתברא לי שכל פוסק שלא יזכיר דין זה בהדיא דעתו לסמוך על הכלל עד שיפרש סברתו. הרמב\"ם ז\"ל הרא\"ש ז\"ל ר\"י בנו רבינו ירוחם רבינו ישעיה מיטרני ז\"ל ומדברי ר\"ת והתוס' והמרדכי אין ראיה ברורה לגלות סברתם כי מה שכתב הפוסק הזה ממה שמנו ה' דיני ערבות ואם איתא שיתא הוו לאו כלום הוא דאנן לאו מתורת ערבות אתינן עלה אלא מתורת תנאי שבממון דכל תנאי שבממון תנאו קיים. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בפסקיו וז\"ל ואם אמר המלוה ממי שארצה אפרע תחלה כל תנאי שבממון קיים ואפי' יש נכסים ללוה יפרע מן הערב עד כאן. ואדרבא נ\"ל שהם בעלי סברא זו חדא דכיון דלא פירשו מסתמא סומכים על הכלל. ותו שהרא\"ש ז\"ל ברוב המקומות אזיל בשטת התוס'. ותו דהרשב\"א ז\"ל לא סייע סברתו אלא מדברי הראב\"ד ז\"ל שכתב וכן מצאתי להראב\"ד בספר ההשגות. ואם היה כן דעת התוס' או דעת ר\"ת כאשר כתב בעל הפסק היה הרשב\"א ז\"ל מסתייע מהם כנגד כל גאוני עולם אלא ודאי לא מצי זולת הראב\"ד ז\"ל ובעלי הסברא האחרת לא ראיתי זולת הראב\"ד והרשב\"א ז\"ל. ומה שכתב נמקי יוסף וכבר הסכימו האחרונים וכו' לא ידעתי מי הם האחרונים אשר הסכימו בזה אבל דרכו לקרוא אחרונים הריטב\"א והרנב\"ר והן לו יהי כדבריו סמי הני מקמי כל הני רבוותא דכתיב' לעיל. חדא דרבים נינהו. ותו דעליהם נהגו לסמוך בכל גלילות ישראל. ומפני שראיתי בעל הפסק הזה סמך על מ��רר\"י קולון ז\"ל טרחתי למצוא לבטל דבריו ממקום שבא. וז\"ל בשורש קפ\"ג ואע\"ג שכתב ר' אשר שרבינו אפרים ז\"ל דחה הראיה וגם גאון אחר שהביא הוא ואפשר שחולקים גם על עיקר הדין יהיה כן סמינהו מקמי כולהו רברבי קמאי ובתראי שהבאתי לעיל וכל דיינא דלא דאין כהאי דינא לאי דיינא הוא וזה פשוט שאם אין לכמה\"ר שלמה ממה לפרוע ויהיה לכמה\"ר אברהם לפרוע שודאי יכולין ליפרע מכמה\"ר אברהם מדין ערב. וכדכתיבנא לעיל ע\"כ. ולדעת הפוסק הזה אמאי יפרע כמה\"ר אברהם הערב לימא קים לי כר' אפרים וכאותו גאון. עוד כתב ונחזור לעיקר הדין דאם יש נכסים וכולי אין להוציא חלק המגיע לכמה\"ר שלמה מכמה\"ר אברהם מאחר שרבו גם הפוסקים שאמרו וכו' וגם מהאחרונים כגון רבינו מאיר לספר האגודה וכו' מל הני טעמי נלע\"ד שראוי שלא לחייב לכמה\"ר בחלק המגיע לאחיו כמה\"ר שלמה אם יש לכה\"ר שלמה ממה לפרוע עכ\"ל. ולדעת הפוסק הזה אמאי איצטרכינן לכל הלין טעמי תיפוק ליה דמצי למימר קים לי כהנך רבני. אלא ודאי לא אמרינן הכי היכא דהם מועטים במקום רבים וכל שכן אם הם מפורסמים יותר ופשוט הוא ולענין הטעם השני כתב החכם הפוסק וז\"ל אומר אני כי אעפ\"י שכתב ר\"ת בשם ר\"י ז\"ל כי אעפ\"י דקבלן לא הוי אלא כשאמר למלוה תן לו וכו' מכל מקום אם כתוב בשטר ונעשה קבלן מסתמא בלשון המועיל קאמר וכן הביא הסמ\"ג וכן הסכים הרא\"ש. אמנם נראה שהפוסקים שלא הביאו דין זה כמו הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל מסתמא אית לן למימר דלא סברי הכי שהרי הרמב\"ם כתב איזהו ערב ואי זהו קבלן אמר ליה תן לו ואני נותן זהו קבלן אם כן נראה שנוכל לומר שאעפ\"י שכתוב בשטר נכנס קבלן שלא אמר לו אלא לשון שאינו מועיל לקבלנות כמו הלוהו ואני קבלן וכיוצא בו ע\"כ. ראה גם ראה אתה המעיין כמה הוא תוקע עצמו לדבר הלכה עד שמשים מחלוקת בין הפוסקים מאומדן דעתא כי הרא\"ש על הרוב הולך בשטת הריא\"ף או התוספות והסמ\"ג בשטת הרמב\"ם והוא רוצה שיהיו חלוקים להפיק זממו אשר זמם בתחלה ויצא מפיו דלוי פטור מהערבות ועל כיוצא בזה שנינו שגגת תלמוד עולה זדון וכן היו פתח דבריו. עוד כתב וכ\"כ בעה\"ע וז\"ל הילכך בעי למכתב בשטרא לישנא דקבלנות דא\"ל הב ליה ואני קבלן הב ליה ואני יהיבנא ואי לא כתיב בשטרא הכי אלא קבלן סתמא אי נמי לישנא דמשמע הכי והכי אמרינן דילמא הלוהו ואני קבלן קאמר ואית ליה דין ערבות ולזה הסכים בעל התרומות וזה לשונו. ואחר אשר פסק הריא\"ף ז\"ל דאפי' תן לו ואני קבלן לשון ערבות הוא בעי למכתב בשטרא שאני אמרתי לו תן לו ואני נותן לך ואי כתיב בשטרא ערב קבלן סתם אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ונאמר אולי תן לו ואני קבלן רצה לומר שהוא כמו ערב הילכך לא הוי אלא ערב בלבד עד כאן. אם כן אחר שהרב בעל העטור ובעל התרומות סברי דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה ואפשר שכן היא סברת שאר הפוסקים שלא הביאו דברי ר\"י וכמו שנראה קצת מלשון הרשב\"א ז\"ל שכתב וז\"ל יש מי שאומר שאם כתב בשטר ונעשיתי לו קבלן גמור שכל שנעשה קבלן גמור סתמא כך אמר ליה תן לו ואני נותן נראה מלשונו שרוב הפוסקים לא ס\"ל הכי מכל מקום אפילו לא יהיו אלא בעל העטור ובעל התרומות מספיק להחזיק מה שבידו עד כאן. ואני אומר שכל מה שכתב הוא בטל מהטעמים שכתבתי למעלה. עוד כתב וז\"ל וכל שכן דבנדון דידן לפי דעתי כולי עלמא מודו דלאו קבלן גמור הוא מדכתב קבלן ופרען וכקבלן גמור הם כי לא להזכיר בו ענין פרעון כלל וכמו שכתוב בפרק גט פשוט במרדכי וז\"ל וקבלן היינו תן לו ואני נותן. אי נמי בלעז כ�� שאינו מזכיר לא לשון הלואה ולא לשון פרעון. אם כן נראה דבנדון דידן כולי עלמא מודו דלא אמרינן מסתמא וכו' כל שכן שכפי האמת כל אלו הלשונות נראה לעניות דעתי שכותבים הסופרים כעור הממשש ובלי ספק שראוי לדקדק ולעיין קודם שנוציא ממון מספק כי זה כלל גדול וכולי וע\"כ אמרתי שמה שגזרתי היה דרך נכונה וכולי ואני אומר אין זה דרך נכונה כלל אלא מוציאין מלוי מה שיצא עליו ערב קבלן. ומה שכתב הס כי לא להזכיר בו ענין פרעון אינו נכון כלל כי לא אמרו כן אלא כשלא הזכיר לשון קבלן וכגון דאמר ליה הלוהו ואני פורע או שאמר לו בלשון לעז אי יו טדביראי כמו שכתבו התוספות ז\"ל אבל אם אמר לו ואני קבלן ופרען כ\"ש שיפה את כחו ועשה אותו קבלן גמור לענין שאפילו יהיו נכסים ללוה יפרע ממי שירצה תחלה לדעת כולי עלמא. ולפיכך אני אומר דאין ראוי לסמוך על פסק זה חדא שהוא לשון קבלנות גמורה שהרי כתב קבלן ופרען ועוד שכתב לו שאגבה מכל מי שארצה תחלה. ועוד שחזר לבסוף וכתב כדין קבלן ופרען ומשמע לטפויי מלתא אתי. הילכך קבלן גמור הוי ותו דאפי' שלא היה קבלן כיון שהתנה עמו שיפרע ממי שירצה תחלה תנאי שבממון הוא ותנאו קיים לדעת רוב הפוסקים שאנו רגילין לסמוך עליהם ולא מצי לוי למימר קים לי כהראב\"ד והרשב\"א ז\"ל ומפקינן מיניה והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בעיר קניאה באיקנדיא באשה שלא שהתה עם בעלה עשר שנים וטענה על בעלה בפני ב\"ד שרוצה בנים לזקנותה ולקבורתה ושבעלה אינו ראוי לכך והעזה פניה בפני בעלה ותאמר לו כדברים האלה ובית דין שאלו את פיה לברר טענתה בפירוש וביררה והשיבה שבעלה הנזכר אינו יכול לשמש עמה כדרך כל הארץ. ובעלה השיב שכל מה שהיא טוענת שקר ושהוא משמש עמה כדרך כל הארץ וראיה לדבר שהרי נכנסה אצלו בתולה ועכשיו הוא בעולה. ועוד שהיא היתה משתדלת ע\"י המילדות לתקן רחמה כדי שתתעבר. ועוד שהרי היתה מחזקת עצמה למעוברת. והיא השיבתו שאינה מחוייבת להשיב על כל אלה אבל מה שטענה עליו הוא אמת ויציב עד כאן לשון העדאת הבית דין ושאלת ממני להודיעך דעתי בזה לפי שנפל לשם מחלוקת על ענין זה: ",
+            "<b>תשובה </b>הנה ראיתי על זה שלשה קונדריסין נצים נסים לקראת המערכה זה אומר ככה וזה אומר ככה וחרבותם שלופות. אבל מקצת דבריהם מקדים שדופות. וקצתם מר עובר נוטפות. ולא מצאה היונה מנוח משלשה אלה בני נח. ולכן באתי בקצרה קוצר דעתי להודיעך כי דרכי לקצר במקום שאמרו שלא להאריך. ומתוך דברי תבין המקומות שאני חולק על בעלי הקונדריסין כי לא ראיתי להשיב עליהם אחת לאחת כי בזולת זה נגיע אל התכלית ועוד מפני האריכות. ומעתה אתחיל בכונה. דע דהאי מלתא תליא בפלוגתא דגמרא דבני מערבא וגמרא דידן לדעת מקצת מפרשים ז\"ל כי לפי גמרא דידן איתתא מהימנא ולבני מערבא לא מהימנא וקי\"ל דאנן בתר בני בבל גרירינן. ולדעת מקצת לישני הגמרות לא מהימנא האי אתתא וזהו כללא דמלתא. והשתא ברירנא לה בסייעתא דשמיא תנן בסוף נדרים למשנה אחרונה השמים ביני לביניך יעשו דרך בקשה. ופירשו בירוש' כמא דשמיא רחיקת מן ארעא כך האי אתתא רחיקת מן בעלה. והכי משמע נמי באגדה שאמרה לו שרה לאברהם השמים ביני לביניך שנאמר ישפוט ה' וגו' דהיינו שהוא מרוחק ממנה לגמרי כגון שרה שהיתה טוענת על אברהם שרחקה מחמת הגר הרי לך דבכל טענה דטענה דמרחקא מיניה לא מהימנא ויעשו דרך בקשה ולא שני לן אי אמרה דלא בעי לאזדקוקי לה או דלא מצי דישען על ביתו ולא יעמוד או דלא הוי בקי באורח ארעא בכולהו יעשו דרך בקשה ומאן דמפרש הירושלמי במאן דמצי לאזדקוקי ולא בעי דוקא כעובדא דשרה עם אברהם טועה הוא דהא בהרחקה תליא מלתא ומה לי האי ומה לי האי. והרשב\"א ז\"ל כ' בתשובה על מי שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים דנאמנת אלא שיש לחוש לדברי הירושלמי משמע דלא שאני לן ובכולהו יעשו דרך בקשה דאשה מעיזה פניה בפני בעלה אפי' במלתא דקים ליה ולא מיבעיא אי טענה שאינו יורה כחץ דלא מהימנא דהא אית בה תרתי לריעותא חדא דהא לא מרחקא. ותו דאיהי לא קים ליה ביורה כחץ ועבידה דמשקרא במלתא דלא ידע בה בעלה ואפי' באה מחמת טענה כי האי ואפשר דפליג אדרב המנונא דאמר [אשה שאמרה] לבעל' גרשתני נאמנ' חזקה אין אשה מעיזה וכו' דהא רבא פליג עליה נמי. אי נמי כולי עלמא מודו כרב המנונא [אלא] דבמלתא דלא ידעי אלא אינהו וקודשא בריך הוא עבידא דמשקרא והיינו דנקט תנא השמים ביני לבינך כלומר בדבר דלא ידע בה אלא השמים ואינהו אבל לגבי גירושין דלא סגי דלא הוי באנפי סהדי ואוושא מלתא אי לאו דקושטא קאמרה לא סמכא דעתה כולי האי. ותו דלא חשידא כולי האי לאפקועי נפשה מתותי בעלה בלא גט כלל אבל הכא הא תבעה להתגרש. וזה הטעם כתבו בתוספות בסוף נדרים לפסוק הלכה כרב המנונא אפילו תימא דפליג עליה רבא דהוא בתרא ואע\"ג דגט מעושה נמי לאו כלום הוא כולהו נשי לאו דינא גמירי ובעל הקונדריס לא רצה להביא גאולה לעולם וכתב הדברים בשמו. וא\"ת אמאי לא דחי גמרא בסוף נדרים הכי כדמותיב עליה דרב המנונא ממשנה אחרונה דהשמים ביני לביניך יעשו דרך בקשה ודחיק לאוקומא משום דטענה דאין יורה כחץ ומשום דלא קיימא ליה ביורה כחץ מהימנא. איכא למימר לפום האי שיטתא דסבר גמרא דכללא הוא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כלל במלתא דקים ליה. ואפשר דדייקינן לה מדתלי טעמא בחזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' ולא תלינן טעמא חזקה אין אשה מפקעת עצמה מבעלה בלא גט ופליג בהא אגמרא דבני מערבא. הא למדת דלדעת הירושלמי כל טענה דטענא האי אתתא לא מהימנא אלא יעשו דרך בקשה. וא\"ת בשלמא אי טענה דמצי לאזדקוקי ולא בעי היינו דמהניא בקשה דפרישו בירושלמי יעשו סעודה אבל לשאר טענתא סעודה מאי מהניא. הא לאו מלתא היא דע\"י סעודה יפייסו זא\"ז וכן פירש ר\"ח ז\"ל. אי נמי [דע\"י] סעודה ושמחה יתנו לב זה על זה ותגבר התאוה ויבואו לידי מעשה וכל שכן לכל שאר הפירושים שפירשו ביעשו דרך בקשה דאתי שפיר טפי ולכולהו פירושי לא מהימנינן לה ויעשו דרך בקשה בכל טענה דהשמים ביני לביניך כולל הכל וכן כתבו המפרשים ז\"ל דא איהי שטתא דבני מערבא. אבל בגמרא דידן גרסינן בסוף נדרים השמים ביני לביניך דמשנה אחרונה ליהוי תיובתא דרב המנונא והא הכא דידעה היא דבעלה ידע בה וקתני דלא מהימנא פי' דקס\"ד דאיהו נמי קים ליה ביורה כחץ. ומשני הכא נמי היא גופה אמרה נמי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע זו היא גרסת הספרים שלנו. אבל המפרשים לא כתבו אלא הכא נמי מימר אמרה נהי וכו' מכאן משמע דהשמים ביני לביניך היינו דטענה שאינו יורה כחץ ומשום הכי לא מהימנה דמעיזה היא לשקר במה שאין הבעל יודע. אבל אלו טענה שאינו נזקק כלל היא נאמנת דהא מלתא דידיעה ליה לבעל לא מעיזה פניה ולא משקרא ואפי' לא באה מחמת טענה יוציא ויתן כתובה דלא גרע מהוא בבגדו והיא בבגדה וכן כתבו רוב המפרשים ומכללם הרא\"ש והרשב\"א ומהר\"ם ז\"ל וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאינו מקיים מצות עונה יוציא ויתן כתובה. ואפי' או טענה ישען על ביתו ויעמוד ויפרוץ ה��דר ונכנס ומיד סר כחו ומשמש באבר מת מהימנא לפום האי שטתא דאי משום דמשקרא הא ידע בעלה בהאי מילתא ואמרינן דבמלתא דקים ליה לא משקרא ואי משום דלא מפקדא אפריה ורביה הא אתיא מחמת טענה ואמרה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה ואפילו לא אתיא מחמת טענה מהימנא ויוציא ויתן כתובה דאין זה קיום עונה דאדרבה מצטערת היא יותר ואע\"ג דהעראה כביאה לכל הדברים לקיום עונה לא מקריא ביאה. וכן כתב הרשב\"א זכרונו לברכה איבעיא להו נכנסה לחופה ולא נבעלה חיבת ביאה קונה או חיבת חופה קונה ולא איפשיטא והויא קולא לתובע וחומרא לנתבע וכל שכן הכא דליכא חיבה כלל ואפי' הערה והעראה כביאה ומכל מקום משום חיבת ביאת הוא וליכא עד כאן לשונו: ",
+            "<b>הוכיח </b>מכאן שהאשה הזאת אינה נוטלת התוס' שהוסיף לה הבעל משלו תוס' על עיקר כתובתה וכתיבנא האי משום דחזי לן דהאי אתתא דקאמרה אינו יכול לשמש עמה כדרך כל הארץ. ולימא אינו יכול לשמש עמי ותו לא. אלא משמש הוא אלא שאינו כדרך כל הארץ משמע שזו היא טענתה ואם כך הויא טענתה מצינא לקיומי דברי תרוייהו ולא צריכינן למימר דנתקלקל אחר כך ואפילו בעיל אחר כך בתולה לא סתרינן טענתה אם לא שיוליד בנים בתר הכי דהא קיימא לן דכל זרע שאינו יורה כחץ אין מזריע וזנות ואמבטי לא תלינן בהו כלל דאי לא תימא הכי הא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו אמר איהו איזיל ואבדוק נפשאי ואינסיב אתתא אחריתי ואמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דמצי למיקם בסיפוקייהו ואי איכא למתלי בזנות ואמבטי מה תועיל הבדיקה. הרי דמלתא דאיהי נאמנת אם אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ותועיל הבדיקה. וכי תימא הני מילי לענין ממונא דהיינו כתובה אבל לענין טענת שאין לו גבורת אנשים והיא נאמנת משום חזקה לעולם אימא לך דלא מהניה בדיקה. ליתא כלל שהרי הגאון מוקי לה לפי משנה ראשונה דאשה נאמנת ויוציא ויתן כתובה ואפ\"ה אם אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ומדבריו של הגאון נשמע להריא\"ף זכרונו לברכה דבהא לא פליגי אלא משום דמוקי דרבי אמי שלא למעשה וממשנה ראשונה נשמע לאחרונה בדבר שהיא נאמנת וזה ברור. ומודינא דלא שהיננו דינא דהאי אתתא עד דבדיק נפשיה אלא יוציא מיד ויתן כתובה דבשלמא התם איהי לא בעיא למיפק ואנן הוא דמפקינן לה כדי שיקיים מצות פריה ורביה ואי אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ואפילו אי בעיא איהי נמי למיפק שמעינן לה דהא מקיים עמה מצות עונה אבל הכא בנדון דידן שאינו מקיים מצות עונה ומהמנינן לה אי אמר אזיל ואבדוק נפשאי לא שמעינן ליה לבטל עונתה של זו. ואם לא הספיק להוציאה עד שנשא אשה והוליד בנים שוב לא מהימנינן לה אפילו לפום האי שטתא דרגלים לדבר דמשקרא ועיניה נתנה באחר דמלתא דלא שכיח הוא דליהוי ליה גבורת אנשים לזו ולא לזו ובזנות ואמבטי לא תלינן כדפרישית. וטפי אית לן למתלי בשקרותא במה שנתלי בחששי רחיקי והבו דלא לוסיף עלה: ",
+            "<b>והוי </b>יודע דאי תבעה כתובתה לא מהימנא דתלינן דעיניה נתנה באחר והכין כתבו רבוותא ז\"ל. ומסתברא לי דלא מיבעיא אי תבעה כתובתה בהדיא אלא [אפילו] הזכירה אותה ברמז. כגון דאמרה ולענין כתובתי לכל יש זמן. וכל דבר הנראה לבית דין שמערמת להסתיר טענת הכתובה כדי שיאמינוה בית דין דלא מהימנא כלל. וכן הבנתי מתוך דברי הריטב\"א זכרונו לברכה וזה לשונו. והוא הדין האומרת לבעלה גרשתני דאינה נאמנת אם מזכרת כתובתה עד כאן לשון הריטב\"א ז\"ל. הרי שהחליף מלת תובעת במלת מזכרת לאשמועינן מאי דכתיבנא ודברים של טעם הם. אבל שתצטרך למחול כתובתה אין לנו ואין צורך באורך. הכלל העולה כי אפילו לפי שטה זו אם נראה לבית דין שהדין מרומה ואלפוה שקרא או כגון שהיא פרוצה ביותר משאר נשים או שהיא חצופה ורגילה בבי דינא ודיינא שמצוה על הדיין להסתלק ממנו ולא יכוף הבעל לגרש. ואם לבו שלם בדבר יכול לגרש לפי שטה זו ולא על ידי נדוי או חרם ואצ\"ל על ידי עכו\"ם. וז\"ל הרשב\"א ז\"ל בתשובה ומכל מקום שנכוף אותו בשוטים בנדוי בחרם איני רואה בתקנתם והבו דלא לוסיף עלה דיה לאותה תקנה שנכוף אותו בדברים או בפרעון כתובה שיש כפיות הרבה בגמרא בכיוצא בענין זה ע\"כ. וכן כתב במקומות בנדון דידן ועדיין יתבאר זה לקמן בע\"ה. כללא דנקיטינן מהאי שקלא וטריא דלדעת הני רבוותא תליא הא מלתא בפלוגתא דתרי גמרות ואנן בתר בני בבל גרירינן. אבל מקצת הגאונים כתבו דאפילו לפי גמרא דידן השמים ביני לביניך היינו דמרחקא מיניה כדאמרינן בירושלמי ובהגדה וסברא זו כתבוה הרשב\"א והריטב\"א וכתב הרשב\"א בתשובה וכן הרמב\"ן שזו היא דעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפט\"ו מהלכות אישות האשה שבאה לבית דין ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד או שאינו יורה כחץ יעשו הדיינים פשרה וכו' ואעפ\"י דמלתא דפשיטא היא דהכי סבר הרב ז\"ל כתבתי זה להוציא מלב האומרים דחדא קאמר דהיינו שאינו יורה כחץ ומהבל ימעט. והנה הרב ז\"ל בפי\"ד דכתב דין מאן דמצי ולא בעי שהוא מורד במקומו אצל דין המורדת ובפרק ט\"ו כתב דין מאן דלא מצי לאזדקוקי או מצי ואינו יורה כחץ וזה פשוט מאד אפי' למתחילים. וכדי לקיים הסוגיא דבסוף נדרים לפי האי שטתא כתבו כל המפרשים ז\"ל דהא דאמרינן הכא נהי נמי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע לאו למימרא שזו היא הטענה שהיא טוענת אלא סברה דכיון דלא ידע בעלה ביורה כחץ בוטחת בלבה לשקר ולומר השמים ביני לביניך דמימר אמרה כשאטעון כך בבית דין יהא סבור הבעל שאין יורה כחץ ואינו עזות לי דהוא סבור קושטא קאמינא לשון הריטב\"א וכן כתבו הרשב\"א בסוף נדרים. ואני בעניי דקדקתי בסוגיא וראיתי דהכי מכרעת וכל שכן לפי גרסת הספרים שלנו וכן היא גרסת הרמב\"ן והרשב\"א שכתוב הכא נמי היא גופה אמרה וכו' אחר כן בדקתי וראיתי להרמב\"ן ז\"ל שכתב ביבמות פרק בית שמאי אחר שכתב הדעת הראשון כתב וז\"ל ויש לפרש דאפי' בטוענת אינו נזקק לי שאינו יכול אינה נאמנת דסברה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע וסבור הוא דמשום שאינו יורה כחץ אני אומרת כן ואינו עזות לי דהוא סובר דילמא קושטא הוא וכן לשון הגמרא נראה. ובירושלמי אמרו כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כן האי אתתא רחיקא מן בעלה משמע לומר שאינו נזקק לה כלל. ופירשו יעשו דרך בקשה יעשו סעודה ויפייס כלומר שאם מרדה אין דנין אותה כדין מורדת ולא כופין ומבקשין ממנו אלא יעשו הם עצמם פשרה ביניהם וכן פירשו מקצת הגאונים ועיקר הוא עד כאן. ומעתה אין מקום למה שהשיג בעל הקונדריס על בעל מגיד משנה כי שתי הטענות בלשון השמים ביני לביניך וכן בסוגיית הגמרא וכדכתיבנא. ומה שכתב מגיד משנה ולפי גמרתנו היא בטוענת שאינו יורה כחץ משום דפשטא משמע כדפרישו בירושלמי כתב כי לפי גמרתנו כולל ג\"כ שאינו יורה כחץ כמו שכתב הרב שכללם בדין אחד כי דין אחד להם אפילו לפי גמרתנו. ולפי דעתי שרש\"י ז\"ל נמי הכי ס\"ל שכתב בפ' ב\"ש השמים ביני לביניך גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאינו נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש להוכיח בינינו ע\"כ. וזהו ודאי פירוש הנאות על הלשון. ובסוף נדרים פי' מה שהיה צריך לפי הסוגיא שהוא כולל ג\"כ שאינו יורה כחץ ולאשמעינן דהשמים ביני לביניך כולל הכל כמו שכתבו כל המפרשים ואפילו תימא דרש\"י ז\"ל הוא מבעלי הסברא הראשונה אין קושיא דבפרק ב\"ש פירש מה שהוא נאות על הלשון והכא בנדרים מה שהוא מוכרח לפי הסוגיא וזה דרכו של רש\"י ז\"ל בכמה מקומות למי שהוא רגיל ואין לנו להבין בדבריו ז\"ל יותר ממה שהבינו התוס' והמרדכי ז\"ל שכתב בפ' הבא על יבמתו השמים ביני לביניך פי' לשמים גלוי שאינך יורה כחץ והכי מפרש לה התם בהדיא בגמרא ולא כפי' הקו' סוף פרק ב\"ש גלוי לשמים שאינך נזקק עמי כשאר בני אדם הרי שלא הבינו דברי רש\"י ז\"ל כדברי בעל הקונדריס כ\"ש שהלשון דחוק לפי' ואין מקום להאריך. הרי לך לדעת מקצת הגאונים והרמב\"ם ז\"ל והנמשכים אחריו כגון מגיד משנה ומגדל עוז והרמב\"ן ז\"ל וגם הריטב\"א ז\"ל שהביא סברא זו לבסוף ולא פריך עלה מידי כדפריך עלה הרשב\"א ז\"ל רבו ורבינו ירוחם שכתב דעת הרב ז\"ל. וגם הראב\"ד ז\"ל בפי' לשון השמים ביני לביניך מודה להני רבוותא שהכי הוא אלא דכתב ז\"ל דמהימנינן לה מגו דאי בעיא אמרה שאינו יורה כחץ ע\"כ דס\"ל ז\"ל דביורה כחץ נאמנת כההיא דרבי אמי דפ' הבא על יבמתו. ובודאי שכולם לא ראו את דבריו ולפיכך לא כתבוה והרמב\"ן דחה אותם בידים מוכיחות (והמעילי) [והמאירי] כתב עליו ומאי דאתמר עלה בגמ' בנדרים צריך למידחק להאי פירושא ודוק ותשכח. ודברים פשוטים שאין הסוגיא מתיישבת לפי שטה זו ואיפשר דגרסא אחרת היתה לו ולא כתבתי דעתו אלא להוציא מדעת האומר שדעתו הוא כדעת רבינו ומה שלא השיג עליו איפשר שהוא מפני שהרב הגדול סובר בהדיא שמי שטוענת שאינו יורה כחץ לא מהימנא א\"כ כיון שמסכים. עליו בפירוש הלשון של השמים ביני לביניך אינו משיג עליו והראשון עיקר. ומעתה מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף לגרש ולהוציא אשה מתחת בעלה כנגד כל הני רבוותא דכתיבנא לעיל אין זה אלא מן המתמיהין או שלבם גס בהוראה ואפילו שיהיו בעזרתו כמה וכמה הלא ירוצצו את גלגלתו כ\"ש בחומרת אשת איש. ולא על זה המורה אני קורא תגר לבד כי אם על מהר\"ר יוסף קולון ז\"ל שהתיר כיוצא בזו ונתן אצבע בין שיניו של זה המורה הרב קצף מעט וזה עזר לרעה להוציא הלשונות מפשטן לעשות מעשה זר מעשהו ונכריה עבודתו. ואפשר לי ללמד זכות על הרב ז\"ל כי שמא לא ראה חדושי הרמב\"ן והרשב\"א והריטב\"א ז\"ל שכתבו שיש מקצת גאונים שסוברים שמהדין גם כן אינה נאמנת ושזו היא סברת הרמב\"ם ז\"ל והלא הרשב\"א ז\"ל שהוא מבעלי הסברא הראשונה ז\"ל ואפילו הכי כתב בשעת מעשה שאין ראוי לכוף כי ודאי אם היה רואה אותם היה מכיר בחכמתו כי מה שכתב בחבורו הוא להלכה ולא למעשה ומפני שלא ראה אלא דברי מהר\"ם ז\"ל שתלה הדבר בפריצות הדור אמר הוא ז\"ל כיון ששהתה עשר שנים רגלים לדבר דקושטא קאמרה אבל הרשב\"א לא נמנע בשעת מעשה אלא מפני המחלוקת של הגאונים ז\"ל שדבריהם קבלה היא ואפילו הכי יש להרהר אחר דבריו אלא שאין משיבין וכו'. ואפשר שהרב ז\"ל הכיר את האשה והיא צנועה ביותר וקים ליה דקושטא קא טענה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וגם בזה אני חוכך להחמיר שהרי בעלי סברא זו לא חלקו כלל בין צנועות לפרוצות. ואת\"ל שהרב ראה את הכל ואפ\"ה כתב שכופין למעשה לא נחוש אנו לעשות מעשה כמוהו להקל כיון שלא כתב דברי הרמב\"ם ודברי הרשב\"א בתשובה והשיב עליהם ואפילו שהיה משיב עליהם ומביא ראיות לבטל דבריהם חייבין אנו לבטל ראיותיו ולקיים דברי הראשונים ואפי' שלא נדע לבטל ראיותיו לא נסמוך עליו עד שיפרש את דבריהם לפי שיטתו וזה ברור. ואם אבוא לכתוב ראיות לזה נצא מכוונת הדרוש כ\"ש שהרי בר מחלוקתו בצדו ואדם גדול היה ועליו אני סומך בזה וכל כיוצא בו דאיכא גט מעושה וחשש ממזרות. וז\"ל הרשב\"א בתשובה עוד שאלת ראובן הכהן שנשא לאה ונפלה קטטה ביניהם באומרה שלא היה יכול לשמש עמה ושהיה רוצה למשמש בידים והיתה צועקת על זה עד ששלחה מביתו והכניס אמה עבריה שנתגרשה מאחר ולא קדשה ראובן זה וילדה לו בת ולאה טוענת שזו הערמה בשביל צעקתה ואינו נאמן שילדה לו שהיא גרושה ואין אדם משים עצמו רשע. תשובה בכל דבר שהוא יודע כמוה היא נאמנת שאינה מעיזה פניה לומר אינו יכול דאינו יכול דקאמרה אינו יכול כלל הוא מדקאמרה שאינו אלא ממשמש וכל כי האי נאמנת כדאיתא בשלהי נדרים אמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה וכו' אבל אינו יכול דאיהו נמי ידע לא משקרא דודאי לא דברה בזה משנתינו ואפי' שלא באה מחמת טענה כופין אותו מיד או להוציא או ליתן כתובה לפי שאין כופין אלא לאותם שבפרק המדיר בעל פוליפוס וחביריו אבל בירושלמי השמים ביני לביניך שאינו יכול שכך אמרו כמה דשמיא וכו' ויעשו דרך בקשה היינו יעשה סעודה ויפייס ומדברי הרמב\"ם ז\"ל פט\"ו מהלכות אישות נראה שמפרש כדברי הירושלמי אלא שפי' יעשו דרך פשרה ופשרה זו איני יודע מה טיבה כיון שהיא נאמנת מחמת טענה מאמינין אותה אלא אפילו לדברי הירושלמי יראה שיעשה סעודה או סעודות ודברים של פיוס שאם היה כעס בלבה יסור ע\"י הפיוס ולפי ראות בית דין עד מתי יהיה זמן הפיוס ופייסה ולא אפייסה כופין או להוציא או ליתן כתובה כך דעתי נוטה אלא שיש לחוש על הירושלמי. ולענין הנדוניא יראה לי שיש לה כיון שמתירין אותה לינשא ויש מפרשים דלא מהימנה לאפוקי ממונא עד כאן: ",
+            "<b>עוד </b>כ' בתשוב' אחר שהביא שתי הדעות וז\"ל וסוף דבר אחר שהדבר עמוק ותלוי בגדולי עולם אל תכניס עצמך בין המצרים ולהוציא אשה מתחת בעלה ולהוציא ממון ממי שמוחזק בו אלא בין כך ובין כך קבל עצתם שאמרו ז\"ל יעשו דרך בקשה ופיוס שיפייסו ביניהם והטל שלום ביניהם ועד שנכוף להוציא נשתדל לפייס ולבקש שירצו זה את זה בשלום ע\"כ. וזו כתובה בסימן אלף ק\"ה בסוף. יש ללמוד מהכא כמה דברים חדא שאם הוליד בנים אחר כך שוב אינה נאמנת אפי' לדעת הסברא הראשונה דטעמא מפני שהיא גרושה והוא כהן ואין אדם משים עצמו רשע הא לאו הכי הבנים ראיה והוא ז\"ל לא השיב בזה דבר משמע דשפיר קאמרי. ותו דאין כאן כפייה לא בשוטים ולא בנדוי וחרם. ותו שדעת הרמב\"ם ז\"ל כדעת הירושלמי. ותו דעל ידי הסעודה תתפייס ויוסר כעסה ומועיל אפילו לטענת אינו יכול. ותו דאפי' לדעתו ז\"ל יש לחוש לירושלמי כל שכן שרבים ונכבדים פסקוהו. ותו דמוקמינן ממונא בחזקת מאריה ואפי' הנדוניא לא מפקינן מיניה: ",
+            "<b>עוד </b>כתב וזה לשונו. האשה שאמרה לבעלה שאינו יכול כלל נאמנת ומכל מקום בית דין באין עליו דרך בקשה ואומרים לה תני דעתך על בעליך שמא מתוך איבה אין אתם נכנסים לחדר ועושין להם סעודה. שמא מתוך כך יתנו דעתם זה על זה. ואם היא אינה רוצה ואינה שומעת להם בכך אלא שהיא רוצה להתגרש מבקשים מן הבעל לגרש ואם לא רצה כופין אותו ליתן כתובה. אבל אין כופין אותו ליתן גט. אלא יכולין בית דין לאיים עליו בדברים ובלבד שלא ינדוהו ולא יבזוהו ולא יצערו אותו בגופו עד כאן לשונו. וזו כתובה בסימן תי\"ד קודם האחרות שלמעלה: ",
+            "<b>ולענין </b>הכתובה חולק הרא\"ש ז\"ל באותה תשובה שכתב שכופין לגרש שאין כופין אותו לתת כתובה לפי שהוא עומד וצווח שיש לו גבורת אנשים. ומכל מקום מודה הרא\"ש ז\"ל שאין כופין אותו בשוטים כיון דאיכא פלוגתא שכן כתב בתשובה והטור בשמו וזה לשונו. וכתב אדוני אבי הרא\"ש ז\"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהיה גט מעושה עד כאן: ",
+            "<b>הרי </b>אתה רואה בעיניך כי אפי' לדעת בעלי הסברא הראשונה אין כאן כפייה בשוטים אלא לדעת הרא\"ש ז\"ל אומרים לו כבר חייבוך רבנן וכו' ולדעת הרשב\"א ז\"ל כופין על ידי כתובה. ולדעת בעלי הסברא האחרת אינה נאמנת כלל ולהם ראוי לשמוע שלא להרבות ממזרים בישראל שגם בעלי הסברא הראשונה חששו להם. כל שכן בזמן הזה שהדור פרוץ מרובה על העומד ודור מה רמו עיניו ועפעפיו יישירו נגד ההצלחות המדומות ושאר התאוות. ואם בדורו של מהר\"ם היה הדור פרוץ כל שכן בדורנו. סוף דבר בה סליקנא ובה נחיתנא כל מי שיכוף בשוטים בכל טענה חוץ מבעל פוליפוס וחברותיה קרוב בעיני שמרבה ממזרים בישראל: ",
+            "<b>וזהו </b>לשון מהר\"ם ז\"ל בתשובה. אבל בישען על ביתו ולא יעמוד דידע בה לא משקרא הילכך מהימנא כדרב המנונא וכו'. אבל בדורות הללו שיש נשים פרוצות אין ראוי להאמינם ויעשו דרך בקשה עד כאן לשונו. הרי לך בהדיא שבכל דור ודור הפריצות הולך וגדל וראוי לגדור פרצה זו ומוטב שתצא אחת או שתים לתרבות רעה משתצא דבר מלכות בכל הנשים שכופין להוציא בכל אחת מאלה הטענות ילמדו לשקר להפקיע עצמן מתחת בעליהן: ",
+            "<b>ומה </b>שכתב הר\"ן ז\"ל כי תשובת מהר\"ם ז\"ל היא בשלא שהתה כלל אבל היכא דשהתה חמשה או ששה שנים רגלים לדבר דקושטא קאמרה אם קבלה נקבל אבל אין הלשון מורה על זה. ומתוך כתבו הראשון נראה שתלה הטעם מפני שהיתה תובעת כתובתה. אבל היכא דאינה תובעת כי הכא נאמנת אפי' בדורות הללו וזה אינו נכון כלל שעושה את מהר\"ם ז\"ל חולק עם רבותיו ועם רבותינו הצרפתים ז\"ל. הכלל כי אין אלו אלא דברי נביאות בדברי מהר\"ם ז\"ל כל שכן שאיני רואה שיש לסמוך על אותה התשובה כלל לפי שאינו אלא נושא ונותן עם בר מחלוקתו דוק ותשכח. וגם הרב זכרונו לברכה לא כתב לכוף בשוטים כמו שכתב המורה הזה ז\"ל: ",
+            "<b>והנלענ\"ד </b>שהריא\"ף ז\"ל סובר דאין האשה נאמנת כדעת הרמב\"ם ז\"ל שקבלה בידינו שאינו חולק עליו אלא במקצת מקומות ונער יכתבם. גם כי הרב ז\"ל לא תלה הדבר אלא בששהתה עשר שנים כמ\"ש בפ' הבא ע\"י. ותו דבשלמא אי טענת אינו יורה כחץ וטענת אין לו גבורת אנשים דין אחד להם היינו דלא הוצרך לכתוב תרווייהו והביא ההיא דנדרים דקשיא עלה דהבא ע\"י ותריץ להו דהיכא דאנן מפקי כגון ששהתה מהימנא למיגביה כתובה היכא דאמרה דאינו יורה כחץ אבל בנדרים דאיהי בעיא למיפק לא מהימנא. אבל בטענת אינו יכול הכא והתם שוין הם ואינה נאמנת ומשום הכי לא הוצרך לכתוב דין הטוענת שאין לו גבורת אנשים. ותו בפ' ב\"ש הביא המשנה כצורתה השמים ביני לביניך יעשו דרך פשרה ולשון המשנה כולל הכל כמו שכתבנו למעלה. ותו דבשלמא אינה נאמנת היינו דאין הרב מזכיר בקושייתו אלא טענת יורה כחץ אלא אי אמרת דנאמנת במלתא דקים ליה הא קשיא נמי לר' אמי דאמר דברים שבינו לבינה נאמנת במלתא דלא קים ליה הא במלתא דלא קים ליה אינה נאמנת ואמאי לא הזכיר זה הרב דהוה עדיפא דהסברא הפוכה לגמרי. תדע שכל בעלי הסברא הראשונה כך סדרו הקושיא ועיין בפי' הר\"ן ז\"ל בנדרים ותמצא. אלא סברת רבינו הגדול דבכל טענה אינה נאמנת אם לא שהתה עשר שנים. ועוד יש קצת ראיה שהרמב\"ן ז\"ל חיבר הלכות נדרים להלכות הריא\"ף וסברתו ז\"ל שאינה נאמנת כדכתיבנא. ולענין אם מותר לישא אחרת עליה הדבר פשוט מאד שכיון שאין כופין אותו להוציא והיא אינה יושבת תחתיו נהי דלא דיינינן לה בדין מורדת אבל מותר הוא לישא אשה אחרת דלישב ובטל מפריה ורביה לא תיקן רגמ\"ה. וזה לשון הריטב\"א ביבמות וכבר פירשנו כי בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמה לו לא החרים רבינו גרשום ולא אזלינן בהא בתר מנהגא ע\"כ. וכן כתב נמוקי יוסף ביבמות וכל שכן לדעת הרשב\"א שכתב שלא תיקן ז\"ל אלא לאלף החמישי ואעפ\"י שכתבו התוס' והמפרשים בסוף נדרים על אשה שאמרה טמאה אני לך האמינה בעלה וגרשה שעבר על התקנה שאני התם שהיא רוצה לשבת תחתיו לשמשו ומותרת היא ולא היה לו להאמינה אבל הכא שאינה רוצה לישב עמו בזה לא תקן כלל אלא אם כן יחוש לעצמו ויודע דקושטא קאמרה ויודע מחשבות מכיר בו: ",
+            "<b>כללי </b>דנקטינן מהאי שקלא וטריא דלא עבדינן בהא מלתא עובדא ולא כייפינן לא בשוטים ולא בנדוי ולא בחרם לא ע\"י עכו\"ם ולא לצערו בגופו ולא בממונו ואין אומרים לו כבר חייבוך רבנן שהרי יש מקצת רבנן שלא חייבוהו. ואין מוציאין ממנו כתובה ואפילו נדונייתא דהעמד ממון בחזקת מי שהוא בידו וראוי לגעור במי שירצה לכוף וכל שכן על ידי עכו\"ם שזה נקרא מוסר לדעתי נוסף על שהגט מעושה אלא אומרים פלוגתא דרבנן היא ודינך הוא מסור לשמים אם אתה יודע בעצמך שטוענת אמת תוציאנה ואם לאו לא תחוש ויעשו דרך בקשה ואם לא ירצו להתפייס הסתלק מהם ואם לא רצתה לשבת תחתיו מותר לישא אשה אחרת. ואם תשהה עשר שנים כך כופין אותו להוציא לקיים מצות פריה ורביה. ואם רצה לגרשה אין עובר על התקנה כיון שאינה רוצה לשמשו. ואין דנין אותה בדין מורדת כיון שבאה מחמת טענה שלא תיקן הגאון אלא שלא יוציאנה בעל כרחה: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי במרדכי בשם ר\"ת ז\"ל דלא אמר רב המנונא דמהימנא אלא במילי דאתו מידו לידה כגון נתינת הגט. אבל במילי דלא אתי מידו לידה כגון דאמרה שאינו מתקשה לא. וסברת המרדכי כמהר\"ם שבדורות הללו שיש פרוצות ועזות אין להאמינם עד כאן בשלהי קדושין. וכתב עוד בשם רבינו שמשון בן אברהם ז\"ל וזה לשונו ומשם דנתי על האשה שאמרה בפני בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד דמהימנא מהאי טעמא. וכוונתי למה שכתבתם בשם ריב\"א וביורה כחץ לא ידע אעפ\"י כן לא רצית לעשות מעשה וכו'. וכי בכל אלו יאמר מהרר\"י קולון ז\"ל דאיירי בדלא שהו או בדתבעה כתובה. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בצורבא דרבנן דזילא ביה מילתא לילך לדון לפני בית דין דבציר מיניה אם כופהו בעל דינו על ככה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא פירשת בשאלתך אם הוא תובע פשיטא דשליח הרי הוא כמותו. ואם הוא הנתבע דאיכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר דמצי למנות אנטלר פי' שליח אפי' דלא הוי צורבא מרבנן אלא שהוא אדם נכבד. וכן פסק הרשב\"א והרא\"ה והריטב\"א ז\"ל והכי מוכח בירושלמי. ואם יתחייב שבועה יבא לב\"ד וישבע ולא חיישינן שמא יעיז פניו וישנה בטענות ואין אדם חוטא ולא לו ולכל הדברים אמרינן שלוחו של אדם כמותו ויש מן הראשונים ומכללם הרמב\"ן ז\"ל שאמרו דלא מצי נתבע למנות אנטלר שמא יוסיף טענה של שקר או ישנה מעצמו וגם הנתבע מעיז פניו שלא בפני בעל חובו. ותו דועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' בעינן וליכא וע\"כ לא פליגי אלא באיניש דעל��א אבל צורבא מרבנן מצי למנות אנטלר וכן כתב הרמב\"ן האי צורבא מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לדינא בהדי עם הארץ או למיזל לגבי דיינא דבציר מיניה לא אזיל אלא משדרינן ליה שליחא דבי דינא או מוקי אנטלר למאן דסבר דנתבע ממנה אנטלר או אזיל לפני בית דין חשוב ולא אמרינן בהא עבד לוה לאיש מלוה דעשה דכבוד תורה עדיף. ולענין אם ידע סהדותא וזילא ביה מלתא אמרינן בפ' שבועת העדות לא ליזיל יש מי שלמד מזה הלשון מדקאמר לא ליזיל שאפי' רצה לילך ולמחול על כבודו אין לו לילך ולבזות תורתו ואע\"ג דאיכא פסידא דההיא דידע ליה סהדותא דהא מתניתא דמצא שק או קופה פסידא דאבדה איכא ואפי' הכי פטור מאותה מצוה משום כבודו ואע\"ג דהתם אם רצה להשיב משיב שאני התם דאיכא כמה תלמידי חכמים שעושין כן בשלהם אבל להתבזות לפני דיינא דבציר מיניה לא אבל אין דעתי נוחה בטעם זה. חדא דמצוה איכא להעיד אם יודע לו עדות. ותו דגורם הפסד לממון חבירו. ותו דתורתו היא שלו ויכול למחול עליה ומהאי טעמא חכם שמחל על כבודו כבודו מחול. ותו דקשיא הך דמצא שק או קופה. הילכך מנקט מילתא מציעתא עדיף שאם רצה למחול על כבודו ולמיזל לאסהודי או לעשות דין בפני דיינא דבציר או עם הארץ הרשות בידו. אבל לכוף אותו שילך לא אמרה אדם מעולם. ולישנא דלא ליזיל לא מכרעא מדלא קאמר אסור למיזל. וא\"ת אם כן לימא אי לא בעי למיזל לא ליזיל. לא קשיא דאורחא דמלתא קאמר דודאי לא ירצה ללכת כיון דזילא ביה מילתא אי נמי כיון דלאחריני איכא איסורא דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו נקט הכי לגבי צורבא מרבנן. וכן הדין באשה חשובה שאם לא רצתה ללכת הרשות בידה וממנת שליח דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. ודוקא בממונא אבל באיסורא אין חכמה ואין עצה וגו' כדאיתא התם. ודוקא דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעושין על פי עד אחד לעשות סייג לתורה הא לאו הכי אסור להעיד כדאיתא בעובדא דזיגוד וטוביה. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אשה אלמנה שהיתה משרתת בבית ראובן ופתה אותה ראובן ובא עליה והביאה ממנו בן ונתפרסם הדבר שהיה ממנו. גם נתפרסם הדבר שבעודו בחיים היה זן אותו ואת אמו ונפטר ראובן לבית עולמו פתע פתאום והניח בת מאשתו הנשואה וזה הבן הבא מפתוי האלמנה. יורנו המורה מי הוא היורש ושכרו כפול מן השמים. גם יורנו המורה אם קרובי הבת אינם רוצים לעמוד בדין תורה כ\"א לצאת בערכאות של עכו\"ם כדי להפקיע הירושה מן הבן מפני שבערכאותיהם אינו יורש כי אם בן הנשואה מה הוא העונש הראוי להם. גם אם חייבים חכמי העיר וגדוליה מי שיש בידו יכולת למחות להתקבץ להכריחם בכל מיני הכרחיות שיעמדו עם בן האלמנה בדין תורה כדי שלא לבטל משפטי תורתנו הקדושה וכ\"ש בענין הירושות הכל יבאר לנו מורינו ביאור רחב ושכרו כפול מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן פרק עשרה יוחסין מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאתה עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו הם בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים ואמרינן עלה בגמרא אמר רבה בר רב הונא מתניתין דקתני אינו מביא ראיה על הבנים בכרוכין אחריה וטעמא משום דבחזקת אמם הם ואין צריך ליחסם. וגרסינן תו עלה אמר ריש לקיש לא שאנו פי' דסמכינן אכרוכין אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסים לא. ורבי יוחנן אמר אפי' ליוחסים. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דא\"ר חייא בר אבא א\"ר יוחנן מלקין על החזקות ושורפין וסוקלין על החזקות. מלקין על החזקות כדרב יהודה וכו' שורפין וסוקלין ע�� החזקות כדרבין בר רב הונא דאמר רבין בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה עד כאן בגמרא. וק\"ו הדברים אם שורפין וסוקלין על החזקה כ\"ש דיורשין בחזקה. והכי איתא בהדיא בתוספתא שנים שהיו באים ממדינת הים אעפ\"י שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד מת אחד מהם אין חבירו יורשו. ואם היה נוהג עמו משום אחוה יורשו עד כאן. ובפרק יש נוחלין גרסינן ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא אמר ליה מוחזק אני בזה שהוא בכור א\"ל מנא ידעת דבכור הוא דכי הוה אתו לקמיה דאבוה אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה. ודילמא בוכרא דאימא הוא. גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה בוכרא דאימא לא מסי רוקיה עד כאן. מכל הני משמע דהולכין אחר החזקה לענין ירושה. וז\"ל הרמב\"ם פ\"ד מהלכות נחלות כל היורשים יורשין בחזקתן כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו אעפ\"י שאינם עדי יחוס ולא ידעו אמתת היחוסין הרי אלו יורשים בעדות זו ע\"כ. הילכך בנדון דידן נמי כיון שנתפרסם שהוא בנו של ראובן והיה נוהג עמו כבן להאכילו ולפרנסו ואת אמו אין לך חזקה גדולה מזו ויורש אותו. ואם מפני שהוא בן פנויה שלא ע\"י חופה וקדושין אין בכך כלום ולא יהיה אלא ממזר יורש הוא את אביו דקיימא לן שהוא בנו לכל דבר. וגדולה מזו כתב הרמב\"ם ז\"ל שאפילו בא על שפחתו והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים אם ת\"ח הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצות הרי זה יירשנו. וכ\"ש בנ\"ד שהבן הזה כשר לכל הדברים. ואם היתה נקבה מותרת לינשא לכהונה דקיימא לן הבא על הפנויה ולדה כשר לכהונה ואפילו הוא כהן. ומרוב פשיטות דבר זה צריך אני לחטט אחר הספק אשר נסתפק בעל השאלה ובודאי דהכי קא מיבעיא להו כיון שנבעלה בעילת זנות אמרינן כמו שהפקירה עצמה לזה הפקירה עצמה לאחרים וכיון שהבת ודאי יורשת וזה הבן ספק לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי. ואם זה הוא הספק שנסתפק בעל השאלה אינו כלום מכמה טעמי. חדא שהרי החזקה סילקה ספק זה. ותו כיון שהיתה משרתת בביתו של ראובן אמרינן כאן נמצאו וכאן היו. ותו כי כפי הנראה מהשאלה לא היתה חשודה מאחרים. ותו דלא קי\"ל כאביי דאמר בשילהי אלמנה לכהן גדול מגו דאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לגבי עלמא אלא כרבא וכמו שנפרש לקמן בעזרת האל. ואפי' אי הוה ידעינן בודאי שנבעלה לאחר אמרינן רוב בעילות אצל בעל הבית שהיא אצלו דמהאי טעמא אמרינן אשת איש שזינתה ובעלה עמה בעיר שדינן הולד בתר הבעל מפני שרוב בעילות אצלו ותלינן ביה וכן העלה הרא\"ש ז\"ל בתשובה סימן פ\"ב בנדון כיוצא בזה בתר דשקיל וטרי טובא כתב וז\"ל הילכך ללישנא בתרא אליבא דרבא אפילו דימא מעלמא כלומר חשודה מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה. ולאביי דוקא דלא דימא מעלמא. ובנדון זה שהיתה האשה משרתתו בביתו ומיוחדת נראה דאפי' לאביי בתר דידיה שדינן ליה. וכן כתב רבינו שמשון ז\"ל פ\"ק דכתובות שהקשה ב' מימרות להדדי ותירץ דההיא דפ\"ק דכתובות האי דקאמר מיניה ר\"ל שהיה רגיל אצלה תמיד הילכך שדינן רוב בעילות בתריה. וההיא דפרק אלמנה איירי שאומר הארוס שלא בא עליה כי אם פעם אחת הילכך אמרינן מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא הילכך בנדון זה שדינן בתריה דידיה כיון שהיתה תדיר בביתו אף ללישנא קמא אליבא דאביי וכ\"ש דקי\"ל כרבא וכלישנא בתרא עכ\"ל. וה\"ה והוא הטעם בנדון דידן כיון שהיתה תמיד בביתו משרתת אותו ועוד שלא היתה חשודה מאחרים בתר דידיה שדינן ליה לכולי עלמא וכולהו לישני. ואם תקשה עלי שאותה תשובה של הרא\"ש ז\"ל לא איירי אלא במי שהודה שהוא בנו ויש עדים בדבר אבל בנדון דידן שמת ולא אמר כלום דילמא לא אמרה הרב ז\"ל. הא לא קשיא שהרי טעם נאמנותו באומרו שהוא בני הוי משום מגו דאי בעי יהיב ליה נכסיה וכבר הוכיח הרא\"ש ז\"ל באותה תשובה שלא שייך הכא מגו אם כן לא תלי טעמא בהודאתו שהוא בנו אלא טעמא הוי אי שדינן ליה בתר דידיה או לא. ומי שיעמוד על תשובתו יתברר לו זה יפה. ותו דחזקה עדיפא מהודאתו וכן נראה בהדיא מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב מי שזינה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה העובר ממני ואפילו היא מודה לו אעפ\"י שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר ומנין יודע הדבר שזה בנו והרי אין לו חזקה אלא ספק הוא ולהחמיר דנין בו וחולצת ולא מתייבמת ע\"כ. הא קמן שאם היה לו חזקה פוטר מן החליצה ומן היבום ואסורה משום אשת אח מה שאין כן על פי דבורו שאומר זה בני. משמע דחזקה עדיפא מדבורו. ואע\"ג שתמה עליו הרא\"ש לא על זה תמה ועיין שם. וסוף לשון התשובה ואף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו בביתו דבכה\"ג לא קאמר שתחלוץ כי אף הוא לא כתב אלא זנות ואקראי בעלמא פנויה דומיא דאשת איש עד כאן. הא למדנו כי בנדון דידן אם לא היה לראובן זרע הבן הזה פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום ואצ\"ל שיורש אותו לכ\"ע. ואם נסתפק להם דדילמא פירסום לא עדיף כי חזקה אין מקום לזה הספק דהא קי\"ל הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה וכ\"ש אם נתפרסם לכל שה א נדה. ותו דחזקה משכחת לה בלא פירסום ופירסום לא משכחת לה בלא חזקה שקדמה לו. ותו כי לשון פירסום לא יכול אלא על הדבר ברור ועל כן אמרו למפורסמות אין צריך ראיה. וא\"כ הדבר ברור כי הפירסום עדיף מחזקה. ואם נסתפקו דדילמא שייך למימר הכא כל הנושא אשה על מנהג אנשי מקומה הוא נושא ודת אחרים היא שהבן שאינו מאשתו הנשואה לא יירש ועל דעת כן נשא את אשתו. אם כן בוא ונאמר שנשאה על דעת שלא יוכל לגרשה כדת האחרים וזה אי אפשר אלא כל הנושא אשה על דעת אנשי מקומה הישראלים הנוהגים על פי דתינו ועל פי חכמים בעלי הקבלה הוא נושא. הילכך חזרתי על כל צדדי וראיתי כי הבן הזה יורש את אביו בכל נכסיו דבר תורה אלא שרבותינו תקנו לבת עישור נכסי אם עדיין לא נשאת ובאת להנשא נותנין לה עישור הקרקעות לדעת כ\"ע וכבר נהגו במצרים להגבותה עישור נכסי אפי' מן המטלטלין ואעפ\"י שהוא נגד דעת הרמב\"ם ז\"ל והטעם דאמרינן דעת האב דלא ניחא ליה שתנשא בתו מן הצדקה ובנו יהיה עשיר ואם היה מצוה לביתו היה מצוה ביותר מזה ועל כן סמכנו על דברי האומרים אפילו מן המטלטלין. ועוד נהגנו בזה לתת כבוד לדיני התורה שהרי מעט מן המעט מי שיש לו קרקע ואם תלך הבת בפחי נפש לא תשמע אלינו ותלך לערכאות העכו\"ם שהבת יורשת כחצי בן כפי דתם. ולפיכך עשינו כעין פשרה כיון שיש לנו על מי נסמוך: ",
+            "<b>ולענין </b>מה ששאלת אם הוא יוצא לערכאותיהם מה ענשו. הרי ענשו חמור יותר מן הגזל והעושק והחמס כי כל אחד מאלו אפשר שיעשה תשובה כיון שיודעים שגזלו אבל זה חושב שזכה בדין והוא לא זכה. ודומה לאותן כ\"ד דברים שמעכבין את התשובה ומלבד זה משפיל ומפיל חומת תורתינו ומאפיל אור הדת באומרם אויבינו פלילים שאין דיני תורתינו אמת כיון שהם הפך דינם עד שהם צריכין לומר שהחלפנו את התורה ואת דיניה או שנתבטלה ובאה אחרת תחתיה ונמצא שם שמים מתחלל על ידו. ועוד שגורם לשכינה שתסתלק מישראל לפי שנותן כח לאל אחר. וכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה שמי שקיבל על עצמו אם לא אפרע לך מעותיך אני נותן לך רשות לקבול עלי לפני ערכאותיהם אפ\"ה אסור להוליכו לפני ערכאותיהם. ואפילו שהיו דנין כדינינו אסור ללכת לפניהם. דאמר ר' אלעזר הרי שהיו הנכרים שדנו כדיני ישראל שומע אני יהיו דיניהם קיימים ת\"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אתה דן את שלהם והם אינם דנין את שלכם. וידעתי שיש מאמרים לרז\"ל מורים על עונש העון הזה. ולאהבת הקיצור גם כי רבים ונכבדים נכשלים בעון הזה לא ראיתי להאריך. עלה בידינו שקרובי הבת ראוים לעונש מר ממות. וכן ארז\"ל על פסוק ונתתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו. אם הוא חטא משפחתו מה חטאה אלא שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסים ואין לך משפחה שיש בה גזלן שאין כולם גזלנין לפי שיודעין ומחפין עליו והרי הדברים קו\"ח אם מפני שמחפין עליו נדונין בדינו כ\"ש אם מסייעין אותו ודברים ברורים הם לא היה כדאי לכותבן. ואם הוציאו הממון בדיניהם שלא כדינינו מחרימינן ליה ומשמתינן ליה עד שיחזור מה שגבה. ויורדין עמו עד לחייו. ואם יש כח בידם מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות עשה דוהשיב את הגזלה אשר גזל דקי\"ל כופין על מצות עשה. והכי אמרינן גבי פריעת ב\"ח דאם יש לו ואינו רוצה לפרוע מכין אותו עד שיפרע דפריעת ב\"ח מצוה. ולענין אם חייבין חכמי העיר וגדוליה מי שיש בידו להתקבץ להכריחם בכל מיני הכרחיות שיעמדו עם בן האלמנה בדין תורה הדבר ברור שהם חייבין. ואם לא עשו כן ולא מיחו הקולר תלוי בצוארם והם נתפשים עליהם. דגרסינן בפרק במה בהמה יוצאה א\"ר חנינא מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא אימא על הזקינים שלא מיחו בשרים וכולו כדאיתא התם. והוי יודע שאפילו על הספק חייבים הם לעשות השתדלותם להציל העשוק מיד עושקו כדאמרינן בהאי סוגיא אם לפניך גלוי להם מי גלוי. אבל היכא דודאי ברור להם שלא יקבלו הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן גבי תוספת יום הכפורים. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה ששחטו כמו שלשים או מ' כבשים והביא אותם הקצבים ומכרו קצת ואח\"כ נמצא ביד הקונה את בני המעים של כל הבהמות ריאה אחת שיש בה ב' מררות ואין ידוע אי זו היה מהם ונמצאו כולם בספק טרפה וממון של ישראל אבד ושאלת ממני להודיעך דעתי: ",
+            "<b>תשובה </b>תחלה צריך שתדע כי עיקר הדין תלוי במחלוקת פוסקים שהרי רבני צרפת וראבי\"ה וקצת אחרונים ס\"ל דחסרה המרה כשרה ואם כן אם היו שם שתי מררות כשרה אבל אין אנו סומכים בזה כלל עליהם אלא על הרמב\"ם והרשב\"א והרא\"ש ז\"ל שכולם פסקו חסרה המרה טרפה ומינה נמי שאם יש לה שתי מררות טרפה דכל היתר כנטול דמי ולפי דעת המפרשים דכל היתר כנטול דמי ר\"ל כאלו אין שם כלל וכאלו חסרו שתיהן בכל גוונא טרפה בין אם שתי המררות מחוברות יחד זו לזו או נפרדות כיון דטעמא הוי משום חסרה אבל שיטה זו אינה מיושבת חדא דהוי כהלכתא בלא טעמא. ותו דכנטול דמי אמרי ולא כחסר. ולפי דעת רוב המפרשים כנטול דמי כאלו נטל ממקום חיבורו בכבד רואין כל שניטל המרה היתירה ולא תטרף בו הבהמה כשרה ואם לאו טרפה. הילכך שתי מררות המתאימות שאי אפשר שתנטל ביד אלא אם כן תנקב המרה הוי נקובת המרה וטרפה. אבל אם אינם מתאימות שאם תנטל מן הכבד לא תנקב המרה הרי היא כשרה. וזה דעת הרשב\"א ז\"ל להלכה ולא למעשה. ואף לפי שטה זו אני אומר שאם היו שתי המררות כל אחת הכיס שלה אעפ\"י שהם מתאימות ע\"י שומן או דבר אחר כל שאפשר להפרידן ולא תנקב הרי זו כשרה. ולפי דעת המפרשים כנטול דמי כאלו נטל עם מקומו כל שהם נפרדות. דליכא למיחש לנקבה אם נשאר בכבד כשיעור אחד שתנטל עם מקומה כשרה ואם לאו טרפה. ולענין נדון דידן שאלתי את פי הטבחים אשר ראו את הריאה ואמרו שהיו מתאימות ואחת ארוכה מחברת' ונקבו את הארוכה ולא נשפכה אליה הקצרה ששאלתי אותם אם הפכו את המרה כלפי מעלה לראות אם שופכות זו לזו מלמעלה במקום חיבורן אמרו שלא הפכו שאלתי אותם אם היו יוצאות ממקום אחד אמרו לי הן אמרתי ודאי כיון שהן יוצאות ממקום אחד אם היו מהפכין אותן הוו שפכי להדדי דלא משכחת לה דלא שפכי אהדדי אלא בזמן שיוצאין בכבד אחת הנה ואחת הנה כמעשה אשר שאלו מלפני הרשב\"א ז\"ל סימן שלישי והוא ז\"ל הכשיר כיון שסימפון אחד שופך לשתי המררות ואעפ\"י שהוא ז\"ל כתב אך טוב להזהר בכל כיוצא בזה לחוש למה שאמרה ולפי שטת הראשונים ז\"ל שכתבתי עד כאן לשונו. מ\"מ אני הכשרתי בנדון דידן חדא דאיכא הפסד ממון טובא. ותו כיון שיוצאות ממקום אחד עדיף טפי מאחת הנה ואחת הנה וסמפון אחד שופך לשתיהם דהא ודאי שפכי להדדי אם היה מהפך אותה הילכך אחת היא אעפ\"י שנראית כשתים ולא שייך בה כל היתר כנטול דמי. ותו דמאן לימא לן שלא היו בשני כיסין שאם היו נוטלין זו מזו לא תנקב ולפי שתי השטות אשר כתבנו למעלה הוי ספק ספיקא ספק זהו הכבש בעל אותה ריאה ואת\"ל זהו שמא אינו טרפה שאם היו נוטלין אחת מעל חברתה לא תנקב. ותו דאיכא למתלי דילמא משאר השחיטה של עכו\"ם היא שנתערבה עם הריאות של הכשרות והיהודי אשר קונה הריאות לא יהיב אדעתיה. ותו שכבר מכרו מקצת הכבשים ואכלו את הבשר ותלינן דאיסורא בהנך שנאכלו היה כדתנן קרב אחד מן הראשים יקרבו כל הראשים. ותו דעיקר הדין תלוי במחלוקת ועל כל הטעמים האלה סמכתי והכשרתי. עוד היה מעשה בריאה שהיו בה שתי מררות נפרדות זו מזו אבל מקום חיבורן היה אחד ואתה מגביה הצד האחד ושופך אל השני דרך חיבורן ובא מעשה לפני אחד מהמורים ואסר וטעמו שכיון שהם שתים ממש אע\"ג דשופכות להדדי טרפה דלא אמרינן הכי אלא באחת ונראית כשתים אבל כיון שהם שתים מחולקות לגמרי טרפה אע\"ג דשפכי להדדי. ובא מעשה לפני ואמרתי מדינא מותרת אלא משום דקי\"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר דעיקר טעמא תלי אי שפכי להדדי או לא דבהכי מגליא מלתא אם היא אחת או שתים. וכן נראה מדברי בעל הטור שכתב וז\"ל ואם היא אחת ונראית כשתים נוקבין אותה אם שופכות זו לזו אחת היא וכשרה ואם לאו שתים הם וטרפה ע\"כ. הרי שע\"י דשפכי אהדדי נעשית אחת הילכך בנדון דידן נמי כיון דשפכי אהדדי אחת היא וכשרה. ועיין בתשובות הרשב\"א ז\"ל סימן ג' ששאלו ממנו בשתי מררות יוצאות בכבד אחת הנה ואחת הנה וסמפון אחד שופך לשתיהן. והשואל היה מחמיר מטעם דלא קרינן שפכי אהדדי אלא כששופכין מעצמן כשהם עומדות בכבד בחיי הבהמה והוא ז\"ל הכשיר וכדכתיבנא. ונ\"ל דעד כאן לא החמיר השואל אלא בזמן שהסמפון הוא ששופך לשתיהן שאז אין כח בבהמה בחייה להחזיר לחה לסמפון ולא הוי שפכי להדדי אבל בנדון דידן שמקום חיבורן אחד והמרה למעלה אחת ומתחלקת לשתים יש כח בבהמה להחזיר לחה לעליון המרה ונקרא שפיר שפכי להדדי וכמה פעמים הבהמה מתהפכת וחוזרת לחה למעלה מה שאין כן בסמפון שדרכו לדחות לעולם ולשפוך מרה וק\"ל וגם מזה הטעם יש להקל במעשה הראשון. הילכך בנדון דידן אפילו להזהר אין צריך וכל שכן דאיכא פלוגתא והבו דלא לוסיף עלה. ותו דאיכא פסידא דממונא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ושמעון שהם שותפין בבית וראובן דר בה ומעלה שכר לשמעון על חלקו ומכר שמעון חלקו לראובן בעדים אבל לא קנו ממנו ולא כתבו שטר ולא נתן לו את הכסף ושמעון רוצה לחזור בו וראובן אומר אני דר בה וקניתי בחזקה ואין לך נעל גדר ופרץ גדול מזה. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>לא פירשת אם אמר לו שמעון לך חזק וקני או לא אבל מתוך הדברים נראה שלא אמר לו דבר וגם לא היה שם שמעון בשעה שראובן נועל ופותח ביתו ואם הדבר כן הדבר ברור דלא קנה דבמאי קנה אם מפני שהוא דר בבית כך היה דר בתחלה ואי זה דבר נתחדש דשיקנה בו. אבל מה שיש להסתפק אם אמר לו לך חזק וקני או שהיה שמעון שם בשעה שראובן פותח ונועל אם קנה או לא. ובשלמא אם עושה מנעול חדש דהיינו נעל לדעת קצת המפרשים או גודר או פורץ שהוא מעשה חדש שלא היה עושהו בתחלה ושמעון רואה ושותק או שאמר לו לך חזק וקנה ודאי קנה. אבל לדעת המפרשים דהיינו נעילת הדלת מה מעשה חדש עושה להחזיק כך היה עושה בתחלה אפי' בפני שמעון ומה חזקה היא זו אפי' שיאמר לו לך חזק וקנה. ובשלמא אם אמר ראובן הריני נועל את הפתח להחזיק ושמעון שומע ושותק או שאמר לו לך חזק וקנה בדין הוא שיקנה אבל מן הסתם כאשר הוא רגיל לעשות במה יקנה. ואע\"ג דקי\"ל דדברים הנקנין במשיכה אם היו נתונים ברשות הקונה קנה אותם אפילו בלא משיכה היינו משום דקי\"ל חצרו של אדם קונה לו. אבל הכא אין אדם קונה את הבית מפני שהוא דר בו דהא דתנן חזקת הבתים שלשה שנים היינו מדין אכילת פירות אבל שתהיה דירת הבית חזקה לקנות הבית לא אמרינן הואיל והיה דר בה בתחלה. ומיהו הדבר פשוט לדעת הרמב\"ם ז\"ל ובעלי שטתו דס\"ל דאכילת פירות הויא חזקה אם היה רגיל לקחת שכירות חדש בחדשו ודר בה בפניו חדש ימים ולא תבע שכירות הויא חזקה וכן אם היה רגיל לקחת שכירותו בסוף השנה ודר בה שנה דהא הויא חזקה באכילת פירות אבל נעל ופתח כדרכו כמו שהיה רגיל בפני שמעון אין זה חזקה דמצי למימר להכי שתקית משום שלא חדשת דבר ואם חדש בה דבר כדרך שאדם עושה בתוך שלו והוא שותק קנה או שאמר הריני נועל את הפתח כדי לקנות בחזקה ודאי קנה. כללא דמלתא אם עשה בה מעשה שאין דרך השותפין לעשות בלא רשות שותף שלהם והשותף רואה ושותק קנה שנמצא משתמש כאדם המשתמש בשלו לבדו וכי היכי דלגבי חזקת ג' שנים קי\"ל דשותף אין לו חזקה בבית שאין לו דין חלוקה אבל אם יש בו דין חלוקה יש לו חזקה שהטעם שהרי אומר לו כיון שיש בו דין חלוקה וזה אכלה כולה שלשה שנים ואתה שותק ודאי מכרת. הכא נמי כיון שעשה השותף דבר שאין דרכו לעשותו בלא רשותו והוא שותק ודאי ניחא ליה במכירה וקנה. אבל אם עשה דבר שדרך כל השותפין לעשותו אין כאן גילוי מלתא דניחא ליה דליקני הילכך לא קני. וכן הדין בשוכר בית לחברו וחזר ומכרו לו אם חדש בה דבר שאין דרך השוכרים לעשותו בלא רשות בעל הבית והוא רואה ושותק איגלאי מלתא דניחא ליה דליקני. ואם עשה דבר שדרך השוכרים לעשותו אין כאן גילוי דעתא ולא קנה. וא\"ת דקי\"ל דשכירות נמי נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וכיון שבשעה ששכר קנה באחד מדרכי הקנין למה לא יועיל חזקתו הראשונה לקנות עתה. ובשלמא אם נשלם זמן השכירות איכא למימר נתבטלה החזקה הראשונה כיון שעבר זמן השכירות. אבל אם עדיין לא נשלם זמן השכירות ומכר לו את הבית למה לא תועיל חזקתו לקנות עתה אפי' שלא יאמר לו לך חזק וקנה. וי\"ל כיון שנתרצו זה למכור וזה לקנות נתבטל השכירות ברצון שניהם וממילא נתבטלה החזקה הראשונה וצריך קנין חדש. הילכך מסתבר לי בנדון דידן שאפי' אמר לו המוכר לך חזק וקנה והלך זה ולא חדש דבר אלא נעל ביתו כדרכו בסתם לא קנה שהרי לא עשה דבר שיורה על קנין חדש והכי אמר ליה לך חזק בחזקה חדשה וקנה דאלו נעילת דלת בלאו דבריו הוא נועל ופותח. וא\"ת כיון שהוא שותף בבית נימא מגו שיש לו חלק קנה גם חלק חברו. ליתא דהא בחזקת ג' שנים תנן השותפין אין להם חזקה ולא אמרינן האי מגו. וכן כתב רשב\"ם ז\"ל בפרק חזקת הבתים עלה דהא דתני אבוה דשמואל ולוי שותף אין לו חזקה וכ\"ש אומן וז\"ל וכל שכן אומן שלא היה לו בו חלק דנימא מגו שהיה לו חלק קנה גם חלק חבירו עד כאן. ופשוט הוא וליכא לפלוגי בין חזקת שלשה שנים לחזקת נעל גדר ופרץ דהא תנן במתני' בד\"א במחזיק אבל בנותן וכו' משמע שאין חילוק ביניהם אלא דהכא בעינן ג' שנים והתם בנעל גדר ופרץ סגי אבל לשאר הדברים שוין הם לדעת הרמב\"ם ז\"ל וכ\"ש לדעת הראב\"ד ז\"ל דס\"ל דחזקה למקני בה ארעא עדיפא מחזקה שכנגד טענה דהתם לא בעי מידי דמהני לארעא ולמקני בה ארעא בעינן מידי דמהניא לארעא ואי איתא דשותף קני חלק חבירו בלא שום מעשה לא הוה שתיק גמרא מיניה ולשמעינן דרך ד' שנקנה קרקע של השותף בדבור בעלמא בלא כסף ולא שטר ולא חזקה הילכך שותף נמי אם אמר לך חזק וקנה או שהיה בפניו ועשה או תקן דבר שאין דרכו לעשותו לבדו קנה ואם היה דרכם שהיו שניהם נועלים ופותחים את הדלת ונעל ופתח זה הקונה לבדו איגליא מלתא דניחא ליה דליקני ואין אחד מהם יכול לחזור בו. וא\"ת בנדון דידן כיון שנתרצו שניהם זה לקנות וזה למכור נתבטלה החזקה הראשונה והוי כאיניש דעלמא אם כן אם נעל ופתח לפני ראובן או שאמר לך חזק וקנה אמאי לא קנה כאיניש דעלמא. וי\"ל דאע\"ג דנתבעלה החזקה מ\"מ הרי הוא דר בה וצריך לנעול את ביתו מפני הגנבים לפתוח לצאת ולבוא ולכן אין כאן מעשה הניכר דלקנות הוא עושה עד שיגלה דעתו או יעשה מעשה הניכר וכדכתיבנא לעיל. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהיה לו נער משרת ורצה להשיאו אשה ונתפשר עם יתומה אחת לתת לה סך מעות לקנות לה נדוניא לצורך נשואיה ונתן המעות ליד אמה וקנתה בהם תכשיטין כמנהג וסמוך לחופה מתה הכלה. וראובן תובע מה שנתן לה כדי ליתנו ליתומה אחרת להשיאה לנערו. ואחות הכלה תפסה הנדוניא ואמרה אחותי זכתה במתנה ואני זכיתי בתורת ירושה. יורה המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה שהדין עם אחות היתומה דקי\"ל מותר המת ליורשיו וה\"פ גבו לצורך המת כלומר לצורך תכריכין וקבורה והותיר נותנין אותו ליורשיו וטעמא כיון שגבו לשם אותו המת זכו בו יורשיו ולא יתנו אותו לצורך מתים אחרים וה\"ה והוא הטעם אם גבו לצורך עני די מחסורו ולא הספיקו ליתנו לו עד שמת זכו בו יורשיו כיון שגבו אותו לשם אותו פלוני ואם כן כ\"ש בנדון דידן שכבר הגיעה מתנה ליד היתומה וזכתה אחותה מכחה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא דמיא להך מכמה טעמי חדא דהכא פירש בהדיא לצורך נשואיה והרי לא הגיעה לכלל נשואין ולא זכתה במתנה. ותו דאפילו לא פירש בהדיא אלא דאיכא גילוי דעתא סגי בהכי וחוזר במתנתו דגרסינן בפ' מי שמת אמיה דרב זוטרא בר טוביה כתבינה לנכסהא לרב זוטרא דבעיא לאנסוביה ליה לרב זביד אינסיבא וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסובי הוא והא אינסיבא אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי ממולייאתה אפילו למ\"ד מברחת קני הנ\"מ היכא דלא גליא דעתה אבל הכא גליא דעתא דמשום דזיין לה רב זביד אינסיבא והא איגרשה. וכתבו התוס' דמתנה במקצת היא ע\"כ. ובודאי כשכתבה ונתנה הנכסים לבנה וזכה בהם איירי דאי לאו הכי למה צריכה לבית דין והיתה רוצה להוציא נכסים מבנה וכן כתב רשב\"ם. והשתא ומה אם לגבי בנה בגילוי דעתא לבד סגי לבטל המתנה כל שכן לגבי אחריני דבגילוי דעתא כל דהו סגי. ואע\"ג דהרמב\"ם ז\"ל פירשה להאי עובדא בכותבת כל נכסיה אבל אם שיירה קנה מקבל המתנה מודה הוא ז\"ל דבנדון דידן דאיכא גילוי דעתא טובא חדא שלא נתן לה אלא כדי שתנשא לנערו דעביד ליה נייח נפשא. ותו דפירש לצורך נשואיה ולא הספיקה לינשא ותו דאומדן דעתא הוא שלא נתן לה אלא להשיא יתומה ענייה לא להעשיר אחותה הנשואה והדבר ברור כי לעולם אומדין דעת הנותן וכל שכן הכא שראובן אמר לא נתתי אלא להשיא יתומה. וגדולה מזו אמרינן המוכר נכסיו לעלות לארץ ישראל אעפ\"י שלא פירש על מנת חוזר משום שהדבר ברור שלא מכר זה אלא כדי לעלות וכיון שלא עלה חוזר. ומכל מקום אם רוצה ראובן לעכב המתנה בידו אין שומעין לו אלא ינתן לצורך נשואי ענייה אחרת להשיאה לנערו כאשר טען כיון שנקרא על המעות הללו שם מצות נשואי יתומה. ולא תקשי לן מהאיך דמותר המת ליורשיו דהתם נעשית המצוה אלא שהותיר אבל הכא לא נעשית המצוה ולא נשלמה כוונת ראובן במתנתו. ולפי דרך זה אם גבו לצורך עני די מחסורו ולא הספיק הגבאי ליתנו לו לא זכו יורשיו הואיל ולא נעשית המצוה וינתן לעניים אחרים אבל אם נתנם הגזבר ליד העני שכבר נעשית המצוה אף על פי שלא הספיק לאוכלן עד שמת זכו בהם יורשיו בנ\"ד נמי אם מתה אחר הנשואין שכבר נעשית המצוה זכו בהם היורשין ואין ראובן יכול לחזור בו אעפ\"י שהנדוניא עדיין היא בעין. ואפילו אם תרצה לומר שאם גבו לצורך עני ולא הספיקו ליתנו לו עד שמת אפילו הכי ינתן ליורשיו הני מילי סתם גבייה דהוי מכל אחד דבר מועט וסתמא מחלי איניש והוי כממון שאין לו תובעים ולפיכך ינתן ליורשיו אבל בנדון דידן דהוי מתנה מרובה ויש לו תובעין לא זכו בו יורשיו וכדכתיבנא. ומיהו מסתברא לי כפי' הראשון דאם לא הגיע ליד העני שלא נעשית המצוה ינתן לעניים אחרים ולישנא הכי משמע מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבוים וכו' מותר המת ליורשיו משמע שנעשית המצוה והותיר דהכי משמע לישנא דמותר וכן אני אומר שכל הסבלונות אשר שלחו קרובי הבעל חוזרין שלא שלחו לה אלא כדי שתנשא לזה שהוא קרובם כדין הסבלונות אשר שלח החתן כדכתב הרמב\"ם ז\"ל פ\"ז מהלכות זכייה ומתנה וז\"ל אבל אם היו קיימים חוזר הכל וגובה אותם בבית דין שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דאפילו למאן דאמר דשטר מברחת אע\"ג דאיכא גילוי דעתא אם נתן כל נכסיו לא קנה ואם שייר מקצת קנה מודה בנדון דידן דחוזר ראובן במתנתו לתתה ליתומה ענייה אחרת חדא שהרי פירש לצורך נשואיה ולא חלה המתנה עד זמן הנשואין. ותו דאומדן דעתא הוא דמפני שהיה נערו נתן מתנה זו למשודכתו ודמיא לסבלונות שנותנים קרובי החתן שחוזרין אם מתה. ותו שלא נתן ראובן אלא לעשות מצוה להשיא יתום ויתומה וכיון שלא נעשית המצוה חוזרין. ותו דמתנה במקצת בעלמא אי לאו דעביד ליה נייח נפשא לא הוה יהיב ליה אבל הכא בנ\"ד מה נייח נפשא עבדא יתומה זו לראובן שיתן לה מתנה כזו אלא ו��אי לעשות מצוה נתכוין לא שיזכה בהם אחותה הנשואה. ותו דשטר מברחת במקצת ליכא גילוי דעתא דהא כיון ששייר דבר מה להתפרנס ממנו משמע שהשאר הוא מתנה גמורה ואין כאן גילוי דעתא אבל בנ\"ד איכא גילוי דעתא וטעם זה נכון לחלק בין ההיא עובדא דאימיה דרב זוטרא בר טוביה דכתיבנא לעיל לנדון דידן אפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל שפירש ההיא עובדא שנתנה כל נכסיה אבל אם שיירה מתנתה קיימת. ולענין מה שנהגו לאחר השדוכין מראין הכלה לחתן ונותן לה החתן וקרובותיו מתנות שיש מי שרוצה לומר שאין להם דין סבלונות ואפילו חזרה בו או שמתה אינם חוזרים. דע כי הכל דין סבלונות יש להם. תדע שאפי' הקדושין היה מן הדין שיחזרו אלא משום דקדושין לטיבועין ניתנו דאי הדרי אתו למימר קדושין תופסין באחותה. כללא דמלתא איני רואה טעם לחלק בין מתנה זו לשאר סבלונות דלא נתן לה אלא על מנת שתנשא לו וזה ברור: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן שדך בתו לבן שמעון ועשו ביניהם קנס לכל מי שיחזור כמנהג וכשהגיע זמן אשר קבעו לנשואין תבעוה לינשא וחלתה הבת ויצאת לה מורסה תחת הגרון ומתוך הדברים נתברר לשמעון שזה פעמים שלשה יצאת לה מורסה זו ונפתחה וחזרה ואינו רוצה לקחת אותה וראובן תובע הקנס ושמעון תובע הוצאותיו ואומר אתה ידעת שיש לבתך חולי זה ולמה רמיתני הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>אין להם זה על זה לא קנס ולא הוצאה והסבלונות יחזרו דהא קיימא לן בתרי הויא חזקה בר מוסתות ושור המועד והדבר ברור כי חולי כזה הוא מום בנשים שהרי אפי' אחר שיתרפא נשאר במקומו רושם כמין צלקת וקי\"ל נשיכת כלב ונעשה המקום צלקת הוי מום באשה אעפ\"י שאינו מום בכהנים וליכא למימר דהוי מום שבגלוי וסבר וקביל ועל מנת כן נתחייב בקנס. חדא שהרי הכל מודים שלא ידע בו שמעון. ותו כיון שלפעמים מתרפא ולפעמים חוזר הוי כמומין שבסתר. ותו כי אני אומר כיון שהוא תחת הגרון שיכולה לכסותו בתכשיטיה לא הוי מום שבגלוי. ותו שאני סומך בזה על מה שכתב הרמב\"ם זכרונו לברכה פרק כ\"ה מהלכות אישות וז\"ל ואם דרכן להתנכר ולהתחבא אף במרחץ ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה עד שלא תראה ולא תודע הרי זה טוען אפילו במומין שבגלוי והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב עד כאן. וכל זה כתבתי להתלמד בעלמא למי שנשא אשה ועדיין לא בא עליה והיה בה מום כזה אי הוי מקח טעות או לא. אבל בנדון דידן לא צריכין להני טעמי דאפילו מומין שבגלוי מצי למימר עדיין לא בדקתי וקנין הקנס היה בטעות שלא חשבתי שיש בה מום וסמוך לנשואי הייתי בודק על ידי קרובותי במרחץ או בזולתו כי אין דרך בני אדם לבדוק בשעת השדוכין. וגדולה מזו אני אומר שאם קדשה וכתב לה כתובה מן האירוסין ואחר כך נמצאו בה מומין דאין לה עליו כתובה. תדע דהא קיימא לן קדשה סתם ואחר כך נמצאו בה מומין הוי ספק קדושין ולא מפקינן ממונא מספיקא ובנדון דידן נמי הויא ספק משודכת ולא מפקינן ממונא מספיקא ואפילו אי תפס מפקינן מיניה מטעמא דאמרן לעיל דאין אדם בודק אלא בין שדוכין לחופה וזה דבר מסכים אל הדעת והיינו דנקט לישנא הכונס את האשה ונמצאו בה מומין. ומה שיש להסתפק אם הוא מום שאין רוב בני אדם מקפידים וזה אומר אני מן המיעוט שמקפידים ומסתברא דמספיקא לא מפקינן ממונא אי תפס כדי קנסו לא מפקינן מיניה. ובלאו הני טעמי נראה לי דשמעון פטור מן הקנס דקיימא לן אין גובין קנסות בבבל ואנן בתר בני בבל גרירינן וכתב הרא\"ש זכרונו לברכה דקנס של שדוכין גובין אותו משום דדמי בושתו הוא נוטל ובנדון דידן ליכא האי טעמא שהרי שמעון לא בייש אותו אלא משמים ביישוהו ושמעון ברצון היה רוצה לקחת בתו אלא שיש בה מום זה ולפום האי טעמא אי תפס מפקינן מיניה או אם זקף הקנס עליו במלוה כאשר נהגו לומר. ולענין אם פטור ראובן מהוצאות שמעון הדבר ברור דמצי למימר ליה היה לך לבדוק קודם שתוציא הוצאות. ותו דמצי אמר ליה פוק חזי כמה בעלות מומין נשואות וכיון שהיא מותרת לו מן הדין אין לו עליו אלא תרעומת. הנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת בא להם יין משונה מפני שנשלם היין שהיו שותין ממנו ואין להם מה לשתות אם מברכין עליו הטוב והמטיב: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה כתב בעל ספר הנתיבות ז\"ל בשם הראב\"ד זכרונו לברכה שאין מברכין עליו הטוב והמטיב אבל הוא נסתפק בדבר ואני בעניי מסתברא לי שאם יש להם מאותו היין שהיו שותין בתחלה ולא רצו להביאו והביאו זה המשונה ודאי משום שינוי יין הביאו אותו ומברך עליו הטוב והמטיב ואם לא היה להם יין מאותו הראשון והביא זה אעפ\"י שהוא משונה לא מפני שינויו הביאו אלא מפני שלא היה להם אחר. והם צריכין לשתות ובכהאי גוונא מסתבר טעמו של הראב\"ד ז\"ל ואין מברכין עליו. ואפשר שגם הוא ז\"ל בכהאי גוונא אמרה ואני לא ראיתי הלשון במקומו. אבל מה שכתבתי הוי מלתא מציעתא וטעמא דמסתבר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שנדר בנזירות שמשון שיגרש את אשתו והוא עומד קרוב לפסח וכך אמר לה בלשון ערבי אכון נזיר שמשון אין כאן תכוני על דמתי אל מועד ועתה מתחרט מה היא תקנתו: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת כי נזיר שמשון אינו בשאלה והתרה ואפי' שיתחרט או שימצא פתח לנדרו אינו מועיל. עוד צריך שתדע כי נזירות שמשון בין שהוציאו בלשון נדר בין שהוציא בלשון שבועה חייל וא\"כ אין לו תקנה אלא שיגרש ויצא ידי נזירותו ואעפ\"י שנראה שמגרש באונס וגט מעושה אינו גט לא קשיא כיון שע\"י גט זה נפטר ממזונותיה ואינה כאשתו לשום דבר כבר יצא ידי נזירותו ואם נתקדשה לאחר תפסו בה קדושין שאין זה אונס גמור שהרי מדעתו ורצונו נדר והביא עליו את האונס. ואע\"ג דקצת האחרונים הצריכו למי שבא לגרש את אשתו להתיר כל נדר או שבועה שיש לו לגרש אותה חומרא בעלמא היא כשאר חומרות שהחמירו בגיטין. ואם כן שפיר קיים זה תנאי נזירותו. ואם רוצה להחזיר יחזיר ומברך לה ברכת אירוסין ושבע ברכות כיון שהיא מגורשת גמורה. ואעפ\"י שנמצא בתשובות הגאונים דמחזיר גרושתו אין מברך זולת ברכת אירוסין ולא שבע ברכות לא סמכנו עליה לפי שלא כתבוה האחרונים ז\"ל וגם הרמב\"ם ז\"ל חולק עליה. ואם אינו רוצה להחזירה נראה לי שצריך גט אחר להתירה לכתחלה לאחרים מפני חשש אונס הגט הראשון. ומה שיש להסתפק בנדון דידן אם יוכל ראובן לגרשה אותה קודם המועד ולהחזירה מיד כיון שכוונת נדרו היה שיגרש אותה הרי קיים נדרו. ואע\"ג דמשמעות הלשון שהוציא שלא תהיה אשתו במועד מכל מקום בעינן פיו ולבו שוים. ופשיטא לי דלעולם לא מצי לקיים אותה במועד דפיו ולבו שוין הם. שהרי כוונת לבו בשעת הנדר היה לגרש לגמרי וקבע לו זמן קודם המועד. שהרי לא היה בדעתו באותה שעה לגרש ולהחזיר אלא שמחמת חרטתו אומרים לו שיגרש לקיים נדרו ואחר כך אם ירצה להחזיר יחזיר וזה ברור מאד. הילכך אין לו תקנה אלא שיגרש אותה קודם המועד ותשאר מגורשת כל המועד ואחר כך יחזיר אותה. ואין ראוי לשום בעל הוראה להקל בנזירות שמשון לפי ��היא תקלה גדולה שהרי על כל כוס וכוס ועל כל תגלחת ותגלחת לוקה וזה הולך וסומך על הוראתו. והקולר תלוי בצוארו רחמנא ליצלן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ראובן השביע את שמעון וענה שמעון אמן [אי] אזלינן בתר דעת המשביע או בתר דעת הנשבע שהוא העונה אמן: ",
+            "<b>תשובה </b>לא פירשת באי זו שבועה אתה שואל. ולפיכך אני צריך לפרש בכל מיני השבועות אם השביע שבועה ביטוי כדתנן אם לא אכלתי היום אם לא הנחתי תפילין היום משביעך אני ואמר אמן חייב ובזה לא שייך השאלה שהרי פירש כוונתו ואיכא פיו ולבו שוין שפיר. אבל אם אמר לו משביעך אני אם לא אכלת היום ואמר אמן והמשביע אומר דעתי היה אם לא טעמת כלום והנשבע אומר לא היה בדעתי אלא אם לא אכלתי סעודת היום לעולם אזלינן בתר דעת הנשבע דבעינן פיו ולבו שוין. והכי משמע מדקאמר שמואל כל העונה אמן אחר השבועה כמוציא שבועה מפיו דמי עד כאן. מה המוציא שבועה בעינן פיו ולבו שוין הכי נמי העונה אמן אחר השבועה. ואם היא שבועת שוא כגון דאמר ליה משביעך אני שזה העמוד הוא של זהב והדבר ניכר שהוא של שיש בזה לא שייך שאלה שהרי פירש לו השבועה. אבל נראה לי שאסור לעשות כן משום ולפני עור לא תתן מכשול. ואם היא שבועת העדות כגון דאמר ליה שבועה שאם אתה יודע לי עדות שתבא ותעידני וענה אמן שאין אני יודע לך עדות פשיטא דלא מצי לומר לא היה בדעתי אלא עדות על שמעון לא שום עדות והכי תנן לה בהדיא וטעמא כיון שזה משביעו לתועלתו ודאי לדעתו משביעו. וזה הטעם בעצמו שייך גבי שבועת הפקדון ושבועת הדיינין דאי לא תימא הכי כל אדם יאמר כך היה בדעתי להפטר. והא דתניא כשמשביעין אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת בית דין הא תריצו לה בפרק שבועות שתים התם משום קניא דרבא. אבל לעולם כשמשביעין הדיינים או אדם את חברו לדעתו משביעו ולא מצי למימר בדעתי היה כך וכך. דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה ופשוט הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה שנמצא כתוב בשם ר\"י בר יהודה דכהן פנוי לא ישא את כפיו משום דשרוי בלא שמחה ומי שאינו שרוי בשמחה אין ראוי לברך. כענין יצחק אבינו ועכשיו נוהגים לברך כל הכהנים הפנויים: ",
+            "<b>תשובה </b>יפה הם עושים דלא סגי האי טעמא לבטל מצות עשה שהכהנים חייבים בה. וכן הרב הנזכר לא אמר אלא מנהג ואפשר כי בארצו לא היו נוהגים לברך ברכת כהנים כל השנה כולה אלא לפרקים. וכיון שהיו מבטלין אותה בלי סבה כל שכן היכא דאיכא טעמא אבל לדידן שמברכין אותה כל השנה כולה אין מבטלין אותה כלל מהאי טעמא דלא עדיף האי טעמא מהנך דמעכבי נשיאות כפים ואמרינן עלה ואם היה רגיל בעירו כיון דדש דש. הכא נמי כיון שהוא רגיל לברך בלא אשה אינו עצב עתה יותר משאר הזמן וכל שכן כי רואה אני בזמן הזה כי הנשוי שרוי בלא שמחה מפני טרדת המזונות וצרכי הבית. ואם כן רואה אני בזה שיברכו כולם ואפילו אין שם אלא אותו פנוי יברך ולא יבטל ממנו מצוה וכן נהגו במקומנו. ומזה הטעם בעצמו נהגו לברך אפילו מי שהמיר וחזר בתשובה. ומי שהרג את הנפש במקרה ואינו מועד ומפורסם בכך שאין אומרים מפני שחטא ישב ויתבטל ממצות עשה. וא\"ת כיצד יברך זה או איך תחול ברכה על ידו. הא תריצו לה בירושלמי בפרק הנזקין שלא תאמר כהן זה מגלה עריות שופך דמים והוא מברכני אמר הקב\"ה וכי הוא מברכך אני מברכך דכתיב ואני אברכם וכל שכן אם הרג את הנפש בשוגג וכל שכן אם היה מתעסק במצוה כגון שמל את הקטן והרגו דלכולי עלמא נושא את כפיו וכן כתבו המפרשים ז\"ל. ומ\"מ מנקט מילתא מציעתא עדיף טפי שאם הרג את הנפש ביד רמה ומזיד גמור לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה דדמו ודם זרעיותיו תלויין בו. ואעפ\"י שאינו מועד לכך כי האדם מועד לעולם ובשעת כעסו ימית אם יבא לידו אבל אם הרג בשוגג אעפ\"י שלא היה עסוק בדבר מצוה נושא את כפיו. אבל מי שהמיר לעכו\"ם ועשה תשובה נושא את כפיו שהרי הוא עבירה בינו לבין אלהיו והתשובה מכפרת וקרא כתיב אך לא יעלו כהני הבמות משמע דעדיין הם כהני הבמות ודוק ותשכח. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה בראובן שקדש נערה בפני ב' עדים שהאחד העיד שאמר לה הרי זה הפרח אני נותן לך בקדושין והשני אמר שאמר לה קחי זה הפרח לכתובה וקדושין והנערה אומרים שאסרוה שתקבל על עצמה לאסור כל הנאת קדושין שבעולם אלא אם כן ימצאו שם בשעת הקדושין עשרה אנשים וחכם אחד ונפל מחלוקת שבית דין אחד אמר חוששין לקדושיו ובית דין אחר הכריז בעיר שאין חוששין לקדושיו. ומפני שהטריחוני להגיד להם מה דעתי באתי לכתוב שורותים אלו נראה בעיני איברא ודאי דכיון שאין בעדות עדים הללו שאמר לי אין כאן ידים מוכיחות. ופסקו הפוסקים דכיון שלא אמר לי אין כאן קדושין אבל כאן עד אחד אמר הרי זה הפרח אני נותן לך בקדושין והעד (הא') [השני] אמר קחי פרח זה לכתובה ולקדושין ולא אמר הריני. אבל מ\"מ אמרינן התם בקדושין פרק קמא דמודה שמואל דכשהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהא גרידה אפ\"ה הוי נזיר והכא כיון דשניהם מודים שטרח ראובן הנזכר להביאם מן השוק אין לך נזיר עובר לפניו גדול מזה וכי היכי דהתם אמרינן דחשיב אהא גרידא כאלו אמר אהא נזיר כל שכן הכא דטרח להביא עדים מן השוק דודאי חשיב כמו לי או לפחות חוששין לקדושיו. ועוד מצינו ששאלו להרמב\"ן ז\"ל ראובן נתן ללאה כסף ואמר לה הריני נותן לך זה לקדושין ולא אמר לי. מי נימא מקודשת כיון שקבלה אותו לשם קדושין או דילמא אינה מקודשת. והשיב הרב ז\"ל דיש לחוש להחמיר בקדושין כענין זה להצריכה גט רואה אני מדבריו דלאו דוקא כשאמר הריני. (שלא אמר שמא) [שמה שאמר] בקדושין כענין זה. לומר שאפי' כדומה לו נמי חוששין לקדושיו וכשאמר קחי זה הפרח לכתובה וקדושין חשוב כמו הריני. ולענין מי שאמר להפקיע הקדושין מטעם שאסרה על עצמה שכתב הרשב\"א ז\"ל. אשה שאסרה על עצמה הניית שמעון ובא שמעון וקדשה אי הוו קדושין או לא והשיב דלא הוו קדושין וזה הטעם חשבו להפקיע הקדושין. זה אינו דעד כאן לא אמר הרשב\"א ז\"ל אלא היכא דביחוד היתה אסורה על שמעון ושמעון קדשה. אבל כאן שהיתה אסורה דרך כלל לא סמכה דעתא על ראובן שהיה שכנה והיה מכירה וישר בעיניה ולא אדעתא דידיה הדירוה. וכל שכן שהיא לא נדרה מעצמה אלא שהדירוה אחרים ובודאי דלאו אדעתה דהאי נדרא והרי אמרו בפרק האשה באשה אחת גדולה שקפצו עליה לקדשה וכו' ואמרו חכמים אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת ואין אמתלאה גדולה מזו שיודעתו ואף הרשב\"א יודה בענין זה. עוד שמטעם שפסק הרשב\"א זכרונו לברכה דאין לחוש לקדושיו מטעם זה לא אמרינן הואיל וחולקין עליו אבות עולם הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שפסק בפרק אלו עוברין דאמרינן הואיל וגבי המפריש חלתו בבצק דאמרי הואיל אי בעי מתשיל עלה כדידיה דמיא ומוזהר עליה בבל יראה ובל ימצא הכא נמי אמרינן הואיל ובעיא מתשיל עלה כדידה דמיא וקדושין נינהו. וכן פסק הרמב\"ם ז\"ל פרק שלישי מהלכות יום טוב כרבי אליעזר. עוד יש כאן חששא אחרת כיון שבית דין ראשון אסרה כבר יצא שמה בעיר מקודשת תדע שהרי הוצרכו להכריז לבטל את הקול ולא עשו ולא כלום דהא תנן יצא שמה בעיר מקודשת ה\"ז מקודשת והכרוז שהכריזו אינו מועיל כלל דהא אמרינן בפרק האשה בתרא ותחלוץ ממה נפשך ומהדרינן גזרה שמא יהא לה ולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ואקשינן וליצרכא ומהדרינן דלמא איכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה ואמרי קא שרו רבנן חליצה לכהן. ופסק הריא\"ף ז\"ל כי האי אוקמתא דחיישינן לאנשים שיצאו מן העיר קודם ההיכר זה וטעו לומר קא שרו חליצה לכהן הכא נמי קא טעו לומר קא שרו מקודשת לעלמא דסברי דאין קדושין אלא היכא דאיכא חכם. וגדולה מזו אמרו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון דטעו לומר מחזיר גרושתו משנשאת אע\"ג דקמא לא גרש אותה כדאיתא התם עד כאן לשון העתק הפסק. ושאלת ממני אם החכם הזה ראוי לסמוך על הוראתו זו: ",
+            "<b>דע </b>ידידי כי הוראה זו קטנת הכמות ורבת הטעיות ועליה וכיוצא בה נאמר כי רבים חללים וגו'. כי כפי מה שהבנתי מתוך דבריו קצר המצע מלהבין אפילו הדברים הפשוטים ומדמה מלתא למלתא ולא דמיין: ",
+            "<b>ועתה </b>אבאר לך טעיותיה אחת לאחת למצא חשבון. תחלה כתב ופסקו הפוסקים דכיון דלא אמר לי אין כאן קדושין. אמת הוא שכן כתבו רוב הפוסקים אבל לא כולם. אבל נראה מדבריו דאי לאו משום דהוו ידים מוכיחות לדעתו לא היה חושש לקדושיו כלל והא ודאי ליתא. שהרי הרשב\"א זכרונו לברכה הוא מבעלי סברא זו כמו שכתב בעל מגיד משנה ז\"ל. ואפילו הכי כתב בתשובה שיש להחמיר סימן תשע\"ד. ששאלו ממנו במי שאמר לאשה הריני נותן לך זה לקדושין והעלה ז\"ל דאינה מקודשת. וכתב ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקדושין בכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם. ואם ירצו יגרש ראשון וישא שני. אבל לא יגרש שני וישא ראשון עד כאן לשונו: ",
+            "<b>הרי </b>לך בהדיא שאפילו אחר שקבלה קדושין מאחר הצריכה גט. וכל שכן בנדון דידן שיש לחוש להצריכה גט. וכן כתב הר\"ן ז\"ל אלא שיש מי שאומר דאע\"ג דקיימא לן דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. אפילו הכי לענין גיטין וקדושין אזלינן לחומרא. והויא לה ספק מקודשת דהא משמע בפרק המגרש וכו'. ואע\"ג שהר\"ן ז\"ל דחה ראייתו מכל מקום כבר נהגו בדורות הללו להחמיר בכל חומרות הפוסקים בגיטין וקדושין. עוד כתב דכיון דשניהם מודים שטרח ראובן הנזכר להביא עדים מן השוק עד כאן. לא ידעתי מי הגיד לו שהלך להביא עדים מן השוק דדילמא שם היו עומדים. ועוד שכתב כיון ששניהם מודים מה שיהיה הודאתם הרי אינם נאמנים אלא אם כן מעידים העדים לנו ולמדבר עמה על עסקי קדושיה וזה ברור אפילו למתחילים. ואפילו יש שם עדים שהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ויצא לבקש עדים אחרים לקדשה הפסיק הענין ואין כאן ידים מוכיחות תדע דהא אם עסוקין מענין לענין באותו ענין כגון שפסקו מלדבר בקדושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים שאינם לצורך הקדושין נחלקו המפרשים דאיכא מאן דאמר אינה מקודשת וכל שכן זה שהפסיק הענין ויצא לחוץ להביא עדים דפשיטא דאין כאן ידים מוכיחות. אבל אם אמר לעדים בפניה איני רוצה לקדשה בפניכם והריני הולך להביא עדים לקדשה בכהאי גוונא הוו ידים מוכיחות ואפילו שלא פירש הויא מקודשת. אבל בנ\"ד שאין שם עדים שהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה אינו כלום שאפילו מודים שניהם שאמר לה הרי את מקודשת לי אינו כלום דאין קדושין בלא עדים. ויש מי שהורה שאם מדבר עם אחרים בפניה על עסקי קדושיה ונתן לה סתם הויא מקודשת. וכתב רבינו ירוחם ז\"ל ואם סלקו מענין לענין אפי' שמדברים באותו ענין כמו שמדברים בענין הנדוניא והנשואין אינה מקודשת ע\"כ. עוד כתב תשובת הרשב\"א ז\"ל שהבאתי למעלה אלא שכתבה בשם הרמב\"ן ז\"ל ולמד ממנה דאם הוא בכענין זה כלומר שאמר הריני נותן לך אבל אם אמר הרי את מקודשת לא חיישינן כלל. הא ליתא דלדעת יש מי שאומר שהביא הר\"ן ז\"ל בכל גוונא חיישינן לקדושיו וכן לדעת הרשב\"א ז\"ל עצמו אפילו שלא אמר לה הריני יש לחוש. וזה לשונו בחדושיו והילכך לענין קדושין אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ומיהו איכא למימר דחוששין לה וצריכה גט ע\"כ. וכיון שכן יש לדקדק מאי בכענין זה דקאמר ז\"ל בתשובתו דהא אפילו לא אמר הריני חוששין לה וצריכה גט. ותו קשה דמשמע דמשום דאמר הריני הוו קצת ידים מוכיחות והוא ז\"ל כתב שמא בקדושין בכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות משמע דלא הוו מוכיחות אלא דלא בעינן להו ואם כן מאי בכענין זה דקאמר. ותו דמלת הריני אינה מעלה ומורידה דהא טעמא הוי משום דאין מוכיח שמקדש אותה לעצמו והכי אמרינן גבי גיטין אין אדם מגרש אשת חבירו משמע דבקדושין הוי טעמא משום דשמא מקדש אותה לחבירו ויש כאן ידים אבל אינם מוכיחות ואם כן אפילו שיאמר הריני נותן אין כאן הוכחה טפי שאיפשר דהכי קאמר לה הריני נותן לך זה בקדושין לראובן. הילכך נ\"ל דתרתי קאמרינן בקדושין שיש לנו להחמיר בהם ובכענין זה שהעדים מעידים דלקדש נתכוונו. וא\"ת אמאי צריך לתרי טעמי. וי\"ל מפני שהוא מחמיר בה טפי שאפילו קדשה אחר צריכה גט מן הראשון ומשום הכי ארכבא אתרי טעמי. והשתא ניחא לשון בכענין זה אשר דקדק בעל ההוראה. ומה שכתב דקחי זה הפרח לכתובה וקדושין חשיב כמו הריני אינו נכון כלל שאם יש חילוק בין לשון הרי את מקודשת להריני נותן לך זה בקדושין כפי מה שהוא חושב א\"כ קחי זה הפרח וכו' ג\"כ הוי כמו הרי את מקודשת וזה ברור אלא קושטא דמלתא דאין חילוק ביניהם וכדכתיבנא. וז\"ל בתשובה אחרת וכן ילמד אדם לתוך ביתו ולנערותיו לאסור עצמן על דעת המקום וע\"ד רבים בלא שום פתח וחרטה כל ממון שינתן לה בתורת קדושין אפילו שתקבלם מדעתה אם לא בפני פלוני ופלוני וכן הודעתי אני פעמים לבנות עירנו. עוד כתב תשובת הרשב\"א על אשה שאסרה על עצמה הניית שמעון ובא שמעון וקדשה והשיב ז\"ל אינה מקודשת. וחילק המורה הזה בין היכא דנדרה הנייה מאחד מיוחד להיכא דנדרה דרך כלל ולא היה דעתה על זה לפי שמכירתו ואוהבת אותו. ודברים אלו אסור לאומרם כל שכן להאמין בהם כיון שאסרה עצמה כל הנאת קדושין שבעולם הרי המקדש הזה בכלל האיסור. ואם באת לחלק איפכא מסתברא דאדרבא משום דמכירתו ואוהבתו חששו שלא יקדש אותה שלא מדעתם כאשר עשה ולפיכך הדירוה. וזה החכם המורה איפשר שלא ראה כל לשון התשובה שאם היה רואה אותה לא היה טועה טעות מפורסם כזה שכתב ז\"ל וכן הנהגתי אני במקומי להסיר המכשולות מפני הרמאין עד כאן. וזה ודאי מורה כי דרך כלל הנהיג להדירן מכל הנאת קדושין כנדון דידן ולרוב פשיטותו לא ראיתי להאריך. וגם מה שטען אחרים הדירוה ולא נדרה מעצמה אינו כלום שהרי פסקו כל הפוסקים לענין שבועות ונדרים לא שנא נשבע ונדר מעצמו או שהשביעוהו והדירוהו אחרים וקבל וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פ\"ב מהלכות שבועות וכן מפורש בכמה מקומות בגמרא וגם זה טעות לא יטעו בו אפילו המתחילים. ומה שהביא ראיה מההיא ד��רק (ד') האשה דאשה גדולה שקפצו עליה וכו' שאמרו חכמים ז\"ל אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת ואין לך אמתלאה גדולה מזו שיודעתו ומכירתו ואף הרשב\"א ז\"ל מודה בענין זה עכ\"ל. חס ליה להרשב\"א שיודה בשגעון כזה אלא שזה המורה מדמה מלתא למלתא ולא דמיין דהתם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ע\"י אמתלאה אבל הכא שלא על פיה נאסרה שכבר יש עדים שהיא מודרת הנאה מכל קדושין שבעולם. ובשלמא אם לא היו שם עדים והיא אומרת מודרת הנאה אני וכשבא לקדשה זה נתנה אמתלאה לדבריה היה דומה לההיא דהאשה אבל כיון דאיכא סהדי מה יועיל אמתלאה. ואפילו לפי דרכו אין כאן אמתלאה. דאדרבה מפני זה שיודעתו ומכירתו הדירו. ועוד שאין שייך בזה אמתלאה כי אמתלאה הוא טעם וסברא למה שאמר בתחלה אבל זה אינו אלא פתח להתיר נדרה שאומרת לא היה דעתי בשעת הנדר על זה לפי שאני אוהבו ואפילו תימא שזה פתח היה צריך התרת חכם או שלשה הדיוטות וכיון שלא התירוה אין כאן קדושין כלל ולא בית מיאוש. עוד כתב כי טעמו של הרשב\"א ז\"ל הוא מטעם דלא אמרינן הואיל ואלו אבות עולם פסקו הלכתא כרבי אליעזר דאמרינן הואיל והכא נמי אמרינן הואיל ואי בעיא מתשיל עלה כדידה דמיא ומקודשת ע\"כ. וזו קשה מן הראשונות שעושה מחלוקת בין הפוסקים במה שלא נפל מחלוקת וכי לית ליה להרשב\"א הואיל והא ביו\"ט פסקו הלכה כרבא דאמר אמרינן הואיל אלא משמע שלא ראה לשון התשובה או לא הבין הלשון שיש בו קצת טעיות והרי לך לשון תשובתו מועתק מספר כתיבת יד והטעם שאמרת משום דיכולה לישאל לא אשכחנא בכי האי הואיל ולא אמרינן הואיל אלא במה שהוא שלו אלא דאריא רביע עילויה כיין לנזיר בין שהוא שלו בין שערבו לו אחרים בשלהם זוכה הוא בגוף היין דהא מותר לו ליהנות ממנו ובשלו אמרו הואיל א\"נ במה שאין לאחרים רשות בו כגון הפקר או מי שלקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני דאמרינן בזה אפי' תרי מגו דהיינו מגו דאי בעי מפקר נכסיה ומגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני אבל לזכות במתנה שנתנו לו אחרים ובאותה שעה שהוא אינו יכול ליהנות בו לומר שיהא שלו הואיל ואי בעי מתשיל אינו דכיון דבשעה שקבלו אינו יכול לזכות בו ואינו שלו שוב אין לו זכות בו ואע\"ג שנשאל אחר כך דכיון דבשעת מתנה לא זכה שוב אינו יכול לזכות הא למה הדבר דומה וכו' והילכך הכא נמי מיד הוו להו כסף קדושין בפקדון בידה וכאותה שאמרו במקדש אחותו וכו' הרי לך בהדיא דהרב ז\"ל אית ליה הואיל אבל בנדון דידן לא אמרי' ליה. כתב עוד יש כאן חששה אחרת כיון שבית דין אסרה כבר יצא שמה בעיר מקודשת תדע וכו'. יראה לי שזה המורה פוסק הדינין מסברתו בלא שום ספר ולא ידע שום בקיאות וכי אפילו לפי דעתו שנקרא זה יצא שמה בעיר מקודשת מכל מקום הרי קול וכמה שוברות עמו חדא ששמעו שהבתי דינים חלוקים בו. ותו שהרי נתקדשה בלשון שאינו טוב שלא אמר לי. ותו שהרי שמעו שמתחלה אסרוה שלא תהנה מכל קדושיה ואפילו שמעו האמתלאה אפילו לאחר כמה ימים אם נראין הדברים לב\"ד סומכין עליהם ולא הוחזקה מקודשת. ותו שהרי הב\"ד הראשון לא אמרו אלא שחוששין לקדושיו ואין זה יצא עליה קול מקודשת וכל שכן שאין זה קול שהוחזק בב\"ד כיון שב\"ד אחר חלוק בדין בעצמו. הילכך איני רואה מקום לחששה זו. עוד חתם דבריו הכא נמי טעו לומר קא שרו מקודשת לעלמא דקסברי אין קדושין אלא היכא דאיכא חכם עד כאן. ובודאי הוא יטעה בכיוצא בזה אבל אפילו הטפשים שבישראל לא יטעו בזה שאם שני עדים הורגים את הנפש איך לא יועילו לקדושיה עד דאיכא חכם. כללות הדברים ��לאתי נשוא טעיות הוראה זו לא ראיתי כמוה בכל הארצות לרוע ואעפ\"י שהוא מחמיר עתיד הוא לומר על אסור מותר ולכן אנן בנדון דידן לא חיישינן כלל להני קדושי ומינה לא תיזוז ולא תחוש לחומרת המחמיר. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת אם מותר לעשות לחולה שיש בו סכנה בשבת דברים שאין בהם צורך כל כך: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה מחלוקת בין הפוסקים ואני מן המקילין מדקאמרינן דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות ואם כן יהיה מותר לעשות לו אפי' דברים שאין בהם צורך. הא ליתא ודאי דאין כאן צד סכנת נפשות אבל בדברים שיש בהם קצת צורך אפשר שאם לא תעשה לו הדברים שיש בהם קצת צורך יבוא לדברים שיש בהם צורך הרבה והדבר ידוע דאפילו ספק ספקא דוחה את השבת. תדע שהרי שוחטין לחולה בשבת אעפ\"י שאפשר להאכילו נבלה דאין בו אלא איסור לאו משום דילמא ידע שהיה נבלה ויקוץ בה ויסתכן. עוד אני אומר בטעמו של דבר כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אינן רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חילול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. ויצא לנו משני הטעמים שאם החולה בעצמו בא לפקח על עצמו כגון שאין שם אחרים ויודע בעצמו שלא יקוץ בנבלה מוטב שיאכל נבלה או יאמר לעכו\"ם לנבל ולא ישחוט הוא בידו דהכא איסור לאו והכא איסור סקילה. ומה שכתב הר\"ן ז\"ל בטעמו של דבר זה לא נתיישב אצלי וכבר השבתי בטעמו של דבר בתשובה אחרת. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת אם צריך אדם ליזהר בשעה שאוכל בשבת פירות הצובעים כגון תותים ואפרסקון ורמונים שלא יקנח ידו במפה לפי שהוא צובע ואע\"ג שהוא דרך קלקול קי\"ל כל המקלקלין פטורין אבל איסורא מיהא איכא ואע\"ג דקי\"ל כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר מודה ר' שמעון בפסיק רישיה והכא הוי פסיק רישיה כך נמצא בדברי רבי אליעזר ממי\"ץ ואנחנו לא ראינו מימינו מי שנזהר בזה ובודאי דחומרא יתירה היא דאין זה דרך צביעה אלא דרך לכלוך כי הא דאמרינן גבי עובר אדם במים. תדע שהוא דרך לכלוך שהרי אינו צובע כל הבגד אלא נעשה כתמים כתמים וכיון דאיכא תלת לטיבותא אין לחוש והמחמיר תבוא עליו ברכה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אם מותר לשמוע כלי שיר בשבת לפי שראיתי חילוף מנהגות בזה כי בארץ יון נוהגין היתר ובארץ ישראל ומצרים ודמשק נוהגין איסור על מי יש לסמוך: ",
+            "<b>תשובה </b>דע כי באותם הארצות סמכו להם על אבי העזרי שכתב דאפילו קול שיר לא אסרו אלא לישראל המנגן אבל נכרי המנגן בכלי שיר בנשואין שרי אפילו ישראל אומר לנכרי דאמירה לנכרי שבות ובמקום מצוה שרי כדמוכח גבי ההוא ינוקא דאשתפוך חמימי ואין שמחה לחתן וכלה אלא בכלי שיר עד כאן. וכל שכן בנדון דידן דבישראל גופיה ליכא אלא משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. אבל באלו הארצות אסרו דבר זה לפי שאין ראוי להתיר אמירה לעכו\"ם אלא בדבר שהוא בעצמו דוחה שבת כגון מילה או כגון חולי וכן כתבו קצת פוסקים. ועוד סומכים כי מה שאמרו שאין שמחה אלא בכלי שיר אפשר בארצותם הוא אבל בארצותינו יש שמחה בבשר ויין ושיר בפה לשורר ולשבח את השם יתברך בשירים וקרובות שתקנו הראשונים ז\"ל. ולכל הפירושים אם בא עכו\"ם ונגן מאליו אין מונעין אותו ולא משתקין אותו ומדינא מותר לומר לעכו\"ם בערב שבת שיבא לנגן למחר דע\"כ לא אמרינן דאמירה לעכו\"ם בערב שבת אסירה אלא כשאומר לו לעשות מלאכה אבל הכא שישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזרה ואיכא נמי מאן דס\"ל דמותר לומר לעכו\"ם לנגן בשבת הבו דלא לוסיף עלה. ואם יש לחוש להערמה שלא ישכור את העכו\"ם בשבת ראוי לעשות גדר גם בזה. והוי יודע שאיו חילוק בין אמירה לרמיזה למלאכה הנעשית בשבת אבל לענין המלאכה הנעשית במוצאי שבת אמירה אסורה רמיזה מותרת דקי\"ל כרבי יהושע בן קרחה דאמר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ע\"כ. אע\"ג דשניהם יודעים כי להשכירו לפעולתו אומר כן. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת למה אין מברכין על הלבנה בליל שבת והרי אותה שעה ראויה להקבלת פני שכינה וגם הוא מבושם: ",
+            "<b>תשובה </b>ראיתי בטעמו של דבר דשמא יש תחומין למעלה מעשרה והוי כאלו הלך להקביל חוץ לתחום ולכך אין מברכין עליה בלילי שבתות וימים טובים וכמה חלוש טעם זה. והנראה לעניות דעתי כי בלילי שבתות אנו מקבילין פני המלך בקידוש היום והוא שעת הזיווג ולאו אורח ארעא להקביל פני השכינה באותה שעה. אבל במוצאי שבת שאנחנו מלוין את המלך בהבדלה אז ראוי להקביל פני שכינה משום דאזלא לה נפש יתירה וראוי להקביל פניה ליתובי דעתה ולפייסה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לשמעון העני אתן לך צדקה כך וכך אם יכול לחזור בו ואת\"ל אין יכול לחזור אם יכול לומר שאלתי על נדרי ואת\"ל אין יכול לישאל אם יכול לומר לעני אחר אני רוצה ליתן: ",
+            "<b>תשובה </b>לדעת הרשב\"א ז\"ל לא תבעי לך דודאי יכול לחזור בו דכתב דיד עניים כיד הדיוט וצריך לקנות באחד מדרכי הקנין ואם לא קנה יכול לחזור. אבל כבר כתבתי בתשובה אחרת כי אין סברתו זו מחוורת דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכל גאוני עולם ראשונים ואחרונים חלוקים עליו בזה. הילכך הדבר ברור שאין יכול לחזור: ",
+            "<b>ולענין </b>אם יכול להשאל על נדרו הדבר ברור שאם נשאל והתירו לו שהוא מותר דלא עדיף מכל קונמות והקדשות ונדרים ונדבות. אבל חכם המתיר לו נדרו חייב נדוי וכן כתבו בהדיא המפרשים וטעמא מפני שמפסיד את העניים ומ\"מ הנדר הותר: ",
+            "<b>ולענין </b>אם אמר התרתי את נדרי ראיתי מי שכתב שאין כח בב\"ד לכופו לא בממון ולא בנדוי שיכול לומר התרתי וכן כתבו בשם אבי העזרי ומכל מקום אם ראו בית דין שהוא מערים כופין אותו ליתן ואומרים לו בפני מי התרת נדרך אם אמר בפני פלוני שואלין אותו ואם אמר מעולם לא התרתי נדר זה כופין אותו ליתן ואם אמר בפני פלוני והלך לו למדינת הים גם בזה אני רואה לכופו דאחזוקי אינשי ברשיעי שהתירו נדר כזה לא מחזיקינן. ולענין אם יכול לומר לעני אחר אני נותן אם הוא כמשתמט כופין אותו ליתן. ואם אומר יבוא פלוני עני ואתן לו בהא ודאי איכא לאסתפוקי אם קנה ראשון או לא. וכבר ראיתי מי שכתב שלא קנה ראשון ויכול ליתנו לעני אחר וראייתו מהא דאמרינן בערכין האומר סלע זה לצדקה עד שלא באת לידי גבאי יכול לשנותה. ואני אומר דאין מכאן ראיה כלל דשאני התם שאמר סלע זה לצדקה סתם אז יכול לשנותה אבל בנדון דידן שאמר אתן לך צדקה זכה אותו עני דאמירתו לו כמסירתו וכיון דאלו מסר לו אינו יכול לשנותה באמירה לחוד נמי אינו יכול לשנותה וכופין ליתן לו. אבל אם אמר אתן מתנה לעני אז יכול ליתן לכל עני שירצה. ואפילו אם גמר בלבו ולא הוציא אני רגיל לפסוק כמאן דס\"ל דחייב ליתן וקרא כתיב כל נדיב לב עולות. ומכל מקום מודה אני שאין כופין אותו על ככה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי באותם שקורין הפרשה על פה בשעה שקורא שליח צבור אם יש למנוע אותם משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה: ",
+            "<b>תשובה </b>אני נזהר בזה אלא שומע קריאת התורה ושותק. אבל איני מונע את אחרים לפי שאמרו בירושלמי דדוקא בקורא בתורה שמא יאמרו חסר משם ובנדון דידן לא שייך האי טעמא. עוד ראיתי טעם אחר דלא אמרינן דברים שבכתב וכולי אלא בזמן שהוא קורא קריאה של חיוב אבל קריאה זו אינה של חיוב שכבר קרא בביתו שנים מקרא ואחד תרגום וכן בפסוקים שאנו קורים בתפלות לא אמרו ואעפ\"כ אני נזהר לפי שפשט מאמר אי אתה רשאי לאומרם על פה לא משמע הכי גם טעמו של הירושלמי כיון דלא פרישו ליה בגמרא דידן משמע דלא ס\"ל. ותו כיון שנתנה בכתב צריך שינהוג בה ויקרא בכתב כעין נתינתה והפסוקים של התפלות שאני כיון שהם דרך תפלה והם אמרו כללא דמלתא אתה תהיה מן הנזהרים ואל תמנע את אחרים כיון שיש להם על מה שיסמוכו. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמכר לשמעון בגדי משי ובגדי צמר ובכללם ג' חתיכות בגד אדום ואמר לו בתחלה שהן שטופין במי הקרמז אבל בשעת גמר המקח והקנין מחל שמעון כל הונאה וכל מום שיש במקח זה ושמעון מודה אלא שאומר שהוא לא מחל אלא שאר מומין אבל לא קנה אלא בגדים שטופים במי קרמז ונמצאו שאינם במי קרמז והביא ראובן עדים והעיד אחד מהם שמחל כל דבר המבטל המקח והשני העיד שמחל כל מום ומכר לו אל חצר ואפילו שיהיה עפרא בעלמא. ושמעון אומר כיון שהזכיר לי בתחלה שהם בקרמז עליו סמכתי ודבר זה לא מחלתי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם ראובן ונתקיים המקח מכמה טעמי חדא שמה שכתב הרמב\"ם זכרונו לברכה פרק ט\"ו מהלכות מכירה וז\"ל ואם פירש המוכר ואמר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו כל מה שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שימחול לו בו ויפרש אותו כמו המפרש בהונאה עד כאן. הולך הרב זכרונו לברכה לשיטתו שאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב וכל גאוני עולם ראשונים ואחרונים חלוקים עליו הרא\"ה והראב\"ד והרמב\"ן והרשב\"א והרא\"ש ז\"ל ויש להם הכרע מסוגית הגמרא. ועוד שאפילו הרב ז\"ל מודה לפי שכבר נהגו למחול כל הונאה וכל מום בלשון הזה והמנהג מבטל הלכה ואפי' מנהג החמרין והספנין וכל שכן מנהג סוחרים וכן כתב הרב ז\"ל שכל הנושא והנותן על מנהג המדינה הוא סומך. תדע שאפילו שמעון אין טוען טענה זו אלא שאומר שאין מום זה בכלל המומין אשר מחל ולכאורה היה נראה כדבריו ההיא דהמוכר את הספינה דשחמתית ונמצאת לבנה או עצים של שקמה ונמצאו זית דאין זה המין אשר מכר לו וכל אחד יכול לחזור בו. אבל כד מעינית בה שפיר תשכח דלא דמיא כלל מכמה טעמי חדא שהרי מכר לו בגד של שטינטין אדום וכן הוא אלא שהגוון שלו יוצא מעט על ידי שפשוף ואם כן אין זה מין אחר אלא מום יש בו שיוצא הגוון שלו על ידי שפשוף והרי הוא מחל המום. ומודה אני שאם מכר לו בגד של שמונים ונמצא של שבעים שאין זה המין שמכר לי. ותו כיון שזה המום אפשר לעמוד עליו מיד על ידי שישפשף בו בשפת חלוקו ולא עשה כן ודאי מחל. או שרצה להטעות את המוכר כדי שיתקיים המקח של בגדי המשי ושאר הבגדים ושל בגד זה יתבטל ולא הועיל דודאי אם לא היה ראובן יודע שמחל מום זה לא היה נותן לו שאר הבגדים הילכך ודאי כיון שלא בדק מחל. ודקדקתי כן מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב עלה דהך דלעיל כל אחד מהם יכול לחזו�� בדבורו שאין זה המין שאמר למכור לו משמע שעדיין לא משך דאם משך היה לו לומר כל אחד מהם יכול לחזור בו אלמא דאם משך וראה שאין זה המין אשר אמר לו ושתק מחל ואין יכול לחזור. וכי תימא יש חילוק בין הדבר הנראה לעין לדבר שצריך מעשה להבחין. הא ליתא שכתב בעל מגיד משנה וז\"ל ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו יכול לחזור בו עד כאן. ולא כתב שום חולק ובודאי כי דברים של טעם הם. וכי תימא שאני הכא משום דמכר לו סתם אבל בנדון דידן שאמר לו שהם שטופים בקרמז עליו סמך ולפיכך לא בדק. הא לא קשיא כלל דכיון דבשעת גמר המקח אמר לו על מנת שאין לך עלי הונאה ולא מום לא גרע מן מכר לו סתם והיה לו לבדוק. ותו דההיא דכתיב' לעיל מלשון הרמב\"ם ז\"ל איירי במפרש שאמר לו שחמתית או עצים של זית כפירושו. תו איכא טעמא אחרינא לקיים מקח זה שהרי הוליך שמעון הבגדים לחנותו ומראה אותם לקונים ומשפשפין בו ורואה שיוצא הגוון שלו. והיה זמן מרובה בין המכירה והעמדה בדין ובודאי מחל ודמיא ממש להא דכתב הרמב\"ם זכרונו לברכה אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר ע\"כ. תו איכא טעמא אחריתי שהכל הולך אחר חתום המקח והיא שעת הקנין או המשיכה וכיון דבאותה שעה לא אמר לו כלום אלא אדרבא אמר לו על מנת שאין לך הונאה ולא מום ושתק אין יכול לחזור כי מה שאמר לו בתחלה אינו אלא פטומי מילי בעלמא ולהשביח את מקחו והיה לו לראובן לפרש כל המומין אני מוחל על מנת שיהיה קרמז כאשר אמרת לי בתחלה דאע\"ג דקיימא לן דקונה סתם בלא מום הוא קונה שאני הכא דפירש לו על מנת שאין לך עלי מום והוי יודע שאפילו לא היה שמעון מוחל המום היה הוא צריך להביא ראיה שאינם שטופים במי הקרמז. ומה שיוצא הגוון ע\"י שפשוף אין ראיה כלל כי אני ראיתי בגדים של גראנא ויוצא הגוון ע\"י שפשוף אבל הדבר תלוי באומנות הצביעה ואם בא ראובן להוציא משמעון על ראובן הראיה. עוד צריך שתדע שאפי' לדברי שמעון אם ירצה ראובן אומר תחזיר לי כל המקח ולא מצי שמעון למימר הבגד שנמצא בו המום אחזיר לך אבל שאר הבגדים יתקיים בהם המקח כיון שהכל הוא בזמן אחד ובקנין אחד אעפ\"י שסכומו של בגד זה אינו כסכום בגד זה לית לן בה וחוזר הכל. וכל מה שכתבתי הוא אפילו לפי הודאת שמעון וכל שכן לפי עדות העדים הדבר ברור שהמקח קיים שהרי לדברי העד הראשון אמר לו כל דבר המבטל המקח והרי מחל לו בטול המקח. ולפי דברי העד השני שאמר שמכר לו אל חצר אפי'. שיהיה העפרא בעלמא הרי קבל עליו אפי' שיהיה עפר. וא\"ת אדרבה משום דאמר הרי הוא עפר אינו כלום שהרי רואה שאינו עפר ודכוותה כתב הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל אמר לו חפץ זה אינו שוה אלא זוז אחד על מנת שאין לך עלי הונאה הרי יש לו עליו הונאה שהרי אומר כיון שראיתי שאמר שאינו שוה אלא זוז ידעתי שאינו מתכוין אלא להשביח עד שיפרש כדי ההונאה שיש במקחו וכולי. הא לא קשיא כלל חדא שכבר כתבנו שכל גאוני עולם חלוקים עליו. ותו דשאני הכא דאמר לו אל חצר כלומר מה שאתה רואה בין טוב לרע וסבר וקביל. ותו שכבר נהגו שע\"י לשון זה ר\"ל אל חצר מתקיים כל מקח ואין טוען לא מום ולא הונאה וכבר כתבנו שכל המו\"מ ע\"ד מנהג המקום הוא. ואין כאן הכחשת עדות כיון ששניהם אומרים שהכוונה היתה שלא יוכל לחזור עליו ואפשר כי שתי הלשונות אמרו אחד תפס לו תחלת הלשון והשני תפס לו סוף הלשון ולא דקו בה כיון שעדות שניהם הולך אל מקום אחר דלא גרע מזה אומר מאתים וזה אומר מנה דנותן לו מנה ממה נפשך וברור הוא. הילכך מכל הלין טעמי אני אומר שהמקח קיים ואין שמעון יכול לחזור על ראובן כלל. והוי יודע דהיכא דהוי הדין עם שמעון צריך לישבע שמעון שלא הרגיש במום זה עד עתה וכן כתב רבינו האי גאון ז\"ל בתשובה. וא\"ת דהא קי\"ל דאין נשבעין על טענת ספק וראובן אינו יכול לטעון בודאי שהרגיש במום קודם זה ושתק. לא קשיא דבמלתא דהוה ליה למידע ולא ידע אין נשבעין על טענת ספק אבל הכא לא הוה ליה למידע אם הרגיש שמעון במום אם לא ודמיא לטענת יורש דמשביע מן הספק והיכא שהדבר ספק ברשות מי נולדו המומים כל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראיה מיהו מחייב המוכר לישבע שלא הרגיש במום זה בעוד המקח אצלו. וא\"ת הניחא אם נתן המעות אבל אם עדיין המעות ברשותו נהימניה ללוקח במגו דאי בעי אמר פרעתי הא לא קשיא דלא מצי לטעון בודאי ברשותך נולדו המומין דאם כן דידע סבר וקביל וזה ברור. ובנדון דידן לא נפקא מינה מידי דלפי טענותיהם אני אומר שהמקח קיים וכל שכן במה שכתב רבינו האי גאון ז\"ל דכיון שהיה זמן רב בין המכירה להעמדה בדין ומראה הבגדים לקונים אומדן דעתא הוא שהרגיש במום וסבר הרא\"ש ז\"ל דמפקינן ממונא באומדנא דמוכיח וכל שכן בהצטרפות כל הטעמים שכתבתי למעלה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני האומר לחברו סלע הלויתיך והלה טוען לא היו דברים מעולם ובאו עדים שהלוהו אם הוחזק כפרן או לא דדילמא מצי אמר אשתלאי והאי דאמינא להד\"מ דאין לך בידי כלום דפרעתי דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור דהוחזק כפרן וחייב לשלם דאין כאן לא טענת פרעון דהא להד\"מ טעין וכיון שהוא טוען שלא לוה מעולם ובאו עדים שלוה חייב לפרוע ולא מצי למימר אשתלאי דאם כן כל אדם יטעון כן ודברים פשוטים הם. ותו דקי\"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. וכתב הראב\"ד ז\"ל דנפקא מינה בין הני תרי טעמי דאם אמר חוץ לבית דין להד\"מ כיון דאית ליה מגו הוה מסרסין ליה לדבוריה או איהו מסרס לדיביריה ואמר הא דאמרי להד\"מ פרעתיו בעי למטען אלא משום דהוא תבע לי מאי דלא הוה ליה גבי קפצתי ואמרתי להד\"מ ועביד איניש דלא מגלי כל טענתיה אלא לבית דין. אבל השתא דקיימא לן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי אי אפשר לסרס לשונו ולומר דפרעתי בעי למימר דהא אמר מעיקרא דלא פרע עכ\"ל. והאחרונים קלסוהו וכן היא בתוספות הילכך בנדון דידן אי בבית דין הודה לו איכא תרי טעמי לחייבו. ואי חוץ לבית דין הודה לו איכא חד טעמא דהאומר לא היו דברים מעולם כאומר לא לויתי דמי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ולענין אם לא באו עדים אלא הוא בעצמו חזר ואמר אין לויתי ופרעתי אם טוען וחוזר וטוען הסכמת רוב המפרשים דכיון דהוי מפטור לפטור חוזר וטוען כל זמן שלא הוכחש על פי עדים דאין אדם מוחזק כפרן על פי עצמו ומכל מקום יש מן המפרשים דס\"ל דאפילו ע\"פי עצמו הוחזק כפרן וטעמא דכיון דקיימא לן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כשחוזר וטוען פרעתי הוי כחוזר מחיוב לפיטור שהרי בכלל טענתו הראשונה יש שלא פרע. ומסתברא שאם יצא מבית דין וחזר אינו חוזר וטוען אפילו מפטור לפטור דאיכא למימר טענתא אגמרוה אבל אם לא יצא מב\"ד טוען וחוזר וטוען מפטור לפטור כדעת רוב הפוסקים ז\"ל. אבל הרמב\"ם ז\"ל כתב פ\"ז מהלכות טוען ונטען ואעפ\"י שיצא מבית דין וחזר יש לו לחזור ולטעון ולהפך כל הטענות שירצה עד אשר יבואו עדים אבל מאחר שבאו עדים ויכחישו טענתו האחרונה שסמך עליה אינו יכול להשיאו לטענה אחרת אלא א\"כ נתן אמתלאה לטענה שסמך עליה וכו'. לפיכך נ\"ל הנכון שבפסקים שאם נראה לבית דין שלמדוהו לשקר אין שומעין לו להפך טענתו שגם בזה אפשר שיודה הרמב\"ם ז\"ל ואם לא יודה מנקט מלתא מציעתא עדיף טפי ואם אין נראה לבית דין שלמדוהו שקר ראוי לפסוק כדברי הרב ז\"ל דאתריה הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו ראובן נשא אשה והכניס לו נכסים ומעות בעין וכתב לה בעודה ארוסה מכלל תנאי הכתובה שלא יוכל למכור ולא למשכן ולא לקחת דבר מכל נכסיה וגם בשטר תנאי הקדושין שלא יוכל ליגע בשום דבר מכל נכסיה. ועתה טוען ראובן שילקח במעות קרקע והוא יאכל הפירות כיון שהוא אין יכול לישא. וליתן בהם מפני תנאו מכל מקום לא גרע מנכסי מלוג שילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות והיא אומרת אני רוצה לקנות בהם תכשיטין של זהב להתנאות בהם כפי המנהג כשאר הנשים אשר כגילי. יורה המורה הדין מהו ושכרו כפול: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרק מציאת האשה פסקה להכניס לו אלף דינרין הוא פוסק כנגדם ט\"ו מנה וכנגד השום הוא כותב פחות חומש וגרסינן עלה בגמרא דבני מערבא מה ראו לומר בכספים אחת ומחצה ובשום פחות חומש אמר ר' יוסי בר חנינא שמו דעת האשה שרוצה לבלות כליה ולפחות חומש ושמו דעת האיש שישא ויתן בכספים ויעשה אחת ומחצה אמר רבי יוסי הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו ע\"כ. וכתבה הריא\"ף ז\"ל למדנו ממנה שני דברים דבלא תנאי אין אדם רשאי למכור ולא לקחת כלי אשתו עוד למדנו דמדינא אין אדם רשאי לישא וליתן בכספים שהאשה מכנסת לבעלה אלא שיהיו מיוחדים לה אבל עשו חכמים תקנה ביניהם שישתמש הוא בכספים ויוסיף שליש וכן כתב הר\"ן ז\"ל. הילכך בנדון דידן כיון שאין כתוב בכתובתה תוספת שליש אלא במעות בעין ותכשיטין בשיוויין יכולה היא שתאמר כיון שלא נעשית הכתובה כתקון חז\"ל הדרינן לדינא שאין יכול להשתמש במעותיה ואפי' אם ירצה לחדש הכתובה ולעשות אותה כתקנת חכמים יכולה היא שתאמר איני רוצה לחדש דבר אלא יקוב הדין ומהאי טעמא נמי לא מצי למימר ילקח בהם קרקע ואני אוכל פירות. אלא שאני חוכך בטעם זה לפי שכבר נהגו לכתוב בכתובות מעות בעין בלי תוספות שליש ואדרבה בשומא מוסיפין שליש והמעות כותבין בלי תוספת והכל כמנהג המדינה. וי\"ל שכיון שיש מקצת כתובות שכותבין המעות בתוספת יכולה לומר להכי כתבתי בלא תוספת כדי שלא ישתמש בהם והמוציא מחברו עליו הראיה ומכל מקום אפילו לפי טעם זה אם אמר הבעל איני רוצה שיהיו המעות בידה ויהיו אחריות עלי שומעין לו שאינו בדין שתהיה מאבדת אותם ואחריותן עליו אלא או ישא. ויתן בהם או תסלק מעליו אחריותן. אבל עדיין יש טעם אחר מכח התנאי שלא יוכל לקחת דבר מכל נכסיה והרי זה תנאי גמור שלא יוכל לקחתם ממנה לישא וליתן בהם ואפילו ליגע בהם דהא שטר הקדושין הוי פירוש מה שכתוב בשטר הכתובה וכיון שכן הוא שמכח התנאי אינו יכול ליקח אותם איך יוכל לכופה ליקח אותם לקנות בהם קרקע ואע\"ג דקי\"ל דנכסי מלוג ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות שאני הכא שהתנה שלא לקחת מנכסיה כלום ולא ליגע בהם ואפילו אם תרצה לומר שכך היתה כוונת התנאי שלא למכור וכו' ושלא לקחת לעצמי אבל שיקנו בהם קרקע ואני אוכל פירות והקרקע קיימת לה ואעפ\"י שזה דחוק בלשון כיון שיש בו גם זה המשמעות יד בעל השטר על התחתונה. הנ\"מ בשאר שטרות שבעל השטר הוא המוציא דאמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה. אבל בנדון דידן שהבעל בא להוציא יכולה לומר תביא ראיה שאין פירוש הלשון כדברי וטול. וזה ברור ומיהו אף טעם זה יכול הבעל לומר או יהיו מונחים תחת הקרקע כדי שלא יאבדו ואני חייב באחריותן או אם תשא ותתן בהם יאכל הבעל הפירות. אבל לא יוכל לעכב עליה שלא תקנה תכשיטי זהב להתנאות בהם כשאר נשים אבל שאר בגדים העשויין ליבלות יכול לעכב כיון שאחריותן עליו. עוד יש טעם אחר שכיון שכתב לה זה התנאי בעודה ארוסה וקנו מידו נסתלק לגמרי מנכסיה ופירותיהן דקי\"ל אם קנו מידו דמגוף הקרקע קנו מידו וכן פסק רבינו האי גאון ז\"ל והרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ג מהלכות אישות. ואפילו לדעת הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל שכתבו פי' אחר בהאי בעיא דהכותב קנו מידו מאי מ\"מ לא הכריעו בין שני הפירושים והמוציא מחבירו עליו הראיה. והרי אתה רואה בעיניך דעדיף לישנא שלא יוכל ליקח דבר מנכסיה או שלא יוכל ליגע בהם עדיף טפי מלשון דין ודברים אין לי בנכסיך ואם קנו מידו בעודה ארוסה שוב אינו אוכל פירות הכא נמי לא שנא וכיון שאינו אוכל פירות ממילא אינו יכול לכופה לקנות בהם קרקע כדי שיאכל פירות. ומה שיש להסתפק אם יכולה לישא וליתן בהם והריוח שלה אע\"ג דאחריותן עליו דמציא אמרה סברת וקבילת וכל תנאי שבממון תנאו קיים. ובהאי מסתברא לי שכל נזק והפסד ואבידה שימשך מצד משאה ומתנה אין האחריות על הבעל אבל שאר הפסד או נזק או אבידה שאינו מצד משא ומתן דבלאו הכי הוי אתי על הבעל ומשום דלא אתיא השתא עלה לא הארכתי. עוד שכבר ידעת כי שכר הבתים הוא מעט ולפעמים צריך הוצאות יותר מן השכר ולקנות שדות או כרמים לא נהגו היהודים במלכות הזה ולא נסו ללכת כאלה ויפה עשו לסבות רבות ונתפרסם זה בין עכו\"ם עד שיש מן הטפשים שבהם אומרים כי היהודים אם נזרעו לא יצמח. עוד יש טעם אחר שאפילו היו המעות כבר ביד ראובן כופין אותו לקנות לה תכשיטין כשאר קרובותיו שעולה עמו ואינה יורדת עמו. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל פי\"ג מהלכות אישות ואפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן ע\"כ. ואם משלו כופין כל שכן שיכופו אותו לקנות משלה כשאר נשים אשר כגילה. הילכך מכל הני טעמי נראה שהדבר פשוט שהאשה תקנה תכשיטין של זהב וכסף להתנאות בהם וגם הוא אוכל פירות שהרי הוא נהנה שאשתו תהיה מקושטת. וכן המנהג במדינה שאפילו שאין לה משלה עושה משלו ואפילו אין לו הולך ולוקח בהקפה ועושה לאשתו כדי שלא תהיה גרועה מחברותיה וכל שכן אשה זו שהיא בת תלמיד חכם ועשירה שראוי לעשות לה משלה וגם קרובות הבעל גדולות וחשובות ועולה עמו וכו'. כללא דמלתא דכל ספק שיפול או בלשון התנאי או בהבנת לשון מלשונות הפוסקים או אם יסתפק לך הדין בעצמו העמד ממון על חזקתו ולא תוציאנו מן הספק. וכל שכן שאיני רואה בזה שום ספק. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מה ששאל החכם ונבון כה\"ר חיים אלפואל מרודוס. ילמדנו רבינו ראובן הפקיד סך מעות ביד שמעון בעת שהיה שמעון הולך למצרים ואמר לשמעון תקנה במעות אלו מהסחורות שתקנה לעצמך. ותוליך הסחורה לקוסטנטינא עם סחורותיך למכור שם. אמנם בחזרה הזהר שלא תקנה לי סחורה כלל אלא תביא מעות מוטבעים. והנה שמעון הנזכר שינה בשליחותו והחליף הסחורה של ראובן בצמר והביא את הצמר ונתן לראובן. וראובן אמר לו הלא אמרתי לך שתביא מעות אחרי שראה שהיה הולך שמעון עמו בעקיפין על שאר חשבונות שביניהם הסכים לקבל הצמר מידו ��היו שקי הצמר סתומים כמנהג ויהי כמשלש חדשים מכר ראובן את הצמר ללוי. ופתח לוי השקים וראה את הצמר שהיה רע מאד והיה מקח טעות בדבר ואונאה ויותר מבטול מקח. וגזרו הדיינים שיחזיר לוי את הצמר לראובן מצד ההונאה או המום שבו. אחר כך אמר ראובן גם אני אחזיר את הצמר לשמעון משני טעמים. הראשון שהוא לא עשה שליחותי בקנין הצמר כנזכר לעיל. ואם בסוף קבלתי הצמר לקחתי ממנו מחמת מעותי שהיו מופקדים אצלו והריני בתורת לוקח ולא בתורת משלח שכן הודה שמעון ששינה שליחותו בלקיחת הצמר. הטעם השני שאפילו שהייתי אומר לו שיקנה צמר בעבורי בצמר זה הטעו אותו שלקח צמר רע כזה בדמים יקרים כדמי צמר משובח ואיהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו לראות הצמר קודם שיקחנו. ואם אני קבלתי הצמר ושהה בביתי זמן מרובה הוא שמנהג העיר הזאת שלא לפתוח השקים כי אם הלוקחים האחרונים אומני הבגדים. על זה יורנו מורנו אם הדין שיחזיר הצמר לשמעון הקונה הראשון ואם לאו. ושכרו כפול מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור כי בשעה ששינה שמעון בשליחות נתבטל השליחות ושוב אינו שלוחו של ראובן ודמי סחורתו הוא חייב לו תדע שהרי הסחורה הזאת היא לאחריות שמעון ויד ראובן על העליונה אם רצה לוקח את הצמר או לוקח דמי סחורתו אשר היתה שוה בקושטנטינה נמצא כי בשעה שלקח שמעון את הצמר לא היה שלוחו של ראובן וכיון שכן בשעה שלקח ראובן את הצמר משמעון נמצא בתורת קנין לקח אותו ולא בתורת שליחות כאשר טען ראובן והדין עמו. וכל זה בתנאי שיהיה המנהג אשר אמר שיהיה מנהג קבוע וידוע לבטל ההלכה ולאפוקי ממונא אבל אם אין המנהג קבוע שלא לפתוח השקים כלל כי אם הלוקחים האחרונים אלא שמקצתם פותחין ומקצתם אין פותחין או לפעמים פותחין ולפעמים אין פותחין הדין עם שמעון שהיה לו לראובן לפתוח השקים לראות מה טיבן וכיון שלא פתח מחל ואפי' יש בצמר מום כיון שהוא מום שאפשר לעמוד עליו והוא לא הקפיד אמרינן ודאי מחל. וכן כתב בעל מגיד משנה וז\"ל ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר עכ\"ל. ואומר אני כי אין בזה חולק שהם דברים של טעם ואפילו אם ימצא חולק לא מפקינן ממונא אפומיה. הילכך צריך לדקדק בזה המנהג כי כפי דברי ראובן אין המנהג כן בקושטנטינא שהרי הוא טוען על שמעון בטענתו השנייה שהיה לו לראות את הצמר קודם שיקחנו משמע שהמנהג הוא בקושטנטינא לפתוח השקים ורחוק בעיני שישתנה זה המנהג ברודוס. וכל שכן שמנהג כזה לא שמעתי הגע עצמך שמוכר את הצמר הולך לו או שאינו מיושבי הארץ איך אפשר שלא יפתחו השקים לראות מה שבתוכן שמא תבן הוא מלא או סובין: ",
+            "<b>גם </b>לענין הטעם השני אשר נתן ראובן אם היה נותן לו דמים לקנות צמר ולא אמר לו בין לתקוני בין לעותי ואין המנהג לקחת השקים סתומים ולא לפתוח אותם כלל אלא לפעמים פותחין ולפעמים אין פותחין הדין עם ראובן. אבל בנדון דידן לא נתן לו דמים לקנות צמר אלא לקנות סחורה ומאן לימא לן דאותה סחורה לא קנה אותה בזול והיתה יותר רעה מהצמר הילכך אם שמעון כופר צריך ראובן להביא ראיה שלא אמר לו בין לעות בין לתקן ושהסחורה הראשונה אשר קנה במצרים היתה טובה והחליף אותה בזו הרעה שיש בה ביטול מקח או מום: ",
+            "<b>ולענין </b>זה המנהג צריך אתה לדעת שכל מי שיטעון מנהג צריך להביא ראיה על המנהג בין לאוקומי ממונא בין לאפוקי ממונא. וטעמא דמלתא כיון שהוא לבטל ההלכה צ��יך להביא ראיה על המנהג ואם הביא ראיה על המנהג אין צריך שיהיה המנהג קבוע על פי חכמים. אלא אפי' מנהג הקבוע על פי חמרין או ספנין מבטל הלכה. וטעמא דמלתא דכיון דאין מצוי להם בכל מקום חכמינו ז\"ל לעשות על פיהם קבעו הדבר על פי המנהג דלא ליתו לאינצויי. כל זה כתבתי משום יגדיל תורה. אבל לגבי נדון דידן לא נפקא מינה מידי דכיון ששינה שמעון בשליחותו בטל השליחות ודמים הוא חייב לו ועתה בא לקנות הצמר קנין חדש משמעון. הילכך צריך ראובן להביא ראיה על המנהג שהוא קבוע שאין פותחים השקים של הצמר עד זמן המכירה האחרונה ואז יוציא משמעון דמי סחורתו כאשר היתה שוה בקוסטאנטינא בעת ההיא ויחזיר לו הצמר ואם לא יביא ראובן זה ראיה על המנהג הנזכר שמעון פטור דהיה לו לראובן לפתוח השקים ולראות וכיון שלא פתח ודאי מחל הילכך אתם תחקרו על זה המנהג אם הוא מנהג קבוע תעשו על פיו ואם אינו קבוע אין חוששין לו ואין מוציאין משמעון מן הספק: ",
+            "<b>כללא </b>דהא מילתא כיון דלפי הודאת שניהם שינה בשליחות נתבטל השליחות וחזר מכר דעלמא ואם יש בו ביטול מקח או מום חוזר לאלתר. ואם הוא לאחר זמן אינו חוזר אם הוא דבר שאפשר לעמוד עליו ואם אינו יכול לעמוד עליו המום חוזר לעולם. ואם הוא מנהג קבוע שאין פותח השקים על המנהג סמך וחוזר לעולם עד שיפתח ויראה וישתוק או עד שישתמש בו: "
+        ],
+        [
+            "<b>ולענין </b>מה ששאלת עוד על יהודה שהיה רוצה לפרוש בים ושלחה אשת יהודה את בנה הקטן לבית הכנסת להביא טלית בעלה המצוייצת הלך הקטן לבית הכנסת ומצא שם שמש הכנסת ושאל טלית אביו ולקח השמש טלית של נפתלי ונתן לו שחשב שהיה טליתו של יהודה אחרי שהיה תלוי הטלית במקומו של יהודה ולא ידע שאותו היום הביאו שם טלית של נפתלי במקום שיושב שם יהודה. הנער הביא את הטלית לבית ואשת יהודה לקחתו שהיתה חושבת שהוא של בעלה ושמה אותו בדיסקיא עם שאר דברים אחרים ושלחה אותו לספינה שבעלה הולך בה ונאנס יהודה אותו היום ולא רצה השר שילך באותה ספינה ואותה ספינה הלכה לה ביום השני הלך יהודה בספינה אחרת והלך למקום שהלכה הספינה הראשונה וחפש בעד כליו ולא מצא הדיסקיא שהטלית בה וכתב אגרת להודיע לביתו איך נאבד הטלית כאשר בא יהודה ראה טליתו ביד נפתלי. בא נפתלי ואמר לו תן לי טליתי שהיה שוה מאתים זוז וקח טליתך זה שאינו שוה אלא חמשים שאתה אבדת טליתי. ויהודה אומר השמש הוא שטעה שהחליף הטליתות ואני לא פשעתי בשלך שנאנסתי. ועוד שהייתי חושב שהוא שלי ולזה טוען יהודה תן לי טליתי הנמצא בעין ואתה לך עם השמש לדין שהוא שומר שכר מכל יחידי הקהל יצ\"ו והשמש טוען אני לא הייתי מכיר שום טלית. אלא הנער שאל ממני שאתן לו טלית אביו. כשראיתי אותו טלית במקומו של יהודה חשבתי שהיה טליתו. נר ישראל האר פני אור תורתך בנו לדעת מי משלם הטלית הנאבד. ושלום הדרת מורינו יגדל לעד אמן: ",
+            "<b>תשובה </b>נראה לי דנפתלי אבד טליתו ומחזיר ליהודה טליתו דלמאן נחייב נחייב את יהודה מפני ששלח את הדיסקיא על יד אחרים וקיימא לן שומר שמסר לשומר חייב וכל שכן שנראה מתוך לשון השאלה שהדיסקיא הניחו אותה בספינה עם שאר נכסי יהודה בלא שומר. וכי תימא דנפטר משום דנאנס. הא ליתא דהא קיימא לן כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אבל מצי למפטר נפשיה מטעם אחר דמצי אמר אני לא פשעתי אשתי פשעה ואם תתאלמן או תתגרש תגבה ממנה. ואע\"ג דכתבו בתוס' בשם ר\"ת ז\"ל דהא דאמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו מפקיד דוקא לענין דלא מצי למימר את מהימנת לי בשבועה ולא הם אבל אם פשעו הם ואין לה מה לשלם חייב הוא לשלם דאי לא תימא הכי כל פקדונות שאדם מפקיד לחבירו ימסרם לאשתו והיא תאכל אותם. שאני הכא שהוא לא מסר לאשתו אלא היא שלחה את הטלית מעצמה הילכך פטור הוא מלשלם. אבל קושטא דמילתא הוא דאין כאן שום פשיעה כלל דחשב שהוא שלו. דאי ידע שהוא של אחרים היה נזהר בו יפה ובשלו הוא עושה מה שירצה. ואם באנו לחייב את האשה מפני שהיא שלחה את הקטן להביא את הטלית והיה לה לעלות על דעתה שמא יקח הקטן טלית של אחר ויאבדנו בדרך או יקלקלנו וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ליכא לחיובה מהאי טעמא. חדא דאין כאן פשיעה שדרך הטלית להיות במקום בעליו ולא היה לה לאסוקי אדעתיה שיביאו טליתו של נפתלי למקומו של יהודה. ותו שלא בא האונס מחמת הפשיעה שהרי לא נאנס מיד הקטן. ותו דאפי' היתה שולחת בנה הגדול להביא את הטלית יארע ככה וא\"כ לא גרם הדבר שליחות הקטן. ותו דאין כאן פשיעה דכיון דשמירת בית הכנסת ומה שבתוכו מסורה לשמש סמכה דעתה שלא יחליף הטליתות וישלח לה את של בעלה וכן היה המעשה שהקטן שאל מאת השמש שיתן לו טלית אביו. סוף דבר איני רואה טעם לחייב את האשה אם לא שיטעון נפתלי שהיא הכירה הטלית שלא היה של בעלה ואפילו הכי שלחה אותו אל הספינה וישביענה או יחרים סתם על מי שהכיר טליתו ושלחו לספינה. ואם באנו לחייב את השמש מפני שהוא שומר שכר הא ודאי ליתא דנהי דמוטל עליו לשמור שלא יגנב שום דבר מבית הכנסת אבל שלא יחליפו טליתותיהן זה לזה אינו מוטל עליו לשמור וכל שכן שאין הכרת הטליתות מסורה לו. ועוד כי טענתו טובה דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיניחו טליתו של נפתלי במקומו של יהודה. ועוד כי אני אומר שאין השמש שומר שכר כי שכר שמשותו הוא נוטל לא שכר שמירה. אם לא שהתנו עליו בהדיא. וא\"ת נחייב את השמש מפני שפשע ששלח ביד הקטן כההיא דאמרינן השולח את בנו אצל חנוני ובידו צלוחית ופונדיון להביא באיסר שמן ומדד לו באיסר שמן והחזיר לו איסר ושבר את הצלוחית ואבד את האיסר חנוני חייב שהיה לו לשלוח על יד בן דעת והכא נמי היה לו לשלוח הטלית על יד בן דעת ולהתחייב שמש שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. הא לא קשיא כלל חדא שהרי לא בא האונס מחמת הפשיעה שאפילו היה שולח על יד גדול יארע [כך] כיון שהוחלפו הטליתות. ותו דלא פשע לדעתו אלא בטליתו של יהודה לא בטליתו של נפתלי. ומצי למימר סמכתי לשלוח על ידי הקטן טליתו של יהודה כי ידעתי כי אפילו שיאבד הטלית לא יזקיקני לפרוע. אבל אם הייתי יודע שהוא טליתו של נפתלי לא הייתי שולח אלא על יד בן דעת. ועוד אני אומר דאין כאן פשיעה דבשלמא צלוחית ואיסר עשוי לאבד ביד הקטן. אבל טלית אין דרך הקטן לאבדו. וא\"ת ליחייב שמש אם הוא שומר שכר משום דהוה ליה לאסוקי אדעתיה להכיר הטליתות דאע\"ג דאין זו פשיעה גמורה מכל מקום חייב כדאמרינן בפרק המפקיד גבי ההוא אפטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי וכו' דפרכינן עלה מכדי בקרא שומר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא ליתמי וכתבו עלה המפרשים זכרונם לברכה שכיון שהוא שומר שכר אע\"ג דלא הוי פשיעה ממש חייב כיון דהוא קרוב לפשיעה. ויש לומר דהתם הוי קרוב לפשיעה אבל בנדון דידן נראה בודאי דליכא פשיעה כלל כיון שמצא הטלית במקומו של יהודה שהמנהג כך הוא. ואפילו תימא שאחר לקח הטלית להתפלל בו סתמא דמלתא למקומו החזירו שכך הדין. ותו דהתם מסור לבקרא לראות אם אוכל השור או לא אבל הכא אין הכרת הטליתות מסורה לשמש כלל. הילכך אין אני רואה לחייב לא ליהודה ולא לאשתו ולא את השמש. ואם היה אפשר לברר מי לקח את הטלית ממקומו של נפתלי והחזירו למקומו של יהודה היה קרוב לחייבו משום דהוי שואל שלא מדעת כיון שלא החזירו למקומו וקיימא לן שואל שלא מדעת גזלן הוי וקמה ליה ברשותיה עד שיחזיר למקום שנטל או יודיע לבעלים. ומפני שלא שאלת על זה לא אאריך בו כי כפי הנראה אי אפשר להתברר ומכל מקום אם יתברר תודיעני ואכתוב עלה בס\"ד. ולפי מה ששאלת הלכה לה טליתו של נפתלי ומחזיר טליתו של יהודה ואסור לו להשתמש בה דקיימא לן מי שנתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה לא ישתמש בהם: "
+        ],
+        [
+            "<b>ולענין </b>הדורש אשר דרס והחליד סכין מחשבתו והעמיק זממו על ענין עון העגל וחפש על ישראל דברים אשר לאכן והעמיס על דור המדבר אשר לא עלה על לבם והוא יתברך קצף מעט והדורש הזה עזר לרעה. רע עלי המעשה ואין מנחם ולא עליו אני מתרעם אלא גם על הראשונים כגון בעל ספר אמונה או רבינו אהרן ן' רבי וזולתם שכתבו בזה הענין דבר אשר לא כן. עיין בדבריהם שאין אני רוצה להעתיקם פן אענש חס ושלום ועם כל רוע דבריהם לא הגיעו לסברא רעה וחלושה ומזוייפת כסברת זה הדורש ואני רוצה להתנהג עמו כאשר אני מתנהג עם הקראים הכופרים בדברי רז\"ל. וצריך אני להביא ראיה לבטל דבריהם מן הכתוב ממש על סדר הכתובים. כתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' וגו' הרי שאעפ\"י שעשה משה האותות לעיני העם אפילו הכי נתנו האמונה לשי\"ת כי הוא הפוקד אותם. ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ואם החרטומים הודו באלהותו כל שכן עם קדש. כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו הרי בהדיא שהאמינו שמשה היה עבד ולא אלוה. עוד אמרו מי יתן מותנו ביד ה' הרי אפילו בשעה שהיו מתלוננים תלו המות והחיים ביד ה' ולא ביד משה. עוד אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ואם היו תולין האלהות במשה היה להם לומר כל אשר תדבר נעשה. וכתיב דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' הרי כי דברי ה' ממיתים לא דברי משה. וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר ואיך איפשר שיאמינו אפי' הטפשים שהכבוד בראש ההר והאלוה בתוך המחנה. ומה אאריך עוד אבל באמת שיש בסברא זו נזקים והפסדות בדת יותר ממה שכתבת ולא ניחא להו למרייהו דנימא עלייהו הכי. וחס ליה להרמב\"ן ז\"ל שיאמר שזו סברא וידחה אותו אלא כיון שדחק אותו הכתוב עשה לנו אלהים אמר כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים וזה הדורש משנה את הידוע ודבריו דברי שוא ואסור לכותבן כל שכן להאמין בהם וכל שכן לדורשן ברבים. ואפשר לי ללמד עליו קצת זכות כי שמא על ערב רב אמר כן לא על ישראל חס ושלום. ואם על ישראל אמר ראוי לעונש גדול יהיה מי שיהיה. אבל מפני שאין עונשין אלא אם כן מזהירין אם ישוב הדורש הזה מלדרוש ברבים דברי פגם כאלה מוטב ואם לאו הודיעוני ומחינא ליה בסילוא דלא מבע דמא. ואתה תתענג על רוב שלום. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן תבע את שמעון מנה ושמעון כפר והביא עד אחד והפך שמעון את השבועה על ראובן מהו: ",
+            "<b>תשובה </b>לדעת אותם אשר לא פסקו כמר בר רב אשי דאמר דבאורייתא נמי מפכינן לא תיבעי לך כי תיבעי לך למאן דפסק כמר בר רב אשי האי דאורייתא והאי דאורייתא מפכינן או לא. נראה לי דלא מפכינן. וכן דקדקתי מלשון רש\"י ז\"ל שכתב בפרק שבועת הדיינין גבי הא דמר בר רב אשי שבועה דאורייתא הבאה במקצת טענה עד כאן. משמע דבהאי שבועה איירי כולה סוגיין אבל בשבועת עד אחד לא איירי. וטעמא דמילתא דאפשר שאין הדבר ברור לו יפה וכיון שעד אחד מסייעו סמיך עליה ונשבע בדדמי ולפיכך לא מפכינן עליה אבל במודה במקצת ליכא האי טעמא. ואפי' אם תמצא לומר דלמר מר בר רב אשי בכל שבועה דאורייתא מפכינן לא מסתבר למפסק כותיה בהפוך שבועת עד אחד מהטעם שכתבתי שהוא טעם נכון ומתקבל. והוי יודע שרוב הגאונים והפוסקים ז\"ל כתבו דלית הלכתא כמר בר רב אשי וליכא הפוך אלא בשבועה דרב נחמן אבל אפילו בשבועת המשנה לא מפכינן וכן כתבו הגאונים והריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל וכן ראוי לדון. וכתוב בהגהה באשרי בשם רבינו האי ורבינו גרשום דנהגו להפוך כל שבועה דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה ונמצאת מחט תחובה בקורקבן של תרנגולת מבחוץ והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירים אותו ובא מעשה לפני וראיתי את המחט יוצא לחוץ הרבה דליכא לאסתפוקי אם יצא אחר שחיטה והטרפתי את העוף ממה נפשך אם נכנס דרך הושט הרי ניקבו ב' עורות של הקורקבן ואם מבחוץ הא אמרינן ובקוץ עד שינקוב לבית חללו. אבל לאסור את הכל היו מקצת משכילים רצו לומר דביבש חד בתרי בטיל. והתרנגול כיון שנחתך ראשו ורגליו אינה נקראת בריה ובטלה. ואי משום חתיכה הראויה להתכבד כיון שעדיין לא נתבשלה אינה ראויה להתכבד. ותו כיון שהיא שלימה כלומר חתיכה גדולה אינה ראויה להתכבד. ואין לסמוך על זה דבהדיא כתב הרשב\"א ז\"ל דתרנגולת ראויה להתכבד דעד כאן לא אמרינן אלא בכבשים שלמים או אווזים גדולים או צפרים קטנים ביותר אבל תרנגולת ראויה להתכבד היא ואני אומר כי במצרים גם האווזים נקראים חתיכה הראויה להתכבד. ולענין שאמרו לפי שלא נתבשלה יש מי שפסק כן אבל האחרונים לא הסכימו עליו אלא חתיכה הראויה להתכבד לכשתתבשל אמרינן. ור\"י בעל הטורים זכרונו לברכה כתב שהם דברי הבאי אלא הנכון כמו שכתבנו. ולענין מה שאמרו שאינה בריה כיון שניטלו ראשה ורגליה כך אני סובר. שהרי נמלה אם נחתכה רגלה ואכלה פטור עליה. ואם רסקה כיון שהיא שלימה אעפ\"י שהיא מרוסקת חייב עליה. ומיהו בנדון דידן אמרתי כיון שהמחט יוצא כל כך אי אפשר שלא עשה רושם בחלל התרנגולת במקום שהמחט היה יוצא. ובדקו את התרנגולת ומצאו באחת מהם רושם שחור שהמחט היה עושה ושאר העופות לא היה בהם שום רושם כלל אז אמרתי ודאי זו היא הטרפה והשאר מותרות. דאין לך סימן מובהק גדול מזה ותלינן בהכי. ועדיפא מהא דקיימא לן אם נאבד אחד מהם או שנאכל אחד מהן השאר מותרות דתלינן איסורא הך דאזיל לה הוה דהכי אמרינן קרב אחד מן הראשים יקרבו כולם וכן כתב הרשב\"א ז\"ל סימן תק\"ד. ואם תלו בהכי דאימור איסורא אזיל ליה אנו לא נתלה בדבר הנראה לעין שהמחט עשה זה הרושם בגוף התרנגולת ודברים של טעם הם וראוי לסמוך עליהם. שוב ראיתי בתשובות אשכנזים מעשה בא לפני רבי בקרקבן תרנגולת שניקב והוסר ממנה ונתערבה אותה תרנגולת טרפה בכשרות והביאו לפני רבי והביאו גם הקרקבנים ודימה שומן הקרקבנים לשומן התרנגולים ואידמי שומן תרנגולת אחת של מקום חיבור הקרקבן והתיר האחרות עד כאן. וצ\"ל שהנקב היה במקום שאין השומן סותמו אבל אם היה הנקב במקום שהשומן סותמו היא עצמה כשרה ואם סמכו על זה הדימו כל שכן שיש לסמוך על הרושם השחור שעשה המחט בחלל התרנגולת וברור הוא. והוי יודע דהא דאמרינן בריה לא בטלה הני מילי היא גופה אבל היוצא ממנה בטל בששים כשאר איסורין. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>��אלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן (ששכר) [שהשכיר] חנות לשמעון ולא קצב לו זמן אלא בכך וכך לחדש וראובן זה יש עליו חובות לעכו\"ם ודחקו אותו ורוצה למכור חנותו לפרוע ולא יכנס לבית הסוהר בדיניהם ומוכר אותה ללוי ולוי אינו רוצה לקנות אלא א\"כ יצא שמעון ממנה אם יכול להוציאו או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה דאין יכול להוציאו דתנן בפרק השואל והחנויות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חדש. וגרסינן עלה בגמרא פשיטא נפל ליה ביתא אמר ליה לא עדיפת מינאי זבנא או אורתא או יהבה במתנה אומר ליה השוכר לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כלליה לבריה חזינא אי איפשר לאודועיה ולא אודעיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא אמר ליה לא עדיפת מינאי. פשטא דהאי סוגיא משמע דלא מצי למזבנא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא אמרינן הכי אלא כשמכר סתם והקונה רוצה להוציאו מצי למימר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה אבל כשאינו מוצא למכור אלא על תנאי שיצא מצי למימר ליה לא עדיפת מינאי ואינו בדין שאשאל על הפתחים ואתה דר בביתי. וכן כתוב בהגה במיימוני וזה לשון פירוש רבינו יואל ז\"ל דהיינו דוקא סתם שלא הזכיר שיצא אבל אם אין הלוקח רוצה לקנות אם לא יצא זה מהבית יצא בעל כרחו ואפי' אם יש ללוקח בית אחר דלא עלה על דעתו שימות ברעב. עוד כתוב בהגהה בשם ראבי\"ה ז\"ל וז\"ל עלה דהך דנפל ביתא וכן אם מחמת דוחקו מכר את הבית שלו או אם מחמת דוחקו מכר הבית שהשכיר לזה יכול להוציאו מיד שלא עלה בדעתו שימות ברעב וכן מפורש בירושלמי עד כאן לשונו רבי אבי\"ה עד כאן. והכי גרסינן בירושלמי פרק השואל ובמקום שנהגו המשכיר בית לחבירו ורוצה למוכרה ואמר רבי אמי לא עלה על דעתו שימות ברעב. ורבי זירא ורבי אילא תרוייהו אמרי מכל מקום קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה עד דמשלם אונקלו דידיה כלומר עד שיושלם זמנו אתא עובדא קמי ר' יסא ולא קביל מה פליג אמרי ביתיה דמשכיר הוי משכונא גבי חד רומאי בגין כך הורה כרבי אמי ע\"כ. ואע\"ג שלמד במרדכי מזה הירושלמי דדוקא המוכר לפדות הבית אשר הוא דר בה יכול למכור הבית המושכר אבל לצורך מזונות לא אלא ישאל על הפתחים עד שיושלם זמן השוכר. הדבר ברור כי מודה הוא בנדון דידן ומכל שכן הוא אם לפדות את הבית כדי שלא יהיה נחלטת לעכו\"ם אמרו שיכול להוציאו כל שכן וקל וחומר לפדות את עצמו שיכול למכור את הבית ולהוציאו. ועדיף האי מנפל ביתא דמשכיר ועדיף מכלליה לבריה ולא הוה איפשר לאודועי דמצי למימר ליה לא עדיפת מינאי וכל שכן בנדון דידן והוא הדין אם יש לראובן בת ונזדמן לה זיווג ואין לו במה לקנות לה נדוניא דמצי למימר לא עדיפת מינאי ובזה לא חלק אדם. אבל אפילו המוכר למזונות אני אומר שאין לסמוך כלל על המרדכי חדא דלא מסתבר טעמיה ז\"ל דהא תינח היכא דהוה עני מעיקרא דהוה ליה לאודועיה אבל היכא דהעני אחר שהשכיר הבית לא מסתבר שישאל על הפתחים ושמא לא ימצא מי שיתן לו או לא ימצא די צורכו וזה ידור בביתו ודרכיה דרכי נועם כתיב. ותו דהא רבי אבי\"ה ורבי יואל ז\"ל למדו מזה הירושלמי הפך זה ונראה לי שהם מפרשים הירושלמי במוכר סתם ומשום הכי אמרו רבי זירא ורבי אילא מכל מקום קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה וכו' אבל אם אינו רוצה לקנות אלא בתנאי שיצא מוציאין אותו אפי' לרבי זירא ורבי אילא. אי נמי דפסקו הלכתא כרבי אמי אע\"ג דהוי יחידאה משום דמסתבר טעמיה כדכתיבנא. אי נמי דמפרש לירושלמי במשכיר לזמן ידוע אבל בסתם אמר ליה לא עדיפת מינאי והכי מפרש לה הרא\"ש ז\"ל בשהשכיר לו לשנה ומשום הכי אמרו רבי זירא ורבי אילא שצריך שיניחנו הקונה עד שיושלם זמנו דשכירות מכירה ליומיה ואפילו בשכר אותו לזמן ידוע כתב הוא ז\"ל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן. והביא ראיה מזה הירושלמי וזה לשונו בפרק השואל וכן נמי אם נפל ביתו של משכיר או כלליה לבריה נראה שאין יכול להוציאו דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו ואפילו בתוך הזמן והכי איתא בירושלמי דפרקין המשכיר בית לחבירו וכו' כדאיתא לעיל. הא קמן בהדיא דעדיף ליה מי שאין לו מה יאכל מנפל ביתו וכלליה לבריה דאלו נפל הבית אין יכול למוכרו ואלו אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפילו בתוך הזמן ואם כן כשלא קבע לו זמן שאם נפל ביתו יכול להוציאו כל שכן שיכול למוכרו אם אין לו מה יאכל וזה ברור. אלא דקשיא לי דבסוף הלשון כתב בהפך וז\"ל. אבל המשכיר בית לחבירו לשנה וצריך למוכרה מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד שישלם זמנו כרבי זירא ורבי אילא עד כאן וכן פסק הטור. וצריך לדחוק דהא דקאמר בתחלת הלשון ואם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן יכול למוכרו קאמר אבל הקונה לא יוציאנו עד דמשלם זימניה ואהא מייתי סייעתא מן הירושלמי. אלא דקשיא לי דאם כן מאי למימרא ואפילו יש לו לאכול יכול למוכרה בתנאי שהקונה לא יוציאנו עד משלם זימניה: ",
+            "<b>ואיפשר </b>לתרץ דאם אין לו מה יאכל מותר להערים ולמכור סתם והקונה לא יוכל להוציאו אעפ\"י שנראה כגניבת דעת אבל לעולם אימא לך שאם אין הקונה רוצה לקנות עד שיצא שלא ימות זה ברעב וזה ידור בביתו וכדכתיבנא לעיל. וליכא לתרוצו ולחלק בין מי שאין לו מה יאכל למוכר מחמת דוחקו חדא שהרי הטור כתב ואפילו העני וצריך למוכרו. ותו דא\"כ לא מייתי ראיה מהירושלמי כלל ודוק. ומכל מקום לכל הפירושים הרא\"ש מפרש הירושלמי בשקבע לו זמן משום דהוי מכירה ליומי אבל אם לא קבע לו זמן דהוי טעמא משום דהוה ליה לאודועי אינו בדין שיהיה זה מחזר על הפתחים וזה דר בביתו דמאי הוה למיעבד מזליה גרם שהעני ובמזלא תליא מלתא. כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנדון דידן כולי עלמא מודו דעדיף מנפל ביתא דמשכיר ומכלליה לבריה ועדיף נמי מהאי עובדא דרב אסי כיון שדינם של עכו\"ם שמי שאין לו לפרוע חובשין אותו בבית האסורים מקום צר ומים לחץ וקרוב לבוא לידי חולי וסכנה ודאי דמצי אמר ליה לא עדיפת מינאי. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו שכר לו לזמן קצוב ואינו מוצא למכור אלא על מנת שיצא דמוציאין אותו ומוכר את ביתו ונפטר מחובו לסמוך על ב' הקדמות הראשון שהירושלמי מיירי במשכיר לזמן קצוב. והשנית דעדיף האי מעובדא דרב אסי דהתם איכא פסידא דממונא ותו לא. ובנ\"ד איכא פסידא דממונא וצערא דגופא: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי שהרשב\"א והר\"ן ז\"ל פירשו זה הירושלמי בשקבע לו זמן ידוע. ומעתה אני אומר שגם המרדכי הכי מפרש לה שלא לעשותו חולק עם כולם. גם כי המרדכי כתב פירוש הירושלמי משם רבי מאיר ז\"ל וכן כתב אותו הרא\"ש ז\"ל משמו וא\"כ בחדא שיטתא אזלי. וכן משמע נמי מלשון המרדכי שכתב ואם השכירו לזמן ידוע והגיע הזמן בימות הגשמים מוציאו מיד מ\"ט דהא ידע זימניה וכמי שהודיעו דמי. ורושלמי הכא ובפרק מקום שנהגו המשכיר בית לחבירו וכולי וכיון דמייתי הירושלמי עלה דהשכירו לזמן ידוע משמע דבהכי איירי. וכיון דברירנא דפירוש הירושלמי מיירי בשקבע לו זמן וכן משמע מתוך הלשון בזה חלק המרדכי דישאל על הפתחים ולא ימכור בשכירות מכירה ליומיה אבל אם לא קבע לו זמן ונדחק והוצרך למעות מצי למימר לא עדיפת מינאי. ומה שכתב הרמב\"ם ז\"ל איירי במוכר סתם שנתקיים המקח ובא לעשות דין עם הקונה וכן משמע מתוך לשונו. אבל אם הקונה אין רוצה לקנות אלא אם כן יצא וזה דחוק למכור מוציאין אותו דלא עדיף מיניה ואין מדרכי התורה אשר דרכיה דרכי נועם שימות ברעב או ישאל על הפתחים וזה ידור בביתו וכ\"ש אם יש עליו חובות לעכי\"ם ודוחקים אותו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על ראובן שפסק לתת לבתו כך וכך תכשיטין בנדוניא ונתן לה מקצת ומקצתן עדיין לא קנה אותם והכניסה לחופה ולא הספיק לקנותה עד שמתה הבת בלא זרע והבעל תובע חלקו באותן הנכסים באומרו שהוא יורש אותם והביא ראיה לטענתו לשון הרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ב מהלכות אישות כיצד האשה שנתארסה ומסרה אביה וכולי ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אעפ\"י שהכתובה עדיין בבית אביה בעלה יורשה עד כאן. וכן כתבו האחרונים בשמו ואעפ\"י שיש חולקים עליו מ\"מ אתריה דמר הוא: ",
+            "<b>תשובה </b>אין הבעל יורש בראוי כבמוחזק וזה ראוי הוא ולא עדיף ממלוה שהלותה האשה שאין הבעל יורש אותה וטעה בדברי הרב ז\"ל שהרב איירי בזמן שכל כתובתה בעין וזכתה בה איהי אלא שעדיין היא בבית האב אבל בתכשיטין שעדיין לא קנה אותם ולא זכתה האשה בהם אין הבעל יורש אותם אפילו לדעת הרב דאי לא תימא הכי קשיא מדידיה אדידיה שהוא ז\"ל כתב בפ\"ק מהלכות נחלות וז\"ל ושם ביארנו שהוא יורש את נכסי אשתו שבאו לרשותה והוחזקו בין נכסים שהכניסה לו בנדונייתה בין נכסים שלא הכניסה לו עד כאן אלא מאי אית לך למימר שיש חילוק בין הנכסים שבאו לרשותה והוחזקה בהם אעפ\"י שהם עדיין בבית אביה לנכסים שלא זכתה בהם ולא באו לרשותה. וגדולה מזו כתב ההר\"י קולון ז\"ל סימן צ\"א עיין עלה. הילכך אין חולקין אלא מה שנמצא בעין. ואם לקח הבעל מן הנדוניא והוציאם אפילו שלקחם שלא מדעת אשתו אינם בכלל החלוקה וזכה בהם הבעל שהרי הוא בא מכח ירושה והם באים עליו מכח תקנה והבו דלא לוסיף עלה ויד התקנה על התחתונה וכן מוכיח לשון תנאי הכתובות יחלוקו מאי דאשתייר מנדונייתה. ומזה הטעם אני אומר כי גם קבורת האשה תהיה מן האמצע ולא על הבעל לבדו אע\"פ שתקנו קבורתה תחת כתובתה והם מנה או מאתים והוא יורש אותה וכבר נהגו כן להוציא הקבורה מן האמצע. וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. ועיין בתשובת מהר\"ר ישראל ז\"ל ותמצא גדולה מזו שאפילו תפס החתן ספרים בשביל מה שחייב לו חתנו מנדוניית אשתו מוציאין מידו. וכתב עוד שאפילו היו התכשיטין של הנדוניא מופקדים ביד שליש אין הבעל יורש אותם ועיין סימן שכ\"א ובמרדכי כתוב שיחלוקו והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על מי שהוא בין העכו\"ם ואינו מוצא לאכול אלא דברים אסורים עד כמה יוציא ממונו למצוא דברים מותרים: ",
+            "<b>תשובה </b>אע\"פ שאמרו הראשונים ז\"ל שאין לאדם להוציא אפי' על מצות עוברות כגון סוכה ולולב אפי' שליש ממונו כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור הני מילי במצות עשה אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו וכן כתב הרא\"ש ז\"ל הילכך אם אין שם אלא דברים האסורים בלאו לא תיבעי לך כי על האכילה הראשונה לקיום גופו נותן כל ממונו ולא יאכל איסור ולאחר מכאן אנוס הוא מחמת נפשות ואוכל מה שימצא הקל הקל תחלה כגון אם אפשר בפחות פחות מכשיעור עושה כן שהרי פחות מכשיעור אע\"ג דקי\"ל כר\"י דחצי שיעור אסור מן התורה מכ�� מקום אין בו לאו ולא מלקות. וכן אם מצא בשר נבלה לא יאכל חלב או דם מפני שיש בהם כרת. אבל אין מקום לשאלה אלא היכא דאיכא איסורין דרבנן כגון חלב שחלבו עכו\"ם או שומנו של גיד או שאר איסורין דרבנן ואפי' בזה אני אומר שחייב לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר שהרי הוא עובר משום לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו' דכל גזרות דרבנן אהאי קרא אסמכוהו. ומכל מקום נראה לי שאינו מחוייב לקחת בהמתנה עד שיהיו לו מעות לפרוע דדילמא לא יהיו לו מעות והעכו\"ם חובשין אותו או מייסרין אותו על הלואתו ויבא לידי סכנה וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם. ודבר ברור הוא שכיון שבאותה שעה אנוס הוא אינו מחוייב למשכן גופו לקיים את התורה אם לא יהיה בתורת חסידות שיבטח בה' שיזמין לו לפרוע הקפתו שהקיף לקנות מאכל מותר. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה ראובן נתן לשמעון חתיכת בגד ל\"ה אמה להוליכה למקום אחר למכור אותם ושמו אותה בכך וכך האמה והתנו ביניהם שכל מה שימכר יותר מאותו סכום שיהיה לשמעון ונתן שמעון לראובן כתב ידו על זה ונכנס (ראובן) [שמעון] בספינה ושם את הבגד במקומו וישב עליו ונטבעת הספינה ונאבד הבגד וקצת נכסים אשר היו באל כאן ניצולו שלא היו המים יכולין להוציאו משם ועתה טוען ראובן שפשע שמעון במה שלא הניח הבגד בתוך הכין כשאר הנכסים השיב שמעון כי אין דרך להניח את הבגד בתוך הכין מפני העכברים ומפני המים ומפני כמה חשש נזקים אבל שמתי אותם תחתי לשמירה מעולה ומה ששמתי בתוך הכין הוא ברזל וכדומה לו שאין בהם הפסד כלל. עוד טען ראובן שאפילו לפי דבריו שותף הוא ויתן לו מחצית דמי הבגד השיב שמעון שמעולם לא היה שותף ולא נזכר בכתב ידו שהוא שותף אלא שימכור ומה שיעלה יותר מזה השיעור יקח אותו בשכר טרחו ואם לא ימכר שיחזירהו לו וראובן משיב כיון שאתה לוקח בריוח אתה שותף גם בהפסד. ושאלת ממני אודיעך הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם שמעון דאין כאן פשיעה כלל דאין דרך להניח בתוך הכין אלא דברים קטנים מקושרים יפה אבל חתיכת בגד גדולה לבדה אין דרכה אלא כמו שעשה שמעון להציעה ולישב עליה או להניחה לפניו במקום שהוא יושב ורואה אותה וזה שהניח את הברזל בתוך הכין מפני שהם חתיכות דקות ואין בהם חשש הפסד ולא חשש שמא יחתכו ממנו חתיכה אבל הבגד אין דרכו בכין אם לא תהיה חתיכה קטנה קשורה יפה ובתוך אמתחתת כדי שתהיה שמורה יפה. ולענין מה שטען ראובן שהוא שותף אם כתב יד שמעון אינו יוצא ממקום אחר לא הוצרכת לשאול דודאי נאמן שמעון במגו דהוה מצי למטען אין זה כתב ידי נאמן לומר כת\"י הוא אבל מעולם לא הייתי שותף שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל אם כתב ידו יוצא ממק\"א דליכא מגו אם כתב ידו משמע לשון שותפות ומשמע נמי שליחות בלא שותפות גם בזה לא שאלת דהדבר ידוע כי יד בעל השטר על התחתונה. כי תבעי לך היכא שהוא מפורש לשון שותפות אם יועיל מגו שאין זה כתב ידי או מגו שיכול לומר החזרתי נאמן לומר לא הייתי שותף ואם המעשה היה כך הדבר מבורר שהדין עם ראובן שאין שמעון נאמן בשום מגו להכחיש מה שכתוב בכתב ידו שהוא שותף אם לא שיטעון טענה מבחוץ שאינו מכחיש בה כתב ידו כגון אנוס הייתי או מוטעה הייתי ואז נחזור אל הכלל אם כתב ידו יוצא ממקום אחר או לא. ומכל מקום אני ראיתי את כתב ידו של שמעון ואין במשמע אלא שליחות וא\"ת אגב אותה הנאה שיש לו שאם ימכר ביותר יקח היתר נעשה שותף וישלם חלקו. הא ליתא כלל דבאותה הנאה נעשה שומר שכר כדין ��רסור ממש וחייב בגניבה ואבדה אבל מן האונסין פטור וטביעת הספינה אין לך אונס גדול ממנו ופטור שמעון גם הסכימו האחרונים ז\"ל דלא אמרינן מגו לבטל הודאתו ואם הודה בפני בית דין או בפני עדים כמוסר דבריו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על ראובן שיש לו קרובים עשירים אם חייבים הצבור לתת לו מן הצדקה אעפ\"י שהקרובים נותנים לקופה של צדקה לפי שראית בזה מחלוקת כמי לפסוק להלכה למעשה: תשובה אמת שכך כתב באור זרוע משם רבי אליעזר ממיץ והקשו עליו מההיא דהתקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת ואפילו העני הסמוך עליה מאי טעמא אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי נמי מחייבת ביה את ומאחר דסמוך עליה קרובה הוא ואפילו הכי מחייב ביה נמי איהו. ותירצו דשמא לא אמרו אלא בגבאי דוקא מפני שצריך לתת לאחרים אי נמי סמוך עליה לאו היינו קרובה אלא שסומך על שלחנה וכל שעה מצי למימר ליה זיל. אבל ק\"ל על עיקר הדין הרי שאין קרוביו רוצים לפרנסו האם ימות העני ברעב. לפיכך אני אומר שלא אמרה הרב אלא היכא דמצינן לכפות אותם דענייך קודמין אבל היכא דלא מצינן למכפיינהו לא אמר אדם מעולם שימות העני ברעב אלא ודאי מוטל על הצבור. וא\"ת נהי נמי דמצי למכפיינהו מי עדיף מבניו ובנותיו של אדם שאם אומר איני מפרנס ולא זן אותם כפינן ליה אסיתא ואמרינן עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני אבל מיכף לא כייפינן ליה. וי\"ל דהתם נמי אם הוא אמוד כייפינן ליה ונותן בתורת צדקה ובניו קודמין אף הכא נמי אם קרוביו עשירים כייפינן להו לתת צדקה כפי ממונם והעני הקרוב קודם ואפילו אמרו נתן הקצוב עלינו לקופה של צדקה וזה יתפרנס בכלל העניים אין שומעין להם דענייך ועניי עירך ענייך קודמין מזה הטעם קיימא לן שהמפריש צדקה סתם זכו קרוביו אם הם עניים שכל הנותן צדקה לדעת התורה נותנה והתורה אמרה ענייך ועניי עירך ענייך קודמין אבל אם הפריש על דעת לחלקה לעניי העיר או לעניי עולם יכול ליתן לקרוביו עד מחצה או עד ב' חלקים כפי המחלוקת שהוא שם במעשר למר כדא\"ל ולמר כדא\"ל. ומסתברא לי דהכל לפי העניים ולפי הקרובים אם העניים מרובים והקרובים מועטים מחצה לאלו ומחצה לאלו ואם העניים מועטים וגם הקרובים מועטים או שכולם מרובים שני חלקים לקרובים וחלק לשאר העניים. אבל היכא דלא אפשר למכפיינהו כגון שהם בעלי זרוע מפרנסין את קרוביו מן הצדקה כשאר עניי העיר שאינו בדין שימות זה ברעב מפני שקרוביו עשירים והכי איתא בנדרים פרק ר' אליעזר עלה דהא דתנן וחי אחיך עמך הרי שהוא עני ואי אתה יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. וגרסינן עלה בגמרא אמר ליה רב הונא בר רב קטינא לרבא לימא ליה כל דמעני לאו עלי נפיל כלומר אין זה פתח וכי כל מי שיעני עלי הוא מוטל לפרנסתו. מאי דמטי לי לפרנסתו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה כי הייתי נותן לקופה של צדקה ומה שאני נותן יתנוהו לאחרים ויפרנסוהו ממה שאחרים נותנים ואמר ליה רבא אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה וכתב רש\"י ז\"ל אלא קרוביו מתגלגלין עמו. והרא\"ש כתב אלא כשהעני אדם מוטל על הקרובים תחלה לפרנסו עד שיעיינו הגבאין אם אין ספק ביד הקרובים אז יפרנסוהו עד כאן. והרי זה כמו שכתבנו דמה לי אין ספק בידם ומה לי אין יכולים לכופם. ודברים של טעם הם. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן חייב לשמעון מעות מצד סחורה שמכר לו ומצד סחורה שנתן לי למכור בחנותו וראובן אין יודע לכתוב ולחשוב והושיב את לוי חתנו בחנות לכתוב כל חשבנותיו עם בני אדם ולישא וליתן בכל ענייניו והוא לו כבן ועשה לוי זה חשבון על מה שחייבים לשמעון בחנות בפני חמיו ועלה כך וכך והלך ראובן מן המדינה ומת שם והניח יתום קטן ועמד יוסף קרובו של ראובן לפקח על ענייני היתום בחברת לוי חתנו כדין אפטרופוס ונכנס בחנות וראה החשבונות והפנקס וגם לוי הגיד לו איך החנות חייבת לשמעון כך וכך ומפני שנתברר אצלם החוב גם כי שמעון נתרצה לקחת בחובו בגדים ביותר מכדי שוויים לתועלת היתום נתפשרו עם שמעון ונתנו לו בגדים מן החנות כשיעור חובו ופחות. וכתבו שטר מחילה בערכאותיהם שמחלו זה לזה וזה לזה מפני שהיה לשמעון על ראובן שטר חוב בערכאותיהם קודם לזה החוב שהיה פרוע ולא כתב עליו תברא אלא כתב ידו של שמעון יש ביד ראובן שהוא פרוע. אחר כך מת לוי וטוען יוסף קרובו של המת על שמעון ואומר שלא כדין נתתי לך אותם הבגדים שאם מצד החוב הראשון הכתוב בערכאותיהם הרי כתב ידך שהוא פרוע ואפשר לקיימו ואם מפני החוב השני אע\"פ שהוא אמת שהוא חייב לך הרי אין לך שטר ולא ראי' ואין נפרעין מן היתומים ואפילו שהיה בשטר אין נפרעין מהם עד שיגדילו. ושמעון אומר מה שלקחתי כדין לקחתי מכמה טעמים חדא שכיון שעשיתי עמו חשבון והלך לו לא פרע לי והוא בארץ רחוקה. ועוד שכל מה שהיה נושא ונותן ראובן היה על יד לוי חתנו ואם היה פורע לי היה לוי יודע. ועוד שהרי פנקסו יעיד עליו שבשעת מיתתו היה חייב לי. ועוד שהרי יוסף ולוי יודעים שבשעה שמת היה חייב לי ואע\"פ שהם קרובים גילוי מלתא בעלמא הוא שלא פרע לי. ועוד שכיון ששניהם היו יודעים שהיה חייב לי והכל היה בידם היו יכולין ליתן לי חובי מגו שהיו יכולין לומר לא נשאר אלא כך נאמנין לומר כך יש לפלוני בזה העזבון ונותנין לו שהרי אין מי שיודע מה נשאר בחנות זולתם. ועוד דלא אמרינן אין נזקקין לנכסי יתומים ואין נפרעין מהם שום חוב זהו דוקא לכתחלה אבל אני כבר נפרעתי ושקלי ודידי שקלי ואין מוציאין מידי ואע\"ג דאיכא יוסף ושמעון דמסהדי דשקלי מ\"מ הם פסולים להעיד ועוד שהרי מודים שחייב לי. ויוסף טוען לא נתתי לך הבגדים אלא מפני שחשבתי שלא היה כתוב מחילה על השטר הראשון הכתוב בערכאותיכם אבל אחר כך מצאתי כתב ידך שהשטר הראשון פרוע ואעפ\"י (שאיני) [שאני] יודע שחייבין לך חוב אחר בטעות נתתי מה שנתתי. ושמעון טוען גם זה ידעת שהשטר הראשון היה פרוע כי אני אמרתי לך ואפילו הכי נתת לי מה שנתת. ויוסף מכחיש ואומר לא ידעתי. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם שמעון ולכתחלה היה נוטל חובו וכל שכן שלא יחזיר אחר שנטל. (ומה שטען) שכיון שנמצא כתוב בפנקסו שבגד פלוני הוא של פלוני או חוב יש לו עלי אזלינן בתר פנקסו דטעמא דמלתא דלא מפקינן מיתמי הוא משום דטענינן להו כל מאי דהוה מצי אבוהון למטען ולא טענינן להו אלא מלתא דשכיחא אבל מלתא דלא שכיחא לא טענינן להו. והדבר ברור הוא דלא שכיח שלא ילוה או יקח פחדון ויכתוב בפנקסו לויתי או לקחתי מפלוני פקדון ומהאי טעמא לא טענינן להו פרע או החזיר דמלתא דלא שכיח הוא שיפרע או יחזיר ולא ימחה מעל פנקסו וראיה דאזלינן בתר פנקסו דכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובותיו סימן פ\"ו וז\"ל ובנדון זה שניכר ששמעון היה רגיל לכתוב כל ענייניו בפנקס ויש רגלים לדבר שכל מה שכתוב בו שהוא אמת שהרי עדים ושטר מעידים וכל בני הבית יודעים שיש לילך אחר הפנקס והביא לזה ראיות הרבה עיין שם. וסוף לשונו וכל מלתא דשכיח ואין הדבר דשכיח מוכיח שהוא שקר טענינן להו ליתמי מספק וכל המחזר לטעון שקר מפורסם ליתומים גורם רעה ליתומים להאכילם גזל דיתומים דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו. הא למדת דלא טענינן ליתמי אלא טענה שיש בה שני דברים דשכיח ואין הדבר מוכיח שהוא שקר. ואם כן בנדון דידן לא שכיח שהרי כתוב על פנקסו. ועוד שהדבר מוכיח שהוא שקר שהרי הלך למרחוק והפקדון היה בחנותו וגם לא שלח לו חובו משם וזה מוכיח שהוא שקר. גם מה שטען שמעון שכיון שכל מה שהיה נושא ונותן ראובן היה ע\"י לוי חתנו ואם היה פורע לו היה לוי יודע ע\"כ. ודאי כי זו אומדנא היא ומוכח שכן הוא ולדעת הרא\"ש ז\"ל שפסק כרבי אחא דתניא א\"ר אחא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו ודאי הוכחא היא אבל לדעת מי שפוסק כרבנן דפליגי עליה דרבי אחא מאי איכא למימר. יש לומר דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אחא אלא לאפוקי ממונא דע\"י אומדנא לא מפקינן ממונא אבל לאוקומי ממונא כנ\"ד שכבר שמעון לקח את שלו אזלינן בתר אומדנא כ\"ש בהצטרפות כל הטעמים הנזכרים דפשיטא ופשיטא דלא מפקינן משמעון. ולענין מה שטען שמעון שהרי יוסף ולוי היו יודעים שבשעה שמת ראובן היה חייב לשמעון לאפוקי ממונא מיתמי ודאי לאו טענה היא שאם מתורת עדות הרי הם פסולי עדות ואי משום גלוי מלתא כאשר טען הרי בגילוי מלתא לא מפקינן מיתמי ומ\"מ תועיל טענה זו לצרף אותה עם האומדנות האחרות ולהוכיח דודאי שקר הוא שפרעו ואם יחזור יוסף האפטרופוס ויטעון דילמא פרעו נאמר לו אתה יודע שלא פרעו ואסור לך לטעון ליתומים דבר שהוא שקר. וגדולה מזו כתב הרא\"ש ז\"ל באותה תשובה וז\"ל וגם האפטרופוס של היתומים אסור לטעון ליתומים דבר שנראה לו שהוא שקר דכתיב מדבר שקר תרחק וגו' עד כאן. וכל שכן בנדון דידן שהוא יודע שהוא שקר ואפילו עבר האפטרופוס וטען דבר שנראה שקר אין הדיינין מקבלים ממנו טענה זו ולא דנין על פיה אלא על הדיינין לרדוף צדק צדק עד שיוציאו הדין לאמיתו ולא יאכילו ליתומים גזל. עוד כ' הרא\"ש באותה תשובה שאם האפטרופוס לא טען אין הדיינין יכולין לטעון והביא לזה ראיה. ומ\"מ נ\"ל שלא בכל הטענות אמרינן הכי אלא היכא דאין הטענה מפורשת אבל היכא שהטענה מפורשת ואין האפטרופוס טוען אותה טוען אותה הדיין דכל כי האי פתח פיך לאלם הוא. ולענין מה שטען שכיון ששניהם יודעים שהיה חייב לו והכל היה בידם יכולין ליתן מגו וגו'. לגבי מה שהיה ביד ראובן בתורת פקדון ודאי הדבר שהיא טענה טובה שהרי לוי הכל היה בידו ומגו שאם היה רוצה ליתן לו את שלו בינו לבין עצמו שהרי אין זולתו יודע ופקיד על החנות נאמן לומר של פלוני הם ואין זה מתורת עדות אלא מתורת שלישית. ואע\"ג דקיימא לן דלא אמרינן מגו לאפוקי ממונא אלא לאוקומי ממונא שאני הכא שהממון ביד שליש. וגם אם נמכר חלק מן הפקדון נאמן להחזיר מעות כנגדן מן החנות מזה הטעם בעצמו דפקדון לאו להוצאה נתנה ולא טענינן ליתמי נאנסו המעות של הפקדון דאונסא לא שכיח ולא טענינן להו מלתא דלא שכיח ולא טענינן להו נמי נאבדו או נגנבו דאגב האי הנאה דמרויח במה שמוכר כך וכך באמה נעשה עליה שומר שכר כדין סרסור ושומר שכר חייב בגניבה ואבדה. אבל במלוה יש לדקדק אם תועיל טענה זו או לא כיון דמלוה להוצאה נתנה. או דילמא כיון שהכל היה מסור ללוי היה יכול ליתן לשמעון מן הבגדים אשר בחנות כדי הלואתו ואיכא אכתי מגו ובזה אני מודה שאם היה לוי אומר ראובן חמי אמר שאפרע זה החוב ודאי שהיה נאמן במגו אבל כיון שלוי לא טען כן לאו כל כמיניה דלוי לפרוע חובו של ראובן שלא מדעתו. ולענין מה שטען שמעון אין שקלי ודידי שקלי אם אין עדים שלקח שמעון הבגדים מיד יוסף ולוי לא תבעי לך דודאי נאמן מגו שהיה יכול לומר לא לקחתי נאמן לומר לא פרע לי ראובן ושלי לקחתי. ואם על פי פנקסו של לוי הרי מתוך הפנקס מתברר שעדיין חייב לו ראובן ואם אתה מאמין לזו תאמינהו לזו ואם לקח על פי עדים עכו\"ם הא ידעת כי אין עדותם עדות. ואם לקח בפני ערכאותיהם צריך כל התנאים שכתבו הפוסקים בשטרות העולים בערכאותיהם ואחד מהם שיאמרו בפנינו מנה או בפנינו לקח. ואם לקח לפני עד אחד שהיה שמעון צריך לישבע להכחיש את העד ואין יכול לישבע שהרי מודה הוא לדברי העד וקי\"ל כיון שאינו יכול לישבע משלם. או שלקח בפני ב' עדים דהשתא ליכא מגו צריך שיעידו שלקח שמעון בגדים אלו בתורת פרעון חובו של ראובן הנזכר דאם לא כן עדיין יש מגו דיכול לומר סטראי נינהו יכול לומר בתורת פרעון שהיה לי אצל ראובן לקחתי. ומכל מקום הדבר ברור שאפילו יש שם עדים כשרים שלקח שמעון הבגדים בתורת פרעון חוב שיש לו על ראובן אפי' הכי פטור שמעון שהרי העדים מעידים שבתורת פרעון חוב נתנו לו והרי מודים שיש לו חוב על ראובן עד שיתברר שלא היה לשמעון חוב על ראובן בשעת מיתתו אבל כל עוד שלא יתברר וכל שכן בנ\"ד שכולי עלמא מודו שהיה חוב לשמעון על ראובן בשעת מיתת ראובן יותר על מה שלקח לא מפקינן משמעון מה שהוא תפוס הילכך כיון דאיכא כ\"כ אומדני דלא פרע ראובן לשמעון קודם מיתתו ונמצא כתוב על פנקסו וגם לוי בן ביתו מודה שהיה לשמעון חוב על ראובן הנפטר בשעת מיתתו או שנתברר לו מתוך ידיעתו או מתוך הפנקס או שאמר לו לוי כן ודאי כי אפי' לכתחלה הייתי דן שיתנו לשמעון וכל שכן אחר שכבר נתנו דלא מפקינן מיניה דודאי שלו נתנו לו ומן הטעמים הראשונים יוסף פטור מן היתום כשיגדיל כי בדין נתן מה שנתן ואע\"ג דלא עמד בדין ולא פסקו ליתן מכל מקום עביד איניש דינא במלתא דפסיקא כיון שהדין כך. ולענין מה שטען האפטרופוס כי בטעות נתן לו מפני השטר הא' שלא ידע שיש עליו כתיבת יד שמעון שהוא פרוע ושמעון טוען שאמר לו בהדיא שהשטר הראשון פרוע הדבר ברור מאד כיון ששמעון תפוס שהוא נאמן ואם אמר האפטרופוס ישבע לי שכך אמר לי נ\"ל שאין חייב שבועה שאין נשבעין אלא על טענה המחייבת ממון וטענה זו אינה מחייבת ממון שאפי' יודה שמעון שלא אמר לו דבר מה בכך אם היה מעכב האפטרופוס את שלו שלא כדין היה מעכב כיון שביררנו שאפילו לכתחלה היה גובה את שלו וכיון שלקח את שלו כדין לקח ואפילו אם היה מפחידו מכח השטר הראשון וכופהו לעשות את הדין מה בכך בדין כופהו ותבוא עליו ברכה שכפה אותו לקיים תורתינו ולקיים מצות פריעת בעל חוב וכפר על נפש המת וגרם שלא יאכלו היתומים גזל ולקח את שלו והרי זה זריז ונשכר. כתוב בתשובות הרשב\"א ז\"ל סימן תתצ\"א כי קרובי היורשים יכולין להתפשר עם בעל הפקדון אע\"ג דמן הדין אין יכול להוציא מהם עד שיגדילו. וזה לשון הטור ומתוך זה פסק שיש לדון על פי פנקסו של אדם שרגיל להיות בתוך ביתו לכתוב בו עניניו ואפי' להוציא מן היתומים היכא דיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת כגון ראובן שמסר וכו' והחזיר לראובן מעותיו אעפ\"י שהניח שמעון בן קטן עד כאן. ויש להביא ראיה לדין זה מההיא דמת בגו זמניה דחזקה לא עביד איניש דפרע גו זמניה והשתא אם בשביל חזקה זו מפקינן מיתמי אפילו קטנים כל שכן הכא בנדון דידן דאיכא פנקס וקרובים יודעים שזה החוב עדיין קיים וראובן הלך למקום אחר ומת שם דחזקה לא שלח לו חובו משם ולצררי לא חיישינן שהרי מת במקום שלא היו שם ישראל והרי מת פתאום וכתבו הפוסקים דמי שמת פתאום לא חיישינן לצררי. וכן יש להביא ראיה מההיא דשמתוה לפרוע ומת בשמתיה דמפקינן מיתמי ומי ליכא למימר דפרע לו ולא הספיק לבוא לבית דין שיתירוהו עד שמת ואפילו הכי לא חיישינן לפרעון וכל שכך בנדון דידן דלא חיישינן לפרעון מטעמי דאמרן לעיל. וראיה לומר שאפילו אם היה הדין שלא יוכל לגבות לכתחלה אם הגבוהו או שתפס לא מפקינן מיניה כתב הטור וז\"ל ואעפ\"י שלכתחלה דנין ליורשי המלוה שלא ליפרע מיורשי לוה כשמת לוה בחיי מלוה אם עבר הדיין והשביען וגבו את חובן אין מוציאין מידם. עוד כתב וז\"ל קדמו יורשי המלוה ותפסו מנכסי הלוה אעפ\"י שמת לוה בחיי מלוה אין מוציאין מידם. עוד כתב וז\"ל וטעמא דאין נפרעין מן הקטנים משום דחיישינן שמא התפיס אביהם למלוה צררי לפיכך אם תפס משלהם אפילו אחרי מות אביהם והוא בענין שיכול להחזיק בו ולטעון עליו לקוח הוא בידי מותר לו לתופסו בחובו כיון שידוע וברור לו שלא נפרע מאביהם. סימן ק\"י. ומעתה כ\"ש לנדון דידן שקרובי המלוה נתנו לו חובו דפשיטא דאינו חוזר. ואעפ\"י שטען כי בטעות נתן לו לאו כל כמיניה לאפוקי ממונא דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה שכל מי שפורע חובו יאמר לו למחר בטעות נתתי לך והוא אינו יכול להכחיש שלא לקח ממנו אלא משמע שטוען בחובי לקחתים ונפטר ודברים פשוטים הם. וז\"ל הרא\"ש ז\"ל באותה תשובה נ\"ל שאין דיין ואפטרופוס שיטעון שום טענה לזכות היתומים חדא שגלוי לכל בני הבית שעסק ראובן שהיה ביד שמעון עד יום מותו ושקר גלוי ומפורסם כי האי לא טענינן ליתמי וכולי ומאותה התשובה משמע בהדיא שהיתה עסקא על פה. עוד כתב באותה תשובה וז\"ל אלמא חזינא היכא דמית ונולד ספיקא ליתומים בממון אביהם אזלינן בתר אומדנא דדעתא ואמרינן מסתמא כך היה הענין ע\"כ. עוד כתב בתשובה סימן פ\"ו הא דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו היינו דוקא להוציא אבל להחזיק מה שבידם לא. והביא לזה ראיות ע\"ש. עוד כתב בפסקים בסוף גט פשוט לרב הונא דאמר מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא דחייש לצררי והיכא דליכא למיחש לצררי גבי מיתמי עד כאן. וכבר כתב הוא ז\"ל בשם הרמ\"ה דהיכא דמת פתאום לא חיישינן לצררי. ובנדון דידן מת בארץ רחוקה בין העכו\"ם ולמי התפיס צררי וזה ברור מאד. וא\"ת בשלמא אם ראובן היה כותב בכתב ידו ניחא שראוי לדון על פנקסו אבל הפנקס הוא כתב לוי חתנו ואינו נאמן. שתי תשובות בדבר חדא שאם ראובן היה יודע לכתוב וזה אינו בכתב ידו היה מקום לקושיא זו אבל ראובן לא היה יודע לכתוב כלל והכל היה סומך על כתיבת לוי חתנו ולא היה יודע דבר בחשבון אלא על פיו וזה מפורסם. ותו מה לו ללוי לשקר ולכתוב על פנקסו אנו חייבים לשמעון כך וכך או יש לפלוני בידינו בחנות כך וכך אם אינו אמת. וכ\"ת חיישינן שמא יחלוק עם שמעון כיון שהכל היה בידו יקח הכל לעצמו ולא יחלוק עם שמעון אלא ודאי האמת כתב ומגו שהיה יכול לעכב לעצמו נאמן לומר של פלוני הם וכדכתיבנא לעיל. ומזה הטעם בעצמו נאמן שמעון אפילו שתהיה מלוה על פה שאין אדם כותב בפנקסו שקר להפסיד את עצמו. וכן היה המעשה ששאלו מלפני הרא\"ש ז\"ל פסקא בלא עדים. וא\"ת וכי עדיף פנקסו מכתב ידו דקיימא לן אם הוציא על היתומים כתב יד אביהם פטורים דטענינן להו פרע אביהם. הא לא קשיא כלל דכיון דכתב ידו הוא אצל המלוה דילמא פרעו ולא חשש לקחת כתב ידו כיון דידע דמצי למטען פרעתי. או שמא המלוה נשתמט עד אשר ימצא אותו. אבל הפנקס אשר בביתו וברשותו אי איתא דפרע ליה ממחק הוה מחיק ליה ומה לו להניח מכשול לעצמו וזה ברור לכל בעלי השכל. ולכן רואה אני שיש לסמוך על פנקס המת אשר כותב בו כל חשבונותיו וכל המשא ומתן שלו ומהאי טעמא נמי עדיף פנקס המת משטר דאלו שטר אין נפרעין מן היתומים הקטנים עד שיגדילו שמא יוכלו לפסול את השטר או שמא ימצאו ראיה שפרע ושטרא אפשיטי דספרא זייר ליה אי נמי אישתמוטי אישתמיט ליה עד דבחיש ואשכח ליה אבל בפנקס ליכא חד מהני טעמי הילכך כדאי הוא הפנקס לסמוך עליו עם התנאים שכתב הרא\"ש בתשובה. אי נמי נדון דידן דאיכא פנקס ולוי חתנו הסופר שלו וגם יוסף קרובו ועשה חשבון עמו קודם שהלך והוא הלך ומת בארץ נכריה במקום שאין שם קהל. ועוד כי שמעון היה רגיל לעולם לשאת ולתת עם ראובן ועוד שכבר גבה ראובן את שלו ופשיטא דלא מפקינן מיניה דאית ליה מגו. ותו לא מידי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה ראובן קנה שפחה וכתב לה גט שחרור ונתעברה ממנו וילדה בן ונפל ספק אם יברך על המילה או למול את העבדים. כללא דמלתא אם הבן הזה הוא בנו של ראובן לכל דבר או עבדו לפי שאין הגט יוצא מתחת ידה אלא מתחת ידו. ושמא עדיין לא הגיע לידה ועדיין שפחה היא. עוד אמר ראובן שיש לו עדים שנתן לה הגט בידה קודם שנתעברה והביא עד אחד כדבריו והעד השני אינו במדינה וכן העיד העד שהיה עמו אחד והלך לו. עוד העיד העד שקדשה בפניו ובפני העד האחר. עוד הביא ראובן את סופרי הקהל והעידו שאמר להם ראובן שיכתבו לה כתובה כך וכך והם נתעצלו ולא כתבוה: ",
+            "<b>תשובה </b>כל היכא דאפשר לברר הספק מבררינן עד שיבא העד השני ויעיד לצאת ידי ספק אבל היכא דאי אפשר לברר כגון שמת העד או שהלך למדינת הים או שבא ואמר איני יודע בזה ודאי צריכה לפנים ודעתי בה להקל להתירו לבא בקהל ושהוא בן ראובן לכל דבר ליורשו ולהתחייב על הכאתו וליאסר בקרובותיו מכמה טעמי חדא שהרי עיקר הדין תלוי במחלוקת שהרי כתבו הגאונים שמי שבא על שפחתו הולד כשר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וסתמא שחררה קודם שבא עליה. ותו דהוא אומר שנתן לה גט שחרור ושהוא בנו יש להאמינו דאלו לענין ירושה הדבר ברור שמי שאומר זה בני נאמן אפילו היינו מוחזקים בו שאינו בנו ויירשנו וכן הסכימו הפוסקים. ואי לענין שיהיה מותר לבא בקהל יש גם כן להאמינו דמה לו לשקר אם ירצה יזכה לו גט שחרור ע\"י אחרים ויהיה גר ומותר לבא בקהל. ולענין (שתנשא) [שינשא] לכהונה ליכא למיחש דהא זכר הוא ולא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולין ומותרין הגרים לישא כהנות. ומגו שהיה יכול לעשות כן נאמן הוא לומר הגט מסרתי לה קודם שבאתי עליה. ותו שהרי הכתב מוכיח שהרי הגט כתוב וחתום ואם לא שנתנו לה למה כתבו אין אדם מקדים פורענותא והפסד ממונא לנפשיה ובודאי איכא למימר נתנו לה. ותו דאיכא חד סהדא ואע\"ג דקיימא לן אין דבר שבערוה ואין מעלין ליוחסין בפחות משנים הא איכא חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמסייע ליה. ואע\"ג דיש כנגדה חזקה אחרת דהעמד השפחה על חזקתה ולא נשתחררה לא קשיא דהורעה האי חזקה על ידי הגט שאעפ\"י שלא הגיע לידה מכל מקום כבר יצאתה לחירות ואינו יכול להשתעבד בה או למוכרה כיון שאמר בפני עדים הרי את לעצמך קנה עצמה. וכל שכן דקנו מידו ואעפ\"י שאינה נשאת לישראל עד שיגיע גט לידה מכל מקום הורע�� חזקתה. הילכך כיון דאיכא חד סהדא וחזקה סמכינן עלה אפי' לדעת הרב רבינו משה בר מיימון ז\"ל והבו דלא לוסיף עלה. ותו דנראה ממעשיו דלא מיבעיא שלא היה רוצה לעשות בעילתו בעילת איסור הבא על השפחה אלא אפילו איסור הבא על הפנויה לא היה רוצה לעשות שהרי קדשה ויש עד אחד שקדשה והשני הלך לו. ואפילו כדין פלגש לא רצה לעכב אותה אצלו אלא כדין אשה גמורה. שהרי אמר לסופרי הקהל שיכתבו לה כתובה ואדם יודע שאין קדושין תופסים בשפחה ואדם יודע שאין אישות לשפחה. הדבר ידוע שודאי נתן לה גטה קודם שבא עליה כיון דמהדר לעשות בהיתר. וכל כי האי בנדון דידן נראה לי דכולי עלמא מודו ולא שאני סומך על כל אחד מהטעמים לבדו אלא בהצטרפות כולם אני סומך לומר שמותר לבא בקהל. וא\"ת ראובן זה טעה וחשב שבכתיבת הגט מספיק אעפ\"י שלא יגיע לידה שהרי אין ראובן תלמיד חכם לדעת כל זה. יש לומר חדא דלא תלינן טעות להחמיר כיון שראובן אומר שהיה יודע הדין ומיד שקנאה נתן לה הגט. ותו שראובן אומר שהיה מוזהר ועומד על זה מפי תלמיד חכם: ",
+            "<b>כל </b>זה כתבתי להלכה אבל למעשה ראוי להמתין עד שיבא העד השני ואם יעיד כראשון מותר ואם לא יבא או שלא יעיד יזכה לבן הזה גט שחרור על ידי אחרים בחשאי שהרי לא הפסדנו כלום והרי הוא בחזקת בנו לכל דבר. ואי להתחייב על הכאתו לא נפקא מידי. דהאידנא לא דיינינן דיני נפשות. ואם מת האב ולא הספיק לשחררו. בזה אני רואה להקל ומותר לבא בקהל מהטעמים שכתבתי. ומצאתי סיוע לדברי ממה שכתב הראב\"ד בהשגות וז\"ל שלא חלקו הגאונים אלא כשבעל סתם אבל אם העיד שאמו משוחררת לא דברו ולענין ירושה יירשנו ע\"כ. ואעפ\"י שכתב במ\"מ וז\"ל ואני אומר לדעת רבינו שאפילו שנתנה תורה היכר לאב לומר זה בני הני מילי במי שאינו מן השפחה שאעפ\"י שהוא ממזר בנו הוא לכל דבר. אבל בנו מן השפחה שאינו בנו לשום דבר אלא בנה אין היכר לאב שאף עפ\"י שהוא בנו אינו יורשו שלא נתנה תורה היכר לאב אלא לומר זה בני וכאן אנו מוחזקים בו בבנו אלא שמפני שהוא מן השפחה לא יירשנו אלא אם כן היה אדם כשר עכ\"ל. מ\"מ בנדון דידן אע\"ג שאין נודע שהוא אדם כשר מכל מקום הא חזינא דמהדר אכשרותה כדכתיב לעיל והעמד חזקת גברא דמהדר אכשרותא לגבי חזקת האשה שהיא בחזקת שפחה והולד כשר. וכ\"ש דאיכא כל הנך טעמי דלעיל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מי שנתחייב שבועה לחבירו ואמר איני נשבע עד שימחול לי שמא היום או למחר ימצא עדים ונמצאתי נשבע ומשלם או שיפסול כל עדים שיש לו בענין זה אם שומעין לו או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר זה למדנו מתשובת הריא\"ף ז\"ל שכתב כי התובע לחבירו בבית דין בלא עד וכפר על הכל ונשבע לו היסת בלא נקיטת חפץ ואחר כך מצא עד שמחייבו שבועת התורה בנקיטת חפץ חוזר הוא ונשבע ולא מיפטר בקמייתא שלא היתה בנקיטת חפץ ע\"כ. ומדבריו למדנו דמאן דתבע לחבריה בלא עדים ואשתבע ליה דלא אמרינן כבר יצא מבית דין זכאי אלא כל שיש לו עד א' חוזר ומשביעו וכל שכן שאם מצא שני עדים שמשלם דלית הלכתא כמאן דאמר בפרק הגוזל קמא ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים השבועה נפטר מן הממון וכדאיתא התם בהדיא. וכיון שכן הוא הדין והוא הטעם לנדון דידן שיכול לומר שמא היום או למחר אמצא עדים או ראיה ואיני רוצה למחול ולא לפסול אותם. וכן דן הריטב\"א ז\"ל לפני רבותיו והודו לו. ואעפ\"י שכתבו הגאונים והרמב\"ם ז\"ל במי שתבע לחבירו מלוה שהיתה בשטר אלא שטען שאבד שטרו והלה טוען פרעתי שהוא נפטר בשבועה שאם אמר לתובע שימחול לו שאומרים (לנתבע) [לתובע] שימחול לו שאני התם שאין השטר היוצא למחר הכחשה לשבועתו שפרע הא אלו טען לא היו דברים מעולם אין מוחל לו כלל שאם נשבע באמת ליכא למיחש לשטר ולא לעדים ואם בשקר הוא נשבע יבואו העדים ויפסלוהו ויחייבוהו הילכך בנ\"ד כופין אותו לישבע וכשימצא עדים יפסלוהו ויחייבוהו ואין בזה חילוק בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן וכל דיין שרואה שבע\"ד מחזיק בטענה זו ראוי לו להחמיץ הדין ולהסיעו מענין לענין. עד שיודה כדי שלא יבאו לידי חלול השם ולישא את שמו לשוא והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>יעקב שדך את בנו ונתן לו סבלונות להוליך לכלתו וגם המהר נתן לו להוליך לכלתו וכן עשה וגם הוא נתן מתנות לכלה ולא הספיק הבן לכונסה עד שמת יעקב. ועתה חוזרים בהם קרובי הכלה ומחזירים המתנות והמהר. ויש ליעקב חובות אחרים אם חוזרת זו המתנה לתפיסת הבית. או זכה בה זה הבן לבדו: ",
+            "<b>תשובה </b>במה שנתן יעקב לבנו וזכה בו וקנה מתנתו בדרכי הקנין לא ראיתי מקום לשאלה זו. דפשיטא דזכה הבן במתנתו ואע\"ג דלעולם אומדין דעת הנותן והכא איכא למימר שלא נתן לו אלא לצורך נשואין והרי לא נשא הא לא קשיא דלצורך נשואין נתן לו ואם לא נשא את זו ישא אחרת. ותו דלא אמדינן דעת הנותן אלא במי שכתב ליתן אבל במי שהגיע המתנה לידו וזכה בה למה תחזור לתפיסת הבית. ותו דהא איכא שיור. אבל מה שנתן יעקב לכלה וחוזר בזה יש מקום ספק כיון שלא נתן לה המתנה אלא כדי שיזכה בנו בה אחר הנשואין ולא נשא לא זכה במתנה וחוזרת לתפיסת הבית או דילמא הוי כזכה במתנה זו לצורך בני וזכה הבן. ומסתברא דלא זכה הבן וחוזרת המתנה לתפיסת הבית שהרי לכלה נתן המתנה להשתמש בה לא לזכות לצורך הבן. תדע שהרי אם נשאת היו כותבין מתנה זו בכלל נדונייתא שהביאה מבית אביה. ותו כיון שהבן לפניו למה צריך לזכות בו ע\"י אחרים אלא ודאי לכלה נתן שכן הוא המנהג שכל קרובי החתן נותנים לכלה מתנות וכיון שהמתנות חוזרות חוזרות לבעליהן ומתנת יעקב חוזרת לתפיסת הבית וחולקין בשוה אעפ\"י שזה הבן נתן לו אביו מתנה לצורך נשואין בחייו לא מפני זה הפסיד חלקו בירושה. שוב מצאתי שכתב הריא\"ף בתשובה וז\"ל מי שנתן לבתו מתנה סתם שתנשא בו ולא הזכיר שתנשא לפלוני בעצמו קנתה המתנה שאם נתקדשה לאחר או נתאלמנה מן האירוסין ונתקדשה לאחר אין האב יכול לחזור בו ע\"כ. והרי זה כמו שכתבנו שזכה הבן במתנתו. ואע\"ג דבנ\"ד הוי כאלו אמר שתנשא לפלוני שהרי נתן לו להוליך לכלתו. לא קשיא דלא הדר ביה איהו אלא קרובי הכלה הם חזרו בהם. ותו דנ\"ל דאין דברי הרב אלא בכותב לבתו מתנה סתם אבל בנותן מתנה ליד הבת ממש קנתה אם לא פירש ע\"מ שתנשא לפלוני. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן נתחייב שבועה לשמעון ושמעון יודע שנשבע ודאי לשקר אם יש על שמעון שום עונש משום שבועת ראובן שגרם להוציא שם שמים לשקר: ",
+            "<b>תשובה </b>תניא בברייתא בפרק שבועת הדיינין ואם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כדי שלא יחזור בו. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגומר ופריך גמרא בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי. ומשני ההוא מיבעיא ליה לדר' טרפון דאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם לומר חלה שבועה על שניהם ופירש\"י ז\"ל שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאו לידי חלול ה' ע\"כ. מכאן משמע בהדיא שיש עונש גם על המשביע אלא דקשה לי ��נמצאו אוכלים ממונו של החסיד שאינו רוצה להשביעו דקי\"ל דפרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא. אלא אדרבא הלעיטהו לרשע וימות. ור\"ת פי' חלה על שניהם דרך כלל כלומר על אחד מהם והיינו על שניהם שאם נשבע שלא כדין עונש שבועה עליו ואם חבירו משביעו שלא כדין עונש השבועה על חבירו וי\"מ דזימנין דחלה על שניהם ממש כשחבירו מהפך עליו השבועה ויודע שנשבע לשקר. הרי לך שדחי פי' של רש\"י וגם הוא ז\"ל לא אמרה אלא שנכשל בה לפי שלא דקדק אבל לא שיניח להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר והעושה כן נקרא אצלי חסיד שוטה שהתורה אמרה כי יתן איש אל רעהו וגו' עד האלהים יבא דבר שניהם לשבועה אלא ישביעהו ולא יחוש והלעיטהו לרשע וימות ואדרבא אין שבועה אלא על הודאי וזה מכחישו ולצאת ידי מחלוקת וספק עונש שבועה ראוי לכל ירא שמים להביאו לידי שבועה ולהודיע לו עונשו אולי יפרוש ויודה ואם רואה שרוצה לישבע עכ\"פ לא ישביעהו אלא יטילו חרם סתם על כל מי שלא יודה לחבירו. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על תלמיד חכם שנתחייב שבועה. דקיימא לן דמשביעין אותו לכתחלה בתפילין לא בספר תורה אם הדין כך בכל הפעמים או דוקא בפעם ראשונה: ",
+            "<b>תשובה </b>תלמיד חכם שמביא עצמו לידי שבועה פעם ראשונה ושנייה בשבועה דאורייתא הרי הוא אצלי כעם הארץ ומשביעין אותו בס\"ת ומאיימין עליו ואין צ\"ל לפי גרסת הרמ\"ה ז\"ל שכתב דגרסינן בהא דפ' שבועת הדיינין שבועה מעומד תלמיד חכם מיושב שבועה בספר תורה ת\"ח בתחלה בתפילין ופי' הוא ז\"ל בפעם ראשונה בלבד שאם שונה הוא להביא עצמו לידי שבועת ב\"ד כשאר בני אדם הוא נדון בזה שלא לחוש לכבודו ע\"כ. אלא אפילו לגרסת רש\"י שגורס לכתחלה דהא תלי טעמא משום כבודו וכיון שהוא מרגיל עצמו בזה אין כאן כבוד. וכן אני סובר בענין מעומד או מיושב כיון דמדינא צריך מעומד ומשום כבודו של תלמיד חכם משביעין אותו מיושב זה שהביא עצמו פעם שניה ופעם שלישית לידי שבועה דאורייתא אין מכבדין אותו בענין השבועה כלל. אבל לענין שבועת היסת ראוי לחלוק לו כבוד לפי מה שנהגו שיהיה ספר תורה ביד חזן הכנסת או אחד משאר חומרות אשר נהגו בשבועת היסת דוקא לשאר בני אדם אבל תלמיד חכם ראוי לנהוג בו כבוד אפילו בפעם שנייה ושלישית שהרי אינו יכול לשמור עצמו שלא יבא אחד ויאמר לו מנה לי בידך או חפץ פלוני שלי הוא והוא כופר בכל אבל בשבועה דאורייתא דהיינו במקצת או עד אחד או שבועת השומרים יכול לשמור עצמו שלא יבא לידי שבועת בית דין וכיון שהביא עצמו לידי כך פעם שנייה ושלישית הרי הוא כשאר העם ומשביעים אותו כשאר העם. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני למה לא נאמרה שבועת שקר בכלל עשרת הדברות כיון דחמירא כולי האי כדתניא בפרק שבועת הדיינין: ",
+            "<b>תשובה </b>צריך שתדע כי שבועת שוא הכתובה בעשרת הדברות כוללת כל מיני שבועות אבל שבועת שקר אינה כוללת כל מיני שבועות כיצד אם נשבע לשנות את הידוע או להודיע את הידוע לדעת הירושלמי הוי שבועת שוא וכן בשעה שהוא נשבע לשקר שאינו חייב לו והוא חייב לו נמצא מוציא שם שמים לבטלה והרי הוא בכלל שבועת שוא וכן שבועת העדות וכן שבועת הפקדון. תדע דתניא בשבועת הדיינין אומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב\"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ואם שבועת שקר אינה בכלל שבועת שוא מה איום הוא זה דאמר על שבועת שוא נזדעזע העולם ולא על שבועת שקר והיינו נמי דלא אמרי נזדעזע העולם בשעה שאמר ולא תשבעו בשמי לשקר לפי ששבועת שקר הוי בכלל שבועת שוא. אבל שבועת שוא לא הוי בכלל שבועת שקר וזה ברור ונכון. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אם אני רגיל להשביע שבועת הדיינין בלשון הקדש או בכל לשון שהוא מכיר לפי שראית בזה מחלוקת בין המפרשים ז\"ל: ",
+            "<b>תשובה </b>אני רגיל להשביע בערבי למוסתערב ובלעז ללועזים ואעפ\"י שהם מכירים בשתי הלשונות לפי שאני יכול לבאר להם ענין השבועה שיבינו כוונתה היטב ולא יטעו בה או באחד מחלקיה ולא ישאר שום ספק. ואע\"ג דברייתא דמתניא פרק שבועת הדיינין דייקא כאותם האומרים בלשון הקדש דתניא שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. ובלשונה משמע הלשון המיוחד לה דהיינו כדכתיב בקרא לשון הקדש. מכל מקום גרסת הספרים שלנו לא משמע הכי כלל דגרסינן מאי אף היא בלשונה נאמרה דתנן אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה ואם איתא דאסיפא קאי ה\"ל לאתויי סיפא ולא רישא. וא\"ת מאי אף היא בלשונה נאמרה אף שבועת הדיינין דחמירא בלשונה נאמרה בלשונה של שבועה שהוא מכיר בה זהו לשונה ומשום חומרתה נאמרה בלשון המכיר בה כדי לאיים עליו ויכיר יפה עונשה של שבועה וכן נראה מלשון התוספות במסכת סוטה. והוי יודע דאפילו למאן דאמר בלשון הקדש אם אין מכיר לשון הקדש לא ידע מאי קאמרי ליה אלא צריך שתהיה השבועה בלשון הקדש ויפרשו לו בלשון שהוא מכיר ונפקא מינה נמי שאם מכיר בשתי הלשונות למר ישביעוהו בלשון הקדש ולמר ליכא קפידא. ומשום הכי מנקט מלתא מציעתא עדיף טפי להשביעו בלשון שהנשבע רגיל בו יותר יהיה איזה לשון שיהיה ואם שניהם שוים בלשון הקדש עדיף טפי. ואם אין הנשבע יודע. לשון הרב המשביע יתרגם לו התורגמן השבועה וענשה ופרטיה וכוונתה באר היטב כדי שלא יבאו לידי חלול השם. ודע כי אותם האומרים בלשון הקדש אין להם גרסת הספרים שלנו כלל. והכי גרסינן מאי אף היא בלשונה נאמרה דתנן אלו נאמרים בכל לשון וכו' ואסיפא סמיך דתנן אלו נאמרין בלשון הקדש וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. ומכל מקום בלשון שהוא מכיר טפי טפי עדיף ומינה לא תזוז. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שקדש אשה בפני שני עדים ואחד מהם אמר שמעולם לא הכיר אשה זו ולא יודע שמה וזה לשון קבלת העדות במותב תלתא וכו' כד אתא לקדמנא פלוני העיד שהוא נמצא היום בבית פלוני והיו שם שלש נשים ונכנס פלוני ועמו יהודי אחר שמו פ' וקרא המקדש לאחת מאותן ג' נשים ואמר לה בואי פה וכשבאת אצלו אמר לה פתחי ידך ופתחה ידה ונתן לה ה' פרחים ואמר לה תהא מקודשת לי וקבלה המעות וחזרה למקומה ושאלנו את העד הנזכר אם הוא מכיר את האשה או לא והשיב שאינו מכירה רק אם תשב בין השתי נשים שהיו עמה יכול להכירה ע\"י ט\"ע אבל בין נשים אחרות לא יוכל להכירה גם אמר שאינו יודע שמה ואינו יודע אם היא נשואה או פנויה ושלא היה שם אלא הוא והעד השני ומה שהעיד בפנינו וכו'. יורה המורה אם אשה זו מקודשת או לא או מקודשת מספק וצריכה גט או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>איני רואה מקום לשאלה זו והרי היא מקודשת מן התורה כיון שראה אותה ופניה מגולות וכשרואה אותה אחר כך מכיר שזו היא האשה שקדש פלוני ומה לנו שיכיר אותה בתחלה ואת שמה ואת אביה ואם לא יכיר אותה בין נשים אחרות מה בכך הרי הוא מכיר אותה לבדה ובתוך הנשים אשר ראה אותה והרי סופרי העיר אין מכירין את הבנות שהם צנועות ולא ראו אותן מימיהם והם מגלים פניהם בשעת הקדושין ורואים אותן ויודעים שנתקדשה פ' אח\"כ ואפשר שיכירו אותן אח\"כ ואפשר שלא יכירו וכ\"ש בנ\"ד שאומר העד שיכיר אותה בין הנשים אשר היו עמה בשעת קדושין ואין לך הכרה גדולה מזאת. והלא בד\"נ נמי הדין כן הרי שראו אותו שחלל את השבת והתרו בו ולא היו מכירין אותו בתחלה ועתה כשבאו לבית דין אומרים זהו שחלל את השבת והתרינו בו הרי זה מת על פיהם אעפ\"י שלא הכירו אותו ולא את שמו ודברים פשוטים הם. ואם מפני שאין יודע אם נשואה אם פנויה מה בכך הרי הוא מעיד על אשה זו שנתקדשה ונחזי אנן אם נשואה לא תפסי בה קדושין ואם היא פנויה תפסו בה קדושין ואם נתערבה בנשים אחרות ואין העדים יכולין להכירה לפי שהיא מעורבת עם אחרות מעבירין אותם לפניהם אחת אחת אם מכירין אותה שזו היא היא מקודשת בודאי והשאר אינן בספק אבל אם אין מכירין אותה אפילי לבדה זו היא ששנינו קדש אחת מה' נשים ואינו יודע אי זו מהן קדש. כללא דמלתא דבנדון דידן כיון שהעדים מכירים עתה את האשה ואומרים זו היא שנתקדשה לפנינו הרי היא מקודשת גמורה מן התורה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי מי שרגיל להכות את אשתו ולבזותה תמיד בפני רבים מאי דיניה: ",
+            "<b>תשובה </b>הנה נמצא כתוב בשם רבינו שמחה שכופין אותו להוציא והפריז על המדה וכתב שיעשוהו על ידי עכו\"ם עשה מה שישראל אומר לך עד כאן. אבל אני תמה על הוראה זו כיון שהגט מעושה לא נמצאו בניה ממזרים ובמה הפקיעו אישות שבה דבשלמא בעל פוליפוס וחבריו ירדו חכמים לסוף דעת כל הנשים ואינן יכולות לסבול לפיכך הפקיעו חכמים קדושיה ע\"י גט כזה. אבל הכא פעם מכה אותה ופעם משמח אותה פעם מבזה אותה ופעם מכבד אותה במלבושים נאים ובשלמא כפייה בדברים או ע\"י פרעון כתובה או קנס ניחא אבל כפייה בשוטים ע\"י עכו\"ם לא תהא כזאת. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה שאין כפייה אלא לאותם שמנו חכמים. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל דליכא כפייה בשוטים. ולכן אין אני רואה לסמוך על הוראה זו ועד שנכוף אותו להוציא נכוף אותו על ידי כתובה דמצינו כפייה כזאת בגמרא. אלא כיצד יעשו מנדין אותו שלא יכה אותה אם חזר מוטב ואם לאו מכריזין עליו שהוא מנודה אם חזר מוטב ואם לאו קונסין אותו בכתובה אם חזר מוטב. ואם לאו עונשין אותו על ידי עכו\"ם בגופו שהרי עבר על פן יוסיף להכותו. וחובשין אותו מפני שהכה אותה ואין מזכירין לו שיוציא את אשתו כלל. ואם עמד הוא מעצמו מחמת עונשו וגירש אין זה אונס שהרי הוא מביא על עצמו האונס מדעתו לא יכנה ולא יגרשנה. אבל לכוף אותו לגרש על ידי נדוי או שמתא או עונש הגוף וכל שכן על ידי עכו\"ם איני רואה ולא מסכים כלל. וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי. בראובן שאמר שהוא עני ועמדו ופרנסוהו בכלל העניים ואחר כך נודע בבירור שיש לו אם מוציאין מידו מה שנתנו לו או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שאם הפרנס מעצמו עמד ופרנסו ודאי דמוציאין מידו מה שלקח. כיון דאיגלאי מלתא דאית ליה דמאן פייס ומאן שביק. אבל אם פרנסו מדעת הצבור איכא פלוגתא בירושלמי ולא איפסיקא הלכתא כמאן ולא מפקינן מיניה ואם תפס הפרנס משל ראובן תפס. ומכל מקום מסתברא לי דלא פליגי אלא במתנה מעוטה דב�� מחילה היא וסתמא מחלו. אבל מתנה מרובה לא מחלו כגון להשיאו אשה וכיוצא בזה ואפי' תימא דבכולא מלתא פליגי פסקינן כמר במתנה מועטת וכמר במתנה מרובה דמסתמא לא מחלו. הילכך אם היא מתנה מרובה מפקינן מיניה ואם היא מתנה מועטת אפילו תפס הפרנס מפקינן מיניה. ואם טוען העני שאחר כך הרויח או מצא מציאה משביעין אותו כשאר טענות. והוי יודע שאם הוא עשיר ואי אפשר להתפרנס מנכסיו כגון שהם במדינה אחרת או שהם ממושכנים מתפרנס מן הצדקה ופטור מלשלם שהרי עני הוא באותה שעה. והכ אמרינן במסכת פיאה בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך נוטל לקט שכחה ופיאה וכשיחזור לביתו יפרע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה וקיימא לן כחכמים. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני בראובן שהוא עני ונוטל מקופה של צדקה כך וכך בשבוע ויש עליו בעל חוב והמחה את בעל חוב על הגבאי שיקח הצדקה מחובו אם יכול לעשות כן או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>בעיקר הדין משהגיעה הצדקה ליד העני איכא פלוגתא דרבוותא אם נטלה הב\"ח בחובו דאיכא מ\"ד דאין נוטלה וכן כתב אבי העזרי וריא\"ז דתניא בתוספתא דפאה מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב. וסברא הוא דאי היה ידע הנותן שהנושה יגבה ממנו לא היה נותן לו. ורבינו שמחה ואחרים פסקו דגובה בעל חוב ממנה וממעשר עני ליכא למשמע דהתם איירי קודם שבא ליד העני ובעודו ביד בעל הבית אבל משבא ליד העני פשיטא דגובה ממנה דהא תרומה ובכורים קדשי טפי ממעשר עני ואמרינן בפרק הזרוע דהן נכסי כהן ובעל חוב גובה מהן אבל ריא\"ז דוחה סברא זו דמשלחן גבוה קא זכו ומשום הכי בעל חוב נוטלן בחובו אבל הכא תלי בדעת הנותן ולא נתן אדעתא לפרוע חובותיו אלא שיתפרנסו מהן הוא ובניו. הרי אתה רואה דעד כאן לא פליגי אלא כשבאו לידו אבל בנדון דידן שעדיין הם ביד הגבאי אין בעל חוב גובה מהם. וראיתי מי שכתב שאם לא הגיע ליד העני מלוה גובה ממנה וראייתו מהא דתנן פרק כל הגט המלוה את הכהן וכולי ולדידי אין משם ראיה חדא דהמלוה גופיה הוא תפוס בחובו. ותו משום תקנת הכהן והלוי והעני מותר ואיהו נייח ליה בהכי אבל בעלמא לא וקל להבין. ותו דעל כרחך לא פליגי אלא בצדקה מרובה אבל בצדקה מועטת הקצובה בכל שבוע לפרנסו לא אמרה אדם מעולם שאם העני מרויח פרנסתו למה יטול מן הקופה ואם אין מרויח פרנסתו איך יעלה על דעת שימות ברעב ויפרע לבעל חוב הילכך בנדון דידן אפילו הגיע ליד העני לא יטול אותו בעל חוב. ומעשה היה במצרים שהיה ב\"ח גובה מן הגבאי יותר משנה עד שנודע לי וחייבתיו להחזיר לקופה של צדקה מה שנטל. ולענין מחלוקתן של ראשונים אפילו שהיה צדקה מרובה והגיעה ליד העני דעתי נוטה שלא יגבה ב\"ח ממנה דלעולם אומדין דעת הנותן. ותו שלא תהא מכשילן לעתיד לבא ותו דמי פסיקא להו דתוספתא איירי בעודה ביד בעל הבית והלא סתמא היא שנויה ובכל גוונא משמע אפילו הגיע ליד העני. ותו דאע\"ג דקי\"ל מי שיש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה הני מילי למי שאינו רגיל בתענוגים אבל מי שהוא רגיל בכך ויש עליו פרנסת בני בית הרי זה נוטל. וכן השיב רבינו אפרים ז\"ל וז\"ל מי שיש לו מאתים זוז אם יכול ליטול צדקה אם לאו. והשיב דהכל לפי פרנסתו ופרנסת ביתו ולפי מה שהוא רגיל בתענוגים מיהו אם הוא יחיד לא יטול דאפילו מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי עכ\"ל. ובנ\"ד נמי אם הוא צריך לפרנסת ביתו צדקה זו שנתנו לו למה יטול אותה בעל חוב. ומה שכתב רבינו אפרים שאם הוא יחיד לא יטול אין פירושו לא יטול כלל אלא פירושו לא יטול. אם יש לו מאתים זוז כמו מי שיש לו מזון שתי סעודות אינו נוטל מן התמחוי כך מי שיש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה דלמי שהוא יחיד מיהא שפיר ילפינן מלקט שכחה ופאה דאי לא תימא הכי לא ידעינן כמה שיעור יהיה לו ולא יטול מן הצדקה. וטעמא דמלתא דכיון דתמחוי מתחלק בכל יום ויש לו מזון שתי סעודות למה יטול כיון שאין התבשיל מתקיים ומפסיד את אחרים אבל קופה אינה מתחלקת אלא מערב שבת לערב שבת ואם לא יטול שמא לא יספיק מה שיש בידו לכל השבוע ואם יש לו מאתים זוז ודאי יספיקו ואחר כך עני הוא ויטול. ולענין נדון דידן בכל גוונא אין בעל חוב גובה מן הצדקה ותו לא מידי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת אודיעך דעתי בראובן שתבע את שמעון מנה בטענת שמא ועד אחד מעיד כדבריו אם חייב שבועה כאלו טענו בודאי ועד אחד מעידו או דילמא אין נשבעין לעולם על טענת שמא: ",
+            "<b>תשובה </b>יש מן הפוסקים שאמרו דאין נשבעין וראייתם מהא דאמרינן פרק שבועת הדיינין אמר רב נחמן אמר שמואל לא שאנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב וכיון דקיימא לן בעלמא דכל היכא דאמרינן טענה ר\"ל טענה ודאית הכא נמי בעינן טענה ודאית. אבל רוב הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם אמרו דלעולם חייב שבועה דהא תניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה והדבר ברור כי שנים מחייבין אותו ממון אפילו על טענת שמא אף עד אחד נמי מחייב שבועה בטענת שמא. ואע\"ג דהאי כללא לאו דוקא דהא איכא כפירת שעבוד קרקעות וכן כתבו התוספות מכל מקום כל מה שאפשר שיהיה הכלל צודק עדיף טפי ומשום דמפקת מן הכלל חדא לא תפיק תרתי. ותו דשאני התם דמיעטה תורה קרקע משבועה בהדיא. ומאי דאמר רב נחמן טענת מלוה היינו תביעת מלוה. וכן תירצו המפרשים ז\"ל והאי דנקט טענת מלוה משום דשמואל אמתניתין קאי וקאמר לא שאנו אלא בטענת מלוה ומתניתין בטענה גמורה של ודאי היא ואיידי דקאמר טענת מלוה והודאת לוה קאמר נמי טענת מלוה והעדאת עד אחד ולא נחית השתא אם היא טענה ודאית או תביעת ספק. הילכך לענין הלכה בכל ענין חייב שבועה דאורייתא להכחיש את העד אפילו שאומר ראובן איני יודע הדבר אלא על פי העד וזו היא הסכמת רוב הפוסקים ומינה לא תזוז: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן אמר לשמעון חמשים אני חייב לך ושמעון אמר לא אלא מנה אתה חייב לי אם נקרא זה מודה במקצת: ",
+            "<b>תשובה </b>הרב הלוי כתב דאין זה מודה במקצת דבעינן שתהיה תביעה קודמת להודאה במקצת אבל כל שהודאה במקצת קודמת אעפ\"י שתבעו אח\"כ פטור ודייק לה הרב ז\"ל דגרסינן בפרק שבועת הדיינין אמר רב ענן אמר שמואל טענו חטים וקדם והודה בשעורים אם כמערים חייב ולא ראיתי בזה חולק. אבל קשיא לי כל אדם יקדים להודות כדי שיהא פטור מן השבועה. וי\"ל שאם ההודאה חוץ לבית דין אין הודאתו כלום להפטר משבועה דאין הודאה חשובה אלא בפני בית דין ואם בא לבית דין וקדם והודה אין לך הערמה גדולה מזו כיון שזה עדיין לא תבעו כלום וזה קדם והודה לו. וא\"ת אם כן מה השמיענו הרב ז\"ל היא היא דרב ענן גופה. ויש לומר דמשכחת לה חדושא כגון שזה טוענו דינר זהב מוטבע וזה משיבו אין לך בידי אלא ליטרא של כסף וזה אומר אינם אלא שני ליטרין הרי זה פטור משבועה דאי משום הדינר מה שטענו לא הודה לו ואם משום טענת הכסף הרי קדמה הודאה לתביעה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שתבע את שמעון דינר זהב יש לי בידך שהלויתיך ושמעון השיב אין לך בידי אלא עשרה מיידיש כסף בתורת פקדון שיש מי שרצה לומר דאין זה מודה במקצת הטענה ופטור משבועה דאורייתא משני פנים שהרי זה טענו זהב וזה הודה לו בכסף. ועוד שזה טענו מלוה וזה מודה לו בפקדון: ",
+            "<b>תשובה </b>מי שרצה לומר כן לא ראה סוגיית הגמרא בריש שבועת הדיינין ולא מה שכתבו עליה המפרשים ז\"ל אלא מסברת הכרס אמר כן. אבל האמת הברור שזה נקרא מודה במקצת בכל אחת משני הדברים דאיכא פלוגתא בין רב ושמואל באותה סוגיא בטוען לחבירו סתם דינר כסף או דינר זהב או אחד משאר המטבעות ולא הזכיר דינר מוטבע דרב סבירא ליה דכל הטוען סתם דינר זהב שוה דינר קאמר וכן בכל שאר המטבעות וטעמא משום דדרך מטבע לעשותו דמים לכל דבר. ושמואל סבר דדוקא קא טעין ליה ופסק הריא\"ף ז\"ל ורוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם כרב משום דתני רבי חייא לסיועי לרב וכיון דקיימא לן דמי שטוען דינר זהב או שתי כסף שוה דינר זהב או שוה שתי כסף קאמר בשזה משיבו אין לך בידי אלא עשרים מיידיש שוה עשרים מיידיש קא מודה והרי מודה ממין הטענה וגדולה מזו שאפילו הודה בכסף דוקא כגון דאמר ליה אין לך בידי אלא עשרים מיידיש טבועים אפילו הכי חייב דהא הכל הוי בכלל שוה כסף אשר טענו חבירו. הילכך בנדון דידן הוי שפיר ממין הטענה כיון דמי שטוען על חבירו דינר זהב או שתי כסף שוה קאמר ליה וזה הסכמת המפרשים ז\"ל. גם מן הטענה השנייה צריך שתדע שמי שטען על חבירו מנה לי בידך מלוה והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים של פקדון חייב דהוי שפיר הודאה ממין הטענה שאין הגורם מעלה ומוריד כן דעת הרמב\"ם והרמב\"ן והרא\"ה והרשב\"א והריטב\"א זצוק\"ל הילכך מכל ב' הטעמים שאמרו שאין זה מודה מקצת הטענה הוי מודה ממין הטענה וחייב. אבל צריך לדקדק אם הזכיר לו בהדיא דינר זהב טבוע שאם כך היה המעשה תלוי במחלוקת מפרשיה. ורוב הפוסקים הסכימו דלא הוי ממין הטענה אע\"ג דזה טוענו מטבע וזה הודה במטבע כיון דאין המין שוה ולא הצורה שזה טוענו זהב וזה מודה לו בכסף והדבר ידוע שאין צורת מטבע הזהב כצורת מטבע של כסף ולפיכך לא הוי הודאה ממין הטענה. ומחלוקתם תלוי בגרסת הגמרא דגרסינן פרק שבועת הדיינין א\"ר אלעזר בטוענו בדינר מטבעות וגרש\"י ז\"ל דינר מטבעות כלומר דינר טבוע ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואעפ\"י שזו זהב וזו כסף או נחשת ממין הטענה הוא דכולהו מטבע נינהו עד כאן פרש\"י ז\"ל. ומחו לה אמוחא התוספות ובעלי החדושין והעלו כגרסת ר\"ח בדינר מטבעות כלומר שנתן לו דינר להחליף וליתן תחתיו מטבעות והלה אומר החזרתי כולו חוץ מדינר כסף או טריסית או פונדיון או פרוטה אבל טענו מטבע של זהב וזה מודה מטבע של כסף אינה הודאה כלל ולזה הסכימו רוב האחרונים ז\"ל כי פירושו של רש\"י וגרסתו יש עליה כמה קושיות וכמה גמגומין ע\"ש. ומכל מקום אם צורת מטבע הזהב ומטבע הכסף שוים בצורתם שהכל הוא מטבע אחד צריך לי עיון אי הוי ממין ההודאה כיון שהם צורה אחת או דילמא לא כיון שאינם מין אחד. ומסתברא לי דהוי שפיר ממין הטענה דהוי מלתא מציעתא בין פירש\"י ובין פירוש המפרשים ודייקינן לה ממה שהקשה הריטב\"א ז\"ל על רש\"י ז\"ל וז\"ל וכמה תשובות בדבר חדא דמאיזה טעם יהיו ב' מטבעות חלוקות במין וחלוקות בצורה מין אחד עד כאן. משמע טעמא שהם חלוקות גם בצורה אבל אם הם שוים בצורה משמע דלא קשה על רש\"י שהרי אתה מודה שאם שוין במין וחלוקין בצורה הוי שפיר ממין הטענה גם כן אם יהיו שוים בצורה וחלוקין במין יהיה ממין הטענה. ומפני שאין הדבר מצוי דלעולם צורת מטבע הזהב וצורת מטבע הכסף וצורת מטבע הנחשת חלוקין זה מזה לא הארכתי בו. וא\"ת מאי שנא זה טוענו מלוה וזה מודה בפקדון דאמרת דהוי ממין הטענה וטענו מטבע זהב וזה מודה לו במטבע כסף דלא הוי ממין הטענה. וי\"ל דהתם הכל ממין א' אלא שיש חילוף בטענה אבל במטבע יש חילוף בממון בעצמו שהוא גורם השבועה דהא כי כתיב כי הוא זה אכסף או כלים דלעיל קאי וצריך שיהיה כי הוא זה ממין הכסף שטוענו. אבל אונתן ליכא קפידא דמשמע שפיר בין נתינה דפקדון ואנתינה דהלואה והרי זה נכון. ומכל מקום כתבו ז\"ל דאע\"ג דהטוען על חבירו דינר זהב שוה דינר קאמר כרב הני מילי שלא תבעו בתורת פקדון אבל תבעו דינר זהב יש לי בידך בתורת פקדון דוקא קאמר שאין לו אלא פקדונו ובעינן ממין הטענה ושמעינן מינה נמי שאם טוענו חטין או שאר מטלטלין או סחורה דוקא קא טעין דלא אמרינן אלא במטבעות משום דנעשים דמים לכל דבר. ועוד כתב הרא\"ה ז\"ל משם הרמב\"ן ז\"ל שאם טוענו מטבע של מלכות אחרת שאינו יוצא בעיר דוקא קא טעין דהא אין דרך לעשותו דמים לכל דבר אבל המטבע היוצא בעיר שלא פסלתו מלכותו דרך לעשות דמים ושוה קא טעין ובכל דבר שיודה הוי ממין הטענה. ואע\"ג דהרשב\"א ז\"ל פוסק בתשובה דקי\"ל כשמואל דדוקא קא טעין וטעמו דבמאי דתני רבי חייא לסיועי לרב דהיינו דבעינן כפירת שתי כסף פסקינן כוותיה אבל באידך פלוגתא אי שוה קא טעין או דוקא קא טעין הדרינן לכללין הלכתא כשמואל בדיני דלא הא בהא תליא. מכל מקום אנן אפסקא דהריא\"ף והראשונים סמכינן דפסקו בכולא מילתא כרב וכן כתבו בתוספות והביאו ראיה דרב פפא דהוא בתרא ס\"ל כרב ואע\"ג דרב אשי דהוא בתרא טפי מתרץ הברייתא דלא תקשה לשמואל לא קשיא דאורחא דבתראי לתרץ הברייתות דלא יקשו לאמוראי קמאי. והיינו דשיילינן בהך סוגיא לרבי אליעזר מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס\"ל ולא שיילינן הכי בדרב אשי דרבי אלעזר שהיה בזמנו של שמואל אלולי דס\"ל כוותיה לא הוה מתרץ מתניתין אליביה אבל רב אשי דהוא בתרא מתרץ כל דברי האמוראים דלא תפסינן להו מתניתין אע\"ג דלא סבירא ליה כוותיה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני במי שטוען על חבירו סאה של שעורין והודה לו בשל חטין אליבא דמאן דאית ליה טענו חטין והודה לו בשעורין פטור מדמי תטין וחייב בשעורין אם יכול לומר למה יטול יותר מכדי טענתו ויטול מן החטין דמי סאה של שעורים או דילמא נותן לו מה שהודה לו אפילו שיהיה יותר מכדי טענתו כיון שהודה: ",
+            "<b>תשובה </b>כיון דקיימא לן כרבה בר נתן דמסיק בפרק המניח דפטור אף מדמי שעורין אין מקום לשאלה שהרי הוא פטור לגמרי דמה שטענו לא הודה לו ואי משום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. הני מילי הודאה של אחר תביעה אבל זה לא תבעו שעורים כלל ולא זו בלבד אלא אפילו חזר ואמר גם שעורים יש לי אצלך פטור מפני שקדמה הודאה לתביעה. וז\"ל הריא\"ף ז\"ל והכא נמי לענין טענו חטין והודה לו בשעורין אי תפיס שעורין לא מפקינן מיניה והכי פסקו רבוותא עד כאן. וכן היא הסכמת הפוסקים שאנו סומכים עליהם. ונראה לי להביא ראיה מהא דתניא פרק שבועת הדיינין איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אדא טענו שור והודה לו בשה. שה והודה לו בשור פטור ובשלמא אם פטור אף מדמי השור היינו דקא טעין ליה הכי אלא אי אמרת חייב בדמי השור הרי מודה לו יותר ממה שטוענו ומאי פטור משבועה דקתני. ותו שוטה הוא זה יודה לו בשה ויתן לו מדמי השור ודוחק הוא לומר שהוא במקום שהשה שוה יותר מן השור דאם כן קשיא רישא דשור והודה לו בשה וליכא לתרוצי דרישא איירי במקום אחד וסיפא במקום אחר ולא ידעינן אמאי לא מסייעי לרבה בר רבי נתן מהא דאע\"ג דמוקמינן לה כאדמון לא משום רישא אלא משום סיפא וקל להבין. ותו איכא לסיועי ממתניתין דשבועת הדיינין דקתני לשמואל ד' בבי לאשמעינן דבעינן הודאה ממין הטענה ולרבי ג' בבות כיצד ב' כסף יש לי בידך וזו לרב איצטריך לאשמעינן משום דחסרה לה טענה דרב בעי כפירת הטענה שתי כסף ליטרא זהב וכו' כור תבואה וכו' טענו חטין והודה לו בשעורין וכתבו בתוס' צריך לדקדק אמאי צריכי כל הני ובכולהו אשכחנא צריכותא בר מטענו חטין והודה לו בשעורין דשתי כסף יש לי בידך איצטריך לשמואל לגופא. וליטרא זהב איצטריכא ליה לרב לגופא ולשמואל איצטריכא דלא תימא שתי כסף הוי דוקא משום דטבועים נינהו אבל ליטרא זהב דלאו טבוע הוא שוה קא טעין ליה קמ\"ל דהא נמי דוקא הוא ומה שטענו לא הודה לו. וכור תבואה יש לי בידך איצטריך לתרוייהו לאשמעינן דקטנית בכלל פירות ולא בכלל תבואה. אבל טענו חטין והודה לו בשעורין משנה יתירה היא ואם איתא לדרבה בר נתן הא אתא לאשמועינן דפטור לגמרי אפי' מדמי שעורין ולמדנו כן ממשנה יתירה. אבל אי ליתה לדרבה בר נתן לית בה צריכותא. ובדוחק יש לתרץ דאע\"ג דשם תבואה כולל את החטין ואת השעורין אפילו הכי הרי מה שטענו לא הודה לו ואם כן לגבי הלכתא לא נפקא מינה מידי אבל לבאר שאלתך לפי דעת מי שסובר דחייב בדמי שעורין מסתברא לי דנותן לו כל הודאתו דהא טעמא הוי משום דהודאת בע\"ד כק' עדים דמי וכיון שהודה לו שחייב לו סאה של חטין למה לא יתן לו סאה של חטין דודאי קושטא קאמר והתובע שכח אם היא של חטין או של שעורין והשתא ניחא דהא איכא הכא קצת טענה שהרי מכח טענה הוא משיב וא\"כ שפיר אמרינן הודאת בעל דין כמאה עדים בכי האי הילכך הדבר ברור דלפי שטה זו נותן לו כל מה שהודה. והנלעד\"כ: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהוציא על שמעון ולוי שטר בערכאותיהם בשם אביו יעקב ולוי מת ויש לו יורשין וקבלו עליהם חכם אחד בין בדין בין בפשרה שכל מה שיעשה יהיה עשוי ופשר ביניהם שיפרע שמעון לראובן כמו שני שלישי החוב וכתבו שטר פשרה זו וקנו מהם ומחלו זה לזה. ועדיין לא פרע שמעון דבר שוב מצא שמעון עד אחד שמעיד ששטר זה פרוע וחוזר ואומר פשרה זו ומחילה זו בטעות היא שלא ידעתי שיש לי עד והרי יש לי עד אחד. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם שמעון מכמה טעמים חדא שפשרה זו איננה קרובה לדין כלל. שהרי אין בשטר הזה דין מדיני השטרות העולות בערכאותיהם מכמה טעמים חדא דלא כתבי בפנינו מנה. ותו שכולם מקבלים שוחדא ואינו צריך להאריך בזה. וכיון שכן הויא לה מלוה על פה ומדינא נפטר שמעון בשבועה ונמצא שהרחיק החכם המפשר את הפשרה כמטחוי קשת לאידך גיסא. ותו דבודאי כיון שלא ידע שיש עד המחייבו שבועה ואחר כך מצא עד הוי פשרה בטעות שאפילו כשנעשה הדבר כדין חוזר כל שכן הכא שכן כתב הריא\"ף זכרונו לברכה בתשובה מי שנתחייב לחבירו שבוע' דרבנן מפני שכפר בכל והשביעוהו כדינו בלא נקיטת חפץ ואח\"כ מצא עד אחד המחייבו שבועה דאורייתא חוזרים ומשביעים אותו שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ עד כאן. ואם מפני תכסיס השבועה חזר הדין כל שכן ��פני שנשתנה הדין. וה\"ה אם נשבע ונפטר ואחר כך באו עדים משלם דלא קי\"ל כמאן דאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים את השבועה נפטר מן הממון. והריטב\"א ז\"ל דן בפני רבותיו שאם אמר לו הנתבע ימחול לי שלא יוכל להביא עליו עדים ונמצא נשבע ומשלם אין שומעין לו והודו לו רבותיו. ואני למדתי מדבריו לנדון דידן שאם מחל סתם הויא מחילה בטעות וחוזר אבל אם פסל כל העדים שיביא עליו על ענין זה מה שעשה עשוי ושוב אינו חוזר שהרי פסל את העדים שכן נראה מלשון הריטב\"א ז\"ל דנהי דאם אמר ימחול לי אין שומעין לו אבל אם מחל שלא יוכל להביא עליו עדים מחל ושוב לא יכול להביא עליו עדים דאי אפילו אחר המחילה יכול לסתור את הדין מאי נפקא מינה אם שומעין לו או לא ופשוט הוא. הילכך בנדון דידן שלא פסל את העדים והביא עד א' הדבר ברור שסותר את הפשרה ואת המחילה דפשרה בטעות ומחילה בטעות לאו כלום הוא. גם שמעון זה פטור מחלקו של לוי ואע\"ג דקי\"ל ב' שלוו בשטר אחד נעשו ערבים זה לזה הנ\"מ בשטר העשוי כדינו אבל שטר זה אינו כלום ואין ראובן חוזר על יורשי לוי משום חלק אביהם דקי\"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ופי' אין אדם מוריש לבניו ממון שחייב עליו שבועה כיון שמת לוי. וז\"ל הטור וכן הבא ליפרע שלא בפני בע\"ד או מן הלקוחות או עד אחד מעיד שהוא פרוע ומת קודם שנשבע ובחיי הלוה יורשים נשבעין שבועת היורשין עד כאן. משמע בהדיא שאם מת לוה היינו יתומים מן היתומים ואין אדם מוריש שבועה לבניו. וא\"ת מאי שנא שבועה זו שאין אדם יכול להוריש מכל שאר השבועות כגון פוגם את שטרו או שבועת עד אחד שהיא מן התורה ואדם מורישה לבניו ונשבעין שלא פקדנו אבא וגובין. וי\"ל דמשום תקנת היתומים אלמוה רבנן דהבא ליפרע מנכסיהם לא יפרע אלא בשבועה ואם מת ולא נשבע לא יגבה כלום ומהאי טעמא גופיה הפוגם את שטרו או עד אחד מעיד שהוא פרוע ומת משום תקנת יתומיו הניחו אותו כדינו שישבעו יורשיו שבועת היורשין ויגבו. תדע שהרי אם מת לוה בחיי מלוה שכבר נתחייב מלוה שבועה ואחר כך מת מלוה אין גובים בשטר זה משום תקנת יורשי לוה וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה חייב לשמעון מנה ונתן לו את המעות ואמר ליה שמעון הרי הם פקדון בידי עד שאראם לשולחני ושתק ראובן ונאנסו המעות או נגנבו הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>לא פירשת אם ראובן מודה לשמעון שכך היה שהודה לו שיהיו פקדון ושיהיה עליהם שומר חנם ואם כך היה הענין הדבר ברור שחייב ראובן לפרוע פעם שנייה דכל תנאי שבממון תנאו קיים וישבע שמעון שלא פשע. ואם ראובן כופר שמעולם לא קבל עליו תנאי זה הדבר ברור שהדין עם ראובן אעפ\"י שאומר בתורת פקדון לקחתים דכיון דקא מודה שודאי לקחם והכי איתא בהדיא בפרק שבועת הדיינין גבי עובדא דההוא דאמר כי פרען לא תפרען אלא באפי תרי דתנו הלכתא. וא\"ת הא תינח אי פרעו באפי סהדי דליכא מגו אבל אם פרעו בינו לבינו מגו דמצי למימר לא פרעתני נאמן לומר תנאי זה היה ולא קבלתיו אלא בתורת (פרעון) [פקדון]. וי\"ל דאין הכי נמי דנאמן בהאי מגו ומשום הכי הוצרך רש\"י ז\"ל לפרש בהך עובדא וז\"ל כיון דקא מודית דקבלתינהו וזה שלא בתורת פקדון מסרם לך הוי פרעון ודברים שהיו בלבך אינם דברים ע\"כ משמע שהיו דברים שבלב אבל אם טוען כך אמרתי לו בפירוש הדין עמו דתנאי גמור הוא ונאמן כיון דאית ליה מגו טוב. א\"נ מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן והה\"נ אם שמע התנאי ושתק דקבלת תנאי הוא. ומסתברא שאם אמר לו איני מקבלם בתורת פרעון וזה קבל ולא פירש בתורת פקדון שאם נאנסו חייב לפרוע לו פעם אחרת אבל אם נגנבו או נאבדו פטור דבההיא הנאה שמקבל מעותיו ויהיו מוכנים שיראם לשולחני נעשה עליה שומר שכר דבהנאה כל דהו מתחייב כדאשכחנא גבי פרוטה דרב יוסף. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן ואשתו שלוה ראובן מנכסי מלוג שלה וכתבה עליו שטר חוב ומת ראובן בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ולא רצתה להתייבם ומתה גם היא והניחה נכסים מנכסי צאן ברזל ובאו לחלוק יורשי הבעל עם יורשי האשה לפי הדין וטענו יורשי האשה על יורשי הבעל תפרעו לנו החוב שעליו שהם נכסי מלוג שאנו יורשים אותם מהחלק המגיע לכם מנכסי צאן ברזל שאתם יורשים מחציתם מכח הבעל ויורשי הבעל שהוא היבם אומר את יבמתי אני יורש וחובות אחי איני פורע. ועתה יורה המורה הדין עם מי כי הדעת מורה וכן אמרו רבים מהמעיינים שהדין טם יורש האשה: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם יורשי הבעל וחולקין בנכסי צאן ברזל ואין פורעין חובות הבעל לא מה שלוה מאשתו ולא מה שלוה מאחרים. והראיה דתנן בפרק מי שמת נפל הבית עליו ועל אביו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון פי' ולא זכה בנכסים ואחר כך מת האב ויורשי הבן אומרים האב מת ראשון ואחר כך הבן פי' וזכה בנכסים ואנו באים מכחו בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן כלומר בחזקת יורשי האב ואין לאשה ובעל חוב כלום אלא בראיה ברורה ואם איתא יאמרו האשה וב\"ח ממה נפשך אם האב מת תחלה הרי זכה הבן ואם הבן מת תחלה הרי הוא יורש את אביו בקבר ויש לו נכסים. אלא מאי אית לך למימר שהבן יורש את אביו בקבר להנחיל ליורשיו ואין יורש את אביו בקבר לפרוע חובותיו וטעמא דמלתא דאפילו כתב לבעל חוב דקנאי ודאקני לא קנה נכסים דאין קנין למת אבל ירושה ממילא אתיא. וגדולה מזו אמרינן בגמרא שלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק עד כאן. וטעמא דמלתא משום דמצי אמר אנא מכח אבא דאבא קאתינא דאלו אבא מעולם לא זכה בנכסים הללו ואין אדם מקנה מה שלא בא לעולם בידו. ומה שאמרו זו היא שקשה בדיני ממונות מפני שמוציא מיד הלקוחות בלא דמים דאלו היה אביו חי ורוצה לסלקו היה צריך להחזיר הדמים ובנו אשר קם במקומו מוציא בלא דמים. הילכך בנדון דידן כיון שלא זכה ראובן בנכסים הללו ולא באו לידו מעולם אין חייבין יורשיו לפרוע חובותיו אפילו שכתב דקנאי ודאקנה. אבל יורשיו באין מכח ירושה דאתיא ממילא וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן הלוה את חבירו על המשכון זה טוען מנה וזה טוען מאתים משביעים אותו שבועת היסת או כדין הנשבעין ונוטלין דנשבעין בנקיטת חפץ: ",
+            "<b>תשובה </b>זו מחלוקת בין הראשונים אבל אנו אין לנו אלא דברי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שכתבו שמשביעין אותו כעין שבועה של תורה כשאר כל הנשבעין ונוטלין וכן כתב הרשב\"א ז\"ל וכן נהגו בכל הגלילות וטעמא משום דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה ואע\"ג דאית למלוה מגו דאי בעי אמר על המשכון לקוח הוא בידי לא מהני האי מגו לפוטרו משבועה ואע\"ג דקי\"ל דכל זמן שהטלית ביד האומן נאמן ועל בעה\"ב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה פקע בעה\"ב ומשמע פקע לגמרי ונוטל אומן בלא שבועה. לא קשיא שאני שכיר דעבוד ליה רבנן תקנתא דכל שהשבועה נוטה אצל בעה\"ב שכיר נשבע ונוטל. ומינה נמי דהיכא דאית ליה משכון יטול בלא שבועה וגם זה בכלל התקנה דחיישינן דילמא איכא שכיר חסיד שוטה שאין רוצה להשבע אפי' באמת ומש\"ה שבקוה אדיניה ויהיה נאמן במגו אבל במשכון דעלמא נשבע כשאר נשבעין ונוטלין ומכל מקום נ\"ל שאם השביעוהו היסת אין חוזר ונשבע בנקיטת חפץ והבו דלא לוסיף עלה דבשלמא מי שנתחייב שבועת המשנה והשביעוהו בלא נקיטת חפץ עשאוהו כטועה בדבר משנה וחוזר אבל הכא לא מחמרינן כולי האי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת בראובן שחייב מנה לשמעון חמיו ומת חמיו וירשה אותו בתו אשתו של ראובן ושוב מתה אשתו אם יורש ראובן את המלוה אשר עמו כיון שהוא מוחזק בה ואע\"ג דקי\"ל אין הבעל יורש במלוה מפני שהוא ראוי הכא כיון שהיא בידו מוחזק קרינן ליה וירית להו בעל או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>מדין בכור איכא למילף הא מילתא דגם הוא אינו נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק וקיימא לן דבמלוה שעמו פלגי כאלו הוא ממון המוטל בספק וחולקין אף הכא נמי נותן חצי המלוה ליורשי שמעון והוא יורש החצי האחר ופשוט הוא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מי שמלוה את חבירו והתנה עליו שיהיה נאמן עליו כמאה עדים כל זמן שיאמר שלא פרעו מאי תקנתיה לעולם יהא פורע והולך עד שיאכל הלה את כל אשר לו: ",
+            "<b>תשובה </b>יעשה שלשה ב\"ד ויפרע לו בפניהם דהא טפי מעדים הימניה טפי מב\"ד לא הימניה וזה פשוט. והוי יודע שאם הביא עידי הודאה שפרעו נאמן ונפטר דלא פסל על עצמו אלא עידי פרעון אבל עידי הודאה לא פסל. וכן כתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה וטעמא דמלתא דאין אלו באים להעיד על הפרעון אלא עליה דגברא מסהדי. והקשו עליו ז\"ל מההיא דפרק שבועת הדיינין דקאמר רב נחמן כיון דמודית דקבלתינהו פרעון הוי מאי אמרת לקיומי זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת וכו' אלמא אע\"ג דאודי השתא הוה צריך לקיומי תנאיה שאמר ליה אל תפרעני אלא באנפי תרי דתנו הלכתא. והא לאו קושיא כלל דלא הוה צריך לקיומי תנאיה אלא בדיחותא בעלמא אמר ליה וכן כתבו התוספות ובעלי החדושים. תדע שאין מדרך החכמים לשבח עצמם והוא אומר דהא אנא ורב ששת דתני הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולהו גמרא. ותו היכי הוה מצי מייתי לזוזי והא אתנוסי. ותו אי בדוקא אמר כן ללוה הוה ליה למימר דלתויינהו אלא ודאי לא בדוקא אלא בדיחותא. ומכל מקום בעיקר הדין אי מהני עידי הודאה נחלקו על הריא\"ף זכרונו לברכה הרמב\"ן והרשב\"א והרא\"ה והריטב\"א ז\"ל. והעלו שאם כתב בשטר נאמנות כל היכא דאמר דלא פרע אפילו עידי הודאה אין נאמנים. ומכל מקום הודה הריטב\"א ז\"ל שאם באו עדי מחילה שוב אין יכול לגבות בו שכבר מחלו. ולא ידעתי מה לי עידי מחילה ומה לי עידי הודאה. שהרי הודאתו בשטר שהוא פרוע זו היא מחילתו. ואפשר לחלק שעידי ההודאה באים להעיד על הפרעון של השטר והוא כבר פוסל אותם. אבל המחילה אינם באים להעיד על הפרעון אלא שמחל לו חובו. ומכל מקום לא מפקינן ממונא שלא מדעת הריא\"ף זכרונו לברכה וכן משמע מדברי התוס' ז\"ל. ואם האמינו על כל הטענות שיטעון כנגד חוב זה אין לו תקנה אלא שיעשה בית דין באופן שיפרע לו בפניהם או שיכתוב בכתב ידו שהוא מודה שהוא פרוע דכי נפיק בבי דינא מתקיים והוי כאלו הודה בפני בית דין. או שיכתוב לו שהוא מתחייב לו בכדי הסך ההיא בשיביא עליו שובר דאתי עליה ממה נפשך דאי מודה בשובר ניחא ואי לא מודה בשובר ��רי הוא חייב לו. ובכי האי לא אמרינן זה גובה וזה גובה מכיון דתפיס וזה ברור. וכן תקנו הראשונים נוחי נפש: ",
+            "<b>ולענין </b>אם יכול לחזור ולתבוע מה שיש אצלו יותר ממה שחייב העלו המפרשים דאי פקח הוא פורע הפעם השנייה בפני העדים עצמם שידעו בפרעון הראשון דודאי דהאי מנה בתרא ודאי גזל הוא בידו. והשתא מהימני' דלאו בתורת פרעון שטרא אתו עליה. אלא על מנה בתרא הם מסהדי שהוא גזל אצלו. וזה הדין שוה בין הא דהכא בין ההוא דאל תפרעני אלא בעדים בפני פלוני ופלוני. ותקנה טובה היא שלא יבאו לידי גזלה. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>נשאלתי שאלה זו מרודיס. ראובן תבע את שמעון לפני הפרנסים חוב שהיה לו אצלו ובא לוי ואמר לפרנסים אני ערב לשמעון והניחוהו והלך לו. ועתה תובע ראובן את לוי מכח הערבות שיצא ערב לב\"ד ואעפ\"י שלא קנו מידו נשתעבד. ולוי טוען שכבר עברו שמטות ונשמט החוב והערבות ואפי' שבועה שהרי השביעית משמטת את הכל. השיב ראובן על טענת השמטה. חוב זה אין השביעית משמטת אותו מכמה פנים ראשונה מפני שהוא נשאר לפרוע לבית דין כמו שטענתי עליו ראשונה שהוא נתערב לפני בית דין בנמל כשהיה הולך לוי לצרכו ולב\"ד שהיו באותה העת נשאר לגבות חוב זה שנתערב לפניהם. זאת ועוד אחרת מה שהיה חייב לי שמעון היה מהקפת חנות שאין השביעית משמטת אותו והוא נכנס ערב לפני ב\"ד על מה שהיה שמעון חייב לי. זאת ועוד אחרת תנאי התנתי עם שמעון הנזכר שלא ישמיט חוב זה בשביעית וכדי לקיים כל דבר ולתוקף ויפוי כח לזה הענין כאשר הלכתי לשאלוניקי עשיתי פרוזבול על חוב זה בפני בית דין שמותם פלוני ופ' ונאבד ממני הפרוזבול באורך הזמן זהו מה שהשיב ראובן על טענת השמטה: ",
+            "<b>תשובה </b>הטענה הראשונה שטען ראובן לבטל טענת השמיטה לפי שכיון שיצא ערב לבית דין הוי כמוסר דבריו לבית דין אינה כלום מכמה טעמי. חדא לפי שהפרנסים שנוהגים למנות ברודיס אינם חשובים להפקיע ממון. ולא מיבעיא לדעת הרמב\"ם ז\"ל והנמשכים אחריו שכתב אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים כבית דינו של ר' אמי ור' אסי שהם ראויים להפקיע ממון אבל שאר בתי דינין אין כותבין אלא אפילו לדעת שאר הפוסקים דס\"ל דבכל ב\"ד כותבין הנ\"מ בית דין של חכמים אפי' שלא היו כר' אמי ור' אסי אבל בית דין של הדיוטות לא אמרה אדם מעולם ואעפ\"י שקבלוה עליהם לעסוק בצרכי צבור או לפשר בין אדם לחבירו אין להם כח להפקיע ממון בני אדם. תדע דגרסינן בפ' השולח רבי אליעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות ישראל וכי מה ענין אבות אצל הראשים אלא לומר לך מה אבות מנחילים לבנים מה שירצו אף ראשים מנחילים את העם מה שרוצים. הרי לך בהדיא דראשים מיהא בעינן. ותו גרסינן התם רבנן דבי רב אשי מסרין מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מליה לרבי חייא בר אבא משמע דרבנן מיהו בעו. ומכאן הקשו על הרמב\"ם ז\"ל מדלא מסרו מלייהו לרבי אסי שהיה גדול הדור משמע דליתא לדשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא. ומיהו לדעת כ\"ע חכמים צריכים [אלא דמהני] אע\"ג דאיכא דעדיפי מנייהו. ועיין במרדכי ותמצא דבעינן גדולי הדור להפקיע ממון אע\"ג דפסק דלא בעינן בי דינא דר' אמי ור' אסי ומרוב פשיטות דבר זה לא הארכתי דודאי אין הפרנסים אשר נהגו בהם הקהלות ראויין לכתוב בפניהם פרוזבול ולהפקיע ממון אם לא שקבלום עליהם בהדיא אפילו לכתוב בפניהם פרוזבו�� דהוי כאלו התנה שלא ישמט חוב זה בשביעית ע\"י פרוזבול כזה. ותו שהרי לא כתבו לו פרוזבול ומסירת דברים לא מהני אלא לתלמיד חכם לדעת הרמב\"ם ז\"ל ורוב הפוסקים ואפילו לדעת האומרים דמסירת דברים סגי אפילו לכל אדם איני רואה בכאן מסירת דברים כלל וכי מפני שיצא ערב לב\"ד לא קרינן ביה לא יגוש את רעהו. וכן כתבו כל המפרשים ז\"ל דבעינן שיאמר מוסרני לכם וכו' בפני בית דין ובמושב בית דין. ותו שהרי כשבא לבית דין לא לעשות פרוזבול בא אלא לתבוע את חובו ואת דבר השמטה לא היה זוכר. ותו דפרוזבול הקודם למלוה אינו כלום וזה הערב עדיין לא נתחייב לו דבר ועתה בא להתחייב. ואפילו תאמר דחיוב המלוה והפרוזבול באין כאחד. מכל מקום בעינן שתהיה המלוה קודמת כדי שיחול עליו הפרוזבול. וכן כתב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה. כתב הפרוזבול תחלה וכו' עד שיכתוב הפרוזבול אחר שהלוה עד כאן. וזה פשוט מאד לא היה צריך לכותבו: ",
+            "<b>ובשאר </b>טענות שמעון הדין [עמו] בכל טענה בפני עצמה וכ\"כ המפרשים ז\"ל. אלא שאני רואה טענותיו סותרות זו את זו. שאם אמת היה שהוא הקפת חנות. מה היה צריך להתנות שלא ישמטנו שביעית. ואם התנה עמו או שהיתה הקפת חנות מה היה צריך לכתוב עליה פרוזבול. ואעפ\"י שראובן תיקן את דבריו באומרו שכתב פרוזבול ליפוי כח ותוקף. מכל מקום בשתי הטענות לא תיקן דבר ולפיכך אני אומר כי אפי' לדעת הפוסקים דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד בלא שבועה מודים הם בנדון כיוצא בזה דרגלים לדבר דמשקר דמשביעינן ליה וכל שכן דבלאו הכי אני פוסק כדעת הרמ\"ה וקצת הפוסקים ז\"ל דנאמן ובשבועה משום דהוי מלתא מציעתא שהרי לדעת הריא\"ף ובעל העטור ז\"ל והנמשכים אחריהם ליתא לדרב דאמר נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד אלא כסתם מתניתין דפרק הכותב דתנן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול לא יפרעו. וכיון דהריא\"ף ז\"ל כתב ההיא דרב וכתב מתניתין כצורתה משמע דסבירא ליה דליתא לדרב וכן כתבו המפרשים בשמו. והרמב\"ם ור\"י ור\"ת ז\"ל פסקו דנאמן בלא שבועה. והרא\"ש כתב שלא זכה אדם מעולם לפניו בטענת פרוזבול היה לי ואבד. הילכך המחוור שבפסקים להאמינו ובשבועה ובנדון דידן לכולי עלמא צריך שבועה כיון שטענותיו נראות כסותרות זו את זו משמע דשקרא אלפוה וחבר כל הטענות יחד כדי שלא ישמט החוב לפיכך רמינן שבועה עליה כי היכי דלפרוש ויבחר לו ראובן אחת מטענותיו וישבע עליה שהחוב שהיה לו על שמעון הוא הקפת חנות או שהתנה עמו שלא ישמיט חוב זה בשביעית והרי הוא נאמן במגו דהוא מצי למימר פרוזבול היה לי ואבד או שישבע שהיה לו פרוזבול ואבד ויגבה חובו. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן נתן לשמעון דינר ולקח בו פרוטות והיו בהם פרוטות פסולות שאינם יוצאות בהוצאה ואמר ראובן לשמעון תוציא אותן וכל מה שישאר מהם שלא יצא עלי ובין כך ובין כך הוזלו הפרוטות והכריזו עליהם והוסיפו עליהם קרוב לשליש. שמתחלה היו שוים אלף ומאה בדיני. זהב ועתה שוין אלף תקי\"ו בדינר זהב ורוצה ראובן להחליף לו הפרוטות הפסולות באחרות לפי המנין. ושמעון טוען שיתן לפי חשבון מה ששוין עתה. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה לומר שהדין עם ראובן דהא קי\"ל דהבא פירא הוי לגבי נחשא. וכן הסכימו הרשב\"א ז\"ל והאחרונים אעפ\"י שלא נמצא זה מפורש בדברי הרמב\"ם ז\"ל. וכיון שכן הזהב קונה את הנחושת בכל מקום שהוא. וכי היכי דאי יהיב ליה דינר אפרוטות לא מצי למיהדר כיון שמשך זה את הדינר. הכא נמי לא מצי למיהדר ומחליף לו הרעות בטובות לפי מנין דלא עדיף מהמלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו דאם הוסיפו עליו יותר מחומש אע\"ג דלא זיילי פירי מנכה לו כל התוספת ונותן לו כמו ששוה בשעת ההלואה ואין חילוק בין אם נתן לו פירות על המטבע או הלוהו מטבע והוסיפו עליו לענין זה כלל. אלא ששמעון יכול לטעון אתה הפסדת על עצמך שנתת לי פרוטות פסולות שאפי' קודם שיכריזו לא היו יוצאות. ועוד דבא עליו מכח תנאי שאמר לו וכל מה שישאר עלי ומשמעות זה הלשון כל מה שישאר עלי הפסדו. ודמיא להא דאמרו המפרשים זכרונם לברכה עלה דהא דגרסינן בפרק הגוזל קמא איתמר המלוה את חברו על המטבע ונפסל המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא. וכתבו עלה ודוקא הלוהו פרקמטיא אבל הלוהו מעות מה שהלוהו משלם לו ומיהו אפילו הלוהו מעות אם פירש שישלם לו מטבע נותן לו מטבע היוצא דמעות שנפסלו לאו מטבע נינהו עד כאן. ומיהו אין מכאן ראיה דבשלמא גבי נפסלה המטבע מועיל התנאי אבל לגבי הוסיפו על המטבע כנדון דידן טעמא הוי משום רבית ומה יועיל התנאי והרי כל רבית תנאי הוא והתורה אסרתו הא לא דמיא אלא להא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע עבדו עובדא בזוזי דאגדדמיס טייעא עד עשרה תמניא. ופירש הרב רבי (יוסף) [יצחק] אלפסי ז\"ל כגון דהוה ליה גבי גובריה מאה זוזי כל זוזא מיניה אית ביה תמניא פריטי והוסיפו עליה השתא ועבדינהו לכל זוזא עשרה פריטי חזינן וכו'. ואי אוסיפו עליה טפי מחמשא אע\"ג דלא קא זיילי פירי לא יהיב מהא דנפיק אלא כשיעור דאית ליה מטיבעא קמא וכו'. הרי זה ממש כנדון דידן שיש לו אצלו ק' פרוטות חילוף הפסולות וצריך לתת לו מאה וחמשים ואיכא רבית. דאע\"ג דלא זיילי פירי מחמת טופיינא הא קא שבח לענין נסכא. ומכל מקום נראה לי דאע\"ג דכתבו הרשב\"א ז\"ל ומקצת האחרונים דדהבא הוי פירא לגבי פרוטות נחשת והילכך כיון שנתן את הדינר נקנו לו הפרוטות בכל מקום שהם ואם הוסיפו הוסיפו לו ואם פחתו פחתו לו הנ\"מ במקומותיהם שהזהב לא היה מצוי כל כך והפרוטות חריפי טפי ובחריפות תליא מלתא כדאיתא בגמרא. אבל במצרים הזהב מצוי טפי ורוב המשא ומתן של המדינה הזאת בזהב ולא בפרוטות כי אין נושאין ונותנין בפרוטות אלא הדברים הדקים. והטעם לפי שיש בהם הפסד מרובה שאם יפסלו אותם כאשר נוהגים לפוסלן מזמן לזמן יפסידו יותר מחצי הקרן. ולפיכך אין הפרוטות חריפים בהוצאה כלל בארץ מצרים והזהב הוא חריף טפי ומשום הכי אני אומר דדהבא טיבעא לגבי נחשת: ",
+            "<b>ואפשר </b>דמשום הכי השמיטה הרב רבינו משה בר מיימון ז\"ל לפי שהדבר תלוי כפי המקומות הנמצאים ונהרא נהרא ופשטיה. מכל מקום מודה אני בזה דלגבי נסכא פירא הוי דכסף חריף טפי ואחריו הזהב ואחריו פרוטות הנחשת. הילכך במצרים הזהב קונה את הכסף והנחשת קונה את הזהב ואת הכסף והמטלטלין קונין את הכל דכולהו הוו טיבעא לגבי המטלטלין. ובנדון דידן דנתן לו דינר זהב הפרוטות אשר משך קנה אותם אבל הפרוטות אשר ל אמשך לא קנה אותם ושניהם יכולין לחזור בהם ומשיכת הפרוטות הפסולות לא הויא משיכה שהרי אמר לו שאם לא יצאו שיחזירם והרי החזירם יכול לומר לו תן לי כפי חשבון של עכשיו או תן לי מה שנשאר מהדינר שהרי לא משך אלא מקצת ואין לו אצלו פרוטות אלא חלק מהדינר ואין כאן חשש רבית כלל שהרי מקח אחר הוא זה ויתן לו כפי מה ששוה עתה או יחזיר לו מותר הדינר שלו זהב או כסף. ואתה אל תתמה איך ישתנה הדין כפי השתנות המקומות שהרי מטבע הנפסל באתרא דסגי הוי טבעא. ובאתרא דלא סגי הוי פירא וטעמא דמלתא משום דהכא הוי חריף בהוצאה. ובנדון דידן נמי לא שנא. והנלעד\"כ. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי על הא דקיימא לן כרבי יצחק דאמר ב\"ח קונה משכון ומוקמינן לדרבי יצחק בכמה דוכתי דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו קונה משכון ואינו עליו שומר שכר אלא שומר חנם. וטעמא דמלתא דקרא דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו וגומר ומוקמינן לה בשליח בית דין ורחמנא אקנייה למלוה בעל כרחו של לוה. וק\"ל דהא כמה משניות שנינו המלוה את חברו על המשכון הוי שומר שכר ומשמע שמשכנו בשעת הלואתו וכי נאמר דכל הני לאו הלכתא נינהו ואפילו תימא הכי היכי דחינן הני סתמי משום הא דרבי יצחק. וכי תימא משום דמקרא יליף לה הא ליתא דפשטיה דקרא לאו בהכי משתעי: ",
+            "<b>תשובה </b>יפה שאלת וכבר קדמוך רבנן ואמרו בשם הגאונים ז\"ל ובשם הרמב\"ן ז\"ל דבכל דוכתא דאמרינן לא אמרה רבי יצתק אלא היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דרך דחייה אמרינן הכי. אבל קושטא דמלתא דאמרה ר' יצחק בכל גוונא ואע\"ג דקרא איירי במשכנו שלא בשעת הלואתו כל שכן היכא דמשכנו בשעת הלואתו. דאי בעל כרחיה דלוה קני מלוה כל שכן מדעתיה דלוה דקנה מלוה וכן מוכח בפרק כל שעה ובפרק השולח וכן בפרקא קמא דקדושין דמייתי גמרא הא דר' יצחק על ברייתא דהמלוה על המשכון דמשמע בשעת הלואתו. עוד נראה לי לתרץ דלעולם רבי יצחק אשלא בשעת הלואתו אמרה כדמשמע פשטא דמלתא דמייתי ראיה מקרא וכדמשמע מגמרא מכמה דוכתי אבל אנן לא פסקינן כותיה אלא במאי דאמר דבעל חוב קונה. משכון אבל במאי דאמר דבשעת הלואתו לא קני לא פסקינן אלא ככל הנך מתניתא דתנן המלוה את חברו על המשכון הוי שומר שכר דכל שכן הויא מטעמא דאמר לעיל. ורבי יצחק יתרץ לכל הני מתנייתא במשכנו שלא בשעת הלואתו ואע\"ג דקתני המלוה לחברו על המשכון כגון שמשכנו שלא בשעת הלואתו דהשתא הוי המלוה את חברו על המשכון אבל אנן לא ניחא לן בהאי פירושא אלא בכל גוונא קנה משכון. והא דמייתי ראיה הך דרבי יצחק על ברייתא דהמלוה על המשכון משום דלדידן חד דינא אית להו וכך לי בשעת הלואה כמו שלא בשעת הלואה כנ\"ל. וכן הסכימו הפוסקים דבכל גונא קונה משכון ולא להתחייב באונסין אלא לענין שיכול לקדש בו את האשה ואין השביעית משמטתו ולא נעשה מטלטלין אצל בני לוה אלא גובה חובו ממנו. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה גזבר הקהל וקנה בית לצורך ההקדש. וז\"ל העדות ביום פ' העיד פ' שפגע בראובן וא\"ל אן אתה הולך והשיב אני הולך להשלים פרעון החלק של הבית שקניתי להקדש מפ' לפי שהוא חולה קודם שימות. גם העיד פ' ששמע מראובן כמה פעמים על החלק של הבית הנזכר שקנה אותו להקדש וזה העדות היה אחר שסלקו העדים הנזכר זכותם מהחלק הנזכר והיה זה ביום פ' וכו' ועתה נסתלק ראובן מן הגזברות וטוענין עליו הקהל שהבית הנזכר הוא להקדש. וטען ראובן שלא קנה אותו אלא לעצמו ממעותיו וא' מהעדים מת והב' שאלנו את פיו ואומר כי בהדיא שמעו ממנו שהוא ממעות ההקדש. ועתה יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>מה שי\"ל בשאלה זו אם ההודאה בפני העדים כל אחד בפני עצמו הויא הודאה או לא. ואם מצינן למימר (מטעה) [משטה] אני בך כיון שלא אמר אתם עדים. ועוד אם ל' שקניתי להקדש משמעותו ממעות ההקדש או לא. ואת\"ל שהוא ממעותיו אם יתנו לו הצבור מעותיו אם יכולין לסלקו כיון שאמר שקניתי להקדש ועוד אם זה הסילוק מועיל אפי' בבית שהוא לצורך עניים כיון שהעדים מרויחים שיקל מעליהם מעט ממשא ענייהם או דילמא בכל דבר מועיל הסלוק. ועוד צריך לבאר כיצד יסתלקו. ועוד אם יועיל הסלוק אפי' לאפוקי ממונא ועוד אם נאמן העד עתה לעשות פירוש לדבריו ונפקא מינה אם ימצא עד אחד להצטרף עמו אי נמי לחייבו שבועה דאורייתא. הדבר ברור שאפי' שהיו שני העדים ביחד והודה בפניהם אין הודאתו מחייבת דמצי למימר משטה אני בך ולא מיבעיא אם לא תבעו והודה מעצמו דמצי למימר שלא להשביע את עצמי אמרתי אע\"ג דלא שייך למימר משטה אני בך אלא כשזה תובעו אלא אפי' תבעו בפני עדים והודה לו מצי למימר משטה אני בך עד שיאמר אתם עדי ומיהו צריך לדעת מה טוען שמעון אם טען שהודה אבל משטה הייתי בך כתבו מקצת הפוסקים דמשביעין ליה שלא כיון בהודאתו אלא להשטות בו. ומקצתם כתבו דלא משביעין ליה והרא\"ש הסכים לסברא ראשונה. ואפי' טען לא היו דברים מעולם פטור דמילי דכדי נינהו ומילי דכדי לא דכירי להו ואי לא טען משטה אני בך אנן לא טענינן ליה. ונראה לי דאי טעין לא היו דברים מעולם פטור אפי' משבועה כיון דלא דכיר להו לא משביעינן ליה וזהו דין ההדיוט אבל בהקדש לא שייך למימר משטה אני בך דאין אדם משטה להקדש ולא עשוי שלא להשביע את עצמו כי ירא הוא מן ההקדש. ואם טען לא היו דברים מעולם אין טענתו כלום כיון דאיכא סהדי דבשלמא גבי הדיוט צריך שיאמר אתם עדי כדי שיתחייב אבל גבי הקדש כיון דאיכא סהדי דאמרי שקנה אותו להקדש הרי הוא הקדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואע\"ג שכתב הרשב\"א דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא בקדשי מזבח אי נמי בקדשי בדק הבית [לא] אבל בהקדש לעניים הרי כל גאוני עולם נחלקו עליו ומכללם הריא\"ף והרמב\"ם והרא\"ש זכרונם לברכה כולם הסכימו שאמירה לעניים הרי הוא לגבוה וטעמא דמסתבר הוא משום תקנת עניים. ומודה הרשב\"א שאם הדבר הוא שיש בו קדושה מצד עצמו כגון ספר תורה זה הקדש בית זה הקדש (לבדק הבית) [לביהכ\"נ] הרי הוא קדוש. הילכך בנדון דידן אפי' שהוא הקדש לעניים אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. הילכך הבית ודאי הקדש אלא שצריך לדון על המעות אם ממעות הקדש או משל עצמו. ולענין אם ההודאה בפני כל עד לבדו הויא הודאה או לא הדבר ברור שאם אמר לכל אחד אתה תהיה עד עלי שאני חייב לזה מנה. וכן לשני שלא בפני חברו דהויא הודאה ואפי' בשני ימים וזה אחד מן הדברים שיש בין דיני נפשות לדיני ממונות הילכך הויא הודא' ומצטרפת. ולענין אם המעות של הקדש או משלו הדבר ברור שכיון שהבית קדש והוא בא להוציא מן הצבור עליו להביא ראיה שקנה אותה ממעותיו לצורך ההקדש על מנת שיתנו לו מעותיו. ובלאו האי טעמא כל דין שיש ליחיד עם הצבור חשבינן לצבור מוחזקין ועל היחיד להביא ראיה וכן כתב מהרי\"ק וכן יש במרדכי וטעמא דמסתבר הוא. דאלת\"ה כל אחד ואחד יחזיק בשל צבור והצבור לא יוכלו להביא ראיה דקדרה דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא. ותו דחזקה כיון שהוא היה הגזבר ומעות ההקדש תחת ידו לא היה קונה במעותיו אלא ממעות ההקדש. וכ\"ת שלא היו מעות בתיבת ההקדש באותה שעה היה לו להודיע לצבור איך הלוה להקדש מעות לקנות הבית ואיהו דאפסיד אנפשיה דשתק והוציא קול על הבית שהוא הקדש. ותו דמשמעות לשון שקניתי להקדש ממעות ההקדש משמע או שקניתי ממעותי והקדשתי אותם משמע. שאם בתורת הלואה לא היה לו לסתום אלא לפרש. ועוד שהעד השני מפרש בהדיא שהוא ממעות ההקדש ואנן סהדי שאם היה גם העד האחר קיים כן היה מעיד. הילכך אין לראובן כלום על הצבור והבית הקדש עד שיביא ראיה ברורה שקנה הבית ממעותיו ואז יתנו לו הצבור מעותיו. ולענין הסילוק הדבר ברור שיכולין לסלק עצמם ולהעיד [דה\"מ] שאין מועיל הסילוק אלא בס\"ת הואיל ולשמיעה עביד וכתבו מקצת המפרשים שאם יש ספרי תורה מדוייקים בעיר יכולין לסלק עצמם מזה שהרי אפשר להם לשמוע קריאת התורה בס\"ת אחר. ואופן הסילוק הוא שיסלקו עצמם מכל הנאה שימשך להם מבית זה שלא ינכו ממה שקצוב עליהם לעניים בין לעניים הנמצאים בין העתידים לבוא באופן שלא יגיע להם שום צד הנאה מבית זה וכיון שביארנו למעלה שהקהל מוחזקים והיחיד המדיין עמהם הוא המוציא נמצא דאוקומי ממונא הוא ולא אפוקי ולא נפקא מינה לנ\"ד. ולענין אם נאמן העד לעשות פירוש לדבריו כיון שהפירוש שייך שפיר בלשון הדבר ברור שיכול וכ\"ש בנדון דידן כי מהמעות אשר קניתי להקדש הוא ממעות ההקדש. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במה שנהגו הסופרים במצרים שכותבין הכתובה ובליל החופה נוטלין קנין משניהם על כל התנאים הכתובים בכתובה ולפעמים אין חותמין את הכתובה עד למחר או למחרתו ואחד מן חכמים גער בהם ואמר שדבר זה אסור לעשותו שעיקר הכתובה היא החתימה שהכל הולך אחר החתום ונמצא מתיחד עם אשתו בלא כתיבת כתובה ורצית לדעת דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בכתובות פ\"ק רבי אמי שרא למבעל בתחלה בשבת אמרי ליה רבנן והא לא איכתיבא כתובתא אמר להו אתפסוה מטלטלי בכתובתה. לכאורה משמע מהכא דכיון דלא כתיבה כתובה אסור למבעל אעפ\"י שנכנסה לחופה והדבר ברור שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה עיקר. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דכיון דקנו משניהם אפילו שלא כתבו כלל סגי דסתם קנין לכתיבה עומד ולא מצו הדרי בהו ואפילו לדעת מאן דסבר דמצו הדרי בהו כל כמה דלא הדרי לכתיבה עומד והוי כאלו כתוב. וא\"ת דהכל תלוי בקנין אמאי טרחו לאתפסה מטלטלי ליקנו מינייהו והוי כאלו נכתבה הכתובה ולמאן דמפרש דהאי עובדא בשבת הוה לא תקשי דהא קיימא לן דאין קונין קנין בשבת והאי דאתפסוה מטלטלי לאו בתורת קנין הוה אלא בתורת משכון שתסמוך דעתה כההיא דאמרינן בפרק המגרש ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח אבל למאן דמפרש לתרוצי קושיין דהאי עובדא בע\"ש היה ולא היה שהות ביום לכתוב כתובה אבל היה שהות לאתפסה מטלטלי תיקשי דהא היו יכולין לקנות קנין משניהם ולא היה צריך לאתפסה מטלטלי אלא מאי אית לך למימר שהיה צריך כתיבה וחתימה ולכל זה לא היה שהות. הא ל\"ק דעולם לקנין היה צריך זמן שהרי היו צריכים העדים לפרש להם כל תנאי הכתובה כדי שידעו על מה קונין מהם וכל זה צריך זמן אבל לאתפסה מטלטלין או כלי שוה ק' או ר' לא היה צריך זמן ומש\"ה אמר אתפסוה מטלטלי. או שמא לא היו נמצאים הסופרים לקנות מהם באותה שעה ועדים אחרים לא איפשר שדרכם היה ליחד עדים לקדושין וגיטין כמנהג שלנו ואחרים לא היו יודעים תנאים שביניהם ומש\"ה אמר אתפסוה מטלטלי. הילכך בקנין לחודיה סגי כ\"ש הכא דאיכא כתובה וקנין דסגי עד שיחתמו לה כתובתה. וגדולה מזו כתב המרדכי עלה דהאי דאתפסוה מטלטלי ומכאן סמך ריב\"א דשטר כתובה ראיה בעלמא הוא ואי אירכסא כתובתה אינה אסורה לו דהא איכא עידי קנין. והא דאמרינן אסור לאדם וכולי היכא דליכא עידי קנין ולא הקנה לה כתובה עד כאן. ואעפ\"י שאין לסמוך על זה דילמא מייתי עי��י קנין או אזלי למדינת הים מ\"מ למדנו כי עיקר הכתובה הוא הקנין ובזה אין עליו חולק. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל פ\"י מהלכות אישות אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו לה מידו שהוא חייב לה מאה או מאתים הרי זה מותר וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה הרי זה מותר לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב ע\"כ. ומדפלגינהו בתרתי משמע דעד שיהיה לו פנאי לא קאי אלא על הבבא האחרונה אם נתן לה מטלטלין אבל אם העיד עדים וקנה קנין אפי' עד כמה לא [חיישינן] ודבר ברור הוא. וטעמא דמלתא שלא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אבל על הקנין לא שייך האי טעמא וכן כתוב במרדכי בשם הסמ\"ג ודוקא יום או יומים כדי שלא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן כי לא התירו התפסת מטלטלי אלא מפני הדחק ולזמן מועט. ומיהו מודה אני לכתחלה יכתבו כתובה ויחתמו עליה דילמא אזלי או מייתי ומשום עצה טובה וכל זה חוזר על הכלל שכתבנו למעלה דסתם קנין לכתיבה עומד והכי איתא בפרק אף על פי כתבו וחתמו והבו לה אם קנו ממנו אין צריך לימלך בו עד כאן. והיא שנויה במתנת קרקע וכל שכן בשאר דברים ודברים פשוטים הם אינם כדאי להאריך בהם. אלא שראיתי לבעל הטורים סימן ס\"ו שכתב וז\"ל וכתב הרמב\"ם ז\"ל וכן אם העיד עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה ר' או ק' זהובים הרי זה מותר עד שיהיה לו פנאי לכתוב ע\"כ. הרי לך שהוא סובר דעד שיהיה לו פנאי קאי נמי על הבבא האמצעית ובמחילה מכבודו לא דקדק בלשון רבינו דהא פלגינהו בתרתי ועוד שכתב אחד הכותב בשטר ואחד שהעידו עליו וכולי הרי שהשוה בין שתי החלוקות וכן הבין בעל מגיד משנה דברי הרמב\"ם ז\"ל כמו שהבנתי אני שכתב וז\"ל וכתב רבינו בדין התפסת המטלטלין עד שיהא לו פנאי לכתוב שחכמים תקנו שיהו כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה ולא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן עד כאן. וכבר כתבתי פעמים רבות שעל בעל מגיד משנה יש לסמוך בהבנת דברי הרמב\"ם ז\"ל לפי שהוא בא לפרש דבריו ומדקדק בהם יפה. והראיה שבעל הטורים לא דקדק שהרי לא כתב לשונו ממש וקל להבין ואפשר שגם הוא לא כתב כן אלא לעצה טובה וכדכתיבנא לעיל. ואם תקשה עלי מלשון הסמ\"ג שכתב אחד הכותב כתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה מנה או מאתים במקום שאין כותבין כתובה וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה אף במקום שכותבין הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב כדאיתא פ\"ק דכתובות ע\"כ הרי לך בהדיא דלא סגי בעדים וקנין אלא במקום שאין כותבים ואתרא דידן במקום שכותבין הוא. ל\"ק דלא אמרה הרב ז\"ל לענין שלא יועיל הקנין במקום שכותבין דהא אין אחר הקנין כלום. ותו דבמקום שאין כותבין אפילו קנין א\"צ וגובה מתנאי ב\"ד אלא טעמו דכיון דהוי אתרא דכותבין לא סמכה דעתיה אלא בכתיבה ולא בקנין. ואפי' באתרא דאין כותבין לא ס\"ד בתנאי ב\"ד עד שיתפסוה מטלטלי או יכתבו או יקנו הילכך כיון דטעמא הוי משום דסמכא דעתיה כיון דאיכתיבא כתובה אע\"ג דלא אחתימה סמכה דעתה שהרי נשי לאו דינא גמירי לדעת שהכל תלוי בחתימה כיון דאיכא כתיבה וקנין כעובדא דידן. וזה טעם נכון למי שרוצה להודות על האמת. הילכך הסופרים שנהגו לעשות כן לאו בני גערה נינהו. ובתנאי שלא יאריכו זמן החתימה דילמא מיית חד מנייהו או אזיל לעלמא. וכמה פעמים באה לפני כתובה בלא חתימה ולפעמים בעד אחד ולכן טוב להזהירם שמיד למחר יחתמו הכתובה וכן עושין. אבל מה שיש להזהירם על מה שכותבין הכתובה ביום וחותמין אותם בלילה או ביום של אחריו וקונין קנין בלילה הוי מוקדם ופסול דהא סהדי הוא דמפקי לקלא דגרסינן בפ\"ב (דכתובות) [דגיטין] כתובתיה דחייא בר רב איכתבא ביממא ואיחתמא בלילא הוה רב התם ולא א\"ל ולא מידי לימא כשמואל ס\"ל לא עסוקים באותו ענין הוו ע\"כ. ורוב הפוסקים פסקו כרב מדקאמרה גמרא לימא כשמואל סבירא ליה משמע דלדחויי קא מכוין. ואם כן בעינן שיהיו עסוקים באותו ענין עד שתכנס הלילה אבל אם אינם עסוקים באותו ענין הוי מוקדם ובמצרים הסופר כותב הכתובה בביתו ומתחלת הלילה מתעסקין בענין ואז קונין הקנין ואית ליה קלא דאיכא כנופיא אבל מקמי הכי ליכא קלא ונמצא מוקדם ופסול ועל כן צריך להזהיר אותם שיכתבו זמן הכתובה היום של אחריו שהוא זמן הקנין ואז לא הוי מוקדם וכשר לכולי עלמא אבל זמן [החופה] ובשטר הכתובה ביום לדעת מאן דפסיק כשמואל דאמר כתובה כמעשה ב\"ד דמיא מה מעשה ב\"ד נכתב ביום ונחתם בלילה כשר אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. וקי\"ל הלכתא כשמואל בדיני. אבל לדעת הריא\"ף ובעל העטור והרמב\"ם ז\"ל דפסקו הלכה כרב צריך להזהיר אותם שיכתבו זמנו למחר וכתב הר\"ן ז\"ל דעל כרחין לא פליגי רב ושמואל אלא בשאין שם קנין ביום אבל אם יש קנין מודו דקנין קלא אית ליה. כדאמרינן בגט פשוט אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה. ומכאן גם כן ראיה למה שכתבנו למעלה שהכל הולך אחר הקנין אם קנו ביום קלא אית ליה ומאותה שעה משתעבד ואעפ\"י שלא חתמו כיון שכתבו סמכה דעתא לדעת כולי עלמא ואפילו שלא כתבו כיון שקנו יכול לבעול לדעת רוב הפוסקים. ואם לא קנו ביום אם עסוקים באותו ענין קונין וחותמים בלילה ואם לא היו עסוקין באותו ענין אין כותבין זמנו מיום הכתיבה אלא מיום החתימה אלא מיום החתימה שהוא זמן הקנין. וזה לשון התוספות ז\"ל פרק המביא תניין ומה שנוהגין לכתוב הכתובה בערב שבת ולחותמה במוצאי שבת אין נכון לעשות כן משום תוספת דדילמא לית ליה קלא ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש למידי וכו'. ולענין שאר שטרות אם עסוקים באותו ענין חותמין בלילה ואם לאו הוי מוקדם ופסול. ולענין גיטין אפילו עסוקין באותו ענין הוי פלוגתא בין הפוסקים ונכון להחמיר כנזכר לעיל. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באחד מן הכהנים שקדש אשה ונשאה סמוך לקדושין כמנהג. ונתיחד עמה ואמר שלא שמעה אותו לשמש ואמרה לו תמתין עד מוצאי שבת ושמש עמה דרך אברים והוציא שכבת זרע באותו מקום אבל לא הכניס האבר כלל ופירסה נדה ואחר טהרתה בא עליה ולא מצא לה בתולים והיא מודה לו שבפעם השניה לא ראתה דם בתולים אבל בפעם הראשונה נסתפקה אבל אמרה אמה כי בהיותה בת שש שנים נפלה ונשרו קצת בתוליה והביאו לפניהם החלוק שהיה לבוש בשעה שנתייחד עמה והיה בה דם בתולים כפי מה שהעידו. גם יש עדות שאומרים שביום ראשון שאלוהו מה אירע לך עם הכלה השיב אני לא הכרתי שום אשה מימי אלא זו שהיא מותרת לי כדי שאוכל להבחין. ורוב נשים בקלא דלא פסיק אומרות כי בתולה מצאה אלא שמעליל עליה לפחות לה מכתובתה ובאו לפני וחקרתי על הדבר ואמרתי לבעל לדעת מה בלבו הוי יודע שאפילו שתהיה אסורה עליך מפני שאתה כהן אתה צריך לפרוע לה כתובתה משלם. כיון ששמע כן חזר ואמר גם אני מסופק אם נכנס האבר באותו מקום לפי שהייתי שכור. אז אמרתי ודאי מתעולל עלילות הוא. עוד דקדקתי עליו ואמר דאין לו ספק שנבעלה תחתיו אלא שמא תחלה נבעלה וגם זו ראיה שלא היתה כוונתו אלא להפסידה כתו��תה. ומכל מקום צריך עיון אם היא מותרת לו או לא דלכאורה היה נראה לומר דשויתא אנפשיה חתיכה דאיסורא דליכא אלא חד ספיקא שמא תחתיו שמא אין תחתיו ולא אמרינן שמא מוכת עץ ואיכא תרי ספיקי דמוכת עץ לא שכיח וכן כתבו המפרשים וליכא למימר נמי הרי חזר בו ואמר שהוא מסופק ואיכא תרי ספיקי שמא נכנס שמא לא נכנס ואת\"ל לא נכנס שמא תחתיו שמא אין תחתיו. דהא לא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר אלא בתוך כדי דבור. ותו דלא חזר והודה לומר שנסתפק אלא אחר שאמרתי לו שחייב לפרוע לה כתובתה משלם. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאשה זו מותרת לבעלה הכהן דלדעת מקצת הגאונים בוגרת אין לה טענת דמים ואשה זו בוגרת היא וכלו דמיה. הילכך איכא תרי ספיקי ספק נבעלה ספק לא נבעלה ספק תחתיו ספק אין תחתיו וגם הריא\"ף ז\"ל זו הוא סברתו דכתב פרקא קמא דכתובות. גרסינן בפרק אלו נערות החרשת וכו' ומקשינן ובוגרת וכו'. ומפרקינן אי דקא טעין וכו' אלא הכא במאי עסקינן דאין לה טענת בתולים דקא טעין טענת דם דאמרינן האי בתולה היא אלא שכלו בתוליה ע\"כ. הרי לך לפי שיטה זו הבוגרת אין לה טענת דמים. ואפילו לדעת האחרונים שסוברים שגירסא זו משובשת היא אלא איפכא דבוגרת יש לה טענת דמים. מ\"מ הרי הם מודים דכי היכי [דאומרת מוכת עץ אני] דנאמנת לומר מוכת עץ אני. כיון דטענה הכי בודאי נאמנת ולא אמר נאמן לאוסרה עליו אלא במכחשת ואומרת בתולה שלימה נבעלתי. אי נמי בשותקת אבל בטוענת מוכת עץ נאמנת שלא תהיה אסורה לכהן וכן כתב הר\"ם והרשב\"א והר\"ן והריב\"ש ורוב האחרונים ז\"ל. הילכך גם לפי שיטה זו כיון שהיא טוענת נפלתי אינה נאסרת עליו. אבל מה שראוי לדקדק אם תהיה מותרת אפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב פי\"ח מהלכות איסורי ביאה כהן שקדש גדולה או קטנה ואחר זמן בא עליה וטען שנמצאת דרוסת איש נאסרה עליו מספק שמא קודם קדושין נבעלה או אחר קדושין ע\"כ. ולא כתב הרב ז\"ל מה טוענת היא משמע דבכל גונא נאסרה אפילו שתטעון מוכת עץ וטעמא דאיהו שויתא אנפשיה ספק חתיכא דאיסורא וכן כתב בעל מגיד משנה שכן נראה דעת הרב ז\"ל ומה שכתב שנמצאת דרוסת איש לאו למימרא שהוא טוען כך בודאי דהא מנא ידע ולאו שבאו עדים שזינתה דאם כן נחזי מאי אמרי אי קודם קדושין או אחר קדושין. וכתב בעל מגיד משנה דלהכי כתב דרוסת איש ולא כתב פתח פתוח לפי שב' סימנין יש לבתולה האחד דמים והאחד פתח פתוח וסבור רבינו דבכל אחד מהם הדין כן וכן מתבאר בגמרא והוא סבור שאפי' מצא דם יכול לטעון פתח פתוח כנזכר שם ולפיכך כתב סתם דרוסת איש עד כאן. וקשיא לי עלה טובא דקא פסיק ותני דרוסת איש והלא אפשר שאינה דרוסת איש אלא מקרה אירע לה ונפתח פתחה ונשרו בתוליה והכי הוה ליה למיתני ואחר כך נמצאת שאינה בתולה. ותו שהוא עושה את הרמב\"ם ז\"ל חולק על כל האחרונים ואם איתא לא שתיק הר\"ן וריב\"ש ז\"ל שהם אחרונים טפי לומר שהרמב\"ם ז\"ל חולק. לפיכך אני אומר כי סברת הרב ז\"ל כסברת האחרונים ומשום הכי קאמר דרוסת איש שהודית שנבעלה קודם קדושין. א\"נ בשותקת דשתיקה כהודאה. א\"נ באומרת בתולה שלימה נבעלתי והוא מכחישה בכל הני ליכא אלא חד ספקא ואסירא אבל בטוענת מוכת עץ אני בבריא נאמנת אפילו לענין שלא תאסר על בעלה הכהן. ואפילו לפי שטת בעל מגיד משנה אומר אני דמודה הרב בנדון דידן חדא שהרי טוענת מוכת עץ. ותו דאיכא דם בתולים אעפ\"י שהוא הכחיש ואמר שאינו דם בתולים. ותו דקלא דלא פסיק הוא שהיתה בתולה אלא שמעליל עליה לפחות מכתובתה ותו שהרי מודה שבא ע��יה דרך איברים ודילמא נכנס ולאו אדעתיה. ותו דאיכא סהדותא שאמר בפניהם דברים שמשמעותם שבא עליה. ותו דהא חזר לומר שהוא מסופק וכיון דאיכא כל הני טעמי עבדינן מינייהו ספקא אחרינא ולא מפקינן לה מבעלה. והוי יודע שאפי' שלא היו שם כל אלו הטעמים ויהיה סברת הרמב\"ם ז\"ל כדכתב בעל מגיד משנה דעתי לפסוק הלכה כדעת רוב האחרונים שלא להוציא אשה מבעלה וכל שכן בהצטרפות סברת הריא\"ף והגאונים ז\"ל דאמרי אין לבוגרת טענת דמים וקי\"ל שדברי הגאונים דברי קבלה הם ועליהם ראוי לסמוך. הילכך אשה זו מותרת לעמוד תחת בעלה כהן. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה ברודיס בראובן שמת והניח אלמנה. ובנים מאשה אחרת ותפסה מקצת מטלטלין וחפצים לפרעון כתובתה ונתפשרה עמה אפטרופוסי היתומים ונתנו לה מקצת מה שתפסה בתחלת פרעון והשאר לקחו עד שיתנו לה משאר מטלטלי הבית לתשלום כתובתה ולא השביעוה ולא עמדה שמנה ימים אחר מות בעלה ומתה גם היא ועתה לקחו יורשיה מה שהיה תחת ידה ותובעים שאר כתובתה מן האפטרופוסים והאפטרופוסים תובעים מה שגבתה לפי שלא נשבעה ושאלו ממני לדעת הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם האפטרופוסים ומוציאים מיורשי האשה אפילו מה שכבר גבתה כיון שלא נשבעה דגבייה בטעות היא אפילו הגבוה בית דין וכל שכן שהגבוה האפטרופוסים דאפילו מקצת כתובתה אין להם להגבותה עד שישביענה דסתם תנן והנפרעת מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה דדילמא צררי אתפסה לכולא כתובתה או מחלה לבעלה או מכרה כתובתה. וכיון דקי\"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ופירוש אין אדם מוריש לבניו ממון שחייב עליו שבועה הילכך הכל ליורשי הבעל. ואע\"ג דאיכא מאן דפסק כשמואל דאמר ומודה לי אבא שאם מתה על היורשים להביא ראיה הני מילי בממון שצריך ראיה למי הוא דדילמא ירושה נפלה לה או מתנה נפלה לה או מציאה או מעיסתה קמצה דכתיב וקובץ על יד ירבה. אבל בנדון דידן לא היה זמן לאחד מאלו. גם כי האפטרופוסים הגבוה הנכסים ועליהם באים לדון וקל להבין. ומיהו אם יש נכסים ידועים מנכסי נדוניתה כיון שהיא נוטלתן בלא שבועה גם היורשים שלה זכו בהם אע\"ג דאיתנהו ברשות יורשי הבעל וכן כתבו הפוסקים ודברים ברורים הם עיין בהלכות אישות פי\"ח ובמה שכתב עלה מגיד משנה: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא נכסי מלוג שלה או הנכסים הידועים מנדונייתה יורשיה יורשים אותם ושאר הנכסים יורשי הבעל יורשים אותם כל היכא דאיתנהו ואם יש שם נכסים שאינם ידועים לא לבעל ולא לאשה ויש זמן בנתים דאיכא למימר מעיסתה קמצה וכגון שהיתה חלוקתה מעיסתה או מציאה מצאה או מירושה נפלו לה או מתנה תלינן בכל הני ולא מפקינן מיורשי האשה אלא בראיה שיביאו יורשי הבעל וכן אם האשה נשאת והכניסה הנכסים לבעל שני לא מפקינן מיניה כיון שמתה אחר כך: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת הרי שאמרו יורשיה שכבר נשבעה על מי הראיה: ",
+            "<b>תשובה </b>כיון שהנכסים בחזקת יורשי הבעל הדבר ברור שעל יורשיה להביא ראיה שנשבעה ואם יש ליורשיה מגו יכולין לטעון אנו יודעים שנשבעה בודאי מגו שהיו יכולין לומר לא ירשנו ממורישתינו כלום יכולין לומר ירשנו אבל שלנו ירשנו כדין ונשבעים על טענה זו ונפטרים ממה שירשו. אבל אם יש עדים שירשו או שהם קרקעות אינם נאמנין במגו שהיו יכולין לומר החזרנו או חזרנו ולקחנו מכם דכיון דנחתו להו בתורת ירושה אין אדם מחזיר או חוזר ולוקח מה שהוא שלו בתורת ירושה הילכך ליכא מגו. ומגו דמצו למימר נאנסו נמי ליכא חדא דאונסא לא שכיח ואין זה מגו טוב. ותו דאי הוי במקום רואים היה צריך להביא ראיה דנאנסו. ועוד בקרוב אני לומר דאפילו נאנסו חייבין לשלם אם לא יביאו ראיה שנשבעה האלמנה דכיון דתפסי בנכסים שלא כדין הוו כגזלנים וחייבין בכל אונסין. ודין זה עוד צריך לי עיון ומכל מקום ודאי דאין כאן מגו. והוי יודע דכתבו התוספות בפרק הכותב דמגו למפרע לא אמרינן דלא אמרינן מגו אלא היכא דמצי למטען השתא שתי הטענות אבל אם אין יכול לטעון עתה אותה טענה מגו למפרע שהיה יכול לטעון מתחלה לא אמרינן הילכך הנכסים הידועים לבעל הרי הם בחזקת יורשיו והמוציא עליו הראיה אע\"ג שהנכסים מונחים ברשות יורשי האשה ואם טענו אתם יודעים שנשבעה נשבעין שלא ידענו שנשבעה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו ראובן הלוה לשמעון סחורה במשקל ומתו שניהם וראובן הניח בנים גדולים וקטנים ושמעון הניח בנים גדולים ויתומי ראובן הגדולים שהם אפטרופי הקטנים תובעים מיתומי שמעון חוב אביהם והסחורה הוזלה עתה ושואלין כמו שהיתה שוה עת לקיחתה ויתומי שמעון משיבין שאינם חייבין כי אם סחורה במשקל כי ברור הוא כי היה לאבינו מאותה סחורה מעט מזער בחצל ואפילו גרגיר אחד. ועוד כי יצא השער בשוק והיה יכול לקנות במעות. ילמדנו רבינו מורה צדק הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם יורשי שמעון כיון שלא עשה ראובן את הסחורה דמים מחזיר לו את הסחורה במשקל שלקחה ממנו. וגדולה מזו אני אומר שאם ירצו בני שמעון לשום את הסחורה כאשר היתה שוה בשעת ההלואה ולהוסיף לו במשקל כפי מה ששוה עתה הוי רבית שהרי עשר משקלות לקח ממנו וי\"ב משקלות מחזיר לו ואקרי כאן נשך כל דבר אשר ישך ואם ירצו בני שמעון לתת ליתומי ראובן המעות אשר מכר בהם הסחורה או חליפין אשר החליפה בהם אין בזה חשש רבית אע\"ג דעתה הוזלה הסחורה ההיא ואינה שוה כל כך מעות או כל כך חליפין כיון שכבר נמכרה הסחורה בשעת היוקר. ומה שבא בשאלה שהיה לשמעון מאותו המין ויצא השער לא נפקא מינה מידי לענין דינא אלא ללמדנו שראובן ושמעון לא עבדו איסורא להלוות סאה בסאה לענין שאם הוקרה הסחורה לא הוי רבית אבל לענין אם הוזלה לא נפקא מינה מידי דבין אם היה לו מאותו המין או לא היה לו או יצא השער או לא לעולם משלם לו במשקל או במדה אשר לקח זהו הדין הברור אבל אם ירצה הדיין לעשות פשרה כיון שיתומי ראובן מפסידין שאם היתה סחורתם בידם היו מוכרין בשעת היוקר ובני שמעון מרויחים ונמצא הלה עושה סחורה בפרתו של חברו הרשות בידו וכן נכון לעשות ואם יש עדים שתבע ראובן את שמעון או הבנים לבנים את הסחורה בזמן היוקר ולא רצו ליתנם להם חייבים משום דינא דגרמי כשורף שטרותיו של חברו שחייב מדין מזיק וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן גזל את שמעון ולא הספיק להעמידו בדין עד שמת ובאו יורשי שמעון ותבעוהו גזלת את אבינו מנה שכך פקדנו ובאו עדים שגזלו אבל אינם יודעים כמה שאם היה אביהם חי היה נשבע ונוטל כדתנן במתניתין פרק כל הנשבעין יורשי שמעון נמי נשבעין שגזל את אביהם מנה וכן פקדנו אבא ושלא פרעו ונוטלין או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>כך היה נראה לכאורה דיורש כרעיה דאבוה הוא וכיון שטוען ודאי גזלת את אבי מנה שישבע ויטול. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו מהאי טעמא הוא דכיון דשבועה זו תקנתא דרבנן היא לנגזל ולנחבל ולשכיר גופייהו תקינו רבנן שיהיו נשבעין ונוטלין אבל לא תקינו שיוריש שבועה זו לבניו אלא שבקוה אדינא דאורייתא וטעמא דמלתא כיון דלא שכיח כולי האי שימות קודם שיעמוד בדין לא תקינו רבנן והכי איתא בירושלמי בהדיא דכל היכא דשכיר חי ומת בעל הבית דינו עם היתומים כדינו עם אביהם אבל אם מת השכיר לא תקינו ביתומיו כלום ואינו מוריש שבועתו לבניו שישבעו שפקדם אביהם שלא נפרע כי דיים שתקנו לשכיר בעצמו בעודו חי והיינו דקתני תנא השכיר עד כאן. וא\"ת בשלמא שוכר וחובל אית להו תקנתא שנשבעין ונפטרין אבל גזלן בעדים חשוד על השבועה הוא ואין משביעין אותו ונמצאו היתומים מפסידין הא לא קשיא כלל דהוה ליה חשוד על השבועה ושכנגדו נשבע ונוטל וכיון שהיורש טוען בודאי שגזלת את אבי מנה נשבע ונוטל ולא מפני תקנת המשנה אלא מפני שכנגדו חשוד על השבועה ואם אין היורש טוען בודאי מחרימין חרם סתם כפי תקנת הגאונים ז\"ל. וא\"ת כיון דגזלן אין יכול להשבע היינו שכנגדו חשוד על השבועה ותרתי למה לי. ויש לומר דתרי גווני חשוד קתני או משום גזלנותא או משום שעבר על השבועה כנזכר לעיל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שכתב לשמעון שטר מתנה וכתב בה בבטול כל מודעי ופסל עידי המודעות בכל חזוקי סופר ועתה טוען דאנוס היה אבל לא כתב מודעא והביא עדים ראובן ששמעון גזם עליו וידעינן באונסיה וקא מיבעיא לן לדעת האומרים דבמתנה לא מהני בטול אלא כיון דידעי סהדי באונסיה אין מתנתו מתנה. ולדעת הרשב\"א נמי לא תיבעי לן דכיון דפסל עידי המודעא אעפ\"י שבשעת המודעא אמר אעפ\"י שאפסול עידי המודעא אנוס אני והריני מוסר מודעא על הפסול דפשיטא שדבריו האחרונים עיקר דאלת\"ה אין לדבר תקנה אלא כי קמיבעיא לן לדעת הר\"ן ז\"ל שכתב שאם מסר מודעא על פסול העדים שהמודעא קיימת והמכר בטל ואין לדבר תקנה מאי: ",
+            "<b>תשובה </b>בנדון דידן לכולי עלמא שטר המתנה קיים וגובה מתנתו אע\"ג דאיכא סהדי דידעי באונסיה כיון דלא מסר מודעא על פסול העדים הילכך כל עד שיבוא לפנינו לומר שהיה אנוס הרי הוא פסול שכבר פסלו על עצמו והוא לא מסר מודעא על פסול העדים דנהי דידעי סהדי באונסיה הא לא ידעי שהיה אנוס על פסול העדים אלא על המעשה הם מעידים שהיה באונס ולא על תנאי שטר המתנה ודברים ברורים הם לבעלי העינים לבלתי מתעקשים. והוי יודע שאין אני סומך לעשות מעשה כדעת הר\"ן נגד כל גאוני עולם הילכך אם פסל באחרונה עידי המודעא המעשה האחרון קיים בכל הדברים כולן בין במכר או מתנה או גט או פשרה. גם אם יועיל ביטול המודעא לענין מתנה דעתי מסכמת לדעת האומרים דאם ביטל המודעא הרי המתנה קיימת דלהכי כתבינן בשטרי מתנות בבטול כל מודעי שאם מסר מודעא שתתבטל המודעא. ומנא אמינא לה דהשתא גיטין דחמירי אם מסר מודעא אגיטא אם ביטל המודעה בשעת מסירת הגט מועיל אע\"ג דאיכא איסור אשת איש כ\"ש ממון הקל דאם ביטל המודעא שהמתנה קיימת דאגב אונסיה גמר ויהיב. כללא דמלתא דבנדון דידן שלא מסר מודעא וכתב בשטר המתנה שפסל עידי המודעא לכולי עלמא המתנה קיימת ומינה לא תזוז. וא\"ת שזה לא פסל אלא עידי המודעא ומודעא אין כאן יבואו עדים ויעידו על אונסו ויש לומר כיון שלא מסר מודעא דעתו היה לפסול כל מי שיעיד על האונס נדון זה צריך עיון. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בשמעון שיש עליו לראובן שלשה מיני חובות אחד בשטר והגיע זמנו ואחד בעל פה ולא הגיע זמנו ואחד ערבות והגיע זמנו ונ��ן לו מקצת החוב סתם לוה אומר מהחוב שיש עליו שטר פרעתי ומלוה אומר משטר הערבות או מהמלוה על פה נפרעתי הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם הלוה שאין אדם מניח חובו ופורע ערבות ומינה נמי דלא שביק איניש מלוה שהגיע זמנה ופורע חוב דאכתי לא מטא זמניה אבל היכא דאיכא עליו שטר חוב ומלוה על פה דתרווייהו מטו זמנייהו וזה פרע לו בסתם בפני עדים ואין העדים יודעים לברר על אי זה חוב היה הפרעון דאי אין שם עדים כלל אין כאן שאלה דמגו שיכול לומר לא פרעת לי דבר נאמן לומר מחוב שבע\"פ פרעת לי ולדעת כן קבלתים אבל היכא דפרעו בפני עדים סתם יש מקום לשאול משום דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה. ומ\"מ י\"ל דכיון דפרע סתם לדעתו של מלוה פרע שיטלם מאי זה חוב שירצה ואדרבא מימר אמר יקח מהחוב שבע\"פ דלא ליתיה לטרדן כיון שאין לבו בטוח יבוא וידחוק אותי במלוה על פה אבל מלוה שבשטר לבו בטוח ולא ידחוק אותי. וראיה לדין זה מהאי דאמרינן ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א\"ל פרעתיך אמר ליה הנהו סטראי נינהו כלומר מצד אחר אתה חייב לי ובודאי דמלוה על פה היא דאי מלוה בשטר פשיטא ובמאי פליגי אמוראי ועלה דהך כתבו המפרשים ז\"ל אכולה שמעתין בשאין (המלוה) [הלוה] מודה שהיה חייב לו סטראי ואין למלוה ראיה על זה אבל היכא דאיכא שני חובות ודאין עליו ונתן לו פרעון סתם והן חלוקין על אי זה מהם פרע והעדים אין יודעין לברר דעת רבינו הרא\"ה ז\"ל דמסתמא על דעתו של מלוה הוא פורע שיטלם מאיזה חוב שירצה שהגיע זמנו כיון דיהיב ליה סתם ולא פירש ומיהו אם האחד חוב והאחד ערבות ואפילו בקבלנות סתמא על החוב הוא דלא שביק איניש חוביה ופרע ערבנותיה כך כתב הריטב\"א ז\"ל בחדושיו והרי זה כמו שכתבתי וכל שכן עם הטעם שכתבתי דניחא ליה נמי ללוה דליפרע חוב שבעל פה דלאו ברשיעי עסקינן שסומך לכפור מלוה שבעל פה ואם הוא רשע מהאי טעמא נמי ראוי שיטלם מחוב שבעל פה וממה נפשך דינא הכי ודוק ותשכח. ואע\"ג דכתב הרא\"ש ז\"ל דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה שהיא על פה מכל מקום מאי דכתיבנא מסתבר טפי. ותו דהוי מלתא מציעתא שהרי כתב הר\"ן ז\"ל שאפי' אמר הלוה מן השטר אני פורע והמלוה קבל בשתיקה יכול לומר אחר כך ממלוה שבע\"פ נפרעתי ומה שכתבתי היא הסברא הממוצעת שאם פרע לו סתם על דעת המלוה סמך שיטלם ממה שירצה אבל אם פירש לו מהמלוה שבשטר לאו כל כמיניה לקחתו ממלוה שבעל פה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מי שאמר לחברו מהימנת עלי דקי\"ל אם פרעיה בפני ב' עדים מהימן דטפי מנפשיה הימניה טפי מסהדי לא הימניה אם כן מה הועיל נאמנותו. ותו אם פרעו בעד אחד מאי: ",
+            "<b>תשובה </b>נפקא מינה אם אמר לו השבע שלא פרעתיך אחר תקנת שבועת היסת או אם פגם את שטרו שחייב שבועה מן המשנה הועיל לו תנאו לענין שלא יכול להשביעו ולענין עד אחד מלשון רב פפא משמע דפטור דקאמר טפי מסהדי מי הימניה משמע טפי מתרי סהדי לא הימניה אבל טפי מחד סהדא הימניה והימניה. ומיהו אין מכאן ראיה דמשום דעובדא הוה בתרי סהדי אמר טפי מסהדי מי הימניה. אי נמי לאתמוהי עלייהו דאביי ורבא דאמרו דהימניה טפי מסהדי אמר הכי אבל לעולם אימא דאפי' טפי מחד סהדא לא הימניה לדעת רב פפא דקיימא לן כותיה וכן הסכימו המפרשים מדקאמר מהימנת עלי משמע עלי אני מאמינך אבל לא טפי מעד אחד ומשביעין אותו שבועה מן התורה והכי נמי משמע לי מהא דתניא כל מקום ששניהם מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ואם תמצא לומר שהדבר שקול לא מפקינן ממונא אלא ע\"י שבועה מן התורה והאומר בכי האי דאוקומי ממונא הוא כיון שהשטר קיים והעד אינו נאמן על הפרעון אין שומעין לו דקיימא לן שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי. ומינה נמי דאפי' אם היה הדבר מחלוקת פוסקים לא מפקינן מיניה ממונא אם לא יהיו הרוב שאנו רגילים לפסוק בהם אומרים דהימניה טפי מחד סהדא או אם יהיה אתריה דמר דאז אני רגיל לעשות מעשה כמותו אפי' לאפוקי ממונא ומכל מקום בנדון זה הדבר ברור דטפי מחד סהדא לא הימניה וכדברירנא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני כמי אני רגיל לפסוק באומר לחברו מנה לי בידך והלה אומר איני חייב לך כלום אם צריך לפרש טענתו או לא דאיפליגו בה קמאי דרבינו תם והרא\"ש וקצת האחרונים ז\"ל סוברים דצריך לפרש טענתו ורש\"י ואבי העזרי וקצת אחרונים ז\"ל סבירא להו דאין צריך לפרש טענתו: ",
+            "<b>תשובה </b>אם אני רואה את הנתבע כמערים לסתום טענתו אני משתדל עמו עד שיפרש טענתו כדי שלא יבואו לידי שבועת שקר ואני מאיים עליו שאם לא יפרש אפסוק הדין עליו וכיוצא באלו הדברים ודוחה אותם מיום אל יום עד שיברר טענתו. ואם לעולם עומד בדבורו אין אני כופה אותו ולא פוסק הדין עליו דדלמא מלוה ישנה יש לו עליו או גזלו או עשקו או כיוצא בדברים אלו והוא מפחד שאם יפרש יפסיד ויש לזה ראיה מהא דריש מציעא דמשביעין אותו שאין לו בה פחות מחציה ואין משביעין אותו שהוא מצאה משום דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו. ובשעת השבועה אני מדקדק עליו כדי שלא יורה היתר לעצמו. ואם אין אני רואה בו שהוא כמערים אין אני אומר לו כלום אבל אם טוען שכנגדו יפרש דבריו אני אומר לו פרש דבריך מה שאתה אומר איני חייב לך כלום הוא מפני שלא לוית או דילמא לוית ופרעת או יש לך עליו ממקום אחר. ודמיא הא להא דאמרינן שאם טען שטר פרוע הוא משביעין אותו ואם הוא לא טען אמרינן ליה זיל שלים ואם טען תעשו הדין אז אומרים לו מה תרצה אתה שיעשה לך אם הזכיר השבועה משביעין אותו ואם לא הזכיר דבר אין משביעין אותו. ואי צורבא מרבנן הוא איכא פלוגתא אי משביעין ליה וכתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה דמשביעין ליה וכן ראוי לדון שלא יאמרו קא מחנפי רבנן אהדדי ואי משום טעמא שלא יאמר דחשדינן ליה אנן לא חשדינן ליה אלא בעל דינו הוא דחשיד ליה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי במעשה שהניח ישראל חביות של יין של צמוקים בבית אחד של החצר והניח המפתח ביד הנער והנער נתן המפתח ביד העכו\"ם שומר הפתח ובתוך הבית שיש בו היין יש דברים אחרים שהם נתונים ברשות העכו\"ם שאפי' יכנס אין אדם אומר לו למה נכנסת. אבל היין עדיין לא נגמר אלא אחר שנשרו הצמוקים במים ג' ימים כמנהג מוציאין את הצמוקים ודורסין אותן ברגל בתוך גיגית גדולה ואחר כך מחזירין את הצמוקין בתוך החביות ועולה החרצנים והזג למעלה על פי החביות והמים למטה ובאותו הזמן נשאר המפתח ביד העכו\"ם מקצת היום וכל הלילה והוא ישמעאלי שהיין אסור להם כפי דתם היש לחוש למגע או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>תחלה צריך לדקדק אם מה שדורסין בתוך המאגוד נקרא המשכה או לא. כתוב בהגה\"ה וזה לשונה ורש\"י וריב\"ן פירשו דאפילו בלא נתינת סל אלא שפנה את הענבים אילך ואילך ויין צלול בכוס באמצע נקרא המשכה. ושמא לדבריהם זהו בשלא נשארו ענבים עד שולי הגיגית שהיין צלול שם עד כאן בנדון דידן הדבר ברור שנשארים הצמוקים בשולי הגיגית. עוד נראה לומר שלא תקרא זו המשכה כיון שהוא עתיד לחזור ולערב הכל כאשר הוא המנהג ואין עושה כן אלא כדי שיהיה נוח לידרס וכיון שלא נתכוון להמשיך לא תקרא המשכה ועוד שאפי' מה שעוצרים הצמוקים בשעת הדריסה לא הוי המשכה שהרי אין המשקה צלול כלל אלא מעורב בו חרצנים וזגים וצמוקים שלמים וזה נראה לעין ודכותה אמרו המפרשים ז\"ל וזה לשונם וגיגית שהיא דרוכה ועדיין לא המשיכו ממנה ורצה ישראל או אחר לקחת ממנה בכוס לנסות אם הוא טוב אם לאו יקח יין וענבים יחד שלא תחשב המשכה ותאסר הגיגית אם יגע בה עכו\"ם מכאן ואילך. הילכך בנדון דידן כיון שבשעה שלוקח המשקה מתוך המאגיד אינו מדקדק שיהיה צלול לא הויא המשכה כיון שאינו נבדל מן הזגים והחרצנים דומיא דסל וגרגותני שהיין שנכנסו בהם הוא צלול ומובדל מחרצנים וזגים וכיון שנתברר דלא חשיבא המשכה אפי' אי הוה ידעינן בודאי שנגע העכו\"ם מותר וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל עכו\"ם שהיה דורס ענבים בחבית אעפ\"י שהיין צף ע\"ג ידיו אין חוששין משום יין נסך וכ\"ש היכא שהדבר ספק. והוי יודע כי חכמי הצרפתים מקילים לומר דר\"ה דקאמר מכיון שהתחיל לימשך דווקא משהתחיל לימשך לבור קאמר אבל מתחתונו לעליונו לא הוי המשכה ולפיכך הם מתירין לדרוך עם העכו\"ם בגת פקוק אע\"ג שאין אנו סומכין עליהם בזה מ\"מ למדנו דבעיקר דינא איכא פלוגתא וכיון דאיכא הנך טעמי דאמרינן לעיל אזלינן לקולא. עוד צ\"ל אי חיישינן שמא נגע או לא. תחלה צריך שתדע שכל הישמעאלים אסור להם שתיית היין בדתם וגם הנגיעה בו לפי שהם יש להם כלל גדול כל דבר האסור הוא טמא והם נזהרים הרבה מהנגיעה בדברים הטמאים וזה מפורסם מאד הילכך בנ\"ד כמה ספקי חדא שמא זה הנכרי שומר דתו ולא שתה ולא נגע או דילמא הרי הוא מכלל אותם שאינם חוששין לדתם ושותה יין ואת\"ל שהוא מאלו שמא פתח הבית שמא לא פתח ואם תמצא לומר פתח שמא נגע ביין שמא לא נגע ותו דאזלינן בתר רובא ורוב הישמעאלים נזהרים מנגיעת היין. ותו דכיון דלא נמצא הנכרי בצד היין כיון שנתפס על הנגיעה אעפ\"י שאינו נתפס על הכניסה איכא כמה רבוותא דאמרי דהיין מותר דתרתי בעינן לאסור שיהיה נמצא הנכרי בצד היין ולא יהיה נתפס על הכניסה ואע\"ג דיש חולקין בזה מכל מקום בנדון דידן שהעכו\"ם ישמעאל אזלינן לקולא במלתא דפלוגתא. ותו דכיון דישראל דר באותו חצר מרתת הישמעאלי ואמר השתא חזי לי ישראל דתניא בפרק רבי ישמעאל אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עכו\"ם ומלאהו יין ישראל דר באותו חצר מותר ואעפ\"י שאין מפתח וחותם בידו וכו'. ואיפסיקא הלכתא כתנא קמא דקאי כרבי אליעזר וא\"ת דהתם איירי דאין המפתח ולא חותם ביד ישראל וגם לא ביד הישמעאלי אבל בנדון דידן המפתח היה ביד העכו\"ם י\"ל דהכא נמי אע\"ג שהמפתח ביד העכו\"ם כיון שהוא שומר החצר חזקה לא מרע נפשיה ומרתת ולא נגע ולא זייף וזה טעם נכון בהוראה זו ועדיף האי טעמא מהא דאמרינן בגמרא דקלא ברשות הרבים ופסיק רישיה דתלינן דאמר עכו\"ם דילמא אבדה בהמתו וסליק התם לעיוני בתרהא והלכתא כרבינא לקולא והרי אתה רואה שחששא זו רחוקה ואפ\"ה תלינן בה וכ\"ש הכא דתלינן דילמא חזי ליה ישראל שיכנס אל היין פתאום ומרע חזקתה וכמה איסורי תורה התירו משום חזקה זו כ\"ש איסור מגע ישמעאל שאינו עובד ע\"ז וגדולה מזו התיר ר\"ת ז\"ל וז\"ל הסמ\"ג ומעשה היה שהלכו יהודים מיישובם למנין ביום הכפורים והניחה יהודית אחת מפתח המרתף ביד אשה נכרית שכנה והתיר רבינו תם ז\"ל את היין מפני שאומרים העכו\"ם יהודאי לא מנטרי שבתא כדאמרן פרקא קמא דע\"ז עכ\"ל. והרי מכאן ראיה גמורה לנדון שלנו ומכל שכן השתא ומה התם שהלכו חוץ לעיר ממש לא חששו. הכא שהם דרים בחצר לא כל שכן ואפי' שהיה המפתח ביד הנכרי בלילה אין לחוש כלל. תדע שלא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל דגרסינן בירושלמי קרונות של בית רבי הפליגו ארבע מילין והתיר רבי את היין מפני שיש בדרך כובין ואיטדי וסבורים שהם בני אדם ממש ויראים ליגע ביין עכ\"ל. ותו איכא טעמא אחרינא להתיר כיון שלא מסר לו המפתח אלא הנער ולא בעל הבית מרתת ולא נכנס וכל שכן דלא נגע דנתפס נמי על הכניסה שיודע הוא כי מיד ישאלו המפתח מן הנער והנער ישאל מאתו המפתח. ותו דלמאי ניחוש אי שמא נגע בחנם לא חיישינן. ואי כדי לשתות ממנו כמות שהוא בלתי בישול בשמש מעורב עם החרצנים והזגים לא חיישינן. ואי משום אחלופי כלומר שלקח מן היין ונתן במקומו מים אין זה דרך הישמעאלים שאם היו מוצאין ברשותו יין היו קונסין ומייסרים אותו הילכך אין לחוש. ותו דמסירת המפתח מסרו לו לא שמירת הבית. וז\"ל הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה ואם אמר לו אחוז מפתח זה עד שאביא היין מותר שלא מסר לו שמירת הבית אלא שמירת המפתח עכ\"ל והכא נמי כיון שבתחלה היה המפתח ביד הישראל והנער מסרו לו אין כאן מסירת שמירת הבית אלא שמירת מפתח וברור הוא: ",
+            "<b>עוד </b>אני אומר כי אין יין זה ראוי להקריבו על גבי המזבח דבשלמא יין מגתו כיון שדרך בני אדם לשתותו ומשכר כשר בדיעבד וכן יין צמוקים אחר שנתחמם או אחר שיעבור עליו זמן מה ראוי לשתותו ומשכר וכשר בדיעבד אבל צמוקים שרוים במים מיא בעלמא הוא ואין ראוי לנסך על גבי המזבח דהקריבהו נא לפחתך ואין דרך בני אדם לשתותו ואפילו שימצא אחד או שנים שותין אותו אקראי בעלמא לא נקרא זה דרך בני אדם לשתותו. ותו דמידי דמשכר בעינן וזה אינו משכר כלל עד שיתיישן לפי שעדיין לא עמד כוחו בו ולכן איני רואה שיהיה זה ראוי לינסך על גבי המזבח בעודו בחבית עם הצמוקים וכיון שכן אינו נאסר במגע העכו\"ם לדעתי כי התורה אמרה נסך שכר וזה אינו שכר. ומפני שאין אני צריך בהוראה זו לטעם זה לא הארכתי בו אבל דעתי נוטה לסמוך עליו. והראיה שאינו משכר שהרי הישמעאלים נאסר להם השכרות ושותין האכסמה בפומבי ומוכרין אותה בחנויות ואין מוחה בידם והיא צמוקים כתושים שרויין במים ומעבירין אותו במסננת. ועדיין אבקש לי ראיה לדין זה כי מה שכתבתי הוא מסברתי החלושה. אבל בנדון דידן לדעת כולי עלמא מותר ואין כאן בית מיחוש וכל שכן בהצטרפות הטעם האחרון הזה והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בשכיר וחבריו שתקנו להם שישבע ויטול וזה טוענו פחות משתי כסף וזה אומר איני רוצה לישבע עד שיהיה כפירת הטענה שתי כסף כדעת הרמב\"ם ז\"ל ורוב האחרונים הילך העני בפחי נפש ומה תקנה יעשו לו: ",
+            "<b>תשובה </b>מכח קושיא זו כתבו רבותיו של הרמב\"ם ז\"ל והראב\"ד וקצת מפרשים דשבועת המשנה באה אפי' על פחות משתי כסף ובלבד שיהיה כפירה פרוטה. וקושטא דמתני' מסייע ליה להרמב\"ם ולבעלי שטתו דקתני כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעים ונוטלין משמע כעין נשבעין שבתורה ומהאי טעמא נמי תקנוה בנקיטת חפץ ככל טכסיסי שבועה דאורייתא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ומה ששאלת הילך העני בפחי נפש משביעין את ב\"ה שבועת היסת כשאר טענות ויקח את השבועה וילך. ואם היה חשוד על השבועה לא י��בע דשבועת היסת תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. ומיהו מסתברא לי בהא כיון דעיקר תקנת שבועה היא על השכיר ומשום דליכא ב' כסף שקלינן לה משכיר כיון שכנגדו חשוד סמכינן אהנך רבוותא דסבירא להו דשכיר נשבע ונוטל אפי' אין בטענה שתי כסף. כללא דמלתא היכא דשוכר כשר לשבועה שאין השכיר הולך בפחי נפש לגמרי פסקינן כהרמב\"ם ז\"ל דמסתבר טעמיה. והיכא דשוכר חשוד על השבועה שהשכיר הולך בפחי נפש לגמרי פסקינן כהנך רבוותא דמסתבר טעמייהו ונשבע שכיר ונוטל. והנראה לע\"ד כתבתי:. "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>לרודיס לחכם כ\"ר חיים אל פואל נר\"ו ראובן שהוציא שטר על שמעון איך חייב לו ת\"ק דוקאט\"י שהם לערך ס' עוטמני הדוקאטי לזמן פלוני והתנה עמו שלא יפרע לו כי אם במטבע זהב דוקאטי ויניצי\"אה והנה קרה עתה בעת הפרעון עלו הדוקאטי ויש קצת סוחרים קונים אותם בס\"א אמנם בעלי חנויות והשלחנים אינם קונים הדוקאטי אלא בס' עוטמנים וגם בעת פרעון השטר חקר עבדך לדעת איך היו פורעים בעלי חובות אחרים חובותם ומצאתי שהיו נוטלים הדוקאטי בס' לא יותר. עוד ראיתי שמנהג הארץ הוא כשהדוקאטי קונים אותו הסוחרים ההולכים למצרים קונים אותו בששים אמנם סוחרי הארץ הלזו אינם קונים אותו אלא בנ\"ט וכשקונים הסוחרים בס\"א אנשי העיר קונים בס' לא יותר וראובן טוען שיתן לו הדוקאטי לערך ס' כאשר כתוב בשטרו ושמעון טוען שאין רוצה ליתן הדוקאטי אלא בס\"א כיון שיש סוחרים קונין אותו בס\"א משום חשש רבית. ועתה יורה המורה האם חשוב שער זה כדורמוס בעבור אותם סוחרים שקונים בס\"א ויקבל ראובן הדוקאטי בס\"א או לא חשוב שער זה הואיל שבשעת הפרעון שאר בעלי חובות שבעיר לא העלו על שער הדוקאטי וגם בעלי החניות לא היו קונים אותם יתר על ס' אם מחוייב שמעון מכח זה לפרוע לראובן הדוקאטי לערך ס' עוטמנים כמו שמחוייב לתת לו מטבע זהב ויניציאנוש מכח שטרו זה. יורנו מורה צדק בדרך לא נכשל בה: ",
+            "<b>תשובה </b>מתוך דברי השאלה אני רואה שאם עלו הדוקאטי וכולם היו קונים אותה בס\"א דאיכא צד רבית ונותן לו הדוקאטי לערך ס\"א ואם כך היא השאלה איני רואה לה מקום דהא בין שתהיה ההלואה דינרי זהב כדמשמע לשון השטר דהיינו סאה בסאה דקי\"ל דהבא פירא הוי. ובין שתהיה עיקר המלוה עוטמני דקיימא לן כספא טבעא הוי היינו אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער תרוייהו חד דינא אית להו דאם יצא השער פוסקין ולווין סאה בסאה. והכי איתא בגמרא פרק איזהו נשך אמר רב הונא כיון ששמע' להא דאמר שמואל ברבי חייא אמר רבי אלעזר לוין אמר איהו נמי לוין וכן הלכתא דלוין סתם ופורעין סתם על שער שבשוק ואיתא בהל' ונראה שהוא מוסכם. ומעתה השאלה פשוטה משני טעמים שאם המלוה היא דינרי זהב כדמשמע לשון השטר רחוק הוא שלא היה לשמעון דינר זהב באותה שעה וקיימא לן דאם יש לו סאה לוה עליה כמה סאין ואם יש לו דינר לוה עליו כמה דינרין. והיה לך לחקור אם היה לשמעון דינר זהב באותה שעה או לא. ואם המלוה היתה עוטמני של כסף דטעמא הוי משום אין פוסקין על הפירות הא איכא כמה רבוותא דפסקו דבהא נמי אם יש לו סאה פוסק עליה כמה סאין. ולעניות דעתי מכל שכן הוא דאם בתורת הלואה דלא אסרה תורה רבית אלא בדרך הלואה לוין על סאה אחת כמה סאין. כל שכן כשהוא דרך מקח וממכר דפוסק על סאה אחת כמה סאין דלא אסרה תורה רבית דרך מקח וממכר. ואעפ\"י שכתב בעל מגיד משנה שדעת הרמב\"ם ז\"ל שאם אין לו אלא סאה אינו יכול לפסוק אלא על סאה. מ\"מ אני לומד מלשון הרב היפך זה וז\"ל במה דברים אמורים בשלא היה לו כלום מאותו המין בעת שפסק אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אעפ\"י שעדיין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מותר לפסוק עליו אף עפ\"י שעדיין לא יצא השער עכ\"ל. ולדעת מגיד משנה מה לו להזכיר כלום מאותו המין כיון דלא תלי טעמא בהכי הכי הול\"ל ואם יש לו אעפ\"י שלא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק. אלא משמע דהרב ז\"ל תרתי קאמר אם יש לו כלום מאותו המין פוסק עליו אפילו הרבה. ואם אין לו כלל אבל יש לו אלא שלא נגמרה מלאכתו ג\"כ פוסק וכן דקדקתי מדברי רש\"י שכתב על משנת הלויני עד שיבא בני דכיון דיש לו שפיר דמי דהא סאה בסאה דרבנן הוא דלאו נשך דאורייתא וכי יש לו לא גזור ע\"כ. וה\"ה והוא הטעם בפוסקין על הפירות דהא מדרבנן הוא וכל שכן הוא כמו שכתבתי למעלה. ופשטא דמלתא נמי הכי איתא דכי היכי דפוסקין ומלוין הם שוים לענין אם יצא השער בדין הוא שיהיו שוים לענין אם יש לו כלום מאותו המין. ואפילו אם תרצה לומר דנדון דידן הוי פסיקא ושדברי הרב כדעת בעל מגיד משנה. וכן נראה ממה שכתב פרק עשירי מלוה ולוה וז\"ל. אם יש לו חטין כשיעור מעותיו מותר ע\"כ. וגם לשון זה יש לדחות אלא שראיתי גם הרשב\"א ז\"ל כתב כן כדעת הרמב\"ם ז\"ל. ויש לנו לבטל דעתנו מפני דעתם ז\"ל. מכל מקום הא איכא טעמא רבא השוה לכלם דהא יצא השער ופוסק עמו. דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אין פוסקין על שער של עיירות. מאי טעמא משום דלא קביע תרעייהו ופירשו ז\"ל דבעיירות קטנות אינו נמשך השער אלא מעט ותיכף מתייקר ומשום הכי הוי כאלו לא יצא השער ואלו רודיס מדינה גדולה היא והשער שלה קבוע הוא שהרי במקרה עולה הזהב בזמן שיש סוחרים הבאים למצרים והשער הקבוע שלה הוא ס'. הילכך אפילו שעלה בעת הפרעון לששים ואחר מקרה גמור הוא. תדע שהרי כשילכו הסוחרים חוזר לששים כמו שהיה ואפילו אם לא יחזור אלא יעמוד לעולם בששים ואחד וכולם קונים אותו בששים ואחד. אפילו הכי כיון שיצא השער בששים בשעה שפסק עמו נותן לו לשער ששים ואין כאן חשש רבית ועדיף נדון דידן מדורמוס דהתם לא משיך תרעייהו כולי האי. אבל משיך טפי משוק של עיירות דלא קביע כלל. ודמיא נדון דידן לאכלבי וארבי דמשוך תרעייהו לזמן מרובה. והכא נמי משוך תרעא לזמן מרובה שהרי עלייה מקרה גמור הוא כמו שכתבנו. וכל שכן במה שכתבת שבזמן הפרעון אנשי העיר אין קונין אותו אלא לשער ששים ופורעין אותו לשער ששים. ולזה הטעם של יצא השער לא שאני לן בין אם השער הוא הלואה או פסיקא בכל גוונא מותר ונותן לו הדינר בששים. אבל אני מצאתי לזה השטר פירכא ממקום אחר שהרי קבע זמן לפרעון. וכתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה דדוקא סתם לוין סאה בסאה אבל אם קבע זמן להלואתו אסור. וכן כתב פעמים שלש. ומשמע לי מדבריו דדוקא בלווין סאה בסאה אמר הכי אבל גבי פוסקין על שער שבשוק לא כתב תנאי זה. ומשמע דבכל גוונא מותר והבו דלא לוסיף עלה. ונראה לי בטעמו של דבר דכיון שהוא דרך הלואה החמירו עליו דאם קבע לו זמן מיחזי כרבית אבל דרך מקח וממכר דהיינו פוסקים על הפירות אפילו אם קבע לו זמן לא מיחזי כרבית כיון דלא אסרה תורה רבית דרך מקח וממכר. הילכך בנדון דידן אי הוי דרך מקח וממכר ניחא אבל אי הוי דרך הלואה כאשר נראה מלשון השטר קשיא דכיון דקבע לו זמן אסור לדעת הרב ז\"ל וז\"ל וכן בשאר פירות לא ילוה אותם עד שיעשה אותם דמים. ואם לוה ולא עשה אותם דמים וכו' אעפ\"י שיש לו מאותו המין או שהיה השער קבוע בשוק הרי זה אסור להלוות פירות בפירות על ז��ן קבוע אלא לוה סתם ופורע סתם וכו' לוה פירות על זמן קבוע אם הוזלו מחזיר לו פירות בזמן שקבע ואם הוקרו נותן לו דמים כמו שהיו שוים בשעת הלואה עכ\"ל. והכא נמי אם ירצה ראובן לקחת הדינר בששים ואחד הרי זה מקח חדש ומותר ואם לא ירצה יתן לו עוטמנים של כסף ששים בכל דינר לדעת הרב ז\"ל. וא\"ת בנדון דידן נמי הרי עושה אותם דמים שאמר לו לערך ששים הדינר. י\"ל האמת כך הוא אם לא היה חוזר ומתנה שיפרע לו בדינרי זהב נמצא שהלוהו זהב בזהב. ומה שאמר לו בערך ששים הדינר תנאי הוא אבל אינו מועיל דכל ריבית תנאי היא והתורה אסרתו. והוי יודע שאעפ\"י שכתבתי זה אין דעתי נוחה לפסוק כדעת הרמב\"ם ז\"ל בהא חדא דלא מסתבר טעמיה דמה לי קבע זמן מה לי לא קבע זמן כיון דאיסור סאה בסאה דרבנן היא לא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל. ותו דמתניתין נמי לא דייקא הכי דקתני לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים ואני נותן לך לגורן וטעמא דאין לו ולא יצא השער אבל יש לו או שיצא השער מותר אעפ\"י שקבע לו זמן דומיא דמתניתין דקתני עד לגורן. ותו דמסקנא דגמרא לא משמע הכי דגרסינן וכן הלכתא דלוין סתם ופורעין סתם על שער שבשוק. משמע דסתם דקאמר לא על קביעות זמן קאי אלא סתם על שער שבשוק קאמר בלא פסיקת דמים. ותו דכל הפוסקים חלוקין עליו דהא הרב ר' (יוסף) [יצחק] אלפסי ז\"ל כתב האי מימרא סתמא והראב\"ד ז\"ל השיג עליו ואמר חידוש זה לא שמענו מעולם אלא אם יש לו וכו' ואפילו לזמן קצוב עכ\"ל. וגם הרב רשב\"א ז\"ל כתב שכל קביעות זמן הפרעון לתועלת הלוה הוא שאין המלוה יכול לכופו בנתים אבל אם בא לפרוע בינתים פורע שאין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו שמענו אבל אין אדם רשאי לפרוע תוך זמנו לא שמענו עכ\"ל. וגם הרב מגיד משנה ז\"ל כתב וכבר הראתי פנים לדברי רבינו משמע דהראה לו פנים אבל לגבי דינא כרב והרשב\"א סבירא ליה. עוד אני אומר כי בנדון דידן אפילו הרב ז\"ל מודה דטעמו ז\"ל הוא שכל שזה קובע זמן למה שהוא מתייקר ומוזיל נראה שדעתו שבאותו הזמן יתייקר וחזקה שלא יפרענו הלוה תוך זמנו ומפני כך אסור. ובנדון דידן לא שייך האי טעמא דאין דרך הזהב להתייקר לזמן ידוע וכן כתבת בשאלה והנה קרה עתה וכו' משמע דמקרה הוא ואין דרך להתייקר. דבשלמא תבואה או פירות שדרכן להתייקר ולהעלות הרבה אפשר דלהכי קבע לו זמן כדי להרויח. אבל דינרי זהב אין מתייקרין על הרוב אלא עד עוטמני. ואנן סהדי שלא בעבור ספק זה היתרון המועט קבע לו זמן ארוך אלא ודאי הזמן היה לתועלת הלוה שלא ידחוק אותו עד שיגיע זמנו. עוד יש להקשות דמלוה זו ארכבוה אתרי רכשי הלואה ופסיקא. כיצד הלוה לו חמש מאות דינרי זהב ועשה אותם דמים לערך ששים עוטמנים הדינר. ובאותם העוטמנים פסק שיתן לו כל כך דינרי זהב וזה הוא התנאי שלבסוף. והשתא ניחא דאי משום ההלואה כבר עשה אותה דמים ומותר. ואי משום הפסיקא אפילו שקבע לו זמן מותר. וזה הטעם חריף ונכון אבל לא הייתי סומך עליו לעשות מעשה לאפוקי ממונא אלא בהצטרפות שאר הטעמים לעשות מהם סניפין לפסוק כדעת הפוסקים ז\"ל בזה שלא כדעת הרב ז\"ל. הילכך רואה אני שיתן שמעון לראובן דינרי זהב בס' עוטמנים כל דינר כאשר כתוב בשטרו. ואין כאן חשש רבית שלא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל. והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>על </b>ששאלת על ענין הדורש אשר דרש ברבים שישראל היו חושבים שמרע\"ה היה אלוה. כבר כתבתי לך כמה יש בסברא זו מהדופי והזיוף. אעפ\"י שכתבתי שיש ללמד עליו קצת זכות שלא אמר כן אלא על ערב רב. יפה דקדקתי בלשוני שכתבתי קצת זכות. והאמת הוא שהוא קצת מן הקצת מפני שדברים אלו נקראו אצלי אגדות של דופי לא ראיתי להטריח קולמוסי בהם. כי לא לזה לבד היה ראוי להוכיח אלא לכל הדורשים הבאים מאותם המלכיות שבודים מלבם דברים להוציא המקראות מפשוטן לגמרי. ומדרשי רז\"ל הקדושים מציירים צורות נכריות ובילדי נכרים יספיקו. והיה צריך להאריך בזה לעשות ממנו ספר. וידעתי כי דברי יכאיבו את מי שישנו ואת מי שאינו ולישרי להו מרייהו. ולכן בחרתי השתיקה. ולענין אם זה הדורש ראוי לעונש שדבר כנגד כבודו של מרע\"ה דקי\"ל כשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעין מן הנעבדים כדאיתא באגדה בדוכתי טובא. ועלה בדעתי לתקן את אשר עותו באמרי שערב רב חשבו כן בלבם ולא היו נוהגין בו מנהג אלהות ולא היו מודיעים הדבר לשום אדם. ולא אמרינן כך נפרעין מן העובדים אלא בזמן שעובדים אותם ממש ונוהגים בהם מנהג אלהות. וזה האיש לא כיון לומר שהיו עובדים אותו אלא שהיו חושבים שהיה אלוה אע\"ג דכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם. הני מילי לגבי העובד שנפרעין ממנו על מחשבת ע\"ז. אבל לגבי הנעבד אין נפרעין ממנו אלא כשעובדין אותו בפועל בעבודה מן העבודות ולישנא הכי דייקא. כך עלה בדעתי לתרץ לפי שיטתו אבל הוא בעצמו לא הניחני לפרש דבריו כך כפי מה שכתבת שפירש על פסוק ויחל משה את פני ה' אלהיו אם הם עשאוני אלוה אין קפידא בזה מפני שאני מקבל לך לאלוה עד כאן. ומשמע שהיה משה יודע שעשאוהו אלוה ולא היו דברים שבלב ואם כן זו קשה יותר מכל מה שכתבת כי למה לא החזירם משה מזה הטעות ויפרשם להם האמת כי אין אלוה מבלעדי ה'. וכי תימא שהחזירם ולא קבלו היה לו לדון אותם כעוע\"ז דמה לי עגל ומה לי דבר אחר וקי\"ל כל המודה בעכו\"ם אעפ\"י שלא עבדה הרי זה מחרף ומגדף. והמקבל עליו אחד מכל מיני עכו\"ם באלוה חייב סקילה ואפי' הגביה לבנה ואמר לו אלי אתה וכן כל כיוצא בזה חייב ואיך אפשר שיהיו ערב רב מקבלים את משה לאלוה והוא יודע ושותק וזה גרעון גדול בחיק בחיר האל ונאמן ביתו שיאמר עליו כיוצא בזה. ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו. ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח\"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור. אף הכא נמי טועה בעיונו הוא ואדרבא לפי דעתו זו המשובש חושב שמעלה את מרע\"ה למעלה יותר ממעלתו וחס ליה לרבן של כל הנביאים שיאמר עליו ככה. כללות הדברים תעמיד עליו עדים איך אמר שערב רב עשו את מרע\"ה אלוה והוא ידע בדבר. עוד תעיד אליו משמי ותראה לו כתב זה שהפירוש אשר עשה הוא טעות מפורסם בפשטי הכתובים והוא פנים שלא כהלכה וימשך ממנו הריסה בדת אם רוצה לחזור בו מוטב ואם לאו תשלח לי קבלת העדות הזה וגודא רבה אשדי עליה כי אם היה כותב אלי הייתי מוכיחו ומכריחו ומבריחו עד חרמ\"ה. אבל עדיין לא ראיתי כתבו ואין דרכי לישאל לאין דורש ומבקש. והאלהים יבקש את עלבון בחירו וכל ישראל נקיים: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שהוא ספק ממזר אם יכול לישא שפחה לטהר את זרעו דדילמא ודאי ממזר דאסור לבא בקהל מן התורה עשו לו תקנה זו אבל בספק ממזר שהוא מותר לבא בקהל מן התורה לא עשו לו תקנה ואסור לישא שפחה אלא גיורת ויהיו בניו כמוהו: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ידוע כי איסור השפחה איכא פלוגתא אי הוי איסור תורה או דרבנן כי אנקלוס הגר כלל בכלל לא תהיה קדשה הבא על השפחה וא\"כ איכא בשפחה איסור לאו וכן פסקו מקצת. אבל הרמב\"ם ורוב הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם פסקו דאיסור שפחה מדרבנן ולא תהיה קדשה היא אזהרה שלא יבוא על הפנויה דרך זנות או אזהרה לבית דין שלא יניחו אשה מופקרת ומוכנת לזנות כדמשמע פשטיה דקרא לא תהיה קדשה מזומנת לכך וכן לא יהיה קדש. ואע\"ג דכתב הרב רבינו משה בר מיימון פרק י\"ב מהלכות איסורי ביאה הרי אנקלוס הגר כלל בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה לאו משום דסבירא ליה הכי שהרי הוא ז\"ל כתב באותו הפרק בעצמו דאיסור שפחה מדרבנן אלא להפליג באיסור השפחה כתב כן ונתן טעם לדבר שהרי התירה התורה שפחה לעבד עברי ואם היתה איסור תורה לא תתיר תורה להוסיף על חטאתו פשע שהרי עבד עברי חייב בכל מצות שבתורה. ויש לתרץ לדברי המתרגם שהוא היתר מכלל איסור כמו שמצינו בכמה מקומות התורה אסרתו והתורה התירתו. ולרבי שמעון דדריש טעמא דקראי הוא עשה מעשה עבדים שגנב יהיו בניו עבדים מדה כנגד מדה. עוד הביאו ראיה שלא חייבה תורה מלקות אלא היכא דהיא שפחה נחרפת לאיש וגם זו איפשר לתרץ דשפחה נחרפת איכא קרבן ומלקות אבל שפחה גרידא מלקות גרידא ומכל מקום הלכתא הוא דאין בשפחה אלא איסורא דרבנן ואם כן לפי שטה זו אין מקום לשאלה דכיון דאין איסור שפחה אלא מדרבנן הם אמרו והם אמרו שתהיה מותרת לממזר משום תקנת זרעו ומה לי ממזר ודאי ומה לי ספק כולם צריכים תקנה לטהר זרעם. אבל השאלה תפול לדעת האומרים דאיכא בשפחה איסור תורה דלא תהיה קדשה ואם כן גם בודאי גם כן תפול השאלה שהרי ממזר חייב ומוזהר על כל איסורין שבתורה ולא תהיה קדשה בכלל ואם כן איך התירו לו רז\"ל לישא שפחה ולעבור על לאו לא תהיה קדשה בקום עשה. קושיא זו תירצו המפרשים בשם רבינו תם דממזר אינו בכלל לא יהיה קדש שהרי מקדשות הוא בא וכיון שכן קדשה מותרת לו ואינו עובר משום לא תהיה קדשה ומעתה יש מקום לשאלה דודאי ממזר אינו בכלל לא תהיה קדשה אבל ספק ממזר דילמא כשר הוא והוי בכלל לא תהיה קדשה ואתה מתירו בשפחה שהיא אסורה עליו מן התורה. עוד יש טעם אחר לאסור הספק ממזר בשפחה דאיפסיקא הלכתא ודאי ממזר אסור לבא בקהל [ספק מותר] מה\"ת אלא משום מעל' עשו ביוחסין אסרוהו בקהל וכיון דס' ממזר אית ליה תקנה מה\"ת איך יתירו לו לבוא על השפחה כיון דאסירא מדאורייתא. ובשלמא לדעת (הרמב\"ן) [הרמב\"ם] ז\"ל שהוא סובר ואחרים עמו דכל היכא דאמרינן ספיקא דאו' [לחומרא] האי חומרא מדרבנן הוא שעשו הספק כודאי להחמיר אבל מן התורה מותר הוא דלא אסרה תורה אלא הודאי אבל הספק לא אם כן זה הספק מותר מן התורה בשפחה דהרי לא הוי בכלל לא יהיה קדשה אלא רבנן אסרוהו מפני הספק ומשום תקנת הזרע שבקוה אדיניה ויהיה מותר בשפחה וא\"ת הא הוו להו תרי קולי דסתרן אהדדי מפני ספיקו אתה מתירו לבא בקהל ומפני ספיקו אתה מתירו בשפחה. הא לא קשיא דלא מפני הספק אתה מתירו לבוא בקהל אלא מפני גזרת הכתוב ממזר ודאי לא יבוא ספק ממזר יבוא. תדע דהא מן התורה ממזר מותר בשתוקית ושתוקי מותר בישראל. ומה נפשך אי שתוקי אזלינן ביה לחומרא יהיה אסור בישראל ואי אזלת ביה לקולא וחשבת' ליה כשר אמאי ממזר מותר בשתוקית אלא מאי אית לך למימר דכל ספק מן התורה אזלינן הכא לקולא והכא ��קולא אע\"ג דסתרן אהדדי דלגבי ממזר חשבינן ליה ממזר להקל ולגבי ישראל חשבינן ליה כשר להקל אף הכא נמי חשבינן ליה כשר להתירו לבוא בקהל וחשבינן ליה פסול להתירו בשפחה דלא הוי בכלל לא תהיה קדשה ורבנן הוא שאסרו את ישראל בשפחה והם אמרו בספק לטהר זרעו שבקינן ליה אדינא דאורייתא ויהיה מותר לבוא על השפחה. אבל לדעת הפוסקים דכל היכא דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא הוי איסורו מן התורה הילכך זה הספק אסור מן התורה בשפחה איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה. ויש לומר דכיון שראו חכמים שהתורה הקילה באיסור ממזרות ואזיל הכא לקולא והכא לקולא שהתירה את ספק ממזר בממזרת ודאי והתירה אותו לבוא בקהל אף ע\"ג דבשאר איסורין אזלינן בהו לחומרא מן התורה ראו גם כן משום תקנת זרעו להתירו בשפחה ולעשותו כודאי ממזר משום תקנתו כאשר עשתה אותו תורה ודאי ממזר להתירו בממזרת: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דאזלי רבנן לקולא ועשו אותו כודאי ממזר ולא יהיה בכלל לא תהיה קדשה משום תקנת זרעו ואע\"ג דאין להם כח לעקור ד\"ת בקום עשה [הכא הם] לא עקרו (חדא) שהתורה בעצמה עקרה אותו מדינו שהרי כיון דכל ספק אזלינן ביה לחומרא מה\"ת לא היה ראוי שתתיר שתוקי בבת ישראל משמע דאזלינן לקולא אינהו נמי אזלי לקולא להתירו בשפחה. וא\"ת מה ראו להתירו בשפחה משום תקנת זרעו יניחו אותו כדינו דאורייתא ויהיה מותר בבת ישראל. הא לא קשיא דאפילו שהוא מותר בבת ישראל עדיין זרעו כמוהו ספק אבל השתא נתקנו בניו לגמרי והם גרים גמורים. ותו דמשום מעלה עשו ביוחסים אסרוהו בבת ישראל ומשום תקנת זרעו התירו לו לישא שפחה. וכל מה שכתבתי הוא לדעת המפרשים שרוצין ליישב דברי ר' טרפון דאמר יכולין ממזרים לטהר את זרעם אמרה אפילו לדעת אנקלוס אבל אפשר דאנקלוס ס\"ל כרבי אלעזר דאמר הרי זה עבד וממזר ולא קיימא לן כותיה דהכי איפסיקא הלכתא בהדיא כר' טרפון ואפילו לכתחלה אמרה ר' טרפון ולרבי טרפון אפשר דס\"ל דאין עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש אלא איסורם מדברי סופרים ולפיכך יכולין ממזרים לטהר את זרעם ואיפסיקא הלכתא כותיה ואפילו לכתחלה. ונראין הדברים דלכ\"ע אין חילוק בין ממזר ודאי לספק ממזר להא מלתא והיינו דלא לשתמי' אחד מהמפרשים ללמדנו חלוק זה. וכל שכן כי בנדון אשר שאלת עליו אני ידעתי עיקרן של דברים ולא הוי ספק ממזר אלא ודאי ממזר שהרי אמו של זה אמרה אשת איש אני ואלו הם בני ובאו עלינו אויבים והרגו את מי שהרגו ושבו אותנו וספק נהרגו ספק לא נהרגו לא נקרא זה ספק אלא הרי היא בחזקת אשת איש דאלת\"ה כל אשה שיצא בעלה והלך למדינת הים תקרא אותה ספק והא ודאי ליתא ולא נקרא ספק אלא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכיוצא בזה ובחזקת אשת איש היתה עומדת והולד ממזר ודאי ולא ספק. ומכל מקום אפילו שיהיה ספק מותר בשפחה לטהר את זרעו וכדכתיבנא ותו לא מידי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שנתאלמנה ותובעת כתובתה מן היורשים והם רוצים ליתן לה כתובתה אבל אינם רוצים להשביעה כדי שאם תמות לא ירשו אותה יורשיה מצד אביה דקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו ופירושא אין אדם מוריש ליורשיו ממון שחייב להשבע עליו והאשה אומרת שהיא רוצה להנשא ולהכניס נדוניתה לבעל ושישביעוה או יפטרו אותה משבועה כדי שירש אותה בעלה זה האחרון או יורשיה מצד אביה: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שהדין עם האלמנה כי בשעה שמת בעלה זכתה בכתובתה אלא משום דקיימא לן דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה חייבוה רבנן שבועה והרי היא אומרת לקיים מה שצוו רבנן ואם הם אינם רוצים להשביעה לא מפני זה יפסידו יורשיה או הבאים מכחה לפיכך באה לבית דין ונשבעת אפילו שלא מדעתם וכותבין לה ב\"ד איך נשבעה וזכתה בנכסים להורישן ליורשיה או שימחלו לה היורשין השבועה ונמצא שאין זה ממון שחייב עליו שבועה. וגדולה מזו אני אומר בנ\"ד שאפילו שלא נשבעה ולא מחלו לה היורשים השבועה וגבתה כתובתה מן הסתם ונשאת לאיש אחר ומתה וירש אותה בעלה אין יורשי בעלה הראשון יכולין להוציא מן הבעל השני בטענה שלא נשבעה שהרי הבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ולא יורש ואין אדם מוריש שבועה לבניו אמרו ולא אמרו אין אדם מוכר ממון שחייב עליו שבועה דאלת\"ה לא יוכל אדם למכור דבר מכל נכסיו שלא ימצא להם קונה שיאמר דילמא הוא ממון שחייב עליו שבועה ולמחר ימות ויוציאו אותו ממני ולפיכך כשאמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו משום דירושה ממילא נפלה אבל במכר יש לחוש וכדכתיבנא וכשהכניסה את הנכסים לבעלה בתורת צאן ברזל הוי כאלו מכרה אותם לו כיון שחייב באחריותן וכשמתה הרי הוא זוכה במה שבידו הואיל ומתה בחייו ולא הוצרכו לתקן באושא אלא באשה שמכרה בנכסי מלוג הבעל מוציא מיד הלקוחות אבל בנכסי צאן ברזל הדבר ברור שהם שלו כיון שבחייה שעבדה אותם לו הכי מסתברא לי. אבל ראיתי תשובה לרבינו מאיר כתובה במרדכי בפרק חזקת הבתים דמשמע מינה דדין לוקח כדין יורש ובכולם אין אדם מוכר או מוריש ממון שחייב עליו שבועה לבניו שכך כתב דאע\"ג דקי\"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ולא לכל הבאים מכחו אפילו הכי לא מפקינן משמעון מה שהכניסה לו ועוד כתב והני מילי במטלטלי וכו' אבל במקרקעי וכולי. ועיין באותה תשובה ותמצא שהשוה דין לוקח לדין יורש מכל מקום מודה הוא ז\"ל בנדון דידן כיון שמתה האשה על היורשין להביא ראיה שלקחה יותר מכתובתה כיון שהם באים להוציא מחזקת הבעל שהכניסה לו או מהבאים מכחה דאיפסיקא הלכתא כשמואל דאמר ומודה לי אבא שאם מתה על היורשין להביא ראיה. ואפילו לדעת הפוסקים דלא כשמואל משום דמסקינן ליה בקשיא מודו בנדון דידן כיון שהבעל מוחזק בנכסים אין מוציאין מידו מן הספק אלא בראיה ברורה שלקחה משל בעלה הראשון יותר מן הראוי לה והכניסה אותו לבעלה השני אבל אם אין שם ראיה אפילו הכניסה לבעל השני יותר מכדי כתובתה הראשונה אין מוציאין מן הבעל דאימור מעשה ידיה הוא או מציאה מצאה או נפלו לה ירושה או מעיסתה קמצה דכתיב וקובץ על יד ירבה אם היתה מוחלקת בעיסתה. ואם לא היתה חלוקה בעיסתה וליכא למיתלי כלל בחדא מכל הני אם האשה לא נשאת ומתה נכסי מלוג שלה או נכסים הידועים מנדוניתה יורשיה יורשין אותם שהרי לא היתה חייבת שבועה עליהם ונכסים הידועים לבעל אעפ\"י שהם משועבדים לכתובתה יורשי הבעל יורשים אותם כיון שלא נשבעה. ונכסים שאינם ידועים לא לזה ולא לזה על יורשי הבעל להביא ראיה כיון שמתה. ואם נשאת לבעל והכניסה לו נדוניא אפילו הם נכסים הידועים לבעל לא יטלו יורשי הבעל עד שיביאו ראיה שלקחה יותר מן הראוי לה בכתובתה ובזה אני אומר יפה כח הבעל מכח היורש חדא שהוא לוקח ועוד שהוא מוחזק בנכסים ואין מוציאין הדבר מחזקתו אלא בראיה ואם היו קרקעות לא תועיל בהם חזקה שהקרקע בחזקת בעליה עומדת ונותנין אותם ליורשי הבעל כיון שלא נשבעה ומתה וכן כתב רבינו מאיר באותה תשובה ופשוט הוא. וגדולה מזו כתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה שיכולה אלמנה לישבע על כתובתה מבלי שתתבע כתובתה כדי שלא תפסיד מזונותיה בתביעת כתובתה ושלא יפסידו יורשיה אם תמות בלא שבועה והכי משמע בהדיא פרק כל הנשבעין דמותיב רב אושעיא מתה יורשיה מזכירין כתובתה ומוקמינן לה שנשבעה ומתה ועד כאן בשלא הפסידה מזונותיה עסקינן ולכך אם לא הזכירה כתובתה אנו חוששין שמא מחלה דאי לא משכחת לה אלא בשהפסידה מזונותיה וכי בשופטני עסקינן שתשבע על כתובתה ותפסיד מזונותיה ותמחול להם כתובתה בכדי אלא ודאי כדאמרן וכן היה דן הרא\"ה ז\"ל. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על מה שנהגו במצרים שמתנה הבעל שמעשה ידי הכלה לעצמה וכסותה עליו כך וכך לשנה והיא עשתה מלאכה הרבה וצמצמה עצמה בכסות עד שיש לה מעות ומלוה אותם ברבית לעכו\"ם ואומר הבעל שרוצה לאכול הפירות כדין נכסי מלוג: ",
+            "<b>תשובה </b>אין לבעל בפירות מעשה ידיה כלום לדעת כולי עלמא כיון דכתב לה בעודה ארוסה וקנו מיניה דאיבעיא לן בפרק הכותב קנו מידו מהו רב יוסף אמר מדין ודברים קנו מידי רב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו. אמר אמימר הלכתא מגופה של קרקע קנו מידו ופירש רב האיי גאון והריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל בעיא זו בכותב לה בעודה ארוסה וקנו מידו וכל שכן לדעת המפרשים בעיא זו בכותב לה בעודה נשואה וקנו מידו דהוי ככותב לה בעודה ארוסה ולא קנו מידו. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ג מהלכות אישות ואם קנו מידו בעודה ארוסה שאין לו דין ודברים בנכסים הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם וכולי הילכך הכא נמי כיון שסילק עצמו ממעשה ידיה אין לו בהם כלום ולא בפירותיהן דאע\"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם וכן כתבו המפרשים בהדיא. ומ\"מ מודה אני שאם תמות יירשנה שהרי לא סילק עצמו מירושתה וברור הוא. ותו דאפי' אמר לה אחר שנשאת צאי מעשה ידיך במזונות ונתרצית היא בכך ההעדפה היא לעצמה דע\"כ לא פליגי בהעדפה על ידי הדחק אם הוא לה או לבעלה אלא במי שעשתה מלאכה סתם אבל אם התנה עמה צאי מעשה ידיך במזונותיך תנאי גמור ואם הותירה הרי הוא לעצמה דכל תנאי שבממון תנאו קיים ומה לי צאי מעשה ידיך במזונותיך ומה לי צאי מעשה ידיך בכסותיך. ואפי' בעושה סתם איכא כמה גאונים דפסקו כרבי עקיבא דהעדפה על ידי הדחק הוי לאשה. וכלל גדול בידינו שכל שהתנה הבעל או האשה אחר הנשואין התנאי קיים חוץ משלשה דברים והם עונתה ועיקר כתובתה וירושתה וכן כתבו הפוסקים. הילכך כיון שהתנה עמה שלא יזכה במעשה ידיה אין לו בהם כלום ולא בפירותיהם שהרי הכל מעשה ידיה דמה לי מלאכה מה לי פרקמטיא ומה לי להלוות ברבית. ואפי' קנתה במעשה ידיה קרקע אין הבעל אוכל פירות שכבר נסתלק מהם. עוד יש טעם אחר כיון שמנהג בנות העיר תושבי הארץ שעושין ממעשה ידיהן מה שהן רוצות לתת אותו לקרוביהן או להשיא בנותיהן ואין מוחה בידן לפי התנאי הכתוב בכתובתן שמעשה ידיהן לעצמן על סמך מנהג זה נשא את אשתו שכל הנושא אשה סתם על סמך מנהג בני העיר הוא נושא ואפי' שהוא כנגד ההלכה כיון שהמנהג קבוע ואפי' לא כתב תנאי זה הוי כאלו הוא כתוב וכל שכן שכתב התנאי הילכך הדבר פשוט מאד שאין לבעל במעשה ידי אשתו כלום ולא בפירותיהן. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן מת והניח בן קטן ובת קטנה ובת בת אחרת נשואה והניח נכסים. והיתה הבת הקטנה ניזונת מן הנכסים ואחר כך המיר הבן והפקיעו בית דין את ירושתו ובאו לחלוק בת הבת עם הבת ואומרת בת הבת שינכו לבת מה שאכלה עד עתה מחלק המגיע לה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין ששאלת פשוט שאין מנכין לבת מה שאכלה שהרי מנכסי אחיה היתה אוכלת. שכל זמן שלא המיר אין לבנות עמו כלום וכיון שהמיר מאותה שעה נפקעה ירושתו וזכו הבנות וחולקות בשוה מה שנשאר. אבל קשיא לי איך יוכל בית דין להפקיע דבר זה דבשלמא בזמן שהיה מומר בשעה שנפלה לו ירושה יכולין להפקיע שלא יזכה בירושתו. אבל בנדון דידן שכבר זכה בשלו אלא שהיה קטן איך יכולין להפקיעו לא נקרא זה אלא הפקעת ממונו לא הפקעת ירושתו. וי\"ל דאף בזה יש כח ביד חכמים להפקיע וכן כתב ראבי\"ה וז\"ל אך יש כח ביד חכמים להפקיע ממונו. ורבינו שלמה ז\"ל דן על הנפקד מן המומר אם שלח בו יד בחיי המומר או שיש לו עדים שתבעו ממנו ואמר אני זוכה בו אין לך שליחות יד גדול מזה ואין כח בדיינין להוציאו ואם לא שלח בו יד בחיי המומר אין כאן זכייה וינתן ליורשי המומר עד כאן. משמע בהדיא דאפי' פקדונו יכול אדם לזכות בו וכ\"ש שיכולין בית דין להפקיע ממונו ולתת אותו למי שראוי ליורשו כאלו מת ממש ומדין קנסא נגעו בה. ותו אם ראו בית דין לתת הכל לבת הקטנה נותנין דהא לאו מתורת ירושה אתינן עלה דאכתי לא מית הילכך עושין בית דין מה שיראה להם. והטוב והישר הוא שיתנו לבת הקטנה ולא לבת הבת שהיא גדולה ונשואה ועיין פרק ששי מהלכות נחלות: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בעוף שנשברו הצלעות שמצד אחד סמוך לשדרה והיו ראשי הצלעות בולטים לפנים כחודה של מחט והיו מקצת רוצים להכשיר דאי משום שבורה לא נשברו רוב צלעותיה שהרי הצד הב' שלם היה ואי משום דילמא ניקב אחד מן האברים שנקיבתן במשהו הא לא חיישינן להכי תדע דהא כשנשתברו מיעוט הצלעות כשרה ולא מפלגינן בין יצאו השברים כלפי חוץ או כלפי פנים. וכן כתב הר\"ן ז\"ל משם הרשב\"א ז\"ל פרק אלו טרפות וכשבא הדבר לפני הטרפתי אותה שהרי אנו מחמירים בנשבר גף העוף סמוך לגוף דחיישינן שמא ניקבה הריאה ואין אנו בקיאין בבדיקת ריאת העוף וכל שכן בנדון שלנו שנשברו הצלעות סמוך לשדרה והריאה שוכבת בתוך הצלעות ממש וחששא קרובה היא שניקבה הריאה וכ\"ש שהיו יוצאין ראשי הצלעות כלפי פנים כמין מחטים וקרום ריאת העוף ניקב בכל שהוא אפי' שלא נשברו בכח ולפיכך אני אומר שאפי' לדעת המקילין בנשבר גפה סמוך לגוף מודים בהא שהיא חששא יותר קרובה ואע\"ג דריאת העוף צלעותיה מגינות עליה הני מילי ממילתא דאתיא מעלמא אבל היכא דריעותא במגין גופיה חיישינן וזה ברור. וא\"ת נשתברו צלעותיה אמאי לא מפלגינן בין ביצאו לחוץ לבפנים ומכשרי בכל גוונא. י\"ל דלא אמרינן כשרה אלא בבהמה או בעוף כשנשברו רחוק מן השדרה אבל סמוך לשדרה במקום שריאת העוף רובצת חיישינן. תדע דהא נשבר גפה סמוך לגוף כשרה מדין הגמרא אלא שהאחרונים חששו לשמא ניקבה הריאה מפני שהיא סמוכה לגוף וכל שכן בנדון דידן שהשברים סמוכים ממש לריאה שיש לחוש. וכבר כתבתי שדעתי נוטה לאסור אפי' לדעת המתירין בנשבר גפה סמוך לגוף לפי שהיא חששא קרובה מאד ואי איפשר לעמוד עליה וכמה חומרות יותר רחוקות מזו אנו מחמירין בהם. ועדיף שבירת הצלעות סמוך לריאה מקוץ שנכנס בכח שזה תדיר שוכבת הריאה בין הצלעות ומתנפחת וע\"י הנפוח והתנועה פוגשת בשבירת הצלעות שהם כמין מחטין ונוקבין את הריאה ודברים של טעם הם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שוב היה מעשה בעוף שנשחט כדינו ואח\"כ נמצא מאכל יורד בתוך הסימנין ולא נודע מהיכן נכנס שם מאכל וגם לא נמצא נקב בושט והטרפתי אותו כי אי אפשר לבוא שם מאכל אם לא שניקב הושט ואין אנו בקיאין בבדיקתו ולא תלינן שנכנס המאכל דרך הקנה וניקב הקנה וכשרה כי אין דרך הקנה לבלוע ותלינן במה שהוא דרכו ויארע כיוצא בזה כשמלעיטין את העוף בעל כרחו מתרחב הושט כדרכו וניקב ויורד המאכל דרך הנקב וחוזר ומתקווץ ואין הנקב ניכר. וא\"ת דילמא נשמט מיעוטו של ושט ממקום חיבורו שהיא כשרה כיון שרובו מחובר בלחי ודרך אותו המעט השמוט נכנס המאכל בין הושט והקנה וכשרה כי אותו המאכל יורד בין העור והבשר ואפי' שינקוב ויצא אינה נטרפת בכך. ויש לומר דאי ידעינן דנשמט מיעוט הושט בודאי תלינן בהכי כיון שלא ראינו שניקב הושט אבל כיון שהדבר ספק תלינן דנכנס המאכל דרך הושט כדרכו וניקב ואע\"ג דתלינן בזאב ולא אמרינן במקום נקב נקב שאני הכא שדרך הושט לבלוע ותלינן במאי דהוי אורחיה ולא במאי דלא הוי אורחיה אבל גבי זאב דרך הזאב לנקוב בני מעים. וא\"ת אכתי כיון שבדקנו הושט ולא ראינו בו נקב נאמר ודאי נשמט הושט ודרך המקום השמוט נכנס ע\"י שתוחבין המאכל בגרונו. וי\"ל דאכתי איכא תלת ספיקי להחמיר ספק נשמט ספק לא נשמט ודרך הושט יצא ואנן לא בקיאינן בבדיקה ואת\"ל לא ניקב הושט אלא דרך המקום השמוט ירד המאכל אכתי איכא לספוקי דילמא נשמט רובו מן הלחי וטרפה ואפי' את\"ל מיעוטו נשמט אכתי איכא למיחש דילמא יורד המאכל לתוך גוף העוף ומתעפש שם שאין מוצא מקום לצאת ותחלה ותמות. ולא שאני מחדש טרפיות מדעתי אלא שהדבר ברור כיון שאין הרעי מוצא מקום לצאת נוקב את בני מעים או את אחד משאר האברים דנקיבתן במשהו הילכך הדבר ברור דממה נפשך העוף הזה טרפה. ומכל מקום מודה אני שאם הדבר ברור שנשמט מיעוט הושט ממקום חיבורו ובדקנו את הושט והרי הוא שלם ונתברר דדרך אותו המקום השמוט יורד המאכל בין הושט והקנה שאז כשרה היא דתלינן שלא ירד המאכל לתוך גוף העוף אלא בין העור והבשר ואפילו שינקוב העור וירד לית לן בה כי לא ימות העוף בשביל כך דכיון שיניחו את העוף לאכול כדרכו בלא הלעטה וירד המאכל כדרכו דרך הושט יעלה ארוכה ודבר זה מסכים אל השכל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה שמלחו כרס ולא הדיחו אותו מן המלח ונתנוהו במלחו לתוך כלי ראשון במים רותחין כדי לגרר אותו ולנקותו יפה יפה כמנהג ויש מי שרוצה להחמיר אפילו שיש במים ששים כנגד המלח באומרו שהכרס נעשית חתיכה דאיסורא וצריך ששים כנגד הכרס ורצית לדעת דעתי: ",
+            "<b>תשובה </b>אין כאן בית מיחוש כלל אפילו לדעת המחמירים דלא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים דכרס הרי הוא בכלל בני מעים ואין מחזיקין בהם דם דפשיטא דאין כאן איסור שיתבטל ואפילו מליחה לא היה צריך. אלא אפילו לדעת רבינו תם דסבירא ליה דכרס לא הוי בכלל בני מעים ומחזיקין בו דם. מודה הוא דמתבטל בששים כנגד המלח שהרי המלח נימוח במים ומתבטל ואפי' הכרס בעצמו מסייע לעלות את האיסור ולא יהיה אלא חתיכת בשר שנמלחה ונתנו אותה לתוך הקדרה בלא הדחה כתבו כל המפרשים דעולה בששים כנגד המלח של איסור ואע\"ג דמלח יהיב טעמא ולא בטיל אין המלח אוסר אלא הדם הבלוע בתוכו הוא שאוסר והדם אין נותן טעם ואע\"ג דמשערינן במלח ולא בדם היינו משום דלא ידעינן כמה דם בלע. אבל קושטא דמלתא הוא כי הדם הוא שאוסר ולא המלח ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא כשהאיסור נבלע בחתיכה אבל הדם אינו חוזר ונבלע בחתיכה דאי מקמי דנתנוה בקדרה הרי הוא טריד למפלט ואי אחר שנתנו בקדרה מיד נימוח המלח ומתערב במים ומתבטל וזה ברור. והוי יודע שדעתי נוטה לדעת האומרים דכרס הרי הוא בכלל בני מעים ואין מחזיקין בו דם והוא דבר הנראה לעין שאם תמלח הכרס לא יצא ממנו תמצית אדום כלל אלא כמין זיעה בעלמא ואע\"ג דכתב בעל מגיד משנה דדעת הרמב\"ם ז\"ל דמחזיקין דם בכרס שכתב פ' שביעי מהלכות מאכלות אסורות על לשון הרב ז\"ל וכל בני מעים שהמאכל סובב בחללן אין מחזיקין בהם דם כתב עלה ז\"ל פי' ואין צריכין מליחה אבל הכרס ושאר המעים צריכים מליחה וזהו שכתב רבינו שהמאכל סובב בחללן ע\"כ. ולדידי לא איריא שלא כתב הרב כן אלא לאפוקי הלב והכבד והריאה והטחול שנקראו גם כן בני מעים אלא שאין המאכל סובב בחללן אבל הכרס סובב המאכל בחללו אלא שסובב במיתון ונדחה אל המעים. כללא דמלתא איני רואה לחלק בין כרס לשאר המעים כדעת רוב הפוסקים ולא לעשות את הרמב\"ם ז\"ל חולק על כולם ושהוא הולך בשיטת רבינו תם שהרי הנסיון מוכיח שאין דם בכרס: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על מה שכתבתי בתשובה משם הריטב\"א ז\"ל על מי שנשבע לבטל איסורין דרבנן בקום עשה כגון שנשבע שיאכל שומנו של גיד או סתם יינם שלא חלה שבועתו ומוטב שיבטל שבועתו בשב ואל תעשה אע\"ג שהיא מן התורה ולא יעבור איסורא דרבנן בידים ותמהת על זה שהרי הרשב\"א רבו כתב בתשובה בהפך סימן כ\"ד וז\"ל ולא עוד אלא בביטול מצוה דרבנן חיילא שבועה שאלו נשבע שיאכל שומנו של גיד ולא אכלו או שישתה סתם יינם ולא שתה חייב וכדאיתא התם גבי האי מתניתין דאכל נבלות וטרפות דאוקמוה רב ושמואל ורבי יוחנן בכולל לדברים המותרים עם דברים האסורין ור\"ל אוקמה אמפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר' עקיבא דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהו ואמרינן בשלמא לריש לקיש משכחת בהין ולאו אלא לר' יוחנן בלאו משכחת לה בהין היכי משכחת לה אלמא אפי' באוכל חיילא עד כאן. וכן כתב בתשובה אחרת סימן תרי\"ד: ",
+            "<b>תשובה </b>אמת הוא שכן היא סברת הרשב\"א והרא\"ש ז\"ל אבל דעתי וסברתי החלושה נוטה אחר דעת הריטב\"א ז\"ל בזה מהטעם שכתבתי באותה תשובה שכל מי שיתאוה לעבור על איסורין דרבנן ישבע עליהם ונמצא עובר עליהם ברשות בית דין ויבואו לזלזל באיסורין דרבנן. וההיא סוגיא לא קשיא דאיכא למימר דהכי פריך לא מיבעיא אי שבועה לא חיילא בהין על חצי שיעור דקשיא לתרוייהו אלא אפי' תימא דאתי שבועה דאורייתא וחיילא אחצי שיעור דרבנן בשלמא לר\"ל משכחת לה אלא לרבי יוחנן היכי משכחת לה. ודכוותא בגמרא טובא ואחד מהם פרק הבא על יבמתו כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מייבם ואמרינן עלה בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מן הנשואין ולא שנא מן האירוסין בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה אלא מן האירוסין יבוא עשה וידחה לא תעשה. גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה. ובפרק שני נזירים משמע דעשה השוה בכל דוחה לאו ועשה שאין שוה בכל. ואם כן היכי קאמר גמרא הכא בשלמא מן הנשואין וכו' אלא מאי אית לך למימר דלרווחא דמלתא פריך הכי דלא בעי למפרך אלא מן האירוסין והכי קאמר לא מיבעיא אי אית לך ההיא דפ' שני נזירין דקשיא תרוייהו אלא אפי' לית לך ההיא ולא שאני לן בין לאו ועשה השוין לשאינן שוין בכל מכל מקום קשיא מן האירוסין ובמאי דמתרץ מתרץ תרוייהו ובנדון דידן נמי לא שנא. אי נמי יש לחלק דחצי שיעור חמיר לר' יוחנן משום דאסור מן התורה ולר\"ל יש לו עיקר מן התורה ולפיכך לא אתו לזלזולי ביה הילכך אתי שבועה דאורייתא וחיילא עליה דאית בה לאו דלא יחל דברו ועשה דכל היוצא מפיו יעשה אבל שאר איסורין דרבנן דלית להו עיקר מן התורה אתו לזלזולי בהו ועשו להם חיזוק יותר משל תורה ולא חיילא עלייהו שבועה לבטלן ומוטב שתתבטל שבועתו בשב ואל תעשה ממה שיעבור על איסורין דרבנן בידים אם אי איפשר בהתרה. ראיה לחילוק זה מה שכתב הרמב\"ם ז\"ל פרק ה' מהלכות שבועות וז\"ל שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועה ואע\"ג דאיהו ז\"ל פסק כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה אתי איסור שבועה דאית ביה לאו ועשה וחייל עלה. וכתב ז\"ל פרק ג' מהלכות נדרים וז\"ל הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום שהנדרים חלים על דבר מצוה וכו' וכן הנודר שיצום יום ראשון וכו' הרי זה חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש. פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים הללו הואיל והצום אסור בהם מדברי סופרים הרי הן צריכים חיזוק וידחה נדרו מפני גזרת חכמים ע\"כ. ומעתה אתה דן קל וחומר אם הנדרים שחלים על דבר מצוה כדבר הרשות אינם חלים לבטל דבר מדברי סופרים משום דצריכין חיזוק כ\"ש שבועה הקלה שאינה חלה על דבר מצוה שלא תחול לבטל דבר מד\"ס משום דצריכין חיזוק. וממה שכתב הרב ז\"ל פרק א' דשבועות שמי שנשבע שיתענה בשבת לוקה משום שבועת שוא אין להביא ראיה משום דסבר הרב ז\"ל דאסור להתענות בשבת מן התורה וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה שכן דעת הרב. ואכתי קשיא לי מאי שנא מההיא דשבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועה דהא חצי שיעור אסור מן התורה סבירא ליה כר' יוחנן. ויש לומר דסבירא ליה להרב זכרונו לברכה דעינוי שבת אית ביה לאו והיינו דומיא דהנך דקתני כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית שלא ילבש תפילין ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות ושלא יאכל מצה בלילי הפסח או שיתענה בשבת או בימים טובים וכן כל כיוצא בזה עד כאן. ויגידו עליו ריעיו שהם בעשה של תורה אף עינוי שבת בעשה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהיה נשוי כהנת ורצה ליטול פדיון הבן משום אשתו והיה מביא ראיה לדבריו מהא דגרסינן פרקא קמא דקדושין רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן ורב כהנא לא הוה כהן אלא דנסיב כהנת כדגרסינן בפרק אלו עוברין אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי. ומשמע דלאו כהן הוה והא דשקיל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו וכן העלו בתוס' דפרק אלו עוברין בפסח: ",
+            "<b>תשובה </b>ראובן זה אין שומעין לו כי לעצמו הוא דורש שהרי התוס' בעצמם תירצו תירוץ אחר דתרי רב כהנא הוו אחד מהם היה כהן ואחד מהם היה ישראל ונסיב כהנת והיינו הך דפרק אלו עוברין אבל דפרקא קמא דקדושין כהן הוה והיינו הך דקאמר בפרק ערבי פסחים פשוט נבלה ושקיל אגרא ולא תימא כהן אנא. ומה שאדם זוכה בשביל אשתו כהנת הם ראשית הגז ומתנות כהונה. ראשית הגז דאתיא ראשית ראשית מתרומה מה תרומה ניתנת בין לזכרים בין לנקבות אף ראשית הגז ניתן בין לזכרים בין לנקבות. ומתנות כהונה נמי משום דלית בהו קדושה כדאמרינן בפרק הזרוע רב כהנא הוה אכיל בשביל אשתו. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פ\"י מהלכות מתנות כהונה וז\"ל. ראשית הגז חולין לכל דבר לפיכך אני אומר שנותנין אותו לכהנת אעפ\"י שהיא נשואה לישראל כמתנות בהמה ויראה לי שדין שניהם אחד הוא עכ\"ל. ופדיון הבן אע\"ג דלית ביה קדושה מכל מקום אין ניתן אלא לזכרים כמו בכור בהמה שיש בו קדושה ואין ניתן אלא לזכרים וראוי שכל הבכורות יהיה להם דין אחד שיהיו ניתנים לזכרים ולא לנקבות. וכן כתבה ה��מב\"ם ז\"ל בפרקא קמא דהל' בכורים וז\"ל. וכן פדיון הבן לזכרי כהונה הבכורות כולם שוה לזכרים ולא לנקבות. הנה למדת שהמתנות שנתנין לנקבות כזכרים חמש מתנות תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות בהמה וראשית הגז. ומנין אתה אומר שראשית הגז נתן לכהנת שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו מה ראשית דגן ניתן לנקבות כזכרים אף ראשית הגז ע\"כ. ויש לדקדק בדבריו ז\"ל כיון דיליף לה מהכא איך אמר בפרק עשירי ראשית הגז חולין לכל דבר לפיכך אני אומר וכו'. ויש לתרץ דהתם בפרקא קמא איירי בכהנת שאינה נשואה לישראל שאוכלת ראשית דגן. אבל בפ\"י איירי בנשואה לישראל שאינה אוכלת ראשית דגן ומשום הכי אי לאו משום טעמא דחולין הוא לכל דבר לא היו נותנין לכהנת הנשואה לישראל וברור הוא. וגם הפוסקים כתבו דפדיון הבן אין ניתן אלא לזכרים. ובתשובות הרשב\"א ז\"ל בשם הר\"ם ז\"ל כתוב דיליף לה מדכתיב ויתן משה את כסף הפדוים לאהרן ולבניו וכל היכא דכתיב אהרן ובניו אמרינן כהן ולא כהנת ועיין בסימן תתל\"ו והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת במי שאמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר תרי מינייהו משום עדים והנך משום תנאי. ואי חתום תרי מינייהו ביומיה והנך מכאן ועד עשרה ימים כשר כיון דהוו משום תנאי וקא מיבעיא לך אי בעינן שיחתמו כולם זה בפני זה או לא כיון דלא הוו אלא משום תנאי והרי נתקיים התנאי מכל מקום. ואם תרצה לומר צריך שיחתמו זה בפני זה הרי שחתמו שנים בפני כולם צריך שיהיו השנים הראשונים שכבר חתמו במעמד ט' שחותמין השאר או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שאפי' אליבא דר' יוחנן דאמר שנים משום עדים והשאר משום תנאי צריכין לחתום זה בפני זה דהא קאמר בתנאי שיחתמו כולם ואין חתימת גט זה שלא בפני זה תדע דהא לא עביד גמרא המאי בינייהו בין ר' יוחנן לריש לקיש דקא בעי גמרא מאי בינייהו ומהדר דחתים ביה תרי ביומיה והנך מכאן ועד עשרה יומי לרבי יוחנן דאמר משום תנאי כשר לריש לקיש דאמר משום עדים פסול אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול לרבי יוחנן דאמר משום תנאי כשר. לר\"ל דאמר משום עדים פסול. ואם איתא הא נמי איכא בינייהו כגון דחתימי הנך זה שלא בפני זה למ\"ד משום תנאי כשר למ\"ד משום עדים פסול ומדלא אשכח האי בנייה משמע דלר' יוחנן נמי אם חתמו זה שלא בפני זה פסול. ומינה נמי שצריך שיהיו כולם במעמד בין אותם שחתמו בין אותם שלא חתמו הגע עצמך שייחד ג' עדים כולם חותמים הב' בפני כולם והא' לבדו אלא צריך שיהיו שלשתם במעמד והכא נמי לא שנא. שוב ראיתי שכתב הריטב\"א בחדושיו כן בהדיא וז\"ל מאי בינייהו א\"ב דחתום ביה תרי מינייהו ביומיה והנך מכאן ועד עשרה יומי מ\"ד משום תנאי כשר והוא דחתום קמאי במעמד כולם והדר איכנוף כולהו בתר עשרה יומי וחתום הנך אחריני נמי במעמד כולם עד כאן. והוי יודע דמה שכתבת דקי\"ל כר' יוחנן דאמר משום תנאי אינו מוסכם דאיכא מאן דפסק כר\"ל ופוסק גם כן כר' שמעון דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ופסק כר' יוחנן דאמר אמרה ר' שמעון אפילו מכאן ועד עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית ליה ויצא לו מזה דבדיעבד ודאי היכא דחתום תרי מינייהו ביומיה והנך מכאן ועד עשרה יומי כשר וכרבי שמעון דמכשר נכתב ביום ונחתם בלילה אבל לכתחלה פסול כריש לקיש דאמר כולם משום עדים כן כתב בהגהה. ומ\"מ אנו אין לנו אלא כדברי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל והנמשכים אחריהם שפסקו הלכה כרבי יוחנן דהשאר משום תנאי ופסקו הלכה כרבנן דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ואפילו נכתב בסוף היום ונחתם בתחלת הלילה ומינה לא תזוז. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה חייב לשמעון מנה וגם היו בידו מעות של יתומה בתורת פקדון ושלח ראובן מנה ליד שמעון וכתב לו תקח חצי המנה בחובך והחצי תתן ליתומה. ואחר שבאו המעות ליד שמעון החזיק בכל המנה בחובו. ובית דין שלחו לראובן שיתן מה שחייב ליתומה והשיב כבר שלחתי לה חצי מנה ושלח שטר אפטרופוסות שמנה הוא וחכם אחד עמו שהיו דיינים באותו זמן את שמעון זה אפוטרופוס ליתומה זאת וכתב ראובן הנזכר הנה המעות של היתומה היו פקדון בידי ובתורת פקדון שלחתי לו החצי מנה שהוא היה אפטרופוס ליתומה כאשר נראה משטר האפטרופסות שחתום מב' הדיינים שהיו בזמן ההוא ועוד כי שלשתם עשו שליח לקבל מעות שהיו ליתומה במקום אחר הילכך לא היה לו לשמעון לתפוס המעות בשביל חוב אחר. ושמעון טוען כי מעולם לא נתרצה בזה האפטרופוס והראיה שהשטר יוצא מתחת יד אחד מהדיינים. ומה שטוען שהוא פקדון לאו כל כמיניה ואפילו אם תמצא לומר שהם פקדון בידו מי יאמר שאלו המעות בעצמם הם של פקדון דילמא אחרים הם ואני תפוס בהם ועל היתומה להביא ראיה שאלו המעות בעצמם הם של פקדון. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור אצלי שאין שמעון נאמן לומר לא קבלתי עלי האפטרופסות כיון שנמצא כתוב וחתום מהדיינים דאם איתא דלא קבל לא הוו חתמי דייני או מקרע הוו קרעי ליה ומה שיוצא מתחת ידי הדיינים אינה ראיה כי כן המנהג שטר נותנים ביד האפטרופוס ושטר מכחיש בבית דין וכן כתב הראב\"ד זכרונו לברכה ואעפ\"י שאם היה רוצה שמעון להסתלק מהאפטרופסות כל עוד שלא באו מעות היתומים [היה יכול] כדאי' בתוספתא הנ\"מ מתחלה אבל עתה כדי לעכב המעות של היתומה הוא עושה ודמיא להא דאמרינן האי צורבא מרבנן דאמר שמעתא אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו וכתב רש\"י ז\"ל דילמא משקר. והמפרשים אמרו דחס ושלום לא חשדינן ליה דמשקר בכוונה אלא משום מעשה שבא לידו מדמה מלתא למלתא ואין מדקדק יפה ותו דלא הוה ליה לסלוקי נפשיה [עד] שיבא לב\"ד כדי שימנו אחר במקומו. ותו דחזקה על בית דין שאין יוצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידם אם איתא דלא נתרצה שמעון היו ממנין אחר משום תקנת היתומה. ותו שהרי נהג באפטרופסות שהרי מינה שליח לגבות מעות היתומה בחברת הדיינים והוא לא היה דיין. ואם יכחיש שמעון שמעולם לא חתם על שטר שליחות זה הרי הוא חייב שבועה שהרי אחד מהדיינים אומרים שחתם על שטר השליחות בתורת אפטרופוס. שוב נמצא שהשליח בעצמו מעיד כי שלשתן היו חתומין בשטר השליחות כאשר כתב ראובן. ונמצא לפי דבריו נהג באפטרופסות ואפילו יביא שמעון עדות ששמעו מפיו שלא היה רוצה להיות אפטרופוס אינה ראיה שכך הוא דרכו של עולם אין אדם מתרצה בכיוצא בזה עד שמפצירין בו ובאותה שעה לא נתרצה ושוב נתרצה אם לא שיביא ראיה שהשטר נכתב שלא ברצונו. ואעפ\"י שאין כתוב בשטר בעצמו ששמעון נתרצה להיות אפטרופוס אלא אנו בית דין מנינו את פלוני וכו'. מכל מקום כך הוא נוסח לשון האפטרופסות ושאלנו את פי הסופרים ואמרו שכך דרכם לכתוב בכל שטר אפטרופסות והטעם הוא כדי שלא יוכל הבעל דין לומר לאו בעל דברים דידי את לומר שעל פי בית דין נתמנה ואין כוונת השטר לכוף האפטרופוס שיקבל עליו מינוי זה כדי שנצטרך לכתוב ונתרצה פלוני וכו' שהרי כל זמן שירצה להסתלק אם עדיין לא בא ממון היתומים לידו יכול לבא לבית דין ולהסתלק. ואם כן איך יכתבו בשטר שנתרצה כיון שיש בידו כל שעה שלא לרצות וזה ברור לכל מי שירצה להודות על האמת. ומעתה אפילו שיאמר אחד מן הדיינין שלא נתרצה כיון שכתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן כיון שמכחיש דבריו שהרי מתוך השטר נראה שנתרצה שאם לא כן שקר חתמו. וגדולה מזו אמרו עדים החתומים על המכר וכתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לומר תנאי היה במכר כיון שנכתב שטר המכר סתם. דהא דאיבעי' ליה לרבא תנאי היו דברינו מאי ואמר ליה רב נחמן כי אתו לקדמנא אמינא להו קיימו שטריכו וחותו לדינא דמשמע דתנאי היו דברינו נאמנים הני מילי בתנאי שאפשר להתקיים עדיין דלא מיעקר סהדותייהו לגמרי אבל בתנאי דמיעקר סהדותא כגון שאין בידו לקיים התנאי או שעבר זמנו של תנאי אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכן כתבו המפרשים ובעלי החדושים. ובנדון דידן הוי מעקר סהדותא שהרי אומר שלא נתרצה והשטר מעיד שנתרצה ושוב אינו חוזר ומגיד. ואם באנו לחלק בין עדים לדיינים איפכא מסתברא דאי עדים לא מהימני לומר תנאי היה כל שכן דיינים דהא לא רמי עלייהו לאסהודי ולא דכירי כסהדי. וא\"ת שהרי ראובן הוא הדיין והוא הבעל דין ואינו נאמן לומר ששמעון היה אפטרופוס של היתומה. לא קשיא כלל חדא דהא איכא דיינא אחרינא בהדיה. ותו דהרי כתב ידו הוא שמעיד וקודם שהגיעו מעות היתומה ליד ראובן מינה את שמעון אפטרופוס עליה כמו שנראה מפורש מזמן הכתוב בשטר האפטרופסות. וכי תימא דראובן זייף וכתב הזמן מוקדם הא ליתא כלל כי השטר של האפטרופסות הוא כתב יד הסופר המפורסם אשר במצרים שמו רבי נתן והוא לא יצא ממצרים כלל. והשטר נכתב במצרים וראובן קבל מעות היתומה באיסטנבו\"ל כאשר הוא מפורסם. הילכך אין ראובן דיין ובעל דין כי בשעה שנעשה בעל דין כבר נסתלק ממנו דיינותו. ודבר ברור הוא אלא מפני שראיתי אחרים שהם מסתפקים בזה כתבתיו: ",
+            "<b>גם </b>היה אפשר לומר כי אין ראובן בעל דין של שמעון אלא היתומה. כי ראובן ממה נפשך שצריך הוא לפרוע או ליתומה או לשמעון. וכ\"ת משום דלא לימרו דשלח ידו בפקדון להא לא חיישינן שהרי הוא צווח ואומר כי פקדון היו אצלו ובתורת פקדון שלחם אלא ששמעון העביר עליו ועל היתומה הדרך הרי כיון שנתברר ששמעון היה אפטרופוס של היתומה בשעה שהגיעו המעות לידו כאלו הגיעו ליד היתומה ושוב אין יכול לעכבם לעצמו משום חוב אחר שיש לו אצל ראובן המשלח: ",
+            "<b>ואם </b>יטעון שמעון שקודם שבאו לידו המעות לא קבלם אלא לעצמו לבד ולא ליתומה אעפ\"י שבשעת הקבלה קבל סתם ישבע על זה או יקבל חרם סתם כי בשעה שקבלם לא קבלם אלא לעצמו. עוד אני אומר שאפילו לא היה שמעון אפטרופוס של היתומה אין יכול לעכבם בשביל חובו כיון דאיכא סהדי דפקדון היו אצל ראובן חזקה על חבר שראובן חכם הוא שלא שלח ידו בפקדון ובתורת פקדון שלחם כאשר כתב הוא לבסוף. ואע\"ג שאין נאמן לומר פקדון היו אחר שתפסם שמעון בחובו. מ\"מ כיון דאנן ידעינן דפקדון היו בידו. נאמן הוא לפרש דבריו הראשונים דמה שאמר לו תחלה והחצי תתן ליתומה בתורת פקדון קאמר דחזקה על חבר כדכתיבנא. ותו דאומדן דעתא הוא שלא שלח אותם בתורת חוב כדי שיחזיק בהם שמעון אלא בתורת פקדון כדי שיגיע ליד היתומה. ואע\"ג דאיכא פלוגתא אי מפקינן ממונא באומדנא דמוכח. כההיא דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו. הרא\"ש ז\"ל פסק בתשובה דקיימא לן כר' אחא דמפקינן ממונא ואפילו למאן דפליג עליה ואמר דלא מפקינן ממונא מאומדנא מוקמין ממונא מאומדנא והכא נמי מוקמינן ממונא אחזקתיה דפקדון היו ובתורת פקדון שלחם. ואע\"ג דכתב ראובן כי מרוב דוחקו לא יכול לשלוח כל המעות של היתומה ומשמע מכאן ששלח ידו בפקדון מכל מקום לא מפני ששלח ידו באלו המעות האחרונים נדון אנחנו ששלח ידו גם בראשונים דדילמא אנוס היה באחרונים. ותו דהמעות בלתי קשורים היו וראובן הוי כשולחני דכתב רבינו תם ז\"ל דלאו דוקא שולחני אלא כל מי שרגיל לישא וליתן במעות. וכיון שכן מותר היה ראובן לישא וליתן בהם ולא חשיב שולח יד בפקדון: ",
+            "<b>עוד </b>יש טעם שלישי דאפילו תימא דמלוה היו המעות של היתומה אצל ראובן קיימא לן הולך ותן גבי מלוה ופקדון כזכי דמי. וראובן עשה את שמעון שליח לתת המעות ליד היתומה כאשר כתב לו בכתבו והחצי תתן ליתומה ואם יתן שמעון ליתומה החצי עשה שליחותו ונתקיים השליחות ואם לאו בטל השליחות והוי כאלו המעות עדיין הם ביד המשלח ולא יצאו מרשותו ועתה הרי הוא אומר בכתבו ראשון ושני שינתן החצי ליתומה לפי שהם פקדון בידו והדבר ברור בכל הגמ' שאם לא עשה השליח שליחותו נתבטל השליחות בין לענין ממון בין לענין גיטין. וראיתי להרמ\"ה ז\"ל שכתב כן בכיוצא בזה וזה לשונו אם השליח בא להחזיק בהן בשביל חוב שיש לו אצל המלוה או המפקיד אין יכול. דכיון דאמר לו הולך כמאן דאמר ליה וכי דמי או הולך ע\"מ שתתן לו לפלוני דמי. ואי מקיים תנאי זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד עד כאן. והדבר ידוע כי תן עדיף מהילך והא גבי מתנה דהולך לאו כזכי סבר הרמב\"ם ז\"ל דתן כזכי דמי. ואע\"ג דאיכא מאן דפליג עליה בהא מכל מקום לדברי כולם תן עדיף מהולך. ולגבי מלוה ופקדון שניהם מהני. וא\"ת בשלמא התם החזיק השליח בשביל חוב מי שנשתלחו לו אבל בנדון דידן החזיק השליח בשביל חוב שיש לו אצל המשלח ויכול להחזיק וכן נמצא כתוב בתשובה לא ידעתי למי וז\"ל ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ראובן לשמעון טול מנה זה וזכי בו ללוי שאני חייב לו. וקבל שמעון המנה בשתיקה ולאחר שקבל אמר אני זכיתי באלו המעות בשביל החוב שאתה חייב לי זכה שמעון במנה וראיה מדאמרינן ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי ונטלה ואמר זכיתי בה זכה בה. והכא נמי נכסי ראובן כלפי שמעון ולוי הם כמציאה והפקר וכי היכי דהתם זכי הכא נמי זכי עד כאן. ואפילו אם תרצה לומר שזהו בעל התרומות שחולק עם הרמ\"ה בדין הראשון כמו שכתוב בטור ומאן לימא לן דדינא שוה בתרוייהו דילמא מודה הרמ\"ה בדין זה דאם החזיק השליח בשביל חוב שיש לו אצל המשלח זכה. י\"ל דלעולם הרמ\"ה חולק בשני הדינין. חדא דהא תלי טעמא דהוי כאומר לו על מנת שתתן לפלוני. ואי לא מקיים תנאיה הוי כאלו לא יצא מיד הלוה והנפקד. הכא נמי כיון דלא קיים תנאיה הוי כאלו לא יצא מיד המשלח. ותו דכד דייקת בה שפיר תשכח דכל שכן הוא דהשתא היכא דהחזיק בשביל חוב שיש לו אצל מי שנשתלח לו נתבטל השליחות אע\"ג דלא איכפת ליה למשלח כל שכן אם החזיק השליח בשביל חוב שחייב לו המשלח שנתבטל השליחות דודאי קפיד בהכי דניחא ליה דליקום בהימנותיה כל שכן הכא שאומר שהם מעות של פקדון. וזה טעם ברור מאד עד שאני אומר שבעל התרומות יודה בה. ואותה תשובה איני יודע מי שנאה. ומהך דמציאה אין ראיה כלל לדעתי. דהתם אם תתבטל השליחות כ\"ש שזכה המגביה מההפקר אבל בנדון דידן אם נתבטל השליחות חזר הממון להיות ברשות המשלח והרשות בידו ליתנו לכל מי שירצה מבעלי חובותיו. ואפילו ��ת\"ל דתליא בפלוגתא על הרמ\"ה ז\"ל יש לנו לסמוך. חדא שהוא רב גדול מובהק ומפורסם. ותו שיש בידינו כלל גדול מקדמונינו שכל סברא שמביא הטור ז\"ל באחרונה עליה יש לסמוך. ותו שכתב אבל הרמ\"ה כתב וכו'. וזה הלשון משמע למבינים שזו היא הסברא שהוא חפץ בה. הילכך כיון דאיכא תלתא טעמי חדא שטר אפטרופסות לשמעון. ותו דמעות היתומה היו פקדון ביד ראובן כדי לאחזוקי גברא רבא בשולח יד בפקדון לא מחזקינן. ותו דלא עשה השליח שליחותו ובטל השליחות וכאלו לא יצאו מיד ראובן. ועתה אומר שהם פקדון של היתומה הדבר ברור שמוציאין משמעון ונותנין ליתומה וחוזר שמעון בחובו על ראובן. ואפילו אם תרצה לומר שאין ראובן נאמן לומר פקדון היו בידי ובתורת פקדון שלחתים. מכל מקום כיון שאנו רואים כאלו המעות עדיין לא יצאו מיד ראובן מהטעם שכתבתי למעלה הוי כאלו הם מונחים ביד בית דין. ובאין שמעון והיתומה לגבות מהם חולקין בשוה לא לפי החובות. ואע\"ג דמלוה של שמעון מלוה בשטר ושל היתומה על פה כיון דמודה שמעון שעדיין חייב ראובן המעות ליתומה תו ליכא למיחש לקנוניא. ולהאי טעמא נמי אי טעין שמעון שקודם שבאו המעות לידו אמר שאינו רוצה להיות שלוחו של ראובן לתת המעות ליתומה ולקח אותם מיד השליח לעצמו בחובו מה שתפס תפס. אבל אם מודה שתחלה כשלקחם לקחם לעשות שליחותו של ראובן כפי מה שנראה מן השאלה או שיש עדים על זה שוב אינו יכול להחזיק על עצמו מהטעם שכתבנו. אבל לפי הטעם שכתבתי שהיו פקדון כאשר הוא מפורסם וראובן שלחם בתורת פקדון כאשר נראה מכתביו אפילו שמעון צווח ואומר לעצמי אני נוטל אין שומעין לו לתפוס הפקדון ואפילו יתברר שאין אלו המעות אותה של פקדון בעצמם כיון שהחזירם לפקדון דהיינו שמצוה לתת אותם ליתומה עדיין יש להם דין פקדון דלא אמרו שולח יד בפקדון או שואל שלא מדעת נתחייב באונסיו אעפ\"י שהחזיר למקום שנטל אלא לתועלת המפקיד. דאלת\"ה לדעתו תקנו כן שהרי יבא המלוה של הנפקד ויגבה מהם אעפ\"י שהמפקיד עומד וצווח יאמר לו כבר שלח בהם יד ונעשו מלוה אצלו. וג\"כ אם מת נעשו כשלו ותגבה מהם אשה כתובתה ונמצא המפקיד מפסיד אלא ודאי לא אמרינן הכי אלא הרי הוא כפקדון שקבל עליו אחריותו. וכל שכן עם מה שכתבתי למעלה שהיה מותר ראובן להשתמש בהם וזה פשוט מאד. והוי יודע שאפילו היה הדין עם שמעון לא נקרא איש אמונים דאע\"ג דקיי\"ל דהמחזיק בפקדון של ראובן בשביל חוב שיש לו אצלו יכול לעשות כן מדינא ולא מפקינן מיניה אפ\"ה לא נקרא איש אמונים. והכי איתא בהדיא במדרש על פסוק בידך אפקיד רוחי כיון שאדם מפקיד רוחו בידו של הקדוש ברוך הוא אף ע\"ג שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב\"ה מחזיר לו פקדונו וחוזר השליח ונוטלה ועל כן נקרא נוצר אמונים דכתיב אמונים נוצר ה'. וכל מי שאינו עושה כן לא נקרא איש אמונים וכן כתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בטלית שהשתי שלו צמר והערב שלו משי או להפך אם חייבת בציצית מן התורה או מדרבנן: ",
+            "<b>תשובה </b>פטור מן התורה מן הציצית דלא נקרא בגד צמר ומטומאת בגדים יש לך ללמוד דסתם בגדים האמורים בתורה הוא של צמר או של פשתים. ולגבי טומאת נגעים כתב הרמב\"ם ז\"ל פי\"ג מטומאת צרעת וז\"ל בין שהיה שתיו פשתן וערבו קנבוס או שתיו קנבוס וערבו פשתן אין מטמא בנגעים וכן אם היה שתיו או ערבו פשתן או צמר והשאר נוצה של עזים וכיוצא בה אינו מטמא בנגעים ע�� כאן. ונראה לי שיש ללמוד זה מהא דתנן פרק כל הבגדים בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה עד כאן. והא הכא בגד הוא מן התורה אלא שמפני שצבעו אינו מטמא בנגעים הילכך בדין הוא שנלך אחר הנראה אם נראה לבן מטמא ואם נראה צבוע אינו מטמא תידוק מינה הא אם היה ערבו או שתיו ממין הטהור בנגעים אינו מטמא וליכא למימר דניזיל הכא בתר הנראה דהא אין פטורו מפני מראיתו אלא מפני שאינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים לבד. הילכך בנ\"ד נמי כיון שאין חייב בציצית מן התורה אלא בגד צמר או פשתים אם היה ערבו או שתיו ממין הפטור פטור מן התורה דלא נקרא בגד. וליכא למימר דניזיל בתר רובא דדוקא גבי שטרפן זה בזה כיון שהם טרופין ומעורבין זה בזה אזלינן בתר רובא. אבל הכא כל אחד מהם קאי באנפיה וזה ברור דליכא למיזל הכא בתר רובא כי השתי לבדו אינו בגד וכן הערב לבדו להתחייב בציצית. ומכל מקום אם טרף צמר ומשי ועשה מהם בגד אזלינן ביה בתר רובא. ואם הרוב צמר מתחייב בציצית מן התורה ואם הרוב משי פטור מן התורה וחייב מדרבנן. אבל הדבר ברור שאם אינן מעורבין שאין חיובן מן התורה. והוי יודע כי לדעת רבי מאיר מרוטינבורק אין לטלית זה תקנה לפי שהוא סובר דאין צמר ופשתן פוטרים בין במינן בין שלא במינן אלא כשהצמר ופשתן יחד אבל כל אחד בפני עצמו אינו פוטר הילכך הכא אין לו תקנה. ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפן חדא דלית ליה תקנתא לדעת רבי מאיר. ותו דאפילו לדעת הפוסקים דכל אחד לבדו פוטר בין במינו בין שאינו מינו. מכל מקום נהגו להחמיר כדעת רבינו תם שלא לעשות טלית של פשתן והוא ברכה לבטלה. והירא שמים יוציא עצמו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר לבדו. ומכל מקום לדעת המקילין לעשות טלית של משי כיוצא דידן יטיל חוטין של צמר ולא של משי ולא יסמוך על טלית זה כי הוא פטור מן התורה לדעת כולי עלמא אלא יעשה לו טלית קטן של צמר מתחת לבגדיו ואח\"כ יתכסה בזה הטלית להתנאות. וכתוב בא\"ז וטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן יעשה ציצית של פשתן עד כאן. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שיש לו חוב על שמעון בנאמנות ומת שמעון בחיי ראובן ואחר כך מת ראובן אם הפסידו בני ראובן מפני שאין אדם מוריש שבועה לבניו. וכשמת שמעון נתחייב ראובן שבועה לבני שמעון ואין יכול להורישה. או דילמא כיון שיש בשטר נאמנות לא הפסיד ונשבעין שלא פקדנו אבא ונוטלין. ואת\"ל הפסידו אם כתב לו נאמנות עליו ועל יורשיו מאי: ",
+            "<b>תשובה </b>צריך שתדע דבעיקר הדין איכא פלוגתא אבל מה שהעלו גדולי הפוסקים בשם הגאונים דיתומים מן היתומים ומת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ומפסידין. וטעמא דמלתא דאף על גב דעיקר השבועה תקנה דרבנן היא והוה לן למימר אם אינו יכול לישבע יטול כרבי אליעזר. מכל מקום אלמוה רבנן לתקנתייהו משום תקנה דיתמי שאם אין יכול לישבע יפסידו יתומיו. ומהאי טעמא גופיה אם מת מלוה בחיי לוה והיה חייב שבועה כגון פוגם את שטרו הוה לן למימר נמי אין אדם מוריש שבועה דהך שבועה נמי מדרבנן היא אלא משום תקנת יתומי מלוה שבקוה אדינא דאורייתא ונשבעין שלא פקדנו אבא ונוטלין כיון שהלוה חי לא עבוד לו תקנתא והבו דלא לוסיף עלה. אבל היכא דמית לוה דאיכא תקנת יתמי דלוה אלמוה לתקנתא דידהו דאין אדם מוריש שבועה לבניו כדי שלא יטלו מיתומי ל��ה. וא\"ת מה ראית דאזלת בתר תקנת יתמי לוה ולא בתר תקנת יתמי מלוה אדרבה זיל בתר תקנת יתמי מלוה שנעשו יתומים קודם יתומי לוה וקדם זכותם. וי\"ל דמלוה גופיה לא חששו לאפוקי ממונא מיניה. אבל גבי יתומיו חששו דלא לאפוקי מינייהו ממונא כנגד תקנתם שאמרו כל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. והשתא דברירנא דהוי טעמא משום תקנתא דיתמי איכא למימר דאפילו יש בשטר נאמנות לא יגבו בו יתומים מן היתומים כלום וכל שכן לדעת רז\"ה ז\"ל ואחרים עמו דלאבא שאול דהתם בפרק הכותב אין נאמנות מועיל לגבי יורשים שכבר תקנו ז\"ל שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. ולפי זה כל שמת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת מלוה הפסידו ואינם גובין כלל ואפילו יש בשטר כל נאמנות שבעולם וכן דעת הרא\"ה כדעת זקנו ז\"ל. ובשם חכמי נרבונה אמרו דגובין בשבועת היורשים מיהת דכיון דאמרינן כדרב ושמואל הבו דלא לוסיף עלה אף זה בכלל ולא דיינינן בהא תרי קולי קולא דרב ושמואל וקולא דאבא שאול ודיינו שנאמר דלא מהני להו נאמנות לגבות בלא שבועה אבל שיפסידו שלא לגבות אפילו בשבועה לא אמרינן. אבל אנו אין לנו אלא דברי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שכתבו דנאמנות מהני לגבי יורשין אבל לא לגבי לקוחות וכן דעת הרשב\"א ז\"ל. ולדבריהם אפי' מת לוה בחיי מלוה ואח\"כ מת מלוה אם יש בשטר נאמנות הרי לא נתחייב שבועה מלוה לבני לוה ויורשיו נשבעין שבועת היורשין ונוטלין ואם יש נאמנות אף ליורשיו של מלוה על יורשיו של לוה גובין מהם אף בלא שבועת היורשים דכיון דפטר אותו משבועה תנאי גמור הוא ולא שייך הכא לומר תקנת יתומים. ולענין החשוד הבא ליפרע מנכסי יתומים אם פטרו משבועה שכתב לו נאמנות עליו ועל יורשיו הר\"ז גובה בלא שבועה ואצ\"ל שגובה מלוה גופיה כיון שכתב לו נאמנות אבל אם לא כתב לו נאמנות כתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה שכל הנשבעין ונוטלין ואפילו הפוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע אם הוא חשוד אינו גובה ואפילו מן הלוה עצמו אלא נשבע חבירו היסת ונפטר ע\"כ. ואעפ\"י שיש חולקין אנו אין לנו אלא דברי הרב שכל דבריו דברי קבלה הם. והוי יודע דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא דוקא הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. אבל שבועת פוגם את שטרו או עד אחד מעידו שהוא פרוע אדם מורישו לבניו ונשבעין שבועת היורשין ונוטלין אפילו מיתומי לוה. כך העלו הפוסקים ומכללם הרמב\"ם ז\"ל אלא דקשיא לי בשלמא פוגם את שטרו הוי דרבנן אבל עד אחד מעידו שהוא פרוע הוי מחוייב שבועה דאורייתא ואין היורשין יכולין לישבע שבועתו ואמאי נוטלין אפילו מלוה וכ\"ש מיורשי לוה. וי\"ל שהתירה חייבה שבועה להכחיש את העד היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר דמית שטרא בחזקתו קאי שהרי לא הורע כלל מפני עדות העד. ובשלמא היכא דחשוד על השבועה או היכא דאינו יכול להכחיש את העד כנסכא דר' אבא בדין הוא שיפסיד. אבל הכא לא מפני גריעותו וגריעות טענתו הוא דאינו נשבע אלא משום דמית והוי אונס הילכך לא בשביל זה יפסידו יתומיו ואם הלוהו ע\"י ערב אפי' קבלן אין גובה כלום דערב בתר יתמי אזיל. ואם נשא ונתן ביד הוי כאלו הוא לוה מן המלוה והלוה ללוה ופורע למלוה וחוזר וגובה מן היתומים כדין בעל חוב דעלמא. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידידי במה שנהגו מקצת חכמים אחר שגומרים הסעודה ומסלקין את הלחם ואת הפרורין ומנערין את השלחן להביא פירות ומיני תרגמא ובשעת ברכת המזון מצוין להביא לחם ואם יביאו אות�� שלם בוצעין אותו כדי שלא יהיה שלם. אם יש להם על מה שיסמוכו ומה ענין בציעה זו: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בפרק חלק אמר ר' אלעזר כל שאינו משייר פתיתין על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאוכלו על כן לא יחיל טובו. והא אמר ר' אלעזר כל המשייר פתיתין על שלחנו כאלו עובד ע\"ז שנא' העורכים לגד שלחן הממלאים למני ממסך. לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכא שלימה בהדיה. הרי לך מהיכא סמכו דלעולם צריך לשייר על השלחן פתיתין כדכתיב אכול ושבוע והותר וכן כתב רש\"י ז\"ל. וא\"ת דלעולם צריך לשייר בשעה שהוא אוכל דומיא דמה שאמרו שצריך לשייר בקערה אבל בשעת ברכת מזון מנין לך שצריך שיהיה לפניו. לא קשיא דאם כן הכי הוה להו לתרוצי דהא דאמר שצריך לשייר היינו מאכילתו והא דקאמר דאין משיירין פתיתין היינו אחר ברכת מזון דמחזי כעורך לגד שלחן אחר שכבר אכל כל צורכו אלא משמע דתרווייהו על שלחנו ממש בשעת ברכת מזון צריך שיהיה הפת המשוייר וטעמא כדי שתחול עליו הברכה דאין הברכה שורה אפתורא ריקניא. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל וז\"ל אבל אנו שאנו אוכלין כולנו על שלחן אחד אין נכון להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת מזון. ויש נוהגין שלוקחין כל הלחם והמפה ומניחין אותו לפני המברך עד כאן. ואם כן מה שנהגו להביא לחם בשעת ברכת מזון יפה הם עושים. ומה שנהגו לבצוע הלחם המשוייר לעשות אותו פתיתין משום העורכים לגד שלחן אין אני מודה להם בזה כלל מכמה טעמי חדא דהאידנא לא חיישינן להכי כלל. תדע דהא בעלי הפסקים לא כתבוהו והרא\"ש ז\"ל בפסקיו כתב מימרא קמייתא דר' אלעזר ואידך השמיטה וכן הריא\"ף ז\"ל השמיטה ואיך נחוש אנחנו לגד ומני אשר אבד זכרם ואדרבא אני אומר כי המדקדק בזה לא טוב הוא עושה דמשמע דחששא אית בהו דקפיד שלא נעשה כאשר היו עושין. כללא דמלתא דהאידנא כבר נשתכח שם עכו\"ם אפי' מעובדיה וכ\"ש אנחנו. ותו דלא חיישינן להכי אלא כשהיו מניחים את השלחן ערוך כל היום כדי שיהיה מזומן לעניים אז איכא למיחש אם יביאו פת שלימה משום העורכים לגד שלחן שכן היו עושים מניחין שלחן ערוך במאכל ובמשתה לשם אותה ע\"ז שקורין גד וכן כתב עלה רש\"י ז\"ל. ומדקאמר מניחין משמע שהיו מניחין אותו כל היום או לפחות זמן מה וכן בדין שאם לא כן מנין היו יודעים מתי ירעב גד או כומריו אלא ודאי כך היו מניחים השלחן ערוך. אבל אנן דמיד אחר ברכת המזון מסלקין את השלחן למאי ניחוש לא לגד ולא למני. ותו דאנן לא מייתינן ליה אלא כדי שתחול הברכה על הלחם משום אכול ושבוע והותר וכיון דמשום הכי מייתינן ללחם ליכא למיחש דבשלמא אם היו מביאין את הלחם אחר ברכת המזון הוה אפשר לחוש אבל השתא לא חיישינן. ותו דלא אמרינן משום העורכים לגד שלחן אלא היכא דאיתיה שלימה בהדי פתיתין אבל שלימה לחודה ליכא למיחש למידי והכי ריהטא סוגיין דאמרינן ל\"ק הא דאיכא שלימה בהדיה ופרש\"י ז\"ל הא דאסור דאיכא שלימה בהדיה שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע\"ז עביד הכי. והא דליכא שלימה בהדייהו דמזומנין לעני ע\"כ. וטעמא דמלתא כיון דאיכא פתיתין מזומנין לעני וזה מביא שלימה על השלחן מחזי כעורך לגד. אבל היכא דליכא פתיתין ומביא שלימה לא לערוך לגד הוא מביא אלא כדי שיהיה מזומן לעני הואיל וליכא פתיתין. הילכך מכל הלין טעמי נראה לי שאין צריך כלל לבצוע הככר שמביאין על השלחן בשעת ברכת מזון ואי איישר חילי אבטליניה להאי מנהגא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על שבועת השותפין וחברותיה אם צריכה הודאה במקצת וכפירה במקצת ואם חלקו השותפין וזה טוענו ברי אם יכול להשביעו או לא. ואם רצה להפך אם יכול להפך השבועה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>שבועת השותפין כעין דאורייתא תקנוה וגם היא בנקיטת חפץ הילכך צריכה כפירת הטענה שתי כסף כרב וההודאה שוה פרוטה כעין של תורה וכן כתב רש\"י ז\"ל שזה טוענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא עד כאן. אבל האידנא לא נפקא מינה מידי אחר שנתקנה שבועת היסת אפילו טען לא נשאר בידי כלום מן השותפות כלל משביעין אותו שבועת היסת לא נפקא מינה אלא לאנקוטי חפצא. ואע\"ג דשבועת היסת אינה באה אלא על טענת ברי הנ\"מ בשאר טענות אבל בשותפין וחברותיה שעיקרה אינה אלא על הספק גם בשכופר בכל נשבע שבועת היסת עליה אפי' שהיא שמא דאלת\"ה כל שותף יקח מן השותפות וחבירו אינו יכול לטוענו אלא שמא וזה יכפור בכל והולך לו בלא שבועה אלא ודאי כדאמרן. ולענין אם חלקו השותפות וזה טוענו ברי הרי זה נשבע שבועת השותפין דלא הוי טעמא משום מחילה דא\"כ לא היה יכול לגלגל עליו אלא טעמא הוי דלא תקנו שישבע על טענת שמא אלא קודם שחלקו השותפות אבל בטענת ברי משביעו לעולם. ולענין להפך השבועה אם זה טוענו ברי יכול להפך עליו השבועה אבל בטוענו שמא אין יכול להפך כלל. ומכל מקום דעת הרמב\"ם ז\"ל שאין שבועה מתהפכת אלא שבועת היסת אבל שאר השבועות ובכללם שבועת השותפין אין יכול להפך אפילו בטוען ברי וכן ראוי לדון. ולענין אם הוא חשוד נפטר לגמרי דלא אחמור כולי האי כיון שבא על טענת שמא. ואם טען ברי וזה כופר בכל גם כן פטור דתקנתא לתקנתא לא עבדינן. והיכא דיש מחלוקת ביניהם אם חלקו או לא. דעת הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל שהוא פטור שלא תקנו אלא כשהם שותפין בבירור ואף עפ\"י שיש חולקין לאלו ראוי לשמוע. ואמרינן בגמרא דטעמא דהני כולהו משום דמורו היתירא וכתבו בשם ר\"ת דמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי היתרא. ואני חוכך בטעם זה לפי שכבר נהגו לכתוב והודה פלוני שקבל דינר בשכר טורחו ואין מקבל דבר ואכתי איכא הוראת היתר ואפילו תימא דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי מ\"מ הרי מכר טורח מרובה בשכר מועט ואכתי איכא הוראת היתר אבל מה נעשה שכבר הורה זקן ואין משיבין את הארי וכו'. ואיפשר שגם ר\"ת לא אמרה אלא בזמן שנוטל שכר טרחו משלם אבל אם מתנה לקחת דינר על כל שכר טרחו מודה הוא ז\"ל שעדיין מורה היתר לעצמו ולזה דעתי נוטה ומשביעין ליה. ולענין אם מגלגלין על השותף לפי שבאה על טענת שמא הלכתא דבכל גונא מגלגלין ברי על ברי ושמא על שמא וברי על שמא ושמא על ברי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי על מי שנתחייב שבועה לחבירו ורוצה לישבע והתובע אומר איני רוצה שתשבע עתה שמא תחזור למוטב ואולי שכחת תזכור או יבאו עדים או עד שיבואו ימים הנוראים וזה אומר איני רוצה שתטריחני לדון בכל פעם או תקבל שבועתך או תמחול: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם התובע ודוחין את השבועה וכותבין לו מעשה בית דין איך פלוני עמד בדין ונתחייב שבועה ומעתה אין כאן טרחא. ומיהו אין התובע יכול לעכב שום ממון ולא שום שטר בשביל טענה זו כגון אם יש לו עליו שטר פרוע וטוען עליו תשבע שפרעתני כי אני איני רוצה להשבע יכול הנתבע לומר אם תרצה לקבל השבועה מוטב ואם לאו תפרע השטר וכל זמן שתרצה השבועה הר��ני מוכן וזה ברור ואין חילוק בזה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן (שהיא שבועה לשבועת) [כשבועת] היסת דרב נחמן. והוי יודע שצריך כל דיין להשתדל שלא יבואו לידי שבועה שמא יבוא לידי חלול השם בר מינן. ולענין שיש עד אחד מסייע לנתבע פטור מן השבועה מקל וחומר דאם היכא שהעד מסייע את המוציא מחייבו שבועה כל שכן שמסייע את המוחזק לפוטרו משבועה דכח המוחזק מרובה מכח המוציא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהיה לו סחורה במקום אחד ואותה סחורה היה עליה ערעור מצד שהיתה קונטרבאנדו והיתה בבית הבייל\"ו של הויניציינוש מעוכבת על הערעור ושלח ראובן לשמעון שישתדל להציל הסחורה ע\"י הוצאות וכן עשה שמעון והציל את הסחורה וכמעט אחר היאוש והוציא עליה הוצאות ונתן את הסחורה ביד לוי קרובו שהיה בא למצרים ואמר לו אם יתן לך ראובן סך מעות כך וכך אשר הוצאתי תן לו סחורתו ואם לא יתן לך תמכור מן הסחורה כשיעור מעותי והשאר תתן לראובן ובא לוי למצרים ולא הספיק לקחת מראובן המעות עד שמת ראובן וקם חנוך בנו של ראובן ותבע את לוי ואמר לו סחורה זו פקדון בידיך ואתה יודע שהיא של אבי תן אותה לי ויבוא שמעון ויעשה עמי חשבון על מה שהוציא ואני אתן לו הוצאתו. ענה לוי ואמר שמעון צוני שלא אתן הסחורה עד שאקח המעות שהוציא ואם אתה חושד אותו שלא הוציא כל כך תשלח לשם מורשה וישביעהו ובא הדבר לפני אחד מן החכמים ופסק שיתן לוי הנפקד את הסחורה לידי חנוך בנו של ראובן ויבוא שמעון או המורשה שלו לעשות דין עם חנוך על הוצאתו כיון שלוי מודה שהסחורה היא של ראובן אביו של חנוך. ונפלאת על הפסק הזה ורצית לדעת דעתי. וגם הבעל דין לא רצה שמוע ולא קבל עליו דין זה: ",
+            "<b>תשובה </b>גם בעיני יפלא מאד כי בעונותינו אבדה חכמת חכמינו ובינתם נסתתרה ואף כי כן הגידו לי מגידי אמת שכך פסק החכם מ\"מ אומר שלא סיימוה קמיה כי אין לך תופס ספר שיאמר דבר זה וכל שכן להוציא ממון ממי שהוא מוחזק בו. ואדרבא הדין עם לוי ומעמידין הסחורה בחזקת לוי עד שיתנו לו מה שטוען שהוציא ואם חושד את לוי ישביעוהו שכך אמר לו שמעון שהוציא. ואם חושד את שמעון יעשה מורשה לשם וישביעוהו. חדא שאין לוי מופקד אלא שליח שמעון ושמעון לא באת סחורה זו לידו אלא בתורת משכון שהרי ראובן אמר לו תוציא עליה ותציל אותה ויכול לטעון עד כדי דמי הסחורה ואפילו יש עדים שסחורה של ראובן היא ובא לידו בתורת משכון ואין העדים יודעים כמה חייב נשבע שמעון ונוטל כל מה שהוציא וזה דבר מוסכם מכל הפוסקים אין צריך לכתוב לו ראיות עיין פי\"ג מהלכות מלוה ולוה ובפ\"ז מהלכות טוען ונטען. וכ\"ש אם תאמר שלא באו לידו בתורת משכון שהרי יכול לטעון אתה מכרת לי אפילו שיש עדים לראובן שסחורה זו שלו היתה ומגו שיכול לומר אתה מכרת לי או אביך מכר לי יכול לומר כך וכך הוצאתי עלי' במצות אביך וגם זה פשוט. ואפילו לדברי החכם הפוסק שהוא סובר שבתורת פקדון באו ליד שמעון אם אין שם עדים שבאו לידו בתורת פקדון הדבר ברור שהוא נאמן לומר כך וכך חייב לי אביך על הסחורה מגו שיכול לומר לא היו דברים מעולם נאמן לומר כך וכך אתה חייב לי ואני רוצה לתפוס אותו בחובי דגרסינן בפרק הכותב ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין תבעי לה מינה אמרה מחיים תפיסנא להו בחובי פי' בתורת משכון אתו לקמיה דרב נחמן אמר לה אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבת נהלייהו אמרה ליה לא. אמר לה אם כן הויא תפיסה לאחר מיתה ותפיסה לאחר מיתה לאו כלום היא. הא קמן בהדיא שאם [רוצה] יכול לתפוס הפקדון בשביל חובו אע\"ג דלאו שפיר עבד ולא נקרא איש אמונים מכל מקום אי תפס תפס ויכול לטעון עד כדי דמי הפקדון. וא\"ת לנדון דידן נמי הויא תפיסה לאחר מיתה ולאו כלום היא דהא לית ליה סהדי דתבעוה מיניה מחיים דראובן ולא יהבה ניהליה. לא קשיא כלל דלא אמרינן הכי אלא לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח. אבל האידנא שכבר תקנו הגאונים ורבנן דמתיבתא למגבי בעל חוב מיתמי אפילו מטלטלין תפיסה דלאחר מיתה הויא תפיסה וכן כתב הריא\"ף ז\"ל בפרק הכותב והפוסקים. והרב ז\"ל מפרש להאי עובדא בדליכא עדים וראיה וא\"כ קשיא אמאי לא מהימנא במגו דלקוחים הם בידי לומר מחיים תפיסנא. ומשום הכי כתב ז\"ל דלא דיינינן הכי אלא דוקא במלוגא דשטרי דלא יכלה למימר לקוחים הם בידי דאמרינן לה אחוי שטרך דקי\"ל אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה אבל מידי אחרינא לא דמצי למימר לקוחים הם בידי מהימן נמי כי אמר מחיים תפיסנא. ואפילו היכא דאיכא סהדי שבאו לידו סחורה זו בתורת פקדון דתו לא מצי למימר לקוחה היא בידי או ממושכנת היא בידי כאשר כתבו הפוסקים והתוספות בפרק הכותב. והרמב\"ם ז\"ל פ\"ו מהל' שאלה ופקדון וז\"ל הפקיד אצל חבירו בעדים וכו' אין השומר יכול לטעון חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומים בלא שבועה. מכל מקום יש לו מגו אחד מגו שיכול לומר נאנסו או החזרתים לך דקיימא לן המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים ומגו שיכול לטעון אחת מאלה הטענות נאמן לומר חוב יש לי על אביך ואני תופסם בחובי ובשבועה. ואפילו תאמר דאיכא עדים וראיה כלומר שהפקיד אצלו בעדים ויש עדים שראו עתה הפקדון אצלו דהשתא ליכא שום מגו מכל מקום צריך שיכירו העדים שזהו החפץ שהפקיד אצלו. אבל בנדון דידן שהיו סחורה של חרבות שבאים מהם לאלפים ולרבבות. אפילו שראו העדים שיש בידו של הנפקד חרבות יכול לטעון אותם שהפקיד אצלי נאנסו או החזרתים לו ואלו אחרות הם שהרי יש מהם הרבה מאותו מין ומאותו אומן וכולם דומים. וכי תימא שיש עדים שלא זזה ידם מן הפקדון משעה שהופקד עד עתה מ\"מ היה לו לחכם הפוסק לחקור על זה ולא נתן אל לבו לדעת אם יש עדים או לא אלא כיון שהודה לוי שהסחורה היא של ראובן גזר אומר שיחזירה לחנוך בנו וטעה טעות מפורסם שהרי נאמן במגו ותופס אותן בהוצאתו ולפשיטות הדבר אני חוכך שמא לא כך היה המעשה. והוי יודע שאפילו יכפור חנוך שלא צוה אביו להציל הסחורה ולהוציא עליה הוצאות נאמן שמעון במגו לומר כך צוה ראובן אביך להוציא מעות ולהציל. ומה שיש לדקדק אם עמד שמעון מאליו והציל הסחורה והוציא עליה הוצאות כיון שראובן לא היה יכול להציל שהרי ראובן היה במצרים אם נוטל מה שהוציא או דילמא יכול ראובן או יורשו לומר למה לך להוציא הוצאות על שלי אני הייתי הולך ומציל ואם יאבדו מה לך בזה ואין לך אלא שכרך. וענין דבר זה הוא שאם היתה הסחורה הולכת לאיבוד וקרובה להפסד עד שאם היו שם הבעלים היו מתייאשים ממנה לפי שאינם יכולין להציל דומיא דהא דתניא שיירא שהיתה הולכת במדבר וטרפה גייס אם אינם יכולין להציל ועמד אחד מהם והציל הציל לעצמו. ובנדון דידן נמי תבוא עליו ברכה שרוצה ליטול הוצאתו ולהחזיר השאר. הרי שאפילו הבעלים אם היו שם יכולין להציל אפילו על ידי הדחק אפילו אם אמר לעצמי אני מציל לא אמר כלום דלא אמרינן בכי האי הציל לעצמו אלא היכא שהבעלים שם ולא רצו להציל נתייאשו ממנו אבל היכא שלא היו שם הבעלים כנדון דידן לא אמרינן לעצמו הציל. הילכך בנדון דידן אם היו הבעלים יכולין להציל ע\"י הדחק אם היו שם אם התנה בפני בית דין נוטל מה שהוציא כההיא דשטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי או שהתנה בפני בית דין חייב ליתן לו דמי שלו והכא נמי לא שנא. שוב בא המעשה הזה לפני וחקרתי עליו ואין שם לא עידי פקדון ולא עידי ראיה וטען חנוך לא נתן לך אבי רשות להוציא על הסחורה אלא ההוצאות הנהוגות אבל הוצאה זו המרובה לא נתן לך רשות ונתפשרו ביניהם שישלחו לאצתנבו\"ל ואם תבוא משמעון תשובה נצחת תחייב את חנוך שבתוך ל' יום יפרע חנוך ללוי שלוחו של שמעון מה שיתחייב וב\"ד של אצתנבו\"ל השביעוהו שבועה חמורה על כל ההוצאות הנהוגות והבלתי נהוגות זולת ל\"ג פרחים זהב שלא רצה לגלות למי נתנם ולא לישבע עליהם. עוד טען כי ראובן דודו שלח לו החרבות וצוהו להוציא מה שצריך האמת כי המאורע הרע ההוא לא נזכר אבל בהיות ראובן עצמו ובשרו לא יוכל להתאפק זרים אוכלים יגיעו. עוד כתבו הב\"ד ורבים אנשי אמת העידו על טוב השתדלות שמעון הנזכר ימים רבים עד יצא לאור משפט חרבות נדדו נפלו ביד אדונים קשים כתוא מכמר והכל שבחו אותו על עוצם השתדלותו בדבר ההוא ע\"כ. וחנוך טוען היה לך להניחה כי לא היו הולכין לאיבוד ואם יאבדו מה לך ואם אבי נתן לך רשות להוציא לא נתן לך רשות להוציא הוצאה מרובה כזו. ואחר אשר שמעתי טענותיהם אני אומר כי הדין עם שמעון שהרי יש לו כמה מגו חדא שאין זה פקדון שהרי אמר לו תוציא עליהם ההוצאות והכי משמע יהיו בידיך עד שאפרע לך הוצאותיך. ואעפ\"י שיש עדים שהיו החרבות של ראובן והוא שלחם הרי מצי למימר חזרתי ולקחתי אותם ומצי לטעון נמי החזרתי לך את שלך והני אחריני נינהו ומגו שיכול לטעון כל אחת מאלה יכול לטעון כך וכך הוצאתי עליהם ובשבועה וכדכתיבנא לעיל. ומכאן אתה לומד כי הל\"ג פרחים שלא רצה לישבע עליהם אינו גובה אותן מחנוך אבל שאר ההוצאות גובה אותם ואפי' הבלתי נהוגות מכמה טעמים חדא כיון שחנוך מודה שאביו נתן רשות להוציא הוצאות על הסחורה גם זה מכלל ההוצאה דמה לי מכס מה לי שאר עלילות. ותו כי סחורה זו מוכנת לעלילה והוצאה מרובה שהיא קונטר\"אבאנדו. ואעפ\"י שכבר הגיעה לאצטנבו\"ל עדיין לא יצאה מידי סכנה כי אני ראיתי באסכנדרי\"א כיוצא בזה ולקח קונשול הויניציי\"נוש החרבות קונטראבאנדו. ועוד שכבר הגיעו החרבות ליד הב\"יילו והוי כמציל מיד הגייס ומן הנהר ואנן סהדי שאפילו היו שם הבעלים לא היו יכולים להציל אלא על ידי הוצאה מרובה יותר ממה שהוציא שמעון. ועוד כיון שהחרבות נטענו בשם נכרי והוציא עליו כתב מקויים שחייב להם ד' מאות פרחים היו לוקחים הת' פרחים בדיניהם הילכך מה שלקח פחות מזה הסכום הוא ריוח והצלה. וכי תימא שהחרבות לא היו הולכים לאיבוד הרי הבית דין העידו שכבר הגיעו ליד הערלים הבי\"ילו והאינבשדו\"ר ונפלו ביד אדונים קשים כתוא מכמר משמע שהיו הולכים לאיבוד אם לא היה השתדלות שמעון. ואפי' תימא שאין הדבר ידוע הרי הוא נאמן במגו שהיה יכול לומר חזרתי ולקחתים נאמן לומר הולכים לאיבוד היו אם לא מפני השתדלותי והוצאתי. וא\"ת היה לו להתנות בפני בית דין וכיון שלא התנה אין לו אלא שכרו הא לא קשיא חדא שהרי גם הבעלים לא היו יכולים להציל אלא על ידי הוצאה זו ויותר ואפילו למאן דלא אזיל בתר אומדנא בממונא הני מילי להוציא אבל לאוקומי ממונא אזלינן בתר אומדנא לכולי עלמא והכא אוקומי ממונא שהרי שמעון (ראובן) מוחזק. ותו דלא אמרינן היה לו להתנות בפני בית דין אלא בדבר דלא שייך ביה איהו. אבל בנדון דידן שראובן שלח החרבות ליד שמעון ועשה אותו שליח הרי הצלתן מוטלת עליו ואין צריך להתנות וזה ברור. הילכך מנכה לו חנוך ל\"ג פרחי ונותן לו שאר הוצאותיו כאשר נשבע. ואעפ\"י שנשבע שלא בפני בעל דינו כיון שנשבע נשבע. ותו שהרי קבל על עצמו חנוך שאם תבוא תשובה נצחת משם שיפרע ואין לך תשובה נצחת יותר משבועה עם המגו כאשר כתבנו כללים דשייכי לזה הדין היכא דאיכא עידי פקדון וגם אנו רואים הפקדון בידו לכל הפוסקים לא מצי למיטען מידי חוץ מרבינו תם שמחלק בין אומן למי שאינו אומן. יש עידי פקדון ואין עדים שראו אותה בידו לדעת הריא\"ף ז\"ל והרמב\"ם ז\"ל אינו נאמן לומר לקוח או ממושכן אע\"ג דאית ליה מגו דהחזרתי ולדעת רוב האחרונים נאמן במגו דמצי למימר החזרתי. אם אין עדים על מסירת הפקדון אע\"ג דשוייה ראה השתא לפנינו אם הוא מדברים שאין עשויים להשאיל ולהשכיר אע\"ג דידוע שזה החפץ היה של פלוני מכל מקום מהימן אותו שבידו לטעון עליו מה שירצה במגו דלקוח הוא בידי ובהא ליכא פלוגתא. ובנדון דידן ליכא סהדי שבאו ליד שמעון בתורת פקדון אלא ששלחם לו ואפשר ששלחם לו ממעותיו או בשותפות וכיון שלא באו לידו בתורת פקדון מצי למטען לקוחים הם בידי וליכא נמי עידי ראיה דמי יאמר שאלו הם החרבות ששלח לו. והוי יודע דאפילו יש עדים שבאו לידו בתורת פקדון כיון שהוא מוחזק מצי למימר קים לי כהנך רבוותא והם רשב\"ם והתוספות ואור זרוע והאשרי ובנו ומהר\"ם זק\"ל דס\"ל דאפי' באו לידו בתורת פקדון מצי למימר חזרתי ולקחתים ממך וכ\"ש אם הדבר ספק דמספיקא לא מפקינן ממונא ושמעון הוא המוחזק ועיין בתשובות מהר\"ר ישראל ז\"ל סימן של\"ה שהאריך בכיוצא בזה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני בראובן שהביא גט וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והוא ספק פסול לעדות האם ינתן גט זה ונסמוך עליו או צריך שיתקיים בחותמיו ומה תקנתו: ",
+            "<b>תשובה </b>ספק זה לא ידעתי מהו אם ודאי נפסל בעדים אלא שאנו מסופקים אם עשה תשובה הדבר ברור שאין יוצא מידי פסולו עד שיתברר שעשה תשובה ואם הספק שיצא עליו קול שעשה עבירה פלונית שנפסל בה לעדות גם זה אינו ספק שאין אדם נפסל על ידי קול אלא על פי עדים. וגם אם הוא מודה שעבר עבירה לאו כלום הוא שאין אדם משים עצמו רשע. הא לא משכחת לה אלא שבאו שני עדים ואמרו ביום פלוני עבר עבירה פלונית ובאו שנים אחרים והכחישום מהו מי אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי אוקי גברא אחזקתיה וכשר או דילמא אוקי תרי לבהדי תרי אוקי אתתא אחזקתה בחזקת נשואה. וגם בזה צריך לדעת אם ראובן זה יש לו חזקת כשרות ברורה כגון שהיה הולך בדרך טובים קודם שהעידו עליו. ודאי כי הגט כשר שהרי עדות זה אינו על האשה כדי שנאמר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקת נשואה [שהרי] אינם באים להעיד אלא על האיש אם כשר או פסול הילכך אמריגן אוקי גברא אחזקתיה וכשר. אבל אם ראובן לא הובררה חזקתו אין הגט כשר דלא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה אלא היכא שהיתה החזקה מבוררת וכן כתבו התוספות ובעלי החדושין וטעמא דמסתבר הוא. ואם הדבר כן הוי גברא ספק כשר לגרש ספק פסול. אם אפשר לקיים את הגט בחותמיו כולי עלמא לא ��ליגי דכשר שהרי לא עפ\"י העד אנו סומכין. וכ\"כ הראב\"ד ורוב האחרונים ז\"ל (אבל) [אלא] אפי' לדעת הרמב\"ם ז\"ל אני אומר שמותר לגרש בו לכתחלה דעד כאן לא אמרה הרב ז\"ל אלא בודאי פסול מן התורה אבל בספק פסול לא אמרה והבו דלא לוסיף עלה שהרי בודאי פסול לא מצאו טעם כל שכן בספק והבו דלא לוסיף עלה. והוי יודע דאפי' בודאי פסול ונתן לה הגט בלא קיום אפשר לקיימו אחר כך ויהיה כשר לדעת האחרונים ויהיה פסול לדעת הרמב\"ם ז\"ל. ומה שכתב הרב ז\"ל אבל אם לא נסמוך בו אלא על דברי הפסול בעבירה מן התורה אינו גט פירוש כל עוד שלא נתקיים על פי אחרים וכן העיד בעל מגיד משנה על הרב גם הדבר פשוט מעצמו אם אפשר לקיים את הגט בחותמיו ע\"פ אחרים יש מקום ספק לדעת הרב ז\"ל אם יהיה מותר לגרש בו לכתחלה כיון דודאי פסול אינו גט ספיקו יהיה אסור לגרש בו לכתחלה. ואחר העיון נראה לי דמותר לגרש בו לכתחלה חדא שהוא שעת הדחק כיון שאי אפשר לקיימו והבעל חלף הלך לו גם כי הרב ז\"ל יחיד בסברא זו. ותו דלא ידענו מאין הוציא הרב עיקר זה הדין. ותו דודאי מי שהוא פסול בעבירה שיהיה פסול להבאת הגט אינו דבר תורה אלא מדרבנן אפילו לדעת הרב ואם כן הוי תרי מדרבנן דהא קיימא לן תרי ותרי ספיקא דרבנן וכיון דאיכא תרי דרבנן אזלינן לקולא והכי אמרינן בדוכתי טובא. כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנדון שאלתך נראה שאין זה הספק דתרי ותרי ולפיכך אמרתי ודאי כי הספק הוא שראובן זה רגיל לגנוב ממון העכו\"ם ועל זה שאלת אם כשר להביא את הגט אם פיסולו מדרבנן כיון שאינו גונב מישראל או דילמא פיסולו מן התורה ומפני שנסתפק הדין עשית אותו ספק פסול. הוי יודע שזה שגגה דלא אמרינן ספק להקל בו שום קולא אלא היכא שהספק נולד מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעים אבל הספק מחסרון ידיעתנו הדין לא נקרא ספק כלל וכ\"כ הגאונים הראשונים וגם האחרונים וכן בדין שאין לך דין מן הדינין שאין בו ספק (ידיעה) [ידיעת] הפסק מצד המחלוקת ואם כן את הכל [נעשה] ספק וניזיל בכולם להקל וא\"כ תתבטל התורה ודיניה אלא ודאי לא אמרינן ספק אלא היכא דלא ידעינן המעשה בעצמו איך היה וזה פשוט אין צורך להאריך בו. ולענין הדין הדבר ברור דגניבת הנכרים אסורה מן התורה דגרסינן פ' הגוזל ומאכיל תניא אמר ר' שמעון דבר זה דבר ר' עקיבא כשבא מצפרי מנין לגזל הנכרי שהוא אסור תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא יכול יגלום עליו תלמוד לומר וחשב עם קונהו ואיפסיקא הלכתא כר' עקיבא וכיון דיליף לה מקרא משמע דאיסור תורה הוא. ותו גרסינן התם אמר רב הונא מנין לגזל העכו\"ם שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורים בידך. הרי דרב הונא נמי יליף לה מקרא ואין חילוק בין גזלה לגנבה והכי משמע באותה סוגיא. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פרק קמא מהלכות גניבה וז\"ל כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגנוב וכו' ואחד הגונב ממון מישראל או הגונב ממון עכו\"ם עובר על זה עד כאן. הרי לך שהרב ז\"ל השוה אותם וכי היכי דעובר בלאו על גניבת ישראל כך עובר על גניבת העכו\"ם. ומ\"מ קי\"ל כי מאותה סוגיא [משמע] דעכו\"ם לא הוי בכלל לא תגנוב דא\"כ למה להו לאהדורי בתר קראי לימא הרי ממון העכו\"ם בכלל לא תגנוב. והנך תנאי דפ' המקבל דסברי דגזל העכו\"ם מותר מפקי להני קראי דר\"ע ור\"ה לדרשא אחריתי משמע דלכ\"ע אין ממון העכו\"ם בכלל לא תגנוב. ומה שהשוה אותם הרמב\"ם ז\"ל הוא משום דלא נ\"מ מידי דאי למלקות לאו שניתן לתשלומין הוא ואין לוקין עליו ואם לענין האיסור והחזרה שוים הם וצריך עיון. ומ\"מ הדבר נראה ברור דלר' עקיבא דקי\"ל כותיה גניבת העכו\"ם אסורה מן התורה וכן נראה מדברי התוס' דכ' דהנך תנאי דפ' התקבל דסברי דגזל העכו\"ם מותר מפקי להני קרא לדרשא אחריתי ואי אסמכתא בעלמא הוא לדעת ר\"ע לא היו צריכין לתרץ לדרשא אחריתי וכיון שנתברר שפסול מה\"ת ודאי שהוא בכלל הגנבים והחמסנין שכתב הרמב\"ם ז\"ל פרק עשירי מהלכות עדות. אלא שמצאתי להם הכשר ממקום אחר שהרי אינם יודעים שזה אסור ושהם נפסלים לעדות מפני זה אלא אדרבה הם אומרים דמצוה קא עבדי דכתיב ואכלת את שלל אויביך דהא איכא כמה תנאי דס\"ל דגניבת העכו\"ם מותרת וכיון שהם חושבים שדבר זה מותר לא נפסל לשום עדות עד שיתרו בו עדים ויודיעוהו שדבר זה אסור מן התורה ושהעושה זה נפסל לעדות. הילכך בנידון דידן שלא התרו בראובן והודיעוהו שהוא נפסל לעדות ע\"י ככה כשר לגרש בגט זה לכתחלה אפילו לדעת הרב ז\"ל. ואם הוא חשוד על העריות גרסינן עלה בפרק (דיני ממונות בתרא) [זה בורר] אמר רב נחמן החשוד על העריות (פסול) [כשר] לעדות א\"ל רב ששת ארבעין בכתפיה וכשר (התם יצרו תקפו). אמר רבא ומודה רב נחמן לעדות אשה דפסול בין לאפוקה בין לעיולה עד כאן בגמרא. ולענין עדיות דעלמא איכא מאן דפסק כרב ששת דפסול ואיכא מאן דפסק כרב נחמן דהלכתא כותיה בדיני אבל לענין עדות אשה ליכא דפליג עליה דרב נחמן. ובחשוד על הערוה פירש\"י ז\"ל שבא על הערוה ממש ורוב המפרשים הסכימו לדבריו והכי מוכח גרסת הגמרא דקאמר שאני הכא דיצרו תוקפו. אבל יש מן האחרונים שכתבו הנכון כמו שפירש הרז\"ה ז\"ל דחשוד על העריות היינו מי שעסקו עם הנשים תמיד ומתיחד עמהם ודקאמר ליה רב ששת ארבעין בכתפיה לאו דאית בהו לאו מפורש אלא משום מלקין על לא טובה השמועה ולפי שטה זו משמע דמי שעסקיו עם הנשים ומתיחד תמיד עמם לא יעיד עדות לשום אשה וכל שכן שלא יהיה שליח להביא את הגט ולומר בפני נכתב וכו'. דהא טעמא הוי דניחא ליה דתהוי פנויה ושכיחא ליה וכל שכן אם בא על הערוה ממש שלא יביא את הגט. ומ\"מ אם נתקיים הגט בחותמיו כשר שהרי לא עליו אנו סומכים אלא על העדים: "
+        ],
+        [
+            "<b>על </b>ששאלת] לענין הגוסס אם יכול לגרש. זו מחלוקת קדומה אבל אנו סומכים על רוב הפוסקים והמפרשים שאמרו חי הוא לכל דבריו אלא שסופו למות. וכיון שיכול לדבר גטו גט ומתנתו מתנה ונודר ומקדיש והכי משמע פשטא דהא דאמרינן המביא גט והניחו זקן או חולה אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה וטעמא שהניחו גוסס ורוב גוססין למיתה ועתה כשנותן הגט הרי הוא בחזקת שמת אבל אם הוא גוסס לפנינו הרי זה מגרש. ואע\"ג דלענין גיטין אנו חוששין לכל החומרות של הפוסקים שאני הכא דלא אפשר בלאו הכי ואם לא עכשיו אימתי ותשאר זו זקוקה ליבם ואפשר שהוא קטן ותתעגן כל ימיה. ומ\"מ מודה אני שאם אפשר שיגרש קודם שיהיה גוסס הוא יותר טוב ואם אי אפשר מגרש והוא גוסס ואין להרהר כלל. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ששלח להפקיד אצל שמעון פקדון ע\"י לוי בארץ אחרת והלך לוי ואמר לשמעון אלו הנכסים שלי הם הלויני עליהם כך וכך מעות כפי דברי שמעון ולוי הלך לו למרחקים ובא ראובן לתבוע פקדונו משמעון. השיב שמעון לוי אמר לי שהם שלו ולוה ממני עליהם כך וכך תן לי מה שלוה ממני ותקבל לסלק מעלי ערעורו של לוי אם יבא ואני אתן לך הפקדון. וד��י כי הדין עם שמעון בזה דמטלטלין אין להם חזקה ויכול לטעון לוי עד כדי דמיהן שהרי אית ליה מגו אבל טוען ראובן תשבע לי שכך היה. ושמעון משיב אין טענך ודאי שהרי אין אחד יודע מה היה ביני ובין שלוחך ואין נשבעין על טענת שמא: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה לומר שהדין עם שמעון שאין טענתו טענת ודאי שכך כתב הרמב\"ם ז\"ל פרקא קמא דשלוחין ושותפין וז\"ל השולח מעות שבידו ביד שלוחו וא\"ל הולך ממון זה לפלוני וכו' וכן אם מתו השלוחים או הלכו להם למדינת הים ובא בעל חוב לתבוע הלוה אינו יכול להשביעו החוב שלא פרעו השליח שהרי אין כאן מי שטוען עליו טענת ודאי שלקח אלא מחרים הלוה סתם ומשלם החוב שעליו וכן כל כיוצא בזה. ואפי' טען ראובן שזה השליח חזר אליו דאמר עשיתי שליחותך אינה טענה ודאית דדילמא כיחש לו לוי ולא עדיף ממי שאמר אמר לי אבי שאתה חייב לו כך וכך שאין זו טענת ודאי. וכן כתב הרמב\"ם פ\"ק דטוען ונטען וז\"ל אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור כיצד כמדומה לי שיש לי אצלך מנה וכו' או אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה או צוה לי בפני עדים שיש לי אצלך מנה דינר פלוני וכו' והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת עכ\"ל. הילכך כל שטוען עפ\"י אחרים הויא טענת ספק ואין משביעין אותו [וזה] ברור. אבל בנדון דידן כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא דמיא להך דשלוחין ושותפין דהתם לא אתי עליה כלל בטענת ודאי. אבל הכא אתי ראובן עליה דשמעון בטענת ודאי כי המטלטלין אשר בידך שלי הם ודאי ושמעון בא ליפטר ממנו באומרו של לוי היו והוא משכנם אצלי וראובן יטעון עליו אתה יודע שהם שלי על פי לוי או על פי אחרים הוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שחייב לישבע שאינו יודע ונפטר. והכי איתא בפרקא קמא דכתובות משמיה דרב נחמן ורבי יוחנן וקי\"ל כותיה. הילכך חייב שמעון שבועה שלא אמר לו לוי שהם של ראובן ששלח להפקיד אצלו או שלא ידע מאחרים שאותם הנכסים היו של ראובן בשעה שהפקידם אצלו לוי וכולל בשבועתו כמה נתן ללוי ולוקח מראובן ומחזיר לו הפקדון אם ירצה ואם לא ירצה יהא מונח עד שיבא לוי ואינו נוטל כלום מראובן אבל השבועה הראשונה במקומה עומדת. והוי יודע שאפי' יש עדים שהנכסים היו של ראובן הדין עם שמעון דדילמא ראובן מכרן ללוי והני מילי בדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר. ואם יש עדים שבאו ליד לוי בתורת פקדון לא עדיף שמעון מגברא דאתי מחמתיה שהרי לא היה לוי [יכול] לטעון לא לקוחים הם בידי ולא ממושכנים. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שנהגו לקרות ביום שמחת תורה בספר ב' בראשית ובג' המפטיר והא קי\"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ותו דפרשת המפטיר הוא מחובת היום ופרשת בראשית אינה אלא מנהג. גם בעל הטורים כתב ובשני קורא המפטיר ובשלישי פרשת בראשית: ",
+            "<b>תשובה </b>דע כי סמכו (על) זה על המדרש שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג שהם עומדים בלא קריאה ולפיכך נהגו לסמוך מיד אחר סיום וזאת הברכה מתחילין בראשית שאלו היו מפסיקין בקריאת ההפטרה היה מקום לשטן לקטרג. עוד יש לי בזה טעם נחמד והוא על דרך הסוד לנעוץ סופו בתחלתו. כמו שאמר בעל ספר יצירה נעוץ סופן בתחלתן וחבור הסוף עם הראש עולה ל\"ב וסימניך עד לב השמים והל\"ב רומז לכמה דברים עליונים. ואפי' מלשון רבינו יעקב ז\"ל יש ראיה למנהגנו שכתב וז\"ל ורגילין להתחיל מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה ל��טן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד ע\"כ. ולפי מנהגנו שייך שפיר למימר מיד אבל אם הוא לאחר ההפטרה לא שייך מיד. ואם בא לומר שלא יאמר פיוטים אחר ההפטרה פשיטא וכ\"ש שהרי אבודרהם שהוא כותב לשון הטור כתב וזה לשונו ובשני קורא בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול וכו' ונקרא זה יום שמחת התורה לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו ואינם רוצים לקרות עוד ע\"כ. הרי שכתב לשונו של הטור וכתב בשני קורא בראשית ומה שקורא הטור שלישי לספר בראשית לפי סדר הקריאה אלא לפי שהשנים הם חובת היום והם רגילין תדיר קורא אותם ראשון ושני ולספר בראשית קורא שלישי אבל לעולם שני הוא בקריאה. וכבר ידעת כי מנהגנו בתפלות על סדר אבודרהם שהיה חכם גדול בטוליטולא וכל מנהגנו על סדר טוליטולה. ואע\"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וחובה ושאינו חובה חובה קודמת הני מילי היכא דליכא טעמא אבל היכא דאיכא טעמא כי הכא קבעוה מיד סמוך לוזאת הברכה כי חובה. והר\"ר אליעזר מגארמישא כתב בספר הרוקח וז\"ל בשמחת התורה קורין וזאת הברכה עד ובגאותו שחקים. וחתן תורה אין כאל ישורון ומשלים התורה. וחתן בראשית קורא בראשית ברא עד אשר ברא אלהים לעשות ואומר קדיש לפי שאין אומרים קדיש עד שיקראו כל הקוראים. וקורא המפטיר ביום השמיני עצרת תהיה לכם ומפטיר בראש וכו'. הרי שכלל בראשית בכלל חובת היום שלא להפסיק ביניהם אפילו בקדיש וכ\"ש שאין ראוי להפסיק בהפטרה ומנהגנו שריר וקיים. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהלך למדינת הים והניח ביד אשתו נכסי נדונייתה וכתוב בכתובתה שאם תמות בלא זרע של קיימא שימסור חצי מה דאשתייר מנדונייתה ליורשיה כאשר נהגו בכל הכתובות כמנהג דמשק ומנה שליח שאם תמות בעודו במדינת הים שיהיה זה המורשה במקומו לגבות מה שראוי לו מנכסי אשתו. האם יועיל שליחות זה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה שהרשאה זו אינה כלום אפילו לפי מה שנהגו עכשיו לכתוב הרשאה אפי' אמטלטלי דכפרי ולא חיישינן לטעמא דמחזי כשקרא דדוקא לענין קיום שטרות חיישינן דמחזי כשקרא אבל בעלמא לא. חיישינן. וטעמא דמלתא משום שהוא כפירת שעבוד קרקעות. אבל אם היא מלוה על פה שכפר בה לא תקנו שיכתבו עליה הרשאה. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל והסכמת רוב הפוסקים דכתבינן האידנא אורכתא אפילו אמטלטלי דכפרי ובשלמא התם איכא מידי שתחול עליו הקנין דהיינו המטלטלין אבל בנדון שלנו על מה יחול הקנין עתה שאין לו כלום עד אחר עתה. ודכוותה אמרינן במי שנתחייב שבועה לחבירו שאינו ממנה שליח להשביעו שאין שם דבר שיקנה לו ואין אדם מרשה על תביעת דברים שאין הדברים נקנין והכא נמי דברים מקנה לו שאם תמות אשתו יזכה בירושתה במקומו והוי כאומר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך דלא אמר כלום אע\"ג דנכסי דאבוה איתנהו בעולם ודגים נמי איתנהו בים כיון שאינם ברשותו אינו יכול למוכרן וכל שכן שלא יוכל להקנותם בהרשאה ולא תקינו בהא מידי דלא תקינו אלא בזמן שהמטלטלין הם שלו עתה לפי דבריו אע\"ג דחבירו כופר בהם אבל בנדון דידן לא תקינו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאף לפום דינא דגמרא יכול לכתוב הרשאה על זה דהא נכסי צאן ברזל הם ואחריותן עליו. דהא כתבינן בכתובתה וקבלינן עלוהי ואם הוסיפו הוסיפו לו ואם פחתו פחתו לו וכדידיה דמו. ואם לאו שבח בית אביה לא היתה נוטלת כליה אלא דמיה. משמע מכל הני שהם שלו ממש אלא שאינו יכול למוכרם לכתחלה אבל אם מכרם מכורים וכיון שהם שלו והניחם ביד אשתו בתורת פקדון ויכול להקנותם ע\"י הרשאה וכשתמות האשה יכול המורשה לתבוע הנכסים מיורשיה שהרי הבעל יורש אשתו והיורשים באים עליו מכח התקנה. הילכך הם מוציאים מיד הבעל או מיד שלוחו של בעל. והוו מטלטלי דפקדון דלא כפריה וכותבין עליהם הרשאה למה\"ד למי שיש לו מטלטלין פקדון אצל ראובן ועושה שליח ואומר לו בזמן שפקדוני ביד ראובן לא תשאל ממנו דבר שהוא נאמן אצלי אם ימות ראובן אין רצוני שיהיה פקדוני ביד בניו ותתבע פקדוני מהם שהרי אין בני ראובן יכולין לומר לאו בעל דברים דידן את והכא נמי לא שנא. אבל מה שיש להסתפק הוא אם כשהלך ראובן למדינת הים נתן הנכסים ביד האשה וסלקה האחריות מעליו שחזרו הנכסים עתה להיות נכסי מלוג ואינם של הבעל אם יכול למנות שליח שאם תמות אשתו יגבה אותם שהרי הבעל יורש נכסי מלוג של אשתו כולם שהרי לא היתה תקנת דמשק שיחלוקו אלא בנכסי צאן ברזל דשכיחי אבל בנכסי מלוג לא תקנו דכולהו נכסי אית להו נכסי צאן ברזל ולאו כלהו נשי אית להו נ\"מ. וי\"ל דכיון דבעל אוכל פירות דנכסי מלוג תליא בפלוגתא דר' יוחנן ור\"ל ר\"י דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי מצי למנות עלייהו שליח דהא אית ליה קנין בגווייהו. ולריש לקיש קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא מצי למנות עלייהו שליח דלית ליה קנין בגווייהו. וקיימא לן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ועדיין צריך עיון אם היו שם מקרקעי דקי\"ל דבעל בנכסי אשתו אם היו מקרקעי אין צריך הרשאה דמגו דעביד דינא אפירי עביד דינא אארעא גם לגבי שליח מגו דמשוי שליח אפרי משוי נמי אארעא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על ראובן שבא לבית דין וטוען על שמעון טענות הרבה דקי\"ל דנשבע על כולן שבועה אחת כדאיתא בירושלמי וכן כתב רש\"י בתשובה אם הכיר הדיין שהוא רמאי ואינו תובע טענותיו אלא אחת אחת כדי להביאו לידי שבועות הרבה. אם יש רשות לדיין לכופו שיטעון כל טענותיו יחד כדי שיתבע שבועה אחת על כולן או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת חומר השבועות ולפיכך יש לדיין להשתדל בכל יכלתו שלא יבאו לידי שבועה כל שכן וקל וחומר לידי שבועות הרבה ממה נפשך. לפיכך אם רואה הדיין שהוא רמאי אומר לו אמור כל טענותיך כדי שישבע עליהם שבועה אחת וכופהו על ככה בדברים. ואומר לו תדע שאם לא תטעון עתה לא אשמע טענותיך. והכי איתא בירושלמי חד בר נש בעי מידן עם חבריה שרי מיטען חטין ושעורין וכוסמין אמר ליה כל מאי דאת יכיל גלגל ובסופא משתבע הוא על כלהון. ואם השבועות משני מינין נשבע שבועה אחת ומפרש ליה שתי הטענות. ואם שתי הטענות ממין אחד נשבע שאין לך בידי כלום ונפטר ואם נתחייב שתי שבועות חדא דאורייתא וחדא דרבנן נשבע החמורה וכולל בה האחרת: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>אודיעך דעתי במי שחייב שבועה ואינו יכול לישבע אם נוטל חבירו בלא שבועה או בשבועה: ",
+            "<b>תשובה </b>לא פירשת אם אינו יכול לישבע מפני שהוא חשוד על השבועה או מפני שהודה לעד אחד ולכן אני צריך לפרש שתי החלוקות ואומר שאם הוא חשוד על השבועה אין שכנגדו נוטל אלא בשבועה. דאלת\"ה לא שבקת חיי לשום חשוד שכל אחד יטול את שלו והוא אין יכול לישבע לפיכך הטילו חכמים שבועה על שכנגדו דאיכא דחשיד אממונא ולא חשיד אשבועתא. ופרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא. והוי יודע דלא אמרינן הכי אלא כשהחשוד חייב שבועה דאורייתא כגון מודה במקצת או המכחיש עד אחד או שבועת השומרין אבל כופר בכל דאין חיובו אלא מדרבנן אין חבירו נוטל ואפי' בשבועה דשבועת היסת תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. וא\"ת כל מי שהוא חשוד יכפור בכל ומחזיק בממון בלא שבועה ונמצא חוטא נשכר. וי\"ל דלא שכיח שיתנו ממון לחשודים בלא עדים ומשום הכי לא חשו לה רבנן ולא תקינו בה מידי אבל חששו לתקנתם שלא יאכלו הרמאים ממונן של חשודים. ואם הוא כשר לשבועה אלא שאינו יכול לישבע מטעם אחר שכנגדו נוטל בלא שבועה. והראיה דגרסינן פרק שבועת העדות הכל מודים בעד א' דר' אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה וכו'. אמר ליה ר' אבא הוה ליה מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם עד כאן פי' הכל מודים במשביע עד אחד דר' אבא וכפר בעדות ונשבע שאין יודע לו עדות חייב קרבן שבועה ואי אמרת בשלמא שכנגדו נוטל בלא שבועה היינו דהעד חייב קרבן שבועה שהפסידו ממון אבל אם שכנגדו אינו נוטל אלא בשבועה אמאי חייב קרבן לימא ליה מי יימר דמשתבעת דהכי אמרינן התם גבי חשוד על השבועה דחשיד מאן אילימא דחשיד לוה דאמר ליה מלוה אי אתיא אסהדת לי הוה משתבענא ושקילנא ולימא ליה מי יימר דמשתבעת אלא מי שכנגדו חשוד משתבע ושקיל ומי שכנגדו אינו יכול לישבע נוטל בלא שבועה. והכי דייק לישנא דגבי חשוד על השבועה אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל וגבי מי שאינו יכול לישבע אמרינן משלם ובכי האי גוונא לא הוצרכו רבנן לתקן. והוי יודע שכבר נהגו להשביע שבועת היסת אפי' לצורבא מרבנן וכן כתב הריא\"ף ז\"ל בתשובה ואפי' היכא דליכא דררא דממונא ואם הדיין רואה שהתובע מערים כדי לגלגל שבועה על החכם או על העני יכול לסלק השבועה מעליו ומ\"מ משמתינן בסתם על כל מי שחייב לחבירו שיודה. ואם לאו יהא בשמתא וגדר גדול הוא זה שהרי בעלי תורה ובעלי מעשה אינם רוצים להשבע בב\"ד ונמצאו הרמאים אוכלים את יגיעו. וא\"ת גבי עד (מיהא) [מיתה] שהוא חייב אמאי לימא ליה מי יימר דמשתבעת דקי\"ל אין אשה נפרעת אלא בשבועה וי\"ל כגון שפטרה מן השבועה דקי\"ל דפטורה ואע\"ג דאיכא מאן דפליג [אפ\"ה קאמר בגמ'] דברי הכל היינו רבנן ור\"א דאיירינן בהו הכא ודכוותא בגמ' טובא. א\"נ משום דאפסידה מזוני דקי\"ל דניזונת בלא שבועה וכתב הריטב\"א ז\"ל קבלנו שאפי' בשטר חוב שיש בו נאמנות ואפי' מחרם סתם דלא מהני ליה למנוע מזה שלא יחרים סתם על כל מי שגובה ממנו שלא כדין. ואם תאמר אפי' בשבועה דאורייתא איכא לא שבקת חיי לחשודים שכל אחד ילוה לו מעות ויגבה ממנו קצת ויתבענו הכל ויודה במקצת ונמצא חייב שבועה דאורייתא. ומכח קושיא זו ראיתי מי שכתב דלא אמרינן (מי) שכנגדו נשבע ונוטל אלא דוקא היכא דלא היה חשוד בשעה שמסר לו אבל אם בשעה שמסר לו היה חשוד אין שכנגדו נשבע ונוטל ולא נהירא לי האי פסקא ולא קשיא דלא אמרינן לא שבקת חיי לחשודים אלא היכא דאין שכנגדו נשבע אבל היכא דצריך שבועה פורש מפני השבועה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דגרסינן בפרק כל הנשבעים מאמרים נראין סותרין זה את זה ומשמע דכולהו הלכתא נינהו וקשה עלינו לישב אותם דגרסינן עלה דשניהם חשודין על השבועה עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי יחלוקו ומשמע דקיי\"ל כר' יוסי דנימוקו עמו וכרב נחמן דדיינא הוא. ואמרינן חזרה שבועה למקומה ואיפליגו בהא רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ומתוך שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע כההיא דתנן וכן ית��מים מן היתומים ומת לוה בחיי מלוה מתוך שאינם יכולין לישבע השבועה שהיה חייב אביהם יפסידו ומשמע דקי\"ל דהלכתא היא וכן פסקוה כל הפוסקים וכן משמע מסוגיא דגמרא דבעו למעקר להא דרב ושמואל וא\"ר נחמן איכפלי ואתאי וכו' למעקרא להא דרב ושמואל אלא הבו דלא לוסיף עלה. וכן משמע נמי מדמהדר גמרא לתרוצי מתניתא אליבא דרב ושמואל אלמא משמע דהלכתא היא. ואמרינן רבותינו שבא\"י אמרו חזרה שבועה (למקומה) [למחוייב לה] והיינו דנסכא דר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן גבי שניהם חשודי' מתוך שאין אחד מהם יכול לישבע משלם הנתבע. וכן גבי יתומים מן היתומים מתוך שאינן יכולין לישבע שבועת אביהם נשבעין שבועת היורשים ונוטלין וקי\"ל כר' אבא כדמשמע בחזקת הבתים ובכולי גמרא מייתינן נסכא דר' אבא. וכן גבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא קי\"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וכן ר' אלעזר אמר גבי יתומים מן היתומים נשבעין שבועת היורשין ונוטלין ואמרינן עלה ההוא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד איך יתיישבו הני מימריה לגבי הלכתא: ",
+            "<b>תשובה </b>זו מחלוקת גדולה בין הראשונים שהסכמת כל הגאונים דלא קי\"ל כר' יוסי ולא כרב נחמן דעבד עובדא ויחלוקו וטעמא דמלתא חדא דרבותינו שבבבל ורבותינו שבארץ ישראל פליגי עלייהו ופסקו כר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה ותו דסוגיין בכולי גמרא כר' אבא. ותו דרב נחמן גופיה לא ניחא ליה למעקרא להא דרב ושמואל אלא אמר הבו דלא לוסיף עלה. ותו דמתניתין דר' אמי מסייעא ליה לר' אבא הילכך לא קי\"ל בהא כרב נחמן ולא כר' יוסי. ומדבריהם אתה למד דרב נחמן ור\"י לית להו הא דר' אבא ולא הא דרב ושמואל דאינהו ס\"ל כר\"מ ואיהו אמרה למילתיה כר\"י. ואם כן יש לשאול מאי טעמייהו דרב נחמן ור' יוסי. וי\"ל דאינהו מספקא להו אי חזר שבועה לסיני או למחוייב לה ולפיכך. יחלוקו ככל ממון המוטל בספק וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה. ונמצא לפי שטה זו דרב ושמואל ורבי אבא ורבי אלעזר לית להו בחדא מהני יחלוקו. אלא דרב ושמואל סבירא להו חזרה שבועה לסיני וכיון שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע. וכן יתומים מן היתומים כיון שאין יכולין לישבע שבועת אביהם מפסידים והכי נמי סבירא להו בשניהם חשודין על השבועה מתוך שאין אחד מהם יכול לישבע מפסיד התובע וכן גבי נסכא דרבי אבא מתוך שאין יכול לישבע מפסיד התובע. והא דתני [רב] אמי הא תריצנא לה כשמעון בן טרפון מלמד ששבועה חלה על שניהם. ורב ושמואל בכל הדברים אמרו מתוך שאין יכול לישבע מפסיד ואפילו בפוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע ומת אין היורשים גובין אפילו מהלוה בעצמו וכל שכן מן היורשין דחזרה שבועה לסיני אית להו ואפילו בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא אפשר דהכי אית להו נמי דמתוך שאינו יכול לישבע מפסיד תובע. אבל רבי אבא סבירא ליה בכל הני מתוך שאין יכול לישבע משלם. וכן גבי שניהם חשודין וגבי יתומים מן היתומים מתוך שאין יכולין לישבע שבועת אביהן משלם נתבע וכן בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא. ומשמע דרבי אלעזר נמי הכי סבירא ליה כר' אבא שהרי הוא סובר בהדיא נשבעין שבועת יורשין ונוטלין. ולענין הלכה לדעת הגאונים דהני כולהו חד טכסיסא אית להו הילכך מאן דעבד כרב ושמואל דמתוך שאין יכול לישבע מפסיד דחזרה שבועה לסיני עבד ומאן דעבד כרבי אלעזר וכרבי אבא דמתוך שאין יכול לישבע משלם בין שאין יכול לישבע תובע בין שאין יכול לישבע נתבע לעולם נוטל ומשום דלא איירי רבי אבא אלא כשהנתבע אין יכול לישבע מ��ום הכי תלינן לה ברבי אלעזר דאמר בהדיא מה טיבה של שבועה זו אלא נשבעין שבועת היורשין ונוטלין. אלא שעדיין יש לשאול מי שבא לישאל כמאן מורינן ליה. וי\"ל כשהנתבע הוא שאין יכול לישבע כנסכא דרבי אבא מורינן ליה כרבי אבא והיינו דפסקינן הלכתא כרבי אבא. והיינו נמי האי דחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהשבועה היא על הנתבע ואין יכול לישבע משלם. והך דשניהם חשודים אם הוא מן הנשבעין ואין משלמין כיון שאין יכול לישבע משלם. ואם הוא מן הנשבעין ונוטלים הוי כעין משנתינו דיתומים מן היתומים ובהא פסקינן הלכתא כרב ושמואל דכיון שהשבועה מוטלת על התובע והוא אינו יכול לישבע מפסיד והיתומים אינם יכולים לישבע השבועה שהיה חייב אביהם מפסידין. ולהא מלתא בלחוד אמרינן דהלכתא כרב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו. אבל גבי פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע לא פסקינן כותייהו ואפי' אי עבדי עובדא מהדרינן לה דהא לגמרי בעו למעקרא והבו דלא לוסיף עלה. הילכך פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע ומת גובין יורשיו בשבועת היורשין וטעמא דמלתא כיון דעיקר תקנת הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה משום תקנת היתומים נתקנה אלמוה לתקנתייהו ושאר השבועות שבקיה אדינייהו. נמצאת אומר לפי שיטת הגאונים ז\"ל דהני מימרי פליגי אהדדי דר' יוסי ורב נחמן פליגי אדרב ושמואל ואדרבי אבא ורבי אליעזר ולא קי\"ל כרב נחמן ורבי יוסי דאמרו יחלוקו ודרב ושמואל פליגי אדרבי אבא ורבי אליעזר. ובמתניתין וכן יתומים מן היתומים פסקינן לכתחלה ומורים כוותייהו ואי עבד כרבי אלעזר עבד. ובכל שאר המחלוקת פסקינן כרבי אבא דמתוך שאין יכול לישבע משלם בין אם יכול לישבע תובע בין אם יכול לישבע נתבע לעולם משלם הנשבע דהיינו חזרה שבועה למחוייב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם הנתבע. וכן כתבו התוספות בהדיא כסברת רבי אבא בפרק כל הנשבעין. ומה שיש להקשות על שטה זו הוא תלוי בדקדוק סוגיית הגמרא והתוספות ז\"ל ובעלי החדושין האריכו בו. אבל רבותינו הצרפתים סבירא להו דהא דרב נחמן דאמר בשניהם חשודין יחלוקו הלכתא וכ\"ע מודו בה דכיון דשניהם חשודין קנסינן לכל חד מינייהו בפלגא א\"נ לאו מדין קנס אלא כעין פשרה כיון שאין אחד מהם יכול לישבע יחלוקו. ולפי דרך זה אפשר דרב נחמן ורבי יוסי אית להו הא דרב ושמואל או כרבי אבא ורבי אלעזר. אי נמי ס\"ל לרב נחמן כרב ושמואל ביתומים מן היתומים אבל בשאר הדברים סבירא ליה כרבי אבא והיינו דלא עקר להא דרב ושמואל ואמר הבו דלא לוסיף עלה. ועיין בתוספות ותמצא הדברים בארוכה בשם ר\"ת. אבל הסכמת הרמב\"ן והרשב\"א והרא\"ה והריטב\"א ז\"ל כדעת הגאונים ז\"ל. עוד אפשר ליישב כפי שטת הגאונים דרב נחמן פליג אדרב ושמואל ואדרבי אבא ורבי אלעזר. ורב ושמואל פליגי אדרבי אבא ורבי אלעזר. ומ\"מ לגבי פסק הלכתא פסקינן ככל חד מינייהו בדמסתבר טעמיה. הילכך פסקינן כרב נחמן ורבי יוסי בשניהם חשודים על השבועה דיחלוקו מטעם דאמרינן לעיל. וביתומים מן היתומים פסקינן כרב ושמואל דמסתבר טעמייהו דעשו חיזוק לתקנתם שאם אינם יכולין לישבע יפסידו. ולגבי נסכא וכן חמשין ידענא חמשין לא ידענא. וכן פוגם את שטרו ועד אחד מעידו שהוא פרוע פסקינן כרבי אבא מתוך שאין יכול לישבע משלם הנתבע דמסתבר טעמיה דרבי אבא דגבי נסכא כיון דהוי כגזלן משלם וגבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא הוה ליה למידע. ותו שהרי הודה במקצת והוי מחוייב שבועה מן התורה ואין יכול לישבע משלם וגבי פוגם את שטרו אינו חייב שבועה אלא מדרבנן והיכא דאפשר אפשר אבל היכא דלא אפשר אוקמיה אדינא דאורייתא וגבי עד אחד מעידו שהוא פרוע נמי אין עדות העד מגרע כח השטר הילכך גובין אותו יורשיו ואומרים שבועה יש לך אצל אבינו תלך ותשביעהו בקבר ואנו אין עלינו להפסיד מפני שבועה זו. והשתא ניחא דמשום דמסתבר טעמיה דרב ושמואל ביתומים מן היתומים לא עקרה רב נתן. כל זה כתבתי לפי פסקי רבותינו הצרפתים ז\"ל. אבל לפי שטת הגאונים ז\"ל אין הלכה כרבי יוסי ורב נחמן דאמרו שניהם חשודים על השבועה יחלוקו ודבריהם דברי קבלה הם והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי על התקנה שיש במצרים שאם דר יהודי בבית של עכו\"ם כבר יש לו בה חזקה ואין ישראל אחר יכול לשכור הבית מן העכו\"ם והפריזו על התקנה שאפילו אם הישראל יוצא מן הבית מפני שהעכו\"ם מעיק אותו או מפני שרוצה להעלות בשכר הבית אין ישראל אחר יכול לדור בבית אלא ברשות הישראל הראשון והיה מעשה שעכו\"ם השכיר בית לעכו\"ם אחר והעכו\"ם השני השכיר אותה לישראל ועתה נשלם שכירות ששכר העכו\"ם מן העכו\"ם הראשון וראובן הלך ושכר את הבית מן העכו\"ם הא' באומרו כל זמן שכירות העכו\"ם השני יש לך חזקה בבית אבל אחר שנסתלק העכו\"ם אשר אתה בא מחמתו ממילא נסתלקת אתה. ועתה יורה המורה אם ראובן עבר על ההסכמה או לא. ואם תמצא לומר שלא עבר על ההסכמה לפי שטועה בדינו הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדין עם הישראל הדר בבית ויש לו בה חזקה ואין ישראל אחר יכול להוציאו שלא מדעתו חדא שהדבר ברור שאין לך עני המהפך בחררה גדול מזה שהבא ליטלה ממנו נקרא רשע שזה דר בבית ויצטרך ליטלטל ולבקש בית אחר ומי יאמר שימצא בית כזה הילכך הדבר ברור כי ראובן זה נקרא רשע. אבל אפילו לגבי הדין אני אומר כי היא חזקה גמורה שהרי עיקר התקנה היתה כדי שלא יעלו בשכירות הבתים ויעלילו עלילות ובכל חדש יצטרכו ליטלטל ממקום למקום ולא ימצאו. ואם אתה אומר [שבכה\"ג רשאי] תתבטל התקנה שכל עכו\"ם יעשה קנוניא וישכיר הבית לעכו\"ם אחר או יכתוב שטר בשכירות בשם עכו\"ם אחר ולמחר ישכיר את הבית לישראל אחר בתוספת דמים ונמצאת התקנה בטלה תדע שעשו לה חזוק והפריזו על המדה כאשר כתבת בשאלה. ותו שרוב הבתים והחנויות הם הוקף ושוכרים הבתים והחנויות מן אלגב\"י והויא לה חזקה ואין מי שיערער על זה כלל ואם איתא כמו שאתה אומר מה חזקה היא זו ילך הישראל אצל בעל הוקף וישכור ממנו אלא ודאי כיון ששכר הישראל ממי שיש לו רשות בבית הויא חזקה ובנדון דידן נמי הרי העכו\"ם השני היה לו רשות לדור ולהשכיר. וכן הוא מנהג המדינה הזאת אפילו בין העכו\"ם ששוכרים מן אלנב\"י והויא לה חזקה והבא להוציאו ממנה אין שומעין לו מפני המנהג. וכל שכן לפי התקנה החזקה אשר עשו הראשונים זצ\"ל. ותו דקי\"ל שכירות מכירה ליומיה וכיון שהעכו\"ם השני היתה הבית מכורה לו בזמן שהשכירה לישראל זה אין לך חזקה גדולה מזו ואעפ\"י שנשלם שכירותו של עכו\"ם חזקתו של ישראל לא נשלמה. תדע שהרי העכו\"ם מוכרים הבתים אשר דרים בו ישראל זה לזה ומפני שינוי הבעלים לא תשתנה החזקה ומעשים בכל יום בכיוצא בזה. ולא ראינו מי שערער בדבר וטעמו של דבר שאין חזקת הישראל אלא בבית לא בעכו\"ם בעל הבית. וגדולה מזו אני אומר דגדול כח השוכר בבית מכח המשכיר דגרסינן בעירובין פרק הדר רבי שמעון ותלמידי דר' חנינא אקלעו לההוא פונדק דלא הוה שוכר והוה משכיר אמ��ו מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק ליה לא תיבעי לך דהא לא מצי מסלק ליה כי תיבעי לך דמצי מסלק ליה מאי כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מיניה או דילמא השתא מיהא לא סלקיה. אמר להם רבי שמעון נשכור וכשנלך אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שאלו לרבי אבא אמר להם יפה עשיתם ששכרתם עד כאן. הרי לך בהדיא שאם אין יכול לסלקו נכנס השני במקום הראשון לגמרי ואין יכולין לשכור מן הראשון ואפילו היכא דמצי לסלוקיה אין שוכרין מן הראשון אלא היכא דליתיה לשני אבל אי איתיה לשני שוכרין ממנו. וכתבה הרמב\"ם ז\"ל פרק שני מהלכות עירובין והדבר ברור שאם שכרו ממנו לשבת אחד אין צריך לשכור בכל שבת וכן כתב וזה לשונו. ונראה דאין צריך לשכור מן העכו\"ם בכל ערב שבת קל וחומר ממערב. ומה מערב שאין מערבין בשבת משחשכה שוכרין אפילו בשבת מערב שמערב לכמה שנים כל זמן שהעירוב קיים לא כל שכן שיכול לשכור לכמה שנים בפעם אחת. ותו דקי\"ל לקמן שוכר כמערב דמי לקולא עד כאן לשון הכגהה במיימוני. ומי לא עסקינן שישתנה רשות העכו\"ם ואפ\"ה לא ישתנה השכירות ואין צריך לשכור פעם אחרת הילכך בנדון דידן יפה שכר הישראל מן העכו\"ם השני ואפ\"י שנשלם זמן שכירות העכו\"ם השני אין צריך לשכור פעם אחרת מן העכו\"ם הראשון דמן הסתם הרי הוא בחזקתו הראשונה ואע\"ג דעכו\"ם ראשון מצי מסלק לזה הישראל הא לא קשיא שהרי כל החזקות כך הם שהרי העכו\"ם בעל הבית מצי לסלק הישראל מביתו ואפילו הכי אין ישראל אחר יכול לדור בו מפני התקנה אף הכא נמי לא שנא והרי ישראל בחזקתו. ואם ראובן עדיין יחזיק ברשעתו לומר שרוצה להשכיר מן העכו\"ם הראשון הרי עובר על תקנת הקהלות והנגידים הראשונים וגדר גדול גדרו והפורץ גדר ישכנו נח\"ש וכל ישראל פטורין. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי על עיסקא דקי\"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון אם שביעית משמט פלגא דמלוה או לא. עוד ילמדנו רבינו על הא דתנן השביעית משמטת את המלוה [ואת השבועה] ואמרינן עלה. מה\"מ אמר רבא דאמר קרא וזה דבר השמטה ואפילו דבור משמט. והרמב\"ם ז\"ל יליף לה מדכתיב לא יגוש מ\"מ לא לשלם ולא להשבע: ",
+            "<b>תשובה </b>מסתברא דאין השביעית משמטת העסקא כלל דקושטא דמלתא לאו מלוה היא אלא דרבנן עשאוה פלגא מלוה ופלגא פקדון דטבא לתרוייהו. אבל לא לענין דתשמטנו שביעית ולא לענין שתעשה מטלטלין אצל בניו ואין אשה גובה כתובתה מן העסקא ולא בעל חוב את חובו. ואי איכא סהדי דהא עסקא דפלונית מוציאין אותה מן היתומים אפילו קטנים דהא דאמרינן המוציא שטר כיס על היתומים גובה מחצה. הני מילי בשאין עדים שזו עסקתו של פלוני תדע דהאי מחצה דגובה היא חלק המלוה אבל חלק הפקדון לא דטענינן ליתמי שמא נאבדה העיסקא. הילכך ממה נפשך גובה פלגא דמלוה ותו לא אבל אם יש עדים שזו עיסקתו של פלוני נוטל אותה בלא שבועה. וכן כתב הרמב\"ם פרק ז' מהלכות שותפין וזה לשונו. ואם יש עדים שמטלטלין אלו מן המעות של עסק הם נוטל אותם בעל המעות בלא שבועה ואין בעל חוב או אשה נוטלין מהם כלום עד כאן. הא למדת שאין חלק המלוה של העסקא כשאר מלוה דעלמא דשאר מלוה להוצאה נתנה אבל זו לא נתנה להוצאה ואם הוציא ונתן לאחרים ממעות העסק או מן המטלטלין של העסק והביא בעל המעות ראיה ברורה שאלו המטלטלין של עסקא של פלוני מוציאין מידו ואפילו שינה אותם המקבל ומכרם ונתנם במתנה לאחרים או הפסיד חייב לשלם. וכן כתב הרב ז\"ל. משמע דדין פקדון יש לעסקא ולא דין מלוה שלא עשו איתו פלגא מלוה אלא לתועלת בעל המעות הילכך אין שביעית משמטת אותו דלא גרע מהקפת חנות ומכתובת אשה ומשכר שכיר שאין השביעית משמטת אותם. ומכל מקום אומר אני שאם חלקו העסקא ונשאר עליו מעות וזקפן עליו במלוה דמשמט בשביעית. ולענין השמטת השבועה על הראיה שמביא הגמרא יש קושיא גדולה דהא מפקינן להאי קרא לענין שצריך לומר לו משמט אני שנאמר וזה דבר השמטה. לפיכך נראה לי דמתוך קושיא זו מפרש הרב דהא דאמרינן בגמרא דאמר קרא וזה דבר השמטה רישיה דקרא נקיט ואסיפיה דקרא סמיך דכתיב לא יגוש את רעהו מכל מקום. והא דאמרינן ואפילו דיבור משמט לאו ממלת דבר ילפינן דהא אפיקנא לדרשא אחריתי. אי נמי הכי אורחיה דגמרא דנקיט הדרשא יותר פשוטה אבל לעולם אלא יגוש סמיך וזה נכון לדעת הרב ז\"ל. אבל דע שיש שטה אחרת דתרתי מפקינן מהאי קרא דהא כתיב וזה דבר השמטה שמוט והטל מלת דבר ביניהם ודרוש הכי וזה דבר השמטה אפילו דבור משמט ודרוש ביה נמי הכי וזה דבר שמוט צריך שיאמר לו משמט אני אם בא להחזיר לו חובו. ואם תאמר מלוה אין כאן שבועה אין כאן ומאי איצטריך קרא למעוטה. ויש לומר דמשכחת לה שתבעו מנה מלוה והודה בחמשים וכפר בחמשים. החמשים של הודאה השמיטה אותם שביעית החמשים של כפירה לא השמיטה אותם כיון שכפר קודם השביעית סלקא דעתך אמינא כיון שלא השמיטה הנ' של כפירה לא השמיטה השבועה שהוא חייב עליהם קמ\"ל וזה דבר השמטה אפילו דיבור משמט וטעמא דכיון דהשמיטה הנ' של הודאה אין כאן הודאה אלא כופר בכל ופטור כך העלה הר\"ן ז\"ל. אבל אני חוכך בטעם זה דאם כן אחר שנתקנה שבועה היסת בכופר בכל אם כן לא תשמט השביעית שבועת כופר בכל לפיכך נראה לי דגזרת הכתוב הוא שכל שבועה תשמט אותה השביעית ותו לא מידי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלת </b>ממני אודיעך דעתי בראובן שזרק גט לאשתו בחצרה ביום ולא ידעינן אם היא ישנה או נעורה אם זכתה לה חצרה ומתגרשת או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן פרק הזורק נתן בידו והיא ישנה נעורה וקוראה והרי הוא גטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך ופירוש דמתניתין דבעינן שיהיה הגט בידה מתחלה ועד סוף דהויא לה כנתינה אריכתא. אבל אם נפל הגט מידה ונטלתו אינה מגורשת דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ואין בעינן ונתן בידה וליכא. הילכך לטנין השאלה אם היה הגט בחצרה עד למחר שהיא נעורה ואמר לה הא גיטך מגורשת דלא הוי טלי גיטך מע\"ג קרקע כיון (שזרעו) [שזרק] לה בתחלה בחצרה נמצאת אומר דאין מקום לשאלה אלא כגון שנאבד הגט או נשרף או שהלך לו ולא אמר לה הא גיטיך. ולענין שתנשא בו לכתחלה לא תיבעי לך דאפילו היכא דזרק לה גטה בחצירה המשתמרת לדעתה והיא נעורה ועומדת בצד חצרה איכא כמה רברבי דאמרי דלא תנשא בו לכתחלה דגרסינן בפ' הזורק אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעבד עובדא עד דמטי גטה לידה. וכתב בערוך קבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בתוך חצרה לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה עד כאן. והכי איתא בירושלמי המחוור שבכולן עד שיתננו לידה ואעפ\"י שהתוספות ורוב המפרשים כתבו דלא קאי שמואל אלא אזרק לה גטה קרוב לה וכו' מכל מקום כתב הרשב\"א ז\"ל (בעל) סברת התוספות וז\"ל אלא שדברי קבלה הם וראויין לחוש להן עד כאן. הילכך אם הבעל לפנינו לא עבדינן עובדא מד דמטי גיטא לידה אבל אם הבעל הלך למדינת הים ואיכא מיגונא דאתתא סמכינן על רוב הפוסקים ותנשא לכתחלה נמצאת אומר כי השאלה היא כגון שהלך הבעל למדינת הים או שנשאת כבר בגט זה. וצריך שתדע כי בעיקר הדין איכא פלוגתא דרבוותא שהראב\"ד ז\"ל סובר שאם זרק לה גטה בחצרה והיא ישנה מגורשת וז\"ל ואם היתה ישנה בשעת זריקת הגט ונאבד או נתקרע קודם שנעורה. מכולהו משמע דלא בעינן דעת דהא משמע דאף בזו שנתקרע אחר זריקה קודם שנעורה מסתברא דמגורשת דאינו עולה על דעת שאם נתקרע הגט מיד לאחר זריקתו בחצרה בפני עדים שיהיו העדים אומרים נעורה היתה בשעת זריקת הגט ע\"כ. וכתב עלה הרשב\"א ז\"ל אבל מה שכתב רבינו ז\"ל דאפילו זרקו לה בחצרה והיא ישנה דמגורשת הא ודאי צריכא עיונא ומסתברא דלעולם אינה מגורשת דלא עדיפא חצרה מידה נתנו בידה והיא ישנה אינה מגורשת כל שכן בחצרה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועד דאתי עדים ואמרי באותה שעה נעורה היתה אינה מגורשת תדע דכל שאין לה יד אין לה חצר. ועוד ראיה שוטה שאין לה לא יד ולא חצר וזו הואיל ואין לה יד איך יש לה חצר עד כאן. וכן כתב הריטב\"א ז\"ל שאינה מגורשת וכן כתב הר\"ן ז\"ל. ומכל מקום יש לתרץ לפי שטת הראב\"ד ז\"ל דכיון שזרקו לה בחצר המשתמרת לדעתה עדיפא מידה והיא ישנה שאינה משתמרת כלל. ושוטה נמי לא קשיא דההיא אין לה יד כלל המחוסר מעשה ולאו סמיה בידן אבל ישנה אע\"ג דהשתא אין לה יד מכל מקום ראויה היא להיות לה יד דלאו מחוסר מעשה וסמיה בידן הוא הילכך אפילו השתא יש לה חצר כיון שהיא משתמרת כן יש לתרץ לדעת הרב ז\"ל. אבל מכל מקום סוגיא דגמרא משמע כדברי האחרונים דקאמר ישנה לאו בת אגרושי היא משמע דישנה לאו בת אגרושי כלל היא לא על ידה ולא ע\"י חצרה מיהו אם עשתה שליח קבלה וקבלתו בעודה ישנה לכולי עלמא מגורשת דשלוחה לאו מידה אתרבאי אלא מדין שליח ושלוחו של אדם כמותו. והשתא בנ\"ד כיון שרוב בני אדם ישנים בלילה ודאי שאינה מגורשת ואם נשאת תצא עד שתביא עדים שהיתה נעורה באותה שעה שזרק לה גטה. אבל מה שיש לשאול אם זרק לה גטה בחצרה ביום והיא בצד חצרה המשתמרת לדעתה ולא ידעינן אם היתה ישנה או נעורה כיון שדרך בני אדם להיות נעורים ביום מגורשת או דילמא אינה מגורשת עד שתביא עדים שהיתה נעורה באותה שעה. ומסתברא לי כיון דרוב בני אדם נעורים ביום וקי\"ל דרובא וחזקה רובא עדיף אם נשאת האשה או שהלך בעלה למדינת הים אין לך שעת הדחק גדול מזה וסמכינן על הראב\"ד ז\"ל דסבירא ליה דאפילו ידעינן בודאי שהיא ישנה מגורשת אם זרק לה גטה בחצרה המשתמרת לדעתה. וקרוב אני לומר שאפי' בני המחלוקת מודים בזה והא דכתב הרשב\"א ז\"ל עד שתביא עדים שבאותה שעה היתה נעורה בלילה איירי ולא ביום. או דילמא אפילו ביום ולענין שתנשא לכתחלה שהרי הוא ז\"ל סובר דהא דאמר שמואל ואת לא תעביד עובדא עד דמטי שטרא לידה לא קאי אזורק גט לאשתו בחצרה אבל לענין אם נשאת שתצא או אפילו לענין דליתיה לבעל דילמא לא אמרה. הילכך לענין נדון דידן כיון דאיכא כמה טעמי חדא שעיקר הדין הוא תלוי במחלוקת ועוד דרוב בני אדם נעורים ביום. ועוד דהוי כדיעבד כיון שהלך הבעל למדינת הים ואיכא עיגונא דאתתא סמכינן אכל הני טעמי ותנשא בגט זה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי בראובן שהיה מתייחד עם משודכתו בפני עדים אי אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ובעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט או לא ואם תמצא לומר לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה ראוה שנבעלה מאי [מי] אמרינן ודאי בעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט או דילמא לא חיישינן ואמרינן לא בעל לשם קדושין אלא בעילת זנות: ",
+            "<b>תשובה </b>קיימא לן כסתם מתניתין דפרק הזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כב\"ה דאמרי צריכה ממנו גט שני ומדקא מפליג תנא בין נשואה לארוסה משמע לן דבלא ראוה שנבעלה פליגי דאי בשראוה שנבעלה מה לי מן הנשואין מה לי מן האירוסין. ואף על גב דפליג רבי יוחנן אמתניתין ותניא כותיה דבראוה שנבעלה פליגי אבל בלא ראוה שנבעלה כולי עלמא מודו דאינה צריכה גט שני לא קיימא לן הכי אלא כסתם מתניתין וכב\"ה דאמרי הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה. אבל במגרש את אשתו מן האירוסין לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה אבל אם ראוה שנבעלה אפילו מן האירוסין צריכה גט שני. וכתב הרשב\"א ז\"ל דאי גייסי אהדדי אפילו מן האירוסין צריכה גט שני דכיון דתלי טעמא במתניתין משום דלא גייסי אהדדי תידוק מינה דאי גייסי אהדדי חיישינן שבעל ובעל לשם קדושין כנשואה. וכולה סוגיין ריהטא במגרש את אשתו מן הנשואין או מן האירוסין דכיון דכבר היתה בחזקתו ואגידא ביה וגירשה רוצה להחזירה למה שהיתה בתחלה ובועל לשם קדושין. אבל במי שבעל את הפנויה שלא היתה אשתו מעולם פליגי רבוותא יש מן הגאונים ז\"ל שאמרו דכיון דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל בעדים ודאי בעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט אבל אם לא ראוה שנבעלה ודאי לא חיישינן אע\"פ שנתייחד עמה בפני עדים והבו דלא לוסיף עלה. הילכך הדבר ברור לפי שטה זו שאם בעל את משודכתו שצריכה ממנו גט מקל וחומר מפנויה. אבל אם לא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה יש מקום לשאלה אפי' לפי שטה זו דהני מילי בפנויה בעלמא לא חיישינן שמא יבוא עליה אבל משודכתו חיישינן שמא בעל ולשם קדושין אבל הרמב\"ן והרשב\"א והריטב\"א וכל האחרונים ז\"ל סבירא להו דהבועל את הפנויה אינה צריכה ממנו גט כלל דעד כאן לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בגרושתו אבל באשה דעלמא לא. ולפי שטה זו משמע דאפי' בא על משודכתו אינה צריכה ממנו גט דדוקא אשה שיצאתה מחזקתו בועל לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו אבל האשה המשודכת לו מי הוציאה כדי שיצטרך לבעול לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו הילכך אינה צריכה ממנו גט. כך נראה וכך כתב הרשב\"א וריב\"ש ז\"ל בתשובה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין כל הדברים שוין אלא כך הן עיקרן של דברים אם היה מחזר לקדשה וקרובי האשה היו נשמטין מליתנה לו ודאי בעל לשם קדושין דלא גרע מהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ובעל דודאי לשם קדושין בעל וצריכה ממנו גט וכן כתבו המפרשים ז\"ל. ואם היה לבו גס בה גם כן אפילו שלא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה בעדים אמרינן בעל ובעל לשם קדושין כדאמרינן גבי ארוסה דאם ראוה שנבעלה צריכה גט ואם לא ראוה שנבעלה אע\"פ שראוה שנתייחדה אינה צריכה גט ואי גייסי אהדדי אפילו לא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט אף הכא נמי בנ\"ד לא שנא. ואי לא הוה מהדר לקדשה דלבו בטוח שיתנוה לו אם ראוה שנבעלה חיישינן שמא בעל לשם קדושין אפילו לדעת האחרונים ז\"ל כיון שכבר היא משודכת לו אבל אם לא ראונוה שנבעלה אלא שנתייחדה בפני עדים אף על גב דלבו גס בה כיון דלא הוה מהדר לקדשה לא חיישינן לה כלל ואינה צריכה ממנו גט וכך מעשים בכל יום וכן ראוי להורות. ואף עפ\"י שכתב הרשב\"א ז\"ל דהנותן מעות או סבלונות למשודכתו סתם אינה מקודשת דמשודכת לאו היינו מדבר עמה על עסקי קדושיה מודה הוא ז\"ל בנ\"ד דודאי בעל לשם קדושין חדא שהיא משודכת לו. ותו דהוה מהדר עלה לקדשה מפני שקרוביה נש��טין מלתתה לו. ותו דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין אעפ\"י שלא פירש דבשלמא מעות או סבלונות אפשר שנותן לשם מתנה אבל ביאה מאי איכא למימר: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא שצריך לחקור בנושא דאם היו קרוביה נשמטין מלגמור הענין והוא מהדר לקדשה כדי שיהיה לבו בטוח וגייסי אהדדי ונתייחד עמה בעדים וכגון שהם יודעים שיש שם עדים שרואין אותם בשעת הייחוד אעפ\"י שלא ראו הפועל אמרינן בא עליה ולשם קדושין וצריכה ממנו גט ונאסרת בקרוביו והוא נאסר בקרובותיה ואם לא גירש ומת בלא בנים מותרת לאחיו ממה נפשך וחולצת או מתייבמת. ואם לא הוה מהדר עלה לקדשה כיון שלבו בטוח אע\"ג דנתייחד עמה בעדים לא חיישינן לה כלל לדעת כולי עלמא ואפילו גייסי אהדדי דלא בעל ואת\"ל בעל לשם זנות בעלמא בעל כיון שלבו בטוח. ואם ראוה שנבעלה כיון דליכא אלא חד ספיקא שמא בעל לשם קדושין חיישינן לה אפילו לדעת האחרונים. ז\"ל ריב\"ש בתשובה ועוד שבנדון זה אעפ\"י שראו עדים שבא עליה כיון שלא פירש לשם קדושין אין אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל שכיון שאתה טוען על הסבלונות שהם לשם קדושין הרי הביאה היא על דעת קדושין הראשונים ואינה כלום ע\"כ. ותידוק מינה טעמא שהוא טען על הסבלונות שהם לשם קדושין הא לאו הכי כיון שראוה שנבעלה אמרינן לשם קדושין בעל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע\"כ לא אמרה הרב ז\"ל אלא מפני שהיתה משודכת לו מתחלה אבל בפנויה בעלמא לא אמרה שהרי הוא ז\"ל דעתו כדעת הרמב\"ם ז\"ל וכל האחרונים ז\"ל. אבל עדיין יש לשאול אם נשאת לאחר בלא גט אם תצא או לא. ואת\"ל לא תצא אם נותן לה גט ועודה תחת בעלה. ואת\"ל נותן לה גט אם נשאת לכהן מאי. ומסתברא לי דאם ראוה שנבעלה דלגבי מגרש את אשתו הוו קדושי ודאי כדכתב הרמב\"ם ז\"ל פ\"י מהלכות גרושין גבי משודכתו הוי ספק ותצא משום ספק מקודשת והולד ספק ממזר דנחתינן לה דרגא. ואם לא ראוה שנבעלה אלא שנתייחד עמה בפני עדים דלגבי מגרש את אשתו הוו ספק קדושין לגבי משודכתו אם נשאת לא תצא והולד כשר דנחתינן ליה דרגא ואם היה הבעל ותיק וירא שמים יתן לה גט אחר והיא תחתיו ואם יש לו בנים ממנה לא יתן לה גט שמא יוציאו לעז על הבנים כיון שאין כאן אלא חששא בעלמא. ומינה נמי שאם נשאת לכהן לא יתן לה גט אחר והנ\"מ במי שהיה מחזר לקדש את משודכתו לפי שלא היו קרוביה חפצים לתתה לו אבל בסתם משדך לא חיישינן כלל אם לא שראוה שנבעלה וכדכתיבנא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנתחייב שבועת היסת ולא רצה דלא נחתינן לנכסיה אי תפס אידך אי מפקינן מיניה או לא. וכן מי שהיה חשוד על השבועה והיה חייב שבועת היסת דקיימא לן דלא תקינו שישבע כנגדו ויטול דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אי תפס מפקינן מיניה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>היכא דנתבע חשוד על השבועה פשיטא לי דמפקינן מיניה דאלת\"ה לא שבקת חיי לכל חשוד שכל אחד ילך ויתפוס של החשוד ואוכלים את שלו בלא שבועה דאי שבועה שלא תפסתי הרי הוא מודה שתפס אלא שאומר שהוא חייב לו ממקום אחר. ואי שבועה שהוא חייב לו ממקום אחר הוי תקנתא לתקנתא ואי תפס שלא בעדים הדבר ברור שיש לו מגו טוב ונשבע ונוטל ממה שבידו ואפילו שלא היה כנגדו חשוד. אבל היכא דיכול לישבע ואינו רוצה לישבע ותפס התובע ואומר או תשבע כתקנתא דרבנן או אעכב מה שתפסתי בזה יש מקום שאלה וכבר ראיתי מי שהעלה הדבר בצריך עיון. ולעניות דעתי נראה דלא מפקינן מיניה חדא דליכא ט��מא דלא שבקת חיי. ותו דכיון שאין רוצה לישבע רגלים לדבר דמשקר. ותו דאלמוה רבנן לתקנתא עד שמנדין אותו שלשים יום אם לא רצה לישבע ואם לא בא לישאל על נדויו מלקינן ליה וטעמא דאי לאו הכי מעקרא תקנתא דרב נחמן וכל אחד יאמר (אני) [איני] נשבע ואיני משלם וכיון דאלמוה להא מלתא אלמוה נמי לענין אם תפס דלא מפקינן מיניה. ותו דהא איכא רבי יוסי דסבירא ליה דנחתינן לנכסיה ואע\"ג דלא קיי\"ל כותיה בהא מכל מקום הבו דלא לוסיף עלה אפילו היכא דתפס. ומכל מקום מודה אני שאם אמר הנתבע השבע וטול ממה שתפסת שומעין לו ואם לא רצה התובע לישבע מפקינן מיניה מאי דתפס וכן ראוי לדון דנמצא לפי דרך זה דמתקיים תקנתא דרב נחמן בעל כרחו של נתבע להיכא דתפס מיהת ובהא הוי כעין דאורייתא ואם מחל לו השבועה ואחר כך תפס משלו ואומר שבועה מחלתי אבל תביעה לא מחלתי אין שומעין לו דהואיל ואין כאן שבועה אין כאן תביעה ומחזיר מה שתפס וברור הוא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שחייב לשמעון מנה ודחק אותו והשליך עצמו על יהודה שיצא לו ערב לזמן פלוני לפרוע לשמעון המנה אם לא יפרע ויהודה מתבייש מראובן ואמר יהודה לשמעון לא תקבל ערבותי לפי שאני מתבייש מראובן ואני אנוס על הערבות ודחק שמעון את ראובן על המנה והלך אצל יהודה ויהודה לא היה יכול להשיב פניו וכתב לו כתב ידו וז\"ל מודה אני החתום למטה כמודה בפני בית דין חשוב איך אני ערב לראובן שאם לא יתן ראובן לשמעון המנה שהוא חייב לו לזמן פלוני אפרע לו אני המנה וחתם שמו יהודה וכתב ידו יוצא ממקום אחר והגיע הזמן ונמצאו יהודה ושמעון במקום אחד וראובן במקום אחר ועתה תובע שמעון ליהודה המנה שיצא ערב על ראובן ויש מן החכמים שהורה שחייב יהודה לפרוע לשמעון מכח ערבות זה שכיון שכתב לו כמודה בפני בית דין חשוב הוי כאלו ערב לו בפני ב\"ד וחייב ורצית לדעת דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>אין בערבות זה ממש כדתניא הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ואמר לו הניחהו ואני פורע פטור וכ\"ש בנ\"ד שהרי לא הניחו על פיו דאדרבה אמר לו לא תקבל ערבותי ואין הערב משתעבד אלא או ערב בשעת מתן מעות או בקנין או שערב לבית דין ואם חסר אחת מאלו בטל הערבות ומה שאמרו מפני שאמר כמודה בפני ב\"ד חשוב אינו כלום שהרי אין בית דין חשוב חוזר אלא על ההודאה לא על הערבות ונפקא מינה שלא יוכל לומר משטה אני בך אלא שתהיה הודאתו הודאה גמורה אבל לא מפני כך נעשה ערב לבית דין דהא טעמא הוי משום דאגב דחשבי ליה בית דין גברא מהימנה גמר ומשעבד נפשיה אבל הכא ליכא האי טעמא כלל. תדע שאם בא לב\"ד ואמר להם אני מודה בפניכם שזה חדש ימים היה חונק שמעון את ראובן על מנה שחייב לו ואני יצאתי עליו ערב בלא קנין כלום הוא משתעבד בשביל כך ולא יהיו דבריו אשר אמר כמודה בפני בית דין חשוב עדיף טפי ממה שהיה מודה בפני ב\"ד בפועל ודברים ברורים הם לא היה כדאי לכותבם ואפילו לדבריהם אין זה ערב קבלן אלא ערב גרידא. הילכך ילך שמעון אצל ראובן לתובעו ואם לא ימצא לו נכסים אז יחזור על יהודה אבל ליפרע מיהודה תחלה לא אמרה אפילו מי שלא ראה מאורות התורה מימיו. וכל שכן שאין יהודה ערב כלל כיון שלא קנו ממנו ולא היה בשעת מתן מעות שלא על אמונתו הלוהו או שלא יצא ערב לבית דין וכיון דליכא חד מהני פטור יהודה לגמרי ויחזור שמעון על ראובן לתבוע חובו ואם ימצא לו נכסים יגבה ואם לא יפסיד. ולפי רוב פשיטות הדבר אני אומר דלא סיימוה קמייהו וחשבו שהיה ערב בשעת מתן מעות ומשום הכי אמרו שחייב יהודה לפרוע ואפי' היה ערב בשעת מתן מעות אין חייב יהודה לפרוע אלא עד שלא ימצאו נכסים לראובן. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באשה כושית מארץ כוש הנקרא אלחבש שנשבית ושני בניה עמה וקנה אותה ראובן ושאלנו את פיה מה טיבה ואמרה שהיתה נשואה ואלו בניה מבעלה הנקרא שמו פלוני ובני זה שמו פלוני ובאו עליהם אויבים והרגו את כל האנשים שהיו בב\"ה ואת הנשים והטף שבו ויבוזו ונתברר שהיא מזרע ישראל משבט דן אשר שוכנים בהרי כוש ומאותו הזמן עד עתה היו מחזיקים אותה בחזקת עגונה ובתוך זמן זה בא עליה ראובן אדונה והוליד ממנה בן וגדל והרי הוא רוצה לקחת אשה מקהל ישראל ולבוא בהם ושאלת ממני אם הוא ראוי לבוא בקהל ומה תקנתו: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרק האשה שלום שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת. וכתב הרמב\"ם ז\"ל אפילו אמרה קברתיו וטעמא דמלתא משום דאמרה בדדמי. ואיבעיא לן בגמרא החזיקה היא במלחמה מהו מי אמרינן מה לי לשקר אי בעיא אמרה שלום בעולם או דילמא כיון דאתחזקה אמרה בדדמי לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקיה ולא איפשיטא בעיין. וכתב הרמב\"ם ז\"ל עלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ומינה נמי דהולד כשר ואם כך לפי זה היה נראה לומר כיון שהחזיקה היא המלחמה הולד כשר ובטעות החזיקו אותה בחזקת נשואה. אבל אחר העיון אין הדבר כן חדא דבעיקר הדין איכא פלוגתא שהרי הרא\"ש ז\"ל כתב וז\"ל ולא איפשיטה ואזלינן לחומרא משמע ואם נשאת תצא והולד ספק. וכן כתב ר\"י בנו וז\"ל ואפילו לא ידענו שיש מלחמה אלא על פיה והיא אומרת מת במלחמה אינה נאמנת והרמב\"ם ז\"ל כתב בזה ואם נשאת לא תצא וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כתב כן ע\"כ. וכן אני אומר שהיא סברת הריא\"ף ז\"ל מדלא כתבה להאי בעיא וכתב אידך בעיא דעד א' במלחמה משום דאע\"ג דלא איפשיטא הכא איפשיטא במקום אחר כמו שכתוב בהלכות. אבל בעיין [דהחזיקה] היא מלחמה השמיטה וכתבה למתניתין כצורתה שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם וכו' אינה נאמנת משמע בכל גוונא אינה נאמנת: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי שכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה דהאי בעיא לא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא וכן פסק הריא\"ף ז\"ל. וא\"ת הא אמרינן גבי כנסה בגט קרח אליבא דרבנן דקי\"ל כוותייהו ותצא והולד כשר הכא נמי נימא תצא והולד כשר. י\"ל דגט קרח הוי פסולא דרבנן אבל הכא כיון דאמרה בדדמי ולא דייקא ומנסבא הויא בחזקת אשת איש והולד ספק ממזר. ותו דאפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל אשה זו בחזקת עגונה היתה כמה שנים וקמו רבנן עלה דמלתא הילכך מוקמינן לה אחזקתה. וגדולה מזו אני אומר דאפילו לפי דבריה הרי היא בחזקת אשת איש שהרי הדבר מפורסם דלעולם יש מלחמה בין מלכי כוש שיש בה שלש מלכיות קצתו ישמעאלים וקצתו ארמיים המחזיקים בדתם וקצתו ישראלים משבט דן וכפי הנראה הם מכת צדוק ובייתוס הנקראים קראין שהרי אינם יודעים תורה שבעל פה ואין מדליקין נרות בלילי שבת ולא ישבות המלחמה ביניהם ובכל יום שבים אלו מאלו. הילכך אין כאן מגו טוב שהיתה יכולה לומר שלום בעולם שהרי הדבר ידוע אצלנו שאין שם שלום. ועוד שאפי' שלא היה ידוע אצלנו שיש מלחמה כיון שאין ידוע אצלנו שיש שלום ליכא מגו טוב דהא דלא אמרה הכי שהיא מפחדת שמא יכחישוה. ודקדקתי מלשון רש\"י ז\"ל שכתב וכי קא מבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה עד כאן ומדלא קאמר וקמבעיא ליה לרבא כגון דלא ידעינן שיש מלחמה בעולם דהוי רבותא טפי משמע דדוקא קאמר דיש שלום בעולם דהשתא איכא מגו טוב וכדכתיבנא. ועוד דלא אמרינן הכי אלא באשה דעלמא שבאה ואמרה מת בעלי במלחמה אבל זו שאמרה כל האנשים מתו ודאי אמרה בדדמי כיון שנהרגו כולם גם בעלה נהרג וכיון שלא אמרה בהדיא שנהרג בעלה אינה נאמנת. עוד איכא טעמא רבא שהרי כיון שהיא שבויה לפנינו אין לך חזקת מלחמה גדולה מזו שהרי לא שבו אותם אלא מתוך מלחמה ואם כן לא החזיקה היא המלחמה אלא אנחנו ידענו אותה במה שראינו אותה ביד השבאי וליכא הכא מגו כלל. דאנן לא קא מיבעיא לן החזיקה היא במלחמה מהו אלא באשה דעלמא דומיא דמתני' דקאי עלה האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה וכו'. אבל לא איירי במי שמביא אותה השבאי וזה טעם נכון למשכילים. עוד יש טעם כללי לכלל הקראין שהרי ישראל הם וקדושיהן קדושין ואין גיטן כתקנת חז\"ל וכולם פסולי עדות הם מדאורייתא ומפני שיש בחקירה זו סכנה גדולה שהרי כמה משפחות מהם באו לכלל הקהל לא ראיתי להאריך בזה ומוטב שיהיו שוגגין וכו'. ומ\"מ מודה אני שאם היו מסכימים כולם לבא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת רז\"ל להיות כמונו הייתי מתירם לבא בקהל עם הסכמת החכמים נר\"ו. והטעם כי כל קדושיהם הם בעדים מהם שהם פסולי עדות וכמו שכונסה כך פוטרה ואין לחוש אלא לדור הראשון שהיו קדושין בעדים כשרים ושמא נתגרשה אחת מאותו הדור אחר שפקרו בעדים פסולים והלכה ונשאת באותו גט שנמצאו הבנים ממזרים. ולא הייתי חושש לחששא זו כדי להסיר שם האומה הזאת מפני שהיא חששא רחוקה כי שמא אותם אשר נמשכו אחר צדוק וביתוס לא היו נשואים נשים ואת\"ל שהיו נשואים שמא לא גרש א' מהם את אשתו. ואת\"ל גרש א' מהם את אשתו. שמא בעדים כשרים גירש וכתקון רז\"ל שעדיין באותו הדור לא פקרו לגמרי כאשר הוא בזמן הזה אחר שהיו להם מפרשים כענן וחבריו שהטעו אותם. ואם תרצה לומר בפסולי עדות גרש שמא אותה המגורשת לא נשאת לאחר. ואם ת\"ל נשאת לאחר שמא לא ילדה ממנו. ואת\"ל ילדה שמח סריס או אילונית ילדה. ואת\"ל ראוי להוליד ילדה שמא מתו בעודם קטנים ולא הגיעו לכלל בנים. ואת\"ל הגיעו לכלל בנים כל א' מהנמצאים עתה יכול לומר איני מהם וכל אחד מותר לבא בקהל לבדו: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דכיון דאין האיסור מבורר אם היו מסכימים כולם לשוב אלינו ולקבל דברי חברות הוה ממטינא שיבא מכשורא בכלל חברי להתירה לבא בקהל. וזה לשון כפתור ופרח ומסתברא שיש לחוש אם א' מהם קדש בת ישראל וכדאמרינן בכותי שקדש הוה עובדא ואצרכוה גטא וכן כל כיוצא בזה. אם כן נמצא קולו חומרו והצדוקים אינם נמצאים היום בזמננו מוסיפין גריעות אלא שרבים מהם מתייהדים תמיד. וכמעשה שאירע סוף מחזור רס\"ז מקהל גדול מהם שנתייהדו ביום אחד במצרים ע\"י הנגיד רבינו אברהם נר\"ו. והמחמיר תבא עליו ברכה עד כאן לשונו. וזה הנגיד רבינו אברהם נראה לי שהוא בנו של הרמב\"ם ז\"ל ולא חשש וקבלם. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן ושמעון שהתחילו להתקוטט זה עם זה דרך התול ושחוק וקלות ראש והכה ראובן את שמעון הכאה כל דהו על ידו ולא הזיקו כלל וקם שמעון ובידו חתיכת עץ ואמר עתה אסמא את עיניך והכהו על עינו וסימאה. אי אמרינן בכי האי כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור אי לא. ואת\"ל חייב [אם] חייב כל החמשה דברים שהם נזק וצער וריפוי ושבת ובושת או מקצתם. ואת\"ל מקצתם במה חייב ובמה פטור. ואם לא היו שם עדים אם כפר מה דינו ואם הודה במה חייב או במה פטור: ",
+            "<b>תשובה </b>הריני משיב על ראשון ראשון וממנו מענה לשון. תנן בבבא קמא פרק המניח את הכד וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם וטעמא משום דאדם מועד לעולם ופשטא דהא מתני' משמע דלא שנא התחילו לחבול זה בזה או שהתחיל אחד מהם תחלה משלמין במותר נזק שלם. ואם כן בנ\"ד מכל שכן הוא דחייב דהשתא ומה זה שחבל בו בתחלה משלם האחרון במותר נזק שלם כ\"ש זה שלא חבל בו כלל אלא שהכהו הכאה כ\"ש שחייב. וא\"ת הא קי\"ל כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. לא קשיא דלא שייך באדם שהוא בן דעת ובעל שכל אע\"פ שחבירו שינה בו והתחיל לא היה לו להכותו מכה רבה ואפי' לדעת הרא\"ש שכתב דמתני' איירי כשהתחילו בבת אחת. וזה לשונו וכן שני אנשים נמי איירי כשהתחילו בבת א' או לאחר זמן אבל התחיל השני פטור ואע\"ג דלא שייך באדם כל המשנה ובא אחר ושנה בו פטור דהא אפי' על עסקי ממון אמרינן לעיל מאה פנדי בפנדא למחייה והכי נמי אוקימנא לעיל וקצותה את כפה ממון ביכולה להציל ע\"י דבר אחר אבל אין יכולה פטורה כיון שהתחיל להכות את בעלה כ\"ש שהמוכה בעצמו פטור. ומיהו צ\"ל דאם היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב מידי דהוה איכול להציל באחד מאבריו והרגו אבל בשוורים לא אמרינן הכי אלא השני פטור עד כאן. הא קמן דאפי' לדעת הרא\"ש ז\"ל בנ\"ד חייב שהרי ראובן לא הכה את שמעון אלא הכאה מועטת ושמעון ניצול ועומד הוא ולא היה לו להכות את ראובן אפי' הכאה דכוותה כ\"ש מכה רבה כזו שסימא את עינו במתכוין. תדע דאפי' גבי שוורים לא אמרינן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור אלא דוקא בשעת חימום אבל לאחר זמן חייב וכ\"ש באנשים ובנ\"ד שלא היה תופס בו אלא הכהו הכאה כל דהו הילכך לכ\"ע לא שייך הכא כל המשנה ובא אחר ושינה פטור. ומ\"מ אם לא היה יכול להציל עצמו אלא בחבלה מרובה ודאי פטור אפי' התחילו יחד וכל שכן אם התחיל חבירו ואם התחיל הוא ובא האחר והכהו ולא היה יכול להנצל ממנו אלא בהכאה מרובה בזה ודאי חייב כיון שפטר מים. ובנ\"ד הדבר ברור שחייב כל חמשה דברים אם יש עדים שהכהו אע\"ג שלא ראו ממש שסימא את עינו חייב כיון שיש עדים שראו שהיה שלום והכהו ודאי בהכאתו סימא את עינו ונוטל בלא שבועה ואע\"ג דסימוי העין אפשר לאדם לעשות בעצמו מ\"מ אנן סהדי שאין אדם מסמא את עינו כדי ליטול נזקו. ואע\"ג דאיכא מאן דס\"ל כר' אחא דלא מפקינן ממונא אפי' באומדנא כגון גמל האוחר בין הגמלים הכא מודה דלא אפוקי ממונא אלא למפטריה משבועה וכיון דאיכא אומדנא דמוכח נוטל בלא שבועה. ואם לא היו שם עדים הרי זה נשבע ונפטר. ואפי' מודה שהכהו אלא שלא הכהו על עינו נשבע ונפטר שהרי יש לו מגו טוב מגו שהיה יכול לומר לא הכיתיו שהרי לא היה שם עדים נאמן לומר הכתי אותו הכאה כל דהו באחד משאר אברי גופו כאשר עשה בי שהכני על ידי כן עשיתי לו. אבל אם הכהו על ראשו בזה נראה לי שצריך אומד אם ראויה לסמא את עינו דקי\"ל כשם שאומדין למיתה כך אומדין לניזקין. ולענין כמה חייב לשלם בזמן הזה שאין לנו דיינים סמוכים בארץ ישראל דע דקי\"ל דאין דנין דיני קנסות בבבל ואנן בתר בני בבל גרירינן דמה שאנו דנים משום דעבדינן שליחותייהו. ובמלתא דשכיח ואיכא חסרון ממון עבדינן שליחותייהו אבל במילתא דלא שכיח אע\"ג דחסריה ממונא אי נמי שכיח ולא חסרי' ממונא לא עבדינן שליחותייהו לפיכך מי שחבל בחבירו אין גובין נזק וצער ובושת שהוא חייב בהן בדייני חוצה לארץ אבל שבת ורפוי גובין מפני שיש בהם חסרון כיס. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל וכן הורו הגאונים ואמרו שמע��ים בכל יום לגבות שבת ורפוי בבבל ואף ע\"ג שנראה מדברי הרא\"ש ז\"ל שאפילו שבת ורפוי אין גובין מכל מקום על דברי הגאונים ז\"ל יש לסמוך שדבריהם דברי קבלה. ועוד דאתריה דהרמב\"ם הוא וראוי לפסוק כדבריו. הילכך אם יש עדים בדבר גובין ממנו שבת ורפוי והדיינים משערים בינם לבין עצמן כמה ראוי לתת לזה נזק וצער ובושת ואין מודיעין הדבר לבעלי הדין ומנדין את החובל עד שיפייס בעל דינו וכיון שיתן לו אותו השיעור אשר שיערו ב\"ד מתירין בין נתפייס בעל דינו בין לא נתפייס וכן כתב הריא\"ף והרמב\"ם והראב\"ד ותקנה גדולה התקינו שלא יהיה כל אחד הולך וחובל בחבירו ומזיקו ואומר אין דנין דיני קנסות וה\"ה והוא הטעם אם יודה החובל דקי\"ל מודה בקנס פטור דמשמתינן ליה עד שיפייס את חבירו שאם לא תאמר כן כל אדם ילך ויחבול בחברו חבלה שאין בה ממון ויודה ונפטר. ותו דדיינים דחוצה לארץ אין ההודאה בפניהם הודאה ליפטר דכיון שאין הכפירה לפניהם לשלם קנס כפירה גם ההודאה בפניהם אינה הודאה ליפטר דבעינן אלהים וליכא דכתיב אשר ירשיעון אלהים. ומה\"ט אמרינן אין העדאה בבבל וכן כתב הרמב\"ן וזה לשונו דלא הוי הודאה אלא בבית דין והאידנא ליכא ב\"ד מומחין והוה ליה כמודה חוץ לבית דין שאין נפטר מן הקנס כדאמרינן שאין העדאה בבבל משום דבעינן העדאה בבית דין וליכא עד כאן. הילכך בנדון דידן אפילו שיודה משמתינן ליה עד דמפייס לבעל דיניה ואי יהיב ליה כשיעור דחזי לב\"ד מתירין לו בין ירצה בעל דינו בין לא ירצה. וא\"ת בזמן שהיו סמוכין בארץ ישראל נמי איכא לאקשויי דלא שבקת חיי לכל אדם שילך ויחבול בחבירו ויזיקנו נזק שאין בו ממון אלא קנס ויודה ונפטר. וי\"ל שבית דין היו יכולין לדון ולחייב לפי הוראת שעה ואם היו רואין בדין שהוא מרומה וכגון שזה האיש אלם ובעל זרוע ורגיל בכך אפשר להם לקנוס אותו יותר ממה שהזיק או לענוש אותו בגופו כפי הוראת שעה הילכך ליכא למיחש. אבל בזמן הגאונים שכבר נתבטלה הסמיכה ולא היו יכולין לדון דיני קנסות אפי' על ידי עדים הוצרכו לתקן דמשמתינן ליה עד דמפייס לבעל דיניה וכדכתיבנא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שנשא אשה אחרת על אשתו וכתוב בשטר כתובתה כמנהג המדינה שקבל עליו שלא ישא אשה אחרת עליה ואם ישא אחרת עליה שיתן לה מה שראוי לה מכתובתה ויפטרנה בגט כשר. וראובן זה אומר ליתן לה כתובתה ואינו רוצה לגרשה והיא אינה רוצה להיות אצלו בצרה מה דינו האם כופין אותו להוציא או לא. משום דקשיא אם כופין להוציא אם כן נראה גט מעושה ואי אין כופין א\"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ומה הועיל לה תנאה ואם תצא בלא גט לפי שנשואין הוו על תנאי יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט דלא מסקי אינשי אדעתייהו דיש תנאי בנשואין: ",
+            "<b>תשובה </b>מפני חששא זו נהגו עתה מקרוב להשביע את הבעל על כל תנאי הכתובה ויש בזה גדר שאין כל בני אדם עוברים על שבועתם דהא שרי למקריה עבריינא. ומ\"מ אם עבר על שבועתו ונשא ואין רוצה לגרש ולהיות רשע עדיין יש מקום לשאלה. ואיברא דלכאורה הוה משמע דאין תנאי זה כלום דדמי לתנאי ומעשה בדבר אחד דהוי התנאי בטל והמעשה קיים דהוי כאלו אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאגרשך שנראה מדעת הר\"ן זכרונו לברכה בפרק מי שאחזו שאין תנאי זה כלום ומעשה קיים. אבל אחר העיון תשכח דלאו הכי הוא חדא שכבר הוכחתי בתשובה אחרת שאין זה דעת המפרשים שזה תנאי גמור הוא דהא אם אמר לה הרי את מקודשת ��י ע\"מ שאגרשך וקדשה אחר ביני ביני אם גרשה ראשון לא חלו קדושי שני דהא קיים תנאו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומותרת להנשא לשלישי. ואם לא גרשה ראשון חלו קדושי שני ואסורה להנשא לאחר והיכי משכחת לה תנאי ומעשה בדבר אחד כגון דאמר לה הרי את מקודשת לי אם אגרשך שנמצא המעשה תלוי בתנאי ואין זה בלא זה שאם גרשה לקיים תנאו הרי אינה אשתו ואם לא גרשה לא קיים תנאו ולא חלו קדושיו בזה אני מודה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה והתנאי בטל והמעשה קיים אבל אם אמר לה על מנת שאגרשך תנאי הוא. מצאתי להרשב\"א ז\"ל שכתב בפרק המגרש עלה דהא דאמר ליה רבא לרב נחמן הכי השתא התם בדידיה תלי' דאי בעי מכריז נפשיה בסלואתא ולא ניים הכא בדידיה קיימא לאגרושי בתמיה. כתב עלה ז\"ל וא\"ת דילמא כשנתקדשה על תנאי שיגרשנה לזמן ידוע דהשתא קיימא בדידה לאגרושי הרי לך בהדיא דאם אמר לה הרי את מקודשת לי ע\"מ שאגרשך לזמן ידוע בהגיע הזמן כופין אותו לגרש לקיים תנאו דאלת\"ה לא הוה בדידה לאגרושי וליכא למימר דשאני התם דאמר לזמן ידוע אבל אם אמר על מנת שאגרשך סתם לעולם אימא לך דלא הוי תנאה דהא מנא תיתי. והא דכתב הרב לזמן ידוע לפי שאי אפשר בלאו הכי שאם אמר ע\"מ שאגרשך סתם לא הוי בדידה שיאמר עדיין יש זמן ומצי דחי לה אבל אין הכי נמי דעל מנת שאגרשך סתם הוי תנאי גמור וצריך לקיימו. ותו דבנדון דידן תלי נמי תנאה באם ישא אשה אחרת שיגרש אותה ואפילו לדעת הר\"ן הוי תנאי דלא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דלא ישא אחרת ולא יגרש לפיכך לפי דרך זה כופין אותו לגרש כדי לקיים תנאו ואין זה גט מעושה שהרי מדעתו קבל עליו תנאי זה בשעה שנשאה. אלא שעדיין קשיא לי שהרי קדש בלא שום תנאי והיכי אתו נשואין שהם על תנאי לבטל הקדושין שהם בלא שום תנאי. וי\"ל דכל המקדש על דעת תנאי הנשואין מקדש וכיון שנהגו כן בכל הכתובות אדעתא דהכי קדיש והוי כאלו התנה בשעת קדושיו וצ\"ע. ועוד קשיא לי שאין זה תנאי גמור שהרי אינו כותב על מנת שאם ישא אחרת שיגרש אותה אלא כך כותבין וקבל עליו חתנא דנא שלא ישא אשה אחרת עליה ואם ישא אחרת עליה יהיב ליה מאי דחזי לה ויפטרנה בגט כשר ואין נראה שיהיה זה כקבלת תנאי בנשואין. לפיכך הנכון בזה דלא אמרינן ליה גרש או אל תגרש אלא משמתינן ליה עד דמקיים תנאיה שלא יהיו לו שתי נשים כיון שהוא בוחר לגרש את אחת מהן אין זה כפייה לגרש דמדעתו מגרש אותה וכל שכן שכבר נהגו לכתוב ואלו התנאים שביניהם משמע שעל תנאי זה נשאת לו הילכך התקנה שיכופו אותו לקיים תנאו ומה שקבל עליו והוא יעשה מה שירצה והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמגרש את אשתו בגט שכתוב בלשון עדים. בפנינו עדים ח\"מ פלוני בר פלוני תריך ופטר ית פלונית בת פלוני וכך אמר לה אנא פלוני וכו' כלשון הגט וחתימי סהדי ויהבי ניהלה אי מתגרשת בהאי גטא או לא. או כגון שכתב אני פלוני בן פלוני פטרית ושבקית ותרוכית ית פלונית בת פלוני וכל שום שיש לה ולאבותיה וכו' שהיתה אשתי מקדמתדנא וכו' ואיש לא ימחא בידה דן די יהבי לה מנאי ותהיה מותרת לכל אדם וכל הגט כתוב שלא לנוכח כלשון הודאה לפני עדים שעשה כך וכך וחתימי סהדי ויהבי נהלה אי הוי גט או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה דמתגרשת באחד מכל אלה דגרסינן בפ' המגרש ת\"ש דאתקין רבא בגטין איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אנתתיה דהוות אנתתיה מקדמת דנא מיומא דנן ולעלם ואלו ודן לא ק��מר וליטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן ה\"נ בעינן. הא קמן בהדיא דאי כתב כולי גטא כי האי לישנא בלשון עדים שפיר דמי וה\"ה והוא הטעם אם כתב בלשון הודאה בפני עדים ויהביה ניהלה באנפי סהדי דמתגרשת. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דאמר קרא וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה דמשמע דספר הכורת צריך שיתן בידה ולא ספר הודאה ולא ספר העדאת עדים דהני לראיה בעלמא נינהו ונמצא שלא גרשה בספר אלא בדברים שאמר לה ואנן ספר בעינן ושיוכיח מתוך הספר דבו מתגרשת דתנן התם גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר\"י אומר ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין. ואמרי בגמרא דאיפליגי אי ידים מוכיחות הויין ידים או לא ור' יהודה ס\"ל לא הויין ידים וצריך לכתוב ודן דמוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרש לה אבל לא כתב לה ודן אמרינן דבדבור גרשה ושטר ראיה בעלמא ואיפסיק הלכתא כר' יהודה דקאי רבא כותיה. הא קמן דאף ע\"ג דכתב לה הרי את מותרת לכל אדם אין כאן גוף הגט עד דכתב לה ודן די יהוי ליכי מנאי וכ\"ש בנ\"ד דאינו מדבר עמה כלל דאין ידים מוכיחות. ולדעת כ\"ע אין כאן גופו של גט ובדבור בעלמא מגרשה ואין כאן ספר כריתות ואיכא מאן דפסק דאפילו כתב ודן די יהוי ליכי מנאי צריך לכתוב גם כן והרי את מותרת לכל אדם דבעינן שיהא מוכיח מתוכו שהוא מגרש את אשתו ולא אשת חבירו ושהוא מגרשה בגט זה ולפי שטה זו לא אתי ר' יהודה אלא לאוסופי את\"ק דקאמר דגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ותו לא. ואתא רבי יהודה למימר דודאן דיהוי ליכי מנאי הוי מגופו של גט וכן מנהגו לכתוב. וא\"ת א\"כ תיקשי לן מימריה דרבא דאתקין בגטא איך פלניא בר פלניא פטר ותריך וכו' ומשמע שבא לתקן וקי\"ל כתקנתו ונמצא שבאנו לידי קלקול. והר\"ן הרגיש בזה וכתב וז\"ל ת\"ש דאתקין רבא בגטין איך פלוני פטר ותריך וכו' האי לישנא לאו דוקא דכיון דספר מקנה בעינן צריך שידבר הוא כדאמרינן בההוא גטא דאשתכח בנהרדעא. אנא אנדרונילאי נהרדעאה פטרית ותרוכית יתיכי ליכי וכו' עד כאן. ומינה נמי דבעינן שידבר עמה כדאמרינן בההוא גטא פטרית ותרוכית יתיכי שמדבר עמה לנוכח. אבל אכתי קשיא אמאי נקט לה כי האי לישנא. ונראה לי כי רבא לסופרים היה מדבר ותקן להם שיכתבו כך בטופסיהם ותרתי תקן חדא שיכתבו הלשון. ועוד שיניחו זכרון הדברים אצלם שאם יאבד הגט מיד האשה ילך אצל הסופרים ויכתבו זה זכרון הדברים ותנשא באותו שטר והוא מעשה בית דין. והסופרים כשכותבין זכרון הדברים כותבין איך יום פלוני וכולי פלוני בן פלוני וכולי פטרית ותריכית וכולי שזהו נוסח המעשה ב\"ד. וז\"ל הר\"ן זכרונו לברכה פ' האשה נקנית אבל בקדושי שטר כיון שהשטר הוא שקונה צריך שלשון השטר נדבר עם מי שמקבל הקדושין כשם שהמגרש את אשתו ע\"י שליח צריך שיכתוב בגט הרי את מותרת שאם כתב הרי בתך או אחותך מותרת אפילו כשנעשה להם שליח ודאי לא מהני שלא מצינו בגרושין שידבר עם אחרים עד כאן. הילכך לכ\"ע בעינן שיכתוב לה ספר שמדבר בעצמו עמה לנוכח וימסרנו לה בפני עדים ואם כתב לה גט באחד מהלשונות אשר שאלת ונתנו לה קרוב אני לומר שאינה מגורשת כלל ואם הלכה ונשאת תצא והולד ממזר ולא מבעיא אליבא דרבי מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר אלא אפילו אליבא דרבנן דאין כאן גט מן התורה דספר כריתות בעינן שיתן בידה ולא ספר הודאה וכדכתיבנא לעיל. וא\"ת דהא תנן בפרק המגרש חמשה שכתבו כולן בתורף הגט איש פלוני מגרש פלונית וכולה סוגיין דאתאמרה עלה משמע דבלשון עדים כשר. הא לא קשיא דצריך שיאמר כולי ענינא דגטה לכל חד וחד כגון וכל חד מינן אמר לאנתתיה הרי את מותרת וכו' ודן דיהוי ליכי מינאי וכו'. וז\"ל המאירי ואי הדר כתיב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית כשר. פי' והוא שיהיה לשון הגט כמו שראוי לכל אחד ואחד כתקון חז\"ל. וכן כתב הרמ\"ה ז\"ל והאריך בפירושו ע\"כ. ולשון המשנה והסוגיא הם דברי המדבר לא דברי המגרש ודוק ותשכח: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו אלמנה שהיתה מוחזקת בקצת מטלטלין שהיו שוין יותר מכדי כתובתה והנדוניא והתוספת ובית דין הגבו לה מטלטלין מהם כדי שני שלישים הנדוניא והתוספת ועתה מתה האלמנה ויורשי הבעל אומרים שעל יורשי האשה להביא ראיה שנשבעה ואם לא יביאו ראיה דהנכסים בחזקתייהו קיימי: ",
+            "<b>תשובה </b>תחלה צריך שתדע דחזקת האלמנה ותפיסתה אינו כלום שהרי כל הנכסים היו בביתה וברשותה קודם מיתת בעלה וכן הדין ביורשיה הבאים מכחה. עוד דע כי כל מה שנמצא בביתו של אדם הוא בחזקתו ובשעה שמת כל נכסיו נשארו בחזקת יורשיו וזה פשוט הילכך נכסי מלוג שלה או נכסים הידועים מנכסי צאן ברזל שלה שהם בעין שהאשה עצמה היתה נוטלת אותן בלא שבועה הדבר ברור שזכו בהם יורשיה אעפ\"י שלא נשבעה אפילו שהם ברשות יורשי הבעל מוציאין מהם ונותנין ליורשי האשה. גם אם היה זמן מרובה בין מיתת הבעל למיתת האשה והיתה חלוקה בעיסתה מן היורשים שהיא היתה יכולה לטעון מעסתי קמצתי דכתיב וקובץ על יד ירבה אף אנן טענינן ליורשיה כיון שהנכסים הם בלתי ידועים לבעל לא מפקינן מינייהו אלא בראיה דמייתו יורשי הבעל שהנכסים הללו של הבעל הם. ומיהו בנדון דידן לא שייך האי טעמא כפי מה שבא בשאלה אחרת על הנדון הזה בעצמו שלא היו אלא שמנה ימים בין מיתת הבעל למיתת האשה הילכך ליכא למימר מעיסתה קמצה ומציאה וירושה בזמן קצר כזה לא שכיח ומלתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי. ועוד כיון דבית דין הגבוה ממטלטלין ועליהם באין לדון משמע שהנכסים הם ידועים לבעל הילכך הנכסים בחזקתן ר\"ל בחזקת יורשי הבעל והמוציא מהם עליו הראיה שנשבעה האלמנה דקי\"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ופירושה אין אדם מוריש לבניו ממון שחייב עליו שבועה. ומ\"מ אם טענו יורשי האשה שודאי נשבע הרי הם נאמני' אם יש להם מגו ונשבעי' שיודעים בבירור שנשבעה האלמנה ותופסים מה שבידם ואם יש עדים שירשו אלו הנכסים מן האלמנה או שהם קרקעות ליכא מגו דמגו במקום עדים הוא. וא\"ת אע\"ג דאיכא עדים שירשו נכסים אלו מן האלמנה ליהמנו במגו דאי בעו אמרי החזרנו הנכסים ליורשי הבעל ואי איכא סהדי שראו אותם עתה בידם ליהמנו במגו דאי בעו אמרי חזרנו ולקחנו אותם מהם. הא לא קשיא כיון שהם אומרים שזכו בתורת ירושה לפי שנשבעה מורישם אין אדם מחזיר או חוזר וקונה מה שהוא שלו לפי דעתי. ותו דמגו למפרע לא אמרינן כיון שכבר טענו בבית דין שנשבעה וזכו בתורת ירושה לא אמרינן מגו שהיו יכולין לטעון בתחלה כך דמגו למפרע לא אמרינן וכן כתבו התוספת במס' כתובות. וא\"ת אכתי איכא מגו שהיו יכולין לומר נאנסו הנכסים יכולין לומר נשבעה האלמנה. י\"ל חדא דהוי מגו למפרע וכדכתיבנא ועוד שאין זה מגו טוב דאונסא לא שכיח. ותו דאי אירע אונסא במקום רואים צריך להביא ראיה שנאנסו הילכך לא הוי מגו טוב. ועוד אני אומר דאינם נפטרים בטענת אונס כיון דתפסי נכסי דלאו דידהו הוו כגזלנין וחייבין באונסין ומשום דלא צריכינן להאי טעמא בנדון דידן לא הארכתי בו. כללא דמלתא נכסי מלוג או הנכסים הידועים לאשה מנכסי נדונייתה הרי הם ליורשיה ושאר הנכסים בחזקת יורשי הבעל עד שיביאו ראיה שנשבעה ואם יביאו ראיה יוציאו מיורשי הבעל השליש הנשאר ואם לא יביאו ראיה יוציאו יורשי הבעל מיורשי האשה מה שגבתה. וא\"ת כיון שהגבוה בית דין מקצת כתובתה ולא השביעוה אימור מחלו היורשים השבועה הא ליתא חדא שהרי לא הגבוה כל כתובתה והשליש היה מעוכב עד שתשבע. ותו דאפילו הגבוה כל הכתובה כיון שהזמן היה כל כך קצר ודאי לא הספיקו להשביעה ולא חיישינן למחילה וכן משמע מלשון הרשב\"א ז\"ל בתשובה סימן תתפ\"ז וז\"ל ואם זה בלבד נסתפק לך יראה שהדין פשוט שאין בטענתו ממש לפי שפרע מקצת וזקף מקצת יכולין יורשים לטעון כיון שנתפשר עמה וזקפה במלוה סתמא דמלתא כבר נשבעה או שמחל לה השבועה שכל זקיפה כפרעון דמי עכ\"ל. משמע שאם לא זקף עליו במלוה ונתפשרו ונסתלקו זה מזה לא תלינן שנשבעה או שמחלו לה השבועה הילכך בנדון דידן על יורשי האשה להביא ראיה שנשבעה או שמחלו לה השבועה אם יורשי הבעל היו אז בני מחילה כגון גדולים ובני דעת. ומכל מקום קשיא לי דמשמע מלשון הרשב\"א ז\"ל שאה פרעו לה כתובתה ונסתלקה לגמרי אע\"ג דידעינן שלא נשבעה חיישינן שמא מחלו לה השבועה שכן כתב סתמא דמלתא כבר נשבעה או שמחל לה השבועה. וקשה היכי חיישינן למחילה לאפוקי ממונא מחזקת היורשים והלא מחילה לא שכיח והיכי תלינן במחילה. וי\"ל דכיון שהגבוה ב\"ד כתובתה או שזקפה במלוה הרי זכתה בשלה והרי הנכסים בחזקתה ועל יורשי הבעל להביא ראיה שלא מחלו ולאוקומי ממונא תלי בכל שהוא. וכן נראה גם כן מתשובת הרא\"ש ז\"ל שכתב וז\"ל וששאלת ראובן שמת והניח אלמנה ובנים והאלמנה מתה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמסתפקא לן אם הנכסים קרויים נכסי האם כיון שלא נשבעה על כתובתה. תשובה כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגבוה בית דין כתובתה כל. הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים יורשין את אביהם ויש כאן דין בכורה עד כאן. הא למדת שאם הגבוה בית דין כתובתה אעפ\"י שלא נשבעה זכתה במה שהגבוה ומדין מחילה. דאי לא תימא הכי אלא דכולא מלתא תליא בשבועה מה לו לרב ז\"ל להזכיר ולא הגבוה בית דין כתובתה אלא ודאי כדאמרן. אבל בנדון דידן שלא הגבוה כל כתובתה והזמן קצר לא חיישינן למחילה ואפילו היו יורשי האשה טוענין שיורשי הבעל מחלו השבועה לא חיישינן להו וכל שכן שלא טענו מחילה דאנן נמי לא טענינן להו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי למה תקנו בגטין הרי את מותרת לכל אדם כיון שכתב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וכו' למהך להתנסבא לכל גבר די תצביין. וכי תימא לשופרא בעלמא הוא. והא תנן סופר הכותב טופסי גטין צריך להניח מקום האיש והאשה ומקום הרי את מותרת לכל אדם: ",
+            "<b>תשובה </b>דע כי איכא בהא פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר דכיון דכתב למהך להתנסבא וכו' תו לא צריך מידי. ואיכא מאן דאמר שצריך למכתב נמי והרי את מותרת לכל אדם למשריה בזנות דאי לא כתב לה הכי משמע דלא שרי לה אלא להנשא. אבל אם תזנה לא התירה והוי שיור כאומר לאשה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מתזנותיך דהוי בעיא ולא איפשיטא ואזלי לחומרא. ומשום הכי צריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם להתירה ואפילו בזנות כדי שלא יהיה שיור בגט. וכתבו בעלי החדושין דאי משום הא לא איריא דעד כאן לא איבעיא לן אלא היכא דמשייר בפירוש חוץ מתזנותיך אבל הכא לא הוי שיור. ואני קשיא לי דאפ\"ת דלא משמע להתנסבא נשואין ממש אכתי יתקנו והרי את מותרת לכל אדם דליכא טעותא כלל ומאי צריך למהך להתנסבא דמותרת בכל גוונא משמע. ואי משום דקי\"ל כרבי יהודה דאמר ידים [שאינם] מוכיחות לא הויין ידים ובעינן שיוכיח מתוכו שבגט זה מגרשה יתקנו שיכתוב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ותו לא. לפיכך אני אומר דמשום חומרא דגיטין חששו לכל החששות אפילו חששה רחוקה כהנך דאמרינן בגמרא לא ליכתוב לימהך ואיגרת וכו' אף הכא נמי חששו דאי לא כתיב והרי את מותרת טעו ואמרי לא התיר אלא בנשואין והיינו להתנסבא. ואי [לא] הוו כתבי אלא והרי את מותרת לכל אדם אין מוכיח מתוכו שמתירה לכל אדם בגט זה דדילמא בדבור מתירה לכל אדם והגט לראיה בעלמא לכך תקנו שיכתוב אצל ודן שהוא הלשון המוכיח שבזה הגט מגרשה למהך להתנסבא לכל גבר וכו'. וא\"ת אי משום הא יתקנו בשני המקומות לשון מותרת לכל אדם ויכתבו כך ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וכו' דיתהוי שריא לכל אינש. וי\"ל דחששו שלא יתנו אצבע בין שיניה שהוא מתירה לזנות ואומר לה שתלך ותזנה לכך תקנו למהך להתנסבא כאלו אמר לה ליכי והנשאי ולא תזני. ואע\"ג דכתב והרי את מותרת לכל אדם ליכא למיחש כיון שכתב למהך להתנסבא. תדע דחיישינן לכל החששות דהא תקנו נמי ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ושלש לשונות אלו משמען אחד ואפילו למאן דלא גריס גט פטורין קשיא תרתי למה וטעמא דקרא דספר כריתות איכא מאן דמתרגם ספר תרוכין ואיכא מאן דמתרגם אגרת שבוקין ואיכא מאן דמתרגם גט פטורין וחששו לכל הלשונות וכתבו אותם בגט לשופרא דגיטי כדי שלא ישאר גמגום. ומש\"ה אנו נוהגין עתה ככל חומרי הפוסקים והמפרשים זכרם לברכה בענין הגטין זולת בקצת דברים שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים. והוי יודע שהרמב\"ן ז\"ל הוא מן המחמירים וכתב שאם לא כתב בגט והרי את מותרת לכל אדם קרוב בעיני לומר שאם נשאת תצא. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בענין הפילגש אם מותרת בזמן הזה או לא ואם תמצא לומר מותרת אם היא בקדושין או בלא קדושין לפי שראית מקצת בני הדור פורצים גדר בדבר זה ולפעמים באים לידי איסור כרת לפי שהיא בושה לטבול ומשמשתו נדה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בסנהדרין פרק כ\"ג והכתיב ויקח עוד דוד פילגשים ונשים בירושלים וגו' מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקדושין פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. זו היא גרסת הספרים שלנו והיא גרסת הרמב\"ם ז\"ל בהלכות מלכים וכן גורס המאירי וכן נראה שהיא גרסת הרמב\"ן ז\"ל שהוא ז\"ל כתב בתשובה וז\"ל הא אלו רצה שתהיה לו פילגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו. הרי לך בהדיא שאעפ\"י שהוא מתיר הפילגש אפילו להדיוט מכל מקום מודה הוא דפילגש בלא כתובה ובלא קדושין כפי גרסת הספרים שלנו. אבל הראב\"ד ז\"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהן פלגשים קדושין בלא כתובה עכ\"ל. אף מדבריו למדנו שרוב הספרים הם כגרסא שלנו. גם הרשב\"א ז\"ל נראה שגורס פלגשים קדושין בלא כתובה שכך כתב בתשובה ששאלו ממנו באחד שהיה תופס נכרית מיוחדת וגיירה ונתן לה קדושין והוא עמה בלא כתובה. והשיב ז\"ל ואם לא שהחרמתם אפשר היה שיוכל להשהותה אצלו דהיינו פילגש עד כאן. הרי לך שהשאלה היתה במקודשת והשיב דהיינו פילגש. ומכל מקום הגרסא הנכונה היא פילגשים בלא כתו��ה ובלא קדושין והיא גרסת רוב הפוסקים. אבל יש לתמוה על בעל מגיד משנה שכתב בתחלת הלכות נשים וזה לשונו ולדעת רבינו ודאי כך היא הגרסא פילגשים קדושין בלא כתובה עד כאן. והרמב\"ם ז\"ל בעצמו כתב בהלכות מלכים הפך זה וזה לשונו נשים בכתובה וקדושין. פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל הדיוט אסור בפילגש אלא באמה עבריה אחר ייעוד עד כאן. ואין לתלות הטעות בספרי הרב ז\"ל שהרי כתב בלשון שלילה אלא ביחוד בלבד ואפשר שלמד זה מלשון הרב בהלכות אישות שכתב וז\"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה. ואם הפילגש היא בלא קדושין הרי יש בה מלקות ואיך היא מותרת אפילו למלך מיהא. וצריך לומר לפי זה שמה שכתוב בספרים שלנו בהלכות מלכים הוא טעות סופר אבל אני בדקתי בספרים הישנים ובכולם נמצא כתוב פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. ולפיכך אני אומר שמה שכתב הרב בהלכות אישות לא מיירי באדם שמייחד לו אשה בביתו אלא במי שבועל אשה דרך זנות ודרך מקרה ומניחה והולך ואעפ\"י שאינה מופקרת לכל מכל מקום קדשה היא לדעת הרב ז\"ל. אבל במי שמייחד לו אשה דהיינו פילגש לא איירי הכא אלא בהלכות מלכים ואין בה לא לאו ולא מלקות ולא איסור תורה שאם היתה אסורה מן התורה לא היתה מותרת למלך. אבל איסורא דרבנן איכא ולגבי מלך או נשיא לא גזרו דאינה בושה מלטבול אבל גבי הדיוט גזרו דכיון שהיא בושה (מלטבול) לפעמים בושה מלטבול. וא\"ת שכתב הרמב\"ן ז\"ל באותה תשובה שמא תאמר מן התורה מותרת ומדבריהם הוא דגזור וכי באי זה מקום הוזכרה גזירה זו בגמרא ואי זו בית דין נמנו עליה ובאי זה זמן נשנית משנה זו ומתוך כך העלה הרב הנזכר שהפילגש מותרת אפילו להדיוט. עוד כתב וגם דברי הרמב\"ם ז\"ל אינם לאסור פילגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מפני שבעל קדשה ולשם זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא ייחדה לשום פילגש דהיינו קדשה ולא אמר הרב ז\"ל כל הבועל לשם זנות בלא קדושין לוקה וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פלגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר המיוחד לו עד כאן. ובמה שכתב הרב ז\"ל על מה שכתב הרמב\"ם ז\"ל בהלכות אישות אין בו ספק שכן היתה כוונתו וכבר כתבתי אני למעלה כן. אבל במה שכתב שבהלכות מלכים לא הזכיר שהוא היתר המיוחד למלך כבודו של הרב במקומו מונח כי אני בדקתי בכל הספרים ישנים הנמצאים פה מצרים דאתריה דמר הוא ובספר אחד מוגה שאומרים שהוגה מספר שהגיה הוא בעצמו ז\"ל שהוא ב[גוש] חלב עד היום הזה ובכולם כתוב ומותרת לו אבל הדיוט אסור בפלגש ובודאי נוסחא משובשת נזדמנה לו. ואפילו שתאמר שלא היה כתוב בספרו אבל הדיוט אסור בפלגש אפילו הכי יש ראיה גמורה שכך הוא דעתו מדכתב ומותרת לו משמע למלך דוקא דאל\"כ [יאמר] ומותרת ותו לא מיבעי ליה. ועוד אם הפילגש מותרת להדיוט מה לו להזכיר ההיתר אצל המלך לישמעינן אצל הדיוט בהלכות אישות וכל שכן במלך. ואי לאשמעינן שלוקח אותם בעל כרחם כחוק המלוכה ליתני ולוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים ויש לו לעשות אותם טבחות ואופות וכו' ומה לו להזכיר היתר הדבר אלא להבדיל בהיתר בין מלך להדיוט. ומה שהקשה הרב היכן מצינו גזרה זו. קרוב אני לומר שבכלל גזרת יחוד הפנויה היא שהרי תכלית גזרת ייחוד פנויה היא שלא יבוא עליה ואין טעם לומר שגזרו על יחוד הפנויה במקרה ולא גזרו על יחוד הפנויה תדיר ולפיכך אני אומר אחר בקשת המחילה שהיא בכללה. ומעתה אין קושיא ��פלגש בגבעה ולא מזולתם שהיו להם פלגשים שקודם שגזרו על הפנויה היו. ומכל מקום לא גזרו על המלך מטעמא דאמרן לעיל דאינה בושה מלטבול אלא אדרבא מתפארת להיות פלגש למלך. ונראה לי דהוא הדין לנשיא אם נשמעים אליו כל ישראל כאשר נשמעים למלך שמותר בפלגש. והוי יודע שאפילו הרמב\"ן ז\"ל המתיר אם היה בזמננו זה שהם פרוצים בשפחות ובביאות האסורות היה גם הוא אוסר. תדע שכתב באותה תשובה בעצמה וז\"ל ואתה רבינו השם יחייך במקומך תזהירם מן הפלגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו ויבוא עליהן בנדותן עד כאן לשונו. ומעתה אתה דן קל וחומר במקומנו ובזמננו זה. גם הרשב\"א ז\"ל שהתיר הפלגש לא התיר אלא על ידי קדושין כי לדעתו ז\"ל זו הוא הפלגש אבל בלא קדושין מודה הוא ז\"ל דאסורה. גם מדברי הראב\"ד זכרונו לברכה נראה שהפילגש (דאסורה) [יש] בה איסור שכתב וז\"ל אמר אברהם אין קדשה אלא מזומנת ומופקרת לכל אדם אבל המתייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפלגש הכתובה בפסוק עד כאן. ומדקאמר אין בה לא מלקות ולא לאו משמע הא איסורא איכא. וכן נראה מדברי בעל מגיד משנה שכתב וז\"ל ונראה סיוע לרבינו ז\"ל ממה שאמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם לא היתה הפנויה שאינה מופקרת באיסור מן התורה לא היו סומכין על חזקה זו דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בה עד כאן. משמע דמאן דפליג על רבינו מודה הוא דאיכא איסורא דרבנן מיהת. והרא\"ש ז\"ל כתב בתשובה וכתבה הטור סימן כ\"ו וז\"ל פנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתייחד עמה לא מיבעיא בני משפחתה שיכולין למחות אלא בית דין כופין אותו להוציאה מביתו כי דבר ידוע הוא שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה ע\"כ. ואם הפילגש מותרת אמאי כופין אותו להוציא הרי היא משמשת בביתו ומיוחדת לו שכך כתב הראב\"ד ז\"ל כי פלגש מלה הפוכה לפעמים משמשת את הבית ולפעמים למשגל ע\"כ. גם המאירי ז\"ל כתב וז\"ל ופלגשים פירושו בלא כתובה וקדושין ונשים בכתובה וקדושין. עוד כתב ופלגש מיהא הדיוט אסור בה ע\"כ. והוא ז\"ל רגיל בשטת הרמב\"ם ז\"ל. ואני תמיה למאן דגריס פלגשים קדושין בלא כתובה שהיא גרסת הראב\"ד ז\"ל והרשב\"א ז\"ל איך יעץ אחיתופל שהיה מכלל הסנהדרין לאבשלום שיבוא על פלגשי אביו כיון שהיו בקדושין ואיך ישראל הסכימו על זה ואבשלום איך בא על נשי אביו דאית בה תרתי אשת איש ואשת אב. ואפשר לתרץ בדוחק כי אחיתופל היה יודע שהיו לדוד פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין ועליהם יעיץ אחיתופל שיבוא אבשלום אבל לא על אותם שהיו בקדושין כי לא יעלה על הדעת שהתיר לו שיעבור על מיתות בית דין. ואעפ\"י שיש קצת דוחק שלקח דוד פלגשים בלא קדושין אפשר דסבירא ליה דבלא קדושין נמי הוי פלגש ומותרת למלך אבל לא קיימא לן הכי כפי זאת הגרסא אלא פלגשים קדושין בלא כתובה. ומכל מקום הגרסא הנכונה היא פלגשים בלא קדושין ובלא כתובה ומשום הכי היו מותרות פלגשי דוד לאבשלום דדוקא להדיוט אסורות פלגשי המלך אבל למלך אחר מותרות ולדעת אחיתופל אבשלום מלך היה והראיה שפלגש המלך מותרת למלך אחר מאבישג השונמית. כללא דמלתא דכל פלגש אסורה בזמן הזה לכל אדם אפילו לגדול שבישראל בין ע\"י קדושין בין שלא על ידי קדושין דשלא בקדושין הרי אסר הרמב\"ם ז\"ל והמאירי ז\"ל וכן נראה סברת הריא\"ף ז\"ל שהשמיט כל פרק כ\"ג משמע שאין נוהג בזמן הזה וגם הרא\"ש השמיטו בפסקיו והרא\"ש וגם הרשב\"א ז\"ל לא התיר אלא על ידי קדושין. וגם הרמב\"ם ז\"ל להלכה אמר ולא למעשה. ואלו ��קדושין כולם אוסרין חוץ מהרשב\"א דאפילו הראב\"ד ז\"ל מודה הוא דאיכא איסורא כל שכן בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי הכסף אשר קנה אותה בהם הם כסף קדושיה וזה טעות מפורסם כי אין קדושין תופסין בשפחה. ואפילו אם היא משוחררת אינה נמכרת מה נפשך אם קנה אותה מאחרים וכי מותר למכור הגיורת. וגם היא אינה יכולה למכור עצמה ואפילו ישראלית שמכרה אביה כדכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה. הא קי\"ל שאין דין אמה עבריה ולא דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין ראוי להורות להם אפילו הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כל שכן שמדינא הפלגש אסורה להדיוט וכדכתיבנא. הילכך אם לא רצה להוציאה משמתינן ליה עד שיוציאנה או עד שישא אותה כדת משה וישראל בקדושין וז' ברכות וכתובה ומינה לא תיזוז. וראיתי מי שמחלק אפילו לפי גרסתינו בין מלך להדיוט כי פלגש הדיוט קדושין בלא כתובה ופלגש בגבעה בקדושין היתה ואינו נכון כלל. ורש\"י ז\"ל כתב שהפלגש האמורה בתורה היא בקדושין בלא כתובה והרמב\"ן חולק עליו. ועוד קשה לאותה גרסא דגרסי פלגשים קדושין בלא כתובה איך שאל אדוניהו בן חגית את אבישג השונמית והרי היא אשת אביו. ובשלמא למאן דסבר דאין מותר למלך אלא י\"ח נשים בין נשים ופלגשים אבישג אסורה היתה לדוד אפי' בתורת פלגש ולפיכך שאל אותה אדוניהו ושלמה כעס על זה לפי שאין משתמשין בשרביטו של מלך והיינו דקאמר ושאלי לו המלוכה. אבל למאן דסבר דדוקא נשים בכתובה וקדושין אסור ביותר מי\"ח אבל פלגשים כמה שירצה ומשום דקאמרה ליה אבישג נסבן כלומר בכתובה וקדושין אמר לה דוד אסירת לי שכבר נשאתי י\"ח נשים אבל בתורת פלגש היתה אצלו. ולמאן דגריס קדושין בלא כתובה אסורה היתה לאדוניה. ובמה שתירצנו לעיל ניחא נמי האי שדוד היה סובר דפלגש בלא קדושין הילכך אבישג לא היתה מקודשת לדוד והיתה מותרת לאדוניה מדינא אלא משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. וא\"ת כיון שהיתה מותרת לדוד אמאי לא ידעה דכתיב והמלך לא ידעה. וי\"ל דהיא לא רצתה להבעל לו בתורת פלגש אלא בכתובה וקדושין כתורת אישות וזה היה אסור לדוד שכבר נשא י\"ח נשים. ועוד קשה למאן דאמר כתובה דרבנן במה היו מבדילין בין אשה לפלגש כיון דתרוייהו בקדושין. ויש לתרץ שהאשה היו מכניסים אותה לחופה ועושין משתה מה שאין כן בפלגש ואין רחוק כי אפי' שתקנו רבנן כתובה לאשה היו נוהגין לתת לאשה מהר בתולים מה שלא היו עושין כן לפלגש. ומ\"מ הגרסא הנכונה היא פלגשים בלא קדושין ובלא כתובה והכי משמע פשטיה דקראי דכתיב ותזנה עליו פלגשו והלך להחזירה ואם איתא דמקודשת היתה לא היה מותר להחזירה אלא ודאי בלא קדושין היתה ומפני שיחדה לעצמו קרינן לה זנות דכתיב ותזנה עליו פלגשו וכן כתב הרד\"ק ז\"ל כי בלא כתובה וקדושין היתה אע\"פ שאז\"ל שלא היה זנות ממש מ\"מ פשטיה דקרא הכי משמע. הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזמן הזה אלא על ידי קדושין וחופה וז' ברכות וכתובה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. שוב ראיתי בתוס' בגיטין פרקא קמא שסברתם היא דפלגש בלא כתובה ובלא קדושין וזה לשונו זבוב מצא לה נימא מצא לה מותזנה עליו פלגשו לשון זנות ולשון מזון ממש. וא\"ת ומנא לן דלא הוי זנות ממש ואר\"ת מדרצה להחזירה כדמוכח מקראי דאפי' פלגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתיב בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות עד כאן: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שעבר וקבל פקדון מן האשה בעודה תחת בעלה וגרשה למי יחזיר ואת\"ל יחזיר לאשה אם הבעל אומר שלי הם והאשה אומרת שלי הם מנ\"מ שנפלו לי על מי להביא ראיה ואם אחד מהם לא מצא ראיה מה יעשה הנפקד אם יניח אותה עד שיתפשרו ביניהם או מה יעשה. גם יודיענו כבוד תורתך על זה המעשה כי האשה שלחה הנכסים ממקום למקום על ידי אחיה להפקידם ביד ראובן וראובן הוציא שטר חוב על השליח ואומר שהשליח משכן לו הנכסים על המעות אבל לא הוזכר בשטר משכון כלל והאשה אומרת אתה יודע כי הנכסים הם שלי ולא של השליח ואתה הלוית לשליח מעות בלא משכון וגם השליח אמר לך כי הנכסים הללו פלונית שולחת אותם לך בפקדון. יורה המורה הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: ",
+            "<b>תשובה </b>תניא בפרק חזקת הבתים אין מקבלים פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה האשה יחזיר לבעלה ע\"כ. ומשמע טעמא דמתה האשה שבעלה יורשה אבל אם נתגרשה יחזיר לאשה וכן דקדקו קצת מפרשים מרישא דקתני יחזיר לאשה שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת לומר של נכסי מלוג הם שירשתי או שתאמר נתנו לי על מנת שאין לבעלי בהם כלום אלא מה שאני נושאת ונותנת לתוך פי. וכן העבד שכל זמן שהם בידם נאמנים וזה דעת הרשב\"א ז\"ל. הילכך לפי שטה זו הדבר ברור שיחזיר לאשה אע\"פ שהבעל עומד וצווח כיון שהיא טוענת ששלה הם שנפלו לה בירושה וראובן נפקד מכח האשה יחזיר לאשה וכן נראה דעת הריטב\"א תלמידו. וקשיא לי טובא דאם כן כל אשה תגנוב משל בעלה ותאמר ירושה נפלה לי או מתנה נתנו לי על מנת שלא יהיה לבעלה רשות בה והבעל אינו יכול להשמר ממנה שהרי הכל בידה וברשותה וירושה או מתנה קלא אית להו והכי איתא בירושלמי פרק מציאת האשה דגרסינן התם אמר ר' יוחנן טעם אחר יש באשה אמר רבי חגי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה. הא לך בהדיא שאם יוצא קול למתנה נאמנת לומר של מתנה וקול יוצא לירושה אבל בלא קול אינה נאמנת דדילמא משל בעלה הבריחה. ומהאי ברייתא אין ראיה כלל דאיכא למימר דבסתמא איירי דלא ידע הבעל בהו הלכך יחזיר לאשה. אבל היכא שהבעל אומר שהם שלו ודאי יחזיר לבעל וכן כתב בעל מגיד משנה שהיא סברת הרמב\"ם והרמב\"ן ז\"ל. וכתב הרשב\"א ז\"ל לדעתם ז\"ל ולפי דבריו הא דקתני יחזיר לאשה יחזיר לעבד לאו דוקא קאמר כלומר להם ולא לבעלים אלא משום שאמרו אין מקבלין פקדונות מהם דאלמא חוששין שמא משל בעלים גנבום היה עולה בדעתינו שאם קבלום נחוש ולא נחזירם קמ\"ל אין מקבלים לכתחלה ומ\"מ אם קבלו למקום שנטלו יחזירו ע\"כ. ומשמע לי דוקא מן הסתם אבל אם הבעל עומד וצווח שלי הם או שנתגרשה האשה וגבתה כתובתה לא יחזיר לאשה. והוי יודע דאפי' לשיטת הרשב\"א ז\"ל אם תקפן הבעל אין מוציאין מידו וכן כתב ר\"י ז\"ל שהוא בעל סברת הרשב\"א ז\"ל. עוד כתב ר\"י ז\"ל וז\"ל ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית בכל ענין אינה נאמנת לומר שלי הם ולא של פלוני הם דאמרינן בתר הכי וכן האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימינן לה במגו דאי בעיא אמרה הפקידו בידי. מיהו היכא שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית בחיי בעלה וממון בעלה מצוי בידה בהא איכא לספוקי אי חושבים לה כאלו נושאת ונותנת בתוך הבית או לא עד כאן לשון התוס'. הילכך בנ\"ד אין לך אשה שאינה נושאת ונותנת בתוך ��בית וממון בעלה מצוי בידה והכל של בעלה הוא. ואפילו באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית אלא שממון בעלה מצוי בידה לא נניח ודאי של הרמב\"ם והרמב\"ן ז\"ל משום ספקן של תוס' וכל שכן דאתריה דמר הוא. ועוד דמסתבר טעמיה דכל אשה תגנוב מהמצוי בידה משל בעלה ותאמר שלי הם וכדכתיבנא לעיל. כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ\"ד הכל מודים שהוא של הבעל ולא יחזיר לאשה כלל לפי שאני ראיתי את הנכסים והיו ב' משאות מקצת תשמישי הבית כגון יורות וקערות ומקצתם תשמישי הבית כגון כרים וכסתות ומקצתם מלבושי נשים. ואי משום מתנה ודאי מתנה כזו קלא אית לה וכל שכן שאין דרך לתת לאשה כדי שלא יהיה לבעלה רשות דברים המשמשים בתוך הבית שהוא תשמיש שוה לשניהם. ואם נתנו לה מעות לא היתה קונה בהם אלו החפצים לשמש בהם בתוך הבית ואם טוענת ירושה נפלה לי מאמי גם זה אינו אמת כשמתה אמה היתה אשת איש ובעלה יורש אותה וגם היו לה ב' אחים זכרים יורשים והיא אינה יורשת את אמה: ",
+            "<b>כללא </b>דמלתא דאינה נאמנת לומר שלי הם ויחזיר הכל לבעל. ולענין המעות שלקח השליח אם ישבע ראובן שלא היה יודע שהחפצים אלו של פלונית הם וגם השליח לא א\"ל כלום וכולל בשבועתו שהמעות שהלוה לו הם על אלו המשכונות נוטל מעותיו ומחזיר הנכסים. ואם אינו רוצה להשבע מחזיר הנכסים וישארו מעותיו מלוה על השליח בלא משכון. שוב ראיתי במרדכי דלא אמרינן יחזיר לאשה אלא כשהפקידתן קודם שתנשא אבל אם הפקידתן בעודה תחת בעלה יחזיר לבעל: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנתן לשמעון שהוא אומן טבעת ואמר עשה לי כזו ונשאר הטבעת ביד שמעון לעשות כמתכונתו ונאבד אם חייב שמעון באחריותו כדין האומנין שהם שומרי שכר או דילמא אינו שומר שכר אלא בכלי שעושה בו המלאכה: ",
+            "<b>תשובה </b>ודאי חייב באחריותו דבהאי הנאה שרואה בו ועושה כמוהו ליטול שכרו הוי עליו שומר שכר דלא גרע משומר אבידה שהוא שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף דקיימא לן העוסק במצוה פטור מן המצוה ומשום דאי מתרמי ליה עני בשעה שהוא עוסק באבדה מפטר מלתת פרוטה לעני עשאוהו כשומר שכר ופשוט הוא. ומכל מקום אם אמר לו שמעון טול את שלך שכבר ציירתי בדעתי מה שצריך לעשות ואמר לו ראובן מ\"מ תניחהו אצלך כדי שתביט בו ותעשה כמתכונתו ולא תטעה בזה אני אומר כי לא נעשה עליו שומר שכר אלא שומר חנם. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון או נגנב דקי\"ל שומר שכר הוא וחייב לשלם (אבל) [אם] אין אחד יודע לכוין כמה היה שוה כיצד יפרע ומה יפרע: ",
+            "<b>תשובה </b>איני יודע מקום לשאלה זו שאם זה אומר איני יודע וזה אומר אינו יודע אין כאן לא ממון ולא שבועה אלא זה הפסיד הלואתו וזה הפסיד משכונו ומרוב פשיטות הדבר אני אומר שלא היה המעשה כך ולפיכך אני צריך לברר כל החלוקות דשייכי בה. המלוה טוען סלע הלויתיך עליו ושקל הוה שוה ואתה חייב לי שקל והלוה טוען אני מודה שהיה שוה פחות מסלע אי זה ממון אבל לא ידעתי כמה פחות מסלע הרי יש כאן כפירה והודאה ואעפ\"י שאין הודאתו וכפירתו ידועה לנו דבר שבמנין חשיב כיון שזה תובעו דבר ידוע תדע דהא בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא חייב שבועה אע\"ג דכיון דבחמשין דלא ידענא אין כפירתו והודאתו מבוררים מכל מקום כל שאלו כופר בברי חייבו וחשיב דבר שבמנין אף כשאמר איני יודע כן הוא מחוייב שבועה כל שיש הודאה ברורה בשוה פרוטה. הילכך אם כך היה המעשה הרי חייב הלוה שבועה דמודה במקצת הוא ואינו יכול לישבע כמה שוה שהרי אינו יודע הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. ומכל מקום אם נתחייב המלוה שבועה שאינה ברשותו וכגון שאינו מאמינו מגלגל עליו נמי שלא היה שוה אלא שקל ופורע לו שקל ואם מאמינו נוטל בלא שבועה דאין נשבעין על טענת שמא. ואם טוען הלוה איני יודע אם שוה יותר או פחות אין כאן הודאה במקצת ואין על הלוה חיוב שבועה לכשנאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא נשבע המלוה שיודע כמה שוה ויטול כיון שזה יודע וזה אינו יודע. וא\"ת אמאי לא מנינן ליה בכלל הנשבעים ונוטלין וי\"ל דלא מנינן התם אלא הנך דנשבעין ונוטלין מן התקנה אבל הכא אינו נשבע ונוטל מן התקנה אלא מדינא משום דלוה לא ידע כמה שוה ואיהו ידע. ואם הלוה טוען כך וכך היה שוה ומלוה טוען איני יודע כמה אבל יודע אני שהיה שוה יותר מן ההלואה פרוטה הא הכא איכא שבועה על המלוה ואינו יכול לישבע ומשלם מה שיאמר הלוה ששוה וכן היא סברת הרא\"ה וכן נראה מלשון הרמב\"ם שכתב בפרק ה' מהל' מלוה ופקדון המפקיד פירות אצל חבירו שאינם מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה\"ז פושע בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא מחוייב ונמצא מחוייב שבועה שאינו יכול להשבע וכן הורו רבותינו רבינו יהוסף הלוי ורבו ע\"כ. ואע\"ג דאיכא לדחויי דהתם פשע כיון שעירבן עם פירותיו בלא מדידה אבל הכא ליכא פשיעה דהא נגנבו או נאבדו. ויש לומר דהכא נמי איכא כעין פשיעה דכיון שיודע שאם יאבד חייב לישבע הוה ליה לידע כמה שוה וכיון שאינו יכול לישבע משלם. ואעפ\"י שיש חולקין ודוחין הראיה שהביאו מן הירושלמי דההוא דאפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס האי אמר סיגין הוה מלא והאי אמר מתנסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב ואמר הרי זה נשבע ונוטל ואמרו דהך דירושלמי לא מיירי אלא בטמון באש. מכל מקום הדין דין אמת דכיון דמלוה הוי כעין פושע. ולא מצי לאשתבועי משום דלא ידע הלוה ונוטל בלא שבועה. ואם טען המלוה איני יודע אם היה שוה מעט או הרבה ישבע הלוה כמה ויטול כיון שאין על המלוה שבועה שהרי לא הודה המלוה במקצת והיכא דתרוייהו ידעי כמה שוה הוי דינא מדתנן בפרק שבועת הדיינין המלוה את חבירו על המשכון ואבד וכו' אבל היכא דתרוייהו לא ידעי כלל בפשט השאלה אין כאן עסק שבועה ולא פרעון ואם האחר יטעון על חבירו אתה ידעת ששוה כך וכך ישבע הלה שאינו יודע ונפטר. והנראה לעניות דעתי כתבתי דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי באשה אחת שהפקידו בידה תכשיטי זהב של אחיה הקטן והלכה ושינתה את צורתם ונשאת והכניסה אותם לבעל ועתה גדל היתום ותובע את שלו והבעל אומר נכסי צאן ברזל הכניסה לי איני חייב לשלם עד שתתגרש או תתאלמן תגבה ממנה. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרק החובל העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין. ואם איתא דאשה שגזלה פטורה מלשלם רבותא הוה ליה למתני הם שגזלו את אחרים פטורין דאיכא דררא דממונא אלא משמע מדנקט תנא חבלה דגזלה חייבת להחזיר. וכבר ידעת כי השולח יד בפקדון נקרא גזלן. וכן כתבו משמיה דרב שרירא גאון ז\"ל דדוקא חבלות אבל פקדון והלואה וגזל אם הוא בידה וברשותה חייבת להחזיר ומזמנין אותה לדין אם הודת אלא שאין לה משביעין את שניהם שמא קנוניא עושים על ��כסיו של זה ואם כפרת משביעין אותה כשאר בני אדם ע\"כ. ומה שכתב הגאון מלוה אם לותה תחתיו למזונות פשיטא אלא כגון שלותה לשאר צרכיה ואם לותה ואח\"כ נשאת אם היא מלוה על פה אין הבעל חייב לפרוע. ואם היא מלוה בשטר גובה דלא עדיף בעל מלוקח ומלוה בשטר טריף ממשעבדי. וכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה שאם נשתדכה לאחר תחלה ושלח לה סבלונות ואח\"כ נשאת לאחר גובה הסבלונות ממה שהכניסה לבעל מנכסי מלוג דסבלונות קלא אית להו והוו כמלוה בשטר ע\"כ. והריא\"ף ז\"ל כתב בתשובה דדוקא חובות וחבלות הוא שאינה חייבת תחת בעלה אבל ?תבע לה בפקדונות או דברים שאפשר שהן ברשותה חייבת ואם כפרה נשבעת ע\"כ. ומה שכתב הרב חובות דוקא מלוה על פה אבל מלוה בשטר ודאי נפרעין ממנו ולאפוקי רשב\"ם ור\"ח דכתבו דאפילו מלוה על פה גובין ממנו. וכן פסק רבינו ברוך ממגאנצא דאין חילוק בין פנויה לא\"א דאין לה לפרוע אלא גבי חבלה אבל גבי פקדונות וגזילה לא דהא לא קתני פגיעתן רעה הם שגזלו וכו'. הרי אתה רואה דהני רבוותא לא פליגי אלא במלוה אבל גזלה ופקדון לא פליגי. ואע\"ג דבעל העטור ורבינו גרשון ושערי שבועות כתבו דפקדון וגזל נמי אי איתיה בעיניה מפקינן מיניה אבל אי ליתיה בעיניה לא מפקינן מיניה דבעל. אפ\"ה מודים הם בנ\"ד דאע\"ג דשינה אותם כיון שהדבר ידוע שאלו התכשיטים נעשו מאותו הזהב בעצמו של תכשיטי הפקדון גובין מהם והבו דלא לוסיף עלה והה\"נ אם מכרם וקנתה בהם תכשיטין אחרים כיון דאלו התכשיטין באו מכח הפקדון חוזרין ופורעין מהם לבעל הפקדון וזה פשוט בעיני. הילכך בנ\"ד לכ\"ע כיון שהם מודים או שיש עדים שהתכשיטין היו פקדון ביד האשה מוציאין מן הבעל ממה שהכניסה לו אפילו מנכסי צאן ברזל ופוחתין לה מהכתובה ואין לו על אשתו אלא תרעומת. ומ\"מ מודה אני שפוחתין לו גם כן מן המאוחר כפי הערך כיון שנהגו שכותבין המאוחר כפי ערך מה שהיא מכנסת שאם הכניסה נדוניא הרבה כותבין לה מאוחר הרבה ואם מעט מעט והכל לפי ראות ב\"ד. והוי יודע שאפילו את\"ל שהוא מחלוקת פוסקים אין לנו להניח דברי הגאונים שדבריהם דברי קבלה וכל שכן דברי הריא\"ף ז\"ל שעליו סמכו ראשונים ואחרונים. אבל יש להסתפק אם האשה והבעל מודים שאכלו את הגזלה או את הפקדון לדעת הני רבוותא דאמרי דאין גובין ממנה ממה שהכניסה לבעל וכי יאכל הלה וחדי וזה מפסיד את שלו דבשלמא הלואות איכא טעמא דכיון דלהוצאה נתנה איהו דאפסיד דהלוה לאשה נשואה או שעומדת לינשא. אבל גזלה ופקדון ל\"ל איהו דאפסיד אנפשיה. ומסתברא לי דלא נחלקו אלא היכא דטענו דנאבדה הגזילה או נגנבה וכן הפקדון אחר ששלחה בו יד כלומר שלא נהנו ממנה אבל בזמן שהם מודים שאכלוה ליתחייבו מדין מזיק דאלת\"ה לא שבקת חיי לכל בריה שכל אשה תגזול ותגנוב ותכניס לבעלה ויאכלו שניהם את יגיעו של זה והוא צווח בעדים שגזלוהו. וא\"ת דהא אמרינן פרקא קמא דבבא מציעא אלא מעתה האומר לאשה ולעבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו הכי נמי דמחייב שולחה אמרי אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי ע\"כ. הא קמן דלאו בני חיובא נינהו השתא ולא מחייב שולחן אע\"ג דאמר להו צאו וגנבו לי וכו' וכל שכן היכא דגנבו מעצמן. ולכאורה נראה שזו קושיא על הריא\"ף ז\"ל ובעלי שטתו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דליכא מינה פירכה דהכי קאמר ה\"נ דמחייב שולחן כאלו הוא גנב לשלם כפל אבל קרן חייב לאהדורי. תדע דאפילו לבעלי השטה האחרת גם כן אם הגניבה בעינה מחוייב לאהדורה ולדידהו נמי צריך לפרש הכי ��מי דמחייב שולחן היכא דליתא בעינא. ולפי סברתי שאני אומר בעלי שטה זו מודים היכא דמודו דאכלוה לגנבה הכי נמי מתפרשא ה\"ל דמחייב שולחן היכא דנאבדה הגנבה כאלו בעצמו גנב אבל היכא דמודים שאכלוה הכי נמי דמחייב שולחן לשלם או אפי' הם גנבו מעצמן והוא אכל חייב מדין מזיק וכדכתיבנא. עוד יש לדקדק מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב פרקא קמא מהלכות גנבה וזה לשונו. היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב עד שתתגרש או ימות בעלה עד כאן. משמע כפל הוא חוב עליה אבל קרן מחזיר. וכתב עלה הרב בעל מגיד משנה ז\"ל ומה שכתב רבינו היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב ונראה מדבריו שגובין את הקרן וכוונתו רוצה לומר דוקא כשהגניבה קיימת אבל אבדה הכל עליה חוב עד כאן. משמע משום שאבדה אבל אם לא אבדה אלא שאכלוה הוי כאלו היא קיימת. וכלל גדול בידינו בכל דברי פוסק הלשון האחרון עיקר והכל חוזר אל הכלל אשר אמרתי דחייב משום מזיק. וכל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ\"ד שהגזלה היא בעין אלא שעשו התכשיט בצורה אחרת לכולי עלמא חייב להחזיר וכל שכן לדעת הגאונים ז\"ל. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי אם נשבעים שום שבועה על טענת קטן בבא בטענת עצמו: ",
+            "<b>תשובה </b>הא דתנן אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן נחלקו בפירושא. איכא מאן דמפרש בשבועת מודה במקצת אבל בשבועת השומרים שהיא באה על שמא נשבעין גם כן לקטן שטענתו שמא היא. אבל אין זה נכון דמקרא מלא דבר הכתוב בפרשת השומרים כי יתן איש אל רעהו. איש ולא קטן ולהא מלתא לא אמרינן בגמרא עירוב פרשיות. ותו כי פרכינן ממתניתין מרישא לסיפא הוה לן לתרוצי רישא בכי הוא זה. וסיפא בשבועת השומרים והכי הוא ניחא טפי ממה דמתרצין בגמרא. הילכך הנכון דבין בשבועת מודה במקצת בין בשבועת השומרים אין נשבעין על טענת קטן. ולענין שבועת השותפין והאריסין וחבריהן דתקון רבנן ואיתנהו בשבועת שמא נשבעין גם כן לקטן אם הגיע לעונת הפעוטות דתקון רבנן דממכרו ומקחו מה שעשה עשוי משום כדי חייו. ומסתברא דנשבעין להם שבועת היסת דרב נחמן משום תקנתא דידהו דהא ודאי בכלל תקנתן היא שאם לא כן תקנתם היא קלקלתם דאינהו לא ידעי לאזדהורי ונמצאו אוכלים את שלו. וא\"ת אם כן הדרא קושיא לדוכתא דאמאי לא מתרצינן בהכי מתני'. ואין זו קושיא דאי שבועה דרב נחמן אכתי לא נתקנה. ואי בשבועת השותפין והאריסין הבאה שלא בטענה דבסתמא לא איירי מתניתין בהא דפשיטא היא. והנכון בזה דמתניתין אתי לפרושי שבועה דכתיב בקרא עד האלהים יבא דבר שניהם דאיירי בכי הוא זה ושבועת השומרים אבל בשבועת דרבנן דתקון רבנן לא איירי. כללא דמלתא דשבועה דאורייתא אין נשבעין להם דקרא מעטינהו. אבל כל שבועה שהיא מדבריהם נשבעין לקטן משום תקנה דידהו. ומכל מקום נ\"ל שאם ראו בית דין שאין ממשות בטענתם אלא כעין מעשה נערים אין משביעין אותם שלא להוציא שם שמים לבטלה. ומוקמינן להו אדינא דאורייתא שהם פטורים מן התורה וממתינין עד שיגדל ואם עדיין עומד בטענתו משביעין אותו אע\"פ שהיה קטן בשעת התביעה. וכל מה שכתבתי בזמן שהקטן טוען ברי אבל אם טוען שמא לית ביה ממשא. או שלא הגיע לפעוטות אין נשבעין. וקרוב אצלי דאפי' חרם סתם אין מחרימין. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במה שנמצא כתוב בשם ריב\"א ז\"ל דקרובי הנרצח נאמנים להעיד על הרוצח ולא נוגעין בעדותן דמה שנהרג הרוצח אינו מועיל כלום לא לנרצח ולא לקרוביו. וראיה מדאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו והאי מפסיד את אשתו ואסרה עליו ושוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא ואפי' הכי נאמן להורגו ואפי' הנרצח עצמו אם היה יכול לדבר עדיין דמה לי הרגני מה לי רבעני לאונסי אלא משום דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה עד כאן. וקשה איך אפשר דין זה והלא גואל הדם כי יחם לבבו אל אחיו או אל בנו שידע בבירור שהרגו באומדנא דמוכח כי ההיא דשמעון בן שטח שמצא דם מטפטף והרוג מפרפר וכו' או שראוהו שהרגו ממש אלא שלא התרה בו ויבא ויעיד עליו לנקום נקמת אחיו או בנו היש לך תועלת או הנאה גדולה מזו והלא קרא כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו'. ואם בעדות קרובי הרוצח לא יומת הרוצח איך יומת על פי קרובי הנרצח: ",
+            "<b>תשובה </b>כן נמצא כתוב במרדכי פ' ד\"מ תניין עלה דהא דאמר רבא [פלוני] בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה. מכאן דקדק [רבי] דקרובי הנרצח יכולין להעיד על הרוצח ואפי' הוא בעצמו כל זמן שהוא חי ואינו טרפה יכול להעיד כדמשמע מפ' רבעני לאונסי וכ\"כ רבינו יואל בכתב ידו וכן נמצא בספר החכמה דקרובי הנרצח יכולין להעיד. וקשה על זה דגרסינן פרק א' דמכות אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו. נרבע יציל כשרבעו מאחוריו. ופרש\"י ז\"ל הרוג יציל לרבי יוסי דאמר אף בלא התרו בו שלא נתכוון להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבא הרוג יציל את הנדון שגם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו. תירץ ריב\"א דלאו משום קורבא אלא משום שהוא טרפה פסול להעיד וזה הפי' אינו נכון כלל דיגיד עליו ריעו נרבע יציל והתם משום קורבא פריך ולא משום שהוא טרפה. והתוספות דחקו דמשום שונא פסול בתרוייהו אי נמי דהכי פריך נרבע שהוא קרוב לרובע יציל וכן הרוג שהוא קרוב להורג יציל משם הר\"ר יוסף בכור שור ז\"ל וגם זה הפירוש דחוק מאד דסתמא פריך הרוג יציל בין קרוב בין אינו קרוב אלא ודאי הנכון כפרש\"י שאפי' הרוג שאינו טרפה יציל שהרי ראה המעשה והוא קרוב אצל עצמו. משמע בהדיא שההרוג אינו יכול להעיד וה\"ה לשאר קרובי הנרצח. וכן פי' התוס' פירוש ראשון אלא מעתה הרוג יציל פירוש שהוא בעל דין. ומה שהביאו ראיה מפלוני רבעני לאונסי ופלוני בא על אשתי אין ראיה כלל דהתם לא מתורת עדות אתינן עלה אלא מתורת הודאה דכיון שהודה שרבעו נאמן על עצמו והוא ואחר מצטרפין להורגו. וכן פלוני בא על אשתי מתורת הודאה היא פלוני אסר את אשתי עלי ומשום הכי נאמן עם אחר אבל אם היו באים בתורת עדות לא היו נאמנים משום דקרובים הם אצל עצמם. ודכוותא כתב הריטב\"א ז\"ל פרק שבועת הפקדון. אי נמי מפלוני בא על אשתי אין ראיה שהרי אותו פלוני אין קרובו ועליו בא להעיד לא על אשתו דפלגינן דיבורא וקרוב אדם אצל אשתו ולא מהימינן ליה לגבי אשתו. אבל לגבי הבועל מהימינן ליה שהרי אין כאן קורבה. וכן לגבי פלוני רבעני דמהימינן ליה משום דאי לאו דקושטא קאמר לא הוה פגים נפשיה כולי האי וכן לדעת (רבא) [ריב\"א] ז\"ל דאפי' פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו דפלגי' דבורא במאי דאמר רבעני מהימינן ליה ובמאי דאמר לרצוני לא מהימינן ליה דקרוב אדם אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. וכיון דפגים נפשיה כולי האי ודאי קושטא קאמר והוא ואחר מצטרפין להורגו. אבל גבי נרצח או קרובי הנרצח לא שייך האי טעמא. והנכון אצלי לתרץ פלוני רבעני לאונסי דפלגינן דבורא במאי דקאמר פלוני רבע נאמן. אבל במה שהשלים רבעני אם אמר לאונסי או לרצוני לא מהימן ופלגינן דבורא ונאמר את אחר רבע ולא את זה אבל פלוני רצחני לא מצי למימר את אחר רצח שהרי זה הרוג לפנינו. והאי דפלוני בא על אשתי אתי שפיר טפי דבמאי דאמר פלוני בא נאמן. ובמאי דאמר על אשתי אינו נאמן ואמרינן על אשת איש אחרת בא. וכתב עלה המאירי ז\"ל שמא תאמר מה אנו צריכים שאדם קרוב אצל אשתו כקרובתו אצל עצמו והלא מ\"מ לא יהיה אלא כשאר קרובים הרי אין קרוב מעיד על קרובו. ועוד מאחר שהוא קרוב היאך נהרג הבועל באותה עדות והלא אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. תדע שעיקר כוונתו לומר שאשתו כגופו ואין עדותו עליה כלל שבעל דבר הוא אצלה כמו שהוא אצל עצמו שאלו היה עדות היינו מבטלין כל העדות בבטול מקצתו אלא שאין שם עדות חל על אשתו עד שיהא העדות מבטל קצתו את קצתו ואין שם עדות חל אלא על פלוני עד כאן. והרי אתה רואה בעיניך שאין מכאן ראיה כלל לומר שקרובי הנרצח יעידו על הרוצח. וכן נראה מדברי התוספות שלא הזכירו דין זה כלל אלא אדרבה הם מפרשים הך דפלוני רבעני דפלגינן דבורא לומר שרבע אבל לא שרבעו לזה. וכן כתבו פ\"ק דסנהדרין והאי טעמא לא שייך גבי פלוני רצחני וכדכתיבנא לעיל וכן אתה צריך לחלק לדעת רש\"י ז\"ל שכתב בהדיא דהרוג יציל משום דקרוב הוא וקרוב פסול והך דפלוני רבעני לאונסי הלכתא היא. הילכך לפי שטת רוב המפרשים אין הרוג מעיד אפילו דידעינן ודאי שאינו טרפה כגון שהשקהו סם הממית ודאי לסוף יום אחד ובשעה ראשונה עדיין לא נקבו מעיו ולא נעשה טרפה. והוא הדין נמי שקרובי הנרצח לא יעידו על הרוצח דנוגעין הם בדבר. ומ\"מ גברא רבא אמר מלתא לא תחיכו עלה שהרי יש לו על מי שיסמוך דפשטייהו דהני תרי מימרי דפלוני רבעני ופלוני בא על אשתי כותיה אזלי תדע דלא ריב\"א לבד אמרה להאי מלתא שהרי רבינו מנחם מריקנט\"י קבץ פסקי דינין וכתב דין זה בכללם. וגם במרדכי בשם רבינו יואל ומשם ספר החכמה וגם בהגהה באשרי פרקא קמא דסנהדרין כתוב בשם אור זרוע וזה לשונו וקרובי הנרצח מעידין על הרוצח וקרובי המוכה מעידין על המכה להוציאו מבית הכנסת עד כאן. וטעמייהו ז\"ל דכל הנאה שאינה ממון לא נפסל עליה לעדות ואין כאן אלא נקמה ואינה כי גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. ואם תרצה לומר קרא כתיב לא יומתו אבות על בנים קרא כפשטה לא יומתו אבות על עדות בנים דדילמא רוצה שימות כדי ליורשו והוא הדין לכל שאר הקרובים שכל אחד ראוי לירש אם ימות הקודם. ואין ההנאה מצד הרציחה אלא מצד הממון. אבל קרובי הנרצח מה הנאה מטי להו אי מצד הרציחה אינה הנאה ואי מצד ירושה אינו ראוי ליורשו. ומינה שאם היו קרובים לרוצח ולנרצח לא יעידו לכולי עלמא וזה ברור. ואעפ\"י שלמדתי זכות על בעלי סברא זו. לא שאני סובר כמותם אלא דברים כפשוטן שאין קרובי הרוצח מעידים לא לטובה ולא לרעה. וכן עולים סתם כל דברי הפוסקים. ומפני שאין הדבר נוהג לא אאריך. גם כי הסברא והשכל נותן כאשר כתבת כי אין לך נוגע בעדות יותר מגאולת הדם ואם נתברר אצלו שהרג את אחיו או את בנו כל טצדקי דאית ליה עביד עד דקטיל ליה לנקום נקמת קרובו וזה דבר ברור מאד אצלי והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא. "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בשני מאמרים לר\"י בן לוי נראין כסותרין זה את זה. דגרסינן בירושלמי פרק כל כתבי אמר רב יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק והדורש המתחרך והשומעה אינו מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא אסתכלית בספרא דאגדתא. אלא חד זמן אסתכלית אשכחית כתוב בה וכו' אפילו כן אנא מתבעית בליליא עד כאן. ובפרקא קמא דברכות גרסיגן רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי. משמע דרבי יהושע בן לוי הוה עסיק באגדתא וכי תימא דטעמיה דרבי יהושע בן לוי מפני שאגדה מושכת את הלב ומתבטל אדם מן המשנה והגמרא ורב שימי הוה מסדר אגדתא לפניו והוא שומע ואקראי בעלמא. לישנא דמסדר אגדתא קמיה לא משמע אקראי. ותו דהא לדעתו השומע אינו מקבל שכר ותו דגרסינן במסכת סופרים עלה דהאי מימרא גופא דרבי יהושע בן לוי. והא תני רב חננא בר פפי פנים בפנים דבר ה' עם משה וגו' פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אנפין פנים של אימה למקרא פנים בינוניות למשנה פנים שוחקות לגמרא פנים מסבירות לאגדה ומדמקשו עליה מההיא דתני רבי חנינא משמע דסבירא ליה דר' יהושע בן לוי לא היה עוסק באגדה כלל לפי שסובר שאינה עיקר. וכתבת כל המקומות שנזכרה אגדה בדברי רז\"ל להוכיח כי אגדה עיקר שלא כדברי ריב\"ל: ",
+            "<b>תשובה </b>חס ליה לר' יהושע בן לוי שיאמר שאין האגדה אמת ועיקר ונתנה מן השמים כשאר תורה שבעל פה וכמו שתורה שבעל פה נדרשת בשלש עשרה מדות כן האגדה נדרשת בשלשים ושש מדות. וכל המדות האלו נמסרו למשה רבינו מסיני. אבל צריך שתדע שהתורה שבעל פה אי אתה רשאי לכותבה ולא היו כותבין ממשה רבינו ע\"ה עד רבי. אלא מוסרין המאמרים בקבלה מפה אל פה. וזה הדרך בעצמו היו עושים באגדה שהיו מוסרים אותה פה אל פה ובימי רבי התירו לכתוב המשנה משום עת לעשות לה' וגומר. והאגדה נשארה באיסורה כאשר בתחלה שלא נתנה להכתב. וכן תמצא מפורש במסכת סופרים דברי חכמים כדרבונות וגו' כולם נתנו מרועה א'. רועה א' אמרן וכולן מצילים אותם מפני הדליקה וספר אגדתא אעפ\"י שלא נתן להכתב אפילו הכי מצילין אותו מן הדליקה משום שנאמר עת לעשות לה' וגו' עד כאן. וא\"ת נהי נמי שלא נתן להכתב איך החמיר כולי האי ר' יהושע בן לוי על מי שכותבה או דורש אותה. דע כי יש באגדה דבר נגלה ונסתר והנגלה מושך את הלב והנסתר לא נתן אלא ליודעים חן והם כבשונו של עולם וראוי להסתירם ממי שאינו ראוי להם דכתיב דבש וחלב תחת לשונך. וא\"כ הכותב אגדתא או הדורשה ברבים ראוי לעונש גדול ממ\"נ. אם הקורא בספר או השומע את הדרשה הוא עם הארץ נמשך אחר פשט האגדה ולא ילמוד שום לימוד אחר וכבר ידעת כי הגמרא מביאה ליד מעשה ואם הוא רשע יתלוצץ על דברי רבותינו ז\"ל. ואם הוא מבין קצת יאמר אפשר לדבר הפשוט הזה כיון בעל המאמר ויחשוב מחשבות בלתי אמתיות אשר לא עלו על לב בעל המאמר כאשר אירע בדורות אלו שעושין במאמרי רז\"ל פירושים אשר לא כי ואם הוא מתחיל בחכמה האמתית יטעה מדרך השכל באשר אין לו רב מורה לו הדרך ישכון אור אבל כשהדברים נמסרים פה אל פה מה שיסתפק לו יורה מלמדו. נמצא זה הכותב האגדה או הדורשה ברבים נותן סודות אלהים ושמותיו הקדושים מדרס לפתאים וראוי לעונש גדול והשומעם אינו מקבל שכר שהרי אינו מבין אלא פשטי הדברים וטוב היה לשמוע דרשת הדינים כדי שידע דיני איסור והיתר ולכן אינו מקבל שכר על השמיעה. והשתא ניחא דאית ליה שפיר לרבי יהושע האי דרשא דפנים בפנים דאיהו לא אסר אלא לכותבה או לדורשה ברבים אבל למסור אותה פה אל פה לא אסר והיינו דמר עוקבא הוה מסדר אגדתא קמיה על פה ואם טועה מחזירו והיינו נמי הכא במסכת סופרים לא חששו לתרץ קושיא זו לפי שאינה קושיא כלל והיינו נמי דבירושלמי דנ��ייתי מימרא דרבי יהושע לא פריך עלה מידי וכיון שהוא סובר שהכותבה אין לו חלק לעולם הבא מפני שנסתכל בה פעם אחת הוה מבעית בליליא. כללא דמלתא שלא החמיר רבי יהושע אלא הכותב אגדתא או הדורשה מהטעם שכתבתי. וסבירא ליה לריב\"ל לא ניתנה אגדה ליכתב עד זמנו של רבינא ורב אשי וכתבוהו משום עת לעשות לה' וכו' כשאר תורה שבעל פה. ולא כתבוה ספר באנפי נפשיה אלא מאמרים מפוזרים בגמרא כדי שמי שאין יודע סוד המאמר יסתפק בסיפור האגדה וינוח שכלו מעט מפלפול הגמרא. ומי שיבין סוד המאמר על ידי כך יזכור הסוד אשר בו ויתבונן עליו. ואעפ\"י שתקנתי הלשון של מסכת סופרים מכל מקום לבי אומר לי שיש טעות בספר ואינו בלשון קושיא אלא ותני ר' חנניא וכו' שכל המסכתא היא מאמרים סתורים בלא שקלא וטריא. ואם תרצה לומר שאין טעות בספר בניחותא גרסינן לה ומייתי סייעתא לר\"י דאגדתא לא נתנה להכתב משום דבעיא פנים מסבירות ואם לאו יהיה מפה אל פה אין שם פנים מסבירות ודוק ותשכח. והוי יודע דהא דריב\"ל פליגי אדרב נחמן דגרסינן בפרק מי שמתו אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן וכי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן. אמר הואיל ושרינהו רבנן ננטרן וכן פליג נמי (אמר) [אדרב] רבי יוחנן דמייתי נמי עובדא כי האי משמע דהני אמוראים ס\"ל אגדתא נתנה ליכתב דאי לא לא הוו ממטו לה לספרא דאגדתא בהדייהו ופשוט הוא. והנלע\"ד כתבתי דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באחד שהיה בתוך ספינה אחת והיו שלשלאות קשורות ברגליו והשלשלאות תקועות בדף הספינה והעידו על שבירת הספינה אבל לא ראו שנפל בתוך הים ובא מעשה לפני חכמי קנדי\"א ונחלקו בדבר. ורצית לדעת דעתי אם אשתו מותרת או אסורה: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרק כל הגט שלשה דברים העיד רבי אליעזר בן פרטא וכו' ועל הספינה המוטרפת בים וכו' בחזקת שהם קיימים וכו'. אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים וכו'. נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וכו'. ופרש\"י ז\"ל המוטרפת ועדיין לא טבעה עד כאן. משמע דאבדה דקתני סיפא היינו דטבעה ואכתי לא ידעינן נשברה מהו. והרשב\"א ז\"ל כתב בתשובה וז\"ל ואם אינו מעיד אלא שנשברה הספינה לבד זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שמא ניצול על גבי עץ או קורה כמו שנצולין הרבה פעמים ובספינה המוטרפת בים הרי הוא בחזקת חיים לכל דבר ואם נשברה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כדאיתא בפרק כל הגט עד כאן. הרי לך בהדיא שהוא ז\"ל מדמה אותה לסיפא ונותנים עליו וכו' ואם נשאת אשתו תצא דהוי ספיקא דאורייתא. אבל נראה לי אם העיד שנטבעה הספינה בתוך הים כגון שנעשה בה נקב למטה ונכנסו כולם במצולות ים ושהה שם כדי שתצא נפשם הוי כטבע במים שאין להס סוף ואם נשאת לא תצא ואפי' שלא העיד ביחוד על הישראל שטבע במים כיון שידענו שהיה בתוך הספינה. וזה מעיד שנטבעה בדרך כלל סגי בהכי לענין שאם נשאת לא תצא. אבל מדברי הרמב\"ם ז\"ל נראה דאם העידו שנשברה הספינה הוי ספיקא דרבנן שפירש בפירוש המשנה וזה לשונו ספינה המוטרפת בים הוא שסוער עליה הים ורצה לשברה והמלחים אינם יכולין להנהיגה כפי רצונם לגודל הסער אבל העצים והכלים שלהם נשארו. הספינה שאבדה בים הוא שנשברו הכלים והעצים שלהם ונאבד הכל ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים ולא נשאר עוגין ולא משוטות שיתנהגו בה ע\"כ. משמע בהדיא דכה\"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלם נותנין עליהם חומרי חיים שאיפשר שהמים או הרוח יוליכוה ליבשה אבל אם העידו שנשברה או שנטבעה אין חילוק בין אם ראו הנפילה ממש או לא ראו בחזקת מתים הן מן התורה ואם נשאת לא תצא. וכן מצאתי בפירוש גטין אחשוב שהוא ר\"ח או אחד מהגדולים וז\"ל וספינה שאבדה בים שנשתברו כליה המוליכין אותה והעוזרים לה ע\"כ. ומעתה אם העידו שנשברה הספינה כנדון דידן תליא בפלוגתא לדעת הרשב\"א ז\"ל וכן נראה דעת רש\"י ז\"ל הויא ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא ולדעת הרמב\"ם ור\"ח ז\"ל הוי ספיקא דרבנן ואם נשאת לא תצא. ומה שיש לדקדק הוא דכיון שרגליו קשורות בשלשלאות והשלשלאות קשורות בדף הספינה קרוב הדבר לומר שמת שלא היה יכול לשוט. אבל כד מעיינת שפיר תשכח דלא עדיף האי מראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים או ראוהו מגוייד או צלוב או חיה אוכלת בו כיון שלא העידו עליו שמת אעפ\"י שרובן למיתה אין מעידין עליו שאיפשר שניצול אפילו באיפשרי רחוק אף הכא נמי איפשר שנעקר אותו הדף לבדו מן הספינה ורכב עליו ויצא אעפ\"י שהוא איפשרי רחוק. הילכך לדעת הרשב\"א ורש\"י ז\"ל לכתחלה לא תנשא מטעמא דאמרן ואם נשאת לא תצא דאיכא תרתי לריעותא חדא נשברה הספינה בלב ים ומיעוטא דמעוטא הם ניצולין. ועוד שרגליו קשורות בשלשלאות של ברזל בדף הספינה ורחוק הדבר מאד שנעקרה הדף ההיא לבדה. וכל שכן אם היו השלשלאות כל אחת תקועה בדף אחת ועדיף טפי מתרי ספיקי דאזלינן לקולא אפילו בדאורייתא. ולדעת הרמב\"ם ז\"ל וחד דעמיה כיון דאם נשברה הספינה הוי ספיקא דרבנן אפי' לכתחלה תנשא מטעמא דאמרן כל זה הוא אחר שנודה שיש מחלוקת בזה. אבל אין אני מסכים לעולם לחדש מחלוקת מדעתי כיון שלא נמצא מפורש שיאמר הרמב\"ם ז\"ל שאם ראו שנשברה הספינה דהוי ספיקא דרבנן ואין נותנין עליו חומרי חיים דהוה ליה לפרש בפרק ששי דגירושין כשכתב המשנה וספינה שאבדה בים וכו'. במה דברים אמורים שאבדו כליה ומשוטיה אבל נשברה הספינה בעצמה לא. לפיכך אני אומר דבין שהעידו שאבדה הספינה או נשברה או נטבעה ולא נפלו לים בכולהו נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים דהוי ספיקא דאורייתא. ומה דכתב הרב בפי' המשנה ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים לאו למידק מינה שאם נשברה אין נותנין עליו חומרי חיים אלא לאשמועינן דאפילו בכה\"ג שהספינה שלימה שלא נשברה אלא כליה ומשוטיה נותנין עליו חומרי מתים ואינם בחזקת חיים לכל דבריהם. וחלוק זה נעלם מעיני אחרים ועשה מחלוקת בין החכמים ואני עשיתי שלום ביניהם הילכך לא נפיק מידי ספיקא דאורייתא עד שיעיד שנפל לתוך המים ושהה שם כדי יציאת נשמה כדברי הרשב\"א ז\"ל והוא הדין אם העיד שנשקעה כל הספינה בלב ים ושהה שם ולא יצא אחד מהם וכדכתיבנא לעיל. ובנדון דידן לכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא דאיכא תרי טעמי להתירא וכדכתיבנא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן שלח סבלונות למשודכתו ואכל שם כמנהג ועתה חוזר בו והיא טוענת שהוציאה הוצאות ונמצא שכיון שחוזר בו מזיק הוא וחייב לשלם והשאלה היא אם הדין הנזכר בגמרא נוהג בנשים כבאנשים ונוהג בשדוכין כבארוסין דאיכא לספוקי בשלמא השולח לארוסתו סמכה דעתיה והוציא הוצאות כפי מה שנהגו אבל במשודכת הוה ליה לאסוקי אדעתיה דמציא הדרא בה ולא היה לו להוציא הוצאות ואיהו דאפסיד אנפשיה וכן איכא לספוקי גבי אשה כיון שהיא מתגרשת בעל כרחה הוה לה לאסוקי אדעתה דילמא הדר ביה ומגרש לה ואיהו דאפסידא אנפשה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בפרק מי שמת יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב ��קאמר בין שמתה היא ובין שמת הוא אי הדר הוא סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדר הדרא בה איהי הדר אפילו כישא דירקא אמר ר\"ה בריה דר\"י ושמין לה עד כדי בשר בזול עד כמה עד תילתא עד כאן והיינו דקאמר רב פפא לעיל מוהרי הדרי קדושי לא הדרי. ואפשר דקרי לסבלונות מוהרי משום דממהר ליתנם קודם קדושין או תרי גווני סבלונות איכא וכדפירש רשב\"ם ז\"ל ודעת הרמב\"ם ז\"ל דהאי מימרא דרבנן בכל גוונא היא דבין אכל שם סעודת חתן ובין לא אכל ואדחיא מתני' מקמיה דרבין וכן דעת רבו ן' מיגש ז\"ל. אבל אין נראה כן דעת הריא\"ף ז\"ל שהרי כתבה למתני' וכולה סוגיא דאתאמרא עלה ורבין לא אתא אלא לפרושי מתני' לאשמועינן דלא תימא דוקא מאכל ומשתה מעט אבל מרובה לא שלחן אדעתא שיוציאו הכל קמ\"ל רבין דאפילו מרובין כל שאכל שם מחל וכן היא שטת רוב האחרונים ז\"ל. ומשום דלא נפקא מינה מידי לנדון דידן דהא אמרת ואכל שם כמנהג. ולענין שאלתנו כתבו בשם הריטב\"א ז\"ל דדוקא לאחר קדושין דבלא קדושין ודאי לא מחיל כלום ואפי' אכל שם ואע\"ג דאיכא שדוכין כיון דמצו למהדר בהו ולהכי נקט בית חמיו עד כאן. ומינה נמי כיון דטעמא הוי משום דמצו למיהדר בהו מאורסת שהוציאה הוצאות כפי מנהג המדינה לא מחלה כיון דמצי לגרשה ואם גרשה נותן לה מה שהוציאה כפי מנהג המדינה מדין מזיק. ומכל מקום בזו יש לחלק דכיון דקדשה סמכא דעתה ומחלה דאין אדם עשוי לגרש את ארוסתו אם לא מצא בה ערות דבר. אבל בשידוכין לא סמכה דעתיה ולא מחיל נמצאת למד לפי שטה זו דבשדוכין לא מחל אחד לחבירו ואם חזר בו הוא שמין לו מה שאכל והשאר משלם לו דמי בשר בזול וכ\"ש סבלונות שלא מחל ואפילו בלו. ונראה לי שגם בזו שמין לו מלבוש בפחות שליש דהא טעמא דמאכל משום דמצו אמרי אלו היינו יודעים שסופנו להחזיר לא היינו אוכלים כל כך מאכל ומשתה ביוקר אלא אם כן היינו מוצאין בזול והוא הדין והוא הטעם במלבוש. ואי הדרא בה איהי משלמת כל מה ששלח המשדך ואפילו כישא דירקא ואינה מנכה לו דמי מה שאכל אבל אם נתנה לו מתנות לא מחלה כיון דלא סמכה דעתה והדרי לה מה שנתנה. ואם הוציאה הוצאות אפילו כמנהג המדינה וכן הוא שהוציא הוצאות אין מוציאים מזה לזה כיון שאין שם קדושין ומצו למהדר בהו אינהו דאפסידו אנפשייהו. זה נראה לי לפי שטת הריטב\"א ז\"ל. אבל קשיא לי עלה דאיפכא מסתברא דכיון דאין שם שדוכין גמר ושלח לשם מתנה דבשלמא אירוסין סמכא. דעתיה ולא גמר ושלח אלא שמחת חתנות אבל בשדוכין כיון שהוא יודע דמציא למיהדר בה ואפילו הכי שלח מתנה בעלמא הוא דיהיב ויש לתרץ בדוחק דלעולם אומדין דעת הנותן ולעולם דעתו שאם יקדשנה שיהיה מתנה ואם לא יקדשנה אפילו שתהיה העכבה מצדו שלא יהיה מתנה. אלא דאכתי קשיא לי דלקתה מידת הדין הוא שדכה והוא שלח לה סבלונות והוא חוזר בו והיא משלמת בשר בזול או מה שבלה אפילו בזול ולימא ליה משום כבודך שנקרא שמך עלי לבשתי מה ששלחתי ואכלנו מה ששלחת הגע שאכלו רעותיה וקרוביה מה ששלח והיא תשלם אין זה דרך ישר. גם בזה אפשר לתרץ בדוחק שכיון שהיא יודעת שיכול לחזור בו בדבור בעלמא היה לה להניח הסבלונות בקופסא ולמכור המאכל שאינו מתקיים ולהניח המתקיים עד שתראה איך יפול דבר. וחזרתי על כל המפרשים וכל בעלי החדושים וגם הרשב\"א ז\"ל רבו ולא מצאתי לו חבר ולא לשתמיט חד מינייהו לומר דמתניתין וסוגיא דאתאמרא עלה איירי באירוסין דוקא דאי משום לישנא דמתניתין דקתני השולח סבלונות לבית חמיו לא מכרעא כלל דאורחא בעלמא לקרוא בית חמיו אפילו בלא קדושין אלא על ידי שדוכין לבד. אי נמי אורחא דמלתא נקט תנא דאם אירסה דרכו לשלוח סבלונות הרבה אבל לאו למימרא דאם שדך לבד ושלח שלא יהיה הדין כן. ואי משום דכיון דמצו הדרי בהו לא סמכא דעתייהו אי משום האי טעמא כל שכן דהויא מחילה וכדכתיבנא לעיל. אבל קושטא דמלתא דכיון ששדכו וכתבו שטר שדוכין ואיכא קנין וכל שכן אי איכא שבועה כאשר נהגו במדינה זו מסמך סמכי אהדדי דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' וכל שכן במקום הזה שעושין סעודות גדולות ומזמנים קרואים לסעודת שדוכין ואין אדם טורח בסעודה ומפסידה ולפיכך סמכי אהדדי ואגב שמחתו מחל מה ששולח. ותו שכבר נהגו במדינה זו לעשות קנסות וחזוקים על כל מי שיחזור בו הילכך הוו שדוכי דידן להא מלתא כאירוסין דידהו. ואומר אני כי אפילו הריטב\"א ז\"ל מודה בנדון דידן הילכך כיון דאית לן למפסק כדעת הרמב\"ם ז\"ל שאמר שאם הוא מנהג המדינה להוציא הוצאות ולתת מעות לשמשים ולחזנים וחזרה היא שמשלמת הכל מדין מזיק ממונו של חבירו הוא הדין והוא הטעם אם הוציאה היא הוצאה כפי מנהג המדינה וחזר בו הוא שמשלם לה כדין מזיק ממונו של חבירו דמאי שנא. ומה שלא הזכירו כן בהדיא לפי שאין דרך האשה להוציא הוצאות יותר ממה ששלח לה הארוס. ואין חילוק בין שדוכין לאירוסין במקומנו שנהגו לעשות סעודות גדולות ולשלוח סבלונות מיד אחר השדוכין בתופים ובמחולות ואוושא מלתא טפי ואתרין מסבלי והדר מקדשי הוא וכבר כתבתי כי הריטב\"א ז\"ל היה מודה בכיוצא כנדון דידן. והנראה לעד\"כ: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שהיה לו אשה זקנה ובנים ממנה ורצה לישא אשה אחרת ונתן לאשתו כל מטלטלי הבית וחזקת הבית ופירש ממנה והניחה בבית עם בניה שהיה אחד מהם נשוי אשה ונשא אשה אחרת והוליד ממנה בן ומתה הזקנה והניחה מטלטלי הבית אצל בניה ושוב מת הבן הבחור והניח ג\"כ נכסים ושוב מת הבן הנשוי ולקחה האלמנה מטלטלי הבית וחזקת הבית בפרעון כתובתה ואחר כך מת הזקן והניח בן קטן מאשתו השנייה והאפטרופוס תובע את האלמנה חזקת הבית גם נכסי הבן הבחור שמת לפי שהוא יורש את אחיו והאלמנה אומרת שהזקנה הורישה נכסיה לבניה ומת הבחור ואחיו ירש אותו שהוא בעלה והיא גבתה כתובתה. יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>אם יתברר שגירש ראובן את אשתו הזקנה הדבר ברור שהדין עם האלמנה במקצת כיצד שכשמתה הזקנה ירשו אותה שני בניה ובחלק המגיע לבעלה אעפ\"י שעדיין לא חלקו זכתה בהם האלמנה בפרעון כתובתה וחלק הבן הבחור שמת זכה בו הזקן שהוא קודם לכל יוצאי ירכו וירש אותם הבן הקטן ולפי זה זכתה האלמנה במחצית מטלטלי הזקנה ומחצית חזקת הבית והחצי האחר עם כל נכסי הבן הבחור זכה בהם זה הקטן מכח אביו. ואם לא יתברר שגירש ראובן את הזקנה הבעל יורש את אשתו ואין לאלמנה לגבות מהם כלום זולת נכסי בעלה אשר קנה הוא מעצמו ואינו יורש את אמו כלל והכל יורש הקטן מכח אביו. וא\"ת בעלה יורש את אביו בקבר והיא נוטלת חלק בעלה בפרעון כתובתה. לא היא שאין בעלה יורש את אביו בקבר אלא להוריש לבניו אבל לפרוע חובותיו לא והכתובה הרי היא כשאר חובות וזה ברור. ומכאן תלמוד שאם מת הנשוי תחלה ואחר כך מת הבחור אין אשתו גובה כתובתה מנכסיו אלא הקטן יורש את אחיו אפילו גירש הזקן את אשתו או שמת קודם בניו. ואם טענה האלמנה שודאי נתגרשה הזקנה וזכתה בנכסיה ובעלה ירש אותם והיא גובה כתובתה מהם ואין עדים בדבר תשבע האלמנה שנתגרשה הזקנה ותעכב בידה מחצית מטלטלי הזקנה שירש אותה בעלה. וחזקת הבית אם דר בה בעלה והיא ג' שנים בחיי הזקן הרי זו חזקה שיש עמה טענה שטענה שנתגרשה הזקנה ולקחה חזקת הבית מכלל פרעון כתובתה. אבל אם החזיקה אחר מיתת הזקן אינו כלום דאין מחזיקין בנכסי קטן הילכך נוטלת גם חצי חזקת הבית אבל מחצית האחר של הבן הבחור אין לה בהם כלום שהזקן יורש אותם שהוא קודם לכל יוצאי ירכו ומוריש אותם לזה הבן הקטן. ואם תאמר אפילו בלא טענה נמי כיון שהחזיקה תהיה נאמנת דהא קיימא לן והבא בטענת ירושה אין צריך טענה ואשה זו באה מכח בעלה שהוא יורש את אמו וכיון שאם בעלה היה קיים אין צריך איהי נמי כיון שבאה מכחו אינה צריכה טענה. הא לא קשיא כלל דאשה אינה יורשת בעלה ואינה אלא בעלת חוב והרי היא אומרת בית זה לקחתי מבעלי בתורת פרעון והויא כלוקח דעלמא וצריכא טענה. תדע דהא טעמא דמלתא דיורש אין צריך טענה משום דאנן טענין ליורש מאי דהוה מצי אבוהון למטען וכיון דמוריש הוה מצי למטען לקוחה היא בידי אנן טענינן ליורש אבל אשה זו אינה באה בתורת ירושה הילכך לא טענינן לה ולפיכך צריכינן שתטעון היא ותאמר חמותי נתגרשה וזכתה בה בפרעון כתובתה ובעלי בנה ירש אותה ואני זוכה בה כיון שהחזקתי. והוי יודע שאם החזיקה הזקנה ג' שנים אחר שפירש בעלה ממנה או שהחזיק הבן ג' שנים אחר מיתת אמו או שהחזיקה האלמנה שלש שנים אחר מיתת בעלה או מקצת בחיי הזקנה ומקצת בחיי הבעל ומקצת אחר מיתת הבעל הויא חזקה כיון שכל הג' שנים היו בחיי ראובן ובפניו. ואם לא רצתה האלמנה לישבע הוי הקטן ודאי יורש את אביו ואביו ודאי יורש את אשתו והאלמנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומוציאין הכל מידה ונותנין לאפטרופוס של הקטן והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אשה שמטלטלי בעלה בידה וברשותה ומת [מי] הויא תפיסה מחיים או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא הויא תפיסה כלל אלא אם כן תפסה לגוביינא או לשעבוד כתובתה והראיה ממלוגא דשטרי דתפסה ההיא אתתא ואמר לה רב נחמן אית לך סהדי דתבעוה מינך מחיים ולא יהבת ניהלייהו אמרה ליה לא אמר לה הוי תפיסה דלאחר מיתה ולאו כלום היא ובנדון דידן נמי אם תפסה האשה מטלטלין ותבען הבעל ואמרה לשעבוד כתובתי אני תופסת אותם ושתק הבעל הוי תפיסה ואם לאו לא הוי תפיסה אעפ\"י שהבעל נתנם לה לשמור שכן דרך העולם כל מה שיש לאדם נותן לאשתו לשמור וכן הסכימו המפרשים ז\"ל. וגדולה מזו כתב הרמ\"ה ז\"ל דדוקא התפיסה הבעל. והוי יודע דהאידנא שכבר תקנו הגאונים ז\"ל שתגבה כתובתה מן המטלטלים תפיסה לאחר מיתה הויא תפיסה וגובה מהם ואם המטלטלין הם בבית בתפיסת הבית והיא עדיין דרה בבית כדין האלמנה נ\"ל דבכי האי לא הויא תפיסה שהרי עדיין הכל בחזקת היורש. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת על ראובן שנתן לשמעון אבנים ומרגליות למוכרם במקום אחד ואמר לו אל תמכרם בפחות מכך וכך והלך שמעון וצירף אותם עם סחורתו ומכר הכל ביחד ועלה סכום מכירת האבנים יותר מהסך אשר אמר לו ראובן וראובן טוען כי היתר הוא שלי. ושמעון טוען כיון שאמרת לי תמכור בכך וכך שמתי אותם לעצמי. וצירפתי אותם עם סחורותי וטרחתי בהם הרבה והריוח הוא שלי יורה המורה הדין עם מי: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שהדין עם ראובן שהרי שליח הוא שאע\"פ שנתן לו רשות למוכרם בכך וכך היתר הוא לבעלים כל שכן שאמר לו לא תמכור בפחות מכך וכך. ומה שטוען אני שמתי אותם לעצמי ��ינו כלום דאמרינן ליה מאן שם לך. ותו דשליח הוא ולא שותף ומזלו של ראובן גרם וכל שכן אבנים טובות שבזמן שימצא מי שחפץ לקנות מעלה בדמיהן הרבה. וכיצד עושין שמין הסחורות שצירף עם האבנים והיתר נוטל ראובן וידו על העליונה שאם לא נשאר כפי השומא אשר שם לו משלים לו שמעון משלו שהרי פשע ועבר על דעתו וזה פשוט. וזה לשון הרמב\"ם ז\"ל בפרק שני מהלכות שלוחין הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפיכך אם שנה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד. כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו. מכר במאתים הכל לראובן וכן כל כיוצא בזה עד כאן. ודברים ברורים הם לא היו כדאי לשאול עליהם: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת אם מותר לשתות מים וצוק\"ר קודם שיתפלל. דע שאם אינו חולה אסור ואין לך גאוה גדולה מזו אבל אם שותה אותו לרפואה אין כאן גאוה ומותר: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על ענין זכרנו לחיים בעשרת ימי תשובה שיש מי שאומר שאם לא אמרו חוזר. וקשיא לך כיון שאינו מנוסח הראשונים אין מתירין לו לחזור ולברך ברכות שאינן צריכות: ",
+            "<b>דע </b>כי איני סומך על זה לחזור אלא בזמן שעדיין לא חתמתי ברכת מגן אבל אם כבר חתמתי וכל שכן באמצע התפלה איני חוזר מהטעם שאמרת. אבל צריך לתת טעם למה שכתבו לפי שעשו את זכרנו ומי כמוך בעשרת ימי תשובה כמי שאומר מלך אוהב צדקה ומשפט שחוזר ותקנת האחרונים כעין תקנת הראשונים: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בטעם האומרים דבעינן שבעה שלא שמעו קדיש וקדושה וכ\"ת משום דבעינן רובא דמנכר והרי ששה ניכרים שפיר בעשרה ומאי שנא מכל רובא האמור בגמרא דקרא דבפרוע פרעות אסמכתא בעלמא היא וגם האומר ששה דריש ליה: ",
+            "<b>דע </b>כי אני לא ראיתי בזה דבר אבל מסתברא לי כי הדברים התלוים במראית העין כל שהעין רואה דאיכא רובא סגי בהכי אבל הדבר תלוי בשמיעת הקול כי הכא שצריך עשרה לענות אמן וקדושה בעינן שיהיה ניכר הקול שהוא של רבים שלא התפללו ובזמן דאיכא שבעה שלא התפללו ניכר הקול שפיר שהם רובא אבל אי ליכא אלא ששה אע\"ג שהדבר ניכר לעין דאיכא רובא אין ניכר כל כך הקול. ומכל מקום מנקט מלתא מציעתא עדיף טפי לא כדברי תלמידי רש\"י ז\"ל שאומרים דבאחד שלא התפלל סגי ולא כדברי האומרים שבעה אלא בששה סגי וכן אנו נוהגין ולפעמים יהיו שם חמשה וקטן פורח שלא התפללו ואני סומך ומתפלל ואומר קדיש וקדושה דכיון דמצטרף לברכת זמון לכולי עלמא מצטרף נמי להא דהא סוף סוף איכא רובא. ואיכא נמי כמה דסבירא ליה דסגי בחד סמכינן עלייהו בכי האי אע\"ג דקטן פורח אין מצטרף לעשרה מצטרף הוא להיות רובא הואיל ואיכא עשרה גדולים זולת הקטן. ומה ששאלת כיון דטל לא מיעצר למה תיקנו שאלת הטל. תקנו לשאול שיתנהו לברכה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד שאלת על הענין אם היו שם עשרה שכל א' מהם התפלל ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אם יכולין לחזור ולהתפלל ולומר קדיש וקדושה דדילמא לא נחלקו תלמידי רש\"י ז\"ל ור\"ת ז\"ל אלא למר כששמעו התשעה קדיש וקדושה ולמר עד דאיכא ששה שלא שמעו והשאר שמעו ויצאו אבל היכא דלא שמעו ולא יצאו ידי קדיש וקדושה לעולם אימא לך שחוזרין ומתפללין לצאת ידי קדיש וקדושה: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה לומר כן מדיוק הלשון שאמרו בשם רש\"י תלמידיו שאפי' בשביל א' פורסין על שמע שאעפ\"י שכל השאר כבר שמעו קדיש וברכו וקדוש�� ואפי' קרא הוא עצמו את שמע אפי' הכי יכול הוא לחזור ולפרוס על שמע כדי שיאמר קדיש וברכו וקדושה וכן כתוב במסכת סופרים ובמקום שיש ט' או עשרה ששמעו בין קדיש בין ברכו ולאחר תפלה חוזר האחד בפני אלו ואומר קדיש או ברכו וענו אלו אחריו אמן יצא ידי חובתו. אבל ר\"ת לא היה נוהג כן עד שיהיו שם ששה שלא שמעו קדיש וברכו והביא ראיה ממה שאמרו במסכת סופרים ואין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים אותו בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות וגו' ויש אומרים בששה שברכו ששית היא ומפרש הוא ז\"ל הני שבעה וששה שלא שמעו קדיש וברכו דאלו שבעה בין כולם יחלוק עם משנתינו עד כאן. וא\"ת תקשי ליה האיך דמסכת סופרים לא קשיא דאין ראוי לעשות כן לכתחלה בפחות מששה אבל אם עברו ועשו יצא זה היחיד ידי חובתו. ומכל מקום מתוך הלשון הזה שכתב ששמעו קדיש או קדושה טעמא ששמעו כבר ויצאו ידי קדיש וקדושה בעינן אחד למר וששה למר אבל לא יצאו כבר אפי' כל העשרה חוזרין ומתפללין לצאת ידי חובת קדיש וקדושה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דכיון דהתפללו כל אחד לעצמו פרח מינייהו קדיש וקדושה כדאמרינן גבי ברכת מזון וכיון דפרח מינייהו אע\"ג שאחר כך נתחברו עשרה אינם יכולים לחזור ולהתפלל בקדיש וקדושה דהא לא מחייבי תו. וכ\"ת ליהוי תפלת נדבה ואין חידוש גדול מקדיש וקדושה וברכו לא קשיא דאין צבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין צבור מביאין קרבן נדבה ותפלות כנגד קרבנות תיקנום ולישנא דנקט ששמעו קדיש קדושה וברכו לרבותא נקט לא מיבעיא היכא דהתפללו ולא שמעו דפשיטא דיחיד חוזר ומתפלל לרש\"י וששה לר\"ת דהא אכתי כולהו לא יצאו ידי קדיש וקדושה ומצו לאיצטרופי אלא אפילו היכא דכבר יצאו הוה אמינא דלא מצטרפי בהדי יחיד למר ובהדי ששה למר קא משמע לן דאפילו הכי מצטרפי. אבל היכא דהתפללו כל העשרה למר והחמשה למר ודאי אינם חוזרים להתפלל דכבר פרח מינייהו קדיש וקדושה שהרי באותה שעה יחידים היו. תדע שהרי כתב הרמב\"ם ז\"ל פרק ח' מהלכות תפלה וז\"ל ואפי' היו מקצתם שכבר התפללו ויצאו ידי חובתם משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו עכ\"ל. משמע דתלי טעמא בתפלה לא בשמיעת קדיש וקדושה דאם רוב העשרה התפללו אע\"ג דהתפללו ביחיד שלא שמעו קדיש וקדושה אין חוזרים ומתפללין. וכי תימא שהרב ז\"ל חולק הא ליתא שהרי בהגהה על המיימוני כתוב וכן אומר רבינו יהודה בשם ר\"ת שאין מתפללין תפלה אחרת אלא אם כן יש שם ששה שלא התפללו וכן יש במסכת סופרים וכו' משמע דכולא מלתא תליא בתפלה. ואם עדיין הלכה זו רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר שנהגו שאם כבר התפללו אין חוזרין ומתפללין כלל. ולא כתבתי זה לומר שהלכה רפויה היא בידי כי אדרבה אני אומר שאם חזרו והתפללו הוו ברכות לבטלה דבשלמא היכא דאיכא מי שלא התפלל הוא מתפלל והאחרים עונין אמן ואע\"ג דקי\"ל דאפי' אחד מאותם שכבר יצאו יכול לחזור ולהתפלל וכדאמרן לעיל סוף סוף איכא בהדיה מי שעדיין לא יצא ידי תפלה. וקי\"ל בכל המצות אעפ\"י שיצא מוציא וטעמא משום ישראל ערבים זה בזה. אבל היכא דכבר יצאו כולם ידי תפלה. נמצאו ברכות לבטלה. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה באשה שאמרה לה אחד מת בעליך וכשתבעתו לבא להעיד לה בפני בית דין כפר ואמר לא ידעתי לה עדות אם היא אומרת ברי לי שמת בעלי שכך אמר לי העד ואני סומכת על דבריו הראשונים אם מתירין אותה להנשא ומה תקנתה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בפרק שבועת העדים הכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לבית דין. דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם. וכתב עלה רש\"י ז\"ל והעד פטור לפי שיכולה האשה ללכת לבית דין אחר ולומר מת בעלי ותנשא ולא תהא צריכה שום עד. דתנן האשה שאמרה וכו'. למדת מדבריו ז\"ל שני דברים כי בבית דין זה לא יתירוה לינשא בעד שהיא תלתה בעד והעד מכחישה אין מתירין אותה וכן כתב הרמב\"ן ז\"ל שקבל דין זה שכל שתולה באחד כגון זו וכגון עד מפי עד ובא אחד ומכחישו אין זה שתלה בו נאמן. והביא ראיה מההיא דאמרינן במסכת כתובות גבי ומאכילתו שאינו מעושר וכו' ובודאי טעמא דמסתבר הוא. דאע\"ג דאיהו מהימן לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. ועוד למדת שאם הלכה לבית דין אחר ואמרה מת בעלי סתם נאמנת ומשום הכי פטור העד מקרבן שבועה. וא\"ת כיון שהעד נאמן יותר ממנה איך תלך לבית דין אחר ותאמר מת בעלי ותנשא והלא שלא כדין תנשא כיון שבמקום העדות לא היתה יכולה להנשא. וי\"ל דשאני הכא דרבנן התירוה לינשא על פי עד אחד שאמר כן חוץ לבית דין מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכיון שבית דין זה לא שמעו הכחשת העד כי שרו לה בדין שרו לה. והיכא דתלתה בעד אי ליתיה קמן ודאי שרינן לה. אבל אי איתיה קמן איכא למידק אי שיילינן ליה לברורי מלתא כדאמרינן גבי שחיטה או דילמא שאני הכא דאיתתא דייקא ומינסבא. ומדברי הרמב\"ן והריטב\"א ז\"ל נראה דשיילינן ליה כיון שהיא תלתה בו ולא סמכה על עצמה לומר מת בעלי סתם. ואפילו לדעת המפרשים דטעמא דפטורא דעד משום דללא צורך השביעתו שאלו רצתה אמרה סתם מת בעלי והיתה נשאת. וכן פי' הרמב\"ן והרשב\"א והריטב\"א ז\"ל מכל מקום מודים הם ז\"ל בדינו של רש\"י דלא נאדו מפרש\"י אלא משום דקשיא דאמרינן פטרי' ליה לעיל דהא הפסידה ממון דכיון דכפר היא מרתת ללכת לבית דין אחר ולומר מת בעלי סתם דדילמא שמעין בית דין בהכחשה. אי נמי דאזיל סהדא התם ומכחישה. אי נמי שהיא סבורה לומר שלא יאמינוה. ונראה לי לתרץ לדעתם דאין לנו לחייב לזה קרבן שבועה מפני טעותה או יראתה. ומכל מקום לכל הפירושים אם תלתה בעד והעד מכחישה העד נאמן ואם הלכה לבית דין אחר נאמנת ואם תלתה בעד וליתיה קמן נאמנת במגו דאמרה מת בעלי סתם ואי איתיה קמן שיילינן ליה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על ראובן שמת וגבו לצרכו והותיר ויש עליו כתובת אשה ובעל חוב ויורש וכל אחד אומר אני ראוי ליקח המותר והגבאי אומר אני צריך עדיין לעשות לו מצבה על קבורתו וכולם אומרים פוק חזי כמה קברות איכא בלא מצבות וגם זה כאחת מהן. יודיענו מורנו מי מהם זוכה בזה המותר: ",
+            "<b>תשובה </b>היורש זוכה במותר דתנן במסכת שקלים מותר מתים למתים מותר המת ליורשיו ר\"מ אומר יהיה מונח עד שיבא אליהו. רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו ובברייתא גרסינן ר' נתן אומר יעשנו דימום על קברו או זילוף לפני מטתו ודימוס היינו מצבה על קברו. ונפש היינו בנין שעושין על הקברות. ונ\"ל דתנא דברייתא [אשמעינן] דאפילו זילוף שאין בו כל כך כבוד עושין לו ולא ינתן ליורשיו ותנא קמא אשמעינן דנפש שאינו כל כך לצורך המת כמו מצבה וזילוף עושין לו ולא ינתן ליורשיו ולא יהא מונח עד שיבא אליהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ובפרק נגמר הדין פרישו פלוגתא דהני תנאי דגרסינן התם אביי מתרץ לטעמיה דכ\"ע הזמנה מלתא היא ת\"ק סבר דחזי ליה תפיס ודלא חזי ליה לא תפיס ור\"מ מספקא ליה אי תפי�� או לא תפיס הילכך לא יגע עד שיבא אליהו. ורבי נתן פשיטא ליה דודאי תפיס הילכך יעשה דימוס על קברו. ורבא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא הזמנה לאו מלתא היא ת\"ק סבר כי בזו ליה יורשים אחולי אחיל זילותיה לגבי יורשין ור\"מ מספקא ליה הילכך יהא מונח וכו' ורבי נתן פשיטא ליה דלא מחיל הילכך יעשה דימוס וכו'. ומעתה בפלוגתא דתנאי אית לן למפסק הלכתא כת\"ק דאמר מותר המת ליורשיו. ובפלוגתא דאביי ורבא אית לן למפסק הלכתא כרבא דהזמנה לאו מלתא היא ואחולי אחיל לזילותא דידיה לגבי יורשיו ולא יעשה לו דימוס אלא ינתן ליורשיו. וא\"ת וכי מת בר מחילה הוא כבר תרגמה רש\"י ז\"ל מחיים אחליה לזילותיה וניחא ליה שתתבזה לאחר מיתתו להנאת יורשיו. הילכך בנדון דידן נמי ינתן ליורשיו ולא יבנה בו מצבה ואע\"ג שכתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה סימן שע\"ה וז\"ל וכשגבו למת אחד נמי מאי שנא כבר זכו לו הגבאין לצורכו ולכבודו והרי הם כדברים המיוחדים לצורכו ולכבודו וכל שיש לו ספק ממקום אחר מותרו ליורשיו ור' נתן סבר למצות צרכיו גבו ולפיכך לא יעשה בו אלא צרכי המת בלבד כזילוף או דימוס והמצבה שמעמידין על הקבר אין לך כבוד גדול יותר מזה למת והרי הוא למת יותר מן הזילוף והוא דימוס דאמר רבי נתן וכבר זכה בו זה למצוה וכבוד זה עד כאן לשונו. ומשמע מדבריו שגם המצבה היא צורך המת ולא נקרא מותר עד שיעשו לה מצבה. יש לתרץ דאותה השאלה היא עסוקה לדין בין הנותן למי שזכה שכך שאלו מי שאמר לחבירו זכה במעות אלו לקנות מצבה על קבורת פלוני ועתה רוצה לחזור בו לפי שלא זכה המת שאין קנין למתים ופסק הרב ז\"ל שיעשו לו מצבה כאשר אמר אבל לעולם אימא לך שאם היו היורשים מעכבים מלעשות מצבה הרשות בידם כפשטא דמתניתין וסוגיין דעלה. א\"נ דשאני התם שהנותן אמר לקנות מצבה על קבורת פלוני אבל אם גבו סתם אין המצבה בכלל דניחא ליה דיתבזה להנאת יורשיו. ומכל מקום מודה שאם מנהג בני משפחתו להיות להם מצבה על קבורותיהם שהדין עם הגבאי ועושה לו מצבה דלאו כל כמיניה לבזות את בני משפחתו. ואפשר שהרשב\"א נמי מיירי בכי האי גוונא ולא בא להוכיח מאותה משנה אלא שהדימוס הוא כבוד המת וזכה בו המת לענין שלא יוכל הנותן לחזור בו. ולענין האשה וב\"ח הדבר ברור שאין להם כלום שהרי לגבי יורשיו מחיל זילותיה אבל לגבי אחריני לא מחיל ובלאו האי טעמא כל ממון שנופל לאדם או זוכה בו לאחר מיתתו אין לאשה ובעל חוב בהם כלום כגון יעקב שמת ועליו כתובת אשה וב\"ח ואין לו מה לפרוע אחר כך מת יצחק והניח נכסים לפני ראובן בן יעקב. יכול ראובן לומר את זקני אני יורש מכח אבי שיורש בקבר. ואת חובות אבי איני פורע והכא לא מבעיא אם גבו אחר מיתה אלא אפילו גבו מחיים לצורך קבורה הרי לא זכה מחיים ואין לאשה ובעל חוב בהם כלום וברור הוא. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ענין אשר שאלת תפילין וציצית איזה מהם קודם לפי שראית מקצת חכמים מתעטפים בציצית תחלה ואחר כך מניחין התפילין: ",
+            "<b>תשובה </b>יפה כתבת כי על דרך האמת צריך להתעטף בציצית תחלה ויפה הבאת ראיות מהפוסקים והמדרשים וכן תמצא כתוב באגור בשם הזוהר. והחכם אשר העיד שכן נוהגים חכמי צפת לפי דעתי לא כיון עדותו יפה אלא מפני שראה אותם באים לב\"ה והתפילין בראשם. ולובשים הטלית בב\"ה חשב שכך הוא הסדר וליתא אלא משום שצריך להניח תפילין בבית וליכנס בבית הכנסת כשהוא לבוש תפילין משום דכתיב ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו'. ואם אינו לבוש תפילין היכן היא היראה והוא צריך לומר זה הפסוק בשעה שהוא נכנס לבית הכנסת. משום הכי מתעטף. וכן מתעטפין בטלית תחלה בבית ולובשין התפילין ואח\"כ מסירין הטלית שאינם יכולין ללכת מביתם לבית הכנסת מעוטפים בטלית מפני הישמעאלים. וחוזרין ולובשין הטלית בבית הכנסת וכן נוהגין קצת חכמים אשר מדקדקים במצות במקומינו אבל להפך הסדר וליכנס בלא בר אין ראוי וקרוב עונשו לעונש בני אהרן רחמנא ליצלן. וכן תמצא הפוסקים מקדימים הציצית לתפלין וכתב הטור ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד ואין צריך להאריך שכבר כתב כ\"ת מה שיש בו די לכל מי שיודה על האמת. ואפילו אם תרצה לומר שכיון עדותו החכם המעיד וכך נוהגין חכמי צפת לא נחוש למנהגם עד שנדע טעמם ועל מה סמכו. ואם קבלה היא לא נקבל כיון שיש לנו על מי נסמוך. ואם לדין נשיב עליהם תשובה. וראיתי לאחד מן הראשונים שהורה להתעטף בציצית ליל יום הכפורים ולברך עליה ואין אני מודה לו בברכה. וקרוב אני לומר שהיא ברכה לבטלה דלילה לאו זמן ציצית הוא. ואני רגיל להתעטף בלא ברכה כדי לעמוד באימה וביראה ולא מפני חיוב: ",
+            "<b>וגם </b>אני מצוה לכל הנשמעים אלי לעשות טלית של צמר מפני המחלוקת של רבינו תם. ואם יש סכנה בדבר כגון בירושלם תוב\"ב שמונעים הישמעאלים את הישראלים מלהתכסות בטלית של צמר. לפיכך יעשה לו טלית קטן של צמר תחת בגדיו ויברך עליו. ויכוין לפטור בברכה זו גם את הטלית הגדול של פשתן שבו הוא מתכסה בב\"ה. וכבר ראיתי מי שהפליג על המדה וכתב שאסור לצאת בליל שבת בטלית אפילו מצוייצת כהלכתה דלילה לאו זמן ציצית הוא. ואני מן המתירין דאע\"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא מכל מקום מלבוש הוא לכל בר ישראל כיון שהיא מצוייצת כהלכתה וברור הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי שוב ראיתי דיפה נהגו לובשין ציצית קטן תחלה ומניחין תפילין ואחר כך מתעטפין בטלית משום מעלין בקדש. והרמז עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ודעהו (עיין בסימן ב' עלה ר\"ס): "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה באשה עשירה יצאתה משאלוני\"ק בחזקת גרושה. ובאת לרודיס והיהודים הבאים בחברתה שידעו בגירושיה החזיקו אותה בגרושה והם בעצמם היו משתדלים לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ועמדה בחזקה זו חמש או שש שנים בלא ערעור וכמה פעמים קפצו עליה בני אדם בתוך זמן זה ולא היה שם פוצה פה כי כולם היו מחזיקים אותה בחזקת גרושה ובחזקה זו נתקדשה. וכשהגיע זמן הנשואין עמדו קצת משכילים ושאלו על גטה ואין בידה כי נאבד. ובקשו עדי גרושין ולא נמצא זולת עד אחד המעיד על גרושיה ועדים ששמעו מפי אחרים והלכו להם למדינת הים וגמרו אומר שאשה זו אסורה להנשא עד שיבאו עדים על גרושיה כיון שיש עדים לפנינו שהיתה נשואה ומקצת התירוה להנשא ונשאת וכת האוסרים גזרו עליו בגזרת נח\"ש שיפרוש ממנה ולא יתיחד עמה עד שיורו המורים כדת מה לעשות ונפל מחלוקת גדולה בין שתי הקהלות יצ\"ו על דבר זה ומנהיגי הקהל ופרנסיה שאלו את פי. גם שתי הכתות הרצו לפני קונדרסי תעצומותיהם וראיותיהם: ",
+            "<b>תשובה </b>אשה זו מותרת להנשא לכתחלה כ\"ש אחר שנשאת וכל המפריש אותה מבעלה כאלו ממעט את הדמות אפילו שאין בידה לא גט ולא עדים. דגרסינן פ\"ק דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקתיה ומייתי לה מקראי וכתב עלה רש\"י ז\"ל במקומות הרבה סמכו על החזקות לאסור ולהתיר וכתבו בתוספות עלה ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דמדאו' אין (להקל) [לחלק] למדנו דסומכין על החזקות בין להקל בין להחמיר כיון דחזקה מקראי מייתי לה כדאיתא התם. ובשלהי קדושין גרסינן אמר רבי יוחנן מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות ומייתי התם עובדי איש ואשה תינוק ותינוקת וכולי. ותו באשה שבאה לירושלם ותינוק מורכב על כתפה וכו'. ומעתה אשה שהוחזקה במקודשת אעפ\"י שאין שם עדי קדושין ובא עליה אחר נהרגין וכ\"ש וקל וחומר אם הוחזקה במגורשת שתהיה מותרת להנשא דהא דיני נפשות חמירי טובא מאיסורי עריות וליכא למימר דשאני נדון דידן דאיכא סהדי דמרעי לחזקה דהא לא מסהדי אלא שהיתה נשואה ואיפשר שנתגרשה ואינם מכחישים החזקה וזה ברור מאד. וא\"ת בשלמא היכא דאיכא מעשה דמוכח על החזקה כהנך עובדי דאיש ואשה תינוק ותינוקת או באשה שבאתה לירושלים בכולהו איכא מעשה דמוכח על החזקה. אבל בנדון דידן ליכא שום מעשה המוכיח על החזקה. הא לא קשיא כלל דבחזקה לחודה בלא מעשה הורגין. וכן נראה מדברי הרמב\"ם ז\"ל פרק ז' מהלכות איסורי ביאה. וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או תוחזק ע\"כ. והכא ליכא מעשה המוכיח חדא דלישנא דקאמר האשה שאמרה מקודשת אני משמע שאין המקדש לפנינו. ותו דתנן בפרק האומר קדשתי את בתי ואיני יודעת למי וכולי. ותנא עלה בגמרא נתקדשתי ואיני יודעת למי וכולי. ואיבעיא לן בגמרא עלה דמתני' מהו לסקול על ידו. רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין רב אמר וכו' ורב אסי אמר וכו' אמר רב אסי ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין וזהו דינו של הרב ז\"ל. ועלה דמתניתין וברייתא שיילינן וברייתא קתני נתקדשתי ואיני יודעת למי אם כן מה שכתב וכן האשה שאמרה נתקדשתי הוי פי' ואיני יודעת למי כמתני' וברייתא. ועלה כתב הרב ז\"ל עד שיהיו שם עדים או שתוחזק. וכיון שאינה יודעת למי נתקדשה אין כאן הוכחה כלל ואפ\"ה נהרגת ע\"י חזקה. ומכאן מודעא רבא למה שכתב הרר\"י קולון בשורש פ\"ז כמו שאני עתיד לבאר בעז\"ה. ותו דבאירוסין ליכא מעשה דמוכח על החזקה דלא ביהודה קיימינן שהיו מתייחדים עם ארוסותיהם. ואפילו אם תרצה לומר דלעולם בעינן עם החזקה מעשה דמוכח בנדון דידן איכא מעשה דמוכח טפי מהנך עובדי דאשה גדולה ועשירה כזו איך יצאתה מתחת בעלה ללכת לעיר אחרת ועמדה זמן גדול כזה חוץ מבעלה ואין דורש ואין מבקש לה. והרי בעלה בחיים חייתו לא ישאל עליה ועל הממון הגדול שיש בידה יותר משני אלפים פרחים זהב ואין המקום רחוק בין שאלוניקי מקום מושב בעלה ובין רודיס. וא\"ת שהוא אינו מרגיש או שיצאה בע\"כ והרי שאלוניקי עיר ואם בישראל ובה חכמים גדולים ופרנסים לכל קהל וקהל איך הניחוה לצאת ואיך לא הודיעו הדבר לקהל רודיס יצ\"ו אשה מרדה בבעלה ולקחה כל אשר לו והיא מתגוררת ביניכם. וכיון שלא היה דבר מכל זה אמתלאה גדולה ומעשה המוכיח יש לקיים החזקה שיצאתה מגורשת ופטורה מבעלה והרשות ללכת לכל אשר תחפוץ: ",
+            "<b>ואפילו </b>לדעת מהרר\"י קולון ז\"ל דבעי מעשה המוכיח עם החזקה מודה הוא דלענין מלקות או לענין איסורא בחזקה לחודה בלא מעשה דמוכח סגי. אבל לענין מיתה דחמירא בעי מעשה דמוכח עם החזקה ומוכח לה ז\"ל מהאי דרבי יוחנן דקאמר מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות מדפלגינהו בתרתי. ותו כיון דשורפין על החזקות כ\"ש שמלקין אלא להכי פלגינהו לאשמועינן דלמלקות לא בעינן מעשה דמוכח. וכתב ז\"ל דליכא לתרוצי הכא כדמתרץ רשב\"ם זכרונו לברכה ההיא דחזקת הבתים אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים וכו' דרבא חדא חדא שמעינהו מרב נחמן וגרסינהו. אבל הכא רבי יו��נן משמיה דנפשיה אמרן ולא שייך לתרוצי הכי אלא ודאי להכי פלגינהו משום דלא שוו בדינייהו כדאמרן עד כאן תורף דבריו. ואע\"ג דאין משיבין את הארי אחרי מותו. מכל מקום הניחו לי וכו'. וקל להבין חדא דמלקות פלגא דמיתה הוא. ומה לי קטליה כוליה ומה לי קטליה פלגיה. ואי למיתה בעינן מעשה דמוכח למלקות נמי נבעי. ותו דבכל הספרים שלנו גרסינן. אמר רב אבא אמר רבי רבי יוחנן והוי כאידך דחזקת הבתים. וא\"כ איכא לתרוצי חדא חדא שמעינהו אפילו לפי דרכו של הרב ז\"ל. אבל ההקדמה שעשה הוא זכרונו לברכה איני מודה בה. דהא בכולי גמרא אפילו היכא דאמרהו משמיה דנפשיה אמרי' חדא חדא שמעינהו וגרסינהו ושמעינהו לאו דוקא אלא מעיקרא לא נתן אל דעתו אלא לחדא וגריס לה ולמדה לתלמידים ושוב נתן לבו לאידך וגריס לה סמוך לאידך כלישנא דאידך. והכא נמי רבי יוחנן שמיע ליה עובדא דמלקות וגריס עלה מלקין על החזקות. והדר שמע עובדא דמיתה [וגריס עלה] שורפין וסוקלין על החזקות. תדע דהרמב\"ם עריב ותני להו בפרק מהלכות איסורי ביאה. משמע דאין חילוק ביניהם. וכ\"ת דבתרוייהו ראשון בעי הרב מעשה דמוכח על החזקה ליתא שהרי כתב הוא ז\"ל וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או שתוחזק. והתם ליכא מעשה דמוכח כדאוכחנא לעיל: ומההיא דפרקא קמא דחולין דכתיבנא לעיל איכא לאוכוחי נמי דאין חילוק כלל. דכיון דסמכינן על החזקות בין להקל בין להחמיר כדכתב רש\"י ז\"ל ובדאורייתא אין לחלק כדכתבו התוספות. אם כן מנין לנו לחלק בין מלקות למיתה. ואם באנו לחלק בין חזקה לחזקה איפכא מסתברא לי דחזקה דלית בה מעשה דמוכח עדיפא מחזקה דאית בה מעשה דמוכח דההיא דאיש ואשה תינוק ותינוקת וההיא דאשה שבאת לירושלם ובנה מורכב על כתפה איכא למימר שלא היו בניהם אלא מפני שראו אותם כרוכים אחריהם החזיקו אותם שהם בניהם וחזקה דנדון דידן כיון שהיתה אשת איש בתחלה אלולי דודאי קים לה דנתגרשה לא היו מחזיקים אותה בפנויה. ומעתה לפי סברא זו הוי נ\"ד מכל שכן דההיא דאיש ואשה כו'. אבל קושטא דמלתא דאין חלוק בין חזקה לחזקה. וכמו שהוכחתי למעלה וכל מה שכתבתי הוא להתלמד אבל למעשה לנ\"ד יש בו מעשה דמוכח כדכתיבנא. ואפשר [דמהני אפי'] לדעת הר\"י קולון ז\"ל ואפילו אם תרצה לחלוק ולומר שאין זה מעשה דמוכח. מודה הוא דלענין איסורא או לענין מלקות בחזקה לחודה סגי אע\"ג דליכא מעשה דמוכח. תדע דחזקה מלתא רבה היא דהא קי\"ל רובא דאורייתא ואפ\"ה ס\"ל לרבי יוחנן דחזקה עדיפא מרובא. דגרסינן פרק כל היד אילימא למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפינן תרומה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא וכתב עלה רש\"י ז\"ל דאיכא חזקה בהדה כלומר כנגדו דמרע ליה חזקה לרובא וקאתי מניינא למעוטי דלא אזלינן בתר האי רובא לשוויי הא מלתא בודאי ולא שרפינן עלה תרומה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא. ותו תנן התם כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה. הרי דחזקה מהניא אפילו בחייבי כריתות. ותו משמע התם דחזקה מוציאה מידי ודאי גבי שפחתו של מציק דמתרץ עלה. ואב\"א כיון דחולדה וברדליס מצויים שם ודאי גררוהו והרי אנן לא ראינו חולדה וברדליס אלא חזקה שנמצאים בבורות הרי חזקה מוציאה מידי ודאי. ותו מחזקת קרקעות נלמוד שהרי זה צווח של אבותי וזה מודה לו ואומר שטר היה לי ואבד אם אכלה שני חזקה הרי היא שלו וטעמא דאין אדם רואה שאוכלים פירות שדהו שלש שנים ושותק. אף הכא נמי אין אדם רואה אשתו מורדת בו ואוכלת מעותיו ושותק. וכל שכן שהוא קרוב ושמע שמבקשת להנשא ושותק. שהרי בא בשאלה שקפצו עליה כמה פעמים. וכי תימא דלא שמע ליתא דהא חברך חברא אית ליה וכו'. ותו אם אתה אומר שלא תועיל חזקה לגרושה להנשא לא הנחת בת לאברהם אבינו מגורשת יכולה להנשא דאי על פי סהדי עבידי דמייתי או אזלי למדינת הים ואי על ידי גט או מעשה בית דין עביד דמירכס. וכ\"כ רש\"י ז\"ל בפרק האשה שנתארמלה עלה דהך דרבי יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא. ומקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואסקה רב אסי דהוא בתרא כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אי איתא דהכי הוא אחזי לן גיטך וכתב עלה רש\"י ז\"ל דבשעה פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי הא לאחר זמן נאמנת לומר אירכס לי ([ורב אסי] (ורע\"ה) איצטריכא לי' לאוקומיה בעכשיו מת עכשיו גירשה). וא\"ת דאמרינן בפרק הכותב וכ\"ת דקרעינן ליה אמרה בעיא לאינסובי ביה. וכתב רש\"י ז\"ל עלה שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי א\"א היא ע\"כ. משמע שאם אין בידה גט לא מנסבינן לה. הא לא קשיא כלל דהיא טוענת כך וטענתה טענה היא להניח הגט בידה ולא קרעינן ליה אבל קושטא דמלתא הוא דאע\"ג דאין בידה גט מצי אמרה אירכס לי גטי תדע דהכי הוא דגרסינן אמרה בעינא וכו' משמע דהיא טוענת ככה דאם איתא דלעיכובא הוי. ואם אין בידה גט לא מנסבינן לה הכי הוה לן למימר וכי תימא דקרעינן ליה הא בעיא ליה לאנסוביה ביה ודוק ותשכח אלא ודאי אפילו שאין לה עדים שנתגרשה ואין בידה גט ולא מעשה בית דין ואמרה ארכס אם הוחזקה במגורשת מנסבינן לה בחזקה. ומעשים בכל יום במצרים מימי הנגידים שאחר שהגיע גט לידה קורעין אותו ומניחין אותו ביד הסופר והולכת ונשאת כיון שהוחזקה במגורשת ואם היא רוצה ללכת למקום אחר נותנין בידה מעשה בית דין איך נתגרשה פלונית וכולי. ולא ראינו אדם שערער בדבר ועושים כך שמא תרצה להנשא קודם שתוחזק לגרושה או להחזיקה בגרושה אבל אם הוחזקה דמגורשת פשיטא דאינה צריכה כלום. ",
+            "<b>וראיתי </b>קצת משכילי עם שכתבו דחזקה זו הוי כקול בעלמא דמה לי קול ארוך מה לי קול קצר ובהקדמה זו למדנו מלשון רש\"י שאשה זו אסורה שאין הקול מוציא מידי א\"א. וכ\"כ רש\"י ז\"ל עלה דמתניתין דשלהי גיטין שיצא שמה בעיר מקודשת וזה לשונו דאלו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום קול נשרי אשת איש לעלמא עד כאן. וזו שגגה גדולה שאם זה הנדון נקרא קול בעלמא לא ידענא חזקה מאי היא. ואם לומר שאין באיסור אשת איש חזקה הא ודאי ליתא דבכמה דוכתי אמרינן מוקמינן לה אחזקתה אי פנויה פנויה ואי אשת איש אשת איש והרמב\"ם נמי כתב עד שיהיו שם עדים או עד שתוחזק. והנה לפי דעתם זה שמשוין קול לחזקה כמו ששורפין על החזקות שורפין על הקול. ודבר זה אי אפשר והרי החזק [שבקולות] הוא פלוני מהיכן שמע וכו' כההיא דשלהי גטין ואפ\"ה לא מהני להוציא את האשה מחזקתה אם היתה בחזקת אשת איש עדיין היא בחזקתה דדוקא ביצא עליה קול שנתקדשה מהני קול להתירה דטוט אסר וטוט שרי וכן הסכימו המפרשים ז\"ל. וכן אם היתה בחזקת פנויה לא מהני קול אפילו חזק שהוא שנים מפי שנים והלכו להם למדה\"י להוציאה מחזקת פנויה וכן כתב רש\"י פרק המגרש עלה דהא דתניא נשואה אין חוששין לה וז\"ל יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקין בה שהיא פנויה אין חוששין לה ��קלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית ע\"כ. הרי לך בהדיא דקול לאו היינו חזקה דחזקה עדיפא טובא. תדע עוד דאפילו קול גדול כזה דאמרן בשלהי גיטין דעל ידי דאתחזק ההוא קול בבית דין וכן כתבו הפוסקים ז\"ל. אבל חזקה לא בעינן שתתחזק בבית דין. ואעפ\"י שהוא דבר פשוט אכתוב לך לשון מהרר\"י קולון ז\"ל בשורש פ\"ז וז\"ל ואע\"ג דהתם מיירי בקול שהוחזק בב\"ד וכגון דאמרי פ' מהיכן שמע מפלוני וכו' פשיטא דהתם דליכא אלא קול בעלמא צריך שיהיה כן. דאלת\"ה לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר. אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך שיתחזק בבית דין וכדהוכחתי לעיל מההיא דמלקין על החזקות וכו' ע\"כ. הרי למדת גדולה חזקה. ומעתה אתה יכול לגמור מדברי רש\"י ז\"ל הפך מה שלמדו הם דמשום קול לא נשרי אשת איש לעלמא אבל בחזקה נשרי ונשרי וזה ברור. קצורו של דבר גדר הקול הוא קול שיוצא בלי הסכמה ואינו הולך ומתחזק ולזמן קצר. גדר החזקה שהולך ומתחזק הדבר בלי ערעור לזמן ארוך. ומעתה לנדון דידן דאיכא כמה לטיבותא. חדא שהבאים בחברתה שראו את גרושיה החזיקה אותה בגרושה ברוד\"ס לזמן ארוך בלי ערעור ותו דאיכא עד אחד אומדנא דמוכח דגרושה היא. ותו דאיכא עד אחד שראה את גרושיה. ותו דאיכא עדים מפי עדים שנתגרשה. ותו דכבר נשאת ולא תצא. ועיקר סמיכות הוראה זו על החזקה והנך טעמי צניפים נינהו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני במה שאמרו לך שהכשירו מקצת חכמים לעשות סוכה בת ג' דפנות כתקנה ולהמשיך מן הסכך לתוך הלי\"ואן תחת התקרה ולאכול ולישן שם: ",
+            "<b>תשובה </b>טעו טעות גדולה דהא דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה הם חשבו מה לי פסל היוצא מלפני הסוכה ואין לו שלש דפנות דפסול מן התורה ואפילו הכי הכשירוה ומפני שבא מכח סוכה כשרה. ומה לי שהפסל הזה יכנס תחת התקרה כיון שבא מחמת סוכה כשרה ולא היא דהתם לא הכשירו אלא אם כן נמשך עמו דופן אחד מג' דופני הסוכה דמהו דתימא רואין את הארוך כנגד הקצר ואין בה ג' דפנות קא משמע לן רואין את הקצר כנגד הארוך ויש לו ג' דפנות לפסל הזה ואפ\"ת דאין רואין את הקצר כנגד הארוך אפילו הכי כשר הפסל דהא אית ליה ב' דפנות דעריבן והדופן הקצר לא גרע מטפח ומכשר. אבל בנדון דידן מה יועיל הכשר הסוכה למה שהוא תחת התקרה והוה ליה כעושה סוכתו בתוך הבית דהא קיימא לן דופן עקומה מותרת ואין אוכלין ואין ישנין תחתיה. ואפילו לדעת הרז\"ה ז\"ל דכתב דסכך פסול מן הצד פחות מד' אמות ישנים תחתיו הני מילי היכא דהוי בתוך דופני הסוכה דהכל חשוב כסוכה אבל בנדון דידן הוא פסל היוצא לפני הסוכה שאין דפנות הליוא\"ן מתירין הסוכה שהרי הם רחוקים מן הסוכה יותר מד' אמות הילכך הוי סכך תחת התקרה ופסול לכ\"ע והישן תחתיו הוי כישן בתוך הבית. וכל שכן שכל הפוסקים חלוקין על הרז\"ה ז\"ל. ויש מחמירין יותר שכתבו דאין ישנים תחת אויר אפילו פחות משלשה טפחים וזו ודאי חומרא גדולה היא שהרי ראשו ורובו תחת סכך הכשר הוא ישן שהרי שלשה טפחים אין אדם ישן תחתיהם אם לא נדחוק דאיירי דשלשה טפחים אויר והוא ארוך באורך אדם בינוני והוא ישן על צדו שנמצא כולו ישן תחת האויר וכה\"ג מסתבר טעם המחמירים. ומ\"מ הנדון אשר בא השאלה עליו אין מקום להסתפק כלל כי לדעת כולי עלמא אסור ",
+            "<b>ולענין </b>סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי אין ראוי להתיר אלא לאותה שבת בלבד ואחר השבת יעשה לה תקון אחר דת��י מגו לא אמרינן וכל שכן להקל מגו דהויא מחיצה לענין שבת הויא מחיצה לענין סוכה לאותה שבת ומגו דהויא מחיצה לענין אותה שבת תהיה מחיצה לכל ימי הסוכות. ולענין פרוץ מרובה על העומד ופסל היוצא מן הסוכה דלא הוו מחיצה לענין שבת והוו מחיצה לענין סוכה דאמרינן מותר לטלטל בה אפילו בשבת של סוכות משום דלא הוו אלא חד מגו להקל. וא\"ת אימא איפכא מגו להחמיר כבר תירצה הר\"ן ז\"ל בפירוש ההלכות עיין עלה. ולענין אם סכך תחת המעזיבה ואח\"כ פיחת את המעזיבה שפיר קרינן בה תעשה ולא מן העשוי דלא אמרינן הכי אלא היכא דגוף הסכך היה עשוי בפסול מדברים המחוברים אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה גורמת לו אם הסיר את התקרה כשרה ואעפ\"י שיש חולק בזה מכל מקום הכי משמע פשטא דההיא דהדלה עליה את הגפן. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני איך אני נוהג בליל התענית אם אני שותה כל הלילה אפילו אחר השינה: ",
+            "<b>תשובה </b>קיימא לן אין קבע לשתייה ולפיכך אני רגיל לשתות כל צורכי בלי שום תנאי אפילו אחר השינה אם עדיין הוא לילה. אבל לענין האכילה אע\"ג דלגבי הדין מותר לאכול על ידי תנאי איני סומך על עצמי בזה כלל שנראה כתענית שעות אבל לענין השתייה הוא כדי להעביר המאכל שאכל בלילה וכאלו הוא צורך סעודת הלילה. ופירש רבינו חננאל דדוקא ישן אז אכילה אסורה בלא תנאי אבל מתנמנם לא עד כאן. ואין לחלק בזה בין תענית צבור לתענית יחיד שהרי בכולם אין צריך לפסוק מבעוד יום אלא אוכל והולך כל הלילה אם לא ישן חוץ מתשעה באב ויום הכפורים שצריך להפסיק בהם מבעוד יום. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על מליגת העופות להסיר נוצתן: ",
+            "<b>תשובה </b>אין אנו נוהגין היתר במליגה כלל לפי שאין הנשים בקיאות בה ודמיא להא דאמרינן לא בקיאים בחליטה אבל מן הדין בשני תנאים מותר שישים המים החמין בכלי שני דקיימא לן אין כלי שני מבשל. ועוד תנאי אחר שירחוץ בית השחיטה יפה יפה לפי שהדם נקרש בחמימות כל שהוא ושוב אין יוצא על ידי מליחה. ועוד כדי שלא יאסרו המים של המליגה כי לפעמים מחזירים את המים על האש לרחוץ בהם הקערות ואוסר אותם. וכבר ראיתי מי שכתב שעל ידי עירוי מכלי ראשון מותר. וכגון שיהיה ראש העוף למעלה שהנוצה מצלת בכדי קליפה כיון שהנוצה שוכבת מפסקת בין המים לבשר יותר מכדי קליפה ולכתחלה אין למלוג אלא בכלי שני ויתן המים בכלי תחלה שאין כלי שני מבשל ומטעם זה אומרים אם מלגו עופות הרבה ונמצאת אחת מהם טריפה שמתירים את האחרות ומ\"מ אין אנו סומכים על המליגה כי לפעמים המים יהיו רותחין ממש וגם הכלי השני יהיה חם ועור העוף רך ומתבשל הדם ונקרש ושוב לא יצא על ידי מליחה. והירא שמים לא ימלוג כלל. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על מנהגנו שאחר סעודת נשואין בשעה שאוכלים השמשים מברכין שבע ברכות בסעודה ראשונה: ",
+            "<b>תשובה </b>כך כתב רבינו טוביה ז\"ל בהדיא אבל רשב\"א חלק עליו וטעמו שכיון שאכלו החתן והכלה והשושבינים האוכלים אחריהם הוי כסעודה שניה ומכל מקום מודה שמברכין אשר ברא אבל אני אומר כי אפילו רשב\"א מודה במנהג שלנו שאין החתן והכלה אוכלים עם הקרואים וכיון שכן אין סעודת השמשים סעודה שנייה אלא ראשונה שעדיין לא אכלו החתן והכלה. ותו כיון שהכל בית אחד הוי במקום חופה ומברכין שבע ברכות. ועוד כי קרובי החתן והכלה הם משמשים בסעודת הקרואים והם עיקר השושבינין ולמה תקרא לסעודה שלהם סעודה שניה. ועוד כי לעניות דעתי מסתבר טעמיה דרבי טוביה דבשלמא כשאכלו פעם אחת אז ראוי שתקרא הפעם שנית סעודה שניה אבל אלו עדיין לא אכלו כלל וכי מפני שאכלו אחרים תקרא אצלם סעודה שניה. תדע שאם היו הקרואים רבים בשני הל\"יואניש כמנהג ואין אלו שומעים ברכה של אלו מפני קול הברה וברכו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואי אפשר לצמצם לא בתחלת הסעודה ולא בסופה. ואם כן בא ונאמר שהראשונים יברכו שבע ברכות ולא השניים ושמשים נמי לא שנא. ונשאר מנהגנו שריר וקיים. ואפילו יאכלו בג' פעמים הכל סעודה ראשונה מקריא. ואעפ\"י שאני רגיל במחלוקת בברכות להקל שלא לברך איני רואה במנהג שלנו מחלוקת. דאפי' רשב\"א מודה בה וכדכתיבנא. ולענין אם יצאו החתן והכלה מבית חופתם לאכול בבית אחר אין מברכין שם ברכת חתנים דאין שמחה אלא במקום החופה. אבל שהשמחה במעונו אומרים בכל מקום שהרי אומרים אותה קודם החופה מכי רמו שערי באסינתא. ומכל מקום אם יצאו מפני שבית החופה קטן מהכיל הקרואים מברכין שם שבע ברכות לפי ששם הוא עיקר השמחה. ועוד מסתברא לי שאין הדברים אמורים אלא בשאר סעודות. אבל בסעודה ראשונה כיון שהחתן והכלה והשושבינין שם שם עיקר השמחה ומברכין שבע ברכות. והר\"ן ז\"ל כתב וכך נוהגין היום לברך ברכת חתנים בכל אחת מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה הם שם. אבל מכל מקום יש לחוש לדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוספות. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני בענין הפורע חובו של חבירו אם הדין שוה בשני אחין ובאב ובנו. או אם יש איזה חילוק: ",
+            "<b>תשובה </b>לא ידעתי מקום לשאלה זו. דאם באת לומר מפני שהוא אחיו או מפני שהוא בנו מוטל עליו והוי כאלו פורע חובו מדעתו דחייב אדרבא אימא איפכא מפני שהוא אחיו או בנו כדי להצילו גמר ויהיב לשם מתנה כיון שאחיו לא אמר לו לפרוע. ואם באת לומר דמהאי טעמא מודה רבינו תם והרא\"ש ובעלי שטה זו דפטור. הא נמי ליתא שלא אמרו אלא דוקא במי שעמד וזן את האשה והבנות שאין חיובו כל כך ברור אעפ\"י שהוא חייב במזונות אשתו דאם לא היה זה מפרנס לא היה הבעל חייב שהיתה מצמצמת במזונותיה אם לא היתה מוצאה מי שיפרנסנה וכיון דטעמא משום הכי הוא מה לי קרוב מה לי רחוק בכל גוונא חייב לפרוע לו מה שפרע בעדו לפי שטה זו. אבל אנן לא דיינינן הכי אלא כפשט לשון הירושלמי דגרסינן התם רבה בר ממל הפורע שטר חוב לחבירו שלא מדעתו פלוגתא דחנן וכהנים גדולים. אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא מצי אמר ליה מפייס הוינא ליה ומחיל לי ואע\"ג דהוה גביה משכון. ריב\"ל אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגלתא עד כאן. וכתבה הריא\"ף ז\"ל פרק דייני גזלות והרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ו מהלכות מלוה ולוה. ורוב הפוסקים הסכימו עליה ואפילו היה דוחק אותו דאיכא גילוי דעתא דלא הוה מחיל ליה פטור והכי איתא נמי בירושלמי. הילכך בנדון דידן לא שנא קרוב או רחוק הפורע חובו של חבירו פטור לגמרי ואפילו מלוה בשטר ובמשכון ולקח המשכון כופין אותו ומחזיר המשכון לבעלים. ונראה לי דאפילו בבא לצאת ידי שמים פטור דמתנה הוא דקא יהיב ליה ואפילו יעשה קנוניא עם המלוה יכול הלוה לומר כבר פרעך פלוני במקומי ובשמי וכבר נפטרתי. ולדעת רבינו תם לא ניחא דצריך לומר דגמרא דידן פליג אירושלמי מן הקצה אל הקצה ומשום דלא סבירא לן כותיה לא הארכתי בזה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה בראובן ושמעון שהיה ביניהם עסק ועשו חשבון ונשאר חייב שמעון לראובן סך מעות ובאותו הסך היה ללוי חלק וגבה ראובן משמעון חלק רב מהחוב עד שלא נשאר כי אם י\"ג אלף מייד\"י וכאשר תבע ראובן את שמעון הסך הנשאר הלך שמעון והלשין את ראובן לפני שר המדינה וכראות היהודים כן חילו פני ראובן שלא יתבע עוד אותו חוב ויכתוב לשמעון שטר מחילה בתנאי שלא יוסיף שמעון לחרחר ריב בדבר המלשינות ההוא וכן עשה ראובן. ואחר כך בא ראובן לעשות חשבון עם לוי מאשר גבה משמעון לתת לו חלקו המגיע לו אז ענה לוי מאחר שמחלת לשמעון ומכח מחילתך איני יכול לתבוע חלקי משמעון פרע לי חלקי משלם וראובן אומר לך ותבע חלקך כי לא הייתי מחוייב להסתכן בעבור החלק המגיע לך גם כי המחילה היתה באונס: ",
+            "<b>תשובה </b>דברים פשוטים אני רואה כאן דמה מועיל מחילת ראובן בחלק לוי והרי אין אדם מוחל דבר שאינו שלו וחוזר לוי ותובע חלקו משמעון. ואפילו היה לוי שותף לשמעון אין ללוי על ראובן כלום ממה נפשך אם היה לוי בעיר בשעה שמחל ראובן לשמעון היה לו לבוא ולערער על המחילה וכיון שלא ערער סבר וקביל. ואם לא היה בעיר חוזר ועושה דין עם לוי על חלקו. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל פרק ג' מהלכות שלוחין ושותפין. וכל מה שכתבתי הוא אפילו שלא היה שם אונס כלל אבל היכא דאיכא אונסא כי הכא אפילו ראובן חוזר על שמעון אם ירצה דמחילה באונס לא הויא מחילה דאע\"ג דקיימא לן תליוה וזבין זביניה זביני משום דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה אבל תליוה ומחיל אין מחילתו מחילה דאגב אונסיה גרידא לא גמר ומחיל וכן כתבו הפוסקים ז\"ל ואצ\"ל שחוזר לוי על שמעון ותובע חלקו ואפילו ליכא לאישתלומי מיניה כגון שהוא עני או שהוא אלם או שמת אין ללוי על ראובן כלום. וגדולה מזו אני אומר שאפילו עומד לוי וצווח על ראובן שלא ימחול יכול ראובן לומר איני רוצה להסתכן בשביל מעותיך ולא נקרא זה מציל עצמו בממון חבירו. ולא מבעיא אם גזמו על ראובן באונס גופו אלא אפילו גזמו עליו להפסידו ממון הוי אונס דכיון שנמסר בידם אין מרחמין עליו כל שכן במלכות הזה שמייסרים את האדם מוסר אכזרי בגופו אם אין לו לשלם. הכלל העולה שהדין עם ראובן וחוזר לוי ותובע משמעון חלקו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שכתב דיתיקי וז\"ל אני פלוני רציתי שתהיה צוואה זו קיימת כל זמן שלא אחזור טלטל ומעות שמסרתי לחכם לשם ת\"ת או שימסר הכוונה שיונחו במקום בטוח להרויח על ידי משכונות בטוחים כגון כסף או זהב וכיוצא בהם והריוח ההוא יאכלוהו לומדי תורה שתורתם אומנותם וזרעי וזרע זרעי קודמין לכל זר וכו' הספרים הקדשתים ואסרתים עלי ועל זרעי לעולם במה שלא יהיה בידינו כח ליהנות מהם לא במכר ולא במשכון וכו' ואם ימצא ביד באי כחי שטר מתנת הספרים לקוחה היא בידו שלא מדעתי ואני גוזר עליו שלא יערער על ההקדש אבל יסכים עמו בגזרת חרם חמור וגמור ולא רציתי להורישם לו כי ידעתיו מפזר גדול וכו': ",
+            "<b>תשובה </b>הנה עמדתי על מה שכתבו החכמים יצ\"ו כי העלו דאין ממש בצוואה זו בשני חלקיה והה\"ר שמואל הלוי העלה שהחלק הראשון של הצוואה בטל והשני קיים והביא ראיה מהא דגרסינן בפרק מי שמת אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שי��מר תנו בית זה לפלוני וידור בו או תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו עד כאן. הכא נמי לא שנא וכיון שאמר הריוח ההוא יאכלוהו לומדי תורה לא אמר כלום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומכל מקום הוכיח שכן הדין שהצוואה בטלה שאין לנו לתקן לשון הש\"מ דאע\"ג דגילוי דעתא הוא שרוצה שיהיה הריוח ללומדי תורה גלוי דעתא בש\"מ לאו כלום הוא והביא לשון הרשב\"א ז\"ל שכתב עלה דהא ושמעינן מהכא דלא מתקנינן לישנא דש\"מ אלא דיינינן ליה כבריא דדברי שכיב מרע כמסורין וככתובין דמו אמרו אבל להוסיף על דבריו לא אמרו דאלת\"ה אף אנו נתקן הלשון ונדון המחשבה ונאמר כיון שאמר גלה בדעתו שרוצה שידור בביתו ונתקן דבריו דבית לדירה קאמר וזה נראה לי ברור. וש\"מ דאמר תנו שטר חוב זה לפלוני לא קנה עד שיאמר איהו וכל שעבודא דאית ביה וכו'. וזה לשון נמוקי יוסף אבל לגבי מתנת אחרים אע\"ג דאי לא בעי למימר דקל לפירותיו הא דאמר פירות דקל דברי בטלה נינהו מכל מקום אין לנו אלא מה שהוציא בשפתיו עד כאן. מכל הני משמע דלית מששא בהאי צוואה וכן הסכמת החכמים בחלק הראשון. ואני בעניי אומר כי צוואה זו שרירא וקיימת מכמה טעמי. חדא דהתם לא הוציא הדקל מרשותו אבל הכא הוציא המעות מרשותו ונתן אותם ליד החכם וזכה החכם בגוף ופירות ללומדי תורה אלא שהתנה שלא יחלק להם הקרן אלא הריוח כדי שיהיה לו קיום והויא מתנה על תנאי גוף ופירות ללומדי תורה בתנאי שיהיה הגוף קיים להם ואין בזה תקון לשון כלל שהרי אמר טלטל ומעות שמסרתי לחכם לשם ת\"ת משמע שהם בעצמם מסר לצורך ת\"ת אלא שחוזר ומפרש תנאי הכוונה שיונחו וכו'. וליכא לפרושי דלשם ת\"ת דקאמר שלו או של בניו קאמר דאי משום דידיה הרי הולך למות ואי משום בניו הרי כבר אמר שיהיה זרעו קודם אם כן מה שאמר בתחלה לשם ת\"ת לכל לומדים קאמר. ומה שאמר החכם שאין זה לשון צוואה איני רואה לו טעם שהרי כתב רציתי שתהיה צוואה זו קיימת ובודאי שהוא צוואה אלא שאין הלשון כל כך מדוקדק. עוד איכא טעמא אחרינא דכיון דכתב לבסוף ככל תיקון חז\"ל משמע שעל לשון חז\"ל סמך בלשון המועיל דהיינו דקל לפירות וילמד עליון מתחתון ודכוותה תמצא במרדכי בשם רבינו ברוך עלה דהא דרב נחמן. ותו דבהך דתנו שטר פלוני לפלוני חלוקים על הרשב\"א רוב הפוסקים ומכללם הרמב\"ם ז\"ל וצריכין אנו לתרץ דלא תקשי ההיא דבית לדירה דהתם הבית הוא עיקר והדירה נגררת אחר הבית ואם אתה מתקן הלשון הוי תיקון במה שהוא עיקר ואם כך היתה כוונת הנותן היה מפרש כן בהדיא. אבל בשטר השטר הוא עיקר והשעבוד נגרר אחר השטר וכיון שאמר תנו שטר פלוני לפלוני הרי פירש שנותן מה שהוא עיקר במתנה ונפרש אנחנו שגם השעבוד נתון לו ומ\"מ כתב וכשם שהדירה נקנית בגוף הבית כך ראיית השטר ושעבודו נקנה במלת השטר אלא שבבריא צריך לפרט משום דמילי נינהו וכיון שיש מקום שאתה יכול לתקן דברי שכיב מרע מה שאין כן בבריא הכא נמי נתקן וכל שכן שאמר שיונחו במקום בטוח להרויח והוי כאלו אמר מעות אלו להרויח יהיו ללומדי תורה ויאכלו הריוח והוי ממש כדקל לפירותיו דקנה. ותו כי אלו מסר ראובן הטלטל והמעות והבנתי יפה כוונתו שיהיו מוקדשים ללומדי תורה לענין שיאכלו הריוח ושטר הצוואה לא נכתב לפני. ותו דאיכא מגו דהא לא מסר לי בפני עדים ומגו שהייתי יכול לומר להד\"ה אני נאמן לומר כך צוה לי וליכא למימר דהוי מגו במקום עדים והם עדי הצוואה דמשמע שלא נתן להם אלא הריוח והריוח עדיין לא בא לעולם דהא אין העדים אומרים כן בהדיא אלא אנו מפרשים דבריו שלא הקנה להם אלא הריוח דדילמא אם העדים היו לפנינו היו אומרים דגוף ופירות הקנה להם ואין כאן מגו במקום עדים ויעשה השליש מה שהושלש בידו. ותו דכיון דאמר ללומדי תורה סתמא עניים נינהו ויכול להקנות לעניים דבר שלא בא לעולם. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל פרק כ\"ב מהלכות מכירה דין הקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט שאלו אמר כל שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתננו לצדקה אף עפ\"י שאין מתקדש לפי שאינו בעולם הרי זה חייב לקיים דברו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה והואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים זכו בהם העניים יש גאונים שחולקים וכו'. ואין דעתי נוטה לדברים הללו וכו' וטעם זה נעלם מעיני החכמים הנזכרים. ואעפ\"י שנתברר אצלי שכך היתה כוונת בעל הצוואה ומהראיות אשר כתבתי בטלתי דעתי מפני דעת החכמים כי הם רבים ואני יחיד ועוד כי אני הוא הנפקד והחזרתי הכל ליורשי ראובן. ולענין הקדש הספרים הדבר ברור כי הספרים אשר היו לו בשעת המתנה קנה אותם בנו בעל המתנה ולאו כל כמיניה לומר כי שטר המתנה לקוח הוא בידו ולא חל עליהם ההקדש אבל הספרים אשר קנה אחר המתנה חל עליהם ההקדש אבל ממקום אחר חייב לקיים החרם של אביו לפי שהיה אביו ורבו והיה אדם גדול בדור בחכמה ובמעשה וכן הסכים הר\"ר שמואל הלוי ז\"ל בחלק הזה כאשר כתבתי למעלה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במי שנשבע אי בעינן שם או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>דעתי נוטה לפשרה שעשה הראב\"ד ז\"ל דלענין לחייבו קרבן בעינן שם אבל לעבור אפי' שבועה בלא שם מחייב והכי מוכחן סוגיין ומתני' דריש נדרים. ולענין נדר שהוציאו בלשון שבועה ושבועה שהוציאה בלשון נדר אע\"ג דרוב המפרשים הסכימו דלאו כלום הוא ואיכא פלוגתא בגמרא ירושלמית בה ורבים ס\"ל דלאו כלום הוא מכל מקום הרמב\"ן ומקצת מפרשים ז\"ל אמרו דלא גרע מידות דקי\"ל ידות נדרים כנדרים ובידות שבועות איכא פלוגתא מכל מקום מקצת פוסקים סבירא להו ידות שבועות כשבועות. ואני אומר כי האידנא כבר נהגו כל העולם להוציא הנדר בלשון שבועה והשבועה בלשון נדר ואין מדקדקין כלל וקיימא לן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם הילכך בכל גוונא הוי נדר ואפי' שאר המפרשים ז\"ל יודו בזה לפי שכבר נהגו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על ראובן שקבל עליו לזון את בת אשתו וכך כתב לה וקבל עליו החתן לזון את בתה על שלחנו עד שתנשא הבת כל עוד שהוא נשוי עם אמה ולהשיא אותה מנכסיו לפי כבודו ועתה בא לבית דין עם אשתו לבטל תנאי זה ואמרו לו בית דין שאין האם יכולה להפקיע זכות הבת ומפני זה רוצה לגרשה ולהחזירה סתם כדי לבטל תנאי זה אם יועילו גירושין כאלו לבטל את התנאי: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בפרק הנושא הפקחין היו כותבים [ע\"מ] שאהא זן את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי. וכתב עלה הרשב\"א ז\"ל מסתברא שאם גרשה והחזירה כבר נתבטל תנאו שאין בלשון הזה אלא כל זמן שאת עמי מנשואין אלו. והביא ראיה מהא דתניא בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לו כל זמן ששדה זה בידך מכרה לאחר וחזר ולקחה ממנו אין לו עליו כלום אלמא כל זמן שהוא בידך מקנין ראשון קאמר הכא נמי מנשואין ראשונים קאמר וכתב שכן מצא בירושלמי וכתב דתליא בפלוגתא דרב יהודה ורב הונא דלרב יהודה לכתובה ולתנאיה החזירה לרב הונא לכתובה החזירה ולא לתנאיה ואיתותב רב יהודה הילכך הכא נמי נתבטל התנאי הראשון. כן כתבה הטור וז\"ל סימן קי\"ד וכן אם נתגרשה אפילו חזר ונשאה דכל זמן שאת עמי מאלו הנשואין משמע. ואין לחלק בין לשון כל זמן שאת עמי לכל עוד שהוא נשוי עמה שהרי לא היו הפקחין כותבין כך אלא כדי שאם תמות או תתגרש לא יהיה חייב עדיין לזונה וכי היכי דהאי לישנא לא משמע אלא מנשואין אלו כך כל זמן שהוא נשוי עמה לא משמע אלא מנשואין אלו. אבל מה שיש לדקדק מאחר שבאים שניהם לעשות קנוניא להפקיע זכות הבת אם שומעין להם וקצת היה נראה לומר דלא אמרינן הכי אלא היכא דנתגרשה כלומר שנתגרשה ממילא לסבה אחרת והכי משמע לשון הירושלמי דקאמר מתה אינה עמו נתגרשה אינה עמו. אבל ממקום הראיה דההיא דבן לוי דקתני מכרה לאחר משמע דאפי' מכרה בכל גוונא אפי' לעשות קנוניא להפקיע זכות בן לוי אפילו הכי אין לו עליו כלום והכא נמי לא שנא אעפ\"י שבאים לעשות קנוניא הגרושין פקעו התנאי וטעמא דמלתא כיון שתלו המזונות בכל זמן שהיא נשואה עמו הוא לא רצה להתחייב במה שלא היה חייב אלא על תנאי זה שאם יגרשנה ויחזירנה שיפטר מזה החיוב. וא\"ת מה יועיל התנאי שהרי כל זמן שלא ירצה לזון אותה יגרש את אמה ויחזירנה ונמצא מתבטל התנאי. לא קשיא שאין כל הנשים אכזריות כזו שהיא רוצה להפקיע זכות בתה אבל בשאר נשים הוא מפחד לגרשה שלא תרצה לחזור לו אלא על התנאי הראשון שיזון את בתה ואין אדם מגרש את אשתו על הספק. אבל אין הכי נמי דאי מתרמי מלתא כנדון דידן שעושין קנוניא לא מפני זה ישתנה הדין ואפילו להפקיע איסור אשת איש מצינו כיוצא בזה כל שכן בתנאי שנתחייב בו מדעתו שיכול לסלקו בכל דהו. דכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה מי שגירש את אשתו על מנת שלא תנשא לפלוני ועתה רוצה להתירה לאותו פלוני כיצד יעשה יחזיר ויקדשנה ויפטרנה בגט בלא תנאי. והא הכא דלכתחלה מקדש אותה על מנת לגרשה בדרך תחבולה כדי להתיר איסור אשת איש שיש עליה לאותו פלוני וכל שכן בנדון דידן. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שמת והניח אלמנה ובן ושתי בנות והגיעה אחת מהן לינשא ותובעת פרנסה ולא ידענו אומדן דעתו של אב וצריך לתת לה עישור נכסים היא אומרת לשום כל העזבון שהניח אביה והאלמנה אינה תובעת כתובתה והבן אומר נסלק כתובת האלמנה ואחר כך נשום מה שנשאר ותטול עישור נכסים. יבאר לנו מורנו ענין עישור נכסים ובמה הוא נוהג: ",
+            "<b>תשובה </b>מה שהסכימו עליו רוב הפוסקים אשר אנחנו סומכים עליהם דמה שאמרו לפרנסה שמין באב היינו לפחות לה מעישור נכסים אבל לא ליפות כחה משום דהוי אעבורי אחסנתא וכן לענין שאינה נגבית אלא ממקרקעי כן פסקו רוב הפוסקים אשר אנו רגילין בהם וכיון שאינה נגבית מן המטלטלין כל שכן שאינה נגבית מן החובות ומה שיעלה מעישור מה שימצא לו בקרקעות נוטלת אותו בקרקע ומשכירות הקרקע. ולענין מה ששאלת הדבר ברור יותר מביעתא בכותחא דאין שמין אלא אחר שמנכין כתובת האלמנה שהרי בעלת חוב היא ובכל שעה שתרצה גובה כתובתה ואפי' יש שם מטלטלין וקרקעות אין הבת יכולה לומר תטול האלמנה מטלטלין אני אטול עישור הקרקעות לפי שעיקר שעבוד הכתובה על הקרקעות דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה אלא מתקנת הגאונים הילכך מוקמינן לה אדינא בקרקע ואין הבת נוטלת אלא עישור מה שישאר בקרקעות אחר פרעון הכתובה וב\"ח אם יש עליו חוב. וכל מה שכתבתי הוא נסמך על הכלל דעישור נכסי לא הוי מתנאי כתובה ולא תקנו בה כלום למגבי ממטלטלי אלא ממקרקעי והוי יודע שכתב הרשב\"א ז\"ל דאע\"ג דקיימא לן דאין נותנין לבת עישור נכסי אלא בזמן שהיא באה לינשא היכא דאזלינן בתר אומדן דעת האב מעכשיו אומדין הדעת לפי הנכסים שנשארו ממנו ופוסקין לה בית דין מה שראויה ליטול ונוטלתו בשעת נשואין ע\"כ. וטעמא שמא יתמעטו הנכסים בין מיתת האב לנשואיה ובשעת מיתת האב זכתה בחלקה אלא שתקנו ז\"ל שלא תנתן לה עד שעת נשואיה אלא דק\"ל אם כן בשאין שמין דעת האב נמי אלא שנוטלת עישור נכסי יחשבו כמה יעלה העשור בשעת מיתת האב ולא יתנו לה אלא עד שעת נשואיה שמא יתמעטו הנכסים. ואיפשר לי לומר דעיקר טעמו ז\"ל שמא תשתכח אומדן דעת האב בין מיתה לנשואין ודוקא לפרנסת נשואין אין שמין אלא הקרקעות אבל לפרנסה ממש כלומר למזונות שמין בין קרקעות בין מטלטלין וזנין את הבנות לפי אומדן דעת אביהן וכן אמרו בגמרא רב זן מחיטי דעלייה וכן דעת הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל והמגיד משנה כתב שכן הוא דעת הרמב\"ם ז\"ל. ויש לתת טעם כיון דמזון הבנות מתנאי כתובה מה שאין כן בפרנסה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת למה לא תקנו שהחיינו בספירת העומר: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר דברו בזה הראשונים ז\"ל וכתב הר\"ן בהלכות סוכה וז\"ל וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספור ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר. משמע דהא ביום לא ומשום הכי לא אמרינן ביה זמן עד כאן. ונראה לי בטעמו של דבר דבשלמא אם לא ספר בלילה סופר ביום נמצא זמנה קבוע וכל החמשים יום זמן אחד הוא ומצי לברוכי שהחיינו אבל השתא דאם לא ספר בלילה אינו סופר ביום נמצא דאותו היום אין לו תשלומין וכיצד יברך והגיענו לזמן הזה לספור חמשים והוא לא ספר כל החמשים ומה שחוזר וסופר בלילה של אחריו זמן אחר הוא זה ולא היה אפשר לתקן שיברך שהחיינו בתחלת הספירה ואם ישכח ולא יספור לילה אחרת יחזור ויברך שהחיינו בלילה של אחריה פעם אחרת וכן בכל פעם שישכח יום אחד דהא כולה חדא מצוה היא ואין לברך ב' פעמים על מצוה אחת. ומכל מקום בעיקר השאלה אני אומר שכל מצוה שהיא הכנה למצוה אחרת תקנו שיברך שהחיינו על המצוה העיקרית ופוטר את שתיהן הילכך ספירת העומר היא הכנה לעצרת דכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה וגו'. ועשית חג שבועות לה' אלהיך וכיון שהיא מצוה תלויה באחרת מברך בחג השבועות ועולה לכאן ולכאן ודכוותה אמרינן לגבי עשייית סוכה שהיה צריך לברך שהחיינו בשעת העשייה ואפי' הכי לא מברכינן לה אלא בשעת המצוה שהוא זמן החג ועולה לכאן ולכאן. ותו דאין גמר המצוה עד סוף הספירה ולפיכך אי אפשר לברך שהחיינו בתחלת הספירה שהיא חלק מצוה ולא בסופה שאין מברכין שהחיינו בסוף המצוה. והרשב\"א כתב שאין אומרים שהחיינו על דבר שהוא עגמת נפש. והנראה לע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני איך אני נוהג בנענועים לפי שרבו בו הדעות: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת בבירור דלגבי דינא כיון דאגביה נפק ביה ואין שאלתך אלא לעשות מצוה כתקנה. דע כי אין דעתי נוטה במה שכתב מהר\"ר אליה מזרחי בפירוש דברי האשר\"י אלא במה שכתב הטור שהוא היה בקי בסברת אביו ובמה שהיה רגיל לעשות יותר מזולתו ולקיים רוב הסברות אני מוליך את ראש הלולב לפני ומנענע שם שלשה פעמים ומביא ומנענע ג' פעמים הרי כאן רוח אחת ומהפך פני אל הימין ומוליך הלולב ומנענע שם שלשה פעמים וכן בהובאה הרי שתי רוחות וכן לאחור וכן אל השמאל ואחר כך אני מעלה ומנענע שלשה פעמים ומוריד ומנענע שלשה פעמים ואחר כך אני משפיל ידי כלפי מטה וראש הלולב למעלה ומנענע שלשה פעמים ומביא את הלולב לכנגדי ומנענע שלשה פעמים. ובדין היה להפוך את ראש הלולב למטה כשאר הרוחות אלא שאני חושש שמא אין זה דרך גדילתו והרי כאן שש קצוות ובכל קצה שש נענועים עולים ל\"ו נענועים ואני מוליך את ראש הלולב לכל קצה וקצה ליחד כל קצה וקצה. ותו משום גירא בעינא וכו' וצריך לחבר האתרוג עם הלולב ומוליך ומביא בשתי ידיו ליחד את השם בארבעה אותיותיו וכן מנהג המוסתערב. ויש בזה רמז נפלא כי שלשה נענועים לכל קצה וקצה יעלו י\"ח כנגד חי העולמים כי השלשה נענועים של הובאה אינם בכלל שאינם לצד הקצה וכן בהודו תחלה וסוף וכן באנא ה' הרי ד' פעמים חי עולה ע\"ב והוא שם הממונה על המים ונקרא ע\"ב גשרים שאנו באים בד' מינים הללו לרצות על המים ועל כן אנו מזכירין אני והו שהוא תחלת השם הזה ואמצעיתו מלמטה למעלה ואף עפ\"י שכל שם מהם הוא משלש אותיות מכל מקום עיקר השם הוא שהרי בפסוק אשר יוצא ממנו השם הוא\"ו היא שמושית ועולה אני הו ע\"ב ואם אתה מוליך ומביא מעלה ומוריד לבד לא יעלה בידך חשבון זה ואם תחשוב הולכה והובאה לשתי רוחות וכן עולה ויורד שתי רוחות וכן לימין מוליך ומביא שתי רוחות יעלה החשבון הזה יפה אבל לא יצאת ידי לשון הטור גם כי צריך ליחד כל רוח ורוח בראש הלולב לא בזנבו ואפי' לפי אותה שטה צריך כשמביא את הלולב להוציאו מכנגד גופו כדי שיהא ניכר הצד אבל המנהג הנכון הוא מה שכתבתי לך ומינה לא תזוז שלא קצרה יד ימיננו לשבח למי שהשש קצוות שלו. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בנער שבא מארץ ישראל שאין עושין [יום טוב] אלא יום אחד ונכנס לשרת בבית יהודי אחד ואומר לו לעשות מלאכה ביום טוב שני כגון לרחוץ הבית דאיכא סחיטה שהיא אב מלאכה אם יש בזה איסור או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא ידעתי מקום לשאלה זו שהדבר הוא פרהסיא ואסור לנער בעצמו לעשות מלאכה והמצוה עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. ואפילו שיהיה הדבר בצנעא אסור לעשות מלאכה. וכך העלתי בתשובה אחרת שהמלאכה אסורה אפילו בצנעא. ואם כן הדבר ברור כי שניהם עבדי איסורא הנער עובר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובעל הבית נמי עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. והוי יודע כי העלתי באותה תשובה דבענין אכילת דבר האסור לאלו ומותר לאלו וכגון תרבא (דאימרא) [דאייתרא] בזה יש חילוק בפרהסיא אסור בצנעא מותר אבל לענין עשיית מלאכה הכל אסור. ומ\"מ לדעתך שאתה סובר שיש מלאכה מותרת לבני ארץ ישראל הבאים למצרים לא גרע אמירה לישראל מאמירה לעכו\"ם שהטעם הוא משום גזרה שמא יבא לעשות הוא והכא נמי הרואה את זה מצוה לנערו לעשות מלאכה ביו\"ט שני אתי לזלזולי ביה וליכא למימר דמלתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן דהא שכיח ושכיח דבכל זמן באים למצרים בני ארץ ישראל הילכך ודאי אסור לומר לו לעשות מלאכה. ואם עשה מעצמו ראוי למונעו מזה ומותר להכותו עד שימנע מלעשות מלאכה שכיון שהוא משרתו מוטל עליו להפרישו מאיסורא. וכן כל אדם מוטל עליו להפריש את אשתו ואת בני ביתו מאיסורא וברור הוא. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על לולב ששדרתו ישר ובראשו כפוף לפניו אם הוא כשר או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>תניא לולב כווץ קווץ כפוף סדוק עקום דומה למגל פסול. ופירש כפוף שראשו כפוף כאגמון וראש הלולב הוא ראשי העלין ולא ראש השדרה וכיון שהוא כפוף לפניו אין זה דרך גדילתו שאין העלים נכפפים אלא לאחוריהן לא לפניהם תדע דראשו הוא ראש העלין. דתנן נקטם ראשו פסול והיינו ראש העלה העליון. וכן כתבו המפרשים ויגיד עליו סדוק היינו נמי שנסדק עליונו עד דעביד כי הימניק. וכן אני אומר בעקום שאם נעקמו העלין הנמשכין עם השדרה אע\"פ שהשדרה ישרה פסול. ומה הפרש יש בין עקום לכפוף. עקום היינו שנתעקם כלפי פניו וחזר ונתיישר עד שנראה כמין חטוטרת אבל כפוף הוא שנשאר כפוף ולא חזר ונתיישר. וז\"ל הר\"ן ז\"ל וכן מה שאמרו בברייתא בגמרא לולב הכפוף וסדוק בעלה זה אמר ומשמע דמפסליה בכל דהו לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דאמרינן בגמרא דאפי' כל שהוא פסול בו ע\"כ. ואעפ\"י שיש חולקים על סברא זו יש לסמוך דכל הפסולין פוסלין בעלין הנמשכות עם השדרה. והטור מכשיר [וז\"ל אבל] בעליו כפופין בראשו כמו שדרך [להיות] הרבה לולבין כשר עד כאן ונכון להחמיר כפי הסברא הראשונה. ותו דפשטא דברייתא הכי משמע והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שטוענת על בעלה שהוא משתין מים בתוך המטה ואינו מרגיש כאשר אירע כמה פעמים מתוך חולי קרירות אם כופין אותו להוציא וליתן כתובה כבעל פוליפוס ומלקט צואת כלבים וחבריו או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>כלל גדול מסרו בידינו הראשונים ז\"ל דאין כופין אלא לאותם השנויים במשנתינו. וטעמא רבה איכא שאם אתה אומר זה דומה לזה וזה דומה לזה נמצאו כל הנשים באמתלא כל דהו מפקיעות עצמן מתחת בעליהן. ותו דאין זה דומה לשנויים במשנתנו שזה חולי הוא כשאר החולאים ומתרפא. ותו דמה לה בזה כיון שהוא נעור הרי הוא כשאר בני אדם ישמש עמה ואחר כך כל אחד ישן במטה לבדו אם אינה יכולה לסבול. ובאותה שעה ישמש עמה בקירוב בשר וליכא לא ריח ולא דבר רע. ותו שהרי יכולה לעורר אותו משנתו פעמים בלילה וישתין בחוץ. ותו דאפי' באומרת מאיס עלי הסכימו הראשונים והאחרונים ז\"ל דאין כופין לתת גט וכן נתפשט המנהג בכל גלילות ישראל שלא לפסוק כדעת הרמב\"ם ז\"ל בדין זה שכן הוכיחו בראיות ברורות ואפי' שלא היה מן הדין היה ראוי לתקן ולגדור גדר שלא תהיה אשה נותנת עיניה באחר ומפקעת עצמה מבעלה וכל שכן בזו שהרי אינה מואסת אותו אלא שיש בו חולי זה ויש לו תקנה כדכתיבנא לעיל. ותו דלא עדיף האי מום מנכפה ואין כופין אותו להוציא וכן כתבו משם ראבי\"ה שכתב משם אביו הלכה למעשה וגם לא נכוף אותה להיות עמו כיון שבאה מחמת טענה שאינה יכולה לקבל עד כאן. וכן אני אומר בנדון דידן דאין כופין הבעל להוציא ואין כופין אותה להיות עמו. ותו דאפי' במומר אין כופין אותו להוציא. ותדע מדלא מנה רשע עם אותן שכופין וטעמא טב למיתב טן דו וכו' וכן כתב הר\"ם. כללא דמלתא דאין כופין אלא בעל פוליפוס וחבריו. והוי יודע דבעל פוליפוס וחבריו דכופין הנ\"מ שנולדו בו אחר כך אבל היו בו מומין אלו בתחלה וידעה בהם אין כופין אותו להוציא אפי' שלא מחלה. וכן כתב הרמב\"ם ומה שכתב האיש שנולדו בו מומין אחר שנשא וכו' אבל אם נולד לו ריח הפה וכו'. לאו למעוטי היו בו בתחלה ולא ידעה בהם אלא למעוטי היו בו בתחלה וידעה בהם. וכן אין כופין אותה לשבת עמו כיון שאינה יכולה לקבל. וראיה מדפריך והא תנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה ומלהנות יוציא ויתן כתובה ומתרץ שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמיה. מכאן ראיה דאין כופין אלא במקום שאומרים כופין בהד��א אבל אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם תעבור יקראוך עבריין עכ\"ל הסמ\"ג. סוף דבר איני רואה טעם לכוף לגרש. ולענין הכתובה כיון שהיא אומרת שאינה יכולה לסבול לא גרע ממאיס עלי שלא הפסידה בלאותיה הקיימים ואפי' שהם ברשות הבעל וכל מה שנתן לה אינה נוטלת כלום דאדעתא למשקל ומיפק לא יהיב לה ואפילו שהם ברשותה מפקינן מינה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>במי ששכח והתפלל תפלת יוצר במקום תפלת מוסף אם חוזר או לא כיון דקי\"ל תפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר: ",
+            "<b>תשובה </b>היכא שעדיין תפלת צבור לפניו דאפשר לו לכוין מלה במלה לא תיבעי לך דודאי אין צריך לחזור ולהתפלל אלא שומע מש\"צ ויצא אלא היכא שהיה ביחיד או שלא כיון לתפלת ש\"צ מאי. והדבר ברור שצריך לחזור ולהתפלל דבמאי נפטר מתפלת המוספים כיון שלא הזכיר ענין המוספים דאי משום דהתפלל מה בכך הרי כבר התפלל שחרית ואפ\"ה הצריכוהו ז\"ל להתפלל גם תפלת המוספין. ואע\"ג דקי\"ל דאינו צריך להזכיר פסוקי המוספין מ\"מ ענין המוספין צריך וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים טועה וחוזר גם זה חוזר והלא במלך המשפט מחזירין אותו לדעת רוב הפוסקים אעפ\"י שמזכיר מלך שאומר מלך אוהב צדקה ומשפט. ואפילו הכי כיון שאינו אומר כתיקון רז\"ל המלך המשפט מחזירין אותו חוזר ומתפלל ואעפ\"י שיש מי שאומר שאין צריך לחזור להתפלל שאני התם שכבר הזכיר מלך מיהת אבל בנדון דידן לא הזכיר ענין המוספין כלל וחוזר וכי מפני שהיתה דעתו להתפלל תפלת מוסף ולא התפלל אלא תפלת יוצר משום הכי יפטר. ואע\"ג דאיכא מ\"ד שאם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר שאני התם דאיכא תפלת המנחה לפניו אבל הכא אין תפלת המוספין עד למחר. ואפילו בהא רוב הפוסקים הסכימו דמחזירין אותו. הילכך בנדון דידן איני רואה טעם לפוטרו מתפלת המוספין. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אשה שלא הביאה כלום מבית אביה וכתבו כתובה בסך ידוע ולא פירשו מהו נדוניא ומהו תוספת ומהו עיקר כתובה ואמרה מאיס עלי ותפסה כדי כתובתה. ואומרת הכל הוא נדוניא והכל שלי. והבעל אומר לא הבאת מבית אביך כלום וכל מה שכתוב בכתובה הכל הוא תוספת ואין לך בו כלום: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת שכל לשון שטר שיש בו ב' משמעיות יד בעל השטר על התחתונה. ותו שהדבר מפורסם שלא הביאה מבית אביה כלום וכן היא מודה בזה. וא\"ת הא איכא מגו שיכולה לומר לא לקחתי דבר או החזרתי דהא ליכא עדים וראיה יכולה לומר הכל היה נדוניא. לא קשיא חדא שהרי היא מודה שלא הביאה כלום. וכי תימא לא הביאה כלום אבל תהיה נאמנת לומר נכתב לי בנדוניא. ליתא דהא הוי מגו במקום עדים שהרי העדים מעידים שלא היה הכל נדוניא שהרי כללו תוספת ועיקר ונדוניא בכלל אחד. לפיכך מסתברא לי דשמין כמה ראוי לתת לה מהר כשאר בני משפחתה או משפחת בעלה וכמה ראוי לתת לה סבלונות בזמן שרואה את הכלה כפי כבוד בני משפחתה. וכותבין לה זה בתורת נדוניא והשאר עיקר כתובה ותוספת ולגבי זה תועיל תפיסתה ולא לגבי השאר ואע\"ג דבכל מתנה אמרינן שלא נתן לה על מנת שתטול ותצא הנ\"מ שאר מתנות אבל מתנה שנתן לה כשראה אותה דמי בושתה נוטלת כיון שיש לה טענה שאינה יכולה לסבול אבל אם לא היה לה טענה כלל כל הנותנות חוזרות אפילו אותן שנתן לה כשהראו אותה לו דע\"מ למשקל ומיפק לא יהיב לה. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה בראובן שגירש את אשתו ואחר שעברו שנים א�� שלש חדשים פשר ביניהם אחד מן החכמים וצוה לסופר לכתוב לה כתובה להכניסה בלילה (בעצמה) [זו] ובא אלי הסופר ליטול רשות כמנהג ואמרתי לו לא תכניס אותה לחופה עד שתספור ז' ימים נקיים והיה הדבר זר בעיניהם דכיון דגרושתו היא ורגילה ביה לא חיישינן שמא תבא לידי חימוד ואמרתי להם קל וחומר הדברים השתא ומה אם אשה חדשה שאינה מכרת אותו ואינה מהרהרת בו חיישינן שמא תראה מחמת חמוד זו שהיא רגילה בו ומכרת אותו יפה וזוכרת מעשים שבינה לבינו לא כל שכן שתראה מחמת חמוד. ומ\"ש הגאון גרושה מותר להחזירה ביומה ואפילו לשעתה אין בכך כלום לא איירי בהכי אלא משום דזמן הגט והכתובה בזמן אחד והיינו דקאמר ואפילו לשעתה ואי משום חשש חמוד לא שייך לומר ואפי' לשעתה ומיהו גם אני מודה שאם החזירה קרוב לגירושין בגוונא דליכא חמוד דמחזירה ואינה צריכה להמתין כלל אבל אם עבר זמן כנ\"ד איכא למיחש שמא תראה מחמת חמוד וכ\"ש הוא. ועוד שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. שהרי קטנה שלא הגיעה לראות צריכה למנות ז' ימים נקיים כ\"ש גרושתו וזהו שכתב הרמב\"ם ז\"ל כל בת שתבעוה להנשא אפילו בת קטנה והכי איתא בגמרא בהדיא דאפילו קטנה דגרסינן אמר רבא תבעוה להנשא צריכה לישב ז' ימים נקיים. רבא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר להו ליום פלן נכתוב כתובה איעכב ז' יומי בר מההוא יומא אתא אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה להמתין ז' ימים נקיים אמר ליה אימור דאמר רבא בגדולה דשכיחי בה דמים בקטנה מי אמר אמר ליה בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה גדולה מ\"ט משום דמחמדה קטנה נמי ע\"כ. ומיהו האי איכא לאיסתפוקי אם גירש אותה כדי לקיים שבועתו והוא עתיד להחזירה והיא יודעת בדבר כיון דדעתה עילויה אין כאן תביעה כלל ואינה מחמדת או דילמא לא חלקו רבנן. ומסתבר לי שאם האשה יודעת וממתנת בכל יום שיחזירנה תבועה ועומדת היא ודעתה עילויה ואין כאן תביעה חדשה ואינה מהרהרת בו שתבא לידי חמוד ודומה למי שיש לה פת בסלה אבל אם נתייאשה ממנו ושוב תבעה להנשא דצריכה להמתין ז' נקיים ואין אני רואה להאמין האשה לומר דעתי היה עליו דאם אמרו להאמינה בנדה החמורה משום דחמירא לה ולא משקרא אבל האי חששא קילא לה ואמרה כן וסומכת לומר בדקתי ולא מצאתי דם. ולפיכך אין להאמינה אלא היכא שהדבר נראה לדיין שגירש אותה כדי לאיים עליה או כיוצא באלו הדברים שהענין מורה שרוצה להחזירה והיא ג\"כ יודעת בזה כי האי אינה צריכה. להמתין. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן תבע את אשתו ואמרה לו טמאה אנו ולמחר אמרה לו טהורה. אני ומה שאמרתי לך אמש טמאה מפני שהייתי בכעס אם היא נאמנת או לא. ועיקר השאלה אי סגי באמתלאה כל דהו או דילמא בעינן אמתלאה כההיא דשמואל דאמרה לי אמש לא הות בי חילא שהיא אמתלאה גדולה: ",
+            "<b>תשובה </b>בפרק האשה בעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו. אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת. תנא מיניה ארבעין זימני ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה עד כאן. ופירשו התוס' אם מועיל אמתלאה או לא דכיון דאיכא מיא תיזל ותטבול ולא תועיל ופשיט ליה דאף בזו מועיל אמתלאה והיינו לישנא דקאמר אף בזו. אי נמי איכא לפרושי דכיון דעל עובדא דנפשיה בעי לה שמואל וקאמר ליה רב אף בזו שאמרה לא הוה בי חילא והוה לן למימר אי קושטא קאמרה הוה לה למימר ליה הכי בהדיא וכן אם היה שם אחיה ואחותו אם איתא דקושטא היא הל\"ל הכי בהדיא קמ\"ל דאף בזו האמתלאה נאמנת כל שכן באמתלאה שהיא מתביישת מלומר אותה שהיא נאמנת. ומיהו בעינן שתהיה אמתלאה ניכרת שאין בה שום הערמה אבל אם נראה שיש בה קצת הערמה אינה נאמנת וכן כתבו המפרשים עלה דההיא דשמואל. וא\"ת אמאי בעינן אמתלאה והא קי\"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וגו' וי\"ל הני מילי בתוך כדי דבור. אבל לאחר כדי דבור אינה נאמנת אם לא נתנה אמתלאה לדבריה. הילכך בנדון דידן אם רגילה אשה זו להיות כעסנית או קפדנית שדרכה להיות נמנעת מבעלה מפני כעס וקטטה וקפידא נאמנת ואם לאו אינה נאמנת. כללא דמלתא עיקר הדבר תלוי אם יש באמתלאה צד הערמה כפי מה שנראה לבעלה הרגיל אצלה אינה נאמנת אפילו שתהיה הגדולה שבאמתלאות ואם אין שום צד הערמה באמתלאה אפילו שאמרה מפני כעס או מפני קטטה נאמנת ובעל נפש יפרוש כדעבד שמואל. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ענין מנהג דמשק דאם מתה האשה בלא זרע של קיימא חולקין הירושה אם הקבורה היא על הבעל לבדו או מן האמצע והשאר יחלוקו. ויש מי שרוצה להפליג על המדה ולומר כי גם הרפואה היא מן האמצע: ",
+            "<b>תשובה </b>לכאורה היה נראה שהבעל קוברה מחלקו שהרי תקנו שהבעל קובר את אשתו תחת ירושתה. ומה לי שירש הרבה ומה לי שירש מעט. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא אלא קוברין אותה מן האמצע והשאר חולקין. וטעמא דמלתא כיון דהתקנה היא להפקיע ירושה דאורייתא שהבעל יורש את אשתו. ובתקנה אין מפורש דבר מזה יד התקנה על התחתונה ולא יטלו יורשיה אלא חצי מה דאשתייר בתר קבורתה. וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בכיוצא בזה בתשובה על ענין תקנה שהיה בטוליטולה שאם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה בנים ממנו שיחלקו הוא ובניו הממון או אפילו אין לו בנים ממנה שיחלוק הוא עם יורשיה ונסתפקת בענין שהבעל אומר שיש עליה חובות בשטר ובעל פה ואומר שיש לפורעם מראש הממון והמותר יחלוקו כפי התקנה והאפטרופוס של היורש אומר שאין לפרוע כל החובות אלא שיחלקו כל הממון הנמצא בשעת מיתתה והוא יפרע חובותיו. והשיב ז\"ל יראה לי לפי התקנה שלא יחלוק הבעל עם יורשי האשה אלא ממון שימצא לבעל אחרי שיפרע חובותיו שהוא חייב בין בשטר בין בעל פה כי תקנה זו להפקיע ירושה דאורייתא דאפילו אם יהיו לה נכסים לאשה שאין לבעל כח ורשות בהם ומתה האשה שהבעל יורש אותם ולא בניה. וכ\"ש תקנה זו שתקנו שאפילו הנכסים שהם לבעל שיתנו החצי לבניה שלא ייפו כח חלק יורשי האשה מחלק הנשאר לבעל וכו' אלא ודאי כך היתה עיקר התקנה שעיקר חלוקת הממון יהיה תלוי בשבועת הבעל שישבע כמה יש לו וינכה באותה שבועה כמה הוא חייב במגו דאי בעי למימר אין לי אלא כך וכך ממון והשאר יחלוקו עד כאן. וכן כתב גבי כשמת הבעל ובאת האלמנה לחלוק עם היתומים ויש עליהם חובות פסק שתטול האלמנה חצי הנכסים ומחלק היתומים יפרעו החובות וז\"ל אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח תקנתכם ידי התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מכח דין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה הילכך אמרינן מסתמא כך היתה התקנה שכל הנמצא ברשות המת בשעת מיתה דבר שהגוף היה שלו יחלוקו ולא יפחתו חלק האלמנה בשביל שעבוד שהיה אותו ממון משועבד ועיין בכלל נ\"ו. הא למדת דיד בעל התקנה על התחתונה יהיה מי שיהיה הבעל או האשה. עוד למדת שאעפ\"י שהם יורשים מן התקנה שבועה בעי ואני חוכך בדין זה אלא שכבר הורה זקן. עוד למדת שאם היו קרקעות שאין לומר בהם מגו אינו נאמן לומר כך וכך יש עלי ואפילו מלוה בשטר דדילמא קינוניא הם עושים. אי נמי כגון שהנכסים מופקדים ביד אחרים אין כאן מגו. ומעתה אתה דן ק\"ו לנ\"ד שהרי חצי הנדוניא בנדון דידן הוי ממש כמחצית הנכסים כההיא תקנה שכתב הרב ז\"ל ואם מלוה שבאה ממקום אחר פורעים מן האמצע ואחר כך חולקים כ\"ש בחיוב הקבורה שהוא חיוב המוריש בעצמו שפורעים קבורתה ואחר כך חולקים. וא\"ת אי להך מדמיתה לה אם כן יהיה נאמן לומר כך וכך מלוה יש עלי ויפרעו ואחר כך יחלוקו. הא לא קשיא כלל דהתם כל הנכסים נשתעבדו למלוה אבל בנדון דידן אינו יכול לפרוע חובו מנדונית אשתו וקל להבין. וא\"ת כיון שתקנו קבורתה תחת כתובתה ובעל יורש לבדו כתובתה דהיינו עיקר ותוספת עליו לקוברה שמצינו ביבמה שמתה יורשיה מאביה יורשין בנכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל יורשין כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל חייבים בקבורתה והיינו טעמא משום דיורשין כתובתה והכא נמי לא שנא. לא קשיא דהתם דהללו והללו באים מכח ירושה הדין הוא שמי שיורש כתובתה יקבור אותה אבל הכא דיורשיה באים מכח התקנה מאן לימא לן שלא היתה התקנה שמה שישאר אחר קבורתה יחלוקו וכיון שאין שם ראיה יד התקנה על התחתונה וכדכתיבנא. והרי דין זה מסכים על הסברא שיחלוקו מה שנשאר מהנכסים אחר קבורתה אבל רפואתה לא אמרה אדם מעולם לא שנא רפואה שיש לה קצבה או שאין לה קצבה הכל מן הבעל ואין פוחתין ליורשים מצד רפואה כלום ולא מבעיא אם היה החולי ארוך או אפילו קצר שהיה יכול לומר לו הרי כתובתך לכי רפאי את עצמיך אעפ\"י שאין ראוי לעשות כן כמו שכתבו הפוסקים ז\"ל. מכל מקום מן הדין אם עשה כן מה שעשה עשוי אבל כיון דלא אמר כן בחייה לא יוכל לומר כן אחר מיתתה כיון שכבר זכו יורשיה בחלקם מכח התקנה ואפילו הוציא עליה הוצאה מרובה ואומר טלי כתובתה ונדוניתה ותנו לי הוצאתי אין שומעין לו שכבר מחל. והנראה לעניות דעתי כתבתי. ",
+            "<b>עוד </b>יש ללמוד שאם הבעל מכר מנכסי נדוניתה בחייה שאין מחייבין אותו לפרוע החצי. שכיון שאין מפורש בלשון התקנה אם מאי דאשתייר מנדונייתה משמע מה שנשאר ממש אחר מה שמכר הבעל או מה שנשאר אחר מה שנאבד או אחר מה שבלה נאמר יד בעל התקנה על התחתונה ואין לו אלא חצי מה שנשאר ממש. והוי יודע שאין הדברים אמורים אלא בזמן שמכר מתוך עוני ואכלם אבל אם מכרם כדי להסתחר בהם ולהחזירם ומתה מנכין לו מחלקו מה שלקח ושפיר נקרא זה מאי דאשתייר. ולא מיבעיא היכא דמחלה בחייה דפשיטא דיכולה למחול אלא אפילו היכא דלא מחלה או היכא דמצית אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי אין ליורשיה אלא חצי מה שנשאר וכן נהגו. והוי יודע שאינה יכולה לסלק ירושה זו מיורשיה ולתת אותה לבעלה אחר מותה שאם אתה אומר כן תתבטל התקנה וכן כתב הרא\"ש בתשובה כלל נ\"ו ואע\"ג דיכולה למחול אינה יכולה להוריש דמחילה מחיים לא שכיחא כולי האי ולא חששו לה בעלי התקנה אבל ירושה שכיחא וחשו לה ועיין בתשובת הרא\"ש ז\"ל. אבל אם נכתבה הכתובה והנדוניא מעות בעין בזה ודאי צריך ליתן ליורשיה חצי הנדוניא במעות שאם לא כן נתבטלה התקנה לגמרי. ומה שיש להסתפק הוא אם בשעה שמתה היה עני ממש ולא נשאר דבר לא משלו ולא ממה שהכניסה אם ישאר חצי המעות של הנדוניא חוב עליו כשאר החובות או לא. ומסתברא לי שאין עליו חוב כיון שבשעת מיתתה לא נשאר דבר שירשו יורשיה ומלשון התקנה נלמוד חצי מה. דאשתייר והרי לא נשאר דבר והבו דלא לוסיף עלה שהרי מד\"ת הבעל יורש ואומדן דעתא הוא שלא נתקנה תקנה זו אלא כדי שלא יתקיים ביורשים שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו וכן כתוב ממש בתקנת טוליטולה. הילכך כיון שאין כאן שור טבוח שיאכלו ממנו שהרי הכל נאבד בעודה בחיים אין ליורשיה עליו כלום הרי מלשון התקנה משמע כן וגם הסברא מסכמת לזה וחזר הדבר לדין תורה. ועל מה שכתב הרא\"ש ז\"ל שמשביעין את הבעל ק\"ל בשלמא אם מודה במקצת דין הוא שיתחייב שבועה אבל אם כופר בכל או באומר הילך אינו חייב שבועה אלא מתקנתא דרב נחמן ואמרינן עלה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן. וי\"ל דבשלמא גבי חשוד על השבועה אמרינן הכי שלא ישבע שכנגדו ויטול דשבועת היסת תקנתא היא ושכנגדו נשבע ונוטל נמי תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן שאני התם דלא שבקת חיי לכל חשוד שכל אחד יטעון עליו במה שירצה והוא כופר ואינו יכול לישבע ושכנגדו ישבע ויטול ונמצאו אוכלים כל יגיעו. אבל בנדון דידן לא שייך האי טעמא. ותו דהכא תנאי שבממון הוא ותנאו קיים ולא מכח התקנה באין לירש אלא מכח התנאי והתקנה היתה שיכתבו תנאי זה בכל הכתובות תדע שהרי במקום שאין תקנה זו נוהגת אם רצה אחד לכתוב תנאי זה תנאו קיים וגובין היורשים מכח תנאי זה. וא\"ת אם כן מה הועילה התקנה הועילה שאם לא כתב תנאי בהדיא כיון שפשטה תקנה זו באותו מקום כל הנושא אשה על דעת תקנת המקום הוא נושא עד שיפרש בהדיא והירושה כדין תורה וכן נהגו במקצת כתובות לכתוב בהדיא לאפוקי מהתקנה וכן ראיתי קצת שכותבין ואם תמות בלא זרע של קיימא שיתן הבעל ליורשיה כך וכך. וזה מורה שהתקנה היא שיחלקו מה שנשאר בשעת מיתה בין מעט בין הרבה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנפל לו יבמה והוא זקן והיא זקנה ולא חלץ ולא יבם ונפל ביניהם מחלוקת על ענין כתובתה ונתפשרו ונתן לה קצת נכסים מנכסי אחיו שתעלה בהם לארץ ישראל ולקח הוא השאר וכתבו ביניהן שטר מחילה בכל חיזוקי סופר ואחר כך מתה האשה והוא תובע שרוצה לירש אותה כדין יבמה שמתה שהרי לא חלץ לה ויורשיה מצד משפחתה אומרים כבר נסתלקת ממנה על ידי מחילה ושוב אין לך זכות בנכסיה ומה שלא חלצת לה היא מפני שהיתה זקנה גם כי היה היבם במקום אחר ונתפשר עמה ע\"י שלוחו. ויש מי שרצה לדון שהדין עם יורשיה ורצית לדעת דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>לא ידעתי מה תועיל המחילה לענין הירושה שהרי. המחילה אינה מועילה אלא לשעבר אבל [לא] לענין ירושה הגע עצמך כי ב' אחים או אב ובנו היה ביניהם דין ודברים ונכתב ביניהם שטר מחילה האם נאמר בכיוצא בזה שלא ירש את אחיו או את אביו עם שאר אחיו מפני המחילה אף הכא לא שנא. וגדולה מזו אני אומר דאפילו כתוב במחילה שמסתלק מירושתה אינו מועיל כלום ויורש מה שראוי לו לירש דהיינו כל כתובתה עיקר ותוספת וחצי נכסי צאן ברזל שהרי ירושת היבמה כדין ירושת האשה ולגבי ירושת האשה קיימא לן דהמתנה עם אשתו שלא יירשנה לא אמר כלום דכיון שהירושה היא ראויה לו אם תמות עתה הוה ליה כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום אפילו קנו מידו וכן כתבו הריא\"ף והרמב\"ם והרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל. ואע\"ג דפליגי ר\"י ורשב\"ג במשנה דרבי יהודה אית ליה תנאי שבממון תנאו קיים ורשב\"ג אית ליה כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בשלמא למאן דפסק כרשב\"ג ניחא אבל למאן דפסק כר' יהודה מאי איכא למימר והכי איתא בהדיא בירושלמי אילין דכתבין אי מיתת בלא בנין תהדר כל מה דעיילא לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים עד כאן. והביאו הריא\"ף ז\"ל בהלכות וכן הכריעו הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל דהלכתא כרבי יהודה כדעת הרמב\"ם לפסוק כר\"י. אבל התוס' וראבי\"ה וראב\"ן ופוסקים אחרים פסקו כרשב\"ג. הא לא קשיא כלל דעד כאן לא פליגי אלא בכותב לה ועודה ארוסה וכדאמר רב כהנא נחלה הבאה לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה אבל משנשאת אין תנאו מועיל כלל וכדכתיבנא ואפי' קנו מידו. וזה התנאי שכתוב בירושלמי הוא שכותבין בכתובה בשעת כניסה לחופה קודם שזכה בירושתה אבל משנשאת אינו מתנה עליה כלל. ואעפ\"י שנמצא להרמב\"ם ז\"ל בתשובה שדין המשנה והירושלמי מיירי במתנה עמה אחר נשואין ואף מה שכתוב בהלכות שהתנאי קיים במתנה עמה אחר נשואין איירי והוא חולק על זה וסובר שכל אחר נשואין ודאי תנאו בטל שכל תנאי בירושה בטל אבל בארוסה תנאו קיים עד כאן בתשובה. מ\"מ כיון שבדין הוא מסכים למה שהוא אמת דלאחר נשואין לאו כלום הוא לא נחוש למה שהבין הוא ז\"ל בדברי הירושלמי ונאמר אנחנו דברי המשנה והירושלמי וההלכות הם בכותב לה ועודה ארוסה כדי שיהיו מוסכמים אל הדין וזהו דעת הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל לפרש דברי ההלכות בארוסה מכל מקום לגבי הדין אין ביניהם מחלוקת דהכותב לאשתו אחר שנשאה שלא יירשנה לא אמר כלום ואם מתה יורש אותה. וכל שכן לדברי הפוסקים הלכה כרשב\"ג דאפילו כתב לה ועודה ארוסה לא אמר כלום. וא\"ת היכי איפשר לפסוק דלא כרשב\"ג והא קי\"ל כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה והם הלכות שנחלק בהם רשב\"ג ולא קי\"ל כותיה אבל בשאר דוכתי קי\"ל כותיה. הא לא קשיא דהא א\"ר יוחנן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ. כללא דמלתא לנדון דידן כי המחילה אינה כלום לענין הירושה ואפילו כתוב בה קנין ואפילו כתוב בהדיא שלא יירשנה אלא יורש כל מה שראוי לו לירש כדין שאר היבמות ומינה לא תיזוז. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא. "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני יבמה שתפסה מטלטלין למזונותיה אם מוציאין מידה או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>לא ידעתי מקום לשאלה זו דאם תפסה לצורך שלשה חדשים פשיטא מה שתפסה תפסה ומאי שנא משאר אלמנות. ואם לצורך אחר ג' חדשים אם מייבם הרי היא אשתו לכל דבר והכל לבעל ואם חלץ לה כבר אין לה מזונות לא מבעל ולא מיבם. ואם אינה רוצה להתייבם דנין אותה כדין מורדת וכן כתבו הפוסקים וכיון דלית לה מזוני ודאי דמוציאין מידה. ואם אינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם כופין אותו. ואם היא אינה תובעת שיכופו אותו פשיטא דאית לה מזוני ואין מוציאין מידה שהרי אומרת לו או חלוץ או ייבם. הילכך איני רואה מקום עיון עד שתפרש דבריך: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי בשטר שכתוב בו אנו עדים חתומי מטה מעידים שלוה פלוני הכהן כך וכך. אם מעלין מאותו שטר לנשיאות כפים ולאכול בתרומה בזמן הזה ולקרוא בתורה ראשון ושלא יטמא למתים ושלא ישא חללה וגרושה הכלל לכל ענייני כהונה הנוהגים בזמן: ",
+            "<b>תשובה </b>עדות גמורה היא זו להעלות ליוחסין דגרסינן בפרק האשה שנתארמלה איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין ואמרינן היכי דמי אילימא דכתיב ביה אני פלוני כהן חתמתי עד מאן קא מסהיד עליה לא צריכא דכתב אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי סהדי מאי אמנה דשטר קא מסהדי או דילמא אכולה מילתא קא מסהדי רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין ועד כאן לא פליגי אלא דכתב איהו גופיה אני פלוני כהן לויתי אבל אם כתבו העדים פלוני כהן לוה מפלוני פשיטא דאכולא מלתא קא מסהדי ובהא לא קמיבעיא להו. וא\"ת בהאי נמי קמיבעיא אלא רבותא קא בעי דאפילו בכי האי גונא איכא למימר אכולא מלתא קא מסהדי ולאשמעינן דאפילו בהא מעלין אבל למאן דאמר אין מעלין לעולם אימא לך דאפילו דכתבי סהדי בשמא דנפשייהו אין מעלין. הא ליתא דאי בכל השטרות קא מיבעיא מאי קא בעי גמרא היכי דמי הא משמע שפיר בכל סתם שטרות שכותבים הסופרים מעצמם אלא ודאי מדקאמר היכי דמי משמע דפשיט ליה דבכל השטרות לא קא מיבעיא דפשיטא דמעלין אלא כשהוא כתוב משם הכהן בעצמו והיינו דקא בעי היכי דמי. ותו דלא גרע האי סהדותא מעדים המסיחים לפי תומם דקי\"ל דמעלין ליוחסין על פיהם. וא\"ת כיון דסהדי אכולא מלתא מסהדי הרי שכתוב בשטר אנו מעידין שמכר פלוני לפלוני שדה שהמצר שלו הוא סמוך לשדה ראובן שתהיה עדות זו לראובן שהשדה שלו אם יצאו עליו עסיקין כתב הריטב\"א בשם רבו הרא\"ה ז\"ל דודאי מדינא הוא אלא דאתינן עלה מטעמא דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם בעדות ממון אבל ליוחסין אפילו מסיחין לפי תומם נאמנין ולפיכך בכה\"ג נמי נאמנין. ולי נראה לתרץ דבשלמא גבי שדה אינם נאמנים דזימנין דהוי אריס או שכיר או מקבל והוא עומד תמיד בשדה אמרו שהמצר שלו בצד שדה ראובן שרואים שמשתמש בו תמיד ולפיכך אין עדותן ראיה שהיא שלו דלא רמיא עלייהו השתא. אבל גבי כהן אין קורין לשום אדם כהן אלא אם כן רואים אותו עושה ענייני כהונה ולפיכך נאמנין ומעלין אותו ליוחסין על פי עדות זה וכל שכן לשאר דברים כולם. והוי יודע דלנשיאות כפים עד אחד נאמן משום דלאו מידי יהבינן ומלתא דפרהסיא ואלולי דקושטא הוא לא מחציף כולי האי. וכן לתרומה דרבנן בזמן הזה ואפי' במסיח לפי תומו כי אין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין ולא מנשיאות כפים אבל לתרומה דאורייתא וליוחסין בעינן תרתי ואפי' מסיחין לפי תומם סגי. אי נמי דכתבו בשטר פלוני הכהן לוה מפלוני מנה וכדכתיבנא לעיל. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>(רסט) </b>שאלה שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי במי שהחליף כלים העומדים לסחורה אם יש להם אונאה או לא. שמלשון הרב ז\"ל נראה שכתב בלשון רבים המחליף כלים משמע דאפילו עומדים לסחורה אין להם אונאה או דילמא כיון דטעמא הוי משום (ש\"ה) [שזה] רוצה במחט יותר משריין לא שייך אלא בבעלי בתים אבל בכלים העומדים לסחורה לא שייך האי טעמא וכי יש לומר שזה רוצה באלף מחטין למוכרם יותר מאלף שריונים אין זה מסכים אל הדעת: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת כי הראב\"ד ז\"ל ורוב המפרשים סוברים כי אפילו בחליפין יש אונאה שכתב בהשגות אמר אברהם לא ידעתי מנין לו ואולי טעה בירושלמי בפרק הזהב תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה לו וכו' אמר רבי יוחנן לא שנו אלא חמור בפרה וכו' אבל צבור וצבור וכו' לא קנה. ונראה לו כמו שחלקו בין חמור לפרה לצבור פירות בצבור פירות לענין קנייה כך חלקו לענין אונאה. ואין זה מחוור דלענין קנייה אלו בתורת חליפין נתן לא קנה דס\"ל פירות לא עבדי חליפין ואי לא קנה אונאה היכן היא ואי בתורת מכר ומקפיד על דמיהן אפילו בפרה קנו ומחזירין אונאה דהא מכור לי קאמר עד כאן. והרמב\"ן ז\"ל מטיל פשרה שחליפין ומקפיד עליהם יש להם אונאה אבל חליפין ואין מקפיד עליהם אין להם אונאה. וכן במחליף כלי בכלי וראה אותו יש לו אונאה ולא אמרו אין לו אונאה אלא במי שניכר שאינו מקפיד כגון מכור לי באלו אבל בכל חליפין דעלמא ��ש לו אונאה עד כאן. הרי אתה רואה בעיניך כי דין זה חדוש הוא לא הוזכר בהדיא לא בגמרא ולא בירושלמי אלא שלמדה הרב ז\"ל מההיא דרבי יוחנן לא שנו אלא חמור בפרה וכו' מפני שהוא ז\"ל מפרש הירושלמי בשיש בו אונאה אבל באין בו אונאה אפי' פירות בפירות קנה דחליפין כהנך אפילו בפירות נינהו כמו שכתב בפרק ה'. ואעפ\"י שהירושלמי פשטו אינו כיש בו אונאה אפשר דאנן דקי\"ל לפי סברתו דחליפין כי הנך דאיתנהו אפילו בפירות לענין אונאה יש חילוק בין כלים לפירות כמו שהיו מחלקים בירושלמי לענון קנייה והטעם שכלי מתקיים יותר מפירות. ומתוך דבריו אתה למד דבכלים אפילו מקפיד אין לו אונאה שהרי הזכיר בפירות שומא וזהו שמקפיד עליהם ונראה שכיוצא בו בכלים אין לו אונאה את זה כתב בעל מגיד משנה לתקן דברי הרב. ועוד אני למד מדברי הרב ז\"ל דאפי' בטול מקח ביותר משתות אין להם אונאה שהרי כתב אפי' מחט בשריון והדבר ידוע שהשריון שוה כמה אלפי אלפים מחטין. עוד יש ללמוד כי אפי' על ידי מום אין החליפין מתבטלין שהרי מחט בשריון אין לך מום גדול מזה דבעלמא המקח בטל ואפי' הכי בחליפין אינו בטל הוא הדין לבטול על ידי מום דאין להם דכיון דטעמא הוי משום שזה רוצה במחט יותר מן השריון הרי הוא רוצה בו אפי' במומו הא לענין עיקר הדין ג' מחלוקות. לדעת הראב\"ד יש אונאה בכל חליפין אפילו כלים אפי' בהמה אפי' אינו מקפיד עליהם ולא ראה את הכלי אלא אמר לו תחליף טלה בחמור והוא לא ראה אותו יש לו אונאה ובטול מקח ומום. לדעת הרמב\"ם ז\"ל כלי בכלי או בהמה בבהמה אפי' מקפיד עליהם כגון ששמו אותם אפי' הכי אין להם אונאה ולא בטול מקח ואפי' על ידי מום. ולדעת הרמב\"ן ז\"ל אם הקפיד עליהם או אפי' ראה אותו הכלי שהחליף הרי איכא קפידא ויש לו אונאה ואם אמר לו החלף לי באלו אין להם אונאה. והמחוור שבפסקים אעפ\"י שאיני כדאי לזה אומר חליפין כלים בכלים או בהמה בבהמה ושמו אותם במעות שזה שוה כך וזה שוה כך יש להם אונאה אבל אם לא שמו אותם אעפ\"י שראה את הכלי או את הבהמה אין להם אונאה שזה שראה אותה אינו כדי לשום אותה ולעשותה דמים דאם כן הוה ליה לשום אותה בהדיא אלא לראות אם היא טובה וראויה לו או לא. ולענין שאלתנו כלים או בהמות העומדות לסחורה יש להם אונאה אפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל חדא דהבו דלא לוסיף עלה כנגד בעלי המחלוקות ועוד שדין זה מחודש הוא שאינו מפורש בגמרא שלנו ולא בירושלמי בהדיא ותפסת מועט תפסת. ותו דבשלמא אי איירי בבעלי בתים המחליפים כלי בכלי היינו דשתיק מינה גמרא דידן דמלתא דלא שכיח כולי האי הוא. אבל אי איירי אפילו בכלים ובהמות העומדות לסחורה ישכח ושכיח ומעשים בכל יום בהכי ואמאי שתיק מינה גמרא דידן וגם הירושלמי לא הזכיר אותו בהדיא. ותו מהטעם שכתב הרב ז\"ל שזה רוצה במחט יותר מבשריון שזה צריך לתפור חלוקו וצריך למחט לתועלתו לפי שעתו אבל שריין לא צריך ליה שאין שם מלחמה וגם לא איש מלחמות הוא. וכן המחליף טלה בסוס הוא צריך לאכול בשר והאי טעמא ודאי לא שייך אלא בבעלי בתים אבל בסוחרים שיש לו כמה שריונים למכור איך יעלה על הדעת שיחליפם בכמותם מחטים ולא יהיה לו אונאה. וכן מי שיש לו כמה בגדי משי למכור וירצה להחליפן בבגדי צמר ולא יהיה לו אונאה והלא אם ימכרם במדינה או יוליכם למדינה לעולם ידו על התחתונה הילכך אפי' שהרב היה אומר כן בפירוש לא היה לנו לסמוך עליו בזה אלא על הפוסקים האחרים כיון שהוא כנגד השכל והסברא כל שכן שהרב ז\"ל לא אמרה אלא בבעלי בתים. והאי דנקט המחליף כלים בכלים לאשמועינן שאפילו אם הם רבים כיון דבעלי בתים נינהו ואין מקפידין אין להם אונאה. והוי יודע שהמחליף כלים בפירות או בסחורה אחרת אעפ\"י שאין לבעל הכלי אונאה לפי שהוא צריך לאותו הכלי לבעל הפירות יש אונאה שאם נתאנה בעל הפירות יחזור שהרי אומר לך לא בשביל שבעל הכלי אין לו אונאה אני אפסיד את דיני כנ\"ל. ומכל מקום נראה לי שאם יש מום בשריון או במחט חוזר דמצי למימר כלי שלם הייתי צריך: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>המוכר לחבירו כסף או זהב כדי לזקק אותו ונמצא חסר יותר משתות אם יוכל לחזור על המוכר כיון שאין ניכר המום אלא מחמת ההתכה דומיא להא דכתב הרמב\"ם ז\"ל פי\"ו מהל' מכירה קנה בגד לעשות ממנו חלוק ואח\"כ נודע המום מחמת הקריעה מחזיר לו הקרעים. אף הכא נמי מחזיר לו הכסף או הזהב מותך ומזוקק כמות שהוא: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שלא נקרא מום אלא הדבר שאינו רגיל להיות באותו החפץ הנמכר אבל הדבר הרגיל אינו נקרא מום והרי הזהב רגיל להיות בו כסף שהרי הזהב בברייתו ממש ממקום מוצאו יש בו כסף וכן הכסף רגיל להיות בו נחשת ועופרת וזה נראה לעין. הילכך לא נקרא זה מום כלל ואפי' לדעתך שאתה אומר שזה נקרא מום אין לו על המוכר כלום שהרי זה המום מכר לו שהרי מכר בפחות מפני התערובת שבו ואם נמצא בו יותר תערובות ממה ששיערו בו חזר הדין לדין אונאה ואין כאן מום כלל. ותו שהמום תלוי במנהג המדינה והכסף בתוך הזהב או נחשת בתוך הכסף אינו מום לפי מנהג המדינה. וא\"ת יבא עליו מטעם ביטול מקח. כמה תשובות בדבר חדא שהרי שהה יותר מכדי שיראה לתגר וקרובו ואפי' מכר לו שוה ק' בר' אין לו עליו כלום. ותו כיון שלא הראה אותו והתיכו סבר וקביל. ותו כיון ששינה בו יכול לומר לו אם מתבטל המקח תחזיר לי הדבר כמו שהיה ואם יאמר לו אני אחזור לתוכו התערובות שהיו בו יכול לומר אני מפסיד מאי דביני ביני. ותו דאגב דסובר להרויח שיהיה בו יותר ממה ששיערו גמר וקונה לגמרי אעפ\"י שיפסיד ודמיא למשחק בקוביא דהסכימו רוב המפרשים דקנה. וכל שכן דבזהב ובכסף איכא טעמא רבה דדילמא האש אכל בו יותר מדאי וכן מעשים בכל יום. גם כי אין כל האומנין שוים וכל שכן אם יש חשש גנבה הילכך אין לקונה על המוכר כלום. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלתי ממני אודיעך דעתי במעשה שהיה בראובן שיצא ללכת לכפרים ולא חזר ונשארה אשתו עגונה בחזקת אשת איש כי לא נודע מה היה לו ואחר זמן בא ירבעם שהיה חשוד עמה וקדשה ובא הדבר לפני אחד מן החכמים וכפה אותו להוציאה בגט מפני שהיה חשוד עמה בחיי בעלה והאשה היתה במקום אחר ושלח לה את הגט למקום שהיתה שם וחכם שכנגדו אמר לו בשעת המעשה עד שאתה חושש לזה יש לך לחוש שהיא אשת איש גמורה ואין להוציאה בגט השיב לו החכם המגרש סוף סוף ספק הוא וצריכה גט מספק גם בזה הגט לא הפסדנו ואעפ\"י כן עשה מעשה ושלח את הגט ושאלת ממני אם עשה כהוגן או לא [ואם] (ו)לא עשה כהוגן מאי תקנתיה ואם החכם ראוי לעונש או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>החכם הזה אשר כפה את ירבעם לגרש בגט לא טוב עשה בתוך עמיו שמרבה בהם ממזרים לתת חרב ביד האשה להרוג את עצמה דאזלה ומנסבא בהאי גטא דאמרי אלולי דקים להו לרבנן דמית בעלה לא היו נותנים בידה גט להנשא בו. וכ\"ת דמכריזין עלה דהאי גטא שבידה אינו להתירה להנשא אלא להפרישה מירבעם הרי החכם המגרש לא נתן לבו גם לזאת ושלח לה הגט סתם ומי יודע אם לעת כזאת כבר נשאת. ותו דאיכא דשמע בגט ולא שמע בהכרזה כדאיתא ביבמות. גם מה שאמר החכם דסוף סוף מידי ספיקא לא נפקא טעותא הוא דלא אמרינן ספיקא הוי אלא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכיוצא בו אבל בנדון דידן לא בא שום עדות להתירה אלא אדרבא בא עדות לאוסרה שאמרו שבעלה הלך למדינת הים. הילכך בחזקת אשת איש עומדת דאלת\"ה כל נשותינו בשעה שאנו יוצאים מאצלן הם עומדות בספק וזה לא אמרו אדם מעולם וכיון שכן לא היה ראוי לגרש בגט אלא להפרישה בלא גט דאשכחן כי האי הפרשה בכמה דוכתי בלא גט וחד מינייהו גבי סוטה דוק ותשכח. וקדושי ירבעם מתלא תלוי וקיימי אם יבואו עדים שמת בעלה קודם הקדושין חלו הקדושין למפרע ואם לא יבואו עדים או שיבואו עדים שמת אחר הקדושין אין הקדושין כלום דאין קדושין באשת איש. וא\"ת אם לא יגרש ירבעם דילמא ילך גם הוא למדינת הים והיום או למחר יבואו עדים שמת בעלה קודם קידושי ירבעם תשאר עגונה מכח קדושי ירבעם ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. הא לא קשיא כלל דהיא נתנה אצבע בין שיניה לקבל קדושין בעודה בחזקת אשת איש היא עשתה שלא כהוגן ואנן ניקום ונעביד לה תקנתא דנפיק מינה חורבא וכדכתיבנא. ולענין אם יש לה תקנתא כל מאי דאיפשר לתקוני מתקנינן משדרינן ונסבינן גטא מידה ומכריזינן עלה בכל הגלילות דאתתא פלוניתא אסירא להנשא עד שתביא עדות שמת בעלה פלוני. ולענין אם הוא ראוי לעונש ראוי וראוי הוא כי רבים חללים הפילה וכל שכן אחר התראה וזה יורה אשר לבו גס בהוראה ואינו מעיין בספרים בשעת מעשה ולא שואל את פי מי שגדול ממנו וצריך לכוף אותו שלא יהיה לו עסק בדיני גטין וקדושין מאחר שאינו בקי בהם ואי לא ציית לממחי ליה בסילוא דלא מבע דמא. והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי באלמנה שתפסה מטלטלין יותר מכדי כתובתה למזונות אי משבעינן לה השתא לדעת הרמב\"ם זכרונו לברכה אז משביעינן אותה כשתתבע מזונות יותר כדעת שאר המפרשים: ",
+            "<b>תשובה </b>יראה לי שדעת הרמב\"ם ז\"ל שאין משביעין אותה אלא כשתבוא לתבוע מזונות יותר אז משביעין אותה שלא נשאר בידה ממה שתפסה ולא נתנה ולא בזבזה ממנו כלום. ודייקינן לה ממה שכתב הרב ז\"ל פרק י\"ח מהלכות אישות אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהם וכו'. ובזו הבבא לא הזכיר השבועה כלל ואחר שכתב דינין אחרים כתב וזה לשונו. אלמנה שבאתה לבית דין לתבוע מזונות משמע שבאת לתבוע מזונות ולא משמע שבאת לפסוק לה ממה שבידה. ועוד כתב ורבותי הורו שאין לה מזונות מבית דין עד שתשבע שהרי זו באה להפרע מנכסי יתומים ואי איתא מה לו להזכיר מבית דין אלא ודאי משמע שאין לה לישבע אלא כשהיא תובעת מב\"ד. ועוד כיון שהיא תפסה בחיי בעלה אין זו נפרעת מנכסי יתומים אלא ממה שבידה הילכך לא תשבע אלא בזמן שכלה מה שבידה ותובעת יותר והשתא דעתו מסכמת לדעת שאר הפוסקים ולא כמו שעלה על דעת אחרים לומר שהרמב\"ם ז\"ל חלוק על שאר הפוסקים ופשוט הוא. הנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שבא ממדינת הים ובידו גט כתוב וחתום כהלכתו אם יכול למוסרו לאשתו הוא בעצמו בלא שליח דגט הנמסר ע\"י שליח קלא אית ליה ומדכר דכירי ואפילו שיהיה זמנו קודם לנתינתו ליכא למיחש למידי אבל גט הנמסר מיד הבעל לית ליה קלא. או דילמא כל הגטין הבאים ממדינת הים אית להו קלא: ",
+            "<b>תשובה </b>שמעתי שאחד מן החכמים גמר אומר שצריך למוסרו לה ע\"י שליח ותלה עצמו במה שכתב רבינו יעקב בשם ר\"י וז\"ל ופירש ר\"י דכל גט שלא נמסר ביום הנתינה אין תקנה להכשירו אלא על ידי שליח שימסרנו לה ע\"י שליח דבהכי אית ליה קלא דאמרינן גטין הבאים ממדינת הים אית להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח ולביאתו ומידע ידעי אינשי זמן המסירה הה\"נ בגט שנכתב קודם שנמסר אעפ\"י שאם היה מוסרו מידו לידה היה פסול משום דאתיא למטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב כשנתנו לשליח ליתנו לה אית ליה קלא ולא נפיק מיניה חורבא ואין נראה כן מדברי הרמב\"ם ז\"ל שכתב הרי שאמר לשנים וכו' ואדוני אבי הרא\"ש ז\"ל כתב דברי ר\"י לפסק הלכה ע\"כ. ורצה ללמוד מזה הלשון דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אפילו שבא ביד הבעל ממדינת הים אין לו תקנה אלא על ידי שליח כדי שיהיה קול. ולדידי לא איריא דהתם איירי בגט הנכתב במדינה בעצמה ובא לגרש בו עתה לית ליה קלא כלל אם לא יתן אותו על ידי שליח אבל גט הבא ביד הבעל ממדינת הים קלא אית ליה ומדכר דכירי אינשי ולא נפיק מיניה חורבא תדע שהרי הרמב\"ם ז\"ל חולק בדינו של ר\"י ז\"ל שכתב הרי שאמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב וכו' ומשמע מדלא אשכח תקנתא אלא לכתוב הזמן שעומדין בו שאין יכול ליתנו על ידי שליח כיון שזמנו קודם לנתינתו דאם יכול ליתנו על ידי שליח יכתבו הזמן שאמר להם הבעל וימסרנו על ידי שליח אלא משמע דלא מצי למעבד הכי וטעמא דמלתא דבשלמא גטין הבאים ממדינת הים אית להו קלא. אבל הנכתב במדינה אעפ\"י שנמסר על ידי שליח לית ליה קלא ואם דברי ר\"י ז\"ל אמורים אפילו בגט הבא ביד הבעל ממדינת הים איך אפשר שיחלוק הרב רבינו משה בר מיימון ז\"ל שלא ימסר על ידי שליח דאית ביה תרתי לטיבותא. חדא שבא ממדינת הים ועוד שהוא נמסר על ידי שליח. וכל זה הוא לפי שטת רבינו יעקב שכתב ואין נראה כן מדברי הרמב\"ם. אבל לפי עניות דעתי אפשר לפרש שאינם חלוקים שהרב ז\"ל איירי בזמן שלא נכתב הגט עדיין אלא שמסר הבעל הדברים בלבד ועתה באו לכתוב הגט ואפוכי מטרתא למה לי לכתוב זמן מסירת הדברים ולמסור הגט על ידי שליח ויותר טוב הוא לכתוב הזמן שאנו בו עתה אבל אם הגט היה כתוב לעולם אימא לך דמודה הרב ז\"ל שימסר על ידי שליח ותו ליכא חורבא. אבל לכולי עלמא גט הבא ביד הבעל קלא אית ליה אי משום דבא ממדינת הים אי משום שרואים הזמן מוקדם לנתינתו מדכר דכירי ולא נפיק מיניה חורבא ומוסרו מידו לידה וכשר. והכי תניא בהדיא בריש גטין הוא עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכתב רש\"י ז\"ל עלה שהביא גיטו שכתבו במדינת הים ובא לכאן לגרשה. ואם לחשך אדם לומר שאינה הלכה כיון שלא כתבה הריא\"ף ז\"ל לא תשמע דהא פריך מינה גמרא להדיא שני פעמים משמע דהלכתא היא. ותו דמאן פליג עלה ומה שלא הביאה הריא\"ף ז\"ל דמלתא דפשיטא היא וליכא למימר דהכא לא נחית תנא אלא לאשמועינן דאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל לעולם צריך למוסרו לה על ידי שליח דכל כהאי גוונא איבעי ליה לגמרא לפרושי או המפרשים ור\"י בעצמו היה לו להקשות מזה הברייתא ולתרצה דע\"י שליח מתוקמא אלא ודאי אין לנו אלא דברים כפשוטן דגט הבא ממדינת הים על ידי הבעל מוסרו לה בעצמו דקלא אית ליה ולא נפיק מיניה חורבא כלל. והנלע\"ד כתבתי: ",
+            "<b>שוב </b>ראיתי שהר\"ן ז\"ל חולק על ר\"י וז\"ל ולפיכך נראה לי דדוקא בגיטין הבאים ממדינת הים סמכינן אקלא משום עיגונא ודכוותה במשליש גט לאשתו וה��א הולך לדרכו וזהו שהזקיקו לרש\"י ז\"ל לכתוב עלה דההיא דהמשליש גט לאשתו שהוא הלך לדרכו כמו שאכתוב עלה בס\"ד עד כאן. וא\"ת כיון דטעמא הוי משום עיגונא בשלמא כשהגט ע\"י שליח איכא למיחש לעיגונא אבל כשהבעל בעצמו מביא גטו לא שייך עיגונא. ויש לומר דלא חלקו חכמים בכל גטין הבאים ממדינת הים דאי לא תימא הכי לדעת הר\"ן ז\"ל אין לו תקנה על ידי שליח אלא שיכתוב לה גט אחר וא\"כ הא דתניא הוא עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב וכו'. מאי נפקא מינה הרי צריך לכתוב לה גט אחר כדי שלא יהא מוקדם אלא ודאי לא חלקו בכל הגטין הבאים ממדינת הים דכולהו קלא אית להו. שוב ראיתי שבעל ספר כלבו כתב כן בסימן ע\"ו. והצריך לבעל שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם משום חומרא בעלמא ולא מדינא. ולפי עניות דעתי אין ראוי שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם דאתו למימר מדינא מעכב ונפיק מינה חורבא דזמנין דמעגני לה שלא מן הדין. וזה לשון המרדכי אבל כשהבעל בעצמו נותנו אין לחוש שמא לא כתבו לשמה דאם יש לחוש שמא טעה הסופר או הבעל אם כן הוא בעצמו שהביא גטו אמאי אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא ודאי. אין לחוש שמא טועה דרוב בקיאין הם ובשליח דהולכה דוקא הצריכו רבנן שלא יוציא הבעל לעז על הגט עד כאן. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן גירש את אשתו ואח\"כ נתייחד עמה בעדים שרואין אותם והם אינם רואים את העדים ושניהם מודים שבעל לשם קדושין. אם נתבטל הגט בכך או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר ברור הוא שלא נתבטל הגט בכך לפי שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים ולא בעל לשם קדושין. ומה שהם אומרים שבעל לשם קדושין לאו כל כמיניה דמשום דידעו אחר כך שהיו שם עדים אומרים שבעל לשם קדושין. כן כתב הרשב\"א ז\"ל וזה לשונו שאם היו העדים רואים ואינם נראים לו לא נתבטל הגט שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים אפילו שניהם מודים ע\"כ. ומינה נמי שאם הם יודעים שיש שם עדים רואין אותם אע\"פ שאינם נראין להם גמר ובעל לשם קדושין ונתבטל הגט אע\"פ שאומר שלא בעל לשם קדושין דכיון שלבו גם בה לא שביק היתרא ואכיל איסורא ולא עשה בעילתו בעילת זנות. ושוב מצאתי כן מפורש בתשובת הרא\"ש ז\"ל. ומה שיש להסתפק הוא אם הם אינם יודעים שיש שם עדים ועדים רואין אותם ומעידים ששמעו שבעל לשם קדושין וכן המקדש אשה בכהאי גוונא מאי כיון דבעל לשם קדושין אדם יודע שאין קדושין בלא עדים ולא הוציא דבריו לבטלה אלא אמר בדעתו שמא יש עדים שרואין אותנו וכיון לקדשה ואמר דבריו על הספק וחוששין לקדושיו או דילמא להכי שתקה וקבלה קדושין לפי שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים ורצתה לשחק בו ואת\"ל בכה\"ג פשיטא דאינה מקודשת שכן נראה מדברי הרשב\"א שכתב וז\"ל אבל הטמין לה עדים מאחורי הגדר לא דדילמא אי ארגישא בהם לא מקבלה קדושין אלא השתא דסברה דליכא סהדי קבלתן משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ורצתה לשחק בו ע\"כ. אכתי מיבעיא לן אי אמר השתא שנתרצית להתקדש לו באותה שעה מאי מקודשת היא דהא מודית שלא רצתה לשחק בו או דילמא כיון דבאותה שעה שנתן לה היתה יכולה לומר להכי קבלתי הקדושין לפי שלא היו שם עדים ולא תהיה מקודשת השתא נמי שהיא מודה לאו כלום הוא דהשתא לאו מידי יהיב לה ולאו מידי קאמר לה ובמאי תתקדש ואם אמר בפירוש שמוציא דבריו על הספק שמא יש עדים רואין אותם ואיהי שתקה וקבלה קדושין לא קמיבעיא לי דפשיטא דחוששין לקדושין אפילו אמר שרצתה לשחק בו אבל אי אמר דבריו סתם והיא מודה לו שנתקדשה לו בכה\"ג איכא לאסתפוקי ודעתי נוטה להחמיר להצריכה גט כיון שהיו עסוקים באותו ענין והיא מודה שנתקדשה לו והוא נתכוון לקדשה אם יהיו שם עדים ונמצא שהיו שם עדים אעפ\"י שלא נודע להם בבירור גמרה וקבלה לשם קדושין. אבל לחייב הבא עליה משום אשת איש גמורה אין לנו ראיה מכרעת וצ\"ע. דוד ן' אבי זמרא. "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>לרשית אל המשכיל ונבון כר' אברהם מדינ\"ה יצ\"ו שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לעדים כתבו גט לאשתי מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר וכתבוהו וחתמוהו כדין ונמסר לשליח להוליכו לאשתו למצרים ונאבד מיד השליח והבעל הלך לו אם יש תקנה לכתוב גט אחר ולמסור לשליח בעצמו כדי שלא תשאר עגונה: ",
+            "<b>תשובה </b>לפי שלא פירשת יפה גופא דעובדא צריך אני לברר כל הצדדין ומתוך כך תתפרש שאלתך. אם אמר לעדים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי בהא ודאי לא נתבטל שליחותן ויכולין לכתוב לה גט אחר וליתנו לה דגרסינן בפרק התקבל ההוא דקרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב טפאתה אמר רב יצחק בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן כלומר ושוב לא יכתבו עד שיחזור ויאמר להם הבעל פעם אחרת. מתקיף לה רבא מי קאמר כתובו חספא והבו לה כלומר גט כשר אמר וזה פסול היה לפי ששינה שמה אלא אמר רבא אי ודאי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן. מתקיף לה רב נחמן מי קאמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו אלא אמר רבא כותבין ונותנין אפילו ק' פעמים ע\"כ. ופסקו כל הפוסקים כרב נחמן ואם א\"ל כתבו ותנו לשליח או שאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך. בהני תרתי איכא ספיקא בגמרא וסלקו בתיקו דגרסינן בעא מיניה מרב נחמן אמר לשנים כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטרחייהו חייש א\"ל רבינא לרב אשי ויוליך לך מהו תיקו. וכבר ידעת דכל תיקו דאורייתא לחומרא ואם כתבו גט אחר ונתנו לה הויא ספק מגורשת ואם אמר להם כתבו וחתמו גט לאשתי ועשו שליח להוליך לה או כתבו וחתמו ושלחו גט לאשאי בהא ודאי לא סלוקינהו ואם נאבד מיד השליח כותבין אחר ושולחין לה דהא עד דמטא גט לידה שוינהו שלוחין. ומשום הכי הוצרך רש\"י לכתוב עלה דהך דלעיל דקא מיבעיא לן כתבו ותנו לשליח שלי שמניתי עד כאן. משמע דמשום הכי מספקא ליה אי סלוקי סלוקינהו אבל אם אמר להם למנות שליח להולכה לא סלקינהו: ",
+            "<b>ומה </b>שהבנתי מתוך דברי השאלה שאמר לסופר כתוב גט לאשתי ולעדים לחתום וכן עשו. והבעל לקח הגט בידו ומסרו לשליח ונאבד מיד השליח. ואם כך היה המעשה בהא לא איבעיא לן מידי דודאי לא יכתבו גט אחר ואם כתבו גט אחר ונתנו לה אינה מגורשת כלל דעד כאן לא מיבעיא לן אלא היכא דאמר ותנו לשליח דאיכא למימר האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחים לכתוב אלא דחייש לטרחא דידהו שלא להטריחם בהולכה. אבל היכא דלקח הבעל הגט ומסרו לשליח ודאי סלוקי סלוקינהו ולא רצה לעשותם שלוחים אלא על הכתיבה וחתימה וכבר עשו שליחותן ויצא אחד כשר. וא\"ת מה הועילו חכמים שתקנו שיאמר כתבו גט לאשתי מאחד עד מאה דבלאו הכי נמי כותבין ונותנין אפילו עד מאה פעמים כדרב נחמן דהלכתא כותיה. וי\"ל דילמא עד כאן לא אמר רב נחמן אלא כשכתבו גט פסול או כתבו גט כשר ונאבד מיד השליח. אבל היכא שכתבו גט כשר ופוסלים אותו משום נדנוד כמה חומרות שנהגו בהם חכמי הדורות והסופרים בכיוצא בזה לא הכשיר רב נחמן לפי שכבר עשו עדים שליחותן הואיל וגטא מעליא כתבו ולא נאבד לזה תקנו שיאמר כתבו וחתמו גט לאשתי מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר לפי ראות החכם שהגט נמסר בפניו. וז\"ל הרמ\"ה ז\"ל הלכך האי מאן דאמר לסופר למיכתב גטא לאתתיה ולעדים למחתם עליה מיבעי להו למיבעי מיניה למיתן להו רשותא למיכתב לה ולמחתם עד כמה גטין לשמה עד דמיתרמי להו גטא דכשר לדעתייהו או לדעתא דמאן דסמכינן עילויה כי היכי דאי מתרמי ביה ספיקא לא ניצטרכו למיהדר ולמשקל רשותא מבעל זימנא אחריתי עד כאן וכן כתוב בתוס' בפרק התקבל עיין שם. ומיהו אם נאבד הגט או נשרף אחר שהגיע הגט ליד האשה ואיהי בעיא גטא לאנסובי לית להו רשותא לסהדי למכתב לה גטא אחרינא שכבר עשו שליחותן ואי איכא סהדי שנמסר בידה גט כשר ליזלו וליסהדו קמי בי דינא וליכתבו לה בי דינא (שימוש) [מעשה] ב\"ד ונקטא ליה בידה לראיה לאינסובי ואי ליכא סהדי דידעי דגט כשר נמסר בידה לית לה תקנתא עד דנטלי רשותא מהבעל זמנא אחריתי. וא\"ת ליכתבו לה הנך סהדי גופייהו גטא אחריתי ממה נפשך אי גט כשר הוה הא איגרשה לה והשתא לא מידי יהבי לה ואי גט פסול הוה אכתי לא עבוד שליחותייהו ומאי פסידא. וי\"ל אי איתא דקמא גט כשר הוה אי כתבו גט אחר הויא לה עדות שקר שכבר עשו שליחותן הא למה זה דומה לעדים שראו שגירש פלוני את אשתו והלכו והעידו שמת בעלה או שראו שמת והעידו שגירשה דעברי על לא תענה. אי נמי על מדבר שקר תרחק וכן כתב הריטב\"א ז\"ל בפרק התקבל עיין שם. והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על אשה שהוציאה בעלה משום זנות. ונתייחדה עמו בפני עדים אם צריכה גט שני כבית הלל. או דילמא עד כאן לא אמרי בית הלל אלא באשה שהיא מותרת לו ומשום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אבל היכא דאסורה עליו כי הכא לא אמרו כיון דסוף סוף עבירה קא עבר: ",
+            "<b>תשובה </b>תנן בגיטין פרק הזורק. המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק. בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני. וב\"ה אומרים צריכה ממנו גט שני. וגרסינן עלה בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון בית שמאי כדעתייהו דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר אינון אמרי מזוהמת היא לפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה צריכה גט שני. ובית הלל דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרי אינה מזוהמת לפיכך חשוד עליה וצריכה גט שני עד כאן. וזה הירושלמי כתבוהו המפרשים ז\"ל. וכתב בעל העטור וזה לשונו וגמרא דילן מסתברא דאזלא כטעמא דרבי יוסי בר בון דגמרא ירושלמית ולא משום גט ישן עכ\"ל הרי לך בהדיא דב\"ה אזלי לטעמייהו דאפילו הקדיחה תבשילו מצי לגרשה ולפיכך אינה מזוהמת וחשיד עלה. אבל אם הוציאה משום ערות דבר מודו לב\"ש דמזוהמת היא לפניו ולא בעיל לה. דב\"ה לא פליגי כיון דתלינן פלוגתייהו דהכא בפלוגתא דלא יגרש אדם את אשתו אא\"כ מצא בה ערות דבר ולא אמרינן דבהא פליגי מ\"ס מזוהמת היא ולא חשיד עלה ומ\"ס אינה מזוהמת וחשיד עלה. ול\"ל דגזרו ב\"ה היוצאת משום דבר ערוה אטו היוצאת משום דהקדיחה תבשילו שלא תחלוק בנשים דהיא גופה אינה אלא חומרא בעלמא וחששא כל דהו תדע דאיכא מאן דפסק כרבי יוחנן דאמר מתני' בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה אעפ\"י שראוה שנתייחד אינה צריכה גט שני. ואפילו מאן דפסק דצריכה גט הנ\"מ לכתחלה אבל אם נתגרשה והלך בעלה למדינת הים אחר שלנה עמו בפונדק תנשא לכתחלה כדין גט ישן וכן כתבו ז\"ל בהגהה במרדכי וכיון שכן הבו דלא לוסיף עלה. ודוקא היכא דגירש משום דהקדיחה תבשילו ונתייחד עמה צריכה גט שני אבל משום ערות דבר מזוהמת היא ולא חשיד עלה וטעמא דמסתבר הוא דאין אדם שב על קיאו ככלב. ותו אע\"ג דחשידי אינשי אבעילת זנות לא חשידי אבעילה דאסירא מן התורה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה וגומר ואמרינן לרבות סוטה שנסתרה. וכי תימא פשטא דקרא במחזיר גרושתו משנשאת דוקא משמע להו לאינשי לא סגי דלא אמרו ליה בשעה שהוציאה שהיא אסורה עליו מן התורה ואדרבא חמיר להו האי איסורא טפי מבעילת זנות. ואפ\"ת דתרוייהו מן התורה כדעת הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה שכתב כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכו'. דבעילת זנות נעשית להם כהיתר וסברי דאין בה איסור תורה. ותו דהכא איכא תרי ספיקי שמא בעל שמא לא בעל. ואם תרצה לומר דבעל שמא לא בעיל לשם קדושין נהי דלבו גס בה לבעול אותה אבל כיון דאסירא עליה ואינה ראויה להיות אשתו לא בעל לשם קדושין והשתא ומה אם באשה שאינה גרושתו שמותרת לו וראוהו שבעל אין חוששין שמא לשם קדושין בעל ואין צריכה ממנו גט וכמו שכתבו הריא\"ף והרמב\"ם זכרונם לברכה וכל האחרונים ז\"ל. כ\"ש בזו שאינה ראויה להיות אשתו שלא בעל לשם קדושין: ",
+            "<b>עוד </b>יש לדקדק מדברי הרמב\"ם ז\"ל פרק עשירי מהל' גירושין שכתב וזה לשונו. הואיל ואשתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה ולשם קדושין בעל עכ\"ל. טעמא דמצי להחזירה אבל זו דלא מצי להחזירה לא בעל לשם קדושין וזה פשוט מאד: ",
+            "<b>אבל </b>מה שיש להסתפק אם ראוה שנבעלה אי אמרינן שבעל לשם קדושין. דדילמא שאני הכא דאיכא ספיקא דדילמא לא בעל כיון דמזוהמת לפניו אבל היכא דראוהו שבעל הא לא מזהמא ליה ובעל לשם קדושין. או דילמא נהי דלא מזהמא ליה לבעול אותה דרך זנות אבל לשם קדושין לא בעיל כיון דאסורא עליה דאפוכי מטרתא ל\"ל וכדכתיבנא. וזה הטעם כתב הרשב\"א לפי לישנא קמא לתרץ קושית התוס' ולפום האי לישנא אפילו ראוה שנבעלה אינה צריכה גט שני. אבל לא קיימא לן הכי אלא בראוה שנבעלה לכ\"ע צריכה גט שהרי אינה מזוהמת לו ובעיל לשם קדושין דכל מאי דאפשר לתקן מתקן. והנלע\"ד דבכה\"ג צריכה גט שני (דבין) [דכיון] שראוהו שבעל וראינו דלא מזהמא ורוצה לשתות בעציצו ובעביטו כל מאי דאפשר לו לתקן מתקן וכל מאי דאפשר לו לשפשף משפשף דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילת זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומשום הכי בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהא בעילת זנות אלא בעילת איסור. ואע\"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהא מתקן הוא ולא הויא בעילת זנות. ומנא אמינא לה דטעמייהו דב\"ש במתני' משום דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ואם כן מתני' איירי לב\"ש במגרש משום ערות דבר. וכיון שהיא מזוהמת לפניו לא יבא עליה כדפרישו בירושלמי. ואוקימנא למתני' בגמרא דידן בשלא ראוה שנבעלה. דאי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין וקי\"ל כסתם מתני' לדעת רובן ככולן. אלמא בראוה שנבעלה מודו בית שמאי דצריכה גט שני אע\"ג דגרשה משום ערות דבר דכיון שבעל אינה מזוהמת לו ובעל לשם קדושין וכמו דכתיבנא. ומינה לבית הלל אפילו היכא דגרשה משום ערות דבר אם ראוה שנבעלה דצריכה גט וכל שכן הוא. וליכא למימר דלהאי לישנא פליגי ב\"ש וב\"ה בתרתי לב\"ש אפילו ראוה שנבעלה אין צריכה גט שני. ולב\"ה אפילו שנתייחדה לבד צריכה גט שני דהא אמרינן בגמרא ומתני' דאוקימנא בלא ראוה שנבעלה במאי פליגי דליכא עדי ביאה ואיכא עדי יחוד ב\"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה טעמא דלא אמרינן הן הן עדי יח��ד וכו' הא אי הוה אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הוו מודו ב\"ש דצריכה גט שני וזה ברור. הילכך בנדון דידן דאיכא תרתי חדא דליכא אלא עדי יחוד. ותו דהוציאה משום ערות דבר אפילו ב\"ה מודו שאינה צריכה גט שני. אבל היכא דליכא אלא חדא כגון שהוציאה משום דהקדיחה תבשילו אפי' ליכא אלא עדי יחוד צריכה גט שני. אי נמי כגון שהוציאה משום ערות דבר ואיכא עדי ביאה צריכה גט שני לכולי עלמא והוא שיודע שיש עדים רואין אותו אעפ\"י שאינו רואה אותם. אבל אם אינו יודע אינה צריכה גט שני דודאי לא בעל לשם קדושין שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים וכן כתבו המפרשים ז\"ל. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנשבע לחבירו לתת לו רבית דרבנן אם חייב לתת לו לצאת ידי שבועתו דמוטב שיתבטל דרבנן ויתקיים של תורה שהיא שבועה ובכלל השאלה בכל איסורין דרבנן ונשבע עליהם: ",
+            "<b>תשובה </b>ודאי כל מקום שאפשר בשאלה והתרה לא תיבעי לך ודאי דהא אפשר לקיים את שתיהם ומתירין לו שלא מדעת חבירו ושלא בפניו כיון שיש איסור בדבר והריטב\"א נסתפק אם היה הקרן נכללה עם הרבית אם נתיר לו לכתחלה לפי שנמצא אתה קונס אותו בקרן דכיון שהותר מקצתה ע\"י חכם הותר כולה ולא קנסינן היתרא אטו איסורא או דילמא קנסינן אבל אם התירוה מפני איסור הרבית אעפ\"י שהיה רבית דרבנן פשיטא ליה ז\"ל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וברבית של תורה לא חלה השבועה כלל ואפילו בכולל ואין צריך התרה כלל ונשארה שבועתו על הקרן דבכה\"ג דממילא לא אמרינן שבועה שלא חלה מקצתה לא חלה כולה וכן הסכים הריטב\"א אבל היכא דא\"א בשאלה והתרה קא מיבעיא לך. צריך שתדע שיש חלוק בין היכא דנשבע לבטל מצוה דרבנן בשב ואל תעשה כגון שבועה שלא אוכל מצה בליל שני של פסח או שלא ישתה ד' כוסות שלא יאכל מרור בזמן הזה דרבנן שלא יקרא מגלה שלא ידליק נר חנוכה וא\"א שיקרא אחר והוא ישמע ויצא או שנשבע שלא ישמע מקרא מגלה וכן כל מצות דרבנן שהם בקום עשה והוא נשבע שלא יעשה אותם מוטב שיתבטל מצוה מדבריהם ממה שיבטל שבועתו ויעקור של תורה בידים. והא דאמרינן בספרי מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות. ואמרינן עלה בגמ' הי ניהו יין של מצוה אילימא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא ואע\"ג דיין קידוש והבדלה אינו אלא מדרבנן כבר תרגמא ר\"ת והכריח לשון הגמ' דפירשו בתמיה אילימא דקדושא ואבדלתא וכי מושבע מהר סיני הוא. וכל מצות דרבנן בשב ואל תעשה כגון גזל דדבריהם ורבית דדבריהם או סתם יינם או שומנו של גיד ונשבע עליהם לבטלם בקום עשה מסתברא דאסור לעשות הדבר שנשבע עליו דמוטב שיבטל שבועתו בשב ואל תעשה אע\"פ שהיא של תורה משיעקור איסורים של דבריהם בקום עשה ובידים דב\"ד מתנין לעקור דבר של תורה בשב ואל תעשה וכן כתב הריטב\"א בשם רבו ז\"ל. ואפי' לדעת הרשב\"א דס\"ל דשבועה חלה לבטל איסורין דרבנן אפילו בקום עשה מצי למימר קים לי כהריטב\"א ז\"ל שהוא אחרון וראה דברי הרשב\"א. עוד נ\"ל טעם אחר שרוב תקנות חכמים הם סייגים שלא יעברו על דברי תורה ואם אתה אומר שמי שנשבע לבטלם יקיים שבועתו נמצאו פורצים הגדרים והסייגים שמי שיתאוה לעבור על איסורין דרבנן ישבע עליהם ועובר עליהם ברשות ב\"ד ותתבטל הכוונה שבשבילה נתקנו התקנות לפיכך מוטב שתתבטל שבועתו בשב ואל תקיים מלבטל תקנות דרבנן וזה נכון וברור. וא\"ת דאמרינן בירושלמי עלה דמתני' שבועה שאוכל ככר זו שבועה של�� אוכלנה וכו'. אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי ואמרינן עלה בירושלמי כיצד עושה אומרין לו שיאכל מוטב שיעבור על שבועת שוא ואל יעבור על שבועת שוא ועל שבועת ביטוי עד כאן. הכא נמי נימא מוטב שיעבור על איסור דרבנן ואפילו בקום עשה ולא יעבור על איסור תורה שהוא יותר חמור. תירץ הריטב\"א ז\"ל דהתם דהא חדא והא תרתי מותר לעבור בחדא בידים מלעבור על תרתי אבל הכא דחדא וחדא הוא ובית דין מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כחדא וחדא היא ושב ואל תעשה עדיף ע\"כ. וא\"ת נשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני והגיע זמן בשבת כתב הרשב\"א והרא\"ש ז\"ל בתשובה שחייב לפרוע מוטב שיתקיים מצות עשה של תורה אעפ\"י שמחלל את השבת באיסור של דבריהם והא הכא שמחלל את השבת בקום עשה ואפ\"ה התירו לו כדי שיקיים את שבועתו. שתי תשובות בדבר. חדא שהרי לא נשבע לפרוע לו בשבת דא\"כ היה נשבע לבטל את המצוה. אבל עסקינן שטעה בחשבונו וחשב שהזמן שקבע לו הוא בחול ומשום הכי לא נקרא נשבע לבטל את המצוה. ותו דטלטול בעלמא הוא שהתירו ואסיר משום עובדין דחול ולא חמור כולי האי כמו גזל ורבית דדבריהם או סתם יינם ושומנו של גיד דחמירי טפי. עוד אני אומר שאם נשבע לטלטל בשבת מה שאסרו חכמים בטלטול שאין מתירין לו לטלטל ומוטב שיעבור על שבועתו בשב ואל תעשה ממה שיחלל את השבת בקום עשה אפילו בטלטול הקל מהטעם שכתבתי למעלה שאם לא כן יפרצו גדרי התורה ויהרסו חומות מבצר תקנותיה ושאני נשבע לחבירו שאם אי אתה מתיר לו לטלטל המעות ולפרוע בזמנו נמצא חבירו מפסיד. ולא אמרינן הכי אלא בשבועת איסר אבל בשבועות שבין אדם לחבירו לא דהא טעמא דאמרן לא שייך בהו. וכן נראה לי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו על ענין שאחד מהרבנים היה שונה לתלמידים ואחד מהם היה מתרשל בלמוד והוכיחו הרב על ככה והתריז כנגד הרב ואמר לו לא דייך שאתה מתרשל ואין אתה מעיין אלא שאתה מתריז כנגדי וכעס הרב וקפץ ונדר בנזירות שמשון שלא ילמד עוד אצלו ועתה נעשה גדול ומשתדל בלמוד ורוצה הרב שילמוד בחברתו. ויש ספק אם אמר הריני מקבל נזירות שמשון בן מנוח שלא תלמד אצלי. או אם אמר הריני מקבל נזירות אם תלמוד אצלי. עוד יש ספק אחר שני כי שאר החברים אמרו לרב זה יהיה אם יתרשל בלמוד והרב אמר כן יהיה כל זמן שיהיה מתרשל והספק הוא אם היה זה תוך כדי דבור לנדר או אחר כדי דבור. עוד יש ענין שלישי והוא כי זה הרב רגיל לומר בליל יום הכפורים כל נדרי ואומר אותו בלשון עבר ועתיד ומכוין לשנה שעברה ולשנה הבאה וכך נמצא כתוב בתשובתו. עוד יש להסתפק כיון שהיה מוכיח אותו על התרשלותו בלימוד אי הוי כאלו פירש בשעת הנדר הסבה שבשבילה נדר. ודמיא להא דנודר אשה פלונית איני נושא שאביה רע עשה האב תשובה מותר ומשמע מדברי הרמב\"ם ז\"ל מותר בלא שאלה והתרה כלל או דילמא בעינן שיפרש ממש בשעת הנדר הסבה. על הכל יבא תשובת מעלת כ\"ת באר היטב ולאדוני יחשב לצדקה: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בירושלמי אין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה. וכתב עלה הרא\"ש ז\"ל דאם אמר אני נודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אינו כלום שזה הלשון לשון שבועה הוא שאוסר עצמו בשבועה ולא לשון נדר אם לא שנדר לעשות מצוה. ומיהו כיון שרגילים האנשים לידור בזה הלשון אין להקל להם וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ולדעת הרא\"ש וכן כתבו רוב המפרשים בשמעתא קמייתא דנדרים וכתב הר\"ן ז\"ל בריש שבועות שכן דעת רש\"י ז\"ל אם היה הדבר ברור שהוציא הנדר בלשון שבועה היה מקום להקל בו כיון דמדינא אינו נדר בשאר נדרים שאפשר בהתרה מתירין לו. אבל בנזירות שמשון שאי אפשר בהתרה מוקמינן לה אדינא ומותר אבל כיון שהדבר ספק אם הוציאו בלשון נדר או בלשון שבועה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. ובר מן דין בעיקר הדין יש מחלוקת שכן כתב הרמב\"ן דשבועה בלשון נדר ונדר בלשון שבועה אסור ולא חזינן לרבנן קשישי דכתבי הכי הילכך כולם צריכים שאלה לחכם דחייל בהו נדר ושבועה ולא גרעי מידות עד כאן. הרי לך בהדיא לפי דעת הרב ז\"ל כי אפילו שהדבר ודאי שהוציא את הנדר בלשון שבועה חל הנדר ואם כן בנזירות שמשון דאי אפשר בהתרה אין לו תקנה. וכן נראה לי שהיא סברת הרמב\"ם ז\"ל שכתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון שיאסור עליו הרי הן אסורין עליו אע\"פ שאין שם שבועה כלל ולא הזכיר לא שם ולא כנוי וכו'. וכן דקרקתי מלשון הטור ז\"ל שכתב דברי אביו ואחר כך כתב והרמב\"ם כתב האומר פירות פלוני וכו'. משמע שהרמב\"ם חולק על הרא\"ש ז\"ל. ואני אומר דאם איתא להא לא הוה שתיק מינה גמרא דידן. הילכך לא שנא נדר בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר הכל אסור. הילכך בנדון דידן אין לנו לעשות מזה הענין ספק כדי לצרפו עם ספק אחר דאפילו אי ידעינן שהוציא בלשון שבועה חייל וכל שכן בנזירות כי נזירות הוי אסר נפשיה אחפצא ודמיא לשבועה ואם הוציאו בלשון שבועה חייל לכולי עלמא ולית בה פלוגתא. אלא דקשיא לי דתנן בפרק בית שמאי היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדם ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה פלוני ואחר אמר הריני נזיר שאין זה פלוני וכו' ובה\"א אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ופרכינן בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי נזיר אמר ר\"י אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר אי נמי לאו פלוני אהוי נזיר וכו' והשתא אי נדר שהוציאו בלשון שבועה הוי נדר מאי קושיא ואמאי דחקו רבי יהודה ואביי לשנויי שינויי דחיקי מתניתין אתיא כפשטא אמר הריני נזיר שזה פלוני פירושו הריני נשבע בנזירות שזה ראובן ואם הוא כדבריו לא חייל עליה דקושטא קאמר דאם אינו כדבריו חייל עליה נזירות כמי שאמר בשבועה שזה ראובן שאם הוא כדבריו בקושטא משתבע ואם לא נמצא כדבריו בשקרא משתבע. ואתיא סיפא דמתניתין כפשטא דקתני. ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. אלא משמע מדאוקמיה בשינויי דחיקי דסבירא ליה דנדר שהוציאו בלשון שבועה לא הוי נדר. ויש לתרץ דאנן מדין ידות מרבינן לה ומתניתין לא איירי אלא בסתם נדרים ומשום הכי פרכינן מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר ומתרצינן אימא מי שנתקיימו דבריו. וכי תימא טעי תנא בהכי. וי\"ל דהכי קאמר מי שלא נתקיימו הדברים שמצילין אותו מן הנזירות. כגון שראו אותו מרחוק ואמר אחד זה ראובן ואמר חבירו זה שמעון ואמר הראשון אם זה שמעון הריני נזיר. ואמר השני אם זה ראובן הריני נזיר ונמצא שהוא שמעון הרי הראשון נזיר שהרי לא נתקיימו הדברים המצילין אותו מן הנזירות והם מה שאמר שהוא ראובן. ואם נמצא שהוא ראובן השני נזיר שלא נתקיימו הדברים המצילין אותו מן הנזירות והם מה שאמר שהוא שמעון וכן הם דברי הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה וגם בפסק והיינו דלא אמר רב יהודה תני מי שנתקיימו דבריו שאינו מגיה המשנה אלא פרושי קא מפרש לה הא למדת דליכא לאוכוחי ממתניתין דנדר שהוציאו בלשון שבועה הוי נדר או לא אבל לא גרע מידות וכמו שכתב הרמב\"ם ז\"ל. וכל שכן השתא שרגילין כל העולם להוציא הנדר בלשון הזה כמו שכתב הרא\"ש ז\"ל וכל שכן בלשון לעז שכולם רגילים להוציא הנדר בלשון שבועה: ",
+            "<b>ולענין </b>החזרה שהחזירוהו התלמידים אם היה הדבר ברור שהיה בתוך [כדי] דבור אפילו שלא היה הכל כדי דבור אלא שהתחילו החברים לדבר תוך כדי דבור של הנזירות והרב השיב והתחיל לומר כן יהיה כל זמן שיתרשל וכו' תוך כדי דבור של דבור החברים כיון שהתחלת החזרה היתה בתוך כדי דבור שפיר מקריא חזרה אם היה הדבר ברור להם שהיה תוך כדי דבור היינו סומכין על הרמב\"ם ז\"ל ועל הרא\"ש ז\"ל ורוב פוסקים שהסכימו שאפילו חזרת אחרים הויא חזרה בתוך כדי דבור כיון שהוא הודה להם והוציא החזרה בפיו סגי אע\"פ שיש חולקים בדבר שהראב\"ד ז\"ל כתב שאינה חזרה. אבל מה נעשה שהדבר ספק והדין מחלוקת אפילו בודאי. גם בזה איני רואה לעשותו ספק לצרפו עם ספק אחר חדא שעיקר הדין הוא מחלוקת. ועוד כי הספק הוא קרוב לודאי אצלי כי שיעור מועט כזה שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב בכל שהוא מהזמן עובר. אבל לעשות צניף לטעמים אשר אני עתיד לכתוב בעזרת האל יועיל. ולענין שהרב הנזכר הוא רגיל לומר בלשון עבר ועתיד כל נדרי של י\"ה ומתכוין להתנות גם מה שעתיד לידור שהוא בטל ודאי שיועיל תנאו דגרסינן מי שאינו רוצה שיתקיימו דבריו עומד בר\"ה וכו' וכתבו המפרשים דלאו דוקא בר\"ה אלא בכל זמן שירצה ועד זמן שירצה ואם לא היה זוכר התנאי בשעת הנדר הנדר בטל אבל אם היה זוכר לתנאו ואפ\"ה נדר בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה. ויש מי שכתב דדוקא אם זכר לתנאיה מיד ורוב הפוסקים הסכימו דלא שנא הכי ול\"ש הכי הנדר בטל אם לא היה זכור לתנאיה ולנדון דידן אם היה הרב זכור לתנאיה אין לו תקנה ואם לא היה זכור לתנאיה לא חל הנדר ואין כאן נזירות. אלא דאיכא למידק היכי אפשר לתקן הלשון שיהא משמע לשעבר ולהבא. ונמצא בשם הרב הנזכר שכך היה גורס מיום הכפורים שעבר ועד י\"ה הבא אלינו לשלום ומשמע שפיר העתיד לבוא אלינו לשלום. וכן ודי אשתבענא ודי חרמנא וכו'. משמע נמי די אשתבענא כבר ודי אשתבענא מכאן ולהבא. והא דאמרי כולהון חרטנא בהון אלשעבר קאי דשייך בהו חרטה. אבל להבא לא שייך דלהבא לא שייך חרטה מקמי דלישתבע. ותו דלא צריך דהא לא חיילי אם היה שכוח התנאי. ואי משום אותם שהיה זכור לתנאי אפילו שיאמר די חרטנא בהון מה מועיל. והא לא עדיף מן התנאי בעצמו ואפילו הכי עקריה לתנאיה ועקר נמי למה שקדם ואמר חרטנא בהון. הילכך בנ\"ד אי ברי ליה לרב שלא היה זכור התנאי בשעת הנדר הנדר לא חל כלל. ולענין אם צריך לפרש בשעת הנדר הסבה שבשבילה נודר נראה ברור דצריך לפרש ואם לא פירש הוו להו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים לבטל מה שהוציא בשפתיו שהוא סתם. ואע\"ג דהוי אומדנא דמוכח דלא נדר אלא מפני התרשלותו ואם היה משתדל בלימוד לא היה נדר מכל מקום כל שאר הפתחים נמי אומדנא דמוכח נינהו ואפי' הכי צריכין התרה. ובנדון דידן דאין מועיל התרה אסור שילמוד עמו. וכן נראה מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב מי שנדר או נשבע ופירש בשעת נדרו וכו'. וכן כתב הטור מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר וכו' משמע דצריך שיפרש הסבה בשעת הנדר וזה ברור מאד. וכן כתב רבינו ירוחם ז\"ל וז\"ל ודוקא שאמר בפירוש שאביה רע או שכלב רע בתוך ביתו אבל אם לא פירש כן ומת לא הוי פתח וכו' והוא ז\"ל סבירא ליה דצריך שאלה לחכם והוי פתח ומתירין לו. אבל בטור כתב אין צריך התרה דהוי כאלו פירש שנודר על זה התנאי. וכן נראה לי שהוא סברת הרמב\"ם זכרונו לברכה ואין כאן מקום להאריך אבל מדברי כו��ם למדנו שצריך לפרש הסבה שבגללה נודר ואם לא פירש צריך פתח וחרטה ממקום אחר ומתירין לו. ובנדון דידן לא שייך הילכך אי מהאי טעמא ודאי אסור. אבל הטעם שאמרנו שרגיל לומר כל נדרי גם בלשון להבא ומתכוין להתנות שכל הנדרים והשבועות שידור בשנה ההיא שלא יהיה בהם ממש תנאו תנאי. ואם לא היה זכור לו בשעת הנדר הנדר בטל והתנאי קיים כ\"ש בהצטרף אליו שאר הצניפין אשר כתבת. אבל עיקר סמיכות ההיתר הוא על זה שכתבנו וכל שכן שאם הדבר ברור שהוציא הנדר בלשון שבועה יש פוסקים דלא חל וכאשר כתבנו בשם הרא\"ש ז\"ל. וכן כתבו רוב מפרשים בריש נדרים. ורבינו בחיי גם כן כתב בפרשת ראשי המטות שהוא מחלוקת בירושלמי וראוי להחמיר. אבל הנזירות חל בכל לשון בין בלשון נדר בין בלשון שבועה הילכך דין זה צניף להקל. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בראובן שעשה את שמעון שליח לגבות מלוי מנה לתת ליהודה חצי מנה ויחזיר לראובן חצי המנה והלך שמעון ועשה שליחותו וגבה מנה מלוי וכתב עליו שטר הודאה איך קבל המנה מצד ראובן ועתה טוען שמעון השליח כל המנה נתתי ליהודה שכך אמרת לי וראובן אומר לא אמרתי לך אלא לתת חצי מנה ליהודה. ויש מי שרוצה לדון שכיון שכתב לוי שטר הודאה על שמעון השליח הויא מלוה בשטר ונשבע ראובן שלא אמר לו לתת ליהודה חצי מנה ונוטל השאר משמעון השליח: ",
+            "<b>תשובה </b>דייני דשפלי דייני הכי דאין זה מן הנשבעין ונוטלין ואפי' היה לו מגו מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן אלא שמעון השליח נאמן בשבועה במגו דהוה מצי למימר עשיתי כאשר צויתני ונתתי ליהודה חצי המנה והחזרתי לך החצי נאמן לומר כל המנה אמרת לי לתת ליהודה וכן עשיתי. ואם טען שמעון תנו לי זמן עד שאבקש שטר השליחות שכתוב בו שהרשה אותי לתת כל המנה ליהודה נותנין לו זמן כפי מה שיראה לבית דין כדי שלא יבואו לידי שבועת שקר ואי חזי לבי דינא דאשתמוטי קא משתמיט אין נותנין לו זמן אלא אומרים תן לו החצי מנה וכשתביא ראיה שהוא אמר לך לתת ליהודה כל המנה יחזיר לך החצי מנה ואם ברור לך שכן אמר לך השבע והפטר. ראיה לדין זה שהרי המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי ואע\"ג דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי משום דמצי למימר כיון שאני נאמן במגו לא חששתי לקחת את השטר והרי נאמן לומר החזרתי במיגו דהוה מצי למימר נגנבו או נאבדו. וכן כתבו הפוסקים דהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים משום האי מגו ובנדון דידן נמי כיון דאית ליה מגו נאמן ומשום הכי לא חשש לשטר אשר ביד לוי. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנשבע לחבירו לפרוע לו לזמן קצוב וחל להיות בשבת אם יכול חבירו לומר לו התקבלתי בשבת משום דמחזי כנושא ונותן בשבת או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>כבר ידעת שכתבו בעלי התשובות שאם נשבע לחברו לפרוע לזמן קצוב וחל אותו זמן בשבת שחייב לפרוע לו בשבת דאתי שבועה דאורייתא ודחי איסורא דרבנן והתם ודאי לא עסקינן שלוקח המלוה המעות בידו שאם ניתן טלטול מעות לידחות אצל הלוה כדי שיקיים את שבועתו לא ניתן לידחות אצל מלוה אלא מניח המעות בבית המלוה או ברשותו מדעתו ונפטר. והתם ודאי עסקינן בשלא היה יכול להתיר שבועתו או שלא רצה חבירו להתירו או שלא יכול להתירו כגון שנשבע לו סתם ולא התנה בשעת השבועה שיוכל להתירו או להאריך לו הזמן או שלא רצה לומר לו הריני כאלו התקבלתי שאם אפשר באחד מכל אלו לא היו מתירין לו איסור שבת. וכן משמע מלשון הרשב\"א ז\"ל בתשובה [וז\"ל] ואפשר שאם לא נזכר עד שבא שבת ולא מצא מי שיתירנו משבועתו שהוא מחוייב לפרוע לו בשבת לפי שאין איסור הפרעון אלא מדרבנן משום עובדין דחול ושבועה הוי דאורייתא ומוטב לעשות עובדין דחול ולא לעבור שבועה דאורייתא וכו'. הרי לך בהדיא שאם אפשר באי זה דרך כדי שיוכל לקיים את שתיהן הוא היותר טוב הילכך בנדון דידן כיון שחבירו מרוצה לומר הריני כאלו התקבלתי מותר ואין כאן בית מיחוש. וגדולה מזו התירו משום צורך מצוה משדכין על התינוק ללמדו אומנות וכל שכן שיהיה מותר לומר התקבלתי כדי שלא יעשה חבירו עבירה ואע\"ג דקיימא לן דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך אין כאן חטאת ולא עון וברור הוא. והוי יודע שאפשר לצאת ידי שבועתו על ידי שיניח אצלו משכון דשוה כסף ככסף. וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל בתשובה ואע\"ג דכתב הרשב\"א בתשובה וז\"ל ולתת משכון בשבת אינו נפטר בכך שאינו פרעון אם לא יעשו לו שומא ויתננו בתורת שומא שאין המשכון אלא הבטחה כההיא דיו\"ט אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ע\"כ. נראה לי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהרשב\"א איירי כגון שלא היה המלוה בעיר או שלא נתרצה המלוה ולפיכך כתב שאין המשכון פרעון ולא נפטר משבועתו בכך. אבל הרא\"ש איירי במי שנתרצה במשכון אע\"ג דאכתי צריך שומא כיון שנתרצה נפטר משבועתו דשוה כסף ככסף. וגדולה מזו נראה לי דאפי' נשבע לפרוע לו מעות ולא משכון אם קבלו המלוה בתורת פרעון נפטר הלוה משבועתו שהרי לא נשבע אלא שלא יתן לו משכון אבל אם הלוה נתרצה לקחת מטלטלין במעותיו מי לימא דלאו פרעון הוא אלא ודאי נפטר משבועתו. וכן אם נשבע לפרוע לו מעות בעין ונתרצה הלוה לקחת מטלטלין בפרעון מעותיו נפטר הלוה משבועתו. הילכך בנדון דידן אפילו נשבע לו לפרוע לזמן כך וכך במעות בעין וחל להיות בשבת חלה שבועתו ואין זה נשבע לבטל את המצוה שהרי לא נשבע לפרוע בשבת אלא שטעה בחשבונו הילכך אם אפשר להתיר לו אין לך צורך שבת גדול מזה ואם לא יאמר לו הריני כאלו התקבלתי ואם אינו רוצה נותן לו משכון בתורת פרעון בלי שומה ואם אינו רוצה ימנה לו מעותיו ויניחם בביתו או ברשותו מדעתו ולא יביאם דרך רשות הרבים ולא יחלל עליהם שבת בדבר שאסור מה\"ת דלא התירו אלא בכה\"ג דאיסורו מדרבנן משום דמחזי כעובדין דחול או טלטול שהוא מדרבנן אבל איסור תורה לא התירו דמה ראית. ותו דשבועה בשב ואל ואל תעשה וחלול שבת בקום עשה וברור הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה היה בתינוק נולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים מתי יהא נמול ונפל מחלוקת בין המשכילים יש אומרים נימול לשמיני שהוא יום ששי. וי\"א לעשירי ועיקר המחלוקת היה אם נסמוך על האחרונים שאמרו דתרי שקיעות הוו ובין השמשות אין מתחיל אלא מסוף שקיעה עד צאת ג' כוכבים. או דילמא כיון שהראשונים לא פירשו ניזיל לחומרא ולא יהא נימול אלא בעשירי. ושאלת ממני אודיעך דעתי בזה: ",
+            "<b>תשובה </b>אם הדבר ודאי שנולד בין תחלת שקיעה וסוף שקיעה הדבר פשוט דנימול לשמנה דאכתי יום הוא וכן כתבו התוספות בשבת ובפסחים וכן כתוב בתוספות רבינו חזקיה ור\"ת והמרדכי והרמב\"ן והרא\"ש ז\"ל בתוספותיו והריטב\"א והר\"ן ורבינו ירוחם והסמ\"ג ובעל מגיד משנה והביאו ראיה מן הירושלמי וכולם העלו דשתי שקיעות הוו ולא הוי בין השמשות עד סוף השקיעה כשיעור תלתא רבעי מילא כרבה דקי\"ל כותיה לגבי רב יוסף. אי נמי משום דאזלינן לחומרא. ואני לא ראיתי בכל הפוסקים והמפרשים הנמצאים אצלנו מי שחולק בדין זה אלא רא\"ם והביאו בהגהה במרדכי דפירש דבין השמשות הוא משעה שמכירין העולם שרוצה להכנס בעובי הרקיע דהיינו מעט קודם שקיעת החמה. גם הרשב\"א הקשה על פירוש רבינו תם והרמב\"ן ז\"ל שכתבנו למעלה מהירושלמי והעלה אותו בצריך עיון ונראה לי שמה שכתב וצריך עיון משום דלא ידע לתרוצי האי ירושלמי דמשמע מיניה דתחלת השקיעה הוי בין השמשות עם הירושלמי שכתבו כל המפרשים דמשמע מיניה דבין השמשות לא הוי אלא מסוף השקיעה ועם הגמרא שלנו שמביא שתי הברייתות דקשיין אהדדי ותרוייהו בשם רבי יהודה ולא איפשר לתרוצינהו אלא בשנאמר דשתי שקיעות נינהו וכמו שכתבו המפרשים ז\"ל. אבל בדין מודה הרשב\"א ז\"ל דאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה ואפילו תימא שנסתפק בדין לא נניח הודאי של כל המפרשים משום ספיקו של הרשב\"א ולא מפני מה שכתב רא\"ם ז\"ל. ולענין מה שכתבת כיון שלא פירשו הראשונים ניזיל לחומרא. אי אפשר לומר כן חדא שהרי פוסקי ההלכות כגון בה\"ג או הריא\"ף או הרמב\"ם או פסקי הרא\"ש ז\"ל סתם דבריהם הם לכוין הגמרא ומה שפירשו האחרונים בלשון הגמרא צריך אתה לפרש בדבריהם וזה ברור. ואם כן במה שלא ביררו הראשונים אין ראיה שהם חולקים. וכן נראה מדברי בעל מגיד משנה שכתב הקושיא ומה שתירץ עליה הרמב\"ן ור\"ת ז\"ל וסוף לשונו ולא נתברר זה בדברי הראשונים. משמע בתוך דבריהם הוא אלא שלא נתברר והאחרונים ביררוהו ולא אמרינן שהוא פלוגתא כמו שהוא רגיל לומר בכל מקום שיש מחלוקת. גם הרמב\"ן ז\"ל כתב בספר תורת האדם כשבא לדבר בנושא הזה כתב וז\"ל ובכאן הביא הענין לפרש דבר נעלם מדעת רבים שהראשונים לא הרחיבו בפירושו והוא זמן התוספות וכו' ומביא הקושיא ותירוצו של רבינו תם ז\"ל. הרי לך בהדיא שכתב שהראשונים לא הרחיבו בפירושו אבל אינם חולקים וזה פשוט. גם הרא\"ש ז\"ל בפסקיו כתב בלשון הריא\"ף כדרכו ולא פירש דבר ובתוספות שלו פי' ממש כמו שכתבו התוספות והרחיב במשא ומתן להעלות כר\"ת דשתי שקיעות נינהו. גם רבינו ירוחם תלמידו כך העלה ואם כן לא משוינן פלוגתא בינייהו בכדי. עוד נראה לי להוכיח שכן דעת הריא\"ף ז\"ל שהרי כתב הרב בסמוך ההיא דאמר רב יהודה אמר כוכב אחד יום. שתים בין השמשות. שלש לילה. ומוקמינן לה בכוכבים בינונים ובשלמא אי בסוף השקיעה קאמר היינו דמשכחת באותו זמן שתי כוכבים בינוניים ולא פליגן אהדדי אלא אי אמרת תחלת שקיעה קאמר וקודם לה ג' רבעי מיל הוי בין השמשות מעולם לא ראינו ולא שמענו שיראו באותו זמן כוכבים בינוניים ואפי' אחד בשעה שהשמש רוצה לשקוע מעל הארץ ואין צריך להביא ראיה על המורגשות. וכי תימא דבין השמשות נמשך זמן מרובה מתחלת השקיעה וקודם מעט עד אחר סוף השקיעה וקודם שיראו שלשה כוכבים ובסוף בין השמשות אפשר שיראו ב' כוכבים הא ליתא ודאי דהא לכולי עלמא אין שיעור בין השמשות אלא שלשה רבעי מיל לרב יוסף ותרי תלתי מיל לרבה וכן כתב ז\"ל הלכה כרבה וכתב עלה הר\"ן ז\"ל דהיינו תלתא רבעי מילא וזה ברור מאד. גם נראה לי להוכיח שכן היא סברת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפ\"ה מהלכות שבת משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים הוא הזמן הנקרא בין השמשות וכו' וכתב בפרק ב' מהלכות קידוש החדש ראוהו בית דין עצמן בסוף יום כ\"ט אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלשים ב\"ד אומרים מקודש מקודש שעדיין יום הוא ע\"כ. ועל כרחין בששקעה חמה עסקינן מדקארי ליה ליל שלשים. ותו דאם לא שקעה חמה אפי' ��צא כוכב אחד עדיין יום הוא וא\"כ קשיא דהכא קרי ליה יום אחר השקיעה כדאמר שעדיין יום הוא ובשבת קרי ליה בין השמשות אלא מאי אית לך למימר דבשבת איירי בסוף השקיעה ובקדוש החדש איירי בתחלת השקיעה. והכא והתם איירי בכוכבים בינוניים מדאמר בסיפא דמלתיה ואם ראוהו בליל ל' אחר שיצאו שני כוכבים למחר מושיבין וכו' ואי בכוכבים הנראים ביום קאמר עדיין יום הוא ואמאי ממתינן למחר לקדשו אלא ודאי בכוכבים בינוניים קאמר. וכ\"ת לעולם אימא לך דבין השמשות לענין שבת הוי מתחלת השקיעה אבל לענין קדוש החדש אפילו ששקעה חמה עדיין יום הוא ומקדשין אותו מיד. הא ליתא דהא אם נראו שני כוכבים עדיין הוא בין השמשות לענין שבת כמו שכתב הרב עד שיראו שלשה כוכבים ולענין קדוש החדש בשני כוכבים חשבינן ליה לילה. משמע דלענין קדוש החדש שדינן ליה בתר הלילה טפי מלענין שבת דהכא בשני כוכבים הוי לילה ולענין שבת הוי בין השמשות. ומה שיש לדקדק בלשון הרב ז\"ל כבר כתבתי בתשובה אחרת מה שיש בו די ואין כאן מקומו ומ\"מ למדנו דשתי שקיעות נינהו לדעת הרב. עוד יש ראיה כעין אותה שכתבנו לדעת הריא\"ף ז\"ל. הרי לך כי אפילו לדעת הראשונים שיעור בין השמשות מהלך ג' רבעי מילא והוא בסוף השקיעה. עוד יש לי להביא ראיה מדברי הברייתא עצמה דבשלמא אי בין השמשות הוי בסוף השקיעה היינו דאיכא לספוקי שמא כולו מן הלילה כדתניא ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ספק יש בו מן היום ומן הלילה אלא אי אמרת בתחלת השקיעה וקודם מעט הוי בין השמשות כדעת הרא\"ם היכי איכא לספוקי שמא כולו מן הלילה והרי אפילו אחר שיסתלק השמש מעל הארץ אם תסתכל בכנפי העופות הפורחים באויר תראה השמש ממש בכנפיהם ואיך איפשר לומר שאז הוא ודאי לילה. עוד יש ראיה מדאמר ליה רבי זירא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן וכו'. בשלמא אי איירי בסוף השקיעה היינו דלא קים האי מלתא אלא לבקיאין אלא אי בתחלת השקיעה קאמר מי לא ידע בכל אלה והלא דבר הנראה לעין הוא. אעפ\"י שפירוש הרא\"ם ז\"ל אפשר ליישבו על לשון הגמרא והריא\"ף ז\"ל בדוחק הנה על לשון הרמב\"ם ז\"ל אי אפשר שהרי כתב משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים הוא הזמן הנקרא בין השמשות וכו' ואם מתחילת השקיעה וקודם מעט קאמר איך איפשר שיהיה נמשך שיעור בין השמשות ד' מילין ויותר והלא הרא\"ם עצמו כתב שאין זמן בין השמשות נמשך אלא ג' רבעי מיל. ומשם והלאה לילה ממש הוא וזה ברור לבעלי העינים ואם כן יותר טוב הוא שנפרש בדברי הריא\"ף פירושן של אחרונים שיהיו מוסכמים לדעת הרמב\"ם ז\"ל. ואפילו אם תרצה לדחות דלעולם הראשונים חולקים על האחרונים הלכתא כבתראי וכל שכן כשהתוס' חולקים שראוי לסמוך עליהם אפילו כנגד הריא\"ף ז\"ל וכן כתב מהר\"י קולון ז\"ל כל שכן שהאמת הברור הוא שאין הראשונים חולקים ואני לא ראיתי מי שיחלוק אלא רא\"ם והרשב\"א העלה בצריך עיון ואם יש אחרים שלא ראיתי לא נחוש אליהם דעל פי אותם אשר כתבתי למעלה אנו סומכין. הילכך זה התינוק אם הדבר ודאי שנולד או שהוציא ראשו בין תחלת השקיעה לסופה נימול לח' דהיינו יום ששי דאכתי יום הוא לכל דבר אלא שאם רצו לעשותו תוספת לשבת עושה ובזה אין ראוי להסתפק. אבל מה שיש לדקדק אם הדבר ספק אם נולד קודם סוף השקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים מה נידון בו דלכאורה נראה שנימול ליום ששי דספק ספיקא הוא שמא קודם סוף השקיעה יום ממש הוא ואת\"ל אחר סוף השקיעה ובין השמשות הוא שמא בין השמשות עצמו כולו מן היום אם כן נימול בששי דתרי ספיקי נינהו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבין השמשות ג' ספיקות יש בו וכן כתב רש\"י ז\"ל והר\"ן ז\"ל ספק כולו מן היום ונפקא מינה למוצאי שבת ספק כולו מן הלילה ונפקא מינה לערב שבת. ספק יש בו מן היום ומן הלילה ונפקא מינה לזב שראה בין השמשות הרי לך דבין השמשות יש בו ב' צדדין לומר שהוא לילה או כולו מן הלילה או שיש בו מן היום ומן הלילה הילכך אפילו יהיה לנו ספק אחר לומר שהמעשה היה קודם בין השמשות יהיו הדברים שקולים וידחה לעשירי שלא הפסדנו דבר אבל אם יהיה נימול לשמיני שמא מחוסר זמן הוא. וכיצד הם הצדדין ספק היה בין השמשות ספק ביום ואת\"ל בין השמשות ספק הוא מן היום נאמר לו אנחנו זה הספק האחרון אינו שקול שיש בו שני צדדין להחמיר ספק כולו מן הלילה ואת\"ל אין כולו מן הלילה ספק יש בו משניהם ולפיכך ידחה לעשירי והרי זה נכון וחריף. עוד יש טעם אחר דכיון שאנו מסופקים מתי נולד הוי כאלו לא בקיאינן בשיעורא דרבנן ובעוד השמש בראשי הדקלים הוי יום ומשם והלאה הוי בין השמשות להסתלק מן הספק. וכן כתב רבינו ירוחם ואנו יש לנו להחמיר ואסור לעשות מלאכה מתחלת שקיעה ובנדון דידן כיון שאנו מסופקים אזלינן לחומרא ולא יהיה נימול אלא בעשירי אבל כשהדבר ודאי שנולד קודם השקיעה לא נלך להחמיר דלא אמרה רבינו ירוחם אלא לענין חומרת שבת ואסור בעשיית מלאכה. וכ\"ת דבנדון דידן חומרא הוא משום דהוי מחוסר זמן ואיכא סכנתא וצערא דינוקא ולפיכך ראוי לדחותו לעשירי הא ליתא כלל דהא מי שנולד סמוך לבין השמשות היה מותר למולו בתחלת ליל שמיני אי לאו משום דאמר קרא וביום השמיני ביום ולא בלילה אע\"ג דאין לו אלא ששה ימים שלמים ורביע שעה משום דאמרינן מקצת ראשון ככולו ומקצת שמיני ככולו ולא הוי מחוסר זמן ומעשים בכל יום שאנו מלין מי שנולד סמוך לבין השמשות ביום שמיני לבקר אע\"ג דאין לו אלא ששה ימים וחצי וכל שכן בנדון דידן שיכול להמתין עד סמוך לבין השמשות ויהיו לו שבעה ימים פחות מעט וזה פשוט הילכך לאו מחוסר זמן הוא וליכא סכנתא כלל ומהלינן ליה בבקר משום זריזין מקדימין למצות. והוי יודע שאעפ\"י שחזרו חכמי ישראל להודות שהחמה חוזרת בלילה תחת כדור הארץ ואינה נכנסת בחלונות ומהלכת אחורי הכיפה כמו שהיו אומרים תחלה דודאי השתא קים לן דכוכב קבוע וגלגל חוזר לא נפקא מינה מידי לשיעור בין השמשות דבין הכי ובין הכי שיעורו הוא תלתא רבעי מילא דמשעה שמסתלקת החמה מעל הארץ הוי תחלת בין השמשות וכששוקעת במערב ועדיין לא נראו ג' כוכבים הוי בין השמשות והיא סוף השקיעה. ובציור השקיעה היה המחלוקת לא בשעורה תדע שהרי כל המפרשים ז\"ל לא הזכירו דבר מזה בהלכות שבת והרי הם היו בקיאים במהלך השמש ויודעים שחזרו חכמי ישראל להודות לחכמי אומות העולם ואי איתא דאיכא נפקותא לשיעור בין השמשות היה להם לפרש אלאי ודאי לא נפקא מינה מידי. ובודאי אותה סוגיא דפסחים ריהטא קודם שהודו ואפילו הכי הקשו התוספות הקושיא הכא והתם והעלו דתרי שקיעות נינהו וזה ברור בעיני. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ראובן יש לו אשה במקום אחר ואמר לשמעון קח המעות הללו ותתן אותם למי שילך לאותו מקום שיתנם לאשתי ושמעון נתנם ללוי ואמר לו תוליך המעות הללו לאשתו של ראובן והלך לוי ונתן המעות ליהודה שיתנם ביד האשה ויהודה זה יש לו חוב מבורר בשטר על ראובן ותפסם בחובו ולא נתנן לאשתו של ראובן אחר כך בא לוי למקום שהיה שמעון ותבע שמעון את לוי למה שנית בשליחות ונתת המעות ליד יהודה ולא ליד האשה השיב אני נתתים ליהודה שיוליכם לאשה וכן עשה יהודה שנתנם לאשה ואני אביא כתב משם איך הגיעו המעות ליד האשה. וב\"ד חייבוהו להחזיר המעות לשמעון כיון שהודה ששינה בשליחות וכשיביא כתב שהגיעו ליד האשה יחזירו לו מעותיו. ואחר כמה ימים טען כי ב\"ד ידעו שהיו אלו המעות של ראובן ולקחום ונתנום ליהודה שהוא בעל חובו של ראובן. ועחה יורה המורה אם יש ממשות בזו הטענה כיון שאין בידו מעשה בית דין או אם היו בית דין יכולין לעשות כן ואם לוי יכול להתהפך מטענה אל טענה: ",
+            "<b>תשובה </b>הדבר ברור שאין יכול לחזור ולטעון חדא שכבר פסקו הדין ויצא מבית דין חייב ואין יכול לחזור ולטעון דטענתא אגמרוה. ותו דהוי מחיוב לפטור לדעתו ואין יכול לחזור ולטעון. ותו דהוי היפך הטענה הראשונה ממש דבטענה הראשונה אמר שהגיעו ליד האשה ועתה אומר שבית דין נתנום ליהודה. ותו דאפילו אם היה טוען זה בתחלה אין שומעין לו כיון שלא הביא בידו מעשה ב\"ד כאשר כתבת וזה דבר פשוט מאד לא היה כדאי לכותבו. ומה שיש לעיין אם יש כח ביד בית דין לקחת המעות מיד לוי ולתת ביד יהודה מפני החוב שיש לו על ראובן בעל המעות ולכאורה היה נראה לומר דיש בידם כח לזה דכיון דראובן במקום אחר ולא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ומצא מעותיו במקום אשר הוא שם שיכול לעכבם עד שיעשה עמו דין ואם המלוה הוא דבר ברור כגון שהיא בשטר ונאמנות יקח אותם. וגם מטעמא דאמר רבי נתן מאשר אשם לו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ואע\"ג דרבי נתן איירי בשאין לו ל\"ש דהכא נמי כיון שאינו עמו בעיר הוי כאין לו כל שכן דקושטא דמלתא הוא דראובן אין לו ולא מצי לאשתעויי דינא בהדיה ותו דראובן זה לוה מיהודה במקומו של יהודה והלך למדינת הים ובית דין יורדין לנכסיו כדי שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים לפיכך תקנו שיהיו נפרעין שלא בפניו. וז\"ל הרא\"ש ז\"ל פרקא קמא דבבא קמא דדין גמור הוא כדי להציל העשוק מיד עושקו מי שבא לב\"ד ואמר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי ממון שלו במקום ידוע וירא אני שאם יבוא הממון לידו שיבריח אותו ולא אוכל עוד להיות נפרע וכן מי שעדיין לא הגיע זמן שטר חובו ובא לבית דין ואמר כך הכל לפי ראות הדיינים יכולין בית דין לעכב ממון הנתבע עד שיברר תביעתו או עד שיגיע זמן השטר עד כאן. וכן כתב בתשובת מהר\"ר ישראל ז\"ל וז\"ל אם עיני הדיינין רואות דראובן איניש דציית דינא הוא וכולי. אבל אם עיני הדיינין רואות דליתנהו בראובן כל הני מילי דפרישינן לעיל ונראה להם דיש לחוש שאם יפטר ממון זה שבעיר לוי מתחת ידו לא יוכל שוב להשיג דין ומשפט מראובן בכה\"ג אם כן מחויבים ב\"ד לעכב הממון בדין גמור כדכתב האשרי עד כאן. ובנדון דידן אני יודע ששלח יהודה כמה הרשאות ומינה שליח ועמדו לפני ולא היה יכול להשיג דין עמו לא מפני שהוא אלם אלא מפני שאין לו ויש עליו חובות הרבה. מכל הני טעמי הוה משמע דיכולים בית דין לעכב ממון ראובן וליתנו ליהודה דהא כמה פעמים תבע אותו בפני והודה לו ויש בשטרו כמה חזוקים כי אני ראיתי הטופס שלו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דנ\"ד לא דמיא כלל להך דכתב האשרי דהא הכא ראובן חייב לאשתו מזונות ושלח המעות למזונות אשתו ולא מיבעיא אם אמר שמעון ללוי תן מעות אלו לאשתו של ראובן דפשיטא דזכה לוי לאשתו של ראובן אלא אפילו אמר לו הולך דקי\"ל דלא הוי כזכה כיון דחייב לו ובפריעת בעל חוב הולך כזכה דמי. וזכה לוי לצורך אשתו של ראובן ולא נקרא זה ממון של ראובן שאפילו אם היה ראובן רוצה לחזור בו לא היה יכול וכן היא הסכמת הפוסקים ומכל שכן שלא היו בית דין יכולין לקחת המעות מיד לוי ולתת ליהודה. ותו בשעה שנתן ראובן המעות ליד שמעון זכתה האשה בהם שהרי אמר לו בלשון תן ונמצאו המעות של שמעון לא של ראובן שצריך שמעון לעשות שליחותו של ראובן. ואם שינה בשליחות שאמר ללוי הולך מעות אלו לאשתו של פלוני בטלה לה שליחותו של לוי שהרי לא כך צוה ראובן וקמו להו המעות ברשות שמעון השליח הראשון וזכתה בהם אשתו של ראובן. ותו מי הגיד להם שמעות אלו של ראובן הם דילמא מתנה נתנם לשמעון ע\"מ שישלחם לאשתו. או דילמא שמעון עמד ופרנס מעצמו על סמך שיפרע לו אחר כך ראובן הילכך היה להם לחקור על זה דעד כאן לא אמרינן שיכולין לעכב אלא כשנתברר שהממון הוא של ראובן אבל מן הספק אין יכולין לעכב שנמצאו מפסידין לבעלים אם ימצא למפרע שלא היה המעות של ראובן והבו דלא לוסיף עלה דבעיקר הדין של העיכוב איכא פלוגתא. הילכך בנ\"ד חייב לפרוע לשמעון המעות עד שיביא ראיה שהגיעו ליד האשה ואז יחזור ויקח מעותיו משמעון. ודברים פשוטים הם לא היו כדאי להאריך בהם כל כך. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אודיעך דעתי באומר הרי עלי או אני נשבע שמכאן ועד שלשים יום אקבל עלי כך וכך תעניות או אקבל עלי לתת כך וכך בכל שבוע לצדקה. ועתה לא קבל עליו כלום אלא נדר או נשבע שיקבל ולא קבל [אם] עבר על בל יחל או על בל תאחר או אתרוייהו או דילמא לא עבר כלל: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בסוגיא קמא דנדרים בשלמא בל יחל דנדרים וכו' ואיכא לאקשויי אמאי לא משכחת לה והא איכא לאוקומי כגון דאמר הרי עלי לקבל נזירות לאחר שלשים יום ואיכא בל יחל. ומדלא משני גמרא הכי משמע דליכא בהאי גוונא בל יחל והאי שנוייא הוה רויחא טפי מכל מאי דמשנו אמוראי. וטעמא דמלתא דאם אמר הרי עלי לקבל נזירות לאחר שלשים יום הוי כאלו אמר הרי עלי קרבן אם לא אדור בנזיר וכיון שלא נדר בנזיר חייב להביא קרבן. ואם לא הביא עבר בבל תאחר ולא שייך בכה\"ג בל יחל כלל. אף בנדון דידן אם אמר הרי עלי לקבל תענית או נקבל עלי לתת צדקה הוי כאומר הרי עלי קרבן אם לא אעשה כך וכיון שלא עשה חייב קרבן ועבר על בל תאחר וליכא בל יחל אבל אם נשבע לקבל עליו כך וכך איכא בל יחל דברו ואיכא בל תאחר דהא קבע לו זמן. ומכל מקום מסתברא לי דהאידנא דליכא מקדש ואין יכול להביא קרבן. כל האומר הרי עלי לעשות דבר פלוני ולא עשה עבר על בל יחל שיודע הוא שאינו יכול להביא קרבן. הילכך בנדון דידן איכא תרתי בל יחל ובל תאחר. והא דלא משני גמרא כגון דאמר הרי עלי לידור בנזירות איכא למימר דהאי לא יחל הוי כשאר נדרים לא דנזיר שהרי נדר לידור בנזיר. ודכוותא תירצו התוספות על לא תאחר וז\"ל. עוד יש לומר דאי מאחר לנדריה א\"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר כ\"א בל תאחר דנדר שמאחר לנדור נדרו עד כאן. וא\"ת אם כן למה לא הקשו התוס' ותירצו הכי גבי קושית לא יחל שהיא ברישא. וי\"ל משום דלא פסיקא להו דדילמא הא דלא משני גמרא הכי משום דאתינא לתרוצי מתניתא ובזמן דבית המקדש קיים מתנייא וליכא בל יחל כהאי גוונא. ואע\"ג דכתב הר\"ן ז\"ל באומר הרי עלי להיות נזיר דמיד חל עליו הנזירות וליכא בל תאחר נראה לי דאין זה מוסכם וגם הוא ז\"ל לא אמרה אלא בסתם שלא קבע זמן לנזירות. אבל היכא דאמר הרי עלי לקבל להיות נזיר לאחר שלשים לא חל עליו הנזירות מיד ואיכא ��שום בל תאחר. וכן כתבו התוס' בהדיא דאיכא בל תאחר אלא שאינו של נזיר אלא של שאר נדרים. הילכך בנדון דידן אם עבר הזמן אשר קבל לקבל עליו תעניות או ליתן צדקה עבר בבל יחל ובל תאחר. ובכל שעה קאי בבל יחל ובל תאחר דהא קיימי עניים ובידו להתענות. ואם אמר סתם או שאמר לא אפטר מן העולם עד שאקבל עלי כך וכך או אתן צדקה כך וכך מחייב לאלתר לקיים מה שנדר לעשות אבל אינו עובר לאלתר והכי משמע לישנא דקאמר וצדקה מחייב עליה לאלתר ולא קאמר עובר עליה לאלתר וכן דעת הרשב\"א ז\"ל. אבל הרמב\"ם ז\"ל כתב האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה. ואם איחר נזירותו הרי זה עובר בבל תאחר ואין לוקין על לאו זה. ומיהו אם אמר הרי עלי לנדור לצדקה כך וכך ועברו שלש רגלים עובר בבל תאחר דצדקה הוקשה לקרבנות לבל תאחר. אבל לענין תעניות לא ראינו שהוקשו לקרבנות הילכך אינו עובר בבל תאחר. ועוד שאני מסופק אי שייך בתעניות בל תאחר אפילו היכא דקבע לו זמן. ומכל מקום פשיטא לי דמחייב עלייהו לאלתר אם לא קבע להם זמן והנלע\"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ומה ששאלת על טבח שיצאת טרפה מתחת ידו אם הוא כשר לכתוב את הגט או לא וכתבת דלדעת הרמב\"ם לא מיבעיא לך דפשיטא דפסול מקל וחומר מהבאת הגט דמי שפסול לעבירה מן התורה אם הביא הגט פסול אפילו שנתקיים בחותמיו כל שכן לכתיבת הגט שהוא פסול. עוד כתבת ראיה לפסול מלשון הרמב\"ם ז\"ל פ' ג' כתבו ביו\"ט בזדון ונמסר לה ביו\"ט הרי זה גט פסול ע\"כ. הרי שאפילו פסול לעבירה אחת משאר עבירות של תורה כגון זה שכתב הגט בזדון ביו\"ט שהגט פסול עכ\"ד. ורצית לדעת אם דעתי מסכים לזה שכתבת: ",
+            "<b>תשובה </b>יותר פשוט הוא זה מביעתא בכותחא שהוא כשר לכתיבת הגט לדעת כ\"ע ואפילו אוכל נבלות להכעיס ואפילו מחלל שבתות בצינעא כשרים לכתוב את הגט תדע דהא עכו\"ם גמור הוה מכשרינן ליה לכתיבת הגט אי לאו משום דאדעתא דנפשיה קא עביד ואנן בעינן לשמה. ומהאי טעמא איכא כמה מרבוותא דמכשרי עבד לכתיבת הגט ומאן דפסיל משום דליתיה בתורת גטין וקדושין. ואם כן הפסול לעבירה דלית ביה חד מהני טעמי פשיטא דכשר ואין גם אחד שיחלוק בדין זה דאין לנו להוסיף מדעתנו על הפסולים שמנו חכמים והם חמשה. וכן כתב הרמב\"ם ז\"ל הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה. וליכא למימר דתנא ושייר פסול בעבירה משום דאין דינו שוה לאלו החמשה דהני אין הגט שכתבו גט ואילו הפסול בעבירה שכתב הגט הוי גט פסול. חדא דמאי שיור דהאי שייר ותו דלא אמרינן הכי אלא במשנה או ברייתא אבל הפוסק לא משייר מידי. ותו דקאמר הכל כשרים חוץ מחמשה ואילו הפסול לעבירה לדעתך אינו לא בכלל הכל ולא בכלל החוץ. ותו דלא ידעינן דינו מתוך הפסק של הרב ז\"ל. ותו כיון דנחית למניינא לא שייר מידי וזה פשוט אפילו למתחילים ולא היה צריך לכותבו אלא להפיס דעתך: ",
+            "<b>ומה </b>שהבאת ראיה מהבאת הגט לא די לנו הצער הראשון שלא ידענו דינו של הרב מנין יצא לו ולא טעמו כיון שנתקיים בחותמיו למה הוא פסול אלא שאתה בא להוסיף עלינו וללמוד ממנו מה שאינו דומה לו. וטעמו של הרב נ\"ל דשליח בשליח מתחלף ואתי לאכשורי אפילו היכא שנתקיים הגט על פיו אבל בנדון דידן סופר בעד לא מתחלף ואדרבא מדלא מחתמינן ליה ידעינן דלאו כשר הוא. תדע דאשה פסולה לעדות מן התורה וכותבת את גטה. ואפילו שלא יהיה טעמו של הרב ז\"ל מכאן אין לנו ללמוד ממנו לשאר דברים ואין לנו אלא מה שמנה שהרי מחלל שבתות בפרהסיא או מומר לעכו\"ם לא פסלינן ליה אלא משום דהוי כעכו\"ם לכל דבריו. ומה שהבאת ראיה מכתבו ביו\"ט בזדון צריך שתדע כי הספר משובש. וכן הוא בספרים המדוייקים כתבו וחתמו בזדון ביו\"ט ונתנו לו אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו וחתמו בזדון ביו\"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול ע\"כ. ומעתה הלכה לה הראיה שהכל הולך אחר החתום. ואע\"ג דעדי מסירה כרתי כיון דמזויף מתוכו הוי פסול. והתימא איך לא דקדקת בלשון הרב שהטעות הוא מבואר. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ראובן שגירש על מנת שלא תנשא לשמעון לפי שנטען עליה ומחמתו הוציאה והלך שמעון ונשאה בערכאותיהם ועתה רוצה ללכת למקום שאין מכירין אותו וישא אותה על ידי חופה וקדושין ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים. ושאלת אם נאמר לראובן שיגרש אותה בלא תנאי שלא להרבות ממזרים בישראל: ",
+            "<b>תשובה </b>דבר ידוע שהנטען על האשה אסור לישא אותה הילכך אסורה היא על שמעון ולא נתיר לו אנחנו איסור הקל כדי שלא יעבור על איסור חמור. ואדרבא הלעיטהו לרשע וימות. ועוד דאי אפשר לעשות תקנה זו אלא שיחזור ראובן ויקדשנה ויפטרנה בגט בלי תנאי שכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה והר\"י בנו ז\"ל. ואם כן כיון ששמעון הוציאה מפני שהיתה אסורה עליו איך נאמר לו שיחזור ויקדשנה ואפילו שלא היה שמעון נטען עליה קרוב אני לומר שלא נאמר לראובן שיקדשנה ויפטרנה בלי תנאי כיון דעבד שמעון איסורא ונשאה בערכאותיהם לא נשתדל אנחנו למלאות נפש רשע: . "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>עוד על ענין שהלך שמעון והרצה את ראובן במעות עד שחזר וקדשה וגרשה בלא תנאי ושאלו את פי וגזרתי ששום אדם לא יהיה עמו עד לא בקדושין ולא בשבע ברכות דכיון שנאסרה עליו מפני שנטען עליה והיתה אצלו באיסור שוב אין מתירין אותה לו. ועתה טוען שמעון כיון שלא הועילו מעשיו שיחזיר לו מעותיו ראובן דהויא פשרה בטעות דלא נתפשר עמו אלא בחשבו שיהיה מותר לישא אותה ע\"י חופה וקדושין: ",
+            "<b>תשובה </b>אין בדברי שמעון כלום שהרי מה שהיה על ראובן לעשות עשה ואיהו איבעי לאסוקי אדעתיה אם יועילו מעשיו או לא והוה ליה לאתנויי בהדיה. ותו שהרי הועיל לו הרבה דאלו עבר ונשא אותה מפקינן לה מיניה ובניה ממזרים שהרי אשת איש גמורה היא. והשתא אם עבר ונשא לא מפקינן לה מיניה כיון דליכא סהדי. שזנתה עמו תחת בעלה ובניה ממנו אינם ממזרים ואין לך תועלת גדול מזה. והבנים אשר היו לה ממנו קודם שחזר וקדשה ראובן וגרשה בלא תנאי אינם ממזרים מפני שהתנה על מנת שלא תנשאי לשמעון. והרי לא נשאת לו אלא בזנות בעלמא היא אצלו והרי הדין בהם כמי שבא על הפנויה בזנות ואף עפ\"י שייחדה לו בביתו אין אלו נשואין דנתנה התורה ונתחדשה ההלכה. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני כיון דהשבתה האמורה בתורה היא ביטול או בדיקה לדעת רוב המפרשים למה תקנו הברכה על ביעור חמץ: ",
+            "<b>תשובה </b>על ביטול חמץ אי אפשר שלא תקנו ברכה על מחשבת הלב ואמרינן מבטלו בלבו ודיו. ואם יברך על בדיקת חמץ אין מברכין על הכנת המצוה אלא על תכליתה. ואלו בדק החמץ ולא ביערו לא עשה ולא כלום ועדיין הוא עובר עליו לפיכך תקנו נוסח הברכה על תכלית המצוה שהוא הביעור ותקנו את הברכה בתחלת עשיית המצוה שהוא בדיקת החמץ. כללא דמלתא תקנו זמן הברכה בתחלת עשייתה ותקנו נוסח הברכה על תכליתה שהוא הביעור דוק ותשכח: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני אם השפחות נאמנות בזמן הזה על הבדיקה: ",
+            "<b>תשובה </b>איברא דדינא דגמרא הוא דנאמנת דתניא הכל נאמנים על ביעור חמץ. אפילו נשים אפילו עבדים וכתבוה כל בעלי ההלכות. ולא אשכחנא בשום דוכתא דמפליג בין עבדים לשפחות. אבל האידנא אני חוכך להחמיר שלא לסמוך עליהם. חדא שהרי הנשים בעצמן אי לאו משום דהמנינהו רבנן בדרבנן לא היו נאמנות משום דעצלניות הן והבדיקה צריכה דקדוק וטורח גדול ובשלמא נשים שמדקדקות במצות וחמירא להו איסור כרת דחמץ אע\"ג דטורח הוא סובלות אותו אפילו שעצלניות הן אבל השפחות לא חמירא להו איסור חמץ ועצלניות נינהו ואיכא טורח כולי האי בודקות כל שהוא. ותו שאני רואה כל השפחות בזמן הזה אינן מקבלות מצות כלל מדעתן ואעפ\"י שאומרות הן מן השפה ולחוץ מפני שהם מכת העכו\"ם ואינן חפצות לימכר לישמעאלים. תדע שהרי כאשר ייצר להם יוצאות לדת ישמעאלים כמעשים בכל יום. ואע\"ג דכולם גרים נינהו ואפילו גרי אריות הני נמי דין עבדים יש להם. הני מילי לענין מגע היין או לענין בישולי עכו\"ם או לדברים שאינם צריכים טורח כל כך. אבל לענין בדיקה אינני סומך עליהם. ועוד שאין אני רואה אותן נוהגות בכל המצות שהאשה חייבת בהם. ואל תתמה עלי שאני פוסק נגד מה שנראה מן הגמרא שאין זה פסק אלא חומרא שאני מחמיר כפי מה שראיתי בזמני זה והמחמיר תבא עליו ברכה. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה ביהודים ועכו\"ם יושבים לשתות ושתה העכו\"ם ולא הדיחו את הכוס והיה עליו טופח ע\"מ להטפיח וחזר הישראל ועירה מן הכלי אשר בידו לכוס ורצה לשתות. והיה שם אחד מהמשכילים ואמר לו הכל אסור ואפי' מה שבתוך הכלי ושכנגדו חלק עליו ואמר הכל מותר. ואפי' מה שבתוך (הכלי) [הכוס] ובא הדבר לפני ואמרתי הכל אסור דקי\"ל נצוק הוי חבור וקי\"ל סתם יינם אינו עולה בס' וכן כתב הריא\"ף והרמב\"ם ורוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם. אמר המתיר אנא שמעתתא ידענא שאלה להרא\"ש וז\"ל ועל יין שנמשך מן החבית לכלי והיה בו יין נסך אני מתיר היין שבחבית כיון שאנו מבטלים סתם יינם בס' איך יתכן לאסור יין שבחבית. על ידי ניצוק טפי מנתערב כל יין שבכלי לתוך יין שבחבית. ושלום. אשר בן הר\"ר יחיאל ז\"ל. אמרתי לו שלש טענות יש בדבר. חדא דאתריה דמר הוא ואנו נוהגים כסברת הרמב\"ם ז\"ל. ותו שהרי ר\"י בנו חולק עליו בהדיא שכתב וזה לשונו. ונראה לי כיון דטעמא דניצוק שאנו רואין אותו כאלו נתערב ביחד. לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו אם יוצק לתוך יין נסך גמור אין לעליון תקנה. ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח אי ימכרנו כולו לעכו\"ם חוץ מדמי יין נסך שבו. ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה. ועוד כתב אבל סתם יינם שנתערב ביין של היתר כתב ר\"ת שבטל בששים כמו שאר האיסורין ואין דעת שאר המפרשים ז\"ל כן. אלא אוסר כל שהוא כיין נסך גמור עד כאן. ואי איתא דסברת הרא\"ש כסברת ר\"ת היה ראוי לכתוב וכך כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל אלא משמע ודאי שהר\"י ז\"ל לא ראה תשובה זו ולא סמכינן עלה לעשות מעשה כנגד שאר הפוסקים. ותו דהרא\"ש לא אמרה אלא במקום הפסד מרובה. וכן מוכח לשון התשובה ועל יין שנמשך מן החבית וחבית הפסד מרובה הוא אבל הפסד מועט כנדון דידן שהיה כלי קטן ומעט יין בו לא אמרה כלל. תדע דהא ר\"ת דהוא מריה דהאי סברא כתב ואע\"פ כן לא סמכתי על הוראתי זו אלא במקום הפסד מרובה דהתורה חסה על ממונן של ישראל אבל במקום הפסד מועט לא. והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דלא פליגי דס\"ל להרא\"ש כשאר הפוסקים דסתם יינם עולה בששים אבל במקום הפסד מרובה לא העמידו דבריהם והרא\"ש ז\"ל איירי במקום הפסד מרובה ובנו איירי בדינא דגמרא ובהפסד מועט. אבל ר\"ת ז\"ל סובר דמדינא סתם [יינם] עולה בס' אלא שאין ראוי להקל במקום הפסד מעט. כל זה כתבתי להלכה במקומות שנוהגין כדברי הרא\"ש בין להקל ובין להחמיר. אבל למעשה בכל הגלילות אשר פשטו פסקי הריא\"ף והרמב\"ם ז\"ל הכל אסור דניצוק הוי חבור ליין נסך וסתם יינם אינו עולה בששים ולא שאני לן בין הפסד מועט להפסד מרובה. ואין לנו לומר דניצוק הוי חבור ליין נסך גמור אבל לסתם יינם לא הוי חבור דאין חלוק ביניהם אלא שזה אסור בהנאה וזה אסור בשתייה וניצוק ביין נסך גמור אוסר את היין [בהנאה ובסתם יינם] בשתייה וליכא למימר נמי דתרי חומרי לא מחמרינן דליהוי נצוק חבור ושיהיה סתם יינם אוסר בששים דהא מנא תיתי. תדע הרי כתב רבינו יעקב ואם בתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה וכלי שלא הודח אין בו משום יין נסך גמור ואין בו שיעור יין כלל ואפילו הכי קאמר אסור בשתייה: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על ראובן שהיה בצרה ונדר להתענות עד ראש השנה הבא בכל יום ועתה הוא חלוש מאד וחולה ושואל מה לעשות כי אינו רוצה לסמוך על עצמו בלי הוראת חכם: ",
+            "<b>תשובה </b>תקנתו הוא שיתחרט מעיקרא ומתירין לו שלשה ועוקרין לו הנדר מעיקרו ואם אינו מתחרט מעיקרו פותחין לו פתח ואומרים לו אלו היית יודע שדרך העולם שעוברים עליהם צרות כאלו ומיד עוברת לא היית נודר והוא אומר כן ומתחרט ומתירין לו אבל לא יפתחו בנולד לומר אלו היית יודע שמצד התענית היית חולש או חולה אין זה פתח דקייימא לן אין פותחין בנולד ואף על גב דכתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה דפותחין בנולד דשכיח דמלתא דשכיח מודו רבנן דפותחין בה כההיא דירדו מנכסיהם. והוא ז\"ל אמרה היכא דרוב נשים מתעברות ויולדות ועיין בהגהה במיימוני פרק ו' דשבועות. נ\"ל דחולי מחמת תענית לא שכיח כולי האי שהרי העכו\"ם מתענין ל' יום ומקצתם מ' ויותר ואינם באים לא לידי חולי ולא לידי חולשא. ואם היא חולי שיש בו סכנה ומסתכן מפני הרעב אפילו אין שם חרטה ולא פתח ולא מי שיתירנו אין לך דבר עומד בפני פקוח נפש ומאכילין אותו פחות פחות מכשיעור כדי שלא יבא לידי איסור תורה. ואם אי אפשר אלא בכשיעור בפעם אחת מאכילין אותו שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש. ואם הוא חולי שאין בו סכנה אין מאכילין אותו אלא ע\"י פתח וחרטה והתרה דהא איסור תורה הוא דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. ומיהו נראה לי דפותחין לו בנולד כי האי כיון דאיכא חולי מיהא ואיכא פתח דשכיח קצת כיון דאית ביה תרתי פותחין לו בכי האי נולד לחולה שאין בו סכנה. ואם הוא חולי שיש בו סכנה ואכל והבריא מתענה הימים אשר נשארו עד ראש השנה שאע\"פ שנדר שהותר מקצתו הותר כולו נדר שנדחה מקצתו לא נדחה כולו ואם לא הבריא עד שעבר ראש השנה נדחה לגמרי ואינו חייב להשלים וזה ברור. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>על מה שכתב הרא\"ש ז\"ל שהסרסור אין ממשכנין אותו אם דין כל הסרסורים כן: ",
+            "<b>תשובה </b>לא אמרה הרב ז\"ל אלא בסרסור שאין קונה ומוכר לעצמו או בחפצים שהוא רגיל למכור של אחרים דחזקה של אחרים הם. אבל הסרסורים שקונים ומוכרים לעצמם נתבטלה חזקתם וממשכנים אותם עד שיביא ראיה שאותו חפץ נתנו לו פלוני למכור. ואע\"ג דאיכא למיחש שמא מכרו לו וע��ה עושה קנוניא. כולי האי לא חיישינן והבו דלא לוסיף עלה וכנ\"ל. ומכאן אתה דן לאיניש דעלמא שמשכן דבר שאינו שלו שהוא ממושכן ובעל הדבר יעשה דין עם הממשכן. וגדולה מזו כתבו בראובן שמשכן ספר של ההקדש ביד שמעון בשביל שכר למוד בנו ואמרו שהקהל יעשו דין עם ראובן ושמעון יעכב הספר על שכירותו והכל חוזר אל הכלל כי המטלטלין יש להם חזקה ובחזקת מי שהם בידו הם עומדין. והנראה לע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>כהן העומד בתפלה והגיע ש\"צ לעבודה אם פוסק ועולה לדוכן לברך את ישראל: ",
+            "<b>תשובה </b>מסתברא לי שאם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ומברך וחוזר למקומו ומסיים תפלתו ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש לדעת התוספת ואתה אל תתמה שהרי ברכת כהנים היא מצות עשה מן התורה. והתפלה שאעפ\"י שהיא מצות עשה של תורה אין זמנה ולא סידורה ולא שיעורה ושלא להפסיק אלא מדרבנן. הילכך אתי עשה של תורה ודחי לה ופוסק. ודמי ממש לצבור שאין להם כהן אלא השליח צבור בלבד. שאם הוא מובטח שחוזר לתפלתו שפוסק ועולה לדוכן ומברך ועוקר רגליו מעט בעבודה וכשמשלים ברכת מודים עולה לדוכן ומברך וחוזר לתפלתו והכא נמי לא שנא. אבל אם יש שם כהנים אחרים לברך את ישראל בזה אני רואה שלא יפסיק תפלתו. וא\"ת הרי עובר בג' עשה ליתא דמן הירושלמי מוכח דאינו עובר אלא אם כן מזהירין אותו לעלות דאמרינן רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש הוה קאי אחורי עמודי ר\"א נפיק לבראי וכן כתבו בתוספות. והכא נמי לא שנא דכיון שהוא עסוק בתפלתו אעפ\"י שש\"צ קורא כהנים אינו מזהיר אלא לפנויים אבל זה שטרוד בתפלתו לא הוי בכלל דאלת\"ה ש\"צ כהן ויש שם כהנים אחרים אמאי אינו עולה שהרי החזן קורא כהנים אלא ודאי אינו בכלל הקריאה ואינו עובר כלל. עוד איכא טעמא אחרינא שהרי כשהגיע ש\"צ לעבודה עדיין לא חל עליו חיוב מצות עשה ואינו רשאי לעקור את רגליו ולפסוק את תפלתו וכל כהן שלא עקר את רגליו בעבודה שוב לא יעלה. הילכך רואה אני שאם יש שם כהנים אחרים שלא יפסיק תפלתו לברך ברכת כהנים. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>[אשר] שאלת על ברכת נטילת ידים אימתי מברכין אותה ואימתי אין מברכים אותה לפי שרבו בזה הדעות ורצית לדעת על מי דעתי סומכת. גם על ברכת אשר יצר שגם בזו נפל מחלוקת גדולה ואנחנו לא נדע מה נעשה: ",
+            "<b>תשובה </b>כלל גדול יש בידי שכל מקום שיש מחלוקת פוסקים בענין הברכות ראוי ללכת אחר המיקל לפי שאם הדין נותן שמברכין לא הפסיד כלום שהברכות אינן מעכבות כלל. ואם הדין נותן שאין מברכין וברכה נמצאת מוציא שם שמים לבטלה. לפיכך שב ואל תברך מן הספק או במקום שיש מחלוקת אבל צריך שיהיה המחלוקת מהפוסקים הידועים אצלנו שאנחנו סומכים עליה בכל שאר הדברים. לפיכך אני אומר שאין על נטילת ידים אלא בשחרית כשרוצה להתפלל ולקרות בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה או בזמן שרוצה לאכול פת או בזמן שרוצה לאכול דבר שטבולו במשקה. ואעפ\"י שבזו יש חולק יש טעם לברך כיון שהנטילה הוא הכרח וחיוב. הרי לך שלשה מקומות שצריך לברך על נטילת ידים וטעמא דבשלשה אלו לא סגי במידי דמנקי אלא צריך מים על כל פנים אבל אם רוצה לקרות ק\"ש או לקרוא בתורה או להתפלל אע\"פ שצריך לרחוץ ידיו אינו מברך על נטילת ידים דהא סגי במידי דמנקי דכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו'. וכן כתב הרשב\"א ז\"ל בתשובה שאין מברכין על נטילת ידים אלא על ג' אלו וכן אני אומר שהיא סברת הרמב\"ם ז\"ל. ��מה שכתב הרב פ\"ו מהלכות ברכות כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אקב\"ו על נטילת ידים ומשמע שעל התפלה וק\"ש מברך על נטילת ידים התם בק\"ש ותפלה של שחרית איירי. תדע שהרי בק\"ש ותפלה לא הזכיר נטילה אלא לשון רחיצה. והכא כתיב כל הנוטל ידיו ובשחרית נמי כתב לשון נטילה משמע שמפני שהיא נטילה של שחרית מברך עליהם על נטילת ידים אבל שאר היום כשרוצה לקרות בתורה או להתפלל אינו מברך על נטילת ידים וכן כתב רבינו יונה שאין לברך על נטילת ידים אלא על שלשה אלו. ואם נכנס לבית הכסא וקנח או לקטנים ושפשף ורוצה להתפלל סברת הרא\"ש ז\"ל שמברך על נטילת ידים. ואין אני סומך עליו בזה מפני המחלוקת דמחלוקת בברכות להקל. והרב ז\"ל מודה דאפילו עשה צרכיו וקנח ורוצה ללמוד אינו מברך על נטילת ידים וכן כתב בתשובה. ואם נכנס לבית הכסא לגדולים בין קנח בין לא קנח ירחוץ ידיו ויברך אשר יצר את האדם אפי' שאינו רוצה להתפלל או ללמוד שמא יזדמן לו דבר שבקדושה ובלאו הכי נמי צריך שיהיה נקי ולא מזוהם. וכן אם הטיל מים ושפשף ג\"כ. אבל הטיל מים ולא שפשף אין צריך רחיצה ואם רחץ אינו מברך מפני המחלוקת. ואם צריך להתפלל או ללמוד צריך רחיצה עכ\"פ אבל לא יברך ואם לא הטיל מים ורוצה להתפלל גם בזה ראוי לרחוץ משום דהתם ידים עסקניות הן ואסח דעתיה ואינו מברך כלל ואם לא הטיל מים ורוצה ללמוד אינו צריך לרחוץ וכן אני נוהג. ואם אני מסופק שמא נגעתי בטינוף אני רוחץ ואיני מברך כלל. עוד יש אחרת לכהנים שצריכין ליטול ידיהם בשעה שעולים לדוכן לברך את ישראל והנטילה מעכבת ולפיכך מברכין עליה על נטילת ידים שכן כתיב שאו ידיכם קדש וברכו. ואעפ\"י שכתבנו למעלה בשם הרשב\"א ז\"ל שאין מברכים על נטילת ידים אלא על שלשה היינו לכל אבל זו פרטית לכהנים היא וכן כתוב בטור שמברכין הכהנים על נטילה זו על נטילת ידים ודבר ברור הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני על ענין הולכי ימים שאין עמהם אלא מים מלוחים ועפר לקנח. הי מנייהו עדיף מים עדיפי דהא מקנח טפי ואנן מידי דמנקי בעינן או דילמא עפר עדיף דלא אתי לאחלופי במיא. אבל מים מלוחים אתו למיטעי ולומר שהם כשרים לנטילה: ",
+            "<b>תשובה </b>אם אפשר לו ע\"י שיטבול ידיו בים הגדול ודאי לא קא מיבעיא לך דהא יש לו מים קרינן שהרי טבילה זו במקום נטילה עומדת. וכן כתבו רז\"ל אלא ודאי כגון שדופני הספינה גבוהות ואי איפשר אלא בכלי. וגם בזו מצאתי אני תקנה שיקח כלי מנוקב בכונס משקה ויעמוד על דופני הספינה ויטבול ידיו בתוך הכלי בעוד שקילוח היוצא מהנקב יורד לים שנמצאו המים שבתוך הכלי והמים שבים מחוברים ועולה לו טבילה במקום נטילה. והכי אמרינן בפרק כל הבשר (ואי בזע\"ד ולא בכונס משקה. כיון דטפי) [בזיעא דולא ככונס משקה מילף לייפי] ומטבילין בהם את הידים. עוד שמעתי שאם ירתיחו מי הים על האש יתמעט מרירותם עד שיהיו ראויים לשתיית הכלב. ואם אי אפשר לא זה ולא זה מסתברא לי דמי הים עדיפי דמים דמנקי טפי בעינן. ותו דשם מים הם. ותו שהם כשרים לטבילה. ואי משום דאתו למיטעי יניח ידיו בתוך הכלי וישפשף שאין דרך נטילה. בכך ולא אתו למיטעי. הילכך כל מה שאפשר לו לנקות ידיו ולטהרם עדיף טפי. וכל שכן בזמן הזה שאין בני אדם מדקדקין כל כך במעשה אחרים אם לא יהיה חכם גדול ובעל מעשים. והנלעד\"כ: ",
+            "<b>שוב </b>מצאתי להרא\"ש זכרונו לברכה וזה לשונו בקוצר אעפ\"י שיש מתירין לשאוב מים בכלי שניקב בשוליו נקב כל שהוא ולעשות בהם מקוה. מכל מקום אין להקל לעשות כן עד כאן. ובשעת הדחק מודה הרב ז\"ל דמותר לעשות כן וברור הוא. דוד ן' אבי זמרא: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>מעשה שהיה כך היה ראובן יש לו אח וגירש את אשתו על מנת שלא תנשא לשמעון ומת ראובן בלא בנים ואחר כך נשאת גרישתו ללוי ומת לוי והלכה האשה לפני חכם והתירה לינשא לשמעון באומרו שכיון שמת ראובן הותרה לשמעון וכפי הנראה לא סיימוה קמיה ולא ידע עיקר המעשה וכשבא הדבר לפני ב\"ד הפרישוה וגירש אותה. ועתה יורה המורה מה יהיה משפט בני לוי שהיו לה בנים ממנו ומה יהיה משפט האשה. האם מותרת להנשא בלא חליצה ואם יחלוץ לה יבמה. אם תהיה מותרת לשמעון או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>גרסינן בגיטין פרק המגרש נענה ר' עקיבא ואמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחד מן השוק והיו לו בנים ממנה ונתאלמנה או נתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. כלומר מן האמצעי. הא למדת שאין זה כריתות ולמד מכאן ר' עקיבא שהמגרש את אשתו על מנת שלא תנשאי לפלוני אינה מגורשת כי לא אמרה תורה כריתות המביאה את ישראל לידי פיסול. ולא קיימא לן הכי אלא כרבי אלעזר דקאמר המגרש את אשתו על מנת שלא תנשאי לפלוני מגורשת וכריתות נקרא. אבל מכל מקום למדנו מדברי ר' עקיבא שאם הלכה ונשאת לאותו שנאסרה עליו שהגט בטל ובניה ממזרים למפרע וכן כתבו הפוסקים והמפרשים ז\"ל. ואין הדברים אמורים אלא בזמן שהיה בעלה הראשון חי בזמן שנשאת לשני והוליד ממנה בנים אבל אם כבר מת בעלה הראשון בזמן שנשאת לשני הבנים כשרים וכן כתב בה\"ג אמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ואנסיבא לאלתר והיו לה בנים בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל ראשון והדר הוו לה בנים לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאי ביה קיים ושתתה יין בחייו לאחר מיתתו דבעל ראשון בטל גט למפרע ובני קמאי ממזרים ובתראי לאו ממזרים ואסירא לשני כיון דבטיל גט למפרע כי (דר\"ה ביה) [דר גבה] א\"א הויא ותנן כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל ע\"כ. הא למדת שהבנים שנולדו בחיי הבעל הראשון ממזרים. אבל אותם שנולדו אחר מיתת הבעל הראשון דאסירא מחמתיה כשרים דכיון שמת הבעל מותרת להנשא לאותו שנאסר עליו שאין אדם אוסר את אשתו לאחר מיתתו. וכן נראה מפורש מדברי התוספות שכתבו עלה דההיא דרבי עקיבא שכתבתי למעלה. וא\"ת והיאך היה הגט בטל ובניה ממזרים והלא אינה יכולה לעבור על תנאה שהרי אם נשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ואין קדושין תופסין בה ונמצא שא\"א שתנשא. ותירצו דמשכחת לה בשנשאת לאחר מיתת המגרש וכי אמרינן ועברה ונשאת לאו משום דאיכא עבירה בנשואין הללו אלא דכיון שעכשיו הוא עושה למפרע ביאתה ביאת זנות ובניה ממזרים שפיר מיקרי עבירה עד כאן. והרמב\"ן והר\"ן ז\"ל תירצו בקושיין תירוצים אחרים להעמידה אפי' בשנשאת בחיי בעל ראשון וכן היא הסכמת רוב האחרונים ולכולי עלמא אם מת בעל ראשון נסתלק איסורו במיתתו. הילכך בנדון דידן כיון שבשעה שנשאת ללוי כבר מת ראובן האוסר אעפ\"י שעתה עוברת על תנאה ונמצא הגט בטל למפרע אין בה אלא משום יבמה לשוק דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר וקי\"ל דאין ממזר מחייבי לאוין ובני לוי כשרים הם הואיל וכבר מת ראובן האוסר בזמן שנולדו. ואם מת ראובן בין עיבור ללידה הולד ממזר דבתר ביאה אזלינן ואם מת קודם עיבור אפילו אחר שנשאת ללוי הולד כשר וזה פשוט מאד. ובנדון דידן כבר חקרתי על הדבר ומצאתי שמת ראובן האוסר קודם שנשאת ללוי. ואליבא דמאן דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ודאי שבני לוי ממזרים הם אבל לא קי\"ל הכי אלא כמאן דאמר אין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות בית דין. ולענין האשה קודם שנשאת לשמעון היתה מותרת לכל אדם שבשעה שמת ראובן כבר היא גרושתו ואינה זקוקה ליבום אבל עתה שעברה על תנאה ונשאת לשמעון נמצא גט בטל למפרע ונפלה לפני אחיו של ראובן לחליצה ולא ליבום ואינה ניתרת לשום אדם עד שיחלוץ לה יבמה וכופין אותו לחלוץ כיון שהיא אסורה עליו ואם אין היבם במדינה צריכה היא ללכת אחריו. וקרוב אני לומר שאם ידע החכם המתיר שראובן היה לו אח ואפילו הכי התירה להנשא לשמעון שהוא חייב לפרוע לה ההוצאה עד שתלך ותחלוץ דאין לך דינא דגרמי גדול מזה. ולענין אם תהיה מותרת לחזור לשמעון אחר שתחלוץ דבר ברור הוא שהיא אסורה לו עולמית שכיון שעל ידי נשואין הללו בטל הגט למפרע הרי היא יבמה לשוק. דתנן בפרק האשה האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ואע\"ג דלענין ממזרות לא קי\"ל כהאי מתניתין דאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות בית דין מכל מקום לכולי עלמא תצא ואמרינן עלה אמר רב גידל אמר ר' חייא בר יוסי אמר רב יבמה קדושין אין בה נשואין יש בה משום דמחלפא באשת איש שהלך בעלה למדה\"י. פי' קדושין אין בה שאם נתקדשה לאחד מן השוק קודם שיחלוץ לה יבמה אינה נאסרה על יבמה אלא אם כן נשאת נאסרה על יבמה משום דמחלפא באשת איש שהלך בעלה וכו' ואיתמר משמיה דרב יהודאי גאון ז\"ל שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לו בנים. תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמחלפא וכו' והריא\"ף ז\"ל ושאר פוסקי הלכות כתבו שאפי' יש לו בנים תצא מזה ומזה. הא למדת דלדברי הכל אסורה לשניהם לעולם ואפילו חזר ונשאה אחר שחלץ לה יבמה תצא משום דמחלפא באשת איש שהלך בעלה למדינת הים. וכן כתבו הפוסקים והכי דייקא לישנא דאסורה להם עולמית. ולא שאני לן בין נשאת בשוגג או נשאת במזיד כיון שנשאת מחלפא באשת איש. אבל אם נתקדשה לבד כתב הריטב\"א ז\"ל בשם רבותיו שיש חילוק כשנתקדשה במזיד אסורה למקדש ונותן גט ומותרת ליבם. אבל אם נתקדשה בשוגג כגון על פי בית דין הרי זו מותרת לשניהם או חולץ לה יבמה ומותרת למקדש או נותן לה המקדש גט ומותרת ליבם. וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאין שם נשואין לא מחלפא וכיון שהיה שוגג ליכא למקנסיה. כללא דמלתא בנדון דידן דבני לוי כשרים הם ואשה זו אסורה לשמעון עולמית. ואם חזרה ונשאת לו תצא אפילו אחר חליצה ואסורה לכל העולם עד שתחלוץ ואינה מתייבמת כלל ואפי' יש לה בנים משמעון תצא. והנראה לע\"ד כתבתי.: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי במה שהחמירו קצת החכמים שלא לאכול משחיטת מקצת שוחטי הקהל יצ\"ו מפני שאינם נזהרים או מפני שיצאת טרפה מתחת ידם וכשמזמן אותם אחד מבעלי בתים חוששין אפילו לגיעולי הכלים ומגעילים אותם אם מחויבי' הם אפי' לפי דעתם או לא: ",
+            "<b>תשובה </b>על ענין החומרא בעצמה שהחמירו לא ראיתי לדבר כיון שלא שאלת עליה אבל מה ששאלת נראה לעניות דעתי שלא היה להם לחוש לגיעולי הכלים אפי' לפי שטתם מכמה טעמים. חדא דאפי' לפי דעתם רוב טבחי העיר כשרין הם. והם לא הלכו למקום קביעותן וכל דפריש מרובא פריש. ותו דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. ותו דאפילו מאותו שיצאת נבלה מתחת ידו לדע��ם מותרים לאכול משחיטתו שאם באותו הפעם לא שחט יפה בפעמים אחרות שחט יפה כיון שהוא בקי. וכן כתב הרר\"י קולון ז\"ל בשורש ל\"ג שהעד שראה שיצאת נבלה מתחת ידו מותר לאכול משחיטתו מהטעם שכתבתי. ותו דטעמו ולא ממשו קי\"ל שהוא מדרבנן. ותו דסתם כלים לאו בני יומן נינהו ונותן טעם לפגם הוא. ותו דרוב הפעמים יש בתבשיל יותר מששים מכדי פליטה ואפילו לדעת המחמיר דבעינן כדי לבטל כל הכלי משום דלא ידעינן כמה פלט הכלי לדעתי לא החמירו כולי האי אלא באיסורי ודאי ולא בספק איסור. ועוד יש לומר בזה משום לא ישנה אדם מפני המחלוקת. וכתב הריטב\"א ז\"ל בשם רבותיו ז\"ל כי בדבר שאין האיסור מבורר ולא מוכרע לא ישנה מפני המחלוקת ויותר טוב היה לאלו המחמירים שלא ילכו לשום בית שיזמנו אותם וישימו להם תואנה ממה שיגעילו את כליהם ולשוויינהו ככותאי או כאחד מעמי הארץ ולא אדבר בזה פן דברי יזיקו ולא יועילו אבל מכל מקום לגבי דינא כיון שיש בה כל הקילות אשר זכרנו לא היה להם לחוש לגיעולי כליהם אפילו לכתחלה דהא איכא כמה ספיקי בדבר שאיסורו מדרבנן ספק שחט אותו הפסול ואת\"ל שחט הפסול שמא בפעם הזאת שחט יפה ואת\"ל לא שחט יפה שמא הכלים לא היו בני יומן ואת\"ל בני יומן שמא נתבטל בששים שמא לא נתבטל ואיסורו מדרבנן דאין כאן אלא טעמו ולא ממשו הילכך לא היה להם לחוש כלל. וכך אנו עושה כי אני מחמיר על עצמי שלא לאכול הביד\"ינגאן משום ודאי ערלה לפי שכן הוא כפי מה ששאלתי את פי הגננין. וכן נמצא כתוב בספר כפתור ופרח ואפילו הכי איני נמנע מלאכול אצל בעלי בתים אעפ\"י שאני יודע בודאי שאוכלין הביד\"ינגאן. וגם לא אסרתי אותם עליהם לפי שאין איסורו כל כך מבורר כי רבינו האיי גאון ז\"ל קורא אותו פרי האדמה ומברך עליו בורא פרי האדמה אבל אני העלתי בתשובה אחרת בראיות שהרמב\"ם ז\"ל חולק עליו וכתבתי לך זה כדי שתבין שהדברים שאדם מחמיר על עצמו ואחרים נהגו בו היתר ואין איסורו מבורר אין עלינו לשנות מנהגם. וכל שכן שלא להגעיל כליהם ולעשות אותם כעמי הארצות אלא [אם] עכ\"פ ירצה להחמיר על עצמו אפי' בכיוצא בזה יכבד וישב בביתו שגורם למחלוקת גדולה ולשנאת חנם ולחילול השם בר מינן והאל הטוב יכפר בעד אמן. והנלע\"ד כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאלת על ענין ראובן שתבע לשמעון לקחת ממני רבית קצוצה מיד ליד ושמעון טוען לקחת המעות בתורת עסקא ולקחתי חלקי בריוח ואעפ\"י שראית ששאלו דבר זה מלפני הרא\"ש ומלפני הרשב\"א ז\"ל והרא\"ש כתב שפטור משבועה ורבינו ירוחם ורבינו יעקב והרמ\"ה והרשב\"א ז\"ל כתבו שחייב שבועה וכתב שהיא דעת הראשונים ודעת הריא\"ף ז\"ל בתשובה. ורצית לדעת דעתי בזה ואם דומה לאותו מעשה ששאלו מלפניהם שטען שמעון מיד עכו\"ם בא אלי הרבית: ",
+            "<b>תשובה </b>לענין אם דומין הדבר ברור שהדברים דומים דמה לי שיטעון שבא לידו בתורת ריוח העסקא או שבא לידו מיד עכו\"ם בין הכי ובין הכי הרי טוען שבא לידו בהיתר. ולענין הדין מתירא אני להכניס ראשי בין הרים גדולים שמא ירוצו את גלגלתי ומשום הכי שב ואל תעשה אני שונה בזה וכיוצא בו והטעם שכתבו לפטור אותו הוא משום דאין אדם משים עצמו רשע לומר נתתי לך רבית. אי נמי משום דמאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. וכיון דלדעת ראובן הוי שמעון חשיד אממונא שלקח ממנו רבית חשיד נמי אשבועתא ולא משביעינן ליה. והרשב\"א ז\"ל כתב שני טעמים אלו בתשובותיו לדעת מאן דפטר והוא ז\"ל כתב דמשביעינן ליה. תו איכא טעמא אחרינא למפטריה כיון דשבועת היסת הוי דרבנן ופלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא. אבל אני חוכך בטעם זה משום דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא שהספק נפל מצד עצמו דלא ידעינן היכי הוה עובדא אבל הכא שהספק נולד מחסרון ידיעתנו כי הכא דלא ידעינן כמאן הלכתא לא אזלינן ביה לקולא וזה נכון ומוסכם. ומכל מקום זה הטעם יועיל לצניפין בעלמא לשאר הטעמים. והטעם אשר אני סומך עליו לפוטרו משבועה הוא לפי שהרשב\"א לא עלה על דעתו זולת הטעם דאין אדם משים עצמו רשע או הטעם דמגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועה. אבל הרא\"ש ז\"ל נתחדש לו טעם אחר והוא חזקה על ישראל דלא שביק היתירא ואכיל איסורא והכא נמי לא שביק היתירא דהיינו בתורת עסקא ואכיל איסורא רבית קצוצה ובהך נמי היה יכול לקחת אותו על ידי עכו\"ם ולא שביק היתירא ואכיל איסורא מידי דהוה אפרוזבל דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מהאי טעמא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא. ואם תאמר בשלמא פרוזבול יש בידו לעשותו אבל לקחת הרבית מיד העכו\"ם אין בידו. כבר תירצה הרא\"ש ז\"ל דהתם נמי צריך בית דין ואפי' הכי קרינן ליה בידו אף הכא נמי לא שנא. ובנדון דידן לא שייך האי קושיא דהא טעון שבתורת ריוח עסקא באו לידו וזה בידו היה לעשותו וליכא למימר דדילמא לא ירצה הלוה לעשות עסקא דלאו ברשיעי עסקינן ולדידיה נמי איכא למימר לא שביק היתירא ואכיל איסורא. וא\"ת בשלמא גבי פרוזבול וגבי מי שטוען שבא לידו הרבית מיד עכו\"ם לא שביק היתירא כיון שאין שם פסידא כלל אבל בנדון דידן אי עביד לה עסקא הויא פלגא מלוה ופלגא פקדון ומפסיד אחריות דפלגא דפקדון. וי\"ל דהוה מצי לתת לו פרוטה כדי שיקבל עליו אחריות דפלגא דפקדון דמתנה שומר חנם להיות כשואל וכן כתבו התוספות. אי נמי היה יכול לעשות קרוב לשכר ורחוק להפסד ואע\"ג דאיסורא דרבנן היא מ\"מ לא שביק היתירא דאורייתא ואכיל איסורא דאורייתא אי נמי דרך מקח וממכר דליכא איסורא דאורייתא וכיון דאיכא כמה גווני למיעבד ולא נגע באיסורא דאורייתא לא שביק היתירא ואכיל איסורא. ואם הרשב\"א ז\"ל היה זוכר טעמו של הרא\"ש זכרונו לברכה ודוחה אותו אז היה מקום לסמוך עליו אבל כיון דלא שמיע ליה תלינן דאי הוה שמיע ליה דילמא הוה מקבלו והדר ביה. ודכוותה אמרינן בעלמא כל פלוגתא דאיכא בין קמאי לבתראי אי בתראי חזו מלתייהו דקמאי וטעמייהו ודחו לה קיימא לן הלכתא כבתראי ואי לא חזו בתראי טעמייהו הלכתא כקמאי. דאי חזו בתראי טעמייהו דילמא הוו מודו להו וכלל זה קבלה בידינו הילכך בנדון דידן רואה אני שלא להשביעו מהטעמים שכתבנו אם לא שהדיין יודע שרבית קצוצה היה שהרי הדיין דן כפי מה שהוא יודע באמת ולא על פי הטענות וזה דבר מסכים אל השכל ואל הדעת וכתב אותו הר\"י קולון ז\"ל בתשובותיו וצריך שיהיה הדיין ירא שמים מאד לדבר זה כדי שלא יאמר בדדמי ויוציא ממון באומדנא ולפעמים בדלא מוכח והנראה לע\"ד כתבתי והוצרכתי לזה לפי שהוגד אלי שהמלוה הוא עם הארץ והמעות אומר שהיו של יתומים וחשב שמותר להלוותם ברבית והשתא ליכא טעמא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא. דלדעתו היתירא קא אכיל ואם אמת הוא צריך להשביעו אפי' לדעת הרא\"ש ז\"ל והנמשכים אחריו וז\"ל הריטב\"א ז\"ל בשבועות פרק שבועת הדיינין ודעת מורי הרשב\"א ז\"ל דהוא הדין אם טוענו מנה של רבית והלה כופר בכל דמשתבע היסת דילמא כי רמית עליה שבועה מודה דפרשי אינשי מספק שבועה ולא מספק ממונא. אבל מורי הרא\"ה ז\"ל היה אומר דדוקא בטענת גזל משום דמתקין לאוי בחזרה אבל ברבית דלא מיתקין לאוי בחזרה כדכתיבנא בריש איזהו נשך לדעת הרמב\"ם ז\"ל לא משתבע היסת וכבר כתבתיה במקום אחר והשתא נראין לי דברי הרשב\"א ז\"ל וכן נראה מדברי הרמב\"ם ז\"ל עד כאן. והראיה ממה שכתב פי\"ד מהלכות מלוה ולוה וז\"ל הוציא עליו שטר וכו' או שטען שחוב זה רבית הוא או אבק רבית וכו' לאו כל הימנו לבטל שטר מקויים אלא ישלם ואחר כך יטעון עליו כמה שירצה שאם יודה יחזור לו ואם כפר ישבע היסת ולזה דעתי נוטה עד כאן. אלא דקשה בלשון הרב שכתב או אבק רבית והלא אין יוצאה בדיינין והיכי נשבעין עליה. וי\"ל כיון שזה לא נתן לו אבק רבית מדעתו אלא מפני שאין יכול לבטל שטר מקויים לא הוי כגבוי ממש וכי היכי שבתחלה קודם שפרע היה יכול להשביעו שאין אתה לוקח ממני רבית דרבנן השתא נמי דפרע לא הורע כחו אבל אם הגבהו אבק רבית מדעתו שוב אין יכול להשביעו שכל טענה שאינה מחייבת ממון אינה מחייבת שבועה ואי בעי אמר אין נטלתי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>לשון הגהה בקדושין. המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין נראה דאפי' גט אינה צריכה מדקאמר אין חוששין וכי תימא נצריך לחומרא נמצא אתה פוסלה לכהונה ואי משום קלא דמקמי נשואין הוי קול ושוברו עמו. אבל אי מעיקרא נפק עליה קלא דקדושין גמורין ואחר כך נמצא שלא קדשה כי אם בעד אחד אי לא מבטלין קלא צריכה גט כרב ששת דהלכתא כוותיה באיסורי אמנם אבי העזרי פסק כרב ורבי יוחנן בירושלמי מבטלינן קלא עד כאן: ",
+            "<b>תשובה </b>קיימא לן דפסול שני אחים אמרינן בירושלמי דהוי טעמא משום הזמה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו. והר\"ן ז\"ל העלה בכתובות פ' האשה דטעמא דהזמה אדחי בגמרא דידן ועיקר טעמא הוא גזירת הכתוב ע\"ש. מכל מקום למדנו לשני הטעמים דגרע עדות שני אחים מעדות של אחד ואפי' למ\"ד המקדש בעד אחד חוששין לקדושיו המקדש בשני אחים אין חוששין לקדושיו. וא\"ת כיון דעדות קרובים פסולין מגזירת הכתוב היאך מעיד הבן על חתימת אביו. תירץ הר\"ן ז\"ל דאלו שתי עדויות הן שאביו כשחתם העיד על מנה שבשטר וזה מעיד על כתב ידי אביו ע\"כ. והיינו דאיצטריכינן בפרק חזקת הבתים לטעמא דנפיק כולה ממונא נכי רבעא דממונא אפומא דחד ולא פסלינן להו משוס קרובים. ולגבי הא אמר רשב\"ם ז\"ל דתרי אחי חשובים כאדם אחד דמן הדין יכולין להעיד כיון שהם שתי עדויות כדכתב הר\"ן ז\"ל. אבל בעלמא שני אחין המעידים אין עדותם כלום. אבל עדיין הלשון שכתב דטעמא דפסל רחמנא קרובים בעדות אחד לפי שאינם חשובים אלא כאיש אחד אינו מתיישב יפה דמשמע דיהיב טעמא לכל עדות קרובים ובודאי כי הוא חולק על הירושלמי שכתב דטעמא הוי משום הזמה. ואפילו לפי סברת הר\"ן ז\"ל שכתב דגזירת הכתוב היא אינו מתיישב יפה דצריך לפרש דבריו היכי גזרת הכתוב הוא ומה טעם גזר כן לפי שהם עדות אחד וזה דחוק מאד דהא בכל מקום שיקשה עלינו טעמו של דבר אנו משיבין גזירת הכתוב ואם יש טעם נכון לפי שהם חשובים כאיש אחד למה הוצרך הר\"ן ז\"ל לומר גזירת הכתוב הוא ולמה הוצרכו בירושלמי לומר דטעמא משום הזמה. ומאחר שהוא כן אפי' שיהיו דברי רשב\"ם ז\"ל כפשוטן דשני אחין בעלמא חשובין כעד אחד אנו אין לנו אלא או טעמו של הירושלמי שכתבוהו רבים ונכבדים והריא\"ף ז\"ל כתבו בפרק זה בורר או לפי דעת הגמ' שלנו שהיא גזירת הכתוב כדעת הר\"ן ז\"ל. ולפי הטעמי' הללו עדות ב' אחין בעלמא לאו כלום הוא אפי' לשבועה או להצריך גט למ\"ד המקדש בעד אחד חוששין לקדושיו: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>שאל המשכיל וחכם כ\"ר שמואל ירושלמי יצ\"ו וז\"ל יהודי אחד הפקיד חבית אחד של ערק\"י אצל הקונשול ופתח אותה הקונשול ולקח ממנה ואמר ליהודי שיבוא ויקח את שלו במהרה ואם לאו לא ימצא בה דבר ושאל ממני אם יש בה אי זה איסור ונראה לי לפי קוצר דעתי שאין בה שום איסור. אם מצד מגע עכו\"ם לא מיבעיא לדעת הרמב\"ם ז\"ל שאמר שכיון שהרתיח אותו על גבי האור לא שייך נסך אלא אפילו לדעת הפוסקים האחרים שאומרים משום חתנות זה אינו נקרא יין אלא ערק\"י וא\"ת מצד שמא החליף בכאן לא שייך חלוף ואחרים אומרים שבכאן שייך חלוף ולי נראה שבכאן לא שייך חלוף בשום צד הראשון כי אינו עני וצריך לו שנאמר שמא החליף והב' כי אין בביתו ערק\"י אלא זה וכן העיד היהודי ואפילו שיהיה לו אינו ירא הקונשול מן היהודי שיחליף שהרי אומר לו בפירוש שהוא לוקח ממנה בכל יום ואם לא יקח אותה במהרה שימצאנה ריקנית כי הנערים שלו שואלים ממנו יין ואין לו ממה ליתן להם אלא ממנה ולכן הוא מאיים עליו שיקח את שלו במהרה וע\"ז יורנו רבינו מהו הדין בזה. ואין להאריך כי אם בשלום אדונו שיפרה וישגה כחפצו וחפץ המזומן למאמרו הצעיר שבתלמידיו שמואל ן' כה\"ר שלום ן' ברהו\"ן ז\"ל: ",
+            "<b>תשובה </b>עתה מקרוב הורה אחד מהמתחכמים שהערק\"י של עכו\"ם מותר דזיעה בעלמא הוא ועל פי טעותו נהגו היתר בדבר והיו עושים הערק\"י על ידי עכו\"ם ולא היו חוששין למגע עכו\"ם ביין קודם שנעשה ערק\"י ובא אחד מהחרדים אל דבר ה' וגלה את אזני ומיד הכרזתי בכל הבתי כנסיות בגזרת נח\"ש שלא יעשו עוד ערק\"י אלא על ידי ישראל ושלא ישתו ערק\"י של עכו\"ם ועדיין היו מפקפקין בדבר עד שהראתי להם תשובת ריב\"ש ז\"ל שהחמיר בערק\"י של עכו\"ם ככל חומרות יין לפי שהוא ממשו של איסור וכתב בזה כמה ראיות דלא אמרינן זיעה בעלמא אלא בזיעה היוצאת בלא בישול על גבי האש כגון זיעת הבתים והבורות אבל זיעה היוצאת על ידי בישול על גבי האש הוי ממשו של איסור ולא אמר הרב כן אלא בערק\"י של עכו\"ם או בערק\"י של ישראל שנגע בו העכו\"ם בעודו יין אבל בערק\"י של ישראל שנגע בו עכו\"ם אחר שנעשה ערק\"י ודאי לא נאסר דלא גרע מיין מבושל כמו שכתבתי אפילו לדעת המחמירים בחומץ ובוסר הנ\"מ הני משום דלא בקיאינן מתי קרוי חומץ ובוסר אבל ערק\"י פנים חדשות באו לכאן ויין אמרו ולא ערק\"י. ומיהו לשתות אותו במסובה של עכו\"ם אני חוכך להחמיר כיון שנהגו עתה לשתות אותו במסיבתם ובמקום יין משתיהם. ואיכא למיחש משום חתנות אבל אין אנו צריכין עתה לזה לנדון דידן. ולענין אי חיישינן לאחלופי בזה אין אני רואה את דבריך דאי מטעמא דאין זה עני וצריך לו לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לחלק בין עני לעשיר דכולהו חשידי לאחלופי היכא דאית להו הנאה ואי מטעמא דאין בביתו ערק\"י אלא זה דעד לא ראיתי אינה ראיה דדילמא אית ליה ואיהו לא ידע והחליף רע בטוב. אי נמי ביין לבן שדמי הערק\"י יתרים מדמי היין והיכא דאית להו הנאה חשידי לאחלופי וכן כתבו כל הפוסקים. הילכך אם מה שלוקח עכו\"ם בא לידי חשבון שצריך לפרוע דמי מה שחסר מהערק\"י חיישינן שמא נתן בו ערק\"י אחר רע או יין לבן למלאת חסרונו והערק\"י אסור אפילו בהנאה. ואם אין לו בזה הפסד כלל שכל מה שלוקח העכו\"ם אינו בא לידי חשבון ואינו חסר כלום הערק\"י מותר ואפילו בשתייה דלא חיישינן שמא החליף כיון שאין לו בזה תועלת ולא הפסד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: "
+        ],
+        [
+            "<b>שאלה </b>ילמדנו רבינו באלמנה שיש לה חצי בית בירושלים תוב\"ב וחלתה חולי כבד והיא דרה במצרים ומכרה אותו בית ללוי מפני שמטה ידה ולוי היה רופא והיה משתדל עמה בחוליה ומפני כך מכרה לו בזול משום דטרח קמה ועתה הלך לוי לירושלים ואמר לו שמעון השותף טול מה שנתת והסתלק כי אני בעל המצר. והשאלה היא אי אמרינן בכה\"ג שהמוכר והקונה במקום אחד והבית במקום אחר דינא דבר מצרא. ואת\"ל דאיכא בהאי דינא דבר מצרא אם נותן לו מה ששוה הבית או מה שנתן לבד. ותו אי דמיא האי עובדא דחלתה חולי גדול ומטה ידה למוכר לכרגא ולמזוני והנך דלית בהו דינא דבר מצרא: ",
+            "<b>תשובה </b>צריך שתדע דדינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב הוא ולא מדינא ולפיכך לא תקנו אותה אלא היכא דליכא שום פסידא לא למוכר ולא לקונה ובנדון זה איכא פסידא לתרוייהו שלא ימצא מי שיקנה ביתו שאין אדם רוצה לתת מעותיו על הספק שמא כשילך לירושלים יסלקנו בעל המצר ונמצאו מעותיו בטלים כל הזמן שעבר. וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל פי\"ד מהל' מכירה היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר כך הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים ז\"ל עד כאן. ובנדון דידן נמי לא תמצא מי יקנה הבית שאין אדם רוצה לתת מעותיו על הספק ונמצאו מעותיו בטלים ולא שאני לן היכא דהיה המוכר והקונה והבית במקום אחד ובעל המצר במקום אחר להיכא דהקונה והמוכר במקום אחד ובעל המצר והבית במקום אחר דחד טעמא נינהו. וא\"ת לא לשתמיט חד לאשמועינן כה\"ג דאין בו דין המצר. יש לומר דאורחא דמלתא נקטינן והוא הדין להך כדכתיבנא. ותו כיון שהמצרן יש לו בית לדור והקונה אין לו בית לדור לא אמרינן בהאי דינא דבר מצרא ועיין בספר תרומת הדשן סי' ש\"מ ותמצא הדברים בארוכה והכל חוזר ליסוד אחד דהוי טעמא משום ועשית הישר והטוב וכה\"ג אינו ישר וטוב שזה יקנה על השבע וזה יטלטל אנה ואנה ואפילו שמוצא בית בשכירות מצי למימר בסוף זמן השכירות יסלקוני ואהיה צריך ליטלטל. אבל אם מוצא לקנות במקום אחר אעפ\"י שאינו טוב כזה אמרינן דינא דבר מצרא. ולענין אם צריך לתת לו בן המצר מה שנתן או מה ששוה הבית ודאי שצריך ליתן מה ששוה הבית כיון דלא מוזלא גבי אחריני ואי לא דעביד לה נייח נפשא לא הות מוזלא גביה כל שכן דבנדון דידן לית ביה דינא דבר מצרא. ולענין אי דמיא למוכר לכרגא ולמזוני לא דמיא כלל שהרי נתנו הטעם משום שהם טרודין. וא\"ת יש בהם דין בן המצר לא ימצאו לוקח שהרי אומר למה אטרח ואקח כדי שיבוא זה ויסלק אותי ואין הבעלים יכולין להמתין עד שיביא בעל המצר מעות ויקנה אבל מי שמטה ידו אינו טרוד כל כך דאי לא תימא הכי בטלת ליה לדין בן המצר שאין אדם מוכר נחלתו אלא אם כן מטה ידו וקרא כתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו ומכר מאחוזתו. הילכך אין לנו אלא מה שאמרו חכמים. והוי יודע שכל ספק שיפול בענין זה על בעל המצר להביא ראיה והכל חוזר אל העיקר שלא תקנו ז\"ל אלא משום ועשית הישר והטוב. ומעתה בנדון דידן זכה לוי הרופא במקחו ואין בעל המצר יכול לסלקו. דוד ן' אבי זמרא: ",
+            "[תם ונשלם שו\"ת הרדב\"ז חלק רביעי ]"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001909530"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "תשובות הרדב\"ז חלק ד",
+    "categories": [
+        "Responsa",
+        "Acharonim",
+        "Radbaz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Teshuva",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file