diff --git "a/json/Responsa/Acharonim/Noda BiYhudah I/Hebrew/Noda BuYehudah, trans. by Harold Landa. Hebrew text..json" "b/json/Responsa/Acharonim/Noda BiYhudah I/Hebrew/Noda BuYehudah, trans. by Harold Landa. Hebrew text..json" new file mode 100644--- /dev/null +++ "b/json/Responsa/Acharonim/Noda BiYhudah I/Hebrew/Noda BuYehudah, trans. by Harold Landa. Hebrew text..json" @@ -0,0 +1,219 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Noda BiYhudah I", + "versionSource": "http://sefaria.org", + "versionTitle": "Noda BuYehudah, trans. by Harold Landa. Hebrew text.", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "נודע ביהודה מהדורא קמא", + "categories": [ + "Responsa", + "Acharonim" + ], + "text": { + "Author's Introduction": [], + "An Introduction by the Author's Son": [], + "Orach Chaim": [ + [ + "לשמוע קול שופר, ברית שלומו לא תופר, ויזכה להכתב ולהחתם עם כל הכתוב לחיים בספר. ה\"ה1החכם הדגול כבוד אהובי ש\"ב2 שאר בשרי ידידי הרב המאור הגדול המופלא ומופלג בתורה ומעלות כבוד מוהר\"ר3מורינו הרב רבינו יצחק הכהן נר\"ו4נטריה רחמנא ופרקיה, אב\"ד ור\"מ דק\"ק5אב בית דין ריש מתיבתא דקהילה קדושה בון. ראיתי מכתבו מגילה עפה, כהן שדעתו יפה ואמרתו צרופה, על דבר התפילין שבא לשם סופר אחד ועושה הבתים נאים ומהודרים.", + "אמנם מעשיהם ע\"י טיח אשר מטיח טיחה עבה על עור הבתים ואח\"כ באיזה שפירטוס ומתוך כך המה שחורים בתכלית ההידור מצהירים ומזהירים, ורום מע\"ל מאריך לפסול.", + "ובא על זה מכמה צדדים:", + " האחד: הטיח הזה מכסה עור הבתים! וא\"כ, אין בית החיצון רואה האויר.", + " וגם מצד 'מוסיף', שזה הטיח יתיר הוא ועובר על בל תוסיף.", + " וגם משום שבשעה שעושה טיח הזה הוא עב ומכסה קוי השי\"ן של תפילין, רק הקוים ניכרים, ויש בזה משום מוחק השם.", + " וכתב עוד לחזק סברתו שפוסל משום מכסה העור; דלא מהני אף שהוא לנאותן, מדי דהוה ציפן זהב- שפסול.", + " וכבודו הרמה הרחיב בזה הדבור בפלפול וסברה:", + "והנה אני אומר להשיב על קצת מדברי מע\"ל. וזה לשון מע\"ל: זכינו לדין דמסקנת המרדכי,15הלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין
.....והא דתניא בפרק נגמר הדין ובהניזקין ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות לאו משום ראיית אויר אלא כדפירש בקונטרס דהל\"מ עור בהמה טהורה ובעור של גוף הבתים איירי....
That which was taught in a braitta in the chapters 6 and 11 of tractate Sanhedrin that if it was coated with gold or covered with the hide of a non-kosher anima, they are disqualified. Not because the boxes do not see the outside air, rather, as the notator Rashi implied that it is a (oral) tradition received from Moses at Sinai , that the hides must be from a kosher animal and it was specific to the actual boxes. דעור בהמה טמאה וציפוי זהב על גבי הבית נמי פסול.", + "וכן פי' הבית יוסף17בית יוסף אורח חיים סימן לב
...אם עשה עור הבתים מעור טהורה ואח\"כ ציפן זהב או חיפן עור בהמה טמאה- פסולין
…if the leather of the [phylactery] boxes are made from a kosher animal and then were coated with gold or covered with the hide of a non-kosher animal- they are disqualified. See the appendix והב\"ח18ב\"ח אורח חיים סימן לב
ברייתא, פרק נגמר הדין: ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות. ופירש רבינו: שעשה הבתים מעור בהמה טמאה.
In a braitta, in (chapter 6 of Bavli Sanhedrin) ‘The Judgement was Passed’ (48b) ‘If one coated them [tfillin boxes] with gold or hung upon them the hide of a non-kosher animal, they are disqualified [for use as phylacteries]. And our Master/Rabbi/Teacher (Rabbi Ya’akov ben Asher -see note 17) implied: that the leather of the boxes was made from non-kosher animals. See the appendix for the more complete text. דברי הטור19טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לב
ואם ציפה הבתים בזהב או שעשאם מעור בהמה טמאה פסולה
‘If one coated them [tfillin boxes] with gold or hung upon them the hide of a non-kosher animal, they are disqualified [for use as phylacteries].’ והרמב\"ם20רמב\"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג :טו
העור שמחפין בו התפילין ושעושין ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים ואפילו נבלות וטרפות שלהן, ואם עשה מעור טמאים או שחפה תפילין בזהב פסולות, ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה, אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפי' עשהו מצה כשר, ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה
The leather used to cover the tefillin and from which the straps are made should come from a kosher species of animal, beast, or fowl. Even when these animals died without being ritually slaughtered or were treifah, [their hides are nevertheless acceptable]. If, however, leather from a non-kosher species was used or if they were covered with gold, they are not acceptable.
The leather used for the straps must be processed with the intent that it be used for the mitzvah. In contrast, the leather used to cover the tefillin need not be processed at all. It is even acceptable if it is made from matzah (Shabbat 79a describes this as leather which was not processed with flour and salt and, therefore, likened to matzah, which is simple, without any flavoring). [Indeed,] this is the practice in many communities (In one of his responsa, the Rambam writes that such leather is used because it is easier to shape. Others state that such leather becomes firmer). ולא מצאתי שום חולק בזה, ע\"כ, דברי מע\"ל. ואני אומר: לא מצאתי בכל הפוסקים הקדמונים מי שפירש דברי הגמ' ‘ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה’ שפירושו: הוא שציפה זהב על הבית. ומאור עינינו, הרב הבית יוסף, לא דק בזה כל הצורך.", + "והנה מקור הדברים במס' מנחות דף מ\"ב ע\"ב כתנאי: ציפן זהב, או שטלה עליהן עור בהמה טמאה- פסולים. עור בהמה טהורה- כשרים- ואעפ\"י שלא עיבדן לשמן. רשב\"ג אומר: אף בהמה טהורה פסולים עד שיעבדן לשמן.", + "רש\"י: ציפן זהב לתפלין- פסולים בתים, דתיק של עור בעינן, דאפילו קשירתן אינו אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ29תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לה עמוד א
מיתיבי: תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר
An objection was raised: The tefillin must be tied with straps of the same [material as the tefillin themselves.- I.e., of leather; but not with strips of wool or silk or linen.] The straps may be either green or black or white; but they should not be red because it is repellent (For it might be ksaid that the straps had been stained with the blood of a sore or a wound), and also for another reason (The suspicion that the wearer of these tefillin had had relations with his wife during her period of menstruation, and the straps had consequently been dyed red with blood.).. או שטלה עליהן. שעושה בתים של עור בהמה טמאה פסולים, כדאמרינן בפ' שמונה שרצים30תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח עמוד א
תנו רבנן: כותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה, ועל גבי עור חיה טהורה, ועל גבי עור נבלות וטרפות שלהן. ונכרכות בשערן, ונתפרות בגידן, והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן. אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה, ולא על גבי עור חיה טמאה, ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה שלהן, ואין נכרכין בשערן ואין נתפרות בגידן. וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי: מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה? – דכתיב (שמות יג:יט) למען תהיה תורת ה' בפיך - מדבר המותר בפיך. - אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו! - אמר לו: אמש��ל לך משל, למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות, אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור, איזה מהן משובח? הוי אומר: זה שהרגו מלך. - אלא מעתה יאכלו! - אמר ליה: התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו? - אמר ליה: קאלוס!
Our Rabbis taught: Tefillin can be written upon the skin of clean animals and upon the skin of clean beasts, and (Behemah denotes a domestic animal; khayyah, a wild anima) upon the skin of their nebeloth or terefoth (permitted animals destined to die from any other reason than a kosher slaughtering botched ), and they are tied round with their hair (The slips of parchment are rolled up and tied round with hair of these animals), and sewn with their tendons. And it is a halachah from Moses at Sinai (To put their minds to such things) that tefillin are tied round with their hair and sewn with their tendons. But we may not write [them] upon the skin of unclean animals or upon the skin of unclean beasts, and the skin of their neveloth and terefoth need not be stated (As unfit); nor may they be tied round with their hair or sewn with their tendons. And this question a certain Boethusian (The Boethusians were a sect similar to the Sadducees, and disagreed with the Pharisees on certain religious beliefs, such as immortality and its concomitant, reward and punishment in the hereafter, and resurrection, which they rejected; and in certain practices, viz,, the date of Pentecost and the method of preparing incense on the Day of Atonement (Men. X, 3; Tosaf. Yoma I, 8-the parallel passage in Yoma 39a has ‘Sadducees’. The opinion most generally held is that the Boethusians were a variety of the Sadducees.) asked R. Joshua the grits dealer: How do we know that tfillin may not be written upon the skin of an unclean animal? Because it is written (Ex. 13:19): ‘that the law of thy Lord may be in thy mouth’ [implying] of that which is permitted in thy mouth. If so, they should not be written on the skin of nebeloth and terefoth.? Said he to him, I will give you a comparison. What does this resemble? Two men who were condemned to death by the State, one being executed by the king and the other by the executioner. Who stands higher? Surely he who was slain by the king (Similarly, neveloth and terefoth may be regarded as slain by God)! If so, let them be eaten? The Torah saith, Ye shall not eat any nevelah (Deut, 14:1. E.V.: ‘of anything that dieth of itself’), he retorted, yet you say, let them be eaten! Well spoken (The same law applies to both — either both are forbidden or both are permitted)! admitted he.: למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך -עכ\"ל רש\"י.", + "והנה אין ספק בכוונת רש\"י שמה שכתב: \"ציפן זהב לתפילין\", היינו שעשה הבתים עצמן של זהב, וציפה הפרשות בזהב. והפרשות קורא רש\"י כאן תפיליןת ויגיד עליו ריעו- בטלה עליהן עור בהמה טמאה. פירש\"י: שעשה בתים של עור בהמה טמאה. וא\"כ, הה\"ד \"ציפן זהב\", היינו שעשה גוף הבתים זהב.", + "ועוד: דהרי רש\"י פירש פסולים בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינו אלא רצועות במינו כדאמרינן בהקומץ. וכוונתו למה דאמרינן בדף ל\"ה ע\"א תפילין אין קושרין אותן אלא במינן וכו'34Ibid. note 30.", + "והנה, אי ס\"ד בעשה בתים של עור ואח\"כ ציפן זהב, איך יליף מרצועות? ששם גוף הקשירה היא? וברצועות, גופייהו מנ\"ל למפסל?", + "אם עשה רצועות שחורים ושוב ציפה עליהן זהב; ואם נימא שטעם הפסול הוא משום שאין עור הבית נראה מבחוץ, א\"כ, לא נזכר טעם זה ברש\"י! ולמה שביק רש\"י עיקר הטעם ונקט ק\"ו מרצועות? וערבך ערבא צריך.", + "ועוד דהא פירש\"י \"פסולים הבתים\", ובוודאי כוונת רש\"י למימר שאין התפילין עצמן- דהיינו פרשות- פסולות, שהרי יכול להוציאם ולתת אותם בבתים אחרים.", + "ואי ס\"ד דמיירי שעשה בתים של עור ואח\"כ ציפה עליהן זהב, א\"כ, גם הבתים אינם פסולים, שהרי יכול להסיר ציפויין, וישארו בתים של עור כתיקנן.", + "וא\"כ, ממ\"נ, קודם שמסיר הזהב הכל פסול, וכשמסיר הזהב גם הבתים כשרים; ולמה פי' רש\"י פסולים הבתים ה\"ל לרש\"י לפרש פסולים התפילין! אלא, וודאי, בלי ספק שרש\"י פירש ברייתא זו 'ציפן זהב לתפילין', הכוונה, שציפה הפרשות בבתים של זהב, שעשה גוף הבתים של זהב. אבל, אם עשה בתים של עור בהמה טהורה, ואח\"כ ציפה עליהן דבר אחר, לא נזכר בברייתא זו כלל.", + "ורבינו הגדול הרמב\"ם בפ\"ג מהל' תפילין כתב, וזה לשונו שם בהלכה ט\"ו: \"העור שמחפין בו התפילין ושעושין ממנו הרצועות הוא עור של בהמה חיה ועוף הטהורין וכו', ואם עשה בעור טמאה או שציפה התפילין בזהב, פסולים.\" והנה גם בלשונו אין ספק שמה שכ' \"העור שמחפין בו התפילין\" היינו עור הבתים גופייהו. דהרי לא נזכר בדברי הרמב\"ם בשום מקום שיחפה עור אחר עוד על עור הבתים.", + "הן אמת שדעת הרמב\"ם שצריך שיכרוך מטלית על הפרשות קודם שיתנם בבתים כמבואר בדבריו בפ\"ג הלכה א' והל' ח' ע\"ש38הלכות תפילין ס\"ת ומזוזה ג:א
שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל ואלו הם:
שיהיו מרובעות וכן תפירתן ברבוע ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות ושיהיה בעור של ראש צורת שי\"ן מימין ומשמאל ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח\"כ מכניסן בבתיהן ושיהיו תופרין אותן בגידין ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה ושיהיו הרצועות שחורות ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל\"ת:
There are eight requirements in the making of tefillin. All of them are halachot transmitted to Moses on Mount Sinai - In Chapter 1:3, the Rambam mentioned that there were ten requirements for tefillin that were communicated as \"halachot transmitted to Moses on Mount Sinai.\" The first two involve the actual composition of the tefillin. They, and the other laws involving that subject, were discussed in the first two chapters. Now the Rambam discusses the requirements involved in making the tefillin's compartments and straps. and, therefore, it is necessary to fulfill them all. If one deviates with regard to any of them, the [tefillin] are unacceptable. - Though a \"halachah transmitted to Moses on Mount Sinai\" is not written in the Torah itself, it is as binding upon us as those laws which are stated explicitly.
They are: a) The tefillin must be square - There is a homiletic dimension to this requirement. Nothing is naturally square. Thus, this shape alludes to man's power of achievement. Wearing tefillin on our heads and opposite our hearts implies that we should exercise our powers of achievement when our minds and hearts are tied to God's mitzvot.The base of the tefillin must also be square. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 32:39) states that this is also a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai. Note Shulchan Aruch HaRav 32:59 and the Mishnah Berurah 32:181, which state that since the squareness of tefillin is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai, the tefillin must remain square at all times. If over the course of time, their shape changes, they may no longer be used. and must be sewn closed in a square. - See Halachah 10. [Both] diagonals - of the square on the top and the base of the tefillin must be equal - The commentaries cite Sukkah 8a, which states that the diagonal of a square is approximately 1.4 times the length of one of its sides. and thus all four angles will be equal. - Each one being 90 degrees.
b) The leather of the head [tefillin] should have a shin embossed on both its right and left sides. - The passages should be wrapped in fabric. -
d) A hair should be wound around that fabric. Afterwards, they should be placed in their compartment.
e) They should be sewn [closed] with the sinews [of an animal].
f) The leather compartment in which they are placed should have a place for the straps to pass through so that they can be moved through the [tefillin's] handle.
g) The straps should be black.
h) The knot with which they are tied should be the renowned knot that is formed like a dalet. Note Shabbat 62a, which states that the knot of the arm tefillin, which is shaped like a yud, is also a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai
הלכות תפילין ס\"ת ומזוזה ג:ח
וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער ואח\"כ מכניסין אותן בבתיהן ושיער זה צריך להיות שיער בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן וכבר נהגו כל העם לבורכן בשיער זנב העגלים:
Before the passages are placed in their compartments, they should be wrapped in a fabric - The present custom is to use a piece of parchment (Shulchan Aruch, Orach Chayim 32:44). Although the Rambam considers this requirement to be a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai, the Ashkenazic authorities do not agree. Accordingly, they maintain that, after the fact, if the passages are not wrapped in this parchment, the tefillin may still be used (Shulchan Aruch HaRav 32:68; Mishnah Berurah 32:205). The difference between the Rambam and the Ashkenazic authorities depends on their interpretation of a passage from the Jerusalem Talmud (Megilah, Chapter 1). This difference in interpretation is also reflected in the laws regarding correcting a torn Torah scroll. See Chapter 9, Halachah 15. and hair should be wound around them. Afterwards, they may be placed in their compartments. - All authorities agree that this is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai. The difference of opinion of whether it is necessary to wrap the tefillin in parchment has created a difficulty with regard to this obligation. The opinions which do not require that the tefillin be wrapped in parchment require that this hair be wrapped around the passages themselves. In contrast, the Rambam, who maintains that it is necessary to wrap them, obligates the hair to be placed around that wrapping.
In practice, it is customary to satisfy both opinions and wrap the hair around the passages, cover them with a parchment, and then wrap the same hair around the parchment as well (Shulchan Aruch HaRav 32:69, Mishnah Berurah 32:209).
This hair should be from a kosher species of animal or beast. - As explained in Chapter 1:10, all the elements required for tefillin must be made from species which may be eaten. Even when these animals died without being ritually slaughtered or were treifah, - wounded or possessing an illness that will cause them to die within a year. The meat of such an animal may not be eaten. [their hair is nevertheless acceptable]. - As explained in the commentary on the above-mentioned halachah, although these animals themselves may not be eaten, since they come from a kosher species, they are not disqualified. It has already become a universally accepted custom to wind hair from the tail - The hair from the tail is longer and easier to tie than the hair from the other portions of the body. of a calf - To recall the sin of the Golden Calf (Shimusha Rabbah). [around these parchments]. - Based on the Zohar (Parashat Bo), it is customary that the hair which is wound around the passage, V'hayah im shamo'a, be extended and protrude from the compartments slightly (Ramah, Orach Chayim 32:44)..", + "אבל, שיהי' צריך לחפות עור מבחוץ על הבתים -זה לא שמענו בדבריו כלל. וז\"ל בריש הל' תפילין: “ארבע פרשיות אלו שהן קדש וכו' הן שכותבין בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונקראים תפילין וכו'.” וא\"כ מה דקאמר כאן 'העור שמחפין בו התפילין' בה\"א הידיעה על עור זה שהזכיר בריש הלכות הללו כיון שמחפה הפרשות בעור והיינו עור הבתים עצמם. ועל זה קאמר: \"אם עשה בעור בהמה טמאה פסול\".", + "וא\"כ, מה דקאמר \"העור שמחפין בו התפילין\", היינו עור הבתים. הרי שהפרשיות קורא כאן 'תפילין', ולפ\"ז, \"בציפן זהב\" דקאמר, או \"שצפה התפילין בזהב\", \"תפילין\"- הם הפרשיות, ו\"ציפן זהב\"- היינו שעשה הבתים מזהב, אבל, לא שעשה הבתים מעור ואח\"כ ציפן זהב. ולא נזכר דין זה ברמב\"ם, לפי שגם בברייתא מיירי שגוף הבתים הם זהב או עור בהמה טמאה, כפירוש רש\"י.", + "ולכן אני תמה על הבית יוסף בא\"ח סי' ל\"ב45בית יוסף א\"ח לב:לט
ואם ציפה הבתים בזהב או שעשאם מעור בהמה טמאה פסולים ברייתא בפרק נגמר הדין (מח:) ציפן זהב או שטלה עליהם עור של בהמה טמאה פסולות ופי' רש\"י ציפן זהב לתפילין: פסולות, דהל\"מ היא: טלה עליהם. ל' טלאי, כלומר: חיפן בעור ב��מה טמאה- פסולות. דכתיב בהם: (שמות יג:ט) למען תהיה תורת ה' בפיך.
וכתב המרדכי בהל' תפילין דבעור של גוף הבתים איירי ומשמע מדבריו שאם עשה עור הבתים מבהמה טהורה ואח\"כ ציפן זהב או חיפן בעור בהמה טמאה כשר הוא.
וכן נראה מלשון רבינו גבי עור בהמה טמאה שכתב 'או שעשאן מעור בהמה טמאה', אלא, שצריך טעם למה בציפה הבתים בזהב פסול? דמאי גריעותיה דזהב טפי מעור בהמה טמאה? והא דמשמע מדברי המרדכי שאם עשה הבתים מעור בהמה טהורה אע\"פ שציפם אח\"כ בזהב או בעור בהמה טמאה כשרה. נראה מדבריו שהיינו דוקא כשהשיני\"ן נראין וכ\"כ לקמן בשם רב שרירא דהא דבעינן בית החיצון שיהא רואה את האויר משום אויר השיני\"ן הוא.
ואח\"כ חזר המרדכי עצמו. ומיהו קצת נראה הלשון שרוצה לומר עור אחר טולה דבעי למימר עור על גבי עור הבתים וכ\"נ מדברי בעה\"ת וכ\"נ מדברי הרמב\"ם ז\"ל וגם רבינו אפשר שכן דעתו אלא דלא דק בלישניה:
If the leather of the [phylactery] boxes were coated with gold or covered with the hide of a non-kosher animal- they are disqualified. In a braitta, in (chapter 6 of Bavli Sanhedrin) the chapter entitiled ‘The Judgement was Passed’ (48b) ‘If one coated them [tfillin boxes] with gold or hung upon them the hide of a non-kosher animal, they are disqualified [for use as phylacteries], and Rashi explained ‘coated the tefillin with gold’: they are disqualified, as it stated ‘hung upon them’, which conveys ‘hanging a cloth/blanket upon (Bavli Sukka 17b)’, meaning, it was covered in the hide of an impure animal- they are disqualified. It states regarding them (tefillin-Ex. 13:9) “So that the Torah of Hashem is in your mouth”.
The Mordechai (Mordechai ben Hillel HaKohen [c. 1250–1298], also known as The Mordechai, was a 13th-century German rabbi and posek. His chief legal commentary on the Talmud, referred to as The Mordechai, is one of the sources of the Shulchan Aruch. He was killed in the Rintfleisch massacres in 1298.) wrote in his Laws Concerning Tefillin (part of smaller collections, based on his commentary to Talmud tractate Menachot) that this concerns the leather of the boxes, implying that if the boxes were made from a ritually pure animal and then coated with gold or with a hide from a non kosher (impure) animal it is fit for use.
This is also evident from the language used by our master (the Tur- Jacob ben Asher, also known as Ba'al ha-Turim as well as Rabbi Yaakov ben HaRosh [Rabbeinu Asher], was probably born in the Holy Roman Empire at Cologne about 1269 and probably died at Toledo, then in the Kingdom of Castile, about 1343) concerning the hides of an impure animal, writing ‘or it was made from the hides of an impure animal’ , rather, we need a reason as to why coating it with gold disqualifies (the Tefillin)? Why should gold be any worse than an impure hide?
That which was implied from the Mordechai that even if the boxes were made from the hides of ritually pure animals and subsequently coated in gold or with the hide of an impure animal, they are fit for use. It would seem from his terminology that this applies specifically if the letter Shin [ש- imprinted in the leather of the box] are still able to be seen, as the outer box has to be exposed to the outside environment, as there is a law concerning the Shin being exposed to the outside air.
Indeed, afterwards, the Mordechai reverses himself. Nevertheless, it could be seen that he was trying to say that another hide was hung over it, as he should have stated ‘a hide upon another hide’, which is also apparent from the words of the Sefer HaTerumah (?Tosafot}, as well as the Rambam, may their memories empower us, perhaps our master (the Tur) may have intended this but it is not specified in his words. שכתב שמדברי הרמב\"ם משמע בטולה עור אחר על הבתים לא שעשה הבתים עצמם מעור טמאה וכו'. ונהפוך הוא שדברי הרמב\"ם מפורשים להיפוך!", + "והרא\"ש בהלק\"ט48הלכות קטנות לרא\"ש (מנחות) הלכות תפילין
ת\"ר ציפן בזהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואע\"פ שלא עבד לשמן. רשב\"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמן. ובהלכות ס\"ת (סי' ג) כתבתי דהלכה כרשב\"ג דבעי עיבוד לשמן. הלכ�� הקלף והרצועו' והבתים כולן צריכין עיבוד לשמן. ופירשתי למעלה דין העיבוד וצריך שיאמר שכותב לשמה. והאזכרות יכתוב לשם קדושת השם. ותפילין נכתבין על הקלף במקום בשר [וקולפים שלנו נקראים קלף וכותבין במקום בשר] ואין תולין בתפילין לפי שצריך לכותבן כסדרן. תני רב חיננא בר רבא מפשרוניא: ס\"ת ותפילין ומזוזות שכתבן מין, ישרפו. ותני חדא יגנזו. מסור לאנסין, עבד, עובד כוכבים, אשה, כותי ,קטן ,וישראל מומר לעבודת כוכביםי פסולין שנאמר: וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה
[Menachot 42b]: Our rabbis taught: If a man overlaid [the tefillin] with gold or covered them with the skin of an unclean animal, they are invalid (Cf. Shab. 108a: That the law of the Lord may be in thy mouth (Ex. 13:9), the tefillin should be made from that which is permissible for food); if with the skin of a clean animal, they are valid, even though he did not prepare it for this specific purpose. Rabban Simeon b. Gamaliel says: even if he covered them with the skin of a clean animal they are invalid, unless it had been prepared for this specific purpose. In the Laws Concenring a Sefer Torah I wrote that the laws is in accordance with rabbi Shim’own ben Gamliel, that the preparation has to be for that specific purpose. Ergo, the parchment, straps and the boxes all must be prepared specifically. I explained above the laws regarding ‘preparation, and the one preparing them must say “I am preparing this [for the making of tefillin]. The names of God must be written to signify God’s uniqueness. Tefillin are written on the inner layer that was peeled from the muscle tissue (Our kolfim [which I suggest to mean the peeled ‘קולפא’ hides of rabbi Landau’s day] are called klaff (parchment) and are written on the ‘flash’ side of the skin) and one cannot make insertions (Menachot 30b- referring to errors made while writing the tetragrammaton, but in this case, entire chapters!) in tefillin, as they must be written in order. We learned (Midrash Sechel Tov on Exodus B’Shalach 13): from rabbi Khanina , the son of Rava from Pashrunia (A town in Babylonia. Obermeyer does not identify it. Jast., however, s.v. thbuarp identifies it with Perishna, and Obermeyer, p. 297, n. 1. thinks that the latter is identical with Barus, which was included in the district of Sura for taxation purposes) stated: A Sefer Torah, Tefillin or Mezuzot that were written by an apostate, should be burnt. Another (Tanna in a tosefta) taught: They should be hidden (in a geniza). If it was given over (one presume this means the improperly written items above, although this list could include those who should not scribe them as well) to extorters, slaves, idol worshippers, women, Cutheans, minors or a Jew who converted to idol worship- they are disqualified, as it states (in Deuteronomy 6) “and they shall be tied/wrapped …and they shall be wtitten”- those who are obligated to wrap them (tefillin) may write them and those who are not obligated to wrap to tie them, may not write them.
See the Appendix for the comments in Hilchot Sefer Torah כתב: ת\"ר: ציפן זהב וכו' רשבג\"א אף עור בהמה טהורה פסולים עד שיעבדן לשמן. ובהל' ס\"ת כתבתי דהלכה כרשב\"ג דבעי עבוד לשמן הילכך הקלף והרצועות והבתים כולהו צריכין עיבוד לשמן עכ\"ל הרא\"ש.", + "ומדחשב שם הרא\"ש בסוף דבריו הקלף והרצועות והבתים ושביק לעור שעל הבתים דג\"כ פסול אם הוא מעובד שלא לשמו, מכלל, דגם הוא מפרש הברייתא זו על גוף הבתים; ולא מיירי בריש דבריו מעור שעל הבתים כלל.", + "ואמנם, זה יש לדחות, דבסוף דבריו חושב רק זה שהוא מוכרח להיות בתפילין, אבל, עור שעל הבתים- אף שאם חיפה הבתים בעור שאינו מעובד לשמו- פסולים, כרשב\"ג.", + "מ\"מ, אינו חיוב להיות כלל עור על הבתים, ולכך לא חשבו.", + "ואמנם, אח\"כ. גבי מעברתא של תפילין הלמ\"מ, כתב הרא\"ש: \"ויש מפרשים מעברתא היא רצועה קטנה שמעבירין למעלה על תפילין של יד וכו'. ואפילו אין הפירוש של מעברתא רצועה קטנה, מ\"מ, אין התפילין פסולין ,משום בית החיצון שאינו רואה את האויר בכה\"ג, אלא א\"כ חבר להם בית אחר. וטעמא דציפן זהב פסולין משום דבעינן שיהיו מצופין בעור בהמה טהורה דומיא דטלה עליהן עור בהמה טמאה.\" עכ\"ל הרא\"ש.", + "ולכאורה, איך מביא הרא\"ש ראיה 'לציפן זהב'? אין הטעם משום שאין הבית רואה את האויר, מטלה עליהן עור בהמה טמאה, וערבך ערבא53The two that are compared should be of a nature that can be mixed together: not “comparing apples and oranges” צריך? ודלמא, גם טלה עליהן עור בהמה טמאה ג\"כ פסול משום שאין בית החיצון רואה את האויר? ומיירי שלמטה עשה בתים מעור טהורה.", + "ונראה משום דלפי הסברה 'החיצונה', אין טעם לפסול בעשה גוף הבתים של זהב, והיכן נזכר בתורה שיעשה הבתים מעור? ורש\"י54See page 4 and note 28 כאן במנחות באמת נתקשה בזה והוצרך ללמוד מק\"ו מרצועות שצריך של עור; מטעם שקושרין בהם התפילין ק\"ו בתים עצמן.", + "ובפרק נגמר הדין57תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מח עמוד ב
תא שמע: כיס שעשאו להניח בו תפילין - אסור להניח בו מעות, הניח בו תפילין - יניח בו מעות! - אימא: עשאו והניח בו תפילין - אסור להניח בו מעות, כדרב חסדא. תא שמע: אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין, עד שלא נשתמש בהן קודש - מותר להשתמש בהן חול, נשתמש בהן קודש - אסור להשתמש בהן חול! - תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה - פסולות, עור בהמה טהורה - כשירות, אף על פי שלא עיבדן לשמן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.
The English translation is below with the Rashi in blue lettering.
רש\"י מסכת סנהדרין דף מח עמוד ב
ציפון זהב - לתפילין. פסולות - הלכה למשה מסיני הוא. טלה עליהם - לשון טלאי, כלומר חיפן בעור בהמה טמאה. פסולות - דכתיב בהן (שמות יג) למען תהיה תורת ה' בפיך. אף על גב שלא עבדו - לעור זה לשמו, דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה.
Come and hear! ‘If one says to a craftsman, make me a sheath for a Scroll [of the Law], or a receptacle for Tefillin,’ before they are actually used for their sacred purposes, they may be employed for secular requirements; but once used for their sacred purposes they may not be put to secular use (V. Tosef Meg. II. This definitely proves that use and not designation is material, and contradicts Abaye)!’ — There is here a dispute among Tannaim for it has been taught: If one overlaid them [the Tefillin the term meaning to ‘hang upon’, meaning: covering with the hide of an impure animal] with gold or covered them with the hide of an unclean beast, they are unfit ( As this is an ancient [‘Mosaic’] tradition; Cf. Shab. 108a on the verse in Ex. 13:9, That the law of the Eternal may be in thy mouth, — they (the Tefillin) should be made out of objects permissible for food.). If with the hide of a clean beast, they are permissible, even though it was not dressed for the purpose. R. Simeon b. Gamaliel said: Even if covered with the hide of a clean beast, they are unfit, unless it was not specially dressed for the purpose (Men. 42b. Git. 45b. thus, the first Tanna considers designation as immaterial, whereas R. Simeon B. Gamaliel holds it to be a material act. Hence Raba agrees with the first Tanna; Abaye is with R. Simeon b. Gamaliel). פי' רש\"י שהוא הלמ\"מ. אבל, באמת, לא מצינו בשום מקום מפורש בש\"ס שהבתים צריך להיות של עור! בשלמא, עור בהמה טמאה- ודאי פסול- דבעינן למלאכת שמים מן המותר בפיך. אבל, דבר שאינו אסור אף שאינו עור לא מצינו מפורש שהוא פסול, רק בברייתא זו דציפן זהב פסול.", + "ולכן, יותר טוב לפרש דברייתא זו לא מיירי שעשה גוף הבתים של זהב, אלא, שעשה בתים של עור או של איזה מין שיהיה מן המותר, ואח\"כ ציפן זהב, מיירי הברייתא. והפסול, משום שאין הבית רואה את האויר, וא\"כ, מוכח שיש פסול באינו רואה האויר.", + "וע\"ז, קאמר הרא\"ש שאינו כן, אלא, מיירי בעשה גוף הבתים זהב, דומיא דעור בהמה טמאה. שבודאי, בעשה גוף הבתים מטמאה, ודאי פסול; דהרי בעינן מן המותר בפיך.", + "הכי נמי, 'בציפן זהב'- בעשה גוף הבתים של זהב- פסול, דבעינן עור כפירש\"י. וא\"כ, שוב אין לנו הכרח לפרש הברייתא בעשה בתים של עור וציפה עליהן זהב, ולומר דבעינן בית רואה האויר, שהרי הברייתא מתפרשת כפשוטה דעשה גוף הבתים זהב.", + "ודע, שלכאורה, דברי הרא\"ש תמוהין: שלאיזה צורך הוצרך לכתוב דהך 'ציפן זהב' אין הטעם משום שאין הבית רואה את האויר? דהרי קאמר שם בברייתא דעור בהמה טהורה כשירה!? ואי משום שאין הבית רואה את האויר, אם כן, גם בעור בהמה טהורה גם כן יהי' פסול!", + "וצריך לומר דבציפה בעור בהמה טהור,. לא איכפת לן באינו רואה האויר. אם כן, ממילא, במעברתא, אין הפסד ברצועה קטנה ההיא, שהרי הך רצועה עור טהורה היא; וצ\"ל, בשלמא בצפוי עור בהמה טהורה.", + "א\"כ, ציפה כל הבית מכל הצדדין. וא\"כ, זה החיפוי עצמו נעשה בית החיצון והרי הוא רואה האויר- ומתכשר ע\"י החיפוי- לא ע\"י הפנימי.", + "אבל, זו הרצועה קטנה- היא רק לרוחב היד -כמבואר בטור בסי' ל\"ב67טור א\"ח לב
.....וכן יעשה בשל יד, יכפול העור לעשות התיתורא ומעברתא, ויעשנה מרובעת בתפירה ובאלכסונא. ומנין התפירות שלש לכל צד כמו בשל ראש. ויעביר הרצועה במעברתא ויעשה קשר, שתהא הרצועה עוברת בו להדקה בזרועו. ובסוף הרצועה, אצל הקשר, יעשה קשר קטן כצורת יו\"ד להשלים אותיות של שדי עם השי\"ן שבבתים של ראש והדלי\"ת שבקשר .ויש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו\"ד: ונוהגין להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע ונוהגין כן לפי שתפילין של יד הן גבוהין וקצרין ומשימין אותם תחת הבגדים ומתנדנדין תחת הבגדים ומתקלקלין לכך נהגו להעביר רצועה עליהן לחזקן
…and so too shall one do with the arm tefillin, fold over the leather to make the opened passageway, which should be made square with even diagonals. The number of stitching should be three to each side, as it is with the tefillin for the head. The strap should be place through the passageway and a knot should be made to hold it in place on one’s arm, and at the end of that strap one should fashion a small knot in the shape of the letter yod which completed the letter of the divine name Shaddai, along with the letter shin imprinted in the boxes and the letter daled in the knot for the tefillin for the head. There are those who cut the end of the knot to make it look like the letter yod. There is a custom to put hide on the box covering the area of the arm that it is on . The reason for the custom is that the boxes of the arm tefillin are ‘taller and narrower’ (than the box for the head tefillin) and they are place under the clothes and they tend to move under the clothing and get ruined. It is because of this that they will put a strap of hide(s) on top of them. אבל, לא מכל צדדי הבית. וא\"כ, אי אפשר לחשוב הרצועה קטנה ההיא לבית, וצריך אתה לחשוב הבית הפנימי שתחת הרצועה לבית. וא\"כ, ה\"א שמיפסל משום שאינו רואה האויר! והוצרך הרא\"ש לומר 'שבציפה זהב' אין הטעם משום רואה האויר, רק, הטעם דבעינן שיהי' מחופה עור בהמה טהורה.", + "והנה אכתי, יש מקום לפרש דברי הרא\"ש שגם הוא מפרש הברייתא 'ציפן זהב או שטלה עליהן עור טמאה...' מיירי, שלמטה, עשה גוף הבתים מעור טהורה, ולמעלה, על הבתים ציפה זהב או עור טמאה.", + "אלא, שהרא\"ש קאמר דדוקא זהב שאינו ראוי לעשות ממנו בית, להכי פוסל גם בחיפה למעלה. אבל, עור בהמה טהורה שהוא ראוי לבית גם בחיפהו למעלה, אפילו דומיא דרצועה דמעברתא, שאינו מקיף מכל הצדדים- שיהי' יכול ליחשב בית- אפ\"ה, אינו פוסל הבית שתחתיו. ועיין במרדכי ��ה שכתב בשם ר\"י71הלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין
כ' רבינו שמשון בשימושא רבא: מצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בקלף, לפי שמשתמרת יפה. ויש שהיו רוצים לפסול, משום דאין בית החיצון רואה האויר. ואין לפוסלו משום האי טעמא, כדחזינן הכא שטולה עליה עור, והשתא אין עור הבתים רואה האויר.
Our Master rabbi Shimshon wrote in his Shimusha Rabba (Samson ben Abraham (c. 1150 – c. 1230), also known as the Rash of Sens [an acronym of his name] or \"the Prince of Sens\", was one of the leading French Tosafists in the second half of the 12th and the beginning of the 13th centuries. He was the most outstanding student and the spiritual heir of the Ri.) that one must fold each chapter parchment in a parchment, as it preserves better. There are those who wished to disqualify that practice, as the scriptured parchments would not ‘see the outside air’. One cannot disqualify it for that reason, as we have seen here (in this section of tractate Menachot) regarding hanging a leather hide upon the tefillin, when the leather of the tefillin boxes do not see the outside air.
ומיהו מצאתי שכתב ר\"י ט\"ע דלא מיפסיל משום ראיית אויר, אלא, דוקא דראש; אבל דיד, לא דלא שייך בשל יד בית חיצון- ועוד דלא שייך חילוק, דבסמוך דגוייתה וכו', אלא, בשל ראש -אבל, של יד הם בעור אחד. הלכך, אין ראיה מכאן להכשיר כן בשל ראש.
Nevertheless, I found that the R”I (Isaac ben Samuel the Elder (c. 1115 – c. 1184), also known as the Ri ha-Zaken, was a French tosafist and Biblical commentator. He flourished at Ramerupt and Dampierre, France in the twelfth century. On his father's side Isaac was a grandson of R. Simhah ben Samuel of Vitry, author of the Maḥzor Vitry; on his mother's side he was a nephew of Rabbeinu Tam, of Rashbam, and of Isaac ben Meir (RiBaM), a great-grandson of Rashi, and a relative of R. Eleazar of Worms.) penned a reason not to disqualify secondary to ‘not being exposed to the outside air’, rather, that applies only to the tefillin box for the head. However, the arm-box, which has no ‘outside box’- and, also that there is no separation of parchment spaces, as it should be on the arm (close to the arm in one scroll על ידיך -lit. ‘on’) that one find in the head-box- the arm-box is in one leather box (no compartments). From here, therefore, there is no proof to qualify a tefillin head-box.
ונראה, דאין ראיה לא לפסול ולא להיתר. ומיהו, כה\"ג לא מיקרי יתיר, אלא, אי מייתר בית ד', כההיא דאלו הן הנחנקין, ודשמעתין החליף פרשיותיה. אבל, זה הקלף המכסה להגן בעלמא, לא אשכחן בהו פסול.
It appears to me that this proof neither disqualifies or permits. Nevertheless, in these instances, one would not describe it as ‘extra’, rather, the ‘extra’ applies to extra upon the 4 compartments (what is normally found in the head-box), as discussed in the chapter ‘Those Who are Sentenced to Asphyxiation’ (Tractate 10 of Sanhedrin), and here (tractate Menachot) in the discussion of switching the order of the scriptural parchments. However, this blank parchment [made of kosher animal skin] is placed simply to protect/preserve, one does not find a disqualification.
והא דתניא בפרק נגמר הדין ובהניזקין 'ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות', לאו משום ראיית אויר, אלא, כדפירש בקונטרס דהל\"מ עור בהמה טהורה. ובעור של גוף הבתים איירי. ומיהו, קצת נראה הלשון שר\"ל 'עור אחד טולה', כדהכא טולה עליהם וכו' ,דבעי למימר עור ע\"ג עור הבתים. והכי אמרינן: \"ת\"ח אל יצא במנעלים מטולאים\" ומוקי לה טלאי על גבי טלאי.
That which was taught in the chapters “After the Sentence was Passed” (Sanhedrin 48b, see note 59) and ‘Those who are Damaged’ (Actually, it is in the chapter “One who Sends” of tractate Gittin 45b) ‘If they were coated with gold or one hung the hide from a ritually impure animal, they are disqualified’, it is not because it is ‘not being exposed to the outside air’, rather as the ‘notator’ (euphemism for Rashi who who make notes on parchment margins) stated: it is a law passed down to us, orally, from Moses when he was cup on Mount Sinai, that the tefillin require the hides of a ritually pure animal. Also, that means the leather of the boxes themselves. Nevertheless, one could understand the wording of ‘one hide is hung upon’, as in this case of hanging upon (the tefillin boxes with another leather hide)- as was noted (in tractate Berachot 43b discussing general advice given to scholars) “ A scholar should not go out with patched shoes” and the Talmud clarifies this to mean patches on top of patches. …..See note 90…..", + "ואמנם, בין לפי' הראשון בדברי הרא\"ש ובין לפרושי הזה, קשה למה הוצרך הרא\"ש להביא ראיה לזהב מטמאה? הרי ממקומו הוא מוכרע שזהב עצמו אינו ראוי לעשות ממנו עצמו הבית- דאי היה ראוי- א\"כ מה בין ציפהו זהב ובין חפהו עור טהורה? ולמה זה פסול וזה כשר?", + "ואמנם, הרא\"ש לא רצה להאריך, והביא ראיה ממה דסמיך ליה, דהיינו, בהמה טמאה.", + "ועוד, דהב\"י כתב דהרמב\"ם מפרש סיפא דברייתא 'עור בהמה טהורה' על הפרשיות והרצועה, לא על הבתים. ואף שהרא\"ש לא ס\"ל כן, מ\"מ, לא רצה לסמוך ראייתו על זה.", + "ואמנם, מפשטן של דבריו של הרא\"ש’ שכתב \"שאין התפילין נפסלין משום אין הבית רואה האויר, אלא א\"כ, חבר להם בית אחר\", משמע, דוקא בכה\"ג נפסלין ולא באופן אחר כלל. 'וציפן זהב' היינו גוף הבתים עשה זהב.", + "והסמ\"ג, לא ראיתי שהעתיק ברייתא זו כלל. ולפי הנראה, השמיטה לגמרי ולא הביאה בספרו! א\"כ, מכלל שהוא מפרש ג\"כ שעשה בתים עצמן מזהב או מעור בהמה טמאה ולכך לא הוצרך להביאה, כיון שכבר כתב בריש הלכות תפילין הקלף שכותבים בהם הפרשיות וגם הרצועות גם עור הבתים צריך להיות מבהמה או חיה טהורה וכו' גם צריכין עבוד לשמן- עיין שם79ספר מצוות גדול עשין סימן כב
הקלף שכותבין בהן [ה]פרשיות, וגם הרצועות וגם עור הבתים (שבת כח, ב), צריך להיות מבהמה טהורה או חיה טהורה שנאמר (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. ואפילו על גבי נבילות, כדאיתא בפרק שמנה שרצים (שם קח, א) (סימני ספר התרומה רג). וגם צריכין עיבוד לשמן כרבן שמעון בן גמליאל דאמר (סנהדרין מח, ב ובתו') עד שיעבדוהו לשמן; וכדרבא בפרק נגמר הדין (שם מז, ב) דאמר הזמנה לאו מלתא היא וכדרבי אבהו פרק הניזקין (גיטין נד, ב)
The parchment upon which the relevant scriptural passages are written, as well as the straps and the leather hide of the boxes (as noted in Bavli tractate Shabbat 28b) must be made from the hides of a ritually pure anima or beast, as it is written (exodus 13:9) “So that the Torah of God will be in your mouth” – from that which is permitted to be in your mouth. It could even be written from the hides of nevelote (permissible animals slaughtered improperly) as was brought in a teaching in the chapter entitled “Eight Species of Crawling Animals” (Bavli tractate Shaabat 108a – and note 31 above; also in the book ‘The Signs of the Book on Tithes” 203) They also require being made specifically for that purpose, as per the dictum of rabbi Shim’own ben Gamliel, who stated (Bavli Sanhedrin 48b) that the leather must be made for that specific purpose (of making tefillin); as well as the statement of Rava in the chapter entitled “After the Sentence was Passed” (Bavli Sanhedrin 47b) who stated that one cannot designate specific use of an object, and like rabbi Avahu (In Bavli Gittin 54b- the bottom where he allows a seller of a Sefer Torah to disqualify the Torah secondary to his not designating the parchment to the specific use of making a Sefer Torah.) See the Appendix for a more complete text.
.", + "וא\"כ, הרי כבר מיעט כל דבר שאינו עור בהמה טהורה והיינו ממש כברייתא זו, וכרשב\"ג. אבל, אם היה מפרש הברייתא 'שציפה הבתים זהב או עור טמאה', היה לו להביאה. והטור א\"ח סי' ל\"ב82טור א\"ח לב
....ויהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף טהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהן. אבל, לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאים ולא מדג אפי' הוא טהור
….The parchment should be made from the hide of a ritually pure animal, beast or fowl, even from those not ritually slaughtered or felled as prey. However, never from the hides of ritually impure animals, beast or sea creatures- and not from fish, even if they are permissible….
......ויעשה ד' בתים מעור אחד מעור בהמה חיה ועוף טהורה אפילו מנבילה וטריפה שלהן. והרמב\"ם כתב שאין צריך עבוד לשמן וא\"א ז\"ל כתב שצריך עבוד לשמן וכ\"כ רב כהן צדק וכתוב בס\"ה שיכול לעשותן מקלף שגם הוא נקרא עור ומעור שליל אע\"ג דחשוב כבשר לענין טומאה
…and one should make 4 box sections from a single leather hide from a ritually pure animal, beast or fowl, even from those who were not ritually slaughtered or felled as prey. The Rambam wrote that they do not require specific preparation, but my father and master teacher, may his memory empower me, wrote that they do require prior specific designation, and so too wrote rabbi Kohain Tzedq and it is written in the Book of Mitzvot [Unclear as to who this is; prior to the Tur, the only ‘Rabbi Kohain Tzedeq is a ninth century Gaon, instructor to Rav Shrira Gaon] that they be made from parchment which is called ‘hide’, and from the hide of an animal (kosher) fetus, despite it being considered flesh (‘meat’) in regards to imparting ritual impurity.- בסכינא חריפא- פסקיה להך ברייתא, ולא רישא סיפא ולא סיפא רישא. וז\"ל הטור: \"ואם ציפה הבתים זהב או שעשאה מעור בהמה טמאה פסולה.\" הרי דבזהב לא קאמר שעשה הבתים מזהב, רק קאמר ציפה הבתים זהב, דמשמע, שלמטה עשה בתים של עור כהוגן, ועליהם ציפה זהב.", + "ובעור טמאה כתב 'שעשאם מעור בהמה טמאה', דמשמע, שהגוף הבתים עשה מעור בהמה טמאה.", + "והב\"י ג\"כ כתב84See note 47, particularly the last paragraph, שכן נראה מלשון הטור, שאם עשה הבתים מעור טהורה, ושוב טלה עליהן עור טמאה, אינן פסולים.", + "אלא, שצריך טעם למה ציפן זהב פסול? דמה גריעותא דזהב טפי מעור בהמה טמאה? ואי לאו, שהטור מדויל ידיו משתלים8585תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כח עמוד א
אמר רב יוסף: היינו דאמרי אינשי: כפא דחטא נגרא בגווה, נשרוף חרדלא. (אמר אביי- מסורת הש\"ס): [אביי אמר]: סדנא בסדני יתיב, מדויל ידיה משתלים. רבא אמר: גירא בגירי מקטיל, מדויל ידיה משתלים.
[In reference to Notar-leftovers of a Temple sacrifice not eaten in its proper time] Said R. Joseph: Thus, people say, The ladle which the artisan hollowed out, in it [his tongue] shall be burnt with mustard (Or, from it he shall swallow mustard). Abaye said: When the maker of the stocks sits in his own stock, he is paid with the clue which his own hand wound (Jast. Rashi, he is paid by the uplifting— i.e., the work —of his own hand.). Raba said: When the arrow maker is slain by his own arrows, he is paid with the clue which his own hand wound., היה בידי לתרץ קושית הב\"י: וטעמא דציפן זהב פסולים, היינו משום דבעינן שיהיו הבתים שחורים מבחוץ, דומיא דרצועות שחורים. ואם ציפן זהב, אינן שחורים, ולכך פסול .", + "אבל, טלה עליהן עור טמאה, הרי אפשר שאותו עור יהיה גם כן שחור, ולכך אינו פוסל, אלא א\"כ, עשה הבתים עצמן מעור טמאה, משום דבעינן מותר בפיך.", + "וטעם זה, איני אומר מלבי, כי זה שאני אומר שהבתים צריכין להיות שחורים, זה הוא דעת התוספות במסכת שבת דף כ\"ח ע\"ב88בבלי שבת כח:
ואלא, הא דתני רב יוסף 'לא הוכשרו במלאכת שמים, אלא, עור בהמה טהורה בלבד', למאי הלכתא? לתפילין. תפילין בהדיא כתיב בהו (שמות יג, ט) למען תהיה תורת ה' בפיך -מן המותר בפיך
Since the conclusion was that the hide of even a non-kosher animal can become ritually impure as a tent over a corpse, it is not necessary to assume that the covering of the Tabernacle was made specifically from the hide of a kosher animal. And, if so, that which Rav Yosef taught: ‘Only the hide of a kosher animal was suitable for heavenly service’, for what halakha is that relevant, as it is clearly not relevant to the Tabernacle? The Gemara replies: This halakha was stated with regard to phylacteries, which may be prepared only from the hide of a kosher animal. The Gemara asks: Phylacteries? Why did Rav Yosef need to state that halakha? It is written explicitly with regard to them: “And it shall be for a sign unto you upon your hand, and for a memorial between your eyes, that the law of the Lord may be in your mouth” (Exodus 13:9). The Sages derived from there that the phylacteries must be prepared from that which is permitted to be eaten in your mouth.
תוספות
תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה וגו' - תימה לר\"י: וכי אין לברייתא לשנות מה שדורש מן הפסוק? וכל הנך דמייתי בסמוך וכי לית ליה לרב יוסף לשנות הברייתא לפי שזה אמרו אמורא אחד או ברייתא?
Rabbi Yitchak of Dampierre wondered: Why shouldn't a Beraitta teach what we expound from a verse?! Similarly, [we can question] all [the objections to the answers about what the Beraitta teaches], why shouldn't Rav Yosef teach a Beraitta, just because another Amora or another Beraitta taught it?!
ואומר רבינו יצחק דהכי פריך: תפילין בהדיא כתיב בהו, ואי הא הוה אתי לאשמעי' הוה ליה לאתויי קרא! אע\"כ, מילתא אחריתי אתא לאשמעי', ודרשה \"דמן המותר בפיך\" היתה פשוטה ולא איצטריך לאשמעי' וקאמר אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין כו' ובזה הלשון הוה ליה לרב יוסף למימר והוה ידעינן שפיר דבעי עור בהמה טהורה דדרשה דמן המותר בפיך היא פשוטה אלא לכורכן בשערן צריך בהמה טהורה הא נמי הל\"מ דתניא כו' מדלא קתני רב יוסף בהאי לישנא ונכרכות בשערן ש\"מ דמילתא אחריתא אתא לאשמעינן אלא לרצועותיהן והא\"ר יצחק רצועות שחורות הל\"מ וכיון דמצריך שיהו הרצועות שחורות כמו הקציצה כל שכן דבעינן שיהו טהורות כמו הקציצה דסברא הוא להקפיד על הטהרה מעל השחרות ואי הא אתא רב יוסף לאשמעי' לישמעינן שיהיו שחורות דהוה שמעינן מינה תרתי שחורות וטהורות ומשני נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי דמשחורות ליכא למיגמר טהורות:
Our master teacher Rabbi Yitzchak ask as follows: A verse is explicitly written about Tefilin (that they require a Tahor species). If he came to teach this, he should have brought the verse! Rather, you are forced to say that he came to teach something else; The Drashah \"what is permitted to your mouth\" was obvious. He need not teach it. (Therefore, we can say that he taught a less \"natural\" Drashah, without need to give his source that Tefilin requires what is permitted to your mouth. It seems that this is the Maharshal's intent.) [The Gemara] answers that rather, [he teaches about] the boxes. [We ask] that Abaye taught that the Shin... Rav Yosef should have taught like Abaye said, and we would know that Tefilin require hide of a Tahor animal, for the Drashah \"what is permitted to your mouth\" is obvious. [The Gemara] answers that rather, [he teaches that] one must wrap [the parchments] with their (Tahor animals') hair. [We ask] that also this we know from a tradition from Sinai, for a Beraisa teaches... Since Rav Yosef did not teach in these words \"and they are wrapped with their hair\", this shows that he came to teach another matter.` [The Gemara] answers that rather, [he teaches that] the straps [must be from a Tahor animal]. [We ask] that R. Yitzchak taught that a tradition from Sinai teaches that the straps must be black Since they must be black, like the boxes, all the more so they must be from a Tahor animal, like the boxes! It is reasonable to be adamant about Taharah more than blackness. If Rav Yosef came to teach this, he should have taught that they must be black. We would learn two matters from this - blackness and Taharah. [The Gemara] answers that a tradition teaches that they must be black, but not that they must be from a Tahor animal. We cannot learn Taharah from blackness., סוף ד\"ה תפילין בהדיא וכו', שכתבו בזה הלשון: \"וכיון דמצריך שיהיו הרצועות שחורים כמו הקציצה וכו'\", הרי מפורש בדבריהם, שהקציצה תהיה שחורה.", + "והמרדכי כתב בהדיא90הלכות קטנות למרדכי (מנחות) הלכות תפילין
....והתוס' האריכו בזה: \"ת\"ר: יכול יכתבם על ד' עורות, ויניחם אל ד' בתים בד' עורות, ת\"ל (שמות יג:כב) ולזכרון בין עיניך -זכרון א' אמרתי, ולא ב' ושלשה זכרונות. הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור א'. ואם כתבם בעור א', והניחם בד' בתים, יצא\". משמע קצת, מדמפיק בחד לישנא 'עור הבתים ועור שכותבין עליו', א\"כ, צריך להיות הכל מקלף; וקלף איקרי עור, כמו הכא.
The Tosafist(s) elaborated upon this (Tractate Menachot 34b): “Our Rabbis taught: I might have said that one should write [the Scriptural portions] upon four pieces of parchment and put them in four compartments made out of four pieces of leather; the verse therefore says, And for a memorial between thine eyes (Ex. 13:9): one memorial I commanded you, but not two or three memorials. How then should one do? One should write them upon four pieces of parchment and put them in four compartments made out of one piece of leather (This was constructed with the aid of a mould or frame over which the hide, flexible and moist, was tautly stretched and allowed to harden, thus assuming the required form). If, however, one wrote them upon one parchment and put them in the four compartments (The four portions were written upon one long strip of parchment with large blank spaces between one portion and the other, and the parchment was so placed in the compartments that each portion occupied a separate compartment, and the blank spaces of the parchment corresponded with the spaces between the compartments.), that is sufficient.” One could make a partial inference that the use of ‘the leather hide of the tefillin boxes and the hide of the parchment upon which the relevant scriptural verses are written’ in the same discussion, if so, the entire tefillin should be made from parchment, and ‘parchment’ is subsumed under ‘hide’, as it is shown here.
וכן משמע בשימושא רבא, שמזכיר קלף על גוף הבתים. וא\"כ, לפי זה, הרצועה היה צריך לעשות מקלף, דמינן בעינן. והיה צריך להשחירן, דרצועות שחורות הל\"מ.
It is also evident from the Shimusha Rabba (see note 69) who noted that a ‘parchment’ was placed on the tefillin boxes. If so, then the straps should be made from ‘parchment’ as well, as it must be made of ‘the same species’. Also, one needed to color them black, as black straps are an ancient tradition (lit. ‘a halacha handed down orally from Moses when he was on Mount Sinai).
ומיהו, נראה דעור מיקרי שפיר מין קלף, ויכול לעשות הרצועות מעור. ולא אתא למעוטי לקמן, אלא, משי ולשונות של ארגמן ופשתן, וכן פירש הקונטרס.
Nevertheless, it seems that it is good to describe ‘hide’ as a form of parchment, and one may make the straps from leather hide. This was not brought to exclude except for silk, strips of purple wool or linen, as was explained by the Notator (Rashi).
ואפילו הבתים יכול לעשות מעור, דהא במסכת שבת פרק המוציא משמע דעור חפוי לקמיע לאו היינו קלף. ובפרק במה אשה משמע דקמיע ותפילין שוין בחיפוי, דפריך והרי תפילין דמחופין עור ותניא כו'. הלכך, בין בעור, בין בקלף, כשר הדבר.
Even the tefillin boxes may be made from hide, as was noted in tractate Shabbat in the chapter entitled ‘One who Takes Wine Outside’(78b), implying that hide covering an amulet is not the same as parchment. In the chapter entitled ‘How May a Woman go Outside’(61a) implies that amulets and tefillin are comparable in respect to being covered, as the questioned is raised: Does not tefillin which are covered in hide etc.. Ergo, whether it is parchmet or hide, it is permitted for use (‘kosher’).
ואומר ר\"י בשם ר\"ץ: דתפילין עצמן, דהיינו הקציצה, בעינן שחורות כמו הרצועות. וראיה לדבר מפרק במה מדליקין, דקאמר: 'לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה', ובעי לאוקומי לרצועות. ופריך: והא אמר ר' יצחק: רצועות שחורות הלכה למשה מסיני? והשתא תימה: מה ענין זה לזה? ומה עלה על דעתו להקשות? אלא, ה\"פ: כי היכי דבעיא רצועות ממראה הקציצת שחורות, ה\"נ, בעינן שיהו דומות קצת לקציצה לענין טהורה:
Rabbi Yitchak of Dampierre (the “Ri”) stated in the name of rabbi [Kohain] Tzedek (see note 86) that the actual tefillin, meaning, the capsule (that contains the’parchment -‘ketzitza’) are required to black , as are the straps. A proof of this comes from the chapter ‘With What May One Light [the Sabbath Candles]?’(see note 86) , which stated: “Only the hide of a kosher animal was suitable for heavenly service”, and they sought to establish the subject of this pertaining to the straps [of tefillin]. The Talmud then asks: Did not rabbi Yitzchak state that tefillin straps must be made black, as it is an ancient tradition? Now we ask: What did that ‘question’ have to do with the subject discussed? What brought to mind to even ask such a question? Rather, I explain it thus: That which we reasoned that the straps should be black as the boxes are, so too, they should be similar -partially- in that they are also required to be from a ritually pure animal. בשם ר\"ת שהבתים צריכין להיות שחורין והביא ראיה מלשון הנ\"ל.", + "ומה שאני אומר, שבשביל זה פסול אם ציפן זהב. לענ\"ד, זה מבואר בירושלמי, במסכת מגילה, בפרק הקורא עומד93תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ד:ט
.....העושה תפלתו עגולה, סכנה, ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו, הרי זו דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית יד אונקלי שלו, הרי זו דרך החיצונין.
תנה רבי יוסה בן ביביי: תפילין מרובעות שחורות הלכה למשה מסיני:
One who makes his tefillin boxes round, is susceptible to danger (as they may penetrate the skin if one falls on them) and there is no fulfillment of the commandment (to wear tefillin- as will be noted, they must be square). If one places the tefillin box on one’s forehead or wrist, that is an indication of apostasy (as they interpret the verses literally with no regard to precedential interpretations). If one coats it with gold or places it on one’s undershirt [another interpretation of Onkelai is possibly the sternum], is an indication of outside thinkers (this may be a metaphor for apostates, as it is used comparatively; it may imply those who interpret literally, but not as a tradition- sort of like…academic biblical scholars today…)., שעל המשנה דתנן שם: 'העושה תפלתו עגולה סכנה... ציפה זהב...'; קאמר שם בירושלמי: 'תני ר' יוסי בן ביבי: תפילין מרובעות שחורים הלמ\"מ.'", + "ולדעתי, קשה לפרש שחורים על הרצועות, שלא נזכרו הרצועות שם כלל. ועוד, שהרי כללן יחד מרובעות שחורים; וכשם שמרובעות קאי על הבתים, כן שחורים. ובא הירושלמי לתת טעם על מה שאמרה המשנה 'עגולה סכנה', ואין בה מצוה.", + "וכן על מה שאמרה 'ציפה זהב....הרי זו דרך החיצונים', ונתן טעם על שני דינין הללו ,משום דמרובעים ושחורים הלמ\"מ.", + "ומעתה, כבר מוצל הטור מקושית הב\"י. אבל, אעפ\"כ, הטור מדויל ידיו משתלים, שהרי הטור עצמו בסי' ל\"ב פסק שהבתים רק מצוה לעשותן שחורים, ואם עשאם מצבע אחר, כשר.", + "והנה, גם הר\"ן במסכת מגילה באותה משנה 'ציפה זהב הרי זה דרך חיצונים', כתב: \"הטעם דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך- מן המותר בפיך. כלומר שתהיה כתובה במה שמותר בפיך. ושי\"ן של תפילין הלמ\"מ הלכך בעינן שתכתב 'במה שמותר בפיך'\"- עכ\"ל.", + "הרי מבואר ג\"כ מדבריו דציפה זהב היינו עור הבית עשה של זהב. ואמנם גוף דבריו שכתב לפסול זהב מטעם 'מותר בפיך'. וכן כתב רש\"י שם במשנה.", + "הוא תמוה בעיני דאטו זהב 'אסור בפיך'? ועד כאן, לא ממעטינן 'מבפיך', אלא, בהמה טמאה; אבל, זהב, מאי איסור ומאי היתר שייך בו?", + "ובאמת, רש\"י במנחות כתב טעם פסול זהב, דאפילו קשירתן בעינן מינו, ועור בעינן. וגבי בהמה טמאה, פירש הטעם משום 'מותר בפיך'. ובפ' נגמר הדין פירש\"י שהוא הלמ\"מ, דזהב פסול!", + "אבל, עכ\"פ, 'מותר בפיך' לא שייך בזהב, ולקמן, יתבאר יותר. אבל, עכ\"פ, הוכחנו מדברי הר\"ן דציפן זהב היינו הבתים עצמן המה זהב. והמרדכי בהלכות תפילין ז\"ל כתב רבינו שמשון בש\"ר מצריך לכרוך כל פרשה ופרשה ואין לפוסלן משום האי טעמא, כדחזינן הכא שטולה עליו עור. והשתא, אין עור הבתים רואה האויר.", + "ומיהו, מצאתי שכתב ר\"י ט\"ע דלא מפסל משום ראית אויר, אלא, דוקא דראש; אבל דיד, לא, דלא שייך בשל יד בית החיצון.", + "ועוד, דלא שייך חילוק דבסמוך גווייתא וכו', אלא, בשל ראש; אבל, בשל יד, הם בשל עור אחד. הילכך, אין ראיה מכאן להכשיר בשל ראש.", + "ונראה דלית ראיה לא לפסול ולא להתיר.", + "ומיהו, כה\"ג לא מיקרי 'יתיר', אלא, אי מייתר בית ה' כההיא דהנחנקין105בבלי סנהדרין פח:-פט.
מתני׳ חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר: אין תפילין- כדי לעבור על ד\"ת\"- פטור. \"חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים\" -חייב:
גמ׳ אמר ר' אלעזר: אמר ר' אושעיא: אינו חייב, אלא, על דבר שעיקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף- גורע. ואין לנו אלא, תפילין. אליבא דרבי יהודה. והאיכא לולב, דעיקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע? בלולב, מאי סבירא לן? אי סבירא לן דלולב אין צריך אגד, האי לחודיה קאי, והאי לחודיה קאי. ואי סבירא לן דצריך אגד, גרוע ועומד הוא! והאיכא ציצית, דעיקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע בציצית, מאי סבירא לן? אי סבירא לן דקשר העליון לאו דאורייתא, האי לחודיה קאי, והאי לחודיה קאי. ואי סבירא לן דקשר העליון דאורייתא, גרוע ועומד! אי הכי, תפילין נמי, אי עביד ארבעה בתי, ואייתי אחרינא ואנח גבייהו, האי לחודיה קאי, והאי לחודיה קאי. ואי עביד חמשה בתי, גרוע ועומד הוא?! האמר ר' זירא: בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול:
MISHNAH. THERE IS GREATER STRINGENCY IN RESPECT TO THE TEACHINGS OF THE SCRIBES THAN IN RESPECT TO THE TORAH. [THUS,] IF ONE [A REBELLIOUS ELDER] SAYS, THERE IS NO PRECEPT OF TEFILLIN, SO THAT A BIBLICAL LAW MAY BE TRANSGRESSED, HE IS EXEMPT (Since all know that the Bible commands the wearing of tefillin, the words of the elder will be ineffective). [BUT IF HE RULES THAT THE TEFILLIN MUST CONTAIN] FIVE COMPARTMENTS, THUS ADDING TO THE WORDS OF THE SCRIBES (Who required only four in the head-tefillin.), HE IS LIABLE.
GEMARA. R. Eleazar said in R. Oshaia's name: He is liable only for a matter of which the fundamental law is Biblical, whilst its interpretation is of the Scribes, and in which there is room for addition, which addition, however, is the equivalent of subtraction. Now, the only precept [fulfilling these conditions] is that of tefillin (The fundamental law of wearing tefillin is Biblical. By Rabbinic interpretation, the head-tefillin must contain four compartments, with inscriptions in each. Hence it is possible to rule that it should consist of a greater number. But if this is done, the tefillin is unfit, so that the addition amounts to subtraction of its fitness.). Now, this statement was made according to R. Judah (V. supra 87a. where R. Meir, R. Judah, and R. Simeon are in dispute). But is there not the lulab (The palm branch, which was to be taken with other species of plant life on the Festival of Tabernacles), the fundamental law of which is Biblical (Lev. 23:40). the interpretation Rabbinical (I.e., that it must be taken together with three other species, viz., the citron, myrtle, and willow), there being room for addition (i.e., more than three species can be added), which addition amounts to subtraction (For if there are more than three species in all, the combination is invalid for the fulfilment of the precept.)? — Now, what is our opinion? If we hold that the lulab need not be bound [with the other two species- The citron, though taken together with the other species, is not bound with them], each stands apart (So that the combination is quite valid.). Whilst if we maintain that the lulab needs binding, it is defective from the very outset (I.e., as soon as more than the three species are bound together, the combination is invalid. But in the case of phylacteries, when four compartments are made, the head-tefillin is valid; when a fifth is added, it becomes invalid.). But is there not the law of fringes, the basic precept of which is Biblical (Num. 15:38f.), the interpretation Rabbinical,
there is room for addition (By placing more than the requisite number of thread), whilst such addition amounts to subtraction (Since the fringes become invalid thereby.)? — What is our opinion? If we maintain that the upper knot is not required by Biblical law, they are separate from each other (The fringes are inserted through a hole and knotted near the edge of the garment. It is disputed whether this is really necessary by Biblical law. If not, then even when made the fringes are regarded as hanging apart and distinct. Consequently, if five instead of four were inserted and knotted, four fulfil the precept, whilst the fifth may be disregarded entirely, without rendering the rest invalid); whilst if we hold it necessary, it is defective from the very outset. If so, in the case of tefillin too, if one [first] made four compartments [for the four inscriptions], and then a fifth was placed at their side, each stands separately. Whilst if one made five compartments (One of which opened out to the other). it is defective from the very outset, for R. Zera said: If one compartment is open to the next, it is unfit (I.e., not having been made according to rule, which requires that each compartment shall be entirely shut off from the next, it is not a case of tefillin having been rendered unfit, but of something that was never tefillin). — This must be taught only in the case of one who made a frontlet of four compartments, and then added a fifth thereto and joined it. [By this addition the original is impaired.] Even as Raba said: If the outer compartment does not look upon space, it is invalid ([Hence the tefillin were fit in the first place, and rendered unfit through addition, but for a reason which cannot apply to the lulab or zizith. This rendering follows the reading in the MS. M.v.D.S a.l., which is that of R. Hananel and the Aruch.)., ודשמעתין, החליף פרשיותיה.", + "אבל זה הקלף המכסה- להגין בעלמא- לא אשכחן בהו פסול מהא דתניא בפרק נגמר הדין107See note 61 ובהניזקין108בבלי גיטין מה:
ורשב\"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי
The Gemara asks: And does Rabban Shimon ben Gamliel require that the preparation of the parchment of Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot be for their sake, i.e., for the sake of their use in a mitzva, but he does not require that the writing be for their sake?
דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואע\"פ שלא עיבדן לשמן רבי שמעון בן גמליאל אומר אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן
The Gemara quotes the source that Rabban Shimon ben Gamliel requires that the parchment be prepared for their sake: As it is taught in a baraita: If one took phylacteries and coated them with gold or patched them with the skin of a non-kosher animal, then they are unfit. However, if one patched them with the skin of a kosher animal, then they are fit, and this is so even though he did not prepare them, i.e., the skin, for their sake, i.e., for the sake of their use in a mitzva. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even if he patched them with the skin of a kosher animal they are unfit, until he prepares them for their sake. Being that he holds that the parchment needs to be prepared for their sake, their actual writing should certainly be done for their sake. 'ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולה'. לאו משום ראיית אויר, אלא, כדפירש הקונטרס: דהלמ\"מ עור בהמה טהורה ובעור של גוף הבתים איירי.", + "ומיהו, קצת נראה הלשון שירצה לומר 'עור אחר טולה', כדהכא110See note 69: \"טולה עליהם...\" דבעי למימר עור ע\"ג עור הבתים. והכי אמרינן: ת\"ח אל יצא במנעלים המטולאים\" ומוקי לה בטלאי על גבי טלאי.", + "ושוב נ\"ל, דאי אפשר לעשות כדפירש בש\"ר, דא\"כ, השי\"ן דמסיק התם דהלמ\"מ. לכאורה, לא היתה בעור העליון, ופוק חזי מאי עמא דבר, דהלכה רופפת בידי115 תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ז:ג
אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי. אמר: צא וראה היאך הציבור נוהג. רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: ולא דבר הלכה זו! אלא, כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין את יודע מה טיבה, צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג.
This matter came before Rabbi Yehoshua ben Levi. He said: Go out and see what the public is doing. Rabbi Abon satetd in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: But this is not a ritual ruling! Rather, any ritual ruling (halacha) that a court finds to have a weak basis (‘loose’) and they are unsure of the decision, go out and see what the public does., וכבר נהגו כש\"ר, ואין למחות בידם, כ\"א ע\"פ ראיה ברורה, רבינו שמשון.\"", + "ולכאורה דברי המרדכי120See note 71 תמוהין, דאיך אפשר לסתור דעת הש\"ר, מהא דתניא 'ציפן זהב'? והרי אדרבא! משם מוכח דשפיר דמי לעשות כש\"ר, שהרי בהדיא תניא שם עור בהמה טהורה כשרים!?", + "ועוד קשה: למה הביא ברייתא מפרק נגמר הדין ומהנזקין? ולמה לא הביא משנה ערוכה במגילה פרק הקורא עומד121See note 95: \"ציפה זהב הרי זה דרך חיצונים\"?.", + "וזה יש לתרץ, לפי שרצה לומר אחר כך, דלשון 'טולה' רוצה לומר: עור אחר. ובמשנה, לא נזכר רק 'ציפן זהב'.", + "ועוד קשה: מה דמסיק: “ושוב נ\"ל, דא\"א לעשות כדפירש בש\"ר, דא\"כ השי\"ן... לא היתה בעור העליון....\". והדבר יפלא! דהרי בתפילין דשימושא רבא, ודאי השי\"ן היא בעור העליון! דאטו בקלף שכורך בו הפרשיות עושה השי\"ן. הא ודאי ליתא! ופירושו של אנשי שם124חידושי אנשי שם הלככות תפילין א
I found it difficult as to why he [the Mordechai] wrote that ‘each scriptural parchment should be folded over with a (blank) parchment before it is placed into the (compartments of the head-tefillin) box’. Then he wrote that the ‘outer side does not see the outside space’, imlpying that this overlying parchment is on the outside. He also wrote ’that if so, then the letter Shin (ש) would not be in the upper hide’. That also implies that the parchment/hide in question is folded over the outside (of the box, presumably).
Therefore, we cmust explain that which he said ‘each scripural parchment’ means the scriptural parchment in the box is covered with another hide.
It is still difficult, as why did he say ‘fold a parchment over it’? Why not say ‘fold a hide over it’? As we seem to mean a hide over the boxes, parchments are not placed on the outside of tefillin boxes?
One may say: hide and parchment are interchangeable terms.
It is still difficult, as we do not fold over another parchment except on the actual scriptural parchments themselves; we found that Shimushay Rabbah wrote that this folded overlying parchment is done prior to placing )them in the boxes, which negates the concepts of covering the entire parchments, rather, meaning, each parchment is covered separately. Ergo, that which he said ‘the outer portion does not see the outside environment’ applies to those parchments themselves which are covered, which need to ‘see the outside air’, which is the blank parchment folded over it. This cannot be, as these parchments are then ‘covered’ by the hide of the boxes themselves!
Also, that which he (Rabbi Shimshone of Senz in his Shimushay Rabbah) wrote ‘this cannot be done ,as the letter Shin (ש) would not be in the upper hide’. This implies that the letter Shin (ש) should be in the ‘hide’ of the parchment, and then he write that one must fold over a parchment (over the scriptural parchments) and then make the latter Shin (ש) on that parchment. If that is so, the letter Shin (ש) is not on the hide of the upper box, as the parchment is blocking it (from the ‘outside air’)!! It is eay to understand my bdismissal of this reasoning and repairing the custom. בזה אינו מתקבל על הדעת.", + "ועוד: דקאמר: 'דאי אפשר לעשות כדפריש בש\"ר...' איזה פירוש הזכיר בשם ש\"ר- והכי הו\"ל למימר: דאי אפשר לעשות כפסק הש\"ר!", + "[וכן הגאון מוהר\"ר יוסף שאול נאטהאנזאהן זצ\"ל אבד\"ק לבוב]", + "ולכן, נלע\"ד, דכלפי דמה דקאמר מתחלה שאין ראיה לא לאסור ולא להתיר- קאמר אח\"כ והא דתניא בפרק נגמר הדין ובפרק הניזקין ציפן זהב וכו'. ואי נימא שהפירוש שעל הבתים ציפה זהב, א\"כ, גם הא דקאמר שם 'עור בהמה טהורה כשרים' ג\"כ הפירוש על עור הבתים טלה עוד עור בהמה טהורה.", + "וא\"כ, שפיר ראיה להתיר, ולכן דחה וקאמר דשם לא משום ראיית אויר, ולא מיירי שם רק בגוף הבתים. אבל אם חפה על עור הבתים לא נזכר שם כלל, לא למיסר בזהב וטמאה, ולא להתיר בשל טהורה,ואמר אח\"כ:", + "ומיהו, קצת נרא�� הלשון שרצה לומר עור אחר וכו'. וא\"כ, שפיר, לפי פירוש זה יש ראיה לשימושא רבא, דהרי על זה קאמר 'עור בהמה טהורה כשרים' ומסיק אח\"כ, דאי אפשר לעשות כפי' הש\"ר. פירוש: דאי אפשר לומר הפירוש הנ\"ל שהביא לראיה לשימושא רבא, דהיינו, שפירושו 'טולה עליהם עור אחר'.", + "דא\"כ, איך קאמר עור טהורה כשרים? והרי השי\"ן, דמסיק שהיא הלמ\"מ, לא היתה לכאורה בעור העליון?! א\"ו132אלא ודאי, דשם מיירי בעשה גוף הבתים כן. וא\"כ, לא נזכר שם כלל דין ציפה זהב או עור בהמה טמאה או טהורה על הבתים.", + "וממילא, אין לנו ראיה כלל, לא לאסור בזהב וטמאה ולא להתיר בטהורה. וכיון שאין לנו ראיה שוב הכל מותר מצד הסברא, דזה לא מיקרי 'יתיר כ\"א בעושה בית חמישי' וכן לא מיקרי 'אינו רואה אויר כ\"א בעושה בית חמישי' או מחליף ברייתא לגווייתא.", + "כנלע\"ד, פירוש דברי המרדכי באופן שמסקנת המרדכי שציפן זהב היינו שעשה גוף הבתים זהב.", + "ומעתה לא נשמע מאחד מהפוסקים הקדמונים שיפרש ציפן זהב כי אם על גוף הבתים שעשאן זהב, וכן עור טמאה, ומסקנת המרדכי ג\"כ כן.", + "והנה בתוספות במנחות דף ל\"ה ע\"א בשני הדיבורים, ד\"ה מעברתא134תוספות מסכת מנחות דף לה עמוד א: 'מעברתא דתפילין' –
הוא העור הנעשה מכפילות העור שהוכפל למטה לכסות פי הבתים, ומכניסים בו הרצועות ונקראת מעברתא, על שם שצריך שלא יהו הרצועות קבועות אלא מעבירן ומושכן לכל צד שירצה; מאריך ראש זה ומקצר ראש זה.
‘ Ma’avarta’:(The part of the Tefilin that contains the passageway for the strap) It is made from hide that was folded over and doubled to cover the underside of opening of the [tefillin] boxes, as well as to create a passageway for the straps, and (therefor) called a Ma’avarta. It is called so as the straps should not be fixed, rather, one may pass them through and pull them to any side one wishes to do so (whether right arm or left arm); he may lengthen one side or shorten it as needed.
ובערוך ערך מעבר פי' מעברתא הוא תיתורא, וכן גשרים נקראין מעברתא. ותיתורא הוא מקום שמכניסין בו הרצועה, ונקראת \"מעברתא דתפילין\".
In the Aruch (written by Nathan ben Jehiel of Rome (Hebrew: נתן בן יחיאל מרומי; Nathan ben Y'ḥiel Mi Romi according to Sephardic pronunciation), known as the Arukh, (c. 1035 – 1106) was a Jewish Italian lexicographer. He was born in Rome not later than 1035 to one of the most notable Roman families of Jewish scholars. Owing to an error propagated by Azulai, he has been regarded as a scion of the house of De Pomis. Now, however, it is regarded as almost a certainty that he belonged to the Anaw (Degli Mansi) family. Nathan's father, R. Jehiel ben Abraham, aside from being an acknowledged authority on the ritual law, was, like the majority of the contemporary Italian rabbis, a liturgic poet.) explaining that its root is ‘to go over or through’ (עבר) and that the ‘Ma’avarta’ is the ‘Titura’ and bridges are also called ‘Ma’avarta’. The ‘Titura’ is the opening made to pass the straps through and this is [all] called the ‘Ma’avarta of the Tefillin’.
ונראה דלא פירש הערוך כן בשביל שיהא מעברתא דתפילין ותיתורא דתפילין הכל א'; דבגמ' חשיב ליה בתרתי אלא משום דמחברי אהדדי חשיב להו כחדא
It would seem that the author of the Aruch did not explain it so that the terms ‘Ma’avarta’ and ‘Titura’ be conflated; as the Talmud see them as distinct entities. Rather, as they are tied to one another, he considered them as one unit.
וי\"מ \"מעברתא\"- רצועה קטנה שמעבירין למעלה על בית תפילין של יד. ואין נראה לפסול משום 'שאינו רואה כל הבית את האויר':
• חדא, דלא שייך 'אינו רואה האויר' בכי האי גוונא, אלא, כי חבר ביתא אחרינא תמן.
• ועוד, דשמא דבית החיצון שאינו רואה האויר פסול, לא שייך, אלא, בתפילין של ראש ולא בשל יד, כמו שיש בתשובות הגאונים
• ועוד, כי הרצועה שנותנים על בית הזרוע אינו מכסה כל הבית, אלא, הבית עצמה מגולה ימין ושמאל
א\"כ, הבית רואה שפיר את האויר לצד המעברתא ולצד שכנגדו, מ\"ר (מפי רבינו)
There are those who would interpret ‘Ma’avarta’ as a small (thinner) strap passed over the top of the arm tefillin. There is no need to disqualify this secondary to ‘the box not being exposed to the outside air’:
• For one, the concept of ‘not being exposed to the outside air’ does not apply in such an instance, except if another box is placed upon it
• In addition, perhaps the outside box is ‘not being exposed to the outside air’ also does not apply except to the head box of the tefillin, and not to the arm box, as was explained in the response literature of the Gaonim.
• Also, the strap placed on the arm box does not cover the entire box, rather, the box is ‘exposed’ both to the left and right.
Then certainly, the tefillin box certainly is ‘exposed to the outside’ on the side of the ‘Ma’avarta’ and opposite it. [So we learned from our Master Rabbi- note; either Rabbeinu Tam or Rabbi Yitzchak of Dampierre], וד\"ה דשי\"ן של תפילין135תוספות מסכת מנחות דף לה עמוד א: דשי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני - בשל ראש איירי. והנותנה, אם אין דינו להיות פוסלת, דנמצא דאין בית רואה את האויר, דלא דמי לטולה תפלה של ראש ועושה אותה של יד, מ\"ר.
This refers to the head box of the tefillin. The one who place it (the Shin), if the ruling is not to disqualify, as the box ‘will not see the outside air’- this is not similar to one who hangs a tefiilin head box and makes it an arm box instead. [So we learned from our master Rabbi] וכו'. דבריהם סתומין וחתומין, והגירסא מוטעת ומשובשת, ונלאו כל אנשי חיל לעמוד על כוונתן, ואיך נקח מדבריהם איסור או היתר?", + "והמהרש\"א138מהרש\"א חידושי הלכות מסכת מנחות דף לה עמוד א: בד\"ה שי\"ן של תפילין כו' והנותנה אם אין דינו להיות פסולה כו' עכ\"ל לכאורה, דטעות קחזינא הכא וההג\"ה בזה אינו מבוררת לי. ויש לי לפרש דבריהם בדוחק בלי הגה\"ה’ דר\"ל: דהנותן השי\"ן שם אם אין דינו להיות. כלומר אי לאו דהשי\"ן של ראש הוה הל\"מ פסול, משום דנמצא דאין בית רואה כו'. שהשי\"ן הוה מפסיק בין בית לאויר דלא דמי לטולה כו' דבשל יד לא שייך אינו רואה את האויר כמ\"ש לעיל. ועוד דבטולה אינו ניכר אם הוא עיר אחר משא\"כ בשי\"ן אי לאו הלמ\"מ וכמ\"ש במרדכי, וק\"ל (קשה או קל להבין?):
In regard to the statement of the Tosafot “The one who place it (the Shin), if the ruling is not to disqualify…”: Ostensibly, I sense an error here, and the editing of it is unclear to me. Perhaps I can explain, albeit in a strained fashion, teir intent without any editing, that is, they meant to say that once who places the letter Shin (ש) is not necessary a requirement to be there. In other words, if it were not that the letter Shin (ש) imprinted onto the leather hide of the head box is an ancient tradition (lit. ‘from Moses on Sinai’) it would be disqualified on the basis of the contents not being close to the outside (lit. ‘seeing the outside air’), as that letter Shin will block that, and is not comparable to one who hangs (another box)…, as this ‘not seeing the outside’ does not apply to the arm box, as was written above. Also, when one places something over the box, one cannot tell if this is not from another hide, which does not happen with the Shin of the head box, were it not for the fact that is is an ancient tradition, as was noted by the Mordechai (see note 69) -and this is difficult (??easy) to understand והמורש\"ק הגיה כל אחד לפי דרכו. והמעיין בדבריהם יראה ששניהם נדחקו מאד, וגירסת כל אחד מהם ופירושו רחוקים מהדעת.", + "ואני בעניי, נלע\"ד דכוונת דבריהם בד\"ה השי\"ן של תפילין ודאי דבור אחד הוא כדברי מוהרש\"ק, אבל לא כפירושו -רק אדלעיל קאי- שכתבו \"שאין לפסול הרצועה קטנה משום שאין רואה כל הבית את האויר חדא דלא שייך וכו' אלא בחיבר בית�� אחרינא תמן. ועוד דשמא דבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול לא שייך אלא בראש ולא בשל יד כמו שיש בתשובת הגאונים וכו'.\"", + "והנה סתמו דבריהם ולא פירשו הטעם למה יהיה בשל ראש שייך פסול רואה את האויר ולא בשל יד.", + "והרא\"ש בהלכות תפילין142הלכה י ג\"כ כתב להכשיר הרצועה קטנה הנ\"ל משום דלא שייך פסול בית החיצון שאינו רואה את האויר אלא א\"כ חבר להם בית אחר וכו'.", + "ועוד: ד'אין רואה את האויר', לא שייך, אלא, בתפילין של ראש- שהן ד' בתים -ושינה אחד מהבתים ממקומו. אבל, בשל יד, שהן בית אחד, לא. וכן נמצא בתשובת הגאונים\" עכ\"ל הרא\"ש.", + "והנה הרא\"ש יהיב טעם לסברת הגאונים, דלהכי לא שייך, אלא, בשל ראש- משום שיש בו ד' בתים- ושינה אחד מהבתים ממקומו. אבל, בשל יד, שאינו אלא בית אחד- לא שייך.", + "וכן המרדכי כתב דלא שייך רק בשל ראש ויהיב טעמא דלא שייך בשל יד בית החיצון, והיינו ממש כוונת הרא\"ש! והוסיף עוד, דלא שייך החליף גווייתא לברייתא, אלא, בשל ראש: בכל בית יש פרשה אחרת, וכשמחליף הבתים, ממילא, הפרשה שראויה להיות גווייתא היא ברייתא וכן להיפוך.", + "אבל התוספת, סתמו דבריהם ולא יהבי טעם למה שייך בשל ראש ולא בשל יד.", + "ולכן, נלע\"ד, דכאן שייך כל דבריהם מ\"ש אח\"כ בד\"ה: דשי\"ן. ורצונם להכי: יש איסור בשל ראש באין בית החיצון רואה האויר, דשי\"ן של תפילין היא הלמ\"מ, והיא צריכה להיות מבחוץ. והרי עבור השי\"ן נאמר בשל ראש146דברים כח:י וראו כל עמי הארץ וגו'. ולהכי, אם הוסיף דבר מבחוץ, אין השי\"ן נראית.", + "ולהכי פסיל בהנחנקין בהוסיף בית חמישי, ואפילו אם יעשה גם בבית הנוסף מבחוץ שי\"ן. ע\"ז סיימו, והנותנה על שי\"ן, דינו להיות פוסלת, דשי\"ן שעושה בזה לאו כלום הוא, כיון שאין דינו להיות שם שי\"ן, דנמצא שאין בית רואה את האויר, היינו בית הראויה להיות השי\"ן באמת עליו אינו רואה האויר.", + "זה הנלע\"ד בכונת התוספות. ואף שג\"כ אינו מבואר בדבריהם כל הצורך, מ\"מ, לדעתי הוא יותר מכוון בדבריהם מפירוש המהרש\"א ומוהרש\"ק ז\"ל.", + "והב\"י בסי' ל\"ב הביא בהדיא בשם רב שרירא גאון, דהא דבעינן בית חיצון 'רואה האויר', הוא משום אויר השי\"ן, באופן שלפי פירושי בדברי התוספות, מסקנת דבריהם שאין איסור רק בשל ראש משום השי\"ן. אבל אם השי\"ן ניכרת, ליכא איסור כלל.", + "ובין יהיה כוונת דבריהם כפי פירושי, ובין לא, עכ\"פ, דבריהם סתומים ביותר. ולכן, הרי דבריהם בזה כדברי הספר החתום, ואין ללמוד לא לאיסור ולא להתיר.", + "והנה הב\"י בסי' ל\"ב על מ\"ש הטור: \"ואם ציפה הבתים זהב וכו' \". כתב הב\"י: \"וז\"ל המרדכי בהלכות תפילין כתב, דבעור של גוף הבתים מיירי, ומשמע מדבריו, שאם עשה הבתים מבהמה טהורה ואח\"כ ציפן זהב או חיפן בעור בהמה טמאה, כשרה.", + "וכן נראה מל' רבינו גבי עור בהמה טמאה שכתב או שעשאן מעור בהמה טמאה אלא שצריך טעם למה ציפה הבתים זהב פסול? דמאי גריעותא בזהב טפי מעור בהמה טמאה?\"", + "ואח\"כ מסיק הב\"י: \"....שהמרדכי אח\"כ חזר וכתב ומיהו קצת נראה מהלשון שר\"ל עור אחר טולה שר\"ל עור ע\"ג עור הבתים. וכן נראה מדברי בעל התרומה156ספר התרומה הלכות תפילין סימן רח
וטעמא דציפן זהב פסולין דבעינן עור בהמה טהורה דומיא דטעמא דטולה עליהן עור בהמה טמאה ולא משום רואה את האויר.
ועוד כי הרצועות שנותנין על בית של זרוע אינו מכסה כל הבית אלא הבית מגולה ימין ושמאל. אם כן הבית רואה שפיר האויר לצד המעברתא ולצד שכנגדו.
ועוד דשמא בית החצון שאינו רואה האויר פסול לא שייך אלא בתפילין של ראש ולא בשל יד. כמו שיש בתשובת הגאונים.
Sefer HaTerumah, Laws Concerning Tefillin, chapter 208: The reason that ‘Coating with Gold’ disqualifies, as it requires the hide of a ritually pure animal, similar to the reason of ‘hanging upon it the hide of an [ritually] impure animal’, and not because ‘it is not exposed to the environment’.
Also, the straps with the arm-box do not cover the entire box, rather, there is exposure both on the left and right (of the box). If so, the the box is well exposed to the outside on the side of the Ma’avarta (created pass through loop) and its opposing side.
Additionally, it is possible that the necessity of ‘being exposed to the outside air’ applies only to te head-box and not the arm-box, as was seen in the response of the Gaonim.. וכן נראה מדברי הרמב\"ם ז\"ל וגם רבינו אפשר שכן דעתו אלא שלא דק\"- עכ\"ל הב\"י.", + "ולדעתי, אין הדברים ברורים: כי מ\"ש שכן נראה מדברי הרמב\"ם, כבר ביררתי דעת הרמב\"ם להיפוך! ומ\"ש שמסקנת המרדכי- ר\"ל- עור ע\"ג עור, כבר ביררתי שמה שסיים המרדכי!", + "ושוב נ\"ל, שאי אפשר לעשות כפירוש השימושא רבא, הוא לסתור הפירוש עור ע\"ג עור, אלא, שבעור הבתים גופייהו מיירי, וא\"כ אדרבה מסקנת המרדכי להיפוך!?", + "ואמנם, כבר ביררתי, דמסקנת המרדכי דברייתא מיירי רק מעור הבתים. אבל, עור ע\"ג עור לא מיירי- לא לאיסור ולא להיתר.", + "ובדעת הטור, אם באנו לומר דהטור דק בלשונו, ומחלק בין זהב לעור בהמה טמאה, היה מקום אתי לומר, דראוי לומר: שהציפוי, אפילו אם הוא מדבר הפסול, אינו פוסל ובטל לגבי תפילין. אף שלענין טומאה הוא להיפוך- שהציפוי עיקר בין להקל ובין להחמיר כדמוכח בשלהי חגיגה161בבלי חגיגה כו.-כז.
מתני׳ כיצד מעבירין על טהרת עזרה? מטבילין את הכלים שהיו במקדש, ואומרין להם: \"הזהרו [כו:] שלא תגעו בשלחן!\"
כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים, יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת, מפני שהן כקרקע- דברי ר\"א. וחכ\"א: מפני שהן מצופין:
MISHNA: How do they pass all the vessels of the Temple courtyard through a process of purification? They immerse the vessels that were in the Temple. And they say to the am ha’aretz priests who served in the Temple during the Festival: Be careful [26b] that you not touch the table of the shewbread. If you defile it by touching it, it would need to be removed for immersion, and this would lead to the temporary suspension of the mitzva of the
shewbread, which had to be on the table at all times.
The mishna continues: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, so that if the first ones became impure they could bring the second ones in their place. All the vessels that were in the Temple required immersion after the Festival, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground and therefore, like land itself, not susceptible to impurity. This is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is because they are coated.
ותיפוק לי משום ציפוי. דהתנן: השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשייש, ושייר בהם מקום הנחת כוסות, טמא. ר' יהודה אומר: מקום הנחת החתיכות
The Gemara asks another question: Let us derive this fact, i.e., that the table can contract ritual impurity, not because it is portable but due to its golden coating. For didn’t we learn in a mishna (Kelim 22:1): Concerning a table and a dulpaki (see appendix for photo) that some of its surface became broken off, or that one coated with marble, i.e., stone not being susceptible to impurity: If he left on them a place on the surface that remained unbroken or uncoated, big enough for placing cups, it remains susceptible to impurity as a wooden vessel. Rabbi Yehuda says: It must have an unbroken and uncoated place big enough for placing pieces of meat and bread as well in order to maintain susceptibility to impurity as a wooden vessel. It is clear from this mishna that if a table is completely coated with stone it is not susceptible to impurity, showing that the status of a vessel follows its external coating, not its main material. The Temple table, which was coated with gold, should have the status of a metal vessel
וכי תימא: שאני עצי שטים, דחשיבי ולא בטלי. הניחא לר\"ל, דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגים, הבאין ממדינת הים. אבל בכלי מסמים, לא בטלי שפיר! אלא, לרבי יוחנן, דאמר: אפילו בכלי מסמים נמי בטלי, מאי איכא למימ?ר
The Gemara proposes a possible answer: And if you would say that acacia wood, from which the Temple table was made, is different, as it is an important, valuable kind of wood and is therefore not nullified by a coating, this works out well according to Reish Lakish, who said: They taught that a wooden vessel is nullified by its coating only with regard to vessels made of cheap akhselag wood which comes from overseas, but vessels made of expensive masmi wood are not nullified by a coating. According to this opinion it is fine, for we can say that the acacia wood of the table is also not nullified by its golden coating. But according to Rabbi Yoḥanan, who said: Even expensive masmi vessels are also nullified by a coating, what is there to say?
וכי תימא: כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד. הא בעא מיניה ר\"ל מרבי יוחנן: בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד בחופה את לבזבזיו או בשאינו חופה את לבזבזיו?
The Gemara proposes another possible answer: And if you would say that the mishna is not applicable because here in the mishna the wood is nullified by its coating because it is speaking of a fixed coating, whereas there in the case of the Temple table the golden coating is not fixed onto the wood, this is impossible. For didn’t Reish Lakish inquire of Rabbi Yoḥanan: Does this law that vessels follow their coating deal only with a fixed coating or even with a coating that is not fixed? And he asked him further: Does it deal only with a coating that covers the table’s rim as well as the table itself, or even with one that does not cover its rim?
וא\"ל: לא שנא בציפוי עומד, ולא שנא בציפוי שאינו עומד; לא שנא בחופה את לבזבזיו, ולא שנא בשאינו חופה את לבזבזיו. אלא, שאני שלחן [כז.] דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה
And Rabbi Yoḥanan said to him in response: It is not different if it is a fixed coating and it is not different if it is a coating that is not fixed; and it is not different if the coating covers the table’s rim and it is not different if it does not cover its rim. Therefore, since the coating always determines the status of the vessel, the Temple table, with its gold coating, should be susceptible to impurity. Rather, we must say a different explanation as to why the coating does not make the table susceptible to impurity: The table is different [27a] because the Merciful One called it: “Wood,” as it is written with regard to the table of the shewbread: “The altar, three cubits high, and its length two cubits, was of wood, and so its corners, its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse indicates that even though the table was coated, its identity as a wooden vessel was preserved, which means that, like all wooden vessels, it would not be susceptible to impurity were it not for the fact that they took it out to show to the pilgrims.", + "היינו דומיא דשולחן ומזבחות שכל תשמישי השלחן והמזבח היה על הציפוי שהוא למעלה. וכן השלחן והדופלקי /והדולפקי/ שמביא שם היינו כיון שלא נשתייר מקום כוסות ומקום חתיכות א\"כ כל תשמישו הוא על הציפוי שלמעלה ולכך בטל השלחן.", + "אבל בתפילין, נהפוך הוא. והתפילין, עיקר תשמישן מצות תפילין, והציפוי בטל. אבל זהב, הוא דבר חשוב, ולא בטל- וכדרך שסובר ריש לקיש שם לחלק בין כלי אכסלגיס לכלי מסמים, ואף דהלכה כר' יוחנן שאין חילוק, היינו שם, שהשלחן מכוסה לגמרי, ואינו נראה. וגם כל התשמיש הוא על הציפוי, ולכך, בטל השלחן- אפילו הוא כלי מסמים.", + "אבל כאן, הציפוי הוא מלמעלה. אלא, מתוך שהתפילין עיקר, בטל הציפוי, והיינו- 'עור נגד עור' -דהיינו עור טמאה בטל גבי עור טהורה. אבל זהב, הוא חשוב ואינו בטל.", + "כל זה, היה מקום לומר בדעת הטור. ויש לי לעשות אפילו סמוכות לדבר זה, לחלק בין זהב לעור טמאה מן הברייתא, דקשה: למה הוצרכה למימר זהב ועור טמאה- והו\"ל להברייתא למכללינהו- וכך הו\"ל לסתום ציפן במה שאינו מינן פסולים, בעור טהורה כשרים, אע\"פ שאינן מעובד לשמה. והוה כולל כל מה שאינו עור בהמה טהורה שהוא מינן?!", + "וכמו שאמרו לענין רצועות בפרק הקומץ דף ל\"ה ע\"א: תפילין אין קושרין אותן במינן וכו'\" א\"ו, מדפרט הנהו דוקא, מכלל דלא שוים נינהו. וזהב פסול אפילו לענין ציפוי לפי שמחמת חשיבתו אינו בטל. ועור טמאה אינו פוסל רק לבתים גופייהו.", + "כך היה נלע\"ד, אלא, שאני מבטל דעתי בזה מפני דעת הרא\"ש ז\"ל, שכתב דציפה זהב הוא דומיא דעור טמאה. וא\"כ, אדרבה, שניהן שווין לדינא.", + "ויפה כתב הרב ב\"י שהטור לא דק. דודאי לא יחלוק הטור על הרא\"ש מן הסתם, אבל, בהא אמינא דלא כב\"י. שאחרי שאנחנו אומרים שהטור לא דק, אני אומר שבראש דבריו לא דק במה שאמר 'ציפה הבתים זהב'- לא דק- אלא, כוונתו שציפה התפילין זהב, דהיינו הבתים עצמן עשה זהב, שהרי כבר הוכחתי שגם הרא\"ש כוונתו כן. ומסתמא, דעת הטור כדעת הרא\"ש.", + "והנה ע\"כ דברינו בדברי הפוסקים, ועכשיו נחזי אנן פירוש דברי הגמרא, איך הוא הפירוש שציפן זהב:", + "והנה במסכת שבת דף כ\"ח ע\"ב: \"ואלא הא דתני ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. למאי הלכתא? לתפילין וכו'; אלא, לעורן. והאמר אביי: שי\"ן של תפילין הלמ\"מ וכו'.\". ופירש רש\"י: \"וכיון דאות השם נכתב בו, מותר בפיך בעינן וכו'.\"", + "הנה קשיא: ומה בכך דבעינן 'מותר בפיך', ואטו אין שום דבר מותר, רק בהמה טהורה. וכמה כרכורים כרכר רש\"י במנחות דף מ\"ב173מנחות מב:
א\"ר יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובד כוכבים שכשירה? שנאמר: דבר אל בני ישראל... ועשו להם ציצית, יעשו להם אחרים. אמר רב יהודה אמר רב: עשאן מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין - פסולה, מן הסיסין - כשירה; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אף מן הסיסין פסולה, בעינן טוייה לשמה. כתנאי: ציפן זהב, או שטלה עליהן עור בהמה טמאה - פסולות, עור בהמה טהורה - כשירות, ואע\"פ שלא עיבדן לשמן; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה - פסולות, עד שיעבדן לשמן.
Rab Judah said in the name of Rab, If a man made [the zizith] from the fringes (The fringes or tufts of the woven cloth were twisted into zizith, but were not attached to the cloth for this purpose.) of the cloth, or
from sewing threads (That were used in the sewing of the garment and the ends of which were left hanging from the garment.), or from tufts (Since they were not attached to the garment as zizith.) of the cloth, they are invalid (Even though the thread was not woven specifically for zizith); but if he made them from a ball of thread they are valid (Git. 45b; Sanh. 48b.) When I repeated this before Samuel he said that even if he made them from a ball of thread they are invalid, because it is necessary that the weaving of the thread be done for this purpose. This, however, is a matter of dispute between Tannaim, for it has been taught (Cf. Shab. 108a: That the law of the Lord may be in thy mouth (Ex. XIII, 9), the tefillin should be made from that which is permissible for food.): If a man overlaid [the tefillin] with gold or covered them with the skin of an unclean animal, they are invalid; if with the skin of a clean animal, they are valid, even though he did not prepare it for this specific purpose. Rabban Simeon b. Gamaliel says, Even if he covered them with the skin of a clean animal they are invalid, unless it had been prepared for this specific purpose (Similarly the first Tanna and Rabban Simeon b. Gamaliel would differ as to the necessity for weaving the threads specifically for the purpose of zizith.).
רש\"י מסכת מנחות דף מב עמוד ב
ציפן זהב - לתפילין. פסולות - בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ. או שטלה עליהן - שעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך.
‘Coated with gold’: the tefillin. ‘Disqualifies’: the boxes, as they should be made from hide, as even the tying of them should be made from hide, as was stated in the chapter entitled ‘One Who Takes the Handful [for the meal sacrifice]’- see note 166. ‘Or hung upon them’: That one made the boxes from ‘non-ritually pure animal hide’ are disqualified, as was stated in the chapter entitled ‘Eight Species’ (tractate Shabbat 108- see note 28) as is in the writ (Ex. 13:9) “So that the word of Hashem be in your mouth” – that which is ‘permissible to your mouth’. דציפן זהב פסול? שפירש רש\"י שעשה הבתים זהב, והוצרך הטעם משום דאפילו רצועות בעינן מינן.", + "ובפ' נגמר הדין פירש\"י שהוא הלמ\"מ וא\"כ מקרא ד'מותר בפיך', לא ידעינן עור בהמה טהורה. ודלמא יעשה אותן מזהב או שאר מינין. והוצרך רב יוסף לאשמעינן דבעינן דוקא עור. ואף דפירש\"י שהוא הלמ\"מ, מ\"מ, זה לא שנינו בהדיא שהוא הלמ\"מ שיקשה מזה על רב יוסף175תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח עמוד א
אמר רב הונא: כותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור. אמר רב יוסף: מאי קמשמע לן - דאית ליה עור - תנינא: החובל בהן חייב? אמר ליה אביי: טובא קמשמע לן, דאי ממתניתין - הוה אמינא: כיון דאית ביה ניקבי ניקבי - לא, קמשמע לן כדאמרי במערבא: כל נקב שהדיו עוברת עליו - אינו נקב.
R. Huna said: Tefillin may be written upon the skin of a clean bird. R. Joseph demurred: What does he inform us? That it has a skin (Distinct from its flesh.)! [But] we have [already] learnt it: HE WHO WOUNDS IT IS CULPABLE (Which shows that it has a distinct skin)? Said Abaye to him, He informs us much. For if we [deduced] from our Mishnah, I might object, Since it is perforated all over, it may not [be thus used]; hence he informs us as they say in the West [Palestine]: Any hole over which the ink can pass is not a hole.. וע\"ש באר היטב בתוספות ד\"ה תפילין וכו'", + "ובשלמא בתחלה דקאמר לתפילין, והקשה תפילין בהדיא כתיב: \"תורת ה' בפיך\" לא היה יכול לומר דאתי למעוטי דבר שאינו עור, משום דמתניתין היא במסכת ידים פ\"ד משנה ה': \"לעולם אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו דיו אשורית על העור וכו'.\"", + "ותנן במשנה במסכת מגילה פ\"ק \"אין בין ספרים וכו' לתפילין וכו'.\". וא\"כ, שנינו במשנה שתפילין אין נכתבין אלא על העור. ולא קמ\"ל רב יוסף רק טהורות.", + "ושפיר הקשה מקרא ד'מותר בפיך', אבל כשמשני לעורן מאי הקשה משי\"ן? דאף דידעינן 'מותר בפיך' אכתי אשמעינן רב יוסף דבעינן עור? אלא ודאי, דגם זה משנה ערוכה היא בפרק הקורא עומד180הָאוֹמֵר אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִצְבוּעִין, אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר. בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר, אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר. הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה, סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת. צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים
: A person who should say, \"I will not minister at the ark in colored clothes,\" may not be permitted to do so in white ones; if he refuses to minister with sandals to his feet, he may not be permitted to minister barefooted. A person who makes the tephilin round, endangers himself, and has not properly observed the commandment; a person who places them [low down] on his forehead, or on the palm of his hand, acts in a heretical manner: if he cover them with gold, he imitates the opponents of tradition. ציפה זהב וכו'. וא\"כ, ע\"כ זהב היינו גוף הבתים בציפוי שלמעלה.", + "א\"כ קשה דלמא הפסול הוא משום דאין הבית רואה האויר, ולעולם שלגוף הבית זהב כשר? וא\"ת: א\"כ, מ\"ש ציפן זהב מציפן עור בהמה טהורה וכמו שהקשיתי לעיל על הרא\"ש. הנה זה אינו, דאטו זה שציפן עור טהורה כשרים מתניתין; זה הוא ברייתא! ועל ברייתא לא שייך להקשות על רב יוסף \"תנינא\", דהרי גם רב יוסף ברייתא נקט! א\"ו, ד'ציפה זהב' היינו שעשה הבית עצמו זהב.", + "ואכתי קשה היא: גופא, מנ\"ל להגמרא להקשות על רב יוסף? ודלמא ציפה זהב היינו שציפה זהב על עור של הבתים? אלא, שסובר הגמרא שבזה אין שום טעם לפסול. באופן שלדעתי אין שום חשש אם ציפה על עור הבתים במה שירצה, זולתי בשל ראש- אם לא יהיו השיני\"ן בולטין- אבל, כשהשיני\"ן בולטין, כשר.", + "ועכשיו, אמינא אפילו לו, יהבינא ד'ציפן זהב וטלה עור בהמה טמאה', הוא על הבתים, וכפסק הש\"ע בסי' ל\"ב סעיף מ\"ח182אִם צִפָּה הַבָּתִּים בְּזָהָב אוֹ בְּעוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, פְּסוּלִים.
If one covered the compartments with gold or with the leather of a non-kosher animal, it is invalid היינו בציפוי העומד בפני עצמו ואינו טפל להבית.", + "אבל, זה השחרות שאנו משחירין התפילין, זה שייך לעור ובטל אליו, ולא שייך כאן 'אין הבית רואה האויר'. ואם באנו לפסול בזה, איזה גבול תתן לדיו דמשחירין בו הבתים? אם יהיה בו שום ממשות, תפסלם! זה הדבר שאין הדעת סובלתו, ולא שערום אבותינו מעולם!", + "וכיון דגם עור הבתים בעינן שחורים- אי לדעת מקצת הפוסקים הלמ\"מ- ולדעתי גם דעת הירושלמי במגילה פרק הקורא עומד כן, כמ\"ש למעלה. עכ\"פ, לשאר הפוסקים, מצוה איכא.", + "שוב, מה שעושה בצבע השחור שיהיה יותר שחור ויותר נאה, הכל שייך למלאכת השחור, ואין בזה לא משום יתיר שיהיה משום בל תוסיף, ולא משום מכסה לעור שאינו רואה האויר.", + "וק\"ו מתכלת של ציצית, שהקפידה התורה עליו עד מאד, וכמה החמירו בעשייתו. ואפ\"ה, מביא סממנים בהדי דם חלזון כמבואר בפ' התכלת דף מ\"ב ע\"ב. והתוספות שם בד\"ה וסממנים186תוספות מנחות מב: ד\"ה: סממנים
וסממנים. דבר תימה הוא: היאך מערב שום דבר בהדי תכלת? ושמא עם הסממנין נקרא תכלת? ובקונטרס פי': לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף [שקוראין ביי\"צא בלע\"ז]
“Ingredients (chemicals)”. This is puzzling: How can one mix this in with the techailet? It is possible that these ingredients are also called techailet? The Notator (Rashi) explained: To soak them in the way the dyers do by placing them in a tube (cone). באמת תמהו בזה, וכתבו שמא עם הסממנים נקרא תכלת.", + "ולדידי נראה כיון שאין דם חלזון תופס הצבע בצמר כל כך, רק ע\"י סממנים, א\"כ, גם הסממנים שייכא לצבע זו. וכן מבואר ברמב\"ם בפ\"ב מציצית ה' ב': \"ונותנין הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו קמוניא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושים וכו'\"- עכ\"ל הרמב\"ם, ורמז בזה שהטעם שנותנין עמו סממנין לפי שכן דרך הצובעין ומסתמא גם התורה אמרה כן.", + "וכן אני אומר לגבי שחרות של התפלין. כל מה שמעלי לשחורי שייך לזה, והכל בטל לגבי הצבע השחור. וכן אני אומר ב'ציפן זהב'- אפילו אם נימא דהיינו למעלה על עור הבתים- אפ\"ה, אני אומר דוקא ציפן זהב, שהציפוי הוא בפ\"ע, שקבע עליהם טס של זהב. אבל, אם הזהיבם לעור הבתים כדרך שמזהיבים כלי כסף, אינו פוסל לדעת הסוברת דהבתים א\"צ להיות שחורות, כיון שהוא נוי להעור בטל א��יו.", + "ודבר ידוע הוא שעור הבתים, כיון שצריך להיות קשה כדי שיהיה רבוען קיים, אינו קולט הצבע השחור אם יהיה הדיו שצובעין בו דק וקלוש, וצריך להיות בדיו מעט ממש שתדבק בעור היטב:", + "שוב ראיתי שגם מע\"ל192מעת לעת? מעלתו בעצמו נתקשה, כיון שאין הבתים צריכין להיות שחורות עפ\"י דין. א\"כ, איך רשאי להשחירן? והרי דיו יבש חוצץ, כמבואר במסכת שבת דף ק\"כ ע\"ב193בבלי שבת קכ:
.......ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי, דתניא: הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו, הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף
The conclusion is that Rabbi Yosei prohibits indirect extinguishing, and the Rabbis permit it. The Gemara raises a contradiction between one statement of the Rabbis and a second statement of the Rabbis; and it raises a contradiction between one statement of Rabbi Yosei and a second statement of Rabbi Yosei. As it was taught in a baraita: If one had a sacred name of God written on his skin he may neither wash it in water lest it be erased, nor may he smear it with oil, nor may he stand in a place of filth because it is disrespectful of God’s name. If an immersion of mitzva happened to present itself, he wraps a reed over God’s name and then descends and immerses. Rabbi Yosei says: Actually, he descends and immerses in his usual manner, even if it is not an immersion of mitzva, provided that he does not rub the spot and erase the name. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than that of the Sages with regard to indirectly causing a prohibited outcome.
שאני התם דאמר קרא (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם עשייה הוא דאסור גרמא שרי
The Gemara answers: It is different there because the verse says: “And you shall break down their altars, and you shall smash their pillars, and their sacred trees, and burn with fire, and the graven images of their gods you shall hew down and you shall destroy their name from that place. You shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4). From the prohibition: “You shall not do so,” Rabbi Yosei derives that actually doing so is that which is prohibited; indirectly causing that result is permitted.
אי הכי הכא נמי כתיב (שמות כ, ג) לא תעשה [כל]
מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי
The Gemara asks: If so, here too, with regard to Shabbat, it is written: “And the seventh day is Shabbat for the Lord your God, you shall not perform any labor” (Exodus 20:9). And here, too, one could derive: Performance is that which is prohibited; indirectly causing a prohibited action is permitted. The Gemara answers: Actually, Rabbi Yosei maintains there is no prohibition in indirectly causing a fire to be extinguished; however, since a person is agitated about his property, if you permit him to indirectly extinguish the fire, he will come to extinguish it directly
אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כל שכן
The Gemara asks: If so, there is a contradiction between one statement of the Rabbis and another statement of the Rabbis: If in the case of a fire, where a person is agitated about his property, nevertheless, the Rabbis hold that indirect extinguishing is permitted; here, in the case of erasing God’s name, all the more so it should be permitted to indirectly cause erasure of God’s name. Why did the Rabbis in the baraita issue a stringent ruling in this matter?
ותסברא האי גמי היכי דמי אי דמיהדק קא הוי חציצה אי לא מיהדק עיילי ביה מיא חציצה תיפוק ליה משום דיו בלחה דתניא הדם והדיו הדבש והחלב יבשין חוצצין לחים אין חוצצין מכל מקום קשיא
The Gemara rejects this: And how can you understand it that way? What are the circumstances of this reed with which God’s name is covered while immersing according to the Rabbis? If it is firmly attached, it is an interposition; if it is not firmly attached, the water enters and erases the name. The Gemara questions this: If the concern is with regard to an interposition, derive that it is an interposition in any case due to the ink on his skin. The Gemara answers: This is referring to moist ink that does not interpose, as it was taught in a baraita: With regard to blood, and ink, and honey, and milk on a person’s skin, when they are dry, they interpose during immersion; when they are moist, they do not interpose. The Gemara continues: Nevertheless, it is difficult: Why do the Rabbis require wrapping a reed around God’s name?
אלא אמר רבא בר רב שילא היינו טעמייהו דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום מכלל דר\"י סבר מותר לעמוד בפני השם ערום דמנח ידיה עילויה
Rather, Rava bar Rav Sheila said that this is the reasoning of the Rabbis: They hold that it is prohibited for a person to stand before the name of God while naked, and therefore there must be a barrier between one’s naked body and the name. The Gemara asks: Is that to say by inference that Rabbi Yosei holds that it is permitted to stand before the name while naked? The Gemara answers: No, he does not allow doing so; however, he does not require that the name be covered with a reed. It is sufficient for one to place his hand over the name
? וא\"כ, הרי אין הבית רואה האויר, שהדיו שהשחירן בו חוצץ בין הבית ובין האויר!?", + "וגם נתקשה במה שכתב המ\"א בסי' ל\"ג ס\"ק ז' ברצועות שהשחירן נכרי. \"אם חזר ישראל והשחירן לשמן, כשר. דהא אמרינן בגיטין דף כ.194בבלי גיטין כ.
אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן
Rav Ḥisda says: If a bill of divorce was written not for her sake, and the scribe passed over it with a reed pen, meaning that he wrote on top of what was already written, for her sake, then here we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis.

דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר
As it is taught in a baraita: If a scribe writing a Torah scroll was at a point in the text that he needed to write the name of God, spelled yod, heh, vav, heh; and he erred and intended to write Yehuda, spelled yod, heh, vav, dalet, heh, but he made a mistake when writing Yehuda and did not place a dalet in the word, thereby unintentionally writing the name of God in the correct place, then he should pass over it with a reed pen. He writes over what was written and sanctifies it with the intention that he is writing the name of God. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Even if he adds a second layer of ink, the name has not been written in the optimal manner. According to Rabbi Yehuda, one can supply the intention of writing the name of God for its own sake even when adding a second layer of writing over the first, while according to the Rabbis one cannot. The same dispute would presumably apply in the case of a bill of divorce: שאם כתב השם ולא קדשו, מעביר עליו קולמוס, ומקדשו. ואפילו רבנן לא פליגי, אלא, דמחזי כמנומר; הא לאו הכי, שרי. א\"כ, כאן שרי לכ\"ע! ועיין בא\"ע סי' קל\"א195שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קלא
גט שכתבו שלא לשמה, אע\"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט. ויש אומרים שחוששין לו.
A Get that was not written for a specific individual, even if one passed a quill (lit. Reed pen) over it again to specify it to that person, it is not a valid Jewish divorce documenr (‘Get’). There are those who would say that it is suspicious.
\"- עכ\"ל המג\"א,", + "נתקשה מע\"ל מאי מועיל השחרה שנית? הרי השחרה ראשונה שעל הרצועה מעכב השניה, ומפסקת וחוצצת בינו לבין הרצועה?", + "ועוד נתקשה מע\"ל בדברי המג\"א הנ\"ל, דמ\"ש המג\"א שאפילו לרבנן, דוקא התם משום מנומר וכו', דזה הוא רק לרב אחא בגיטין שם197בבלי גיטין כ.
אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Perhaps that is not so, and the Rabbis say only there, in the case of a Torah scroll, that one may not write the name of God in this manner, because it is required that one perform anything sacred, including the writing of a Torah scroll, in accordance with the verse: “This is my God, and I will glorify Him” (Exodus 15:2). This verse requires that mitzvot be performed in a way that is glorious and aesthetically pleasing, and rewriting in this manner is not considered beautiful. But here, with regard to a bill of divorce, there is no requirement that the bill of divorce be written beautifully, and therefore writing over the bill of divorce is acceptable according to the Rabbis as well. אבל, לרב חסדא שם198בבלי גיטין כ.
אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא אמר לי' רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב (דברים כד, ג) וכתב והכא איהי קא כתבה ליה ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן
Rav Ḥisda said: I am able to invalidate all the bills of divorce in the world. Most bills of divorce are written in a way that they could be declared invalid. If one were to be particular about certain details, then there would be no valid bills of divorce. Rava said to him: What is the reason that you could invalidate them? If we say: Most bills of divorce are invalid because it is written in the Torah: “And he writes her a scroll of severance” (Deuteronomy 24:1), and here, in the case of most bills of divorce, she writes it for him, as it is customary for a woman to pay a scribe to write the bill of divorce, but then perhaps it could be maintained that the Sages transferred the ownership of the bill of divorce to him, and it is considered as if he wrote it., דאמר גבי גט שכתבו שלא לשמו, והעביר עליו קולמוס לשמו, באנו למחלוקת ר\"י ורבנן וכו'. ולר\"ח, אין הטעם משום מנומר. וכיון דקיי\"ל באה\"ע כר\"ח, א\"כ, דברי המג\"א תמוהין- ע\"כ דברי מע\"ל.", + "והנה זה לי כמה שנים כתבתי בגליון המג\"א שלי מ\"ש המג\"א, ועיין באה\"ע סי' קל\"א. כתבתי: \"הביא ראיה לסתור. ואמנם, הנלע\"ד, דגם המג\"א לא נעלם ממנו, דלר\"ח שם בגיטין, זה פסול. ולא בא המג\"א לומר, אלא, דלרב אחאי זה כשר גם לרבנן. והנה לדעת רבינו חננאל, שהוא 'היש אומרים', שם באה\"ע, הוא ספיקא דדינא- אם הלכה כר\"ח או כר' אחאי. וכיון דתפילין שהשחירן נכרי. בלא\"ה אין פסולן ברור, אפילו ברצועות, רק ספק, כמבואר בב\"י כאן203בית יוסף אורח חיים סימן לג
וכתב בספר התרומה: שצריך שישחירן ישראל לשם תפילין ואין להשחירן על ידי גוי. בסימן קצ\"א כתב בפנים: שיש להסתפק אם גוי יכול להשחירן לבדו כמו שאר תיקוני עור, או שמא, כיון דרצועות שחורות הלכה למשה מסיני, צריך השחרה לשמה, ואסור בגוי כמו גבי ציצית, דבעינן טווייה לשמה וגם צביעה לשמה. והמחמיר- תבא עליו ברכה. ובמפתחות, כתב סתם: שלא ישחירן גוי, אלא ישראל, כמו טווייה דציצית וצביעה דבעינן לשמה:
As was wriiten in the Sefer HaTerumah( Baruch ben Isaac, called usually from Worms or from France ~ 1140-1212. He died in Eretz Israel where he went in 1208 together with his friend Samson ben Abraham of Sens. He is not to be identified with another Baruch ben Isaac (fl. 1200), a Tosafist and codifier who was born at Worms, but lived at Regensburg, (he is sometimes called after the one and sometimes after the other city).
A pupil of the great Tosafist Isaac ben Samuel of Dampierre, Baruch wrote Tosafot to several treatises (e.g., Nashim, Nazir, Shabbat, Hullin); nearly all those extant on the order Zevahim are his. A. Epstein believes that the commentary on the Sifra contained in the Munich MS. No. 59 is the work of this Baruch.
He is the author also of the legal compendium, Sefer ha-Terumah (Book of the Heave-Offering, Venice, 1523; Zolkiev, 1811), written circa 1202, containing the ordinances concerning slaughtering, permitted and forbidden food, the Sabbath, tefillin, etc. The book is one of the most important German codes, and was highly valued by contemporaries and successors. It is noteworthy by reason of the author's attempt to facilitate its use by presenting a synopsis of its contents, the first attempt at making a practical ritual codex in Germany.) That the tefillin should be blackened by a Jew, and not by a Gentile. In chapter 191 he wrote inside: There is some doubt whether a Gentile may blacken them by hismself, as he does to other hide objects, or perhaps, as the tefillin straps are an ancient [‘Mosaic’] tradition, the bnlackening must be done with specific intent (as a mitzva which a Gentile has no connection), and is forbidden to be done by a Gentile, as it is concerning the weaving of the tzitzit fringes and coloring (with the blue-ish dye of t’chailet) which must be done with specific intent. One who is stringent about this- may he be empowered. In his introductory comments, he wrote plainly: It should not be blackened by a Gentile, rather, a Jew, just as is done for the weaving of the tzitzit and its coloring, as they require specific intent.
וכתב הרמב\"ם (תפילין פ\"ג הי\"ד): \"שאם לא יעשה הבתים שחורים, יעשה הרצועה מצבע הבתים\". צריך לומר דאחורי הרצועה קאמר דאילו פני הרצועה אי אפשר לעשותם אלא שחורות דהא הלכה למשה מסיני נינהו. וכתב הרמב\"ם (שם): \"ונוי הוא לתפילין שיהיו כולם שחורות- הקציצה והרצועה כולה\". כלומר שגם אחורי הרצועה יעשה שחור ולא נהגו כן
The Rambam wrote (Laws Concerning Tefillin 3:14) “If the boxes are not colored black, then the straps should match the color of the boxes”. What he meant to say was the back/inderside of the straps, as if he meant the straps facing outward, they must be made black, as that is an ancient [‘Mosaic’] tradition. The Rambam continued: “It is a beautification for the tefillin to make it entirely black, including the entire boxes and straps”. Meaning, that even the underside of the straps should be black; however, we deo not follow that tradition.
.", + "ולכן, אם שוב השחירם ישראל, הוה ספק ספיקא. זה הנלע\"ד לתרץ דברי המג\"א. אבל מ\"מ, למעשה, דעתי להחמיר, ובפרט של הרמב\"ם, שהוא הדעה הראשונה שם באה\"ע ודאי הלכה כרב חסדא\" עכ\"ל בגליון המג\"א שלי.", + "ומה שרצה לומר דטעמייהו דרבנן בגיטין דף כ' ע\"א, בהעביר הקולמוס עליו לשמו שאין השם מן המובחר הוא, משום דדיו של כתב התחתון הוא מפסיק בין דיו של כתב העליון לקלף, ואין השם כתוב על הקלף. וגם גבי גט הוא אומר טעם זה, שכתב התחתון מפסיק, ואין כתב העליון על הקלף או הנייר. ואף דלא בעינן גט על ספר, ונכתב על כל דבר, מ\"מ, בעינן שיהיה נכתב על דבר המתקיים, והאריך מע\"ל בזה.", + "ואני אומר לדבריו: למה פליגי ר\"י ורבנן בנכתב שלא לשמו? אפילו נכתב לשמו והעביר עליו קולמוס להצהיר הכתב, ג\"כ יהיה פסול לרבנן- שכתב התחתון אינו נראה- דכתב העליון מכסה וכתב העליון אינו על הקלף?!", + "ואם יאמר מע\"ל 'אין ה\"נ שפסול', והא דנקט בכתבו שלא לשמו, אורחא דמילתא נקט. דאי לשמן, למה יעביר עליו קולמוס? ועוד: דנקט 'שלא לשמו' להודיעך כחו דר\"י. אבל לרבנן, אפילו לשמו פסול.", + "אני אומר: א\"כ, פוסל הוא רוב ספרי תורה ורוב תפילין ומזוזות! דהרי כמה פעמים, כאשר הכתב ישן, מעבירין עליו קולמוס לחדשו, והוא מצוי בכל יום. והוא דין מפורש בש\"ע א\"ח סי' ל\"ב סעיף כ\"ו: \"אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר כל כך שתינוק וכו' מותר להעביר קולמוס עליו להטיב הכתב ולחדשו ולא הוי שלא כסדרן.\"", + "ועיין במג\"א ס\"ק ל\"ט214מג\"א א\"ה לב:לט
כיון שעכשיו הכתב כשר. ומה שמוסיף עליו אינו אלא שמשמרו שלא יתמחק, יותר שרי [ת\"ה סי' מ\"ח] וכ\"כ מהרי\"ל בתשו' סי' קכ\"ז: \"כיון שאינו אלא כדי להאירן ולקיימן שרי\" עכ\"ל. א\"כ משמע, דוקא כשקצת צבע הדיו קיים. אבל, אם קפצה כל הדיו מהקלף, ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של הדיו, הוי שלא כסדרן כנ\"ל:
As now – before one goes over the original fading script, it is still technically permissible for use. That which the scribe adds on top of that ink is only done to prevent erasure, is even more preferable [See the Terumat HaDeshen 48]. So too wrote the MaHaril in Responsa 127; “that it is done onkly to make clearer (lit. ‘brighten’) and preserve them-“- endquote of the MaHaRil. If that is so, it seems to me that this rule applies only when the color of the ink is still present. However, if the ink is erased from the parchment and only a rusty shadow of the ink remains, then it is not written as it should be (lit. ‘considered to be written ‘out of order’- and disqualified for use).", + "ודין זה מבואר בתה\"ד218תרומת הדשן סימן מח
שאלה: אותיות ותיבות בתפילין שנמחקו קצת, אבל עדיין רישומן ניכר, ורצה להעביר עליהם קולמוס לפי שחושש שמא יתמחקו עוד יותר, שלא יהא רישומן ניכר, שרי למיעבד הכי או לאו?
Question: Letters and words in tefillin that have been partially erased but can still be recognized, and one wanted to pass a quill over them, as one is concerned about their further erasure to the point that they will be unrecognizable- is it permissible to do so, or not?
תשובה: יראה, דאם רישומן ניכר כל כך, דיוכל תינוק דלא חכים ודלא טפש לקרות יפה, כה\"ג שרי להעביר קולמוס על הכתב להטיבו ולחדשו, כדי שלא יתמחק יותר, דכיון דעכשיו הכתב כשר הוא, ומה שיוסיף עליו, אינו אלא שישמרו שלא יתקלקלו, כה\"ג לא חשיב כתיבה שלא כסדרן.
Answer: It would seem that if they are recognizable to the extent that a child of average intelligence could read it, then, in such a case, it would be permissible to go over the writing with a quill in order to make it better and nicer, so they do not further erase, as at that point the parchment is still permissible for use, and that which is added to the ink was done to secure it from being erased; in such cases, it is not considered to be like the impermissible writing ‘out of order’.
ואע\"ג דכתב הראשון לא יהא נראה כלל, מפני כתב האחרון מ\"מ, הואיל וכתב האחרון אינו מתקן עתה כלום, שהרי עכשיו כשר הוא כתב הראשון.
Although the original writing would nevertheless not be seen because of the ink on top of it, since the new ink does not fix anything, it is permissible, as the original writing is still permissible for use.. ובתשובת מהרי\"ל219שו\"ת מהרי\"ל סימן קיט
וגם נשאל על lתפילין ישנים, אם מותר להעביר הקולמוס לחדש אותם ולהאיר האותיות, או אם מותר להגיה ס\"ת בדיו שלנו.
I was also asked about old tefillin, whether one can go over the letters with a quill to make them appear fresh and new, or if one ma edit our Sifrei Torah with the ink dyes that we currently have.
[תשובה] דיו שלנו כמה רבוותא אכשרו לה ותמצא במיימוני בהג\"ה. אמנם’ הואיל ור\"ת פסל עפצים ורש\"י פסל אדרמינ\"ט, ויתר רבותינו גליטשטיי\"ן, נכון להחמיר ולצאת ידי כולם, ולכתוב בשטופטינ\"ט, שהוא של קוצים, או בדיו של עשבי' כמו שפי' המיימוני. ואין חילוק בין אות אחת לכל הספר, דאפילו אות אחת שלא בדיו יגנז.
[Response]: Our ink dyes have had many halachic decisors permit its use, as is noted in the Notes on the Rambam (‘Hagahot Maimoniyot’). However, since Rabbeinu Tam disqualified gall nut juice and Rashi disualified Adarmant (possibly Adamantane is a colorless, crystalline chemical compound with a camphor-like odor. With a formula C10H16, it is a cycloalkane and also the simplest diamondoid.- used in dyeing processes), and the rest of our rabbinic predecessors diqualified ?Glitstone. and it is a correct practice to be stringent and not use those three, by using ?Stuptint which is made from thorn bushes, or ink made from grassesas was explasined by the Maimonidean. There is no difference between any one letter and the entire scroll, since even one letter not written with the proper ink is placed in Genizah (buried or hidden, hence disqualified for any ritual use)
וכתב ישן שרישומו ניכר, נראה לענ\"ד דמותר להעביר עליו קולמוס ולהאירה ולא חשיב שלא כסדרן, דבלאו הכי רישומו ניכר ונקרא [כמו שכתבת] כמו שכתב מהר\"ם והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות דחשיב כתב כסידרן כיון דתינוק דלא חכים ודלא טיפש קרי ליה.
Old recognizable script, would seem, in my humble opinion, that one may pass a quill over it to make it clearer, and it would not be considered as if the parchment was ‘written out of order’ (hence disqualifying its use), as if that were not so, the script is still recognizable, as the MaHaRam wrote, and permitted the ‘fixing’ of letters by themselves but must be separate letters, as they must be written in proper order, as an average child (lit. neither smart nor stupid) should be able to read them.
וראייתו מדקאמר \"אין תולין\"- פי' בין השורות בתפילין ומזוזות- ומוכח תולין הוא דלא, הא כה\"ג שרי. וה\"נ נדון דידן, נידוק הכי.
The proof for his reasoning is because the Talmud (Menachot 30b) states “One may not suspend the name of God above the line”- meaning between the lines of the scriptural parchments of tefillin and mezuzot- and we find that one not not suspend it above the line, but in this manner (going over it with the quill), it is permissible. Here too, we can draw a similar conclusion for our legal ritual ruling.
ורואה אני שהדברים ק\"ו, דהתם בפרודות פסולין לגמרי כמו שהוכיח מהר\"ם מכמה ראיות, אפ\"ה כי מתקן ליה חשיב כסדרן- כל שכן הכא דכשרי' אלא כדי להאירם ולקיימן קא עביד, דלאו מידי הוא כמו מחיצה ע\"ג מחיצה. ובהדיא כתב בתיקון (ס\"ת) דכשצריך לכתוב את השם ולא הניח אות לפניו לקדש בו את הדיו, יחפש אם יש שום אות שצריך דיו וימלאנה, ויכתוב השם, והיינו ממש כנדון זה. וההיא דמבעיא לן בגיטין כתב ע\"ג כתב, אין ענינו לכאן ע\"כ לא הבאתיו
I see this as an a priori deduction, as there, with distinct letters/words that are compleltely disqualified (being unrecognizable except perhaps by a shadow of the ink), which the MaHaRam proved from several sources, despite that, one who fixes them (goes over it with a quill), is still considered as wrting it in proper order- how much more so, when the writing is permissible, and the purpose was to make them brighter and longer lasting, as this is not comparable to adding a partition over a partition. It was explicitly written in regards to repairing a Torah scroll, that when one nedds to write God’s name and one did not leave one letter prior to that in order to make the ink ‘special’ (lit. sanctified), one should look and see if there is another letter somewhere that needs more ink and fill it in, and then write God’s name, which is quite similar to the ruling here. That which was brought as a refutation from tractate Gittin concerning overwriting words or letters, is not relevant to this argument, hence, I did not bring it down here.
. וכן מוכח בטור יורה דעה סוף סי' רע\"ו220טור יו\"ד רע\"ו
.....כי כבר נכתב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות לא היו כהלכתן וכשתיקן האותיות הרי השם כהלכתו:
Since God’s name was already written with the proper uniqueness due to it, just that the letters were not according to regulation, and when the scribe repairs them, they are within regulatory parameters.: \"יש בו דבק באותיות השם יש לו לגררו וא\"צ אח\"כ להעביר עליו קולמוס לקדשו וכו',\" ולשון זה עצמו הוא בתשובת הרא\"ש, כלל ג' סי' י\"א221שו\"ת הרא\"ש כלל ג סימן יא
ס\"ת שקרא בו ונמצא בו פסול מוציאין אחר וחוזר לראש.
A Torah scrollthat was found to be disqualified (during ritual use in prayer services), one takes out another Torah scroll and start from the beginning of what was supposed to be read.
דבקות פוסל בספר תורה, דבעינן שתהא כל אות מוקפת גויל, ובענין אחר אינה קרויה אות, ואם גירד הדבקות בסכין הוכשרה. וגם בשם אם גרד הדבקות כשר, ואין צריך להעביר עליו קולמוס ולקדשו כי נכתב כהלכתו בקדושת השם, אלא, שהאותיות לא היו כהלכתן, וכשתקן האותיות הרי השם בקדושתו.
Letters that are inseparable in a Torah scroll disqualify the scroll from ritual use, as each letter must have (non-colored) parchment surrounding it, and in another place such letters would not be considered as a letter; if one separated the letters using a knife (to cut through the inks), it would be permissible for ritual use. Even when writing the name of God, if the letters are inseparable and a scribe split them using a knife, and one does not have to write over it again with a quill, as the name of god was already written according to halachic regulation, just that the letters were not up to regulatory standards and by fixing the letters in this manner, the name of God retains its sanctification., ולשון זה מורה שא\"צ להעביר עליו, אבל אם רוצה להעביר עליו קולמוס, רשאי.", + "ולדברי מע\"ל מעביר גרע ופוסל לגמרי! א\"ו, ליתא, וכיון שעושה לנאותו, אינו מבטל הכתב התחתון, ובטל העליון לתחתון, ונשאר הכתב התחתון כהלכתו. ולכך, אפילו בתפילין כשר, ולא הוי שלא כסדרן. וכל לנאותו אינו חוצץ. והנה, אין רצוני להאריך בזה. ועכ\"פ, גם מע\"ל הרגיש איך מותר כלל להשחיר הבתים לסברתו, ונימא, 'שאין הבית רואה האויר', א\"ו, שאין זה חוצץ.", + "ומ\"ש מע\"ל, שזה דוקא במשחיר בדיו, ואין כאן רק צבע שחור, ואין בו ממש, דומה למה שאמרו בהגוזל דף ק\"א224תלמוד בבלי בבא קמא קא.
איבעיא להו יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר?
In connection with the discussion of the halakhic implications of the enhancement of a garment quoted above, the Gemara records that a dilemma was raised before the Sages: What is the halakha? That the enhancement which dye provides to the wool is substantive, i.e., the dye is considered a separate entity from the wool it dyed? Or is the halakha that the enhancement which dye provides to the wool is not substantive, i.e., the dye does not remain an independent entity, and it is viewed as if there is only colored wool?
היכי דמי? אילימא דגזל סמנין, ודקינהו ותרנהו וצבע בהן, תיפוק ליה משום דקנינהו בשינוי.
The Gemara asks: What are the circumstances in which this dilemma is relevant? If we say that the dilemma arises where one robbed another of pigments, and ground them up and soaked them in water, converting them into dye, and then dyed wool with them, then the dilemma would be concerning how the robber returns the pigments. In this case, derive the halakha due to the fact that the robber acquired the pigments due to a change of form, which occurred when he ground the pigments, and in any event will be obligated to return the value of the pigments at the time of the robbery.
לא, צריכא, דגזל סמנין שרויין וצבע בהו. מאי? יש שבח סמנין על גבי צמר- דאמר ליה: הב לי סמנאי דשקלתינהו? או דלמא, אין שבח סמנין על גבי הצמר- דא\"ל: לית לך גבאי ולא מידי
The Gemara answers: No, it is necessary to resolve the dilemma in a case where one robbed another of pigments that had already been soaked in water, and then dyed wool with them. What is the halakha here? Is the enhancement which dye provides to the wool substantive, i.e., a separate entity, so that the owner can say to the robber: Give me my dyes that you took? Or perhaps the enhancement which dye provides to the wool is not substantive, but becomes one with the wool, so that the robber can say to the owner: I have nothing at all of yours, since the dyes are no longer considered extant.
לא צריכא דגזל סמנין שרויין וצבע בהו מאי יש שבח סמנין על גבי צמר דאמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו או דלמא אין שבח סמנין על גבי הצמר דא\"ל לית לך גבאי ולא מידי
The Gemara answers: No, it is necessary to resolve the dilemma in a case where one robbed another of pigments that had already been soaked in water, and then dyed wool with them. What is the halakha here? Is the enhancement which dye provides to the wool substantive, i.e., a separate entity, so that the owner can say to the robber: Give me my dyes that you took? Or perhaps the enhancement which dye provides to the wool is not substantive, but becomes one with the wool, so that the robber can say to the owner: I have nothing at all of yours, since the dyes are no longer considered extant.
אמרי ואי אין שבח סמנין על גבי צמר מי מצי אמר ליה לית לך גבאי ולא מידי? נימא ליה: הב לי סמנאי דאפסדתינהו
The Gemara rejects this understanding of the application of the dilemma. The Sages say: And even if the enhancement which dye provides to the wool is not substantive, can the robber really say to him: I have nothing at all of yours? Let the owner say to him: Give me my dyes that you have caused to be lost. Even if the dyes are no longer considered extant, the owner is still entitled to monetary compensation for the robbery.
אלא להך גיסא אין שבח סמנין על גבי הצמר ובעי שלומי ליה או דלמא יש שבח סמנין על גבי צמר וא\"ל הא מנחי קמך שקלינהו שקלינהו במאי שקליה בצפון צפון עבורי מיעבר השבה לא עביד
Rather, the dilemma is relevant to that other side of the question: Is the halakha that the enhancement which dye provides to the wool is not substantive, and therefore the robber needs to pay him? Or perhaps the enhancement which dye provides to the wool is substantive, and the robber can say to him: The dyes absorbed into the wool lie before you; take them. The Gemara rejects this as well: Take them? With what should he take the dyes, with soap? While soap does remove dye from the wool, it does not return the dye to the robbery victim, as the dye cannot be recovered.
אלא הב\"ע כגון דגזל צמר וסמנין דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין וקא מהדר ליה ניהליה לצמר יש שבח סמנין ע\"ג הצמר וקא מהדר ליה סמנין וצמר או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר וצמר מהדר ליה סמנין לא מהדר ליה
The Gemara suggests another scenario: Rather, with what are we dealing here? We are dealing with a case where he robbed one person of wool and dyes, and dyed that wool with those dyes, and he is returning the dyed wool to him. The dilemma is: Is the halakha that enhancement which dye provides to the wool is substantive, and he is therefore returning both the dye and the wool to him? Or perhaps enhancement which dye provides to the wool is not substantive, and it is only the wool that he is returning to him, but he is not returning the dye to him, since it is no longer extant.
אמרי תיפוק ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי לא צריכא דזל ציבעא ואיבעית אימא כגון שצבע בהו קופא
The Gemara rejects this understanding of the application of the dilemma as well. The Sages say: Derive the halakha in this case based on the fact that he increased the value of the wool for him, as dyed wool is more expensive than undyed wool. Consequently, even if the robber has not returned the dye, he reimburses the owner for it when he returns the appreciated wool. The Gemara suggests: No, it is necessary to resolve the dilemma in a case where the cost of the dye has depreciated. If the dye is viewed as an independent entity the robber is returning both the wool and the dye. If it is not, he must reimburse the robbery victim for the value of the dye at the time of the robbery. And if you wish, say instead: The dilemma is relevant in a case where he robbed another of dye and a basket, and dyed the basket with the dye, in which case the dye does not increase the value of the dyed item.
רבינא אמר הכא במאי עסקינן כגון דצמר דחד וסמנין דחד וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין יש שבח סמנין על גבי צמר דאמר ליה הב לי סמנאי דגבך נינהו או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר ואמר ליה לית לך גבאי כלום
The Gemara presents an alternative understanding of the case where the dilemma applies. Ravina said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where there was wool that belonged to one person and dyes that belonged to one other person, and a monkey came and dyed that wool with those dyes. The dilemma is as follows: Is the halakha that enhancement which dye provides to the wool is substantive, so that the owner of the dye can say to the owner of the wool: Give me my dyes that are with you? Or perhaps enhancement which dye provides to the wool is not substantive and the owner of the wool can say to the owner of the dye: There is nothing of yours with me, and he is exempt from liability because the dyes are no longer extant.
תא שמע: בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא
Having determined the scenario in which the dilemma is relevant, the Gemara proceeds to resolve the dilemma. Come and hear a solution from a mishna (Orla 3:1): A garment that one dyed with dye extracted from peels of orla, i.e., fruit that grows on a tree during its first three years, must be burned, as it is prohibited to derive benefit from orla. Apparently, the enhancement of an item’s appearance is considered a significant matter, and the dye therefore remains an independent substance even after having been absorbed by the wool.", + "לענין יש שבח סממנין בצמר. במחילה מכבודו שם על החזותא קאי, כי הסממנין עצמו אינן מעלים הצמר, רק המראה. וכן ביורה דעה סי' רכ\"א סעיף ח'225שו\"ע יו\"ד רכא:ח
הַנּוֹתֵן טַבְלָא לְאֻמָּן לְצַיֵּר, וַאֲסָרָהּ עַל בַּעֲלָהּ אַחַר ש��ֶצִּיְּרָהּ, קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ, מֻתֶּרֶת. הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, יָכוֹל הַמַּדִּיר לוֹמַר לַחֶנְוָנִי: 'פְּלוֹנִי מֻדָּר הֲנָאָה מִמֶּנִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה!, וְהַחֶנְוָנִי נוֹתֵן לוֹ וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מֵהַמַּדִּיר, אִם יִרְצֶה הַמַּדִּיר לְפָרְעוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְחֻיָּב לְפָרְעוֹ
One who give a tableau to be drawn on by an artist, and then her husband forbade the tableau to his wife after it was completed, but before he paid the artist, it is permitted for her to use. One who foreswears any benefit from another (Jew), the one who was foresworn may tell a storekeeper: ‘So-and-so foreswore any benefit from me and I do not know what to do!’ The storekeeper may give him an item and then go back and take it from the one who swore- if the one who swore wishes to pay him, however, he cannot force him to pay. בנותן טבלא לאומן לצייר, שם, ג\"כ בנותן הבעה\"ב הטבלא והסממנין משלו, אלא, שאומן היה מצייר. אבל הוא- ודאי שאי אפשר לדיו שלא יהיה בו ממשות.", + "ועוד, מה ענין דיו לצבע? דיו לא משכחת שלא יהיה בו ממש, וצבע אין בו ממש כמבואר ביו\"ד סי' קצ\"ח ס\"ק כ\"א, בש\"ך227ש\"ך יורה דעה סימן קצח:כא
ושער ראשן. אע\"פ שחופה רוב השער או כולו והרי הוא כגופו של שער שאינו חוצץ והשער הוא כגופו של אדם. ועוד, שהמראה מן הצבע אין בו ממש, ואינו דומה לדיו, שחוצץ. דהתם יש ממשות הדיו כ\"כ ר' ירוחם והרמב\"ן והרשב\"א:
‘..and their hair’. Despite the fact that the it covers most of the hair or even all of it, it is like actual hair that does not form a partition (in the mikva between a woman’s body and the water) as the hair is part of a person’s body. Also, the color appearance has no substance, and is unlike dye, which can form a partition. There, in the case of dye, there is a ‘substance’ to it, as was note by Rabbeinu Yerucham, the Ramban and the Rahsb”a.. ותדע דלא משכחת בדיו כלל, שלא יהיה בו ממש, דאל\"כ, מאי מקשה בשבת דף ק\"כ ע\"ב- \"ותיפוק ליה משום דיו\"? ודלמא מיירי, שהשם היה כתוב על בשרו, ולא היה רק צבע השחור בעלמא, ולא היה בו ממש! א\"ו, דלא משכחת שיהיה כתב ולא יהיה ממש.", + "ואפ\"ה, משחירין עור הבתים בדיו, ואינו פוסל לא משום 'אין רואה האויר', ולא משום יתיר, משום דכל לנאותו בטל לעור הבתים. ומש\"כ מע\"ל, מאי שנא מנדה שטבלה בבגדיה- שאם אדוקים, חוצצים אף שהם לנאותה? אני תמה!! וכי בגדיה נשארים תמיד עליה? הלא פושטתן ולובשתן, ואיך נימא דכגופה דמי?", + "ומזה נדחה מה שהקשה מיששכר איש כפר ברקאי דבשילהי מקום שנהגו.234בבלי פסחים נז.
תנו רבנן: ארבע צווחות צוחה עזרה: ראשונה- \"צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה'\". ועוד צווחה: צא מיכן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו, ומחלל קדשי שמים- דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה
Apropos the critique of several prominent priests, the Gemara relates that The Sages taught: The people in the Temple courtyard all cried four cries, as they were in agreement over various issues (Pardes Rimonim). The first cry was: Leave here, sons of Eli, who defiled God’s Sanctuary (see I Samuel 2:22). Subsequently the priesthood was transferred to the house of Zadok. And an additional cry: Leave here, Yissakhar of Kfar Barkai, who honors himself and desecrates the items consecrated to Heaven. Due to his delicate nature and his disrespect for the Temple service, he would wrap his hands in silk [shirai] and perform the service. This would invalidate the service because the silk was an interposition between his hands and the Temple vessels. Furthermore, his conduct demeaned the Temple service, as he demonstrated that he was unwilling to dirty his hands for it. ועוד, דהתם לאו לנאותו עביד, כ\"א להציל ידיו שלא יתלכלכו. ואולי, דבזה יש לתרץ מה שהקשה מע\"ל למה לא פירש רש\"י235רש\"י פסחים נז.
כריך ידיה בשיראי - וחציצה פוסלת בקדש��ם דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא:
‘He would wrap his hands in silk’. A partition disqualifies sacrifices, because I vrequires the biblical command of “The Kohain shall take” (Lev. 4:25)- literally, with his hands(no gloves!). Also, it was disrespectful. הטעם משום יתיר בגד כו'? דכיון שלא היה לנאותו גם הוא שלא במקום בגדים, ואולי לא היה בו שלש על שלש, וכרך ידיו לאו כל היד הוא? ועי' בזבחים דף י\"ט236תלמוד בבלי מסכת זבחים דף יט עמוד א
תנן התם: כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי, במקדש, אבל לא במדינה. ואם להוציא ממנה דם - כאן וכאן אסור. אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים; ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור. ותיפוק ליה משום חציצה! בשמאל; א\"נ, שלא במקום עבודה. ופליגא דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: במקום בגדים - אפי' נימא אחת חוצצת, שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות מכאן אינן חוצצות. אדרבי יוחנן ודאי פליגא, אדר' יהודה בריה דרבי חייא מי לימא דפליגא? שאני צילצול קטן דחשיב,לישנא אחרינא אמרי לה
We learnt elsewhere: If a priest has a wound on his finger, he may wind a reed about it in the Temple, but not in the Country (This is a technical designation for all places outside the Temple. — The reference is to the Sabbath, when the Rabbis forbade healing. Nevertheless they permitted this in the Temple when the priest is officiating at the sacrifice, as it is indecorous for his wound to be exposed then). But if his purpose is to squeeze out blood, it is forbidden in both places (The act constitutes making a wound, which is forbidden). R. Judah the son of R. Hiyya said: They learnt this only of a reed, but a small belt (Used as a bandage) constitutes an excess garment (Which is forbidden, supra 18a). But R. Johanan said: They ruled [that] excess garments [disqualify] only [when they are worn] where garments are worn; but if not where garments are worn, they are not an excess. Yet deduce [that it disqualifies] on account of an interposition (Nothing may interpose between the priest's hand and the sacrifice, when he has to handle it)? — It is on his left hand (Which he does not use for the purpose), or even on the right, but not in the place of service (Not on the part of the hand which he needs for service). Now this disagrees with Raba, for Raba said in R. Hisda's name: In the place of garments even a single thread interposes; but [what is] not in the place of garments, if three [fingerbreadths] square, it interposes; if less than this, it does not interpose. Now he certainly disagrees with R. Johanan (For R. Johanan holds that it never interposes save in the place of garments); but are we to say that he disagrees with R. Judah the son of R. Hiyya (For he rules that a small belt is an interposition, and this is less than three fingerbreadths square)? — [No:] a small belt is different, because it is of [some] account (A rag less than that size is of no account, whereas a belt, being made up into an article, is of some account). ואין כאן מקומו.", + "וכיון שע\"כ דיו שעל הבתים אינו מזיק אף שיש בו ממש. ושוב, מה גבול תתן לו? ואם יהיה הדיו מעט, יותר עב נימא שהוא פסול; ונתת דבריך לשיעורין ואין לדבר סוף. לכן, הדבר פשוט, דכל השייך להשחרות ולהשחיר טפי, בכלל לנאותו הוא.", + "ומה שכתב לענין מוחק השי\"ן של שם, אני תמה! וממ\"נ, מה דעתו אם הוא סובר שגם הדל\"ת ויו\"ד שבקשר של ראש ושל יד שייכים להשם- ויש כאן שם שי\"ן דל\"ת יו\"ד בשלימות- א\"כ, הגע בעצמך האיך לפעמים מתירים הקשר של ראש כשצריך ונימא שזה מוחק השם?! ולדעת רבינו אליהו, חיוב בכל יום לפתח הקשר ולעשותו מחדש כמבואר בתוספ' מנחות דף ל\"ה ע\"ב משעת וכו' ע\"ש243תוספות מסכת מנחות דף לה: ד\"ה:משעת
מכאן היה מדקדק רבינו אליהו שצריך אדם לקשר תפילין בכל יום. ור\"ת מפרש: דאין צריך, ומביא ראיה מהא דאמרינן בפ\"ק דחולין (דף ט. ושם): \"דצריך אדם שילמוד ג' דברים: כתב, שחיטה, ומילה. ורב יהודה אמר: אף קשר של תפילין, וברכת חתנים, וציצית. ואידך הני שכיחן\"- פי': וצריך ללומדן, לפי שתמיד צריך להן. ואי בעי למקשר קשר של תפילין בכל יום איכא דשכיחא טפי.
“From the time of placement to the time of tying them on”. From these statements, Rabbeinu Eliyahu deduced that one should tie the knot of tefillin daily. Rabbeinu Tam explained: One is not required to do so and brought his proof from tractate Khullin 9a: “A person must learn three things: Ritual calligraphy, Ritual slaughter and Circumcision. Rabbi Yehuda stated: Also, how to tie the knots of tefillin, the blessings at a weeding and how to make tzitzit- and these are common.” Meaning: One must learn how to make or do those things because they are needed so often. If one wishes to tie the knots of the tefillin, there are plenty of opportunities to do so. See appendix for the full text.", + "א\"ו, כיון שלא קרב האותיות זה אל זה השי\"ן היא בבית והדל\"ת ברצועה שבראש והיו\"ד בשל יד אין כאן איסור מוחק.", + "ואם יאמר מע\"ל: שהדל\"ת והיו\"ד אין בהם קדושת השם- רק השי\"ן- וכדעת התוס' במנחות דף הנ\"ל, ד\"ה: 'אלו תפילין וכו'248 תוספות מסכת מנחות דף לה: ד\"ה אלו
אלו תפילין שבראש - פי' בקונטרס שכתוב עליהן רוב השם שי\"ן ודלי\"ת. ונראה, דדלי\"ת ויו\"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שדי, מדחשיב להו לעיל. ובריש פ' בתרא דמגילה (דף כו: ושם) תשמישי קדושה, ולא הן עצמן קדושין.
‘This refers to the Tefillin on the Head’. The Notator (Rashi) explained that this is because the majority of God’s name (Shaddai) is found, mainly the shin and the daled (see note 246). It seems that the letters daled and yod that are made from the tefillin straps are not ‘complete letters’, nor are they part of the appellation of God’s Shaddai name, as was just mentioned above. In the last chapter of tractate Megilla (26a) they are considered accoutrements of ‘holiness’ (uniqueness), but are not themselves sanctified.
ובשום דוכתא לא קרי להו כי אם 'קשר של תפילין'. עוד אמרינן בפ' במה מדליקין (שבת דף כח:) \"לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. למאי הילכתא? אילימא כו' אלא, לעורות. והאמר אביי: שי\"ן של תפילין הלכה למשה מסיני? פירוש, ופשיטא, דצריך בהמה טהורה- ומסיק- אלא לרצועות. משמע: דד' ויו\"ד לא חשיבי אותיות.
In no place is it called anything but the ‘knot of the tefillin’. It was also said in tractate Shabbat in the chapter entitled ‘With What May One light?' (p. 28b): “The only thing permitted for ritual purpose (Lit. ‘heavenly work’) are things made from the hides of ritually pure animals. How does this apply in ritual law? If one supposes….” except for hides. Did not Abayay state: The shin of the tefillin is an ancient Mosaic tradition? Meaning, it is obvious that it necessitates the uswe of ritually pure animal hides?- and the Talmud concludes that this applies to the tefillin straps. This means that the daled and the yod are not considered ‘letters’ .
וה\"ר יעקב דאורלינ\"ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לבית הכסא, דשמא כיון דמחופות עור לא צריך, דלא אסרו אלא תפילין של ראש שכתוב שי\"ן בעור.
Rabbi Yaakov of Orleans (Jacob of Orléans (died September 3, 1189) was a noted Jewish scholar. Jacob was a tosafist in Orléans, France, who studied under Rabbenu Tam. He remained in Orléans until at least 1171, leaving at a later date to go to London, most likely to become a teacher. Jacob was killed during the antisemitic riots that swept through London during the coronation of King Richard) was unsure if one needed to remove one’s arm tefillin when going to the bathroom, as they are covered with hides, they may not have to, however, the head tefillin is removed because of the shin written on to the hide.
ויש עוד לפרש, דלכך קאמר ,אלו תפילין שבראש, משום דנראין יותר משל יד, דעל של יד אמרינן לקמן: לך ‘לאות’ ולא לאחרים לאות, מ\"ר.
One can also interpret that it was for this reason that the Talmud stated ‘This refers to the head tefillin’, as they are the ones that are seen more often than the arm tefillin; as for the arm tefillin, we stated previously (Deut 6:9): ‘it shall be for you as a sign’- and not a sign for others. – From the words of our rabbis.'. א\"��, אין כאן שום אות רק השי\"ן לבד- פשיטא שאין כאן משום מוחק, כמבואר ביו\"ד סי' רע\"ו סעיף יו\"ד \"שד משדי או צב מצבאות נמחקים\".", + "ומה שהביא משלהי חגיגה דהכלי בטל לגבי הציפוי, כבר כתבתי שמשם אין ראיה. ששם, הציפוי לשימוש הוא, ועיקר התשמיש הוא על הציפוי. אבל כאן, הציפוי הוא רק לנוי, ואין בציפוי התפילין שום תשמיש לתפילין.", + "וכן בשלחן של בית המקדש והמזבחות, עיקר התשמיש היה על זהב שלמעלה. ולהכי, אי לאו דרחמנא קריא עץ, לא בטל ציפויין. ואי נימא דציפוי השלחן והמזבחות היה לנוי, כבר כתבתי גם כן למעלה, דשאני זהב שהוא חשוב, ולא בטל. והיה מקום בזה לברר ולתרץ כמה קושיית בסוגיא דחגיגה, אלא, שאין רצוני להאריך, כי טרידנא. ושיטה זו עמוקה, וצריכה פנאי וישוב דעת הרבה.", + "ומדברי הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות כלים הלכה ד' שכתב255רמב\"ם הלכות כלים ד:ד
וכן כלי עץ או עצם שיש בהן בית קיבול שציפם במתכת טהורים ואין מקבלין טומאה, מאחר שציפם, ביטלן. והציפוי עצמו טהור כמו שביארנו.
Similarly, a wooden or bone implement that has a receptacle, but which was plated with metal is pure and it is not susceptible to impurity. The rationale is that the plating causes the implement itself to be considered insignificant and the plating itself is pure, as explained.
For the complete referrence, see the appendix: “וכן כלי עץ או עצם שיש בהם וכו'”’ ג\"כ אין ראיה ששם עיקר שימוש הכלי הוא על הציפוי. ואדרבא, יש קצת ראיה להיפוך! דאעפ\"כ לא בטל הכלי, ונקרא הציפוי רק חיפוי כלים ולא כלי.", + "אבל ציפוי שאינו רק לנוי, בטל לגבי כלים. ופוק חזי כלי חרס המצופה בפנים, כתב הסמ\"ק256ספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ מצוה קצט:ב
ומיהו, אם לא היה מחזיק רביעית קודם שתקנו הגוי, והאומן גוי תקנו וסתם הנקב, צריך טבילה- דקיימא לן כרבי, דאמר: הכל הולך אחר המעמיד, כפירש ריב\"א פרק קמא דשבת.
Nevertheless, if it (a vessel) does not contain a reviit (~4.4 fluid oz) prior to it being fixed by a gentile, and then a gentile artisan fixed the hole in the vessel, it requires immersion, as according to the law established by Rabbi Yehudah the Prince, who stated: ‘Everything follows the nature of the facilitator’, i.e., if an object that is not fit for use on its own is reinforced with a different material that facilitates its use, the entire object assumes the legal status of the that material.- as explained by the R”I (primary Tosafist- Rabbi Yitzkhak ben Asher) in the first chapter of tractate Shabbat (15b- see appendix)
מכל מקו', אות' כלים המחושקים בברזל מבחוץ, אע\"ג דמעמידין, א\"צ טבילה, לפי שאין משתמשין בהן דרך הברזל.
Nonetheless, those vessels covered with iron on the outside, although they are ‘facilitated’, do not require ritual immersion, since their use is not on the iron side (but on the material on the inside).
וכן מהאי טעמא, אותן קדירות של חרס שהן מחופין באבר (פלומת בלע\"ז) מבחוץ, א\"צ טבילה. אבל אותם שהם פלומי\"ץ מבפנים- צריכין טבילה, אך בלא ברכה- לפי שאינם עשוי' כי אם לנוי.
From this reasoning, clay pots coated with lead on the outer sides (Plumbus- Pb element a.n. 82), also does not require ritual immersion. However, those vessels whose inner surfaces are coated with plomitz (best guess: silver colored substance, likely with a lead or silver base) – require ritual immersion, but without any statement of empowerment (‘blessing’)- because the only purpose for that coating is ornamental. See the appendix. לטבול בלא ברכה, לפי שהוא לנוי. ואף דעכ\"פ בעי טבילה לחומרא, היינו ג\"כ לפי שהציפוי הוא בפנים ועיקר התשמיש הוא תוך ציפוי.", + "ומה שמע\"ל כתב: \"ועוד אפילו תימא שהוא בטל לגבי דעור, א\"כ, אוסיף מיא וקימחא, והרי הוא כאילו עושה הבתים גופייהו ממה שאינו עור וכו'.\" אני אומר: הבתים בעינן של עור, אבל, הנוי שלהם, אף דבטל לגבייהו, אינו צריך להיות עור. והגע עצמך נויי סוכה; הטעם דלא פסלי הסוכה הוא, משום דבטלים לגבי הסוכה. וכן לשון הטור בסי' תרכ\"ז: \"ואפי' פרס סדין כו'. אבל, אם הוא תוך ד' לגג, בטל אצלו, כיון שהוא לנוי\" עכ\"ל הטור.", + "ולדברי מע\"ל, נימא אדרבא- כיון שהוא בטל לגבי הסכך הוה כמסכך בדבר שהוא פסול! אלא, ודאי, דהא ליתא בטל הוא לגבי הסכך. אבל, אעפ\"כ, הסכך נשאר עיקרו כמו שהוא.", + "וכן הכא גבי שחרות הבתים, בטל הוא לעור הבית, ונשאר עור כמו שהוא. בהא נחיתנא בהא סליקנא הני תפילין תפילין דמרי עלמא נינהו, ויש בהם משום \"זה אלי ואנוהו\". ואמנם, בהא אפשר אסכים עמו, שאעפ\"כ לא יהיה הטיח זה יותר עב מעור הבתים, שלא יהיה טפל יותר מן העיקר- וגם זה לחומרא.", + "אבל בהא שכתב מע\"ל, שאין עושים ריבוע הבתים רק ע\"י טיח הזה -בהא יפה דן ויפה הורה- שהבתים צריכין להיות מרובעים בעצמם, והבית של עור כמו שהוא צריך להיות מרובע. הגם שהתוס' נסתפקו אם הבתים צריכין להיות מרובעים263תוספות מנחות לה. ד\"ה תפילין מרובעות
יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן. ושמא צריך הבתים מרובעין של ראש כשארבעתן דבוקות וכן בית של יד; וקצת היה נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן כמו שמפרש רב פפא. מ\"ר:
There are those who do not cube them, except at the point of placement (the bottom is a square- the other implication of the term m’ruba). Perhaps the boxes need to be cubes in respect to the head box, as the four are next to each other and share the same base (forming folders) , so too, the arm box; it could possibly be thought that the squaring only had to be in two dimensions- the length and width, as Rav Pappa explained. So our rabbis taught, דבגמרא לא אמרו רק בתפרן כו'. מ\"מ, כבר הסכימו הפוסקים דצריך להיות הבתים מרובעים. ובזה, ודאי אינו מועיל מה שהטיחה מרובעת, ויפה כתב מע\"ל בזה.", + "גם מה שמזכיר שנותנין תוך הטיח הזה עצם פיל, שחוק, גם בזה יפה הורה לאסור. לא מבעיא לדעת הפוסקים שגם הבתים שחורים הוא הלמ\"מ, פשיטא דבעינן 'מן המותר בפיך'. ויש לדון בזה, כיון שאין בעין, ונשאר רק חזותא אם שייך מותר בפיך. ואעפ\"כ, יש להחמיר.", + "ואפילו לדעת הפוסקים שאין הבתים צריכים להיות שחורים- רק משום נוי -אפ\"ה טוב להחמיר, שלא ליקח לזה מבהמה טמאה זולת זה.", + "לרוב טרדות שעלי לא יכולתי להאריך יותר, והיה זה שלום." + ] + ], + "Yoreh Deah": [], + "Even HaEzer": [], + "Choshen Mishpat": [] + }, + "schema": { + "heTitle": "נודע ביהודה מהדורא קמא", + "enTitle": "Noda BiYhudah I", + "key": "Noda BiYhudah I", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמת המחבר", + "enTitle": "Author's Introduction" + }, + { + "heTitle": "הקדמה מבן המחבר", + "enTitle": "An Introduction by the Author's Son" + }, + { + "heTitle": "אורח חיים", + "enTitle": "Orach Chaim" + }, + { + "heTitle": "יורה דעה", + "enTitle": "Yoreh Deah" + }, + { + "heTitle": "אבן העזר", + "enTitle": "Even HaEzer" + }, + { + "heTitle": "חושן משפט", + "enTitle": "Choshen Mishpat" + } + ] + } +} \ No newline at end of file